גליון 1534 מתאריך 25 בינואר 1967

120א ג׳

הנה מה טוב ומה נעים
שב ת אחים גם יחד...
00000
אביב בעונת ד| 19£1
כת מג״
מל א
רשים פנויים ו-
מ קו מו ת חני ה למכביר, פ ת חנו א ת

:בי תהקפה שלנו — קפה שטרן —
כאכ סני ה צנועה ל ח סי די הקפה
ה טוב וה שוקולד ה מ שו ב ח...
!) לאחר 20 שצות
בשנת 1967
פעילות בשדה-
ההארחה, אנו
ג אים על. רבבות ה או ר חי ם והידידים
שנהנו מבלוי חבר תי ב אויר ה
נעימה.
^ הפך למושג ידוע
קפה
כ מ קו ם מפגש
חבר תי ל מב קשים
בי תקפהנ אה ב אויר ה נעימה
המר חי ב ה דעתו של אדם...

רחוב דיזנגוף 189 תל אביב

קפה

היזגרה בץ־מ

7ן כנ>קום!
ב־ד 29.1.6נפתחים קורסי־ערג חדשים

שרטוט

מכונות

חי פ ה, הר^ל 44

בנין

ארכיטקטורה
ת״ א׳ ב ן ־ י הו ד ה 26

טכניקום
ב־ 29.1.67 נפתחים קורסי־ערב חדשים

דדיו
אלקט רוני ק ה טלויזי ה ט רנזי ס טו רי ם
חיפה, הר צל 4 4

ב ן ־ יהו דה 26

שבועון החד שות הי שראלי
״ העולםד:,זד,״,
המערכת והמנהרה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ !-סין . 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

לפני שבועיים פירסמנו גי^וי מזעזע: שתינוקות,
אשר נעלמו בישראל בימי העלייה
ההמונית מתימן, נמכרו תמורת אלפי דולא־רים
ליהודים באמריקה.
הבאנו שלוש דוגמות מוחשיות של משפחות
אמריקאיות, שקנו בדרך זו ילדים תימניים
לאימוץ. בסיכום הכתבה, הצהרנו שאנו
מוכנים, למסור את שמותיהם וכתובותיהם
של מקרים אלה לכל גוף אחראי שין־נה
אלינו. מה קרה מאז?
מכיוזן שזוהי פרשה בעלת משמעות נוראה,
ומכיוון שהיא מקיפה למעלה מ־ 250 ילדים
שנעלמו, היה לנו יסוד להניח שאמנם יפנו
אלינו אנשים כדי לקבל את האינפורמציה.
שכן בפעם הראשונה מאז העלו הורי הילדים
החטופים את תביעתם לגלות את
עקבות הילדים, ניתנה אפשרות ממשית להתחיל
בפתרון התעלומה. העולם הזה סיפק
את נקודת־המוצא לחוקרים מקצועיים.
הייתי בטוח, שתוך 24 שעות נקבל פנייה
לפחות משלושה גופים ממלכתיים: ועדה זו
או אחרת של הכנסת, משטרת ישראל, ומשרד
המשפטים. ראשית, מפני שתפקידם
של שני הגופים האחרונים, לפחות, לשקוד
על גילוי פשעים והענשת פושעים. והנה,
שחור על גבי לבן, בשבועון הנקרא על־ידי.
רבבות רבות של אזרחים, ניתנה אינ פורמציה
על ביצוע פשע מחריד.
שנית׳ מפני שוזעדת השירותים של הכנסת,
שנתבקשה לדון בבעייה זו, העבירה את
הטיפול לוועדה מיוחדת, המורכבת מנציגי
המשטרה, הפרקליטות והודעד הציבורי לגילוי
ילדי תימן.
מי מכל הגופים הרמים האלה פנה אלינו,
אחרי פירסום הכתבה? אף לא אחד מהם.

אין לי ברירה אלא לשאול: מדוע?
אם להתייחס אליהם במידת הסלחנות, אפשר
אולי לענות: מפני שאינם קוראים עתו־נים,
ואינם יודעים מה מתרחש בחוצות.
אפשר גם להתייחס אליהם בקצת פחות
סלחנות, ולומר: אילי מפני שלא נאה להם
להכיר בגילוייו של השבועון המסויים, ולהודות
שהוא מסוגל לגלות דברים שהם
עצמם לא היו מסוגלים לגלותם.
אבל מי אומר שצריכים להיות סלחנים?
אני שומר לעצמי את הזכות גם להיות
חשדן. ואז, אחרי שהחשד הרים את ראשו,
אני יכול להשיב: אף גוף ממלכתי, מאלה
שהוטל עליהם לפענח את התעלומה הנוראה,
לא פנה אלינו — מפני שאין כוונה אמיתית
וכנה לפענח את התעלומה ללא מורא וללא
משוא פנים.
במלים פשוטות: מפני שהוועדה שהוקמה
היא ועדת טישטוש ולא ועדת גילוי.
ומשהתעורר החשד הזה, אני ממשיך ושואל
עצמי: מה לטשטש? לטובת מי לטשטש?
מה שידוע הוא זה: אדם מסויים (במיקרה
נושא בתואר רב, ובעל קשרים אישיים הדוקים
עם עסקנים מסויימים בארץ) קיבל את
הילדים בארץ. העביר אותם לחו״ל, ושם
מכר אותם.
ד,יתכן שלא היו לו שותפים? ד,יתכן שביצע
את סחר־האדם העצום הזה לגמרי
בדרכים בלתי־חוקיות? בלי ניירות רשמיים?
ואם לא היו לו שותפים פעילים — האם
לא היו מעלימי־עין?
חשד, חשד, לאן עוד תוביל?
אולי מישהו רם־מעלה ומוסמך נתן אז
אישור רשמי לכל העניין? כלומר: איפשר
אימוץ כדת וכדין של הילדים, אולי אפילו
מבלי לדעת על הצד הכספי האפל של ה־מיסחר
הזה? נתן את האישור מתוך הנחה
שמוטב לגדל את ילדים האומללים האלה בבתים
יהודיים כשרים ועשירים, מאשר לתת
להם לגוזע בחיק משפחותיהם המיסכנות,
בצריפים הדולפים של מחנות העולים?

ומשנתן את האישור — תפם כמה נורא
הפשע של גזילת בן מהוריו?

אתה בוודאי שואל את עצמך: רד, עושה
כאן תמונתו של מר זלמן שרגא־ ,העסקן
הוותיק והמכובד, ראש מחלקת העליה של
הסוכנות? הוא כאן, כי יש לציין אותו ל טובה:
הוא האיש הרשמי היחידי שפנה אלינו
בעקבות אותה כתבה• על נייר של הסוכנות
היהודית כתב אודה לכם מאוד אם
תוכלו לתת לי יותר פרטים, שמות וכתובות,

ש רג אי
ואני מוכן. להמחין ב שלא לפרסם שים דבר
מר,אינפורמציה שתתנו לי, פרט לחקור את
הדברים, אם תסכימו לכך.״
כן, מר שרגאי. אנחנו מסכימים.

אבל יש לנו גם דרישות מן הגופים ה ממלכתיים.
אנחנו דורשים שתוקם לישכה
מיוחדת של משטרת ישראל ומשרד המשפטים,
בה ירוכזו חוקרים מעולים.
אנו דורשים שהשרותים הממלכתיים השונים
בחו״ל — הש״ב והנציגים הדיפלומטיים
— ישתפו פעולה עם לישכה זו. ואם
יהיה צורך — לפנות גם לאינטרפול.
אנו דורשים כי בצד הלישכה יפעלו אנשי
חוק וסוציולוגים, שייכנסו לעובי הקורה,
ויבחנו כל מיקרה ומיקרה לגופו, ידברו
עם ההורים הטבעיים ועם ההורים המאו מצים.
כי דנים כאן בדיני־נפשות, ואץ אפ שרות
לפסיקה אוטומטית לגבי גורלם של
הילדים, אם וכאשר יימצאו.
אחרת, לא יוריד החשד הנורא את ראשו,
ואי־אפשר יהיה למנוע מחשבות כמו זו
שביטא באוזני גבר תימני, יליד הארץ:
״בשחטפו יוסלה שוחמכר אחד — הועמ דו;
המדינה כולה על הראש. היו הפגנו הרחוב.
ראש הממשלה התערב. המשטרד, גוי׳־
סה. הש״ב קיבל פקודה להיכנס יכעולה.
איסר הראל בכבודו ובעצמו עמד בראש מטה
המחפשים — עד שמצאו את הילד. יכשמא־תיים
וחמישים שרעבים, צוברים, ויהיאים
נחטפים ונמכרים בכסף — לא צריך לקרות
כלום? אין ראש־ממשלד״ אין משטרה, אין
הפגנות, אין ש״ב?״

תז כי ר
• איןדווח ׳ נזיהודית. כפי שגילה העולם הזה 1526 הבטיח מפיק הסרט
יהודית להעביר ל 1זמשלה את כל הרווחים מהקרנת הסרט בישראל, אך לא עמד
בהבטחתו, מסר רלן׳ז שליש סן הסכום ה מובטח, למרות שהממ שלה שיתפה עי מו פעולה,
והעמידה לר שותו גם יחידות של צה״ל. ב ת שובה ל שאילתה, ענה ה שבוע שר־המסחר־והתעשיה:
.,זאב שרף, ני ההסכם בדבר מתן הרווחים כתרומה נעשה בין
חברת פאראמונט, לבין המפיק, קורט אונגר, ללא יריעת הממ שלה, שאיננה צ1
בעניין ולא ירעה ׳ 4ל בך. לעו מת זאת זנה המפיק ברת וברין בי,־ 257 החזר־מס.
בת שובה לשאלה נו ספ ת, האם חו ש ב המשרד, למרות שאינו צר רשמי בהסכם,
להתעניין ולגבות את הכסף ה מובטח, ענה השר :״אני מו כן לבדוק את העניין.״

העולם הזה 1534

מכתבים
גיורא גודיין

דירות כפרצון?
אילו לפחות היה איש־מצפון אחד מקרב ה־אמנים
יפי־הרוח המקבלים שיכון בירושלים
על חשבון דלת־העם (העולם הזה 4 1533
או, אז הוא היה קם ואומר: אני מוותר על
שיכון כזה!
אולם האמת העצובה היא שאין כזה, ואת
זאת יודעים גם בעיריית ירושלים, גם ב־משרד־האוצר
וגם במינהל מקרקעי ישראל.
אילו היו מפקפקים בכך, לא היו ממהרים
להציע לאמנים דירות. אז היו חוששים שיזרקו
להם את הדירות המוצעות בחזרה בפרצוף,
וילבינו׳ את פניהם ברבים.
לאה

ט ל, ירו שלים

דרמה מו סי קלי ת

נ 7ב 1 1 1נרז בוע

בתפקידים הראשיים :

ש״ב -שוחרי בדיחות
פינחס ספיר ישב יום אחד, כדרכו,
במסעדת־פאר ואכל מכל טוב.
לפתע הבחין במטאטא רחובות
שהניח את מטאטאו בצד ונכנס אף
הוא למסעדה. כשהבחין השר שהפועל
אוכל כיד המלך, ממיטב המאכלים,
לא התאפק ושאלו :״אמור לי, בבקשה׳
מניין יש לך הכסף הדרוש
לארוחת־מלכים כזו?״
ענה הפועל :״היום הוא האחד בחודש,
ובטעות קיבלתי את הניכויים
במקום המשכורת.״
אפרים בה* ,פתח־תקווה

גדעוו זינגר
ב תי ה או סגז רו ב ס קי
שמואל רו דנ ס קי

האכלנים העניים
למה שתושבי־השכונה העניים לא יכריזו
על עצמם כאמנים, ואז יזכו להלוואה של
6500ל״י כדי לשפץ את בתיהם?
יהודית כר, תל-אביב

אבא טוב מטרי
אבא חושי כבר יותר טוב מטדי קולק.
היא לפחות בנה דירות לאמני־שלומו ול־סופרי־טובתו
ולמשוררי־חצרו.
הוא לא עשה זאת על חשבון אזרחים
אחרים.
יחיאל בוקס, חיפה
באחד העיתונים המקומיים מצאתי את המודעה
המצורפת, שלוותה בהערה הבאה:

,1.2.67 אוד נחמו
נמ שכת מכיר ת הכר טי סי ם, ב רו קו קו ובשאר המשרדים,

גו נז למתמסיקה

נאצר במודעת המגבית היהודית
״אדם זה לעולם לא ימליץ בפניך לתרום
לנו כסף!״

עדינה מילכאום, ניו־יורק, ארה״ב
נשיא מצרים, גמאל טבד־אל־נאצר, מבקש
עז ר תן ל מען ה מגבי ת היהודי ת המאוחדת —

ראה תמונה.

הגילוי הפנמאי
מתברר שישראל לא תהיה מקורית, אם
תנהיג גלויות־דואר גלויות, כפי שהציגה
עדה אברמוביץ (העולם הזה .)1531
הפאטנט הזד, כבר ידוע בהרבה ארצות,
מזה שנים רבות. הנה, למשל, דוגמה ממקום
שהותי, המראה את הילידים הפרימיטיביים,
(ה מ שן

אלוף העולם בהשחלת חוטים
במחט הוא רוי נורטון, בן ,21
תושב העיר לידס באנגליה. בהתחרות
שנערכה ב־ 28 בינואר
1963 הוא הצליח להשחיל לתוך
קוף מחט 1,067 חוטי כותנה
במשך שתי שעות.
זוהי מלאכה עדינה מאד, אבל
אריגת גרביים אלגנטיים עולה
עליה בעדינותה. את גרבי ״מרסי״
אנו מייצרים בהקפדה מיוחדת
במינה: כל חוט חייב להיות
בעל איכות בדוקה וכולם יחד
נארגים במכונות החדישות והמשוכללות
אשר העניקו לגרבי
״מרסי״ את אהדתן ונאמנותן של
נשי צרפת ונשי ישראל גם יחד.
את גרבי רשת ״מיקרומש״ של
״מרסי״ הוצאנו השנה לשוק גם
בארנקון של 6גרביים בודדים
ושתים במחיר 7ל״י בלבד. ואתם
גם שי — מחזיק מפתחות
אחד מסדרה של שמונה כוכבי־זמר.

בעמוד

העולם הזה 1534

ונתח נתדאניב ונד 1ת־ 1ן
המתמטיקה, מלכת המדעים, חוותה מאז ומתמיד יסוד חיוני לפיתוח
המדעים השונים. תולדות התפתחות המדעים והתרבות האנושית —
הינם למעשה תולדות התפתחות המתמטיקה וראשיתה בשחר תרבות
האדם. הקשר האמיץ של המתמטיקה לאסטרונומיה, לפיזיקה ולענפי
המדע האחרים ששימש מנוף לפיתוח הדדי של מדעים אלה. אולם
אין המתמטיקה מוגבלת כל עיקר למדעי הטבע. מן המפורסמות הוא
כי למתמטיקה שורשים עמוקים גם במדעים הנקראים ״הומניים״.
יכול אדם להשתעשע במערכת של אכסיומות, הגדרות ומסקנות
הנובעות מהן מבלי שתהיה לו זיקה למתמטיקה עצמה בתור אופרטור
מדעי. האדם מכשיר עצמו לטפל בבעיות שאינן מתמטיות באמצעים
לוגיים, הנרכשים תוך לימוד המתמטיקה.
המרכז למתמטיקה שם לו למטרה לחבב את המקצוע על הכל.
המתכוננים לבחינות בגרות ולבחינות קונקורם לבתי הספר הגבוהים
יקבלו במרכז למתמטיקה את כל מבוקשם בחוגי לימוד מצומצמים
ובקורסים אינטנסיביים. תלמידי תיכון לסוגיהם ימצאו במרכז
למתמטיקה מדריך, עוזר ומכוון.
פרטים והתיעצות בשעות 8—5בערב
דמת״גן
תל־אביב
שדרות הילד 21
רח׳ סמולנסקין 7
מול קולנוע אורדע
מפנת בן־יהודה 90

...הראוי ל ש מו ־ א ת
הבירה הראויה
לשמה -גו לדס גו א ר ״.
נו רווהצמאון ,

פגמה הגלויה
מיפעלי חייו העולים באש.
אז נוכל לקרוא לו בשם ספיר קיסר.

מכתבים

מייל! ארזי,

נטף ארגמן

(המשך מעמוד )3

החיים בתוככי פנמה, ליד הנהרות, וד,מתפרנסים
מדייג ומצייד.

א. הלוי,

פנמה

גלויה גלויה מפנמ ה — ראה תמונה.

אז מה?
אורי אבנרי התמים, את מי אתה חושב
לשכנע במאמריך על שינוי שיטת הבחירות
(העולם

תל-אביב

הזה? ) 1532—3

אתה צודק, אז מה? האם יריביך הפוליטיים
מונחים על־ידי שיקולים של צדק?

משה אדלשטיין,

חיפה

הדיר אל הפח רצופה פרחים יפים
בעת ביקורי האחרון בבירה, הופתעתי
לגלות כמה הזנחות קטנות בסביבת המישכן
החדש של הכנסת, אותן הנצחתי בצילומים.
( ) 1כעבר־חצייה המסומן בפסים לבנים

עלי תחילה להציג את עצמי: אני נערה
שבדית, וארצכם מצאה חן בעיני. אך לא
אוכל לומר כן על
אנשיה.
דוגמה אחת: לפני
זמן מה הכרתי משורר
אחד, משה ברזילי,
ברכבת חיפה—
תל־אביב. היכרותנו
עוררה אותו לכתוב
כמד. שירים, ועתה
הוציא אותם, מקובצים
יחדיו, בספר
שירי אהבה הנקרא
״נטף ארגמן״.
המשורר לא מצא
אפילו לנכון להזכיר
אותי, או להקדיש
לי שיר אחד לפחות.
הוא פשוט התעלם
ממני.
לנה לינדשטראום,
תל־אביב

עונה
הי די תלתה לי ך

פח האשפה

מעבר החצייה
וברורים, אך הולך־הרגל העובר בו חייב מ־שום־מה
לרמוס צמחי נוי. פשוט אין לו ירירה.
( )2פח אשפה המותקן על עמוד חשמל,
אשר גם הדרך אליו מכיוון המדרכה רצופה
צמחי־נוי, שהושקע בהם עמל.
יהודית רז־רסקין, תל-אביב
ל ת שו מת אדריכלי עיריית ירושלים: שתי
ת מונו תי ה של הקוראה רז־רסקין.

על ראש המיגדל
אם תתקבל הצעתו המהפכנית של הקורא
חיים בנציוני, לפתרון הבעיות של מיפעלי
ספיר הכושלים, באמצעות חבלנים מעבר לגבול
(העולם הזה ,) 1533 נוכל לציין את היום
החגיגי הזה בשם ״ליל ספירוס הקדוש״.
להשלמת התמונה כדאי יהיה להושיב את
חתן ד,שימחה על מקום גבוה, מיגדל שלום,
למשל, עם כלי נגינה ביד, כדי שיקונן על

בנימין קורן,

פאריס

רק הפרשה עצמה לא מתה, למרות כל
הנ סיונו ת לקבור אותה.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

יי תרנ עי ם

| לאספנים!

מחזיקי מפתחות נהדרים של

״ אר טי ק״
שילחו לבית חרושת ״ארטיק׳ /ת.ד 40 .בת-ים,
25 עטיפות של קרמבו , ,ארטיק ׳ ׳
ותקבלו לביתכם מחזיק מפ ת חו ת נהדר.

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלך!
הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

יסודות המין

מאתד״ר ארנולד פ. קליין
בלמעלה ם־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
בצורה גלויה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמנו.

להשיג בכל הטיות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס. דרך פתח תקוה . 1ת-א
הספר יומצא לד ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.
רצונך בגוף חסון ושרירי
לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4915 .תל־אביב

העולם הזה 1534

יי שיתיר
י רי הטינזו ־ כיח ,

3 1 1

הנשיא, הרוצח וכל השאר
מספר שבועות לאחר שחילקתם שבחים ל־עורך
מדור תמרורים, חטא הלה לאמת, ואני
תקווה שמחמת פזיזות עטית עשר, זאת
ולא מחוסר־הבנה או הוסר התמצאות בנושא.
האומנם ג׳ק רובי הינו ״רוצח רוצחו של
קנדי״ (העולם הזה 1532 מתי הוכח שבי
אוסוואלד רצח את הנשיא?
היום, יותר מתמיד, מתערערת גירסה זו.
התערערות ששלטונות דאלאס, המשטרה
שלה ועוד כמה גורמים (כמו אילי ההון של
טכסאס) מנסים למנוע בכל מחיר.
הרי כמד, עובדות מעניינות, מתוך שלל
העובדות הממלאות לאחרונה את מיטב העיתונים
בעולם (באמריקה, צרפת, אנגליה,
גרמניה ועוד) :
( )1רובי הינו המת ד 15 מתוך רשימת
האנשים הקשורים בפרשה, שמתו מאז רצח
הנשיא.
( )2קורבן אחר: עיתונאית אמריקאית,
שנמצאה מתה בדירתה, מחמת ״שתייה טופי
רזת של אלכוהול ושימוש מופרז בסם־שינה״
כביכול, וזאת שנה לאחר שהחלה לטפל בפרשת
רצח קנדי, ולאחר שכבר פירסמד,
ספר בנושא.
( )3עיתונאי אמריקאי שנכח בעת חקירת
רובי על־ידי השופט העליון וורן, נחנק למוות
בדירתו על־ידי אלמוני. כל החומר שהספיק
לאסוף נעלם מדירתו. הרוצח לא
נמצא עד עצם היום הזה.
ידיד של אותו עיתונאי הוזמן לחקירה
במשטרה, ונהרג שם מכדור שנפלט מאקדחו
של שוטר. השוטר הסביר כי שיחק ב־קאובוי
עם שוטר אחר, ואז נפלט כדור.
שגי השוטרים הלא־יוצלחים ממשיכים לשרת
במשטרה עד עצם היום הזה.
( )4אחד מעדי הראייה של רצח הנשיא
נורה בראשו בחוצות דאלאס. המתנקש בו
נעצר, הוכיח אליבי בעזרת בחורה שהיתר,
בחברתו משך כל אותו היום. לאחר כמה
ימים נעצרה הבחורה באשמת הקמת רעש
בדירתה בשעות הלילה. היא התאבדה באמצעות
תלייה בחדר־המעצר בדאלאס, ואילו
ידידה נעלם.

ח לי 13ת ח11׳ 1

ד ד׳י׳ ה

ך * שהודעתיכמדורזה, לפני שבועיים, כי אני מובן לענות לשאלותיהם של תלמידים
המשתתפים בביקורים מאורגנים בכנסת, לא ידעתי למד, אני מכנים את עצמי. השבוע
פנו אלי כמה קבוצות כאלה, ושוחחתי עימן ארוכות על רשמיהן.
התוצאה הראשונה היתד, האיגרת הבאה ששיגרתי לח״כ קדיש לוז :
ליושב־ראש הכנסת,
השלום.
לאחרונה פנו אלי כמה קבוצו ת של תלמידים, שה שתתפו בביקורים מאורגנים
בכנסת, כדי למסור את ר ש מיהן, מייד עם צאתם מאולם־המליאה.
כל התלמידים האלה היו מדוכאים מאד ממה שראו.
ה תלונו ת העיקריות שהש מיעו ב אוזני היו כלהלן:
• מיספר הנוכ חי ם בי שיבו ת המליאה זעו ם מדי.
• חברי־הכנסת נכנסים ויוצאי ם ללא הרף, במידה מוגזמ ת. התלמידים
התר שמו כי כמעט איש מ בין חברי־הכנסת אינו נוכח בי שיב ה למעלה מ־ 5ו
דקות רצופות.
• חברי־כנסת לא־מעטים קוראים בהבלטה ע תוני ם בי שבם ב מקו מ ם במליאה.
דווקא התופעה ה שלילית ע שתה עליהם רו שם מדכא במיוחד. על דעת כמה
מן התלמידים אף עלה כי קריאה זו בע תוני ם, בע ת נאומיהם של חברי־כנסת
ושרים, היא הפגנתית. רק בקנ שי הצלחתי לשכנעם כי אין הדבר כך.
איני סבור כי התערבנת כב׳ ל מען הגברת הנוכ חו ת בי שיבו ת המליאה תשא
פרי. אך הריני מעז לפנות אל כב׳ בבק שה לנקוט פעולה — בדרכים של
שיכנוע והסברה — כדי להביא לחיסול ה מינ הג של קריאת עתוני ם בעת
י שיבות המליאה.
מינהג זה, לא זה בלבד שהוא פוגע ב רג שו ת מבקרים צעירים החרדים לכבוד
בית־המחוקקים, אלא שיש בו גם פגיע ה רבה בדרך־ארץ שכולנו חייבים לכנסת
עצמה, שלא לדבר כלל על ני מו ס פ שוט.
בברכה (חתום).

אין נזה רעשגגז, אבל...
ף ) אותםחברי ־ כנסמ שטרחו לבוא לישיבות המליאה, ושלא קראו שם עתונים, היו
/בשבוע שעבר סיבות נוספות לחוש תחושה עמוקה של סכלון. למשל: חוסר־המעש
הממאיר של המליאה.
ביום השלישי בשבוע ננעלה הישיבה ברבע לשש בערב, במקום בשעה שמונה או תשע,
כרגיל. למחרת היום ננעלה הישיבה בשעה , 12.30 במקום בשעה שתיים או שלוש כרגיל.
בסך הכל ישבה המליאה, במשך כל השבוע, פחות משמונה שעות.
מדוע? פשוט לא היה מה לעשות. הממשלה לא הגישה חומר לסדר־היום, ולחברי״
הכנסת לא ניתן להגיש חומר משלהם במידה מספקת.
מצב זה מטיל צל נוסף על סעיף סתימת־הפה, שנתקבל בגללנו, המגביל את זכות הסיעות
הקטנות להגיש הצעות לסדר־היום והצעות־חוק פרטיות. הוא מטיל צל גם על נסיונה של
ח״ב דבורה נצר, מטעם מפא״י, לחסל את זכותנו לקבל את רשות־הדיבור (למשך חמש
דקות!) להנמקת הימנעות מהצבעה על הצעות כאלה.

שאילתות השבוע
השבוע הגשנו 19 שאילתות בנוסח זהה:
• אלז רא ש־הממ שלה, שר־האוצר, שר־הבטחון, שר־הבריאנת, שר־הדואר, שר־הדתות,
שר־החוץ, שר־החינוך־נהתרבות, שר־החקלאנת, שר־המיסחר־נהתע שיה, שרי
המי שטרה, שר־וזמשפטים, שר־הסעד, שר־העבודה, שר־וזפנים, שר־הפיתנח, שר־ה
שיכון, שר־התחבורה, שר־התיירות.
מאת: ח״ כ אורי אבנרי.
מאז נתכוננה הממ שלה הנוכ חי ת:
(א) כמה פעמים יצא כבוד השר (וסגן־השר) לחו״ל?
(ב) כמה מעובדי המ שרד יצאו ב ש לי חו ת המשרד לחו״ל?
(ג) בכמה הס תכ מו הוצאו ת הנסיעה והש הו ת של כבוד השר וכל אחד מהעובדים
בנסיעו תי הם לחו״ל, כ שנסעו על־ח שבון המדינה?

חוץ מזה הגשנו שורה של שאילתות אחרות. בין השאר:
• זיהוםהאוויר ! האם גילה הסקר של מ שרד־הבריאות כי זיהו ם האוויר
בתל־אביב גבוה מן הזיהו ם בערים רבות באירופ ה ובאמריקה?
• מתאבדיםמורעלים: האם נכונה טענת הפ רופסור גבריאל שטיין, כי
כסה מיקרים של התא בדויו ת ו הפרעו ת נפ שיו ת נגר מו על־ידי רעל להדברת מזיקים,
הפוגע ב מ שתמ שים בו?
• ״ פעילי ״ משטרה: האם נכון כי המ שטרה עו מדת לגייס אזרחים, שיהיו
מצויידים ב״כר טיסי פעילים״ ,כדי שי מסרו למ שטרה אינפורמצי ה על מיקרים
המעוררים את חשדם?
• ילד 5כול: האס נכון שאמו של ילד מפגר, הנמצא במוסד, מצאה או תו
כבול ב שר שרת למיטתו? אם כן, מי כבל אותו? האם ננקטו צעדים נגד האחראים לכך?
• רצחעדתי: קול ישראל מסר ב שתי מהדורות־חד שות כי סטטיסטיקה
לפשיעה מוכיחה שמרבית הא שמים במע שי־ אלי מו ת (רצח ונ סיונו ת לרצח) הם יוצאי
צפון־אפריקה. האם מותר לקול ישראל לשדר חו ס ר שיש בו הסתה עדתית?
• מעצרדתיבצה ״ ל: האם נכון כי בחדרי־המעצר של צה״ל נאסר על
העצירים לע שן בי מי שבת, מ סיבו ת דתיות?
• מנהלההסברה: מהו נ סיונו של מר יוסף נ בו, קונסול לשעבר, שמונה
כעוזר לשר ישראל גלילי, לתיפעול ז רו עו ת ההסברה במ שרד רא ש־הממ שלה? ב מקום
מי הוא בא? מה יעשה הד״ר בני מין אליאב, הנו שא את התואר ״ מנהל שרותי
ההסברה״?
• הזנהכבית ־ שאן: האם נכון כי 700 ילדים נזקקים אינם כלולים ב מיפעל
הזנת הילדים בבית־ שאן? מה נעשה ל תי קון המצבד
• ׳ מריבותבממשלה: מהי תגוב ת שר־התיירות על טענות מנהל אל־על
שטען כי השר מסר בכנסת מיספרים כוזבים, כי יעדי מ שרד־התיירות הס מופרכים,
וכי השר הפר הבטחה שהבטיח לאל־על ל שמור על מדינינת־התעופה הקיימת?
3500פקידיםמיותרים: האם נכון כי לדעת שר־האוצר יש בממ שלה

3500 פקידים מיותרים? איך ו מ תי הגיע למיספר זה? ב אילו מ שרדי־ממ שלה מצויים
פקידים אלה? מה מתכוון השר לע שו ת כדי להעביר עובדים אלה לתעסוקה מועילה?

הנימוק השגור, שאנחנו ״גוזלים את זמנה של הכנסת״ ,מצלצל כבדיחה תפלה כאשר
הכנסת מובטלת באופן שיטתי, אפילו בשיא הוויכוח השנתי על תקציב המדינה.
ואכן, באותו שבוע עצמו לא ניתן לנו להעלות הצעה דחופה לסדר־היום שהגשנו. היתד,
זאת אותה הצעה דחופה שאנו מגישים אותה מזה כמה שבועות, שבוע אחרי שבוע:
״הידרדרות המצב הבטחוני בגבול הצפוני״ .בכל שבוע שללה הנשיאות את הדחיפות.
השבוע הבינו הכל כי פשוט אי־אפשר לשלול את דחיפות ההצעה, לאור המתרחש בגבול
ובאו״ם. לכן באה הפתעה. שעה קלה לפני שהצעתנו הנוספת עלתה לדיון בנשיאות,
הודיעה הממשלה לנשיאות כי היא עצמה תמסור הודעה על אותו נושא.
מובן שהודעה זאת ביטלה אוטומטית את הצעתנו שלנו. כי הודעה ממשלתית משמשת
נושא לדיון, וממילא אין מקום להצעתו של חבר־כנסת לקיים דיון כזה.
אין ספק כי היתר, זאת תחבולה כדי למנוע את פתיחת הדיון על ידינו. ולראייה: כשעלה
ראש־הממשלה על הדוכן למסור את ההודעה הממשלתית, לא היה בפיו דבר, זולת חזרה
שיגרתית ושדופה על דברי ״החוגים המדיניים״ בעתון־הבוקר של אותו יום. הוא לא מסר
שום אינפורמציה חדשה, לא העלה שום מחשבה חדשה. ההודעה כולה ארכה כרבע שעה.
אך לפחות יכולים אנחנו להתברך שיש לנו חלק בכך שניתן לכנסת ישראל לדון, סוף־סוף,
בבעייה העיקרית של המדינה, העלולה בכל רגע להביא להתפוצצות, שבה ייהרגו בנים של
אמהות משני עברי הגבול.

כל שבתי — יום כיפור \
8א היתד! זאת הפרשה היחידה בה מילאנו תפקיד קטן אך חשוב. כדאי להזכיר את
/פרשת מועמדותו של ח״כ יצחק רפאל, לתפקיד יו״ר ועדת־המישנה לחוקי־יסוד.
מן הרגע הראשון היתד, התנגדות חזקה למועמדות זו. צעירי הל״ע עוררו רעש במפלגתם,
גררו אחריהם את צמרת המפלגה. התנגדות הל״ע הכריחה
גם את מפ״ם להתנגד למינוי.
בתוך המערך אירגנה ח״כ שולמית אלוני (שהיתר, בעצמה
מועמדת לתפקיד זד ).קו של התנגדות, נתמכה על־ידי
אחדות־ד,עבודה.
אבל כל זה התנהל מאחורי הקלעים, באמצעות הדלפות
לעתונות. אף מילה לא נאמרה על העניין מעל דוכן הכנסת.
רק סיעה אחת היתר, חופשית לדבר על כך בגלוי:
סיעתנו. עשינו זאת לפני שבועיים, בוויכוח על הצעת־החוק
הפרטית שלנו (חוק יסוד: מגילת העצמאות).

מאותו רגע פרץ הוויכוח החוצה. רפאל עצמו נאלץ למסור

בכנסת הודעה אישית, בתגובה על דברי. בכך שם את הדגש
על גישתו, שגם בניסוח מינימלי פירושה שהדתיים
רוצים להתדיין בפני בתי־דין רבניים, לא ממלכתיים.
כעבור כמה ימים נאלץ רפאל להודיע על הסתלקותו מ־ידיד
מועמדותו.
בוויכוח
דתי אחר התערבנו כאשר הציע ח״כ שלמה לורנץ (אגו״י) הצעה לסדר־היום
להנהגת שבוע־עבודה של חמישה ימים. לורנץ נימק אותה במשך שמונה דקות — שתי
דקות פחות מן הזמן שעמד לרשותו — ותוך כדי כך התברר כי הוא מתכוון, למעשה,
להוריד את שעות־ד,עבודה ואת השכר. נמנענו מן ההצבעה ונימקנו זאת בקצרה :

אורי אבנרי: התכוונו להצביע בעד הצעת חבר־הכנסת לורנץ. אולם בנ או מו הקצר הוא
שיכנע או תנו שאסור להצביע ב עז ה, ואילו היה מנצל את כל הז מן ה מוקצב לנאומו, י תכן
שהיה מצליח לשכנע או תנו להצביע נגדה.
הרעיון של ריכוז שעות העבודה בחמ שה ימי עבודה ב שבוע, הוא עיקרון רצוי, ת ת מו ך בו.
אן מה שמציע חבר־הכנסת לורנץ זה דבר אחר לגמרי.
ראשית הוא הציע להנציח את האבטלה, ולמע שה לצקת אות ה לדפוסי־קבע;
שנית, הוא הציע להקטין את שכר העובדים;
שלי שית, הוא הציע לגרום להבטלת אמצעי־הייצור המעטים שיש לנו בארץ.
ובעיקר: הדבר שנאמר הפעם רק בחצי־פה, אבל שנאמר בפה מלא בפע מים קוד מו ת: כל
ההצעה הזאת, הבאה מסיע תו של חבר־הכנסת לורנץ, כוונתה לאפשר שיתוק המדינה כולה
ביום ה שבת, העברת כל הנופ ש ובידור ליום אחר ב ש בוע, והפיכ ת כל שבת ליום כיפור.
לכך לא ני תן יד.

על כך מסר לורנץ למחרת היום הודעה אישית, בד, טען כי הוא מתכוון להוריד את השכר
רק זמנית, בימי המיתון. בד,שתפר המצב הכלכלי יתמוך במתן שבר מלא לחמשה ימי־עבודה.
לעומת ההימנעות על הצעת לורנץ, הצבענו בעד הצעת־חוק פרטית של שמואל מיקוניס
(מק״י) להנהגת ביטוח בפני אבטלה — דרישה שהעלינו בכנסת פעמים רבות. היא הורדה
מסדר־היום, מפני ששר־ד,עבודה טען שיש להמתין למסקנות הוועדה הממשלתית החוקרת.
בהצבעה נעדרו מפ״ם וגח״ל — שתי סיעות התומכות, כביכול, בביטוח בפני אבטלה. יום
לפני כן דרש ויקטור שם־טוב (מפ״ם) בהתרגשות רבה את הנהגת הביטוח לאלתר. אבל
זוהי המשמעת הקואליציונית: למפ״ם אסור להצביע גם בעד דבר הנראה לה קדוש. וגח״ל
לא תצביע — חלילה! — בעד הצבעה של מק״י, אפילו היא תואמת בדי־ק את קו גד,״ל.

שיעור של וזודנווזלוו!
^ ותה התופעה בלטה בהצבעה העיקרית של השבוע — ההצבעה על אומדן ההכנסות
(ראה מיסגרת) .האומדן קובע מניין יבואו — כמצופה — 5,130,000,000 הלירות שהממשלה
מתכודנת להוציא בתקציב הבא. רוב סיעות האופוזיציה הגישו הסתייגויות. סיעתנו
הגישה כמה עשרות הסתייגויות משלה.
ההצבעות היו לפי שיטת הסרט הנע. אף שבודיכוח עצמו נכחו, בממוצע 15 ,חברי־כנסת,
נכחו 45ח״כים בהצבעה. למעלה מ־ 100 הצבעות נערכו תוך רבע שעה, כשהידיים עולות
ויורדות כמו בשיעור של התעמלות.
מובן שכל ההסתייגויות הורדו אוטומטית, ונתקבל האומדן בדיוק — עד לאגורה
האחרונה — כפי שדרשה הממשלה. אך לא זה העיקר. העיקר הוא כי כל סיעה אופוזיציונית
הצביעה רק בשביל ההסתייגויות של עצמה, אך לא בעד הסתייגות של סיעה אחרת, שהיתר,
באותה רוח.
כבר בשנה שעברה החלטנו לנהוג אחרת. הצבענו בעד כל הסתייגות שנראתה לנו, ושתאמר,
את קו ההצעות שלנו. כך הצבענו עשרות פעמים בעד הצעות גח״ל, רפ״י, רק״ח ומק״י —
בעוד שסיעות אלה נמנעו מלהצביע בעד ההסתייגויות שלנו.
הוציא את עצמו מכלל זה ח״כ מנחם ידיד, איש־חרות משכונת־ר,תקווה. הוא ישב, במיקרה,
לידי, והצביע בעד רוב ההסתייגויות שלנו שתאמו את ההסתייגויות של גח״ל. הדבר היה
כל־כך יוצא דופן, שעורר תשומת־לב רבה באולם, ואף תגובה די נרגזת בגח״ל.
מה היו ההסתייגויות שלנו? בין השאר הצענו:
י #להוריד 500 מיליון ל״י ממס הכנסה 100 ,מיליון מן המכס.

ושימת הנוכחים

תמונה זו הופיע ה שבוע ב מו סף הארץ. היא מראה
את אולס המליאה בעת נ או מו של שר־האוצר, פינחס
ספיר, לפני שבועיים. יו שבים באולם גוח״ני ם. רשימת הנוכחים: מבין 49 אנ שי המערך — 4
(השר שרף, נצר, הכ הן וביבי) .מ בין 26 אנשי גח״ל 5בן־אליעזר, קליננהופר, ידיד,
מגורי־כהן, כהן־צידון) .מבין וו אנשי המפד״ל — ו (חזני) .מבין 10 אנשי רפ״י — אין

איש. מבין 8אנשי מפ״ם — אין איש. מבין 5אנשי ל׳־ע 1האוזנר) .מ בין 4אנשי
אגו״י — אין איש. מבין 3אנ שי רק׳־ח — אין איש. מ בין 2אנ שי פא״י — אין איש.
ח״כ אורי אבנרי נראה, מאחור, בתח תי ת התמונה. יש לציין כי השורה האחרונה מי מין אינה
נראית ב ת מונ ה, בגלל זווית הצילום, כך שייתכן כי ב או תו רגע נכחו עוד 3־ 2ח״כי ס
נוספים מ סיעו ת אגו״י, רק״זז ומק״י, שאינם מופיעי םבת מונ ה זו שצולמה על־ידי צלם הארץ.

לקצץ ביד בד 1ל!
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בוויכוח
על אומדן הכנסות המדינה, שהוא חלק
מהצעת תקציב המדינה לשנת .1967/8
גברתי היושבת ראש, כנסת נכבדה.
לפני כמה שבועות הוענק פרם נובל לסופר ישראלי דגול,
ש״י עמון.
כדאי לאקדמיה השבדית לשקול את הענקת הפרס, בשנה
הבאה, לקבוצת משוררים ישראליים, שאינם נופלים מעמון
בדמיונם הפורה ובסגנונם היקר. כוונתי למחברי יצירה
ספרותית זו, הקרויה ״אומדן ההכנסות״.

יצירה זו מתנשאת לגבהים ומרקיעה שחקים
יותר מכל שירה מודרנית. הקשר שלה למציאות
הוא מיקרי לחלוטין.
רב המשוררים, שר־האוצר פינחס ספיר, הכריז בגילוי־לב
כי ״האומדן לשנה השוטפת לא יתממש במלואו״ .ואדם תמים
כמוני יכול לתמוה בקול רם: מה טעם להגיש לכנסת
ישראל אומדן, אשר בעליו עצמם טוענים כי הוא מופרז,
שלא לומר מופרך?

היכן באן כבוד הכנסת, שאותה ממשלה
רואה חובה לעצמה להציע חוק להגנתו?

איך לשלם גזסי־חכנגגה?
נשאלת השאלה: בכמה מופרז אומדן זה, שיזכה לאישור
קואליציוני בדרך האוטומאטית המקובלת?

שר־האוצר ודוברי הקואליציה רמזו כוויכוח,
שהאומדן מופרז כ־ 300 מיליון לירות. כלכלני
סיעתנו ערכו בדיקה משלהם, והעלו מספר של
521 מיליון לירות.
לא נלאה את הכנסת בפרטים. אין, למשל, שחר לתחזית
עודפי־המזון הצפויים מאמריקה, וכן לתחזית מלוזה־הפיתוח.
בסעיף זה בלבד יש הפרש של 50 מיליון לירות, לפחות,
בין הדמיון ובין המציאות, בין הסיפרות לבין הספרות
היבשות•
יש הוראה מפורשת מצד האוצר האמריקאי להקטין באופן
שוטף את העזרה לישראל. הדברים הוסברו אישית למר
ספיר והוא יודע זאת היטב.
גם לתחזיות מס ההכנסה אין שחר. איך אפשר לדבר על
מיתון, ולהתעלם מתוצאותיו?

האם מעלה מישהו על הדעת כי משלמי־המם
העצמאיים יוכלו לשלם מקדמות לפי
הכנסותיהם כתקופת הגאות?

זזייתזים של ין?\ר
ובכן, יהיה פער של 500 מיליון לירות, לפחות, בין
תחזית ההכנסות לבין ההכנסה האמיתית של המדינה. איך
זה יכוסה?

האוצר אינו מסתיר את כוונתו. הוא ידפיס
בסף.
יש לכך שמות שונים, כפרי הכשרון השירי. דוברי
האוצר קוראים לזה דיס־דפלאציה, אנטי־דפלאציה, מיתון
המיתון. אנשים פרוזאיים יותר יקראו לזה אינפלציה מוגבלת.
העיקר הוא שזה ההיפך מן הנאמר בנאומים רמים. יזרימו

כסף לשוק. יגדילו את הביקוש למוצרי־צריכה. יגרמו עלית
המחירים. יורידו את ערך הכסף.

בל שטר בם!? חדש הוא חיידק של יוקר,
במשק שאין בו תוספת־יוקר. חיידק שירחיק
את הבראת המשק.
ח או ר ח־י ס

צזז \ 2ן

גבירתי היושבת־ראש, כאשר הוצאות הממשלה עולות על
הכנסותיה, קיימת הברירה בין שלוש אפשרויות, ושלוש
אפשרויות בלבד:
• אפשרות ראשונה, להדפיס בסר. זו הדרך
הקלה והמסוכנת, ובה הולכת הממשלה.

• אפשרות שניה: להעלות את הכנסות ה־ממשלה,
על-ידי העלאת המסים, בשמות שונים
ומשונים. זוהי דרך קשה, ועוד יותר מסוכנת. הממשלה
הבטיחה שלא ללכת בה, ונקווה שתעמוד בהבטחותיה.
• אפשרות שלישית, שהיא קשה אך מבריאה.
אותה נעלה על נם השנה, כפי שעשינו בשנה שעברה.

יש להוריד באופן דרסטי את יוקר המימשל.
יש לקצץ ביד ברזל את כל גידולי־הפרא של
הביורוקרטיה המנופחת, את המנגנונים הכפולים
והמשולשים, את משרדי הממשלה המיותרים,
את פעילויות הסרק.
בשנה שעברה הגשנו הצעות מפורטות לקיצוץ ביזבוזים
וכפילויות, שהסתכמו בחסכון של מיליארד לירות בקירוב.

זה עורר צחוק בבית זה. כמה הברי-כנסת
צחקו. אף לא משלמי-המסים.
השנה נחזור ונגיש הצעות מפורטות לגבי כל המשרדים
הממשלתיים, שיסתכמו בחסכון גדול עוד יותר, למיליארד
ו־ 20 מיליון לירות — כחמישית מתקציב המדינה — וזה
מבלי לפגוע במאומה בצרכי בטחון ושירותי סעד ורתחה.
(אנחנו מסכמים כי את הוצאות־הבטחון אי־אפשר להוריד, כל
עוד קיים המישטר הקיים).

מי שרוצה לצחוק — מותר לו לצחוק. הצחוק
הזה יהדהד בביתו של בל אזרח המשלם טסים.
3500 פסידמד נזיגגזריס

כבוד היושבת־ראש, לפני שבוע הכריז שר־האוצר שהוא
רוצה לפטר 3500 פקידי ממשלה.
האם שר האוצר זורק מלים סתם, או שהוא מאמין ברצינות
שיש במנגנון הממשלתי 3500 פקידים, שאנו משלמים
את שכרם, ושהם מיותרים לחלוטין?

אם כן -למה לא פיטר אותם עד כה?
למה הוא משתמש בעובדה זו, כדי לסחוט מציבור עובדי־המדינה
את הוויתור על תוספת היוקר, מבלי להעביר
פקידים מיותרים אלה לתעסוקה יצרנית ומועילה במשק הלאומי?

ואם
בממשלה מיותרים 3500 פקידים -כמה
מיותרים כסוכנות היהודית, שהיא בולה מיותרת?
במה כהסתדרות? במה בעיריות?
במה בחברות הממשלתיות?

• להוריד 100 מיליון ל״י מן המס על הדלק 250 ,מיליון ממס קניה.
• להוריד 7מיליון מן המסים על משקאות.
• למחוק את כל המיסים על המלט.
לבטל את מס־הנסיעות, את בול ר,בטחון ואת מילתה הקליטה.

ומניין לשר הנכבד שיש רק 3500 פקידים מיותרים? האם
היה מחקר רציני?

האם אלה הם רק מכריו האישיים של השר?
האם בכלל היה בשנה זו של מיתון מאמץ רציני כלשהו
לבדוק מחדש את הפונקציות הממשלתיות, לבחון מה דרוש
ומה לא דרוש, מה מועיל ומה אפילו מזיק?

לא הרגשנו בבד.

לא בוזיכוח על השארת משרד־המשטרה, שהוא מיותר!
לא בוויכוח על קיום מחלקת־ההתיישבות של הסוכנות,
שהיא מיותרת!

לא בנסיעות שרים, ולא בבניית היכלי-פאר
לשגרירויות ;
לא באי־ריכוז תפקידים כפולים, כמו גביית המסים הממלכתיים
והעירוניים בידי רשות אחת.

וזרד יוסר הוזינזשל
כבוד היושבת־ראש, נידמה לנו שיש עיוזת יסודי במחשבה
על תקציב המדינה בכללותו.

אולי לנו, ככוח חדש, קל לעמוד על כך מאשר
לסיעות, שבבר התרגלו כמשך 18 שנה לסידרי-
המינהל הקבועים.

הנוהל הקיים בממשלה הוא לאסוף את דרישות כל המשרדים
הממשלתיים הקיימים, להתמקח עליהן קצת במסגרת
מפלגתית־קואליציונית, ולחבר את כולן יחד לתקציב.

נוהל זה מוברח להוביל לעליה מתמדת של
התקציב, וראיה בולטת לבך הוא התקציב
המוצע, העולה בחצי-מיליארד לירות על קודמו,
ואשר גם סעיפיו הרגילים עלו לאורך בל
החזית, למרות המיתון.
רק אחרי שיש סך־הכל של כל מה שרוצים להוציא —
מחברים סך־הכל של כל מה שרוצים לגבות, עד שהסכומים
מתאזנים. ואם הם מתאזנים רק להלכה ולא למעשה, כמו
הפעם, הרי בא מימון גרעוני.
הדרך הנכונה היא להיפך: להחליט מה אפשר להטיל על
המדינה, על המשק, על האזרח, לבנות את תקציב ההוצאות
על יסוד זה, אפילו מתוך מחשבה של מימון גרעוני מסויים,
שאיננו מתנגדים לו עקרונית.

שיטה זו אינה אפשרית במישטר הקיים,
בגלל קבוצות־הלחץ הפוליטיות והכלכליות
שלו.
לכן עולה בהתמדה מדד־יוקר־המימשל, והוא מגיע עתה
לשיעור העולה על 40 מן התפוקה הלאומית.
זהו אסון לאומי.
כי כאשר רוצים לייצא, כאשר רוצים להתחרות — מוכרחים
לייצר בזול. מרכיב יוקר־המימשל הוא (יותר מכל
גורם אחר, מלבד קטנות השוק הלאומי) המעלה את יוקר
המוצר הישראלי, והמונע ממנו להתחרות בשוקי־עולם.

התמריצים המהוללים, כצורת החזר מסים,
הם כהורדת קש מהמיטען שהמשק כורע
תחתיו.

הצבעה ריס 1ז וווזובן
כבוד היושבת־ראש, אין לנו זמן לנמק במפורט את
הסתייגויותינו לאומדן ההכנסות, שעליהן כבר עמדנו בנאו־מנו
בשנה שעברה על אותו נושא.

מוכן שנצביע נגד אומדן ההכנסות בכללותו,
מה גם שהצבעה זו עצמה, על אומדן שאיש
אינו מאמין בנכונותו, הפכה פורמליות ריקה.

• להקטין בהרבה את אגרות המישפט•
• להוריד לחצי את המס על רשיונות כלי־רכב.
• להעלות ב־ 60 מיליון את הריבית שגובה הממשלה על ההלוואה שהיא נותנת.
0לבטל לגמרי את מלווה־הקליטה.

תמרורים

שים) ,כתב לאשתו, על פיסות־נייר דק,
בעפרון זעיר, אותו הטמין תחת מזרון הכלא,
43 מכתבים, שקובצו בספרון מ בין ה חו מו ת,
עליו חתם בשם־העם אסיר עברי. הספר היה
רב־המכר של שנות הארבעים וזכה לחמש
מהדורות. לאחר מכן היה כרמל מפקד גליל
תיכון (השרון והשומרון) של ההגנה, מפקד
מחוז חיפה וכובש הגליל.

^ נולדה. למיופה־הכוח של הרפובליקה
המאלאגאשית (לשעבר האי מדגסקר)
ולאשתו,
בירושלים, ראזאפייאריזון,
בתם השנייה, הארי סאלמה אוליכייה,
האזרח המאלאגאשי הראשון שנולד בארץ.

אדיסון

^ נולדה. לכדורגלן הברזילי
ארנסט דו־נשימנטו, הידוע יותר בכינויו
פלה, ולאשתו, בתם הבכורה, קלי•
כריסטינה, ערב צאתו של פלה למסע
משחקי־ראוזה עם קבוצתו בשתי האמריקות,
נחוג. יום הולדתו ה־ 46 של אלוף

דן טולקובסקי,

בנו של אגרונום־
פרדסן, שהוא מד,נ־דס־מכונות
לפי חינוכו,
טייס ספיטפיירים
של חיל־האוויר הבריטי
ומפקד חיל ה־אוזיר
לישראל משך
חמש שנים, וכיום
מנהל אחת מחברות
ההשקעות הגדולות
במדינה, חברת ה ה
שקעות
דיסקונט.

בנק

* נחוג.
רב־אלוף מרדכי מק
יום

הולדתו
ה־ 47 של
לף, יליד ירושלים ומנכ״ל מפעלי ים־המלח

אדטמן
זה 12 שנה. מקלף, שמשפחתו נרצחה על־ידי
פורעים ערביים ב־ , 1929 היה הרמטכ״ל
הצעיר ביותר בצה״ל (,בגיל )32 ושימש
כרמטכ״ל משך התקופה הקצרה ביותר (שנה
אחת).
* נפצע. בשריטות קלות במצחו,
ראש־ממשלת דרום ודיאט־נאם, מרשל־האוזי־רייה
נגויין קאו קי, כאשר פצצת־מרגמה
נפלטה בעמדת רגמים אוסטרליים בה ביקר.
פציעתו של המרשל נגרמה מחבטות שקיבל
משומרי־ראשו, שהפילוהו ארצה וסובבו עליו
בגופותיהם עת נפלטה פצצת־הנפל שלא גרמה
נזק כל שהוא.

רחב*

-¥נחוג. יום הולדתו ה־ 51 של
עם אמיד, מנהל מחלקת החינוך והתרבות
לגולה של ההסתדרות הציונית העולמית,
שהספיק להיות, מאז סיום לימודיו בבית־המדרש
למורים בירושלים, צנחן במלחמת־העולם
(מאחורי הקווים ביוגוסלביה) ,מושל

צבאי של עכו, ציר ישראל בפולין, ויועצו
של ראש־הממשלה לעניינים ערביים.

^ נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של ד״ר
אריה אלטמן, משפטן וכלכלן, מי ש היה
ראש התנועה הרביזיוניסטית בארץ־
ישראל, לא הצטרף לתנועת החירות בראשיתה,
נכשל ברשימת־נפל לכנסת הראשונה,
חזר בו והיה ח״כ חירות בארבע הכנסות
הבאות, עד שהושמט מן הרשימה לכנסת
הששית. מאז איננו חסיד של הנהגת חירות,
הבטיח לשמואל תמיר להצטרף אל מפלגתו
החדשה, לכשיפרוש מחירות.
^ נחוג. יום הולדתו ד,־ 56 של שר
התחבורה אלוף משה כרמל. השר נולד
כאברהם משה זליצקי, היה פועל־דפוס, טרק־טוריסט
בקיבוץ נען והתפרסם כאשר נאסר
לפני 25 שנים, יהד עם חברי קורס מפקדים
של ההגנה, כשנשקם בידיהם. כרמל, שנידון
לעשר שנות מאסר (ונחון אחרי 18 חוד
נחוג.
יום הולדתו ה־ 59 של מנחם
אבידום, מנכ״ל אקו״ם (אגודת הקומפוזיטורים
והמחברים, השומרת על זכויותיהם),
קומפוזיטור מחונן שחיבר, בין השאר, שבע
סימפוניות ושלוש אופירות. אבידום, שנולד
מאהלר־קאלקשטיין, הוא חתן פרם אנגל למוסיקה
(.פעמיים); פרס התזמורת הפילהרמונית
הישראלית; פרם ישראל ופרס אקו״ם.
נחוג. יום הולדתו ה־ 59 של ח״כ
רפ״י מרדכי סורקים, פועל־בניין וחייל
בבריגדה היהודית, שאיבד את ראשות עיריית
כפר־סבא כאשר הצטרף לדויד בן־
גוריון בעת פילוג מסא״י.

^ נחוג. יום הולדתו ה־ 72 של ח״כ
מפא״י בכור שלום •טיטרית 20 ,יום
אחרי שפרש מממשלת ישראל, בה שרת
כשר המיעוטים והמשטרה משך 18 שנות
המדינה הראשונות. שיטרית, יליד טבריה
ובן סוחר־תבואות, היה מורה לעברית בגליל,
מוכתר המושבה כינרת, המפקד הראשון של
משטרת טבריה המנדטורית, מנהל מחלקת
טביעת־האצבעות במרכז הבולשת הבריטית
בירושלים, ושופט־שלום ביפו בגיל .40

ל רג עי א#1וור

העולם הזה 1534

ך 1אקל להשמיע את דבר ההגיון הצלו?
׳ /כאשר יורים הטאנקים, כאשר מתפוצצים
המוקשים, כאשר נשפך הדם על הגבול.

לא רק המוזות שותקות, כאשר
רועמים התותחים. שותק גם השכל
הישר, ודווקא כשעה •מהוא
דרוש כיותר.
שותקת המחשבה המפוכחת, פקוחת־העין.
אך הדמגוגים למיניהם, התועמלנים של דם־
ואש, הם אינם שותקים. קולם מהדהד בארץ.

מול תשפוכת זו •טל דמגוגיה ותעמולה,
של חצאי-אמת וקריאות־הידד,
יטל כילכול וטישטוש, נשתדל
לנתח את המצכ לאשורו, כלי
רגשנות וכלי התלהכות, למען האמת
ולמען השלום.
ראש וראשונה יש לכרך את
^ הממשלה על כי עמדה, עד ה רגע
הזה, מול הפיתוי האדיר לצוות
על פעולה צכאית.

נטפל נא בכל אחד מן הנושאים האלה
לחוד. כי לכל אחד מהם יש פתרונות שונים.

ף* שה לעמוד על דמותו המדוייקת של
*׳׳ 1,המישטר הסורי הנוכחי. ברור שהוא
1אנטי־ישראלי, כמו כל קודמיו. ברור גם
כי הוא אנטי־מערבי, ושהוא מקורב איכשהו
לגוש הקומוניסטי.
אין ספק כי גופים שונים במערב, ובעיקר
חברות־הנפט, שסוריה מאיימת על
רווחיהן העצומים, מעוניינים לסלק מישטר
זה בכל האמצעים. ברור גם כי במצב
מסויים יכולים גופים אלה להיות מעונייניס
בהתקפה ישראלית גדולה על סוריה, כדי
לספק אמתלה להתערבות זרה, סעודית-
ירדנית ואמריקאית, באותה ארץ.

אולם אל נשכח לרגע כי אותן
חכרות־נפט לחמו נגד הקמת מדינתנו,
וכי מהר שוכ יילחמו כנו.
אין לנו שום עניין להוציא למענן
את הערמונים מן האש. כי מחר

קיימת נטייה טבעית אצל ממשלת
ישראל להזיז את קו העיכוד
מזרחה, עד לגכול הבינלאומי הישן,
באמצעות טרקטורים ומה רשות
-וזאת כדי להבטיח את
הריבונות הישראלית הלכה למעשה.
נסיונות
אלה נתקלים מזה 17 שנה בהתנגדות
נמרצת מצד האו״ם, וזוהי אחת
הסיבות לכך שכל ראשי משקיפי או״ם
נטשו את תפקידיהם כשונאי ישראל, דעת־הקהל
העולמית, ומועצת הבטחון, אינם
מצדיקים את ישראל בפרשה זו. אנו נראים
כאן כחמסנים, מנשלים ומפירי הסכם במירמה.
אני רוצה להציע לממשלת ישראל פתרון
נועז:
• תצהיר ממשלת ישראן שהיא
תשמור שמירה מוחלטת על ריבונותה על
כל השטח עד לגבול הבינלאומי.
ס תצהיר נא שהיא מוכנה — בפיקוח
האו״ם — לסימון השטחים באזור

אחרי הרצח הנתעב בדישון נעשה נסיון
להטיל את מלוא האחריות לו על ממשלת
דמשק. אני נאלץ לומר כי נסיון זה אינו
משכנע. העובדה שסוריה מחייבת עקרונית
את הטרור הפלסטיני, וגם מכריזה על כך
בקולי־קולות, קצת יותר משאר ממשלות
ערב, אין בה כדי להוות הוכחה של אחריות.
ברית־המועצות עשתה החודש מעשה חסר־תקדים.
יחד עם התייצבותה הברורה לצד
המישטר הסורי, היא גינתה בחריפות את
מעשי־הטרור הפלסטיניים. גם זו סיבה טובה
כדי להפריד בין זה לאלה.

מהי התשובה לטרור זה?
התקפה על סוריה לא תחסל אותו. להיפך.

אמרנו לא פעם: אץ פתרון קד.
אין טעם רב בהריגת היתושים,
כשאין מייביטים את הביצה. הביצה
היא, במיקרה זה, חוסר•
הפתרון לבעיית פלסטין.
אני מאמין כי ישראל יכולה לעזור למציאת
פתרון לבעייה זו, ללא ויתור על

אני י! דע שלא קל היה לעמוד בלחץ
זה. יושבי הספר זועקים לנקם, ומי ישמע
את קולם ללא רטטי הדמגוגים בעתונות
ובמפלגות תוקפים את הממשלה על אפס״
מעשיה. הבדיחות ד,עכורות, המתארות את
ראש־הממשלה כאיש הסר־אונים, גם הן
תגברנה ותתרבינה בהעדר פעולה.

אם נמנעה הפעולה עד הרגע הזה,
יש לכרך לא רק את האו״ם,
לא רק את דעת־הקהל האחראית
כייטראל, אלא קודם כל את האייט
שכל הלחצים מופנים אליו: לוי
אשכול.
אולם ברכה זו מהולה בביקורת חמורה.
דחיית הפעולה הצבאית היא, במיקרה
הטוב ביותר, תבונה שלילית. בה, כשלעצמה,
אין פתרון למצב. אין בה כדי להועיל
הרבה, כשאין היא מלווה במחשבה
נועזת, בנכונות לנסות דרכים חדשות, ביכולת
ליזום מעשים שישנו את המצב.
מבחינה זו אין חדש בממשלת אשכול.
היא כבולה בתפיסות הישנות והעתיקות,
של תקופת בן־גוריון.
זהו בן־גוריוניזם מתון יותר, הססני יותר,
רגיש יותר ללחצים נגדיים. בן־גוריוניזם ללא
הסימון הנבואי של בן־גוריון, ללא קלות־הדעת
של דיין, ללא הקנאות של גולדה
מאיר, ללא ההסתבכויות של שמעון פרס.

אך תורה •טל שלשום, שנכשלה
אתמול, אינה יכולה לספק פתרונות
להיום.

היו בוו ת
הן יסולקו מן המרחב, ואילו אנחנו
נישאר, עם שכנינו, לעולם ועד.
למרות הצהרות חצי־רשמיות מוזרות, המושמעות
מפעם לפעם, הבטיחה ממעלת
אשכול שלא תצא למלחמה נגד המישטר
הסורי, בתיר שכזה, בשרות אינטרסים
זרים. אני מקווה שהבטחה זו היא כנה,
ושהיא תעמוד במיבחן המציאות.

זוהי התשובה לנושא הראשון.

^ חת התוצאות של המשך השיגרה
הבטחוניסטית היא התעמולה הממשלתית,
הנעזרת על־ידי כל העתונות המודרכת.
תעמולה זו מכניסה את כל המאורעות
והתקריות שלאורך הגבול לתוך סיר אחד.
היא מתריעה השכם והערב על ״התגרויות
הסורים״ — כאילו אין הבדל בין המעשה
הנפשע בדישון, למשל, לבין סיכסוך האדמות
ליד אלמגור.
בילבול זה הוא טוב אם רוצים ליצור
היסטריה המונית, אבל הוא רע מאד אם
רוצים לגבש מחשבה עניינית, שתוביל לפתרונות
מעשיים,
למען בהירות המחשבה, הבה ונבדיל בין
שלושה נושאים בדיון על הגבול הצפוני:

ך נושא השני, הנוגע לאדמות־המריבה
ן ) לאורך הגבול הסורי, מסובך יותר.
סוריה טוענת, מאז , 1949 כי לישראל אין
ריבונות מוחלטת על אדמות האזורים ה־מפורזים,
שנכבשו על־ידי הצבא הסורי במלחמת
תש״ח* .היא טוענת כי על פי הסכם
שביתת־הנשק, יש לבעלי־הקרקעות הערביים
זכות מוחלטת לעבד את אדמתם, וכי קיו״ר
ועדת שביתת־הנשק הזכות והחובה להבטיח
זאת.
ממשלת ישראל טוענת, לעומת זאת, מאז
, 1949 כי זוהי אדמה ריבונית ישראלית,
ושעיבוד האדמות על־ידי הערבים מגביל את
הריבונות הזאת.

• כעיית המישטר כדמשק.
• כעיית אדמות-המדיכה בגבול
הסורי.
8כעיית מעשי הטרור של ה•
אירגונים הפלסטיניים.

* בכל שאר ה חזי תו ת עבר צה״לאת
גבולות תוכני ת החלוקה של האו״ם וכבש
שטחים נוספים. החזי ת הסורית היתה ה יחידה
שבה היה צבא ערבי ב ש טח ישראל
ביום שביתת־הנשק.

המפות שבעליהם ומעבדיהם הם ערבים.

• תצהיר נא שהיא מוכנה להקים,
לאורך הגבול הסורי, מיספר
קבוע של תהנת־מעבר• ,טבהן
מותר לעוכדי־האדמה הערביים ה-
בלתי־מזויינים לעבור את הגבול
בבוקר ובערב לצורכי עבודתם,
על פי תעודות־מעכר ישראליות.

שום אינטרס ישראלי, ללא שינוי הגבולות.
אך זהו עניין לטווח ארוך, ולא נדבר על
כך כאן.
לעומת זאת יש לדבר על הפתרון לטווח
קצר. הוא טמון בביצור הגבול, בתוכנית
שקראנו לה ״קו מגן־דויד״.

אילו הוקם הקו לאורך הגבול הלבנוני,
דבר שהוא קל וזול יחסית,
ושאפשר למצוא לו מימון בינלאומי,
לא היה נשפך הדם בדישון.

אם יקבל הצד השני הצעה זאת, יושם
הקץ לתקריות־הדמים המתלקחות מרי שנד,
בעונת הזריעה, נזכה בתמיכת דעת־הקהל
העולמית, ויחד עם זאת נצעד צעד רב־משמעות
לקראת השלום.
אם לא יקבל הצד השני את ההצעה, לא
הפסדנו כלום, אך הוכחנו לעצמנו, ולעולם,
את רצוננו הטוב.

***וגה לחלוטין הנושא השלישי —
^ פעולות־החבלה של ארגוני־טרור פלסטיניים.
התעמולה
הרשמית מייחסת אוטומית את
כל הפעולות האלה לשלטונות דמשק, והדבר
נראה כצידוק להתקפה על סוריה.
למעשה אין שום הוכחה לכך כי ממשלת
סוריה — או כל ממשלה ערבית אחרת —
שולטת שלטון מוחלט על ארגונים אלה.
אחמד שוקיירי שוב אינו סוכנו של איש,
גם לא של נשיא מצריים.

ך ס מצב מחייב פתרונות נועזים. הוא
( | מחייב החלטות ברורות ויוזמות חיוביות.

אירגוני־פלסטין הופכים במהרה
לגורם עצמאי בעולם הערבי.

בהעדרן, נתגלגל לתוך מדרון,
שאין איש יודע היכן תחתיתו.

הגבול הצפוני היה נרגע במידה רבה.
ומי שמאמין כי הסורים הם המחדירים את
הטרוריסטים דרך לבנון — דווקא הוא
צריך לצדד בחסימה פיסית מהירה של
הגבול הלבנוני.
נגד תוכנית הקו הושמעו טענות דומות,
וכמעט זהות, בפי דוברי אחמד שוקיירי
ובפי דוברי הבטחוניזם הישראלי, גם ב־מישרות
רשמיות.
אולם אין פתרון אחר. האלטרנטיבה היחידה
היא מעגל־הקסמים של רצח ורצח־נגדי,
סכנת־מלחמה מתמדת. לכן יש להגשים
תוכנית זו לאלתר.

תצפית

במדינה

• עם הפילוג כתנועת החרות, צפוייה פנייה מיידית מטעם
הגוש החופשי אל מוסדות גח״ל• ,טיכידו בו פסיעה חדשה
בגחי״ל. נאמני בגין יזכירו לשותפים הליבראלים בגוש, ני ההסכם על הקמתו
נעשה בין שתי סיעו ת, ואין להכניס שינויים בהרכבו ללא הסכמת שני מרביבי
גח״ל כאחד. אנשי בגין יתנגדו, כמובן, לצירוף סיעת תמיר—שוסטאק—טיאר
לגח״ל.

• תוצאה נוספת של פילוג חרות: הגברת המתיחות הפנימית
במפלגה הליבראלית, כין מצדדי המשך השותפות עס
בגין כלי לשתף את תמיר-שוסטאק-טיאר, לבין הדוגלים
כהיפרדות מוחלטת מ 2גין. בין חסידי בגין בליבראלים בולט מנהיגם,
ח״כ יוסף ספיר, ובין מתנגדיו בולט ח״כ שניאור זלמן אברמוב. אל מחנה אברי
מוב יצטרפו גם אחרים, הן מטעמי תמיכה בעמדתו והן מטעמי התנגדות ישנה
למעמדו

ספיר

במפלגה.

בין

אלה

העם

האהדאיס

מחירה ע 1ל הרפתקה

ש ד חרות

המחשבה המבהילה הראשונה היתד איר
טרא הישראלי!״ ובמידה מסויימת היה מקום
להשוואה. כי גם בביירות וגם בתל־אביב
השתמשו בעלי המניות של הבנקים בכספי
הפיקדונות למימון עיסקות שלהם.
ההקבלה הישראלית ליוסף ביידאס הלבנוני
הם יוסף (״אפי״) אפשטיין ורענן אמיר.
אפשטיין ( )39 הוא איש־פיתוח, ייסד בין
השאר את החברה הקבלנית איביקור, שרכשה
אלפי דונמים ובנתה עליהם שיכונים. ה־

תנועת החרות מפולגת.
מחנה תלמידיו של מחולל בית״ר, זאב
ז׳בוטינסקי, מפוצל.
מאתיים הימים השחורים ביותר בתולדו־תלה
של חרות, שהחלו בוועידתה השמינית
(העולם הזה ,) 1505 נגמרו בקרע.
שום יריב פוליטי לא חולל אותו, ואף
לא אחד מאוייביה של תנועת החרות יצר
אותו.
התפלגות חרות, שתמונת השער של גליון
זה מסמלת אותה בכל חריפותה, היא כל
כולה מעשה ידיהם של אנשי הוו ת עצמם.
הם לחמו השבוע זה בזה במישנה מרץ, ב־קרב־הכרעה
שהיה שיאה של מלחמה הנמשכת
זה שבעה חודשים.

מצויים זז״כים נמו
יוסף סרלין, יוסף
תמיר ושלמה כהן־
צידון.

• המתיחות
שתגבר כמפלגה
הליבראלית,
תעורר הדים גס
בקרב שותפיהם
לשעבר, הליבראלים
העצמאיים.
יישמעו ב

\ בקנאות קיצונית, המלווה כל הזמן ב־נסיון
לשמור על כללי ההדר הז׳בוטינסקאי.
לא היה כמעט עסקן אחד בתנועה שלא נטל
הלק במלחמה, או שלא השתתף בקרב זה
או אחר שלה.
ביום הששי, למשל, היה זר, ח״כ יוחנן
באדר שנתן את הטון, במאמר גדול ביומון
היום. הספיק כבר המשפט הראשון כדי להרתיח
את יריביו :״הגרמנים הללו, מלפני אלן
פייס שנה — כמו יורשיהם הנאצים —
1האמינו שעשיית הרס היא עשיית שלום,״
״הוא קורא לנו נאצים!״ זעקו אנשי תמיר־ 1 שוסטאק־טיאר. ואילו חבר אחד שלהם, יגאל
| כהן, שהוא גם הבר מרכז תנועת החרות,
1תבע את כינוס המרכז כדי לדון ב״השמצה
; 1הפרועה״ שהשמיץ באדר.
באדר מצידו דחה האשמה זו בהחלטיות,

ן והודיע ש״ממציאי הדיבה הזאת יצטרכו לתת
את דינם בבית״הדין התנועתי״.

קרבם קולות הדוג־לים
באיחוד מחודש
בין שתי

המפלגות

הליבראליות,

בדד הרתיח את יריביו
3ל התנהל בצורה חרותית טיפוסית:

בתנאי

שאלה המצויים כיום
בגח״ל יעזבו אותו.

• בינתיים ישתנה
מאזן הכוחות
בגח״ל לטובת
הליבראלים
ולרעת אנשי
בגין. הליברא
תור
מוציאי-הפקדונות כ״בנק פויכטוונגר״
הסוף היה פ תאו מי —

לים יהפכו לסיעה
הגדולה ביותר, עס
12ח״כים בשורותיה,
לעומת אנשי
בגין, שימנו רק וו,
לאחר שינשרו מהם
שלושת הח״כים של
הגוש החופשי.

• שינוי אישי
יתהווה בהרכב
ועדת הכספים
של הכנסת. אנ
היה
קשה לקבוע בשלב זה. יותר ויותר
חברים בחרות נאלצו להודות בגלוי, כי למעשיי
כולם משמיצים את כולם, והתנועה
דוהרת ללא מעצורים לקראת קרע סופי.

שי בגין יתבעו את
החלפת ח״כ תמיר
בח״כ אחר מסיעתס.
מכיוון שחברי הוועדות
הם שליחי הסיעות,
והמקומות בועדות
שמורים להס
לפי חלוקה מראש,
יוחלף תמיר באחר.

להפסיק ח ב רו ת ם...
שוטר שומר על ״בנק אלדן״ כתל-אביב
— כמו ההתחלה המסחררת

• שערוריות בנקאיות נוספות עלולות להתפוצץ כקרוב.

נרגע נמצאים עוד שני בנקים ישראליים במצב שאינו שונה בהרבה מזה של
בנק פויכטוונגר. שניהם נתנו הלוואות של מיליונים וקיבלו כבטחונות קרקעות
שמחירן ירד ושאי־אפשר לממש אותן עתה. בבנק ישראל שוקל ־ ם עתה את ה
צעדי ם האפשריים לגבי בנקים אלה.

• שני יומוני משק וכספים ,״שער״ ו״יום־יום״ ,עתידים
להתאחד .־ י וזמת האיחוד היא מפא״י, שכבר עתה יש לה השפעה עליהם.
כצעד לקירוב האיחוד יוכנס למערכת שער יוסף שריד״ לשעבר דובר מפא״י
ויועצו של לוי אשכול. הסיבה: מפא״י החליטה לחזק את שני היומונים הקט״
נים על־ידי איחודם, במטרה להפכם ליומון גדול ורב־תפוצה בחוגי אנשי העסקים,
הבנקים והמסחר.

• אחת התוצאות העקיפות של משפט מלחי תהיה, כפי
הנראה, תיקון בחוק כתי-המשפט. ייזום אותו שר המשפטים, וכוונתו
להעביר לידי נשיא בית־המשפט העליון את אותן הסמכויות הנוהליות הקשורות
בענייניהם של שופטים ובתי׳

והנתונים כיום

המשרד הממשלתי.

פנינה: סביון. מסביון נפתחה לו הדרך ל־פיננסים
עולמיים. הוא נחשב לנער־הזוהר של
העתודה הכלכלית הצעירה של ישראל.
אמיר ( )32 למד כלכלה בארצות־הברית,
הצטרף לפני מספר שנים כמנהל חברת ההשקעות
של בנק לפיתות התע שיה בישראל.
הוא הצליח בתפקידו בעיקר מפני שידע
לשכנע את הממשלה לקנות את חלקה של
החברה להשקעות של בנק זה, במיפעלי
תיעוש. כך העביר את הפסדי המיפעלים הכושלים
מן הבנק שהעסיקו — אל הממשלה.
מות השמרנות. לפני כשלושת רבעי
שנה מונה רענן אמיר כמנהל הכללי היחידי
של בנק פויכטוונגר. בעיקבות מינוי זר, התפטר
מתפקידו, כמנהל כללי, משותף היינץ
לבשינסקי, שטען כי דרכי״ר,פעולה של אמיר
והדינמיות הרבה שלו, אינם מתאימים לדרכי
המחשבה והנוהלים שהתגבשו במסורת
הבנקאית הזזתיקד. והשמרנית של פויכמוונגר.
עוד׳לפני מינויו של אמיר פוטר מתפקידו
המנהל הכללי הקודם, אהרון קמחי, שקיבל
פיצוי כספי עצום עם פרישתו. בהנהלת
הבנק שלטו אמיר כאיש־ר,ביצוע, ואפשטיין
כנציג בעלי המניות העיקריים.
ברגע שהשתלטו השניים, מתה התקופה
השמרנית של הבנק הוותיק, שנוסד לפני 111
(המשך בעמוד ) 15

^ וםאחד בלבד העסיק מאמרו של יו״ר
המרכז באדר את תנועת החרות, עד שפינה
את מקומו לעניינים אחרים.
,ביום השני השבוע יצאו שליחים בהולים
מטעם המרכז אל מערכות העתונים, כשבידם
הזמנה מתוקתקת במכונת־כתיבה ומתוקנת
ביד, כדי לזמן עתונאים ל״מסיבת עתונאים
דחופה״ בבית סוקולוב בתל־אביב. לעתונ־אים
הוגש כיבוד, ועל שולחנם הונח מיסמך
רשמי, החתום שוב על־ידי באדר. נציג אחר
של ההנהלה, ח״כ אריה בן־אליעזר, נתן הסברים
למיסמך וענה על שאלות.
אולם מסיבת העתונאים הדחופה, שזומנה
לשעה 6באותו היום, לא הספיקה להסתיים
מבלי שאירוע חדש כבר השיג את העתונאים,
עוד בטרם סיימו את התה שהוגש להם.
הודיע אחד ממשתתפי המסיבה, כי ״כל
הנוכחים מוזמנים בזאת לאותו המקום, לאותו
האולם, מחר, יום שלישי, בשעה 11.30
לפני הצהריים״ .ושוב, ל״מסיבת עתונאים
דחופה״ .הפעם של הצד השני ,־ בהשתתפות
הח״כים שמואל תמיר, אליעזר שוסטאק וכל
השאר.
קצב המאורעות כבר כמעט והשכיח את
תוכן המיסמך שהונח לפני העתונאים, אם
כי היתר, לו חשיבות עליונה. קבע המיסמך:
מרכז התנועה ידון בישיבתו הקרובה בהצעת
החלטה מיוחדת, בהתאם לסעיף ( 15ג)
מחוקת התנועה, להעמיד לדין בפני בית־הדין
העליון של התנועה את חברי התנועה
עורך־דין שמואל תמיר ועורך־דין שמואל
מינצר, על מעשי בזיון ופגיעה זן וניים

וחמורים
התנועה, חברותם בית־הדין

נגד המוסר ה שיפוטי העליון של
ובהתאם לסעיף הנ״ל להפסיק את
ב תנוע ה עד לפסק־הדין הסופי של
העליון.

לא היו נשיקות

ך דיוק שבוע־ קודם לכן, ביום השני,
* ס התפשטה לרגע אווירה אחרת בחרות,
שעה שאנשי ההנהגה ואנשי האופוזיציה התחבקו
והושיטו ידיים זה עם זה וזה לזה.
ולא סתם אנשים, אלא תמיר וטיאר מצד
אחד, ובגין, באדר ובן־אליעזר מן הצד השני.
אולם
זה היה עניין של דקות ספורות,
אפילו לא של שעות. לקראת סוף ועידת
סיעת תכלת־לבן בהסתדרות הכללית, שהתקיימה
בבית לימין בתל־אביב (העולם הזה
,) 1533 הוגדרו מחדש קווי התיחום בין שני
המחנות, וכל מחנה התארגן להמשך המאבק.
הוועידה בחרה מחוש את אריה בן־אליעזר
לתפקיד יו״ר הסיעה, והביסה את איש האופוזיציה
אברהם טיאר, שהוצג גם הוא
כמועמד לאותו התפקיד. התוצאות באחוזים
— 60 אחוז לעומת — 40 גרמו שמחות
ועוגמות־נפש לאנשי האופוזיציה ולאנשי ההנהגה
כאחת.
״בכל זאת הגענו ל־ 40 אחוזים,״ ציין
בסיפוק אחד מאנשיו המרכזיים של הגוש החופשי
.״זה מוכיח את עוצמתנו.״
התשובה של אנשי בגין, שלא פורסמה
בגלוי :״ראשית, אנשי האופוזיציה ניהלו
לפני ועידת תכלת־לבן תעמולה על רקע
עדתי נגדנו, וניצלו לשם כך את מוצאו
ושנית, אסור
הצפון־אפריקאי שלטיאר.
בכלל להסיק מסקנות סופיות מתוצאות ההצבעות
בוועידה שציריה נקבעו בזמנו —
עוד בטרם גובשה האופוזיציה — על־ידי
אותם אנשים המהווים היום את הגוש החופשי.״
הסרי־תשובה,
אנשי
תמיר לאנשארו
סיפרו כי אנשי בגין גייסו צי מכוניות וכסף
רב בימים שלפני כינוס תכלת־לבן, ואילו
רק בעבודה
הם, העניים יותר, הסתפקו
צנועה,
פרט אופייני לאווירה ששררה השבוע בחרות:
אנשי הגוש החופשי, שהיו יוזמי
החיבוקים והנשיקות בעת הוועידה, במטרה
להוכיח קבל עם וצירים את רצונם לשמור
על אחדות התנועה, הספיקו במשך השבוע

להתכחש לזאת .״לא היו בכלל נשיקות,״
סיפרו כעבור ימים ספורים, כשהאווירה
חזרה להיות מתוחה.
אנשי בגין, לעומת זאת, נזכרו פתאום
כי בפתיחת ועידת תכלת־לבן, ביום הראשון
שעבר, לא קמו הח״כים תמיר וטיאר על
רגליהם, יחד עם המוני צירים אחרים, כ־שח״כ
באדר הזכיר את ח״כ בגין כהוגה
וכיוזם הקמתה של סיעה חרותית בהסתדרות
הכללית.
מחוץ לתנועת החרות דמו האירועים לקומדיה.
בתוכה הם הלכו ולבשו אופי טראגי
יותר ויותר.

תורמים ועסקגים־בשבר

ך יום הרביעי שעבר הגיעה תורה של
•4״ההתייעצות העולמית״ — זהו הביטוי
שהולבש בחרות על הכינוס המיוחד שהתכנס
במצודת זאב בתל־אביב, במטרה של
הרגע הכמעט־אחרון להציל את התנועה מפילוג.
משתתפי
הכינוס: אנשי חרות (הצה״ר) שבאו
מחו״ל, להשתתף במושב הוועד הפועל
הציוני בירושלים. יו״ר ההנהלה העולמית
של חרות־הצה״ר, גבר גבה קומה והדור
בלבושו בשם יוסף קלרמן, זימן את ההתייעצות
העולמית עוד לפני חצי שנה, תיכף
לאחר התפטרותו של בגין מראשות תנועת
החרות. אולם מאז הספיקו כבר הרבה רוחות
רעות אחרות להשתולל במסדרונות חרות,
החזרת בגין לכם השלטון כבר לא היתר,
הבעיה היחידה.
עשרות המוזמנים, האורחים מחו״ל והעסקנים
המקומיים, שנועדו להציל את חרות,
האזינו במתח לנאומים בעברית, באנגלית,
באידיש ובתערובת של כל השפות האלה גם
יחד.
כשהסתיימה הישיבה הראשונה של ההת־

ממנ היגי הגו ש החופ שי ה אופוזיציוני, בטקס הבאת
עצמו תיו של מנהיג בית״ר, זאב זיבוטינסקי, לקבורה
בהר הרצל בירו שלים. הלבוש: לבו שם של חברי בזי ת חיילי האצ״ל.

ייעצות העולמית, יצאו אנשי בגין בשמחה —
״אנשי חוצלארץ איתנו״.
אנשי תמיר, לעומתם :״מי הם בכלל אנשי
חוצלארץ? רק כמה תורמים וכמה עסקנים

מקומיים בשכר. הם בכלל לא משקפים שום
דבר רציני.״
רציני או לא רציני, את ההצגה גנב בהתייעצות
העולמית מנהיגה המוכר והבלתי־מוכתר
של חרות, מנחם בגין.

פיצול בנתניה
ההל מח־באחד
מגמר

כפי שלא

ך • משךש לו ש שעות ורבע,
צות, ריתק בגין את מאזיניו
נאומיו התוקפניים ביותר. הוא
החשבון עם כל יריביו בתנועה,
עשה אף פעם אחת לפני כן.
באידיש מהוקצעת ועשירה קטל את מנהיג
הסתדרות העובדים הלאומית, אליעזר שוס-
טאק :״אתה רוצה אותי בראשות התנועה?
כך -אתה מכריז. אולם אתה עושה זאת רק
מתוך חשבון קר. אתה יודע כי אני מביא
הרבה קולות, כי שמי מביא. אסיפות גדולות,
אבל בליבך
״אינני רוצה שתצביע בעדי אי־פעם בעתיד!״
רעם בקול .״זו תהיה צביעות מ־צידך!״
נאומו
של בגין לא הביא הצלה לתנועת
החרות, אך היתד, לו תוצאה מיידית: אסיפת
עתונאים של הגוש החופשי, שנועדה ליום
החמישי, בוטלה לפי יוזמתו של שוסטאק
דווקא.
אנשי בגין פירשו זאת כנצחון שלהם,
לפחות במידה שהדבר נוגע לשוסטאק. כי
מאז תחילת המאבק בחרות, לפני שבעה חודשים,
קיוו כל הזמן אנשי בגין שיצליחו ל הפריד
בין שוסטאק לתמיר. אז, חשבו, ישאר
תמיר ללא העורף המנגנוני שמעמיד לו
שוסטאק, בהיותו הבוס של הע״ל.
אולם ההסבר לנסיגתו של שוסטאק ביום
החמישי היה נעוץ הרחק הרחק ממצודת
זאב, ומעבר לגבולותיה של ישראל. כמזכיר
הע״ל ידע שוסטאק כי הוא חייב לפחות
לעשות מחווה לנציגים בהו״ל, שהשקיעו

בן־אליעזו

איש ההנהגה ואחד מ מ קורביו של מנחם
בגין, באחד מרגעי המתח ה שבוע: אסיפת
העיתונאים בבית״סוקולוב בתל־אביב, בה דובר על הדחת תמיר.

את כל מירצם בפיוס הפלגים. אחרת, יאבדו
סיכויו האחרונים לגייס תרומות בחו״ל לטובת
מעוזו: הסתדרות העובדים הלאומית.
הוא זכר עוד את הפרשה הטריד, מלפני

חודש, שהיתר, למרבית חברי תנועת החרות
בבחינת סוד כמוס: איך הכשיל הרי הור־ביץ,
מזכיר ברית חרות־הצה״ר בדרום־אפרי־קר״
את שליחותו של דויד יוטן, ראש מחלקת
ההסברה של הע״ל, שבא לשם לגייס
כספים. שוסטאק ידע גם כי הורביץ לא פעל
על דעת עצמו, אלא הונחה על־ידי מיברק
שנשלח אליו מהנהגת חרות.
כך יצא שביום החמישי לפני הצהריים,
כשבאו העתונאים המוזמנים לאסיפת הגוש
החופשי, פגשו בצעיר האופוזיציה עקיבא
נוף, שהודיע להם סתמית :״אסיפת ד,עתו־נאים
שלנו נדחתה.״
בערב כונסה ישיבה נוספת של מצילי
חרות מחו״ל, אך עיני הלוחמים משני האגפים
הופנו משם אל עבר נתניה —
עיר הנופש שהיתר, ידועה במשך שנים רבות
כמעוז של תנועת החרות שאינו ניתן לפיצוח.

בנתניה הפך כבר הפילוג מסכנה למציאות.

רק ששם פעלו שני משרדים תנועתיים,
אחד של תומכי ההנהגה ואחד של אנשי
האופוזיציה, אלא שליום המחרת — ליל
שבת — הועיד כל צד אסיפה משלו, במקומות
נפרדים. אנשי הגוש החופשי גם החרימו
את הבחירות העתידות למוסדות התנועה
בעיר.

הבוכים והמחשבים

ך* לחץ ההתייעצות העולמית נדחפו
^ שני המחנות להסכם בנתניה, שנראה לרגע
כאילו יצליח לאחות את הקרעים בעיר.
הוסכם על קיום בחירות תוך שבועיים, ושני
הצדדים ביטלו את אסיפותיהם.
אולם כמו במיקרים אחרים השבוע, התפוצץ
ההסכם כעבור שעות ספורות, והגלישה
הגדולה לקראת פירוד החלה מחדש. ולכך

סייעו שני הצדדים כאחד: מצד תומכי ההנהגה
החריף את האווירה יוחנן באדר, בעזרת
מאמר בהיום, ואילו מצד הגוש החופשי תרם
את תרומתו שמואל תמיר.
מכאן ואילך לא חלם כבר איש על פיוס,
או על הרגעה, או על השלמה. בכל צד
התחזקו הקיצוניים, והם הם שנתנו את הטון.
סימלה את המצב העובדה שבמוצאי שבת,
בישיבה השלישית של ההתייעצות העולמית,
בכה חלק מן הנואמים. היו אלד, אותם נואמים
מחו״ל, שהיו רחוקים מכל הקלחת שהתבשלה
בחודשים האחרונים בישראל. לגביהם
סימלה תנועת החרות את התגלמות
רעיונות ז׳בוטינסקי, עליהם חונכו בילדותם
ושאותם נשאו בליבותיהם כל השנים.
עבורם היה הקרע אסון נפשי, בעוד ש־עבור
הישראלים היה כבר בחזקת תופעה
צפויה, לא מפתיעה, שלאורה יש לכלכל את
הצעדים בצורה שיבטיחו את מירב ההישגים.
רק כך ניתן להבין את הביטויים חסרי
התקדים בהם השתמש באדר במאמרו,
ואת השימוש שעשה בציטטה מפי תאקיטום,
היסטוריון רומאי שחי במאה הראשונה לספירה.
״בהופכם
אדמת יישוב לשממת מידבר —
הם קוראים לכך, שלום׳,״ כתב ההיסטוריון
בין האלפיים על הגרמנים. ח״ב חרות ויו״ר
המרכז שלה התכוזן בביטוי זה ליריביו מן
הגוש החופשי.
ועוד :״השתעשעתי בזמנו ברעיון שאכתוב
ספר בשם בכוח הזיכ רון ה שחור, על הטומאה
שהסתננה לתנועתנו הטהורה. אלה
שהם היום ראשי האופוזיציה בתנועת החרות
היו ברובם מוצאים מקום בספר זה.״
תשובות אנשי האופוזיציה לא ;כ־ אמנם
לפירסום בהיוס, אך נלחשו מפה לאוזן
בכל סניפיה של תנועת החרות :״בגין הוא
דיקטאטור!״ ״באדר איבד את שווי משקלו
הנפשי!״ ״אנשי בגין עדיין לא יצאו מן
המחתרת! הם לא רגילים בכלל לחיים דמו־קראטיים!״
תוך
כדי הטחת האשמות הדדית, הכריזו
נציגי שני המחנות הכרזות זהות, בנוסח
״תנועת החרות היא שלנו״.
ההיסטוריה רבת־הפילוגים של המפלגות
הישראליות לימדה כבר, כי הכרזות בנוסח
זה הן סימן מובהק לפילוג סופי. כך היה
בזמנו במפ״ם. כך היה בעבר הקרוב ב־מפא״י.
כך קרה לפני למעלה משנה במפלגה
הקומוניסטית.
תנועת החרות חיה עתה את ימיה האחרונים
כתנועה מאוחדת. הפילוג הוא רק
שאלה של זמן.

8הס מכטיחיס ודא 0 >1״ 3יס! י

..חותמים חווים ועושים ה הי מו ר

^ ״הס ומדוק > יכל הזמן!״
להם שום עניין בו. קאר חזר אל זרחין,
התלונן בפניו על כך שהוא מריץ אותו ל־פקידים
שכלל לא מתעניינים, לא בפאטנט
ולא בו.
שוב פנה אלכסנדר זרחין למשרד הפיתוח,
ושוב התכנסו פקידי המשרד לדון ב־נושא
הנצחי שמעלה בתמידות ״הנודניק הקטן
מתל־אביב״ — המהנדס נמוך־הקומה,
המרצה את רעיונותיו בהתלהבות אינסופית,
המסוגלת לעייף כל פקיד ממשלתי, ולו גם
המשכיל ביותר.
אולם בינתיים חלה תזוזה בגישת הפקידים
הישראליים לנושא.
כל זמן שזרחין נלחם למען המצאותיו
לבדו, אפשר היד, בקלות לזלזל בו. מי הוא
בכלל? סתם אחד מברית־המועצות. יהודי
דתי, שמאחוריו אמנם יותר משלושים שנות

יתכן שאילולא הקשיב אז, לא דייה נלהב
כל כך, ולא היה מספר על כך לקאר ולאשתו
בפתח המלון האמריקאי.

כסף -ומייד!
** שבא דויד ל,אד לישראל, בערב
^ ראש־השנה, לא חשף בפניו זרחין את
כל סודותיו. הוא האמין אז, שהחוזה שחתם
עם משרד־הפיתוח, על הקמת מיתקן
נסיוני אשר הוא עצמו יפקח עליו, הוא
תחילתה של דרך חדשה. דרך של יתר
הבנה, של פחות קשיחות, של תמיכה נדי־בת־לב
בהמצאות שנועדו לקדם את צרכי
המשק הישראלי.
לכן הראה לקאר רק את פאטנט הגז שלו,

300011*30

* 1ז60 נאץ ד 0ץ

*010006

0 * 7ו * 00ו 1ו נ 1 . *1. 3**1111,׳ןזא *זי א

)* 1ק 21ז 1 )**11. 0 * 1 4 10207ג192 * 10

* 4 15 יסחווווקססס•^

נאטנט סובייטי

זה הנא רק א חז מרבים אנתם המציא המהנדס אלכסנדר
זרזזין, החל מ שנת — 1917כ שהיה סטנדנט. הסנביימים,
בניגוד לישראלים, בדקו את ה מצאו תיו ברצינות, ה שת מ שו ב הן למטרות אזרחיות נצבאינת.

אלכ סנ ד ר זד־חין
4* 5אחד מימי הקיץ הלוהטים של 1959
^ נתקלו זה בזה שני אמריקאים נודעים,
בפתחו של מלון מפואר בעיר הנופש מיאמי
ביץ׳ .היו אלה פרשן הטלביזיה המפורסם
דריו פירסון, ואיש־העסקים רב־העוצמה דויד
קאר.
פירסון הניח לרגע את המזוודה הקטנה
שנשא בידו, סקר את קאר מכף רגל ועד
ראש, הבחין כי בניגוד ללבושו ההדור, עוטר
זקנקן בן יומיים את פניו.
״למה אינך מתגלח?״ התעניין דדיו.
״הו!״ השיב דויד ,״זה עניין מסובך. הנהלת
המלון הודיעה לנו כי יש לחסוך במים.
יש כאן מחסור במיצרך הזה. חבל על
כל טיפה.״
״מחסור במים?״ השתומם איש הטלביזיה,
״אתה הרי איש עסקים, המנהל חברה גדולה.
אינך יכול לעשות משהו כדי להתפיל
את מי הים הנמצאים פה בשפע?״
״איך?״ שאל הביזנסמן האמריקאי.
״בוא ואומר לך,״ ענה פירסון. הוא הניח
ידו על כתפו של קאר, ודיבר ישר לאוזנו,
כאילו לחש לו סוד :״סע לישראל, ושם,
בתל־אביב, במלון קטן בשם סגל, ישנו יהודי
קטן שיש לו הצעות גדולות בנושא הזה
קוראים לו זרחין.״

״ משוגעג מו ד ״
>> ודכאותו היום הורתה הגברת קאר
^ לאחד ממזכירי החברה להכין זוג כרטיסי
טיסה לישראל.
״השתגעת?״ שאל הבעל ,״הרי מחרתיים
{ ראש־השנה, ואיך נוכל להפריע לזרחין ב׳!
אמצע החג?״
ראש־השנה הפריע אולי לקאר, שהוא יהו1

די כשר למהדרין, אך לא לאשתו הקאתולית.
1היא שמעה את הסוד שלחש פירסון באוזני
1בעלה, בפתח המלון, ומשהו ניצת בראשה.

הביזנס קודם לכל, חשבה, ולא ויתרה לו.
זמן קצר קודם לכן פגשה שנית את פיר־סרן
באותו מלון, דובבה אותו קצת, קרי
לשמוע יותר פרטים על היהודי הקטן מתל-
אביב.
היא קיבלה תמונה די ברורה.
פירסון הוזמן בעצמו לישראל, שלוש
שניט קודם לכן, כאורח הממשלה הישראלית•
בעיקר ואגו לו אנשי משרד־הפיתוח,
בראשותו של מרדכי בנטוב.
זה עתה הם חתמו חוזה עם ממציא מוזר.
״מין מהנדס כזה. טכנולוג. משוגע גמור,״
הסבירו המארחים הישראליים לאיש הטלביזיה.
אולם הוא לא האמין להם כל כך.
הוא ראה את זרחין בחדרו הצר, הרחום
גלילי תוכניות, והאזין לו בקשב.
ולאלכסנדר זרחין, שנבחר כעבור שנה
לאיש המדע תשי״ז של העולם הזה היה
הרבה מה לומר. בעיקר על הביורוקראטיה
הישראלית העיקשת, שאין לה ולא כלום
עם רוחו של המדע.
הוא סיפר על עשרות המצאותיו, ובעיקר
על אחת מהן, המפליאה בפשטותה, המאפשרת
המתקת מי־ים על־ידי הקפאתם תחילה
והמסתם לאחר מכן, תוך כדי הפרדה
בין המלחים לבין המים המזוקקים.
הוא סיפר על התערבות דויד בן־גוריון
לטובתו — התערבות שלא הועילה מול
חומת הפקידות האטומה, ומול אנשי המדע
המאורגן שבזו לו.
הוא גם סיפר על הנחיתות שיש לפקידים
הישראליים בפני מדענים מערביים, ובעיקר
בפני אנשי עסקים אמריקאיים. רגשי נחיתות
אלה, לדעת זרחין, כבר עלו ועוד יעלו למדינה
בסכומים פאנטסטיים. כי כל מיתקן
המוקם בשותפות עם חברות אמריקאיות,
ניזון גם מתקציבים בזבזניים, הניתנים בשפע,
כפי שהאמריקאים רגילים.
הוא סיפר וסיפר, ודריו פירסון הקשיב.

נאסנם אמויסא׳

זה, גם הוא פרי המצאתו של זרזזין, זכ הבה תעניינות
רבה ומ שך בעלי־הון אמריקאים בעלי חוש עסקי.
רבים התלהבו מ רעיונו תזר חין בנוג ע להתפלת מי־ים, נ די לה שתמ ש בהם באזורים צחיחים.

הרשום בארצות־הברית — שהוא דרו אהדת
להמתקת מי־ים, שבה לא היה מעוניין אז
משרד־ד,פיתוח .
קאר התלהב, ובו במקום הבטיח לזרחין
חצי מיליון דולאר תמורת הפאטנט, ועוד
שלושה מיליונים במשך עשר השנים הבאות.
אולם זרחין לא מיהר לסיים את העיסקה.
״הפניתי אותו לממשלה, כי לא רציתי
לגמור עניין כזה עם איש עסקים זר מאחורי
גבר, של הממשלה,״ סיפר השבוע זר־חין
על אותם הימים.
זרחין טילפן מייד עם תום החג לאליעזר
פרמינגר, ד,מישנה למנכ״ל משרד הפיתוח
באותם הימים, הודיע לו מראש כי אמריקאי
כזה וכזה יבוא אליו בעניין זה וזה.
ואמנם, כשבא קאר למשרד־הפיתוח, כבר
ידעו מומחי המשרד במה המדובר. הם משכו
ידם מפאטנט הגז, הסבירו לאמריקאי כי אין

עבודה מדעית, אבל לא מהסוג שעושה רושם
בישראל.
אין לו מסורת מערבית. הוא לא סיים
מימיו אוניברסיטה אנגלית, למשל. הוא לא
הגה את רעיונותיו ולא ניסה אותם במכון
טכנולוגי אמריקאי, ולא השתתף מעולם בועידת
מדענים מערביים.
הוא עבד אמנם הרבה שנים במכון הטכנולוגי
בלנינגראה אבל זה לא רציני. הוא
רשם פאטנטים רבים בברית־ר,מועצות, וחלקם
מומש הלכה למעשה, הן בשירות המשק
האזרחי והן בשירות המנגנון של הצבא
האדום. אבל זה לא עושה רושם על
ישראלים בעלי השקפות מדעיות מערביות
לבריות. אפילו שבארצות־הברית, ובעולם
כולו, כבר שינו באותן השנים את היחס למדע
הסובייטי (זה היה בבר אחרי הספוטניק
הראשון) ,היו הישראלים מפגרים עדיין.
עתה, כשבא איש־עסקים אמריקאי והתל-

הב מרעיונותיו של זרחין, וכשהציע גט
מיליונים למימושם, נראה הדבר אחרת.
נחתם זכרון דברים.

,,יהודים 3המפשים ״
* כרץ ״ הדםרים שנחתם היה משולש מצד
אחד חתם עליו הממציא עצמו,
אלכסנדר זרחין, ואילו שני השותפים האחרים
היו ממשלת ישראל והחברה האמריקאית
פייארבנקס וויטני קורפוריישן, שנציגה
היה לא אחר מאשר דויד קאר.
תמה אז היהודי קאר :״אף פעם לא
שיערתי כי ישנם יהודים כה טיפשים. באתי
רק לקבל רשות להשתמש בפאטנט, והפכתי
לשותף של ממש. ולא סתם שותף: עבור
רבע מיליון דולאר הפכתי לשותף בשני
הפאטנטים גם יחד. גם בפאטנט ההקפאה
וגם בפאטנט הגז.״
ובכדי שלא יהיה ספק לגבי השאלה, מי
היו הישראלים שדחפו את האמריקאי ל-
שיתפות, כונסה אז אסיפת עיתונאים ריש־מית,
בה הצהירו נציגי הממשלה :״זרחין
הוא אמנם גאון טכנולוגי, אבל אין לו
מושג בעסקים. הוא חשב שאפשר יהיה לממש
את המצאותיו בלי השותפים האמריקאיים.״
גאון
או לא גאון, מבין בעסקים או לא
מבין בעסקים — כל השאלות האלה לא
הפריעו כמובן לנציגי הממשלה לחתום כעבור
חודשים ספורים הסכם מיוחד עם זרחין,
כדי שיסדיר את היחסים ביניהם, לקראת
חתימת הסכם מלא וסופי בין הממשלה, הממציא
והחברה האמריקאית (פייארבנקס
וויטני).
על ההסכם הדו־צדדי חתמו מנחם בדר,
מנכ״ל משרד הפיתוח, ואלכסנדר זרחין, שנקרא
בלשון ההסכם ״הממציא״ .לרגע נידמה
היה אז, בחודש מארס ,1960 שהממציא
הנ״ל לא היה עוד אותו ״הנודניק המשוגע
מתל־אביב״ .הפעם התייחסו אליו ברצינות.

האחוזים היקרים

ך* גע ההסכם, בין השאר:
| /מניות ההון והרווחים ׳שיחיו מוקנים
1לצד הישראלי בחברה החדשה (זו שתוקם
עם החברה האמריקאית) ,יתחלקו בין
הצדדים להסכם זה כדלקמן 707 לממשלה
י״>־ 307 לממציא. מניות ההצבעה של הצד
הישראלי יהיו כולן בידי הממשלה.
ועוד:
הממציא מתחייב להשתתף באופן פעיל,
כמיטב יכולתו, בניהולן הטכני של פעולות
החברה החדשה, ולהעמיד לרשות החברה
החדשה, ולרשותה בלבד, את היידע המיק־צועי
שלו לשם תיכנון, ייעוץ, הדרכה וביצוע
מיתקנים להתפלת מים, שהחברה ה חדשה
תחליט על הקמתם.
פרט נוסף:
הממשלה מתחייבת לגרום לכך כי ישולם
לממציא ו/או לבא־כוחו, סך השווה ל׳7.570
(שבעה וחצי אחתים) מערך ההשקעות ש תשקיע
החברה או הממשלה בכל מיתקן להתפלת
מים שיוקם בישראל, ואשר יופעל

הלכה למעשן ה לשם הספקת מים, ויהא שיעור
תפוקתו אשר יהיה. הוראת סעיף זה
תחול אף לגבי המיתקנים הנסיוניים, אם
וכאשר יופעלו לשם הספקת מיס.
התמלוג האמור של ,7.57 שישולם לממציא,
יחושב מערכן הכולל של ההשקעות
בכל מיתקן ומיתקן, בין שההשקעה תבוצע
מכספי הממשלה, בין מכספי פיירבנקס, בין
מכספי החברה העתידה לקום, ובין מכספי
כל גוף אחר.
אולם התמלוג הנ״ל לא היה יחידי. באותו
הסכם הופיע סעיף, לפיו מתחייבת הממשלה:
ליצור קרן לפיתוח המצאות אחרות שהמציא
או ימציא הממציא, שאינן קשורות
בהתפלת מים, ולגרום לכך כי יופרש לקרן
זו ־( 27 ישני אחתים) מן הערך הכולל של
ההשקעות שיושקעו במיתקנים להתפלת־מיס
בישראל.
כלומר: שבעה וחצי אחוזים +שני אחוזים
= תשעה וחצי אחוזים.

אורחים חשוכים בכית
** עכור חודשיים מאז חתימת ההסכם
^ בין ממשלת ישראל לבין זרחין, נחתם,

המתקן המתקפל

המתקן הנסיוני

נועד לשאת בראשו מנוע־רוח
שהמציא זרחין, ושאותו
התכוון לבנות באילת, הוא תיכנן את המתקן המתקפל כך, שאפשר
יהיה להורידו אל פני הקרקע, לאחר שאנשי בטחון העירו לו כי
בניית מנוע־רוח באילת עלולה לשמש מטרה נוחה ליריות אוייב.

כמתוכנן, ההסכם המשולש, הסופי, בין שני
אלה לבין החברה האמריקאית.
ההסכם המשולש לא ביטל את ההסכם הדו־צדדי,
שהבטיח ־ 9.57 לזרחין. הוא רק נתן
דחיפה נוספת ליוזמתו רבת־השנים של הממציא,
להתפיל מי־ים ולפתור בדרך זו את
אחת מבעיותיה היסודיות ביותר של המדינה.
אורח
חייו לא השתנה כמעט במאומה מאז.
זרחין המשיך להתקיים בצניעות, ממשכורת
שניתנה לו כיועץ החברה הנדסת התפלה
לישראל בע״מ — חברה שהוקמה בהתאם
להסכם הישראלי־אמריקאי.

הוא מתקן התפלת מי־ים בשיטת
אידוי, שנבנה לפי המצאתו של
המהנדס אלכסנדר זרחין בחוף תל־ברוך, צפונית לתל־אביב. המצאה
זו רשומה בברית־המועצות כפטנט כבר משנת , 1925 והיא אחת
הבודדות שמומשו בישראל במציאות. המתקן הושלם בשנה שעברה.

כל אלה מלעיטים אותו בהבטחות, מניעים
ראשיהם לאות הסכמה, אך כשהם יוצאים
ממנו, נידמה כי הכל נשכח.
עובדה: סעיפים רבים בהסכמים שנחתמו
בין זרחין לבין הממשלה לא מומשו מאז. האחראים
לכך פשוט התעלמו מהם, כאילו
לא היו כלל. גם לגבי המצאות אחרות שלו,
עליהן לא נערכו עדיין דיונים ושבגללם לא
נחתמו חוזים, אין מגלים הבנה יתרה.
אפילו שבאילת מצוייר, כבר הוכחה לציד-
קתו: המיתקן להתפלת מי־ים.

בעכו ואיפה המצאות מקוריות להתפלת מי־ים!
כשדרש
זרחין, בין השאר, שלפחות את
משימוש בהמצאותיו יעמידו
הכסף הנגבה
לרשותו, קיבל את התשובה הבאה :״מה
פתאום מגיע לך כסף מהמים המותפלים באילת?
זה הרי מיתקן נסיוני! אתה רוצה ש־נשפוך
את המים המזוקקים לים, במקום
לתת אותם לתושבי המקום?״

צוחק מי שצוהק אהרון

משרד הפיתוח הציע לו, אמנם, הלוואה,
כדי שירכוש דירה משלו, אך זרחין סירב:
״החוק החילוני מתיר ריבית, אך אני לא

הפקידות החסכנית
ך*יפור המיתקן האילתי הוא סיפורה
בפני עצמו:
הוא הופעל בשנת , 1959 כמיתקן נסיוני.

^ תהמים לא שפכו לים, ואת הכסף
\ 4ל א נתנו לזרחין. אך לא רק על זאת
התנהל המאבק בין זרחיו לבין הממשלה.
הממציא בן ה־סד, שרשם את הפאטנט
הראשון שלו ברוסיה, לפני חמישים שנה,

מסוגל להשלים עימה. לא רציתי להשתעבד
למשהו המנוגד בתכלית להכרתי.״
אבל דירה נאה היו חייבים למצוא לבעל
הרעיונות, ואת זאת נטל על עצמו דויד
קאר. כי לא פעם כבר נתקע לאי־נעימויות,
כאשר מומחים ואנשי־עסקים שביקרו את
זרחין בדירתו הדלה, באו אל קאר ושאלו
בתמיהה :״זה רציני זה? ממציא כה גדול,
שעסקיו עולים מיליונים ושאתה מתלהב ממנו,
מתגורר כקבצן?״
קאר קנה דירה רחבת ידיים, וזרחין עבר
להתגורר בה עם רעייתו, תמורת דמי שכירות
חודשיים. אולם את הדירה הנאה לא
דאג הממציא למלא ברהיטי פאר. הוא גדש
אותה בספריו — כמחציתם ספרי מדע רוסיים
ומחציתם האחרת ספרי קודש יהודיים
— וחילק אותה כך שיוותר לו מקום גם
לדגמי המצאותיו.
האורחים החשובים שפקדו את דירתו מאז —
ביניהם דויד בן־גוריון, לוי אשכול, מרדכי
בנטוב ויוסף אלמוגי — קיבלו הסברים
מפורטים בעזרת דגמי ההמצאות. גם אנשים
פחות חשובים, כמו מנכ״לי משרדים
ופקידים בכירים, ביקרו ועדיין מבקרים את
זרחין.

ובתחילה באמת לא עשו שימוש של ממש
במים המזוקקים שהוא הפיק.
מאוחר יותר, כשמצוקת המים באילת גדלה,
יחד עם גידול האוכלוסיה, נהגו תושבים
רבים לבוא למיתקן ההתפלה ביוזמתם,
כשכלים בידיהם, ולקחת מים טובים לשתיה.
כשהנוהג הזה נפוץ, החלו להיווצר תורים
ליד המיתקן.
מה עשתה לבסוף העיריה? היא התקינה
אינסטלציה מיוחדת, חיברה את המים לצינורות
העירוניים, להנאתם של תושבי עיר
הדרום.
העיריה לא שכחה, כמובן, לגבות כסף
עבור המים. אולם כסף זה לא הועמד לרשותו
של הממציא, שדרש וחזר ודרש תקציבים
למחקר ולפיתוח.
זרחין לא רצה כי יתנו לו מתנות. הוא
פשוט ביקש הלוואות. הוא היה מוכן להפקיד
בערבות להלוואות שביקש את ה־9.50/0
המפורסמים, אבל הפקידות הממשלתית הישראלית,
שהוכיחה כבר במיקרים רבים את
נדיבותה בהלוואות ובמענקים, התגלתה דווקא
במיקרה זה כחסכנית וכקמצנית. איפה
סומרפין ואיפה זרחין! איפה. קריית־הפלדה

ערב המהפכה הקומוניסטית, לא קופא עדיין
על שמריו. יש לו מאז׳עוד פאטנטים רבים
אחרים, יותר מעשרים. הם רשומים גם ב־ברית־המועצות
וגם בארצות־הברית (וגם בישראל,
כמובן) ,אבל הוא לא אמר עדיין:

בשנה האחרונה נתקף פעמיים בליבו, אך
התאושש עד מהרה בעזרת תרגילי נשימה
מיוחדים, אותם הוא מבצע בקביעות פעמיים
כל שבוע. יחד עם זאת, הוא ממשיך להפגיז
את הממשלה ברעיונותיו. הוא יורה
אותם, כדרכו, בעיקר אל עבר משרד־הפיתוח,
״שהוא,״ לדעת זרחין ,״החשוב בין כל המשרדים.
כי בכוחו להיות המשביר למדינה
את אמצעי הקיום החומרי ולספק הון ועושר
לעמנו, בפיתוח נכון של אוצרות הארץ.״

הוא כתב לשר־ד,פיתוח, במכתב ארוך,
שהכיל שורה ארוכה של רעיונות מהפכניים •
לוותר על השיטה הנוכחית שיל חברת
האשלג — שיטה שגילה כ־ 4000 שנה,
מימי פרעת מלך מצריים — ולעבור לטכנולוגיה
מודרנית, המאפשרת להפיק אשלג,
(המשך בעמוד ) 14

פקידות

! 1רוויו מאשי
(וזמ שן מעמוד ) 13
מלח־בישול ו מגנזיו ם נ לו רי מים־המלח בשיטת
הקפאה. ולא להמליח את הערבה בהרחבת
הבריכות ולה שחית את השטח היקר
הזה לחקלאות.
• להפיק נחו שת על־ידי מיצוי תת
קרקעי — בלי מיכרו ת — בא מצען ת מי
ים אילת, בנו כ חו ת חומצ הבלו רי ת ...
• הפקת דלק מ הביטו מיניס אשר בארץ
על־ידי חי מו ם ועל־ידי גזיפיקצי ה תת־קרק־עית
הע שרת הפוספטים ועוד ועוד.

קצרנ 1ת

כל זאת בראשי פרקים ובשפה פשוטה,
כדי שיהיה מובן לשרים ולפקידים. לא למדענים.
הכל כדי להזיז את גלגלי ר,ביורו־קראטיה
הנעים בכבדות.
מודה זרחין נמוך־הקומה, הדומה במראה
החיצוני שלו לאיטר הראל :״אני מכיר את
החיוכים של ד״מומהים ,,בשומעם את הצי
עותי. הם גם חייכו כולם בשעתו, כשהצעתי
את שיטתי, להתפלת מי־ים. אבל הצוחק האמיתי
הוא זה שצוחק אחרון.״
מי יהיה הצוחק האחרון?

עברית

אנגלית

שיחות על כוס הה

אנגלית
ל תל מידי בוגי־ספר
• יסודיים • תיכוניים
• קבוצות מיוחדות
למתחילים בגיל 10—7
הפתיחה 31.1.67
פרטים 1
מ־ $—4 ,12—9בערב

כל ההנחות וההזמנות בטלות לסרט זה

הצגת בכורה ארצית

קדימה
ת״א, בן־יהודה 74
טלפון 220314

העולם היה
קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות שנת
( 1966 וכן כל שנה אחרת),
יכולים לעשות זאת החל מהחודש
הבא, באחת משני
הדרכים :
• להביאם למשרד המערכת,
רחוב קרליבף ,12 תל־אביב,
כימים ד, ו־ה, בשבוע
כין השעות עשר בבוקר
ושלוש אחר-הצהרים.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל־אביב.
את מחיר הכריכה _ 10
ל״י לכל שנה — יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

כריכות

ה עו & םמג
הקוראים שמסרו את חוברות ״העולם
הזה״ לכריכה, מתבקשים
לבוא ולקבלן במשרדי המערכת,
קרליבך ( 12 קומה א ׳) תל־אביב,
בימים רביעי, חמישי ושישי השבוע,
בין השעות עשר בבוקר
ושלוש אחר־הצהרים.

<* וד כימיה של הכנסת הקודמת, ה־
3 /חמישית, כונסה פעם ועדת־הכספים כדי
לדון בהקצבות לזרחין, כדי שיוכל לממש
את תוכניותיו. אם לא את כולן, לפחות
את חלקן.
ועדת הכספים המליצה לבסוף, פה אחד,
להקציב לזרחין מיליון לירות ישראליות.
אך הממשלה עברה על ההמלצה לסדר־היום,
כאילו לא הומלצה בכלל.
לפני שנה הוקמה ועדה מיוחדת מטעם
משרד־הפיתוח, והחודש פורסמו המלצותיה:
לא מיליון לירות — רק 300 אלף.
זרחין עצמו החרים את הוועדה. הנסיון
העשיר שלו כבר לימד אותו, כי אין לתלות
תקוות רבות בוועדות כאלה :״ההמצאות דנות
בדברים שאינם עדיין, לכן לא האמנתי במומחי
הוועדה שיהיו מומחים לדברים שאינם.
בוועדה עצמה לא הכרתי, אך עם
חבריה דיברתי. בבית, על כוס תה.
״קרה נס קטן. הם באו אלי, שמעו, והחליטו
שצריך לעשות נסיונות. אבל מה שהקציבו
אינו מספיק. ביזבזו כבר מיליונים
על נסיונות. לא סתם נסיונות, אלא כאלה
שנעשו על בסים ההמצאות שלי, אבל לא
בצורה שאני המצאתי.
״עשו דברים בניגוד לדעתי, ובניגוד לכל
ההסכמים. עשו סטיות שכבר הגיעו לביזבוז
של יותר מ־ 10 מיליון לירות. עכשיו באים
ומקציבים 300 אלף.״

ברוחם, בכתבם וכלשונם

3וגחנים ק1\/£ו1£ 5קומז

תה מתכנן הממציא את צעדיו ה־באים
במאבקו עם הממשלה על ניצול
המצאותיו. והנשק שבידו אינו מבוטל.
ראשית, הוציא זרחין מן הגנזים את ההסכמים
שנחתמו עימו לפני שנים. בעיקר
את הסעיף ( 7ג) מההסכם בינו לבין הממשלה
— אותו סעיף הדן ב־ 7.5האחוזים.
שנית, עבר בדייקנות על ספרי התקציב
של השנים האחרונות, גילה בהם, כבר במבט
ראשון ושיטחי, השקעות של מיליוני
לירות לצורך התפלת מי־ים.
למשל: בתקציב המדינה לשנת : 1963
3,312,264ל״י; בשנת 1,855,935 : 1964ל״י;
שנה לאחר מכן 2מיליון לירות, וכן הלאה,
בשנים הבאות. גם בתקציב הנוכחי הוקצבו
מיליון ומאתיים אלף לירות להתפלת
מי-ים.
ומה יקרה כשיושקעו מאות מיליוני ה־דולארים,
כשיגשו להקמת הכור האטומי להתפלת
מים בשיתוף עם ממשלת ארצות־הברית?
כמה יהיו שווים אז האחוזים של
זרחין? עשרות מיליוני לירות.
השבוע עדיין התלבט אלכסנדר זרחין אם
לאחוז בנשק המשפט נגד הממשלה, ואם
לתבוע ממנה את קיום החוזים עימו כרוחם,
ככתבם וכלשונם.
אם ייעשה כן, הוא עלול לזכות במיליוני
לירות. אז יוכל לגשת למימוש המצאותיו
כרצונו, מבלי להיות משועבד לכבלי הביורו־

קראטיה.
יהיה זה נצחונו של האדם, עליו אמר פעם
מנחם בדר, לשעבר מנכ״ל משרד־הפיתוח:
״רוב הממציאים משוגעים על המצאה אחת
בדרך כלל, ואילו זרחין הוא משוגע על
שלושים המצאות בעת ובעונה אחת. ברגע
שאתה מכיר בצידקתו ביחס להמצאה אחת,
הוא נלהב ומוכן לתת לך פתרונות לכל
בעיותיה של ישראל.״
ההנהלה העולם הזה 1534

במדינה
נהמ שן מעמוד ) 10

שנה על־ידי משפחת פויכטוונגר בגרמניה.
נפתחה תקופת ההרפתקנות.
גולת־הנותרת של ההרפתקה הגדולה היתד•
רכישת בנק אלרן על־ידי בנק פויכט־ונגר.
עם שני בנקים, חשב ״אפי״ ,אפשר
להתפתח יותר מהר.
עיסקה זו בלבו עלתה שישה מיליון ל״י.
את הכסף לקחו מפקדונות שונים של לקוחות
הבנק. בעלי אלרן קיבלו את התמורה
המלאה, ופויכ טונג ר נשאר עם חוסר־מוומנים
ועם נכסים שאין אפשרות לממשם.
יחי הדור הצעיר ! לרענן אמיר היו
שאיפות גדולות, שלא עלו בקנה אחד עם
גילו — ואולי אפילו עם הכשרתו ונסיונו.
היא ואפשטיין נסעו לעיתים קרובות מאוד
לחו״ל, חיו כיאה לאילי־הון בינלאומיים.
הצרה היתה, שהם לא התחשבו במיתון
ובמציאות הכלכלית הקיימת. הם נכנסו ל-
עיסקות, בלי לקחת בחשבון את המשאבים
העומדים לרשותם — במיוחד אחרי רכישת
בנק אלדן. וכך בא הסוף, שהיה פתאומי
בדיוק כמו ההתחלה.
האור האדום נדלק לראשונה בחדרי־ההד
הלה של בנק ישראל בירושלים. הממונים
על הפיקוח על הבנקים שאלו את עצמם,

מבחינה עתונאית, יכולה זו להיות מלאכה
קלה. שכן אין חשש מפני הכחשות,
אף לא תביעות על הוצאת־דיבה.
אך סילבי קשת• לא חיפשה עבודה קלה.
מאחורי הכתיבה הסרקאסטית וד,שנונה מסתתרת
עתונאית חרוצה־להפליא, הרושמת
כל מילה של בן־שיחה, ואוספת פרטים
בעבודת־נמלים.
דווקא חריצות זו, ונאמנות צורבת לעובדות׳
הפכו את חידון־השבוע שלה מסתם
שעשוע חברתי לסאטירה קטלנית.
״בשרון ורשעות״ .קוראיה של טיל-
בי — שבחייה היא חדת־לשון עוד יותר
משהיא בכתיבתה — אינם מתארים לעצמם
כמה קשה לה למצוא נושא לטור השבועי
שלה, הנראה כאילו נכתב בקלילוה רש־עית.
היא חוששת תמיד שלא תמצא בכלל
נושא — או שהנושא לא יהיה טוב.
לפני כחודשיים קראה סילבי בלמרחב
רשימה של ״חגי״ ,שכתב :״תשעה קבין
כשרון עתונאי נטלה סילבי קשת. רשעות
— כנ״ל ...אז למה את גועלית, טיל־בי?
מדוע את עוברת את הגבול הדק והחיוור
המבדיל בין סטירה לניבול־פה?״
סילבי לא כעסה. להיפך: הכתבה של

הנחה ממשית
על כל סחורותינו
הצעות מיוחדות
ס חורו ת באיכות הידועה שלנו

בהנחה

ב תי האופנההראויים לא מונך
תל־אג׳ב

חיפה

הרצליה

טוס.

כן־אמוץ וקשת
מה זה מזכיר לכם?

מניין לפויכטוונגר שישה מיליון ל״י לרכישת
אלרן — ומשאבים נוספים לנהל את
עסקיהם בצורה תקינה.
ההחלטה נתקבלה לפני שלושה ימים —
וגם לא כל השרים ידעו עליה. היא נעשתה
בסודי־סודות, ורק ביום שני בלילה הוציא
נגיד בנק ישראל דויד (״דוליק״) הורוביץ,
צו שאיפשר לו להדיח את הנהלת שני הבנקים
ולהשליט את נציגו עליהם.
החשבון היה: אם לא תבוא התערבות,
יגיע הרגע שבו לא יוכלו פויכטוונגר ואלרן
לכבד את התחייבויותיהם. מספיק שמפקידים
ייבהלו משמועה על פיחות, למשל, וירוצו
למשוך את פקדונותיהם — כדי שיקרה מה
שקרה לבנק אינטרא.
לזכותו של בנק ישראל, יש לציין, נמנעה
אפשרות זו. הבדיקה נעשתה בסודיות, ההח לטה
היתר, תקיפה, הביצוע היה מיידי ופסקני.
על־ידי מתן אינפורמציה מלאה לציבור
על המצב, ועל־ידי התחייבות בנק יש ראל
להבטיח את כל ההתחייבויות של בנק
אלרן ובנק פויכטונגר, נמנעה פאניקה.

ע ת תו ת
חידון השבוע
במקום חידון התנ״ך, שירד מן הגדולה של
ימי עמום חכם, עוסקת לאחרונה האינטליגנציה
קוראת־העברית בחידון שבועי חדש.
השאלות הן ״מיהו המשורר יפר,־הנפש?״,
או ״מיהו האמרגן החושב בשמאל וחי
בימין?״
את הכתובים לפיענוח התעלומות אפשר
למצוא בהארץ של יום ששי, והמחברת
היא סילבי קשת.
עכודורדנמלים. השיטה פשוטה־למדי:
מקדישים מאמר שלם לדמות מסויימת,
מבלי לפרסם את שמה האמיתי. לפעמים
זוהי דמות ערטילאית, אב־טיפוס שאינו
קיים במציאות. לפעמים זוהי דמות ממשית,
שרק אי־אלה פרטים שלה שונו בכודנה־תחילה.

״חגי״ פתרה לה את הבעייד, הבוערת של
נושא־השבוע.
ידידי האמרגן. מאחורי שם־העט
״חגי״ מסתתר המשורר חיים גורי. רשימתה
השבועית הבאה של סילבי היתד, מוקדשת
למשורר יפה־נפש בשם גידי.
הבוהימה של ירושלים צהלה ושמחה אותה
שבת. לכולם נידמה היה שהם יודעים
את התשובה לחידון־השבוע. עשרות אנשים
טילפנו לסילבי, מי לשבחה מי להוכיחה.
אבל כל זר, היה כאין וכאפס, לעומת
מה שקרה בשבועיים האחרונים, אחרי שהקדישה
את טורה לאמרגן מולא ברזילי,
״החושב בשמאל וחי בימין״.
ראשון הצועקים חמס היה יעקב אגמון,
אמרגן בעל דמיון רב למולא ברזילי. מכיוון
שלאגמון יש הרבה ידידים ושותפים, קמו
גם הם נגד סילבי. כאשר אחד מהם הודיע
לה, כי אגמון מתכוון לתבוע אותה על
הוצאת דיבה, מיצמצה בעיניה הירוקות:
״יענקלה אגמון — מה זה?״
מהזהמזכיר? לפני שבוע קפץ דן
בן־אמוץ לזירה. בתוכניתו השבועית דן
בן־אמוץ מראיין הקריא קטע המוקדש ל־עתונאית
בשם סבינה עשת. לדבריו, יצא
״להגנת ידידיו אריק אינשטיין, חיים גורי
ויעקב אגמון, שלדעתו תוארו ״בצורה עתו־נאית
בלתי־הוגנת על־ידי סילבי קשת״.
בן־אמוץ, שראיין פעם את סילבי באחת
מתוכניותיו, רצה להוכיח בכתבה בלתי־הוגנת־במתכוון,
עד כמה קל להשמיץ אדם
מבלי לנקוב בשמו.
מה דעתה של סילבי קשת על ההשמצה?
״מר בן־אמוץ מוכיח שכל מה שאני יבולה
לעשות, הוא יכול לעשות גרוע יותר.״
אם יקראו קוראי הארץ באחד השבועות
הקרובים מאמר על האמן המחונן רן אמיץ,
האם יזכיר להם השם הזה משהו?
• בעלת ותק של 15 שנות עתונאות ב׳
העולם הזה, ידיעות אחרונות והארץ.

ש 3י נ! 1 4 6ימי חופ שה מלכותיים?•4

במלון, מלכת שבא״ אי ל ת

במלון ״ או אזי ס״ איל ת

העולם

במחיר — 298ל״י 1

במחיר — 199ל״י ±

כולל טיס ה הלון וחזור והמ סי ם על חשבוננו.
פרטיםוהרשמה: במשרדי ״ארקיע״

בת״א—
,30771/2בחיפה—,532262
כירושלים — ,25888 במלון ״מלכת
שבא״ ,אילת 2111־ 059 ואצל כל סוכני ±

הנסיעות.

117/1מ 7כ ו /שבא

01££ט 0? 511£8
המחירים לישראל בלבד4 .

דחף

1 0 0ן ־ ד1נ מ1מ :
1/ 9 7 4

ב־ 27 לינואר נפתחיס קורסי
בוקר וערב חדשים לבחינות
אפריל— אוקטובר 1967
לימוד מוגבר במתמטיקה ובאנגלית.
אצלנו רמת ההוראה
גבוהה — בוא ותיווכח.

^ \ ביטבבד ^ 7/ /

לי נס נ1־

חזרו 1534

3ר־ נ ר־ דד
אלנב ׳ 55

20ו א

נעוות הזוחך הבולטות ביותו באוץ החלו להצטלם

ך * ע ם, מזמן, כשרצו לשכנע גברים יש־
^ 2ראליים להתגלח — הראו להם איש לא
מגולח על יד צבר — כדי שיבינו את הרמז
ולא ילכו עם זיפים בסנטר.
היום הגבר הישראלי כבר הרבה יותר
משוכלל: כדי שייתגלח מראים לו חזה חלק
של אשה, או חלקת גב, או בחורה לבושה
בסמרטוטים שקופים. זה כמובן משכנע אותו
מיד להתגלח.
לכן עשתה חברת פרמה שארם מבצע

מיוחד. להפשיט יפות, לו
גילוח1 ,
פרמה ע

הגברים

! | ך 1ך 1היא אשתו הצרפתיה של משה קוריס, סוחר
;11171
ב שוק הסיטונאי. היא אם לילדה בת חמש.

לדעת הצלם שצילם אותה, היא הדוגמני ת הטובה ביותר בארץ לצילומי־סקס.
כלב הזאב שבת מונה הוא פנג הלבן, שאף הופיע בהצגות תיאטרון.

מסביר צילומים
ולכל או
אחת מג
האבא וו
״אבל
שנים ה
רק לאחו
של בגד
מזה. זא
״בכל
הרבה ע מצליחים אדלר, ג
רצתה, ו
כימה לו
נד, שה׳
והאמא
״רצינ
נהדר1 .
שהיא נ
״א־פו
היא בב
לא לכב

מהר ו
שהספיק
״פשו
מת־הלב הפרסומ לבינסון

את זה

נבחרה השנה למיס אלגנס עזבה
ף 1ךון
• 1דן !
את הארץ כדי להשתלם בקורס
11 11 1* 1 1
דוג מניו ת בפאריס. מ שמאל: בז מן שהצלם נורברט מצלם אותה.

חות 11

משה ר״!
ע הפשטה. במבצע הזה הצליחו
יספר לא מבוטל של נערות
יד להן במקדמות הנכונים סכיני
לוב מתחתן :״קנו סכיני גילוח
.״ וזאת הסיבה שבזמן האחרון
וים כל כך מזולחים.

,היה קל, המבצע הזה .״בארץ
ד צילומי הסקס הוא קשה מאו,״
:רט סגל, הצלם שביצע את ה־
;אן כל אחד מניר את כל אחת,
ייש גם אבא ואמא יהודיים, וכל
1מה יגידו האחרים, ומה יגידו

:ל זאת מתקדמים. לפני שלוש
פצליחיס לצלם בחורה עם חזיה,
היו משכנעים אותה שזוהי החזיר,
היום הן מוכנות להרבה יותר
אומרת להרבה פחות מזה.
ת זר, קשה: צריך לעבוד עליהן
צד,ן מסכימות. וגם אז לא תמיד
־,נר״ למשל, רצינו את יהודית
יש לה גוף נפלא, אבל היא לא
ית שעבור חברה אחרת היא הסלם
ממש צילומי־עירום. היא טע־צריכה
לשאול את האמא שלה,
ה לא הרשתה לה.
את לאה בן־נפתלי. גם כן גוף
.היא עדיין היילת, והיא טענה
־ת שיעשו לה צרות בצבא.
י, רצינו גם את שרה לם. אבל
התנגדה בהחלטיות, וטענה שזה
להצטלם צילומים כאלה.״

.ש 0וף*סון! הם מצאו בחורות
מא ובלי צבא הם התנפלו עליהן
מו אותן מהר מהר, עוד לפני
לגמור להתפשט.
זיפשנו מודעה שתמשוך את תשו־ל
הגבר,״ מסביר משה דיין, סוכן
של החברה מטעם פרסום שחם
ילון ,״ואף אחד לא יכול לעשות
כך טוב, כמו חתיכה לא לבושה.״

1לוי

אם לילד בן שלוש, ואחת
ה דוג מניו ת הנזצלי־רץ.
מופיעה בלוח קיר של חברה אחרת.

״1יוה היפה״

נח שבת לאחת הנערות היפות ביותר בארץ, הזוכ ה לפרסומת
רבה בעתונים עקב חיי החברה הסוערים שלה. התפרסמה
בעיקר כאשר קיבלה הצעה מהמפיק הצרפתי ראול לוי, שהתאבד לפני שבועיים בפאריס.

אתי

נערה צעירה מר חו בו ת, ב תו
של בעל תחנת דלק במקום.
התמונה הנועז ת ביותר של אתי.

צ ונח טוכטומן

אמא לילד
בן חמ ש,
מופיעה ב ת מונ ה ציונית באלבוס־קיר סטנדרטי.

נירה יוון

עבור

צלו מים אלת

הופיעה ב ת מונו ת פרסומת רבות,
אולם מעולם לא הסכימה להתערטל.
קיבלה נירה סכום של 200 לירות.

17י

קולנוע
ב ק רו ב
מרכז התנועה
איש,־ בישיבתו הראשונה את הרכב
הנהלת התנועה, כפי שהוצע על־ידי יו״ר
התנועה אורי אבנרי.
ההנהלה מורכבת מהנהלה מצומצמת
בהרכב: אורי אבנרי (יו״ר); דוד
ארנפלד (סגן יו״ר) — שניהם נבחרו
לתפקידם ע״י הועידה — שלום כהן,
אלכס מסיס, אמנון זכרוני וב. הלל.
וכן מלשכה ארגונית (אלכס מסים,
ב. הלל, פרץ עופר, יורם ברנע, וגבי
גוטליב).
ומלשכה מדינית (אמנון זכרוני,
שלום כהן, ד״ר מ. כספי, ר .אשכול,
יורם ברנע).

חוגי בית
תנועת העולם הזה — כוח חדש
תשלח מרצים להרצאות בחוגי בית.
המעונינים להזמין מרצה יפנו למזכירות
התנועה, ת.ד( 136 .טל)30134 .
ויציינו את מקום החוג, המועד, ומספר
המשתתפים.

בית־הספר המרכזי
לפעילי התנועה
ההרשמה למחזור הראשון של ביה״ס
לפעילי התנועה עומדת להסתיים.
מגמת ביה״ס היא להכשיר קאדר של
פעילים ומסבירים של התנועה. משך
הלימודים ששה חדשים, והנושאים שילמדו
הם: בעיות פוליטיות אקוטאליות
(אורי אבנרי ואמנון זכרוני) ,ענייני
המרחב (שלום כהן) ,כלכלה (ר. אשכול),
פסיכולוגיה ויחסי־צבור (ד״ר מ. כספיז,
ארגון וניהול (מ. מנור) ,תורת החברה
והמדינה (אמנון זכרוני, ס .א. מויק).
כן ישתתפו מרצים אורחים.
פעילים וחברים המעונינים להשתתף
בקורס יירשמו במזכירות התנועה.

עקרונות התנועה
עקרונות התנועה כפי שנתקבלו ב־ועידתד,
מתפרסמים בגליון מס׳ 13 של
כוח חדש.

מחיר הגליון 50 אגורות.
מנוי לשנה 10ל״י.
לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב.

#בנ ס ציוגה
יתקיים חוג בית בבית רבינוב, רח׳
נורדאו ,6בליל שבת 27.1 ,בשעה 8.00
בערב. הנושא:

שינוי שיטת הבחירות —
תרופת פלא?

בר מ ת־ג ן

ביום רביעי 1לפברואר בשעה 8.30
בערב, בקפה העצמאות, בגן המלך דוד
(מאחורי קולנוע אורדע) ,תתקיים פגישה
להמשך הדיון בנושא:

שיטות בחירות
ב חי פ ה
ביום חמישי 2לפברואר, בשעה 8.00
בערב, בקפה ״פת״ ,שדרות מוריה ,50
תתקיים אסיפה כללית של חברים, ל בחירת ביצוע
החטיבה
למרכז התנועה

דמי כניסה

לכסוי ההוצאות

ונציני

קוצים וברקנים
שלושה ימים וילד

(הוד, תל־אביב;

חץ, ירושלים ישראל) לא נעים להגיד, אבל
שוב יוצא לשוק הסרט הישראלי הטוב ביותר
שנוצר עד כה.
זהו סרט על סטודנט שחי ללא אנשים
סביבו, רק חפצים. יש לו שתי נשים בחייו,
ואף אחת מהן אינה מתקרבת אליו. כל
אחת עוברת על ידו, משאירה אצלו איזה
חפץ, והולכת לה.
בסרט, המתאר שלושה ימים בחייו, הוא
נשאר לבדו, עם ילד קטן שבו היה רוצה
לפגוע, כדי לעצור את אמו, לזעזע אותה,
לעורר יאת תשומת לבה. ועם בית מלא
קוצים. וחרקים ושיחים וזכרונות.
הסרט של אורי זוהר, שנעשה על פי
סיפורו של אברהם ב. יהושע, הוא סרט
פיוטי, מלא אווירה, עם צילומים נפלאים
של דוד גורפינקל, ותמונות אנושיות, עשויות
בהומור דק, נוגעות ללב.
יש בו אווירה כבדה וחמה של מין ועירום,
בתוך רעש מתמיד של שיכון ירו שלמי,
ואווירה דקיקה עצובה של זכרונות
מאהבה רחוקה. שיער ארוך, רגליים יחפות.
כרם.
תנועות ידיים ורגליים. אבל.הסרט
אינו אחיד ברמתו. למשל היחסים בין הסטודנט
לילד שהופקד אצלו למשמרת, שהיו
צריכים להוות את מרכז הסרט אינם בנויים
היטב, אין בהם כל המעברים העדינים שהיו
צריכים להיות בהם בין אהבה לשנאה, בין
רוך לאלימות.
נוסף לזה, דווקא בגלל המשחק המעולה,
תשומת־הלב הרבה שהקדיש אורי זוהר ל־הבעות־פנים,
לתנועות ידיים ורגליים, ולכל
הפרטים הקטנים, כל זה מתקלקל כשהשחק נים,
או לפחות חלק מהם, פותחים את
פיהם ומוציאים ממנו קולות תיאטרליים צרודים
ורועשים.
במשחקו של עודד קוטלר יש כל מה

שהופך שחקן לכוכב נערץ. כל שאר השחקנים
משחקים ברמה גבוהה מאוד, ויהודית
סולר, נראית באמת כמו חלום רחוק של
אהבה ראשונה.

ת ד רי ך

ס ר מי ם
אשתו החוקית
עב א ש תי לא

טורה ומכיל תערובת של קצת הומור צרפתי,
קצת מכות, קצת המצאות, קצת מיריי
דארך, ושום דבר מזה לא בכמות גדולה מדי.

גבר ואישה

(אופיר, תל־אביב; או

צות־הברית) הדברים הללו יוצאים מפיו של
טוני קורטייס, והם מכוונים אל ג׳ורג׳ סקוט,
שכמעט מצליח לפתות לו את אשתו החוקית,
ויונה ליזי.
המאבק המתנהל בין טוני קורטיס לידידו,
על נשים בכלל, ועל אשתו הפרטית של
קורטיס בפרט, הוא די משעשע. וכן גם
הקומדיה כולה, שהיא קומדיה ללא יומרות,
קלילה, קיצית מאוד, לא־מזיקה, אפילו בארץ.

החיפושיות
לא כדאי להתרגז (הוד, תל-אביב;
צרפת) לסרסו הקודם הכניס לאוטנר (הבר־בוז)
כמה מיליוני סינים, לסרט הנוכחי הוא

מכנים את כל הביטניקים של אנגליה.
הביטניקים הללו אמנם עליזים מאוד, הם
רודפים אחרי אוייביהם בקצב סוער של
החיפו שיו ת, ורוצחים את קורבנותיהם לצלילי
גיטרות חשמליות, אבל למרבית הצער
הם קצת פחות משעשעים ומבריקים מהסינים
שקדמו להם.
מצד י אחד הם לא די מטורפים ולא די
מצחיקים, ומצד שני השוד שהם מתכוננים
לבצע, והרדיפה שלהם אחרי האנשים שגילו
את תכניותיהם אינם משכנעים ואינם מרתקים.
הסרט
נועד לכל מי שאוהב את לינו וונ־

(ברי הודה, תל•

אביב) נפלא (ראה מסגרת).
הוואי (צפון, תד־אביב) סיפור
תמים, כנה ומרשים על כומר המנסה להביא
את תרבות המערב לילידי איי הוואי, ואינו
מצליח. מתאים לאינטלקטואלים ולבלתי־אינ־טלקטואלים
כאחד.

* * זרים ברכבת

(צויתא; יום רא
שון;
שעה 8.30ו־וו) אחד הסרטים הטובים
של היצ׳קוק, לכל המעוניינים להשוות
עם סרטו האחרון, הפחות טוב.

בו מ רנג

רחוב

(אקרן,

קרדיבך

, 20 ימים שישי ושבת) סרטו השלישי ה־חצי־דוקומנטרי
של הבמאי איליה קאזאן,
על שחיתות בעיירה אמריקאית קטנה.
קליידוסקופ (חן, תל־אביב; חן,

ירושלים) קומדיה בלשית מבריקה, עם צבעים
יפים, צילומים מרהיבים, ומשחק מעולה.

ד״ר זיוואגו

(פאר,

תל-אביב

עדן, ירושלים) תיאור המהפכה הרוסית
ותיאור משורר אינדבידואליסט, המנסה לחיות
בתוכה. סרט־ענקים עם הרבה רגש.
7אנשי זהב (אסתר, תל־אביב) בסרט
הראשון בשם דומה, עם אותו צוות ואותו
במאי, שדדו בנק. בסרט הנוכחי מנסים השודדים
הללו לדאוג לבעיות העולם, לעזור
לעולם החופשי, להציל את אמריקה הדרומית
מאיזה גולם דמוי קאסטרו, ולהכניס
מה שאפשר, תוך כדי כך, לכיסיהם. הסרט
מאכזב גם את אלה שנהנו מקודמו.

חל מה שבוע מוקרן בתל־אביב הסרט
ן ) ״גבר וא שה״ שלא רק זכה לפרס הראשון
בפסטיבל־קאן, השנת, אלא הוא גם
אחד רסרטים הנפלאים ביותר שהוצגו אי־פעם
בארץ.

^ כאורההפרט פשוט: איש הולך עם
/כלב על רציף אפור, על שפת־הים .״את
מכירה את ז׳אקומטי?״ שומעים את קולו
של הגבר .״כן, אני אוהבת אותו מאוד,״
שומעים את קולה של האשה. ואחר כך
מספר הגבר לאשר, את מה שאמר ז׳אקומטי
על רמברנט והחתול.
״הוא רצה להגיד,״ מסביר הובר ,״שבין
החיים לאמנות הוא היה בוחר בחיים.״ האיש
עם הכלב מוסיפים כל הזמן ללכת,
ולהתרחק, על הרציף הארוך והאפור שעל
שפת־הים.
גם קלוד ללוש בחר בחיים. בסיפור שלו
על גבר ואשד״ יש כל מה שיש בחיים
עצמם, בעוצמה כל־כך חזקה, שכמעט אי־אפשר
להכיל אותה.
לכל אחד מהמופיעים בסרטו יש עבר
משלו. חיים משלו. אנשים שאהב, ילדים.
כל אחד מהם חי בעולם שלו ובקצב שלו
(כמו התמונה הנהדרת של מכוניות־המירוץ
והגמלים).
הם צריכים לעבור את הכל כדי להגיע
האחד אל השניה.
יש בסרט שני גברים העוסקים במקצועות
מסוכנים, וחיים בסביבות המוות, יש אשד,

אנוק איימה ב״גכר ראשה׳׳
הבלתי־אפשריים, שאי־אפשר לחיות בלעדיהם.

ך ׳ שאלה ״ אין עו שים סרט כזה?״ הסביר
/הבנזאי, קלוד ללוש, לעיתונאי צרפתי:

נניח שאני רוצה להסריט את הראיון שאתה
עושה איתי. זה לא פשוט. בראיון
משתתפים שני אנשים. אתה — העיתונאי,
ואני — הבמאי. שני מקצועות, שני עולמות.
מיליון דברים מפרידים ביננו. כל הדברים
הללו צריכים להיות מורגשים בסרט.

שמשותף לנו הוא הראיון עצמו, אבל

המוות וה אהבה
המנסה לכפר לילדה שלה את סיפור הזוועות
של כיפה־אדומה, יש ים גדול נהדר,
שחור, בית־מלון עצוב, כתפיים של גבר,
כתפיים של אשה, ידיים. אווירה קודרת מעיקה
של מוות, גשם, ערפל.
יש רושם שבתוך כל זה הגבר והאשה לא
יצליחו לעולם למצוא איש את רעותו, אבל
כשהם מצליחים להיפגש, על שפת־הים, ו־כשהכלב
משתחרר ויוצא במחול פרוע על
שפת־הים, יש חשק לצאת מן האולם אל
הרחוב, ולרקוד.
כי קלוד ללוש ביים בסרטו את החיים,
ואת האהבה, ואת הים, ואת כל הדברים

לא רק הראיון, גם העיתון שקראנו שנינו
לפני שעה, הרחוב שעברנו בו, המשרד הזה,
האור הממלא אותו.
אילו הייתי צריך לצלם את הראיון הזה
הייתי שם לב לכל פרט: הנעליים שלך, שאינן
מצוחצחות היטב. החלון החצי פתוח.
הדרך העצבנית בה הנחת את חפיסת הסיגריות
שלך. וניירות הכסף הקטנים שאני
מגלגל בידי, והצורה בה אתה מקשיב לי,
עם שתי הידיים בתוך הפה. לא הייתי מחסיר
אף פרט אחד.״
המראיין הקשיב בריכוז, כיבה במאפרה
את הסיגריה שלו, והנה כרגע מעכת את

שלך, וסובבתאותר, בתוך ההסיגריה
מאפרה.
כשללוש ממשיך: אילו צילמתי את
הראיון שלנו, אפילו את זה הייתי מצלם.

בל אין זה הכל כ מובן. כי דווקא כדי
לצלם את הפרטים הקטנים ביותר, ש הם
הח שובים, צריך הבמאי קודם כל ליצרם.
גור מי ם לשחקנים, הרגילים ל סגנון כיצד הרגיל, בסרטים הרגילים, לפעול
המשחק
על כך ה שחקן
בכנות, בלא־יודעין? סיפר
זאן־לואי טרינ טיני אן:

צילמנו את הסצינה אחרי שהגבר והאשה
נפגשו לראשונה. הם לוקחים את הילדים
שלהם לטייל בסירה, על הנהר.
כל מה שללוש אמר לנו לפני צילום הקטע,
היה :״אתם עולים על הסירה, וליד-
כם הילדים. אתם רוצים להתקרב האחד אל
השני. עכשיו עשו מה שאתם מבינים. אני
לא אגיד לכם מה לעשות, וגם לא אתן
לכם שום דיאלוגים.״
עלינו כולנו לסירה, וללוש השמיע מוסיקה
ברקע.
אנוק איימה ואני עמדנו עם הילדים על
הסיפון. נשבה דוח. התחלנו לשוחח בינינו,
אך שנינו היינו נבוכים. לא ידענו מה
לעשות בדיוק עם הידיים שלנו. אנוק ליטפה
בתנועה בלתי מהוקצעת את הילדה
שלה. מסתבר שאני עשיתי כמוה.
בהקרנה ראינו שללוש צילם מכל הסצינה
הזאת דבר אחד: את הידיים. אני לא
מבין איך הוא הצליח להבחין בזה, ולתפוס
את זה. אבל כך הוא עובד. תמיד.״

שרעבי, יש אח — עתונאי בדבר בשם
חיים שר־אבי. עתה מצפים מכיריו כי
ישנה את שמו לחיים שר־אחי• 9אגב:
תפקידו של שר־אבי בעתון הוא התפקיד
הכי עצוב שיש במערכת: עריכת המדור
הקרוי נעדרים 9 .לאחר שרות מסור של
11 שנה בלישכת העתונות, עזב החודש
הצלם משה (״מוסד,״) פרידן, ועבר למחלקת
הסרטים של משרד ראש־ד,ממשלה.
על מוסד, נאמר כי הוא האיש המטיב מכולם
להכיר את ראשי הממשלה של ישראל,
מכיוון שליווה גם את בן־גוריון וגס את
אשכול במסעותיהם לחו״ל• 9השבוע, כשביקר
מוסד, את ידידיו בלישכת העתונות,
הפסיד את אחד הצילומים של השנה. היה
זה כאשר יחד עימו, במדרגות הרחבות, עלה
גם שר־החוץ אבא אבן, כשתיק שחור
בידו. אבן מיהר לפגישה, מעד והתחלק.
מוסד, חיפש מצלמה בסביבה אבל לא מצא.

ד ה״ הנש־א

כן־אליעזר ו״החופש״
במחיר 300 לירות
אנשים העוד הבא
משבר חרות העסיק השבוע גם את יריבה
המושבע, מנהיג רפ״י דויד כן־גוריון.
הוא שאל בפליאה משועשעת. :מה י זה הגוש
החופשי? ממה הוא חופשי?״ ונענה שזוהי
האופוזיציה בחרות הלוחמת במנחם בגין.
אז חייך במלוא הפה וציין :״חופשי מבגין
זה רק אני•״ 9בהזדמנות אחרת גילה ביג׳י
פרט מעניין מימי צעירותו: איך התגורר ב־סאלוניקי
שבתורכיה, בביתה של משפחה
ספרדית, ואיך הוזהר לא לגלות לסבתא הזקנה
את מוצאו-האשכנזי .״לא הבנתי מדוע,״
סיפר מי שהיה ראש־ד,ממשלה .״אני אומר
היום ואמרתי גם אז שאצלי אין אשכנזים
ואין ספרדים — יש רק יהודים. וכי מדוע
אסתיר את מוצאי האשכנזי? בסוף נודעה
לי סיבת העניין: בסאלוניקי עסקו יהודי
אשכנז במקצוע שאינו מביא כבוד לעוסק
בו —־־ניהול בתי־בושת.״ ס דקות ספורות
לפני שנפתחה אסיפת העתונאים הדחופה,
אותה יזמה הנהגת חרות בבית סוקולוב
בתל־אביב, הונצח ח״ב חרות אריה כן*
אליעזר באולם הכניסה, על רקע אחד מציורי
השמן של מריאנה שאור־זייד־מ*
.הח״ב הבחין בצלם, וניפנה מיד אל עבר
הציור. כשנאמר לו כי הציור קרוי היציאה
לחופ ש, העיר :״אני לא צריך לצאת לחופש
— אני תמיד הייתי חופשי ותמיד אשאר
חופשי.״ 9אגב, מחיר היציאה לחופש, כפי
שצויין במחירון: שלוש מאות לירות ישראליות
בלבד 9 .חופש או לא חופש, בית־הדין
של תנועת החרות המשיך לקיים את
ישיבותיו כסדרן, כאילו לא קרה דבר. בביום
הראשון השבוע, כשנפתח משפטו של
ח״ב שמואל תמיר, באחד החדרים הקטנים
במצודת זאב, נשאר כסאו של הנאשם,
המחרים את המשפט, ריק. כתבו הזריז של
היום, גדעון פורמן, איחר לפתיחת מושב
בית־הדין. לכן, מבלי לדעת למי נועד הכיסא,
התיישב עליו. כשמישהו מהנוכחים
הורה עליו באצבע לשבנו, ולחש ״זהו הנאשם,״
זינק,ופורמן מן המקום בבהלה9 .
לא ידוע למה התכוון פרקליטו של השופט
אליעזר מלחי, כשאמר באחת מן ההפסקות
של המשפט כי ״מי שיש לו העולם
הזה לא צריך לדאוג לעולם הבא״ .אבל לא
ידוע גם למה התכוון מנדל שד כשהוסיף
אבל מי שאין לו העולם
הזה צריך לדאוג לעולם הבא.״ 9בכנס
פעילי ההעפלה מצפון־אפריקה, שהתקיים
בשבוע שעבר בדימונה, התגלה פרט מעניין
מהביאוגרפיה של ראש המועצה המקומית,
גבי ססג 1כשהיה בהכשרה בצרפת התמחה
בענף החזירים דווקא. הוא היה הרועה
שלהם• 9לשר־הדואר החדש, ישעיהו
העולם הזה 1534

הרעיון שצץ בראשה של המנהלת והבמאית
של להקת תיאטרון המחול עינבל
הוא גם מקורי וגם חיובי. רעיונה של שרה
לוי״תנאי 1הופעה משותפת של רקדניה
עם רקדני שתי להקות אחרות — הלהקה
הערבית והלהקה הצ׳רקסית 9 .רקדנים אחרים,
לא כל כך מקצועיים אבל נילהבים,
מילאו השבוע את הדיסקוטק של מאגדי
רייס־דייוויס־שאולי: נשות ויצ״ו הצעירה.
אחת מהן, פאטריוטית של אירגונה,
הציעה במיסגרת המסיבה הזו לרשום את
בעלת המקום בחברת כבוד בויצ״ו, אולם
היא ניתקלה בסירוב מנומס. הסיבה: מאנדי
נידה,מה מגילן הממוצע של צעירות ויצ״ו.
הוא נראה לה גבוה מוי 9 ,הדיסקוטק הזר,
גם אירח לאחרונה שתי מסיבות יום־הולדת:
אחת של רותי נויימן, מזכירתו של
מנכ״ל משרד התיירות מאיר (״ממי״) דה״
שליט, והשניה של תמי בן־ארצי, בתו
של אפרים בן־ארצי, יו״ר מועצת המנהלים
של אל־על, המנהל גם את מגעי
הממשלה הישראלית עם ממשלת ארצות־הברית
בענייני הכור האטומי להתפלת מים.
9במסיבה שנערכה לכבוד הצגת המאה
של החייל האמיץ שורק בלט מבין כל
השחקנים בהופעתו המרשימה פועל הבמה
של ההצגה, שמעון רייבשטאט. מסתבר
שיש לו אח, שגם הוא קשור לעסקי במה —
הלא הוא אברהם רייכשטאט, החצי
9אוהדי בית״ר
של צמד העופרים.
תל־אביב רגזו מאד בשבת, כשנוכחו לדעת
כי מבקיע השערים של הקבוצה, משה
צכי, לא הופיע למישחק נגד מכבי רמת־עמידר,
שניצחה בתוצאה .0:1הם גילו חיש
׳מהר כי סיבת ההיעדרות נעוצה בדרישות
השחקן מצד ההנהלה — דרישות שלא מולאו.
האוהדים נקטו ביוזמה, כינסו כנס חירום
בקפה לנצ׳נר בתל־אביב, גייסו בעלי״
יכולת שיעזרו להנהלה למלא את דרישותיו
של מבקיע השערים 9 .נער הזוהר הדיזנ־גופאי,
יוסי כנאי, הפך לאחרונה לסטודנט,
בירושלים. אבל לזכר הימים הטובים
שלו הוא גם משתתף במסיבות. לאחרונה,
כשבא שוטר למסיבה ודרש לסיימה בגלל
הרעש, שיכנע אותו יוסי שהיא נערכת לכבוד
יום הולדתו ר,־ 77 של נשיא המדינה. השוטר
השתכנע, ושתה עימו כוסית לחיי נשיא
ישראל. המסיבה נמשכה. גם הרעש.

פםו קי השבוע
9הפיליטונאי אפריים קישון,
על חוקת־יסוד :״הקיסר הרומי קאליגולה
משח בשעתו את סוסו השאפתני לסנאטור
בחוק עזר מיוחד — הוא היה יכול לעשות
כן מאחר שבקיסרותו לא היתד, חוקת־יסוד
הקובעת עדיפות לסנאטורים ההולכים על
שתיים.״

9ח״ם המערך• עקיכא גוכרין,
לשעבר שריד,תיירות :״הצלחנו להוכיח לעולם
כי ניתן להקים חברת שפע ללא טכנולוגיה
מודרנית וללא ידע.״

9ה״ם

חרות

מנחם

הרנדאסרון הלאומי הב!מה
איממרם ריו 1גינןגב 11־ ג
ג אי םלה ציג

הצגות־בכורה
תל-אביב, אולם ״הבימה״
יום ה׳ ,2.2 ,ב־8.30 9 יום ד , 1.2 ,ב־8.30
מוצ״ש ,4.2 ,שתי הצגות ב־ 6.00 וב־9.15

ירושלים ,״בנייני האומה״
מוצ״ש , 11.2 ,ב־8.30

חיפה, אולם התיאטרון העירוני
יום ה׳ , 16.2 ,ב־8.30 9 יום ד׳ , 15.2 ,ב־8.30
מוצ״ש , 18.2 ,שתי הצגות, ב־ 5.30 וב־9.00
כרטיסים: תל־אביב — קופת ״הבימה״ ,משרד ״אוניון״
דיזנגוף , 118 וביתר המשרדים. ירושלים — משרד בן־נאים
ו״לאן הערב״ .חיפה — קופת התיאטרון העירוני.
פרסום בלקין

באדר:

ה ב עו ד ת קציני •ם

״תנועת החרות היא שלנו.״

9ח״כ חרות שמואל תמיר:

החודש נפתחים קורסי ערב

״תנועת החרות היא שלנו.״

9ח״ב חרות אליעזר שוסטאק:
״יוציאו אותנו מתנועת החרות רק על גבי
אלונקות.״

9הד״ר ישראל שיים־אלדד:
״אילו אפשר היה להקים ממשלת חירום
לאומית אידיאית, בלי בחירות — היה עדיף.
זה חיסכון של זמן, וכסף, ועצבים, ודים־
גוגיה של שינאה אישית,״

יום ב׳ , 13.2 ,ב־8.30

• רדיו מעשי • קציני רדיו 1*1.0.
• טלויזי ה מעשית • ח ש מל או ת
(אין צורך בידיעות קודמות)
פרטים והרשמה: בשעות 9—1בוקר 8—4 ,אחח״צ.

תל־אביב :
חי פח :
ירושלים :
באר־שכע :

רחוב הנגב ( 8—10 תחנה מרכזית)
רחוב ביאליק ( 17 פנת רחוב הרצל)
רח׳ ההסתדרות ( 20 פנת רח׳ שמאי )1
רחוב ההסתדרות ( 76 מול הדואר)

תל אביב • חיפה • י1ו 6/לים#יבאר שבע

ספורט
כ דו רג ל

נים. שנסעו בשבוע שעבר לסאן פראנציסקו,
עשויה לקרוץ לו.

השטר שלא נפרע

שכרו שד חובב

כאשר עלו, כדורגלני מכבי תל־אביב בשבת
האחרונה למשחק הגדול שלהב נגד
היריבה העירונית, הפועל, הם החווירו
לרגע. לפתע התחוור להם, כי הם עולים
למשחק ללא הקפטן הקבוע — משה עסיס.
הוא היה באותה שעה בביתו, כולו פקעת
עצבים.
״עד לרגע האחרון לא האמנתי שנשחק
בדרבי בלי עסיס,״ אמר אחר־כך אחד הכדורגלנים
התל־אביבים. במשחק עצמו הרגישו
המכבים היטב בחסרונו של ראש
הקבוצה שלהם הנוהג, בדרך־כלל, לשחק
במרכז השדה, כשהוא מבצע את העובדה
השחורה של הוצאת הכדור מרגלי היריב
והעברתו לחלוצים.
הבטחה שדא קויימה. השבת, בלעדיו,
שיחקו המכבים בעצבנות יתרה, הצליחו
רק עם הרבה מזל לסיים בתיקו 2:2
עם הפועל.
מדוע לא שיחק משה עסיסי
הגירסה הרשמית אומרת, שהוא היה חולה.
הוא עצמו אמר זאת כשנשאל על כך
ביום הראשון השבוע, וכך אף הסבירו מאמן
מכבי תל־אביב ישראל חליבנר ומנהל ה
בט״ו
געובט
תבחר
נערת

ע>נ> השקד
9 67ו

בהתאחדות הישראלית לכדורגל מצוי עדיין
מיסמך הקרוי תקנון ה חו בבנו ת, האוסר על
הכדורגלנים, שהם חובבים, לקבל שכר עבור
משחקם.
בעונה שעברה ישב היועץ המשפטי של
ההתאחדות, כוועדה חוקרת, גילה שורד,
של מיקרים בהם קיבלו כדורגלנים שכר בעד
משחקים, או תמורת העברתם בקבוצות.
אלא שמכל החקירות לא יצא מאומה, מכיוון
שהנהלת ההתאחדות החליטה אז על מתן
חנינה לכל הכדורגלנים שהיועץ עמד להאשים.
עונה, ללא ועדות חקירה, יודע כל אוהד
כדורגל, על שורת מקרים, בהם מקבלים
כדורגלנים שכר תמורת הופעותיהם במגרשים,
או תמורת העברתם מקבוצה לקבוצה.
היועץ המשפטי של ההתאחדות נמנע בינתיים
מכל פעולה, אולי מכיוון שאין איש
בהנהלת ההתאחדות המתרעם על המצב
הקיים.
ישנה, עם זאת, אפשרות ליועץ המשפטי
לפעול על דעת עצמו: על־ידי כך ששורה
של כדורגלנים יועמדו לדין, ייחשף אולי
הגיחוך בכדורגל המקומי, וראשי ההתאחדות
יאלצו לשנות את המצב האבסורדי.

הזוכה ת קבל כמות של

ב מ שקלה בקילוגר מי ם
וכן מכוני ת שכי־רו־נית הרק
ת הי ה לר שותה למ שך
סוף שבוע שלם

.הרץ ת תן אתה הג ה בידיך

כל נערה בעלת עינים יפות, ד מויו ת שקדים,
מוז מנ ת להתיצב בפני ה שופטים
ב אול ם בי ת ה איכרים,

כדורגלן מסה עסיס
משחק, כל עוד הוא יכול להלך

רח׳ קפלן ,8תל־אביב (ע״י בי ת סו קולו ב)
בט״ו בשבט ,26.1.67,בשעה 11.00 בבוקר.

״ה שקד״ אגודה שיתופית חקלאית, בע״ מ

שחם לבינסון אילון

אנגדית
קורס אינטנסיבי
של 4חד שים

למתקדמים שיפור הלשון ע״י שיחות
כ תו ת מיו ח דו תלב תי״ ס י סו דיי ם ו תי כוניי ם
בי״ס
לשפות
1ת״א,
1חי פ ה,

3ד ל

נחלת בני מיו , 2ט ל פון 56347
ר חו בהח לי ץ ,27ט ל פון 69265

צרפתית

קבוצה חיים ליבוביץ׳ .״עוד בסיף השבוע
שעבר הוא היד, חולה. היינו בביתו והוא
שכב במיטה,״ הם אמרו .״לאימון של יום
חמישי הוא כבר לא הופיע.״
למרות מחלתו, בילה עסיס, כרגיל, עם
חבריו לקבוצה במוצאי־השבת, וביום הראשון
הוא התייצב בדיקנותו הרגילה, בשעה
שמונה בבוקר, לעבודתו.
האמת, כרגיל, היתד, קצת שונה מההסברים
הרשמיים. עסיס ביקש תמיכה מ־אגודתו
לסילוק שטרות עליהם חתם. במשך
שבועות הבטיחו כי יפרעו אותם, אך לא
עשו דבר למימוש ההבטחה. השבוע התרגז
עסיס, החלים לא להופיע למשחק, כדי
לאלץ את מנהלי קבוצתו לפעול.
יתכן שעסיס לא היה כה ממהר לפעול אם
לא היה רואה את היד הנדיבה של ראשי
הקבוצה כלפי כדורגלנים אחרים בקבוצתו.
כך, למשל, עזרה רק השבוע מכבי תל-
אביב לכוכבה הצעיר, גיורא (״גיגי״) שסי־גל,
ברכישת מכונית, ותמיכות אחרות קיבלו
גם דויד קרקו, גם רחמים טלבי וגם
צבי רוזן.
כל אלד, כמובן שחקנים צעירים מעסיס
( ,)23 שלחם לא מעט למען אגודתו.
בשבוע שעבר הוא אמנם חלד, בשפעת
קלה, אך אין ספק כי בזמנים רגילים, כל
עוד היה יכול להלך, היה עסיס מתייצב למשחק
נגד הפועל תל־אביב.
ההמשך בינתיים הוא מעורפל למדי. נראה,
כי המכבים יעשו עתה הכל כדי לפייס את
ראש קבוצתם. לפחות כלפי חוץ מסרו כולם
הצהרות מרגיעות.
עם זאת נזכרו כמה מאוהדי מכבי תל־אביב,
כי לעסיס יש קשרים בקנדה דב־ארצות־הברית,
וכי הדוגמה של שני כדורגל-

המפתח נמצא בינתיים בידי היועץ המשפטי
של ההתאחדות — עורך־הדין התל־אביבי
צבי יפה.

מריבות במשבחה
ביום האחרון של שנת 1966 התמודדו,
במסגרת הליגה הלאומית, הפועל תל־אביב
והפועל רמת־גן. התל־אביביים ניצחו אז
, 1:2אלא שבסיומו של המשחק הם ספגו
מכות הגונות מאוהדי הקבוצה הרמת־גנית.
ראשי הפועל תל־אביב מסרו אז, בתום המשחק,
הצהרות זועמות. הם הודיעו כי לא
יעברו בשתיקה על הכאת שחקניהם. רופא
הקבוצה סיפר גם על כל הפגיעות שגילה בגופם
של ארבעה מכדורגלני הפועל תל־אביב,
מזכיר הסניף התל־אביבי של הפועל, אדוארד
סגל, הבטיח כי יגיש תלונה על המקרה להתאחדות
לכדורגל ויתבע בירור המקרה במרכז
הפועל. מאז עברו כבר כמה מחזורי
ליגה, וכל הפצעים נרפאו.
״עד השבוע,״ מסר פקיד ההתאחדות אורי
וילנסקי ,״לא קבלנו שום תלונה של הפועל
תל־אביב נגד הפועל רמת־גן.״ גם על הבירור
במרכז הפועל לא שמע איש.
הסיבות לחוסר המעש של התל־אביביים
ברורות. הפועל רמת־גן נמצאת בתחתית טבלת
הליגה הלאומית, ותלונה נגדה היתר,
עשוייד, להביא לאיסור על קיום משחקים במגרשה
הביתי בגבעתיים, בו ספגו התל־אביביים
את המכות. עונש כזה, או כל עונש
אחר, היה רק מערער את מצבה הרעוע של
הקבוצה הרמת־גנית.
מרכז הפועל, לו כפופות שתי הקבוצות,
החליט כי אין זה נאה שתהיינה מריבות במשפחה,
והפרשה טושטשה.
הממורמרים היחידים הם כדורגלני הפועל
תל-אביב .״אנחנו קבלנו מכות,״ אמר אחד
מהם ,״ולמר, שותקים על זהי״
העולס הזח 1534

בגדר התמונות הארה, שצולמו ע סוי צרם העולם הזח
במדון הנשיא, נערמה יונה סונר ונתע מיוושריס -וטענה :
סופר מחדרה, ירדה למטה, פגשה בגבר אלמוני.
היא צעדה לחדר האוכל בצעדים בטוחים
וישירים, התיישבה איתו ליד אחד השולחנות.
איש המיסתורין שליווה אותה,
נראה בלתי סנסציוני בהחלט• ואכן היה כזה:
הוא מתאכסן באותו מלון, הוא רחובותי, ועובד
כמנהל־חשבונות. רק בסוף נודע לי איך
פגשה אותו. השניים חייכו זה לזו, והחלו
מעיינים בתפריט.
את יונה סופר הספיקו כבר לתאר כ־פאם־פאטאל
במהדורה מתבגרת, יפהפיה סוערת
הטורפת חצי־תריסר אויבים לארוחת
בוקר.
נכון שהיא סוערת, ונכון שהיא אוכלת
הרבה בארוחות, אבל במראה שלה היא
נראית כאשד, רגילה לגמרי. שמנמונת, בגיל
המעבר, לבושה בחצאית רחבה, עם קפלים,
ובחולצה פרחונית, המכוסה בחלקה בסוודר.
השניים הזמינו אצל המלצר כבד קצוץ,

האיש ניסה להביע איזה מחאה חלושה,
אבל יונה סופר השתיקה אותו באדיבות.
בינתיים הביא המלצר את הכבד הקצוץ,
ושני האנשים הגישו בעדינות רבה, בקצב
אחיד, מזלג מלא כבד אל פיהם.
״במשטרה מכירים אותי מצויין,״ הדגישה
יונה סופר בפה מלא ,״יש לי קשרים. זה
בסדר. אני לא צריכה להיות יפה בשביל
זה.״ היא ניגבה את פיה.
״אם אורי אבנרי ימכור את כל הבגדים
שלו, לא יהיה לו די כסף כדי לשלם את
כל הנזק שהוא גרם לי. אתה יודע שבכלל
מגרשים אותו מהכנסתי אני פניתי לשר
המשפטים.״
הכבד הקצוץ נגמר. האיש בלע את המזלג
האחרון ונשאר מולה בפה פעור. היא
חייכה אליו חיוך ניצחון, הקישה בצלחת
וקראה בקול רם מאוד, שהקפיץ ממקומם
את התיירים בשולחנות הסמוכים :״מלצרית!

תה האיש שלצידה בקול מבוייש מאוד:
״אבל את לא מפחדת?״
״אני?״ פרצה יונה בצחוק רועש ,״אל
תדאג לי. אם אני אקבל את התפקיד המגיע
לי, הכל יהיה בסדר גמור.״
המזלגות השמיעו רעש רב. איבדתי את
תחילתו של אחד המשפטים שלה וקלטתי
בקושי רב את סופו :״אתה לא יודע מה
אתה מדבר. אתה יודע שהיא מנהלת שם
בבית את כל העניינים. איזה מציאה שהוא
מצא לו. שמעתי בכלל שהיא זרקה אותו
מן הבית.״
התיירים שישבו סביבה ולא ידעו מי היא,
זרקו אליה מפעם לפעם עין חשדנית .״למה
היא כל כך צועקת?״ שאלה אשד, אחת
את בעלה באנגלית.
יונה סופר את הבשר,
בינתיים גמרה
והתחילה לגמוע מכוס קפה, מלווה בעוגת

ר ט להרעיל )!1111
הזיזו את התפריט הצידה והתחילו לשוחח.
למען האמת, היא התחילה לשוחח. הוא רק
עזר לה בקריאות התפעלות כמו :״מה את
סחה! מה? באמת?״ או :״לא, את לא אומרת!״
״אתה יודע שכולם מתקיפים אותי,״ פתחה
יונה סופר בחיוך קולני, וחשפה נגדו
שיניים גדולות ובהירות ,״מה אני יכולה
לעשות שלעורך־דין שרף יש פה מלוכלך.״
כאן בא צחוק קולני של המשוחחת, וצחוק
קצת נבוך, פחות קולני של השומע.

״ שר המשפטים

בכניסה

לחדר האוכל של המלון
הירו שלמי מופיעה
עו״ד יונה סופר לארוחתוצהרים של שבת.

^ ^זו לאר ^ ש ל לז בלל
| | טה צוואר ארוך, ליכסנה את עיניה והמשיכה
:״אתה יודע שלמשטרה עוד לא
היה עד כל כך טוב כמוני.״
״נכון מאוד,״ ענה לה האיש, והיא חייכה
אליו חיוך מפתה והמשיכה :״תראה, אין
לי פנים יפות כדי להשפיע על השופטים.
יש נשים יותר יפות ממני.״

מלצרית! אני קוראת לך! את לא שומעת?״
המלצר הביא מרק עם שקדים, ויונה סופו
נגעה קלות ביד של בן־שיחה, הניעה בשתי
הכתפיים שלה בתנועות נשיות מאוד, הקריבה
את פיה אל אוזנו ולחשה לו בקול רם,
שנשמע מקצה האולם עד קצהו :״אתה יודע
שגם שר־המשפטים הוא אני
ביקשתי ממנו שיורידו מאורי את החסינות
כדי שאתבע אותו לדין.״
היא פרצה בצחוק סוער, האיש הסתכל
מסביבו בפחד, וחייך בעקבותיה .״מלצר!
מלח! אין מלח במרק!״ היא קראה בקול
רם, והמשיכה באותו קול :״תתאר לך. אוי
ואבוי לו למלחי. כמה שהוא מלוכלך, אם
העולם הזה צריך להגן עליו.״

יטופט 7א ישן פרידות
ף* שהמרק נגמר ויונה סופר ניגשה
^ לבשר הצלוי־עם־אפונה־ואורז, שאל או־

שוקולדה .״דבר אחד מצער אותי,״ היא ציינה
בין גמיעה לגמיעה ,״זה שרומק מת.
הוא היה מספר את הכל. כי הוא עמד לספר
את הכל.״ חיוך של ניצחון. צחוק
עצבני .״אתה יודע שגם שיטרית פרש בגלל

באה צלחת גדולה של תפוחים .״ומה
אתה חושב, שזה הכל? אתה טועה. אתה
לא יודע שיש עכשיו שופט אחד,״ נגיסה
גדולה. חצי תפוח נעלם בתוך השיניים,
״שעושה את עצמו חולה, ולא ישן טוב
בלילות.״
״ומהרב הזה, אתה חושב שלא קיבלתי
ממנו מכתב? קיבלתי, ועוד איך קיבלתי.״
חצי התפוח השני נעלם.
הארוחה נסתיימה. יונה סופר קמה ממקומה,
יישרה בנשיות רבה את החצאית
שלה, הגבר ליוזה אותה בזהירות לחדרה.
״הוא גר בחדר ,311״ סיפרה לי לאחר
מכן אחת החדרניות .״היא פשוט כל פעם
אוכלת עם מישהו מחדר אחר. ולכולם היא

•ונד! סופר של יום הראשון האחרון הי7תה
שונה מאוד מיונה סופר של השבוע
שעבר. קודם היתד, רעננה, צוחקת, מאופרת
היטב; ביום הראשון הופיעה בבית־המשפט
חיוורת, ראשה עטוף במיטפחת שחורה, וכולה
אומרת צינעה דואבת.
מר, קרה בסוף־השבוע, ששינה אותה לגמרי?
״אנשי העולם הזה סובבו אותי
התקיפו אותי הבריחו אותי סיפרה
לשופטים.

מה, כעצם, קרה ! עד כך מדווחת
כתבת ״העודם ,,,ה״ שודה
תכור :

נסעתי בשבת לירושלים, לברר איך מרגישה
גיבורת היום. עוד לפני שהגעתי למלון
ידעתי שיונה סופר שמורה ומוגנת
כמו נשק סודי. כל בקשה לשוחח איתר,
טלפונית, או לפגוש אותה, מועברת למשטרה,
נבדקת על־ידי בלשים וקצינים, ונענית
אוטומטית בסירוב.
חסכתי טירחה לכל המנגנון הממלכתי, וניגשתי
ישר ל מלון הנשיא, וגיליתי שהיא
מתאכסנת בחדר מספר .411 ביררתי שחדר
מספר 405 הוא בדיוק מול חדרה של הגיבורה.
ביקשתי להתאכסן בו. עם השפל
השורר בענף התיירות, יכול כל אורח להזמין
כל חדר שהוא רוצה.
נער־שרות אדיב הראה לי את חדרי, רמז
בחיוך שיש לי מזל להתגורר ליד יונה
סופר .׳,שמעת עליה? זאת ממשפט מלחי?״
הסתגרתי בחדרי. במשך שלוש שעות לא
שמעתי דבר. הדלת ממול נשארה סגורה. החדרנית
סיפרה לי :״אף אחד לא בא לבקר
את הגברת סופר• כבר שלושה שבועות היא
כאן, ועוד לא ביקרו אצלה. רק ביום חמישי
היה ביקור של האמא׳שלה. היא אשד, זקנה,
בת שישים. היתד, קצת, ואחר כך הלכה.״

״כודם מתקיפים אות
תום שדוש שעות של ציפייה, ב־
^ שעד, אחת ורבע בצהריים, יצאה הגברת

11111 הארוחה
למי שפט

הגדול.

חברה־ל שולחן

מ שוחחת גיבור ת היום בקול רם
ו שוטף על מה שמתרח ש מסביב
הוא אורח מיקרי בבית־המלון.

במשך כל ז מן הארוחה היתה יונה סופר רגועה לגמרי, ורק
לאחר מכן, כאשר מסר לה אחד מעובדי ה מלון על נוכ חו ת צוות
העולם הזה, בערה בה חמתה והי א החליטה לעזוב את ירושלים.

וצו להרעיב אותי!

(המשך מעמוד )21

מספרת ככה, את כל הדברים.״

תהבפר צו ץ
^ ^ 90900090
•—1פערהפרצה אחרי הארוחה. ליונה
ן ! סופר נודע שמישהו מהעולם הזה מתאכסן
במלון, ושראו את צלם־המערבת בסביבה.
היא ניגשה לדובי שיף, בנו של
בעל־בית המלון והצהירה :״אני הולכת
מכאן!״
אחר־כך ניגשה לטלפון בחדר־הקבלה, ציל־צלה
לאיש הפרקליטות וסיפרה שמאות
אנשים מהעולם הזה עלו עם נשק כבד על
הגג, כדי לרצוח אותה. הס גם עשו חור
בגג כדי לצלם אותה ערומה במיטה. ועוד
הסבירה. שדובי שיף קיבל מהעולם הזה חצי
מיליון לירות ישראליות, כדי שיעזור להם
בכך.
פקיד־הקבלה התעסק עם הניירות שלו.
כשהודיע לה, שאינה יכולה ללכת מבלי
לשלם את החשבון, ענתה :״שיף כבר קיבל
די כסף מהעולם הזה.״
היא חזרה לחדרה, כדי לארוז את מזוודותיה.
על דלתה נשמעה נקישה: מלצר
הביא לה כוס תה שהזמינה קודם לכן. ה־מיסכן
קיבל את הכוס בפרצוף, בליווי
צעקות שהתה מורעל.
לבסוף הופיע קצין משטרה עם ניידת.
ואז לקהה יונה סופר את מזוודותיה ונסעה
לתל־אביב.
וגם אני חזרתי לתל־אביב. זה בהחלט
הספיק לי לסוף־שבוע אחד.
עד כאן סיפורה של שולד, תבור — סיפור
שבאי בית־המשפט ביום ראשון בבוקר לא
ידעו על קיומו. הם רק שאלו איש את
רעהו :״מה קורה? למה לא מתחילים?״ והעיקר
:״איפה יונה סופר?״
העדה המפורסמת הופיעה רק קרוב ל־שעת־הצהריים,
ומייד עוררה התרגשות רבה.

המסדרון הארוך, שהחורף הירושלמי עשה
אותו הרבה יותר קר מן הרגיל, התמלא
מתח .״היא פה! להיכנס לאולם! מתחילים!״

״מצבה הגפשי
*ץ קרנדתו של הקהל באה על סיפוקה,
^ כאשר הציג עורך־הדין מנדל שרף את
השאלה :״למה איחרת הבוקר?״ (ראה מסגרת
בעמוד זה).

אבל השאלה לא נועדה לספק את סקרנות
הקהל. שרף, שחקר את עובדי המלון
ביסודיות, ידע בדיוק מה התרחש שם. הוא
ראה בסך פתח לאחת האופנסיבות העיקריות
של ההגנה.
בכל משפט בו חשוב עד־התביעה הראשי,
מנסה ההגנה למוטט עדות זו — אם לא על־ידי
סתירה והוכחות־נגדיות, הרי לפחות על־ידי
עירעור מהימנותו של העד, אפשר היה
לצפות לגישה זו גם כלפי יונה סופר. סניגורו
של מלחי לא השאיר ספק בנקודה זו.
הוא גם רמז על הכיוון המיוחד, שבו עוד
יחקור את העדה בשלבים מאוחרים יותר.
הוא עשה זאת, כאשר הסביר לנשיא בית־המשפט
:״זוהי עדות בקשר למצבה הנפשי
של העדה!״
אותו רמז על מה שצפוי, שב וצץ כעבור
חצי שעה. היה זר, תוך כדי חקירה ממושכת
ומייגעת, אודות הודעתו של פקיד משרד־הפנים,
שהודיע ליונה סופר, לדבריה, כי
התקבל מכתב ממנהל משרד המשפטים, האוסר
להעסיקו. כנציגה משפטית של מועצות
מקומיות. מכתב זה שימש נושא לחקירת
שתי־וערב, שהתפצלה בין שלוש
ישיבות, ושהעלתה שלוש גירסות שונות
מפי העדה, בקשר למכתב.
סופר: לא קראתי. כשהוא אמר לי —

וראיתי שזה בפעם העשרים שגוזלים את ה
פרנסה
שלי — נהיה לי רע (בוכה חרישית)
הלכתי ברחוב בנהריה ובכי תי בקול
רם (הבכי מתגבר).
שרף: זאת לא מחלה שאת חו שב ת שכל
אחז רודף אחריך, ורוצה לגזול את הפרנסה
שלך זו הפעם העשרים?

סופר

(מחייכת) :לא, לא.

הפצצות יבואו כסוף

בל נקודות אלה, עם כל הרמזים שהן
טומנות לגבי המשך החקירה, נבלעו בים
האינסופי של שאלות ותשובות, שאלות
חוזרות ושאלות צדדיות, שלכאורה אינן
חשובות, אבל עשויות לספק נקודות־אחיזה
לסניגור בשלבים מאוחרים יותר של המשפט.
על כן, מי שהצטופף באולם בעל ריצפת־העץ,
מתוך ציפיה לפצצות גדולות, לא בא
על סיפוקו. כי חקירה זו אינה חקירת־בזק,
לפי כל הסימנים, היא תקבע שיא בתולדות
המשפט הישראלי, ועשויה להימשך אפילו
למעלה מחודשיים. הפצצות — במידה שיוטלו
— יבואו לקראת הסוף.
כך נראתה הישיבה הראשונה, בה עבר הכדור
לידי הסניגוריה, כאשר החל מנדל
שרף בחקירתו הנגדית:
דומיה באולם בית־המ שפט. יונה סופר עומדת
על דוכן העדים. עורך־הדין מנדל שרף
ניצב לפני שולחן ההגנה, ואוחז כדרכו את
גלימתו ב שתי ידיו. ה מ תח השורר באולם
הוא רב, שכן עם היכנס ה שופטים, תי פ תח
החקירה, אשר כולם ציפו לה בקוצר־רוח.
שרף (מתחיל בקול חרישי) :גברת סו

מה הכתובת שלך?
סופר: רחוב גורדון, תל־אביב.
שרף: האם הדירה היא שלך?
סופר: כן.

3ר נר שמה הפ רי ח ה ממלון הנשיא בפר טי־ כרהמ שפ ט

״האס האשמת את הנקיר
שוצה לרצוח אותוד
שרף: למה איחרת היום לבית־המשפט?
סופר: יש לי תעודה רפואית (מגישה
ל שופט כהן את התעודה) .לקחו אותי ל
מגן
דוי ד...
בקר: זה מאתמול.
סופר: יש לי תעודה רפואית מאתמול
שקיבלתי עזרה רפואית במגן דויד אדום.
בקד: מה היה?
סופר: לקחו אותי לבית־חולים איכילוב,
ושם נתנו לי עזרה ראשונה.

בקר

:היתד, לך הרעלה?

סופר: בך כתוב.
שרף: הרעלה?
סופד: כך כתוב אבל אספר הות־קפתי
בבית־המלון בצורה אכזרית יעל־ידי
אנשי העולם הזה
בקר: אבל כתוב הרעלה. זאת הסיבה
שאיחרת לבוא?
סופד: כשאני יוצאת מבית־המשפט, עושים
לי פרובוקציות. זאת הסיבה.
בקר: זאת הסיבה?
סופר: זאת הסיבה, ואני באתי חולה.
שרף: את חושבת שזה מה שכתוב שם
זו הרעלה?
סופר: אני יודעת שהקאתי אחרי ת־צהריים
את הנשמה שלי.
שרף: לשם זה היית צריכה לנסוע מירושלים
לתל־אביב?
סו פ ר :
י הו ד ה
שרף :
בקר :

סופר

לא לשם זה.
כהן: זה רלבנטי למשפט?
זה מאד רלבנטי.
למשפט עצמו?
(כאילו לעצמה) :עושים לי דב
רים

שרף: זה נוגע בו מנקודת־מבט רפואית׳
ואני מוכן להרחיב את הדיבור.
סופר (נכנסת לדבריו באמצע) :אתה כבר
הרחבת על זה את הדיבור, מר שרף.
בקר: אולי לא תתערבי?
שרף: השאלה נוגעת לעניין. האם הא שמת
אתמול את פקיד הקבלה, אדון פרי־לינג,
שהוא רוצה לרצוח אותך?

סופר: זה שקר. שקר יותר גדול מזה
אין.
שרף: האם נכון שאמרת שהשופט מלחי
הוא הקורבן הראשון, יש לי רשימה מלאה

בקר: בקשר למה אתה שואל?
שרף (נמרצות) :אם יש צורך לומר זאת,
בלי כחל ושרק: זוהי עדות בקשר למצבה
הנפשי של העדה. זה מוביל למימצא רפואי
מ סויי ם ...אמרת אתמול שהשופט מלחי
הוא הקורבן הראשון ויש לך רשימה שלמה.
ועל אף שהוא הכי הגון, בחרה בו המשטרה

סופר: זה שקר גדול. גדול ירתר מהקודם.

ממשטרת ישראל?
סופר: מי זה מר מרקוביץ? אני לא
מכירה אותו. היה קצין. אני הזמנתי אותו.
שרף: בשביל מה?
סופר: לא נתנו לי להוציא את החפצים
שלי מהמלון שממנו הוכרחתי על־ידי
אנשי העולם הזה.
.שרף: כמה היו?
״ סופר: שניים אני מכירה.
שרף: אלה הבריחו אותך?
סופר: נתנו להם חדרים מול החדר שלי.
שרף: מי הם?
שרף: גברת שולמית תבורי המכנה את
עצמה רחל המרחלת, במדור המלוכלך של
העיתון המלוכלך.
שרף: שאת קוראת?
סופר: אני כבר לא קוראת. לא צריך
לתת להם להרוויח.
שרף: מי עוד?
שרף: בחור שאני לא יודעת את שמו,
אבל מכירה אותו. על הגג היה הצלם שלהם
עם זקן, מול החדר שלי ב מ לון הנשיא.

שרף: כמה חדרים מכילה הדירה שלך,
גברת סופר?
סופר: שני חדרים, אדוני.
שרף: מתי רכשת אותה?
סופר: רכשתי אותה בחודש מרס שנת
66׳ ,בערך.
שרף: היכן התגוררת לפני כן?
סופר: בחיפה.
שרף: האם היתד, הדירה בחיפה בבעלותך?
סופר:

שרף: האם היא עודנה בבעלותך?
סופר: לא. העברתי אותה על שמו של
הקונה, בסביבת הזמן של אותו תאריך שבו
רכשתי את הדירה בתל־אביב.
בקהל הממלא את אולם בית־המנעפט מפה
לפה עובר גל של אי־ שביעות רצון. הם
ציפו ז מן רב לרגע בו יעלה מנדל שרף,
׳רעים בקולו על העדה, יבלבל אותה, יסבך
אותה ויעשה ממנה עפר ואפר. והנה הוא
מנהל איתה זו־ שי ח צי מחוני, בו היא עומדת
יפה. אך שרף ממ שיך להתקדם בכיוון
שבו התחיל, כיודע את מלאכתו.
ביונה סופר ניכרים בקו שי רב מעט סימנים
של התרג שו ת או חרזה. היא עונה על
שאלותיו של שרף באות ה אדיבות שבה
הוא שואל אותן.
שרף ( מ מ תין ז מן קצר כדי לרכז את
ת שומת־לב הקהל) :גברת סופר, האם ׳נדון

לגור

שמאז שהתחלת
עבורך הממשלה?
סופר: כן, זה נכון אדוני. הממשלה
משלמת עבורי.
שרף: כיצד? האם הם משלמים ישר, או
שהם מעבירים את הכסף דרכך ואת היא
המשלמת?
סופר: כן, הם משלמים ישר. ניגשים
ומשלמים.
שרף: איזה מחלקה משלמת עבורך, גב־רת
סופר — משפטים? משטרה? דואר?
סופר: המשטרה.
שרף: מי משלם עבור הבידור והביגוד
שלך, גברת סופר?
ו אין לי שום בידור, אדוני. ב־קשר
לביגוד, קניתי רק זוג אחד נעלים על
חשבון הבן שלי, שהוא בצבא קבע.
שרף: האם את מקבלת דמי״כים מהמשטרה?
סופר:
כן׳ אדוני.
שרף: כמה?
סופר: זה לא קבוע. פעם 50 לירות,
פעם .10 פעם .20

בירושלים

משלמת

שחיתות־׳׳
״שותפה לאותה__ _
ך • חקירהעוכרת לפגישה בין יונה סו!
1פר לסגן ה מ מונ ה על מ חוז הצפון. בפגישה
זו הראה לה, לדבריה, מכתב מאת
מנכ״ל משרד המ שפטים.
שרף (בקול עצור) :אני רואה שהבטחת

לפקיד שלא לגלות את שמו. למה עשית
זאת?
סופר (עונה בניחותא) :הוא ביקש ממני
לשמור על זה בסוד, כי המנהל היה בחוץ־
לארץ. והוא הוסיף שאם אני לא אעשה
משהו — הוא יגיד עלי שאני משוגעת.
שרף: למה הוא התכוון, לעשות משהו?
סיפר: להגיב, לעשות משהו( .מרכינה

(רחש כללי עובר באולם).

בקר: אני אצטרך להוציא אנשים. לא
אסתפק בזה ואקנוס אותם.
שרף: אחרי כן אמרת שהנהלת מלון הנשיא

כ ך: יש לי בקשה.
בקר: מר שרף, אתה מתכונן להוכיח
את הדברים?
שרף: אם היא אמרה לי שזה שקר
גדול, אביא עדים.
את האשמת את האנשים במלון
שפתחו חור בגג כדי לצלם אותך ערומה?
סופר: שקר מוחלט. עובדי המלון פנו
והזהירו אותי שמצלמים מהעולם הזה. אנשי
העיתון העולם הזה בתוך המלון, מעל לגג
המלון, מול החדר שלי. אני בעצמי ראיתי
אותם. הם דיברו עם כל אחד.
שרף: מי הם עובדי המלון שהזהירו
אותך על כך? את יודעת?
סופר: כן.
שרף: מי?
סופר: כרמלה המלצרית, פנחס המלצר,
אורחים מהמלון, אני לא מכירה אותם.
שרף: את המלצר הראשי הזמנת לחדרך?
סופר: אף פעם לא הוא לא היה
אני לא מזמינה גברים לחדר. אני לא_אשה
כזו אני רחוקה מכך, בשביל זה אני
היום כאן
שרף: לשם מה הוזמן הקצין מרקוביץ

יונ ה סופר יוצאת מ מ לון הנשיא, כששומר־ה
^ ןןןרוךה
ל 0 1 0 1 1
ראשה מלווה אותה לעבר מכונית קטנה. גם

בשעה שהיא מעידה בבית־המ שפט, לא מש מצידה ה שומר, שהופקד עליה על־ידי המשטרה.

שרף: את רוצה לומר שאץ לך שום
אמצעים של תרים, וילון?
סופר: אני ר אי תי.,.
בקר: מספיק. יש עוד שאלות מה לשאול׳
לטי!ם_ להתקדם. קיבלתי תשובה למה
היא לא באה וזה מספיק.

ראשה לעברו של שרף כדי להטיב לקלוט
את שאלתו הבאה).

שרף: האם אותו פקיד אלמוני ביקש
לשמור בסוד רק את שמו או גם את תוכנה
של הידיעה שמסר לך?
סופר: ביקש לשמור בסוד רק על שמו.

שרן?

(טיפת ארס בקולו) :והוא לא אמר

לך למה?
סופר: לא.
שרף: אולי את, כעורכת״דין, היית
יכולה להניח שהוא מוסר לך דבר שאין
הוא מוסמך למסור?
סופד: לא. לא חשבתי כך אף רגע.
לא חשבתי שהוא לא מוסמך, והוא נם הסביר
לי למה ומדוע.
שרף: מה תפקידו של איש זה?
כאן התרומם מ מו שבו גבריאל בן, אשר
לא התנגד לשום שאלה עד לאותו הרגע.
שרף התיי שב אוטו מטית. גבריאל בך הסביר
לבית־המ שפט כי ב אופן כללי אין הוא רוצה
להפריע למה לן החקירה־הנגדית, אן בשלב
כזה אין הוא יכול שלא להתערב.
הוא הביע תמיהה על כיוון החקירה־הנג־דית,
העיר שלשאלות שנשאלו עד כה אין
תפקיד ו שייכות להבהרת הענין.

שרף: העדה מתאוננת על שחיתות. אני
רוצה להוכיח שהיא עצמה שותפת לאותה
שחיתות, אם לא יוצרת אותה בעצמה. כי
לכל ידיעה שפקיד ממשלתי מוסר בבית־קפה,
יש ריח מאוד מסויים,

לישכת עו רנ גי ־ ה דין ידעה

*שוב תפנית
( המ שפט:

חדה

לנושא

חדש

בסה לן

שרף: אני מבין ממה שאמרת, שלכל
אלה שרשומים ביומן, לכל אלה, סיפרת על
העיסקה של מתן השוחד, לכל אחד מהם.
סופר: כן, אדוני
שרף: על מתן שוחד לשופט מלחי?
סופר: יש כאלה שסיפרתי
שרף: לא — לא — לא! אני רוצה —
בקשה לבית־המשפט, כשאני אומר לכל
אלה, אני מתכוון לכל אחד מאלה.
סופר: כן, אדוני.
שרף: לכל אחד אמרת את הסך
סופר: לא אמרתי.
שדף: למה?
סופר: ככה.
שרף: לכל אחד סיפרת על עיסקת מתן
שוחד לשופט מלחי. והנגינה היא על שתי
המילים: שוחד והשופט מלחי.
סופר: יש להבדיל בין שוחד והשופט
מלחי במקרה זה. היו כאלה שנקבתי בשמו
של השופט מלחי, והיו כאלה שאמרתי שנתתי
שוחד לשופט במו ידי, מבלי להזכיר
את השם.
שרף: לאף אחד לא אמרת שאת תיודכת
בשוחד?
סופר: יש באלה שסיפרתי להם יותר
פרטים, אבל לא נקבתי סכום לאף אחד.
בקר: הוא שואל אם תיוזכת.
סופר: אמרתי להם שאני תיווכתי.
שרף: לכולם, לחלק, או לאף אחד? יש מאלה, שלאחד יתכן

כאן חי 1 +שמות, היינו . 19 האם יתכן
שלפחות לאחד מהם נקבת בסכום?
סופר: לא נקבתי לאף אחד בסכום. אנשים
לא רצו לשמוע
שרף: האם נקבת באוזני אחד מאלה
בסכום של דמי־תיווך שקיבלת בתיווך השוחד?

ופר: אם אמרתי, אז אמרתי שקיבלתי

חבילות אוכל.
בקר: האם נקבת בסכום?
סופר: לא נקבתי בסכום, כי לא היה
דבר כזה.
בקר: זאת אומרת שלא קיבלת דמי-
תיווך בכלל?
סופר: בטח שלא, רק חבילות אוכל.
שרף: תוך אותו זמן, מרץ—אפריל 61׳,
ועד שהודעת לשופט אייזנברג 1־11.11.65
— הכחשת בפני מישהו שנתת שוחד?
סופר: לא הכחשתי. ביקשתי פרטים נוספים.

ר ף: ממי?
סופר: מלישכת עורכי־הדין בחיפה.
שרף: למה ביקשת פרטים נוספים?
סופר: לתלונתו של עורך־דין בן־דב מ־נהריה.

ר ף: מה הוא התלונן?
סופר: הוא התלונן שנתתי שוחד לשופטים
בתל־אביב.
שרף: הוא התלונן שאת נתת, או שאמרת?

ופר: הוא התלונן שאמרתי.
שרף: בלשון רבים שופטים?
סופר: כן, עד כמה שזכור לי.
שרף: אולי זכור לך שהוא ציטט אח
מה שייחסו לך סכום מסויים?
סופר: כן.
שרף: מה הוא ציטט שייחס לך?
סופר: הוא ציטט 5000 לירות. קראתי
אתמול את התלונה של עורך־הדין בן־דב.
שרף: אולי תקחי את המכתב הזה. ב עניין
הפרטים שביקשת בקטע בעמוד .3
— — 009

—ו₪ו ויא 11

1י— ׳1

יונה סופר (בחליפה שחורה, באמצע) בדרכה לאולם ביתי
המשפט. מימינה: המי שנה לפרקליט המדינה, גבריאל בן.

סופר: להקריא את זה?
שרף: כן.
סופר: רציתי פרטים על פרשת השוחד.
רציתי שבן־דב יגיד שזה השופט מלחי.
בקר: מה היה כתוב בפיסקה ד?
סופר: פיסקה ו׳ של התלונה של בן־דב:
שוב הראתה הגברת סופר את ההצהרה של
הזוג זיג מן לד״ר מזרחי. טענה כי כל העולם
מו שחת, אבל שברור לה שכנראה מר
אבני, שנוהג לקחת שוחר, לקח עבור חוות־דעתו
במשפט. ה שיחה עם ד״ר מזרחי מגמתה
היתה להביא ל שינוי חוות־הרעת. בפגישה
נוספ ת לפני עדים אמרה גברת סופר.
בין היתר, שהיא עצמה נתנה 5000
לירות ל שופט בתל־אביב, וקיבלה עבור זה
500ל״י.

*טרף: זו פיסקה ר?
סופר: כן.
שרף: אבני זה שנזכר הוא עוזרו של
ד״ר מזרחי, מלישכת הבריאות בעכו?
סופר: כן.
בקר: בקשר לפיסקה ו׳ זו, מה היתד,
תשובתך?
סופר: לא הכחשתי בתשובתי ללישכת
עורכי־הדין באף מילה אחת את מתן השוחד.
רק הצבעתי מה שבן־דב הביא ב־פיסקה
ו׳ עד כדי כך מסולף, שזה רחוק
מאד מהאמת. ואדרבה, ביקשתי פרטים,
חשבתי שיבוא המשך רציתי שבן־דב
יגיד שזה השופט מלחי.

שו ח ד־ קו מי סיון
יו םהראשון חלף. יונת סופר נ שמת
( | לרווחה. היא עמדה במאמץ, ורק לעיתים
רחוקות עלה על שפתי הסניגור חי ו ן
של הישג. למזלה, יכלה לצפות למנוחה
מ מו שכת של יום שישי ו שבת, לפני שתצטרך
לעלות שוב על דוכן העדים.
אן ב שבת עזבת אותה שלוותה, כאשר
דימתה לעצמה שכוחות־האופל של העולם
הזה כיתרו אותה. המילים הרא שונות שה
שמיעה ביום רא שון היו :״האם אפשר ל שבת?״
והנ שיא בקר ה שיב לה :״כן, אפשר
ל שבת.״
גם הפעם עניינו את שרף עיסקי שוחד,
אן לאו דווקא בהק שר ל שופט מלחי. הוא
הציג מכתב של יונה סופר עצמה למנכ״׳ל
משרד הפנים, בו התלוננה על פקיד ממשל תי
׳שקשר קשר כדי להעביר את הייצוג ה מ
שפטי של המועצה ה מ קו מי ת עיבלין ממנה
לעורן־רין אחר תמורת כמה אלפי לירות.

שרף: אני מבקש לדעת מי הפקיד הזה.
כ ך (קם מ מקו מו) :זד. לא רלבנט י
סופר (מפסיקה את בן, כ שחיוך מרחף

על שפתיה) :מר אלקיים ממשרד המשפטים,
שהמשטרה עצרה אותו.
כ ך (מרוצה) :אני מסיר את התנגדותי.
שרף: ההתנגדות תלויה בתשובה? טוב
לדעת( .חוזר ופונ ה שוב לסופר, כשהוא
קורא מ תון המכתב) :הכוונה של ״שולשלו״
ו״קשר״ ,משמע שמישהו קיבל שוחד?

לצידה, במ שקפיים שחורים, המתמחה של בן. ואילך מ׳
צד שמאל ב ת מונ ה צועד שומר־הראש המ שטרתי שלה,

סופר: כן, כן, קיבל שוחד. עשו בירור
ופיטרו את ראש המועצה. הוא כבר לא ראש
המועצה של עיבלין בגלל המכתבים שלי,
והוא גם שיכור.
שרף: מי קיבל שוחד? אלקיים? ראש
המועצה? עורך־הדין?
סופר: ראש המועצה ואלקיים ועורך-
הדין נחום כהן מחיפה. הם קיבלו קומיסיון
גבוה בעד הסכם של חצי־מיליון לירות.
׳טרף: אבקש להתרכז. מי קיבל את השוחד
ממי?
יהודה כהן: היא אמרה קומיסיון
סופר: אני לא אומרת שוחד. אני אד
מרת קומיסיון. ככה עובדים בחיפה.
יהודה כהן: לפני רגע, כשאמרת שוחד,
התכוונת לקומיסיון?
סופר: כן, התכוונתי לקומיסיון. ככה
עובדים בחיפה עורכי־הדין והפקידים של
בית־המשפט.
היא אומרת עורכי־הדין
כקר: מר בך, הימנע מהערות.
שרף: עורבי־הדין מחיפה הם חברי למקצוע.

אבקש מחברי לא להעיר את זה,
כי לא התכוונתי לעורכי־הדין מחיפה.
סופר: לא כל עורכי־הדין, ולא כל הפקידים.
יש עורכי־דין ופקידים מאד הגונים,
שסובלים מזה מאד.
שרף: את אומרת שהקומיסיון שדיברת
עליו הוא שוחד• קודם אמרת שוחד. אחר־בך
אמרת קומיסיון. ולבקשת השופט כהן
אמרת שהשוחד שאמרת קודם התכוונת ל-
קומיסיון. אני רוצה לדעת איך קומיסיון
הופך לשוחד, או שוחד לקומיסיון?
משה כהן: מתוך דבריך הבנתי שכך
נוהגים בחיפה. האם לשוחד הם קוראים
קומיסיון?
סופר: כבוד השופטים, זה נהוג ככה
לתת קומיסיון.
שרף: מה?
סופר: לתת קומיסיון לפקידים שמביאים
לקוח לעורך־דין.
כל! ר: זה מה שאת מכנה שוחד?
הופר: לא. מכניסים לי לפה.
שרף: לפי־דבריך קיבל קומיסיון אלקיים
מעורך־דין נחום כהן תמורת שהביא לו
את החוזה?
סופר: כן, אני בטוחה בזאת.
שרף: את בטוחה בזאת. בטוחה על
סמך מה?
סופר: על סמך זה שאני בעצמי שילמתי
קומיסיון לאלקיים.
׳טרף: כדי שיביא לך
סופר: כדי שיביא לי לקוחות ויסדיר
ענינים בבית־המשפט.
*טרף: את חושבת שאם את שילמת גם
נחום כהן?
סופר: אני בטוחה.
שרף: על סמך זה בלבד?
סופר: לא על סמך זה בלבד.
כקד: איך עורך־דין נותן כסף ככה
סיפר: זה לא מקרה אחד.

משהכהן: ביחס למקרה הזה יש לך
ידיעות נוספות, חוץ מהידיעה הכללית?
סופר: על המקרה הזה?
משה כהן: כן.
סופר: הוא הכיר את ראש המועצה רק
אצלי, באמצעותי.
׳טרף: מי הכיר לך את ראש המועצה?
סופד: קצין המחוז הכיר לי את ראש
המועצה של עיבלין בתור לקוח, בלי תשלום.
גם ראש המועצה היה מבקש ממני תמיד
100 לירות. יש לי הוכחות.
*טרף: פעם אחת או מספר פעמים?
סופר: כשהיה צריך.
שרף: כמה פעמים?
סופר: פעם אחת יש באפשרותי להוכיח.
שלחתי לו מכתב וביקשתי 200 לירות.
הוא הביא לי את המכתב חזרה וביקש לתקן
ל־ .300 כלומר ה־ 100 יהיו בשבילו. הוא
יביא את הכסף במזומנים, כך שהוא יוכל
להוריד מאה לירות, וכך היה.
כקד: בתור שכר־טירחה אוהוצאות?
סופר: ביקשתי הוצאות 200 לירות.
*טרף: בלי פרוט?
סופר: עם פרוט מלא.
שרף: לאותם 200 לירות עם פרוט מלא
הוספת עוד 100 לירות?
סופר: כן אדוני, וגם כך הפסדתי.
שרף: היו מקרים נוספים שנתת שוחד
לראש המועצה?
סופר: הוא רצה, אבל לא היה לי ממה
לתת.
שרף: הבנתי שאמרת לפני כמה רגעים
ששילמת לראש המועצה שוחד בכמה מקרים.
במקרה אחד יש לך מכתב שאת יכולה
להוכיח.
סופר: אני לא אמרתי דבר כזה.
*טרף: כל אלה ששמעו לא ישמעו נכון?
סופר: אמרתי על אלקיים.
שרף: לא נכון.
בקר: את אמרת: גס ראש המועצה
של עיבלין דרש ממני 100 לירות, פעם אחת
אני יכולה להוכיח, כי שלחתי לו מכתב.

שרף: אני הבנתי מהקשר הדברים, שצריך
היה להבין שמספר פעמים שילמת שו חד,
ורק פעם אחת אפשר להוכיח.
סופר: לא היה ממה.
3ק ר (ממשיך לקרוא מ תון הפרוטוקול):
גם ראש המועצה היה דורש ונתתי לו.

*טרף: את רוצה לומר שאיש לא היה
צריך להבין שיותר מפעם לא נתת לו?
סופר: ראש המועצה ביקש ממני יותר
מפעמים, נתתי רק פעם אחת.
{?3ר (קורא שנית) :גם ראש המועצה דרש
100 לירות ונתתי לו פעם אחת אפשר להוכיח.
אפשר להבין שעוד פעמים.

סופר: יתכן שהוא קיבל עוד 20 לירות
פעם, אני לא זוכרת בדיוק. הוא היה רב
אתי תמיד בשביל כסף.
לאן מובילות כל השאלות? היה מוקדם
מדי לקבוע. השבוע הראשון היה רק הקדמה
למבוא כללי. איך תיראה יונה סופר — ואיך
ייראה השופט מלחי — כאשר תסתיים ההתקפה
הכללית — לא יכול היה איש לדעת.

אשתו של פוקש מסכרת עלו חוויה.יחדרה במינה: ליל הכלולות עם אסיר החוזר לכלא
עד אז הוא קרא לי סתם רחל. ישבנו כולנו
ואכלנו את ארוחת הבוקר, ואחר כך הוא
אמר :״בואי שרי, נלך לים.״
זה היה משונה, אבל אני הרגשתי שהוא
נורא נרגש. הלכנו לים. הוא התחיל לרוץ
על החוף. הוא לקח חול והתחיל לשחק,
ולקח צדפים והכניס אותם לכיס, ורקד ורץ
כאילו הוא היה ילד קטן.
ואז פתאום הוא תפס אותי בידיים שלו,
והרים אותי וצעק :״חופש. חופש. חופש!״
הוא חיבק אותי כל כך חזק אל הלב שלו
והתחיל לבכות. הוא כבר לא יכול היה
להחזיק מעמד.
אני ראיתי אותו בוכה וגם אני התחלתי
לבכות. ישבנו שם על שפת הים ובכינו
יחד כמו ילדים, והאפוטרופום שלו, עם
אחותי וגיסי, עמדו ולא ידעו מה לעשות.

דלתנסגרה. סוף־סוף נשארנו לבד.
| \ האמת שפחדתי. כל מיני הברות שלי
סיפרו לי שפרקש כבר שש שנים לא ראה
אשה. אמרו לי שהוא יתנפל עלי, ושאני
צריכה להיזהר ממנו.
אבל זה לא נכון, כל מה שהן אמרו.
מה הן מבינות• הוא יכול ללמד כל גבר
מה זה עדינות. זד. היה חלום, מאז שהכרתי
את נחמן התאהבתי בו. אבל מאז הלילה
הראשון — אני מתה עליו.
ישר שנכנסנו לחדר ונשארנו לבדנו, אחרי
שגמרנו את ארוחת הערב שאני הכנתי לכל
המשפחה, הוא אמר :״תתארי לעצמך, הם
קראו לי אבא. הם קראו לי אבא.״
הוא לא יכול היה לשכוח שבזמן הארוחה,
אחרי שהוא הגיש לשלוש הבנות שלי שרשרות
זהב, הן אמרו לו- :תודה רבה אבא,״
ונשקו אותו.

״כמה שיותר למעלה״

^ חרכף נכנסנו למכונית, הלכנו ה־ביתה,
ואני שמתי לנחמן את כל הדברים
שהכנתי לו לבית־הסוהר, שיחלק לחברים
שלו•
שמתי לו עוגה גדולה ושני בקבוקי קוניאק,
ועוד דברים טובים שהכנתי. נסענו ל־בית־הסוהר,
ובדרך נחמן אמר לי :״אני רוצה
שאת תתלבשי יפה, שאנשים יראו מה זה
אשתו של פרקש. ואני רוצה שתדאגי לעצמך
ולילדים שלי.״
הילדים שלו הוא אמר.
כל הדרך אנחנו בכינו והתחבקנו, ועוד
פעם בכינו, כי היה לנו מאוד עצוב על הלב.
כאשר הגענו, אחרי כל זה, לבית־הסוהר,
התחיל לרדת גשם חזק מאד, והוא אמר
לי :״אח רואה, גם אלוהים בוכה עלי.״

יינו בחדר־המיטות של אחותי, בקומה
| ! הרביעית. פרקש ניגש לחלון ואמר:
״סוף סוף למעלה, אני הולם לגור תמיד
מעל כולם, למעלה, כמה שיותר למעלה.״
זה היה בשבע, המשפחה הלכה לקולנוע,
והשאירה אותנו לבד. באחת בלילה הייתי
צמאה, ונחמן קם להכין לי כוס תה. כמעט
לא ישנו כל הלילה, אבל זה היה נכלא.
בלילה ההוא זה היה הפעם הראשונה שראיתי
לו את העיניים. קודם אחותי היתר,
תמיד שואלת אותי :״מה צבע העיניים
שלו?״ ואני לא יכולתי להגיד לה כי תמיד,
כשהוא היה מדבר איתי, הוא היה מסתכל
עם העיניים למטה.
עכשיו, בלילה, כששכבני במיטה, הסתכלתי

לו בעיניים וראיתי שיש לו עיניים נהדרות,
ירוקות, גדולות כמו של ג׳יימם דין.
אני הייתי עוד עייפה מלפני זה, אבל
לא היה איכפת לי. בלילה. שעבר עמדתי
כל הלילה במטבח והכנתי לו ולכל המשפחה
אוכל. עוד בבית־הסוהר הוא היה אוהב את
האוכל שהייתי מביאה לו, ופעם הוא אפילו
ביקש ממני להביא לו כוסכוס מרוקאי. ההורים
שלו צ׳כים, והוא צבר, והוא רצה להכיר
את האוכל שלי.
לפני החתונה אנחנו כולנו התרגשנו נורא.
האח שלו קנה לו חליפה חדשה וכובע,
ואני קיבלתי מתנה מסלון באשדוד, שמלת
חתונה חדשה. חיכינו לו נורא. היינו מרוגשים.
אני ביחוד הייתי על קוצים, ולא
יכולתי לחכות.

מאת

רחל פרקש

״ הדרת ] סגד ה ...סוף סוף נשארנו
דבד ...האמתהיאשפחדתי

רוצות את אפא

** אז אני חולה. חזרתי הביתה וראיתי
שאני מרגישה לא טוב, ולא יכולה ללכת
הרבה. נכנסתי למיטה וקראו לרופא, ושאלו
אותו מה יש לי.
הרופא אמר כנראה, שאין רפואה בשבילי.
מאז שבוע אני שוכבת כל היום במיטה.
לא יכולה לקום ולא לעשות שום דבר, והאחות
שלי והגיס שלי מטפלים בילדות
שלי.
הילדות כל הזמן רוצות את אבא, וש
אלות איפה אבא. אני סיפרתי להם שאבא
נסע, עובד באילת ולא יכול לבוא, אמרתי
להן :״הוא עובד במקום כזה שאסור לצאת
משם.״

^ גיל 13 אני הכרתי את בעלי הראשון,
והתחתנתי איתו מיד. כשהתגרשתי,
חשבתי להתחיל חיים חדשים, אבל עבר זמן
כל כך ארוך לבד, והבנתי שאין לי מזל,
ולא יהיה לי יותר אף פעם גבר.
בארץ הייתי מתכתבת עם בעלי, שנשאר
במרוקו. התגעגעתי אליו מאוד, למרות שהתגרשנו,
ורציתי לחזור למרוקו, גם בשביל
שבארץ לא הלך לי, וגם בשביל שרציתי
לחזור לבעלי. הבנתי שלא יהיה לי יותר
איש אחר.
אבל כשפגשתי את פרקש התאהבתי בו.
ועכשיו, שהוא בעלי, אחרי שהייתי איתו,
אני לא חושבת יותר על בעלי הראשון.
על יד המיטה שלנו, כל הלילה, עמד זר
פרחים שההורים שלו שלחו לו מאמריקה.
כל הזמן הרחנו אותם. ההורים שלו ביקשו
לדחות את החתונה, כדי להגיע, אבל החלטנו
שלא נדחה יותר.

״שרי: אהובתי!״

בעשר הוא היה צריך להיות בחזרה, אבל
אנחנו הגענו עשר דקות לפני עשר. כי נחמן
אמר שהוא רוצה להראות להם שהוא יותר
מבסדר.
בכניסה חיכה לנו מנהל בית־הסוהר, ונחמן
אמר לו :״אתה יודע מה זה שקוראים
לך אבא? אני רק עשרים וארבע שעות
בחוץ, ויש לי כבר שלוש בנות.״
השאירו אותנו בחדר אחד ביחד, ואנחנו
התנשקנו הרבה פעמים, ולא הפסקנו לבכות,
עד ששוטר אחד התחיל ככה להשתעל, ובאו
ולקחו אותו.

זר פרחים

ך* שש בבוקר, אחרי הלילה, באו אלינו
!£אחותי וגיסי דודו כדי להעיר אותנו. הם
מצאו אותנו כשנחמן עומד ומכין סלט
לארוחת בוקר.
אז כבר נחמן קרא לי ״שרי״ ,ו״אהובתי״.

״וככר שלוש גגות״

התע הראשון ונד! :שיקה בחוד המיטות
*31*88$

לא יבולה בלעדיו

ן* ילדות לא מבינות מה זה, וכל הזמן
| 1אומרות לי שאסע לאילת ואביא את
אבא. ואני אומרת להן :״אבא לא יכול לבוא.״
אני
כל כך אומללה. כואב לי לחשוב
על העתיד שלי. כל שבועיים יהיה מותר לי
לראות אותו רק ביום ראשון, שעה אחת,
יחד עם שוטר בחדר. עשרים חודש הוא
ישב, וכל העשרים חודש אני אראה אותו רק
פעם אחת, כל שבועיים.
אחרי שהייתי במשך שעות בזרועותיו —
אינני יכולה להיות בלעדיו. אני נהיית
חולה אפילו רק מהמחשבה על כך.

ספרים
מ קו ד
מלאכת השידה
מועדים ומזלות

(מאת

עמנואל
ה רוסי;
הוצאת ע מיחי; 143 עט׳) עוד לפני
50 שנה היה אביו של עמנואל נובוגרבלסקי
משלם לו שכר־סופרים עבור כל שיר שהיה
מחבר. זה היה מעשה לא־חינוכי. כי הילד,
שגדל בינתיים ונודע יוהד כעמנואל ינון
הרוסי, חשב שאם משלמים בשביל השירים,
עליו להמשיך במלאכה.

עיטור ל״ארץ הצבי״
עברית — כן, שירה — לא

קובץ שיריו האחרון מוכיח כי הרוסי
אמנם יודע לכתוב עברית, אבל משירה
הוא קצת רחוק. ב־ 41 שיריו, המסודרים
לפי חודשי־השנה, הוא מכסה הרבה מאד.
הוא כותב על הרצל ועל ביאליק, על
חנוכיית־הפלא ועל י״א באדר (יום תל־חי^
על ששת ימי בראשית ועל ארץ הצבי.
הרוסי גם נוהג לפי השיטה החדשה של
כמה משוררים עבריים. הוא לא הסתפק
בפירסום שיריו, אלא צירף אליהם עיטורים
של צייר. אולי מתוך תקווה שמי שלא
ייהנה מן השירים, ייהנה מן הציורים.

•מ׳ החסידה הלבנה

בזידיויד־יה ויור ססבור

שתיהספות (מאת מריס בוסקלה־גו
ט מן; הוצאת מ חברו ת לספרות; 160 עני).

באותם ימים רחוקים, לפני 60־ 70 שנר״
כאשר היו נוסעים מזכרון־יעקב לחיפה
משן שבע שעות, היה האגרונום יהודה
בוסקלה מלך המושבה. הוא היה פקיד
הברון (רוטשילד) ,שקיים את המושבה.
שלא כפקידי־ברון במושבות אחרות היד,
בוסקלה, שהיה חבוש דרך קבע כובע־פקק,
טיפוס אהוד.
אידיש וספניולית. שלושת בניו ושלוש
בנותיו של בוסקלה נודעו במושבה,
מסיבות מובנות, כנבדי הברון. אחת הנכדות
העלתה עכשיו זכרונות מבית אביה
על הכתב.
אלה הם זכרונות מההווי של אותם
ימים רחוקים ושקטים, כאשר הבת מארי
גדלה בביתה המרווח בזכרון, בו דיברו,
בערבוביה, אידיש וספניולית, רוסית וצרפתית,
עברית וערבית.
הקישוט העיקרי של הבית היו שתי
ספות. אחת היתה הספה הא שכנזית שיוחדה
לקרובי האם, אשכנזים מירושלים
העתיקה, והשנייה היתד, הטפה הפראנקית,
שיוחדה לקרובי האב, ספרדים יוצאי יפו.
זה לא פגע בשלום הבית. כי כאשר רק
האב והאם היו בבית הם היו יושבים
שניהם על הספה הפראנקית.
חבקוק וצפניה. מארי, שהסבה יותר
מאוחר את שמה למרים וזכתה תמורת
זאת בלעג ילדי השכנים, שלא יכלו לעכל
את העובדה כי היא מעדיפה שם עברי
על שם צרפתי (מריס, מריס — תפלי
לים!) ,מעלה מנבכי זכרונותיה אירועים
וטיפוסים, קטעי־הוזי וצירופי־מקרים.
כמו המורה התמהוני של המושבה, שהחליט
להעמיד 12 בנים דווקא. וזה כדי
שיוכל לקרוא את שמותיהם על שמות
תרי־עשר הנביאים הקטנים. הוא התחיל
בהושע, המשיך בחבקוק, עבר לצפניה וכו׳.
טיפוס אחר, הבולט מתוך דפי הספר
הנעים הזה, הוא ידידו הערבי של אבי־מרים,
השייך של זרעניה, צאדק באשא,
שהיה מספר לילדונת האורחת על עלילות
הגבורה של צלאח אל־דין, משקה אותה
לבן עשוי מחלב תאו, ונותן לה מתנות
כובשות־לב, כאותה חסידה לבנה, שעוררה
תשומת לב רבה בזכרון של ראשית המאה.
העולם הזח 1534

לכינור ארבעה מי תרים. לגיטרה ששה. ל-אמולזין
ו-סופרלק של ט מבו ר שבעים ותשעה גוונים מוכני ם
לשימוש. ארבעים ושבעה גווני א מולזין לצביעה
ד קו ר טי בי ת ולה של מה — שלושים ושניים הגווני ם
המר הי בי ם של סו פרלק — לדלתות, ח לונו ת וכל
מ שטחי ברזל ועץ. סי מ פוני ה של גווני ם! חבר לך
מהםאתה מנגינ ה הערבה לעיניך. אינך צריך
ל היו ת ויר טו אוז. א מולזין ו־סופרלק מנגנים א ת
עצמם. ג מר ת? ה קי רו תוהדל תו ת יפים למראה?
אך זו עדיין אינ ה ה מנגינ ה כולה. גע ב הם. הכל
חלקכק טי פ ה ועם זאת הכל ממ שיך ״לנשום״,
ברוו, ט מ בו ר! — לנוי ו הי דור:

שנור! טכזבור־

״ לר י סה ״

הדחקת שעולת

סלון לתסרוקות,

סרטים חדשים 8מ״מ

שד״ר מסריק ,16ת״א

מחזיק מפתחות -חינם

חזרה מחו״ל! והביאה דוגמאות
חדישות ביותר של תספורות,
תסרוקות וצבעים.

מבחר של פ או תוחל קי
שער התקב לו מחוץ־לארץ.

לצמיתות

1<0ת רין ת

״ קולורית״
אבן גבירול ,66 טל ,231666 .ת״א

הורי
מרים
רזד נא 1ל ה 11 ודא סל 56772 .

ן בנייקונו
1ציבורי
!ממדבתי
לימודי יום וערב
מינו א ר 1967 ו הסמכה
ממלכתית

אלקט רוני ק ה
לכל הדרגות

אלקט רוני ק ה
רפואית
?!כולל טלוויזיה בחוג סגור

בפיקוח משרד העבודה

רי הו ט ועיצוב
פני ם

בניית מודלים
בניין

ריהוט

דגמים

במדינה

המשה

חברי תזמורת איטלקית שימשו מוקד להתנכרות

אנ שי מנ פ ת

^ ארץ מופיעות ארבע תיזמו־
* 1רו ת איטלקיות. ובכולן היתה
אותה תופעה מדהימה: עשרות
נערות נטפלו לחבריה, חיכו להם,
התעלסו איתם -מכלי •טיופלו לדבר
איתס אפילו מילה אחת באיטלקית.
חברי תזמורות־הריקו־דים
לא מרשימים -לא למראה ולא
משום בחינה אחרת.
כשנשאלו, סרבו האיטלקים לדבר
על כך. לבסון! הסכימו חברי
תזמורת טוני פיקולו לספר -לפני
שעזבו את הארץ. סיפוריהם אושרו
על ידי תמונות, פתקים ומכתבים.
בל סיפור המופיע פאן הוא
מדוייק. רק השמות הוסתרו וה עובדות
מדברות כעד עצמן:

איר להפשיר אח הקיבאון
כמובן שכולם נגד המלחמה בווייטנאם,
ושכולם רוצים שנחיה בשלום עם ד,שכנים
הערבים.
אבל מכל הגורמים הממלכתיים, מי שהתנגד
למלחמת וייטנאם היה דווקא ימאי
שסירב לנסוע לשם, הגם שהסתכן בפיטורין
(העולם הזה .) 1531 והראשון שפעל למען
הפליטים הערביים הוא רופא מבאר־שבע.
וכמו על הימאי — גם עליו ניתך קיטון של
גידופים.
ללדת כבתי־חולים. ד״ר בנימין בן־
אסא( ,שנולד באמסטרדם, ב־ 1917 ונקרא
בנימין ואן־אסו) ,זכה בפרס ההולנדי על־שם
אלברט שווייצר. כי כשם ששווייצר הקדיש
את חייו לריפוי הכושים באפריקה, הקדיש
בן־אסא איה חייו לטיפול בבדווים בנגב.
הוא לימד אותם ללדה בבתי־חולים ולהקטין
בכך את תמותת התינוקות. הוא דאג לטיפול
רפואי נאות של תושבי־המדבר, והודות לו
חוסנו כולם נגד רוב המחלות הקטלניות.
את הפרם, בן 800 הל״י, תרם ד״ר בן־
אסא להקמת מרפאות לפליטים הערביים בירדן.
בעוד
שהעיתונות האירופית התפעלה מן
המעשה, ושיבחה את הג׳סטה הישראלית,

״כשבאנו לירושלים, הזהירו אותנו שזאת
עיר משעממת ומסוגרת. אך הנערה הראשונה
התלבשה עלינו כבר אחרי ארבע דקות.
״ברגע שירדנו לבריכת המלון, היא התיישבה
לידנו. אחרי כמד, דקות שאלה את
פינו איך הנוף מהחדר שלו, הזמנתי אותה
לעלות,׳ מציין פינו, ,אבל באמת לא חשבתי
על כלום. התחלתי להסביר לה מד,
רואים מהחלון, ופתאום היא פונה אלי ואומרת,
:אני רוצה אותך!׳ חשבתי שאני
לא שומע טוב או לא מבין. בדרך כלל זה

בשיתוף ״אדקטרה״

קירור ומיזוג אוויר
למתחילים * מתקדמים

בשיתוף איגוד המוסכים

מכונ או ת או פנו עי ם
ו ק טנו עי ם
בשיתוף ״אגפא׳׳
צילום רגיל וציבעוני
למתחילים ^ מתקדמים

ז | בפיקוח אגודת הגרפיקאים |

גרפיקה שימו שית
בשיתוף ״משכית״

ציור ב א טי ק
עיצוב צ ע צו עי ם
חפצי נוי וחן

{ תל־אביב, רח׳ המסגר , 62
טל• 36487
מ־ 9בבוקר עד 1אחה״*
ופ־ 5אחה״* עד 8בערב

לכל קונה פילם למצלמה
מחזיק מפתחות — חינם

רופא כן־אסא*
״ואהב ת את הגר״

הרי שבעיתונות הישראלית הופיעו משפטים
כאלה :״אם הוא תו שב שהערבים יבינו א ת
כוונתו הטובה, אין הוא אלא חו ל ם בהקיץ.
אנו מאחלים לו שהערבים לא י חזירו לו את
כספו, בצירוף יריקת בפניו.״

המעשה האנושי יוצא־הדופן עורר ויכוחים
סוערים. היחידי שלא התרגש מכך היה ד״ר
בן־אסא עצמו .״ואהבת את הגר״ ציטט, וציין
שבזמן המלחמה גם ההולנדים לא הכריזו
הכרזות מפוצצות, אלא פשוט הצילו
את היהודים, למרות שסיכנו בכך את חייהם
שלהם•
״לא מספיק לדבר על נכונות לשלום,״
הסביר ,״צריך לעשות מעשים אישיים —
להפשרת הקיפאון, כמו שאומר המשל ההולנדי,
:תחת השלג — לא יפרחו הפרחים׳.״

ולורית ,,
אבן גבירול ,66 טל ,231666 .ת״א

המנוי ־־
9יברח
ח ״ בתג.
נ א 9ר5

* וחג 1ח 9ד .8

הווי
• בפרה אטלנטית. ביראון עקרו
חברי המשק, בעת עבודת פילוס ויישור
שטחים, ארבע אלות אטלנ טיות, קיבלו את
הצעת האחראי לשמורות־הטבע באזור, לכפר
על עוונם על־ידי נטיעת ארבעים עצי־אלה
חדשים במקום הארבעה שעקרו.
#הסתננות אל־חוטית. ביישוב-
ספר נדהם רפתן משכים־קום לשמוע קולות
המתלחשים בערבית ברפת, גילה, להרגעתו,
בי הקולות בוקעים מרדיו־טרנזיסטור
שהושאר פתוח ברפת, כשהוא מכוון ל־תחנת־השידור
של רמאללה.

בז מן

קבלת-הפרס

באמסטרדאם.

1 1 1 1 1 11ך 1*11ת מונו ת אלה, ה שייכו ת
לחברי־התזסורת (כו־
111111
לל ה ת מונו ת שלמעלה, מי מין ומ שמאל) ,הן

חלק קטן מע שרות הצילומים שניוזנו למז־כרת
לחברי־התזמורת, מידידו תי הן הישרא־ליות.
אבל פדנו לת מונ ה למטה באמצע, בח

של עשרות ׳שואל ות משולהבות
לוקח לי חודשים עד שאני מתעסק עם
בחורה. חשבתי שהיא משוגעת או משהו.״
אבל הסתבר שאחריה באו עשרות כמוה.
״המון בחורות התחילו משום מה להסתובב
סביבנו בבריכה,״ סיפר ללו* ,הן היו
נמפלות בכל מיני תרוצים. טוב, אם הן
רוצות, למה לא? אנחנו הסכמנו, ועל אחדות
מהן היו סיפורים נורא מצחיקים.״
״אחת מהן,״ מסביר אנטוניו ,״התוודתה
שהיא נורא מאוהבת בי. אחר כך נודע שהיא
התעסקה באותו זמן עם עוד שלושה
מחברי התזמורת!״ השלושה צוחקים :״אבל
אותך היא אהבה הכי הרבה. לך היא קנתה
שתי חולצות במתנה.״ אנטוניו :״כן, אבל
כשנפרדנו היא לקחה אותן בחזרה.״
״תספר על המתאבדת,״ הם מאיצים ב•
׳אנטוניו, והוא מספר :״אחת באה והתחננה
שאני אתחתן איתה. איך אני יכול, כשבקושי
אני מצליח לדבר איתר, חמש מילים?
פ,תאום מגיע ממנה מכתב באנגלית, כתוב
בדם, :אם לא תתחתן איתי — אני אתאבד.׳
היא באה למחרת עם סכין־גילוח ואיימה ש־

המבוקשים ^,״ד^ ,

נו ו אנ טוניו הגיטריסטים, וללו הטרו מבוניסט,
ליד הפסנתר פיקולו, ומ שמאל להקת הנערות.

תתאבד לעיני. קראתי לחברים שלי, והם
הרגיעו אותה.״
״והשוטרות? שלוש שוטרות היו לנו ב־ירושלים,״
הם מספרים ,״זאת שהיתר, מט?־
פנת עשר פעמים ביום ממטה־המקטרה
היתר, סתם נודניקית. לא מעניינת בכלל. אבל
זאת שהתאהבה בללו היתר, ממש נחמדה.
עם שערות יפות, אבל טפשה. כזאת שמתאהבת
בכל אחד. היא התאהבה בו ברצינות,
והתחילה לקנות לו מתנות ענקיות
ולנסוע אחריו לכל מקום, וכמעט פיטרו
אותה מהעבודה, המסכנה, ועוד המון זמן
המשיכה לכתוב לו מכתבים.
״הן היו נוראות, דווקא בירושלים. ממש
נידבקו. היו כאלה שהיו רודפות אחרינו, והמון
פעמים היינו מוצאים אותן מחכות
לנו לפני החדר.״
הם מראים לנו תמונות. אילמלא ההקד שות
ר,רגשניות מאחור, קשה היה להאמין
שאותן בחורות אפילו תסתכלנה על נגנים.
כמה מהסיפורים ממש פרועים לשימצה:
״דווקא בירושלים,״ מספר טוני ,״קרה לי
בפעם הראשונה בחיים שלי ששתי בחורות
רצו שאתעסק עם שתיהן בבת אחת.
גועל־נפש. באמת משוגעות.״

חר כך עברנו לתל־אביב. איזו עיר!
ראשית, היו באות להופעה שלנו בחורות
לבד. בשום מקום לא ראינו בחורות
באות למקום כזה בלי גבר. בזמן ההופעה
התחילו לשלוח לנו פתקים עם המלצרים.״
הם מראים פתקים: שמעתי שאתה מנאפולי.
אני מ שתגעת אחרי בני עי רן. טלפן אלי
למספר כן ו כן. פתק אחר: אני מוקס מתמ־נגינ
תן. האם תוכל לפגו ש אותי אחרי ההצגה?
או (שגיאות כתיב מחרידות) :הייתי
מעוניינת להכיר או תן בצורה קרובה .

מצולמת בלה, פורס מו בעמוד זה אך ורק
ת מונו תי הן של נערות שלא הוזכרו בכתבה,
וכל המסופר בע מודים אלה לא מתייחס אליהן.

״היד, שפע כזד, של בחורות שחיכו לנו,
שלפעמים היינו לוקחים אחת לחדר בזמן
ההפסקה של הנגינה, ואחרי חצי שעה יורדים,
וממשיכים לנגן.
אבל הרי עם רובן לא יכולתם לדבר
אפילו? ״זה מה שאנחנו גם לא הבנו. היה
מספיק לגשת לאחת ולשאול, רוצה לבוא׳

והן היו עולות אלינו לחדר. ועוד מרוצות.״
״בשום מקום לא ראינו דבר כזר״״ הם
מודים בפליאה .״למשל, באה בחורה לתה־מנחה,
יושבת לשולחן עם אמא שלד״ בהפסקה
ניגשת לטוני, קובעת איתו ללילה,
וחוזרת לשבת ליד אימה.״
״וזאת עם הארוס?״ כולם צוחקים .״בחור
אחד ניגש ואומר לטוני שארוסתו מתה
להכיר אותו, והוא מבקש מספר טלפון. כמובן
שטילפנה למוני — והתעסקה איתו.״
כשהם מספרים מי הבחורה — מסתבר שזהו
אולי הדבר המפליא ביותר בכתבד״ זוהי
אחת הנערות העשירות והיפות בארץ. אבל
השם מדוייק — וגם שאר הפרטים.
הם מספרים על המון בחורות והסיפור
כמעט זהה: אחת אחת הן באות, ויוצאות
מגידרן כדי להתעלם עם האיטלקים. הם
מראים צילומים: נערה גבוהה, בעלת שיער
קצוץ ופה רחב. אחות בבית־חולים. הם
אומרים את שמה .״הבחורה הזאת היא המאהבת
הכי טובה בארץ,״ מודיע פינו .״בכלל,
יש לנו נסיון במדיצינד״״ מתגאה אחד
מהם .״כמו זאת שעבדה אצ? רופא. היא
לקחה אותי בלילה למרפאה שלו, ושם בילינו
יחד.״
״אה!״ הם נזכרים. היתד, גם מלכת־יופי.
הם אומרים את השם. לא מלכה — אבל
סגנית. הם לא האמינו לאנג׳לו כשסיפר
להם, ולכן חיכו בחדרו. כשבאה לשם בשלוש
בלילה, הם השתכנעו. יש לו גם
תמונה, עם הקדשה לזכר כל מיני דברים.
בין הרודפות אחריהם גם דרום־אפריקאית
נאה מאד, הגרה עם הוריה בסביון. הם מראים
קטע מעיתון, שם היא מתגאה שהיא
ידידתו של טוני פיקולו. הוא באמת גבר
נאה, ונראה כהעתק משוכלל של מארצ׳לו
מאסטרויאני. אך לפי תמונתה — יש גם
לו מה להתגאות.
אבל אחדות איומות, הם אומרים. למשל,
זאת של אנג׳לו: היא נשואה לבעל אמיד.
יש להם חנות אופנה מאד מוכרת ויש להם
שני ילדים. כשבעלה נסע לחו״ל — היא
לקחה את אנג׳לו שיגור אצלה. הילדים ראו.
איך אפשר?

אבל אנג׳לו מצטיין בעוד דבר: הוא היחידי
שהתחתן עם ישראלית. הוא הכיר
בארץ את בלה הלרינג ואחרי חיזור ממושך
נישאו השניים בכנסיית טרה סנטה בירושלים,
כשכל חברי התזמורת משמשים כשושבינים,
בלה
מספרת איך אחרי נשואיהם אספה
מתחת למגב המכונית פתקים עם כתובות
וטלפונים שהוכנסו לשם על־ידי בחורות.
היא מספרת גם על בחורה שניסתה להיטפל
לאנג׳לו, ואחרי שנודע לה שהוא נשוי —
הצליחה להתלבש על אנג׳לו אחר, גם־כן
מתופף — בתזמורת אומברטו קאנונה.

ך* 9ממשיכים לספר. קוריוזים, סתם
| 1סיפורים. עשרות סיפורים. על בחורות
שהמתינו לפני החדר חצי לילה. על בחורה
שחיכתה ערומה בתוך תדר. על נשים נשואות.
הם מספרים שנתקלו בנשים לסביות.
לא נעים להם לדבר על כך. הם אומרים
שיש מספר מבהיל. הם מציינים כמה שמות.
״היום אנחנו יודעים למה זד״״ הם אומרים•
״בהתחלה חשבנו שהנשים לא בסדר.
אבל אחרי שדיברנו בינינו, החלטנו שכנראה
להיפך — משהו עם הגברים בארץ לא בסדר.״

האחח שהצליחה £ן
הלרינג, שנישאה למתופף אנג׳לו לוצ׳יאנו.

— 27י

״אבל אני רציתי שהשוטר יראה מה שאני
ראיתי קודם.״
סיפר מנשה :״ביום שישי לפני שבועיים
ראיתי את החבר שלי קשור למיטה בחגורד,
צבאית. שברתי זכוכית וחתכתי את החגורה
ושחררתי את הרגל שלו. אחר כך בא המדריך
שמעון, יחד עם אברהם, והם קשרו
את החבר שלי שוב הפעם, אבל לא עם
חגורה, אלא עם שרשרת ומנעול.״

רק שגי מדריכים

ך*ייתי קשור עם הרגל למיטה המון
׳1 זמן,״ סיפר השבוע נער בן , 11 חניך
מקים, המוסד הרמלאי לילדים מפגרים.
הוא גילה בכך שיטה חינוכית מיוחדת במינה
:״אברהם, שלומד איתי במוסד, קשר
אותי ברגל השמאלית לברזל של המיטה.
כאב לי נורא ברגל, וככה נשארתי שם
הרבה זמן.
״היו מביאים לי אוכל למיטה, וכולם ראו
אותי קשור. גם המטפלות, גם המדריכים וגם
המנהלת. כולם.
״אף אחד לא בא להתיר אותי. עד

שאמא באה. כשהיא ראתה שאני קשור היא
עשתה צעקות והתרגזה על המטפלת דליה.
רק אז התירו אותי.
״אחר כך באו שוטרים, ורצו שאני אראה
להם איך קשרו אותי, ואיך שכבתי. את
הכל. ואמא עמדה כל הזמן מן הצד ובכתה
בקול.״

^ ךגירפת הכיול וגירסת חברו לא
> 1היו הגירסות היחידות• גם לנער הכובל
היה מה לומר השבוע.
הכובל, נער בן , 17 יליד עכו, נמצא בנזקים
כבר ארבע שנים. בבקרים הוא עובד
כשרברב אצל קבלן רמלאי, ולאחר סיום
העבודה הוא חוזר למוסד.
לדבריו הוא מקבל מדי פעם בפעם את
תפקיד השמירה על חבריו במוסד .״שלא ישתוללו
ולא יברחו.״ הסיבה: בנזקים יש רק
שני מדריכים, בחור אחד ובחורה אחת,
והם לא מספיקים כדי לשמור על כל הילדים.
״אני
קשרתי את הנער כי הוא איים
לברוח,״ סיפר הכובל .״היה לו ארבעים חום.
הוא היה חולה, ואני לא רציתי שיברח
החוצה.

עם שרשרת ומגעול

כולם ידעו

נער הכבול, שלומד במקים כבר שנה
| ן וחצי, לא נהנה גם קודם לכן מחיים טו־

* * ה עשיתי? קשרתי אותו עם הרגל
למיטה, אבל רק עם חגורה פשוטה.

האם מיהדה אל המוסד -ומצאה את בנה נבול ומיטתו

חינוך

בים, או מבית מבוסס ומסודר.
משפחתו, המתגוררת בשיכון עולים בסביבת
תל־אביב, מטופלת בילדים. לנער ששד,
אחים, ואת השנתיים האחרונות שבילה בחופשיות,
מחוץ למוסד, ביזבז לבדו ברחובות
השכונה. אבא לא טיפל בו. גם אמא
לא. גם לימודים מסודרים לא היו מנת
חלקו אז.
מספרת האם :״בשבת שעברה, אחרי-
הצהריים, דפקו על הדלת שלנו. זה היה
מנשה, החבר של הבן שלי. הוא סיפר לי
כי בני קשור כבר שבוע שלם למיטה, עם
שרשרת ומנעול. ככה כמו שקושרים כלב
ברחוב.
״תיכף ומיד יצאתי מהבית ונסעתי למוסד
שלו ברמלה.״

שליחים בהולים

הנבול

הוא בכלל לא התנגד. אפילו היה מבסוט מכך.
הוא גם רצה שאקשור לו את הרגל
השניה למיטה, אבל לא היתד, לי עוד
חגורה.
״ככה הוא היה קשור יומיים — לא
שבוע — והתירו אותו בשבת, כשאמא שלו
באה. כולם ידעו על כך. המטפלות אפילו
הביאו לו אוכל. הן השאירו אותו קשור
למיטה כי הוא אמר שהוא רוצה לברוח
מהמוסד.
״המדריכים שאלו אותי למה עשיתי את
זה, והסברתי להם. הם אמרו בסדר גמור,
ותשאיר אותו עד יום ראשון, עד שתבוא
המנהלת, גברת כוגן. אבל בשבת באה ר,אמא
שלו והתירו אותו.״
סיפורי הצדדים הקשורים בפרשה נוגדים

זה את זה בפרטים רבים, אך לא בכולם.

?פגר ומזוויע
*ואילו משרד הסעד, שבפיקוחו נמצא הן
מוסד הרמלאי, חייב לפחות תשובה על
שאלה אחת *:כיצד ניתן לנהל מוסד חינוכי
מסוג כזה, עם צוות כה קטן, המרשה מפעם
לפעם לתלמידים עצמם למלא את תפקידי
השמירה, תוך נקיטת אמצעים חינוכיים כה
מפגרים וכה מזוויעים.
כשנשאל על כך דובר המשרד, ענה ממלא
מקומו :״נשאלו כבר שאילתות בעניין הזה,
ושר הסעד יענה על כך בכנסת.״
• שאילתה בעניין זה כבר
שבוע על־ידי ח״ב אורי אבנרי.

**גשה התלווה לאם, הובילה דרך פיר־צד.
בגדר אל החצר הפנימית של מקים.
בחשאי ובשקט חמקה האם מבעד למדרגות,
ופרצה אל חדרו של הבן. ואז נתקפה בהיסטריה.
בנה
הקשור פרץ בבכי, אולם האם לזד
יכלה לעזור לו. לא היה לה מפתח מתאים
למנעול. היא ביקשה משני ילדים, חניכי
המוסד, שיקראו למשטרה, ובינתיים הרגיעה
את בנה הכבול.
אך המשטרה לא מיהרה לבוא .״המשטרה:
רוצה שאת בעצמך תבואי להתלונן,״ סיפרו׳
הילדים השליחים, שעשו את דרכם אל תחנת
המשטרה וממנה בריצה בהולה.

קשור בחגורה צבאית

חנוני

ף* שחזרה האט, בלוזיית שוטר, מצאה
^ כי התירו כבר את הכבלים שקשרו
את בנה.
״המדריך שמעון, שהיה בטיול,״ סיפרה
האם ,״הוא שפתח את השרשרת. היה לו
מפתח למנעול, והוא הספיק לבוא לשם לפני
שאני חזרתי חזרה עם השוטר.

שער המוסד

הוג שה

הכי הרבהת שו או תומ חי או ת כפיים, ב או
תהה צג ת־בכור ה של מ חז הו של לו רקה,
בי ת ברנ ארד אלבה, שנערכה השבוע ב־

כיבוד הורים
מי שציפה לראות בהצגות־הבכורד, של שלשה ימים וילד, כמו תמיד, את אבא כור*
שטיין, את אמא בורשטיין, ואת מייל, בורשטיין הקטן, התאכזב. כי בהצגת־הבכורה
הזאת, שלא כמו בכל הצגת־בכורה אחרת, מייק בורשטיין לא היה לגמרי צמוד
לאבא ולאמא. הוא היה לבד עם בחורה ג׳ינג׳ית יפה, מלאת נמשים על הפנים ועטופה
במעיל פרווה נהדר, תוצרת דיור, באורך של מיני־מעיל.
ידוע כבר מזמן שההורים של מייק לא מרשים לו לצאת עם כל אחת, ואת רינה רמון
העיתונאית, למשל, הוא נאלץ לעזוב בשל כך.
לכן היה מעניין מאוד לברר מה יש בבחורה הזאת שאין ברינה, ומה היא עשתה למצוא
חן בעיני אמא ואבא בורשטיין.
ובכן היא לא עשתה שום דבר מיוחד. שמה ׳,יידית קרן, היא סתם היתר, נשואה לבעל
רגיל, והיה לה מאהב רגיל בשם יורם דדמנדבסקי. יום אחד — אתם זוכרים? —
הבעל הרגיל שלה התרגז על המאהב שלה, וירה בו, והמאהב הצעיר יפה־התואר הפך
למשותק לכל חייו, נמצא עכשיו במוסד נכים ברעננה. הוא צמוד לכסא גלגלים, מנהל

רומן עם אחות המוסד, והשמועות אומרות שהוא גם עומד להתחתן איתר.,
חוץ מזה עידית לא עשתה שום דבר. היא התגרשה מבעלה, שנעלם לגמרי מהאופק
הישראלי, עובדת בתור דיילת קרקע באל־על, וקנתה יחד עם דודה, בשותפות, בגדים בבית
האופנה של דיוו, ביניהם את המעיל־המיני האמור.
מאז אותו מקרה היא לא יצאה עם הרבה גברים. כי למרות שהיא גרושה, ולמרות
שהיא יפה, כולם פחדו מהבעל־לשעבר שלה.
זה כל מה שהיא עשתה כדי למצוא חן בעיני ההורים של מייק. מוכרחים להודות שהם
דוזקא לא דורשים הרבה, ההורים הללו.

מסיבת הוווסים
כשאנשים מטיילים להם על המרצפות,
על המדרכות או על אבני־שפה ברחבי הארץ
הם לא יודעים אידה מעשה ח שוב הם עו שים
בזה. כי בעזרת הטיולים שלהם הם הצליחו
להפוך את צב* אקרשטיץ, בעל המפעל
למרצפות מדרכה ואבני־שפה לאחד האנשים
העשירים בארץ.
אבל לא רק צבי אקר שסיין נהנה מדריכת
רגליהם ונעליהם של אנשי הארץ. נהנים
מזה בעיקר 1נו היפהפה, גיורא א״ר*
־בטיין, ובתו היפר,פיה גידי.
גיורא ונילי גרים בווילה של הוריהם במרכז
תל־אביב. יש להם סירת־מירוץ פרטית
בכינרת, מכוניו ת פרטיו ת בג רו /עוזרת, אומנת,
גנן, מב שלת, כל מה ששני ילדים חביבים
ומפונקיס צריכים.
בעזרת כל האומנו ת והגנניס והגננו ת הללו
הגיע גיורא סוף־סוף לגיל מתאים כדי לשאת
לעצמו אשה. אשתו תהייה שולה שבת,
חיילת צעירה בת 18 וחצי, שבאה אמנם
מבית פחות עשיר, אבל מתכוננת להסתגל
מהר מאוד לחייה החדשים,
ח תונ ה של בן־עשירים היא דבר רגיל
מאוד. אבל החתונ ה של גיורא אקר שטיין
תהייה לגמרי לא רגילה. כן הוא מבטיח
לפחות. כי ביום שלפניה הוא ה תכונן לערוך
את ממיבת־הרווקים הגדולה ביותר שראתה
הארץ הזאת.
מסיבת־רווקים זה מינהג נפוץ מאוד בחוגים
הע שירים והפחות־עשירים. נהוג שהרווק
העומד לאבד את רווקותו משפ ע על
החבר הטוב ביו תר שיארגן לכבודו חגיגה
שמחה, ויז מין את כל החברים והחברות
שיעזרו לו לבכות את האבידה.
האיש הרא שון שהחל ב מינ הג הזה בארץ
היה פוק״ הירש, שערך מסיבת־ענק לדייל
אל־על אופל, איקגאכל, בינואר .62למחרת
המסיבה הת חתן אוסקאר עם הדיילת
תחייה. עכ שיז הכל כבר נשכח, לזוג יש
ילד וילדה, והם עדיין נ שואים היטב.

אחרי המסיבה הגדולה הזאת ניסו כל מיני
רווקים־של־הרגע־האחרון לערוך מסיבו ת צנועות
ינתר, אבל אף אחד מהם לא הגיע לרמה
של מסיבת פנקה הירש.
עכשיו מבטיח גיורא לעבור את הרמה הזאת.
הוא ב טוח שעם נ ל הכסף שיש לו זה
לא יקשה עליו במיוחד. ועם ה מי תון שיש
לנו, בטח יבואו ה מון חברים רעבים וצמאים
יותר מ שהיו ב־.62

מנדי
ה ט הו ר ה
יש לי חד שו תמסמ רו ת־ שי ע ר על־ מנדי
רייס דייויס. ברגע הז ה נודע לי
שהיא עדיין ב תו ל ה, מ שו םשהאמא שלה
לא מר שה ל ה לוו ת ר על ה ב תו לי םהל לו.
הי אלאהבת הי חי דהבמשפחתה. יש
לה עוד חמשא חיו ת. כולן ב תו לו ת כ מו ה.
גם ל הן האמאלא מר שה.
א בל מנדי, שהיא כידוע ב חו ר ה יפ ה
מ אוד, ו סו ערתמ אוד, עם הרבה רצון
טוב וכוונו ת, לאי כו להלשאת כל כך
הר ב ה זמן אתהמ צב הז ה. זו הי ה סי ב ה
שבזמן האח רון יש להמאהב. הי א הצ לי
חהכמעט לע שות אי תו כל מיני עניי נים,
לו לאהתערבה בכך האמא שלה ב רגע
האח רון. ו אז ל א נעים לבגוד, המא הב
של מנדי נרצח, ומנדי ה א שי מ ה בכך
אתאמה.
ואני י כו להלספרלכם עוד פרט ח שוב
א חד, שעדיין ל א נודע. פרט עצוב מ או ד :
מנדי ראתהש חיי ה אינ ם חיי ם, ול א נו ת רה
להב רי רהאלאלת לו תאת עצמה על
חבל.
זה קרה ביו ם הרא שון. ואתם חו שבי ם
שהאמא שלה הצט ער ה על כך! כלל וכלל
לא. ל הי פך, אפ שר הי ה לשמוע או ת ה, ב או
תו היו ם, כ ש הי א עו מדת על הבמה של
ה תי א ט רון ה אנגלי ו צו עקת :״ הבת שלי
מתהב תו ל ה, הבת שלי מתהב תו ל ה ,.׳
קשהלהא מין, א בל כל זהלאקרה
ב חיי ם, אלאב תי א ט רון, ו מנדי זכתהל־הוא
הכיר אותה באילת בשעה שהסתובבה
שם ושרה יחד עם עוד שני סטודנטים שקראו
לעצמם להקת הנודדים.
סימן שהוא היה אז בודד והיא היתר, אז
נשואה, הוא לא שם לב אליה. אבל לפני
שנה, כשהוא הופיע בדיסקוטק התאומים,
הוא פגש בה עוד פעם. הפעם היא היתד,
פחות נשואה, והוא כבר מתכונן להיות פחות
בודד, ולכן הם החליטו אולי להתחתן.
הצרה היא שהבחורה היתר, אמנם פחות
נשואה מקודם, אבל עדיין לא לגמרי גרושה.
היא התגרשה אמנם מבעלה בגירושין חוקיים,
איל הרבנות העברית לא כל כך מכירה בהם,
כי התעודה שיש לה, חתומה בידי רב רפור המיס וטעים
לכולם
קר מאד בחורף הקשה הפוקד
אותנו עכ שיו. רק לנחום (״תחש״) קפלן

כי לנחום יש וילה בהרצליה ובווילה הזאת
יש גם הסקר, מרכזית. ולא רק שיש לו
ווילה עם הסקר, מרכזית, אלא יש לו שם
גס כל מיני בחורו ת צעירות בנו ת , 18הבאות
לבקר או תו, ולא רק שבחורות צעירות
באות לבקר או תו אלא שיש לו בבי תו גם
מסך סינ מסקופ בסלון ו מכונת הקרנה חדישה
ביותר.
ואס כל זר, לא די, אז ביום השי שי האחרון
לקח תחש את כל ה בחורות ה ח מי מו ת

8הזאב הבודד
לולי״ לדי הוא אחד השחקנים־זמרים
הצנועים ביותר בארץ. הוא אף פעם לא
עושר, רעש מיותר, לא צועק ברחובות, לא
מרעיש לשכנים, לא מרגיז ילדות צעירות.
הוא שר כשאומרים לו לשיר, ושותק כשאוני־ר־פ
לו לשתוק, ולכן זה היה מפליא מאוד
כששני תיאטרונים ישראלים התחילו לריב
עליו קשות, כשכל אחד סוען שכולו שלו.
לוליק לא אשם בכל זה. הוא שיהק לו
בשקט, בלי להפריע לאף אחד, בהצגה הקטנה
בתיאטרון המקור, עד שפתאום הוא
פתח את הרדיו ושמע שם את השיר־ד,שלאגר
ציפור קטנטנה מההצגה האיש מלמאנשה.
הוא התאהב בשיר, החליט לעזוב את הכל
ולעשות את הכל כדי לשיר אותו. ובאמת
הוא עזב את הכל, ולפי דבריו היא קיבל לכך
רשות מהתיאטרון בו שיחק. אבל תיאט רון
המקור סבר אחרת, הגיש נגדו משפט,
וכתוצאה יצא לוליק קרה משני התיאטרונים:
הוא הורשה להופיע בהאיש מל מאנ טה. רק
במשך עשרה ימים ובר,צגת־ר,בכורה.,
לוליק השקט והצנוע לא מעורב בכלל
בחיי ד,בור,ימה התל־אביביים. ר,בור,ימיה היחידה
שעמד, התידד זוהי יונה עטרי.
זה הכל. אין לו חברים ואין לו הברות,
וקוראים לו הזאב הבודד.
בכל זאת, למרות בדידותו, הוא הכיר
לפני שמונה שניט בחורה אמריקאית לא
עשירה, אבל לעומת זה נשואה, בשם ס*זי.

בי ת־ ציוני־ א מ רי ק ה, מ שו ם שהי א הי ת ה
הכי מ שכנעת מ כו לםבתפ קי ד הניכבד
שלה, ת פ קי דהב תו ל ה. עובדה.

והצעירו ת,
להן כמה כולם וגיק
סרט

ו הביא

אותן

וילתו,

והסיק

את ההסקה המ רכזי ת, וסידר להן נם
בחורים צעירים וחמימים, והציג בפני
את מרילין מונרו ז״ל, טוני קורטיס
ל מון, על המסך הסינ מסקופי שלו, בחמים
וטעים.

וזעיתלמות
מי, ולכן הרבנות לא בטוחה שהיא באמת
יהודיה.
את פסק־הדין במשפטי התיאטרונים קיבל
לוליק בלי עירעור. אבל את עניין יהדותה
של כוזי בבר לא. על כך ד״־א מתכונן
לערער — בבית־הדין הגבוה.

בבר מזמן טענה איריתפדרמן, בתו
העשירה והמבוקשת של יקד תי אדפדר ־
מן, שהגברים בארץ לא גהמדים ולא מעניינים
ולא יודעים איך להתנהג עם גברת,
וביחוד הם לא יודעים איך להתנהג עם
גברת פדרמן.
עכשיו היא הוכיחה את דבריה. ביום שישי
היא מתכוננת לעזוב את הארץ, למשך שנתיים
תמימות. הסיבה הרשמית היא: השתלמות
במקצוע יחסי־ציבור, הדרוש לה כדי
לעזור לאביה בעסקיו.
הסיבה הלא רשמית: ראה לעיל.

בשלם
א ר צו ת־ ה ב רי ת
מותר לקלל שוטר

אהוב

הטיל

הילדים

יותר

נזלזל

מפל

שוקולד

נושא

אחר!

פרסים

הפרס הראשון 500. -ל״י במזומן -ועוד 50 שעוני־יד יוגרלו כבד
חודש בין השולחים 5 :עטיפות של טיל על מקל, או 5עטיפות של
סנקור, או 5עטיפות של ופלים, או 5עטיפות קרמבו(אפשר לשלוח
גם 5עטיפות מעורבות ממינים שונים מתוצרת ״ארטיק״ המשובחת).
ענה על השאלות )1 :למה הנך מעדיף לאכול מתוצרת ״ארטיק״?
)2איך הנך מבדיל בין תוצרת ״ארטיק״ לבין תוצרת אחרת?
)3למה הנך מעדיף את הטיל של ״ארטיק״ על בל שוקולד אחר?
צרף לתשובתך 5עטיפות ושלח לביח״ר ״ארטיק״ בת־ים, ת.ד.40 .
הערה: שימו לב למקל הטיל, יתבן שבתוב עליו :״קרמבו חנם״,
אותו תקבלו תמורת המקל ככל הקיוסקיב בארץ.

׳*?/מגדרכג

האגודה האמריקאית לחירויות האזרח
הלכה בשנים האחרונות מחיל אל חיל.
בעזרת פניותיה לציבוריות׳ ולבתי־המשפט
ביטלה את נוהג השלטונות למנוע דרכון
מאדם בגלל דיעותיו (בעיקר כשהן שמאליות)
:היא הביאה להחלטות מרחיקות־לכת
של בית־המשפט העליון בקשר לזכויות
עצירים, והיא אפילו זכתה במשפט תקדימי
שזכותו של אזרח אוהב־כלבים להחזיק
כלב נבחני בדירתו, למרות ההפרעה שהוא
גורם לשכנים.
השבוע צעדה האגודה עוד צעד קדימה,
פירסמה דו״ח המשתרע על 28 עמודים,
בו דרשה להתיר לאזרח־עציר לחרף את
השוטר שעצר אותו.
מעיצה חיוני. הכל התחיל בעבריין
שנעצר על הפרעת הסדר הציבורי. כאשר
העציר גידף וקילל את עוצריו הואשם בהאשמה
נוספת, של הפרעה נוספת של
הסדר הציבורי.
האגודה גייסה משפטנים ופסיכולוגים
מעולים, פנתה במימצאיהם לבית־המשפם
לערעורים, על־מנת להוכיח כי לעציר היה
מותר לגדף את עוצריו.
לא רק זה, אלא האגודה אף טענה, כי
״התבטאות ספונטאנית וחופשית של ריג־שות
העציר כלפי עוצריו״ הם מעשת
חיוני מבחינה חברתית. צורת התבטאות
זאת היא ״בסיסית ויסודית לבריאות החברה
בדיוק כמו הצחוק והבכי״.
כיצד אפשר בכלל לחשוד, הוסיף ה־דו״ח,
כי שוטר, שעיקר תפקידו לשמור
על הסדר הציבורי, יהיה צד בהפרעת סדר
זה, כאשר העציר ישמיע נגדו כמר, מלים
חריפות?
וכאן פסקה הפסיכולוגית היהודית, ה־פרופסורית
דודים אהרונסון מהרוורד, את
המלה האחרונה: לחרפות העצירים יש
״השפעה מטהרת״ על ריגשותיהם. הם משחררים
בכך את תוקפנותם ואת תיסכוליהם,
שהיו יכולים, אחרת, להתפרץ באלימות
גופנית.

חוץ מזה לא הקפידו תמיד הגרמנים על
מי שהם מוציאים מקברו. במקום אחד הוציאו
חמישה שבויי־מלחמה רוסיים מקברותיהם,
במקום אחר, בניגוד לד ־ ההסכם,
שלושה אזרחים גרמניים.
.כי הההסבר
היחיד שבפי ד,גרמ.
דנים מקנאים בהם. לפי חוקי דנמרק מותר
להוציא אזרח דני ז״ל מקברו אחרי 20 שנה,
אם יש צורך בכך מסיבה כל שהיא. אך
ההסכם בין הגרמנים לדנים קבע כי אסור
יהיה להוציא את החללים הגרמניים מקברותיהם
החדשים לנצח. וזכות זאת, של
קבורה נצחית, היתד, שמורה בדנמרק, עד
בה, למשפחה המלכותית בלבד.

ב לגי ה
צריכים לדעת לקמץ
אחרי אנגליה וישראל הגיע המיתון גם
לבלגיה, ושם, בניגוד לישראל, הוחלט קודם
כל לקצץ בהוצאות הממשלה. אחת מתוצאות
הקיצוצים האלה: קימוצים קיצוניים בתקציבי
שגרירויות בלגיה בחו״ל.
שגריר בלגיה בבון, וולטר לורידאן, הרחיק
לכת• הוא קימץ בהוצאות השגרירות
שלו בצורה דראסטית באמת. בתחילה עוד

ס ט טי ס טי ק ה
צריכים לדעת לדבר

מ 1ןצוע

מתוך 200 מיליון מנויי הטלפון בעולם
כמעט כל מנוי שני הוא אמריהאי (94
מיליון, ליתר דיוק, לעומת 175 אלף מנויים
בישראל) .אבל באופן יחסי תופשת בסולם
הטלפונים ארצות־הברית רק את המקום השני•
כי בנסיכות מונאקו יש הכי הרבה
טלפונים ביחס לאוכלוסיה ( 54 מנויים על
כל מאה תושבים; בארמון הנסיך רנייה והנסיכה
גדיים לבד יש 100 טלפונים).
בארצות־הברית, לעומת זאת, כפי שגילה
סקר שפורסם השבוע, מצויים רק 48 מנויים
על כל 100 תושבים; בשבדיה — 46
ובברית־המועצות — שלושה וחצי (בישראל:
כמעט שבעה למאה).
זאת עוד לא אומרת שלמי שיש הכי
הרבה טלפונים הוא גם הכי הרבה משתמש
בהם. פטפטני הטלפון העולמיים הם חזקא
הקאנאדיים. הם מנהלים, בממוצע 636 ,שי־חות־טלפון
לאיש לשנה (הישראלי משוחח,
בממוצע, כ־ 300 פעמים בשנה בטלפון).

מ עו ת ל

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקד*אחה״צ*עדב
פ תי חתה קו ר ם:

1.2.67

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה־יום
יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה

בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.
בי תי ספר ״דיאנה״ ב על ה מוני טין ה בינ ל או מי ע שיר
הנ סיון והוותקמומלץע־י התאחדות מו ס דו תחינוך
פרטייםב ישראל .

בנד דיזנגוף י״1ס1ת טל 226066

למד לצייר בביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור

לפנות בכתב

דנ מרק
קינאת קברות
הכומר הדני מורגנם לארסן בחר לעצמו
עיסוק מיוחד במינו לשעות הלילה. הוא
יצא לבית־הקברות של עיירתו, סודנסטדופ,
עבר מקבר לקבר באחת החלקות והוריד את
שלטי־השמות מצלבי־העץ הפשוטים.
היו אלה קברותיהם של חללים גרמניים
ממלחטת־העולם השנייה. מטרת המיבצע הלילי
היתד, לשים קץ לפעילות ארגון וותיקי
המלחמה הגרמניים שהורשה על־ידי ממשלת
דנמרק להעביר את עצמותיהם של 4000 חללים
גרמניים מבתי־קברות כפריים למספר
בתי־קברות צבאיים מרכזיים.
קכ*רת*נצח. להתנגדות הדנית היו סיבות
רבות. אחת מהן היה קור־הרוח הגרמני
בו התיחסו מעבירי־העצמות הגרמניים ל־מתיז־,ם.
סיפר עיתונאי דני, בדיווחו על
ציידי־השלדים :״בבית־הקברות בהילארוד
ראיתי גרמני אחד מנקה את העצמות במברשת
כביסה פלאסטית ואחר אורז אותן בשקיות
פלאסטיות ממוספרות.״

שגריר לורידאן
ה מי תון גרם לעסק־ביש

העמידו אורחי הוד־מעלתו הנדהמים פנים
כאילו לא קרה מאומה, אבל לבסוף הודלפה
האמת הלא־נעימה: בתי־הכבוד בשגרירות
בלגיה בבון נשארו ללא נייר.
הנושא הפך לחביבם של קוראי עיתוני־הערב
בבריסל ובבון, ורק אחר דיוזח מפורט,
יסודי וממושך על עסק־הביש נמצא השבוע
מוצא המניח את הדעת: אגודת הידידות גר־מניה־בלגיה
תרמה לשגרירות הבלגית המלכותית
כמה מאות גלילי־נייר.

כ דו רהארץ
9גדר הצניעות. בסן פרנציסקו, אר־צות־הברית,
הודיע מנהל בתי־המשפט כי
הורה להתקין קלעי־עץ סביב תאי המושבעים,
על מנת להסתיר מעיני הקהל הסקרן את
רגליהן החשופות של המישבעות הלובשות
מחצאיות.
• $?0השוויון. בפקינג, סין, החליטו
המשמרות האדומים להתיר את המשך
השימוש בכרכרה המורצת על־ידי אום המושך
ביצוליה, בתנאי שהאורח המנוון המבקש
להשתמש בכרכרה הזאת יריץ אותה
בעצמו, שעה שהנהג הקבוע שלה ישב ב־מושב־הנוסעים.

עורו כין שיניו. בפורט תימאס,
ארצות־הברית, רזה רוברס פלגן, אחר דייא־טה
של שנתיים, מ־ 310ק״ג ל־ 109ק״ג,
נאלץ לעבור ניתוח לשם הסרת העור המיותר
שהצטבר על בטנו.
• סימפונייתהכדכים. בניו־יורק
הוחלט לנגן את סמפוניית הצייד של מו־צארט
כש־ 22 כלבי־צייד עוברים על הבמה,
נתברר כי הכלבים נבהלו מכלי־הנגינה, העדיפו
להתפזר בין קהל הצופים.
העולםהזה 1534

עילג פה, עילג ס
מזה תשע שנים, מאז שד,שאח הפרסי
אם לבית־הסוהר המקומי במינכן אמנם היד,
גרש אותה, לא היתר, פוראיה כל בך
עניין של גיאוגרפיה, אבל חוץ מזה הכל
מאושרת. הגיע הקץ לכל נסיונות־הנפל
בסדר.
של הופעה בסרטים. הגיע הקץ לכל הפליי־ומר,
עושה הארוס של הנסיבה בביתבויס
שלא מעוניינים בשום דבר רציני. היא
ר,סוד,ר? שום ידבר מיוחד. הגרמנים פשוט
התאהבה מעל לאוזניה בבנו של רופא גרלא
אוהבים נהגים, אפילו הם מאורסים
מני׳ אחד פטר הא* (חורז עם טף),
עם נסיכית, הנוהגים במכוניותיהם ללא
התארסה אתו ואו־טו־טו עמדה להינשא לו.
רשיונות־נהיגה ועם עודף של אלכוהול בזה
שהיה הבדל קטן ביניהם, של י איזה. קרבם• וכאשר תפשו ..את פטר בדיוק בשש
שנים, לא הפריע לאף אחד. נסיכה
תנאים כאלה העניקו. לו עשרה שבועות
בת 34 לא שווה פחות מגרמני גן .28
מאסר,
רק שפתאום הו״
פטר ערער וערער. אבל זה לא עזר ודיע
לה פטר שהוא
לבסוף הוא היה צריך, כמסופר לעיל,
מחוייב לדחות את
לנסוע לאפריקה. זאת אומרת לבית־הסוהר
הנשואין לבמה שבו המרכזי
במינכן. בכלל הוא
עות.
ימה הוא עושה בבית־הסוהר? מדביק
שכח מזה. אבל עכשקיות
שבית־הסוהר מוכר לכל־בו מקומי.
שיו הוא נזכר. עוד.
אבל שלטונות -בית־הסוהר התחשבו ב מזמן,
עוד לפני שמעמדו
בכל זאת, וכאשר סערת־שלג כיסהכיר
את סוראיה,
תה את רחובות מינכן הם שלחו את פטר,
הוא התחייב לצאת,
עם עוד כמה אסירים, לטאטא את השלג
עם כמה חברים למן
הגנים הציבוריים.
מסע ציד חיות־בר
באפריקה,
זה רק מוכיח שאסור לתקוע בלופים בלי
חשבון. הוא פינטז על אפריקה החמה והגיע אמנם סוראיד,
לגן עירוני מושלג.
קצת התפלאה שטפר
ומה עושה סוראיה בינתיים? שום דבר.
קצת התפלאה׳ שפטר
היא קצת התפלאה שפטר התבייש לספר
טרף למסע אבל ייתלה
את האמת• אבל. היא הבינה שעבירת־כן
והיא יחשבה ש׳תנועה
היא רק י עבירת־תנועה, והיא החליזה
דווקא מעשה ג׳נ־ י•
טה׳ לנצל את הזמן עד שאהובה ישוב סוראיר טלמניות -מצדו של
אליה -לתנועה משלה. כשירד מספיק שלג
ודאי י הוא פטר.
תאר לעצמו שכבר נמאס לה מכל הארצות. בהרים של שווייץ והיא יצאה לשם לבלות
האכטוטיות האלה: מוזמביק. טנגנמקה, איראן׳ .כמה. שבועות לבד בשלג. בדיוק כמו׳
ארוסה.
בינתיים התברר שפטר ׳באמת ג׳נטלמן
מושלם. הוא באמת רצה לחום על רגשותיה
למרות שהוא בעצם לא מבלה׳ בשלג לבד:
של פוראיה. זה שהוא לא נסע לאפריקה כי
יש לו מטאטא.

רחל ולטש כרט;* הסטרי־פ

ניצו?הצליחבעסקים
9ריקאו די * יקוד. ב ה .,האבא של
׳ סו פיה. לדרן, ששכח לשאת? א ה האמא
שלה לאשה, שילם סוף סוף סחיר מלא.
איזה שיושר, מיליון לירות (איטלקיות).
זה 15 אלף שלנו. וסניור שיקולונה שילם
את המיליונים -האלה. נקנס על שניסה למכור
בית־קפה שהיה שייך לו במחיר כפול.
ולמה הוא דרש מחיר כפול? כי הוא
הסביר לקונה השמח שבית־הקפה שייך,
בעצם, לבתו סופיה. וזה, בהחלט, העלה
יאת ״ערך בית־הקפה.
רק שעד ׳׳מהרה התברר שלטיפיח אין
׳בית־קפה בכלל. י יש לה, כידוע, כמה בתים
אחרים לגמרי -.כמו בית־קיץ חלומי מחוץ
לרומא, עם 15 הרדים״ ושתי בריבות־שחיה.

דברים בעלמא

הציל, במייבצ׳ע־יחיד מזהיר, שני מטפסי־הריס
שנתקפו על, ראש צוק״הרים, נתס׳א
באלפים: המסיסה ־׳#לגי נצחי.

0עוד אחת חת׳9פ)טה״ הפעם ז_א 0י היא
וונסה רדגרייט האצילית מא.שה״׳ של
מורגאן. זה קרה ׳לה כסונו. החדש שלה.
שים היא פ שוט מוכ רחה: להצטלם צילומי־עירום,
כי זה התנאי של הצלם־הסחטן ש צילם
אותה, קודם לכן, בעת תכנון מעשה־רצח.
אחרת הוא לא מוכן להחזיר לה את
הסרט המפליל.
אבל זה כבר הרגיז את ג׳ולי בריפגיי,
המסריטר, עתה סרט פאסטורלי מ מותק ושלא
היתר, כל כך לבושה בעצמה בסרט

.נראה ש הטיפוס־אצל גארי הוא ב}־ם.
אפילו.כאשר הוא ב-
• עיסקה כספית עוד פחות מוצלחת
פאריס..:כאשר הירי־.
עשה דיליאם ה ולדי, השחקן בן ה־.48
דה שליו זרקה -או תו ״ כשהזמינו ׳ אותו לשחק בגשר על נהר קוואי
מהבית שלה הוא ניהוא
לא רצה לקבל משכורת. הוא רצה,
סה ל שוב אליה בבסך
הכל, לבטח את עתידו ״.הוא סיכם
שיטה הרגילה שלו.
עם המפיקים כי יקבל עשרה אחוזים מן
בטיפוס. הוא החליט
הרווח, אבל במנות קטנות. רק 50 אלף
לטפס על גג הבית
־ולר לשנה, בגלל מס־הכנסה.
ולהכנס אליו דרך
מי היה יכול לדעת מד, יקרה על הגשר?
מליית־הגג. רק ש הולדן
היה בטוח שיהיה לו לאכול בשקט הופיע רגע
או תו
ובצנעה איזה חמש, שש שנים. אבל בינשומר.
השופט,
לפניו הובא
גארי, התח שב
באוסלו אומרים שקרב היום בו מספר
בנ טיו תיו הטבעיות,
המלכים בעולם יהיה רק ארבעה, ואלה יהיו
והסתפק בנזיפ ה קארבעה
המלכים שבחפיסת־הקלפיס.
לה. הוא אפילו נילנורבגים
יש סיבה מספקת לחשש זה.
סה להשלים בין גא דדגרייב הסיבה יוו ש־ העצר שלהם. הוא רווק מקרי
לנערה. כוי ש היא
לא תצטרך לטפס כל לילה על הגג ! .סים בן , 30 הדוחה את נל ה שידוכים המלכותיים
שמציעים לו.
רק שהנערה לא הסכימה. היא החליטה 1
האראדד מנורבגיה לא היה מעוניין
בחורים פחות ספורלהתעסק,
להבא, עס
ב שעתו באירנד! מיוון (אחותו הצעירה
טיביים.
של המלך קונסטנטין) והסביר, אחרי שייט
ממו שך אתה סביב
חופי יוון ,״אני שונא
אח הים התיכון!״
.הוא גס אינו בנסיכה מעוניין
בנדיקטה הצעיבנימוסים
האירופאיים. אבל לאכרט די*
רה ( )21 מדנמרק,
רקסן, הסנטור הרפובליקאי הזקן, ומנהיג
לחרות שהוא -ביקר-
המיעוט בסנאט, יש גישה אחרת. מאז ואותה
כמה פעמים
מתמיד הוא חסיד הגישה הישירה. ובמסיבקופנה
אגן ויחד הס
בות חברי־הקונגרס החדשים שנערכה ההלכו
לקולנוע והחשבוע
בוושינגטון הוא ניגש ישר.
ידיים, והוא זיקו אפילו לא מ עוניין בהקרבן
שלו היתד, חברת־הקונגרם הטנסיכה
הפולנית טא*
רייה והיפה ביותר, בת מפלגתו מרגרט

דארלינג.
״כשאני ע שיתי את זה,״ היא הודיעה.
״הייתי נבוכה מאד. אני מקווה שלא. אצטרך
לעשות את זה. יותר. זה פ שוט לא נעים,
לקפץ .:בלי בגדים לפני כל מיני גברים
שאת, רובם אין את מכירה אפילו.״
. $האמריקאי גארי האמיגג ידוע
כבים§יק של האלפים. הקליפורני בן ה״33
נבעל ׳התלתלים הארוכים באמת נראה כמו
ביטנילן אבל הוא גס מטפס על ההרים בחסד
׳עליון.
וב^וץ שעבר יצא שמעו בעולם כאשר

מאותם הימים שז׳אקלין קנדי
וושינגטון נשארו שם עוד כמד,
הצרפתיים שלה. למשל, הנשיקה
המצטלצלת בבל. הזדמנות. נשיקה
מעין גיפוף עדין, נוגע ולא־נוגע,
השפתיים בשולי הלחי
של הזולת.
אם פוגשים מישהו
שלא ראו במה
שעות, ובעיקר כאשר
הפוגש הוא
זכר והנפגשת היא
נקבה, אז מטביעים
נשיקונות קלילה על
לחיי הזולת.
זה, הכל טוב ויפה.
לאירופאים או
לאמריקאים שיש להם
כוח או עניין

שלטה במד,גינונים החברתית זאת
היא
של קצות

שיטה אמריקאית

הקלד. דירקסן החליט לתת לה נשיקה,
אבל לפי השיטה האמריקאית. פה־אל־פה.
רק שחברת־הקונגרס הקלר סברה אחרה
וברגע האחרון תפשו לחייה -א ת מקום
שפתיה והתוצאה קישטה למחרת את העמודים
הראשונים של כל העיתונות האמריקאית.

טאגייה

הארלדוסוניה

רדזי*

ו*יל
(הגיסה־של־הא־חות־
של־ז׳אקלין־קנ־

גס אילו הוא היה מעוניין בפולני ה היפה־פיה,
החיה בפאריס, זה לא היה עוזר לו
הרבה. הוא פרוטסטנטי והיא קאתולית.

תיים קרה מה שתמיד עלול לקרות בהוליבוד
והסרט כבר הכניס, עד עכשיו, שלו־ .
שים מיליון דולר. ומזה מגיע להולדן,
כמובן, שלושה מיליון. ובשביל לגמור את :
הכסף הזה הוא צריך לחכות ששים שנה.

• מלך הוא מלך ויש לו גישה מלכותית.
אחרי שבו מי בו ל, בעל הכתר הסיאמי
בן ד,־ ,39 קיבל מהגרמנים 45 מיליון מארק
( 32 מיליון שלנו) לשיפור׳ רשת מסילות־הברזל
שלו, הוא הרהר והרהר מה הוא
יכול לעשות על־מנת לשפר את טיב הנסיעות
שלו על רשת מסילות־הברזל ׳שלו.
המסקנה שלו היתד, מלכותית: הוא נטל
שניים וחצי מיליון מן הקופה הפרטית יפלו
ונסע לאנגליה ושם הזמין שלושר, קרונות־רבבת
מלכותיים. בקרונות האלה התקינו
שני תאי־&ותרות, מטבח חשמלי משובל?
למלך, החושב את עצמו לטבח בחסד עליון.
־מתקן סטיריאופני לאוסף התקליטים המלכותיים
שיל בומיבקל, החושב את עצמו
(ובצדק) ,לאחד מנגנמחג׳אז הטובים.

•י אבל את העם? הכי טוב מכולם
עשתה רהל־ *לטיט• .יקירתנו. עכשיו היא
מסריטה בברלין. ,והסרט־־ שמו המקצוע העתיק
ביותר בעולם ותפקידה העיקרי שם
זה לעשות סטריפטיז אחד ארוך. ובשביל
זה היא מקבלת ( 150,000 מאד, וחמישים
אלף) לירות: לשבוע.

או ונרו או נשיא
האמת שהאראלד מעוניין רק ביור ש ת אחת.
יור שת הבעלו ת על כמה חנויו ת כל־בו באוסלו,
צעירה נחמדה מאד בשם ס * גיה
האראלדסן. ואס כי האראלדסן בנורבגית
ז ה הבן־של־האראלד הרי ברור שה־אראלד
רוצה שסוניה תהיה האשה־של־האר־אלד.
ולזה.
כל הנורבגיס מתנגדים. כי. הס
דמוקרטים אמיתיים. הם ח ש שו מאז ומתמיד
שאם מי שהו מבני המ שפחה המל כו
תי תיתח תן עם בת העם הפ שוט הרי
קרובי המ שפחה החדשים עלולים לח שוב
את עצמם למעין אצולה וזה• בלתי רצוי
לחלוטין. מוטב שהמלכים יתח תנו בינם
לבין. עצמם.
אז מה לעשות? ובעיקר שהאבא של
האראלד, המלך אול אף החמישי הוא
כבר בן 63 ומי יודע מה ילד יום. כיוון
שהנורבגים דווקא מחבבים את האראלד אז
התחילו הרבה נורבגים להרהר בקול רם
שאולי כדאי שהאראלד יע שה את האראל־רסן
להאראלדפרו (בנורבגית: האשה של
האראלד) ושיוותר על המלוכה, ובאין יורש־עצר
יוכ רז, בבוא היום, על רפובליקה
בנורבגיה.
ומי יהיה הנשיא הרא שון של הרפובליקה
הנורבגית? כ מו בן שהאראלד, בן־המלד לשעבר.

מספר 1534

שנ ה 30

ל 4ב ד* 0בצב 7

י״ד שבע תשכ״ז25.1.1967 ,

המהיר

12 0