גליון 1535 מתאריך 1 בפברואר 1967

€בפעם הרא שונה בארץ! £

!ויהוו! הטיהוס* ר0ו38 חה
$4ע מו די םבהדפסה מרהיבה ובצבעים

״נפשי בכתה כאשר ראיתי בשבועון מסד
יים את התמונה של ראש בית״ר והיא
חצוייה וקרועה,״ סיפר ח״ב שמואל תמיר
לשומעיו, שהתכנסו לאסיפת־חירום של הגוש
החופשי של חרות, ברמת־גן.
הוא התכוון לשער הגליון האחרון (העולם
הזה ,) 1534 בו הופיעה תמונתו של זאב
ז׳בוטינסקי קרועה לשני חלקים — סמל לפילוג
חרות.
ידענו, שעה שגיבשנו את רעיון השער הזה
במערכת, כי הוא יזעזע רבים, יפגע ו־ירגיז.
אבל ידענו גם, כי אין כמוהו כדי
לתאר במבט אחד את אשר מתחולל עתה
בתנועת החרות.
תמיר לא היה היחידי שהזכיר את השער

במידה שאני יכול להיזכר, היה חיובי למדי.
ביטוי ליחס זה אפשר לראות, אולי, ב רשימת
המנויים שלנו. עד אוגוסט 1966
היתד, יונה סופר מנוייה על העולם הז ה,
וקיבלה אותו בביתה בחיפה.

גם כאשר החלה פרשת מלחי, היו היחסים
תקינים. היא הסכימה לקבל את כתבנו
לעניינים משפטיים — אותו שמואל שקד
שהיא עתה משמיצה — לשיחה ארוכה ו כנה,
בדירתה בחיפה. הוא רשם את דבריה
על עשרות דפים, ורשימות אלה פורסמו
לאחר מכן כלשונן.
היא גם הסכימה ברצון להצעתו של שקד,
כי תיפגש איתו, ותראה לו את המקומות

מחיר ללא ת ק די ם 60 אג.
בג ליון הפעם :
מ ה תלב שי ב א בי ב? ת צ פי ת
או פנ ה ל עונ ת -ה מ עב ר
ה שגעון החדש: או פנ ת
מ כ סי קו
תפרי שמלה חגיגי ת
במו־ידיך
מסכה על כל פנים, תד ריך
קוסמ טי בלעדי
למס כו ת־ פני ם
הצבע הו א או פי. מחקר
פ סי כי א ט רי מיו ח ד

ה שו קהפר טי — תד ריך
קניו ת מיו ח ד
ה הו רו ס קו פ — ב שבילך

ה בי ת ש לי: די רהל דוג מ א

ז ר קו ר על — ה עו ר: כיצד
ל טפל בבגדי-עור?

המשאל — ב שבילך: האם
צריך לו מ ר לבעל א ת כל

התח בי ב שלך
עצה טו ב ה — תד ריך
מיו חדלב עיו תקט נו ת
גם גברים או ה בי ם
להתב שם

ממטב חו של דן בן־ א מוץ
שלום ש אול מ פ ענ חאת
סו דו ת כף הי ד שלך
גני קו לוגי ם י דו עי ם מ שי בי ם
על השאלה: האם ני תן
לרפא אתהעק רו ת?

ל ה שיג החלמסוףהש בו ע: ב כל ה דו כ ני םלמ כי ר ת
ע תוני ם, ובסופרמרק טי ם.

64 עמוד 60 אגורות

אנג לי ת
קורס אינטנסיבי
של 4ח ד שי ם

למתקדמים שיפור הלשון ע״י שיחות
כתות מיוחדות לבתי״ס יסודיים ותיכוניים
בי״ס
לשפות
1ת״ א,
וחיפה,

נחלת בנימין ,2טלפון 56347
רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265

הזה באותה אסיפה. גם אחד הנואמים האחרים
באותו כינוס, צעיר נלהב, הוציא
מגיסו את הגליון, נופף בו לעיני הנאספים,
והצהיר :״לא מערבת העולם הזה אשמר. בקריעת
התמונה. הנהלת חרות היא האשמה!״
מובן, שבין חברי ההנהלה נמצאו משיבים,
שהטיחו בפני האופוזיציה :״אתם קרע־תם
את התמונה!״
אחרי הופעת העיתון, חלו התפתחויות
מהירות בחרות. החשובה מכולן: הפילוג,
שנראה ודאי, נדחה.
היו לכך סיבות רבות, שעליהן מדווחים
כתבינו השבוע. אבל היתה גם סיבה הנוגעת
לנו ישירות: בראותם את השער הזה,
הבינו שני פלגי חרות עד היכן הרחיקו
לכה. הזעזוע הנפשי הוסיף למניעים הפוליטיים
גם מניע רגשי חזק מאוד — לנסות
למנוע בשניה האחרונה את הפילוג.

היתר, זו דוגמה אופיינית, כיצד הופך
כיסוי עיתונאי של מאורע על־ידי העולם
הזה — למאורע בפני עצמו.
אבל לא היתר זו הדוגמה היחידה שניתנה
בשבוע שעבר. די היה לפתוח עיתון
יומי, ולקרוא בו דו״ח ממשפט מלחי, כדי
לראות דוגמה בולטת הרבה יותר.
אני מתכוון לעשרות עמודי הפרטיכל של
המ שפט, בהם שימ ש העולם הזה נו שא בל
עדי
בחקירתה של יונה סופר.
ההיכרות בין השבועון המסויים לבין
עורכת־הדין אינה חדשה. היא ביקרה יותר
מפעם אחת במשרדי המערבת הישנים, עוד
לפני שנים רבות, כאשר ניהלה את מאבקיה
נגד אנשים ומוסדות — החל באביה וכעורך-
הדין שלמר, תוסיה־כהן, וכלה בנציבות
שירות המדינה. יחסה אז להעולם הזה,

שבהם, לדבריה, מסרה למלחי את השוחד.
מן התמונה, ומסידרה שלמד. של תמונות
הנמצאות במערכת, אפשר לראות בבירור בי
היא מעניקה ראיון לשקד: היא מדברת והוא
רושם.
ז^ו ^ ז^ר
אחרי פרק זה הצטננו היחסים בין ה גברת
סופר לבין העולם הזה, אם כי הסי בה
נהירה רק לה.
מצידנו ראינו — ואנו רואים גם כיום —
ביונה סופר דמות מרכזית בפרשה המעסיקה
את הציבור. אנו נוהגים כלפיה כפי ש נהגנו
כלפי דמויות אחרות במצבים דומים.
מכל הכתבים שראיינו אותה, או ניסו ל ראיין
אותה, היא עויינת דווקא את שמואל
שקד. בד,עירה בשבועה במשפט, הרשתה
לעצמה לכנותו בכל מיני תוארים. איני בא
באן לתבוע את עלבונו. מה עוד, שדברי
עדה בבית־המשפט מחוסנים מפני תביעה.
אבל משפט אחד בעדותה נראה לי חמור
במיוחד. היא נשבעה, כי שקד ניסה להש פיע
על עדי התביעה.
אין אנו יכולים לנקוט בשום צעד נגד
הגברת סופר על הצהרה זו. אבל אנו יכו לים
לדרוש מהתביעה הכללית להסיק את
המסקנה מהאשמה המורה זו. מילים אלה
הן פניה לפרקליטות, שתחקור את ההאשמה
המסויימת הזו. ואם תמצא אותה נכונה —
שתעמיד לדין את שמואל שקד. אם אין היא
נכונד — ,תאמר זאת גלויות.

תזכיר
@ ? 5ק 5ותיל די תימןהנאד רי ם. בעקבות פירסום גילויי העולם הזה ()1532
על מכירת ילדים תימניים בארצות־הברית, הוז מן ראש ה מע רכ ת, שלום כהן, לישיבה

סרטים חדשים 8מ״מ

מחזיק מפתחות -חינם
״?!ולוו־ י ת״
אבן גבירול ,66 סל ,231666 .ת״א

המנוי- קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

עם חברי הוועדה הממלכתית, עליה הוטל לחקור את הפרשה. ועדה זו מורכבת | 1
מנציגי המשטרה, התביעה
אחרי פירסום אות ה כתבה.

הכללית והוועד הציבורי.

ההזמנה

התקבלה

כ שבועיים

• חינוךבמכלים. שבוע לאחר פירסוס הכתבה בהעולם הזה 1534 על
כבילת חניך ב מוסד הרמלאי לילדים מפגרים מקים, פירסמה ועדת־חקירה מטעם
משרד״הסעד את מסקנותיה, אישרה את מי מצאי הכתבה, טענה כי החניך הכבול נכבל
על־ידי חניך אחר ,״ו תי ק המוסד״ ,אך רק למשך יום אחד. דו״ ח הוועדה מודה גם,
כי הכבול כוסה, לכן לא הבחינה המדריכה ב של שלאות. עתה יועבר הדו׳׳ח לשר־הסעד,
בדי שיחליט אם יש מקום להסיק מסק נו ת לגבי סדרי הפיקוח ורמת המדרי
כים
במקים.

ה עול ם הז ה 1535

מכתבים
צורה דרך לחוקה
עקבתי בעניין רב אחרי הצעת חוק־יסוד
מגילת העצמאות, שהציע ח״כ אורי אבנרי
בכנסת, עוד מאז שקראתי אודותיה לראשונה

קיולי ם

בהעולם הזה 1504

הנסיון להגניב דרך חלונה של הכנסת
כמוסד מחוקק, את מה שנבצר להכניס
בפומבי, דרך דלתה, כמוסד מכונן, היה
מרתק ומאלף. יש להצטער שהצעת אבנרי
להעביר את הצעת החוק לוועדת חוק חוקה
ומשפט נדחתה ולא הועברה לליבון משפטי.
בהקשר זה עלי לציין, כי הצעת החוק
הנ״ל, כפי שפורסמה בהעולס הזה, ועוד
לפני פירסומה בדברי הכנסת, שימשה לי
כאסמכתא משפטית נוספת בעבודה שכתבתי
על ״החוקה האמריקאית כמורה דרך לחוקה
הישראלית״.

אביגדור
למזרח הרחוק
ת כני ת ה סי ו רי ם כו ללת
יום בפרס
3י מי ם בפיליפינים
ח י מי ם ביפן
4י מי ם בהונגקונג
2י מי םבקמ בו די ה
4י מי םבת אי לנ ד
2י מי ם בנפאל
3י מי ם בהודו

סלט סטודנט, פתח־תקווה

מכתב וז\£/־בוע
הסירות גמורה
הקוראים לבטח ישמחו להשוות את
דברי ח״ב אורי אבנרי עם דברי המשורר
נתן אלתרמן, כפי שהם מופיעים
בספרו ״הטור השביעי״ ,בעמוד , 136
שנכתבו בשנותיה הראשונות של המדינה,
תחת הכותרת ״גריעון של ממש״:
בבתי נבחרים של אומות העולם,
בישיבות התקציב מתמלא האולם.
אם אצלנו לא כן —
רבונית היא הכנסת!
מסורתה בידיה לחסד!
חבריה אינם אסורים בנחושתיים,
ופעמים יחסרו שליש אחד או שנים.
אך בכל זאת :
אם יש בה מאה ועשרים
שליחי עם, נבחרים כשורה,
ומאה ושבעה מתוכם חסרים —
זוהי כבר חסירות גמורה.

מאיר גרוס,
קבוצתיים בני 2ג יום

הסיור ה ק בו צ תי הראשון
יוצא ב״ 6ו לאפריל 1967
בדבר פ ר סי ם נו ס פי ם פנ האל
סו כן ה נ סי עות שלך, א ו

תל-אביב

1יי !31י
הבוז למחללי שמו של זאב ז׳בוטינסקי.
בושו לכם, על תמונתו הקרועה בשער

העולם הזה 1534
דן אלצליה, ירו שלים
העולם הזה לא חילל תמונ ת ז׳בו טינ ס קי,
רק תיאר את האמת העובדתית, אות ה יצרו
תלמידיו מ שני פלגי תנוע ת החרות. העולם
ג ליונו ח
הזה על ראש ׳ בי ת״ ר: ראה
1400ו־ , 1401 עת הובאו עצ מו תיו לישראל,

ר ח׳ בן־י הו ד ה ,32 טל ,52233 .ת ״ א
ר ח׳ יפו , 25 טל , 23341 .י רו שלי ם

הדרן־־ להכרה הלכנה
ברצוני להתייחם למכתבו של הקורא
דויד בר־אור (העולם הזה ,) 153 בקשר לילדי
תימן החטופים.
מפליא, מחריד ומזעזע לקרוא דיעה כגון
זו על פרשה כה
כאובה. ולא בגלל
מוצאם של הילדים
החטופים.
המזעזע הוא הצידוק
שמצא בר־אור
למעשה המחפיר, וכן
הרקע והאווירה
שהביאוהו למחשבה,
כי כניסה לחברה
אשכנזית עדיפה על
בית הורים, ולהורים
אף רצוי לוותר על צדוק ילדם, ובלבד שייכנס
לחברה ״לבנה״.
איך אפשר בכלל למצוא הצדקה לחטיפה
והעלמה של ילדים, ולקריעת ילדים רכים
מעל הוריהם?
מעניין מה היה אומר הקורא בר־אור,
האינטליגנטי והדואג למיזוג־גלויות, אילו
נחטף ממנו ילדו שלו באמתלות כאלה?
א די

צדיק, די מונ ה
החטיפה תיאור חטיפת ילדי תימן
) 1532 אימת את חששותינו בקשר לבתנו
שלנו.
והרי סיפור המעשה: הגענו ארצה מעיראק
ב־ , 1951 ישר לשער עליה, כשאתנו בתנו
היחידה, סמוח דלאל, בת שבעה חודשים.
לאחר עשרה ימים נלקחה הילדה לבית־תינוקות,
עקב שילשול קל.
למחרת עוד הניקה אותה אמה, אך יום
(העולם

הזה

1כ? הורש כפתח 1 0
קורס שי חודש ! !

?,יא וזי1וך ף

הספר היקר ביותר שיצא לאור
בעולם אי־פעם (אם לא להביא
בחשבון מחירים ששולמו עבור
ספרים עתיקים ונדירים) הוא
״השואה״ ,אוסף ליתוגראפיות
מקוריות של הצייר סאלבאדור
דאלי, בכריכה משובצת יהלומים,
שיצא לאור במרץ 1961
בהוצאת ג׳וסף פורה בפאריס,
במחיר של מיליון פראנק לכל
עותק•
גרבי ״מרסי״ אינם הגרביים
היקרים ביותר בישראל. אבו משתדלים
שלא יהיו כאלה — על
ידי חסכונות בייצור, בפרסום
ובשיווק. רק בגרביים עצמם אין
שום פשרות — אלה הם גרבי-
איכות ממדרגה ראשונה, זהות
בהחלט לגרביים שאנו מוכרים
(ברבבות) לנשי פאריס,
לרשותך עכשיו בארנקון ״מרסי״
גם גרבי רשת ״מיקרומש״
מעולים — ששד, ב־ 7ל״י ובתוספת
שי קטן: מחזיק מפתחות
אחד מתוך סידרה של שמונה
כוכבי־זמר. גרבי קריסטל ״מרסי״
,ששה בארנקון אחד, עודם
נמכרים ב־ 6לירות בלבד.

( x 2בשבוע שעתיים

י-קצדנודו
\ עברי ת
בהנהלת

ו/או אנגלית

חיים כד־קצא
מובטחת ! ההרשמה :

ההצלחה
ת״ א: רח׳ גורדון ,5טל 236209 .

(בימים ב׳ ו־ד:
מ־ 10 עד 12 ומ־ 4עד )7
חיפה: בי״ס ״במעלה״ ,ש. לוין 30

קורס חדש בת״א
נפתה כ־1.2.67

הספרי•
הצרפ תי
ה מ עול ה
ה שו מר עד
תסרוק תך
יום ח מי ם

(המשך בעמוד )4

ה עול ם הז ה 1535

(המשך מעמוד )3

לאחר מכן, כשבאה שוב לד,ניקה, נמסר לה
כי הילדה נלקחה לבית־חולים ממשלתי בחיפה.
בבית־החולים נמסר לנו כי הילדה
נפטרה.
תמימותנו כעולים חדשים נוצלה עד תום,
וכשביקשנו לראות את ילדתנו, נאמר לנו
כי הדתיים מיהרו לקחת את גופתה לקבורה.
האם לא האמינה לסיפור, ולכן, כשחזרנו
לשער עליה לא שכחה את העניין שניקר כל
הזמן במוחה, וחזרה שוב לבית־התינוקות.
ומה היא ראתה שם? את הילדה, כמובן.
חיה ובריאה.
היא ביקשה אותה, אך נענתה כי זו אינה
בתה.
יש לנו כיום בת בגיל ,15 אך לא
נשכחה מאתנו תעלומת ילדתנו הראשונה.

יצחק יוסף (ם מוה),
מה הקשר ץ

חיפה

בכתבה שלכם ״מה קרה בצפון?״
הזה ,) 1532 סיפרתם על הריב סביב
עיבוד השטחים באיזורים המפורזים.
אולי תסבירו לי מה הקשר בין
קרקעות לבין הרצח במושב דישון
קוש בתל־קציר?
או ששאלה כזו, ומכתב כזה, אין אתם
מפרסמים כלל?
(העולם
שאלת עכשיו עיבוד והמי־

מנשה שהרבני, פתח־תקווה
נא עיין במאמר ״עד אין גבול״ (העולם
הזה )1534 ובזו״ח לבוחר בגליון זה.

מאמר אהד
אני מוכן לסלוח לכם אלף כתבות על
בחורות ערומות, תמורת מאמר אחד כמו
״עד אין סוף״ — היכול למנוע מלחמה
ולהציל חיי אדם, משני עברי הגבול.
זהו קול ההגיון הצלול שלמדנו להכירו
ולאהבו במשך שנות קיום העולם הזה, ו אין
שני לו במדינה כולה.
אברהם זיזנל, רמת־גן

מיקרי בההלט

לכל קונה פילם למצלמה
מחזיק מפתחות -חינם

מע\קפ> ״נס״
נג ד סינו ור
בדבר פרטים נא לפנות -

״ קולורית״

טלפון 441428

אבן גבירול ,66 טל ,231666 .ת״א

ע ם טר* 8ופונ*

טיופור[1וודו1מנן נות

ה״שגעוף החדש של
ארצות הברית ומערב
אירופה הגיע ארצה.
טייפרקורדר למכונית המופעל אוטומטית ונגינתו
היא לפי העקרון של (6ן 3ד ) 11638-מ £הסרטים
המוקלטים נתונים במחסנית (קרטרידג׳).
לבחירתך מבחר של ( 40.000 ארבעים אלף) סרטים
מוקלטים (מוסיקה קלה, קלאסית והלהיטים החדישים
ביותר).
מחיר המכשיר כולל מערכת רמקולים והרכבה
— 875.ל״י (מתאים לכל סוגי המכוניות) —

מתלם אלקטחניקה נעה
פרסום ״פלד״

רה, המסגר 5 8ת-א. ט ל3 0 5 9 4 ,

במדור ״אנשים״ (העולם הזה ) 1533 הופיע
הקטע וי כו חי ם נוקבים (התנהלו) השבוע
על זהותו של גבור כתבתה האחרונה
של סילבי קשת, ,חושב
בשמאל וחי בימיך.
רבים חשבו כי
סילבי התכוזנה לא מרגן
ולקיבוצניק לשעבר
יעקוב אגמון,
בעלה של גילה אל־מגור.
כשנשאלה הכותבת
עצמה למי
התכוונה בתיאוריה
החריפים, ענתה, :כל
אי־דמיון למציאות
הוא מיקרי בהחלט׳.״
נכון הוא שאמרתי
זאת, אולם רצוני ל הביא
לידיעתכם ולידיעת הקוראים, שמעולם
לא אמרתי, ולו גם ברמז, לעורך
המדור, שהכוונה היתר, למר אגמון. כוזנתי
היתר, שיש טיפוסים כאלה.
היתה זו, איפוא, יוזמה פרטית נילהבת
מדי של עורך המדור.
תגובתי מאחרת רק בגלל מחלתי.

סידכי קשת, תז־אביב
פס על הלוחית
עליכם לפתוח בפעולה ציבורית למען ביטול
אות הקלון, בצורת מיסגרת לבנה סביב
לוחית המספרים על גבי מכוניות פרטיות.
לוחית לבנה מעידה על בעל המכונית, ששוחרר
מחלק מן המיסים המוטלים עליה.
הבודדים הזכאים ליהנות מאי־תשלום כזה
הם נכים, עולים חדשים ותושבים חוזרים.
אז מה ההצדקה שאנשים כאלה יוכרו מרחוק?
מדוע להבליט את נכותו של אדם
על־ידי סימן כה ברור?
יש לבטל את הלוחית הלבנה, ולהסתפק
ברישום מתאים ברשיונות.
יורם פלמור, ירושלים

איה נערת החודש?
לא רק למנויי העולם הזה קורים כל מיני
נסים בדואר. גם למנויי פירסומים אחרים
קורה לפעמים אותו הדבר.
אני, למשל, מנוי על הירחון האמריקאי
הנודע פליי־בוי, ולא פעם מגיעה אלי החוברת
כשעטיפתה קרועה. אנשי דואר ישראל
מטפלים בירחון לפני שהם מואילים למסור
אותו לידי.
בגליון חודש דצמבר 1966 אף חסרו הדפים
המרכזיים — אותם דפים עליהם מצולמת
נערת החודש של פליי־בוי.
אינני יודע מה אפשר לעשות. ברור שאי״
ה עול ם הז ה 1535

אפשר
דואר, אין לאנשי

לשים שוטר ליד כל עובד ועובד בכי
אז נזדקק לאלפי שוטרים.
ספק ששורש הרע הוא בחינוך. חסר
הדואר קצת יחם של כבוד לעבודה.

רפאל מאדר,

תל־אביב

מהיכן תיפתח הרעה?
זו לא חוכמה להכתיר את הכתבה על
תקריות הדמים בגבול הישראלי—סורי במשפט
תנ״כי ״מצפון תיפתח הרעה״ (העולם
הזה .)1533 זה לגמרי סובייקטיבי.
לגבי הדמשקאי, למשל, או לגבי״ החלבה
האמת היא אחרת: מדרום תיפתח הרעה.
אמנון שטיין, תל־אביב
וה אסט ר ת אוטי ם יאמרו: מלמטה תיפתח
הרעה.

לפני ואחרי
בכתבה על המהנדס והממציא זרחין
לם הזה ,) 1534 הופיעה תמונה של מודל
מיגדל מתקפל, שבראשו חשב זרחין להתקין
מנוע רוח. לדבריכם, אפשר לקפל את המיג־דל
אם האוייב יפתח עליו באש, בגבול.
כתבתם שהמיתקן מתקפל, ולא הראיתם

(העו
1וב!/וווה
01111
ביותו
תאו ותטיתוותיתון
1500

קונטסה עולה

ל חות

* ע ד להודעה חדשה
מפעל א. אילין תעשיות בע״מ, מודיע על הורדת המחירים המהפכנית
ביותר בישראל, שנתאפשרה בעזרת חברת ״הינו״

המיגדל המורם

מחיר ״קונטסה־1300״ בת 4מהלכים דגם 1967 הופחת ב־ 1,500ל״י והועמד עתה
על 9,855ל״י (כולל מיסים)
מחיר ״קונטסה־1300״ בת 3מהלכים דגם 1967 הופחת ב־ 1,440ל״י והועמד עתה
על 9,555ל״י (כולל מיסיס)

רכישת ״קונטסה 1300-״ היא עתה יותר מתמיד הקנייה הכדאית ביותר
בישראל.
תל־אביב :
קפריש בע״מ, בית הדר, דרך פ״ת .19
ירושלים:
קפריש בע״מ, רח׳ שלומציון המלכה .18
חיפה:
קפריש בע״מ, אלנבי 3ואצל הסוכנים בארץ

תעשיות 1נ 1/נ7

קונה קונה קומם־קונטסה

המיגדל המקופל
לנו כיצד זה קורה. אולי תיתנו תמונה
מתאימה, שבוודאי תשכנע יותר מכל הסבר.

משה רחמני,

חיפה

תמונת מודל המיגדל לפני הקיפול (למעלה)
ואחרי הקיפול (למטה) ,בידיו של הממציא
— ראה תמונות.

לא כל מיספר
בעניין רב קראתי כי ״כל מיספר זוכה״
(העולם הזה ,) 1533 ולא עשיתי זאת מתוך
עניין שיש לי בסוג זה של דיזזח, אלא
משום שהזכרתם זוג חיפאי צעיר — עליזה
ומוריס כהן.
על מורים כתבתם כי הוא מכונאי שהחליט
להחליף מקצוע, אך האמת היא
שהוא עובד בקביעות בדואר, כטכנאי טלפונים.

עליזה כתבתם שהיא אם לילד, וכי
גם היא החליטה להחליף מקצוע. ובכן, האם
אם לילד זה מקצוע? מלבד זאת עלי לציין
כי לזוג הצעיר אין בכלל ילדים.

אכירם שובל,

חיפ ה

האינפורמציה נלקחה מן האלבום ששימש
נושא לכתבה.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עול ם הז ה 1535

העוו!ם
קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות שנת
( 1966 וכן כל שנה אחרת),
יבולים לעשות זאת החל מהשבוע
הבא, כאחת משתי
הדרכים :
• להביאם למשרד המערבת,
רחוב קרליכף ,12 תל
אביב, כימים ד, ו־ה׳ כש•
בוע כין השעות עשר בבוקר
ושלוש אחר־הצהרים.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל-אכיב.
את מחיר הבריכה 10 -
ל״י לכל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

61X80110

6חו 6ז10ו1׳ו26ץ01
הקרםהמ עול ה לידיים
והאידיאלי

לעור.

מבוקש ביותר ב אירופ ה
להשיג

מעתה

בפרפומריות

ובבתי־המרקחת

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

^ וויכוח הגדול על המצב הבטחוני, שדרשנו את קיומו מזה למעלה מחודש, התקיים
| ) סוף־סוף. דוברי גח״ל ורפ״י חצבו אש ולהבות, תבעו פעולה צבאית מיידית. מפ״ם קראה
למתינות. אך בתפיסות־היסוד לא היה הבדל רב בין קואליציה ואופוזיציה.
בראשית הוויכוח נכחו רוב חברי־הכנסת. אבל אחרי שעה־שעתיים היה המאמץ רב מדי.
בזה אחר זה קמו ועברו למיזנון.
בשעה ,7.20 שעה קלה לפני שהגיע תורי, נכחו באולם, מלבד היו״ ר (נבון) ,הנואם
באותו רגע (יעקוב כץ) ,ראש־הממשלה ואני, רק 10 חברי־כנסת:

רשימתהנוכחים 1המערך — 4מתוך ( 49 גולדה מאיר, ברקת, ברעם,
ביבי); גח״ל — 1מתוך ( 26 ידיד); מפד״ל — 1מתוך ( 11 אונא); רפ״י —
1מתוך ( 10 גז); מפ״ם 0 -מתוך ; 8ל״ע — 0מתוך , 5אגו״י -ת ז מתוך 4
(פרוש); רק״ח — 1מתוך ( 3טובי); מק״י — 0מתוך . 1

כמה ח״כים חזרו כשקמתי לנאום. מצאתי לנכון לומר כמה מילים על תופעה זו של
דורשי־מלחמה ותובעי־פעולות העוברים למיזנון בגמר נאומיהם הנלהבים:
אורי אבנרי: כבוד היו שב־ראש, עשרים חברי כנסת נכב די ם
היו״ר יצחק נכון 1ח שבתי שכבר חדלת לספור, חבר־הכנסת אבנרי.
אורי אכנרי: בהחלט לא חדלתי, כבוד היושב־ראש.
ברגע זה רובצים חיילינו בחו שך, בקור ובסערה, בע שרות מארבים לאורך הגבול הצפוני.
הם אינם יכולים להסתלק ממי שמרתם. הם אינם יכולים לעבור למיזנון.
אפשר לדרוש מחברי בית־ה מחוקקי ם של עם ישראל, בדיון כזה, על נושא החורץ גורלם
של החיילים האלה, להישאר על מי שמרתס כמוהם, עם כל הכבוד.

זה עורר תגובה נרגזת של גולדה מאיר, תחילה בתנועות־ידיים, ואחר־כך באופן קולני:
נגד

אוריאבנרי ממ שלת א שכול הבטיחה שלא תצא למלחמה
המישטר הסורי בתור שכזה, ב שירות אינטרסים זרים. אני מקווה שהבטחה זו
היא כנה, ושהיא תעמוד ב מי ב חן המציאות( .כאן עשתה גולדה תנועת־יד נרגזת
וקראה קריאה שלא הבנתיה) .אני אומר זאת בכל הכנות.
גולדהמאיר: איך אפשר להגיד את זה בכנסת?
אכנרי: אני אומר זאת בכנו ת, חברת־הכנסת מאיר. אני מא מין
או רי
^ שהממ של ה כנה, ואני מקווה שהדבר יעמוד ב מיב חן המציאות.

לגבי הנושא השני הצענו הצעה מהפכנית, שיבלה לתת כיוון חדש לכל המשא־והמתן עם
הסורים: הסדר הגיוני, שיאפשר לעובדי־האדמה הערביים לעבד את השטחים שלהם בצד
הישראלי של הגבול, מבלי שנוותר על ריבונות המדינה.
ההצעה, שנולדה אצלנו אחרי מחשבה רבה, היתה עיקר נאומנו. תוכנה: לפתוח בגבול
תחנות־מעבר, שבה יוכלו האיכרים הערביים לעבור בבוקר ובערב, עם תעודות־מעבר
רשמיות. כלומר: הכרה בריבונות ישראל על האיזורים המפורזים, וסיפוק ישראליות דרישות האו״ם לגבי זכות הערבים לעבד את אדמותיהם, שהובטחה להם בהסכם שביתת־הנשק.
גם פה לא יכלה גולדה מאיר להתאפק, ולידדתה את דברי בתנועות ובקריאות.
אוריאבגרי א ם לא יקבל הצד השני את ההצעה — לא הפסדנו
כלום, אך הוכחנו לעצמנו ולעולם את רצוננו הטוב
גולדהמאיר: ומה אחרי זה? הוכחנו — ומה אחרי זה7
אוריאכנרי: אס יקבל הצד השני הצעה סבירה--
גולדהמאיר: ואס לא יקבל?
אוריאבנרי: לא יקבל — הוכ חנו שבעניין זה אנחנו בסדר. נבוא לישיבה
של מחר (י שיבת ועדת שביתת־הנ שק בגבול הסורי) כ שהצעה סבירה בידינו,

ונגן על רי בונו תנו.

איך אפשר ררבר ככה?
** כאן והלאה פשוט קראתי באוזני הכנסת את המאמר ״עד אין גבול״ ,שהופיע במדור
הנדון בגליון האחרון, שיצא למחרת היום. באותו מאמר חילקנו את הבעייה הסורית
לשלושה חלקים נפרדים לגמרי: מהות המישטר בסוריה, אדמות־המריבה ליד הגבול,
ופעולות־הטרור הפלסטיניים.
לגבי הנושא הראשון הבעתי את התקחיה שממשלת ישראל לא תוציא את הערמונים מן
האש בשביל חברות־הנפט ואינטרסים זרים אחרים, המעוניינים להפיל את המישטר בדמשק.

גולדה לא יכלה להבין בשום פנים מדוע דרושה יוזמה מדינית כזאת.
אגב, היינו היחידים בכל הוויכוח הארוך כולו שהתייחסו באופן מעשי לנושא האקטואלי
שעמד לדיון: המאבק על האדמות לאורך הגבול הסורי. שום נואם אחר לא טרח לנתח את
הבעייה הזאת, קל וחומר להציע הצעה מעשית כלשהי לנקיטת עמדה. נשמעו רק הסיסמות
השדופות, החסרות הבנה לעניין, הידועות מן העתונות.
לגבי הבעייה השלישית הצענו, כפתרון לאלתר, לבצר את הגבול הצפוני — כלומר, להגשים
את הצעתנו להקמת ״קו מגן דויד״ .על כך ענה לאחר מכן לוי אשכול.

״חוזי ן זוצפה, אדחיי״
השבוע הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:

• אחוזים לזרחין האם נכון כי בין שאר ה ת חיי בויו תי ה קיבלה על עצמה
הממ שלה לשלם לאלכסנדר ז ר חין ־ 7.57 מכל הה שקעו ת שיו שקעו אי־פעם בארץ
להתפלת מי־ים בכל צורה שהיא? לפי התחייבו ת זו, כמה מגיע לזר חין עד היום?
9סתימתפההמזכירה ! האם נכון כי הממ שלה אסרה על. מזכירת
הממ שלה לענות על שאלות עתונאיס בק שר לי שיבות הממ שלה?
• התפטרותהמנכ ״ ל: מה היו חילוקי־הדיעו ת בין שר־החינוך ומנכ״ל
מ שרדו, הד״ר רינות, שהביאו להתפטרות המנהל.
• תחתית בתל־אכיב: האם הוחלט סופית לבנות תח תי ת בתל־אביב?
מתי יוחל בבניית? מה תהיינה ההוצאות, ומי ישא בהן?
• ניספח ללונדון: לשם מה נת מנה, לרא שונה, ניספח לענייני תרבות
ב שגרירות ישראל בלונדון? מי עסק בכך ב־ 18 השנים האחרונות, כשלא היה
ניספח כזה?
האס פועלת המי שטרה נגד הגורמים המ שחיתים ב אופן
• השחתת בסן?
פלילי שטרות־כסף על־ידי הטבעת כ תו בו ת נגד ניתוחי־גוויו ת, כפי שגילה העולם

הזד?)1533( ,

* משלחת ככריסל: כמה אנ שים מנתה המ שלחת לניהול ה שיחות עם
מוסדות השוק ה מ שותף בבריסל? מה היו ה שיקולים לצירוף כל אחד מחברי המשלחת?
• נשק לירדן: האס נכונה הטענה הירדנית כי ממשלת ישראל הרשתה
ל״רכבת האווירית״ ,המובילה נשק לירדן, לעבור מעל לשטח ישראל?

בין השאר נענו השבוע השאילתות הבאות שלנו:

• השאלה: האם נכון כי שר־התחבורה הסתיר מע מי תו, שר־התיירות, את
כוונתו להיפגש בא תונ ה עם שר־התחבורה הדני, לשם דיון בטיסות־ה שכר?

תשובת שר־התחבורה: הודעתי על כוונתי לשר־החוץ.
שאלה

נוספת: השאלה היתה לגבי שר־התיירות. האס הודעת לו?

תשובתהשר: איני חייב להודיע על כך ל שר־התיירות.
• השאלה: האם נכונה טענתו של פרופסור י שעיהו ליבוביץ כי
התערב לשם פסילת קטע מן הערך ״ אייכ מן״ באינציקלופדיה העברית?
תשובת שר־החוץ: הדבר אינו נכון.
9השאלה: ב ת שובה לשאילתה קוד מת אמר שר־העבודה כי הוא
בהתאם לחוק, בנו ת ד תיו ת שאינן מ שרתות בצה״ל ל שרות אזרחי. אך
ממ שלתי לא ביקש מ מנו) בנו ת כאלה. מדוע לא ביקש משרד־הסעד כי
יגייס את הבנות לעבודות־סעד?

גולדהמאיר: אני מודה ומתוודה: אין כל ח שק ואין כל הגיון להתווכח עם הנואם
האחרון, בא שר זהו עולם שונה, ומדברים ב שפות שונו ת, ולא יכול להיות כל בסיס מ שותף
לוויכוח, שלא לדבר על הבנה.
אבל אני רוצה להגיד רק במ שפט אחד, איך מצטייר בעיני הפ תרון שהוצג עכ שיו על־ידי
חבר־הכנסת אבנרי.
לבקש מהממ שלה שהיא בא מת לא תיכנס למלחמה נגד סוריה ב שליחו ת כו חו ת זרים. פירוש
הדבר, הצטרפות לדברי ההבל והרי שעות שה מעצ מות, או המעצמה הגדולה האומרת זאת, לא
מאמינה בז ה אפילו ל שניה אחת.
על דברים אלה חוז ר חבר כנסת במדינת ישראל. אינני יודעת על מה ל תמו ה יותר, על
הספק־ספק אם הוא באמ ת מא מין במ ה שהוא אומר, או על עצם התופע ה הזאת שאפשר
לקום כאן ולר מוז כי ממ שלת ישראל ח שוד ה שתצא למלחמה ב ש לי חו תו של כוח זר.
או רי

אבגרי: גברתי, את שמה בפי דברים שבפירוש לא אמרתי.

גולדהמאיר: א שמח מאד אם חבר־הכנסת אבנרי יקום ויגיד כאן שבכלל לא עולה
על דעתו שיהיה דבר כזה, כי הוא מגנה כל מי שאומר בחוץ כי דבר כזה אפשרי.
דודהכהן: קיום המדינה הוא לצנינים בעיניו.
או רי

אבנרי: זו הי חוצפה, אדוני.

גולדהמאיר: הדברים האלה אפילו לא מקוריים. יש פה בבית אחדים ש שמעו זאת
מבאי־כוח מעצמה גדולה יותר בעולם.

תשובות השבוע

* * ידכגמרנאומי קמה גולדה מאיר, ופתחה בהתקפת־מחץ על דברי, כדי להוכיח
שאין טעם להתווכח עמנו.

משרד־החוץ

מו כן לגייס,
שום משרד
שר־העבודה

תשובת שר־הסעד: אין לנו מחסור בכוחות־עזר. יש מחסור
בתקציב, ונם ככוחות מאומנים. כראשית תשב״ז הפעיל המשרד
עשר כנות, בוגרות תיכון, שפוטרו משרות בצה״ל, שהתנדבו
לעבוד בלשבות־סעד בעיירות־פיתוח. הן קיבלו קורם קצר. כתום
השנה יסוכם נסיון זה. כל עוד לא הוברר לנו שניתן לנצל עבודת
כנות אלה למשימות כשרותי״סעד, לא היה מקום לפניה מטעמנו
למישרד־העכודה לגיוס כנות.

ובכלל, אין או מרת מדינת־ישראל, בבט חון כזה, שסוריה אחראית למוקשים? אומר
חבר־הכנסת אבנרי: אמנם, תיאורטית סוריה אומרת ש הי א -בעד זה, אולם לגבי המוק שים,
יש חברות־נפט ויש מעצ מות המערב.
אוריאבנרי: לא אמרתי שום דבר דומה לזה. אני
מוחה נגד זה בתוקף.
גולדהמאיר: איך אפשר בכלל להיו ת בטוחים? ונש־
.אלתי: מה היא בכלל הטכניקה של גילוי עקבות?
פליטים. בכלל, כל העסק בא בגלל פליטים. פירוש הדבר,
אנחנו רוצים ל חיו ת; אנחנו רוצים ליצור לעצמנו אשליה
שיתנו לנו לחיות.
ומה שהערבים רוצים, בבק שה — מפני שחבר־הכנסת אב־נרי
לא גמר את נ או מו — 1לך ונגיד שאנו מסכימים לכניסות
מבוקר עד לילה ולעיבוד קרקעות על־ידי ערבים מסוריה.
אם הם יקבלו —ז זה נפלא; אם לא יקבלו זאת —
שימו לב מה שיקרה — העולם ידע שאנו אנשים הגונים.
נקודה. ואס לא יקבלו וי מ שיכו בהט מנת מוקשים?
אולם כפי שאמרתי, אין לי ח שק ולא הגיון להתווכח אתו.

״וזוז אח נושיו! ?״
יתהזאת מלאכת־מחשבת של סילוף דברים. גולדה
גולדה
( ) פשוט שמר, בפי דברים שלא אמרתי, והתווכה עימם —
תוך הצהרה חוזרת שאינה רוצה להתח־כח עימי. אך עם
ההצעות הממשיות לא התוזכחה כלל — כי אין עליהן תשובה הגיונית. גולדה לא יכלה
להגיד בפה מלא את דעתה האמיתית: שאינה רוצה לקיים את הסכם שביתת־הנשק לגבי
זכות הערבים לעבד את אדמתם בצד הישראלי של הגבול, ושהיא מעדיפה על כך מלחמה.

הכנסת הורידה בה אהד מסדו יומה הצעתנו למנוע העורות שד ח״כים
למחרת הגילוי בדבר יציאתו של ח״ כ סמילנסקי (רפ״י) לה שתלמות של שנה
שלמה באמריקה, הג שנו הצעת־חוק נ די למנוע תופעו ת כאלה בעתיד.
היתה דאת הצעת־חוק קצרה ביו תר, שבאה לתקן את חוק יסוד: הכנסת. הצענו
להוסיף לאותו חו ק את הפיסקה הב אה:

״חפר־כנסת שנעדר מישיבות מליאת הכנסת חודש רצו,?,
או שנעדר מחמש־עשרה ישיבות של מליאת הכנסת במשך
בנס אחד של הכנסת, רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו
בכנסת, והתפטרותו נכנסת לתוקפה, מלבד אם נעדר ככלל
מחלה או כגלל שרות בצה״ל, או אם קיבל מוועדת־הכנסת
רשות להעדר מאותן ישיבות של מליאת הכנסת בגלל תפקיד
ציבורי מיוחד, שעליו למלא״.

הנתונה במצור, מדינה העומדת בפני עשרות בעיות־יסוד גורליות
לקיומנו, המצפות לפתרונן.
כנסת שאינה מכשיר בידי הזרוע המבצעת של השלטון, אלא
כנסת עצמאית, הוגה מחשבה, מכובדת, שבה יש הידברות אמיתית
ורצופה בין נבחרי־העם, ללא סייגים מפלגתיים.

כנסת שמרבית חבריה נובחים בעת דיוניה,
כשהם שקועים -לא בקריאת עתונים ובכתיבת
מכתבים -אלא בהקשבה איש לדברי רעהו, מ־וזוף
נבונות להתמודד עם דעות, לשכנע ולהשתכנע.

נסיינטזו
שר יוהד בד^[יידנ0־\2י

נימקנו את הצעת־החוק כלהלן:

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
לפני שבועיים הודיע שר־המשפטים, מעל במה זו, כי יש בדעתו להציע לנו הצעת־חוק
להגנה על כבוד הכנסת.

אין זה תפקידה של הממשלה. אם רוצה הממשלה לתרום תרומה משלה
להאדרת כבוד הכנסת, תדאג־נא ששריה, ובייחוד אותם שרים שנשארו
חברי־בנסת, ירבו לכבד את מליאת הכנסת בנוכחותם.

הווריאה אינה גזר&ה
דמותה של הכנסת, מעשיה של הכנסת, מונחים על כפות־המאזניים של הציבור.
מאז הכנסת הראשונה, לא היתד, כנסת שעוררה בציבור עניין וביקורת, כמו כנסת זו.
אולי זה משום שבבחירות האחרונות הוכנסה לכנסת שורה שלמה של אישים צעירים. אולי
זה משום שנוכח בה, בפעם הראשונה, כוח פוליטי חדש. ואולי זה חלק מן האווירה הכללית

ישנה סיעה אחת בכנסת, שהיא ערה במיוחד לביקורת זו.
סיעת רפ״י היא הטוענת שיש לחולל תמורה מהפכנית בשיטת־הבחירות,
אפילו תוך שפיכת ילד הדמוקרטיה עם מי־האמבט של
נוהלי הכנסת. כל זה כדי ליצור קשר ישיר בין הבוחר והנבחר,
להכניס לכנסת אישים עצמאיים, חדורי־אחריות, משרתים נאמנים
של העם.

מה רב הצער, על בן, שדווקא נבחר של סיעה
זו -ולא סתם נבחר, אלא אחד מבחירי נבחריה,
השני ברשימה, הראשון אחרי מנהיג הדור -
נקט באותה טיטה, אשר הבריחה אותנו להגיש הצעת-חוק זו.
אכנרי *

שאיפתו להיות נבחר עצמאי הביאה אותו עד כדי היות עצמאי מדיוני הכנסת. הקשר
הישיר בינו לבין בוחריו הפך קשר טראנס־אטלנטי.
אותו חבר־כנסת, החרד כל־כך לנוף הארץ, מעדיף מזה שנה את נוף ארצות־הברית. מבלי

המשפחה הגדודה
של ביקורת ובדק־בית, הפושטת במדינה לקראת תום העשור השני.

מכל התופעות המעוררות כציבור ביקורת, מורת־רוח ואן? רוגז גובר,
אין בולטת יותר מתופעת ההעדרות מדיוני המליאה.
דיברנו עם קבוצות רבות של תלמידים ונוער, שביקרו בבית זה, ובראש תלונותיהם היתר,
זו: שהמליאה אינה מלאה. עשרות מכתבים למערכות־העתונים ותגובות אחרות מובילות
באותו כיוון.
כבוד היושב־ראש, לפני שנה הצענו הצעת־חוק פרטית להנהגת מניין חוקי (קוורום)
במליאה. לא הפרזנו בהצעתנו. הסתפקנו ב־קוורום
של 30 חברי־כנסת לניהול ישיבה,
ושל 40 חברי־כנסת לקיום הצבעה.

אולם הכנסת הורידה הצעה זו
מסדר-יומה פה־אחד, נגד קולנו הבודד.

נשמעו
טיעונים רבים להצדקת ההיעדרות

להתפטר מתפקידו, מבלי להודיע על כך לבוחריו, ארז את מזוודותיו ונסע לשנה (ולנו
אומרים, שלתקופה ארוכה עוד יותר) ללימודים פרטיים.
ואילו סיעתו, זו הדוגלת בחברי־כנסת עצמאיים הקשורים אישית בבוחריהם, אישרה
נסיעה זו. כפי שהיא הודיעה במאוחר, גם כשהוא כבר הודיע שהחלטתו ״נחושה״ להתפטר.

הגזפבורוגז וגדגעד שר זז״כיגד
כבוד היושב־ראש, לא עניינו של חבר־כנסת מסויים נדון -כאן. כאן נדון עקרון.

העקרון שלפי המצב החוקי הקיים יבול חכר־בנסת להיעלם מנון?
הכנסת, למחרת מתן הצהרתו, עד לתום כהונת הכנסת, תוך קבלת
מלוא משכורתו, והשארת חלל ריק בכית זה.
את המצב הזה• באה הצעת־החוק שלנו לתקן, ואף מי שאינו דוגל בקוורום, ומי שמצדיק
העדתיות תכופות, חייב — לדעתנו — לתת יד לתיקון זה.

הסיטונית. יש טענות שיש בהן, אולי, כדי
הצעתנו היא בי חבר־בנסת ייחשב כמתפטר אם נעדר, ללא סיבה
להבין את העדרו של רבע מחברי הבית,
׳ציבורית סבירה, ממליאת הכנסת במשך חודש ימים, או מ־ 15 ישיבות
אולי אפילו של שליש.
שלמה של ישיבתי בבית בנדטך בנס אחד.
אולם במשך שנה
זה, אחרי עשרות רבות של ויכוחים על נושא
זה, לא שמעתי אף טענה סבירה אחת
המצדיקה את העדרם של שני־שלישים, של
.שלושה־רבעים, ולעתים קרובות של ארבע־חמישיות
של חברי־הבית, כמו ברגע זה*.
אתמול, בעת דיון על מלחמה ושלוש, היו
רמעים שמיספר הנוכחים ירד לשלושה־עשר.
לציבור לא איכפת מה נעשה בפרלמנטים
אחרים. לציבור הישראלי איכפת מה קורה

בכנסת שלו.
לנגד עיניו עומדת כנסת של מדינה חדשה,

ברצוני להבהיר כבר בשלב זה כי לא נעמוד — בבחינת ייהרג ובל יעבור — על שום
פרט מסויים בחוק זה. אותנו מעניין העקרון. אם תועבר ההצעה לודעדה, לא ניתנגד אם
תיקבע במכסימום תקופת־העדרות של שלושה חודשים במקום חודש, או העדרות מ־20
ישיבות במקום .15
נהיה מוכנים גם לשקול, ואף להציע בעצמנו, פתרונות מהפכניים עוד יותר. למשל: האם
אין מקום לאפשר התפטרות זמנית של חבר־כנסת, דהיינו התפטרות המוגבלת מראש
בזמן, כך שבתום הזמן יחזור חבר־הכנסת לתפקידו, ויפרוש זה שבא זמנית במקומו?
נוהג זה קיים באחד הפרלמנטים הסקנדינביים, בנורבגיה, והביא שם לנוכחות של כמעט

ח״ב סמילנם קי (מתגנב החוצה)

ב או תו רגע נכחו 19ח ב רי־ מסת.

ואילו התרגזותה החסודה על שמישהו יכול לחשוד בה שהיא מוכנה להילחם למען
אינטרסים זרים — תמוהה קצת בפי מי שהיתר, שרודה,חוץ בימי הקנוניה עם הצרפתים
והבריטים ערב מיבצע־סיני.
אחר־כך התווכחה גולדה עם גח״ל ורפ״י, והוכיחה בהצלחה רבה שאין כל הבדל בין
עמדותיהן ועמדות הממשלה. לאחר מכן התווכחה קצת עם מפ״ם:

גולדהמאיר: אני רוצה לומר בכל הידידות לחבר־הכנסת חזן: מה
הממ שלה צריכה לע שות עוד כדי שלא יישאר בלבך ספק שהיא רוצה בשלום?

אין לך ספק כזה.
אוריאכנרי: השאלה היא מה היא עושה לשם כך. מה ע שית את לשם
כך, ב מ שך עשר שנות כ הונת ך כשרת־החוץ?

בניגוד לסיגנונה שופע־השינאה של גולדה מאיר, התייחס ראש־הממשלה אל דברינו בנימה
מתונה. אבל לגבי התוכן עצמו לא היה הבדל. היה ברור כי גם הוא לא קלט את הצעותינו
המעשיות. לדידו, כמו לדידי גולדה, אנחנו שייכים לעולם אחר, ומדברים בשפה אחרת.
לויאשכול לחבר־הכנסת אורי אבנרי רצוני לומר: האם יש ספק בכל הנוגע
לתפקידה של סוריה, פרט לעניין של עיבוד החלקות?
כולנו הסכמנו —! וגם ועדת־החוץ־והבטחון ידעה זאת, אבל אינני רוצה להל שין עליה, כי
אסור לספר סודו ת מהחדר — שאין טעם לומר כי איננו רוצים לשבת פנים אל פנים על
עניין מסויים ומוסכם. רוצים לברר את העניין הזה.
יש עתוני ם הכותבים שהעניין אבוד. אני אומר שאין צו רן לתלות ב כן תקוות מופ רזו ת,
אבל אין גס מקום לייאוש חרוץ ונחרץ.
אוריאכנרי: השאלה היא: מה מתכונני ם להציע ב עניין זה?
ל *יאיטכדל: לשני הצדדים יש מה להציע. האם אני צריך לומר מה אני מ תכונן
להציע? לך אולי מותר לדבר, אבל אני צריך לנהל מ שא־ומתן, לא עם גדול הידידים. אני
צריך לו מר כאן מה אני עומד לומר שם?

אוריאבנרי: לא. לא ביק שנו זאת.

(המשך בעמוד )26

* קאריקטורו ת של ואב שפורס מו ה שבוע במעריב, כאילו סטרציות לפארודיה של יוסף
לפיד על הכנסת. אבנרי מחזיק חשב תי ה לספירת חברי־הכנסת.

לאחר מכן, בהביטו לעברנו, התודכח עם תוכנית ״קו מגן דויד״ .הוא אמר כי הרעיון
אמנם קסם לו, אבל המומחים שלו שוללים את יעילותו. הייתי יכול לומר לו כי אותם
מומחים הכריזו בפה מלא כי הם מתנגדים לתוכנית זו בעיקר מטעמים פסיכולוגיים —
ולאו דודקא צבאיים.

תבנגזגז וזצבישז גגד ריבוטת המודעה

בסו!? הגיע

תור ההצבעות. הצענו החלטה מפורטת, כלהלן:
רי בונו ת המדינה.
המאופקת של הממ שלה

( ) 1הכנסת מאוחדת בדעתה שיש ל שמור על
עד כה,
( )2הכנסת מביעה את תמיכתה ב מדיניו ת
וקוראת לה להמ שיך ב קו זה.
( )3הכנסת קוראת לממ שלה לצייד את מ שלחת ישראל בוועדת שביתת־הנ שק
הי שראלית־סורית ב הוראו ת שיב טיחו את ה שמירה על רי בונו ת ישראל בכל שטחי
המדינה, ו שיאפ שרו לחקלאים שוחרי־שלום מעבר לגבול לעבד את אדמותיהם ב ש טח
ישראל,׳ תוך הכרה ב רי בונו ת ישראל.
( )4הכנסת קוראת לממ שלה להגביר ב אופן קיצוני את ביצור הגבול הצפוני,
ח סי מ תו היעילה בפני חוליו ת של חבלה וטירור.
לשם

ואז קרה דבר מוזר. הכנסת כולה (חוץ מהקומוניסטים) הצביעה, מקיר אל קיר, נגד
ההחלטה — גם נגד הסעיף הקורא לשמירה על ריבונות
המדינה.

אילו ראה זר כיצד חברי כל מפלגות הקואליציה מרי ׳1
מים את ידיהם כדי להצביע נגד החלטה המביעה תמיכה
בממשלה שלהם, היה חושב שהוא יצא מדעתו. אבל
אנחנו כבר רגילים לכך.

תמחר1
^ נולדה. לנספודהעיתונות של שגרירות
ישראל בוושינגטון, דן פתיר ()36
ולרעייתו יעל, בתם השלישית, שרון. פתיר,
שנולד עם השם פחטר, החל את הקריירה
העיתונאית שלו ככתב־ספורט של דבר,
בעת היותו סטודנט באוניברסיטה העברית
בירושלים.

נולד.
נלסון רוקפלר

למושל ניו־יורק, המיליונר

( )56 ולאשתו השנייה,
האפי 37 ילדם
השני, בן. בכך מסתכם
מספר ילדי ה־רוקפלרים
בעשרה:
ארבעה מנשואיו הראשונים
של הבעל,
ארבעה מנשואיה הראשונים
של האשד,
ושניים מנשואיהם המשותפים.

אושפז. לשם
בדיקות, יו״ר הוועד
המנהל של רשות
השידור, ד״ר חיים

יחיל

( ,)62 לשעבר

שגריר ישראל בשבדיה ומנכ״ל משרד החוץ.
יחיל, שנולד בצ׳כוסלובקיה בשם הופמן
היה הקונסול הראשון של ישראל בגרמניה
(ב 1948 במינכן) ,עוד לפני שנקשרו היחסים
הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל.
שותק. בכל גופו, אבי הכותנה בארץ,
החקלאי היהודי מקליפורניה, סם המי
כורג, שביקר בעשור האחרון 45 פעמים
בארץ, טיפח את ענף הכותנה מ־ 2000 דונם
לרבע מיליון דונם (המספקים מספיק כותנה
לכיסוי התצרוכת המקומית ולשם יצוא בגובה
של כמעט 20 מיליון ל״י) .המבורג,
שטיפח בארץ גם גידולי עגבניות, שקדים ומספוא,
זכה לביקור־חולים נכבד ביותר:
שר־החקלאות חיים גבתי, שראה זאת, כדברי
מזכירת־הממשלה ,״לחובתו המוסרית והציבורית.״

נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של רקטור
אוניברסיטת תל־אביב, פרופסור כנציון
משלום, מתרגם בחסד עליון מלשונות
קלאסיות (עומר כייאם, פירדוסי, אייסכילוס)
ששב לחיים האקדמיים לפני ארבע שנים,
אחרי שכיהן משך 23 שנים כמנהל מחלקת
הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית.

לרגעי

נחוג. יום הולדתו ה־ 64 של גנז
המדינה, ד״ר אלכסנדר ביין, יליד גרמניה
ודוקטור להיסטוריה שנודע בביאוגר־פיה
שלו על תיאודור הרצל, ביין, חובב־צילום
מושבע, ולשעבר איש הארכיון הציוני,
אחראי, בתוקף תפקידו, לגניזת מיס־מכי
המדינה.
נחוג. יום הולדתו ה־ 66 של שר החקלאות,
חיים גכתי, עסקן־קיבוצים שניהל
את משרד החקלאות משך שבע שנים
כמנכ״ל לפני שירש אותו ממשה דיין. גבתי,
שנולד בשם סוישץ, לקח את שם משפחתו
העברי מקיבוץ גבת, בו ישב עשרות בשנים
עד שעבר, בעת פילוג התנועה הקיבוצית,
ליפעת.נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של משה
מדזיני, לשעבר כתב הארץ וקריינו העברי
של רדיו האו״ם בניו־יורק, שנודע
יותר כפרשן המדיני של קול ירו שלים בעשר
שנות המנדאט האחרונות. מדזיני, יליד
סיביר, גאה במיוחד על המאמר הראשי שכתב
בעיתונו בשנת , 1946 כאשר קבע כי הנציב
העליון הבריטי החדש, סר אלן קאנינגהאם,
יהיה הנציב הבריטי האחרון בארץ־ישראל.

+נחוג. יום הולדתו ה־ 42 של פרופסור
מכון וייצנון
(לפיסיקה) יגאל
תלמי, שגדל בכפר
יחזקאל, היה
איש פלמ״ח וחמ״ד
(חיל מדע) והתפרסם
בעולם כממציא
הנוסחה המקוצרת
לביטוי האנרגיה של
הגרעין.
* נפטר. בלונדון,
בגיל ,61
קולונל (אלוף־מיש־נר
),רוכרט דויד
קיקסאנו הנריקס, קצין־תותחנים בריטיבסודאן
ובמצרים וקצין תיכנון ראשי
של פילדמרשל מונטגומרי, שנודע יותר בספריו,
ביניהם הספר 100 שעות לסואץ, בו
תיאר את מיבצע סיני. הנריקס, אנטי־ציוני
שהפך לציוני, גידל, אחרי פרישתו מן הצבא,
בקר ופסיונים באנגליה, אך בילה,
דרך קבע, כמה חודשים בשנד״ אותם הקדיש
לכתיבה, בבית שהקים לעצמו בכפר־הנשיא
אשר בגליל העליון.

ך* איתי הרכה מאות משפטים בחיי.
1אך מימי לא ראיתי משפט כמו זה
המתנהל בירושלים, בפרשת השופט מלחי.
השבוע ביקרתי בו לראשונה. ישבתי בו
כמה שעות. כשיצאתי החוצה, הרגשתי
כאילו יצאתי ממחזה קפקאי. עברו כמה
דקות עד שהתרגלתי למחשבה שאכן השמש
זורחת, שהכנסיה הרוסית עומדת במקומה,
שהחיים נמשכים כרגיל.

כי שם, באולם הקטן של בית־המשפט,
אתה מאכר כל קשר למציאות.
אתה נכנם לעולם אחר,
כעל מציאות משלו.
כמו עולמו של קפקה.

8 4 1 1

•יי* הרגשה הקפקאית לכדה אותי עוד
( { לפני התחלת ישיבת המשפט. ישבתי
בקהל, והסתכלתי סביבי.
היו שם כל מיני אנשים טובים, רגילים,
שבאו לראות את ״המשפט״ .אולם חלק
ניכר מן הקהל היה מורכב מטיפוסים,

סופר, כמיסגרת חקירת שתי־וערב,
אלא להתנגשות שרף־כקר, שנמשכה
מהרגע הראשון ועד האחרון.
הפרוצדורה הרגילה היתר, זאת: הסניגור
שאל שאלה. השופט פסל אותה, מפני שאינה
נוגעת לעניין המשמש נושא למשפט. הסניגור
התווכח, לעיתים בחריפות רבה מאד.
השופט הסתייג מסיגנון הסניגור והודיע
שלא יסבול עלבונות לבית־המשפט. הסניגור
הסביר את סיגנונו.
כל הדברים האלה נרשמו בקפדנות, מילה
במילה, על־ידי השופט. בינתיים התייעצו
השופטים ביניהם. החלטתם נרשמה. שלושת
השופטים חתמו עליה. הסניגור ניסח את
שאלתו מחדש. העדה ענתה, לא תמיד לעניין.

וחוזר חלילה.

י* דכר המדהים ביותר בכל התהליך
ן | הזה הוא הצורך שכל מילה תירשם
בידי אב בית־המשפט בכבודו ובעצמו.

מה מקורו של מינהג אנגלי עתיק

יש אומרים כי האנגלים, שהכירו את
שופטיהם, לא סמכו עליהם יתר על המידה.
הם לא רצו שיירדמו באמצע המשפט, מבלי
שהדבר יורגש. לכן הטילו על השופטים את
החובה לרשום בעצמם כל מילה, דבר שהכריח
אותם להישאר ערים.
יש אומרים כי המינהג נולד בתקופה בה
חסרו כוחות־עזר בעלי־רמה, ואי־אפשר היה
לסמוך על פקידים ומתמחים שירשמו פרו־

אך איך יעמוד בו אדם רגיל, החי על משכורת
של 600 או 700ל״י לחודש, המפרנס
בקושי את אשתו וילדיו?
אדם כזה עלול להחליט, מאונם, לוותר
על הגנה יעילה. אולי יודה בכל אשמה
שיוחסה לו, צודקת או כוזבת, ובלבד לגמור
את המשפט.

יש משהו פגום כמערכת־משפט
המטילה על נאשם -עוד הרכה
זמן לפני שהוכחה אשמתו או ציד-
קתו -מעמסה נוראה כזאת.

*אם עולה הדבר הון־תועפות לנאשם —
| כמה הוא עולה למשלם־המיסים?

במה משקיעה המדינה במשפט
היועץ המשפטי נ. אליעזר מלחי?
החקירה נמשכה חודשים, ועסקו בה אנשי
הצמרת של משטרת ישראל.
במשפט עצמו עוסקים שלושה שופטים
בכירים, בכירי התביעה הכללית, עוזריהם,
מזכיריהם, מתמחיהם, וכל המנגנון המשרת
אותם. אפילו החזקת העדה הראשית במלון־
פאר היא הוצאה קטנה יחסית, בהשוואה
להון זה( .ואפשר, כמובן, לשאול: מדוע

או כמו תאונת-דרפים קטלנית.

*ץ תה מסתכל בשופט מלחי, שכמעט
ואינו בולט באולם בו סוערת ההתנגשות
סניגור־שופט וסניגור־עדה, ואתה שואל
את עצמך: מה יהיה גורלו?
אם יימצא אשם, ישא בעונש. אך אינך
יכול להתעלם מן המחשבה כי כל עונש
שייגזר לו במיקרה זה יהיה קל לעומת
העונש הכרוך בעינוי הדין, במשפט האינסופי,
בסבל נפשי וחומרי.
ואם יימצא זכאי — מה אז? האם לא יהיה
אז מחוסל בדיוק באותה מידה?

האם יבול אדם, אחרי פרשה
בזאת, לחזור לחייו התקינים באילו
לא קרה דבר? האם יוכל
לחזור ולהיות שופט?

האם בכלל עוד יש משמעות לקביעה
״זכאי״ בתנאים כאלה?
האם יכול להיות פיצוי כספי שיגיע לשש
ספרות? האם יכול להיות פיצוי מוסרי?

אין זו שאלה לגבי משפט זה
כלבד. זוהי שאלת-יסוד, שמדינת־חוק
חייכת לתת עליה את דעתה.
נושבזו טוקול מדוייק, המשקף נאמנה
את מהלך המשפט.

כך או אחרת -בסוף
המאה העשרים זהו נוהל
מגוחך, העוכר את גכול
האבסורד.

שאנו רגילים לכנותם ״מוזרים״ ,כדי לא
להשתמש במילה אחרת.
אלה הם האנשים המטרידים באופן שיטתי
את מערכות העתונים, המוכרחים להיפגש
באופן קבוע עם אישי־ציבור, המפציצים
במכתבים משונים את מוסדות המדינה ואת
בתי־המשפט — גואלי עולם, שגילו את
התרופה לכל חוליי המדינה, או שהש״ב
רודף אחריהם.

מדוע מושך דווקא משפט זה אנשים
ש״חסר להם בורג״? זוהי
שאלה לפסיכולוגים — ובוודאי לא
השאלה היחידה שפסיכולוג סקרן
ימצא כה עניין כמשפט זה.

ישיכה עצמה החלה בדרשה קצרה
ן ; של אב בית־המשפט, כבוד נשיא בית
המשפט המחוזי, השופט בקר. הוא פנה
אלינו בפנים חמורות, וייסר אותנו קשות.
״אתמול, בגמר ישיבת המשפט״ ,הוא
הודיע לנו ,״מצאנו על הארץ קליפות של
בננות ושל גרעינים. לא אסבול התנהגות
כזאת מצד הקהל. אני מזהיר את הקהל לא
לזרוק כאן בננות. זהו בית־משפט.״

ככף התחיל המשפט.
כלומר: החלה ההתאבקות בין שלושה
אישים: הסניגור מנדל שרף, השופט צבי
עלי בקר והעדה יונה סופר. לעיתים השתתף
בה גם האדם הרביעי, התובע גבריאל בך.

זה דמה להתאבקות, אבל מרבית
הזמן לא הוקדש להתמודדות שרן*־

תחת להתרכז בגופם של דברים,
הופך השופט העיקרי ללבלר.
הצורך לרשום כל מילה
בכתב מלא, מאריך את המשפט
לפחות פי שניים, ואולי יותר.
בזמן שהשופט רושם את השאלה, באיטיות
ולעיתים תוך קריאת הדברים, ניתנת
לעד שהות מוגזמת לחשוב על תשובתו.
אובדת הספונטאניות של התשובה. חקירת
שתי־וערב, שכל כוחה בתילופי־דברים מהירים
וחותכים, עם האפשרות לבלבל עד־שקרן,
מאבדת את עיקר תפקידה.
כיום יש קצרניות. ישנם רשמי־קול. יש
שורה ארוכה של אמצעים טכניים בדוקים
ובטוחים, שיש בהם כדי להבטיח רישום
מלא, מדוייק ונאמן של הנעשה במשפט.

בארץ נהגו כך כמשפט אייכמן.
מדוע לא יונהג הדבר ככל המשפטים?

משך השעתיים שישבתי במשפט,
^ ענתה העדה יונה סופר על ארבע או
חמש שאלות, על עניינים צדדיים שבצודיים.
אם תימשך החקירה בקצב זה, תעיד העדה
סופר במשך חודשיים־שלושה. המשפט, הנמשך
כבר כמה חודשים, יימשך עוד הרבה
חודשים נוספים.

כמה זה עולה?
איני יודע כמד, זה עולה לשופט מלחי.

אני מניח בי הוצאותיו האישיות
בכר עלו על מאה אלף לירות -
נוסף על הצורך לכלות את חייו
כבית־המשפט, יום אחרי יום, במשך
שנה.
השופט מלחי הוא בן למשפחה עשירה.
איני יודע אם הוא יכול לעמוד בעומס זה.

הנזעופבו •.יונה תפר על ת כן העדים
לא יחזיקוה בבית, או בפנסיון צנוע?)
אחרי פסק־הדין, עלול לבוא עירעור.

כסך־הבל נמדדות ההוצאות כמאות
אלפי לירות.

^ ין אדם כקהל שאינו שואל את
עצמו: מה נעשה בראשה של העדה
הראשית, הגברת יונה סופר?

היא לכדה, כמעשה יזום ומתוכנן,
גרמה למערבולת עצומה זו.
מזה שבועות, יום אחרי יום, היא מחזיקה
את המדינה בנשימה עצורה. אני מכיר אנשים
המצפים בכליון־עיניים לגליון הבא של
העתון, כדי לקרוא את ההמשך — אנשים
המתעניינים אך בקושי במותו של שר, בטביעת
אוניה, בישיבת ועדת שביתת־נשק.
בעמדה על הדוכן, היא יכולה להשחיר
את פניו של כל אדם במדינד״ כאוות נפשה.
השמות נזרקים באולם לכל עבר. מר פלוני
הוא פושע. ד״ר אלמוני הוא מושחת. הקצין
פלמוני מורגש עליו, לפי טביעת עין, כי
אינו הגון. מר שלמוני מקבל שלמונים,

אף אחד מן האדונים האלה, שאינם
צדדים במשפט, אינו יבול
להתגונן. אין הם נקראים להעיד,
כדי להפריך את ההאשמות. שמותיהם
נמרחים בעתונים, ולדידם
זהו אסון-טבע שאין בפניו הגנה,
במו לבנה הנופלת עליהם מן הגג,

בסופו של דכר כנ״י האישום,
בעיקרו, על עדותה־ של העדה הראשית.

יש לא יק$א בשלושת השופטים,
שיחרצו את הדין ״ במשפט זה.
אם יש ואם אין עדות מסייעת בעלת־משמעות,
כפי שיקבעו השופטים — העיקר
תלוי במי שקל עדו תה של הגבר ת סופר.

השופטים יצטרכו להחליט: האם להאמין
לה או לא? האם להתייחם אליה כאל אזרחית
רודפת־צדק, שפויה בדעתה וצלולה
במחשבתה, האומרת את כל האמת ורק את
האמת — או לא?

בסופו של דבר, אחרי בל ההפשטות
המשפטיות, אחרי בל הטיעונים
והתקדימים ופירושי־החו•
קיס -זאת תהיה השאלה.

ף אחרי שהכל ייגמר, אחרי שייחרץ
| הדין, אחרי שתשומת־הלב הציבורית תעבור
מגיבורי היום — מלחי, סופר, שרף
— לגיבורים חדשים, מה יישאר?
מה יהיה מעמדו של ביודהמשפט הישראלי
בתודעת האזרח, בתודעת הציבור?

האם תחזור מערבת־המשפט להיות
אחרי הפרשה כפי שהיתה
לפניה -סמל למוסד חסר־דופי,
נעלה מכל ספק, נקי מכל רבב?
האם ניתן לתקן את אשר הרסה פרשה זו?

תצפית

במדינה

• יש סיכוי כלשהו׳ שאחרי מן תו

בבור שיטרית

יתפרפטו גילויים חדשים כפרשת רצח חיים ארין וזורוב. במשך
כל השנים רווחו בקרב הריבידיוניסטים דעות, כי בידי ה מנו ח י שנן ידיעות
המ שחררות אותם מאחריות ל 3שע. שיטרית עצמו רמו על כן ב שני ם האחרונו ת
ליודעי רבר, ועתה מקווים כי השאיר רי שומים על נושא רה.

• חיכוכים על רקע כספי עשויים להתפתח בין שותפיי
גח״ל. הגו ש, החייב עדיין סכו מי
כסף ענקיים מאז הבחירות לכנסת,
נמצא במצב כספי קשה. גם קרן
תל־חי של חרות, וגם קרן הפעולה
של הליבראלים, אינן מז רו מות כספים
כנדרש. החיכוכי ם עשויים לפ רוץ,
כ שיתבע מנהיג הליב ר אלי ם, ח״כ
יוסף ספיר, לחלק את החובו ת בין
שני ה שותפים. ההסבר לצעדיו: חש שו
רעות

מפני

פילוג

חרות,

הגו
ש, עקב

שישאיר את
מאו מפלגתו

חו בו ת לא לה.

• חוק המושכים יוגש ככל
זאת לכנסת. הוא הוקפא
ב שעתו, בגלל ה תגובו ת ה חריפו ת ש הוא
עורר ב תוך המו שבים ובקרב
הקהל הרחב, ובגלל הבחירות שקרבו ובאו. עתה
העם ראו־־םלכבוד
שר אהוד וקשיש הלך לעולמו; ד,וברז
יום אבל, הדגלים הורדו לחצי־התורן, אלפים
חלקו לו כבוד בהלוויית ממלכתית.
בכור שלום שיטרית היה ראוי לכבוד.
האוניה ה שלו שה, שנמל־הבית שלה הוא
חיפה, שהפליגה תחת דגל ישראלי, ואשר
על סיפונה היה צוות ופיקוד כמעט כולו
ישראלי, נעלמה בים הסוער מול חופי
איטליה.
רק ביום הראשון שבו התקבלה הידיעה
על קריאת ה.0או.ס, מצא עתון אחד (ידיעות
אחרונות) לנכון לתת את הידיעה לכל רוחב
העמוד הראשון שלו. למחרת כבר נדחקה
הידיעה הצידה. החיפושים הדראסטיים, החרדה
הנוראה של המשפחות, גילוי השברים
וסירות־ההצלה ההפוכות — כל אלה נמסרו
על־ידי העתונים והרדיו כאילו היו ידיעות
שיגרתיות של מה־בכך.
וכאשר המכשירים היוצרים דעת־קהל מתייחסים
כן אל האסון, קיבלו אותו כך גם
חלקים גדולים של הקהל.
שום תוכנית מוסיקה ברדיו לא שונתה,

הוא היה מתכנן את מיבצעיו בזהירות,
נוטל את ממונם של העשירים, ונמלט לעבר־הירדן.
המשטרה הבריטית היתד, חסרת אונים,
ולא נמצא שום קצין שיקח על עצמו
את המשימה — ללכוד את אבו-אינדריס,
ולהביאו למשפט.
עד שנזכרו באחראי על החקירות במחוז
חיפה — בכור שלום שיטרית.
״לאורכה ולרוחבה״ .שיטרית ניגש
לעבודה במלוא המרץ. יחד עם שני שוטרים
טבריינים, יצא לעבר־הירדן, להתחקות
על עקבות השודד .״סרקתי אותה לאורכה
ולרוחבה. עליתי הרים, ירדתי עמקים ואספתי
כל מלה לתוך התיק של אבו־אינדרים,״
סיפר כעבור שנים בהנאה. וכשהושלמה החקירה,
יצא משמר משטרה למארב, תפם
את השודד על גדות הירדן, כשעשה את
דרכו לבצע שוד חדש.
אבו־אינדריס נשפט ל־ 18 שנות מאסר, ריצה
שני שלישים מהם ושוחרר. אך רק אז
החלו צרותיו. איש לא רצה לתת לו עבודה,
כי שמו הרע הלך לפניו. עד שזכה להמלצה
חמה, מפיו של בכור שלום שיטרית עצמו.
הסביר שיטרית :״זה היה פושע מיוחד
ספיר שוב התחרש

הלחץ ב תוך

מפא״י להעביר את החוק הדראסטי, שבא לשלול ח רויו ת רבות מחברי־מו שבים
ולשעבדם ל מנגנון המפלגתי, ויש

להניח

שהוא יונח שוב על

שולחן

הכנסת

ב שבועות הקרובים.
• חכרת שיכון ופיתוח תחוסל. החלטה על כך כבר התקבלה,
למע שה, בצמרת האוצר, מכיוון שהחברה הממ שלתית לא הצדיקה את התקוות
שנתלו בה. גורם ח שוב לא פחות: התחרות החברה הענקית בקבלנים פרטיים
וציבוריים עוררה מחאות, והביאה
לפשיטת־רגל של כמה מהם. חחי־סול
יהיה, כפי הנראה, הדרגתי ויסתיים
ת ון השנה הקרובה.

0יצחק פולאק, שהתפרסם
כשל עיסקות הקרקעות
שלו, ונדון למאסר ממשוף,
יזכה כפי הנראה כחנינח.
התנאי

ל שיחרורו

המוקדם ממאסר:

שיעזוב את הארץ. א שתו וחלק ממ
שפחתו כבר עזבו את ישראל, ויו
שבים כיום בקנדה. פולאק יצטרף
אליהם שם.

• סכסוך עבודה חרי?
עלול לפרוץ כמכון וולקני לפולאק
חקר
החקלאות, לאחר שהנהלת
משדד החקלאות ונציבות שירות המדינה דרשו ככל
תוקן 8שכל המדענים והחוקרים ב מ כון ינהלו רישום נובחות־עבודה, בא מצעות
שעון. המדענים, הטוענים כי אקדמאים פטורים מלקיים נוהל זה, החליטו פה
אחד לא לדון בנו שא ולא לקיים כל מגע בני דון עם נציבות שירות המדינה,
העומדת על דעתה לקיים את החוק במלואו.

• הפתעה מרעישה צפו־ייח
בפרשה המפורסמת של
יחסי פרלה נזרי עם אלי

שיטרית
״אין לי אויבים ואין לי יריבים״

ביי לוין אין כ מו בן שום ב ט חון
שהדבר יתבצע, אבל ה תוכני ת קיימת:
פ רלח, שעל סמך תלונתה נעצר
בולקין ונכלא, עו מדת להינ שא לו.
אס יצא הדבר לפועל, תיערך ה חופה
ב תוך בית־הסוהר, ועל־ידי כך
לא תוכל פרלה להעיד בבית־ה מ שפט
נגד מי שיהיה אז בעלה.

• תתפוצץ שערוריה ה קשורה
באחת מקבוצות ה צמרת
של הכדורגל הישר
פרלה

ל י. הרקע: סיכסוך בין עסקנים,
המתחרים ביניהם על ה שלטון באגודה עצמה, ובעיקר על תקציביה.

• גל של חיסול חשבונות בין אנשי העולם התחתון יגבר
ויגאה.

הרקע: ריבוי מיקרי ההל שנה למ שטרה, הנובע, בין השאר, מכניסת

יותר ויותר פו שעי ם חד שים אל שורות העולם התח תון, כתוצאה מן ה מי תון.
כחלק מן המלחמה בהל שנה, או רגן לאחרונה מחדש בית־דין מיוחד של פוש עים,
שידון בעיקר ב הל שנות אלה.

• צפה לכך שחברת ״אל־על״ תזמין עשרות אנשים ל-
טיסות־בכורה של מטוס ה״כואינג״ החדש.

וכשהפכה האבידה לוודאית לא הוכרז על
יום אבל. לא נערכה תפילת־אשכבה רבתי,
גם לא טכם־התייחדות. בתי הקולנוע לא
שבתו ליום אחד אפילו בנמל־האם חיפה.
הגב של הים. אין זו אדישות של עם
קשוח־לב; שכן עם זה מרבה להתרגש מכל
תאונת־דרכים, ומכל קורבן של מיקוש.
האדישות באה מן הזרות של העם הזה
לים. עשרות דורות היו היהודים מנותקים
מן הים, וגם כאשר התנחלו בארץ חופים,
המשיכו לחיות עם הגב אל הים. גם את
ילדיהם חינכו כך. לא במיקרה מעדיפים
קרפיונים־של־בריכות על בקלה שדייגים
ישראליים דגים במימיו הרחוקים של האטלנטי.
לגבי
ישראל, הים אינו רק הגבול הפתוח
היחידי. על פניו גם מונח קו־מחייה חיוני.
צוות ה שלו שה מילא תפקיד לאומי שאינו
נופל בחיוניותו מתפקידו של משק־גבול
או מיחידה קרבית.
הוא ראוי ליותר כבוד.

אישים
בן הארץ
השודד הנוראי, מוחמד אבו־אינדריס, הטיל
את חיתיתו על פלשתינה בשנות העשרים.

במינו, שאפילו מי שרדף אותו, היה חייב
להודות שאהב אותו מעט ...הוא לא שדד
בשביל להתעשר. כל מה שגזל בארץ־ישראל
— והוא היה גזלן כביר, אוהו! — היה
בורח לעבר־הירדן, ושם היה מזמין מאות
עניים ונותן להם לאכול ולשתות ומלביש
אותם ואת ילדיהם מכף רגל ועד ראש והיה
משמח אותם ומארח אותם — עד השוד
הבא.״
״אוהב את כולם״ .האיש שגילה הבנה
כה רבה לרוח הרובין־הודית הזו, מת
השבוע לאחר התקפת לב, שבוע בדיוק לאחר
יום הולדתו ,7271 וארבעה שבועות
לאחר שסיים כהונה בת 18 שנה כשר המשטרה
הישראלי הראשון.
המשטר בישראל, אותו שירת שיטרית בנאמנות,
היה כפוי טובה כלפיו. הוא הופקד
על אחד המשרדים הממשלתיים העלובים
ביותר, כשבמשך שנים רבות כיהנה בו
צמרת משטרתית מושחתת, שכילכלה את
צעדיה מבלי לשתפו כלל. בעיני אזרחים
רבים הצטייר כ״ספרדי מקצועי״ ,שזכה לנתח
שלטון כדי להסוות מציאות של הפלייה
עדתית ולאומית.
אולם שיטרית ראה את שירותו בממשלה
כשליחות לאומית, שלמענה הקדיש את מרבית
חייו.
פעם, בצעירותו, עזר לאביו בעבודתו, עד
ה עול ם הז ה 1535

שקראו לו ממושבות הגליל, כי חסר למתיישבים
מורה. שיטרית עזב הכל, והלך
להורות במושבות. אחר כך נבחר להיות
מוכתר המושבה כינרת, אולם כשבאו האנגלים,
התגייס למשטרה .״הוטל עלי להתגייס,״
הסביר כעבור שנים.
ב־ 1935 נתמנה לשופט שלום, לאחר שסיים
את לימודיו והוסמך כדת .״וכל מה
שניסיתי לעשות היה באמת שלום.״
כל חייו גילה סובלנות, הן ליהודים והן
לערבים. ולא מתוך יחס של עליונות .״אני,
אין לי אויבים ואין לי יריבים,״ אמר בגאווה
,״אני אוהב את כולם.״
כשפרצה פעם תיגרר, המונית בין יהודים
לערבים בעיר הולדתו, טבריה, נעצב אל לבו.
״אני חושב שאז התחילה לנבוט המחלוקת
בין היהודים לבין הערבים. ואני כבר אז
(ב־ )1919 הצטערתי על כך מאוד, והבנתי
לאן זה הולך.״
מומחה חדש. היה זה אך סמלי שאת
מקומו בכנסת תפס אמנון לין, איש
חיפה וחתנו של אבא חושי. במקום שיטרית,
שסימל באישיותו את רוח השכנות וההידברות
בין בני שני העמים — עברים וערבים
— יכהן כח״כ מומחה אחר לעניינים ערביים:
עניינים הקשורים במציאות החדשה של מימ־של
צבאי, קניית קולות וצווי ריתוק.

הגבול
ס־מן־דרר -למה *
מה שקרה משני צידי גשר בנות־יעקוב,
במשך שבוע זה, היה רחוק מאוד מן הפעילות
של ימי־שלום. אבל הוא היה גם שונה
מן המתיחות הרצחנית שהפכה לשיגרה
בגבול הצפון.
פקידים וקצינים בכירים מישראל, במכוניות
ישראליות, חצו את הגשר מזרחה.
עברו את המחסום הסורי שבקצהו, ונסעו
בליודי אופנוענים סוריים לבית האבן שבו
שכן פעם המכס.
כעבור שלושה ימים נישנה המאורע, בכיוון
הפוך. הפעם היו אלה פקידים וקצינים
סוריים שחצו את הגשר מערבה, נסעו במכוניותיהם
למחנה־אוהלים שהוקם במיוחד
ליד שדה־התעופה של מחניים.
שיתוף הקיצונים. שתי הישיבות של
ועדת שביתת־הנשק המעורבת הישראלית־סורית
הציבו סימן־דרך ביחסים שבין שתי
המדינות. השאלה היתד, רק: סימן־דרך ריק-
מתוכן וחסר־תוחלת, או צעד להסדר מוגבל
אך ממשי?
עוד לפני הישיבה הראשונה, דרשו הסורים
כי לא יפורסם דו״ח על מהלך השיחות.
ואכן, כתום הפגישה בבית־המכס, נמסרה
לפירסום רשמי רק הודעה מאת ראש מטה
המשקיפים, הגנרל אוד בול, בה נאמר קצרות
כי שני הצדדים התחייבו להימנע מפעולות
איבה. על מה שנאמר בדיונים הארוכים
לא נרמז דבר.
עוד באותו ערב, הסתבר כי לא מה
שנאמר בדיונים יקבע את התוצאות. מקורות
ישראליים דיווחו בהרחבה לעיתונאים על מה
שהתרחש בבית המכס. מכיוון שישראל היא
שקיבלה ראשונה את רשות־הדיבור, ומכיוון
שהקומוניקאט הרשמי דיבר על הימנעות
מפעולות־איבה, התפרשה הישיבה כנצחון
לישראל, וכצעד של כניעה מצד הסורים.
דמשק השיבה עוד בטרם התכנסה הוועדה
לישיבתה השניה. וכדי להבהיר היטב למאזינים,
כי לא היה שמץ של כניעה, היתד.
זו תגובה חריפה ומאיימת. כאשר קיבל
הנציג הסורי את רשות־הדיבור, בתוך האוהל
הצבאי הגדול במחניים, נשא נאום ארוך
ותוקפני, דרש את סילוקה של ישראל מן
האזורים המפורזים, פיצוץ העמדות שניבנו
בהם — הכוונה, בעיקר, לקיבוצים — והחזרת
הפלאחים הפלסטיניים שישבו באזור
זה עם פרוץ מלחמת תש״ח.
למשקיפים ניטראליים, ניראה כאילו שוב
הודגם שיתוף־פעולה מושלם בין הבסחונים־
טים הקיצוניים משני הצדדים: הישראלים
תיארו את הסורים כחלשים הנאלצים להיכנע
מול האיום בשימוש בכוח; הסורים הגיבו
באיומים נגדיים ובלתי־פשרניים.
הישיבה המכרעת. לולא עקשנותו
של אוד בול, היה נסיון־ההידברות מת באותה
ישיבה. אבל הגנרל הצליח לקבוע מועד
לפגישה שלישית.
בישיבה זו תיפול ההכרעה: האם יצליח
האו״ם — בעידודן המשותף של המעצמות
הגדולות — להכתיב הסדר מוגבל של עיבוד
הקרקעות לאורך הגבול?
לפגי כחצי שנה היה זה הרמטכ״ל הסורי,
אחמד אל־סוזידני, שהציע הסדר כזה לאוד
בול, והד,סדר פעל במשך מספר חודשים.
ה עול ם הז ה 1535

המחסום הסורי מורם: מצד ימין עומדת המכונית הלבנה של האו״ם, שנסעה בראש השיירה. ליד המחסום
נראה סגן־אלוף שמואל גת מגיש לחייל הסורי את רשימת הישראלים, העומדים לעכור את המחסום.
החייל ביקש ממנו לעבור לכד את המחסום, ולטלפן מעמדת־שדה לבית המכס, שם המתינו הנציגים הסוריים.

הסורים במחניים: מעל לאוהלים מתנוסס דגל האו״ם. במרכז נראה הג׳יס הסורי, שנסע בשיירת
הפולקפוואגנים. האנשים המצטופפים כפתח הם חיילים סוריים — נהגי השיירה הקטנה —
שהוקפו ישראלים סקרנים, שעה שהנציגים הרשמיים של ישראל וסוריה התדיינו כתוך האוהל.
עד שהחליט הצד הישראלי שאין ההסדר
עולה בקנה אחד עם ריבונותה המוחלטת
של ישראל על האזורים המפורזים. התוצאה
היתה: ההתלקחויות החמורות של החודש
שעבר.
לולא לחץ המעצמות והאו״ם, ייתכן שהמצב
היה כבר מידרדר לנקודה מסוכנת.
גם עתה, משנעצרה ההידרדרות הזאת זמנית,
אין בטחון כי קולות ההגיון שבשני הצדדים
יגברו. להיפך: לפי מה שקרה סביב שתי
הישיבות הראשונות, ייתכן שהקולות הקיצוניים
הם שינצחו. ואז שוב יפסקו הישיבות
המעורבות, ושוב יסכן את חייו כל
ישראלי או סורי החוצה את גשר בנות
יעקוב.

המ שק
הקו החדש
לא מזמן מונתה ועדת־מומחים חדשה, ה
כוללת
את מיטב המוחות במדינה בשטח
הכלכלי. ועדה זו עלולה לשנות את כל
מדיניות התעשייה הישראלית.
יד חופשית. הוועדה מונתה על־ידי
שר המסחר־והתעשיה החדש, זאב שרף,
והדו״ח שלה, שהוא עדיין בבחינת סוד
כמום, כולל המלצות חד משמעיות. אם
תתקבלנה, ייגרם שינוי קיצוני ביותר במשק
הישראלי, אחרי שניכשלה מדיניות־הפיתוח־ללא־אבחנה,
שבוצעה על־ידי שר־האוצר פנחס
ספיר, ואשר החלה בימי כהונתו של ספיר
כשר המסחר־והתעשיה.
כי בתקופת ספיר תוכננו מפעלי־תעשיה
בכל מקום בארץ. לא חשוב איזה מפעלים
ולא חשוב איפה יקומו. העיקר שתהיה תעשיה.
המטרה: תיעוש טוטאלי של המשק
הישראלי. התוצאה: הפסדים של עשרות, או
מאות, מיליוני לירות. והסיבה: חוסר תכנון,
חוסר ידע מתאים, חוסר כח־אדם במישור
המינהלי והטכני, וחוסר שווקים בארץ ובחו״ל.

מחדלים אלה היוד, לאמיתו של דבר, את
סלע המחלוקת העיקרי בין שר המסחר־והתעשיה
הקודם, חיים צדוק, לבין ספיר.
צדוק כבר דגל בעידודם של מפעלים שיש
להם סיכוי סביר להיות בריאים — על
בסים של יצוא.
אך בניגוד לצדוק, איתו היתנצח ספיר לעיתים
קרובות, הרי שדעתו ועצתו של שרף
מקובלים היום על ראש־הממשלה ועל ראשי
המשק ההסתדרותי והפרטי במדינה, באותה
מידה כמו דעתו של ספיר, ואולי אפילו
יותר. דבר זה התברר ביתר הבלטה עם
מינויו של שרף לשר המסחר־והתעשיה.
כשדרש יד חופשית — וקיבל אותה.
בפני שרף עומד תפקיד לא קל: ראשית,
הוא ינסה לתקן ולשקם, מה שניתן להיעשות,
משגיאות העבר. שנית, לבלום את
מרוץ התיעוש־של־המשק, רעיון שנכשל כש־
(המשך בענווד ) 14

ראיון מיוחד עם ה״ס

מסח ומימנו: תמיר, באדר ובגין מתדיינים על התנאים להפוגה

הניצוץ שהדליק את התכערה כתנועת
החרות -עסקן צעיר בשם
חיים אמסטרדם -ככר נשכח
כמעט לגמרי. מי זוכר עדיין את
המושבניק מנורדיה, שכנערותו
היה בלח״י, וכעבור שנים ספורות
נימנה על יחידת צנחנים של
צה״ל?
אם נזכר שמו בעתונות, הרי
תמיד כהקשר למכתב ששלה למערכת
״הארץ״ בשם בדוי, מכתב
•טניכנס בכר להיסטוריה של תנועת
החרות כשם ״מכתב אמסטרדם״
(״העולם הזה״ .)1514
הגוש החופשי בחרות מעולם לא
ראה באמסטרדם את אחד מעסקניו
הכבירים. גם הנהגת חרות לא
ייחסה לו עצמו חשיבות מיוחדת.
הצעיר החרותי, ששירת כמשך
שנים את תנועתו, ושהיה חכר כה
מיום היווסדה, היווה רק בדור ב•
מישחק הפוליטי כין ההנהגה לבין
האופוזיציה. מעולם לא ניתנה לו
ההזדמנות להביע את דעתו או
את הרגשותיו לגכי אותם מאורעות
המסעירים את חרות עד עצם
היום הזה, ושתחילתם המיקרית
קשורה במכתבו המזויין? ,עליו
חתם ״ש. דוזנבאום״.
״העולם הזה״ ,שראיין את אמסטרדם
( )32 בשיא ההתלקחות בחרות,
גנז את הראיון זמנית, כדי
להימנע מהתערבות בסיכסוכים
הפנימיים של חרות. עתה, משעוב־בו
המשפטים והושכן לפחות זמנית
שלום־כית, רואה ״העולם הזה״
את עצמו חופשי לפרסם ראיון זה.

היברת אישית את בגין!
תותחים הגדולים של האופוזיציה
! 1החרותית כוונו לעבר מטרה אחת. האש
המפוזרת רוכזה בדייקנות. כל הפגזים נורו
אל עברו של מנהיג התנועה — חבר
הכנסת מנחם בגין.
זה קרה ביום הרביעי, ה־ 25 לינואר , 1967
בבית האזרח ברמת־גן.
בשפת הגוש החופשי נקראה האספה שזומנה
לשם בשם ״כנם ארצי״ .בשפת הנהלת
חרות ונאמני מנחם בגין נקראה ה
אספה
״מסע השמצות, שיסוי וביזוי.״
400 המשתפים המוזמנים, ועשרות הבודדים
שבאו למקום ביוזמתם, האזינו
במשך שלוש שעות רצופות להתקפה בלתי־פוסקת
על מנהיג התנועה.
הראשונים מחאו כפיים. האחרים שאגו בבוז.
ההרגשה
שהיתר, משותפת לכולם: הוודאות
כי מחר יבוא הפילוג על תנועת החרות.
היום תנועה אחת — מחר שתיים. בעבר,

חברים — בהתה, יריבים — מחר, אויבים.

״ ק בו

או רנן :״

* • וכדהאחת הבדילה את הכינוס הרמת־גני
מכל כינוס חרותי אחר, מאז
נוסדה התנועה, לפני 18 שנה: בפעם הראשונה
הושמץ מנהיגה בגלוי, קבל עם ועתו־נאים.
ללא רמזים, תוך אמירת השם המפורש.
בודדים
אמרו עדיין ״המנהיג״ — אך
רבים נקבו בשמו.
״מאז הוועידה השמינית דרשנו שיכלולים,
שיפורים ותיקונים בתנועה!״ קרא מעל הבמה
ח״כ אברהם טיאר, וזה עוד עבר בשקט.
״היו כבר אופוזיציות בתנועה, אבל הן
תמיד התפרקו כעבור כמה חודשים,״ סיפר
מעל אותה במה עסקן הגוש משה יזרעאלי.
גם זה עוד עבר בשקט.
אך כשהמשיך ״קנו אנשים, נתנו מישרות,
והאופוזיציות חוסלו!״ פרצה סערה קטנה.
״קנו או תן! ״
״כמ ה שילמו לן?״
״אין לכם מספיק כסף לקנות או תו!״

הנואם ממשיך. קריאות הביניים מזכירות
לו משהו .״למה אין בתנועתנו בעלי תרבית
7למה הם אינם אצלנו? היכן הפרופסורים?
למה הם אצלם, ולא בתנועת החרות?״

״אתה
מבייש את אכיר:״
• 1ואם מחלין? נואם.
^ ״אני עצמי הייתי קורבן לעריפת ראשים,״
זועק מרדכי אולמרט, ח״כ חרות מן הכנסת
השלישית והרביעית. ושוב —
״כמ ה שילמו לן?״

התנועה המ שולהבים, שרצו לחדור לישיבה. חלקם ה שמיע קריאות בזכו ת בגין, חלקם
בזכו ת מתנגדיו מן הגו ש החופ שי. רק הסדרנים היו מלוכדים כאיש אחד סביב ההנהגה.

12— 3

אולמרט לא נשאר חייב :״כשאתה עודי
לא נולדת, שכבתי עם רובד, בנגב. אתה
בכלל יודע מי אני, ומה עשיתי? אני
הייתי בוואדי סאליב. ואיפה היה מנהיג
חרות? רק לפני הבחירות הוא בא לשם.
כמה הוא השקיע בחינוך הנוער?״
״אל ת שמיץ את בגין!״

— חיברתי אישית את בגין רק בתקופה
בה מילאתי תפקיד של מזכיר מחלקת ההסברה
בחרות, לפני הבחירות האחרונות. אולם
חיברתיו ואף שוחחתי עימו והצטלמתי לידו
באחת מהופעותיו בבחירות לכנסת, ב־1955
(ראה תמונה) .קשה בכלל להשיב על השאלה
של הכרה אישית עם מר בגין.

למה ץ

— כי מר בגין הוא דמות בחרות שכמעט
ואיננה מהעולם הזה. בפעם הראשונה ששוחחתי
עם מר בגין, ואף בתקופות יותר
מאוחרות, ועד לפיצוץ פרשת המכתב, מעולם
לא העזתי לגשת וללחוץ את ידו. אפילו
כשכל מכרי וסביבתי עשו זאת. חיכיתי תמיד
שמר בגין ילחץ את ידי, או שנראה לי
שאני כבר יכול לגשת וללחוץ את ידו.
הערצתי למר בגין היתד, הערצה בת שנים
רבות. אפילו זכורני שבפעם הראשונה ש־טילפנתי
אליו, בקשר להוצאת חוברת מנאומו׳
וגם בפעם הראשונה שבאתי לביתו,
לעריכה והגהה של חוברת זו, התרשמתי
עמוקות מאישיותו הגדולה.

התרגשת?

— במידה מסויימת, כן. מר בגין כמפקד
האצ״ל, וכל מה שהוא סימל בעיני, היווה
דמות של מנהיג ואדם משכמו ומעלה.

האם היתה זו גישה ריגשית בלבד,
או הגיונית?
— אני חושב שקודם כל ריגשית. אולם
איני רוצה לשנות מן העובדות, מפני שכך
אולי נוח היום, ולהכחיש דברים. מעמדו

״לא תס ת מו את פי!״
״לא מספיק לצעוק יחי
״ בוז!״
״להוציא

או תו

בגין!״

מהאולם!״

ואז עלה לבמה נואם אחר.
״שמו של אדון בגין רשום בהיסטוריה
כמנהיג המרד בבריטים, אולם כראש תנועת
החרות הוא ניכשל.״
״תתביי ש לך!״
״כן, הוא ניכשל פעם אחר פעם!״

השאגות מילאו את חלל האולם. קריאות
הבוז שכוזנו אל עבר הנואם, הפרופסור
ערי ז׳בוטינסקי, החרישו אוזניים, כשמבעד
לקיר ניבט אל הקהל, במדי הגדודים העב־

אמסטוום, האיש שגום למהומה ששננה השנוע־לפחות זמנית

אליל!״
התנפץ ל

של מר בגין בחרות הוא מעמד מיוחד במינו,
שאיש מן החוץ אינו יכול להבינו.

אכי אדם מבחוץ, האם אתה יכול
להסביר לי מנסיונך האישי את ה מעמד
המיוחד הזה?

— אנסה, למרות הקשיים הרבים. הדמות
של האדם שהיה מפקד אצ״ל, הנואם הגדול
שיודע לדבר וליצור את המגע עם האדם
הקטן, יחסו הלבבי בפגישות אישיות, יצרו
בעיני דמות, שבנוסף להתרשמותי החיובית
נוספה אליה הילת העבר.

למה שלחת לבגין מכתכי־הער•

— הם תמיד היו עניניים ומצורפים ל־בעייה
מסויימת, בהם הבאתי מילות נימוסין,
כפי שמחייבת פניה של איש מן השורה

למר בגין. דבר זה נבע מהסתה שנוהלה
נגד מר המיר, עוד לפני הוועידה.

האם אתה יכול לזבור את היום
או הלילה המסויים בו חדלת להעריץ
את בגין?

— כפי שאני רואה את גח״ל ורפ״י
בקואליציות שונות ובמועצות פועלים.

— בהחלט. כמו בסרט או בסיוט, או אס
אפשר — צירוף של שניהם. הלילה בו
ניסו להפריע באלימות לדבריו של גידי בועידה.
את גידי אישית לא הכרתי, ורק את
שמו שמעתי. כאשר הגיעו ההפרעות ומעשי־האלימות
לשיאם. עלה מר בגין לבמה. דבריו
הראשונים היו :״אל תסתתרו אחרי גבו
של גידי! אמסטרדם לרדת! שמואל לרדת!״
ואז ראיתי •— ובקושי רב התאפקתי לא
להשיב — כאילו מדמה מר בגין שאנו
מסתתרים מאחורי גבו של גידי, כדי ליצור
מסקנה שאילולא גידי היו מכים אותנו.
וכאן אנו מחללים, אם אפשר לומר כך, את
דמותו של גידי. ואז מר בגין הגדול בא
להשליט סדר. אילו מר בגין היה מרגיש
את מעמדו המיוחד בחרות, היה משיג זאת
בניד עפעף אחד. אולם מר בגין לא התערב
בכל גילויי הביריונות בוועידה.

— מדיניות יותר מאשר היסטוריה. אבל
מה שיש בי נובע מנסיון־חיים, ולא מקריאת
ספרים. אומרים עלי שאני בעל אינסטינקטים
חדים, דבר שעזר לי לנרדט בדרבי החיים.
חוץ אולי מהמקרה האחרון.

האם עברת כאותו מעמד מהערצה
לאכזבה?

— כן! לאכזבה עמוקה מאד. התנפץ אליל
מול עיני. אינני אומר שבגין טיפח את
האלימות. הריני רחוק מלומר זאת. אולם
טענה אחת ויסודית לי אליו, שבעקבותיה
באו נוספות: מעמדו של מר בגין הספיק
בהחלט לגרום, שהוועידה תהיה שקטה. לעומת
זאת, בשתיקתו־הסכמתו לעיני מאות צירים,
חברים פשוטים, ולעיני נציגי העתונות,
התחוללה הצגה מבישה. בלילה זה התנפצה
דמותו של מר בגין, ולא רק בעיני. אני
אומר לך זאת בדמעות! התנפץ לי אליל!
והדמעות שלי טהורות לא פחות מדמעותיהם
של כל מיני צבועים, שבכו כשמר בגין
הודיע על התפטרותו.

כף, בדלילה, השתחררת מן ההערצה

אמסטרדם כחייל ()1950
׳הערצה

אל אדם במעמדו של מר בגין. אף מכתביו
של מר בגין אלי שמורים עימי, ומאד התפלאתי
שבאחת מישיבות המרכז הקריא מר
בגין -את מכתבי אליו ונתן פומבי לפנייה
אישית, דבר שאני לא עשיתי עד היום הזה.

איד אחרי הערצה כזו, הגעת לכתיבת
המכתב כ״הארץ״ ?
— כגודל הערצתי למר בגין, במשקל שווה
לכך באה האכזבה הגדולה. מר בגין הירבה
לדבר על אהבת ישראל ועל חילופי־שלטון,
ונוצרה בעיני דמות של אדם משכמו ומעלה.
אף בפניות שונות, שפניתי אליו בענייני
התנועה, השיב תמיד מר בגין, כי בעניין זה
או אחר עלי לפנות לאנשים המתאימים, כי
הוא לא מתערב. וברעידה האחרונה, עמדתו
של מר בגין היתד, חד־צדדית. אני יודע,
אפילו אם יעידו עלי שמים וארץ, שלא היתד,
שום כוונה כמוסה לפגוע באיזו שהיא צורה
במעמדו של מר בגין. התפטרותו, המסע
שנוהל בשמו עוד לפני הוועידה. אף שמור
בידי מכתב בו אני פונה למר בגין ומסביר,
כי אין כוונה לפגוע בו, ויחד עם זאת
הנני מתייצב לצידו של תמיר.

ממתי המכתב?

— כחודש לפני הוועידה. במכתב זה
כתבתי, כי אינני טרמפיסט בעגלתו של
תמיר, ואסע בעגלה זו גם במורד. חודש
לפני הוזעידה כבר שלחתי מכתב הסבר

ריים, אבי הנואם, מחולל בית״ר זאב ז׳בו־טינסקי
עצמו.
״אדון בגין התפטר מהנהגת התנועה,״ המשיך
ז׳בוטינסקי ,״ועל זה אני מברך אותו,
כי התנועה לא רצתה בו
״אתה מביי ש את שמו של אביך!״
״חו מץ בן יין!״

ז׳בוטינסקי :״התנועה לא רצתה באדון
מנחם בגין!״
קריאה :״התנועה רוצה! היא גם־ ביקשה
אותו!״
מחיאות כפיים. חלקן לכבוד הנואם. חלקן
לכבוד קורבנו• .
והנואם ממשיך :״אדון־ בגין כינס לפני

את בגין ואת כן־גוריון, מטביע
״אלטלינה יד אותו גוש נ

מההערצה כן, אבל בתוככי ליבי אישם
הנני מצפה ומנסה להאמין, שמר בגין
יתנער ויוכיח כושר מנהיגות, ויתרומם
מעל חשבונות אישיים, ויעשה למען שלומה
ושלמותה של תנועת החרות, בהיותה סיכוי
־לאלפי איש, ליצירת אלטרנטיבה לשלטון, במסגרת
גח״ל, עם צרוף רפ״י וגורמים שונים.

נחזור רגע לדברים יותר אישיים.
אמרת שפעילותן• כבית״ר וכלה״י
הפריעה לך לרכוש השכלה. האם
התגברת על זה מאז? האם לצורף
פעילותך המפלגתית קראת
ספרי היסטוריה או מדיניות?

האם אתה מעריץ היום את תמיר
כפי שהערצת בשעתו את בגין?
— לא. יחסי לתמיר אינם יחסי הערצה.
תמיר הוא ישראלי המדבר עברית בשפתך,
התופח על השכם ונותן את ההרגשה שהוא
מדבר כשווה אל שמה. לא כן מר בגין,
הן בהופעתו והן בהתנהגותו. דברים אלה
נאמרים לזכותו של מר בגין כי זה אופיו,
ואיני מוצא פגם בכך. אולם כיליד הארץ
אני מרגיש חופשיות ביחסי עם תמיר.

האם זה נכון שאתה מכיר את
תמיר מאז שהוא עזר לף בעורך־
דין להשתחרר ממעצר בקשר ל רצח
קסטנר?
— האמת היא שחיברתי את תמיר בפרשת
קסטנר, בהקשר להצעה מצד גורמים שהיו
קשורים בש״ב, שהציעו לי למסור עדות נגד
תמיר על־מנת לסבכו בפרשת רצח קסטנר.
אבל הוא לא שיחרר אותי ממעצר, כי
מעולם לא נעצרתי, רק הוזמנתי לחקירה.

אתה מוכן להרהיב את הדיבור
על זה?
— הייתי מעדיף שלא, כדי לא לגרום
נזק אישי לאנשים שהיו מעורבים בפרשה

אתה אישית מאמין שזה עדיין
אפשרי, עם תמיר בפנים?

ימים ספורים ריביזיוניסטים מחוצלארץ. מה
זה בכלל ריביזיוניסטים מחוצלארץ? מה זה
ריביזיוניסט עם דרכון אמריקאי?״
קריאה :״אתה מבייש את אביך!״
תשובה :״במקום לצעוק עלי, ולנבל את
פיך, תלך אל מר בגין ותגיד לו את הדברים
האלה. הוא הוביל אותנו לששה כש־לונות

^ ה עג ל תי ^ ש תו ל לי ם ^
ף* ! טענות דוברי הגוש החופשי מאז
; 1יווסדו, כאילו אין טענותיו מכזזנות אל
עברו של מנהיג התנועה, נשכחו.

זו. הייתי רוצה להרחיב את הדיבור על
יחסי עם תמיר.

כבקשה.

— הגדירו את יחסי עם תמיר בעבדות
אישית. פעם ציירוני כשומר ראשו, ושבעיק־בות
שמירה זו, כהכרת תודה, הכניסני תמיר
למרכז חרות. פעם אחרת הגדירוני כיועצו
וכאחד ממארגני האופוזיציה. פעם בריון
ופעם מנהיג. האמת היא — וייתכן כי אני
גורם נזק לעצמי באמירת הדברים — שלמרות
טענתי העובדתית שאני כתבתי את
המכתב המפורסם ביוזמתי אני, טוענים יריבי
תמיר כי המכתב נכתב בהשראתו או בידיעתו.
אני רוצה להדגיש שטענה זו היא
כל כך מגוחכת, שעורך־דין כל־כך מפולפל
כתמיר יתן לי לכתוב מכתב בנוסח זה.
כתבתי את המכתב כי הדבר בער בי. הרגשתי
צורך נפשי להעלות אותו על הכתב
ולתת לו פרסום.
באשר ליחסי עם תמיר, לאחרונה מציירים
את דמותי כאדם הקרוב ביותר לתמיר וכר,
האמת היא שאני מכבדו. אני זוכר לתמיר
רגעים בהם בא לעזרתי בעניינים אישיים,
ושלא על מנת לקבל פרס. מאז פרסום
מכתבי, והנזק שזה גרם לתמיר ולאופוזיציה
כולה, למרות זאת ולמרות ההסתייגות של
גורמים אלה מתוכן המכתב, איני רואה מקום
להכרזות נגד תמיר. אפילו אם תמיר, כדרך
כל אדם, אולי בתת־הכרתו אם לא בהכרתו,
מתרעם על מכתבי ועל הנזק הרב שגרמתי.
— המגעים ביני ובין תמיר הם מגעים
של פגישה אחת בתקופה, כגון אירוע חברתי
כלשהו משותף, או ישיבות מרכז. מאז המכתב
נפגשנו בפגישות הגוש. גם לפני המכתב,
כשרציתי לשוחח עם תמיר, עמדתי
בחדר־ההמתנה וחיכיתי לתורי, לפעמים אפילו
שעתיים.

למה ביהוד לדיין ז

כחבר הרות׳ איך אתה מדמיין

אכזבה

הוא ממשיך ככד זאת לקיים
אתך מגע?

— אישית אני חושב שבמאמץ אמיתי והתרוממות
היאה למנהיגים, זה אפשרי. תמיר
מסמל בעיני רבים את התקווה להידברות
בשפה חדשה, כבן הארץ, בין מפלגות שונות.
אני אישית, שנים רבות לפני הוועידה,
התבטאתי לא פעם שאני קרוב יותר לפרס
וביחוד לדיין מאשר לד״ר יוחנן באדר,
למשל.
— על דיין קראתי רבות בהעולם הזה.
אני זוכר את הרשימות ואת ההגדרה של
״זבנג וגמרנו״ .הכרתי את דיין בתקופת
שירותי בצבא, כאדם המסוגל לדחות פעולה
מפני שעלול ליפול קורבן. בכלל, כל הדמות
שיצרו מדיין אינה נכונה. לדעתי הוא
היה לא רק רמטכ״ל טוב, אלא גם שר חקלאות
טוב, שלא פחד לבצע מדיניות אפילו
אם לא היתה פופולארית. כגון: חיסול הרפתות
בנחלת יצחק, חיסול לולים בשפלה
והעברתם להר. אני חושב שנוצרה סביב לדיין
דמות לא אמיתית.

אמסטרדם עם בגין ()1955

האס נכון שכשהתפוצץ עניין ה מכתב,
שלח לך תמיר מכונית עם
הודעה שעליך לצאת לכמה שבועות
מן המושב ולהיעלם?

אמסטרדם עם תמיר (באמצע)*
כבוד
* בוועידת חרות.
מנחם פלדי.

מ שמאל:

עסקן חרות

החזית עתה ברורה יותר, בהירה יותר.
מול המשולש תמיר—שוסטאק—טיאר לא ניצב
סתם משולש דומה, כמו באדר—בן־
אליעזר—לנדאו, כשבגין נמצא מעל ומעבר
לכל סיכסוך.
בגין הוא צד בסיכסוך. הדברים כבר
הורגשו קודם לכן, אך לא נאמרו עד לאותו
הרגע בקול רם. עתה הם פורצים בשטף.
תמיר :״כולנו שירתנו את תנועת החרות

קריאה :״אתה רוצה לרשת את בגין!״
תשובה :״לא כיסאות רצינו
קריאה :״אתה רוצה את כיסאו של
בגין!״
הנואם מנסה להמשיך :״גם אם באנו ל

שקר וכזב. שמעתי כבר שהייתי ב־חו״ל,
ומנסים לערבני בשמועות שונות ועוינות,
שאחת סותרת את השנייה. האמת
היא שישבתי בבית ידידי ונחתי, עד שירגעו
הרוחות.

הרוחות נרגעו, לכהות אצלך?
— הרוחות טרם נרגעו. לפחות מתחת לפני
השטח. מה שקשור אלי, אני מוכן
לשלם את מלוא המחיר שיידרש עבור מעשי.

הדיח את מר בגין, המילה בוגד לא מגיעה
לנו. בתנועה חופשית מו ת ר...״
קריאה :״יותר יפה להופיע פנים אל
פנים, מאשר לשלוח מכתבים אלמוניים!״
נואם חדש עולה לבמה. איש שורה. עסקן
אפור.
״כשסוסים משתוללים,״ קורא הוא ,״זה
קצת מסוכן, אבל לא תמיד נחוץ שוט.
לפעמים גם ליטוף מספיק. אך אם העגלונים
מתחילים להשתולל, אז זה באמת מסוכן.״
הרמז הובן. ואמנם —
״תתביי ש!״

״תתביי ש אתה!״

ש בי תתנ שק

״אז מה, נישאר עם תמיר בתנועה?״
(המשך מעמוד ) 13
לבסוף הושלכו. תומכי בגין מן ר,אולם. שואל בקול אחד מחברי המרכז.
״מי שלא רוצה שילך״ ,עונה אחר, מהם
המשיכו אמנם גם מבחוץ לצעוק ״יחי״
הספסלים האחוריים.
ו״בוז״ ,אולם נואמי הגוש החופשי התגברו
אחד אחד מתפזרים הגיבורים, עייפים,
עליהם. בידם היה הרמקול.
חיוורים, נירגשים. חברי תנועה פשוט־ם
ש רי םוארבע שעות לאחר מכן, ממשיכים עדיין להתגודד, להסביר איש לרעהו
את פשר התעלומה.
^ במרחק קילומטרים ספורים מבית־האו־ההודעה
הרישמית לעתונאים היתד, סתרח,
התכנס מרכז תנועת החרות לישיבה
מית, לא גילתה מה התרחש ביום החמישי
מיוחדת. על הפרק: השעיית תמיר מן המאחורי
קלעיה של תנועת החרות.
תנועה, באשמת בזיון והחרמת בית־הדץ

העליון של חרות.
^ ף אט אט צפה ועלתה דמותו של
מצודת זאב — לב ליבה של תנועת ה^
צעיר ליבראלי, פינחס גולדשטיין, ולו
חרות — דמתה למטר, קרבי. הישיבה נועדה
לשבע בערב, אך הסדרנים התייצבו בחמש. החלו מייחסים את נם שביתת־הנשק.
גירסת נאמני בגין היתה: גולדשטיין,
קומה 14 נועדה למרכז, לכן הוכרזה
שהכיר את בגין מקרוב, במסע הבחירות של
כשטח אסור לסתם חברים פשוטים. אולם
גח״ל, התחבב עליו ורכש את אמונו. ועתה,
מכיוון שחברי התנועה לוקחים כל עניין
לליבם — בעיקר כשהמדובר בהשעיית חבר כחסיד נילהב של גח״ל, דאג לשלומה של
חרות, התקשר טלפונית בזה אחר זה עם
המייצג גוש^ שלם — נאסרה הכניסה גם
נציגי שני המחנות, הצליח לשכנעם להתדיין
לקומה ׳ ,13 ליתר בטחון.
בדקות האחרונות לפני ההכרעה.
כולם ידעו כי זו תהיה ישיבת הפילוג:
היה זה רק חלק מן האמת.
לנאמני בגין יש רוב קטן במרכז, לכן
אנשי הגוש החופשי חשפו חלק אחר:
יושעה תמיר. אולם רק אתמול, ב בי ת־ ה אד
רזז, הודיע הגוש החופשי כי גורל תמיר ההכרה של תמיר בבית־הדין איננה סתם
הוא גורל הגוש. לכן יושעה תמיר ועימו כניעה פחדנית. היא ניתנה רק לאחר הבטחה
הגוש החופשי כולו. במקום חרות אחת, סודית של אנשי בגין, בעל־פה ולא בכתב,
כי המשפטים המתנהלים בבית־הדין יוקפאו
תהיינה שתיים.
עד לאחר הוזעידד, החדשה.

אולם אלד, וגם אלה לא ד,ירבו לדבר על
* * ועדישיבת המרכז חלף בינתיים.
יוזמת מנהיג הליבראלים, ח״כ יוסף ספיר,
שבע. שבע ורבע. שבע וחצי.
הגוש החופשי ביקש דחייה של חצי כדי להשכין שלום־בית אצל שותפיו בגח״ל.
הסיבה המסתתרת מאחורי יוזמתו: הידיעה
שעה. תמיר־שוסטאק־טיאר יורדים לקומה
כי קרנות גח״ל מדולדלות, וכי חובות ה,12
להתייעצות.
שבע וחצי. רבע לשמונה. גם בן־אליעזר מיליונים מימי הבחירות עדיין מעיקים קשה
יורד לאותה הקומה, ונכנס לאותו החדר. על שני השותפים כאחד.
ספיר הבין כי פרישת תמיר־שוסטאק־טיאר
הפתעה, לחישות ,״בוז״ ו״יחי״.
אחריו יורד חיים לנדאו. גם יעקוב יוג־ עלולה לסכן את שלמות הגוש, לכן רצה
דוף. כולם נאמני בגין. וזה כבר לא מובן. למנוע קרע מוקדם מדי, שהיה משאיר את
כעבור רבע שעה יוצאים נאמני בגין מן מפלגתו עם חובות של מיליונים.
החדר ועולים לישיבת המרבז. שם מחכים

* םכתוך חרות עצמה, על שני אגפיה,
עשרות חברי המרכז במתח, מבלי שהם
^ נמצאו חוששים מפילוג.
יודעים משהו על המתרחש. כעבור דקות
בגוש החופשי בלט בחששותיו אליעזר
ספורות יוצאים גם תמיר־שוסטאק־טיאר.
חברי תנועה סקרנים מחכים רק לרגע שוסטאק, הבוס של הסתדרות העובדים השחדר
ההתייעצות יתרוקן, ואז נדחפים לאומית. ואילו בצד השני היה זה מנחם
פנימה, מחטטים בין שיירי הנייר שעל ה בגין בכבודו ובעצמו.
שוסטאק ידע כי הפילוג ישים קץ למגב־רצפה,
כדי למצוא רמז למה שהתרחש.
בינתיים פונה ח״ב טיאר לסובבים אותו יותיו בחו״ל, יערער את מצבה הכספי של

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

לון מחפיר. שלישית, לעצב ולבצע מדיניות
פיתוח־תעשייתי חדשה.
לצורך זה הקים את הוזעדה, הכוללת
כלכלנים, מהנדסים ואנשי־מינהל, ולא רק
מקרב עובדי המדינה. המחקרים הם מדעיים
ומדוייקים. לכן נתבקשו גם משרדים לייעוץ־
כלכלי להכין סקרים ותכניות־תיעוש.
קנה־מידה אחד פשוט. בשקס ובהדרגה,
כדי לא לגרום למשברים, החלו
בביצוע התכניות החדשות. וכבר ההתחלה
היא מהפכנית לגמרי: במקום כיסוי־השטח
במפעלי־תעשייה לא־חשוב־איזד״ הוחלט להנהיג
סלקציה חמורה, כשהשיקול הוא הקמת .
בסיסיים לתעשיות מזון; מוצרי־חקלאות שיש
להם בחו״ל דרישה פחות או יותר
מתמדת, ואשר עבורם מקבלים מחירים טובים;
יהלומים; ענף ד,תעשיה האופטית; וכן
מוצרים צבאיים וצבאיים־למחצה שפותחו בארץ,
ושכמה מהם זכו למוניטין בינלאומי.
כהוכחה ראשונה לשינויים הקיצוניים ב־מדיניות־התיעוש
משמש הצעד המהפכני הבא:
למרבית הפלא לא ייתנו יורי־ ד,לודאות
מן הבנק־לפיתוח־התעשיה (מקרן מיוחדת,
בת 20 מיליון ל״י) לא על פי המלצות של
משרד המסחר־והתעשיה, ואפילו לא למפעלים
הנמצאים באזורי־פיתוח דוזקא.
כי השיטה החדשה של שרף הביאה לחי דוש
מעניין ביותר: לתת הלוואות לפי קנה־מידה
אחד פשוט — למפעלים שהוכיחו את
עצמם כריוזחיים.

יר 1שלי ם
הז מנ הלהכתרתעבדאללה
לפני מלחמת־העולם אספו תשעה פועלי
דפוס ירושלמיים 40 לא״י כל אחד ויסדו את
הדפום הקואופרטיבי הראשון בירושלים, אחווה.
הם שכרו חנות קטנה, העמידו בה
שולחן ושתי מכונות, והחליטו לשבור את
מונופולין השפלה על הדפסות בירושלים.
בתחילת הם הדפיסו את היומון דואר היום,
אחר כך את הפלשודין פוסט (הג׳רוסלם
פוסט של היום) ,וכשבאה מלחמת־העולם הם
נרתמו למאמץ המלחמתי, הדפיסו חוברות־הדרכה
ופקודוודמיבצע.

,אישנזו אותי נדי
לסחוס אוו 1פ׳ ר
אבל היא 1דנה
שו תקת -ויוצאת
עכשיו למלחמה
ך * יאעלתה לפתע, יום אחד למרכז ה!
| חדשות — ולמחרת נעלמה. היא שוחררה
מבית־החולים לחולי־נפש בבת־ים, ומאז
אי־אפשר היה לאתרה. כאשר צלם וכתב
של העולם הדה הצליחו לצלמה בצאתה,
הם נעצרו• ,והסרט הוחרם (העולם הזה
.) 1525

כל זה לא השאיר ספק, כי מאחורי אישפוזה
של אסתר כהן, פקידת בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, מסתתר סיפור גדול. השבוע
התפוצץ הסיפור.

המשטרה אמרה לנסוע
ך* וא הוטח בצורת בקשה לצו״על־
| } תנאי, לפני שופט בית־המשפט העליון
משה לנדוי. כתב עורך־הדין סלמן סודיק,
בפנותו לבית־הדין הגבוה לצדק :״ביום 3
לחודש נובמבר 1966 אושפזה העותרת,
בניגוד לרצונה ובעל כורחה, בבית־ד,חולים
לחולי נפש בת־ים. נאמר לה, כי האישפוז
בוצע בתוקף צו שהוצא על־ידי ד״ר ירמו־לוביץ
המשמש כפסיכיאטר מחוזי.״
מה רוצה אסתר כהן מבית־המשפט? דבר
פשוט: להורות לד״ר זאב ירמולוביץ׳ ,מנהל
בית־ד,חולים בבת־ים, כי יאפשר לבא־כוחה
לבדוק את התיק שלה, כדי לראות אם יש
לה אפשרות לנקוט בצעדים משפטיים נגד
אלה שהביאו קאישפוזה בכוח. והעיקר: כדי
לברר מי הביא לאישפוזה.

הבקשה נוסחה כלשון משפטית
יכשה. על־ידי שינוי סיגנוני קל
מתקבל הסיפור הבא, מפיה של
אסתר בהן עצמה:

בשעות הערב של אותו יום, בהיותי
לבדי בבית, באו לביתי גבר ואשד״ שהציגו
את עצמם בשליחיו של ד״ר ירמולוביץ וטענו
כי הוא מזמין אותי לבוא למרפאה
שבביתו, לשעה אחת בלבד. סירבתי לציית
להוראותיהם.
השניים התפרצו בכוח לדירה, ואז הזמנתי
את המשטרה. כשבאו השוטרים הזמינו אותי
לבירור בתחנת המשטרה ברמת״גן, ושם
נאמר לי כי מאחר והוצא נגדי על־ידי ד״ר
ירמולוביץ צו־אישפוז, עלי לציית להוראות
ולנסוע עם שני האנשים. הוכנסתי למכונית
והועברתי לבית־ד,חולים לחולי־נפש בבת־ים.
שמו הפרטי של האיש שבא מבית־החולים
הינו אברהם. אותו אברהם נכנס לחדרו של
הרופא התורן וישב עמו כ־ 20 דקות. לאחר
מכן הוכנסתי לשיחה קצרה אל הרופא התורן,
וביקשתי לאפשר לי להתקשר עם
עורך־דין. אך הדבר לא ניתן לי.

במסדרון, אומר להם בנימת התנצלות :״מד,
אתם רוצים? נכנענו!״
באיחור של שבעים דקות מתחילה ישיבת
המרכז בקומה .14 ואז הוטלה הפצצה.

ך* מיר־שוסטאק־טיאר מכירים בביתן
1הדין של התנועה, וחוזרים בהם מכל
ההשמצות עליו. אנשי בגין, מצידם, מורידים
מעל סדר־היום את הצעת ההשעייה.
שביתת־הנשק המפתיעה מקבלת תוקף
רשמי בהודעה, כי ועידתה התשיעית של
תנועת החרות תכונם בקרוב. הבחירות
אליה לא יהיו אישיות, כפי שהיה נהוג
בעבר, אלא על־פי רשימות ארציות. מצד אחד
אנשי ההנהלה הנוכחית, כשבגין בראשם,
ומן הצד השני הגוש החופשי.
חברי התנועה ייקראו להכריע.

הסתדרותו ושל קופת־החולים הלאומית שלו
בכנס העולמי של הריביזיוניסטים מחו״ל,
שנערך לפני שבועיים, נמצאו גם כמה עסקני
חוץ־לארץ שהסבירו לו זאת היטב,
בשפת איומים מנומסת.
בגין, לעומתו, חשש מהכתמת שמו כאחראי
לפילוג, וכמי שעורף ראשי חברים
— חברים שהיו בעבר אנשי־מחתרת מסורים.
הסיכוי שעל אף הכל ילך שוסטאק עם
תמיר עד הסוף, עורר בו חששות כי הגוש
החופשי יצליח להתקיים מחוץ לחרות, יביא
בסופו של דבר לפירוק גח״ל.
בשאיפה להכרעה מהירה, ולו גם במחיר
פילוג, נותר רק ח״ב יוחנן באדר לבדו.
הוא ידע מה שיודע כל ישראלי: שביתת־נשק
אינה שלום. היא אף לא מונעת מלחמה
חדשה.

זד, שהעתקים של מסמכים כמוסים אלה
מצאו את דרכם לידי המחתרות העבריות רק
הוכיח מחדש את חשיבותה של קואופרציה.
התנך: רכ״מכר. אחר המלחמה נודע
דפוס אחווה כאחד הדפוסים הטובים במרחב,
וכאשר הגיעה שעתו של האמיר עבדאללה
לעלות על כס־המלוכה הוא הכין באחווה, את
ההזמנות לטקס ההכתרה ברבת־עמון.
גם מדינת ישראל ידעה להעריך את טיבו
של אחווה, הדפיסה בו את ספר הטלפון הראשון
שלה. אך הגאווה וההצלחה הגדולה
של אחווה היתד, רב־המכר שהדפיסה לפני
כמה שנים: ספר התנ״ך הראשון שהודפס
כולו בירושלים, תנך קורן.
השבוע היתד, לאנשי אחווה סיבה נוספת
לגאווה: חבר הקואופרטיב הראשון יצא לפנסיה,
בדיוק ביום הולדת ד,־ 30 של הדפוס.

רק בגלל בתבח

ך* כניסו אותי למחלקה סגורה. מתוך
ן \ חשש לגורלי, צייתתי להוראות צוזת המחלקה.
ישבתי בשקט, וכשבאו הרופאים
התורניים לביקור, הפניתי את תשומת לבם ל-
כליאתי השרירותית. כל אחד מן הרופאים
התורניים אמר לי, כי אין לו סמכות להחליט
בעניני.
ביום ראשון 6 ,נובמבר — 1966 זאת
אומרת שלושה ימים אחרי שהובאתי לשם
— הוזמנתי אל הרופאה האחראית של המחלקה,
ולאחר שיחה קצרה הורתה הרופאה
להעביר אותי מן המחלקה הסגורה אל
המחלקה הפתוחה. הרופאה ביקשה ממני
רק שלא להסתלק מתחומי בית־החולים.
ביקשתי לד,כנס אל ד״ר ירמולוביץ ולדבר
איתו אך לא נעניתי. להיפך: הוא היה
מתחמק מפני כשראה אותי בכביש הסמוך
למשרד הנמצא בתחומי בית־ד,חולים.
הוא הוציא את צו־האישפוז מבלי שבכלל
בדק אותי, ומבלי שנבדקתי על־ידי איזשהו
רופא אחר קודם לכן.
כעבור מספר ימים שוחררתי — ואני

בפניו של נשיא בית־המשפט דאז,
כבוד השופט נתן בר־זכאי. כבוד הנשיא
סיפר לי, כי מר מטלון הגיש נגדי תלונות.
ואז סיפרתי לנשיא על העדפות שעושה
מר מטלון לבני משפחתו. כתוצאה מכך
סולקה אחת מקרובותיו מעבודתה, והועברה
לבית־משפט השלום.

מנהל בית־הזזולים בבתים,
ד״ר זאב ירמולוביץ,

שחתם על צו־ה אי שפוז של פקידת בית־המשפט.

היינו העלמות תיקים כגון: תיק מם הכנסה
פלילי בענינו של מר פולאק, מציאת שני
תיקים ״חיים״ מושלכים בבית־השימוש.

לחשוף שערוריות אישיות
אור ־תלונות שהיגשתי נגד מר

קרובו ש? ממזון

** ר ממלון השתדל בשעתו, לפני
כשש שנים, להביא לאישפוזי בבית־החולים
לחולי־נפש בבת־ים, ואכן אושפזתי
שם במשך שלושה ימים. לאחר מכן הועברתי
אל בית־החולים תל־השומר, למחלקה
הפסיכיאטרית, וסירבתי לחזור לעבודתי עד
שאסודר בעבודה אחרת. שהיתי שם עד
לסידורי בעבודה אחרת, בבית־משפט השלום
לנוער. לאחר כשלושת רבעי שנה
הוחזרתי שוב לבית־משפט המחוזי.
האדם שבא לקחת אותי לבית־החולים בבתים
היה אותו אברהם שבא לקחת אותי
גם בפעם השניה, בנובמבר שנה זו. אברהם
זה הוא קרובו של מר מטלון.
מר אברהם מטלון חזר להיות הממונה
עלי ונאלצתי לבצע עבורו עבודות פרטיות,

המזכיר

ש 7בית המ שפט ה מ חוזי,
אברהם מטלון, אשר עמו
הסתכסכה הפקידה אסתר כהן לפני שאושפזה.

מטלון, ולאור יחסו של מר מטלון אלי,
ועל יסוד אינפורמציה שהגיעה לידיעתי,
אני סבורה כי למר מטלון חלק נכבד בכך
שאושפזתי בניגוד לרצוני בבת־ים. אני גם
משוכנעת, כי מר מטלון עשה זאת ישירות
ובאמצעות אנשים אחרים בבית־המשפט, וזאת
על־ידי כך שהסית שופטים נגדי, בה־פיצו
ישירות או בעקיפין שמועות כאילו
אני מאיימת לחשוף שערוריות אישיות,
ולהצביע על אי־סדרים נוהליים.
זמן קצר לפני אישפוזי, הוזמנתי אל
כבוד השופט אייזנברג, מנהל בתי־המשפט.
בשיחה זו נדונה הזמנתי לבדיקה רפואית
כללית, בפני ועדה רפואית בקריה, שנקבעה
ליום ,21.11.66 וזה בגלל העדרי מעבודתי
כשנה לפני כן, בגלל מחלת אנמיה.
באותה שיחה הציע לי כבוד השופט
אייזנברג, כי אסיים את עבודתי לאלתר ו
אקבל פנסיה מוגדלת — וזאת בהיותי ב־

טמט־מ־יה.ממזגרי
חושבת שרק בגלל כתבה שפורסמה אותו
יום, על אישפוז בניגוד לרצוני.
באותו יום בו פורסמה הכתבה שוחררתי,
ונאמר לי שאני יכולה ללכת הביתה, יעלי
רק לשוב ביום הראשון שלאחר מכן כדי
לקבל את תעודותי ממשרד בית־החולים.
אז שוחח איתי לראשונה ד״ר ירמולוביץ.
ומה היו שאלותיו? אם שוחחתי עם ע.תונ־אים,
ומה אמרתי לעתונאים.
ביום ראשון ,13.11.66 ,כשבאתי למשרדי
בית־החולים, המתינו לי בכניסה שני עתו־נאים,
שצילמו אותי ושוחחו איתי. הוכנסתי
למשרדי בית־החולים, ובהיותי שם שמעתי
מהומה סביב העתונאים בחוץ. אחר־כי
הוציאו אותי מבית׳החלים דרך חור בגדר,
ולא דרך השער הראשי.

באותו פרק ־זמן החל מר מטלון ללמוד
משפטים: מיום שהתחיל ללמוד החלו שוב
הצרות. הוא קיבל מכל מיני תלמידים מן
האוניברסיטה את מחברותיהם, ואני נאלצתי
במסגרת עבודתי, להדפיס עבורו את החומר
הכלול במחברות אלו.

עותקים משאלוני בחינות

ף ש< נוסך לכך העסיק מר אברהם מטלון
פקידים ופקידות אחרים בבצוע הדפסות
פרטיות, כגון את הפקידות רבקה מזרחי
ודליה קמחי. את החומר באנגלית הדפיסה
הפקידה לאה אויסבל. אני הדפסתי עבור

לחץ עלי שאמסור לו עותקים משאלוני הבחינות.
סירבתי.
כשכלו כל הקיצין נאלצתי להתלונן על
הנעשה בבית־המשפט בפני הממונים על
הסדרים. בין השאר: תלונה אל כבוד רשם
בית־המשפט המחוזי, השופט ולך, על כך
שנשלחים אלי על־ידי מר מטלון, פרקליטים
ממיודעיו, שעה שאני מדפיסה פסקי־דין
שנכתבו על־ידי שופטים אך שטרם הוקראו
באולם בית־המשפט. הללו באו במטרה לעיין
ולהציץ בפסקי־דין בטרם ניתנו. השופט
ולך העביר את תלונתי לשופט ויינר,
סגן מנהל בתי־המשפט! ,אשר ביקר במשרדי
בית־המשפט המחוזי, והורד, לפקידים העוב
תחילת
שנות השלושים, ובעלת ותק של
12 שנות עבודה בלבד.
מר אייזנברג גם הציע לי, שאם אצא לפנסיה
כהצעתו, הרי עוד קודם אפנה אליו
מכתב אישי, שנוסח על־ידו באותו מעמד,
ושבי נאמר, בין היתר:
״לכבוד מר י. אייזנברג, נשיא תורן,
מנהל בתי־המשפט בישראל, ירושלים.

הנני מתחייבת להופיע לבדיקת פסיכיאטרית
כל פעם שמר אייזנברג ימצא זאת
לנכון״.
דחיתי הצעה זאת של מר אייזנברג —
מתוך חרדה גדולה לגורלי וחשש לחרותי.

פקידים מבגי המשפחה
^ חרי הפתיחה המזעזעת, מתאר
המיסמך כיצד פנתה אסתר לעורך־דין,
סיפרה לו על אמונתה שאישפזו אותה במזיד
ובצורה בלתי חוקית.
הפרקליט (עורך־הדין אמנון זכרוני) פנה
טלפונית לד״ר ירמולוביץ׳ ,ביקש שיאפשר
לו לעיין בתיק. הפסיכיאטר דחה את הבקשה
,״אולי משום שהוא עצמו עלול להיות
מעורב בהליכים משפטיים הקשורים בעניינה
של אסתר כהן.״ גם היועץ המשפטי של
משרד הבריאות השיב את פני זכרוני ריקם.
למחרת הוגשה הבקשה לבג״צ. נאמר בה,
כי אסתר כהן ״שוקלת את האפשרות לנקוט
בהליכים משפטיים כנגד כל מי שמסר אינפורמציה
כוזבת בעניינה, או גרם בכל אופן
שהוא לאישפוזה. לטענתה התנכלו אליח
מספר אנשים שהיו מעוניינים בהשתקתה...
העובדות האמורות להלן עשויות להצביע
על קשר שנעשה בעניינה״.
העובדות המפורטות בבקשה:
בבית־המשפט המחוזי בת״א—יפו התחלתי
לעבוד בשנת .1954 נתקבלתי לעבודה כמר
בירה־כתבנית; מיד לאחר שנתקבלתי התחלתי
לעבוד יחד עם מר אברהם ממלון, המשמש
כמזכיר ראשי בבית־המשפט.
תוך כדי עבודתי נוצרו חיכוכים ביני לבין
מר מטלון. החיכוכים נוצרו בעיקר משים
שסירבתי למלא בשביל מר מטלון שליחויות
ועבודות פרטיות, כגון נשיאת תיקו,
שמירה על בתו, הובלת בתו הביתה וכו׳.
גיניתי וגיליתי מורת־רוח כנגד מעשים
שונים שנעשו על־ידי מר מטלון בבית־ה־משפט.
רטנתי ואף הערתי על כך למר
מטלון עצמו: מד מטלון גרם להחלפתה של
הכתבנית הראשית הקודמת, יעל אדרעי,
בממונה חדשה בשם יפה סמיטיצקי, שהיתר,
חסרה הכשרה מקצועית מתאימה — אבל
היתד, אשת מחנך בתו של מר מטלון.
התרעמתי גם על מיקרים אחרים, בהם
הביא מר מטלון לעבוד בבית־המשפט פקידים
מבני משפחתו. השתדל לסלק פקידים
אחרים כדי לפנות להם מקום לפי התקן.
כתוצאה מחיכוכים אלה נקראתי לבידור
המאשימה פעוטה,

ו מתגו רר ת

אסתר כהן, הכתבנית הבכירה בבית־ה־משפט
ה מ חוזי. אסתר, שעלתה מעדן כ־ברמת־אביב,
הוז מנ ה על־ידי הנהלת בית־

מר מטלון פסקי־דין מתוך ספרים שהיו
בספרית בית־המשפט, וזאת לצורכי לימודיו.
אחדים משופטי בית־המשפט המחוזי תל־אביב—יפו
שימשו ומשמשים כמרצים בפקולטה
למשפטים. במסגרת עבודתי בביתר,משפט
המחוזי נמסר לי מדי פעם להדפיס
שאלוני־בחינות עבור השופטים ששימשו כמרצים.
כאשר נודע דבר זה למטלון הוא

המ שפט ל שוב לעבודתה הקודמת. אבל היא דור שת שיעבירוה ל־מישרה
מחוץ למשרד המ שפטים .״ע שו קשר נגדי כדי לה שיק אותי,״
היא טוענת בפנייה שהוג שה ה שבוע לבית־המ שפט העליון בירו שלים.

דים שם, להימנע מכך להבא.
התלוננתי גם בפני מבקר המדינה נגד
מר מטלון, על הכשלתי במילוי תפקידי. על
תלונות שהיגשתי למבקר המדינה הנוגעות
לסדרים בבית־המשפט, שוחח עימי לאחרונה
כב׳ השופט ויינר.
בין היתר התמרמרתי על הסדרים שנתגלו
במזכירות בית־המשפט המחוזי בתל־אביב,

מר אייזנברג חזר לנושא הוועדה הרפואית
וביקש הסכמתי להקדים את הופעתי בפני
הוועדה לפני ד,־ .21.11.66 הסכמתי — תוך
ציון בכתב, כי המדובר בוועדה של משרד
הבריאות בקריה, שהיא ועדה רגילה של
כל עובדי המדינה.
אותו ערב הופיעו בביתי שני עובדי ביתד,חולים,
ולקחו אותי לבת־ים.

1ה קרה בארץ־ישראל -ואיש לא ידע
הכל תוכנן כסודי סודות. הציוד הוגנס הלקים חלקים אל מקום
הריכוז, הועמס כחשאי על משאיות. עז אחת ושני גדיים, שכעה כלכי
שמירה, קורות עצים לבניה, אוהלים, יתדות וכלי עכודה.
כל מילה מיותרת עלולה היתה להדום את המיכצע. אסור היה
לשלטונות לשמוע שמץ דכר מתוכניות החלוצים לעלות על הקרקע.
אסור היה לאפשר לשלטון העוין לשלוח את שוטריו כדי לשים לאל
את התנחלות הצעירים, שהתגנבו לארץ כ״תיירים״.
וכך, כטרם שחר, החלה לנוע שיירת החלוצים. שתי משאיות ושני
ג׳יפים יצאו מנתניה דרומה, לכיוון תל־אכיב. אך היעד האמיתי היה
אי־שם כמרחבי הנגב.
שם הקימו כחתף את הישוב היהודי החדש והבריזו :

7117

דגל עברי

מניפים החלוצים בלב הערבה, ביו ם הרא שון להתנחלותם על
הקרקע. ליבם ניבא להם רעות. הם לא נטלו רשות מאיש, כי
הס ה אמינו בזכו ת ם ליישב את אדמת המולדת. .״אנו נבנה את ארצנו ואת חיינו כאן !״

היקרה אם יגלו אותנו?״ שאלה
בחרדה אחת החלוצות.

״אל פחד!״ הרגיע אותה צעיר מזו קן,
ששרווליו מופ שלים, הוא ניראה כאחד
שאינו ירא את הקור, כשם שאינו ירא מן
המשטרה.
״אבל היק שתה שוב.

חוקי ם ויש תקנות המגבילים את ההתייש בו
ת, אולם אם נספיק לתקוע יתדות ולהקים
לפחות את האוהלים בנגב, או, אז י שנו
סיכוי כי נישאר שם לגור ולחיות תמיד.״

שעות ספורות לאחר מכן, אי־שם בערבות
הנגב, נע משמר חמו ש בסיור שיגרתי.
אורות הקומנדקאר הרא שון גילו לפתע
תנועה ח שודה. המ שמר נעצר. כעבור כמה
דקות או ת תו שני הסיירים אל עבר המפקד,
ואנשי המי שסר החמו ש התפרסו ב שטח,
הקיפו בטבעת את שוכני הנגב החדש־ם.
החיילים, אשר כבר חר שו את שטחי
הסביבה פעם אחר פעם, ב מ שך חוד שים
ארוכים, נעמדו פעורי פה. הס היו מופ תעי ם
לגלות נקודת י שוב זעירה וחדשה בלב
הערבה — במקום שכלל לא היה מסו מן על
גבי המפה הר שמית שהיתה מצויה בידיהם.

מה זה? עוד קיבוץ יהזדי?
מפקד המי שמר הבין מיד. שוב אותם
יהודים מ שוגעים. חלוצים שנט שו בית חם,
מקצוע נוח, הכנסה ב טו ח ה וח־יס ש;קטים,
כדי להתנחל בסתר על קרקע הנגב.
כשהסביר להם כי עברו על חו קי הארץ
ועל תקנו תיה, וכי הם עלולים להאסר
ולהיות מו שלכים לכלא, ה שיב אחד מ חיו ת
הנגב החד שות ״לא נזוז מכאן!״
הוא לא היה הרא שון שה שיב ת שוב ה כזו,
במיקרה מעין זה, בארץ הזו.
והמ שיך :״אתם לא מפחידים אותנו. אנחנו
נשאר כאן על אף הכל. בעטו או תנו כבר
מכל ה מקו מות. נזרקנו מהרבה ארצות.
נרדפנו ב מ קו מו ת שונים. ז הו זה! אנו לא
נזוז מכאן! כאן ארצנו. זו מולדתנו! נישאר
פה. גס אם תאסרו או תנו, נ שוב וניבנ ה
כאן את חיינו.״
מפקד המי שמר הניע את ראשו ב חו סר
סבלנות, וכשרק סיים המתיי שב את דבריו,
הורה לאנ שיו לעלות על מכוניו תי ה ם ולהמ שיך
בסיור.
״ברגע שנקבל הוראו ת מדזייקות, נחזור,״
הפטיר לעבר המתיי שבים שנקבצו סביבו.
בינתיים חזר איש איש לעבודתו. חבל על
כל דקה.

$ל ״ הי ע 3מדכר
^ סיפור, שנראה כאילו נלקח ישר
< 1מספר ציונות, או מאחד מתיקיה המאו־

יתד במידבר

תוקע החלוץ והח
מעטו ת אחרי שסייב
מ שאית הציוד .״ אין כוח שיוציאנו מכאן,״ אמר 1

יהודים טובים, עד שהוחלף רב בית־הכנסת
שעל מתפלליו נימנו. קבוצתם מנתה אז
עשרים איש.
״רצינו להיות ישרים עם הרב החדש״,
סיפר השבוע שמחה פרלמוטר ,״ולכן הסברנו
לו בדיוק את עיקרי אמונתנו. ואז
החליט הרב כי לאנשים כמונו אין מקום
בקהילתו.״
הרב סילק את הכופרים, והם פתחו להם
בית־כנסת משלהם, קראו לו בית י שועה.
התארגנות הקבוצה בביתה החדש עוררה אז
את חמתם של כל רבני הסביבה , ,אולם
השילוב שלהם, בין יהדות לנצרות, עורר
גם הדים אוהדים.
״יום אחד בא אלינו צעיר נוצרי״ ,סיפר
שמחה ,״והציג בפנינו את הוריו. הם ביקשו
להסתפח אל קבוצתנו, ואילו הצעיר עצמו,
רונאלד ויליאמסון, ביקש להיות בר־מצווה
בהתאם לדיני ישראל. הזהרתי אותו כי
יעורר בכך את כעסם של כל מכריו הנוצריים,
אך הוא התעקש. העברתי אותו לבסוף
אל חיק היהדות המשיחית.״
״היה גם נוצרי אחר״ ,הוסיף שימח־,

״לא יפחידונו!־
סבורים החלוצים.
ביו ם הם עובדים, ובלילה שומרים.
מימין: אחת החברות מכינה אוכל לשומרים.

בקים של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות
היהודית, אירע דווקא השבוע. זהו סיפורם
של שני גברים, שלוש נשים ושלושה ילדים,
שעלו להתנחלות בנגב.

כשיצאו מנתניה, ביום הרביעי
שעבר, נילווה אליהם כתב ״העולם
הזה״ המדווח:
בראש השיירה, שיצאה את העיר בארבע
בבוקר, נסע ג׳יפ. נהג בו שמחה, בחברתן
של יהודית ורחל.
חודשים ספורים קודם לכן נקראו עדיין
השלושה בשמות אחרים. הוא היה סנדי והן
ג׳ודי וגץ. יחד עימם נסעו שלושת ילדיהם.
בגייפ השני נהג אילן למב. יחד עימו
נסעה אשתו, פז. פעם קראו לו ויין ולה
פגי.
מאחורי הג׳יפים נעו בכבדות שתי המשאיות
העמוסות בעלי־חיים וציוד. היעד:
הקילומטר ה־ ,52 על כביש הערבה, כשבעה
קילומטרים דרומה מקיבוץ עין־יהי.

ישו המשיח
ן* חילתה של הפרשה נעוצה במיאמי שעות רוק את
ה שעה.

1 1שבפלורידה, לפני למעלה משלוש שנים.
קבוצה של יהודים דתיים, שומרי מצוות
וכשרים למהדרין, הגיעה, תוך כדי התעמקות
משותפת בתורה, לידי הכרה כי אכן
ישו הינו המשיח שליח האל.
ההכרה החדשה לא מנעה מהם להישאר

מתכננים החלוצים את פרטי
העבודה של יום המחר .״ אין
הז מן דוחק. אם נצליח ליצור עובדה קיימת,

בודדים באפלה:
מקום לבטלה,״ הסבירו,

נשאר כאן לנצח. ז הו ח לו מנו הגדול ביו תר, עליו ח שבנו ובו הגינו
בגול ה.״ שעות ספורות לאחר מכן נתקל בהם מי שמר של חיילים,
שהזהירו את החלוצים כי הם עברו על חו קי האר׳ן ועל תקנותיה.

וסיפר ,״שאיבד את שתי עיניו במלחמה.
הוא עבר אלינו, ואז התחוללה שערוריה
שלמה בקרב שכנינו הנוצרים. אולם כל מששמע
את העיוור, כשהוא משמש כחזן
בתפילת כל נידרי, בערב יום כיפור, לא
יכול היה לעצור את דימעותיו.״

ע3יין סובגותי

תנגב -וציפתה לתגובת ושלשו העו״ן

ף* ית הישועה״ הפך למוקד של
4 .׳/התעניינות. העתונות המקומית טיפלה
בו. גם הרדיו והטלביזיה. הקהילה המשיחית
הלכה וגדלה, בהנהגתו של שמחה־ם נדי
פרלמוטר, ומספר חבריה הגיע ל־.300
״ואז״ ,סיפר אילן ,״הרגשנו שמספיק
לפטפט ולדבר, ושהגיע הזמן כי נעשה
משהו במו ידינו למען עם ישראל.״
אילן, הגבר גבה הקומה, שזקן פלמ״חי
עוטר את לחייו, נזכר השבוע בהתרגשות,
כיצד החליטו במיאמי שבאמריקה, ליישב
את הנגב הישראלי.
החברים מכרו את רכושם, חיסלו את
עסקיהם והיו נכונים לעליה. אבל עליה זה
עניין סוכנותי, וכששמעו פקידי הסוכנות
על היהודים המשונים הרוצים לעלות לישראל׳
הרימו קול זעקה: מסיונרים !
״אם אנחנו מסיונרים,״ הסבירו היהודים
המשיחיים לאנשי הסוכנות ,״איך תסבירו
את רצוננו להתיישב בלב הנגב? כלום שם
נמצא נפשות לאמונתנו?״
עסקני העליה לא שוכנעו, ולפני חמישה
(המשך בעמוד ) 18

״למען ילדינו!״
ארצנו,

זאת

מולדתנו,

הסבירו המתיישבים
,״ניב־ואין
אחרת!״

ל א וזו! מכאן!
(המשך מ ע מוד ) 17

בית-ספר
לפעילי התנועה
ההרשמה למחזור הראשון של
בית־הספר המרכזי לפעילי התנועה
תסתיים ב־. 10.2.67
פרטים והרשמה אצל אברי, מזכי־רות
התנועה

קורס לערבית ברחובות
קורס ללימוד השפה הערבית יפתח
בקרוב ברחובות על־ידי התא המקומי
של התנועה.
המעונינים ללמוד במסגרת קורס זה
מתבקשים לפנות לת.ד 86 .רחובות, או
למזכירות התנועה, טל ,30134 .תל־אביב.

ת־י ם, חולין, יפו
אוהדים וחברים מבת־ים, חולון ויפו
מוזמנים לפגישה עם
שידבר על:

שלום כהן

כבוד הכנסת
ביום רביעי 1בפברואר, בשעה 8.40
בערב, אצל חיים חסון, רחוב בית וגן
, 1בבת־ים.
תחבורה: מיפו: אוטובוס אגד .88
מחולון: תצא הסעה מאורגנת. המיפגש
בשעה 7.45 ליד בוק הפועל המזרחי,
רחוב סויקולוב .80

ב חי פ ה
אסיפת הכינון, שנקבעה ליום חמישי,
2בפברואר 1966 בקפה פת, נדחתה .
הודעות על המועד החדש יישלחו ישירות
לחברים.

ברמת־גן
ביום רביעי 1בפברואר, בשעה 8.30
בערב, בקפה העצ מאות (,מאחורי קולנוע
אורדע) ,תתקיים פגישת חברים להמשך
הדיון בנושא:

שיטות בחירות
מרצים לשעות חינוך
תנועת העולם הזה — כח חדש תשלח
את אישיר, ופעיליה המרכזיים להרצאות
בשעות־חינוך בכיתות השישית, השביעית
והשמינית של בתי־הספר התיכוניים.
המעונינים להזמין מרצה מתבקשים
לפנות לאברי, מזכירות התנועה, ת.ד.
,136 טל 30134 .תל־אביב, ולציין את
שם בית־הספר, הכתה, המועד ונושא ההרצאה.

פתח ־ ת קו ו ה
תתקיים פגישה ביום רביעי 8 ,בפברואר,
ב־ 8.30 בערב, במסעדת
רחוב שטמפפר , 13 בהשתפות

הנשיא,

שלום בהן

חוגי בית
תנועת העולם הזה — כח חדש תשלח
מרצים לחוגי בית. המעונינים להזמין
מרצה יפנו למזכירות התנועה, ת.ד.
,136 טל ,30134 .תל־אביב.

חודשים הגיעו החלוצים אל נמל־התעופה
בלוד׳ אך במעמד של תיירים בלבד. הם
נמנו רק על שתי משפחות: פרלמומר ולמב.
בקיבוצים שונים, אליהם פנו בבקשה
להתקבל כעובדים, ולו אף זמניים, נתקלו
בסירוב. גם אולפן לעברית קשה היה להם
למצוא. עד שהגיעו לנתניה, לאולפן עקיבא,
ולהפתעתם נתקבלו שם ברצון.
החלוצים למדו עברית במשך ארבעה חוד־
״ים׳ והשבוע ניגשו להגשים את חלומם.
״כל רצוננו הוא להיות אזרחים ישראלים
כדת וכדין,׳׳ הסבירו ,״וזאת בהתאם לחוק
השבות.״

שתי?שים וגבר

טביעת..השלושה״ תעלומת מותם שר 20
ס.או.ס — .ס.או.ס — .ס.או .0 .ה שלו שה
— אנחנו טובעי ם — מקונזנו: קו רוחב .40

ואחר כך — לא כלום. משפט קטוע, ש־!
סופו דממה. משפט שהיה חסר בו ציון
קו־האורך, כדי שאפשר לאתר את האודה
המשדרת.
האודה המשדרת? שמה העביר רטט בישראל.
אניות
מלחמה של הצי האיטלקי, מטוסים,
כלי־שייט מיקריים, ספינות של הצי האמריקאי
השישי סרקו את מימיו הסוערים של
הים הטיתי — בין נאפולי וסרדיניה.

דות בכל המצרכים הנחוצים למקרים אלה,
היו מו תקנו ת באמצע האוניה. ניסיתי לג שת
אליהן, אולם נטיית האוניה היתה כה חזקה
שרב־החובל הרנה קרא לנו שאי־אפשר ל הורידן.
זהו
סיפור רגעיה האחרונים של מסדה,

צבי נוימרק, קצין שלישי באוניה הקטנה,
ניצל מהטביעה, והוא סיפר את סיפורו ל־

העולם הזה, באפריל .1950
סיפור דומה לא נשמע על רגעיה האחרונים
של ה שלו שה. כי שום ניצול לא נמצא
במשך שבוע ימים של חיפושים. סוף ה־

* * נהיגם של חלוצי הערבה, שמחה פרל־
1מוטר, אינו סתם יהודי משיחי. מלבד
אמונתו גם הספיק ללמוד משפטים באוניברסיטה
בחו״ל, ובהתאם לאמונתי הוא נשוי
לשתי נשים,
שתי החלוצות — יהודית ורחל _ השי
,1נשותיו. את יהודית נשא לאשה יפני
תשע שנים, כשהיה בן 23׳ יאילו את רחל
נשא זה עתה, ערב העלית לארץ.
יחדיו, באהבה והרמוניה מושלמת, מגדלת
משפחת פרלמוטר את שלושת ילדיה, .י ש
חלוצי העתיד,׳׳ אומר האב בגאוזה.
חוץ מזה ,״בקשר לחוק על איסור ביגמ״
יה׳ אין לי כל עניין לעבור או להפר את
החוק האזרחי, אבל חוק תתורה היא גדול
וחזק ממנו. גם לאברהם אבינו היו שחי
נשים.״

אחוזהיעיר־ט־ב•*
**ץ מונה שעות*לאח^צאתהשייר^ד
נתניה, נתו שמחה את האות לעצור.
בלב הערבה, על גבי מפות פרושות, חיפשו
החלוצים מקום לבנות בו את ביתם.
מלבד המפות הסתמכו שמחה ואילן על
תיאורי התנ׳׳ך, ניסו בעזרתם לאתר מקום
שיש בו מים. הם סיירו בג׳יפ משך שעות
מספר, עד שהגיעו לשביל סלול.
אחרי נסיעה קצרה נפרש לנגד עיניהם
ערוץ נגבי רחב ידיים, עשיר בצמחיה. השניים
פרצו בשאגות שימחה, ירדו מן הרכב
ורצו בטירוף.
״מצאנו! מצאנו!״ זעקו אל לב השמים.
בישראל של 1967 נראה לפתע כל המחזה
כקטע מחזון תעתועים. קצת מציאות, אך
הרבה חלום. קצת נורמאלי וקצת מטורף.
״מים! מים!״ מלמל אילן כשכרע על בר־כיו
וריחרח באדמה,. .מים חיים! מים יקרים!
אפילו שהם קצת מסריחים.״
שם היישוב היה מוכן כבר מזמן —
עק שנות. גם צורתו החברתית תוכננה מראש.
עק שנות לא תהיה קיבוץ, לא תהיה מושב
ולא תהיה עיירה.
עקשנות זה סתם אחע״ם. ואחע״ם הם
ראשי התיבות של ״אחוזה־עיר־מידבר״.
אחע״ם עקשנות — החידוש האחרון במפת
ההתיישבות של ארץ־ישראל.

״אגו חלוצים!״

ך* התלהבות הלכה וגברה. שמחה ואילן
! 1חזרו על גבי הג׳יס, כדי לקרוא לנשים,
לילדים ולנהגי המשאיות.
הנהגים קיללו אמנם את ״האמריקאים המשוגעים״
,אך נכנעו להוראותיהם. הם רק
שכירים, וכעבור יום יחזרו לנתניה עירם,
למשפחה ולבית החם.
כשהסתיימה הפריקה חזרו הנהגים צפונה.
החלוצים מיהרו להקים את האוהל הראשון
באחע״ם עקשנות.
ושם׳ לאור עששית, אכלו חלוצי הערבה
בצוותא את ארוחתם הראשונה.
לא עבר זמן רב, ואלומות אור בקעו מן
האופק. המתיישבים החדשים מיהרו במרוצי׳
החוצה, לקבל את פני האורחים הלא־קרואים.
רעש
מכוניות החל להישמע כבר בבירור.
המתח עלה. מי זה בא בחשכת הלילה?
אויבים או ידידים?
שמחה פנה אל אילן, ושניהם ניצבו, כאילי
מוכנים הם לקבל פני כל רעה. אף
מילה לא נשמעה בכל אותן דקות המתח הארוכות.
ואז, כשקרבו המכוניות, גילו שוכני
הערבה כי זהו מישמר ישראלי, המופקר
על בטחון הסביבה.
המפקד נידהם. החיילים נעמדו פעורי פה.
הם לא מכירים ישוב כזה, הנקרא עקשנות.
מפקד המישמר דרש כי עקשנות תפונה
מיד, וכי תושביה יחזרו לצפון הארץ. אך
המתיישבים חזרו שוב ושוב :״אנו נכונים
לכל מאבק! נלחם בכל מי שינסה לנשל
אותנו מעל אדמתנו! אנו חלוצים!״

ובישראל התרחב וגאה הסיוט. טבעה?
ממה?
ולמה דווקא ה שלו שה? למה דווקא של
אופיר? למה השלושה אחרי מסדה?

שלושה, וסוף 14 הישראלים וששת הזרים
שעל סיפונה, נשאר תעלומה. כמו התעלומה
האופפת עד היום את מותם של השלושה
ממסדה.

״גם בני שרגא״-
ך* משרדי קואופרטיב ״אופיר״ ב״
^ חיפה הצטופפו קרוביהם של 13 אנשי־א
הצוות הישראליים. הם רצו להיות במקום
בו מתקבלים המיברקים על החיפושים.
אשה אחת לא היתה שם: אמה של סימה
כפרי. היא שכבה בבית-החולים איכילוב
בתל־אביב. חודשים התחננה בפני בתה שלא
תינשא לימאי. לבסוף, כאשר הימרתה את
פיה ונישאה ליאיר כפרי בן ה־ ,27 חשך
עולמה של האם. יאיר, חובל שני של השלושה,
נטל את אשתו הצעירה עמו להפל־גת־דבש,
והאם החליטה לשים קץ לחייה.
נסיון־ההתאבדות לא הצליח, והיא אושפזה.
רופאיה אסרו למסור לה על האסון, לכן לא
היתר, בין הנוכחים והמקוננים במשרדי
אופיר.
מזכיר הקואופרטיב, יהודה בורובסקי, ניסה
לנחם את בני־המשפחה .״אני יודע מה
שזה״ ,סיפר ברוך ,״גם בני שרגא...״
בנו, שרגא בורובסקי, לא נעלם עם השלושה.
הוא היה אחד משלושת הימאים
שעל שסם נקראה האודה: יוסף פלשטיין
( ,)32 שלום קליין ( )19 ושרגא בוריובסקי
( ,)25 שטבעו בעת שנטרפה האונייה הראשונה
של קואופרטיב אופיר, הלוא היא

חולצה 7!7התורן
חיש מהר התרחקה הסירה מן האוניה
הטובעת. רק אז נתברר ליו שביה כי אין בה
בכלל משוטים. הסירה היתה חסרת־אונים
בזרם החזק, בודדה בחו שך המוחלט.
אולם גם צרה זו נשכחה מיד: דבר איום
יותר נתגלה. הסירה התמלאה ב מ הי רו ת
במים. איש לא ניח שבה תרג שות הרגע את
הסיבה הפ שו טה: בתח תי ת הסירה חור, שיש
לסתמו בפקק .״ ל עזו ב את הסירה! לחזור
לאוניה!״ צעק שטמפפר, בן־חדרה כחול-
עין, וקפץ הימה. חי ש מהר הגיע חזרה

לאוניה.
ב הגיע אנוש שטמפפר חזרה לאוניה,

מסדה.

גם היא טבעה בקו הרוחב ,40 מול החוף
האיטלקי. גם היא הותירה אחריה תעלומה
שלא נפתרה עד היום.

להיכנס לסירות ההצלה!
ה חו שן ירד. כ שעה־וחצי עבדתי טל הסיפון.
היה ליל ירח מעונן. ב ש מונ ה־ו חצי,
בסוף מי ש מרתי, ירדתי לתאי אשר בחרטו ם
האוניה. לב שתי פיג׳מהו שכבתי לי שון.
איני יודע כמה ז מן י שנתי. התעוררתי
פתאום והיתה לי הרגשה מוזרה. היתה ל אוניה
נטייה חזקה הצידה, והדליים שעמדו
על ריצפת התא התחלקו. בכל זא תהמ שכתי
לי שון.
כעבור ז מן מה עורר אותי רעש גדול.
היה זה רעש הכלים שעמדו על ה סיפון ו־שנידרדרו
הצידה. נטיית ה או ד ה היתה עתה
חזקה יותר. ניסיתי להדליק את האור, אן
לא נדלק. החלטתי לעלות ל סיפון ולבדוק
מה קרה.
בעלותי ב מדרגו ת ל סי פון שמעתי את
צפירת־האזעקה וקריאה להיכנס לסירות־ה־הצלה.
שתי סידות־הצלה גדולות, המצויי-

מישמו

כבוד הוצב על סיפון השלו
שה, בהגיעה לראשונה
לחיפה. על ה סיפון הוצבו הימאים שניספו.

כפי שצזיירה בידי קברניטה הדני, איבין הרנה. ציור

זה מדאה את ה או ד ה בים סוער, באחת מהפלגנתיה

11111

הרא שונות, ליד האי איסלאנד. היא מבעה דווקא ביס שקט לחלוטין, ליד החוף המערבי של

איטליה, קרוב מאוד למקנס בנ טבעה רק לפני שבוע יור שתה, השלושה. אך בעוד ז מן
טביעתה של מסדה היה ממו שך, יחסית, הרי השלושה טבעה בחתף, תוך ז מן קצר ביותר,
דבר שאינו ני תן להסבר גס על־ידי מומחים לבי טוח ימי וימאים ותיקים, שנשאלו על כך.

כפ שצולמה בעת הפלגה, בלב ים בירכת
1האוניה אפשר לראות בבירור את סירת־ההצ־

לה, התלניה מן הצד. סירה שניה תלנייה בצד השני של האוניה. אפשר גם לראות את מיכסי־העץ
של מחסני האוניה, אשר חלקים מהם נמצאו על ידי המחפ שים כשהם צפים על פני הים.

החוק הימי מורה לצייד את כל ה אוניו ת בציוד הצלה תקין ונוח לה שגה על־ידי אנשים
הנמצאים ב מצוקה, וביחוד סירות־ההצלה והרפסודות מו ת קנו ת כן, שאפשר ל שחררן בנקל.
אוניה זו היא, למע שה, ה שנייה הנו שאת את השם השלושה. לפניה ני תן שם זה לאוניה
גרמנית ישנה, אשר נקנתה על־ידי קואופר טיב אופיר מיד אחרי טביעתה של מסדה.

ןעןןןןן ^ ך ן * שיגרתית על סיפון ה־
| | 17111 ( 71 שלושה. זאב(וי לי) שמאל,
, 19 מצטלם לשם מזכרת על סי פון האוניה.

כבר סיימו שאר אנ שי הצוות את הורדת ה־.
סיבת טביעתה של האוניה הראשונה ידוסירה
השניה. מלח קר־רוח סתם את החור
עה. מסדה היתה קטנה ( 1050 טון) וישנה.
בתחתית בכים הפיג׳מה שלו. הסירה שטה
קברניטה, איבין הרנה, דני שהיה אז בן
מסביב לאוניה עם כל אנשי הצוות הנותרים.
,52 קיבל את הפיקוד על האוניה רק ימים
(סירה זו) עשתה כמה נ סיונו ת למצוא און
מעטים לפני טביעתה. עד אז שירת בה כהסירה
הרא שונה באפלה. מ שעלו הנ סיונו ת
קצין ראשון. אחרי שהטעין עצים באיטליה,
ב תו הו, נתן רב־החובל פקודה לחתור אל להובילם לפורטוגל, זז המיטען וגרם לנטיית
החוף, במרחק 17 קילומטרים. בינתיים נעל ד,אוניה. כפי שהסתבר בעדויות, עוד הוסיף
מה האוניה מ תח ת לפני המים.
הקברניט טעות טכנית — הרקת מיכל־מים
אחרי ת שע שעות חתיר ה בקור האיום במאמץ להחזיר לאוניה את שיווי־מישקלה
הגיעו אנשי־הצוות, הלבו שים בפיג׳ מו ת, גו — לטעות הטעינה, ובזאת נחתם גורל
מסדה.
פיות ותחתונים, אל החוף.
שם נודע להם ש שום סירה אחרת לא
כאשר החליט הרנה שיש לנטוש את וד
הגיעה.
אניה, עשו כמה ימאים נסיון להוריד את
שתי סירות־ההצלה הגדולות. ייתכן שצוזת
מה קרח לסירה הראשונה? הדבר יישאר
לעולם כאחד ה סודו ת המוזרים ביותר של מאומן, תחת פיקוד קר־רוח, היד. מצליח
להוריד לפחות סירה אחת. תחת זאת הורה
הימאות הי מ תיכוני ת.
יחידות של חיל־הים וחיל־האוויר האיטלקי הרנה להוריד שתי סירות קטנות, המשמיצאו
לחפ שה, אן נאלצו לחזור מח מת סערה שות לעבודות בתוך הנמל — סירות שלא
חזקה שקמה לפתע. רק כעבור כמה ימים היו מצויירות לפעולת־הצלה פתאומית.
הוא לא שידר קריאות .0או.ס ,.לא ירה
נתגלתה סוף־סוף הסירה, כשהיא שטה על
רקיטות־אזעקה.
פני חמים, חולצה של ימאי תלוי ה על הבראש
צוזת השלושה, לעומת זאת, עמד
תורן כאות־אזעקה — והיא ריקה מאדם.
אין כמעט הסבר מתקבל על הדעת. הסירה גבר בן 35 בשם אברהם הראל, נשוי ואב
לא טבעה. גס האנ שים לא מבעו באויתו לשני ילדים. הוא פיקד על השלושה במשך
לילה, כי מובן מאליו שתלו את החולצה שלושה חודשים לפני טביעתה. תוך פרק
זמן זה הספיק להוכיח לא רק את כשירותו
רק עם אור היום. אם כן, מדוע נט שו אוז
המקצועית, אלא גם את קור־רוחו.
׳הסירה שלא טבעה?
על כך אפשר גם לשפוט לפי מה שידוע
דברים אלה כתב העולם הזה 952
שש שנים אחרי הטביעה. כי בינתיים הוגש על רגעיה האחרונים של אונייתו:
הוא הספיק לירות בעצמו, או להורות למשפט,
כדי לברר את נסיבות היעלמם של
אחד מאנשיו שיירה, רקיטות־אזעקה אדומות
השלושה, ולקבוע מי היה אחראי לכך.
— אות לכל אוניה הרואה אותן, כי יש

הסוף בא מהר מדי בקירבתה אוניה במצוקה. ואכן, קברניט של
האוניה הגרמנית סנט מיכאל ראה את ה־ן*
תוך האסון המשותף והתעלומה
רקיטות — אם כי התעלם מהן, ולא יצא
הזהה — יש בכל זאת הבדל גדול — לגלות את האוניה המזעיקה.
בין טביעת מסדה לבין טביעת השלושה.
באוניה בגודלה של השלושה אין אלחו־

טאי; את תפקידו ממלא הקברניט. אברהם
הראל אמנם החל משדר, לפי כל הכללים,
את קריאת ה־.0או.ם — .אבל לא הספיק
להשלימה.
השרידים הרציניים ביותר של השלושה,
שמשו מן הים, היו שתי סירות־ההצלה הגדולות
שלה. הן נמצאו צפות הפוכות על
פני המים, במצב שהעיד כי לא הספיקו
להשתמש בהן. אך אם צפו — משמע שמיי־שהו
הספיק לתת הוראה לשחררן לקראת
הורדה לים, אלא שגם כאן בא הסוף מהר
מדי.

מורסדו? מוקש?
* * הו סו ףזה? זוהי תעלומתה של ה(
) שלו שה, ולמרות שהורכבה ועדת־חקי־רה,
ספק אם יימצא אי־פעם פיענוח לתעלומה.
ההשערות
היו רבות: שהמיטען (עפרות
מיוון לצרפת) זז בסערד״ והיטה את האודה.
או שהמיטען ספג רטיבות, הכביד
על האודה, וגרם לטביעתה. אבל בשני ה־מיקרים,
אין הטביעה כד, חטופה ופתאומית,
עד כי תקטע שידור־אזעקה באמצע.
סוג זר, של טביעה מזכיר את מלחמת
העולם השניה: פגיעה מטורפדו, או ממוקש
ימי —ותוך דקות, או שניות, נשברת האודה
לשניים וטובעת.
שמועות עקשניות הילכו בארץ, כי אכן
פגע משהו בה שלו שה. אולי מוקש ימי
ישן, או חומר נפץ כלשהו. מה עוד, שנאמר
כי אזור זה של הים משמש שטח־אימונים
של הצי האיטלקי. על כך הגיבו האיטלקים
בהכחשה מוחלטת: באזור זה עורכים סקרים
תת־ימיים, ואין מתאמנים בו.
אם כן — מדוע טבעה השלושה?

קולנוע

א ל 0£-׳ 11 85160א ^ 4,ז1
51!1.׳ 00) 1511.1.11א• 5:4,4, 8441* 0י״11 : 1111 — ׳5 4ז1
>1 3 0 1 0 ^0

5־00

י שראל

״554, 515

גי ל\ו לו שד ח־־ל

;0010 1511.11
׳x5111׳0:44 051410

•*״05*1 4

10611510111

שני חיילים, יהודי וערבי התגלגלו במשך
שתיים עשרה שנה בעולם הקולנוע של
מדינת ישראל והשבוע סוף־סוף עומד אדם
גולדברג לביים אותם בסרט ישראלי גדול.

<״ 11 4
)5151

51011

0111) 0 11
(;א()40011011111(0 11:1111 0

שבויים כידי הדיעות הקדומות.

ם 0 11:1141; 11).!.411.1

•(X51:1־(0(0 11141( 6

515111 54, 605 051111! 0

1110)51)1111.1

^ .ס ם 1י4ש 01 .1* 0
ז 1_).11א! 1״^״־4
*11.1

4,)0י4״׳ 0ס״שם ! 6!106ס1.<,51(0

קורות חייהם התחילו בזמן מבצע סיני.
העולם הזה ערך אז תחרות פרסים על
סיפור המלחמה המרתק ביותר, והסיפור
הזוכה היד, סיפורם של שני חיילים, ישראלי
ומצרי, הנודדים לבדם במדבר, במקום בו
אין נפש חיה.
הסיפור פורסם בעיתון ואלי תבור, שהיה
אז הכתב הראשי של הען ולם הזול החליט
לעשות סרט על סמך אותו רעיון. הוא ישב
אז עם רם עברון, מבקר הקולנוע של קול־ישראל,
ועם המשוררת שולמית הר־אבן,
ויחד הם כתבו תסריט על ישראלי ומצרי
הנשארים לבדם במדבר, מתעללים האחד
בשני, נאבקים אחד בשני, ושובים אחד את
השני לסירוגין. המגמה היתד, להוכיח ששניהם
בעצם שבויים בידי הדיעות הקדומות
של שני המחנות שלהם.
הסרט נמכר פעמיים להפקה. בפעם השנייה,
כשהיה כבר על סף הצילומים, פשט
המפיק, יוסף זוביידה, את הרגל. התסריט
נגנז.
הזכויות להסרטתו נשארו בידי האיש
שצריך היה, לפי התכנית, לביים אותו,
אדם גולדברג.
שלוש שנים לאחר גניזתו הגיע ארצה

רבים מתקלקלים בגלל עיתוי לא נכון.
ואריכות יתר.
הסרט נגמר בקרב רפאים על סף קבר
פתוח, בין כל רודפי הכסף. ואם התמונה
הזאת לא מצדיקה את ראיית הסרט, על־ידי
כל אוהבי ההומור השחור, יש בו עוד מספר
תמונות כאלה העושות זאת.

אהבת האלוהי
הראי (צפון, ,תל־אביב;
כומר קנאי ומחמיר מגיע לאיי הוואי, על
מנת ללמד את הילידים לאהוב את האלוהים
ולהאמין בדת הנכונה.
הוא לא מצליח להבין את טיבעם הנאיבי
והאנושי של הילידים. משום שבמקום לראות
את החיים הוא רואה את התנ״ך, במקום
לחפש את הטוב שבאדם, הוא מחפש
בתוכו את האלוהים.
למרות שהסרט, שנעשה לפי רב המכר
של ג׳יימם מיצ׳נר, הוא. סרט פופולארי, המיועד
לקהל הרחב, הרי הוא מלא תמונות
דרמטיות, רגעים מרגשים- ,והוא נוגע לליבו
של כל צופה מכל סוג, הן בגלל כוכביו,
ג׳ולי אנדריוס ומכס פון־סידוב, הן בגלל
הנאיביות שלו, והן בגלל הכוח הרב המצוי
בבעייה שהוא מציג, בעייה של אלפי שנים,
של כל הדתות, וכל התורות כולל הדת
והתורה היהודית.
ארצות־הברית)

צו ה חו ב ה
מונדו קאנה מספר צ

(ארמון־דוד,

תל־אביב; איטליח) הוא סרט שלישי, שנעשה
לאחר הצלחת הסרטים הראשונים
קאנה ונדונדו אימפאנה) ונראה כמורכב

(נזונדו

פרסום ״מלניק״

החורף ללימודים!
פתה נפתחות
כיתות ו 1ר ב חדשות
לבחינות
ת בגדו
1מ1הדג 11ת
במגמות: הומנית וריאלית
למועדים: אוקטובר ,67 אפריל 6$
הבחינות נערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
* מורים אקדמאיים * אם לא תעמוד בבחינות אותך נלמד אצלנו להן שתתכונן לאחר

אנדריום ופון־סידוב ב״הוואי״
בעיה של אלפי שנים
הסרט מונית לטוברוק, והוגי הרעיון גילו
להפתעתם שמישהו אחר, בקצה אחר של
העולם, הגה את אותו הרעיון, והיה אפילו
יותר זריז מהם.
שני לא־יוצלחים. שש שנים שכב
התסריט במגרות, וכעבור שש שנים החליט
גיורא גודיק להסתמך על הרעיון היסודי
שבו, ולעשות ממנו סרט קומי, על שני
חיילים לא־יוצלחים, הנלחמים האחד בשני.
הרעיון הופקד בידי חיים חפר, שהתחיל
להלביש עליו מילים ומאורעות. הוחלט שאריק
לביא יביים אותו, ברגע שיהיה מוכן.
הצרה היא שבדיוק באותו הזמן החליט
גם אדם גולדברג לביים את הסרט. הוא
השיג את הכסף, והחתים שני שחקנים, את
יהורם גאון לתפקיד המצרי, ואת מוטי ברקן,
איש קול־ישראל, לתפקיד הישראלי, והכין
הכל לצילומים.
גיורא גודיק הבין שיותר מדי אנשים
מתעסקים באותו הרעיון. הוא וויתר עליו.
סרטים חינו ת

בתי־ספר

תיכוניים,

תל-אביב

התיעצות פדגוגית והרשמה :
רח׳ גורדו! 53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות 8.00 — 14.00
רח׳ אנטוקולסקי ,4ליד ארלוזורוב
פנת אבן־גבירול, בשעות 17.30 — 20.00

כסףכסף חדדווי
אחרץ אחרון חביב

מקטעים שלא נכנסו לקודמיו בגלל טעמם
הרע.
זהו סרט שנועד למאזוכיסטים ולטאדיס־טים.
יש בו ריכוז של מקרים אלימים,
מעוותים, מבחילים, שהמשותף להם הוא דם
אדום, של אנשים נשים וילדים חיים,
יש בו פצעים, חבורות, גפיים מעוקמים,
היסטריות המוניות, אנשים אוכלי חרקים
ושאר מיני חיות, ועוד ועוד.
ומה שלא עושים הדם והזוועות לעצביו
של הצופה עושה הקריינות המתחנחנת ו־היומרנית,
המסתיימת במילים הללו :״אנחנו
מצטערים שעלינו להראות את הזוועה הזאת.
אבל אנו חשים שזאת היא חובתינו.׳׳

תדריך

גבר ואשה

(בן־יהודה, תל־

אביב) סרטו הפיוטי, הנוגע ללב, של קלוד
ללוש, על גבר ואשד״ עם כל העולמות
המפרידים ביניהם, ועל האהבה המתגברת
על כל זה. צילומים בצבעים חלומיים. סרט
שחובה לראותו.

פני המכשף

(גת, תל-אביב;

אנגליה) מה אנשים לא מוכנים לעשות למען
הכסף? הם מוכנים למות, להרוג, להיהרג,
לדחוף אנשים לתוך הקבר להוציא אותם
משם, להשיב אותם לתחייה, להרוג אותם
בחזרה, הכל.
במרכזו של הסרט עומד סכום ענק של
כסף. חמישים שנה קודם לכן הוחלט בבית
ספר מסויים שאחרון התלמידים שישאר בחיים
יזכה בו.
המאבק מתנהל בין שני התלמידים האחרונים
שנשארו ובין יורשיהם.
בחלקו הראשון סובל הסרט מעודף מילים
וחוסר תנועה. בחלקו השני הוא עליז יותר
ומשעשע יותר, אבל גם אז מצבים קומיים

(בית־ציוני־אמ־

ריקה; יום: שני) אחד הסרטים הטיפוסיים
ביותר של ברגמן. עם מכס פון־סידוב ו־אינגריד
טולין.
ימים

ראשומון ( אקח, ק ר לי בן ; 20
ששי ו שבת) הסרט היפאני הנחשב

לאחד הסרטים הנפלאים ביותר שנוצרו עד
היום, על פניה השונים של האמת.
הוואי (צפון, תל־אביב) סיפור
תמים, כנה ומרשים על כומר המנסה להביא
את תרבות המערב לילידי איי הוואי, ואינו
מצליח. מתאים לאינטלקטואלים ולבלתי־אינ־טלקטואלים
כאחד.

* * ד״ר זיוואגו

(פאר,

תל־אביב;

עדן, ירושלים) תיאור המהפכה הרוסית
ותיאור משורר אינדבידואליסט, המנסה לחיות
בתוכה. סרט־ענקים עם הרבה רגש.
ה עול ם הז ה 1535

..אני שטיה לגמו!,״ הכריזה יו1ה שנו, עם התחמם המשפט

של חשדה״!
שרף: לתעודה של שלושה רופאים,
התעודה נמצאת בתיק בית־המשפט .410/61
(סופר מסתובבת ואומרת לשופטים: יש לי
את זה כאן בתיק, ומתחילה לחפש בין
ניירותיה).
בקר: את יודעת על מה מדובר?
סופר: בטח. יש לי כאן שתי תעודות.
אחת אני אתן, ואחר־כך אני אתן עוד אחת.
(לשרף) :לא נבדקתי. לא היה כל צורך בזה,
ואין כל צורך בזה.
שרף: האם נכון שבתיק פלילי 410/61
נבדקת על־ידי ד״ר ירמולוביץ, ד״ר מאיר
וד״ר רבינוביץ וזאת היא התעודה שהוגשה?
ועכשיו אני רוצה לשאול את העדה
אם נבדקה לצרכי המשפט הזה, ואם

סו פ ר: כן. השניים האחרים חתמו מבלי
שבכלל שוחחתי אתם.
שרף: בלי שיראו אותך בהקשר התעודה?

פרג מבלי שראו אותי.
שרף (בדראמטיות) :אני אומר לך, גברת
סופר, את משקרת. במצח נחושה. יושב כאן
(מצביע אחורה) אחד הרופאים האחרים שאיננו
ד״ר רבינוביץ שבדק אותך.
סו פ ר: בחיים שלי לא ראיתי את האיש.
שרף: את משקרת במצח נחושה. יושב
כאן ד״ר מאיר שחתום על התעודה הזאת.
הוא ראה אותך ועשה כל אותן פעולות
שאיפשרו לו לחתום יחד עם שאר הרופאים
על התעודה הזאת?

אנו החתומים מטה: ד״ר זאב ירמולביץ,
ד״ר ראובן מאיר וד״ר אברהם רבינוביץ׳,
הגרים בתל־אביב, כפר־אונו, ושיכון אפקה,
ומקום עבודתנו בית־החולים הממשלתי בבתים,
ובבית־החולים הממשלתי באר־יעקב,
מעידים ומאשרים בזאת, כי ביום ,31.3.61
בבית־החולים הממשלתי בבת־ים, בדקנו את
סופר יונה ומצאנו בה את הממצאים הבאים,
על יסוד בדיקות קליניות, פסיכיאטריות, שנעשו
לנ״ל, על יסוד האינפורמציה שקבלנו
מאביה ואמה של הגב׳ סופר, ואינפורמציה
שקיבלנו מתיקי משרד־הסעד, ותיקה המשפטי
של הנ״ל, באנו לידי מסקנה — :

הגב׳ יונה סופר עברה ילדות קשה. הוריה
התגרשו בהיותה בגיל רך. בגיל זה היא
הוכנסה למינזר הצרפתי ברמלה, איפה ש־
.שהתה עד גיל .12—11 מבלי להכיר את
אביה, בלי לטיפת וחיבת אם, שראתה אותה
לעיתים רחוקות. הנבדקת, היהודיה היחידה
במינזר בין ילדים ערביים נוצרים, יכלה
להתאים את עצמה לתנאי סביבתה על־ידי
צייתנותה, כניעתה למינהגים ופולחן המקובלים
במינזר. בביקורים אצל סבתה ואימה,
היא היתד. צריכה להסתיר את הצלב, שהיתי׳
חייבת לשאת, מתחת לבגדיה. מבלי
להכיר את אביה, שלא ביקר אותה במשך
כל זמן שהותה במינזר, הילדה תיארה את
•דמותו מסיפורי אימה: מצד אחד על כשרונותיו
הגדולים, על עמדתו החשובה, ומאידך,
שאביה הפקיר אותה, לא התעניין בה ואף
סירב לשלם לירה אחת בעד שהותה במינזר.
נוצר יחם אמביבלנטי (דו־ערכי) לאביה
אצל הנ׳׳ל: מצד אחד, היא התגאתה בו,
הזדהתה איתו ודמותו תפסה חלק ניכר

באני־אידיאל שלה, ומאידך, היא יצרה יחם
שלילי ועוין כלפי אביה. עקב כל התנאים
המתוארים לעיל, התפתחו קונפליקטים אישיים
קשים, עם תופעות נוירוטיות־היסט־ריות
עוד בילדותה. הקונפליקטים האלה
התחזקו במיוחד אחרי צאתה את המינזר,
בזמן שהותה בבית־אביה, איפה, לפי דבריה,
היא סבלה רעב, הפליה והשפלה, מתפתחת
שנאה, טינה כלפי אביה ורצון לנקום בו.
הנ״ל מאשימה את אביה בכל כשלונותיה,
בנישואין הבלתי מוצלחים ובחוסר אפשרות
(כנראה מתוך קונפליקטים נפשיים וחוסר
יציבות) להכות שורשים בעבודה. בעקב
התנאים הנ״ל מתפתח אופי קודרולטורי עם
תוקפנות רבה.

הניבדקת מחפשת דרך על־ידי מכתבים
וחוזרים ארוכים למנהיגים ופרנסי־המדינה,
להשמיץ את אביה, להבליט את העוול שנעשה
לה על־ידו ומאידך, מתוך תצוגה עצמית,
מתוך אגוצנטריות רבה להגן באופן קיצוני,
סטריאוטיפי על הצדק שלה, שהוא, לפי
הבנתה, הצדק האבסולוטי. במלחמה עם
אביה, היא באה בקשר עם גברים אחרים,
שבהם היא מחפשת את דמות אביה בתת־המודע
שלה, ושמתוך מהותה הנפשית, ה־נוירוטית
— היסטרית באה איתם בקונפליקטים
היא באופייה הקוורולאטורי, מחפשת
את צידקתה בבתי״המשפט מאינסטנציות
נמוכות עד לאינסטנציות משפטיות עליונות,
ומגיבה באגוצנטריות שלה ובקיצוניות ובחשדנות
כלפי כל האנשים שבאה איתם
במגע ושלא ממלאים את רצונה. יותר מה
שהיא שואפת להוכיח צידקתה, היא שואפת
להשמיץ את הגברים או את דמות אביה

שרף: את נמצאת בטיפול רפואי ומקבלת
סמים מרגיעים על חשבון הממשלה?
סופר: אני אפילו לא יודעת מה זה.
שרף: פילולים? כדורי־הרגעה?

לא, אם היא מוכנה להבדק. קודם היא
נבדקה לפי צו ובפקודת השופט זוהר. בבית
משפט־השלום בתל־אביב.
סו פ ר: אני בעצמי ביקשתי בפני שלושה
שופטים עליונים להיבדק.

סופר: אני אפילו לא יודעת מה זה.
ממה שאמרת אני לא יודעת מה זה.
משה כהן: את לא יודעת מה זה כדורים
להרגעה?
סופר ו אני לא יודעת מה זה. אני לא
מקבלת כדורים בכלל, ואפילו לא כדורי
שינה. אני ישנה מצויין בלילה.
שרף: האם את נמצאת בטיפול רפואי?
סופר: בכלל לא. כל השנים לא. כל
חיי לא (סופר מסתכלת ו מחייכת לשופטים).
רק דברים קטנים. שום דבר. התקררות. דברים
אחרים — לגמרי לא. לא למה שמר
שרף מתכוזן.
שרף: טוב שאת יודעת למה שאני
מתכוון.

תוצאות הבדיקה מ ש תקפות בתעוד ה רפו אית
זו, המהווה מי ס מן מעניין ומרתק ביו ת ר.
היא ניתנה ליונה סופר בז מן מ שפט אחר
לגמרי, אשר התנהל ב שנת . 1961

סו פ ר: אני בחיים שלי לא ראיתי את
האיש הזה ששרף הצביע עליו.
שרף 5ד״ר מאיר, אולי תקום (הד״ר קם).
סו פ ר: לא דיברתי אתו מלה אחת בחיי.
אני רואה אותו כאן בפעם הראשונה בחיי.
בפעם הראשונה ראיתי אותו לפני
כמה ימים כאן, בבית־המשפט.
שרף: גם את ד״ר ירמולוביץ את לא
ראית בחייך?
סו פ ר: ד״ר ירמולוביץ מכי לי את התעודה.
אבל שוחחתי רק עם ד״ר רבינוביץ,
ואז לא היה אף אחד, כל הזמו.
שרף: איפה נמסרה לך התעודה?
סו פ ר: בבית־חולים־ממשלתי. לשם הלכתי
רק פעם אחת, במטרה לקבל את התעודה.
וזה הכל.
י הו דהכהן: באיזה בית־חולים, בת־ים
או באר־יעקב?
סו פ ר: בת־ים. רק בשביל לקבל את
ד,תעודה.
שרף: כתוב בסוף התעודה ניתנת לשם
ראייה ובו׳ .נכון שהתעודה הוגשה בתיק

פלילי 410/61 בתל־אביב?
סו פ ר: נכון.
שרףג ושם הופעת בעצמך?
סו פ ר: נכון.

י* שכועהשני בו נחקרה יונה סופר
ן ) התחיל בצילו מי־עי תונווז, המשיך ב שוטרים
שהחרימו אותם, ומ שם עבר למשטרה.
שהחרימה את יונה סופר עצמה — כשלא
נתנה לה לעבוד כ שוטרת. סופר ענתה ת שובות
שקטות ו שקולות, והדברים התנהלו בסדר
הגיוני, כשאף אחד לא מב חין לאן הם
מובילים. אל ה מי ס מן הדרמאטי ביותר של
המ שפט עד כה: התעודה המצביעה על מצבה
הנפשי של העדה הרא שית, יונה סופר.

ך* תחילה היו ההכחשות הנמרצות של
* 2יונה סופר ביחס לצילומיה בעתונות,
למרות שכל הצילומים מראים אותה משתפת
פעולה ומחייכת( ,ראה קורא יקר):
סופר: אני לא הסכמתי שיצלמו אותי.
הייתי משוכנעת שהמשטרה תחרים את זה
לשופט מלחי יש ידידים במשטרה.
שרף: יהיה חשוב לך הדבר שהוא (השוטר)
הבטיח לך להחרים (את הצילומים)?
סופר: בטח.
שרף: מה היה צריך לעשות אחרי ההחרמה?
להחזיר אותם לך, או למשטרה?
סופר: למשטרה והיא תעשה מה שהיא
רוצה.
ואז, אחרי ש מוזכרת תמונה נוטפת של
יונה סופר, בה היא מצולמת ב מדי שוטרת,
מתקיף אותה לפתע שרף מאגף בלתי צפוי
לחלוטין:

שרףנ האם נכון שפוטרת מהמשטרה?
סופר ז כן. לא פוטרתי. נתבקשתי להתפטר.

ר ף ( :לא מרפה מהעדה ומזכיר לה שבעבר
נתנה ראיון לעתונא־ גדעון פרומן,
בו היא סיפרה לו שהובטחה לה עבודה על־ידי
המשטרה).
סו פ ר: הוא טילפן אלי ודיבר בצורה
יפה, ורצה להזהיר אותי. אמרתי שאני לא
דואגת. הייתי שוטרת ואחזור למשטרה.
משהו דומה לזה. יכול להיות שאמרתי
משהו, שהובטח לי להחזיר אותי למשטרה.
שרף: כאן כתוב מפיך, גב׳ סופר,
״הובטחה לי כבר עבודה במשטרה״.
סופר ז אמרתי את זה בעצמי, שהובטחה
לי עבודה במשטרה.
סקר: באמת הובטח לך?
סו פ ר: לא, לא הובטח לי. כך אמרתי
לאותו כתב. זה לא נכון שהובטח לי. אמרתי
זאת רק כדי להפטר מן הכתב.
שרף: אך מר נש אומר שלא הובטחה
לך עבודה, ואפילו אם תגישי בקשה לא
יקבלו אותך.
סופר: איך יכול היה מר נש להקדים
ולהגיד עוד בטרם שהגשתי את הבקשה.
זה אומר דרשני!
ואז פו ת ח שרף בה ס תערות האמיתית. מרגע
זה הוא מכוון את תו ת חיו למטרה אחת
בלבד, אליה חתר כל הז מן: מצבה הנפ שי
של יונה סופר.
הוא פו תח ב שאלות מובילו ת:

והדבר אליו התב היתח הפצצה הגדולה
של ה מ שפט, אות ה ה כין חוד שים מראש,
כשהוא מצפה לרגע זה כדי לשלוף
אותה-.
היתה זו תעודה רפואית, ח תו מ ה על־ידי
שלושה פסיכיאטרים מחוזיי ם (ראה מסגרת):

ה מי ס מן מציין בפרו ש
רעות נפ שיו ת״ ו״ ס טיו ת
אלה אינם מונעים ממנה
מוד בדין. אין להם גס
שאלה של מצבה הנפ שי.

שנמצאו בה ״הפ ניאופיה״
,אלא ש את
האפ שרות לעכל
נגיעה לגבי ה
יותר
מ שמעידה התעודה על מ הי מנו תה כ עדה
— היא חו שפ ת לרא שונה את ה מו טי בי ם
לפעולותיה של יונה סופר.
מעניין שהיה זה דווקא ה שופט ששאל את
השאלה בדבר י סודיו ת הבדיקה:

סקר: קודם תעני אם נבדקת על־ידי
שלושת הרופאים.
סופר: לא נבדקתי בכלל. רק שוחחתי
עם אחד הרופאים ד״ר רבינוביץ, במשרד.
שרף: שניים אחרים חתמו כדי שתהיינה
שלושה חתימות?

להראות לכל העולם את שליליותם וחוסר
הגינותם.
בסיכום יש להגיד שלא יכולנו בבדיקו־תינו
לגלות סימנים פסיכוטיים.
ההפרעות הנפשיות המתוארות לעיל אינן
מהוות מחלת־רוח, אלא בעקב ליקויים בחינוכה,
התפתחו סטיות באופייה, אשר מאלצים
את הניבדקת, במצב של מצוקה נפשית,
להגיב באופן קיצוני.

הנ״ל יכולה לעמוד בדין. הנ״ל
יודעת להכחין כין טוב ורע כמעשיה.
דין תעודה זו כשהיא חתומה
על־ידינו כדין עדות בשבועה שנתנו בבית־המשפט.

ר ף: ושם לא הערת במלה אחת שלא
נכון ששלושת הרופאים נותנים עדות על
כל שכותבים למעלה?
סו פ ר: אני לא מבינה את השאלה. לא
נשאלתי ולא אמרתי.
למרות הת שובה ה מת חמקת, לא ממ שיך
שרף לחקור אות ה אם באמ ת עברה את ה בדיקות
הפסיכי אטריות או לא, ומ שאיר את
השאלה פתוחה.
במקום זה הוא פונ ה בשאלה פרובוקטיבית
ביחס למצבה הנוכחי:

שרף: את מוכנה להיבדק אצל רופא?
סופר (בהתרג שות) :מה פתאום?
שרף: אף אחד מהתביעה הכללית לא
ביקש זאת ממך עד היום, נכון?
סו פ ר: אין צורך. איתך ביחד אני מוכנה
להיבדק.
כקד: מישהו מהתביעה ביקש ממך להיבדק?

פ ר: אני מוכנה להבדק יחד עם מר
שרף.
שרף: יופי, יופי. אם את מוכנה לפעול
שמר בך יבדק באותו זמן, שלושתינו
הולכים.

ספורט

אנשים

כדו רגל

ה סו פ ה שנגנז ה
״אתם באמת חושבים שאנחנו לא עושים
כלום, מלבד להגיד תהילים?״ שאל ראש־הממשלה
לוי אשכיל את חברי הכנסת,
בעת הוויכוח הבטחוני. השיב לו ח״ב פא״י,
יעקוב כץ :״דוזקא בזה אף אחד לא
חושד בכם מחשבות כמוסות או
טעות מיקרית? מנהיג מפ״ם, ח״ב מאיר
י ע רי, התיישב השבוע בכנסת ליד שולחן
הממשלה, עד שניגש אליו ח״ב חרות, מנחם
בנץ, והעיר לו על כך • .הסיפור
הבא סופר השבוע על הח״ב לשעבר זלמן
סוזאייב, נשיא התאחדות בעלי ד,תעשיה:
בתחילת השנה הנוכחית, כשיהודים כשרים
נוהגים להתפלל את תפילת הסליחות. נהג
להשכים קום וללכת לבית־הכנסת. כשנשאל
מדוע, ענה כי עליו לבקש הפעם חרטה ומחילה
על אחד האקטים הפוליטיים שלו. מכריו
הסבירו למה התכוון: למאמרו המפורסם
בהארץ, שהיה בשעתו ממבשרי הרעיון
של הקמת גוש חרות־ליבראלים. האירועים
בתנועת החרות גרמו לו להתחרט על יוזמתו
מאז • .את התשובה לחידה הלאומית של
הזמן האחרון — מה מקור הבדיחות על
אשכול — נתנה השבוע עסקנית רפ״י, חנה
למדן, שהיתר, בעבר ח״כ מפ״ם ואהר כך
ח״כ מפא״י. קבעה למדן :״יש לי חשד
שחלק לא קטן מהבדיחות בא ממרכז
מפא״י.״ היא הוסיפה גם הסבר :״אלה שעושים
זאת נותנים פורקן לרחשי ליבם, כדי
שלא יצטרכו לערוך ביקוית גלויה על מנהיגיהם.״
• הסרט אני אחסד, שסיבך כבר
כמה פקידי ממשלה בהבטחות ובהתחרטו־יות,
הועלה גם לדיון בוזעדת־הפנים של הכנסת.
ח״כ המערך מנחם כהן נקט בגישה
תועלתית :״אני מציע שיציגו את
הסרט בפני חברי הוזעדה ח״כ חרות
מנחם ידיד גילה זהירות :״אני רק מבקש
שהדיון פה לא יפורסם בעתונים, כדי שלא
תישנה הפירסומת שעשינו בשעתו לסרט
המניע לרצח ח״כ רפ״י מרדכי סוד׳

בעד שני ה שערים

צלם דקל (שמאל) מדד חפורים
קינאת

קיט נקט עמדה אחרת :״הצנזורה נמצאת
במצב די קשה בעקבות הביקורת החריפה
שנשמעה עליה באחרונה, והלחץ הציבורי
עליה, ואם לא תקבל גיבוי ציבורי מהאים —
לא יהיה מנוס מאישור הסרט הזה.״ •
רק ח״ב גח״ל, צכי צימרמן, גילי, רוחב־לב,
כשאמר :״לא יזיק לאזרחים מסייימים
לראות את הסרט הזה, כדי להימנע באמת
מכל פגיעה באזרחים ערביים מותו
של שר־המשטרה לשעבר, ככור שיטרית,
העלה מנבכי העבר הרבה זכרונות. פעם,
למשל, ראיין העתונאי שדמה נקדימון
את המפיקה ומנהלת אולפני הרצליה, מאר״
מט קלאוזנר, על סיפרה סופת סיוון,
בו מסופר על חיים ארלוזורום. היא
סיפרה כי היו״ר הראשון של הכנסת, המנוח
יוסף שפרינצק, צינזר את הספר, וכי
עוד כמה אישים עברו על כתב־היד והשמיטו
ממנו קטעים. לדברי קלאוזנר, ד:,טיח לה
אז שיטרית כי בצוואתו יציין בדיוק היכן
מונח כל החומר הקשור בפרשת הרצח,
ומה היא האמת המסתתרת מאחורי הפרשה.
שעות ספורות לאחר הראיון עם נקדימון
טילפנד, אליו קלאוזנר וביקשה ממנו שלא
לפרסמו. העתונאי מילא את רצונה, עיכב
את הפירסום לשנתיים • .אגב, אכא
אחימאיר, שנחשד ונאשם בשעתו, יחד
עם שני עמיתיו, בביצוע הרצח, נפגש זמן
קצר לפני מותו עם שיטרית, לשיחה ארוכה
( 7שעות) .שיטרית סיפר לאחר מכן, כי
שיכנע את אחימאיר כל אימת שנחלקי
ביניהם בשאלות הקשורות לרצח ארלוזורוב.
יותר מזה לא סיפר אז שר המשטרה• .
ביטאון הסטודנטים ניצוץ ראיין את ח״ב
רפ״י משה דיין, לכן זכה לפנייה מאד
מסויימת, שיראיין גם את ח״כ רפ״י שמ*
ן ן1ן פרם. כי זה מה שנקרא ברפ״י ש־
״כל חברי המפלגה הם שווי זכויות וחובות.״

תו ת חי םבגבול

הךוןך בעיצו מו, אן ה שבוע פור־סמה
כבר אפנת העתיד של
| 111111
החורפים הבאים: יו תר קצר, ויותר שקוף.

המשורר הכי פורה בישראל הוא ללא
ספק הצעיר התל־אביבי המסתתר מאחורי
ראשי־התיבות ״יב״י״ ,הלא הוא יונה כף
יהודה. בתדירות של אחד לשלושה חודשים
הוא מוציא ספרי שירה. המוצר האחרון
נקרא נפשי לשלום תפילה. לדברי יב״י
זהו ״קובץ שירים המוקדש לתמיכת בעם
ויאט־נאם הנלחם לחרותו בפולשים האמריקאים,״
חוץ מזה: כל ההכנסות מן המכירה
עוברות ישר למיפעל העזרה הרפואית שמארגן
בארץ ועד השלום למען נפגעי ויאט־נאם
• .ההצגה מלקלום הקטן ו מלח מ תו
בסריסים, המתארת הולדת מפלגה פאשיסטית
באנגליה, זוכה להצלחה. אך בי מ ת השחקנים,
המציגה אותה, לא מסתפקת בכך. השבוע
מעלים השחקנים הצעירים מחזה נוסף —
השגחה של ז׳אן ז׳אנד! בבימויו של
הלל נאמן. אופיינית לדרכי עבודתה של
בימת ה שחקנים היא העובדה, כי במאי השגחה,
נאמן, הוא גם מוכר הכרטיסים. הכל
כדי לחסוך, ולהקדיש את מעט הכסף למען
האמנות • .ימים רבים עבד כתבו הפוליטי
של על המ שמר, רפי בנקלר, על מאמר
ההשמצה שלו על סיעת הכוח החדש. כש־פירסם
אותו השבוע, התחיל אותו בטעות
גסה. בנקלר שחור־הזקן. ובעל החיוך ה־ניצחי
ייחם לנאפוליון דווקא את המשפט
המפורסם ״המדינה זה אני״ .אולי בגלל
שלא שמע מימיו על לואי ה־ 14 שבאמת
אמר אותו. במערכת על המ שמר התלוצצו
השבוע עמיתיו, כי לבנקלר יש מזל. אילו
היה לואי ה־ 14 בחיים, היה בוודאי שולח
תיקון קטן למערכת • .עוד כדורגלן פתח
דיסקוטק. ביום השלישי בשבוע שעבר חגג
ברוב פאר והדר שוערה המצטיין של מכבי
תל־אביב, חיים (״חימק׳ה״) לוין, את פתיחת
היא והוא שלו, במקום שבו נמצא קודם
לכן מועדון צברה. השוער־הדיסקוטקאי הב
צלמים

טיח
כי העסק החדש לא יפריע לו ללכת
לישון מוקדם בלילות ששי, כדי לשחק כהלכה
בשבתות .״אני מקווה,״ הצהיר ,״שכל
אוהדינו יבואו במוצאי־שבתות לחגוג אצלנו
את נצחונות מכבי לספורטאי אחר,
כדורגלן הכוח־מכבי רמת־גן יהודה (״יהו־דלה״)
שה רסני, יש סיבה טובה לירידה
הזמנית בכושרו. זה פשוט: השרירים עייפים
קצת, והרופא פקד לתת להם מנוחה. זה
דיכא מאד את יהודלה, מה גם שהשבוע
פגש אותו שוטר, נעץ בו מבט ושאל לבסוף
:״תגיד, אתה היית פעם שחקן כדורגל?״
• טעות לעולם חוזרת. זה קרה בשבוע
שעבר לשחקן יוסי בנאי, במדור זה, כששמו
שורבב לסיפור על מסיבת שתייה רועשת,
שנערכה בירושלים, הקשורה בשמו
של יוסי אחר, הלא הוא נער הזוהר יוסי
ינאי. אין שום קשר בין שני היוסיים,
מלבד הדמיון בשמות. בכל אופן, לבנאי
(בית־נון־אלף־יוד) אין קשר לא לינאי ולא
למסיבה • .כשנשאלה הזמרת יפה ירקוני,
עת ביקרה בדרום־אמריקה, אם היא
מופיעה במיוחד לפני קהל יהודי, ענתה
לעתונאי החקרן :״לא, לא! אני אמנית בינלאומית!״
9כינוסה של ועדת שביתת־הנשק
הישראלית־סורית גרם להתלקחות בחזית
אחרת — חזית הצילום בישראל,
כמעט כל צלמי העתונות במדינה עלו
צפונה, במלוא הציוד, כדי להנציח את
המאורע. כשהציבו את המצלמות בשטח
שהוקצה להם, נידמה היה כי הציבו תותחים
(ראה תמונה) .את השיא השיג הצלם מרדכי
דקל, בעל הטלסקופ הגדול ביותי,
שעורר את קינאת חבריו @ .תקר עתונאי
אירע השבוע לאיש מעריב, משה מייזיש,
עת רואיין בשידור חי בגלי־צה״ד, על ״נושאים
פוליטיים אקטואליים״ .הוא קבע בפסקנות
כי חרות תתפלג, יצא מן האולפן
ושמע כי בדיוק ברגע שדיבר ברדיו התבשרו
אנשי חרות מטעם מרכז תנועתם, כי הושגה
שביתת־נשק והסערה שככה בינתיים• .
נוהג הטפשעשרה, לאסוף חתימות של שהקנים,
הוביל השבוע נערה צעירה עש
פינקס ביד אל הצייר י ד -ם (״היפה״) לו״
קום. הנערה ביקשה חתימה, ויורם שאל
אותה אם היא מכירה איהו .״בטח, אתת
צדוק צרפתי,״ השיבה. הצייר חייך ומילא
את בקשתה. הוא חתם בס־לסול ״צדוק צ פתי״
9 .יהודית (״ג׳ודי״) כרככא,
מי שהיתר, שחקנית בלהקת הנח״ל, ושהש־תלמד,
לאחר מכן בא־לפנו של ד* שטרם-
בדג בארצות־הברית, עיברת עתה על הכנת
תוכנית יחיד. היא עושה לאד. יד אד,ת עם
המוסיקאי מרדכי ,״מוט־״) ברזלי.

? 103׳ ח שבונו
• יו״ר הכנסת, קדיש לוז, על
בכור שיטרית :״בכל שנות חייו מילא תפקיד
של מקשר — תחילה בין טבריה עירו
לבין עמק הירדן, מאוחר יותר בין הישוב
הישן לבין הישוב החדש, בין העדה האשכנזית
לבין העדה הספרדית, בין האוכלוסיה
היהודית לבין הלא־יהודית.״

• העיתונאי אמנון רובינשטיין,
על החזית הכל־מפלגתית שקמה בכנסת, כדי
להסיר את הצעת הכוח החדש, שבאה למנוע
היעדרות :״כשאתה בוחן את העובדות בעזרת
השכל הישר, אתה נוכח שכל האנשים
הטובים האלה טועים — הם אינם מבינים
את ההבדל בין כבוד המוסד בו הם מכהנים
לבין זכויותיהם כחברי־כנסת.״

• יועץ ראש־הממשלה לענייני
ערבים, שמואל טולידאנו :״כל המטפלים
בענייני ערבים במדינה, מונחים על־ידי
האסכולה הבטחוניסטית.״

• ח״ב מפא״י ראובן ברקת:
״טולידאנו עצמו טבע את מטבע הבטחוניזם.״

מאז ומתמיד היתד, שאיפתו הגדולה ביותר
של יוסי רוזגצווייג: לנצח את הפועל
פתח־תקווה. הסיבה לכך פשוטה: הוא גדל
במכבי פתח־תקווה, ואיזה מכבי מלבסי אינו
רוצה לנצח את הפועל?
חצי גוף בתוך ה^*/ר. בשבת האחרונה
הוא כבר קא שיחק במכבי פתח־תקווה,
ממנה עבר לאחר ירידתה לליגה א׳.
רוזנצווייג הופיע לראשונה העונה בשורות
מכבי נתניה, אליה הועבר לאחר עיסקה בין
שתי האגודות.
מכבי נתניה שיחקה נגד הפועל פתחי
תקווה וניצחה, לאחר שבועות של הפסדים,
בשעור .0:2מבקיע שני שערי הנצחון ה־נתנייתיים
יוסי רוזנצוזייג.
סיפר המבקיע, סטודנט למשפטים ותושב
אבן־יהודה :״פרצתי עד לקו הקרן ובעטתי
את הכדור לרוחב השער של הפועל. השוער
שלהם, ויסוקר, תפס אותו כשהוא שוכב
כבר עם חצי גוף בתוך השער. ואז עזר לו
שלומוביץ להיכנס לגמרי לשער. הגול השני
כבר היה יותר ברור. מרדכי שפיגלר
הרים כדור, ואני נגחתי אותו לרשת.״
בנתניה מחכים בינתיים כדי לראות אם
יעמוד לו כושרו של רוזנצווייג גם נגד יריבים
שאינם מפתת־תקווה.

הציון: סו
בקיבוץ מעיין־צבי, שלחוף הכרמל, עשה
השבוע החבר יואל שוהם, כרגע שוער הפועל
רמת־גן, את ההכנות האחרונות לנסיעתו
לארצות־הברית.
מטרתה הרשמית של הנסיעה: ללמוד משך
שנתיים חינוך גופני ופיסיותראפיה באוניברסיטה
של סאן־פרנציסקו, ולשחק באותו
הזמן בקבוצת הכוח המקומית, שהיא קבוצה
המורכבת מכדורגלנים חובבים.
למרות גילו הצעיר ,22 ,היתד, דרכו של
שוהם אופיינית לדרך החתחתים שעל כדורגלן
לעבור במדינה. הוא החל את דרכו כשוער
בקבוצת מכבי חדרה, מהסיבה הפשוטה
שהיו לו שם הרבה חברים. בקיבוץ
אמרו לו :״מה זה? ממתי חבר קיבוץ משחק
כדורגל עם אנשי הימין?״ יואל עבר
לשחק בקבוצות הפועל.
קימוץ כהוצאות. שוהם, בן להורים
יוצאי גרמניה, היה שוער הפועל תל־אביב,
שיחק בקבוצה זו כמה משחקים מרשימים.
בין השאר זכה באחת
השבתות לציון
( 10 הגבוה ביותר)
מטעם פרשני הספורט.
אך כשהגיע תור
הפרסים, לא זכרו ליואל
את הצלחותיו.
הפועל תל־אביב
עמדה לפני נסיעה
לאוסטרליה ולמזרח־הרחוק.
ראשי הקבוצה
החליטו כי יש
לקמץ בהוצאות. במקום
עסקן, השאירו
בבית ספורטאי. בהמלצת
המאמן דויד שודייצר הושאר יואל
בארץ.
הוא רתח אז מזעם, זכה באותה תקופה
לכמה הישגים מרשימים בטניס־שולחן —
ספורט בו הוא עוסק נופף לפעילותו ככדורגלן.
לאחר
סיכסוכו עם הפועל תל־אביב, עבר
שוהם להפועל רמת־גן. גם כאן לא ליקק
דבש, נאלץ לשחק באחת הקבוצות שהראו
את הכדורגל העלוב ביותר במדינה. כושרו
המעולה בעונד, החולפת הוא שהציל את
הפועל רמת־גן מירידה לליגה נמוכה יותר.
בראשית השנה רצה שוהם לעבור לקבו
צה טובה יותר, בה יוכל לשחק ברמה
גבוהה יותר. אך לשווא. גם יחסיו המצו•
יינים עם מאמן מכבי חיפה, אברהם מנצ׳ל,
לא עזרו. מקבוצות הכדורגל הישראליות
משחרר, עקב חוק ההסגר הדראקונ׳ ,רק
המוות. ובוודאי ששחקן הפועל לא יעב־ר
לקבוצת מכבי.
העובדה שהוא נאלץ לשחק בקבוצה העומדת
בשולי הכדורגל המקומי, ישאין לה
השפעה גדולה על ראשי ההתאחדות, מנעה
ממנו את הסיכוי להצליח בנבחרת הישראלית
בכדורגל.
בעונה שעברה, עת היה בכושר מצויין,
היו למאמן הנבחרת עשרות תירוצים כדי
לא להזמינו. כשעשה זאת לבסוף, לאחר
כמה כשלונות של שוערים אחרים, כבר היה
שוהם מעוניין בדברים אחרים. יחד עם חבריו׳
כדורגלני הכוח־מכבי רמת־גן, אליהו
ה עול ם הז ה 1535

מרמור וגעון שרר, תיכנן את נסיעתו ל
ארצות־הברית.
כשנפרדו ממנו השבוע ידידיו, הם ידעו
כי לחצו את ידו של ספורטאי אמיתי.

כדו ר סל
ב עינ ״ ם קוחו ת
הליגה העליונה בכדורסל היא יצור עדין
מאוד, ובשבוע הקרוב יקבע אם היא תמשיך
להתקיים, למרות כל צרותיה.
הליגה מחולקת, מאז השנה, לשני מחוזות:
צפוני ודרומי. בכל מחוז שבע.קבוצות•
ארבע הראשונות מכל מחוז תתמודדנה
בתום העונה בליגה משלהן, ומתוכן תיקבע
הקבוצה הראשונה של הכדורסל המקומי.
ברור לכן, שכרגע השאיפה העיקרית של
הכדורסלנים היא להיכלל בין הארבע הראשונות
במחוזן.
יד אחת. המצב מסתבך כשנבדקת השתייכותן
האגודתית של הקבוצות המשחקות.
במחוז הצפוני, למשל, מכבי חיפה היא הקבוצה
המכבית היחידה. במחוז הדרומי יש
שתי קבוצות של מכבי (מתל־אביב ומפתח־תקווה).
ברור,
לכן, שהכדורסלנים המכבים חו־

סבל מפצ עי ם ^

גרו>>ם
ופצע> בגרות.
עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתך כאילו עיני כל ננעצות
בך? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עדורה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
ע דור ה מכיל הכסכלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עדורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנמה) .עד ורה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל״י.
מעיד על כך!

נ־ אורנה •כורי*
לר או ת עו ל ם ומלואו.
ליהנות מ ה כנ ס ה חד שי ת
ש ל — 1200ל״י ל חו ד ש.
לאחרשרכשתבש עו ת
הערב מ ק צו ע מכובד
ומעניין׳ המאפשרלך
להכיר אנשים ו ל סייר
העולם,
ברחבי
* אםגילך 16-30
7־ 0 7׳ תרותבמקוכו מגוו־ץ־

גזור את הטופס המצ״ב, מלא את הפרטים באותיות ן
ברורות ותקבל לביתך פרטים מלאים. על גבי המעטפה

קרם ונוזל אנקיספקי

יש לציין: ת.ד 28125 .ת״א .״למוד מקצוע בערב״ ן

ל מ ען עור נקיוב רי א

כתובת ...י 1 סיימתי כתר משלוח יד ...

שפיגלר מעל ויסוקר*
עיסקה בין שתי אגודו ת

ששים מכך שיריביהם מהפועל יעדיפו את
האינטרסים האגודתיים על האינטרסים הספורטיביים,
ויעשו יד אחת כדי שקבוצות
מכבי לא תצלחנה להימנות על ארבע ה—
ראשונות
במחוזן.
מכיוון שלגבי מכבי תל־אביב פעולה כזאת
אינה אפשרית, בשל רמתה הגבוהה,
הרי סובלות פוטנציאליות הן רק מכבי
פתת־תקווה במחוז הדרומי ומכבי חיפה במחוז
הצפוני.
זו הסיבה שעתה, לקראת הסיבוב השני
של המשחקים, החלו לפתע אנשי מכבי
לפקוח עין על קבוצות הפועל, כדי לבדוק
אם אמנם הן עושות הכל כדי לנצח.
נקודה חשובה: הקבוצה התל־אביבית של
אס״א איבדה כבר את כל סיכוייה להימנות
על ארבע הראשונות במחוזה, כך שאין למעשה
לשחקניה מטרה אשר למענה כדאי
להם להילחם. משחקה של אס״א נגד הפועל
חולון, שעמד להערך ביום השישי
האחרון ונדחה בשל מזג־האוויר, ישפיע
רבות על סיכוייה של מכבי פתח־תקווה
לתפוס מקום חשוב באותו מחוז.
אנשי מכבי הזכירו כבר השבוע, כי המאמן
הנוכחי של אס״א, משה (״מוסא״)
דניאל, היה בעבר כדורסלן הפועל חולון.
לא פעם בעבר הושבחה כבר הליגה בכדורסל,
בעקבות טענות והאשמות על קיו־ניות
לגבי תוצאות משחקים. המיבנה המיוחד
של הליגה השנה אינו מונע גם הפעם
קנוניות מעין אלה .״עם זאת,״ אמר
כדורסלן מלבסי ,״עכשיו כבר פותחים יותר
את העיניים, ומי שירצה לעשות תרגילים,
לא ישבע נחת.״
* במי שחק בו גברה מכבי נתניה על יד
פועל פתח־תקווה ב שימור .0:2

ה עול ם הז ה 1535

לא טוב לו...

מרכז ה שפו ץ
מקבל כל סוגי עבודות בנין ומוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטפטים
תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)
אושרי

חום?כאבים?הצטונות? קראי
לרופא בזמן׳ובינתים תני לילד
כמה טבליות בטוחות וטעימות
של לילדין. בטוחות: הטבליה
הזעירה עשויה בקפידה ועונה
על הדרישות המיוחדות של
גוף הילד. נוסף לכך מכילות
הטבליות חומר המגן על קיבת
הילד הרגישה. טעימות: טעם
תפוזים רענן־טבליונת לילדין
נלקחת ללא התנגדות ועוזרת
1.90ל״י
במהירות.

רו 13011ו1

* 7י * 7רץוגו- > 3 .יו רוז די * ד>>3
מצפ הופיע גליון מם׳ 32
להשיג בקיוסקים
בירושלים :

חנות הספרים בקרית האוגיברסיטה דוכן עתונים מול קפה אלסקה דוכן עתונים על־ידי קפה
עטרה.
דוכן עתונים ברח׳ המלך
ג׳ורג׳ . 2

בתל-אביב :
• דוכן עתונים מול קולנוע אלנבי.

בחיפה :
אצל מוכרי העתונים הראשיים
בהדר הכרמל
ובן אצל חברי האירגון
הסוציאליסטי הישראלי

הסוף הרע בהתחלה היו יורם מטמור וקאתי
מטמור נשואים נשואי־אושר, וכל הארץ
שמחה בשמחתם. אחר־כך קאתי מטמור
עזבה את הארץ, ונגד יורם מטמור הוצא
צו־עיכוב־יציאה, וכל הארץ היתר, עצובה
בעצבונם.
אחר כך יורם וקאתי מטמור שילמו את
כל החובות המשותפים שלהם, ויורם נסע
מיד לבקר את אשתו באיטליה, וכל הארץ
שוב שמחד. בשמחתם. אחרי זה הוא חזר
ולא היה ידוע בדיוק אם צריך לשמוח או
להתעצב.
במשך השנים הוא נסע אליה עוד פעם
לאיטליה, ופעם לפורטוגל^ ,כל פעם, לאחר
שהות קצרה באותן ארצות, הוא היה חוזר
חזרה ארצה.
עד שבסוף הוא נסע אליה לאנגליה,
והחליט להשתקע שם יחד איתר״ לעבוד
בטלביזיה, ולמכור את המחזות שלו, וכל
הארץ שוב שמחה בשמחתם.
עכשיו מתברר שהשמחה היתד, מוקדמת
מדי. הם עומדים להתגרש. הם חיים בשתי
דירות נפרדות. הוא מנסה למכור את המחזות
שלו, והיא נראית יפה מתמיד.
הילדים שלה כבר גדולים, אחד בן ארבע
והשני בן שש, היא מוקפת ידידים ומעריצים
כרגיל, ומתכננת אופנה בהצלחה רבה,
בעיקר לנשים אמידות, בגילים מבוגרים.
השיער שלה צבוע בצבע דבש, והיא
מסרבת בכל תוקף ללכת עם האופנה וללבוש
שמלות־מיני. למרות זה היא מושכת
את תשומת־לבה של לונדון.
בסילבסטר האחרון הם היו יחד, באותה
המסיבה, אבל כל אחד מהם בא עם בן־זוג
אחר. דבר שלא הפריע להם לשוחח איש
עם רעותו, לרקוד איש עם רעותו, ולהיות
חביבים מאוד איש אל רעותו.
יורם בא יום־יום לראות את הילדים שלו,
הם נשארו ידידים טובים, ובימים הקרובים
ייערכו הגירושין שלהם.

עוגה, עוגה לחיים נערי קוראים ערגה, על שם
חנו ת ה עוגו ת עוגתי ישל אביו. אבל לנורות
שמו, ולמרות היחוס ישלו, הוא לא עוטק

למדינת־ישראל כבר היו הרבה כוכבים־
לתקופות־מוגבלות ואלילים תורניים. אבל
מאף אחד מהם היא לא נהנתה כל־כך, כי
כולם היו נשואים.
בהתחלה זה היה חיים טדפול, אחר
כך בומבה צור, אריק איינשטיין,
אריק לביא. לכולם היו נשים טובות
ונאמנות, והם לא חשבו לעזוב אותן לכבוד
ההצלחה שלהם.
עכשיו סוף־סוף יש לה כוכב־תורן שהוא
רווק ובשל לנשואין, והיא מנצלת את זה
מאוד. הכוכב־התורן־הרווק הזה הוא יהורם
גאון, והוא לא סתם רווק, אלא רווק
שגר אצל האמא שלו, וקונה לה מתנות
בכסף שהוא מרוויח, וכשהוא הרוויח הרבה
כסף ב שלי שיית גשר הירקון הוא קנה לה
אפילו דירה.
אבל היחסים ההדוקים שלו עם האמא
שלו לא הפחידו את כל נערות ישראל,
שגילו אותו בקזבלן, והפכו אותו מיד
לאליל התורן שלהן.
הן החלו לשלוח לו מאות מכתבים,
ופרחים, ומתנות. נערות־זוהר החלו לחזר
אחריו בפראות עם המכוניות שלהן, ולאנוס
אותו להיכנס לתוכן, וכל מיני מארחות
מזדקנות התחילו להכריח אותו להתארח
אצלן.
אבל כל זה לא שינה את אופיו הטהור.
הוא לא עונה למכתבים, הוא בורח מהמאר־חות
ומנערות־הזוהר, והוא ממשיך לקנות
מתנות לאמא שלו, ולחיות לו בשקט ובצניעות.
הרומן
היחיד שלו היה עם נורית
מקובר. הוא היה איתר. שנה כשהייתה
עליזה ויפה ובריאה, כאשר היא הפכה
משותקת, והוא היה איתר, שנה שלמה
כשהיא שכבה בגבס, ולא יכלה לקום
מהמיטה.
אחר־כך הוא נסע לאמריקה, ומאמריקה
הגיעו שמועות שיש לו שם רומן אמריקאי,
עם בחורה אמריקאית. אחרי זה כשהוא

חזר הוא היה שוב בודד ויחיד, והמשיך
לקנות מתנות לאמו.
פניתי אליו ושאלתי אותו מה היחס שלו
אל נשים. הוא סיפר לי שנמאס לו מכולן.
שהן מטרידות אותו כל היום וכל הלילה,
ולא נותנות לו מנוח, ושהן הצליחו במשך
הזמן להפוך אותו לשונא־נשים, והוא
יישאר כזה עד שהן לא תוכחנה את עצמן
מחדש.
כדי להוכיח את דבריו, הוא סיפר לי
על מיקרה אחד מיני רבים :״זה התחיל
לפני שלוש שנים״ ,הוא סיפר ,״כשהופעתי
עם התרנגולים. יום אחד, באמצע ההצגה,
כשאני עומד על הבמה ושר את הגנראל
המכסיקני קאס טנ״ ט ה, קופצת אל הבמה
בחורה צעירה, עם עיניים כחולות מפחידות,
וצועקת, :יורם ! יורם!! הורידו אותה
מהבמה, ומאז היא הפכה הסיוט הגדול של
חיי.
״היא היתד, מקריית־שמונה. אני לא יודע
איך, אבל ערב־ערב היא היתד, באה להופעות
שלי, יושבת בשורה ראשונה באמצע,
מדליקה גפרורים, מנפחת בלונים, עושה הכל
כדי שיראו אותה.
״היא היתד, רודפת אחרי לכל מקום, ועולה
על הבמה, באמצע ההצגה, כל פעם
שהתחשק לה. כשהופעתי בטורה, אירי
לוי היה צריך לסגור את הבמה, כדי שהיא
לא תפריע בהצגה. אי־אפשר היה ממש
להציג בגללה.
״יום אחד, כשכבר לא ידעתי מה לעשות,
נסעתי במכונית שלי וראיתי אותה ברחוב.
עצרתי ושאלתי אותה מה היא רוצה ממני.
היא אמרה שהיא רוצה להיות חברה שלי.
אמרתי לה שאני נשוי. היא צחקה בפרצוף
ואמרה שזאת לא סיבה. אמרתי לה שאני
אקרא למשטרה, והיא צחקה שוב פעם ואמרה
שאני אפסיק עם הבדיחות הללו. לא
היה מה לעשות.
״אחרי זה בא אלי אחי ואמר לי שהיתר,
אצלו בחורה אחת, עם בטן נפוחה, ושאלה

טבעת תורכית
בדי סקוטק של מנדי יש כל יום טיפוס ת מהוני אחר, אבל בז מן האחרון יו שב שם כבר
רצופים או תו הטיפוס התמ הוני, ו שותה ו שותה ו שותה.
שלושה ימים
את שם מ שפחתו. יודעים
מוחמר. הוא בנקאי תורכי, ואף אחד לא יודע
קוראים לו
רק שהוא בן , 45 שהוא מוזר מאוד, ו שהוא נו תן כל מיני דברים מ שונים, לכל סיני נשים
יפות וי־א
לפני שלו שה ימים ישבהעל ־י דו דפנהסלע. הסתכלה על ידו ה שמאלית ואמרה :״ אוי,
איזו טבעת יפ ה.״
מבלי לח שוב פעמיים הוא יד את הטבעת מידו, ושם אותה על ידה. זאת היתה טבעת
מוזהב ת, עם אבן ענקית באמצעה. למחרת רצה ד פנ ה׳׳ א ל צורף כדי לקבל
גדולה, כבדה,
בעדה כסף. כי מה היא צרי-כה טבעת כל כך יפה?
למרות הגודל שלה היא קיבלה ב עז ה רק 75 לירות, ומיד היא חזרה לדיסקוטק כדי לראות
אולי תוכל לקבל ממנו מ שהו יותר שווה.
לברוניה, נערת־המלתחה האוסטרית, היה יותר מזל. היא ישבה לידו, שוחחה איתו,
חייכה אליו, שתתה איתו ערב שלם, ובסוף הערב הוא הוציא מכיסו חמ ש מאות לירות
והגיש לה אותן.
היא התחילה לצחוק ואמרה שהיא לא רוצה, ומה פתאום. היא היתה ב טו ח ה שזה
בצחוק, לא ברצינות, אבל אחרי שהוא הוכיח לה שזה חמ ש מאות לירות א מי תיו ת, היא
סירבה לקחת אותן.
עכ שיו כבר כמעט אי־אפשר להגיע אליו. כל ערב הוא מוקף כל מיני נשים ה מחייכו ת
אליו ו שו תו ת אי תו ומס תכלות לו על הידיים ועל הרגליים, ומחכות.

חיים נערי כפעולה

בכלל ב עוגו ת. יש לו שני עיסוקים ח שובים.
הוא מנהל דיסקוטק בשם ביג בן שנפתח
לא מז מן, והוא נו תן לבחורות יפו ת ומסכנות
מחסה בביתו. היום הוא בן .25 לפני
׳שהוא הגיע לגיל הזר, היו לו עיסוקים
אחרים. הוא היה מציל בים, והוא היה מציל
ב חו רו ת מכל מיני אנ שים רעים.
היום הוא נו תן להן מחסה. בדירה שלו
ב צפון תל־אביב הספיקה כבר לגור דיאנה
שרף, דיילת חברת התעופ ה אל־על שנזרקת
מהעבודה ונאלצה לעבוד במ שך ז מן רב
כ מנק ת־ מכוניות פרטיות.

אחרי זה גרה אצלו לינדה, הסטריפטי־זאי
ת של הנחשים, והוא אפילו המכים,
למענה, ל שכן ב בי תו את הנח שים שלה.
אחריה גרה אצלו מלכת־יופי אנגליה ב שם
דיאנה וורסבדרי, ועדיין ש בזי ר ה
הרבה מקום לכל נ שות העתיד.
מה הוא עושה עם כל הנשים הללו בדירה
שלו? לא תנח שו י.
הוא מאכיל או תן ב עוגיו ת, וכל פעם שיעז
להן ימי־הולדת הוא נו תן להן ב מתנה עוג ה
גדולה, וכל פעם שאחד החברים שלו מתחתן!
הוא לו קח את הניצולה התורני ת שלו, מכ־

יהורם גאון
אותו אם הוא אחיו של יהורם גאון, וכשהוא
אמר שכן, היא הראתה לו את הבטן
שלה, ואמרה שאני עשיתי את זה.
״שאלתי אותו תיכף אם היו לה עיניים
כחולות, והוא אמר שכן. היא פשוט ניפחה
לה את הבטן שלה, בשביל לבלבל את
המוח.
״היא היתד. שולחת לי כל ייום מכתבים
ובתוכם מסטיקים, שרוכי נעליים, פתקאות.
יום אחה כשהאמא שלי נסעה לבקר בחוץ-
לארץ, היא הופיעה בדירה שלנו עם מזוודה.
״שאלתי אותה מה היא רוצה, והיא אמרר,
שהיא באה לוזיק־אנד. יצאתי תיכף מהבית,
ניגשתי לשוטר־מקוף שהיה בסביבה, סיפרתי
לו את העניין, ואמרתי לו שאם אני
ארביץ לה יושיבו אותי בבית־סוהר, אם
הוא ירביץ לה אולי לא יעשו לו שום
דבר בשביל זה.
״הובלתי אותו הביתה ולתדהמתי הרבה
ראיתי שהיא מוקפת בכל השכנים שלי,
וכולם עומדים ומרחמים עליה, איזה צרות
גדולות אני עושה לה, וכמה היא אומללה
בגללי.
״כל יום היא היתד, מופיעה אצלי עם
איזה סיכות מבריקות בראש ושמלות נוצצות.
פעם היא באה ואמרה שהיא רכשה
בשביל שנינו דירת קוטג׳ ,ושאני אבוא
לגור איתה.
״פעם אפילו קיבלתי מחברת ד,בלשות עין
קבלה על חמישים לירות. היא שכרה אותם׳
לעקוב אחרי.
״יום אחד הופעתי עם שלי שית גשר ה ירקון
בקריית־שמונה. מובן שהיא היתד, שם.
הלכתי למנהל ההצגה ואמרתי לו או היא
— או אני. ואז עלה על הבמד, אביה הזקן
וביקש ממני שאני ארחם עליה, שהיא לא
בסדר, והיא חולה ממני. זו היתד, ההצגה
היחידה שהיא ישבה בה בשקט. האבא שלד.
החזיק לה כל הזמן את היד.
״כשנסעתי לאמריקה, קיבלתי מכל מיני
חברים שלי מכתבים ובהם סיפורים איך
היא מחפשת אותי והולכת מחבר לחבר
ומנסה לברר את הכתובת שלי.
״עד עכשיו, כשאני מופיע, אני מסתכל
בפחד בשורה הראשונה באמצע, כדי לראות,
אולי היא שוב יושבת שם.״

ח תונה,

והולך

איתת

ניס לה ליד עוגת
לברך את אותו חבר.
ליום ה ח תונ ה של עצמו יש לו כבר
תכניות עוג תיו ת גדולות מאוד. .אבל היום
הגדול הזה עדיין רחוק מאד, כפי הנראה.

ספרים

בחיי הקניידעלעך! בחיי הגעפילטע פיש! בחיי הקישקע! בחיי
החלווה! איזה גבר -קפטן ישראל, הסוכן הלא-חשאי:
מקור השאור ב עי ס ה

האיש שונו!אמויסח

ככל 3ד ה (הוצאת הקיבוץ המאוחד;

230 ענו׳) .יש אנשים המדברים ציונות ויש
אנשים החיים ציונות. כזאת היתד• אראלה
יבנאלי־טל, חברת קיבוץ מעוז־חיים, שנפטרה
לפני שנתיים בגיל .50 לאראלה היתד.
דוגמה טובה בבית־הוריה.
אביה, שמואל יבנאלי, בצעירותו פועל
חקלאי ובזקנותו עסקן־תרבות, היה השליח
המפורסם שיצא ב־ 1911 לתימן (במסווה של
שליח הרבנות לבירור בעיות דת) והעלה
כמה אלפי יוצאי תימן ארצה. אמה, הניה,
היתד, אחת החובשות הראשונות בארץ, שעברה
מקבוצת פועלים אחת לשנייה, כשהיא
רכובה על חמור.
כנות וכיקורת. רוב שנותיה של אר־אלה
משתקפים מבעד למכתבים ולקטעי־היומן
המובאים בספר, החל מהיותה גימד
זיסטית (בגימנסיה העברית הרצליה, כמובן)׳
נבונה ומאוהבת, אך אכולת־ספיקות,
שכתבה אחרי יום העבודה הראשון שלה, בהכשרה
הקיבוצית, בו הניחה לבנים לבניין,
״כמה רחוקה אני
עדיין מהיות פועלת
באמת!״
נטפי־הזכרונות של
אראלה כנערה, אוהבת,
אם וחברת־משק,
מלאים כנות,
ביקורת עצמית (על
כתיבתה :״עד כמה
הסיגנון מיובש וה־ניב
דל״) ותמימות
אידיאליסטית (בגיל
יבנאלי־טד
,24 אחרי שקיעת הירח
מעל לרעננה:
״כל כך הרבה חסד חזיתי הבוקר הזה!״)
״אין טיפה מהנצח!״ כאלה היו האנשים
שהיוו את השאור בעיסה של הישוב
הקטן בארץ־ישראל לפני שלושים שנה. היא
יצאה להגשמה, ב־ 52 מעלות חום במעוז־חיים
אשר בעמק בית־שאן, וכאשר חברים
סחבו בשר מהמקרר הקיבוצי, היא״מררה
בבכי ולא יכלה להרדם משך שעות.
הסיסמה של חייה היתד ,״פועלת אני ובת
לעם ישראל״ והרגע הגדול בקריירה שלה
כמנהלת־חשבונות של המשק היה כאשר המאזן
הראה רווח של 4000 לא״י (לירות
ארצישראליות) .היא גם קראה את המרובעים
של עומר כייאם, וכאשר סיפר הצדיק
את זאת, חרה אפה על ש״אין בספר אף
טיפה מהנצח״ (במקרה זה היה זה מי אנזר
שהוא שחור של יגאל מוסנזון).
על טיבה המדוייק של אראלה עמדה ידידת
המשפחה הוותיקה, רעיית נשיא־המדינה, רחל
כצנלסון־שזר, שהגדירה את המנוחה בהק־דמה
לספר כבעלת ״נפש הפתוחה לקבל את
העולם״.
שירה שנה נשארת שנה
ילדות *טל נצח (מאת

אלי

מצרי;

הוצאת יפעת־ספרא; 55 עמ ׳) 34 .שיריו
הראשונים של בוגר־האוניברסיטה (ספרות
עברית ופסיכולוגיה) הצעיר ( )23 מוכיחים,
בין השאר, כי יוצא מצרים אלי מצרי יודע
את לשונו הוא בעל כושר ביטוי רב ומגלה
זאת בכל הזדמנות:

ילד המסרב לאכול /כדי לא להת
בגר.

י ש רגעים גדולים כל כן
שאין ה שעון מדביקם.

מצרי שר על האהבה, על העלומים ועל
החיים בכללותם. את זאת הוא עושה בחן
ובכישרון, בשורות הנשארות תקועות ב־זכרון,
כמו בשיר הז מן האחרון:
יש לשים לב לעובדה שבז מן /האחרון
/ה חורפים מתארכים מ שוס מה.
אולי יש לזקוף זא ת לזכות הקיץ /המתקצר
/ .כי הרי שנה נשארת שנה.

בין ה מד פי ם
זכרונות מ 1ומני
22 שנים אחרי שנכבדי הנאצים התאבדו
או הוצאו להורג החליטו אלמנותיהן להפוך
את זכרונותיהן למזומן. אחר יומניה של
אמי גרינג, שהפכו רב־מכר, יצאו השבוע
לאור יומניה של אלמנת היינריך הימלר.
העולם הזו ־ !1

שאפילו אם לא הכל כשר, הרי לפחות וארד
הוא יהודי).

חלווה! ,זה לא הולך. המשוגענע והכנופייה
שלו מתגברים, והם כובלים את השניים.
אבל יש אן טישמית בעולם, והיא מגיעה,
במיקרה, למפקדה. היא רואה את קו״ף־יו״ד.
המעיים שלה כבר לא מתהפכים. הלב שלה
מדבר.
נקודה מינית :״אללה הגדול! אני
משליכה את עצמי לרגליו! אני אוהבת אותו!
אני נושקת לו! אני רוצה אותו!״ ואז
עוד נקודה מינית: נכנם השגריר
הערבי ומיד הוא מתחשש על קפטן ישראל:
״סלאם עליכום! חבל שאתה מן הצד הלא-
נכון של נאות־המדבר!״
בכל זאת הוא מוכן להציל את חייו של
קו״ף־יו״ד תמורת שירותים מסויימים.
אבל בלי טובות המשחיתות את המידות.
הגברת קפטן ישראל לעתיד (לשעבר אן
טישמית) ,כבר הספיקה לשחרר את קו״ף-
יו״ז־ מכבליו, הוא תופש את הערבי בגרונו

* צרן־התחתונים המיליונר־הרווק איר׳
וינג גאטקס (באידיש: תחתונים) ,נותן
קוואטש בריא, מזדיין בקרני גימ״ל קטלניות
ך לפני שמספיקים להגיד ג׳ק רבינו־ונכנס
לפעולה יחד עם יד־ימינו, וארד הצעיר,
העונה לכינוי בויצ׳יק, שלמרות 15
י ביץ, שוב יוצאים שני הצברים־של־הצדק
שנותיו עדיין לומד לבר־מיצווה שלו אצל
לדרך, והם מגלים כי המשוגענע גנב את
אירווינג.
הפסלון בשביל אן טישמית (אנטישמית),
זאת היא, כמובן, הסוואה מצויינת לפגיפקידה
בכירה בשגרירות ערבית.
שותיהם הקבועות של השניים, שאינם אלא
קו״ף־יו״ד נכנס ישר ללוע האריה, וכש־הצברים־של־הצדק,
הלוחמים למען כבוד ישאן
רואה אותו, מתהפכים אמנם מעיה (וזה
ראל באמריקה הרחבה והפושעת.
אירווינג, ידוע בכינוי קפטן ישראל, או לא פלא, בהתחשב כיצד הוא נראה) אבל
עמוק, עמוק בפנים, מתחיל לבד, לרתוח
יותר פשוט קו״ף־יו״ד, לפי ראשי־התיבות.
(אחרי הכל שניהם בני־שם).
הוא יוצא לפעולה עם הבויצ׳יק דרך הנקודה
מינית: וארד גם כן לא טיסוכה,
העומדת בגינת־ביתו עוד מחג־הסו־כות.
הוא רק משמיע את מילות־הקסם פש ולמרות שהוא עוד לא עשה בר־מצווה,
שלום עליכם, עליכם השלום, וקרקע הסו הוא אינו מסיר את עיניו משדיה הענקיים
כה נשמטת, קפטן־ישראל ושותפו יורדים
לבונקר הסודי שלהם, ממנו הם מפליגים
1x0 ^1ה<לז״£63361

ס^/ד 6סומ ד *<5ו ד 065
לעולם ההרפתקאות הגדול.

-1£רד1א/

״בחיי הקניידעלעף! איזו בחורה!״

דייסה דשנה למיליונים

^ חדי ההצלחה המסחררת של ה־פארודיה
על הסוכן החשאי ישראל בונד
(סוכן אוי־אוי־שבע) ,החליטו שני צעירים
יהודיים באמריקה לחבר פארודיה מצויירת
על איש־העטלף המיסתורי, הב א ט מן, מדביר
הפושעים ומדכא המנוולים, עם רובין, עוזרו
הצעיר, שסרטיו משנות השלושים חזרו
וכבשו את צופי הקולנוע והטלביזיה האמריקאיים
של שנות השישים.
אבותיו הרוחניים של הבאטמן היהודי
לקחו בחשבון כי באמריקה יש חמישה מיליון
יהודים, כמה עשרות מיליונים אחרים
שלא איכפת להם לקרוא כמה רמזים אנטישמיים
טובים, וכולם יחד לא מתנגדים לקצת
ניבול־פה ולמספר חוכמות מיניות שקופות.
לשם כך בישלו השניים דייסה דשנה ביותר
שיהודי יכול ליהנות ממנה׳,אם הוא
רוצה בכך. אנטישמי ייהנה ממנה אפילו
אם הוא לא רוצה, וחולה־מין ישמח למראה
שדיה העצומים של הגיבורה, והרמזים המעניינים
על אפשרויות הומוסכסואליות.

״איזו ל,ישקע פנטסטית!״
^ מיכצע האחרון של קו״ף־יו״ד פו

| תח בערב הגדול של חייו (שהוא, דרך
אגב, ערב שבת) ,בו עומדים נכבדי העיר
להעניק לו את פסלון איש־השנה, על שירותיו
במלחמה נגד הפשע.
נקודה יהודית: קפטן ישראל מגיע
לטקס ומתפעל למראה ההמונים המריעים
(״ ב ח״ אוזני־המן! איזח קהל מיד מתחנן
יהודי אחד שקפטן ישראל יבוא לבית שלו,
כי שם עדיין עוסקים בחיפושים אחרי האפיקומן
של פסח.
אבל לקפטן ישראל ולבויצ׳יק יש עניינים
אחרים: הם מחוייבים לטעום מן הכיבוד,
וזה, כמובן, מעיים ממולאים .״בחיי הקיש־קע!
איזו קי שקע פנטסטית זאת!״

ואז מגיע הרגע הגדול וצריך למסור את
הפסלון. רק שד,פסלון איננו.
מי גנב את הפסלון? כמובן שזה אוייב
העם, הנזשוגענע( .למה הוא נקרא כך, זה
די ברור: צריך להיות משוגע להתחיל עם
קפטן ישראל. חוץ מזה, זה מזכיר את החמה).

מיד
נכנסים קו״ף־יו״ד ויד ימינו בויצ׳יק
למכונית־הפלא שלהם, המעוטרת בכתובת
גדולה כשר, ויוצאים בדהרה בחיפוש אחרי
המשוגענע. בדרך הם מחסלים כמה אלפי
גנגסטרים (״ שלאמפ בלאטש קווא־טש

ואז יש הפסקה והולכים הביתה לאכול:
קותלי־חזיר כשרים, לאטקס של מצות, אייער
קיכעל (עוגיות של ביצים) וכו׳ וכו׳ ,ודי־אמא
של אירווינג מנצלת את ההזדמנות ומנסה
לשדך לקפטן בחורה יהודיה כשרה,
שגמרה זה עתה את ברנדייס (אוניברסיטה
יהודית בבוסטון) ,כי כבר הגיע הזמן של
נקודה מינית: השכנות כבר התחילו
לשאול אם הכל כשר בין אירווינג לווארד
(מה פתאום מתעניין רווק צעיר, בצורה כה
הדוקה, בנער צעיר? אמא־אירווינג מתנחמת

***5ן ן

.£וו*08 וס\ט^0/\0

קפטן ישראל וכויצ׳יק יוצאים לפעולה כמכונית הכשרה שלהם, הולמים
כאויב (למטה, ימין) אבל נופלים כידי השגריר הערכי (למטה, שמאל).

ההצלה באה דווקא מפצצת־המין הערבית (למטה, ימין) ואז גם מתגלה
הנשק הסודי והנורא, אשר עליו נוהלה כל המערכה (למטה, שמאל).

וכל הנתונים האחרים של אן — ״בחיי ה-
קניידעלעך, בחיי הגעפילטע פיש! איזו ב חורה!״

הרפתקה
רודפת הרפתקה. המשוגענע דוהר
בעקבות הצברים. הוא יורה טורפדו
במכונית שלהם. אין דבר. המכונית פשוט
מתפרדת לשניים, הטורפדו עובר והמכונית
מתאחה מחדש.
המכונית הופכת לאווירון והמצוד נמשך.
המשוגענע יורה פגז בלתי־נראה, אבל יש
אלוהים בשמים, ויש
נקודה יהודית: באותו רגע מגיעה
השבת. קפטן ישראל הוא שומר מצוות, כמובן.
האווירון יורד אנכית ושני החברה מחליטים
להמשיך ברגל — וניצלים. אבל
נקודה אנטישמית: קו״ף־יו״ד הוא
די מנוול בכל זאת. מי אמר שהוא הולך
ברגל? וארד סוחב אותו על הגב. כי לקפטן
יש המחלה היהודית הידועה, הצרבת.
בסוף זה כבר יותר מדי אפילו בשביל
וארד, שלא מבין איך אפשר לקבל צרבת
בלי לאכול שום דבר.

״אתה מבכר אותה עלי?״
**גיעים למיפקדה של המשוגענע ו־מתחילים
להחריב אותה, אבל,

בחיי ה
וזה
עוד מספיק למלמל בבוז של גוסס:
״מה, אתה מעדיף אותה עלי׳*.

הניטק הסופי של פארוק
•י* יקוח־נפש דוחה שבת, והשלישיה נמ־
^ לטת במכונית שממריאה תיכף אל על.
אן מתכננת את הנשואין אבל מבקשת מ־קו״ף־יו״ד
שאם לא איכפת לו, היא תציג
אותו בפני המשפחה שלה כקפטן פלשתינה.
מה שבטוח בטוח.
היא מחזירה את הפסלון לבעליו החוקיים
וקז״ף־יו״ך (או קו״ף־פ״א) מוציא את המיק־רופילם
שהיה חבוי בבסיס־הפסלון, ושבגללו
התחיל כל העסק.

נקודה מינית ואנטישמית וסופית:
כשמכניסים את הפילם לפרוז׳קטור,
מתברר שזה באמת הנשק הסופי, האיום
ביותר, והמציא אותו קינג פארוק ז״ל: צי־לומי־ר,עירום
של הגברות המלאות והמבחי־לות,
השרועות בצורה מפתה, והמציגות
שדיים כבירים וישבנים עוד יותר כבירים.
כי זה מה שאוהבים במזרח.
את התמונות מראים לאוייב, והוא מקבל
מיד שבץ. מרוב התלהבות.

׳ דו ״ הלנוהד
(המשך מעמוד )7

ס /ס 100 במליאה. זה גם יגבש עתודה של כוחות פרלמנטריים בין אישי־הציבור.

וזבר רזפבבדג! — גז2ן וגזו בכננזח \
העיקר הוא שהציבור, המשלם את משכורתו של חבר־הכנסת, בוחר בו כדי לכהן בכנסת .
אין הוא רוצה שאותו איש יעסוק בענייני עסקנות מפלגתית על חשבון הכנסת, ולא
שייצא לעסקי שנור של מפלגתו ברחבי תבל, ובוודאי לא שיעסוק בחו״ל בביזנס פרטי
ואף בלימודים (ויהיה זקוק ללימודים ככל שיהיה).
אמר לי אתמול אדם פשוט ברחוב :״אם אני לא אופיע מחר בבוקר לעבודתי, יפטרו אותי.
למה שחבר־כנסת יהיה שונה ממני?״ גם מי שאינו מקבל דיעה זו בפשטותה — ואינני
מקבל אותר — ,צריך להודות שיש בד, מידה רבד, של שכל עממי בריא.

חבר־בנסת נבחר, כראש־וראשונה, כדי למלא את תפקידו ככנסת*
פשוטו כמשמעו -לחוקק את החוקים, לפקח על הממשלה, לרסן את
חכיווץ קראטיה, להתוות דרכים לעם.
כבוד היושב־ראש, יתכן כי הצעתנו זו לא תגביר את מידת הפופולריות שלנו בכנסת
ובממשלה. על כך נצטער. אולם חובתנו כלפי בוחרינו קודמת לשאיפתנו הכנה לשמור על
יחסים קולגיאליים.

כמערכת הבחירות שלנו הבטחנו לעשות למען רפורמה יסודית
ומהותית של הכנסת, ואנו מקיימים את הבטחותינו. הצעתנו זו היא
חלק מן הפרעון של השטר.
ואל ינפנפו בפנינו, כמו במקרים קודמים, באותה סיסמה של ״פגיעה בכבוד הכנסת״,
בבחינת ״תיפסו את הגנב״ .אין סיעה בכנסת כולה המפגינה את דאגתה לכבוד הכנסת יותר
מסיעתנו, באופן מעשי, יום אחרי יום.
לא הביקורת המוצדקת פוגעת בכבוד, אלא התופעות המצדיקות את הביקורת. כפי שאמר
עתון מכובד בהקשר זה :״לא שבירת המדחום יירפא את המחלה״.

בבור היושב-ראש, אנו מציעים לבית לעשות יד אחת, ולבוא בעצה
אחת, לראשיתה של רפורמה פרלמנטרית. העברת הצעת־החוק הזאת
לדיון טרומי בוועדה, בלי שים לב למקורה,
תהווה צעד ככיוון הנכון.

גזאריבי שד הוזשפזזה הג ת טז

״•׳׳חלה ב מבחר ד גר1ז ״
יהש׳ >

עד כאן נאונזנו. הפעם לא ענה לנו שר המשפ־טיס,
אלא יושב־ראש ועד ת־ הננס ת, ח״כ נזפא״י
ב רון אזניח.

אצלן 1, -
השעגים 0גאו

לאזניה לא היה אף נימוק אחד 1גד ההצעה
עצמה — והוא גם לא ניסה כלל להתווכח עימה. אזניה הוא לא הזכיר כלל את הצעתנו לאפשר התפטרות
זמנית. תחת זאת עבר לפול מוס אי שי, כדי
להסיח את הדעת. עיקר נאו מו: עבודת־הכנסת אינה נע שית במליאה, אלא בוועדות.
לכן לא ח שוב אם המליאה מלאה או ריקה, ואולי מוטב שתהיה ריקה.
זהו אליבי נוח, שכל חברי־הכנסת הסכימו עליו מזמן. כי בעוד שהציבור
יכול לעקוב אחרי הנעשה במליאה, אין לציבור מו שג מה נעשה בוועדות —
מתי הן יו ש בו ת, מי יו שב בי שי בו ת, וכו׳ .לכן נוח מאד להעמיד פנים כאילו
בוועדות נע שית עבודה קדחתנית, המעסיקה את כל חברי־הכנסת מעל לראש, כך
שלא נותר להם ז מן לשבת במליאה, שהיא — לפי גירסה זו — מומד־ראווח
גרידא.
כדי לבצר אליבי נחמד זה, תקף או תי אזניה אי שית:
אחרי שאזניה הציע להסיר את ההצעה מסדר־היוס וזנ ה לקריאות־אהדה מכל
חברי־הכנסת שטרחו להיות נוכחים, קמתי להשיב:

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המיו שלד!
הופיע וגם אא למכירה הספר שאלפים נזקקים א

יסודות המין
מאת ד״ר ארנולד פ. קליין

אורי אבנרי: אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
הייתי בהחלט מוכן להשתכנע על־ידי דבריו של חבר־הכנסת אזניה, אילו התייחסו לעניין.
למרבה הצער לא אמר חבר־הכנסת אזניה אף לא מלה אחת המתייחסת להצעת־החוק.
חבר־הכנסת אזניה, אנחנו מדברים על הצעת־חוק הנובעת — כפי שאמרתי בפירוש —
ממיקרה ספציפי.

בלמעלה מ־ 360 עמודים גדולים וצפופים. פותר המחבר
בצורה גלויה ובכנות מלאה בל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשד. בעולמנו.

היא לא באה מפני שחכר־־בנסת מסויים יושב שנה שלמה בוועדות,
בבית הזה, במקום לשבת במליאה. מדובר על חכר־כנסת היושב שנה
שלמה באמריקה.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סד 7.60ל״י לע. נרקיס, דרך פתח תקוה .1ת״א
הספר יומצא לך ארח באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.

| ד א 3 0נים!
מחזיק• מפתחות נהדרים של

״ אר טי ק״
שילחו לבית חרושת ״ארטיק״ ת.ד 40 .בת-ים,
25 עטיפות של קרמבו ״ ארטיק ״
ותקבלו לביתכם מחזיק מפתחות נהדר.

.העולם הזה״ ,שב וע ון ה חדש ותה ישראל י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משד, שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

לעניין כזה מתייחסת הצעת־החוק שלנו.

מרדכי סורקים (רפ״י) :הוא יביא יותר תועלת מאלה היו שבים כאן!
אורי אכנרי: הייתי מבין את חבר־הכנסת אוניה אילו היה אומר
מרדכי סורקים: מאמר אחד שלו ח שו ב יו תר מכל ה ע תונו ת שלך!
אורי אבנרי: שלח או תו לאמריקה, חבר־הכנסת סורקים. אבל מדוע הוא
צריך להיות חבר־כנסת? למה הוא צריך להיות שם חבר״כנסת דווקא?
מרדכי סורקים: הוא לומד שם!
אורי אכנרי: שילמד, כל הכבוד, שיחכים.
חבר־ננסת בפרינס סון, בהאוורד או בבארקליי.

עמום דגני

שתדאג גם לעצ מן!

אבל הוא לא צריך להיו ת

זה הדבר המדאיג או תן? זה מציק ל ן כל הזמן? מוטב

אורי אבניי: זה מדאיג אותי. קריאות־הבינייס האלה לא יעזרו י לכם!
מרדכי סורקים כל חברי הוועדות י בו או להירשם כל יום אצל חבר־הכנסת
אבנרי!
אורי אבניי: זה לא יעזור. רפ״י לא ת שכנע אף אדם אחד בציבור מדוע
המוע מד השני שלה צ רין ל שבת שנה שלמה באמריק ה ולהיו ת חבר־כנסת אצלנו.

:מירכיסורקים: לא צריך להצטדק ב פנין.

היו״ר יוסף סרלין:

חבר־הכנסת סורקים, אינן יכול ללוות את חבר-

הכנסת אבנרי בנאום מי שני.
אורי אכנרי: אני מבין שאתם רגישים מאד לעניין הזה. כשצריך להופיע
בפני בוחרים, המצב באמת עדין. מה אפשר לע שות?

נחזור לעניין: הייתי מבין את חבר־הכנסת אוניה אילו היה אומר, על סמך הטיעון שלו,
שלא צריך לקבוע, בהצעת־החוק, כי ייחשב כמתפטר חבר־כנסת אשר במשך שלושה או
ששה חודשים לא ביקר בכלל בכנסת, ולאו דודקא חבר־כנסת שלא ביקר במשך אותם
חודשים במליאה. הייתי מוכן לשקול זאת כתיקון להצעת־חוק זו.

אבל הוא לא אמר זאת. הוא רוצה להשאיר את האפשרות, שחבר־כנסת
יובל כתיאוריה -ואני מדגיש את המלה ,,בתיאוריה״ -יובל
להצהיר בישיבה הראשונה הצהרת־אמונים ולהעלם אחר כף מנוף
הכנסת, על ועדותיה, כמשך ארבע שנים.
ה עול ם הזה 1535

כאשר ישנה אפשרות כזאת, נוצר חלל ריק שיש לסתום אותו.

היכן גזברי־ הכננזגז ברגע ג\ז?
כיוון שכבר נטענו טענות בקשר לוועדות, אני רוצה להגיד כמה דברים בקשר לוועדות.
אין שום סתירה בין עבודה בוועדות לבין עבודה במליאה. זוהי אגדה, ואני רוצה
להפריך את האגדה הזאת.

כרגע זה נוכחים במליאה כעשרים חברי כנסת. חברי־הכנסת האו׳רים
אינם יושבים ברגע זה בוועדות. כמה ועדות יושבות ברגע זה בבניין
הכנסת? כמה חכרי־כנסת יושבים כרגע זה כבניין הכנסת בוועדות?
התשובה היא -אפס.
כמעט לעולם אין ישיבות של ועדות בשעה שמתקיימת ישיבת המליאה. משום כך אין
להתייחס ברצינות לטענה זו.
ייתכן שנעשית עבודה חשובה מאד בוועדות. גם על כך יש לי מה להעיר. אעשה זאת
בשבוע הבא, בעת הדיון על תקציב הכנסת. אדבר אז על יעילות עבודת הוועדות, כי
לדעתי יש צורך בשינוי רציני גם שם.

אכל אין זה מתייחס לנושא, כי הוועדות -ובצדרן -אינן מתכנסות
כזמן בו מתכנסת המליאה, פרט למקרים יוצאים מן הכלל.
חבר־הכנסת אזניה אמר שיש הבדל בין העיריות לבין הכנסת. מדוע, בעצם?
מדוע אותו חבר־כנסת שעמד בפני סכנה של התפטרות אוטומאטית מעירית תל־אביב,
בגלל העדרות מישיבותיה בשל סיבות אישיות מוצדקות, לא עמד בפני אותה סכנה של
התפטרות אוטומאטית בכנסת? הרי בשל אותן סיבות לא הופיע גם בכנסת! מדוע צריך
היה להיחשב כמפוטר מהעיריה, ולא מהכנסת?*
מנחם הכהן (מפא״י) :מי זה?
אורי אבנרי נ חבר הכנסת מרדני שטרן.
מנחם הכהן: מדוע אינך מזכיר את שמו?
אורי אבנרי: לא הזכרתי את שמו של חבר־הכנסת סמילנסקי, וגם לא
שמו של חבר־הכנסת שטרן.

אני מובן לקבל רק הצעה אחת של חכר־הכנסת אזניה והיא -
שהבוחרים עצמם יקבעו בעניין זה בבחירות הכאות. על כף אני יכול
להסכים אתך. את זאת נשאיר לבוחרים.

גזוגפרגגז ה\2גגז\־ניגזב\־י\ 1גזירגזגזיאריגז
עד כאן דברי ת שובתנו. מייד לאחר מכן נערכה ההצבעה, שהבליטה מחדש
את עובדת־היסוד של סיע תנו בכנסת ה שי שית — היותה 1מול . 119
כל הנוכחים הצביעו נגד ההצעה. למעני הצבעתי לבדי. הקו מוני סטי ם אמנם
נמנעו —! אן היה זה רק טכסיס כדי לה שיג את ר שות־הדיבור ולתקוף את
הצעתנו.
בנ או מו זה עלה שמואל מיקוניס על עצמו. היתת זאת הפגנה מאלפת לכך כי
השם מק״י הפך מז מן לרא שי־התיבות של המפלגה ה קו מוני ס טי ת הירחמיאלית,
שאינה רק מ שולבת ב מי ש טר הקיים בכל מ הו תה, אלא המדברת גם ב שפ תו
ובסגנונו.
מיקוניס התפאר שהוא מכהן ברציפו ת כחבר־כנסת מאז מועצת המדינה (כלומר,
ישיבה רצופה של 19 שנה במ שפחת העסקנים של המי שטרו) והעיד כי הכנסת
היא פעילה, יעילה, מצויינת וחסרת־דופי. הוא הגן בלהט על רפ״י, ששלחה
את סמילנסקי לחו״ל. דבריו לוו מרא שיתם ועד סופם בקריאות אהדה ותמיכה
של מפא״י, רפ׳׳י וחרות. קריאות אלה הלהיבו את מיקוני ם עד כדי כך שהרים
א ת, קו ל ו ונופף בז רו עו תיו, עד שעבר, לבסוף, לסיגנון של נאום האחד־במאי
של ארץ־ישראל העובדת ב שנו ת ה־.20
לא יכולתי להתאפק, וקראתי לו כמה קריאות־ביניים היתוליות, שהתאימו
לאווירה ה מבודחת שהשתררה באולם ככל שנמ שכה הצגתו של מיקוניס. למשל:

שמואל מיקוניס אם אינני נמצא במליאת־הכנסת, כיוזן שיש לי פגישה
במיזנון הכנסת עם אזרחים, משלחות, סטודנטים ואנשים הנזקקים לי, מה מעידה ישיבתי
במליאת־הכנסת או אי־ישיבתי במליאת־הכנסת על הפעילות שלי בכנסת?
אורי אכנרי: בסובייט העליון היית יושבי
שמואל מיקונים: חברי־הכנסת שהם מנהיגים של מפלגות פוליטיות, נמצאים בנסיעות
או עסוקים בישיבות מחוץ לכותלי הכנסת. אין זה עומד
בסתירה לעבודת הכנסת, אלא זה המשך והשלמת עבודת
הכנסת.
אורי אכנרי: למר, דווקא בימי הכנסת?
שמואל מיקוניס 18 :שנים לאחר קום המדינה, לפתע
קם גואל לכנסת, והוא דואג לכבוד הכנסת, הוא דואג לאפקטיביות
של הכנסת וליעילותה של הכנסת. איזו דאגה
אבהית! אני פשוט מתמוגג מנחת למראה דאגה זו.
כל הביזוי של כנסת ישראל, שנעשה על־ידי מי שנעשה,
ביודעין או שלא ביודעין, כוונתו אחת — כוונתו
להגיע למישטר של דיקטטורה בישראל. אף אחד לא ירמה

אורי אכנרי: ובכן: למען הדמוקרטיה, נעדר מן הכנסת?
שמואל
מיקונים: אנו הקומוניסטים המגינים העיקביים ביותר של הדמוקרטיה הזאת,
על הדמוקרטיה הבורגנית הקיימת בישראל כיוון שהיא מאפשרת לכולנו לחוות דעתנו
ואיננו צריכים לחשוש מפני מחנות־ריכוו, בתי־סוהר ורדיפות הבולשת, כפי שצריכים
לחשוש במישטר של פראנקו או בכל מישטר אחר בו קיימת דיקטטורה
אורי אכנרי: אבל לא ברוסיה.
שמואל מיקונים: אל תספר מעשיות על רוסיה! אין לך שום מושג על רוסיה!

כבגד גזנזישבגר, כנגזת גגרשגז
כאשר גמר נזיקוניס, הוקף חברי־כנסת נלהבים שטפחו לו על הגב. הוא קרן
מאו שר כאשר זכ ה לל חיצות־יזיים נלהבות של אנשי ח רו ת ורפ״י. הוא היה גיבור
היום — הנציג הנאמן של המ שפחה הגדולה של הוותיקים, שההסדר הנוכחי
בכנסת נוח ומתאים להם, והמתלכדים מול כל סכנה ל שנות סדר זה.
אמר לי ח״ כ קואליציוני ב תו ם הוויכוח, ב חיוך :״מה אתה רוצה? אני נבחרתי
לכנסת לפי התנאים האלה. אי־אפשר ל שנות לי פתאום את התנאים. מה שאתה
מציע זה הרעת תנאי־העבודה שלי. אתה רוצה שאת מון בזה?״
זו הי הסיבה הפ שטנית. יש סיבה עמוקה יותר, המאפ שרת מצב זה: המי שטר
הקיים אינו רוצה בכנסת עצמאית, חזקה ויעילה, מכיוון שהיתה מאיימת על
ה הג מוני ה הפיאודלית של מזכירויות־ה מפלגות.
הדבר לא י שתנה — אלא אם כן יביע הציבור עצ מו את דעתו בפה מלא
ובצורה שאינה מ שת מעת לשתי פנים.
* לפי חו ק העי ריו ת, נח שב כמפוטר כל חבר מועצת־העיריה הנעדר מי שיבו תי ה במ שך
שלושה חוד שים רצופים.

העולם הזה

ע י נה עלכל

הייי ת לתיזל?

״ יכלמ ני ם
״ אדינזנך׳ *!תו־ 111
הופיע

ההרפ תקני
רומן מאת

הארולד

רובינס

עומד בראש רשימת רבי־המכר בעולם מזה כמה חדשים.

הוצאת ״ יעל ״ תל־אביב
ההפבה ״ ספריםלעם ״ ,יבנה ,7ת״א, טלפון 6 21 8 8 5
ובחנויות הספרים.

כריכות

09111:1ו.ו ר
הקוראים שמסרו את חוברות ״העולם
הזה״ לכריכה, מתבקשים
לבוא ולקבלן במשרדי המערכת,
קרליבך ( 12 קומה א׳) תל־אביב,
בימים רביעי, חמישי ושישי השבוע,
בין השעות עשר בבוקר
ושלוש אחר־הצהרים.

ההנהלה
רצונך בגוף חסון ושרירי
לקבלת חוברת הסברה חינם
פגה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

*אסם
״ דו קסה ״ השעון השוייצי בעל המוניטין העולמי

במרפאה קטנה בינו, כשהיא בת 5ו בלבד, נערה זו

ך* גיל שש״עשרה היא כבר היתר, יפר.
מאד. היו לה שערות בלונדיות ארוכות
ועיני תכלת. היא היתד, גבוהה, נערית,
עליזה ומלאת־חיים.
והשבוע היא מתה.

חלומה עמר להתגשם
* נות חייה הראשונות לא היו קלות.
11/הוריה, יוצאי רוסיה, קיבלו תמיכה
מלישכת־הסעד, וגרו בדירה בת שני חדרים

להיות ספרית גדולה, במספרה קטנה, שתהיה
שייכת לה בלבד.
חלומה השני היה — להינשא לידידה יפה־התואר.

הדבר הראשון כמעט והגשימה. בגיל
, 16 חודש לפני מותה, הצליחה לרכוש את
מכונת־ר,ייבוש הנכספת. היא היתד, מאושרת•
חלומה עמד להתממש.
אך לא כן הדבר השני.
לכאורה היה הכל נפלא. היא ואהובה היו
מאורסים, ועמדו להתחתן. אבל אז הוא
פוטר מהמפעל בו עבד, כשצומצם בגלל המיתון.
הוא נשאר מחוסריעבודה.
ובדיוק אז גילתה שהיא הרה.

סיפרה אחותה שד המנוחה, ב־

כלום, והוסיפה, :את תקומי, ואפילו לא תרגישי
מה שהיה לך.׳
האחות אמרה לי לחכות בחדר ההמתנה,
ומיד לאחר שיגמרו את הגרירה — אוכל
לראות אותה, ואחותי ניגשה, והשאירה אצלי
את התיק שלה.
ואז היא נכנסה לחדר הרופא.

״הכל בסדר:״

^ שעה שתים־עשרה האחות ~יצאה,
^ ואמרה לי לחכות רגע, כי אחותי הוכנסה
לחדר ההתאוששות, ושזה החדר ששוכבים
בו אחרי שגומרים לעשות את הגרירה,
כעבור רגע חזרה האחות ואמרה לי
שאני יכולה לראות את אחותי.
נכנסתי לחדר. היא שכבה על בטנה, מכוסה
בסדין. לא הבנתי למה היא שוכבת על
הבטן, ובפרט שראיתי בדיוק מולה בחורה
אחרת, גם היא אחרי גרידה, ששוכבת על
הגב. התבוננתי באחותי, היא לא זזה.

לי שהביאו את אחותי לבית־ד,חולים במצב
אנוש.
ואז הבנתי שהיא מתה.
דבר ראשון רצתי הביתה. בדרך פגשתי
את אבא עם אחי. סיפרתי להם. הם
נהיו המומים לגמרי.
זה כמו חלום בלהות: ראיתי אותה לפני
כמה שעות, והיא היתד, בת ,16 ויפה כמו
פרח, ועכשיו איננה יותר?
אחי מיד עלה על האופניים כדי לחפש את
הרופא שביצע את ר,גרידה. במרפאה אמרו
שהוא בבית־החולים. בבית־ד,חולים אמרו שהוא
נסע לספר להורי על מות אחותי. אבל
זה לא היה נכון. הוא אפילו לא בא להודיע
לנו. אחי מצא את הרופא בדיוק כאשר השוטרים
הכניסו אותו לניידת.
באותו זמן אבא ואני חזרנו בריצה מטורפת
לבית־החולים, כששנינו המומים לגמרי.
ילדות ביפו. בחדר אחד היא ישנה עם הוריה ואחיה,
בחדר השני גרה אחותה הבכירה, עם בעלה
ושלושת ילדיהם. אביה ואחיה עבדו בעגלונים,
ובקושי השתכרו. לבסוף היא נאלצה
להפסיק את לימודיה.
ליפהפיה הקטנה מיפו* היו חלומות ושאיפות
צנועים בתכלית. בספרית קטנה, שהחלה
לעבוד במספרה גדולה — היא שאפה
* המופיעה בכל
מ שמאל: ליד ארוסה.

ה ת מונו ת

בעמוד

נעורים שהיא נתונה עדין כהלם, ולבושה
שחורים :
אחותי באה אלי ואמרה לי בבכי :״אני
פוחדת שאני בהריון. איך אני יכולה להתחתן
עכשיו, ולגדל ילד, עם בעל שהוא
בלי עבודה, וביחוד כשאני עובדת קשה כוי
לעזור בפרנסה של אבא ואמא?״
ראינו שהילדה במצוקה. היא לא רצתה
להיפגש עם ארוסה, ואפילו לא רצתה שהוא
יידע על ההריון. היא סבלה מאד. בסוף אבא
ואני ליווינו אותה למרפאה של הרופא, שנמצאת
ביפו, כדי שהוא יבדוק אותה. זה
היה ביום רביעי, יומיים לפני מותה.
הרופא ערך את הבדיקה, ואמר לנו שהיא
נמצאת בחודש השני להריונה. הוא שאל
את אחותי מה היא רוצה לעשות, והיא
ענתה לרופא שהיא רוצה לעשות הפלה, ושאלה
אותו אם אחרי זה היא עוד תוכל
ללדת. הרופא אמר לה שהוא לא יכול
להבטיח כלום.
״אני הייתי מאד מודאג,״ סיפר אביה.
״שאלתי את הרופא איך המצב, והסברתי לו
שהמצב שלי קשה — ובגלל זה הבת שלי
הקטנה לא יכולה להתחתן עם ארוסה. הרופא
הרגיע אותי, ואמר שהכל יהיה בסדר.״
שאלתי
את הרופא כמה זה צריך לעלות
לנו, ממשיכה האחות. הרופא אמר שאנחנו
צריכים לשלם לו 200 לירות. הוא לקת מ־איתנו
20 לירות בשביל הבדיקה, כולל ער־בון
שאחותי המסכנה תבוא אליו ביום שישי,
בשעה , 11.30 לעשות גרידה.
ביום שישי באתי עם אחותי למרפאה של
הרופא. חוץ מהריון היא היתד, לגמרי־לגמרי
בריאה. כשנכנסנו למרפאה, קיבלה אותנו
בחורה גבוהה עם משקפיים, ואמרה לנו לחכות
קצת.
אחותי שאלה את האחות אם מרגישים
כאבים. האחות אמרה לה שהיא לא תרגיש
כגרות האחות הרגישה איך שאני מסתכלת, אז
היא עמדה כל הזמן על ידי. היא הסבירה
לי שאחותי שוכבת על הבטן רק בגלל ה־נרקוזה,
ושכדאי לי ללכת הביתה ולבוא בשעה
ארבע אחרי־ד,צהרים, לקחת אותה.
ניגשתי לחדר הרופא כדי לשאול אותו אם
הכל עבר בסדר. האחות תיכף רצה אחרי,
סובבה אותי בכיוון החוצה, ואמרה לי, :אין
צורך להיכנס לרופא, הכל בסדר!,
הלכתי הביתה, וחזרתי למרפאה אחרי ה־צהריים,
בשעה שלוש וחצי.

להסתכל דרך החזון

געתי למרפאה, וראיתי ליד הדלת
| | מתוח וילון. תיכף הרגשתי שקרה אסון.
פתאום יצאה אשד, מהמרפאה ואמרה לי :״היא
איננה כאן!״ שאלתי מה פירוש איננה כאן?
הרי אמרו לי לבוא הנה ולקחת אותה?
אחות אחרת שמעה את השיחה, ואמרה לי:
״אחותך לא הרגישה טוב. היא נחלשה, והרופא
היה נאלץ לקחת אותה לבית החולים
צהלון.״

רצתי כמו משוגעת לבית־חולים
כל הדרך בכיתי. כשהגעתי, נכנסתי אל כל
החדרים לחפש אותה, אבל לא מצאתי, ראיתי
שתי אחיות שעומדות ליד הטלפון, ושאלתי
אותן אם הן ראו את אחותי. הן לא ידעו
דבר, אבל התקשרו עם הרופא. ופתאום
שמעתי איך האחות אומרת בטלפון בבולגרית
:״לא, אני לא יכולה להגיד לה.״ כששמעתי
את זה, חשבתי שאני מתעלפת. אחרי
רגע בא רופא אחד. הוא ניגש אלי, ואמר
צהלון.
ארוסין ושם אמרו לנו שאחותי נלקחה אל המכון
הפתולוגי.
המשכנו לרוץ לשם. במכון הפתולוגי ביקשתי
מהשוטר שיתן לי לראות את האחות
שלי. לבסוף הרשו לי להסתכל דרך החלון
וראיתי אותה שוכבת על מן עגלה כזו,
והיא היתד, מכוסה בשמיכה חמה, צבעונית.
ראיתי את הפנים שלה. הם היו כחולים.
יותר מאוחר ביקשו מאתנו שנחתום שאנחנו
מסכימים לניתוח־שלאחר־המוות. הסכמנו.
אנחנו
רוצים שייוודע איך היא מתה.

מיתת של אדם אחר*

** ד כאן סיפורה של אחות הנערה. ה־
> רופא והאחות, שביצעו את הגרידה,
נעצרו, ושוחררו בערבות של 3000ל״י כל
אחד. שמותיהם נאסרו לפירסום.
הם עלולים להישלח לחמש שנות מאסר,
בגלל הבאת אשד, לידי הפלה, על פי סעיף
175 לפקודת החוק הפלילי, משנת .1936
אך הם צפויים ל־ 20 שנות מאסר לפי
סעיף ,212 הקובע :״כל הגורם למיתתו של
אדם אחר על־ידי מעשה או אי־מעשה בלתי
חוקי — ייאשם בהריגה.״

במדינה עתתות מפי הטף
לאחר שסופר לילדים בגן על
מוצאו של האדם, בא אביב לחדר־ההורים
ושאל :״אבא, אתה זוכר כשהיית
קוף?״

אביב הוא ילד נחמד מקיבוץ גדות, וחכמתו
הגיעה עוד באותו שבוע לידיעת עשרות
אלפי חברי הקיבוצים בארץ. הם יכלו
לקרוא אותה במדור הנקרא ביותר של השבועון
שלהם, בקיבוץ.
במדור זה, מפי הטף, מלקטים חברי המערכת
את אמרות־הכנף והחכמות של ילדי המשקים
השונים ומפרסמים אותן להנאתם
של הקוראים.
אם כי למדור יש אבות רבים, עורכי יו־מני־הקיבוצים
המזדרזים לשלוח את העלונים
למערכת בקיבוץ, יש לו רק סבא אחד. זהו
מדור צברינו הח מודים והעוקצניים שהופיע
בשבועון העולם הזה עוד בשנות הארבעים,
כאשר הוא היה השבועון היחיד שהופיע
בארץ.
גס כזמן ״אחרון. המדור גדוש חכמות
של צברי הקיבוצים, מ״אבא, למה ל־מימייה
של הפרה קוראים עטין?״ (צור מקיבוץ
מלכיה) ,עד הגדרת האולפן כ״הבית
של העברית!״ (פנינה מקיבוץ נען).
החוכמות הסטנדרטיות כמו ״לא כדא־ להיות
זקן, מתים מזה!״ תופשות את מקומן
ליד חוכמות אקטואליות יותר:
אמר ניצן מבית־גוברין, בשעת ברכת הדלקת
נרות החנוכה, לפני חודש :״על הניטים
ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם
ובזמן האחרון!״

מ שטרה
ע בי רו ת המיתון
שנת 1966 היתד, שנת תעסוקה למשטרת
ישראל. היא טיפלה משך השנה ב־86.964
עבירות (בממוצע 238 עבירות ליום, כולל
שבתות, חגים ויום־ד,כיפורים) .אם כי זאת
ירידה בכמה אחוזים לגבי השנה הקודמת
(מספר העבירות בהן טיפלה המשטרה בשנת
,)89.956 : 1965 הרי שיקפו המיספרים היטב
את שנת המיתון הראשונה.
הירידה העיקרית בעבירות היתד, בעבירות
שהן, כלשון החוק ,״כלפי גופו של אדם״ ו־
״כלפי הסדר הציבורי״ .לעומת זאת היתר,
עלייה בעבירות ״כלפי הרכוש״ ו״רמאות וזיוף״.
פלוס
11 גניכות. אחרי שהמשטרה
טיפלה בשנה שעברה ב־ 28 מעשי רצח 32 ,
נסיונות לרצח 345 ,עבירות סמים מסוכנים,
1421 עבירות נגד בטחון המדינה 1716 ,נגד
המוסר ו־ 6241 מקרי תקיפה וחבלה גופנית,
היא נאלצה לטפל בגל עבירות ילידות המיתון.
המשטרה
טיפלה, כפי שסיכמה הלשכה לסטטיסטיקה,
ב־ 67 מעשי שוד ( 20 יותר מב־שנה
הקודמת) 623 ,מקרים של קבלה או
החזקה של רכוש גנוב ( 33 יותר) 4159 ,עבירות
רמאות וזיוף ( 67 יותר) 16,231 ,התפרצויות
( 48 יותר) ו־ 41,583 גניבות (1166
מקרים יותר מאשר ב־ ,1965 שנת השפע האחרונה).

שעי ם
מ ס עירוני
בבוקר התעורר לו אליאס לוי, התמתח,
לבש את המכנסיים שלו והכנים את ידו
לכיס.
עיניו חשכו. המפתחות לא היו בכיס.
מישהו הקדים אותו, טיפס לקומה השלישית
ולקח אותם. לוי נבהל נורא, כי המפתחות
היו מפתחות־הקופה של עיריית חולון, שם
עבד כקופאי.
פעמיים דרך כית־חשימוש. לוי
הזעיק מיד את המשטרה. השוטרים חיפשו
טביעות־אצבעות ולא מצאו, גילו שהפורץ
נכנם לדירה דרך חלון בית־השימוש, ואז
פנו ונסעו אל העיריה.
אבל כמובן שהפורץ הקדים אותם. וגם
לבית־העיריה הוא נכנם דרך חלון ביתד,שימוש.
ואז
נכנם לחדר הגזברות, פתח במפתח את
הקופה, הוציא את הכסף, נעל שוב את
הקופה בקפדנות, סגר יפה את הדלת אחריו,
והלך הביתה עם 3450 לירות ישראליות
במזומנים.
ה עול ם הז ה 1535

נא להכיר: פייר בהו, כיום כוכב הסרט..גבר ואשה״ ־ וקודם
מאהב בישראל
עכשיו, כשכל תל־אביב מדברת על הסרט
גבר ואשה, התחילו גם לדבר על השחקן
פייר דרוך, המשחק בסרט בתפקיד בעלה
של אנוק איימה, והמשמש כבעלה גם
בחיים. עד עכשיו לא ידעו עליו, למשל,
שיש לו שתי שיניים ישראליות. עכשיו,
כשהוא כבר מפורסם, העובדה החשובה הזאת
התפרסמה גם היא, יחד איתי.
יש לו שתי שיניים ישראליות, מפני שהוא
היה בישראל, וחוץ מאשר שיניים הוא אסף
כאן גם הרפתקות וזכרונות. ההרפתקה
הארוכה ביות 1שלו אירעה לו יחד עס

הם היו מבלים המון. וערב אחד הוא
הכיר לה ידידה טובה מאוד שלו, מפארים,
את מריה ונסן. באותו זמן שרה מריה
באדריה וזכתה להצלחה גדולה.
הם יצאו לבלות .״זה היה ערב נפלא,״
נזכרת עמליה ,״מריה ונסן איבדה אז את
הריסים שלה, והסתובבה עם עין אחת בלי
ריסים. אבל זה לא הפריע לאף אחד.
״אחר כך הלכנו כולנו לצברה. היה נורא

פרדריקה סגל.
זה היה לפני שלוש שנים. דם סגל,
בעלה של פרדריקה, נסע יחד עם שייקה
כן״פורת לשוודיה. זה היה אז, כשגם
דויד בן־גוריון נסע יחד איתם.

וכך פרדריקה נשארה לבדה בארץ.
אבל אלוהים רצה שהיא לא תישאר בודדה
לזמן רב. בדיוק כשרב נסע, הגיע ארצה
פייר ברוך, שהובא הנה על-ידי דן 3ן״
אמיץ. ביום בואו ערך דן לכבודו מסיבה,
ופרדריקה שהוזמנה לאותה מסיבה, לא
יצאה משם בידיים ריקות. היא יצאה משם
עם פייר.
״הוא גר אצלי חודשיים רצופים. במשך
כל הזמן הזה היה מסתובב בבית או עם
גיטרה או עם עפרון. הוא היה טיפום רומנ־סי
מאוד״ ,היא מספרת ,״הוא היוד יותר יפה
מעכשיו, והיה לו שיער ארוך. הוא היה מין
טיפוס תמהוני, שלא חי על האדמה.
״לא היה לו גרוש על הנשמה. אבל הוא
היה מסתדר. זה לא הדאיג אותו. הוא היה
הולך ושר כל היום. וגם כל הלילה. אף פעם
הוא לא נכנס למיטה לפני שש בבוקר.״
״ואיזה מין מאהב הוא היה?״ שאלתי
אותה.
״אני לא זוכרת במיוחד״ ,היתד, התשובה
שלה.
הרפתקה אחרת אירעה לו בארץ עם
עמליה ארכל, אבל זאת היתה הרפתקה
רוחנית. עובדה היא עצמה מעידה :״הייתי
ידידה רוחנית שלו״.
הוא הופיע אצלה בחומות עכו׳ ובערב
הראשון שלו שם כמעט זרקו עליו עגבניות.
הוא לא מצא חן בעיני הקהל. אבל בעיניה
הוא דווקא כן מצא חן .״היינו מדברים
ביננו על הים ועל הירח״ ,היא מספרת.

החי
• אין חכם בכעד הכפיון. בתל-
אביב גילתה מחלקת הנשואין ברבנות כי
גברים גרושים משתדלים להינשא שנית במהירות
האפשרית, בדרך כלל לא יותר מאוחר
מאשר שנתיים אחר גירושיהם.
• מי הוא ארמני?־ בירושלים עברו
800 ארמנים לירדן, לחוג את חג־המולד של כסרט נוחה
של פרוטקציה

כ״חומות עכו״
הרפתקה

רוחנית

שמח: מריה ונסן השתוללה, התחילה להוציא
סיכות מהראש שלה, ולהכניס אותן
לתוך בקבוק, וכשהיא היתה כבר פרועה
לגמרי, עם שיער ארוך מפוזר, היא התחילה
לרקוד ולהשתולל. היה שמח נורא.
״בסוף היא קמה, נתנה למלצר בטעות
חמישים לירות, והלכה לה. המלצר הכניס
את החמישים לירות לכיס, ואחרי זה בא
לפייר ברוך לבקש גם ממנו כסף.

הם, שחל באמצע ינואר, הסבירו כי מספרם
הרב, העולה כמעט על כלל מספר הארמנים
בארץ, נובע מהכללת אנשי־דת קתולים ו־יוונים־אורתודוכסים,
שהיו טרודים קודם לכן
בכנסיותיהם בישראל. בין העוברים, אחר שהוכרו
לצורך המעבר על־ידי שלטונות ירדן
כארמנים.
• רופא, רפא את עצמך: ברמת-
גן התנגשה מכונית במכוניתו של דופא־שינ־

״אבל פייר ברוך לא רצה לשלם. הוא
אמר שמריה נתנה די כסף. המלצר התחיל
להתווכח איתו. פייר התחיל לצעוק שכולם
רמאים במקום הזה, והמלצר העיף לו מכה
באף, פייר ברוך התנפל עליו בחזרה.
ואז באו שני הגברתנים של צברה, העיפו
לו שתי מכות, ושתי השיניים הקדמיות
שלו עפו יחד איתן. הערב נגמר, כמובן,
במשטרה, ושלושה ימים לאחר מכן הוא
עזב את הארץ.
אבל לפני זה הוא הלך לאותו רופא
שיניים שהזיז למריה ונסן את השיניים שלה
קדימה, כדי שתהיה יותר יפה, והרופא הזה
סידר לו על המקום שתי שיניים ישראליות
חדשות.״
וכך חזר פייר לפאריס מצוייד בשתי שיניים
ישראליות, שהביאו לו הרבה מזל והצלחה.
״בביקור
האחרון שלי בפאריס״ ,מספרת
עמליה ,״פגשתי אותו שוב. הוא כבר עמד
אז להתחתן עם אנוק איימה. הכרתי לו את
הזמרת הישראלית גנט גרינמן, חברה
שלי, וביקשתי אותו שיעשה לה איזה פרוטקציה
ויסדר לה תפקיד בסרט, כי הוא היה
אז כבר מפורסם ומצליח.״
פייר ברוך נענה לבקשתה, ועובדה שאפשר
לראות את ננס גרינמן הזאת בהאם
פאריז בוערת. היא מופיעה שם כמה שניות,
ומקבלת סטירת־לחי מצלצלת מקצין גרמני,
בעת גירוש האסירים. זה כוחה של פרוטקציה.

יים
שלא נפגע כלל חוץ מארבעה שיניים,
שנשרו מפיו, כאשר הושלך, בעת ההתנגשות,
ממושבו.
• טעות דפוס. בתל-אביב נדהמו
נאמני מפא״י בין עובדי ההסתדרות לגלות
כי בטאונם הובא אליהם מבית־הדפוס כשהוא
ארוז בחבילות שנעטפו בגליונות־דפום של
:חוברות בדיחזת אשכול, שעוררו לפני חודש
׳את זעם מפאי-י-י.

בשלם
ויאס־נאס
כ ד אי לג עו ת ל שול חן

אהוב על

הסיל

הילדים

ע ל בז ק ל

יותר

מכל

נושא

שוקולד

אחר!

פרסים !

הפרם הראשון 500. -ל״י במזומן -ועוד 50 שעוני־יד יוגרלו ככד
חודש כין השולהים 5 :עטיפות של טיל על מקל, או 5עטיפות של
סנקור, או 5עטיפות של ופלים, או 5עטיפות קרמבו(אפשר לשלוה
גם 5עטיפות מעורכות ממינים שונים מתוצרת ״ארטיק״ המשוכהת).
עבה על השאלות )1 :למה הנך מעדיף לאכול מתוצרת ״ארטיק״?
)2איך הנך מבדיל בין תוצרת ״ארטיק״ לבין תוצרת אחרת?
)3למה הנך מעדיף את הטיל של ״ארטיק״ על כל שוקולד אחרי
צרף לתשובתך 5עטיפות ושלח לביח״ר ״ארטיק״ בת־ים, ת.ד.40 .
הערה: שימו לב למקל הטיל, יתכן שכתוב עליו :״קרמבו הנם״,
אותו תקבלו תמורת המקל בכל הקיוסקים כארץ.

במוקדם או במאוחר חייבת המלחמה להיפסק.
דבר זה ברור גם בוושינגטון, גם ב־סייגון
וגם בהאנוי. אלא שכל הצדדים נתונים
במעגל־קסמים, שנראה כאילו אין מוצא
ממנו.
צפון וויאט־נאם מוכנה למשא ומתן רק
לאחר הפסקת ההפצצות; האמריקאים מוכנים
להפסיק את ההפצצות רק לאחר הפסקת ה־הסתננות
של חיילים סדירים מן הצפון; הצפון
מוכן להפסיק את ההסתננות רק לאחר
המשא והמתן וחוזר חלילה.
השבוע נתברר לפתע בוושינגטון כי ייתכן
ויש סיכויי הצלחה לגישושי השלום של או
תאנט ולפגישות שלא הוכחשו בין אמריקאים
וויאט־נאמים בכל מיני מקומות בעולם.
היה זה כאשר עיינו בפנטגון בדו״חות מ־סייגון
שהוכיחו דבר אחד בבירור: ההסת״
ננות של חיילים סדירים מן הצפון לעזרת
הוויאט־קונג בדרום הולכת ומתדלדלת.
לא כזכות הפצצות. שעה שביוני
של השנה שעברה עוד ירדו דרומה 11 אלף
חיילים, פחת מספרם כעבור חודשיים, באוגוסט,
לאלפיים בלבד, וכעבור חודשיים
נוספים הצטמצם מספר המסתננים ל־600
בסך הכל.
האמריקאים ידעו כי אי־אפשר לייחס ירידה
תלולה זאת להצלחת הפצצותיהם בלבד.
אלה אמנם הרסו גשרים, ניתקו כבישים
וסתמו מעברים, אבל החייל הוויאט־נאמי הנוקשה
עובר גם כשאין דרך סלולה.

אותה עד מוות. לכן היא החליטה להחליף
את המיקצוע ולהיות עיתונאית־צלמת.
המיקצוע החדש כבר לא שיעמם אותה.
היא יצאה לוויאט־נאם, שלחה משם שורה
של כתבות מצויינות. השבוע היתד_ ,היא
עצמה נושא לכתבות רבות.
זה קרה כאשר יחידת־סיור אמריקאית
מצאה בכביש צדדי מכונית מוסווית וממול־כדת
היטב. היתד, זאת מכוניתה של מישל,
שנפלה בשבי הוויאט־קונג.
כרוזים מהדיר,ופטרים. כדי להוכיח
את הדנטלמניות שלהם, כיסו מייד האמריקאים
את האזור במטר כרוזים מן ההליקופ־טרים
שלהם. בכרוזים הם הבהירו כי מישל
מעולם לא שיתפה פעולה איתם, ביקשו ״נא
לא לפגוע בה לרעה.״
יש להניח כי השובים לא זקוקים לתזכורת.
בהתחשב בכך שרובם דוברים צרפתית,
כמקובל בין הוזיאט־נאמים שגדלו במושבה
הצרפתית לשעבר, הם בוודאי ימצאו
שפה משותפת עם השבוייה מפארים.
וכאשר תשוחרר ובידיה כתבות וצילומים
אכסקלוסיביים מחיי הוויאט־קונג —
יהיה זה סיפור חייה של מישל.
בריטניה טלפון שבור
חברות הטלפונים האמריקאיות• החליטו
לצאת מן השיגרה במודעותיהן. במסע־פיר־סומת
שמטרתו היתד, לעודד את השימוש
בשיחות־חוץ ביום הראשון בשבוע, בו רוב
הקווים פנויים, החליטו החברות להשתמש ב־

ד,מ (0ר ׳ 0י ן ן3ן
סכניקו ם!
עיתו־נאית־זץ גמגית דיי, ערב לכידתה
״נא לא לפגוע בה לרעה!״

ההסבר היחיד המתקבל על הדעת היה כי
מנהיג הצפון, הו צ׳י־מין, החליט להוכיח
את רצונו בשלום למרות שלפי דעתו היו
צריכים האמריקאים התוקפים להיות הראשונים
בוויתורים.
חלום חיים. משקיפים אחרים סבורים
כי הו הקשיש (גילו נאמד בין 77ל־83
שנים) רוצה לסיים את המלחמה מהר ככל
האפשר, על־מנת ליהנות מפירות השלום
בעודו בחיים.
הו צ׳י־מין (בוויאטנאמית: המאיר) ,שהחל
את שנותיו הראשונות כנער־סיפון על אונייה
צרפתית והשתלם במהפכנות במוסקבה,
היה רוצה לראות בווייאט־נאם שלמה, חלום
חייו.
כבר לפני 48 שנים התייצב הו לפני הנשיא
האמריקאי וודרו וילסון בוועידת־הש־לום
בוורסיי ודרש עצמאות למולדתו, ד,ומסין
של אז. אחר שרת עם צ׳יאנג קיי־צ׳ק,
עד שזה הסתכסך עם הקומוניסטים, אירגן
תנועות שמאליות בתאילנד, הונג־קונג ו־.
סינגאפור.
הבריטים כלאו אותו לכמה שנים, הצרפתים
דנו אותו למוות שלא בפניו ׳והיה זה
הוא שהכריז על וזיאט־גאם עצמאית אחרי
מלחמת־העולם השנייה.
אין ספק שהוא מתקרב למסקנה שלמען
שלום מולדתו כדאי לו לגשת לשולחן־
הדיונים גם ללא תנאים מוקדמים, ואפילו
להוכיח את רצונו הכן בשלום בוויתורים
ראשונים.

ה שבויה וו פ א רי ס
מישל ריי בת ה־ 27 היתד, דוגמנית מצליחה
בפאריס. רק שהעבודה הזאת שיעממה

התחכמות שנראתה להן כמוצלחת.
כדי להדגיש עד כמד, קל להתקשר ביום
הראשון חסר־העומס, רצו החברות להביא
במודעותיהן צילום של מלכת בריטניה, אלי׳
זבת, ובעלה, הנסיך פילים, כשתחתם הכותרת
:״אפילו אליהם אתה׳ יכול להתקשר
בקלות, ביום הראשון הקרוב!״
כאשר הדבר נודע בבריטניה, קמה צעקה
גדולה. התוצאה היתד, שמספרי הטלפון המלכותיים
הוחלפו וחברות הטלפון האמריקאיות
חזרו בהן מתוכניתן הנועזת.
מה שלא מנע את העיתונים הבריטיים מ־לדוש
בעניין על כל השלכותיו האפשריות.
מסקנתם האחידה: אם אינך הנסיך צ׳ארלס
(בן המלכד ),או הנסיכה אן (הבת) ,מוטב
שתצלצל למישהו אחר ביום הראשון הקרוב.

כדור הארץ
• ניקמת הדבורים. בויקטוריה,
טכסאס, עמלו מכבי־האש משך שעתיים עד
שהצליחו למשות שתי מכוניות פרטיות מתוך
נהר הדבש שנוצר על הכביש אחרי
שמיכלית־דבש שעברה במקום החלה לדלוף,
השאירה 1800 קילו דבש מאחוריה.
• כר־מיצווה. בלונדון החליט ארתור
ריס כי 12 כשלונותיו הרצופים במיבחני־נהיגה
הם תוצאה של חוסר בטחון עצמי,
עבר היפנום לפני שניגש למיבחן ד,־,13
נכנם מהופנט למכוניתו, התניע אותה בהילוך
אחורי, נכנס ישר לתוך מכונית שחנתה
מאחוריו•.
• שירות הטלפון בארצות־הברית, כסו
שירות הרכבות, הוא בידי חברות פרסיות.
ה עול ם הז ה 1535

• מה עושה אלקה זומר בכל הכסף
שהיא מרוויחה? היא משקיעה אותו ב־מעיינות־נפט
בקליפורניה.
אז מה נשאר לה לעשות? חיים משוגעים.
קודם כל היא מנצלת כל רגע פנוי מהפרטה
לפיסול וציור. אבל הואיל וזר. מרגיע מדי

כלה הטרייה שלו נאלצים לחיות בתקציב. זה
תקציב של 60 אלף פרנקים לחודש ( 45 אלף
לירות).
אז מה הפלא שכאשר הבארון קנה השבוע
לאיבט שלו מתנה, את המכונית האהובה
עליה, יגואר, היה זה יגואר משומש?

• לא כל אחד חי על תקציב. כאשר, למשל׳
באר, העיתונאית הדגולה לינדה
בירד ג׳מפץ לקליפורניה על מנת להכין
מאמר על הפער בין הדורות, עבור ירחון־
הנשים בו היא מכהנת כבוד, היא בכלל לא
פקפקה באיזה מלון עליה לבחור. היא ניגשה
יישר למלון הכי יקר בסאן־פרנציסקו, ובחרה
במערכת החדרים השמורה בדרך כל לנשיא
ארצות־הברית. אחרי הכל היא הבת שלו.
זה שמערכת החדרים הזאת עולה 150
דולר ליו ם זה דבר אחר. בכל אופן חמו״ל
שלה לא התאונן וכנראה שגם מס־ההכנסה האמריקאי
יש לו מושגים אהרים על: חשבון
הוצאות מאשר מס ההכנסה שלנו.

אלקה זומר
אז היא מטפסת לעתים מזומנות על הדקלים
שבחצר החווילה שלה בהוליבוד. עיסוק אחר
החביב עליה הוא להסתובב בג׳ינס בג׳יפ של
בעלה (אל דאגה, יש לה גם רולס רוייס).
ובשבוע שעבר למדד. לנסוע על אופנוע.
וגם עפה ממנו. בדיוק כמו שקורה להרבה
בחורות הלומדות לנסוע על אופנוע. אבל לא
קרה לה שום דבר, חוץ מכמה שריטות.

• כאשר ג׳יימם שארד ליאופולד
דה־רוצשילד בן ד,־ 70 נשא לאשר, את
סדרנית הקולנוע אי־בט בת ה,־ 27 חשבו
כולם שהיא עשתה עסק מצויין: עכשיו מתברר
שזה לא כל כך. בנותיו של הבארון מ־נשואיו
הראשונים, ניקול ומדניה, הגדולות
מאמן החורגת בכמה שנים טובות, עמדו על
כך בתוקף שתקבלנה את חלקן בירושת
אביהן בעודו בחיים.
הן קיבלו את החלק והאבא המסכן עם ה
9אבל
יש באמריקה גם נשים השומרות
יותר על הכסף. דקלין קנדי, למשל.
והיא דווקא שומרת על הכסף של משלם
המסים האמריקאי. היא הודיעה לאוצר האמריקאי
שהיא מוותרת על 30 אלף הדולר
שהיא קיבלה לשנה עבור בולים ונייר־כתיבה.
הבולים האלה היו מיועדים לתשובות
על עשרות אלפי המכתבים הזורמים עדיין
לבית האלמנה המפורסמת ביותר בעולם.
על תשלום אחר לא ויתרה המולטי־מיליונרית
ז׳קלין (אומדן שוזייה 40 :מיליון
דולר) .זאת היא קיצבת אלמנת־הנשיא, בסך
10 אלפים דולר לשנה. ז׳קלין לא משתמשת
בכסף הזה, שהיא מקבלת, עבור עצמה. היא
מעבירה אותו ישר למטרות של צדקה. .

היה> עד
מעלית.

שגילו

דויטשלאנד, דויטשלאנד איבר אלס.
הנערים היהודיים בכיתת תפסו אותה אחר
ה שיעור ו שפכו לה דיו לתוך צ מו תי ה ה גרמניו
ת הבלונדיו ת וליתר ב ט חון גם הדביקו
אותן עם מאסטיק.
הלקח שלמדה ברברה ב או תו שיעור־אחר־ה
שיעור היה שאם את אינך רוצהי מאסטיק
ב שערות; אל תרגיזי יהודים. היא ל מז ה את
הלקח הזה כל כך.טוב, שלא רק שלא הרגיזה
יו,תר יהודים, אלא אפילו התחילה לה תיידד
אתם.
על תורת־חיים זאת היא גם המ שיכה להקפיד
כאשר גדלה (בכל המובנים) ואז היא
השתדלה להתחבר כל הז מן לכל מיני יהודי ם
כמו אוטו פימינג׳ד מאכסודוס וסול
פלדמן, המפיק של סרטי ג׳יי מ ס בונד.
הגרמניה־האחרת הזאת דווקא מצאה חן
בעיני היהודים. והס נתנו לה אחד־עש-ר
תפקידים בז ה אחר זה. אבל בכל אחד־עשר
הסרטים האלה היא אף פעם לא פצתה את
פיה. אולי מפני שהמפיקים ח ש שו ש שו ב
פעם תפזם את דויטשלאנד, דויטשלאנד.
כשהתקרבה ברברה לבת־יהמצווה שלה על
הבד, החליט פלד מן שכבר מותר לה לדבר.
זה שהיא ממלאת ביקיני כל כ ן טוב זה עו ד
לא סיבה שתמלא את פיה מים. וכן הגיעה
ברברה לתפקיד העלמה מאניפני, מזכי ר ת
ראש ה שירות הח שאי הבריטי בסרט ג׳יימס
בונד החדש, קאזינו רויאל.
ואז נזכר פלד מן כי יש לברברה בו שה
עוד י ת רון, הלא הם הבי״תים שבראשי שמו תיה.
ומייד הורה על מסע רי מוס לב״ב ב׳.
באותה הזדמנו ת נתגלתה עוד עובדה מ שות פת
לברברה בו ש ה ולכריג׳יט כארדו :
שתיהן למדו, כאשר היו קטנות, דלות־ב שר
ו מכוע רו ת, באלט.
מה ש מעניין שגט זה מתחיל בבי״ת.

כושה

אמנם בטאהיטי לא כל כך מקפידים על נוהגי המוסר של העולם הגדול, אבל כאשר תפשו
את אמיל א־תאי (חורז עם מתי?) הקשיש עם נערונת צעירה על החוף במצב מאד
מסויים, לא התאפק שופט־השלום המקומי וקנס את הדון־ז׳ואן בן ה־ 65 בקנס גבוה מאד
לפי המושגים של איי־הדרום 165 :לירות.
״בעצם״ ,אמר כבוד השופט ,״הייתי קונס אותך בקנס עוד יותר גדול, לולא הייתי משוכנע
כי ההתנהגות שלך זה פשוט עניין תורשתי.״
כי א־תאי עצמו בא לאויר העולם בערך באותן הנסיבות. היה זה כמה חודשים אחרי
שאביו, הצייר הדגול פול ג*גן בילה בנעימים עם נערונת טאהיטית צעירה על החולות
הזהובים של שפת־הים באי הדרומי.

כל אחד יודע (״פראנק סינטר ה הוא
בנם של זוג איטלקים עניים. האמא היתח
מיילדת והאבא היה מתאגרף. ופראנקי עצמו
הקול

כאשר האבא של כרכרה בו ש ה (חורז
עם נושה) ירד לארצות־הברית מ מינכן עיר
הולדתו, הדבר לא מצא חן בעיני ברברה.
היא היתה גרמניה טוב ה וכאשר שמעה בפעם
הרא שונה בבית־הספר האמריקאי את ה ה מנון
הלאומי היא פיז מ ה לעצמה, בקול די רם, א ת

דזוזבר, בכל הגילים

עסק משפחתי
שלו, סתם

מסי 2

נער״

כדי שלא יהיה מקום לאי־הבנות כאילו רק הקשישים עוסקים באהבה, החליט השבוע
לורד ברטרנד לאסל הבריטי לפרסם את זכרונות האהבה שלו.
אמנם הלורד הוא כרגע די קשיש ( 94 בסך הכל) אבל כשהוא היה צעיר הוא היה
נשוי מספר פעמים, ופרשיות האהבים שלו היו ללא מספר בכלל.
הלורד הידוע כעת יותר כלוחם למען השלום לא הסביר מה הניע אותו לחזור בו
מהחלטתו, לפיה גנז את זכרונותיו עד יום מותו.
יתכן שהיו אלה 476 אלף הדולר, שקיבל תמורת זכויות הפירסום, ששינו את דעתו.

חוץ מזה הוא כיום בן , 51 עומד בגובה
של 1.61 מטר ונ שוי לאשתו ה שלי שית, הצעידה
ממנו ב שלו שים שנה.
אבל מה שמעטים מאד יודעים הוא איזה
איש־עסקים מוצלח הוא פראנקי. הוא שולט
על אימפריה השווה הרבה ע שרות מיליונים
של דולארים. והוא ז קו ק למן זף הזה, בהתח
שב ב כן שהפמליה האי שית שלו בלבד כו ללת
שני שומרי־ראש, ארבע מזכירות, מעסה
אחד וליתר ב ט חון גם מגדת־עתידות! אחת.

הנ סי ך הנו חר

ה מגדת הזאת יכול ה בהחלט להגיד עתיד
טוב לסינטרה, שיש לו, לפי הסיכום האחרון
— שש ת חנו ת טלביזיה, ארבעה בתי־הוצאה
למוסיקה, שתי ח ב רו ת הסרטה (שאחת מ הן
נקראת חברת תרטניס — סינטרה כתוב
,הפוך) והעסק ה מכניס ביותר שלו היא חברת
התקליטים שהע שירה אותו, בחמ ש השנים ה א
חרונות, ב ח מי שי ם מיליון לירות.
ומי הוא הזמר, מ בין חמי שים הזמרים ש־תקליטיהס
מופצים על־ידי החברה הזאת, ש מכניס
הכי הרבה לחברה? לא אחרת מאשר
ה שחקנית־הזמרת נאנסי (מגפים אלה נועדו
להליכה) סינטרה. ב תו הקטנה. בת שב־אמו!
שווה זהב.

נאנסי סינטרה

בהתחשב עם זה שביום מן הימים הוא
עלול להיות מלך בריטניה הגדולה ואירלנד
הצפונית וכן מלך אוסטרליה, ניו־זילנד,
קנדה וציילון (זה כל מה שנשאר),
הוחלט בארמון באקינגהם להדליף כמה
פרטים אנושיים על יורש העצר, צ׳ארלס
בן וח. 18
זה״ שיש לו עיניים חומות, אוזניים
בולטות במקצת ושהוא בישן נורא, זה
רואה כל אחד. אבל מי יודע כי הוא
אוהב שוקולד והיסטוריה! והוא גם

בחצוצעליון.
הוא
יועל
גיט
חלש
במתמטיקה, אבל תוקע
רה בחסד
ואפילו
דע לנגן

בעצם יש לו רק
חסרון אחד: הוא
נוחר בשנתו. אבל
עד שהוא יעלה על
כס־המלכות הוא
יכול לתקן את הדבר
הזה.
אמו, המלכה אלי־זאבט,
היא רק בת
צ׳ארדס
41 בסך־הכל.

נזם פ ר 1535

כ״א •צכגי תשפ״ז1.2.1967 ,

המחיר 120 אג׳

רב״חו אברה הראל