גליון 1536 מתאריך 8 בפברואר 1967

::ספר

המחיר 120 אג׳

מ153

רענן אמיר

יוסי אפשטיין

חיו?
* על מה הוציאו את הכסף?
* איר גרמו להתמוטטות
בנק פויבטווגגר?

צדם העולם הזה מספר:

״׳תה סופו התקינה אותי!״

בזמן האחרון חששתי שחדלו לקרוא את
העולם הזה במספרות, לגמרי במיקרה. עד
שבא חבר מערכת דבר שלמה גרודזנסקי, והרגיע
אותי. איש־הרוח הנכבד, הדבק בהרבה
מושגים והרגלים ישנים, נשאר נאמן גם ל־מינהג
זה. הוא כתב השבוע בדבר :״לפני
זמן מד, ישבתי במספרה והזדמן לידי גליון
ישן של העולם הזה. ביקשתי מידידי הספר
שירשה לי לקחת את הגליון הביתה, והוא
הסכים
מכאן הפליג גרודזנסקי בהירהורים על טיב
העולם הזה בכלל. את הדיע 1ת הפוליטיות,
כדברו, הוא כבר מכיר, ולכן לא ראה טעם
להרחיב עליהן את הדיבור. הוא כן הרחיב
את הדיבור על הצו האחר של העיתון —
או על הצורך בפירסום צד זה:

נערת עיני השקד

״...ייתכן שמתוך התחשבות במשפטיהם־
הקדומים של האיסטניסים שבקוראי דבר
חייב הייתי להימנע מלנקוב בשמו של אותו
צורך. אני מצטער. אולם, בטוח אני שחבר־הכנסת
אבנרי, שנקיבת דברים בשמם היא
מעיקרי הודאלטאנשאואונג* שלו, לא יתרעם
עלי. יש אומרים שהמאונן הכרוני אינו יכול
בלי גירוי מילולי או חזותי. אני מניח כי
קורא זה הוא גם הגרעין הקשה, הקבוע, ש־בלקוחותיו
של העולם הזה
איש־רוח דגול כמו גרודזגסקי ודאי צריך
לדעת, שמסוכן לאדם להקיש מעצמו על הכלל.

לן י אורך, רח׳ נגבה ,37 רמת גו,
בת , 19 זכתה בש ..ש ..שקדים ש״ ש ..שלנו

לפי משקלה בקילוגרמים 53 וכן קיבלה מכונית
שכי־רו־ני ת

דרו ש ש

לרשותה לסוף שבוע שלם.

שקדים ש ש־

שלנו

״השקד״ אגודה שיתופית חקלאית בע״מ.
שחם לבינסון אילון

אבנרי דיברת? עם אורי אבנרי של העולם
הזה? מי את?״
כאשר סיפרה לו, גילה :״אני גיסה של
אסתר כהן, הפקידה טבית־המשפט. חשבתי
מזמן להתקשר איתכם. אני חושב שהגיע
הזמן שתטפלו בעניין שלה.״
וכך, נרגשת מן ההזדמנות, פגשה שולה
תבור את הבחורה שכל חברי המערכת —
והיא עצמה בתוכם — ניסו לשווא לאתרה
במשך זמן רב.

כתבת־השער השניה של אותו גליון היתר.
אף היא קשורה במיקרה. אבל מיקרה עצוב
מאוד. הכוונה לכתבה על טביעת השלושה
וכל צוותה.
השם השלושה היה ידוע היטב לוותיקים
שבין חברי המערכת. ידענו למה היא נקראה
כך. כי 16 וחצי שנים לפני כן כיסינו את
טביעת מסדה, בה ניספו שלושת הימאים
חברי קואופרטיב אופיר.
הכתבה על טביעת מסדה לא היתר, סתם
כתבה. היא היתד, הרפורטז׳ה הראשונה ש עשתה
המערכת החדשה של העולם הזה,
והיא פורסמה בגליון — 651 הגליון ה ראשון
שהופיע אחרי שרכשנו את השבועון
מידי עורכו־בעליו הקודם, אורי קיסרי.
היתה זו גם עבודתי העיתונאית הראשונה.
הפרטים
נחרתו היטב בזיכרוננו: הפגישה
הלילית עם מי שהיה אז מזכיר הקואופרטיב׳
אותו הוצאנו ממיטתו. הראיון עם ה־

המלה סקופ פירושה: סירס! ש ידיעה בלעדית,
לפני כל עיתון אחר. ידיעות מסוג
זה תוכל למצוא כמעטבכל עמוד מעמידי
העולם הזה. אולם רק ידיעות בעלות חשיבות
מיוחדת, שעצם פירסומן מהווה מאורע
בפני עצמו, אנו מכתירים, מעל דפי העולם
הזה, במלה סקופ.
יכולה לשמש כתבת־השער
דוגמה לכך
של השבוע שעבר, אודות פקידת בית־המש־פט
המחוזי בתל־אביב, אסתר כהן. הידיעה
הראשונה עליה התפרסמה בעיתונות היומית
רק ביום רביעי בצהרים. בהעולם ו זה
היא ראתה אור, בפירוט מלא, ביום שלישי
בערב.
איך משיגים סקופ? בדרך כלל׳ על־ידי
עבודה שקדנית, וקשרים רחבים. אבל במיק־רה
של פקידת בית־המשפט לא הועילו השקידה
והקשרים. הסקופ הושג הודות ל־מיקרה
העיוזר.
בפעם הראשונה ראו כתב וצלם ר, והלם
הזה את אסתר כהן בכניסה לבית־החולים
בבת־ים. הם צילמוה ושוחחו עימה. אך לפני
שיכלו להמשיך בגביית עדותה המלאה, התנפלו
עליהם שני עובדי בית־החולים. אסתר
כהן הוברחה על;ידי צוות בית־החולים דרך
חור בגדר האחורית — ומאז נעלמה. חברי
המערכת ערכו עשרות ביקורים בביתה —
ללא תוצאה. כל נסיון לגלות כתובת של
קרובים נכשל. עד שהשם אסתר כהן הפך
בין חברי המערכת לסמל של כישלון עיתונאי.
ואז
התערב הגורל.

זה קרה לפני שלושה שבועות. כתבת
העולם הזה שולה תבור חזרה מאשדוד,
אחרי שראיינה את אשתו החדשה של נחמן
פרקש. במבואות ראשון־לציון התקלקלה ל-
פתע מכוניתה. היא פנתה לגבר שעמד ב־פתח
חנותו, ביקשה את עזרתו. השעה היתר,
כמעט שבע בערב, אבל הגבר התגייס לעזר־תה,
מצא חנות לחלקי־חילוף, קנה את החלק
ותיקן את המכונית.

אסתר בהן
קצין הניצול צבי נוימרק, סירובם של עס קני
מרכז הקואופרציה לשתף פעולה, התחמקות
אנשי־הצוות האחרים מעדשת הצלם.
גם כאשר פירסמנו את סיפור הטביעי׳
במלואו, לא תמו קשרינו עם מסרה. נבחני
במשפט הארוך והמייגע, שנמשך שנים וש נועד
לקבוע מי אחראי לאבדן חייהם של
שלושת הימאים.
כאשר הגיעה בשבוע שעבר הידיעה הראשונה
של השלושה, חיינו את הטרגדיה
מחדש. וכאשר דיווחנו על האסון הטרי, לא
יכולנו שלא לחזור ולהעלות אה פרטי ה אסון
הראשון, שנשאר טרי בזכרונג־ עד
היום הזה.

בינתיים ניגשה שולה לטלפון, כדי להודיע
למערכת שהיא תאחר. הגבר האזין לשיחתה,
וכשנסתיימה, שאל אותה :״עם איזה אורי
השקפת־עולם, בגרמנית.

תזכיר
• אכל ״השלושה״ .למעלה משבוע ימים אחרי שטבעה האניה הישראלית,
הכריז שך הפנים על יום אבל, ועל הורדת הדגלים לחצי־התורן, מעל לבניינים
ציבוריים. היה זה אחרי שהעולם הזה 1535 ועתונים אחרים התרעמו על סממנים
של אדישות. טכס אזכרה פומבי ייערך במלאת שלושים לטביעה.

העולם הזה 36 צז

מכתבים
כל הכבוד:
אם היינו אנו, הקוראים, צריכים לבחור
אח שער השנה של העולם הזה, הייתי אני
בוחר בשער שנשא את הכותרת ״;ים בגבול
הצפון״ (העולם הזה .) 1533
השער זעק אל העוברים והשבים ברחוב
ממרחקים. הוא ביטא בתמונתו את כל ה סיפור,
הרבה י 1תר
טוב משיכלה לבטא
זאת כתבה רלשהי.
אינני מזלזל בכתבות
שלכם, אבל
תמונת השער גנבה
את ההצגה. כל הכבוד
לצלם שלכם.

יחיאל קדוש, טבריה הכבוד מגיע לעיתונאי
הצפתי יחזקאל המאירי המאירי, כתב קול־ישראל
בגליל, אשר
צילם את תמונת השער לכתבה הנדונה.

אין קנוניה
הריני מציע למתכנני המיצעד ביום העצמאות,
שיטיסו את המיג 21 העיראקי בשמי
ארצנו, למען תשוכנע דעת־הקהל כי אין אנו
שותפים לקנוניה עם שירותי המודיעין של
המערב בהקשר אליו.
י. רכן־מאיר, רמת־גן
מנתב

ה /ע־ בו עו

מטורף מטורף מטורף העולם
התעודה של יונה סופר, המוכיחה
עד במה היא שפויה בדעתה (העולם
הזה ) 1535 נתנה לי בומבה של רעיון:
למד, שלא יצויידו כל האזרחים
במדינה בתעודות כאלה? למה שלא
יחוייבו כל האזרחים, עם הגיעם לגיל
מסויים, לעבור בדיקות פסיכיאטריות?
היות
ובמדינה שלנו מתגלות מפעם
לפעם תופעות ׳מוזרות, בעיקר
בקרב אנשי מפלגות ואנשי צמרת
המדינה, כדאי לבדוק את כולם.
את תעודת השפיות ישא כל אזרח
ואזרח, ללא הבדל מוצא, מין,
גזע, לאום ודת, בנרתיק פלסטי ש קוף,
בגודל מתאים, בכיסו. כשייד־רש,
מטעם רשות מוסמכת, יציג
את התעודה.
ואז נדע, בכל מיקרה ומיקרה, עם
מי יש לנו עסק ועניין.
מאי,־ לוי, תל־אביב

הקומוניסטים הציוניים
הגדיל לעשות נציג מק׳׳י, ח״כ שמואל מי־קונים,
בהתייצבו בראש שוללי הצעתו של
ה״כ אורי אבנרי, בייחס להיעדרות ח״כים
מן-המליאה הריקה (העולם הזה .)1535
הח״ב של מק״י — המפלגה הקומוניסטית
הציונית — אינו נימנה דווקא על המשתתפים
הקבועים בדיוני הכנסת. בהיותו נציג
יחיד של מפלגתו, הוא שולל מבוחריו את
הזכות להשמיע את דעותיהם במליאה ולהשתתף
באמצעותו בהצבעות.
הוא אף יצא בדברי שבח למישטר, על
החופש שהוא מעניק לקומוניסטים במאבקם.
וזהו, ללא ספק, חלק מנסיונות הנהגת מק״י
למצוא חן בעיני המישטר הקיים, ולהשתתף
בעתיד בחלוקת השלל של המפלגות בישראל.
נפתדי
פנקס, יפו
מזעזע אולי הגיע הזמן שתעלו על הפסים הנכו נים
ותפסיקו לפרסם
בחורות מעורטלות
בשבועונכם?
מזעזע לראות עיתון
עברי כזה כאן
בחו״ל.

יעקכפרוסק,
ניו־יורק, ארה״ב

תאוות כשרים
ויאכלו איש את
בשר רעהו — זהו
גורלה המר של תנועת
החרות.
היא מסרבת להתפלג
בשלווה ונחת, כדרך כל המפלגות הישראליות
האחרות, ומתפתלת ומתעוזתת ב־
(המשך בעמוד )5

העולם הזה 1636

שיא הסעודות
הסעודה הגדולה ביותר בעולם
נערכה ב־ 8באוגוסט 1925 על־ידי
חברת ״לאיונס״ באולם או־לימפיה
בלונדון למטרות צדקה.
בסעודה זו השתתפו 6,600 אורחים
שישבו על יד שולחנות באורך
של 8.5קילומטרים אשר
להם הגישו 1,360 מלצריות
מנות שהוכנו על־ידי ססד טבחים.
בסעודה זו השתמשו בסס
אלף צלחות וכוסות, שמהן
נשברו .3,500
בהזדמנויות מיוחדות וגם בחיי
יום יום — הרי לא תרצי לוזתר
על הופעה מושלמת. ההופעה
מתחילה ברגליים והופעת הרגליים
מתחילה בגרביים. גרבי ״מרסי״
הולמים אותך בחברה ובבית,
בעבודה ובבילוי. הם מעניקים
לך אותו חן פאריסאי
שאין למצאו בארץ בדרך כלל.
ששה גרבי רשת ״מיקרומש״ בודדים
בארנקון נאה ב־ 7ל״י ואתם
גם שי — מחזיק מפתחות
אחד מסדרה של שמונה כוכבי
זמר.

כי חודש נפתח
קורם שד חודש ! !

( x 2בשבוע שעתיים)

ר־ קצדנו ת עברית בהנהלת

ו/או

אנגלית

חיים כר־־קמא

ההצלחה מובטחת

! ההרשמה :

ת״א: רח׳ גורדון ,5טל 236209 .
(בימים ב׳ ו־ד:
מ־ 10 עד 12 ומ־ 4עד )7
חיפה: בי״ס ״במעלה״ ,ש. לוין 30

קורס חדש כת״א ובחיפה
נפתח ב־1.3.67

ה עוו!

ה 1ה

קוראים המבקשים למסור
לבריכה את נליונות שנת
( 1966 וכן כל שנה אחרת),
יבולים לעשות זאת החל מהשבוע,
כאחת משת* הדרכים

• להביאם למשרד המערבת,
רחוב קרליבף ,12 תל־אביב,
בימים ד׳ ו־ה׳ כשבוע
כין השעות עשר בבוקר
ושלוש אהר־הצהרים.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל-אכיב.
את מחיר הבריכה 10 -
ל״י לבל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, במחיר 120
אגורה לגליון.

תני לגבר
לשמו

...ה ר אוי
הבירה
לשמה

אוי

׳׳ גולדסגואר ״.ו

גי ד ד סויוו ר

מכתבים
(המשך מעמוד )3
גסיסה ארוכה.
רחמנות עליהם, על אנשי האצ״ל לשעבר,
שלהם עבר מפואר בתולדות הישוב, ורחמ נות
עליכם, העיתונאים, הרצים מן הגוש
אל ההנהלה, ומן ההנהלה בחזרה אל הגוש,
והפילוג מתמהמה.
מרים כהן, חיפה

עיתונים מסויימים
סדנא דארעא חד הוא. גם בישראל וגם
ביפאן נושאים עיתונים מסויימים בגאון את

או העורך של מדור ״אנשים״ היה נימנה
עם מאות תלמידי־לשעבר בהיסטוריה —
ודאי וודאי שהיה זוכה בציון 0על האסוציאציה
המשונה שלו ועל אי־זיהוי האיש
עם התיאור.
רפי כנקלר, תל-אביב

/1וה

אם יקרא הקורא בנקלר שנית את דברי
עצמו, ימצא כי המילה הקובעת בפסוק היא
״קיסר״ .לואי ה־ 14 לא היה קיסר, אלא
מלך. בכל תולדות צרפת החדשה היו רק
שני קיסרים: נפוליאון הראשון והשלישי.

העיתון היפאני
הסיסמה ״בלי מורא — בלי משוא פנים!״
קורא, יפאן
הסיסמה בראש הגליון של היומון היפאני
ג׳אפאן טיימס — ראה תמונה.

מידגה למתריע המוקיע
אם ח״כ אורי אבנרי ימשיך להתריע על
היעדרות הח״כים, כפי שהוא עושה מאז נבחר
לכנסת, יימצא לבסוף הפיקח שיסדר לו
מילגת לימודים אי־שם בארצות־הברית, כדוגמת
ח״כ רפ״י יזהר סמילנסקי.
אז יוכלו ח״כי כל המפלגות להיעדר בשקט,
באין מתריע ומוקיע.
אכשלום כספי, תל-אביב

המדינה ואני
והדפיסו

מכתבון־תגובה

הוכיחו גבריות
זה במלואו.
קלותי מן הכבוד להיות נושא ל״אנשים״
שלכם (העולם הזה .) 1535 כך כתבתם:
בנקלר שחור־הזקן ובעל החיוך הנצחי
ייחס לנאפוליון דווקא
את המשפט המפורסם,
המדינה זה
אני׳ .אולי בגלל שלא
שמע מימיו על
לואי ה־ 14 שבאמת
אמר אותו.״
בתחילת מאמרי כתבתי
:״בצרפת היה
קיסר נמוך קומה,
אשר תסביך הגדלות
שלו הביא אותו, בין
השאר, לנעול נע־ליים
בעלות עקב גמקלר
בוה.
וכי איזה משפט
יאה היה לו יותר מאשר, :המדינה —
זה אני?׳.״
לא הזכרתי כלל את נאפוליון. תמונה
מפורסמת המצורפת בזה תוכיח, כי כיוונתי

עונה

למלכות לואי, נצר שושלת הבורבונים, לא
היה שום קשר שהוא עם הקיסרות הקאת־לינגית,
שהגיעה לסיומה כמה מאות שנים
לפני כן — כשם שלמפ״ס אין קשר עם
שבתי צבי.

עשו חיים

ה ׳ יי ת

-קראו ״דבר״

יתהי׳ ד

^ הטריזג־כימי

,יידיפ-.ם

רגע! משהו פיקנטי גיליתי במדור ״תצפית״
(העולם הזה :) 1531 שמצבו הכספי של
היומון דבר הוא קשה מנשוא..
מיד נזכרתי בכל אותם צנועים, שפיהם
מפיק תמיד טענות נגד צידו הקל של ה שבועון
המסויים.
עצתי לכל המלעיזים טהורי־הנפש: אתם
עייפים וזקוקים למנוחה. הניחו להעולס הזה.
עשו חיים. קיראו לכם בנחת את רבד.
זלמן שנוקפרצקן, חולון

״ אייייי 1״ ייתד, עים

זהו זה:
ט״ו בשבט לחוד ועובדות חיי היום־יום
לחוד.
באחת החצרות שברחוב לבונטין בתל־אביב
צמח פעם לתפארת עץ נהדר וגבוה
שקישט את כל הרחוב. היה זה העץ היפה
בעיר!
והנה, יום אחד נעלם, ובחצר נפתח מיגרש
חניה למכוניות.
זהו זה. יש אנשים ויש אנשים. יש הנוטעים
ויש הכורתים. יש בני־אדם הראויים
לשמם. מה חבל שהם כה מעטים.
ישראל כר־ד; ,תל־אביב

ת7־אב>ב, רח ד>זנגוף __ 232425 .717 189
׳(.ך^ו 0הסברה בע׳מ

נטף ארגמן
במדור המכתבים (השולט הזה ) 1534מצאתי
מכתב חתום על־ידי לנה לינדשטראוס,
המתלוננת כי לא הקדשתי לה אף לא שיר
אחד בספרי נטף ארגמן.
הריני להודיעכם כי אינני מכיר שום נערה
שבדית בשם זה או בשם אחר, לכן אף
לא שיר אחד בספרי הנ״ל, וגם מחוצה לו,
לא יכול היה להיות מוקדש לה.

משה ברזילי,

הופיע

ה הרפתקני

תל-אביב

רומן מאת

נסורת, קש וגככא

הארולד

רופאי ישראל מוסיפים לחתוך מתים, יען
כי אין המתים יכולים להתגונן. הם קורעים
את כרסו של המת, כאילו היה בקר שחום
באטליז, מרוקנים את הבטן וממלאים את
החלל בסחבות, נסורת, קש וגבבא.
כך אובדת לאדם זכותו על גופו.
יהודים דתיים וחשוכים כמוני, המאמינים
בהשארת הנפש, לא ינוחו ולא ישקוטו,
אלא יזעזעו את העולם בזעקות על חילול
כבוד האדם, עקב מינהגם הברברי של הרופאים.
חיים
צבי קורניק, תל־אביב

עומד בראש

ר שי מ ת

רובינס

ר בי־ ה מכר בעולם

מזה כמה

חדשים.

הוצאת ״ יעל ״ תל-אביב
ההפבה ״ ספרים

לעם ״ ,יבנה ,7ת״א, טלפון 6 21 8 8 5
ובחנויות הספרים.

טעות לעולם צודקת
דרוש סוכן לתל־אביב
צ בי הדפוס( .מעריב)

לואי ה־ ( 14ע ם עקבים)
ללואי ה־ , 14״המלך־השמש״ ,שהיה גדול
השליטים האבסולוטיים של צרפת — שהיא
פלג של הקיסרות הקארולינגית. אם הכתב

העולם הזה 1536

והסביבה

בענף

יורם שטיין,
חיפה לימוד עיוני, לפי שיטות חדישות לימוד
תעודות למשיימים.

מעשי בגרז׳ צמוד

טנדר 1טון מחפש עבודה רצינית( .מעריב).

זיו, תל־אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

נ חו סי הטכ ני ת
תלי ־ אביב 1
תחנה מרכזית

מאחורי חב׳

משפחההג דו ל ה התאחדה מקיר אל קיר, מחרות ועד רק״ח. היה זד. מחזה מלבב —
שנערך כדי להגן על האינטרסים המשותפים של חברי־הכנסת באגורה מקצועית.
1 1וחבל
זה היהבמיסגרת הוויכוח על תקציב הכנסת. זוהי ההזדמנות היחידה במשך השנה לדבר
על סדרי הכנסת עצמה. הקדישו לכך, לראשונה, שעה אחת אך ברוחב־לב הורחב־זמן־
הוויכוח לשעתיים. לבסוף ארך שלוש שעות.
היה זה המנון של ״שבת אחים גם יחד״ (אך לא שבת־אחים במליאה) .אנשי מפא״י שפכי
דליים של מחמאות על ראשי אנשי חרות המתמוגגים, ואילו אנשי הרות קשרו עטרות לראשי
ח״בי מפא״י המסורים והנאמנים. רק״ח ומק״י העלו על נס את העבודה היפה של הח״כים
(שהם בשאר ימות השנה משרתי ההון המונופוליסטי הזר) ,והדתיים מכל הגוונים שיבחו
את המסירות של הח״כים החילוניים ממפ״ם. אידיליה גמורה.
למה? כי סוף־טוף הגיעו לאוזני הח״כים הדי ההתמרמרות הציבורית על עבודת הכנסת,
ובעיקר של ההעדרות מן המליאה, הגואה בעקבות הסברתה השיטתית של סיעתנו במשך
השנה. הכנסת כולה קמה להתגונן בפני התקפתנו זו, בגלוי ובפה מלא. וכך הפך הוויכוח
למקהלה מדברת, כשבכל הנאומים, ללא יוצא־מן־הכלל, חוזרות שלוש נימות עיקריות:
9הכנסת היא בסדר גמור. כולם עובדים בד. קשה. המשכורת עלובה*.
מערכה של השמצה נגד הכנסת. המשמיצים בבית (אנחנו) והמשמיצים בחוץ
! ,9יש
(בעיקר אמנון רובינשטיין מהארץ) סוללים את הדרך לדיקטטורה.
׳ 9בכל זאת לא יפר, שהח״כים לא באים למליאה. צריכים לדאוג לכך שתגבר הנוכחות
במליאה. כל סיעה צריכה לחייב את חבריה לבוא לשם.

כמעט כל נואם, אחרי שגמר את נאומו ברוח זו, נטש את האולם, יחד עם בני סיעתו.
כך, עוד תוך כדי ויכוח נרגש זה על הצורך בנוכחות, התרוקן האולם בהדרגה. כשהתקרב
תורי לנאום (ראה מסגרת) כבר ירדה הנוכחות ל־ .20 אחר־כך שוב עלתה הנוכחות, כשבא
אנשי גח״ל והמערך לשמוע את דברי נואמי־הסיכום שלהם, והתכוננו להצבעה.
נזיזח ״ אנזזנף׳ ?
ף) ק נואם אחד התייחס אלינו בגלוי, תחת להתקיף אותנו בעילום־שם כשאר חבריו.
היה זד, אריה בן־אליעזר, איש חרות.

* משכורתו של חבר־כנסת: כ־ 1300ל״י ברוטו, בתוספת אש״ל מכסימלי של 400ל״י
עבור ימי השהות בירושלים.

באותו רגע נכחו כל חברי סיעת גח״ל, שחזרו לאולם במיוחד כדי לכבד אותו בנוכחותם
כדי שלא יצטרך לנאום בפני אולם כמעט־ריק. זר, מקובל בסיעות הגדולות. בן־אליעזר ניצל
עובדה זו ופנה אלי:
אריהכן־ אליעזר אדרבה, תספור עכשיו ותראה שיש יותר מעשרים־וחמישה
חברי־כנסת, וגם יותר משלושים או ארבעים.
הנסיון הזה, הפחדנות הזאת
חיי םלנד או (חרות) :יש נאומים שהכרחי לברוח מהם. אי־אפשר לשבת בהם!
אוריאבנרי: האם החברים של סיעתך ישארו באולם גם כאשר אתה תגמור את נאומך׳•
אריהכן־ אליעזר: האם החברים שלך יושבים באולם כאשר אתה גומר את נאומך?
אוריאבנרי: אני מקווה שיהיו רבים!
אריהבךא לי ןןזל: תקווה, תקווה. כשאני שומע אותך מעל במה זו בהיותך סיעה של
אדם אחד, ואתה אומר ״אנחנו״ ,לעתים קרובות מאד אני חושב שזה הלך־מחשבה וגעגועים
גם למישטר של אדם אחד, שיאמר ״אנחנו המדינה״ .אתה פוגע בכבוד חבר־כנסת כאשר
אתה עולה ומדבר בשם ״אנחנו״!
אוריאמרי: אתה לא מדבר בשם הבוחרים שלך?
א רי הכן־ א לי ןןזר: אתה הצעת לחלק משכורות לחברי־הכנסת בצורה מסויימת. כמה
משכורת אתה צריך לקבל, אם זה ״אנחנו״?
אוריאמרי: אתה מדבר בשם עצמך, או בשם הבוחרים שלך?

אריהבן־ אליעזרג יש לדעתי שני סוגי אנשים שמלעיגים ומבזים את הכנסת: מי
שסיכוייו קלושים להיבחר אליה מחדש, ומי שלא הצליח להיבחר.
אוריאבנרי: נראה, נראה איזה סיעה, משתי הסיעות שלנו, תעלה, ואיזו תרד!
אריהב ״ אליעזר: אני מדבר בשם סיעה של עשרים־וששה איש, אבל כשאני עומד
על הבמה, אני אומר ״אני״ .ואתה מדבר בשם סיעה של אדם אחד, ואומר ״אנחנו״!
אוריאבנרי: אני מדבר בשם הבוחרים שלי. זה אנחנו.
אריהבן־ אליעזר: אבל זו זכותך. איש אינו רוצה למנוע זאת ממך.
צ בי צי מ ר מן( לי ב ר לי ם) :מכס!
אריהכן ־ אליעזי: סליחה, זו זכותכם.
בתום ויכוח זה נערכו ההצבעות. היינו הסיעה היחידה שהגישה הסתייגויות לתקציב
הכנסת (חוץ מהקומוניסטים, שהציעו להעלותו בסכום סמלי של לירה אחת) .תבענו להקטין
את תקציב המשכורות של חברי־הכנסת במיליון וחצי ל״י, את מנגנון הכנסת
במיליון וחצי, ועוד.
מובן שהסתייגויות אלה נדחו פה אחד, כשכל הכנסת מצביעה נגד קולנו הבודד. שוב:
1מול . 119

בין השאר הגשנו, השבוע, את השאילתות הבאות:
$״ אניא חנ זדנ מדוע אין מעניקים מעמד של ״סרט ישראלי״ לסרט ״אני
אחמד? מהם המיבחנים לפיהם קובע הממונה על הסרט הישראלי את הענקת המעמד
הנ״ל? בפני מי ניתן לערער על כך?
• טיו ללאמריקה 5האס נכון כי השר חיים גבתי נסע לאמריקה לביקור־חולים
אצל המשקיע סם האמבורג, וכי נסע על חשבון האיש? האם מותר לשר לקבל
במתנה כרטיסי־טיסה מידי אנשים פרטיים?
• הסתבכותהמקים: האס עלול בנק ישראל להפסיד כספים כתוצאה
מהחלטתו לקחת תחת חסותו את הבנקים אלרן ופויכטוונגר?
9מו ניםלמוניות: האם נכון כי למר אפרים גוזמן ניתן זכיון בלעדי
להרכבת מונים במוניות, כולל ביטוחם, תיקונם ושינויים בהם; האם קדם לכך מיכרז?
האם משרד־התחבורה מפקח על המחירים של השרותים הכרוכים בכך, כגון 70

ל״י לביטוח כל מונה?
9ריכית כמקים ו האם אישר האוצר את הנוהג של הבנקים לחשב את
הריבית על הפקדונות לפי הסכום הקטן ביותר שיש בחשבון באחד מימי השנה,
בעוד שהבנק עצמו מחשב ריבית על משיכת־יתר מדי יום ביומו?
9הענקותכאוניכרסיטה: האם נכון כי מאות אלפי לירות שולמו
לעובדים בכירים באוניברסיטה תמורת הסכמתם לפרוש מתפקידיהם? מה הסיבה לכל
אחד מן התשלומים האלה? (על נושא זה הגשנו גס הצעה דחופה לסדר־היום, אך
הנשיאות שללה את הדחיפות — וכן ירדה למעשה מסדר־היום).
9ללקתיריאותככית ־ שיקמה: מה עושה משרד־השיכון לחיסול האפשרות
של חדירת מי־שטפונות לבתי מושב זה, שדייריו סובלים סקור ומרטיבות,
ושילדיהם לקו בדלקת־ריאות? מה עשה משרד־הבריאות בעניין זה?

תשובות הטבוע
בין השאר נענו השבוע השאילתות הבאות שלנו:
9השאלה: דובר המישטרה הודיע כי המישטרה תומכת בחניית מכוניות על
המדרכות, לשם הקלח על מצב החנייה ועל זרימת התנועה. מהי עמדת משרד־התחבורה
לגבי הצעה זו?

תשובת שר־התחבורה: משרד־התחכורה מתנגד לחנייה על
המדרכה.
שאלה נוספת :״לאור העובדה שבערים הישנות המדרכות רחבות מן הצורן
ברחובות רבים, ואילו הכבישים אינם די רחבים לצורך חניה נאותה, האם מוכן
כבוד השר להקים ועדה, או לחקור בכל דרך אחרת, את השיטות לשינוי המצב הזה?״
תשובתהשר :״בהרבה מקומות הוכנסו שינויים והורחב הכביש על חשבון
המדרכה, במקום שהדבר מוצדק, הן מבחינת התנועה של כלי־הרכב בכביש והן
מבחינת התנועה של הולכי־הרגל על המדרכה. אולם לא נשקלה, ולא נראית
נכונה, ההצעה להתיך העמדת מכוניות על גבי המדרכות.״
שאלה: האם נכון כי סר חנוך סמית, מנהל הרשות לתיכנון כוח־אדם 9ה במשרד־העבודה, הודיע כי הירידה עלתה בשנה שעברה ב־ 3000 איש (בניגוד
להודעות ההפוכות של דוברי הממשלה בכנסת ובציבור)?
תשובת שר־העבודה: זוהי אומדנה המבוססת על גידול ההפרש בין
אזרחים יוצאים ואזרחים חוזרים. מיספרים סופיים יהיו בידינו רק בעוד כשנה.

איש גזגחיייל איגו נוכזדי
ך * זה יכול היה היום להיגמר — אבל הוא נמשך, כאילו דאג במאי גאוני להציג פארודיה י
של הוויכוח שנערך זה עתה.
הנוכחות באולם המליאה — והנה נערך ויכוח בנוכחות 8ח״כים. נושא הוויכוח: תקציב
משרד־החקלאות, המגיע ל־ 300 מיליון לירות.
עוד הידהדו באוזני יבריו
של בן־אליעזר, מלפני כמה
דקות בלבד, כאשר קמתי לדבר•
ראיתי שלא נשאר באולם
אפילו חבר אחד נירל
סיעת גח״ל, חוץ מיו״ר ה ישיבה,
יוסף טיליו. לכן פתחתי
את דברינו במילים הבאות:
אורי
א מ רי: כבודה-
יושב־ראש, כנסת נכבדה.
אחרי כל הדיגורים ששמענו
היום, חלקם בפאתוס כח
רב, על כבוד הכנסת, תמהני
אם מן הראוי היה לקיים
דיון על נושא כל־כך חשוב,
כמו החקלאות. כאשר נוכחים
באולם פחות מעשרה חברי־כנסת;
כאשר נעדר גם השר

וגם סגן־השר.
דוש כ״מעריב״
נוצרת ההרגשה כאילו מדברים,
חוץ מאשר אל חברי־הכנסת
הנכבדים אן המעטים הנוכחים פה, ישר לפרוטוקול.
מה גס שחבר־הכנסת, שדיבר היום בפאתוס הגדול ביותר נגד המשמיצים, המלעיזים וה־מלעיגים
על הכנסת — כל סיעתו, חוץ מיושב־ראש הישיבה, נעדרת מן האולם.
משה ורטמן (מפא״י) :ליושב־ראש אין ברירה!
אין כאן מקום לפרסם את נוסח נאומנו, שהוכן בישיבות ארוכות עם היועצים החקלאיים
של סיעתנו. הוא היה עובדתי, גדוש מיספרים, ובא לנמק את 25 ההסתייגויות המפורטות
של סיעתנו לתקציב החקלאות.
בדרך כלל יש תירוץ שגור להעדרות הח״כים והשרים מן המליאה: אין צורך לשמוע
את הנאומים במליאה, הרי אפשר לקראם בפרוטוקול. הפעם היתר, הזדמנות להפריך טענה זו.
כי למחרת היום קם שר־החקלאות להשיב למתווכחים. הוא השיב בפרוטרוט לכל המתווכחים
שהשתתפו בחלק קודם של הוויכוח, בו היה נוכח, שבוע לפני כן. אך הוא לא התייחס
אף במילה אחת לכל המתח־כחים שדיברו בחלק השני של הוויכוח, באותו יום שני, אחרי
הדיון על הכנסת, כאשר נעדר יחד עם 110ח״כים אחרים.
(אגב, הדבר לא הפריע לאותם ח״כים להצביע, למחרת היום, נגד ההסתייגויות שלנו,
שאת הנמקתן לא שמעו. הן נדחו, כמובן, פה אחד, כשרוב המצביעים כלל לא ידעו
במה המדובר).
אולם גם בדיון החקלאי לא נסתיימה הפארודיה של אותו יום שני מופלא. מייד אחרי
דברי הנואם האחרון על החקלאות, בשעה תשע בערב, הציג שר־המיסחר־והתעשיה, זאב שרף,
חוק דחוף של 60 מיליון ל״י — הארכת תוקף התקנות־לשעת־חירום, הנוגעות לתשלומי־חובה.
אותה עת ישבו באולם המליאה כשמונה חברי־כנסת, מהם רק מפא״יניק אחד (ורטמן

דרוש הדר לכנסת
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בוויכוח על תקציב הכנסת :

אוריאבנרי: כבוד היושב־ראש, עשרים־ושישה חברי־כנסת נכבדים.
קריאה: רק עשרים וחמישה!

שלמהכהןיצידץ (גח״ל) :יש הרבה פחות מעשרים וחמישה.
היו״ר יוסף סרלין: האס מישהו מחברי־הכנסת מבקש לספור?
יעקב כץ (פא״י) :העיקר שיש יותר ממניין.
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, היה נעים לשמוע שכמעט כל הדוברים 1 היום
אריה בך־אליעזר: מתי יש לך זמן לחשוב מחשבנת רציניות, אם אתה
כל הזמן סופר את מיספר הנוכחים?
אורי אכנרי: תתפלא לשמוע שזו עצמה מחשבה רצינית מאד. אפילו
לאחר שתים־עשרה השענת שאנו מבלים במשך השבוע במליאת הכנסת, עוד
נשארות למי שרוצה בכן, די הרבה שעות כדי לחשוב מחשבות רציניות.
על כל פנים, היה נעים לשמוע היום שכמעט כל דוברי הסיעות, בזה אחר זה, הביעו
את המשאלה שהנוכחות בבית הזה תלך ותגבר. על כן חבל שבעתיים שההחלטה הזאת,
והפנייה הזאת לסיעות, לא נשאה עדיין פרי היום, בוויכוח הזה עצמו.

הדיקציה של הוועדות
כבוד היושב־ראש, בשנה הבאה ישלמו אזרחי־ישראל שבעה מיליון ו־ 350 אלף לירות
עבור תיפעול הכנסת. מותר להם לשאול: באיזו מידה ממלאה הכנסת את התפקיד הנועד
לה במישטר דמוקרטי?

אין ביטארה זו שום פסול. להיפך, הביקורת על הכנסת כאה מפי
החוגים החרדים ביותר לדמוקרטיה, מלב העם המתגעגע לפרלמנט
חזק ומרשים.

בשבוע שעבר, בתשובה להצעת־החוק
וממושכת של חברי־הכנסת מדיוני הבית
הכנסת ברוך אזניה — חבל שאינו נוכח
כל־כך, כי עיקר עבודת הכנסת נעשית

הפרטית שלנו, שבאה למנוע היעדרות שיטתית
(לא מהמליאה, כי אם מהבית כולו!) טען חבר־כעת
באולם — כי פעולת המליאה אינה חשובה
בוועדות.

הבה ונבדוק טענה זו לגופה.
חבר־הכנסת אזניה היה צודק בהחלט — אילו תפקיד הכנסת לא היה אלא לתת גושפנקה
פורמאלית לכל המעשים, ההחלטות והדרישות של הממשלה. כל אלה מגיעים לודעדות,
ואחרי תהליך מתאים זוכים שם לאישור. מבחינה זאת הוועדות יעילות בהחלט.

אולם אם יכוא אדם תם, במוני, וישאל אס יש בבוחן של הוועדות
להתמודד עם הממשלה, להטיל עליה פיקוח ממשי, להתמקח עם
דרישותיה ולצמצם בצורה כלשהי את שרירות מעשיה — הרי התשובה
היא: לא, כאל״ף רבתי !
הן יכולות להכניס שינויים כלשהם, לעתים אפילו חשובים, בהצעות־חוק בלתי־פוליטיות,
כאשר הדבר לא איכפת לכוחות השלטון. אך חוץ מזה כוחן דל.

אף לא אגורה שחוקה אחת?

ועדת החוץ והכטחון אינה אלא מכשיר לאישור מעשי מערבת־הכטחון,
ואני טוען כבל האחריות בי אין לכנסת ולוועדותיה ביקורת
של ממש על שטה חיוני זה בחיי המדינה.
בכך היה לי, לאחרונה, נסיון אישי עגום, שלא כאן המקום להרחיב עליו את הדיבור.

שבר-תמרי־ץ לחברי־כנסת?
כבוד היושב־ראש, האשימו אותנו כאילו אמרנו שחברי־הכנסת אינם עובדים. הבה ונעמיד
את הדברים על דיוקם.
אחרי הסתכלות מקרוב במשך שנד, ורבע, אני יכול בהחלט להעיד שיש בבית זה כ־40
חברי־כנסת — ולא נקרא כאן בשמות — העובדים עבודה קשה ומפרכת. אני מרשה
לעצמי למנות את עצמי עמם. יש כ־ 40 חברי־כנסת העובדים איכשהו. ויש כ־ 40 חברי־כנסת
שלגביהם המלים ״חבר־כנסת״ הן תואר, ולא תפקיד.

השאלה היא: האם צייד להיות שבר אחד לכולם?
ויקטורשס ״ טוב (מפ״ם) :נורמות ופרמיות?!
אורי אבנרי: המשכורת אינה גבוהה לגבי חבר־כנסת העובד עבודה קשה.
אך היא מוגזמת, לדעתי, לגבי חבר־כנסת הנושא רק תואר, ולא כל שכן
לגבי חבר־כנסת הנעדר במשך חודשים מן הארץ.

מבאן הצעתנו -לשנות את היחס בין המשכורת הקבועה, לבין
התשלום המיוחד הצמוד להשתתפות בעבודה המעשית של הכנסת,
גם במליאה וגם בוועדות. זהו פשר הסתייגותנו כנושא זה.

בתוככי המישכן המפואר
מכאן, כבוד היושב ראש, אנו רוצים לעבור למיבנה שבו אנחנו נמצאים, שהביא להעלאת
תקציב־הכנסת בשלושה מיליון לירות תוך שנתיים — כמעט ס 80 אחרי ישיבה של
כמה חודשים במיבנה זה.

אי־אפשר שלא לשאול: מי אחראי לאי־ההתאמה המשוועת של
הבניין למוסד אשר בשבילו הוא תוכנן?
האם אדבר על האקוסטיקה הפגומה באולם הזה, גם אחרי
השיפורים?
על חוסר האפשרות להבין קריאות־ביניים?
על השיפוע המשונה שלפני הדוכן הזה?
על מערכת־החשמל המתמוטטת?
על חדרי־המנוחה, שכמעט איש אינו משתמש בהם, מפני
שאינם מתאימים לחלוטין למטרה שלמענה נועדו (ואילו
השתמשו בהם, הרי אינם מספיקים אלא לחלק מחברי־הבית)?
על יציע העיתונאים, שאינו מאפשר לשום עיתונאי לעקוב
בנוחיות אחרי עבודת המליאה?

טלו, למשל, את תקציב המדינה. אפשר לטעון, בצדק, כי הוזיכוח במליאת הכנסת איני
משנה דבר, וכי הטיפול המעשי בתקציב נעשה בוזעדת־הכספים.
נכון, אבל איזה מין טיפול הוא זה?

על חוסר תנאים מינימאליים לעבודת הסיעות (שלא לדבר
כלל על כך שאני ועובדי סיעתי הושבנו בתא דמוי־צינוק,
הפוגע בבריאותנו)?

האם אחרי כל הדיונים הממושכים והמפרכים בוועדות־הנדטנה,
מורידה הכנסת אפילו אגורה שחוקה אחת מן התקציב הנדרש על־ידי
הממשלה?

על ההבדל המזעזע כין לוקסוס שופע, ראוותני ומיותר, בחלקי־הבית
הגלויים לציבור, לבין הרמה התת־סטדנדרטית של חלקי־־הבית המיועדים
לעבודה, שאינם גלויים לרבים?

מתי העזה ועדת־הכספים, בפעם האחרונה, לחולל שינוי בתקציב, ויהיה קטן שבקטן?
או דוגמה אחרת: הערבויות לסומרפין. הן אושרו בוועדת־הכספים פה אחד, כאשר
המומחים כבר ידעו כי עיסקי הספנות מתקרבים לעברי פי פחת.
אינני חושד בשום חבר־כנסת שהצביע כפי שהצביע, מפני שמפלגתו קיבלה תרומה ממר
הלוי. אם ועדת הכנסת אישרה את הערבויות, הרי זה משום שלא ידעה, ולא יכלה לדעת,
מה מצב הספנות ומה עברו האישי של מריהלוי.

למה לא ידעה? למה לא יבלה לדעת?
כאן אנו מגיעים, כבוד היושב־ראש, לשורש הבעיה של הוועדות.
לוועדות יכול היד, להיות ערך מכריע בעבודת הכנסת אילו היו מצויירות במכשירים
המינימליים למילוי תפקידן. זה היה משנה באופן מהותי גם את תקציב הכנסת.

לבל ועדה דרוש צוות קבוע של חוקרים מקצועיים ומומחים. דרוש
פרקליט של הוועדה, לחקירת עדים. דרושה הסמכות לחייב עדים
להופיע בפני הוועדה.
צריכה להיות אפשרות לוזעדה לשמוע בכל עניין לא רק את דעתו של הפקיד הממשלתי
המומחה, המצוי בעניין והשולט בכל החומר, אלא גם דעה נגדית, של מי שמצוי לא
פחות ממנו.
פה ושם זה נעשה. אבל חסרים המכשירים שיאפשרו בירור נוקב וממצה.
חוסר־הפומביות בוועדות יוצר אווירה יותר אינטימית, אך פוגע בביקורת הציבורית,
המגבירה את היעילות. כל ענייני סומרפין לא היו קורים, אילו היד, הדיון מזעדת־הכספים,
בשעתו, גלוי.

זוהי גם התשובה לאותם הטוענים שהעם אינו יודע על העבודה
החשוכה הנעשית בוועדות. תהיה פומביות -יידע העם.

בטחון בלי שום ביקורת

על הפרשת שטחים עצומים למסדרונות ולאכסדרות, לעשיית רושם, בעוד שחסרים עשרות
חדרים למנגנון הכנסת ולמנגנון הסיעות (בבניין שיש בו 17 דונם ישטח!)? לחוסר האפשרות
לאתר חברי־כנסת בבית?

פדרציה של מנגנוני מפ לגות

!וו יי! —וו יסננו
יי״־זו״יי 11 1111

כבוד היושב־ראש, טוב שהכנסת זכתה למישכן, הממחיש בנוקשות קיומו את חשיבותה
של הדימוקראמיה הישראלית.
אולם חשוב עוד יותר שינוי מהותי במיבנה הכנסת עצמה, ביצור עצמאותה, חיזוק
מכשיריה, ציוד ועדותיד, בזרועות מידע וחקר, עידוד עצמאותו של חבר־הכנסת, ושיחרורו
משיעבוד למנגנוני המפלגות.

מפלגות המישטר הקיים, מחרות ועד מק״י, ועד בכלל, אינן רוצות
ככנסת כזאת. להן נוח יותר שהריבונות האמיתית במדינה תהיה כידי
פדראציה של מנגנוני מפלגות, ולא בידי נבחרים עצמאיים, המכריעים
הכרעות עצמאיות לפי שיקול עצמאי.
אילו היתד, הכנסת כזאת, לא היינו מציעים להקטין את תקציבה. להיפך, היינו מציעים
להגדילו בהרבה.

ההדר של זאב ז׳בוטינסקי

י 1111
בכנסת כזאת היתר, גם המליאה תופסת שוב את מקומה. חברי־כנסת לא היו קמים ואומרים
בזילזול שהמליאה קיימת רק לראווה, כפי שאמרו בשבוע שעבר.
הם היו מבינים כי הראווה הזאת היא חיונית לקיום הדימוקראטיה, שהיא בעלת ערך
חינוכי עליון לעיצוב הדפוסים של העם. טוב שחברי הכנסת הודו כאן היום, בזה אחר זה,
בצדקת טענותינו בעניין זה, אך הנסיון לימד אותנו שדיבורים לחוד ומעשי הסיעות לחוד.

כל זד, מסביר מדוע המנגנון הממשלתי אינו מתייחם לוועדות הכנסת בכבוד מוגזם. כולנו
יודעים כי המלצות ועדות הכנסת, בעשרות נושאים, אינן זוכות להגשמה ולטיפול, ושעל
כך אין אפילו בקרה.
אם זה נכון לגבי ועדת־הכספים, הרי זה נכון שבעתיים לגבי רוב הוזעדות האחרות. יש
הבדל עצום בין היעילות והתיפקוד של ועדת־הכספים וועדת־החוקה־חוק־ומשפט — שתי
ועדות פעילות — לבין השפעת כל שאר הוועדות.

לפני דור יצר זאב ז׳כוטינסקי את המושג ״הדר״ .הדר זה לא צריף
להיות רק כמיכנה האבן, אלא גם בדפוסי עבודתנו. ביום ההולדת ה־18
לכנסת, נאחל לעצמנו, ולעם כולו -כנסת עצמאית, כנסת יעילה, כנסת
בעלת הדר.

מחיפה) .ארבעה אנשי גח״ל, מיקונים ואני היוז רוב. במזנון ישבו עוד כחצי תריסר
אנשי גח״ל.
ראינו שזוהי הזדמנות גדולה. ניצח עליה יוחנן באדר, שהתכונן לנאום נאום ארוך נגד
החוק. קבענו, בלחש, טאקטיקה מאולתרת.
כששרף עוד המשיך בנאומו, ניגש אלי בתמיהה סגן מזכיר־הכנסת, חיים ליאור, ושאל
אם אינני נרשם לנאום. אי־השתתפות שלי בוזיכוח בכנסת, ובייחוד על חוק־חירום, הוא

דבר חסר־תקדים. לתמהונו הבולט של סגן מזכיר־הכנסת, עניתי שאני מוז־תר על נאומי.
משסיים השר, קם גם באדר והודיע שהוא מוותר על נאומו. באותו רגע נכנסו לאולם
ששה אנשי־גח״ל, שהיו במזנון.
היו״ר העמיד את החוק להצבעה — וחוק־60־המיליונים נדחה ברוב של 9נגד ( .5מובן
שהממשלה הניחה אותו מחדש על שולחן הכנסת כבר למחרת היום).
(המשך בעמוד )28

תמרורים

פרסום ד״ר יעקבסוי
לבוחר בטוב ביותר

^ הרתה. בתו של נשיא ארצות־הב־רית,
לופי נאג׳נט ,19 ,הנשואה לבוגר
אוניברסיטה (למינהל־עסקים) פאט נאנ׳נס,
העובד בתחנת טלביזיה בטכסאס השייכת
למשפחת ג׳ונטון.
!ג נולדה. בניו־יורק, לאחות הכושית
לייאונל האריס ,31 ,אחרי חמש שנות
נשואין עקרות ואחרי שימוש בגלולות פריון׳
חמישייה, ממנה נותרו ארבעה (שלוש
בנות ובן) בחיים.
נישא* .בסן־פרנציטקו, בכנסייה ה שטנית
של אמריקה, נערת החברה הגבוהה
יהודית קיים ,26 ,ועיתונאי מובטל
ג׳והן ריימונד ,35 ,על-ידי הכוהן הגדול
של השטן, שהחזיק, בעת הטקס, חרב שלופה
מעל לראשי הזוג, שעה שנערה אדומת-
שיער, יפהפיה וערומה, היתד, שרועה על
מזבח־אבן בקירבת מקום. בטקס, בו נכח
גם אריה בכלוב, הוקפד לשמור על בל
כללי הדת השטנית,
שעקרונה העיקרי הוא
״לחטוא ככל האפשר״.
נחוג.
יום

הולדתו ה־ 56 של
חבר קיבוץ עין־השו־פט,
סגן־אלוף •שמ עון
אכידן, המפשל
הראשון קד חטיבת
גבעתי, שבלם
ב־ , 1948 עם
חטיבתו, את הסתעאכידן
רות
המצרים לעבר
תל־אביב. אבידן, לשעבר
קוך, גדל כפועל־תעשייה בגרמניה,
היה בעבר גם מפקד גדוד בפלמ״ח ומארגן
מחנות העקורים היהודיים בגרמניה.
^ג נחוג. יום הולדתו ה־ 37 של ראש־העיר
הצעיר ביותר במדינה, איש גח״ל ד3
ברזללי, יליד עירו, חדרה, פצוע מלחמת־העצמאות,
מודד לשעבר ועורך־דין לפי מקצועו.
+נותח.
בעינו, ח״ב הליברלים העצמאיים
פינחס רוזן ,79 ,מי שהיה (עם
הפסקה קצרה, בה מילא את התפקיד כיום-
שופט־עליון חיים כהן) שר־המשפטים משך
12 שנות המדינה הראשונות. רוזן הוא
עורך־דין ומפקד פלוגה בצבא הגרמני של
מלחמת העולם הראשונה, שהיה נשיא ההסתדרות
הציונית בגרמניה עוד בשנת , 1920
עלה ארצה שנתיים לפני עליית היטלר לשלטון.

רמה
בינלאומית, איכות בינלאומית,
זוהי

פאר תוצרת דובק,

תערובת א מריק אי ת, פילטר חדי ש,

קינג־ סייז וקופסת מכסובב הדורה.

בדור בעובב > ותר -עשן ^ 1£ו 1

אושפז. כשהוא סובל משיתוק, ממ־לא־המקום
הקבוע של ראש עיריית רמת״גן,
עסקן ספורט ותיק (מכבי) שלום זיסמן,
.52 זיסמן הוא רב־סרן לשעבר, שהתפרסם
בימיו הראשונים של
צה״ל במלחמתו בתאונות
הדרכים הצבאיות,
והיה גם
ח״ב הכנסת השנייה
(מטעם הציונים הכלליים).
+נפל.
בשירות
פעיל, סרן צור כך
כדק, בנה הבכור
של קבוצת חניתה
ובנו של מפקד ה־נח״ל
לשעבר, סגן-
אלוף איתמר בן־
ברק, שבוע אחרי
שמוראי יצחק נצר , 19 ,בן מפקד נח״ל
לשעבר אחר, אלוף־מישנה גדשה נצר, נפל
בשירות פעיל אף הוא.
* התאגד. בירייה, זמר־מלחין אי טלקי
לואיג׳י טנקו ,27 ,שעתיים אחרי
שהתברר לו כי יצירתו צ׳או, אמורה, צ׳או
(שלום, אהבה, שלום) לא תזכה בפרס כלשהו
בפסטיבל המוסיקה העממית בסן־רימו.
+נפטר. מהתקפת־לב, על סיפון או־ניית־המשא
אתרוג, בדרכה מניו־יורק לחיפה,
רב־חובל אתרוג, ולטר דלמן .52 ,הוא
היה ימאי בעל ותק של 35 שנים, ששרת
משך שבע שנים כמזכיר איגוד הימאים הישראלי,
לפני שנבחר השנה לנשיאו.

* נפטר. בפתח־תקווה, בגיל ,88
דכי שלום סימקין, סוחר מלח, שעלה
מרוסיה לפתח־תקווה לפני 61 שנה. סימקין
פתח את בית־החרושת הראשון לקרח ב־תל־אביב
כאשר ספק הקרח הקבוע של תל-
אביב, יווני מיפו, חשש להביא את עגלתו
לעיר העברית בעת מאורעות־הדמים של שנת
. 1921

העולם הזה 536ו

ני מאורעות

שאירעו

באותו

יום

14/ובאותה שעה:
בנחלת־יצחק התכנסו ותיקי לח״י והתייחדו
עם זכרו של אברהם (״יאיר״) שטרן,
מחולל הפילוג הגדול באירגון הצבאי הלאומי.
בנתניה
התנהלו הבחירות המפלגתיות שהיוו
— אולי — תמרור חשוב בפילוג
תנועת החרות, מיסודו של הארגון הצבאי
הלאומי.
שני פילוגים, באותו מחנה, בהפרש־זמן
של 27 שנים.

ואיזה

הפדל!

כדאי לעמוד על הבדל זה, כי הוא מגלם

נפלט לעולם קר ועויין, חסר ער -וטעם.

כחיי
רף היה הפילוג כחיינו
כל אחד מאיתנו, המעורבים כו.
ן * א ם מיי ט הו רואה את הפילוג של
( { היום באור כזה? האם מישהו חש היום
שמשהו חשוב, הסר־תחליף, הולך ונשבר?

אף לא אהד. אף לא כני ה־16
•טל היום.
כמו בכל פילוג, יש התרגשית. יש ג־דו־פים
הדדיים והחשדות הדדיות. יכולים להיות
גם מעשי־אלימות ותיגרות.
אכל איפה!

אווירה של סוף־העולם?

כי המיסגרת הפוליטית של חרות שוב
אינה עניין של חיים ומוות. אין היא צמודה
לשום ייעוד היסטורי, שבעליו רואים בו את
העיקר בחייהם. הייעוד היחידי שהיה לחרות
— המלחמה ל״שלמות המולדת•׳ .ב־
״שתי גדות הירדן״ — הועלה מזמן קוריו
על מיזבח ״הפוליטיקה המעשית״ ,לשם התקשרות
עם הליברלים מטושטשי־הדמות. ו איש
לא הצטער על כך.

מה נשאר?
נשארה מפלגה ככל המפלגות, המשולבת
במישטר הקיים בכל רמ״ח אבריה. מפלגה
היושבת בהנהלת התנועה הציונית ה״ישנה״,
והמתחלקת בשלל המגביות של ה״סנבלטינן״.
מפלגה הלוחמת על כסאות בעיריות. המשתפת
פעולה עם מפא״י בכנסת. שקיבלה
מידי מפא״י משכנתאות לבניית מצודת זאב,
על שם ז׳בוסינסקי. המקבלת חלק משלל
המישטר בעשרות צורות שונות, בסכומים
של הרבה מליונים לשנה.
כשמפלגד. כזאת מתפלגת, זה יכול ־וצער
רבים. זה יכול להכאיב לנאמנים.

אכל איש לא יחשוב כשל כך על
התאבדות.

** הו ההכדל לגבי המפולגים. אבל גדול
) פי אלף ההבדל לגבי המפלגים עצמם.

על מה מתפלגים, כעצם?

רזיאל
את ההסתאבות וו־,התנוונות של המישטר במרוצת
שנים אלה.

^ ני זוכר כל פרט של אותו פילוג גדול,
^ 4בקייץ . 1940 ואיך אפשר לשכוח?

בכל פילוג יש מומנט אישי. בכל פילוג
משתרבבים אמביציות אישיות, רגשות אישיים,
אהבות ושינאות אישיות. טרוצקי ו־סטאלין,
וייצמן וז׳בוטינסקי, רזיאל ושטרן
— מי יכול לקבוע היכן היה אצלם הגבול
בין הכרעות אישיות והכרעות רעיוניות?
אך הפילוג התחולל, בכל מיקרה, על רקע
רעיוני מופלג. אפילו השתרבבו בו נימות
אישיות — הרי נימות אלה ד,תאצלו והתעלו
למישור של אידיאל והשקפת־עולם.

כזה היה הפילוג כין רזיאל ושטרן,
או כפי שקראנו להם אז >-
כ״ח ויאיר.

כי אותו פילוג דמה לשואת־טבע
היסטורית, לרעידת־אדמה המשנה
פני עולם.

כאשר הרים יאיר את נס המרד, לא אמר:
מגיע לי. אני מוכשר יותר. אני טוב יותר.
אני צעיר יותר.

אנו, בני 16 דאז, הצעירים שבאנשי אצ״ל,
הרגשנו שהנה נחרב עולמנו, פשוטו כמשמעו.

כפיו היתה כשורה רעיונית ומחשבתית.
כשורה של מהפכה.

אני יודע שהיו כין הפרי שהש־כו
כרצינות על התאכדות — כי
איזה טעם נשאר להיים באשר ה־אירגון,
שהיה תוכן כל מעשינו
ומחשבותינו -נהרס?
איך אפשר היה להמשיך לחיות כאשר
מפקדינו, שלמענם היינו מוכנים ליהרג ולהרוג,
האשימו זה את זה כסוכני היטלר
וכשליחי הבולשת הבריטית, כבוגדים שפלים
וכמסורפים מסוכנים?
זוכר אני לילה שחור משחור, אחרי אסיפה
חשוכה בבית־הספר ביל״ז בתל־אביב, בה
הודעתי כי איני הולך עם המפלגים. השארתי
מאחורי את חברי, את תכלית חיי רמשך
שנתיים סוערות — והרגשתי כאלו אני

הוא פסל את שביתת־הנשק שעליה הכריז
רזיאל, לפי פקודת ז׳בוטינסקי, עם פרוץ
מלחמת־העולם, כדי לשתף פעולה עם הבריטים
נגד הנאצים. יאיר טען שהשלטון
הזר בארץ הוא האדיב העיקרי, ובו יש להילחם
בכל הנסיבות והתנאים, ובעיקר כ שהוא
חלש ועסוק במקום אחר. יאיר אף
היה מוכן להידברות עם הנאצים (כשאיש
לא חלם עדיין על ״הפתרון הסופי״) ,כדי
לקבל עזרה ונשק למלחמה בבריטים.
תוך כדי כך חולל יאיר מיפנה היסטורי
במחשבת הדור. הוא הכריז, לראשונה, כי
האדיב אינו המימשל הרע של הנציב העליון
בירושלים, אלא האימפריאליזם הבריטי
כולו, בתור שכזה.

כף החלה, למעשה, מלחמת-ה-
שיחדור הישראלית נגד הכרי־טים.
לא ננתח כרגע את בשורתו של יאיר,
את כוחה יחולשותיה, את אופייה האנמי־אימפריאליסטי
ואח אופייה האנטי־עובי.
חשוב רק לציין כי הפילוג היה רעיוני
מובהק, וכי על כן תרם תרומה עצומה
לקידום המחשבה של דורנו, לגיבוש הכיעות
ברורות.

לא היה איש מאיתנו שלא הושפע,
כצורה זו או אהרת, מיאיר.
הוא השפיע לא רק על חסידיו, שהלכי
עימו ושהמשילו בדרכו אחרי שנהרג, אלא
גם על יריביו, שנאלצו לקבל במידה רבה
את תורתו, אחרי שנהרג גם רזיאל.

הכסא כא במקום העקרון, השלל
כא כמקום המוסר.
אין הבדל בין אופי הפילוג בחרות י׳בין
הפילוג שאירע במפא״י, בגלל סיבות אבסורדיות
דומות( .״האם צדקו שבעה שרים,
ביחס למה שאמר השר פלוני לקצין אלמוני
בשיחה פרטית בדירתו הפרטית ב־?1954״),
שלא לדבר על הפילוג במפלגה הליברלית.

כשאותה תופעה חוזרת כפינות
שונות של המישטר, אין מנוס מן
המסקנה כי המחלה אינה מחלתו
של פלג זה או אחר, אלא מחלת
המשיטר כמהותו, כשלעצמו.

כי יאיר לא היה עסקן, ולא טכ־סיסן.
הוא היה מנהיג מדיני.

***ה עלוכ, לעומת זאת, הפילוג הנוכחי!
לעומת ההרים הרעיוניים של נוף הפייוג
דאז — איזו ביצה עכורה של האשמות
הדדיות קטנטנות!
האם הושמעה, בכל הוויכוח המר והנרגש
הזה, מילה אחת שיש לה משמעות רעיונית
כלשהי?

האם השמיע מישהו -מאנשי
ההנהלה ומאנשי האופוזיציה כאחד
-רמז כלשהו למחלוקת
מחשכתית, למחלוקת על עיקרי־אמונה
או על קו עקרוני?
באיחור הושמעו דברים כלשהם על עינוי
שיטת־הבחירות. אפילו נניח שיש משמעות
עקרונית לטכניקה של בחירות (טענה המעידה
כשלעצמה על רדידות המחשבה של
בעליה) הרי אין לשכוח שאיש מתובעי השינוי
לא דיבר על כך מילה וחצי־מילה
לפני הפילוג.

כגלל מה הל הפילוג, כעצם?
בגלל מכתב שכתב עסקן קטן בשם בדד
לעתון יומי?
בגלל השאלה אם יש לבחור שופטים מפלגתיים
לפי מפתח סיעתי או על־פי הגרלה?
בגלל השאלה אם פלוני, שהבטיח לבטל
משפטים פנימיים, הבטיח זאת כיחיד או כשם
ההנהלה?
כל אדם מבין כי אלה הן סיבות של מה־בכך,
הגובלות באבסורד.

הפילוג הוא על רקע כלתי־עק־רוני
וכלתי־רעיוני כהחלט. הוא חל
על רקע המתאים למפלגה -ישרא לית
מצוייה: רקע של מלחמה כין
קכוצות־לחץ, מלחמה על עמדות־השפעה,
מלחמה על המכשירים
לחלוקת השלל.
קבוצה של עסקנים, השולטת בתנועה,
מתגוננת בפני קבוצה יריבה, הרוצה להשתלט
במקומה.
המנהיג המסורתי, שיש לו שליטה אישית
על מרבית בוחרי המפלגה, מתגונן בפני
נסיונו של. מסתנן, שזה מקרוב בא, להדיחו.
בחיים הפוליטיים זה קורה. זה אפילו רגיל.

אך מה עצום המרחק כין כל זה
לכין המחלוקת ההיסטורית כין
רזיאל ושטרן, ששניהם מפרו את
נפשם -כעיניים פקוחות -זמן
כה קצר אהרי הפילוג!

* * ה מוכיחה השוואה פשוטה זו בין
^ ) שני תהליכי־פילוג?
היא מוכיחה שאירעה, במשך 27 השנים
שחלפו ביניהם, או ב־ 18 שנות קיום המדינה,
ירידה תלולה במוסר המדיני, במחשבה המדינית,
בזיקה לעקרונות מדיניים.

אנר־ י
שטרן וגם זה טבעי.
במישטר זר, מתו זה מכבר כל הוויכוחים
הרעיוניים, כל המאבקים על עקרונות ו־השקפות־עולם,
כל מחשבות־היסוד בתחום
המדיני, התרבותי והחברתי.
אנשים המבשרים דרכים חדשות, המטיפים
למיפנה נועז בשאלות־היסוד של קיומנו
הלאומי, אנשים העושים כיום מה שעשה
יאיר לפני 27 שנה — שוב אין להם נזקים
בתוך המישטר ובתוך מפלגותיו. אין אף
איש אחד כזר, בכל רחבי המישטר, מחרות
ועד מק״י.

כי אדם כזה יכול לצמוח רק
מחוץ למישטר, מחוץ למעגל ה
הסתאבות המוסרית והרעיונית.
זה טבעו של מישטר שאבד עליו הכלח,
שאיבד כל מגע עם אתגרי המציאות החיה:
שפניו אל העבר, וגבו אל העתיד.

ילוג המתחולל על רקע כזה, אינו
יכול להוליד שום דבר חדש.

על כן הוא מהווה קוריוז, ולא
מיפנה מדיני.
כבר יש שתי מפא״י, שתי מפלגות ליברליות,
שתי מק״י. תהיינה שתי חרות.

אז מה?

אבנו ־ י

119311

במדינה

• המועמד הבטוח־במעט לתפקיד מזכיר הכנסת

ליאור, המכהן כעת כסגן־המיביר, התפקיד יתפנה בעוד כמה חודשים, נאשר
יפרזש לגימלאות המזכיר הנוכחי, משה רוזטי, המכהן בו מאז כינון הכנסת
הראשונה. יורשו ימונה על־ידי יו״ר הכנסת, בסמכותו הבלעדית. בינתיים עלה
הרעיון לחלק את התפקיד הקיים לשניים, ולמנות בצד המזכיר בעל הסמכות
הפרלמנטארית איש נוסף, שיכהן כאדימיניסטראטור ראשי של הבניין __
• יתכן כי מאיר וילנר יתפטר מן הכנסת. הסיבה: וילנר עסוק
מעל לראש בענייני המפלגה בארץ ובעולם. במיקרה זה יבוא במקומו נציג יהודי
אחר של רק״ח, המשפטן וולף ארליך, שהוא המועמד הרביעי ברשימה.

• המאבק של ישראל לשילוכה כשוק האירופי יתוגבר כחודשי
האביב על-ידי ראש־הממשלה, שייצא לשם כך לביקור
באירופה. לוי אשכול ינסה על־ידי מגעים אישיים עם ראשי־ממשלות ושרים
אירופיים לרכך את עמדתם בשאלה זו. הסיכויים: קלושים.

• תועלה דרישה לחקור את התנהגות ״בנק ישראל״ כפרשת
הבנקים ״פויכטוונגר״ ו״אלרן״ .הבנק הממלכתי, שהפגין
יעילות בטיפול בסופה של הפרשה, ייתבע להסביר למה המתין זמן כה רב
עד שהשתלט על הבנקים הכושלים, ולא הקדים את הטיפול בהם. הדרישה תתבסס,
בין השאר, על העובדה, שידיעות על הנעשה בבנקים אלה כבר היו ידועות
לאנשי בנק ישראל מזה זמן רב, ועוד בטרם נקט בצעדים של ממש כבר הס־תננו
ידיעות על כן לציבור.

לפי נתונים בדוקים הסתבר כי חיקן? ההתמוטטות גדול
במידה ניכרת מן המשוער: נוקבים בסכום כולל של 70 מיל-

יגבו אי

יונו בי

הבנק הגיעו לכדי 25 מיליון לירות בערד. התעלומה: מה
קרה עם יתר 45 מיליון הלירות?
• בצעד ראשון לצימצום פעולותיו של בנק ״פויבטוונגר״
יפוטרו כקרוב יותר מ* 50 פקידים.

בנק פויבטוונגר עולה היום לאוצר

עשרות אלפי לירות ביום, ואם לא יימצא לבנק קונה בהקדם, יש סיכוי סביר
שהממשלה תחליט לסגור אותו.

• הצעת־החוק החדשה שמעבד עתה משרד המשפטים, ה באה
לרשת את חוק הבנקים הקיים, תעורר התנגדות עזה
בחוגי הבנקאות כארץ. החנק החדש יחמיר עם הבנקים בכל מה שנוגע
לענייני נוהל, דיווח נפיקנח. טענת המתנגדים: יש אמנם צורן לשנות את החוק
הקיים, אולם אין להיתפס לפאניקה ולעבור מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה.

• חידוש שיונהג בשידורי ״קול ישראל החל מבעוד חוד שיים:
מהדורת חדשות כל שעה, בשעות-ההאזנה הרגילות.
• קבוצה של עצורים תנקוט בקרוב צעד חסר־תקדים: הם
יפנו לבית המשפט הגבוה לצדק כבקשה, שיצווה על משרד
המשטרה להעניק להם תנאי־מעצר נוחים יותר. במיוחד: מזון
טוב יותר, אפילו ארוחות חמות מן החוץ, על
פחותיהם. נוסף לזאת: ביקורים תכופים יותר,
מהבית. טענתם: דבר זה נהוג ברוב המדינות
שכל עוד לא נשפט החשוד, אין להענישו ואין

חשבון העצורים עצמם או מש ובגדים
שיוחלפו תכופות ויובאו
המערביות, ומבוסס על ההנחה,
לאסרו בתנאים של אסיר שפוט.

עוד מוסד חינוכי ישורכב כשערוריה כספית.

הפעם: רשת

בתי־הספר המיקצועיים־תיכוניים אורט, קיים חשד של מעילות וזיופים בשווי של

מאות אלפי לירות, והמשטרה תידרש להתערב.

• ועדת-החקירה לגילוי עקבות ילדי-תימן האבודים תנהל
חקירות מסועפות, העשויות להימשך זמן רב. משימתה: לגלות
את הילדים — אם אמנם הס עדיין בחיים. לצורך זה יבדקו בל רישומי האימוצים,
וכן רישומי הקבורה של החברות־קדישא.

המטה המיוחד שהוקם לצורך זה גם יעקוב אחרי הילדים
כחוץ־לארץ. לאחר שיושג החומר, יימסר לכנסת — וזו תצטרך להחליט מה
לעשות בבעייה הסבוכה של החזרת או אי־החורת הילדים להוריהם.

היונה השלישית
יונה אחת מעסיקה את המדינה מזה
שבועות. היא הדמות המרכזית של משפט
סנסציוני מאין־כמוהו, ואין יום בו לא מדווחת
העתונות עליה: יונה סופר מתפרצת,
יונה סופר צוחקת, יונה סופר מאשימה.
יונה שניה נחתה השבוע בלוד. אשתו של
רב־חובל אברהם הראל, שחזרה מנאפולי,
היא דמות שונה לגמרי מיונה סופר, כפי
שמעיד סיפורה האישי המתפרסם בגליון זה.
בשובה מאיטליה לא התיישבה לקונן על
מות בעלה, אלא העלתה דרישה: שייחקרו
ההזנחות — ואם יימצאו להן אחראים,
יתנו אלה את הדין.
יונה שלישית בלטה בהעדרה הממושך:
יונת השלום. כי גם בשעה שנציגי סוריה
וישראל התכוננו לישיבתם הרביעית, היו
קולות־הלוואי שהתגברו — קולות של איומים
מלחמתיים.
כ*_״ ברים -אין יורים. לכאורה,
צדקו דוברים ישראליים רשמיים, שאיימו להפסיק
את השיחות, אם לא יחדלו הסורים
לדבר על מעמד האזור המפות. אפילו אבא
אבן, הידוע כאיש השפה הדיפלומטית הזהירה,
דיבר עתה בלשון אולטימטום.

יגגג גי

יון לירות. מניחים כי עיסקות הביטוח והרכישה של מנהלי

העם

היתר. צריכה לחלוף עוד שעת־נאומים
תמימה, עד לסוף האסיפה, כדי שתינתן
לתמיר ההזדמנות להסביר את דבריו לקהל
הסקרנים שהקיפו.
״לא התכוונתי בדברי שאגיש משפט,״
הסביר הח״ב, כשחיוזרון עוטר, את פניו.
״אמרתי רק שדברי באדר הם כה חמורים,
לא רק מבחינת התנועה, אלא גם מבחינת
חוקי המדינה.״
המתח פג.
הבלוף. לאסיפת הגוש החופשי בנתניה
היתד, מטרה ברורה: לשכנע את החרותני־קים
בעיר הנופש לבל ישתתפו בבחירות
— בחירות אותן
למועצת הסניף בעיר
יזמו תומכי בגין, במטרה לחסל את שליטת
אנשי• תמיר־שוסטאק־טיאר במוסדות
חרות בנתניה.
בכל זאת הצביעו 871 עבור רשימת המועמדים
היחידה שהוצגה, בבחירות שהתקיימו
ביום הראשון. מצביעים אלה,
שהיוו ^״ 64 מכלל 1384 בעלי זכות הבחירה,
הולידו מיד פירושים נוגדים וסותרים,
שהושמעו משני צידי המיתרס החריתי.
9תומכי בגין: זהו נצחון עבורנו.
אחוז המצביעים היה גדול יותר מאחוז
המצביעים בבחירות הקודמות.
•,האופוזיציה: בחירות של רשימה
אחת הן בלוף. חוץ מזה התוצאות זוייפו,

יגבר די

הבהלה י•,יתר, מיותרת. כי כל עוד חרגו
הסורים מסדר־היום המוסכם — וראש המשקיפים
קבע אמנם כי יש כאן חריגה —
לא יבלה להיות שום משמעות מחייבת לדבריהם.
רק לפי מושגים צבריים של ״דוגרי״
ול״עניין״ ,היו צריכים הסורים להתיישב
לשיחות תכליתיות וקצרות, לחתום על הסכם
בישיבה הראשונה או השנייה. לפי מוש גים
דיפלומטיים מסורתיים — ולא רק של
עמי המרחב — מותר להרבות בדברי־פתיחה
ובדרישות, אפילו כאשר ברור שהם חורגים
מסדר־היום, ושאין כל סיכוי שיתקבלו.
דוגמה לכך יכולות לשמש שיחות שביתת־הנשק
בקוריאה, שנמשכו קרוב לשנתיים,
לפני שנחתם ההסכם. אבל תוך ניהול השיחות,
הבינו שני הצדדים שבשעה שמדברים
— אין יורים.
דוגמה אחרת יכולות לשמש השיחות המתקיימות
אחת לחודש, בין שגרירי ארצות־הברית
וסין הקומוניסטית בווארשה. אלה
אינן שיחות ״לעניין״ ,והן לא פתרו אפילו
את בעיית התנגדותה של ארצות־הברית לכניסת
סין לאו״ם. אבל גם כאן פועל העק־רון:
כל עוד אפשר לדבר עם היריב —
אין ממהרים לירות בו.
מבחינה זו, טוב שהפגישות משני צידי
גשר בנות יעקב יימשכו. אולי אינן ״לעניין״,
ואולי גם לא יהיו אי־פעם ״לעניין״ .אבל
כל עוד מדברים — אין יורים.

מפלגות
על גב אדוניו ת
״יתכן שיהיו משפטים אחרים, מחוץ לכותלי
בית־הדין התנועתי,״ רעם בליל שבת
בקול ח״כ חרות שמואל תמיר, באולם
בית־זאב בנתניה, שם כינס הגוש החופשי
אסיפת חברים של ערב־קרב.
אפילו נאמני ההנהלה הבודדים, שהפריעו
מפעם לפעם לנואם, השתתקו לרגע, לשמוע
מה פשר האיום שבפיו של תמיר.
על מילים שאמר מר יוחנן באדר
עלינו — בוגדים, עריקים, פושעים. זה
נמצא אצלי בתיק.״
לחש עבר בקהל. כלום עשוי תמיר לתבוע
את יריביו למשפט על הוצאת״דיבה? כלום
יתכן שהמאבק המשפטי בין ההנהלה לבין
האופוזיציה, שהתקיים עד עתה בתוככי
תנועת החרות, יתפשט אל בתי־המשפט של
המדינה?

יום הי

שכן ההנהלה הקטינה את מספר בעלי זכות
הבחירה, מתוך כוונה להגדיל בצורה מלאכותית
את אחוז המצביעים.
תומכי בגין יכלו לנחם את עצמם בעובדה
שלא כל הנמנעים מהצבעה שייכים
לאופוזיציה. ואילו אנשי האופוזיציה ניחמו
את עצמם כשהעלו זכרונות מלפני הוועידה
האחרונה, כשבמספר סניפים, כמו יפו ו-
צפון־תל־אביב, נתגלו. זיופים,
הנחמות לא עזרו לאיש. מחול השדים
נמשך בינתיים, ותוצאתו הקרובה והוודאית:
בנתניה יכהנו זו בצד זו שתי מועצות
סניף של תנועת החרות.
ה סו ף. הנהלת חרות, שהתכנסה לאחר
הבחירות בנתניה לדיון במצב בתנועה,
נמנעה בינתיים מנקיטת צעדים נגד אנשי
הגוש החופשי. גם הגוש החופשי נמנע
מנקיטת יוזמה משלו.
ההנהלה סומכת על בית־הדין, שפסק־דינו
בעניין תמיר יינתן בשבוע הבא. אנשי
תמיר סומכים על ההתארגנות שלהם בסניפי
התנועה בארץ, שתגביר את כוחם.
כל אחד מן הצדדים מתחפר בעמדותיו,
חושש מהכתמת שמו כאחראי לפילוג.
הטיב לתאר את המצב אחד הכתבים
הפוליטיים שסיקר את אסיפות העתונאים
של שני המחנות :״הסוף יהיה שכל צד
יוצא מן התנועה — לא מרצונו, אלא על
גבי אלונקות.״

דעות
על פדות קדושות
אחד המספרים האהובים ביותר על יוסף
ויץ בן ה־ ,77 צאר הקרקעות לשעבר של יש ראל׳
הוא מספר העצים אותם נטעה הקרן
הקיימת בעשרים השנים לפני קום המדינה,
בהן היה ויץ אחראי על הייעור בארץ. את
המספר הזה שולף ויץ, שהחל את דרכו ב ארץ
כפועל־כרמים ומפקח־מטעים, בכל הזדמנות:
ארבעה מיליון ומאתיים שלושים וארבעה
אלף עצים.
מעולם לא עלה על דעתו של ויץ להרהר
כמה מכניסים עצים אלה. מעול לא סבר כי
התרמת מיליוני יהודים בעולם לקופסה הכחולה
למען ייעור הארץ היא פרה קדושה.
השבוע נתברר, לפתע, כי ויץ שונא פרות
קדושות בכל זאת. היה זה כאשר כבר שככה
הסערה הציבורית שקמה עם עקירת 155 דונם

העולם הזה 1536

עתיקים

בכרם

מהר׳׳ל

אשר ב
עצי־זית
שומרון.

לוח־ שיש. קבע ויץ במכתב ארוך
למערכת דבר :״אני בין מחייבי ה ע קיר ה...
כבודו של עץ־זית מופלג במאות שנים במקומו
מונח. אבל לשם זה מספיק עשרה
עצים שיגודרו ויסופחו ולוח־שיש אשר יספר
את טבעם.״
לדעת אבי־הייעור ויץ אסור להשאיר אלף
עצי־זית אם הם רק מכניסים 600 לירות לשנה
:״לא ננהיג אצלנו פרות ק דו שו ת...
עצי־זית אלה לא הטבע בראם, אלא אדם, שייהנה
מהם.״
משום מה סבור ויץ שאי־אפשר ליהנות
מסתם עץ־עתיק, בדיוק כמו מ־ 4.234.000העצים
שלו ,,אפילו אם אין עץ־זית זה מבנים
פרוטה אחת.
כלי ם ימן*כרכה. מערכת דבר לא רצתה
להתווכח עם ותיק העסקונה העברית,
פרסמה במקום זה, ליד מכתבו של ויץ,
מכתב קצר וענייני של איש מחלקת התרבות
ההסתדרותית, מי שהיה קונסול ישראל בלונדון,
שמעון אביזמר (.)43
בתגובתו על העקירה הפראית הזכיר אבי-
זמר, צאצא משפחת רבנים תימניים, לאנשי
כרם מהר״ל, כמה מאמרות חז״ל :״קוצצי
אילנו ת ...אין רואים סימן־ברכה לעולם.״
הוא לא הסתפק בציטטה אחת, הביא שורה
ארוכה של אמרות, ביניהן אחת היכולה להיות
סיסמת אוהבי הנוף כולם :״בשעה ש־

.יו ת
בבל

ץ־^ן<5007£^ /

יגם ך

סוף

כורתים את עץ־האילן ...קולו הולך מסוף
העולם עד סופו.״

תחבורה

־ דיי

ד־ן־דן

העולם הזה 1536

510X1

ב מני ע
מעוררי השערוריה הנוכחית בקואופרטיב
דן הם חברי ועדת הפיקוח של הקואופרטיב:
יוסף תמרי, חיים ירדני ומשה אפטר. אולם
הם אינם בודדים במלחמתם נגד ההנהלה הנוכחית.
יחד איתם ניצבת התנועה למען דן,
המהווה אופוזיציה למישטר בקואופרטיב.
למרות שמועד הבחירות להנהלה הוא בעוד
שבעה חודשים, מנסה האופוזיציה להקדים
את הבהירות ולהפיל את ההנהלה
כבר עתה, בעקבות פרשת אמו.
״ הכזכ הוא גדול״ .בראשית החקירה
הבחינו אנשי ועדת הפיקוח בכך שחבר דן.
משה כהן, קיבל תשלום עבור 84 שעות־שבת
באותו החודש. דבר זה הוא בניגוד
לחוק בקואופרטיב.
הפרט המאלף: האדם שאישר את השעות
הללו היה לא אחר מאשר אחיו של משה,
גדליהו כהן, שהיא איש המזכירות. גילוי
זה הועמד בצל כאשר הכריזה ועדת הפיקוח
כי קיימים אי־סדרים בחברת אמד, שהיא
חברת־בת של קואופרטיב דן, בקשר לעיט־קות
קרקעות משנת . 1963
איש המפתח שגרם לגילוי היה הקבלן
קלמן פוקס, שהוא גם, במיקרה, אביה של
אשתו לשעבר של גדי כהן. גדי מייחס את
האשמות שהוטחו בפניו ראיש הנהלת אמד
מ־ , 1963 לשינאתו של חותנו־לשעבר כלפיו.
״עצם הפירסוש הזה, הקשור בעניין אמד,
הובא לידיעת ועדת הפיקוח על־ידי קלמן
פוקס,״ אמר גדי ,״הוא הופיע בשנת 1963
לפני הנהלת אמד, והציע לה לרכוש קרקעות
בנצרת עילית במחיר זול.״
לדברי גדי לא קיבלה הנהלת אמד את הצעתו
של פוקס וקנתה, מטעמים שונים, קרקעות
אחרות במחירים גבוהים יותר. את
גילויי ועדת הפיקוח הוא הגדיר :״הם
מנסים לנצל את כעסו ונקמנותו של חותני
לשעבר כדי לנגה אותי. הכזב הוא גדול.״
הזקן והמשכורת. רקע נוסף למאבק
המתחולל בדן הן המלצות ועדת גולומב. האופוזיציה,
שכינסה השבוע אסיפת חברים,
הסבירה את עמדתה. אנשי האופוזיציה שול־
(המשך בעמוד ) 15

זיו

ז י7

ת ל־ א בי ב, ר ח׳ דיזנ גו ף 01ו 03 /ו ; ר ח, אלגב׳ ; 74ר ח׳ נחלתבנימיו • 44חיפה, ר חי הר צ ל? 7

גיו ר א גו די ק

לא מן ההכרח!
אתה על כל פנים יכיל
לחזק אתצ מי חתה שי ער
זלהמנע מקשק שי ם אם
תשתמשב תי א לי זין.
עסה > 1ם
במספר

יום

טיפות

ראשך

ת״אליזיו.

? *׳יעג

מחזה מוסיקלי מקורי

דרמה מוסיקלית

באולם ״אלהמברה״

באולם ״נחמני״

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.15
בימי ד׳ גם הצגת מנחה

כל ערב ב־8.30

ב־4.30

במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.15
כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״נחמני״

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר 1 המשרדים ובקופת
״אלהמברה״

למבוגרים בלבד
מגיל 16

ישבתי זקונה מול הסירות הריקות. ידעתי שהמלחים מביטים בי
אנחנו לא מצליחים לאתר אותה בשום מקום.״
קיבלתי את ההסבר, חזרתי למיטה —
וישנתי. כי למדתי מאברהם לא להיתפס
לבהלה מיותרת.

לא אגשא לימאי!
^ אשר הכיר אותי לראשונה הייתי
^ פאניקרית לא קטנה. הייתי מקימה מהו מה
סביב כל דבר. הייתי חרדה ודואגת
בלי סיבות מיוחדות. אבל חיים במחיצת רב־חובל,
במיוחד רב־חובל כזה, עשו את שלהם.
הכרנו על התיאודור הרצל, כשהפלגתי בפעם
הראשונה לחוץ־לארץ. זה היה בספטמבר
, 1961 והוא שירת בה כחובל שני. היה
לו כבר כרטיס של חובל ראשון, אבל
באוניית נוסעים, כשיש לך כרטיס של קברניט,
אתה משרת כקצין ראשון, וכך הלאה.
אני ילידת ירושלים. גדלתי רחוק מהים,
ועד היום אני לא שוחה טוב. אחת מ־החלסות־הנעורים
שלי היתד״ שלא אנשא
לטייס או לימאי — כדי לא לסבול את
הפרידות התכופות. אני אשר, תלוייה. לא
יכולתי אף פעם לראות את עצמי חיה
בבדידות, או רחוקה מן האדם שאני אוהבת.
אבל כשפגשתי את אברהם הראל — הסתבר
שכוחה של האהבה גדול יותר מכוח
ההחלטות הנבונות שמחליטים קודם לכן.

איתו. הוא לא נהג לדבר על השואה, אי
על הטרגדיה האישית שלו בשנות המלחמה.
על משפחתו שהושמדה כולה, ואשר ממנה
נותרו רק הוא ואחותו שרה, הצעירה ממנו
בשנתיים. אבל ידעתי, כי בהביטו בעופר,
ראה את המשפחה קמה לתחייה.
משפחתו היתר, משפחה גדולה. היו לו
חמישה אחים. עם פרוץ המלחמה החליט
אביו לפצל את המשפחה, על מנת שיהיה
סיכוי כי לפחות מישהו יינצל. הוא ליווה
את שרה ואת אברהם, עם דודים, עד
סיביר. אחר־כך חזר לפולין, לאשתו שהיתר,
חולה באותה זמן, וליתר שלושת הילדים
שנותרו בבית. אברהם היה אז בן שבע.
הוא הגיע ארצה עם ילדי טהראן, למוסד
אהבה בקריית מוצקין. משם עבר לכדורי,
ובבוא זמנו להתגייס — לחיל הים. כאשר
הכרתיו כבר היה לו ותק של 11 שנה על
הים, למרות שהיד, עדיין צעיר יחסית —
בן 29 בלבד.

שיבעח חודשי הלום
חרי שגולד הבן הראשון, ידענו הקו*
\ £פ ה נורמלית, כפי שראיתיה בחלומותי.
היו אלה שבעת החודשים בהם למד אברהם
בקורס לרבי־חובלים, שנערך אז בחיפה.

אברהם הראל על סי־
1 *1ר 1 4 1 1 *1
פון השלושה. מאחו1

ריו נראים סירת ההצלה, ונלגל הצלה.

לא יכולתי לשלוט ברגשותי, והייתי בוכה.
תמיד הייתי מלווה אותו לנמל, אבל לא
הייתי נשארת עד שהאניה תפליג. לא יכולתי
לעמוד בזה. הייתי עוזבת כשהנווט היה
מגיע, כדי לא לראות את האניה מתרחקת.
ומאותו רגע, הייתי חיה בציפיה לשובו —
ולשיחות־הטלפון והמכתבים, שאף פעם לא
הכזיבו. הוא ד,ירבה לצלצל ולכתוב, ותמיד
ידעתי היכן הוא, איך הוא מרגיש ומה הוא
עושה. גם אני הייתי כותבת לו מדי יום.

סודות הגיוומ

ך* תקופות המאושרות בחיינו היו
( | אלה שבהן הייתי מפליגה עמו ועם
עופר. היה זה אחרי שהצטרף לחברת אופיר,
וקיבל את הפיקוד על השלושת. למספר
הפלגות. לאחר־מכן פיקד על האופיר, עליה
שירת זמן רב, ושוב חזר להשלושה.
בהפלגות התעניינתי מאוד בסודות המקצוע.
הייתי שואלת אותו איך הוא יכול
לקבוע את מקום האניה, כשמסביב רק ים
ומעל רק שמים. הוא הראה לי איך משתמשים
בסקסטאנט, ונתן לי שיעורים בסבלנות
עילאית. כאשר פגה סוף־סוף סבלנותו, הוא
אמר :״אי־אפשר ללמד את כל תורת הניווט
לאדם שאף פעם לא למד את היסודות.׳׳
אז החלטתי להוכיח את עצמי באיזה שהוא
שטח, שיהיה גם קרוב למקצוע שלו,
ואולי גם יתן איזשהו סיכוי לעתיד. נרשמתי
לקורס סוכני־הנסיעות מטעם משרד התיירות.
מה גם שהיה לי ותק של שלוש שנות
עבודה במשרד־נסיעות בנתניה.
אברהם התייחס לקורס דווקא בהבנה, במיוחד
כשהתקרב החורף והוא לא רצה
שאפליג איתו בעונת הסערות. על אחת כמה
וכמה הוא הסכים, כשהתברר שאני שוב
בהריון. דווקא עובדת ההריון די הירפתה
את ידי לגבי הקורס, משום שחשבתי שלא
אוכל להצליח — גם להיות לבד, גם להיות
בהריון, וגם ללמוד.
הוא לא רצה שאני אעבוד, טען שאנחנו
ממילא מעט מאד ביחד, ושילדים ללא אבא
זקוקים כל כך לאמם, שאני חייבת להקדיש
כל זמני להם. מה עוד שהיו לנו תוכניות
למשפחה גדולה: רצינו לפחות ארבעה ילדים•
״אחרי זה,״ היה אומר לי ,״כשהבן
האחרון יהיה בן שנתיים לפחות, תלכי
לעבוד. אם תוכלי ואם עוד תרצי.״

״את האשה שצעקה?״
השרידים ניצולים מאנשי

שנימשו מן הים על ידי חיל הים האיטלקי
מאמצים רבים בתקווה למצוא שעשה הצתת. מימין: שני ג׳ריקנים פלסטיים. במרכז:

ך * פי נקסהא דו ם שלי מתחיל ביום שני
ן \ בשיחת־טלפון מבעלי. השעה היתד0 ,ל8.
בערב. אברהם שוחת על כל מיני דברים
אישיים, ואחר־כך סיפר שהוא חצה את
מיצר מסינה, ומקודד, להגיע למרסיי ביום
חמישי בצהרים .״אני חייב לסיים את השיחה״
,הודיע לי לבסוף ,״מפני שאני
מתקרב לחוף וחייב לצאת לתצפית.״
אלה היו המילים האחרונות ששמעתי
מפיו.
הייתי רגילה לשיחות כאלה. הוא נהג
להתקשר בכל הזדמנות, מחדר־ד,אלחוט של
ד,אניד, ומנמלים. והרבה מכתבים.
ביום שלישי, בשעה 1.45 אחרי חצות,
צילצל הטלפון בדירתנו. התעוררתי משנתי.
קול הודיע לי :״מדברים מתחנת־החוף של
חיפה. האם תוכלי למסור לנו פרטים על
מקום ד,ימצאה של ד,אניד, של בעלך?״
בשלווה המתאימה לאשת רב־חובל אמרתי
להם כל מה שהיה ידוע לי, כתוצאה
משיחת־ד,טלפון הקודמת עם אברהם, וחזרתי
למיטה. אבל אחרי חמש דקות זה הציק לי
מאד. צילצלתי לתחנת־החוף ושאלתי מה
הדחיפות הזאת, שבגללה הם מעירים אותי
בשעה כזאת של הלילה. על כך ענו לי:
״יש לנו מיברק דחוף להעביר לאניה, ו

מפית. הניילון שזוהתה על־ידי יונה הראל׳ .משמאל, נישען על
קשולחן: אותו גלנל־הצלה הניראה בצילום העליון, לפני האסון.
הצבע הכתום ירד, הגלנל נשחק — אן שמה של האוניה נשאר,

באיזה שהוא מקום קיוויתי שאברהם ימצא
לעצמו עבודה בחוף, ושנוכל לחיות חיי
משפחה תקינים. זאת גם היתד, כוונתו:
כשיתחתן ויקים משפחה, יירד מהים.
התחתנו כעבור שנה. אבל תוך תקופה זו
הספקנו להכיר איש את רעותו היטב, ולהפליג
מספר פעמים ביחד.
הוא היה אז קצין ראשון על הוולוס של
שהם. החברה הבטיחה לו, שיוכל לקחת
אותי לירח־דבש בהפלגה הראשונה אחרי
החתונה. באתי עם המזוודות, מוכנה לעלות
לאניה, ואז הודיעו לו לפתע, שאין להם כל
כוונה לאפשר לי להפליג. אחרי התחבטויות
רבות, הוא החליט שהוא נשאר יחד איתי,
ולא מפליג.

המשפחה קמה?תחייה

ף* זה נגמר שירותו בשהס. הוא החל
^ מפליג באוניות של חברת נתיבי הים
התיכון, ואני עמו, כל הזמן. כבר בחודש
אפריל הייתי בהריון, אבל המשכתי להפליג
עד החודש השמיני.
בינואר נולד עופר. אי־אפשר לתאר את
התרגשותו של אברהם. את האושר!
הוא ניבא בדיוק את התאריך שבו ייוולד
בננו. וכאשר נולד, לא ידע מה לעשות

כל אותה תקופה הוא ניסה לקבל עבודה
בחוף, אך לא מצא. עם גמר הקורס
עלה כרב־חובל על הליאורה, למרות שלא
מקובל לתת פיקוד למי שזה עתה סיים את
הקורס. בהפלגה הזאת לא נלוויתי אליו. לא
רציתי להפריע לו.
אחרי ליאורה קיבל את הפיקוד על כרמלה.

כל פרידה -מוות קטן
^ פשר להשוב, שאחרי תקופה כזאת
הייתי צריכה להתרגל לחיים של אשת־ימאי.
אבל לא התרגלתי אז — ולא עד
הסוף המר. כל פרידה היתד. מוות קטן.
כשהוא היה בבית לא הייתי פותחת את
הרדיו. היינו עסוקים מדי יחד. אבל כשהוא
נמצא בהפלגה, לא היתד. מהדורת־חדשות
אחת שלא האזנתי לה.
תמיד היתד בי איזה חרדה. הייתי מתעניינת
בתחזיות מזג־האח־יר במקומות שבהם
נמצא. בימים שהייתי שומעת על אסונות
ימיים, הייתי מרגישה כאילו שזה קורה לי.
כשהוא היה בבית, הייתי משתדלת לא
הראות לו כמד, גדול הסבל של היעדרו.
אבל בהגיע היום האחרון של החופשה —
לא יכולתי לשלוט בעצמי. ידעתי שאסור
לו להפליג עצוב, ולזכור אותי בוכה. אבל

ולי מתוך דברי עד כאן אפשר להבין
> £קצת את הרקע לאותה שיחת־טלפון
מתחנת־החוף של חיפה. ואת המישמעת ה אוטומטית
שהבריחה אותי לקבל כלשונם
את דברי־ההסבר של התחנה, כאשר אמרו
לי כי רק רוצים לשלוח לו מיברק. לא
יכולתי להרשות לעצמי לחשוב מחשבות
מחרידות — אחרת אי־אפשר היה לחיות.
תמיד בטחתי בכושרו כרב־חובל, ובשיקו־ליו
הנכונים. ותמיד אמרתי לעצמי: לא
יכול לקרות לו שום דבר. הוא יותר מדי
אוהב אותנו כדי שלא יחזור אלינו.
ואז, ביום רביעי בצהרים, ירדתי במיג^
,לקנות את העולם חזה בקיוסק. על
הדלפק היו מונחים גליונות ידיעות אחרונות
של אותו יום. הכותרת קפצה אלי :״השלו־שה
עם 18 אנשי־צוות במצוקה ליד חופי
סרדיניה.״
היום הלכתי שוב לאותו קיוסק, לקנות
עתון יומי. בעל הקיוסק הכיר אותי מייד .׳
״את אשתו של רב־החובל של השלושהו״
שאל אותי .״את שפתאום צעקת כשראית
את הידיעה באותו יום?״
אני לא זכרתי שצעקתי. הוא אומר
שזכר את הבעת פני כשקראתי את הכותרת,
ושלא יוכל לשכוח אותה לעולם.

שלא יתבייש כ ך...
ך* ייתי עם גיסתי. מייד שלחתי אותה
ן | הביתה, אל הילדים. לקחתי את המונית
הראשונה וירדתי למשרד החברה.

פני האנשים שם הראו לי שחרדתי לא
היתה מוגזמת. עוד לא היו שם משפחות!
רק אני ואנשי המשרד .״שום דבר לא ברור
עדיין,״ ניסו להרגיע אותי. הם היו מלאי־תיקוזה
עדיין, ואמרו לי שוודאי התקלקל
מכשיר הקשר ואניה אולי הטילה עוגן
באיזה שהוא מחפה.
רציתי להאמין להם, אבל איני יכולה
להגיד שהאמנתי להם. מאותו רגע התנדנדתי
בין תיקווה ליאוש. הרגעים שם נמשכו
כמו שעות. כל טלפון היה מקפיץ את כולנו
מד,כסאות. כל הזמן רק חשבתי: את
מוכרחה להתנהג ככה, שסשיחזוד לא יתבייש

חברים שלי התחילו להתקשר ולבוא למשרד.
באו גם משפחות הצוות. נשים בו כיות.
לא הכרתי אותן. חברי אמרו להן:
״תסתכלו איך מתנהגת אשת רב־החובל.״
על ההתנהגות הזאת ניסיתי לשמור כל
הזמן. רק מתוך אמונה שאצליח להמשיך
לנהוג כך ניגשתי למנהלי החברה, והודעתי
להם שאני טסה לנאפולי. כי הידיעות ש הגיעו
היו כל הזמן לא ברורות. ידעתי
שמקומי שם, איפר, שאפשר לעקוב מקרוב
אחרי העניינים.

אגיה 7א גע 7מת 33ה

ת 3רר שגם רב־חובל אברהם אלכסד
( \ דר יוצא מטעם החברה לנאפולי. ביקשתי

זכר דאושו שהיה

מהם שיאפשרו לי להצטרף אליו. הם אישרו
לי את זה אבל הייתי נוטעת גם אם לא
היו מאשרים.
הטיסה נקבעה ליום חמישי, בתשע בבוקר.
הדרכון שלא לא היה ברשותי,
מפני שבאותו בוקר מסרתי אותו למשרד
הפנים, כדי שיוכלו לרשום בו גס את בתנו
יעל, בת שמונת החודשים.
העניין סודר מיד, אחרי שיחת־טלפון עם
מנהל משרד הפנים, מר אופיר. הוא הכיר
אותי אישית, אחרי שסידר לי בהפלגה הקודמת
הארכת־דרכון מיידית, ביום ששי,
כשד,משרד סגור לקהל, על מנת שאוכל
להצטרף לבעלי באותו יום לסוף־שבוע ב קפריסין.
נסעתי אז איתו באניה, וחזרתי
באווירון. זאת היתד, ג׳סטה יוצאת מהכלל
מצידם.
הקונסול האיטלקי הוזעק בשעות אחרי
הצהרים של יום רביעי, כדי להעניק לי
אשרה, ופקיד מטבע־זר בבנק דיסקונט הסכים
לתת לי את המטבע לצרכי הנסיעה,
למרות שהבנק היה סגור.
בבוקר בא רב־חובל אלכסנדר ונסענו במונית
ללוד. כתב עתים בשדה־ד,תעופה שאל
אותי לשם מה אני נוסעת. ענתי לו :״אני
נוסעת להצטרף לבעלי, כדי להיות יחד איתו
בטוב וברע. אבל אני מקווה לטוב.״
הייתי מאוד אופטימית עדיין. ידעתי שאם
יש איזו שהיא אפשרות שייעשה

כמה מן התמונות, באלבום של משפחת הראל.
מימין למעלה נראה אברהם בחצר ביתו על
הכרמל, מחזיק את בנו הבכור, עופר בן השלוש. בפינה השמאלית, למטה: אברהם עם

משהו — בעלי יעשה זאת. לטוס הוא לא
אהב. הוא היה אומר :״באניה קשה לתאר
שיכול לקרות משהו לגמרי פתאומי. תמיד
יש זמן לשדר ס.או.ם ,.לשלוח רקיטות,
להזעיק עזרה. יש סירות־הצלד״ גלגלי־הצלה,
חגורות־הצלה. אדם שנופל למים עדיין יש
לו סיכוי. לא כמו אדם שמתפוצץ באויר.
אניד, לא נעלמת סתם כך.״
אמרתי עוד לכתב עתים :״אם יש בכוח
האהבה לעשות משהו — אז הוא יינצל.״

2דקות אחדי ההמראה

ו ^ ^נןן! — ק כרתי את 3ל הפרוצדורה של המכס
ע והמשטרה. הגיע מועד ההמראה. אבל
רב־חובל אלכסנדר השתהה ליד דלפק המשטרה.
הסתבר שהוא יצא עם פינקם־
הימאים שלו, והיתד, חסרה לו חותמת של
משטרת הגבולות. בנמל חיפה היו עושים
לו את זה על המקום. אבל בלוד העבירו
אותו לרב־סמל, והוא לא היה מוכן בשום
אופן לאשר לו יציאה ללא אישור מחיפה
דווקא. שיחת הטלפון השתהתה. אל־על לא
היתד, מוכנה לעכב את המטוס. אמרתי ל סמל
:״אני יודעת את החשיבות של חותמת
ושל סדר טוב בכל מיקרה רגיל. אבל
כשחיי 18 איש מוטלים על המאזניים יש
מקום לנהוג לפנים משורת הדין. בייחוד
שאת האישור תקבל בלי כל ספק.״

זה לא עזר. החלטתי להמריא לבד.
שתי דקות לאחר המראת המטוס התקבל
האישור הטלפוני המיידי מחיפה. ואז התברר
שהאפשרות היחידה לרב־חובל אלכסנדר להגיע
אותו יום לאיטליה היא לקחת מטוס
איר פראנס לאתונה, ומאתונה להמשיך במטוס
בי.אי.איי. לרומא. אבל הפרש־הזמן
בין נחיתת המטוס באתונה לבין המראת
המטוס השני היו מספר דקות ספורות,
שלפי הנוהל המקובל בשום אופן לא
מספיקות.
איר פראנס טילגרף מיד לאתונה, ביקש
לעכב את יציאת מטוס בי.אי.איי. הם, מצי־דם,
הקדימו במספר דקות את יציאת המטוס
מלוד, ונתנו הוראות לדייל שלהם לקחת את
רב־חובל אלכסנדר ברגע הנחיתה ישר למטוס
השני, בלי כל הפרוצדורות המקובלות.
וכך
הצליח רב־החובל להגיע לנאפולי
ב־ — 18.30 חמש שעות אחרי.
ברומא פגשה אותי הגברת ברנס, קונסול
ישראל שם. היא הוכיחה את עצמה כאשד,
יוצאת מהכלל במשך כל תקופת שהותי
באיטליה. למדנו אחר כך מהנסיון, שאם
אנחנו רוצים לקבל שירות מיידי וקשר
מיידי מאנשי השגרירות, אנחנו רק צריכים
לצלצל אליה. מייד העניין היה מסודר.
הגעתי לנאפולי בצהרים, ושם חיכה לי

בתו הקטנה יעל, בת שמונת החודשים. בתמונה המרכזית למעלה הוא נראה עם יונה,
ביום חתונתם, לפני קצת למעלה מארבע שנים, מימין למטה: תמונת החתונה, בחברתה
של אחותו שרה. בפינה השמאלית העליונה; הקברניט ליד מכשיר־הניווט בלבייס,

כתבת ביומן :״זה עתה נמסרה דנו
ב₪ות=איוב ~ החיטש־ס נפסקו...״
(המשך מעמוד ) 15
הסוכן של אופיר,
הנמל.
ההתרשמות הראשונה שלי ממנהל הנמל
היתד, גרועה ביותר. הוא אמר ש לוקחים
בתור עובדה שבעלי עבר את מיצר
מסינה בשעה 14.00 של יום שני, כן שלא
ייתכן כי ראה חוף בשעה שטילפן אלי.
מאחר ואני מכירה את בעלי, ידעתי שאם
הוא אמר שראה חוף — אז הוא ראה חוף.
פחדתי על כן, שהנתונים שלהם עלולים
להטעות אותם, לגבי אזורי החיפושים. מנהל
הנמל גם אמר לי, שרב־החובל הגרמני מסר,
שבראותו רקיטה אדומה הוא ניגש למקום
ולא ראה שום דבר, גם לא ברדאר שלו.
דבר שלא התקבל על הדעת בכלל.
הוא גם אמר לי ששוחח עם רב־החובל
אברמסקי של מולדת, והשערתו של אברמ־סקי
היא שהאניה קיבלה מכה חזקה מגל
במרכזה, וטבעה מיד על כל אנשיה.
שלקח

אותי

למנהל

רציתיל טו ס

ב ה לי קו פטר

ישלבזה לא יכולתי להשלים עם
^ העובדה שמתייחסים לכל העניין הזה
כאבוד מראשיתו.
שמתי לב איך וזוא מחזיק מחוגה. שאלתי
אותו :״תסלח לי, האם פיקדת אי־פעם על
אניד?,״
הוא ענה לי :״אף פעם לא.״
מן המחשבה שכידי איש כזה נחרדתי הפקידו את הצלת האניה. רק מאוחר יותר
נודע לי, שלמעשה שימש רק כאיש־קשר,
וכי הוא העביר את התפקיד הממשי לידי
מיפקדת הצי האיטלקי. טילפנתי לקונסוליה
שלנו ברומא, וביקשתי את התערבותם.
הנה עמדתי, אשד, בודדה בנמל זר, מול
אדם שניראה לי כי ויתר על כל תיקווה,
השלושה — כלומר עלבעלי
ודיבר על
ועל אנשיו — כעל אנשים אבודים. לא
הרגשתי את עצמי חסרת־אונים. האמנתי
שיש בכוחי לעשות משהו. התקשרתי עם
חברת הליקופטרים פרטית, וניסיתי לברר
אצלם אפשרות של שכירת הליקופטר. רציתי
לטוס בעצמי מעל למקום ששם ראו לאח רונה
את האורות האדומים. אבל ויתרתי
על הרעיון: החברה אמרה ששעת־טיסה
אחת עולה 120 אלף לירטות. בערך 6000
לירות.
חזרתי שוב למנהל הנמל. ידעתי, שכתוצאה
משיחת הטלפון שלי עם הקונסוליה,
יקבל הנחיות. ובאמת, כשבאתי אליו היחסו
שונה לחלוטין. הוא היה
פעם, היה
מוכן לספק לי את כלל העובדות שדרשתי,
וגילה הרבה יותר אהדה והבנה. הוא גם
היה מוכן להתחשב בנתונים שהיו ידועים,
למעשה, רק לי, כתוצאה משיחת־הטלפון
שהיתר, לי עם אברהם ביום שני.

אשה

כמטה

ה צי

ך?}רך כ ח מי ט אחרי־הצהרים נסעתי
עם הסוכן לאדמיראליות. קיבלו אותי
ראש מטה המיפקדה המקומית של חיל הים
האיטלקי, והקצין סקרפאטי, שהיה ממונה
באופן ישיר על פעולות ההצלה.
הם התפלאו על נוכחותי. מה עושה אשד,
כל כך רחוק מביתה, בלב המטה שלהם?
והעיקר — הם לא תיארו לעצמם שיצטרכו
לדבר איתי במונחים ימיים מקצועיים. אבל
כאשר ראו שיש לי מושג בעניינים האלה,
ושכל הכוונה שלי היא רק לעזור בנתונים
שאין להם — הם שיתפו אותי בכל ההסברים,
סיפרו לי על היקף פעולת ההצלה,
והראו לי את מפות האזור שבו הם מחפשים.
היתד, לי ההרגשה שעניין ההצלה נמצא
בידיים נאמנות. סקרפאטי גם מסר לי את
הידיעה הממשית הראשונה על גורל האניה.
הוא סיפר שפריגטה גילתה מיכסה מחסן
של אניד״ ואיזה גליל של חבל פלסטי.
כמובן שהחפצים לא זוהו עדיין.
מה יכולתי לעשות? עוד בהיותי באדמי־ראליות
ביקשתי שירשו לי לטוס באחד המטוסים
המחפשים. הם ענו לי שד,מטוסים
יוצאים מרומא, ואישור להצטרף אפשר לקבל
רק מהמטכ״ל.
ניסיתי להשיג את האישור, דרך השגריר
שלנו ברומא. אבל הצי הודיע לו, שעקרו נית
אינם מאפשרים לאזרחים לטוס במטוסים
צבאיים. בגלל בעיות של ביטוח. כל

הנסיונות שלי בכיוון הזה הושבו ריקם.

אסור לי לחשוב
^ שתיים לפנות בוקר הגיע למלון
^ שלנו השגריר אהוד אבריאל, ועמו סגל
השגרירות. עוד בעשר בערב הודיעו לנו
שד,שגריר נמצא בדרכו אלינו. אבל כשהגיע,
והתקשר עם חדרו של רב־חובל אלכסנדר,
הוא ׳ביקש שירד אליו לבדו, מבלי ׳להודיע
לי. רב־החובל ירד אליו, ביאר לו שאין
לו עניין עם אשד, היסטרית, ושהוכחתי
את עצמי עד כה וכי הבטיח לשתף אותי
בכל דבר. השגריר הבין והסכים.
תוך פרק זמן זה ניסו להתקשר טלפונית
עם רדיו מסינה, לקבל את הזמן המדויק
בו עברה ד,אניד, במיצר. במיוחד לאור
העובדה שעמדתי על כך, שלא ייתכן כי
עברה בשעה ,14.00 כהודעת רב־חובל הנמל.
הם גם התקשרו עם רב־חובל אברמסקי,
אבל אינני יודעת מה סיכמו איתו.
בשלוש לפנות בוקר הלכנו יחד שוב
לאדמיראליות. רצינו בעיקר לבקש מהם שירחיבו
את אזור החיפושים, ויגבירו את
היקפם. אחר כך ביקשתי מהשגריר, שיפנה
לרב־חובל הנמל ויבקש ממנו להעמיד במצב
הכן את סירות הדייגים באזור. כי ידעתי
שד,סירות הקטנות יכולות להבחין בעצמים
העלולים להימלט מעיני פריגטות ומטוסים.
רב־חובל הנמל נענה לבקשה.
היום הראשון עבר, כשכולי שקועה ב עשיית
משהו. לא הרשיתי לעצמי לחשוב —
אלא בכיוון אחד: איך לעזור בהצלה.
למחרת בבוקר הודיע רדיו מסינה כי
אמנם צדקתי, כאשר סירבתי להאמין שבעלי
עבר את ד,מיצר בשעה . 12.00 הזמן הנכון:
. 19.30 כך שבאמת עבר ליד חוף, בשעה
ששוחח איתי. כנראה אחד האיים הליפאריים.
זה לא שינה לגבי איזורי החיפושים, שבשלב
זה כבר התרחבו וכללו את כל האזורים
האפשריים. אבל זה אימת את הידיעה
שלי, שאליה התייחסו בתחילה בספקנות
רבה.
כאשר ביקרנו שוב במטה האדמיראליות,
הודיעו לנו שהחיפושים הורחבו, ושגם הצי
ד,ששי הצטרף לפעולה. שהוסיפו עוד פריג־טח,
וכי תשעה מטוסים סורקים את האזור..

שיחה עם הגרמ:י
ך* שעה קשר ורבע של אותו בוקר
הצליח רב־חובל אלכסנדר לאתר את
רב־החובל הגרמני. זה לא היה קל. קודם
כל משום ששלוש פעמים אותו לילה ניסינו
להתקשר עם בעלי ר,אניד, בהאמבורג, והם
סגרו את הטלפון, מבלי שנוכל לברר לאן
מועדות פני האניה.
השיחה הזאת היתד, חשובה מאד. כעוד
בצאתי מחיפה ידעתי מהעתונים, ש־ד,אניד,
הגרמנית סנט מיכאל ראתה אור אדום
ולא ניגשה למקום. אבל בשום אופן לא
הרשיתי לעצמי להגיע למסקנות נמהרות,
למדות שהעניין הציק לי מאוד. בשיחה זאת
של רב־חובל אלכסנדר עם רב־החובל הגרמני
פול אגרט, שהספיק להגיע לנמל קטן ב צרפת,
קיוויתי לשמוע הסבר לחוסר־המעשה
שלו.
הגרמני אמר שהוא ראה אורות בשעה
.20.50 לפי שעון גריניץ .,הוא לא ניגש
מפני שהוא לא קלט שידור ס.או.ס.
באיזה מרחק היה אז? הוא עצמו לא אמר.
אבל ההשערה היא בין ששה לעשרים מייל,
לכל היותר.
סנט מיכאל היא מיכלית גדולה מאוד 82 ,
אלף טון. חדשה לגמרי, מצויירת ברדאר
ומסוגלת לעמוד בסערות קשות. בתנאי הים
ששררו אותו ערב, יכלה להפליג במהירות
של 15־ 20 קשר, מינימום. כלומר: אילו
החליט להגיע אל האורות האדומים —
שפירושם בים רק אחד: אניד, במצוקה —
כי אז יכול היה להגיע אל השלושה לכל
היותר תוך שעה אחת.
בשיחה הזאת ניסה הגרמני לחזור בו
מהודעתו למולדת, שראה רקיטה אדומה,
ואמר שהאור הזה היד, יכול להתפרש כסתם
אורות של הצי האיטלקי באימונים, או
פרוג׳קטור מעומעם. השיחה גם נותקה פעם
אחת, מסיבה לא ברורה. ייתכן שהוא עצמו
ניסה להתחמק מהמשכה.
בשעה ,21.45 לדבריו, שמע שידור ימרדו
נאפולי לכל האוניות בלב־ים, בו הועברה

דמעותיה של אחות

בנמל התעופה לוד, לאחר שובה של יונה
הראל מאיטליה מתחבקות יונה הראל ושרה
המבורג, אחותו של רב־החובל של אוניית השלושה, שלא יכלה להתגבר על דמעותיה.

קריאת הס.או.ס. של השלושה. גם אז לא
ניגש לחפש, למרות שבהתאם לנתיב שלו
לא התרחק מן המקום בו ראה את האורות,
ואולי אפילו היה יותר קרוב אליו.
לא רק שלא ניגש אלא שלא שידר לאניות
בסביבה שום דבר על הרקיטה, למרות
שלדברי עצמו היתד, עוד מיכלית אחת
בסביבה.
אין לי שום הסבר לפעולה זו. אני רק
יודעת, שזה בניגוד פושע לחוק הימי הבינלאומי,
ואני מקווה שהוא יתן את הדין
על כך•

בתם של שמן
חרי הצהרים הגיעה ד,ידיעה, ש־
^ נמצאו שתי סירות־הצלה הפוכות, וגם
חגורת־הצלה.
למעשה, הייתי צריכה כבר לאבד כל
תקווה. אבל במשך כל זמן הפעולה לא
נתתי לעצמי לחשוב בכיוון זה. החלטתי:
אני חושבת רק על הצלה. לא באה בחשבון
שוס מחשבה אחרת. ידעתי גם, שבמידה ואני
אאבד את השליטה על עצמי, הדבר היחידי
שיהיה לי אז לעשות זה לקחת את המטוס
הראשון ולטוס הביתה. ואני רציתי מאוד
להישאר שם, קרובה למרכז הפעולה.
עתונאי מקומי פגש אותנו בדרך, וצילם
אותנו. הוא ביקש תמונה של אברהם, ו הבטיח
שיחזיר אותה אחרי חצי שעה. אבל
לא הייתי מוכנה להיפרד מהתמונה אפילו
לחצי שעה. הוא שאל כל מיני דברים,
אבל לא רציתי לענות.
כאן נשמעים הדברים מסודרים, הגיוניים,
ברורים. י אבל הימים שעברו היו טעונים
מתח שגעוני. כל רגע היה מלא משהו —
אם שום דבר אחר לא, הרי לפחות ציפיה
דרוכה. לעוד הודעה, לעוד חפץ שנימשה —
וגם למחשבה החוזרת ופועמת: אולי יתגלה
סימן־חיים?
אני קוראת מהיומן הקטן שלי: שבת 28
לינואר, שעה : 11.45 מיברק מהצי. נתגלה

כתם של שמן אניה, ועוד מכסים של מחסנים.
מיכלים ריקים.

יש עוד ספיגות בדרך
^ חצתי על רב־חובל אלכסנדר, שיברר
/עם רדיו נאפולי מתי בדיוק הועברה
קיראת־ד,אזעקה לכל האוניות. במיקוד, הצליח
להתקשר עם האלחוטאי שהיה במ שמרת,
בערב ד,מיקרה. ואז הסתבר לו, כי
קריאת השלושה נקלטה בשעה .20.47״אר־בע־חמש
דקות ניסיתי להתקשר עם ד,אניד,.
כדי לקבל גם את קו האורך,״ סיפר ה־אלחוטאי.
משלא
הצליח, התקשר עם רב־חובל הנמל
והודיע לו על הקריאה. אבל את ד,ם.או.ס
לכל האניות העביר רק בשעה .21.47
מולדת קלטה את השידור מרדיו נאפולי
רק ב־ ,22.20 וכך גם ד,אניד, מריה פאולינה,
אניית־מחקר החכורה לנאט״ו, ושהשתתפה
באופן פעיל בחיפושים, ואשר על סיפונה
הובאו שתי סירות־ההצלה לנאפולי.
כאשר שאל רב־חובל אלכסנדר את האלחו־טאי
מדוע חלפה שעה תמימד״ השיב:
״שידרתי תחזיות מזג־אוויר לאניות. מזג-
האוויר היה גרוע ופחדתי שהגלים יתמלאו
לי בקריאות לקבלת אינפורמציה.״
אינני בקיאה בעניינים האלה. אבל לפי
מה שהסביר לי רב־חובל אלכסנדר, על
תחנת־חוף המקבלת קריאת ס.או.ס. מאונית
לשדרה מייד לכל האניות, אפילו אם הקריאה
חטופה ואינה כוללת את כל הפרטים
הדרושים. לרדיו נאפולי יש מספיק תדי-
רויות כדי לשדר בעת ובעונה אחת גם את
התחזיות וגם את ד,ס.או.ס.
אני מקווה שגם נקודה זו תוברר רש מית׳
וייקבע אם היתד. כאן הזנחה. לאלה
שכבר הלכו, זה כבר לא יעזור. אבל יש
עוד ספינות בדרך.

_ מפית גיילון מוברח,
ן* יסיתי ככל זאת להצטרף איכשהו
^ למחפשים. הצי המשיך להתנגד להטסתי,

אם כי הירשה לנספח הצבאי שלנו להצטרף
למטוסים. כי הוא איש צבא. התחלתי לברר
אם אפשר לעלות על אניה שמחפשת.
הסתבר שהדבר היה אפשרי — תיאורטית.
האפשרות היחידה להגיע לאניה כלב ים
היא בהליקופטר צבאי — וכדי לטוס בהליקופטר
צבאי אני צריכה להיות איש־צבא.
כך, בלית ברירה, נשארתי בחוף, וחיכיתי
לחדשות מהים.
החדשות לא היו טובות.
אני שוב מצטטת מתוך היומן: יוס א׳
29 לינואר, שעה : 9.10 נמל נאפולי. נקראנו
לזהות את השרידים ׳שנימשו מן הים. בתוך
בניין מינהלת הנמל מיספר מיכסי מחסנים,
גיריקנים, נלגל־הצלה, חגורת־הצלה, תורן
של דגל שבור, ומפת ניילון.
לא היה ספק כי הם היו שייכים ל-
השלושה• על גלגל־ההצלה היה כתוב בפירוש
שם האניה. ואת מפת הניילון הכרתי
היטב: בפעם האחרונה שראיתיה, היתר,
פרושה על השולחן בחדר־האורחים בקבינה
של בעלי.
ושוב מהיומן, באותו תאריך: זה עתה
נמסרה לנו בשורת איוב, כי החיפושים
נפסקו.

מו 7הסירות הריקות
א נותר אלא לחכות שתגיע ד,מריה
פאולינה לנמל — ועל סיפונה שתי
סירות־ההצלה. רשמתי ביומן:
31 לינואר, שעה .10.30 על סיפון מריה
פאולינה: שתי סירות־ההצלה. מטופלות
מאוד, צבועות מחדש, נושאות שם השלושה
באנגלית. אחת מהן לגמרי ריקה מציוד,
ועם חור בדופן. השניה לגמרי שלמה,
מצויירת במלואה.
רב־החובל האיטלקי של האניה קיבל אותנו
בטרקלינו באדיבות רבה. הוא סיפר
כיצד גילו אווירונים את הסירות, כיצד
נימשו על־ידי ספינות הצי והועברו לסיפונו
שלו. לפי השערתו, לא ייתכן שהסירות היו
צמודות לאניה בזמן הטביעה, וצפו מעצמן
למעלה. אלא שבכל זאת היה נסיון להוריד
אותן, לפני הטביעה. זה גם יכול להסביר
את העובדה, שלא היו סימני״שבר בווים בהם
היו הסירות תלויות.
אבל עובדה אחת הזדקרה לעין: שהפקקים
אשר בקרקעית הסירות, ואשר יש להכניסם
לפני ההורדה למים, לא היו בסירות.
הוא ראה בשטה את כתם השמן, הלק
מחגורות ההצלה ומיכסי מחסנים — ן ך)ן ורך
שלא היו עליהם סימני אש או התפוצצות.
השטח שבו נתגלו כל אלה לא היה שטח
צבאי.
השיחה בטרקלין הסתיימה. עלינו לראות
את הסירות על הסיפון, ומייד לאחר מכן
החלו מורידים אותן לרציף. התרחקתי מעט,
כדי לא להפריע למלחים. מישהו הבחין
בהתרגשות העצומה שאחזה בי, והגיש לי
כיסא. התיישבתי.
היו אלה הרגעים הנוראים ביותר. לא
יכולתי להשתחרר מהמחשבה כמה ׳סונה
יכול היה הכל להיראות, אילו היו מצליחים
האנשים להיכנס לתוך הסירות האלה.
ישבתי זקופה. הרגשתי שמבטי חיילי הצי
נעוצים בי. לא רציתי שיראו את אשת רב־החובל
בוכה.

אי דו...
^ ד 1די ״ ד! צ ה רי פ הגיע נציג ועדת ה־ל
חקירה מישראל, רב־חובל מיכאליס.
הוא גבה ממני עדות, ואחר כך הלך עם
רב־חובל אלכסנדר לבדוק את הסירות. לבדיקה
הזאת לא הלכתי. הרגשתי שאינני
יכולה לעמוד שוב מול הסירות הריקות.
ועכשיו? אני מחכה בסבלנות למסקנות
ועדת החקירה. מחכה — ונזכרת. מחכה וחושבת
מה היה קורה אילו.
אילו היו מצליחים להיכנס לסירות, אילו
היו מגלים אותם בזמן, אילו
אילו היתד, ההפלגה נגמרת בשלום, היה
אברהם יורד לחוף. כי בחיפה המתין לו
סוף־סוף התפקיד שעליו חלמנו שנינו. בתוקף
היבחרו להנהלת הקואופרטיב, בדיוק
לפני ההפלגה האחרונה, היו לו סיכויים
רבים לקבל תפקיד בחוף, במשרד החברה.
תפקיד הקשור גם לים — וגם לבית. תפקיד
שבו יכול היה לבצע את אותם הדברים
שהוא הרגיש שהוא יכול לעשותם למען החברה
וצוותות האניות.
שלחתי לו את מכתב החברה, בו הודיעו
לו על היבחרו כחבר ההנהלה. אבל בשיחה
טלפונית אמר לי :״מוטב ששנינו לא נתלה
בזה יותר מדי תקוות. אולי לא יצא מזה
כלום.״
אבל עכשיו אני יודעת בבירור, כי אילו
חזר היה אמנם מקבל את התפקיד.

במדינה
(וזמשן מעמוד ) 11
לים את ביצוע ההמלצות, שביניהן גם הפחתה
וצימצום שכר החברים בקואופרטיב.
מימצאי הוועדה, שכללו, בין היתר, פגמים
חמורים בשיטת ניהול הקואופרטיב, הועברו
למשרד התחבורה. אך מרדכי עצמון, חבר
המזכירות, כבר הגיב בהתנגדות לביצוע ההמלצות.

מסקנות הוועדה, שעוררו זעם רב בקרב
הנהגים, הגיב הנהג בני אטלס, איש
האופוזיציה וחבר המזכירות לשעבר :״כל
חברי ועדת גולומב הם מנהלי מפעלים ציבוריים.
אני מזמין אותם שילמדו להתגלח,
קודם כל, על זקנם הם, לפני שהם מתגלחים
על זקננו. שינסו לצמצם את שכר העובדים
כל אחד במפעלו הוא. על כל פנים, לא
זה הפתרון למצבה הנוכחי של דן.״

תיירות
גבדרך היבשה

החורף ללימודים!
עתה נבתרוות
כיתות ערב חדשות
לבחינות

ת 1 בגך
ומוהדמות
ב מג מו ת: הומנית וריאלית
למועדים: אוקטובר ,67 אפריל 68

בעשרת החודשים הראשונים של שנת
1966 ביקרו בארץ כמעט 300 אלף תיירים
( ,298.323 ליתר דיוק) .הם באו מקפריסין
( )943 ומשווייץ 9237 מצרפת ()36.881
ומארצות־הברית ( )88.159 ואפילו מברזיל
( )2531 ואוסטרליה (.)3667
כל תייר שני בא בדרך האויר () 167.303
וכל תייר רביעי בא בדרך הים (.)71.762
מתקבל על הדעת כי כל השאר ()59.258
באו דרך היבשה.
כיצד מתבצע דבר כזה בישראל, שכל
גבולותיה היבשתיים סגורים? פשוט מאד.
פותחים לתיירים את שער מנדלבאום. כפי
שהלשכה לסטטיסטיקה מגלה השתמשו בשער
זה 58.554 תיירים 704 .אחרים היו
עוד יותר מיוחסים. עבורם נפתח המעבר
בראש־הניקרה אשר בגבול הלבנון.

הבחינות נערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
* מורים אקדמאיים * אם לא תעמוד בבחינות
לאחר

אבן מקיר חוווק
הכת החשאית ביותר במדינה היא מסב״ל
(מציירי סיסמאות בלילה).
הכי אוהבים אנשי מסב״ל קירות של
שיש. תענוג לעבוד עליהם. הצבע נמרח בקלות
ובולט למרחקים. ואיך שבעל־הבית
מתרגז בבוקר!
הקירות האחרים נוחים פחות, כי הצבע
לא תופס, או שהוא נספג ונעלם. למשל
(המשך בעמוד )22

תיכוניים,

בתי־ספר

תל-אביב

התיעצות פדגוגית והרשמה :
רח ׳ גורדון 53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות 8.00 — 14.00
רח׳ אנטוקולסקי ,4ליד ארלוזורוב
פנת אבן־גבירול, בשעות 17.30 — 20.00

הבחור הסימפטי

תל־אביב

שתתכונן

חינו ת
משפט בתחילה ניסה את מזלו בעיסקי יהלומים.
אך מאיר מסום יצא מעסקים אלה כל עוד
נפשו בו, כשהוא קרח מכל.
למרות השכלתו התיכונית, לא הצליח
מאיר למצוא לעצמו מקור פרנסה אחר. לבסוף
נקלע לחברה של עבריינים מועדים. חברה
זו אמנם לא העניקה לו מקום עבודה,
אך לעומת זאת גילתה לפניו דרכים אחרות
של השגת כספים.
התוצאה: מאיר מצא עצמו השבוע בבית־משפט
השלום, כשהוא ניצב לפני השופט
יוסף קירטוני לשם הערכת מעצרו.
לטענת התובע המשטרתי, גנב מאיר מחנות
למכשירי צילום בשם פוטו קדט 15 ,
מצלמות יקרות ערך ששוזין כ־ 12 אלף לירות.
חייך מאיר לעברו של השוטר שעמד
לידו ואמר :״בחיי, איזה שקרן.״ הוא אמנם
גנב את המצלמות האמורות, הסביר, אך
מספרן לא היה כה גדול 15 אלא הרבה
יותר קטן ( )9שלא לדבר על שודין, שבכלל
לא 12 אלף, אלא ששת אלפים בסך הכל!
מצר לא טוב. כאשר נתפש הבחור,
לא הכחיש דבר. הוא הלך ביחד עם השוטרים
ועזר להם כשיחזור הפריצה. אולם
בבית־המשפט ניסה לשכנע את השופט שאין
טעם להחזיקו יותר במעצר, והסביר :״כבוד
השופט, אין לי כל עבר פלילי. אני לא
פושע. לא רצחתי ולא גנבתי. כלומר, סליחה,
כן גנבתי, אבל אני באמת רוצה לגמור
כבר עם העסק הזה. זו היתד, טעות שלי.״
הדיון בפרשה זו הסתיים בדו־שיח הבא:
העצור: תבין, כבוד השופט, יש חובות
ואין עבודה. אתה יודע, המצב לא טוב.
השופט (מוכחים) :בחור סימפטי. חבל
שהנוער מתקלקל.
העצור !מסביר בחיוך) :אין עבודה, אין
עבודה, אדוני.
השופט: באמת, בחור כזה סימפטי, אני
נותן לו רק שבעה ימים.

להן

אצלנו

נלמד

אותך

קורם לפקידות בירושלים־ כתיבה במכונה
דנציח

— חודש !

קצרנות

קורספונ־פנקסנות

ביד,״ם ״הפקיד״ ,י. פורמן,
בצלאל 18

חתירות פרטיות
סודיות מלאה מובטחת.
מחירים נוחים.
המעוניינים נא לפנות :
ת. ד ,26537 .תל־אביב

מכנ סי קורדרוי
לגברים וגברות

8מ3נ 1?87מ

אפנהלצעירות 1וצנ 1ירים

תלא בי ב י־ס׳ ז־יזלוגיח 120

אבגר־ ת
קורס אינטנסיבי
של 4חדשים

למתקדמים שיפור הלשון ע״י שיחות
כתות מיוחדות לבתי״ט יסודיים ותיכוניים
בי״ס
לשפות

בדל

| ת״ א, גחלת בנימין ,2טלפון 56347
!חיפה, רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265

צרפתית

ך * 2ל מקד ם שבו מופיע־ ג׳וזי, היא
* 4לבושה בחצאיות הכי קצרות — ומלווה
בשני הבחורים הכי גבוהים.
וגם הכי יפים: כי האחד הוא אריק א יינ־שטיין,
זה שכל הילדות בנות ה־ 15 קוראות
לו אליל־הנוער, ואילו השני הוא שמוליק
קראוס, שהוא רשע מקצועי. הוא הספיק
כבר להיות הגנגסטר בסרט חור נלבנה,
והאח בוזגלו בפורטונה, אך סיפור־יחסיו
עם ג׳וזי כץ יפה מכל תסריט:
גרזי הגיעה ארצה מארצות־הברית
לפני כארבע שנים לביקור קצר, והתאה־בה
בשמוליק, שהיה נשוי.
היא המשיכה לאהוב אותו אחרי שהתגרש
וחי איתה באושר לנצח, והמשיכה לאהוב
אותו כשפתאום התחתן לה עוד פעם עם
מישהי אהדת לגמרי. והיא כל כך המשיכה
לאהוב אותו, עד שלבסוף התגרש שוב רעם
לכבודה, ומאז הם שוב ממשיכים לחיות יהד
באושר לנצח.
הם גרים להם בדירת־גג המשקיפה אל
הים, ומוקפים בעדה של חתולים סיאמיים.
ולשם היה אריק־אינשטיין־אליל־הנוער בא לבקר
אותם.
ואז, ערב אחד, קרה הדבר: הם שרו
יחד להנאתם, ולשם שעשוע הקליטו עצמם
על הטייפ. ואז (זה נשמע כמו סיפור,

ולחצאית מיני-מינימאדית מגו־וה
שמואר הראוה -בנוודישיה הוו

1 8 1ך | 1ן שבסוכת הזקיף של השגרירות האמריקאית, משרבבת את

11141111 { 1 / 114 ראשה החתיכה של החלונות הגבוהים, ג׳וזי כץ, שהגיעה
בעצמה לישראל מאמריקה בתור תיירת, לפני כארבע שנים לביקור קצר, נשארה עד היום.

והנעימים. ג׳וזי עם
1 * 1 ?1 \ 11 7 1ן1
שמוליק, המהווים לא

41111111
רק זוג, אלא הופיעו גם כצמד זמרים.
אבל זה אמת) כשהם שמעו את התוצאה,
הם החליטו באופן מיידי שהם שלישיה
יוצאת מן הכלל. והם לא התכוננו לעובדה
שהם של׳־שיה יפה. הם התכוונו לכך שהם
שלישיה ששרה יפה.
מאותו רגע הם הפסיקו כל פעילות אחרת:
אריק הפסיק להופיע עם האיינשטיינים שלו,
למרות שתכניתם הייתה בשיא הצלחתה, וכן
שמוליק וג׳וזי, ששמשה כרקדנית בגברתי
הנאווה ובאיך להצליח בעסקים.
לשיר יחד, אלא גם
מהמילים והמנגינות,
לה קראו החלונות
כבר להגיע למצעד

הם לא רק התחילו
לחבר יחד חלק גדול
ולבחור שם לשלישיה,
הגבוהים, וגם הצליחו
הפזמונים.
הם מאד מאורגנים מבחינת שלישיה: אריק
ושמוליק שהתחילו להתנהג בצורה נורא

אלילי הנוער 52־543
בנות הטפשעשרה של ישראל. בתמונה

שצולמה על־י

דומה, למרות שבהתחלה היו שונים לגמרי
אחד מהשני, וביניהם ג׳וזי היפה עם החצאיות
הקצרות שלה והשערות הארוכות
שלה. החתיכה־של־השלישיה היא באמת מר-
.תקת: יש לה עיניים ענקיות, ופנים חטובות,
וגוף חטוב לא פחות• והכל מחולק במקומות
הנכונים בצורה מרשימה מאד.
אבל השלישיה זה עוד כלום לעומת מה
שקורה להם בערב, כשהם מסיימים את
ד,חזרות המפרכות של כל היום ויוצאים
לכייף.
כי אז מצטרפת אליהם הרביעית: אלונה,
אשתו הנאה והתמידה של אריק איינשטיין.

נץ הזמר אויק א״נשס״ן דג!
:יניח המובונה וראשונה בארץ

״ 171ך 0 1 1 1 1של ר,שלישיה היא אלו|
1נר( ,משמאל) ,אשתו של

אריק איינשטיין, רוקדת עם ג׳וזי בדיסקוטק.

גם אלונה עסוקה כל היום: להיות
אשתו של אליל־ד,נערות זה לא קל: היא
עסוקה בזה במשך כל הקאריירה שלו, מאז
שהופיע בשלישיית גשר הירקון, ועד עכשיו,
שהוא כבר גדול (מטר שמונים) ומפורסם
ומנוסה.
כי אלונה, לא זו בלבד שאינה הודפת את

הסתערות המעריצות, שאפילו מקלפות להם
את תיבת־הדואר, אלא להיפך, היא מעודדת
אותו שיענה־ למכתביהן. שתהינה מבסוטות.
כשאלונה אינשטיין משכיבה את ילדתם
הקטנה לישון, היא מצטרפת לשלישיה. ואז,
כשהם יוצאים לבלות ולרקוד בדיסקוטקים,
הם מהווים רביעיה עוד יותר יפה.

עד הרפתקני הבנקים: הם בינבוו את דיכסף נמו אילי־הון שר
ך* צעדים קלילים נשאו המלצרים את
טס האוכל אל חדרו של המנהל. מבעד
לדלת נגלה להם משרד־פאר.
מלבד שולחן־העבודה, המצוייד בכל אביזרי
המשרד המודרניים, נמצא בחדר שולחן־
אוכל עשוי עץ טיק מעובד בדייקנות. את ה חלונות
כיסו וילונות יקרים.
המנהל הדור הלבוש ואנין־הטעם סעד את
ליבו במשרד. לאחר מכן נטל את מעילו העליון,
התפור בתפירה עילית, יצא במהירות
מן החדר, ירד במעלית שקטה אל קומת הקרקע.
ומשם ישר אל תון מכונית הווליאנט־מודל־אחרון.
המנהל
הכללי !של הבנק יצא לפגישה עיס־קית,
בה מגלגלים מיליוני לירות מיד אל יד,
מכיס אל כיס ומקופה אל קופה.

״אגי רוצה דברים מעשיים״
ץ ץ היכן לקוח התיאור הזהז מהוול-
^ןסט רי ט הניו־יורקי? מהסיטי הלונדוני?
או אולי מן העיר העברית הראשונה?
אכן, המנהל הכללי של הבנק, שצליעתו
הקלה ומשקפיו עבי המיסגרת מוסיפים
משהו להילת המיסתורין האופפת אותו, הוא
צבר יליד תל־אביב. את חינוכו רכש בבית־חינוך.
את ערכיו החברתיים קלט בתנועת
הנוער המפא״יית — התנועה המאוחדת.
לפני ימים מעטים עדיין ישב במשרדו,
וניהל ממנו עסקי מיליונים. עתה הוא יושב
בבית־המעצר, מחכה לסיום החקירה המשטרתית.
קוראים
לו רענן אמיר.
ב־ , 1954 כשהלכו בני־גילו לצבא, עלה רענן
לירושלים, נרשם ללימודי כלכלה. הלי־

מודים המופשטים לא משכו אותו. הוא חיפש
משהו מעשי. ואיזה לימוד הוא מעשי
יותר במדינה נבנית ומתפתחת מאשר כלכלה?
כעבור
שלוש שנים, כשבני מחזורו היו
צריכים להחליט אם להסתפק בתואר בוגר־אוניברסיטה
או להמשיך את הלימודים לקראת
התואר השני — מוסמך־אינברסיטה —
קבע אמיר בהחלטיות :״בשביל מה להמשיך?

1חדו החנהו
אני לא מאמין בתואר השני. אני רוצה דברים
מעשיים.״
כך השתבץ במנגנון ההסתדרותי, ככלכלן
בוועד־הפועל, ואפילו פירסם מאמר בדבר על
בעיות השכר. המאמר, שתאם בדיוק את
עמדתו של אהרון בקר, שעמד אז בראש האיגוד
המיקצועי, לא הפתיע אף אחד ממכריו
של הכלכלן הצעיר. הוא לא בנה
מגדלים באוויר, ולא שקע בתיאוריות מופשטות.
הוא פשוט ייצג את הקו הרשמי.
בצורה מעשית, כמובן.
תקופה קצרה לאחר מכן הספיק לעבוד גם
במחלקת ההפצה של מעריב, וכפי שהעיד
עליו השבוע אחד ממנהליו :״היה בעל מרץ
מעל למשוער. בחור מוכשר ונקי כפיים,

אך הוא היה קצת שמיצר וקצת אוהב כבוד.״
ומשם טס ישר לניו־יורק.

״בישראלי חייגו כמו לורדים״
מיד חש, כנראה, שכדאי להמשיך
^ בלימודים. הוא גם ידע בדיוק באיזה
כיוון: מינהל עסקים.
ב־ ,1961 מלווה ברעייה יפהפיה בשם רות,
עושה רענן את צעדיו הראשונים בניו־יורק
יוניברסיטי. בגאווה הוא מספר אז לישראלים
שהוא פוגש :״בישראל חיינו כמו לורדים.
הוצאנו 700— 600 לירות לחודש.״ הכוונה
היא לשנות החמישים המאוחרות, שאז נחשב
סכום כזה, לזוג צעיר בלי ילדים,
סכום נכבד.
הגישה המעשית שלו הדריכה אותו מ•!
בחיפוש אחר עבודה. הוא מצא אותה בנציגות
רשות ההשקעות בניו־יורק, העוסקת
בגיוס הון לישראל. אותה גישה הינחתה
אותו, כנראה, גם בקשריו האישיים. הוא
פיתח אז ידידות עמוקה עם צעיר ישראלי
בשם עמום, שאביו שלט אז על שני מש רדים
חשובים בישראל: משרד המסחר וה־תעשיה
ומשרד האוצר.
אביו של עמום, פינחס ספיר, התגלה מאו חר
יותר כמסביר פנים לחברי בנו. ואמנם,
כעבור שנתיים וחצי, כשחזר רענן למולדת,
והשאיר את עמוס לבדו בגולה, מצא מיד
מקום עבודה בבנק לפיתוח התעשיה. אותו
בנק שבו פיתקאות של ספיר פותחות את
כל הדלתות, ושבו מספיק טלפון אחד משולחנו,
כדי שמיליונים יורעפו על ראשי
מקורביו כהלוואות.
רענן קיבל שם חדר ומזכיר. להנהלת הבנק
לא הוכנס, אבל לישיבות ההנהלה היה
מציץ מדי פעם בפעם.
״תקפוץ אלי,״ נהג לומר אז לידיד או
לחבר מנוער שפגש׳ ״אני גר בווילה בגבעתיים.״
היו גם חברים מילדות, או מ־ספסל־הלימודים,
להם לא אמר אפילו שלום.
הוא פשוט לא הכיר אותם.
הוא היה גאה בג׳וב שנפל בחלקו, בלט
בחליפותיו המהודרות, נהנה מכל נתח של
חיים טובים שנפל בחלקו. איפה החלוציות
של התנועה ואיפה הגישה המעשית! מה
לאידיאלים מנוער ולהתקדמות בסולם החברה!

ה שר שישב בכ 7א

ן כאב ואש

נגרם למנכ״ל בנק פויכטוונגר, רענן אמיר, שנאלץ לפנות מקנמו
לממונה מטעם בנק ישראל. אמיר נראה כאן בשיחה עס פרק־
1ליטו, במסדרון בית־הט
המשפט בתל־אביב. הראש הנראה מימין הוא של סתם עובריאורח.

^ אותה תקופה נפלה בחלקו של
אמיר היכרות גורלית. קראו לה יוסי
אפשטיין. גישתו המעשית של רענן ()32
החווירה לפתע לעומת מעשיותו המונומנטאלית
של אפשטיין (.)39
כי יוסי, בניגוד לרענן, לא חלם על הצלחה.
הוא פשוט נולד בתוכה. האבא הפרדסן
הוריש ליוסי את הפרדסים, והצעיר גילה
חיש מהר כי לא כדאי לחכות עד שיבשיל
הפרי על העצים. אפשר לסחור בו עוד
קודם לכן.
הוא קנה ומכר פרי. אחר־כך קנה ומכר
פרדסים. השלב הטבעי הבא היה מסחר בקרקעות,
עם ובלי עצים. פעם אפילו בנה
לו וילה בסביון, גילה מיד כי היא שווה
הרבה יותר מאשר הושקע בה. הוא בנה
מיד הרבה וילות שם.
בעסקיו ניזקק לבנקים, ואז נולד במוחו
הרעיון לרכוש לעצמו בנק משלו. עינו
נפלה על בנק ייקי שמרני, ששליטו רב ה שנים,
פויכטוונגר הזקן, מת ב־ . 1959 חמש

אין

ןלך 1רות אמיר, העובדת נמזכי־
11 רת התיאטרון הקאמרי. לזוג

בינתיים *ילדים, והס מתגוררים ברווובהידור
בדירת ברב־קומות בנוזה־אביבים.

שנים לאחר מותו, רכש אפשטיין שליש ממניות
בנק פויכטוונגר.
אגב, גם לאפשטיין היה קשר איזשהו עם
פינחס ספיר. ספיר זוכר לו עד היום, בלי
כעס, את אביו הפרדסן, זה שהכניס פעם
את פינחס קוזלובסקי־ספיר הצעיר אל הכלא,
כלוחם ללא חת למען עבודה עברית.

״זה לא דגר שהולד ברגל״
^ * בללאצעיר נמרץ כאפשטיין יקפא
> 4על שמריו ויסתפק בשליש ממניות ה בנק•
השנים שלאחר רכישת השליש היו
רבות־פעולה בשבילו. הוא בנה שיכונים
בהר כנען שבצפת, רכש גם שלד של זירה-
טרו! ביד־אליהו בתל־אביב, אותו הפך ב כסף
טוב לסינרמה הראשונה בתולדות ישראל•
כשרכש את השלד, השיב פעם לשואל:

ווו ססריס -רצו לכבוש אימפריה -ושכחו שהכסף אינו שרהס
״שישה דונמים בתל־אביב זה לא דבר שהולך
ברגל.״
לכל העסקים האלה היד, יוסי זקוק למיליונים.
ההלוואות והערבויות שקיבל ביני
תיים מבנק פויכטוננגר הסתכמו אז בקרוב
ל־ 9מיליון לירות, ומנכ״ל הבנק דאז, אהרון
קמחי, סירב לאשר סכומים חדשים. הוא
דרש בטחונות בטוחים, ואלה של אפשטיין
לא נראו לו כל כך.
בשנה שעברה, ב־ 15 בפברואר בדיוק,
השתלט בן הפרדסן על 51 אחוז ממניות
הבנק, הפך לשליסו הבלתי מעורער של המוסד
בן 111 השנים. רענן אמיר מונה ל־מנכ״ל
— צעיר מנכ״לי הבנקים בישראל
עד כה.
פיצויי הפרישה של קמחי, שבוודאי לא
היה חביבו של השליט החדש׳ הסתכמו בכי
800 אלף לירות ישראליות. עד כה לא שולמו
מעולם בישראל פיצויי פרישה כה גדולים
כמו במיקוד, זה. קמחי, שייכנס להיסטוריה
הפוליטית של ישראל כאדם שהעביר את
תרומת מאיר הלוי מסונזרפין לרפ״י, הקל
בפרישתו את חייו של אפשטיין.
פרט מעניין: כשהגדיל אפשטיין את שליטתו
בבנק (מ 33ל 51 קיבל את המניות
מיד לידיו, והתחייב לשלם עבורן בתשלומים.
כשליט חדש כבר יכול היה לאשר
לעצמו הלוואה, ובה באמת שילם עבור המניות
החדשות.
היינץ לבשינסקי, שניהל יחד עם קמחי את
הבנק במשך שנים רבות, תמה אז מהיכן
מממן אפשטיין את רכישת המניות. הוא
נענה, כי אפשטיין עושה זאת בכספם של
משקיעים דרום־אפריקאיים, שייפו את כוחו
לכך. לבשינסקי ידע כי לאפשטיין יש קרובים
ומכרים בדרום־אפריקה, לכן האמין להסברים.
גם העיתונות הכלכלית בלעה אז
את הסיפור בשלמותו.
היכן היו באותו זמן פקחי בנק ישראל,
אלה שטפחו החודש על כתפי־עצמם והתגאו
כי טיפלו בצורה יעילה בבנק פויכטוונגר
הכושל?
לנגיד הבנק פתרונים.

שתי שלישיות וצמד
ך* מחי הסתלק, אמנם, אך לבשינסקי
נשאר עדיין. כבנקאי בעל ותק של שלו !
שים שנה, שספג את רוחו השמרנית
של פויכטוונגר המנוח, לא הסתיר את מורת
רוחו מן ההלוואות המופרזות שנתן הבנק
לבעל המניות העיקרי שלו.
כמו קמחי הפורש, סירב גם הוא לא פעם
לאשר צ׳קים של הלוואות לאפשטיין. וכמו
קמחי, עורר גם הוא את זעמו של השליט
הצעיר. לכן בודד כמעט לחלוטין, וענייני
הבנק רוכזו יותר ויותר בידיו של אמיר.
לפני עשרה חודשים הביע את רצונו להת
בדור
לנלא

יושב

ונוגס

כריך שהביאה

עדיין בתוככי הבניין החדש של
בית־המשפט נראה יוסף אפשטיין,
לו אשתו מן הבית. אמיר, לבוש

פטר, והוא נענה ברצון, קיבל פיצויי פרישה
גבוהים. העיקר שלא ישארו מיכשולים על
דרכו של הצמד הצעיר אפשטיין —אמיר. העיקר
שלא ייוזתר שום בלם למירצם.
אולם מלבד לבשינסקי נותרו עדיין הרבה
פקידים בכירים יותר ובכירים פחות, בסניפי
הבנק בכל רחבי הארץ. הצמד חשש מעינם
הפקוחה, לכן הקים שתי קבוצות ניהול.
מול המנהלים המסורתיים התגבשה ד,שלישיה
הראשית: בנוסף לאפשטיין —אמיר (ה צמד
זכה לכינוי אלף־אלף) היה חבר בה
נתן דרורי — מזכיר הבנק. אך מלבד ה־שלישיה
הראשית גובשה גם שלישיה מ ש
השלום
בתל
בית משפם

0 * 1111
אביב, אליו הובאו הבעלים
11 1 1 1
14 1111
לשם הוצאת צזוי־מעצר. מימין: אשתו של נתן דרורי, מזכיר

בהידור, מעלה חיוך על פניו למרות שסבל בכלא כאבים עזים
ממחלה ברגלו. שני הבנקאים אניני־המעס סבלו מטיב האוכל
שהוגש להם במעצר, התלוננו על התנאים בפניו של השופט.

נית, בצורת מנהל המחלקה למטבע זר, מנהל
המחלקה לאשראי ומפקח הבנק.
בעזרת השלישיה המישנית הזו, יכול היה
הצמד א״א לבצע את עיסקותיו, ולהעלים
איכשהו את המטרות האמיתיות מעיני ה פקידים
השמרניים.
תוצאה בלתי־נמנעת מכך: הוחרפו היחסים
בין השליטים לבין העובדים. במיוחד היתד,
תקיפה עמדת א״א כלפי הפקידים הבכירים
ומנהלי המחלקות. כאשר נעשו מצד אלה
נסיונות התארגנות, נתקלו בהתנגדותו העקשנית
של אמיר.
הנער, שקיבל חינוך סוציאליסטי, לפי

בנק פויכטוונר. משמאל (יושבת) :אשתו של רענן אמיר, מנהלו
הכללי של הבנק. קהל סקרנים רב צפה בשלושת העצורים,
אשר כמותם לא ניראיס כמעט במיפזרונותיו של בית־המשפט.

מיטב המסורת של תנועת העבודה בישראל,
איים על המתארגנים בפיטורים. הפגישות
היומיומיות בין הפקידים לבין המנהל הקודם,
אהרון קמחי, נשכחו. המנהל החדש
פשוט הסתגר בחדרו, שעל ריהוטו הושקעו
עשרות אלפי לירות. הוא סירב לראות את
עובדיו, השקיע את כל מירצו בבניינה של
אימפריה פינאנסית מזהירה.

סחווודסוסים, כמיגחג אצילים

^ מיד נופף במכתב ברכה ששלח לו
> £ס פיר, בו איחל לו הצלחה בתפקידו כ־מנכ״ל.
ומהי
הצלחה במושגים של ישראל?1966
משכורת חודשית של 4500 לירות זו
הצלחה? היתד, לו.
חשבון הוצאות בסכומים של כ־ 3000 לירות
לחודש זו הצלחה? גם זה היה לו.
וליאנט חדיש גם כן היה לו. וטלפון.
ודירה נאה. ובילוי סופי־שבוע במלונות כמו
קיסריה. והרשות להזמין ידידים כדי שיבלו
עימו יחד על חשבון ההוצאות. ומסע לטבריה,
לחוות סוסים, לרכב שם כמינהג האצילים.
הכל היה לו, מלבד ידע מקצועי בבנקאות.
זה לא היה לו.
אנשי עסקים שנפגשו עימו במיסגרת תפקידו
הרם, שתו עימו ויסקי ושמפניה במשרדו,
התרשמו משאלותיו ומדרישותיו כי
הוא צעיר מחונו בכשרונות, אך קבעו כי
הוא חסר הבנה בבנקאות. עבודתו בבנק
לפיתוח התעשיה לא היתר, ממין העבודה
הבנקאית. הוא היה שם מנהל חברת ההשקעות
של הבנק, לפי תוארו הרישמי, אולם
תואר לחוד ועבודה לחוד.
סיפר השבוע פקיד בכיר מהבנק לפיתוח:
״באותה תקופה שבה אמיר ניכנס לעבודה
אצלנו, נתן ספיר מתנה לבנק בצורת חבילות
מניות של חברות שונות. המנהל של
הבנק, נאמן, לא יכול היה להתנגד למתנה,
שלדברי ספיר נועדה לחזק את הבנק, אם כי
הוא ידע שאין למניות ערך רב, וחלקן שייך
למיפעלים כושלים.
״עיקר עבודתו של אמיר באותה שנה,
ושעליה באמת חייבים אנחנו להודות לו,
היה להיפטר מהמניות האלה. הוא הצליח בכך,
אבל זה עדיין לא הכשיר אותו לתפקיד
כה רם, כמו זה שנתן לו אפשטיין.״
וזה, כמובן, לא מעניינו של ספיר. שר־האוצר
היה בין אלה שהמליצו על אמיר
(המשך בעמוד )29

סבל מפצעים ^

גרד>ם
ופצע> בגרות.
עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתן כאילו עיני כל ננעצות
בך? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עד ו רה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
ע דו ר ה מכיל וזכסכלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עדורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנמה) עדורה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל״י.
מעיד על כך!
קולנוע ישראל
מקררים ומטוסים
כשאדם רגיל יחזה בסרט ארבינקה הוא יראה
בו את ההומור המצחיק של קישון, את המשחק
המצויין של חיים טופול, את גילה
אלמגור, וכל מיני דברים מעניינים מהסוג
הזה.
כשאשר הירשברג צפה בסרט הוא ראה גם
מטוסי אל־על. הוא ראה שם קוניאק סטוק
,84 הוא ראה שם עוד פעם מטוסי אל־על, ושוב
קוניאק סטוק ,84 הוא ראה מכונית אמי
פא, ומקררי אמקור וכל זה עשה עליו רושם
רע מאוד.
בי כאן מצאו מין שיטה למימון סרטים
ישראלים: שיטה הפרסומת. נותנים למטוס
אל־על להסתובב כמה פעמים בתוך הסרט ומקבלים
מחברת אל־על 20.000 לירות. מצלמים
כמה פעמים את מקררי אמקור עם
גיבורי הסרט או בלי הגיבורים ומקבלים עוד
20.000 לירות. יוצרי הסרט שמחים על הכסף,
בעלי המקררים והמטוסים שמחים על
הפרסומת.
פרסומות חדשות. לאחר שהירשברג
ראה את הסרט הוא קבע שיש בו יותר מוי
פרסומת, ואין הוא מוכן לתת לו החזר
מסים. קישון לקח מיד מספרים גדולות והחל
לקצוץ מהסרט את כל המטוסים והמקררים.
לאחר הקיצוץ חזה אשר הירשברג שוב בסרט,
ואז הוא גילה שם לתדהמתו הרבה פר סומות
חושות שלא הבחין בהן קודם. הוא
גילה שם את קפה לילית, הוא גילה שם עוד
קוניאקים, ומטוסים חדשים.
הוא אישר לארבינקה את החזר המיסים,
אבל הטיל על קישון קנס כספי גבוה.

פתאום לקרוא מחשבות של כל אדם בעולם,
ולדעת לפי זה מה עומד להתרחש בעתיד הקרוב
והרחוק.
האיש מתחיל להשתמש בתכונות החדשות
שלו. הוא זוכה בטוטו כדורגל, הוא מסכר
לחבריו מה יאמר ראש הממשלה ומתי ולמה
ומדוע, וכשעיתונאי נמרץ מגלה אותו ,,הופך
העיתון שלו לעיתון המצליח ביותר בארץ.
הוא מגלה מה הממשלה תעשה ותחליט עוד
לפני שהממשלה עצמה יודעת על כך.
ואז, כמובן, מגלה גם הממשלה את ה
ואסרה
את הססאסיסטים. במשך תקופת ההסרטה
נאסרו עשרים ושלושה אנשים. וכשד,סרט
נגמר ופריץ לאנג רצה לקרוא לו
הרוצחים נמצאים בינינו, הסרט כמעט הוח רם.
השלטונות הגרמניים טענו שיש כאן
כוונה פוליטית. הוא ויתר להם והחליף את
השם ל־ \ 1הרוצח.
לא מפחיד, מחשיד. למרות ־,חלפת
השם נשארה בסרט הביקורת החריפה של
פריץ לנג על החברה בה הוא חי. הפושע
המיני המסתובב בו ורוצח ילדות קטנות

הגוער ל אן*

אנ 17 יספל\>
ל מען עו ר נ קי ו ב רי א

לא טוב לו...

חום?כאבים?הצטננות? קראי
לרופא בזמן,ובינתים תני לילד
כמה טבליות בטוחות וטעימות
של לילדין. בטוחות: הטבליה
הזעירה עשויה בקפידה ועונה
על הדרישות המיוחדות של
גוף הילד. נוסף לכך מכילות
הטבליות חומר המגן על קיבת
הילד הרגישה. טעימות: טעם
תפוזים רענן־טבליונת לילרין
נלקחת ללא התנגדות ועוזרת
1.90ל״י
במהירות.

רוו 1301ו1

זיילדץט3 ,ז 1<-ד 1דידדים

הנוער הישראלי אוהב סרטים. זוהי עובדה
בדוקה שהוכחה במישאל שנערך בבתי־ספר
באיזור תל־אביג, בין תלמידי כיתות ח׳ ט׳
י׳ י״א. במישאל התברר ש־ 70 אחוז מהנשאלים
רואים בקולנוע אמצעי לבילוי זמן 20 .
אחוז מבקרים בקולנוע לעתים מזומנות, ורק
ס /ס 10 רואים בו בזבוז זמן.
״כעלי תוכן״ .מובן שכל אוהבי הקולנוע
מוכיחים את דבריהם במעשים 60 .אחוז
מהנשאלים הודו שהם נוהגים לבקר בקולנוע
פעם בשבוע 15 .אחוז רואים סרט או שניים
לשבוע, עשרה אחוז רואים יותר משני סרטים
לשבוע, ו־ 15 אחוז מתנים את ביקוריהם
בטיב הסרטים.
במישאל שפורסם בירחון איגוד ענף הקולנוע
התבררו עוד כמה עובדות מעניינות: התברר
שרוב הבנים אוהבים סרטי מדע, מלחמה
והרפתקות, ואילו הבנות לעומתם מעדיפות
סרטי אהבה, בעלי תוכן״ וסרטים מוסיקא־לים.
הסרטים
שכל אחד משני המינים הללו מעדיף
הם שונים ומגוונים, בראש רשימת הבנים
נמצאים נדור הרעם, הפניקס, מלן
עכברוש, אנשים מופלאים במכונות מעופפות,
פורטונה, האפ.בי.איי. בפעולה, יום לפני הכניעה
ועוד,
בראש רשימת הבנות נמצאים צלילי המוסיקה,
יהודית, שני קוני למל, נפתולי אשה,
חתולה על גג פח לוהט, ג׳ון יקירי ועוד.
לפי מה מחליט הנוער לאיזה סרט ללכת,
ומי מלמד אותו להבחין בין טוב לרע בשטח
המסובן הזה? מסתבר שאף אחד. אף אחד מבין
המשיבים על השאלון לא ציין, בתשובה
לאחת השאלות, כי הורים או מורים ממליצים
בפניו על סרטים. רק מעטים ציינו שהם קוראים
ביקורות על סרטים, או מתחשבים בהן
30 ,אחוז קבעו כי שם הסרט משפיע
עליהם, ו־ 30 אחוז ענו שהם מתחשבים בהמלצות
חברים וידידים.

כתם •דוק על היד
בין כל הסרטים הישראליים הראשונים שנעשו
בארץ הזאת עוד לא נעשה אף סרט־מדעי־דימיוני־ראשון,
הסרט הזה ייעשה ב קרוב
על ידי יהודה הראל, איש סרטים וותיק
ומנוסה.
זה יהיה סרט עם הרבה המצאות, ועם
דמיון, ואם הוא ייעשה באותו הכשרון
בו נכתב התסריט שלו, הוא יהיה גם
סאטירה פוליטית וחברתית מבריקה, על מדינה
מסויימת, אי־שם בעולם.
הרעיון עצמו טומן בתוכו אוסף בלתי מוגבל
של אפשרויות דמיוניות: איש אחד, בכפר
קטן ונידח, מתעורר בוקר אחד עם כתם
ירוק על היד.
תכונות חדשות. הרופאים לא יודעים
מה זה. הם גם לא יודעים מדוע האיש יכול

תגלית הזאת ומתחילה להשתמש בה, אלא
שלאט לאט מתברר שלא די לדעת מה כולם
חושבים, ומה עומד להתרחש בזמן הקרוב,
לא די בתכונות על אנושיות. לממשלה
דרושות גם תכונות אנושיות, כמו היכולת
לחשוב, ולהשתמש באינפורמציה הנכונה.
כל מה שמתרחש לאחר מכן, וגם כל מה
שמתרחש לפני כן יצולם בימים הקרובים
באולפני גבע. עוד לא ידוע מי יהיה האיש
בעל הזרוע הירוקה, אבל ידוע שהעיתונאי
הזריז יהיה מישר, אשרוב, ושאשתו של הגיבור
תהיה נערה צעירה ויפר* המסוגלת להיות
בתחילת הסרט מושבניקית צנועה, עם
סרפאן וקוקו, ובסופו נערה סופר־דיזנגופית
נוצצת. עדיין מחפשים אחת כזאת.
סרטי הרוצחים שבלב
העיר מחפשת רוצח (מרכז, תל-
אביב; גרמניה) אחד הסרטים הקלאסים ה גדולים
של זמנינו מלוזה בקולנוע מרכז
בטקסט הבא :״תעשה כבר משהו! די נמאסת!
אמן זונה! לן מכאן!״ נוסף לטקסט
יש שם גם מוזיקה המורכבת משריקות,
רקיעות רגליים וכל מיני קולות מוזרים
אחרים.
העיר מחפשת רוצח הוא לא רק סרט
גדול, הוא גם סרט מרתק. בפעם הראשונה
שהגיע ארצה, בשנת , 1932 הוא רץ בקולנוע
מוגרבי שבועות רבים. המבקרים התלהבו
והקהל בא.
אילו היו בעלי קולנוע מרכז מציבים שוטר
בשעת ההקרנה, ואילו ידעו להזמין את
הקהל הנכון, ולהרחיק את הפרחחים מהאולם
היה גם עכשיו זוכה הסרט להצלחה
גדולה אצל הדור שעדיין לא נולד כשנת
. 1932 ביום השבת בהצגה שנייה היה האולם
חצי ריק, החצי המלא כפרחחים בלבד.
ילדות קטנות. בשנת 1931 הסתובב
בגרמניה רוצח ילדות אלמוני שהטיל את
חיתיתו על כל העיר. פריץ לנג כתב את
התסריט שלו על רוצח הילדות באותה שנה.
יותר מאוחר נתפס הרוצח, פריץ לנג החל
אז בהכנות לצילומים. הוא החתים מאות אנשים
מהעולם התחתון על חוזים, כסטאטיס־טיס.
הוא רצה שהפרצופים יהיו אמיתיים,
הוא חיפש את הגיבור, את הרוצח, ומצא
אותו בדמותו של השחקן החדש פיטר לורה.
והוא אסף ילדות קטנות, לתפקידי נרצחות,
וביניהן היתד, חנה מרון הקטנה.
במשך כל זמן ההסרטה לא הלך פיטר
לורד, אף פעם לחזות במשפט של הרוצח
האמיתי. הוא לא רצה להיות מושפע ממנו.
אבל המציאות בכל זאת השפיעה פעמים
רבות על ההסרטה.
פעמיים באה המשטרה לשטח הציל־מיס

מפריע לכל תושבי העיר. לא רק משום
שהוא מפחיד את כולם, אלא משום שהוא
מחשיד את כולם. בכל אחד מהם מצוי איזה
פרא, איזה רוצח מושחת והרוצח האלמוני
המהלך חופשי מפנה את עיני כל הציבור אל
אותם צדדים אפלים שבתוך כל אחד ואחד
מהם.
בעיקר מפריע הרוצח לאנשי העולם התחתון.
הם לא יכולים יותר לגנוב, לשדוד
ולרצוח. לא נותנים להם לעבוד, שומרים
עליהם באלפי עיניים.
הסרט מבויים בצורה מזעזעת, מרתקת,
אסור להחמיץ אותו בשום אופן, וצריך
להזדרז. אין ספק שהוא לא יחזיק הרבה
זמן מעמד בקולנוע מרכז.

הכד דכוד ם
האם

אתה מאמין כמלאכים •:

(הוד תל־אביב; שוודיה) הסרט ג׳ון יקירי,
מצא חן בעיני אנשים רבים משום שזה היה
סיפור אהבה פשוט, מלא פרסים ריאליסטים,
יומיומיים, שהעלו בכל אדם זכרונות מחיי
האהבה שלו עצמו.
סרט דייסה. בסרט הנוכחי ניסה אותו
במאי להגיד יותר אל ליבם של יותר
אנשים. לכן אין בסרט הזה רק סיפור אהבה
תמים בין נערה מאורסת וגבר צעיר ביישן
ונמרץ, יש שם גם בעיות עם אבא קשוח
ואמא מבינה (למי לא היו צרות כאלה) יש
שם עיסקות בנקאיות מוצלחות שמנהל אותן
בחור צעיר ונמרץ (מי בימינו לא מתעסק
במניות) יש שם הרבה מין (מי לא משתמש
בזה לפעמים) וכל מיני סימבולים סקסי־אלים
אמנותיים (מי לא אוהב אמנות) .יש שם
אפילו קצת הומור והסתכלות מלגלגת על
התנהגויות של בני אדם. זהו סרט ׳־ייסה
שיש בו הכל בשביל כולם. אין ספק שהוא
יזכה להצלחה.

תדריך
הוואי (צפון, תל־אביב) סיפור
תמים, כנה ומרשים על כומר המנסה להביא
את תרבות המערב לילידי איי הודאי, ואינו
מצליח. מתאים לאינטלקטואלים ולבלתי־א־נ־סלקטואלים
כאחד.
* * ד״ר זיוואגו (פאר, תל־אביב
עדן, ירושלים) תיאור המהפכה הרוסית
ותיאור משורר אינדבידואליסט, המנסה לחיות
בתוכה. סרט־ענקים עם הרבה רגש.
7אנשי זהם (אסתר, תל־אביב) בסרט
הראשון בשם דומה, עם אותו צוות ואותו
במאי, שדדו בנק. בסרט הנוכחי מנסים השודדים
הללו לדאוג לבעיות העולם, לעזור
לעולם החופשי, להציל את אמריקה הדרו מית
מאיזה גולם דמוי קאסמרו, ולהכניס
מה שאפשר, תוך כדי כך, לכיסיהם. הסרט
מאכזב גם את אלה שנהנו מקודמו.
פפדלם הזח 1538

ב! תסאפיות יאנוש הוא בחור בן־טובים. לסבא שלו
היתד. מאפייה. קראו לה מאפיית בך טובים.
לאבא שלו גם היי־,ה מאפיה. קראו לה מאפיית
סיני. ולו יש בגלל זה סירת־מירוץ בכינרת,
מכונית, והרבה הרבה בחורות שמתעני־נות

במשפחה שלו כולם היו דתיים. עד לגיל
שש־עשרה הוא עצמו הניח תפילין כל בוקר,
אבל בגיל שש־עשרה הוא קיבל וספה, ליום
הולדת, ומאז כבר לא היה לו זמן פנוי
כדי להניח תפילין.
בעזרת הווספה הוא הצליח להצטרף לחבורת
בני־הטובים של העיר. הוא עשה הכרה
עם יאיר קולטון, ומייל! וולמן מבית
החרושת לצילתים. הוא התחיל לבזבז
כמה מאות לירות לחודש, ואפילו ניסה כמה
פעמים לשלוח ידו לעסקים.
הוא התעסק קצת בעסקי שימורים, קצת
בעסקי ביטוח, והחליט, לבסוף, לוותר על

הוא זנח את העסקים ועבר לבחורות.
״אני נותן להן ביטחון, לבחורות,״ הוא טוען
,״ולכן הן אוהבות אותי. אני נותן להן
להרגיש שהן משהו. מי היתר, סגולה גוהר
לפני שיצאה איתי? ומי היתד, עדנה פו קס
לפני שהיתה חברה שלק חוץ מאשר
סתם הבת של השחקן יהודה פוקס? ומי
היתד, רימה קלוץ לפני שיצאה איתי? ומי
היום אילנה רוטנברג או מלכה גור־

דון?״

וכדי שידעו מי הן כל אלה עכשיו, הוא
מסביר שרימה קלוץ היא בתו של בעל־מוסך.
אילנה רוטנברג היא בתו של עורך־דין,
ומלכה גורדון היא בתו של קבלן־מיליונר.
לפני שהן יצאו איתו, הן בכלל לא היו
כאלה.
כל ההצלחה שלו באה לו בגלל שהוא
פליי״כוי אמיתי, לא מזוייף .״מי שרוצה

רק אמא שלו ידעה את האמת: כשכל
העולם התפעל מהכוכב החדש שנתגלה בסרט
מקום בצמרת הסבירה אשר, תל־אכיבית,
אמו של לורנס הארווי :״לארושקה לא
שיחק שום תפקיד. זה פשוט הוא עצמו.
מאז ילדותו החליט להצליח, והיה מוכן
לעשות לשם כך הכל.״
כאשר לארושקה סקיקני הליטאי הצעיר
הגיע מדרום־אפריקה ללונדון, כששמו
נהפך ללורנס הארווי, הוא באמת טיפס לצמרת
בשיטות דומות מאד לסרט: רק במקום
סימון סיניורה הקשישה אותה זנח
בסרט, הוא בחיים דוזקא התחתן עט האשד,
הקשישה: שחקנית התאטרון הנפלאה מ ר
גרט לייטץ. הוא כמובן התחתן איתר,
מתוך אהבה אמיתית, רק שבמקרה חוא עזב
אותה בדיוק אחרי שהצליח להג־ד לצמית.
מקרה.
(היא בסדר. אין מה לדאוג: מרגרט ליי־טון
התחתנה בינתיים עם מייקי וייל*
דינג, זה שהיה נשוי פעם לליל טיילור
הנשואה לריצ׳ארד סרטון) .אבל לארוש-
קר, המשיך בינתיים להעפיל:
הצמרת הבאה נמצאה בארצות־הברית. בתור
שחקן היה לו כבר שם עולמי, אבל
מבחינה חברתית וכלכלית הוא עוד לא היה
לגמרי מבוסם. ואז, במקרה לגמרי, הוא
נהיה ידידה הקרוב של ג׳ואן כהן, שגם
גדולה עליו בכמה שנים טובות, אבל לעומת
זאת היא אלמנתו של נשיא חברת־סרטים,
ויש לה הרבה קשרים — ולא פחות
כספים.
אבל זאת ידידות טהורה.
עובדה שחוץ ממכונית רולס רויס ודברים
כאלה, הוא כמעט ולא קיבל ממנה
שום טובות הנאה.
ועכשיו, שהוא בצמרת, הוא בא לתל-אביב,
לבקר את הוריו ואחיו הגרים כאן, שאותם
לא ראה המון שנים. כי לטפס לצמרת זה
לא עבודה קלה: הבן־אדם מתאמץ ועסוק כל
הזמן.
אבל גם כשהגיע — תיכף ראו סד, זד,
רמה של כוכבים מפורסמים: איך למשל
תר איש מהצמרת את הארץ? ״איפה אפשר
כאן לשכור מטוס כדי לסייר קצת בישראל,״
התעניין.

והמתוח

או למשל, כשהלך לדיסקוטקים והאנשים
מההמון גילו בו התעניינות ונדחקו אליו,
מה עשה? הוא שכר לו לערב מועדון־לילה
שלם, כדי שיוכל לבלות שם רק עם מי

שהוא רוצה, ולא עם כל ההמון הרב.
ואחרי זה עוד שואלים למה השחקנים
שמופיעים לצידו בסרטיו הרבים לא כל
כך משתגעים אחריו. למה באמת לא?

הארווי (באמצע) עם אמו ואחיו

מנחס הגרוד ת
בכל מועדון־לילה קיימת בעיית המארחות.
ידוע שכל מיני גברים בודדים באים בלילות
לבלות, ורוצים שנשים נאות תבדרנה אותם.
לכן כשנפתח מועדון ארבל בטבריה,
הובאה לשם מיד חבורה גדולה של מארחות
מתל־אביב, שהועמדו במצב הכן וחיכו לגברים
הטברייניים.
הן נמצאו במצב הכן שלושה ימים, ולאחד
שלושה ימים הבינו שחוץ מאשר לעמוד
במצב הבן אין להן מה לעשות שם, בטבריה.
הסיבה
לכן, כפי שהתברר, היא פשוטה
מאוד. בטבריה אין גברים בודדים, יש שם
רק נשים בודדות. והנשים הללו, שהן בדרך
כלל די מבוגרות, באות למועדון־הלילה, מסתכלות
במבט חודר על המארחות ולא מרוצות
מהן.
זה לא הטעם שלהן.
לכן מיהרו מנהלי־המועדון להזעיק מתל־אביב
גברים צעירים וחסונים, שיוכלו לשמש
כמארחים. הראשון ששמע את הזעקה והגיע
הוא דון חוריו, מנחם־הגרושות הידוע.
אבל לא בטוח אם יהיה לחוליו די זמן ל־

נחם את הגרושות והאלמנות של טבריה, כי
בדרך כלל הוא די עסוק. עד לפני שבוע הוא
ניהל רומן עם דליה פרי, אחותה הצעירה
של יהודית פרי, ועכשיו הוא מנהל רומן
עם דליה להס, ודליה להב, שלא אוהבת
במיוחד גרושות ואלמנות, בעיקר כשהן
נשים, מתכוננת ללכת אחרי אהובה החדש
למקום גלותו, ולשמור עליו.

ת קו פתנ סי ה
כשבעל ואשד, הם שחקנים, תמיד יש משברים.
זה נהוג בכל העולם. אבל בארץ אין
הרבה זוגות־שחקנים נשואים. לכן אצלנו
בארץ זו היתד, תופעה מעניינת כשהזמרת
היפה עליזה עזיקדי נפרדה משחקן הבימה
גיסים עזיקרי, לפי דבריהם לתקופת
נסיון, למרות שהם נחשבו לזוג אידיאלי.
נראה שחוץ מזוג זה עומדים אנו להתבשר
על כוכבת יפהפיה אחרת, שעומדת גם
היא לפני גירושין מבעלה.

יאנוש וסגולה
להיות פליי־כוי אמיתי,״ הוא מסביר,
״חייב לרכב על סוסים, לעשות סקי, ללכת
עם הרוח, להיות בחברה המדוברת. זה
מה שאני עושה בחיים ולכן יש לי הצלחה
כזאת.״
הוא כבר עמד להתחתן עשרות פעמים,
אבל כל פעם התחרט ברגע האחרון. הוא עדיין
לא מצא את מה שהוא מחפש. מד, שהוא
מחפש זה בחורה שאם הוא יעיר אותה
באמצע הלילה ויגיד לה שהוא רוצה לדוג
דגים, היא לא תגיד כלום, אלא תיקח חכה
ותלך איתו לים כדי לדוג אותם.
השביע הוא נפרד מסגולה גוהר, מלכת־החן
של השנה שעברה. בשטח הדייג היא
דוזקא היתד, בסדר, אבל היו לה כמה צרות
אחרות. הצרה הראשונה שלה היתד, שהיא
רצתה להתחתן. והצרה השנייה שלה היו
ששת אחיה, וכשששת האחים הללו באו אליו
ואמרו לו שאו שישא אותה לאשר, או ש
הוא אמר להם שהוא מעדיף או ש ו

כך הרבה זמן וזיכונה הזמרת
צלס (אלקובי) לברית־מילה של בעלה,
הזמר, גיטני פרייסל, בסוף נמאס לה
לחכות והיא החליטה להתחתן איתו
ככה, כמו שהוא.
בעלה נולד גוי, וכשהוא התאהב ב־מרצדס,
וביקש ממנה את היד, היא
אמרה שהיא מוכנה לתת אותה, בתנאי
שיהיה יהודי.
השניים התארסו, חיכו חודש שלם,
וכשראו שלהפוך בן־אדם ליהודי זה דבר
קשה מאד, הם החליטו להתחתן בנשו־אין
אזרחיים.
הם פנו לעורך־דיו, והעורך־דין שלח
בקשת־נשואין למכסיקו, כשהבקשה תח זור,
בצירוף האישורים, הם יהיו מחות נים,
בנשואי! מכסיקאיים.
עד אז, מצהירה מרצדס חגיגית, הוא
לא יקבל אצלי שום דבר. הוא חיכה
כל־כך הרבה, אז שיחכה עוד קצת. מספיק
שוויתרתי לו על הניתוח.

נפרד מהאחות ד,יפר,פיר, של
עכשיו, במקום סגולה, הוא
תורכי, והוא מתכונן לנסוע
קטנה מסביב לעולם. אולי
לתת לבחורות להרגיש שהן

ששת האחים.
הכיר מיליונר
איתו ביאכטה
גם שם יוכל
משהו.

חווי לעיניים שכך רוחות
כשאחד העסקנים הצעירים של אגודת־ישראל נשא לו לאשה, לפני כמה חודשים. את
האשה הצעירה, הדתיה והיפה,פיה, נערכה להם חתונה גדולה ושמחה, וכולם ידעו שהזוג
המוצלח הזה יביא לאגודת־ישראל הרבה ילדים דתיים ויפים ושומרי־מצוות.
כשדובר באגודת־ישראל על זוגות צעירים ומאושרים, לא שכחו להזכיר אף פעם את אותו
הזוג, וכן גם כששוחחו על אנשים ישרים טהורי־לב ושומרי־מצוזת. ובכלל, הזוג הזה
הפך לשם־דבר בחוגים הדתיים הללו.
לכן, כשהתחילו להתהלך בעיר שמועות על כך שבני־הזוג עומדים להיפרד, ועל כך
שהאשה דורשת גט והבעל מסרב לתת אותו, אף אחד לא האמין להם.
ואפילו כשהשבוע קיבלו עשרות אנשים מכובדים מאגודת־ישראל מכתבים מודפסים
ומשוכפלים, שמאחוריהם שם האשד, וכתובתה, איש עדיין לא האמין. וכשעשרות האנשים
פתחו את המכתבים וגילו מה כתוב בהם, הם המשיכו לא להאמין למראה עיניהם.
כי במכתב היו מתוארים בפרוטרוט חייה המשפחתיים של ר,יפר,פיה הכשרה, והבעיות
האינטימיות ביותר שלה ושל בעלה.
״לבעלי יש נטיות סאדיסטיות,״ היא כתבה להם ,״גיליתי את זה כבר ביום הראשון
שלאחר החתונה. הוא היה תוקפני וברוטאלי, והוא היכה אותי מכות מכאיבות. עוד
באותו לילה.
״הוא היה מרביץ לי מדי פעם ונהנה מכך. אבל הוא לא היה מסתפק בזה, ובשעותיו
הפנויות הוא היה קורא ספרות פורנוגרפית. ראיתי אצלו פעם, במו עיני, ערימה של
חוברות סטאלאגים.״
ואוי לעיניים שכך רואות.
היא סיימה את מכתבה בבקשה שיטילו עליו חרם חברתי, עד שיאות לתת לה את
הגט ולשחרר אותה. אנשי אגודת־ישראל מעיינים בבקשה.

— 21י

במדינה
ספורט בין
כדורגל צידקח ה־ד־ 3
בשבת האחרונה הצליח ספורטאי בודד,
להכניס רוח רעננה לאווירת הקודרת בדרך־
כלל של הכדורגל המקומי.
בדקה ה־ 78 של המשחק בין מכבי חיפה
להפועל פתח־תקווה נגח הפתח־תקוואי נחום
סטלמך את הכדור לעבר שער היריב. זה
עבר את השוער, נעצר על קו השער. השופט
שדייק עד אז, אהרון שושני, הורה
על המשכת המשחק.
לאחר סיומו (תוצאה )0:0 :אמרו הפתח-
תקוואים, כי הכדור הגורלי עבר את קו השער.
בכך לא היתד, כל הפתעה.
שוער מכבי חיפה, יחזקאל גרשוני, נשאל
גם הוא אם עבר הכדור את קו השער,
ותשובתו היא שהפתיעה. הוא אמר ״כן.״
לגבי תוצאת המשחק אין דבריו משנים
ולא כלום. יש גם ספק אם בכלל ראה
גרשוני את הכדור כהלכה. אן עצם הנכונות
להכיר בצידקת דברי היריב מהודה צעד קדימה
בכדורגל הישראלי.

מחירה של הזמנה
חבר ועדת הביקורת של ההתאחדות לכדורגל,
משה מאירי, ניגש לתומו למשרד
הכרטיסים התל־אביבי במה, ביקש לקנות
ה כרטיס
לדרבי התל־אביבי הגדול
פועל ומכבי תל־אביב.
רק כשהגיע לביתו הסתכל שנית בכרטיס.
להפתעתו הרבה צויין עליו במפורש הזמנה
— לא למכירה.
ללא ביקורת המבקר. כל אגודה
בליגה הלאומית מקבלת 300 כרטיסים כאלה
מההתאחדות, ואותם היא רשאית להפיץ
בין אוהדיה. מכיוון שחלק ממחיר
הכרטיס הרגיל מגיע להתאחדות לכדורגל,
הרי אם נמכר כרטיס־הזמנה כזה, אין
ההתאחדות מקבלת את תמורתו.
אין כל ביקורת על מכירת כרטיסים אלה,
ואיש אינו יודע לאן הולך הכסף ממכירתם.
לרוע מזלה של אגודת הפועל תל־אביב
קנה את הכרטיסים דווקא חבר ועדת הביקורת
של ההתאחדות. כתוצאה מכך הוגשה
תלונה לוועדת המשמעת של ההתאחדות,
והפועל תל־אביב תיאלץ עתה להסביר
מדוע מכרה כרטיסי־הזמנה.
״אם מוכרים כרטיסים כאלה,״ הסביר
איש ההתאחדות ,״אפשר אחר־כך לתת כל
מיני טובות הנאה לשחקנים, מבלי שהדבר
יעבור תחת עינו הבוחנת של מבקר מועצת
הפועלים.״
שאלה אחרת המחכה עדיין לפתרונה:
מה עולה בגורלם של אותם כרטיסי־הזמנה
הנקנים מאגודות אחרות, לאו דווקא על־ידי
מבקרי ההתאחדות.

(המשך מעמוד ) 15
בשפריץ. אבל בזמן האחרון גילו פטנט
חדש: משתמשים בקופסת צבע ספריי לריסוס.
מחירה כשש לירות (בכל חנות צבעים
טובה) ,היא מספיקה לשתי סיסמאות גדולות
או לשלוש קטנות, ושימושית מאד:
לוחצים על הכפתור ואפשר לכתוב במהירות
כמו בעט. הכי בטוח נגד המשטרה. ויש
מבד,ד נאד, של צבעים,
המשטרה מחקה. מה כותבים? מה
לא? עצות תמו לא תנאף! (עם הרבה טיפות
צבע מסביב) ,עורו הספרדים (זה לא באופן
כללי. רק לבחירות) .פאולס ראוס, עם
תרגום בצד, מלא שגיאות( ,שחור. המשטרה
מחקה כצבע לבן, אבל ממשיכים לראות
הכל דרכו) .על קיר של מחסן ליד
גשר ראש־פינה בתחנה המרכזית: יחי
אלביס! ועל הגשר עצמו, לעומת זאת, הבוז
למנתחי המתים.
ליד האוניברסיטה באבו־כביר זה משהו
רציני יותר: ישמר השקט בגבול הצפון
(אדום 4.5 ,מטר, על קיר אבן נקי וחדש
לגמרי ).הסבר מפורט לא רחוק משם: בל
ניגרר למלחמת סיני שניה, כשלקראת סוף
הכרזה נגמר כנראה הצבע.
לחובבי עתיקות: ברחוב מודיעין פינת
ירושלים רמת־גי, על קיר של מכולת: בווין
לך הבייתה! (שחור. מברשת. עבודה מצו־

יינת. מחזיק כבר בערך 20 שנה) .זר, מוכיח
שמה שישן הוא גם, בדרך כלל, טוב.

אנשי־מופת
למתנדבי בעם
איש אחד, אלחנן סמיט שמו, שמע ברדיו
שיש בבית־שאן ילדה רעבה.
אחר כך דובר על הסיבות לכך, אבל זה
בכלל לא מעניין את אלחנן ממיט. אותו
עניין דבר אחד: שבישראל, בשנת , 1966 יש
ילדים שלא אוכלים מספיק. והם — בוודאי
לא אשמים בכך.
סמיט, הגר במושב בית ינאי, התחיל ביוזמתו
לשלוח המוני מכתבים משוכפלים,

איפה הכוח, איפה*
שהם עולים על המגרש אין הבדל
^ גדול בינם לבין כל קבוצת ליגה לאו מית
אחרת. אך כשבוחנים אותם מקרוב,
מתגלים כמה דברים תמוהים.
רק לפני שנתיים זכתה קבוצת הכוח־מכבי
רמת־גן באליפות המדינה בכדורגל.
העונה, היא נמצאה לפתע במקום השלישי
לפני האחרון בטבלת הליגה, כשהיא מגלה
כדורגל עלוב ביותר במרבית משחקיה. ה־נצחון
האחרון של כדורגלני הכוח הושג
לפני 10 שבועות, נגד קבוצת מכבי חיפה
( .)1:2מאז הם לא הצליחו לזכות אפילו
בשתי נקודות ליגה מלאות.
את העונה התחילה קבוצת הכוח תחת
של המאמן אדמונד שמילוביץ. שרביטו לפני חודש עזב המאמן את הקבוצה, אמר
רואה כל סיכויים להצליח. מאז שאינו נערכים האימונים על־ידי השחקן הוותיק
אהרון (״קפי״) קפיטולניק.

יום החמישי, בשעת האימון, התג־
^ 1לה משבר הקבוצה במלוא עוזו. שלושה
מבכירי השחקנים — גד צלניקר, מיכאל
(״לופא״) קדוש ודני הפטל — הורחקו
מנהל הקבוצה אלי דאהן.
על־ידי
שלושתם עוררו באימון את רוגזו של

דאהן ול,דוש עם אשתו
בילוי בדיסקוטקים

המנהל הגברתן. עם השוער קדוש הסתכסך
דאהן לראשונה. קדוש הודיע לו עוד לפני
תחילת האימון, כי ברצונו לצאת לחופשה
של חודש מהכדורגל.
״אני עובד בבית מלאכה ליהלומים,״
הסביר ,״ובגלל הכדורגל אני מפסיד כסף.
אני עצבני בגלל המצב הקשה של הקבוצה.
אני לא יכול להתרכז.״
בשעת האימון עצמו הוא ביקש לעמוד
בשער קבוצת מכבי רמת־גן, נגדה ערכו
כדורגלני הכוח משחק אימון. הוא לא
ספג שער ואנשי הכוח התעצבנו. קדוש
החליט שמספיק לו, ופנה לרדת מהמגרש.
בחדר ההלבשה השיג אותו דאהן. מה
שאירע אז נשמע בכל סביבת מגרש האימון
של הכוח בגלי־גיל .״אנחנו לא צריכים
אותך יותר כאן,״ אמר המנהל לשחקן,
״אתה יכול לעוף מכאן!״ מלא זעם עזב
קדוש את המגרש.
״אני עוד אשחק שבוע שבועיים בהכוח,״
אמר לאחר מכן ,״עד שהם ימצאו שוער
מילואים. אבל אחר־כך אני אעזוב. אם
מתיחסים אלי כך כשהמצב בקבוצה קשה,
וצריכים אותי, מה יהיה יותר מאוחר,
כאשר כבר לא יצטרכו אותי כל כך?״
השני שגורש מהאימון היה דן הפטל.
הוא הסתכסך עם אפסנאי הקבוצה בשל
זוג נעלי הכדורגל שלו, שלא היו יבשות
עדיין מן הגשם. אלי דאהן עמד לצידו
של האפסנאי, הודיע להפטל כי הוא גורם
צרות, זכי הוא יכול ללכת.
הכוכב הבלונדי של הקבוצה בעבר הלא־רחוק,
גד צלניקר, החליף גם הוא כמה
מילים חריפות עם המנהל מהיר־החימה,
ולא הופיע אפילו לאימוני ראשית השבוע.

ך* ירידה התלולה של הכוח־מכבי
1 1רמח־גן הדהימה אפילו את אוהדיה המושבעים.
אמנם, מאז ומתמיד לא הצטיינה
הקבוצה במיוחד, אך שחקניה היוו חטיבה
מגובשת ומלוכדת, עובדה שעזרה להם
להתגבר על חסרונותיהם בשטח הכדורגל.
העונה התפרדה לפתע החבילה. סיכסוכים
בין השחקנים הפכו לעניין שיגרתי.
כמו תמיד החל הדג להסריח מהראש.
במיקרה זה היו אלה הסיכסוכים התכופים
בין חברי הנהלת הקבוצה (שלמה מינצ־ברג,
אלי דאהן, ליאון גליה, שמואל שדמי)
.אלה שכחו כי הם קיימים למען השחקנים.
הנושא העיקרי לוויכוחים בישיבות
ההנהלה היה מאז ומתמיד שמו של, מי
יוזכר לעיתים תכופות יותר בעיתונות.
כאשר התפטר מתפקידו המאמן אדמונד
שמילוביץ, הסביר כי לא זכה אפילו לתמיכה
הקטנה ביותר מצד חברי ההנהלה.
חוסר אחריות מדהים גילתה אותה הנהלה
כאשר הורתה לבלם הוותיק של הכוח,
אהרון קפיטולניק, לאמן את הקבוצה ב מקומו
של שמילוביץ.

״קפי״ ,שלא אימן עדיין אף קבוצה,
נאלץ גם לשחק בקבוצה וגם לאמן אותה —
תפקיד בלתי־אפשרי בדרך כלל .״כל קבוצה
זקוקה לאדם מהצד בשעת המשחק,״
הסביר אחד משחקני הכוח ,״רק אנחנו, הם
חושבים, יכולים לשחק בלי מאמן על הקו.״

ף* דורגלן צעיר של הכוח, צבי >״צ׳י-
^ קו) פרקש, הוזמן לשחק בנבחרת הנוער
של ישראל. את ההזמנה לאימון השני
של הנבחרת כבר מסר לו מאמן ה נוער
רחביה רוזנבאום בעל־פה. הסיבה:
הנהלת הכוח לא מסרה לידו את ההזמנה.
תקרית אחרת בה היה מעורב פרקש: ב משחק
קבוצתו נגד מכבי חיפה, באיצטדיון
בלומפליד ביפו (תוצאה סופית 0:1 :לחיפה)
,התפרץ כלפי השופט, ניסה לשכנע
אותו להעניק בעיטת 11 לזכות הכוח.
השופט הורה לפרקש לעזוב את המגרש.
כשירד קיבל אלי דאהן את פניו במנה
מחודשת של גערות :״אני עוד אתן לך
גם כן עונש,״ אמר לו.
״זה היה רגע של עצבים,״ אמר לאחר
מכן פדקש .״איך הוא לא הבין את זה?
הרי הוא לפחות צריך לא להתעצבן.״

^ תאחת הסיבות לכשלון הקבוצה
רואים מנהליה בכך, שכמה מהכדורגלנים
מבלים יתר על המידה בדיסקוטקים
התל־אביביים הרבים .״אתם אינכם חיים
חיים ספורטיביים,״ נהגו הם להטיח בפני
השחקנים. אך אלה מצידם השיבו כי אינם
מיקצוענים, וכי אי־אפשר לכלוא אותם ב בתיהם
בשל העובדה שהם כדורגלנים.
אלי דאהן היה לוקח ללב דברים מסוג
זה. באסיפת הקבוצה, לפני המשחק נגד
מכבי תל־אביב ( 1:3למכבי) ,הוא אמר שהוא
מקדיש הרבה מזמנו ועצביו לקבוצה,
וכי אם יתפוס מישהו בשעת בילוי, ינקוט
באמצעים חמורים ביותר נגדו.
כשלונם העיקרי של מנהלי הכוח היה
בכך, שהם לא הצליחו ליצור הרגשה של שהיא אחד־בשביל־כולם־כולם־בשביל־אחד,
כה הכרחית להצלחתה של קבוצת כדורגל.
נוסף לכך הצטרפו, כרגיל, גם פגעים
אחרים. שופטים הרחיקו את כדורגלני הכוח
לעיתים קרובות מהמגרשים: שניים מהשחקנים,
גדעון שרר ואליהו מרמור, יצאו
לארצות־הברית! רבים נפצעו או חלו.
המהומה של היום החמישי האחרון הראתה
גם למנהלי הכוח עד להיכן הידרדרה
קבוצתם. זאת אולי היתר, גם הסיבה לכך,
שהם הזדרזו להחתים את ליאופולד שצ׳אסני,
מאמן הקבוצה האוסטרית וואקר אינסברוק,
המבקרת בארץ, על חוזה לאימון הכוח.
אלא שהוא יבוא לאמן את הכוח רק בעוד
כחצי שנה. עד אז הם יצטרכו לשחות
לבד. במצב העניינים הנוכחי קשה לראות
כיצד יצליחו להחזיק את הראש מעל למיים.

איש־מופת סמית
ארוחה חמה בבית־הספר
על חשבונו הפרטי, ובהם הציע לייסד איר־גון
מתנדבים ארצי, שיעזור לילדים אלה.
הוא אף הציע לעזור בניהולו בזמנו החופשי
— כדי שלא יוצאו כספים על אדמיניסטרציה.
עודף
ביורוקרטיה. ראשון המתנדבים
היה בחור ישיבה מירושלים, החי מ־קיצבה
חודשית של 25 לירות. הוא הציע,
בעילום שם, לדאוג להזנת ילד אחד. רב־סרן
בצה״ל התחייב לשלוח חמישים לירות לחודש•
מכתבים רבים נוספים ממשיכים לזרום
אליו, לתיבת־דואר ,20181 תל־אביב.
אך גופים פוליטיים, המציעים עזרה —
מושבים ריקם .״לא ניתן למפלגות ולעסק־נים
מקצועיים לעשות הון פוליטי מסבל
אנושי,״ הסביר סמיט.
ובכלל, הוא מאשים את המפלגות בכך,
שהילדים רעבים :״בכל שנות המשבר שאת
הארץ לא היו ילדים שמפיהם נמ־נעה
ארוחה חמה בבית־ספר. הסיבה איננה
מחסור בכספים. רק מעודף ביורוקרטיה הגענו
לכך שילדה תקום ותגיד, רעבה אני!׳.״
לכן המטרה הסופית, לדברי סמיט :״שהרבי
יוסדר מבחינה ממלכתית. שכל ילד
וילד יוכל לאכול בבית״הספר או בגן, והדבר
ישולם על־ידי הביטוח הלאומי, מתקציב המדינה.״
כולם
יכולים לחכות שהדבר יסודר מבחי־נה
ממלכתית — פרט לילדים ההולכים לישון
רעבים. להם דואגים כבר עכשיו — אלחנן
סמיט והמתנדבים שלו.

עברי

החי
• לעג לרש. בשלומי, עיירת הפיתוח
מוכת האבטלה בגליל המערבי, נתקבל ב־בית־הספר
העממי משלוח־ספרים של תורם
אלמוני, שבלל במשלוח גם את הדו״ח של
ועדה פרלמנטרית בריטית מיולי 1939 על
מצב התזונה באימפריה.
#סליחה, טעות במספר. באילת
נהכקש מיגדל־הפיקוח בשדה־התעופה לקשר
מטוס־תובלה חולף של חיל האויר
האמריקאי עם שדה־התעופה בדמשק, נאלץ
להסביר לטייס הזר את עובדות החיים
במרחב.
9סרטן הנישואין. בחיכה נתבעה
צעירה לדין על הפרת הבטחת נשואין בסך
4000ל״י, לפי הפירוט של 2460ל״י
מתנות 300 :ל״י בילוי בדיסקוטקים 240 :
ל״י הפסד ימי־עבודה ו־ 1000ל״י צער
ובושה. הסבירה כ־ אינה יכולה לקיים את
ההבטחה מאחר וחברה לא קיים את הבטחתו
הקודמת, להפסיק לעשן.
העולם חזה 1536

המשנט -מנה לצלם ־
המנפיקה ושבועות אהבה
ך* בד אהד כדור: יונה סופר נמצאת
1במתיחות נוראה. הדבר נוגע ללב,
בפרט לאור העובדה שעורך־הדין שרף מנסה
למוטט אותה בנקודה זו עצמה: הוא הוזר
וחוקר אותה בנקודות הרגישות שלה, בולל
חיי אישות ושאר דברים אינטימיים — גם
שאינם שייבים לנושא.
ובאמת, היא מרגישה את עצמה יותר
ויותר נרדפת. בלכתה במסדרון בית המשפט,
היא פלטה בכעס פסוק, שהיה מצחיק —
אלמלא היה עצוב. הוא מבליט יותר מכל
באיזה עולם מוזר של פחדים היא חיה:
״אין לי פה עורך־דין שיגן עלי. בך
התובע, הוא כמו עכבר בתוך החור שלו —
בתוך המקטורן. הוא פוחד משרף, שמתנהג
כמו חתול. צריך להביא את היועץ־המשפטי,
שיתנהג כמו כלב, ויפחיד את החתול.״
כולם רודפים אותה. לא רק אנשי המשפט.
גם העיתונאים מפחידים אותה.
השבוע, עוד לפני שנכנסה לאולם בית-
המשפט כבר תפסה אותם, איך הם אורבים
לה .״אני רוצה שתעצרו אותם!״ צעקה
סופר, כשהבחינה בעתונאים .״אני אומרת
לך לאסור אוהב!״ פקדה על שוטר.
אחרי שגמרה סידרה של כינויי גנאי המופנים
לכתב העולם הזה התנפלה גס על
כתב ידיעות אחרונות, ציינה :״אתה שלא
תעיז להתקרב אלי! אתה מלוכלך. אתה לוקח
כסף.״
יותר מאוחר, כשיצאה מהמשפט, הבחינה
גם בצלם של העולם הזה. היא הסתערה
עליו, ניסתה למשוך בזקנו( .התמונה משמאל
צולמה באותו רגע).
אחרי שגמרה את ההתנפלויות שלה על
הצלם, והלכה מהמקום, היא שוב הבחינה
בו, ואז הסתובבה אליו ואיחלה כדלהלן:
״שיהיה לן סרטן בבטן! שאת כל המשכורת
שלן תשלם לרופאים ובתי־חולים. מהפה
שלי — לאלוהים. הלוא׳ ויהיה לן סרטן
בבטן!״

רות1 \2זג\זץ גגזג״ך
ך* סנגור מנדל שרף חזר ודיבר על
) | כך שהעדה תעבור בדיקה פסיכיאטרית.
שדף: גברת סופר, יש לך אישור ה־

׳*! 1310 031 וביצה ^

יותר היה״הכל מ
טושטש בעיני צלם העולם הזה, שעה שצילם אותה: הוא לחץ על
הדק המצלמה בו ברגע שיונה סופר קפצה לעומתו ושלחה יד לזקנו.
בלבי בבוקר הייתי אצל הפסיכיאטור
ובערב עשיתי את העיסקה (השוחד).
השופט יהודה כהן: אס צחקת בקר־בן
על האפשרות להוכיח את עניין השוחד,
אני מבין שעשית זאת ברצון.
סו פ ר: ברצון רב
השופט יהודה כהן: ולא היה איכפת
לך שאת עלולה לגרום רע לשופט מלחי?
סו פ ר (בפליאה) :אני גורמת לו רע? הוא
גרם רע לעצמו, במה אני גורמת לו רע?
היתה לשופט מלחי ברירה להביא את ה־
נשיקה מעיד כי בשטח הפסיכי אין אצלך כל סטיה
מהנורמה. בקשר למה היית זקוקה לאישור

סו פ ר: זה היה נחוץ לי, כי היה לי
בירור עם בעלי לשעבר ששמע מאמי החורגת
שאמרה עלי שאני משוגעת.
שרף מנסה להביאה להודות במקרים שונים,
המחזקים טענתו. הוא מאגף אותה מכל
הכיוזנים:
שרף: את הודית ששפכת חומצה על
בעלן חלף? בשנת ( ?1947 היא לא הודתה).
או במקרה אחד הסבירה העדה :״הורשעתי
בהפרעה לסדר הציבורי. זוכיתי מתקיפה ומזריקת
תנ״ן.״
שרף: מה היה התיק הפלילי?
סו פ ר: אני לא זוכרת בדיוק. נדמה
לי שזרקו עלי מגהץ חם
שרף: אולי אני אזכיר לן שזה היה
בדיוק להיפן תקפת את בעלן וגרמת
לו חבלות והוא נזקק לתפרים. וכשעה
אחרי שתקפת אה בעלן — סטרת על לחיו
של שוטר שבא לברר את הענין.
כאשר נחקר שרף באם שייכת חקירה זו
לענין, הטיל הסניגור פצצה חדשה, בה
הוכיח שיונה סופר הודתה אפילו במשטרה,
שאת ענין השוחד העלתה כתגובה על כך
שהוחלט לבדוק את מצבה הנפשי:
סו פרו כשהחליטו לשלוח אותי לבדיקה
פסיכיאטרית, אז צעקתי בבית־המשפט :״אני
עוד אוכיח ששופט לקח שוחד!״
ההסבר של יונה סופר: לעגתי וצחקתי

משטרה. הוא היה יכול גם לא לקחת. גם
לי היה יכול להיות יותר טוב בסופו של
דבר אם לא היה לוקח.

הבכי,

והזזזרה

^ כלשרף המשיך יום אחרי יום לד־ת
ש את הבדיקה:
שרף: אני מציע לן ברצינות לחשוב
על כן אם את מסכימה להיבדק?
סו פ ר: כדי להשיב על זה אני חייבת
לעשות זאת באריכות; איני יכולה להשיב
כן או לא. ברצוני להשיב, אבל בהרחבה.
ואז באה ההתמוטטות. והמדהים בדבר —
שלא שרף, שכל הזמן חתר למטרה זו, גרם
להתמוטטותה. אלא דווקא שאלות נשיא בית־המשפט,
צבי עלי בקר:
השופטבקר (בטון חמור) :את לא
תכתיבי לי
סו פ ר: אז אני לא משיבה כלל( .פורצת

זה קרה כאשר עמד לו בחוץ, בדיוק כשיצאה מאולם בית־המשפט,
אחרי התמוטטותה. היא צווחה לעומתו :״אני אדאג לכך שרק אתה
לא תצלם,״ ואחר־כן ניסתה להתנפל עליו. רגע זה הונצח בתמונה,
שתשמש מוצג משפטי בתביעה פלילית, שתוגש על־ידי הצלם.

בבכי) לפי התנהגותו, מר שרף צריך להבדק.
לא אני.
השופטבקר ; האם את מוכנה להיבדק?
להיבדק? ?
סו פ ר (בקול נרגש) :אף פעם! מה פתאום?
יצאתי מדעתי לא ארשה שישמיצו
אותי מצביעה על שרף) הוא עושה ש ישמיצו
אותי מהי כל צורת ההגנה שלו?
הוא רוצה לעשות אותי למשוגעת. ואז, כש היא
מתמוטטת ומתייפחת, קמה והחלה יורדת
מעל דוכן העדים, כשהיא ממלמלת בבכי:
אין דבר, שירבו שופטים בישראל שיקחו
שוחד כמו השופט מ ל חי ...כבוד השופט,
אני הולכת. זאת השפלה בשבילי שיטילו
ספק בשפיות דעתי. את האדם שלוקח שוחד
צריך ל ב דו ק בבכי מר) יש גבול! אתם
פוגעים בילדי. על נושא זה לא ידונו
סופר קוראת לשומר ראשה לבוא אחריה,
פותחת בריצה ממקום מושבה על דוכן העדים,
וצועקת: אני לא חוזרת. לא איכפת לי
ביזיון בית־משפט יותר לא מעניין אותי
המשפט הזה. כל המדינה כל היהודים

היא יוצאת מן האולם, מתייפחת.
אך מפלתה הפכה לנצחונה: בזמן שסופר
שהתה מחוץ לבית־המשפט, נערך דיון משפטי,
ונקבע סופית לבטל את עניין הבדיקה
הפסיכיאטרית.

נזה הגא עשה 2זז?
^ התהנקודות הרגישות ביותר של
יונה סופר הם קשריה הרומנטיים וקשריה
האינטימיים. וכל פעם כאשר מדובר על
כך, היא הופכת מבויישת ונבוכה.
דווקא דבר זה מנוצל על־ידי שרף, הלוחץ
אותה אל הקיר כל פעם כשמתעוררת
בעיית קשריה עם הגברים.
מלחי למשל:
סופר: תמיד דיברתי איתו. עוד כשהייתי
תלמידה שלו. דיברתי איתו באופן חופשי,
מפני שהשופט מלחי היה טיפוס כזה נוח.
הוא אהב לדבר עם נשים בדרן כלל.

שר ף: על מה שוחח השופט מלחי עם
נשים אחרות? גם כן על פסקי־דין?
סופר: עם נשים אחרות? אינני יודעת.
שרף: יהיחס המיוחד אליך היה רק משום
שהיית תלמידה שלו?
סו פ ר: לא. אני אגיד לן מה כי הוא
ניסה תמיד להתעסק איתי.
שרף: ואת עומדת בטענתן שזה היה
נסיון־שווא?
סופר: הוא לא הצליח בשום אופן!
יותר מאוחר שוב צצו יחסיה עם מלחי.
דובר אומנם רק בנשיקה, אבל איזו נשיקה!
גם בצריף חשוך, גם בכוח, והעיקר —
יחד עם קבלת השוחד:
סו פ ר: אותו יום בו מסרתי למלחי 1500
לירות, נכנסתי לצריף. היה שם חושן. אחרי
שנתתי למלחי את המעטפה עם הכסף, הוא
ניסה בכוח להתעסק איתי. אני לחמתי איתו
והוא הצליח לתת לי נשיקה.
כמה שעות יותר מאוחר, הסבירה למה
לחמה כל כך קשה על תומתה:
סו פ ר: נגעלתי. לא יכולתי לסבול את
הבן־אדם הזה. לא רציתי שישאר דבר כזה.
וגם לא הייתי בוגדת מתוסיה־כהן) אפילו
אם היו מורידים לי את הראש עם סכין.
ומה קרה עם תוסיה־כהן, לו שמרה אמונים?

נגדו הגישה משפט, בסופו של דבר,
בעוון הפרת הבטחת־נשואין. ומה שהרבה
יותר נורא עבורו; היא מסרה שנהג לנסח
במקומה את פסקי־הדין עבור שופטים, וזאת
בשעה שהוא היה פרקליט אחד הצדדים.
גם על מהות היחסים שקיימה איתו
התעניין מאד שרף:
סו פ ר: הוא היה המלאך המושיע שלי.
הוא היה בשבילי הכל. אבא, אסא ואח...
שרף: והבעל?
התובע הפסיקו בטענה כי אין להתיר שאלות
אינטימיות מסוג זה.
3ך: כל גבר שנזכר במשפט, מיד חברי
שואל אם היו יחסים. אין הדבר מותר בחקירה
נגדית. רק במשפט אונס.
אבל אחרי דיונים שונים מצליח שרף בזריזות
לחזור לנושא:
שר ף: האם את מוכנה להגיד שתיו לן
יחסים אינטימיים עם עורן־דין תוסיה־כהן?
סופר: אני מוכנה להגיד.
ב קר: חכי, גברת, אני לא מספיק
סופר: אני מוכנה להגיד שאני אהבתי
אותו ושאני אוהבת אותו עד היום הזה. אני
חייבת לו את כל החיים שלי בגלל מה ש עשה
בשבילי.
השופט עלי בקר: לא ענית על השאלה.
האם את מסרבת לענות עליה?
סופר: כן. אני מסרבת לענות. שלא יהיה
יותר חומר לעיתון המלוכלך.

ה 1וו^ 0הו ה

ארב דשופט וציד את מהדר חייו היומי
לבדו, במסעדה מזרחית קטנה, הסמוכה למקום.
הוא
בין האחרונים העוזבים את אולם
בית־המשפט. ולפני שהוא יוצא משם, מקפיד
מלחי לאסוף וללקט את. כל ספריו וניירותיו.

בגמר ישיבות בית־הדין נמשך עבורו
המשפט. עם רדת הערב הוא יושב במשרד
סניגורו, מנדל שרף. הם מכינים יחד את
כתב ההגנה.
לעיתים רחוקות הוא הולך לבתי־קולנוע
או להצגות. פשוט אין לו זמן. לפעמים
הוא נכנס לבית־קפה, ומתיישב ליד דוכן האספרסו.
לרוב לא ביחידות. ידידיו רבים.
אך הוא נמנע מביקורים חברתיים, והפסיק
מאז התחלת המשפט את פעילותו הציבורית.
הדבר בולט בעיקר לגבי מועדון
הרוטרי, בו היה פעיל מאוד, ושימש בעבר
גם כנגיד התנועה.
הוא עסוק מאוד, ורק עם רדת הלילה
הוא חוזר לדירתו. שם הוא מכין לעצמו
ארוחת־ערב, אוכל אותה, והולך לישון.

אלמוני נוחוב

בדרכו. לבית המשפט נעצר מלחי (שני מימין) ליד דוכן
לממכר עתוניס. הוא קונה את עתוני הבוקר מבלי
שהאנשים בקירבתו מבחינים בו. מלחי הפן במרוצת המשפט לחלק מן הנוף הירושלמי.

וווו עול

התחכים — אנשים
ך* צאתו מאולם בית־המשפט, נתקל
^ מלחי לא פעם באנשים המצטופפים שם
כדי לראות אותו. כשבני־נוער נאספו סביבו
ורצו לדבר איתו, ניסו שמשי ביתיר,משפט
לגרשם. מלחי לא נתן להם, הסביר :״אני
אוהב לשוחח עם כל מיני אנשים. כל שיחה
מעניינת אותי. התחביב שלי — זד, אנשים.״
לעומת זאת, הוא מסרב להעניק חתימות
לילדים. למרות הבדיחה הנפוצה ש״המירת

משפחתו בדירתו התל־אביבית. כיום הוא ג־לבד
בירושלים, כשאשתו נוסעת אליו בקביעות
לבקרו, אך לעולם אי:־ באה ׳אולם
בית־המשפט.

התעמדות־כוקר

ד ר׳ יומו ואורח־חייו של השופט בול-
טים בפשטותם. בשש וחצי בבוקר הוא
קם, מדליק את מקלט הרדיו, ומתעמל לפי
תרגילי הבוקר.
אחר־כך הוא מתקלח. את ארוחת־הביקר
הוא מכין לעצמו, במטבח הקטן: סרס יי־קות,
חביתה וכוס קפה. תוך כדי שתיית
הקפה הוא עובר על עיתוני־הבוקר.
בתמונה מימין אפשר לראותו יוצא בבוקר
מביתו, כשהוא נושא סל־קניות מפלסטיק,
ומזוודה. המזוודה מכילה את הניירות שהוא
מכין לצורך הדיון המשפטי.
במכוניתו (הוא מקפיד תמיד לקנות מכו

01 חוש
בית־הכרס בדרכו
ומזוודה, שבתוכה

ניות קטנות) הוא נוסע לבדו אל ביה־־מש־פט.
כל יום הוא מגיע חצי שעה לפני תחילת
המשפט, ונכנס לחדר עווכי־הדין. באולם
הוא מצטרף לשולחן ד,סניגוריה, לוקח חלק
בדיונים, משתתף בהחלטות.
בהפסקות נוהג מלחי לטייל ארוכות במסדרונות
בית־המשפט. בהפסקת־הצהריים
הוא יורד לרחוב יפו הסמוך, ואוכל, לגמרי

10 חתימות מלחי אפשר לקבל חתימה של
יונה סופר.״ כשילדים מציקים לו, הוא או מר
להם :״חתימה מקבלים מאיש שעשה
מעשה חשוב — ולא מאיש שהתפרסם מפני
שהועמד לדין.״
לגבי עיתונאים הסתייג, בפרט בזמן הראשון.
לאחרונה נפלו המחיצות, ומדי פעם
רואים אותו מדבר עם עיתונאים. הוא
משוחח איתם בנועם על כל נושא שבעולם

בבוקר יוצא מלחי
מדירתו השכורה ב־למכוניתו
כשבידו תיק
החומר שהכין לישיבה.

חנות המכולת למטה הוא קונה כמה
מיצרנים, נושא אותם בתוך שק־נייר
אל הדירה הקטנה, ומכין לו לבד את ארו חת
הערב.
יותר מ־ססס 100,לירות עלה לו משפטו
עד כה — אך בחייו הפרטיים חי אליעזר
מלחי בצניעות מפתיעה.

הנוף היה נפלא
ף* עוד שהן ןז־ה במשפטו גרה במלון־
^ פאר ואוכלת שם את ארוחותיה (ע£
חשבון משלם המיסים) ,גר השופט האמיד,
הנאשם במשפט זה, בדירה בת חדר וחצי,
אותה שכר בפרבר ירושלמי שקט, בבית־הכרם
.״לא דייקתי בנבואות סיפר למכר.
״חשבתי שהמשפט ימשך זמן רב, ולכן לא
שכרתי חדר בפנסיון, העלול להיות מעל הייתי באמת צדקתי. אבל
לאפשרויות .,
משוכנע שהמשפט יסתיים עד לסתיו ולכן הפונים שכרתי דירהעם חלונות גדולים,
אל ההרים. הנוף היה נפלא. אבל עכשיו,
בחורף, חודרים משם לתוך הדירה מי־הגש־מים.״
מלחי
התקרר, ואף נאלץ להעדר שלושה
ימים ממשפטו.
לפני זמן קצר כיהן כשופט, וגר בחוג

מתקרב סלחי, הנוהג לבדו בל

מכוניתו. לפניו מגרש־הרוסים,

בו שוכן בית־המשפט. התמונה צולמה מתוך מונית שנסעה

מאחוריו. בניגוד לעדה הראשית המגיעה עם משמר מיוחד ומלווה
בכמה שוטרים מרגע שהיא נכנסת לאולם בית־המשפט, הרי
דווקא הנאשם במשפט, מגיע לבית הדין בשקט, וללא כל ליווי.

מלחי(שמאס נכנס לאולם בית־־המשפט נשמאח!ויו:צועדים1י]1השנו ושומו ואשת
מישהו, כיצד הוא ממלמל, כאילו לעצמו:
״דבר אחד לימדו אותנו הרוסים: סבלנות.
הרבה סבלנות.״

עניין פרטי

ף כאמת, בעת המשפט הוא ממתין וממ־
| תין. אינו מראה מה עובר עליו .״הסודות
הכי כמוסים שלו,״ אמר אחד המשפטנים,
״הן תחושותיו הפנימיות. הוא רואה ברגשותיו
עניין פרטי לגמרי.״
לכן, השופט הקהל
מלחי,

פקיד הסניגורית

השופט הנאשם נכנס מדי פעם למזכירות בית־המשפט,
עובר על החומר המשפטי ועוזר לסניגוריה בהכנת
קו ההגנה. המשפט עולה למלחי חון תועפות, ומעשה זה חוסך לו. העסקת פקיד נוסף.
בית־המשפט בירושלים אינו זר לשופט מלחי, שם החל את הקאריידה המשפטית שלו כתובע,

גם בעת משפטו, כשהכל סוער, כשנוזף
בסניגור שהוא מתחצף, כשהומה,
והעדה מתפרצת, הרי דווקא
הנאשם, נראה שליו ורגוע.

כי בדיוק כשם שנהג כשופט — הוא נוהג
כנאשם. פניו אינם משנים את הבעתם. הוא
שומר על הליכות פשוטות, על חביבות
מסויימת, ועל ארשת שקטה, אטומה, שלעולם
אינה מראה דבר — על המתרחש
בקרבו.

מכוניתו ברחוב, צועק מישהו לעברו :״שלום
השופט מלחי!״ השופט עונה בחיוך
ובניע־ראש.

71 |1ךןך התובע גבריאל בך
בהפסקת
(מימין),
2 11 1111
המשפט, כשהוא משוחח עם השופט הנאשם.
— פרט למשפט. הוא אינו מוכן לתת רא־יונות
לכתבים בעניין זה.
אם מצלמים, מלחי
בורח לעולם ממצלמה,
לצלמים או מיישר את
השוטרים ניסה לגרש
אמר מלחי :״הנח לו.
ילדים.״

מתעלם. הוא אינו
אך גם אינו מחייך
עניבתו. אבל כשאחד
צלם שרדף אחריו,
גם לו יש אשד, ו
מבית
אבא

*איף מתייחסים אליו האנשים בצאתו
ן לרחוב? בזמן הראשון היו העיניים ננע־צות
בו. מלחי היה מחייך לתוך פניו של
כל אדם שנעץ בו עיניים. במשך הזמן הפך
לחלק מן הנוף הירושלמי. לא פעם, בעבור

בית־המשפט הירושלמי אינו זר לאליעזר
מעניין שבדיוק באותו אולם בו
מלחי.
מתנהל המשפט נגדו, מלחי גם התחיל את
הקאריירה המשפטית שלו.
היה זה לפני עשרים וחמש שנים, בזמן
שנתמנה תובע כללי, במשרד המלחמתי שפיקח
על התעשיות הקלות.
וכשהוא משקיף מהחלון, לעבר המבנים הרוסיים
העתיקים, המוכרים, עם כיפותיהם
הירוקות, הוא מסביר לחבריו את השלטים
הרוסיים. על מלחי נכתב, בתיקו האישי ב־משרד־המשפטים,
שנולד בירושלים, ואילו
דויד תדהר, בספרו אנציקלופדיה לחלוצי ה ישוב
ובוניו, מעיד עליו שנולד בלנינגראד,׳
בהתאם לטופס שמילא. בהזדמנויות שמלחי
מתרגם לשומעיו את השלטים, המנוסחים בכתיב
הקירילי המיושן, שמלפני המהפכה,
ומסביר במה הוא שונה מהכתיב החדש,
הוא מספר להם איך הוא זוכר רוסית מבית
אבא.
הוא עמד פעם, ביום ראשון, והקשיב ל־שמע
אותו
פעמוני הכנסייה המצלצלים.

בודד במסעדה

עם גמר ישיבות היום בבית המשפט המחוזי בירושלים,
הולך השופט מלחי למסעדת חן, הסמוכה לאולם בית־המשפט,
לאכול את ארוחת־חצחריים, הארוחה היחידה שאותה אין הוא מכין לבדו.

1נערה בת 16 שנה המציאה בגו ים הדש, שכל ועדה יכולה ויצוו אותו לעצמה
מחצאיות היא עברה לשמלות, ומשמלות
היא המשיכה למכנסיים, וממכנסיים היא
עברה לחליפות, וכל רואיה היו מתפעלים
מהבגדים שלה ואומרים לה שהם נראים בדיוק
כאילו נקנו בחנות.
אבל כל המלתחה הזאת לא היוותה אתגר
מתאים לכישרונות האופנתיים של מאיה
סתר. היא חיפשה אתגר מתאים יותר ומצ אה
אותו, לבסוף בבגד־הים.

* * ה ככר לא נכתב ומה כבר לא נאמר
על בגדי הים? הכל. כולם כבר יודעים
שבגד־הים נוצר בשביל הים, ושפעם הוא
היה שלם ואחר־כן הוא נהייה חצי, ואחר-
כך הוא נהייה עוד פחות מחצי, והוא ״עדיין
נמצא במצב של הפחתה. כל עונה מורידים
ממנו משהו.
הצרה עם בגדי הים היא שלמרות שהם
קטנים ובלתי נראים, מתכנני האופנה וכל
מיני מוחות יוצרים מקדישים להם כוחות

ומחשבה בלי שום יחס לגודלם. כל שנח
יש להם רעיון חדש בעניין הזה, וכל שנה
הם מוצאים משהו להוסיף או להפחית ממנו.
לא רק מתכנני האופנה עוסקים בשטח הזה.
גם מאיה סתר.

אתגר מת 8״8

ך* טכן $כרא את מאיה עם גוף יפה,
| | עיניים גדולות, חיוך זוהר, ושיער ב
היר.
אבל היא לא הסתפקה בכל זה.
היא הוסיפה לו בגדים אוריגינליים, ש נתפרו
בידיה האוריגינליות. וכשהיא ראתה
שזה מתאים לה, היא התחילה להשקיע בו,
בגוף הזה, יותר מחשבה ומאמצים, והחלה
לתכנן בשבילו כל מיני כיסויים חדשים ו־אוריגינליים.
בהתחלה
היא תיכננה לו חצאיות, וכשהיא
היתד, לובשת את החצאיות הללו ברחובות
תל־אביב, כולם היו אומרים שהן יפות מאד.

היא ידעה אמנם שבשטח בגדי־הים המציאו
כבר את כל מה שאפשר להמציא. אבל
בכל זאת היא ישבה וחשבה על זה.

?עצובות וזרומגטידת

ביו החבריא:

למרות הכפור, הרוחות והגש מים
יצאה מאיה לשפת חיס כדי
לגלות לציבור המתרחצים את המצאתה החדשה, בגד הים הפרחוני.

מאיה בת השש־עשרה, כמו כל מתכנני האופנה המצליחים, מתחילה
אף היא בגיל צעיר מאד. אן בניגוד לכל מתכנני האופנה המצליחים,
היא נס מסוגלת להדגים את רעיונותיה על גופה שלה.

ך* גד־יס עם כתפיות ובלי כתפיות כבר
. 4המציאו, היא אמרה לעצמה, בגד־ים עם
חרוזים ועם מטבעות ועם טבעות כבר
המציאו, בגד־ים עם חזיה ובלי חזיה כבר
המציאו, בגד־ים עם בגד־ים ובלי בגד־ים
כבר המציאו גם כן. אז מה נשאר לי כבר
להמציא?
חשבה, חשבה ומצאה, המצאה שהיא באמת
מיוחדת במינה: למרות שכל בגדי־הים
בנויים על אותו פרינציפ, היא עשתה את
הבלתי־אפשרי והמציאה בגד־ים שונה ל גמרי.
המכנסיים הם אמנם רגילים, אבל
בעד זה הלמעלה הוא פאטנט: הוא לא ניתלה
על שתי כתפיות, והוא לא נרכס מאחורי
הגב. ללמעלה הזה יש רק שני סרטים
הנקשרים בעורף, והתוצאה — גב
חשוף לחלוטין.
אבל, לעומת זאת, המלפנים לא סתם
מכוסה, אלא גם מקושט בהמוני קישוטים,

כמו פרחים, ועלים, ופירות קטנטנים, ולכן
קוראים לו פריקיני.
הוא מזכיר מאד את תלבושזתיהן של
בנות־הוואי, המשתמשות בזרים לאותה מטרה
עצמה, אלא שבפריקיני אפשר לשנות
את הפרחים, סיגליות לעציבות, שושנים ל-
רומנטיות, שקדיות לשקדניות וכן הלאה.
המבחר עצום.

גב חשוף
ץ כאשר גמרה מאיה להמציא אותו,
| היא תפרה לה פריקיני אחד, לבשה אותו,
וירדה לשזף אותו על שפת־הים־
החורפי.
ולפי תגובותיהם של שאו מתרחצי־החו־רף,
אפשר כבר לנחש איך יתפעלו מה־פריקיני
בבוא הקיץ.
ספרים שירה
חן 3ד דר !
נפשי לשלום תפילה (מאת יבי; הוצאת
שוחרי שלום בישראל; 68 עמ׳< הן חטא
הוא /כי נכרה קברנו במו ידינו קובע
המשורר הצעיר ( )33 יבי באחד משיריו. לכן
הוא כינס בספר השירים הרביעי שלו 20
שירים הנלחמים כולם
במלחמה.
יבי, ששמו הספ־רותי
הוא ראשי התיבות
של שמו ה מלא
(יונה בן־יהו־דד
,),תוקף בשירי־,
את המלחמה בשירות
קצרות ומיה־צות:
9ארון
ומקולל
שמך!
9תמות המלחמה!
9המלחמה מכוערת!

כמרחב. יבי לא הסתפק בהטפה
מילולית לשלום. את ההכנסות ממכירת ספר
שיריו הקדיש למפעל העזרה הרפואית ל־וויאט־נאם
ובספר עצמו הביא צילומים של
קרבנות ויאט־נאם.
אבל הוא לא דואג רק לשלום בוויאט־נאם.
הוא גם דואג לשלום במרחב. כמה מן השורות
החזקות ביותר בנפשי לשלום תפילה
הן השורות בשיר סלים, המסמל את הנוער
הערבי במרחב:
תן כף ידן /בכף ידי /פעימות לבך /
בפעימות לבי.

מקור
צלצל ראשה בו\דת
ציד הצבייה (מאת יצחק אורפז; הוצאת
דגה 122 :עמ ׳) סגן־משנה פלג, הידוע יותר
בכיניו נמרוד, גיבור הצייד, הוא עבדו הנרצע
של סגן־אלוף יחזקאל גרין־נבו, מפקד גדוד
התותחנים הראשון.
פלג־נמרוד מוכן לעשות למען מפקדו הכל.
במסיבות החברה הוא מבדר אותו במיבחר
של ריקודים שגעוניים (ריקוד השיכור, ריקוד
הדחליל, ריקוד השימפנזה, ריקוד היען) .אבל
לדבר אחד הוא אינו יכול להסכים. זה
כאשר הסגן־אלוף הנשוי מנסה להתעסק עם
אחותו הצעירה, התמה והמפותחת יתר־על־המידה
של פלג. כשזה קורה הוא פשוט
יוצא מדעתו.
זהו אחד מחמשת הסיפורים של אורפז.
ואם כי הוא הפחות־נעים שבהם הוא המוצלח
ביותר. מה שאי־אפשר להגיד על
ארבעת הסיפורים האחרים שבקובץ.
כי טכניקת הכתיבה של אורפז יוצרת
סיפורים ללא התחלה וללא סוף. המחתים
יותר תיאור של מצבי־רוח, רגשות ותגובות.
הגיגי־מחשבות חוזרים על עצמם עד כדי
שיעמום והקורא את הסיפורים עלול להתחיל
להזות יחד עם המחבר.
אם כי, למען האמת, קורים בסיפורים
האלה גם כמה דברים די מעשיים, כמו
הדייג הרואה בדרכו הביתה, מבעד לחלון,
את אחוריה של אשתו, המתעלסת עם אחר,
ואז הוא יורה באחוריה צלצל מרובה,ו התת־ימי
ומושך אותה, בצורה כזאת, אחריו הביתה.
תדגוס הקמובה
של המאה העשרים

ך 1 9 1 11ץ ך • י הפרחים על בגד־הים של
1 1 1 1 #1מאיה אינם זקוקים להש קאה,
ובכל זאת משקה אותם מאיה בוקר־בוקר,
בשפת־הים של תל־אביב. וכאשר היא
יוצאת איתס מהים היא נראית לכל הפחות
כוונוס של בוטיצ׳לי או כמו בת־הגלים.
את הפרחים של הפריקיני אפשר לשנות. הכל
בהתאם לאופיר, או לחזותה של הלובשת.
הפריקיני לא ניתלה על כתפיות ולא נרכס
מאחורי הגב. הוא פשוט נקשר על העורף.

לא יאומן...

ההרפתקנים (מאת הארולד רובינס;
הוצאת יעל; 2כרכים; 747 ענד) כאשר דיו־חנם
אלחאנדרו חאנוס היה ילד, גילה בהתה
אחת רמך שחור שהיה מרביע שש סוסות
זו אחר זו. זה מצא מאד חן בעיניו וכשגדל
השתדל דיוחנס אלחאנדרו חאנום, טכונה,
לשם הקיצור, דאקם, לחקות את הרמך ככל
הזדמנות.
דאקס, גיבורו של ההרפתקנים, רב־מכר
וסרט־קופה אמריקאי, הוא נער־שעשועים והרפתקן
בינלאומי שידו בכל ויד כל בו.
הוא דיפלומט ולוחם, הוא מאהב וספורטאי,
הוא קצין־צבא ומדינאי. אבל מעל לכל הוא
הקזנובה של המאה העשרים.
ואם כי ההתמודדויות שלו במיטה ״ומות
יותר להתמודדויות בשדה־קרב מאשר להתמודדויות
בשדה־האהבה אפשר רק לומר, לנוכח
עטו הססגוני של סופר־הניאופים האמריקאי
רובינס, איזה התמודדויות! איזה
מיסות!

בי יסופר...

.1500 פחות
עולה:
קונ טסה *1300.
3הילוכי 9555 ביי
4הילוכי 9855ל״
)נעד להודעהחדשה .

״ זיי |

נ 1/מ

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלד!
הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

יסודות המין
מאת ד׳ר ארנולד פ. קליין

בלמעלה מ־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
יצורה גלויה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמנו.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, דרך פתח תקוה , 1ת״א
המפר יומצא לו ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.
הישראלי החדשות
שבועון
.העולם הזה״,
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד . 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

דר״׳ה *3ב 1ח ר
(המשך מעמוד )7
מעולם לא נהניתי מנאום, כפי שנהניתי מאי־נאום זה. יצאנו מן האולם, כשכולנו כמעט
מתגלגלים מצחוק.
צחוק־צחוק — אבל היה זה סיום עצוב ליום, בו דיברו כל הנואמים, בצורה כה נרגשת,
על הצורך למלא מחדש את מליאת הכנסת.

לסינון חנזוזשלה1 ,גר וזושים־בואן
נ או םשלאנ ״ א ם היה אחת הסנסציות של הכנסת, שכבר התרגלה לכן שאנחנו
( 1משתתפים בכל ויכוח, תוך הכנה מדוקדקת, על פי הנחיות מפורטות שאנחנו מכינים
אותן מראש בכתב.
כך השתתפנו למחרת היום בוויכוח על הצעת משרד הפנים לשנות את מס־הרכוש העירוני.
משרד־הפנים הציע לקבוע למס הרכוש העירוני תיקרה קבועה של 25 להשתית אותו
על שכר־הדירה הקטן הקבוע בחוק הגנת־הדייר, וכן להעביר את השומה מוועדות של
עסקני־מפלגות לידי פקידי־שומה ממונים. תמכנו בשלוש הצעות אלה (תוך ביקורת על
צדדים אחרים של מם־הרכוש) .וראה זה פלא: הייתי היחיד בכל הוויכוח שתמך בהצעת
הממשלה! כל שאר הדוברים, וביניהם דוברי הקואליציה, שללו אותה, מתוך חשש לאינטרסים
המפלגתיים שלהם בעיריות.

\/1זו_ 1ם ו מ \/1 0ז \/1£ז _£ 0ו_ווו_ו 1 x 5 0
מפיקי הסרטים אמרו: גדול...
אנשי ענף הקולנוע ציינו: גדול מאד...
העתונות האנגלית כתבה: גדול ביותר...
השבוע בעת ובעונה אח ת
״ אוריון״ תל־אביב * ״הבירה״ ירושלים (שבוע ) 2

ר, אג)י אר :.ה/0־ן י.
גורב ג ל -אלק גינם נזק פון סירוב• נטה ב רג ר

סרט ״ראנק״ מופץ ע״י ״שבעה כוכבים״ בקרוב ״ארמון*

כ־ 15 בפברואר נפתחים קורסיי־ערב

4חשמלאות
.2חשמלאות
תעשיה ובו

חיפה

הייתי הנואם השלישי. לפני דיברו שני אנשי חיפה, ששללו שניהם את החוק, למרות
שאחד מהם היה איש הקואליציה (ורטמן) והשני איש גח״ל
(צימרמן) .על כן פתחתי בעקיצה, שגרמה משום־מה לסקנדל:
אוריאכנרינ נברתי הינשבת־ראש, כנסת נכבדה,
בניגוד לשני הנואמים שקדמו לי, אינני בא נזנזדינת חושי-
סטאן, ועל כן אינני מתנגד להצעת־החוק
ע מו םדגני (רפ״י) :היכן קיימת מדינה בשס זה?
אוריאכנרי 1אני משאיר זאת לדמיונן
ישראלקרגמן (מפא״י) :איזה דיבור הוא זה?
או ריאבנריז קיים חלק במדינת־ישראל, שבו שולט
ראש־עיר בשם אבא חושי, ואלה אשר בחרו בו אינם יכולים
לראות בכן כל פסול.
צ בי צימרמן (גח״ל) :אני בא ממדינת ישראל, ולא
ן ומדינת חושיסטאן!
אוריא 5נרוז בל נאבד את חוש־ההומור כאשר אנו
מדברים על אבא חושי.
היו ״ ררותהק טי ן 5חבר־הכנסת אבנרי, אבקשך ל דבר
לעניין.
אוריאכנרינ לא אמרתי שום דבר שאיננו נוגע לעניין. סרדינס להיפן, אמרתי משהו הנוגע מאד לעניין.
משני הנואמים אשר קדמו לי שמענו התנגדות עקרונית להצעת־החוק, שאני רוצה להגן
עליה.
אני מבין שבעיקבות הצעת־החוק תפסיד עיריית חיפה סכום של 4— 2מיליון לירות
לשנה. זהו נימוק חשוב לכך שכדאי לחייב את הצעת־החוק הזאת, שאנו רואים בה צעד
חשוב בכיוון הנכון, אם ני צעד שעדיין רחוק מלספק אותנו.
משהורטמן (מפא״י) :הצלחתי להביא אותן לכלל תמיכה בהצעת הממשלה!
אוריאכג רי ז אבא חושי מסוגל לדברים רבים.

רוגגזוז רעה רגעו מלן

לקראת בחינות הסמכה — 60 אמפר
הנערכות על־ידי משרד הפיתוח
פרטים והרשמה:

טכניכון
תל־אביב: דרך פתח־תקוה ( 44 מזל רחוב הרבבת)
דרן* פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
רחוב בלפור ( 5בנץ הועד למען החייל)
חיפה :

ול סלמחרת־ היום היינו בהחלט ״נגד״ — נגד בחירתו של משה סרדינס, איש עדות-
המיזרח במפא״י, לסגן־יושב ראש הכנסת, במקומו של השר ישראל ישעיהו, גם הוא
איש עדות־המיזרח.
כל הכנסת הצביעה בעד מינוי זה, מלבדנו ומלבד רק״ח. נשאנו נאום קצר להנמקת
הימנעות זו — וכללנו בו ביקורת כללית על השיטה:
אוריאבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה. המנעותנו אינה קשורה באישיותו של
חבר־הכנסת סרדינס, שאנחנו מכבדים אותו ושאני מרשה לעצמי לברכו. נמנענו מההצבעה
בגלל הנימוקים הבאים:
( ) 1לדעתנו, אין צורן בשמונה סגנים ליושב־ראש הכנסת. זו דוגמה רעה לעיריות ולשאר
מוסדות־הציבור.
( )2בגלל ניפוח זה של הנשיאות, היא הפכה למוסד פוליטי מובהק. תחת נשיאות בת
שלושה חברים, שתעמוד מעל הסיעות ותראה את עצמה נציגות של הכנסת כולה בתורת
שכזאת, כמו יושב־ראש הכנסת, הפכה הנשיאות לנציגות סיעתית. בה שומר כל נציג על
האינטרסים של סיעתו.
במצב זה נוצרו שני סוגי חברי״כנסת. אותם השייכים לסיעות המיוצגות בנשיאות,

והם 104 חברי כנסת, וחברי־כנסת השייכים לסיעות בלתי־מיוצגות, שהס 16 במיספר, ושהם
מקופחים בדרן־קבע. מעיד על כן הטיפול בהצעות הדחופות שלנו לסדר־היוס, הנפסלות
דרן־קבע, בלי קשר לדחיפותן, וכן עניינים אחרים. מן הדין והצדק היה שיהיה לפחות נציג
אחד לכל הסיעות הקטנות, שיראה את עצמו אחראי כלפי כולם.
( )4גס בשיטה הקיימת
נתןפלד (מפ״ם) :אתה בעד נציגות סיעתית בנשיאות?
אוריאבנרי 5אני נגד. אבל אם זה ישנו, לא יתכן שיהיה לאחדים,
ולא לכולם.
יעקב כץ (פא״י) :אתה מציע, את כץ, למשל.
אוריאכנרי 1אני מוכן שאתה תהיה שם כנציג כל הסיעות הקטנות.
( )4גם בשיטה הקיימת יש להתנגד בחריפות ליצירת אחוזות עדתיות וחזקות עדתיות.
הדבר מגביר את הפילוג העדתי במדינה, ויביא לכן שאזרחי־ישראל הקרויים ״בני עדות־המזרח״
לא יתקבלו לתפקידים שהם כיום בידי האשכנזים.
( )5אם כבר נתקבלה שיטה של ייצוג עדתי — הפסולה בעינינו מכל וכל, בולטת שבעתיים
העובדה שאין סגן־יושב־ראש כנסת ערבי, בשעה שערביי ישראל מהננים 1270 במדינה...
ישראלקרגמן (מפא״י) :חבר־הכנסת סרדינס נבחר כנציג סיעת המערך,
ולא כנציג עדה. נקבע בתקנון כמה סגנים צריכים להיות.
היו ״ רקדיש לוז ז חבר־הכנסת אבנרי מוסר את נימוקי המנעותו מהצבעה.
אוריאכנרי: אני מרשה לעצמי להפנות את תשומת לבו של חבר־הכנסת
קרגמן לפרסומים בעתונות.
ערביי ישראל מהווים ־ 67 בכנסת. יהיה זה לטובת המדינה, והופעתה כלפי חוץ, אם
יהיה לה סגן אחד בן הלאום הערבי.
לבסוף, באותו יום, נאמנו את נאומנו החמישי ב שבוע,
כשהצענו להעביר לדיון בודעדה את הצעתו של
מרדכי בן־פורת (רפ״י) לטפל בכפילויות ובמנגנונים. זהו
אחד הנושאים המרכזיים של סיעתנו. ההצעה נדחתה,
כמובן, לפי בקשת פינחס ספיר.
בסך הכל, שבוע גדוש למדי.

העולם הזה 1536

!ויסקי בחדר המנהל1
(המשך מעמוד 09
בפני אפשטיין, כשהוא חיפש מנהל לבנק
עליו השתלט.

הכביסה המלוכלכת
צמד א ״ א נהג לצאת מפעם לפעם
ן? לחו״ל. השניים הירבו לטייל, למשל,
בגרמניה, בילו שם ׳בכל מקום מהנה אפשרי.
לרשותם עמדו סכומים בלתי־מוגבלים להו צאות.
אמיר
הירבה להחליף חליפות. גם את ה כביסה
שלו נהג לשלוח למכבסה, ולצרף
את התשלום לחשבון ההוצאות. אשתו, ה עובדת
כמזכירת התיאטרון הקאמרי, היתד,
משוחררת מהרבה דאגות שהטרידו עקרות־בית
אחרות.
ניהולו המסחרר של בנק פויכטוונגר, ו־העיסקות
של א״א, כבר הסתננו החוצה.
אנשי בנק ישראל ידעו על כך. אולם הם,
משום מה, חיכו בסבלנות.
הדהירה של אפשטיין־אמיר המשיכה. היא
התקרבה אל השיא, שלאחריו החל המדרון
התלול: רכישת בנק אלרן.
הקסם שברכישה: בנק נוסף יאדיר את
* האימפריה הפינאנסית. הוא יעמיד לרשות
הצמד מזומנים נוספים, ערבויות חדשות ומוניטין.
אולם
כשניגשו אפשטיין ואמיר לממש את
חזונם, גילו כי בפניהם ניצב אגוז קשה לפיצוח,
בדמותו של בעל בנק אלרן — הרמן
אלרן.
באותו הזמן ניהל אלרן משא־ומתן גם עם
בנק לאומי, ובו דובר על מחיר של 5עד 6
מיליון לירות, אבל אלרן רצה סכום גדול
יותר.
הוא שיחק על עצביהם של מנהלי פויכט־מנגר,
עד שדבר הרכישה הפך אצלם לדבר
שביוקרה — לקנות את אלרן או ליפול.
וכיוון שהרמן איירן ידע לנצל את להיטותם
של אפשטיין —אמיר, הוא קיבל מהם יותר
מ־ 11 מיליון לירות. כפליים מן הסכום שהוצע
לו על־ידי בנק לאומי.
שליטו של בנק פויכטוונגר לקח לצורך
זה הלוואות חדשות. חלק מן הסכום
השיג על־ידי תיווך שטרות. חלק אחר נטל
פשוט מהפקדונות שהיו מופקדים בבנק שלו.
גירסה הנפוצה בקרב בנקאים: אפשטיין
היה להוט אחר אלרן מתוך תקודד, כי ימצא
בתוכו קרנות פנימיות בסכומים של עשרות
מיליוני לירות. בסכומים אלה חשב גם
להחזיר חלק גדול מן ההלוואות שנטל זה
עתה מבנק פוינטוונגר. במציאות היו הקרנות
הפנימיות של הבנק קטנות בהרבה מן
המצופה.
פרט אופייני: אפשטיין־אמיר שילמו ל־עורכי״הדין
שייצגו אותם במו״מ על רכישת
אלרן ביד רחבה. אחת הגירסות: רבע מיליון
לירות. אולם גם לעורכי־הדין של הצד
השני שילמו ביד נדיבה.

מזרונים מטונפים

ם *ענת 4ו)(! 1נרשמה עדיין כשנת
רווחים לבנק פויבטוונגר (רווח של יותר
ממיליון וחצי לירות ישראליות) ,הרי השנה
שלאחריה 1965 כבר היתד, שנה מאוזנת.
שנת
1966 לעימתן היתד, שנה של הפסד.
ניצול כספי הפקדונות, ההלוואות הענקיות
שניתנו לחנרות־הבת של יוסי אפשטיין ללא
ריבית, ושאר מעשי הצמד, יכלו אמנם לעשות
רושם כלפי חוץ.
בשפת המיספרים נתגלה הסוד בהפסד
ובכישלון.
היה זה אך סמלי שהשבוע, כשר,ובאה
השלישיה הראשית לבית־משפט השלום בתל-
אביב, להוצאת צוזי־מעצר, התלונן אמיר:
״לא נותנים לנו אפילו מיטות, ואנחנו נאלצים
לשכב על הריצפה, ועל מזרונים מטונפים.״
ממרום.
הפיסגה הורדו השלושה אל תח תית
הכלא.
״דרורי סובל מכיב קיבה,״ רטן פרקליטו
בפני השופט ,״וכל בקשותיו לקבל מזון
מיוחד לא נענו.״
״ואמיר,״ המשיך הפרקליט ,״סובל ממחלה
קשה ברגליו, ובקשותיו לקבל עזרה רפואית
נידחו במתכוון.״
״ובכלל,״ היפנה הפרקליט את שאלתו
כלפי נציג המשטרה ,״האם אתם חושדים
בשלושת החשודים שהם לקחו את כספי
הבנק לצרכיהם האישיים או לחברות שבבעלותם?״
״אנו
חושדים בהם בשני הדברים,״ השיב
בשלווה איש המשטרה.

העולם הזה 1536

רמת-גן גבעתיים בני־ברק
ערב שאלות ותשובות
יתקיים בליל שבת 24 בפברואר,
בשעה 8.30 בערב, באולם ״העשור״,
רחוב וייצמן ( 10 ליד קולנוע נוגה),
בהשתתפות חברי מרכז התנועה. פרטים
מלאים — בגליון השבוע הבא.

קורס ללימוד ערבית
ברחובות
ית, של האנשים החשובים

אנשים
נא לפנות לשמוליק
אפילו טכס ההתייחדות עם זכרו של מחולל
לח״י, אכרהם (״יאיר״) שטרן, שהתקיים
השבוע במקום קבורתו בנחלת־יצחק,
במלאות 25 שנה להירצחו על־ידי קלגסים
אנגליים, לא הצליח לדלות בירכת שלום מפי
היריבים בתנועת החרות. ח״כ מנחם בגין
וח״כ אליעזר שוסטאק לא החליפו ביניהם
שום מילה • .ח״כ שמואל תמיר
הזכיר השבוע למאזיניו, באסיפת הגוש החופשי,
בדיחה פוליטית שהופיעה בעיתון
הסטודנטים ניצוץ. הוא אף ציטט אותה ב דייקנות
מפליאה: לגופים פוליטיים דרושים
מועמדים למוסד מחוקק. התכונות הנדרשות:
(ז) יליד מזרח אירופה מתקופת הצארים.
( )2עלה לארץ עם הביל״ויים, הכי מאוחר
בעליה הראשונה וכד. מה שלא ציטט תמיר,
למרות שהופיע באותו עמוד, היתד, מודעה
בנוסח הבא: לעורן־דין ידוע — התפרסם
בהפסדת משפטים (פוליט״מ/ציבור״ם) —
דרושה תנועה ו /או מפלגה. הנ״ל עומד בפני
פירוק תנועה מוכרת, ומוכן להצטרף לכל
תנועה/מפלגח יביא עימו לשותפות שלושה
ח״כים מלאים. בהצעות רציניות וחצי־רציניות
נא לפנות למשרד עורן־הדין שמו־ליק
ושות תאוות הבשרים הידועה של
שר־האוצר, הביאה אותו השבוע, בשעת־לילה
מאוחרת, אל הסטייקיה אצל רונן, ליד עיריית
תל־אביב. פינחס ספיר אכל שם לא
פחות משלושה סטייקים בזה אחר זה0 .

בתוכניתו י השבועית קרא 1
קטע מעיתון, מבלי לזהותו, הדן בהרחבה
ברצח בסמים ובאונס. כשנשאל הקהל מאין
לקוח הקטע, זינק ממקומו יצחק (״איציק״)
ט או ב, מזכיר בנק ישראל, וקרא :״זה
לקוח מעל המשמר!״ השיב לו כן־אמוץ :״זו
לא חוכמה, אתה בטח מקבל את על המשמר
הביתה.״ 9על מסיבת הפרידה לשחקן
לירנס הארווי התחרו ביום השני השבוע
כמה מן המעודונים בתל־אביב. הבחירה
נפלה לבסוף על עומר כאיים היפואי,
בהתאם לבקשת השחקן, ששמע כי שם מו פיעה
הזמרת יפח
ק דני .״אני אוהב
את שירתה, ויש לי בבית תקליט שלה באידיש.״
כשפגש בזמרת, נשק לה וביקש
כי תתן לאימו בישראל שי בצורת תקליט
9מסיהכולל
את השיר באב אל־ואד.
בה אחרת שנערכה לו, התנהלה תחת חסותה
של הגברת מטלון, הלא היא רעיית המנוח
אלברט מטלון, מי שהיה קונסול כבוד
של הריפובליקה הדומיניקאנית בישראל ו•
השבוע הוציאה מפא״י
מפיץ סרטים.
עלון פנימי שנועד להעלות את מוראל חבריה•
שמו בישראל המעקב, ועורכו הוא לא
אחר אלא חזי לופבן, עורכו לשעבר של
שבועון־הרפש רימון • .פרנסים אדפנר,
כתבו המוכשר והנמרץ של האובזרבר,
ניתמנה החודש כסגנו של טד לוריא, עורך
היומון ג׳רוזלס פוסט. בקרב חברי מערכת
הפוסט התלחשו השבוע, כי אין זה
מינוי של סגן אלא של קומיסאר פוליטי
מטעם, שנועד לשים עין על לוריא, הידוע
כחסיד רפ״י כאן מדברים קצת עברית!״
מכריז שלט בכתב־יד של מתלמדים,
התלוי במשרדו של פלטי הייסקנן, נספח
העיתונות בשגרירות ארצות־הברית ב
ישראל.
השבוע היתד, לדיפלומט האמריקאי
סיבה נוספת להתגאות בשליטתו בשפה העברית:
הוא נשא נאום על מלחמת ויאט־נאם,
במועדון בני־ברית בנתניה, בעברית
כמובן • .לשגרירה החדש של ארגנטינה,
רודולפד כאלטיירז, ותק רב בש־טח העיתונות.
הוא החל את הקאריירה שלו כ־כתב־ספורט
בעיר־שדה נידחת, טיפס משם
הלאה, היה בשנת 1963 כתבו המדיני של
לה־נאסיון רב ההשפעה, ובעל תוכנית הטלביזיה
הפופולארית ביותר בארגנטינה.
כשנשאל השבוע על איזה מיקצוע — עיתונאי
או דיפלומט — היה ממליץ בפני צעיר
מוכשר, ענה :״עיתונאות, ללא ספק.״ •
האמרגן מרקו תורג׳מן כבר הציג לא
פעם בפני ידידיו את ארוסתו, וכל פעם
זאת היתד, נערה אחרת. הפעם, כנראה, זו
תהיה ארוסה של ממש, עם סיכוי גדול
להיות גם רעייה של ממש. זוהי זוסיאן
אשור, דיילת _ א״ר פראנס, אותה הכיר
במסיבת סילבסטר, כשהגיעה לישראל ליומיים•
הוא שיכנע אותה אז להישאר בישראל
עוד שלושה ימים, ואחרי נסיעתה התכתבו
השניים בלהט. השבוע, כשחזרה אר צה,
בישר מרקו לידידים :״יש סיכוי שאשת
ראש־הממשלה הצרפתי תהיה נוכחת
בחתונתו, כי זוסיאן היא דיילת של כל
האנשים החשובים בצרפת, והן התיידדו בשעת
טיסות בדיסקוטק א־פרופו חלו
לאחרונה שינויים פרסונאליים. איקא י ש־ראלי,
הצייר שזכה לתואר ״נביא הדיס קוטקים
של ישראל״ ,פרש מניהולו ומן השותפות
בו, מאיים להקים דיסקוטק חדש.
• בדיסקוטק של מא״די רייס־דייוויס־שאולי
מתכננים כבר עתה את נשף פורים.
המשתתפים בו יחוייבו לבוא בפיז׳אמות ו־כתונות״לילה,
והנערה ר,סכסית ביותר, שתיבחר
על־ידי החוגגים, תזכה בכרטיס־טיסד,
הלוך־ושוב לאירופה 9 .מאנדי קשורה גם
בתוכנית אחרת, אולי לא כל כך סכסית, אבל
מאד תרבותית. זוהי תוכניתו של המשורר
דויד אכידן, לארגן מופעי קריאת שירים
בעברית יבאנגלית. בהתאם לתוכניתו, תקרא
מאנדי באנגלית, והוא עצמו בעברית. תוכנית
אחרת של אבידן, הקשורה גם כן ב עצמו:
פתיחת מיכללה בניהולו ,״לצעירים
ולצעירות בעלי נתונים ראויים לטיפוח.״ המטפח,
הוא כמובן: דויד אביה• 9המצב
הכלכלי, אליבא דשמעון דזיגאן: נכנסתי
לפני שלושה חודשים לחנות של ידידי
ושאלתי אותו בעליצות מה נשמע .״ששש
נבהל ידידי ,״דבר בשקט, העסק ישן.״ השבוע
נכנסתי שוב לאותה חנות, ולפני שהספקתי
לשאול מה נשמע, הודיע ידידי —
״אתה יכול לצעוק, העסק מת!״

קורס ללימוד השפה הערבית יפתח
בקרוב ברחובות, על־ידי התא המקומי
של התנועה. פרטים והרשמה: ת.ד86 .
רחובות, או במזכירות התנועה, רחוב
קרליבך ( 12 טל )30134 .תל־אביב.

נותרו יומיים
לסיום ההרשמה למחזור הראשון
של בית־הספר המרכזי לפעילי ה־תנועה,
שמגמתו להכשיר קאדר של
פעילים ומסבירים לתנועה.
המעוניינים להשתתף בלימודים,
שיתקיימו פעם בשבוע במשך ששה
חדשים, יפנו לאברי, במזכירות
התנועה.
חברים שנרשמו לקורס, ולא קיבלו
הזמנה לראיון עם אמנון זכרוני,
יתקשרו גם הם למזכירות.

מרצים לשעת חינוך
תנועת העולם הזה — כוח חדש תשלח
את אישיר, ופעיליה המרכזיים להרצאות
בשעות חינוך, בכתות השישיות, השבי עיות
והשמיניות בבתי־הטפר התיכוניים.
המעוניינים להזמין מרצה מתבקשים לפנות
למזכירות התניעה, ולציין את שם
בית־הספר וכתובתו, הכיתה, המועד ונושא
ההרצאה.
בחיפה אספת הכינון שנועדה ליום חמישי,
2לפברואר, בקפה פת, נדחתה.
הודעות על המועד החדש תישלחנה
ישירות לחברים.

בפתח־תקווה
ביום רביעי 8בפברואר, בשעה 8.30
בערב, במסעדת הנשיא, רחוב שטמפפר
, 13 תתקיים פגישה עם

שדוב כהן
שירצה על

כבוד הכנסת
ברמת־גן
ביום רביעי 15 בפברואר, בשעה 8.30
בערב, תתקיים פגישה בקפה העצמאות,
בגן המלך דוד (מאחורי קולנוע אורדע).

חוגי בית

פסוק* ה שבוע
• קריאל (״דוש״) גרדוש :״ר,צ1-

מפלאסטיק ן;

עות לחברי־כנסת עסוקים: בובה
בגודל טבעי. יושבת במקומם בישיבת ה־ 1
מליאה, שקועה בעיתון. מודל דד,־לוקס:
דיוקנו האישי של המזמין. מרים יד באופן |
אוטומאטי.״
• ה ״ כ הרות שמואל תמיר, ב!-
אסיפת־חברים בנתניה, על הנהלת חרות :״מה:
באמת יהיה אם אותה קבוצה תהיה מהר!
בשלטון במדינה? אסור יהיה לכתוב? אסור[
יהיה לקרוא?״

תנועת העולם הזה — כוח חדש
תשלח מרצים לחוגי בית. המעונינים
להזמין מרצה יתקשרו למזכירות התנועה
ויציינו את המועד, המקום,
מספר המשתתפים והנושא.

בשלם בריטניה המליאה ה־א מלאה
השבוע נתן אם־הפרלמנסים בעולם, בית־הנבחרים
הבריטי, שעור לדוגמה כיצד צריכים
נבחרים לנהוג בפקדון שהפקידו בידיהם
הבוחרים. אחר שהעיתונות וחברי
הפרלמנט התלוננו כי אין עבודת הפרלמנט
יעילה מספיק, הוחלט להוסיף שתי
ישיבות מליאה, של חמש שעות כל אחת,
לשבוע העבודה הפרלמנטרי.
אנשי וסטמינטטר״ ,לא הסתפקו בכך. הם
החליטו גם שלא ייתכן כי המליאה לא
תהיה מלאה. כאשר בישיבות הפרלמנט
הנוספות נוכח רק מספר חברים מועט,
נזכרו הח״כים הבריטים במסורת הפרלמנטרית
שלהם, הפעילו מחדש תקנה שנקבעה
בלונדון כבר לפני 300 שנה. מעתה יהיה
דרוש לכל ישיבה קוורום — לפחות 40
חברים נוכחים.
היה זה בדיוק שבוע אחר שכנסת ישרא־בירושלים,
אחד הפרלמנטים הצעירים בעולם,
דחה את הצעתו של ח״כ אורי
אבנרי לחייב את הח״כים להיות נוכחים
בישיבות המליאה.
צדפת אובנת האחריות האישית

כריכות

הו1ו 0 9הוה
הקוראים שמסרו את חוברות ״ה עולם
הזה״ לכריכה, מתבקשים
לבוא ולקבלן במשרדי המערכת,
קרליבך ( 12 קומה א׳) תל־אביב,
בימים רביעי׳ חמישי ושישי ה שבוע׳
בין השעות עשר בבוקר
ושלוש אחר־הצהרים.

ההנהלה
קיבלת חשבונך,
נא פרט
אותו בהקדם.

ייו_ווץ וכזדן בו?_ •1בביתך
יש לנו מ חלק ת ייעוץ מיוחדת. לא את
כל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל אם הן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לגו, אל
ת.ד 507 .תל־אביב, ת.ד 668 .חיפה,
והזמיני את המומחי ת שלנו. היא תבקר
בביתך, ללא כל תשלום או התחייבות,
ותדריך אותך בעצה.

לנוי

והידור:

פ 1כזבור

ז׳אק אטטרל הוא אמן־אופנהפאריסאי,
שנודע במחצאיות ובשמלות הערב הנועהלקוחות
שלו אינן
זות שלו. וכאשר
מרוצות מגודל המחשוף יש
לו מיד פתחון־פה מוכן.
״אצלי יושבים השדיים איפה
שהם צריכים לשבת!״
אחר שגבר בצורה כזאת
על פארה קיסרית פרס, על
ג;ולי כריסטי, על ליז טיי־לור
ואפילו על ב״ב, החליט
השבוע כי הגיעה השעה לפתוח
את הפה שוב. גם
הפעם הוא לא כיסה מאומה.
הוא הודיע על הקמת מפלגה
חדשה, שתשתתף בבחירות
הקרובות ובעוד חוושי־ם)
לאסיפה הלאומית הצרפתית.
תהיה זאת מפלגת ״המרכז־הקיצוני״.

*?י*ייד*י*מ 1^ 7

יים!״ ייתכן מאד שהקמת
המפלגה החדשה אינה אלא
תעלול פרסומת של ר,אופ־מועמד
נאי,
שלפי הכשרתו והשכל־תו
הוא מהנדס מוסמך. הוא
מיהר להציג את סמל המפלגה
החדשה: ארבעה עיגולים הרכזיים בצבעי
שחור, אדום, צהוב, לבן. אבל הסמל החדש
היה צמוד למותן אחת מדוגמניותיו.
בכל זאת הוכיח כבר בהצהרה המדינית
הראשונה שלו כי יש לו כמה רעיונות
לגמרי לא רעים. הסביר הוא :״נמאס לנו
לסתום את הפה. זה שנים רבות יש לנו
את ההרגשה שד,מדינאים המקצועיים מרכיבים
לנו קרניים. הגיעה השעה שנהיה
אדונים לגורלנו!״
וכדי שהאזרח יוכל באמת להיות אדון
לגורלו, הציע אסטרל הצעה מהפכנית,
שהיתר, יכולה להיות שימושית במיוחד במדינת
ישראל: כאשר הוא ירכיב ממשלה,
יהיה כל שר אחראי אישית, מבחינה כספית,
על כל כשלונות משרדו.

האומות המאוחדזת
פעולה תוקפגית
ראש העיר ניו־יורק, ג׳והן לינדסיי, החליט
לחסל אחת ולתמיד את בעיית פקקי
התנועה בעיר הגדולה ביותר בעולם. לשם
כך החליט קודם כל לפנות את הרחובות
מן המכוניות החונות במקומות שאינם מותרים
לחנייה.
הוא רק הוציא את הצו, ומכוניות־הגרר
של המשטרה החלו לגרור למקומות־ריכוז
מחוץ לעיר מכוניות של רופאים ושל
* בתי־הפרלמנט עומדים על מקומו של
ארמון וסטמינסטר, שהיה מושב המלך עד
ימי הנרי השמיני, עלה באש בשנת 1834
ונבנה מחדש תון שש שנים. אחד ממראו־תיו
המפורסמים הוא שעון הארמון, הביג־בן,
המתנוסס בראשות מגדל הנישא ל גובה
של 96 מטרים.

עיתונאים, ואפילו של נכים, שהורשו בעבר
לחנות בכל מקום.
אבל זה לא. עזר. פקקי־התנועה נשארו
פקוקים. ואז החליט לינדסיי לפגוע גם ב־שגרירים
הזרים ליד האו״ם, הממלאים את
ניו־יורק במכוניותיהם, אותן הם רגילים
להחנות בכל מקום העולה על דעתם.
באמצע השבוע שעבר נגררו ממקומות־החנייה
המקריים שלהן מכוניותיהם של
שגרירי ברית־המועצות, תורכיה, סוריה,
אקווארדור, גאנה ומאוריטניה.
השגרירים הקימו זעקה מרה על הפגיעה
בחסינותם, ושגריר ערב הסעודית, ג׳יימם
בארודי, כינה את המיבצע ״פעולה תוקפנית
של מעצמה גדולה״ .כולם יחד החליטו
להתכנס ולדון בדבר.
השגריר האיטלקי כל כך מיהר לפגישה
הזו, ששכח כי זמנים חדשים הגיעו לניו־יורק.
הוא החנה את מכוניתו, כדרכו,
במקום אסור לחנייה, וכשחזר מן הפגישה,
בה הוחלט להתלונן בוושינגטון, גילה כי
גם מכוניתו ־ נגררה אל מחוץ לעיר.

ארצות הברית
מימצאים מרתיעים
״מי משוגע לבזבז דבר טוב כמו אל־אס־די
על דבר חסר־ערך כמו מין?״ הודיע צעיר בלוס־אנג׳לם
לרופא שלו. היתד, זאת אחת ההודעות
הבלתי־צפויות הרבות ששמעו רופאים
קליפורניים במחקר מיוחד שערכו על שבעים
מוכי אל־אס־די.
מסקנתם של הרופאים: אם כי ייתכן ש
אסט,׳

סמל
״המרכז הקיצוני״

״נמאס לנו לסתום את הפה!
במקרים מעטים יש לסם השפעה חיובית
כלשה,יא על מוח האדם, יש לצפות, על־פי־רוב,
לתוצאות שליליות. ובעיקר שליליות
הן תוצאות הלווי של נטילת אל־אס־די.
מיזוג עם מכונית. משתמשי האל-אס-
די הם רדופי־הזיות, בלבול כללי, פחדים,
רצון־התאבדות. רבים מהם זקוקים לאשפוז
ממושך עקב מחלות גופניות ורגשיות הבאות
מן השימוש בסם.
כמה סיפורי־מקרים של מסוממי אל־אס־די:

האיש שהשתכנע כי אם לא יהרוג
מישהו סופו שהוא בעצמו ימות. הוא היה
נתון להשגחה בלתי־פוסקת 24 ,שעות ביממה,
משך ימים רבים.
• הצעיר שלא הבין מה קורה לו ושיצא
לאוטוסטרדה, בה החליט ״להתמזג״ עם התנו־עה׳
התמזג, במקום זה, עם מכונית שנסעה
במהירות של 90 קילומטר לשעה•
הפקיד שחשב שהוא מבצע את עבודתו
כדרוש, אך פוטר מן העבודה כאשר
התברר שהוא בכלל לא שם לב למה שהוא
עושה.
• הצעירה שהחליטה כי תפקידה החדש
בחיים הוא להביא ״אושר ושלום עלי אדמות״
,הזניחה את עצמה לחלוטין עד שידי־דיה
נאלצו להזינה ולהלבישה.
• האם שהחליטה לשפר את מנת־ה־מישכל
של בתה, בת השנה וחצי, בעזרת
מנות יומיות של אל-אם־די.
אך המימצא המרתיע ביותר במחקר הוא
הנסיון שבוצע במעבדה. נסיון זד, הוכיח,
מעל לכל ספק, כי לחיות־הנסיון גורם אל־אס־די
נזק במוח וייתכן מאד, כי כך הדבר
גם בבני־אדם.

העולם הזה 1535

מעשה בענק יהלומים
ג׳אקי כבר נרגעה. היא חזרה עם הילדים
שלה מחוסשת־החורף באיים הקאריביים והחליטה
לשכוח את כל הצרות. ג׳אקי היא,
כמובן, ז׳אקדין קנדי. היא היתר, לאחרונה,
כזכור, די בחדשות, כאשר השת־פטה
על הספר החדש על מות בעלה.
אבל הפעם, אומרים יודעי־דבר, נמאס
לה והיא החליטה לחיות את החיים שלה.
ולשם כך ערכה מסיבת ברוכים הבאים
קטנה בדירה הניו־יורקית שלה (עשרה חדרים
בקומה ה־ 15 במרכז מנהאטן) .היא הו פיעה
במה שנראה כמו פיז׳מה וורודה. הלא
זאת היא האופנה האחרונה: חליפות־בית
שקשה להבחין ביניהן לבין פיז׳מה רגילה
ופשוטה.
ואחר כך, כשכל המוזמנים יצאו אתה
לסיור בדיסקוטקים, היא שוב הדהימה בחליפה
שלה. רק שזאת היתה חליפה אחרת.
חליפה של פרווה 5000:דולר) מעל למגפיים
של עור שהניעו לה עד הברכיים. חוץ מזה
היא עישנה סיגריות בשרשרת מפומית זהב
מוארכת ושתתה וודקה נקייה כמו מים (ואחר
כך ניצל בעל הדיסקוטק את ההזדמנות ומכר
את הכוסות עם טביעות השפתון של גיאקי
לכל המרבה במחיר).
ולפנות בוקר יצאו כולם בחיפוש אחר המאכל
האהוב ביותר על ג׳אקי. והם מצאו
אותו, במסעדה הפתוחה 24 שעות ביממה.
המאכל האהוב על ג׳אקי, אחת הנשים האלגנ טיות
והעשירות ביותר בעולם, הוא גולאש
בשר עם טפאגטי.
כי ג׳אקי יודעת להתנהג גם בצורה עממית
מאד. למשל כאותו מקרה כאשר טיילה עם
הבן שלה בגן־העיר ועבר שוטר רכוב על אופנוע.
היא ביקשה ממנו שירכיב את ג׳והן־
ג׳והן על האופנוע. רק שהשוטר לא הבין
חוכמות וסרב.
זה הרגיז את ג׳אקי מאד, ולמחרת היא
קנתה לעצמה זוג אופניים ומאז היא נוהגת
לעבור בגן־העיר על האופניים הנוצצים שלה
כשהיא מרכיבה את ג׳והן־ג׳והן, בנה, מאתו־רנית,
על הסבל.
וכדי שלא תחשבו שג׳אקי זאת בחורה כזאת
שרוכבת על אופניים, כדאי לזכור את
המעשה בענק־ר,יה,לומים שהביא לה נשיא
פאקיסטאן, איוב חאן, למתנה עוד כ שהיא
היתד, רעיית־הנשיא. המתנה הזאת לא
היתה מתנה פשוטה. ענק־ר,יהלומים הזה שווה
לפחות 100 אלף דולר.
וכל הנשים הכבודות בוושינגטון רמזו ל־ג׳אקי
שתנהג כמו רעיית־נשיא מכובדת, כמו
שאלינוי רוזבלט, למשל, היחה נוהגת.

1מי יש ל1
כוח לססל?

היא היתר, מעבירה מתנות אישיות יקרות כאלה
תיכף־ומיד למוזיאון הלאומי. אבל גיאקי
סברה שהמקום של ענק־היהלומים הפאקיסט־אני
הוא לא במוזיאון הלאומי. המקום שלו
הוא על הצוואר שלה. וזה בדיוק המקום
היכן שנשאר ענק היהלומים הזה.

ואז דווקא היו לו כמה •סיבות להרגיש טוב
ולהתנהג כמו בן־אזם. קודם כל שהוא בכלל
יצא. ואחר כן גם
בחוץ לז חיכתה
אשה חדשה, גרושה
גרמניה בשם
אריאנה שהתאהבה
בו מרחוק וחצתה
את האוקינוס על
מנת להגשים את
אהבתה.
וחוץ מזה הואעמד לשוב ולהיות
רופא עשיר, כמו שהיה
בעבר. אולי לא
מרפואה, אבל בוודאי
מן הספרות, כי הוא
כתב בחודשים האחרונים את ספר חייו כבול־וזכה!
וזה הפן תיכף לרב־מכר.
אבל אחרי כמה חודשים של חירות התברר
שמשתו לא בסדר אצל סם. כמו התנהגותו
במסיבת־העיתונאים שנועדה לרימום ספרו.
הוא גם התחיל לשתות כמויות כבירות של
אלכוהול והוא התחיל להטיל את כל הצלחות
שעל השולחן באשתו הטרייה.
אריאנה סבלה וסבלה, כי אהבה זו אהבה.

ז׳קלין קנדי

בתפוצה הגדולה של אמריקה נולד משחק חברתי חדש. כשר או גוי. כמה דוגמות:
קאדילק זה כשר. אבל מרצדס־בנץ הוא גוי (ועוד איזה) .לנסוע ברכבת־התחתית זה כשר.
לנסוע בטקסי זה גוי. לחיות בניו־יורק זה כשר. לחיות בניו־אורליאנס זוז גוי.
להלן הרשימה הנבחרת:
9אולקוס זה כשר. שבר זה גוי.
ס נעלי־בית זה כשר. נעלי־טניס זה גוי.
• חליפה שחורה זה כשר. חליפה חומה זה גוי.
לשחק גולף כשר. כדורת — גוי.
וזה עוד לא הכל. המשחק החדש הוא גם די אישי.
9רובנס הוא כשר. פיקאסו הוא גוי.
ס פרד אסטייר זה כשר. רודולף נורייב זה גוי.
ובאהבה העצמית הגדולה של יהודים הרכיבו לעצמם היהודים בניו־יורק הכשרה גם
כמה נספחים למילון, שהיו מתאימים יותר לניו־אורליאנס הגו״ת:
0מעילה זה כשר. פריצה זה גוי.
• זיוף זה כשר. גניבה זה גוי.
ביגאמיה זה כשר. אונס זה גוי (הם לא ראו עיתונים ישראליים בזמן האחרון).

מי יודע איפה מבלים אליזבט טיי-
לוו* וריצ׳ארד ברטון בימים טרופים
אלהו בקוטונו הבירה. זה איפה שהם
מבלים. ומי יודע הבירה של מי היא
קוטונוי אלק גינס צריך לדעת, כי גם
הוא שם. בבירה של דאהומיי אשר
במערב־אפריקה.
ומה עושים במקום שכוח־אל כזה
שלושה כוכבי־בד עם תקציב הוצאות של
חצי מיליון דולר י הם מסריטים סרט.
שני המלונות היחידם בבירה מלאו עד
אפס מקו ם וחלק מהצוות שוכן במינזר.
אדיאנה ואין טעם להרגיז בעל שנאשם ברצח אשתו
הראשונה, אפילו אם יצא זכאי במשפט השני.
אן כאשר סם התחיל לנהוג בכבישים במהירות
של ! 60 לוילומטר לשעה (וזה לא בריא
אפילו באמריקה) עשתה, אריאנה פליטת־פה
אומללה ושאלה את סם, :מה אתה רוצה,
דארלינג? להרוג אותי?״
זה הספיק לוסם. הוא לא הרג את אריאנה.
רק צווח לה שאס מהירות הנהיגה שלו לא
מוצאת חן בעיניה היא יכולה לצאת מ! המכונית
שלו. וגם מ! ף ח״ם שלו.
וזה בדיוק מה שאריאנה עשתה. קודם כל
היא יצאה מן המכונית. ובקשר ליציאה מן
החיים של סם, זה עוד לא ברור. כי סם. נסע
בינתיים לבית־מרגוע והבטיח לבקר אצל פסי:
כיאטר.
ואריאנה צובעת בינתיים את המטבח בבית.
הנשים הגרמניות אוהבות, כידוע, לבשל לבעליהן
הטובים במטבח ..נקי,

סה לא עושים בשביל סטכע ז ו?

בטזר אד גרי?

כל כלב. כל ילד

באמצע מסיבת־העיתונאים החליט סדוקטור
כי חם לו מדי. בתחילה הוא הסיר את המעיל
שלו. אחר כן הוא הוריד את העניבה. ולב־סוף_ניגש
להוריד גם את החולצה.
זה היה סוף המסיבה. אבל ההתחלה של
דיון פומבי על מה, בעצם, קורה לדוקטור
פאם שפארד. שבילה את עשר השנים ה־אחרונות
בבית־הסוהר, על רצח אשתו, ורק
לפני כמה חודשים זכה במשפט חוזר ושוחרר
מן הכלא.

גם האמריקאים זקוקים למטבע זר. וגם
להם יש את הפתרון שלנו להשגתו. הם משתדלים
להגדיל את היצוא.
אחרי שהם מיצו את כל האפשרויות ביצוא
מכיניות, ספרי־כיד ,,ומזוודות ג׳יימס בונד הס
חזרו לטפל במוצר־היצוא הוותיק שלהם, סרטי
הקולנוע.
ולשם כך הם חזרו לשיטה הישנה, של
ייצור כל סרט בשתי גירסות. הגירסה ה שקטה
מיועדת לצופים האמריקאים, שיכולים
בין כך לצאת מן הקולנוע ולקנות פלייבוי.
והגירסה החייה יותר נועדה ליצוא — לחיות
האלה שמעבר לים האוהבות מין, מין, מין,
מין.
וכך קרה גם בסרט האחרון של צ ׳א ק
קו נו רו ם, רכיבה מעבר לנקמה. בסרט הזה
פולש צ׳אק להדר במלון בו שוכנת נערה
צעירה (מאדיפח מאתים) .כמובן שזה
מכניס את מאריסה לצרה. אין לה איפה ל־השאר.
בגירסה
האמריקאית מאריסה מדברת הרבה
מאד וחושפת מעט מאד — כדי לשכנע את

צ׳אק שירשה לה לה,שאר בחדר.
אבל בגירסה ליצוא יש לה גישה יותר
נבונה לעניין: היא מדברת מעט מאד. אבל

דשימדט פנימי
חושפת הרבה מאד. וזה גם משכנע את צ׳אק
שהיא בהחלט יכולה להשאר בחדר.

והכוכבים לנים בבתי־הארחה שהיו
שמורים עד כה רק לנשיאים אפריקאיים
אורחים. אבל באלף דולר לחודש משנים
בקוטונו גם את התקנות.
ומה עושים האח״מים האלה בקוטונו
אחרי שעות ההסרטהי שום דבר, חוץ
מלנמנם בשמש. רק אליזבט טיילור ניצ לה
את ההזדמנות לשוב קצת אל ה חדשות.
היא הודיעה שהחליטה לאמץ
לה ילד אפריקאי.
אבל על זה היה גם לבעלה משהו
לומר. הוא אמר את זה למחרת,/ :נא
לא להתרגש! אליזבט רוצה לקנות כל
כלב, ולאמץ כל ילד שהיא רק רו א ה!״

לייצוא

8.2.1967

סיטרה האישי
אשת רב־החובל

דומונה מחרידה :
שתי סירות ההארה
ששרד! מן ״השלושה״
בב סי ס מי איטדסי