גליון 1537 מתאריך 15 בפברואר 1967

הנ שי באש דו ד

חוויה נפלאה־באמבט קרפ:01ת־-ז
פנז׳אד -קרם האמבט השויצרי שכבש את
נשות העולם -נמכר עתה גם בארץ.
פנז׳אל נמס מיר במים. שעה
שאת טובלת באמבט הופך
עור גופך לצעיר גמיש ורענן.
במקלחת מספיק לפזר מעט
פנז׳אל על הכתפיים. תמיסתו
במים הזורמים חודרת לעור,
ומעניקה לך אותה תחושה
צעירה ורעננה. גם לטיפול
יומיומי בפנים — כדאי
להכניס טיפות אחדות של
פנז׳אל למים.

לפני קצת פחות מארבע שנים, נכנס למערכת
צעיר יפה־תואר. הוא הציג את
עצמו: פועל ערבי, העובד על דחפור בגבעתיים.
תוך בדי עבודה, נתקל מספר
פעמים בעצמות של בני־אדם ובגולגלות —
שהובאו למקום בתוך ערימות של עפר,
למילוי תעלות .״העפר הזה מבית־קברות
המוסלמי בצפון תל־אביב,״ סיפר ,״האם
אי־אפשר לעשות משהו נגד הפגיעה הזאת?״
היתה זו פגישתי הראשונה עם אחמד
מצארווה, שבא העירה מכפר ערערה ש־במשולש.
פעם
נוספת נפגשתי איתו, כאשר הזמין
אותי לביקור במקום־המגורים של הפועלים
הערביים, ברמת־יצחק.
ביקור זה גרם לי אחד הזעזועים הקשים
בכל עבודתי העיתונאית. ניסיתי
להעביר את הזעזוע בכתבה
המצולמת ״ג׳ונגל בלב
העיר״ (העולם הזה .)1350
כתבה זו תרמה תרומה
צנועה לנסיון, שיכול היה
לשנות את פני המצב. בין
הקוראים שתיאור הג׳ונגל
זיעזע אותם, נימנתה הגברת
נינה די־נור, אחת הדמויות
הבולטות בחברה התל־אבי־בית
המשכילה. ביתה פתוח
בפני יהודים וערבים, והיא
יוזמת חוגים ברחבי הארץ
לפגישות חברתיות מעורבות.
התארגן גרעין קטן של
אנשי רצון־טוב, אשר שם לו
למטרה: בניית אככניות זולות
לפועלים הערביים. נוסח
תזכיר מפורט, עם הצעות
מעשיות, אשר הוגש לשר־העבודה
יגאל אלון. אחרי
מאמצים רבים, אף הוקמה
ועדה בינמשרדית, כדי להבי
ריע בעניין, ולבסוף התקבלה
החלטה להקים אכסניות,
בעזרת הממשלה.
למרבה הצער, לא יצא
מכל הפעילות הברוכה הזאת
שום דבר ממשי. אולי מפני שהבעייה
נפתרה כמעט לגמרי. לא על־ידי בניית
אכסניות זולות — אלא על־ידי המיתון. הפועלים הנפגעים הראשונים היורבבות
הערביים, שהתרכזו בעיקר בענפי הבנייה.
מחוסר עבודה, חזרו לכפריהם ונשארו שם.
אלה המועסקים עדיין באזור תל־אביב
נתקלים אמנם בקשיי־דיור. אבל הבעייר,
הפכה לבעייה של מעטים — לא נגע חברתי
מרוכז.

נזכרתי בכל הפרטים האלה, כאשר חזיתי
השבוע בהצגת הסרט הקצר אני אחמד.
כוכבו הוא אחמד מצארווה, ונושאו:
אותו ג׳ונגל בלב העיר. הוא זיעזע כל מי
שראה אותו באותה עוצמת־זעזוע בה התנסיתי
אני, כאשר ביקרתי באותם ריכוזים.
כאשר הוצג לראשונה לקבוצה של מוזמנים׳
חזו בו גם היועץ לעניינים ערביים,
שמואל טולידאנו, וגם ראש המחלקה הערבית
של ההסתדרות, יעקב כהן. עם גמר
ההקרנה, היו כל האורחים הרשמיים נזעמים
ונסערים. גם כמה מן האזרחים הטובים,
בעלי ההשקפות הליבראליות, היו נדהמים.
כי הסרט באמת מזעזע.
אבל יש הבדל יסודי בין אני אחמד, לבין
הכתבה של העולם הזה. את ג׳ונגל ביב
העיר יכולנו לפרסם, ולהעביר את הזעזוע
לבל בית בישראל, ואילו את אז אוזמ
אין מפיקיו יכולים להציג.
בי לממשלה יש אחיזת־חנק על ענף הקולנוע.
באמצעות ועדותיה השונות, היא

ה***8ס111813
:>3ו,מ<*י0גור-מזו ער ז 83 גן*.דג-גד 83,38*1

)1963( 1350
של חופש־ו,ביטויי, אם בי הממשלה מחפשת
בהתמדה אמצעים לצמצם חופש זה. חוק
לשון הרע היה הדוגמה האחרונה בשורה
ארוכה של נסיונות.
לא כן בענף הקולנוע — שהיא אחד מ־אמצעי־התקשורת
ההמוניים החשובים ביותר.
זאת הוכיחה פרשת אני אחמד.
בשלב הראשון, הכתיב היועץ לעניינים
ערביים שינרים בטקסט של הסרט. אחרי
שהסרט עבר את השלב הזה, ומינהל ההסברה
אף הזמין לעצמו עותק ממנו, הזדקר
המיכשול השני: הצנזורה. אחרי ויכוה
ארוך — אושר הסרט. ואז התערבה סמכות
ממלכתית שלישית: הוועדה שבסמכותה להכריז
על סרט כ״סרט ישראלי״ .היא החליטה
שהוא אינו סרט ישראלי.
דויד ארנפלד, שמימן את הסרט, ואחמד
מצארווה, הממלא בו את התפקיד הראשי,
נימנים עם מייסדי וראשי תנועת העולם
הזה — כוח חדש. אבל הסרט אינו מוצר
של התנועה. הוא קריאת־מחאה פרטית על
מצב מזעזע. כדי להחניק קריאה זו מוכנים
מוסדות השלטון לכל. אפילו הבטיחו לארג־פלד
תשלום מתחת לשולחן, ובלבד שיסכים
לגנוז את הסרט. הוא סירב, כמובן,
ועכשיו נטוש המאבק על חיפש הקולנוע.

תז כי ר

מכסה מלא של פנז׳אל
מספיק לאמבטיה אחת.

@ הפקידהשיד ^ היותר ״ ד י העסיקה השבוע את בית־המשפט הגבוה
לצדק. שלושה שופטים דנו בבקשה שהגיש בשמה עורך־הדין סלמן טורק
(העולם הזה ,)1535 כי יתנו צו על תנאי נגד מנהל בית־החולים בבת־ים, ד״ר
זאב ירמולוביץ. החלטת השלושה: על הפקידה אסתר כהן לפנות עתה בכתב
למנהלי בית־החולים, אחרי שפנתה אליהם קודם בטלפון. אם גם הפעם יסרבו

?611(81

לתת לפרקליטה את המיסמכיס בתיק

מיוצר ע״י בלמון בע״מ ת״א

יכולה למנוע הצגת בל סרט שאינו מוצא
חן בעיניה. גם כאשר הצנזורה הרשמית
אינה יכולה לאסור את הצגתו, יש בידי
המנגנון הממשלתי די אמצעים כדי לעשות
זאת.

היה זמן, שאותה שליטה עצמה היתד,
לממשלה על העתונות, אם לא על־ידי איסורים,
הפחדה והענשה — הרי על־ידי רכס־הות,
שיחוד וחלוקת טובות־הנאה: אם
בצורת מודעית־בתשלום, אם בצורת קנייה
סיטונית בשביל הצבא ובשביל מיסדות
אחרים.
העולם הזה שבר את אחיזת־החנק הזאת,
ואפשר היום לומר שאנו נהנים ממידה רבה

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ ת״א

המבוקש.

בינתיים

הועברה על־ידי

האישפוז שלה, ני אז

הנהלת

בתי־המשפט

תקבל את הצו

מבית־המשפט

המחוז,

לבית־משפס השלום בתל־אביב.

העולם הזה 1537

מכתבים
דרושים ערבים

פומפדור, טיילור ואשכול
בכל הארצות התרבותיות קיימת עיתונות
לוחמת ואמיצה, כדוגמת הדר שפינל בגרמניה
והעולם הזה בישראל. גם בצרפת, באנגליה
ובארה״ב קיימת
עתונות כזו.
אך אנו, בישראל,
התעשרנו לאחרונה
בתופעה חדשה, ה
מתיימרת אמנם להיות
לוחמת, אך לשווא.
כוונתי להוצאה
הקבועה של בדיחות
אשכול, או בדיחות
השבוע, או כל
שם אחר שינתן לחוברות
הקטנות ה־לועגות
במקום להתריע,
המזלזלות במקום להטיף, המעוררות
ציניות במקום לעורר התלהבות.
הבדחנות הזולה הזו חודרת אף לרדיו,
ובקול־ישראל למשל, באחת השבתות האחרונות,
כרכו את שמה של רעיית ראש־הממשלה,
מרים אשכול, יחד עם שמוח כמו
מאדאם פומפדור והשחקנית ליז טיילור. זוהי,
כמובן, השמצה זולה, ואין לה מקום בתחנת
שידור ממלכתית, אפילו במיסגרת פיליטון.
לוא היו מונעים את הוצאת הבדיחות כבר
בשבוע הראשון, לא
היינו מגיעים למבול
בדיחות כמו זה שאנו
עדים לו בזמן
האחרון.

ז׳ק ארלי־/
רונית,
כתי הקטנה

תל־אביב

לא יועילו כל ההשמצות
על בדיחות
אשכול. הנה,
ראו את בתי, רונית,
בת 18 חודש, כיצד
היא נהנית מכל הבדיחות על אשכול.

משה פיק,

רונית והבדיחות — ראה תמונה.

חולון

הסיפור שלכם על שני הרפתקני הבנקים
(העולם הזה ) 1536 מזכיר לי בדיחה שנולדה
זה עתה:
ישראלי ניגש לבנק, להפקיד את כספ.-
הוא ניגש לפקיד האחראי ומסביר את רצונו.
זה מוציא טופס מיוחד, ממלא אותו, מחתים
אותו וסופר את הכסף של המפקיד. לפתע
נזכר האזרח במשהו :״סלח לי אדוני, אני
רוצה שני ערבים!״
״לא צריך ערבים,״ מסביר לו בחיוך פקיד
הבנק ,״זו לא הלוואה, זו הפקדה. אין לנו
צורך בערבים.״
״לכם אולי אין צורך,״ משיב לו האזרח,
״אבל לי הם דרושים. מי יערוב להפקדה
שלי אצלכם?״

איתמר לוין,

תל-אביב

יש גם כאלה רענן צעיר
אחר.
מסע

אולי יש בכך סימליות: יחד עם
אמיר, בבית־הספר התיכון, למד גם
נועז אחר, שהשקיע את מירצו בכיוון
קראו לו רם פרגאי, והוא נהרג בעת
לפטרה, בירדן.
כך שלא כל הרפתקנות של נוער ישראלי
היא שלילית דווקא. יש כאלה ויש כאלה.

למען כניין הארץ

תל־אביב

במדור ״תצפית״ (העולם הזה )1535 פורסם׳
כי התנאי לשיחרורו של אבי* יצחק
פולאק, מן הכלא הוא בעזיבתו את הארץ.
ברצוני להעיר על כך, כי אף אם יעלה
הדבר במחיר החופש של אבי, הוא לא יוותר
על זכותו בארץ־ישראל ולא יסכים למחוק,
כלא היה, עבר של שלושים שנה בארץ.
מיום עלייתו ארצה — עת היה נוטר ב־י
מנחמיה, דגניה וכינרת, ואף נפצע שלוש
פעמים בפעולות — ועד שהפך למנהל חב־רות־ענק
של נכסי דלא ניידי, ידע לשלב אוז
החובה המוטלת על כל יהודי לעשות למען
בניין ויישוב הארץ. וזאת לא בדיבורים בלבד,
אלא גם במעשים. אישור הקרן הקיימת,
המצורף בזה, מדבר בעד עצמו. האישור דן
בעזבון שנתן אבי לקרן הקיימת, בסכום
המתקרב לחצי מיליון לירות ישראליות, בצורת
אדמות ובניינים.

יפה ירקוני כתור ישראלית
נכון שאבי רוצה לבקר בחו״ל, כפי שעשה
בעבר, וזאת בכדי לעניין משקיעים
בהשקעות אשר יביאו רווח כלכלי למדינה.
אך לוותר על זכותו בארץ, או לעזוב אותה,
לזאת לא יסכים, למרות המאסר. החלטת המשפחה
היא נחושה לא להיכנע ללחץ מסוג

יעקב כן יצחק פולאק,
מנהל חברות, תל־אביב

הוריה, לבנון וכד השאר
הקוראים חדווה ואריה כהן מניו־יורק גילו
בעיתון מכסיקאי מודעה המציגה את הזמרת
יפה ירקוני כ״זמרת סורית־לבנונית״ בעלת
שם עולמי (העולם הזה ,) 1533 וברצוני להתייחס
לתגליתם.
נכון שמודעה כזו התפרסמה בעיר הנופש
אקפולקו, אך זה קרה לפני שיפה ירקוני
הגיעה לשם. המכסיקאים, שכנראה אינם
נותנים את דעתם על המתרחש במרחב ועל
היחסים הישראליים—ערביים, חשבו לתומם
שישראל, סוריה ולבנון זה בערך אותו הדבר.
כשיפה
ירקוני הגיעה למקום ונתקלה במודעה,
דאגה מיד לתקנה. ואמנם, הודפסו
חיש מהר מודעות חדשות, בצורת כרטיסים
קטנים, שפוזרו על פני העיר באמצעות
מטוסים.
אני חייב לדווח לכם, כי נוכחתי בהופעותיה
של ירקוני. היא קצרה תשואות וקיבלה

טרנסי*ז1ב כזני עו:

סי קו ר־ 1רז^יבזיד־!• 1*11־*

אזי

ביקורות חיוביות — כזמרת ישראלית, כמובן.

הרץלסמן, מכסיקו־סיטי, מכסיקו

המודעה החדשה — ראה תמונה.

אוזניים להם
ביום הרביעי, ה־ 8בפברואר, בשעות הבוקר
המוקדמות, התקלקלה מערכת האזעקה
בתל־אביב ונשמעה צפירה ממושכת.
כשדיברתי על כך עם כמה מחברי, נוכחתי
לדעת שאף לא אחד מהם שמע את אזעקת־השווא.
שאלתי גם כמה משכני וגם הם לא
שמעו אותה.
מה היה קורה אם היתד, זו אזעקת־אמת?
מי ערב לבטחון האוכלוסיה בעיר במיקרה
חרום כזה? מי ידאג עתה לתיקון מערכת
האזעקה?

מיצה הגואל,
הנידונים לכלייה

כאן בוכים על שבימי סטאלין הרגו את
סופרי האידיש בברית־המועצות. וכי איך
חיים הסופרים האידישיסטים בארצנו?
פה לא הורגים אותם, אך פשוט מפקירים
אותם לרעב.
בישראל יש עבודה למשגיחים מטעם הרבנות,
למוהלים, לשוחטים ולשליחים, אך
סופרי האידיש מופקרים. להם אין דואג. לא
(המשך בעמוד )4

הסוכן הכפול, פורץ הקופות, הבריטי היחידי שזכה במלחמת־העולם
השניה ב״צלב הברזל״ של הוורמכט, שהוענק לו
אישית ע״י הגנרל פון־רונדשטט.

עם כריסטופר פראמר, רומי שניידר,
יוד כדינר, גרט פרוכה וקלודין אוז׳ר
הש כוע
קולנוע ״ ח ן ״ קולנוע ״ ארמוך
תל־אכיב
חיפה
4.00—6.45—9.20
4.00—6.30—9.10י
בקרוב ב״ארמץ״ רמת־גן, ו״אוריץ״ ירושלים
מלאך פילם — סינמסקופ בצבעים מרהיבים

\ ׳11א 7נ נ?1
^זא7-/\740£

או מ רי ם ש אני יפה
אז למה, אי ן אי ש קרב א לי?

לא נ עי םלה גי ד, אבלזהוריח -פ ה סי פו ת פלא תי אדנס, נפל או ת
לשטיפת הפה, או על מברשת לחה
קחי תי א דנ ם!
לצ חצו חהשיניים .

ת?-אביב

הפי אנד?ם תי א דנ ס

מכתב רז/״־בו ע

מכתבים

עם גרזנים כידיים

(המשך מעמוד )3
אגודה, ולא מוסד, ולא משרד החינוך ולא
שום קרן ציבורית אחרת.
פשוט נידונים לכלייה.
פ. ג .טוברניצקי, חולון

חם ולככי
מכתבו של הקורא אברהם לוי, החיפאי
שהצהיר כי הוא יורק בפניהן של פעילות
אירגון אמהות עובדות, שדאגו לתה חם
לילדי הנוצרים שעברו את הגבול לרגל חג
המולד, זיעזע אותי (העולם הזה .)1532
זוהי צרות אופקים וקטנוניות, שאין
בינה לבין יחסי אנוש יסודיים ולא כלום,
מן הראוי הוא לירוק בפניהם של בעלי
דעות כאלה.
חוץ מזה, כל הכבוד לארגון אמהות עובדות,
על גילוי של יחם חם ולבבי לילדים,
בלי להתחשב בדתם או במוצאם.
לדרי א ,.חוות סמר

הכחול והכתום
בזמנו סיפרתי לקוראים על שיטה הנהיגה
אצל נהגי רכב ממשלתי, המחליפים את לוחית
המיספרים הכחולה בלוחית מיספיים

בכתבה על ״רצח הזיתים״ בכרם מהרל (העולם הזה ) 1532 כתבתם כי ״בקרן
הקיימת יש סדר מופתי. יש שם אנשים האחראים על נטיעת עצים, ויש שם אנשים
האחראים על גדיעת עצים״.
מעניין הוא שהאחראים על נטיעה עושים הרבה פירסומת לעבודתם, בעזרת נאומים,
חוברות, מאמרים, ספרים ועוד. למה שהאחראים על העקירה לא יעשו פירסומת
כזו? האם הם מתביישים בעבודתם?
שינהיגו יום, כמו ט״ו בשבט. שיוקדש לעקירה חגיגית בכל רחבי הארץ. ילדים
בלבוש חגיגי יצאו באותו היום מבתי־הספר בשירה ורינה, בשגרזנים בידיהם, לעקור
ולהשמיד כל עץ הניקרה בדרכם.
זה דבר מאד חיוני במדינה מתפתחת, ששטחיה מצומצמים וצרכי הבניה והפיתוח
שלה מרובים.
מרדכי נסיהו, תל-אביב

אם יש לכם דם לפרסם הקטע הנ״ל.
דן גליק, סטוזנס, ירושלים
בבקשה:
נזיכרז כ/ח — לחבר של כנסת דרוש
כפיל.
התכונות הנדרשות: בעל זקן פלוס תסרו קת
עם קצת שערות כסף. מדבר בלשון
רבים.
התפקיד: השתתפות בישיבות המליאה של
הכנסת.
פרטי הביצוע: להימנע, לצעוק קריאות־ביניים,
להגיש מה שיותר שאילתות, לנדנד
בראש.
סיבת הגשת המיכרז: נמאס כבר לשבת
שם כלהזמן .

המרדנות הכרוכה
את השיטה החדשה: לוחית המיספרים הכחולה
מוצמדת ללוחית הכתומה בעזרת
קליפסים. במשיכה קלה אחת ניתן להסיר
אותה, ואז אין זכר לממשלתיותו של הרכב.
כל זאת, כמובן, על חשבון משלם המיסים.
על חשבונך ועל חשבוני. .
שמחה ניר, ירושלים
לוחית כחולה המוצמדת ללוחית כתומה

— ראה תמונה.

יחד עם זאת אבקשכם להפנות את תשומת־לב
הקוראים לכך, כי רצוי שישלחו את
מכתביהם לכתובתי הפרטית — מושב בית־ינאי,
דואר כפר ויתקין — ולא למקום
עבודתי.
פתחתי חשבון בבנק איגוד לישראל, סניף
חדרה, שמספרו , 103359 והוא נקרא קרן
להזנת הילד. כל התחייבות וכל ככוס אשר
הקוראים ירצו לתתו למטרה זו, יוכנס לחשבון
הנ״ל.
בינתיים ישנה היענות להתרמה למען ילדי
בית־שאן, ואזרחים רבים הביעו את רצונם
לעזור גם בהוצאות מינהליות הכרחיות, כמו
בולים, מכשירי כתיבה, עיתונים וטלפונים.
השבוע אפגש עם מנהל המחלקה להזנת
הילד מטעם משרד החינוך והתרבות, ויש
תקווה שבקרוב ייהפך העניין לממלכתי. בינתיים
כל התחייבות תירצה.

אלחנן פמיט,

בית-ינאי

במדור ״עולמה של עלמה״ קראנו על ספר
חדש של הפילוסוף הלורד ברטרנד ראסל,
העתיד לצאת בקרוב (העולם הזה .0535המדובר
הוא בזכרונות האהבה שלו, כלשונם.
הפירוש שנתנה עלמה לעניין זה אינו הולם
את אישיותו המרדנית של מחבר הספר
ואת פעילותו הברוכה והרבה למען השלום.
אולי תבקרו את ספרו החדש של הלורד
ראסל פשעי המלחמה בוויאנו־נאס?

ד. הס
כדיחת השבוע

קופדשמיט,

שמעתי על אזרח אחד שהכניס צ׳ק לבנק.,
חיכה וחיכה, והבנק חזר.

שמשון יעקובי,
טעות לעולם צודקת

לנדנד כראש

כתומה, כדי שהרכב הממשלתי ייראה כרכב
פרטי רגיל (העולם הזה 2ו.)15
שיטה זו, של חיבור לוחית מיספרים נ־אומים,
שוכללה בינתיים. ברצוני להציג עתה

כד התחייבות תירצה

מרגוט קלאוזנר מציגה את

אוו הבלטרק

עשו קשר כדי
הזה ) 1535

מנשה רוטיטילד,

גבעת־שמואל

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפיב
את תצלומיהם למכתבים.

ג׳ ורג׳ מיקל, בסרט שידבר אל כל לב

בהשתתפ ות :
אהרון מפקין

***ני ד

זהרירה הריפאי
אורי לוי
ראובן זיננד
יעקב כן־סירא
עמוס מוקדי
אודי זהר
זאב רווח

ו״׳טר הירק ! ן

בקי סוזין
תסריט: אלכסנדר צ׳רפקי, מרגוט קלאוזנר, עדנה שביט
צדם ראשי: יחיאל נאמן ¥מוסיקה: אלי רובינשטיין
שחקנ ים א ירח ים:
ש יי ק ה אופיר

מפיק בפועל: יו אלנוימן

השכוע, בעת ובעונה אחת :״מקסים״,

״אמפיתיאטרון״,

חיפה

גבעתיים ¥
נתניה פרסום ״אותות״

למד
ל ציי ר
בביתר כשעותיך הפנויות לחוברת הינס
פנה אל:

האולפן לאמנות הציור
ת.ד ,4 86 6 .תל־אביב

למד נהגות
אצל

המורה ״ בנו ׳׳
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

חיפה

להשיק אותי( .העולם

חיפה

תמיר הוא ישראלי המדבר עברית בשפתו,
התופח על השכם ונותן את ההרגשה שהוא
מדבר כשווה אל שווה( .העולם הזה

אכירם •סוכל,

במדור ״אנשים״ (העולם הזה ) 1536 ציטטתם
מן המדור ההומוריסטי של עיתון הסטודנטים
ניצוץ את הקטע המדבר על חברי־הכנסת
הוותיקים, ועל ח״כ חרות שמואל
תמיר.
מעניין מדוע שכחתם לצטט קטע אחר מאותו
מדור, המטפל בח״כ אורי אבנרי. נראה

רב תודות לכם על הכתבה בה הכתרתם
אותי כ״איש מופת״ (העולם הזה ,) 1536 אלא
שאינני כזה — רק מילאתי תפקיד אנושי.

קרי ת-חייס
השאלת סרטים חדשים 8מ״מ
במחיר הנמוך ביותר בארץ !

מחזיק מפתחות — חינם
״ קולורית ׳׳
אבן גבירול ,66 טל ,231666 .ת״א

דבר עודך 01111171ה11ג ב כנ ס ת

ך* גיע הזמן להציג שאלה פרובוקטי־
( ) בית: האם דרושות בכלל רשויות מקומיות
במדינת ישראל? אם כן, האם דרושות
רבות כל כך? ואם כן, האם הן צריכות
לעסוק במה שהן עוסקות?
מבחינת האוכלוסיה, כל מדינת ישראל
אינה עולה על עיר בינונית בארצות־הברית.
אולם יש בה 26 עיריות ו־ 109 מועצות
מקומיות.

כל הרשויות המקומיות גם יחדי
מעסיקות 28 אלף עוכרים.
בשורה ארוכה של תפקידים קיימת כפילות
בולטת, המזדקרת לעין, והמנקרת את
העין, בין העיריות ובין הממשלה. אין כאן
שום קו־תיחום ברור והגיוני. מדוע בית־החולים
איכילוב שייך לעיריה, בית־החולים
דונולו לממשלה, ובית־החולים ביילינסון ל־קופת־החולים?
מדוע
מוסד מסויים של סעד שייך לממשלה,
והמוסד השכן לעיריה? מדוע גביית
דמי־האישפה שונה ממקום למקום?
מדוע בית־הספר היסודי הוא ממלכתי,
והתיכוני הוא עירוני?
מדוע הממשלה אחראית לאירגון הכבאות,
ואילו העיריות מפקדות על הכבאים?
מדוע סמכות אחת לגבי אירגון התחבורה
בעיר הוא בידי משרד־התחבורה, וסמכות
אחרת בידי העיריה?

פיהם — החל בסגני ראשי־עיר בסיטונות,
וכלה באחרון הפקחים.

זהו חיל-השדה לימי בחירות.
משום כך מקפידות המפלגות האלה לקיים
את הבחירות העירוניות באותו יום כמו
הבחירות לכנסת. כי רק כך אפשר לגייס את
חיל־השדה המקומי, היעיל, לרשות אלופי־הפיקוד
הארציים של המפלגות. העסקן המקומי
עובד בשביל המנגנון הארצי, ביודעו
כי הוא יקבל את השלל המקומי.

^ש, כמובן, אידיאולוגיה של השלטון
המקומי. זהו גרעין הדמוקראטיה, כפי ש
גישה
חדשה

להיות סיבה סבירה כלשהי לקיום חצי-
תריסר רשויות קיקיוניות, רובן בלתי־יעילות,
בגוש דן — שכל כולו קטן מעיריית
פירנצה, שלא לדבר על שכונה אחת
של ניו־יורק?

איחוד הרשויות ממש, לא רק
במה שנקרא ״איגודי-ערים״ ,יח סוך
אלפי פקידים, יביא לייעול
דראסטי של השרותים המאוחדים,
לתיבנון ראציונלי של האמצעים
וכוח־האדם, ולחיסול התופעה ה
דמימ

המקומי

דרת מכל אחריות, ומאידך היא
עומדת כפני הפיתוי המתמיד לנפח
את מנגנונה, את הוצאותיה,
כי הרי הכארון הממלכתי ישלם.
יש להאשים את משרד־הפנים בכך שהוא
משלים למעשה עם המצב הקיים, שאולי
גם לו יש בו אינטרס מפלגתי, תחת להתחיל
לפחית ברביזיה מרחיקת־לבת.

יש להקים לאלתר עיריה אחת
בגוש דן, מסת-ים וחולון ועד פתח
תקווה ואפקה.

פני קום המדינה היתד, לעיריות
/פונקציה לאומית. הן היו גרעינים של
מימשל עצמי עיברי, מול המנגנון הממלכתי
הקולוניאלי העויין.
כשקמה המדינה, אירע במישור זה מה
שאירע במישור ההסתדרותי והסוכנותי: מה
שהיה קיים — לא זו בלבד שנשאר קיים,
אלא שהוא משגשג וגדל לפי חוק פארקינ־מון,
ואילו על גביו קם מנגנון שלם חדש,
ובמידה רבה מנגנון חופף ומקביל, של המדינה.
מדוע
אין איש מעוניין לעשות כאן בדק־
פירנצה התגבש בתקופה בה שרר המישטר הפיאודלי
בעולם.
הערים קמו, ברוב המקומות, מאות בשנים
לפני שהתגבשה המדינה. הפטריוטיזם של
בן פירנצה לעירו אינו נופל במיקרים רבים

ממארת של פשיטות־הרגל העירוניות.

מישור הזה יש תופעה ממאירה,
^ מגונה ומעוררת־סלידה של חוסר־אח־

יש להקים את עיריית השרון, מהרצליה־פיתוח
ועד כפר־סבא.
יש להקים את עיריית הכרמל, שתכלול
את כל עמק זבולון: חיפה זהקריות, נשר
ועכו. וכן הלאה.

זה היה חוסך, כמכה אחת, מאות
מיליונים של לירות. בבסך הזה
אפשר היה להקים מיפעלים יצרניים,
שיובלו לעכל את רבבת
הפקידים שישתחררו כצורה זו.
במקביל יש להעביר לידי הממשלה את
ד,שמתים שהם מטבע בריאתם ממלכתיים,
במדינת־סעד מודרנית. אם העיריות תעסוקנה
בדברים שהם מיוחדים למקום: נוף
העיר, ייחוד הבנייה העירונית, שרותי
הנקיון והתברואה בעיר וכדומה — הרי זה
די והותר.
מובן שאת המסים יש לאחד — לא רק
את מסי־הרכוש, אלא את המיסוי כולו..
המדינה תגבה, והיא תקציב לעיריה בהתאם
למיספר תושביה ונתוני המקום, ולא עלפי
שיטת קוסט־פלום.

ריות. אפילו בכנסת אנו שומעים את נציגיהן
של קבוצות־לחץ עירוניות כאלה, האומרים
בפה מלא: אין לנו כסף לקיום
השרותים המסורים בידינו. אין לנו שום
רצון לגייס כסף, כפי שאנחנו חייבים
לעשות. אם אתם רוצים שיהיה סעד, שתהיה
בריאות, שיהיה חינוך — תנו לנו כסף
מן החבית הממשלתית.

** יטרד*הפגים אינו בנוי וערוך לבי־
(*[ צוע שינוי מהפכני זה. זהו עיקר האישום
כלפיו.
יש פרטי־אישום רבים אחרים: פעולת
הצנזורה על סרטים ומחזות, שהפכה מזמן
לקומדיה עצובה; העדר כל יוזמה להתאמת
שפת־הים לצורכי הבילוי העיקרי של המוני
ישראל; העדר פיקוח אמיתי על הבנייה
המכוערת והשחתת נוף הארץ ללא תקנה
מדן ועד אילת; השלטת הכפייה הדתית על
ר,עליה ומירשם התושבים בארץ; הצורה המיושנת
והבלתי־יעילה של מינהל המחוז ;
ועוד ועוד.
אך כל זה מישני לעומת הצורך באירגון
מחדש (ריאורגניזציד ).של דפוסי השלטון
המקומי.

* קוסט־פלוס (״ההוצאות ותוספת״) ,שטה
שבה משלמים לקבלן את הוצאותיו לפי
החשבון שהוא מגיש, בתוספת רווח בשיעור
אחוז מסויים של ההוצאות.

הצו העליון במדינת ישראל של
1967 צריך להיות: ייעול, הסבון
והורדה דראסטית של יוקר המים־

תל־אביב
בית יסודי? מדוע אין מחשבה רצינית,
מקיפה ובלתי־מתפשרת לשינוי פני הדברים?

יש לכד סיכה פוליטית, הנעוצה
כמיסנה המישטר המפלגתי־הפי-
אודלי.
אחד מסימניו המובהקים של מישטר זה
היא חלוקת השלל. בעיריות הרבה יותר נוח
לחלק שלל מאשר במישור הממלכתי, ושם
גם המקום לחלק את מירב ההטבות למירב
אנשי־המפלגות: תוספת־בניה, רשיונות־עסק,
תשלומי־סעד, רוכלות, הזמנות־בנייה, מיב־רזים
פיקטיביים ועוד ועוד ועוד.

כאן נמצא התשתית של המפלגה
הפיאודלית, האופיינית ל•
מישטר הקיים.
בעיריות משבצים את הג׳ובניקים לאל־

מנאמנותו למדינה. יש פולחן עירוני. משירת
עירונית, עניין של רגש וקדושה.

מה מכל זה יש כארץ? איפה
יש כאן רגש אמיתי של התל־אכי-
בי לעירו, של כן־קריית־גת למקום
מגוריו?
אצלנו, העיר היא מקום מגורים, מקום
העבודה, והאזרח רוצה כי במקום יה־ו
שרותי נקיון, תחבורה וכבישים.
האם בשביל זה צריכים מיבנה כל־כן
מסועף, כל־כך יקר? האם אין מקום להעברת
מירב השרותים — אם לא את כולם —
לידי המנגנון של המדינה, העוסק בהם ממילא?
ואם
בל זה אינו נעשה — האם יכולה

בך הופכת העיריה פושטת־־הרגל
לקבלן של שרותים, על פי שיטה
של קופט־פלום* ,כשהיא משוח

ך * א 8כל הנעשה בכנסת אינו אלא מישחק, הבא להסתת את העובדה הגסה שמפא״י
} | עושה, בעזרת גרורותיה, ככל העולה על נפשה?
זוהי המסקנה המתבקשת מדבריהם של שני נואמים, שדיברו נגדנו השבוע בכנסת.
הנושא היה אותה הצעת־חוק אומללה להארכת תשלומי־חובה המוטלים על המשק, בסכום
של 60 מיליון ל׳׳י. כפי שסיפרתי בשבוע שעבר, ביטלנו הצעה זו על־ידי הצבעת־בזק, תוך
ויתור על זכות־הדיבור שלנו, כשנוכחנו לדעת כי רק 5ח״כים של הקואליציה נכחו באולם,
לעומת 8אנשי גח״ל ואני.
השבוע הגישה הממשלה את ההצעה מחדש — תוך התעלמות גמורה מהצבעת הכנסת. מה
אמרו דובריה על ההצבעה שהיתה?
שר־המיסחר־והתעשיה, זאב שרף :״זה היה מי שחק מוצלח שהצ לי ח ...אני הייתי
ספורטאי באותו ערב שהצביעו, ואמרתי שאני מקבל באהבה הצבעה זו — אני מציע לכם
להיות ספורטאים עכשיו ולהימנע מהצבעה.״
ואני מקבל את המישחק
ח״ב מפא״י ישראל קרגמן :״עקב סיטואציה מיוחדת
הפרלמנטארי, הוא חוקי ובהתאם לנוהג הפרלמנטארי — קרה אשר קרה

כלומר: אם לממשלה יש רוב, זה רציני. אם אין לממשלה רוב, הרי זה מישחק, אפשר

—132251353133

בין השאר הגשנו השבוע את השאילתות הבאות:
• חימוםכרככת: האס ניתן להתקינו ולמנוע סבל מהנוסעים?
• טיסותחינם: האם נכון כי עשרות אנשים הומסו חינם בטיסות־הבכורה
של הבואינג החדש של אל־על? כמה הוזמנו, ולפי איזה קריטריונים?
• מוסרמלחמה: האם מלמדים אותו בצה״ל? איך ובאיזו מסגרת?
• מיפיםעירוניים: כמה פקידים עוסקים בגבייתם בכל הארץ?
כן הגשנו שאילתות על הנושאים הבאים: הפליית ייצואני מוצרי־כותנה בתמריצי־ייצוא,
הצורה הברוטאלית בה הועברו בדויים מאזור לוד, מצב הילדים המפגרים
ומחיר החזקתם, יחס שר־האוצר לחברת רסקו, סיפורו של אמנון רובינשטיין על
צעיר ערבי שלא נתקבל לעבודה בשל האשמות אלמוניות, דו״ח מבקר־המדינה על ת הליקויים בעיריית תל-אביב.

תטובות הטבוע
השבוע ענו השרים לעשרות שאילתות שלנו. בין השאר התחיל לנבוט היבול של
18 השאילתות, שהגשנו לכל השרים ובהם שאלנו על נסיעותיהם ונסיעות עוזריהם
לחו״ל מאז כינון הממשלה הנוכחית לפני שנה. בין השאר ענו:
• ש ר ״ הכטחון: טען כי אינו יכול לענות מטעמי בטחון.
• ש ר ־ החינוך ־ והתרכותז הודיע כי השר לא נסע כלל, סגן־השר נסע
פעם אחת על חשבון ההסתדרות הציונית 4 ,עובדים נסעו על חשבון המשרד, ו־4
עובדים נוספים נסעו חלקית על חשבון המשרד. בסך הכל הוציא המשרד על כך:
11 אלף ל״י.
• ש ר ״ הדואר 5הודיע כי שר־הדואר הקודם נסע פעם אחת בכל תקופת
כהונתו. בתקופת הממשלה הנוכחית נסעו לחו״ל כ־ 40 פקידי הדואר. השר לא פירט
את ההוצאות.
• ש ר ־ האוצר: הודיע כי נסע 3פעמים, ואילו 15 מעובדיו יצאו את הארץ
במך־הכל 28 פעמים. השר לא פירט את ההוצאות.

כן ענו השרים על השאילתות הבאות:
• א י ״ הזדהות. שאלה: האם נכונה ידיעה בעתון אמריקאי כי מפקד חיל־האוויר
הישראלי אמר שהמיג העיראקי שנחת בישראל הוא הראשון שהגיע ל״עולם
החופשי״? האם ישראל שייכת לגוש הפוליטי המכנה את עצמו כך? האם נטשה
ישראל את אי־ההזדהות, שעליה הכריז משה שרת?
תשובתראש ״ הממשלה: המפקד לא אמר כך .״ישראל אינה מזדהית עם
שום גוש. היא קובעת את עמדותיה באופן עצמאי, לפי האינטרסים הלאומיים שלה.״
• אלטלינה. השאלה: בהוצאת צה״ל הופיע ספר של פינחס וזה, בו מועלות
טענות חדשות לגבי פרשת אלטלינה. האם זו הגירסח הרישמית של משרד־הבטחון?
האם מוכן שר־הבטחון למנות ועדת־חקירה לבדיקת עניין זה?
׳ תשובתראש ״ הממשלה 1אין גירסה רשמית. אין כוונה למנות ועדת חקירה.
שאלהנוספת :״אדוני ראש־הממשלה, לאור העובדה שמטעם צה״ל ומשרד־הבטחון
פורסמו, בעניין כאוב זח, גירסות שונות וסותרות במרוצת השנים, האם
אין כבוד ראש־הסמשלה סבור כי הגיע הזמן להטיל על היסטוריון מוסמך לחקור
פרשה זו ולפרסם אחת ולתמיד גירסה מוסמכת?״
תשובתראש * הממשלה :״כידוע, אינני שייך לאלה החושבים שיש לעסוק
בפרשיות העבר. אם תהיה פעם החלטה על־ידי מוסד מוסמך, הכנסת או מוסד אחר,
לעשות זאת — אעשה. אני עצמי, מתוך היוזמה שלי, אינני חושב לעשות זאת.״
• :שיפוץהמטוס. שאלה: האם הוצא רבע מיליון ל״י לשיפוץ מטוס מיוחד
לנסיעת ראש־הממשלה באפריקה בקיץ 71966
תשובתראש ״ הממשלה ( :באיחור של שמונה חודשים) :השיפוץ עלה 101
אלף ל״י. הדבר היה דרוש מטעמי יוקרה, וגם לא היתה דרך אחרת לבצע את הביקור.
ס היו?£ץמדבר. שאלה: האם נכון כי היועץ של ראש־הממשלה לעניינים
ערביים, מר טולידאנו, אמר, כפי שפורסם בעתונות, כי אינו רואה כל תקנה לבעיית
ערביי ישראל, כי עומדות להתחולל התנגשויות גדולות בין אזרחים יהודיים וערביים
במדינה, כי הערבים מתרבים בקצב מסחרר, וכי אין לצפות שערביי ישראל יהיו
נאמנים למדינה?
תשובתראש ־ הממשלה :״סר טולידאנו לא צוטט נאמנה. הדברים שיוחסו
לו לא נאמרו, לדבריו, על־ידו.״
שאלהנוספת :״האם כבוד ראש־הממשלה אינו •סבור כי רבים מדי המיקרים
בהם פקיד מסויים זה אינו מצוטט נאמנה?״
תשובתראש ״ הממשלה :״יתכן כי כמה פעמים הדברים לא צוטטו נכון.״

לבטל את החלטת הכנסת, לערוך כעבור כמה ימים הצבעה חדשה תוך גיוס הח״כים
שנעדרו בפעם הקודמת, ולקבל את ההחלטה הרצוייה לממשלה.
אם כן, נשאלת השאלה: לשם מה בכלל יש צורך בהצבעות? כל אחד יודע כי לממשלה
יש רוב בכנסת, אחרת לא היתד, נבחרת. די שמזכיר הכנסת יטלפן למזכירי המפלגות,
אלה יודיעו לו מה החליטו המפלגות — וזה ייחשב בהצבעה. עוד יותר פשוט: די שיקום
דובר אחד של הקואליציה, יצהיר כי הקואליציה החליטה מד שהחליטה — ולא יהיה
צורך לערוך בכלל הצבעות.
רק שני ח״כים נרשמו לוויכוח על ההצעה המחודשת — נציג גח״ל ואני. נציגי שאר
הסיעות מילאו פיהם מים, לא דיברו ולא מחו.
אחרי שהפרופסור הנס קלינגהופר נימק בהרחבה, בשם גח״ל, מדוע עמדת הממשלה מבזה
את הכנסת, הבעתי את דעת סיעתנו בנאום קצרצר:
או רי אסנ רי: גברתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
יכולנו לדבר על החוק הזה ולשאול שאלות נוקבות, כגון: מדוע זה בכלל חוק לשעת
חירום? מדוע ניתן לשר לגבות סכום, שלא נגבה בטעות, חמש שנים אחרי שאירעה הטעות?
אולם לא אדבר על החוק, ולא אשתתף בזיון בכלל, כמחאה על עצם אי־כיבוד הכנסת,
שלא לומר הזילזול הגמור בכל הליכיה, המתבטא בהגשת הצעת־חוק זו בשנית — וזה עליך.
ממשלה שרק לפני כמה שבועות הודיע שר־המשפטים שלה שהוא עומד להגיש הצעת־חוק
לכיבוד הכנסת.
ארשה לעצמי להזכיר לכנסת שחוק זה נדחה על־ידי רוב מיקרי, כביכול, בנוכחות חמישה
מתוך 75 חברי־הכנסת הנימנים על הקואליציה, שעות ספורות — ואולי דקות ספורות —
אחרי שדוברי כל הסיעות שהשתתפו בדיון על תקציב הכנסת באותו יום זעקו נגד מיעוט
המשתתפים במליאת הכנסת.
מה שקרה להצעת־חוק זו מוכיח לאן מובילה התרוקנות מליאת־הכנסת, והמסע המאורגן
להצדיק התרוקנות זו.

טענות אלה נידחו על־ידי ח״ב קרגמן בחריפות. הוא הסביר כי החוק דרוש באופן חיוני
למשק, וכי אין לתת ל״מישחק״ הפרלמנטארי לשבש את ניהול הכלכלה.
או רי אסנרי: אם הדבר כל־כך חשוב, מדוע לא נכחו חבריך באולם?
ישראלקרג מן: אין זה שייך לעניין! אני לא צריך לחקור איפה הם היו.
אדרי אכנ רי: גס אתה לא היית נוכח באולם!
ישראלקרג מן (ברוגז) :אינני חייב לך דין־וחשבון! (ברוגז גובר) :אין זו

זכותך לשאול איפה הייתי!

בכל זאת לא הסבירו אנשי מפא״י מדוע מותר לממשלה להגיש כעבור יום הצעת־חוק
שנדחתה בהצבעה, בעוד שלח״ב אסור להגיש מחדש הצעת־חוק פרטית תוך חצי שנה
אחרי שנדחתה. בכנסת יש שני הגיונות ושני צדקים.
אגב, בפרוטוקול לא נרשמו חילופי־דברים פרטיים שאירעו
בשעה שעליתי לדוכן בעניין זה. באותו רגע פנתה גולדה
מאיר אל הפרופסור קלינגהופר וקראה לו :״אתה רואה מי
השותף שלך? אתה עוזר לו!״
השיב לה קלינגהופר :״אם הוא אומר דברים נבונים, לא
איכפת לי להיות יחד עימו.״
בסופו של דבר הצבענו עם גח״ל נגד החוק — כשכל
שאר הסיעות תומכות בו או נמנעות.

נורר הנ גנזי ם
*** עהקלה אחרי שנתקבל חוק זה, נערך הדיון על חוק
\ 4/לעידוד השקעוודהון (ראה מסגרת) .הממשלה תולה את
כל תקוותיה בחוק זה, אולם בעת הדיון בו ירדה הנוכחות
אל מתחת לעשרה. בשעה 7.35 נכחו, מלבד הנואם (וילנר) ,היו״ר (תלמי) ואנכי רק תשעה
ח״כים, בעוד השר שרף עומד בדלת ומעשן.
רשימתהנוכחים: המערך — 6מתוך ( 49 גבי כהן, אוזן, פתל, ארבלי,
הקטין ואמנון לין, שזה היה יומו הראשון בכנסת); גח״ל — 1מתוך ( 26 ידיד);
מפד״ל ; 0 :רפ״י — ו מתוך ( 10 מתילדה גז, כרגיל); מפ״ס — ;0ל״ ע _ ,0
;0רק״ח — ז (טובי); פא״י — ;0מק״י — .0
אגו״י

יום לפני כן ירדה הנוכחות עוד יותר. זה היה בעת הדיון על משרד־הפנים. דוברי
הסיעות דיברו בזה אחר זה, וכל סיעה נטשה את האולם בגמר נאום דוברה העיקרי.
כשהתקרב תורי, היה האולם כמעט ריק לגמרי — וגם שר־הפנים וסגנו עזבו את המקום מזמן.
אז עשינו מעשה חסר־תקדים — התמרדנו. שלושת הנואמים שצריכים היו לנאום —
לפי התור: אני, מיקוניס וידיד מגח״ל — חתמו על בקשה ליו״ר להפסיק את הישיבה.
הנואם הרביעי, ורטמן מן המערך, הצטרף לבקשה באופן אילם. היו״ר, אריה בן־אליעזר,
הסכים לדחייה ונעל את הישיבה.
כעבור יומיים, כשהתחדש דיון זה, נכחו באולם 13 איש. כשהתחלתי לשאת את נאומי,
התפתחה תקרית־זוטא על רקע זה:
או רי
שאיננו

אכנרי: כבוד־היושב־ראש 13 ,

חברי־כנסת נכבדים, כבוד שר־הפנים

היו״ר יצחק נכון: חבר־הכנסת אבנרי, אני רוצה להסביר לך: על כל פנים,
באשר אני מנהל את הישיבה — אתה תפנה אל הכנסת. בדבריך אתה יכול להעיר
שישנם 13 או 12 חברי-כנסת. אבל לא תוך כדי פנייה, אני מבקש, כאשר אתה
פונה, תפנה לכנסת.
אורי אכנרי: אין סעיף על כך בתקנון.
היו״ר יצחק נכון: אין זה עניין של תקנון. כך אני פוסק. זכותך לערער
בפני ועדת־הפירושים.
אורי אכ 5רי: כל הכבוד, אעשה זאת. הרשה לי לפנות אל כבוד שר־הפנים
שאיננו, וכבוד סגן־שר־הפניס שאיננו.
קריאה: הנה נכנס סגן־שר־הפנים. הוא בא לשמוע אותך.
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה, כבוד־סגן־שר־הפנים

הנאום עצמו (ראה עמוד )5עבר ללא תקריות נוספות. הוא כלל הצהרה עקרונית על
גישתנו לבעיית המימשל המקומי בישראל. גם כאן בלטה העובדה שאנחנו לא רק
האופוזיציה העיקבית היחידה בכנסת, אלא שאנחנו גם הכוח החדש היחיד, הניגש בגישה
חדשה לבעיות ישנות. כל שאר הסיעות, מחרות ועד מק״י, ובכללן מפלגה כמו רפ״י
הדוגלת כביכול ב״מודרניזציה״ ,נקטו קו הפוך לגמרי: הן תבעו כי הממשלה תעביר

הקיטור והקטר
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי על
הצעת־החוק לעיבוד השקעות־הון.
אורי אבנרי: כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
אודה בחוג אינטימי זה כי קשה לנו להחלים כיצד
להצביע על הצעת־החוק הזאת.
לכאורה, זוהי הצעה טובה — היא באה לעודד השקעות
בישראל. ומי יכול להתנגד לעידוד השקעות? אולם השקעות
אלה — מה יהיה טיבן?
כבוד השר כאילו בא ומציע לספק קיטור לקטר. זה טוב.
אבל מוכרחים אנחנו לשאול:

היכן הקטר עצמו? לאן יסע הקטר הזה?
על מה יסע? הרי הממשלה לא בנתה שום
מסילת־כרזל, הקוכעת מראש כיוון ויעד!
המסילה — תוכנית־האב הכלכלית — היא הקובעת אם
הקטר ייסע לכיוזן הרצוי, או שלא יסע בכלל, או שיסע,
חלילה, בכיוון ההפוך.

האגדה של קריית-פלוני ו כבוד
היושבת־ראש, עידוד ההשקעות אינו דבר חדש
בארץ. מעולם לא היה חסר כאן עידוד מסויים להשקעות
י יי!!*
מסויימות.

האם לא הילוו? האם לא נתנו הטבות?
האם לא נתנו מיליונים בלתי-ספורים בהענקות
ממש (אפילו קראו לזה כשם אחר)?

בכל זאת לא בנינו בארץ כלכלה העומדת על רגליה,
כלכלה ריווחית, המתחרה בשוקי עולם. מדוע? היכן היה
הפגם היסודי?

הוא נכע, לדעתנו, מן השיטה היסודית שהנחתה
את הממשלה, מאז קום המדינה ועד
לזמן האחרון.

וזו השיטה: הגיעו אלף עולים באוניה לנמל חיפה. לקחו
1אותם מן האוניה ישר לקרית־פלוני. נתנו להם שיכון. אבל
בקרית־פלוני לא היתד״ כמובן, תעסוקה טבעית.
החל מירוץ קדחתני לספק להם תעסוקה. מי שבא, מי

שהבטיח להקים שם מיפעל, יכול היה לקבל את הכל —
הטבות ותמריצים שהגיעו לא רק ל־ס/ס ,80 אלא גם ל־ס/ס.120
(אכן, עד מאה ועשרים!).
לא בדקו בציציות, לא בדקו בעברו של היזם. לא בדקו
אפילו, יתר על המידה, את התוכנית. כי העולים זעקו
לעבודה, וכל תוכנית שהבטיחה עבודה — אף על גבי
הנייר בלבד — היתד, כשרה.

בך הוקם משק שעמד על ברעי תרנגולת.
באו פרשות במו ג׳ימי לוי. באו פרשות ממאירות
של פרוטקציה, העדפה, העשרה וספם-
רות. עד שהגענו למצב הביש של היום.
לדעתנו היתד, השיטה בולה פסולה. האידיאולוגיה באה
במקום השיקול הכלכלי, בולמוס ההקמה בא במקום התיכנון
הכלכלי הקר.
הנהגה כלכלית אחרת היתר, הופכת את התהליך: קודם
כל מגבשת תוכנית, מבררת מה כדאי להקים והיכן אפשר
להקים, מניין יבואו ההשקעות ומי ישקיע אותן — ורק
אחר־כך מביאה את העולים למקום בו ישנה התעסוקה
המתוכננת, הריווחית, הסבירה, המהווה חלק ממשק לאומי
בריא, ותשתית לעצמאות כלכלית של המדינה.

לא תמיד פיתו שארלאטנים בלבליים את
הממשלה. לא פעם פיתחה הממשלה יזמים
זרים ומקומיים, שהתמריצים סיחררו את רא שם,
והם השקיעו כספים מבלי לבדוק אם יש
באמת עתיד למיפעל.

לא לנין ולא לואי-פילים

הנסיון המר שהצטבר, השערוריות השונות, שיכנעו את
הממשלה למתן תהליך זה. עכשיו, עם גבור האבטלה,
ובהיעדר תכנית־אב כלכלית כוללת, התחילה מחדש קדחת
ההקמה, כמעט בכל מחיר.
לכן, כבוד היושבת־ראש, נשאלת השאלה הראשונה לגבי
חוק זה: האם ישתמשו בו בצורה כלכלית ואחראית, לשם
הקמת מיפעלים ריווחיים בלבד, המצטרפים לכלכלה ריוזחית?

או שמא, תחת לחץ האבטלה, יתחיל מחדש
בל התהליך הישן של הקמת מיפעלים הפרי־

בסיס, בך שבעוד במה שנים נחזור לאותו
משבר, בממדים גדולים עוד יותר, ושר-האוצר
יבריז אז על מאות אלפי* סוכטלים סמויים.
אין פסול בתמריצים. להיפך, במשק המודרני קובעת
החברה את סולם העדיפויות, ובהתאם לכך משתמשת בתמריצים,
במיסוי, במדיניות מונטארית ופיסקאלית, כדי להשיג
את הרצוי.

אולם יש לבך טעם ותבלית רק אם יש
תיבנון לאומי בולל ; ויש לבך הצדקה מוסרית
רק אם מובטחת הפעלה אובייקטיבית, ללא
פרוטקציה, ללא העדפות, ללא פתקים.
משק מודרני כזה פוסל הן את התורה המיושנת של
הלאמת כל אמצעי־הייצור, נוסח לנין, הן את התורה
המיושנת של חוסר־תיכנון מוחלט, נוסח הליברליזם של
המאה שעברה, ברוח המלך הצרפתי לואי־פילים, שדוברו
קרא לבורגנים :״התעשרו!״
אנו דוגלים במשק מודרני המבוסם על תיכנון כוללני
ויוזמה אישית כאחד, משק בו קובעת החברה מה היא
רוצה, ויוצרת את האקלים והתוזי שבו תומרץ היוזמה
החופשית לפעול בכיוון הנכון.

במשק בזה היוזמה החופשית דומה לקטר.
התמריצים מכל הסוגים הם הקיטור, המניע
את הקטר. ואילו התיבנון הלאומי משול למסילה,
עליה מהלך הקטר לכיוון הרצוי לחברה.

תמריץ -כן, מתנות -לא !
הבה ונבדוק את הצעת־החוק ברוח זו. הרעיון הגלום
בה הוא חיובי, אבל יש להסתייג מפרטיה, ובעיקר:
( )1אם ניתנים לאדם הלוואה ומענק המגיעים ל־״/ס80
מן ההשקעה, יש חשש סביר כי במקרים רבים זוהי
תרומה של 100 ומעלה, מה גם שלוקחים עכשיו בחשבון
ציוד משומש.

אם המדינה נותנת את הבל, מדוע לא יימסרו
למדינה מניות בחברות, שיבטיחו לה לפחות
השפעה על ההכרעה?

(והרי עצם ההגדרה מטעה. במקום לומר שנותנים ״/ס80
מן ההשקעה, הנכון הוא לומר שנותנים ״/ס 400 על ההשקעה)•

)2יש להמריץ יזמים להשקיע עד כמה שאפשר יותר
הון עצמי משלהם, במקום לפתח שיטה שתמריץ אותם
להשקיע עד כמה שאפשר פחות, ולקחת מן הממשלה עד
כמה שאפשר יותר.
רצוי לתת ליזם לבחור בין השקעה ממשלתית, לבין
הנחות מרחיקות־לכת במיסוי, כולל מס־הכנסה. למשל, שיזם
המייצא את סחורתו, מבלי לקבל מענק ממשלתי, ישלם
רק את מחצית מס ההכנסה שעליו לשלם לגבי רוזחי
מכירותיו בארץ.

( )3מדוע צריבה המדינה לתת חינם חלקי
מיבנים ליזמים?
היא יכולה להשאיר בידיה את הבעלות על אותו חלק,
ולהשכיר אותו ליזם, ללא תמורה, במשך תקופה מסויימת.
כלומר, עד למועד הסביר שבו המיפעל צריך לשאת את
עצמו.

( )4התמריצים הקיצוניים הניתנים למפעלים
לשם הקמתם באזורי-פיתוח, טעונים בדיקה
חמורה ביישומם.
אסור כי רעיון פיזור האוכלוסיה (,שעליו לא נתוזכח
הפעם) ,יביא לעיוות המחשבה הכלכלית, עד כדי הקמת
שורד, נוספת של מיפעלים שלא יהיה להם קיום אלא
בחממה הפרוטקציוניסטית, וכל כולם, למעשה, תעסוקה
יזומה על חשבון הציבור, ולטובת מתעשרים ספורים.
( )5יש להקים שרות־חקירות כלכלי של המדינה ברחבי
העולם, במסגרת המוסדות הקיימים, כדי שכל יזם זר,
המציע תוכנית בארץ, ייבדק אוטומטית מבחינת כושרו,
עברו, מעמדו הכלכלי, אמצעיו. כך לא תחזורנה פרשות
נוסח ג׳ימי לוי, מאיר הלוי ועוד.

מדוע הם לא באו?
אולם, כבוד היושבת־ראש, כל הוזיבוח הזה לא יהיה
רציני אם לא נשאל את השאלה העיקרית: מדוע לא

יותר כספים לעיריות הכושלות הפושטות־רגל, להגדלת חלוקת־השלל בין המפלגות.

רח ש ״יועץ פנוימלגגי״
ך* מה שעות קודם לכן, באותו יום, התנהל דיון קצר על חוק שבא להאריך את
^ חוק בול־הבטחון. גם כאן בלט ההבדל העצום בין אופוזיציה אמיתית לבין אופוזיציה
פורמלית.
לפני נאמו דוברי גח״ל ורפ״י, ששניהם התנגדו כביכול לחוק — אך לא ביקשו לבטל
את המס, אלא רק לשנות את שמו, וזה מתוך קידוש־יתר של השם ״בטחון״.
אנחנו, מצידנו, הצענו לבטל את בול־הבטחון בכלל, תוך קיצוץ המנגנונים המנופחים
של הממשלה.
הצעתי לממשלה למנות לעצמה ״יועץ פסיכולוגי״ ,בדומה ליועץ המשפטי, כדי שיזהיר
אותה מפני התוצאות של מעילה באמון הציבור. כי בול־בטחון הוא, למעשה, המשך של
תנועת־ההתנדבות הגדולה של קרן המגן. ההתעוררות של אז נוצלה כדי להטיל מס, שאין

לנין

לואי־פיליפ

הועילו כל התמריצים העצומים עד כה? מדוע לא זרמו
לארץ מיליארדים לירות של הון השקעות, יהודי ולא־יהודי?

האם
גבל אשמים מר אשבול ומר ספיר?
האין לבך סיכות אובייקטיביות עמוקות יותר
שיפעלו מחר, בשם שפעלו אתמול?האם חסרו פיתויים? האם לא נתנו מתנות עצומות למשפחת
רוטשילד, למשל, מתוך תקווה כוזבת שניהול עסקים
בשמה בישראל ימשוך בעלי־הון אחרים?
האם הנדיב הידוע — משלם המסים הישראלי _ לא
עשה די והותר עבור כל מי שהיה מוכן לבוא?

מדוע, אם בן, באו כה מעטים, וביניהם לא•
רצויים ולא-בשרים?
שח לי ידיד, פקיד בכיר בחברת־השקעות אמריקאית,
שנשלח לארץ כדי לאתר אובייקטים להשקעה, אחרי שסייר
בארץ לאורכה ולרוחבה, בהדרכת פקידי־הממשלה :״הארץ
קטנה מדי. השוק המקומי קטן מדי. חוץ ממיפעל אחד או
שניים, אין כאן אוביקטים רציניים להשקעה עבור חברה
גדולה. וגם אלה נחשבים בעינינו כמיפעלים קטנים.״

התמריץ האמיתי: שוק מרחבי
כאן קבור הכלב. אנו צריכים להבין כי אין כוח־משיכה
אמיתי למדינה קטנה, נידחת, מנותקת, מוקפת מרחב עויין,
בעלת שוק זעיר.
קשה לנו להבין זאת, כשהמדובר בעצמנו. אך האם היה
מישהו מאתנו מאמין כי מדינה קטנה כמו אלבניה, למשל,
תהווה אוביקט רציני למשיכת הון בינלאומי, כשהיא מנותקת
מסביבתה?
אין לנו אוצרות־טבע שופעים. אין לנו עבדים כמו בדרום־
אפריקה. הסנטימנט היהודי יכול להביא תרומות, אבל לא
השקעות גדולות.
לכן, כבוד היושבת־ראש, כל פיצוי וכל תמריץ לא יביא
לשינוי מהותי, עד אשר ייפתחו הגבולות ותשתלב ישראל
במרחב כלכלי גדול, שייצור שוק־בית של 100 מיליון,
וקשר ישיר לאוצרות־טבע.
מבחינה זו מהווה השוק האירופי מיקסם שוא. העתיד
שלנו הוא במרחב שלנו, ובעיית־היסוד שלנו היא מדינית,
ולא רק כלכלית.

התמריץ האמיתי, העיקרי לטווח ארוך, הוא
השלום, הגבול הפתוח, המשק המרחבי.

כוונות טובות בדרך לגיהינום
כבוד היושבת־ראש, לא נצביע נגד הצעת החוק, אך בוזדאי

לא נצביע בעדה.

בלבנו חשש חמור שהצעת־חוק זו תוביח שוב
שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. חוק
זה עלול להוסיף מאה מליונרים חדשים, על
מאה מליונרים של ספיר.
אנו רוצים לקוזת כי גורל החוק הזה יהיה טוב יותר
מקודמיו, שהקימו את המשק הפרוטקציוניסטי. אולם תקווה
זו מהולה בספק עמוק מאד.

לו עוד שום קשר עם הבטחון, ושאינו אלא מם נוסף אחד מיני רבים.
אוריאבנרי 1אס נשווה את התופעה האומללה של ״תנועת הוויתורים״ ,בשנה
שעברה, להתעוררות העצומה של תנועת קרן המגן, נראה איך הצליח השלטון, תוך עשר
שנים, להביא להורדה נוראה של המוראל, על־ידי הפרת אמון הציבור
הוכח שכל מס אד־הוק* במדינה הזאת הופך במהרה למס אד־חוק. היה מצב בטחוני
מיוחד, שבגללו הטילו מס אד־הוק. המצב חלף, והמס נשאר לעולם ועד. המילו מילווה־קליטה
— העלייה ירדה לממדים מצערים, אן המילווה נשאר. עכשיו מדברים על מיפדה־אבטלה
— ואני מבטיח לכם שבמיקרה זה יישאר המס גם כאשר תהיה שוב תעסוקת־יתר.

לאחר מכן הערנו שתי הערות עקרוניות. האחת;
אוריאכנךינ מדוע אין בכנסת דיון על תקציב הבטחון? האס יש מדינה
דמוקראטית אחת בעולם שאין בה, במליאה, דיון על תקציב הבטחון? כולנו מביניס
שלדיון כזה יש סייגים ומיגבלות. לא נתווכח כאן על פריטים של ציוד ועל מיספר
(המשך בעמוד )26
* אד־ה 1ק }בלאטינית) :למען זה, למיקרה-מסויים בודד.

תמרורים

רויאל

נישאה. בדאלאס, טכסאס, לקצין
במשטרת דאלאס, מארי טיפיט ,38 ,אלמנתו
של השוטר שנרצח על״ידי הארווי לי
אוסוולד ביום רצח קנדי. הנדוניה של האלמנה
כללה קרן שלשלושת רבעי מיליון
דולר. שנאספה עבורה, אחרי רצח בעלה,
ברחבי ארצות־הברית.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 46 של שגרירה
הראשון של ישראל בגרמיה, אשר

(ארתור)בן־נתן,

יליד אוסטריה ולשעבר
איש העפלה
ובטחון.
* נחוג. יום־
הולדתו ד,־ 52 של
אכא אכן, יליד
דרום־אפריקה, ששירת
עשר שנים כשגריר
ישראל ב־או״ם
ובוושינגטון,
לפני שצורף לממשלת
ישראל, בה
כן־נתן
מילא בזה אחר זה
את התפקידים של
שר בלי תיק, שר החינוך והתרבות וסגן
ראש־הממשלה עד שנתפנה תיק שר החוץ.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 70 של מחולל
פלא השיקום הכלכלי של גרמניה, לודכיג
ארהארד, אחרי ששימש משך 14 שנים
כשר הכלכלה של גרמניה ומשך שלוש שנים
כקאנצלר שלה.
נחוג. בניו־יורק יום הולדתו ה־85
של הגולה הרוסי אלכסנדר קרנסקי,
שר־המשפטים בממשלת הצאר האחרונה, שהיה
ראש הממשלה הזמנית (והרפובליקאית)
הראשונה ברוסיה עד יום הדחתו על־ידי הבולשביקים.
אושפז.
אחרי שלקה בהתקפת־לב,
ראש עיריית אשקלון, רחכיה אריכי.67 ,

נהרג. בפאריס הפסל היווני גרא*
קימום סקלאכוס ,40 ,עת נפל עליו, באולפנה
פס; מעשה ידיו במשקל של 500
קילו ומחץ אותו למוות.
נפטרה. משבץ־לב בחדר האמבטיה
שלה במונטד, קארלו, הכוכבת מרטין קא*
רול ,46 ,מי שהיתר, אלילת־המין של הסרט
הצרפתי לפני 20 שנה ושהחלה את הקריירה
הקולנועית שלה בסרט קארולין. יקירתי,
בו היהעיקר תפקידה לעבור מחדר-
אמבטיה למישנהו כשהיא ערומה כביום
היוולדה.
+נפטר. בגיל ,53 ממלא־מקום של
ראש עיריית רמת־גן, יו״ר מכבי וראש
משלחת ישראל למשחקי אסיה, שלום
זיסמן.
+.נ נפטר. בלונדון, כגיל ,80 הגנרל
אלכרט אורסכורן, מחברם של 250

הימנונים דתיים ומפקדו
השישי של
חיל הישע, אשר
נוסד לפני 89שנים
ושהינו חיל־צדקה
ועושי־טובות
(מטיפול במצורעים
בהודו עד שיכורים
בצרפת) ,שיש לו
יחידות במאה ארצות,
ובהן 30 אלף
קצינים ו־ 20 אלף
טוראים, העוסקים גס
בת״ס מוסריים (כמו
תרגילי כריעת-
ברכיים ורכינה לשם תפילה והודייה).

נפטר. בלונדון, בגיל ,73 המו״ל
היהודי־השמאלי המצליח סיר ויקטור גד
לאנץ, שהתפרסם בהתנגדותו להחרבת גר
דנבק
דניאל

וסיס דיך ׳עלן גיזז!

מניה (״גרמנים אלה ..גם הם אחי״) ושסלד
מעונש־המוות. גישה זו המריצה אותו לפנות
לנשיא ישראל בבקשה לא להוציא להורג
את אדולף אייכמן.

נפטר. בניו־יורק, בגיל ,75 הנרי מור
מטאו, מי שהיה שר־האוצר של ארצות־הברית
משך 11 השנים של נשיאות פרנקלין
רוזבלט. מורגנטאו, אדריכל לפי מקצועו וחוואי
לפי עיסוקו, היה בעל תוכנית מורגנ-
טאו להפיכת גרמניה המנוצחת למדינה חקלאית.
תוכנית אחרת של מורגנטאו, ציוני
וגייס כספי מגבית, שעל שמו נקרא המושב
טל־שחר (מורגנטאו בעברית) ,היתד, הקמת
פדרציה מרחבית, יהודית־ערבית, ואנטי־קו־מוניסטית.
העולם
הזח 1537

1 1י 1

גבי מאות אדפי

ישראלים, אין שתי מילים נוראות

יותר מאשר אלה :

״אתה מפוטר!״
רבבות שמעו אותן בחודשים האחרונים, ועולמם חשך עליהם.
40 איש שובתים־רעב בגללן באשדוד, ונשותיהם זועקות
בחוצות.
אלפים בלתי־ספורים — שנתם נודדת בלילה, כי רבה
אימתם. כי בשבילם, פיטורין פירושם: ילדים רעבים, אשה
מיואשת, אובדן בסיס החיים.

אף יש כישראל סוג אחר של אנשים. אנשים
אשר בשבילם מהווים הפיטורין התגשמות של
חלום מתוק.

ף* מדינה הזאת, אין מתעשרים מעבודה. זה ידוע. יכול
^ אתה לעבוד כמו סוס, לחסוך כמו נמלה, ולהישאר עני
כמו עכבר־של־כנסי׳־ה.

בסד הכל זה הכניס להירל דן חצי מיליון
לירות. כיום, אני מקווה, הוא כבר מיליונר.
זהו ארכי־טיפוס של פיצואיסט.

**ץ ונה היה גורלו של הרב איסר אונטרמן ביש־המזל.
\ 4/כבוד הרב נבחר לכהונת רב ראשי ארצי. מכיוון שעבר
מזמן את גיל־המכסימום של דיין, היה צורך לחוקק חוק
מיוחד בכנסת כדי לאפשר זאת.
עם עלייתו בדרגה, עבר מן המישור העירוני למישור
הארצי. הוא חדל להיות רב ראשי של הל־אביב.
הרבנות הארצית היא מוסד לגמרי שונה מן הרבנות התל־אביבית.
זו חיה מקופת הממשלה, וזו מקופת העירייה.

ממילא היתה עלייה זו בדרגה כרוכה בהתפטרות.
כבוד הרב (או ״ידידיו ומוקיריו״ ,כפי
שנאמר) תבעו פיצויים כסך 120 אלן ש לירות.

לכל מעשי הצמד־חמד אפשטיין־אמיר. הוא היצר את צעדיהם
בכל הכיוונים, מנע את כל המעשים הבלתי־אחראיים שהם
רצו לעשות. הם לא יכלו לזוז מבלי לסלק אותו — ומבלי
לסלק אותו בשקט .

כף נוצר המצב הקלאסי של הפיצואיזם 800 .
אלך ל״י.

ן• תו פעה כו ל ה אינה שייכת לתחומו של הכלכלן, אלא
| 1לתחומו של הסוציאולוג. הפיצואיזם, כתופעה ציבורית,
מעידה על מיבנהו החברתי של המישטר הקיים.
במישטר זה, העילית החברתית מורכבת מפקידים בכירים.

פקידים אלה, השולטים על מכשירי־החלוקה
כמישטר־החלוקה, יכולים לחלק ביניהם חלק
ניכר מן ההכנסה הלאומית.
הפיצויים המשולמים הם, ביסודם, תוספת למשכורת.

אבל במדינה הזאת אפשר להתעשר מהם-
סקת-עבודה.
זוהי עובדה.
אין אום מקבל פיצויים עבוד עבודה. רק שכר. והשכר
הוא מוגבל. חל עליו מס־הכנסה. ואת השכר אוכלים.

אכל עבור הפסקת־עבודה מקבלים פיצויים.
הפיצויים אינם מוגבלים. וגם מס־ההכנסה אינו
חל עליהם.
אמנם, אדם פשוט• מקבל פיצויים פשוטים. חודש־שכר
לשנת־עבודה. אין זה הרבה. זה מספיק בקושי כדי להתגבר
על המשבר הראשון של הפיטורין, במדינה הסוציאליסטית
היחידה בעולם שאין בה ביטוח־מפני־אבטלה.
אך לא על אלה מדובר.
מדובר על שיכבה מסויימת מאד של אישים, העילית של
החברה הישראלית, האריסטוקראטיה של הפיצויים.
נוכל לקרוא להם (ברשותו האדיבה של הפרופסור ברוך
קורצודייל, שהמציא את המושג השימושי):

פ י צו איסטים.

ך* פיצואיסט הוא אדם אשר לגביו התפקיד הוא טפל,
( | והפסקתו היא העיקר.
למן הרגע בו קיבל על עצמו תפקיד מסויים, הוא שקוע
כל־כולו במחשבה אחת: איך להתפטר ממנו.

איך להתפטר ממנו בצורה הנכונה .

כדי להתפטר בצורה הנכונה דרושים כמה תנאים, כולם
יחד או חלק מהם או לפחות אחד מהם:

• המעסיק צייד להיות מעוניין מאד בסילו
קו של הפיצואיסט. כלומר, נוכחותו של הפיצואיסט
צריכה להיות בלתי־נסבלת. אם מפאת חוסר־כשרונו המוחלט,
אם מפאת חילוקי־דיעות פוליטיים או אישיים,

• הפיצואיסט צריף לדעת הרבה על המוסד.
כלומר: עליו להחזיק בו בעמדת־מפתח, או במישרה בכירה,
מקום בו מתרכז מירב המידע על הנעשה במקום.
• המוסד צריך להיות מושחת, או לפחות לצפון
בחובו נוהלים מפוקפקים ופרשות של שחיתות, אשר למען
העלמתם והשתקתם כדאי לשלם דמי־לא־יחרץ גבוהים.

• הפיצואיסט צריף להיות בעל גב ציבורי•
מפלגתי, כדי שיוכל לעורר רעש אם לא יבוא על סיפוקו.

זהו המצב לגבי הפיצואיסט המצוי. יש, כמובן, גם כל
מיני פיצואיסטים אחרים.
יש, למשל, פיצואיסט המשגשג על רקע של פעילות
ציבורית, בשטח המחולק בין מוסדות שונים במישורים שונים.
כי או קורה שבדרך עלייתו הרגילה בסולם — ממישור
עירוני למישור ממלכתי, או מעמדה הסתדרותית לעמדה
סוכנותית — הוא עובר מדי פעם ממוסד יימוסד.
במיקרה זה, כל עלייה שיגרתית פירושה מעבר ממוסד
למוסד, כלומר התפטרות ממוסד החייב לשלם פיצויים.

זהו, כמוכן, הפיצואיסט המאושר ביותר.

יה היה איש ושמו הילל דן. הוא היה מנהל סולל
\ 1בונה. על רקע של ייעול כלכלי ו/או אינטריגה מפלגתית
הוא התפוטר מן המוסד.
הוא קיבל פיצויים גדולים.
את הפיצויים הגדולים הוא השקיע בבניין תל־אביבי.
הבניין זכה ליחס מיוחד של כל המוסדות.
כשהעניין הצליח, התפטר גם מן הבניין. על כך קיבל
תמורה, מצד המשקיעים אסירי־התודה, מעין פיצויים שניים.

למרבה הצער, זה עורר רעש. טרדן אחד אפילו שאל
שאילתה בכנסת. הרב הודיע כי הוא מוותר על הפיצויים.

ושוחר־צדק יכול לשאול: מדוע אסור לרב
מה שמותר למנהל? האין כאן מידה של איפה
ואיפה, כפייה אנטי־דתית רחמנא־ליצלן?

ך* י הנה באה פרשת ארבעת הפקידים הבכירים של

^ האוניברסיטה. הם נאותו להתפטר. זה היה שווה לאוניברסיטה
הרבה כסף.
ארבעה אלה בוודאי זוכים להערצה רבה בחוגי הפיצואיסטים.
כי כל אחד יודע שהאוניברסיטה שקועה בחובות. הגרעון
המצטבר הגיע ל־ 70 מיליון. היה צורך להעמיס שכר־לימוד
נוסף בסך 100ל״י על כל סטודנט, אף להסתכן בשביתה
כללית של הנוער הלומד.

אם במצב זה שילמה האוניברסיטה חצי
מיליון ל״י (דהיינו: תוספת שכר-הלימוד של
5000 סטודנטים) לארבעה פקידים, תמורת
הסכמתם האדיבה להפסיק את עבודתם -הרי
מגיע לארבעה אלה מדליון מיוחד. כל הכבוד.

ולם לפחות איש אחד זכאי לאות־הצטיינות גבוה עוד
יותר. זהו המנהל הכללי לשעבר של בנק פויכטוזנגר,
אהרון קמחי.

מגיע לו תואר נשיא־הכבוד של מיסדר ה־פיצואיסטיס.
תמורת
הסכמתו להסתלק מתפקידו, ולהעביר את השליטה
על הבנק לשני הרפתקנים, הוא גבה, כנראה, כ־ 800 אלף
לירות בצורות שונות.
קמחי זה הוא איש מוכשר. כשהיה מנהל הבנק, התנגד

(ואולי נכון יותר לומר את ההיפך: המשכורת
היא תוספת לפיצויים).
המשכורת האמיתית של הפקיד הבכיר אינה זו המופיעה
בספרי מס־ההכנסה. היא מורכבת מהרבה הטבות צדדיות,
הוצאות, דמי־ייצוג, אש״ל, נסיעות לחו״ל, מכונית, ועוד ועוד.

מעל לכל ההכנסות האלה, מונחים הפיצויים
ככתר נוצץ. זוהי משכורת שנייה, היוון(קאפי•
טליזציה בלעז) של משכורת סמוייה, ההופכת
את הפקיד לבעל־הון.

*ץ בחינה זו מהווה הפיצואיזם רק גילוי אחד מרבים,
המעידים כולם על עלייתו והתבצרותו של המעמד
החדש ב־ 18 השנים האחרונות.
אחד הגילויים האלה נוגע לפקידי המועצה לשיודק פריד,דר
בחו״ל. בארץ נמצא ענף הפרדסנות על סף משבר
חמור. ריודחיותו יורדת. משלם־המיסים מתכונן לתמוך בו
בסכום של הרבה מיליונים לירות.
אך בעוד הפרדסן ומשלם־המיסים מתווכחים ביניהם ושופכים
זה באוזני זה את מרי שיחו, מקבל נציג המועצה
באירופה — לפי הגילוי שהתפרסם השבוע — משכורת
חודשית של כ־ 10 אלפים לירות. התשלום נעשה בתנאים
המאפשרים לו לעקוף את חומרת מס־ההכנסה( .בעוד שימאי
ישראלי מקבל במטבע זר רק את אותו חלק ממשכורתו
שהוא זקוק לו בחו״ל, לקיומו ממש, הרי פקיד בכיר
מקבל במטבע זר גם את המשכורת שאין הוא יכול לבזבזה
בחו״ל אם יקדיש לכך 24 שעות ביממה).

שאלת־מיבחן לפיצואיסט מתמחה. כמה יקבל
אותו פקיד כפיצויי-פיטורין כאשר יעלה, בבוא
היום, בדרגה ויהיה שגריר ישראל בלונדון?

מא ! 11ידי ובנד ׳

תצפית

במדינה

• לא מן הנמנע כי מפ״ם תאלץ לפרוש נדטותפותה בכזמ׳י
שלה. למעשה, הועמד לוי אשכול בפני שתי דרישות אולטימטיביות: של מפ״ם,

העם

כנגד דרישת הימין, המפד״ל והליברלים העצמאיים. אם לא יצליח להשיג פשרה,
יוותר על מפ״ס ולא על הימין. ל מרות אי־רצונה הקיצוני לפרוש מן הממשלה,

מיתון־שמית!ן

יתכן שלא תהיה ברירה בפני צמרת מפ״ם אלא לעשות זאת. הפחד הגדול: אובדן
אחרוני התומכים במפ״ם מבין הפועלים העירוניים. לח׳ן נגדי: אנשי הקיבוצים
דורשים בכל תוקף שמפ׳־ם תישאר בממשלה, תהיה הפשרה כאשר תהיה.

באשדוד התחוללה סערה. גברים שבתו
שביתת־רעב, נשים חסמו כבישים, פועלי־הנמל
לא הטעינו והאוניות המתינו.
כל זה בשם ההגיון הכלכלי. בשם ה־עקרון
שאין להעמיס על מיפעל הוצאות
שאינן מוצדקות. יש מיתון, יש תיכנון
כלכלי, יש חשבון קר של כדאיות.
ולא רק באשדוד. מיפעל אחרי מיפעל
מפטר פועלים. בעלי־עסקים קטנים מהדקים
את החגורה. ראשי המישטר מצהירים: אין
ברירה. חייבים לחסוך. חייבים לקמץ.
האזרח משלם. בחדר מספר 121
במלון דן -בתל־אביב נכנם דייר חדש. מלון
דן הוא מלון יקר, על רמה בינלאומית.
חדר ליחיד עולה 38.25ל״י, בתוספת ס/״. 10
גם בשביל אורח זר — זהו מחיר גבוה.
בשביל הישראלי המצוי, זהו מחיר גבוה
מאוד.
האורח בחדר 121 הוא ישראלי מצוי.
שמו אלי ניסן, והוא עתונאי צעיר ונעים,
שקיבל חופשה ללא תשלום ממערכת דבר,
כדי למלא את התפקיד החדש שנוצר במערכת
הבטחון: דובר אזרחי של משרד
הבטחון.
לכשעצמו, הוא בחור צנוע. לא מן הסוג
המתאכסן בדרך כלל במלון דן. אבל משרד
הבטחון, המעסיק אותו, אינו מהלך בקטנות.
מיתון־שמיתון — זה טוב בשביל
סיסמות להרגעת הרעבים. כאשר מדובר ב־איכסון
פקיד חדש, שנאלץ לעזוב את
ביתו הירושלמי לרגל עבודתו בתל־אביב,
רק המלון הכי טוב בא בחשבון.
האזרח משלם. ואם צריך לחסוך כסף
ממקור אחר, בשביל לשלם את החשבון —
אפשר תמיד לסגור עוד מיפעל בלתי״
רנטבילי, אפשר תמיד להעסיק כמה עשרות
פועלים פחות בנמל אשדוד.

• ייתכן איחודן של שתי הערים, רמת־גן וגבעתיים, לעיר
אחת. ייזום את האיחוד אברהם קריניצי הרמת־גני, הרואה בדאגה את מצבה
הכספי הקשה של עיר״תו. מכיוון
שגס עיריית גבעתיים הסמוכה נתונה
בקשיי מימון, עשוי האיחוד להביא
לידי חיסכון ניכר בהוצאות המנגנון
והשרותים. קריניצי, שנפגע קשות
ממות סגנו שלום זיסמן, רואה בראש
עיריית גבעתיים, קובה קרייזמן,
יורש נאות לראשות העיריה המוגדלת.
הוא יפעיל את השפעתו אצל
ידידו שר הפנים חיים משה שפירא,
לאישור מוקדם של התוכנית.

• מיפגש־ימאים ארצי יתקיים
לרגל מלאות 15 שנה
לשביתת הימאים הגדולה.

קריניצי

על קיום המיפגש החליטו כמה מפעילי
השביתה, ובהתאם לתוכנית
יוזמנו גם עתונאים שנטלו בזמנו חלק בכיסוי האירועים המסעירים מאז. דבר
קיום המיפגש כבר עורר דאגה בקרב עסקני האיגוד המקצועי של ההסתדרות,
החוששים שציון

מאורע

כזה

עתה, עלול

לעודד

פועלים

במקומות־עבודה

לאחוז בנשק השביתה.

• נתיחת המתים תבעיר שוב את המדינה, כעתיד הקרוב.
חוק אנאטומיה ופתולוגיה יוגש מחדש לכנסת, אחרי שבשעתו נגנז זמנית בלחץ
הדתיים, שחשבו כי אינו מספיק קיצוני באיסורים שהוא מטיל על רופאים.
• הכנסת תאמץ את שריריה, לטובת איל״ן. בפורים ״ערן
שהכנסותיו יהיו קודש
מישחק כדורגל בין נציגי האופוזיציה והקואליציה,
לשיקום ילדים נפגעים. ההרכב החלקי: קואליציה — אברהם ביטון (מערך) ,מרדכי
ביבי (מערן) ,מרדכי עופר (מערן) ,מנחם כהן (מערן) ,משה סרדינס (מערך),
גבריאל כהן (מערן) ,משה ורטמ( 1מערן) ,אמנון לין (מערן) ,עבד־אל־עזיז אל־זועבי
(מפ״ם) .אופוזיציה: מרדכי בן־פורת (רפ״י) ,יצחק נבון (רפ״י) ,יוסף
קרמרמן (גח״ל) ,עמוס דגני (רפ׳׳י),
שמעון פרס (רפ״י) ,מנחם ידיד
(גח״ל) ,אורי אבנרי (כוח חדש) .לצד
האופוזיציה יגוייסו גם מזכירי סיעות:
יחיאל קדישא׳ (גח״ל) ,ואמנון
זכרוני (כוח חדש).

• המיליונר האנגלי סיר
אייזק דולפסון מתכונן להתיישב
בישראל. לצורן זה הוא
יקים וילה ברחובות, יעביר את
ניהול עסקיו לידי בנו ליאונרד, ויבלה
את זמנו בישראל במרגוע
ובפילנתרופיה.

וולפסו

• הבחירות בערד יהפכו
למוקד הפעילות הפוליטית
כארץ, כבל שיתקרב• יום ה
קלפי.
מול רשימת המערך ינסו עסקני מפ״ם, רפ״י ונח״ל במקום להציב גוש
מאוחד, למרות שבתון שלוש מפלגות אלה יושמעו קולות נגד נישואייהנוחיות.
בין שני הגושים תתייצב רשימה עצמאית של העולם הזה — כוח חדש.

• ספר מקין? על ההתרחשויות והרקע למשפטו של השופט
המחוזי אליעזר מלחי יוצא לאור, מיד לאחר מתן פסק־הדין.
מחבריו: כתבי הצהרונים גדעון רייכר ויחיאל לימור, המכסים את המשפט. ן[

• צפויים מינויים חדשים כמערכת המשפט.

בין השאר ימונו

לשופטים מחוזיים שופטי השלום
התל־אביבי שלמה רוזנפלד והפתח־תקוואי
אריה גרף.

• אם תיכננת לקבל הל וואה
מחכרת־כיטוח, בדאי
לך למהר ולעשות זאת. חברות
הביטוח הן הענף הכלכלי היחי־די־כמעט
שלא נפגע מן המיתון, אלא
להיפן. הסיבה העיקרית: אזרחים
ביטחו את עצמם ואת עסקיהם בסכומים
גדולים, תמורת הסכמת החברות
להעניק להם הלוואות. עתה מתכוונת
הממשלה להגביל מתן הלוואות אלה.

• תיק הרצח של הצעיר
הערכי ככרם התימנים ייסגר,
בנראה, וישאר תעלומה.

רוזנפלד

סברת החוקרים: הנרצח הספיק לדקור
8ת רוצחו, לפני שזה ירה בו והרגו. חברי הרוצח שהיו במקום לקחו אותו,
כשהוא פצוע אנוש, ולאחר שמת מפצעיו, קברו אותו בסתר.

בטחון אבשר להאזין כשם שמו״פים
הרגעים המעדנים ביותר היו דווקא בסיום,
כאשר חלק גדול מהנוכחים התכונן
כבר לעזוב את האולם .״אני עוד אתן את
רשות הדיבור לשני שופטים,״ אמר מנחה
הערב עורך־הדין התל־אביבי אריה פינצ׳וק.
שני השופטים (בנימין כהן וד״ר משה
בייסקי) נכחו בסימפוזיון, שאורגן על־ידי
לישכת עורכי־הדין בתל־אביב, על הנושא
של האזנת סתר. נושא זה יהיה שוב אקוט־אלי,
בהתחדש הדיון בכנסת על הצעת־חוק
של הממשלה, הבאה לקבוע מתי אפשר
ומתי אי־אפשר להאזין לשיחותיהם של
אזרחים מבלי שהם יודעים על כך.
לפי הצעת־החוק, תותר האזנה כזאת
בכל מיקרה שאנשי שין־בית ימצאו זאת
לנכון, וכן כשהמשטרה תקבל אישור לכך
משופט.
המביעים דעתם על הנושא ביום השלישי
האחרון: יו״ר ועדת החוקה חוק ומשפט
של הכנסת ח״כ המפד״ל משה אונא, משפטן
האוניברסיטה העברית ואיש הארץ ד״ר
אמנון רובינשטיין, ח״כ המערך שולמית
אלוני, עורכי־הדין יצחק אדרת ויצחק טוניק,
ומי שידע על נושא זה אולי יותר
מכל הנוכחים באולם הדחוס של בית
הפרקליט בתל־אביב, איסר הראל.
בין אלה שהוזמנו אך סירבו לבוא:
מפכ״ל המשטרה פנחס קופל.
שר הבטחון יפקח. חילוקי-הדעות
העיקריים בין המדברים היו דווקא בשטח
הפלילי. כלומר האם יש להתיר למשטרה
להשתמש בנשק של האזנת־סתר נגד פוש־עים־בכוח,
ומתי יקבל בית־המשפט עדויות
מעין אלה. על האזנת־סתר בכל הנוגע
לבטחון שררה תמימות־דעים.
המתווכחים הסכימו, כי יש להרשות ל־שרותי
הבסחון להאזין בסתר למרגלים־
בפוטנציה, בתנאי שיקבלו על־כך אישור
מאת שר הבטחון. זאת, ללא פיקוח נוסף
מאיזה צד שהוא.
״זו הדרך היחידה לשמור על כך שהחוק
אמנם יבוצע,״ הם הסבירו ,״אם יתנו את
האזנת־הסתר ברשות משופט, יהיו ודאי
מקרים רבים בהם לא יפנו אליו כלל. שר
הבטחון הוא היחיד המסוגל לפקח על
אנשיו.״
איסר הראל הבטיח למאזיניו, כי שרותי
הבסחון פועלים מתוך אחריות ובי יש לתת
בהם אימון.
״כלכי״צייד ״.ואז, עם סיום הוויכוח,

קיבל שופט בית־המשפט המחוזי בתל־אביב
בנימין כהן, את רשות הדיבור. הוא
התלבש דווקא על שאלת הבטחון .״בוודאי
שמתם לב,״ הקדים ,״כי בנושא הבטחון
לא היו כלל חילוקי דעות בין המתווכחים.״
לדעתו אין צורך בהיתר מיוחד לשין־בית
להאזין בסתר .״אנשי הבטחון גם נוסעים
לעיתים בדרכון מזוייף,״ אמר השופט,
שהודה כי את השכלתו בעניני מרגלים הוא
שואב מיאן פלמינג ,״ובכל זאת בחוק
האוסר זיוף אין היתר מיוחד לשין־בית
לזייף.״
חוק מעין זה המוצע, הקיש, לא ישמרו
עליו לעולם. אין כל בטחון שיקיימו את
הוראותיו. הפתרון שהוא מציע: לאסור
גם על השין־בית להאזין בסתר. כשזה
ירצה להאזין, הוא יאזין ויצטרך גם לדאוג
לכך שלא יתפס. אם יעשה משהו שלא
כשורה, כבר תדאג דעת־הקהל לכך, שהאשם
יצטרך לתת את הדין.
סטזדנטים המאריג באי !
בבוקר התמקמו הוויאט־קונג בכניסת אוניברסיטת
תל־אביב. הם התבצרו מאחורי
ערימות של כרוזים, שהסבירו את מטרות
המלחמה בוויאט־נאם ואת מכתבו של נציג
הוויאט־קונג באירופה, שפנה אל ״עם האח
הישראלי״ בבקשת עזרה. החוברות היו
מטעם ועד בלתי־מפלגתי של פרופסורים,
סטודנטים, אנשי־רוח ואמנים.
הוויאט־קונג ביקשו לאסוף כסף. האוב־לוסיה
המקומית של הסטודנטים מוכי־המי־תון
נענתה יפה.
ואז הופיעו המארינס של ארצות־הברית.
ההס תן ן רו ת. המארינס לא דמו לג׳ון
ויין, כמו בקולנוע. הם דמו לאיתן גפני,
מזכיר ועד־הסטודנטים בתל־אביב, שנבחר
לפני שבוע בלבד.
בלי מורא ורתע, הסתער גפני על שולחן
הוויאט־קונג. הוא חטף בתנופה את הכרוזים,
פינקסי־הקבלות וקופסת־הכסף, והכריז
כי הוא אוסר את המגבית בתוקף סמכותו
כמזכיר. אחרי קרב מילולי קצר, הותיר
במקום את הכסף, ונסוג עם כל שאר השלל.
זה היה רק הסיבוב הראשון. כעבור זמן
קצר הופיעו המארינס שוב, בכוח מוגבר.

שופט מחוזי בהן
השכלה בענייני מרגלים
העולם הזה : 537

ארבעה סטודנטים, צעירי רפ״י, התמקמו
מול שולחן הוויאט־קונג, הציבו מולו מוצב
משלהם: שולחן עמוס חוברות־תעמולה רשמית
של שגרירות ארצות־הברית, שהסבירו
מדוע הוזיאט־קונג הם פושעים.
המארינם לא הסתפקו בכך. הם ציירו
גם כרזות משלהם, בנוסח :״במקום לוויאט־קונג,
תרום לבית־שאן!״
מסביב לשני המוצבים התגודדו הסטודנטים,
כשחלק תורם לאלה וחלק לאלה,
והרוב מתווכח ומחליף גידופים. מן הקומה
השניה המטירו אויבי הוזיאט־קונג מטבעות על
שולחנם, שנאספו על־ידי צעירה שחרחורת.
במהלך הקרב נפצעה אחת מלוחמות ה־וזיאס־קונג,
הסטודנטית אילנה ברגר. היא
נקעה את אצבעה ונשלחה לבית־חולים. בפי
המארינס נקראה הלוחמת ״בהמה קומוניסטית״.
מוצב
מול מוצב. בינתיים הגבירו גם
הוויאט־קונג את נשקם. הם נופפו מעליהם
כרזת־ענק שהודיעה :״יפוטר איתן גפני!

1ק3ה? הש9צה? תקיעת 11*30 החנכחוה? ירו=0יט1זם
שר מנהיגי ׳שואל מפרסם סכו-התספה קיצוני עדיהם
ץ כר נאה מאוד, בעל מקצוע יבש של אריאלי לראות את האמת הערומה ו^
מאוד: כלכלן. גם מה שיש לו לומר העצובה. אמת שהוא מתאר בספרו.
הוא עטף במשפטים יבשים, בספר הנושא

שם יבש: הנהגת המשק — המשבר והמוצא*.
^ תב א ריאלי, בסיגנון המזכיר לכל
אבל מה שאריאל אריאלי אומר בספרו
כי הוא קיבל את חינוכו באנגליה,
נוטף דם. כי כל פרק ננעץ בסכין בבשר בבית הספר הלונדוני לכלכלה :״דרושים
ההנהגה העליונה של המישטר.
לאדם כוחות בלתי רגילים כדי שילמד
ואם כי אריאלי נמנע בקפדניות מלנקוב
תוך כדי עבודה, מבלי שיהיה לו ממי
בשמות כלשהם, ברור שהאיש המייצג בעיללמוד.״
ניו
את ההנהגה הזאת הוא פינחס ספיר.
ועוד. :דומה הדבר לחבר אנשים הנמצ־^־
אים
בחדר מואר כהלכה, שהם מכירים
ך* אשר נפגש השבוע אריאלי ( )49 עם אותו היטב. אך כדי להתקדם יש צורך
נציגי העתונות, בבית סוקולוב בתל־ לעבור לחדר סמוך, השרוי באפילה. המנהיאביב,
לקראת הופעת ספרו, אפפה אותו -גים הם אלה הרואים קווי־אור באפילה, ושאלה
גדולה: מדוע הוא עושה זאת?
מוכנים להתקדם לחדר הסמוך ולשכנע את
שכן אריאלי אינו משמיץ מקצועי, לא האחרים ללכת בעיקבותיהם.
אופוזיציונר מדופלם, ולא אוייב המישטר.
אריאלי סבור שהגיע הזמן שהמשק הלהיפך:
הוא גדל ועלה בתוך המישטר.
ישראלי יעבור ״לחדר סמוך״ .הוא משוכנע
במשך 16 שנותיה הראשונות של המדי־ שתדר זה ״שרוי באפילה״ ,ומעל לכל הוא

? 91-9/9

סטודנטים ליד שולחנות התרמה *
״אין סתירה בין זה לזה!״

מזכיר ועד־הסטודנטים אינו שוטר! פעילות
ציבורית ופוליטית באוניברסיטה — חוקית!״
ואז התערב האו״ם, בדמות ועד־הסטות־טיס.
כמו בעצרת הכללית, נאמרו דברים
כדורבנות .״בהמה גסה!״ קרא דן אלמן,
חבר ד,וזעה לעבר אחת המתרימות, כשהוא
קורע את כרזות הוויאט־קונג.
אבל המשא־והמתן התנהל בשקט מאחורי
הקלעים. בסיכומו הורה עודד חרמוני, יו״ר
ועד־הסטודנטים, לאיתן גפני להחזיר את
הפנקסים והכרוזים, פסק כי התערבותו
היתד, חריגה מסמכותו. הוא ניסה להשתיק
את העניין, ביקש מן המתרימים שלא לכתוב
על כך לוורבן, בטאון הסטודנטים.
גפני, לכתב העולם הזה :״אינני שולל
תרומות, אם כי זהו עניין שנוי במחלוקת.
יתכן ששגיתי בכך שהתערבתי. אם לא הייתי
מתערב היתה אולי נמנעת הקטטה. בכל
אופן, אני פעלתי מתוך יוזמה פרטית שלי,״
בשוך הקרב נגנזו חוברות־התעמולה האמריקאיות.
המארינס אספו כסף למען בית־שאן,
הוויאט־קונג למען תרופות לוויאט־נאם,
וחלק מן הסטודנטים תורמים גם
לאלה וגם לאלה .״אין שום סתירה בין
זה לזה!״ פסקה דעת־הקהל העולמית.

נד, היה אחד האנשים המרכזיים של המנגנון
הממשלתי. הוא עלה מתפקיד סגן
מנהל המכס בחיפה, לתפקיד הרם של הממונה
על הכנסות המדינה. בין השניים
כיהן כסגן מנכ״ל משרד האוצר ובמזכיר
ועדת השרים לענייני כלכלה. בימי המנדט
היה סוחר שלחים ועורות, ומזכיר כללי
של הממונה על רכוש האוייב.
גם במישור המפלגתי עשה חייל. הוא
כבר הספיק לעמוד בראש מחלקת האיר־גון
של מפא״י, ולרכז את גיוס הכספים של
המערך בבחירות האחרונות לכנסת. הוא
חבר מזכירות מפא״י עד עצם היום הזה.
אם כן — מדוע נעץ סכינו בראשי המישטר?
הסבר אחד היה: מתוך נקמה. שכן עד
ערב הבחירות ממש, לא היה ספק בלב
איש כמעט, כי אריאל אריאלי הוא אחד
הכוכבים העולים של המישטר, וכי מובטח
לו מקום ריאלי ברשימת המערך לכנסת.
עוד יותר מזה: היה ברור כי אחרי הבחירות
נכון לו תפקיד רם יותר — של
סגן־שר, או אולי שר. עובדה ששני כוכבים
שדרכו יחד עמו בשמי מפא״י — זאב
שרף וליובה אליאב — הלכו בדרך שכולם
ניבאו לאריאלי. הראשון הוא שר המיסחר
והתעשיה, השני מכהן כסגנו.

^ כל אריאלי איננו שר, או סגן שר.
י * אפילו ברשימת המועמדים לא הוכנס.
אשם בכך, ישירות, שר האוצר פינחס
ספיר. כי למרות שאריאלי היה פקיד בכיר
מאוד במשרד האוצר, לא אהב אותו ספיר
מעולם. הוא ראה בו ירושה מימי אשכול,
שחובה עליו לשאתה לזמן מה. ביצורו
בעמדה פוליטית נבחרת היתד, מעניקה לו
מעמד של מתחרד — ,לא רק של יריב.
איבה זו׳ דחפה את אריאלי, זמן קצר
לאחר הבחירות, להגיש את התפטרותו.
הנהגת המשק — המשבר והמוצא אינו,
לפי גירסה זאת, אלא פרעון החוב.

חושד — ואין מנהיג

מנעו]

התשובה המתבקשת מקריאת הספר: אחרי
שהשתחרר מן האחריות השוטפת לאותם
מעשים שהוא עתה מוקיע•• ,נפקחו עיניו

יפה סטולר איבדה הרבה במחנות ההשמדה.
על אבידה אחת לא חשבה במיו־

• הוצאת עמיקם 191 ,עמודים.
** מה שלא מנע אותו כבר אז להילחם
בשזרה של פרות קדושות. אריאלי היה אחד
המתנגדים החריפים ביותר להרכבת מכוניות
בארץ, דבר שלא היקנה לו ידידות־יתר
מצד פנחס ספיר, מקים התעשיות המקומיות
בכל מחיר. כיום נוהג אריאלי במכונית

גבול העקשנות

(המשך בעמוד 4ו)
* בתחתית התמונה שולחן הוויאט־קונג.
בחלק העליון: שולחן המארינס.

פולקסוזאגן.
העולם הזה ! 537

להרשות לעצמה לא להגן עליהם: שכבות
העובדים החלשים והנחשלים ביותר.

ריאלי, המבלה את השנתיים האח־רונות
כיועץ בינלאומי בכיר לענייני
מסים (פעם מטעם האו״ם לממשלת ציילון
עוד תיתכן מהפכה ועכשיו, בשם קרן המטבע הבינלאומית, ב־מאלאוזי)
,מגלה כי הנכס העיקרי של מדינת
ישראל הוא האדם הישראלי. אריאלי
היה רוצה לשמן את גלגלי המשק ״באמון
בזולת, אהבת הזולת וסבלנות כלפיו.״
אין אריאלי סתם ציוני־אוטופסיט. בהרבה
נושאים הוא אומר מה שיש לו להגיד ישר
לעניין:
• תוספת־היוקר: אין הוא חסיד
של תוספת־היוקר הבלתי־מבחינה. הוא היה

יודע כי אין מנהיגי המדינה רואים ״קווי־אור״
באפילה.
וזה לא מפני שאין קווי-אור — אלא
מפני שאין הם מנהיגים.
או, כפי שהצהיר במסיבת העיתונאים
שלו :״לא מספיק כשירות ציבורי, דרוש
כושר!״
מדינה המוציאה חצי־מיליון ל״י על אימון
טייוס־סילון, הוא סבור, מן הראוי
הוקעת ההנהגה הכושלת שתוציא גם כמה אלפי לירות על אימון
מנכ״ל משרד ממשלתי.

•י* אגתו העיקרית של אריאלי היא כי!
צד להכניס את מדינת ישראל למאה
העשרים, מעשה אותו אינם מסוגלים המנהיגים
הנוכחים לבצע. חסרונם היסודי של
אלה, חוץ מחוסר כושר כללי, הוא שהם
רואים רק את הטווח הקצר של הבעייה,
פותרים כל עניין בצורה המאולתרת והגרו־ער.
ביותר, מן היום למחר.
לא עולה על דעתם — וזד, גם מעל
לכוחם — לחשב פתרונות ולחפש מוצא
מן המשבר לטווח הארוך. הם כנראה תמימי־דעים
עם הרב־כלבלן הבריטי, הלורד מיינרד
קיינס, שאמר פעם כי ״בטווח הארוך כולנו
מתים.״
הואיל ואריאלי חי מאד, הוא איננו נסוג
ואיננו מוותר על הוקעת ההנהגה הכושלת,
לדעתו המיתון מיותר לגמרי, והוא מקטין
את התפוקה הלאומית במקום להגדילה. הוא,
בם ך הכל, הודאה מצד ההנהגה שאין היא
יודעת מה לעשות. ולא רק שאין היא יודעת
מה לעשות, אלא היא אף מתפרקת מכל
אחריות.
למשל: במקום לנסות לפתור אחת הבעיות
המרכזיות של המשק, בעיית יחסי-
העבודה, יוזמת ההנהגה חוסר־עבודה מתוך
תקוזה שככל שתגדל האבטלה יקל לה לפתור
את בעיות־היסוד של יחסי־ר,עבודה תחת
שוט האבטלה (כגון העלאת פריון־העבודה,
בעיית ההיעדרות מן העבודה) .אין זאת,
אומר אריאלי, אלא הפקרות. כי הנפגעים
בשיטה זאת הם אלה, שההסתדרות יכולה

מעדיף פיצוי התיקרות לנזקקים — ״אמר
מי שאמר כי הממוצע בארץ הוא פחות מארבע
נפשות למשפחה, אך כאשר מוחים
נגד עליית מחיר זה או אחר מדברים רק
על האלמנה עם שמונה הילדים.״
• רמת המסים: המסים גבוהים
מדי מעבר לנטל מסים מסויים,
שכנראה כבר עברנו אותו בארץ.״
• מיבנה הממשלה: המיבנה בלתי
יעיל, בנוי לעתים קרובות על־מנת לפתור
בעיות אישיות (במסיבת העיתונאים, לרגל
צאת ספרו, שאל :״האם נוצר, באופן זמני,
תפקיד סגן ראש־הממשלה בשביל אבא
אבן רק בגלל שאשכול רצה את זלמן ארן
בתור שר־חינוך, או האם יש צורך בסגן
ראש־ממשלה כשלעצמו?״)
• תיכנון: תיכנון לשם תיכנון אין
לו כל ערך. תלוי מה מתכננים — ״לא
כדאי לתכנן דוגמות־אופנה לכמה עונות
מראש, שכן ברור שהנסיבות תשתנינה.״
• בנייה ציבורית: אם רוצים להעמיד
לרשות העולים החדשים בתים בתנאים
נוחים, אין כל סיבה מיוחדת שאלה
ייבנו על־ידי משרד השיכון ולא על־ידי
קבלנים פרטיים.

ף אם יישאר מישטר זה, עם הנהגה
( זאת, על כנו, רואה מנתץ־האלילים אריאלי
רק שחורות.
הוא חושש לחופש, פשוטו כמשמעו:
• ״ראינו כבר לא ארץ אחת בה נפגם
החופש על אף קיום ביר,־נבחרים, ואל לנו
לבנות על האמונה שאצלנו זה לא יקרה.״
ויותר מזה —
• ״ספק אם שיטת הביקורת הפרלמנטרית
הקיימת בישראל מספיקה כדי להבטיח
שכוח (משקי) עצום זה, המרוכז בידי המנהיגות,
ינוצל אמנם כהלכה, או שהמנהיגות
לא תיהפך במשך הזמן לעריצות.״
והפצצה של אריאלי היא בכמה מלים, המופיעות
כבאקרעי באמצע ספרו. מזהיר הוא:
• ״מהפכות הן תוצאה הנובעת מכך ש•
מישטר קופא על שמריו, ועם חלוף הזמן
מצטברים והולכים הגורמים התובעים שינוי.
מכיוון שהשינוי אינו בא הדרגתית, מגיע
רגע בו שוברים הלחצים את המישטר
ואל ניתפש לאשלייה שאצלנו לא תיתכן
מהפכה.״
דברים אלה, כשלעצמם, אינם מהפכניים,
אלא שעד כה אמרו אותם מתי־מעט, שלחמו
בעיקביות במישטר הקיים.
החידוש בהנהגת המשק — המשבר והמוצא
הוא שאת הדברים האלה אומר בן־
המישטר המובהק אריאל אריאלי.

הגברים
..הםדא
ע ב רוד

1 1 1ב ס -
1ו 1 1י 1י 0
ל 1ח 111! 1

החדש של ישראל. היו אלה נשותיהם של
ארבעים פועלי־נמל אשדודאים, שלחמו באותה
עת על קבלת קביעות בעבודה.
הגברים התבצרו בבניין מועצת הפועלים
בעיר, קיימו בו את שביתת־הרעב שלהם.
כשנכנסה השביתה ליומה הרביעי, התמקמו
הנשים בשער הנמל, במרחק קילומטרים
ספורים מבניין המועצה, חסמו את הכניסה
לפועלים ולמשאיות.
״שתישרף ההסתדרות!״ קראה אחת ה־

הראשונה שלהם. לאחר 59 שעות רעב
התכנסה אז מועצת הפועלים המקומית, והחליטה
כי תביעות הפועלים צודקות.
״מועצת פועלי אשדוד,״ הוחלט אז,
״דורשת מהממשלה ומרשות הנמלים לקבל
מיד לעבודה את ארבעים השובתים, מבוני
הנמל, באותם התנאים בהם התקבלו קודמיהם.״
ההחלטה
פה־אחד הסתיימה באיום מפורש:
״אם דרישה זו לא תתקבל תוך שבועיים,

שובתי הרעב

בבניין מועצת פועל׳ אשדוד, כשהם שרועים במסדרונות.
מאות מתושבי העיר, ביניהם רבים מפועלי הנמל הקבועים,
באו לבקרם ולהביע תמיכתם במאבק. פקידי ועסקני ההסתדרות נטשו את מקום עבודתם בבניין.

ך* לו, הלו ״,קרא מפקד ר,משטרה
י אל תוך הרמקול הנייד שבידו, מאות
פועלי נמל אשדוד היפנו אליו את פניהם.
״אתם טוענים שלא נותנים לכם להיכנס,
אך השערים פתוחים — אתם יכולים לגשת
לעבודה.״
הפועלים נשארו עומדים על מקימם,
מחוץ לשטח הנמל. אף אחד לא ניסה
להתקרב אל השערים הפתוחים. הצעת המשטרה
נדחתה בקריאות של בוז.
מאחורי הפועלים, לאורך כל הדרך המובילה
לנמל, חנו עשרות משאיות עמוסות,
שנועדו לפריקה. ליד הרציפים עגנו

אוניות שנועדו לטעינה. ד,מזחים, המחסנים
ומשטחי האספלט האינסופיים־כמעם היו
ריקים מאדם. המנופים לא נעו. קרוניות
המשא קפאו על מקומם.
נמל אשדוד שבת.

״כוזס רמאים!״

ץ ה קרה השבוע, ביום הראשון, לפתע
( פתאום. שום מוסד מוכר לא החליט
על כך. אף מועצה לא דנה בדבר.
ארבעים נשים אלמוניות נטלו את היוזמה
לידיהן, שיתקו כהרף עין את נמלה

של הכביש הראשי, ליד בניין מועצת הפועלים, נוהלה ובוצעה על־ידי
1 4 1 1 1נשות השובתים .״אתם לא תעברו בכביש הזה! הכל סגור! אם הבעלים
לא עובדים, אתם לא תסעו!״ קראו הנשים. המשטרה כיוונה את התנועה לרחובות צדדיים.

נשים הלוחמות, שישבר, ליד שער הנמל.
״כולם רמאים כאן!״ קראה חברתה.
״הם לא יעברו!״ זעקה אחרת.
״בשבת חסמנו, אנו הנשים, את התנועה
באשדוד, והיום אנחנו חוסמות את הכניסה
לנמל,״ הסבירה סימה דנן להמונים
שניקבצו בשער .״התחלנו את השביתה
בחמש בבוקר, בשביל הגברים שלנו. הם
רעבים. הם רוצים קביעות בעבודה. הבטיחו
להם ולא מקיימים!״

מובל שובת־הרעב שלום שתילי באמבולנס, שעה
שנשות השובתים מצטופפות סביבו. כעבור שעות
ספורות חזר שתילי, אל חבריו. המשיך בשביתה .״אני עושה זאת למען ילדי,״ הסביר.

אל בית־החולים

,,אנחנו לא סורים!״
פני חודש וחצי סיימו אותם פועלי

/הנמל האשדודאים את שביתת־הרעב

תיכנס מועצת הפועלים למאבק יחד עם
הפועלים השובתים.״
על כך חתם מפורשות מזכיר מועצת
הפועלים המקומית, עסקן המערך, רפי
כהן (העולם הזה .)1531
השבועיים הראשונים חלפו מהר. ואחריהם
עוד שבועיים ועוד שבועיים.
השבוע לא רק שמועצת הפועלים במקום
לא עמדה בהתחייבויותיה, אלא שמזכירה
גם ברח מהעיר. הוא פחד מהפועלים, טען
גם כי הם איימו להתנקש בו.
על ביתו של כהן הופקד מישמר שוטרים,
יומם וליל, ואילו חבריו לעבודה במועצת
הפועלים נטשו את עבודתם בבניין,
חששו להופיע לעיני שובתי־הרעב.

השובתים השתכנו במסדרונות הבניין,
ובחדרי המדרגות שלו, הפכו למעשה ל-
בעלי־הבית היחידים בו. אפילו שליחי הוועד
הפועל מתל־אביב לא העזו להיכנס
אליו. הם שלחו שליח לשובתים — את
שמואל עוזרי, מנהל לישכת המס במקום.
הודיע עוזרי לפועלים השובתים :״שליחי
הוועד־הפועל מסרבים להיענות להזמנתכם,
לבוא אליכם לניהול מו״מ. הם מבקשים
שאתם תבואו לשיחה למסעדת פז־גלים,
בכניסה אל העיר.״
השיבו השובתים :״אנחנו לא סורים,
ולא נלך לשיחות באיזה גשר בנות־יעקוב,
בצורת מסעדה מרוחקת. המקום המתאים
ביותר לניהול שיחות הוא בניין מועצת
הפועלים.״
אמר השליח :״אם כך, בואו למסעדה
ממול, מסעדת צלי־אש.״
השובתים סירבו. הם חזרו ודרשו שנציגי
הוועד־הפועל יבואו לבניין השייך
בעצם לוועד־הפועל עצמו. עסקני ההסתדרות
עמדו בסירובם.
הנסיון לנהל מו״מ נכשל. השביתה נמשכה.

געשה עבודה שד אחרים!״
ם ״ שכיתה הראשונה כוונה בעיקר
נגד רשות הנמלים, הרי שהפעם כתן
לחץ הפועלים בעיקר אל עבר שליחיהם —
עסקני ההסתדרות — חברי מועצת הפועלים
במקום ונציגי התעד־הפועל בתל־אביב.
שובת־רעב דויד דאהן :״ההסתדרות הם
רמאים בני רמאים. הבטיחו הבטחות ולא
קיימו. אם אי־אפשר לתת לנו קביעות, למה
התחייבו להילחם למעננו? המילה של ההסתדרות
אינה מילה.״
שובת־רעב יעקוב ממן :״לפני ששה שבד

במרכז העיר

נוהלה חסימת התנועה על־ידי הנשים
יום לפני שניגשו לשער הנמל,
כדי לחסום גס אותו. הופעת הנשים בזירת המאבק עוררה חששות

בקרב קציני המשטרה, שמא יגרום הדבר להתלקחות כללית בעיר.
אל נשות השובתים הצטרפו גם רבים מאזרחי העיר, שהביעו
בדרך זו את מורת רוחם מהתנהגותם של עסקני ההסתדרות.

ואמנם, למחרת היום גילו פועלי הנמל
את ההזדהות שלהם עם ארבעים חבריהם,
לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים. יותר
נכון: בחוסר מעשים.
ביום הראשון בערב נעו כוחות משטרה
מוגברים אל עבר העיר. בבוקר התפרסו במרכז
העיר ובמבואות הנמל. המשטרה החליטה
לקחת את העניינים באשדוד לידיה.

של פועלי הנמל עם השובתות היתח כללית. באחד המיקריס

11111 1 11111 כאשר ניסה נהג להתניע את מכוניתו אל עבר שער הנמל,
מנעו ממנו הפועלים המזדהים את הנסיעה, ושיכנעו אותו לבל יתגרה בנשות השובתים.
נמל — סתארים, מזלגנים ומנופאים _ הפסיקו
את עבודתם, בהיותם בתוך הנמל פנימה•
ארבעים שובתי־הרעב זכו לא רק בתמיכת
נשותיהם, אלא בתמיכה כללית ומלאה
מצד מאות פועלי נמל אשדוד.

ניצבו נשות השובתים בשורה, כשהן אוסרות על כניסת פועלים
ומשאיות. זה החל בבוקר היום הראשון, ובמשך היום
כיבדו הפועלים את רצון הנשים, ולא שעו להפצרות שליחי רשות הנמלים להיכנס לנמל.

״לא ניתן להפקיר אותנו!״

נשות השובתים הורחקו משער הנמל, כדי
שתפונה הדרך לפועלים. גם בעיר סילקו השוטרים
את הנשים, שניסו לשכנע את הפועלים
העולים לאוטובוסים לבל יעבדו.
אולם כעבור שעה קלה התברר כי פעולות
המשטרה היו לשוזא. מאות פועלי ה־

** כורכל כשמיכתו, שרוע על הארץ
עם 39 חבריו למאבק, הסביר דובר
השובתים משיח ישראלי :״לא רק שהבטחות
מועצת הפועלים לא קויימו, אלא שגם
הפעילו נגדנו אמצעי מירמה.
״מסרו לרדיו הודעות לא נכונות; הציגו
בפנינו מכתב מזוייף, בשם פועלי הנמל,

בשער הזמר

עות הרגיעו אותנו שיהיה בסדר. עכשיו
עזבו אותנו כמו כלבים. ההסתדרות היא
שלנו. היא חייבת לעמוד לצידנו. אם היא
לא עומדת לצידנו — לא צריך הסתדרות
בכלל.״
אחרת חשב מזכיר מועצת הפועלים, רפי
כהן. אי־אפשר היה למצוא אותו בעירו, אך
את דעתו הביע בצורה אחרת. הוא פנה
למשטרה בבקשה, כי תפנה את הנשים
השובתות משער הנמל ואת הגברים השובתים
רעב בבניין.
המשטרה, שלקח האחד במאי 1966 עדיין
לא נשכח ממנה, עת הפכה הפגנתם החגיגית
של פועלי העיר להפגנה אלימה, סירבה
להפעיל כוח בהתאם לבקשתו של כהן.
״אם אתה רוצה פינוי,״ אמרו הקצינים
למזכיר ,״עליך להגיש תלונה כדין וכדת.
תכתוב, ואז נדון בצעדים מתאימים.״
כהן חשש להתלונן בכתב ובמפורש,
והמשטרה הסתפקה ביום הראשון רק בקריאות
הרמקול, שהזמינו את הפועלים
להיכנס לעבודה בנמל.
והפועלים? הם אמנם לא הצהירו ריש־מית
על שביתת הזדהות עם ארבעים השובתים,
אך נמנעו מלהיכנס לנמל.
״אנחנו לא נפגע בנשים העומדות בשער,״
חזרו והצהירו כשהם עומדים מחוצה לו.
״הפועלים השובתים הם חברינו,״ הסביר,
למשל, חבר ועד פועלי הנמל, דן כנפו.
״אנחנו לא נעשה את העבודה של אחרים,
ולא נפגע בנשות החברים. אם הדרך תהיה
פנויה, נלך לעבודה. אחרת — נשאר בחוץ.״

צויין בשלט הנראה משמאל, התלוי
על גבי השער המרכזי של הנמל,
השלט המיקרי הפך לסמלי, כאילו נכתב
ושנועד לכוון את התנועה .־־

״אי! לחצות!״

כאילו שהם נגדנו; העלימו את המכתב
כשבקשנו לברר את מקורו; סיפרו כאילו
איימנו על שלומו של רפי כהן; הזמינו
אותנו לבירור הסתדרותי, אך כשבאנו,
ביום המיועד ובשעה המדוייקת, גירשו
אותנו ולא נתנו לנו להשמיע את דרישותינו
— וכל זה אחרי ההבטחות החגיגיות
והמפורשות לעמוד לצידנו, ואחרי ההכרה
בצידקתנו.
״אנחנו מבוני הנמל באשדוד, ולא ניתן
להפקיר אותנו• אין לנו עתה אמון בהסתדרות.
ולמה שנאמין? כדי שירמו אותנו
עוד הפעם?
״זו לא שאלת של תוספת שכר. על זה
לא מדברים בכלל. זו שאלה של קיום —
לנו, לנשותינו ולילדנו.״

ונתלה על־ידי הנשים היושבות בשטר, כשגבן אל הנמל ופניהן
החוצה תמונה זו צולמה לאחר שהפועלים עזבו את השטח
מבלי שיכנסו לנמל, וחזרו לבתיהם. הנשים נשארו על משמרתך.

חקצו11

11111רנני

במדינה

תוך זמן קצר.
ב הדרכה מקצועי ת מעולה!

(המש!־ מעמוד ) 11

קר*אחה״צ*עדב
פ תי חתה קו ר ס:

1.3.67

*.״ 226

קבלת לקו חות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה־יום
יום מי 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה
בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח ע ד 9.30 בלילה.

ביתיספר ״ דיאנה ״ בעלה מוני טין ה בינ ל או מי ע שי ר
הנסיון והוותק מומלץ ע׳יהתאחדותמוסדות חינוך
פרטיים בישראל.

ננר דיזנגוף י

א0ל226066.

הנהלתחש בו נו ת
הפתיחה 15.2.67

הכנה לסוג ב׳ ,ג׳ ,ד׳

פ קי דו ת • קצר נו ת

חד בשעתו: תעורר, המעידה שהיא סיימה
ב־ 1939 את בית ׳הספר לאחיות של אחע,
בעיר קאונס בלימה.
רק כאשר עלתה ארצה, והחלה עובדת
במקצועה, הרגישה כמה גדולה היתה ה־למרות
שעבדה במחיצתם של
אבירת. כי
מיטב הרופאים, ולמרות שקיבלה ציון
לשבח מאת עיריית תל־אביב על עבודתה
— היא לא יכלה לקבל ממשרד הבריאות
היותה אחות מוסמכת.
אישור על
אישור כזה, הסבירו פקידי המשרד, אפבשתי
צורות בלבד:על־ידי
שר לקבל
הצגת התעודה המקורית של בית־הספר,
בחינות מקצועיות.
או על־ידי
המנהל מעיד. ההתכתבות נמשכה
שנים ארוכות. האחות נעשתה כמעט חולה
ממנה. אך הפקידים הראו אורך־רוח עילאי.
הם המשיכו להתעקש, גם אחרי שמנהל
בית־הספר אוזע, שבא ארצה לביקור מ־ברית־המועצות,
נתן הצהרד,־בשבועה, שאכן
העניק בשעתו תעודה ליפה שסולר.
קבעו הפקידים: כל זמן שאין התעודד,
המקורית — אין הסמכה.
לבסוף פנתה האחות לעורך־הדין אריה
מרינסקי. הוא הסכים ללחום את מלחמתה,
בראותו בה מלחמה נגד נגע הבירוקרטיה
השרירותית. הוא חקר ומצא, כי כבר הוענקה
הסמכה לאחיות שגמרו את אותו ביתר,ספר,
ושתעודתן המקורית אבדה.
גם אז סירבו הפקידים להיעתר. ואז
פנה מרינסקי לבית־המשפט הגבוה לצדק,
בצירוף חבילה של אישורים המעידים על
כשירותה של האחות. רק אז הגיעו פקידי
משרד הבריאות למסקנה שעקשנותם עברה
את הגבול. הודיע סגן פרקליט המדינה
מישאל חשין: בעצם, לפי האישורים, מגיע
ליפה סטולר תואר אחות מוסמכת.
בזאת נפתחה הדרך בפני עשרות אחיות,
הנמצאות באותו מצב.

אורחים

כ תי ב ה

ב מ כונ ת

עברית ו/או אנגלית, בשיטה עיוורית, הפתיחה 16.2

ע ב רי ת • אנ ג לי ת
למבוגרים * לילדים
מכל דרגות הידיעות
• 06ת)12ת0נ1-681־001
הפתיחה 16.2.67

• כתיב ללא שגיאות
שיפור הלשון למתקדמים
* כיתה למתחילים
הפתיחה 16.2.67

פרטים: מ־,12—9
8—4בערב

| 4יי

ת״א, כן־יהודר 74 ,
טלפון 220314

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלח
הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

יסודות המין

האדוו• היה כאן
במשך שבוע ימים ניסה לורנם הארווי,
השחקן הידוע, למלא את המקום הריק שהשאיר
בישראל פראנק סינטרה ׳ושויד.
הוא התאמץ מאוד, וכמעט הצליח.
לפני שבא, הוא שלח מיברק ארצה.
שרלוט מטלון, המנהלת את חברת קולומביה
בישראל מאז שבעלה, אלברט מטלון,
נפטר, קיבלה את המיברק בהתרגשות רבה,
רצה מיד להכין דירת־פאר בהילטון, ומכונית
גדולה עם נהג מקופל סורס.
לורנס הארווי הגיע, העיף מבט קצר
על הגברת ממלון, מבט קצת יותר ארוך
על דירת־הפאר שהכינה לו, לקח את זוג
הוריו ונסע איתם לטייל בארץ.
כשהמשפחה הגיעה למלון נאות מדבר
בבאר־שבע, לורנם הארווי כבר היה שתוי
לגמרי, לא ברור ממה. הוא שוחח עם
עצמו על עניינים שונים העומדים ברומו
של עולם, כלומר על עצמו.
חבורה של נערות צעירות התנפלה עליו,
לבקש ממנו אוטוגרפים. הוא זרק
מחברותיהן על הרצפה, וניער אותן מעליו.
השגרירים וכל השאר. כאשר חזו
לתל־אביב, כבר היה במצב הרבה יותו
טוב. הוא נח בדירת־הפאר שלו, התפכד
לאט־לאם מהשתייה הקודמת והתכונן לשת-

ייד, חדשת. יחד איתו התכוננו לזה כל
מרכזי־הבידור בארץ.
אבל יותר מכולם התכוננה ללורנס האר־ווי
שרלוט מטלון. היא הכינה לכבודו קוקטיל
פארטי ענק בדירתה ברמת־גן, הזמינה
לכבוד זה את שגריר פרו, שגריר דומיני־קנה
ועוד כל מיני שגרירים מכובדים. אפילו
מצאה לכל העניין תירוץ יותר מכובד מאשר
בואו של השחקן לורנס הארווי ,״זה לכבוד
סגן נשיא החברה שהגיע ארצה,״ הסבירה
לכל המוזמנים.
לורנם תאחזי הגיע למסיבה כשהוא לבוש
היטב, כמו ילד טוב, עם כל בני משפחתו.
הוא בילד, בצורה מאוד מכובדת יחד עם
כל השגרירים וכל המשפחה, ובשעה ,11
כשהמסיבה נגמרה וכל השגרירים הלכו,
הוא שלח את משפחתו הביתה ונשאר
לבדו, בווילה הגדולה, עם סגן נשיא חברת
קולומביה, עם שרלוט מטלון, ועם בנה.
לא עבר זמן רב והוא חזר למצב ה־שיכרות
שלו. הוא התחיל לפטפט, להתנדנד
ולשוחח על עצמו.
הוא המשיך והמשיך, בסוף, כשרצו לקחת
אותו משם, הוא התפרץ בקריאות נואשות:
״אני מאהבה של מיסיס כהן!״
גברת כהן תשלם. למחרת שוב
דובר על ג׳ון כהן, אחת הנשים העשירות
באנגליה המחזיקה כ־ 15 אחוז ממניות חברת
קולומביה, הידועה כאהובתו וכתומכת שלו.
לורנם הארודי ארז את מזוודותיו, ועיין בחשבונות
הביקור שלו.
לאחר עיון קצר הוא הרים טלפון לבעלי
המלון והודיע להם שחברת קולומביה בישראל
תשלם אותם. מנהלי מלון הילטון
הרימו טלפון למנהלי חברת קולומביה, ו מנהלי
חברת קולומביה לא הבינו כלל על
מה מדובר.
דויד מטליון, בנה של הגברת מטלון ומנהל
חברת קולומביה בפרס, ניגש מיד
למלון והסביר ללורנס הארווי שראשית
יש לו הוראה מחברת קולומביה, שאפילו
אם נשיא ההברה יגיע אין לשלם את החשבונות.
שנית הגיע אליהם מברק מיוחד
מפאריז, ובמברק נאמר להם שאין לשלם
את החשבונות של מר לורנס ד,אחזי.
לורנס הארווי העיף עליו מבט של מנהל
המפטר את פקידו, ואמר לו ללכת לצלצל
ללונדון ולשאול שם. דויד ממלון כבר לא
היה. כל כך בטוח בעצמו.
הוא צלצל ללונדון ובלונדון אמרו לו
לשלם את החשבון. הוא שילם 318 דולאר
הוצאות מכונית ובידור, מלבד המלון.
״הוא אמר לי שהגיע הנה בלי פרוטה,
ושד,כסף שלו בניו־יורק,״ סיפר מטלון,
״אני יודע שהכסף זה לא בעייה בשבילו.
ראיתי אותו עם הגברת ג׳ון כהן. בקוק־טייל
במלון קלארידג׳ס בלונדון, אחרי הבכורה
של לורד ג׳ים. היא מיליונרית גדולה.״
ואיך
היא נראית חוץ מזה? ״היא נראית
כמו אשד, מבוגרת. עם המון יהלומים ו
מאת
ד״ר ארנולד פ. קליין
בלמעלה ם־ 360 עמודים גדולים וצפופים. פותר המחבר
בצורה גלדה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמם.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, דרך פתח תקוה ,1ת״א
הספר יומצא לד ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.

•ה עו לם הזה״ ,שב וע ון החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אסירים מחמוד סוליימן קייסי ודודו, סאלח חאפז קייסי
לרוצח אמו — חנינר,

העולם הזה 1537

היא יצאה בדרכה הביתה, והגיעה לסוף עגום בבית זה
***מונה בערב.

רחלי, לוי לא חזרה

\4/עדיין הביתה.
שמונה וחצי. האם מסתובבת מצד אל צד
בדאגה .״מה קרה לילדה?״ היא שואלת.
״כל יום היא חוזרת לפני שמונה.״
כעבור חצי שעה מאבדת האם את סבלנותה
ויוצאת אל חדר־המדרגות. בתשע
בדיוק נשמעת זעקה מחרישה.
״מה עשו לרחלה? דם!״
הצעירה המוכתמת בדם, שבגדיה גם
קרועים קצת, עולה בכבדות במדרגות. היא
נופלת לזרועותיה של האם ופורצת ביבבה.

08 תיד היין

ך* ל ערס אני נוסעת ישר הביתה ל-
אחר העבודה,״ סיפרה השבוע רחלה•
לכתב העולם הזה. הנערה, שעבדה עד
לפני ימים ספורים בקפה כינרת, ברחוב
הנביאים, לא נרגעה עדיין. כשהיא מספרת
את קורות אותו הערב היא עדיין נתקפת
בגימגום .״קשה לשכוח דבר כזה,״ מסבירה
תוך כדי התנצלות.
״באותו היום, יצאתי כרגיל והלכתי לי

חים אותי. אז הם אמרו לי, :אל תפחדי,
הכל בסדר. אנחנו רק ניקח אותך הביתה,
לטירת הכרמל.׳
״כל הדרך בנסיעה שאלתי אותם לאן
הם לוקחים אותי, ומה הם רוצים לעשות
לי. והם ענו, :לטירה, לטירה.׳ עד שהגענו
לאיזה מקום והם נעצרו.
״לא ידעתי איפה אני נמצאת. יעקוב
התחיל להגיד לי, :בואי נעלה קצת למעלה,
לדירה של החבר שלי. רק נדבר קצת ו־תיכף
נרד.׳ אחרי זה התחיל להגיד שהוא
אוהב אותי והוא רוצה להתחתן איתי
ולהתארס איתי, ורק נדבר שתי מילים,
בדירה, ותיכף יקחו אותי בחזרה לטירה.
״לא ידעתי מה לעשות, אז עליתי. הדי־

ך 11ן? ןךךיןך ! מזועזעת עדיין מאירועי אותו הלילה, יושבת רחלה בבית
1 , 4הוריה ואינה יוצאת, אף לא לרנע. היא הפסיקה נם את עבודתה,
1 1 .4 1 .1
כמלצרית בבית־קפה, נתקפת בגיסגום מדי פעס, כשהיא מספרת על המיקרה המזעזע.

אל תחנת האוטובוס. פתאום הרגשתי יד
תופסת אותי.
״הסתכלתי אחורה וראיתי את יעקוב.
בהתחלה נבהלתי קצת, אבל בכל זאת נרגעתי,
כי הוא היה מוכר לי. ראיתי אותו
כמה פעמים בטירה, איפה שאני גרה.
״הוא משך אותי פנימה, אל תוך טנדר
שעמד קרוב. בפנים ישב בחור אחר שלא
היכרתי. התחלתי לצעוק לאיפה הם לוק־
• כל השמות בדויים — לצורך הכתבה.

רה נמצאת למעלה, על הגג. נכנסתי, והם
התחילו להביא יין. אמרתי להם שאני לא
שותה. אמרו לי, :אל תפחדי, תשתי קצת.׳
שתיתי כי פחדתי. בהתחלה כוס, ואחר כך
עוד אחת.
״בכוס השניה הרגשתי שהראש מסתובב
לי נורא חזק, ושאני לא יודעת איפה אני
נמצאת. העיניים שלי נשארו פתוחות, אבל
לא יכולתי לקום או ללכת.
״ראיתי שהשני, החבר שלו, עוזב את
החדר ומכבה את האור. אחרי שהוא סגר

את הדלת, התחיל יעקוב להשכיב אותי.
הוא דחף אותי אחורנית למיטה ונשכב עלי.
״אחרי זה הרים לי את השמלה ואני
הורדתי אותה חזרה. בקושי ידעתי מה
קורה. הוא שוב הרים את השמלה, ולי לא
היה יותר כוח בשביל להפסיק אותו

מדרגות אל האונס

ך* שקמה הנערה מהמיטה, לא ידעה
4עדיין מה אירע לה. היא לבשה את
בגדיה והתחילה לצעוד לביתן הדלת. בדרך
היא מעדה ונשארה שוכבת על הארץ.
שני הצעירים הרימו אותה, הסיעו אותה
עד לביתה. שם הורידו אותה ונימלטו.
האם המזועזעת לקחה את בתה בזרועותיה,
והשכיבה אותה. במיטה. אחרי שהבינה
מר. קרה, הרימה קול זעקה מחדש:
״מה עשו לילדה שלי, מה עשו לה, היא
לא תהיה כבר אף פעם ילדה. היא אשהי״
האם העירה את בעלה, ורצה כל עוד
רוחה בה אל המשטרה. השוטרים באו
איתה, ולקחו את יחלה אל בית־ד,חולים
רמבס שבחיפה.
״הרופא שבדק את הבת שלי,״ סיפרה
האם ,״אמר לי שאני אשמור על הניירות
שהוא רשם, כי הם יהיו חשובים במשפט.
אחר כך עשו לילדה שלי בדיקת דם ומצאו
שהיה. לה איזה סם־שינה בדם. המנוולים
נתנו ילה כדור בתוך היין.״
לאחר שנגמרו הטיפולים והבדיקות, נלקחה
רחלה אל תחנת המשטרה, שם מסרה
עדות מלאה. הדירה שבה בוצע האונס,
נשארה עדיין בחזקת תעלומה.
השוטרים החלו לנסוע עם הנערה בחוצות
חיפה, כשהם מנסים, ללא הצלחה, לעזור
לה להיזכר בדרך בה נסע הטנדר
של התוקפים. רק עם שחר הביאו השוטרים
את הנשים אל ביתם.
בבוקר הסתובבה האם בין תושבי טירת
הכרמל, כשהיא חוקרת אותם על ידידיו
של אותו צעיר — יעקוב — אותו מאשימה
בתה. היא שאלה אותם אם הם מכירים
חבר שלו, שהוא גם בעל טנדר.
לבסוף מצאה האם את מבוקשה. היא
מיהרה עם הנערה אל תחנת המשטרה,
ושם סיפרה על הידוע לה. ביחד עם השוטרים
הלכו השתיים אל כתובתו של
אותו חבר, וכאשר עצר הטנדר המשטרתי
ליד הבית, פרצה רחלה בבכי. היא זיהתה
באותו הרגע את המדרגזת אשר בהן עלתה
אל דירת האונס.
יעקוב נעצר לחקירה. הוא לא הודה בביצוע
המעשה המיוחס לו, ואילו חברו,
בעל הטנדר, טוען כי יעקוב סיפר לו
שהנערה היא ארוסתו, לכן אין לו מה לחשוש.
מי צודק? הנערה או הצעירים? על כך
יפסוק בוודאי השופט.

מיסתורין אפף את המקום
אליו הובלה הנערה בטנדר.
עם השוטרים הגיעה הנערה לדירת־הגג השייכת
לבעל הטנדר, חברו של החשוד באונס.

הדירה

המדרגות

שבעזרתן זיהתה הנערה
את הבית אליו
הובלה על־ידי שני הצעירים לדירה. השומרים
שיחזרו בעזרת הנערה את פרטי המיקרה.

ו! *ו ל * 411* 3נוודות
תכשיטים. והרבה ניתוחים ומתיחות על
הפנים. היא נראית כאילו היא מאוהבת בו
מאוד.״

תנלדות

החטא ועונשו

רק מפני שרצה להתחתן בכבוד — קם
מחמוד סולימן ורצח את אמו.
זה היה לפני כשנתיים: מחמוד התאהב
בבתו של מוסטפה ורצה לשאת אותה לאשר״
מוסטפה דרש ארבעת אלפים לירות מוהר,
אבל זאת לא הייתה בעיה. מחמוד סולימן,
כמו כל ערבי צעיר ובריא, התחיל לעבוד
כדי להרתיח את דמי־המוהר, ותוך זמן מועט
הוא הספיק להשליש לידי מוסטפה אלף ומאתיים
לירות.
העולם הזה 1537

עצה ידידותית. ואז קרה האסון. אמו
של מחמוד, לטיפה, ילדה את ילדה השישי.
זאת היתד, ילדה והיא היתר, שחורה כפחם,
כושית. היה ברור לכולם, שם בכפר הערבי
הקטן, שליד הנחל, שהבת היא לא בתו של
בעל האשד״ אלא בתו של קרוב המשפחה,
הכושי.
באותו חודש, בשמחמוד הביא את תש־לום־המוהר
השבועי לאבי כלתו, סירב האבא
לראות אותו .״אני לא רוצה אותך
במשפחה שלי.״ הוא אמר לו ,״האמא שלך
שכבה עם כושי, וילדה תינוקת כושית.
אני לא רוצה שתתחתן עם הבת שלי.״
מחמוד חזר מיואש לביתו והלך לשפוך
את לבו בפני דודו, אחי אימו. הדוד ניסה
ליעץ לו תחילה למצוא ארוסה אחרת. מח
מוד
סירב. הוא אוהב את ארוסתו נורא.
היות וכך, יעץ לו דודו פשים עצה ידידותית
לבבית :״לך תרצח את אמך,״ הוא
אמר לו ,״לה לא מגיע לחיות. למה לך
לתת לה להרוס את החיים שלך?״
לאחר שהשתכנע מחמוד שכל מה שהוא
צריך לעשות כדי לקבל את ארוסתו, זה
להרוג את אמו החוטאת, הוא קנה אקדח
ממסתנן, עטף את ראשו בשמיכה, השאיר
בה שני חורים גדולים לעיניו, נכנס לחדר
האם ירה בה והרג אותה.
בית המשפט המחוזי פסק גם לנער וגם
לדודו מאסר עולם.
ה ה פכר הפשוט. השבוע עשה נשיא־המדינה
מעשה נדיר ומיוחד, חנן את מחמוד
הצעיר, והחליף לו את מאסר־העולם

למאסר חמש עשרה שנה. בגלל הורדת
השליש, הוא ישתחרר בעוד שבע וחצי
שנים.
אבל החנינה ספק אם תשנה הרבה. כי
לא בית־המשפט העניש את מחמוד אשר
הרג את אימו, בדם קר. מעשהו העניש
אותו:
• הנערה שבשבילה הרס את כל חייו
התחתנה בינתיים עם מישהו אחר.
<•! התינוקת הכושית, האשמה שלא מרצונה
בכל העניין, נמסרה לאימוץ למשפחה
ערבית.
#מחמוד עצמו לקה ברוחו: לפי ההגדרה
המדעית, הוא במצב של אפאטיה. לא
איכפת לו יותר מכלום. הוא אדיש לגמרי
לכל מה שקורה לו או בסביבתו הקרובה.

\מזו אומד:
...אנסהיביציה וורגאוית...
...סצינות חסוות-טעם...

\ודי 3אומר:
...סצינה נווסאליח...
...הכרחית כניגוד לאידיאל...
מ* שהמסך ירד על איש למאנשה, סערו
כאולם מחיאות כפיים. השחקנים הורידו
את האיפור מהפנים, וחיכו בקוצר־רוח לביקורות
של מחר.
למחרת הופיעה הביקורת של חיים גמזו.
בביקורת הזאת הביע גמזו את זעמו על
״האכסהיביצה הוולנארית״ עם ״סצינות נועזות
חסרות טעם המצויות במחזה״ .הוא
הביע את תקוותו שגודיק יוציא אותן מן ההצגה.
ביום
שלאחרי זה הצטרף לדעתו גם

בנו, יוסי גמזו, שביקר את המחזה ברדיו
וטען ש״האונס היחידי שס היה אונס
הטעם הטוב.״

אל מקהלת המחאה הצטרפו לאט לאט
מבקרים נוספים שטענו שהמחזמר הוא
טוב, מבדר, מהנה, מלא קצב תנועה ומשחק
טוב, אבל קבלו על הסצינות הנועזות
המקלקלות אותו.
כשם שהסתער דון קישוט המקורי על טח־נות־הרוח,
כן הסתערו המבקרים אניני־הטעם,
שומרי המוסר הצרוף של המאה שעברה, על

טחנות־המין של גודיק, כשבידיהם החנית השלופה
בצורת עט נובע, ומתחתם הסום הנאמן
רוזיננטה, הדומה משום־מה לכיסא.

״ א ץ?3

הסד?״

ך* די לדעת מי מכל האנשים הללו
צודק אין ברירה אלא ללכת לראות
את המחזמר ולהחליט. הקטעים הנועזים
מתחילים כשדון קישוט פוגש באלדונזה,
מלצרית בהמית, העוסקת בזנות, מדברת
בשפה גסה ומתנהגת בצורה המונית עם
כל גברי המקום.
״כל זוג זרועות שתת בחושך /מי זה
הלן — ומי וזחל,״ היא טוענת ,״לי השיעור
עלה ביוקר /גבר אכלי רק משתדל
/אך כל הגברים שתים בבוקר /אין
כל הבדל /אין כל הבדל.״
אבל כשדון קישוט מסתכל על האשד,
ההמונית הזאת, הוא רואה בה דבר אחר
לגמרי. הוא רואה אותה כ״ציפור נשמתו
של כל גבר,״ כ״בתולת הבתולות.״ הוא
סוגד לה ומעריץ אותה, ומחליף את שמה
מאלדונזד, לשם אצילי טהור: דולסינאה.
כשהוא מדבר אליה מילים נשגבות, נע
משהו בנפשה. היא משתנית: ולפי בקשתו

ן הסצינה הנודאית

ששום רקדנית לא רצתה לבצע: הערב־ה פרמינה,
הממשיכה לרקוד בשדון קישוט מחזיק את חזה
המוגדרת בתוכניה כאקורדיאוניסטית ודוגמנית־צילום.

היא יורדת לסוך את פצעיהם של אנשי־הפונדק
שפגעו בו.
ואז מתנפלים על אלדונזה אנשי־ד,פונדק
ואונסים אותה, בסצינת אונם חזקה.

תולעים״

״כודגו
** י היא דולסינאה־אלדונזה שהסכימה
להיאנס על הבמה? זוהי בתיה אוס־טרובסקי,
צברית אמיתית, שעלתה לארץ
מרוסיה בגיל צעיר מאוד, עברה דרך ארוכה
על הבמה הישראלית, והספיקה אפילו
להיות, לפני הרבה זמן, מירלה הצעירה
בהצגת המכשפה.
יש לה היום כבר בן בגיל , 17 היא לא
צעירה, וכמו לאלדונזה במחזה גם לה אין
הרבה אשליות ביחס לעולם ולחיים.
״העולם זה ערימת זבל, וכולנו תולעים
הזוחלות עליו,״ אומרת אלדונזה שבמחזה.
״לכו לדיזנגוף ותראו כמה אלדונזות יש
שם,״ אומרת בתיה אוסטרובסקי בחיים,
״דיזנגוף מלאה אלדונזות. מובן שכולן
רוצות להיות דולסינאות, אבל התנאים
הסוציאליים עושים מאיתנו אלדונזות.״
בתיה אוסטרובטקי, אלדונזה, אינה הבחורה
היחידה במחזמר שעוררה את זעם

הסצינה שהעווה נשיא חן

בחורה שניה, בסצינה אחרת

המבקרים.
עזרה לה.
.הסצינה השניה, שגם היא, כמו הראשונה,
נערכת תוך כדי ריקוד, היא סצינת שוד.
קבוצה של צוענים, ובראשם פרמינה, נערה
ערביה ופראית, המפתה את דון קישוט
ומשרתו, במטרה לשדוד אותם.
הנערה, הלבושה בביקיני קטנטן ומעליו
מכנסיים שקופים, רוקדת בפניו של דון
קישוט ריקוד בטן נועז, תוך נענועי־ירכיים,
ואז היא לוקחת את ידיו, מניחה
אותן על החזה שלה, וכך היא ממשיכה
לרקוד.
אחרי שהריקוד נגמר, היא בוזזת אח
דון קישוט ואת כל מה שיש לו.

כניו־יורק אין רעש
ל תפקידה המכובד של אלדונזה
היו הרבה קופצות, אבל את תפקיד
השודדת אף בחורה לא רצתה לקבל. כל
הרקדניות המפורסמות חשבו את התפקיד
לפחות־מדי מכובד.
האחת שציפצפה על כל הדיעות הקדומות
שהושמעו מפי שחקניות אחרות, היחד, נירה
ירון, והיא מבצעת אותו בצורה מושלמת.

מושלמת או לא מושלמת, המבקרים לא
מרוצים. הם דורשים שהקטעים הנועזים
יוצאו, שהמחזה יצונזר.
על זה עונה גיורא גודיק :״יכול להיות
שהקטעים הללו הם ברוטאליים, אבל בשום
אופן לא וולגריים. הם שייכים למחזה
כמו כל קטע אחר בתוכו. כי רק בצורה
כזאת אפשר להדגיש את כל המזעזע
במציאות, לעומת החלום. הקטעים הללו
הם חלק מההצגה, הם הוצגו בניו־יורק
ולא עוררו שום רעש, אין שום סיבה
שיעוררו זאת כאן.״
אילו נחון גודיק בכשרון־כתיבה כשם שיש
לו כשרון לעסקים, היה כותב מחזה־קופה
חדש. כי מה שהתרחש בין המבקרים
הוא פארודיה של מה שמתרחש על הבמה.
מיגואל סרוזאנטם, האיש שיצר את דון
קישוט, נראה במחזה כשהוא מושלך לכלא
האינקוויזיציה. פשעו: הוא תלה הודעת־עיקול
על כנסייה. חשב שכנסייה בספרד היא חלק
מהחיים, ומה שחל על סתם אנשים, חל גם
על הכנסייה.
איש לנזאנשה בנוי על אותו עקרון: התיאטרון
הוא חלק מן החיים. מה שקורה
באמת -יכול לקרות גם על הבמה. בייחוד
שזה לא כל כך נורא — תהיה דעת האיד
קודיזיציה כאשר תהיה.

.סשרט

כדורגל

קוני רגד״ס

מבצע מיוחד באופנת
ת ל ־ א בי ב, רח׳ אלנבי ,82 פנת ו ח ׳ רמב״ם

ד ג מי כ א די די ל חו ר ף 67
לאופנת ״ ר י או ׳ (יצור עצמי קסגורו מודל)

בלעדי רק

יי־־ י־ זר 3וסוד*—
ההצגה הגדולה תתחיל אמנם רק בי 16לאפריל
השנה, אבל כרגיל אצל אנשי העסקים
האמריקאיים, הם החלו לחמס את הקהל
לקראתה כבר הרבה זמן קודם לכן. בחודש
אפריל תתחיל בפעולתה בארצות־הברית ליגת
הכדורגל המיקצוענית. כבר עתה מכריזים
היאנקים השכם והערב איך וכיצד יראה
הכדורגל שלהם.
המיוחד שבה: ליגה זו איננה, ילא תדדה,
בינתיים, מסונפת להתאחדות הכדורגל הבינלאומית,
הפיפ״א. מכיוון שכך, אין האגודות
המשתייכות אליה קשורות לתקנות הפיפ״א.
פירוש הדבר: כל
כדורגלן יכול לשחק
בקבוצה הסיק•
צוענית האמריקאית
ללא אישורה של
התאחדות הכדורגל
בארצו.

מחיר העונה.

ה ש בו ע הצעה ללא תקדים

חצי שמלה חינם!
לדוגמה:

במבחר

שמלות

שמלה שמחירה 98ל״י
את משלמת רק 49ל//י
יתרה מתנת,,ריאד׳ 49ל״י
חליפות

מע>ל>ם

הפתעה!? תרזי במקום הרצוי לך, פטנט מאנגליה, פרטים בחנות?!

פרסום ״אבני״

0111113

הו ה

קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות שנת
( 1966 ופן כל שנה אחרת),
יכולים לעשות זאת החל מהשבוע,
כאחת משתי הדרבים

• להביאם למשרד המערכת,
רחוב קרליכך ,12 תל-
אביב, כימים ד׳ ד־ה, כשבוע
כין השעות עשר בכוקר
ושלוש אחר־הצהרים.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל-אכיב.
את מחיר הכריכה 10 -
ל״י לכל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

ב־ 15 כפכרואר נפתחים קורסי־ערב

.1לחשמלאות
תעשייה ובנין

לקראת בחינות הסמכה — 60 אמפר
הנערכות על־ידי משרד הפיתוח

.2חשמלאות רכב
פרטים והרשמה!

טכניכון
תל-אביב: דרף פתח־תקוה ( 44 מול רחוב הרכבת)
דיו פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
רחוב כלפור ( 5בנין הועד למען החייל)
חיפה :

עד עתה, אם רצה
כדורגלן ישראלי לשחק
בחו״ל, הוא
נזקק לשם כך ל־שיחרור
מאגודתו בזקס
ישראל
ומההתאחדות.
באם לא זכה לאלה,
היה עליו לשבות מכדורגל במשך שנה ב־חו״ל,
ורק אז היה יכול לשחק בקבוצה ה־זרה.
מובן, שיש בכך משום מחסום רציני
לשואפים לשחק בחו״ל.
בארצות־הברית מחסום כזה אינו קיים. יתרון
נוסף של האמריקאים: משכורות הענק
אותן הם מציעים לכדורגלנים. מארגני הליגה
באמריקה הם אותם המועדונים המרוויחים
כבר עתה הון עתק ממשחקי הבייסבול —
הספורט האמריקאי שאינו מובן לשאר יושבי
תבל.
אותם מועדונים משקיעים עתה אחוז קטן
מרווחיהם גם בכדורגל.
הם מקווים, כי
אם ייקלט הספורט
הפופולארי ביותר בשאר
חלקי תבל גם
ביבשת החדשה, תשתלם
השקעתם. גם
אותה השקעה, שיחסית
לסכומים המקובלים
בבייסבול
אינה גבוהה במיוחד,
מספיקה כדי להציע
חוזים מפתים פרימו ביותר ( 11 אלף דו־לאר
תמורת שבעה
חודשי מישחק) לכדורגלנים בכל רחבי תבל,
ובכלל זה ישראל.
כבר לפני שנה ניסו ארבעה כדורגלנים
מקומיים — דני דניאלי, משה ליאון, מיכאל
קדוש ושמעון כהן — לצאת לדרום־אפריקה
כדי לשחק שם בקבוצה מיקצוענית. בשל
התנגדותה הנימרצת של ההתאחדות הישרא־לית,
הצליחו לבסוף רק דניאלי וליאון להישאר
בדרום־אפריקה, וגם הם נאלצו שלא לשחק
במשך שנה תמימה, בשל חוקי ההסגר
של הפיפ״א.
״כדורגל להמונים״ .הליגה המיקצוע-
נית של ארצות־הברית תהיה מורכבת בשלב
ראשון מעשר קבוצות, מעשר ערים שונות
בלבד. התוכנית לשנה
הבאה היא להגדיל
את המספר
עד ל־ 16 קבוצות כאלה.
כדי
למשוך קהל
למישחקי אותן הקבוצות,
החתימו מנהליהן,
תמורת דו־לארים
רבים, כדורגלנים
ידועים, בעיקר
מאנגליה. כרגיל, לא
שכחו היאנקים ה־כהן
ממולחים
את הדו־לארים
היהודיים. זו
הסיבה העיקרית לכך, שנעשה נסיון להחתים
כדורגלנים בישראל, שיהוו אטראקציה ללב
החם של יהודי ארצות־הברית.
ג׳ק מילווארה מאמן הקבוצה המיועדת של
העיר באלטימור, הגיע לארץ לפני שבוע,
החתים כאן את שמעון (״שימעל׳ה״) כהן משמשון
תל־אביב ואת דויד פרימו מהפועל
תל־אביב. עד אמצע חודש מארס חייבים השניים
להגיע לבאלטימור.
בראשית השבוע הגיע אמריקאי נוסף לתל־העולם
הזה 1537

אביב. היה זה ג׳ראלד זאקס, איש יחסי־ה־ציבור
של קבוצת הבייסבול של העיר אט־לאנסה
.״התקציב השנתי שלנו הוא בסביבות
500 אלף דולאר לשנה,״ הוא סיפר,
״אין לנו כמעט כל ספק שהתוכנית שלנו,
להחדיר כדורגל לאמריקה, תצליח. בינתיים
אנו בונים לטווח ארוך, של חמש עד עשר
שנים.״
בפעם הראשונה בחייו ראה איש יחסי־הציבור
מאטלאנטה כדורגל ביום הרביעי שעבר.
המאורע החגיגי קרה בלונדון, לשם
הגיע עם קבוצה של 15 עיתונאים מאטלאד
סה, שהומסו במיוחד כדי לראות מה זד,
כדורגל. אמר זאקס :״זה מצא מאוד חן בעיני.
אני חושב שביסודו, הכדורגל הוא
מישחק פשוט ומושך, שיהיה קל להמונים
לתפוס אותו.״
הסיבה העיקרית לבואו של זאקס ( )31לישראל
היתד, להחתים כאן על חוזה את
כדורגלן מכבי יפו לשעבר בובי קלמי (.)27
בימי שני ושלישי של השבוע הוא נפגש עם
קלמי, שכמעט קפץ מעורו מרוב אושר. הבעיה
היחידה שנשארה בינתיים היא לסדר
לבובי קלמי את אשרות הכניסה לארצות־הברית.
זאקס
סיפר, כי אין לו כל קשר עם אנשי
באלטימור, שהחתימו את כהן ופרימו. במשך
ארבעת ימי ביקורו בישראל אף לא ניפגש
עם השניים, ולצערו גם לא הספיק לראות
כדורגל ישראלי במדינה.
זאקס סירב לנקוב בסכום המיועד שהוא
הציע לקלמי. עם זאת רמז שהוא נע בסבי־

אתה משקיע סכום כסף מדי חודש.
בתום שנה עד שנה וחצי תקבל
מכונית ותמשיך לשלם את יתרת
מחירה בתשלומים ללא רבית ובגובה
הסכום שצברת.

יתרונות מבצע ״חצי-חצי״

אתה קונה מכונית בתשלומים לזמן ארוך וללא ריבית
אתה חוסך בהוצאות מימון וריבית גבוהות
חסוך בהתאם לאפשרויותיך החל ב 100-ל״י לחודש
תכנית זו מ תיחס ת גם למכוניות משומשות
המכונית זוכה לשרות מעולה של ׳בני משה קרסו בע״מ׳
כספך מושקע בחברה מהימנה המוכרת בארץ מ1933-
אם תאלץ בעוד שנה, לבטל קנית המכונית תקבל את
כספך +ריבית

לדוגמא:
אם תחסוך 360ל״י מדי חודש תצבור במשך 18 חודש 6480
ל״י. בתום תקופה זו אתה מקבל את המכונית וחותם לנו
18 שטרות חודשיים בסכום כולל של 6,480ל״י ללא כל
תוספת ריבית. בסכום הנ״ל תקבל את המכונית כדלקמן :
דאף, רנו ,4דופין או הילמן אימפ. אם תחליט שאינך רוצה
במכונית תקבל את 6480 הל״י שצברת בצרוף ריבית חוקית
של 110^.בניכוי מס.
לפרטים והרשמה פנה אלינו.

117ת א!

111

ש נו בני
רחוזבל 24ת ד 991 טל3 3 2 4 1 .

אצטדיון אטלנטה *
11 אלף דולאר ל־ 7חודשים
בות אותו הסכום שהוצע לפרימו ולכהן —
אחד־עשר אלף דולאר — לעונת כדורגל
אחת.
״הבעייד, העיקרית שלנו,״ אמר ,״היא להביא
את הכדורגל להמונים. לשם כך אנו
ננסה בראש ובראשונה לשכנע את הנשים
באטלאנטה, שכדורגל זד, דבר טוב ומעניין.
נעשה פירסומת במרכזי הקניה, נעשה תצוגות
אופנה, נשתף גם את הכדורגלנים עצמם
במפעלי הפירסומת.״
הוא סיפר, כי קבוצתו גם החתימה כמה
כדורגלנים מזמביה ומג׳מאיקה, כי לפי עדותם
של מומחים טמון בהם כישרון רב לכדורגל
וכי יש תקווה, כי בהדרכתם של
ותיקים יותר הם יראו כדורגל בעל רמה
בינלאומית גבוהה.
״לצבור כם ן .״5רק לפני שנה הוקמה
באותה עיר קבוצת בייסבול המשתתפת בליגה
המיקצוענית הראשונה בארצות־הברית,
ומיד התמלא האיצטדיון באטלאנטה על 50
אלף מושביו (כל מושב לחוד, מעץ) מדי
מישחק. זאקס חושב שאין כל סיבה שהכדורגל
לא ילך באותה מידה, ואז, תוך זמן
קצר, האמריקאים יכבשו אח המקום המתאים
להם גם על מפת הכדורגל.
ההתאחדות הבינלאומית וכן ההתאחדות
הישראלית זעמו על חוטפי הכדורגלנים, אך
לבד מהצהרות ומאיומי־סרק לא יכלו לעשות
דבר.
מאמציה של ההתאחדות הישראלית למנוע
את יציאתם של כדורגלנים מקומיים נראו
מגוחכים, במיוחד לאור העובדה שזה שנים
אין היא עושה דבר כדי להבטיח את עתידם
של הכדורגלנים במדינה.
״אנחנו נוסעים כדי לצבור כסף מכדורגל
בשנים שאנו עוד יכולים לעשות זאת,״ אמר
אחד הנוסעים ,״למי יש הצדקה למנוע זאת
מאיתנו?״
* בשעת מישחק בייסבול. מיגרשי־וזחנייה
מלאים.
חעולס תזה 1537

וי 13ח .*3כ16 ון?
בכף־ידך הפתרון!
דע את עצמך, כשרונותיך, ייעודך
והדרךשעליךלבחור בה .

הדרכה

ייעוץ,

והכוונה

בכל שטחי החי ים .
תל־אביב, רח׳ הס ,20 טל,614898 .
,625772 אחר״הצהריים, ת.ד2140 .
רמת״ ג ן.
הספר המפורסם
״פרוספר״
שעבד כמספרת ז׳ק בן־יהודה

פתח מספרה
ברחוב הירקון 32

מזמין את לקוחותיו, ידידיו
וקרוביו למספרה החדשה.

ה מ בין זיחקדכףהיד
או>ן דאמ ! קו ד סי סו

הופיע

ההרפת קני
רומן מאת

הארולד

רובינס

עומד בראש רשימת רבי־המכר בעולם מזה כמה חדשים.

הוצאת ״ יעל ״ תל־אביב
ההפצה ״ ספריםלעם ״ ,יבנה ,7ת״א, טלפון 6 2 1 8 8 5
ובחנויות הספרים.

כריכות

ה סו ה ס חו ה
הקוראים שמסרו את חוברות ״ה עולם
הזה״ לכריכה, מתבקשים
לבוא ולקבלן במשרדי המערכת,
קרליבך ( 12 קומה א׳) תל־אביב,
בימים רביעי, חמישי ושישי ה שבוע,
בין השעות עשר בבוקר
ושלוש אחר־הצהרים.

ההנהלה

8׳ הוא מי בעולמה הקסום

•ונח שבו על-
היא עומדת על דופן העדים, יום אהרי יום ושבוע
אחרי שבוע -ומזכירה שמות. היא עושה זאת תו!־
בכי; וגם בצחוק; ברצון רב ותוך צער מופגן.
התוצאה היא רשימה ארוכה ארוכה של שמות -
רשימת קורבנותיה של יונה סופר. היא יכולה לומר
עדים בבית משפט אגלה את כל חלכלון
שלן בבתי המשפט.

בבית־המשפט התנצלה בפומבי, ציינה ביחס
למכתב הנ״ל: לא היטלתי דופי בשופט
אייזנברג פשוט מאד זה לא נכון מח
שכתוב כאן.

^ ורי יוסף. עתונאי בעיתון למדחב.
הוא היה לקוח שלי. והוא שעזר לי
בניסוח בקשת־החסינות שאקבל, בזמן משפט
מלחי, שהפניתי ליועץ המשפטי.

ך* ף גבריאל. עורך־דין, משנה לפרק^
ליט המדינה, והתובע במשפט מלחי.
בן מפחד משרף. הוא מתנהג כמו עכבר
בחור שלו — בתוך המקטורן.
אתה צריך לעצור את מנדל שרף, אחרת
לא אופיע מחר להעיד
בבית המשפט.
תעשה משהו.
אני אוהבת אותו
— כסו רעל.

^ כנרי אורי. סופר החלה להתקיף
^ 4אותו בדבריה אחרי שנכתב אודותיה לראשונה
בהעולם הזה.
אורי אבנרי היה כמו הילד שלי שתמיד
סלחתי לו — עד שראיתי שהוא עורך של
עתון מלוכלך. הוא מעסיק אצלו רק פושעים
וזונות. הייתי מנויה של העתון שלו וגם
הצבעתי בשבילו לכנסת. היום יותר לא
אצביע בשבילו בגלל שהוא לא בן־אדם.
הגשתי תלונה נגדו כדי שיורידו לו את
החסינות ושיסגרו לו את המתון המלוכלך.

לקיים אברהם שלום. עבד כפקיד
\ 1בית־המשפט המחוזי בחיפה, נחקר על״
ידי המשטרה כחשוד בקבלת־שוחד.
מר אלקייס מקבל שוחד. אני בטוחה בז
ה ידוע לכל חיפה כל השופטים
ועובדי בית־המשפט וכל הלקוחות שאלקייס
מביא אותם יודעים זאת. בעצמי שילמתי ל״
אלקיים קומיסיון. אני בעצמי שילמתי לו
שיכין בשבילי את התביעות, וכל פעם הוא
רצה ממני יותר כסף.

ך* ר־ זכאי נתן.

נשיא
^ לשעבר
בית המשפט המחוזי.
הוא
קרוב מש פחה
של שלמה תו־סיה־כהן.
זה דבר
בר־זכאי
ידוע. והוא היה מדבר
עט השופט יעקב
גביזון ולוחץ עליו, שיפסיק את ההתמחות
שלי. זה היה ידוע לי.

^ ן־דור מאיר. עורך־דין מנהריה. ידי־דו
של מלחי, אשר ביקש ממנו לעזור
ליונה סופר להסתדר בעיר זו.
כאשר פנתה יונה סופר לבן־דור, כאל אחד
היחידים להם סיפרה על פרשת השיחוד של
מלחי, הייתה, לדבריה תגובתו:
הוא התלונן עלי ללשכת עורכי־הדין שאני
מעלילה קבלת־שוחד על שופטים.
הוא גם קצת שיקר עלי, שאמרתי דברים.

.ך* ן־זאב משה. היועץ המשפטי לממ־
21 שלה, שהיה התובע בתחילת המשפט:
צריך להביא את היועץ המשפטי, שייתנהג
כמו כלב. שיפחיד את עו*ד שרף, הנוהג
כמו חתול.

^ ייזנכרג יהושע. שופט, נשיא־תורן,
רשם ומנהל בתי־המשפט. בתוקף תפקידו
זה הוא הפוסק האחרון בקבלת
ברור שבן־זאב הוא אחד האנשים שזכה
עובדים ובפיטוריהם. אחרי שפוטרה מביתבכך
להערכה רבה, ואליו אף כתבה:
ר,משפט, שם עבדה כמתמחה, האשימה
אס אמנם תחזיק בדיעה כי עברתי עבירה
בין השאר את השופט אייזנברג.
— אני מבקשת כי
אייזנברג הוציא תקנה מיוחדת כדי שלא
אמשיך כמתמחה.
היא ניסתה לדבר איתו: נתתי לו אולטי־מטוס
שיקבל אותי. עמדתי במסדרון ובכיתי.
במשפט הסבירה: רציתי שהוא יקבל אותי
בטוב וזה לא הלן. ובמקום אחר: חשבתי
אולי אתקיף אותו אישית, הוא יסכים לקבל
אותי לראיון. התוצאה: מכתב פרובוקטיבי

תעמידני לדין. ואס
יש צדק — סופו לנצח.

ן־גוריון דויד.
.*1לשעבר ראש־הממשלה
ושר־הביט־חון.
בשיחות פרטיות
הזכירה יונה סופר
לא פעם שעסקה בבעבודת־ביון ארץ מסויימת,
אודותיה
אי־אפשר לכתוב. במשפט
היא אמרה:

במתכוון, ובו נאמר:
אתה גאלת ידיך בדם. לא עשית לי כל
טובה שקבלת אותי להתמחות בבית־המשפט.
עשית טובה לשלמה תוסיה־כהן אשר ניסה
להפלילני. כשגיליתי את הדבר, ניסיתם להפוך
אותי למשוגעת וכשלא הצלחתם לקנות
את הרופאים, הוצאתם חוק מיוחד עבורי
בכרי לסכל לי חמשה ״שבועות של התמחות
האחרונות.
כאות קין תרדוף אותן החלטתן הנפשעת
האחרונה לכל ימי חייך.
אני מבטיחה לך שאלחם עד לטיפת דמי
האחרונה לשם גילוי האמת, ומעל דוכן ה

בן־גורידן

עליהם מה שהיא רוצה. היא מחוסנת על־פי חוק.
הם אינם יבולים לעשות דבר, מלבד לקרוא בחרדה
את פרטיכל המשפט. ובלבבות רב־־ם מנקרת השאלה:
מי בתור? שמו של מי יתווסף לרשימה
המתפרסמת בעמודים אלה (לפי סדר הא״ב)?

אתה מעליב אותי. אל תכניס לכלוך
בעניין זה יהיה טרף לעיתונות הצהובה.

ך* ר־שירה ישראד. עורן־־דיו׳ ומרצה
באוניברסיטה. הוציא צו־מניעה נגד סופר
על הוצאת סיפרה דיני־עבודה. בטענה שבספר
הודפסו קטעים משלו. היא דחתה תאריך
המשפט, על־מנת שיישמע בפני מלחי.
עורן־הדין בר־שירה היה החתול השחור
שעבר ביני (לבין תוסיה־כוהן ).הוא בכלל
לא בן־אדם. הוא תבע אותי ואת תוסיה־כהן,
בעניין הספר דיני עבודה קיבל מתו־סיה־כהן
כסף וביטל נגדו את התביעה.

ץ יכם אוטו. עורך־דין, מי שהיה תובע
^ משטרתי במשפט אצל השופטת הדסה
בן־עתו, כשסופר הואשמה בהפרעת הסדר
הציבורי.

גביזון התפעל נורא מהעבודה שלי, ובשום
פנים לא רצה שיפסיקו לי את התמחותי.

ומי חיבר את פסקי־הדין מעוררי־ההת־היה
פעלות?

צריך להגיד לגביזון עודר שתוסיה־כהן
לי להכין פסקי־דין.
כולם ידעו.

קי טשלמה. היה שכנה של סופר
1לפני עשרים וחמש שנים בפתח־תקוה. האיש
עליו היא טוענת שהוא נתן את הכסף
כדי לשחד את השופט מלחי, שיפסוק לטובתו.

רינברג ראו־

*״ בן ( יוסק ) .מי
שהיה איש המודיעין
של הלח״י. נפטר
זמן קצר לפני תחילת
המשפט.
רומק הוא איש העולם
התחתון. הוא
הפגיש אותי עם ת־קדם
ואמר לי לשחד שופטים. הוא חבר
מערכת העולם הזה.
הוא משוגע. אני מפחדת ממנו.

רומק

•ף ודין דויד. פקד. קצין־המשטרה ש(
טיפל בהקלטת השופט מלחי, בעזרת
רשם־קול שהוסתר בבגדיה של סופר.
דודין הוא בחור טוב. הוא חיבר לי את
מכשיר־ההקלטה בתוך הבגדים. הוא הסביר
לי אין להפעיל את המכשיר והצחיק אותי.

מכות רצח.
תבעתי אותו למשפט בפתח־תקוה בגלל
שהוא זרק עלי מגהץ חם. בגללו הוצאתי
תעודה רפואית מד״ר גלעדי שאני נורמאלית.

** גני יצחק. ידיד ותיק של סופר מ!
תקופת מלחמת העולם השניה. בן של
רב. התגרש מאשתו ותוך כדי הליכים משפטיים
נגדה, ובגצ״ים בענייני מזונות התמחה
בבעיות משפטים. מבלי שלמד משפטים, הופיע
בעשרות מיקרים בבתי־המשפט, בין
השאר כסניגור בבעיות משפטיות. לכל מיני
אנשים שפנו אליו בבקשות.
אבי שלח אותו אלי למצרים, בזמן מלח־

היה לי קשר עם ראש־הממשלה (דאז).
דויד בן־גוריון הטיל עלי אישית, ואף הכריח
אותי בניגוד לרצוני — למלא תפקיד
מסויים בשביל המדינה.

ך* ן־ישי עקיבא. קצין בודק במכונת־אמת,
כשחקר אותה אם ״היו לה יחסים
קרובים עם מלחי.

הוא הכין בשבילי הרבה תביעות שונות
ושילמתי לו כסף בשביל זה.
הוא • כתב גס את פרשת התביעה נגד
סוסיה־כהן על הפרת הבטחת נישואין. דגני

*ודףאברהם. בנה הצעיר של סופר.
| הוא ילד פיקח מאד. נלחמתי תמיד עם
המורות שלו שלא יקפיצו אותו כתה בבית־ש־
הספר.
הואעזר לי לספור את הכסף
ונקרט נתן לי בשביל השופט מלחי. הוא
יודע חשבון.

ף ולף ה א רי. בעלה השני של סופר, ממנו
נקוה שגיבס התובע, הפיקציה של המש 1התגרשה לפני כ־ 10 שנים. אבי ביה אברטרה,
לא ישמיד משהו.
הם• היה בעל חנות־מכולת בפתח־תקוזה.
הוא למד אתי ביחד, והיה מתקשה מאד
היא הגישה נגדו תלונה על זריקת מגהץ
בלימודים. הוא היה בא אלי שאלמד אותו.
בפניה.
קראו לגיבס האידיוט של בית הספר. הוא
הוא הגיש נגדה שתי תלונית: על שהיה
האידיוט של הכיתה.
חתכה את פניו בסכין, ועל שפיכת חומצה
גפריתנית בפניו, שכתוצאה מכך הוא הת־

>* ביזון יעקב. שופט בית־המשפט המח! ־ עוזר בעינו האחת.
בזמן האנגלים אמרו עליו שהוא מלשין.
^ ז י בתל־אביב, אצלו עבדה סופר בשנת
הוא לא אהב יהודים. הוא היה מקבל כל
1960 כמתמחה.
מיני התקפות. הוא היה משתולל ומכה אותי

מת־העולם־השניה, כדי שאתחתן איתו. הם
לא נישאו, וגם כמעט לא נפגשו עד ל־
, 1959 שאז דגני הביא אלי הביתה את רומק.

לא אהב את תוסיה־כהן בגלל שהוא פעס
הופיע נגדו (נגד דגני) וייצג את אשתו. מאז
דגני רצה להתנקם בתוסיה־כהן.
כדי לקבל את עזרתו של דגני נאלצתי
היה העזרה היחידה
הרבה לוותר, כי הוא
שהיה לי בכלל. מתון כפיה ולחץ חתמתי
על מכתבים שהוא ניסח. הייתי חייבת לשקר
בגללו.
דגני הוא אדם שאי־אפשר לדבר איתו.
תמיד הוא היה צועק, אל תתערבי!׳

ונקרט לא פושע אבל נבל.
האדיוט הזה ונקרט לא האמין שאני אתן
למלחי את הכסף.
הוא סתם ידיד שלי שרציתי לעזור לו.
חבל שאין לו יותר שכל.
הוא שם עלי עדים, שיראו אם אני נותנת
כסף לשופט מלחי. הוא נתן לי הרבה חבילות
אוכל קונסרבים, וכסף.

ץ יג לבני מין. קצין־משטרה במדור רמאויות•
טיפל בחקירת השוחד ובהקלטה.

כשהלכתי להקליט את מלחי קבענו שאם
יוריד את מגבעתו לאות שלום אז המכשיר
בסדר. ואם ינגב את האף בממחטה, סימן
שהמכשיר לא פועל. הלכתי ללשכת השופט
וראיתי שזיגל ניגב את האף. הבנתי שהמכשיר
לא פועל.
זיגל לא האמין לי בשום דבר. אם הוא
היה חוקר ^אותי כמו היועץ המשפטי, אולי
הייתי זוכרת יותר.
או לא אוהבת אותו הוא סתם שוויצר.

ץוהרישראלדב. שופט בית־משפט ה!
שלום בתל־אביב, בפניו הובאה יונה
סופר למשפט, וזרקה תנ״ך על תוסיה־כהן.
השופט זוהר לא רצה לבדוק את עניין
פסקי־הדין שתוסיה־כהן הכין עבורי, למרות
ששימש פרקליט אחד הצדדים.
השופט זוהר היה פזיז מדי בהחלטתו.
הוא הלבין את פני ברבים ושלח אותי לבדיקה
פסיכיאטרית. הוא סתם לי את הפה
על־ידי החלטתו ולא נתן לי לדבר( .אחר
כך) הוא ביקש ממני סליחה על זה ששלח
אותי לבדיקה פסיכיאטרית. סלחתי לו ונתתי
לו ספר שלי. חוק השותפויות* במתנה.

רציתי להתנקם בחברה ובשופט זוהר ועשיתי
את עיסקת השוחד.

* יו משה. קצין משטרה בדרגת רב־פקד.
( היה ידיד קרוב של סופר.
אהבתי אותו. הוא היה הידיד שלי, וחיינו
ביחד. אבל זה חומר לעיתון המלוכלן.
בשנת 1963 סיפרתי לרב־פקד זיו במשטרת
חיפה את הכל על השוחד. נפגשתי
איתו אז הרבה פעמים. כמעט כל יום. ורק
בסוף סיפרתי לו הכל הוא בא אלי פעם
עם איש מהש.ב. בקשר לעניינים אחרים,
ואז סיפרתי גם לאיש הש.ב. בנוכחות הקצין
זיו, על השוחד. איש הש.ב. היה היחיד, שלקח
את זה ברצינות. הוא דרש ממני אז,
שאגיש זאת בכתב.

יותר מאוחר פוטר זיו, שהיה אחד מטובי
החוקרים, מן המשטרה. לעומת הגירסה
שהגורם לפיטוריו הוא הלשנת יונה סופר,
שהסתכסכה איתו על רקע אישי, אינטימי,
הרי שהיא טוענת:
לא הלשנתי על זיו. הוא הלשין עלי,
שאני נתתי שוחד לשופטים.

( | הכהן.

כרכה. סופרת. אשתו של דוד

אני הלכתי אישית לאשתו של דוד הכהן
מפני שהיא אשתו של יו״ר ועדת־החוץ־
והבטחון של הכנסת. רציתי שתעזור לי
להסתדר בעבודה.
סיפרתי לה שלא נותנים לי לחיות, והנח
אני יודעת על דברים כאלה כמו שהשופט
מלחי לוקח שוחד. שאלתי אותה מה רוצים
ממני.
כאשר אמרתי לה — אני אפרסם את עניי!
מלחי ברבים, היא השיבה לי: הממשלה לא
פוחדת ממן.
אבל אחרי־כן היא הציעה לי להיפגש עם
הגברת גולדה מאיר. היא טילפנה אליה, אן
לא הצליחה למצוא אותה.

לקחתי איתי לפגישה את צבי כהן. רציתי
שידע מה הולן. רציתי שיהיה לי עד בבוא
היום סיפרתי לו מה עומד להתרחש.
אמרתי אז לצבי כהן, שיסתכל היטב וינסה
לזכור את האדם שאני אגש ואשר אמסור
לו משהו. ביקשתי ממנו שישים־לב לכל
תנועה שלי הוא ידע היטב במה המדזבר.
אז ראיתי את ונקרט. אמרתי לצביק׳ה, הסתכל,
האיש הזה הוא ונקרט. הלכתי לכיוון
שלו, וראיתי גם את השופט מלחי יושב
במזנון של תחנת הרכבת. ונקרט מסר לי
חבילה לבנה. הוא אמר לי, שיש בחבילה
1500ל״י. ניגשתי אל מלחי. הוא הושיט
לי את ידו, וביחד הכנסנו את החבילה לכיס
הימני של החליפה שלו.
אחרי זה שתינו קפה. ישבתי עם מלחי כשמונה
דקות. הכרתי לו את צבי כהן. ונקרט
עמד מרחוק וראה.

כהן לא נשא את סופר לאישה. הם הסתכסכו
ביניהם, ויותר אינם מדברים האחד
עם השני.

ך* הך־ציז־ון שלמה. עורך־דין. כיום
חבר־כנסת. הופיע בתביעה של סופר נגד
פקיד נציבות שרות המדינה גדליה יערי,
בהאשמה שמפלים
אותה, ולא מאפשרים
לה תעסוקה.

סיפרתי על השוחד
שנתתי למלחי
למר בהן־צידון במכוניתו
בדרכי מנה־ריה
לחיפה. הוא
התרעם עלי ואמר לי אזרוק תיכף

אותן מהמכונית. היה
מודאג אם השופט
מלחי יודע. על מה
שאני מדברת.
כהן־צידון
זה השופט מלחי
שלח אותי לכהן־צידון,

* * ולדאנו רפאל. פקיד ברבנות בחיפה.
בכדי שינהל בשבילי משפט נגד המדינה.
חשוד בקבלת שוחד. משפטו, עומד לסיפרתי
לכהן־צידון על עניין השוחד, בגלל
שהיה ריב חזק ביני לבינו.
התברר בקרוב.
טולדאנו לוקח שוחד רק מעורכי־דין.
פנינה גז וג׳ורג׳ גז שרצו להתגרש היו
**זדחי אהרון*.רו* קצין לישכת־הבריאות
בעכו. היא פנתה אליו ביחס
הלקוחות שלי. אני אמרתי להם שיתנו שוחד
לפקיד שלו אבני, שלטענתה לקח שוחד מלטולדאנו
כדי שיזרז להם את המשפט.
נתתי גם שוחד לטולדאנו מהרבנות ב לקוחותיה, הזוג זוכמן, עבור מסירת חוות־דעת
במשפט.
חיפה 25 ,ל״י, כדי שיקדים משפט
סיפרתי לד״ר מזרחי שגם שופטים מקבטולדאנו
הוא פקיד ברבנות. לקוחות שלי
ל׳ 0שוחד. לא היה איכפת לי אם הוא
נתנו לו שוחד, והם העידו על כן במשטרה.
יעשה משהו או לא יעשה משהו.

הכרתי אותו בתור אדם הגון. אבל הוא
ושי דויד. מכר ותיק של יונה סופר,
לא עשה כלום. כמו הרבה אחרים.
ובעל משרד לפירסום. הוא היה צריך
להפיץ את הספר דיני־עבודה, שעו״ד בר־

שירה הוציא צו־מניעת פירסומו.

ישי ואשתו הם אנשים מאד הגונים.
הם אמרו לי שהסניגוריה עומדת להש מיץ
אותי ואספה
תיקים נגדי. כדי ל־הפחיד
אותי שהייתי
בבית־חולים לחולי־רוח.

רמולוביץ זאב.

7פסיכיאטר מחוזי
ומנהל בית־החולים
בודים, שחתם יחד
עם עוד שני פסיכיאטרים
על תעודת־רופא
של יונה סופר.

ירמולוביץ
ד״ר ׳רמולוביץ מסר
לידי את התעודה
כשהוא היה לבדו במשרד. רופא אחר לא
נכח. הוא בכלל לא בדק אותי.

*ורן עזרא. שופט בית״המשפט המחוזי
7בתל־אביב. ישב בהרכב שלושה שופטים
במשפטו של ונקרט. וממנו חשש ונקרט,
שעליו אי־אפשר להשפיע.
לא ידענו אין להסביר את זה לשופט
יורן. הוא היה העוקץ בהרכב. ונקרט ומלחי
פחדו מהשופט יורן.

והייתה לה האשמה נוספת לגבי יורן:
השופט יורן הישעה אותי מעבודתי. הוא
עצר אותי בניגוד לחוק. הוא ועוד שני
שופטים הכריזו עלי שאני משוגעת.

ך* הן צבי. מנהריה, הוא לדברי יונה
^ סופר, האיש היכול להפוך את קערת־המשפט
על פיה: הוא עלול להיות העד
שראה את מתן השוחד למלחי.
יונה סופר עמדה להינשא לכהן, שהוא
חבר בקואופרטיב זיפזיף בנהריה. שניהם
נסעו, יחד עם רחל בתו של כהן, ואברהם,
בנה של סופר, לירושלים, לקבל את תעודת
עורכת־הדין של סופר.
משם המשיכו כהן וסופר ישר לתל־אביב,
לתחנת הרכבת הצפונית:

* * לחי אליעזר. שופט מחוזי בחופשה.
הואשם במשפט מלחי. נשוי ואב לבן.
הכיר את יונה סופר באמצעות תוסיה־כהן.
כאשר עבדה יותר מאוחר, כמתמחה ב-
לישכת השופט גביזון, עבד מלחי באותו
חדר. בין השניים התקשרה ידידות, שכנראה
נשארה בגדר ידידות בלבד.
ואז, לפתע, האשימה סופר את השופט
אליעזר מלחי, שהוא קיבל שוחד בסך 4000
לירות, אותן קיבל מידיה בתחנת הרכבת
הצפונית בתל־אביב. על־מנת שיקל בדינו של
המשחה שלמה ונקרט.
כשיונה סופר האשימה לראשונה את השופט
האמיד בקבלת שוחד איש לא נטה
להאמין לה. אך אחרי חקירה מרוכזת
הועמד מלחי לדין, כשיונה סופר משמשת
כעדת־התביעה הראשית.

הזא עזר לי אף פעם לא קרה שביקשתי
ממנו משהו, והוא לא יעשה בש ב
ילי הוא תמיד היה מוכן לעשות הכל
בשבילי.
אף פעם אחת לא רבתי עם השופט מלחי.
לא היו בינינו יחסים כאלה שהיה צורן
במריבות. ממש כלום.
אני נשבעת בילדים שלי ובאמא שלי
שהם יקרים לי מכל דבר בעולם, שאני במו
ידי נתתי לשופט מלחי שוחד בשביל המשפט
של ונקרט. המטרה שלי היתה אחת
ויחידה — להוכיח לנציבות שירות־המדינה
בבוא היום, למי לא נותנים זכות קיום
במדינה.
מלחי הסביר לי, שדבר כזה עלול לעלות
לו בתפקידו. .בכמה אפשר להערין את תפ קידי׳
,שאל. לבסוף נקב בסכום של 10
אלפים לירות, ואמר, :זה מעט מאוד.,
בהזדמנות אחרת אמר לי: כשלוקחים פעם
אחת, לוקחים תמיד. זה הופן למחלה. אפילו
לירות לוקחים. הוא עשה רע לעצמו. הוא
יכול היה להביא את המשטרה וגם לא
לקחת שוחד. גם לי היה יותר טוב, בסופו
של דבר, אם מלחי לא היה לוקזו.

אבל עד היום חושבת סופר את מלחי
לאדם נעים וסימפאטי:
היה לי יוולר נוח לגשת אליו מאשר אל

איש אחר. הוא היה אדם נוח. תמיד הייתי
מדברת איתר על כל מיני דברים. זה מאז
שהייתי תלמידה שלו. הייתי מספרת לו הכל.
באופן חופשי.
הוא טיפוס כזה נוח. הוא אוהב לדבר עם
נשים. בדרן כלל.

וביחס ליחסים שהיו ביניהם:
אף פעם לא היו לי יחסים עם השופט
מלחי. אותו יום בו מסרתי למלחי את ה־
1,500ל״י, נכנסתי לצריף. היה שם חושן.
אחרי שנתתי למלחי את המעטפה עם הכסף,
הוא ניסה בכוח להתעסק איתי. אני לחמתי
איתו, והוא הצליח לתת לי נשיקה.
הוא היה מנסה תמיד להתעסק איתי, אבל
לא היה מצליח. נגעלתי (ממנו) .לא יכולתי
לסבול את הבן־אדם הזה,
וככל זאת הוא קיבל אותי יפה בבית־המשפט,
כשבאתי להקליט אותו, למרות שידע
שאני התלוננתי!

ומה יש לה להגיד, אחרי הכל:
הלב נורא כואב לי על סלחי. הוא אחד
האנשים הטובים והישרים שאני מכירה. אם
יכולתי לבקש ממנו סליחה, הייתי עושה זאת.

רגלית זאב. קצין משטרה בדרגת
ניצב־מישנה. האיש שבפניו הלשינה סופר
על ידידה רב־פקד משה זיו. בעקבות ההלשנה
שלה הוא פוטר מן המשטרה.
אני לא מכירה אותו.
התרשמתי ממנו לטובה, אן לא הוא האיש
שמנהל את המשטרה. מזה חששתי. יש טוב
ויש רע בכל מקום.

* * אירר או בן. פסיכיאטר מחוזי. מנהל
בית־החולים באר־יעקב, החתום ביחד עם
ד״ר ירמולוביץ וד״ר רבינוביץ על אישור
פסיכיאטרי של סופר, שנבדקה בבית־החולים
הממשלתי בבת־ים.
בחיים שלי לא ראיתי את האיש הזה. לא
דיברתי איתו מילה אחת בחיי. אני רואה
אותו לראשונה בחיי כאן בבית־המשפט. אני
אומרת זאת בשבועה.
זאת באמת חוצפה מצד רופא לבוא לכאן
לבית־משפט, להזניח חולים, לקבל כסף על
חשבון הממשלה.
זה הליכלון הכי גדול במדינה. אין רופא
ממשלתי מעז לבוא
ולדבר נגדי, ומעז
לעזוב בית־תולים ולשבת
כאן? זו אתיקה
מקצועית?

* חמיאס יו ס ף.
^ 1המפקח הכללי של
המשטרה לשעבר.
בשנת 1950 אסר
לי מר נחמיאס שהמשטרה
עשתה מש גה
בפיטורים שלי.
נחמיאס
זה היה פזיז מדי.
זשיעבור הזעם — אמר לי — יחזירו אותי
למשטרה.

* ש י;{קב. ניצב־מישנה. דובר המשטרה
. 1הארצי. הוא הכחיש בחריפות, כאשר ציינה
סופר באוזני כתב היום שהמשטרה תשוב
ותעסיק אותה.
אין יכול היה מר נש להקדים ולהגיד
שלא יקבלו אותי למשטרה עוד בטרם הגשתי
בקשה. זה אומר דרשני!
אני לא אוהבת אותו.
תגובתו על המשן עבודתי במשטרה גורמת
לי נזקים עצומים, באשר אני נראית
בעיני הציבור כפושעת או גנבת, וזה בתקופה
שהמשטרה מתחננת בפני כל ארחי־פרחי
שיתגיים למשטרה.

ך * ופרשלמה. אביה של יונה סופר.
^ קצין משטרה בתקופת המנדט, וכיום
בנציבות שרות המדינה בדרגה בכירה. נשא
את אימה אחרי שאיים בהתאבדות. הוא נפרד
ממנה בהשפעת המשפחה ונשא אשה
שניה. יונה סופר הוכנסה אז למינזר ואז
התפתח בה היחס הדדערכי לאביה — כפי
שכתוב בדו״ח הפסיכיאטרי :״מצד אחד היא
התגאתה בו, בכשרונותיו ועמדתו, ומאידך
יצרה כלפיו יחס שלילי ועויין, על שהפקיר
אותה ולא התעניין בה. התפתחה בה שיד
אה וטינה כלפי אביה, ורצון לנקום בו.״
אבא שלי רודף אותי ומתנכל לי ללא
הצדקה.
הוא גרם לי שיאשימו אותי בפלילים בעסק
עם בעלי וולף.
אני מאד אוהבת אותו.
אני רק כועסת עליו. אני אפילו לא ברוגז
אייתו.
אהבתי את האבא שלי, כי הוא אבא שלי.
ואי־אפשר לשווא אבא. בשום פנים אי־אפשר

לשנוא אבא. אבל כעסתי עליו על שהפקיר
אותי לכל רוח.

ורסן יוסף.

לשעבר ראש מועצת

2עבלין•

ראש המועצה הזה קשר קשר עם פקיד
ממשלתי מסויים והעביר את המשפט לאדם
אחר. כאן נערכה עיסקה, בה שולשלו אלפי
לירות לכיסו של הפקיד הנכבד.
עשו בירור ופיטרו את ראש־המועצח. וזה
בגלל המכתבים שלי. והוא גם שיכור!
הוא היה מבקש ממני 100ל״י בתור קו־מיסיון.
פעם אחת נתתי לו. הוא רצה עוד.
אבל לא יכולתי לתת יותר. לא היה לי.
אני יכולה להוכיח את זה.

ך* רוסט אדם. עורך־דין. היד, נשוי ל־
^ בתו של השופט קנת, והתחיל לטפל
בעניין של ונקרט.
פרוסט סידר בעזרת חותנו, השופט קנתו
שהתיק של ונקרט יועבר אל מלחי ^.כדי
שהוא יטפל במשפטו.

אד דויד. קצין חקירות במדור בילוש
במשטרת חיפה.

שלחו אותי לדבר בעניין השוחד עם הקצין
פאר. לא רציתי שהדבר יהיה בידי הקצין
פאר. היתה לו דעה קדומה עלי.
הוא זילזל בי. דיבר אלי בזילזול. לא
נתתי באיש הזה אמון.
הוא רצה להבריח אותי מזה. הוא נתן
לי עצה הפוכה. אסר לי להסתלק מכל העניין
ששופט לוקח שוחד.

* * ימרמן צבי. עורך־דין בנהריה. כיום!
^ חבר־כנסת מטעם גח״ל.
הוא רץ אחרי כדי שנהיה שותפים, אחרי
שאמרתי לו שאפשר
לעשות הרבה
כסף בתל־אביב, בגלל
שהשופט מלחי
לוקח שוחד. ואז צי־מרמן
אמר לי בנוכחות
עו״ד פורר:
״נכון שמותר לגנוב,
ומענישים את הגנב
רק מפני שהוא נתפש?״
פורר לא הבין
למה הוא מתכוון.
זילזלתי בו. לעגתי צימרמן להצעה שלו לפתוח
איתי משרד.
ידעתי שצימרמן אוהב הרבה כסף.
(המשן בעמוד )22

— 21י

•עחש בו ע ל-

לפברואר

תפתח נה כיתות עוב

(הסטן מעמוד )21
הוא גם נתן לשופנו מלחי שוחד.

וקיה יוסף. מנהל כללי של משרד-
הי ק

המשפטים. לטענתה הוא האדם שכתב 1לב לכולם שלא יעסיקו אותה.
בחיפה גזלו את הפרנסה שלי. נשלח מכתב
מאחורי גבי על־ידי מר קוקיה. במכתב
יש איסור חמור לתת לי עבודה בכלל. המכתב
נשלח למר חלפון, הממונה על מחוז
הצפון. הוא היה המעסיק אותי בתור יועצת
משפטית של מועצות־מקומיות.
הוא היה מאד מרוצה ממני עד שקוקיה
שלח אית המכתב מאחורי גבי, ולכן הוא
פיטר אותי. את המכתב של קוקיה לא ראיתי
עד היום הזה.

לבחינות

ב ג דו ת
1מ 1הדמ1ת

ף* רתי יחזקאל. קצין משטרה בדרגת
\ /ניצב־מישנה. טיפל בחקירת השוחד, ו•
גבה עדויות מיונה סופר.
אני מאד אוהבת אותו. הוא יפה. הוא
מתנהג אלי יפה, ואני מאמינה בו, אפילו
שבהתחלת החקירה הוא לא האמין בי. אני
אוהבת גברים כמו קרחי. הוא גבר לעניין.

במג מו ת: הומנית וריאלית
ל מו ע די ם: אוקטובר ,67 אפריל 68
ה ב חינו ת נערכות מטעם משרד ה חינו ךוהתר בו ת
* מו רי םאקדמ איי ם * אםלאתע מו דבב חינו ת
או ת ך
נל מד
א צלנו
ל הן
ש ת תכונן
לאחר

** ריצמן מקם. היה גם עורך־דינו של
\ /ונקרט, אחרי פרוסט. כאשר נחקר ו ד
קרם על־ידי המשמיד.
ביחס לפרשיות השוחה
הוא דיווח
לעורך־דינו. ולפי יונה
סופר:

חינו ת

תיכוניים,

בתי־טפר

ה תי ע צו ת פדגוגית והרשמה :
רח, גורדון 53 פינ ת ריינס, טל 248514 .
בשעות 8.00 — 14.00
רח׳ אנטוקולסקי ,4ליד א רלוזו רו ב
פנת אבן־גבירול, ב שעות 17.30 — 20.00

קריצמן

^ ופל פנחס. ה-

מפקח הכללי של
משטרה. כאשר נעשו צילומים בביתה,
בניגוד לרצונה:
הערתי את קופל בחצות הלילה. ביקשתי
ממנו להחרים התמונות ולאסור את האנשים.

** ודי דויד. פסיכולוג. סופר טוענת ש(
השופט מלחי שלח אותה אליו כד־ שיתן
את חוזת דעתו, ויעזור לה בזה לגבי
משפט נגדה, בו הואשמה בזריקת התנ״ך.

רציתי להניע אותו שיבוא לבית המשפט
ויגיד, שבאותם הרגעים שקרתה לי התקרית
עם ש. תוסיהיכהן. לא הייתי אחראית למעשי.
הר׳׳ר לא הסכים לבך בשום אופן,
אבל הוא שלח אותי לאיזו פסיכיאטרית
והיא עשתה לי בדיקה שמאוד הצלחתי בה.
כעסתי על ר״ר רורי שלא הסכים לקבוע
שלא הייתי אחראית למעשי.

ך בינוביץ אכרהם. הפסיכיאטר המחוזי
שבדק יחד עם ר״ר זאב ירמו־לוביץ
וד״ר ראובן מאיר את יונה סופר
בבית־החולים הממשלתי בבת־ים, לפי צו
של שופט השלום זוהר.
לא נבדקתי בכלל. רק שוחחתי עם ר״ר
רבינוביץ במשרדו.
דיברתי איתר בהסתייגות.
שני האחרים
חתמו על התעודה
מבלי שראו אותי.
אילו הייתי אומ*יי

רת לד״ר רבינוביץ
>נל השוחד, הוא היה
מכניס אותי ל־בית־משוגעים.

כוח
וודש בעל־פה
גבעתיים, אולם
״הע שור״
(ע״י קולנוע נוגה)
גבעתיים רמת־גן
בני-ברק

ליל שבת 24.2
בשעה 8.00 בערב

הנך מוזמן להשתתף בערב פוליטי אקטואלי

ערב שאלות ותשובות

שדו כהן
ישא דברי פתיחה על הנושא —

פילוג חירות-סוף האלטתסיבהי
דוד ארנפלד, עו״ד אמנון זיכרוני, שלום כהן ועו״ד שמואל סגל
יענו על שאלות הקהל.
דמי כניסה 1.5ל״י.
כרטיסים אצל פעילי החטיבה, במזכירות התנועה,
רח׳ קרליבך ,12ת״א, ובערב עצמו באולם ״העשור״.

ך*ייכר גדעון.
| עיתונאי ידיעות־אחרונות
המכסה את רייכר מהלך המשפט. בהתחלה
חיבבה אותו אולם בהמשך המשפט
אמרה: תתרחק ממני. אתה לוקח כסף.

ן* ווה יצחק.

*** רף מנדל. סניגורו של מלחי במש־פט
השוחד. בשלב זה הוא חוקר את
עדת התביעה סופר.
שרף הוא כסו חתול.
צריך לעצור אותו. הוא עשה לי פרובוקציה
בהפסקה.
שרף רוצה לבלבל
אותי. אני מבקשת
שהוא ידבר
אחרת. הוא צועק,
וצווח, ומדבר לא
יפה. הוא מפחיד
אותי.
הוא מרים את קולו.
הוא מדבר אלי
לא יפה, אן אני
איני מתרגשת.
מהי צורת הגנתו? שרף שהוא מנסה לעשות
אותי למשוגעת.
לפי התנהגותו — מר שרף צריך להיבדק
בריקה פסיכיאטרית.

*** פאר ארנולד. עורך דין. היה שות־פו
של תוסיה־כהן.

ך* ום יה*כהן שלמה. עורך־דין. לשע־
] 4בר שופט מחוזי. נשוי, אב לשישה ילדים.
הכיר את יונה סופר לראשונה לפני
כ־ 15 שנה, אחרי שפוטרה מהמשטרה ונש־ארה
מחוסרת כל. הוא עודד אותה להרשם
לאוניברסיטה וללמוד משפטים, למרות שלא
היתד לה תעודת בגרות,
ובקושי סיימה
ביח־ספר עממי? הוא
ישב איתר, ועזר לה
בלימודיה. גם בכסף.
בזמן לימודיה הוציאה
סופר ספר על
דיני־עבודה. לדבריה
היה זה תוסיה־כהן
שניסח אותו, כדי
״להאדיר את שמה״.
אבל יותר מאוחר
הגיש עורך־הדין בר־שירה
צו־מניעד, על
פירסום הספר, משום
שלטענתו נלקח החומר ממנו. תוסיה־כהן,
שניסח את הספר עבורה, כפי שאמרה, לא
נתבע במשפט זה. הדבר עורר את חמתה
של יונה סופר, שהשליכה עליו בבית המשפט
את ספר התנ״ן, עליו נשבעה.
נוסף לכך הגישה יונה סופר נגד תיסיה־כהן
תביעה משפטית אזרחית על הפרת
הבטחת־נשואים. אבל היא אמרה עליו:
הוא היה המלאך המושיע שלי. הוא היה
בשבילי הכל. אבא, אמא ואח.
אני אהבתי אותו ואני אוהבת אותו עד
היום הזה. אני חייבת לו את כל החיים שלי
בגלל מה שעשה בשבילי.

אבל למרות שלדבריה לא חדלה לאהוב
אותו, לא היססה להאשים את תוסיה־רהן
בהאשמה חמורה: שבזמן שעבדה כמתמחה,
ניסח הוא עבורה את פסקי־הדין שערכה
עבור שופט. גם כשצד אחד היד. לקוח שלו.
מתמחים מסויימים יכולים לקחת תיקים
של שופטים הביתה. עו״ד תוסיה־כהן היח
עוזר לי, כמתמחה, לכתוב את פסקי־הדין.
השופט לא ידע מזה. תוסיה־כהן היה קורא
את כל התיק, ומכתיב לי את פסק־הדין.
אני מוכרחה להגיר את האמת: הוא התלבט
ולא רצה. אבל בשבילי הוא עשה את
זה. את כל פסקי־הדין הוא עושה • -ולא
אני. בלי יוצא מן הכלל.
אני הכרחתי את תומיה־כהן להכין לי את
פסק־הדין הזה, כמו את היתר. הוא מאד
התלבט. לא רצה. ממש הכרחתי אותו.

שופט בית־המשפט המחו־

ואז, אחרי ששידלה אותו לעשות זאת
עבורה, מה עשתה?

לא חשבתי שהשופט רווה הוא חר־צדדי.

התלוננתי במשטרה שתוסיה־כהן כותב
פסקי־דין של לקוחותיו במקום השופטים
שיושבים ברין. אבל במשטרה אמרו לי לסתום
את הפה, אחרת יאסרו אותי.

זי בתל־אביב.

ך* וזנר שמחה. שותפו של ונקרט. סו!
פר טוענת שלא הכירה אותו, אך בנס־עה
ברכבת מתל־אביב, אחר מתן השוחד,
הוא התוודע אליה ואמר שראה את מסירת
הכסף. הוא נסע לארצות־הברית, ואליו נסע
הקצין קרתי לחקירה.
רוזנר הוא בחור קצת שמן, קצת יותר
גבוה ממני, בחור יפה.
הוא ראה איך אני נותנת את הכסף לשופט
מלחי בתחנת הרכבת.

הוא מנוול.
שפאר הרגיז אותי — ועור איך! עם מילות
גנאי — ועזר איזה!

קריצמן רץ להזהיר
את השופם מל חי
שמתנהלת חקירה
נגדו על פרשת
השוחד.
האידיוט הזה קיל־קל
את כל החקירה.

תל-אביב

הוא היה השותף של ונקרט ויש לו עבר
פלילי.

ובסיכום, הכל מעורבב:
אני אוהבת אותו. אני אוהבת אותו עד
היום הזה. אני חייבת לו את החיים שלי.
במידה שעזר לי והיה המלאך המושיע
שלי — הוא היה גס השטן של חיי.
נואף. בוגר. רמאי. ובית־המשפט מסייע לו.
כמו בעל. הוא היה הכי טוב בין הרעים.
הוא היה הכי טוב בין הרעים.

העולם הזה ! 537

אנשים

דולאדים לצורר מתנות
בישיבת הממשלה, כשהתנהל ויכוח בין
ראש־הממשלה לבין שר־הפנים משה חיים
שפירא, על תמריצים למיפעלים, קבע
לוי אשכול :״במדינה הזאת, המיפעל
היחידי שאינו זקוק לתמריץ זה מיפעל ה
פיס כעבור יום, בדיון בכנסת, סיים
ח״כ מק״י שמואל מיקונים את נאומו,
הציע להחזיר הצעודחוק מסויימת לממשלה.
שיסע אותו ח״כ מפ״ם נתן פלד :״ומה
תעשה הממשלה עם ההצעה אותו ח״כ
שיסע גם את הח״כ הרפ״יסטי יצחק
נבון, שקבל על כך שמפא״י הזמינה לאסיפה
סגורה שלה מנהלים ופקידי־ממשלה
בכירים שהם אוהדי המפלגה אך לא חברים
בה. קרא פלד :״וגם חברים בה שאינם
אוהדים אותה ועוד בכנסת: ח״כ ד,מפ־ד״ל
יצחק רפאל תבע במפגיע שהממשלה
תעשה להגברת הילודה. קרא לעברו אחד
הח״כים :״מסופקני אם לממשלה יש כוח
לזה בדיון על משרד ראש־הממשלה
דיבר ח״כ המערך גבי כהן על ענייני
הרדיו. אחד הח״כים האשים את חבריו לסיעה
של כהן, בחרישת מזימות נגד עצמאותו
של קול־ישראל. כהן התגונן, ואז
קרא ח״כ אחר של המערך, משה בר*
עםו ״תרשו לו לא להתבייש בחברים
שלו!״ ענה לברעם ח״כ אופוזיציוני :״זו
זכותו דמותו של בכור שלום שיטרית
המנוח מוסיפה עדיין לעורר אצל
רבים זכרונות מימים עברו. סיפור השבוע
שייך, ללא ספק, לעתונאי אורי קיסרי :
לפני 16 שנה, באחד הלילות, נקש מסתנן
ערבי על דלת דירתו של שיטרית, ברחוב
נחמני בתל־אביב. הערבי, יליד יפו, הכיר
את שר־המשטרה הישראלי עוד מימי המנדאט,
ובא אליו כדי לבקש את חסותו ולקבל
ממנו היתר להשתקע בישראל. על הסף,
כשפתח לו השר את הדלת, אמר המכר הערבי
את מילת הקסם המרחבית ״דחילק״.
שיטרית העניק לו מיד את חסותו והזמינו
ללון באותו הלילה בדירתו. אך בבוקר של
יום המחרת התברר כי חסות שר אינה עומדת
מול רצון הש״ב. אנשי השירות הורו
למשטרה לקטוף את המסתנן מתחת לעיניו.
של שר־המשטרה ולהחזירו ללא שהיות אל
מעבר לגבול. וכך קרה • .מידה רבה של
ענווה גילתה השבוע רות לין, רעיית ח״כ
המערך החדש אמנץ לין ובתו של ראש־עיריית־חיפה
אבא חושי. היא סירבה
להתראיין, הודתה כי היא בורחת מן היפר־סוס
ומסתפקת בברכות ששלחו לה תלמידיה,
לרגל כהונתו החדשה של הבעל .״ובכלל,״
הוסיפה ,״די לי בפירסום שזוכה לו המשפחה
שלי המשוררת דליה רביקד
ביץ אינה מניחה ידה גם מעתונאות פשוטה.

מודל עירום ורוניק ואנדאל
על השלום ועל היופי

השבוע, למשל, פירסמה מאמר בבטאון רפ״י,
מבט חדש, כתבה בו, בין השאר :״ניקח למשל
שר כמו יגאל אלון. טיפוס צברי.
דוגרי. רוכב על סוס. דואג מאד לכבוד האזרח.
בשום פנים ואופן לא רוצה לתת
לאזרח הפשוט לחם חסד. הוא רוצה לתת
לו כבוד.״ זה נכתב, למי שלא הבין, בהקשר
לילדה הרעבה מבית־שאן, שהודתה כי היא
מוכנה לקבל ארוחות־חינם • .אחד מבאי
ביתו של מאיר הלוי, איש טומרפין הידוע,
סיפר השבוע לידידים סודות מן הבית.
סיפור אחד, למשל, נוגע לח״כ המערך ושר־התיירות
לשעבר עקיבא גוברין, שבא
להתארח אצל הלוי ואמר לו :״שמע מאיר,
אני אוהב מסעדות טובות, אבל אני שומר
את הדולארים שעימי כדי לקנות מתנות לנכדי.״
אין צורך להאמין לסיפור הזה, אבל
בעל הסיפור מתעקש על כך שהלוי הבין
את הרמז • .גם מזכיר ההסתדרות, א ה רון
בקר, נהג להתארח לעיתים מזומנות
אצל הלוי בג׳נבה, בעיקר כשהזדמן לעיר לישיבות
אירגון העבודה הבינלאומי, הקרוי
בפי תושבי העיר ״אירגון הבטלנים הבינלאומי״
.בקר היה משוחח עם הלוי על הא
ובין השאר היה אומר משהו
ועל דא,
כמו ״אה, כבר מזמן לא ביקרתי בהרי
האלפים״ .גם הרמז הזה היה מובן, לדברי
המשמיץ הידידותי £ .נחת מגידול בנים יש
לאלוף יטלמה אראל, מפקד חיל־הים. לאחרונה,
כשסקר יחידה של החיל, בסיום
קורס קצינים, הצדיע לו החניך המצטיין והעביר
לו את הפיקוד. אראל השיב בהצדעה,
כמובן, וקיבל את הפיקוד. ממי? מבנו. אגב:
גם בתו של האלוף, הלומדת עתה באוניברסיטה,
היתה קצינה בחיל־הים.

עירו לצדבי שדו

להקת ״ארבעת המינים״ *
על שבעה ועל ארבעה
* מלמטה למעלה: יגאל סרי־לוי, שרה
שוב, אמנון נדב ופינחס ריינר.
העולם הזה 537ז

על ערכה של ההיסטוריה יכולה להעיד
הזמרת יפה (באב אל־ואד) ירקוני. התקליטים
שהוציאה בתקופת מלהמת תש״ח כבר
אזלו מזמן מן השוק, ויפה, המחפשת כמה
מהם, מוכנה לשלם בכסף טוב לכל אזרח
שיעביר לידיה תקליטים מאותה תקופה• .
כשהחליפה להקת שבעת המינים את שמה
לארבעת המי1יס, קיוותה להפחית בכך את
מנת הסכם הנלווית לשמה. אולם השבוע, משניגש
איש הלהקה יגאל (עליזה מזרחי)
פרי״לוי לפדות המחאה, אשר נרשמה לזכות
הלהקה על־ידי רס״ר אחת היחידות
בפניה הופיעה לאחרונה, הופתע לקבלה בחזרה
ללא כיסוי. הסיבה: ההמחאה נרשמה
לפקודת ״להקת הרבעת המינים האמרגן
אשר חבקין, ממנהלי חברת בידור, ייבא
בעוד חודשיים את להקת הפלטרס לישראל,
ובכך ימים כנראה את רגלו לעסקי סרטים.
איך? מנהל הלהקה הכושית, ז ׳אן בגט,

נזכר לפתע שהוא יהודי, והחליט לממן סרס
על עצמו שיוסרט דווקא בישראל. הבמאי
יהיה ישראל (שני קוני למל) בקר. ס
המשורר־סופר־שובת־הרעב דן עיטר, שספרו
בדרך הוכרז כספר תועבה, מתכונן
במרץ להגנה במשפט, בו הוא נאשם בהפצת
ספרות תועבה. הוא נראה לאחרונה עמוס
ספרים כמו חוגו של סרטן, לוליטה ועוד,
מסביר שבתור אחריו בספריה נרשם לאותם
הספרים אמנון תל — עורך־דין המייצג
את התביעה במשפט התועבה • .משפטו
של אליעזר מלחי מספק עבודה עתונאית
שהיא, כנראה, מעל היכולת של עתונאים
נורמאליים. לכן דאג כתב ידיעות אחרונות,
גדעון רייכר, למחליף, כדי שיוכל להתפנות
גם לכיסוי שטחים אחרים. המחליף:
הסופרת הדסה (דרכים לוהטות) מור• .
בתוכנית הרדיו של יצחק נימצוכיץ׳,
דמויות סן הפינקס, המשודרת בגלי־צה״ל,
סופר לאחרונה על נסיכה ערביה מסוריה
בשם נטשה אלג׳זרי, שלמרות שלא
התייהדה נקראת בישראל בשם רות ועובדת
כאחות בבית־חולים. נימצוביץ׳ קיבל בעקבות
השידור הצעה לכתוב תסריט על נטשה,
ששירתה במלחמת תש״ח בצד הישראלי, וכן
הרבה פניות מצד מאזינים, המעוניינים להכיר
אותה לצורך נישואין • .גם דיפלומטים
יודעים לשמוח. את זאת הוכיח בשבת
ארנולד שיפרדקר, מזכיר שני ועוזרו
האישי של שגריר ארצות הברית בישראל.
הוא חנך את הווילה שלו בהרצליה־פיתוח,
הזמין לחגיגה דיפלומטים ואנשי־ציבור, שבילו
עד לשעות הקטנות של הבוקר. בין המוזמנים
בלטה בעלת הווילה, סימה אר״
לוזורדב, אלמנתו של חיים ארלהורוב.
• ״גופה של אשר, צריך לשרת את רעיון
השלום והיופי ברחבי העולם,״ הכריזה בגאווה
השחקנית ורוניק (דליה והמלחים)
ואנדאל, כששימשה מודל עירום, ערב
צאתה מצרפת לארצות־הברית, לבכורת הסרט
ליל המראלים, בו מככב גם פיטר אוטול.

פסוק השבוע
• הלורד אדווין סמואל :״הסוכנות
היהודית היא בית־הלורדים של מדינת
ישראל.״

$עסקן חרות אכרהם שכטרמן,
על המצב במפלגתו :״מי שנעלב — שיעלב,
מי שרוצה לקחת חופשה — שיקח, מי
שרוצה להתפטר — שיתפטר, אבל את תנועת
החרות אסור לחתוך!״
• פרופסור ערי ז׳בוטינסקי :״אני
רואה במר בגין אדם המכבד את אבי ואדם
שאני מכבד אותו מאד, אבל אדם שכראש
מפלגה הוא לא־יוצלח.״

המ>ל>ונר החסר היא משמשה נושא לקינאתם של הנשים
ולהערצתם של הגברים. יש לה בעל עשיר,
המייבא עורות מחו״ל לישראל. יש לה
שלושה ילדים. יש לה אבא חבר־כנסת, יש
לה שמלות מפוארות, ודירה מהודרת. לא
חסר לה כלום.
יאבל כל הרכלנים בכל זאת לא מרוצים.
טוענים שמה שחסר לה זה מיליונר.
לפני שש שנים ילדה דיצה חכם
לבעלה את ילדה הראשון. לפני חמש שנים
היא ילדה עוד ילד אחה ולפני שנתיים
וחצי היא ילדה עוד אחד. אחרי זה היא
נשארה יפהפיה גדולה הנראית כאילו מעולם
לא ילדה שום דבר, וכאילו אף פעם
לא התחתנה עם אף אחד.
לכן התחילו לספר בעיר שהיא עומדת
להתגרש מבעלה, שהיא מסתובבת לה מדי
פעם בחו״ל ומחפשת
לה שם בעל־מיליונר,
שיוכל לקנות
לה יותר שמלות,
ולסדר לה די־רת־פאר
יותר גדולה,
עם יותר ילדים.
לאחר
מחקר קשה
ומפרך, התברר מה
האמת בכל השמועות
הללו. האמת
היא שדיצה חבס לא
עזבה את הארץ מדיצה

חצי שנה, אבל
בתוך גבולות הארץ היא הצליחה להכיר
את צ׳ארלס קלור.
צ׳ארלם קלור הוא מיליונר גדול וידוע,
המחפש לו כלה ישראלית צעירה ויפה.
לאחר שהוא חיפש נואשות את אידנא
רוכינא ולא מצא אותה, הוא התחיל
לחפש את דיצה חבס, ערך לכבודה מסי־בות,
הזמין אותה לביתו, ושכח לחלוטין
את בעלה ושלושת ילדיה של המחוזרת
שלו.
״אני לא יכולה לעצור אנשים מלהתאהב
בי,״ מסבירה דיצה חבס .״הוא חיזר אחרי,
נכון, אבל לא יותר מכל גבר אחר. הוא בן
אדם בודד ומיסכן. הוא אמנם עשיר גדול,
אבל הוא קשיש 62 כמעט כמו הגיל
של סבי. זה בדיוק כאילו שהיו מדביקים
לי רומן אהבים עם דויד בן־גוריון.״

נשבר לזוג המאושר
הם היו זוג ממוזג. הוא היה פולני, והיא
תימביה. והם נחשבו לאחד הזוגות המאושרים
ביותר בארץ.
היא התגלתה ככובת צעירה באיי לייק
מייק. היא שבתה את כל הלבבות עם שתי
גומות החן שלד, והחיוך הנחמד תחתן,
והעתיד היה מונח כולו לפניה.
בבית הוריה היא לא זכתה לחיי מותרות
מיוחדים. היא באה ממשפחה שהתפרנסה
בעמל. אבל כשכוכבה החל דורך, והקהל
החל אוהב אותה, השתנו חייה והפכו זוהרים
יותר, עשירים יותר, מעניינים יותר.
לא רק הקהל התחיל אז לאהוב אותה.
גם הפנטומימאי סמי מולכו התחיל לאהוב
אותה. היא שיחקה אז בסמבטיון,
וניהלה יחסי ידידות חבריים מאוד עם
אמרגן הלהקה, יוסף זינגר. אבל כשסמי
מולנו הגיע, היא ניתקה את יחסי הידידות
הללו, והלכה אחרי ידידה החדש לאירופה.
היא התחתנה עם ידידה החדש, חיתה
איתו באוסטריה ובגרמניה. הוא זכה להצלחה
מדהימה, כשבאותו הזמן נמצא במחיצתו
ידידו הטוב ואמרגנו, יורם הראל.ו
לאחר כמה חודשים, בהם חיכתה מרבית
הזמן בחדרי־המתנה של אולמות אשר בהם
הופיע סמי, היא חזרה ארצה. היא היתד,
נוני יפה יותר מתמיד, מאופרת בצורה אירופית
ומלובשת בצורה הדורה, והמיבטא הגרמני
הקל הוסיף הרבה לפנים התימניות היפות.

^ 3י פורנחתז
לפני שבוע נערכה כידוע אצל פרדי חגי־גת־ארוסין
גדולה ומשמחת. הארוס היה
מרקו תורג׳מן, וארוסתו היתה ז ׳וסי־

אן_אשור.

שבני הזוג היו שמחים, אלא גם
שכל חבריו וידידיו של מרקו היו
בגלל בגלל
שמחים.
הם כבר איבדו מזמן את התקווה ש
המאורע
הזה היה כל כך שמח לא רק

לכן, בהתחשב בעובדות הללו, דיצה
חבם לא עומדת להתגרש מבעלה, ולא עומדת
להתחתן עם מישהו אחר .״בכלל, בעלי
הוא עוד עשיר,״ היא מוסיפה ,״וגם לא
מתגרשים עם שלושה ילדים.״

חתונתה שוקולד
אס יקרא לה ״דובשנית שלי״ ,זאת לא
תהיה הגזמה. הוא יכול באותה קלות לקרוא
לה ״מתוקתי״.
כי תמרה פרומצ׳נקו, החיילת בת ה20׳
היא בתו של אכא פרומצ׳נקו, בעל
בית־החרושת עלית. זח שמייצר את כל ה ממתקים
ברמת־גן ובנצרת עילית.
השבוע התכוננה לחתונה שלה, שתיערך
השבוע במלון הילטון.
בעלה של בתו של אבא שמו אבי. א 2י
פילוסוף. הוא בן , 21 וגם כן מיוחס. אם
הסבא שלה יסד את שושלת השוקולד, הרי
הסבא שלו ייסד את שושלת הבדים של
דלפינר״יוחננוף. אביו, דויד, היה סוחר בסלוניקי.
אבי
ותמר מכירים מגיל .16 הם למדו

יחד בגימנסיה הרצליה, התכוננו יתד לבחי־נות
הבגרות. זה לא קשה, מפני שהם גרים
במרחק שני בתים.
כשיתחתנו, הם יעשו זאת בחוג המשפחה,
ועוד כמה אורחים. בערן 200 ידידי
המשפחות, ועוד איזה מאתיים נציגי העובדים
של עלית, צה־דה, עלית־צפת ופרימן.
כל העוגות שלאבא פרומצ׳נקו יש בהן אצבע.
אחרי
שיעברו יחד את הבחינה הזאת, הם
ייצאו לירח־דבש ביוון; לאבי יש שם קרובים.
אחר־כך יחזרו לתל־אביב, יגורו בדירה ש כבר
מחכה להם, והוא יעבוד בעלית. בזמן
הפנוי הוא ימשיך את לימודיו (משפטים) באוניברסיטת
תל־אביב. על ספסל־הלימודים
הזה הוא כבר יישב לבד.

סז? הקרשים השסוזזים
הערב התחיל בפתיחת התערוכה החדשה של יגאל תומרקין. מלבד אשתו, נכחו שם
גם עיתונאית ידועה, העומדת להתגרש השבוע מבעלה, וגם אשתו הצעירה מאד של
שחקן צעיר ידוע, שאת כשרונותיה הוא מעריץ לאחרונה, בעוד שבעלה השחקן מלמד את
תורתו לשחקנית אחת, צעירה ומבטיחה, שגם היא לא לגמרי בלתי־נשואה.
כל החבורה הזאת עברה במאורגן למנדיס, לחגוג את המאורע. אבל שם לא דיברו רק
על אמנות מופשטת. דיברו גם על מוסר. אורי זוהר, ידידו של תומרקין, שהיין שיחרר
את חרצובות לשונו, התחיל לומר משהו לצייר הדגול על חיי־משפחה ועל אהבות.
תומרקין, שהיין שיחרר גם אצלו כל מיני דברים, לא הסכים בדיוק עם דברי ידיד־נפשו.
הם התחילו לדחוף זה את זה, ולולא הפרידו ביניהם היו הולכים מכות.
ובכלל ,״יש לי מזל עם קרשים שטוחים!״ הוא נאנח, בהביטו סביבו. והוא אוהב, כידוע,
קרשים עגלגלים ומלאים במקומות הנכונים.

היא היתד, כבר גרושה. היא קיימה
אמנם יחסים ידידותיים מאוד עם בעלה,
אבל הגיעה ארצה לבדה.
ובארץ היא פגשה שוב את ידידה הקודם.
את יוסף זינגר. הידידות הקודמת הפכה
לאהבה, והשניים החליטו לעשות את מה
שלא עשו כמה שנים קודם לכן, להתחתן.
הם התחתנו. החתונה שלהם היכתה הרבה
גלים בארץ. ובולם החליטו שהם יהיו
אהד הזוגות המאושרים ביותר שישנם.
ובאמת, יוסף זינגר עשה כל מה שאפשר
כוי להפוך את אשתו לאשה מאושרת.
והוא עטף אותה במתנות.
לפני שנתיים הוא קנה לה במתנה פיאט,
ולפני כמה׳ חודשים הוא קנה לה דירודגג
מפוארת, ברחוב מלצ׳ט בתל־אביב.
אבל כל האהבה לא עזרה להם. גאולה
גוני נסעה לחוץ־לארץ לשחק בסרט, חזרה
לארץ וקיבלה שלושה תפקידים חשובים
במחזה של לסינג, נתן החכם, במחזהו של
ז׳נה, המשרתות ובמחזהו של אהרון מגד
העונה הבוערת.

אך אם על הקרשים היא הצליחה, הרי
בבית נשבר משהו. זה לא הלך יותר, בינה
לבין בעלה. לפני שבועיים היא עזבה אותם
(את הבית והבעל) ועברה לגור להוריה.

בחברתה של אדינורה פונסקאס, ה-
גרמניה המופיעה כסטריפ־טיזאית של מועדון
כליף ונחשבת, בעיקר על ידי עצמה,
לבלרינה של המועדון. הבלרינה היחידה
המבצעת ריקודי סטריפ־טיז.
מה עשתה באותו הזמן ארוסתו של
מרקו? הארוסה טיילה באותו זמן באילת,
השתזפה בשמש ונהנתה מנוף הארץ, לבדה.
״בכל אשמים החברים שלי,״ מתנצל מרקו,
״כל פעם שהם רואים אותי עם איזה בחורה,
הם שואלים אותי אס אני מאוהב. אז אני
אומר להם שכן, כי באמת כל פעם שאני
עם בחורה אני מאוהב.
״בפעם האחרונה הם ממש סיבכו אותי,
ונאלצתי להתארס. בזמן הארוסים חתמתי
בפניהם על הצהרה שאם אני לא מתחתן
תוך חודשיים, אני מפסיד חמש מאות
לירות.
״למזלי הרב לא כתבתי שם בהצהרה עם
מי אני צריך להתחתן.״

עין נפוחה
לפני שסוע
השבוע ידידם יתחתן אי פעם, וכשסוף־סוף התברר
להם שהוא לא רק מצא בחורה והתאהב
בה, אלא שהוא גם מתארם איתה, ולא רק
שהוא מתארם איתה, אלא שהוא כבר קבע
איתה תאריך מיוחד ליום החתונה. הם עלצו
ושמחו.
האופטימיסטים ביניהם כבר ראו בדמיונם
את החתן המאושר, עם שני ילדים על רד
ידיים.
שלושה ימים לאחר הארוסין נראה מרקו

כשגיויא אקישטיין, הפליי־בוי העשיר
והצעיר, החליט לשאת את שו ל ה
שכת, החיילת, לאשה, הוא הבטיח לערוך
לכבוד זה חתונה מפוארת, ובעיקר מסיבת-
רווקים גדולה, שהעין הישראלית עוד לא
ראתה כמותה.
בקשר לחתונה הוא באמת קיים את
הבטחתו. הוא נשא את אהובתו לאשה,
בחתונה מפוארת בשרתון ביום החמישי
האחרון, בנוכחות שמונה מאות מוזמנים,
שזללו בכל פה את ארוחת־הערב העצומה
שהוכנה לכבודם על־ידי טבחי המלון.
אבל מסיבת הרווקים שלו היתה מאכזבת
מאוד הוא אמנם ערן אותה במקום די
מהודר, בדיסקוטק של מנדי, אבל חוץ
ממנו, וחוץ מכל הרקדנים הקבועים של
הדיסקוטק, השתתפו בה רק שמונה אנשים.
זאת היתה מסיבת־רווקים עם מעט מאוד
רווקיפ, אבל לעומת זאת היא היתה סוערת
מאוד, ונערכו בה ויכוחים קשים על גבריותם
של המשתתפים בה.
כמה מהרווקים האשימו כמה רווקים
אחרים בכך שאין הם גברים, ואחד הטיח
אפילו בפניו של השני שהוא בכלל חומו־סכסואליסט.
אחר
כך עברה המ!ם יבה הקטנה׳ והסוערת
הזאת לדיסקוטק של פרדריקה, ושם החריף
הוויכוח, ובסופו, כדי לפתור אחת ולתמיד
את חילוקי־הדעות, הכניס אחד הרווקים
אגרוף לתוך עינו של חתן המסיבה, וזאת
הסיבה שהחתן נשא את אשתו עם עין
כחולה.

לא יאומן...

פי •מופר...
ג׳יימם בומב המצרי
היא עושה לו, הוא עושה ל!ה

במרחב
תימן שכירים ו\א 1י
״אלפיים שכירי־חרב אנגליים צריכים להגיע
בימים הלן רובים לנג׳ראן.״ כך אמרו
השמועות בביירות.
לא ידוע אם אמנם הגיעו שכירי־החרב
לנזזה־המידבר הסעודי, על גבול תימן. אבל
מה שברור הוא, כי מפציצים מצריים תקפו
פעמיים תוך אותו שבוע את נג׳ראן.
חופשה בכיירות. אין זו הפעם הראשונה
שהוזכרו שכירי־חרב בחלק זה של
העולם. אולם עד כה דובר בכמה עשרות,
בעיקר מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי, וצנחנים
בלגיים לשעבר, שהתנסו במלחמות
בקונגו. תפקידם: לאמן את חיילי האימאם
באדר בשימוש בנשק חדש, ובעקרונות היסודיים
של לוחמה מודרנית.
תמורת זאת הם מקבלים משכורת של כ־
2000ל״י, וחודש של חופשר,־בתשלום אחרי
כל חמישה חודשי שירות.
את החופשה הזאת הם מבלים, בדרך כלל,
במועדוני־הלילה של ביירות, וכך מגיעות
לכל אוזן השמועות על הנעשה — או העתיד
להתרחש — בתימן.
לא השת תפנו בתימן אי־אפשר
להשיג נשים או משקאות׳,״ התלונן אחד מהם
באוזני עתונאי ביירותי ,״אפילו בית הגון,
בדי לחסות בו מן הגשמים — אין.״
לדבריו, הם חיים באוהלים, ומתקיימים
משימורים. הציוד העומד לרשותם, לאימון
אנשי־השבטים, הוא אוסף של נשק קל, מגוון
ביותר, וכמה מרגמות .״אין לדבר על קרבות
של ממש. יש רק היתקלויות ומארבים —
ועוד לא השתתפנו באלה.״
הנופשים מדברים בביירות גם על גאזים.
סיפר אחד הצרפתים לסופר לה־מונד, אדו־ארד
סעב :״מסתבר שהמצרים השתמשי באמת
בפצצות גז, אבל במקום אחד בלבד,
ורק למטרות נסיוניות. לא יהיה נכון לטעון
שהשימוש בפצצות אלד, הוא כללי.״
אזהרה 1ידיעות אלה באו על רקע התפוררות
השרידים האחרונים של הסולידריות
הכלל־ערבית. עמאן הפכה מקום־מיקלט לבורחים
ממצרים וסוריה — אשר הסנסציוני
ביותר מביניהם היה מצרי מפוקפק, שאילץ
מטוס־נופשים לנחות בעקבה.
מועצת ההגנה הערבית פורקה, למעשה,
ובמאמרו השבועי הכריז עורך אל־אהראם,
חסניין הייבל: הפצצת נג׳ראן היא רק אזהרה.
אם ימשיכו הסעודים להתערב בתימן —
תעבור המלחמה לסעודיה.

אלג׳יריה
מתנה מ פידד
אחמד בן־בלה עדיין עצור אי־שם ב־אלג׳יריה.
אבל מזה כמה שבועות הוא שוב
מעסיק מיליונים ברחבי העולם הערבי, הודות
העולם הזה : 537

לספר זכרונותיו שהתפרסם בביירות.
אחד הפרקים בספר זה מספר על ביקורו
של בן־בלה אצל המהפכן השמאלי של אמריקה,
פידל קאסטרו. הוא כותב:
ברגע שהגענו להבאנה, הייתי כבר כל
כך נרגש שמייד התחלתי להשמיע את נאומי
בספרדית, שעל הכנתו שקדתי מאוד. נאמתי
בקול חנוק, ועם הרבה שגיאות. אבל זח
כנראה לא היה חשוב לקובאים. הם מחאו
כפיים לכל מילה שאמרתי, וכשסיימתי זינק
אלי פידל קאסטרו, חיבק ונישק אותי.
במעמד זה הגיעו בני קורבנות מלחמת-
השיחרור האלג׳ירית — חלק מן הילדים,
שבעת מלחמת השיחרור מסרנו אותם לטיפול!
של ארצות ידידותיות. הם צעדו אלינו,
והתרגשתי עד לשד עצמותי. נודע לי שהם
מתקדמים יפה, ואפילו ניצחו במישחקי כדורגל.
אבל במישחק־הגמר הפסידו — כי
התנהגו! כאלג׳יראים: הם היכו את יריביהם.
המישמר תעה בדיד. ביקרנו בחוף
מארה דורנה הידוע, ולמחרת נסענו לחווה
חקלאית עממית. לפני השיירה נסעו כמה
אנשי מישמר, לבושים מדי ארגמן ורכובים
על אופנועים. אבל כל הזמן תעו בדרכים;
היו פונים ימינה במקום שמאלה, וחוורים
חזרה. לבסוף עצר קאסטרו את השיירה וירד
לאנשי המישמר. חשבתי שינזוף בהם. הוא
רק פנה אליהם בהומור :״תגידו, אנחנו באמת
נוסעים לחווה, או שזה טיול כזה?״
הפמליה הרשמית צחקה, אנשי המישמר צחקו,
אבל אחרי זה כבר לא היו טעויות.
בשיחה עם פידל קאסטרו התעניין מאוד
לדעת מה כוחנו הצבאי. כבדרן אגב שאל
אס יש לנו שריון. עניתי שעדיין אין לנו,
וחשבתי שבזה נשכח העניין.
כעבור ששה חודשים ביקשנו מקאסטרו
לשלוח לנו אוניית סוכר, והוא שלח אותה.
הפועלים החלו פורקים את המיטען — ואז,
מתחת לשקים, מצאו טאנקים. מתנה מפידל.

מצרים

1500 פחות*
עולה:
קונטם ה 1300 .׳
3הילחכים 9 5 5 5ני״י
4הי לו כי 9 5 5 5ל״׳
* עדל הו דעה חד שה.

א א־לין תעט ־ וונ

3ו ׳1ח

ביה־לו למקצועות

האלקטרוניקה

בו פב ה!
זה היה חייב לקרות: שתעשיית הסרטים
המפותחת ביותר במרחב תתברג על השיגעון
הג׳ימס־בונדי. מזה כמה שבועות מסריטים
בקאתיר פארודיה מטורפת, שהכוכב הראשי
שלה הוא אחד ג׳יימס בומב.
הוא הבלש הטוב, שכוחותיהרשע רוצים
לחסלו. וכמו במקור — גם ביצירה המצרית
מפעילים כוחות־הרשע את החתיכות
הפנטסטיות ביותר.
לתפקיד הראשי מצאו המפיקים המצריים
שחקן מקומי. עבד אל־אדהאם הוא כוכב
בזכות עצמו, ויש לו עתה סיכויים לכבוש
לא רק את צופי קאהיר וביירות, אלא גם
את העולם הרחב, בדיוק כפי שעשה זאת
לפניו עמיתו המצרי עומר שריף. נקודה
גדולה לטובתו: הוא דומה להפליא לג׳יימס
בונד המקורי, שון קונרי.
אבל את פצצת־המין היו המצרים צריכים
לייבא. אוגניה ליטרל היא תוצרת איטלקית־בריטית,
בלונדית, סקסית. מה שהיא עושה
לג׳יימס בומב בצל הפיראמידות והספינקס!
זה, כמובן, כאין וכאפס בהשוזאה למה
שהוא עושה לה, במקום הנ״ל.

3־ 20 לפברואר נפתחים קורסי ערם חדשים ל*
טלויזיה-מעשית
* רדיו-מעשי
* חשמלאות
בנין

רכב

תעשיה

כולל עפודד מעשית כמעכדות משוכללות.
אין צורך כידיעות קודמות.
פרטים

והרשמה ,5 — 3 ! 9 — 1 :במשרדי

גולי

תל־אכיכ :
תל*אכיכ :
חיפה :
רמת־ ג ן :

ברנד , 17 מפנת אלנבי 55
אלנבי 128א׳
שמריהו לוין ,30 מפנת הרצל 14
בית האזרח, רח׳ ביאליק 42

1$80£1ח:
חדש בארץ

חדש בארץ

ה ס טו דיו הצבעוני ה מ שוכלל ביו תר בי שראל,
מצויד בציוד מעבד תי ה מוד רני הי חי די
בארצנו.

חדש בארץ

אחדמ טו בי הצל מי ם בעולם — המומחה
ה בינ ל או מי מ הו לנ ד ואן־וסקי, מבצע
צי לו מי ם צבעוניים ב אי כו תמפ לי א ה.

חדש בארץ

ל שנים

צילו ם צבעוני עד 50 60

xס״ מ

(המשך מעמוד )7
החטיבות של צה״ל. אבל על מדיניות של כטחון — איך אפשר שהכנסת לא תדון׳ בה?
אמנם ישנה ועדת־מישנה כלשהי, המפקחת על הוצאות־הבטחון. אבל לדעתי —
ויש לי על מה לסמוך — הביקורת של ועדת־מישנה זו היא פורמאלית גרידא, ואין
בכוחה. להטיל פיקוח פרלמנטארי אמיתי על הוצאות הבטחון של המדינה.
בזמן האחרון. בפולמוס שלו עם סי שהיה סנן־שר־הבטחון (שמעון פרס) ,רומז
ראש־הממשלה לא פעם שהיו בשעתו ביזבוזים, שהוצאו בימי סגן־שר־הבטחון הקודם הוצאות
גדולות ומיותרות זה מוכיח שהביקורת חפרלמנטארית לוקח מאד.
האופוזיציה העיקרית בכנסת אינה מביאה למעשה לוויכוח פרלמנטארי לאמיתי על הוצאות
הבטחון, מפני שהיא עומדת דום כשנשמע שם הבטחון. היא עומדת דום כשהיא רואה
קצין בכיר.

נגד הטענה הזאת קמו מייד שני דוברים מרכזיים של מפא״י, שמואל שורש וישראל
קרגמן, וניסו בכל כותם להוכיח שיש פיקוח יעיל. נראה כי נגענו כאן בנקודה חלשה,
אם להעיד לפי התגובה הקדחתנית. היא נתנה כיוון חדש לכל הוויכוח.
בול ־ ש ל תן וביל ־ בגלבב חז גן

צבעוניו ת

ציפוי ל שיטור ת מונו ת
ר בו ת — כ חד שו ת.

^ הערההעקרונית השניה שלנו נגעה לנושא המרכזי של פעולתנו בכנסת: מדיניות
ן < השלום.

* צילומי אופנה * צילומי כלות *
* צילומי דוגמנות * צילומי פור טר טי ם *
צנ ט רו ק ו לו ר
ס טו דיו א מנו תי לצילום צבעוני,
רח׳ בוגרשוב , 4טלפון 54714ת״ א.

שיא הסעודות

די רו ת
לזוגות צעירי
דירות
^ בגות 117
כולל גז והספקת מים
חמים מרכזיים, במחיר
מ־ .000ו 1ל״י 0.000 +ו
ל•י משכנתא, צמודה או
בלתי צמודה

לבחירתכם.
חדרים ,

בת-ים
ונאות שושני
חולון

הסעודה הגדולה ביותר בעולם
נערכה ב־ 8באוגוסט 1925 על־ידי
חברת ״לאיונס״ באולם או־לימפיה
בלונדון למטרות צדקה.
בסעודה זו השתתפו 6,600 אורחים
שישבו על יד שולחנות באורך
של 8.5קילומטרים אשר
להם הגישו 1,360 מלצריות
מנות שהוכנו על־ידי 700 טב־חגם.
בסעודה זו השתמשו ב־
86 אלף צלחות וכוסות, שמהן
נשברו .3,500
בהזדמנויות מיוחדות וגם בחיי
יום יום — הרי לא תרצי לוותר
על הופעה מושלמת. ההופעה
מתחילה ברגליים והופעת הרגליים
מתחילה בגרביים. גרבי ״מרסי״
הולמים אותך בחברה ובבית,
בעבודה ובבילוי. הם מעניקים
לך אותו חן פאריסאי
שאין למצאו בארץ בדרך כלל.
ששה גרבי רשת ״מיקרומש״ בודדים
בארנקון נאה ב־ד ל״י ואתם
גם שי — מחזיק מפתחות
אחד מסדרה של שמונה כוכבי
זמר.

כל חודש נפתח קורס ! :
ב־ 5.3.67 נפתח
קורס של חודש אחד
בת״א וכחיפח
( \ 2בשבוע שעתיים)

י-קצרנות עברית בהנהלת

רובינשטין ושות׳
חברה קברניוז בעיים
רח׳ מקזה •שראר מס־ •
ם לפ1ן 611*11 תל־אבי ב

ו/או אנגלית

חיים בר־־קמא
מובטחת ! ההרשמה :

ההצלחה
ת״א ו רח׳ גורדון ,5טל 236209 .

(בימים ב׳ ו־ד:
מ־ 10 עד 12 ומ־ 4עד )7
חיפה: בי״ס ״במעלה״ ,ש. לוין 30

אוריאבנרי אם הכוונה (בגביית בול־הבטחון) היא לתת לאזרח את ההרגשה
שהוא משתתף בהוצאות הבטחון של המדינה, אדרבה תפרידו בין המיסים המשמשים
את כל שאר הצרכים, לבין הסיסים המשמשים את בטחון המדינה. יידע־נא בל. אזרח
כמה הוא משלם בעד כשלון הממשלה לשנות את המצב הבטחוני ולהביא לשינו־ המצב
המדיני במרחב. נדע כולנו כמה אנחנו משלמים יום־יום עבור המחדל המרכזי הזוד,של
המישטר הקייס.
אולי יבינו אז האזרחים שכדאי לגבות בול־שלום, שכדאי אפילו לשלם מס כדי להקים
מיניסטריון־שלוס, מנגנון שיפעל למען יוזמות מדיניות במרחב, מנגנון שאינו קיים כיום.
אם אנחנו גובים 5.1מיליארד לירות למען מנגנון המדינה, ובכלל זה סכום ניכר מאד
לבטחון המדינה — אולי כדאי שהאזרח יידע שאין אנחנו מוציאים אפילו 100 מיליון
לירות — לא 0/),סו של התקציב, לא /0״ , 5ואפילו ׳ 0/ז מכל התקציב העצום הזה —
למען פעולות המכוונות לשים קץ לצורך הבטחוני הקיצוני.
אם אנחנו נותנים למען הבטחון, אנחנו צריכים לתת למען השגת השלום. היינו צריכים
לתת לפחות לירה אחת לשלום על כל 100 לירות שאנחנו נותנים לבטחון.
זה ההבדל העקרוני בינינו לבין הדוברים של שתי המפלגות הבטחוניסטיות, שדיברו קודם
לכן. איני מבין לגמרי את עמדתם. שתיהן — גם גח״ל וגם
רפ״י — דוגלות במדיניות המוכרחה להביא להגדלת הוצאות׳
הבטחון, מפני שהן מוכרחות להביא להחרפת המצב הבטחוני.
אבל הן מתקוסמות נגד המס הנושא את השם בטחון. אינני
מבין אין אפשר גם לדגול במדיניות בטחוניסטית וגם לשלול
הוצאות בטחון.
ם וזי ^ני ס ־ ,ו ו גן וז ב בווזו ב עז בוי *
* * י ק 0להגן על הבטחוניסטים בפרט, ועל הממשלה
בכלל, נגד התקפתנו זו? מי קם להסיח את החייבות
לאפיק הפוך — להתקפה על רעיון פעולת־השלום היזומה.
איש לא ינחש זאת. היה זה ח״כ שמואל מיקוניס, שקפץ
מיקונים
על ההזדמנות להתחבב עוד יותר על המישטר הקיים ולהשתלב
במערכותיו, על־ידי התקפה רבתי עלינו. הוא הקדיש לנו את כל החלק הראשון של
נאומו על בול-הבטחון:
ש מו א ל מי קו ני ס ! אילו היה זה עניין של בול־שלוס, בול לשמירתיהשלוס, להבטחת
השלום הישראלי־ערבי, אילו היה זה עניין של בול במחיר כלשהו, ואילו היתה זו שאלה
של מיניסטריון נוסף, מיניסטריון השלום, שעליו דיבר חבר־הכנסת אבנרי, אני מרשה
לעצמי לומר שאפילו חלק מסויים בקואליציה הממשלתית הנוכחית היה נותן לדה את
שתי ידיו.
אולם העניינים הס הרבה יותר מורכבים. הם לא יכולים להיפתר לא על־ידי בול־שלוס,
ולא על־ידי מיניסטריון־שלום, אלא על־ידי מדיניות־שלוס
אוריאכנרי: אבל לא יכולה להיות מדיניות בלי מנגנון, בלי מוסד, בלי אנשים, בלי
מחשבה, בלי תיכנון!
שמואלמיקונים 1מדיניות־שלוס, אשר דורשת מיפינה ביחסי הכוחות הפוליטיים
בארץ, בכנסת. זה לא פשוט. זה דורש זמן, זה דורש גם מעשה, זה דורש גם יחס רציני
לשאלה זו.
מרד כי כן ״ פו ר ת (רפ״י) :מה דעתן על חלקו של קוסיגין?
ש מו א ל מי קו ני ם ! אני לא מדבר עכשיו על קוסיגין, אני מדבר עכשיו על חבר־הכנסת
אורי אבנרי. לא צריך גס לחשוב שהכל תלוי בישראל. יש עוד גורמים שגם בהם
תלוי משהו
אוריאכנרי: זה באמת חידוש מהפכני!
ש מו א ל מי ק ו ני ס 5השלום הישראלייערבי תלוי בשני הצדדים — בצד הישראלי ובצד
הערבי.
אוריאבנרי: מישהו אמר אחרת? מישהו יכול לומר אחרת?
שמואלמיקונים 5אל תעזור לי לדבר. אני כבר מלומד בנושא הזח.
זה תלוי בשורה שלמה של דברים. זה תלוי אפילו במאבק של כוחות עולמיים. זה
תלוי בשאלה של שיחדור האיזור מן האימפריאליזם. זה לא דבר פשוט. אבל לא צריך
לדבר על בול־שלום ועל מיניסטריון שלום. לא צריך להקל בזה. זה נקרא הקלת־ראש.
זוהי בעייה של מאבק ציבורי־פוליטי למען מיפנה יסודי במדיניות הישראלית. יחד עם
זאת זוהי שאלה של מאבק בארצות הערביות, למען מיפנה במדיניות שלהן כלפי ישראל,
מפני שיש אצלנו מי שאומר שלא קייס עם ערבי ולא קיימת שאלה של פליטים וכוי, אלא
שיש מישהו מעבר לגבול אשר אומר כי אין זכות קיום למדינת־ישראל, ויש איזה ״בוס״
המנצח על זה. בכל־אופן, שאלה זו לא תיפתר על־ידי נואמים בכנסת.
אוריאבנרי 1נאום בכנסת זה לא חלק ממאבק ציבורי?
היו ״ ר י. נכון: חבר־הכנסת אבנרי, יפה מאוד שאתה מאפשר לנואם לענות לקריאות־ביניים,
אבל אני מבקש שלא תפריע לו.
שמואלמיקונים: זה לא ייעשה על־ידי נאומים ריטוריים. אני חושב שהשאלה הזאת
תידון. יהיו דיונים על התקציבים של משרד ראש־הממשלה, של משרד־החוץ, של משרד-
הביטחון — עכשיו כבר יהיה איזה דיון על־כך — ואין לדון בשאלה זו זרך־אגב. זו לא
שאלה של דרן־אגב. הייתי אומר: זוהי השאלה _בהא הידיעה, השאלה היסודית במדינת
ישראל, שאלת היסוד של השלום הישראלי־ערבי.
אוריאכנרי ; גס זה חידוש!

אין צורך להוסיף שכמו בהתקפותיו הקודמות עלינו
— כאשר הגן על ח״כ רפ״י יזהר סמילנסקי שירד לשנה
מן הכנסת, וכאשר חילק מחמאות לח״כי הימין על עבודתם
המסורה והמאומצת — זכה מיקונים גם הפעם לעידוד
מוסרי של כל חלקי המישטר הקיים.
העולם הזה 1637

ך* שכונה ירושלמית מרוחקת, גרוז
^ נערה בת .18 היא הייתה צעירה עליזה
ומליאת־חיים, עד לגיל .15
ואז קרה האסון.

הנערה הנחרדת הייתה משותקת והמומה
מכדי להתנגד :״פתחתי את הפה שלי בשביל
לצעוק,״ סיפרה הנערה ,״אבל הצעקה
לא יצאה מהפה.״
השניים המשיכו להפשיט מעליה את הבגדים,
כשהאחד מסביר לשני דברים שהצעירה
הנבעתת לא הבינה, ושמעה רק
במעורפל.

ולא יותר, מאשר את הממונה עליה
בעירייה: היא הייתה תלמידה, ובחופש־הגדול
קיבלה עבודה, בעיריית ירושלים.
ביום הראשון לעבודתה — אירע הדבר.
הפרטים על המקרה מבוססים אך ורק על
הגירסה של הנערה ושל הוריה.

שכורה ומזועזעת

מסוכן לצעוד לבד:
ך* אסונה היא מאשימה, לא פחות

וכך הם סיפרו:

באותו ערב, כאשר גמרה הנערה בת ה־
15 את עבודתה, לקחה את התיק שלה —
ונידהמה. היה לה שם כסף כדי לנסוע
הביתה. אבל התיק היה ריק. מישהו הוציא
את הכסף.
בעודה עומדת אובדת־עצות, נגשו אליה
שני בחורים. אחד מהם היה מוכר לה: היא
ראתה אותו מספר פעמים באותו יום באותה
מחלקה, כשהוא מחלק הוראות לעובדים.
איתו
היה בחור נוסף.
השנים גילו התענינות ושאלו במה הם
יכולים לעזור לה. הנערה הסבירה להם
כי כל כספה נעלם, ואיננה יודעת כיצד
תחזור הביתה. הערב החל לרדת.
הבחורים מיד הציעו את עזרתם: הם לא
הציעו לה את האגורות הספורות החסרות

ך* שחזרה הנערה הביתה הבחינו
^ הוריה בהתנהגותה המוזרה. הם חששו
שקדה משהו לילדתם אך לא יכלו להציל
מפיה דבר.
״בבוקר של היום ההוא שלחתי את הילדה
שלי לעבודה,״ סיפרה האם בעינים
דומעות ,״כשחזרתי הביתה בערב, אמר לי
בעלי•׳ שהיא חזרה מהעבודה. הוא היה מאוד
מודאג וסיפר שהיא כל הזמן שותקת, ו־ניראת
שבורר, ומזועזעת.״
״שאלתי אותה אם קרה לה משהו,״ סיפר
האב ,״אבל היא לא ענתה לי. בטח פחדה
המסכנה.״
למחרת הלכה הנערה לעבודתה אך המשיכה
בשתיקתה. סימני הזעזוע גברו משעה
לשעה. האם המודאגת הלכה לראות את
בתה בשעת־העבודה כדי לנסות להבין את
פשר התנהגותה.
מה שראתה החריד אותה עוד יותר:
״חשבתי שאולי הכל בגלל המאמץ בעבודה,
או החמסין, ולכן הלכתי לראות. מצאתי

המאשימה (כתמונת מחזור ביודהספר)
״היא הייתה עליזה ובריאה״

דים, העלו אותה על האוטובוס, ונמלטו.

זיהוי ררא היסוס
ך* הווים שהיו המומים לאחר שגמרה
ן ) בתס את תאור התקיפה, לא ידעו מה
לעשית. לאחר שהתאוששו במקצת, לקחה

עד למיקרה היו שנות חייה של הנערה
רגילות אך מאושרות. היא סיימה בית־ספר
עממי בירושלים, והיתד, חניכת !תנועת
הצופים במשך חמש שנים. למרות
שהמצב בבית ההורים מעולם לא היה מהמשובחים,
המשיכה הנערה את לימודיה
בבית־ספר תיכון מקצועי. כל המורים שלה,

4בגיל 15 תקר אוחה, רונו־יח, עונן״העיו״ו; הממונה עליה, היא הנכה ונעלח״מוס
#דובר העיו״ה מוען ני אינו ינוד להתערב בעניין 133 ,׳ שחובו אירע

מחוץ רעועות העבודה
לה כדי לנסוע עד לשכונה המרוחקת
מאוד. הם היו הרבה יותר נדיבים: הם
הציעו שהם ילוו אותה ברגל, עד לביתה,
כי הרי סכנה שתצעד לשם לבדה. על כן
רצוי שהם יבואו איתה, כדי לשמור עליה
בדרכה.
הדרך אל ביתה של הנערה עברה ליד
עמק־המצלבה. עד למקום זר, נמשכה הצעידה
בשתיקה מוחלטת, אולם כשהגיעו
השלושה לסביבת עמק־המצלבה, החלו שני
הגברים לשוחח ביניהם בשפה שהיתה בלתי
מובנת לצעירה.
הרחוב היה ריק מאדם כאשר לפתע
התנפלו עליה השניים, כמו לפי סימן מוסכם
מראש. הת גררו אותה הצידה, ושם
החלו מושכים ומורידים בפראות את בגדיה.

אותה כשהיא כל הזמן מסתכלת בעצבנות
לצדדים. שאלתי אותה אם קרה משהו והיא
ענתה, :אמא, אני נורא מפחדת מכל מיני
בחורים פראיים.׳ במשך כל הזמן שהיא
דיברה איתי, היא רעדה בכל הגוף.״
כשחזרה אותו יום מן העבודה היא
התמוטטה סופית וסיפרה את כל הסיפור
להוריה הנידהמים:
לדבריה נטשו אותה השניים, רק לאחר
שהפשיטו איתר, וראו שהיא בדיוק בזמן
מחזורה־החודשי. הם הסתלקו מהמקום,
השאירו אותה שוכבת על הקרקע חסרת-
אונים, וכמעט מחוסרת כל הכרה. אבל אז,
כאשר הביטו לאחור וראו אותה במצבה
האומלל, התעורר בלבם משהו. הם חזרו,
הרימו אותה מן הקרקע עטפו אותה בבג־

האם את הילדה אל רופא־נשים ואילו האב
רץ אל העיריה.
״הלכתי קודם כל אל מנהל המחלקה,״
סיפר האב ,״אמרתי לו שבתי מספרת על
כך שאחד מן העובדים אצלו ניסה לאנוס
אותה בעזרת חברו. הוא אירגן מסדר זיהוי
של כל אנשיו, ובתי הצביעה על אחד העובדים
, .את השני היא לא מצאה.
״הגבר, שעליו הצביעה הילדה, הכחיש
נימרצות כל קשר למעשה התקיפה.
״אני לא האמנתי. הלכתי מיד למזכיר
העיר, יעקב מאראש, לעורכת־דין העירייה
רות נחמד, לנהל שירות־העירייה שלמה
קדר, לכולם. אמרתי להם מה עשו לבתי
ועל מי היא מצביעה.
״הם שיכנעו אותי לא לפנות למשטרה,״
טען האב .״הם אמרו שאין לי מה לדאוג,
והכל יהיה בסדר.״

שום דכר 7א עזר
ץ ג* אז עכרו שלוש שנים.
השביע עוררו ההורים את העניין מחדש,
חזרו על טענתם שהמקרה הושתק,
וכי ילדתם הפכה ,׳כתוצאה ממנו לבעלת־מום.
הם דורשים את הענשת האשמים ועזרה
בשיקום הילדה.
״עד עכשיו עוד קיוויתי שהעניין יסתדר״
אמרה האם .״במשך שלוש שנים התרוצצתי
עם הילדה שלי בכל בתי־ר,חולים: אחרי
המיקרה היא התחילה לרעוד בכל הגוף.
ביחוד רעדו לה הברכיים. אחר כך היא הפסיקה
לרעוד. אבל איבדה את שיווי־המשקל.
״היא פשוט לא יכלה יותר ללכת על
הרגליים שלה. אין לה יותר שיווי־משקל.
היא מוכרחה להחזיק בקירות אפילו כשהיא
רוצה לעבור ממקום למקום.״
ההורים לא יכלו לראות את מצבה האומלל
של ילדתם ועל כן לא הפסיקו
לרגע מלטפל בה .״רצנו איתר, לרופאים
סיבעוניים לרופאי קופת־חולים, לפרופסורים
בהדסה, ולכל כתובת אפשרית אחרת.
שום דבר לא עזר.״

האם
״הם הפנו אותה לבעלוז־מום״

• השם המלא ונל שאר הפרטים ה נוגעים
לאדם זה שמורים במערכת, למיקרה
ותיערך ח|קירה בנידון.

ובפרט מורת־ההתעמלות, מעידים עליה שהייתה
תמיד נערה עליזה מאוד, מרוצה,
פעילה מאוד, והעיקר — בריאה לחלוטין
מכל הבחינות.
אבל מאז ר,מיקרה היא יושבת בבית
הוריה, אינה מסוגלת לצאת.
ההורים קנו לה אקורדיאון כדי שתעסוק
במשהו. קנו לה מכונת־כתיבה כדי שתלמד
את מקצוע ההדפסה. לפעמים היא קוראת
ספר או עיתון, ולעיתים רחוקות גם כותבת
לעצמה.
רוב הזמן היא לבדה. ללא ביטחון עצמי
וללא כל חברה .״הכל מפני שהאמנתי
להם והלכתי איתם,״ היא אומרת.
עד כאן גירסת הנערה ובני־משפחתה.
ומה טוענים המואשמים בפרשה?

ידעו על הדכר

ך* ממונה על הנערה, אותו זיהתה
ן | כאשם העיקרי, גבר משופם, נשוי,
ואב לכמה ילדים, הכחיש כל קשר לתקיפה
:״אני לא יודע כלום על אשמה כזאת.
זה בטח המצאה של מישהו שרוצה לדפוק
אותי, אבל אין לי מושג מי זה יבול
להיות.
״אני ניראה פרצוף כזה שיכול לעשות
דברים כאלה? יש לי מספיק כבוד עצמי.
יש לי משפחה, ורוצים להרוס לי את הכל.
הרי אני נשוי, אז מה אני צריך אותה
דווקא?
״כן, בעצם אני נזכר במשהו: לפני שלוש
שנים בערך אמרו עלי משהו כזה. אני
לא מבין מה פתאום זה צץ היום. זה
היה מזמן. זה שקר.״
האשמות אבי הנערה כלפי קשר־השתיקה
של העירייה הן כבדות. ענה עליהן מברר,עירייה,
רוני פיינשטיין :״כן, האנשים
שאותם הזכיר האב כעובדי־ד,עירייה שידעו
על תלונתו, באמת ידעו בשעתו על הדבר.
אבל נאמר לאב במפורש שעליו לגשת
ולהתלונן במשטרה.
״אם הוא לא ניגש — הרי זה רק מסיבות
שלו. איך שלא יהיה, הנסיון לאונס
בוצע, אם בוצע, לא במסגרת שעות העבודה
ולא במסגרת מקום העבודה. כך שאין זה

מעניגינו.״

במדינה
דרכי־חיים
החוסם מארץ עוץ

3סכיני גלוח
בדיספנסר השחור

חא מ יו חד

המשומשים)

לפנינים

11* 6סכי^י ס 06 תו~ 2
שלם

ר 7ן

מיוצר

חסום

צפוי

מפלדת

אל-חלד

סאן £62מזק £ £ס
סרמו

פלססי

מיוח

ארבעה דגים חיים נחנו לו למכשף, ושמונים
לירות ישראליות, והוא לא עשה
כלום. מה ביקשו ממנו בסך הכל? ביקשו
ממנו רק שיתן כוח־גברא לבעל, שימלא
חובתו כלפי אשתו, ויזכה אותה בילדים.
האם זה דבר כל כך קשה בשביל מכשף
גדול? לא. עובדה שלאחר שהתייאשו מ־המכשף
הלכו לסתם רופא קטן בקופת־חולים,
והרופא כישף את האשד, והאשה
נכנסה תיבף ומיד להריון. אז אם רופא היה
יכול לעשות את הדבר הזה, למה המכשף
לא הצליח?
בטענה הזאת פנו כל בני המשפחה למשטרה,
והמשטרה שהסתכלה על העניין
בצורה קצת שונה תבעה את המכשף לדין
על הוצאת כספים בטענות שווא.
ארבעה דגים חיים .״אמרו לנו
עליו שהוא בן אדם טוב,״ מספרת אם הכלה
.״אמרו שהוא יעזור לבתי. היא היתד,
נשואה, אבל זמן מה אחרי ההתונה היא
נשארה בתולה.
״אז אני הלכתי אל המכשף והוא ראה
לי בקפה, ואמר לי כל מה שיש לילדה.
והכל היה ובון. הוא אמר לי שאני אביא
את הילדה אליו הביתה, ואני הבאתי אותה.
״אצלו בבית הוא הדליק פחמים, ואחר
כך לקח את הילדה איתו לחדר המדרגות.
אני לא יודעת מה שהם עשו שם, רק היא
והוא, וכשהם יצאו הוא אמר לי להביא
לו ארבעה דגים חיים, כי הוא רוצה לעשות
מהמרה שלהם רפואה בשביל הבת שלי.
״אחרי זה חכיתי כמה ימים, חשבתי
אולי הכל יסתדר, אבל לא הסתדר. הייתי
כבר מיואשת. לפני זה הלכתי לרב ברחובות•
אמרו לי שהוא יכול לעזור. אבל
הוא עזר לי רק בדיבורים.
״אד,ר כך אמרו לי על המכשף הזה.
אמרו לי שהוא באמת רציני. היה אצלו
תור גדול של ספרדים ואשכנזים, חיכיתי
יום שלם בתור, ובסוף כשהגעתי אליו הוא
רצה לקחת ממני 600 לירות. רק אחרי
שבכיתי הוא אמר לי שטוב, שמונים.
״ואחרי זה, ואחרי שהבאתי לו גם ארבע
דגים, הוא לא עשה כלום, ולא היתד, לי
ברירה אלא ללכת עם הילדה לקופת־חולים,
ושם האלוהים יודע מד, שהם עשו לה. מה
שנכון, שאחרי זה כמה חודשים היא
נכנסה להריון.״
פח, וקלף* ,אגוז. הקוסם מצידו דווקא
די השתדל לבצע ׳את שיטותיו המדעיות.
סיפר הרעל :״לפני שלושה חודשים הבישהכניס
אותי לחדר
או דורי אשתי אדם
המדרגות, שם היו גחלים אדומות. הוא
ביקש ממני לעבור לפני האש פעמיים,
ואני עברתי, כשאני לבוש רק בתחתונים.
״אחר כך אמר לי אותו האיש להשתין
על הגחלים ולאחר שהאש נכבתה הוא הבטיח
לי שזה יעזור. לא נכון. זד, לא עזר.״
גם לאשר, יש גירסה משלה על חיי הלילה
שלך, עם בעלה :״בעלי היה חלש,״ היא
מספרת ,״ובגלל זד, נשארתי בתולה. אז
הלכת? למכשף שהאמא שלי מצאה, ועברתי
אצלו במר, פעמים על האש, ואחר כך
השתנתי על הברזל החם, ואחר כך קיבלתי
ממג; חבילה ובה חתיכת פח, וקלף, ואגוז
ועוד משהו ועל זה כתוב כל מיני מילים,
הוא אמר לי שבעלי יהיה בסדר בלילה.
ואם לא — שאזרוק אותו. כי הוא לא
שווה שום דבר.״
המכשף עצמו לא מבין מה שרוצים
ממנו :״עשיתי הכל כדי להוציא את העין־
הרע. העשבים עלו לי עשרים לירות, ועוד
מין עשבים מהצפון עלו לי עשרים לירות,
והיו לי עוד הוצאות. ואם ז ה לא עזר
— סימן שבאמת הבעל שלה לא היד. שווה.״

החי
• כדור מיתון. בחוקוק, ליד טבריה,
לא הצליחו חברי המשק לרכז שתי קבוצות
כדורגל, על 22 שחקניהן, המציאו משחק
נדוקגל־קט, בו מסתפקת כל קבוצה בארבעה
שחקנים, כשהמשחק נערך במגרש
כדורסל והשערים הם שערי כדוריד.
• ספינת הדא־שותים. בחיפה
גילתה חברת הספנות צים כי רוב 3100
מלחיה הודיעו שהם מעדיפים לקבל כשי
לחגים ספרים רציניים במקים המשקאות המקובלים.
העולס
הזה 1637

ק 1למע
סרטים זכרוגות
סביגה והגברים (מקסיס, תל־אביב;
ישראל) האהוב של סבינד, אומר לה באחד
מרגעי־השיא של הסרט :״לשכב איתך אני
מוכן׳ אבל אהבה תחפשי לך במקום אחר.״
סבינה מסתכלת עליו בעיני עגל מגרות, ושותקת.
הוא מסתכל עליה בחזרה, באותן
עיניים, ושותק. הקהל מחכה. סבינה מלקקת
את שפתיה. הבחור שותק בשקט, ואז היא
מוציאה לפתע מפיה זעקה מרה :״תשתוק.״
לזה קוראים בעברית עיתוי.
קצב זה משהו אחר: שוטרת צעירה מ:סד,
להציע לבחור צעיר >זאב רווח — שחקן
מצויין) ובודד לבלות איתר, בביתה את יום
דשבת. היא אומרת לו :״אני אה
אה רציתי זאת אומרת אני
כ לו מ ר ...א ה וכן הלאה, ועד שהיא

תה אה זה כבר לא מעניין אף אחד.
חוץ מקצב ועיתוי יש בסבינה עוד המון
דברים. המשותף לכולם הוא שהם לא מתאימים
לסרט, או לא מתאימים לעצמם. או
שהם מוגזמים, או שהם מגוחכים, או שהם
לא מופיעים בזמן הנכון, ולא נעלמים בזמן.
יש שם אפילו אמנות: שלישיית גשר הי
ר קון שרה על שפת־הים כאילו יצאה זה
עתה מסרט של החיפושיות, סצינת חלום שנראית
כמו פארודיה על חלום של פליני
ואווה ברטוק, הנראית כמו פארודיה על שחקנית.
אין כמעט זכר לסיפור היפה של מר״
גוט קלאוזנר על אשד, המחפשת חום ואהבה
אצל עולים חדשים חסרי־מקצוע וחסרי־בית.
זהו סרט שנועד במיוחד לאנשים שראו
סרטים ערביים פרימיטיביים, נהנו מהם, ו־מעוניינים
להעלות זכרונות.

סרט ליוון ־ סי ־ ט
המשימה כרלין (אוריון, תל-אביב;
הבירה, ירושלים; אנגליה) גיבורי הריגול

מחת באמבטיה
היא התחילה את הייה באמבטיה. היא
הופיעה שם ערומה לגמרי, עוררה סערה
גדולה, וקנתה בבת אחת את עולמה בתוך
עולם הקולנוע.
הזמן עבר, נשים ערומות חדשות
הגיעו לבד, פצצות סקס צעירות התזלו
ומרטין קארול הלכה ונשכחה. היא הפסיקה
לעניין את מפיקי הקולנוע, גברים
שונים שהופיעו בחייה בזזו את רכושה,
השתמשו בה וניצלו אותה, היא היתה
בודדת, נשכחת. היא ניסתה להתאבד
מספר פעמים. ואז הופיע בחייה מיכאל
אלנד.

על זה שהוא עזר לאש־ כמוני שנסחפה
בזרם.

״אני כהדרה עם מזל...״
ך 1דא דדצה שאני אהפוך שחקנית
!• ן | גדולה, שחקנית מספר . 1כבר
עשיתי 43 סרטים. אני יודעת את המקצוע
שלי, אני יכולה לשחק כל דבר,
אני בוכה מתי שאני רוצה, אני צוחקת,
אני לא זקוקה לסמים כדי להרדם, או
כדי להתעורר, אני שותה הלב, אני
בריאה, חזרתי לרכב על סוסים, בלונדון,
כל יום שעה אחת. קיבלתי בחזרה את

של הארולד פינמר לא יכולים שלא להתנהג
לפי כללי התפקיד, גם כשהם מחוץ לתפקיד.
בעבודה הם מתקשרים איש עם רעהו בעזרת
משפטי קשר מטופשים לגמרי, על
סיגריות ועישון. הגיבור, המרגל, מנסה לקצר
לפעמים את הסיסמה הארוכה הזאת,
ללא הצלחה. אבל כשלילה אחד הוא נמצא
בין אויבים — והוא בודד ורוצה לשוחח עם
מישהו — הוא לא יכול אלא לגשת אל אחד
מאויביו ולנסות לשוחח איתו בעזרת מילות־הקשר
היחידות שהוא מכיר.
הדיאלוגים של פינטר מלאים מילים, מש׳
פטים, שיחות שבני־אדם נוהגים לנהל ביניהם,
ואין שום קשר בין השיחות הללו לבין
מה שהאנשים רוצים להגיד באותו הרגע, או
חושבים או מרגישים באותו הרגע. כולם
יודעים את זה, וכולם יודעים גם שכל האחרים
יודעים את זה, אבל המשחק בכל
זאת נמשך, כמו בחיים.
את כל הרעיונות הללו הכנים •פינטר לסרט
ריגול קלאסי טיפוסי, המכיל בתוכו את כל
הפרטים והעובדות הקלאסיות של סרטי הריגול:
מרגל אמיץ, בטיס של אוייב, רדיפות,
חקירות, בחורה בוגדנית והכל.
רגליים לכנות. האהבה, שגם היא
מעין מישחק של שקרים, היא אחד המרכזים
החשובים של הסרט. כל פעם שנדמה לצופר,
שהוא בשיאה של עלילת ריגול, מעמיד אותו
פינטר על טעותו.
בקטע של החקירה נוצר מצב קומי, כש־החוקר
מדבר על בסיסים צבאיים והנחקר
עונה לו על רגליים לבנות. אבל בסוף, לאחר
שמתברר מעל לכל ספק, שהאהובה של
הגיבור היתר, שייכת בעצם למחנה הנגדי,
לנאצים, הולך הגיבור להיפרד ממנה• איש
מהם לא מדבר על העובדות הידועות לשניהם,
והאפקט שהדבר יוצר הוא לא קומי.
הוא עצוב.
חלום כדהות. כמו כל סרט טוב, מלא
גם הסרט הזד, רעיונות מובלעים. יש בו,
למשל, גרמניה הנאצית .״הנאצים של היום
לא לובשים חולצות חומות, או משהו בזי״״
מסביר אחד האחראים לגיבור ,״הם
נראים בדיוק כמו כל גרמני אחר. אבל התפקיד
שלנו הוא למצוא את הקיצוניים שבהם׳
את אותם הנאצים שאפשר לזהותם,
אם מסתכלים עליהם מקרוב.״
בהמשך הסרט מלביש הבמאי (מיכאל אנ־דרסון)
את הרעיון הזה בלבוש קולנועי: הגיבוי
פוגש בעיר אנשים שונים, במקומות
שונים, וכשהוא נתפס ומובל לבסיס של הנאצים׳
הוא פוגש שם את כל האנשים שניקרו
עד עכשיו בדרכו. מלבד ההרגשה שגרמניה
מלאה נאצים, יוצר הדבר אווירת
חלום בלהות, החוזרת בסרט הרבה פעמים.
המשימה ברלין הוא אחד הסרטים המעטים
בהם הדיאלוג הוא כל כך טוב, שהוא מאפיל
על הסרט, ואיש לא שם לב לכך, ולא כועס
על כך. נוסף לזה, יש בו לא רק שחקנים
גדולים (אלק גינס, ג׳ורג׳ סגל, מקס פון-
סידוב) ,אלא גם מישחק גדול.

תדריך
שלושה ימים רידד (אורה,

שחיי בתור אשד, היו כישלון אחד גדול.
הוא עזר לי להתגבר על זה. הוא היה
תמיד לידי, תמיד שומר עלי. תמיד גא

הוא החזיר לי את הרצון לשוב לשחק
ולהופיע בסרטים. הוא הציל את חיי. הוא
נתן לי מחדש אומץ לב. הוא אמר לי:
,עכשיו, מרטין, את צריכה להיכנס שוב
לסרטים׳.״

״ אני

או רכת

או תו ״

״בסופו של דבר אני בחורה עם מזל.
מייק נתן לי את כל מה שיש לו. כבר
כל כך סבלתי מגברים בחיי, שכשהכרתי
אותו, חשבתי לעצמי: הנה עוד אחד,
האחד שיקח ממך את כל מה שנותר
לך בחיים.
״ניסו לומר לי דברים נגדו^< ,בל הוא
אדם גדול. אני חייבת לו הכל. הבית
שלנו בלונדון זה חלום. רציתי גוגן, יש
לי גוגן. יש לי רנואר. הוא לא יודע מה
לעשות בשבילי. הוא מבין הכל, הוא
יודע הכל.״

*4ואהשיג למענה תפקיד, סידר
( 1לה חוזה, שמר עליה בזמן ששיחקה,
ודאג לפרסומת סביבה .״אני חושבת שמעולם
לא שיחקתי כמו ששיחקתי בסרט
האחרון שלי,״ התוודתה ,״הכל בגלל
מייק.
״אני אוהבת אותו, וזאת אהבה לכל
החיים. אני חייבת לו הכל, ואם אני
אשוב לקולנוע, אני אנסה להיות שחקנית
טובה יותר, להיות שחקנית אמיתית,
לשכוח מה שהייתי בעבר. בדרך
זאת אני רוצה להודות לו על שהוא
הציל את חיי, על זה שהוא הבריא אותי,

האלוהים הט*כ

ףכסופו של דבר באמת היה לי
מזל כל חיי, כי ראיתי בחורות נהשלא
הצליחו אף פעם. לי בכל דרות זאת יש אלוהים טוב, שתמיד נמצא מכדילהציל
אותי ברגע האחרון אחורי ממש.״
אבל הרגע האחרון עבר, והאלוהים הטוב
לא הציל אותה.
השבוע היא סיימה את חייה, באמהיא
מתה משבץ לב, ימים מסבטיה.

לפני הבכורה של סרטה החדש.

חיפה; חן, ירושלים) ילד קטן, בן שלוש,
מעורר זכרונות של אהבה ראשונה. סרט
אווירה פיוטי. צילומים נפלאים, מישחק מצויין.
* ¥מכצר האפאשים (צוותא; יום
ראשון, ב־ 9.00 וב־. 00 וו) המערבון הקלאסי
של גדול במאי המערבוניט, ג׳ון פורד. בהשתתפות
הנרי פונדה וג׳ון ווין.
* אריזונה קולט (ירון, מרכז; תל-
אביב) חזרה לתקופה הקלאסית של המערבון•
קאובוי איטלקי, ללא פסיכולוגיה, עם
הרפתקאות עליזות, פעולה, הומור, וכוכב
גדול: ג׳וליאנו גמה.
אד* צ׳פמן 1חן, תל־אביב) סיפורו
של סוכן כפול במלחמת העולם השנייה.
סרט חסר הגיון, מלא טעויות ופרטים שאינם
מתקבלים על הדעת. אבל עשוי בקצב,
ממולא בהרפתקות.

* הכולשת בעקכות המכריחים
(תמר, תל־אביב) קבוצת שבויים נמצאת בסירה
שעלתה על שרטון. בידם אקדח אחד
בלבד. השובה שלהם נמצא על אי, המשקיף
אל האונייה, עם מחסן נשק שלם. סיטואציה
מרתקת שלא נוצלה עד סופה. סרט שיכול
היה להיות יצירת מופת, אילו נשאר בגבולות
המתח, ללא־ יומרות אמנותיות. מישחק
מצויין.
* טפיל הנשים (ארמון־דויד, תל-
אביב) סרטו הניאו־ריאליסטי הגדול של פייר
פאולו פאוזוליני, על אקטונה, סרסור הנשים
המושחת והאומלל. הגיע ארצה שש
שנים לאחר הולדתו.
?}ודד הנודד (מועדון אחווה. יום חמישי׳
ב־ 8.30 וב־ 0.30ו) הסרט העלילתי הישראלי
הראשון.

רמת-גן גבעתיים בני-ברק
ערב שאלות ותשובות יתקיים בליל
שבת 24 בפברואר, באולם העשור, רח׳
וייצמן ( 10 ליד קולנוע נוגה) בגבעתיים.
פרטים מלאים ראה במודעה נפרדת
בגליוי זה.

ביה״ס המרכזי
לפעילי התנועה

ההרשמה למחזור הראשון של בית-
הספר המרכזי לפעילי התנועה נסתיימה.
הודעות על מועד התחלת הלימודים תשלחנה
למשתתפים.
נרשמים שטרם קיבלו הזמנה לראיון
עם רכז בית־הספר יתקשרו למזכירות
התנועה.

קורם לימוד ערבית ברחובות קורס ללימוד השפה הערבית יפתח
בקרוב ברחובות, על־ידי התא המקומי
של התנועה.
פרטים והרשמה :״ת.ד 86 .רחובות,
או במזסירות התנועה ת.ד ,136 .טלפון
30134 תל־אביב.

חוזר לחברים
בימים אלה שולחת הלישכה >,איר־גונית
חוזר לחברים.
החברים מתבקשים להשיב בהתאם
לפניה בחוזר זה. חברים שלא יקבלו
את החוזר תוך שבוע יפנו לאברי
במזכירות התנועה.

ברמת גן
בפגישת החטיבה, ביום רביעי 15
בפברואר, בשעה 8.30 בערב, בקפה
העצמאות׳ ,בגן המלך דוד (מאחורי
קולנוע אורדע),
יוקרן הסרט

״אני אחמד׳

הדן בבעיותיו של הפועל הערבי
העובד בתל־אביב.
ויתקיים דיון על הסרט בהשתתפות

דוד ארנפלד —
מפיק הסרט

אהמד מצארווה -
המגלם את ״אחמד״ בסרט

אסיפות כינון
שתי האספות הראשונות של חברי
חטיבות לכינון חטיבותיהם תתקיימנה
כרמ תן ג ן ביום רביעי 22 בפברואר.
כחיפה ביום חמישי 23 בפברואר.
סדר היום:
דברי פתיחה מאת

אורי אכנרי

בחירת מוסדות החטיבה,
בחירת נציגי החטיבה למרכז התגועה.
הכניסה לפי הזמנות שגשלחו לבתי
החברים, המתבקשים לראות השתתפותם
כחיונית.

$בבת־ים
ביום שלישי 21 בפברואר בשעה 8.30
בערב אצל חיים חסון, רח׳ בית־וגן 17
בת״ים יתקיים חוג בית בהשתפות:

עו״ד שמואל סגד
שירצה, על הנושא:

אנו דורשים חוקת-יסוד
המעוניינים להזמין מרצים נז־טעם
התנועה להרצאות כ־הוג*
כית, מפגשים. שעות
הינוך ככתי־ספר וכד׳ יתקשרו
לאברי, מזכירות התנועה, ת.ד,136 .
טלפון 30134 תל״אביב, ויציינו את
מקום ההרצאה, מועדה, נושאה ומספר
המשתתפים.

ב של ם הודו בחידות הקיבה
375 מבין 521 הח״כים של הלוק־יסאבהא
(הבית התחתון) ההודי היו עד השבוע
חברי מפלגת הרוב, מפלגת הקונגרס. יש
להניח כי בסוף השבוע, עם תום מניין
הקולות של הבחירות הכלליות, יהיו רבים
ביניהם שגא ישובו לניו־דלהי. אפילו רואי־הוורודות
ביותר לא ציפו ליותר מ־300
ח״כים של מפלגת הקונגרס.
זאת לא ההנהגה של אינדירה גנדהי
שהרחיקה את ההמונים, כי אם פגעי הטבע
ובמיוחד — הרעב.
ממתקים לפני הקלפי. תופעה מעניינת
לא פחות היתר, עליית קרנם של
המהרז׳ים והמר,רינות לשעבר. רבים מה־נסיכים
והנסיכות בדימוס היו מועמדים
בבחירות. הסביר הודי אחד :״נכון שכאשר
הם שלטו לא היתד, לנו זבות־בחירה. אבל
היה לנו אוכל. מה יש לנו מזה שמפלגת
הקונגרס נתנה לנו זכות־בחירד, ומשאירה
את קיבותינו ריקות?״
אינדר וזרמה, מועמד האופוזיציה בבירה,

גין בתחנות־כוח ובמפעלי־מחשבים. מה
שלא מנע אותו לבלות שעתיים רצופות ומהנות
באיצטדיון הכדורגל של גלסגאי
הסקוטית. הוא דחה בכל תוקף את הצעת
אנשי הטקס לעזוב אחר המחצית הראשונה,
בדיוק כמו בעת ביקורו בצרפת, בו יצא
למסע צייד, הוכיח קוסיגין שוב כי הדור
הנוכחי של המנהיגים הסובייטיים אוהב
את החיים הטובים לפחות כמו רעיהם מן
המערב.

גרמניה
דד ציי ר להיות
לכמה גרמנים יש חשבון די ארוך עם
הנשיא שלהם, היינרין ליבקה. לאו דווקא
בגלל זה שבשנת 1944 היה אחראי להקמת
קסרקטינים לעובדי־כסייה בגרמניה הנאצית.
בשביל הרבה גרמנים ליבקה לא מספיק
אינטלגנטי. כאשר המשורר הצרפתי, ז׳ן
קוקטו נפטר, שלח הנשיא הגרמני מברק־תנחומים
לאלמנת קוקטו, שלא היה נשוי
מעולם (להוציא כמה ידועות־בציבור).
פעם אחרת, כאשר ליבקה היה בביקור
ממלכתי בטאנאנאריב, בירת מדגסקר, פנה

גיזרא גודיק

מחזה מוסיקלי מקורי
באולם ״אלהמברה״

דרמה מוסיקלית
•באולם ״נחמני״

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.30
בימי ד׳ גם הצגת מנחה

כל ערב ב־8.30

ב־4.30

במוצ״ש ב־ 7וב־9.30

מהרז׳יס, מהרינות ו״ראסאגולה״

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״נחמני״

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת׳
״אלהמברה״

תעמולת בחירות בהודו*

למבוגרים בלבד
מגיל 16

איסרקיח

ניו־דלהי, ביסס את כל מסע־הבחירות שלו
על הופעה עם להקה של דמויות חוגרות
וחובשות שקים שהוצגו כשוק שחור,
עליית מחירים וכו׳ ,ושנשאו שלמים מסוג
״אל תבחרו באינדר וזרמה, כי ׳הוא יחסל
את ספסרי המזון!״.
קול הקיבה היה כה חזק עד ששלטונות
בנגל המערבית הזדרזו והודיעו בראשית
השבוע, מאה שעות לפני פתיחת הקלפיות,
על ביטול איסור ייצור הראסאנולה, ממתק
עממי שעיקרו חלב ואשר ייצורו הופסק
לפני שנה וחצי על־מנת להבטיח כמות
חלב מינימאלית למיניקות ולתינוקות.
בריטניה אנגלי ת —

צרפתית —

שלום, חר והח״ם הטובים

כתות מיוחדות לבתי״ס
לשפות

1חיפה,

נחלת בנימין ,2טלפון 47
רחוב החלוץ ,27 טלפון 65
ספרדית רצונך בגוף שרירי
וחסון?
ויפודין הפתרון!

ת״ //ש דו

הסוי ה19

6 2 ,2 5 ,1 9 /2

לקבלת חוברת חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף

העיתון הנפוץ ביותר בבריטניה, הזיילי
מירור (ששה מיליון טפסים ליום) נשא
לרוחב שני עמודים כתובת רוסית ברוכים
הבאים. הטיימס פרסם מכתב בן 1200 מלה
של איבן מייטקי, מי שהיה שגריר ברית־המועצות
בלונדון משו 11 שנים גורליות
( 1932 עד ,)1943 בו הסביר כי האינטרסים
המשותפים של שתי המדינות מתמצים
בשתי מלים — שלום וסחר. ובנמל־התעו־פה
שטוף־הגשם של לונדון התחבקו
הארולד וילסון ואלכסיי קוסיגין.
שעתיים באיצטדיון. האמרה היתד,
שונה לגמרי מאשר בעת ביקורו האחרון
של ראש־ממשלה סובייטי בלונדון. היה
זה לפני תשע שנים, עת ביקר ניקימה
חרושצ׳וב אצל הארולד מק־מילן.
הפעם היתד. מטרת הפגישה גם הרבה
יותר מעשית. אם כי ייתכן מאד שייעשה
נסיו! לתווך בוויאט־נאם במר לוילסון,
שהוא כלכלן לפי מקצועו, ולקוסיגין, שהוא
מהנדס לפי מקצועו, כי הסחר חשוב כמי
השלום. ומה עוד שבריטניה היתר, מאד
רוצה להגדיל זבת היצוא שלה לברית־המועצות,
הרעבה כל כך למיצרים תעשייתיים.
זאת
היתה גם הסיבה לסיוריו של קוסי־

לרעיית הנשיא המאלאגאשי, טסירננה —
״גברת טאנאנאריב הנכבדה!״.
ולפני שבועיים, כאשר הנשיא הגרמני
רצה לשבח ׳ בטקס רשמי את נגינת ה־אוברטורה
של קארל מאריה פון־וובר, הוא
לא היה יכול לד,זכר בשם של ״הגמד הזה...
האל הזה וחברי המקהלה נאלצו ללחשש
לו, בקול די רם: אוברון.
כלי דקל. אבל בשבוע שעבר הגדיש
ליבקה את הסאה. היד, זה כאשר שארל
דה־גול העניק את מיסדר הדקלים האקדמי
איים לפרופסורית הגרמנית הישישה קלארה
פאסבינדר 76 על תרגומיה מצרפתית לגרמנית.

לפי
חוקי גרמניה חייב הנשיא לאשר
קבלת אותות־הצטיינות זרים לאזרחים
גרמניים, ובמקרה זה סרב ליבקה לתת את
האישיר. הואיל והנשיא לא נימק את סירובו
היו כל מיני ניחושים. איש לא האמין
שהסיבה היא שמאלניותה של הפרופסורית
(אחרי הכל יושבים הסוציאליסטים בממשלה).

שעיתונאי אחד גילה את מה שהוא
חישב לסיבת הסירוב. הפרופסורית היתה
פעם עובדת־מדינה, מורה בבית־ספד תיכון
ממשלתי, וסולקה מן השירות בבושת־פנים.
זה שהפרופסורית פאסבינדר סולקה מן
השירות בשנת 1935 לא חשוב. אולי גם
לא חשוב. שהיא ׳ סולקה בגלל התנגדותה
למשטר הנאצי. העיקר הוא שיהיה סדר
ועובד־מדינר. שסולק מן השירות לא יקבל
אות־הצטיינות.

כדור הארץ
• חשבון היסטורי. בווצ׳סטר, אר-
צות־הברית, הפקידה האגודה ההיסטורית
המקומית 100 דולר בחשבון חסכון בבנק,
מתוך תקווה לקבל כעבור 3000 שנה,
בשנת 300 ,4967 אלף מיליון דולר, שהם
תמורת הקרן, הרבית והרבית־דרבית על
ר,פקמן.

* הלהקה של מועמד האופוזיציה, אינדי
וורמה.

ת.ד 4 9 15 .תל־אביב
העולם הזה 537ז

בתיאבון!
מי שחושב ששחקני־הקולנוע לא מושפעים
מהתפקידים שלהם פשוט לא עקב אחרי התפתחויות
האחרונות. למשל ג׳יימס מיי-
*3ן. אחרי ששיחק את האמברט־האמברט
בלוליטה — התגרש מיד מאשתו והתחיל
להתעניין מאד בכל מיני קטנטנות. עכשיו,
אחרי ששיחק את הזקן הלא־נעים בג׳ורג׳י,
המנסה להתלבש על בחורה צעירה, הוא עשה
את זה בחיים.
ואפילו הצליח, הבחורה הצעירה הזאת
היא יפאנית, שמה אי־ווה־יאנג, ואיתר,
מבלה ג׳יימס ירח שלפני הדבש בשלגי
שווייץ.
ואם אי־ווה וג׳יימס מלקקים דבש, מה
בדיוק עושים כוכבים אחרים? זה גם מה
שעניין צרפתי אחד, שהוציא השבוע ספר
המוקדש לאריות השולחן. רק שהאריות האלה
הם די צמחוניים. מי היה מאמין ש־

אחרי ניתוח מעמיק כזה של הרגלי־התזונה
של הכוכבים האירופאיים אפשר
לחשוב שלא נשאר אוכל לאמריקאים. אם
כן, מאיפה יש לג׳יין מאנפפילד מה
שיש לה? וכידוע, דווקא יש לה. לא מה
שאתם חושבים. דיעות, זה מה שיש לה.
וכה אמרה ג׳יין השבוע בבנגקוק :״הגברים
האמריקאיים הם עדיין בגן־הילדים. האירופאיים
כבר הגיעו לרמה מסויימת, אבל מי
שבאמת גברים זה הגברים של אסיה!״
מה דעתכם, הגברים האסיאתיים, על כן?

פעם שחרים,
תמיד שחריס
בספרד אס יש למי שהו צמה, והוא לא
אשה, אז הוא גבד. זה נ שמע די הגיוני
אבל זה עוד לא הכל. כי גם ב סין היה פעם
מצב כזה שמי שהי עם צמה שלא היתה אשה,
אז. הוא היה גבר.
רק שבספרד, מי־שי ש־לו־צמודוהוא־לא־אשח
הוא לא סתס גבר. הוא גבר בין גברים.
ב שתי מלים — לוחס־שוורים.
והלוחם הלוחמני ביו תר עד ה שבת האחרונה
היה א ל -ק * רדוכס, מי שחיסל משך
שבע השנים האחרונו ת אלף שוורים (ולהוכחה
יש לו אלף אוזני שוורים ו־ 600 זנבות רק שוורים. זה שאין התאמה במספרים
גס שוורים בלי
מלמד שהוא מסוגל לחסל
זנבות).
את זה הוא עשה תמורת 300 מיליון
שנתנו לו,
פזאטות ( 15 מי ליון ל״י שלנו)
בין היתר, שש מכוניו ת פרטיות, מטוס
פרטי, מדריך פרטי -לנימוסים טובים ומדריך
פרטי לנגינה על הגיטרה.

לכזארדנה ״טרייטר

מה היה חסר
בגרמניה המזרחית? היא היתה נערת־ה שער
המבוק שת ביו תר ברפובליקה הגרמנית הדמוקרטי
ת ועוד כהנה וכהנה. בעיקר כהנה.
בכל זאת, לפני חצי שנה, ב שבו ע שצילו־מה
קישט את השער של ה שבועון המזרח־גרמני
עולם חופשי החליטה מארלנה להיות
חופ שית לגמרי. מן הצד השני של החומה
בברלין.
צילום השער האחרון שלה נשא את הכותרת
״בריא ועליז צופה הנוער שלנו אל
העתיד״ וזה בדיוק מה שמארלנה החליטה
לעשות. לצפות אל העתיד. אבל בלונדון.
בבירה הבריטית קצרה פצצת־המין הגר מנית
הצלחה ניכרת. תוך ז מן קצר היתה
לדוגמנית־צמרת לכל מיני המיני (ממחצאיות
עד מעילי־פרווה מיני) וגם רכשה ה מון ידי דים.
אחד מהם, במאי הסרטים רומןפד
לנפקי, הודיע ה שבוע כי הגיע הקץ לחופשי
של מארלנה. לא רק שהוא החליט להכניס

ז׳אן מורו, כ״ב ופרנפואז פאנאן,

למשל, אוהבים הכי הרבה מכל התפריט
תפוחי־אדמה דווקא?
וזאת, כנראה, הסיבה שג׳ולי כריפטי
אוהבת כל כך ספאגטי. ובאמת, המקום היחיד
בכל דירת חמשת החדרים שלה אליו
אסור לאף איש להכנס זה המטבח שלה, בו
היא מכינה סירים ענקיים של סכאגטי.
לעומת זאת, אוהב ארמני, כמו י ש ארל
אינכור, דווקא גולאש של בשר־כבש.
ופיטר יופטינוב מהבי דז׳ אוז׳י ק -
זה מין מאכל תורכי בו מערבבים יוגורט,
מלפפונים טריים ושמן־זית. מה הפלא שאחרי
מנה כזאת הוא נאלץ לקבוע כי הצרפתים
אוכלים על־מנת לחיות אבל האנגלים
— על־מנת להתקיים?

הח תיכה
שחזרה מן
הכפור

טאף הששי א־דולף,
מלך שבדיה,

זה שלפני חודשיים
ש״י עמון שוחח איתו.

9ועכשיו, חידה
פרסית:
אם האח־התאום שלך הוא השאח של פרם
והוא בן 47 ואת הנסיכה אשראן?

אותה לעולם הסרטים, הוא אף החליט להכניס
אותה לביתו — בתפקיד של אשתו.

דברים בעלמא
דולי כריסטי
אז מה קרה שאל־קורדובס קרא למוזר
שלו, זח האסיסטנט של לוחמי־ה שוווים, ו׳
ביקש ממנו שיקצץ את הצמה שלו? האם
הוא נהיה פחדן בגיל שלושים. הוא! אל־קו
רזו ב ס שהיה מנ שק לשוורים על המצח
לפני שהיה מחסל אותם. לא ייתכן.
מה הניע את אל־קורדובס בכל זאת?
מה הניע את אל־קורדובס בכל זאת? מח
שהניע אותו זאת היתה ספרדיה צעירה
(גם כן עם צמה) ב שם אדנה דה־לה״
אגלזיה. בת ה׳־ 9ו הזאת עמדה על דעתה
שאל״ף, אס אל־קורדובס רוצה מ שהו ממנה
אז הוא צריך לזכור את השם שלה וללכת
אתה לאגלזיה (הכנסיה) ובי״ת, אחר כך,
כאשר יהיו להם ילדים, היא רוצה שיהיה
להם אבא שיוכל לעזור לגדל אותם וש־האבא
הזה יהיה בריא ושלם. ובבית ולא
בזירה.
אל־קורדובס שעמד לפני אלף שוורים,
ואפילו עמד בפני קסמיה של ג׳ארלדין
צ׳אפלין שאהבה אותו נורא, נכנע לפני
נערה אחרת לגמרי, והוא גזר, כ מסופר ל עיל,
את צמתו. אבל מה? פעם שוורים,
תמיד שוורים. רק עכ שיו, במקום לחסל או תם,
הוא החליט לגדל אותם. בחוות־הבקר
הגדולה בה הוא מתעתד לבלות את י מיו עם
א שתו הטרייה.

9רוברט קנדי הצעיר 12 יש
לו שמונה אחים ואחיות ועוד אחד בדרן.
אבל זה לא מספיק לו. לכן הוא מתרועע
עם כל מיני חיות: נוסף לארבעה הסוסים וחמישה הכלבים, המשותפים לכל בני
קנדי, יש לרוברט הצעיר כמה עשרות צפרדעים פרטיות שלו, צבים, ששה פסיונים־
זהובים ; ששה אפרוחים ; שני ברי־אווז ושני ניצים. השבוע הביא לו אביו, הסנטור
הצעיר מניו־יורק, כתוספת נחמדה לגן־החיות הפרטי שלו: לסאת איגואנה.

זהלאווי, אז בת כמה את?
זאת גם כן חידה? לא. זאת רק ההתחלה.
לכן: הידד, חוזרת. אם את האחות התאומה
של השאח הפרסי אז כמה הדרים יש ב חווי לה
שלך בפאריס (פאריס, לא פרס) וכמה אח
משלמת שכר־דירה?
הפתרון: עשרה חדרים ושכר הדירה הוא
10 אלפים ל״י לחודש. זהו שכר הדירה הגבוה
ביותר שמישהו (או היא) משלם ב׳
פאריס.
הסבר: אין.
9ולבסוף, חידה אנגלית:
מה אומרים למלכה אליזכאט כאשר היא
שואלת אותך מתי באת בפעם הראשונה לאנגליה?
הפתרון
:״זה היה בשנת ,1933 הוד מלכותך.
הרבה זמן לפני שאת נולדת.״
ההסבר: זה מה שנגן־הג׳ז דיוק אלינג־טון
אמר למלכה בשבוע שעבר. כי הוא
ג׳נטלמן, והיא בת .41

9אוסף אחר היה ליול בדינר. היה ואיננו עוד. אלה היו יהלומים בשווי של
איזה 70 אלף לירות ויול היה מחזיק אותם, דרך קבע, במלון שלו בלונדון. בשבוע
שעבר נסע יול לכמה שעות לפאריס וכשחזר גילה כי מישהו הסיע את היהלומים
שלו מלונדון.

מי שחושב שיהלומים ב־ 70 אלף לירות משחקים תפקיד אצל שהקמ-קולנוע
לא היה נוכח השבוע בבית־המשפט בלוס־אנג׳לס. זה היה באשר דוילד סקוט ()35
ביקש לקבל בחזרה מידידתו לשעבר, השחקנית הצרפתיה קוריו קאלווה ()41
את התכשיטים שנתן לה במתנה בזמן שהידידות שלהם עוד הי,תה ידידות והוא
עדיין לא הרגיש באי־ההתאמה ביניהם, המתבטאת בשש שנים.
מדובר על תכשיטיה קטנה מאד, בשווי כולל של שני מיליון לירות בסך־הכל.

מי עדיך אבא?
הרב־מכר של השנה שעברה באמריקה היה
ספר של פרופסור הונגרי ל שפות רו מניו ת
(איטלקית, ספרדית, פו ר טוגזי ת וגם — רומנית)
באוניברסיטה קנדית שנקרא בשבחן

חידון מלכותי
9ראשית כל, חידה יוונית:
אם האבא שלך מלך יוון והסבא׳ שלך מלך
דנמרק, אז מי הוא האבא של הסבתא שלך?
הפתרון: מלך שבדיה.
ההסבר:
קונסטנטין,
מלך יוון, נשוי
לאיינה, בתו של
מלך. דנמרק, וזה נשוי
מצידו לאיננ־ריד,
בתו של גום־

מארדנה יטרייטר

גרפיה שלו. אחרת קשה להסביר את היסודיות
בה הוא מ שבח את הק שי שות שלו.
ואת התכיפות. אחת ל־ 15 עמודים (בספר יש
224 עמודים).
כולם היו ב טו חי ם שהרב־מכר של השנה
הזאת יהיה ספר שייקרא בשבחם של גברים׳
קשישים. ומי /יכ תוב אותו אס לא דייאן
קאנון בת ה 29-ש קארי גראנט עשה
אותה, ב שנתו ה־ , 61 לאשה ולאם. רק ש עכ
שיו מתגלה שאם ספר כזה ייכתב בכלל
הוא עלול להקרא בשבחם של אבות קשישים.
הוא בטח לא ייקרא בשבהם של

בעלים קשישים.

קארי גראנט ובת
של נשים קשישות, הפרופסור הזה,
ויצ׳ינצ׳י, כתב כנראה את

סטפאן
ה או טוייו־

כי לדייאן (חורז עם ז מן) הספיקו בהחלט
שנתיים ׳עם גבר קשיש וה שבוע היא
עזבה את הגבר -הקשיש שלה. בדיוק ביו ם
•הולדתו ה־.63
התברר לה, לדייאן, שכל מה שקארי
גראנט רצה להיות, זה להיו ת אבא׳ ׳.בעל
הוא כבר היה מספיק פעמים •(שלוש בסך
הכל) .הוא לא רצה אשה. הוא רצה ילד.
הלא הוא סיפר פעם בעצמו :״א שתי
הרא שונה (ה שחקנית וירג׳יניה צ׳ריל)
חשבה דק על הקריירה שלה ולא רצתה
ילדים; אשתי השניה (המיליונרית ברברה
האטון) הסתפקה עם י ל די מנ שו אין קודמים
ואשתי ה שלי שית (ה שחקינת בטסי דרייק)
פ שוט שנאה ילדים.״
והרביעית, כפי שהוכיחה במע שיה, אמנם
רצתה ילדים. אבל׳ היא רצתה גם בעל. ני
כאשר צעירים ב־ 34 שנים מקארי גרנט
רוצי׳ם, כנראה, מבעל יותר מאשר שיהיה אם
שנייה לילד ויתעסק כל היום בבחירת מזון
ה תינוקות ובדחיפת העגלה שלו.