גליון 1538 מתאריך 22 בפברואר 1967

לפני מספר חודשים, בעת שריכזתי את
התומר לסידרת הכתבות על הירידה מ 1הארץ
(העולם הזה )1524—1521 נכנסה למשרדי
המערכת חיפאית צעירה. הנה השיחה,
שנרשמה בצורת ראיו! אישי, ואשר לא פורסמה
במיסגרת הסידרה:

את צעירה, יפה, אינטליגנטית,
ומתכוננת להגר. מה דוחף אותך?

עונה

י ״יי ת

ל ת הלז ך

הטר סו ־נ .״,

^ גי רי

״ינ ל פני ס
״ אדגיי 1יו ת ר ״ נים
גיו ר א

— כן, בטח.

לא כרור לי איזו מלחמה 7

— המלחמה על דמות הארץ. לכן אחזור.

כן כמה בעלו 7

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת
״אלהמברה״

אבל שם אין כעייה כלכלי ת...
— טוב, אנחנו לא רוצים לברוח מן המציאות.

בעלך
למד על חשבון המשק?

— לא. על חשבונו הפרטי. קצת עבד,
וקצת בעזרת דודה מצרפת.

מתי סיים כעלך את לימודיו 7
ניסה למצוא עכורה כאן 7

— לא. בת מושב.

— כן, בטח. כל יום היה הולך ללישכת־העבודה
ולמקומות אחרים.

יש לישכה מיוחדת לאקדמאים 7

— יש. אבל לא הציעו לו שום דבר.

למה בחרתם בקנדה 7

— יש בה הרבה אפשרויות.

ביררתם 7

— חבר שלנו היה בקונסוליה. לקח טופס,
בא וסיפר.

במוצ״ש ב־ 7וב־9.30

_ כשבעין• ניגש לקונסוליה, מה
היה 7

כרטיסים ב׳,רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״נחמני״

— קודם כל, אם אתה אקדמאי, מנפים
אותך ישר מבין כל המחכים בתור. נותנים
לך שאלון מיוחד, מה התואר, מה אתה עושה.
אתה מגיש את זה, שולחים את זה 7״
קנדה, וכשמקבלים תשובה, חותמים פה
על חוזה וישר נוסעים.

למבוגרים בלבד
מגיל 16

ולא הסכמתם, אני מבין?

— קודם כל, בעלי הוא שאפתן. רוצת
להגיע רחוק. מלבד זה, אנחנו גם לא מתאימים
לקיבוץ.

גם את כת קיבוץ?

— ביוני השנה.

ב־4.30

— הוא גם שחמתאי מצטיין. אחד הידועים
בארץ. וגם הוא רוצה לרדת.

למה בטח 7

את עוכרת 7

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.30
בימי ד׳ גם הצגת מנחה

וההכר הטום 7

את כטוהה שתחזרו 7

— כן, הנוער העובד.

כל ערב ב־8.30

— לא עשו את זה כמו שתיכננו. גם
עבודה אין.

— כן, הציעו לנו, הרי בעלי בן המשקי

— .26 אני בת .23 וילד בן שנה וחצי.

מחזה מוסיקלי מקורי
באולם ״אלהמברה״

— בינתיים, לא.

מה השתנה 7

לא הציעו לכם להתיישב כקי־

הייתם הכרים כתנועת־נוער 7

דרמה מוסיקלית
באולם ״נחמני״

ועכשיו, אשדוד ככר לא נראית
לכם כמקום העתיד 7

— בעלי גמר ללמוד. הוא מהנדס מכונות.
בהתחלה לא חשבנו לרדת. חשבנו לנסות
מה אומרת המשפחה שלכם 7
כאן, אבל הגענו למסקנה, שאפילו אם יע—
אוי ואבוי! ההורים של בעלי הם ב בוד
וירוויח 500 או 600 לירות — זה המכסימום
שהוא יכול לקבל — זה לא מס אפיקים.
האם הם הכרי הקיבוץ 7
פיק כדי מחייה. כל מה שיקרה זה שישלם
מיסים כדי לפרנס עוד פקידים
ועוד אנשים כמו אילין. אני
מרגישה שפשוט צוחקים מ־איתנו.
אם היה מצב שכולם
06*10115111471011
נרתמים לעבודה, שהיה בשביל
מה לעבוד, הייתי מסתפקת ב4
7 € 4 1 1 4 0 1 4 1 1
הרבה פחות מהסכום הזה.
היינו עושים מאמץ. גרים ב£
* 1 6 4 5 5 7
מקום עלוב, אוכלים פחות.
אבל אני מרגישה שספיר צי״0<1060ח1ח6חזחת
80*0ח*3£(1ת03
חק עלי. אני רוצה להילחם, ואני
לא יכולה להילחם.
— כן, מפא״יניקיס שרופים.
לאן תטעו 7
מתנגדים 7
— כבר הגשנו בקשה לקנדה בקשר לכך.
— הם מאיימים לנתק את היחסים א-תנר
מה תעשו שם 7
ברגע שנעלה על האוניה. הם לגמרי מנו —
בעלי ירוויח שם הרבה, וכשנחזור אחתקים
מן המציאות.
רי חמש שנים, יהיה לנו כסף. נשאיר אותו
היו לכם ויכוחים על זה 7
ליתר בטחון בחוץ, בטח בשווייץ, ואז נוכל
— מה זה, אנחנו רבים כל פעם.
להילחם בכולם.

— מה זאת אומרת? זו המדינה שלי! חוץ
מזה, אני לא רוצה להפסיד במלחמה.

עם עתיד. קנינו דירה משותפת עם חבר טוב.

מתי אתם עומדים לנסוע?

— ברגע שנקבל את התשובה, נעשה את
כל הסידורים וניסע.

אז איפה הקשר עם הקרקע, אי פה
השורשים?
— תגיד לי אתה: איפה הפרנסה?

אני מפרסם את הראיון הזה עכשיו, כי
השבוע קיבלתי שתי תזכורות. האחת בצורת
קטע מתוך העיתון הקנדי־היהודי קנאדיאך
ג׳ואיש ניוז מטורונטו, שנשלח למערכת על־ידי
אחד מקוראינו שם. הקטע מוקדש ל הפגנה
שערכנו בשעתו מול השגרירות הקנדית
בתל־אביב, ובה נשאנו כרזות הקוראות
לאזרחים לבל ירדו. העיתון מלגלג על
ההפגנה, מכנה אותה ילדותית, מוזרה, מגוחכת.
התזכורת
השניה היתה ידיעה מחיפה, שאותה
צעירה, יחד עם בעלה, ויתרו על רעיון
הירידה והסתדרו בעבודה — בהשפעת
אותה הפגנה ובהשפעת קריאתנו ״הצביעו
בידיים — לא ברגליים!״

יש לכם דירה משלכם בחיפה?

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלד !

— לא. אבל יש לנו חצי דירה באשדוד.

הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

— פעם בעלי רצה לגור שם. היה לו
איזה חלום על מספנות. חשב גם ששם מקום

יסודות ה מין

מאתד״ר ארנולד פ. קליין
בלמעלה מ־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
בצורה גלויה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמנו.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, רח׳ דיזנגוף , 191ת״א
הספר יומצא לך ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.

.העולם הזה״ ,שבועוןהחד שו ת הי ש רא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המויל: העולם הזה בע״מ.

למה דווקא חצי דירה באשדוד 7

תזכיר
0״ העכורההמלוכלכת ״ .הימאי דניאל כהן יקבל פיצויים ודרגתו -
חובל ראשון — תוחזר לו. כך פסק הבורר, אלוף שמואל מנקוס, מפקד בית־הספר
הימי בעכו. כהן, ששירת על האוניה הר תבור, קיבל הוראה בשנה שעברה, בשעה
שהאוניה עגנה בארצות־הברית, לעבור לאוניה הר כרמל ולהפליג לוויאט־נאם. הוא
סירב מטעמים מצפוניים (העולם הזה ,)1531 טען אז כי ״פשוט אין לי כל אינטרס
לעשות את העבודה המלוכלכת של אחרים״ .חברת אל־ים הורידה אותו מדרגתו
ועיכבה לו את התשלומים, מבלי שהיתה זכאית לעשות זאת, ועתה הפסידה בבוררות.
ס נ שי רתה שנו ר. החל מן החודש הבא לא יחוייבו קבלנים המתחרים על
מיכרוי הסוכנות היהודית, לתרום תרומת־חובה למגבית המאוחדת. עשרה חודשים
לאחר גילויי העולם הזה 1493 כי התרמת החובה נעשתה רק לצרכי שנור, ועמדה
בניגוד לכל כללי האתיקה ;המקצועית, הכריז השבוע גרשון אהרוני, מרכז ועדת
המיכוזים הארצית של הסוכנות, כי נוהג פסול זה ייפסק החל מהראשון למארס,

העולם הזה 1538

מכתבים
השוד הנוראי

רק שאלה קצרה לי לאריאל אריאלי, לשעבר
הממונה־על־הכנסות־המדינה־סגן־מנכ״ל־משרד־האוצר־ראש־מדולקת־האירגון־של־מפא״י׳:
אילולא
הושלכת הצידה מכל תפקידיו הרמים,
גם אז היית
מגלה לנו את הסוד
הנוראי, כי הנהגת
המדינה היא אסון
למדינה (העולם הזה
?)1537
מחכה לתשובתך,
וכמוני גם אזרחים
רבים אחרים,

טיולים

קבוצתיים

בני } 2יום
למזרח
הרחוק

אכרהם פרד,
זזל־אגיב

ת כני ת ה סיו רי ם כו ללת
יו ם בפר ס
3י מי ם בפיליפיני ם
וו י מי ם ביפן
4י מי ם ב הונגקונג
2י מי םבקמ בו די ה
4י מי םבת אילנ ד
2י מי ם בנפ אל
3י מי ם ב הודו

הח״כים קוראים
אני נערה בת .16
ביקרתי השבוע בכנסת,
וראיתי 17 חברי־בנסת (וביניהם אורי
אבנרי, כמובן) יושבים באולם. שלושה מהם
קראו עיתונים והתעלמו מהנואם.
או נזכרתי שאורי אבנרי סיפר ב״דו״ח
לבוחר״ שלו (העולם הזה )1534 שהוא פנה
אל יו״ר הכנסת בבקשה לאסור על קריאת־עיתונים
באולם המליאה בזמן הישיבות.
רציתי לשאול מה קרה למכתב הזה.
דרורה נ ,.ירושלים
שוס זבר לא. אורי אבנרי לא קיבל עליו
שום תשובה, לא בכתב ולא על־פה. הוא גם
לא הופיע בעיתונים, הנקראים במליאה.

פרד

שני צדדים לתוספת
הנהגת המדינה עוסקת בדיונים ובהכרעות
על גורל כספי האזרח. בין השאר דנים בעניין
תוספת־היוקר, שלו יש שני צדדים —
הצד הענייני והצד המוסרי.
אתחיל בראשון: התוספת שיש לשלמה
היא בשיעור של 4ל ,8המגדילה את כוח הקניה
שבידי הפועל רק ב־״ .5״/באיזה אופן
זה משפיע על מחירו של המוצר?
במדינה זו מהווה שכרו של הפועל ),ל20
מהיציאות של ייצור המוצר. יתר היציאות
הן יציאות על חומרים, מכונות, מנגנון,
מיבנים ועוד. חשבון קצר מגלה, כי תוספת־היוקר
גורמת לגידול ישיר במחירו העצמי
של המוצר ב־),ל .1.6וכאן מתעוררת שאלה
נוספת, שאינה נוגעת לעניין תוספת־היוקר:
כמה אחוזים מתווספים למחירו העצמי של
המוצר בדרך מן היצרן אל הצרכן? על זאת
יכולים לענות רק אנשי השוק הסיטונאי.
נשאר עדיין הצד המוסרי של המדיה: ובכן,
תוספת״היוקר רשומה בהסכם מחייב,
שעדיין לא בוטל. אם ההסכם רע, יש לבטלו,
אך כל זמן שהוא בתוקף, יש למלאו.
אל תתפתו לרמייה כי תוספת־היוקר היא
היא הגורמת לעליית מחירים, לאינפלציה
ולעוד צרות צרורות אחרות.
אריה אכי־נמרוד, חיפח

הסיור ה קבו צ תי הראשון
יוצא ב״ 6ו לאפריל 9$7ו
המחיר* החלמ־ — 3.865.ל״י
(כולל מס נסיעות ו־)$ 350.00

בדבר פ ר טי ם נו ס פי ם פנ האל
סו כן הנ סי עו ת שלך, או

רח׳ בן־יהודה ,32 טל ,52233 .ת״א
רח׳ יפו ,25 טל ,23341 .ירושלים
לקבוצות של 12 נוסעים ומעלה

איזהו הכם -הרואה את הנודד
העולם הזה מגיע אלי אמנם באיחור מסו־יים
(קודמים לי בקריאתו בני־משפחתי ב
אנו
משגיחים
בשמונה עיניים
שלא יהיו עיניים

י דנ ש אנ ^ -ט ס ^נ

״להשגיח בשבע עיניים״ — זהו
ביטוי שפירושו שיא הזהירות.
אבל על גרבי ״מרסי״ אנו משגיחים
בשמונה עיניים: כל גרב
עובר ארבע בדיקות נפרדות של
ארבע בדיקות נפרדות של ארבעה
מומחים והכל — כדי שלא
תהיה ״עין״ באף אחד מהם.
לכן השם ״מרסי״ מבטיח מראש
רמת־איכות גבוהה ואחריות מוחלטת:
אנו מחליפים מיד כל
זוג גרביים חדש שיש בו פגם
מן הייצור, אם במקרה הצליח
זוג כזה להגיע לידיד, של מישהי.

שער
״העולם הזה״ ()1534
ארץ) ,אבל אין זה מפריע בדרך כלל להנאתי.
רק גליון מסויים אחד הרתיח אותי: ה־גליון
שבשערו הופיעה תמונת זאב ז׳בו־טינסקי
קרועה.
נחמתי לא איחרה לבוא, כשקראתי את ה־
(המשך בעמוד )4
העולם חזה 1538

איננויודעים.
אבל אםתשתמשגםאתה
בתיאליזין, לנסחתחזק
שו ר שי שערו תי ךובודאי
תמנעקשקשים נו ראשך.
עסה

יום

במספר

יום

טיפות

ר א שן

תיאליזין.

19^ 911

מכתבים
(המשך מעמוד )3
עתונות היומית מן הארץ, בה התבשרתי כי
חרות לא התפלגה.
גם שמחתי לעצמי וגם שמחתי לאידכם:
איך נכשלתם בדיודח עתונאי.
ע מי צו ר כ הן, ניו־יורק, ארצות־הברית
אילו היו בני משפחתו של הקורא כהן
מעכבים את הגליון עוד כמה ימים, היה
הקורא כהן מאבד את מקור שמחתו.

מבתב רז/ע־בו ע
אש זרה
מאורעות השבוע הוכיחו לי שוב,
כי יש להתייחס ברצינות גמורה לכל
מילה ומילד, שמשמיע מנהיג
חרות, ח״כ מנחם בגין. אתם, כמו
רבים אחרים, סבורים בוזדא־ כי
הוא סתם נואם, אך הבה ונפנה לעובדות:
זכורני,
כי מאז תחילת הקרע בחרות
הזהיר בגין, לא פעם ולא פעמיים,
כי ״אש זרה הוצתה בתנועתנו,״
והנה: שתי שריפות פרצו במצודת
זאב בתל־אביב, בשתי קומות
שונות ובשני צדדים מנוגדים.
האש כילתה את הכרטסת של חברי
תנועת החרות, ודברי האזהרה של
בגין, לדאבוני, התממשו.
ועוד אני זוכר, כי טבע את המושג
״מרפקאות״ — בהתכוונו לשימוש
במרפקים כדי לתפוס עמדות
בתנועה.
עתה אני מחכה למכות של ממש,
בין נציגי שני הפלגים.
היכונו!
היים ציוני, ירושלים

אבל לפי על המישמר אורי אבנרי אינו קיים
בכנסת.
אחר־כך אנחנו קוראים את ״דו״ח לבוחר״
(אנחנו דואגים שמישהו יביא לנו את העולם
הזה כל שבוע) ורואים שאורי אבנרי לא
רק מקיים בכנסת פעילות העולה על זו של
כל סיעת מפ״ם, אלא גם דוגל ביתר עקביות
בכמה מן העקרונות שמפ״ם נאלצת לטשטש
אותם בגלל השתתפותה בקואליציה (כפייה
דתית, מדיניות שלום, וכו׳).
אני כותב לכם את זה כדי שתדעו שעל ה־מישמר
אינו משקף את דעתם של רבים וטובים
בקיבוצים שלנו, ובעיקר הצעירים.
אל תתייחסו אל מפ״ם לפי היחס שעיתון זה
מגלה כלפיכם, בכנסת ומחוץ לכנסת, בהעלמת
דברים ובהשמצות בלתי־פוסקות. אולי
זהו עניין פאתולוגי, אבל זה לא צריך לקבוע
את הקו שלכם כלפי מפ״ם. יש לכם
הרבה אוהדים בקיבוצי השומר הצעיר, אפילו
אם הם לא יכולים להצביע בעדכם בבחירות,
מסיבות מובנות.
כלי חתימה, בלי כתובת
מובנות בהחלט.

היכן העיר?
בסקופ שלכם על ילדי תימן האבודים (העולם
הזה 532ו) הזכרתם עיר שאינה קיימת
כלל. כוונתי לניוארק שבניו־ג׳רסי.
לידיעתכם: ניו־ג׳רסי היא עיר בפני עצמה
במדינת ניו־יורק, וניוארק זה שם שדה־התעו־פה
שנמצא בשטח שיפוטה של העיר ניו־ג׳רסי,
המיועד לקווים פנים־ארציים בלבד.
יוסי מושלין, סטודנט,
נידיורק, ארצות־הברית
הקורא־הסטודנט מושלין, שבוודאי אינו לומד
גיאוגרפיה, מתבקש לעיין באנציקלופדיות,
כדוגמת האנציקלופדיה אמריקנה, שם, בערן
ניוארק, יגלה כי זוהי העיר הגדולה ביותר
במדינת ניו־ג׳רסי שבארצות־הברית.

פנינת הערים

עד המישמט
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם
את המכתב הזה, המביע לא רק את דעתי,
אלא גם את דעת הרבה חברים צעירים אחרים
בקיבוצי הקיבוץ הארצי.
אנחנו קוראים את על המישמר (מקבלים
אותו חינם) ושם אנחנו רואים בגדול מה
אמרו דוברי מפ״ם בכנסת, ובקטן מה אמרו
כל הדוברים האחרים, מחרות ועד רק״ח.

אין זו חוכמה גדולה מצידכם, להשוות את
פנינת הערים — פירנצה — עם תל־אביב
שלנו, כפי שעשיתם בכתבתכם ״כל הארץ —
עיר אחת!״ (העולם הזה .)1537
דחילקום, יש הבדל בין עיר היסטורית זו
לבין העיר העבריה הראשונה, עם כל הכבוד
שאני רוחש לתל־אביב. את פירנצה
אפשרי להשוות עם ירושלים, כשם שתל־אביב,
למשל, היא בת־השוזאה עם ערים כמו

1-1ד*

נתנ״ה, או ערים דומות לה׳ בחו״ל, שאין
להן נשמה.
רחמים טדכי, ירושלים
לנוחיות הקורא הירושלמי טלבי — ציורי
פירנצה וירושלים.
הגאווה אתם יודעים מה זאת גאווה לאומית? זאת
ההרגשה האופפת אותי בימים האחרונים, ו־שייצרו
אותה שובתי־הרעב באשדוד.
נכון, שובתי־הרעב אינם עושים זאת בגלל
הגאווה הלאומית, אלא למען לחמם (העולם
הזה ,)1537 אבל אני גאה בהם.
י. פ .תל־אביב

שח־מת

שעשרות נערות ישראליות השתגעו אחרי־הם
(העולם הזה .0534
כגבר ישראלי אני נפגע מכך, ובירושלמי,
שראה את האיטלקים ואת הישראליות
שלהם, במלון גני־יתודה בעירנו, אני יכול
להעיד: המשהו הלא בסדר הוא לא איתנו,
הגברים, אלא עם הבחורות שהלכו איתס,
אף ישראלית עם קצת אינטליגנציה לא
היתד, מתנהגת כמוהן. ועובדה: חרף כל
דבריהם של האיטלקים, אני יכול לספר
רבות על הרבה הרבה כשלונות שלהם עם
ישראליות מסוג אחר.
א לי כ הן, ירושלים

טעות לעולם צודקת
כל אחד מחשקניה מקבל מכתב נאה,
מנוסח בהומור (ידיעות אחרונות).
עדי סגל, ראשון־לציון
אל תחכה לבוא התזמורת — שלם
חשבונך בזמן (אתגר).

קריאת ה״דו״ח לבוחר״ כמוה כנוכחות במשחק
שחמת סימולטני של שחקן אחד נגד
119 שחקנים חסרי־ישע.
רק בכדי לחזות בהצגות כמו זו שהציג בכנסת
הח״כ שמואל מיקונים (העולם הזה
)1535 כדאי לקנות טלביזיה.

מרדכי זהר, אשדוד

״משהו עם הגברים בארץ לא בסדר!״ במילים
אלה הסתיימה הכתבה שלכם ״הן
אנסו אותנו!״ על חברי תזמורת איטלקית

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

עוזי מור, עכו

מי כסדר ומי לא

מסך דקו_ונדן בנוכנידן ־ ולו !

ווי1נ$נ!

מהירים ,3.50,2.85:
.);.50 ,5.50 ,4.50
אוטובוסים ,33 , 11 :
.60 ,54 ,53

כל מבקרבסרט זה מ שתתף בתח רו תבה יוגרלו
2כ ר טי סי שיט ב אני ת ״צים״ ל אי רו פהו חזר ה.

.יי־וי— ץ 11

פתוח בכל מוצאי שבת במועדון ב ר -ברים

xר ^ 1י ק^ 1ר

כניסה כולל משקה ראשון ומסים 4ל־יי בלבד. דחי בן־אביגדור 28

המנוי

קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

העולם הזה 1538

דבד עודך העו&ס היה בכנסת עד משדד־החוץ
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח על תקציב משרד־החוץ.
אורי אבנרי: כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
רב הפיתוי לזזתר על מה שרציתי להגיד, ולהשתמש בזמני כדי לגזול משר־החוץ את
התענוג האינטלקטואלי לענות לדבריו של חבר־הכנסת לנדאו (הרות) מאתמול.

כזמן שדיברת, חבר־הכנפת לנדאו, ציירתי לי דיאגרמה של דבריו. זהו
זיג־זאג מעניין, שאתה משרטט אותו כאלטרנטיבה של חרות למדיניות
החוץ של הממשלה.
אתה מציע לנו:
לפעול כדי להתקבל לשוק האירופי המשותף — ובאותה שעה להכריז מלחמה על המדינה
העיקרית בו, גרמניה, כדי להוקיע את הניאו־נאציזם.
להכריז מלחמה על גרמניה, מתוך תקווה להתקרב לברית־המועצות — ובאותה שעה
להכריז מלחמה על ברית־המועצות בענין היהודים.
להכריז מלחמה על ברית־המועצות, ולהביא להגברת הסיוע שלה לסוריה — ובאותה
שעה להכריז מלחמה על סוריה, אחרי שוויתרת על העזרה הבטחונית והכלכלית של
גרמניה לנו.
להתקיף את סוריה — ובאותה שעה לגנות את העזרה האמריקאית לאוייבות סוריה,
לאיים על המישטר של חוסיין, ובצורה זו לאיים על כל המערך האמריקאי במרחב.
אריה בן״אליעזר: לזה אתה קורא תענוג אינטלקטואלי?
אורי אבנרי: בקיצור: לתקוף את גרמניה, רוסיה וארצות־הברית, כהכנה למלחמה
כללית בכל העולם הערבי (שכל תקווה לניצני־שלום בו אינה אלא אשלייה מסוכנת, לדבריך).

אני תמה רק על דבר אחד: שחרות אינה מציעה באותה הזדמנות
להכריז מלחמה גם על סין.
אריה בן־אליעזר: שנחת את המלחמה נגד חבר־הכנסת אבנרי.

היפהפיה הנרדמת מחכה לנסיך
אורי אבנרי
אמרת, בבור שר־החוץ :״ראינו בי מדינות רבות בעולם מעמידות
את עיקרי מדיניותן לבדיקה מחודשת ״.חבל שלא נהגת בך אתה.

:כבוד היושב ראש, עיקר הוויכוח הוא, בכל זאת, עם דבריו של שר־החוץ.

ניסית לנחם אותנו כי השלום הישראלי־ערבי אינו חיוני, ואינו דחוף. אמרת :״פוחתת
תלותו של עם בחיי המרחב שהוא נתון בו.״ זאת אמרת בעמוד 8של דבריך המודפסים,
אבל עד עמוד ,29 כאשר הגעת ליחסינו עם אירופה, כבר שינית את דעתך ואמרת :״שום
מזינה בעידן החדש אינה מסוגלת לפתח תעשייה וטכנולוגיה בהיקף רחב בלי להיות
משולבת בשווקים גדולים.״

בבך צדקת. רק חבל שאינך מסיק מבך את המסקנה המתבקשת.
הצגת זו מול זו שתי אפשרויות: החזיון של אימפריה ערבית, שכולה מיקשה אחת,

שנים־שלושה פקידים נוספו למחלקות
אלה (החקר, המזרח־ה־תיכון,
התיכנון־המדיני־כלכלי) ,הם
נוספו באי־רצון, וללא הכשרה
מיוחדת.
התקציב גדל ב־ 200 אלף לירות
עלובות. אפילו מחלקת
שביתת־הנשק, היחידה המטפלת
במיפגש פנים־אל־פנים עם ממשלות
ערב, לא צורפה לחטיבה זו.
אני יודע, אדוני שר החוץ, מה
היו המכשולים. ישנה ביורוקרטיה
משוריינת עוד מימי חברת־הכנסת
גולדה מאיר, שקשה להזיזה.
היתד, שנת מיתון, אי־אבא
אבן
אפשר היה להוסיף פקידים מן
החוץ, ואת הפקידים בפנים קשה
היה להעביר, היות ומעבר לחטיבה זו קשור בהכרח בירידה ביוקרת התפקיד לעומת שגרירות
בחוץ־לארץ.

אולם, אדוני השר, מי שרואה כבעיה זו לא רק אתגר אינטלקטואלי,
אלא גם חזית מכרעת לפעולה, מצווה היה לשבור ביד ברזל את
המחסומים החומריים והביורוקרטיים, ולבנות מנגנון רציני לפעולה.

דמותו של המטכ״ל הלבן
בשנה שעברה הזכרנו בוויכוח זה את רעיוננו הנושן להקמת ״מטכ״ל
לבן״ -היוזם, מתכנן ומבצע מיבצעי־שלום, במקביל למטב״ל החקי
המופקד על הבטחון הצבאי.

גיבשנו רעיון זה במשך שנים ארוכות. ברצוני להשתמש בדקות העומדות לרשותנו, כדי
לשרטט בקצרה את דמותו של מטכ״ל זה. מטכ״ל לבן — כגוף מתכנן ומבצע:
גוף היוצר מגעים מעבר לגבול:
גוף המספק אינפורמציה והמסוגל להעריך אינפורמציה:
גוף היוצר נתונים לגיבוש מדיניות והמציע לממשלה קווי־מדיניות אלטרנטיביים;
גוף המסוגל להתערב בהליכים פנימיים בכל המרחב ולהשפיע עליהם:
גוף שאנשיו נמצאים בשדה.

גוף בזה ימנה צוות של לפחות מאה, ואולי מאות, מומחים.

מניין הב יבואו, מה יהיו עקרונות בחירתם?
יש צורך לרכז בצודת זה מומחים למודיעין וחקר, ועל כך אין צורך להרחיב את הדיבור.

העויינת לישראל והזוממת להשמידה — ולעומת זאת הבלקניזציה של המרחב, בצורת
פסיפס רב־גוני של מדינות קטנות, השואפות לכיוזנים שונים, התומכות באינטרסים שונים
ונוגדים, ההולכות כל אחת לדרכה.
אין אלה שתי האפשרויות היחידות. מולן נעמיד אפשרות שלישית, מודרנית ומושכת:

יש צורך לקבץ בו את מיטב המומחים לארצות הערביות המסויימות. נזכיר כאן שיש
כיום בארץ הרבה עשרות אנשים, יוצאי ארצות המרחב, שהכירו אישית רבים ממנהיגי־היום
ומנהיגי־מחר במרחב, שקיימו בעבר מגעים עם הזרמים השונים בארצות מוצאם.
(כמה מידידיו האישיים של בורגיבה מצויים כיום בישראל?

מרחב מאוחד, בו מתאגדות מדינות ריבוניות מרצון במסגרת אוגדה
מדינית, כלכלית ותרבותית, לטובת כולן, תוך השקפה משותפת
ואידיאל משותף.

כל האנשים האלה נמצאים מחוץ למשרד־החוץ. הם מפוזרים בארץ, ואיש אינו טורח לנצלם.

אתה אינך מוכן להכריז על כך, אף לא כמטרה לטווח רחוק. אתה פונה אלינו ומזהיר
אותנו בפירוש, בעמוד 12 של דבריך, שאין טעם בתוכנית מעובדת לסעיפיה. אתה אומר
כי נושא המחלוקת היחידי הוא קיומה הריבוני של ישראל במרחב.
זה נכון, כבוד השר, אבל זה מופיע אצלך בהקשר מטעה.

כי לא ייתכן שינוי האקלים, ולא תיתכן הכרה בקיום ישראל מצד
הערבים, אם לא תציג ישראל תוכניות מוחשיות לפתרון בעיות
מוחשיות -הפליטים, הבעיה הפלסטינית, הפירה האטומי ועוד— ,
לא מפני שהתוכניות עצמן חשובות בשלב זה, אלא מפני שהתוכניות
תשנינה את דמותנו בעיני המרחב ומאפשרות יוזמה בעלת־מעוף.
תחת זאת, מה אתה מציע? אתה אומר כי ״טעות בידי מי שסבור ני אין לישראל
מה להציע.״ זוהי באמת טעות.

אבד אתה הוכחת, בדבריך, כי לך ולממשלתך באמת אין מה להציע,
כי כל עמדותיכם קפאו לפני שמונה־עשרה שנה, ואתם נתונים בקפאון
זה כמו היפהפיה הנרדמת המחכה לנסיך.

למען השלום 0.057> :מהתקציב
כבוד שר־החוץ, לא אבוא לספר לך בנאום קצרצר זה מה הייתי עושה, אילו הייתי במקומך.
כללי המדיניות המהפכנית של משרד־החוץ במישטר אחר, במציאות פוליטית ונפשית
אחרת, אינם יכולים לחול עליך, שאתה פועל במישטר הקיים, ובמציאות המדינית הקיימת.
אולם, כבוד השר, יכולת לעשות שני דברים הקשורים זה בזה והמותנים !ה בזה:

(א) להניח תשתית אירגוני איתן לניהול ולביצוע מדיניות מרחבית ;
(ב) לפעול לשינוי האקלים משני עברי הגבול, שינוי שבלעדיו לא
תיצלח שום מדיניות מרחבית.
שני הדברים לא נעשו.
בשנה שעברה דיברנו על מימדיה העלובים של מחלקת־המזרח־התיכון במישרד־החוץ.
ציינו כי מבין 50 אלף פקידי ממשלת־ישראל, להוציא מורים ושוטרים, פחות מ־30
עוסקים במישרין במשימה המרכזית של דורנו — שינוי יחסי ישראל־ערב, השגת השלום.

ציינו פי למטרה זו מוקדשות פחות מ־ 2מיליון לירות, שהן פחות
2־ 0.0570 מתקציב המדינה.
זו הירושה שקיבלת. מה השתנה מאז?

למעשה, שום דבר לא.

יש בארץ אדם שהיה ידיד נפשו של גמאל עבד־אל־נאצר, שהוזמן
לבקרו בביתו.
במה פעמים -וגם לאחרונה
איזה אוצר של ידע וקשרים הולך כאן לאיבוד!)

יש צורך לצרף למשרד זה מומחים להשפעה פסיכולוגית, מומחים לרדיו ולטלביזיה,
תועמלנים מקצועיים המסוגלים לתכנן מיבצעים פסיכולוגיים בקור־רוח בלתי־רגשני.

ומעל־־לבל, כמובן, יש להפקיד על מטכ״ל כזה כמה אישים בעלי
מחשבה נועזת, המשוחררים משיגרה, המסוגלים להמציא, ליזום ולסלול
דרבים חדשות לשינוי האקלים הכללי במרחב.
כאן התערבה היושבת־ראש, אמה תלמי (מפ״ם) ,והפסיקה א ת הנואם
בטענה שזמנו ( 10 דקות) נגמר.
להלן המשך הנ או ם שהוכן מרא ש, ש הנו אםלאהס פי קלקר או מ על ה דו כן :

כבוד היושבת־ראש, ציירתי תמונה זו כדי להדגים את ההבדל העצום בין המצוי, שהוא
אגף צדדי ומבוטל במשרד־החוץ, למרות קומץ האנשים הטובים המכונסים בו (שדווקא היום
התפטר מנהלם ברגש של סכלון) ובין מה שנחוץ. הבדל עצום!

אם אנו משווים את המחלקה המדולדלת הקיימת עם השגרירויות
העצומות בוושינגטון ובפאריס, עם המנגנונים המנופחים, עם בנייני־הפאר
המוקמים עתה, שיעלו מיליונים על גבי מיליונים — הרי לפנינו
הדגמה של מהות המישטר הקיים, שאינו מבין בלל מה חשוב ומה טפל.
איננו משלים את עצמנו שיש למצב זה תיקון מנגנוני־ארגוני. דרוש שינוי של מישטר,
שינוי של תפיסות־יסוד. אולם יכולים אנחנו לדרוש גם מן המישטר הקיים, מן הממשלה
הקיימת, שתעשה לפחות משהו ליצירת תשתית אירגונית לעשייה חדשה.

שר לענייני המרחב
כי תשתית כזאת — לא ביום אחד ולא בשנה אחת תיווצר. דרושות שנים לגיבוש צוות
כזה, לאימונו ולהצבתו בעמדותיו בתחומי־המרחב. אם תשתנה מחר המדיניות — מי
יבצע אותה? יהיו חסרים הנתונים האלמנטריים של מידע ויידע, של כלים ומכשירים!

בלי זה, מה הערך לכל הדיבורים היפים על גישות חדשות?
יש ויכוח, כבוד היושבת־ראש, אם כל זה מחייב מיניסטריון חדש, או שאפשר להכליל
צוות כזה במיסגרת משרד־החוץ הקיים. דעתנו ידועה. בתוך מישרד קיים, קשה להקים
צוות חדש, קשה לחולל שינוי ביורוקראטי, קשה לטפח רוח חדשה.

יתר על בן, שר מיוחד לענייני המרחב יאזן בתוך הממשלה עצמה
את קולם של המופקדים על הבטחון הצבאי, אשר מטבע הדברים יש
להם גישה אחרת וראייה שונה.

אולם אין זה דבר שהוא בבחינת ייהרג ובל יעבור. אם אין ברירה אלא להקים את
התשתית במסגרת משרד־החוץ, ייעשה־נא הדבר שם.

* * כיוון שהשבוע היה מוקדש כולו לדיון בתקציביהם של שני משרדים ממשלתיים,
הצטמצמה פעולתנו על הדוכן בעני נאומים של 10 דקות. אבל ברוב שאר הזמן ישבתי
דרוך לכל הזדמנות להביע את דיעותינו בדרך השניה: קריאות־ביניים. ואבן, היה זה שבוע
של קריאות־ביניים ודו־שיחים חריפים.
למשל, בעת נאומו של הדובר היחידי של גח״ל בוויכוח על משרד־החוץ, חיים לנדאו.
לנדאו הוא הלאומן הקיצוני ביותר של חרות, המצטיין בסיגנון דמגוגי בלתי־מרוסן על כל
נושא, בלי קשר לעמקות הרעיונות. עניתי לו במסגרת נאומי (ראה עמוד ,)5אך כבר
בעת נאומו קראתי לו קריאות רבות:
כשדיבר לנדאו על תקציב מחלקת המזרח־התיכון:
חיי םלנדאו: בתקציב מטזרד־החוץ מופיע 1.647.000 לירות לפעילות באזור
המזרח התיכון
אורי אבנרי: לפי התפיסה שלך, גם זה מיותר. בשביל מלחמה לא צריך את
התקציב הזה.
חיי םלנדאו: סטריפיטיז זה יותר זול!
אורי אבנרי: זהו הסטריח־טיז שלכם. רק חבל שאין לכם מה להראות.
וכמה דקות לאחר מכן:
חיי םלנדאו עובדת התבטאותה ופעילותה של הממשלה בבעיית יהודי
רוסיה, שהיתה כלא היתה, מחייבת לשנות את התפיסה הקיימת, המורה על בריחה
מכל יוזמה והתחפרות בתעלות התגוננות...
או רי אבנדי: אתה רוצה להכריז מלחמה על כולם יחד — גם על גרמניה,
> גם על אמריקה וגם על רוסיה?
חיי םלנדאו: אני סבור שאינך מבין מה שמדברים אליך.
אורי אבנרי: אולי אינך מבהיר את עצמך די הצורך.
חיי םלנדאו: אתה כנראה חושב על השער האחורי של עתונך.
אורי אבנרי: זה באמת מתאים מאד למה שאתה מדבר.

למחרת התלונן אבא אבן על כי לנדאו נסע לעצרת האו״ם על חשבון המדינה, כחבר
המשלחת של משרד־החוץ:
אכא אכן מגמת השתתפותו היתה כפולה: שילמד מקרוב את המציאות
המדינית המיוחדת, המשתקפת באותה זי ר ה...
אורי אכנרי: אם כן, חבל על הכסף!
וכאשר דיבר יעקב חזן ממפ״ם על גישת חרות:
יעקכח זן: מה הוא (לנדאו) רוצה? הוא מציע לנו מלחמה. מלחמה זעירה

| או מלחמה גדולה.
אורי אכנרי: הוא מציע למנוע מלחמה על־ידי מלחמה,

משה דיין הופיע בוויכוח זה ככליל המתינות. הוא חילק מחמאות למפא״י ולממשלה,
מתח ביקורת רק על פרטים קטנים, נקט עמדה שונה לחלוטין מזו שהביע שמעון פרם
בכנסת לפני כמה שבועות בלבד.
מי שיש לו אוזן להקשיב, הבחין כי זהו חלק ממסעו של דיין להתחבב שוב על מפא״י,
כדי לסלול את דרכו חזרה אליה — וזה דווקא בשבוע בו הכריז דויד בן־גוריון (שאינו
מופיע בכנסת) שרפ״י מוכנה לכלול את חרות בממשלה.
משה דיין על בל פנים, לרפ״י ולמפא״י אין שום חילוקי־דיעות בשטח
1המצע
אורי אבניי: ומה עם רפ״י וחרות?
משחדיין: איזה שותף אתה בזה?
אורי אבנרי: קהל מעוניין. רק קהל מעוניין.

ג ח־ייר

וגד

ה בו ר ביוי חי

ך* וויכוח כינינו לבין חרות נתגלה בכל חריפותו גם על רקע הדיון השני _ ;יל
( 1משרד ראש־הממשלה.
הבענו, במסגרת ויכוח זה, דיעה תקיפה וחד־משמעית למען רקמת טלביזיה כללית.
הופתעתי לשמוע מפי דובר גח״ל, יוסף שופמן, דיעה הפוכה — התנגדות טוטאלית להנהגת
הטלביזיה, מתוך חשש שהיא תזיק לגח״ל בבחירות.
אחרי ששופמן מנה את כל הנימוקים נגד הטלביזיה, לא יכולתי להתאפק:
יו ס ף שו פ מן זוהי הסתירה הראשונה בין הטלביזיה לבין קווי־המדיניות
| הכלכלית של הממשלה
אורי אכנרי: אבל מה הם הקווים שלן? האם אתה בעד או נגד הטלביזיה?
יו ס ף שו 0מ ן: עוד אתייחס לדבריך בעניין זה. אתה הרי יושב עד הסוף, תוכל
1לשמוע.
ישבתי עד הסוף — אבל לא שמעתי. כי דובר חרות נרתע בכל זאת, ברגע האחרון,
מהשמעת המילים החד־משמעיות: אנחנו נגד טלביזיה.

השבוע הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:
• חדשותא סו רו ת. האם נכון שעובדי קול ישראל קיבלו הוראה שלא
להזכיר, במהדורות החדשות וביומן החדשות, את פרשת הטבות־הפרישה שניתנו
לעובדים הבכירים באוניברסיטה?
• חרם רפואי. האס נכון כי ההסתדרות הפסיקה את העזרה הרפואית
לעובדים בחצור שסירבו להשתתף בשביתה? האם הובטחה לעובדים אלה עורה
רפואית בדרן אחרת?
• פיצויים לימאים. האם נכון כי למשפחות הימאים הזרים, שניספו
באוניה השלושה, אינם מגיעים פיצויים, מפני שלגביהם אין ביטוח?
• פרשת איתני. האם נכון כי הרבנות דורשת מרינה איתני להתחתן מחדש
עם בעלה, ומעכבת לה בינתיים את תעודת־הגיור שלה?
השבוע ענו השרים למיספר גדול של שאילתות שלנו, שהצטברו במשך הזמן.
בעת התשובות, הריץ לי אריה בן־אליעזר פתק :״דורנו אסיר תודה שאתה לא
נמנית בין עורכי וכותבי ההגדה של פסח. אחרת היו בה לא ארבע קושיות, אלא
כולה היתד. מורכבת משאילתות.״

גם הדובר השני של גח״ל באותו ויכוח, שניאור זלמן אברמוב, נקט בכמה עמדות תמוהות
ביותר. בוויכוח על מינוי אנשי־מפלגה לתפקידים ממלכתיים, העמיד פנים כאילו זהו
חידוש של ממשלת אשבול — תוך התעלמות מן העובדה שזהו עקרון־הברזל של כל
ממשלות המישטר, מאז קום המדינה. אברמוב הביא ציטטה מדברי בן־גוריון, שהאשים את
אשכול בהחדרת נוחלים מפלגתיים לצבא:
ש ני או רזל מן אבר מו ם ( :מצטט מדברי בן־גוריון ):״שר־הבטחון הראשון
הבין שצבא איננו יכול להיות עניין למפלגות ...אסור להכניס שום דבר מפלגתי.

כן זה היה 15 שנים,..״
או רי אכנרי: אתה, אישית, בטוח שכן זה היה 15 שנים?
ש ני אורזל מן אכר מו ב: כן זה כתוב בציטוט. אני מצטט.

ואחרי שאברמוב הוסיף לקרוא ציטטה מדברי בן־גוריון, שתיאר את אלופי צה״ל כנכנעים
וכמתחנפים למפא״י ולאשכול:
או רי אמרי: תיאור זה אינו מוסיף כבוד לצה״ל; 11 לאחר מכן העמיד אברמוב פנים כאילו רשות־השידור היתר, עד כה רשות עצמאית, שאינה
רוקדת לפי חליל הממשלה:
ימיאורזל מן אברמוב: הס (האנשים החדשים שהשר גלילי ממנה אותם
1לענייני השידור) יקיימו את ההוראות שיקבלו מן הממשלה, בזמן שתפקידם ברשות
; ממלכתית הוא למלא את תפקידם בהתאם להוראות החוק, כי הרשות היא עצמאית.
או רי אמרי: ומה עשה מנהל קול ישראל עד כה?

הנטייה המוזרה הזאת לטשטש את האופי הממשלתי־מפלגתי המובהק של כל מנגנון המדינה,
ובכללו קול ישראל, באה לידי ביטוי גם בדברי יצחק נבון מרפ״י, שידידיו היו האחראיים
העיקריים למצב זה:
יצחקנכון: אילו היתה כל סיעה בממשלה מכנ(זת את המנהלים הכלליים או

1סגניהם או הפקידים שלה, אני חושב שהיינו מפצלים את מנגנון־המדינה פיצולים
1רבים, מפלגות־מפלגות
או רי אמרי: זה היה מביא רק לפורמליזציה של מה שקיים ממילא. זה קיים
| מאז קום המדינה.
אני אוז נז ר — אגי שג רגזיגז
1כי כהן, איש אחדות־העבודה, טען כי יש רבים בחוגי המערך הסבורים כי קול ישראל
!הוא עצמאי מדי ומפריז בביקורת שלו.
או רי אכנרי: מה שאתה אומר זה שהיה יותר מדי חופש, ושהגיע הזמן
11 לשים לו קץ.
גכריאל כהן: אל תקרא במילותי מה שלא אמרתי. 11 אורי א מרי: החברים שלן אומרים זאת, והם מסיקים את המסקנות בהתאם.

11 כזשה כרעם (מערך) :הוא לא מתבייש בחברים
11 שלו.
אורי א מ רי: זו זכותו.

גם דוברת אחרת של המערך, שולמית אלוני, יצאה להגן
על המונופול הממשלתי על שרותי השידור:
שולמית אלוני היחס הנכון הוא שקודם
כל זכאית הממשלה להביא ענייניה ולהסביר את

אורי א מ רי: למה?
שולמית אלוני: כדי שתבין...
אורי אכנרי: למה לא בארצות־הברית, למשל?
שולמית אלוני: זה נושא לחוד, וזמני מוגבל.
עם אלוני התנגשתי באותו ויכוח גם על נושא אחר, הקשור
אף הוא בחופש־ד׳,ביטויי, ושגם לגביו נתגלה כי אלוני
דוגלת בחופש־ד,ביטוי בהרבה פחות מכפי שהיה נדמה. היא
מתחה ביקורת קטלנית על משרד ראש־הממשלה על שהבטיח תחילה לעזור לסרט אני אחמד.
שולמית אלוני לא היה צורן להבטיח להם עזרה ממשלתית בלי ביקורת
מוקדמת הסרט) הופך את המשבר של בן־כפר היוצא לעיר הגדולה לבעייה
גיזעית, שעה שהיא בעייה סוציאלית
אורי א מרי: את מתנגדת לחופש־ההבעה בסרטים?
שולמית אלוני: אגיד לן למה אני מתנגדת, ולמה לא. אני מתנגדת להטלת
צנזורה. אבל אני חושבת שהממשלה אינה צריכה לממן פעולה שלא נעשתה בתום־
לב ...אבל עתה אין טעם לאסור את הצגת הסרט. אני מאמינה בתבונתו של הציבור
הישראלי, שיש לו חוש איזון, והוא יבין מה קרה.
אורי א מ רי: הציבור לא יראה אותו. אתם כבר דאגתם לכן.
אלוני ידעה, כמובן, כי אין צורך בצו רישמי של הצנזורה כדי לאסור סרט ישראל׳ —
די שהממשלה שוללת ממנו באופן שרירותי את המעמד של ״סרט ישראלי״ כדי למנוע את
ההצגה מבחינה כלכלית. וזהו מה שכבר קרה. ברור כי אלוני מסכימה לחיסול זה של
חופש־ד,ביטוי בקולנוע, כי היא הוסיפה לתקוף את יוזמי הסרט, ותוך כדי כך סיפרה
סיפור כאילו אמר אחמד מסראוזה, השחקן הראשי בו, שהערבים לא צריכים להיכנס לכפר
חדש, שנבנה על־ידי בעלה של שולמית, ראובן אלוני, שהוא סגן־המנהל של מינהל מקרקעי
ישראל. התייחסתי לקטע זה של דבריה בנאומי (ראה עמוד *.)7

א בנ רי כי יגזטך
יו מויכוחים אלה גם כמה נקודות יותר משעשעות, שהפיגו במיקצת את האווירה
ן \ הכבדה האופפת דיונים סיעתיים ארוכים כאלה:
יצחל! רפאל (מפד״ל) :ראש־הממשלה הבטיח לפני שנה מעל במת הכנסת להשיב
ן לי תוך חודש־חודשיים מה גורל ההמלצות של הפרופסור בקי (בעניין הגדלת הילודה).
1אני שואל: מה עלה בגורלו של הדו״ח?
אורי א מ רי: מה, אסור כבר להבטיח?
* ח״כ אלוני ובעלה חזו שבוע קודם לכן בהקרנת הסרט, במיסגרת הצגה למוזמנים, יצאה
מיד עם תוס ההסרטה, בצורה הפגנתית, מבלי להשתתף בוויכוח שנערך לאחר מכן.

להלן נאומו של ח״ב אורי אבנרי בוויכוח על תקציב משרד ראש־וזממשלה.
אורי אבנרי: אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
ברצוני להקדים הערר. אחת בעיקבות מה שאמרה חברת־הכנסת שולמית אלוני במסגרת
ויכוה זה.

אני חושב שאין זה הוגן להשמיץ מעל דוכן הפנסת אזרחים שאינם
יכולים להתגונן.

חברת־הכנסת אלוני הטיחה האשמה כלפי האזרח אחמד מסראוזה, השחקן הראשי בסרט
אני אחמד.
היא שמה בפיו דברים שהוא לא אמר. כל אשמתו של אותו אזרח היא. שאין הוא
מסכים, במיקוד״ לפעולות מסויימות של בעלה של חברת־הכנסת אלוני בשטח הערבי.
היו״ר אריה בן־אליעזר: גם הוא אינני כאן. ן אסתר רזיאל״נאור: מה זה שייך לכאן?
אורי אבנרי ז היא אמרה את הדברים במסגרת הוויכוח על משרד ראש־הממשלה,
!; ואני נוטל את ההזדמנות להכחיש את הדברים מכל וכל בשם אחמד מסראווה. היא
י |-התייחסה לוויכוח בו השתתפו אותו אזרח ובעלה.

שש מחלקות, שמונה שאלות
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
יש משום אבסורד בקיום דיון על משרד ראש־הממשלה במסגרת כה קצרה.
משרד זה מקפל בתוכו שורה ארוכה של שאלות בעלות חשיבות ממלכתית נוקבת.
במסגרת עשר הדקות העומדות לרשותנו, ואפילו במשך חצי שעה העומדת לרשות סיעה
גדולה יותר, אין כל אפשרות לדון ברצינות בשאלות כאלה. למשל:
טלביזיה כללית
מיד

האם ישראל נוהגת בתכונה כשהיא מחמיצה את ההזדמנות ההיסטורית
להציע פירוז המרחב מנשק גרעיני?

הרבה דברים ישתנו כמדינה, ואפילו בבניין זה עצמו, כאשר נבחרי־הציבור
יידעו הי עין הציבור פקוחה -ורואה.

האם המשבר העמוק ביחסים בין ישראל והתפוצות אינו דורש בדק־בית יסודי, במקום
כל המליצות הישנות והעייפות ששמענו בוויכוח זה?
האם היועץ של ראש־הממשלה לענייני ערבים, המרבה באימרות־כנף חסרות־אחריות,
עוזר לשילוב הערבים בחיי המדינה, או מחבל בו?

תחת להתרוצץ מאסיפה לאסיפה ומחוג־בית לחוג־בית, יוכלו שרי־הממשלה להופיע לעיני
הציבור מעל למסך.

האם הרשות לתיכנון כלכלי היא מוסד רציני
או בדיחה כלכלית?

תמרור בדרך ההתקדמות
רביעית,

לרשות מי עומד מרכז־ד,הסברה — לרשות המדינה, לרשות
המישטר או לרשות קומץ עסקני המפלגה העיקרית?
האם לשכת העתונות הממשלתית היא גוף ממלכתי, או גוף
העוסק בשיחוד עתונים ובהענשת עתונים?
ובעיקר, האם משרד ראש־הממשלה כולו הוא מוקד של
מנהיגות דינאמית, הנותנת כיוון ודחף לכל שאר ענפי הממשלה,
או גיבוב מיקרי של פונקציות, נחוצות ובלתי־נחוצות,
שלא נמצאה להן אכסניה אחרת?

מה צייד להיות ראש־הממשלה -אחד מרבים,
ראשון כין שווים, או מנהיג, מפעיל ד
מכוון, ראש ומעצב הרשות המבצעת?

המדינה כולה תהפוך לחוג-בית אחד גדול.

הטלביזיה היא תמרור בדרך התקדמותה הטכנית, התעשייתית וגם התרבותית

של החברה.

מדינה המוותרת על מכשיר חיוני זה, דנה את עצמה לא רק לנחשלות,
אלא גם לתחושה של נחשלות.
היא מאבדת את טובי כוחותיה, המחפשים אופקים זרים, מתוך אמונה שאלה אופקים
רחבים יותר.
הטלביזיה עשוייה לדרבן את כוח־ר,יצירה התרבותית, מתנה מרהב וגם תמורה. היא
תדרבן את התעשייה האלקטרונית. היא תיתן עירוי דם כלכלי, שיביא עימו תגובת ע ו שרת.

אדוני ראש־הממשלה שאיננו...
אחמד

במסגרת זמננו ניתן לנו לדבר ברצינות רק על נושא אחד.
בחרנו בנושא שיש לו חשיבות לאומית רבה, ושנתפרסם
לאחרונה על רקע של יחסים אישיים ואינטריגות, אך לא על רקע של מחשבה רצינית
ותוכנית ממשית. הנושא הוא הטלביזיה .

אדוני ראש־הממשלה, שאינו נמצא כאן —
ישנה הרגשה במדינה, ובייחוד בקרב הדור הצעיר, כי צמרת המדינה, שגדלה והתבגרה
בתקופה אחרת, איבדה את הקשר החי עם תמורות הזמן.
התחושה היא שריצמרת מנותקת מן החיים הדינאמיים, מן הבעיות היומיומיות, מן
העולם של ימינו.
רבבות צעירים ישראליים מבקרים בעולם, רואים את דפוסי־החיים המודרניים, והם
רוצים בחיים כאלה גם בארצנו.
אדם ישראלי בן ,30 עצם השאלה אם ומתי דרושה טלביזיה ישראלית — בעיניו היא
בדיחה, כמו ויכוח על השאלה אם היה צורך להחליף את הדליג׳נס במכונית.
הנה כי כן, בשטח זה אתה יכול, אדוני ראש־הממשלה שאיננו, להפריך את ההנחה הרווחת
כי צמרת המדינה מנותקת.

אמנה בקיצור את הסיבות לכך.
ראשית, דווקא בתקופה של משבר כלכלי ונפשי, גוברים במדינה הכוחות הצנטריפוגליים,
גוברת הרפינציה של הבדיחות, גוברת ההסתה באיזורי הפיתוח, גוברת הרגשת
הניתוק והבדידות בעיירות נידחות.
ההתקפה המוצדקת על המישטר הכושל גולשת במידרון והופכת לחתירה תחת אשיות
המדינה עצמה, עד כדי עירעור הקיום הממלכתי והלאומי, הגברת הירידה הגופנית והנפשית.

אתה יבול להוכיח כי חל שינוי, והיתה תמורה, כאשר כאת אתה
במקום ראש־הממשלה דוד כן־גוריון, שהיה אוייב מושבע של הטלביזיה,
לפני שהפך ראש מפלגת המודרניזציה, האוטומציה והקיברנטיקה.

קשר חי במקום בדיחות
כבוד היושכ-ראש, אנו מאמינים כי קיים לחץ ממלכתי עליץ להקים
לאלתר טלביזיה כללית.
אנו סבורים כי גם בעצם ימי מיתון אלה, יש צויד להעלות מיכצע זה
לשלב גבוה מאד כסולם העדיפויות של המדינה.

הטלביזיה היא כוח מאהד מאין כמוהו. היא מאחדת פינות ארץ,
היא מפיצה לשון אחת, תרבות אחת, מושגי-בסיס משותפים.

מנחםב גין 5מוטב לומר: מתנגד, במקום או״ב.
אורי אכנרי: בבקשה, מתנגד מושבע.

כבוד היושב־ראש. בחברה מודרנית מוטל על הממשלה ליזום שינויים חברתיים גדולים
כגון זה. אין תחליף ליוזמה ממשלתית, ועל הממשלה לדאוג שהדיר ייעשה.

יש לה תפקיד חינוכי ראשון במעלה. היא מחזקת את הקשר בין לב המדינה ואבריה
המרוחקים מבהינה גאוגרפית ודמוגרפית.

רדיו פרטי! טלביזיה פרטית !

בשר ודם במקום שטן

איך פירוש הדבר כי הממשלה צריכה להיות, או שמותר לה להיות,

בעלת מונופול בשטח זה.

*טנית, הטלביזיה היא מכשיר מרכזי להמחשת קיום ישראל במרחב השמי.
כל המצוי בחזית מכרעת זו לקיום המדינה יודע, כי המכשול העיקרי, הראשוני, הוא
חוסר־ר,תקשורת הגמור בין שני עברי הגבול.

אנו מאמינים כי במדינה דמוקרטית מודרנית ודינאמית יש צורך חיוני ברדיו פרטי
ובטלביזיה פרטית, כשב שיש עתונות פרטית — לשם התמודדות חופשית של רעיונות,
של סגנונות, של מחשבות והבעות אמנותיות.

כצד הערכי משתקפת המדינה כדמות השטן, כדמות של מיפלצת
מעולם האגדה, משהו שאינו שייף למציאות-החיים.

אנחנו נביא לכנסת הצעת־הוק פרטית משלנו, שתחייב את הממשלה
להתיר תחנות רדיו וטלביזיה פרטיות, עצמאיות וכלתי-תלויות.

הטלביזיה תציג אותנו במאות אלפי בתים בביירות ובדמשק, בקהיר ובעזה, בדמות בשר
ודם. בדמות חברה חייה וקיימת, בדמות נשים וילדים, בדמות עובדי־אדמה ופועלי־חרושת,
לא רק בדמות חיילים.

קיים חשש חמור מאד — ודווקא בימים האחרונים — כי לא זו בלבד שממשלת ישראל
רוצה לשמור ביריד, את המונופול בשטח זה, אלא שהיא איננה מסתפקת גם במונופול
שיש לה בקול־ישראל, והיא רוצה להשליט על הטלביזיה — אם וכאשר תקום — מונופול
חמור עוד יותר, להחניק שם כל זיק של ב־קורת, יותר מכפי שהיא מוחנקת כיום אפילו
בקול־ישראל.

זה לא יביא את השלום, אבל זה יצור את האקלים הקודם לשלום, את המגע הריגשי
והחזותי, את התאמת המושגים המופשטים השוררים מעבר לגבול למציאות הקיימת בגבולנו.

אלוף אינו פסול

לתמונה אהת בזאת יש חשיבות דכה יותר מאשר לאלף מילים
הנאמרות מעל גלי-האתר.
אקלים השלום קודם לשלום. אקלים השלום -הוא השלום.

על רקע זה מפרשים רבים את המינוי של אלוף אלעד פלד לתפקידו החדש.

(רק בסוגריים נוסיף, כי יש לכך השפעה גם על ערביי ישראל, המנותקים במידה רבה
מחיי המדינה. ומאידך, כבר היום יש לטלביזיה הערבית מעבר לגבול השפעה פסיכולוגית
ניכרת, ולדעתנו חיובית, על צופי הטלביזיה העיבריים, הרואים את הערבים בדמות בשר ודם).

אני, כניגוד לדוברי גח״ל, אינני פוסל חייל מקצועי מלשאת בתפקידים
מחוץ למסגרת הצבא, אם הוא מוכשר לתפקיד הזה. אולם המינוי
המפויים הזה מתפרש כעיני רבים בנסיון למנוע מראש כל אפשרות
של עצמאות בטלביזיה כאשר תקום.

עין הציבור תהיה פקוחה

כבוד היושב־ראש. מצער לראות כי בשעה מאוחרת זאת עסוקים האישים האחראיים
בשטח זה באינטריגות, במאבק של קבוצות־לחץ על עמדות־השפעה.

׳טלייטית,

הטלביזיה מקרבת את ראשי הציבור אל הציבור עצמו.

יצחק רפאל: אני רואה שאתר, תומך בממשלה על הממשלה להיכנס
לפעולה ממשית, מעשית ורצינית, לאור הסכנות הצפויות לנו עם הפסקת הריבוי
1הטבעי
אורי אבנרי: אני לגמרי לא בטוח שזה בכוחה של הממשלה.

אך מובן שבהומור המעודן עלה על כולם הפרופסור דוב סדן, ח״כ מפא״י, המדבר
בממוצע רק פעם בשנה — אך שכל נאום שלו גורם הנאה אסטתית לקומץ שומעיו. השבוע
תקף בחריפות את הביקורת המופרזת שמותחים על כל ראשי המדינה, ותוך כדי כך
התייחס גם אלינו:

אנו מציעים להם להתרכז כל כולם בהקמתה המיידית של הטלביזיה.
דו בסדן ולא עוד, אלא אס מקץ יובל או יובלייס הכוח החדש יעמוד
ן עדיין בכוחו ובחידושו, ואורי אבנרי ייצא למלוך, לא תעמוד לו כל מלחמתו,
| | מלחמת התמיך, בכולם ובכל, ואף בו ינהגו כך!״
מובן שאחרי כל הדיונים הארוכים דחתה הכנסת את
עשרות ההסתייגויות שלנו, גם לתקציב משרד ראש-
הממשלה וגם לתקציב משרד־החוץ, שבאו לקצץ במנגנון
ובהוצאות לכל אורך הקו. רק היד הבודדה שלי הורמה
למען קיצוצים אלה.

תמרור1
* נולד. לד״ר יעקב דויד הרצוג

^ נחוג. יום הולדתו ה־ 55 של התעשיין
אפרים אילץ, יליד רוסיה, שהחל את
דרכו בעולם העסקים כסוחר פרי־הדר ותעשיין
טקסטיל, יסד ב־ 1950 את מפעל הרכבת
המכוניות הראשון בארץ.

( ,)45 לשעבר שגריר ישראל בקנדה וכיום
מנכ״ל משרד ראש־הממשלה, ילדו השלישי,
בנו הראשון, שנקרא יצחק אייזיק על שם
סבו, מי שהיה הרב
הראשי לישראל, הרב
יצחק אייזיק הלוי
הרצוג.
נחוג. יום
הולדתו ה־ 39 של החשב
הכללי, דב כן
דרור, יליד מוסקבה,
קצין קרבי ב־מלחמודהעצמאות
ואב
לארבעה בנים,
אחד מראשוני נערי
פטינקין* שהגיע להרצוג
תפקידו
אחר שהיה,
בין השאר, הממונה
על תקציב המדינה והציר הכלכלי של ישראל
במערב־אפריקה.

נחוג. יום הולדתו ה־ 72 של מנהל
מפעל הפיס, הד״ר (למשפטים) מיכאל
לנדאו, חבר הפרלמנט הרומני בגיל 33
שעלה ארצה אחרי שלוש תקופות כהונה,
מילא שורה של תפקידים ציבוריים, ממוכיר
כללי של כופר היישוב ומגבית ההתגייסות
וההצלה בעשר השנים שלפני הקמת המדינה
עד למשרת המישנה לממונה על הכנסות
המדינה, אחרי הקמתה.

* על שם יליד צ׳יקאגו, פרופסור (לכלכלה)
דון פטינקין 45 שהנהיג את לימודי
הכלכלה הרציניים באוניברסיטה העברית בשנת
, 1949 ושגידל במחזורים הבאים את
צמרת הפקידות הכלכלית הבכירה. ביניהם,
בני מחזורו של בן־דרור: אדריכל הפיחות
(וכיום פקיד בכיר בבנק העולמי בוושינגטון)
דויד כוכב; מי שהיה מנכ״ל בנק פויכטוונגר
אהרון קמחי; סנכ״ל בנק כללי (רוטשילד)
דויד שוהם; היועץ הכלכלי בלונדון, שמחה
סורוקר.

^ חלה. אזרח כבוד של ירושלים, יליד
ירושלים אברהם רפאל בן־ציון אל*
מליח 82 בנו של דיין עדת המערבים
(יוצאי מארוקו) ,אב לשלושה בנים ולשלוש
בנות, שהחל את דרכו כמורה לעברית וצרפתית
בבית־ספר כל ישראל חברים (אליאנס)
בירושלים של ראשית המאה, יסד את אגודת
צעירי ירושלים (המטרה: לדבר רק עברית),
היה מזכיר הקהילה היהודית בדמשק ומנהל
סניף אפ״ק( .אנגלו־פלשתיין קורפוריישן,
אם בל״ל) בעזה, לפני שהתמסר למפעל חייו:

נחוג. בצינעה, יום הולדתו ד,־ 65 של
קולונל (אלוף־משנר ).צ׳רלס לינדבדג,
כמעט 40 שנה אחר שחצה את האוקיינוס
האטלנטי יחידי במטוס ויותר מ־ 20 שנה מאז
החל בהתבודדותו כאשר גילה, במלחמת־העולם,
אהדה לגרמניה הנאצית.

לרג עי

כתיבה, מילונאות ועסקנות. הוא היה חבר
הכנסת הראשונה מטעם הרשימה הספרדית
ונתמנה אביר לגיון הכבוד הצרפתי בזכות
מילונו העברי־צרפתי.
חלה. שר־ההגנה הסובייטי זה עשר
שנים, המרשל רודיון מלינובסקי ;.)68
+נפטר. בגיל ,52 אלוף־משנה שלום
עשת, שעלה ארצה מאוסטריה לפני 30
שנה, אחר סיום לימודיו באקדמיה הצבאית
האוסטרית. עשת, שהיה ידוע יותר בשמו
המקורי, פריץ אייזנשטט, היה פעיל בארגון
ההגנה, מייג׳ור (רב־סרן) בחטיבה היהודית
הלוחמת, מסגניו של ייגאל ידין במלחמת־העצמאות
ויועץ צבאי לדויד בן־גוריון. דרכיהם
נפרדו משתמך עשת, שניהל לאחרונה
מספר מפעלים הסתדרותיים, בפנחס לבון
בעת ברור הפרשה.
^ נפטר. בגיל ,62 ממחלת הסרטן,
פרופסור רוכרט אופנחיימר, יהודי יליד
ארצות־הברית, שניהל במיבצע מנהטן את
ייצור הפצצה האטומית הראשונה. ב־1954
הוכרז, בגלל דיעותיו הפאציפיסטיות, כ״סי־כון
בטחוני״ ,אך הוא טוהר ב־ 1963 ואז
גם העניקה לו ממשלת ארצות־הברית את
פרס פרמי ( 50 אלף דולר) על תרומתו למדע
הפיסיקה.
^ נפטר. משבץ הלב, בגיל ,76 יצחק
אייזיק המלין בלכתו ברחוב תל־אביבי
ליד הבית שנקרא על שמו, בית המלין,
אוחו ניהל בעשר השנים האחרונות, מאז
עלה מארצות־הברית. המלין, מפיץ כלי־נגינה
שהיה עסקן פועלים ואסף 40 מיליון דולר

אנ ענ ד...
אילץ למגביות ההסתדרות, ניהל בבית־המלין פעילות
עניפה למשיכת תיירות עממית מארצות־הברית
והידוק קשרים עם הפועלים היהודיים.

* נפטרה. טובה (גוטה) קטינם־
קי, דודתו של משה שרת (אחות אביו,
יעקוב) שהתיישבה יחד עם אחיה ובעלה,
ברוך, ב־ 1906 בכפר הערבי עין־סיניה, בדרך
ירושלים־שכם. השרתוקים וברוך קטינסקי
עסקו בחקלאות, טחינה וגידול־צאן. מאוחר
יותר עבר קטינסקי ליפו, בה נהיה תעשיין־
אריגים ובה השתתף ביסוד שכונת נחלת
בנימין, כיום רחוב בתל־אביב הישנה.
-¥נולד. בגן־החיות התל־אביבי, לזוג
הבהמות שכל אחד מהם שוקל 1500 קילו,
בהמות־ינוקא, השוקל 30 קילו, ואשר עובדי
הגן טרם בררו את מינו כיוון שהוריו אינם
נותנים להתקרב אליו.

ץץה היה קורה אילו? --אילו התאחדו
כל אויבי ישראל לפעולה משותפת? אילו שכרו סיכן־
חשאי גאוני? אילו החדירו אותו לצמרת מדיבת ׳ישראל?
אילו הטילו עליו לנצל את פרשת בן־ברקה, כדי להביא
את מירב הנזק למדינת ישראל?
אוחו סוכן לא יכול היה לפעול אחרת מכפי שפעלו
הרשויות המוסמכות של מדינת ישראל.

אכן, זאת היתה קליעה לגול.

שרוע התפוצצה סנסציה בעתון החשוב ביותר
| > בעולם, הטייטס של ניו־יורק.
מאות אלפים קראו גילוי זה כאותו יום. מיליונים יקראו
אותו מחר בעתוני צרפת וברית־המועצות, ובכל הבטאונים
של העולם הערבי.
מה הם יקראו?
ס שבישראל נשפטו בחשאי עורכיו של שבועון בשם
בול ונדונו לשנת־מאסר על עבירה בטחונית חמורה.

כדי שחבריה יפעלו בארצות ידידותיות ואויבות כסוכני ריגול,
פרובוקציה ותעמולה.

איש לא ניפה להשתיק גילוי זה.עורביהעתון
לא נתבעו לדין בחשאי, וגם לא כגלוי.
נשיא ארצות־הברית פירסם פשוט הודעה המגנה בחריפות
נוהג זה, ניער מעצמו כל אחריות, מינה ועדה לבירור
העניין והטיל עליה לקבוע נוהלים כדי שהדבר לא יישנה.

פון? פסוק.
באותו שבוע הודיע התובע הכללי בניו־אורלינם כי יש
בידו להוכיח שרצח קנדי לא בוצע על־ידי יחיד• הוא טען
כי דו״ח ועדת השופט דורן, שקיבל את הגושפנקה הרישמית

• שאותה עבירה כללה פירסום של ידיעות
כאילו יש למנגנון־חושד ישראלי חלק מרכזי
בפרשת חטיפתו והריגתו של מהדי כן־ברקה,
המנהיג המארוקאי הדגול, ראש כל כוחות-
הקידמה באותה ארץ, ידידם של הוגי־הדיעות
המתקדמים במערב.

אולם אין כאלה במערכות ההסברה — ולא במערכות
הבטחון — של ממשלת ישראל.

** ת ה נג רםה נז ק, וברגע זה כלל לא ניתן להעריכו.
} הוא עלול להתגלגל כמו כדור־שלג, הגדל תוך כדי
גילגולו.
אפשר לסמוך על מכשירי־ר,תעמולה הערביים בעולם שינצלו
את העניין עד תום.
עצם הרעיון שישראל יכולה להיות מואשמת בקשר כלשהו
לפשע המחריד של המודיעין המארוקאי — יעביר צמרמורת
בגופם של כל ידידי ישראל בעולם הנאור.
הפירסום ירחיק מישראל את שותרי־ד,קיומה בעולם הערבי׳
שהעריצו את בן־ברקה כאליל, ושד,חלו לאחרונה לחשוב
(כמו בן־ברקה עצמו) על האפשרות של דו־קיום עם ישראל.
איך ישפיע הדבר על הנשיא דר,־גול, שפיטר את ראש
מנגנון־החושך שלו בגלל חלקו בפרשת בן־ברקה?
כמה אנשים ישוכנעו מר,כחשה ישראלית שניתנה בדוחק,
באיחור, כתגובה על פירסום שישראל ביקשה למנעו?

• שהעניין כולו נשמר כסוד כמוס בישראל,
ולא ניתן שום פירפום לא לשמועות ולא
למשפט.
• שדובר מוסמך של ממשלת־ישראל הודיע שאין כל
אמת בשמועות, וכי גם הנאשמים עצמם הודו בכך לפני
שנגזר דינם.
איזה רושם ייווצר בלב הקוראים — גם אותם שאינם
עויינים את ישראל — למיקרא גילויים אלה?

איזה רושם היה נוצר בלבנו שלנו, אילו קראנו
ידיעה בזאת על משפט שהתנהל בקאהיר
או בפראג?

פנינו דוגמה נוספת של חוסר־כשרון מונומנטלי
בטיפול בדעת־הקהל בכלל, ובכל הנוגע לשמועות בטחו־ניות
בפרט.

זוהי דוגמה קלאסית לשגיאה המקצועית מס׳
1של התועמלן המקצועי: השארת היוזמה
כירי היריב, והסתבכות במערכת הכחשות
והתנצלויות.

דוגמה של בילבול וטימטום, שאין למעלה
ממנה.

מה עושה ממשלה מפוכחת כמצב כזה?
מה מכתיב מצב כזד, למנגנון־הסברה בעל כושר־החלטד,
מינימלי?

ממשלה נכונה מפרסמת, במיקרה כזה, הודעה
רישמית קצרה.
היא מביעה את אמונה כי אין שמץ של אמת בשמועות
אלה.
ממשלה נבונה היתד, מחליטה על הקמת ועדת־חקירה שתבדוק
את עניין מעצרם של העיתונאים, ומפרסמת הודעה
קצרה על מסקנותיה.

הודעה בזאת היתה זוכה לפירסום שיגרתי
כבמה שורות בעתוני העולם. היא לא היתה
מעוררת שום התרגשות. ככר היו דברים מעולם,
והבל יודעים את כללי דמישחק.

ך* צה הגורל שדווקא השבוע התפוצצו בארצות־הברית
| שתי פרשות בטחוניות בעלות משמעות עצומה. הטיפול
בהן יכול, באמת, לשמש כדוגמה.
עתון אמריקאי פירסם ידיעה סנסציונית, שהרעישה את
אמריקה כולה: שמנגנון־החושך האמריקאי נוהג מזה שנים
רבות לממן את פעולת התאחדות הסטודנטים האמריקאית,

יתן היה להביא את העניין לפירסום נאות בצינורות
^ אחראיים, בעוד מועד, בצורה שהיתר, מבטיחה את צימ־צום
הנזק למינימום.
אני עצמי העמדתי לרשות השלטון הזדמנות סבירה לכך,
כאשר ניסיתי להעלות בכנסת את נושא המעצר של עורכי
בול — אך הדבר לא ניתן לי.
כל שאר הנסיונות — של העולם הזה, של סיעתנו, של
עתונים אחרים — נתקלו בקיר אטום מצד השלטונות.
כך ניתן לדבר להתגלגל, עד שהגיע — כמובן — לפירסום
בבטאון הבלתי־אחראי ביותר במדינה, שראה בכך תעלול
גרידא.
תחת להתייחס לכך בתעלול ולעבור עליו בשתיקה, או
לפרסם לפחות אז הודעה מוסמכת, יצאו השלטונות מגדרם,
נקטו באמצעים קיצוניים שעברו את כל גבולות השכל
הישר — ובכך העניקו לעניין חשיבות עצומה. חשיבות זו
היתד, מוכרחה לעורר, במוקדם או במאוחר, את עירנות
אמצעי־ד,תקשורת הבינלאומיים.

כל המצויים כענייני הסברה יבלו ינבא יאת
בבטחון מוחלט.

9שבגלל אותן שמועות דרשו אנשי־צמרת ישראליים
את פיטוריו של ראש־הממשלה, לוי אשכול.

היכן כאן החטא הקדמון?
החטא הקדמון התחיל הרבה זמן לפגי שהתגלגל העניין
לאותו פירסום אומלל בשבועון בול.
השמועות עצמן עברו מפה לאוזן במשך שבועות ארוכים.
בין אלפי האנשים החושבים את עצמם ל״יודעי־סוד״ ,לא
היה אחד שלא ידע על כך. ושלא פיטפט על כך בפה מלא.
זה כלל עתונאים, עסקני־מפלגות בדרגים נמוכים, פקידיב
בינוניים, ועוד.

הכל שהכרה זו לא חדרה עדיין ללב האח־ראים
להסברה ולכטחון במישטר הקיים בישראל.

התועמלן
המקצועי לומד, קאל״ף־בי״ת של־־ מקצועו, שיש
לעשות את ההיפך: אם יש חש^׳ כלשהו לפ;רם ום, פרסם
זאת בעצמך.

י זד י

מנצח המפרסם ראשונה -כי בידו היוזמה,
והוא יבול לכוון את התגובה הציבורית הראשונה.

הזדגפטז

של כל מערכות השלטון האמריקאי, מן הנשיא ועד לשרותי־הביון,
הוא מיסמך כוזב.

האם ניפה מישהו למנוע גילוי זה?

האם הוטל על זרועות־ד,בטחון להבטיח שלא יגיע לידיעת
הציבור, שלא יתגלגל לידי עחונים זרים, אשר טענו מזמן
כי דו״ח וורן הוא מיסמך מגוחך?

מובן שלא. הדבר כלל לא עלה על דעת איש.

** רוע? האם חפרה בארצות־הברית אותה תודעה
בטחונית נעלה הקיימת בצמרת ישראל?
להיפך. קשה לתאר מישטר בטחוניסטי יותר מזה השולט
כיום בארצות־הברית.

אבל כטהוניזם קיצוני אינו מוכרח להיות
מטומטם.
שליטי ארצות־הברית — וכל ארץ תרבותית אחרת —
יודעים כי פשוט אי־אפשר בימינו לגנוז ידיעה חשובה. הם
יודעים כי שכר הגניזה ייצא בהפסדה — בי עצם הגניזה
משווה לידיעה חשיבות וסבירות, שאפשר לצמצמן בהרבה
על־ידי פירסום מתאים ומוקדם.
מדינה בימינו — שום מדינה בימינו — אינה דומה עוד
לעיירה פולנית בסוף המאה שעברה, שאפשר היה לנתקה
מאמצעי־התקשורת העולמיים• י ;

מאמ

* ש לעניין עוד צר, שאיש מאיתנו אינו יכול לעבור
7עליו בשתיקה, כי בנפשנו הדבר.

משפט עורכי,,כול״ מזכיר את סיפורי קפקא.

הוכח עתה כי בישראל יכולים שני אנשים להיעלם, כאילו
בלעה אותם האדמה. הם יכולים להיאסר בחשאי, מבלי שהדבר
יפורסם, ומבלי שישוחררו בערבות. הם יכולים להישפט
בסתר, מבלי שהציבור ישמע על כך. הם יכולים לד,ינמק
בבית־הסוהר, מבלי שאפשר יהיה להגניב על כך אף מילה
אחת לעתונות.

לולא הפירפום בעתון ז ר, לא היה שומע איש
בישראל (זולת העתונאים, שעליהם נגזר אלם)
על בל פרשת המאסר והמשפט לעולם ועד.

מזה כמה חודשים לא נתן לי הדבר מנוח. ניסיתי לעורר
את העניין מעל בימת הכנסת — אך נתקלתי בחיוך אדיב
ואדיש. הבעתי את חרדתי באוזני היועץ המשפטי, שהאשים
את עורכי ב?1בעבירה הכרוכה במאסר־עולם — וכך מנע
מראש כל אפשרות חוקית לשחררם בערבות עד למשפטם, אף
אחרי שנסתיימה החקירה.

זוהי תופעה מחרידה. לא תיתכן כדוגמתה
בשום מישטר דמוקראטי בעולם. כאן אנו עוכרים
את גבולו •טל מישטר טוטאליטרי.

אנדיי ^ 314בדי

ת צ פיזג

במדינה

• תיתכן ועידת־פיכנה ערכית כקרוב. תהיה זו ועידה שונה
לחלוטין משלוש הקודמות, בכן שלא ישתתפו בה כל השליטים הערביים. לכינוס
פיסגה זו נעשים עתה מאמצים בבירות סעודיה, ירדן ותוניסיה. בשלב זה
דורשים המלך פייצל והמלך חוסיין כינוס פיסגה כל־ערבית, מתוך ידיעה
ברורה שגמאל עבד־אל־נאצר מתנגד לה. הצעד הבא: קביעת מועד לפיסגה,
מתון הנחה שרק הנציגים האנטי־נאצריים ישתתפו בה. בכן יהיה הקרע בעולם
הערבי סופי, ואפשר יהיה לדאות בו צעד ממשי לקראת הסתבכות מלחמתית.
• ההכרזה בגה״ל רא תהיה מהירה. סיעת הליברלים בכנסת
תטען כי אין זה מסמכותה להחליט, אס להוציא את שמואל תמיר וחבריו
ממסגרת גח״ל, אלא יש להביא את העניין בפני מוסדות מפלגתם, הצעתם, ביני
תיים :״להקפיא״ את שלושת הח״כים של הגוש העצמאי בתוך גח״ל, מבלי
להעניק להם זכויות של סיעה, עד שיוחלט סופית איך לנהוג איתם.

• היחסים בין שלושת ח״כי הגוש החופשי של הרות, לבין
נאמני כגין יתהללו גם על
לקע אישי. בצד היריבות הפוליטית,
בה ייסחפו גם השותפים הליבראליים,
יבואו גילויים של שינ־אח
אישית. יתן את הטון וז״כ יוחנן
באדר, שגם קבע את קצב ההתפתחויות
שהביאו לפילוג המפלגה.

• פגישת־ההילכלות, ש־נעלכה
בין מישלחת של
לופאים לבין הלב הלאשי
יהולה איפל אונטלמן, לא
תישא פלי. למרות שבסיום ה־פגישה
נידמה היה לרופאים, כי
תיתכן נוסחה מוסכמת של התנאים באהל לעריכת ניתוחי מתים, ולמרות ש־המפד״ל
לחץ על הרב הראשי להגיע
לידי פשרה כזו — יירתע אונטרמן. הגורם: לחץ החרדים הקיצוניים, שאף
הציבו מישמרות ליד ביתו בירושלים, בתביעה כי לא יתפשר.

• יישלחו הודאות לנציגויות הדיפלומטיות של ישלאל
כאדצות־הבדית ובקנדה לתת לדויד כן־גוליון דק את הסיוע
ההכרחי, געת ביקורו הקרוב בשתי ארצות אלה. הסיבה:
ראשי המערך רואים בביקור זה, בעיקר מסע מפלגתי תעמולתי, בו ינסה
בן־גוריון לגייס תמיכה וכספים לרפ״י, הנמצאת במצב כספי דחוק.

• מגמת הממשלה, כשטח השידור: להביא להפרדה מעשית
כין הלליו לבין הטלביזיה. לרדיו יש כיוס מידה כלשהי של
עצמאות, ואילו הממשלה רוצה ל־הבטיח
מראש כי הטלביזיה תהיה
מן הרגע הראשון מכשיר ממשלתי
מובהק, שלא יעסוק בביקורת או
בהשמעת דעות מנוגדות. יחד עם
זאת, יוצאו כנראה החטיבות החדשות
של הרדיו והטלביזיה מן המסגרת
של שני השירותים, ויאור־גנו
כחטיבה נפרדת משותפת. בצורה
זו תהיה לשר ההסברה ישראל
גלילי שליטה בלעדית על שירותי
החדשות והפרשנות.

• תיתכן הורדה במחיר
התקנת טלפון, כשהתברר כי
רוב המזמינים מוותרים כגלילי
סופו
של לכל על ההזמנה,
מכיוון שאינם מסוגלים לשלם 850 לירות כדמי התקנה. לפי
המזמינים.
נך נוני משרד־חדואר האחרונים, מגיע מספר המוותרים לשליש ממספר

• שיטה חדשה תונהג במשטרת ישראל, כמטלה להקל
על חוקרי המשטרה את פיענוח מיקרי הרצח. לאחר שרבו מיקרי
רצח בלתי־נופוענחים, הוחלט להחדיר
כלי נשק מסומנים לשורות העולם
התחתון. כלים אלה יעזרו לאחר
מכן לחוקרים להתחקות אחר
עקבות רוצחים פוטנציאלים.

* אב לא ישוב מרדכי
נמיר לכהונתו בראש עיריית
תל-אכיב, עלולה הקוא ליציה
העירונית להתפרק.
נמיר מחלים עתה בארצות־הברית,
בעקבות שיתוק חלקי. את מקומו
ממלא יהושע רבינוביץ, אשר שותפיו
הדתיים אינם מוכנים לראות בו
ראש־עיר במקום נמיר. הם עשויים
לצדד בקואליציה חדשה, שבראשה
יעמוד מרדכי שטרן, איש גח״ל דתי.

שטר

• בעקבות הגילויים על עיסקות תיווך־השטרות של בנק
התעשייה, צפויים חילופי גברי בהנהלת הבנק. שר המסחר
והתעשייה זאב שרף ושר האוצר פיחס ספיר מעונינים בשינויים אלה. במיוחד
שר האוצר, וזאת כדי לנסות לנער מעל עצמו כל אחריות למה שביצע הבנק.

העם האיש המווונה
בחמש וחצי בבוקר, ב־ 16 ביולי , 1945במידבר
אשר בדרום ארצות־הברית, התפוצצה
הפצצה האטומית הראשונה. אחד מעדי־הראייה
נזכר באותו רגע בקטע מאפום
הודי:
אם אלף שמשות
יתפוצצו בשחקים —
ידמה זוהרן
לתפארת האל.
איש זה היה רוברט אופנהיימר, שניפסר
השבוע. הוא היה סמל התקופה.
קורבן של עצמו. רבות האגדות שנקשרו
סביב ״אבי הפצצה האטומית״ .היו
שתיארו אותו כקדוש מעונה, בגלל סבלותיו
בתקופת ג׳ו מק־קארתי. זה היה התיאור המקובל
בישראל, בייחוד אחרי שביקר בה,
וניתגלה כידידה. אך היו שבזו לו מעומק
הלב כבוגד.
״אופי״ לא היה לא זה ולא זה. הוא היה
דמות טראגית, שסועה, קורבן של תקופתו,
של מקצועו ושל עצמו.
עד מלחמת־העולם השניה הוא חי בעולם
של מדע. בפוליטיקה התעניין רק מרחוק.
כרבים באמריקה באותה תקופה הושפע מעליית
הנאציזם הגרמני, ממלחמת־האזרחים
בספרד, מתוצאות המשבר הכלכלי הגדול.
בני.משפחתו של המדען היהודי נפלו קורבן
לנאצים בגרמניה.
הוא התקרב לקומוניזם — אך מעולם לא
הצטרף למפלגה. לגביו היה זה צעד חד־משמעי
מדי. תחת זה השתמש בכסף הרב
שירש מאביו כדי להדפיס חוברות על חשבונו,
לתרום לגופים שמאלניים.
מות הסטודנטית. קירבתו לשמאל הושפעה
מן היחסים האינטימיים שקיים עם
סטודנטית בעלת נטיות קומוניסטיות. פעמיים
כמעט התחתן עימד — ,עד שהתאהב בצעירה
אחרת, ילידת־גרמניה, קרובת־משפחה
של הרמטכ״ל הנאצי קייטל. בגללה נטש את
הסטודנטית. אם כי הוסיף לקיים עימד, יחסים
אינטימיים גם אחרי שנשא את ידידתו
החדשה. כשהתאבדה הסטודנטית, קמו נגדו
כל ידידיו והחרימוהו.
אך אופנהיימר כבר היה עסוק באותם הימים,
הוא התמנה כמנהל מדעי ומינה,לי של
המיבצע הגדול, שהוליד את הפצצה האטומית.
בפעם הראשונה ירד מן האולימפוס לעולם
המציאות. הדבר השפיע עליו לרעה:
הוא השתכר מתחושת השלטון, השתלב במערכות
מנגנון־החושך, הפך בטחוניסט מובהק.
ערב
פיצוץ הפצצה האטומית הראשונה,
כאשר מיטב המדענים הזעיקו שמיים וארץ
נגד הפצצת עריה של יפאן, שעמדה להיכנע
ממילא, לא נתן להם אופנהיימר יד. הוא הפך
איש השלטון, תמך בגנראלים שרצו לנסות את
הנשק החדש בכל מחיר .״אבי הפצצה״ הפך,
בעקיפין, לאבי המוות של זערושימה — הפשע
הנורא ביותר של המאה, מלבד אושוויץ.
בגידה כידיד. עוד לפני כן הסתבך
אופנהיימר בפרשה שהטביעה את חותמה על
שארית חייו.
כדי להתחנף לאנשי־ד,בטחון ,,סיפר להם ש״
סוכני־ביון סובייטים ביקשו ממדענים מסו״
יימים חומר סודי על הפצצה. בסיפור זה
היה רק גרעין קטן של אמת. בעיקרו היה
מסכת שקרים, כפי שהודה לאחר מכן.
אנשי־הבטחון החלו לוחצים על אופנהיימר.
זה לא יכול עוד להיסוג. אחרי התחמקויות
רבות, וכדי להציל את עצמו, הלשין — שלא
בצדק — על ידידו הטוב ביותר. אותו
ידיד פוטר, סולק, ואיבד את עולמו ,,מבלי
לדעת את הסיבה.
כאשר עלה מק־קארתי לגדולה, עט על
אופנה,יימר כעל טרף מוכן. שקריו והסתב־כויותיו
נתגלו ברבים, הוא הוכרז כסיכון
בטחוני, הורחק מכל מגע עם פצצת המימן,
לה התנגד. רק כעבור עשר שנים זכה לטיהור
שמו.
בסך הכל היה אופנה,יימר איש מעונה.
סמל לפיצול־האישיות של המדע המודרני, שברכתו
מהולה בסכנה של חורבן העולם. האיש
שסבל בנעוריו משחפת, ושמת השבוע
מסרטן, היה י -טרגדיה שגם מדעני ישראל
אינם יכולים להימלט ממנה.

המישטר
בדע 1ראלחב רי ם
לא פעם הושמעה בארץ הטענה כי כל
המפלגות הוותיקות הן שותפות למישטר,

וכי מבחינה זו אין הבדל בין מפלגות הקואליציה
לבין מפלגות ד,״אלטרנטיבה״ .אולם
מעולם לא אושר הדבר בפה מלא על־ידי
דובר ראשי של המישטר עצמו.
השבוע עשתה זאת מזכירת מפא״י, גולדה
מאיר.
כשנשאלה במסיבת־עיתונאים על הפילוג
בחרות, השיבה :״כל תנועה מזעזעת במפלגה
אחת — אינה יכולה לשמח מפלגה
אחרת.״
כלומר: מפא״י אינה יכולה לשמוע על
תהליך המפורר את מפלגת־האופוזיציה העיקרית,
המבקשת לסלקה מן השלטון. כי
חרות היא אגף חיוני של המישטר, ושבירתה
עלולה לסכן את המישטר כולו.

מפלגות
(בד) ואש
הפילוג בתנועת החרות קרם השבוע. עור
וגידים.
הנהלת התנועה קיבלה מתוך ״יראת
כבוד״ את פסק־הדין של בית־הדין התנועתי,
שהוציא את ח״כ שמואל תמיר משורות התנועה,
ואילו ראשי הגוש החופשי הזדהו
עם המגורש, מתוך ״נאמנות להחלטות קודמות״.

צד לא קיבל על עצמו את האחריות
לפילוג המפלגה השניה בגודלה בישראל. כל
צד הטיל את האשמה ביריביו.
אולם הפילוג בחרות לא דמה כלל לפילוגים
אחרים במפלגות אחרות. קדמו לו
כמה פעולות מחתרתיות, בנוסח ימי המנדאט:
• בסניף הדרום של תנועת חרות ב־תל־אביב,
ברחוב סלמה, אירעה פריצה.
כסף מזומן, שהיה מצוי אותה שעה במשרדים,
לא נלקח על־ידי הפורצים. לעומת
זאת נטלו עימם חלק מן הכרטיסיה. הסניף
נמצא בהנהלת אנשי הגוש החופשי.
• בליל שבת פרצה שריפה בקומה הבז
של מצוך ת־זאב בתל־אביב. האש האל•
מונית השמידה חלק מכרטיסיית־החברים ש־

הארכיון השרוף כ״מצודת־זאב״
״אין דבר״
היתד, במקום. טצודת־זאב נמצאת, כידוע, בשליטתה
של הנהלת חרות.
• למחרת היום פרצה עוד שריפה —
הפעם בקומה ה־ 11 באותו בניין. גם שם
אכלה האש את כרטיסיות החברים.
• ביום הראשון השבוע, שוב בסניף
הדרום, נתגלתה פריצה חדשה. הפעם לא
מצאו האלמונים את שארית כרטיסיות החברים,
לכן חיטטו במיסמכים.
• כעבור יום פרצו שני אלמונים לבנין
הסתדרות עובדים לאומית, הוברחו על־ידי
שני שומרים־בשכר שארבו בתוך הבניין.
כלהב המרד. שני פלגי חרות הזעיקו
את המשטרה, כדי שתחקור ותברר מי הם
האלמונים שונאי־הכרטסת. אולם עוד בטרם
שהוציאו חוקרי המשטרה את מסקנותיהם,
כבר לחש כל צד באוזני חבריו,
כי הוא יודע לבטח את זהותם של החבלנים.
העולם הזה 1558

#שנוווויה נננק נו סו-
בגדו עסס־ו עס בוינטוונגו

^ זיהשע רו רי ה הכלכלית שהתפוצצה השבוע הידהדו
| 1בכל רחבי המשק הישראלי: הבנק לפיתוח ר,תעשיה,
שמטרתו הקדושה והיחידה היא להזרים כסף לפיתוח התע־שיה,
עסק תחת זאת בהלוואות בריבית.
ולא במיקרה היה קשר בין השערוריה החדשה לבין שע־רוריה
ישנה־יחסית (העולם הזה :)1536 תוך בירור חשבו־נותיו
של בנק פויכטוננגר הכושל, התגלה כי הבנק לפיתוח
התעשיה הילווה לו מיליוני לירות, כדי שישתמש בהם ב־עיסקותיו
המפוקפקות.
שלא כבנקים אחרים, להם יש תחום פעולה נרחב במשק,
יש לבנק לפיתוח התעשיה משימה אחת ויחידה, שלשמה
הוקם: מתן הלודאות ארוכות״מועד לפיתוחה התעשייתי של
המדינה.
בנק זה הוקם לפני תשע שנים על־ידי הממשלה, בנק
לאומי, בנק הפנעליס, בנק דיסקונט, ההסתדרות הכללית
והתאחדות בעלי התעשיה (העולם הזה .)1532 הודות למש־קלם
הכבד של מייסדיו, ובגלל מטרתו הקדושה, התפתח
הבנק בצעדי ענק, במיוחד בחמש השנים האחרונות, לאחר
מינויו של הד״ר אברהם נאמן לתפקיד מנהלו הכללי.
במועצת המנהלים שלו לא יושבים אנשי כלכלה אפורים
וחסרי נסיון. ההיפר: חברים בה 60 איש — נציגי הממשלה,
ההסתדרות, הבנקים המייסדים, התאחדות בעלי התעשיה.
בקיצור: בכירי המנהלים של המשק הישראלי*.
בראש מועצת המנהלים עומד אום בעל נסיון כלכלי
עשיר, המכהן גם בהנהלות של יותר מחמישים מיפעלים
וחברות מסוגים שונים. קוראים לו ישעיהו פורדר, הלא הוא

טרור: המנהלים לא ידעו

לעזאזל הפיתודו־העי?!־
הו-בית!
יושב־ראש מועצת המנהלים של בנק לאומי לישראל.

פיתקה קבזנה שווה הץ

** תה נחשפה

הטכניקה בה עבד הבנק לפיתוח התע־

^ שיה.
פעמיים־שלוש בשנה מתכנסת מועצת המנהלים שלו, ואז
סוקרים הדוקטורים פורדר ונאמן את פעולותיו. את התפקיד
החשוב ביותר — מתן הלוואות — הפקידו המנהלים
בידי ועדה מרכזת, שגם חבריה הם אישי משק נכבדים ביותר.
כמו, למשל, מרדכי זגגי, ד,מישנה למנכ״ל משרד
האוצר, ואהרון גילת, המישנה למנכ׳׳ל משרד המסחר וה־

תעשיה.
אפשר היה לחשוב, לכן, כי אישור הוועדה המרכזת להלוואה
מסויימת, פירושו: שיחרור מיידי של הכסף. כי כך
דורש גם ההגיון הכלכלי. אולם לא. במציאות מתנהלים
הדברים בדרך שונה.
עוברת תקופה ארוכה מיום הגשת הבקשה עד יום קבלת
הכסף הנכסף. יש מיקרים רבים שההלוואה כה מתאחרת,
עד כי אין בה כבר כדי להועיל. מישהו אחר הקים כבר
מיפעל מתחרה. מישהו נוסף כבש בינתיים את השוק. התעשיין
שהגיש את הבקשה נשאר בפני שוקת שבורה.
היו מיקרים רבים בהם בא לווה פוטנציאלי אל הבנק,
כשהוא מצוייד כבר בהמלצות משרד המסחר והתעשיה —
אותו משרד הממונה ישירות על הבנק. הוא בא לאחר שתוכניותיו
כבר נבדקו ואושרו על־ידי מומחי המשרד, אך
בבנק היו משיבים לו :״חכה! אנחנו צריכים לערוך בדיקות
מחדש, ללא התחשבות במימצאי משרד המסחר והתעשיה.״
אלא שגם סחבת זו לא היתד, בבחינת כלל קבוע.
כי הבנק, למרות שאינו נתון לשליטתו הישירה של משרד
האוצר, מהווה נסיכות פרטית של שר־האוצר פינחס
ספיר. דייה פיתקה קטנה ממנו, או שיחת טלפון קצרה, כדי
שהבנק ישחרר כספים, כמיקדמות על חשבון הלוואות שעדיין
לא הוגשו עבורן בקשות ולא נערכו סביבן כל אותן
בדיקות וסקרים.
• אפשר היה נם לקנות את הזכות לשבת במועצת המנהלים
במחיר רכישת מניות בסן רבע מיליון לירות.
אך גם אם
האמיתית, ניתן
כי הם חונכו
מילות הימנון
אם תעל או
אש להצית —

לא תתגלה לעולם זהותם
כבר עתה לקבוע בבירור,
עוד משחר נעוריהם על
בית״ר:
תרד /בלהב המרד /שא
/אין דבר!

גליון היום הששי של יומון מק״י הכיל
אינסוף הפתעות. כמו, למשל, הקטע הבא,
מתוך המדור לספרות:
— תראו, חתיכה חדשה.
— יותר טריה ממרים.
— חבר׳ה, צריך לסדר תור.
— אבל מריס, סוג יותר גבוה. בשלה.
— גם זאת תתבשל פה, אל תדאג. נדפוק
העולם הזה 1538

כך קיבלו מיליונים רבים מוסדות ומיפעלים כלכליים כמו
כור, המשביר לצדכן, אילי! תעשיות, מיפעל הרכבת המכוניות
בנצרת־עילית, כיתן דימונה, טכסטיל בית־שאן ועוד.

תיווך שטרות ללא ערבויות

ברי הוועדה המרכזת לא ידעו בהרבה מיקרים אם
| | מקבלי ההלוואות חיכו בתור לקבלתן. במיקרים אחרים
לא ידעו כלל לשם מה ניתנה ההלוואה.
במצב זה נעשו עיסקות שונות ומשונות בכספי הבנק,
למרות שתקנון־היסוד שלו אוסר אותן. לדוגמה: הבנק לפיתוח
התעשיה העביר מיליוני לירות לתיוזך־שטרות.
הוא העביר סכומי־ענק לתיודך־שטרות ללא קבלת ערבויות
ובטחונות כלשהם, למרות שמלקוחותיו האחרים דרש
ערבויות ובטחונות ראשונים, עד לאגורה האחרונה של
סכום ההלוואה.
דוגמות:
• ״ דקו חברת־בת של הבנק — העבירה לרשות
בנק פויכטוונגר ולרשות חברות־בת שלו מיליוני לירות,
לעיסקות תיווך שטרות, מבלי לקבל ערבות כלשהי. כבר
עתה ידוע כי מעיסקה זו ייצא הבנק הממלכתי־ציבורי בהפסד
של 1.5מיליון לירות ישראליות.
• ״נציט״ — הבנק לפיתוח התעשיה הפקיד ישירות
מיליוני לירות, לעיסקי תיווך שטרות ללא ערבות, גם ב־חברת״בת
של בנק אלדן — נציט.
• ״כלל״ — הבנק העביר סכומי כסף ניכרים, בריבית
לחברת ההשקעות כלל. את הסכומים העביר רק
תמורת מכתב התחייבות של כלל.

מלאה ושלמה של מסכת תעלולי הבנק. תיתכנה גם כמה
וכמה התפטרויות.
אך מה שבטוח: כבר עתה נגרם נזק כבד למדינת ישר־אל.
הגילויים האחרונים על הבנק לפיתוח התטשיה יחריפו
את יחסיו עם מוסדות פינאנסיים בינלאומיים, שאיתם עמד
בקשרי עסקים. למשל:
• הבנק העולמי: בנק זה נתן לפני שנתיים הל־וואה
נוחה לבנק לפיתוח התעשיה, בסכום של עשרים מיליון
דולאר. לפני שנה הוחל גם בדיונים לקבלת מילווה נוסף,
באותו הסכום ובאותם התנאים.
בחודש דצמבר האחרון הגיע המו״מ בין שני הבנקים
לשלב מתקדם, וד״ר נאמן עמד גם לטוס לוושינגטון לשם
סיומו. יומיים לפני נסיעתו חל עיכוב.
אין ספק שלבנק העולמי נודעו פרטים מסויימים על עיס־קות
הבנק הישראלי, שכן ימים ספורים לאחר מכן הגיע
לארץ אחד מכלכלניו, המטפל בדרך כלל בעניינים ישראליים,
לשם בדיקות והבהרות. הוא שהה בישראל יומיים,
ומאז צאתו מן הארץ חל ״עיכוב בהשלמת המו׳׳ט עם
הבנק העולמי.״
• ק רן קו לי: הבנק לפיתוח התטשיה משמש כסוכן
קרן זו בישראל. הוא מורשה מטעמה לתת הלוואות למיפעלי
תעשיה בארץ, אך הוא אינו מורשה לנהל בכספים אלה
עסקים מפוקפקים. כי קרן קולי מרכזת בידיה את הכספים
שהצטברו ממכירת סחורות וציוד אמריקאי בישראל.
• הבנק האמריקאי דיכוא, ויצוא: בנק זה
אישר לאחרונה לבנק לפיתוח התעשיה מילווה בסך שישה
מיליון דולארים, לרכישת ציוד תעשייתי בארצות־הברית.
גם הוא התרשם לרעה מתעלולי עמיתו הישראלי.

• הבנק הממלכתי המערב־גרמני לפיתוח:

הוא הזרים עשרות מיליונים לבנק הישראלי, במטרה ש־יושקעו
בפיתוח תעשיה בארץ. על כך יש הסכם בין השניים,
כי כספים אלה הינם חלק מהסכם ולדורף־אסטוריה,
שנעשה לפני שנים בשיחה הידועה של קונראד אדנאואר
ודויד בן־גוריון.
הבנק הגרמני לא יתן כספים לתיווך שטרות בבנקים
מסוגם של פויכטוונגר או אלרן.
שערוריית הבנק לפיתוח התטשיוז לא רק שהשחירה את
שם ישראל בחוגי העסקים בעולם. יותר מזה: היא חיבלה
גם במשק הישראלי ובקודש הקודשים שלו: הפיתוח התעשייתי.
וכל
זאת מתחת לאפו של נביא הפיתוח — שר־האוצר
פינחס ספיר.

כשנערי ספיר נפגשים

** יסקהאח רו נ ה זו מוסברת אולי על־ידי זיהוי נוסף
של שני אישים: מנהל כלל הוא אהרון דוברת, לשעבר
מנהל חטיבת התעשיה במשרד המסחר והתעשיה, עוד מן הזמן
שכיהן בו כשר ספיר עצמו. גם מנהלו הכללי של הבנק
לפיתוח התעשיה, ד״ר נאמן, כיהן בתפקיד החשב הכללי
של האוצר. וכששני נערי ספיר נפגשים, משני צידי
המיתרם, יכול לקרות, כידוע, כל דבר.
בינתיים מדובר כבר על הקמת ועדת־חקירה, לשם חשיפה

אותה כמה פעמים ותהיה סוג א׳־א׳.
אך לא רק התוכן הפתיע. גם הצורר,
היתר, בלתי שיגרתית.
תמונתו של המנהיג הסובייטיולאדימ׳יר
איליץ׳ לנין, שהיתר, מופיעה בדרך הלל
בעמודו הראשון של קול העם, הופיעה
הפעם רק בעמוד , 15 ואילו תמונותיהם
של ״משרתי ההון הזר, סוכני האמפרי־אליזם
והקולוניאליזם״ ,אבא אבן ופינחס
ספיר, הופיעו בעמוד .12
שניהם הרצו באריכות על מדיניות־החוץ
של ישראל ועל כלכלתה.
היה זד, הגליון החגיגי ביותר של היומז
המק״יסטי, שבא לציין, ב־ 32 עמודיו הגדושים,
את יום הולדתו העשרים.
״ מחגייוסיל כן ״ .שום עתון ב
סניו:
הנערים עשו וניסקות

ישראל לא עבר גילגולים כה רבים והפניות
כה חדות כמו קול העם. לכן היה גדוש
גליון היובל במאמרים ורשימות היסטוריות
לרוב, שבאו להוכיח, בעזרת ציטטות וזכי
רונות אישיים, את צידקת דרכו מאז ד,־14
לפברואר 1947 ועד היום.
אולם אפילו מאמרים אלה לא היו מספיקים
כדי למלא את הגליון העבה. לכן עוטר
כל מאמר בתמונת מחברו, ובהתאם למדיניות
המפלגה, הלוחמת בכל ״גילויי פולחן
האישיות״ ,היו כל התמונות שוזת־מידה,
מלבד תמונתו של שמואל מיקוניס, שהיתה
גדולה יותר.
אבל נשאר עוד הרבה מקום, ואותו מילאו
המודעות. עורך היומון, הח״כ לשעבר
משה סנה, הטיף אמנם במשך שנים רבות

לחסידיו, כי מודעות בעתונות הן מין פאט-
נט כזה, באמצעותו משפיעה הריאקציה בכל
ארץ על העתונות המקומית, אולם מר,
הקשר בין הטפות חולין של יום־יום לבין
מאורע כה נכבד כמו חגיגות־יובל?
כך ניתן למצוא בגליון קול העם מודעות
ברכה מטעם מועצת פועלי תל־אביב, אי
איגד, או עיריית תל־אביב, או מועצת פועלי
אשקלון.
זה שבאותו היום הפגינו 500 מפועלי
אשקלון ליד בניין מועצת־ד,פועלים, ואף
שברו את שמשותיו, לא השפיע על עורכי
היומון המק״יסטי.
גם משרד התיירות הממשלתי נתן מודעה.
וגם המרכז החקלאי. אולם המודעות היו
(המשך בעמוד )18

ההוצאות גורות והגוש! מצטבו, התעויבים שרים וחנוסעיס שבדם -
תור כדי ביזבוזים המפלגות הגיעה חברת ״וו״ אד סו התמוטטות
״צא וחשוב!
״מי הם אלה הפונים אליך?
״מי הם האנשים שדגלם צדק ויושר, ולשונם
רמיה?
״אנשים אשר כל מחשבתם היא תפישת
השלטון, ללא התחשבות באמצעים.
״ראית כבר בעבר הלא רחוק את כושרם
ויושרם של אלה.
״אל תערר לפרובוקציות!״
אזהרה זו, מודפסת כחול על גבי ורוד,
חולקה השבוע ל־ 1750 אזרחים ישארליים
בתל־אביב והסביבה. היא נועדה לעורר בהם
את חוש האחריות, להצית בהם עירנות, לקרוא
להם לדגל.
והכל: כדי להתגונן בפני אוייב אימתני.
אך גם האוייב לא טמן את כרוזיו בצלחת.
בכרוזים נגדיים, הפעם בשחור על גבי לבן,
התריע נגד אלה ש —
״גרמו להתמוטטות המוסר החברתי!
״גרמו למשבר כספי על־ידי ניהול פוחז
ובזבזני1
״מחפים על כל מעשת שחיתות!״
ובכלל :״דמעות התנין אשר הם מזילים
באיגרתם האחרונה מזכירות לנו את הסיפור
על אותו בן אשר רצח את הוריו ובא
לדרוש זכויות של יתום.״

זמרים, קוסמים ושחקנים, ומחייבים את תקציב
האגודה. בחופש שולחים את הילדים
לקייטנות ולפנימיות, ומציידים אותם בכובע
ובחולצה נושאי סמל דן, ומסיעים אותם
הלוך ושוב.
ההדרכה בקייטנות מבוצעת בידי בני משפחות
החברים, ושכר המדריכים משולם ביד
רחבה. ברור גם שד,קואופרטיב דואג להסיע
את ההורים לביקורים מאורגנים על חשבונו.
כל ההוצאות נרשמות בספרים.
לחברי דן עצמם דואגת החברה לכרטיסי
הנחה של ס/ס 50 בבתי־ד,קולנוע, בתיאטרונים
ובמופעים אחרים. לפעמים מעניקים לעובדי
בתי־הקולנוע והתיאטרונים כרטיסה נסיעה
חינם אין כסף.
בהזדמנויות חגיגיות, וכאלה לא חסרות
אף פעם, מארגן הקואופרטיב מסיבות ונשפים
לחברים ולנשותיהם. לפעמים גובים
סכום סמלי עבור המופע ולפעמים לא.

הנאות אחרות: טיולים ברחבי הארץ, ספריה
וקרנות מיוחדות לחינוך הילדים.

סודות ניהולו של זן, וקראת דו״ח ועדת
גולומב, על שם כלכלן־הסתדרות־מפא״יי־צעיר
— דויד גולומב — בנו של אליהו
גולומב האגדי, מייסד ההגנה.

לא בא?״ף רבתי;

גילה הדו״ח: קואופרטיב דן נמצא על סף
התמוטטות. רק טיפול מהיר וזריקות עידוד
נמרצות יצילו אותו ברגע האחרון מכליה.
וכיאה לוועדה רצינית, היא עשתה את עבודתה
בשפת המספרים, תוך בדיקת העובדות
וספרי החשבונות.

** ינו על שום איש במדינה לא ־,יתד,
׳ 3צרה בכל אלה, אילולא התברר החודש
ני בנטל הכספי של הוצאות דן לא נושאים
חברי הקואפרטיב בלבד. שותפים להם מרבית
האזרחים המאכלסים את תל־אביב וסביבתה,
המשלמים מדי יום ביומו מכיסם לקופת

עתה התברר, כי קופת הקואופרטיב היא
חסרת תחתית. כמד, שלא תכניס אליה, מאומה
לא יוותר בה.
הפצצה שהתפוצצה החודש, ושחשפה את

כשעיינה הנהלת דן בדו״ח, פסקה מיד,
מעל גבי כרוז לחברים :״את אשר יגורנו
בא! ביתנו נתון בסכנת קיום! רבים החברים
שלא פסקו מלשאול ולתמוה, מה פשר השתיקה
שגזרנו על עצמנו בהקשר לדו״ה
ועדת נולומב. הנכון הוא שתנובה אחת ויחידה
אכן ניתנה, ואשר לגביה קיינזת אחי־דות־דעות,
והכוונה להמלצה בדבר הורדת

מהפכת התרבות

^ לה הן רק דוגמות מעטות מתוך מבול
הכרוזים השוטף בימים האחרונים את
חברי האגודה השיתופית לתחבורה ציבורית
בע״מ, הידועה יותר בשמה הקצרצר: דן.
המאבק על נשמתם של 1750 חברי הקואופרטיב
יקבע מי מבין שתי הסיעות המתגודדות
תנהל את האגודה בעתיד — הסיעה
המתקדמת למען דן טוב יותר, המחזיקה
עתה ברמן השלטון, או האופוזיציה, הנושאת
בשם תנועת חברים למען דן.
בקרב חברי דן זכה בינתיים המאבק בין
שתי הסיעות לכינוי הפופולארי ״מהפכת התרבות״
.והתרבות שתיפול לבסוף בידי המנצחים
היא פשוטה בתכלית: רכב צמוד;
טלפון על חשבון החברה; קשרים משתלמים
עם מוסדות חוץ (כמו אל־על, למשל); חשבון
הוצאות מנופח והרגשת ד,בטחון שמעניקה
השררה.
אולם גם הסיעה שתפסיד בקרב לא תצא
מן המערכה בשן ועין. כי מספיק גם להיות
חבר פשוט בדן, כדי ליהנות מהרבה תענוגות
שהם רק בבחינת חלום לגבי מרבית
אזרחי ישראל.
בחגים, למשל, כמו פורים או חנוכה,
מארגן הקואופרטיב חגיגות לילדיו. מביאים

קואליציה ואופוזיציה

נפגשות לשיחה בבית
הפרקליט, כדי
למצוא אפשרות לשיתוף פעולה. איש האופוזיציה ישראל זיו (מימין)

מסתודד עם דויד אסא. באותו שעה חולקו במשרדי דן !במוסכיו
כרוזים מטעם הסיעה השליטה, בהם נקראו חברי הקואופרטיב ״נתייצב
כולנו מאחורי ההנהלה בשעת מיבחן זו, ומלוכדים לנצח!״

^ מגי *1גח 3העדשחיתות?
* מ?1 ,וטט את ה8גו 0ר החברתי?
מ גר םלמשנרהבזבזניי
שכר לחברים. התשובה ברורה: לא! באל״ף
רבתי.״

הנידונים לרעב

* מז להרע של דן היד, נעוץ בעובדה,
( | שוועדת גולומב לא פסקה ככה סתם,
כי יש להוריד את שכר החברים. היא החלה
את ראשית הדיון שלה בניתוח כולל של
מצבו הכספי של הקואפרטיב.
והעובדות היו מדהימות:
החל משנת 1962 ועד לשנה האחרונה
גדלו הכנסות דן מ־ 31 מדליון בשנה ל־57
מיליון. גידול של כ־ 5מיליון לירות מדי
שנה. ההוצאות, לעומת זאת, גדלו באותה
תקופה מ־ 37 מיליון בשנת 1962 עד 66
מיליון השנה.
קל להבין מכך, שמדי שנה בשנה נוצר
גרעון נכבד. כל שנה צירפה אליה את גר־עונות
השנה הקודמת, כך שהגרעון עתה
הוא בסך 35 מיליון לירות ישראליות. או,
בלשון אחרת: הגרעון המצטבר עד עתה
הוא ס /ס 60 מהכנסות השנה הנוכחית.
דו״ח גולומב פסק: תהליך זה של גרעו־נות
מצטברים הוא למעשה תהליך אכילת
הון החברה. ערכם הממשי של נכסי זן הוא
נמוך יותר.
אילו היה הקואופרטיב דואג להשקיע את
מירב כספו בשיפור ציודו, בשיכלול וביעול,
לא היה עולה על דעת איש לנזוף בו על
גרעונותיו. אבל במציאות יש לגרעונות סיבות
אחרות: כמעט מחצית ההוצאות של דן
הן לצורך תשלומי־שכר ותוספות מיוחדות
לחברים. חוץ מזה מוצא עוד חלק כתשלום
לשכירים, כך שההוצאות לדלק, לצמיגים ול־חלפים
מהוות רק כשליש מסך־כל־ההוצאוח.
עובדה מדהימה נוספת: בשלושת החודשים
הקרובים ישתווה סכום החובות שעל
הקואופרטיב לפרוע לסכום הכנסותיו. בדומה
לבעל משפחה, שמייד בתחילת החורש
הוא נותר ללא אגורה שחוקה אחת, כדי
להאכיל את אשתו וילדיו, מפני שכל משכורתו
הולכת לתשלום חובות.
משפחה כזו נידונה לרעב. קואופרטיב כזה
נידון לכלייה.

3מול טובות ההגאה

** למיסמך הקואופרטיב, כשניהל את
משק הכספים שלו בצורה כושלת כל־כך?

שיטת הקוסם־פלוס, המבטיחה לו רווח
בכל תנאי שהוא. ואמנם, האזרח הפשוט,
שנסע ועודנו נוסע במכוניות דן, לא ידע
אף פעם לאן זורמות האגורות שהוא משלשל
לידי הנהג או הכרטיסן. עתה התברר
העניין סופית:
משכורות חברי דן עלו בשנים האחרונות
ב־ס/ס ,80 לעומת עליית־משכורות כללית במדינה,
שהגיעה לכדי ס/ס .60 באותן שנים
עלו תעריפי הנסיעה בקווי דן ב־ס.907
רשות התעריפים, שהתכנסה מדי שנה לדון
במחירי הנסיעות, ביססה את חישוביה
על הוצאות הייצור של הקואופרטיב, ואילו
הוצאות הייצור כללו, כדבר מובן מאליו,
את עליות השכר שמהן נהנו החברים בדן.
כלומר: הנוסעים מימנו את העלאות השכר
המופרזות של חברי דן, באישור אוטומאטי
של הממשלה ושל ההסתדרות.
שני ענקים אלה — הממשלה וההסתדרות
— אישרו שוב ושוב את הגדלת המשכורות
מצד אחד ואת העלאת תעריפי הנסיעה מן
הצד השני.
למה?
כי הן היו חייבות לדן לא מעט עבור
טובות ההנאה שהוא העניק להן בזמנו.

תרומות, הנחות והלוואות

פני שמונה שנים, כשקרב מועד הבחירות
לכנסת הרביעית, הופעל לחץ
כבד על הנהלת דן מצד ראשי מפלגות,
ח״ כים וראשי עיריות.
מפלגות המישטר, שהביזבוז המשווע ערב־בחירות
הפך אצלן לנוהג ולשיגרה, חיפשו
כסף בכל מקום. ודן התגלה אז כנדיב.
דן מכר אוטובוסים ישנים, מיכליות־דלק

ומנועים, ורשם בספריו רק חלק מן הכסף.
חלק אחר העביר למפלגות.
החל מתנועת החרות ועבור דרך המפד״ל
ומפא״י עד לאחדות־העבודה — כולן נהנו
מכספי דן.
בשנה שעברה, כשנחשפה פרשת התרומות,
הודו מנהלי דן כי ״כולם קיבלו״ .בחקירות
משטרתיות נאלצו גם לחשוף את טכניקת
העברת הכספים.
כך סופר, למשל, על מיכלית מס׳ ,00239
שנמכרה בעשרת אלפים לירות, שרק ששת
אלפים מהם נרשמו בספרי החברה. את היתרה
העביר דן לעסקן חרות, שנשלח אל הקואופרטיב
מטעם ח״כ בנימין אבניאל.
עוד סופר על עסקן מפא״יי, שקיבל תרומה
מדן למען מועדוני המפלגה, או על
הנחה בסך אלפי לירות שהוענקה למפד״ל

לכל

מ ש לי מי ם
חבר :

תשלומים ישירים
שכר יסוד
תוספת ותק
תוספת משפחה
תוספת יעל
תוספת יוקר ממשק חסכון עצמה
תוספת נהג מעולה

340

17 40 220
170

ם ה״כ שכר רגיל

922

פרמיה ותוספת מאמץ
שעות נוספות
חודש י״ג
כלכלה
52 319

סה״כ תשלומים ישירים

1431

תשלומים עקיפים
דמי הבראה עיתונים ביגוד
סד,״כ הכנסה חודשית

10 15 1481

הטבות סוציאליות
חופש, מחלה, פנסיה ופיצויים,
מם מקביל וביטוח לאומי 293
סה״כ הכנסה פלוס הטבות 1774 סוציאליות
טבלה זו לקוחה מתוך ד ו ״ח יגידת
גולומב, והיא מתייחסת לחבר נשוי,
אב לשני ילדים, בדצמבר . 1966

לצורך הסעת חברים באוטובוסים של הקואופרטיב.
בשיא
הגילויים נזכרה ההלוואה בסך של
100,000 לירות שניתנה לאחדות־העבודה.
כל אלה פתחו את ליבות השרים, הח״כים
ועסקני ההסתדרות, שגילו את מירב ההבנה
כלפי קואופרטיב התחבורה ומצוקותיו.

ממשק לנהג המעולה

** ל רקע זה נולדה טבלת השכר של
2חבר דן (ראה מיסגרת) ,שהיא אחת מטפלות
השכר המסובכות ביותר בישראל.
לפני שלוש שנים החליט הקואופרטיב להוסיף
למשכורת חבריו תוספת חדשה. הוא
קרא לה תוספת יעל (מלשון יעילות; מתחרז
עם בעל) והיא אושרה, כמיבן, על־ידי
מוסדות ההסתדרות.
רק תמים יכול היה לחשוב כי התוספת
שולמה בגלל הגברת היעילות בעבודה. ועובדה
היא, שעד היום קטנה תפוקתו של חבר
דן מתפוקתו של עמיתו למקצוע באגד.
סעיף אחר בטבלת המשכורת נקרא ממשק.
הגדרתו: הגמול שמקבל חבר דן עבור ההשקעה
שלו והניהול העצמי. הממשק משולם
בצמידות לשכר, והוא אינו משתנה בהתאם
למצבו המשקי והכספי של הקואופרטיב.
כלומר: אפילו שהניהול העצמי אינו
עומד במיבחן הביקורת — תמורתו ניתנת
במלואה.
הממשק נקבע בתחילה בשיעור >־/ס 20 מן
השכר הרגיל והתוספות הרגילות, אולם
לפני שנתיים, כשמצבו של הקואופרטיב
כבר היה די רע, הועלה השיעור ב־/ 0ס 5והבסיס
שעליו חושב, הורחב לסעיפי שכר
אחרים.
תוספת הנהג המעולה ניתנת מאז , 1964
באישור ההסתדרות, והיא משולמת לפי 2
לירות ליום עבודה.
עובדה חשובה: בשש השנים האחרונות
גדלו באופן ניכר מרכיבי השכר המיוחדים
לחברי הקואופרטיב. בתחילה היתר. הכנסתו
של חבר דן גדולה רק במאתיים לירות מהכנסתו
של נהג שכיר קבוע, אולם מאז הלך
הפער בין משכורת החבר למשכורת השכיר
וגדל.
קבע דו״ח גולומב: סך הסכומים ששולמו
לחברים או הופרשו בעדם לקרנות מיוחדות
מעל למה שהיו מקבלים אילו נחשבו כשכירים
קבועים, הגיע בשש השנים האחרונות
לסכום הפנטאסטי של למעלה מארבעים
מיליון לירות ישראליות.
רק בשנה האחרונה הגיע סכום זה לכדי
11.5מיליון לירות.
כשמשווים מספר זה לסכום הגרעונות המצטברים
של דן, מגלים להיכן נעלמו המיליונים
הרבים.
עד כמה גדולה הכנסתו של חבר דן ניתן
ללמוד מחוך העובדה שאפילו משכורתו של
נהג שכיר קבוע בקואופרטיב עולה עדיין
על מה שמקובל במשק הישראלי בעבודה זו.

עד בריאות ועד גיל

י 111111.״1! 1 11111* 11
ך * נוסע בקווי זן לא שילם רק את הו!
ן צאות השכר המופרזות, אלא גם את
הוצאות המנגנון המינהלי שתפח והתעבה
במשך השנים. גם בשטח זה הזדקרה לעין
העובדה, שהגידול במספר התפקידים המיני
הליים הוא ללא כל יחס לגידול בהיקף הפעולות
של הקואפרטיב.
בשפת המספרים: בשש השנים האחרונות
עלה מספר הנוסעים ב־ .270 מספר האוטובוסים
עלה ב״ . 180/0מספר ממלאי התפקידים
המינהליים עלה בלא פחות מאשר סל.69
גם העובדה, שאותה מביא הקואופרטיב
להצדקתו — העסקת חברים שכושר עבודתם
הוגבל מטעמי בריאות וגיל — אינה מסבירה
דייה את הגידול המינהלי המדהים.
כל מי שהכיר במיקצת את נוהלי הקואופרטיב
מקרוב, יכול היה לקבוע כי הגידול
המינהלי לא היה צרתו היחידה של המנגנון.
גם העובדה שהבחירות למוסדותיו מת־

האיש החזק ״

דן — דויד אסא — בשעת הפסקה, באחת
מישיבות ההנהלה, כשהוא מתלוצץ עם חבריו.
התמונה צולמה בבית־הפרקליט בתל־אב ב.
קיימות אחת לשנתיים עירערה את כושרו.
אין זו תקופה מספיקה לניהול יציב של
הקואופרטיב, והדבר מעודד מריבות פנימיות,
תככים והשמצות מצד קבוצות שונות, המתחרות
ביניהן על תפיסת עמדות המפתח.
דו״ח גולומב מצידו המליץ החודש להאריך
את תקופת כהונתם של המוסדות הנבחרים
בשנה נוספת.

ליכליד ופפידות
* עדת ;ולומב המליצה אמנם על העלאת
1התעריפים ועל הלוואה ממשלתית בסך
שמונה מיליון לירות, להצלת הקואופרטיב
מהתמוטטות. אולם האינטרס של הנוסע בגוש
דן הוא הרבה יותר רחב מכך.
כל תושב בתל־אביב יודע מנסיונו היומיומי
כי תדירות הנסיעה של האוטובוטים
בהרבה קווים אינה נשמרת. לוח הזמנים
הוא פיקטיבי.
אזרחים רבים הרגישו לאחרונה גם בתופעה
אחרת — התמעטות האוטובוסים הנמצאים
בשרות פעיל — אולם הם לא ידעו
את הסיבה לכך. הנהלת דן הוציאה מכוניות
מן השרות, כדי לחסוך בהוצאות על חשבון
נוחיותו של הנוסע.
תושבי השכונות המרוחקות לומדים מדי
יום ביומו עוד עובדה: קווי הנסיעה אינם
מאורגנים כהלכה, וישנן שכונות הסובלות
באופן כרוני ממחסור במכוניות. לעומתן
ישנם אזורים בהם מצטברות מכוניות רבות
בתחנות הראשיות, בציפיה לתורן.
סקר מוצא ויעד, שנערך בשנה שעברה
בחוצות תל־אביב, מונח בינתיים במגרות
מבלי שינוצל, ואילו כפילות בקווים, הנהוגה
מזה שנים, עדיין שרירה וקיימת.
כשמוסיפים לכל זאת את הליכלוך באוטו״
בוסים ואת היחס הרע של נהגים וכרטיסנים
לא מעטים, מזדקר הצורך בשינוי גדול בניהולו
ובדרכי עבודתו של קואופרטיב דן.
דו״ח גולומב חשף הרבה פגמים והציע
הצעות לתיקון. עתה נדרשת הממשלה, באמצעות
משרד־התחבורה, לגשת לשינוי פני
הקואופרטיב — לא על־ידי זריקת כספים
נוספים לקופתו, ולא על־ידי העלאת תעריפי
הנסיעה, אלא באמצעות פיקוח הדוק, ביקורת
מדוקדקת וקביעת מדיניות החבורה
מפורטת, שתהיה חשופה לעין הציבור.
המיליונים הזורמים לקופת דן כל שנה
חייבים להיות קודם כל קודש לשרות האזרח.
רק לאחר מכן, כשיוכיח דן ריווחיות
סבירה, יוכלו ליהנות מכך גם חבריו.

ממשרה נבונה היחה מפרסמת הודקה קטנה ושקטה
• והחומר שבגלל פירסומו הם נעצרו.
הנושא הראשון הוא סנסציה מקומית; השני הוא בעל משמעות עולמית.
גילה נידיורק סייסס :״לא ברור איזה מניעים — אם בכלל היו כאלה — הניעו את
ישראל להסתבן בפרשת בן־ברקה, מאחר ולישראל אין קשרים דיפלומטיים עם מרוקו.
כל הידוע הוא, כי מוסדות המודיעין של ישראל ושל צרפת משתפים פעולה זה עם זה.

הדבר הפך לשיחת היום בחוגי העתונאים כניו־יורק, כי פמידים
ישראליים בכירים, וכן דיפלומטים כמספר בירות, לחצו עד עתונאים
שלא לפרסם ידיעות כקשר לפרשה כטחונית זו. אותם פיירים אה
אמרו, כי אין יסוד לגירסה, שישראל מעורכת כפרשת כן־כרקה.״
מכל מקום, כך קובע העתון הניו־יורקי, התפתח על רקע זה משבר חמור בתוך שרותי
הביון הישראליים, ובקרב ממשלת ישראל:
״נפלה מחלוקת בין ראש הממשלה מר לוי אשכול לבין אלוף מאיר עמית, ראש שירות
הביון של ישראל, מי ומי אחראים לאותה פעולת־ביון שנכשלה. עמית טען, כי הוראה
מעורפלת מפי מר אשכול כמוה בהרשאה — ואילו מר אשכול אמר, שלא נתן שום

הרשאי׳ שהיא•
״מונתה ועדה לברר את המחלוקת, מורכבת מגברת מאיר, מר ישראל גלילי ומר יגאל
אלון. מסקנת הוועדה היתד״ שאלוף מאיר עמית, ראש שרותי הביון הישראליים, רשאי
היה לפרש את מכתבו של מר אשכול כד,רשאה לבצע את הפעולה, ולכן האחריות מוטלת
על ראש הממשלה.״
וברקע, שוב לפי ניו־יורק טייטס: היריבות בין עמית לבין מי שקדם לו בתפקיד, איסר
הראל .״עמית שימש מטרה לאתגר מצד הראל, שהיה הראשון שתבע כי עמית יקבל על
עצמו את האחריות לפעילות סודית שהתרחשה לאחרונה ונמצאת בדיון. והיה זה איסר
הראל שתבע כי עמית יתפטר או יפוטר.״
ל מ רו ת מעמדו הנחות בתוך הארץ (אין הוא ידוע למעשה מחוץ לישראל) זיעזע
המאמר של בול את החוגים המדיניים והדיפלומטיים של ישראל. כי היתד, זו ההתייחסות
היחידה בכתב, לשמועות שכבר נפוצו בהרחבה על משבר בקרב שרותי הביון. משבר —
כך נאמר לזרים — שהוחש על־ידי פרשת בן־ברקר.,״

נסיון ככנסת

ך * עתון הניו ״יו ר קי הגדול הדגיש, כי בכל מהלך משפטם של שני עורכי בול לא
\ 1הובאה שום ראייה, כי אמנם היו סוכנים ישראליים מעורבים בחטיפת בן־ברקה. והוא
המשיך לתאר את מהלך המשפט, תוך ציון כי היועץ המשפטי בכבודו ובעצמו מצא
לנכון להופיע נגד השניים.
האזרח הישראלי שאל את עצמו השבוע: האנם יכלו כל הדברים האלה להתרחש במדינה,
מבלי שהוא ידע על כך דבר? האם איש לא ידע על כך בארץ?

התשובה טמונה כמילה אחת: צנזורה.

שמואל מוו ואשתו בנתח בית״המשפט

בישראל נהוגה צנזורה צבאית, על נושאים המוגדרים כנוגעים כבטחון המדינה. השמועות
על פרשת בול הוגדרו, כמובן, כידיעות בעלות משמעות בטחונית חמורה. לכן עברה
הצנזורה בקפדנות על כל מילה שנכתבה בעתוני ישראל לפני שתפורסם — וקיצצה
באכזריות אפילו את הרמזים הקלים ביותר.
בשום תקופה לא נהגה הצנזורה בחומרה רבה כל כך.

הסוהר

^ מראית עין, היה זה מישפט רגיל. שני הנאשמים הגיעו לבית־המשפם המחוזי בתל־
/אביב במכונית משטרתית, שהובילה אותם מבית־הכלא רמלה. במסדרון המתינו להם
בני משפחותיהם, פרקליטיהם, וכמה ידידים. גם צלם־עתונות היה שם.
ילדיו של אחד הנאשמים התרגשו. אשתו נצמדה אליו בדאגה. הוא חייך. הכל רגיל לגמרי.
אולם עוד בטרם נכנסו שלושת השופטים — מרדכי קנת, יצחק דולב ואליהו מני — הסתבר
שהמשפט אינו שיגרתי. כל הקרובים והידידים נתבקשו לעזוב את האולם. נותרו בו רק
הנאשמים, שומריהם, פרקליטיהם, ונציגי התביעה.
כי משפטם של שמואל מור ומקסים גילן — עורך השבועון בול וסגנו — הוגדר. כמשפט
בטחוני, והוא נערך בדלתיים סגורות.

אבל העתונות הישראלית ניסתה בכל זאת לדווח לאזרחים על מה שמתחולל. לרוב השלימו
העתונים היומיים — מקור־האינפורמציה העיקרי של אזרחי המדינה — עם הוראות הצנזורה
החמורות.
כמה עתונים, שידעו על השתלשלות העניינים סביב המעצר, ניסו לפרסם לפחות
רמזים. הם נתקלו שוב ושוב באיסור חמור.
ח״כ אורי אבנרי ניסה להעלות את הפרשה על סדר יומה של הכנסת. לצורך זה התקשר
עם נציגי סיעת רפ״י וסיעת גח״ל בכנסת, כדי להניאם לפעולה משותפת. הם לא רצו
לשמוע על כך. לבסוף, הצליח להזכיר את הפרשה — אך שום פעולה לא ננקטה, ושום
תוצאה לא צמחה מן הנסיון הזה.
גליון של בול הופיע, עם שער שנראה כהעתקה של שער העולם הזה. נאמר בו :״יגאל
אלון ראש הממשלה. סהופו ישראלים בפרשת בן ברקה? תעלולי ד,־ש.ב. הצרפתי.״
מעמים מאוד בישראל ראו את השער הזה, ועוד פחות קראו את המאמר שבפנים
הגליון. אולם נידיורק נזיינזס הביא השבוע את התוכן בהרחבה.

אבל מי שהאמין שהאיסור יחזיק לאורך ימים, וכי אמנם תישאר הפרשה סוד כסוס,
חי באשליות.

העתון אף הוסיף את תוצאות חקירתו הוא בנושא, ציטט גם מאמר שהופיע בשבועין
הצרפתי הימני או־ז־אקוט (האזנה) ,ושלפיו התפתחה מתיחות בתוך ממשלת אשכול, בגלל
״איזו טעות מודיעינית שלא ניתן לה הסבר.״ בעל הכתבה בשבועון הצרפתי, פרד
גולדשטיין, אמר לאחר מכן, בשיחה טלפונית עם כתב ניו־יורק טיימס בפאריס, כי פעולת
המודיעין אליה התייחס במאמרו לא נגעה, למעשה, לפרשת בן־ברקה.
״מאמר או־ז־אקוט,״ המשיך הטיינדס ,״על סיכסוך בממשלת אשכול — ויהיה העניין
המודיעיני שגרם לו אשר יהיה — קיבל אישור ממקורות אחרים.״

לא זו כלבד שהוטל איסור על פירסום פרטי האשמה, ועל גזר־הדין
שנגזר, אלא נאסר אפילו להזכיר את עצם עריבת המשפט. מור ()38
וגילן ( )36 נשלחו לשנת מאסר כאותה חשאיות כה הובאו למשפט.
כלומר: עשרות קרובים, משפטנים, ועתונאים ידעו על כל העניין -
אכל אסור היה להזכירו.
הראל נגד עמית

יסור השופטים חל,
הצטלבו:

למעשה, על שני נושאים נפרדים לגמרי, שרק במיקרה

• פרשת המעצר והמשפט של השניים,

ומודיעה על הקמת ועדח-הקיוה -אבל ממשלת שואל השהמשה בצנזורה ונישלה לעצמי! שערור־ה בינלאזמיס
העתון הניו־יורקי נותן להבין, כי הוא מאמין •מהפרשה המודיעינית
היא אמנם פרשת כן־כרקה.
״קרוב לוודאי, שמתיחות זו, על סבך התחרויות והקובלנות האישיות, הולידה את
הדליפות המרובות בישראל ומחוצה לה׳ על אודות הפרשה שהממשלה ביקשה להסתירה.״

מצערת לשני העורכים, מצערת למשפחותיהם
יותר לממשלת ישראל ולנציגיה.

-ומצערת הרבה

גם הנחמה הרשמית, כי עתוני העולם מתעלמים מן הפרשה, או ממעטים בחשיבותה,
הופרכה במהרה. מיעוט ההדים ביום הראשון לא בא מחוסר עניין — אלא מחוסר

ההומר לא נשלח לצנזורה

*** מועות ולחיימות כאלה — ועוד הרבה יותר — הגיעו אמנם קודם לכן לידיעת
\1/עתונאים אחרים בישראל, שגם הם ניסו לברר את אמיתותן, ו/או לפרסמן. אבל הדבר
נבצר מהם. כיצד בכל זאת פירסם אותן בול? האם לא חלים עליו נוהלי הצנזורה?
שבועון זה מוקדש, רובו ככולו, לצילומי־עירום ולסיפורים קלים. בוודאי לא בטאון
שיש ליחס לו חשיבות בטחונית. לכן לא נהגו עורביו לשלוח את החומר השוטף לצנזורה.
רק פעמיים סטו מן הנוהג שלהם, והקדישו מקום נרחב לאירוע פוליטי מובהק. בפעם

ז*>אא.א*. 048*.
יו 08511. 8.1*88008.

§ 63ז €)10ץ 11ז $6011 חס <:6<1ח 16מ0 7860611 £<114065 56ע7*1
מגמו־ו ***00*004

**61־91ג* 1מט *<9*18*6*1 0*3

ו*0מ>6ינ
יגן ססס
60*46
ז6גט 634* 0

^{ 0X1^ 7ס 61€68־864
}6* 866 יג>*54צ<
מ*־88 0*4י<־9גז 68116*54( 80 הזגמי5
מ3?10 גח?1מ! 8הז!40
־•*8845״{ 81 04

•י>י1ז*ו1

-י1ז 1מ* ז*0

1גת6מ£6
?48 0*8מ16מ?0
?ת*! 0*6גטס־ז 10 *01*0ג*0סמ** 3.מ3י>1ז112
״י5$מ8*5*5105 46

6גז#מ?ו 11 3

במהדורה האירופית של״ניו־יורק ט״מס
עתונים. כי ביום א׳ בשבוע מופיעים רק עתונים ספורים באירופה. כבר למחרת יוסד,מנוחה
השבועי, החלה הפרשה להדהד בקול אדיר. לא היה כמעט עתון שלא התייחס
אליה. הגדיל לעשות פראנס סואר, הנפוץ בעתוני צרפת. הוא הכתיר ידיעה בולטת
בכותרת :״מרוקו ביקשה בשעתו מהשירותים החשאיים הישראליים לסייע בחטיפת בן־ברקה.״
מכיוון שעתה שקועה צרפת בקלחת של מערכת־בחירות, היה ברור כי גילויים אלה
ישמשו תחמושת במלחמה הפוליטית.
אבל חמור לאין ערוך יותר היה יחס העתונים ותחנות־השידור הערביים. הם הבליטו
את העניין בכל מהדורות החדשות, חזרו והטיפו: פרשה זו מאשרת את האשמותינו
הכבדות ביותר על אופייה ומגמתה של ישראל.

למרבה הצער, הם ניראו צודקים מאוד; ממשלת ישראל כעצמה
סיפקה להם את ההוכחות לצידקתם.

מוו וגילן מובאים בניידת רמשנט
הראשונה היה זה למחרת ועידת חרות, כאשר הקדישו מאמר תהילה לוהט לשמואל תמיר״,
בפעם השניה — כאשר כתבו על בן־ברקה.

גם את החומר הזה לא שלחו לביקורת הצנזורה. לדברי אחד העורכים :
״קיבלנו אישור טלפוני.״ לדברי הצנזורה: החומר לא הוגש כלל.
ישראלים בפרשת בן־ברקה.
הגליון — וכמעט התפקעו.
הופצו ברחבי הארץ. מפיץ
עם בוקר הושלם האיסוף.

ביום ששי אחרי־הצהרים הופיע גליון בול, ועל שערו המלים
רק בשעה מאוחרת במוצאי שבת קראו האחראים בצנזורה את
בחצות יצאה הוראה בהולה להחרים את כל העותקים, שכבר
העתון, ושמואל מור עצמו, עזרו לשוטרים לבצע את המלאכה.
אבל כ־ 400 עותקים כבר הספיקו להגיע לידי קונים מיקריים.
במקום הגליון המוחרם הוצא מייד גליון חדש, בשינוי השער, ובלי הכתבה הבטחונית.
ואז נעצרו מור (בשל אחריותו כעורך) וגילן, שכתב את הכתבה תחת שם־העט רו מגל,
כתב בול. על המעצר הוטל איפול חמור — מטעמי בטחון. שני אזרחים, שחיו בתוך חוג
רחב, נעלמו, כאילו בלעה אותם האדמה.
השניים ישבו בכלא המרכזי רמלה, בחדר נוח באגף שניבנה בשעתו לאישפוז חולי־נפש
שפוטים. ניתן להם חופש להסתובב כל שעות היום בחצר מיוחדת, וגם לקבל קרובים
וחברים־לעבודה. פעם בשבוע הותר לחברי מערכתם לבוא אליהם לכלא, לשיחה בת שעה
אחת, לדון בגליון הבא של השבועון, שחזר בינתיים לטפל — כמעט בלעדית — בבעיות
הקלות יותר של החיים, ולהציג נערות ערומות, בחלקן הגדול מועתקות מפירסומים זרים.

הדין• א 7הטעות המצערת

ך* שכיל מקסים גילן, לא היתר, זו ההיכרות הראשונה עם כלא ישראלי. עוד ב־1952
^ הורשע על עבירה בטחונית (החזקת מיסמכים סודיים) ונשפט ל־ 18 חודשי מאסר.
הוא שוחרר אחרי ישיבה של שנה אחת.
הוא נעצר בשנית מייד אחרי רצח קסטנר, כי בספרי הש.ב. היה רשום כאחד הצעירים
המסתובבים בשולי אותם חוגים, שמתוכם צמחו המחתרות המגוחכות של מלכות ישראל.
הוא הוחזק 50 יום במעצר — ושוחרר, כפי שהוא היה נוהג לספר ,״עם טפיחה על הכתף״.
הוא לא הועמד לדין, ולא הואשם.
אבל גילן, בעל הזקנקן המטופח, העיניים הגדולות מאחורי משקפיים גדולים עוד יותר,
אינו טרוריסט מקצועי. להיפך: הוא ידוע כמשורר בעל כשרון מעל לממוצע. בגלל ילדותו,
למד שפות רבות, ונחשב למתרגם מקצועי טוב. עד גיל חמש חי בצרפת, בה נולד. ואז היגרה
משפחתו לספרד, שבה החלה מלחמת האזרחים. אביו, אוסקר גולדנהירש, ניכלא תחילה
על־ידי הקומוניסטים, הוצא לבסוף להורג על־ידי אנשי פראנקו.
ב־ 1944 עלה מקסים בן ד,־ 13 ארצה, יחד עם אמו המשותקת, ואחותו. הוא למד
בכוחות עצמו, עבד לפרנס את המשפחה. הרקע האינטלקטואלי של משפחתו דחף אותו
לכתיבה ולעתונות. בין השאר עבד גם בהעולם הזה, כעורך כיתוב. לפני שהצטרף למערכת
בול ערך במשך שבוע אחד בלבד שבועון יומרני בשם מיזע, במתכונת של טייס האמריקאי.
כעבור כמה שבועות נסגר השבועון.
נקודה משותפת שהיתר, לשמואל מור עם מקסים גילן: גם הוא עבד בהעולס הזה כעורך
כיתוב. אבל הרקע של השניים שונה לגמרי. מור הוא צבר, בן של פרדסן פתח־תקוזאי,
שעבר אה החוזיות של בני־גילו: פלמ״ח, קיבוץ, צבא.
למרות שידולי אביו, שיישאר בענף הפרדסנות, נימשך לכתיבה. הוא היה מוכן לעשות
כי עבודה בעתון, שימש כמבקר קולנוע, כעורך־דפום, וככותב סיפורים קצרים. אך תמיד
חלם על עתון משלו, עד שיסד את בול.
מן הגליון הראשון, היה ברור כי אין הכוונה להוציא משהו בעל יומרות פוליטיות, או
בעל ערך ציבורי רב. בוודאי לא חשבו את מור וגילן, כי יפרסמו אי־פעם משהו שיהפוך
את בול למוקד של סנסציה עולמית מסוג זה.
אפשר להגדיר את הפלישה לתחום המסוכן כטעות מצערת של עורכי העיתון.
* משרדו של תמיר טיפל גם בהוצאת רשיון לבול במשרד הפנים. ואילו עורך־הזין
תמיר, ואחד מעובדי משרדו, היו בין שלושת הפרקליטים שהגנו על מור וגילן במשפטם.

מקסים גילן(מחזיק נעל) בקנה בדיזנגוף

זה זיעזע את האמריקאים-השבוע זה שי עשע את הישוארים
108 פני שנה הכריזו כל רואי השחורות
/שהבליקיני מת. השנה כבר צועקים יחי
הבליקיני. התחילו לצעוק את זה בקליפורניה,
כשבעלי הדיסקוטקים שם החליטו *׳להשתמש
באופנת הלב־הגלוי כדי להחזיר ל־י1עצמם
את לקוחותיהם שהתחילו עוזביס
אותם — ולהפוך לבליסקוטקים.
אמנם בניו־יורק, שהיא עיר שמרנית יותר
מכל אחיותיה, תבעו בעל בליסקוטק למשפט,
יחד עם מלצריותיו חשופות־החזה. אך בימים
אלה הוצא פסק־הדין הקובע שמטרת
הנערות לא היתד, לשדל לדבר עבירה, וגם
לא להסיח או לגרות את הגברים, אלא פשוט
להנות אותם. ועל כן הדבר חוקי.

״זוג ווי8ר,י״

״מישהו השתגע!״

סברו בתחילה אורחי המועדון, כשהבחינו במלצרית
חשופת־החזה העוברת עם מגשי־המש־קאות
בטבעיות גמורה. אחרי שהסתבר שלא הס השתגעו, ולא היא השתגעה, וככה
זה מקובל כנראה בכל העולם, הם נרגעו, קיבלו זאת בטבעיות ובשימחה רבה.

הצלחה הגדולה הזאת הביאה את
} 1הבליקיני לישראל, לדיסקוטק הביג בן.
הלבישו אותו על דינה שוקר, יחד עם שאר
אביזרי מלצרוח, והוציאו אותה באחד הערבים
ההומיים של המועדון אל הקהל, כדי
לשרת אותו.
״היי, תראו מה זה,״ צעק הראשון שראה
אותה ,״תראו מה יש לה בחזה!״ לא היה
לה שום דבר. רק חזה. אבל הקהל לא נרגע
מזה, הקיפו אותה, הסתכלו עליה, וכמה חצופים
ניסו אפילו לנגוע.
רק דינה לא התרגשה .״אבקש לתת לי
לעבור,״ היא ביקשה בקול של מלצרית

שאלה

^ ן 1ך 1 1ן 1אס לא, או בעד מה באים לדיסקוטקים,
1 1 1 1 *1 1 1
או לבליסקוטקים? מה שנכון: שנשדינה

111
עם הבלי שלה הצטרפה לרוקדים, האוירה בהחלט התחממה והריקודים נעשו לוהטים יותר.

אדישות דיו הבאר

כאלה שיושבים בדיסקוטקים
ליד הבאר
הם אנשים רציניים. הם באים לשתות, וזהו. זה שמזגו להם

את המשקה עם חזה חשוף לא הוציא אותם משלוותם הרגילה,
פרט לנערה משמאל, סטודנטית באוניברסיטת בר־אילן, שהייתה
היחידה מבין הקהל אשר גילתה התענינות בולטת בנושא.

מנוסה, וניגשה לשולחן הראשון .״מה בשבילכם
בבקשה?״ היא שאלה בטון ענייני
את הזוג הצעיר שישב שם.
הבחור נבהל .״אה אה ...בשבילנו ..
אה הוא הסתכל ימינה ושמאלה, ובעיקר
על הרצפה, וחיפש שם מה להזמין
ולא מצא.
דינה חיכתה בסבלנות .״מה אתה רוצה
לשתות?״ היא שאלה אותו אחרי שראתה
שהוא לא מתכונן להחליט על זה לבד.
״אה אני רוצה אה הוא גימגם
בחור ולרא

״לד,יפ בחורו ויסק

אוי לעיניים;,י .״ב״;־

קוטק נעצו עיניים באביזרי המלצרות החושים.

היא באמת לא. אבל אם המקצוע החדש ידרוש
ממנה את זה. היא אולי תהייה.
דפנה סלע ישבה גם היא על הבאר. הסתכלה
בספקנות על החזה העירום ואמרה ב־זילזול
:״אני לא חושבת שזה מתאים לקהל
של כל כך הרבה בחורים צעירים. הם לא
מסתכלים על זה מבחינת היופי שבדבר. רק
מבחינת הסקס.״ ידידתה האמריקאית שישבה
על ידה, טענה לעומתה שזה מאוד יפה ומעניין,
ושזאת הפעם הראשונה שהיא רואה
דבר כזה. בציבור זאת אומרת.
את דעת בעלי העסק סיכם אלי ברזילי,
מחליף התקליטים של המקום :״זה אולי
סקסי מדי,״ הוא אמר ,״אבל יתרגלו. העיקר
זה כשהבן־אדם בא לרקוד ורואה דבר
כזה, הוא שותה יותר. זה העיקר.״

דקות ובסוף אזר עוז וביקש ממנה זוג וויסקי.
א חושב שזה ילך בארץ,״ הביע את דעתו איבן תיטה,
;יץ יותר, שעמד והסתכל במלצרית מן הצד ,״שמעתי
על זה, ואני יודע שבחוץ לארץ זה הולך, אבל בארץ
לך. האנשים כאן חצופים מדי, לא ידעו לשמור ולכבד
ם הללו, ולא יבינו שאין מה להתבייש בחזה.״
׳ הביע דעתו דני דאובר, לוטש יהלומים מרמת־גן,
אני בעצמי הולך הרבה לדיסקוטקים, אבל אם יהיו שם
יאלה אני אלך עוד יותר.״
! הביאה המלצרית לבחור האומלל את זוג בקבוקי ה,זמין,
וניגשה לשולחן השני .״מה בשבילכם, בבקשה?״

שאלה, והבחור שישב עד עכשיו בשקט במקומו
נתקף בבהלה נוראה :״לא, אני סתם
כאן, אני כבר הולך. נכנסתי רק במיקרה. לא
התכוונתי,״ הוא ניסה להסביר, ורק אחרי
שאמרו לו שהוא חייב להזמין משהו רוא
ביקש כוס מים, לו ולחברה שלו.

״לא מתאים לכחורים צעירים״
ך* קהל ככר היה נירגש. בקצה אחד

( ן של המועדון התנהל ויכוח סוער בבעיות

גוף ונפש. חלק אמרו שזה פויה, והלק אמר
ו שזה יופי, ובחורה צעירה וצנועה אחת
אמרה שזה חוצפה, ושצריך לאסור אה הבחורה.
כוכבה הורוביץ לעומתה, אמרה שזה
לא חינוכי ולא יפה.
כמה בחורים חצופים שישבו על הבר
שאלו את דינה אם זה אמיתי, ואם היא לא
מתביישת. והיא אמרה להם שזה אמיתי,
ושהיא לא מתביישת. וגם שבלום־אנג׳לס
עושות את זה אפילו סטודנטיות. וכששאלו
אותה אם היא סטודנטית היא אמרה שלא, כי

בואי לרקוד איתי =1

את דינה, שרקדה בשמלה החגיגית?מלה1 .
— ייי

במדינה

המכון להיפנוזה
חנוכית
רח׳ הירקון ,260 תל־אביב.
טל4 4 1 8 7 5 .
בהנהלתו הפדגוגית של

אבישלום דרורי
מודיעה על הרשמה
לקורסים הבאים:

אנגלי ת
עברית

היפנוזה עצמית
קריאה יעילה
שיפור שיטות הלמידה
פסיכולוגיה חנוכית — להורים היפנוזה — לרופאים
ופסיכולוגים בלבד
הכשרת מורים להוראת
שפות בהיפנוזה
כיצד לרכוש ידידים
והשפעה בחברה —
שיטת דיל קרנגי
עיצוב הגיזרה — לנשים התאמה למקצוע או
תפקיד — שרות אישי

3וגוונים ק1\/£ו1£ 5קומז

יחסי חוץ

ה לו מ ד תוך ה ר פיי ה הי פנו טי ת
קו ל ט וזוכר לל אמאמץר מו ת
חו מרה עו ל ה על ה מ קו ב ל.

אב ישל ום

ש״ב -שלי חו ת ב אוני ב ר סי ט ה
ההתפוצצות היתד, אדירה, הידהדה בארצות
הברית מחוף אל חוף. אולם עברו
ששה ימים עד שהדיה הראשונים הגיעו לרדיו
ולעתונות בישראל — למרות שיש לה
נגיעה חשובה לישראל.
ההתפוצצות באה בצורת גילוי סנסציוני,
שהוכיח כי התאחלות הסטודנטים של ארצות-
הברית (אן־אם־איי) שימשה כולה חזית למוסד
המרכזי לביון (סי־איי־אי) .הגילוי אושר
על־ידי ממשלת ארצות־הברית, שיצאה
כדי חובה בפתיחת ״חקירה״.
ריגול וכיון. בין השאר נתגלו העובדות
הבאות:
• המוסד לביון נתן להתאחדות הקצבות
בסכומים של מיליוני דולארים. ההתאחדות
היא הוותיקה והגדולה בארגוני הסטודנטים
האמריקאיים, והיא חולשת על 300 אוניברסיטאות.

הקשר בין המוסד וההתאחדות נמשך
מזה 14 שנים.
ההתאחדות השתמשה בקשריה הבינלאומיים
כדי להחדיר את סוכניה לארצות
זרות, פרו־אמריקאיות, אנטי־אמריקאיות ו•
ניטראליות.
• ההתאחדות גייסה למען המוסד סטודנטים
זרים, שהוזמנו לארצות־הברית.
#י ראשי ההתאחדות עצמם גוייסו, בכל
שנה, בתום כהונתם, לשרות־קבע במוסד.
אחדים מהם קיימו את הקשר בין המוסד
וההתאחדות.
המשלחות האמריקאיות לקונגרסים
בינלאומיים של נוער וסטודנטים פעלו בשליחות
המוסד.
לפחות שלושה נופי־טטודנטים בינלאומיים
חשובים -מומנו אף הם על־ידי המוסד.
כסף
חשאי? לגבי הסטודנטים הישראליים,
יש לגילויים אלה עניין רב. הם
יתעניינו לשמוע, למשל, כי בפסטיבלי־הנוער
(השמאלניים) בווינה בשנת ,1959 ובהלסינקי
בשנת ,1962 הם נפגשו עם משלחות אמריקאיות
שהיו מורכבות מסוכני־ביון.
אולם לגבי ישראל מתעוררות שאלות
הרבה יותר חמורות:
• האם הקשרים בין התאחדות־הסטות־טים
הישראלית וההתאחדות האמריקאית
טעונים בדיקה חדשה, לאור גילויים אלה?
• האם מסונפים ארגוני־הסטודנטים הישראליים
לאחד הגופים הבינלאומיים, שזוהו
(המשך בטמוד )22

דרורי

ירצה בנושא

״יישומה של ההיפנוזה״
ביום ב׳ 27.2.67 בשעה 9בערב
באולם המכון __

כל חודש נפתח קורסי;
ב-ד 5.3.6נפתח
קודש של חודש אחד
כת״א ובחיפח
( x 2בשבוע שעתיים)

י -ק צ דנו ת
עברית

ו/או אנגלית

בהנהלת חיים כר־קמא
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: רח׳ גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״ ,ש. לוין 30

ב ם. אדנה • כו ר * *
לראות עולם !מלואו.
ליהנות מהכנסה חדשית
של — 1200.ל־י לחודש.
לאחד שרכ שת בשעות
הערב מ ק צו ע מכובד
ומעניין׳ המאפ שר לך
להכיר אנשים ולסייד
ברחבי העולם.

״לריסה״
סלון

לתסרוקות,

שד״ר מסריק ,16ת״א
חז רהמ חו ״ ל! ו ה בי א ה דו ג מ או ת
חדי שו ת ביו ת ר של ת ס פו רו ת,
ת ס רו קו ת וצבעים.

מבחר של פאות וחלקי
שער התקבלו מחוץ־לארץ.

* א ם גיל ך 16*30
ר לא תרו תבמ קו ם מגו ריך
למד לצייר
ככיתד כשעותיר
הפנויות
לחוברת פנה אל:

ת.ד ,4 866 .תל־אביב

גזור את הטופס המצ״ב, מלא את הסרטים באותיות
ברורות ותקבל לביתך פרטים מלאים. על גבי
המעטפה יש לציין :״ת.ד ,28125 .תל־אביב, למוד
מקצוע בערב״.

חינם

האולפן לאמנות הציור

(המשך מעמיד )11
כלום לעומת הברכות האחרות: מטעם לש־כת־העתונות
הממשלתית, למשל, או מטעם
מערכת דבר.
קוראי היומון שמו לב במיוחד למודעת
הברכה מטעם ידיעות אחרונות — הצהרון
שזכה במשך השנים לשיא החרפות ותוארי־הגנאי
מפי קול העם וכתביו.
סנה, לדוגמה, לא הסתפק בחרפות וגידופים
שבכתב. הוא היה מרבה לתאר את
הצהרון כ״ככלי־שרת של הריאקציה״ ,ואת
עורכו, הד״ר הרצל רוזנבלום, כ״מסית אנטי־סובייטי
מקצועי״ ,וכ״מהגר רוסי לבן, הקשור
בארגוני תעמולה אנטי־קומוניסטים הממומנים
על־ידי ההון הפיננאנסי האמריקאי.״
קומוניזם
ציוני. השבוע, כשזכה קול
העם למיטב המחמאות, הירהרו חברי מפלגה
רבים בשאלה: האם לא הגזימה הנהגת
מק״י — בראשותם של מיקוניס וסנה —
במאמציה להשתלב במישטר הקיים, והאם
בכלל נותרה איזושהי הצדקה לקיומה של
מפלגה קומוניסטית העושר, הכל כדי להתחבר
למפלגות הציוניות?
חבר־מפלגה אחד, מפעילי הסניף בתל־אביב,
הקדים את מנהיגיו במרוצתם. הוא
הסביר השבוע לידידו, כי אין עוד טעם
להישאר במק״י.
הוא הצטרף ישר לאחדות־העבודה.

ב תי ב ת

סיי מ תי כתה ...מ שלח-יד ...

* שלושה האיוגונים הבינלאומייס ש זוהו
:״מועצת־הנוער האמריקאית״ בניו־יורק,
המאגדת 36 אגודות סטודנטים, אגודות
דתיות וארגוני־שרות .״כנם־הנוער העולמי״
,שמושבו בבריסל, המאגד בתוכו
ארגוני־׳נוער מ־ 54 ארצות מערביות ובלתי־מודחות
.״ועידת הסטודנטים הבינלאומית״,
שמושבה בליידן, הולנד, המאגדת התאחדו־יות־סטודנטים
נד 60 ארצות מערביות ובלתי-
מזדהות.
העולם הזה 1533

הגבר שבגלדו היא שונאת בד הגברי

ך * יאאוהבת אותו והיא שונאת אותו,
( | את שלמה סופר, אביה.
חבריו מעריצים אותו — ומשמיצים אותו.
הוא פוטר מהמשטרה — וזכה לאותות הצטיינות.
כולם מזכירים אותו — והוא עצמו
מתעטף במעטה של שתיקה.

השבוע, באשר דווקא יונה סופר
נחלצה להגנתו של אביה, חזרה
ועלתה שוב השאלה: מי אתה,
מר סופר?

שוטר נועז מתאהב בילדה
ך* דיוק בתחילת

המא־ הוא נול!־.

ב־.1900
לארץ עלה שלמה סופר עם הוריו בגיל
שבע, מבסראביה, וכבר אז, למרות שנשלה
לתלמוד־תורה, הפך להיות הילד המרביץ
של השכונה. עם חבריו היה מכה מכות
נוראות את הילדים הגרמניים והערביים שהציקו
לתושבי נוה־צדק, גירש אותם מהמקום.
יותר מאוחר למד בישיבת הרב־קוק.
ואז מלאו לו .17 הבריטים נכנסו לארץ,
וכל חייו השתנו. שלמה התגייס לגדוד
הארצישראלי העברי, נשלח לשרת במשטרה
הצבאית, הפן סמל. כשנגמרה המלחמה עבד
כסניטר, ושוב התגייס: הפעם, למשטרה.
בגיל ,21 פקדה האהבה את שלמה סופר.
סיפרו חבריו :״סופר שהיה שוטר נועז
התאהב בילדה בת .15 הוא לחץ על הוריה
שירשו לו להתחתן עם בתם. ההורים סירבו.
סופר התייאש, לא ידע מה לעשות.״
יונה סופר, שלמדה יותר מאוחר ממשפחתה
את פרשת נשואיו לאמה, מספרת:

של שלמה, אביה( .הוא נשא את אם שלמה,
אחרי שהתאלמנה מאביו).
בקיצור: יונה סופר היא גם נינתו של
הרב, מצד אימה, וגם נכדתו — מצד אביה.
לזוג הצעיר נולדה מקץ שנה בתחנת
המשטרה של מנשיה — בתם היחידה —
יונה סופר.

שלוש נשים רוקדות מסביב

ן* ינתיים המשיך השוטר סופר לע־
. 1לות בדרגה. בהיותו בן 23 נשלח ל־בית־ספר
לשוטרים, לקורס בן 3חודשים.
יונה חושבת בגעגועים על תקופה זו
שאינה זוכרת כלל :״תיכף אחרי שנולדתי
נסע אבי מהבית לקורס של השוטרים. אני
ואמי נשארנו לבד בבית. אני הייתי תינוקת.
הקשר של אבי אל אמי היה חזק.
הוא אהב אותה. זו בעצם היתד, הפעם היחידה
שזכיתי לאהבתו, אבל אז לא יכולתי
לדעת מה זה. וכשגדלתי — בכלל כבר
לא ידעתי מה זה אבא שאוהב.״
עם סיום הקורס, בו זכה לשוי אותות־הצטיינות,
הועלה סופר לדרגת קורפורל
(רב־שוטר) ,נתמנה לאחראי על תחנת מנשיה
היפואית.
על תקופתו כמפקד התחנה במנשיה סיפר
אחד מחבריו :״שלמה היה מפקד קשה
מאד. הוא הקפיד לבצע את העבודה כהלכה.
אבל הביקורות האלה שהיו לו בלילה, גרמו
לו להרס המשפחה.״
גירסתה של יונה היא פחות מעודנת:
״מפני שהיה יהודי, נתנו לו את העבודה
הכי מלוכלכת: לבדוק בתי־בושת, יחד עם

ככיוון שד הבולשת הבריטית

...שינאה, טינה. וצוו מקום
כך מנתחים הפסיכיאטרית את
מצב היחסים בין יונה סופר לאביה:
אביה לא ביקר אותה במשך כל זמן
שהותה במנזר לשם הוכנסה בגיל רך,
אחרי שהוריה התגרשו. הילדה תיארה
את דמות האב מסיפורי אמה:
מצד אחד על כשרונותיו הגדולים, על
עמדתו החשובה, ומאידך, שאביה הפקיר
אותה, לא התענין בה, ואף סירב
לשלם לירה אחת בעד שהותה במנזר.
נוצר בה יחם דו־ערכי לאביה: מצד
אחד, היא התגאתה בו, הזדהתה איתי
ודמותו תפסה חלק ניכר באני־אידיאל
שלה. ומאידך, היא יצרה כלפיו יחס
שלילי ועוין. הקונפליקטים האלה התחזקו
במיוחד אחרי צאתה את הממזר,
בזמן שהותה בבית־אביד״ שם לפי
דבריה, סבלה רעב, אפליה והשפלה.
מתפתחת בה כלפי אביה שנאה, טינה
ורצון לנקום בו.
יונה סופר מאשימה את אביה בכל
כשלונותיה, בנישואין הבלתי מוצלחים,
ובחוסר אפשרות להכות שורשים בעבודה.
היא
מחפשת דרך על־ידי מכתבים

״אמי היתד, בת 15 כאשר אבי ביקש את
ידה. לרגל לימודיה בבית־הספר לבנות״ ומפאת
גילה הצעיר התנגדו הוריה לנשואין.
רק לאחר שאבי שתה מרוב יאוש בקבוק
ליזול, ובקושי הצילו את חייו, הסכימו
הורי אמי כי תפסיק לימודיה, ותתחתן איתו.״
לדברי יונה היתד, שיפרה, אימה, נעלה
ממנו בהרבה :״היא היתד, אשה יפה מאד.
היא היתד, מקבלת בנשפי־&ורים פרסים מ־אגדתי,
על יופייה.״ בעיקר התגאתה סופר
ביחוסה :״המשפחה מצד אמי, היתד, משפחת
רבנים!״
הקוריוז המעניין שאותו יונה לא הזכירה:
שהרב מנחם דיינה,רט, הסבא המהולל
של אמא שלה, היה בעצם גם האב החורג

למנהיגים ופרנסי־ר,מדינה, להשמיץ את
אביה, להבליט את העוול שנעשה לה
על־ידו. במלחמה עם אביה, היא באר,
בקשר עם גברים אחרים, שבהם היא
מחפשת את דמות אביה בתת־המודע
שלה. יותר ממה שהיא שואפת להזכיח
צידקתה, היא שואפת להשמיץ את
הגברים — או את דמות אביה.

חברו, השוטר רובינסון, שהיה בריטי.״
״תוך כדי הביקורים הליליים,״ הסביר
שוטר שעבד אתו ,״נכנס סופר לביתה של
נחמה קדוש, שהיו לה שלוש בנות. הבית
של נחמה שימש אז מפגש לכל החברה.
״ואז התאהב סופר באחת מבנותיה, בשושנה,
שהיתר, היפה מכולן. הוא היה
מופיע לבית הזה גם כשהוא לא היה בתפקיד,
והזניח את אשתו ובתו התינוקת.״
סיפרה על כך יונה, במרירות :״הוא הכיר
את המוגרבית הזאת, והתחיל לבלות שם.
לשושנה התחיל לקרוא מזיקה, ולאמה —
יאמה. אבל כאשר נודע הדבר למשפחת אמי
— גירשו אותו מהבית.״
סופר שהתגרש, חוייב על־ידי הרבנות לשלם
לאשתו 4לירות לחודש מזונות, למרות
שמשכורתו החודשית היתד 8 ,לירות.
יותר מאוחר הוא התחתן עם מזיקה. היות
וביפו הכירו את אשתו וריננו עליה, החליט
שלמה סופר לעבור לירושלים, כדי למנוע
רכילויות. הוא ביקש העברה.
סופר הועבר לירושלים לתחנת מאר,שערים,
שהיתר, התחנה של העיר החדשה. הוא
הוכיח כבר בראשית הקריירה המשטרתית
שלו בירושלים שהוא חוקר טוב. מפקד התחנה
סיפר על סופר :״סופר היה אחד
השוטרים הטובים ביותר שהכרתי. הוא היה
מסור לעבודתו ועשה אותה ממש בחרוף־
נפש. אני זוכר שהיו מקרים מסוכנים של
תפיסת פושעים מסוכנים שכולם פחדו להתקרב
אליהם, אבל סופר לא היד, מפחד,
היה תופס אותם ומביא אותם לדין.״
שלמה סופר חי בשקט עם אשתו החדשה,
עד עצם היום הזה, והיא ילדה לו בינתיים
ארבע בנות, ואת נוח, בנו היחיד.
אבל מה קרר ליונה?

ן ״ ן ן? ן ך * חתומה, מסר נציב שרות
המדינה, ראובן שרף,
לכתב העולם הזה. וכך כתב :״בכל
תקופת שרותו הצטיין במסירות, יושר-
בלתי־מסוייג, לויאליות, בלי משוא־פנים.
בצאתו לפנסיה, אין אלא להצטער שהשרות
הציבורי מפסיד בתפקיד של חוקר
ותובע ראשי, ארס בעל תכונות אלה.״

ך* גלד גירושי אבי לא היה לי בית,״
אמרה .״נשלחתי למינזר סן־ג׳וזף ברמלה.
הייתי היהודיה היחידה במקום. כל
תקופת היותי במינזר לא הכרתי את אבי.״
ובעת משפטה, אמרה :״אי־אפשר לשנוא
אבא. אבל כעסתי עליו על שהפקיר אותי.״
בינתיים הלך שלמה סופר מחיל אל חיל.
בשנת , 1926 שנתיים לאחר שמתו בירושלים,
התפטר דויד תדהר. סופר ירש את מקומו
ועלה לדרגת קצין, סאב־אינספקטור (מפקח־מישנה
,),וקיבל משכורת של 18 לירות לחודש
(בתמונה למעלה מימין, במדי קצין
משטרה מנדטורי).
הוא הצליח, המשיך לעלות בדרגה ואף
שימש זמן מה כממלא מקום התובע הכללי.
ואז, בשנת , 1933 נרצח בשפתיה,ים בתל״
אביב, חיים ארלוזורוב. על סופר הוטל לחקור,
יחד עם בכור שיטרית, את הרצח. גם
לפי דויד תדהר, המנסה להרעיף עליו שבחים,
נערכה החקירה ״בכיוון שקבעו ראשי
הבולשת הבריטית — להטיל את האשמה על
יהודים, חברי המפלגה הרביזיוניסטית.״
אחרי־כן מעלה אותו ראש־הבולשת בדר־גה.
יותר מאוחר מוצעת לו נתינות בריטית,
אותה הוא מסרב לקבל. ואילו שיטרית? הוא
עתיד, מאוחר יותר, במדינת ישראל, לפטר
את סופר מן המשטרה.
אך קדמו לכך שנות המאורעות 39־. 1936
סופר מצטיין במלחמתו בכנופיות. הוא מצטיין
בתפיסת רוצחיו של המהנדס צוואנגר,
ולוכד את מזייפי־ד,לירות: קאופר הגרמני,
ושותפו הערבי דיבע. מיבצעו הבולט של
סופר: גילוי נשק שהיה מוסתר מתחת לשטיח
הקדוש במיסגד של אבן השתייה. הבריטים
מתפעלים ממנו, מזכים אותו במדליה
ביום הולדת המלך, ובמדליה נוספת
של המשטרה הקולוניאלית.
ובאותה תקופה, ב־ ,1939 שוב מצטלבים
חיי שלמה סופר — ויונה, בתו העזובה.
ביוזמתה שלה החלה לחפש את כתובת
אביה, גילתה שהוא גר בשכונת בית־וגן
שבירושלים, בווילה יפה, דו־קומתית.
סיפרה היא על כך :״דפקתי בדלת. אבי
פתח לי. הוא לא הכיר אותי. הצגתי עצמי

התחמקות:

אביה של יונה סופר
המתחמק מצלמים,
נפי שצולם בחדרו שבנציבות שרות המדינה.
לפניו, והוא אמר לי לחכות עד שיקבל
רשות מאשתו. רק אז הכניס אותי הביתה.
״התייחסו אלי כמו אל עוזרת. עבדתי כל
היום מחוץ לבית, במעבדה כימית, ובערב
הטיל עלי עבודות שונות. ואשתו של אבי
עוד אמרה שאני מקלקלת את ילדיה.״
על כך אומר הדו״ח הפסיכיאטרי (ראה
מיסנרת) :״הקונפליקטים התחזקו במיוחד
אחרי צאתה מן המינזר, בזמן שהותה בבית
אביה, שם סבלה רעב, אפליה, והשפלה,״
״התנהגו אלי כמו שיפחה,״ סיפרה יונה
(העולם הזה ,)1494״עד שברחתי חזרה
למינזר. הנזירות קראו לאבי ואמרו לו שיותר
לא יבוא. נשארתי בממזר.״
וכך יצאה יונה סופר באופן סופי מבית־אביה,
אותו היא אוהבת בצורה נואשת, ושונאת
לא פחות. חזרתה לתוך חייו תהיה,
מעתה ואילך, מלווה בשערוריות.

למה כאמת פיטרו אותו?
ך* ון 5המגדאט הבריטי מתקרב. על
^ תקופה זו בחיי שלמה סופר חלוקות הדעות.
ידידיו מספרים שהוא ניסה להתפטר
כמה פעמים. הוא לא היה יכול לסבול שאנשים
יהלכו עליו רכיל. בפרט בגלל שהיה
קצין במשטרה המנדטורית. רק בלחץ המוסדות
הלאומיים, הוא נשאר במקום, כדי לסכל
את מזימת הבריטים להעביר את משטרת
ירושלים י1ידי הערבים.
ובאמת, ביום צאת הבריטים מירושלים,
ב־ 14.5.48 פורץ סופר עם שוטרים עבריים
לעבר מגרשי־הרוסים, והם משתלטים על
בניני המשטרה העזובים.
אבל יונה שוצפת בשנאתה, אינה מתפעלת
מתקופה זו בחייו, היא עוד בתקופת
המנדט החשידה את אביה בעיני אנשי
הלח״י. במקום אחר העלילה עליו איך
קיבל שוחד מערבים בזמן שהיה שוטר.
אך השבוע, כשאמר לה עו״ד שרף
במשפט מלחי :״את הופעת ב־ 1949 במשרד
לח״י ופנית ליצחק יזרניצקי, אחד ממנהיגי
לח״י, והודעת לו שאביך מסר על מקום
מחבואו של יאיר,״ ענתה יונה, נסערת
(המשך בעמוד )23

שהבן שלך נהרג.׳ לבן שלי אומרים, :תדע
לך שרצחו את אבא שלך.׳ הוא שומע ומטלפן
מהר אלי לחנות, ואני צריך להרגיע
אותו. כל ילד יכול לעשות חכמות
כאלה ולשלוח כל מיני שטויות.״

המת החי

עמיהוד
** זכיר ה״ספורטוטו״,
תבור, לא ידע להסביר על מקורן של
השמועות .״הן מגיעות לאוזנים שלנו,״
הוא אמר ,״כמו אל כל אחד אחר. אין
לנו מושג מי הפיץ אותן.
״אני רק יודע שהן טיפשיות ולא נכונות.
אמרו, למשל, על יצחק אלבאלה שהוא
השתגע וחתכו לו את הרגלים. אני ראיתי
אותו אתמול. הוא בא אלינו למשרד כדי
לקחת .״׳ק שהגיע לו.
״אני מוכן להעיד בשבועה שאלבאלה
התנהג בסדר גמור. הוא לא עשה סאלטות
באויר, לא בא ערום כביום היוולדו, ובכלל,
הוא נראה נורמלי לכל דבר. כמו כן הוא
התהלך על רגליו ולא על פרוטזות.
״בנימין אלישע, הנער שסיפרו עליו שהוא
נרצח — היה פה לפני שבוע לקבל
טפסים של טוטו. אני מוכרח להגיד שהוא
לא נראה מת. להיפך, הוא נראה חי מאוד.״

קדחת הסוסו -המסנסאת במצוו עד המשוו בעת מסיות
התוצאות -גרמה לקדחת שמושת על התנקשות בזוכיס
* •1כונית שחורה הגיחה במהירות מס־חררת
מפינת הרחוב. הנער שצעד לתומו
על המדרכה לא הספיק להפליט קריאת
בהלה כאשר התנגשה בו המכונית
במלוא כובדה. גופו המרוסק התעופף כמה
מטרים ונחבט בקרקע. המכונית הדורסנית
על יושביה המסתוריים נעלמה כלא הייתה
בקול חריקת גלגלים.
אב ישיש החזיק בידיים רועדות מכתב.
במכתב זה מודיעים לו הכותבים האלמונים
שבנו האהוב נחטף ונמצא בידיהם. הם
מאיימים עליו שימסור לידיהם סכום כסף
גדול ככופר־נפש, ובמידה ולא ישמע להוראותיהם
— יבוא הקץ על חיי בנו.
גופת אדם מבוגר היתד. מוטלת בתעלה

כמו משוגע? אנשים פשוט אוהבים לדבר.
בארץ אין אנשים — יש חיות. שידברו, לא
איכפת לי.
״אני חי את החיים הרגילים שלי. אולי
בהתחלה קצת השתדלתי להתרחק מחברת
אנשים בגלל כל הדיבורים האלה, אבל זה
היה מזמן.
״אחרי הזכיר, נסעתי ליוון, ארץ מולדתי.
נסענו לשם כל המשפחה בשביל להשתתף
בלוויה של אמי המנוחה. גם טיילנו קצת
ביוון וחזרנו לפני שבוע לארץ.״
אשתו של יצחק אלבאלה, מלכה. הגיבה
על השמועות :״אלוהים נתן קצת מה שנתן
— ואתר כך באים כל האנשים ומתחילים
להגיד כל מיני דברים לא יפים.״

מזה, אנחנו לא מפחדים מאף אחד. לבנימין
יש אחים והם יוציאו את העיניים לכל מי
שינסה לעשות משהו רע.״
הנער עצמו, בנימין, לא רצה להרחיב
את הדיבור על הנושא. הוא רק פסק:
״שטויות.״
אך הכנופיה הרצחנית לא אמרה די. היא
המשיכה לבצע מעשי־זוועה בזוכים ה־מיסכנים.
דוד
ישראלוב אחד מהרבים המתאספים
מדי כל שבת אחר הצהרים ליד התחנה
הראשית של ספורטוטו ישראל. ידע לפרט:
״שמעתי מהחבר׳ה שלי, שמשה גרינס, הזוכה
מרחובות, נחטף. שאלתי כמר. אנשים
והם סיפרו לי שגם רצחו את אכא שלו,

למה הס מפחדים?

כל ספל זאת — הם מפחדים. כ־אשר
בא כתב העולם הזה לראיין ולצלם
את הזוכים, הם נרתעו בבהלה הגובלת
בהיסטריה מפני כל אפשרות של
פירסום שמם או תמונתם. תגובת בני
משפחותיהם לא היתד, שונה. כולם התנהגו
כאילו הם מסתתרים מפני משהו.
ממה הם פוחדים?
כתב העולם הזה שוחח עם הנער הרחובותי,
משה גרינס, בבית ספרו. במשך כל
השיחה התנהג הנער כאילו כפאו השד. הוא

סוען הנער שרפי השנגועות שנפוצו באוץ התנקשו בו
שבצד הכביש כשהיא מגואלת בדם. חוט־פיו
רעולי הפנים, איימו עליו שאם לא
ימסור לידיהם סכום כסף אגדתי — יכרתו
את שתי רגליו. הוא לא מסר.
היכן התרחשו מאורעות אלו? בשיקגו?
בסיציליה?
השבוע התברר כי דברים אלו קרו רק
בדמיונם של אנשים רבים, במדינת ישראל.

משוגע כלי רגליים
י * שמועות התחילו להציף את ה1ויודא>^ץ
י0ן ך ^=3ך ץן

( ) רחוב אחרי שכמה אזרחים פשוטים
ורגילים זכו בסכומי ענק של למעלה ממאה
אלף לירות בטוטו (מתחרז עם אוטו),
מפעל ניחושי תוצאות משחקי־הכדורגל.
אנשים רבים סיפרו בביטחון מלא שיצחק
אלבאלה, החלבן משכונת־ר,תקווה, אשר זכר.
לפני מספר חודשים במאה אלף לירות יצא
מדעתו והשתגע. מה פתאום? ענה על כך
יהודה ג׳אן, אזרח צעיר, מממלאיו הקבועים
של טופס הטוטו; ״הוא השתגע כי שלחו
לו כל הזמן מכתבי איומים שירצחו אותו
אם לא ימסור את הכסף של הזכיר .,שמעתי
שהוא נמצא כבר הרבה זמן בבית משוגעים
בבת־ים.״
הגדיל לעשות מכולם נהג מונית שידע
לספר כי אלבאלה האומלל כבר חסר רגליים•
הכנופיה שאת פיה הוא המרה, קטעה
לו את שתי רגליו כתגובה לסירובו לתת
את הכסף.
לאלבאלה עצמו יש גירסה קצת שונה:
״שטויות. לא היד. ולא נברא. אני נראה

אלבאלה, בן ד,־ ,47 הוא מחוסר עבודה
כיום. את מילוי טפסי הטוטו, לא זנח. כל
שבוע ממשיך הוא להניח את הטורים המלאים
על דוכן תחנת הטוטו שבשכונת־התקווה.
מי יודע? אולי יאיר לו מזלו פעם
נוספת.

מפונית דורסנית מסתורית
ל הנער בנימין אלישע לא פסחו
^ השמועות. הן טיפלו גם בו, ולא בכפפות
של משי. בתחילה צצו סיפורים על
מכות רצחניות שחטף מידי אלמונים. יותר
מאוחר עברו ספורי המכות והתחלפו בסיפור
אימים על מכונית דורסנית שפגעה
בו בזדון וגרמה למותו.
הסיבה: כסף. האנשים שהעבירו את השמועות
דברו עליהן במלוא הרצינות. הם
נדו לגורלו האומלל של אבי בנימין, לישע
אלישע, שהפך לאב שכול בגלל תאוות
הבצע של כנופיות חסרות כל־רחמים.
לישע הישיש, שהוא בעל קיוסק בדרך
יפו, לא מצא כל סיבה להיות עצוב או
אבל. בנו בנימין, שזכה ב־ 138 אלף לירות
בטוטו, חי וקיים ואינו מתרגש מן השמועות
.״בעזרת השם,״ אמר האב בחיוך,
״שלומו של בנימין שלי, הוא טוב מאוד.
האלוהים מגן על כולנו. אף אחד לא, איים
ולא קרה שום דבר.
״אין גם טעם לאיים, כי בינתיים כל
הכסף נמצא בבנק עד שבנימין יהיה בן 18
ויוכל להוציא אותו ולהשתמש בו. חוץ

איימו עליו בטלפון שיתן חצי מהכסף ואם
לא — אז ירצחו אותו.״

״לא רצחו אותי״
**ן יפור אחר שהילך ברחוב אודות הנער
בן ה־ 17 תיאר את החתכים העמוקים שחרצו
אנשי הכנופיה בפניו הרכות של משה
הם חתכו את פניו, מאחר והוא לא נשמע
להתראה האחרונה שלהם.
משה גרינס עצמו, ללא כל חתכים על
גבי פניו הצעירות, הכחיש בכל פה את
השמועות .״הכל שקרים,״ אמר ,״לא איימו
עלי, לא רצחו אותי ולא חתכו לי את
הפנים.
״אני ממשיך ללמוד כרגיל בבית־הספר.
לפעמים באים החברים שלי ומספרים לי
את כל השמועות,״ המשיך משה גרינט
שזכה לאחרונה ב־ 136 אלף לירות ,״אמרו
לי, למשל, שאבא שלי נרצח ועוד כל מיני
דברים כאלה. אבל אני לא שם לב לכל
הסיפורים האלה. הם לא נכונים־ודי.״
את טופס הטוטו שזכה בסכום הכסף הגדול
לא מילא משה הנער. מילא את
הטופס אביו, עזריאל, שממלא טפסים בסכומים
של מאות לירות מדי שבוע.
על השמועות הגיב האב :״זה שקר.
לא קיבלנו שום מכתבי איום. הרווחנו ודי.
אנחנו לא מפחדים מאף אחד. כל הפירסד
מים והשמועות האלו יכולים להוציא אדם
נורמלי מדעתו.
״לי אומרים, :מה אתה עושה כאן כ
זוגה
משה גויזס
ד,ירבה להסתכל לצדדים וענה תשובות מאולצות.
הכתב
ניסה לצלם אותו אך ברגע ההוא
התפרץ הנער כשפחד נשקף מעיניו והזעיק
אנשים שחשו לקול צעקותיו.
אדם אחר שהקים מהומות כאשר ניסו
אנשי העולם הזה לצלמו, היה אחיו של הנער
הבת־ימי. הוא עמד בקיוסק של אביו הזקן.
כשהבחין במצלמה זינק בהתרגשות וקפץ
מעל דוכן המשקאות ישר על המצלם.
הבחור הצעיר לא חשב הרבה והתחיל
לבעוט במצלמה של הכתב, כשהוא מחלק
מהלומות לימין ולשמאל. רק התערבות
שוטרות שנכחו במיקרה במקום מנעה את
התפתחות הקטטה.
גם החלבן המפורסם משכונת־התקווה סירב
לשמוע על אפשרות של פירסום. הוא
אמנם לא השתמש באגרופיו אך התחנן וביקש
בכל לשון של בקשה למנוע כל
הזכרה של שמו או תמונתו.
למד, הם מפחדים?
האם הם פשוט חוששים שהפירסום יביא
איתו את האיומים שאותם הם מכחישים

ס שר ט איגרוף עיניים ב מ קו דיים

ז!נה צחק אלבארה
בכל לשון של הכחשה? האם הם חוששים
ממאיים אלמוני, אודותיו אינם רוצים לדבר?
האם נידבקו בפסיכוזה ההמונית?׳האם
הרסו השמועות את עצביהם?
גם על זאת הם מסרבים בתוקף לענות.

השאלה הגדולה ביותר של כל חובב
איגרוף בעולם: איך נהיה קאסיוס מארצלום
קליי בה גדול. קליי ( )25 הוא אלוף העולם
במשקל כבד, נחשב לכן למתאגרף מספר
אחד. הישגו האחרון: הנצחון על ארני
טאראל, שארגוני ספורט לא־מעטים בארצות־הברית
ראו דווקא בו את האלוף העולמי.
איך מנצח קליי?
,,מהש מי ץ ״ רופא לונדוני אחד סבור,
כי הוא גילה את המפתח לנצחונות המדהימים
של האמריקאי שחום־העור. ההסבר:
קליי מהפנט את יריביו.
ד״ר פטר טארנסבי הוא מומחה בעל שם
עולמי להיפנוזה רפואית, ויש לו הסבר
מיקצועי לנצחונותיו של קליי.
לדעתו, כפי שהזדרז לספר לעיתונאים
אחרי הקרב בין קליי לטאראל, ביום השלישי
לפני שבועיים, היפגט קליי את
יריבו עוד לפני תחילת הקרב, הפך אותו
על־ידי כך לשבוי לכוח רצונו, הצליח, לכן,

כ? הארץ טוטו
^ ד שמועות לחוד ומעשים לחוד.
בולמוס הטוטו, שאחז ברבים, לא נפסק
ולא א־לד משתתפים. להיפך. כל הסיפורים
על סכומי הכסף האגדתיים רק שילד,בו
את דמיונם של האזרחים.
כלל ידוע הוא, שככל שהמצב הכלכלי
גרוע יותר, פורחים עסקי ההימורים ומשגשגים.
אמנם קיים בישראל חוק נגד עסקי
הימורים, אך מספר מוסדות קיבלו ד,יתר
מיוחד ממשרד־האוצר לעסוק בזאת.
המוסדות: מגן דויד אדום, המקיים את
הגרלותיו, הוועד למען החייל, העוסק אף
הוא בהגרלות, מפעל הפיס והטוטו.
משחקי המזל בפיס ובטוטו הם דומים,
ועל כן לא פלא שקיימת תחרות קשה בין
השנים על כיסו של האזרח הישראלי. ובים
גם ניסו להסביר את מקורן של השמועות
הרצחניות בתחרות שבין הטוטו לפיס, אן
היו אלה הסברים חסרי־שחר.
מנהלי הפיס יצאו בזמן האחרון בקול
זעקה על כך שמפעל הטוטו מנשל אותם
ממשתתפיהם הקבועים. ואמנם, את ההשתתפות
בטוטו מעריכים במאה אלף בשבוע.
אחד המחזות שמשקפים את קדחת הטוטו
יותר מכל, היא ההתקהלות ההמונית ליד
התחנה של ספורטוטו ישראל, בתל־אביב.
מדי שבת, בשע ,,ארבע אחר־הצהרים, נקהלים
המונים כשבידיהם טפסי טוטו. הם
מגיעים ברכב, ברגל, ובמונית מיוחדת.
כל המבטים של הנוכחים נעוצים, כאילו
מחוך היפנוט, אל לוח התוצאות הגדול המוצב
בחוץ. עם הגיע התוצאות מרחבי הארץ,
נשמעות קריאות צער ושמחה.
העיר אחד הנוכחים :״כל הארץ סובלת
מתודעת טוטו.׳׳

זובח בנימין ארישע ואבי!

נזק לחבריו המתאגרפים, ולספורט כולו.
עם זאת עובדה אחת לא יכלו מתנגדיו
של קליי לסתור: עם היפנוזה או בלי היפנוזה,
קליי הוא אחד המתאגרפים הגדולים
ביותר שקמו אי־פעם. המתאגרף שיצליח להפילו
לקרשים יזדקק להרבה יותר מאשר
לזוג עיניים נוקבות.
כדורגל להרוויח קצת
אין תחרויות בליגה הלאומית — לא בשבת
החולפת, ולא בשבת הקרובה.
במקום זאת אירגנה חברת אמרגנת, העוסקת
בהבאת קבוצות כדורגל זרות לישראל,
ואשר בד, יש לאנשי הפועל רוב מכריע,
טורניר בו משתתפת קבוצה צ׳כית —
סלביה פראג.
בראשית השנה קבעה ההתאחדות לכדורגל,
כי בשבת הקרובה לא ייערכו משחקי
ליגה, מכיוון שחשבה כי הנבחרת הרוסית
תבקר בישראל. בינתיים ביטלו הרוסים את
הביקור המיועד, ומדוע לא לתת לחברת יי אמרגנת להרוויח קצת?
סוף־סוף מה האסון אם הכדורגלנים המקומיים,
להם בין כך אין
צורך לשלם, ישחקו אחר־כך
באמצע השבוע, כדי לסיים
את הליגה במועדה?

הנערץ הנ שכח
מנהלי הכדורגל המקומי
בוכים מרה מזה חודש, שישנם
כדורגלנים ישראליים
הרוצים לשחק חמורת דולא־רים
טובים בליגה המיקצו־ענית
החדשה המוקמת באר־צות־הברית
(העולם הזה

.)1537

לגלות עליונות כר, מוחלטת על יריבו בכל
מהלך הקרב.
״להי דעתי,״ אומר הרופא ,״היד, טאראל
באופן ברור תחת השפעתו של קליי מהרגע
בו נפגשו. כאשר הם נשקלו, לפני
הקרב, נעץ קליי לראשונה את עיניו
בטאראל. התמונה שצולמה באותו הרגע
מוכיחה בבירור את הכושר ההיפנוטי של
קליי (ראה תמונה).
״ייתכן והוא אינו יודע כלל, שהוא נחון
בכשרונות היפנוטיים, אבל מכל מקום ברור
לי שהוא מפעיל אותם. כל מהלך הקרב,
כאשר חזר ואמר לטאראל ללא־הרף ״מד,
שמי?״ מוכיח גם־כן על כוח היפנוטי. הזרה
על אותם מילים היא שיטה ידועה כיצד
להחזיק את המדיום במצב מהופנט.״
ד״ר טארנסבי ( )46 אמר עוד, כי חקר את
קרבותיו של קליי בעזרת סרטים שצולמו,
וכי החשד הראשון שלו שקליי משתמש
בהיפנוזה התעורר לאחר הקרב שלו נגד
סוני ליסטון, בו ניצח קליי לאחר מכת
נוק־אאוט שלא נראתה לצופים איומה במיוחד.
עיניים
נוקפות העובדה שבלטה ביותר
בקרב אותו ניהל קליי לפני שבועיים
היתד״ כי הוא דיבר ללא הרף אל יריבו.
טאראל סרב לקרוא לקליי בשמו החדש,
מוחמר עלי. לאורך כל 15 סיבובי הקרב
ביניהם, קרא קליי ללא־הרף לטאראל, עם
כל מהלומה שהעניק לו :״מד. שמי?״
מאמנו של קליי, אנג׳לו דאנדי, אמר
בתגובה, כי עד כמד, שידוע לו לא למד
קליי מעולם היפנוזה. עם ואת טרח המאמן
לפרסם סידרת מאמרים בעיתון הסנסאציות
הלונדוני זה פיפל, בהם הוא מפאר את
עצמו וטוען כי הדיבורים של קליי לעבר
יריבו נועדו למוטט אותו מבחינה מוראלית.
טענותיו האחרונות של המומחה להיפנוזה
הביאו בינתיים לתוצאה אחת: קליי המשיך
בדרכו המיוחדת. הוא הופך במהירות למתאגרף
הפרובלמאטי ביותר בתולדות האיגרוף
הכבד. פרשני איגרוף מגל העולם האשימו
אותו שהוא ברוטאלי יתר על המידה, אחרים
אמרו שאינו ספורטיבי, שהוא מדבר ללא־צורך,
ושהתנהגותו השחצנית גורמת אך

אחד הכוכבים הבלתי־מעורערים
של הכדורגל הישראלי
הוא משה (״קיש״)
רומנו. בינתיים הוא עוד לא
אמר שהוא רוצה לנסוע ולנסות
את מזלו בחו״ל, והוא
עוד משחק מדי שבת ומתאמן
שלוש פעמים בשבוע
בקבוצתו — שמשון תל-
אביב. אולם קשה מאוד להבין
מדוע הוא עושה זאת.
על כפיים. כששיחק בנבחרת הנוער
של ישראל, היה מלך השערים י שלה. לאחר
שזכתה נבחרת הנוער בגביע אסיה לנוער
בטוקיו, נשאו אותו אלפים על כפיים ב־נמל־התעופה
בלוד.
מאז הוא אמנם
מבקיע שערים רבים
אבל דאגה לעתידו,
מציאת מקום עבודה
— בנקודה זו
עדיין לא נעשה דבר.
מאז השתחרר מ־צה״ל,
לפני כשנה,
נשאר רומנו מחוסר
עבודה. קבוצתו, שמשון,
משלמת לו תחת
הכינוי ״דמי-
אימונים״ ,סכומים
שאינם מגיעים אפילו
למאתיים ל״י לחודש.
אמנם הציעו
לו להיות בודק מד־חנים
של עירית תל־אביב,
במשכורת דומה, אך גם הצעד, זו לא
יצאה לפועל .״קיש״ ,הנערץ על אלפים, נשכח
מיד לאחר שהוא עוזב את המיגרש.
לתת לו אפשרות ללמוד מיקצוע, לדאוג
לו בצורה אחראית לעתידו — בכיוון זה לא
עשתה עדיין ההתאחדות לכדורגל דבר.
כיצד היא יכולה באמת לעשות משהו?
ראשיה הרי עסוקים במתן הצהרות, כי מי
שיסע לארה״ב לא יוכל אף פעם לשחק כאן.

כדורסל
ב לי ג גו ת
מדי יום שישי, בחודשיים האחרונים, חוזרת
אותה תמונה: שחקני כדורסל ושופטים
מגיעים למגרשים, נועצים מבט ומודיעים על
ביטול המישחק. הסינה :״תנאי מזג־האוויר״.
ישראל מדינה ענייה, ולכן היא לא יכולה
להרשות לעצמה מגרשי כדורסל עם גגות.
בימים גשומים אי־אפשר, לכן, לשחק.
לסדר את לוח המשחקים כך, שבחודשי
החורף, לא ייערכו משחקים כלל — על כך
לא חשבו בהתאחדות לספורט.

ייו־ווץ כזרן 4בח!י בבבידדך
יש לנו מחלקת ייעוץ מיו חדת. לאאת
בל ה ב עיו ת נוכל לפ תו ר לך, א בל אםהן
ק שורו ת ב תי או ם צבעים, כתבי לנו, א ל
ת.ד 507 .תל-אביב, ת.ד 668 .חי פ ה,
ו הז מיני אתה מו מ חי ת שלנו. הי אתב קר
בביתך, ללא בל ת שלו ם או ה ת חיי בו ת,
ו תד ריך או ת ך בעצה.

לנוי וה יד ור :

פ 5כזב 11־

הוו ת! םהה
קוראים המבקשים למסור
לפריבה את גליונות שנת
( 1966 וכן כל שנה אחרת),
יכולים לעשות זאת השבוע,
כאחת משתי הדרכים :
• להביאם למשרד המערכת,
רחוב קרליבן־ ,12 תל־אביב,
בימים ד, דה׳ בשבוע
בין השעות עשר בבוקר
ושלוש אחר־הצהרים.
• לשלחם בדואר לת״ד
,136 תל-אכיב.
את מחיר הכריכה _ 10
ל״י לכל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, במחיר 120
אגורה לגליון.
רצונך בגוף שרירי וחסון?
ויפודין הפתרון!
לקבלת חוברת חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 915 .תל־אביב

במדינה
כוח חדש בעל־פה גבעתיים רמת־גן
בני־ברק

גבעתיים, אולם

״העשור״
(ע״י קולנוע נוגה)

ליל שבת 24.2
בשעה 8.00 בערב

הנך מוזמן להשתתף בערב פוליטי אקטואלי

ערב שאלות ותשובות

שלו כהן
ישא דברי פתיחה על הנושא —

תעלומות

הצחורה ופרשת ״בור
יענו על שאלות הקהל.
דמי כניסה 1.5ל״י.
כרטיסים אצל פעילי החטיבה, במזכירות התנועה,
רה׳ קרליבך ,12ת״א, ובערב עצמו באולם ״העשור״.

הידוע

לקוסמטיקה

שמו של מוחמר איברהים אל־זועבי היה
מופיע לעתים קרובות מאד בעתונים. לרוב,
היה זה במדורי המכתבים למערכת.
הצעיר הג׳ינג׳י, בן כפר סולם שליד
נצרת, רצה בכל מאודו להיות עתונאי.
הוא סיים בית־ספר
תיכון, נקלע למצב
הרגיל של המשכילים
הערביים בישראל:
הקושי למצוא
תעסוקה הולמת. התקווה
הגואלת נראתה
לו יותר ויותר
בצורת עבודה
עיתונאית.

ביקורים כשג גניה פותח
קורסים מזורזים בבקר ובערב
(עם תכנית למודים מלאה)
הרצ או ת רו פ אי ם — ת עודו ת גמר ל מ סיי מו ת

ההרשמה

ערד

מוות ע ד הגבולי

דוד ארנפלד, עו״ד אמנון זיכרוני, שלום כהן ועו״ד שמואל סגל

ביה יי ס

(המשך מעמוד ) 18
כארגוני־בת של המוסד לביון? ומה כעלם
בישראל?
האם יש חשש כי בישראל פועלים
סטודנטים אמריקאיים כסוכני המוסד — לא
רק לצורכי ריגול, אלא כדי לעורר את הסטודנטים
הישראליים למאבק נגד ברית־המועצות,
למען אינטרסים אמריקאיים, וכדי
למנוע מהם פעולה נגד הקו האמריקאי ב־וזיאט־נאם,
ובו׳?
4האם משקיע מוסד־הביון האמריקאי
כסף כדי להשפיע על הסטודנטים בישראל?
! 4האם הזמינה ההתאחדות האמריקאית
סטודנטים ישראליים לארצות־הברית, ואם
כן — לאיזו מטרה?

בתל־אביב. הוא עזב את משרדו בשעה
, 14.40 ביום ששי, הוא נראה מסתפר בעפולה
כעבור שעתיים. איך הצליח להגיע
לגבול, בערב־שבת, באין תחבורה סדירה?
במכתב אל ראש הממשלה, שאל השבוע
שטיין: מדוע נורה ונהרג? האם מעבר הגבול
הוא עבירה המחייבת מיתה?
בהודעה הרישמית נאמר, כי בעת שנהרג
נמצאו בכיסו של אל־זועבי מיסמכים, שהעידו
כי הוא התכוון לבוא במגע עם
המודיעין המצרי. לפי כל כללי ההגיון,
לא ייתכן שהורגיו ידעו על כך מראש.
אבל באווירת החשדנות החריפה הסובבת
כל מיקרה של הריגת צעיר ערבי על הגבול,
היו קרוביו של אל־זועבי מוכנים
לשאול: אולי ידעו זאת מראש — או
חשדו בכך לשוא — ולכן ירו בו?

החלה

ביה״ס לקוסמטיקה ״גניה״ ,ת״א, בן־יהודה 52
טל 22 27 7 3 :.בשעות 10—1לפנה״צ ו־ 4—7אחה״צ

בגרות

ב־ 5.3נפת חי ם קו ר סי ה בנ ה
לבגרות — או ק טו ב ר .1967

כמו כן מתקבלים תלמידים
להשלמה ומקצועות בודדים
לאפריל 1967

בסך — 50.לירות למקצוע.

רירות. עוד לפני
מספר שנים, כאשר
גבר יאושו, עבר את
הגבול לירדן. כאשר
חזר, עזר לו דודו, ח״ב סייף־אל־דין אל־זועבי,
לצאת מהתסבוכת. ייתכן כי התחייב
לספק שירותים ואינפורמציה חמורת זאת.
שוב ניסה להיות עתונאי. הובטח לו
מקום בדו־שבועון אל־מוצאוור — אך הדו־שבועון
נסגר. רמזו לו כי יש מקום בשבילו
באל־יום — אך בדיוק אז הונהגו קיצוצים
בבטאון ההסתדרותי־ממשלתי. לאחרונה
ניגש לבחינה במערכת הד החינוך בערבית
— אך לא נמצא מתאים.
חברים סיפרו כי הירבה לבקר בשגרירות
קובה בהרצליה. הם אף ידעו לספר,
כי הוזהר לבל יעמיק את הקשרים האלה.
מדוע ירו כתי לפני שלושה שבועות
הוזכר שמו של אל־זועבי פעם נוספת. הפעם:
על־ידי כל עתוני המדינה כמעט,
ועל־ידי קול ישראל. נידמה היה, כי תהיה
זו הפעם האחרונה. כי ההודעה אמרה,
שמוחמד בן ד,־ 28 נהרג על־ידי מישמר
צד,״ל, שעה שניסה לעבור את הגבול לרצועת
עזה.
אך השם המשיך לצוץ ולהטריד את
מנוחת מכריו. הם החלו חוקרים את תנועותיו
האחרונות, גילו כי ערב היעלמו
היה במשרדו של עורך־הדין מרדכי שטיין

דרך חד שה
היא קיימת יותר על גבי מפות העתיד
מאשר במציאות. אבל עוד לפני שהוקם בה
הצריף הראשון, ולפני שירדו לשם הנציגים
הראשונים של משרד־העבודה, דבק
בערד צביון מיוחד: עיר שמייסדיה ייבחרו
בקפידה, עיר של ותיקים, שתקלוט חדשים.
כביש מצויין מקשר עתה את ערד לבאר־שבע
ולסדום. אבל רק אזרחים מעטים במדינה
יודעים מה נעשה בה.
מצב זה ישתנה בעתיד הקרוב, כאשר
תחל מערכת־הבחירות למועצה המקומית.
בעיקר בגלל העובדה, כי בחירות אלה ילבשו
משמעות החורגת מעבר לתחום המוניציפלי.
כל המפלגות ינסו לפענח את
תוצאות ההתמודדות גם כמישאל פוליטי של
דעת הבוחרים, ליד קלפי רשמית.
ועדת המומחים. יתחרו שני גושים
גדולים: אחד של המערך, שני של מפ״ם־
רפ״י־גח״ל־דתיים. ביניהם תעמוד רשימה
של העולם הזה —! נוח חדש, שראשיה כבר
הכריזו :״אין אנו מעוניינים להצטרף לשום
קואליציה. נתמוך בנציג בתוכנית־הפעולה
שייראו לנו, ולא נדרוש על כך תמורה.״
בצורה זו יוכלו לשמור על חופש־פעילה,
יהוו חידוש במישור המוניציפלי:
ום לשאלת המצע ניגשה הרשימה החדשה
בדרך חדשה. הורכבה ועדת־חקירה של אד
שי־מקצוע, שתקיים שתי ישיבות פומביות
בבית העם בערד, בשבוע הבא. חברי הועדה•
יגבו עדויות וחוות־דעת מתושבי
ערד, וכבר קיבלו את הבטחת ראש־המועצה,
איש מפ״ם זאב חיימוני, שיופיע לפניה.
על סמך החומר שיהיה בידי ועדת־החקירה,
יקבעו המומחים מה הן בעיותיה
של ערד, וכיצד יש לגשת לפתרונן. המלצותיה
יהוד בסים לנציגי רשימת העולם

מצעם.
הזה — כוח חדש כדי לחבר את
• חברי הוועדה: עו״ד אמנון זכרוני,
ד״ר משה כספי (מרצה לחינוך באוניברסיטה
העברית בירושלים) ,ד״ר ג׳ורג׳ ממרין
(מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב),
ח״ב אורי אבנרי, עו׳׳ד שמואל סגל, אורי
פראנק ונירה רביד, מראשוני המתיישבים בעף ז־ד

^ \ ביטבבד 2 7 //
ב 1־ 1ד־ ד ד
ס! מנת ! אלוב > 5 5
*יו 1 ^1ב ׳ 2 8ו א

עכשיו גם ברמת־גן, בבית האזרח, רה׳ ביאליק 42

ה ח כי ם

בהגרלת

״ א ר טי ק ״

יוסף רחמים מכפר־
50 אי ש זכו בשעונים.

ב הגרלה שהת קיי מהב־ , 5.2.67זכה
תבור ב סך — 500.ל״י ב מזו מן. עוד
הז כיו ת יי ש ל חו לבתי הזו כי ם. ה הג רלההאח רונ ה בשלב ז ה
ת ת קיי ם ב־ .5.3.67 הזד רז ו שלח 5ע טי פו ת ,,א ר טי ק״ מכל
סוג ש הו א — ותשתתף ! מבצע שלח

ע טי פו ת

״מחזיקי מפתחות״
״קרמבו״

נמשך!

ותקבל לבי תך מ חזי קמפת חו ת!

המוגה השבוע

שני תרנגולי ברזל מרשימים, שהוצבו השבוע בכיכר
דיזנגוף בתל־אביב. התרנגולים הם יצירי כפיו של הקי־ברצניק
בצלאל מן מעברו! ,והם נרכשו על־ידי מהנדס אמריקאי, כדי שיוצבו בכיכר המרכזית
באיזור המסחרי החדש של לוס־אנג׳לס שבארצות־הברית. מן ( )52 אינו פסל במיקצועו.
הוא עוסק בקיבוצו במקצוע אחר דווקא: סנדלרות. הוא החל לפסל בהשפעת בנו הקטן.
העולם הזה 1538

ן יונה סו ברו
(המשן מעמוד )19
כולה :״אני לא מכירה אדם כזה! זה לא
נכון. זו סתם השמצה! אף פעם לא השמצתי
את אבא שלי! זו המצאה!״
אך בדיוק כמו שהסיפורים על שלמה
סופר עם קום המדינה נושאים אופי מנוגד
— כך גם היחס כלפיו:
מיד עם קום המדינה משביעים אותו
כשוטר, והוא מקבל מינוי כמפקד משטרת
ירושלים.
אבל מקץ חצי שנה, ב־ 5.11.48 מגיע
אליו מכתב חתום על־ידי בכור שיטרית,
ובו כתוב :״הנני מצטער להודיעך כי
ועדת החקירה לבדיקת סגילותו האישית
של כל עובד ממשלה, לשרת את מדינת־ישראל,
החליטה להמליץ לפני הממשלה
שלא לקבלאותך לשרות קבוע במדינה.
אי־לזאת הנך מודח מתפקידך.״
רב־פקד סופר שהשמועה ״הממה אותי
כרעם בגלגל.״ איש לו אמר לו במה מאשימים
אותו. הוא הגיש צו־על־תנאי, והוחזר
למשטרה. אחרי שבית־המשפט הגבוה לצדק
קבע :״הוועדה חרגה ממסגרת סמכותה.״
אבל סופר לא היה מסוגל להמשיך לעבוד
במשטרה. הוא ביקש העברה. ב־
7.10.51 החל לעבוד במשרד ראש הממשלה,
בנציבות שרות המדינה, כחוקר בכיר.
אמר לידידיו קודם טיהרו אותי — עכשיו
אני מטהר אחרים.״ הוא עבד שם, חמש
עשרה שנה.
לפני חודשיים, ב־ ,31.12.66 יצא לפנסיה.
חבריו מדברים עליו טובות. נציב שרות
המדינה ראובן שרי, מתפעל ממנו( .ראה
תצלום נזכתב).

אנשים
רעמת אריה וזנ בו ת שועלי

במיסגרת ההכנות לקראת מישחק הכדורגל
בין קבוצות ח״כי הקואליציה ו־ח״כי
האופוזיציה, הוצע לח״כ רפ״י מרדכי
סורקים להיות השופט .״לא רוצה
להיות שופט,״ השיב ,״אני מסתפק באיר־גון
היציע הצעה אחרת נפלה בחלקו של
ח״כ פא״י יעקוב כץ. הוצע לו תפקיד
השוער, אך גם הוא סירב :״אני מסתפק
בעמידה בשער נגד הכפיר, האנטי־דתית.״
• מאורע השבוע בכנסת היה נאומו של
הפרופסור דוכ סדן, ח״כ מפא״י, שדיבר
בעיברית מישנאית ומתח ביקורת על הביקורת.
מכיוון שסדן מדבר בממוצע רק
פעם בשנה, עשו סדרני הכנסת חשבון
שנאום אחד שלו עולה 15 אלף ל״י .״אבל,״
אמר סדרן הכנסת יצחק ציגלר בהתפעלות
,״זה כדאי כשדיבר סדן, נכחו
באולם בקושי עשרה חברי־כנסת. לא נכח
איש מן השרים, גם לא ראש־הממשלה
והשר ישראל גלילי שהוויכוח נגע להם.
סדן פתח את דבריו בדרך שנוהג לעשות
זאת אורי אבנרי :״כבוד היושב־ראש, כבוד
חברות הכנסת וחבריה, כבוד חברי־הממשלה
הנעדרים.״ קרא שמואל מיקונים :״נעדרים
או נהדרים סדן על דויד כן״
גוריון :״קברניטה של המדינה ברוב שנות
קיומה, שמעשיו וזכויותיו הגביהו אותו
משיכמו ומעלה מעל העם, והנה מתקיימת
בו בחינת כל הגדול מחברו, יצרו גדול
הימנו, ואין זה יצרו הטוב דווקא.״ •
ועל משה דיין, שמעון פרם ושות׳
אמר ברמז :״אם מותר להטריח משל

אבי הוא האחראי?פך!
מעולם המשל, הייתי אומר, כי אין זה מראה
של מלכות, אם רעמת אריה מתכרכים לה,
ך* ק כתו יונה סופר רואה תקופה זו לכרחו, לא כל שכן לרצונו, זנבות שוע|
כתקופה השחורה בחייה, ומאשימה את לים, ואם נהמתו נלווית לה יללתם.״ •
אביה, היא מנסה לעבוד במשרדים ממשל סדן על מפיצי הבדיחות על לד אשכול:
תיים. מפוטרת מאחד אחרי השני. הקשר ״כת מסויימת של לצים, המביאים ממרחק
בעיניה ברור: אביה, העובד בנציבות שרות לחמם, מתוך שהם מלקטים חידודים והיתו־המדינה,
הוא האחראי על כך. היא אפילו לים מתחת שולחנם של כל מיני אומה ולשון,
הגישה ב־ 12.2.59 צו־על־תנאי, שם טענה ״שובמלאכת
רמיה, שתפריד, הלבנים שקופים
אבי נוטר לי איבה, ומנצל עתה את מישרתו
למדי, הם מסגלים אותם כביכול לשימושי־כדי
לשלול ממני ומילדי הקטנים את לחמם.״ בית, וסופם שאינם אלא קונים במשיכה
קבעו אז השופטים :״מוכנים אנו להניח, המעמידים פנים של ממציאים באזכרה
שיש אמת, או אולי גרעין של אמת בדברי
שנערכה השבוע בכנסת לאברהם (״יאיר״)
המבקשת על היחסים הרעים שבינה ובין
שטרן, ביוזמת אנשי חרות, בלט בהעדרו
אביה ועל השנאה העמוקה, שלדעתה מניעה
נתן (״גרא״) ילין־מור, לשעבר החבר
אותו בכל צעדיו כלפיה. אך יתכן שהטרוניה
החשוב ביותר במרכז לח״י. ילין־מור לא
היא פרי הדמיון הבלתי־מוצדק.״
הופיע מאחר והמארגנים דאגו מראש שלא
השבוע, במשפט מלחי, הסתייגה יונה מ־יוכל
לדבר בעת האזכרה. לעומת זאת דיברו
האשמותיה, דיברה בצורה שקולה והסבירה
שני החברים האחרים של מרכז לח״י,
שאביה הפקיר אותה ואת ילדיה לא בכך ד״ר ישראל טייכ-אלדד ויצחק
שגרם לפיטוריה, אלא בכך שלא עזר לה:
שמיר, שניצלו את ההזדמנות כדי להטיף
״כאשר עבדתי בלישכת העיתונות הממלכיבוש
החלק הערבי של ארץ־ישראל.
שלתית, פיטרו אותי, ואמרו לי, שלאבא

ולבת אסור לעבוד במשרד אחד. כאילו לא
ידעו איזה מין יחסים יש בין האבא לבת.״ הגוי ע שה א ת שדו
השופט :״את אוהבת אותו?״
כשהחזרות על הכושי עשה את שלו היו
יונה סופר :״הוא הפקיר אותי כל ה עדיין במלוא תוקפן, הזמינה הנהלת החיים.
לא דאג ולא טיפל בי. כאשר אבא
קאמרי סטודנט אפריקאי כדי שיחזה ביכול
לשבת בחיבוק ידיים בתוך
נציבות הצגה ויחווה את דעתו אם אינה פוגעת
שרות המדינה, ואני בינתיים מתגלגלת בצורה
כזו, היגיד מישהו שזה טוהר־מידות?״
וכך הסבירה השבוע את הגשת הצו־על־תנאי
נגדו :״אבי עבד בנציבות שרות
המדינה, ומשם באו ההוראות שפיטרו אותי.״
השופט :״היכול היה למנוע את פיטוריו?״
יונה סופר :״אם רק היה מוציא הגה,
היה עוזר לי.״
השופט :״האם הוכחת פעם שאביך על־ידי
מעשה או מחדל קלקל לך בעניני־עבודה
בממשלה?
יונה סופר :״אף פעם לא אמרתי בפירוש
שהוא מקלקל. אך איך יתכן שהמעבידים
שלי צריכים להילחם כדי למנוע את
פיטורי, דווקא עם הנציבות בה עובד אבי?״
בעוד יונה סופר חושבת שהמחדלים
מראים על אופיו של אביר״ הרי שחבריו
לעבודה הם לצידו, וכולם נדים לו. אמר
שכנו לעבודה :״הוא בשבילי כמו אח. פשוט
אפשר לראות איך האיש הזה אוכל בתוכו
הכל, ולא מוציא החוצה. ובפרט מאז שבתו
משמיצה אותו בבית־המשפט. בימים האחרונים
סבל כמה פעמים מהתקפת־לב.״
משנתבקש סופר לספר על עצמו, אמר:
״בחיים שלי עשיתי הרבה דברים שאחרים
לבטח היו מתפארים בהם. לי אין מה לפטודנט־שחקן
אמרום
התפאר. אני מעולם לא ביקשתי שיתנו לי
אהבה נתנייתית
מדליה, ואף פעם לא בקישתי שיעלו אותי
בדרגה. אני אוהב לחיות בשקט בלי הרבה
בבני יבשתו. הבחירה נפלה על תלמיד
רעש, ולחיות עם בני משפחתי.
מכו! ויננט, כריסטוס אמרום, יליד
משנשאל מה יש לו לומר בקשר לבתו טוגו. הטוגואי הצעיר ישב שעה ארוכה ביונה,
אמר :״אין לי מה להגיד. תכתוב צירי הבמה, בחן בעירנות את מה שהוצג
מה שאתה רוצה. פרשת בתי זה דבר בפניו — סיפור משפחה ישראלית טיפוסית,
כואב, שאני משאיר אותה לעצמי.״
המכסה על יחס האפליה בו היא נוהגת
העולם הזה 1538

כלפי אפריקאים במעטה של צביעות. לבסוף
פנה מנהל התיאטרון ייטעיהו (״שייקר,״)
וינברג אל אמרום ושאל אותו:
״כלום זה פוגע בכם?״ השיב הסטודנט
האורח :״או, לא אבל נדמה לי שזה פוגע
בכם מאז רצה ההצגה ברחבי הארץ,
קוצרת הצלחה לרוב, והמוני הצופים בה
כלל אינם יודעים, כי אותו כריסטופ אמדום
אף משחק בה. אבל בכך עדיין לא תמו
עלילותיו של בן טוגו. בהיותו תלמיד באולפן
עקיבא, בנתניה, הכיר צעירה ילידת
צרפת ובין השניים פרחה האהבה. לרוע
המזל התגוררו באותה עיר דודה ודודתה
של הצעירה, והם כתבו להוריה בפאריס כי
בתם מסתובבת עם סטודנט אפריקאי. אלה
מיהרו להחזיר את בתם הביתה, ואילו
אמרום המופתע אמר לאחת ממורותיו :״לא
ידעתי כי גם בישראל נהיגה אפליה כלפינו.״
ענתה לו המורה :״זה לא בגלל מוצאך.
גם אילו היית צרפתי או אנגלי היה קורה
אותו הדבר. אצלנו יש אפליה לא רק נגדכם,
אלא נגד כל הגויים בכלל בהזדמנות
אחרת ראיין את אמרום איש קול־ישראל,
המנחה שמואל שי. הוא שאל
את בן טוגו לפשר שמו של נשיא טוגו
המודח, גרוניצקי. השיב הטוגאי :״אמו
היתה פולניה.״ אמר שי :״אין דבר, זה
קורה במדינות הכי טובות — גם אצלנו

שחקנית רודן וידיד
ידידות אמריקאית
יש לראשי המדינה אמהות פולניות.״ •
אגב: לאחר ההצלחה של הכושי עשה את
שלו, הזמין הקאמרי עוד מחזה אצל מחברו,
העתונאי יוסף (״טומי״) לפיד• .
הסנינוריה במשפטו של השופט אליעזר
מלחי, בניצוחו של עורך־הדין מנדל
שרף, טובעת בזמן האחרון בים של
פניות מאזרחים רבים, הרוצים למסור לה
אינפורמציה בקשר למשפט. אולם היא,
משום מה, מעדיפה שהמתנדבים האלה יעשו
זאת על־ידי פגישה אישית, ולא באמצעות
הטלפון או הדואר • .סיפור אחר הקשור
במשפט נוגע לעדת התביעה יונה סופר,
ועניינו בח״כי המפד״ל״ השוכנים בימי
ישיבות הכנסת במלון המלכים, שם מתגוררת
גם היא. בירושלים מהלכות שמועות
כי ח״כ המפד״ל כנימץ שחור פנה
אל היועץ המשפטי, משה כן־זאב, בבקשה
כי ידאגו לשכן את האשד. המדוברת
ביותר במדינה במלון אחר, כדי שסקרנים
לא יפריעו את מנוחתם • .גדעון רייכר,
כתב ידיעות אחרונות המכסה את משפט
מלחי, איבד השבוע את אחת מתמונותיו
היקרות ביותר בקפה עטרה בירושלים
(ראה תמונה) .המוצא הישר החזיר לו אותה,
ואז התברר כי צולמה בקיץ האחרון,
בקרית האוניברסיטה. רואים בה את השחקנית
זיוה רודן עם רייכר עצמו, בשיא
ידידותם, כשצולם בארץ הסרט עליזה מזרחי
חוץ מזה סיפרה לאחרונה זיוה, השוהה
עתה בארצות־הברית, כי ״גדעון זה
הבחור היחידי מישראל שאותו אני באמת

דוגמנית פרוסק
יופי אוסטרי
אוהבת לאחר מינויו של האלוף
אלעד פלד למתאם בין הטלביזיה והרדיו
בישראל, מתבדחים עובדי קול־ישראל כי
השלב הבא יהיה מינוי הרס״ר המפורסם
חזי למנהל שירות־השידור • .השבוע
נערך בבית ציוני אמריקה בתל־אביב סימפוזיון
על ספרו של ק. צטניק כחול
מאפר, הנפתח בתיאור השואה, עובר דרך
מאבק הישוב לעצמאות ומתריע בסופו על
יחס הרוב היהודי במדינה אל המיעוט
הערבי בה. השתתפו בסימפוזיון אנשי־רוח
וסופרים עברים וערבים. העתונאי עטאל״
לה מנצור, כתבו הגלילי של הארץ, אמר:
״עתה אני מבין מדוע אני חש קירבה
יותר גדולה אל כל עולה חדש — אפילו
אם הוא שייך לאירגון או מפלגה השונאים
כל ערבי — מאשר אל כל צבר.״ 500
מאזיני הסימפוזיון לא הבחינו כל אותה
עת בגבר ממושקף שישב מוצנע בצד האולם
— היה זה מחבר הספר עצמו• ,
בכלל, בספרים מקוריים יש עתה גאות
בלתי־רגילה. למשל: העתונאי אריה אבנ־מתחת
לחגורה,
רי הוציא ספר בשם
״משום שלא היה לי מה לעשות בין
השעות שתיים אחר חצות לשש בבוקר.״
הוצאת הספר גרמה כבר לכמה וכמה מסיבות:
אחת נערכה לכבוד חברותיו־לשעבר
של המחבר, השניה לחברותיו־לעתיד והשלישית,
במועדון של מאנדי רייס־דייווים־שאולי
לגיבורים אודותיהם נכתב
בספר. וכמו שיש הרבה מסיבות יש
גם הרבה מכירה • .למי שלא יודע: אשתו-
לשעבר של העתונאי־הסופר היא חנה
שפר, שתמונתה מופיעה על גבי השטרות
של חצי הלירה הישראלית • .התקנא בו
קצין־הצנחנים־לשעבר, משה ינוקא, שגם
הוא הוציא בימים אלה ספר מפרי
עטו — .מקיביה ועד המיטלה — וגם הוא
ערך מסיבה אצל מאנדי לכבוד ספרו. היתה
זו מסיבה לכבוד חבריו לנשק — הצנחנים.
לשבוע הבא מתכנן ינוקא עוד מסיבה —
הפעם בהשתתפות אי־אילו רמטכ״לים לשעבר
• .שבוע האופנה שנערך זה עתה
עורר ויכוחים רבים בין האופנאים, אולם
על דבר אחד כמעט ולא נערך ויכוח: על
רמת ההדגמה שהפגינה לעיני הצופים ה־דוגמנית־ילידת־אוסטריה
מריה פרוסק
(ראה תמונה) .מריה ערכה בערב התצוגה
חזרות לצרכי צילום בסימטותיה של יפו,
גרמה שם להתקהלות נשות השכונה, שקראו
:״סינמה בלאש, סינימה בלאש!״

פ סו קי ה ש בו ע
• ח״כ מפ״ם שלמה רוזן: אנחנו
נגד אקטיביזם, אבל לא נגד פעולות
תגמול.״

• המשודרת דדיה רכיקוביץ:

״המושג הישראלי המקורי, להסתדר׳ אינו
זהה עם, הסתדרות׳ — פירושו: אתה ואני
כבר נגמור משהו ביננו.״
• עורד־הדין עקיבא נוף, עסקן
הגוש החופשי :״בתנועת החרות נוקטים בשיטות
באדרבריות.״
• ,א. כן־יוסף, במאמר ביומון ההמפד״ל
הצופה :״בימים אלה, כשחושבים כל
הזמן איך לרדת מהארץ, לא שמים לב איך
שיורדים מהמדרכה — שלשיום כמעט ש־נדרסתי.״

האופק הנעלם במשך זמן רב הם היו נשואים וחיו
יחד בדירת־פאר בת ארבעה חדרים ברחוב
כ״ט בנובמבר.
בימים אלה עומדים הדה בושס׳
העיתונאית, ובעלה ס ם בושס, קפטן
ב״אל־על״ ,להתגרש.
לאחר הגירושין תיעלם כנראה הדה
מהאופק הישראלי. היא מנהלת בזמן
האחרון רומן עם פרופסור במכון זיצמו•
הפרופסור הזה עומד לנסוע לאוניברסיטת
פרינסטון, ושמועות בדוקות אומרות
שהדה עומדת להצטרף אליו.

אי ש

הצמד

יכול להיות שזה נשמע מוזר, אבל לרן אלירן יש אשה. לא
רואים את זה עליו, אבל זה רק מפני שזה לא נמצא עליו. זה
נמצא בבית שלו, בניו־יורק.
האשד, של רן אלירן היא אשד, צנועה וטובה. היא יושבת בבית,

הוא
או היא
ללארי דוקר, נגן הג׳ז, היו תמיד
המון חתיכות, והמון נשים והמון מחזרות,
הוא אף פעם לא ברח מהן, אבל תמיד טען
שמה שהוא רוצה, במקום כל זה, זה ילד.
לא היו לו חיים
קלים. החברים שלו
טענו שהוא שותה
יותר מדי, ומעשן
יותר מרי, ושיש לו
כל מיני בעיות גבריות;
והוא המשיך
כל הזמן לטעון שמת
שחסר לו בחיים
זה ילד.
אבל כיוון שנהוג
בדרך כלל שאת ילדים
יולדת הנשים
דווקא, הוא המשיך
לבלות בחברתן ימים
ולילות.
עד שהוא הכיר

את לילי נובל.

לילי היתה פעס מל־כת־יופי
וכמעט מל-
כת־מיס. עכשיו כבר
לא. עכשיו היא לפעמים
ציירת, ולפעמים
משוררת, ולפעמים
היא שום
דבר.
אחרי שהם הכירו
איש את רעותו, הם
ירדו לאילת. לארי
הופיע שם במועדון
הסלע האדום,
ולילי נמצאה על־ידו.
ומה יצא מכל זהל
לי לי
לעת עתה עוד לא
יצא כלום, אבל בעוד
שישה זזורשים יצא מזה ילד. עוד לא
ידוע אם זה יהיה בן או בת. אם הוא יהיה
בן, הוא יהיה חופשי, אם הוא יהיה בת,
היא תהייה חופשיה. כי ההורים שלהם,
שלו או שלה, לא מתכוננים להתחתן.

תו מי ת אחת בארץ היא הצליחה באופן מסחרר. היא
התגלתה כששרה את השיר ערב בא. היא
שרה אחרי כן עוד כמה שירים, ואחרי
זה נסעה לאמריקה.
באמריקה הפכה עליזה קאשי מזמרת
לשחקנית. היא מופיעה שם כל שמונה
ימים בתוכנית פופולארית מאוד בטלביזיה,
ומשחקת שם פארודיה על זמרת בגיל
הטיפשעשרה. היא מקבלת מזה חמש מאות

— — 2 4ייי*

הוא שם לב רק לג׳ניפר פוזאן, שהיתר, נוכחת גם כן בנשף.
תשומת־הלב שלו הלכה וגדלה אחרי שנודע לו שאותה ג׳ניפר
פוזאן, בכבודה ובעצמה, היתד, ידידתם של שארל אזנאבור
ודל! ברל, ושהיא בעצמה שרה שירים, ואפילו מצליחה בזה.
הוא החל מפתח איתר, ידידות הדוקה. הוא לימד אותה המישד,
שירים ישראליים, הופיע איתר, באותה תוכנית, ומוריס שבלייה,
ששמע את שניהם באותה תוכנית, אמר שהם מתאימים. מבחינה
קולית. למרות שהם לא הופיעו יחד.
הידידות שלהם הלכה והתפתחה, ורן אלירן אמנם לא הפך שארל
אזנאבור מזה, אבל הוא כמעט הפך צמד.
הוא חזר ארצה, והידידד, שלו הציפה אותו במכתבים ובהצעות־היא
הציעה לו לעשות סיור באירופה, להכין תוכנית
עבודה.
משותפת, ואמרה לו ששארל אזנאבור אפילו מוכן לעזור להם, אם
ישירו יחד.
לעת־עתר, הוא יחיד. הוא לא צמד. והוא בארץ. עוד לפיי שנסע
מכאן הוא ניהל רומן שקט וממושך עם רבקה מיכאלי,
ועכשיו, לאחר שחזר, רואים אותם שוב יחד, לפני ולאחר שעות
העבודה.
אומרים שיש להם תוכניות־עבודה משותפות, וכבר ברור ששום

רן עם ג׳ניפר
מבשלת סטייקים וסלט, וכל פעם שהוא מגיע לשם הוא קורא לה
בובה והאני. רק שהוא לא מגיע לשם לעתים כל כך קרובות.
עוד בהיותו באמריקה הוא הכיר את ג׳ניפר פוזאן. זה היה
בנשף חג־המולד, שנערך בבוורלי־הילס.
בנשף היו כל מיני מי־ומי. היה שם שון קונרי ,007 ומורים
שבלייה, ועוד אנשים גדולים. אבל רן אלירן לא שם לב אליהם.
דולאר לחודש, וכל אמריקה מכירה אותה
ואוהבת אותה.
ביום הרביעי שעבר היא הגיעה ארצה.
כבר בנמל־התעופה היא קפצה על קרוביה
ומכריה וצעקה עליהם :״או! האני! בובה!
מותק! האני! איפה הייתם כל הזמן? מדוע
לא ראיתי אתכם? מה קרה לכם? לאן נע־למתם?׳׳
הקרובים
והמכרים הסתכלו עליה בחשד,
ולקחו אותר, הביתה. אחר כך התברר
שהעניין חמור יותר. בבית היא התחילה
לרקוד ולקפץ, ואחרי כן היא יצאה לרחוב,
והמכר הראשון שהיא פגשה היא
נפלה על צווארו והתחילה לבכות בפניו,
ולשאול אותו למה הוא עזב אותר״ ומדוע
הוא זנח אותה לאנחות ולמה הוא לא חוזר
אליה.
מבחינה חברתית כולם יודעים שמצבה
שפיר. במשך זמן רב היא ניהלה רומן
עם האמרגן הספרדי שלה, וכשהאמרגן
הזה החל להיות קנאי מדי, ובמקום מאהב
הוא הפך המרגל שלה, ועקב אחריה בכל
מקום שהלכה אליו, היא עזבה אותו. היום
היא נמצאת בזרועותיו, ובביתו, של
גבר מבוגר, הדואג לה ומטפל בר, ושומר
עליה כבת־חסותו.
בכל זאת מצבה נראה מדאיג. וכשהיא
פגשה יום אחד ידיד־נעורים שלה, והתחילה
לדבר אליו בגוף נקבה. במקום בגוף
זכר, התחילו כולם לחשוד בי משהו לא
בסדר אצלה.
ביום השישי האחרון היא הופיעה בתוכנית
של דן בן־אמוץ. כל זמן שהיא
שרה הכל היה בסדר גמור. אבל
בסוף, בתור הדין, היא פתחה את פיה
ואמרה לקהל :״עכשיו אני אשיר לכם שיר
מכסיקאי. אתם יודעים איפה זה מכסיקו?
אני חושבת שזה באמריקה הצפונית, זר,
לא יכול להיות אחרת, לא?״ הקהל לא
ידע איך לקבל את זה.
כי בתור חוכמה בימתית, זה לא כל
כך מצחיק — ובתור טפשות, זה נשמע קצת
מוזר.
לפני שהספיקו לבדוק מה בדיוק העניינים
איתר״ היא עזבה את הארץ וחזרה
לאמריקה, להמשיך שם בסידרת הופעות
הטלביזיה על הזמרת המטורפת.
מיסכנים האמריקאים. הם חושבים שהיא
מראה להם סתם תוכנית. הם לא יודעים
שזה על אמת.

רן עם רבקה מיכאלי
דבר לא יעזור לו, ושאם הוא לא יהיה צמד בחוץ־לארץ, הוא יהיה
צמד בארץ.

מאז שנ ע מי א דוו ה נשואה, יש לה בעל
ושישה קופים. כל הקופים שלה גם גן
נשואים, רק לקוף אחד היא לא הצליחה למצוא
בת־זוג, ולכן היא ביקשה מרב החובל
של שיקמה, מישקה גרינברג, שיביא
לה קופה קטנה.
רב־החובל הביא לה קופה קטנטונת, בגודל
של אגרוף. הקופה הקטנה הזאת אמנם
לא עזרה לקוף הרווק, כי הם לא מאותו
גזע, והיא גם קטנה מדי בשבילו, אבל היא
הפכה. ידידתה הטובה ביותר של נעמי.
הן הולכות יחד לבתי־קפה, ולבילויים.
מ עו ר רו תהתפעלותבכלמ קו ם. בציבורכו לו

כבר מאוהב בהן, ונועה אשכול, הכורי־אוגרפית
טוענת אפילו שלא ראתה אף פעם
יצור עם תנועות כל כן יפות. היא מתכוונת
לקופה, כמובן.
בשבוע שעבר ירדו נעמי, הקופה, ו כו סי

לא-לת, וביום השלישי והם ישבו להם שלושתם
במועדון חצות וחצי ואכלו.
הקופה •הקטנה, המעוררת בכל מקום התעניינות
כללית, עוררה את התעניינותו של
תייר אירי, שניגש לנעמי, הציג את עצמו
ושאל אם מותר לו לשחק איתה קצת. נעמי
הרשתה לו.
הוא התחיל ללטף אותה, ולקרוא לה ב־שמות־חיבה,
ולחבק אותה, ולנשק אותה,
וכיוון שהקופה ישבה על הברכיים של נעמי,
הרי במקרה קיבלה גם נעמי חלק מהיחס
האוהב הזה.
זח לא מצא חן בעיני בוסי, וברגע מסו״
יים, כשהוא החליט שהתייר מתחיל להגזים,
הוא תפס לו את היד, כיבה עליה את הסיגריה
שלו ואחרי זה זרק אותו החוצה.
הקופה הצטערה על זה מאוד. הוא התחיל
למצוא חן בעיניה.

מפר להוזן:
־ ¥סופיה לורן הישראלית, שרה לם, וארוסה, היורד הישראלי, אייבי צני,
נישאו זה לזו. ביום השני השבוע הם יצאו למקוס־מגוריהם החדש. החתונה, שנערכה
עדיין בארץ, התקיימה באולם־חתונות קטן, ליד התחנה המרכזית.
האנשים שראו את סבינה, והמכירים את מרגוט קלאוזנר, טוענים שסיפור חייה
של גיבורת הסרט, המאכסנת בביתה גברים חסרי־בית, וסיפור חייה של מרגוט קלאוזנר,
רומים זה לזה דמיון לגמרי לא־מיקרי. היא עצמה שיכנה בביתה, על הגג בזמנים הקשים
ההם, את הכנר עיברי גיטליס, את איבן לבג׳ל, את אדם גולדברג ועור.
מה אומרת על זה סרגוט קלאוזנר? היא אומרת :״יש בזה הרבה אמת. אבל זה לא
לגמרי נכון.״

* כיום השלישי האחרון נערכו בארץ שתי חתונות משמחות וגדולות.
באחת השתתפו בתו של איל־השוקולד הישראלי אבא פרומצ׳נקו, ובנו
של דויד פילוסוף ועוד שש מאות מוזמנים, ובחתונה השנייה השתתפה
בתה הבכירה של אלת כגדי־הים יהודית גוטליב, בעלה, הרבה
מוזמנים, ואפילו אחותה הקטנה מרים, שהתחתנה לפניה רק לפני
בשנה, ושהביאה לחתונה של אחותה הבכירה את בתה הבכורה,
שנולדה לה בינתיים.

במדינה
עיתונות
מר ת ל ־ אפיב
קבוצת סקרנים הצטופפה בפחח בית־מש־פס
השלום בתל־אביב. במרכזה עמד צעיר
רזה וממושקף, שסיפר להם בפירוט מרתק
על אחד המשפטים שזה עתה התנהלו בפנים,
הסיפור היה פיקנטי למדי: בחורה התרחצה
בים תל־אביב, כשניגש אליה מתרחץ צעיר.
השניים שוחחו, אולי פלירטטו — והבחור
ניצל את ההזדמנות כדי לחטוף את טבעת׳
הזהב מאצבעה של המתרחצת.
כאשר סיים הצעיר הממושקף את סיפורו,
ניגש אליו אחד הסקרנים ושאל אותו אם
היד, מסוגל לחזור על סיפורו בכתב, בשביל
עתון .״שלם, ואני אכתוב,״ השיב שמעון
סאמט ליצחק בן־צור, מי שהיד, באותם
הימים ראש מדור הרפורטז׳ה של דבר.
כך החלה — לפני ארבעים שנה בדיוק —
הקאריירה העתונאית של סאמט, שהוא כיום
אחד העתונאים האהודים והחרוצים ביותר
בעתונות הישראלית.
אורח ססרלין. כאשר התכוננו חבריו
למקצוע לחגוג השבוע את היובל, הם חגגו
באותו זמן סימן־דרר נוסף בחייו של
סאמט: מלאת 35 שנה של עבודה בהארץ.
משכורתו ההתחלתית בהארץ כללה גם
חדר על גג בניין המערכת, מיטה וקומקום
תה. חידוש שהכניס: הוא היה מאזין לשידורי
רדיו בשעות הלילה המאוחרות,
מביא למערכת חדשות מכל העולם. הידיעות
היו מתפרסמות תחת השם היומרני:
שרות הארץ.
במקום משכורת, היו עובדי העתון מקבלים
אז פתקים של בית־חרושת ליבר לממתקים,
שניתנו לעתון כתשלום עבור המודעות.
העובדים היו מוכרים את הפתקים
ברחוב, בהנחה של ס/ס.20
הוא היה באירופה חמשה שבועות לפני
פרוץ מלחמת העולם השניה, לכסות את
שקיעת יהדות דנציג, התעכב בדרכו חזרה
בברלין. סאמט, אחד מעשרת מייסדי אגודת
העתונאים (ב־ )1935 בישראל, התקבל שם
כאורח רשמי של אגודת העתונאים הנאצית.
הוא
חזר לאירופה אחרי החורבן, נתב
את הספר בבואי למחרת על מה שראה שם.
גלגליים כעוצר. מלבד שני המאורעות
המקצועיים, חגג סאמט השבוע גם את יום
הולדתו ר,־ .60 אלא שגילו אינו מורגש כלל
בקצב־העבודה. סאמט, הידוע בין עמיתיו
כ״מר תל־אביב״ ,עדיין מכסה את תל־אביב
בשביל עתונו, משמש כתב קול ישראל בעירו,
משמש לעתים מזומנות כעורך־תורן
בהארץ, ומוצא זמן גם להיות יו״ר ועד
חברי המערכת.
אין פלא שלא מצא זמן להיות חולה.
במשך 35 שנותיו בהארץ נעדר רק פעם אחת
מסיבות בריאות. היה זה בימי העוצר הגדול
של .1946 האנגלים אסרו על האזרחים
את השימוש בכלי־רכב כלשהם. רק לעתו־נאים
ניתנה הרשות לנסוע על אופניים.
סאמט עשה זאת, וכשתם העוצר — הוכנס
לבית־ד,חולים, לניתוח במעיים, עקב המאמץ
הבלתי רגיל.

מה 1ה פ רו ט ק צי ה י
אחרי ההצלחה המסחררת של כל בדיחות
אשכול יצא, כמובן, הכרך השני — עוד
בדיחות אשכול. ההצלחה של זה כבר היתד!
פחותה, אם כי כמה מהבדיחות היו, כמו
בחוברת הראשונה, לגמרי לא רעות (״במדינות
אחרות, שרים ממלאים את חובתם למדינה
...אצלנו השרים ממלאים את מדינתם
בחובות.״) וכמה מהן היו מאד נבזיות
(״חברת התיירות הממשלתית מעיינת בהפצת
סיסמת־פרסומת חדשה להגברת תנועת־התיירים:
ראה את ישראל — לפני שיהיה
מאוחר מדי!״)
אין נסים. בכל זאת היו עדיין הבדיחות
מבוקשות והוחלט לעשות נסיון להפוך את
העניין לשבועי. לפני חודש החלה לצאת
החוברת השבועית — בגודל של איגרת
פייס — תחת השם כל בדיחות השבוע.
הגליון הראשון רק אישר מחדש את הכלל
כי מספר הבדיחות בעולם הוא מוגבל,
עורך החוברת עיבד כל בדיחה, מכל מקור,
התאים אותה, איכשהו, לרוח השעה (״שלט
באיטליז תל־אביבי: בשר קפוא — יום יום
טרי כל חוברת תובלה, כמובן, במספר
מירבי של בדיחות על אשכול (״אומרים שאשכול
מוצא מאד חן בעיני הדתיים ...גם
בשבת הוא לא עושה שום דבר.״)
אך כשיצא השבוע הגליון הרביעי של
כל בדיחות הוכח שאין נסים. התפוצה הל־העולם
הזה 1538

עתונאי סאמט ()1930
מיטה, קומקום, ושרות חדשות
כה וירדה, ויחד עימד, גם רמת הבדיחות.
אחר בדיחות עם זקן (״לא לעלות יותר!
צעק נהג האוטובוס חבל שלא אמרת
לי את זה כשעוד הייתי באמריקה! אמר
העולה החדש מארצות־הברית״) ,בדיחות עם
סתם ניבול־פד( ,הפר, בעל הכושר הבלתי־רגיל)
ובדיחות התחכמות (״אמר מנהל הבנק
לשודד הקופה: עשה טובה וקח גם את
ספרי החשבונות — מחר עומדת להיערך
פד, ביקורת של בנק ישראל.״)
אין זאת אומרת שבחוברת אין גם כמה
בדיחות אקטואליות, כמו ההגדרה של פרו־טקציוניסט
:״אדם שהצליח להסתדר עם יונה
סופר שלא תזכיר את שמו במישפט.״

לשון
בו דדי ת, פ ל מי ת ועפדידו
היהודי הישראלי הממוצע מדבר 1,8
שפות. שמונה עשיריות השפה נובעות
מכך שאם הוא יליד הארץ הוא מדבר על־פי־רוב
שפה אחת — עברית. אם הוא יליד
חו״ל הוא מדבר שתי שפות(ליתרדיוק.)2,1 :
מה שמעניין הוא מה היא השפה העיקרית
השנייה. את המקום הראשון במיפקד
האובלוסיה האחרון, שסיכומיו פורסמו זה
עתה, תפשה הערבית ( 122,410 יהודים);
אחר־כך האידיש 101,015 הרומנית
( )39.980 והגרמנית (.)28.205
היו גם 3915 יהודים ששפת הדיבור
העיקרית שלהם היתד, כורדית— 1680 :
איטלקית; — 670 בוכרית ו־ — 550 פלמית.
לשם שיווי משקל נמצאו בארץ 30.230
לא־יהודים שדיברו עברית (כולל 25 בדוו־יות
בנגב ו־ 15 בגליל).

משפט

למהכלהנבנסתל חו פהי
אם סחנות־הצדק במדינת ישראל טוחנות
לאט, הרי מכונות־הדפוים של הצדק טוחנות
עוד יותר לאט. ובדיוק כמו הטחנות, הן
טוחנות לאט, אבל בטוח.
וכך פורסם השבוע, כחצי שנה אחר
נתינתו, פסק־הדין המלא של בית־המשפט
העליון, בערעור פלילי .116/66 היתה זאת
החולייה הסופית במשפטי סוחרי־ד,קרקעות
יצחק ויעקוב פולק.
חאג׳ ודוניד־ישיסה. פסק-דינו של
השופט־העליון חיים כהן (בשמו ובשם
השופטים בנימין ד,לוי ומשה עציוני) הוא
מלאכת־מחשבת של ניסוח משפטי וניתוח
הגיוני.
אחר שכהן שיבח את בית־המשפט המחוזי
על ״סבלנותו העל־אנושית״ ,בישבו במשפט
שנמשך 606 ימים, שהפרטיכל שלו
השתרע על 1500 עמודים זפסק־הדין שלו
על ,66 ניגש לעשות צדק.
קודם כל זיכה את פולק הבן (יעקוב),
וציווה לשחררו. כי הנימוק העיקרי להרשעתו
היתד, ההנחה שידע מה שאביו עושה.
״ייתכן שידע וייתכן שלא ידע,״ קבע
בית־המשפט העליון ,״(אבל) אין מבססים
הרשעה פלילית על השערות בלבד, ולו גם
השערות סבירות.״

אחר הגיע תורו של האב, סוחר־ד,קרקעות
שעשה באדמות הזולת ״כבתוך שלו״ .כאן
פתח השופט כהן בתיאור דרמטי של האישים
בעלילה: המוסלמי מטרי, כבן שמונים
וארבע ,״חאג׳ שהיה במכה מספר פעמים
ואסור לו למכור קרקעות ליהודים״;
יהודי בן 81 בשם בוכמן, בעל חנות למכירת
שקים ומגרשים בנתניה, אותו החתים
פולק במירמה, על ניירות שונים, מהם גם
בלאנקו״ ,ואחר גולדמן ,״חניך־ישיבד, לשעבר
שהושפע מאוד מאישיותו (של פולק)״.
פעם ביוקר, פעם בזול. בית־המשפט
חזר וקיבל את אשמת פולק האב, שהסביר
בשעתו לקרבנו גולדמן :״פעם קונים בזול
ורושמים ביוקר, ופעם קונים ביוקר ורושמים
בזול.״ אולם בעיקר התרכז במקרהו
של מטרי, בעל הקרקעות הרבות ביפו,
שלא הסכים למכור קרקעות קיר,ודים, רק
להחכיר אותן (במקרה אחד, לתקופה של
חמשת אלפים שנד.),
כהן דחה את טענת פולק, כי הוא שיכנע
את מטרי שמותר לו לעשות בקרקעותיו
המוחכרות כרצונו — וזה באידיש רצוצה
דווקא. במיוחד סירב בית־המשפט העליון
לקבל את הנימוק כי מטרי ירד לכוונת
פולק, הואיל והדברים תורגמו לו גם במשרדי
הנוטריון הציבורי.
קבע השופט העליון :״מן המפורסמות
הוא שמשרדי הנוטריון הציבורי בתל־אביב
הומים מאדם בכל שעות העבודה והתרגומים
וההסברים הדרושים ניתנים לנזקקים
להם בחיפזון רב, בתוך המולה רבה, ולא
פעם כמצוות אנשים מלומדה.״
כדי למנוע אי־ד,בניות, העיר כהן מיד:
״אין הדברים האלה אמורים לגנאי( .אבל)
כלה יודעת למה נכנסת לחופתה וברוב
רובם של המקרים אין האישור של הנוטריון
אלא אישור פורמאלי בלבד.״
צדק הוא צדק. בשלב זה היה ברור
כי עירועורו של פולק חסר סיכויים. לא
עזרה גם טענת פרקליטו כי חלק מן ־,עושר
שעשר, פולק ניתן לצרכי צדקה. כהן
דחה טענה זאת בכעס :״(היא) צורמת את
האוזן מחוסר טעם טוב.״
אחר העמיד את פולק במקומו. הוא השווה
אותו ל״גנבים קטנים למיניהם״ ,תבע
ל״שמור על חוש הפרופורציה״ בהתחשב
עם ה״גזילות השיטתיות והמחושבות בממדים
(כאלה)״.
בית־המשפט העליון דחה את עירעורו
של פולק על חומרת העונש, קיבל את
עירעור היועץ המשפטי על הקלת העונש.
עונשו של פולק האב (יצחק) הוכפל —
משלוש שנות מאסר לשש שנות־מאסר.
אבל צדק הוא צדק. ובית־המשפט הורה
לנכות מתקופת מאסרו את עשרות הימים בהם
היה עצור עד להתחלת משפטו.

ייעד־!

מכונים להשכלה
ולהשתלמות |

נפתחים קורסים חדשים:

בגרות

מוקדמות

פ שיטה ב ח צו ת

שוטוט

גרפיקה

הנגלה ותכנות
ציוד קהבנציונל,

מהשנים אלקטרוניים

שנות

דרכי־אד
המשטרה חשדה שבדירתו הרמת־גנית של
יעקב זילברמן נערכות אורגיות־חשיש. לכן
נכנסו לשם השוטרים במפתיע, ביום החמישי
האחרון, בחצות הלילה. הט מצאו שם
בחור, בחורה, וכלי־עישון־חשיש.
אז מה אני אשם? השוטרים שמחו
שמצאו הוכחות כל כך ברורות, אבל לשניים
שנעצרו הייתה גירסה משלהם, אותה
שטחו בפני השופט חיים שטיינברג:
״הדירה לא שלי,״ אמר נחום מרדכי ()23
העצור .״רק ישנתי שם. מסיבות אינטימיות
לא יכולתי לישון בבית. אז מ;ז אני אשם
שבדיוק אז ערכה שם המשטרה חיפוש?״
״רק באתי לישון שם,״ הסבירה את
הסיבות־האינטימיות העצורה, אילנה צרום
( .)19״אני בחורה טובה, עובדת במשק־בית״.
ומה עם כלי־העישון? בתקווה לרענן אולי
את זיכרונו של הזוג האינטמי, הוארך מעצרם
בחמישה ימים נוספים.

תל־אביב, רח׳ אבן גבירול
( 68 ככר מלכי ישראל)
טל2 368 48 :

אנגלית • צרפתית
ספרדית • איטלקית

השאלת סרטים חדשים 8מ״מ
במחיר הנמוך ביותר בארץ!

מחזיק מפתחות — חינם

״קולור ית ״
אבן גבירול ,66 טל ,231666 .ת״א

הווי
• ספרות שימושית. במחניים ניצלו
חברי המשק את מסיבת מפעל הספר להכנת
רשימת־קריאה לענפים השונים: למחסן
הבגדים — ני עירום אתה; למי-
דגה — לאן, לרפת — הידעת את שביל־החלב;
לנוי — במשעול הצר ולמזכירות —
שמחת עניים.
• שכר לא־דירד! .בעין־כרם, ירושלים,
נתגלה כי חברת עמידר הרסה לפני
שנתיים וחצי דירה בת שלושה חדרים שעמדה
על תוזאי של כביש, לא הודיעה ל־שוכרת
הדירה, שהיתר, בחו״ל, על המעשה,
אבל המשיכה לשלוח תזכורות לתשלום
שכר־הדירה.

התמלאו הדחובות בעדים הגדורות בחגון

פתאום

״מה קרה לשוטרות
האלה?״ שואלים
עצמם הנהגים
והולכי-הרגל,
כהבחינם בשינוי המוזר
שחל ל א חרונה
בערים הגדולות.
מה פ ת או ם
הפכו כולן ליפות?
האם זו מדיניות
חדשה של ה מ טה?

1מדי0
גלי התנועה, והתאהב בה. לאחר יום שלם של
הסתכלות הוא הצליח לעשות איתר, הכרה,
ולאחר כמה ימים נוספים הוא הצליח להתחתן
איתר״ ולקחת אותה איתו לאמריקה,
לעזור לו לנהל שם את בתי־ד,חרושת שלו.
לפני במה חודשים היא באה ארצה לביקור,
עם שוטר קטן בזרועותיה.
ובכלל, הולך להן לשוטרות, ועובדה שמתוך
150 השוטרות שהתגייסו למשטרה,
הספיקו בינתיים 21 להתחתן, מהן הספיקו
12 ללדת ילדים.

שישה ירדים שאינם

אתי
בד,עולם

אלברם, בת ה־ , 19 גס יפהפיה, גם סטודנטית להס טווי ה
באוניברסיטה של תל־אביב, וגס הייתה נערת ה ט בו ע
הזה לפני שנתיים. אבל כל זה לא מפריע לה להיות

שוטרת יוצאת מן הכלל, שהצליחה לגבור על 3יי ס חזק, שגילו כפול
מגילה. אחרי שנחקר, הסתבר שהוא עוסק בכייסו ת מאו גיל , 12
ודווקא שוטרת ח מוד ה כ מו אתי הצליחה לבסוף ללכוד אותו.

ך * נהגממהר לפגישה. הוא חוצה אור
] 1אדום, כמעט דורם כמה הולכי־רגל, צופר
בקולי־קולות, כדי שכולם יזוזו, ופתאום
עוצרת אותו בחורה יפר,פיה. כזאת שלבושה
היטב במדים כחולים, עם חיוך על
הפנים, ועפרון ביד. היא רושמת לו ראפורט
של חמישים לירות, על כל העבירות שביצע.
הנהג נרגע, הוא שוכח את הפגישה, הוא
שוכח את העסקים, הוא שוכח אח החמישים
לירות, ומתרכז כולו בשוטרת. כשהוא נפרד
ממנה, הוא כבר רגוע, חסר דאגות, והוא
מגיע בריא ושלם ושקט לפגישה. זה מה שעושות
שוטרות ישראל לנהגי ישראל, תמורת
הכסף שהם משלמים לאוצר המדינה.

הכי מוכות כעולם

פני שש שנים, כשחיל המשטרה
הנשית היה עדיין צעיר מאוד, היו ה־

*י* ן ימרת אחת אפילו זכתה במכונית
\1/מפוארת כמתנה — והיתד, צריכה לעבוד
קשה כדי להחזירה לבעלה.
זה קרה כאשר החליפו את התמרורים בכיכר
המושבות בתל־אביב. שברולט מפוארת
נעצרה באמצע הכיכר, במקום שלכל הדעות
אסור לעמוד בו. השוטרת ניגשה לנהג,
אבל לפני שיכלה לפתוח את פיה, הוא יצא
החוצה, הגיש לה את המפתחות וצעק בעצבנות
:״די! אין לי כוח! אני נותן לך אותה
במתנה, אחרת אשתגע!״
עוד הספיק לומר לה שהוא כבר חצי־שעה
מסתובב מסביב לכיכר, ואינו יודע כיצד לצאת
ממנה, וכל שוטר מנחה אוחו לכיוזן
אחר ומנוגד — לפני שהשאיר את השוטרת
הנדהמת, ונם מהמקום, כשמכוניתו תקועה
באמצע, ויוצרת פקק־תנועה אינסופי. השוטרת
רצה אחריו כמה רחובות, עד שהצליחה
להשיגו ולאלצו שיקח בחזרה את מתנתו
ולהסתלק — אחרת תרשום לו דו״ח.
שוטרת אחרת ניגשה למכונית אחרת, במקום
אחר, כדי לרשום דו״ח עבירה. הנהג
התחיל להתחנן, ודמעות זלגו על לחיו .״אני
מהוסר־עבודה, יש לי שישה ילדים, אנחנו

במיפקדבוקו

הנראית

אחתה שו ס רו ת הרא שונות שהתגייסו למשטרה.

שוטרות ברובן זקנות ועדיין כלל לא יפות.
כי אז היתד, עדיין התנגדות לתת לנשים תפקיד
כל כך גברי.
״לפני ארבע שנים, למשל,״ מספרת מפקדת
השוטרות נעמי שדמי ,״באה אלי סמלת
מצד,״ל שרצתה להיות שוטרת, וביקשה ממני
שאשכנע את ד״אמא שלה שתרשה לה.
הלכתי אל האמא והאמא לא רצתה בשום
אופן, .או אנחנו או המשטרה,׳ היא אמרה.
,אני לא אסכים שבתי תהיה אשד, רעה.׳ ב־

ב ת מונ ה

נראות השלוש אחרת לגמרי: מימין, פקד נעמי שדמי,
המופיעה גס ב ת מונ ה הימנית. מצדיעה לה אלי שבע קמחי
משמאל. ב מרכז אסתר אלברט, אשר תצלונוה מופיעה למעלה.

המשך השיחה התברר לי שהיא היתר, במחנות
בגרמניה, ובשבילה שוטר זה אדם

אבל שוטרות ישראל אינן רעות. לה,יפו.
הן השוטרות הטובות ביותר בעולם. יש
אמנם חיל משטרת נשים גם בשוודיה, באנגליה,
בתורכיה ובירדן. אבל בארצות הללו
הן כמעט שלא עוסקות בתפקדי שיטור,
אלא מטפלות בעיקר כשיכורים, רעבריינות־נוער
ובמיקרי־סעד.
לפני חודש צויינה שוטרת ישראלית לשבח
על שרדפה אחרי אדם שרדף אחרי חברו עם
סכין, והצליחה להוציא את הסכין מידיו של
הרודף. השוטרת האמיצה הזאת, אלישבע
קמחי 21 נראית דווקא עדינה מאוד, נשית
מאוד, ומטופחת מאוד, ויש לה צבע על הציפורניים
ועל השפתיים, והיא היתד, בקלות
יכולה למלא תפקיד ראשי במודעת-
פרסומת למשטרה.
אחרי שהיא גומרת למלא את תפקידיה,
היא עוסקת בהמון עיסוקים שונים. היא
הולכת כמעט כל יום לקונצרט, יש לה מינוי
לתזמורת הפילהרמונית, היא משוגעת על
מוצארט, והיא אפילו חולמת ללמוד לנגן
פעם בעצמה.
אסתר אלברט, לעומתה, חולמת להיות
דוקטור להיסטוריה. בינתיים, עד שהיא
תהיה דוקטור, היא לומדת באוניברסיטה ותופסת
כייסים. היא הספיקה בקריירה הקצרה
שלד, לתפוס כבר כמה מהם, בכוח.
אבל אסתר אינה השוטרת ההיסטוריונית
היחידה במשטרת ישראל. שרה איינהורן, ל
משל׳
תהיה בזמן הקרוב מ.א. בהיסטוריה,
וההובי שלה, מחוץ ללימודים, זה לעזור לאנשים
נזקקים, כמו פעם, כשהצילה אשד,
שקפצה מתחת לגלגלי מונית, אחרי שהצליחה
לשכנע אותו שהחיים הם דבר יפה.

דהכק אותה כצחוק

י זזו

ך! התחלה הציכור עוד לא ידע איר
*£להתייחס לשוטרות. חשבו שהן סתם
מין בדיחה כזאת של המשטרה. וכשד,שוטרות
הראשונות יצאו לרחוב, עמדו שם כמד,
גברברים ואחד מהם התערב עם חבריו שהוא
יגש לשוטרת ויחבק אורה.
הוא ניגש אליה, תפס אותה בשתי ידיים
אמיצות ואימץ אותה אל לבו. השוטרת הרימה
מיד, מצידה, את שתי הידיים האמיצות
שלה, ותפסה בהן את הגבר המחבק בתפיסת
שוטרים חזקה.
הוא הבין שלחבק שוטרת זד, לא כל כך
פשוט והתחיל להסביר לה :״תראי, גברת,
זה היה רק בצוחק, באמת, זה היה בשביל
התערבות, מה איכפת לך? זה היה רק בדיחה,
מה חשוב לך שמחבקים אותך?״ הוא
לא הצליח לשכנע אותה, והתוצאה היתד:,׳
משפט קצר ומהיר, שאחריו נאלץ הגברבר
לחבק במשך זמן רב את קירות בית־הסוהר.
אבל איש אחר חיבק שוטרת אחרת, ואפילו
יותר מזה, ולא עשו לו כלום. הוא
היה תייר אמריקאי עשיר. הוא עמד בצומת
תנועה והסתכל על רינה גרר שכיוונה את

י 1ך ן | קמחי. סמלת שנשלחה
1ליצג את ישראל באירופה,

מצולמת כאן בקונצרט למינויים של התזמורת.

רעבים, אינני יכול לשלם את הקנס.״ היא
כבר התכוננה לחיתר, כשיצר־החקרנות שלה
דחף אותה לבקש את תעודת־הזיהוי שלו.
הוא אפילו לא היה נשוי.

שומר־מיצוות כבנק

ך! שוטרת נוגה קרן עברה ליד בנק
( /הפועלים בתל־אביב, בשעת סיור שיגרתי.
מתוך הבנק בקעו צעקות. היא נכנסה

שוטרות ינוח. מה קוה?מאין הן באו?
היא ביקשה מהם להילוות אליה. הם צייתו,
אבל החלו מדברים ביניהם בשפה מוזרה.
ציונה הכירה את השפה: עברית הפוכה, כפי
שהיא מדוברת בשכונת שעריים ברחובות.
לכן ידעה שהם עומדים לברוח. היא אחזה
בידו של אחד מהם, ולא הירפתה.
הוא צרב אותה בסיגריה ביערת, שבר אחת
מאצבעות ידה — אבל היא לא הירפתה.
מעניין: איש מן הקהל מסביב לא בא לעזרת
השוטרת. אבל האיש בא בכל זאת על עונשי•
במשפט הסתבר שהוא פושע מועד, ועל
כן היה העונש כבד במיוחד: שנה יחצי
מאסר. מה שמלמד, שכדאי לחצות את הכביש
באור ירוק. ואם לא — אז לא כדאי
להתעסק עם שוטרת.
האמא של כל השוטרות, היא נעמי שדמי,
שהיא עצמה רק בת .33

מרים

דורני (למעלה, ולמעלה משמאל)
עצרה ה שבוע משחק־

קוביה, שבעט בחברתה, וגרם להתעלפותה.

לחקור. מול הקופה עמד גבר חובש־כיפה,
שאיים :״אם לא תתנו לי מאה לירות —
אשדוד את הבנק! אני צריך מאה לירות!״
הלקוחות צחקו. אך נוגה התייחסה יותר
ברצינות למיטרד, והתקרבה לגבר. האיש
נסוג :״את אשה! אסור לי לגעת בך!״

11ד י ! קרן 20 למעלה ומימין) .דור
1 1 1 1 1 1שני במ שטרה ודור 14 בארץ.
לומדת באוניברסיטה ספרות ותיאטרון. בתמונה:
ליד שוטר אמריקאי, כשנשלחה לייצג
את ישראל לכנס שוטרו ת בארצותיהברית.

כך אפשר היה לראות מחזה משעשע ברחובות
תל־אביב: גבר חובש־כיפה רץ כמה
צעדים, כששוטרת הולכת בעקבותיו. כל פעם
שהיתר, מתקרבת אליו, פחח במנוסה מחדש.
עד שהגיעו, בצורה זו, לפתח בניין מטה
המחוז. שם כבר ניגשו אל שומו־המיצוות
שוטרים ממין זכר.
על שוכרת וגברים, אפשר לספר גם את
סיפורה של ציונה צדוק, ששמרה יום אחד
על מעבר־חצייה להולכי־רגל. ממולה הגיעה
קבוצת צעירים, שחצו את המעבר באור אדום.

היא המפקדת שלהן, והיא דואגת להן,
מטפלת בהן ושומעת את כל בעיותיהן, המשטרתיות
וגם אישיות. בין תפקידיה :
לדאוג למראה החיצון של השוטרות שלה,
להשכלה הפנימית שלהן ולמצב־רוחן.

היצע הי?ד וגובר

^ די להיות שוטרת,״ הסבירה ,״צריך
10 שנות לימוד לפחות, מעל למטר
שישים גובה, לעבור בדיקות רפואיות, ו־

קורם מפרך בשפרעם, בן ארבעה וחצי
חודשים.״
אבל, לעומת זאת, הן משתכרות 430ל״י
נטו, וכן מדים, נסיעות ושאר הטבות.
וזה מסביר מדוע השתפר כל־כך לאחרונה
נוף השוטרות: יש היצע הולך וגובר, ולכן
אפשר לגייס את המוצלחות ביותר.
הסיבות העיקריות: יותר ויותר פקידות
מעדיפות להיות שוטרות, ולהרוויח יותר.
שנית: הרבה צעירות מעדיפות לשרת שלוש
שנים כשוטרות בשכר מלא, במקום שנתיים,
כחיילות.
והעיקר: בגלל המיתון יש המון נערות
המחפשות עבודה, והמשטרה בוררת לעצמה
את הכי טובות.
ובצדק. כי לקבל ראפורט משוטרת יפה
זה אולי לא יותר בזול, אך הרבה יותר נעים.

!?0110

ציונה

צדוק (מימין ב שמלה לבנה,
למעלה ליד הניידת) מרבה
לרקום בידיה הענוגות, שבהן עצרה לא מז
מן פורץ ידוע, אחרי שעיקם לה את היד.

ףיי5י

רטו הטוב ביותר של קר• גרנט (וושינגטון פוסט)
ספרים מקור
דיוקן נער מנען
אביבקצר (הוצאת הקיבוץ המאוזזד;
216 עמ׳< בגיל 15 הוא ניגן על כינור, הצטיין
בשחייה, קרא אה דינוה בת אדם, ז׳אן
כריסטוף, אנשי פאנפילוב ואת סלך בשר
ודם. בגיל 16 נדהם לגלות כי במשק יראון
רוקדים ריקודים סאלוניים. בגיל 20 השתחרר
מצה״ל כקצין־שריון והודה כי ״האמונה
היסודית אמנם לא נשתנתה, אך אל אמונה

קר• גדנט
מנטה א4רהאספן)
ו!ים הטון

)32232221

ביאו־־ץ י״^*

הצגת בכורה ארצית ה חל מהשבוע

בקולנוע ״ מוגרבי ״ תל־אביב
יונתן גלילי (בגיל )20

סבל מפצעים^

גרו>>ם
ופצע> בגרות.

שנוי
כתובת מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
ל מנו ע עיכוב במש לו חהע תון ל מענו החדש,.

מיתון, מ חי רי ם ב סלון לתס רו קו ת ״ ויאנה ״
1.25ל״י
תסרוקת (כולל ספריי)
5.ל״יצבע (קולסטון ואימדיה)
3.50ל״י
הבהרת שער
3.50ל״י
חינה

סלסול תמידי

החלקת שער
המחירים כוללים תסרוקת וספריי
—.75 תספורת מניקור (כולל לק משובח) —.75

עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתן כאילו עיני כל ננעצות
בך? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עדורה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
ע דור ה מכיל סכסכלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עד ורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנינה) עדורה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל״י.
מעיד על כך!

לחיילות ולתלמידות -־ 207 הנחה

הסלון פתוח כל יום בשעות 9כבקר
עד 7בערב ללאהפסקה. כימים
א, ג ,ה, עד 9.30 בלילה, ללא הפסקה

(401*1,^ 11 ננד די!נגוף) 17ל226066.
שרות מעולה

* אחריות מלאה

ל מ ען עו רנקיוב רי א

מקסנות לא ברח וגדולות לא ביקש
זו נצסרפו קווים רבים, שהופכים את התמונה
למסובכת.״
כזה היה יונתן, בנו בכורו של אליל
ההגנה (וכיום שר־ההסברה) ישראל גלילי,
שנפטר לפני ארבע שנים, בגיל .23 מכתביו,
המלוקטים בספר־זכרון זה, מוכיחים כי יונתן
היה צעיר מלא כוונות טובות. כדברי
עורך הלקט, המשורר זרובבל גלעד ,״מקטנות
לא ברח וגדולות לא ביקש.״
״הייתי צווח משמחה!״ המכתבים
בספר, לאב הנערץ, לאם, לאח הקטן, לנערה,
הושפים דיוקנו של נער־חמד יליד
נען, בעל נפש רגישה. שהעיר פעם, למראה
ציור־נוף ,״לו ציירתי תמונה כזאת הייתי
בוודאי צווח כל היום משמחה.״
היתד, לו גם גישה מפוכחת לחיים. כתב
הוא באחד ממכתביו :״כל ילד בשעה שקר
לו — לובש סוודר ואינו צריך להמלצת
הוריו.״

*״ימס בונ דמתד־ א בי ב
אש כשלג (מאת אלי טיינר; הוצאת
אל״ף; 226 טס׳) דן מרום הוא סרן צד,״ל
לשעבר, הנוהג לחטט באוזניו עם גפרורים;
להפיק צלילים מן המזלגות, וכאשר הוא
עושה את ציפורניו, לעשות אותן בפגיון
עקום־להב, המשמש למישהו לחיתוך־נייר.
המישהו הוא ראש מטה השיב בתל־אביב.
אבל הוא יודע כי למרות חסרונותיו בשטח
הנימוסים האישיים, דן הוא אחד הסוכנים
הטובים ביותר שלו. בתימן, למשל, הוא
חיסל לאחרונה כמה יחידות של צנחנים
מצריים במחי יד אחת.
אבל הפעם הוחלט לשלוח את דן לגרמניה.
כדי ללכוד את ס.ס. שטורס־באך
פירר (רב־סרן) ד״ר וילהלם גוטפריד ברג־הוף,
לשעבר קצין ניסויים בכיר בדכאו.
את הנאצי המנוול הזד. מסתירים אנשי הארגון
הניאו־נאצי דא״ק (די אלטע קאמפפר
ראשי התיבות של המילים הגרמניות: הלוחמים
הוותיקים).
נם טיול בלילה. בספר־מתח זה הוכיח
מחברו כי הוא עיכל היטב את ג׳יימס
בונד, את האיש שחזר מן הכפור ואת תיקי
איפקרם. הוא עיכל אותם כל כך סוב, עד
שיצר ספר־מתח הכתוב בכשרון רב, בעל
עלילה מרתקת ותוכן בן־ימינו.
בספר יש הכל, כולל סיפור־אהבה בין
סוכן ישראלי בכיר לנערה דנית, המבלה
באילת וההופכת סוכנת הש״ב בגרמניה (ובהזדמנות
זאת ניתן המתכון לפיתוי נערות
זרות באילת :״סיור במידבר, ביקור במכרות
המלך שלמה וטיול לילי במיפרץ״).
העולם הזה 528ו

קולנוע

סרס ,
החטא ועונשו
אקאטונה טפיל הנשים

(ארמון־

דוד, תל־אביב; איטליה) פאזוליני הצליח
תמיד להרגיז את החברה האיטלקית ה־פוריטאנית
בה חי.
הוא הרגיז אותה כאשר ביצע מספר גדול
של גניבות, כשערך שוד גדול וישב על כך
בביודסוהר.
הוא הרגיז אותה כאשר מצא פירחח צעיר,
יפהפה, ברחוב, התאהב בו, חי איתו, ונתן
לו את התפקיד הראשי באקאטונה.
והוא גם הרגיז אותה בצורה בה תיאר את
הנצרות, ואת עולם הפשע, ואת החיים של
הזנות.
המיקצוע המנודה. מה שעושה את
אקאסונה לסרט טוב כל כך הם לא פרצופי
הבסלנים של העיירה. הפרצופים הללו כבר
השתתפו בהרבה סרטים לפניו. גם לא שכונות
העוני האיטלקיות המקסימות בכיעורן,
או הנשים הנראות כמו מדונות, עם כל הסבל
של העולם בעיניהן, ודרך הליכתן, ואפילו
לא המוסיקה של באך המתערבת בעלילה
כמו משתתף חי.
מה שעושה את אקאטונה לסרט טוב כל
כך הוא אקאסונה רועה־הזונות.
הוא סובל מאוד מן העובדה שהמיקצוע
שלו הוא מיקצוע מנודה ומוחרם, וכדי לעורר
את אהדת האנשים העדינים אותו, הוא מש

להם, מספר להם כמה שהוא סובל ושונא
את מיקצועו.
ואחרי שהוא משקר, הוא מתחיל להאמין
בשקרים שלו. וכשהוא מאמין, הוא סובל
באמת.
הסבל שלו עוד הרבה יותר מורכב מזה:
הוא סובל גם משום שהוא נאלץ לשקר,
והוא סובל משום שהוא מושחת, אכזר, חי
על חשבון נשים ומנצל אותן. הוא סובל גם
משום שהוא יודע שזה רע, וגם כדי להרגיע
את המצפון שלו.
ונוסף לכל זה, הוא סובל משום שהזונה
שלו יושבת בבית־סוהר, לשם הוא דחף אותה,
ואין מי שיפרנס אותו.
צעירה ותמימה. פאזוליני עוזר לו
לסבול. ככל שהמעשים שהוא עושה יותר
מושחתים, כך הוא דומה יותר לקדוש מעונה,
לישו הנוצרי. וכיוון שהסבל שלו הוא
מין רמאות, הרי ההשוואה בינו לבין ישו
הנוצרי עושה ממנו מעין קאריקטורה, וכן
גם מישו הנוצרי ומכל הקדושים.
אבל כיוון שהסבל הזה הוא אמיתי, בסופו
של דבר, הרי דמותו כישו הנוצרי נוגעת
ללב, מעוררת רגשות.
הוא לא נשאר סטאטי. במשך הסרט הוא
מנסה לצאת ממעגל הקסמים של החטא והסבל,
הוא מנסה לחזור אל אשתו, המפרנסת
את שני ילדיו. אם כדי לחיות על חשבונה,
או כדי לחזור למוטב. הוא בעצמו לא יודע.
וכשהוא מוצא נערה צעירה ותמימה, ומתאהב
בה, ומנסה להוציא אותה לרחוב, כדי

להרוויח את לחמו, הוא נתקף ביסורים, הוא
מנסה להשתנות, ולא מצליח.

בקיצור
לך ׳ אל

תריץ

(מוגרבי,

תל־אביב)

קומדיה המנסה להתבסם על הווי האולימפיאדה
ביפאן. שני אנשים שאינם מוצאים מקום
ללון משתכנים כמעט בכוח בדירה של
רווקה צעירה ויפה.
התוצאה: שורד, של חוכמות מצחיקות על
סידורים בחדר האמבטיה, הכנסת קפה, ארוחות
בוקר, סידור מיטות. הצרה היא שכל
זה נגמר כעבור חצי שעה, ומרגע זה לא
נשאר לבמאי במה למלא את שאר הסרט.
קים קים בנג בנג (תמר, תל-אביב)
פארודיה על ריגול. הומור אבסורדי מטורף.
אקדחים שיורים גאזים של צחוק. עוגות-
קרם באמצע מאבק לחיים ולמוות בין ג׳ודו־איסטים.
מרגל נוסח ג׳יימס בונד המחזיק
בתוך תיק הג׳יימס בונד שלו מברשת שיניים,
וכן קרב נהדר, ורדיפה מלאת הומיר,
בלונה־פארק.

הצרה היא שההומור בסרט הוא מאוד
לא אחיד, וכשהבדיחות הן רעות, מה שקורה
להן לעיתים די קרובות, הרי הן רעות באמת•
צרה נוספת: גם את הבדיחות הטיבות
קשה לראות, בגלל ההתפרעות הקולקטיבית
של הקהל באולם.
תדריך סרטים שצייד לראות

גאוות הסוס 31011
ביום השישי, כאשר הקרינו בקולנוע
פריז את הבקרוב של סרט שנקרא אדם
וגורלו, קרה דבר מוזר. הבקרוב הזה,
שהוא בסך הכל פרסומת לסרט, מלחיה
בתעמולה שתפקידה למשוך את הקהל,
הצליח להחניק את הגרון, ולעורר רושם
כל כך עמוק ומחריד, שהוא נשאר במשך
כל הסרט שהוקרן על הבד לאחר
מכן.
אין הרבה במאים היכולים לגרום לקהל
לבכות בסרט פירסומת. אחד
היחידים הוא איקירה קוראסאו־וה,

דלפין סרז׳ ב״מודיאל״
עשרים שנות חיפו שי ם

בסרטו אדם וגורלו המספר על איש
זקן, ההולך למות, ונאחז בחיים. סרט
זה הסתובב בארץ במשך שנים, דכלי
שאף בעל בית קולנוע ירצה לנגוע בו.
בשבועות הקרובים הוא יזכה לגאולה,
בקולנוע פריז.
כין מרגל למרגל. קהל שוחרי
הסרט הטוב הלך והתרבה בשנים האחרונות.
הוא היה ממלא את האולמות

הצרים והלא נוחים של צוותא, של
בית ציוני אמריקה, ושל כל מיני מועדונים
שנפתחו.
אבל המפיצים ובעלי בתי הקולנוע
לא סמכו על הקהל הזה, והמשיכו להשאיר
את סרטי המופת במחסנים, ולהציג
לקהל סרטים בטוחים יותר.
עד שבמקרה, שבוע אחד, בין מרגל
אחד לשני, כיוון שלא היה לו שום סרט
ממשי אחר, הקרין בעל קולנוע פריז
את ה שתיקה. הוא התכונן להוריד את
זה לאחר שבוע, אבל הסרט הלך שבוע
שבועיים שלושה שבועות, הקהל לא רצה
לעזוב אותו.
ראה כי טוב, והעלה מיד לאחר ה שתיקה
את אותלו׳ ,הקהל התנפל על האולם
כאילו לא ראה סרטים בימי חייו• ,בעל
בית הקולנוע נאלץ להוריד את הסרט
קודם זמנו, למרות האולמות המלאים,
בגלל התחייבויות אחרות.
הוא הבין את הרמז והחליט להפוך
את הקולנוע שלו לקולנוע אמנותי, המיועד
לשוחרי הסרט הטוב.
ע ש רי םשנה. בתור פתיחה הוא
מקרין שם, השבוע, את מוריאל, סרטו
של אלן (הירו שימה אהובתי) רנה, אחד
מגדולי הבמאים של צרפת. מוריאל הוא
סרט על אנשים שאינם מסוגלים לחיות,
ונאחזים לכן בזכרונות, בעבר. הם אינם
מסוגלים להתקשר לאנשים, ונאחזים
לכן בחפצים, בדוממים.
שני אנשים מזדקנים נפגשים איש עם
רעותו לאחר שנים של פרידה, ועורכים
האחד לשניה סצינות על מעשים שעשו
איש לרעותו בעבר הרחוק. ושני הצעירים,
הקשורים בהם, שעדיין אין להם
עבר, נשרכים אחריהם, ומנסים להמציא
לעצמם הודה משלהם, ולא מצליחים.
מוריאל הוא אמנם, במידה •מסויימת,
אסתטי, יבש, שהנשמה שלו אובדת בחזרות
האינסופיות על מילים והתרחשויות.
אבל בכל זאת זהו סרט־חובה לכל
חובב סרטים. ואם לא חובה לראות את
הסרט עצמו, הרי לפחות חובה לראות
בו את דלפין (אשתקד במריאנבד) פרז׳.
קשה להאמין, אבל השחקנית הנפלאה
והרגישה הזאת הסתובבה עשרים שנה
וחיפשה עבודה. בסביבות גיל הארבעים
היא התייאשה, התחתנה עם צייר אמריקאי,
ונסעה לארצות־הברית, ושם, במקרה,
מצא אותה אלן רנה, גילה אותה
בתור אשה ובתור שחקנית, והחזיר
אותה איתו לצרפת.
לאחר מוריאל יוצג בקולנוע פריז
ריצ׳ארד השלי שי, סרטו השקספירי הגדול
של לורנס אוליבייה, וכולם כקווים
שהסרטים שיבואו לאחר מכן לא
יביישו את קודמיהם.

גברואשד ! (בן־יהודה, תל־אביב) אווירה•
פיוט. משחק מצויין. מוסיקה יפה. בסרטי
של קלוד ללוש, על אהבה בין גבר
ואשה.

אקאטונה טפיל הנשים (ארמון ל,יד,

תל־אביב) ראה סרטים.
מוריאל (פריז, תל־אביב) ראה מיסגרת.

סרטים שרצוי לראות
שלושה ימים וילד

(אורגיל,

ז׳יוואגו ( פאר, תל-אביב; תמר,

חיפה) משורר אינדיודידואליסט במהפכה הרוסית
הגדולה.

ספינת האשליות

(רמת-אביב,

אביב) העולם של 1933 כפי שהוא נראה
בתוך אוניית נוסעים השטה לגרמניה.

קרן אהת של אושר

(אמפיתיאטרון.

חיפה) אהבה תמימה בין גבר שחור לנערה
לבנה, עיוזרת. נוגע ללב.

הרוסים באים, הרוסים באים

ומאי,

חיפה) קומדיה מצחיקה על מלחמת עולם
שלישית שכמעט פורצת בגלל קבוצת רוסים
שתעתה בים.

המשימה ברלין

(אוריון,

ירצה על:

צנזורה ופרשת ״בול״

בערב שאלות ותשובות אשר יתקיים
בליל שבת 24 ,בפברואר, באולם
העשור, רח׳ וייצמן ( 10 ליד קולנוע נוגה)
בגבעתיים.
פרטים מלאים ראה במודעה נפרדת
בעמוד .22

בית־הספר המרכזי
לפעילי התנועה
ההרשמה למחזור הראשון של ביה״ס
המרכזי לפעילי התנועה נסתיימה,הודעות
על מועד התחלת הלימודים
תישלחנה למשתתפים.
נרשמים שטרם קיבלו הזמנה לראיון
עם מרכז הקורס יתקשרו לאברי, במזכירות
התנועה.

אסיפות כינון
שתי האסיפות הראשונות של חברי
החטיבות, לכינון חטיבותיהם תתקיימנה:
ברמת גן ביום רביעי 22 לפברואר
בחיפה ביום חמישי 23 לפברואר
סדר היום: דברי פתיחה מאת :

אורי אבנרי
בחירת מוסדות האגודה
בחירת נציגי החטיבה למרכז התנועה
הכניסה לפי הזמנות אישיות, שנשלחו
לבתי החברים, המתבקשים לראות השתתפותם
כחיונית.

בחירות למועצה
המקומית ערד
ירו שלים;
אורה, חיפה) שלושה ימים של
זכרונות מאהבה ראשונה, בסרט •שראלי ברמה
בלתי־ישראלית.

דוקטור

טלום

תל-אביב)

דיאלוגים מבריקים, סיפור מרתק על בני-
אדם ועל היחסים ביניהם, בסרט ריגול
קלאסי.

פרטים שאפשר לראות
הוואי (צפון, תל־אביב) סרט

רב־מכר,
לפי ספרו רב־המכר של ג׳יימם מצ׳נר, על
כומר תמים וירא־שמים המנסר. להביא א ת
א מונ תו לילידי האי.
אחרון אחרון חכים (גת, תל-אביב)
פארודיה על רודפי כספים, ועל כספים, על
אנשים חיים הנכנסים לקברם ל מען הכסף,
ועל אנשים מתים היוצאים מקברם למען
אות ה מטרה.
התנ ״ ף (גורדון, תל־אביב) נ סיון רציני.
להעלות את סיפורי המיקרא על הבד.
מעין אילוסטרציה קולנועי ת ל מקור הגדול.

מועדוני קולנוע
שיין (צוותא; יום רא שון; ב־ 8.30 יב־
) 11.00 אחד מגדולי ה מערבוני ם ב בי מויו של
ג׳ו רג׳ סטיבנם, עם אלן לאד וואן הפלין.
ימי מלכות הקומדיה (אקרן; קרלי-
בן : 20 ימים שלישי, ששי ושבת) צ׳ארלי
צ׳אפלין, הארולד לויד, לורל והארדי וכל
שאר הקומיקאים של ה ת קופ ה האילמת, בסרט
גדול אחד.
אבא פאנצלי ( מועדון אחווה) אחת היצירות
הגדולו ת של הקולנוע ב שנו ת החמי-
שים, סרט שבויים על־ידי ס טי אגיט ריי,
במאי ענק שמ שום מה לא מוכר כלל בארץ.
קישוט (.בית־ציוני־אסריקה; יים דון שני; ב־ 9.00 וב־ ) 11.00 יצירתו של סהזאנ־טס,
בגירסה רוסית.

החל ביום החמישי 9 ,בפברואר,
אנו פועלים כגוף לקראת הבחירות
למועצה המקומית בערד.
מטות־בחירות מאולתרים נמצאים
בבית נחמה ואורי פרנק, שב׳ ראשונים
16/2ובבית אהוד חוצן, רובע
יעלים ( 48/7קומה ד׳ בבית עם
השעון).
הברים ואוהדים מתבקשים לסור
לאחת הכתובות הנ״ל, לקבלת אינפורמציה,
ועל מנת להשתבץ בפעולה
במערכת הבחירות.
מימון מערכת הבחירות יהיה כולו
ממקורות מקומיים. תרומות, בכל
סכום, מתקבלות במטה הבחירות בערד.
בשבוע
זה הוצא סכום של 81.50
ל״י (לשכירת בית העם, הוצאות
טלפון ומם מודעות) .ההכנסות הסתכמו
ב־ 55ל״י.
ביום החמישי 23 ,בפברואר, בשעה
9.00 בערב, יתקיים בערד חוג בית
פתוח.

אדכס מסים ופרץ עופר
ירצו על הנושא:

גם ערד היא
ארץ־ישראל
פרטים על מקום החוג: במטה
הבחירות ועל לוחות המודעות בערד.

ישיבת מרכז
הישיבה השניה של מרכז התנועה
תתקיים ביום החמישי ,2.3.66 ,בשער,
7.30 בערב, במערכת העולם הזה, רח׳
קרליבך , 12 תל־אביב.

ב פוג ח־ תקמת

ביום שלישי 28 בפברואר, בשעה 8.30
בערב, במסעדת הנשיא, רחוב שטמפפר
,13 ירצה:

מרדכי ברודאי

על הנושא:

בעיית האבטלה
ודרכים לפתרונה

ב של ם

אורוגוואי
מ אג דו ת פק־ד־סטאן
אפשר להגיד מד, שרוצים על 54,836 פקידי
הממשלה בארץ. אבל הם, לפחות, באים
לעבודה ששה ימים בשבוע. יש מדינות בהן
המנגנון פחות שקדן. אורוגוואי, למשל. ברפובליקה
דרום־אמריקאית ואת עובדים רק
חמישה ימים בשבוע ואם לא באים לעבודה
בראשון לחודש, גם כן לא מפסידים דבר.
כי באורוגוואי ,׳אחת ממדינות־הסעד המפותחות
ביותר בעולם, מקבלים פקידי המנגנון
הממשלתי את משכורותיהם הביתה,
בדואר.
עובדה זאת ניצל היטב מנואל וינאלס,
פקיד ביטוח לאומי במונטבידיאו הבירה.
צ׳ק בתיכרדדואר. ויגאלם חי לו
חיים משוגעים. בבוקר טיפל בגינה שלו,
אחר־הצהריים הלן לקולנוע, ובערב יצא לשתות
כמה כוסות במסבאה השכונתית. ובכל
ראשון לחודש קיבל את משכורתו בדואר.
עד שיום אחד הופיע, במקרה, נציג מב־קר־ר,מדינה
במוסד לביטוח לאומי על־מנת
לבדוק את התאמת הפקידים לתפקידיהם. את
הפקיד וינאלס הוא לא היה יכול לבחון.
נתגלה שוינאלס לא הופיע לעבודה זה 13
וחצי שנה, אם כי הוא קיבל את המשכורת
בכל ראשון לחודש לביתו, בדואר.
וינאלם, שלא הופיע במקום עבודתו מאז
ה־ 13 באוגוסט , 1953 היום בי החליט כי
בשבילו מספיק להוציא את הצ׳ק מתיבת־הדואר,
פוטר במקום. אבל איש לא היה
יכול לדרוש בחזרה את 162 המשכורות אותן
קיבל ללא תמורה.
כך פסק השבוע בית־המשפט העליון ב־מונטבידיאו,
בערעור־בזק של שר־האוצר נגד
וינאלס. הסבירו השופטים :״איש לא אמר
מאומה לוינאלם משך 13 וחצי השנים בהן
נעדר ממקום עבודתו; איש לא חש בחסרונו:
איש לא ביקש ממנו לשוב למקום־
עבודתו ואיש לא פיטר אותו על אי־הופעה.״

ברית־המועצות
ה שפן המע שן

גיביולו• חברת

באוידה נעימה

ובשעות הבקר -
מקום מפגש נעים ומרגיע באווירה חמימה
בלווי מוזיקת־רקע. ובחוץ־תחת קרני השמש -
בסאות פלורידה מרופדים לנוחיותך ולהנאתך...

ש 1י * והמ חוד ש
י 6 הסברה בע״מ

האזרח הרוסי אינו היחיד המעשן את
סיגריות המאכורקה התפלות. גם כמה אלפי
שפני־נסיון, במרכז המעבדות בטיפליס, נאלצים
לעשן זה שנתיים סיגריות מאבורקה.
הם עושים את זה בשירות המדע, כדי
להוכיח את הקשר בין שאריות הניקוטין
והזפת למחלות הסרטן.
על־מנת להכריח את השפנים לבלוע את
העשן, חבשו לראשיהם מסיכות, לתוכן מוכנסות
הסיגריות הבוערות. כאשר השפן נושם
הוא נאלץ לבלוע עשן.
תשע סיגריות לידם. בדיוק כמו
עמיתיהם האמריקאיים, שהוכיחו רק קשר
נסיבתי, לא הצליחו גם המדענים הסובייטיים
להוכיח ישירות את הקשר בין עישון לסרטן,
אם כי השפנים ממשיכים לעשן
נזאכורקחז בקצב של תשע סיגריות ליום.
מה שכן הוכח, או יותר נכון, אושר
מחדש, זה שהעישון הופך מהר מאד להרגל.
אמר מדען סובייטי .״אם השפנים
שלי לא מקבלים סיגריה לפני ארוחת־הבוקר
הם נהיים נורא עצבניים!״

המהפכההתר בו תי תהג דו ל ה

רי ב =ו ±וו-

כל מי שהתעניין במספרים סובייטיים, ידע
מזמן עובדות־יסוד כגון אלה שכל יום נולדים
ברוסיה 5500 תינוקות או יוצאים 865
אלף זוגות נעליים מבתי־החרושת.
השבוע היה אפשר לדעת גם כמה מספרי-
יסוד על המהפכה התרבותית הגדולה של
ברית־המועצות. כפי שגילתה סוכנות הידיעות
הסובייטית, מתפרסמים ברוסיה מדי יום
134 ספר (במהדורה ממוצעת של 20 אלף
טופס) ויוצאים לאור 4000 עיתונים (בתפוצה
ממוצעת של 17 אלף גליון).
חוץ מזה מבקרים בכל יום רוסי שבעה
מיליון איש בקולנוע ו־ 400 אלף הולכים להצגת
תיאטרון או קונצרט.

חקצוננ 13שתלם
תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקר*אחה׳יצ*ערב
פ תי ח ת הקורס:

1.3.67

גרמניה
ב די שמות
יום יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה
בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.
בית ״ ספר ״ דיאנה ״ ב על ה מוני טין ה בינ ל או מי ע שיר
הנסיוןוהוותקמומלץע־י התאחדותמוסדותחינוך
פרטייםבישראל.

ננר דיזנגוף,״

טל 226066.

שיוזף פאול גבלם התאבד,
וששת ילדיו, בבונקר של
התפרסמו הפרטיכלים של
משרד־התעמולה הנאצי, ב

שנה אחר
יחד עם אשתו
היסלר בברלין,
ישיבות צמרת
ראשו הוא עמד.
אם כי מ־ 1200 הישיבות שהתקיימו ב־מלחמת־העולם
נמצאו הפרטיכלים של 397
בלבד, הרי גם אלה נותנים תמונה מלאה על

גב? ס
תעמולה מנוולת וארמית
אשף־התעמולה גבלס, שאמר פעם ״הנשק
שלי זה היטלר!״
״המין אפסים.״ גבלם לא הסתפק ב-
היטלר. הוא היה אמן התעמולה המנוולת
וד,ארסית ביותר. הוא הורה, למשל, להטיל
מעל לעמדות הצרפתיות בחזית המערבית
עלונים פורנוגראפיים, בהם נראו חיילים
אנגליים מתעלסים עם נשים צרפתיות.
הוא קבע את העיקרון ״לא לתקוף אומות,
לתקוף רק ממשלות!״ הוא היה מספיק נבון
להורות לעיתונים הגרמניים לא ללגלג על
מסי־החירום הבריטיים למימון מאמץ־המל־חמה,
כי תאר לעצמו שגם הגרמנים יצטרכו
למסים מסוג זה במוקדם או במאוחר.
אבל מעל לכל היה גבלס, כפי שמתברר
מן הפרטיכלים, המספר היחיד במשרד־התעמולה
שהיד, מלא, לדברי אחד מעוזריי,
״המון אפסים״.
הוא נהג לבקר יומיים מראש את המתכונים
שעמדו להישדר בפינת־האשה של
שירות־השידור הגרמני, כי ״זה לא רצוי
לשדר מתכונים שאת חומרי־המזון להם אאפשר
להשיג.״ והוא גם חיפה בהצלחה רבה
על משתמטים משירות בחזית.
כבר ב־ 5לדצמבר 1939 הורה כי ״אין
צורך להזכיר את שמותיהם של יותר מדי
נוכחים בטקסים רשמיים, על־מנת לא ליצור
התרשמות בלתי־נכונה על שירות־החזית של
המנהיגות הנאציונל־סוציאליסטית.״

התג־קונג תיקו המושבה הבריטית האחרונה במזרח הרחוק
נחשבת לשער לסין. רק שהתנועה
דרך שער היא, כידוע, דו־סיטרית. עד כמה
הדבר נכון הוכיח משאל שנערך השבוע
בין תושבי הונג־קונג, שרובם המכריע
סינים.
תוצאות המשאל וידאו כי אכן הגיע
שמע המהפכה התרבותית הגדולה למושבה
בצורה ברורה מאד. כל סיני שמיני עיין
בחצי השנה האחרונה, לפחות פעם אחת
בכתבי יו״ר המפלגה ביבשת, מאו טסה־טונג.
כדי
להרגיע את קוראיו המערביים של
העיתון, שערך את המשאל, גילה זה עובדה
נוספת: כל סיני שמיני בהונג־קונג גם
עיין בחצי השנה האחרונה לפחות פעם
אחת בספרי יאן פלמינג, שגיבורם הוא
ג׳יימס בונד.

כדור הארץ
6גם כן בנייאדב. בניו־יורק סיכם
מנהל מועדון־הלילה צ׳יטה, הקוף את התוצאות
העסקיות של המועדון, גילה כי
בשנתיים מאז פתיחתו נטלו האורחים עמם
בדיוק 50 אלף מאפרות.
העולם הזה 1538

העיקר הבריאות
יהודי שמתחתן עם גרמנייה מגיע לו. מר,
מגיע לו? מגיע לו לחם קלוי, ביצה ותה
לארוחת־בוקר; סלט־ירקות לארוחת־צהריים
(עם אפונה ובלי
מלח) וכמעט שום
דבר לארוחת־ערב.
זה מה שטוני קר־טיס
אוכל (או יותר
נכון, לא אוכל)
שלוש פעמים ביום,
זה ארבע שנים. מאז
נשא את כריס־

טין קאופמן.

אפילו כוס קפה
הוא לא מקבל אצלה

איך הוא מחזיק

קרטיס

מעמד? אולי בזכות זה שהביאה לו שתי

בנות — אלכסנדרה בת השנתיים ואלג־רה
התינוקת — אולי בגלל הבדל הגיל של

הוא בן 41 והיא בת .22 ואולי בגלל זה
שיש לה שיער שחור וארוך, עד המותניים.
על השיער הזה כריסטין גאה במיוחד.
״אני כל כך בריאה,״ היא התוודתה השבוע,
״שאפילו שערה אחת לא נושרת מראשי. אם
כי אני מברישה את השיער כל הזמן. השיער
הנהדר הזה בא לי מאכילת פירות
יבשים ואגוזים!״
מה הפלא שטוני לא מתערב בתפריט.
אבל בגרדרובה. הוא כן מתערב. אחד
החייטים המעולים של רומא, ולנטינו,
יש לו הוראת־קבע: לספק מדי חודש שלוש
שמלות חדשות לגברת קרטים. בחורה כל
כך בריאה צריכה להתלבש היטב.

ה נ סי נההאמ רי ק אי ת
ב ת חי להבאה וו אליס סי מ פ סון והרשתה לאדוארד השמיני להתאהב בה.
זה עלה לו בכתר שלו וז ה נתן להאתה תו א ר דו כ סי ת מוינדזור. אחר כך
באה עוד א מ רי ק אי ת, גרייס קלי, ונ כנ ס ה ישר למשפחהמ לכו תי ת, הג רי מאל די ם
מ מונ א קו. הי א לא הו רי דהכת רי ם ו כיו ם הי א הנ סי כ ה גר אסי ה וגרה ב מונ ט ה־ק
ארלו. ולפני שנ תיי םהח לי טהס טו דנ טי ת ניו־יו ר קי ת ל שפות מז ר חיו תלשאתאת
מלך סי קי ס, שלמרגלות ה הי מאל אי ה, ו מ אז הי א י דו ע ה כמלכה הופ (זה
ה שם שלה, ב אנגלי ת דוו ק א) מ סי קי ם.
ה שבוע נכנ ס ה עוד א מ רי ק אי תאחת ישר לחצר מ ל כו תי ת. זאת הי א ג׳ואן דילון
בת ה־ ,31 גרושה ואם לבת. הי א בע צמהב תו של מיליונ ראמ רי ק אי מ מו צאי הו די,
שנודע כשגריר א ר צו ת־ ה ב רי ת בצרפת וכ שר־האוצר של קנדי, דאגלס דילון״
ואת מי תפ שה הגברת די לון יאת הנ סי ך שארל מלוכסמבורג. ז הו גבר בן
,39שאחדמא בו ת־ א בו ת־ א בו תיו הי ה לואי ה 14-ו א חיו הבכור הו א הדוכ ס
הגדול ז׳אן שליט לוכס מבורג.

וזגסגחר

מתחתנים, מתגרשים

בגן*ו!עד1 גיהלכן אחד

באוסטרליה
כעת קיץ. זה עניין של
אוגרפיה. ככה הדבר בכל חצי־הכדור
דרומי. גם בברזיל. גם בדרום־אפריקה.
גס לא התפלא איש כאשר ביו ם בהיר
נעלם השגריר של מלאיזיה, דים־היו־ה
ו ק, מקנברה הבירה. או שהיה לו חם מדי
או שהפסיד יו תר מדי ב מירוצי הסוסים, ש הם
הבידור העיקרי בקנברה הקטנה (או־כלוסיה
57 :אלף).
זה נמשך ככה יום, יומיים, שלושה. אבל
כשלים לא התקשר ל שגרירות וגם לא לביתו
התחילו לדאוג לו באמת. מי יודע מה
קרה? אולי קיבל המאלאיי המזדקן ()51
מכת״שמש ו שוכב באיזה בית־חולים? או ל׳
תפש אותו איזה כדיש בשפת־הים? א שתו
ושתי בנו תיו מהרו, הופיעו בטלביזי ה ו ביק
שו לעזור להן לאתר את האבא.
וזה הזכיר מ שהו לבעל מועדון־הליל ה
גן־העדן בסידניי ה שכנה, שבדיוק ב או תו
ז מן איבד את ה ח שפנית הרא שית שלו, את
סנדרה נלפץ בתה־( 19 ובעלת — 107
,) 90 — 60 שנעלמה לפני כמה ימים בלי
כל הודעה. רק שבעלי מועדוני־לילה לא
מעונינים ת מיד ב פו מ ביו ת של בעיו תיה ם,
בעיקר לא כ שאנ שי שירות־ הב טחון מתחילים
להסתובב בשטח.
ומאיפה באו אלה? אלה באו אחרי ש ראש
ממ שלת מאלאיזיה, הטונקו עבדול
רחמן התחיל לדאוג בא מת לשגריר שלו
ושלח לאוסטרליה את ראש־חטקס שלו
עם מכתב קטן ל ש״ב המקומי.

סנדרה

וכידוע של ש״ב אין בעיות. הם תיכף
פתרו א ת התעלומה. ה שגריר לא קיבל
מכת־שמש. לא אכלו או תו הכרישים. רק
בלעה או תו האהבה. הוא תפש קצת שלווה,
עשרה ימים בסך הכל, עם הח שפנית סנ־דרה,
אות ה הוציא מגן־העדן.
ולכל הפרשה היה פ ת רון גיאוגרפי פ שוט:
סנדרה עם ה־ 107 שלה חזרה לסידניי; לים
חזר לקואלה־לאמפור, בירת מולדתו וראש־הטקס
נשאר בקנברה, כשגריר החדש של
ארצו באוסטרליה.

״האשה היפה ביו תר בעולם״ התחתנה
השבוע. זאת היא רחל ולטש, שהוכיחה
בני שואיה למנהל העסקים שלה, פאטריק
קדטים, כי מה שהיא טענה כל הזמן,
שהוא לא בעלה, זה באמ ת נכון. אבל עכשיו
הוא יהיה בעלה שלה נשל ה־— 90
94 — 57 שלה (ראה תמונה!) וגם אב חורג
לשני ילדיה מנ שואיה הראשונים, ילד בן
שבע וילדה בת חמש.
וזה הכל בז כו ת טקס ני שואין שנערך
בצינעה במ שרד מ חוז פאריסאי. בינתיים הז דרז
הבעל הצעיר והסביר שאין הוא כל
כך בטוח שאמנם רחל היא האשד, היפה
ביותר בעולם. הפה שלה גדול מדי והעיניים
עמוקות מדי.
אצל שחקנית אחרת, שגם אצלה הכל
יותר מדי, התחדש ה שבוע מ שהו. זאת היא
ג׳יין ראסד בעלת החזה המפורסם עוד
מלפני עשרים שנה. עכ שיו היא כבר הגיעה
לגיל 45 וליובל ה־ 23 של נ שואיה לכדורגלן
לשעבר כוס ווטרפילד.
ובהתח שב עם זה שהנא לא היה מתח שב

בזה שיש לה יותר מדי וכו׳ וגם למרות
שלושת בניהם ה מ שותפים, הוא הי ה מכה
אותה לעתים מזו מנו ת, נמאס לה הדבר והיא
החליטה להתגרש. רק שהיא רוצה לקבל
דמי מזונו ת בסך 15 אלף ל״י לחוד ש
( 14,350 ליתר דיוק).
אין היא הגיעה לח שבון הזה ק שת לדעת.
אבל זה שלא חסר לה גם בלי זה, גם
זה ידנע. כי זה עשרים שנה שהיא מקבלת
— ותמ שיך לקבל עד יום מותה —
אלף דולר ל שבוע, בין אם היא מו פי ע ה בסרטים
נבין אם היא. אינה מופיעה. את הכסף
הזה משלם לה מפיק הסרטים שגילה
אותה, איל־ההנן הוורד יוז.
זה או תו ינז שעשה את סרטיה ליסרטי־קופה
בעזר ת חזייה אנתה תכנן ב מיו ח ד
עבורה — לפי עקרונות איירודינאמיים של
כנפי־מטוסיס. כי יוז הוא מהנדס אוירוני ם
לפי מקצועו.
מקצוע לא רע, ב ה תח שב עם העובדה ש כאשר
מכר ב שנה שעברה את מניו תיו בחברת
ה תעופה ט.וו.א ,.קיבל ת מו ר תן חמ ש
מאות ששים ו ששה מי ליון דולר.

החיים בצ מר ת
• נורבגיה איננה המעצמה החזקה ביותר בעולם. אבל נראה שראש־הממשלה
בעולם. כאשר שיחק השבוע
שלה, פאר בורטן, הואראש־הממשלה החזק ביותר
באוסלו במישחק הנורבגי המסורתי מי יכופף למי רא שון את הזרת הוא כופף ליריב
שלו, הסופר קייל אוקרוסט, את הזרת, כל כך טוב, עד שהיא נשברה.
* זה עוד כלום בהשוואה למה שקרה לראש־ממשלת ציילון, דאדלי סאנאנאיאקה
(ככה זה עם השמות הציילוניים) .העיתון הראשי של האופוזיציה האשים אותו, לא פחות
ולא יותר, שהוא אוכל סטייקים של חזיר, שותה וויסקי של סקוטים ורוקד עם נשים
(של ציילון) .איך אפשר לעשות דבר כזה לבודהיסט מאמין? אי יאפשר לעשות לו דבר
כזה. לכן הוא גס הכחיש את כל ההשמצות הנבזיות וגם סגר, ליתר בטחון, את
העיתון המשמיץ.
•< ואם מדובר על סגירה הרי יש להניח שלינדון ג׳ונפץ היה שמח לו היה מי-
שהיה קצין־העיתונות של ג׳ון קנדי, האדון פייר סלינג׳ר, סוגר כבר סוף־סוף את
הפה. כשהופיע זה השבוע במסיבת־עיתונאים בפאריס, לרימום ספר־הזכרונות שלו
(עם קנדי) הוא נשאל על הדמיון בין קנדי לג׳ונסון .״איזה דמיון יש פה?״ ענה
סלינג׳ר ,״איך אפשר בכלל להשוזת אותם? זה כמו להשוות תפוח־זהב עם תפוח־אדמד״״
אבל הוא התאפק ולא הסביר מי, לפי דעתו, תפוח־האדמה.