גליון 1539 מתאריך 1 במרץ 1967

:ספר 1539

י״ט אדר א׳ תשפ״ז1.3.1967 ,

גי לו 1ע האיש
שפיוסם

חדש שד העוד הזה

הפושה

סת קינג, כחב 1יורק סיימס״

הופי

גליון כוסי 2

<54ע מו די םבהדפסהמר הי בהובצב עי ם

הכוחיר 60 אג בלבד
הפעם:

בגליון

מסיבה משגעת — מוסף מיו +ממטבחו של דן בן־אמוץ
חד לפורים
דברי בפרחים — תדריך מפורט
לסידור פרחים מעולה

על אף הכל — אף חדש —
כל ה אמ ת
הפלסטיים

הניתוחים

הנשיקה הראשונה — מחקר
מיוחד על בעיותיו של גיל־העשרה
מגיל
16 עד — 60 מתכננת
האופנה מירי שפיר מציעה

ילדך מתקשה בקריאה אופנה — לא בשבילנו? —
שבוע האופנה הישראלי

היועצת החינוכית של ״בשבילך״
מייעצת

המקצוע — בשבילך — תדריך
למקצועות נשיים מבוקשים

שלום שאול— על קו הלב—
ההורוסקופ בשבילך

הסינית נשואה ל...מפלגה —

עצה טובה

מחקר מיוחד על נשות סין
דרך ארץ — אל תלכי לכל
מסיבה!

המומחה שלנו מסביר את
משמעות הסימנים בכף ידך

פיקניק — ללא בעיות השוק הפרטי
נופש בחיק־הטבע עם מבחר
אביזרים מועילים

לה שיג: בכל הדוכני ם ל מכי רתע תוני ם,
ב סו פרמרק טי ם וב שופרסלים

>4ע מודי ם

6 0אגורות

הפצה — ״ג ד

1 1 1 1ונניס

מקצו
תו ך זמן קצר,
בהדרכהמק צו עי ת מעולה!

בקר*אחה״צ*ער
פ תי ח ת הקורס:

1.3.67

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה־ן־
יום
יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה

בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח עד 9.50 בלילה.
ביתיספר ״ דיאנה ״ בעל המוניטין הבינלאומי עשיר
הנ סיו ן ו הוו ת ק מו מל ץ ע־־יהתאח דו ת מו ס דו ת חי נו ך
פ ר טיי ם בי שר אל.

ננר דזנגוף י א!וג 225066
.העולם הזה״ ,שבועון החד שות הי שראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 סלסון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

על פגישותינו עם מנהיגים ערביים אנו
נוהגים לדווח בזהירות ובצינעה. אנו מפרסמים
רק את התוכן הענייני של שיחותינו,
בדי לצייר בפניך תמונה מעודכנת של העולם
הערבי ושל הלך־המחשבות שם בנוגע לישראל.
כמעט
תמיד, אנו מקפידים שלא לגלות
את זהות האישים הערביים עמם נפגשנו.
רק לעיתים רחוקות מגיע אישור ערבי לפגישות
מסוג זה. אבל כאשר הוא מגיע,
הוא תמיד דרמאטי.
כך קרה לפני שנים אחדות. בשעה שממשלות
קאהיר ובגדאד תקפו אחת את
רעותה. תוך כדי מלחמה זו, הטיחה מצרים
בפגי מישטרו של הגנראל קאסם, כי שרד,חוץ
שלו, האשם ג׳וואד, נפגש עם ד,עתו־נאי
הישראלי אורי אבנרי, ומסר לו ראיון
ארוך, בו הצהיר שיש מקום לישראל במרחב.
קאהיר
דיברה אמת. הכוונה היתר, לפגישה
שהתקיימה במרכז האו״ם בניו־יורק, ואשר
תוכנה פורסם בהעולם הזת.
החודש שוב הורם המסך על חלק זה של
פעילותנו העתונאית והמדינית. גם הפעם
בא הדבר הול כדי מלחמת־תעמולד, בין
מדינות ערביות. הכריז קריין הרדיו
הירדני, בתוכנית בשולי החדשות,
תחת הכותרת ״ישראל
והראיס עבד־אל־נאצר״:
ידוע שהוקמה בישראל מפלגה
חדשה ששמה העולם הזה —
כוח חדש, וידוע שראשיה מקיימים
קשרים הדוקים עם אנשים
בעלי השפעה על הראיס המצרי,
וידוע שהמפלגה הזאת קמת בישראל
רק בזכות קשרים אלה.
מזה חודשים מספר מתנהל
רומאן מעל גבי העיתון העברי
והעתון הערבי של העולם הזה,
מצד אחד, ומעל גבי העתונות
המצרית מצד שני. והמנורה ה־בברורה
של רומאן זה היא לשים
קץ למאבק של עמי ערב
נגד הכנופיה הציונית.
אחת התוצאות של שיתוף־
הפעולה הישראלי־מצרי הוא הלחץ
של הראיס המצרי על מנ־
!היגי סוריה, שיפסיקו את מלחמתם
נגד ישראל ויתפנו לחתירה
רצופה נגד שלטונו של גואל
העם הפלסטיני, חוס״ן ההאשמי.
אנו הפלסטינים רואים במזימה
זאת נעיצת־סכין בגב מלחמתי
של העם הפלסטיני להחזרת פלסטין.
תוכנית זו נחשבה לבעלת חשיבות כזאת,
שהיא שודרה בשידור חוזר, למחרת היום.
כמו בכל תעמולה מסוג זה, יש כאן
עירבוביד, של אמת ודמיון.
אמת שיש לנו מגע ״עם אנשים בעלי
השפעה על הראיס המצרי״ .אני מקווה שיביא
יום שאנשים אלד, בעצמם יגלו את
זהותם ויאשרו את המגעים.

ל?ן י תי ם ק רו בו ת אנחנו ממלאים תפקידים
שאינם, בעינינו, בבחינת ״שליחות
עתונאית״ ,אלא הרבה יותר מזה.
כאשר השתתף אורי אבנרי השבוע באזכרה
לזכר ימאי השלושה, בנמל חיפה, לא
היתד, זאת עבודה עתונאית, למרות שהתכוון
בהחלט לסקור את הטכס למען העתון.
כי הקשר בינינו ובין צוות האמיד, היה
הרבה יותר מקשר עתונאי.
כבר סיפרתי לך במדור זה ביצר נקשרה
אוניה זו אל לבנו מאז יומה הראשון, מכי-
וון שהיא נקראה על שם שלושת הימאים
שניספו בטביעת מסדה, ד,אוניה הראשונה
של קואופרטיב אופיר. גם אורי אבנרי וגם
אני הקדשנו את זמננו, בשבוע הראשון של
עבודתנו כעורכי העולם ה1ה׳ לחקירת הטביעה
המוזרה ההיא.

אולם היד, לנו קשר נוסף להשלושה —
קשר חי. מדי פעם בפעם היינו מקבלים במערכת
מכתב שנשא בולים זרים ואת החתימה
״אברהם הראל״ — ושנשלח מערי־נמל
שונות ברחבי תבל. כי הראל, קברניט השלושה,
היה אוהד מושבע של העיתון, נמנה
עם אותם קוראים־אוהדים רבים המשגרים לנו
מכתבים לעיתים קרובות.
על כן היד, זה מובן מאליו שהשתתפנו
באזכרה — לא בעיתונאים, אלא כמשתתפים
באבל. היה זה גם מובן מאליו שנרתמנו ככל
יכולתנו לפיענוח התעלומה של השלושה,
ונישאר רתומים למשימה זו עד אשר תתברר
הפרשה עד תום.

הכתבההג דו ל ה שפירסמנו, מפי אשת
הקברניט, יונה הראל, היא אחד המיס־מכים
הגדולים שראו אור בעיתון זה, הוסיפה
לרגש־החובה של הציבור, שביקש לו פורקן
וביטוי כלשהו. פורקן זה ניתן כאשר הוכרז
על מגבית ציבורית לטובת משפחות הקרב־נות.
אך מגבית זו עלתה על שרטון.
יוזמי המגבית היו אנשי מרכז הקואופרציה
— אליו שייך קואופרטיב אופיר, בעל
האוניה. הרצון היד, בוודאי טוב וחיובי, אם
כי אפשר להתווכח על הצורה. על כל פנים,

יו נההראלואבנריבאזנו
אנשי המרכז לא התייעצו מראש עם משפחות
הקורבנות.
הדבר הרתיח את איגוד הימאים, שראה במגבית
בזאת פגיעה בכבוד הימאים. גם הוא
לא התייעץ עם המשפחות. תחת זאת פירסם
בצורה נחפזת מודעה מעליבה בעיתונות, בה
גינה את רעיון המגבית ואת בעליו, כאילו
היו שתדלנים, והודיע בי משפחות־ד,קורבנות
אינן זקוקות לכך. בגלל הריב, לא דיבר איש
מד,קואופרטיב ואיגוד הימאים באזכרה.
יש להצטער על כך ששני הצדדים בריב
מוזר זה, ששניהם בוודאי פעלו בכנות וברצון
טוב, לא יכלו לסדר עניין זה בשקט,
ללא מלחמת־מודעות. אשר למשפחות — הרי
חלק מהן עניות ביותר, וזקוקות בהחלט לעזרה.
יש ספק אם הפיצויים שיקבלו יספיקו
כדי לשקם את הניזקקות ביותר ביניהן. עזרה
ציבורית, בדרך מכובדת ונאותה, בוודאי
לא היתד, מזיקה — ויש לקוות שתימצא
דרו לנועל
האזכרה עצמה מדווח העולם הזה במקום
אחר בגליון זה.

תזכיר
• מ חי רו יבל דו ב ר. שבועיים בלבד לאחר גילויי העולם הזה 1537 בדבר
הוצאות ההחזקה של הדובר האזרחי החדש של מערכת הבטחון, נתב דבר אלי ניסן,
במלון דן, הודיע על רצונו להתפטר. נוסף להוצאות המרובות, שלא היו לרוחו של
ניסן, לא הוסכם בינו לבין הממונים עליו בדבר סמכויותיו. הוא סירב אף להמשיך
בתפקידו עד לסוף שנת־הכספים המנחית.

ה עו ל ם הז ה 1539

חמרזר ,
* גולדה. ברבת-עמון לזנאב עט-
אללה 25 אם לתאומים מלידה קודמת,

החמישייה הראשונה וארבעה בנים ובת אחת)
בתולדות ירדן. החי וישר״ שנולדו תוך 20
דקות, נפטרו בזה
אחר זה.
* נחוג. יום
הולדתו וד 57 של
שופט עליון ד״ר

אלפרד ויתקון,

המהפכה הצרפתית הגדולה
המ שחררת אותך מחגורות
ף מביריות, מלחץ ומחיבוך,

יליד גרמניה ומומחה
לחוקי מיפים,
המשמש זה 13 שנה
אחד מעשרת שופטי
בית־המשפט העליון•

נחוג. יום ויתקון הולדתו ה־ 45 של

רב־אלוף יצחק רבץ, יליד ירושלים ודי־רמטכ״ל
השביעי של צה״ל.״ רבץ הוא בנם
של מתנדב אמריקאי לגדוד העברי ועסקנית
פועלים, סיים את לימודיו בבית־הספר החקלאי
כדורי בהצטיינות (וקיבל בזכות זה את
פרס הנציב העליון: שבע לירות) ,היה מראשוני
הפלמ״ח, נתמנה לאחראי על פעולות
החבלה בגליל המערבי לעת פלישה גרמנית
אפשרית. אחר עלה בסולם הפיקוד, נעצר
בשבת השחורה על־ידי הבריטים ונכלא ברפיח
משך 130 יום. במלחמת־העצמאות פקד
על חטיבת הראל, שפתחה את הדרך לירושלים,
ואחר היה קצין המיבצעים של פיקוד
הדרום.
נחוג. יום הולדתו ה־ 51 של מאי־חלדי,
יליד רומניה וכלכלן לפי מקצועו,
שיצא את הארץ לשווייץ לפני 20 שנה. בתקופה
זאת גלגל מיליונים, הקים את חברת
סומרפין וגם הספיק להיות סגן יו״ר ההסתדרות
הציונית של שווייץ.
?.ג נחוג. יום הולדתו ה־ 63 של ראש
ממשלת ברית־המועצות אדכסיי קוסיגין,
שהזמין לעצמו, שבוע לפני יום הולדתו,
בעת ביקורו בלונדון, חצי תריסר חליפות
עשויות, לתדהמת הספקים, מאריג מוהייר
תוצרת דרום־אפריקד, הגזענית.

שפרת

חיטובי רגליך!

+נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של אבי
גדור המאירי, משורר, סופר, עיתונאי
ומתרגם שנולד בהונגריה״כמנחם פוירשטיין,
שרת כקצין קרבי במלחמת העולם הראשונה
ונפל בשבי הרוסי. המאירי, שלשונו העברית
באה לו מבית אביו, בעל־אחוזה שהיה
מחלק פרסים חיים (סוס פוני, בלב
גזעי) על הצלחתו בחידוני תנ״ך מאולתרים,
התפרסם בספרי המלחמה שלו — השגעון
הגדול, בגיהינום של מטה. בארץ יסד את
התיאטרון הסאטירי הראשון, הקומקום, והיה
גם המסמן והעורך הראשון של דברי־הכנסת.

נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של מארק
ירכלום, לשעבר נשיא ההסתדרות הציונית
בצרפת, שנודע בעמדותיו השמאלניות,
ובעובדה שהוא אחד העולים הבודדים מבין
הצמרת הציונית בחו״ל.
> נחוג. יום הולדתו ה־ 61 של ד״ר

(למשפטים) זרח ורחפטיג, שר הדתות
המחמיר, בנו של הרב
ורשאי שנמלט מפני
הנאצים והגיע לארץ
אחרי מסע הרפתקאות
דרך רוסיה,
יפאן וארצוח־הברית.
בארץ התפרסם השר,
שהוא אב לארבעה
(שלושה בנים
ובת) ,במיוחד
כמומחה למשפט התלמודי.

נישאו. ב- ורחפטיג טכסאם, ארצות־הב־רית,
נערת־בלי טדי

שח כיד ( )19 ודייל שאליקם (.)23

המיוחד בנשואי הזוג היה, שהכלה הופיעה
בלי, זכתה לתגובה מרגיעה מצד שופט־השלום
שערך את טקס הנישואין :״אני מעולם
לא מתערב בטיב הלבוש שהנישאים לפני
לובשים.״
^ נפטר. בחדרה, בגיל ,72 אזרח־כבוד
של העיר, הרופא ד״ר מיטה אביאור,
יליד גרמניה שעל־ ,ארצה לפני 43 שנים,
היה עובר בין חוליו, מיכי הקדחת, כשהוא
רכוב על חמור.
* קודמיו לתפקיד: יעקב דורי, ייגאל ידין,
מרדכי מקלף, משה דיין, חיים לסקוב, צבי
צור.
ה עו ל ם הז ה 1539

גרבונים ״מרסי״
הגרביים עדלמ תניי ם -דקיקים־עדינים,
ב שתי סריגות שונו ת: סריגת ״ מחסום ״
עוצר ת רכבות בגרביים וסריגת סופר ססרץ׳
בחלק העליון 6 - .ל״י בלבד.

גרבונים

ה שגעון ה אי רופי האח רון: גרביים בעלו ת
סרט הצמדהבקצה העליון, הנד בק לעור
לל אלחץו מו תחאת הגרב ע ל חיטובי
רגליך 4.50 .ל״י בלבד.

1^ 1X1

עזרה לתלמידים
באנגלית וצרפתית
אל תחכו עד לחופשת הקיץ כדי לתת
עזרה לילדיכם בלימוד אנגלית או
צרפתית — עליכם לדאוג להם עוד
היום, לפני התחלת השליש האחרון.
״ברליץ״ מקיים מזה שנים שעורים
לתלמידים בקבוצות קטנות, בשעות
אחה״צ המוקדמות, ללימוד אנגלית וצרפתית.
הלימודים ב״ברליץ״ מתקיימים
בהדרכת מורים מוסמכים, לפי ספרי
הלימוד של התלמידים — דבר המקנה
להם בטחון בכתה, ביסוס וידיעת החומר
הנלמד. בית־ספר ״ברליץ״ מקיים גם
כתות לימוד מיוחדות לדקדוק. וחיבור
לתלמידי תיכון — לפי ספר הלימוד
של התלמידים.

לימוד אנגלית בהיפנוזה מאפשר ללומד לקלוט ולזכור
ללא מאמץ כמות מילים העולה
על המקובל.

המכון להיפנוזה חנוכית
השמרו מפני ״הכומר״
שאינו אלא השועל הערום

אל דו ונוצ׳י

הצטרפו לרדיפה בעקבותיו !

רה׳ הירקון ,260 תל־אביב,
טל4 4 1 8 7 5 .

3לד
מכתבים צעירים, יפים ומרשימים
המלחמה שלכם על הנהגת טלביזיה כללית
מיד (העולם הזה )1538 היא די מובנת לי:
אתם שואפים בכל מאודכם להפוך את מערכת
הבחירות בישראל למערבה בחירות בנוסח
ארצות־הברית. אתם חושבים שבעזרת
פרצופים צעירים, יפים
ומרשימים, ובעזרת
הברקות מחוכמות,
תכבשו את
קהל הבוחרים (הכולל,
כמובן, גס
בוחרות).
אולם למה אינכם
מבינים כי דווקא
בגלל נימוקים אלה
מתנגדים אנשי השלטון
לטלביזיה כלליה.
הם יודעים טוב׳
בי כוחם ועתידם כראל אינם טמונים בהתייצבות
גלויה בפני הבוחרים — פנים אל
פנים — אלא במנגנון שבידיהם, ובכספים
ובתקציבים שברשותם.
לכן אני פסימי בכל מה שנוגע להנהגת
המרץ שאתם
הטלביזיה,וחבל, אולי, על
משקיעים בנידון.
מאיר בראל, תזת־גן

כני האצולה

מ !!1!9ונ!6 <9

גיח המקצוע! הדינמי להשכיר

קלאח־יד.
חדדינל הא,ל לא אחד
אולי תנחשו מי מבין השרים או הפקידים

מורן פאלאנס

המקצוע! המקצוען
המקלען החרב
להשכיר להשכיר
המקצוענית האהבה
להשכיר

הצגת בכורה ארצית, שבוע 2
בקולנוע ״אופיר״ בתל״אביב

הוצאת ״ רמדור ״ בע״מ מגישה.

.טיבול היננוט ו הוו ת הסוגסטיה־מאת
המהפנט אלי וואהר
לאחר ״היפנוזה שיטתית 9.75ו״טלפטיה בחיי
יום יום 4.80 מחקר מעמיק נוסק לרכישת תורת
ההיפנוזה והסוגסטיה.
הפצה ראשית :״רמדור״ בע״מ, יצחק שדה ,36ת.ד.2430 .
להשיג בכל חנויות הספרים בארץ, או על־ידי משלוח
סך ( )9.75( 4.80 לת״ד ,2430ת״א. המשלוח על חשבוננו.
למד לצייר

בכית!־ כשעותיך הפנויות לחוברת פנה אל:

חינם

האולפן לאמנות הציור
ת.ד ,4 86 6 .תל־אביב

הבכירים יתפטר, בעקב השערוריר, שגרמה
למיטב עתונות העולם ״לפאר ולהלל״ את
סדריה הדימוקראטיים הטובים של מדינת
ישראל?
אבל במקומכם: אף לא אחד•
מיכאל רחוב, ומת־גך

כמו ידיו

בקרוב :״ארמון״ ,חיפה

רק עתה גיליתי מי הם בעצם האצילים
האמיתיים של ישראל — הלא הם חברי
קואופרטיב התחבורה התל־אביבי, דן (העולם
הזה .)1538
הם מרוויחים הון תועפות — יותר משרים
ומח״כים — ויחד עם זאת מזלזלים
בציבורהנוסעים.
אולי זה מיקרה ואולי לא, בכל אופן
ימים ספורים לאחר פירסום הכתבה שלבם,
״לית דין ולית דן״ ,הודיע הקואופרטיב,
יחד עם עיריית תל־אביב, על מספר שיפורים
בקווים 61 , 12ו־.5
היי פ כהן, תל־אביב

הקדשתם מקום רב בשבועונבם לבעיות
הירידה מן הארץ, ואני חייב לתרום משהו
להבנת הנושא.
אני נמצא כבר קרוב לארבע שנים באר״
צות־הברית. באתי
לכאן בתייר, נש־בכיסי
מאה דולאר
בלבד, והנד, עתה יש
לי בית פרטי משלי,
עם חלקת אדמה
של דונאם וחצי
סביבו, מבונית או־גדולה לדסנזוביל מודל
, 1967 מטוס
פרטי, מכונית קומט
1964 בשימושה של
אשתי, וארבעה טלפונים
בבית•
ואני בסך הכל חרט.
גמרתי את בית־הס־פר
העממי בציון מסכם
של בלתי־מם־
פיק, וזד, היקשה
עלי מאוד להסתדר.
עבדתי לאחר מבן
במיפעל בהרצליה,
ופוטרתי בגלל שהצעתי
לאהראי שלי
צורה יעילה יותר
בתהליכי הייצור. גם
המיסים בארץ, והשחיתות,
שהפכו מזמן לתופעה יומיומית
מקובלת, תרמו רבות לירידתי.
בכל זאת, אם יוחלף השלטון בארץ, ואם
יוקם בה מישטר חדש, אוותר על הכל ואחזור.
סוף כל סוף גדלתי על ברכי תורתו
של זאב ז׳בוטינסקי, ואף נשאתי במו ידי
את ארונו, בשדה התעופה קנדי, כשעשה את
דרכו לישראל.
י חי ד ה *כטל, הוליבוד, ארה״ב

אכי מככי הצעיר
מוזר מאוד ששבועון כמו העולם חזה,
המתיימר לפרסם הכל ,״ללא מורא וללא

משוא פנים״ ,מצא לנכון להזכיר את המנוח
שלום זיסמן רק ב־ 14 שורות (העולם
הזה .)1537
האם באמת סבורים
כי זיסמן ז״ל
לא היה זכאי ליותר
מקום מאשר הקדשתם

בתוך הקלחת הספורטיבית
והמוני־ציפאלית
הקיימת ה־יום
במדינה, היה
שלום זיסמן משכמו
ומעלה. קצין בברי־גדה
ובצה״ל, ח״ב
הכנסת השניה, ממלא
מקום קבוע לראש
עיריית רמת־גן, יו״ר הנהלת מכבי ישראל
וחבר הודעד־הפועל של הפדרציה באסיה.
זכיתי להכירו אישית, הושפעתי תמיד
מרוחו האיתנה וממרצו הרב. אהבתי וכבדתי
אותו. אני חושב כי עצם קיומה של
תנועת המכבי הצעיר טמון באישיותו.
. 2סי מן * טדכ, מרכז סניף ראשוך לציון
של הסתדרות מכבי ישראל

מנתבה בו ע

במאמרים רבים מפרי עטו. ובן בהרצאותיו,
מביא ח״ב אורי אבנרי
דוגמות רבות מן המתרחש בבתי-
נכחרים של ארצות אחרות, תוך כדי
מתיחת ביקורת על הכנסת שלנו.
בין השאר הוא מ.יא דוגמ,י, מאנגליה
— אותה ארץ ממנה ירשנו
מסורת משפטית ומינהלית.
מן הראוי, לכן, להשוות את הכנסת
שלנו אל בית־ד,נבחרים האנגלי
באחת מתקופות הזוהר שלו, בסוף
המאה ה־ 16 ובתחילת המאה די־
. 17 מסתבר שבאותה תקופה היה זר.
בבחינת עונש להיבחר באנגליה, משום
שהבחירה היתר. קשורה רק
בעול חובות, כמו כסף, זמן ונסיעות
מפרכות.
קתרין בואן, למשל, מספרת על
שני אבירים מאוכספורדשייר, שברחו
מאנגליה אחרי שנודע להם על היב־חרם
לפרלמנט. היא מזכירה, כמוכן,
מיקרים בהם הבטיחו אישים שונים
את עצמם בתעודות מיוחדות,
כדי שלא ייאלצו לשבת בפרלמנט
לעולם ועד.
גם על שיטת העבודה של הפרלמנט
באותה תקופה מספרת בואן
בספרה. אחרי הקריאה השלישית
היו מצביעים בעל־פה. באמצעות
צעקות במקהלה, של ״בעד״ ו״נגד״.
כאשר היד, ספק באוזני הספיקר לטובת
מי נוטה הרוב, היו השוללים
נשארים לשבת, ואילו המחייבים היו
יוצאים מן האולם למסדרונות, ואז
היו סופרים. אולם מכיוון שהאולם
היה צר מלהכיל את כל הנבחרים,
הרי שבעניינים חשובים היו כאלה
שמחשש למקומותיהם, היו נשארים
לשבת, וכך הצביעו לשלילה על הצעה
מסויימת, רק כדי שלא יצטרכו
לצאת מן האולם.
היו נבחרים שהיו אוחזים בכנף
בנדם של שכנם, כדי שגם הוא יצביע
לשלילה, והיו כאלה שהיו משכימים
עם שחר, כדי לתפוס מקום
בבית. למרות השעה המוקדמת נמצאו
כבר חברים רבים יושבים ומתדיינים
שם בבעיות שונות.
על מזנון ועל חדרי ישיבות או
חדרי מנוחה לא היד בכלל מה לדבר.
ודי לחכימא ברמיזא.
יצחק גדלדפיין, פרנקפורט־ע״נ״מיין,
גרמניה המערבית

אני אחד מאלפי תושבי חיפה והסביבה,
הנהנים מטיולים וספורט בחוף הים במשך
כל ימות השנה. לצערי הרב התקלקלה הנאה
זו לאחרונה, בחוף הכרמל ודרומה ממנו.
בבדי להגיע לחוף הפתוח, עליך לעבור
דרך באורך של קילומטר, על־יד גדר רשת
חלודה עם חוטי תיל המזכירים מחנו־,־ריכוז
עזוב. אחר־כך מגיעים לתעלת ביוב פתוחה
ונחלי ביוב מזהמים את כל הכביבה.
כידוע, קיימת בחיפה מספר שנים חברה
ה עול ם הז ה 1539

פרטית בשם חברת חוף הכרמל בע״נז, והיא
שלטת על חלק ניכר משפת הים. חברה זו
גם גובה דמי כניסה לחלק מן החוף בסכום
של 80 אגורות.
האם לא הגיע הזמן להוציא מידי החברה
הפרטית את השליטה על החוף? האם לא
הגיע הזמן לסדר את החוף כמקום נופש,
בידור והנאה לרבבות, תחת השגחת מוסד
ציבורי עליון, שרק טובת הכלל תהיה לנגד
עיניו? האם לא הגיע הזמן להסדיר תחבורה
ציבורית לכל חלקי החוף, עד לנקודה הדרומית
ביותר?
ח. ש ,.חיפה

כורדים כתוף המהומה
אתם, שמצליחים יפה כל כך להתאים את
הטון לנושא, נכשלתם בביקורתכם על הספר
צייד הצבייה
של יצחק אורפז (העולם
הזה .)1536
אתם מספרים על
מפקד שדחף את
פקודו אל הטירוף,
ועל דייג שהעלה אח
אשתו הבוגדת בצלצל
— כאילו הם
עיקרו של הספר.
וההצצה הלא־שיג־רתית
בנפשם של
בודדים־בתוך־המהו־טוכולסקי

והתיאורים ה־רגישים
של מצבים
אנושיים קטנים — דברים אלה ואחרים, שכבשו
אותי בספר נפלא זה, דווקא הם נעלמו
מעיני המבקר הספרותי שלכם.
אסתר טוכולסקי, תל-אביב

החוזרים־ככוח
נידמה לי שאין חולקים כיום על ההנחה,
שכדאי לעשות מאמצים להחזרתם של אזרחים
שהשתלמו בחו״ל ורכשו שם ידע מועיל,
מבלי שמדינת ישראל השקיעה בכך מאומה.
אך מאידך מערימים על דרכו של החוזר
קשיים מעשיים ופסיכולוגיים מסוגים שונים.
דוגמה אחת, מרגיזה במיוחד, היא מערכת
חוקי המכס ושאר המיסים המוטלים על חפציהם
של סטודנטים חוזרים. המדובר הוא
באנשים ששהו בחו״ל תקופה ממושכת ולא
קיבלו כל אותה עת שום תמיכה כספית ממקורות
בתוך הארץ.
אנשים אלה רכשו במשך שנים, בעמל רב,
חפצים שונים לשימושם הפרטי, ואין הם
רואים הצדקה לכך שהמדינה תקנוס אותם
במכס ובמיסים על רצונם לחזור.
ידוע לי על יותר ממיקרה אחד בו החליט
ישראלי לדחות את שובו ארצה לתקופה
בלתי־מוגבלת, אחרי שחשבונו העלה שיהיה
עליו לוותר על מכוניתו, או חפצים יקרים
אחרים, בנוסף לעובדה שרמת החיים בארץ
היא ממילא נמוכה מזו שבארצות־הברית, למשל,
או במערב־אירופה.
אם יינתן לאזרחים החוזרים, אחרי שהות
של חמש שנים או יותר בחו״ל, ושלא קיבלו
כסף ממקורות בתוך המדינה בתקופה זו,
אותו הסטאטוס מבחינת מכס ומיסים כמו
לעולים חדשים, עלולים אולי כמה יורדים
לחזור ארצה. הרווח למדינה יעלה בוודאי -על
ההפסד של אי־גביית המיסים.
אירגון הסטודנטים הישראליים בארצות־הברית
עשה מאמצים בכיוון זה בעבר, וגם
השיג כמה הקלות, אך רוב בקשות הסטודנטים
נדחו על־ידי המוסדות הנוגעים בדבר.
לאור הממדים המדאיגים של הירידה, מן

ריקאי, שאת תמונתו הבאתם בראש הכתבה,
רואים נערת בליסקוטק עם בלי אמיתי —
כלומר: רק עם כיסוי זעיר וללא תוספות
מיותרות. ואילו החיקוי הישראלי לבוש כמעט
כולו, בדומה לרקדנית בטן.
אם כבר בלי, אז שיהיה בלי אמיתי.
מאיר אוחנה, חיפה
החיקוי הישראלי, בדומה למקור האמריקאי,
הופיע גם הוא בבלי של ממש —
ראה תמונה.

רמקול־ק
הסיפור שלכם ,,מחוץ לשעות העבודה״
(העולם, הזה )1537 הזכיר לי כי בקרב עובדי
העיריה בירושלים נהוג לקרוא לרוני
פיינשטיין, דובר העיריה, הידוע בנאמנותו
לתדי קולק, בשם רמקולק.
ח ,. 5 ,ירושלים

על אף ההשמצות

ארה״ב

לפי דעתי מגיע כל הכבוד ליונה סופר.
היא לוחמת בגלל כל הצרות שעשו לה
אנשי המנגנונים השונים, על אף ההשמצות.
ס. ג .טוכרניצקי, חולון

ישראל

טעות לעולם צודקת

הראוי היה להעלות בעייה זו מחדש ולבחון
האם לא כדאי בכל זאת להקל יותר על החוזרים
בכוח.
כנימין רילף, אוניברסיטת
ניו־יורק, ארצות־הברית

למרבה הצעיר קשה לומר שבחים דומים
על משחקם של מרבית בני הלהקה
(היום).
יגאל פרוסק, ירושלים

כל מה שבא לארץ מחו״ל בא מאוחר מדי,
ולא תמיד עומד על הרמה החוצלארצית.
הנה, למשל, נערות הבליסקוטק שהצגתם
לאחרונה (העולם הזה :)1538 במקור האמ
זכות
קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

פה ושם

57מ

וילונות

0101011
כבסוהב לו ־!
א> נם דורע\>ם ג>הוץ
א>נם מתכווצות

אינם דוהים בשמש
צבעים יציבים
מחוסנים בפני עש
מאריכי ימים
אינם מתכווצים
שומרים על צורתם
קלים לסיפול
הדורים

• 3מטר רוחב —
וילון ללא תפר.

ב חנויו ת

ה מו ב ח רו ת

פ * ברוסקע בע׳ימ,יצרני וילונות ״דיאולר
טל 913585 .תל־אביב.

ה עול ם הז ה 1539

* שנםתפ קי די ם חיוניים שרק אנחנו, כ״סיעת־יחיד״ ,יכולים למלא אותם בכנסת —

פלוני נוסע לחו״ל, וח״כ ד״ר אלמוני חוזר משם) ,ומוסכם בין המפלגות שכל סיעה
חופשית לעשות זאת. יו״ר הוועדה פשוט מודיע זאת במקומן, והמליאה מאשרת בשתיקה.
לכן, כשקם הפעם מ״מ יו״ר הוועדה, ח״כ משה ברעם ממפא״י, כדי להודיע הודעה, לא
משך הדבר תשומת־לב. האולם היה רדום וכמעט ריק. נכחו פחות מעשרים ח״כים. כל
אנשי הגוש החופשי היו במזנון. אולם ברעם זרק הודעה סנסציונית: הוא הודיע כי
שלושת אנשי הגוש החופשי הוחלפו בכל ועדות הכנסת באנשי־חרות אחרים.
כל זה ארך דקה. באופן שיגרתי שאלה היושבת־ראש התורנית, אמה תלמי ממפ״ם:
״האם יש התנגדות לכך?״ והיא התכוננה להוסיף, כעבור שניה :״ובכן, אין התנגדות.
הדבר אושר.״
אולם הפעם קרה מה שלא קרה במשך 18 שנות קיום הכנסת. באותה שניה, בלי לחשוב
רגע, קראתי :״יש התנגדות!״
שתי המילים הפכו את הכנסת למרקחה. החלה התרוצצות כללית. היושבת־ראש לא היתד,
בטוחה מה לעשות. סגני מזכיר־הכנסת, ליאור וצידון, התלחשו עם היושבת־ראש. באופן
בהול הובא גם משר, רוזטי, מזכיר הכנסת, שהוא העוזר הראשי של היו״ר. שלושתם הביעו
את דעתם שיש לערוך הצבעה.
נסתבר כי חוץ מהם וממני לא ידע איש בכל האולם כי אכן יש צורך לערוך הצבעה.
האולם מלא קריאות וקריאות־נגד. בספסלי מפא״י גברה ההתנגדות הנרגזת לעריכת הצבעה.
בפרוטוקול נרשם רק חלק זעיר מכל אלה, כלהלן:
היו״ו* אמה תלמי: האס יש התנגדות לכן?
אורי אכנרי: יש התנגדות!
היו״ר אמה תלמי: אם כן, אעמיד את הודעת מ״ם יו״ר ועדת־הכנסת להצבעה.
קריאות: אין מצביעים על הודעה על חילופי־גברי בוועדות!
היו״ר אמה תלמי: כשאין התנגדות, אנחנו מקבלים זאת כהסכמה. כיוון
שיש התנגדות — אנחנו חייבים להצביע. עד כה אף פעס לא היתה התנגדות.
יצחק רפאל (מפד״ל) :צריך להביא זאת לתשומת־לב הכנסת.
ישראל קרגמן (מפא״י) :כשיש התנגדות, חייבים להצביע.
היו״ר אמה תלמי: אני שומעת שמוכרחים להצביע. נקבל את ההתנגדות
כמו שהיא. אני מעמידה להצבעה את ההודעה שהובאה על־ידי מ״מ יו״ר ועדת־הכנסת.
ה צ {? 3ה בעד אישור ההודעה שהובאה על־ידי ממלא מקום יושב־ראש ועדת
הכנסת, חבר־הכנרת משה ברעם — רוב.
נגד — מיעוט.
היו״ר אמה תלמי: הכנסת אישרה את הודעת ממלא מקום יושבת־ראש
| ועדת־הכנסת.

ך • 9ע 9ה ש ני ה להוכחת חשיבות קיומנו בכנסת הגיעה לגמרי במפתיע, והיא נגעה
) 1לפרישתם — או הפרשתם — של אנשי הגוש החופשי — תמיר, שוסטאק וטייר —
מחרות.
באמצע הישיבה, ביום השלישי, ללא כל הודעה מוקדמת בסדר היום, קם מ״מ יושב־ראש
ועדת־הכנסת כדי להודיע על חילופים בוועדות. זהו דבר רגיל לגמרי, והוא קורה עשרות
פעמים בשנה. מקובל שכל מפלגה מחליפה את חבריה בודעדות כל הזמן (למשל, כשח״ב

גזרגיר פ־אגן בוי ללא גייגזווז

7פשוט מפני ששום גורם אחר בבית הרם אינו מוכן למלאם, בשבוע שעבר הוכח הובר
פעמיים: בפרשת בול ובפרשת הגוש החופשי של חרות.
אפשר היה לקוות כי לפחות עכשיו, כאשר עניין בול התפוצץ בכל העיתונים, יתעוררו
כל מפלגות האופוזיציה ויעלו את העניין בכנסת — את הפגיעה בחופש העיתונות ובפומ־ביות
המישפט.
איש מהם לא עשה זאת.
על כן נתקלה פעולתנו שלנו בקיר אטום. העלינו הצעה דחופה לסדר־היום, אך דחיפותה
נשללה, ואי־אפשר היה להביאה לפני המליאה. לכן חיפשתי במשך כל השבוע הזדמנות
כלשהי להעלות את הנושא במליאה, אף בדרך בלתי־סדירה. ישבתי על גחלים, דרוך בכל
רגע להזדמנות כזאת.
מצאתי אותה, לבסוף, לקראת סוף נאומו של לוי אשכול בוזיכוח על תקציב משרד ראש־הממשלה.
הוא כבר התקרב לסוף, מבלי לנגוע בפרשת בול. כששאף אוויר, קראתי לו
קריאת־ביניים, שנרשמה בפרוטוקול כלהלן:
או רי אבנ רי: אולי מוכן כבוד ראש־הסמשלה להתייחס לפרשת בול מעל במה
זאת?
י?ן קב שלמהג רו ס (אגודת ישראל) :פרשת אוד בול, או בול אחר?
או רי אמרי: זהו דבר נכבד מדי מכדי להתלוצץ עליו.
לוי א ש כו ל: אין גבול ואין קץ לדברים הנכבדים שאני יודע. הם רבים אפילו
מאלה המופיעים בעתון העולם הזה. אבל אם אתה חושב שבמעמדי זה אני חייב
להתייחס לכל הדברים הנכבדים, מחוץ למה שנאמר בכנסת — דומני שאתה טועה.
אילו הייתי רוצה להתחייב לכל אותם דברים נכבדים מעל במה זו, היה עלי להקדיש
לכך יום תמים או שבוע של דיבור.
אך נראה כי הדבר הוסיף לנקר במוחו, כי כעבור כמה דקות, באמצע ויכוח עם הדתיים,
חזר פתאום לעניין בול בצורה תמוהה למדי:
לוי א ש כו ל אתם (הדתיים) לא מבינים מה נורא הדבר כאשר רואים
בחוצות ירושלים מודעות ובהן מילים כ״טריפות״, ,נבילות״ (אשכול אמר זאת
באידיש :״טריפעס, נבילעס״) ״הפקרות׳ /ועוד מילים אשר מתאימות יותר לעתון
זה או אחר. בהזדמנות זו יש לי אפשרות לנגוע בבול. זה הקשר היחיד לבול.
ולהלן עבר להמשך הוויכוח עם הדתיים.
בכל זאת מצאתי הזדמנות נוספת: הגנבתי קטע על בול לנאומי על הסוכנות היהודית
(ראה עמוד .)11

שתי פיליבו •.״יש התגגחגזי״

השבוע הגשנו בין השאר את השאילתות הבאות:
• פרשת ״בור ״ .שאלות לראש־הממשלה: מה מידת האמת בכתבה שפורסמה
בעתון ניו־יורק טיימס? מדוע נאסר פירסום מישפטם של עורכי בול? מה היתה
פעולת הדיפלומטים הישראליים בעולם בקשר לפירסום ידיעות בעיתונות העולם?
9ה לוו או תממשל תי ו ת. מבין רשימת המיפעלים שקיבלו הלוואות ממשלתיות
— נגד כמה מהם התחילו תהליכי פירוק? כמה מפגרים בסילוק חובותיהם?
בכמה מסתכם סכום הפיגור?
מוות כגבול. מה היו נסיבות הריגתו של מוחמד זועבי, אשר לפי הידי־עות
בעיתונות נהרג בסוף החודש שעבר בעת שניסה לחצות את הגבול?
9תרכיב נגד חצבת. מדוע מתכוון משרד־הבריאות לגבות 12ל״י עבור
כל תרכיב, בעוד שהוצאות התרכיב ושאר האביזרים מגיעות ל־.50ז׳ ל״י בלבד?
9תקציב לספורט. מהו הסכום שהוקצב על־ידי משרד החינוך והתרבות
לאירוח המישחקים הקדס־אולימפייס בישראל?
9כיון אמריקאי. בעיתונות האמריקאית פורס 6כי המוסד המרכזי לביון
של ארצות־הברית מממן שורה של אירגוני־סטודנטים אמריקאיים ובינלאומיים, לצורך
פעולות ביון ופעולה מדינית חשאית בארצות ידידותיות ועוינות. האם המליץ
משרד החינוך והתרבות בפני הסטודנטים הישראליים להפסיק את חברותם באיר־גונים
אלה?
(שאילתה אחרונה זו נפסלה על־ידי נשיאות הכנסת, בהנמקה שאין זה עניינו
של משרד החינוך והתרבות לפקח על אירגוני סטודנטים).

ת שובות ה שבוע
השבוע ענו השרים על עשרות שאילתות קודמות שלנו, בין השאר על הפרשי
הפיצויים של העובדים הבכירים באוניברסיטה, יחס שר־האוצר לחברת רסקו, גילויי
מדעני הטכניון על המלחת המים, עקירת עצי־הזית העתיקים בכרם מהר״ל (בתשובה
לשאלה נוספת שלנו הבטיח השר כי יינקטו אמצעים מוחשיים לקביעת תיאום
עם המוסדות לשמירה על הנוף) ,הפעולות לגרימת גשם מלאכותי, הסתבכות
בנק פויכטוונגר, פרשת המהנדס אלכסנדר זרחין, מסירת עבודות בים־המלח למקורות
ללא מיכרז, התוכנית לרכבת התחתית בתל־אביב, איסור העישון בחדרי־המעצר של
צה״ל בשבת, הטרמפים לחיילים ברכב הכור הגרעיני בדימונה, צימצום השידורים
הקלים בשבת, ועוד.
ארבעה שרים נוספים נתנו לנו פרטים מלאים על נסיעותיהם ונסיעות פקידיהם
לחוץ־לארץ בשנה האחרונה, ושר הבריאות המפ״מי הסביר מדוע אינו דורש גיוס
בנות דתיות, משוחררות צה״ל, לשרות לאומי במסגרת משרדו.

** כיוון יטה כרי הגוש החופשי לא נכחו באולם (הם בדרך כלל אינם מרבים לשהות בו)
הצבעתי רק אני ושלמה כהן־צידון (ליברלים בגח״ל) נגד החילופין. אגב, משום מה מצא
מעריב לנכון להודיע, לאחר מכן, כאילו בהן־צידון הוא שהתנגד להודעה. עם כל הכבוד
לו, הרי זה סילוף גמור. הדבר כלל לא עלה על דעתו.
איך הוא עלה על דעתנו? על־כך נשאלתי עשרות פעמים באותו ערב, מפי עתונאים וחברי־כנסת,
שהיו עדיין נרגשים מן התקרית חסרת־התקדים. הם רצו לדעת איך ידעתי בכלל
שישנה אפשרות כזאת, ושצריך במיקרה זה לערוך הצבעה, ואיך החלטתי על כך תוך
שניה, מיד בהישמע ההודעה המפתיעה.
יש לכך שתי סיבות — אחת טכנית, ואחת פוליטית.
הסיבה הטכנית היא שערכנו — אמנון זכרוני ואני — הרבה פעמים תרגילים מן הסוג
הקרוי כיום בצה״ל ״תרגיל טאקטי ללא גייסות״ .כלומר :
״תרגילים על ריק״ ,מעין התעמלות פרלמנטארית, לבדיקת
סעיפים שונים בתקנון הכנסת והאפשרויות הטמונות בהם
לגבי סיעתנו.
בין השאר שאלנו את עצמנו, עוד לפני כמה חודשים: מה
יקרה אם, אחרי השמעת הודעה שיגרתית כזאת של יו״ר הוועדה׳
נקום ונתנגד? בדקנו את הסעיף, והגענו למסקנה כי
במיקרה זה, על פי התקנון, מוכרחה •1ר,יערך הצבעה.
לכן, כאשר עלה העניין באופן בלתי־צפוי לגמרי, היתד,
הטכניקה ברורה לי. לא היה לי אפילו צורך להתייעץ עם
אמנון, שהיה עסוק במקום אחר בבניין. לא הייתי צריך
לחשוב פעמיים על הצד הטכני. לא הייתי צריך לחשוב גם

על הצד הפוליטי. הוא היה ברור לנו מאליו.
איננו צד ברי 5הפנימי בחרות, ולגבינו אין הבדל רב בין
תס ר
פלג זה או אחר באותה מפלגה. אך היו בהודעה על החילופין
שתי תכונות שהתקוממנו נגדן אוטומאטית :
׳ 9האופן המחתרתי, הבלתי־מכובד, של הפתעת הכנסת בעניין כזה, מבלי להודיע על
כך מראש לנוגעים־בדבר, ומבלי לתת להם הזדמנות נאותה להתנגד בעצמם.
9האופי המיוחד של קנוניות מפא״י־חרות, שכבר נתקלנו בהן כעמים רבות, למשל
בקבלת הסעיף לסתימת־הפה לגבי הצעות־לסדר־היום, וביוזמה להעלאת אחוו־החסימה.
יש לנו עניין לגלות קנוניה זו לעיני הציבור. על־ידי כך שהברחנו את הסיעות להרים
ידיים ולהצביע, השגנו זאת. למען החילופין הורמו כל ידי מפא״י וחרות, באחווה מופתית,
בבחינת ״שמור לי ואשמור לך״ ,ו״יד רוחצת יד״.
מכיוון שכל זה כל־כך ברור לנו, לא היה צורך במחשבה שניה. ומכיוון שמיעתנו היא
סיעת־יחיד, שאינה צריכה לערוך התייעצויות מסורבלות לפני כל מעשה, ושאינה כפופה
לשום התחייבויות סודיות ואינטרסים צדדיים, יכולנו לפעול מייד.

״אפילו אורי אבנרי אע1ו\״
נשי הגוש החופשי שמעו על כל העניין רק אחרי שהכל כבר נגמר. הם חשבו
(בטעות) כי הם יכולים להשמיע בסוף הישיבה ״הודעות אישיות״ .אילו למדו את
התקנון כמונו, היו יודעים כי יו״ר הישיבה (אריה בן־אליעזר, מצמרת חרות) אינו חייב
להרשות להם להשמיע הודעות בנושא כזה, מאחר שאינו נוגע להפרכת האשמות או להבהרת
דברים שנאמרו. אולם בן־אליעזר כלל לא חיכה לכך. הוא סגר בו במקום את הישיבה,
לגמרי במפתיע, למרות שכמה נואמים חיכו לתורם לנאום.
מדוע? כעבור חצי שעה, אחרי שהגוש החופשי השמיע האשמות נגדו בפני העתונאים,
כינס בן־אליעזר מסיבת עתונאים והסביר :״היו רק שמונה חברי־כנסת באולם. סגרתי את
הישיבה מפני שאפילו חבר־הכנסת אורי אבנרי לא היה נוכח!״

להלן נאומו של ח״ב אורי אבנרי בדיון על תקציב משרד המסחר והתעשיה.
ח׳׳כ אבנרי נקרא לנאום זה מן האזכרה לזכר יאיר, שהתקיימה באותה שעה
בבניין הכנסת, בנוכחות כ־ 20ח״כים. באולם המליאה נכחו כחמישה ח״כים.

מלח מג ת
\ו\ ודמ\ו\

אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אבקש סליחה על היעדרי מן האולם בשעה האחרונה, בגלל רצוני לחלוק כבוד לזכרו של
אחד מגדולי דורנו, אברהם שטרן, הוא יאיר, שברגע זה נערכת לו אזכרה בבית זה.
אודה שלא קל להינתק מן העולם הנסער של נעורינו, כאשר יאיר פתח במלחמת־העצמאות
העברית, ולחזור למציאות האפורה של כלכלתנו.

אולם בלבי ההברה בי זו הובילה לזו, והדיון של היום נוגע למלחמת־עצמאות
שנייה — המלחמה לעצמאותנו הכלכלית, אשר בלעדיה אץ
כביס ואין בטחון לעצמאות המדינית.

העולם הבא של מפ״ם
כבוד היושב־ראש, אי־אפשר לדון ברצינות במצב התעשייה ברגע זה, בלי להתייחס
לשאלת־השכר הנדונה עתה בקואליציה.
מי שיושב מן הצד, מי שעוקב אחרי רעידות־האדמה המזעזעות את אמוודהסיפיש של
הממשלה, מי שמתבונן בעלילות מסמרות־השיער של אבירי
הימין והשמאל בקואליציה, מי שעוצר את נשימתו באותם
לילות הרי־גורל בהם מתגוששות המפלגות בוועדות, כמו
דינוזאורים בימי־קדם — מתעוררת בו התחושה שהוא צופה
במחזה.
כמו בכל מחזה, הנפשות רבות ומגוונות, הן מתנגשות
ונאבקות זו בזו — אך מחזאי אחד המציא את כולן. הדיבורים
נראים ספונטאניים, אך כולם לקוחים מתמליל אחד.

הקהל צופה במתיחות אחר העלילה -אף
השחקנים עצמם יודעים היטב את בון* המחזה.
ומה הסוף?
האם מישהו הטיל לרגע ספק בהאפי־אנד?
האם מישהו האמין אי־פעם כי בגלל עקרונות והבטחות
תנטוש מפ״ם את הממשלה, שאליה היא התקשרה באלף
חוטים של הטבות והענקות, הלוואות וקונסולידאציות, ה־יערי
מכלכלות
את האימפריה הכלכלית המסועפת שלה?
האם מישהו האמין כי המפד״ל תשליך את יהבה על העולם הבא, ותוותר על ריווחי
העולם הזה? שהליברלים העצמאיים יהיו עצמאיים עד כדי נכונות לעמוד על רגליהם שלהם
באופוזיציה?

לבל השחקנים ברור בי זהו מישחק מתורגל, משבר מפוברק. כל אחד
ממשתתפיו יודע מה הרפליקה, ובל אחד עוזר לזולתו, כדי שהכל
יתנהל בהארמוניה נסתרת.

הצביעות המתחסדת של מפ״ם, שדיברה על תוספת־יוקר לעובדים והשבה בלבה על
תוספת־יוקרה לעצמה, השתלבה במישחק הנגדי של המפד״ל
והליברלים העצמאיים, שהטיפו נגד עליית השכר, וקיוו ב־סתר־ליבם
לתוספת שכרם שלהם מידי בעלי־היכולת.

המפד״ל והליברלים העצמאיים הרעישו
עולמות כדי להציל את הממשלה מידי מפ״ב
הנוראית ואילו מפ״ם השליבה את נפשה מנגד
בדי להציל את הממיטלה מידי הריאקציה.

נדמה לי כי הממשלה כולה — השר שרף היום, כמו השר ספיר בתקציב הלאומי
שהגיש לנו — המציאו סוג חדש של משקפיים.
הזכוכית הימנית היא שחורה, ובעדה משקיפה עין אחת אל העתיד הקרוב. היא
רואה מצב קשה.
הזכוכית השמאלית היא כולה ורודה, ובעדה פוזלת העין השניה אל העתיד הרחוק,
אל שנות ה־ ,70 ושם המראה יפה ומרהיב.

מה משותף! לשתי זכוכיות אלה, חוץ מהמסגרת?

לשם מה דרוש תיכנון?
היינו רוצים להאמין לחזיון היפה, שפרש לפנינו השר. אנו מאמינים גם ברצונו
הטוב, וגם ביכולתו להתגבר על מכשולים ביורוקראטיים. אבל האם התחזיות והתצפיות
שבנאומך, כבוד השר, באמת מתבססים על תיכנון רציני, מעמיק ומקיף — והיכו בכלל
המכשירים לתיכנון כזה?
לא פעם הצגנו מעל במה זו את גישתנו, והיא: דרוש תיכנון ממלכתי עליון. כלומר•
תיכנון שיקיף את כל משאבי־המשק, תיכנו! שישלוט על כל המשרדים הממשלתיים, תיכנוי
שיקבע — בין היתר — קני־מידה מדעיים אובייקטיביים לגבי שיעור הדולאד הנחסך 1 בכל ענף.

דשם מה בא תיכנון זה ז
האם רק כדי לתת או־קיי — או־קיי השווה ׳־/ס 80 מן ההשקעה — ליזם זר או מקומי,
המביא תוכנית למיפעל? או שמשרד־המסחר־והתעשיה יכין בעצמו את הפרוייקטים,
המתאימים למשק — ואם לא בא היזם המקווה — יביא לביצועם?

שר־המסחר־והתעשיה שלל היום׳בפירוש דיר זו. הוא אמר :״לא

יהיו לנו פרוייקטים במרכאות כפולות״.
ואנו שואלים: מה תעשו בלי פרוייקטים? מה תעשו אם לא יבואו היזמים?

תכריחו אותם לבוא? תכריחו אותם להשקיע? או שתמצאו בעצמכם
את: הדרכים להשקעת הכסף, שאתם ממילא רוצים לתת ליזמים, כדי
ל ה שיי *

הי ע ד

תוכנית של מנהיגות
לתוכנית ממלכתית כוללת ורצינית יש משמעות גם מבחינה אחרת׳ ואולי חשובה
עוד יותר.
יכולים אתם כיום לבוא אל העובד בדרישה להקפאת שכרו ולביטול תוספת־היוקר,
ויתכן שאתם יכולים להכריח אותו לקבל זאת, כשאתם מנצלים את הפחד מפני האבטלה
ואת כלי הכפייה של ההסתדרות והמשטרה.
אבל איזו מרירות זה ייצור? איך זה ישפיע על הפריון, על המאמץ, על הרגשת
השיתוף, על חוש־הצדק — כשאתם בעצמכם מודים בעליית מחירים של >< 80/בשנה
שחלפה? זוהי דרך שלילית, ואנו אומרים לכם: שכרה יצא בהפסדה.

כל השחקנים ניצחו, כולם הוכיחו שהם גיבורים ללא חת
וללא דופי — ואילו מפא״י, היושבת באמצע הבמה, משיגה
את אשר רצתה להשיג ממילא.
כולם מבסוטים, כולם הרוויחו — ונשאר רק לשאול: איך
כל זה ישפיע על משק המדינה?

ללא פרות קדושות

ובחיפה, מפני שילדיו רעבים: זה המשתטה על הכביש ליד קרית־גת,
מפני שכיום גשם אין מספקים לו עבודה יזומה, שפירושה פת־להם -
מה אומרים לו?

יש דרך אהדת למנהיגות, והיא הדרך של הליבה כראש, של פניה אל
לב העם, של יצירת אווירה יוצרת והרגשת שותפות.
שפירא

כבוד היושב־ראש, גישתנו אינה משועבדת לדוקטרינה.
אין בפינו מליצות מקודשות, לא על ההון המונופוליסטי הבינלאומי, כמו חבר־הכנסת
מיקוניס; ולא על הסוציאליזם הנורא של הסקטור ההסתדרותי, כמו חבר־הכנסת יוחנן
באדר ו/או שמואל תמיר, בסיעה אחת או בשתי סיעות. איננו רוכבים על שום פרה
קדושה, ואיננו דבקים בשום דיעה קדומה.

אנו מנסים, לפי מיטב מצפוננו והבנתנו, לבחון את בעיות המציאות
על־פי אמות־מידה מציאותיות.

סוג חדש של משקפיים
החלק המרגש ביותר בדבריך, אדוני שר־המסחר־והתעשיה, היה תיאור אבי־המשפחה
המובטל, החוזר אל אשתו ואל ילדיו, כשפניו קודרות והייאוש מכרסם בלבו. ואכן,
מעבר לכל נוסחה כלכלית, זוהי המציאות המוחשית.

וזו הדרך:

תהיה מבוססת על
ראשית, לבוא אל העם בתוכנית שלמה ומשכנעת, שלא
הבטחות והשערות בעלמא, אלא על נתונים מדעיים מסוכמים ומוסכמים.
לקהת חלק במיבצע
שנית, לבוא אל כל חלקי העם, ובכללם העובדים, בקריאה
לאומי גדול להשגת העצמאות הכלכלית, שהיא מלחמת־העצמאות השניה שלנו,
שלישית, להבטיח כי העומס והעול יחולקו בין כולם, תוך מירב הצדק — לא
תהא הקפאת־שכר ללא הקפאת מחירים והקפאת רוזחים (להוציא, אולי, רווחים על
השקעות לייצוא, בדרך של שיחרור ממסים).
רביעית, ליצור את האקלים הציבורי של נכונות להקרבה, של התלהבות להקרבה,
על־ידי הדוגמה האישית של הממשלה וכל מוסדות הציבור, בדרך של ויתור על כל
הוצאות־ראווה וקיצוץ מנגנון.
בהעדר תכנית כזאת — אין הצדקה להטיל את מלוא העול על העובד השכיר, וזה
גם לא יילך.

ואילו אם תהיה תוכנית, אם תהיה מנהיגות, אם יהיה מיכצע גדול
של הסתערות כלכלית מחודשת -לא יבזיב העובד, כשם שלא הכזיב

מה אתה, בכור השר, אומר לאיש זה -זה ששובת־רעב באשדוד

היתד, זאת מחמאה עצומה מסי בן־אליעזר, מה גם שדווקא הוא מנהל עימי מזה שנה
ויכוח פומבי, בכנסת ומחוצה לה, על כך שאני מטעה את הציבור בדרישותי להגברת
הנוכחות באולם. בן־אליעזר טען תמיד שהנוכחות אינה חשובה כלל. עתה לא זה בלבד
שקיבל את נקודת־ההשקפה שלנו, אלא גם הביא את אי־נוכחותי באותו רגע כהוכחה חותכת
לכך שלא היה טעם להמשיך בישיבה.
(לא נכחתי במשך כמה דקות באולם, כי העתונאים קראו לי החוצה, ביקשו שאסביר להם
את משמעות הטכסים הפרלמנטארי שלי).
אגב, עם בן־אליעזר היה לי חשבון אחר, שנגע לאירוע שנערך יום לפני כן. בניצוחו
נערכה אזכרה לאברהם (״יאיר״) שטרן. היתד, זאת הפגנה רבת־רושם, משום שהתקיימה
בכנסת — ובכך ניתן לזכרו של איש היסטורי זה מעמד ממלכתי כלשהו.
לצורך זה הרכיב בן־אליעזר ועדה של ח״כים. הוא פנה לאנשי כפא״י, ולאנשי כל
שאר הסיעות. הוא צירף לוועדה ח״כים שהקשר היחידי שלהם עם יאיר הוא שקראו עליו
בעתון. אבל הוא לא פנה כלל אל חבר־הכנסת היחידי, מחוץ לחרות, שהיה אי־פעם חבר
המחתרת בפיקודו של יאיר — אני עצמי*.
מדוע לא פנה? מפני שכל האירוע אורגן כמאורע מפלגתי מובהק, תוך הסכם פרטי
בין צמרת חרות לבין פלג אחד של יוצאי־לח״י, הפלג הימני־קיצוני של ישראל שייב. זה
השתקף גם בתוכן האזכרה.
מובן מאליו כי ההחרמה לא הרתיעה אותי מלהשתתף באזכרה. לצערי נקראתי באמצע
החוצה, כדי לשאת את נאומי על משרד־המיסחר־והתעשיה (ראה מסגרת) ,אך מצאתי
* עד , 1940 כשהיה יאיר חבר מפקדת אצ״ל, בהיותי נער בן . 16

הזדמנות זו כשרה כדי להכניס לראשונה מילים על יאיר לפרוטוקול הכנסת.

רירה גשגזתן
^ הומור הוא מיצרך כה נדיר בכנסת, עד כי מן הראוי לציין כל גילוי שישנו.
( | בתום הדיון על משרד ראש־הממשלה נערכה הצבעה על ההסתייגויות, היו כמה
עשרות הסתייגויות של סיעתנו. למשל: למחוק את תקציב רשות הגנים הלאומיים (המתחרה
במנגנון הממונה על שמורות הטבע) ,להגדיל פי חמישה את הרשות לתיכנון כלכלי, להוריד
עד לחצי את תקציב שרותי ההסברה (המשרתים צרכים מפלגתיים גרידא) ,למחוק את
המרכז לתפוצות, שהוא מיותר לגמרי.
בין השאר הצענו, באופן הפגנתי, להוריד לירה אחת מתקציב הוזעדה לאנרגיה אטומית —
וזאת כוי להפגין את תביעתנו שישראל תנקוט יוזמה מדינית לפירוז המרחב מנשק גרעיני.
מובן כי רק אני לבדי הצבעתי בעד הסתייגויות אלה (דבר שעורר תגובה מופתעת
וקולנית ביציע, שהיה מלא תלמידים שטרם התרגלו לתופעה זו).
כעבור כמה דקות הביא לי סדרן מעטפה סגורה. פתחתי אותה, ומצאתי בה שטר של
לירה אחת, בצירוף הפתק הבא :״זה תמורת ההסתייגות
לסעיף .44 אתה אישית לא תפסיד. חתומים: ח״ב ש.
אלוני, ח״ב ג. כהן.״
יוזמה זו של ח״כ גבי כהן, איש אחדות־ד,עבודה, מרצה
צעיר להיסטוריה, העשירה את אמנון זכרוני, מאחר
שהוא ניסח את ההסתייגות, החליטה הסיעה כי הכסף
מגיע לו.

במרחב

״בוחר בטוב ביותר 1£ :ו\ו\ד
לבנון קוד הפצצות
קולות השיגשוג הכלכלי וצלילי הצחוק
של מועדוני־הלילה בביירות נדמו השבוע.
במקום נשמעו הדי התפוצצויות, ליד כמה
מערכות עיתונים. היתר, זו תחילתה של
מלחמה על נייטראליותה של לבנון.
בסיכסוך בין סעודיה ומצרים, קיבלו
יותר ויותר עתונים מקומיים את עמדת
עבד־אל־נאצר. על כך הזהירה ריאד: אם לא
תשמור לבנון על נייטראליות מוחלטת,
תבוא תגובה סעודית מיידית. התגובה
שנרמז עליה: הוצאת פקדונות מבנקים לבנוניים,
ואפילו הפסקת זרימת הנפט בצינור
החברה האמריקאית מסעודיה ל>
לבנון.

פצצות לא דיברו, כי מעשים אלה
עושים בלי פירסומת.

דר1ם ערב
׳מתפוננים לפינוי

71*4£היא סיגרי ת זמננו ־ ת ערוב ת
א מריק אי ת חדי שה, פילטר חדי ש,
קו פסת ״מכסובב״ חדי שה ומידת
קינג ־ סייז, לכן יותרויותר
אנשים ה הו ל כי ם עם הזמן
מע שנים - 71\*£פאר תוצרת דובק.

בחר בעוב בעתו־ -עשן ^£ו71

״דאגתו העיקרית של אבא אבן,״ הכריז
פרשן רדיו קאהיר, ערב צאתו של שר־החוץ
הישראלי ללונדון, בשבוע שעבר ,״נתונה
למה שיקרה בדרום הערבי.״ כעבור ימים
אחדים, אישר אבא אבן עצמו את הדבר.
המתחרים. אין ספק, כי האזור ד,כמ־עט־מדברי,
בקצה הדרומי של חצי־האי ערב,
יהיה מוקד ההתפתחויות המרחביות בשנה
הקרובה. המשכת מלחמת תימן, ההתנגשויות
המצריות־סעודיות הקרע בין עמאן ל״
קאהיר — כל אלה הם הקדמה להתמודדות
הגדולה על נסיכויות־הנפט הדרומיות.
נסיכויות אלה, יחד עם מושבת עדן, אורגנו
על־ידי האנגלים, לפני כשלוש שנים,
במיסגרת פדראציה כביכול־עצמאית. בשנה
הבאה חייב הצבא הבריטי, לפי הסכם־העצ־מאות
עם הפדראציה, לפנות את האזור כולו.
ככל שמתקרב מועד הפינוי, מחריפות ההתנגשויות
בין אלה הרוצים לתפוס את השלטון
אחרי צאת הבריטים.
@ בתוך הפדראציה עצמה התייצבו שתי
חזיתות. מצד אחד: הנסיכים. נגדם: תנועת
שחירור מחתרתית.
• בתוך המחתרת מתחרים כמה אירגו־נים,
המתחלקים לשני זרמים עיקריים: אחד
הדוגל בהשתלבות מוחלטת במערך הנאצרי,
אפילו עד כדי איחוד עם תימן הרפובלי־קאית:
והשני, מתון יותר, השואף למעמד
עצמאי בתוך העולם הערבי.
• במישור הבינלאומי מתייצבים שני
יריבים עיקריים: פייצל הסעודי, ועבד־אל־נאצר
המצרי. נשיא מצרים אינו מסתיר את
כוונתו לחדור לאזור העשיר־בנפט, ובעל החשיבות
האסטרטגית העצומה. הוא השאיר
את צבאו בתימן בכוונה ברורה לתפוס את
השטחים האלה, עם צאת הבריטים, ואילו
מלך סעודיה חושש, כי השתלטות מצרית
על שכנותיו הדרומיות תבשר את קץ שלטונו
הוא, תהודה צעד חשוב לקראת השתלטות
מצרית גם על סעודיה. לכן הוא תומך
באימאם התימני, ובעזרת ארצות־הברית ובריטניה
בונה חיל־אוויר מודרני בעל עוצמה.
• ישראל מודאגת מאוד מן האפשרות
של השתלטות מצרית על עדן, מחשש שצעד
כזה יחסום בפני הפינותיה את הכניסה
לים סוף, במעבר הצר של באב־אל־מנדב,
מול עדן. אם הצרפתים גם יפנו את ג־יבו־טי,
על החוף מנגד, והרפובליקה הסומאלית,
דוברת־ר,ערבית, תשתלט עליו, תהפוך הסכנה
למוחשית ביותר.
המגעים. ביטוי מוקדם למה שעלול להתחולל
בשנה הבאר״ ניתן במשך השבועיים
האחרונים. תוך כדי התחרות בין המחתרות
השונות, התרבו ההתנקשויות בחיילים בריטיים.
המאזן 50 :הרוגים, למעלה ממאה
פצועים — בעיקר ערבים. הוטל עוצר, אלפים
הושלכו לכלא, נשק רב הוחרם.
אבל מתחת לפני השטח התנהלו מגעים,
שהדאיגו מאוד את הנסיכים. שכן לונדון
הגיעה למסקנה, כי סופה של תנועת השיח־רור
לגבור על הנסיכים. לכן, אם רצונה
להמשיך בניצול שדות־הנפט, עליה להגיע
להסכם מוקדם לא עם הנסיכים, אלא עם המחתרת.
נפתחו שיחות עם נציגי המחתרת
המתונה, זו המתחרה עם המחתרת הנאצרית.
מגעים אלה לא נשארו סודיים, והם הדאיגו
אנשים רבים. הם הדאיגו את הנסיכים,
שביקשו מהאנגלים להשהות את יציאתם. הם
הדאיגו גם את קאהיר וגם את ישראל.
כי בעיני האנגלים יש אולי הבדל בין
זרמי־המחתרת השונים, אבל בעיני ישראל
— כולם אויבים מסוכנים.
ה עול ם הז ה 1539

!51 זר:! 1

לג חדש קם בישראל. זה כבר לא גוש בחרות. זה
£4עוד לא חטיבה בגח״ל. זהו משהו בלתי־מוגדר עדיין,
שצריכים למצוא לו שם.

יש כל מיני תקדימים, מפילוגים קודמים של
מפלגות אחרות כזמן האחרון( .ואיזו מפלגה
הגונה לא התפלגה כשנים האחרונות?)
כמו רפ״י, אפשר לקרוא לזה בשם של ילד. למשל אר״י,
״ארגון רביזיוניסטי ישראלי״.
לפי דוגמת הליברלים העצמאיים, אפשר לקרוא לזה, אולי,
״קבוצה רביזיוניסטית עצמאית״ .אבל ראשי־התיבות אינם
טובים.
לפי דוגמת רק״ח, אפשר היה לקרוא לזה ״תנועה רביזיוניסטית
חדשה״ — אבל ראשי־התיבות שוב אינם הולמים
גוף המתיימר להיות חדש וטרי.

מכיוון שאין זאת עדיין תנועה, וגם לא רשימה
ככחירות, אולי כדאי לקרוא לזה פשוט
״סיעה רכיזיוניסטית חדשה״.

8־* שם כזה

יש כמה וכמה מעלות, מבחינת הדיוק

במשך זמן־מה ניתן לטייח ניגודים כאלה, לגשר על
פניהם במליצות מצלצלות.

אך הכקיעים יתגלו, וילכו ויתרחכו ככל
שהפלג החדש יעמוד כפני הכרעות, רעיוניות
ואקטואליות.

^ הכרעה העיקרית נוגעת, כמובן, לבחירות הבאות.
} | הן תיערכנה בעוד שנתיים וחצי, אך מחשבתו של גוף
חדש מושפעת בהכרח כבר כיום מאתגר זה.

האם תוכל הקכוצה הפורשת להתייצכ כרשימה
עצמאית לכנסת?
האם תוכל לבטוח בהשגת 13 אלף הקולות שיהיו דרושים
כדי לעבור את אחוז־החסימה, אפילו אם לא יצליח ד״ר
יוחנן באדר להעלותו?
ב־ 1949 נחלו שוסטק ואלטמן תבוסה ניצחת בקלפי,
למרות מנגנונם. המנוסה.
ב־ 1959 לא העז תמיר להתייצב, עם ״המישטר החדש״
שלו, למיבחן.
כיום תהיה ההכרעה קשה שבעתיים. התייצבות לבהירות

< הפוליטי.

קודם כל, הוא שם את הדגש על הזהות הפוליטית
של כל יוזמי המיכצע.

יתכן שבכך הם צודקים.

לכן אין דיין יכול להסתבך עכשיו במערכים אופוזיציונים
חדשים, העלולים לגרור אותו למבוי סתום. פרס יודע
זאת — ובזזדאי ייזהר מאד מצעד העלול לפלג את רפ״י.

10 אור הירהורים אלה,
/טוב או רע?

רזק־ש ששבר א\ז גב הגסיל־

כדי לנתח את, מהות הגוף הישן־

כי מאוגדים כו שגי הקצוות של הזירה ה•
רכיזיוניסטית, דכר והיפוכו.

מסופקני אם עוד יש מקום כזירה למפלגה
ימנית נוספת.

| | חדש ואת סיכוייו.
הוא נושא בחיבו ניגודים עמוקים, כמעט קוטביים.

הסטודנטים הצעירים של חרות מתקוממים נגד מפלגתם
מפני שהיא השתלבה במישטר הישן, מפני שאינה אופוזיציה
של ממש, מפני שלא חידשה דבר מאז שנות ד,־.20
אך עמוד־השדרה של הפלג החדש הוא דווקא אותו חלק
של חרות שסימל וקיים את השתלבותה במישטר. הסתדרות
העובדים הלאומית, בעזרת קופת־החולים שלה, היתד, המכשיר
העיקרי להשתתפות חרות בחלוקת־השלל של המישטר.
גוף זה הוא שהקים את החברות הכלכליות של חרות,
כמו חברת עומר, שנסגרה על־ידי בגין בגלל סידרה של
שערוריות. היא מקבלת מדי שנה מיליונים מידי רממשלה,
בתירוצים שונים, כחלקה של חרות בחלוקה על פי המפתח.

אפשר לומר כי הסתדרות־העוכדים-הלאומית
היתה ה״הקיכה״ של חרות, ואילו הצמרת של
כגין היתה ה״מוח״ .עתה מתפלגת הקיכה מן
המוח -תופעה שהיא מעניינת מאד גם מכחי
נת האנאטומיה הפוליטית.
איך יגורו יחד זאב וכבש? אנשי־ד,מנגנון השכירים של
ההסתדרות הלאומית, והצעירים המאוכזבים, הבוחלים בשלטון
המנגנון? הז׳בוטינסקאים הקשישים, שמחשבתם הפוליטית
קפאה בעת תקיעת השופר ליד הכותל ב־ ,1?29 והצעירים
המחפשים, במעורפל, דרכים חדשות?

האם הפילוג בחרות הוא

מנקודת־ההשקפה של מי שרוצה כחידוש ״
גמור של החיים המדיניים כארץ -האם זה
מקרם או מרחיק את השינוי הטוטאלי הדרוש? •

משולה לקפיצה מקרש גבוה מאד. פירושה: להשליך את
חייך הפוליטיים מנגד, לשים בכף את כל נפשך הציבורית,
לחיים ולמוות.

ך* ש*כ להכין זאת,

ישנה עוד אפשרות: פירוק גח״ל והשתלבות
הפלג כמערך חדש של רפ״י והליכרלים.

דיין רוצה להיות ראש־ממשלה. לא כאחרית
הימים, אלא כקרוכ. הוא יוכל להשיג זאת רק
כתוך מפא״י, כמועמד ימני, במתחרה ליגאל
אלון, המועמד השמאלי.

מכהינות רכות מהווה הפלג החדש המשך
ישיר של הרשימה הרכיזיונ-סטית הנפרדת
שהתייצכה לכחירות לכנסת הראשונה כ־.1949

נשארים רק הליכרלים.
ראשי המפלגה פוחדים פחד־מוות מפני תמיר, מחשש
שיעשה להם מה שעשה לבגין. מאידך, לא יהיה להם קל
לסגור את הדלת בפני פלג שידגול ברעיונותיהם, והמצטי־ן
ביחסים מצויינים עם ד,עתודת הימנית. שני הצדדים יצטרכו
לתמרן בזהירות — ועל רקע זה יש משמעות למה שקורה
עתה בגח״ל.
הבעיה היא שדווקא שוסטק התנגד להקמת גח״ל. בשעתו
הכריז שזוהי התברגנות של חרות. לא קל יהיה לו
ללכת בדרך זו, שתמיר מעוניין בה.
סיסמת־הסרק של שינוי שיטת־הבחירות תעזור בכך.
עתוני הימין בוודאי יקדמו זאת בברכה. בשביל תמיר
וחבריו יהיה זה מוצא אידיאלי.
השאלה היא אם רפ״י תוכל ללכת בדרך זו. שמעון
פרס יכול להיות נוטה לכך. אך הדבר עשוי להביא להתפלגות
משה דיין מן המפלגה, שאליה הצטרף ברגע
האחרון ממש.

המכנה המשותף היחידי של ראשי הפלג החדש — מערי
ז׳בוטינסקי ועד שמואל תמיר, מאריה אלטמן ועד אליעזר
שוסטק — הוא שכולם ותיקי תנועת ז׳בוטינסקי, כולם
רביזיוניסטים ותיקים. הקשישים הם רביזיוניסטים משחר
נעוריהם. היותר־צעירים הם רביזיוניסטים מבטן ומלידה,
פשוטו כמשמעו.

גם אז היה היוזם העיקרי שוסטק, וגם אז עמד בראש
אלטמן, וגם אז היתד. משפחת ויינשל מקורבת לעניין. כל
העסקנים התנגדו ל״קולונלים״ של אצ״ל, שייסדו אז את
תנועת החרות, וראו בה כת דיקטטורית שהשתלטה על
תנועת ז׳בוטינסקי.
התוצאה היתד, עגומה. רשימתם של כל העסקנים ה־רביזיוניטטיים,
יחד עם המנגנון של הסתדרות העובדים
הלאומית, לא השיגה אלא כמה מאות קולות. ואילו רשימת
בגין נחלה ניצחון גדול.
מחוסר ברירה הצטרפו אז העסקנים הרביזיוניסטיים לחרות׳
אך מעולם לא היו מאושרים בה. היו שסבלו ושתקו,
כמו שמשון יוניצ׳מן המנוח. היו שהתמרדו ונוצחו, כמו
שוסטק. היו שפרשו, ניסו בחוץ, נכשלו וחזרו, כמו תמיר.
עתה הם מתפלגים (או מתפולגים) ,ובפיהם הטענה:
״אנחנו נאמני ז׳בוטינסקי האמיתיים. אנחנו הרביזיוניסטים
המקוריים. אנחנו תנועת ז׳בוטינסקי הקלאסית.״

הדרך חזרה לתנועת החרות תהיה חסומה לגמרי בפניו.
בכיוון ההפוך, חסומה הדרך לל״ע. ראשי הפרוגיסיבים
התנגדו עוד בשנת 1961 בצורה קיצונית לצירופו של
תמיר למפלגה הליברלית המאוחדת.
תמיר עצמו בוודאי היה רוצה לצעוד לעבר רפ״י. אך דווקא
רפ״י אינה זקוקה לו — יש לה עודף בצעירים שאפתנים,
בעלי סגנון תוקפני ודיעות מעורפלות, בשנות ד,־ 40 שלהם.
צמרת רפ״י כבר החליטה במפורש שלא לתת לתמיר
ולחבריו דריסת־רגל בה.

אפשר לחלום על ״ימין חדש״ ,כשם שיש החולמים על
״שמאל חדש״ .אך אלה הם חלומות.
אותם מאוכזבי־חרות הדוגלים בימין כלכלי — ילכו לליברלים.
הדוגלים בימין לאומני, בטחוניסטי — ילכו
לרפ״י. אותם המתנתקים לגמרי מן הדוקטרינות הימניות,
ירחיקו לכת ויבקשו את מקומם בכוח חדש לגמרי. לפלג
ימני חוש לא יישאר מרתב־מחיה.
עובדה זו תתבלט יותר ויותר, ככל שיתקרב יום-
הבחירות. השנה אפשר להקים סיעה חדשה בכנסת, לפתח
בה פעילות. גם בשנה הבאה. אך בהתקרב , 1969 תבער
האדמה המדינית מתחת לרגליה.

מכהינה זו עשויים להתאמת ראשי-התיכות
של ״סיעה דכיזיוניסטית חדשה״ .היא עלולה
למצוא את עצמה כסרח-עודף.
לפי מלון גור ,״סרח״ פירושו :״קצה מיותר, התלוי
ויורד״.

ך* אם יצליח הפלג החדש להשתלב, תוך השנה ה(
$קרובה, באחת המפלגות הקיימות?

מיקומו כמפה הפוליטית של היום, אינו מד
תיר לו אפשרויות רכות.

יש פנים לכאן ולכאן.
תוצאת הפילוג בחרות היא חיובית, מפני שהוא שובר
לרסיסים את האשליה כאילו ישנה אלטרנטיבה.
חרות משולבת כל־כולה במישטר הקיים. יומרתה להוות—-
לבדה או במיסגרת גח״ל — אלטרנטיבה למישטר זה,
הסיחה דעת רבים מן הצורך לפעול למען שינוי של ממש.

במו שאמרנו, כשעתו: דרושה אלטרנטיכה
לאופוזיציה, לפני שתקום אלטרנטיבה לשלטון.
כיום שוב אין שום בר־דעת יכול לפקפק בכך. על כך
מגיעה התודה למפלגי־חרות משני הצדדים.

אחרי שכירת מפא״י, הליברלים ומק״י, טוכ
שמתפוררת גם אכן־הפינה הימנית של ה־מישטר.
קיימת,
כמובן, הסכנה שהפלג סחדש ינסה להציג את
עצמו כאלטרנטיבה. שינסה להעמיד פנים לא־לו, להפקיע
לעצמו סיסמות של חידוש, מבלי לסגל לעצמו תוכן של
חידוש (כפי שעשתה רפ״י לפניו).

סכנה זו שוב אינה חמורה, בפי שהיתה
פעם. כי כשנים האחרונות נעשה הציבור ספקני
יותר.
קשה יהיה לשכנע אותו שבאה הישועה, בעקבות פילוג
במפלגה קשישה, בגלל מכתב ששלח פלוני בשם אלמוני,
לטובת שלמוני, לעתון יומי. כשם שאי־אפשר היה לשכנע
את הציבור שחלה מהפכה בארץ מפני שלא קמה ועדת־חקירודמץ
זפטית לבדוק מה אמר השר א׳ על שיחתו
של השר ב׳ עם הקצין־הבכיר ג׳.

מערך המפלגתי של המישטר הישן מתמוטט, יחד
ן | עם המישטר עצמו.
זהו העיקר. השאר אינו חשוב אלא לרגע.

זהו העיקר, וזה טוב. בתנאי שיתגברו בארץ
הבוהות שיקימו בניין מדיני חדש, יציב,
המתאים לצרבי מציאותנו.

מאת או די אבגדי

תצפית

במדינה

• מסתמנת ככר עתה האיסטרטגיה של מפא״י לקראת

הבחירותהכאות. בשנה האחרונה לבהונת הכנסת הנוכחית תיפתחנה כל
הקופות כדי ליצור שוב, באופן מלאכותי, אווירה של שיגשוג ורווחה. הדבר
המשק הישראלי עלה
יאפשר לטעון, כאילו המיתון השיג את מטרתו,
רק למחוק את רושם
סוף־סוף על דרך המלך. מפא״י מקווה בדרך זו
המיתון, אלא אף לנצל אותו לטובתה.

השלכ הראשון כאיסטרטגיה זו יבוצע כשנה הכאה, שתהיה
שנת ה״ 20 להקמת המדינה.
תהיה זו שנת פסטיבאלים המוניים
וחגיגנת־פאר, שיעלו מיליונים לאוצר
המדינה — הכל במטרה?4צור
אווירה חדשה.

• הרכ הראשי לישראל
יצחק נסים, יעורר מחדש
את הפולמוס כין הוותיקאן
וירושלים. נסים הוזמן לכנס רבנים
עולמי, שמושבו נקבע ברומא.
אולם הוא יודיע למארגני הכנס, כי
הוא מסרב לבקר ברומא, כדי שלא
יצטרך לבקר אצל האפיפיור. הכנס
יועתק, כפי הנראה, לעיר אירופית
אחרת.

נסים
• תיתכן מגכית חירום
כין מיליונרים יהודיים כעולם, לעזרת המשק הישראלי. היוזמה
יצאה מלוי אשכול, שפנה לנשיא הקונגרס היהודי העולמי נחום גולדמן, בבקשה
לגייס למיבצע זה בעלי־הון יהודיים, שיחיו מוכנים לתרום מאה אלף ל״י ויותר.
נערכה רשימה של כ״ 300 יהודים כאלה, שיתבקשו לא רק לתרום, אלא גם
להשקיע בעסקים ישראליים.

• תיתכן מהפכה כסידרי הישיכה כאולם מליאת הכנסת.

אנשי מפא״י, היושבים בצד השמאלי של האולם (מנקודת המבט של היו״ר),
טוענים שהם רחוקים מדי מן הקצו־ניות, ואילו חברי הסיעות הקטנות, שהוגלו
לקצה האגף הימני, נמצאים עתה לידן, וקריאות הביניים שלהם נקלטות ביתר
קלות. מכיוון שאין אפשרות להעביר את הקצרניות ממקומן הנוכחי, רוצים
אנשי מפא״י להפוך את סדר הישיבה כשהמגמה הברורה היא להרחיק את
סיעת הכוח החדש ככל האפשר מן
הקצרניות. עדיין לא הועלתה הצעה
אלטרנטיבית, להפעיל דרך־קבע את
המיקרופונים שעל שולחנו של כל
ח״כ, כדי שקריאותיו תישמענה.

• מנוי וגמור עם מפ״ם
לקחת כשכי את הוגה־הד*
עות הצרפתי, ז׳אן־פול פא־רטר,
כמשך כל זמן שהותו
כישראל. ביוזמת מפ״ם הוקמה
ועזה ציבורית, מורכבת מעסקני
מפ״ם, מפא״י ואחדות־העבודה, כשהמגמה
העיקרית היא למנוע בעז
סארטר לבוא במגע עם גורם כלשהו,
שאיננו מקובל על ספ״ם. השיטה
סאן יטר
תהיה להכין לאורח תוכנית ביקורים
וסיורים שלא תתיר לו רגע של זמן לפגישה בלתי רצויה. תוכנית זאת
נערכת על־יזי מנגנון מפ״ם.

• שלושה כדורגלנים יחתמו על חוזים עם קכוצות כדורגל

מיקצוענית כאדצות־הכרית, כסוף שכוע זה. נציג קבוצת הכדורגל
של העיר בולטימור יגיע בשבת הקרובה לישראל, כדי לגייס כדורגלנים נוספים
לקבוצת הכדורגל של עירו, העומדת להתחיל בפעילותה בחודש אפריל הקרוב.
הנציג, קליב טויי, מחפש במיוחד שוער. המועמד הצפויי להחתמה: שוער
המילואים של קבוצת מכבי יפו, יעקב ווגן. הוא עצמו הביע כבר נכונות לנסוע
לארצות־הברית, והבעיה היחידה היא אם ישביע כושרו של היפואי את רצונו
של הנציג האמריקאי.
• צפוי חידוש פוליטי גם כחזית הדתית. קבוצה של צעירים
דתיים חושבת על התארגנות, לשם
הופעה עצמאית בבחירות הקרובות
לכנסת. בראש קבוצה זו יעמוד, כפי
הנראה, ראש מערכת השבועון הדתי
פנים אל פנים, שמואל אבידור,
ומטרתה המוצהרת תהיה: יותר רו״
חנית, פחות קנוניות פוליטיות בשם
הדת.

• מתכשלת שערוריה אנד
נותית חדשה. היא תתחיל. כפי
הנראה, כאשר יגיש הפיזמונאי דן
אלמגור תביעה משפטית נגד. גיורא
גודיק, על רקע המחזמר. קזבלן. אל־מגור
יטען לזכות־ידצרים על חל?|
ניכר מהפיזמונים של המחזה, ידאכירור
רוש
תמלוגים מן ההצגות ומן התקליטים.
ערך התביעה: כרבע מיליון לירות.
• ייתכן הסדר כפרשת הסירטון ״אני אחמד״ .בלחץ מצד גורמים
ממשלתיים, שאינם מרוצים מן הרעש הציבורי, יוענק כפי הנראה, בקרוב״
התואר של ״סרט ישראלי״ לסירטון זה, והוא יוצג בבתי־הקולנוע בארץ.
העם היד הכבדה
קצינים צעירים קוראים כל שורה
העתונות אינה יכולה לפרסם שיקולים
פוליטיים מוצגים כשיקולים של בטחון לאומי.
איזה
מדינה זה מזכיר? ספרד של פראנקו,
מצרים של עבד־אל־נאצר?
השבוע הצטיירה גם ישראל בדמות זו,
בעיני מיליוני קוראים בארצות־הברית ובאירופה.
הכל — כתוצאה מפרשת בול.
ואילו האזרח הישראלי, שקודם לכן היה
דוהה אוטומטית תיאור זה ככוזב, נאלץ
להודות לאט־לאט שיש בו מידה רבה של
אמת.
כי ידה הכבדה של הצנזורה היתד, בכל,
קוממה נגדה חלק גדול של העתונות, וכמעט
גרמה לשביתה כללית של הסטודנטים
(ראה להלן).
עצותדעות? זוהי תוצאה של תהליך
ממושך, שהלך והחמיר עם השנים. כיום
נעשים, תחת שלטונו של לוי אשכול,
דברים חמורים בהרבה ממה שהיו ממשלות
בן־גוריון מרשות לעצמן.
נמצאו פרשנים, שניסו להסביר זאת כחולשתו
של אשכול, המקבל כל עצה של
שריו ומומחיו — והם המכניסים אותו
להסתבכויות.
אבל היה לזה גם הסבר אחר: אם משלים
הציבור עם פגיעה קטנה באחת מזכויותיו,
הוא פותח בעצמו את הפתח לפגיעות נוספות,
חמורות יותר ויותר. ומשניכנע פעם
אחת, קשה לו לקום ולהתנגד.
אפילו פרשה כמו פרשת בול, המסעירה
עתה את הארץ, אינה מעידה כלל על
התעוררות ציבורית של ממש. פרשת לבון
הביאה, בסופו של דבר, לנפילת דויד בן־
גוריון. אין כל סימן שדבר דומה יקרה עתה
לממשלת אשכול.

במסגרת פעולות ההסברה שלהם נפגשו
אמנם שני העורכים עם כתב ניו־יורק
טיינזס בישראל* ,הסבירו לו את הפרשה
כולה.
שני יועצי־אשכול, עדי יפה ואהרון כידן,
הזעיקו אף הם את היו״ר הירושלמי של
הסטודנטים, ביקשוהו להשקיט את העניין.
דוברונסקי סירב בעקשנות, אמר בין השאר:
״אפילו הארץ תומך בנו בענין הזה.״

סטודנטים קודיץ ואלכין
אם היא תתפרסם שם —
סטודנטים חותמת אדומה
לרגע נדמה היה בראשית השבוע, כי עוד
שביתה כללית של סטודנטים עומדת לפרוץ
ברחבי המדינה. הפעם לא על עניינים הנוגעים
לכיסם של הסטודנטים, אלא על
עניין עקרוני: כדי למחות על פעולה של
הצנזורה נגד עיתונם, ניצוץ.
גליון הביטאון, שהופיע ביום השלישי,
השבוע, היה חסר תקדים: שערו הקדמי
היה שחור כולו, כשרק המילה *המצב״
מודפסת בו. השער האחורי היה מסתורי
הרבה יותר. הוא היה לבן כולו, ובאמצעיתו
חותמת אדומה: מדינת ישראל — צנזור
לעתונות — נפסל.
הסכר לשחור־לבן. הסערה שקמה
עם הופעת הגליון הסבירה את השחור והלבן.
בראשית
השבוע שעבר הגיש עורך ניצוץ,
הסטודנט מיכאל אלבין, קאריקאטורה לאישור
הצנזור בירושלים. להפתעתו היא חזרה
אליו עם החותמת הפוסלת. הפסילה נבעה
מהקשר שראה הצנזור בינה לבין פרשוז
בול.
אלבין הזעיק מיד את יו״ר הסתדרות הסטודנטים
הירושלמיים, עלס דובר}!,סקי. השניים
מחו בפני הצנזור על החלטתו,
הודיעי׳׳כי יאדקו נגדה.
השלב הראשון: כונסה ישיבה מיוחדת
של נשיאות התאחדות הסטודנטים הארצית,
מוסד המאגד בתוכו את נציגי כל מוסדות
ההשכלה הגבוהה במדינה. בפני ישיבה
מיוחדת זו הופיע גם מרצה האוניברסיטה
(למשפט חוקתי ולמשפט מינהלי) הד״ר
אמנון רובינשטיין, שתקף בחריפות את
אנשי הצנזורה, הביא דוגמות לידיעות תמימות
לחלוטין שנפסלו על־ידי הצנזור.
להגנת הצנזורה התייצב מנהל לישכת העיתונות
הממשלתית, דויד לנדור. הסטודנטים
לא שוכנעו מהפניות של לנדור,
הודיעו על תמיכה מלאה בעורכי ניצוץ,
איימו בנקיטת צעדים חריפים ביותר.
״לכו לאמריקאי..״ בשלב זה כבר
הובאה הפרשה לידיעתו של ראש הממשלה,
שציווה לשכך את זעם ד.,סטודנט,ים.
שלבינוסף: אותו צנזור ירושלמי, שהודיע
לעורכי ניצוץ כי הוא פוסל את הקאריקא־טורה
האיומה שלהם, יעץ להם — לפחות
לדבריהם — ״תנו את הקאריקטורה ל־נידיורק
טיינזס. אם היא תתפרסם שם,
תוכלו אחר־כך. להעתיק. אותה כאן והכל
יבוא על מקומו בשלום.״

העמוד הלבן כ״ניצוץ״
תוכלו להעתיק אותה כאן
״הארץ?״ זעמו שני היועצים ,״זה עיתון
שנלחם לא נגד המישטר, אלא נגד המדינה.״
המגוחך הוא, שאילו פורסמה הקאריקא־פורה
שגרמה לכל המהומה, ספק אם היה
מישהו מעיף בה מבס שני.

״מני הדוד כפני הכלב״
זה 11 שנים יוצא לאור בירושלים הירחון
קול השבת. זהו עיתון בן ארבעה
עמודים נהוא, לדברי עורכיו ,״על מפלגת•
ובלתי תלוי, להחדרת התודעה הדתית וערכי
היהדות.״
ההחדרה נעשית בעזרת דיודחים מסוג
״אנשי המיסיון משתוללים״ או ״חילול
שבת בשטח אוניברסיטת תל־אביב״ או
״יהודים בנשפי כריסטמס״ .הטיפול המרו־
(המשך בעמוד )14
* נ׳יימס פארון, יורשו־בתפקיד של איש־השער
סת קינג.
ה עול ם הז ה 1539

בנעם הראשונה: המיספוים של הקצבת הסוכנות למפלגות
לא פעם דובר על רף בחצי־פה. תחילה זה הוכחש
נמרצות, אד אחרי שנתגלו הדברים כאמריקה וגרמו
שם לוויכוח סוער, הודתה הסוכנות היהודית שהיא
מעכירה לידי מפלגות ישראליות חלק מן הכספים
שנאספו כאמריקה למטרות שיקומו של העם היהודי.
אף מעולם לא פירסמה הסוכנות את המיספרים

המדוייקים. הם הושמעו השבוע לראשונה, ודווקא
מעל דוכן הכנסת. עשה זאת אורי אכנרי כמסגרת
הצעה־לסדר־היום, כה ביקש את הכנסת לדון
כ״יחסי ישראל והתפוצות, על רקע הקצבות הסוכנות
למפלגות כישראל״.
ואלה היו דבריו:

אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
כשנה השוטפת מקבלת תנועת החרות מידי הסוכנות היהודית
הקצבה רישמית בסד מיליון לירות כקירוב. ליתר דיוק 973,092:לירות.
• שתי המפלגות הליברליות — הבלתי־תלויה מחד והעצמאית מאידך —
מקבלות יחד 3,033,798 לירות( .אני מבין שכל הכסף הזה, או כמעט כולו, הולך כעת
למפלגה הליברלית שבגח״ל).
• המפלגה הדתית לאומית מקבלת קרוב ל־ 3מיליון ל״י, דהיינו 2,985,774 :ל״י.
• אגודת ישראל, שהיתר, כל ימיה אנטי״ציונית, מקבלת מהסוכנות 469,653ל־י.
• פועלי אגודת ישראל מקבלים 440,505 לירות.
• מפלגות ההסתדרות, ממפא״י ועד מפ״ם, אינן מקבלות סכומים כאלה מידי
הסוכנות, מאחר שהן מנהלות בארצות־הברית מגבית ניפרדת. אם כדאי להן הדבר, פירוש
הדבר שהן מקבלות שם יותר מכפי שיכלו לקבל באמצעות הסוכנות.
ראובן ארזי (מפ״ם) :זו מגבית ההסתדרות, ויש על־כן ביקורת.
| | אורי אבנרי: אני מוסר באן אינפורמציה מוסמכת.

אם כדאי להן הדבר, פירוש הדבר שהן מקבלות שס יותר מכפי שיכלו
לקבל באמצעות הסוכנות, בוודאי יותר מ־ 9מיליון הלירות המחולקות
על־ידי הסוכנות בצורה זו.
בכל־זאת, כחלק מן המגבית שמחוץ לארצות־הברית:
• מפא״י מקבלת הקצבה ישירה של 397,924 לירות;
• אחדות העבודה מקבלת 32,474 לירות;
• מפ״ם מקבלת הקצבה ישירה של 37,113 לירות.
• כל מפלגות ההסתדרות מקבלות נוסף על כך 485,788 לירות, שהחלוקה ביניהן
אינה ידועה לי .־
כל המספרים האלה שציטטתי עכשיו מופיעים במיסמך רישמי של הסוכנות היהודית.
נכון, לכאורה ניתנות ההקצבות האלה למה שנקרא, בלשון־הזהב של הסוכנות ,״קרנות
קונסטרוקטיביות״.

אף בל ילד מבין שזוהי הסוואה כלבד.
כי הרי אותן קרנות ״קונסטרוקטיביות״ מפרישות סכומים כאלה, ואף גדולים מהם,

ניקח למשל את הדוגמה האחרונה —
הנעשה בחרות.

מכלי להיכנס לוויכוח הפנימי,
אני שואל: איזו אפשרות סבירה
יש לכוח אופוזיציוני בחרות להפיל
את ההנהלה, החולשת על
מקורות־בסף עצומים כאלה ץ
ומאידך, איזו אפשרות יש למישהו להפיל
את השלטון בתוך הסתדרות העובדים הלאו־מית^
שגם היא מקבלת הקצבות מהחוץ
נתן פלד (מפ״ם) :כשרצו להפיל
אותך בוועידה של תנועת העולם הזה
— האם נתת? אתה, בכוח המנגנון
שלך, ריסנת את האופוזיציה שלן! אז מה אתה מדבר בכלל 1
אורי אפנדי: אין לזה שום שייכות לעניין. אנחנו אומרים: חברי־מפלגה
יתמודדו בכל מפלגה על השלטון. לשס־כך קיימות מפלגות. אבל כאשר הכסף בא
מחוץ לארץ, כשאתם לוקחים כסף מהמגבית היהודית בשביל לכפות שלטון במפלגה
שלכם — אז הדמוקרטיה משתבשת לחלוטין.
אני חוזר ושואל: איזו אפשרות יש למישהו להפיל את השלטון בתוך הסתדרות
העובדים הלאומית, שגם היא מקבלת הקצבות מבחוץ (כגון מיליוני הלירות שמשלמת
הממשלה לקופת־החולים לעובדים לאומיים) שבאמצעותן היא מקיימת מנגנון אדיר של
עסקנים, שכל כולו מגויים לתמיכה בהנהלה הקיימת של ההסתדרות, שהיא לוחמת
בהנהלה הקיימת במפלגה, המוחזקת בצורה דומה?
מרדכי סורקים (רפ״י) :רק רפ״י לא מקבלת!
אורי א מ רי: חבר־הבגסת סורקים רוצה שאני אאשר שהשם רפ״י אינו
11 מופיע במיסמכי הסוכנות. זה נכון. השם רפ״י עדיין אינו מופיע במיסמכים אלה.
מרדכי סורקים: לא רוצים לתת לנו.
אורי א מרי: אבל אני מניח שהייתם מוכנים לקבל.

הצ•ונות מזג׳ ד?/
לקיום מנגנוני המפלגות. הן מהוות, למעשה, מכשירי־המימון של המפלגות, כמו קרן תל־חי
של חרות. עסקני־המפלגות מקבלים מהן את שכרם.
יתר־על־כן, התירוץ הרשמי להקצבות אלה — תירוץ שנמסר גם לי באורח רשמי —
הוא שזה בא למנוע מהמפלגות — בפירוש מהמפלגות — לפתוח במגביות
מפלגתיות משלהן.

רק אדם תמים יכול להתפתות להאמין בי כסכומים אלה מתמצה בל
זרם הדודארים מקופת הסובגות לכיסי המפלגות.

מ שיעבור בעיון על תקציב הסוכנות, המוסווה היטב — והמצוי כאן בידי בשני
ספרים עבים — ימצא שם הקצבות ישירות רבות נוספות למפלגות, בתירוצים שונים
ומשונים, כגון מימון תנועות הנוער של המפלגות, מהנוער העובד הלאומי של הסתדרות־העובדים
הלאומית, דהיינו ״הגוש החופשי״ ,ועד השומר הצעיר.
בשנה האחרונה הציע יושב־ראש הנהלת הסוכנות היהודית להפסיק לפחות את ההקצבות
הגלויות למפלגות, המנקרות את העין. זה נתקבל כביכול. אך המפלגות טענו כי אין
בכוחן לארגן במהירות מגביות משלהן, ולפיכך הוחזר המצב השנה לקדמותו, ויש חשש
סביר כי יישאר כך לעולם ועד.

על־כן, כבוד היושכ-ראש, אנו באים להתריע על נוהג נפסד זה,
ומבקשים מן הכנסת לקיים על־כך דיון מקיף ופומבי.

כספי האזרחים — למימון המפלגות

כבוד היושב־ראש, יש לעניין הזה אספקטים שונים, הנוגעים לאזרח הישראלי.

קודם־כל -זה נוגע לו במשלם מסים.

ממשלת ישראל מעבירה מדי שנה עשרות מיליוני לירות לסוכנות היהודית, כביכול
כהשתתפות בתקציב כחלקת ההתיישבות. למה? מפני שלסוכנות אין כסף למימון התפקידים
הממלכתיים המסורים בידה, כמובן בניגוד להשקפתנו.
מדוע אין לה כסף? מפני שהכסף מועבר על־ידי הסוכנות למפלגות.

משמע, למעשה: משלם המסים הישראלי הוא המשלם מכיסו עכור
המנגנונים שד כל המפלגות, ורק לצורך הסוואה עובר כסף זה דרך
הממשלה והסוכנות.

שנית, הדבר נוגע לאזרח הישראלי כאזרח — וזה חמור עוד יותר.
זכותו כאזרח במישמר דמוקרטי היא להצטרף למפלגה או לפרוש ממנה, להעלות מפלגה
או להוריד אותה, לתרום לה או לשלול ממנה תרומות. בקיצור — לעצב את החיים
המפלגתיים בארץ בהתאם לרצון שניים וחצי מיליון אזרחי ישראל.

כוחה הכספי של מפלגה צריך להיות תלוי כרצונם החופשי של חברי
המפלגה ואוהדיה, בארצה שלה.
והנה, באמצעות הקצבות אלה, נעשה
בחירות. מיליונים מוצאים כדי לשבש
מסתבר כי קרנות שמחוץ לישראל,
להחזיק אלפי פקידי־מפלגות, לממן את
עתוני מפלגות ומכשירי־השפעה־וכפייה

רצון זה פלסתר. כולנו יודעים איך מתנהלות בארץ
את ההכרעה החופשית של הבוחר.
שכספן בא ממי שאינם אזרחי ישראל, משמשות
תעמולת הבחירות, לשכור את צי־המכוניות, לקיים
למיניהם, ולשחד את הבוחר הישראלי.

עובדה זו שמה דאל את האופי הדמוקרטי של המדינה והופכת
אותה לדמוקרטיה פורמלית, שלא לומר דמוקטטורה.
כי אין לבוחר האפשרות הממשית להקים כוחות חדשים שיתמודדו בתנאים שוזים עם
המפלגות הפיאודליות הוותיקות״ אין לו גם האפשרות הסבירה לחולל מהפכה בתוך מפלגה
קיימת, מאחר ששולט בה מנגנון משוריין, הממומן ממקורות הבאים מן החוץ.

כבוד היושב־ראש, לדעתנו זהו מצב אבסורדי. הוא מפריך את כל הדיבורים התמימים
על שינוי פני המפלגות, על התנערות וחידוש.
כל עוד שורר המצב הקיים, אין כל אפשרות לחולל שינוי במיבנה המפלגתי בארץ —
אלא על־ידי יצירת גופים חדשים, הנכנסים לפעולה כשידיהם קשורות מאחורי גבם, כאשר
הפרוטות שלהם נאלצות להתמודד עם המיליונים הזורמים אל המפלגות מבחוץ.

וזה כשעה שפרשת עורכי ״כול״ מוכיחה בי העתונות כארץ ככולה,
בי ניתן לנהל כארץ משפטים שעצם קיומם נשמד כסוד. ובי אפשר -
כרצון הממשלה -להשתיק פשוטו במשמעו כד ביקורת.
זה גם מפריך את התקוות שתולים בשינוי שיטת־ר,בחירות, כתרופת־אליל לכל חולי.

המיליונים יעמדו לרשות אותן המפלגות כבל שיטה של כחירות.

לפתוח את הספרים!
כבוד היושב־ראש, כאשר מושמעות טענות אלה, נוח לבוא ולדקלם על אחדות העם
היהודי, על זיקת יהודי העולם למדינת־ישראל, וציונות מסוג זה.

אולם הרי זהו סילוף הגובל כזדון, ניצול־לרעה של הזיקה האמיתית
של היהודים למדינה זו. כקיצור: ציונות צינית, או ציניות ציונית.
אותם יהודים רוצים לעזור לישראל דמוקרטית, ותבוא עליהם הברכה. אבל הם היו
נחרדים אילו ידעו את האמת: שכספי תרומותיהם מנוצלות כדי להתערב בתהליכים
הפנימיים של מדינת־ישראל, וכדי לקיים בה ליגה של מנגנוני־מפלגות השולטים בכיפה,
והיכולים להתעלם מרחשי־ליבם האמיתיים של אזרחי ישראל.

הסוכנות כולה היא מכשיר לקיום שלטונה של ליגה פאודלית זו.

לא רק ההקצבות הישירות, אלא כל מכשירי הסוכנות משמשים מטרה זו: החל בחלוקת
עולים חדשים (עוד בחוץ־לארץ) לישובים מפלגתיים, וכלה באספקת אלפי ג׳ובים לעסקני
מפלגות, היוצאים לחוץ־לארץ והפועלים בארץ, על חשבון הסוכנות.
כבוד היושב־ראש, למרות שכנסת זו מורכבת רובה ככולה מנציגי אותן המפלגות עצמן,
אנו מציעים לה להתמודד בגלוי עם מצב בלתי נסבל זה, על־ידי דיון במליאה. בדיון נציע:

( )1הפסקה מיידית של כל התמיכות של הסוכנות למפלגות, או
ביטול הקצבת הממשלה לסוכנות.
( )2חיוב בל מפלגה ישראלית להצהיר בפני מכקר-המדינה על כל
תרומה המגיעה אליה מחו״ל, ולפתוח את ספריהן לביקורת המבקר.
שום שר משרי הממשלה לא העז להופיע ולהשיב על הצעה זו. בצורה בלתי־רגילה
לגמרי, הושאר תפקיד זה לחבר־כנסת. אבל לא לח״ב סתם, אלא לאיש המסמל את
הפדרציה הגדולה של מנמוני־המפלגות: משה ברעם, איש־מנגגון מובהק של מפא״י.
ברעם חזר על כל הטענות השגורות: שהכסף הולך למיפעלים קונסטרוקטיביים,
שהוחלט לשים להן קץ בקרוב, שהדבר קיבל גושפנקה רישמית בקונגרס הציוני,
שזה נמשך מזה 30 שנה, זמן רב לפני קום המדינה, וכר. בשיא דבריו הוא עלה על
עצמו וטען כי עצם ההתנגדות למימון המפלגות מכספי הסוכנות גובלת בפאשיזם,
ומזכירה את דבריהם של דוברים מסויימים ״בארצות בהן הגיע הפאשיזם לשלטון״.
אחרי נאומו הקצר, בו הציע להסיר את ההצעה מסדר־היום, לא קם אף חבר־כנסת
אחד כדי להציע להעבירה לוועדה, כפי שמקובל כמעט בכל מיקרה. הכנסת
כולה — מחרות ועד מפ״ם — הצביעה להסיר את ההצעה. אפילו שמואל
מיקוניס, איש מק״י, לא הצביע בעד ההצעה, אלא נמנע מהצבעה — מבלי
להשתמש בזכותו לנמק זאת. שני אנשי רק״ח הצביעו בעד ההצעה.

אלר־ואחת הדוכים בהן זורמיס־מיליעים ש דיל׳ הו ד אל המפלגות בישראל

לקן של המפלגות בשלל הציוני אינו מוגבל רק
| | להקצבות הרשמיות (ראה עמוד קודם) .אפילו אילו
היתר, מתקבלת דרישתו של יו״ר הנהלת הסוכנות, אריה
פינקום, לבטל את ההקצבות האלה — גם אז היו המפלגות
ממשיכות לקבל מיליונים.
הן מקבלות את חלקן באלף ואחת דרכים, בכל ימות
השנה. כמו ההקצבות הרשמיות, רשומים גם יתר הסכומים
שחור על גבי לבן. צריך לדעת רק היכן לחפש אותן.
הם רשומים בשתי חוברות כחולות, הדומות לספרים

אבל כסף זה אינו ״שלהם״ ,והוא לא נאסף כולו בחו״ל.
חלק ממנו נאסף בארץ. חלק אחר משולם ישירות מקופת
המדינה. כי בין הסוכנות לבין ממשלת ישראל קיים חוזה,
הקובע שהממשלה תממן 50 מתקציב המחלקה להתיישבות
של הסוכנות היהודית .״כן תסייע הממשלה בקידום
תקציבי, בגובה של 4ל 25 מתקציב המחלקה להתיישבות.״

כמספרים יבשים: תקציב מחלקת ההתיישבות
לשנה הקרובה הוא למעלה מ־68.5

למשלם־המסים, הנחנק תחת עול המסים, האבטלה והמיתון,
ושאינו יכול להשיג לעצמו הלוואה אפילו כאשר היא
דרושה לו כאוזיר לנשימה: עוד 17 מיליון לירות.

וחלקה של הממשלה כתקציב הציוני הולד
וגדל מדי שנה. לפני שנתיים הסתכם ב־30/0
מכלל תקציב הסוכנות. כשנה שעברה עלה
ל־״ .40/הפעם הוא ככר עומד על .90/0
הקפיצה הגדולה באה בגלל הפסקת השילומים. עד לפני
שנה שילמו הגרמנים הרבה מיליונים להסתדרות הציונית.
אפשר היה להניח, שעם התייבשות מקור זה, יוקטן בהתאם
תקציב הסוכנות. שהיא תוציא פחות כסף על כל המיפעלים
הציוניים. אבל האוצר הישראלי לא יבש עדיין, והוא נותן
לתנועה הציונית מה שחדלו לתת הגרמנים. וכך, במקום
להצטמק, גדל התקציב הציוני מ־ 339.1מיליון ל״י בשנה
שעברה ל־ 362.5מיליון ל״י בתקציב הנוכחי.
תרומתה האדיבה של הממשלה לתקציב מחלקת ההתיישבות
מאפשרת להנהלה הציונית להפנות חלק גדול יותר
של משאביה לכיסוי הוצאות אחרות. הוצאות, שאפילו
ממשלת ישראל הנדיבה לא העזה לחתום על הסכם לכסות
חלק מהן.
ואיזה ביקורת יש למדינה על השימוש בכסף זה? בעוד
שכל לירד, מכספי משלם־המסים עומדת תחת ביקורתו של
מבקר המדינה — הרי ש־ 34 מיליון הל״י של מענק (שלא
לדבר על 17 מיליון ל״י של ״קידום תקציבי״) משוחררים
מביקורת זו. הביקורת היחידה על הוצאות אלה היא
ביקורתו של מבקר הסוכנות — וקשה לייחס לה חשיבות
יתרה.
במידה שמבקר כלשהו של הסוכנות היהודית התפרסם,
לא היה זה בשל התוצאות החיוביות שהיו לביקורתו.
אמיל שמוראק המנוח חיבר דו״ח קטלני על מימצאי הביקורת
שלו, חשף גניבות והונאות, התריע נגד שחיתות
וטימטום. זה היה ב־. 1952

הוא פוטר -ומאז לא שומעים ביקורת מסוג

גם לעתון של פרס

הקונגרס הציוני: בלי בחידות, בלי ביקורת, בלי חשבון
המפורסמים של תקציב המדינה — ולא במיקרה. כי שתי
חוברות אלה מכילות את הצעת התקציב של הסוכנות
היהודית לארץ־ישראל — הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית.
כמו בהצעה הממשלתית, כן בהצעה הציונית: עשרות
מיליונים נזרקים ביד רחבה.
אבל כאן ; נפסק הדמיון. כי על תקציב המדינה יש —
לפחות לכאורה י— ביקורת כלשהי של האזרח משלם־המסים.
והכספים מוצאים — שוב, לפחות לכאורה — על מנת
לשרת את האזרח, ולקדם את טובתו.

ואילו על תקציב הסוכנות היחודית אץ לאזרחי
ישראל שום ביקורת, הכספים המוצאים
לפי סעיפיו היקרים מיועדים לקידום המפלגות
והגופים השייכים להן.
זאת קבעו המפלגות עצמן. הן קבעו, כי בגוף הגדול
הזה, המתכוון להוציא בשנה הבאה סכום של —362,578,000.
ל״י, יכולות להיות חברות רק מפלגות. הן מחלקות בינן
לבין עצמן את המישרות, את העמדות הייצוגיות, את
טובות־ההנאה — הכל לפי מפתח מוסכם. הן אפילו ויתרו
על הפיקציה של בחירות למוסדות הציוניים. השקל, שפעם
היווה מעין כרטים־בוחר, איבד את משמעותו.

זה כאילו היו מזכירויות המפלגות הקיימות
מתכנסות פעם לארבע שנים, ומחליטות ביניהן
על חלוקת הכיסאות ככנסת הכאה. בלי בחירות,
בלי קלפי, בלי פינקס-בוהרים.
מדי פעם פורץ סיכסוך כלשהו בין המפלגות — אך
לעולם לא נגד השיטה עצמה. כי כולם מרוצים מהשיטה.
הטענות היחידות שמשמיעה מדי פעם מפלגה זו או
אחרת מכוונות לדבר אחד בלבד: להגדלת חלקה של אותה
מפלגה בעוגה. אבל גם הקנטרנים הגדולים ביותר אינם
מרחיקים לכת בטרוניותיהם. הריב נשאר תמיד במשפחה.
והעוגה היא עצומה.

מיליון ל״י. מזה מחוייכת ממשלת ישראל לשלם
אוטומטית 34 מיליון ל״י.
״הקידום התקציבי״ פירושו, למעשה, הלוזאה של ממשלת
ישראל לטווח ארוך׳ .הדרך: הממשלה רוכשת איגרות־חוב
של הסוכנות היהודית, שזמן פרעונן רחוק מאד. המחיר

ריכוז ת ק בו ל ית

**י נהנה מהמיליונים הרבים האלה? חלק מן הכסף
^ /מוצא על צרכים חשובים של תושבי המדינה. בזאת
אין ספק. המחלקות השונות של הסוכנות מניחות קודי־מים,
נוטיעות פרדסים, דואגות לקליטת העולים בארץ. חלק אחר
מוצא על הבאת העולים ארצה.
כל עוד לא היתד, קיימת מדינת ישראל, קל היה להבין
כי הסוכנות היהודית — ממשלת הצללים של ״המדינה
בדרך״ — תממן את הפעולות האלה. אולם מאז קום
המדינה, שגיבשה מנגנונים שלטוניים ענפים, קשה להבין

והוצאות. בתק ציבי המוגיגי
דז כנ סו ת

הצער ! החקזנ ׳ ב <9 6 6 / 6 7

ו 7כגסיתגפיעל 19 6 5

ת ק 3יג

רי ק ס *

^רזדחזז^

81 ן רג 1ג׳גז.געלרסגי״גז
8*^= 8מגזו>* י־סעי
,11111ג תקסל׳ם אחריגז

רילייו} גסוזיס׳זת

ס מ׳ זו ל ו * יסזדמלעוז

ו.-ת*עיבית

מקרא :

הצעמהמקצ׳ג<9 6 6 /6 7 :

[2 2מעעלוזעל׳ה ייזקלינוה

מקציב

ה1צ* 1ז ת לגמ׳צה

ןןןתזן עזרוז קינסטחמנייב׳ת- 0 3 ^ -
;; 1111111 הוססגית, תקסזית

יופעל* גוער
!פעילות תמסמ
פעזלזתתגזן יהסיגור,
סילוק ר 1ו ג ! ת

על חשבון משלם־המסים
*כול האזרח הישראלי התמים לשאול: אז מה? מה
1זה נוגע לי? זה לא הכסף שלי — שיעשו כטוב בעיניהם.

תקציב הסוכנות היהודית: באן קבורים הסודות העיקרים

מדוע ממשיכה הסוכנות היהודית לפעול באותם שטחים.
ההגיון מחייב, שהסוכנות — כנציגת התנועה הציונית —
תעסוק בכל הנוגע בעלייה: רישום העולים, ריכוזם, העברתם
ארצה. אבל מרגע בואם לישראל — היה צריך הטיפול
בהם לעבור לרשויות הממלכתיות: שיכון, קליטה, פרנסה.
בדיוק כמו כל אזרח אחר.

כך קובע ההגיון -אכל לא המפלגות. האינטרס
שלהן הוא לשמור על הסוכנות כמות
שהיא -אפילו כמחיר של כיזכוז משווע, ושל
כפילויות הרסניות. כי הסוכנות היהודית -
המשוחררת מביקורת ממלכתית, ואשר אינה
חייכת לנהוג לפי תקנות ממלכתיות -מאפשרת
למפלגות ליהנות ישירות כמעט מכל
לירה המוצאת על-ידי הסוכנות.
לא רק מן ההקצבות הגלויות, שהועלו על־ידי אורי
אבנרי בכנסת, אלא מפריטים כאלה:
ס סמינרים וקורסים של תנועות הנוער המפלגתיות:
50 אלף ל״י.
• עתונות, ספרות וחומר חינוכי של תנועות הנוער
המפלגתיות 22 :אלף ל״י.
• ועד הישיבות (של המפלגות הדתיות) 22.200 :ל״י.
9פעולות השומר הצעיר בקנדה 3000 :ל״י.
9ג׳זאיש אובזרבר 177 :אלף ל״י.
פריט אחרון זה ראוי לתשומת־לב מיוחדת. זהו שמשל
שבועון יהודי המופיע באנגליה, בעריכתו של ג׳ון
קמחי, עתונאי מפורסם שלא תמיד הצטיין בדיוק המוחלט
של פירסומיו.
אבל לא זה העיקר: העיקר הוא, שבטאונו נחשב לבטאון
פרטי של שמעון פרס. כלפי חוץ העמיד שבועון זה פנים
כאילו הוא עתון רגיל, המתקיים מכספי קוראיו. והנה,
בסעיף ט׳ של תקציב ההוצאות של הסוכנות, תחת הכותרת
״הסברה״ ,קבור סודו של השבועון. מסתבר, כי כספי
התורם היהודי מנוצלים למימון בטאון בעל נטיות רפ״יס־טיות
ברורות.
מכך אפשר אולי להבין, מדוע הכריז שמעון פרס,
בבואו לנאום למען המגבית היהודית המאוחדת בלונדון
לא מזמן, כי לדעתו יש להפסיק את הענקת הכספים
למפלגות, הוא התכוון להענקה הגלוייה. הוא הניח, מן
הסתם, כי הענקות מן הסוג שמופיע בסעיף ט׳ לבטאון
המחבב אותו — לא ייפסקו.

דואגיס לקיבוצים -ולהיפך
ך* דק של ציונות בלי מדכאות :״לאחר שהוברר כי
^ הקמת מוסדות־ציבור הן במושבים והן בקיבוצים
נעשה צורך ראשון במעלה, נוסדה קרן למטרה זו. בין
שותפי הקרן נמנים המחלקה להתיישבות של הסוכנות
היהודית, חברת העובדים של ההסתדרות, משרד השיכון,
בנק החקלאות, והמרכז החקלאי. כל השותפים יחד מממנים
את הוצאות הקמת בתי־הציבור: בתי תרבות, בתי אוכל,
מחסני בגדים וכו׳.״
לשווא יחפש האזרח סעיף מקביל, המתייחס לתושבים
עירוניים או לבני מושבות. הוא לא ימצא במאות סעיפי
התקציב הציוני אף פרוטה אחת שהוקצתה להקמת פינת
אוכל בבית פרטי, או לקניית ארון בגדים. כי הסוכנות
מחלקת את המיליונים שלה לפי מפתח מפלגתי. והקיבוצים
והמושבים שייכים כולם למפלגות. המפלגות דואגות להם,
איפוא, על חשבון הכלל. בסעיף פעוט זה 500 :אלף ל״י.

הקיבוצים, היודעים להעריך דאגה זו, יבולים
להעמיד לרשות המפלגה כעיר פעילים כלי־שכר.
הם יכולים גם לקנות בהמוניהם את ה
כטאון המפלגתי. האצילות המפלגתית מחייכת.
פעולות בחו״ל. שם, כידוע, פועלים
הוא הדין לגבי שליחים שליחים ציוניים סתם, אלא
שליחים. אבל לא
ציוניים של המפלגות הציוניות הנפרדות. הם זקוקים,
כמובן, להכשרה מקצועית, לפני צאתם לחו״ל. הם מקבלים
אותה במכון מיוחד שהוקם לצורך זה. מסבירים מחבר׳
שתי החוברות הכחולות הגדולות :״במכון למדריכי ישראל
לענייני הנוער והחלוץ — יחד עם
משתתפת המחלקה
תנועות הנוער השונות בארץ — באירגון ובהחזקת סמינרים הנוער המיועדים להכשרתמדריכים, לפעולה במועדוני
ובישובי עולים בארץ.״

בארץ מקיימת המחלקה קשרים הדוקים עם מרכזי התנועות
ועם סניפיהן, וכן עם כל חבר המדריכים. היא מגישה
עזרה בתחומי: הכשרת מדריכים, הקמת מועדונים והחזקתם,
אספקת ספרים וציוד לפעולות, קיום חוגים מקצועיים,
עריכת כינוסים, טיוליו, מחנות קיץ, וכו׳.״
ועוד, מתוך אותה ׳יצירה מופלאה :״המחלקה משתתפת
בקורסים וסמינרים המתנהלים על־ידי תנועות הנוער. כן
מקציבה המחלקה. לבטאוני תנועות הנוער בארץ סכומים
שונים ומספקת למדריכי; התנועות דפי עזר למדריך ...כמו
כן משתתפת המחלקה בכינוסים ובמחנות של תנועות הנוער
בארץ, ותומכת בשכירת מועדוני נוער, רהיטים, החזקתם
וכיסוי הוצאות לשכר מרצים ומדריכים.״

בקיצור: הבל מלכד תשלום שוחד מזומן
כיום הבחירות, בדי שהכוחר -שזכה לאירוח
כמועדון, לשיחה מפי המדריך, לקריאת ספר
ועתון כספרייה, לטיול ואולי למחנה־קיץ -
יטיל לקלפי את הפתק הרצוי למפלגה שבאמצעותה
זבה לכל הדברים הטובים האלה.
מד,דאגה הזאת לנוחיות גשמית ומזון רוחני נהנים
בארץ 101 :אלף חברים של הנוער העובד 10,500 ,חברים
של השומר הצעיר 11,500 ,חברים של נוער עובד דתי,
2000 חברי עזרא 3500 ,בית״רים 9000 ,חברי מכבי הצעיר,
4.500 של דרור — מחנות עולים 18 ,אלף חברי בני עקיבא,
8500 חברי נוער עובד לאומי 21 ,אלף צופים עבריים ו־5000
צופי מעוטים.
״המחלקה,״ כפי שנאמר בדברי־ההסבר לתקציב ,״מקציבה
לתנועות הנוער ...סכומים שונים שנועדו לכסות את
ההוצאות האדמיניסטרטיביות השוטפות של ההנהגות.״ מחיר
התענוג 211,500 :ל״י.

לא ינום שליח ישראל
^ פרק המוקדש לשליחים היוצאים לחו״ל הוא שיר
| 1הלל. אין לרשימה זו סוף.
לפי טבלה סטטיסטית המצורפת לתקציב, מסתבר שמספר
בני הנוער היהודי בעולם הוא ,2,084,000 מהם 617 אלף
נמצאים במסגרת תנועות נוער. זה משאיר כמעט מיליון
וחצי נערים יהודיים שלא הוקם עמם מגע. לבו של כל
מזכיר מפלגה מתמלא חהזה, רק מן המחשבה על מספר
השליחים הדרושים כדי למלא את המשימה העצומה.
המחלקה לענייני הנוער והחלוץ עושה כמיטב יכולתה.
היא ״שולחת שליחים לחו״ל ומכסה את כל ההוצאות הקשורות
בהחזקתם (משכורת והוצאות נסיעה) .כמו כן
נשלחים דרך המחלקה שליחים של תנועות הנוער.״
לאלה קוראים, במונחים סוכנותיים ,״שליחים נתמכים״.
ובאותו סיגנון מאופק, נאמר עליהם :״שליחים אלה פועלים
במסגרת תנועתם.״

פשוט מאד: הסוכנות משלמת -והם עובדים
כשביל המפלגה. המחיר: קצת פחות
מחמישה מיליון ל״י לשנה הבאה.
והנה רשימת הנציגים של מחלקה זו, לפי ארצות שליחתם:
באנגליה רק אחד. אבל הוא יעלה 25 אלף ל״י.
בשנה שעברה הוא עלה רק 18 אלף ל״י. בצרפת מכהן
נציג אחד, המוגדר כ״כללי״ ,והעומד להיות מוחלף באחר.
יש שם נציג שני, המוגדר כ״דתי״ .הוא לא יוחלף, ולא
יחזור, והוא יעלה 20 אלף ל״י.

גם בגרמניה לא ינום ולא ישן נציג הסוכנות,
אם כי מקום מישמרתו מוגדר ב,,אירופה המרכזית״.

במכסיקו, בארצות־הברית, בקנדה, בארגנטינה, בברזיל
ובפרס מכהנים נציגי הסוכנות. וכל נציג — פירושו
משרד. וכל משרד פירושו תקציב מיוחד. פרט זה לבד

מהיר התענוג
ך, למשל, ערכה המחלקה, בין היתר, סמינר למדריד
כים דתיים בישובי העולים. הסמינר נמשך שנה שלמה,
ובשנה האחרונה השתתפו בו 20 חניכים — כולם עסקנים
בהודה או בעתיד של אחת המפיגות הדתיות, שתפקידם
לעשות נשמות למפלגותיהם.
לפי עקרון המפתח המקודש, נערכו גם סמינרים משותפים
לתנועות הנוער הכלליות, שנמשכו שלושה שבועות.
בשנה שעברה יצאו מסימנרים אלה 140 מדריכים, מוכנים
ומזומנים לארגן את הנוער בשורות המפלגה, במועדונים
של המפלגה — שגם הם מומנו מאותו תקציב לא אכזב
של הסוכנות.
ובל יקל איש ראש בתקציב זה. המכון למדריכי חו״ל
יעלה, בשנה הבאה 787,170ל״י. הכשרה ומפעלים בקרב
הנוער בישראל 2,172,510 :ל״י. פעולות ושליחויות בקרב
אירגונים ונוער בחו״ל 4,914,735 :ל״י.
כלשון מחברי התקציב :״במסגרת פעולות בקרב הנוער

(המשרדים) יסתכם בשנה הבאה בקצת יותר מ־ 304 אלף ד״י.
אבל לא אלה העיקר. החיילים הממלאים את פקודות
המטה הזה הם צבא השלישים. באנגליה, למשל.17 :
בארצות־הברית .31 בקנדה .8בארגנטינה .22 באורוגואי
.6בברזיל .5במכסיקו .4בצ׳ילי ,2וכו׳ וכו׳ וכר.
הם אינם מתקבלים לתפקידם בעיניים עיוורות, אלא אם
יש להם קשרים אישיים באיזה שהוא מקום. הם נשלחים
על־ידי מפלגות, לפי מפתח קפדני.

השאלה היא רק: אם יש בל כך הרכה
שליחים -למה יש בל כך מעט עולים?

בלי עין הרע
ך* מפלגות הדתיות מתנגדות בחירוף־נפש להפרדת
ן \ הדת מהמדינה. אבל באותו חירוף־נפש הן נלחמות
בעד הפרדת הדתיים מיתר חלקי הישוב — כשמדובר
בקבלת כספים. וכך, נוסף לכל מה שמקילים שני הספרים
הכחולים, יש בהם גם ״מדור דתי״ ,ביחס לפעולות החלוציות
בין הנוער. בחסות מדור זה, ובמימונו, יעברו
העסקנים הדתי-ים (בעיקר של המפד״ל) סמינריונים לאנשי
חו״ל, סמינריונים לנוער עולה, ימי־עיון לנוער עולה,
וד,מדרשה למדריכים באבן שמואל.

המדור גם יחלק בפך ממש, ישר לקופות
של תנועות הנוער הדתיות. כני עקיבא יקבלו
8000ל״י, נוער דתי עובד יקבל 2000ל״י,
המישמרת הצעירה תקבל 2300ל״י, הצופים
הדתיים יקבלו 1500ל״י. עזרא יקבל 1200ל״י,
יכנה יזבה ב־ 800ל״י, ו״ארגונים שונים״
דתיים יקבלו 4200ל״י. זה אולי נשמע צנוע.
אכל פה אלף שם אלף, וזה מסתכם כלי עין
הרע ברכבות רבות.
לא צריך לחפש רחוק כדי להגיע לאלפים הנוספים. אותם
גופים עצמם מופיעים ברשימה נוספת של מקבלי הקצבות —
הפעם בצורת הקצבות לסמינרים ולקורסים בארץ. בסך
הכל: עוד 15 אלף ל״י. והנה עוד סעיף, שגם לפיו יחולקו
כספים ממש לאותן תנועות דתיות. זהו סעיף ההקצבות
למועדוני הנוער הדתי: בני עקיבא 5500ל״י, נוער דתי
עובד 800ל״י, וכו׳ וכו׳ ,עד לסך 10,500ל״י.
ועוד מקור לכספים: הקצבה למועדונים הדתיים בחו׳׳ל,
בסך 30 אלף ל״י. ובשביל ספרים, חוברות תעמולה,
תמיכה בשליחים ופעולות דתיות בקרב הנוער העולה —
עוד 111,600ל״י.
אסור גם לשכוח את המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים
בגולה. היא תחלק בין נאמני המפלגות הדתיות, ולטובתם,
סכום של יותר מ־ 3.6מיליון ל״י. אבל איזה זכות יש
להתפלא על כך? הרי קיימת מחלקה לסתם חינוך ותרבות
בגולה. היא תוכל לחלק 5.5מיליון ל״י.

בלומר: מדריד, שתפקידו לגייס נערים לשדרות
מפלגה מסויימת, מקבל את ההכשרה,
לקראת תפקידו המפלגתי, על־חשכון אותו תורם
אלמוני מברדקלין( ,בהשתתפותו, במובן,
של הנדיב מירושלים, פינחס ספיר).

פינקוס: המתנגד רחרו0ה

כפילות? בוודאי ! כפילות, ושילוש, וריבוע -
עד שמספר הקערות מגיע למספר המפלגות
הציוניות כארץ. ובל המחזיק כקערה מנסה
להעביר אליו חלק גדול בכל האפשר מן הקערה
הכללית.

נחום גולדמו:הפטרון הגדור

כשהמישטר כולו הוא של חלוקה — איזה טעם יש
להצביע על כפילויות? אין גם לצפות שאחד ממחזיקי
הקערות הקטנות יהפוך את קערת השלל על פיה. זאת
יוכל לעשות רק כוח שאינו יושב במעגל מחלקי השלל —
ואינו רוצה לשבת בו.
* 13י

במדינה
(המשך מעמוד י)10
בז ביותר ניתן במדור בעיר, בכפר, בי
נמסרים דיווחים על כל מיני אירועים
שליליים, כשלידם מובא מוסר־הדישכל.
• בקריית שמריהו, למשל, נעצר תושב
כחשוד בדקירת אביו בן ה־ 74 בסכין.
תגובת קול השבת :״הנה התוצאות מן
,הרוח התרבותית׳ שהפיחו מנהיגי הדור,
מדריכיו וסופריו על ההמונים.״
• בדימונה אירעה שוב תאונת־דרכים.
תגובת הקול :״הפורענויות הפוקדות את
העיירה הזאת צריכות להזכיר לכולנו את
מאמר חז״ל, שאם פורענות מתרגשת ובאה
על האדם, שיפשפש במעשיו.״
• בטבריה ערכו ״חילול שבת מחפיר
ונורא״ 7500 איש ,״וביניהם אנשי־שם,״
צלחו את הכינרת.
התגובה :״אכן, פני הדור כפני הכלב!״
מה עם וזשכון הנפ שז מדור אחר
הוא מן ההווי השלילי, שהביא בגליון החודש
את המעשה המחריד של ״עובד מדינה
שיצא לקיצבה בגיל .65 התחיל אחרי
פרישתו ללמוד משפט־ם, בגיל .73 הוא
הגיש בקשה למשרה פנוייד ונבחר למשרת
רשם פרוטוקולים בבית־המשפט.״
העיר קול השבת בזעם:
״במקום שלפחות בערוב ימיו יתפנה ויקדיש
עצמו לעבודת ה׳ ,מה שבעצם צריך
היה לעשות כבר מתחילת ימיו, חושב הוא
שיהיה לעולמי עד, ובגיל 73 מקדיש הוא
שנים רצופות כדי ללמוד דברים חילוניים
ולאחר מכן מתחיל הוא לעבוד מחדש
אדם זה ודו מיו ...האם אינם חושבים כי

תי איך אבא מדבר בטלפון — ומפסיק
באמצע המילה. הסתובבתי — ומול פני
היה מכתן תת־מקלע. באותו רגע נהייתי
כמו חיה. הדם עלה לי לעיניים. זינקתי אל
השודד. פתאום, כאשר התכופפתי כדי לתפוס
אותו ברגליו, קיבלתי מכת אקדח על
האוזן שלי משודד שעמד מאחור.
״נפלתי על הארץ. הדבר הראשון שעשיתי
זה היה להסתכל ולראות אם אבא שלי עוד

הבן המוכה
עם בתו הפעוטה

האב הנשדד
עס קופתו הפרוצה
ימיו של האדם קצרים ביותר ויש לשאול
אותו: ומה עם חשבון הנפש והעשייה למען
הנשמה המתכוננת לחזור למקום מוצאה?״
פשעים שוד ושבר
״הלו משטרה, הלו משטרה ה צי לו...
שודדים הבן שלי שוכב על הארץ
כל הראש שלו פתוח ויורד רו דם
הידיעה הטלפונית הקפיצה את יומנאי
התחנה על רגליו. הוא לחץ בפעמון האזעקה,
מסר ידיעה באלחוט לכל ניידות המשטרה
באיזור, שחשו למקום השוד.
מה אתה חושב לד ז ״מי שיזוז
יקבל כדור!״ איש גבוה, רעול פנים, כיוון
תת־מקלע, לעבר בעל מנסרת היהלומים.
״לא האמנתי למראה עיני. חשבתי אולי
זה צחוק,״ סיפר ישעיהו לילינג 52״באותו
רגע שהשודד נכנם, דיברתי בטלפון
עם יעקב, בני בן ה־ 11 שהיה אותה שעה
בבית. ואז השודד נורא צעק עלי.״
״אמרתי לך לסגור את הטלפון,״ הוא צעק
״מה אתה חושב לך פה!״
״ממש באותו הרגע נכנסו עוד שני
שודדים. הם היו דומים בתלבושתם לשודד
הראשון. פניהם היו מכוסים בכובע גרב
אפור, שהיו בו רק שני חריצים כמו שקדים
בשביל העיניים. ועם כפפות שחורות על
הידים, ובמעילי־גשם מפחידים נורא.
יחד עם ישעיהו לילינג, היה צבי (,)29
בנו הגבוה והגברתן .״ישבתי לי ליד השולחן
ולא הבחנתי בכלום,״ סיפר .״שמע

התחלתי לפחד. ידעתי שהשודדים מסוגלים
אפילו לרצוח אותנו.״
הקופה — אחרת תמותו,״
״תפתח את
אמר שודד שני .״ומה שתיקח — ישלם
כן כה וכה הביטוח.״
״ראיתי את בני שוכב על הארץ,״ סיפר
האב .״ראשו היה מלא דם. השודד ניגש
אליו יותר קרוב ורצה לתת לו מכה נוספת
על הראש. צעקתי להם שאני מוכן לפתוח
את הקופה. השודד ליווה אותי עם העוזי.
השודדים נגשו לקופה, לקחו יהלומים בסד
אלף לירות וכשלושת אלפים ל״י במזולטלפון,
ניתקו אותו, ואז
מנים, נגשו
הסתלקו עם שללם.
״כששמעתי רעש של מכונית נוסעת,״
סיפר ישעיהו לילינג. ידעתי שהשודדים
הסתלקו. רצתי לשכן והזעקתי את המשטרה.
תוך שלוש דקות הופיעו במקום השוטרים,
רם מכונית נוגן דוד אדום שלקחה
את בני לעזרה ראשונה.״
לחדול להטרידו. אנשי העזרה הראשונה,
חיברו במהדקים את פצעי ראשו
של צבי.
אנשי המדור המרכזי שנכנסו לפעולה,
גילו חריצות כזאת, שעצרו עוד באותו ערב
10 חשודים, שלכולם עבר פלילי. כבר
בחקירה ראשונה שיחררה המשטרה ארבעה
חשודים שהוכיחו אליבי. ששה נשארו במעצר
והובאו לבית־משפט בפני השופט
יוסף קירטוני, להארכת פקודת המעצר.
ראשון החשודים, יוסך פסח 24 הובא
בנפרד. נציג המשטרה טען שהאופנוע שנמצא
בקרבת מקום, ואותו משייכים לשוד,
שייך ליוסף.
יוסף פסח, בעל הרשעות קודמות, אחת
מהן על שוד מזויין, הסביר לשופט ״אני
לא יודע מכל הענין הזה שהמשטרה מיחסת
לי. באותו זמן הייתי בבית. השוטרים
אפילו עצרו אותי בבית.״ שופט השלום
הוציא צו לעצרו ל־ 15 יום.
חצי שעה אחריו, הובאו חמשת החשודים
הנוספים:
יוסף צייג 23 כל פעם כשיש מקרי
שוד מזויין, כמו בתחנת הדלק בכפר יבנה,
במלטשת היהלומים מרחוב שונצינו, המשטרה
עצרה אותו, פרסמה שתפסה חשוד.
לאחרונה, היה עצור כחודשיים עד ששופט
השלום יוסף מגורי־כהן, הורה לשחררו.
אהרון בכר 28 בכל המקרים גם יחד —
הוא שוחרר. אף פעם לא נפתח תיק נגדו.
אך כל פעם עצרוהו שוב ושוב כ״חשוד.״
אהרון, עובד בשנתיים האחרונות ברציפות
ברוכלות. הוא מוכר סירות בתחנה־המרב־זית
ומרוויח כ־ 1500 לירות לשבוע.
דניאל מרדכי 22 הצעיר שבחבורה, עובד
כרוכל, ומשכורתו מגיע־־ ,ל־ 300 לירות לשבוע.
היו לו הרשעות קודמות, על פגיעה
ברכוש — כשהיה ילד, צעיר.
(המשך בעמוד )23

הו ריו את הידיעה דחו״ר?
משכה נגד שנועוו-ו3ש בפאריס ^
בנד זאת האחדא רבזיון

ך* רשת ״בול״ המשיכה להתגלגל גם
^ השבוע. וכמו אבן המוטלת לתוך מים
שקטים, הלכו מעגליה והתרחבו.
אחרי התדהמה הראשונה, עלתה השאלה:
מי הדליף את הידיעה המקורית לעתונים
בחו״ל: תחילה לשבועון־הרפש הצרפתי, אוז
אקוט, ולאחר מכן לניו־יורק טיימס, העיתון
המכובד?
אישיות חשובה מאד נשבעה, השבוע, באוזני
שני עורכי־עתונים, כי היוזמר, לפירי
סום באה דווקא מצד גורם ממלכתי .״אשכול
עצמו נאנח בהקלה כאשר כל העניין הזה
התפרסם.״
היה זה נסיון נואש להמעיט בחומרת ה־פירסומים.
נסיון לשכנע, כי עדיין גדולה
השפעת ישראל על העתון הניו־יורקי. הגדול.
ואשר לארז אקוט, כך נתנה אותה
אישיות רשמית להבין, הודלפה הידיעה
אליה בכוונה, כדי לראות מה תהיה התגובה
בחו״ל לפירסומה. משראו כי העולם לא
הזדעזע, הוחלט לגרום לפירסומה גם בניו־יורק
מייחס.
היה זה נסיון שקוף להעמיד פנים כאילו
אין הפרשה חמורה כל־כך, ולמעט בפגיעה
שהיא פגעה בשמה של ישראל בעולם.
אם כן — מי באמת הדליף?

האיש שפוצץ
ך* רור ששאלה זו אינה מעניינת רק את
האזרחים הסקרניים. היא מעניינת גם את
זרועות השלטון. אם יימצא האיש — או
האנשים — שמסרו על כל הפרשה לעתוג־אים
הזרים, יהיה מצבם חמור למדי. כי
בספרם על הפרשה, הס עברו בדיוק את
אותה עבירה שעברו עורכי בול, על־ידי
הדפסת אותו גליון, שנשא על שערו את
הכותרת ״ישראלים בפרשת בן־ברקה?״
לעורכי ניו־יורק טייסס היתד, סכנה זו
ברורה. לכן מיהרו לפרסם השבוע כתבה
שניה על נושא, שהסתיימה בהכרזה, כי הסיפור
הסנסציוני הראשון ״היה מבוסס על
ידיעות שנאספו ולוקטו ממקורות שונים
בניו־יורק.״
מעל כתבה זו, שלא כמו קודמתה, הופיע
שם של עתונאי: כתב ניו־יורק טיימס סת
קינג. וכדי להוכיח, שלעתון הגדול יש
מקורות אינפורמציה על ישראל מבלי שיהיה
לו צורך במדליפים ישראליים, חשף
קינג שורה ארוכה של נושאים, שעל פיר־סומם
הטילה הצנזורה הישראלית איסור
חמור, במשך שנים ארוכות.
מבלי שתיאמר מילה על כך במפורש,
ביקש המאמר ליצור את הרושם, כי סת
קינג — הבקיא כל כך בסודותיה של
ישראל — הוא גם האיש שפוצץ את סוד
פרשת בול.

ארצות־הברית לחצה שיופסקו הפירסומים.״
הפירסומים נאסרו.
• פרשת רכון .״עד היום אין הצנזורה
בישראל מרשה לעתונים לספר (על
הפרשה, אותה הוא מתאר במאמרו) .דבר
זה הפך לעניין פוליטי, אשר שנים מספר
לאחר מכן גרם לקרע במפא״י.״
כך יצא, ששכר ההוראה למנוע פירסום
כלשהו על פרשת בול יצא בהפסד כפול
ומכופל. לא רק שהפרשה עצמה פורסמה
בעולם ובארץ, במירב התהודה, אלא שהצנזורה
— שהיתר, כשלעצמה נושא פחות
או יותר סודי עד כה — הפכה נושא
לגילויים חמורים. לדברי קינג :״היא מנופפת
במקל גדול.״ עוד יותר: נושאים אסורים,
שאין להם כל שייכות לפרשת בול,
פורסמו בכל פרטיהם.
מחשבה עגומה על ערכה של צנזורה כזו:
אחרי הפירסום הרועש בעתון זר —
הותר הפירסום גם בארץ.

שבועון הרפש
ולם אם לנכי ניו־יורק טיימס אפשר
היה למצוא נקודת־אחיזה כלשהי, כדי
לנחש איך הגיעה אליו הידיעה הראשונה,
הרי לגבי השבועון אוז אקוט היתד. התעלומה
מלאה.
זהו שבועון־רפש ימני. אין לו נציג רשמי
בישראל, אם כי ידוע כי לאי־אלה ישראלים
היה קשר כלשהו עם עורכיו בפאריס. אחרי
הפירסום הראשון, לפני למעלה מחודש, על
משבר בקרב ממשלת ישראל, ועל התנגשות
בין לוי אשכול לבין ״הגנראל מאיר עמית,
ראש הביון הישראלי״ ,חזר בגליונו האחרון
לדון בפרשת המעצרים. היה זה פירסום
רצוף שקרים, בעל מגמה המעוררת תמיהות
רבות. כך הוא כתב :״נוצר הרושם, שהאמריקאים
מעוניינים בכל מחיר להרעיל.
את היחסים בין צרפת וישראל.״ הפירסום
בניו־יורק טיימס, לדעת שבועון זה, אינו
אלא הפעלת לחץ פוליטי עדין על ממשלת
ישראל, מצד ממשלת ארצות־הברית .״האם
אין קשר בין לחץ זה לבין הצעת החוזה

שכר ההשתקה
* ילה הכתב, שייצג במשך שלוש שנים
^ את עתונו בישראל :״כל העתונים וכת־בי־העת
היוצאים לאור בישראל חייבים להיקרא
לפני פירסומם, על־ידי קציני צבא צעירים,
שמונו לצנזורים ...בעבר היו מיקרים
כאשר הקו בין מה שנחשב כבטחון
צבאי של המדינה לבין הבטחון המדיני של
הממשלה, היה רופף מאד.״
להמחשה, הביא כמה דוגמאות:
• עליית יהודי רומניה. ב1954-
הרשתה ממשלת רומניה ליהודיו־ .לצאת לישראל
.״ממשלת ישראל היתד, מלאת שימחה,
ובמשך שבועות הרשתה לפרסם כל
הידיעות ביחס לבואם של עולים אלה.״
עד שהחלו מגיעות מחאות ממדינות הגוש
המזרחי — ואז נאסר לפרסם מילה על
עליה זו.
• נפט מאיראן לאילת. ב״, 1957
אחרי השלמת קו־הנפט אילת־חיפה, הגיעו
המיכליות הראשונות לאילת .״הממשלה הכריזה
על כך בגאוזה גדולה ...אבל ממשלת
סעודיה מיחתה וטענה כי דבר זה מסכן,
משום מה, את השלום ב אזור ...ממשלת

רמז ראשון

שהופיע ארבעה ימים לפני בול. על השער
נתוב :״סקופו זה הסוד שמפא״י החליטה
להסתיר בכל מחיר — משבר ללא תקדיס
בממשלה! האם יפול אשכול? בגלל גילויים
של איסר הראל על, הנושא הכמוס/״ הפס
הלבן, בתחתית העמוד, מעיד על מחיקת
הצנזורה הצבאית, שלא הרשתה לפרסם
את בל הפרטים שהיו ידועים להעולם הזה.

לאי.הפצת נשק גרעיני, אשר ישראל מהססת
לחתום עלית״ שאל.
הראשון שפירסם על מיבצע סודי
ומוזר של שירותי הבטחון הישראליים היה
השבועון ניוזוויק, בגליונו מה־ 16 בינואר.
והנה בא עתה ניו־יורק טיינזס וקישר את
השירותים הישראליים בפרשת בן־ברקה.״
עד כאן — מאמר־ניחושים, סברות־כרס
מן הסוג שעתונים בלתי־רציניים מרבים
לפרסמו. אבל מה שנאמר משם ואילך,
בתוך המאמר הארוך, הממלא עמוד שלם
של השבועון, עובר את גבול הניחושים —
וחודר לתחום ההשמצה הפלילית והזדונית.
השמצה המכודנת כולה נגד הח״ב היחידי
שפעל בכנסת נגד המעצרים החשאיים —
אורי אבנרי.
לדעת אוז אקוט, קיימת התחרות מסחרית
בין העולם הזה לבין בול, וזאת למרות שהשניים
פועלים על מישורים שונים לגמרי,
ופונים לסוג שונה לגמרי של קהל־קוראים.
כתב אוז אקוט :״כאשר נודע שהעורך מר
שמואל מור מתכונן לפרסם מאמר בעניין
בן־ברקה, היה זה אורי אבנרי שהזעיק את
משטרת תל־אביב. משטרה זו, שאינה משוכללת
במשטרת פאריס, לא ידעה כלל על
הסקופ של בול, והשבועון היה מופיע
באין מפריע אילולא יוזמתו של אורי אב־נרי.״
ואחרי
ההאשמה בהלשנה, ההאשמה בהת־חסדות
:״דבר זה לא מנע מאבנרי להגיש
לכנסת הצעה־לסדר־היום על מעצרם הבלתי־חוקי
של שני העתונאים. אך עד כה נמנע
אורי אבנרי מלתת פומבי לחלקו שלו ב־מיבצע
המשטרתי, אותו הוא מגנה כיום
בכנסת.״
לעומת אבנרי המנוזל והמתחסד, זוכה
שמואל תמיר, פרקליטו של עורך בול,
באותו מאמר לתילי־תילים של תשבחות,
כאיש שמטיל את מוראו על ממשלת ישראל.

ט ענות מגוחכות
* * י ה ני ע את השבועון הצרפתי לפרסם
)3השמצה מרושעת זו? הדבר עוד לא
ברור. ברור רק שהיא באה מישראל. אבל
מתמיהה עוד יותר היתד, זריזותם של עתו־נים
ישראליים להעתיק את ההשמצה, מבלי
לטרוח אפילו לשאול את דובר משטרת
ישראל אם אמנם יש יסוד כלשהו בהחשדות
אח אקום. וכך הפכו, בעיני החוק, שותפים
לאותה הפצת־דיבה.
הם מיהרו, למחרת היום, לפרסם הודעת־תיקון
מאת אורי אבנרי.
״טענות השבועון הצרפתי הן כה מגוחכות,
עד כי אין טעם להכחישן. אולם כדי
לסלק כל צל של ספק, ברצוני להבהיר
כי לא התעניינתי, ולא ידעתי, על כוונת
בול לפרסם מה שפירסם, והדבר נודע לי
לראשונה 30 שעות אחרי הופעת הגליון.
מכיוון שבול אינו שבועון פוליטי לא
עקבתי מעולם אחר מעשיו׳,ואיני קירא בו.
לא קיימת שום תחרות בין שני השבועונים,
הפועלים במישורים שונים, והפונים לסוגי׳
קהל שונים.
המגע היחידי שהיה לי, או למישהו
אחר מעורכי העולם הזה, באותו שבוע
עם השלטונות, היה ויכוח על קטעים שלא
הותרו לפירסום בהעולם הזה.
״מיד עם היוודע דבר מעצרם של עורכי
בול, פתחתי בפעולה בה המשכתי ללא ליאות
עד הרגע הזה, בכנסת ומחוץ לכנסת,
כדי להביא לשיחרורם, לשמור על פומביות
המשפט, ולהגן על חופש־העתונות — עקרונות
אשר להגנה עליהם הקדשתי את מיטב
שנות חיי. הייתי חבר־הכנסת היחידי
שפעל בעניין זה בכנסת, וגם הח״ב היחידי
שהזכיר את פרשת בול מעל הדוכן
ובקריאות־ביניים לראש־הממשלה.״
לפעולה מאומצת זו בכנסת לא ניתן
היה לתת פומבי.
מי שיזם את ההשמצה — בלי ספק מטעמים
פוליטיים — היה מעורה בפרשת בול.
כי הוא ניצל וסילף את ההשתלשלות, שלא
ניתן עד כה להעולם הזה לפרסמה, אף כי
עורכיו סיפרו אותה פעמים.״רבות בחודשים
האחרונים בחוגים פנימיים, בתארם את
פרשת בול.

? 1 6113510 5011 0

. 1 ש 8?3611 0605ד
־1( 6611 111101׳6510161115, 3,־1
00010111־11110)1 £1ת־ 01ק ץ 11ג £101£ס 3 1116ג ^ 111מ 1 ^ .ג ז 6ת 0 6ץ>1
0 0 6 )1 11(115 1116 0 ( 16131100 . 11 11( 3 8
11131100ק? 0
,־1116 ? 1-0111161
0 1 6 1 6 *01-8, 1* 5 0 31,0111 2 0 0 ,0 0 0 1011611 5 1 0 1 0 0 0 0
61 0 1־(1( 01-0 1 6 5 ( 1005151111
) 1 ? 1-0111 ? 0311 וז 3 6ת 6נ( 3 0ת1

)50,0

6 3 1 8 3 £ 0 61061• ?11311־( 1 1

011163.

־יזס 018 5״ * ע 510/י1116 00׳׳ 0

^ * 3 1 11115 11

06 011161,ם1 16111£6
11€<1 5? 8111 10 116 סס5 )??0
-6<1 10 3 )11801116 111111ד 81מ *
• ׳1׳6£0611 361601105 3

? 1601161 £8111401 0\ 613 0 3 5 6
11 1 10101110811003106310)! 11111׳.

361113 3 1 6 5 3 1 3
1601310.
1551( 6 0 1 31 1 ! 6 1 3 0 1 6גו 6 5 5 6־? 1 631 ?1״ \ 0 ? ?11686 3 1 6־( 5 1 3 0

6 1־1)101000311 3 6 1 0 3 11310 1131

{(! 6 0011011-1מ ן £ 6 .1 ^ 3 13 1<0ג ] 31111-11851101 ] 11351061115

6 , 3־ 3 0 1 ? 0 1631־ 11ס 3 0 1 0 3 0 1 6 3 10 6 0 0 - 0001 ) 00 1
1111 11115 10 ^ 1111]) 1116 0 0 1 3 1 0 8 10 ( 6 0 3 6 1 5 0 ? 1116 3 6 0 3״ ! 131 0 0 3 1 0 6 0 1 1 0 0קא 2,01 )61110160101 ( 6 1 3 0 006
)01 0 1 1 1 6 6 0 0 6 ״ 51110361 ״ .
0 3 1 5 0 1־!5 3 0 1 6 111160 (( 115110 ? 1^ 11165 , 1 1 1 5 . 0 0 01011101 5 0 1 0 31
0 6 • 01610115 5 1 £ 5 1 3 0 !; 10 ^ 011(11 5י׳1׳• -י 0 611166 31111 * 11י ,״ 1׳־י 6 3 0 0 1 1 1 6 5 3111501 1 6 3 ^ 61א 16 ?11 1ר-1
;0 0 1 3 5 1 6 1 0 13161 5 3 1 3 10 3 1016 -
3 5 ? 6 3 - 6 3 0 1 5 , 6311031015 , 0 1 6 1 0 5 3 0 1 5 3־ 1(. 5 1 1 0 0 ׳5 (( 1011116 0ג
( 135נ! 8 . 0 0 6 6 1 , 3 5 1 5 6 (03115111311513 1 0 5 0 51111־ 8111ס ס ( 1 6 3י? 3115 1 5 3 1 !1ס 0 5 0 0 6 101013 (160
ס ס (( 0 ! 311ס 1 5 0 101011186006
ס ••10 1

3 6י 11 .1 0 0 0 0ג , 1 5 0 1101113 ( 01 ^ 0 1 1 3 0 1 1016 10
1(1(5 1 0 5 5 6 1 6 ?61!1 6 3
0 0 .. 1 0 - ׳3 1 0 0 6 0 3

1601161 . 005 1 1 0 3 0 3 500131 11?6
• 1 3 1 6 3 10 1 5 6 8 6 0 8 3 1 5 3 3 ??3 ! 1
6 18 !0 151361 , 5 6 3 1 1 0 8־ 0 5 5 6 1 3
• 0 1 3 0 3 3 5 5 1 0 ? 5 1 0 1 3ס ט?־
5 1 1 . 0 0 1 3 5 1 6 1 5 15 3 ? 1 6 6 -1 3 0 0 6 0 ? 1 5 6 5 6 300011015 , 1 6 0 31163 3 53111 8 3 0 3 0 , 15 0 0 6 0 ? 1110 5 1 0 1 1
5 1 0 5 0 5 3 5 16? ! 1 5 6 60־ 5 0 3 0 3 3 1 , 1 5 6 1 0 3 0 361 (1־] 10 \׳ 10115 5 003111ק 10]( 6 3 1 5 3 ? 1 6 0 0 5ק 11161 6 01־01
5 0 15 50011(0 10־1 3 3 1 0 5 1 3 1 1 0 0 11

311.

1033

;1 8 9 * 5 6 ?0 1 6

6111111163 10 1 5 6ק 610 1
111 1 5 6 6311015 30111165 3 0 3ג
6 1 6 146? ? 0 0 1 5 1 3 6 .־,0 1 1 6 3 8 0 6 5 11

13.1־1.0 (,1

? 0 5 3 :^ 6 383103

0 1 0 6 0 1 6 0 1 3 1 0 6 3 0 0 5 0 0 1 0 0־111
136 1 5 6 0 0 0 1 1 , 6 x 06? ! 1 5 3 1
3 5 031163 3 5600111(( 0 6 0 5 6
((6 1 1 5 !3 6 1 ׳5 8 1 3 1 6 3 6 00011

הכתבה שהתפרסמה בניו־יווק ט״מס נו צ ה את הומות ההשתקה

( ,)1527 ובו גילויים על מה שהתחולל בקרב
הממשלה.
פס לבן, בתחתית השער, העיד כי לא
כל מה שהמערכת רצתה לפרסם — הותר
לפירסום.
בין השאר פורסם באותו מאמר לראשונה,
ובהבלטה רבה, כי יגאל אלון נלקח בחשבון
מעשי, כיורשו של אשכול בראשות הממשלה,
תוך כדי אותו משבר בצמרת,
לפני הופעת גליון זה, התנהל ויכוח
רצוף בין עורכי העולם.חזה לבין הצנזורה,
כדי לברר מה בסמכותה של הצנזורה לפסול
— ומה לא. הכתבה שהופיעה, לבסוף,
לא כללה דברים רבים שהמערכת רצתה
לפרסמם.
גליון בול הופיע ברחוב ביום הששי
בצהרים. שלום. כהן ראה אותו לראשונה
במוצאי־שבת, בשעה מאוחרת. התוכן הדהים,
אותו — .בי הוא ניהל את המשא־ומתן הרצוף
עם הצנזורה. לא עלה כלל על דעתו
— כפי שלא היה עולה על דעת איש שידע
באיזו חומרה נהגה הצנזורה באותו עניין
— כי החומר בבול לא הוגש לצנזורה. הוא
חשב, כי הצנזור שינה את הנחיותיו והתיר
את החומר לפירסום.
הוא התקשר עם הצנזור־ כדי לברר זאת.
זהו נוהג קבוע בכל מערכות העתונים,
הבודקים באופן שיטתי אם אין פוסלים להם
חומר שהותר לפירסום במקום אחר.
ואז הודיע הצנזור, כי הכתבה של בול
לא נשלחה כלל לביקורת הצנזורה, ולא
אושרה לפירסום. הסתבר עוד, כי הצנזור
לא ידע כלל שבול כבר הופיע ברחוב עם
החומר שלא אושר לפירסום, באותו לילה
חתם הצנזור על צו־החרמה.

דברים אלה יתבררו במשפט פומבי —
שייערך בפאריס, לא בישראל. כי מייד עם
שיחה עם הצנזור
היוודע לו על המאמר באח אקוט, התקשר
אורי אבנרי עם עורכת־הדין הצרפתיה גיזל
^ מגעהיחידי שהיד, לאחד מעורכי חלימי, הטיל עליה להגיש תביעה נגד השבו(
\ העולם הזה עם השלטונות באותו שבוע עון. חלימי (ראה. בעולם) ,ידידתו ופרקליט־תו־לשעבר
של מהדי בן־ברקה, התפתנתה
היה עם הצנזורה.
ארבעה ימים לפני הופעת אותו גליון ממערכת־הבחירות שלה, כדי לפתוח בהלישל
בול, הופיע גליון של העולם הזה כים משפטיים.

היא כבר קיבלה תעתיק של הכחשה רשמית,
שנמסרה על־ידי דובר משטרת ישראל,
ואשר בה הכחיש סגן־ניצב יעקוב נאש כאילו
אורי אבנרי, או מישהו אחר מעובדי
העולם הזה, התקשר בזמן מן הזמנים עם
משטרת ישראל בכל דבר הנוגע לבול. נאש
הצהיר, כי המשטרה נכנסה לפעולה אך ורק
עם קבלת צו חוקי להחרמת גליונות בול,
וכי לפני כן לא היתד, פנייה כלשהי למשטרה
בעניין זה, מכל מקום שהוא.

ומה הן המסקנות?
כל מעפר למשמעות המיידית של
פרשת בול בולטות כמה תופעות ציבוריות
חשובות:
• המאכק נגד הצנזורה. עד כה
התנהל מאבק זה בצינעה. החל בו, לפני
שנים רבות, העולם הזה, שאף פנה לא פעם
לבית־המשפט הגבוה לצדק נגד מה שנראו
לו כפסילות בלתי־מוצדקות. הוא גם העלה
בהזדמנויות רבות — ולאחרונה בפי אורי
אבנרי בכנסת — הצעה להקים ועדת־עיר־עורים
אזרחית, לפניה יובאו עירעורי ד,עתו־נים
על החלטות הצנזורה. הוצע אפילו,
שוועדה זו תהיה ועדת־מישנה של ועדת החוץ
והבטחון של הכנסת, כדי לשמור על
סודיות הדיונים. ההצעות נדחו. עתה, עם
פירסומיו של סת קינג בניו־יורק טיי$ס,
נפרץ סכר השתיקה בשטח זה. בינתיים
הצטרפו להעולם הזה עתונים אחרים, בין
החשובים ביותר במדינה.
• חופר הכשרון התהומי של הממשלה,
לא רק בקביעת עקרונות פוליטיים
אלא גם בשיקול־דעת מעשי. על־ידי המעצר
החשאי והמשפט שאסור היה לכתוב עליו
מילה, היא ניפחה את הפרשה למימדים
המשחירים׳ כיום את פני המדינה בעולם כולו.
היא לקחה כתב־עת המוקדש לענייני
מין, ושאיש לא חלם לייחס לו משמעות
בעניינים פוליטיים או ציבוריים, ויצרה את
הרושם בעולם כאילו עתון חשוב נפל קור

לשרירותד, הדיקטטורית של הממשלה,
על כי העז לפרסם פרשה בעלת משמעות 1
בינלאומית.
• גילוי סודות המדינה. נושאים
עדינים, שעד כה נשמרו בסוד בישראל,
פורסמו בהרחבה על־ידי ניו־יורק טיימס,
כהדגמה למה שהצנזורה עושה בישראל.
אין ספק, כי עתונים אחרים יביאו נושאים
אחרים — שגילויים עלול אמנם להזיק למדינה.
לאחר
שכל הטעויות האלה נעשו — לא
מצא איש בממשלה לנכון לקחת על עצמו
את האחריות לבזיון, ולהסיק את המסקנה
האחת: להתפטר.
תחת זאת בא הנסיון הנואש, של כל
זרועות השלטון, להעמיד פנים כאילו הרעש
סביב משפט עורכי בול הוא דבר פעוט,
שיחלוף במהרה. נסיון זה מתבטא במאמצי
הממשלה לשכנע את האזרח, כאילו דעתי,קהל
העולמית כלל אינה מתעניינת בנושא.

חקירה מקיפה מיד!

^ כל יום אחרי יום גדלה התעניינות העו־
^ לם. כל העתונים ותחנות־השידור בערבית
האשימו את ישראל בפשע המחריד של
שותפות בוץ סול בן־ברקה. עתונים גדולים
באירופה ובארצות־הברית הוסיפו פידסנמים
משלהם. ניוזיוויק, למשל, טען :״ישראל עשתה
עיסקה עם מרוקו במסגרת עיסקה
זו עשו כנראה ד,ש.ב. הישראלי והשירות
המרוקאי איזה הסדר של שיתוף־פעולה.״
אם חשבה הממשלה שבפרשה זו של
מעצר עורכים תוכל לטמון את ראשה בחול,
ולומר, כמו בת־היענה :״אין סכנה! 1
איש לא רואה אותי!״ תהיה זו טעות חמו־ |
רה עוד יותר בשיקול. אין לה ברירה אלא [
להודות שמישהו עשה טעות, ולצוות על
חקירה מקיפה כדי לגלות את האחראים —
כל האחראים, לכל שלבי ד,בזיון.
ואחרי שיהיו המסקנות — חייבים האחראים
לתת את הדין.

1ן ל 1 7 1 1 1 1היתה ״הנערה העלי־
1 1 1 * 11 1 1 1 / 1 /זה׳ -של הסרט האילם
של שנות העשרים והשלושים. גם היא
התרחצה בעירום. כאן, בהוילה, שהוסרט 1־.1927

גייו הערלו

כוכבת הפלאטינה ה־ן
1 / 1 1 1 1 1חושנית ביותר ב11
תולדות
הראינוע, נראית כאן באמבטיה מיושנת,
בסרט בו כיכבה עם ״האליל״ קלארק גייבל.

את תולדות הקולנוע אפשר בעצם לתאר
כתולדות־האמבטיה. כי הכוכבות הצטיינו לא
רק בנפש טהורה, אלא גם בנקיון גופני נדיר.
כי זה עניין תנ״כי מפורסם, עניין הרח־צות
האלה. כבר דויד, כשראה את בת־שבע

מתר§8
סיפור? לכן היסטוו
קולבר,

ברחצת עירום בו
ו עו 1ך ו
רון, שלא נגמר. כמה ימי

אחרי צילום זה — קיפדה מרילין את חייו

מולו דיטויו

חנחשבת עד היום ל
בתולדות הקולנוע, מו
שקופות. מתרחצת כאן, בסרט האביר הבלתי־חמוש0 ,

עמודים אלה מוקדשים לצנזור העברי ולוועדה
לביקורת סרטים. שכן הבחורה העומדת עכשיו לפני
המספריים שלהם, היא הישראלית המתקלחת בתמונה
למעלה. סצינה זו לקוחה מתוף הפרט ״999
עליזה מזרחי״ והיא חיונית לעלילה: השוטרים
מחפשים אחרי רוצה, כתוף סאונה. ומה יש במקום
כזה, אם לא כהורות ערומות במקלחות? הצנזור,
שחושב אולי שזה מאד מזעזע להראות דברים כאלה

בקולנוע, מוזמן כזה חגיגית להתכונן כשני העמודים
המצורפים כדי להיווכח שמתחילת הסרט האילם
(ראה למעלה) ועד ימינו, כמעט ולא הייתה שחקנית
שלא התרחצה כפרטיה בלי שום בגדים. ולא סתם
שחקניות -אלא הכוכבות המהוללות ביותר שהופיעו
אי-פעם על מם ף הכסף. ואף אחד לא התרגש
מזה. נקוה שגם הצנזור לא. כי הרי הוא שונא
לכלוף, ומה נקי יותר מאשר כהורה מתרחצת?

ן? 1 1ךףו המכונה סקסברג, מתו1
1 1 1 1 1 1 1 1 1 אה. אניטה השבדית א
צות הפרועות, קנתה את פירסומה העולמי בדולצ׳ה ויט

הדי למאי

שנחשבה בזמנה ליפה
בנשות תבל,
מצולמת כאן עירומה בסרט אכסטזה. סרנו זה
הסעיר בזמנו את כל העולם בכלל חושניותו,

גלוריה סוואנשו:;:כ: ג־״ן מאנספילד ג חאן מווו
פתה, בסצינת אמבטיה חשופה ומפורסמת, בסרט
עתיק ואילם, שנקרא בפשטות זכר ונקבה.

העשוייה, כמו שאר האביזרים בביתה המפואר,
בצורת לב (סמל האהבה) ,צבוע בצבע ורוד.

:בין כמה שזה מעניין. ולפחות בשלב זה של ה־
?טוריה חוזרת על עצמה.
הסריטו במאי הקולנוע כל כן הרבה רחצות־קליאופמרה,
למשל. הקליאו הקולנועית קלודט
רחצה בתוך חלב מקציף. פאסקל פטי היתה קליאו־

1הנשים המחשמלות
ה גם היום בשמלות
זרט עוד בשנת .1936

מהוללת כמו היום, אבל

פטרה ערומה
וכמובן שליז
מצרי קדום,
לקרצפה. אבל
סופיה לורן

לגמרי שהתרחצה ביסודיות,
טיילור רחצה באגן־מיים
כששפחותיה עומדות עליה
כל זה שום דבר לעומת
הקליאופטרה (ראה תמונה).

בויג״ט באורו

של אושר. לא פחות הרשימה האמבטיה של
זץ מורו בהנאהבים (למעלה משמאל) ,שם
עשתה אמבטיה יסודית מאוד, יחד עם מאהבה
החדש, אותו פגשה באותו בוקר.
לעומת זאת יש אמבטיות מגוחכות, כמו
אלו שי 1ג׳יין מנספילד, שהן תמיד וורודות,
תמיד בצורת לב, ותמיד ממולאות בהמוקים.
וכמובן שכל כוכבות הזוהר התרהצו:
סופיה לורן, ג׳ינה לולובריג׳ידה, וקים נובק
ומרילין מונרו, ומחקותיה מיימי ואן דורן
ודיאנה דורס, וכמובן בריג׳יט בארדו.
אך טעות לחשוב שזה דבר חדיש ונועז
לצלם שחקניות ערומות ומתרחצות: זה
התחיל מזמן, עם התחלת הסינימה, ויימשך
כיראה, כל עוד יוסרטו סרטים.

בסרט שני לילות עם קליאופטרה, שהוסרט בשנות
החמישים, עדיין לא היתה אז שחקנית
כבר אז גילתה כשרונות בולטים מד מאד.

התפשטה בהרבה סרטים, ובאחרים. אף
התרחצה. כאן סצינת האמבט שלה היא
לממשה סצינת־דלי, בסך הכל. כי מה לא עושים היום כדי להיות וקיימן

ל בעזרת צינור השקות
מאד את סוג הרח־בו
התרחצה במיזרקה.

ריטה הייוורט, בשלומית, גם לא הסתפקה
בריקוד שבעת־הצעיפים, אלא התרחצה כהוגן.
אבל לא רק רחצות־היסטוריות הופיעו
על בו הקולנוע. הרבה רחיצות קולנועיות
עשו בעצמן היסטוריה: הכי הרבה רעש
עוררה סצינת־הרחצה של הדי למאר באכסטזה
(למעלה, באמצע) .הצלחת הסרט
הייתה כבירה, היא התפרסמה, ונישאר, למיליונר
קנאי. הוא קנה בהון תועפות את
כל עותקי הסרט שהצליח להשיג, אבל אחדים
נשארו לפליטה. אחד מהם — באספו
הפרטי של מוסוליני.
שתי סצינות־אמבטיה מהוללות היו רח־צות־זוייות.
האחת עם אולר, יעקובסון שהתרחצה
ערומה לגמרי עם ידיד, בקיץ אחד

גם היא בתוך
האמבטיה, בחברת
ז׳אן מארק בורי, בסצינה משותפת
של רחצת־לילה, מ תון סרטם הנאהבים.

דניאלה רוסה

נחשבת לאחת השחקניות היפות באיטליה, התפרסמה בארץ
דווקא בתפקיד האשה הכעורה בסרט נישואין נוסח איטליה,
כאשתו המאוסה של מארצ׳לו מאסטרויאני. אך עם הורדת האיפור, היא מתגלה במלוא יופיה.

י 17

קולנוע סרטים מסווה שד סרט
ארבינקה (עצנזון, חיפה; חן, ירושלים;
הוד, תל־אביב) בהתחלה הוא הופיע בעיתו
הונחה
נוספת
טנדאי וחסכוני

פקידות
הנ הלתח שבונות

הכנה לסוג ב ד׳
ה פ תי ח ה 9.3— 6.3.67

ק כצתיב הרב מ1כונוה ת
1 1 עברית • אנגלית

ה פ תי ח ה 9.3— 2.3.67
כתות בוקר

ב־ 5.3נפתחים קורסים חדשים

לבחינות אוקטובר 1967
גם ברמת־גן, ביאליק 42
כתות ערב

שגיאות י ת
•עכתיב בללא ר
• שיפור הלשון למתקדמים
• כיתה למתחילים

1 1 אולפן ת
אקו רנסי ם גאול י

ן [ 1ק 0 7

ה פ תי ח ה 9.3— 2.3.67

12—4שעות בשבוע
• למת חי לי ם

• למתקד מי ם

• שיחה ו831101־61 זות 00
• ספוזסגזתסנן פסזיזסנ)
ה פ תי ח ה 9.3— 2.3.67

• דידדים
קבוצו ת נפרדות
ה פ תי ח ה 8.3— 1.3.67

פ רט ים :
מ״ 8—4 , 11—9בערב

קדימה

6קורסי ל

פנוז ה ח די ש ה
בהדרכת המהפנט
קו רסמס׳ : 1

קו רסמס׳ : 2
קו רסמס׳ : 3
קו רסמס׳ : 4
קו רסמס׳ : 5

ת״א, בן־יהודה 74
ט ל פון 220314

במחיר
הח> מ־

ובמחירים:
3.60,4.50,5.50,6.50ל׳י
תוכלו לראות את:
*תכנית ה״לידו״ בפריס
*בלט קרח בסנט מוריץ
*הימורים בל אס-וגאס
וסוד וסוד בסרט
׳יד חדבשבסינרמה ׳
טעות ההצגה:
6.30,9.15
ובחבורת מובטחר!
לאחר

ה ת ענג ה

אלי וואהל

^ פעולת ה הי פנו ט ^ ט כני קו ת ליצירת תרדמה הי פנו טי ת
^ ט כני קו תלה כנ ס ת או ביי ק ט למצב ע מו ק של ה שינ ה
ה הי פנו טי ת ^
קסם אי שי ^ ה שפעה חבר תי ת *
^ כתה אי שיו ת
אמנות האהבה ^ תו ר ת הי די דו ת ^
^ תור ת ה סו ג ס טי ה ^ ה סו ג ס טי הבתע מו ל ה ^ מסחר
מו צל ח ^ שיפור הלמידה ^ זכרון וריכוז ^
^ הי פנוז ה ו חיי ה מין ^ הי פנו־ ס כ סו או לוגי ה £
^ הי פנו־ אנ ליז ה ^ טי פו ל הי פנו טי ^ הג מ לויו תמה רגלי ם
בל תי רצויים ^ שחרור נפשי ^

קורס מס 6היפנו־דרמה: ביטוי במשחק בעת היפנוזה^ .
במסגרת הקורסים יוצגו סרטונים ושקופיות הממחישים את תופעת ההיפנוזה
ומקלים בכך את למידתה. כן יעזרו התלמידים במכשירי היפנוזה אלקטרוניים.
לרשות תלמידי הקורס ספרי לימוד על היפנוזה.
לבחירתך קורס — :מרוכז ומזורז, או ממושך ומקיף.
הקורסים הנם עיוניים ומעשיים ומתקיימים פעמיים או שלוש פעמים לשבוע
בשעות 7.30 עד 9.00 בערב.
ההרשמה בין השעות 10 עד 12 לפנה״צ 4.00 ,עד 64(0אחד,־׳צ רק ב״מרכז
להיפנומיזם״ ,ברחוב ויצמן ( 19 ליד בית־החולים איכילוב) ,תל־אביב.

כל חודש נפתח קורס!!
כ־ 5.3.67 נפתח
קורם של חודש אחד
כת״א וכחיפה
( 2א בשבוע שעתיים)

י־קצדנות
עברית

ו/או אנגלית

בהנהלת חיים בר־קמא
מובטחת ! ההרשמה :

ההצלחה
ת״א: רח׳ גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בי״ם ״במעלה״ ,ש. לוין 30

הסול ם הו ה
שבוע אחרון
קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות שנת
( 1966 וכן כל שנה אחרת),
יבולים לעשות זאת השכוע,
כאחת משתי הדרכים :
• להכיאם למשרד המערכת,
רחוב קרליכף ,12 תל•
אביב, בימים ד׳ ד ה /בין
השעות 10.00ל־ ,3.00-עם ־10.
ל״י לכרך.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל־־אביב.

נים, ברשימות־קצרות של אפרים קישון,
וכולם צחקו ממנו ומהחוכמות שלו, אחר
כך הוא הופיע בספר אחד גדול, ושוב כולם
צחקו ממנו, ועכשיו כשהוא הגיע לקולנוע
כבר קצת עייפים ממנו.
ארבינקה החדש יבול היה עדיין להצחיק,
אילו היה עובר מתחום הספרות לתחום הקולנוע.
אבל ארבינקה הקולנועי נשאר
אוסף של פיליטונים מלאי מילים. הנסיונות
המתמידים שלו להצחיק לאורך כל הסרט
כל הזמן הם עצובים לפעמים, יותר מאשר
מצחיקים, וכשהוא מנסה להסביר מדוע הוא
כזה, כלומר לתת לעצמו צידוק, בתור דמות
שלמה, בקולנוע, הוא עוד יותר אומלל
מאשר עצוב.
בר־־מצווה, שוד כנק. אבל הסרט
מלא בכל זאת פנינים, תמונות מהוזי החיים
הישראלי, קטעי סאטירה חריפים על
האופי הישראלי, החברה הישראלית, הסדרים
הישראליים. תיאור בר־מצוזר״ ארוחת
ערב אצל מנהל ישראלי טיפוסי, יום בעירייה,
ושוד בנק שנערך בעזרת המשטרה
במסווה של הסרטת סרט.
יש בו המון שחקנים טובים ובראשם
חיים טופול. שייקר, אופיר, בתור שוטר
ישראלי, גונב מכולם את ההצגה.

משולש המוות
מותהשטן (מקסים, תל־אביב; צרפת)

סרט מתח צריך קודם כל למתוח, וזד, מה
שעושר, סרטו של ג׳ורג׳ קלוזו שנוצר
בשנת 1956 ומבקר זו הפעם השנייה בישראל.

יוצר את אווירת המתח הנוראה בסרטי
כל פרט ופרט כמעט. צילומים מלאי
צללים, בית־ספר קודר עם המון ילדים
סקרנים שאינם יודעים מה מתרחש בתוכו.
קצב מהיר בהתחלה, ואיטי ומורם עצבים
בסוף, ופרצוף נהדר של שחקנית ראשית
(ורד, קלוזו) הנראית כאילו כל רגע היא
עומדת לקרום תחת נטל העלילה, ולמשוך
יחד איתר, את הצופה.
מד, עוד דרוש לסרט מתח נוסף לכל
זהי עלילה כמובן. גם היא ישנה כאן. שתי
נשים (ביניהם סימון סיניורה הנפלאה) אשד,
ופילגש מחליטות לרצוח את הגבר האהוב
עליהן. כל אחת מסיבות שלה, ומבצעות
את זה. הקהל הישראלי הפרוע עוזר להן
ברגעים הקשים.
ישראל מעשה סדום
כדי למשוך את הקהל האנגלי שינתה
פורטונה את שמה לפיתזי בסזום. אבל זה
לא עזר לה.
״זהו שם טיפשי,״ כותב האובסרבר,
״של סרט על הבדלי הדורות בישראל המודרנית.
אנשים רציניים המסוגלים להתעניין
בנושא, או ליהנות ממנו, לא יעיזו להראות
את עצמם בפתח הקולנוע. ואלה שבכל
זאת הצליחו להתגנב פנימה במטרה לראות
חתיכת חזה או בטן, זוכים לאכזבה משעממת.״

סירסומת
צבאית
השבוע נודע שבין שאר משימותיהם של
היילי צד,״ל, עליהם לשמש כשחקנים ב־סרטוני־פרסומת
מסחריים. מבלי לקבל שכר
על כך.
אבל זה בלום לעומת העובדה שגם
ראש ממשלת ישראל מחייך למצלמה כשהוא
מתפעל מהמוצרים המשובחים, כי מזה
הם ימכרו יותר טוב — ובית־החרושת
יתעשר.
וכל הרואה סרטוני-פרטומת, יבחין לבטח,
שבין סרט עם תרגגולת אידיוטית הממליצה
על מרק־תרנגולות, לבין סרט עם חתן
מטומטם ומרופש הממליץ על מכונות־כבי־פה,
מופיע הרמטכ״ל של צד,״ל, כשחקן
סרטון הפרסומת של תדיראן.
מזגני אוויר. סרטון פרסומת זה מהיזד,
שערוריה: חברה המייצרת בץ השאר מק־לטי־רדיו
למכוניות, ומזגני־אוויר, מנצלת
לשם פרסומת, סרטים על חיילי צה״ל ומפקדיו,
בצרוף ביקורים ממלכתיים בבית־החרושת.
תדיראן,
כבר התפרסם בשערוריה קודמת,
כאשר היה שייך בחלקו לאחיו של
העולם• הז ה 1539

האמנות בואי האלימות
יש מבקרי אמנות ויש מבקרי מין. יש
ארצות ששם לא מבינים את ההבדל.
מזל שבצרפת למשל, כן מבינים.
לכן, כשלא מזמן הופיע בפארים סיר־טו
השני של אלן רוב גרייה, אחד מאבות
הרומן החדש, יצאו מבקרי פאריס
מכליהם מרוב התלהבות, למרות שהרכבת
הסראנס־אירופית הוא אחד הסרטים
הסאדיסטיים, האלימים, הארוטיים
והאכזריים ביותר שהועלו עד כה על
הבד.
חניקה ואינם. יש בו סצינות חש־

ואולי בגלל סצינות המין והאלימות ש__

בתוכה.״
הסרט מספר על תסריטן, על רוב
גרייה עצמו, היוצר דמויות לסרט, אבל
הדמויות נמלטות ממנו, עושות מה שהן
רוצות, לא מתחשבות ביוצרן, חיות להן
חיים עצמאים, מבצעות מעשים שהוא
עצמו, בהכרה שלו, מעולם לא חלם
עליהם.
משתתפים בסרט שלושה אנשים. אלן
רוב גרייה עצמו, המשחק את תפקיד
עצמו, הבמאי והתסריטן, ז׳אן־לואי (גבר

המנתית ומ/״ופחה
:חסכוני ת בזזיק ובאחזקה
*תמורה מלאה בעת הקניה
*שומות על עונה בעת המסוה

מו כנו ת יענראלית למכונות 1נו1יית

מארי־פראנס פיסיר כ״חרבבת הטראנם־אירופית״
פנות שהקולנוע עדיין לא ראה כמותן:
האנשים שבתוכו חונקים האחד את השני,
מתעללים האחד בשני, אונסים אחד
את י השני! ולמרות זאת שום מבקר
פאריסאי לא הציע להוציא ממנו את
הסצינות הגסות, אף אחד לא טען שהן
אונסות את הטעם הטוב. להיפך:
״אצל אלן רוב גרייה,״ כתב ז־אן בורי,
אחד המבקרים הגדולים של צרפת ,״ה־סאדיזם
כבר אינו מונח מקולל. זוהי
יצירה מדהימה ואמיתית ביותר, למרות,

שמעון פרם, ונבחר אז לספק מכשירי־קשר
לצה״ל (העולם הזה .)1247 במרכז
השערוריה עמדה העובדה שבן־גוריון עמד
אז לצידם.
הבעלים השתנו, תדיראן עובד בשביל
משרד הבסחון, והפעם לוי אשכול עומד
לצידו, ואפילו מסכים להופיע בתפקיד הכוכב.
עושה
רוח. אבל אולי במקום להתפעל
מהמוצרים, היה יותר מרשים אילו היה
אשכול גם אומר בקול מלא סמכות: וקדו״
ראן בכפר, ,תדיראן בעיר, אין כמו תדיראן
לעסקי־אוויר.

או הרמטכ״ל יצחק רבין, למשל, שלכל
הדעות ניחן בפנים קולנועיות מאוד. הוא
היה צריך לעמוד עמידה איתנה וגברית,
להחזיק את מכשיר הקשר־ בידו הימנית
ולהודיע דרכו לפיקודיו: מה שבטוח — בטוח

תדיראן תמיד עושה רוח.

ואז היו יכולים להופיע גדודי צה״ל,
היוצאים להילחם למען המולדת, בשירת בדם
ואש ותימרות־עשן /רק בעזרת מכשירי
תדיראן.

ובכלל, יש המון אפשרויות בעניין הזה,
וכדאי שכל בחירי המדינה ילמדו במהרה
לנצל אותם.
תדריך פרטים שצייד לראות
גבר ואיטה (בן יהודה,

תל־אביב) אווירה.
פיוט. משחק מצויין. צילומים נהדרים
בסרטו של קלוד ללוש על אהבה בין גבר
ואשה.
מוריאל (פאריז, תל־אביב) שני אנשים
שבימי צעירותם לא הצליחו לאהוב כראוי
איש את רעותו מנסים לחזור לעבר. הם
לא מצליחים להתקשר איש לרעותו, נאחזים
בחפצים, בתנועות, במילים. סרט אסתה
עול ם הז ה 1539

ואשה) טרינטיניאן הנושא בסרט את שם
עצמו, ומארי פראנס פיסיר, הממלאת את
תפקיד נערת התסריט.
הסרט מתחיל בתחנת רכבת, בקרון
קטן, בו יושבים השלושה ומתכננים את
סירטם, ועובר משם למרחבי הדמיון של
הבמאי שאינו שולט על דמיונו.
״האם אתה לא חושב שהרחקת לכת?״
שאל מראיין את הבמאי .״כן, זהו מה
שאני חושב,״ ענה לו רוב גרייה, האמנות,
פירושה להרחיק לכת מדי.״

תל -אביב טל3 6 3 5 6 .״יר £11 ולים \1ל.

3 1 :נז אנ י 1 1 0

]6111(6896
בימי החורף
״/״ 25 הנחה

טי מאוד, בנוי כמעט כמו תשבץ, דבר
המרחיק אותו מהחיים, ומזייף אותו.

סרטים שרצוי לראות
שלושה ימים וילד (אורגיל

לנרשמים החודש
לקורסים אלה :

ג ר 9יקה
ציו ר או פנ ה

ירושלים;

אורה חיפה) שלושה ימים של זברונות
מאהבה ראשונה, בסרט ישראלי ברמה בלתי
ישראלית.

דוקטורדיודאגו

שרטוט

(פאר, תל־אביב; תמר,

חיפה) המהפיכה הרוסית הגדולה ומשורר
רגיש המנסה לעבור אותה. סרט ענקים
עם הרבה רגש.

בנין, ארכיטקטורה
כולל עיצוב פנים
ורהוט

קרן אחת של אושר (אמפיתיאדרון,
חיפה) אהבה תמימה בין גבר שחור לנערה

לבנה, עיוורת, נוגע ללב.
מלך עכברוש (שלרות, תל־אביב) טיפוסים
שונים במחנה שבויים יפני בזמן
המלחמה. סרט מלא כוח.

סרטים שאפשר לראות
ג ׳ ורגיי (פאר, חיפה) סרט על אנשים
צעירים המסוגלים להתמסר, להקריב קרב־נות,
להתעלם, אך אינם יודעים לאהוב.
בתפקיד ראשי לין רדגרייב, נערה מגושמת
ושמנה, הדומה להמון נערות אחרות,
החיות כמוה, ומכאן הצלחתה הגדולה.
התנ ״ ך (גורדון, תיל-אביב) נסיון רציני
להעלות את סיפורי המקרא על הבד. מעין
אילוסטרציה קולנועית למקור הגדול.

אחרון א ח רון חבים

(גת, תל-אביב)

פארודיה על רודפי כספים ועל כספים, על
אנשים חיים הנכנסים לקברם למען הכסף,
ועל אנשים מתים היוצאים מקברם למען
אותה מטרה. משעשע.

מועדוגי קודבוע
אקרן (קרליבך ; 20

בימים שלישי, שישי

ומוצאי־שבת) ״ערב ציפלין״ .חמישה סרטונים
נדירים של צ׳ארלי הגדול.

22336

• חי פ ה

גול 522189 .

צ וד
הספ רי•
הצרפ תי
ה ס עו ד ה
ה שו מרעל
ת ס רו קתך
יו ח סי ם
רצונך בגוף שרירי וחסון?
ויפודין הפתרון!
לקבלת חוברת חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 1 5 .תל־אביב

חו פ שי

פנה עוד היום לקבלת
פרוספקט חינם
פוליטנניקוס ברנר , 17 תל־אביב
ת. ד4987 .

מקוה למכור 1000 מכשירי
נגן סטריאופוניים בשנה
לאחרונה הוחל ביבוא מכשייי־נגן
סטריאופוניים למכוניות מארצות־הברית
ויפאן על־ידי יבואן תל־אביבי,
המציע אותם לצרכן ב־875
ל״י, כולל הרכבה במכונית עם מערכת
של ארבעה רמקולים המותקנים
בדפנות הדלתות. היבואן מקודד למכור
כ־סססז מכשירים בשנה. את
סרטי המוזיקה (קרטרידג׳) קונים או
שוכרים בשתי ל״י היחידה לחודש.
מבחר הסרטים רב — יותר מ־40
אלף מכל תחומי המוסיקה הקלה
והקלאסית.

ספרים

אנשיס

מ קו ר

״העתון עודר הו ד\ א1ת״
האיש הסולד בדרך כלל מהשתפכויוו!
אישיות נכשל בכך השבוע. סיפר דויד
בן ־ נו רי ץ בראיון עתונאי :״נו, ובאמריקה
מצאתי בחורה אחת, זה היה לפני
חמישים שנה, בדיוק, בחורה אינטליגנטית
אבל לא ציונית. אמרתי לה, :אם נתחתן
תצטרכי לנסוע אתי לארץ־ישראל, אנחנו
מייסדים שם גדוד עברי.׳ היא אמרה, :בסדר!׳
,ותדעי לך,׳ הזהרתי אותה, ,כי התנאים
בארץ לא נוחים, ארץ־ישראל זה לא
אמריקה.׳ והיא אמרה, :מסכימה!׳ אבל ביום
שהתנדבתי לגדוד התחילה לבכות.״ 9כאן
התערבה פולח בן־גוריץ וניסתה למחות,
אך ביג׳י השתיקה :״כן, כן, אולי
את כבר לא זוכרת.״ 9גילוי אחר של
בן־גוריון נוגע לגודל משפחתו. מסתבר כי
אילו הדבר היה תלוי בו היה ביתו מבורך
בעוד ילדים, נוסף על גאולה בן־אלי־

מה אמר בשיא?אמביה
עצם

עזר, דנגה לשם ועמוס בן־גוריץ.

״אני למשל רציתי ילד רביעי,״ סיפר ,״אבל
פולה לא רצתה.״ 9כשנבחר הנאצי־לשעבר
גיאח־נ קיזינגר לקאנצלר מערב־גרמניה,
פירסם הסופר הגרמני גינתר גראס
מכתב גלוי אליו :״לו הייתי בנך אומר
הייתי לך: אל תקבל מישרה זו! אפור
שתיפול מישרת הקאנצלר לידיו של אדם
שכבר פעל פעם אחת בניגוד לכל תבונה
ושירת את הפשע, כשחוסלו אחרים
כשהזכירו השבוע לבן־גוריון את הסופר
הזה, אמר: מה שמו אמרת? גראס? מי זה
גראם, ומדוע עלי לקבל את דעתו של
גראס?״ 9כדאי לשים־לב לטיעונו של שר־ההסברה,
ישראל גלילי, שבא להוכיח
כי אין רשימה שחורה בקול־ישראול :״אינני
גורס שכל עורך צריך לקבוע לפי שיקול
דעתו את מי לראיין. הוא רשאי לקבוע,
כל אימת שהוא מוסמך לכך, אבל בקול־ישראל
יש כללים מוסמכים לגבי בחירת
אנשים להופעה קריאת ביניים :״זו לא
רשימה שחורה?״ תשובת גלילי :״מאחר
שכל אזרחי ישראל אינם יכולים לשדר ב־קול־ישראל
בעת ובעונה אחת, חייבת להיות
בחירה.״ 9הגדיל השבוע לעשות ח״ב
מק״י שמואל מיקונים, שפנה אל ספסלי
מפא״י בבקשה כי תלמד את הפועלים
לנהל מאבק מקצועי מסודר .״אנחנו בעד
מאבק מקצועי מסודר, מאורגן, כי רק הוא
יכול שלא לתת למשטרה אפשרות להתער
ב ההסכמה לא איחרה לבוא מצד

צייר קץ ואשתו
כל אחד לפי התור

ח״כ מפא״י משה כרעם

:״זה נכון!״

חנה זמר,

9כשהופיעה כתבת דבר,
בפני חברי משק חולדה וסיפרה להם על
בעיות העתונות, אמרה :״עתוני יום א׳
בארצות־הברית הם כה כבדים וגדושים, עד
שמספרים שעתון כזה נפל על פרה והרג
אותה.״ שיסע אותה אחד הקיבוצניקים:
״אני לא פרה, לא בארצות־הברית ולא ביום
א׳ — אבל העתון שלך בכל זאת הורג
אותי״.׳ 9על מנהיג מפ״ם הקשיש מאיר
יערי מספרים, כי באחת מפגישותיו עם
אנשי המערך, בדיון על תוספת־היוקר, אמר:
״תבינו, בגילי אינני יכול כבר להישאר במיעוט
במפלגת 9גילוי השבוע שייך לעורך
מוסף הארץ, נתן דונכיץ, שתרם סיפור

עודד תאומי ומעריצות
גם בחורף — גם בקיץ

משלו לעלילות העתונאות הישראלית. ראשית
הסיפור בשלהי ,1949 כשדונביץ, בחברת
העתודאי אורי קיסרי והמשורר־העתונאי
שלמה טנאי, נעצרו כחשודים בפגיעה
בבטחון המדינה, הכל בגלל. סקירה עתוג־אית
שעוררה את חש׳.־ אנשי שירות ה־בטחון,
למרות שעברה צנזורה כדת וכדין.
הסוף היה במשפט בבית־המשפט המחוזי
בתל־אייב, בדלתיים סגורות, כמובן. דונביץ
נקנס ב־ 25 לירות (״כמעט חצי משכורתי
החודשית בימים ההם״) ואילו שני עמיתיו
נקנסו בלירה אחת כל אחד .״כך או כך,״
הודה השבוע דונביץ ,״יש לי מאז הרשעה
בטחונית. עבירה שמעולם לא עברתי אותה
ואשר לא יכולתי, בשום פנים ואופן, להוכיח
שלא עברתי אותה. תקנות ההגנה ה־מנדאטוריות
נכתבו כך.״

״אני ה״ת ה\׳ ק שלו״
איך רכש האלוף החדש, רדזכעם זאכי,

את כינויו המפורסם? מספר על כך גנדי
בעצמו :״יום אחד, בהיותי חניך המוסד
במשק גבעת־השלושה, עשו לי קרחת. הייתי
אז רזה מאוד והרכבתי משקפיים. ומכיוון
שכך, עטפתי את עצמי בסדין לבן, לקחתי
עז ביד ונכנסתי לחדר האוכל של המשק.
ממש כמו גנדי האמיתי של אותם הימים.״
בין עשרת המשוררים הנקראים ביותר
במדינה נמצאים, כמובן, ביאליק וטשרני-
חובסקי. אך מלבדם נמצאת גם המשוררת
הכי גבוהה של ישראל אדיאנה הרן
(גובה 1.82 :מ׳; גיל : 30 :מקצוע: טבחית:
מקום מגורים: קבוצת שילר) .זאת הוכיח
לאחרונה מחקר שערך מוסד סאלד על
״הרגלי הקריאה של הנוער בישראל.״ 9
לא הרבה סופרים ישראליים זכו להיות
מבוקרים בארצות השכנות. אחד שכן זכה
לכך הוא בעל הנובל ש״י עגנון. הסופר
הפלשתינאי גסאן כנפאני הקדיש לו מאמר
שלם בירחון קאהירי, קבע בו, בין
השאר, כי ״יצירת עגנון אינה אלא קריאה
גרידא להגירה, ביחוד מאירופה המזרחית
לפלשתינה, וקריאה להתפשטות בשם האידיאלים
והתרבות היהודיים, אשר ועדת פרס
נובל גמרה עליהם את ההלל.״ 9אגב, השביע׳
בפתיחת תערוכת עגנון בירושלים,
אמר בעל השמחה :״כשם שיש שרי טעם
(בשין שמאלית) שמחבבין את סיפורי, כך
יש סרי טעם (בסמך) שאין דעתם נוחה מסיפורי.״
9מי אומר שאין קהל לתיאטרון
הישראלי? הנה, למשל, השחקן
עו דדתאו מי, שכדי לשמור על כושרו
הגופני אינו מפסיד שום הזדמנות, וקופץ
לים תל־אביב בקיץ ובחורף. בשבת
האחרונה, שהיתר, שטופת שמש, לא נשאר
תאומי בודד אף לרגע. מעריצות התיאטרון
הקיפו אותו מכל צד, הן במים והן מחוצה
להם (ראה תמונה) 9 ! .שחקנים אחרים הנמנים
על ליגת המתרחצים בחורף הם
יעקוב בן־סירה ונתן סוגן 9 .במועדון
החלונות הגבוהים מופיעים מדי ערב
הזמרים ג׳וזי כץ, אריק אינשטיץ ו־שמוליק
קראום המתקראים, כידוע,
שלישיית החלונות הגבוהים. השבוע, באמצע
התוכנית, פרץ פנימה ידידם הזמר־שחקן
אריק לביא וקרא :״אריק, אני מצטער
על האיחור, באתי במכונית של יורם קנ־יוק,
וקרה לה פאנצ׳ר.״ ״זו לא סיבה,״
ענה לו אינשטיין ,״היית צריך לעזוב אותו
ולהגיע הנה במכונית אחרת.״ לביא לא נשאר
חייב תשובה :״לא יכולתי, כי אני הייתי

הג׳ק שלו.״ בהמשך הערב, כפיצוי, הצטרף
גם אריק לביא לתוכנית, תרם שירים בעברית,
אנגלית ואידיש. הכל בהתנדבות, כמובן
9 .הרמוניה משפחתית לדוגמה מפגינה
משפחת קון. זאב קץ הוא צייר, ואילו
הדי קץ, רעייתו, היא ציירת. מעולם לא
עשו שניהם תערוכה משותפת, והם מקפידים
על שמירת תור: שנה הוא ושנה היא. בשבוע
הבא, בגלריה 220 בתל־אביב, תיפתח
תערוכתו של זאב. זה התור שלו. בין השאר
יציג גם פורטרט של הדי. בשנה הבאה,
כשיגיע תורה, תציג הדי פורטרט שלו9 .
גם אחרי המוות לא נותנים לנוח. לא בישראל,
אלא בצרפת. האלמונים שחפרו את
קברה הטרי של השחקנית מארטין קא־רול
בפאריס, גנבו ממנו תכשיטים שנקברו
שם לפי בקשת המנוחה, בשווי של 120
אלף לירות ישראליות. המשטרה הצרפתית
פתחה בחיפושים אחר בעלה האחרון של
השחקנית קארול ז״ל, כדי שיתן לה את
רשימת התכשיטים, ויקל על־ידי כך את
זיהוי הפושעים 9 .מסיבותיו של הצנחן־
אמרגן־סופר משה ינוקא נמשכו גם
השבוע. הכל לרגל הוצאת ספרו חקיביה
עד המיטלה. השבוע הסבו במסיבה כזו,
מסביב לבקבוקי ויסקי, איש רפ״י ומספר
הבדיחות האנטי־אשכוליות נחום רז, ח״כ
המערך שולמית אלוני, חייט העילית
ישראל צוורן ואחרון הבילו״יים דוק
מאירוביץ. ינוקא, שנפעם והתרגש למראה
ידידיו הרבים, הבטיח עוד מסיבה.
לא במועדון ולא בדיסקוטק, אלא באיצ־מדיון
בלומפילד היפואי 9 .בדיסקוטקים
יכול לקרות הכל, אפילו דיסקוטק בשם
האבא בהריון. התל־אביבי אברהם באדר,
שהוא אביו־מולידו של הדיסקוטק החדש,
מבטיח להקות־קצב כמו הסינג־סינג, השמנים
והרזיס והאריות• 9משפטו של ה־סופר־שובת־הרעב
דן עומר, על הפצת ספרו
בדרך, שהוגדר על־ידי התביעה כ״ספרות
תועבה״ ,יעורר בוזדאי בעיות לשוניות ובל־שניות
רבות. לכן גייס סניגורו, עורך־הדין
הירושלמי שמואל בירגר, עזרה מיוחדת
לצורך זה, בצורת מתמחה צעירה למשפטים
הנקראת אדווה ראם. כי לאדווה, נוסף
להשכלתה המשפטית, יש גם נגיעה מסויימת
למיכמני השפה העברית. היא נכדתו של
אליעזר בן־יהודה, הידוע בתוארו •,מחייה
השפה העברית״.

פסוקי השבוע!
9ח״ב רפ״י דויד בן־נודיון:
״יהושוע היה ציוני?! עזרא היה ציוני?!
שניהם גרו בארץ ישראל ולא ידעו בחייהם
שלהם שיש משהו כמו ציונות בעולם.״
9העתונאית זיוה יריב, על פילוג
תנועת חרות :״בעוד בגין טוען לשלמות
המולדת ופתרון בעיות גורל המדינה,
הרי לעומתו תמיר דורש שלמות המולדת
ופתרון בעיות גורל המדינה — במצב כזה
מוכרח להיות פילוג.״
9העתונאית סילבי קשת, בצטטה
את רב־אלוף חיים לסקוב, מנהל
רשות הנמלים :״ערכים יש לאכול ניט,
ולא מהולים במים׳ .המטיפים לשתות מים
הם עצמם שותים יין.״
9העתונאי מיבאל אוהד, בצטטו
את הסופר סטפאן צוויג, כששאלו
את דעתו על תהפוכה פוליטית :״רצונך
לדעת פרטים — קנה עתון חוץ.״

בג ר ץ

(מאת

אפרים

קי שון;

הוצאת נ. טברסקי; 238 עמ׳) ספרו העשירי
של אפרים קישון, שיצא לאור
ביום הולדתו ה־ 15 של מדורו חד־גדיא,
כולל 87 הומורסקות. והן, כרגיל אצלו,
אקטואליות, מצויינות, משעשעות וקולעות
אל המטרה.
את ההומורסקות מאכלסים הטיפוסים
הקישוניים הידועים — ארבינקא, ד״ר בר־ביצוע,
שולטהיים, האינסטלטור שטוקס האגדתי
וכמובן, שוטר־התנועה (״אין השקעה
יותר טובה למדינה ...אם כל טראפיק
רושם רק שלושה רפורטים של 15 לירות
לשעה, הרי הוא מכניס תוך יומיים את
משכורתו החודשית והשאר רווח נקי.״)
יש לקישון בגלריה שלו כמד, טיפוסים
חדשים כגון קוקו, הפסל המודרני, שוונוס
מגלעד ישלו היא ״שני פסי־רכבת מחוברים
בריתוך אוטוגני עם סבך של ברזילי־בניין
ומרזב־גשם עקום״.
״השבוע אין פייס:״ קישון אינו
פוסח על מאומה. הוא מטפל ביחס לתיירים
בבתי־המלון; בירידת הכדורגלנים: בחוגי-
הבית של ערב בחירות; בצורת הגמול
לאדם הנותן לך עשר אגורות החסרות
לך למדחן וכמובן, גם בהורוסקופ (מזל
שור ה שבוע אינך זוכה בפייס!״)
מעל לכל מצטיין קישון בסאטירה הפוליטית
שלו. אומר נשיא זאמביה למראה

אפרים קישץ
שני פסי רכבת ומרזב גשם עקום

אשכול ופמלייתו הענקית :״מעולם ...לא
ביקרו כל כך רבים אצל כל כך מעטים
לתקופה כל כך קצרה.״
או — אשכול, על המיתון :״ארץ קטנה
שאך אתמול גירשה מעל אדמתה את הפולש
הזר ואת משקיעי־ההון שלה.״

ציי רלש מור ע ד החמודים

ניצוצות וניחוחות (מאת שמעון אל־מקוד;
הוצאת אור וחום; 177 ענה) שמעון

אלמקור מעיד על עצמו כי הוא ״ציפור־הנפש
הרוכבת על חמור־הגרם״ .נוסף לזה
הוא גם ״המשורר הגדול־הקטן ביותר בעולם״
,וחוץ מזה הוא כותב לגמרי לא
רע, כפי שהוא מוכיח בקובץ שירים ואימ־רות

אלמקור 35 תושב הכפר בצרה בשרון,
מעניין לקריאה, כמעט מן העמוד הראשון,
בו הוא מסביר מדוע אין הוא מקפיד כל
כך בהלכות הדקדוק:
הכבוד של ה תנ״ן /במקומו הוא מונח
/אן הכבוד של הלשון /חובה שיהיה
ראשון.

מה לעשות כלימון? אלמקור גם
מקדיש כמה משיריו לכל מיני אישים (ביניהם:
מרטין בובר, נתן אלתרמן, יבגני
יבטושנקו) .את המשורר הרוסי מזמין אל־מקור
״לשכנע אותי שהקומוניזם הוא יותר
טוב ויותר יפה, שיש בו יותר אור ויותר
חום, מאשר בקפיטליזם.״
בכלל, יש לו הגיון משלו, כפי שמוכיחות
השורות הבאות:
כיוון שהמשיח יבוא רכוב על חמור /
אם נרצה להיגאל — על חמורים חובה
לשמור
או אדם, את העצה הזאת שנון וגם למד /
יתנו לך לימון? עשה בו לימונד!
ה עול ם הז ה 1539

״יזכור עם ישראל א ת אברהם
הראל, יאיר כפרי, סימה כפרי, יהודה
חנ רין שם אחרי שם.
לפתע פילחה זעקה חדה את חלל
המחסן הגדול :״לא מת ! לא מת!״
וכאילו היה זה הסימן שהלבבות ציפו

את השמות, חותמת של סופיות, כאילו
רק באותו רגע מתו המתים.
לכן הקיפה הזעקה את המחסן הפתוח,
ואת הרחבה שלפניו, בו עמדו
משמרות־הכבוד של חיל־הים, ואת ה־אוניה
היוגוסלבית שעגנה ליד הרציף,
ואת ספינות חיל־הים, ויצאה אל הים.

באותו רגע צעדו המלחים נושאי־הז־רים
אל קצה הרציף, עלו על ספינות
חיל־הים, שהפליגו מרחק כמה עשרות
צעדים ונעצרו. בטכס הימי, שמקורו ב-
נבכי העבר הקדום, הוטלו הזרים לים.
הם צפו במים — על פני הקבר ה אינסופי,
שאליו באו אנשי ״השלושה״.

אשת רב־החובל של השלושה.

שימשה יונה הואל (ימין)׳
חזרה ארצה, אחרי שנסתיימו
היא לא פרצה בבכי. מאז
ניצולים, מקדישה יונה את כל זמנה לדאגה ׳למ שפחות פקודיו
החיפושים הרבים אחרי
של בעלה, מתרוצצת מישיבה לישיבה אצל המוסדות כדי להבטיח את שיקומם הכלכלי.

דוגמה לכל

לו, פרצו זעקות הבכי מכל העברים.
מאות הקרובים והידידים של ימאי ״השלושה״
החלו בוכים — מי חרישית,
מי ביבבה מרה. לא היתה אף עין אחת
שנשארה יבשה.

כי אזכרה זו היתה מזעזעת אף מאז־כרה
רגילה.
באזכרה רגילה, יש קבר. ישנה הוודאות
כי גופת האיש האהוב אכן שוכנת
במקום זה. ואילו אנשי ״השלושה״ —

ישראלים וזרים, ימאים ונוסעים —
נעלמו בים, אותו ים אכזר שהשתרע
מול עיניהם הדומעות של באי האזכרה
בנמל חיפה, כשהוא רגוע וחלק כאילו
לא אירע דבר.
עד אותו רגע, לא מתה התקווה. כל
לב ציפה, אולי, בסתר, כי פתאום יוסר
הסיוט. נגד כל הגיון, לא השלימו עדיין
הלבבות כי מי שהיה — איננו עוד,
שנעלם מבלי להשאיר אחריו כל עקבות.
עד שהחל ה״יזכור״ .היה בה, בקרי

אמו של שלמה כ״ץ, קצין מכונות, שהשאיר אחריו אשה
בת 22 וילד בן ,3מתייפחת בבכי תמרורים. לידה: בעלה,
נכה, שהניע לאזכרה על קביים. בין המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן באסון,
ש מיקרים מזעזעים, וגם מיקרים סוציאליים קשים מאד הזקוקים לעזרה וסיוע מיידי.

בני! בני!

אנא חוש׳ נואם מול משפחות הימאים, נשיגא׳ היד היס ערוכים במישמו ננוד. וגרה׳ אוניה יוגוסלבית מסשיביס סו הסינון

קוב־הוחוב בכפו שלם: אבטלה -מיתון -ועב -וגם

א לו ת

בצה רייו

ך* שמועה?}כרה מפה לאוזן, כמו
ן | רוח רעה :״הרסו את הבתים של אילן
מזרחי ואורי כהן.״ אנשי המקום התחילו
להתקבץ במרכז הכפר. הם עמדו בחבורות,
ותקעו מדי פעם מבטים מאיימים לעבר
פקחי העיריה, שסיימו את מלאכת ההריסה.
כפר שלם דמה לחבית חומר נפץ.
הניצוץ הקטן שהיה חסר, בא בצורה של
שמועה חדשה :״הם הולכים להרוס את הבית
של בת־שבע לוי.״
המרירות פרצה החוצה: אבנים התעופפו

״אחרי זה, כשבאו השוטרים, אמרתי אנשים לקצין, :למה לכם את כל זהי
יהרגו פה אחד את השני.׳ לא שמעו לי.

באוויר. אלות הונפו והונחתו על ראשים וגופות
נשים נגררו בשערות.
סיפר מנשה בן אברהם ( )20 תושב כפר
שלם .״כשהגענו למקום, אמרו לנו שהרסו
לאילן מזרחי ואורי כהן את הבתים שלהם,
ורוצים להרוס את הבית של בת־שבע לוי.
עזרא לוי, האח של בת־שבע, עמד שם והת־ווכח
עם הפקחים. הוא ביקש מהם שיתנו
לאחותו זמן, ולא יהרסו תיכף.
״הפקחים לא הסכימו. אבל הם כבר
הרגישו שכל החבר׳ה של הכפר מתאספים

״גלד

ד קג ד ה:״

צעקתי לפני כולם. לפני ר,עיתוני
אים, לפני השוטרים, לפני הפקחים

צעקתי, :אנחנו לא רוצים לצאת נגד החוק.
תנו לנו זמן. אם לא שבוע א: יומיים. אם
לא יומיים, אז יום אחד. רק תנו לנו זמן.

| * ך 1ן שותת ממצחו של שוטר, שספג
! 11 1אבן בראשו. מלבדו נפצעו עוד
ששה שוטרים וקצין אחד. פח שלם של
נפט הורק על ראשו ועיניו של אחד השוטרים.

עזרת אלה.

•י זועקת אהובה יהושע נאשר גררו אותה
השוטרים, לאחר שחבטו בראשה נ־ל

בתמונה נראית אהובה כשמשני ציריה אוחזים בה

השוסרי.ם וגוררים אותה לעבר הניידת. אהובה לא החזיקה מעמד,
היא התמוטטה לאחר מספר מטרים והתעלפה. אשה אחרת שנגררה אל
מכונית העצירים היתה בת־שבע קטינה, שהיא גנ 1בהריון.

והולך להיות גרוע. ואז התחילו לבוא
השוטרים. הם באו ניידת אחרי ניידת, עד
שבסוף היו כמאה שוטרים.
״בתוך החדר של בת־שבע, נכנסו נשים
וילדים. הם סגרו את עצמם בפנים, בשביל
שלא יוכלו להרוס את הבית.
״השוטרים פרצו לתוך החדר. אני הייתי
בפנים. בהתחלה הם ביקשו יפה מכל׳אלד,
שהיו בפנים שיעזבו את המקום. ואז ירד
פתאום הגשם הראשון של אבנים.
״השוטרים נכנסו לפעולה. הם התחילו
להכות בפראות את הנשים והילדים שהיו
בחדר של בת־שבע, ולמשוך אותם החוצה.
השוטרים שהיו בחוץ התחילו לגרור את כל
מי שנכנס להם ליד אל הזינזנה.
״ככה זה המשיך. המהפכה נגמרה רק
אחרי שהם הרחיקו את כל החבר׳ה והרסו
את הבית של בת־שבע המסכנה,״ סיים מנשה.

״דמה שישפך דס?״

שוטר מוביל בכוח את ה1

1 1 1 1 1 7 1ילדות אהובה רצון ( )12 ודנו
1סימן טוב 12 כשהפריעו למלאכת הפק־
1חים, אשר עסקו בהרס הבתים בכפר שלם.

*** ד ה לוי הישישה, אמה של בת־שבע,
יושבת בביתה ובוכה .״אני בוכה על
שתי הילדות שלי שהן בבית־הסוהר,״ הסבירה.
השתים עליהן מתייפחת האם הן
בת־שבע ואהובה, שנעצרה גם היא כאשר
ניסתה לגונן על קורת הגג של אחותה.
״ראיתי איך שסוחבים את הבת שלי.
בעינים שלי ראיתי איך שלושה שוטרים
מרביצים לה מכות רצח, סיפרה שרד, לוי
בבכי. היא לא החזיקה מעמד, ונפלה מתעלפת
בראותה את בתה מוכית ונגררת.
בת־שבע, הנמצאת עדיין במעצר, בנתה
את הבית הקטן לפני שלוש שנים, מכסף
שניתן לה על־ידי בעלה לשעבר.
בת־שבע ניסתה למנוע את הריסת ביתה,
אך כיצד אפשר להסביר את ההשתתפות
והעזרה שנתנו לה כל תושבי הכפר?
״היום הם הרוסים לבת־שבע — מחר הם
יבואו להרוס לנו,״ הסבירו תושבים רבים.
״אני ניסיתי למנוע את כל המלחמה הזאת,״
אמר עזרא לוי, אחיה של בת־שבע.
״אבל מה? זה היה יום של שוויץ ופרינ־ציפים
של העיריה והמשטרה,״ הסביר.
״אני דיברתי עם המנהל האחראי להריסה
מטעם העיריה, אחד סירקים. הסברתי
לו בשקט שאנחנו מבקשים שבוע זמן.

״לא הסכימו והתחילו להרוס את הבתים.״
איך עושים דבר כזה?״ שאלו רבים מתושבי
הכפר ,״למה דוזקא עכשיו, כשאין
כסף ואין עבודה?״
״הם רוצים בשיטה כזאת להוציא את
כולנו בכוח,״ אמרו התושבים .״לאיפה אנחנו
יכולים ללכת? אם אנחנו לא טובים בשביל
ישראל — שיביאו אונייה ונלך לקנדה.״
על השאלה הזו ענה מיכאל לפידות. סגן
דובר עיריית תל־אביב :״השאלה נכונה. אני
אמנם לא בקי בעובדות, אך אני בטוח
שלא היתד, שום כוזנת זדון מיוחדת במינה.״
אך לתושבי הכפר היתד, תשובה אחרת.

0 * 1 1 1 0 1 1ן 1כאשר התחילו השוטרים לגרור החוצה את הנשים והילדים
1 11 _ 1 1 / 1 1 * 1ח 1שניסו לגונן בגופם על קורת גגה של בת־שבע לוי, התחילו
אנשי הכפר בהתקפת הנגד. הם השליכו על השוטרים אבנים, בלוקים וקרשים, מכל הבא ליד.

| ״ 0 1 | 1ה 1ו 1התחילו הפקחים לבצע את מלאכת ההריסה. למבצע ההריסה
111 7 0 1 1 1 1 1 1 1 1 - 1ניתנה חשיבות עליונה. משטרת־ישראל שלחה אל המקום
את סגן ניצב אריה איבצן, מפקד הופה הדרומית, כדי לפקח אישית על ביצוע ההריסה.

במדינה
(המשך מעמוד )14
דויד ששון 24 כדו קודמיו. נעצר כחשוד
כל פעם כשיש שוד רציני. כמעט
תמיד משוחרר ללא ערבות. גם הפעם, אחרי
שהיה עצור ארבעה ימים שוחרר ללא
ערבות. דויד ששון, המכונה ששי, עובד
בסבלות, מרוויח היטב.
אהרון כהן 34 היה שותפו של נחמן
פרקש בשוד תנובה לפני 10 שנים. הוא
ישב במעצר ומאז חזר למוטב. הוא הקים
לו דוכן לממכר פירות ובמשך שנות העבודה
הראשונות חסך כסף רב. הוא עזר
לאחיו לפתוח בית מלאכה להרכבת תריס ,־
אסבסט, והקים דוכן נוסף בתחנה. כיום
הוא מרוויח כ־ 3.000 לירות לשבוע, ויש
לו חסכונות של חצי־מיליון לירות. לאחרונה
המשטרה מתלבשת עליו, ועוצרת אותו
לעיתים קרובות. במרבית המעצרים הוא
משוחרר ללא ערבות.
כל החשודים טענו בפני שופט השלום
שאין להם כל חלק בשוד. שוב רצתה המשטרה
לעצור את החשודים. ל־ 15 יום.
השופט לא הסכים. עצרם לעשרה ימים.
בעיתונות פורסם איך המשטרה עצרה
חשודים בשוד. זו תהיה הפתעה אם הפעם
לא ישוחררו אחר־כך, כרגיל.

משפט
בל 1נבעי הסר
ידיעות מיסתוריות על קבלן חסר־שם,
שביצע מעילה מיסתורית בכור האטומי בדימונה,
העסיקו במשך שנתיים את קוראי
העתונות היומית.
רק לפני מספר שבועות פורסם שאיש
המיסתורין הוא קבלן צבע תל־אביבי בשם
אליהו צינצינטוס. אבל גם אז נשארה הפרשה
אפופה סוד. השבוע הוסר הלוט.
הדבר בא במפתיע. התיק, שהוחזק בחסוי
וסודי, הובא לפני שופט, ולתדהמת
התובע — משרד־הביטחון — קבע השופט
כי המשפט יהיה פתוח ומותר בפירסום.
חצי סי דיון. צינצינטוס נעצר לראשונה
בשנת .1965 מנהלי הכור טענו, כי לאחר
בדיקה שביצעו נמצא שהקבלן הונה את
משרד הביטחון בקשר
לעבודה שעליה
דובר. הוא העלה
את סכום המעילה
שבה נחשד,
ל־ 26 אלף לירות.
כאשר נעצר הקבלן
לראשונה, היה
זה כבר שנד, לאחר
שהפסיק, ביוזמתו, את
עבודתו בכור האטומי.
ארבע שנים
עבד עם משרד־הבי־צינציגטוס
טחון
עד שהחליט,
לדבריו, שאין הוא
יכול לסמוך יותר על משרד זה בקשר
למילוי התחייבותיו, ביצוע חוזים, תשלומים
וקיום הבטחות.
״החלטתי לעזוב סופית את העבודה בכור,
אחרי שסכום החוב שהם חייבים לי
הגיע כמעט לחצי־מיליון לירות,״ הסביר
השבוע צינצינטוס (.)43
חצי תביעה. החקירה נגד הקבלן
נערכה לפי כל כללי הסודיות הבטחונית.
לדברי צינצינטוס, הוא אפילו לא הוזמן
להגן על עצמו או להכחיש את ההאשמות.
צינצינטוס, נאה, רזה ובעל עבר בטחוני
בבריגדה ובהגנה, טען בעקשנות שלא היו
דברים מעולם. יומר מזה: הוא אף הגיש
קובלנה פרטית, בה הוא מאשים פקידים
בכירים מעובדי הכור בהאשמות חמורות,
שאותן הביא לידיעת המשטרה ולידיעת
מבקר המדינה.
וכך קרה שכיום מתנהלים שני משפטים.
האחד הוא בעניין תביעתו של צינצינסוס
נגד משרד־הביטחון על אי־תשלום חובות;
ואילו השני דן בתביעת משרד־הביטחון
נגד צינצינטוס.
אך להפתעתו הגדולה של הקבלן לא
הופיעה בכתב־האישום עבירת המעילה שעליה
רומזים כבר שנתיים בעיתונים. במקומה
הופיעה עבירה חדשה: מתן שוחד
וקנוניה עם אנשי משרד־הביטחון, לשם
הוצאת כספים במירמה,
כאשר שמע אליהו צינצינטוס את ההאשמה
החדשה, הסביר כי לא עבר שום
עבירה. יתר על כן — ההאשמות שהטיחו
בפניו הן בדיוק אותן האשמות שיש להסיח
בפני רבים ואחרים בכור.
אלה הם, לדברי תלונתו למבקר המדינה,
נוהגים שכיחים שם.
ה עול ם הז ה 1539

המחלה היא מחלה קטלנית, אך ניתן להציל את החולה אפילו אם הוא במצב
קשה. ישנו הידע הדרוש לכך, וישנם גם הרופאים המתאימים לבך -
ובבל זאת: לא בל חולה יכול לזכות בטיפול המתאים. בי חסר דבר אחד קטן :
בסף. אין מספיק מכשירים, ולבן חייבים הרופאים להחליט: מי לחיים רמי למוות.
^ ור אדום דולק בבתי־החולים של יש־
\ ! ראל. אור של אזעקה.
כי ביטויים כמו ״שעת חירום״ ,או ״מאמץ
לאומי עליון״ ,שהפכו מזמן למטבעות־לשון
שחוקות, הם עדיין בעלי משמעות של
בענייני בריאות. ומכל שטחי הבריממש
אות
הזועקים לעזרה, בולט אחד במיוחד:
ריפוי וטיפול בחולי כליות.

מרץ, ידע וכסף
**לחמת העולם השניה, שלגבי אז-
רחים רבים הפכה כבר עניין של היסטוריה,
משמשת עדיין לקח טרי ומדהים לעוסקים
ברפואה ובבריאות. כי תוך כדי סערת הקרב
וההרס ניתן היה לבחון את דרכי
הטיפול הרפואי במיליוני החיילים והאזרחים
בחזיתות.
מאז הוסקו מסקנות רבית; עובדו נתונים
סטאטיסטיים שונים ונלמדו לקחים מגוונים.
בין השאר, כאלה הנוגעים לכליות האדם.
למשל: אחוז גדול של נפטרים נפל אז

מן הנחותים ביותר: לעומת שש יחידות
בישראל, יש באנגליה, למשל, רק עשר.

שירום ושהות

^ מו כהרבה מחלות אחרות, כן גם
בכליות: ישנו חולי חולף וישנו גם חולי
קבוע. בלשון אחרת: יש חולים זמניים
ויש חולים כרוניים.
בישראל מובטח טיפול לחולים הזמניים.
אזרחים שנפגעו בכליותיהם כתוצאה מפציעה
או כתוצאה מהלם, זוכים בטיפול מיידי, למרות
העומס הרב על הכליות המלאכותיות.
הצהיר אחד הרופאים :״כל המיקרים האלה
מקבלים עתה טיפול, והם יקבלו טיפול
כזה גם בעתיד, אפילו מתחת לאדמה•״
הבעייה מתעוררת בחומרה לגבי חולים
כרוניים — אלה שלגביהם הטיפול הוא
אינסופי־כמעט. הם חייבים להיות קשורים
ליחידה המלאכותית בזמנים קבועים, לבוא
לטיפול מדי כמה ימים.
עוד לא נערך בארץ סקר שיקבע כמה

פיות שמעוררת הכלייה המלאכותית, קיימת
גם הבעיה המוסרית, המעיקה על קומץ הרופאים
האחראים על הפעלתה של הכלייה.
אין כמעט שום אדם במדינה, הן בתחום
האזרחי והן בתחום הצבאי, שניצב אי־פעם
בפני הכרעות מן הסוג הזה: למי מתוך
החולים לתת עדיפות ראשונה בטיפול ב־כלייה?
כיצד לבחור את הראויים לטיפול,
ולפי איזה קני־מידה?

יסורי מצפץ
קורבן לכלייה פגומה• ,למרות שלא נפגע
בכלייה ממש. כי הכלייה, שהיא המסנן של
גוף האדם, רגישה מאד לפציעות יפגיעות,
אפילו כשהן פוצעות או פוגעות אברים
אחרים.
כל פגיעה בכלי־הדם משפיעה מיד על
כליית האדם. כי במצב נורמאלי, נמצאים
בתוך הכליות ס /ס 30 מכמות הדם של הגוף.
משמעותה הקטלנית של הפלייה הפגועה:
רעלים — שבמצב תקין נפלטים מן הגוף —
נשארים בו. ואילו חומרים חיוניים לגוף
נפלטים ממנו.
לכן הוסק הלקח של מלחמת העולם ה־השניה:
חיי רבים היו, ניצלים, לו ניתן
היה לטפל בכליותיהם בעוד מועד.
לקח זה לא נשאר עניין אקדמאי מופשט.
במלחמת קוריאה, למשל, עשו בו שימוש
רב, וקצרו תוצאות חיוביות. כלי חשוב
במלחמה זו: כלייה מלאכותית, שהדגם הראשון
שלה הוצגו לעיני מדעני הרפואה
בשנת .1947
מאז הושקע בפיתוח הכליות המלאכותיות
מרץ רב, ידע רב וכסף רב.

עבדי הכרייה

חושבים זקוקים לטיפול ממושך. ההנחה
כרגע היא: בין 50ל־ 100 מיקרים בשנה.
גם הערכה צנועה זו היא מעל יכולת־הקליטה
של שש היחידות הקיימות. הרופאים
האחראים דורשים ממשרד־הבריאות ומשרד־האוצר
לעשות כל מאמץ כדי לפתח ולהרחיב
את המיתקנים הקיימים, הן בכמות והן
באיכות. כי השאלה היא שאלת חיים. כתב
צזזת רפואי בהרפואה, ביטאון ההסתדרות
הרפואית בישראל :״הנסיון שנרכש בינתיים
במרכזים שונים הוכיח, שטיפול חוזר לא
זו בלבד שמאריך את חיי החולים ומשקם
אותם, אלא נותן גם שהות לחפש אחרי
אפשרות ביצוע השתלת כלייה מתורם חי,
או מגופה.״

תודעת הפלייה

ך* השקעה הנדרשת כדי להכניס כלן
} יה מלאכותית חדשה לשימוש נעה בין
7,000ל־ 10,000 דולאר. סכום דומה עולה
גם הטיפול בחולה אחד במשך שנה. אולם
עתה קיימים סיכויים סבירים שמחיר הטיפול
יירד, בין השאר הודות להמצאה ישראלית
מקורית, שפותחה במעבדות הטכניון בחיפה.
המיתקן הישראלי, שיכניס חצי־אוטימטיזציה
בתהליך הטיפול, נמצא בינתיים בשלבי נס־

ף* ישראל של 1967 מצויירים רק
* -ששה בתי־חולים בכליות מלאכותיות:
הדסה בירושלים, בילינמון, תל־השומר, אי־כילוב,
השרון בפתח־תקווה, ו תז ב״ ס בחיפה.
לכן תפוסות כל הכליות המלאכותיות בישראל.
הן עובדות בתפוקה מלאה, בפיקוחם
של צוותות מיוחדים בעלי הכשרה מתאימה,
שהפכו כבר מזמן לעבדי הכלייה.
צוזת כזה, המונה כעשרה איש, מהם לפחות
ארבעה רופאים, חייב להיות בכוננות
מלאה של יום ולילה. כי שום מדינה בעולם
עדיין לא מרשה לעצמה את הלוקסוס להשבית
חלק מכליותיה המלאכותיות. גם
ישראל לא, למרות שמעמדה בשטח זר אינו

אך לא רק הכלים חסרים. יש צורך להגביר
את ״תודעת הכלייה המלאכותית״ ,כלשון
הרופאים. הכוונה: לארגן ולאמן מתנדבים
שיהיו מסוגלים לפקח, חלקית לפחות,
על תהליך ההפעלה.
הכודנה, בשלב מאוחר יותר: לרכוש לישראל
כליות מלאכותיות קטנות, שניתן ל־הציבן
בבית החולה. בעזרת המתנדבים ובני
המשפחה אפשר להוזיל בדרך זו את
הוצאות־הטיפול הגבוהות, ולהביא ישועה
רפואית ליותר ויותר חולים. מיתקני־בית כאלה
קיימים כבר ומופעלים בבוסטון שב־ארצות־הברית.
אולם
מעבר לכל הבעיות הרפואיות והכס־

* ש, כ מו כן, שיקולים רפואיים, כמו גיל
׳ החולה. כי חולים בגילים מסייימים מסוגלים
להפיק תועלת מהטיפול, בעוד שבגילים
אחרים סיכוייהם פחותים.
יש שיקול רפואי נוסף, כמו מצב מחזור
הדם של החולה, או מצבו הנפשי. אך
שיקולים אלה אינם מעיקים על הרופאים.
הם בודקים את החולה ומוציאים מסקנות
בהתאם.
אבל מה קורה כשישנם חולים שעברו
כבר את הבדיקות המוקדמות ונמצאו ראויים
לטיפול — ואין מספיק מקומות בשבילם
בכליות המלאכותיות הקיימות?
״אל תקנאו בנו,״ השיב אחד הרופאים
לכתב העולם הזה, שראיין אותו השבוע׳,
הרופאים צריכים להכריע בשאלה זו לבדם.
יתכן שבמיקרים כאלה, מתאים יותר
מכל הביטוי ״מוסר כליות״.
ואז צצים שיקולים כמו ״רצון החיים
של החולה״ ,או ״מצבו המשפחתי״ ,או
״מה התועלת שהוא ישיא לחברה״.
מי מבין הרופאים, ויהא זה המוכשר ביותר,
מסוגל לפסוק בבטחון מלא בשאלות
כאלה?
בארצות־הברית, למשל, קיימות ועדית צי״
בוריות מיוחדות לצורך זה. ישנם מקומות
בהם מכהנים בוזעדות הציבוריות כהני־דת,
בנקאים ואנשי־ציבור. לצידם פועלת גם
ועדה רפואית.
שום רופא בישראל אינו טוען כי יש
להעתיק במדויק את שיטת הוזעדות האמריקאית,
או את הרכבן. אולם בפי כמה
רופאים נשמעה כבר הטענה — שלא הובאה
עד עתה לידיעת הציבור — כי יש
צורך בדיון ובליבון הבעיה בכללותה.
הצורך המיידי: קביעת קני־מידה, או הנחיות
כלליות בשאלה זו, ותיכנון לטווח
ארוך של ההשקעות בשטח זה.
ושוב: בארצות״הברית כבר נדונה השאלה
הזו בסינם. בישראל עוד לא עסקו בה בדרג
פרלמנטארי או ממשלתי. נוח להם להשאיר
את העומס על שכמם ומצפונם של
הרופאים.

עדיין לא ווסשירד
״ראיתם אותה? ראיתם? עם איזו פרתה?
עשרת אלפים לירות לפחות, מאה אחוז.
אם זה לא מינק או צ׳ינצ׳ילה אז אני
ארנבת. ואיזה נעליים! זה מהחנות הכי
יקרה בלונדון; אני יודעת. הייתי שם. מזל
שהיא לא הורידה את המעיל, אני מתערבת
על אלף לירות שהיא לבשה שמלה של
דיור. היא הגיעה עשר דקות לפני סוף
הבכורה, בטח בעלה שכר לה מטוס פרטי
כדי שתבוא בזמן. יש לו כסף. מה יש?
הוא יכוללהרשות לעצמו.״
דובר על גליה טופיל, לאחו
כל זה
תום הקרנת הבכורה של ארבינקה, בכיכובו
של בעלה, חיים טופול. לגליה יש דעה
לגמרי אחרת על עצמה ועל הלבוש שלה.
״יש לי מעיל ישן מעור,״ היא מספרת.
״קניתי אותו לפני כמה שנים בנזצקין. השנה
שמתי עליו כמה חתיכות פרתה ועש׳־־
מעיל חגיגי.
תי ממנו
״בכלל לא היה לי מה ללבוש לארבינקה.
לבשתי חצאית סקוטית עם חולצה, ולא
הורדתי את המעיל, כדי שלא יראו. הרגשתי
לא נוח. כולם היו לבושים כל כך יפה.
התיישבתי מהר על הכסא ולא קמתי ממנו.־,
בעלה אמנם מצליח מאוד בלונדון, ומקבל
הרבה כסף, אבל היא נשארה עוד צברית,
והיא עדיין לא יודעת איך קונים בכסף
הזה דברי פאר.
בבכורה של כנר על חגג, בלונדון, היא
לבשה שמלת משכית ארוכה, רקומה, אותה
קנתה לפני כמה שנים בארץ לכבוד פסטיבל
סן־פרנציסקו. דליה לגיא הסתכלה
עליה, לקחה אותה מיד לביתה, והלבישה
עליה מעיל־פרווה פרטי משלה: מינק שחור.
דליה עצמה לבשה מעיל אחר: מינק לבן.
גליה הגיעה ללונדון שבוע ימים לפני
הבכורה של בעלה. דליה לביא באה לקחת
אותה משדה־התעופה, במכונית מוסטנג
פתוחה, ומאותו רגע עברו עליה רק חוויות.
היא הלכה מיד לראות את החזרות
של טופול, ומשם לדירת הענק של דליה
לביא .״היא בחודש השביעי כבר, אבל זה
לא מפריע לה ללכת עם מחצאית ושמלות
מושכות.״ בלילה הם חוזרים למלונו של
טופול, שהוא המלון הקבוע לטייסי אל־על.
שלושה ימים לפני הבכורה ערך להם
דני לן יי מסיבה, אצלו במלון. הם התלבשו
יפה, והלכו אליו. ובדרך, במעלית. הם
פגשו את רחל וו* 7ז, פצצת הגוף הנחשבת
משום מה לאשר, היפה בעולם .״טופול
אמר שהיא בסדר, אבל לדעתי גם בישראל
יש כאלה. היא לא שום דבר משגע.״
למחרת נמשכו החזרות .״הוא היה מצויץ
בחזרות. והדבר הכי טוב שלו היה בה
לד הייתי רוטשילד, זה היה ממש הצלחה.
אבל בהצגה עצמה הוא קצת התרגש, וזה
יצא פחות טוב.״
סוף־סוף הגיע יום־לפני־ערב־הבכורה.
חיים טופול, ג׳ון סודיכן בעלה של דליה
לביא, ופאשנל הסתגרו במטבח של דליה,
והכינו מרק גולאש עם פטריות, בשביל
הערב הגדול. שבוע ימים לאחר מכן עוד
נאלצו שלושת הגברים לאכול את יצירתם
הקולינרית, אף אחד אחר לא רצה לנגוע בה.
ערב הבכורה עצמו היה הצלחה כבירה.
החדר של טדפול היה מלא פרחים. ביניהם

מר פאני היל
בימים אלה מנסים כולם לנחש איזה כוח
פוליטי עומד מאחורי בול. יש שמחפשים
קשרים עם הגוש הכי חופשי של שמואל
תמיר. אבל מי שמחפש באמת, יכול למצוא
גם קשר למפ״ם. והנה הקשר:
העתונאי הכי רב־צדדי בישראל הוא יגאל
ל פי ט, זה שפעם עבד בעל המשמר, כי
הוא מפ״מניק נילהב, ואחר כך בלאשה, כי יש
לו דיעה טובה עליה, ואחר כך קצת בחותם,
כי הוא לא סתם מפ״מניק נילהב אלא גם
צעיר, ואחר כך בשער, עיתון המשק והבורסה.
כי הוא מבין בכלכלה וער לבעיות.
כל זה עניין של פרנסה, או של אידיאולוגיה,
או איך שתרצו לקרוא לזה. אבל כ־

יגאל לביב

ההצלזזה מאירה להם פנים, ובכל זאת
הס לא מאושרים. אריק איינשטיין הוא
כבר שנים אליל־הנוער. הוא צעיר, ויפה,

יאה לאיש רב־צדדי יש לו גם תחביבים.
התחביב של לביב, עד לפני שנתיים־שלוש,
היה ספרות יפה. לכן התקשר אז עם מ ק ־
סיס גילן, זה שיושב בכלא כאיש בול,
ועשה איתו עיסקה: להוציא לאור בעברית
קלה ועסיסית, את עלילותיה הקלות והי
עסיסיות של פאני היל. לביב היה המו״ל
ואילו גילן היה המתרגם.
כנראה שילדי ישראל נהנו בהמוניהם לקרוא
פרקים נבחרים בתורת האהבה, כי
הכסף זרם בהמוניו אל בית־ההוצאה.
אולם מלבד הכסף, נקשרו אז בין המו״ל
והמתרגם קשרי ידידות עמוקים. בשנה האחרונה
הוכיח לביב כי הידידות אצלו זה
דבר בעל ערך. הוא סיפק לבול חומר
עיתונאי, עזר לו בייעוץ, אם כי מעולם לא
הופיע שמו בשבועון. משום־מה דאג אז לביב
שלא יוודע לאיש על עזרתו הסמויה הזאת.
כל אותו זמן לא פסק מפעילותו הפוליטית.
למשל: כשהתפוצצה שערוריית מכתב
אמסטרדם בחרות, הגיש לביב, המפ״מניק
הנאמן, עזרה לח״כ שמואל תמיר, באמצעות
תצהיר בו נאמר, שאנשי בגין
הציעו לו לנסוע לחו״ל, על חשבונם, כדי
שיגלה שם סודות על עסקי תמיר.
אז לביב לא הסכים לנסוע, אך זה לא מנע
ממנו לנסוע לאחרונה לשוויץ. הוא חזר משם
נילהב מאד דווקא ממאיר הלוי, איש
סומרפין.
בינתיים עבר העיתונאי החרוץ הזה לעבוד
ככתב כלכלי בהארץ. כי כמו פאני
היל, הוא מאמין שאפשר לאהוב רבים גם
טובים בבת אחת.

מ־עוווק• 3ם ף ומור
אחד השיאים של אופנת המיליונרים בארץ היה ג ׳ ק ז׳ יזף. הוא היה הנז־ליונר הזקן
ביותר, והעשיר ביותר, מכל הקבוצה שסיחררה את ראשן של בנות־ישראל.
כשהוא חזר לאנגליה הוא לקח איתו את דליה אופיר, וכשהוא הגיע לאנגליה הוא
עזב אותה. ולדליה לא נותרה ברירה אלא להוריד את הבגדים, ללבוש ביקיני חשוף
ולחלק קלפים בקאזינו.
ג׳ק נשאר לבד ואו מצאה אותו מימי מרגוליס, ידידתה הטובה של שמעונה

שווא רץ.

אבל אם שמעונה שווארץ הצליחה בעסקי המיליונריות, נשאה לה את נוימן המיליונר
שלה לבעל, ועכשיו היא כבר בחודש השני להריונה, כתוצאה מנישואים אלה, הרי מימי
הצליחה פחות. לאחר כמה שבועות היא חזרה ארצה אל ידיזיה הוותיקים ובתה היחידה.

דוקטור גיטלר, רופא השחקנים, שלח מתנה
למען המזל: תינוק משתין.
טופול היה נרגש מאוד .״יש לו אמונה
תפלה,״ מספרת אשתו .״אחרי שהוא לובש
את בגדי־ההצגה הוא לא הולך לבית־שימוש

חיים וגדיה טופול
זר אחד ענק, שהשתרע על כמה מטרים
מרובעים. הוא נשלח אליהם מיהודי אחד
שהכירו בטיול שלהם באיסטנבול.
כולם זכרו אותם. דן בן־אטוץ נתן
לטופול עוד בארץ, סיכת־קמע מזרחית, עם
שמות כל המלאכים ומתחתם כתובת עתיקה
:״בזכותם יעמוד לך בכל עת.״ אפילו

שיתפוצצו

עד סוף ההצגה. זה היה די קשה הפעם.
הוא היה כל־כך נרגש.״
בכל זאת, למרות ההתרגשות, כשנודע לו
שנשארו שני כרטיסים פנויים עדיין, הוא
מיהר לצלצל למלון שלו, ולהזמין שני
טייסי אל־על. הוא קנה לפני ההצגה חמישים
כרטיסים, כל אחד בשתי לירות שטר
לינג,
וחילק אותם בין כל מכריו.
האנשים התחילו לבוא. בולם חגיגיים,
ומלובשים. הצלמים התנפלו על דליה לביא,
דליה דחפה את גליה לזרועותיהם, וגליה
התביישה. רפי אטקס התל־אביבי הביא
איתו את הכוכבת לסלי (אמריקאי בפאריס)
קארץ. הצלמים רצו אליה, ומשם רצו
בחזרה אל דליה וגליה.
ההצגה התחילה. חיים דיבר אנגלית כל־כך
טובה שהבינו אותו יותר מאשר את כל
השחקנים האנגלים, בעיקר הבינו אותו הישראלים
שבאולם. בהתחלת החזרות הוא
עוד ניסה להיות מאוד אנגלי, אבל כעבור
שבוע הוא החליט להיות צבר, להתנהג כמו
צבר, ולסמוך על כך שהאנגלים יתרגלו.
לאחר הדקות הראשונות הוא אזר עוז
ואומץ, ההתרגשות עברה, הוא נכנם לגמרי
לתפקיד והצליח אפילו להכניס משפטים
עבריים, משלו, בשקט, שאיש לא ישמע.
לתוך הטקסט של ההצגה.
מיד לאחר ההצגה הלכו כל המוזמנים
לדירתה של דליה לביא, שהושאלה לצרכי
המסיבה, ואכלו סנדביצ׳ים .״זה האמא של
ג׳ון סוליבן החליטה שצריך סנדביצ׳ים. כל
המסיבה היתר, על חשבונו של חיים.״ כולם
היו שמחים ומאושרים, וביחוד חיים,
שנוסף על כל המחמאות שקיבל, הצליח
גם לשמוע מפיו של מנהל־התיאטרון שהוא,
כלומר חיים, אחד השחקנים הכי טובים שדרכו
על במת התיאטרון שלו.
למחרת הספיקה גליה לקנות לעצמה חצאית
וחולצה, ואז הגיעה הודעה מאמה,
שנשארה לשמור בארץ על שלושת ילדיה.
האמא הודיעה שהיא חולה ושגליה צריכה
לחזור מיד.

ומוכשר, ובעל קול ערב, ועשיר, ויש לו
אשה יפהפיה.
לאשתו אילונה יש עיניים חומות גדולות,
פנים נהדרות, גוף משגע, שמלות
מיני קצרות, בת בת שלוש, ובעל שהוא
אליל־נוער.
בשבוע האחרון הופיע אריק איינשטיין
בבכורה של שלישייתו החדשה החלונות
הגבוהים, עם שמדליק קראום וג׳׳דזי
כץ וזנה למחיאות
כפיים והערכה.
ובכל זאת הוא לא
מאושר. מזמן שהחלו
החזרות של ההפסיקו שלישייה הוא
ואשתו להופיע
בציבור. אפשר היה
אותו עם לראות שמוליק וג׳וזי, או
אותו לבדו או אותה
לבדה, גם נ־בדוגמנית־צמרת,
שבוע ישראלי.

האופנה

בסביבות
הופעת
הבכורה שלהם החליטו
הידידים שאמשונח
ריק
הוא
מאוד, שיש לו מש בר,
שהוא עומד על
פרשת־דרכים. וכש־הופעת
הבכורה התקרבה
החליטו אפילו
יותר מזה: שוזוא
עזב את הבית.
לו עצמו יש״יתשו־בה
חד משמעית לכל
הללו :
ההחלטות
״שידברו,״ הוא אומר
,״שיתפוצצו. לא
אותי אף מעניין אילונה
אחד. אני יכול לעשות
מה שאני רוצה לעשות, אני לא חייב
לאף אחד בעולם שוס דבר.״

מפה לאוזן:
זה כבר קרה כמה פעמים, וזה קרה
שוב. אבל אומרים שזה הפעם רציני
ביותר. זוגהשחקנים נפרד. הוא
מצא לו מישהי, והיא מצאה לה מישהו
דרומי מחוץ־לארץ.
אני מקווה שזה זמני. מפני שחבל.

בנו הבכור של רב ידוע, התופס מישרה
ציבורית הקשורה בענייני תורה, מנהל
רומן עם מזכירתו. אבל בהתחשב
בייחוס שלו הוא מהסס להתחתן איתה.
חבל. בעוד שבוע צריכה להגיע לאנגליה

הידידה של ג׳ון סוליבן, אליזכט טיי־לו
ד, ובעלה, הם בטח יהיו כל הזמן יחד
ויעשו שמח.
גליה חזרה, ועכשיו היא מכינה את שלושת
ילדיה לנסיעה ממושכת. בעוד חודש
ד,ם יעזבו את הארץ לשנה. לחיים כבר
נמאסה ההצגה. הוא היה מוכן לחזור ארצה
אהרי הפרמיירה, אבל יש לו חוזה לשנה,
מה לעשות.
ובינתיים, כל הזמן הזה, האם אין היא
פוחדת להשאיר אותו לבדו באנגליה?
״לא. למה? כל מה שהוא יכול לעשות
גם אני יכולה לעשות. אבל אצלו הדבר
הראשון זה המשפחה. אנחגו כבר נשואים
עשר וחצי שנים. אני מכירה אותו. הוא
אוהב את המשפחה שלו. הוא בכלל היה
רוצה עוד ילדים. אבל אני כבר לא רוצה
יותר, ובאנגליה אני מתכוננת לקחת אפילו
עשרים מטפלות. העיקר שאני לא אצטרך
להיות כל היום בבית.״
אבל גם גליה אוהבת משפחה, והשנה שלה
בלונדון תהייה השנה הראשונה שהיא לא
תגור ליד אמה. עד עכשיו היא תמיד גרה
בדירה מעליה או בדירה מתחתיה .״לא,
אי אפשר לקחת גם אותם ללונדון. צריך
הרי להשאיר גם מישהו בארץ.״

במדינה חקלאות פדי מתוק במי מדוחי

העץ שרגליו בנדם וראשו באש הוא עץ
התמר. להצלחת גידולו דרושים חום־קיץ
גבוה (בסביבות 35 מעלות) וקירבה למיקווי
מים. לכן רוכזו 40 אלף עצי התמר הישראליים,
מניבי הפרי המתוק, באזורים החמים
ביותר של המדינה: עמק־הירדן, עמק־בית־שאן
והערבה.
בצפון מספקים את המים הכינרת והירדן.
בערבה מסתפקים במים מלוחים — התמר
הוא אחד מעצי־הסרי המעטים הגדלים גם
עם מים מלוחים.
חוטרים מעיראק. התמר הוא ותיק
מאד בארץ. על בך מעיד הכינוי ״עיר־תמרים
ליריחו״ והימצאותם של מקומות
כחצצוך תמר. אולם את התאקלמותו מחדש
בארץ יש לזקוף לזכותו של איש כינרת,
בן־ציון ישראלי, שהחליט לפני 34 שנים
לגוון את גידולי קבוצתו, יצא לשבעת
מסעות־הרפתקה בארצות־ערב על־מנת להביא
חוטרי־תמרים מהן.
הישראלי, שעבר את כל מוראות מסעותיו
בשלום, למרות שהוצאת חוטרים מ־ארצות־ערב,
הרוצות לשמור על בלעדיות
תמריהן, היא עבירה המורה, נהרג באסון

התכונן לבגרות בעזרת ספרי טכניכון
הופיע ונמצא למכירה ככל חנויות הספרים
ובמשרדי טכניכון:

לדואר המצרי לתפקיד של ספינת־דואר בים־
סוף.
פור חסר רשיון־העלייה שוב לא הורשה
לרדת בחיפה, נאלץ להמשיך ולשרת, כקצין
שני, על עליזה המצרית. יותר מאוחר עבר
לאונייה אחרת של חברת הספנות המצרית,
אוניית־נוסעים שהילכה בקו אלכסנדריה —
מארסיי. קשריו של פור עם המצרים התבטאו
בכך שבאחד המסעות נזדמנה לאונייה
המלכה־האם שהעניקה לכל הקצינים, כולל
פור, ארנק שנשא את הסמל המלכותי.
גינון מצרי אחד של פור: כמו כל קציני-
האונייה, כולל רב־החובל הבריטי, היה חייב,
לפי הוראת הנהלת החברה, לחבוש תרבוש
בכל פעם שהאונייה עגנה בנמל־הבית שלה
— אלכסנדריה.
לעקכה דפי הכוכבים. פור, שהעלה
השבוע את זכרונותיו בירחון הימאים,
הימאי הישראלי, זבה אחר פרוץ המלחמה
סוף־סוף ברשיון־עלייה, התיישב בחיפה
ונתמנה לנתב בנמל.
הנתבים הבריטיים לא היו מאושרים עם
קבלת העובד הלא־בריטי. הם הטילו עליו
כל תפקיד לא נעים שנזדמן להם. פעם
שלחו אותו לשירות זמני בנמל עקבה.
הואיל ולא היה אז עדיין כביש לשם, ירד
פור לעקבה בשיירה דרך הנגב. כשאבדה
לשיירה הדרך, ניצל פור את ידענותו הרבה

מדריך לנ ב חני ם
בגרות ומוקדמות
הכו לל: ב חינו תמה שני םהאח רונו ת,
תוכני ת לי מו די םות קנו ת

הצטרף לרבב ה שניה
של בוגר• טכניכון

משחקי

הכדורגל

על הגביע העולמי לשנת 1966
סרטוני 16מ״מ עם תרגום בגוף הסרט

הפתיחה:
אנגליה -אורוגוואי
מערב־גרמניה -רוסיה

יריחו עיר התמרים (תחריט משנת )1700

ה גמר :

העץ במים, הראש באש

מעגן, עת נפל מטוס בין קהל אזכרה לצנח־ני
מלחמת־העולם.
תמרים מעיראק. כיום הצלחת התמר
הישראלי מלאה. בניגוד לתמרי ערב,
המניבים 25 קילו לעץ, מניב התמר הישראלי
70 קילו ויותר לעץ. כיום מניבים
מטעי התמר בארץ כ־ 1500 טון לשנה, וכאשר
יגיעו כל העצים לפרקם יש לצפות
להכפלת היבול.
הצרכנים העיקריים של פרי התמר בארץ
הם יוצאי תימן. הם לבדם לא יוכלו להתגבר
על מבול התמרים העתיד לרדת על
הארץ. לכן מבוצעים כבר עכשיו נסיונות
היצוא הראשונים. רק שבינתיים נאלצים
מגדלי התמרים להילחם ביבוא תמרים מפרס,
שלא לדבר על יבוא מעיראק, שהחל מגיע,
לאחרונה, בדרכי עקיפין. בדיוק כשם של
פני עשר שנים הגיעו חוטרי־תמרים עיראקיים,
בעקיפין, לארץ.

ימאים
ע תרבוש על הראש
ב־ 1934 היה יעקוב פראנצים פור צעיר
תמים מאוד. הוא ניסה לעלות לארץ בלי
רשיון־עלייה. הואיל ובזה לא הצליח, ולא
היה לו כל חשק לשוב להונגריה מולדתו,
החליט לנצל את חינוכו הימי. הוא עלה
כקצין על אחת האוניות הפלשתינאיות שהילכו
אז בים־התיכון.
הוא בחר באונייה עליזה, במשכורת חודשית
של 12 לירות ארצישראליות (לא״י,
לשם הקיצור) .ואם כי כל מד, שהחזיק
את עליזה* ביחד היתד, החלודה, בילה עליה
פור כמה חודשים מאושרים, עד שנמכרה
* אחת משלוש האוניות של חברת הספנות
העברית של אותם ימים, עתיך, ששמות
כל שלוש אוניותיה בע״ין: עליזה,
עמל, עתיד. על טיבן של האוניות סיפרו
כי בודק־האוניות הבריטי, שהוזמן לבדוק
את אחת מהן, קיבל התקפוד׳לב ומת בו
במקום כאשר האח אוז מצב האונייה.
ה עול ם הז ה 1539

בניוזט, זיהה את כוכב־הצפון, ובהסתמך
עליו הוביל את השיירה היישר לנמל ד,ימ־סופי.
היום
כבר הטיל פור עוגן, אך הוא עדיין
ימאי בכל רמ״ח אבריו. יש לו גם מה
להגיד על דבעייה הבוערת בימאות הישראלית:
חיסול ענף־ר,נוסעים.
לדעתו אין לחסל את הענף. יש לייעל
אותו ולהתאים אותו לרוח־הזמנים. אם כי
ברור לו שאונייה אינה יכולה להתחרות
במהירות המטוס, הרי הוא משוכנע כי
הפתרון הוא בהפיכת האונייה לבית־הבראה
צף. אנשים יטעו באוניות על־מנת לנוח.
לבלות ולפגוש באנשים אחרים.

אנגליה -מערב־גרמניה
להשיג בחברתנו:

קול־אור

תל־אביב, ת.ד2331 .
משרדנו :
חיפה: י .ריין*,
תל-אביב,
רחוב אלנבי , 108 טל 615495 .
רצוף
מ־ 8.30 עד 16.00

רה׳ אחד־העם , 15 טל 63467 .
מ־ , 18.00—7.30 ימי ו׳ עד 4.30

ברשותנו סרטים שונים. כגון מתח עלילה ולמבוגרים לנוער וקומדיות מלחמתיים,
בקשו רשימתנו המלאה

החי
• מיתון. בירושלים גילתה וועדת־הכספים
של העירייה כי טרקטור שנקנה
עבור העירייה לפני שנים מספד ב־ 17 אלף
לירות, נמכר במיכרז לארבעה עובדי עירייה
תמורת 10 אלפים לידות בלבד, ואז נאלצו
הקונים להסכים לביטול העיסקה לפי הוראת
מבקר העירייה, ששבה והעמידה את הטרקטור
למכירה מחודשת במיכרז, בו היתד,
ההצעה המכסימלית 300 לירות.
• למה? כובע 1בירושלים פירסם
משרד המסחר והתעשייה כי אחד מפריטי
היצוא המבוקשים ביותר מישראל הם כוב־עי־הטמבל:
עד כה יוצאו 40 אלף מהם לאנגליה,
צרפת, הולנד, שוויץ, דנמרק, שבדיה
ופינלנד.
• הישראלי הנודד. בטורונטו, קנדה
הוחל בחיפושים אחר עבריין נמלט, שנטל
הלוואה של מיליון ומאתיים אלף־דולר
וזוהה בתחילה כבעל העודת־זהות פרסית
על שם אליאם רבייה, יותר מאוחר כבעל
דרכון לבנוני על שם יאסין רבייה ולבסוף
כבעל דרכון ישראלי, שוב על שם אליאם
רבייה.
• לשון האהכה. בקיבוץ דלייה התאהב
תייר יפאני בתיירת פינית, החליטו,
בהעדר שפה משותפת אחרת, לשוחח ביניהם
בעברית, אותה למדו באולפן.

פילם

סניף

1=0׳=לי ן ם 1ר 0 1

תל-אביב

ב ג 1מ

רח׳ אבן גבירול 68
(ע״י קפה רוול)
טל2 26580 .

מציע

חגורות בסיחות
גו מיו ת בוץ לגלגלים מגבים (וישרים)
ק ס דו תלק טנו עי ם ו אופנו עי ם

נו ס ף למבחר הגדול של אביזרים
ול מ תנו ת שב מל אי

אלה הבו 4ש
הטלו
מורא 1נול
פתה -תקווה
בחושך התחלנו לעשות להם קצת צחוק.
אני לא יודע למה, אבל לאט לאט כשאנשים
היו רואים אותנו, היו בורחים. אנחנו רק
רצינו לצחוק אתם והם ברחו, בחיי שהם
פסיכיים.״
אליהו אסולין, הפורץ הקטן נזכר
גם :״פעם באו כמה בחורים להרביץ לנו.
הם ראו אותנו, ניגשו, ושאלו אם אנחנו
הבחורים שעושים צרות בשכונה. אבל אלי
הוא חזק נורא. למה כל החיים שלו הוא
מרים משקולות ועושה התעמלות. והוא
התרגז עליהם. הוא תפס מקל שהיה על
להרביץ להם. גם אנחנ*
הארץ והתחיל
התחלנו לזרוק עליהם אבנים. כל הגיבורים
האלה שבאו להרביץ לנו מכות ברחו כמו
כלבים עם הזנב בין הרגליים.
״מאז הפכנו להיות המלכים של פתח־תקוה.
כולם פחדו מאיתנו.״
ז קי בן ־ דו ד הנחשב לדון־ז׳ואן של
הבנופייה, התגאה מאוד :״כשבחורה הולכת
איתנו, היא יודעת שאף אחד לא יכול
לעשות לה צרות, למה שאנחנו רוצים שהמה
אנחנו
בחורות ילכואיתנו. בשביל
גונבים, בשביל שיהיה לנו הרבה כסף
בשביל הבחורות!״
אלי אדרי הוא בוס גאה מאוד בבנו־פייתו:

השם !וזוזפרניס בני טכסס נתנו
לעצמנו, בגלל שהיינו כל החיים שלנו
תפרנים, ורצינו להיות כמו ד,שולפים מ־טכסס
,,שכולם מפחדים מהם. אבל זה נמאס
לנו להיות כל הזמן תפרנים, והחלטנו לגנוב.
לגנוב זו ההרגשה הכי טובה לבן־אדם ב־חיים
שלו, ובפרט אם הכיסים שלו מלאים
מזה, והוא יכול לבזבז כסף על כל מה
שהוא רוצה.״
אלון ניטים הסביר שיש עוד בעיות
של שיכון :״אבל כל זה לא היה מספיק,
גם היינו צריכים לדאוג לגור לבד, שאף
אחד לא יוכל להפריע לנו לחיות איך
שאנחנו רוצים. ללכת לגנוב ולעשות חיים.
חוץ מזה אנחנו לא יכולנו יותר לגור
בבית, איפה שההורים היו עושים לנו צרות
ומעצבנים אותנו שאנחנו לא עובדים.
״התחלנו לחפש מקום שיהיה קרוב על
יד הבית ששם אנחנו מכירים את הסביבה.
אז פלשנו לחדר ריק מעל לבתי־מלאכה.
הכנסנו לשם מיטות, והפכנו את המקום
לבית של הכנופייה. עכשיו כבר לא היינו
סתם. היינו פירמה. ועל הקיר כתבנו בגדול
״התפרנים בני טנסס.״ את זה עשינו בשביל
שכל אחד שיבוא אלינו, ידע שאנחנו כנו־פייה
גזעית.

כולם היו צוחקים
המנונים ״התפרנים
ה 11ך §1*1ה
לבית משפנו השלום 11111 מעצר. בראשונה (מימין) צועד אלי אדרי,
7י ד

בורת שודדיפ-בתלכושרדאחי־
( | דה נרנפסה בפתח־תקווה. אלמלא
היו כל כך מפחידים -היו
די מצהיר,ים. איך נוצרה החבורה?
נ)^5י יפשפתי את העיניים שלי ב־
תמהון. לא יכולתי להאמין שאני
רואה את זה באמת בחיים שלי. ארבעה
בחורים קפצו עלי פתאום, תוך צריחות
אינדאניות איומות, וצחוק פרוע.
״הם לבשו את הבגדים הכי מצחיקים ומשונים
שראיתי בחיי: המכנסיים שלהם
היו שחורות הדוקות, מתרחבות למטה כמו
פעמונים עם פס לבן תפור על הצד. כמו
בפורים. לכל אחד מהם היתד, על המותניים
חגורת בד רחבה אדומה, שממנה נתלו להם
נרתיקי אקדחים בצבע אדום. עוד נרתיקי
אקדחים היו תפורים להם על המכנסיים —
גס כן בצבע אדום. על הראש הם חבשו
מצנפות אדומות, והחולצות שלהם היו ירוקות
וכחולות.״
ההמשך היה פחות מצחיק: ארבעת ה־

—י 2 6

בני נוכסס״ ,מובלים
כבול באזיקים יצחק בן־דוד. אחריהם צועד אלון ניסים, אליו
^ התחלה הייתה צנועה. בתחילה
להארכת פקודת מלבו־הארבעח כל אסולין. אליהו הקטן״,
״הפורץ
(משמאל)
כבול

| ה ם סתם ניסו לכייף. אבל מד,ז אף
ראש הכנופייה. אליו
שים בתלבושת האופיינית לכנופייה: נרתיקי־אקדחים מקושטים.
אחד לא התרשם מהם:
אלי אדרי :״בהתחלה, עוד לפני ש־משונים
האלה התנפלו על אברהם מזרחי
״אבל את הפחד הזה אינני יכול לשכוח.״ קנינו לנו את הבגדים שלנו, היינו הולכים
( ,)18 שעה שטייל, חבוק, עם רותי ידידתו,
כל ערב לבריכת־השחייה בשביל לשמוע

ברחוב צר בפתח־תקווה.
את הסינג־סינג, וגם בשביל להתחיל עם
״אחד מהם משך לרותי בשערות,״ סיפר,
״היו מעצבנים אותנו?:בחורות. כולם היו רואים איך שהולך לנו,
״וכמעט הפיל אותה על הארץ. השני, בעל
אז הם נורא התרגזו עלינו והיו מגרשים
שער ראש מתולתל, נתן לי מכה נוראה,
^ רבעת המרושעים האלה כללו את אותנו מהמקום. אבל מה, אנחנו לא פריירים
וכולם עמדו וצחקו נורא.
ראש הכנופייה אלי אדרי 18 יצחק אנחנו אז היינו עושים מכות ומרביצים
״רותי התחילה לצווח בכל הכוח. היא
בן־דוד ( )20 המכונה זקי, אלון ניסים 18 לכולם. אבל בסוף לא באנו לשם יותר למה
פחדה נורא. אבל אף אחד לא שמע את
והפורץ אליהו אסולין 17 כולם ילידי ידענו שיגרשו אותנו.
הצעקות.
מרוקו, בנים למשפחות מרובות ילדים,
״ראינו שאם אנחנו לא נהיה יותר חזקים
״הארבעה התלבשו עלי. צעקתי מרוב שגדלו והתחנכו ברחוב.
יגרשו אותנו מכל מקום.״
פחד ,,שיעזבו אותנו. חשבתי באותו רגע
ז קי כן ־ דו ד :״אני הייתי הראשון שסיפורם
של הארבעה הוא מרשהם
רוצים לרצוח אותי. לא ידעתי מה תק. זהו מיסמך יחיד במינו, ה החלטתי שאם נהיה כולנו בבגדים מיוחדים
לעשות. רציתי לברוח, אבל פחדתי להשאיר חוסך את מניעיהם של ארן בעה כולם יפחדו מאיתנו. הלכתי לחייט בשכונת-
את רהתי אתם.
התקוה, ושם תפרתי לי את הבגדים. בהתח״הם
הארבעה, ראו שאנחנו מפחדים מהם, פושעים מוזרים, כפי שסיפרו כ לה נורא התביישתי, אז סיפרתי לו שאני
אז התחילו לצחוק יותר. זה היה נורא עצמם :
צריך את זה בשביל פורים. אחרי שכל
מזעזע.
אלי אדרי, ראש הכנופיה התפלא החבר׳ה ראו את הבגדים שלי, אז גם הם
״היה לנו מזל, בדיוק באותורגע שהם מאוד :״בהתחלה, כשהתחלנו לעשות חוכהלכו
לקנות להם בדיוק אותו דבר.
מות בשכונה, אז האימהות של כל הילדות
באמת התחילו להרים עלינו אגרופים,
״התחלנו להתלבש אותו דבר וללכת
עברה מכונית במקום. הם פחדו שהנהג לא נתנו להן לצאת בלילה לבד מהבית. ככה בפתח־תקוה. כולם היו צוחקים עלינו.
יתערב וברחו לתוך חצר. גם אנחנו ברחנו. אבל כשהיינו רואים בחור ובחורה הולכים אנחנו נורא התרגזנו, והתחלנו להרביץ

בני טרחח

מכות לכל מי שרק היינו חושבים שהוא
מסתכל עלינו יותר מדי.
״פעם מישהו ניסה להגיד, תראו איך אלו
הולכים. כמו בפורים. וגם עומדים בתור
בשביל לקנות כרטיסים!׳ אז ניסים ניגש
אליו מאחורנית, וצבט אותו בצורה נוראה.
האיש קפץ מהמקום ורצה להכות. אז אלי
אמר לו בנימוס, :אם אתה עוד פעם אחת
תרים יד, אז אתה הולך לבית־חולים.׳ שמע,
כל האנשים פחדו נורא מאיתנו!׳״

לרקוד לגמרי ערומה
ף* אט לאט התחילו לעסוק גם בפרי!׳׳
צות, נוסף להפחדות.
אלי אדרי. הסביר מה זה חדוות־היצירה
:״אתה יודע כמה זה טוב לגנוב?

בשביל שיהיה לנו אוכל וסיגריות. בעיקר
היינו פורצים קיוסקים. ראינו שזה נורא
קל, וגם לפעמים היינו מוצאים קצת כסף
בשביל לעשות חיים וללכת לראות סרטים.״
אלון ניסים ג ״אני זוכר איך שעשינו
את ההתפרצות לקפה רות בפתח־תקוה. זה
הקפה שנמצא על יד התחנה המרכזית.
בהתחלה ביום היינו הולכים שמה בשביל
לראות איך לגנוב.״
״בלילה באנו לשם כל הכנופייה. הפורץ
הקטן הצליח להרים את התריס של הקפה,
נכנס לשם דרך החלון והוציא לנו מזון,
קופסאות סיגריות ומשקאות חריפים. אנחנו
כל פעם היינו מעבירים את הסחורה הזו
לצד השני של הכביש. כשהוא גמר לגנוב
הוא יצא החוצה, ואנחנו סחבנו את כל
הסחורה לחדר שלנו.

היינו שומעים בקולו הוא היה מרביץ.
״ככה חיינו לנו עד שהמשטרה תפסה אותנו.
עשינו 6התפרצויות תוך שלושה שבועות.״
אליהו אסולין, הפורץ הקטן, מבסוט
מאוד :״רק אז הרגשתי שאני חי יופי.
היה לי כל כך טוב. הייתי הכי חשוב
בכנופייה שלנו. אני כבר ידעתי לגנוב ולא
היה לי קשה ללמד את כולם איך עושים
את זה. ביום אחרי שכבר היינו יושנים,
היינו הולכים לראות איך השוטרים היו
באים לבדוק את המקום שמשם היינו גונבים•
היה לנו טוב על הלב לראות איך
הם מחפשים ולא יכולים אפילו לדעת שאנחנו׳
שגנבנו, ועושים קצת ככף בשביל
שלא ניהיה תפרנים, הייתי מרגיש מצויין.
כל הזמן שהייתי בבית של ההורים שלי,
הייתי מת על גרוש אחד. הם לא היו נותנים
לי בשביל שלא היה להם כסף. אמא
שלי היא היתר. היחידה שפירנסה את כל
הבית, אבא שלי לא היה עובד, והיינו 12
נפשות במשפחה. אז נורא שמחתי שהיה לי
קצת כסף לספור.
״וגם בחורות התחילו להסתכל עלי אחרת.״
זלן
י כן״דוד ממשיך להסביר איך נוס״1״1׳
החבורה :״באותה תקופה, קיבלנו הרבה
אומץ. היינו הולכים בלילה לראות איך
זוגות עושים ביחד ולצחוק עליהם. אש
היינו מוצאים זוג כזה אז היינו הולכים
על ידו נורא בשקט בשביל שהוא לא
יראה אותנו, ואז פתאום היינו מתנפלים
עליו וצוחקים. אני זוכר איך פעם אחת
זוג, אולי הם היו מחותנים, יושבים על יד
השכונה שלנו, בחושך, באוטו. אנחנו באני
אליהם בשקט בשקט, ואז פתאום הפורץ
שלנו הכנים את היד דרך החלון של האוטו,
ומשך לבחור את הרגל. היית צריו לראות
איך הם נבהלו, ואיך הבחור קפץ מהמקום!
וואלה סינימה״בלש.״

הקורבנות ד ״ ג :
אצלה גנבו( .למטה) ,וזרצל בש, בעל בית־חרושת
לדגים, אשר אותו פרצו 14 פעמים.

רק קצת?גושים1

(מימין) בסדי־השוזדים שלהם הם סובלים לכלא.
הימני זקי בן־דוד, נראה בתשלום פרטי
(למעלה) כמו ילד טוב ותמים. השמאלי, מנהיג הכנופייה אלי אדרי, מראה בתצלום
פרטי (למטה) מהו סוד הצלחתו כמנהיג כנופיה: גוף שרירי והצלחה רבה עם בחורות.

בוגדים וברעדיה

אחרי שהיינו כבר מאורגנים, והיד, לנו
מקום איפה לגור, התחלנו לחשוב מאיפה
נשיג לנו כסף בשביל לחיות. אף אחד
מאיתנו לא עבד באותה תקופה. אפילו
אליהו שעבד כמה זמן במצות־ישראל הפסיק
את העבודה.
״אליהו שיש לו כבר עבר, ואפילו הוא
היה בפיקוח קצין־מיבחן, הסביר לנו :
,חבר׳ה הכי קל זה לגנוב. אנחנו נגנוב
ככה שאף אחד לא יראה אותנו אז לא
נתפס.׳ חשבנו, וראינו שהוא צודק.״
״בהתחלה היינו גונבים בכל מיני מקומות

״למחרת עשינו מסיבה גדולה. הבאנו
לשם את החברה החדשה של אלי. בחיי
שהיא בחורה מצויינת. איך שהיא בכלל
לא מתביישת מאף אחד.
״שתינו שם הרבה קוניאק וכל הזמן
עישנו סיגריות, כולנו היינו שתויים והיד,
שם נורא חם. הבחורה של אלי התחילה
להתפשט. בחיי שהיא היתד. לגמרי ערומה.
היא התחילה לרקוד. אחרי זה אלי היה
אתה לבד ואנחנו יצאנו מהחדר.
״אנחנו היינו מוכרחים לצאת מהחדר למה
פחדנו מאלי. הוא היה נורא עצבני ואם לא

* •8היק צהוק, אבל אחרי שנכלאו ב־
^ משטרה, יצאה הרוח ממפרשיהם. פתאום
הכל נראה אחרת. כתאום דברו אחרת.
אלי אדרי המפקד הגיבור, הרכין את
ראשו ביגון :״אני באמת לא יודע מה
שהמשטרה רוצה ממני. באותו ערב שהמשטרה
באה אלינו לחדר ותפסו אותנו,
הייתי נמצא עם הבחורה שלי. היינו ככה,
רק קצת לבושים. השוטרים עצרו גם אותי.
אבל אני לא גנבתי. אני רק הייתי ראש
הכנופייה שלהם. בשביל שהייתי הכי
חזק. מה אני יכול לעשות אם הם מפחדים
ממני? אז בשביל זה צריך לקחת אותי
לבית סוהר?״
זקי כן־דוד: תשתוק! מה אתה רוצה
להגיד: שאתה איתנו לא יודע משום דבר?
אז למה גרת איתנו בחדר? למה עישנת את
הסיגריות שאנחנו גנבנו? חוץ מזה יותר
טוב שלא תדבר, למה אתה היית איתנו.״
אליהו אסולין :״אני הכי מסכן בכל
העסק הזה. נכון שאנחנו כולנו גנבנו, אבל
לי היתה עבודה לפני שהתחלתי עוד פעם
לגנוב. בבית חרושת למצות, והיתה לי
שם בחורה שנורא אהבתי אותה. היא כל
הזמן היתד, צוחקת ממני שאני כל כך נמוך,
ולא יכול לעשות שום דבר, ושאני בכלל
לא שווה שום דבר. התרגזתי עליה כל כך
שהייתי רב אתה כל פעם בעבודה. ראו
שאני עושה צרות לבחורה וגירשו אותי.
״בחיי אם היא היתד, רוצה לצאת אתי,
הייתי מפסיק לגנוב. אפילו שאני נורא
אוהב את זה, בשביל שככה החיים הם
מעניינים. ולא צריך לעבוד קשה.״
זל!י כן־דוד התחיל גם הוא לזמר
פתאום זמירות חדשות, שבכל אשמה החברה
:״בכלל התחלתי לגנוב בגלל המשפחה
שלי.
״אני הגעתי עם המשפחה לארץ־ישראל
ממרוקו. שם הייתי עובד ברבנות. אבל מה,
הגיעו אלי כל מיני שמועות שבארץ־ישראל
(המשך בעמוד .)29

— 27י*

המארחות שר ״תנובה״ קפצו מן הגרו ותקנו המארחות השכנות

1וווווו 1וווווו 1ו 1ו 1ו ו 1ווווו 1ווווו 1וווווווויוווווויווויויווווווויוי
יכלה לסבול שככה ידברו אליה, טיפסה במהירות
על הגדר המפרידה בין תנובר. ל־סיסי,
קפצה על לאה השניה והתחילה להכות
אותה. לאה מסיסי הצליחה להתחמק,
ברחה לבית־שימוש וזרקה כיסא לעברה.
המארחות של סיסי, שחזו בהצגה, נכנסו
לפעולה. הן התנפלו על המתקיפה מהמקום
המתחרה. נערות הבאר של תנובה הגיבו
במהירות. הן חשו לעזור ללאה המותקפת.
בעלי שני המוסדות, צבי ויחיאל, לא יכלו
להתגבר על הבנות שהשליכו כיסאות ושולחנות.
וכשלאה תנובה התפרצה ורצתה
לשבור את כל חלונות־הראווה של סיסי,
הגיעה המשטרה•
השוטרים ניסו להפריד בין הבנות המתקוטטות.
אחת מהן התנפלה על השוטר וקרעה
מעליו את כפתורי חולצתו. המשטרה
הצליחה לגבור עליהן, הכניסה אותן לניידת
והובילה אותן למעצר. משך כל זמן הנסיעה
בניידת לא הפסיקו הנערות לריב ולקלל
זו את זו. משד,ובאו לתחנת־המשטרה, הן
נרגעו במיקצת ועשו סולחה במקום. אבל
השוטרים לא רצו לשחרר אותן. הן הואשמו
בהפרעת סדר במקום ציבורי ושוחררו רק
למחרת בבוקר, בהתערבות בעלי המקומות.

יושבות שם וקורצות למטיילים, ואף מזמינות
אותם פנימה :״בוא אלי, מותק שלי.
אתר, רוצה לשתות כוסית? יהיה לך טוב.״
גבר המתפתה ונכנס פנימה, זוכה ליחס
מיוחד מצד המארחת. מיד כשהם עולים במדרגות
לקומה השניה, המארחת מתחככת
בצורה גסה וברורה. בהזדמנות זו היא מבקשת
שהוא יזמין עבורה קוקטייל. הקליינט
הנלהב, בדרך כלל מזמין, זוכה לנשיקה צרפתית
חמה.
סיפר על כך השבוע גבר צעיר, שעבר
ליד אחד מבתי הקפה :״במיקרה עברתי שם.
ראיתי בחורה אחת קוראת לי. לא ידעתי מי
היא, אבל ניגשתי. היא מיד הזמינה אותי
למעלה לשתות איתר, משהו. עליתי. לא היה
לי מה להפסיד. מיד כשהתיישבנו היא התחילה
ללטף אותי וביקשה שאזמין משקה.
״היא הציעה לי לעבור לפינה אחרת, שהיא
יותר חשובה. עברנו. שם, כשהתיישבנו,

היא התחילה עם ליטופים לגמרי חד־משמ־עיים.
שאלתי אותה כמה זה צריך לעלות לי.
היא הסבירה לי ששעה תעלה לי חמישים
לירות. אבל אם אני רוצה כל הלילה, אז
זה מחיר מיוחד 200 .לירות. הצעתי שנלך.
לשעה. היא הסבירה לי שעכשיו עוד מוקדם.
שאחרי שנשתה קצת, נוכל לבלות.
במשך שלוש השעות הבאות הזמנתי עוד
ועוד. אני השתכרתי ועליה זה לא השפיע.

״5ה למטה, בחצר״:

ן מתי מהמשקה שלה. צדקתי, זה לא
היה אלכוהול. התביישתי להודות שהיא
צחקה ממני. ביקשתי את החשבין מן
המלצר. נאלצתי לשלם 280 לירות! והמארחת
עברה לשבת ליד גבר אחר.
על המקום עצמו סיפרה אחת המארחות
:״כבר כסה שנים שאני עובדת ב־

״יהיה?ף טוב:״

אחת הצופות

היתה מעורבת בקטטה, עומדת לפני הקפה.
ך* פסיקי להזמין כל הזמן קליינטים,
( { ואחר־כך עוז לספר שאת בתולה. אני
יודעת שחצי תל־אביב כבר עברה עליך.״

צעקה לאד, מ״תנובה״ ללאה הפולניה מ״סיסי״.
״את שלא תגידי שאני לא בתולה. את
בעצמך פרוצה מלוכלכת. את נותנת לכל
אחד שבא לשתות אצלכם, בשביל 10 לירות.
את עוד מדברת עלי?״ השיבה לאה מ״סיסי״.

האווירה התחממה. לאה של ״תנובה״ ,שלא

ץ ם ״סיסי״ וגם תנובה, הם בתי־קפה
^תל־אביביים, הסמוכים זה לזה, הנראים
ככל בית קפה תל־אביבי. בשניהם הקומה
התחתונה היא מסעדה רגילה, בה אפשר
לאכול סלט־ירקות וגם לשחק שאח־מת.
הקומה העליונה בשני המקומות היא שונה
לגמרי. זהו באר, ועליו עיקר הפרנסה
של סיסי ותנובה. בהם מועסקות נערות, העובדות
כמארחות.
על חלונות הבאר ישנם וילונות אדומים
כבדים, שמסתירים את כל הנעשה בפנים.
מנורות אדומות דולקות ומפיצות אור קלוש
ביותר. והמקום בפנים מחולק לפינות־פינות,
שבהן יוכל האורח להתבודד עם המארחת.
המארחות עובדות על אחוזי־שתיה. הן
מעוניינות שהלקוח יזמין עבורן כמה שיותר,
ועושות הכל כדי לגרות את דמיונו.
אם הוא מתפתה ומקווה לערב מסעיר,
הוא קונה לה משקה. מחירו 15—10 לירות
— בהתאם לטיב הלקוח. הוא מכיל בסך־
הכל תה עם קצת יין.
כשהעבודה חלשה בקומה העליונה, יורדות
הבנות לקומה הראשונה.
ך.מסעדד, הצנועה משמשת להן כבסיס. הן

מקצוע הזה. הפרנסה היא בדרך כלל סובר״
קליינטים באים לכאן ומוציאים הרבה כסף.
המקצוע האמיתי הוא שמארחת יודעת איך
להוציא מר,קליינט מבלי שייצא לו מזה דבר.
״הקליינטים הכי טובים זה התיירים. מבזבזים
הרבה — ולא עושים סקנדל אם מסדרים
אותם. וגם סתם חבר׳ה תמימים שנכנסים׳
וחושבים שיהיה להם משהו מזה.
״אבל בזמן האחרון נכנסו לעבודה הזאת
בחורות שעבדו פעם בזנות. הן מוכנות לעשות
הכל בשביל להרוויח יותר. היו קובעות
עם לקוחות ומבלות איתם אחרי העבודה.
מילא, זה עסק שלהם. אבל אלה פשוט נוראות:
רק לפני שלושה שבועות בערך קרה
מיקרה שאחת המארחות שתתה עם לקוח,
ומיד ירדה איתו. לא לבית־מלון. פה למטה.
בחצר! במקום היו עוד תשעה חברים שלו.
גם הם דרשו. לא היתר, לה ברירה. גועל
נפש איזה מקום נהיה אצלנו, פשוט בושה.
״מזל שיש פה בחורות צנועות יותר, שמזמינות
אנשים, מחששות אותם, ובסוף רק
שותות איתם, ושום דבר אחר.״

כד דמריטת־השן ןרות ההדדית בין

ן שדה״הקוב-לאוו היום

דות

חביבות

י ~28

יושבים

כמה

זקנים

נחמדים

ואוכלים

לבן.

במרפסת הקומה השניה משתזפים בשמש. רק עם רדת הלילה
מתחילה הפעילות האמיתית, כשמשני צידי גדר המריבה (קו
מרוסק) מתווכחות המארחות מי מהן צנועה יותר, טובה יותר.

\ 1לאד, מסיסי ללאה מתנובה תהיה בכל
זאת תוצאה חיובית אחת:
אם בחורים צעירים יעברו על־יד מסעדה
צנועה, עליה כתוב כל מיני מאכלי דגים או
שתו מי׳ן טרי של הדרן, וגברת צעירה תעמוד
שם ותשאל בהתעניינות אם הם צמאים,
במיקרה — שידעו מעכשיו שאולי זוהי מלכודת
לשוטים. שייזהרו!
או, לפחות, שיידעו מה מצפה להם שם.

! ₪בגי טקס 1
ספורט כדורסל
״הספרדי תפסו ׳ 1משוגע״
״זה לא פלא שהפסדנו בהפרש של 32
נקודות. ההפסד שלנו בספר־ היה רק תוצאה
ממצבה של מכבי תל־אביב בזמן האחרון,״
כך הסביר ביום הראשון השבוע
כדורסלן מכבי תל־אביב את הפסדה של
קבוצתו נגד הקבוצה הספרדית יובנטוד־בדאלונה.

במשחק
בין מחזיקת הגביע הישראלית לבין
מחזיקת־הגביע הספרדית, שנערך ביום
החמישי האחרון, נוצתו המכבים בהפרש
ענק. התקווה שהיתר, להם עד למשחק, שנערך
במיסגרת גביע אירופה לקבוצות מחזיקות
גביע, לעלות לשלב חצי־הגמר של
משחקים אלה, נגוזה כהרף עין.
מדוע הפסידו המכבים בתוצאה כה גבוהה?
כשנשאלו על כך, בנמל־ד,תעופה בלוד, דקות
אחדות לאחר שנחת מטוסם, ידעו רק לתת
את התשובה הסטריאוטיפית :״היד, לנו יום
חלש. עשינו שגיאות. לא הלך לנו. הספרדים
תפסו יום משוגע ולכן ניצחו.״
העוזרים שהפריעו. כמו תמיד, היתד,
הסיבה האמיתית להפסד המחפיר עמוקה
הרבה יותר.
המשבר של מכבי תל־אביב החל למעשה
כאשר הצטרף לקבוצה הכדורסלן האמריקאי
המצטיין טל ברודי. הוא היה משכמו ומעלה
מעל לכדורסלני ישראל. משעה שהחל
לשחק במכבי, נבנה כל המשחק עליו. הכל
היו כבר רגילים לכך, שהוא לבדו מנצח למכבי
את המשחקים.
התוצאה: מכבי תל־אביב חדלה לשחק
כדורסל עם חמישה שחקנים. היא שיחקה
עם כוכב ענק אהד וכמה עוזרים, שבדרך
כלל הסתפקו בכך שהפריעו ליריביהם.
כל מומחה כדורסל, שראה את הקבוצה ה־תל־אביבית
בפעולה בזמן האחרון, הבין כי
המשבר חייב לבוא. השאלה היתד, רק מתי?
שבוע לפני שיצאו המכבים לספרד הם
התמודדו נגד היריב העירוני המושבע, הפ
ועל תל־אביב, הצליחו לגבור עליו רק
לאחר מאמץ עליון, של ברודי כמובן, בהפרש
של תשע נקודות בלבד.
כמה ימים לאחר מכן התקשתה מכבי תל־אביב
לנצח במשחק ליגה רגיל את הקבוצה
האפורה והחלשה של מכבי פתח־תקווה.
הכתובת כבר נראתה על הקיר. הצורך
בשינוי דחוף בקבוצה זעק לשמיים. אלא שמנהלי
הקבוצה, ובראשם המאמן יהושע
רוזין, המשיכו במתן הצהרות אופטימיות.
בסיומו של דבר הפסידו התל־אביבים,
איבדו בכך את אחת ההזדמנויות הגדולות
ביותר של קבוצה ישראלית להגיע להישג
בקנה־מידה בינלאומי בכדורסל האירופי.
דלא גשם. טל במדי, שהיה רגיל להתא
מ ן חמש פעמים בשבוע בארצות־הברית,
אימון של שלוש שעות כל פעם, התאמן
בישראל לכל היותר פעמיים בשבוע, וגם
זאת רק בשבועות ללא גשם.
ציר הקבוצה במשך שנים רבות, תנחום
כהן־מינץ, נמצא בכושר ירוד זה זמן רב.
איש לא דאג לעשות משהו נגד זה. במשחק
בבאדלונה התגלה לפתע הכל. שוב נבנה
כל המשחק על טל בדווי, אלא שהוא החל
להחמיץ, איבד עשרות רבות של כדורים.
במדי חשב שעליו לנצח את המשחק, פרי)
שוב ושוב לעבר סל היריב, איבד את ה־כדור
שהפך מיד לסל לחובת קבוצתו.
כשחזרו המכבים, ידע מאמנם כי חלק
גדול מהאשמה בהפסד שייך לו, בשל הניה
ו ל הלא־נכון של המשחק. הוא הודה בעצמ
ו כי היה עליו להוציא את ברודי, אלא
שלא העז לעשות זאת.
הוא שכח, עם זאת, להודות בכך שזה
שבועות שהמכבים לא התאמנו בצורה נכו־נד״
ושמאז שברודי הצטרף לקבוצה, גרע
הדבר מיכולתה הכללית.
ביום השלישי השבוע הגיעו הספרדים
למשחק הגומלין נגד התל־אביבים. אלה נשב
ע ו כי יעשו הכל כדי לנצחם. עם זאת
היה ברור, שלא יוכלו לעשות זאת בהפרש
העולה על 32 נקודות.
למכבי תל־אביב לא נותר, אלא להתחיל
בדרך הארוכה של בניית הקבוצה לקראת
השנה הבאה — לקראת תיקוות חדשות.

כי־ורול
המזל הרע
בשבת האחרונה, כאשר עלתה קבוצת הפ
ועל תל־אביב למשחקה הבינלאומי נגד הקבוצה
הצ׳כית סלביה פראג, חסר להפתעת
14 אלף הצופים החלוץ המרכזי התל־אביבי
ה עול ם הז ה 1539

(המשך מעמוד )27

ג׳ורג׳ בורבה מהתקפת קבוצתו. הצופים
יכלו לראותו יושב על ספסל המילואים.
רק אחרי׳ דקות משחק רבות, כשהכל
כבר היה אבוד עבור התל־אביבים, כשה־צ׳כים
הובילו בשעור של ( 0:2התוצאה הסופית
של המשחק) ,דורה לפתע מאמן
תל־אביב, יוסף (״יוסל׳ה״) מירמוביץ׳ ,ל־בורבה
לתפוס את מקומו בשורת ההתקפה.
מדוע לא שיחק בורבה עד אז?
המצב עגום. למעשה תיכנן יוסל׳ה
שלא להרכיב את בורבד, למשחק זה כלל.
הסיבה: באימון הקבוצה, ביום החמישי,
החליף בורבה מחמאות הדדיות עם חברו
לקבוצה, המגן יעשיר,ו (״שייע״) כייגנבאום.
רק התערבות של הרגע האחרון מנעה החלפת
מהלומות בין השניים.
המאמן החליט כי כדר חייב להיות בקבוצה
שלו, העניש את בורבה בכך שהחליט
שלא להציבו למשחק של שבת.
אלא שבמשחק זה ראה המאמן כי המצב

אבידן וכהן־מינץ (•טמאי) בספרד
הכל התגלה לפתע

עגום. כי ללא בורבה אין הרבה ם־כויים
לכך שקבוצתו תבקיע שערים. הוא הורה
לו, למרות הפרינציפים, לעלות ולשחק.
ומה עושה המזל הרע של המאמן׳ גם׳
בורבה לא הבקיע שער.
ה אליל המפתה
הוא רגיל כבר לכך ששמו מופיע בכותרות
הראשיות של העיתונים. אלא שהפעם
הוא היה בהחלט מוכן לוותר על כך.
כאשר הופיע בתחילת השבוע שעבר שמו
של לותאר אמריך בכותרות הראשיות של
עיתוני גרמניה־ד,מערבית, לא היה זה בשל
אירוע הקשור בספורט, או יותר נכון: לא
בשל אירוע הקשור בספורט, במובן הרגיל.
לותאר (״אמה״) אמריך ( )25 הוא ילד הפלא
של הכדורגל הגרמני, הקיצוני השמאלי
הקבוע של נבחרת מולדתו, מלך השערים
של קבוצתו, בורוסיה דורטמונד, ואלילים
של עשרות אלפים בגרמניה.
רק לפני שישה שבועות הוא התחתן,
והנה פרצה השערוריה. צעירה בשם אירנה
אסום האשימה אותו בכך שהוא פיתח אותה
להיכנס למכוניתו, נסע איתה למקום בודד,
ושם, נגד רצונה, ניסה לנשק אותה. היא,
לפי הודעתה במשטרה, סירבה להיכנע להתקפתו
של מלך השערים הנודע, נשכה אותו
בלשונו, ובתגובה על כך הוא פשוט זרק
אותה מן המכונית.
תגובתו של אמריך: הוא הראה לכל העיתונאים
את לשונו .״הנה אתם רואים,״ הסביר
,״שום דבר לא קרה.״ אמריך הכחיש
את כל הסיפור, אמר שכנראה היד. זה
מישהו הדומה לו.
מכל מקום, המשטרה הגרמנית החלה חוקרת
בפרשה. תלונתה של הצעירה, אם
תוכח, עשויה להושיב את אמריך מאחורי
סורג ובריח, מעשה שקשה להניח שהגרמנים
חובבי־הכדורגל •רשו אותו.
את העדות הטובה ביותר לטובתו של
אמריך מסר בינתיים יו״ר מועדונו .״לכל
אחד ברור,״ אמר ,״שהתלונה הזאת היא
שטות. השחקנים שלנו לא צריכים שיטות
כאלה. הנערות היו בין כך משליכות את
עצמן לרגליהם.״

נותנים לכל מי שרק בא, דירה לבד. אז
עליתי ממרוקו. באתי לפתח־תקוה.
״התחלתי לעבוד בשוק. המשפחה שלי
עשתה לי שדוך והכירו לי את בת דודה
שלי מלכה פרץ. היא היתר, כל הזמן
צוחקת ממני שאין לי מספיק כסף. גם
המשפחה היתד, עושה לי פרצופים בשביל
שהם היו קמצנים. ראיתי שככה אני לא
יכול יותר להיות עם מלכה, אז עזבתי
אותה. בגלל זה המשפחה שלי גירשה אותי.
״בהתחלה עוד היה לי קצת ככף, אז
לקחתי הדר על יד המשטרה. אבל מת־שהכסף
נגמר לי התחלתי לישון באוטובוסים
עד שאלי אדרי לקח אותי לבית
שלו. ככה התחלנו אז לעשות את הכנופייה.
עכשיו הגעתי בגללם לבית־הסוהר.״

הוא

ילד דע ;

ך* הוריב שלא שיערו במה עוסקים
} ) ילדיהם, הגם ששמעו, כמו כולם על הכנופיה
המשונה, נידהמו כשבאה המשטרה
לחקור אותם.
אמו של אליהו אסולץ, דינה אסולין,
מספרת :״אני באמת לא יודעת מה
עם הילד הזה. כבר כשהוא היד, בגיל 6
הוא לא רצה ללמוד. תמיד הייתי הולכת
לכל המוסדות שיסדרו אותובמוסד ,,אבל
הם תמיד אמרו לי לבוא למחרת. ככה הם
עשו לי כל השנים.
״לפני איזה שנתיים קצינת מבחן סידרה
אותו במוסד קופמן בנתניה. גם שם אליהו
לא הסתדר. הוא היה ילד רע ורב שם עם
הטבחים וברח מהמוסד. מאז הוא כל פעב
היה בורח מהבית, ועושה מה שהוא רוצה.
אני ואביו שמחים נורא שהמשטרה תפסה
אותו. מגיע לו ללכת לבית־הסוהר. יותר
אנחנו לא ניתן לו להיכנס הביתה. אנחנו
לא רוצים בבית גנבים.
אחותו שד אליהו, אסתר > )19 דיבר־אחרת
:״אני יודעת שאליהו ילד רע. אבל
בזה אשמים ההורים שלא נתנו לו אהבה.
הם היו נותנים לו כל פעם חצי לירה
ואוכל ובגדים, אבל תמיד היו צועקים עליו
שהוא פושע, עד שבאמת הוא היה פושע.״
אביו של אלי אדרי, משה ,.מאמין ש־המשטרה
מתאנה לבנו .״אני יודע שהמשטרה
סתם עושה לו צרות. אליהו בדיוק
היה שם בחדר עם החברה שלו, אז המשטרה
תפסה אותו ביחד עם כולם. אני יודע
שהילד שלי לא גנב.״
אמו של אלי הושבת קצת אחרת.
״הוא פשוט ילד נורא עצבני. כשהוא היה
בבית־שאן היה ילד טוב, ואפילו רצה ללמוד
בתיכון. אבל אחרי שבאנו לפה בבית־החלוצים,
הוא השתנה. הוא לא רצה יותר
ללמוד, וגם לא לעבוד. כל הזמן הראש
שלו היה על בחורות. הוא הסתובב כל
הזמן בחוץ, ורק לפעמים הוא עבד בכל
מיני עבודות בברזל. הוא עבד בזה בשביל
שזה היה עושה לו שרירים. הוא תמיד
רצה להיות הכי חזק.
״מהרגע שהוא הביא לכאן את זקי, הוא
השתנה לגמרי. הוא התחיל ללבוש מן כאלה
בגדים מצחיקים שלובשים רק בפורים. לא
היה חוזר הביתה בלילות. ותמיד היה לו
כסף בכיס. פחדתי שהוא עושה דברים לא
טובים. עכשיו אחרי שהמשטרה עצרה אותו
אני חושבת שהוא גנב.״
דוכי המשטרה :״התחילו להגיע תלונות
על צעירים בבג־־ם משונים שמפחידים
אנשים. אחר כך התחילו להגיע תלונות על
פריצות.
״אחרי כמה זמן חשדנו שיש קשר בן
השניים, אבל לא רצינו לעצור אותם עד
שלא תהיינה הוכחות. הצמדנו להם מעקב.
״ראינו אותם יושבים, מבזבזים המון
כספים, ומתגאים בגבריותם. חשדותינו הלכי
והתבססו. ואו ראינו אותם עובדים חצי
לילה ליד בית מסויים.
״למחרת הגיעה תלונה שנערכה שם פריצה,
ואנשי הבילוש החליטו הפעם לחפש
בחדריהם. הם גילו שם מצלמה וחליל שנגנבו
בערב הקודם.
״בחדר, בפינה חשוכה, היה אלי אדרי
עם חברתו, אותה גילה ימים ספורים לפני
כן. המשטרה שיחררה את הנערה, עצרה
לחקירה את ארבעת חברי הכנופיה.״
השוטרים שעצרו אותם, תרמו את
האפילוג לסיפור :״אחרי שנעצרו, שיחקו
הארבעה את תפקיד הגיבורים הגדולים
בתחנת המשטרה לעגו לחוקרים, ירקו על
שוטרים.
״אולם אחרי שהכנסנו כל אחד לחדר
לבד, איבדו את בטחונם. הם החלו להתנהג
כמו ילדים קטנים, ועד מהרה סיפרו לשוטרים
על כל מעלליהם.״

?פני ימים אחדים שלחה הלישכה האיר־גונית
חוזר לכל חברי התנועה. החברים
מתבקשים לד,ענות בהתאם לפניה בחוזר.
את דמי־החבר רצוי לשלוח בשיק או
בהמחאת־דואר. חברים שטרם קיבלו את
החוזר, יפנו לאברי, מזכירות התנועה.

בחירות למועצה האזורית ערד
החל מיום חמישי, ד,־ 9בפברואר, אנו
פועלים כגוף לקראת הבחירות למועצה
המקומית בערד.
מטות בחירות מאולתרים נמצאים בבית
נחמד, ואורי פרנק, שיכון ראשונים
16/2ובבית אהוד חוצן, רובע יעלים
( 48/7קומה ד׳ ,בבית השעון).
חברים ואוהדים מתבקשים לסור לאחת
הכתובות הנ״ל לקבלת אינפורמציה, ועל
מנת להיכנס לשיבוץ מערכת הבחירות.
מימון מערכת הבהירות יהיה כולו ממקורות
מקומיים. תרומות, בכל סכום
שהוא, מתקבלות במטה הבחירות בערד.
בליל שבת 3 ,למרס, בשעה 8.30
בערב, וביום שבת 4 ,לסרס, בשעה
10 לפני הצהריים, תתקיימנה בבית־העם
בערד שתי ישיבות פומביות של

ועדת החקירה
לענייני ערד
הרכב הוועדה: ח״כ אורי אבנרי,
ד״ר ג׳ורג׳ טמרין (אוניברסיטת תל־אביב)
,ד״ר משה כספי (האוניברסיטה
העברית) ,עורכי־הדין אמנון זכרוני
ושמואל סגל. משה אליהו, אורי
פרנק ונירה ראביז (תושבי ערד).
חוקר: שלום כהן.
עדים המוכנים להופיע בפני הוועדה
יתקשרו עם אהוד חוצן, רובע יעלים
ל ,48/ערד, או עם מזכיר הוועדה
במקום, לפני הישיבה.

קורס ללימוד ערבית הרחובות
קורס ללימוד השפר, הערבית ייפתח בקרוב
ברחובות, על־ידי התא המקומי של
התנועה.
פרטים והרשמה: ת״ד ,86 רחובות, או
במזכירות ד,תנועה, ת״ד ,136 טלפון
,30134 תל־אביב.

ישיבת מרבז
הישיבה השניה של מרכז התנועה תתקיים
ביום חמישי ,2.3.66 ,בשעה 7.30
בערב, ברחוב קרליבך , 12 תל־אביב.
סדר־היום . 1 :שאילתות;
.2אישור נשיאות המרכז;
.3הצעות לסדר היום;
.4דיון על עמדתנו בשאלות
הכלכלה.

$בבת־י ם
ביום שלישי 7 ,במרס, בשעה 8 30
בערב, בקפה קליפסו, ליד קולנוע
בת־ים, תתקיים הקרנה של הסרטון

אני אחמד
ויתקיים דיון בהשתתפות:

דויד אדנפלד ואחמד מסאדווה
ה מ עונייני ם ל הז מין מרצי םמטעםר
תנועה, להרצ או ת ב חוגי־בי ת, מיפו
שים, שעות־חינוך ב ב תי -הספר וכד
יתקשרו לאברי, מזכירות התנועה,
יציינו את מקום ההרצאה, מועדה, נוע
אה ומספר משוער של המשתתפים בו

* בחיפה
ביום חמישי 9 ,במרס, בשעה 8בערב,
בקפה פת, שדרות מוריד ,50 ,יתקיים
דיון על הנושא:

כוח חדש והציונות
דמי השחפות בהוצאות:

בשלס

כגר ק כ// 20/ה 6ג0י^רי 1ת

כמעט והוכפלו המחירים בחודשים האחרונים,
ופרשן טוב לענייני סין יכול בקלות
לקבל 25 אלף לשנה.

צרפת
בג, חדשות במערכה

רננ ה 11ז ת
מ סי ג רי המשובחת

גיורא גודיק **£

מחזה מוסיקלי מקורי
באולם ״אלהמברה״

דרמה מוסיקלית
באולם ״נחמני״

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.30
בימי ד׳ גם הצגת מנחה

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 7וב־9.30

ב־4.30

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״נחמני״

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת
״אלהמברה״

למבוגרים בלבד
מגיל 16

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלד !
הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

יסודות המין
ד״ר ארנולד פ. קליין
מאת בלמעלה מ־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
בצורה גלויה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמנו.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, רח׳ דיזנגוף , 191ת״א
הספר יומצא לד ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.

שנוי כת ובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

הגורילה פתח את הדלת .״גורילה״ הוא,
בסלאנג צרפתי, שומר־ראש. אבל גורילה
זה לא היה גברתן. הוא היד, ילד בן ,10
בעל פני מלאך.
בפנים, בדירה בורגנית שקטה ברחוב
האוניברסיטה של פאריס, בדיוק מתחת לדירתו
של ״האדמיראל הישראלי״ מוקה
לימוך, נמצא מטר,־הבחירות של עורכת־הדין
גיזל חלימי, מועמדת השמאל ברובע
ה־ 15 בדרום פאריס.
פרקליטת הגיבורה. הפרקליסה הצעירה,
הנשית ושופעת־המרץ, היא טיפוס
חדש בחיים המדיניים של צרפת. מעולם לא
עסקה בפוליטיקה מפלגתית. נסיונה הפוליטי
בא לה משטח אחר לגמרי.
כי גיזל, יהודיה ילידת תוניסיה, בת משפחת
טאייב הענפה, אך עברה את בחינת
המשפטים, כאשר נזדמן לה מיקרה יוצא־דופן:
להגן על ״טרוריסט״ תוניסי, אשר
ירה בחיילים צרפתיים.
מאותו יום היו חייה של הפרקליטה היפה
קודש להגנה על לוחמי־שיחרור ערביים
— תחילה בתוניס, אחרי־כן באלג׳יריה.
היא הצילה עשרות נאשמים ממוות בטוח.
היו שהאשימו אותה בניצול קסמה הנשי
כדי להמס את ליבם של שופטים ומושבעים,
אך איש לא יכול היה להכחיש כי
מאחורי הפנים המחייכות מסתתר מוח חריף.
השיא הגיע כאשר קיבלה גיזל (שהתגרשה
בינתיים מבעלה הראשון, הסוחר היהודי־תוניסי
חלימי) לידיה את ההגנה על הגיבורה
האלג׳ירית האגדתית, ג׳מילה בופאשה.
ג׳מילה הפכה בעלת שם־עולם כאשר נתגלה
כי הצנחנים הצרפתיים התעללו בה בצורה
אל־אנושית, תחבו בקבוקים אל גופה
מבלי שהעינויים שברו את רוחה.
במשפט הסנסציוני נרתמו כל הוגי־הדי־עות
הגדולים של צרפת למאבק. גיזל חלימי,
שלא פעם איימו על חייה, ושיכלה להיאסר
בכל רגע, עלתה לגדולה. היא התקשרה
אל ז׳אן־פול סארטר, הפכה ידידה קרובה
של סימון דה־בובאר, נישאה לבסוף למזכירו
של סארטר, הסופר הצרפתי הצעיר
קלוד פו, שאינו יהודי.
היא גם הפכה פרקליטתו וידידתו של
מהדי בן־ברקה, מילאה תפקיד־מפתח בגילוי
חטיפתו.
קדימה, לא אחורח. איך הגיעה אשד,
כזאת, אס לשלושה בנים, פרקליטי, בלתי-
מפלגתית, לשורת המועמדים בבחירות העומדות
להיערך בצרפת בעוד שבועיים?
איו העמידו אותה מול אישיות מפורסמת
כמו מארט, שר־הדואר של דה־גול?
הסיבה נעוצה בהכרה שהתגברה בלב כל
מפלגות השמאל בצרפת: שאי־אפשר לחזור
לימי הרפובליקה הרביעית הרקובה, על
עסקניה האפרוריים ומריבותיה האומללות.
כדי ללחום בדה־גול, יש להיות יותר מודרני,
יותר מושך, יותר צעיר ,,מאנשי דה־גול.
לכן אין איש בצרפת מטיף עוד לביטול
המישטר הנשיאותי, שהוא מודרני ומצליח.
השמאל מציע רק לתקנו, להכניס בו תיקונים
דמוקראטיים.
כפי שמכריזה גיזל חלימי, בשורה האינסופית
של חוגי־בית, נאומים בפינות־רחובות.
אסיפות ופגישות :״דה־גול זה
העבר! שאו את המבט אל העתיד!״

ארצות־הברית
הצע וביקוש
יש להניח כי מאו־טסה־טונג לא התכוון לכך•
אבל אחת מתוצאות המהפכה התרבותית
שלו היא הוכחה מחדש של אחד החוקים
הקפיטליסטיים הישנים ביותר: חוק ההיצע
והביקוש.
הואיל ואיש לא ציפה למהפכה שלו,
ועוד פחות אנשים היו מסוגלים לפרש
אותה, עלה בשוק מחירם של המומחים המעטים
לענייני סין.
אלה נתבקשו לספק הסברים ופרשנות
לעיתונות, לטלביזיה, למשרד־החוץ האמריקאי,
ואפילו לאורחים מברית־ד,מועצות. ביקוש
ער זה לשירותיהם העלה, כמובן,
את מחיריהם.
שעה שעד לפני כמה חודשים הסתפק
המומחה הממוצע לענייני סין במכון חקר
אמריקאי במשכורת של 15 אלף דולאר לשנה,
* לשעבר מפקד חיל־הים, כיום
משלחת הקניות הישראליות בצרפת.

ראש

איגרת מלבני המהפכה
אחד מניירות־הערך המשונים ביותר בכספות
האמריקאיות הן איגרות־החוב של
רוסיה הצארית. איגרות אלה הוצאו ערב
המהפכה, בדיוק לפני 50 שנה, בערכים של
1000 דולאר האיגרת ובסך כולל של 75
מיליון דולאר.
אחרי המהפכה התנערה הממשלה הרוסית
מכל אחריות וניקיטה חרושצ׳וב קבע פעם
כי מקומן ״בגנזכי ההיסטוריה״ .לספסרים
בניירות־ערך יש ויעה אחרת. אם כי רוב
שנותיה היה שווייה של איגרת 1000 הדולאר
לא יותר משלושה־ארבעה דולאר, הרי היו
לה גם עליות לגמרי לא מבוטלרת.
כאשר נחתם ב־ 1945 הסכם יאלטה (שהבטיח
שלום בר־קיימא וידידות בין המזרח
למערב) קפץ שערן •של האיגרות ל־230
דולאר האיגרת. שיא זה נמס במלחמה הקרה,
שהורידה את המחיר ל־ 25 דולאר.
אולם בשבוע שעבר הודיע הסוכן העיקרי
של איגרות אלה, יהודי ניו־יורקי בעל השם
קארל מארכס דווקא, כי שער האיגרת החל
עולה שוב, הגיע ל־ 40 דולאר האיגרת.
הסיבה: ג׳ם םד, קוסיגינית בעת ביקורו

מועמדת הרימי וכנה
גורילה בדמות מלאך

בלונדון. הוא ניאות לאפשר פיצוי חלקי
מאוד עבור איגרות־חוב שהוצאו לפני 30
שנה על־ידי אסתוניה, שסופחה ב־ 1939ל־ברית־המועצות.
שבדיה הלא־רצו

כי שבדיה נחשבת לאחת הארצות
המתקדמות ביותר בעולם בתחיקת ההפלה
המלאכותית, אין מקילים גם שם יותר מדי
על חייה של אשר, הרוצה להפיל את ילדה.
לעזרת נשים אלה באו שני פרופסורים
של אוניברסיטת גוטסבורג, האנס פורסמן
ואינגה תובה. הם פירסמו מחקר שהוכיח
סטטיסטית את העובדה: ילדים בלתי־רצויים
מוצלחים פחות מילדים רצויים.
ילדות אומללה. זוג הפרופסורים עקב
אחר מאה אמהות שבקשותיהן לביצוע הפלה
נדחו, השווה משך שנים את התפתחות
ילדיהן להתפתחות ילדיהן של מאה )אמהות
שילדו באותה סביבה, באותם תנאים כלכליים
וחברתיים ,,אך ילדו את ילדיהן מתוך
רצון.
התוצאה 60 :אחוז של בני הרוצות־להפיל
היתד, להם ילדות אומללה בהשוואה ל־28
אחוזים בין הילדים הרצויים 52 .אחוזים של
הלא־רצויים הסתבכו בצרות עם המורים
או המשטרה לפני התבגרותם (בהשוואה
ל־ 32 אחוז בין הרצויים).
רק 17 אחוז בין הלא־רצויים המשיכו
בלימודים גבוהים, כנגד 44 אחוז בין הרצויים.
והואיל וגם פי שתיים בין הלא־רצויים
נידחו משירות צבאי מאשר הרצויים,
לא הפתיעה העובדה כי 20 אחוז מן
הלא־רצויים נישאו לפני הגיעם לגיל 20
(אצל האחרים 14 :אחוז בלבד).
ה עול ם הז ה 1539

הממונה
על ההכנסות

בחיק המשפחה
השאח של פרס היה במצב־רוח מרומם.
הוא עבר בדיקה רפואית יסודית (כיס־המרה)
בוינה והמימצאים הניחו מאד את
דעתו. מרוב שמחה הוא ניגש ליצרן המרכבות
המעולה ביותר באוסטריה, והזמין
אצלו כרכרה מלכותית מיוחדת במינה.
הכרכרה הזאת תעלה שלושת רבעי מיליון
לירות. בגלל ציפויי־הזהב שלה. היא
פראה תשמש את השאח בטקט ההכתרה שהוא עומד
לערוך לעצמו בעוד חצי שנה בטהראן.
עד היום לא הכתיר ריזה פאחלאווי את
עצמו. הוא דחה את העניין כל הזמן עד
שהיה בטוח שיש לו יורש־עצר, יוצא־חלציו.
אחרי הביקור בוינה הוא מיהר והצטרף
אל יורש־העצר הזה, בנו ריזה־כורש בן
השש. ושם, בסן־מוריץ השווייצית, היו גם
פחראנאז פראח (.)28

הקטנה

והאמא

שלהם

הארבע בילו בנעימים על השלג. הקיסרית
הצעירה הופיעה כל יום בהליפת־סקי
אחרת (וחדשה) :בצבע תכלת, ובצבע אדום
כדם, ובצבע צהוב־לימון ובצבע ואחר
כך היא אירחה את הבת החורגת שלה ואת
הנכדה החורגת שלה.
כי לשאח יש בת יחידה מנשואיו הראשונים,
לפאוזיה המצרית, שגם היא ממשפחה
טובה: היא אחותו של קינג כארוק
המנוח. והבת הזאת שלה, שאחנאז, שהיא
כמעט בגיל של אמה החורגת, יש לה בת,
מאחנאז שהיא בת .8והיא, האמא,
נשואה לדיפלומט הפרטי שהסב, בשעתו,
את תשומת־לב השאח לפראח.
בכל ההמולה המשפחתית הזאת לא שמו
לב שפתאום הופיעה בשלג עוד איזו קרובת־משפחה.
יותר נכון קרובת־משפהה־לשעבר.
היתד, זאת סודאייה, אשתו השנייה (משך
שבע שנים) של השאח, שהחליטה כי גם
היא רוצה להחליק על השלג בסן־מוריץ. בחברת
כלבה שנאפסי.
זה היה קצת יותר מדי בשביל פראח.
היא נהנתה מחברת בעלה. היא נהנתה מחברת
ילדיה. היא נהנתה מחברת בתה ההורגת.
היא אפילו נהנתה מחברת נכדתה
החורגת, אם כי זה לא כל כך נעים להיות
סבתא בגיל .28 אולי היא גם לא התנגדה
לחברתו של הכלב שנאפסי.
אבל להיות בעיירה אחת עם סוראייה,
זאת שתשע שנים אחר גירושיה עדיין חושבת
על השאח, והשאח אולי עדיין חושב
עליה, זה כבר היה יותר מדי.
כמקובל אצל הפרסים יצאו הרצים מבוהלים
ודחופים והדת ניתנה לסוראייה. זאת
כנראה זכרה את מגילת אסתר שלה והיא
לא התחכמה הרבה 48 .שעות אחר שהגיע
אליה פתשגן הכתב היא היתד, כבר רחוק
מסן־מוריץ. מזלה שהיא כבר הספיקה להחליק
על השלג השווייצרי בחודש שעבר.

הפורן ו הנוצץ

נוי שלא ראה את הסרט (בקולנוע הן) ,וודאי קרא את הספר. ונדי שלא קרא את הספר
וודאי שמע את הסיפור. על אדי צ׳פמן, הפורץ הנוצץ. זה בחור לונדוני שערב מלחמת
העולם השתולל בבירה הבריטית ופרץ איזה 45 קופות. השלל הממוצע שלו היה 30 אלף.
ועם רמת־הכנסות כזאת לא היו לו בעיות. הוא חי על שמפנייה ועל נשים.
נס כשפרצה המלחמה לא היו לו בעיות. הוא אמנם נפל בשבי הגרמנים, אבל מייד התנדב
לרגל למענם. וכשהם, ברוב טיפשותם, קיבלו את ההצעה שלו והחזירו אותו לאנגליה
הוא נהיה, כמובן, תיכף ומייד סוכן כפול.
כל השאר זה כבר היסטוריה. כיצד קיבל מהגרמנים 150 אלף לירות וכיצד הציל את
לונדון מפצצות וי־ 1האיומות.
מה שמעניין אותנו. הוא מה הוא עשה מאז. ממה הוא חי ב־ 22 השנים האחרונות.
הוא דווקא הוכיח את עצמו. הוא בחור שיודע להסתדר גם בימי שלום וגם בלי
לפרוץ קופות. הוא עשה כמה מיליונים וכל פרוטה הוא
הרוויח בעמל כפיים.
העמל התחיל ב כן שמייד אחרי המלחמה החל מתמחה
במירוצי־כלביס. השיטה הלונדונית היא שמהמרים על אחד
מששת הכלבים המשתתפים במירוץ. אז־י תמיד היה מהמר
על הכלב הכי עלוב. מי שזונה על הכלב הכי־עלוב, זה
כמו למלא שניט״עשר טורים בטוטו. למרבית הפלא היו
חמשת הכלבים הטובים תמיד מגיעים לגמר עם הלשון
בחוץ, בזמן שהכלב הכי־עלוב, הכלב שעליו הימר אדי,
כבר עבר אותם בכמה זנבות.
כך הוא עשה את המיליון הראשון שלו. הכלב הזה נגמר
כאשר הסקוטלאנד יארד גילה כי תמיד היה איזה אלמוני
מזריק משהו לחמשת הכלבים הטובים, לפני התחלת ה־מירוץ.

צ׳פמן

הנביחה
שקמה היתה כל כן נוראה, שאדי עזב את לונדון
מאחורי גבו ועבר לטנג׳יר. זאת היתה באותם ימים רחוקים
עדיין נמל חופשי. לאדי היו תיכף שתי אוניות בנמל הזה, וכל אחת היתה מבריחה 14
מיליון סיגריות אמריקאיות בסכה אחת.
ובגלל זה אדי בלתי רצוי בצרפת עד עצם היום הזה.
אן בסוף חזר אדי למוטב. הוא כבר התקרב לשנתו החמישים. היה לו ח שבון שמן
בבנק. היה לו רולס רויס במוסך והיתה לו נערה בכל בירה.
הנערה הכי מעניינת היתה בבירה האיטלקית. ושם התישב אדי ופתח עסק של רהיטים
עתיקים. אמנם העתיקות של הרהיטים העתיקים שלו לא תמיד הכי עתיקה. אבל במקום
זה יש לו מנהלת־עסקים המחפה על הכל. היא גם מומחית אמיתית לרהיטים עתיקים. גם
יפהפיה. גם צעירה. וגם ממשפחה טובה מאד. הסבא שלה הוא אפילו נשיא.
זה שהסבא של מריאלה נדבוטני הוא במקרה החבר אנטון נוכוטני, נשיא
הרפובליקה הצ׳נוסלובקית, זה רק אחד הסיבוכים וההפתעות שאפשר לצפות אצל אדי.

לפי האגדה יצאה הליידי גודיכה ב׳
040 לרחובות העיר האנגלית קובנטרי כש־היא
רכובה על סוס ולעורה — שערה
בלבד. זאת היתה צריכה להיות הפגנת-
יחיד נגד בעלה ליאופריק, דוכס העיירה.
הוא גבה כל כך הרבה מסים עד שאשתו,
שהיתה ליידי אמיתית, ראתה צורך לתת
איזשהו פיצוי לאזרחי קובנטרי.
בדיוק לפי אותה שיטה נהגה גם הכוני
בונת הצרפתית אני נלסן בת ה־ .22 גם
היא יצאה בהפגנת־יחיד באולפן שלה. וגם
היא רצתה להראות לאזרחים משהו.
והיא הראתה. אפילו שזה היה בדיוק בשבוע
כאשר בקובנטרי קם ההיסטוריון המקומי,
אדריאן ח־כינסון, והודיע ש לפי
מחקריו כל הסיפור על ליידי גודיבה
איננו אלא השמצה אחת גדולה. תושב׳ קו־בנטרי
פשוט רצו עם הסיפור על החשפנית־הרוכבת
להוציא שם רע לליידי. הם רצו
להתנקם בה. ני בעצם היתה זאת היא
שהטילה את המסים הכבדים וישבה בארמונה׳
לבושה לגמרי (אז עוד לא היתה
הסקה מרכזית) ומנתה את הכסף. את הכסף.
האמת היא שלאני ולסן זה לא איכפת.
אם יתנו לה לשבת בארמון ולמנות כסף,
למנות כסף, למנות כסף. גס היא מוכנה
להתלבש.

גילוי היסטורי אחר בא השבוע מסין ומוכיח
שהחיים מלאים הפתעות. מי יודע מה חשב
לעצמו מ או ־ טסה ־ טו נ כשקרא השבוע,
מעל קרזת־קיר בפקינג, שתומך בו ובמהפכה
התרבותית שלו גם אחד טאו־יין־לי. ה־מאז
הזה הוא בן 45 ומנהל משק שיתופי
באחד האזורים הנידחים של סין. חוץ מזה
הוא לא פחות ולא יותר מאשר בנו
יחידו של מאו הגדול. זאת אומרת,
הבן היחיד שנותר בחיים. שני אחיו
וכן אמו, שהיתה האשה המתו,
שנייה
של מאו. ני בינתיים יש ל־מאו
כבר אשה רביעית.

הפתעה אחרת ציפתה לדני
קיי. הוא היה בדרכו
משיקאגו ללונדון ושכנה שלו
במטוס, גברת בת , 70
איבדה את ההכרה. קברניט
המטוס נזכר שקרא באיזה
מקום שלדני יש קצת הש־כלה
רפואית. ואת ההשכלה
ניצל דני 5שעות, בהחזיקו
מסכת־חמצן על פניה של הנוסעת
אך לבסוף היא מתה.

אני נדסן

הכלבגללס 1ס קטן
סוחר־המכוניות אנטון גדין היה גבר
גרמני מיושב בדעתו. וכאשר פגש לפני
ארבע שנים, והוא בן ,41 את בריגיטה
הצעירה, הוא לא היה מעוניין בעוד רומאן
סתמי. הוא התאהב בבת ה־ 18 מעל לראשו,
נשא אותה לאשה בטקס מפואר ונהיה אב
גאה בטקס טבילה מפואר לא־פחות שנערך
לתינוקת ז׳אנט בבוא עיתה•
רק שעד מהרה התברר מה שבעצם כבר
היה ידוע לכמה גברים בקלן עוד מזמן,
לבריגיטה היה לב רחב ביותר. היא אהבה
את אנטון. היא אהבה את ז׳אנט. היא אהבה
כל מיני גברים אחרים והיא אהבה מתנות.
כדי לא לקבל כאב־לב מריבוי אהבותיו:
תיכננה בריגיטה את זמנה במכסימום של
יעילות. קודם היתר, נותנת את אהבתה לבעלה
החוקי, אנטון. אחר־כך היתד, מטפלת
בבתה ז׳אנט ואחר־כך היה יצר האהבה קורא
לה והיא היתד, נעלמת מן הבת ומן
הבית.
אבל תמיד היא ודתה חוזרת, ואנטון
המאושר היה קונה לה מתנות, לאות תודה
על אהבתה המחודשת אליו: אחר הבגידה
הראשונה — צמיד־זהב; בפעם השניה —
שעון משובץ יהלומים; בשלישית — מעיל־פרודה.

התחיל להיות קצת יותר מדי בשביל
אנטון. כמה כבר יכול סוחר־מכוניות להרשות
לעצמו? לכן בפעם הבאה, כאשר
בריגיטה שבה הביתה ממסע־אהבים, היא לא

קיבלה מה שהיא ציפתה. במקום מתנה היא
קיבלה ממנו מנה בריאה של מכות. וגם
בפעם שלאחריה. וכך בכל הפעמים הבאות.
זה שכנע את בריגיטה שאולי לא כדאי
לשוב הביתה. בשביל להתרחק מספיק מ-
אנטון, היא בחרה
לה מורה־רכיבה צעיר,
בציריך השוויי־צרית.
אבל זה לא
עזר לה הרבה. אנ־טון
לא חיכה הפעם
עד שאשתו תשוב
אליו. במקום זה
הוא נסע בעיקבו־תיה
וחילק מנה של
מכות גם לה וגם למורד,־הרכיבה
הצעיר
שלה. בריגיטה בריגיטה שבה אל
אנטון ושוב עזבה
אותו ושוב שבה אליו. אבל הפעם הודיעה
שהיא רוצה בכל זאת לשוב לשיטד הישנה.
לא מכות. דק מתנות. היא רוצה סוס־רכיבה.
כי במקרה היא מכירה מורה־רכיבה
מצויין.
אנטון החליט לא לרכב הלאה. היא הושיט
את ידו לכיסו, שלף את האקדח והרג את
בריגיסה, אחר כך הוא התאבד בירייה
בעצמו.
המסקנה: אם את בוגדת בבעלך, אל תרשי
לו להחזיק אקדח בכיס.

!-ספר

סצינת האמבטיה בסרט הישראלי