גליון 1541 מתאריך 15 במרץ 1967

גיורא גודיק 1 מחזה מוסיקלי מקורי
באולם ״אלהמברה״

דרמה מוסיקלית
באולם ״נחמני״

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.30
בימי ד׳ גם הצגת מנחה

כל ערב ב־8.30

ב־4.30

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת
״אלהמברה״

במוצ״ש ב־ 7וב־9.30
כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״:המגי״

למבוגרים בלבד
מגיל 16

הישראלי
.העולם הזה״ ,ש ב וע יזהחד שו ת
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־, 30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳׳ל: העולם הזה בע׳־מ.

עד להודעה חדשה

150

ני י חו ת

כמשךשלושהידים בשיוע מטיף
אורי אבנרי מעל דוכן הכנסת לרעיונות ה עולם
הז ה, אותם גיבשנו בסדנה המחשבתית
של השבועון המסויים מאז אביב ( 1950 ולמעשה
עוד לפני כן, בצבא, בימי המלחמה).
אולם יש והוא מופיע בכנסת לא רק כנציג
של גישה מחשבתית שהתגבשה מסביב
לעיתון, אלא כעיתונאי ממש. כך קרה השבוע,
כאשר נטל את רשות־הדיבור בוויכוח
על הצנזורה ופרשת בול.
היה זה אחרי ששר־המשפטים, יעקוב שמשון
שפירא, ענה לשתי הצעות־לסדר־היום
של הקומוניסטים. מאחר שהציע להסירן מ־סדר־היום,
ניתן לאבנרי לנמק את הצעתו
להעבירן לדיון בוועדה.
אף שהשעה כבר היתד, מאוחרת מאד, זכו
דבריו להקשבה למעלה מן הרגיל, לא רק
מצד הח״כים, אלא גם מצד ראש־הממשלה
שנכח במקום.
זהו אחד החידושים שהתאפשרו עם בחירת
אבנרי לכנסת: רעיונות והצעות, שבמשך
שנים רבות העלינו אותן במדור זה, מושמעים
עתה לראשונה מעל דוכן הכנסת, בפני
ראשי־המדינה עצמם.
?׳הלן הדכרים :
לא הייתי מרשה לעצמי להטריח את הבית
בשעה כה מאוחרת, לולא רצינות הנושא,
ולולא האמונה שבוויכוח מסויים זה יש לי
משהו לתרום, לא רק כחבר־כנסת, אלא גם
כעיתונאי שיש לו נסיון רב מאד בסוגיה
זו דווקא. אני רוצה
לדבר בצורה מתונה
ועניינית ככל שאוכל.

מה נטוש הויכוח
האמיתי?
אין ויכוח בינינו
שיש בארץ מקום לצנזורה
בטחונית, למרות
שדווקא מהרצאת
שר־המשפטים
נובע שאין צנזורה
בשום מדינה מערשפירא
ביי
•1יש נוהלים,
יש חוקים, אבל צנזורה
אין כיום בשום מדינה מערבית. יש
לכך פילוסופיה שלמה, שלא זה הזמן להתווכח
עליה. אנו מוכנים להסכים שיש לפי
שעה מקום לצנזורה בטחונית בישראל כיום.
גם אין ויכוח על כך, שאין בארץ צנזורה
פוליטית מובהקת. באמת אין.
הוויכוח מתעורר לגבי כל אותם הנושאים
שבהם משתרבבים עניינים בטחוניים בעניינים
פוליטיים. מיקרים כאלה יש לאין ספור; כאשר
טיב הנושא הוא כזה שיש בו אינטרס
פוליטי, ואפילו מפלגתי, לממשלה, אבל יש
בו גם נימה בטחונית.

העניין המוחשי שלפנינו -פרשת
העיתון בול — הוא הדוגמה הטובה ביותר
לכך.
עיתון זה פירסם ידיעות, או רמזים של
ידיעות, על פרשה שהיא בלי ספק בטחונית.
אבל באותו שבוע היו לפרשה זו גם אספקטים
פוליטיים ומפלגתיים מובהקים.
היה רמז של משבר ממשלתי. היו בירורים
ממצים בתוך מפלגת־השלטון העיקרית,
היו דיבורים מאחורי הקלעים על החלפת
ראש־הממשלה. כך נשתרבבו כאן עניין מפלגתי
ועניין בטחוני, ועל כך הוויכוח.
מה קורה במיקרה כזה? העוקץ של הבעיה
נעוץ בכך שאין למעשה עירעור כלשהו
על מעשי הצנזורה.
ופה יורשה לי, בבור שר־המשפטים, לחלוק
על שתיים מטענותיך. ראשית, אין זה
נכון שיש סעד בבית־המשפט הגבוה לצדק
בעניין זה. סעד כזה הוא איננו מציאותי.
אינני רוצה לדבר כאן על הבקשות לצווים־
על־תנאי, שכבוד השר הזכיר אותן, ושהייתי
מעורב בהם, כי הדברים היו סודיים. אבל
מותר לומר — ואין זה סוד — שבית־המש־פט
קבע שאין הוא יכול להתערב בשיקוליו
של הצנזור.
בית־המשפט אומר שהמדינה הפקידה את
הצנזור על ענייני הבטחון, הצנזור הוא המומחה
לענייני בטחון, ומי שאיננו משלים
עם עובדה זו — צריך להחליף את הממשלה׳
כדי שממשלה אחרת תעמיד צנזור אחר.
בית־המשפט יכול להתערב רק במיקרה של
״שרירות״ ,ושרירות בעניינים אלה לא ניתן
כלל להוכיח. אפילו אם הצנזור התיר אתמול
פירסום ידיעה מסויימת בעיתון פלוני,
והיום אסר את פירסום אותה ידיעה עצמה
בעיתון שלי — והיה מיקרה כזר — ,בא
הצנזור ואומר שלפי השיקול שלו חל בינ
תיים
שינוי בנסיבות, והיום הוא חייב לאסור
את הפירסום.
זה קורה לעיתים קרובות, ועל כך אין
ויכוח בבית־המשפט ואין כל אפשרות להוכיח
שרירות; לא ניתן כלל להוכיח שרירות.
כל מי שהתנסה בנסיון הזה של הגשת צו־על־תנאי
בענייני צנזורה — אחרי הנסיון הראשון
לא יגיש בקשר, נוספת, אלא במיקרים
מיוחדים מאד. לא מפני שאין לנו אמון ב־ביתיר,משפט.
יש לנו אמון מלא בבית־המש־פט,
אלא טיב העניין הוא כזה שאין סעד
מציאותי בבית־המשפט בעניין זה.
שנית — ועמדו׳,עורכים, הוועדה המוסכמת
הזאת בין עורכי העיתונות היומית והרמש־כ״ל
— אינה קיימת כחוק. היא איננה מחייבת
אף אחד. המלצותיה אינן אלא המלצות.
בחוגים מיקצועיים התייאשו ממנה במידה
רבה מאד, וגם העיתונים היומיים אינם נזקקים
לה אלא לפעמים.
בוועדה זו אין סעד של ממש. כך מלמד
נסיון־החיים. אין בה סעד של ממש.
יתר על כן, זה בפירוש אינו חל על שבו עונים.
בול, גם אילו רצה להגיש את החומר
לצנזורה, ואילו רצה לערער על החלטת ה צנזורה
— לא יכול היה. הוועדה איננה מוסמכת
לגביו.

העוקץ של כל הוויכוח הוא זה:
חייבים לעשות שני תיקונים, כדי להשתית
את הצנזורה על בסיס דימוקרטי:
(א) מן הראוי הוא שרשימת הנושאים
והנוהלים של הצנזורה תהיה כפופה לביקו רת
פרלמנטרית, למשל, על־ידי ועדת־החוץ־
והבטחון; שוועדת־החוץ־ור,בטחון תאשר את
רשימת הנושאים ואת רשימת הנוהלים שלפיהם
תופעל הצנזורה.
אתן לכם דוגמה קטנה מאד. יש הבדלי
גישה בין קצין־מודיעין, שהוא מומחה לשטת
מסויים, לבין עיתונאי. אני רוצה להוסיף פה
שיש לי אהדה אישית לצנזורים, ושאני מכבד
אותם. הם בחורים מצויינים. אין לנו
ויכוח אישי עם הצנזורים בעבודד, היום־
יומית.
אבל יש גישר, של קצין־מודיעין, ויש גי שה
של עיתונאי. ולעיתים קרובות מאד זו
לא אותה גישה. למשל: יכול לבוא קצין-
מודיעין ולומר: אם ידיעה מסויימת התפר סמה
בעיתון זר — אסור להעתיקה בארץ,
כי עצם העתקתה בארץ יכולה להתפרש כאישור
הידיעה. כל עיתונאי יפסול הנחה זו
לחלוטין, מתוך גישה עיתונאית: העתקת
ידיעה אין פירושה אישור, ושום אדם, שום
עיתונאי, שום איש מדיני בעולם, לא יתייחס
לזה כך.

*ככן, י*ט פה הבדלי־גישות לגיטימיים.
אינני פוסל את גישת הצנזור, אך מוכי ח
להיות נוהל תקין להכרעה במיקרה כזה.
ואני מציע את ועדת־החוץ־והבטחון.
(ב) מוכרח להיות מוסד אמיתי לעירעור.
לא ייתכן שהצנזור — או מי שמינה את הצנזור
— יהיה הפוסק האחרון, הבלעדי, ללא
כל אפשרות של סעד אמיתי. ואנו מציעים
שיקום מוסד לעירעורים, שיהא מורכב —
נניח — מקצין־צבא בכיר, עיתונאי מקובל,
ואדם שלישי, שימונה אפילו על־ידי שר־המשפטים.

הגשתי ידיעה, והצנזור פסל אותה,
ואינני מקבל את טענותיו של הצנזור —
אוכל תוך 24 שעות לבוא למוסד הזה,
לטעון את טענותי ולקבל הכרעה. אם יאשר
המוסד את דברי הצנזור — יאשר; לא יאשר
— לא יאשר. אבל שתהיה לי אפשרות
להביא זאת בפני אותו מישהו שיכריע, ולא
מישהו שהוא קצין־מודיעין במובן הצר של
המלה, אלא בעל שיקול יותר רחב.
הייתי מציע לכבוד השר לקבל את ה הנחה
שהדבר הזד, טעון בירור בוועדה. כבר
הגשתי הצעת־חוק פרטית בעניין. אבל אין
טעם לחכות עד שתגיע לדיון. עם כל הכבוד,
אני חושב שזהו עניין מורכב מדי, רציני
מדי, מכדי להורידו מסדר היום. אני מציע
להעבירו לדיון רציני בוועדה של הכנסת.

עד כאן דבריו של אבנרי. ההמשך היד.
שיגרתי: ההצעה נדחתה ברוב מכריע. רק
הקומוניסטים הצביעו בעדה. אנשי גח״ל ו־רפ״י
נמנעו. הקואליציה כולה — רמפ׳׳ם
ועד הליברלים העצמאיים — הצביעה בעד
קבורת העניין.

העולם הזה 1541

מעדני ע סי ס בצנצנת החדשה־שלוב מפואר
של ט עם נפלא ונוחיות. צנצנת הזכוכית
בעיצובה החדיש ־ מפארת כל שולחן;
מכסה היבוא המשוכלל נפתח ונסגר ב תנוע ת
יד קלה ; איו צו רךבניקוב חו די ם
או פו ת חן קופסאות ! הצנצנת החד שה
של מעדני ע סי ס -ערובה לאיכותו הגבוהה
של הפרי הטרי, הנשל, העסיסי.

כ, עסיסצ^ל־י

0 *0 0

תות־השדוז, סישמש, דובדבנים, וישניה, אננס, אוכמניות, כסיס, שזיפים, פובידל, תפו־זים מרים, אשכוליות

העולם הזה ,1541

מכתבים
שיחה גאה
״מגלגלין זכות על־ידי זכאי.״
חן חן לכם על דבריכם הנוקבים בכנסת,
בדבר המצאותי (העולם הזה .) 1540״אבנים
שחקו מים״ ולא
תתנו להם מנוחה,
למוחות המאובנים.
סוף־סוף ימצאו בעלי
היוזמה גם לנצל
את כל האפשרויות
שלנו, ונגדל
ונתחזק. ותהא משכורתם
שלמה ,״שאין
הקב״ה מקפח
שכר שיחה נאה.״

היא מגלה
את סוד יופיה

אלכסנדר זרהין,
סוד הנעורים והיופי
ט מון באל-סבון ״נקה 7
המטפחאת העיר, מ אפשר
לו נ שימה ת קינ ה
ושומר על רעננותו הטבעית
כיון שאל-סבון
״נקה 7״ הו א נויטרלי
(.1-1.7ק) ללא אל קלי.

זרחין

מהנדס, תל־אביב

את״א

מוצעת בזר, סיסמה לחידוש תנועת את״א,
שהרעישה עולמות בערב הבחירות: א שכול
תעזוב אותנו!
א. מ ,.חיפה

רחים רגועים נצמדו מחדש בהנאה למקלטי
הרדיו.
תחנת השידור, שהפסיקה מדי פעם את
שידור מנגינות הלכת, הודיעה בשמחה, על
חידושן בקרוב של התוכניות: לאן הערב,
פינת הפיזמון החוזר, ולפי בחירתי (עורך
ומגיש ישראל גלילי).
משלחות של אזרחים ממושמעים להפליא
החלו מבקרות באולפני?!ול־ישראל, כשהן
מתפעלות מן הנקיון הרב ששורר במקום.
מכון לסקר דעת־הקהל גילה, כי לאחוז
ההאזנה הגבוה ביותר הגיעה התוכנית ד״ש
שם שיר (פרישות שלום מבתי־הכלא).
סירטונים בחינם הוקרנו בפני רבבות מובטלים,
בהם אפשר היה לראות את השר
פינחס ספיר גוזר סרטים לבנים בחנופתם
של עשרות מפעלים תעשייתיים משגשגים.
רק יקה זקן ומשוגע עמד כל הזמן מן
הצד ומילמל: זה מזכיר לי משהו.
דניאל חובל, כפר־סבא

אחד למשפחה
עובי עודני מתפלא למה לא הציע ח״ב אורי
אבנרי בכנסת, לאסור בזמן אבטלה, תעסוקה

מכתב רז 2/ו.בוע

3114 61133611 6 6 3 0 6 ? 0 1 1 0 4 3 * 1 0 0־ 6 6 1 1 1
71111 143?06, 1967

1110 £ 4 1 1 0 ? ,

£ 8 ? 1 11(0011 311. ,

• 132 * 22

? 81ם 1; 804 36ב1גח 1*13011 עם1*116 8 0 3 1 , 11
08.118113, 31181081־3811 30111 181 07 1100 131
*40? 30)1 118x181 01130, 13 80 3011 10008(5*111616
11163־ 01711 11081־ ? 035001 101־* 11111 4 6 0 0 0 0 / 01
?80 )1 1 000 )18010 111 001 ? 1661 1181; 13 111161
>111018 31131־1018? ? 68 / 11870 £1111(118118)1 80 31־01 106
3611 380 ? 61 501108 * 83 10־61181; 11118 131113.־ 7 0 1 7 6 )1 10 1,116 11160355106 01 11011)11 860 881
?0311 01 111030 1 * 0 8100 1133 31013118־1־? 116 81
11 /ס 1185110* 1 1 0 0 3 0 ? 11 30668313 5 0 * 8 ? 7
? 81 501106 60110703 11ם 11181 1116 13 ? 3011 3 8
6*83 30810111106 60 61 )10 .

וכור

והונו !
אוזנזור וזושנור נונונוו
וזיוגו נרצוו עם־ בויבונאבו י
ערב אמנותי לוהם

00 61*00043 01 01711 1 1 6 6 ? 1183 1 3 5 5 0 * 1
10 ? 1116 101816)11816 80 )1 0 0 0 0 0 )11110081 ? 616338
00 ? 0 3 1 1 3 1 8 , 10 ? 1 6 0 ? 0 18 00נ 01 16830 1 * 0
? ? 66 )1018 0 ? 160 088 * 60 ? 0 8 ? 6 1 1 ? 3 804
360 ? 81 3 631 8 ? 6 8000 ? 484 10 16080 * 60 38 /

160 ? 11 / .ס 0 118 161663 06581818618 10 3
? 613 87781 ? 13 8 4136 ? 308 10 168 51818 0? 13 ? 3 8 1 .
? 3 ? 81167011 / ,ססץ

יערך ביום א׳ , 19.3.67 בשעה 8.30 בערב
בבית סוקולוב ת״א, רח׳ קפלן .4

בויטנאם ! -בארצי שלום!
המשורר־סופר מ. אכי־שאול
(קריאה מתוך ה״בלדה לשלום״)

המשורר יכי
(בשירי שלום)

הזמרת ג׳ודי פילכד
הקריינית כלהה
(בשירי מחאה)
(יקטעי מקרא)
ואמנים אורחים.
דברים:

ד״ר מיכאל לוי (האוניברסיטה העברית)! שלום כהן

(עיתונאי)

בסיום יוקרן סרט על וייטנאם.

קבוצות לימוד קטנות

ע״י מו רי ם מו ס מ כי ם ו מנו סי ם
בי״ס

לשפות
1ת״ א,
|חיפה,

נחלת בנימין , 2טלפון 56347
רחוב החלוץ , 27 טלפון 69265

מכתב זה הגיע השבוע למערכת העולם הזה, בחתימת הפילוסוף הבריטי לורד
ברטראנד באסל:
מעצרם, כליאתם והעמדתם למשפט סודי של שני עתונאים ישראליים, שמואל
מור ומקסים גילן, חינו מעשה שאינו מתיישב עם הגינות או כיבוד זכויות האורח
והנני מגנה אותו בכל לשון.
מה פשעם? הם פירסמו מאמר, בו נאמר, כי המשטרה החשאית הישראלית
מעורבת בחטיפתו של מהדי בן־ברקה. מעצרם של שני האנשים האלה הוא בעל
השלכות מבשרות רע, כי בעקבותיו מתעורר הרושם החזק ששרותי ד,בטחון
הישראלים רוצים להסתיר משהו.
מטעמי שמירת זכויות האזרח אני קורא לשיחרורם המיידי וללא תנאי של שני
עתונאים אלה, כי לא קיים חופש־עתונות במקום בו עוצרים אנשים שאומרים או
כותבים דברים שאינם נוחים לשלטונות, באורח שרירותי וסודי. פרשה זו היא
חרפה למדינת ישראל.

חופו על עצמכם

למתחילים ־ למתקדמים

4 8033011ס 80 ? 1 ? 3

כרטראנד ראסל

צרפחית

גרמניה

של יותר מאדם אחד במשפחה. כוונתי: במשפחות
שבהן משתכר הבעל, ייאבר על האשד׳
לעבוד, ומקומה יתפנה לעבודה לראש
משפחה אחרת.
מטרת ההצעה: לחסל מצב אבסורדי כמו
זה הקיים עתה, לפיו יש משפחות בהן גם
הבעל וגם האשד. עובדים, ולעומתן ישנן
משפחות במדינה בהן לא הבעל ולא האשד.
עובדים ומשתכרים למחייתם ולמחיית ילדיהם.

פייכלמן, קרית־אונו

שומו שמיים! דם יהודי נשפך בארץ, ואנו
שאננים. לפני שבועיים היה זה בכפר שלם
(העזלם הזה :) 1539 שוטר נפצע בראשו,
והדם ניגר על פניו. שבוע לאחר מכן היה
זה בהפגנת אנשי תוחלת (העולם הזה :) 1540
אשד, נפצעה בראשה, בהיותה בהריון.
בכפר שלם פצעו האזרחים את השוטרים,
ואילו בהפגנת תוחלת פצעו השוטרים את
האזרחים. מה יקרה בשבוע הבאי
יהודים, חוסו על עצמכם ואל תעשו את
מלאכת אויבינו.
שמעון כירון, תל-אביב

דו־קיום כשלום

רחב ליבו של הציבור הרחב לאחרונה, עם•
פירסום המסקנה הפסקנית: אין הוכחות
שיש רשימה שחורה ברדיו.
סקר קצר (אך מבוסם) העלה שרבבות אז־

ממרחקים אני עוקב בעניין רב אחר ד,דוקרב
בין בעלי המוניות והנהלת קואופרטיב
דן, סביב שאלת• הזוטובוסים (העזלס הזה
,) 1540 והריני ממציא לכם בזאת פתרון:
יונהגו בארץ מכוניות מהטיפוס הנראה ב־

גן־עדן עלי אדמות

העולם הזה 1541

תמונה — שנת ייצור — 1905 שבהן הקומה
הראשונה מיועדת לנסיעה צפופה ודחוקה,
כמו באוטובוס, והקומה השניה לנסיעה
מרווחת ונוחה, כמו בזוסובום. את״ר״מכוניות
ייבאו מחו״ל אנשי דן ונהגי המוניות גם

שמפו

קי ס ריי ם

יצהר שמחה להגיש לקהלל קו חו תי ה
א ת התכ שיר החדי ש ל חפיפ ת שיער

ממ ציטרל — שמפו לי מוני ם
ממ ציטרל מ בו ס ס על לי מוני ם

ומכיל

לנולין,

כול ס טרול

ו הוי ט מיני ס של הלימון.
ממ ציטרל מ ת אי ם לעור
רגיש וב מיו חד לילדים.
מזין שורשי השיער
ו מ קנ ה לו ברק
וארו מה עדינה.

אוטו־זוטו

יחד, ולשם כך אף יקימו חברת־גג משותפת.
ושלום על ישראל.

רמי מ ר, פריס, צרפת

איזה גיבור
למדינה חובבנית, שמנהיגיה חובבים ומדיניותה
חובבנית, מתאים גם גיבור־לאומי
כמו יוסף ג׳י.
הגד לי מי הם גיבוריך, ואגיד לך מי אתה.
גם פסוק אחר מתאים למיקרה הנ״ל: דור
דור ודורשיו. או: אם אני לי, ג׳י לי.

מנשה גורבן, באר־עובע
הראש מתפוצץ

לנבחר אורי אבנרי ועדתו התוססת, מוגש
זה השיר במגמה המוצהרת: לעודד, גם לצחוק,
וסתם למזכרת.
בממלכת שמיים, על עב וענן,
שם מישבן נבחרים מתערסל שאנן.
והמון מלאכיו בו שוהים במנוחה,
אין ריב אין מדון אין ציוץ וצווחה.
עד אמרה חבורת השדים ״ננסה,
זקנקן רענן להרכיב על כיסא.׳
ובפנים מכרכר מקפץ מתגלגל,
הזקנקן הנאה מכוחו של הרגל.
דייריו הקבועים של אותו המקדש
פרצו בזעקה ״הי, אתר, החדש,
שב בפינה ואל תתרוצץ,
מרחש כנפיך הראש מתפוצץ.״
כרובון דרדקון ומחציף גם פנים,
מפריע לפתע תנומת י שני ם...

עמליה דקל, חיפה

ז די

רמה, כבוד ורווח

ההתאחדות לכדורגל הוכיחה החודש, כי
אינה מסוגלת לטפל במשבר שנוצר עם
ירידתם של כדורגלנים בכירים לארצות־הברית,
כדי לשחק שם בליגה המקצוענית.
כרגיל, התעוררו האחראים ברגע האחרון,
כדי להבטיח הלוואות וסידורים בעבודה לשחקנים.
לשיא
הגיחוך הגיעו אנשי ההתאחדות עם
פירסום כודנתם לחוקק חוק שלא יאפשר
לכדורגלן המשחק בחו״ל לחזור ולשחק בארץ•
חוק כזה ישיג בדיוק את ההיפך ממטרתו
המוצהרת: הוא לא ימנע ירידה
של שחקנים, אלא רק יחסום את הדרך חזרה
לארץ.
כדי להיחלץ ממצב מביש זה יש להפוך
את הכדורגל בארץ למקצועני. על־ידי כך
יוכלו השחקנים להרודיח בכבוד ולהקדיש את
כל מרצם לספורט. אז תעלה גם רמת הכדורגל
של ישראל.

טנ דניזי ה

נפתחים קורסי ערב חדשים

* דדיו טלו!ה,
* קרור ומיזוג או!־;

פרטים והרשמה.8—4 :1—9 :
ת ל ־ אביכ: רחוב הנגב ( 8—10 תחנה מרכזית)*
ירושלים: רח׳ ההסתדרות ( 20 פנת שמאי ׳1) 1י

חיפה: רחוב ביאליק ( 17 כנת הרצל)
כאר ־ שכע: רח׳ ההסתדרות ( 76 מול הדואר)• ז
רחוכות: רח׳ הרצל ( 208 על־יד המשטרד

רפי קרני, תל־אביב
טעות לעולם צודקת
רצוף בזה קטע מנועריב, בו כלולים כמה
פניני אינפורמציה מפיו של הקלקלן המזהיר
שר־האוצר פינחס ספיר.
בין השאר נכתב :״מר ספיר אמר, כי
עשרים מיליון ל״יעושקעו בהרחבת
מפעלי כימיקלים ופוספטים״.
לדעתי אין זו סתם טעות, אלא טביעת
מטבע לשונית חדשה. הריני מציע להשתמש
בה לגבי כל הכספים שעושקו מן הציבור
ואשר שקעו בים הביזבוזים.

• באך שבע • רחובות

חז ־ ״י

העולם הזה 1541

אמנון פלטין, חיפה
זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהס למכתבים.

שית

פ תו ח בכל מו צ אי שבתב מו עדון

ב ר-ברים

כניסה כו ללמשקהרא שון ומסים 4ליי בלבד. ר ח׳ בן־ א ביג דו ר 28

דו״׳ה 1ב 1חר

לחח 11 גדילה

שווא ניסינו, השבוע, להעלות על סדר־היום של
/הכנסת את האפשרות להנהיג תחבורת אוטובוסים
בשבת. הצעה דחופה שלנו לסדר־היום, על רקע הכרזות
הקואופרטיב דן, נתקלה בסירוב הנשיאות להכיר בדחיפותה.
אבל בשני מיגזרים אחרים פרצנו השבוע את החזית.
הצלחנו להעלות על סדר־היום, כנושא דחוף, את פרשת
הכפר תוחלת (ראה עמוד .)7חשוב עוד יותר: אחרי מאבק
רצוף שלנו במשך כמה חודשים, בהם היינו בודדים במערכה
זו, עלתה פרשת בול סוף־סוף על סדר־יומה של הכנסת.
נוכח הנסיבות, שוב לא יכלה הממשלה להתנגד לכך. הבענו
בבירור את עמדתנו (ראה האיגרת לקורא, עמוד .)2
לפני שנפרצה חזית זו, ניהלנו במשך השבוע מלחמת־גרילה
מתמדת, בצורת שאלות נוספות לשאילתות שלנו.
ראש־ד,ממשלה ענה, למשל, לשאילתה ישנה שלנו בדבר
פיטורי איסר הראל. שאלנו: האם בדעת ראש־הממשלה
למנות יועץ חדש במקומו? (התשובה: לא!) האם מובטח

כיום פיקוח אזרחי על שרותי־הבטחון? (התשובה: כן!) האם
קיימת כיום ביקורת על הערכות שרותי־הבטחון למיניהם?
(התשובה: כן!) האם יש תיאום בדרג ממשלתי בין שרותי־המודיעין
למיניהם? (התשובה: כן!).
שאלה נוספת :״האם כבוד ראש־הממשלה אינו סבור,
דווקא לאור המאורעות האחרונים, ני יש צורן בפקיד
אזרחי בכיר לשם הטלת פיקוח יעיל יותר על שרותי־הבטחון?״
תשובת
אשבול :״לא. הוא אינו סבור.״
כעבור כמה דקות השיב ראש־ד,ממשלה לשאילתה אחרת
שלנו, בדבר ההוראה החדשה האוסרת על מזכירת־ד,ממשלה
למסור לעתונאים אינפורמציה שאינה כלולה בקומוניקאט
הממשלתי. אשכול ענה תשובה שיגרתית.
שאלה נוספת :״כבוד ראש־הממשלה, האם לאור
הכשלונות האחרונים, בייחוד בפרשת בול, פרשת ניצוץ
ופרשות דומות, אינך סבור כי הגיע הזמן לבדיקה יסודית
של כל מדיניות־ההסברה נטל׳ הממשלה, של איסור פירסומים
והתרת פירסומים?״

תשובת אשכול :״אינני מבין מה הקשר בין שאלה
נוספת זו לבין השאילתה. אבל כיוזן שהשואל הנכבד שאל,
אני משיב ני אין בכלל גבול לטוב, אין גבול לפיתוח
דרכי הסברה, אולם נדמה לי שממשלה זו עושה במיוחד
למען חזק ופתח את ההסברה.״
כל זה היה רק הקדמה לשורת שאילתות לשר המשפטים,
למחרת היום — יום לפני תשובת השר להצעות־לסדר־היום.
השאילתות נגעו במישרין לפרשת בול.
השאילתה הראשונה נגעה לאיסור פירסום הידיעה על
מאסר אנשי בול מטעם הצנזורה, ואחר־כך מטעם ביתד,משפט,
והתרת הפירסום אחרי הפירסום בחו״ל. השר ציין
(בצדק) כי הצנזורה אסרה את הפירסום רק במשך יומיים,
לפני שהובאו השניים בפני השופט — וכי מאותו רגע נבע
האיסור מצו בית־המשפט. היועץ המשפטי ביקש לבטל את
צו־האיסור כשפורסם הדבר בחו״ל, כי ״היה צורך בהיתר־פירסום
בארץ, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם.״
שאלה נוספת :״האם אין כבוד השר סבור שהפירסום
העצום, שניתן לדבר בעולם, בא דווקא בגלל איסור,

התותחים אינם מושבי
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון על תקציב מ שרד־תתיירות. כבוד ארצנו
בגלי־ים
נסיונות

היושבת־ראש כנסת נכבדה.
מבורכת בהיסטוריה עשירה, בשמש,
ובחופי־זהב, במקומות קדושים וב־סוציאליים
חדשים.

יש בה כמעט כל הדרוש למשיכת תיירים.
זולת דבר אחד:
ה שלום.

תותחי צה״ל ותותחי נפוליון
אנו, החיים בארץ הזאת, שהתרגלנו למוקשים
ולפעולות־תגמול, לחוליות־חבלה ולה־פצצות
מן האוויר, שוב איננו מייחסים להם
חשיבות. הם הפכו חלק בלתי־נפרד מנוף
חיינו היומיומיים.
קשה לנו לתפוס, ולא כל שכן להבין, איך מושפע אדם נורמלי, בסטוקהולם או בסאן־
סרנציסקו, מקריאת עתונים על פעולת סמוע. לגביו, מדינה זו עומדת על סף של מלחמה,
היא מוקפת מהומות ופרעות. בתודעתו מצטייר מקום שאין אדם בטוח בו בחייו.
אלף כרזות צבעוניות, הקוראות לבוא לישראל בעיקבות השמש, אינן שקולות כנגד
כותרת אחת בעיתון זר, המדווח על פעולה צבאית.

מי שמחפש נופש, אינו מחפש צרות. תותחי צה״ל (להבדיל מתותחי
נפוליון בחומות עכו) אינם אתרי־תיירות.
לכן, מפליא איך יכולים אותם חברי־כנסת, המטיפים השכם והערב לפעולות תגמול,
להפעלת כוח־ההרתעה הלכה למעשה — למתוח ביקורת על הממשלה בגלל מיעוט התיירות.
אתם חייבים לבחור — או זה או זה. בטחוניזם מכאן, ארץ־תיירות מכאן.

כמו לגבי רוב בעיות ישראל, בן גם לנכי התיירות: השלום הוא
המפתח לפתרון הבעיות.
פעולת סמוע עלתה לנו ברבבות תיירים. פעולה מלחמתית בממדים גדולים תעלה לנו
במאות אלפים.

שלגי הלבנון ושמש אילת
ולהיפך: האם יכול מישהו מאיתנו לשער מה יהיה מצב התיירות בישראל בבוא היום,
כאשר יפלו המחיצות וייפתחו הגבולות, כאשר תייר יוכל להגיע בפרוטות ותוך דקות
משלגי הלבנון לחוף־השמש של אילת, מבית־לחם לנצרת, מהפיראמידות למצדה, מכרך
הצלבנית למונטפורט הצלבנית?

ביום שיקום השלום, תעבור התיירות הישראלית מליגה ג׳ לליגה
הבינלאומית -מסדר־גודל של מאות אלפי תיירים כשנה לסדר־גודל
של מיליונים.
24 מיליון התיירים שבאו בשנה ד!),חרונה לאיטליה 13 ,המיליון שבאו לספרד — תעמוד
בפניהם אז ברירה סבירה של ביקור במרחב שלנו, ערש התרבות האנושית, עשיר הגוונים,
פסיפס של קיבוצים ונאות־מידבר, מיסגדים וכנסיות ובתי־כנסת. כיום מגיעים 3מיליונים
בשנה לארצות־ערב — רובם ערבים — ומיספר זה יכול להיות גדול פי כמה וכמה.

מי שחושב על מחיר השלום — ולשלום יש מחיר יקר — חייב לחשוב
גם על הצד הזה של המטבע. למחרת השלום, תהייה התיירות שלנו
עסק של מיליארדי לירות.

בולים של קדשי נצרת
כבוד היושבת־ראש, כל עוד רחוקים אנו מן השלום ומן ההשתלבות במרחב מאוחד, יש
מיגבלות טבעיות לתנועת התיירות. מוטב לומר זאת בפה מלא, ולא לשגות באשליות.

אולם גם במצב הנוכחי, אפשר לעשות הרבה יותר. לא בדברים טכניים קטנים, חשובים
ככל שיהיו, אלא קודם כל בהכרעות יסודיות.
ס/״ 40 מן התיירים הבאים לישראל הם יהודים. אבל יהודים יש, מחוץ לברית־ד,מועצות
ולישראל, רק שבעה מיליון. פירוש הדבר ש־ 400 מיליון נוצרים בארצות־השפע של אמריקה
ואירופה אינם מספקים לנו הרבה יותר תיירים מאשר 7מיליון יהודים.

זהו אבסורד. אכל אבסורד הנובע מן הבבואה הציבורית של ישראל
כמדינת־יהודים אוניפורמית, העשוייה
כפי שהיא משתקפת כעולם
לעניין רק יהודים.
אולם ארץ זו היא קדושה ומקודשת לנצרות. מיליונים בלתי־ספורים, שאינם יודעים כלל
מה זר, ישראל, לוחשים בחרדת־קודש את השם ירושלים, ואת השם נצרת.
מד, אנחנו עושים כדי לעורר בליבותיהם של אלה את התשוקה הבוערת לראות את המקומות
בו הילכה הדמות המקודשת עליהם?
משהו, בצינעה, נעשה. המוטיב הנוצרי מובלט, פה ושם, בעיקר בקשר ישיר עם אירגוני
צליינים. יש לכך מחלקה מיוחדת.

אולם אילו רצתה ישראל לנצל את הפוטנציאל העצום הזה, היתה
מבליטה מוטיב זה בכל פירסומיה -כבולים שעל מכתביה, בכרזות,
כמודעות. ביום אין איש מעז לעשות זאת בפה מלא, שמא יגרום הדבר
למשבר ממשלתי.
מר, שאפשר יהיה במישטר פלוראליסטי, המבוסם על ריבוי הגוונים של החברה הישראלית,
אינו אפשרי במישטר הקיים.

הלהט של קול והקול של להט
אולם, כבוד היושכת־ראש, אם כיום נמנע השר מלהתנגש עם עמיתיו
הדתיים, הריהו נמצא בהתנגשות פנים אל פנים עם עמיתו ממשרד־התחבורה.
כאן
מתנהלת פעולה מלחמתית ממש. בעוד שר־ר,תחבורה, אלוף־ד,קרבות, יוזם במחתרת
תנועות־איגוף חובקות־עולם כדי לנתק את העורף של שר־ר,תיירות, כשהאלופים מהנהלת
אל־על עורכים מיבצע־הסחה בחזית, הרי שר־ד,תיירות עונה בהפגזת־ריכוך מתמדת, שאחד
מפגזיה נורה בנאום־ד,פתיחה שלו כאן היום.
היו״ר דבורה נצר: אמרת שפגזים ותותחים אינם מושכים תיירים. 11 אורי אכנרי: נכון. הפרשנים הצבאיים עוד יצטרכו להחליט מי האיסטראטג
| | היותר מוצלח.

אולם, כבוד היושבת־ראש, האם זה מכובד?
יש ניגוד־אינטרסים בין אל־על לבין משרד התיירות. זה טבעי. אבל אין זה טבעי כי
התכתשות זו נמשכת שנים, ללא הכרעה, מבלי שהממשלה מסוגלת להכריע הכרעה ברורה
וסופית, על פי שיקולים אובייקטיביים של רווח והפסד כולל למדינה, או שיזרקו מטבע.
הרי זה אחד מתפקידיו של ראש־ר,ממשלה, שאינו שלישי בבוררות זבל״א וזבל״א, אלא
האחראי העליון והמחליט העליון. חבל שהתחמק מכך גם היום, כשהשיב לשאילתה שלנו.

לא נסתיר בי אהדתנו נתונה, כמאבק זה, לשר־התיירות. נראה לנו בי
קולו של קו ל צודק יותר בוויכוח זה, אם בי אבני הכרמל הן המכריעות
לפי שעה את כפות המאזניים. והלהט של ב ן ־ ארצי אינו
צריך להשכיח מיספרים ועובדות*.
*אולם אפילו אם קולו של קול לא יישאר בבחינת קול קורא במידבר, וניתן יהיה לומר
שיש קול ויש קשב, הרי גם אז יישארו מיכשולים רבים בדרך.
אלף נאומים ציוניים מהווים אך פיצוי זעום על אוכל חסר־טעם, שד,ביסטרו הצרפתי הדל
ביותר מתבייש בו; על שרות יקר ולעומת זאת גרוע; על בתי־מלון מסוג א׳ שאין מצחצחים
בהם נעליים, שאין להשיג בהם עיתונים, שחסרה בהם אדיבות אלמנטרית של שרות.
כבוד היושבת־ראש, מאז נכנס השר הנוכחי לתפקידו, ישנה הרגשה שלפחות מתחילים
להבין את הבעיות, ולחשוב עליהן ברצינות. זהו הצעד הראשון לכל תיקון. אולם — רק
הצעד הראשון.

ההכרעות האמיתיות עדיין לא הוכרעו.
אלוף־נדשנה להט הוא מנהל אל־על.

בי פה נעשים דברים מתחת לשולחן, בהידברות סודית כין פקידים
בכירים, ללא קריטריונים מוצקים, ללא ביקורת אמיתית.
משתמשים באמצעים שנועדו למטרה אחת, כמו תוכנית מיתאר, כדי להשיג מטרה
נישול אנשים. מקימים ועדות ומעלימים מעיניהן אינפורמציה חיונית — כגון עצם
של תוכנית־מיתאר קודמת. משתמשים באופן שרירותי בסמכויות מינהליות, כגון
העברת זכות על בית לאיש־תוחלת, כשמאשרים אותה לאיש חב״ד. מפעילים לחצים
הוגנים. מבטיחים הבטחות ומציעים הצעות המשתנות לבקרים.

אחרת, קיומה איסור
בלתי־

זוהי שיטה פסולה מעיקרה. היא מופעלת תמיד נגד אזרחים ממדרגה
שניה. כגליל מפעילים אותה נגד ערבים, בשפלה מפעילים אותה נגד
אנשי־תוחלת, שהם יהודים בשרים למהדרין -ואגב, אותם הפקידים
הם המפעילים אותה גם פה וגם שם.
כל זה, כבוד היושב־ראש, טעון בדיקה ממצה של הכנסת. עליה לתת את דעתה על השיטה׳
כולה, כדי לגבש דפוסים לביקורת שוטפת והולמת על מעשי הפקידות.

איננו רוצים כאן כפקידות של הכארון, שיש לה נתינים. זוהי מדינה,
שיש בה אזרחים, ובל האזרחים שווים כפני החוק.

שובתי \ז1זזרו 1גזור ה כ ^\ז
להלן נאומו של ח״ב אורי אבנרי ל הג מקת
הצעתו לסדר היו ם בעניין כפר תו חל ת.
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אודה שעד לפני שבוע לא היה השם תוחלת לגבי יותר מאשר שם של ישוב. לא הכרתי
את אנשיו, ולא התעניינתי בבעייתם.
אולם לפני שבוע באתי לכנסת וראיתי את האוהלים. ניגשתי לשם — ונדהמתי לשמוע
שמכל 120 חברי־הכנסת, עשה זאת, חוץ ממני, במשך שלושת ימי השביתה הראשונים, רק
חבר־כנסת אחד, ח״ב מגורי־כהן מחרות.

יש פילוסופיה האומרת שאסור להיכנע לשביתה. זוהי פילוסופיה של
אדונים, של יהירות, של ראיית הפארלמנט כעומד מעל העם, ומנותק
י ! ולו״־1
ממנו.

התגובה האינסטינקטיבית שלי, בראותי הפגנה, היא לגשת לשמוע. אין אדם מפגין, אלא׳
אם כואב לו. אין אדם מביא את אשתו ואת ילדיו לגבעה שטופת־גשם, ללון יומם ולילה
ברוח ובקור, אם אינו מיואש. ואם כואב לו, ואם הוא מיואש — חובה פארלמנטרית, שלא
לומר חובה אנושית פשוטה — היא לשמוע, לפחות, מה בפיו.

זהו אשר עשיתי, וזה מה שאנו מציעים לכנסת לעשות.

״האם משום שעורנו שחור?״
כבוד היושב־ראש, לפני שעה קלה קיבלתי את המכתב הבא מאת ועד כפר תוחלת. אני
רוצה להביא את תוכנו לידיעת הבית כולו, כלשונו:
״אנו תמהים טאד על שחברי כנסת כולם אדישים לתביעותיהם הצודקות של אנשי כפר
תוחלת, שרוצים לנשלם מעל אדמתם, לאחר 18 שנות עבודה, ולגרשם אל המידבר השומם
הקרוי הנגב. אנו חוששים מאד שמא ניתן לכם רמז דק מגבוה, שתסתמו את פיכם
ותמלאו מים, איה הדמוקרטיה בישראל?
״הדבר הוא כן: באנו ארצה לפני 18 שנה כדי לבנות ולהיבנות, ונתנו לנו את כפר
תוחלת, שהוא היה כפר ערבי נטוש. אחר כן באו כמה חסידי חב״ד ורצו להקים מרכז
רוחני עולמי, וביקשו רשות, וניתן להם. מתחילה כל האדמות היו שייכזת לנו, ואילו עכשיו
יש להם 3500 דונם, ואילו לנו 370 דונם. כי מדיניות הממשלה אמדה שצרין לחסל את
כפר תוחלת, וכך הפכנו היום לגולים, ועם כל זאת לא עזבנו את הכפר.
״הממשלה ראתה שלא הולן לה, אז היא באה להצר את צעדינו יותר ויותר. תשלום
המים החודשי היינו צריכים לשלמו כמן שבן־עיר משלם, ולא נתנו לנו לבנות בתים חדשים,
כדי להרוס את הבניינים הישנים שניבנו מימות הערבים.
״ברור שרצו להצר את צעדינו, ועל־ידי זאת נברח משם. אבל לא הועיל להם.
״עוד יותר מזה, הס אסרו על איש־תוחלת לקנות לו בית בתוחלת, אבל לאנשי חב״ד
התירו לבנות בתים בתוך תוחלת עצמה, ולגור בה, ועל־ידי כך להפוך אותם לכיס בתוחלת
עצמה. להווי ידוע, כי אין אנו יכולים להינתק מתוחלת, שבה נולדו כמה מילדינו, כן ירבו,
ושום כוח שבעולם לא יוכל להזיזנו. בזאת תיבחן הדמוקראטיה בישראל.
״האם משוס שעורנו שחור, לפיכן מתייחסים אלינו כאל אזרחים ממדרגה שניה? אנו
מבקשים מכבודו שיעורר את הפרשה הזאת בכנסת, ויפרסם את העוול הנעשה ליהודים על
אדמת ישראל, על אדמת הדמוקראטיה, ונסיים את מכתבנו זה בתקווה שהעוול יתוקן במהרה.״

מה קרה בעין־חרוד?
כבוד היושב־ראש, הפרשה כולה, על פירסומיה הרבים, מעוררת שאלות נוקבות.
הנה גוף מגובש, ותיק על אדמתו, הרוצה לחיות במתכונת חברתית שגיבש לעצמו. האם
אפשר לכפות עליו להתחסל כיחידה עצמאית ולהסתפח ליחידה אחרת, שונה במהותה?
הפילוסופיה של ההתיישבות העובדת מבוססת על הייחוד של המיסגרת החברתית.

ביבם פילוסופיה זו, התפלגה עין־חרוד והתפלג קיבוצו של שר־החק
לאות, נכת. בשני המיקרים הקים הציבור, על חשבונו, ישובים שלמים
חדשים כדי לאפשר לפלג המיעוט לכונן מיסגרת חברתית בשלו.
בשם אותה פילוסופיה באים לכנסת ומביאים חוקים דראקוניים, כגון חוק־המושבים, חוק
ההתיישבות החקלאית, ועוד ועוד.

באיזו זבות רוצים עתה -בעלי אותה תפיסה עצמה ! -לכפות על
אנשי תוחלת להיטמע בגון? חכרתי שונה מהם במהותו?

יש לנו סימפאטיה רבה לאנשי חב״ד, אחד הזרמים היותר אהודים במחנה הדתי. אולם
אין להתכחש לעובדה שהם שונים לחלוטין מאנשי תוחלת — בתפיסתם הדתית, באורח
חייהם, במסורתם, ובמידה רבה גם במוצאם. איך אפשר למזג אלה באלה — כשהמדובר לא
במיבנה־על מוניציפאלי, לאספקת שרותים, אלא בחיים משותפים במיסגרת חברתית?

לא פקידים של בארון
ואם המגמה מפוקפקת, הרי האמצעים מפוקפקים עוד יותר. יש משהו בפרשה זו, כמו
בפרשות רבות אחרות ברחוב העיברי וברחוב הערבי — שיש בו כדי לקומם כל שוחר
מדינת־חוק דמוקראטית.

פירסום סביר לאישום, ולמאסר שלפני האישום, וכי כתוצאה
מכן ניתן לקבוע כי ההחלטה לאיסור הפירסוס גרמה נזק
עצום למדינה?״
השיב שפירא :״אינני סבור כמו חבר־הכנסת אבנרי.
ההיפן הוא הנכון. אני סבור שאלמלא איסור־הפירסום,
היה הפירסום נעשה בארץ ובחוץ־לארץ זמן רב לפני כן.״
השאילתה השניה נגער, להודעת לשכת־העתונות הממשלתית,
אחרי הפירסום בחו״ל. שאלנו אם ביטול איסור־הפירסום
ניתן לבקשת היועץ המשפטי, ואם בקשה זו
בוררה בבית־המשפט, בנוכחות הנאשמים או פרקליטיהם.
תשובת השר שפירא: לא היה כל צורך בנוכחותם.
שאלה נוספת :״האם מותר לשאול אם היה כבוד
השר שותף אישית בדיונים על האישום, הבקשה לאיסור
הפירסום, ואחר־כך הבקשה להתרת הפירסום?״

שמו של הנשיא
המיקרו־ ,הספציפי של תוחלת מחייב בדיקה מיוחדת, כי השתרבבו פה עניינים ושמות.
אני מקודד, שכל החשדות שהושמעו בפומבי יוכחו כמופרכים מיסודם, אולם הדבר מחייב
בדיקה ממצה, וגם גלויה, כדי להסיר כל צל של חשד. הושמע החשד כי נעשתה כאן
אפליה לפי מוצא עדתי — אשכנזים מכאן ותימנים (בעיקר) מכאן.

פילו סופי ה
שד אדונים
הושמע החשד כי יש אפליה בין זרמים דתיים שונים — חסידי חב״ד מכאן ודתיים
תימניים מכאן.

הושמע ברבים חשד צורם עוד יותר, באילו הושפע מישהו מכך
שנשיא המדינה נימנה עם צאצאי חכ״ד, ונוטה חסד לבני הכפר*.
דבורה נצר (מפא״י) :למה לערבב את הנשיא?
אורי אבנרי: אני אומר שאני מצטער על כן, אן כל מיני שמות עורבבו
בכרזות ובפירסומים, ואני חושב שדווקא העובדה הזאת מחייבת טיהור האווירה.

(קריאות מספסלי המערד)
מרדכיסורקים (רפ״י) :חוץ ממך כל חברי ועדת־הפניס שמעו את שני הצדים
מבלי להסיק כל מסקנות. אנחנו שמענו, הודיעו שיהיו מסקנות, ולא התערבנו
עד שיהיו מסקנות. חברי הוועדה שמעו את שני הצדדים.
אורי אכנרי: אני שמח לשמוע זאת מפיך.
עמוס דגני (רפ״י) :הס היו מוכנים לתקן את המיתאר, או שאתה תתקן להם
את המיתאר?
אורי אבנרי: הלא בקריאות־ביניים אלה אתם מוכיחים שהדבר טעון דיון.
אתם כולכם משמיעים טענות שמקומן בדיון.
שלמה בהן־צידון (גח״ל) :אתה לא היית הראשון שביקר שם. חברי־כנסת
רבים ביקרו לפניך.
היו״ר יצחק נבון: חבר־הכנסת כהן־צידון, נא לאפשר לנואס להמשיך.
אורי אכנרי: כל חבר־כנסת הרוצה למסור הודעה אישית, יכול לעשות זאת
על פי התקנון.
אני מוסר דבך יס בשם אומרם, אנשי תוחלת. הייתי במחנה שלהם ואמרו לי: היה
פה רק חבר־כנסת אחד, חבר־הכנסת מגורי־כהן. לא היו אחרים.
שלמה בהן־צידון: ואורי אבניי
אורי אכנרי: זה היה כאשר אני הייתי. אס היית גס אתה שם, אני מברן אותן.
שלמה כהן־צידון: הרבה לפניך.
אורי אכנרי: אם היית לפני — אני מברך אותן שבעתיים. למה לעמוד על
הכבוד האישי, כאשר הבעיה היא כל כך כאובה? חשוב שפלוני היה או אלמוני היה?
חבר־הכנסת כהן־צידון, אל תחשוב רק על עצמך, חשוב גם על עניינים אחרים.
כמה אדם יכול לאהוב את עצמו?**
היו ״ ר יצ חיק נבון: אני מבקש אותך לסייס ולא להשיב לקריאות־ביניים.
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, אווירה זאת מחייבת טיהור. תהיה נא חקירה גלויה,
ממצה, אובייקטיבית, בלתי־תלויה.
אנו מציעים לבית לדון בפרשה זו במגמה להביא להקמת ועדת חקירה בלתי־תלויה.

אני מקווה שהחלטה כזאת של הכית -לקיים דיון במליאה או
בוועדה -תאפשר לאנשי תוחלת להפסיק את שביתתם ותשכנע אותם
לחזור הביתה.
אחרי תשובתו של שר״החקלאות, חיי ם גבתי, שהתנגד לכ מ ה מטענותיו של
אבנרי, העבירה הכנ ס ת עניין זה פה אחד, בהסכמתם של השר ואבנרי,
לוועדה. כן הועברה הצעתו של ח״כ חיי ם לנדאו (חרות) על או תו נושא.
* הנשיא שזר (ששם משפחתו מורכב מראשי־התיבות של שמו הקורס, שניאור זלמן
רובשוב) ,נקרא על שם מייסד החב־׳ד, שניאור זלמן מלאדי.
** דברים אלה נאמרו בתגובה על קריאות נוספות של כהן־צידון, שלא !קלטו בפרוטוקול.

השר ביקשנו לחזור שנית על שאלה זו, ואחר־כך ענה:
״אינני חושב שאני רשאי למסור דין־וחשבון על הדיונים
בפנים הממשלה.״
לא חסרו תשובות פיקאנטיות לשאילתות אחרות שלנו.
כך השיב שר־המשפטים כי שני שופטים וארבעה פקידים
בכירים של משרדו נסעו בשנה האחרונה לחו״ל. האיש
שהצטיין בניצול פאטנט זה היה רשם הפאטנטים, זאב שר,
שנסע שלוש פעמים — לשלושה קונגרסים שונים לרישום
פאטנטים.
ראש־הממשלה הכחיש כי ציודה על הפרופסור הרפ״יסטי
ארנסט ברגמן לנסוע לכינוס בינלאומי, שדן בבעיות הנשק
הגרעיני והפצתו. הוא הצדיק את נסיעתו של שר־החקלאות
לאיל־ההון סם האמבורג באמריקה, על חשבונו של האמבורג,
לביקור־חולים.

הוא גם התייצב, באופן ג׳נטלמני, מאחורי הגברות אשכול׳
דיין וספיר, שהשיקו אוניות של סומרפין בחו״ל.
אחת מהן — הגברת ספיר — לא השיקה אוניה
של סומרפין, וחוץ מזה :״מקובל בעולם שגברות נכבדות
מבתי־מלכות, נשי נשיאים, שרים וכדומה, משיקות אוניות.״
חוץ מזה הצדיק אשכול את איסור טיסות־השכר, דקות
מעטות לפני שקם שר־התיירות והגדיר איסור זה כאסון
למדינה. וסגן־שר־החינוך הכחיש בתוקף כאילו הוחלט
להפריד בין תלמידים עיב־ריים
וערביים בשיעורי
גדנ״ע — בבית־הספר.
מעניין שעל נושאים
אלה לא הגיש אף ח״כ
אחר שאילתה.

תמרורי
* נולד. בעכו, לעסקן־הפועלים מוחמר
שעדן, בנו ה־( 14 מאשר, אחת) .בכך
נכנם שעבן לחוג 34 המשפחות הפוריות ב יותר
במדינה*.
* נולד. בקאבימס, ונצואלה, לאינם
?!וארבו דה־פרייטו, בנה השמיני. רה־פריטו
ילדה לפני שנתיים שני בנים תאומים
ולפני ארבע שנים חמישייה של בנים, החיים
ושלמים והנושאים את השמות מאריו, פר־נאנדו,
רובינזון, אוטו וחואן־חוזה.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 40 של המיש־נד.
לפרקליט־המדינה, גבריאל בך, המתרכז
בחודשים האחרונים
במשפט מלחי.
בך, חובב מוסיקה
ותיאטרון, הוא
חניך אוניברסיטות
ירושלים, אמסטרדם
ולונדון, שהתפרסם
לראשונה כאשר מו נה
ליועץ המשפטי
של לשכה ( 06 צוות
התביעה של אדולף
אייכמן).
^ נחוג. יום
הולדתו ה־ 44 של
ח״כשמואל וח י
בארץ 21 משפחות עם 14 ילדים כל״
אחת; שמונה משפחות עם 15 ילדים וחמש
משפחות עם , 16

מיר, יליד ירושלים המקפיד: על ציון שמותיו
המלאים — שמואל׳׳ מ משה) תמיר
(כצנלסון) .תמיר היה בנעוריו מזכיר מערכת
עיתון הרדיו המאנדטורי הגלגל ואיש אצ״ל
שהוגלה לקנייה.
נחוג. יום הולדתו ה־ 68 של פרופסור
האוניברסיטה העברית (לחינוך) א ר ־
נסט עקיבא סימון, ציוני דתי שעלה
ארצה מגרמניה חמש שנים לפני עלות היט־לר
לשלטון, ושהיה בשעתו מזכיר ברית
׳שלום, קבוצת פרופסורים ירושלמיים, שחיפשה
דרך לשלום ישראל—ערב.
נחוג. בירושלים, יום הולדתו ה־80
של חוקר תולדות יהדות ארצות־השפלה, ד״ר
יצחק חיים פרינס, המכין את מחקרו
מתוך מיסמכים הממלאים 150 ארגזים באוניברסיטה
העברית. ד״ר פרינס שימש בימי
מלחמת־העולם השנייה סוכן־מודיעין של
בנות־הברית בבריסל, בירת בלגיה הכבושה
על־ידי הגרמנים.
*.נ נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של ישראל
רוגוזין, מיליונר הזהורית האמריקאי
הזועם, בנו של אוסף תרומות למען ישיבת
וולוז׳ין, שפיתח אימפריה של מפעלי סריגה
בדרום־אמריקה, הודו, יפאן ואשדוד, ושנועד
בלשונו החריפה (״כל מנהיגי ישראל הם
שנוררים!״) ושהפיץ לרגל יום הולדתו אני
מאמין משוכפל, המתחיל בפסוק: המורה הטוב
ביותר בחיים — היא בעיטה הגונה
באחור.

* נחוג. יום הולדתו ה־ 55 של מנהל
המוסד הממשלתי להכוונת היצוא, יוסף נח*
מיאס, יליד ירושלים
ומי שהיה ה־מפכ״ל
השני של
משטרת ישראל. נח־מיאס,
שהוא לפי
מקצועו איש ביטוח,
היה גם רב־סרן בצבא
הבריטי, ראש
משלחת משרד־הבט־חון
בצרפת בעת
מיבצע סיני ולאחרונה
שגריר ישראל
בבראזיל.
* נפצע. בתאונת
דרכים בשער־הגיא,
מנהל מחלקת שביתת־הנשק במשרד־החוץ,
משה ששון 42 ששון, בנו של
שר־המשטרה אליהו ששון, הוא יליד דמשק
ולשעבר נציג ישראל באתונה, ג׳נבה ואנקרה.
הוא היה בדרכו חזרה ממצדה, בה אירח
את הסגל הבכיר של משקיפי האו״ם בארץ.
+נפטרו. במכסיקו־סיטי, יום־אחר לידתם
שמונה בני השמינייה (ארבעה בנים
וארבע-בנות) שנולדו לתרזה ספוטבדה,
,21 וששקלו 500 גרם כל אחד.
נרצח. בניו־יורק מפיק־המחזות היהודי
לאורנס פלדמן ,40 ,כשלגופו חלקה
העליון של פיז׳מה בלבד. לדעת המשטרה
נרצח פלדמן, שבביתו נמצא פנקס־

כתובות של עשרות נשים ניו־יורקיות יפהפיות,
על־ידי אשה. קרבן אחר של הרצח
היה אביו של פלדמן שנפטר משבץ־הלב
כאשר הודיעו לו על רצח בנו.
נהרג. בתאונת־דרכים במבואות חיפה,
עת התנגשה מכוניתו במשאית, מנחם
מנדל רייזנר ,66 ,מנכ״ל חברת הזרע
מיומה הראשון, עת ייסד אותה ב־. 1940
רייזנר, חניך נזיקווה־ישראל, ממייסדי קיבוץ
ביודאלפא ואיש רמת־יוחנן, היה אחראי להעלאת
זרעי התבואה הישראלית לרמה בינלאומית.

נפטר. בגיל ,66 משבץ־הלב, בעת
הופעה במועדון־לילה במיאמי־ביץ׳ ,ארצות-
הברית, הזמר־השחקן נלסון אדי, ששמעו
יצא לפני 30 שנה בסרטי־הזמר שלו ושל
בת־זוגו, ז׳אנט מק־דונאלד (שיד האהבה האינדיאני).
נפטר.
בכפר־ויתקין בגיל ,67 פרופסור
האוניברסיטה העברית (למחלות פנימיות)
הארי הלר. פרופסור הלר, יליד
ברלין ואחד הרופאים הראשיים של בית־החולים
תל־השומד, שהתמחה בחקר המחלות
התורשתיות של עדות ישראל, היה
מן החברים הראשונים של תנועת העולם־
הזה כוח־חדש.
נפטר. בגיל , 130 בכפר אידון שליד
רבת־עמון, חאג׳ סאלס אל־חאסו*
נח, שהשאיר אחריו אלמנה בת 103 ,127
צאצאים, כולל 13 בניו הזכרים, שהצעיר
ביניהם טוען כי הוא בן 55 בלבד.

ל רג עי א 1שו...

העולם הזה 1541

ך* גשתיו לראשונה לפני שמונה
שנים. אז גר בדירה צנועה ברחוב
בונאפארט ,42 ברובע הלאטיני, מאחורי קפה
דה מאגו.
ז׳אן־פול סארטר אינו מקבל אנשים. אלפים
מתדפקים על דלתו — רודפי־פרסומת, סקרנים׳
בעלי עתירות פוליטיות ופרטיות, נציגי
מדינות ושליחי מפלגות. סארטר, השקוע
בהגות ובכתיבה, אינו יכול לקבלם.
מדוע, אם כן, קיבל צעיר בלתי־ידוע
מישראל, עורך שבועון כלשהו שקשה לבטא
את שמו בצרפתית? מדוע נענה לבקשתו
אחרי שיחה סתמית בטלפון?

פתחו את הדלת שלוש מילים:
שלום ישראלי־ערכי.
ואולי היה די במילה אחת: שלום .

משהו להחלטה שבוודאי גמלה בלבו זה
מכבר, ולמאות בקשות דומות ששמע, מן
הסתם, מכל עבר.

אני יודע רק כי מסעו הנוכחי
הוא הפגנה אדירת משמעות.

העליונה שיש, עד היום, לאפיפיור
הרומאי על מאות מיליוני הקאתו־לים,
לסין הסמכות הרוחנית שיש
לסארטר על האינטרנציונל הבל-
תי־מאורגן של כעלי־הרצון־הטום
בכל יבשות תכל.

חבל שכה מעטים בישראל מסוגלים להבין
את חשיבותו. חבל שבעתיים כי הוטבעה על
החלק הישראלי של המסע גושפנקה חצי-
ממשלתית ומפלגתית־קואליציונית, ביוזמת
מפ״ם, עד כדי עיקור ההשפעה החינוכית העצומה
שיכלה להיות לביקור כאן.

על האפיפיור הרומאי אמר סטאלין, ב־זילזול
:״כמה דיביזיות יש לו?״ הוא נוכח
לדעת שטעה.
גם לגבי סארטר אפשר לשאול :״כמה
דיביזיות יש לו?״

כי הופעת ז׳אן־פול סארטר כ•
מרחם, לראשונה מאז קום ישראל.
הוא מאורע היסטורי.

והתשובה היא: דיביזיות רבות
מאד, הדיביזיות של הרוח, של המוסר,
של ההומאניזם.

הוא זורע זרעים, שינבטו ברבות הימים

ואוי לעסקנצ׳יקים המזלזלים באלה, ה־

ך * סולן אחד נחרט בזכרוני באותה פגי־
£ 4שה, כי עשה עלי רושם עמוק במיוחד:

״אדוני, אתה מגולל אכן מלבי.״

נייטראלית בין רוצחים ונרצחים.
בין מפציצים וילדים. בין פצצות־נאפאלם
וצריפי-איברים.
זוהי תהום של אדישות, תהום של התנוונות
מוסרית. אין לה ביטוי נאמן יותר
מאשר העובדה כי אף המעטים, הערים
לעניין זה, מסוכסכים ה בזה, מתקוטטים
זה עם זה, מחרימים זה את זה, כשכל אחד
מנסה להפיק מן הטרגדיה ההיסטוריח המח־

כל חייו הוא עזר יוציונות. כ-
צדפתי־נוצרי, כאיש־מוסר, כשוהר•

וכשבאה אליו מישראל גישה אחרת, גישה
של ישראל חדשה — נגולה אבן מלבו.

בי עם ישראל כזאת יבול היה
שוב להזדהות.

ך* סופה של אותה פגישה הבעתי באוז־ניו
מישאלה: להוסיף ולפעול למען
שלום ישראל־ערב, להטיל את מישקלו האי:
שי העצום על כף המאזניים, כדי לעודד!
ולהמריץ את בעלי הרצון הטוב משני עברי
הגבול השותת־דם, החוצה את מרחב־מולדת־נו
כפצע פתוח.
איני יודע אם הוסיפה בקשה צנועה זו

(ואיזה עסקן פוליטי מקומי היה
אומר לראש הש״ב, במיקרה כזה :
,,אבל גם הוא ישראל!״)

*יט עוד משהו שסארטיר לא יראה ביש
אין
בה המוני נוער המוכנים לשכב על
הכביש כדי להפגין נגד רצח־עם, כשמדובר
על עם אחר, דחוק, בן גזע זר.
אין בה תנועה אדירה, על־מפלגתית,
תנועת־מוסר לאומית, שתאחד את כל היסודות
החיוביים בעם למען הפסקת הזוועה.
ישראל — ארץ הקרבנות, ארץ ניצולי
אושוזיץ — היא נייטראלית.

מה הוא התכוון ץ איני חופשי ל/צטט
את דבריו באותה פגישה, מבלי
לבקש את רשותו. לכן לא אעשה זאת.
אך מי שהכיר את סארטר יכול להגדיר את
עמדתו כלהלן:

לכן נדם קולו כזירה זו, מאז
קום המדינה ועד עתה.

כמה היו נותנים ידם למנהיג מקומי שהיה
— למשל — מפרסם סודות צבאיים כדי
למנוע יוזמה צבאית ישראלית הנוגדת את
מצפונו?

כי ישראל היא המדינה היחיד
ה כעולם המערבי שבה אין תנועה
כזאת.

ואז אמר את אותו הפסוק.

והנה, כשקמה המדינה, היא החלד, מנהלת
מדיניות הנוגדת את כל תפיסתו, את כל
גישתו המוסרית. היא עזרה לקולוניאליסטים
הבזויים ביותר באלג׳יריה. היא השתתפה ב־מיבצע־סיני
כבת־בריתם של הבריטים והצרפתים,
אחרוני האימפריאליסטים. היא נתנה
אפילו יד לפאשיסטים בעולם.
סארסר לא יכול היה לתמוך במדינה המנהלת
מדיניות כזאת. אך הוא גם לא יכול
היה להתנגד לה, כי בכך היה מעמיד את
עצמו בשורה אחת עם כל שנואי־נפשו,
האנטי־שמים למיניהם.

אך כמה מאלה היו הולכים אחרי
איש־מוסר מקומי, שיתכע מהם
עצמם?

ראל, אף שבוודאי יחפש אחריו בנרות.
הוא לא יראה בה תנועה אמיתית, רצינית,
עממית, למען השלום בזזיאט־נאם.

שולחן־כתיבה עתיק, עמום ספרים וניירות,
הפריד בינינו. מצד אחד ישב הוא, בדיוק
כפי שנראה בתצלומים, גבר רגיל, ללא כל
גינונים חיצוניים, ללא כל השתדלות לעשות
רושם. בצד השני ישבנו עמום קינן, שעזר
לי ובא עמי, ואני.
סיפרתי לסארטר על המאמצים שאנחנו
עושים בישראל כדי להביא לשינוי הגישה
לעולם הערבי, על רעיונותינו לגבי פתרון
בעיית הפליטים, השתלבות ישראל במרחב
ואי־הזדהותה במאבקים עולמיים.
סיפרתי לו בקצרה על השיחות שניהלתי,
כמה ימים לפני כן, עם שר־החוץ העיראקי
ומנהיגים ערביים אחרים בניו־יורק.

קידמה, ראה בה תנועה משחררת
ומתקדמת. מאז ומעולם שנא את
האנטי-שמים כבל מאודו.

שות!) בעשרים שנותיו האחרונות היה מבודד,
חסר־השפעה, ללא תלמידים ויורשים.
ואיש לא בא במקומו.
אין בארץ ביקוש לאנשי־מוסר. רבים מסוגלים
להעריץ איש־מוסר אצל הזולת —
התובע מאחרים, המטריד אחרים.

ושיעזרו לשנות את נוף המרחב.

מבחינה נפשית, טמירה אך מכרעת,
מסע זה יבול להיות נקודת־מיפנה.

די לתפוס זאת, יש להבין מיהו,
^ מהו, ז׳אן־פול סארטר בדורנו.
לגבי הישראלי הממוצע, סארטר הוא שם.
שמו של פילוסוף בעל תורה הקרוייה בשם
שקשה לקראו בעברית — אכסיסטנציאליזם
(אולי כדאי לקרוא לזה ״קיומנות״) .שם המתנוסס
על כמה וכמה ספרים ומחזות.

אכל סארטר הוא יותר מזה -
לאין שיעור יותר.
כאשר חתם סארטר על ״מינשר ו־,־121״,
אחד הטיסמכים הדגולים של תקופתנו, בו
קרא לנוער הצרפתי לערוק מצבא הדיכוי
והעינויים באלג׳יריה, התנוסס שמו בראש
רשימת המועמדים־למאסר שהובאה לאישור
דה־גול. שארל דה־גול, שהוא בלי ספק אחת
הדמויות הגדולות של דורנו, אמר אז את המילים
ההיסטוריות:

,,אבל סארטר-ג ם הוא צרפת!״
הוא, המנהיג המדיני הכל־יכול, הכיר בגדולתו
המקבילה, הבלתי־תלויה, של המנהיג
הרוחני. כשם ששאול המלך, הריבון החילוני
הכיר בריבונותו הרוחנית של יריבו, שמואל
הנביא. כשם שקיסרי ימי־הביניים הכירו בסמכותם
הרוחנית של האפיפיורים.

יש דמיון כלשהו בין הסמכות

מאמינים כי אינן שקולות כנגד טאנק אחד
מדגם שרנזן.
(שהרי אפילו אותו חייל מקצועי נוקשה,
נפוליון, אמר :״במלחמה היחס בין הגורם
הנפשי לבין הכוח הגשמי הוא כיחס של
שלושה לאחד.״)

ך* ארטר לא ירבה לדבר על אדמת
^ ישראל. אין הוא בא להטיף. הוא בא
לראות, לשמוע, להתרשם.

הוא יראה את הי ש -וגם את
הא י ן .
ועל האין הזה — כדאי לחשוב לרגע. כי
ביקורו של האיש — עצם נוכחותו בארצנו
— מבליט בצורה חדה את החללים הריקים,
את המחדלים, את הכשלונות המוסריים.

סארטר הצרפתי בא לארץ. שום
סארטר ישראלי לא יבוא לקבל
את פניו.
פשוט אין כזה.
לא נותרה בארץ אף אישיות אחת, שניתן
לומר עליה: הנה סמכות מוסרית בלתי־מעורערת.
אין
בקרבנו אף מנהיג דגול אחד, המסוגל
בדוגמתו האישית להלהיב אנשים למעש
מוסרי עליון, להליכה מסוכנת נגד הזרם,
להתמסרות שמקורה בציווי המוסרי הפנימי
של הפרט.
האחרון בדורנו, מארטין בובר, נפטר.
(ואיך התייחסו אליו! באיזה זילזול ואדי־

ה <י״| 111י

רידה של העם הוזיאט־נאמי איזושהי תועלת
כיתתית עלובה.
אפשר לחפות על כך במליצות, בטכסיסי־הסוואה,
במוסדות־הסוואה.

אבל סארטר הוא חכם. הוא מנוסה.
הוא יראה.
ובשבילו, אין בעיה בעולם שהיא השובה
ומיידית, שהיא תובעת התייצבות חד־משמ־עית,
שהיא מהווה מיבחן לכל אדם ולכל ציבור,
כמו התקוממות נגד מלחמת ויאט־נאם.

ף דבר אחד יראה סארטר בישראל,
כפי שראה במצרים. משהו שאינו נראה
לעין השטחית, אך הבולט לעיני המבחין.

הוא יראה נבטים ראשונים של
גישה חדשה ליחסי ישראל־ערב.
במצריים ראה את שוחרי־הקידמה, שקיבלו
את פניו בהתלהבות, בהסכמת השלטונות —
למרות שהצהיר מראש שייסע משם לישראל,
ולמרות שהכל הבינו כי מסע זה בא
להפגין את אפשרות השלום הישראלי—ערבי.
בישראל יווכח כי קמים כוחות פוליטיים
חדשים, החפצים לשלב את הציווי המוסרי
העליון בצו המדיני של קיומנו הלאומי. כי
יש ציבור גדל והולך של בעלי־רצון־טוב,
המוכנים להקשיב לגישה חדשה לבעיית
ישראל־ערב, להגות בה, ואף להשתכנע באפשרותה
המעשית.

סבל אלה יש לו חלק.
וכל אלה אומרים לו, היום:

כרוךה בא .

תצפית

במדינה

#צפויים כמה מחוות סובייטיים, כדי לשכן* את המסע

העם

המתנהל נגד ברית-המועצות כשאלה היהודית. במקרים קודמים,
הקפידה מוסקבה על כן, שהמחוות ייעשו כלפי מוסדות ואישים יהודיים. הפעם
ייעשו כלפי ישראל וישראלים. יובלטו, בין השאר, הקשרים האקדמאיים בי!
ישראלים לבין מוסדות השכלה ומדע
מישראל לקונגרסים בינלאומיים במוסקבה.

בברית־המועצות,

ויוזמנו

מישלחות

• יוקם ועד־ציבורי של עורכי־דין לשמירה על זכויות־

האזרח. היוזמה להקמתו של הוועד התעוררה לאחרונה, לאחר פרשת המעצרים
הסודיים, ובין עורכי־הדין שכבר נתנו את הסכמתם לכן, מצויים אנשי מפלגות
שונות ובלתי־מפלגתיים. הוועד ייזום בדיקה מחדש של שורת חוקים, כדי לדרוש
תיקונים, במטרה להבטיח שמירה קפדנית על זכויות האזרח.

+האם פעלו שליחי הביון האמריקאי נגד ישראל? זאת
ינסו לברר באופן דיסקרטי נציגי ישראל בוושינגטון. בשעתו התפלא משרד־החוץ
הישראלי נוכח מעשי המשלחת האמריקאית בקונגרס הסטודנטים בניירובי,
שתבעה והשיגה החלטה אנטי־ישדאלית קיצונית. עתה נתברר כי הקונגרס
נערך מטעם אירגון שקיבל הקצבות מן המוסד המרכזי לביון של ארצות־הברית,
ויש לשער כי השליחים האמריקאיים — ביניהם שני יהודים — היו
אנשי המוסד. פתרון אפשרי לתעלומה: שהאמריקאים פעלו כך כדי לחדור
לארצות ערב, לצורכי ביון.

• יתגלה כי כמק״י
בהתקרבות־יתר ל־מפ״
.0הקבוצה
כי יש לזרז
ההתקרבות,
מאז הפילוג
קומוניסטית,

קיימת

קבוצת עסקנים

הדוגלת

כל גרמני פסול
אגודת הסופרים של ישראל_ הצטיינה עד
כה בעיקר כאיגוד מיקצועי קטנוני; מוסד
שעיקר דאגתו נתון לבעיות של פנסיה, כיבודים
ותמלוגים.
השבוע סיפקה האגודה לאזרחי המדינה
מזון למחשבה רוחנית עמוקה. אך לא כתוצאה
מיצירה ספרותית מסעירה, אלא על־ידי
החלטה נוהלית מדהימה. החליט ועד הסופרים:
הסופר הגרמני גינתר גראס, המבקר
בארץ, יוחרם על־ידי האגודה.
גראס ( )39 הוא אחת הדמויות האמיצות
ביותר של גרמניה, לוחם בלתי־מתפשר נגד
לאומנות ונאציזם. אבל הוא גרמני — ולכן
החליטו סופרי ישראל להחרימו.
מסריחה מגזענות. החלטה זו עוררה
מחדש ויכוח על אחת הבעיות הרגישות בתודעה
הישראלית: היחס אל גרמניה והגרמנים.
השקפה אחת מוצאת את ביטויה בדבריו
של עורב־דין שמואל סגל, כפי שהושמעו
לא מזמן באסיפה פומבית בירושלים :״לחמתי
בספרד בבריגדה הבינלאומית, ולצידי
לחמו גרמנים אנטי־פאשיסטיים, שרבים מהם

ערד
מה הבעיות?

את תהליך
שהוחל בו
במפלגה הכדי
להגיע

עוד לפני הבחירזת הבאות

למצב

הופעה

משותפת
בבחי־

שיאפשר

רות. עסקנים אלה מקבלים
עידוד מכמה מדוברי
מפ״ם, המציינים בחיוב
את השינוי שחל במק״י,
אם כי הם דורשים ש הקומוניסטים
יכירו גס
רישמית שהתנועה הציונית
היא תנועת
ביסודה.

• מועמד חדש
לכהונת שר לחינוך פרופסור גבוה :
יהושע פרוור. פרוור,
המרצה להיסטוריה
של ימי הביניים בא
ברסיטה העברית, כבר
מילא בעבר תפקידים ציבוריים
מטעם משרד החינוך,
והוא מקורב ל־מפא״י.

חריגתם של
י ראשי המישמרת ה צעירה
במפד״ל אל
מחוץ לתחומים ה דתיים
תסב אליהם כעם מחודש של הנהגת מפלגתם.

נוווטלאנה

הסיבה האחרונה:
הקרנת הסרטון אניאחמד בפני כמה מאות צעירי המפלגה, בבניין קאסטל.
הסרטון עורר תגובות אנטי־ערביות זועמות מצד מרבית הצופים, וכמה מהם
החליטו להתלונן רשמית נגד רכזי המישמרת הצעירה על מה שכונה בפיהם

שילמו בחייהם. לא אקבל לעולם את ההשקפה
כי כל גרמני פסול!״
ההשקפה הנגדית היא זו המוצאת את ביטויה
בהחלטת אגודת הסופרים. היא מעוררת
את השאלה: האין היא מסריחה מגזענות?

ב״צלם בהיכל״.
• תחול התקרבות בין המפד״ל לרפ״י. השבוע ניתן הסימן לכך,
בעת הדיון בכנסת על חוק תקציבי השירותים הדתיים היהודיים, המאפשר, בצורתו
הנוכחית, את השליטה המלאה של המפד״ל במועצות הדתיות. הדובר של
רפ״י באותו דיון, ח״כ מורדכי סורקים, בלט כתומך העיקרי בעמדת המפד״ל.

לעומת זאת יגבר לחצן של אחדות-העבודה ומפ״ם לשנות
את נוסח החוק המוצע ולקצץ מעט את שליטתה של המפד״ל
במועצות. שתי המפלגות יתאמצו להוכיח לחבריהן, כי אכן יש לחן השפעה
בממשלה בכל הנוגע לכפייה הדתית.

• הנהלת ״קרן הנגב״ ומידרשת שדה-כוקר יפתחו בסוף
החודש, עם שובו של דויד כן־גוריון מארצות-הברית, במסע
פירסוםנרחב, שיהווה מישקל־נגד למה שהם קוראים ״התנכלות השלטונות .
למיפעלו של בן־גוריון.״ אל המסע יצטרף, כמובן, ביג׳י עצמו, הרואה לאחרונה
במידרשה את גולת הכותרת של פעילותו.

• ׳קיימת אפשרות ש״ספורטוטו כדורגל״ יאסור קיומן של

תחנות טוטו בבתי־עסק העוסקים גם בשטחים אחרים. במיקרה
כזה יוותרו, כנראה, רוב בעלי הרשיונות על עסקיהם האחרים, שכן הרווחים
הממוצעים של בעלי תחנות הטוטו, המגיעים לעיתים קרובות לאלפי לירות בחודש,
עולים על דיווחיהם מעסקים אחרים. יוצע, לבן, למסור את הרשיונות
שיתפנו לכדורגלניס מובטלים, כדי שהם ינהלו תחנות טוטו בעצמם.

של שמעון פרס וחבריו. אבל אז לא היה
פרס באופוזיציה, אלא היה בורג חשוב מאד
במכונה השילטונית, ששילמה את החשבון
היקר של הוצאת ג׳ואייש אובזרבר.
לא חייבים להשלים. התשלום נעשה
בצורה פשוטה ביותר: מתקציב הסוכנות היהודית,
ועל־ידי רכישה מרוכזת של גליונות
מכספי משרד הבטחון הישראלי.
מכיוון שתקציב משרד הבטחון הוא סודי,
לא ברור כמה עולה הקנייה המרוכזת. לעומת
זאת ידוע כמה יקבל השנה השבועון
מהסוכנות 170 :אלף ל״י. עובדה זו פורסמה
לפני שלושה שבועות על־ידי העולם
הזה — והיא הזכירה לראשי מפא״י מה הן
זכויותיו של אותו משלם שכר־המנגן בפית־גם.
הם החליטו כי אינם חייבים להשלים
יותר עם המנגינות הרפ״יסטיות של קמחי.
אולם כדי לא להיראות כפוגעים בחופש-
הביטוי, מצאו תירוץ אחר: מאמר על האבטלה
בארץ, שעמד להתפרסם בשבועון הציוני•
הם החליטו כי יש בכך פגיעה בייעודו
הציוני של השבועון, ומיד נשלחה לקמחי
הודעת־פיטורין מטעם ההסתדרות הציונית.
האיש שיקבל להבא את משכורתו כעורך
השבועון ינגן אחרת.
ציונות שפר המנגן
כל ילד אנגלי לומד בבית־הספר את הסית־גם
האומר, כי המשלם את שכר המנגן קובע
את המנגינה. ג׳ון קמחי, עיתונאי אנגלי
דגול, למד השבוע על בשרו כי אי־אפשר
להתעלם מפיתגמים.
הרמז הראשון ניתן לו לפני שבועיים. הוא
נקרא לשגרירות ישראל בלונדון, לשתי פגישות
דחופות עם סגן שר הבטחון צבי דיג־שטיין.
בפגישה זו נכח גם מזכיר ההסתדרות
הציונית באנגליה, ונושא הדיון היה: בסאונה
של הסתדרות זו, השבועון ג׳ואיש אובזרבר.
דינשטיין והמזכיר הבהירו לקמחי, עורך השבועון,
כי מה שהוא כותב אינו מוצא חן
בעיניהם.
הם היו מוכנים למחול לו, אולי, על העובדה
ששם על שער שבועונו שתי תמונות
בגודל שווה — של אבא אבן ושל שמעון
פרס — למרות שכל אחד יודע, כי אבא
אבן חשוב יותר. אבל מה שלא יכלו לבלוע
בשום אופן היה מאמר־התקפה חריף של
קמחי, בו דרש משר המשפטים, יעקב שמשון
שפירא, להתפטר בגלל פרשת בול.
בזאת רק חזר קמחי על דרישתם העיקרית
של דוברי רפ״י בישראל, כשם שהיה רגיל
מזה שנים רבות לבטא את כל רעיונותיהם

השאלה היא: האם סוג הבתים שניבנו
מתאים לרעיון הזה של בנייה מרוכזת, או
שמשהו בביצוע לא תאם את הרעיון?
— אני חושב שלא רק בביצוע, אלא
כבר בשלבי־תיכנון יותר מתקדמים התברר
שלא ניתן לבצע את הרעיון עד סופו.
כלומר: עוד לפני שהחלה הבנייה היה
בדור שמה שאתם הולכים להקים לא יהיה
טוב כפי שרצוי שיהיה?
— כן. התוכנית שעליה מדובר היא תוכנית
העיר ערד, והגילוי המדהים נשמע
לפני שבוע בערד עצמה.
לבצע, לא לחכות. היתד, זו פתיחה
של אירוע פוליטי מסוג חדש. באולם בית
העם המקומי התכנסו תושבי העיר, לישיבה
הפומבית -של ועדת־חקירה מטעם תנועת
העולם הזה — כוח חדש. תפקיד הוועדה:
לגבות עדויות רבות ככל האפשר על העיר
החדשה, בעיותיה, תוכניותיה ומשאלות תושביה.
החומר שניגבה יפורסם במלואו, כספר
לבן על ערד, ומסקנות הוועדה ישמשו
יסוד לחיבור המצע של רשימת העולם הזה
— כוח חדש בבחירות למועצה המקומית.
העד הראשון, שסיפר על תוכניות הבניה,
היה יהויכין (״יוקי״) גור, אדריכל, בן ,36
שנימנה עם הצוות שתיכנן את העיר.
עוד בטרם תמה חקירת העד הראשון,
הגיש אחד הצופים פתק למזכיר הוועדה,
איש־ערד אהוד חוצן, וביקש שתינתן לו
ההזדמנות להעיד. היה זה יונה פייטלזון,
אף הוא אדריכל, וראש הצוות שתיכנן בשעתו
את העיר. הוא קם כדי להגן על ה־תיכנון
— גילה תוך כדי כך פרטים מאלפים
עוד יותר. החשוב שבהם: המתכננים
ביקשו לדחות את התחלת הקמת העיר, כי
לא היו מוכנים לה. אך הממונים בירושלים
לא התחשבו בהם, הורו להתחיל בביצוע.
לפי התוכנית המקורית, שהודפסה בחוברת
ממשלתית נאה, היו צריכים לחיות
עתה 10 אלפים תושבים בערר. גרים בה
פחות משלושת אלפים.
הרבבה המתוכננת היתד, צריכה להתפרנס
משורה ארוכה של מיפעלים תעשייתיים, ו־מבתי־מלאכה
ושרותים. מנהל לישכת־ה,עבודה,
המקומית נתבקש להעיד על מקורות
התעסוקה. הוא נאלץ להודות כי למרבה הצער,
מכל הרשימה המפוארת של מיפעלים
מתוכננים, לא הוקם כמעט מאומה. תושבים
רבים שמעו בהזדמנות זו לראשונה את
שמות המיפעלים הדמיוניים.
מה בואב להם? בערד אין כמעט אבטלה,
בעיקר הודות לעבודות־הפיתוח המתבצעות
במפעלי סדום. מה יקרה כאשר יסתיימו
עבודות אלה? האם תימצא תעסוקה
לרבבות תושבים, שיבטיחו כי ערד תהפוך
עיר של ממש? את התשובות תשתדל הוועדה
לקבל ממקורות ממשלתיים מוסמכים.
בינתיים נשארים תושבי העיר במקום,
מרותקים על־ידי החלום שמשך אותם לשם
מלכתחילה. חלק ניכר מהם מורכב מיוצאי
קיבוצים: חלק גדל והולך של התושבים מורכב
מעולים חדשים. התערובת הזאת,
מימדיה המצומצמים של העיר וריחוקה מ־שרותים
מרכזיים יוצרים בעיות לא קטנות.
• יעקב גלעד, בעל מכולת (לשעבר קי־
(המשך בעמוד ) 18
העולם הזה 1־ 54ו

11616112 £1113111816111

הלנה רובינ שטיין נו תנ ת חו מ ר
חדש ו מופל אהמ עני ק ל חו ת מ רוו ה
בסדרת שפתונים גדולה ונפל אה
במבחר גוונים
שטרם הי ה
עד כה

פויכטוונגר והסוכנות
העיסקה בוצעה. איפה היה באותה עת
אריה פינקום, יו׳׳ר הנהלת הסוכנות היהודית?
למה ר,ירשה לאנשיו להעביר איגרות
הוללים ללונדון, שהיו שייכות בעצם לאותם
אזרחים שכבר רכשו אותן קודם לכן במיטב
כספם ליד דלפקי בנק פויכטוונגר?

סו כ

* ד כיד עם הסוכנות היהודית בארץ־ישראל
ביצעו מנהליו־לשעבר של בנק פוינטוונגד
עיסקה בינלאומית של ממש: גילגלו בה
מיליונים מתל־אביב לג׳נבה, מג׳נבה ללונדון
ומלונדון לתל־אביב.
זד. מה שנקרא ביזנס גדול.
על המניעים של מנהלי פויכטוונגר ל־

בין הבנקים שנימנו על מפיצי ההוללים
היה גם בנק פויכטוונגר. והטכניקה היא כזו:
הבנק היה חותם לסוכנות על סכום מסויים
תמורת כך וכך איגרות. לאחר מכן היה
יכול להתחיל למכור אותן לקהל, עוד בטרם
שנמסרו לידיו.
רק בשלב מאוחר יותר, כמוסכם מראש,
היד, מכניס את הכסף לסוכנות ומקבל את
האיגרות. אם המכירה היתד, מתנהלת כשורה
היה הבנק מרוויח, שכן הכסף היה מצטבר
בקופתו והיה עומד לרשותו עד לתאריך
המוסכם שבו היד -עליו להעבירו לסוכנות.
במציאות הלך הכל חלק, עד שרכש בנק
פויכטנזנגר איגרות הוללים מן ר,סידרה התשיעית,
בסכום של 5מיליון דולאר3 .
מיליון הוא שילם׳ ואילו את היתרה —
שערכה המדוייק היה 1.9מיליון _ היד,
צריך לשלם לסוכנות בסוף ספטמבר . 1966
הגיע מועד הפרעון, ולמנהלי פוינמוונגר
לא היה כסף. המכירה של האיגרות דווקא
הלכה בסדר, אלא שבכסף השתמשו לצרכים
אחרים.
אפשטיין ואמיר ביקשו דחייה לחצי שנה,
או הסדר של תשלומים, אבל הסוכנות
התנגדה. הם הציעו גם פיצוי מתאים על
הפיגור, אך הסוכנות סירבה.
וכך החלה העיסקה הגדולה.

ליד הדלפר,

האריה רא שאג
שר־האוצר, פינחס ספיר, הוא
הסוכנות, אריה פינקוס. באותו
אנשיו עיסקה גדולה עם בנק
ואף השתתפו בביצועה של

עד שלא
נקרא אל
יו״ר הנהלת
זמן תיכננו
פויכטוונגר,
עיסקה זו.

שעבר — יוסי אפשטיין ורענן אמיר —
יכול עדיין להתנהל ויכוח. בינתיים יש חקירה
משטרתית. על מניעי הסוכנות היהודית
אין שום ויכוח — הסוכנות פועלת תמיד
לטובת העם היהודי. זה מה שנקרא בעברית
מדוברת בשם ציונות.

א?גגטי ופאטריוט״
^ כ ך, למען הציונות, הגתה פעם הסוכנות
! את רעיון ההוללים. אלה הן איגרות־חוב
של חברת הוללים, הרשומה בהולנד, הנמכרות
בחו״ל תמורת דולארים, או בישראל,
תמורת לירות ישראליות, לפי שער חליפץ
של יותר משלוש ל״י לדולאר.
זה נותן ריבית נאה, צמידות לדולאר,
פטור ממס, הכולל גם את הריבית וגם את
הקרן, וכן שיחרור מן הצורך להצהיר במסד,כנסה.
זה גם עוזר, כמובן, לבניין הארץ
ולקיבוץ הגלויות.
בגלל כל הסיבות האלה אין כמעט איג־רות־חוב
יותר פופולאריות מן ההוללים.
הרבה אנשים קופצים עליהן. חוץ מזה:
רכישת הוללים מאפשרת להרבה אנשים
להיפטר מהכסף השחור שלהם בצורה אלגנטית
וגם פאטריוטית.
איגרות הוללים נמכרו לכן עד היום בעשרות
מיליונים דולארים, ועדיין לא נס
ליחן.

טוכת הנאה

^ מרה הסוכנות לפויכטוונגר: אתם
מסכימים לשלם פיצוי, כלומר: ריבית
גבוהה יותר על הכסף? אם כך, אנחנו נדאג
לכם למקורות מימון, כדי שתוכלו בעזרתם
לפרוע לנו את החוב שלכם.
הוצעו כמה וכמה הצעות, נערכו בירורים,
הושגו השגות, והגיעו למבוי סתום. עד
שעלה רעיון בראשו של בן שנדר, האחראי
הסוכנותי על איגרות הוללים, ומי שידוע
בהוגי הבנקאות בתואר ״האבא של הוללים״.
הוא יזם מגע עם אנשי בנק בדקלים
בישראל, התקשר דרכם עם ברקליס בלוני
דון, הציע שברקליס יתן הלוואה באמצעות
חברה זרה, ובערבות בנק פוינטוונגר, ש־אותה
תיקח הסוכנות, ועל־ידי כך יפרעו
אפשטיין ואמיר את חובם לציונות. הסוכנות
תקבל _ את ד,־ 1.9מיליון דולאר המגיעים
לה, לפויכטוונגר תינתן ארכה של זמן,
והכל יבוא על מקומו בשלום.
ברקליס הסכים, בתנאי שינכה מראש רי־בית
של ,90/0ובתנאי נוסף: שנוסף על ערבית
בנק פויבטוונגר על ההלוואה, יופקדו
בידיו גם איגרות הוללים בסכום של 2
מיליון דולאר. מועד פרעון החוב נקבע למארס
. 1967 פירוש הדבר: ניתנה ארכה
של ששה חודשים לאנשי פויכטוונגר.

^ ולס אנשי הסוכנות היהודית לא הס־ץ
| תפקו בכך. כיאה לציונים מעשיים הם
הציגו לאפשטיין ולאמיר דרישות נוספות.
הפירוט• המדוייק ניתן להלן:
הסוכנות תבעה מפוינמנונגר שיתן לה הלוואה
בסך מיליון לירות ישראליות. מין
טוכת־הנאה כזו, עבור הרעיון שהגו אנשיה
בקשר לבנק בדקלים בלונדון. למה לא?
הרי בסופו של דבר זה לטובת המדינה?!
את ההלוואה דרשו וקיבלו בצורת פיקדון
שהפקיד פויבטהנגר בחברת־בת של ד,סוב
נות הנקראת חי״ל, העוסקת, אגב, גם ב־עיסקות
של תיווך שטרות.
מועד ההפקדה — חצי שנה — חופף
בדיוק את התקופה שנתן בדקלים: מסוף
ספטמבר עד סוף מארס. הריבית נמוכה —
80/0לשנה.
עיסקד, דומה, כשהמדובר הוא בין אנשים
פרטיים, היתד, נקראת סחיטה, פשוטו כמשמעו.
פרט
מעניין: כל ההתרחשויות האלה אירעו,
כאמור, בסוף ספטמבר, והרי כבר קודם
לכן, בתחילת אוגוסט, כבר ישבה חוליה
של בנק־ישראל בבנק פוינטוונגר ובדקה את
מצבו. לדברי הבנק הממלכתי נתגלו הפרטים
האלה רק באמצע נובמבר.
למה שתקו אנשי הסוכנות? האם האינטרס
הלאומי המשמש נר לרגליהם לא מחייב
אותם להודיע על כך לרשויות המוסמכות?
האם במקום ליהנות ממצבו של הבנק הכושל
לא היו צריכים לדווח על מצבו מהר
ומוקדם ככל האפשר?
כשנתגלתה הפרשה לבנק־ישראל, באיחור,
הודיע בפסקנות: או שהעניין יוסדר או שנפנה
למשטרה.
ואז החלה להתפשט הבהלה.

התרת הקשריב
פרשה הובאה לידיעתו של שר}
| האוצר, פינחס ספיר, והוא הכניס בסוד
העניינים גם את שר־ד,משפטים, יעקוב שמשון
שפירא, שלו יש בקיאות רבה בטכניקות
של עיסקות כלכליות.
ספיר קרא אליו בדחיפות את אריה פיני
קוס, הורה לו לפעול במהירות. כי לדעת
ספיר ושפירא היה אסור לסוכנות לתת
ידה להפקדת ניירות־ערך לא לה בבנק
בדקלים. ההוללים שהופקדו בלונדון היו
שייכים ללקוחות ששילמו עבורם, ואסור
היה לעשות בהם שימוש אחר.
נאנח באותם הימים אחד מפקידי הסוכנות
שטיפל בעניין :״אחרי כל המאמצים שהשקענו
בעניין, ואחרי שמתחנו חבל מתל־אביב
ועד לונדון, וקשרנו את כל הקשרים
— אחרי כל זה דורשים עכשיו להתיר את
הכל ולקפל את הזנב.״
יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית, שספג
את דברי השר ספיר, מיהר וכינס את אנשיו,
נתן להם מנה כפולה ומכופלת. הוא פקד
לגשת לפעולה מיידית.

כל !,כיווגים, מלבד אחד
~ץ ייו תוצאה מן המגעים המחודשים בין
^ הסוכנות לבין פויכטותגר הגיעו שני
הצדדים לסיכום הבא:
בנק פויכטנונגר יעשה כל מאמץ כדי

^ המשטרה חו קרת
ב סודיו תדגה עיסקה
מפוקפקת,
משחקת
ה סו כנו ת הי הודי ת
את התפקיד הראש
אפשטיין מלונדון, דרך ג׳נבה —
לגייס מיליון דולאר בעצמו, על מנת להחזירם
לברקליס ולקבל תמורתם איגרות
הוללים באותו הערך. הסוכנות, לעומתו,
תקח על עצמה לפטור את בעיית המיליון
השני.
ואמנם, תוך ימים מעטים גייס פויכטוונגר
את המיליון הראשון, וכשפנה לברקלים
בתל־אביב, שהיה המתווך עם ר,בדקלים
הלונדוני, נענה :״אתם באמת חייבים לנו
את הכסף, אבל העניין נעשה באמצעות הסוכנות,
לכן תפנו אליה.״
פויכטוונגר פנה לסוכנות, ושם הסבירו
לו כי יקח את מיליון הדולאר, יעביר אותם
לפקודת הסוכנות היהודית בג׳נבה, ואז
יסודרו העניינים ואיגרות ההוללים יוחזרו.
הכפף הועבר לג׳נבה, אך רק לשעות
ספורות. שוב באה הודעה בהולה מהסוכנות
בארץ אל בנק פוינטוננגר :״טעות! זה לא
יכול ללכת בדרך הזו — תעבירו ישר
לבנק בדקלים.״
מנהלי פויכטזננגר מילאו את ההוראה. המיליון
הועבר ללונדון, ואיגרות הוללים
בסך מיליון הוחזרו בתמורה. כך נסגרה
פרשת המיליון הראשון. אך עדיין נותרה
בעיית המיליון השני. והסוכנות גילתה גם
פה תושיה.
הצעתה היתר, בת כמה שלבים:
• הסוכנות תפקיד בבנק פויכטווננר
סך של מיליון דולאר.
• בנק פויכסוונגר יתן לאחת מן החברות
הקשורות בסוכנות — רסקו — הל־ודאה
בלירות ישראליות.
9מיליון הדולאר יועברו לברקלים,
ואז יוחזרו איגרות ההוללים.
התוצאה תהיה: פויבטחנגר יהיה חייב
מיליון דולאר לסוכנות, ורסקו תהיה חייבת
לפויכטננננר. כאשר יוחזרו הדולארים תוח־זרנה
הלירות.
פוינטנננגר הודיע כי לא יוכל לעמוד
במעמסה של מתן הלוואה לרסקו, ואז הציעה
הסוכנות הצעה אלטרנטיבית:
הסוכנות תדאג לשחרר את ההוללים המופקדים
בברקליס, מבלי שפויכטוונגר ישלם
בינתיים את מיליון הדולארים. הוא ישאר
חייב אותם. הסוכנות תספק לברקליס ערבויות
אחרות תמורת האיגרות, בצורת ניי־רות־ערך
זרים ואיגרות הוללים אחרות, השייכות
לסוכנות. בתמורה ילווה שוב בנק
פוינטוונגר כסף לחברת־בת של הסוכנות.
נעשה הסכם בין הצדדים. עתה חייבת
הסוכנות בסיכום 2,350,000ל״י לבנק פויכט־וונגר
-החייב, מצידו 900,000 ,דולאר לבנק
בדקלים, שבידיו מופקדים ניירות־ערך של
הסוכנות. הא בהא תליא.
בסוף חודש זה צריך היה בנק פויכטוונגר
במהדורתו הקודמת לשלם את חובו לברק־ליס.
אז היה בדקלים משחרר את ניירות
הסוכנות, והסוכנות היתד, מחזירה את חובה
לפויכטנננגר.
אך מאז התפוצצה פרשת הבנק הישראלי
ברעש גדול. המנהלים הודחו והמשטרה
חוקרת. היא חוקרת בכל כירדן, מלבד בכיודן
המורה על הסוכנות היהודית לארץ־ישראל.
הסיבה ברורה: אם יועמדו מנהלי פויכט־וונגר
לדין גם על עיסקה זו — יהיה זה
תחת סעיף חמור מאד של החוק הפלילי:
גניבה על־ידי סוכן. ואז תהפוך הסוכנות,
אוטומטית, שותפת אקטיבית.

טיבטוונגו וההסתדרות

לכל
ד בר
ש גמול

אמיר
— עד סביון ותל־אביב
ץ הו סיפורו של חבר הסתדרות ותיק,
| הנושא בתואר דוקטור והמכהן בתפקיד
רם מעלה. קוראים לו ד״ר שלמה רעיף —
המנהל הכללי של גמול, חברה להשקעות
בערבון מוגבל.
מדי יום ביומו מתייצב הדוקטור במשרדו,
בקומה השניה של בניין־המשרדים ברחוב
מונטיפיורי 27 בתל־אביב. הוא רא
לשם בשעת בוקר מוקדמת, בדרך כלל לפני
פקידיו ומזכירותיו, ער ורענן.
הוא נירכן מיד על שולחנו רחב־המידות,
נעזר בדו״חים המונחים עליו ובטלפונים הנמצאים
לידו, שולט משם על אימפריה
כספית גדולה. וכדי לאמוד את גודלה ועוצמתה
של אימפריה זו, יש לשים לב
לכמה וכמה מספרים.
למשל: חברת גמול מרכזת בקופתה הגדולה
כספים הזורמים אליה באמצעות 178
צינורות. כל צינור קשור לקופה או קרן
מסויימת. כלומר: קיימות 178 קופות וקרנות
הגובות כספים מחבריהן, ומעבירות חלק
מהן לגמול. כמו, למשל, קרן גימלאות של
חברי אגד בע״מ, או קופת התגמולים של
פועלי נמל יפו, או קרן עזר לימאים, או
קופת התגמולים של עובדי תנועת המושבים.
אלה הן הקרנות הקטנות דווקא, אך ׳ש
גם גדולות. כמו מבטחים, או קרן הביטוח
לפועלי הבניין. בקיצור: גמול שואבת את
כספיה מחצי מיליון שכירים בישראל, שהם
75 אחוז מכלל השכירים במדינה.
לבן אין זה מפליא שד״ר רעיף אינו
איש העוסק בקטנות. השנה, למשל, היו נתונים
לטיפולו לא פחות מ־ 512 מיליון לירות
ישראליות.

החכרים המנהלים הנבכדים
חופשי

* ץבלהדוקטור הנמרץ אינו
לעשות בכסף כרצונו.
ראשית, במועצת המנהלים של גמול יושבים
אנשים נכבדים מאד, כמו החבר זאב
און, או החבר ירוחם משל, או החבר ברל
רפטור — כולם אנשי צמרת ההסתדרות.
שנית, לגמול עצמה יש מטרות מסויימות
מאד, כתובות שחור על גבי לבן בכל פיר־סומי
ההסתדרות.
זוהי חברה שמטרתה ״ריכוז כספי תגמולים,
פיצויים ופנסיה, להשקעתם הבטוחה
והיעילה, תוך דאגה מיוחדת להבטחת ערכם,
וכן הפנייתם לאפיקי המשק היצתייס.״ אין
זו, חס ושלום, חברה לעסקי אוזיר מפוקפקים.
ועוד
נאמר ונכתב בייחס לגמול, שהיא
משתמשת בכספיה ״למתן הלוואות צמודות
למטרות של פיתוח, הגברת התעסוקה, הייצור
והייצוא בחקלאות, בתעשיה, במלאכה
ובשיכוך״ ממש משימות קדושות.
על דרכי מתן ההלוואות הוצהר, כי הן
ניתנות ״נגד בטחונות טובים, כגון משכנ־תאות
על נכסים, שיעבודם של ניירות־ערן,
ציוד, חומרי־גלם וסחורות, ערבויות של
בנקים ומוסדות אחרים.״ וזה כבר ניתן
לפירושים שונים. כל איש עסקים — לפי
הבנתו.

השחור והאפור
ך* חודשים האחרונים, מאז התפוצצה
. ! 1פרשת פויכטוונגר ברעש, גברו והתרבו
השמועות בעולם העסקים של ישראל. חקי־

רתו של העולם הזה בקשר לשבע קרנות־הביטוח
והפנסיה הגדולות של ההסתדרית
חשפה השבוע, בין השאר, את הקשר ביו
גמול לבנק פויכטוונגר.
חברת גמול ההסתדרותית הילוותה לפני
שנה לבנק פויכטוונגר, שהיה כבר או צולע,
רבע מיליון לירות. כתמורה קיבלה גמול
מניות של חברת ההשקעות של פויכטוונגר.
האם בדק המנהל הכללי של גמול אם
הכסף מובטח? האם נעשתה העיסקה מתוך
שיקולים כלכליים טהורים?
״את רענן אמיר, המנהל הכללי של בנק
פויכטותגר, הכרתי עוד מעבודתו הקודמת,
בבנק לפיתוח התעשיה,״ סיפר ד״ר רעיף
לכתב העולם הזה .״כשניכנס לעבודה ב־פויכטוונגר,
פנה אלי וביקש ממני שנתחיל
לעבוד אצלו, ואז עשינו את עיסקת המניות.״
אין,
כמובן, שום קשר בין מטרותיה
החלוציות־הסתדרותיות של גמול לבין ההלוואה
לבנק פויכטוונגר, אבל למנכ״ל גמול
יש הסברים :״אנשי פויכטוונגר הציעו לנו
לקנות מניות אצלם, והיות והמניות היו אי
בשפל, ויש תמיד איזשהו סיכוי שיבוא
נקשר, איכשהו, באחד מספיחיה, עליך להיית
מיפנה וערכן יעלה, קנינו את המניות. אבל
מוכן לכל, אפילו שיטפלו עליך האשמות
עשינו תנאי: שכעבור חצי שנה הם יקנו
שווא.
אותן מאתנו בחזרה. זה מה שנקרא בלשון
העסקים ביי בק.״
״לכן כדאי לאנשי כספים העובדים בכספי
ציבור להיזהר כפל כפליים בטרם יעשי
החברה ההסתדרותית נתנה כסף, קיבלה
צעד איזשהו. בעיקר חשוב הדבר לאלה
מניות, החזירה אותן וקיבלה שוב כסף. כהמשרתים
אינטרס ציבורי כה רחב, כה
מובן שהיא קיבלה, בסופו של דבר, יותר
מקודש וכה מכובד, כמו כספי הביטוח
מאשר נתנה, בסכום המורה על ריבית של
והפנסיה של השכירים.״
״/״ 14 לשנה. זוהי אמנם לא ריבית שחורה
שבשחורה, אך לפחות אפורה.
פרט נוסף שעליהם לקחת בחשבון: כש־מסביר
שלמה רעיף :״מאז שקיבלנו את
מתפוצצת שערוריה כלכלית, ושמך באמת
המניות עד שהחזרנו אותן עלה המדד ב־5
אחוזים. אנחנו קיבלנו על הכסף שלנו 7
אחוזים לחצי שנה, לכן מה שנשאר לנו
זה רק שני אחוזים. זה לא היה כדאי לנו,
ועם תום העיסקה החלטנו שלא לחדש אותה.״
אגב:
העיסקה הסתיימה באוגוסט .,ואז
כבר ישבו אנשי בנק־ישראל בתוך בנק
פויכטחנגר, ובדקו כל עיסקה בשבע עיניים.

באזור וילות שהציע אפשטיין למכירה. הכוונה
לאזור המילות בסביון, על אם הדרך
תל־אביב־לוד.
״רעיף רכש את האדמה בתנאים נוחים
ומיוחדים, ישר מאפשטיין,״ גילה פקיד הבנק
לכתב העולם הזה.
כשהוצגה השאלה לרעיף, התפלא קצת
למה מפנים אותה אליו בכלל. אחר־כך
הסביר :״זה לא אני שרכשתי את המיגרש
בסביון. זה הבן שלי רכש אותו מאפשטיין.
התנאים הנוחים לא היו מיוחדים דווקא לו.

הגיע הזמן לספר
יקיריה בכירים בבנק פויכטוונגר,
מאלה ששירתי את הבנק עוד בימי
ההנהלה הקודמת, שהודחה בינתיים, ידעו
לספר עוד רבות על יחסי גמול והבנק שלהם.
למשל: שלרעיף עצמו היתה מניה משלו
בחברה העוסקת בעיבוד פרדסים. הוא רכש
אותה, לדבריהם, בדרך שרכשו כמותה עוד
הרבה פקידי הסתדרות וסוכנות בזמנו, כשהוחלט
להפיק תועלת מפרדסים נטושים.
כשנתקעה החברה הזו לקשיים כספ־ים,
וזעקה לעזרה, מיהר רעיף לעזור לה. אולם
מכיוזן שלא רצה לעשות זאת ממש בכספי
גמול, עשה זאת באמצעות בנק פויכטוונגר.
הוא פשוט הציע לבנק להלוות כסף לחברת
הפרדסים, וכתמורה הוא הבטיח להפקיד
כספים של גמול בבנק.
לדברי הפקידים הבכירים התקבלה הצעתו
והעיסקה המשולשת אמנם בוצעה. אך ד״ר
רעיף עצמו, בתשובה לשאלת העולם הזה,
הסביר :״אין לי מניות בחברה הזו, אם כי
אני מכיר את החברה. ובכלל, אין דבר
כזה. אין!״
למנהל הכללי של גמול אף היה הסבר
למקורו של סיפור הפרדסים :״כנראה שהמנהלים
הקודמים של בנק פויכטוונגר הח ליטו
שהגיע הזמן לספר כל מה שהם
יודעים, אה?״

הזה 1540 שכללה
7 | *111ך ך 1קןד | ץ ך !— כך נקראה הכתבה של העולם
את תוכן דבריו של ח״כ אורי אבנרי בכנסת, על
| /י ^ 11 1 1 1 1ב

הקרנות ההסתדרותיות. כתבה זו היתה מונחת על שולחנו של ד״ר שלמה רעיף (ראה תמונה)
בשעה שקיבל במשרדו את חולייתהעולם הזה. כשהוצגו בפניו השאלות שנגעו לו אישית,
הו פתע,

ה ס בי ר

ה ת כונן

ל ה שי ב

ש א לו ת

ע ק רוניו ת

הנו ג עו ת

לחברת

ההשק עו ת

ההסתדרותית גמול, שהוא מנהלה. הכתב חזר על השאלות שוב, והדוקטור ענה בהתרגשות.

משתרבב לעניין, אי־אפשר תמיד להכחיש
הכל, במחי יד. לפעמים יש בשמועות ה
האבא
הדואג מופצות גם משהו אמיתי. ועל כך תעיד העובדה
הבאה.
^ מ ר אחד מכלכלניה של ההסתדרות:
כשנחשפה עיסקת גמול־פויכטוונגר סופר
\ 1״אין ספק שסיפור הפרדסים, המוכחש
גם על טובת־הנאה אחרת של מנכ״ל גמול:
על־ידי רעיף, מהוזה לקח לכל אנשי הכספים
שבמיסגרת ההיכרות שלו עם בעל הבנק,
שעשו אי־פעם עיסקות עם מוסדות כושלים
יוסי אפשטיין, החליט גם לדאוג לעצמו
— כשמתפוצצת שערוריה כלכלית, ושמך
קצת, ולקנות באותה הזדמנות חלקת אדמה

1מכל
#הכסף נלקח
בועל ושביר׳-מה עושי
בויב איי ה עי ס קו ת

הם היו נוחים בדרך כלל.
״אני רק דואג לבן שלי. הוא משלם את
תמורת המיגרש בתשלומים. חלק הוא שילם
במזומן. אבל אני דואג, כי עתה מונה
כונס נכסים לאפשטיין. שאלתי את כונס הנכסים
והוא ענה שבעניין הזה הוא לעת
עתה לא מטפל.״
אילו היה בהסתדרות מבקר, בדומה למבקר
המדינה, שהיה חושף ליקויים ופגמים
והיה דואג לפירסומם, היה בוודאי
מוקיע את עיסקת גמול עם בנק פויכטוונגר;
היה בודק את השמועה בדבר חברת הפרדסים,
והיה, אולי, מגנה את רכישת האדמה
בסביון כפגם אסתטי.
בהסתדרות אין הביקורת מתפרסמת לעולם.
במידה והיא נעשית, היא נשארת
חבוייה וכמוסה. מושמעות אלף ואחת
סיבות להצדקת המצב הקיים, אולם שום
סיבה אינה יכולה להצדיק חוסר ביקורת
פומבית וגלוייה כשהמדובר הוא בכספי הרוב
הגדול של שכירי ישראל.
על מצבן של קרנו תהס תדרו תיו ת
א חרו ת יפורסם דו׳׳ח בכ תבה שניה.

!מירות חדשות בפי דיין: הוא רוצה להיות ראש מפא״
** ה קרה למשה דיין? — שאלו השבוע כמה חברי־כנסת, שהקשיבו להצעתו לסדר^
) היום (על פעולות ישראל במזרח אפריקה).
״המיתון השפיע גם עליו. הוא נהיה מתון!״ חייך ברוך אזניה, איש־המנגנון החריף של
מפא״י.

כששלושה אישים, בעלי תכונות שונות וסיכויים שונים, מנהלים איש־אי־ט
מדיניות פרטית משלו, מוברחים להתגלות בקיעים. הם מסתמנים
עתה בבירור.

ואבן -זמירות חדשות יצאו מפיו של דיין. תוף התקפה אישית
חריפה על אבא אכן, העמיס דיין שבחים על ראשו של לוי אשכול
דווקא.

רז ציגז?

אמר דיין ה ני מו ק הראשון הוא, ששר־החוץ אינו בקיא — אם לא לומר יותר מור,
— בנושא זה בכלל. וזאת, כמובן, בהבדל שראש־ד,ממשלה בקיא בעניין ובנושא, ומבחינה
זאת הרבה יותר מוסמך לומר דברים לגופו של עניין.״
הוא לא הסתפק בכך. כדי שהדבר יהיה ברור לגמרי, קרא דיין קריאת־ביניים לנאום־
התשובה של לוי אשכול. בשעה שאשכול אמר שגם בעבר, כשדיין עצמו היה ממונה (כשר
החקלאות) על הפעולות החקלאיות במזרח אפריקה, נמצאו להן הכספים הדרושים, קרא דיין:
״לי היה שר־אוצר שיכולתי לסמוך עליו!״
על כך הגיב לוי אשכול מייד בנחת :״אני מבין שאתה מתכוון אלי״.
חילופים אלה של מחמאות ודברי ביקורת ״קונסטרוקטיבית״ ומתונה לא היו יוצאי־דופן.
מי שהקשיב בדריכות לנימות העדינות של הדברים המושמעים בכנסת, יכול היה לשים לב
זה מכבר כי משה דיין נעשה יותר ויותר מתון בביקורתו על מפא״י.

מזה כמה חודשים, בהופיעו על דוכן הכנסת, הוא מדכי בנחת, בפוזה
של איש מתון והגיוני, שאין לו ריב עם השלטון ובעליו, אלא רק
ביקורת עניינית עדינה.
בכך שונה דיין לגמרי משמעון פרס, המדבר בלהט תוקפני והמותח ביקורת אישית קטלנית
על אשכול. למשל: בעוד שפרס התריע בחריפות נגד עצם הסכמת אשכול לקיים את שיחות
ועדת־שביתת־הנשק הישראלית־סורית בעניין האדמות המפורזות, הכריז דיין על במת הכנסת
כי ההסכמה הזאת היתר, נכונה בהחלט. באותה הזדמנות גם ציין דיין כי אין חילוקי־דיעות
עקרוניים בינו ובין מפא״י בענייני חוץ ובטחון.
פרשנים רציניים לא ראו בביטויים אלה פוזה מיקרית וחולפת. הם האמינו כי דיין פועל,
הפעם, בכוונה מחושבת, ומתוך מגמה ברורה.
הם קשרו תופעות אלה עם הידיעות על הידברות חדשה בין דיין ואבא חושי — האיש
שתמך בבן־גוריון ערב הפילוג במפא״י, ושרק ברגע האחרון החליט להישאר במפא״י ולא
להצטרף לרפ״י.
פגישה זו, שרמזה על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של מפא״י, עוררה גלים של דאגה
וניחושים בצמרת רפ״י.

^ נזזדרניזז, אזבזזזזג\־י\ז, ו או צרת
***ורש הדאגה

נעוץ, כמובן, בחוסר־הצלחתה של רפ״י לגבש לעצמה דמות ציבורית

/א ברורה וייחודית.

סיעת רפ׳׳י בכנסת, על עשרת חבריה, הרסה כל אשלייה כאילו יש

לרפ״י דרך אלטרנטיבית לזו של השלטון. מבחינה פרלמנטרית, אין
זו סיעה טובה. אין היא מהווה אופוזיציה •טל ממש.
• בפרשות הגדולות — כגון פרשת בול, פרשת איסר הראל — שותקת רפ״י
לגמרי. הוא הדין לגבי אחת הבעיות המרכזיות של המדינה: יחסי הדת והמדינה.
• בעניינים כלכליים, נוהגת רפ״י — כמו גח״ל — לומר דבר והיפוכו, כשמליצות
חסרות־משמעות מחפות על הסתירות הפנימיות. בעוד יוסף אלמוגי מנסה לייצג קו
שמשמאל למפא״י, מייצג משה דיין קו ימני מובהק — ימני יותר אף מגח״ל. דיין תובע
בפירוש להוריד את רמת־המחייה של העובדים, לאסור שביתות — בעוד שיוסף אלמוגי
השיג עמדה מפורשת של רפ״י למען תוספת־היוקר.
רפ״י אוהבת להציג את עצמה כמפלגה מודרנית, הדוגלת במדע ובאוטומציה, כדי להשתית
את המשק על בסים ריווחי בלי־חוכמות — אך היא מטיפה בכנסת לתוכניות בזבזניות
ביותר של פיזור האוכלוסיה ,״פיתוח הנגב״ ושרידים דומים של תקופת־בן־גוריון, שהפכו
אצלה לפרות קדושות. אחרי נאום כלכלי בנוסח הארץ בא נאום שני, של אותו ח״כ, ברוח
״יחי הנגב — לעזאזל הריווחיות!״
• אפילו בענייני חוץ ובטחון, שם מייצגת רפ״י קו בטחוניסטי ואנטי־ערבי
מובהק, היא מגמגמת. כמו גח״ל, היא מותחת ביקורת על הממשלה — אך זוהי מגומגמת
ובלתי־עקבית, מכיוון שהיא חוששת מלהיראות שוחרת־מלחמה.
הדיבורים על הקשר בין הבוחר והנבחר, ועל יצירת אזזירה של יושר ומוסר בענייני
ציבור, הופרכו על־ידה בפרשת יזהר סמילנסקי.
בסופו של דבר, אין לרפ״י מה לומר, שאינו נאמר על־ידי אחרים ביתר עקביות וביתר
כנות. מה נשאר?

אחד מיריבי רפ״י טען כי השם מורכב מראשי־התיבות של ״רשימה
פרסונאלית יומרנית״ .ואכן -רפ״י אינה מפלגה, אלא פדרציה של
כמה אישים.
היא מנהלת מדיניות פרסונאלית — לא של גוף אחד, אלא של שלושת האישים המרכזיים
(בן־גוריון, דיין ופרס) ,שלכל אחד מהם מדיניות אישית משלו.
גם זה משתקף בבהירות בכנסת. רוב ההצעות־לסדר־היום של רפ״י נוגעות לראשי רפ״י
עצמם, ויש להן רקע אישי. בשעתו הגישה הצעה על עניין אישי ובלתי־רציני כמו דברי
אבא אבן על דויד בן־גוריון בעתון צרפתי. השבוע העלה משה דיין הצעה־לסדר־היום שכל
מטרתה היתד, להפריך דברים שאמר אבא אבן בתגובה על דברי דיין בוזיכוח קודם.
כל הופעותיו של בן־גוריון בכנסת מוקדשות לוזיכוחים פרטיים לגמרי בינו ובין אשכול,
על עניינים של מה בכך, המעלים חיוך סלחני על שפתי מאזיניו.

נז ה

\זגז

40 אן הולכת המפלגה? מהי האיסטראטגיה היסודית שלה לקראת השנים הקרובות?
/איך תמצא את מקומה במערכים המדיניים המשתנים?
כל אחד משלושת ראשי רפ״י נותן על כך תשובה שונה — לא בנאומיו, אלא במעשיו.
• דויד כן־גוריץ אינו חולם על חזרה לשלטון. הוא רוצה למרר את חייו של לוי
אשכול. הוא רוצה גם להגשים את התיאוריות שלו, שהפכו אצלו מזמן לשגיונות ששוב
אינם ראציונליים. בעיקר: שינוי שיטת־הבחירות.
לכן המציא בן־גוריון את רעיון הרשימה העל־מפלגתית, אליה יוזמן להצטרף כל מי
שדוגל בשינוי השיטה (לא חשוב באיזה כיוזן) ,בתוספת נקודות כלליות וחסרות־משמעות.

ברור כי לרשימה זו יכולים להצטרך, במציאות הקיימת, רק אנשי
הימין (הליברלים ופורשי חרות) עסקנים שנשרו ממפלגות הימין
(אברהם ויינשל, ובו׳) וכן הנושרים ממפא״י ימינה (ד״ר וידרא, ובו׳).
• שמעון פרס יכול לנצל רעיון כזר, כהסוזאה, אך אינו יכול להתייחם אליו
ברצינות. כי פרם, העובד קשה מאוד כדי להקים מפלגה שבה תהיה לו שליטה מוחלטת,
אינו יכול לרצות ברצינות ברשימה שבה יספק הוא את הקולות, ואילו הכסאות בכנסת
יחולקו לכל מיני עסקנים משומשים, שאינם כפופים לשום מרות. מבחינה פוליטית, אין
הרעיון רציני.
מה רוצה פרס? פרס רוצה לחזור לשלטון. אבל אין הוא יכול לחזור לבד. אין לו סיכוי
להיבחר לראש־ממשלה, או אף לשר חשוב, בזכותו האישית. הוא יכול להשיג את שלו
רק בתור נציגו של כוח פוליטי בעל־מישקל.
לכן חותר פרס לגיבוש רפ״י כמפלגה, והוא מקדיש לכך עמל עצום. הוא גם רומז על
נכונותו להקים מערך חדש עם הליברלים, אחרי פירוק גח״ל. אנשי הגוש החופשי של חרות,
שזהו עוגן־הצלה בשבילם, יצטרפו בהתלהבות.

במועמד מם׳ 1של מערך בזה, העשוי להשיג בכנסת הבאה קרוב
לשלושים מנדאטים (בעיקר בזכות עליית רפ׳׳י עצמה, ובזכות ירידתה
הצפוייה של חרות) יהיה פרס כעל בוח־מיקוח רב מאד, והוא יובל

(כי אלון עצמו קרוב כיום יותר לימין במפא״י ולאנשי פינחס ספיר מאשר לשמאלה) ,אלא
של האינטרס ד,מנגנוני,

הבוסים שד מנגנון מפא״י -שרגא נצר במרכז, אבא חושי בחיפה,
ועמיתיהם ברחבי הארץ — חוששים בצדק כי אלון ישבור את כוחם,
יחליף אותם בנאמניו מאנשי אחדות־העכודח, ברגע שזו תצטרף
למפא״י. מכאן רצונם למצוא מועמד אלטרנטיבי — והיחידי הנמצא
בשוק הוא משח דיין.
• דרכו יטל דיין למפא״י קלה מדרך מתחרהו אלון. כי הוא חופשי יותר לתמרן.
פעולותיו בחודשים האחרונים מכוונות להכנת הרקע הציבורי. הוא שוקד על שינוי דמותו
הציבורית, כפי שהצטיירה בעשור האחרון. במקום השוויצר המצפצף על מוסכמות הוא בונה
עתה דמות סולידית, אחראית, בינלאומית. הוא עושה ואת לא רק על־ידי הצהרותיו בכנסת
— אלא גם על־ידי שתיקתו. בעוד שפרס מוכן להופיע כמעט על כל במה המזדמנת לו,
בוחר דיין בקפידה את מיסגרותיו. הוא סירב להופיע, למשל, בסימפוזיון של קול ישראל,
עם עוד כמה אישי־ציבור. הוא מוכן להופיע רק לבד — ככוכב.
הוא אינו צריך להתאמץ. הפופולאריות שלו עולה מאליה — במידה שניתן לשפוט על־פי
מישאלי הסטודנטים. תומכיו בתוך מנגנון מפא״י מסבירים, כי הצטרפותו לא תגרום שום
זעזועים. אפילו עם פינחס ספיר ימצא שפה משותפת.
אין לזלזל בכוחם של תומכים אלה. לדברי אחד מהם :״אבא חושי יכול בכל יום להפיל
את אשכול. די אם יצהיר כי אשכול פועל נגד האינטרסים של הפועלים, ויתייצב בראש
מחנה המובטלים והפועלים המקופחים. הממשלה לא תוכל לעמוד בפני מרד כזה. איש גם
לא ייחס לאבא חושי שאיפות אישיות. כי הוא אינו חבר־כנסת, ועל כן אינו יכול להיות
ראש ממשלה במקום אשכול.״
11111

המסקנה שאותה אישיות ביקשה להסיק: מכיוון שלוי אשבול יודע
שהוא תלוי במידה זו או אחרת כרצונו הטוב של אכא חושי, הסכיס
לפלירט שלו עם דיין. בלומר: הוא פותח את הדלת למשה דיין, וכבוא
העת ישקיף כנייטראליות אבהית על המירוץ כינו לבין אלון.
הערכת דיין עצמו, לגבי חושי :״יש לי אמנם הסתייגויות. אבל הגבר הזה, בן ,71 לא
חולם להיות ראש ממשלה. מה שהוא רוצה זה לשבת בחוץ, אבל שתהיה לו השפעה. לא
על שר אחד או שניים — אלא על העניינים בכלל

נדגף־נזגף, ב\ בגזג־ר
^ יך יבול

משה דיין לחזור למפא״י, כדי להופיע תוך שנה־שנתיים כמועמד לראשות

! הממשלה?

הוא יבול לעשות זאת בראש דפ״י, והוא יבול לעשות זאת לכדו.

לדרך הראשונה אין סיכוי רב. כל עוד חי בן־גוריון, אין הדבר אפשרי — אלא במיקרה
שמפא״י תקריב את אשכול רישמית ובלי בושה. לכך אין כרגע אפשרות סבירה, כי רפ״י
אינה מדאיגה את מפא״י כלל.
גם שמעון פרס אינו יכול לקוות להשיג את מבוקשו בדרך זו. כמנהיג השני של פלג
קטן החוזר־בתשובה אין לו סיכוי להשיג עמדה רצינית בממשלה. ושמעון פרס אינו רוצה
להיות שר־הדואר.

לכן יצטרך דיין להתפלג מרפ״י כדי להגיע ליעדו. והוא יודע זאת.

משת דייו: הכל ־ או לא כלום !
לתבוע לעצמו תיק מרכזי בקואליציה עם מפא״י -תיק הכטחון או
תיק החוץ, כמבוקשו.
באופן אלטרנטיבי, יוכל פרם להוביל את הליברלים ופורשי־חרות באף, להשאיר אותם
ברגע האחרון במידבר, וכך להעביר את מרבית קולותיהם לרפ״י עצמה. גם אז יהיה
מועמד חזק לקואליציה עם מפא״י.
• משה דיין נמצא במצב שונה לגמרי. הוא רוצה להיות ראש־ממשלה.

תכונותיו האישיות של דיין תואמות בהחלט דרך זו. כי דיין הוא, ביסודו ,״זאב בודד״.
אין לו ידידים. אין לו יועצים. הוא מטכס עצה עם עצמו, מחליט בצורה אישית.
דיין הצטרף לרפ״י ברגע האחרון ממש, ערב הגשת רשימתה לוועדת־הבחירות. הוא עשה
זאת מחוסר־ברירה, ולעולם לא סלח לבן־גוריון ולפרס שהעמידו אותו במצב זה. הוא
ייפרד מרפ״י ללא כל נקיפת מצפון.
איך אפשר לעשות זאת בדרך מכובדת, מבלי להיראות כאופורטוניסט וכבוגד?
הסיכוי לכך יבוא ברגע ששמעון פרם יציע לרפ״י להשתלב במערך ימני, על־ידי התחברות
עם הליברלים. עצם ההצעה הזאת, כאשר תבוא, תאפשר לדיין להיזכר כי הוא, כבן־נהלל,
שייך למחנה־הפועלים. הוא יוכל לחזור אז למפא״י בראש מורם, לבדו או בחברת כמה
מעריצים אישיים.

זוהי האפשרות שרבים חושבים עליה ברגע זה -בצמרת מפא״י
ובצמרת רפ״י.
ולא רק שם. גם בשגרירות האמריקאית מתעניינים בכך. כי דיין הוא, כיום, הנציג העיקרי
של האוריינטציה הפרו־אמריקאית האדוקה במדינה — יותר מאבא אבן, יותר מלוי אשכול
ואף יותר מראשי חרות.
גילה זאת, בהיסח הדעת, דויד בן־גוריון עצמו, כאשר אמר השבוע בארצות־הברית,

ראש מפלגה זוטרת בקואליציה אינו יבול להיות ראש־ממשלה. תפקיד
זה מיועד לראש מפא״י, והוא יישאר בך בעתיד הנראה לעיין.

א שמר עד גזתי?
ך* כר אחד מוסכם כמעט לגמרי: לוי אשכול לא יוכל להמשיך זמן רב בתפקיד ראש(
הממשלה. ההערכות נחלקות רק לגבי אורך הזמן הזה.
לפני כחודשיים, בשיא המשבר של גילויי איסר הראל, נידמה היה כי זמן זה תם (העולם
הזה .)1527 צמרת מפא״י שקלה ברצינות את סגולותיהם של מועמדים חדשים לתפקיד.
ספיר נפסל — כי המיתון הוריד אותו מהפרק. אבא אבן נדחה, בגלל שינאתד, העזה של
מזכירת המפלגה גולדה מאיר. היא לא רצתה לשמוע על בחירתו אפילו כאיש־מעבר
(כהגדרת אחד המציעים :״שאסטרי ישראלי״).
היורש האפשרי היחידי באותם דיונים אינו חבר מפא״י. זהו יגאל אלון, איש אחדותה,עבודה.
אשכול
אמנם עבר את המשבר ההוא, אך השאלה עדיין עומדת: כמה זמן ימשיך להיות
ראש־ממשלה?

מקורביו רמזו, בי היה רוצה להשלים את הקאדנציה הנוכחית -
עד סוף ,1969 להרביב את הממשלה הכאה -ורק לאחר מבן לפרוש.
אם לא יפרוץ משכר חדש, ואם לא יתחדש אותו משבר ישן, אפשר
להניח בי אמנם ימשיך אשבול בכהונתו כמבוקשו.
לכן, בכל חישובי המאבק על הירושה, לוקחים בחשבון ראשי המפלגה את ההתפתחויות
הצפויות תוך אותן שנה־וחצי או שנתיים. מבחינה אישית, מוצאות שתי האפשרויות
העיקריות ביטוי בשתי דמויות, :יגאל אלון ומשה דיין.
השניים נחשבים היום כמתחרים המעשיים על ראשות־הממשלה — והם חייבים לעשות
לפני כן את הדרך אל שורות מפא״י.
• דרכו של אלון מסובכת יותר, כי הוא אינו יכול לקבוע אותר, לבדו. עליו להביא
עמו לשורות מפא״י גם את אחדות־ד,עבודה. הסיסמה מוכנה: ממערך לאיחוד. אלא שבקרב
המפלגה קיימת התנגדות לסיסמה. בראש המתנגדים: זקן הקיבוץ המאוחד יצחק טבנקין,
ומזכיר המפלגה (גם הוא איש־קיבוץ) זאב צור.

ישראל גלילי התומך כרעיון האיחוד המלא, לא הטיל עד בה את בל
כובד מישקלו למערבה. עתה מתרבים הסימנים המעידים, בי מנוי
וגמור עמו ללחוץ למען איחוד בהקדם האפשרי -לו גם כמהיר של
קרע בתוך המפלגה.
אולם למועמדותו של אלון יש התנגדות חזקה בתוך מפא״י. אין זה עניין של ימין ושמאל

שוגא נצו(ע ם פורש: המנגנון תומן
בתשובה על שאלה ביחס לוויאט־נאם :״אחד מידידי, שביקר שם, אמר שיש הצדקה
להתערבות האמריקאית

יתכן מאד כי נסיעתו של דיין לוויאט־נאם, שמומנה בחלקה על־ידי
האמריקאים ושהאמריקאים נתנו לה פירסומת מירבית, נועדה על־ידי
דיין להבטחת עורף בזה.
אולם אם האמריקאים הם דיסקרטיים, הרי אין אבא חושי כזה. הוא יזם החודש יוזמה
גלוייה להחזרת דיין למפא״י — כיורש־העצר מטעם הגוש המאוחד של אנשי־ד,מנגנון
במפא״י. העובדה שדיין הפכים להיפגש עימו בגלוי, היא כשלעצמה סימפטום חשוב ביותר.

הבן האובד

הוא פסל ארד, המונח במוזיאון רודן בפאריס. הנערה, שניסחה
להדגים אותו, התעלמה אמנם מהעובדה ששם הפסל הוא הבן
האובד ולא הבת האובדת, אבל חוץ מההבדל הקטן הזה היא יודעת שהדמיון הוא די מוחלט.

של רוזן, האיש שפיסל
^ ׳1111
במו ידיו את כל הפסי

לים הללו ורביס אחרים, נחרט בכישרון רב
ותוך הערכה רבה בידי ידידו, דאלאזארס.

טובה

יש אנשים המסתכ לי ם בפ ס לי ם של אוגוס ט רודן, המוצגים עכשיו במוזיאון תל־אביב,
ו או מרי ם :״ איזה א מן גדול ! איז ה ביטוי עז הוא נותן לסבל ול מצוק ה
של ה הווי ה האנושית, לאזלת־ידו של ה אד ם למלט
א ת נפשו מגזירת הגורל.״
יש אנ שים, לעומת זאת, המסתכ לי ם בפ סלי ם הללו
ואומרי ם :״איזו הפקרו ת ! איך פסל מוכשר כמו
רודן יכול להר שות לעצמו לפסל דברים כל כך
גסי ם ! כל ה אברי ם הללו, ממש גועל־נפש, ועוד חלק
מהם קצוצים ! ״
ויש לעומתם אנ שים המסתכ לי ם בפ ס לי ם הללו
בצורה דקד קני ת וקפדני ת ומתעניינים לדעת :״מי
זאת יכולה ל היו ת הב חור ה הערומה הז אתו״

דיוקו בי

של יגאל מן, האיש ש צילם
במו ידיו את כל
החיקויים הללו, צולם בכישרון רב ובהערכה
רבה בידי ידיד מחברי המערכת. יגאל
מאמין שאילו חי רודן היה הופך לצלם.

ף י רה לה דבר פשוט מאוד. היא היתד, צעיר
\ /היו לה הרבה ידידים, שהיו יושבים יחד איתר,
י תמיד היתר, שואלת אותם אם יש להם איזה עבו
ויום אחד אמר לה מישהו שאם היא רוצה להח
לה לגשת לאחד שקוראים לו אוגוסט רודן. קצת מט

1ן \ 1ך 1 )1 1 1ץ 1

רודן. אבל גם הישראלית
אפילו שהיא לא מצויה

הארידה הנצחית

הוא אחד הפסלים המפורסמים
ביותר של רודן. מאז
, 1889 השנה בה דוצר, לא פסקו אנשים מלהתפעל מ״ארשת הוותרנות

וגבהות הרוח שבראשה של האשה, המביטה כמו מרומו של לילה
דומם למטה, אל הגבר הנועץ את פניו בשדיה, כבתוך תפרחת
מרובה.״ לישראלית, לעומת זאת, זה קשה, כי אין שם ״למטה״.

המסתרק. פסל מק
סים ומלא־מתח של
מתמתחת לא רע.
בצל, אלא בשמש.

אשה יושבת

הנשים הסר
גיות, הסוב־לות,
של רודן, ממלאות מוזיאונים. הישראלית
החדשה היתה שמחה להצטרף.

אשה בונה

כל מה שהדוגמניות

רודן יכלו לעשות, גס הישראלית
יודעת לעשות, ואולי גם יותר טוב.

ויפה ומחוסרת־עבודה,
נות בבתי־הקפה, והיא
בשבילה.
כמה פראנקים, כדאי
,אמרו לה, היה נזיר

עד לפני כמה זמן, ולא כל־כך מוכשר, נכשל שלוש פעמים בבחינות של
הבוזאר, אבל לא חשוב, משלם טוב.
והבחורה הצעירה ומחוסרת־העבודה הלכה לפסל הזה, עמדה מולו שעה אחת,
כמה פעמים בשבוע, נתנה לו לפסל, ונכנסה ככה, בלי לשים לב, להיסטוריה.
היא בכלל לא חשבה שהוא משהו מיוחד. הוא נראה לה סתם אחד, כזה

שנל גופות ערומים, מלאי חיים, מנסים ביסורים רבים, בכמיהה רבה,
ךףך
1 7 1לדבוק זה בזה. הפסל נוצר בשנת 886ו וגרם מאז הרבה התרגשויות
1 1 ,4 1 1
אוהבים. גס הישראלית הצעירה והיפה רוצח לגרום הרבה התרגשויות לכל מיני אוהבים. היא

חלוש, מצחיק, עובד כל הזמן, ולא מדבר בכלל. הוא אפילו לא היה פסל
אמיתי, הוא היה בעצם פועל.
הבחורה הישראלית שנכנסה למוזיאון ישראל וראתה שם את פסליו של רודן
ידעה שהוא לא סתם אחד, והיא היתד, מוכנה ברצון רב לעמוד מולו כדי
שיעשה לה גם פסל כזה כמו שעשה לההיא. אבל מישהו הסביר לה שהוא מת.

יודעת לעשות את זה לא פחות טוב. היא יודעת גם שאילו היתה מקדימה קצת, וחיה בזמנו של
רודן, ואילו היא היתה משמשת לרודן כדוגמנית, בשעה שעשה את הפסל הזה, הוא לא היה
קורא לו ״האהבה החומקת״ .אולי סתם ״אהבה״ .היא כלל לא מתביישת בהעתק. דווקא להיפך.

כמדינה

7 1 ^ 111111 פרץ עופר (מהנדס) ,עו״ד
1 1 1אמנון זכרוני, עו״ד שמואל
סגל, נילי לוטן (מחנכת) ,עו״ד סלמן מתיל!.

(המשך מעמוד ) 10
בוצניק) ,הסביר כי ריחוק זה, וחוסר שרו־תים
כמו בית־קירור, מייקרים את התוצרת.
• תושבת, שהעידה בישיבה סגורה של
הוועדה וביקשה למנוע פירסום שמה, הצהירה
כי בהיותה פקידה בשרות ממשלתי
ביצעה הנחיות סלקטיביות, שנתנו עדיפות
לאשכנזים להתיישב בערד.
• תושבים רבים התלוננו על חוסר חיים
תרבותיים: הצגות תיאטרון, קונצרטים. לעומת
זאת יש דיסקוטק אחד.
• עובד שדה הגאז במקום הסביר מדוע
עולה הגאז, המוזרם מן הקידוחים הסמוכים
ישר לבתים, יותר מן ד,גאז המובא בבאלונים
מן הצפון: בגלל מונופול חברות הדלק.
• עולה חדש :״חשבתי שכאן כולם
יהודים, חיים יחד. אבל אין לי שום קשר
עם הוותיקים.״
החוכמה ג לתקן האם ניתן לפתור
את בעיותיה של ערד, או שמא חייבים לראות
בה טעות־של־אופטימיסטים על גבי המפה?
ואם ניתן לפעול — מי יעשה זאת?
כמה מן התושבים סבורים, כי אם ייבחר
ראש־מועצה של המערך המקובל על השלטונות,
יצליח להפשיר את הקפאון, למשוך
לערד מיפעלים החיוניים לעתידה.
דעה אחרת הביע אחד העדים המומחים:
״הפתרון הוא לא לבוא לממשלה ולומר לה:
,את חייבת לבצע את התוכנית המקורית ולא
חשוב כמה זה יעלה!׳ ברור שיש לממשלה
חוב מוסרי עצום כלפינו, והיא איננה יכולה
להשאיר אותנו תלויים בין שמיים וארץ. אבל
זד, לא הגיוני לדרוש ממנה להקים מיפעלים
שאין להם זכות קיום. החוכמה היא עכשיו
לתקן את התוכנית המקורית, לעשות אותה
מציאותית יותר. הנסיון של ארבע השנים
האחרונות יעזור הרבה. יש לעבד תוכנית
חדשה, להקים את המיפעלים שיהיו כדאיים,
ולנצל את האוצרות הטבעיים של המקום.׳׳
ועדת החקירה מתעתדת לספק את הנתונים
היסודיים לעיבוד תוכנית כזאת.

הגתננן

בביצוע

לפני

עקרת הביח

צרכנים נגד היוקר במרד. הסעד התפרק.

^ 11111ל שאול אשריאל, מודר במים־
עלי ים המלח בסדום :״פיתוח
— אבל לא על־ידי תלות פוליטית במערך!״

בין הסורגים
אנשים ההשגחה העליונה

בדיחת השבוע מספרת כי לפני חודש
אמר פינחס ספיר שאנחנו עומדים על
פי התהום, ואילו אתמול הוא אמר שצעדני
צעד אחד קדימה • .התקפתו הבלתי־מרו־סנת
של ספיר על ח״כ גח״ל מרדכי
שטרן (ראה מיסגרת) ,מי שהיה מנכ״ל
חברת רסקו, גרמה למבול של סיפורים
על אישיותו של שטרן. סיפור אמיתי לדוגמה:
לפני שנה וחצי, בראשית מערכת
הבחירות לכנסת ולעיריות, נכח שר־התיי־רות
משה קול בישיבת מועצת המנהלים
של רסקו. מישהו שאל שם את שטרן מד.
יעשה אם ייבחר כראש־ד,עירייה, ואם לא
הכת המסעד
יצטרך להזניח אז את ענייני החברה. ענה
על כך שטרן :״אני מרגיש כי ההשגחה
בלב ליבה של תל־אביב, ברחוב דיזנגוף
העליונה יעדה אותי לתפקיד ראש־העיר.״
עצמו עדיין קיימת שכונת־צריפים עלובה
ומזוהמת. שכונת נורדיה היא עצם בגרון הדבר זיעזע את קול עד כדי כך, שסיפר
של העיר המתפתחת. בצד בניני־ענק ומבני־ על כך לעשרות אנשים # .מאז שכיהן
כשגריר ישראל בבורמה, נחשב ח״כ מפא״•
פאר ניצבת השכונה כאתר־עתיקות, המורכב
מצריפים שבורים, גרוטאות ישנות ומזבלה דויד הכהן למומחה לשאלות אסיאתיות.
השבוע, בשיחה עם ידידים, הוכיח את
מאולתרת. היא משמשת כחממה לזנות, ו־מומחיותו,
בקובעו מה מקור צרותיה של
עשיית־צרכים של העוברים ושבים.
הודו :״בהודו יש 400 מיליון הודים רעבים
צריפים והבטחות. קרקע השכונה
עבר בשעתו, כנכסי ניפקדים, לידי רשות שלא אוכלים פרות, ויש שם 200 מיליו.

פרות רעבות שלא אוכלות הודים.״
הפיתוח, שהיא כיום נזינהל מקרקעי ישראל.
בישיבת מזכירות מפא״י השבוע פתח את
לפני מספר שנים החליטה הממשלה להעביר
דבריו ח״כ עקיבא גלברין ואמר :״חבאת
בעלות הקרקע לידי ידיים פרטיות.
רים! חברים, המצב לא טוב כששאל•
את המקום קנתה חברת מעונות נורדיה.
את את ראש עיריית רמת־גן, אברהם קרי־בחוזה־הקניה
התחייבו הקונים לשכן
ניצי, האם יהיה זה מדוייק לכנותו ״זקן
כל תושבי הצריפים, לפני שיתחילו בפיתוח.
ראשי הערים בישראל״ ,השיב :״לא כל
כבר אז טענו דיירי השכונה שההגיון
כך מדוייק — אני זקן ראשי הערים במחייב
שהממשלה תמכור להם את הקרקע,
עולם.״ אחר כך שקע קצת בהירהורים וולא
לחברה פרטית. הם ניסו לחזק טענה
הוסיף :״אמנם כן, בצרפת, בליאון, ישנו
זו, על־ידי הסתמכות על חוק־הסדר מקרראש־עיר
שהוא וותיק ממני בשנה, אולם
קעין, לפיו הם בעלי הקרקעות. בגלל העובמזה
זמן רב שאין הוא משמש ראש עיר
דה שהם מחזיקים בה כבר שנים רבות.
בפועל, אלא נושא בתואר־כבוד בלבד.״
סיפר כי יש לו יחס מיוחד לשני
כיום, מתבררת תביעתם של תושבי ה אחר
רקום לבעלות על הקרקע. הם הגישו תביעה דברים, לילדים ולצמחים, והוסיף :״זו אמת,
לבעלות. ומצד שני גם חברת מעונות אך גם לילדים יש יחס אלי, וגם לצמחים.״
נורדיה הוישה תביעה מסוג זה.
• שמועות שונות שהילכו פעם בירושלים
התעוררה
לא אנשי ביזנס. במקביל,
סיפרו, שאת חצי ההצלחה שלו בבחירות
בעיה שניה, והיא בעיית הסחבת. זוהי
טדי קולק למי שהיה איש יחסיחייב
ראשית
כל בעיה עירונית שכן מצב ה־ ר,ציבור שלו, קריין קול־ישראל ירון לונקולק
עצמו לא מזלזל בחוב הזה
קפאון שהשתרר משאיר את השכונה המוז דון.
נחת מבלי שדבר י ישתנה בה.
שהוא חייב ללונדון, ובימים אלה, כשלונדון
האנשים שנחלצו למלחמה בקפאון זה הם עובד כאיש יחסי־הציבור של מיכה שנלא
העיריה, ולא הממשלה, אלא תושבי־דיר,
המפיק את הסרט הס״ריס, מבקר
צו־הגישו פרקליטיהם השכונה.
קולק
במקום ההסרטה, מעודד אותו
אותו
על־תנאי נגד מיוחל מקרקעי ישראל. היות
הסרט שהוא אחראי לו • .עסקן ואת והם הצד השני בחווה — בידם להפעיל
ההסתדרות ירוחם משל אינו כל כך
לחץ על מעונות נורדיה, שיממשו את התאופטימי,
כנראה, בייחס לסיכויי הייצוא
חייבויות השיכון שלהם, ויימנעו את הסחבת.
הישראלי. נאנח השבוע ואמר :״הדבר הדרישותיהם
צנועות בתכלית:
יחידי שהצלחנו בינתיים לייצא לאירופה
• לפני שבועות ספורים
״אנשים המעוניינים להתעשר רוצים עכשיו הוא המיתון״.
לגרש אותנו, ככה סתם.״ אומר משה רזניק,
תיאר ביטאונה של רפ״י, מבט חדש, הופעה
תושב השכונה .״אנחנו לא אנשי ביזנס.
של ח״ב שמעון פרס. בפני תלמידי בתי־אנחנו
אנשים פשוטים. תמיד היינו פועלים ספר תיכוניים. הביטויים שהופיעו בכתבה
פשוטים. כל מה שאנחנו רוצים — זה דירה.״
הרגיזו, כנראה, את הפירסומאי התל־ואם
תתקבל תביעת הבעלות, והם יזכו
אביבי אריה גלבלום, שכן הוא כתב
להיות בעלי מגרשים באמצע רחוב דיזנגוף
מכתב למערכת מבט, ציין בו כי משפטים
היקר, מה יעשו? האם העושר הצפוי לא כמו ״דממה השתררה באולם עם כניסתו״,
מסחרר אותם? ״כל מה שנעשה,״ הסבירה או ״התלמידים ליוו בעיניים סקרניות את
נג׳יה סופר ,״זה לאחד את כל החלקות
צעדיו המאוששים״ ,או ״מאות תלמידים
ולבנות בית משותף. מלא דירות. לכולנו.״ שחיכו לו מיהרו להזדקף לכבודו״ ,מעו
חל־אביב

יונה
פייטלזון, אדריכל:
״אילצו אותנו להתחיל
לכך!״ מוכנים שהיינו

לי-לי ולין־לץ

ררים זכרונוח פאשיסטיים בתכלית .״וכי
מה יש למהר ולהזדקף ומה יש להזדקף
בכלל לכבודו של מר פרס?״ שאל גלבלום,
״וכי מר, כה מיוחד ומסקרן בצעדיו של
ח״כ שמעון פרם?״ בתשובת המערכת נאמר
:״מר גלבלום היה צודק לחלוטין, אילו
היתד, הפיסקה הנ״ל יזומה על־ידי המערכת.
התרשמנו שהתיאור העובדתי היה מדוייק,
ואנו סבורים כי גם מר גלבלום מאמין,
שדיווח עתונאי צריך לתאר את העובדות
כהווייתן — ותהיינה נעימות או בלתי נעימות.״

מיוחד
לגברי ם
הגששים החיוורים חזרו כבר מאירופה,
שם השתתפו בפסטיבל בינלאומי של לה־קות־זמר
בקאן, והם גדושי חוויות. למשל:
איך השיג להם חייו^ טופול כרטיסים
להצגתו כנר על הגג, ואיך השתתפו לאחר
מכן במסיבה בביתה של דליה לביא,
ואיך ראו שם אדם הדומה לשמעון פרס,
ואיך גילו לבסוף שזה באמת פרס, ועוד

רקדן בארנס כמחצאית
רק בהתערבות
העולם הזה 1541 .

ההזדמנות ניראתה שיגרתית עד כדי שיעמום: הצעה־לסדר־היום של הכנסת, שהוגשה
על־ידי ח״כ מרדכי שטרן. העסקן הדתי־הליבראלי הירצה בקול יבש את נימוקיו,
מדוע יש לדון בכנסת במצב הבנקאות בארץ. רק איש אחד לא האזין לדבריו בשלוות־נפש:
שר האוצר פינחס ספיר. הוא רתח, מפני שדברי שטרן ניראו לו יומרניים
ומתחסדים. התוצאה השאירה את הכנסת המומה. חילופי־הדברים בינו לבין שטרן
וחבריו־לסיעה הוגדרו על־ידי ח״כים ותיקים כחסרי־תקדים. כך נרשמו בפרטיכל הכנסת :

וצח! שקו! השמצות!

ספיר: המוסד שהמציע עמד בראשו, אילולא אצו־רצו
להציל אותו בנק לאומי
שטרן: זה היה רצח כלכלי של שר האוצר!
ספיר: ההתפרצות שלך לא תעזור כאן.
שטרן: זה היה רצח
ספיר: ההתפרצות הגסה שלך לא תעזור. תשב ותשמע!
שטרן: אני חבר־כנסת
ספיר: שמעתי אותך. דיברת על כל מה ששייך לעניין
ומה שאינו שייך לעניין.
שטרן: רצית לרצוח אותי!
ספיר: המוסד שהמציע עמד בראשו, אילולא אצה ממי
שלת ישראל — שלא היתד. לה כל שייכות למוסד — להציל
אותו, ואילולא אצו להצילו בנק לאומי והסוכנות — מוסד
זה גורלו היה עכשיו כגורל בנק פדינטוונגר. ועל־ידי שום
צעקות, צריחות והתקפות גסות, העניין לא יסתדר. מונתה
ועדה שהוציאה מסקנות סופיות. בוועדה זו היה רק איש
אחד מהממשלה, ויתר האנשים ממוסדות ומבנקים אחרים.
אמנם אמר המציע שאני — ובפעם אחרת שמעתי אחרים —
רצחו את המוסד. אם המוסד נרצח — הוא נרצח על־ידי
ההנהלה הכושלת של מציע ההצעה לסדר־היום ולא על־ידי
מישהו אחר.
מנחם ידיד (גח״ל) :מה זה נוגע לבנקים?
יצחק קלינגהופר (גח״ל) :האם חבר־הכנסת שטר!
התקיף מישהו אישית?
ספיר: חבר־הכנסת שטרן אינו פוסק לנאום, לכתוב,
לצטט את עצמו ולהתקיף בביטויים שהשתמש בהם בכנסת.

ספיר: חבר־הכנסת שטרן איננו מחמיץ שום הזדמנות
כדי להתקיף מוסדות ממשלתיים, משרדים ממשלתיים, בנקים
ואחרים.
ידיד: זה עומד על סדר־היום?
שטרן: אני חבר אופוזיציה ואני צריך
ספיר: גם לחבר אופוזיציה צריכה להיות מידה של
כנות ואמת.
רזיאל־נאור: אפילו לשר
ספיר: גם לשר
רזיל״נאור: אל תעליב אותו. תענה לנושא.
ספיר: לא אלמד ממך. אין לי מה ללמוד ממך.
ידיד: תענה לסדר־היום.
ספיר: תקראו את הסטנוגרמה. מה לא אמר בדבריו?
קריאות
ספיר: מה לא אמר בדבריו אלה?
היו״ר סרדינס: אני מבקש מכם להרגע ולשבת בשקט.
ידיד
יו ם,זשופמן (גח״ל) :כמה כסף של המדינה אתם
בזבזתם?
ספיר: מד. לא אמר בדבריו כאן ועל מה לא דיבר, איזה

אסתר רזיאל-נאור נגח״ל

ספיר: לא היה מעניין אותי לולא היה מופיע כגיבור
כלכלי. הוא היה צריך לשבת ולשתוק כמד. שנים בעניינים
כלכליים.
רזיאל־נאור: מדוע יש לך זכות לומר ״לשתוק״?
ספיר: זה פרלמנטרי.
רזיאל״נאור: זה לא פרלמנטרי לומר לחבר־כנסת
לשתוק!
ספיר: אמרתי לשתוק בעניינים כלכליים כמה שנים.

רזיאל־נאור-- :
קריאות-- :

היו ״ רמרדפיסרדינס: אני מבקש לא להפריע במקהלה.

דיד: שר־האוצר מדבר על הבנקים?
ספיר: אין בלכסיקון ביטוי שחבר־הכנסת שטרן לא
אמר על פקידי ממשלה
שטרן: לא נכון!
ספיר: על פקידי ממשלה
שטרן: שקר!
ספיר: על בנקים ועל אחרים. זה לא יטשטש את העובדה
שלולא רצו להצלת המוסד אותם אנשים ואותם מוסדות
שהוא משמיץ ותוקף ומתקיף, הוא היה בין פושטי
הרגל.
שטרן: אתה היית בעד זה. זו היתה כוונתך מתחילה.
היו״ר סרדינס: חבר־הכנסת שטרן. אני מבקש ממך
לא להפריע.
שטרן: שיפסיק את הוויכוח האישי איתי. לא התקפתי
אותו. לא אמרתי מילה.

ועוד • .אבל לגכרי סנאי היו גם חוזיות
פרטיות משלו. איך שקע בהירהורים נוגים
למראה השחקן אנתוני קווין, שהתגורר
באותו בית־מלון בקאן שבו התגוררו גם
הם. קוויו, לדברי גברי, התנזר במשך כל
הזמן מנשים, התמסר כולו למשחק טניס,
בבוקר, בצהריים ובערב. הכל כדי להתגבר
הקטנה שלו .״היה עצוב מאד
על הכרס
לראות אותו נלחם עם הגיל,״ סיפר# .
סיפור אחר קשור בשחקן הצרפתי כורכיל,
אותו גילו יום אחד בדרך לניצה, שבריב־יירה
הצרפתית. הגששים עצרו את מכוניתם,
ניגשו אליו, עשו עימו הכרה .״אד״״ אמר
בורביל ,״ישראל, ישראל. כן, שמעתי הרבה
ישראל מחבר שלי. אולי אבוא
טובות על
פעם.״ החבר שלו, שסיפר לו
לבקר שם
טובות על ישראל, הוא הבמאי אלפס (רק
לא בשבת) ז׳ופה • .בסימפוזיון שנערך
השבוע בתל־אביב על שאלת הפורנוגראפיה,
שאל הסוציולוג אורי רפ, שהיה, אגב,
מאנשי את״א :״מה רע בלגרות? בני־אדם
אוהבים שיגרו אותם, אז למה לא לגרות
אותם?״ בהמשך דבריו על אותו נושא העיר:
״בארץ יש בעיה מאד אקטואלית — קוראים
לה דוקטור גמזו הבמאי ישראל
סקר, שנכח אף הוא באותו סימפוזיון,
העולם הזה 1541

ספיר

שאל :״האם מחוסנים כל אותם צנזורים
בפני החומר הנוראי המונח לפניהם?״ חלק
מן הקהל חיפש בין השורות את הצנזור
לוי גרי, כדי שיענה על השאלה, אולם
הוא לא נמצא • .כוכב הדיון היה אירי
זוהר, שבניגוד למינהגו, דיבר די־ברצינות.
״אני לא קורא סטאלגים,״ הצהיר בגילוי־לב
,״כי אני סקס־מאניאק, והסטאלגים משעממים
אותי.״ אחר כך עורר שאלה ״מה
יותר טוב, לסבית או נימפומאנית?״ ואף
ענה :״לדעתי, במאה העשרים, יותר טוב
נימפומאנית זה שהח״ב אריה אלי•
אס נקרא על שם אריה, זה כבר ידוע.
או שח״כ דוב סדן נקרא על שם דוב, זה
גם ידוע. אבל על שם מי נקרא הח״ב
החדש אמנון לין? ובכן על זה יש
סיפור: יש סוג מסויים של דובים, החיים
בסין ובטיבט, וקוראים להם פאנדה. מעולם
לא הצליחו דרבי הפאנדה להוליד דובים
קטנים בגני־חיות — אלא רק בטבע, בהיותם
חופשיים. בגני־חיות אחדים עשו נסיונות,
אך לשזדא. למשל את הפאנדה צ׳י־צ׳י שלחי
מלונדון למוסקבה, כדי שתכיר שם את
לאן־לאן, אבל לא יצא מזה שום דבר. עד
שהסינים החליטו לקחת את העניינים לידיים,
והקדישו תשומת־לב מרובה לפאנדאים ש־
שסון צרות לא גורמת הממשלה שאיננה נותנת לחיות לאזרחיה,
אינה נותנת להם לישון? מה לא נאמר, ולא רק כאן?
קריאות --:
ספיר: זו לא ההזדמנות הראשונה. עד עכשיו בחרתי
שלא להגיב. אך יש גבול לכל דבר, יש גבול כמה אנשים
מוכנים לשמוע. אין לכך כל קשר עם עניין הבנקאות.
יוחנןסדר (גח״ל
ספיר: חבר־כנסת בדר, לו מה שקרה לרסקו היה
קורה חס ושלום לאיזה שהוא מוסד פועלי, שנים, ודאי
דור שלם, היית מדבר על כך.
סדר: מה קרה בדשנים, מה קרה בצי״ם? כמה מאות
מיליוני לירות הלכו שם?
ספיר: אתה מדבר על כך שנים ללא גבול, ומשתמש
במספרים שאין להם שחר. לא אני קבעתי מי צריך להיות
ברסקו ומי צריך לשבת בהנהלתה.
רזיאד ־ נאור
ידיד: עכשיו דנים על רסקו?
היו ״ רסרדינס: זה לא ענינו.
רזיאל ״ נאור: דנים על רסקו או על ההצעה לסדר היום
שהעלה חבר־הכנסת שטרן?
היו ״ רסרדינם: הוא לא צריך אישור ממך כדי לדבר.
ספיר: אם חבר־הכנסת שטרן לא יפסיק להתקיף ולהשמיץ
ולהרעיל — יחכה לתשובות כאלה.
קלינגהופר: מי השמיץ היום, אדוני השר?
ספיר: חבר־הכנסת שטרן. תקרא את הסטנוגרמה.
דזיאל ־ נאור
ספיר: יש אנשים שקודם נואמים נאומים מזהירים,
ואחר כך אומרים: קרא את הססנוגרמה
קלינגהופר: את מי הוא השמיץ היום?
ספיר: את פקידי הממשלה, את מוסדות הממשלה.
שטרן: לא נכון. מלה אחת לא השמצתי.
ספיר: את מוסדות הממשלה, את פקידי הממשלה ובכל
הזדמנות הוא עושה זאת. השכם והערב. הוא מקיים מסיבות
עתונאים ומשמיץ ובונה על כך שלא יגיבו על דבריו.
קלינגהופר: דבריך גובלים בדברי שיטנה.
אוריאבנרי: כבוד היושב־ראש, אולי אפשר לעבור
לסדר היום?
ספיר: את האהבה שלכם אני מכיר. אפילו את האהבה
ההדדית שלכם אני מכיר. עכשיו אעבור לענין הבנקים.
קריאות: הו
ידיד: שהחיינו
שטרן: אין כבר צורך לעבור, מה שהיה כבר אמרת

בגני־החיות שלהם. התוצאה: בפקינג ילדה
הפאנדה לי־לי את הגור לין־לין (ראוז
תמונה) — בפעם הראשונה בהיסטוריה, בגן־
חיות. וזה מסביר את השם של לין• .
מי היד. מאמין שמאנדי רייס־דייוויס־שאולי
תגיע לכלא הנשים בנווה־תרצה?
ובכן, זה קרה השבוע. אבל במיסגרת הופעת
התיאטרון האנגלי שם. האסירות התלהבו
ממשחקה, הריעו לה ומחאו כפיים. חוץ
מפעילותה התיאטרונית, בישרה השבוע מאגדי
לידידיה, כי נרשמה כבר לצעדת ארבעת
הימים, ביחד עם בעלה רפי שאולי• .
כידוע נערכים בהרבה מקומות בעולם ערבים
מיוחדים שהכנסותיהם קודש לעיר האמנות
פירנצה, שסבלה רבות מן השט־פונות
הגדולים שפקדו אותה. ערב כזה, בהשתתפות
צמרת שחקני התיאטרון הישראליים,
יערך ב־ 23 למארס בהיכל התרבות.
הרבה נשים כבר הזמינו לקראת המאורע
שמלות ארוכות וחגיגיות, והרבה גברים
הזמינו חליפות. שכן הערב, בחסות השגריר
האיטלקי, יתנהל לפי כל כללי הטקס
המסורתיים — בלי מחצאיות, לדוגמה.
בתוכנית: אליזכט טיילור וריצ׳ארד
כארמון — כקרייני סרט שצולם לכבוד
• לתשומת־לב הגברים: בניו־המאורע.

רודי

יורק
נערכה תצוגת אופנה של
גרנרייך, זה שהמציא את הבליקיני, ובו
הוצגה, לראשונה, מחצאית מיוחדת לגברים.
לבש אותה רקדן אחד, גארי כארנם,
לאחר שהתערב על סכום כסף הגון עם
כמה מידידיו (ראה תמונה).

בסו? ,השבועי
• מנהיג רפ״י, דויד כן־גוריון,
בארצות־הברית, בהשיבו על שאלת סטודנט
ערבי, מה יעשה אם אלוהים ישאל אוחו
בקשר לפליטים הערביים :״אומר לו: כאלוהים
הבטחת ארץ זו לאברהם ולילדיו לפני
3500 שנה, ואנו היינו שם לפני הפליטים.״

• הסופר הגרמני גינתר גראס :
״שני הזקנים הללו — בן־גוריון ואדנאואר
— חיים בעבר ושוכחים שאת מעשיהם
ישפטו הדורות הבאים.״

• מזכירת מפא״י גולדה מאיר:
״המדינה והעם היהודי מטלטלים בים גועש
ופעמון האזעקה מצלצל בחוזקה.״
• שר־האוצר, פינחס ספיר, על
חובות החוץ של ישראל :״זה יגרום לתשעה
באב כזה, שדוגמתו לא היה אלפיים שנה.״

במדינה מיתון שביד החדב
השכם בבוקר הבחינה ניידת משטרתית
שהיתר. בסיור שגרתי, בצעיר המוציא
בקבוקי־חלב מתוך ארגזים, שהיו ערוכים
על המדרכה, ברחוב טרומפלדור בתל־אביב.
נהג הניידת הגביר את מהירות מכוניתו
ובחריקת בלמים עצר ליד הצעיר
הנדהם. אנשי הניידת קפצו מן המכונית,
ועצרו את תומס ליפשיץ 24 כשבידיו
שבעה בקבוקי־חלב גנובים.
לחם וחלב. ליפשיץ, גבוה ובלונדי,
הסביר לחוקר המשטרה. :אני מודה שגנבתי
את בקבוקי החלב. אבל אני לא כל כך
אשם בזה. בגלל המיתון אין לי עבודה,
ואין לי איפה לישון. בדיוק לפני יומיים
הייתי חולה, והסתובבתי לי ברחובות. כסף
לקנות אוכל לא היה לי. אחרי שהתחלתי
להיות בריא, הרגשתי שאני נורא רעב.
בלילה, עברתי ליד ארגזי־החלב, והחלטתי
לקחת שבעה בקבוקים לשתות אותם כדי
להשביע את רעבוני.״
״גם את הבקבוקים הריקים לא התכוונתי
להחזיר,״ הדגיש .״תכננתי למכור אותם
לחנות־מכולת, ובכסף שהייתי מקבל מהם
הייתי קונה לי לחם לאכול. אני באמת
מצטער שגנבתי, אבל לא היתד, לי ברירה.״
אנשי־ר,משטרה, המזדעזעים דאגו שיאכל
טוב ויישן על מיטה — בתוך תא־המעצרים
שבאבו־כביר.

תו ל דו ת
איש הברנד שנ שבר

דן ו־יס־יבז־וסורג ־ בדי רד 11־
כל חור או סד ק, על טיח, בטון ועץ יעלם כל א
היה בעזרת ק ל סי מו.
קלסימו של טמבור הו א חו מרס תי מ ה
סינ ט טי, ה סו ת ם חו רי םוסד קי ם מבלי ליפול
או ל התבקע. ני תן ל ק דו ח בו חורים, ל ת קו ע
מס מרי ם, ה חו מ ר נצמד ואינו נופל.
לפני צבע י סו ד מל אאתה חו רי םוהסד קי ם
בקל סי מו של טמבור, לאחר היבוש שפשף
היטב. ו הנ ה ה שטח נ קי ו חל ק, מוכן לצביעה.
ט מבור — לנוי והידור

עונו ת נוכזבו ר
שחם לבינסון אילון

למד נהגות

במת הצעירים
אצל המורה

כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

מועדון תרבות — בר כוכבא 10
ביום ששי 17.3.67 בשעה 8.30

יגאל תומרקין
ני האינו

פסול

בליווי שיקופיות

ישיב
גפיסול

פרשת
חייו האמיצים של אברהם נאג׳י
צפה השבוע, כשפורסמו המודעות על מותו.
המנהיג הסורי. חייו היו קשים כבר
מתחילתם. עוד לפני שנולד, בעיראק, כבר
התייתם מאביו. אימו טיפחה אותו באהבה
— אך היא נפטרה כשמלאו לו חמש.
סבתו היא שגידלה אותו.
משבגר — סיים את לימודי׳ הרוקחות
בהצטיינות והחל לנהל חברת יבוא־תרופות.
ואז הגיעה שנת . 1944 המפלגה הקומוניסטית
העיראקית נאלצה לרדת למחתרת,
היות והיא הפגינה נגד השילטון הבריטי,
דרשה את פינוי בסיסיו. מאות יהודים משכילים
הצטרפו למפלגה, וביניהם אברהם
נאג׳י. נוספה להם היענות רבה של צעירים
ערביים, כמו כאלד באקדש, כיום מנהיג
המפלגה הקומוניסטית בסוריה. שניהם
אף נשלחו יחד למוסקבה, לקורסים רעיוניים.
ד,סי.א״.זי החל לחפש דרכים לתפיסת
מנד,יגי־ד,מפלגה. הם פרסמו הודעות שלמעשה
אלה אירגונים ציוניים מובהקים, והביאו
כהוכחה את מספרם הרב של היהודים
שהשתייכו לקבוצה זו. לבסוף הם
הציעו פרס בן 200 אלף ל״י עבור כל אחד
מחמשת חברי הוועד המרכזי. אחד מהם היה
אברהם נאג׳י.
על־ידי הלשנה נתפסו כל החמישה: יוסף
סלמן, חוסן שביבי, יהודה צדיק וזכי בסים.
אברהם נאג׳י לא נתפס לבדו: איתו נאסרה
ד,ילין אשתו, שהייתה נשואה לו מזה
עשרים יום בלבד.
כולם הושלכו למרתף העינויים של הבולשת.
בדצמבר 1946 נגזר על כולם מאסר־עולם,
פרט לה,ילין נאג׳י — שקיבלה חמש
שנות מאסר. אך עם הקמת בתי־המשפט הצבאיים
בעיראק הם הועמדו לדין מחדש,
וארבעת רעיו של נאג׳י הוצאו להורג.
על־כפיים. נאג׳י עצמו עמד בכל עי־נויי־ד,בולשת,
כשהוא שואב עידוד מאשתו
האמיצה. הוא עודד גם אסירים אחרים, איר־גן
להם קורסים לרוקחות וחובשות, ורבים
מהם יצאו מבית־הסוהר כאחים מקצועיים.
ואז הגיעה הפיכת קאסם. המוני מנן גינים
פרצו את שערי בית־הסוהר, נשאו משם
את העצירים על־כפיים, כשבראשם נישא אברהם
נאג׳י. הוא הוזמן לקאסם, והותר לו
להצטרף לאשתו שעלתה בינתיים לישראל.
נאג׳י עלה ארצה. הוא החל מיד לעבוד
כסוכן להפצת תרופות, והוא עם אשתו
חיו באושר. הם היו בטוחים שהגורל הפסיק
להתעלל בהם, אך הם טעו. הילין נפטרה
לפני כארבעה חדשים.
מותה שבר את איש־הברזל שכל עינויי
עיראק לא הצליחו לשבור אותו. הוא
הסתגר לגמרי. ידידיו הרגישו שחל בי
שינוי, אך לא ידעו כמה גדול היה סיבלו.
לפני כמה ימים הצטרף לאשתו האהובה,
לאחר ששם קץ לחייו, בעזרת כדורי־שינה.
העולם הזה 1541

הססוחדים 811111

(;ויאה נרתי-זהיוה שד ׳1־ 1חסתדווח
את האות דחסתעוות נדלית שד גנרי באוניברסיטות
הבקשה של ראש־הממשלה לפני מוסדות
הסתדרותם. וכך באמת עשו. כי בלב השניים,
כמו בלב רבים מעמיתיהם, קינן
כבר מזמן תסביך מסויים :״תמיד תוקפים
אותנו שאנחנו אדישים לבעיות המדינה
והחברה, ושאנחנו מסתגרים רק ב־דל״ת
אמותינו. לכן שמחנו להיענות לבקשת
אשכול. כבר מזמן רצינו להתקרב
לבעיות המדינה, לחוות את דעתנו בשאלות
פולטיות וחברתיות, ולדון עם צמרת המדינה
ואישי־ציבור על עניינים אקטואליים.״
זמן מה לאחר אותה פגישה נשלחה הז
*111י
/בהפעת־ענק נגד העלאת שכר12,000
בהשתתפות

! 0 /הלימוד,
סטודנטים, בדרך מקר״ת־האוניכרסיטוד אל
משרד ראש־הממשלה. מימין לשמאל: דבורה
רוטשטיין, סנן יו״ר הסתדרות הסטודנטים
בירושלים, יוחאי יצחק, יו״ר הסטודנטים
באוניברסיטת בר־אילן, ועל.ס דוברונסקי.
ך * א ש ־ הממשלה, אתה משקר ביוד-
עין!״ קרא סטודנט ירושלמי שמנמן
לעברו של לוי אשכול, שניצב אותה שעה על
בימת אולם וייז, באוניברסיטה בירושלים.
הקריאה הזו, שבקעה מן המושבים האחוריים,
ביום השני שעבר, הידהדה מקצה
האולם עד קצה, התפשטה משם החוצה,
פלשה אל כל יומוני המדינה, העסיקה
מאז עסקני סטודנטים, אנשי מפלגות ו־שרי־ממשלה.
בעל
הקריאה, סטודנט ממושקף בשם עלס
דוברונסקי, מצא את עצמו במרכזה של
סערה ציבורית. הוא מכהן אמנם בתפקיד
יו״ר הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה
העברית בירושלים, אך מעולם לא התבלט כאיש
ריב מתפרע, או כצעיר חסר־מעצורים.
דוזקא ההיפך הוא הנכון.
הוא לומד עתה בשנה השלישית בפאקו־

*! 71310

״מסונרים בדז״ת אמותינו״

^ פני שמונה חודשים, ביולי ,1966
/התקיימה פגישה בין נציגי הסטודנטים
לבין אשכול. על הפרק עמדה אז שאלה אחת:
מדיניות הממשלה בייחס לטיסות השכר, שעניינה
זמן ממושך עוד קודם לכן את הסטודנטים
בישראל בגלל חילופי סטודנטים בעולם.
באותה הזדמנות ביקש אשכול להופיע
לפני הסטודנטים, ושני בני־שיחו, הסטודנטים
אלכם גור־אריה ואדי קאופמן, השיבו
לו בחיוב נילהב. הם הבטיחו להביא את

נגד

ייייי

0 *1717117X717
מנה רישמית אל לוי אשכול. חתם עליה
לא אחר מאשר אותו עלס דוברונסקי, בעל
קריאת־הביניים.
כעבור שלושה חודשים, בחודש אוקטובר,
, 1966 נפגש עלס עצמו עם אשכול, לדיון בשאלת
שכר־הלימוד באוניברסיטה. אשכול
הזכיר שוב, כי הוא רוצה בהזמנת הסטודנטים.
השיב לו אז עלם :״כבוד ראש-
הממשלה, אנחנו כבר שלחנו לך הזמנה.״
בחדר נוכח גם עדי יפה, יועצו של אשכול
האחראי, בין השאר, גם על יומנו וסדר־

ע 1 1ע | ע ך עת ביקר בארץ הקאנצלר
לשעבר של מערב־גרמניה,
1 0 1 0 1 1 0
1 1 1 1 1 -1 1 1
לחתה בהתנגשויות אלימות, כשהותקפו הסטודנטים על־ידי המשטרה
הן בירושלים (ראי׳ תמונה) והן בתל־אביב. במשך שנים רבות
לסד, למשפטים, ידוע כשקט וחייכני. לתפקידו
הנוכחי לא הגיע דרך קאריירה מפלגתית
רבת־תככים, אלא על־ידי הצטרפות לרשימת
הסטודנטים הבלתי־מפלגתית שנחלה לפני שנתיים
ניצחון בבחירות .,סיאטאה ממוסדות
הסתדרות הסטודנטים את עסקני מפא״י, שהיו
עד לאותה שעה בעמדות השלטון.
ודווקא עובדה זו היא המכרעת בסיפור
השבוע: קריאת־הביניים החריפה שלו משמשת
עתה נשק בידי המפא״יניקים הצעירים,
במאבקם לכיבוש הסתדרות הסטודנטים.

בתל־אביב ובחיפה, קראו ״אנו לא אדישים
לממשלת טיפשים!״ וכן ״אשכול! פטר את
ספיר ולך אחריו!״ (העולם הזה 526/7/8ו).
בצמרת המדינה הובנה מיד חומרת העניינים.
לפתע נזכרו כולם בהפגנות הנזעמות
שאירעו רק חצי שנה קודם לכן, כשסטודנטים
התנגשו במשטרה, בעת ביקורו
של אדנאואר בארץ (העולם הזה 497ו).
מי שחשב אז כי זו סתם התפרצות
מיקרית, שינה לפתע את דעתו. עניין נקשר
לעניין, ואור אדום נדלק.
התמונה הושלמה על־ידי פרשת ניצוץ,

והמאבק שהתנהל בין הסטודנטים לבין הצנזורה,
סביב הקאריקטורה שנפסלה.
״זה כבר לא צחוק,״ לחשו יועצי ראש־הממשלה,
עדי יפה ואהרון בידן, על אוזניו.

״יכו? דחיות כרוע יותר״

ף כד נקלע

לפני שבועיים שר״האוצר
אל אולם גדוש סטודנטים, בבנין

צ׳רצ׳יל בטכניון בחיפה. אגודת הסטודנטים
הזמינה אותו, והוא נענה מיד. הוא התקבל

בוקרו הסטודנטים על כך שהם שובתים ומפגינים רק על
נושאים הקרובים לכיסם ולמעמדם, עתה הם מותקפים על
כך שהם מתערבים בעניינים לא להם. יוזמי ההתקפה הנוכחית:
צמרת מפא״י, שהחליטה להשתלט על מוסדות הסתדרויות הסטודנט־ם.

יומו של ראש־הממשלה. אשכול ניפנה אליו
לרגע ושאל אותו אם אכן התקבלה הזמנה
כזו במשרד. יפה אישר את הדבר.
כל זה קרה לפני חמישה חודשים, בלישכת
ראש־הממשלה בירושלים, מהלך דקות ספורות
מאותו אולם וייז, שבו נפגשו בשבוע־שעבר
אותם הגיבורים, אך באווירה שונה.

״זה לא צחור,״
ך* ינתיים החלו רוחות חדשות מג־שבות
במסדרונות האוניברסיטות. גם
בירושלים וגם בתל־אביב. אפילו בטכניון
בחיפה, שנחשב כמוסד לחינוך הגבוה השקט
ביותר בישראל.
בפעם הראשונה בתולדות המדינה הז־עיפו
הסטודנטים פנים כלפי המישטר, בתערובת
האופיינית להם: חצי בצחוק וחצי
ברצינות. קצת בבדיחות וקצת בסיסמות
אנטי־שלטוניות חריפות.
זה קרה בשלהי , 1966 במאבק הגדול
של הסטודנטים נגד העלאת שכר־הלימוד.
44 אלף רגליים צעירות הפגינו בירושלים,

תחילה בנימוס ובהקשבה, ונראה היה כי הפגישה
תסתיים ברוח טובה.
אך קרוב לאלף הסטודנטים, שניקבצו לשמוע
את. שר־האוצר, איבדו ברגע מסויים
את שלוזתם .״הוא העליב את האינטליגנציה
שלנו בתשובותיו,״ ציינה אחת המאזינות,
מהנדסת־בניין לעתיד .״אי־אפשר היה לעבור
על סימון כזה לסדר־היום.״
למשל: כשנשאל ספיר ,״כראש מערכת
הבחירות של המערך וכשר־האוצר״ ,כמה
מיליונים של לירות הזרימה רשימתו לשוק,
ערב הבחירות לכנסת, ענה :״אינני יודע!״
כשנשאל מה לדעתו הפתרון לבעיית האבטלה,
ענה :״יכול להיות גרוע יותר!״
קריאות הבוז הרמות שהושמעו באותה
מיפגש לא זכו לתיאור מדוייק ונרחב ב־עתונות,
אולי בגלל פעילותו החרוצה של
דוברו של ספיר, דן הלפרין. הוא התקשר
עם מוסדות הסטודנטים ועם עתונאים, ביקש
לרכך את הרושם הקשה.
אולם הופעת ספיר נרשמה בזכרון הסטודנטים
כתמרור ביחסיהם עם צמרת המדינה.
כי עד אז לא נטו שרי מפא״י ל־
(המשך בעמוד )22

א & בו ל
ה ס טודנ טי ם

(המשך מעמוד )21
היפגש בכלל עם ציבור המדענים
ואנשי הרוח של העתיד, אפילו כשאלה
ביקשו זאת. בעת שביתת־שכר־הלימוד,
למשל. אז ביקשו הסטודנטים.
:רדו אלינו, הסבירו את
עמדתכם, אולי תשכנעו אותנו״ —
אך לא נענו.
הפעם לא רק שהופיע ספיר, אלא
שמיד לאחר מכן, בירושלים, נודע
על הופעתו ההולכת וקרבה של לוי
אשכול בכבודו ובעצמו.
לקראת היום השני שעבר הגיע המתח
באוניברסיטה לשיא. התקווה הישנה
של הסתדרות הסטודנטים, לארח את
ראש־הממשלה בערב שאלות ותשובות, נגוזה.
כי לפתע התברר, שאשכול לא יבוא
לפגישה כאורח אירגונם הכללי של הסטודנטים,
זה שטרח להזמינו פעם אחר פעם,
בעל־פה ובכתב, אלא כאורח תא מפא״י
דווקא.

כעזרת סולמות
ך• מוסדות הסתדרות הסטודנטים התנהל
ויכוח אם להיענות לבקשת אנשי מפא״י,
להעמיד לרשותם אולם מתאים לפגישה, או
אם לסרב. לבסוף הוחלט להענות בחיוב,
למרות הפגיעה.
כשהופיע אשכול היה האולם מלא מפה
אל פה. הסטודנטים נדחקו בפתחים, טיפסו
בעזרת סולמות, נכנסו לאולם גם דרך המזכיר

חלונות. את הפגישה ניהל
מפא״י באוניברסיטה, אברהם בורנשטיין,
שימים כפורים לפני כן החליף את שם
משפחתו, נקרא מאז אברהם ברקת.
התברר גם כי לא תינתן זכות דיבור
במקום לשאול שאלות ולהביע השגות. הפגישה
אורגנה כך, שכל מי שרצה לשאול
את אשכול שאלה מסויימת, היה חייב לנסחה
בכתב, להגישה עד שעה שש בערב
לידי אנשי מפא״י. אלה אספו 60 שאלות,
התייעצו ביניהם, תוך כדי שיתופם של
יועצי ראש־הממשלה, פסלו את הרוב הגדול
של השאלות. רק 17 שאלות אושרו
בכשרות להיות מוצגות בפני אשכול.
.כבוד ראש־הממשלה, מדוע הבטחתם לפני
הבחירות שגיל חינוך חובה חינם יהיה

.מאחוריך!״
.תפוס אותו!״
חלק מן הקהל פרץ בשירה.
לאורו של פנס עזב ראש־הממשלה
את האולם, יצא את הבניין בדלת
האחורית.

עלס עצמו חזר בו למחרת מן
הביטוי העולב, אך נשאר נאמן לדעתו,
כי דברי אשכול לא תאמו את
העובדות. הוא הוסיף גם, כי היענות
אשכול לבקשת תא מפא״י, וזניחת
הזמנת הסתדרות הסטודנטים ,״אינן;
עולה בקנה אחד עם עקרונות הממלעד?16״
אשכול.
:תוכיח שהבטחתי!״
כתיות״.
אבל זר, לא עניין כבר איש. בצמרת
בוז! בוז! בוז! קבוצה קטנה של מוחאי־מפא״י
נפלה החלטה, לסייע ככל האפשר
!.פייט נבלעה בתוך קריאות הבוז הגדולות
שמילאו את האולם.
בידי צעירי המפלגה באוניברסיטות, כדי לחזקם
לקראת הבחירות העתידות להיערך
אחר־כך שאלות על שכר ותוספת־יוקר,
במאי בירושלים ובתל־אביב, שם מרוכזים
על בורגיבה ויוזמת־שלום, על יחסי ישראל־ס
ל 70 מן הסטודנטים הישראלים. המטרה:
ברית־ר,מועצות ועוד.
לחזור ולכבוש את הסתדרויות הסטודנטים,
למשל: מדוע אין שר־המשפטים, יעקוב
למנוע כל אפשרות שהסטודנטים יהוו
שמשון שפירא, מתפטר על רקע קשריו ל־סומרפין
ולפרשת בולי
מיכשול או מיטרד לממשלה.
אשכול, :הוא אינו חייב דין וחשבון ל
סטודנט
זה או אחר, אלא לעם!״

יוזמה סיוחדת

״אשסור, היזהר,,:
ף אז סאה השאלה הגדולה, שהטרידה
| רבים: מדוע אשכול מופיע באוניברסיטה
כאורח מפא״י, ולא כאורח הסתדרות הסטודנטים?
כאן
קרה דבר תמוה: יועצו של אשכול,
עדי יפה, הגיש לו פתק, לעיני כל הנוכחים.
אשכול עיין בפתק, וענה כי לא הוזמן על־ידי
הסתדרות הסטודנטים.
עלס קם ממקומו, בחלק האחורי של
אולם ו״ז, והטיח בפני ראש־הממשלה את
קריאת־הביניים שלו. היה זה אותו עלס שהזמין
בעצמו את אשכול, ושרק דקות ספורות
קודם לכן ניסה להשתיק את חבריו,
שעה שהפריעו לראש־הממשלה לדבר.
ואז, כאילו יד במאי בוחשת בעניין, כבה
לפתע האור באולם המהודר. קצר מיקרי.
אווירת הבהלה שאחזה בנוכחים בשניות
הראשונות התפוגגה לשמע הקריאות העליזות.

.אשכול,
היזהר!״

* * לעסקניה של המפלגה, שהועפו מ־
^ מוסדות הסטודנטים לפני שנתיים, חזרו
והופיעו בזירת הקרב. מאיר גת, למשל, ש היה
עד לפני כמה חודשים ראש לישכת שר־החינוך,
ויחיאל לקט (לשעבר: לקר) ,המכהן
כיום בתפקיד דובר משרד־החינוך.
כולם חזרו לפעילות. לעזרתם באו גם
יומונים כמו דבר, למרחב ומעריב, שתקפו
את הסטודנטים בחריפות.
בינתיים נקט אשכול עצמו ביוזמה מיוחדת.
הוא כינס השבוע בחיפה כמה משריו,
פרופסורים ספורים ואת ראש עירית חיפה,
אבא חושי, דן איתם באמצעים שיש לנקוט
כדי לרסן את הסטודנטים.
ההפגנה נגד אדנאואר: המאבק נגד העלאת
שכר־הלימוד והעמדה העצמאית שגילו
הסטודנטים בשאלת חופש־העתונות —
עבור כל אלה נדרשת מהם עתר, כניעה.
בכוח רב, ובסיוע מן החוץ, ינסו הסטודנטים
של מפא״י לכבוש את הסתדרויות
הסטודנטים. כי לא על הרוח לבד יחיה הסטודנט
המפא״יי.

ספורט
כ דז רג ל
כ בוד השופט
חברי הנהלת ההתאחדות לכדורגל חייבים,
כידוע, לשמש דוגמה בהתנהגותם לכדורגל־נים
במדינה. ואמנם, חבר הנהלת ההתאחדות,
בנימין פורטים, נתן בשבת האחרונה
דוגמה כיצד לא צריך כדורגלן להתנהג על
המגרש.
נרדמים נמלצים. לולא היה הדבר כה
עצוב, הוא היה יכול להיות משעשע ביותר.
כי פורטים הוא אחת הדמויות המשעשעות
של הכדורגל המקומי. נוסף לתואר ש 7חבר
הנהלת ההתאחדות, חבר הוועדה המיקצועית
של ההתאחדות, וחבר הוועדה האירגונית של
ההתאחדות, נושא פורסיס, פקיד עיריית תל־אביב,
גם בתואר של יו״ר ההנהלה של
קבוצת שמשון תל־אביב.
כל שחקני הקבוצה יודעים שלפורטים אין
מה לומר בקבוצתם. הם גם יודעים שהתפקיד
היחיד שלו הוא לשאת נאומים נמלצים,
כשהקבוצה מפסידה, באסיפות שלה ביום החמישי.
איש אינו זוכר מתי הוא נראה באימוני
הקבוצה.
עם זאת יש לפורטים תפקיד משלו. כל
שבת, במשחקה של שמשון. הוא עומד ליו
קו המגרש, משקיף בדאגה, לצידו של מאמן
הקבוצה, על מהלך המשחק. הוא אינו מתערב׳
חס וחלילה. אבל כששחקן נפצע, מיד
רץ פורטים כדי לבדוק מקרוב מה קרה. זר,
נותן לכל הקהל באיצטדיון את ההרגשה הבריאה
שפורטים מנהל את העניינים.
נמאס עדיו השבת שיחקה שמשון
נגד הכוח־מכבי רמת־גן, ופורטים התערב.
בתום המשחק (התוצאה 0:1 :להכוח) הוא
התפרץ לעברו של השופט הישראלי הבינלאומי
מנחם אשכנזי, אמר לו כי אינו מתאים
לשפוט, כי קיפח את קבוצתו, וכי הוא
נמאס עליו ויכול כבר לנסוע לארצות־הברית.
אשכנזי נדהם מהתנהגותו חסרת־התקדים
של פורטים, הודיע כי יתלונן לפני ההתאחדות.
אלא שהוא לא ידע, כי לפי חוקת
ההתאחדות אי־אפשר להעמיד לפני ועדת המשמעת
חברי הנהלה.
לאלה כנראה מותר להעליב שופטים מבלי
שאיש יגיב על כך.

המטרה שנשכחה

הגענו כאילו לעולם אחר לגמרי. הכל שונה,
ויש רושם שהם מתקדמים כאן יותר
מאשר אצלנו בעשרים שנה לפחות.
אני כותב במצב־רוח מצויין, בחדר במלון,
בו אני גר יחד עם דויד פרימו. כרגע בדיוק
מעבירים משחק כדורסל בטלביזיה,
אבל ההפסד אינו גדול במיוחד, כי בכל שעה
כמעט אפשר לראות כאן אירועי־ספורט
מרתקים בטלביזיה.

נעתי לבאלטימור, יחד עם פרימו,
| | רק לאחר טיסות של שעות. היינו די
מבולבלים, בעיקר בשל העובדה שכולם כאן

— מאת

שימע׳דה כהן
מדברים רק אנגלית, שכידוע אינה השפה
החזקה שלנו.
מאמן הקבוצה, ג׳ק מילווארד, חיכה לנו
בשדה־התעופה של באלטימור, והוא אמר
שהוא כבר היד, כמה פעמים, לשווא, בשדה־התעופה,
וכי כמעט שלא האמין כבר שנגיע.
העבירו אותנו למלון מפואר, בו אנו
גרים בינתיים על חשבון קבוצת הכדורגל
המיקצוענית של באלטימור. אנחנו חופשיים
להזמין ולאכול כל מה שאנו רוצים — רק
צריכים לחתום למלצר.
כבר יום אחד לאחר שהגענו, ערכנו אימון
ראשון, בבוקר, באיצטדיון הענק של העיר.
זה דבר בלתי־רגיל לראות איצסדיון כזה.
ביום רגיל, כשאין בו משחק, עובדים על
האיצטדיון הזה מאתיים אנשים. התאמנו עם
מאמן־כושר חצי־שעה בערך, ואחר־כך עשינו
עם שאר הכדורגלנים משחק אימון נגד עיניו

הבוחנות של ג׳ק מילווארד, המאמן.
במשך כל הזמן היו באיצטדיון גם עוזר
למאמן, גם מעסה וגם רופא, ואמרו לנו שהם
באים תמיד — לא רק בשל העובדה
שהיה זה האימון הראשון של הקבוצה.

יזדד־

שות. אם היה ציוד כזה לשמשון תל־אביב,
בוודאי האפסנאי לא היה יותר עצבני אף־
פעם. למרות הכל לא התרגלתי עוד לנעליים.

מה שקרה במשחק השבת, בין הפועל תל־אביב
למכבי חיפה, היה לכל הדעות מוגזם
ביותר. המשחק הסתיים בתוצאת תיקו של
0:0מסיבה אחת ויחידה: שני המאמנים
החליטו כי קודם כל עליהם לדאוג לכך ש־קבוצתם
לא תפסיד. לשם כך עלו לשחק כש־מערכי
ההגנה של הקבוצות מתוגברים במיוחד,
השאירו בהתקפה רק שתקנים בודדים.
התוצאה: מהמשחק ניטל כל ערך.
הן מאמן מכבי חיפה, אברהם מנצ׳ל, והן
מאמן הפועל תל־אביב, יוסל׳ה מירמוביץ׳,

ף מלון שלנו פגשנו קבוצה של עוד
חמישה כדורגלנים מבראזיל. גיליתי אותם
כשחזרתי למלון. ראיתי אותם ומיד
תארתי לעצמי שהם כדורגלנים והתחלנו לדבר•
התברר שיש להם מכונית פונטיאק
והם חיים יחד נפלא. אני מקווה שגם אנחנו
נסתדר יחד.
נסענו כמה פעמים עם מוניות כאן, והנהגים
נוסעים במהירות פאנטסטית. נהג מכם,
אחד סיפר לנו שהוא יהודי, והאחראים
לקבוצה שלנו אמרו שבעיר כולה יש 100
אלף יהודים, והם מקוזים שלפחות חלק מהם
יבוא לראות אותנו (את פרימו ואותי) משחקים.
כשעזבתי
את הארץ היתד, לי פציעה ברגל,
בגללה גם לא יכולתי לשחק בתל־אביב בשבועות
האחרונים. כאן אני מקבל טיפול
ללא הרף, במכשירים משוכללים שעוד לא
ראיתי כמותם. אני כבר מרגיש הריבה ייתר
טוב ואין כל ספק שאחלים לחלוטין בקרוב.

ך* כוס הגדול כאן הוא בחור בשם
1 1קליב טויי, שכל מה שהוא אומר עושים,
כמו בערך עמוס בשמשון, כשהוא
רוצה. הוא גם קובע לנו את סדר־היום. בינתיים
התאמנו כבר שלוש פעמים וביתר הזמן
אנחנו לומדים אנגלית, או שותים קוקה־קולה,
אוכלים סנדביצ׳ים ומסתכלים בטלביזיה.
הציוד
שנותנים פד, לספורטאים הוא ברמה
גבוהה ביותר. קיבלנו תלבושת ונעליים חד
וטלביזיה

ואני
מצטער שלא לקחתי את נעלי הכדורגל
שלי מהארץ.
אנחנו כבר סקרנים לראות מה יקרה כשיתחילו
בתחילת החודש הבא משחקי הליגה
כאן. רק מעטים יודעים בכלל מה ע!..בדו־רגל.
הם קוראים לזה סוקר־פוטבול, להבדיל
מהפוטבול האמריקאי, שזה בעצם מין רוגבי.
בזמן שנשאר לנו אנחנו מנסים להתרגל
לעולם החדש.

הטילו על כדורגלניהם לדאוג קודם כל להמר.
שכחו כנראה לחלוטין, כי מטרת המשחק
היא לנצח.
היתד. זו תופעה מדאיגה לגבי הרוח הספורטיבית
של מאמני הכדורגל בארץ, הרועדים
מפני הפסד אפשרי לקבוצתם, העלול
להזיק למעמדם בקבוצה.

משמאל: הכדורגלן משה רמזנו.
העולם הזה 1541

^ היא התגרשת
והוא עור אהב אותת
^ ד כו הופיע
לנתע-ונירו עוז! ,
ך* מאהב של אשתו

היה ידידו הטוב

( | ביותר. והוא לא ידע.
״שש שנים הם רימו אותי,״ בכה אהרון
פלדמן בפני פנחס צל, האחראי על השמירה.
אחר פנה משם, ניגש אל ארון־ר,בגדים שלו,
והוציא מתוכו עוזי. הוא עלה על אופניו,
נסע לרצוח את הבוגדת.
אהרון ירה צרור לעבר גרושתו, לעבר
המאהב שלה, אחר־כך שרף את הבית שלהם,
ואז ירד, לעצמו שלושה כדורים בראש.

יחסים הדוקים

ך* דרמה של המרובע הניצחי. החלה
( ) עשר שנים לפני כן, במושב צופית.
אהרון ומרים פלדמן היו החברים הכי
טובים של דויד ונורית מיכאלי.
הם היו בני אותו גיל (הגברים ,40הנשים
,)33 והם תמיד יצאו יחד, בילו יחד.
אהרון התמים היה מאושר מיחסי ידידות
אלה. הוא אף פעם לא שיער שיחסי אשתו
עם דויד הם הדוקים יותר מסתם ידידות.
להיפך: כשאשתו מרים החלד, פתאום לריב
איתו בכל הזדמנות, להאשים אותו שאינו
מספיק גבר, ניסה אהרון לחמוק מכל ריב.
יכשהמריבות הלכו וגברו, מצא לו הבעל
המרומה עבודה נוספת. הוא החל לעבוד כ־שומר־לילה,
וכך נעדר מן הבית גם בלילות.
ומה עשה כאשר התלוננה אשתו שהיא
נשארת לבדה בבית? הוא יעץ לה לצאת בחברת
דויד ונורית.
״אבל היא יצאה רק עם דויד,״ אמרו בני
המושב .״אהרון הקל עליה מאד בכך שהוא
יצא לשמירות שלו. הוא היה כנראה היחיד
במושב שלא ידע על יחסי דויד ואשתו.״

הוא ההם ר שלי!
ך* ינתיים הסתכסך גם הזוג השני. דויד
התאנה לאשתו נורית, בפרט לאחר שיצאה
לעבוד כגננת. הוא צעק שהיא מזניחה
את בנותיו .״האמת היא שהוא צעק עליה
מפני שכבר היה מאוהב מאוד במרים,״ הסביר
מכר של הזוג .״ונורית המסכנה, גם
היא ידעה את זה״.
דויד החל להכות את נורית, והיא אף פתחה
נגדו תיק במשטרה. אחרי כמה חודשים
חלתה נורית בדלקת־ריאות, אושפזה למשך
חודש וחצי בבית־חולים.
היחסים בין דויד ומרים הלכו והתהדקו.

אהרן פלדמן, בחצר ביתה של גרושתו, לרגלו העוני הקטלני
שכדאי שישמור גם קצת על אשתו האהובה.
ענה להם אהרון :״דויד הוא החבר הכי
טוב שלי. זה הכל שטויות. הוא לא יעשה
שום דבר שלא בסדר. חוץ מזה, מרים ואני
אוהבים זה את זה.״ ואהרון המשיך להעדר
בלילות, ודויד המשיך למלא את מקומו.

את אהרון בעלה. היא רצתה להתגרש ממנו.
אהרון לא הבין למה. הוא אפילו עזר לה
לקנות מכונית דה שבו, בתקווה שתתפייס.
אך בראש־השנה יצאה מרים לטיול במכונית
החדשה, יחד עם בעלה אהרון, ובאותו טיול
עצמו הצליחה לשכנע אותו שיתן לה גט.

?א היה מ6וג 7 7האמץ
^ פילו 7אח 1גירושיהם — לא ניחש
^ אהרון איזה יחסים יש בין אשתו וידידו.
הזוג הראשון שהתגרש ברביעיר, הזאת
היו דויד ונורית. היא יצאה מבית־החולים,
הבינה מיד מה הם יחסי בעלה עם מרים,
דרשה גט. בעלה סירב. נורית. ברחה עם ילדיה
לקיבוץ, דויד רדף אחריה, החזיר אותה
למושב, סיפר אפילו לאהרון איך הוא רוצה
בשלום־בית. אך לבסוף הסכים לגירושין.
״ברגע שדויד נפרד מנורית,״ סיפר בן־
המושב ,״הוא התחיל לבלות יומם ולילה
אצל אהרון ומרים. כולם דיברו על זה, כולם
ידעו על זה. ואהרון — שום דבר. לא ידע
מכלום. לא ראה מה מתרחש מתחת לאף

ואהרון המשיך לאהוב אותה. גם בזמן הגירושין.
גם אחר־כך — כשהסכים לתת לה
12 אלף ל״י. הוא גם המשיך לגדל את בתם.
ואז, שנים רבות אחרי שכל המושב ידע
על כך, ושני חודשים מאז שהתגרש ממנה
רשמית, נודע פתאום לאהרון שאשתו ודויד
ידידו, הם זוג.
והוא עדיין סירב להאמין .״אבל דויד הוא
הרי החבר שלי!״ שמעו אותו ממלמל.
״הוא היה מבולבל לגמרי,״ סיפר חבר
שלו .״הוא כל הזמן אמר שזה פשוט לא
יכול להיות אמת. אהרון התחיל להתנהג כמו
סהרורי. הוא דיבר לעצמו שהוא ירצח
אותם. הוא כל כך אהב אותה, המסכן.

במו סהרורי

71ד ד 1ד י 11111171111 | 1אהרון פלדמן ירה 20 יריות מעוזי לעבר גרושתו
מרים ומאהבה, שישבו במטבח. הוא החטיא,

11 1 ^ 11
פרץ לדירה, הכה את המאהב, שרף את הבית והתאבד ליד הלול( .ראה תמונה למעלה משמאל).

אשתו היתד, בבית־חולים, בעלה היה ב־שמירות־לילה,
ואיש לא הפריע להם.
אבל במושב הקטן אין סודות. חברים טובים
הלכו להזהיר את אהרון־השומר־הנאמן,

תי את הדלת לראות מה זה, ואז מרים נב־נסה
אלינו לבית כשהיא חיוורת כמו הקיר.
היא צרחה, .בעלי בא עם עוזי. הוא רוצה
לרצוח אותנו!׳ אני נורא נבהלתי. ביקשתי
ממגד, שתלך לרמות־השבים לטלפן למשטרה.
רציתי שהיא תלך ממני; פחדתי שבעלה

שלו. זה האהבה שלו למרים שעשתה אותו
עיוור. הוא פשוט לא היה מסוגל להאמין.
אפילו אחרי שסיפרו לו — לא האמין.״
מרים, לעומת זאת, כבר לא אהבה כל־כך

^ פני כשבועיים קיבל אהרון מכתב
מעורך־הדין של מרים. היא דרשה שישלם
לה את הכסף לפי ההסכם. אהרון ממש
השתגע מזה,״ סיפר החבר .״הוא לא היה
יכול לישון אפילו כמה שעות. כל הזמן הוא
חשב איך דויד לקח לו את אשתו, ואחרי זה
הוא גם רוצה לגזול ממנו את כל הכסף. זה
הוציא אותו לגמרי מן הכלים. זה גרם לו
להרגיש שסידרו אותו עד הסוף.
״אבל לא תיארתי לעצמי שבאמת הוא ילך
להרוג. אם כי אני יודע שהוא היה קלעי
טוב. הוא שירת בבריגדה, היה נוטר וחבר
הגנה, וגם היה סמל בצה״ל. בטח הוא היה
נורא מזועזע אם לא פגע בהם.
״מסכן אהרון. הוא היה אחד האנשים הנחמדים
והשקטים שהכרתי, חבל נורא עליו.״
״כששמענו את היריות, לא יכולנו להבין
מה קורה,״ סיפר מאיר גרויזה (,)65
שגר ליד מרים ודויד, ברמתיים .״פתח־

יבוא לכאן, אלי הביתה, ירצה לרצוח אותה,
ואז הוא יהרוג אותי! עד שמרים ניגשה ל־רמות־השבים
והזמינה את המשטרה, הבית
שלהם היה כבר כולו אש.״

״ראיתי אש נדו 7ח׳,

^ ן ןד*תד במ שטרה סיפר דויד :״כש־
,1אני ומרים ישבנו במטבח, שמענו פתאום
צעקות וקללות. סובבתי את הראש —
וראיתי איך אהרון י מציץ בחלון, בידו עוזי
והוא מכודן אותו אלינו. ואז הוא התחיל
לירות. השתטחנו על הריצפה. הוא ירה 20
כדורים.
״כשהוא ראה שלא פגע בנו, הוא רץ לכניסה
של הבית, דחף את הדלת ופרץ פנימה.
התחלתי להיאבק איתו. הלכנו מכות.
הוא נתן לי מכה חזקה עם העוזי לתוך הפנים,
אבל באותו הרגע הצלחתי להוציא
ממנו את העוזי, וזרקתי אותו מתחת למיטה.
מרים ברחה בצעקות, ואני אחריה.״
המשיכה מרים :״ברחנו והשארנו את אהרון
בתוך הדירה. רצתי לשכנה שלי, צילה,
אז היא שלחה אותי למאירקה, ואמרה שהוא
יעזור לנו. בכוחות האחרונים שלי הגעתי
אל מאירקה, הוא יעץ לי לטלפן למשטרה.
״וכך הייתי מוכרחה להמשיך לרוץ הלאה.
וכשפניתי להזעיק את המשטרה, ראיתי אש
גדולה יוצאת מן המטבח. ידעתי שאהרון
שרף את הבית.״
אנשי המשטרה, שהגיעו אל הבית השרוף,
החלו לחפש את אהרון פלדמן.
הם לא ידעו שהוא נמצא במרחק 15 מטר
מהם, ומכוון את העוזי אל עצמו.
רק למחרת הם מצאו את גווייתו, כששלושה
כדורים בראשו, ולידו מונח העוזי.
אהבתו היתד, עזה כמוות.

צ׳ה-צ׳הלכלדבו
גינטר גראם, הסופר הגרמני הנודע,
הוא אורח משרד־חחוץ בארץ. אבל בהזדמנות
חגיגית זו הוא מתארח בעוד מקומות.
כמו בדיסקוטקים, למשל.
הוא היה אצל פרדי, אבל קודם היה אצל
מנדי. כי כשמנדי רק שומעת שמגיע מישהו
חשוב מחוצלארץ — היא תיכף מטלפנת
לו, שיבוא. כך היא עשתה כשלורנם האר-
ווי היה בארץ, וכך היא עשתה לגינטר
גראס: היא טילפנה אליו למלון ב־ 3בלילה,
העירה אותו משנתו — כרי להודיע לו
לבוא לדיסקוטק. ל יתר
בטחון היא שלחה
אליו למחרת
הזמנה — בידי המשורר
דו יי אבי־דן.
כדי שיבין ש אצלה
זה מקום ספרותי.
ובאמת, כש הוא
בא למחרת,
הוא שוחח איתה רק
על ספרות, ועל פוליטיקה.
משם
הוא הגיע ל־נראם ושם פרדריקה,
הוא
הכיר את הסין
הישראלי הנשי.
:ר הראשון שהוא ראה
מהמין הזה היתה
;מי אדווה. הוא עשה
איתה הכרה, ושאל אותה מי היא הבחורה
היפה שיושבת על ידה.
נעמי אדווה, הדוברת גרמנית, מפני ש היא
— לא תאמינו! — ילידת גרמניה,
אמרה לו שהבחורה היא דיל, י מנוף־ים,
וגינטר גראס שאל אם מותר לו להזמין
אותה לרקוד. הוא רקד איתה צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה.
אחר כך התזמורת ניגנה סלו, וכולם רקדו

אחרי וזרעגס
לפני שהסיפור הופיע בגליון האחרון
של העולם הזה כולם דיברו עליו, אחרי
שהוא הופיע בגליון האחרון של העולם
תזה, הוא התפשט והתפשט והגיע אפילו
לכנסת, ועד לבתים פרטיים, למסיבות קל־

לאט־לאט, אבל גראס המשיך לרקוד בפראות
צ׳ה־צ׳ה כשהוא מניף בעוז את גפיו. אחר־כך
כולם רקדו טויסט, אבל גראס התעלם
לגמרי ממוסיקת הרקע, המשיך לרקוד בהתלהבות
הולכת וגוברת ניחשתם נכון,
הוא המשיך לרקוד את ריקוד הצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה
שלו.
ובסוף, כשנמאס לו, לרקוד את הריקוד
היחידי שהוא מכיר, כנראה, הוא חזר לנעמי
אדווה כדי לקבל אצלה אינפורמציה נוספת.
״איך הנשים בארץ, לפי דעתך?״ הוא שאל
אותה, והיא אמרה לו שהן לא שוות שום
דבר. הוא ניסה לברר את העניין יותר
לפרטיו, אבל נעמי התנצלה בפניו, אמרה
לו שהיא מאד עצבנית, ועזבה את הדיסקוטק.
הוא
קרא לאשה ההיא עם הפיאה הבלונדית,
בהתכוונו לפרדריקה, וניסה לחקור גם
אותה קצת. במשך כל הזמן הזה הוא שתה
וודקה פולנית, כוסית אחר כוסית, ובסוף
הוא התייאש, החליט לעזוב את הכל, וללכת
למידבר.
חי אין הרבה אנשים שראו כל־כך הרבה
גופות של בחורות ערומות כמו מנחם
גולן. הוא בדק מקרוב, בקפדנות רבה,
כמעט את כל היפהפיות הישראליות, וביים
[ עם הטובות שבהן סצינות־אהבה גופניות
$מאוד, ועירניות מאוד. וכל זה לא מפריע

פים אפילו באוניברסיטה, בהסתדרות ובקיבוצים
דנים בו ודשים בו. אומרים ש עוד
מעט עומד הסיפור הזה לעזוב את הארץ
ולצאת לסיבוב בחוץ־לארץ.
״היהלומן הזה, שהוציא את האבר שלו,
קליינמן שמעתם עליו? חה־חה־חה, בשביל אלף
לירות, לא נורמלי, הכנים אותו לשמפניה,
מעניין מי זה.״ ועשרות אנשים מופיעים

פ טו ריו

גולן בעצמו את התשובות לכל השאלות.
״היא היתד, קשרית בחיל־ר,אוויר, ואני הייתי
בקורס טיס. כן, זה נשמע אולי מוזר, אבל
אני הייתי צריך להיות טייס.
״היא היתד, ממשפחה דתית אדוקה. הלכנו
שלוש שנים, גמרנו יחד את הצבא ונסענו
יחד לאנגליה. אני הייתי שם סטודנט, ואת
החתונה ערכנו בליברפול, אצל דודי.
״זאת היתד, חתונה מצחיקה. אני הייתי
לבוש בפראק שדודי השאיל עבורי לאותו
ערב, והיא היתר, לבושה בשמלה ארוכה,
שלקחה בהשאלה מאותה חנות.
״הגענו לחתונה בטרמפים, וחזרנו משם
בטרמפים. היינו סטודנטים, ולא היה לנו
בכלל כסף, אבל רצינו להתחתן.״
אחרי החתונה הם התחילו לייצר את
הדור השני למשפחת גולן. במשך חמש־עשרה
השנים שהם נשואים, הם הספיקו
כבר לייצר שלושה נציגים של הדור הזה,
את רות, את נעמי, ואת יעל. התנ״ך כולו
עדיין פתוח בפניהם.
״אני אוהב את הבנות שלי, ואני אוהב
את המשפחה שלי,״ אומר גולן ,״אפילו כשאני
עובד, אפילו באמצע סרט, אני יושב
איתן ועושה איתן שיעורים. אני לא אבא

לפני שנה פוטרה כ ת ־ שכעחפץ מידיעות
אחרונות, לאחר שעבדה שם במשך
זמן רב כמנהלת מחלקת המודעות. האיש
שפיטר אותה היה נוח מהם, אחד מבני
משפחת מוזם, המחזיקה בידיה את

עצבני, יש לי תמיד סבלנות אליהן.״
ובקשר לחטאים הוא מוסיף :״נכון שהחטא
רובץ בפתח, אבל אשתי מבינה שיש
לי מקצוע כזה. היא יודעת שאני במאי
כזה שמתאהב בשחקניות שלו.
״היא אשד, נפלאה. כשהתחלתי להתעניין
בקולנוע, היא למדה מיד איפור־קולנוע והפיה
אחת המאפרות הטובות בארץ. בשלושים
למרס יהיה יום־השנה לנשואין שלנו,
ואני לא שוכח אף לרגע אחד את כל מה
שעבר עלינו, וביחוד לא את השנים הראשונות.
״איך
אני יכול לשכוח? כשהתחתנו גרנו
בצריף בשכונת מחלול. זה היה מקום עלוב
והרום, ומד,צריף ראו יותר את הכוכבים
מאשר את הגג.
״היא היתד, אז בהריון, עם הבת הראשונה
שלנו, והיא קיבלה דלקת־ריאות מהקור. דברים
כאלה לא שוכחים.״

מדי ערב בדיסקוטקים כדי לראות אולי הוא
יהיה שמה ואולי הוא יעשה את זה עוד
פעם.
ליאץ קליינמן עצמו, היהלומן גיבור־המעשה,
הופיע כבר בערב שלמחרת בדיסקוטק
של מנדי, עישן בשלווה את ה־סיגאר
שלו, שוחח עם ידידיו, ורק המבטים
והלחישות של האנשים סביבו, העידו על
מה שקרה יום לפני כן איתו ועם כוס השמפניה.
אשתו
לא באה איתו באותו הערב. .לעומת
זה, באו איתו חלק ממשתתפי־ה־מאורע:
אוסקאר קנאכד ואשתו, אורה
כחרב, המזכירה של מוטקה מאיר,
ואורי כחרב, בעלה.
מי שהרוויחה מכל העדן היא פרד-
ריקה, כי ישראל צוורן חייט העילית
שהציע את עיסקת אלף הלירות לא הופיע
במנדי יחד עם כל החבורה, אלא הגיע
דווקא לדיסקוטק של פרדריקה ובילה אצלה
לבדו.
וביום השבת למרות הכל הוא ערך מסיבת
יום־הולדת למלאת לו חמישים שנה.
חלק מאנשי יום־השמפניה הגדול לא באו
לאותה מסיבה. הם החרימו אותו. אבל
מאה האיש, שבאו במקומם, מילאו את
החסר.
ומה קרה לאלף הלירות העליזות, שמילאו
תפקיד כל־כך חשוב בפרשה? הן
רזו בינתיים, והפכו שש מאות. ארבע
מאות מתוכן נתרמו לאגודה למלחמה בסרטן.

הצהרון ידיעות־אחרונות והשבועון לאשה.
ביום השלישי הבא תחזור בת־שבע חפץ
למשפחת ידיעות אחרונות, אבל זו תהיה
שיבה משפחתית, ולא מקצועית.
משפחת מוזס היא משפחה ענפה מאוד,
ומלבד נוח מוזם מצויים בה גם ראובן
מו ז ם וחמדה נופך־מוזס.
שניהם, ראובן וחמדה, הם עורכי־דין,
שניהם נשואים זה לזו, והיא העורכת האחראית
של לאשה.
ביחד יש להם שני בנים, גדולים מחונכים
ומלאי תרבות. הבן הבכור יצחק הוא
יותר גדול מהצעיר. לכן הוא כבר התחתן
עם בחורה בלגית, שסיימה את לימודיה
באוניברסיטת בר־אילן, נסע איתר, לבלגיה,
להתחתן עמה שם בנשואים מפוארים.
הבן הצעיר עוד לא הספיק לעשות את
כל זה. הוא רק סיים את לימודיו באנגליה,
וגמר את הצבא.
לבת־שבע חפץ, בניגוד לחמרה מוזס, יש
שתי בנות, ולא שני בנים, גם הבת הבכירה
שלה כבר התחתנה. היא התאלמנה,
והתחתנה מחדש. וגם הבת הצעירה שלה
היא לא נשואה.
אבל השבוע ביום השלישי, בתה הצעירה
של אלישבע חפץ מתחתנת. עם בחיר ליבה,
הלא הוא הבן הצעיר של חמדה מוזס.

כו או לא
שנערכה

הגולנים בחתונה
לו לחגוג בחיים הפרטיים שלו, בימים אלה,
את יום־השנה החמש־עשרד, לנשואיו.
מי שאוהב להתפלא על דברים כאלה,
יכול בהחלט להתפלא על כך, ולשאול איך
איש כמוהו מצליח לעמוד בכל הפיתויים
ולהיות נשוי היטב כל כך הרבה זמן. ביחוד
שנוסף על כל התכונות שיש לו כבמאי,
כמפיק וכבוחן נשים, הוא גם גבר מושך,
ומסוגל בקלות לפתות כל מי שמסוגלת לפתות
אותו.
״אני הכרתי את רחל בצבא,״ מספק

במועדון

החלונות

הגבוהים

למסיבה הגדולה
סיבה חשובה מאוד.
היא נערכה לכבוד זה שארילן ושושיקלביא החליטו לחזור־או־לא־לחזור
האחד אל השניה, ולכבוד זה שלאריק כבר מלאו ארבעים
שנה.
עוד לפני שמלאו לו ארבעים החלו שני בני הזוג המפורסם
לחיות בנפרד. הוא שכר לו דירת שני חדרים ליד החוף, ונראה
מסתובב לעתים קרובות לבדו בחוף־הים, והיא נשארה בדירה
המשותפת שלהם.
ביום החמישי היא ערכה לו מסיבת סולחה לכבוד סוף־או־לא-
סוף הפרידה שלהם.
היה שמח. שתו קוניאק, ויסקי ושמפניה, ולמחרת חזרה שושיק
לאילת, משם היא הגיעה למסיבה, ואריק נשאר לבדו בדירה בתל-
אביב.
ברור שהמסיבה השמחה הזאת עזרה מאוד, ושעכשיו, אחריה
כבר ברור שהם יחזרו־או־לא־יחזרו האחד אל השניה,

קצר

היתה

שושיק לביא

במדינה
ד ר כי חיים
קלה ונחרצה

כל בחורי טייבה היו מסובבים את ראשם
כשנארימן ( )23 היפה הייתה עוברת ברחוב.
ובפרט החלו לסובב את הראש כשהחלה
לנהוג במכונית. כולם התפעלו ממנה, אהבו
אותה וקראו לה נארי.
וגם נארי אהבה מישהו. את פאוזי, בן־
דודה היפה.
פאוזי בן ה־ 29 עבד בבנק לסחר חוץ
בנתניה, ואחרי ששני הצעירים התוודו על
אהבתם הלוהטת והחליטו להינשא — הלך
פאוזי וביקש את ידה של נארימן מאביה,
סובחי אל סאלח, מנהל בית־ספר לבנות בכפר.
האבא
של נארימן סירב בתוקף לתת את
בתו.
לא עזרו גם כל תחנוני בני־המשפחה.
נארימן ופאוזי נאלצו להיפרד.
ככלי המסורת. עברו חדשים רבים.
נארימן המשיכה לעבוד כאחות במרכז הבריאות
של טייבה, נסעה לשם יום־יום
באמבולנס. איתר, יחד נסע יום־יום לעבודה
גם חוסאם אל־נאשף 23 סטודנט למשפטים

עשות בהן, מוטב לו לחטט היטב במה
שמוסתר אצלו, מאחורי הבוילר.
את העצה הזאת משיא בגליון האחרון
של ירחון המשק הירושלמי, כלכלן, יועץ
הירחון להשקעות. לדעתו כדאי וכדאי לחטט
בארגזים המלאים שבאינטרסול. אם
כי ייתכן וכל מה שימצאו בהם תהיה מנייה
אחת של סולל־בונה הישן (לפני פשיטת־הרגל
שלו בשנת ) 1927 וזאת אינה שודד,
מאומה.
בסף שווה פס .?,בנוסף לכתבי-יד
בלתי־ידועים, סטים של בולי דואר עברי
ומכתבים אישיים של כל מיני גדולים, יש
עוד כמה סוגים של מטמונים באינטרסולים
הישראליים. כמיקרהו של אדם שמצא בביתו
ארבע מערכות בנות ארבעה כרכים
כל אחת, של כתבי חיים נחמן ביאייק, שהודפסו
בשעתו בברלין.
מכיוון שכל כרך נשא את חתימתו האישית
של המשורר, הצליח אותו אדם
לקנות תמורת שלוש מערכות ארון־ספרים
גדול וחדיש. את המערכה הרביעית שם
בארון.
המציאה האמיתית עלולה להיות כסף
קטן, מסוג המצלצלים המכבידים על ה
בדה
נארימן כעבודה
כבלי־המסורת
ומזכיר מרכז־הבריאות. לאט־לאט התאהבו
השניים זה בזה. ידידיהם סיפרו שחוסאם
פנה, כנהוג, אל אבי־אהובתו, לבקש את
ידה.
וכמנהגו — סירב האי.
אבל הפעם מיאנו בני הזוג להיכנע. הם
השאירו מכתב שהם עוזבים את הארץ —
ונעלמו.
השניים ניתקו אמנם את כבלי־המסורת,
אך לא לגמרי. כי לפני הנסיעה התייצבו
בפני הקאדי של יפו, שהשיא אותם כדת
וכדין. כעדים שימשו מכרים של בני־הזוג
שעבדו כפקידים במשרד־הבריאות.
גם נשף ערך לכבודם אחד הרופאים מ־מכריהם.
ורק אחר כך נסעו בני הזוג לשדה
התעופה בלוד, אל המטוס שהטייסם למרחקים.
לאן?
כנראה לשוויץ. חוסאם התכתב מזה
זמן רב עם משפחה שוויצרית שהייתה
מוכנה להזמינו שיבוא וילמד, על חשבונה.
אישה זה בן״אדם. בינתיים בטייבה
עוד לא נרגעו זקני־הכפר מכעסם על המעשה.

אביה של נארימן אומר שהוא בכלל
לא התנגד לנישואיה. בני־הזוג פשוט ברחו
מפחד ניקמתם של שני חתנים אחרים, שראו
עצמם מיועדים לנארימן היפה.
ומה אומרים צעירי הכפר? ״טוב מאוד!״
הם אומרים .״הגיע הזמן שיבינו שגם אישה
זה בן־אדם. שיפסיקו כבר עם סחר־העבדים
הזה.״

האוצר מאחורי הבוילד

האינטרסול לישראלי של 1967 הוא מה
שעליית־הגג היתד. לאבותיו. שם הוא מחזיק
עיתונים וספרים ישנים, מכתבים וצילומים
משכבר־הימים, ספרי־חשבונוית ומפות
שאבד עליהם הכלח. ואם המיתון נתן
לו מספיק שעות־פנאי, שאין לו מה להעולם
הזה 541ו

כיס, אחר יום גדוש נסיעות באוטובוסים,
אותם משאירים מתוך שיבחה בכל מיני
מקומות. מטבע מנדאטורי של 20 מא״י
(מיל ארצישראליים) משנת , 1941 למשל,
שווה היום כמה עשרות ל״י טובות. שטרי־הכסף
של 50ו־ 100 פרוטות, מסידרת
שטרי־הכסף הישראליים הראשונה, בחתימת
שר־האוצר הראשון, אליעזר קפלן,
שווים יותר ממאה לירות כל אחד.
אפילו כסף לא־סתמי שווה כסף. בראשית
ימי הצנע של 1950 שרר בארץ מחסור
חמור בכסף קטן וחברות האוטובוסים
נהגו לתת עודף בפתקות־נייר, שאין להן
ערך מיוחד כיום. אך אסימון חברת דרום־
יהוד,ה (שהתאחרה יותר מאוחר עם חברת
אשד לאגד) בערך נקוב של שתי פרוטות
זה דבר אחר. אסימון זה שווה כיום 30
לירות.
יצוא מייסודה ומע־ל״מדווה
אם כי הסיסמה איננה יצוא או מוות
הרי כבר ברור עכשיו לכל כי הסיסמה
היא יצוא לשם עצמאות כלכלית. וכאשר
סוכמו סופית מספרי היצוא לשנת 1966
נרשמה עלייה של 177 כלל היצוא הגיע
ל־ 502 מיליון דולאר.
הלקוח העיקרי של ישראל היא אירופה
( 313 מיליון) .אבל בחזית היצוא לא הוזנחה
שום עמדה. ב־ 1966 השתדלו ליצא לכל
מקום — לאיסלנד הקרה ( 206 אלף דולאר);
לניו־זילנד הרחוקה ( 107 אלף); לוזלטה עילית
( )7000 ואפילו לאקוזאדור (.)4000
גם תואים חיים. מוצר היצוא העיקרי
הוא, כידוע, היהלומים המלוטשים (189
מיליון דולאר) .אבל היצואן הישראלי לא
בז לקטנות. כפי שהלישכה לסטטיסטיקה
גילתה, יוצאו בשנה שעברה, נוסף לשני

מיליון אפרוחים, גם 624 בני־בקר ותוא־ם
חיים. ולשם הזנת העולם הגדול נשלחו אליו,
בין השאר, גם כ־ 1500 טונות פלפל ירוק,
335 טונות קפה נמם 208 ,טונות מלח
שולחני ו־ 120 קילוגרם דבש.
את כל זה אפשר היה לשטוף ב־4000
ליטר הבירה (יצוא נסיוני, כנראה) ובמי־הסודה
של 6135 הסיפולוקסים שיוצאו. ומי
שנהיה לו קר אחרי זה יכול היה להתחמם
בעזרת 91 דוודי־השמש 1364 ,מעילי־הפרוזה
ו־ 50380 מעילי־העור שיוצאו. ואם רצה,
הוא היה יכול לעשות זאת על מוסיקת הרקע
של 51 אלף תקליטי היצוא.

חקל או ת
פרה עד הדח
כשקבוצת נען הגיעה ברפת שלה לתנובת
חלב של מיליון ליטר לשנה החליטו
הרפתנים כי הגיעה העת להעלות כמה
זכרונות. קודם כל על הפרה הראשונה
שנקראה, כמובן, נענה, והיתד, מתנת כל
בני הנוער העובד לקבוצתם הראשונה שעלתה
להתישבות*.
אחר־כך על הפרה ההולנדית גאולה,
מן הימים שלפני המיכון בחליבה, שהיתר,.
דרך קבע, מצפה בסבלנות עד לגמר החליבה
ואז מכוונת בעיטה מדוייקת ופוגעת
ישר בדלי ושופכת את רובו(המוצא: קשרו
את רגליה לפני כל חליבה).
הפר־הדוור. הרפתנים בנען עברו דרך
ארוכה, מימי המלחמה במחלת הפה־והטל־פיים
ובמחלה אחרת, מיסתורית, שנגרמה
כפי שהתברר לבסוף, מחומר־לוואי בגריז
בו סכו את המכונות החקלאיות שקצרו
וכבשו את המזון הגם לפרות, עד ימי
,1967 בהם מניבה פרה נענית עד 5200
ליטר חלב לשנה.
אבל הצ׳יזבאתים המשעשעים ביותר של
הרפתנים לא התיחסו לפרות, אלא לפרים
ולרפתנים עצמם. היה זה בכסר־ילדים שליד
עפולה, בו הוכשרו חברי גען לעתידם
החקלאי. כאשר גילו כי פר־ההרבעה המקומי
הולך וגובר״ דבר זה אסור, מסיבות
מובנות, בתכלית האיסור.
הפתרון היה להעמיס על גבו של הפר
מדי יום מטען כבד ולהצעיד אותו למרחקים
ארוכים. את הפעולה הזאת, של התשת
כוח־ההגבהה של הפר, קיבל על עצמו אחד
הרפתנים. הוא היה עולה מדי בוקר על
הפר, יורד איתו מכפר־ילדים למשרד הדואר
בעפולה, ואוסף את הדואר.
וכפי שמסתבר משבועון הקיבוץ המאוחד,
בקיבוץ, המביא זכרונות אלד״ עשה
תרגיל זה את שלו והפר־הדוור הפסיק
לגבוה.
מה שלא מנע, בעבור שנים רבות, את
הדו־שיח הבא בין כוורן־המשק לרפתן,
אחרי שזה מעך, בשעת ארוחת־הבוקר,
דבורה שהתישבה על הלחם־וריבה שלו.
אמר הכוורן :״אתה היית מסכים שאני
אמעך לך, כך, באצבעותי, את אחת הפרות
שלך?״
לרפתן לא חסרה תשובה. שאל הוא:
״אתה ראית פעם את אחת השרות שלי
עולה על הלחם־וריבה שלך?״

ה חי
• ה הגדל הקטן. באשקלון נעצר
טרדן־טלפון שצילצל אל שם מיקרי שנטל
מספר הטלפונים, בהיותו סבור כי נפתלי
יפה היא אשה בעלת שם־המשפחה נפתלי,
גילה במאוחר מדי, כי המדובר בגבר בעל
שם־המשפחה יפה.
• פעולה ישירה. בחיפה הובא לפני
השופט תייר גרמני בן ,50 אחר שקיבץ
נדבות ברחובות העיר, הסביר כי כספו,
שהוציא על שהייה במלון־פאר מקומי, אזל
ולכן נקם בצעד קיצוני לתיקון מצבו
הכספי.
• פאנצ׳רמאכר: ביפו סטר מורה
על פניו של תלמיד, שמצא דרך יעילה ליישב
את החשבון עם מורהו: הוא איתר
את מכונית המורה שחנתה לפני בית־הספר,
תקע מסמר בצמיג, שגרם לתקר, שעיכב
את המורה שעה ארוכה כאשר ניסה להסיע
את המכונית לאחר הלימודים.
* בין חברי הקבוצה: כיום שו־ההסברה
ישראל גלילי ושר־התחבורה משה כרמל.

השגעון האירופי. האחרון:
:גרביים בעלות סרט הצמדה
בקעה העליון, הנדבק לעור
ללא לחץ ומוחה את הגרב.
על חיטובי רגליך 4,50 .ליי׳
בלבד.

]3\3ן־]1פע

ן ש חדשת,
!גרפיקה!
!ר.פ11ו!התננות!
\ מחשביס
ן אלחטדוגיינן!

וגטו 111111
בחודש אפריל נפתחים
הקורסים הבאים

י-קצרנות
עברית ו/או אנגלית
ב־״אולפן גרג 0 0 0בע״מ
בהנהלת מר חיים כר־קמא:
. 1ב־ 2.4קורס ערב של שבועיים
( x 3בשבוע שעתיים ורבע —

.2ב־ 16.4קורס בוקר של שבוע אחד
(חופש פסח — כל יום שעתיים
ורבע).
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: רח׳ גורדון ,5טל 236209 .

אמר לי פרקש, :תראה, יש משור ואנהנו
מתכוננים לברוח.׳ אמרתי לו, :בורחים —
בורחים. אני גם כן בורח.׳ היה לי בדיוק
מצב רוח בשביל לברוח. גם בעיות עם
האשד, וגם השופט אולשן דחה בעליון את
הבקשה שלי להשתחרר בערבות, עד שיתחיל
משפט העירעור נגדי.
ניסרנו יומיים. כל אחד שם יד על המשור
ופתחנו את החלון. ביום השני, חיכיני
לכיבוי־האורות, בשעה עשר בלילה. כמו
שכיבו, יצאנו החוצה דרך החלון. היינו
חמישה אנשים.
היתר, לנו איזה תוכנית, שלא יגלו את
הבריחה עד הבוקר, כדי שיהיה לנו מספיק
זמן בשביל להשאיר פס ולהסתלק. אבל כשיצאנו
מהחלון החוצה, והתחלנו לזחול על
הגג, ראה אותנו אחד האסירים והתחיל
לצרוח, בורחים! בורחים!׳
רק שמעו את הצריחות שלו, התחילו
כל הסירנות, השריקות, הריצות והחיפושים.
תפשו שנים מאיתנו על המקום.
פרקש, יורם ואני ברחנו ביחד. פתאום
נתפש יורם בגדר תייל ונפצע. הוא צעק
אלי, :ערוסי, בחיי אביך, אל תעזוב אותי,
אני תלוי!׳ חזרתי ועזרתי לו לרדת. התחלנו
לרוץ ולא מצאנו את פרקש. הוא נעלם.
לקחתי את יורם והבאתי אותו אל הדודה
שלי ברמת־השרון. ישבנו שם אצלה יומיים
ואחר תפשו אותנו. יורם יצא לקנות אבטיח
ועיתון, מישהו ראה אותו והביא שוטרים.

״שושן ביקש ממגי״

^ 4כלו של ניסים ערוסי נזכר פעמים
רבות. הוא התפרסם בעיקר כאשר
נתפס עם. יורם לנדסברגר, כשברחו. שניהם
מן הכלא, יחד עם נחמן פרקש.
השבוע השתחרר ערוסי שוב מהכלא.
אך בניגוד לפעמים הקודמות, לראשונה
בחייו, יש לו תקודד, לחיים חדשים.
אחרי כל מה שסופר על ערוסי, האסיר
המועד, הקשוח, הרי דודקא סיפורו האישי
הוא פשוט, אנושי, ואפילו נוגע־ללב.

סיפר נימים ערומי:

נסענו בכביש שליד והריה. הכל כבר
היה בסדר. את הקופה שפיצחנו, השארנו
מתחת אחד העצים. כל מה שנשאר לנו
לעשות היה להסתלק במכסימום מהירות מן
המקום. היתר, עוד בעיה קטנה אחת, שהמכונית
שבה נסענו, היתד, גנובה.
התרחקנו כמה קילומטרים מן המקום של
הקופה ואז פתאום אני מרגיש שחושך לי
בעיניים. שוטרים של משמר הגבול, עושים

איתי כאשר נתפשנו, אלברט צעירי ודוד
אסידו, קיבלו הרבה פחות ממני. אני קיבלתי
הכי הרבה כי יש לי עבר רציני.
התביעה עירערה כי הם חשבו שמגיע לי
לשבת יותר, וככה הגעתי לעליון. בבית-
המשפט העליון אמרתי שלא התפרצתי, רק
פיצחתי, אבל זה׳ לא עזר לי והם הגדילו
את העונש לחמש שנים. רק עכשיו, אחרי
ארבע שנים יצאתי מבית־הסוהר.

״אני נכנס

באשדוד, עד שאחרי שמונה חודשים אסרו
אותי עוד פעם. זה היה אחד המאסרים המצחיקים
ביותר שלי:
הייתי אז מזכיר מפ״ם באשדוד. עשיתי
בשבילם הרבה מאד וכנראה גם הצלחתי.
כי המפלגות האחרות חיפשו משהו בשביל
לחסל אותי. הם ידעו על העבר שלי ולכן

*ץ ני אסיר ותיק. ישבתי המון זמן.
ראיתי הרבה דברים. היום זה עוזר
לי להבין בני־אדם. אני יודע שלבן־אדם צריך
לעזור.
בכלא, כל מי שהיה צריך עזרה, היה
בא אלי. הייתי משתדל, מתענין, מבקש,
ומנסה לסדר את הענין. בתקופה האחרונה
שישבתי, קיבלתי יחס מצויין מהסוהרים.
אני לא יודע אם היה אסיר שקיבל אותו
יחם כמו שאני קיבלתי. היה לי מותר
להחזיק בחדר שלי מקלט רדיו וכף חשמלית.
כל יום היו אולי 15 חבר׳ה משתמשים

-ויוצא״

^ תקופה הזאת שישבתי בבית־הסוהר
ן | לא היתד, הפעם הראשונה שלי. אני
התחלתי את הישיבות שלי בבתי־כלא לפני
24 שנים. כיום אני בן ,33 ברוך השם.
היינו שבע נפשות בבית. שלושה אחים
ושתי אחיות. אני הבכור מכולם. אבא נהרג
על־ידי הבריטים בשבת השחורה. לאמא לא
היתד, ברירה, היא יצאה לעבוד.

עס אשתו מדים

החליף האסיר הקשוח מבטי חיבה עזים בדרכם היזיתה.
בעיני העוברים ושבים נראו השניים כזוג צעיר שיצא
הבטחתי לה שלא אכנס יותר לבית הסוהר,״ הסביר ערוסי.

בזה הרגע מתחת לחופה.

עס דליה לביא
רבות בפני קהל גדול. ערום׳

נראה ערוסי לאחר בכורת ססזה שכל משתתפיו אסירים.
הבמאי היה נחום שליט והאסירים־שחקנים הציגו פעמים
מלא תפקיד של מפגין במחזהו של קישון: שמו הולך לפניו.

לנו סימן לעצור. לא היתד, ברירה, עצרנו.
בהתחלה נעשה לנו טוב על הנשמה, כי
התברר שהם חשבו אותנו למבריחים. אבל
אחרי כמה זמן הם גילו שהמכונית היא גנובה.
הם הביאו גשש, והוא הלך ומצא את
הקופה שהחבאנו מתחת לעץ.
ככה נתפשתי בפעם האחרונה. הקופה
היתד, גנובה מבית־ד,חרושת סלוה שבתל־אביב,
אבל אני לא הייתי בין אלה שגנבו.
לקחו אותי למחוזי, ושם נתן לי השופט
מלחי ׳שלושים חודשים. אלה שהיו יחד

ידעו איפה לחפש. פעם שהלכתי לסחוב קצת
ענבים בכרם, הם הביאו לי שוטרים וככה
הגעתי שוב פעם לכלא. כי היה לי על תנאי.
הצרה היתד, שאשתי מרים, היתה בדיוק
בחודש השמיני של ההריון. אחרי המאסר
ההוא לא חזרתי יותר לאשדוד. באתי לגור
אצל אמא שלי בתל־אביב. השתחררתי מהמאסר
ההוא אבל אחרי כמה זמן נכנסתי
עוד פעם. אשתי לא יכלה יותר לסבול את
כל העסק הזה והתגרשה ממני.

״ברחנו ביחד״

בגיל תשע התפרצתי לבית קפה, איפה
* בריחה הגדולה עם נחמן פרקש,
שהיד, קולנוע מגדלור. כל מה שגנבנו בפ ך
נים היה קצת סיגריות. לא נתפשנו בשעת ! 1אלוף הבריחות, היתד, בזמן של המאסר
האחרון, מתי שחיכיתי לערעור בעליון.
המעשה. הגיס שלי הלך למשטרה ומסר אותי.
השופט ששפט אותי היה שיטרית, שר
הביאו אותי לכלא יפו. שם פגשתי את
פרקש. הוא היה בתא אחד עם יורם לנדס־המשטרה
המנוח, שהיה אז שופט נוער.
ברגר ויעקב בן־אברהם. אני לא יודע למה,
הוא שלח אותי למוסד של עבריינים צעירים
אבל כמו שהגעתי לכלא, הרגשתי שמתבשל
בראשון־לציון.
משהו. לא ידעתי מה, אבל כאילו הרחתי
ככה היתד, ההתחלה שלי. מאז 24 ,שנים,
משהו באוויר.
אני נכנס ויוצא, נכנס ויוצא.
נכנסתי לחדר שלהם. כמו שאני נכנס,
לפני תשע שנים התחתנתי עם מרים. גרנו

בכף החשמלית שלי. נתנו לי חדר לבד.
השתתפתי בשתי הצגות תיאטרון, בכלא.
נחום שליט, הבמאי שלנו, עשה איתנו, עם
האסירים, הצגות שהופענו בהם בהרבה
מקומות. אני, למשל, שיחקתי בהצגה של
אפרים קישון, שמו הולך לפניו.
מנהל מעשיהו, שלמה שושן, ואני, חברים
מצוינים. במשך 18 שנים, מאז שהוא התגייס,
אני הולך איתו ביחד. הוא הלך ל־שאטה
— אני אחריו. הוא הלך לתל־מונד —
אני אחריו. כל הזמן אנחנו ביחד.
אני מכבד את שושן ושומע בקולו. אני
פשוט מוכן לעשות בשבילו הכל. היינו
יושבים במשרד שלו הרבה שעות ומדברים.
על הבעיות שלי, על מה שאני אעשה
כשאצא מהכלא, על הכל. לא הסתרתי משושן
שום דבר.
פעם אפילו היה מקרר, שפרקש ברח
לשושן. זה היה באחת הבריחות שלו.
שושן ביקש ממני ואני הפגשתי את שניהם
בשביל לתת לשושן ציאנס לשכנע את
פרקש לחזור. הוא הצליח, ופרקש חזר. לא סוף־כל־סוף. השתחררתי עכשיו
האמנתי שיגיע הרגע הזה. במחנה מעשיהו

ספרים
מ קו ר
הבלחי־אפשר אבשר׳
שכלול היכולת, הלכה ומעשה

חדר בכלא 4

לי,״ סיפר ערוסי. חדרו היה מקושט ונקי.

יצא לי הרבה פעמים לשוחח עם יעקב
פולק, סוחו־הקרקעות, שיושב גם הוא בכלא.
סיפרתי לו על כל הבעיות שלי. סיפרתי
לו על זה שניסו לסדר לי כבר
הרבה פעמים תעסוקה ולא הצליחו.
ניסיתי להיות נהג, טפסן, מכונאי ואופנו־איסט.
בשום דבר לא הצלחתי לד,שאר. פולק
החליט לעזור לי. הוא נתן לי במתנה חתיכת
אדמה של חצי־דזנם שנמצאת ליד נתניה,
על הכביש הראשי.
את האדמה הוא רשם על השם של
הבן שלי שגדל בינתיים והוא כבר בן
שמונה. אני אפתח שם סטיקיה ואני מקוזה
להתפרנס מזה ולהפסיק פעם אחת לתמיד
עם כל הבית־הסוהר הזה.

,,אנימקווה? הצליח
• ץומכיםכי הפעם כל מיני גופים. שי!
1קום האסיר בנתניה ופולק אפילו תרם
להקמת מבנה הסטיקיה. הפעם, אם רק יעזרו
לי מספיק אני חושב שאגמור עם כל
הליכלוך הזה ואתחיל לחיות כמו בן אדם
רגיל.
לפני תשעה חודשים, החליטה אשתי לחזור
אלי. היא שמעה שאני קצת חולה ושאני
הולך להשתחרר. היא באה אלי ואמרה שהיא
מוכנה לחזור בתנאי שלא אסתבך
יותר, ואם יהיה בסדר — היא תתחתן
איתי עוד פעם.
הבטחתי לה. אני מקווה להצליח.

(מאת משה פלדנקרייז; הוצאת אל״ף; 222
עס׳) .בעיית תיקון האדם על־ידי אחרים, ו־על־ידי
עצמו, העסיקה את האנושות מאז
ומתמיד. אחד האנשים
שהשתדל מאד
לסייע בתיקון זה
משה
ד״ר הוא פלדנקרייז 63האיש
שהעמיד אה
דויד בן־גוריון על
ראשו.
אבל יש לפלת־קרייז
גם נתונים
אחרים, כפי שהוא
מוכיח בספר־הלימוד
שלו. הוא איש רבגוני,
שהספיק להיות פלדנקרייז מהנדס חשמל ואמן־
ג׳ודו בפאריס, קצין־צי במחלקה לגילוי-
צוללות בלונדון ואיש חמ׳׳ד (חיל המדע
במלחמת־העצמאות) של צה״ל.
מן הכרך אל הירך. הואיל ופלדג־קרייז
יודע כי ״משלושת הגורמים הפעילים
בעיצוב דמות עצמנו (התורשה, החינוך והחינוך
העצמי) רק החינוך העצמי נתון ב־מידת־מה
בידינו״ ,הוא מכוון את כל תורתו
לחינוך העצמי.
התוצאה צריכה להיות שאנשים יהיו
״מרוצים, בעלי־כושר, מחונכים, מאושרים
ויצרנים״.
דבר כזה נעשה על־ידי כך שמפעילים בצורה
הנכונה את התנועה, התחושה, ההרגשה
והמחשבה.
כיצד לעשות זאת מדגימים 12 השעורים
המעשיים המובאים בספר (מתוך 1000השעורים
של שיטת פלדנקרייז) והם עושים
את ״הבלתי־אפשרי לאפשרי, את הקשה לנוח
ואת הנוח לנעים״.
תרגיל לדוגמה דמה כדור המתגלגל
מן הברך, בכוון הירך, אל שריר העכוז
הגדול

מיומנה שד מרי א שבור
מתחת לחגורה (מאת אריה אבנרי;
הוצאת אוגדן; 224 עמ׳) אריה אבנרי, יליד
ירושלים וכתב ידיעות אחרונות בן , 30
חותם לפעמים גם בשם־העס יואב כפיר או
בשם־העט בועז ברק 91 .הסאטירות והפילי־טונים
של אבנרי־כפיר־ברק, שכונסו בספר,
דנים בכמעט כל נושא ישראלי אפשרי: בית־ספר
ללימוד אידיש בתל־אביב! מוזיאון למסים
בירושלים; מורה הריקודים סאמי.
תוך כדי כתיבתו הקלילה של אבנרי מתגלות
כמה עובדות מעניינות. למשל, שבארץ
מצויות 25 משפחות שהן קרובים־רחוקים
של בנימין זאב הרצל.
עובדה מעניינת אחרת שחשף אבנרי (בכתבה
על בית־ספר גבוה לאופטיקאים) :אם
כי 80 של אוכלוסיית ישראל צריכה להרכיב
משקפיים, רק ס 350/עושים זאת.
לאכדיזנגוף. אבנרי, חובב שח־מת, לא
משחק בכתבות שלו רק במלכות (כמו הסאטירה
על יומנה של מרים אשכול, הכותבת,
כביכול, ביומנה א ז מד, יש
אם אמרתי לרמטכ״ל שבעניינים קטנים הוא
יכול לפנות אלי
אבנרי גם שולף בכתבות שלו כמה חיילים
פשוטים. כמו בשיחה עם צנזור־לשעבר המספר
לו שגילה במכתב של חייל את המונח
נערת ר״נס: זאת היא נערה מכוערת ש מתביישים
ללכת אתה ברחוב דיזנגוף.

שי ד ה
לא כמו דגגלים בדוח

\1ך| \ 1״ן ןך 1בנו של ניסים טרו־
8 1 1 1 1סי, יצחק, רץ לקראת
אביו המשוחרר וזינק אל בין זרועותיו.

עיניים כסלע (מאת דויד רוקח הוצאת
דגה; 45 עמ׳ 32 1השירים של דויד רוקח
מסבירים מחדש מדוע הוא המשורר העברי
המתורגם ביותר ללשונות זרות. קודם כל
שיריו מלאים חכמת־חיים, שאיננה מאבדת
מאומה גם כאשר מעבירים אותה לכלים
זרים. למשל:
כאשר אוהבים, כותבים מחדש את קורות
האהבות הקודמות.
ואחר־כך יש לכל שיריו של רוקח ייחוד
משלהם, או, כפי שהוא אומר בשיר הראשון
בכרך שיריו החדש והצנום:
מוטב שלא תנסי לפרש/את שירי. אין
להם גמישזת /של דגלים חנכנעים לרוח,

הוצאת ״ רמלור ״ בע״מ מגישה;

ה י 3נ 1 1ה

,סיפור היננוס׳ והוות הסוגסטיה״
מאת המהפנט אלי וואחל
לאחר ״היפנוזה שיטתית 9.75ו״טלפטיה בחיי
יום יום 4.80 מחקר מעמיק נוסף לרכישת תורת
ההיפנמה והסוגסטיה.
י הפצה ראשית :״ ר מדו ר״
להשיג־ בכל חנויות הספרים בארץ, או על־ידי משלוח
סך ( )9.75( 4.80 לת״ד ,2430ת״א. המשלוח על חשבוננו.

בע״מ, לבנדר ,23 ,ת. ד.2430 .

ווצה לגנוב? לנ״ס? לשדוד? קנה את החובות שר יצחק;ח״ק(בתמונה) ותלגו
כיצד לשדוד :

השבוע יצא ספר יוצא מהכלל:
מדריך־נוער ישראלי צעיר פירסם יצירה, המכילה
הוראות מדוייקות איך להפוך לפושעים.
כולל הנחיות מדוייקות ככל ענפי־הפשע.
מי שמעוניין ללמוד -יכול לרכוש את החוכרת
ככל קיוסק. כחצי לירה.

עקוב אחרי המקום או הקרבן. ברור שותפיך לפשע
ביסודיות רבה. וודא שאכן השוד כדאי מבחינת הסיכון
הרב שהנך משקיע.
במקומות מוארים דריכות הקורבן קטנה. נצל את
יתרון ההפתעה. במקומות אפלים — דריכות הקורבן גדולה,
אבל אינך ניתן לזיהוי.
-¥שוד בנק — נתק בתחילה את קוי הטלפון והאזעקה.
וודא את מספר העובדים. מספר סביר לשוד בנק הוא
ארבעה. שניים בפנים (אחד מאיים והשני נוטל את השלל)
ושניים בחוץ (אחד במכונית, השני לאבטחה).
מטרות לשוד — תחנות דלק ( 01.30 בלילה) ,קופות
( ,)21.00 — 21.30 בנקים ( 9.15 — 10.30 ביום) .משרדי
בטוח (הון עצמי גדול ובמזומן, ותיירות (רק באביב).
• -¥אם אין השוד מתבצע כהלכה — ברח מיד.
השוד לא מתבצע? אין דבר. המבחר והמרחב גדול ורב:
אתה יכול להפך לסחטן( :אין לתת לקרבן אפשרות תימרון
ומחשבה. סחיטה יש לבצע במהירות וביעילות רבה, או:
אין לסחוט דרך טלפון או בכתב. כל סחיטה מסוג זה נועדה
לכישלון).
או לאלה המעדיפים ״הונאה, רמאות והטעיה״ .כיצד
להוליך שולל? התחזה לאיש אמיד (לא תמיד חובה) הראה
עושרך (המדומה כמובן) ברבים. הצטייד במנת קסם אישי
וגם בכרטיס ביקור (כתובת וטלפון מדומים).
בענייני שוחד העצה העיקרית: עקוב אחרי משפט מלחי.
וכן הסברים את מי קל לשחד ואת מי קשה, עצות לבחורות
המשחדות בעזרת ״אמצעי השכנוע״ שלהן, וגם: הוכח
לקרבן שאם לא יסכים — מישהו אחר יזכה במתת.
כן יש עצות כיצד למעול (רכוש את בטחון הזולת ואמונת

.אנשי זזוק ומשפט אסירים ובעלי מקצוע מהעולס־התחתון
חברו יחד להגיש לך, בחוברת קטנה זו, את מיכמני העולם־
התחתון על כל שלוחותיו בחיי יום־יוס,״ פותחת ההקדמה,
כדי שכולם יבינו שזה משהו מקצועי ורציני. ומי שחושב
שזה לא רציני — טועה. החוברת מלאה בעצות ענייניות
מפורטות לגמרי, כשהן ערוכות בסדר, לפי נושאים.
למשל ההתחלה:

כיצד לגנוב ץ,

).ג זמנים הנוחים לבצוע גניבה: לילה — 21.15 — 23.30
(זמן שבו נעדרים בני הבית לרגל בילוי או ביקור) .יום —
( 9.15 — 10.00 שעת ההפסקות ועריכת הקניות).
מקומות הנוחים לגניבה: סופרמרקט (ימים ה׳ ,ו׳),
חנויות (בשעות הערב) בתי חרושת ועסק (כל הלילה) דירות
(בזמנים שפורטו לעיל).
השלל חייב להיות קל ונייד, ובעל נפח קטן.
|4ג אין לשתף בגניבה שותף כלשהו. פעל וגנוב לבד.
הבטח דרבי נסיגה אפשריים לפני שהנך ניגש לגנוב.
און למכור שלל, אלא לאתר תקופה סבירה.

״מחזה מצחיק״

* * יהו האדם שפירסם את החוברת המועילה הזאת?
) 2זהו איש צנוע. כל כך צנוע שהוא הסתיר את שמו. אף

אחד לא ידע מיהו. לעומת זאת הוא המציא שם יפה להוצאת
הספרים שלו. הוצאת מלחי הוא קרא לה.
אבל המחבר, שהוא גם המו״ל של הספר, יש לו שם
אחר. שמו יצחק חייק.
גילו 21 בסך הכל, והוא
גמור טוב, שקט וחביב.
כשהיה ילד קטן עלה
מעיראק עם הוריו וארבעת
אחיו. הם גרים
היום בצריף קטן בן
חדר וחצי, באור־יהודה.
יצחק, היה תמיד גאוות
המשפחה. הוא הצליח
לסיים בכוחות עצמו
בתנאים קשים שביעית
תיכון. אחד כך
התגייס לצבא, עסק בעריכת
חוברות הדרכה.
אחרי שהשתחרר, חזר
״ערכו* או מוכטל?״
לאור־יהודה. כל ילדי השכונה
מעריצים אותו שם. הם זוכרים אותו עוד מבית־הספר
שהיה מלך שחקני הכדורגל: הכוכב והשוער של הקבוצה.
הוא זכה להערכה רבה גם מצד המבוגרים. הצליח
מאד בהדרכת־נוער במועדון, השייך למועצה המקומית אוריד,ודה.
הוא מארגן ערבי חברה ומשחקים. לפני שנתיים
גם חיבר להם ״מחזה מצחיק״ ׳מהווי המקום: על טיפוס
אחד שאוהב כל הזמן לשתות ולהיות שיכור״.
אמר חייק עצמו :״המחזה הזה נתן לי אומץ לעשות כל
מיני דברים, רק כדי שאנשים יצחקו ויהיה להם טוב.״

״צחוק הגורל״

ך יות והוא רצה לעשות שמח — הוא החל לפרסם
ן ) חוברות מצחיקות .״למה שכולם עצובים בזמן האחרון.״
החוברת הראשונה שהוציא נקראה. אשכול, קריקטורות,
או כל קריקטורות המיתון. היא יצאה לשוק יחד עם כל
בדיחות אשכול, ובאותו פורמאם בדיוק. אבל בניגוד לחוברות
האחרות, שהיו לקט — הרי החוברת הזאת הייתה
כולה פרי כפיו. יצחק צייר את כלי החוברת בעצמו. היו
בה קריקטורות כמו בן המביא תעודה מבית־הספר בפנים
עצובות (״אבא הציונים שלי נמוכים כמו המשכורת שלך׳׳).
או אונית סומרפין טובעת ברקע, כשאשכול וספיר נמלטים
בסירות־הצלה( .״לא האמנתי שנצא חיים מזה״) ,וכן הקריקטורה
המופיעה בעמוד זה.
חוץ מזה החל חייק לפרסם קריקטורות בעיתונים שונים.
(״זה בא לי מהאחים שלי, שכמעט כולם י ציירים״) .יצחק
גאה במיוחד בקריקטורות שפירסם בעתון דבר.
ואז החליט להוציא חוברת עוד יותר מצחיקה. אח ״כל
סודות העולם התחתון״ .כיצד למרב, לשחד, לבגוד, לקחת
שוחד, להעתיק במבחן, למעול, לשדוד ועוד.
הוא התכוזן להצחיק אולי, אבל החוברת יצאה מקצועית.
לפחות כך טען פורץ מועד :״לכל אחד מהחבורה

שלנו יש דבר אחד משותף: כולנו שומרים בסוד על שיטות
העבודה. אף אחד לא יכול ללמוד את זה. רק חברים טובים
שלוקחים אותם כשותפים לומדים מאיתנו. ועכשיו מישהו
הולך ומוציא את כל הסודות.״
למשל, בפרק כיצד לכייס:
כלים שימושיים לכיוס: סכין גילוח, מספריים, מגנט
ומעיל גדול ורחב (להסתרת הארנק במהירות).
• -¥אנשים הנוחים לכיוס: שמנים, עקרות־בית, תיירים.
+דרכי פעולה —
א. עקוב בקרבת קופה כלשהי אחרי קרבן מתאים, בשעת
היציאה בסיום הצגה או נסיעה, הדחק אחריו וכייסו.
ב. כייס מתוך נרתיק או סל, בדרך כלל בשוק ובסופר־מרקט.

ישנה אפשרות להחליף (בשעת כושר) את תיק הקרבן
בתיק אחר המתאים לו מבלי שהקרבן ירגיש.
ד. נצל עצירה פתאומית באוטובוס.
זכור! בכל מקום שם ישנם קרבנות נוחים ישנם
גס ציידי כייסים מקצועיים, מענף המעקב והבילוש במשטרת
ישראל. ראה הזהרנוך!
מקבלים את האזהרה? אז יש מקצוע אחר:

/ / 7 7 7777 77

כי צד

הו צאת. מלחי־ תל־אביב

שער החובות

הממונים עליך, על־ידי פעלתנות וכנות רבה מעילות
מתגלות לרוב אחרי שהמועל מגלה פזרנות יתרה בכסף
וברכוש המעוררים תשומת לב חשדנית ).וגם כיצד לבגוד
בבעל או באשה, וכיצד להעתיק במבחן, הכולל שיטות
חדשות של שני מסמרים וגומיה, ופתקים מוצמדים לשולחן.
בין עמוד ( 9כיצד לשחד) ועמוד ( 11 כיצד להבריח),
מפורט גם בעמוד 10 כיצד להיות ראש ממשלה. למסיימי
הקורס המזורז מחכה בעמוד 14 מבחן עצמי.
ובסיום: עשרת הדברות: אומץ וכח פיסי, כחירת יעד
מתאים, גורם ההפתעה, דיוק בזמן, הבטחת דרכי נסיגה, ותק
ונסיון, זהירות וזריזות, חריצות, טיפוח יצר הרע, יוזמה.

יצחק המצחיק

שיצחק חייק גמר את החוברת הוא היה מבסוט
^ ביותר. הוא היה משוכנע שהוציא חוברת נורא מצחיקה.
למרות שכתב על טראסט־מוחות־הפשע שחיברו אותה,
הרי שהוא המציא אותה לבדו, ליד השולחן, כפרי דמיונו.
״יצחק הוא מאד כשרוני,״ סיפר עליו עזרא אחיו .״הוא
כתב את החוברת כי הוא חשב שזה יצחיק את כולם. אני
מקווה שלא יעשו לו צרות עם זה.״
גם אנשים אחרים מדברים עליו טובות. סיפרה צעירה
תל־אביבית :״הוא בחור טוב. לא פושט. אביו עובד כאח
בתל־השומר, והבית שלהם מלא אוירה טובה וחברתית.
״יש לו כשרונות רבים לבחור הזה והוא משקיע המון
מרץ, דווקא באור־יהודה. לפני שנה גם ערך שם, כבנין
המועצה תערוכה של ציורים ותבליטים.
״החוברת הזאת? זה מין חכמה שלא כל כך הצליחה לו.
אולי חזקא מפני שהוא כתב את זה בכשרון. זה לא
נשמע טיפשי מספיק.״
יצחק הדפים את חוברת סודות העולם התחתון ב־5100
עותקים. הם הופצו בקיוסקים למכירה. גם המשטרה
הבחינה בהם, והתפלאה מאד. הם חיפשו אחרי המחבר
האלמוני, באמצעות דפוס מוזס שם הודפסה יצירתו.
סיפר בעל הדפוס, אלכסנדר מוזס :״הוא כל הזמן מוציא
חוברות הומוריסטיות. בטח אין לו שום כוזנות פליליות.
הוא בסך הכל רוצה לשעשע, הבחור הזה. הוא שקט, חביב,
לבוש בצורה מאד סולידית. ופתאום באה המשטרה —
והתחילה לחקור עליו.״
לדובר מחוז תל־אביב, פקד משה בר־חיים, שראה את
החוברת, דעות משלו:
״עצם הפצת חומר העשוי להדריך אדם לעבירה, אפשר
לחשוב כהסתה לדבר עבירה. הדבר טעון בדיקה משפטית.
״דבר אחד ברור ללא ספק: פירסום זה ואחרים מסוגו,
מזיקים בעיקר לגבי אנשים עם נטיות לעבור על החוק
ולעסוק בפלילים. כוזנתי לאו דווקא לצעירים, כי אם גם
למבוגרים יותר שדעתם אינה יציבה. אני מקודד, שאף אחד
לא ינסה לחקות את הדברים הכתובים בחוברת.״
הכי מכולם נידהם יצחקחייק עצמו, יצחק שרק רצה
להצחיק .״בסך הכל מה שרציתי, זה להוציא כל מיני חוברות
לשוק כדי שאנשים יצחקו. אני יודע שהמיתון השפיע
עליהם — והם עצובים.
״אני מתחיל להבין שבעצם לא הייתי צריך לכתוב את
החוברת. התכוונתי לבדיחה — ופתאום כולם מדברים על
זה ברצינות.״

רזולנוע
סרטים
מ לא
מי מפחד מווירג׳יניה דולף (סוגר־בי,
תל־אביב; ארצות־הברית) במשך השנים
האחרונות, במערב ובמזרח, טרפה מדתה את
בעלה ג׳ורג׳ לעיני זוג האורחים שלהם ולעיני
הקהל כולו, על כל בימות העולם.
היא הפשיטה אותו ערום לעיני הקהל, הצליפה
עליו בשוטים, בזה לו, לעגה לו —
והוא החזיר לה באותו זעם, באותה שינאה.
האורחים שלהם נכנסו למישחק ההתעללות
והפכו חלק ממנו.
המון דמעות. מחזהו של אלבי על זוג
החי בעיר אוניברסיטאית קטנה, אוהב איש
את רעותו, אך אינו מסוגל לחיות איש עם
רעותו, היה עשוי כולו ממילים, מילים כמו
אקדחים, שיכולות לפצוע ולהרוג.
זה היה מחזה חזק משום שהוא עמד בשיאים
של מתח ורגשות ואף פעם (או כמעט
אף פעם) לא עבר את הגבול הדק והעדין
ההופך את הדראמה למלודראמה.
אלבי המחזאי לא עבר את הגבול הזה,

אבל מייק ניקולס, במאי הסרט, עבר אותו,
בצעדים גדולים וגסים. וכפרס על כך הוא
עומד לקבל את האוסקאר.
הטכסט של אלבי הופך אצל ניקולם לדבר
פאתטי, רגשני ומגוחך, המזכיר סרטי־דמעות
לא מוצלחים של לנה טרנר. הוא מוסיף
למילים הרעשניות רעש של תופים, מוסיקה,
תנועות דרמטיות מרגיזות של מצלמה, רגעים
פיוטיים שלא במקומם, והמון דמעות.
כולם בוכים שם. כולם ביחד, וכל אחד לחוד.
אם אליזבט סיילור תקבל אוסקאר על משחקה
בסרט, זה יהיה בוודאי כפרס על השומן
שלה. מעריכים שם מאוד את העובדה
שהיא הסכימה להראות שמנה מול המלצמה.
לבעלה, ריצ׳ארד ברטון, יש כמה רגעים
טובים, וכן לשאר השחקנים.
ובכלל, מי שלא ראה את ההצגה, ורוצה
לדעת ממה כל העולם מפחד, כדאי לו
ללכת לוזירג׳יניה ודלף, לסרט, ולקבל מושג.

מוסד ה שכר ו 1ז ב לי!ת
הפרקליט, הגיס והכיס (אוריון, תל-
אביב; ארצות־הברית) אילו לקח בילי ויילדר
תקרית בגבול

ך 1יגידנר אהד הסתכל השבוע ב/משקפת
אל מדינת־ישראל, ומיהר
להזעיק את חברו למישמרת .״תסתכל,
יא אחמד, מה שהם עושים לחבר שלנו,׳׳
הוא אמר לו, והחבר שלו לקח ממנו
את המשקפת והציץ גם כן.
בצד היהודי, מעבר לגבול, עמדו שני
חיילים ישראליים, במדי צד,״ל, והתעללו
בבחור ערבי מסכן. הם היכו אותו בקתות
הרובים, סחבו אותו בכוח על ה־ריצפה,
ושני הליגיונרים מעבר לגבול
כיוונו אליהם את רוביהם, והתכוננו להחזיר
מיד אש, אם שני החיילים הציונים
יהרגו את הערבי המיסכן, הבלתי־מוגן.
ככל
ששני הליגיונרים הסתכלו על המחזה,
כך הוא נראה להם יותר מוזר.
במשך חצי שעה לא עזבו שני החיילים
את השבוי שלהם, ובצורה מגוחכת מאד
הכריחו אותו לעשות כל דבר שעשה
שבע פעמים, ולפעמים יותר .״איזה עינויים,״
הם אמרו איש לחברו, ולא ידעו
שלא קוראים לזה עינויים, קוראים לזה
סרט.
האנשים המסריטים את הסיירים דווקא
לא רצו להדאיג את הירדנים. הם ביקשו
מוועדת־שביתת־הנשק להודיע לירדנים
שהם מתכוננים לצלם חיילים ישראליים
מול הגבול, ולהשתמש בפרוז׳קטורים
לשם כך.

ן ) על חיילים ישראליים, יוצרת הרבה
בעיות. באחד הימים של השבוע שעבר
נערכו צילומים בתחנת הרכבת בירושלים,
ועד שהצלמים הכינו את המצלמות,
חיכו שני השחקנים הראשיים, אילי גור־ליצקי
וזאב רווח ברחוב, ושיחקו בינתיים
בשליפות. הם היו לבושים במדי
צה״ל, וחמושים בתחמושת של צה״ל,
וכיח־נו את הנשק שלהם איש אל רעהו
בצורה לגמרי מערבית־פרועה.
קצין צה״ל אמיתי, שעבר שם בסביבה,
הסתכל עליהם רגע וקרא להם לגשת
אליו .״חייל, מה המיספר האישי שלך?״
הוא שאל את אילי גורליצקי ,״תוציא
את הידיים מהכיסים כשאתה מדבר אלי,
אתה לא למדת שאסור לכוון נשק?״
אילי גורליצקי אמר שלא, והקצין התרגז
:״איך אתה מדבר אל אדם הגבוה

ממך בדרגה,״ הוא צעק עליו ,״תיישר
את הכובע שלך. איפה התעודות שלך.״
אחר־כך, כשנודע לו שמה שעומד לפניו
זה לא חייל אלא אילי גורליצקי, הוא
ביקש סליחה ומיהר להיעלם מהמקום.

^ כל חיילים, מסתבר, משפיעים ל־רעה
לא רק על ליגיונרים ועל קצינים
הגבוהים מהם בדרגה, אלא גם על
סתם אזרחים. כשהמצלמות של הסיירים
עברו מתחנת הרכבת לעין־כרם, המציאו
אילי גורליצקי וזאב רווח משחק חדש.
אילי, עטוף במדי צה״ל, ניגש לאזרח שטייל
ברחוב ושאל אותו באדיבות רבה,
ובנימוס יסודי, לאן הוא הולך.
האיש התרגש .״אני רק הולך הביתה,
בחיי,״ הוא אמר. אילי שאל אותו איפה
הוא גר, והוא ענה :״אני גר כאן, באמת,
אני לא עושה שום דבר, אני רק גר
כאן.״
השיחה הנעימה המשיכה לקלוח. אילי
שאל את האיש כמה ילדים יש לו והאיש
ענה שהוא באמת לא אשם, שעוד
אין לו ילדים, אבל הוא מבטיח שאם
צריך, אז אולי בשנה הבאה, הוא לא
עשה שום דבר, הוא סתם עבר.
״אני רק הלכתי לקולנוע,״ הוא המשיי
כבר מבלי ששאלו אותו ,״אתה
יכול לשאול בעיר, את הסדרן, הוא בטח
זוכר אותי.״ בסוף אילי אמר לו שבסדר,
שילך, אבל שעוד פעם לא יעשה את זה,
והאיש אמר תודה רבה נלהבת ונעלם.
מה שבטוח, שמה שהוא לא עשה, עוד
פעם הוא כבר באמת לא יעשה את זה,

כד מי שחושב שזה כל כך פשוט
להיות חייל, טועה. ביחוד קשה להיות
חייל אמיתי, כמו אילי גורליצקי
וחבריו לסרט, חייל שצריך להיכנס לשטח
האוייב, לחטוף משם מנהיג פדאיון
ולחזור חי ושלם לישראל.
וכיוון שזה כל כך קשה, נעזרים אנשי
הסרט במפקדים אמיתיים של פעולות קומנדו
אמיתיות. המפקדים הללו באים לשטח
ההסרטה ומלמדים את השחקנים
איך להיות גיבורים. ואנשים מבחוץ טוענים
שהשחקנים המוכשרים הללו נראים
הרבה יותר כמו גיבורים מאשר הגיבורים
האמיתיים עצמם.

את הסיפור על האיש העושה עצמו חולה,
כדי לסחוט מיליון דולאר מחברת־ד,ביטוח,
והיה עושה ממנו תקליט, זה יכול היד,
להיות תקליט מצויין.
כל פעם שהוא היה מתחיל להגיד חוכמות
כמו :״נשואים זה כמו צבא: כולם יודעים
שזה רע, ובכל זאת מתגייסים,״ אפשר היה
לכבות אותו וליהנות משקט ומשלווה.
לרוע המזל זד, לא תקליט, אלא סרט, סרט
שמדבר כל הזמן, נוטף חוכמות מעייפות,
מטיף מוסר ומוסר־השכל ומוסר־כליות, ואי־אפשר
לכבות אותו.

בש הקדושים
על פורצים ופורצות (אסתר, תל-
אביב; איטליה) יש גלויות של ראש־השנה,
שרואים בהן חתן וכלה מאושרים, ורודי־לחיים,
עם המון זהב על הפנים, על הידיים,
על כל הגוף, ומעליהם כתוב :״שנת אושר
ועושר״ .לפעמים יש בגלויות הללו גם בית
שהחתן והכלה עם הזהב על הפנים יכנסו
אליו בשנת האושר והעושר.
אם יש אשד, שנולדה להיות הכלה של הגלויות
הללו, הרי זו סנטה ברגר. אסור היה
לה לעולם לצאת מהן, היא היתד, צריכה
להסתובב כל חייה עם זהב על הפנים, ושנת
אושר על הראש. בכל דבר אחר שהיא עושה
היא מתבזבזת.
ככיפה כרחובות. סרטו של דינו ליזי
סובל לא רק מסנטה ברגר אלא גם מהומור
של תיירים, המנסה לצחוק על זה שבני
נאפולי הם עצלנים, תולים כביסה ברחובות,
אוהבים לשיר, אוהבים לשמוח, ועוד כל
מיני דברים הידועים היטב לתיירים, ופחות
לבני נאפולי עצמם.
ברגע מסויים של הסרט, למרבית הצער,
קרוב יותר לסוף מאשר להתחלה, מתחיל
השוד הגדול של זהב סנט ג׳נארו, הקדוש
של נאפולי. קבוצה של איטלקים ואמריקאים
מנצלים את ההזדמנות שכל נאפולי מאזינה
לפסטיבאל־הזמר וגונבים את הזהב, לא לפני
שקיבלו רשות מהקדוש עצמו. כל מה שהקדוש
עושה להם לאחר הגניבה, ובזמן הגניבה׳
ראוי מאוד להיראות, ולהיצחק.

ת ד רי ך
כרמים שצייד לראות
גםרראשה (בן־יהודה, תל־אביב) פרט
יפה להפליא, מלא שמחה ואהבת־חיים. הוא
זוכה להצלחה גדולה אצל ההמונים משום
שהוא מראה להם את כל הדברים שהם אוהבים:
מכוניות, מירוצים, סוסים, אהבה, ילדים:
והוא זוכה להצלחה אצל האינטליגנציה
משום שהוא מראה לה כמה כל זה יכול
להיות יפה, למרות הכל.
מוריאל (פריז, תל־אביב) שני אנשים,
שבימי צעירותם לא הצליחו לאהוב כראוי
איש את רעותו, מנסים לחזור יחד אל העבר,
כדי למצוא בו את מה שאינם מסוגלים למצוא
בהווה. אבל הם רחוקים בהווה איש מ־רעותו
כמו שהיו רחוקים בעבר, תלושים מן
החיים, נאחזים בחפצים, בתנועות, במילים.
השחקנית דלפין סרז׳ נפלאה, הבמאי אלן
רנה מדוייק ואסתטי.
ז׳ולייטה והרוחות (גת, תל־אביס
מחקר קולנועי בנשמתה של אשה. צבעים,
מראות, חזיונות, חלומות, כל זה עובר בתהלוכה
קסומה מול עיני הצופה, ומשאיר
אותו בדרך כלל אדיש, מרוחק.

סרטים שרצוי לראות
דוקטור ז׳יוואגו >פאר, תל-אביב; ה מהפכה
הרוסית בסרט־ענקים, עם הרבה רגש.
קרן אחת של אושר (עדן, ירושלים)
אהבה תמימה בין גבר שחור לנערה לבנה,
עיוורת. נוגע ללב.
כעקבות השועל ( צפון, תל-אביב) קומדיה
משעשעת, על גנבים ובמאים ושודדים,
עם הרבה רגעים מבריקים והרבה רגעים
חלשים.

סרטים •טאפשר לראות
ארכינקה (הוד, תל־אביב; חן,

ירושלים;
עצמון, חיפה) ההומור הספרותי והקולנועי
של קישון, הפיזמונים של דידי מנוסי, המוסיקה
של דובי זלצר, הפרצופים של טופול,
מצחיקים לעיתים פחות, לעיתים יותר, בסרט
על צעיר ישראלי, הצוחק ומתעלל בחברה
הישראלית.
המקצוענים (אופיר, תל־אביב) קבוצת
גברים יוצאת למדבר להציל בחורה יפהפיה
מידי חוטפה. המון מתח, המון פעולה, המון
כוכבים, סרט מרתק השובר והורס, בצדק,
את הקופות.

ביום רביעי 29 במארס, בשעה 8.30
בערב, תיערך

אסיפת הכינון
על סדר היום:
הרצאת פתיחה
בחירת מזכירות החטיבה
בחירת שני נציגי החטיבה במרכז התנועה

הזמנות אישיות יישלחו ישירות
לחברים.
פרל מנ טהס טו דנ טי ם של
אוני ב ר סי ט ת תל-אביב
מארח

אורי אבנרי
ביום רביעי 15 ,במרס, בשעה 9
בערב. האסיפה תתקיים בבניין
מדעי הרוח, אולם מספר . 140

בבת־י ם
ביום שלישי 21 במארס, בשעה 8.30
בערב, בקפה קליפסו (ליד קולנוע
בת־ים) ,ייערך:

ערב שאלות ותשוכות
בהשתתפות כלכלן מטעם מרכז התנועה
שישא הרצאת פתיחה על

על בעיות הכלכלה
#בתל־ אגי ב
ביום רביעי 22 במארס, בשעה 8.30
בערב, בבית ציוני אמריקה, ירצה:

ה״כ אורי אכנדי

מנהיגות העתיד
של ישראל
זטיכת היפה עורכת

נשף פורים
חברי ואוהדי התנועה מוזמנים
לבלות בחברת אמנים ידועים, שלישיית
הרווקים, קרניבל תחפושת,
תחרויות פרסים, מכירות פומביות
משעשעות ועוד.

הפתעה!
הופעה מיוחדת
ומרעישה
להתראות ביום חמישי 23במארס,
בתחפושות מלאות, במועדון
וז־ , 120 רחוב יפה נוף , 120 חיפה.
כרטיסים אצל הפעילים, ובערב
הנשף — בכניסה.

באור י הו ד ה
ביום ששי 24 במארס, בשעה 8בערב,
בבית ידגר כדורי, רחוב דגניה 6
(כניסה ב׳ קומה ג׳) ,תתקיים פגישה
מוקדמת להקמת:

ועדי פעולה
שאלות ותשובות בהשתתפות

נעים גלעדי
תלמידי שמיניות, המכינים עבודות
על בעיות פוליטיות אקטואליות,
והמעוניינים בחומר על תנועת העולם
הזה — כוח חדש, יכולים
לקבל את החומר אם יכתבו למזכירות
התנועה, ת.ד 136 .תל־אביב,
בצירוף לירה אחת.

בשלם
צרפת

ופה שד דפ״י

פדט יס והדטמה: בבוקר 3 -8ו

4מנ םיה

אחה־ צ 8 -4

בני ת

תלאב<בהחשמל 2 7ו־ושלי : 0בן י הו דהם1
תחנה מרכזית־ מאחוזי חב׳ הוזטמל • חיפה: הרצל *1
כ^נרן ! אופרה קסומה ונפלאה,
הרמוניה של צלילים וקולות.
אך יש גם ״ מגץ ״ אחרת — שהיא
הרמוניה של הומים וגוזנים — גרבי
״ מנון ״ של לודזיה המוצעים לבחירתך
בשפע גוונים חדישים ואופנתיים, ועם
שוליים צרים המתאימים במיוחד לחצאיות
ה״מיני״.

גרבי ״מנוף של לודזיה
אופנה מוצלחת לעונה מוצלחת.

בקשי עוד היום כי גם לך מגיע —

גרב
פורים מתקרב ובא!
הבן לך פלש ומצלמה ! צלם
הילדים ונשף פורים בצבעים,
לזברון לשנים. א ם אין לך פלש,
י ש לנו ס ר טי ם בעלי רגישות 33
דין לצלום ב מ קו מו ת חשובים
ביותר!

פ 1ט 1ברנר
חיכה,רחוב התלונן 51

מה עושים
כאשר המטבח
הוא קטן?
פונים לפזגז, כי לפזגז פתרון גם
לבעיה זו :״סימה״ התנור הקומפקטי
החדש לבישול, אפיה וגריל, שרוחבו
רק 40ס״מ, ולמרות זאת מכיל 4
להבות בישול, תא אפיה גדול במיוחד,
טרמוסטט חדיש, מבער לגריל
ותאורה פנימית .״סימה״ —
תנור מושלם, בעצוב נהדר,
מתאים לכל מטבח
א כן

ריי •זי״י

סבל מפצעים ^

גרו>>ם
ופצע> בגרות.
עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתך כאילו עיני כל ננעצות
בך? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עדו ר ה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
עדרך ה מכיל הכסכלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עדורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנמה) עדורה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל״י.
מעיד על כך!

אילו היה קיים בישראל ועד ציבורי נגד
הבחירות האזוריות, היה מעלה את כל החסידים
התמימים של רעיון זה על אוניה
ומסיע אותם על חשבונו לסיור־לימודים
בצרפת.
כי בצרפת היו בחירות. הן נערכו
בדיוק לפי המתכון של דויד בן־גוריון.
הארץ היתד, מחולקת לאזורי־בחירה, ובכל
אזור נבחר איש אחד בבחירות אישיות
ישירות. מי שזכה ברוב מוחלט בסיבוב
הראשון, נבחר מייד. באזור בו לא זכה איש
ברוב מוחלט, נערך ביום הראשון האחרון
סיבוב שני, בו נבחר מי שקיבל את מיספר־הקולות
הרב ביותר.
מה שקרה בשני סיבובים אלה הפריך
ללא תקנה את כל האגדות, האשליות וה־כזבים
שנרקמו על־ידי אנשי רפ״י וגרו־ריהם
סביב השיטה האזורית,
העסקנים ניצחו. הנה כמה אגדות
לדוגמה, שהתנפצו במציאות הצרפתית:
$״הבחירות האזוריות יביאו לגיבוש
שתיים־שלוש מפלגות גדולות, וישימו קץ
לפיצול.״
לא דובים ולא יער. מיספר המפלגות
בצרפת אינו נופל ממיספר המפלגות בישראל.
נערך פשוט הסכם ארצי בין כמה
מפלגות. במאות אזורי־בחירה נערכו נוסף
על כך הסכמים מקומיים.
התוצאה: כל המפלגות, ביניהן הקיקיוניות,
תהיינה מייוצגות בפרלמנט החדש.
המערכים התפרקו למחרת הבחירות, וכל
סיעה תהיה שוב עצמאית בפרלמנט.
• ״הבחירות האזוריות הן יותר דמו־קראטיות.״
הוכח
ההיפך הגמור. אין שום קשר בין
חלוקת הקולות בקלפיות, לבין חלוקת
המנדאטים בפרלמנט.
מפלגת דה־גול זכתה בקושי ב־&ידב מן
הקולות, בסיבוב הראשון, אך היא שולטת
בפרלמנט( ,לפי אותה שיטה היה המערך
בישראל, שזכה כמעט באותו אחוז של
קולות, זוכה גם הוא לרוב מוחלט בכנסת).
בעוד שהמיעוט בעם הפך לרוב בפרלמנט,
הפך הרוב למיעוט. מפלגות השמאל,
שזכו בסיבוב הראשון בכ־>־׳ל 45 של הקולות,
קיבלו רק כשליש המקומות בפרלמנט.

״לפי השיטה האזורית, יגיעו לכנסת
אישים מצטיינים, ולא עסקני־מפלגות
אפורים וחסרי־אישיות.״
שום דבר כזה לא קרה בצרפת. להיפך:
מנגנוני־המפלגות מינו את כל המועמדים,
וההכרעה של הבוחרים היתד. על פי המפלגות.
במאות מחוזות נחלו מועמדים
מוכשרים, צעירים, רעננים ומבריקים תבוסות
מוחצות — ואילו עסקנים אפורים ביותר
זכו בנצחון גדול*.
המיעוט חרא רוב. סיכום סופי:
השיטה האזורית לא שינתה מאומה במיבנה
הפוליטי של צרפת, זולת דבר אחד: היא
שיבשה לחלוטין את הכרעת העם, הנחילה
למיעוט בעם רוב בפרלמנט. זאת היתד״
כמובן, כוונתו המקורית ׳של בן־גוריון,
כאשר הגה רעיון זה — כי אז היה עדיין
ראש־ממשלה וראש״מפא״י.
אך אילו היתה רפ״י מפלגה צרפתית,
ואילו השתתפה החודש בבחירות שם,
היתה נמחקת כמעט כליל מעל פני הבמה
הפוליטית.

ויאט־נאס

חרב. רעב, מוות

גם בשבוע שעבר לא פסק מרחץ־הדמים
בוויאט־נאם. היה זה טבח, בו אבד כבר
כל הגיון. ביום הראשון של השבוע,
למשל, הפציצו מטוסים אמריקאיים בטעות
את הכפר הדרומי לאנג־וויי, הרגו
בו ססז איש, רובם נשים וטף. ממשפחה
עניפה אחת נשארה ניצולה יחידה.
למחרת חזרה טעות דומה, בצורה אחרת.
תותחנים אמריקאיים הרעישו כפר וייאט־נאמי
בשגגה, הרגו ששה, פצעו .26
בכל מיקרה שילמו השלטונות האמרי־
* כך נוצחה טורכת־הדין גיזל חאלימי
(העולם הזה ) 1539 באזור־הבחיוה שלה בדרום
פאריס. שר״הדואר הגוליסטי זכה
שם ב־ 19 אלף קולות, מועמד קומוניסטי
שיגרתי זכה בשבעת אלפים, ואילו ה־פרקליטה,
המזהירה זנ ת ה רק בחמשת
אלפים. על פי ההסכם הארצי בין מפלגות
השמאל, הופיע בסיבוב השני רק הקומוניסט
מול המועמד הגוליסטי, שניצח.

קאיים פיצויים מלאים לשארי המשפחה:
50 דולאר לאיש.
היה זה בשבוע בו נשא רוברט קנדי
בסנאט של ארצות־הברית את נאומו הגדול
נגד המלחמה, אותו סיים בציטטה לדלג העדיפו
ארצות־הברית שעיתוני עליה.
היתר, זאת נבואתו של יוחנן בברית־החדשה
על הסוס הצחור אשר המוות רוכב
עליו והמשמיד את האנושות בחרב, ברעב
ובמוות.
פולין הלב ה\ולה
איגנאץ יאן פדרבסקי לא היה רק פסנתרן
גדול. הוא גם היה ראש־הממשלה
(ושר־החוץ) הראשון של פולין הרפובלי־קאית
בשנת . 1919 לכן, כאשר מת ביוני
1941 בניו־יורק, בה שימש נשיא ה־

הניצולה היחידה
מחיר אדם 50 :דולאר
פרלמנט הפולני בגולה, לא התפלא איש
שהורה בצוואתו לא להשיב את לבו לפולין
עד שלא תהיה מחדש ארץ חופשית.
אחותו, שביצעה את הסעיף הקודם לסעיף
זה בצוואת פדרבסקי, והורתה להוציא
את לבו מגווייתו ולחונטו בבית־חניטה
ניו־יורקי, שמרה על הוראה זאת
של הצוואה מכל משמר.
השבוע פנו אלמונים, כנראה בהשראת
משרד־החוץ־האמריקאי, לאפוטרופסי הלב
והציעו להחזירו לפולין. זה היה צריך להיות
מחוור,־ידידות כלפי פולין.
הגופהכסדר. הזעקה שקמה ב הוגי
הגולים הפולניים בארצות־הברית הי־תה
מרה. לא הם ולא האפוטרופסים על
הלב הגולה היו מוכנים לשמוע על שיבת
לבו של פדרבסקי, האנטי־קומוניסט המושבע,
לידי המישטר הפולני הקומוניסטי.
אפילו הצעת־הפשרה להפקיד את הלב
בידיו של מתנגד המישטר החשמן סט־פאן
וישינסקי, לא נתקבלה על דעתם
של הגולים.
הם לפחות לא היו צריכים לדאוג לגופתו
של פדרבסקי. זאת ישנה לה שנת־עולמים
בפרבר וושינגטוני שקט, בבית־הקברות האמריקאי
הלאומי ארלינגטון.

ב די ת־ ה מו ע צו ת

אוקטן אב

סוכנות הביון המרכזית (סי.איי.אי ).האמריקאית
לא שומרת את כל הסודות לעצמה.
השבוע פירסמה עובדה מדהימה, שברית־המועצות,
המעוניינת בתיירים מערביים נוס־עי־מכוניות
ונושאי־מטבע־זר, הקפידה להסתיר.

כי מספר המכוניות בברית־המועצות
כבר הגיע למיליון הראשון, הרי טרם השיג
מספר תחנות־הדלק בתת־היבשת הסובייטית
את הגידול הזה.
מספר תתנות־הדלק במוסקבה הבירה, למשל
• ,הוא שמונה בלבד (מספר תחנות
הדלק בירושלים: שבע).
העולם הוה 1541

הנקמה שד הבוס

צלעצ עי ר ה
ןצה 1ב ה
הנסיכה טרגרט ודאי מאמינה עכשיו
בכלל שהשנה השביעית של הנישואין היא
השנה המסוכנת ביותר. ני בדיוק במלאת
1שבע שנים לנשואיה לצלם־העיתונות א ; ־
תוני ארמסטרוגג-ג׳ונס, החלו הבקי עים
של נשואיהם מתגלים יותר ויותר.
ויותר.
למען האמת הטהורה צריך להודות שמאז
ומתמיד היו לשניים האלה בעיות. הם היו
מנוגדים בחינוכם, אופיים ומזנם. רק שהם
הפעילו את העיקרון שניגורים נמשכים זה
לזה והם משכו את עגלת־הנישואין (כולל
ילד וילדה) עד אשר לפני שלוש שנים הודיע
טוני, שהפן בינתיים ללורד סנודון, כי
נמאס לו להיות בובת־טקסים־מלכותייס והוא
רוצה לחזור למקצועו הישן.
הוא התחיל לעבוד כצלם עיתון יום־הרא־שון
סאנדיי טיימס. במשכורת הכי גבוהה
של עיתונאי בריטי כלשהו 7000 :ל״י לחודש.
אן עד מהרה התברר שמח שמשך את
טוני לשוב לעדש,ה שלו,לא הייתה המשכורת.
היו אלה החתיכות החשופות למדי שהוא
היה מצלם, על־מנת לפאר בהן את עמודי ה־טאנדיי
טיימס בכל סאנדיי.
זה העסיק אותו כל כן, שהוא אפילו לא
התפנה להיות עם אשתו וגיסתו, המלכה,
בליל הסילבסטר האחרון. ומאז בכלל נעלם
מן האופק, בילה בוונציה, ובטוקיו, ובניו־יורק.
וזה
מה שנתן את התנופה לכל השמועות
הלא־יפות ולדרישות של העיתונים לגלות
את האמת על יחסי הזוג הצעיר. ובעיקר
שכמה בעלי מחשבות לא טהורות החלו ללכת
רכיל ולהביע את דעתם כי מזמן כבר
לא מדובר על זוג אלא על משולש.
והצלע במשולש צריכה להיות סינית צעירה
בת , 19 סטודנטית למתמטיקה בשם
מימי צץ. היא לומדת בלונדון, אבל היא
נולדה בעיר שנחיי אשר בסין.

רק ׳שהסטודנטית למתמטיקה שמרה היטב
טל נוסחותיה. אמנם, היא הודתה, צילם או תה
הלורד הנכבד בכל מיני פוזות וכדי לעשות
לה מצב־רוח הוא אפילו פרט לפניה על
הפסנתר. אבל כאשר הוא הזמין אותה ל
ברניס
הי ת ה בעשר שנים יותר צעירה כאשר ה ת חי ל ה לעבוד כקצרנית בחבר ה
גדולה בעיר פארת אשר במערב־אוסטרליה. היא גם הי ת ה נערה יפה מאד, ממ שפחה
טובה מאד ועם עקרונות־מוסר נוק שים מאד.
זה לא מנע א ת הבוס שלה ל מנו ת או ת ה עד מ הר ה למזכירה הפר טי ת שלו,
ובעיקר שרצה שתהיה לו יותר ממזכירה פרטית. אבל המזכיר ה הפרטי ת לא רצתה.
אז ה בוס התרגז נורא ואמר :״יבוא יום ואת תצטערי
והיום הזה באמת בא. הוא בא בשבוע שעבר כאשר הבוס הגדול נפטר. וכמו
הרבה או סטר לי ם עשירים הוא הורה לפרס םאת הצוואה שלו בעיתונים היו מיי ם.
ובראש הצוואה שלו היה כתוב :״למזכירתי, ברניס, אני משאיר 20 אלף דולארים
( אוסטראליי ם) ואת מיט תי הכפולה, כ או ת־ הו קר ה על שירותיה משביעי־הרצון
ועל ה שירותים ה אל ה שלא בוצעו מעולם, אבל פורסמו בכל עיתוני פארת, הצטערה
ברניס כל־כך, עד שקמה ונעלמה מן העיר.
אבל יחד עם 20 אלף הדולאר.

אירה הרנההעירה אי כאשר
היא נולדה, קראו לה הנסיכה
רה לכית פירפטנברג. ולפני 11 שנים
התחילו לקרוא לה הנסיכה יאירה לכית
הוהנלדהא־לנגנבורג. אז היא הימה בת
15 ונשאה לה לבעל את אלפונזו, נסיך

הוהנלוהא־לנגנבור;.

הבא אחריו היה מיליונר־רוכסנים בראזילי
בשס פרנציסקו פיניאטארי, המכונה
התינוק. רק שהמיליונר הזה לא היה תינוק;
בכלל. כי תיכף עמד על אופייה של אירה

פירסטנכדנ-הוהנלוהא ־ לנגנבורג ־
פיניאטאר י ומיהר להיפטר ממנה. במחיר

מימי צ׳ן
ארוחת־ערב, היא דחתה אותו ״כדי לא לבייש
את מרגרט.״
והסינית החביבה הזאת גס-סרבה להראות
את מכתבי האהבה שהלורד כתב לה. שוב
היא לא רצתה לבייש את מרגרט.
אם כי מרגרט בכלל לא התביישוז והו׳די־עה
השבוע כי היא יוצאת לחופשת־נשואין
באייס הקאריביים. ובן־הלווייה שלה בחופשה
זאת יהיה בן הלוויית שלה זה שבע שנים,
טוני.

ישל 6000 לירות דמי־מזונות לחודש.
חילופי־השס התכופים התחילו למצוא חך
בעיני אירה והיא התחילה לחפש אחרי שם
חדש. מ שן שנתיים עבדה על השם ד׳אולן,
השייך ליורש מיליונים של שמפנייה, צרפתי
בשם פרנסוא ד׳אולן. רק שזה העדיף
לשמור את השם שלו לעצמו.
אירה שבה הביתה, והלכה העירה, לברלין,
והתחילה להתעניין בשם צלרמאייר, כמו של

היינץ צלימאייד, בעל בתי־מלון בברלין.
אבל גם מזה לא יצא לה שם חדש. מה
,שכן יצא היה שאירה התחילה להיות כוכבת
קולנוע. בעשרת החודשים האחרונים כבר
הספיקה לככב בשלושה סרטים. במחיר 115
אלף לירות הסרט.
זה שכל הכשרתה של אירה לשחק בסרטים
היה נסיון־מה בריקוד באלט ועיניים
כחולות עמוקות, לא הפריע לאיש. בוודאי
לא לאידה. כאשר הציעו לה, לקראת סרטה
סודות גרבי הניילון המוזהבים,
הרביעי,
ללמוד קצת לשחק, היא הגיבה בזעם כן :
״בשום אופן לא. זה רק יקלקל את הכשרון
הטבעי שלי.״
וכשרון כזה יש לה. תלוי רק למה. לרכוש
ידידים, למשל. ו כן התיידדה חיש עם
חבר למיקצוע המככב בגרבי הניילון. זהו
הגרוש הטרי, גיסם לשעבר של משפחת קנדי,
פיטר לאופירד. היא הפעילה את הקסם
שלה עליו ועשתה כאילו הוא הפעיל את הקסם
שלו עליה ותיכף צייצה קבל עם ועדה:
״הוא נפלא הוא מ ק סי ם ...הוא ג׳נטל־מן
א מי ת י ...הוא פיקח מאד ...הוא קנאי
מאד הוא בחור עצום-.

11191

008X 01

זה׳ מה שקוראים במתמטיקה משוואה עם
כמה נעלמים.

האם הוא?!וגלאגר?
מי שמשלה את עצמו כי העסק בין ג ״ ב
לגינתר פיבמל־זקס פדן־אופל יימשך
עוד הרבה זמן, פשוט אינו מבין הרבה ב־

נהג כאילו ימיו של העסק הנ״ל ספורים.
לאחרונה הוא נראה פחות ופחות בחברתה
של ב״ב ויותר ויותר בבתיו במינכן, לוזאן
ופאריס. אמנם הוא אומר שכל אלה הן
נסיעות־עסקים לשם הסרטת סרט דוקומנטארי
במונאקו, אבל מי שמכיר את ההיסטוריה
של נער־השעשועים הגרמני לא יקבל את ההסבר
הזה כל כך בקלות.
נכון שגינתר הוא איש גדול בסרטים דוקומנטריים
(הוא כבר הסריט שישה כאלה),
אבל גם נכון שבשמונה השנים מאז נפטרה
אשתו הראשונה (צרפתיה מאלג׳יריה בשם
אן־מארי פול) ,לא עברה שנה אחת ש־גינתר
לא ינסה להתעסק עם אשה חדשה.
והרשימה ארוכה: קפוצ׳ין, טינה או
נסים,
לינדה כריסטיאן, רומי שניי־דר
וכמובן הנסיכה סוראייה.
גינתר עולם העסקים. גינתר בן ה־ ,33 שמבין די
הרבה בעסקים וגם במיספרים (הוא בוגר
אוניברסיטת לוזאן למתמטיקה) מתחיל להת

,בעלה של ב״ב לא מתרשם מכל העובדות
האלה. הוא אומר להד״ם.
הוא מסריט את הסרט הדוקומנטרי הנ״ל.
הוא מכין את שרשרת הבוטיקים שלו לק ראת
עונת האביב (כולל בוטיק אחד בסן־
טרופה שנקרא מיקמאק).
וזה עדיין לא הכל. הוא גם יורש לאימפריה
תעשייתית המכניסה לו כיום כבר 15
אלף לשבוע. זה בעיקר ממיסבי־כדורים.
מה שנקרא בלשון נקייה קוגלאגר.
אז אם הוא יכול לסובב כדורים במקום,
להיות על־יד ב״ב, הוא לא קוגלאגר?

איבו ר טנה ס א רי ד אווי סי ק רנו

מ תנ הג ת בדיוק כמו בעלה. יום אחד זה

או־טו־טו ויום שני זה עדיין לא. אצל בעלה זה המש חק של כך נ שיא־אינדונזיה, לא־נשיא־אינדונזיה.
אצלה זה כבר־יש־לידה, עוד־אין־לידה.
רק שסוקרנו סובל בג׳קר טה ודאווי סובל ת ב טו קיו. כי דאווי, מארחת מועדון־
לילה יפאני, שנישאה לפני תשע שנים ל סו ק רנו הזקן מ מנ ה בארבעים שנה, סובל ת
מ חו ס ר כדוריות דם אדו מו ת, בשביל זה היא מעדיפה רופא יפאני בלידה.
אבל ליתר ב ט חון באו אי תהל טו קיו גם רופא אינדונזי, וגם טבח, וגם משרת
אישי, וגם שומר־ראש.

אירה