גליון 1542 מתאריך 22 במרץ 1967

ספר 1542

שנה 30

י׳ אדר כ׳ תשפ״ז22.3.1967 ,

המחיר 120א!

יונה סונר מצניעה:
..באו נתת׳ שוחר!״

יוגה סופר בשעת השיהזור
לפניה: מלהי, השופט והסדלן לימיס

0117/

ת ת\ 1 0

^6ר ^~/תן0

על כל ך

נ לתייליד ״ צורן

ישית .

הטר מו -רי

י 0ד

׳ 1י י ! י 1תד

מ נ ! צוע

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

נ 7ו ר : 0

קר*אחה״צ*עו־ב
פת יחת הקורס:

1.4.67

יום יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה
בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.
ביתיספר ״ דיאנה ״ ב על ה מוני טין ה בינ ל או מי ע שיר
הנסיוןוהוותק מו מלץע־־יהתאחדותמוסדותחינוך
פרסיים בי שראל.

נבר דיזנגוף אטו 226066
בחודם אפריל נפתחים
הקורסים הבאים

י־קן גדנות
עברית ו /או אנג לית
ב־״אולפן גרג 0 0 0בע״מ
בהנהלת ניר חיים בר־קמא:
.1ב־ 2.4קורם ערב של שבועיים
( x 3בשבוע שעתיים ורבע —

.2ב־ 16.4קורס בוקר של שבוע אחד
(חופש פסח — כל יום שעתיים
ורבע).
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת ״ א ; רח׳ גורמן ,5טל 236209 .

לעתו* לה יש שער קידמי ושער אחורי.
מבחינה זו, הוא יחיד־במינו בעולם.
מהו היחס בין שני שערים אלה?
במילים אחרות: מהו היחס בין המסרה
והאמצעים בין היעד המדיני־ד,מוסרי של
העולם הזר. לבין שיטתו העיתונאית?
אין ספק שאתה שאלת את עצמד שאלות
אלה לפחות פעם אחת, ואולי הרבה יותר
מפעם אחת.
מובן מאליו שגם אנחנו התלבטנו בהן לא
פעם.
לכן יש לנו עניין מיוחד במיסמך מיוחד־במינו
שהתפרסם בימים אלה, בספר קטן ב״
שפה הגרמנית, שהופיע בעיר מינכן. שמו
זו־ שי ח עם בובר, והוא פרי עטו של הסופר
והעיתונאי הירושלמי שלום בן־חורין.

ל א הי ה ישראלי שני בדורנו בעל סמכות
מוסרית. עליונה כה בלתי־מעורערת כמו
מארסין בובר.
והנה מתברר כי בובר נתן את דעתו על
ההשלכות המוסריות של פעולת העולם הזה.
הוא הגיע למסקנות מעשיות מאלפות ביותר.
מספרש לו ם כן ־ חו רין כפפדד :
לפירסומיו של בובר היו, אפילו מבחינה
חיצונית, צורה אסתטית מובהקת ואופי של
תורת־סתרים המיועדת למעטים. אולם ביחס
לפעילותו הפוליטית (למען שלום ישראל—
ערב) אמר לי פעם :״הייתי רוצה שרעיונותי
יופצו על נייר־עיתונים.״
הוא התגעגע לכך שתפיסתו הפוליטית תחדור
אל ההמונים. לשם כך היה מוכן לד,ת־בר
עם חוגים שהיו זרים לו מבחינה אחרת.
אני חושב כאן קודם כל על שבועון־
חדשות ישראלי פופולארי ביותר, העולם ה זה.
מיקרה מוזר רצה כי עורכו של שבועון־
חדשות זה, אורי אבנרי, ישב פעם על ספ־סל־לימודים
אחד עם עורכו של שבועון־
החדשות הגרמני, דר שפיגל, רודולף אוג־שטיין.
אבנרי, שהגיע לארץ כילד, שירת ב־מלחמת־השיחרור
כחייל בצה״ל. על שרותו
זה פירסם ספר ביקורתי מאד, בשם הצד ה
בעיניו
מרכזית ומכרעת.״ כלומר: בעיית השלום.
זהו
בדיוק השיקול שהדריך אותנו —
עורכי העולם הזה — מאז יומנו הראשון
בעיתון זה, כאשר פשטנו את מדי צה״ל והחלטנו
להקים במה שתהיה כולה קודש למאבק
על השלום וד,קידמה. החלטנו אז כי
זהו העיקר, וכל השאר טפל ומישני עד
ללא־השוואה.
דווקא איש־מוסר דגול כמו בובר הבין
זאת, כפי שמסתבר, מן הרגע הראשון. הדבר
שם במקומם הנכון את האיסטניסים־במהדו־רת־כיס,
שהם אדישים לבעיות הגדולות של
המוסר הלאומי, אך המתמלאים חמת־קודש
למראה נערה מעורטלת.
מעניין שבובר הבין לא רק את גישתנו
המוסרית, אלא גם נקודה מכרעת אחרת בתפיסתנו:
הצורך להגיע בכל האמצעים אל

שני של המטבע.

אבנרי נקט בשבועון שלו באמצעים שבוודאי
היה בהם כדי לעורר הסתייגות. הוא
כרך יחד אי־תלות פוליטית בתצלומים פור־נוגראפיים־למחצה,
כדי להגיע אל חוג קוראים
גדול ככל האפשר.
בשנת 1954 העניק בובר לעיתון זה, ללא
היסוסים, ראיון על בעיית הפליטים הערביים.
העובדה שבובר פירסם ראיון בשבועון בעל
אופי השנוי במחלוקת כה חריפה, עוררה
ביקורת מסויימת. מכר משותף כתב לי ברוח
זו, ואני העברתי מכתב זה לבובר. ביום
ה־ 7בפברואר 1954 הוא ענה לי:
״לא קראתי את העולם הזה. על אבנרי
ידעתי רק שני דברים( :א) שהוא נשא לפני
כמה שנים, בכנס מטעם אגודת איחוד, נאום
רב־תוכן בזכות השלום עם הערבים, ו(ב)
שהוא חתם — כמוך — על כרוז־מחאה נגר
חוק הקרקעות (שהיה מכוון נגד ערביי ישראל)
.שני הדברים הם בעלי ערך חיובי
מכריע.
״שאלתי גם לעצתו של ר׳ בנימין *,והוא
תמך במתן הראיון לשבועון.
״אולם העיקר הוא שאני מעניק באופן
עקרוני ראיונות על בעיית הערבים, שהפכה
לנו לשאלת־הקיום בה״א הידיעה, כדי להבטיח
לדיעותי בעניין זה את התפוצה הרחבה
ביותר.
״יתר על כן, היתד, זאת הפעם הראשונה
שעיתון ישראלי שאל לדיעותי על כך.״

>ד כ אן סיפורו של שלום בן־חורין.
הוא ייחם למכתב זה חשיבות כה רבה עד
כי פירסם אותו בגלופה ככתב־יד. כי לדעתו
מוכיח המכתב כי ״בובר, שהיה תמיד בררני
ומסתייג ביחסו לעיתונות, נטש עמדה מסתייגת
זו כאשר נגע הדבר לשאלה שהיתר,
* ר׳ בני מין (יהו שע רדלר) ,הוגה־דעות
וסופר דתי, ש שיתף פעולה עם בובר עד ש נפטר,
כמה שנים לפני בובר.

א כנ רי אצל כו ב ד
ההמונים, להשפיע עליהם ולגייס אותם למאבק
על דמות המדינה. זוהי נקודת־מפתח
בגישתנו, מזה 17 שנה — והיא שהבדילה
תמיד, והמבדילה גם כיום, בינינו לבין כל
הקבוצות והכיתות הדוגלות ברעיונות פחות
או יותר דומים לשלנו, אך שכל מטרתן המעשית
היא למצוא חן בעיני עצמן, לזכות
בטפיחת־שכם של איסטניסים מכובדים וליהנות
מוויכוחי־סרק מלומדים.
לכן אך טבעי הוא שדווקא העולם הזה
נועד למלא תפקיד כה מכריע בגיבושו של
הכוח הפוליטי ההמוני הראשון שנולד במדינה.
מעיד הדבר על חוכמתו של בובר,
שהבחין בכך תריסר שנים לפני שזה קרה.

׳׳ צאל תי אתאו רי אם הוא זוכר את
הכנס בו נשא את הנאום, המוזכר במכתבו
של בובר, אשר נחרת בזכרונו של הפילוסוף
הקשיש.
הנה תיאורו:
״זה היה בשנת . 1949 הייתי עדיין חייל,
ואני זוכר. שלבשתי מדים. אבל למעשה כבר
הייתי בחופשה מאז פציעתי. התחלתי אז
(הנזשן ב עמוד )4

תזכיר
• אר*כד! הדרךלקצר ני ת. שבעה שבועו ת לאחר שתבע אורי אבנרי
להנהיג שימו ש בקצרניות ב מ שפט ה שופט אליעזר מלחי (העולם הזה ,)1535 בוצע
הדבר הלכת למע שה. העולם הזה, שהיה הרא שון שהעלה דרישה זו, נימק אותה
ב חי סכון של ז מן שהוא גם חי ס כון בכסף, וכן באפ שרות הטמונ ה בקצרנות לרישום
מלא ומדוייק של העדויות.

ה עול ם הז ה 1542

ני ס
ס־ ד־ 11* 1ד1

למעדני

עסיס

מ עדני ע סי ס ב צנ צנ ת החד שה -שלוב מפואר
של טעם נפלא ונוחיות. צנ צנ ת הזכוכית
בעיצובה ה חדי ש -מפארת כל שולחן ;
מכסה היבוא המשוכלל נפתח ונסגר ב תנו ע ת
יד קלה ; איו צורךבניקובחורים
או פותחןקופסאות ! הצנצנת ה חד ש ה
של מ עדני ע סי ס -ערובה לאיכותו הגבוהה
של הפד* הטרי. הבשל, העסיסי.

ס׳ עסיס ציל־יעסיס
תות־השדוז, מישמש, דובדבנים, וישניה, אננס, אוכמניות.
כסיס, שזיפים, פובידל, תפדזים מרים, אשכוליות.

ה עול ם הז ה 1542

(המשך מעמוד ) 2
לעבוד בעיתון הארץ.

3 1 יתרונות לשמוט ב־ ₪

,קראתי מודעה על כנס של אגודת
לדיון בבעייה הערבית. בימים ההם, בהם
כתבתי את הצד השני ט ל המטבע, היתד, כל
מחשבתי נתונה לבעייה זו. ניסיתי להתאים
למציאות החדשה, שנוצרה עם תום המלחמה,
את הרעיונות שגיבשתי שנתיים לפני כן,
ערב המלחמה, בחוברת שלי מלחמה ו שלום
איחוד,

במרחב ה שמי.

ן 17ל

״הכנס נערך, כמדומני, בבית־החלוצות בירושלים.
באולם ישבו כמד, עשרות אנשים,
כולם קשישים. דיכאון עמוק אפף את כל
המעמד. ביחוד התרשמתי מדבריו של בובר
עצמו, שעשה כאילו את מאזן־חייו יד,ניע למסקנה
כי נחל כישלון גמור וסופי. התרשמתי
שהוא רואה במלחמה הישראלית—ערבית
אסון שאין לו תקנה, אסון שקבר תחתיו את
כל תקוותיו להשתלבות תנועת־התחייה שלנו
באזור הערבי.
״אף שהייתי צעיר בלתי־מוכר, ויכולתי
להיות נכדם של רוב הנוכחים, ביקשתי את
רשות־הדיבור. אמרתי להם שהייאוש שלהם
אינו במקומו. עם חלוקת הארץ והקמת המדינה
השתנתה המציאות, אך המאבק למען
השלום וההשתלבות מתחיל מחדש. הבטחתי
להם כי משורות החיילים הקרביים של
תש״ח יקום דור חדש של לוחמים למען השלום,
וכי אנחנו מקבלים על עצמנו את האחריות
למאבק על דמות המדינה.
״כשסיימתי את דברי הקצרים, קרה משהו
שעשה עלי רושם עמוק. מארטין בובר, הפילוסוף
הנערץ, שלא פגשתיו מעולם, קם
באופן ספונטאני ממקומו, אץ אלי על הבמה
וחיבק אותי. נדמה לי שלא רק אני התרגשתי.
כל הנוכחים ראו בכך, איכשהו, משהו
סימלי — ברית בין דורות.
״מאז לא פגשתיו שוב, עד אשר פניתי

ינתר ן

| מהיר ינתר |

נ נ!י ינתר |
מכתבים משפט הבנקאות
שתי הכתבות על הסוכנות היהודית ועל
ההסתדרות הכללית, ועל הקשרים הכספיים
שלהן עם מנהליו לשעבר של בנק פוינ ט־חנגר
(העולם הזה ,) 1541 מוכיחות כי אם
יתנהל בעתיד משפם נגד יוסף אפשטיין ורענן
אמיר, יהיה זה, מן הסתם, משפט מלחי
של הבנקאות בישראל. אני מנחש כי יעור־בבו
בו וישורבבו בו שמות של מיטב הבנקאים
וגדולי הבנקים במדינה.
אחר כך יבואו חכמים ויגידו: בשביל רה,
בעצם, היה צריך להתחיל במשפט הזה?
כלום לא ידעו יוזמי המשפט בתחילה כי
כך יקרה?

ה שפתון הראשון שלי

חנניה ברמן,
הסירו ידיכם מעלם !

הלנה רובינשטיין פוגה אליך — ,הנערה אשר טרם השתמשת
בשפתון — ומגישה לך את השפתון הראשון שלך ^1(6
שפתון המכיל חומר חדיש ומופלא המעניק לשפתיים לחות מרווה.
טל שפתיים המטפח את עור השפתיים ושומר עליהן מפני התבק עות,
שפתון שאינו יורד על כוס או מפית.

ב מ סגר ת מבצע ״ה שפתון הרא שון שלי״ ,י קבלו א ת
פנייך דיילו ת היופי של הלנ ה רובינ שטיין — ב מ קו מו ת
וב ת אריכי ם הר שו מים מטה, בין השעות 9—1לפנה״צ,
4—7אחה״צ.
תל־אביב — המרכז להדרכה, דיזנגוף 5

יום חמישי
יום ששי לפנה״צ

21.3
24.3

חיפה — מלון דן־כרמל

יום שני

27.3

ירושלים — מלון המלך דוד

יום רביעי

29.3

יזהר רדנברג,
תודעת ההשתרשות

ססודנס, חיפה

קראתי כתבת ראש המערכת אודות הצעיר
הערבי אחמד מצארווה ואודות הסרטון
אחמד שבכיכובו (העולם הזה ) 1537 וברצוני
להעיר, כי לדעתי,
ולדעת רבים
במדינה, נעשה בעשור
האחרון רבות
למען המיעוט הערבי
בישראל. אני מציין
בפירוש ״בעשור
האחרון״ ,כי
בעשור הראשון נעשה
הרבה פחות.
לא אתיימר לומר
שהכל כבר שפיר ואין
מה לתקן, לשכלל
ולהוסיף — אלא
אציין שגורמים ציבוריים
שונים, וביניהם זרועות השלטון,
נתנו ונותנים דעתם לליבון הבעיה ולהעמקת
התודעה של האזרחים היהודיים בחשי־אני

הז ד מנו ת זו הן תשמ חנ ה לייעץ לך בהל כו ת אפור
ו ת ענקנ ה לך אתה שפתון הרא שון חינם. וגם א ת תוכלי
הו א ה שפתון הרא שון של>
לומר בגאווה: ז\>פס

ח!316ח 1נ3 8111ח1616־1

תל-אביב

בתור סטודנט נאמנים עלי דבריו של עלס
דוברונסקי (העולם הזה ,) 1541 שהטיח האשמה
חמורה בפני ראש־הממשלה.
התגובות בקרב הסטודנטים ובקרב הציבור
בכללותו עוררו בי תמיהה: נשמעו טענות
כלפי עלס, אך שום אדם לא קם והכחיש את
דבריו, או הוכיח שהם שקר.
אם אכן שיקר ראש־הממשלה, הרי דבריו
של יו״ר הסתדרות הסטודנטים נכונים ואין
מקום למתות עליו ביקורת׳ .ואז צריך לבקר
את המבקרים, על אשר לא בדקו את העובדות.

כן אני פונה אל עמיתי הסטודנטים:
הסירו ידיכם מעלס דוברונסקי. יש מקום ל־ביקורתכם
עליו רק אם תוכיחו כי לא צדק.
כי שקר, אפילו אם נאמר על־ידי אישיות
רמת־מעלה, נשאר שקר.

הלנ ה רובינשטיין מ עני ק ה לך אתה שפתון
הרא שון שלך חינ ם — בגוון ה הו ל ם אותך.

שחם לבינסון אילון

אליו, כעבור חמש שנים, וביקשתי את אותו
ראיון. הוא נענה ברצון. פירסמנו אותו תחת
הכותרת, אנו זקוקים לערבים — הערבים
זקוקים לנו!׳ (העולם חזה , 848 ינואר ) 1954
אין ספק כי בכך תרם לנו בובר, בהכרה
מלאה, תרומה חשובה — כי בעצם מתן הראיון
שם לצחוק את אנשי־המוסר המדופלמים,
משרתי־המישטר, שניהלו נגדנו אז (כמו
היום) מסע־השמצה טוטאלי על רקע מוסרי־כביכול.״

לאחר
מכן פגש אבנרי את בובר פעמים
רבות, בדרך כלל בביתו של בובר. נושא כל
השיחות, ללא יוצא־מן־הכלל, היה: מה אפשר
לעשות לקידום השלום בין ישראל והערבים,
ולהשגת שוויון־אמת לערביי ישראל?
אבנרי דיווח מדי פעם על שיחותיו עם מנהיגים
ערביים בחו״ל, והפילוסוף הקשיש
מסר לגו באותן הזדמנויות הערכות שהגיעו
אליו באמצעות ידידיו ומעריצים בחו״ל. כך
סיפר לנו, בשנת , 1961 כי לפי ידיעות מוסמכות
שקיבל מחוג מקורביו של ג׳ון קנדי,
מתכוון הנשיא החדש לפעול בתקופת כהונתו
לפתרון בעיית הפליטים ולהשכנת השלום
במרחב. תוכנית זו לא יצאה לפועל,
אולי בגלל בעיות קובה ורציחת הנשיא.
חבל שז׳אן־פול סארטר אינו יכול לפגוש,
בביקורו בישראל, באזרח הישראלי היחידי
שהשתווה לו בשיעור־קומתו המוסרית עוד
יעבור זמן עד שנוכל להעריך את מלוא
עומק האבידה שאבדנו עם הסתלקותו של
מארטין בובר.

בות השתרשותם של האזרחים הערביים בישראל.
אמנם
המיתון פגע אולי יחסית יותר בערבים,
אך אל לנו לשכוח כי הימים האלה
קשים לכולנו.

אריה בר־אב,

תל-אביב

מ ב דנ ב ה בו ע

מאד ובינ׳י
הסופר הצרפתי מאלרו אמר
(העולם חזה )1540 כי מאו ההר
הבן־גוריון של הסינים. הוא לא
ידע כמה הוא צדק. ולראייה:
למאו־טסה־טונג יש בסין כשני
מיליון מתנגדים.
לדויד בן־גוריון יש בישראל כשני
מיליון מתנגדים.

ראובן סגד,

חו לון

שעשועי המיתון של העשירים
טוב עשיתם שפירסמתם את הכתבה על
השערוריה בדיסקוטק (העולם הזה .)1540 אולם
במקום לכתוב את זה בסימון קליל, נ־הדיחה
מוצלחת, הייתם צריכים להבליט את
הצד הסוציאלי של העניין.
בימי מיתון אלד״ כאשר אלפים ורבבות
חרדים ממש ללחם של יום המחרת, מתערבים
על אלף לירות במקום כזה ובעניין כזה!
ובעל ההתערבות מוציא מכיסו אלף לירות,
שבהן היר, צריך לשלם את המשכורת לפועליו!
האם
זה לא מזכיר את הסיפורים על ה־מישטר
הישן ערב המהפכה הצרפתית, או
על האריסטוקראטים ברוסיה הצארית ערב
המהפכה הבולשביקית?

דיגה דהאן,

ירושלים

,..צ חקנו חצי שעד, מן הכותרת :״האדם
שנתן בכוס --עי נו ,״
אבל כמה קוראים הבינו?

דבורה ויוסף קרייתי,

חיפח

לפחו ת שנ״ ם.

.. .האם זו לא עבירה פלילית, מה שעשה
היהלומן הזה בפומבי? ואם כן, מה עשו
בעניין זה השלטונות, שהם כל כך חרוצים
בפרשות כמו ספרו של דן עומר, בול ובו׳?

דויד גורן, רמת־גן
כנראה שהמיתון לא פוגע באנשים מסוגו
של היהלומן ליאון קליינמן. אחרת לא היה
ממהר להתערב על סכומים כד, גדולים, בעניין
כה פעוט.

׳פורה בכר,

תל־אביב

ה עו ל ם הז ה 1542

תרומה יורן!
הריני להודיעכם, כי הידיעה שהתפרסמה
בהעולס הזה 1540 כאילו תרם מר קליינ־מן
400ל׳׳י מתוך הסכום בו זכה בהתערבות
לאגודתנו, אינה נכונד -לא קיבלנו מסר
קליינמן שום תרומה שהיא.

ד. בן־מאיר,

מנהל האגודה
למלחמה בסרסן בישראל, תל־אביב

קריצה מסויימת
במשך שלושה שבועות נוהג הייתי לקנות
את העולם הזה בקיוסק בצפון תל־אביב, ביום
השלישי בערב, שעה קלה לאחר שה־שבועון
יוצא מתחת למכבש הדפום. הייתי
מופתע לקבל אותו
מידי הקיוסקאי מבלי
שאבקשו כלל
— רק למראה הסכום
שבידי.
אחרי שבוע קניתי
את השבועון במקום
אחר, וגם שם היתה
התגובה דומה: הגשתי
את הכסף, לא
הוצאתי הגה מפי ו־הקיוסקאי
הבין והושיט
לי את ה־גליון
הסרי.
בשבוע האחרון ר,ח־לסתי
לבחון את העניין בקיוסק אחר: התקרבתי,
קרצתי לקיוסקאי, לא הוצאתי מילה
מפי ואפילו לא הושטתי כסף. הוא קם, חייך
ושאל :־העולם הזוז?׳׳ ומיד ניפנה לעבר
ערימת הגלימות והוציא לי אחד. שילמתי
והלכתי.

שלום עוזרי,

תל-אביב

המקום הראוי
ברצוני להודות בדרך זו לדני גושצ׳יני,
על שבליל ה־ 21 לפברואר עצר, בלא שנתבקש
לכך, ליד מכוניתי שנתקעה במעלה ה־קאסטל,
הביא את המכונית למקום בטוח
והסיעני לירושלים למחוז חפצי.
היות והזדהה כקורא העולם הזה, אני
סבורה שזהו המקום הראוי להודות לו.

עזרה במצוקה

רחל

א , .תל־אביב

תודה ממרחקים אני שולח לנהג המכונית
180־ ,63 שעזר לנהג במצוקה, בשעות הקטנות
ב־ 16 למארס, ככל יכולתו.

יחיאל ל,.

תל־אביב

נא לחקירה!
שבוע אחרי שהגיע אלי החוברת על החתיכה
של השלישיה״ (העולם הזה ) 1535
עם ג׳וזי כץ, והחלטתי שהיא יפהפיה בינלאומית,
הופיע כאן ה פארי מאץ׳ החדש (אני
חושב שהגליון עוד לא הגיע לישראל) ,ונו
התגלית האחרונה של הוליבוד, צעירה בשם
קירה. היא נראית בדיוק כמו תאומה זהה
של נ׳וזי.
טוף־סוף התר,פט היוצרות: במקום לגלות

!ו 11ן3ז 5ל 7ץ

וכ אשרותח תן
היה ג לוו פוג 1ב בי ת
טו סו

זה מ ה שנקרא תכנון לטווח רחוק.
אך אין ספ ק כי כמו שהי ה בעבר
וכפי שזה היו ם, כך י הי ה גם בעתיד:
בישול, טיגון ו אפי ה ב״ פזגז ״ —
זול יותר, מ היר יותר וטוב יותר׳.

עלנ 2 1 ¥ 9כולי ל ס מו ך
סילווה נולדה מחדש

ג׳וזי

קירה

בארץ כפילה של כוכבת הוילבודית, גילו בהוליבוד
בפילה של ישראלית.
אתם לא חושבים שהדמיון מדהים?

גדעון ברנסון* ,אריס
^ קירה זג׳וזי — ראה תמונות.

טעות לעולם צודקת
חמש דקות לאחר מכן נאלץ חודורוב למתוח
את אבריו ולהדוף בצורה נאה כדור
מבעילת -עונשין של שהרבני (ידיעות אחרונות).

יהודה
קליינר,

עד להודעה חדשה

15 לי פחות

דרשי עוד היום, כי גם דך
מגיע -גרבי שילווה -
גרבי לודזיה.

1 13

חל* ת חרי ן

תל-אביב

זבות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עול ם הז ה 1542

אמריק קלמן
בשנת 1876 כתב
את ־סילווה* — האופרה על נסיכת
הצ׳רדש. בשנת 1967 נולדה בבית־חרושת
לודזיד סילוה״ חדשה —
נסיכת הגרביים! לבחירתך — גרבי
.סילוזה׳׳ בשלל צבעי האופנה, המתאימים
לכל אירוע ולכל שעה. ב־
־סילוור,״ שוליים צרים במיוחד, המתאימים
לחצאיות ד,״מיני״.

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אות אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

יום השלישי שעכו* קרה דבר שלא קרה עדיין מאז כינון הכנסת השישית. כאשר
^ נפתחה הישיבה, לא ישב נציג הכוח החדש במקומו. הוא נעדר במשך שעתיים.
כאשר נעדר אחד מ־ 119 חברי־הכנסת האחרים, אין הדבר מעורר שום תשומת־לב. זה
רגיל. אבל כאשר נעדר מס׳ ,120 לא היה איש שלא הגיב על כך.
השרים, שענו לשאילתות שלנו, חיפשו את פני השואל בהדגשה. היו״ר, הרגיל להסתכל
לעברי כדי לראות אם יש לי שאלה נוספת, כפי שקורה לעיתים קרובות, הופתע לראות
כי אינני. חברי־הכנסת שאלו זה את זה :״איפה הוא?״ אפילו בקרב משלחת של עורכי־דין,
שנכחו במיקרה ביציע, עברה השאלה.
כשהופעתי, לבסוף, פנה אלי ח״כ יזהר הררי, שישב לפני, ואמר :״כולנו דאגנו. חשבנו
שקרה לך משהו!״

נעים לראות כי סיעת־היחיד שלנו, שבתדאי אינה הסיעה הפופולארית ביותר בכנסת,
הפכה לחלק כה חשוב של נוף הבית, עד כי העדרות קצרה מסוגלת לבלוט עד כדי כך.
הסיבה להיעדרות? נסעתי לקבל את פניו של ז׳אן־פול סארטר בנמל־התעופה (ראה הנדון).
אחרי שלחצתי את ידו, מיהרתי לחזור לירושלים. להבא, אם יקרה דבר כזה, אתלה על
הכיסא שלי שלט :״תיכף אשוב!״
הספקתי, כעבור שעה קלה, להצביע יחידי נגד הצעת־חוק, שכל הכנסת, מחרות ועד
רק״ח, הצביעה בעדה.
זהו חוק שנועד לקבוע מה יקרה אם יתפנה במפתיע מקומו של יו״ר הכנסת, שהוא
גם ממלא־מקום נשיא־המדינה. מנחם בגין הציע, בשעתו, כי במיקרה זה יבוא אוטומטית
הסגן הבכיר של יו״ר הכנסת. אולם מפא״י לא יכלה להשלים עם מצב שבו עלול, חס
וחלילה, ח״כ שאינו איש מפא״י לכהן כיו״ר הכנסת ואפילו כנשיא בפועל. לכן תוקנד, הצעת־החוק
בוועדה. נקבע כי ועדת־הכנסת היא שתקבע מי מן הסגנים ימלא את המקום. ועדה זו
היא אחוזתו הבלעדית־כמעט של ח״כ ברוך אזניה, איש מנגנון מפא״י מן המניין.
במילים אחרות: נקבע כי בכל מיקרה, יקרה אשר יקרה, רק איש מפא״י ימלא את
המקום. על כן הצבעתי נגד.

• ג ׳ ואישאוכסרבר: האס נכון כי ממ שלת ישראל הפעילה לחץ לפיטוריו
של מר ג׳ון קמחי? האם מחתה ה שגרירות הי שראלית ב לונ דון על מאמר שהופיע
באותו ש בו עון נגד שר־המ שפטיס?
• ערבויותבלתי ״ חוקיוו ] :האם נכון כי הממ שלה נתנה שוב ע רבויו ת
לבנק לפיתוח התעשיה ללא אי שור ועדת־הכספים של הכנסת, כפי שדורש החוק?
• בתיםמתמוטטים: מה עושה משרד־הפנים לשם מניעת סכנות מאנ שים
המתגוררים ב מיבנים מסוכנים? האם קיים על כך פיקוח, וכיצד הוא מבוצע?
שיחותטלפון: האם נכון כי עובדי הדואר, המ חזיקים מכ שירי טלפון,

זכאים ל־ 25 שיחות־חינם בחוד ש? מה ה שיקולים לכך?

א\2רג 1טי\\2ז נזידורית

שאילתות השבוע
בשבוע שעבר הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:

תשובות השבוע
השרים ענו, בין השאר, לשאילתות הבאות שלנו:
• פקידימם. מה מיספר הפקידים העוסקים ב ר שויו תהמ קו מיו ת ברחבי
הארץ בגביי ת מיסיס ואגרות? (זהו חלק מ מסענו ל מען איחוד גביית המיסים של
הממ שלה ו הר שויו ת ה מקו מיות).
תשובתשר ״ הפנים 1340 :פקידים ברחבי הארץ.
• חימוםכרכבת. האס ני תן להתקין חי מו ם ברכבות?
תשובתשריהתחבורה: הדבר ני תן מבחינ ה טכנית, אך הוא יעלה כ מי ליון
ל״י. מכיוון שיש רק שבועו ת מיספר שהם קרים ב מיו חד, אין הדבר נראה לממ שלה
ככדאי.
• ואלהמסעותשרים. מאז נתכוננ ה הממ שלה הנוכ חי ת, כמה פעמים
נסע שר־הדתות ופקידיו הבכירים לחו״ל?
תשובתשר ־ הדתות: השר נסע פעמיים. שלושה פקידים בכירים נסעו
לחו״ל, וזה אינו כולל את הרבנים הראשיים. נסיעות השר עלו 3,423ל״י, ונסיעו ת
הפקידים 10,468ל״י.
• ואלהמסעותשרים. מאז נ תכוננה הממ שלה הנוכ חי ת, כמה פעמים
נסעו שר־הפיתוח, סגנו ועובדיו הבכירים לחו״ל?
תשובתשר ״ הפיתוח: סגן־השר נסע פעם אחת. עשרה פקידים בכירים
נסעו, ובכללם מדענים ש הוז מנו לפ עולו ת שונו ת של האו״ם. השר לא פירט
את ההוצאות.
• ואלהמסעותשרים. מאז נתכוננה הממ שלה הנוכ חית, כמה פעמים נסע
סגן שר־הבטחון לחו״ל בנסיעו ת שאינן סודיות?
תשובתסגןשר ־ הבטחון: ארבע פעמים ( .שר־הבטחון סירב ב שעתו לענות
לשאלה קודמת, בטענה שחלק מן הנסיעות הן סודיות).
• ואלהמסעותשרים: האס נסע שר־התחבורה לכנס של מנהלי סניפים
של אל־על בלונדון? מי נסע עי מו, וכמה זה עלה?
תשובתשר ״ התחבורה: הוא נסע בלווית סגן המנכ״ל לכלכלה ומיסחר. השר
לא פירט את ההוצאות.
שאלהנוספת :״האם כבוד השר יכול לציין מה היה ה מיוחד ב או תו כנס,
שהצריך את השת תפו תו האי שית של כבוד השר?״
תשובתמשהכרמל :״פגי ש ה זו התכנסה לאחר ההחלטו ת שנתקבלו בוועידת
יאט״ה (אירגון התעופ ה הבינלאומי) ,והיה לנו עניין מיוחד לעורר את נציגי אל־על
באירופה למאמץ־מכירות מיו חד, כדי להגדיל את ה תיירות לישראל.״
• ואלהמסעותשרים. מאז נתכוננ ה הממ שלה הנוכ חי ת, כמה פעמים נסעו
שר־התחבורה ופקידיו הבכירים לחו״ל?
תשובתשר ״ התחבורה: השר נסע פעמיים. כן נסעו 79 פקידים ,״כולל
טיסות־ביקורת שגרתיו ת בענייני תעופה וספנות״ .השר לא פירט את ההוצאות.
• גי רו ש * בדואים. האם נכון כי 50 חיילים גיר שו שבט של בדואים מאזור
לוד, ללא הודעה מוקדמת? האם נ כון כי בעת ההעברה נפצע נער, נזרקו ש מיכותי ה ם
וכל מלאי ה מזון שלהם, וכי למעלה ממאה כבשים מתו ב תוך המ שאיות?
מפני שנ הגו לחדור לאזור־ת
שובתסגןשר ־ הבטחון: הרועים גו ר שו
אימונים. אחרי אזהרה, הועברו 1700 כבשים 600 .כבשים הו שארו ב שטח ללא
רועה, במ שך לילה אחד. ב מ שך המיבצע מתו 20 כב שים מקור. נער בדואי נפצע, תביעה ואיתו מתו שמונה כבשים, כתוצאה מטיפול בחומר־נפץ. כא שר תוג ש
לפיצויים, יטפל בכך המשרד.
• נזקישבת. האם נכון כי שתי אוניו ת פרי־הדר הפליגו מנ מל אשדוד ביו ם
הששי , 8.1.67 ,עם מיטען חסר, בגלל כניסת השבת?
חסרו 3000 תיבו ת, וב שניה
ש ר ־ התחבורה: נכון. באוני ה אחת
ת שו ב ת
המועצה לשיווק פרי הדר נו שאת בנזקים, ורק היא יודעת את ההערכה הכספית.
.2000
• פרשתאיתני. האם נכון כי הרבנות בטבריה דור שת מהגברת רינה
איתני ׳ ,ש ה תגייר ה לאחרונה, להתח תן מחדש עם בעלה, ו מס רב ת לת ת בינתיים לה
ולשני ילדיה תעודות־גיור?
תשובתשר ־ הדתות :״לא נכונה הידיעה על עיכו ב תעודת־הגיור. רינה
איתני לא פנתה לקבלה.״

י* מאורע העיקרי בשבוע שעבר היה, כמובן, קבלתה, בקריאה ראשונה, של הצעת־חוק
| § תקציבי השרותים הדתיים היהודיים. הצעה זו באה למסור, בלי שום חוכמות, את השלטון
הבלעדי על המועצות הדתיות לידי המפד״ל (ראה מסגרת).
הדיון על הצעה זו הפך דוגמה קלאסית של התחסדות וצביעות, כמעט מצד כל סיעות
הבית. שוב הוכח בעליל כי בחזית הכפייה הדתית אין תחליף לסיעתנו — וכי אנו עומדים
כאן על מישמר בודד ממש (להוציא, כמובן, את הקומוניסטים משני הסוגים, שדבריהם
נקברים תחת עומס הז׳ארגון המארכסיסטי האדוק).
בעשר הדקות שעמדו לרשותנו, הגדרנו בצורה ברורה את
המצב העובדתי, וקבענו עמדה עקרונית חד־משמעית. להכנת
נאום זה הקדשנו שעות רבות, בעזרת יועצינו הדתיים.
אולם לא יכולנו בדקות מעטות אלה להגיב על עמדת שאר
הסיעות, מחרות ועד מפ״ם, שכמעט כולן תקפו את סעיפי
החוק, מבלי שהתכזזנו אף לרגע להצביע נגדו. מובן שאף
אחת מהן לא תבעה להפריד בין הדת והמדינה .׳לכן נאמנו
נאום שני, בצורת קריאות־ביניים, במשך כל הדיון.
אולי כדאי לצטט חלק מקריאות־ביניים אלה, כפי שהן
נרשמו בפרוטוקול, כדי לתת תמונה על פעולת סיעתנו בעת
דיון על הצעת־חוק — כשמדברים אחרים.
לא קראתי שום קריאות בעת נאומו של יוסף שופמן, נציג
גח״ל (חרות) ,כי עמדתו היתד, ברורה די צרכה. הוא לא סורקים שלל את בסיס המועצות הדתיות, אלא רק דרש כי גם
לחרות, הדוגלת בכפייה הדתית, יינתן ייצוג הולם בהן.
אולם כאשר דיבר משה אונא, איש המפד״ל, וניסה להעמיד את עניין המועצות כדבר
הנוגע רק לדתיים, התחלתי לשאול שאלות־הבהרה:

משה אוגא

אני סבור שיהיה ז ה הגיוני לומר, שאותו הציבור שיש לו
עניין ישיר ב שרותים הדתיים ה שונים, שה מועצו ת הד תיות עוסקות בהם, צריך להיו ת
הנו שא של או תן ב חירו ת שיתקיימו (אם יתקבל בעתיד העקרון של ב חירו ת
ל מועצות, ב מ קו ם מינוי חבריהן).
:האם יש ציבור שאינו כפוף ל שרותי ה מועצו ת הדתיות?

אורי אבנרי 1 כאשר דיבר מרדכי סורקים, איש רפ״י, היה חשוב לנו רק דבר אחד: להבליט כי מן׳לגה
זו, המדברת גבוהה על חידוש, נעורים, תמורה, אוטומטיזציה ובו׳ ,היא תומכת עיקבית
בכפייה הדתית במדינה.
מרדכי סורקים:
לזעזועים בהן.
אודי אבנרי: בעיניך

ה מועצו ת הד תיות צריכות לתת

שרותים, ואין לגרום

זה הסדר טוב?
מרדכיסורקים: חכה עד הסוף. או שאצא ב שלום, או שלא אצא בשלום.

ואכן, סורקים הבהיר לחלוטין שהוא תומך במועצות הדתיות כמו שהן, כלומר במצב
הקיים, אשר החוק החדש בא לתת. לו גושפנקה רישמית.
נאומו של ראובן ארזי, איש מפ״ם, היה מלאכת־מחשבת של אקרובטיקה מילולית מפ״מית.
הוא תקף את החוק בחריפות, בטענות שכולן נכונות — אך הודיע שלא יצביע נגדו. מדוע?
מפני שאחרת יישאר חלל ריק. מפ״ם, כך אמר, תיאבק בוועדה לשינוי הצעת־החוק, ותקבע
את עמדתה הסופית בעת הקריאה האחרונה של החוק.
זהו טכסיס ישן של מפ״ם. התהליך הוא כך: בקריאה הראשונה נואמים נגד הצעת־חוק
ממשלתית, השנואה על חבריה של מפ״ם והנוגדת את עקרונותיה. אך אין מצביעים נגדה,
בטענה שיש להעביר את ההצעה לוועדה כדי לתקנה שם. בוועדה לא חל, כמובן, שום
שינוי מהותי, מפני שמביאי החוק מפעילים משמעת קואליציונית. בקריאה השלישית שוב
אין ויכוחים במליאה, העתונות מזכירה אותה רק כלאחר יד, אם בכלל, ואיש אינו שם לב
כי מפ״ם מצביעה בעד החוק שהיא נאמה נגדו, או שהיא נעלמת מן האולם בעת ההצבעה.
מצב הליברלים־העצמאיים דומה. לכן:

גרע!*] האוזנר החוק המובא לפנינו הוא הכרח ה שעה, מפני שהוא מובא
ב שעה האחרונה. יהיה צורך לתמוך בו, לפחו ת ב שלב הרא שון, ולהיאבק לתיקונים
בו ב שלבים הנוספים.
:אינני מ בין איך אפשר להצביע בעד חוק שמתנגדים לו.
גדעוןהאוזנר: לך קל. אתה יכול להצביע פה בעד חוקים שאתה מביא,
ולהתנגד לחוקים שאחרים מביאים.

אירי אכ״רי

לקומדיה הכללית הצטרף יעקוב כץ מפועלי אגודת־ישראל, שגם הוא, כמו כל קודמיו,
טען כי אינו מרוצה מן החוק — ושגם הוא, כמו קודמיו, הצביע בעדו.

יעקוב כץ:
אורי אכנרי

הצעת־חוק זו, איננו מרוצים ממנה כל כך.
:אף אחד איננו מרוצה!

וכעבור כמה דקות — השמיע כץ את הדרישה כי חברי המועצות ייבחרו. כץ כמו שאר
עסקני־הדת, לא התכוון, כמובן, שייבחרו על־ידי כלל הציבור, אלא רק על־ידי הדתיים.

יעקוב כץ
אורי אבנרי
יעקוב כץ:

לא היינו מתנגדים לבחור את ה מועצו ת הדתיות על פי ב חירו ת
ד מוקרא סיו ת, אלא שתלוי מי ומי יהיו הבוחרים.

:מי שמשלם — יבחר.
אתה מדבר רק על כסף רק על ה שרותים הדתיים מתרעמים,

1כאילו המדינה עושה טובה בעניין זה, וכאילו כל הכסף אשר ני תן, ני תן רק

איו נמסו חלת מה״ האזוה כאחוזה פומית למפלגה
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח על הצעת ״חוק תקציבי
השרותים הדתיים היהודיים״.
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
מכל צורות חלוקת־השלל בין מפלגות המישטר הקיים,
אין צורה גלויה יותר, ברוטאלית יותר, עזת־מצח יותר,
מזו הקרויה מועצות דתיות.

באן מדוכר על סכוסי-ענק ועל תחומי-ענק.

המועצות שולטות על חלק ניכר מחיי האזרח — חיי כל
אזרח, כדתי כחילוני. כל ענייני עריכת הנשואין ורישומם,
כל ענייני הכשרות במקומות הציבוריים, כל ענייני השחיטה,
ולמעשה גם מרבית ענייני הקבורה ובתי־העלמין.

45 מתמנים בהמלצת הרשות המקומית, שבה —
כמעט תמיד — מסורים עניינים אלה לשליטתו הבלעדית של
איש המפד״ל. ואם תעז רשות להפר כלל זה — תרגיש היש
מהר את נחת זרועו של שר־הפנים, מנהיג המפד״ל.
10 מתמנים בהמלצת הרב המקומי, שהוא עצמו
ממונה על־ידי המועצה הדתית, כלומר על־ידי המפד״ל.

מכאן שלא זה כלבד שלפי שיטה זו נקבע
כחוק בי מוברח להיות רוב למפלגות הדתיות
בבל המועצה -אלא שרוב זה הוא מכריע,
ובמעט בלעדי.

המועצה הדתית מיותרת!
כבוד השר טען בוויכוחים קודמים כי גם שרים אחרים
ממנים את בעלי־המישרות בשטחים המסורים להם, מאנשי
שלומם, ומדוע יהיה דווקא השר המפד״לי מקופחי

מיליוני לירות, אלפי ג-ובים
איד זה מתבטא בבסן ז?

תקציבי 186 המועצות הדתיות בארץ הגיעו בשנה השוטפת
ל־ 27.5מיליון לירות, בתוספת ההכנסות העצמיות,
שהן בסדר גודל של כ־ 4מיליון לירות.

בלומר: גבם של קרוב ל־ 32 מיליון לירות
מבספי הציבור -בל הציבור.
סכום זה מוכרח לעלות בהתמדה, כי המועצות יכולות

אף בבל השטחים האחרים פועלים השרים,
בעיקר, בשרים. ואילו פה נמסרת הסמכות
לשר־הדתות למעשה לא בחבר הממשלה, אלא
במנהיג המפד״ל. זוהי הכוונה הברורה.

האם ממנה שר־הבריאות רק את חברי קיבוצי השומר־הצעיר
לרופאים ולאחיות בבתי־החולים? האם ממנה שר־
וורהפטיג העקרון של הפרדת הדת מן המדינה.
אם הולכים בדרך הראשונה, מוכרחים השירותים להימסר
לידי הציבור כולו. לידי מנגנון המדינה, או לידי העיריות,
בתור שכאלה.
כלומר: נבחרי כלל הציבור צריכים לשלוט בשטח זה,
הממומן על־ידי כלל הציבור, ושכלל הציבור משועבד לו.
המודת הוא גורל כולנו, לא רק גורל הדתיים. הנישואין
הם גורל כולנו — כמעט — ולא רק מנת־חלקם של הדתיים.
אפילו אכילת כשר, במציאות הישראלית, היא חובת כולנו

ליטרת הבשר של המפד״ד
לדרוש מן העיריות ככל העולה על רוחן, ואילו לעיריות
קשה מאוד לסרב — מחשש פן כל סירוב יעלה עליהן את
זעמו של משרד־הפנים המפד״לי, שתקציב העיריה עצמה
זקוק לאישורו.
הממשלה, מצידה, התחייבה מראש לשלם לירה נוספת
על כל שתי לירות של תקציב המועצות הדתיות המקומיות,
שנקבע בדרך זו. כלומר: שיטה קיצונית של קוסט־פלוס.
זה מביא להפתעות כאלה, שבשנת התקציב השוטפת נמצא
כי נדרשים מן הממשלה מיליוני הלירות שלא נלקחו
בחשבון מראש, מאחר שתקציבי המועצות עלו על כל
המשוער.
אבל גם זה לא הכל. נוסף על מיליונים אלה, מסור בידי
המועצות מינוי מאות — הרבה מאות! — המשגיחים, המשולבים
בכל שטחי־החיים, כשעול משכורתם רובץ על
בעלי־העסקים, ובאמצעותם על הלקוחות.

כקיצור: שליטה על חלק חשוב מחיי האזרחים,
על עשרות מיליוני לירות, על אלפי
ג׳ובים ומשכורות.

אחד בפה, אחד בהצבעה
זוהי אחוזה עצומה — אחת האחוזות הגדולות במישטר
§ הפיאודלי הישראלי.
בידי מי היא מסורה?

בידי מפלגה אחת -המפד״ל.

העבודה רק את בני משקי הקיבוץ המאוחד כמהנדסים
וכמנהלי־עבודה של מע״ץ?
ואילו כאן ממנה השר, בגלוי וללא הסוואה, בעיקר את
אנשי־המפד״ל, חבריה ובני חסותה, תוך זריקת פירורים
לשאר המפלגות הדתיות, המואסות במועצות אלה (ולראייה:
דווקא בבני־ברק אין מועצה דתית.),
גם למינוי מפלגתי זה יש תירוץ. האם לא טבעי הוא כי
רק אנשים דתיים יעסקו בשטח הדתי?

זה מסבר את האוזן, אך זה מופרך מיסודו.

ראשית כל: סקר של המפד״ל עצמה, שהתפרסם השבוע,
טען כי למעלה מ 50 מן הציבור הדתי אינם מצביעים בעד
המפלגות הדתיות. אולי זה שקר, שנועד למטרה מסויימת —
אולם אי־אפשר לאחוז את החבל בשני הקצוות.
יתר על כן: המועצה הדתית היא גוף מפקח, ציבורי.
הרב והמשגיח צריכים להיות אנשי דת. זה ברור. אך מי
שממנה אותם אינו צריך להיות דתי.
פקידים אזרחיים מפעילים רופאים ומהנדסים, והם יכולים
להפעיל רבנים ומשגיחים. השקפותיהם האישיות של נותני־המינוי
כלל אינן חשובות.

ומכאן רק צעד אחד אל מסקנה מפליגה עוד
יותר: שבכלל אין צורך במועצות הדתיות.

אין שום סיבה מדוע לא יופעלו טכנאי־הדת, כמו טכנאי
כל שטח אחר, כגון המורים הדתיים, למשל, על־ידי המנגנון
הציבורי הכללי, הנבחר.

ייתכן שזוהי הדוגמה היחידה שבה מעיזים בצורה כל כך
גלויה וברוטאלית לבוא אל המחוקק ולתבוע ממנו לחוקק
חוק של המדינה, שכל מטרתו למסור אחוזה לשליטתה הבלעדית
של מפלגה אחת.

בהסכמת רפ״י, בהסכמת אחדות־העבודה,
בהסכמת מפ״ם, כהסכמת הליברלים העצמאיים,
בצורה צינית, אם בי מתחסדת, שנועדה
להוליך שולל את הציבור, כתקווה שלא ישים
לב שבאן נוהגים לפי הכלל -אחד בפה ואחד
ביד המצביעה.

מוד. אומרת הצעת־החדק הזאת? היא אומרת כי את המועצות
ימנו לפי מפתח משולש — שלושה שהם. אחד, אם מותר
לשאול דימוי מדת אחרת.
45 מחברי המועצות מתמנים במישרין על־ידי שר
הדתות, מנהיג המפד״ל.

האם עגל בשר חשוב בעיני עסקני-הדת
מתר מן הילד הדתי?

הרוב משלם, הרוב משועבד -
הרוב אינו מיוצג
כבוד היושב־ראש, הבה וננסה לפזר את ערפל השקרים
המוסכמים, המליצות וההסודאות, ונעמיד את השאלה בכל
הבירור והבהירות.
יש רק שתי תפיסות אפשריות לגבי מבנה השירותים
הדתיים, אם רוצים להשאר בתחום היושר וצלילות הדעת.
כל השאר אינו אלא בוקי־סרוקי.

אפשר למסור את השירותים לידי המנגנון
הציבורי, לפי עקרון הצמדת הדת למדינה.
ואפשר למסור אותם לידי הציבור הדתי, לפי

מכספיהס של חילוניי ם שאין לחם זיקה דתית•
אוריאכנרי: אבל הם נזקקים ל מועצות נגד רצונם.

מפא״י הופיעה בכמה קולות. שולמית אלוני שתקה, לא הצביעה נגד החוק וגם לא נמנעה.
אבל רחל צברי תקפה את החוק, ודרשה כי חברי־המועצות ייבחרו.

חברת־הכנסת

צברי,

או רי אבנ רי :
אז. מי בעדו?
רחלצברי: זה ענייני האישי.
אוריאכנרי: כל דוברי המערך דיברו נגד החוק.

הידברות בין דתיים וחילוניים
כבוד היושב־ראש, אילו הייתי אדם דתי, הייתי מתקומם
נגד שיטה זו של הצמדת הדת למדינה, אפילו כשלמעשה
פירושו של דבר כיום הוא שהמדינה משלמת, והספד״ל
שולטת, בבחינת ״היה מפד״לי בהרכביך, וממלכתי ב־תקציביך״.

שהרי
מי נותן לכם ערובה לבך שלא יבוא
יום ושר-הפנים יהיה, למשל, אמנון זכרוני,
ושר הדתות, למשל, ויקטור שס-טוב?
האם אתם יכולים לתאר לכם ממשלה כזאת? מה יקרה
אז למועצות הדתיות, על פי החוק הזה עצמו?

לבן אני מייעץ לבם לקבל את הגישה ההפוכה,
גישתנו שלנו, של הפרדת הדת מן המדינה,
הגישה הגורסת ״שלי שלי, שלך שלך״.

דהיינו לא יזדקק לשירותים דתיים מי שאינו רוצה בהם,
לא יכפו נשואין דתיים על מי שרוצה בנשואין אזרחיים.
אך הציבור שיזדקק אז לשירותים הדתיים — הוא שיממן
אותם, והוא לבדו ישלוט בהם. לא בצורר, של טכסים, של
תחבולה בלתי־אסתטית, אלא כדבר טבעי וטהור ומוסכם
על הכל.

אז ייעלמו החיבובים בין הציבור הדתי והציבור
החילוני, תיפתח הדרך להידברות בלב
פתוח, לשיבנוע הדדי, ואפילו לעזרה הדדית.
המפד״ל אינה מעוניינת — לא בכך ולא בכך. לא בהצמדה
אמיתית, ולא בהפרדה אמיתית.

השלטון הפיאודלי שלה מחייב אותה לשמור
על המצב הקיים, הבלתי־אסתטי, לפי גירסתו
של החכם מכל אדם :״טוב אשר תאחוז כזה,
וגם מזה לא תנה את ידיך״.

ברוךאזניה: אנחנו חייבים להעביר את הצעת־החוק לוועדה, וזאת בג ל ל׳
הזמן הדחוק. .אנחנו עומדים בחוד ש מארס, וב־ 31 לחוד ש מסתיים. מועד ; התוקף

של ה מועצו ת הדתיות.

שמואל ׳מיקוניס, הסביר את עמדת מק״י:

מפא״י

אם כולנו משלמים עכור שירותים אלה, אם
כולנו נאלצים להזדקק להם, באיזו שרירות
עזת־מצח נמסר הדבר לשליטתו הבלעדית של
מיעוט קטנטן, של מפלגה הגורסת ״שלי שלי,
שלך שלי״ ,בלל ש״מסבת אבות״ מייחסת
אותו לרשעים?

אפילו ברוך אזניה תבע, כאילו, תיקונים מפליגים.

שמואלמיקוגיס ה שקפת העולם שלנו הוא אתאיסטית, מתנגדים לדת.
אבל נשאיר ויכוח זה לזמנים יותר טובים.
אוריאכנרי: לכ שיבוא המ שיח.
שמואלמיקוניס למה אתם (הדתיים) צריכים לכפות את עצמכם ואת
מוסדו תיכ ם על כל הציבור?
שלמהיעקובגרוס (אגו״י) :אם יפרידו את הדת מהמדינה, השאלה מי
יצטער על כך.
שמואלמיקוניס: אף אחד לא יצטער, לא הדתיים ולא החילוניים.
אוריאכנרי: המפלגות הדתיות תצטערנה.
שמואלמיקוניס לפי דבריהם של דוברי ה מפלגו ת הקואליציוניות, יש
רוב נגד כפייה דתית. אבל אין רוב בכנסת לביטול ה מועצו ת הדתיות.
אוריאבנרי: אתה רוצה להגיד שהם מצביעים בניגוד למצפונם?
שמואלמיקוניס: ה מבין יבין.

היא

בכל בתי־המלון, ברוב המסעדות, ואפילו במזנון הכנסת, ואין
לנו ברירה.

נגד

החוק

הזה

או רי

אכנרי: תביאו תשריר לחצי שנה, או אתם מתנגדים לחזק.

ברוךאזניה בקריאה רא שונה איננו יכולי ם להביא איזה
מהותי בחוק. את זאת אפשר לע שות בוועדה.
או רי

שינוי

שהוא

אבנרי: אבל מי מביא את החוק? הממ שלה שלכם מביאה אותו!

וכך זה נמשך. עד לחילופים חבאים:

ב רו ך אזני ה :
או רי אבנ רי :
ב רו ך אזני ה :
או רי אבג רי:

עשרת ה אחוזים המת מנים על־ידי הרבנות הרא שית
הם מתמנים על־ידי הרבנים המקומיים.
אני מקבל את התיקון. אני אפילו מציין שאני מקבל תיקון שלך.
סי מן שמ שהו איננו בסדר אצלי.

כאשר סיכם השר, הגיב רק במשפט אחד על כל הטענות הענייניות שהשמענו בנאומנו:
זרחוורהפטיג: חבר־הכנסת אבנרי דיבר הר־בה
מאד על עזות־מצח. אינני יודע מניין הביטוי הזה
שלו על עזות־מצח.

בכך נסתיים ויכוח זה, הבא להעביר כמה עשרות
מיליונים מכיסי משלם־המיסים לכיסי המפלגה הדתית
הלאומית. רק אנחנו והקומוניסטים הצבענו נגד.

תמרורי

לבוחר בטוב ביותר:

71^16ב חי רתהצ עירי ם ו הצעירים ב רו ח ם.
^£זו 7ה סיגרי המהתערובתהאמ רי ק אי ת.
פי ג די תקינג ־ סייז פי לטרח די ש ה זו
זע שויה מהמ עו לי ם שבזני ה טבק, מ עני ק ה
יד הנ א ת עישוו מו שלמת. פאר תוצרת דובק.

נחרבטובב >ותר ־

ע שן

1£לווז

* הרתה. בפעם השלישית או הרביעית,
מלכת בלגיה, פאכידלה 38 הנסיכה
הספרדית לשעבר הפילה עד כה לפחות
פעמיים (כאשר אושפזה בשנה שעברה הוסבר
אחר־כך כי נותחה רק בקרום־הרחם, לא
הפילה) .פאביולה מתבודדת עתה עם בעלה,
המלך כודואן 36 בארמון המלכותי.
* נולדה. בטוקיו, לרטנה סארי
דייוי סוקארנו ( )27 ולבעלה, נשיא אינדונזיה
בשם בלבד,
ומהנדס חשמל לפי
מקצועו, סוקארנו
( ,)65 בתם הבכירה

קרתיקה סארי

(באינדונזיה: תמצית
הכוכבים) ,שהיא בתו
השמינית של
סוקארנו, אב לשבעה
ילדים מחמש
נשים אחרות.
* נישאו. ב־רמת־גן,
בטקס הסוקארנו
מוני,
נין אדמו׳׳ר-
חסידים ניסן רוזזד
סוים 19 ובת אדמו״ר־חסידים סייגה
טכרסקי 18 כשהנישואין מבטיחים את
המשך חצרות הרביים שהם כיום בכפר־אתא
(רבי צבי הירש רוזנבוים, האדמו״ר מנד־בורנה)
ובבני־ברק (רבי משולם זוסיא טברס־קי,
האדמו״ר מצ׳רנוביל).
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 68 של פריד״
ריק, מלך דנמרק, הזכור בהופעתו ברחובות
קופנהאגן בירתו, כשהוא עונד טלאי צהוב
אחרי שמפקד חיל הכיבוש הגרמני הורה
לכל יהודי דנמרק לעשות כן.
+נחוג. יום הולדתו ה־ 85 של ד״ר
משה שרמן, נשיא הכבוד של ההסתדרות
הרפואית, שהיה רופא אף־אוזן־גרון הראשון
בארץ, עת מספר רופאי הארץ הגיע ל־
32 בלבד. ד״ר שדמן, בנו של בעל בית־דפוס
וציר לקונגרס הציוני הששי בגיל ,21
בו אמר לאו להצעת אוגנדה (בין אומרי הלאו
האחרים: ד״ר חיים וייצמן) ,עלה ארצה
ב־ 1911 כרופא באוניית צליינים רוסיים.
+נחוג. יום הולדתו ה־ 50 של פרופסור
האוניברסיטה העברית (לארכיאולוגיה)
ייגאל ידין, חופר מצדה ומי שהיה ה־

הרמסכ״ל השני של צה״ל. ידין, בנו של 1 הארכיאולוג אליעזר ליפא סוקניק (ה מגילו ת
הגנוזו ת) ,בילה תקופה קצרה אחרי סיום
לימודיו בבית־הספר
התיכון כפועל חק־ |
לאי בשרון, מודד־קרקעות
באזור חברון
ופקיד מחלקת
הדרכונים המנדטורית
עד שהחליט להתמסר
לענייני בטחון.
בגיל 19 שימש
מפקד קריית־ענבים,
יותר מאוחר היה
סייר מצטיין בפלו־גות־השדה
של אורד
וינגיים (שכינה אותו
ציפור הלילה)
ושליש רמסנ׳ל ארגון ההגנה (ורמטכ׳׳ל
צה״ל הראשון) יעקב דורי. כראש לשכת-
התכנון של ההגנה עבר לתפקיד קצין־
המבצעים של מלחמת־העצמאות, אותה סיים
בדרגת אלוף ובמו׳׳מ סודי עם עבדאללה,
מלך ירדן, את לבו כבש בשירי נ׳הליי ה
(שירים ערביים מתקופת הבערות, שלפני
מוחמד) אותם ידע מימי לימודי הארכיאולוגיה
והערבית באוניברסיטה
^ אושפז. כשהוא סובל מהתקף־לב,
נשיא תוניסיה, אל״חכיס כורגיבה (* 463
שלשם החלמתו המהירה נערכו תפילות
מיוחדות בכל מסגדי תוניסיה•
נהרג. עת התלקחה מכוניתו בתאו-
נת־דרכים מסתורית באוטוססראדה איטלקית

אלוץ5־משנה כתריאל פסח שלמון

( ,)52 דור שישי לילידי ירושלים ותושב
גבעת־שפירא אשר בעמק־חפר. שלמון, כלכלן
לפי מקצועו, היה מפקד גדוד־התותחנים
הראשון בצה״ל, יותר מאוחר נספח צה״ל
בלונדון וביזשינגסון, וציר ישראל בדרום-
אפריקה וברומניה. לאחרונה היה איש משק
(מנהל חטיבת כוח־אדם בחברת החשמל,
יועץ כלכלי לבנק לאומי לישראל) ואיש
עסקים פרטי.
* נפטרה. בחיפה, בגיל ,86 מרים
כהן״רפלקס, מוסמכת למתמטיקה ואחת
המורות העבריות הראשונות, שלימדה בימי
מלחמת־העולם הראשונה במושבה השומרונית
בת-שלמה, תמורת תוצרת חקלאית.
ה פו ל ס תזה 1542

*י• נמל״התעופה לוד אין חדר־קבלה
לאורחים מכובדים. יתכן שזהו הנמל
היחידי בעולם שאין בו אפילו מסעדה הגו־נה.
יש בו אוסף של שולחנות קטנים ופשוטים,
מכוסים בפורמאיקה, מן הסוג המקובל
בחדר־אוכל של מוסך או בית־חרושת.

במקום
זה נערכה קבלת-הפנים
לז׳אן־פול סארטר ולסימון דה-
בובואר.
לא הוזמנתי לקבלת־פנים זו — כשם שלא
הוזמן איש שאינו נראה למפ״ם כאחד
מאנשיה או גרוריה (מלבד שלושה־ארבעה
האישים שצורפו על־ידי מפ״ם כחברים ל־וועדת־הקבלה,
לשם טישטוש זהותה המפלגתית)
.אך לא חיכיתי להזמנה כדי להביע
את רחשי־כבודי לאיש.
כאשר באתי למקום, זמן־מה לפני נחיתת
המטוס, כבר הסתודדו באולם הגדול —
דמוי־המחסן — כמה אנשים שקל הגד, לסווגם
עוד מרחוק. כולם לבשו סוודרים,
לכולם היו בגדים מרושלים־בקפידה. בקיצור:
עסקני מפ״ם מן המניין.

הם המתינו, כד נסתבר, לאדם
שהוא בעיניהם מאיר יערי צרפתי.

** איר יערי הצרפתי, יחד עם בת-
]*) לוויתו, הוגנב לאולם דרך דלת צדדית.
הוא לא הובא בשער הראשי, כי שם חיכו
כמה עשרות בני־נוער, תלמידי האוניברסיטה
התל־אביבית, שרצו לקבל את פניו.

להם את היוקרה הציבורית שהם
זקוקים לה, לגייס לצידם אלפים
ורבבות.

מבעד לדלת הצדדית, וכך ניתן לסארטר לעבור
בין הסטודנטיות ששרו, בהתלהבות
פאתטית, הבאנו שלום עליכם, ונופפו בכרזות
הרצון הטוב.

מי לא מעוניין בכך?

מפ״ם, במוכן.

*ץ עמד מפ״מי זה היה אופייני לכל
אשר קרה לאחר מכן.
אפשר היה לעצב את ביקורו ההיסטורי
של ז׳אן־פול סארטר באחת משלוש צורות.
ההכרעה היתד, בידי עסקני מפ״ם, אשר להם
נמסר, כמעט במיקרה, הטיפול הטכני ב־אירגון
סיור זה.

מפ״ס א־נה מעוניינת באיחוד כל הכוחות
האלה, והיא מחבלת באיחוד זד, מזה שנים.

מדוע?
מפני שהיא חוששת כי איחוד כזה יחזק
מתחרים אפשריים. לכן היא מטילה חרם
טוטאלי על כל כוח חדש העלול אי־פעס
להופיע בזירה כמתחרה, בעודה מוכנה בהחלט
להושיט יד למי שדיעותיו מנוגדות
ולמי שאינו נראה לה כמסוכן.
מפ״ם חרדה לשליטתה על אלפי הצעירים
הטובים, בני קיבוציה, הרוצים במאבק לשלום,
והמאוכזבים מחוסר־המעש של מפלגתם.
אם יינתן, חלילה, הכשר כלשהוא לכוחות
חדשים, עלולים צעירים אלה למצוא
בהם את מקומם.

אפשר היה להיענות לרצונו של
סארטר עצמו, ולהפוך את הביקור
לסיור לימודים כלכר.
כלומר: להניח לסארטר להכיר את הארץ
כדרכו, על אורותיה וצלליה. לוותר
על בל הטכסים, והנאומים וקבלות־הפנים.
להניח לאיש לשוחח באופן בלתי־אמצעי עם
צעירים וצעירות, פרופסורים וקיבוצ׳ניקים.
לשמוע, מבלי להשמיע.

זה לא ניתן לו.

לא ניתן לו לבוא בשום מגע עם אנשים
בלתי־רצויים למארגני המסע — זולת האנשים
שסארטר עצמו הודיע בתוקף כי
ברצונו לפגשם, על פי רשימה ששלח מראש(
.היד, לי הכבוד להופיע ברשימה זו).
הוא טולטל לקבלות־פנים עלובות ו־אימללות,
כגון המעמד המביש באגודת־הסופרים,
מוסד זעיר־בורגני של פועלי־עט
מדרגה ג׳ ,שכאילו בא להפגין לעיני סארטר

מפ״ם אינה יבולה להרשות לעצמה
לצאת לשום מאבק. בי היא
יושבת בממשלה.
ממשלה המשולבת כל־כולה במערך האמריקאי.
ממשלה המשתמשת בהשפעתה על
יהודי אמריקה כדי להשתיק את ביקורתם
על מדיניות הנשיא ג׳ונסון. ממשלה המניחה
לאוניות הדגל הישראלי להוביל חומרי־מלחמה
לוויאט־נאם. ממשלה שכל הכרזותיה
תומכות בעקיפין בעמדה האמריקאית ב־וויאט־נאם
(אם כי אבא אבן משתדל לנסחן,
בכושר האופייני לו, בניסוח ניטראלי־כביכול,
שיש בו כדי לסבר את אוזניהם של
חברי־מפ״ם).
לאעשתה, במשך כל
אותה ממשלה
תקופת קיומה, אף צעד קטן שבקטן השונה
מן העמדה הבן־גוריונית לגבי הבעייה הערבית.
אמנם, נוכחות מפ״ם בממשלה מצמצמת,
במיקצת, את הלהיטות לפעולות־תגמול,
אר גישה חיובית לא באה במקומה.

מפ״ם) לסמינר עברי (של מפ״ם) ׳,ממועדון
תרבותי (של מפ״ם) למערכת כתב־עת (של
מפ״ם) .וזהו בדיוק מה שנעשה.

למפ״ם יש שמות רבים. צריך
אדם להיות מעורה בהווי הישראלי
כדי להבחין בי בל השמות
האלה אינם אלא הסוואה לאיד-
גוני-חזית מפ״מיים, שלמדה את
השיטה מן הקומוניסטים בחו״ל.
מועדוני צוותא שייכים למפ״ם, ומשמשים
כתחליפים מוסוזים־למחצה לסניפיה המדולדלים.
דו אוטלוק הוא כתב־עת מפ״מי
מובהק, שכל הקובעים בו ד,ם אנשי מפ״ם,
והשמות הלא־מפ״מיים בו משמשים רק כקישוט
לגיוס כספים ואהדה. ועד השלום
משועבד לשליטתה הבלעדית של מפ״ם,
המסרבת בתוקף לצרף אליו כל גורם שוחר־השלום
העלול, לדעתה, לסכן את שלטונה
בו. הסמינר בגבעת־חביבה הוא ענף של
מפ״ם — והוא הדין לגבי כל המוסדות האחרים
שאליהם טולטל סארטר (חוץ מן
המוסדות שסארטר עצמו תבע לראותם).

כך מנסה מפ״ם, ככשרון רב,
לסהוט מביקורו של סארטר את
הטיפה האחרונה של תועלת מפלגתית.
האיש
שכתב את נידוני אלטונה, ובת•

מבאן• ,טבל תנועה ציבורית נדו־

החליט מי שהחליט שאין זה
רצוי בי הרושם הראשון שיקבל
סארטר כישראל יהיה ים של פנים
צעירות, נלהבות, וברזות כזבות
שלום ישדאל־ערב ושלום בוויאט-
נאם.
סארטר העייף בא וישב בלי גינונים ליד
השולחן הקטן הראשון. איש לא ישב בשולחנות
הסמוכים. כל שלושת מנייני העסקנים
נהרו לעברו, הקיפוהו וכמעט הצי-
פור,ו גופנית. הם הצטופפו סביבו, וסביב
שולחנו, בקוטר של מטר אחד, כך שכל
אחו מהם יכול היה לנגוע בו. האיש הקטן
והשתקני, יחד עם בת־לוויתו שישבה
כפסל דומם, נעלמו ביניהם.

יושב־ראש הבנסת, איש נהכא
אל הבלים, נשאר עומד במרחק
של במה מטרים, כי לא רצה להידחק.
אברהם
שלונסקי נאם בקושי. כלומר:
זרועותיו ושרירי־גופו נעו בקדחנות, בעודו
נאבק עם המילים רוויות־החזון, שיצאו
מפיו במקוטע, מרוב התרגשות. אבל
זה לא הפריע, כי המתרגם לא תירגם ממילא
את אשר אמר לצרפתית, אלא המציא
בו במקום נאום קצר ופשוט משלו.
אחרי כמה דקות הצליח מזכירו של סא־רטר,
קלוד לאנצמן המקסים, לשלוף אותו
מתוך ים העסקנים. הוא מנע את הוצאתו

כי אין לנו לא ספרות ולא סופרים, וגם לא
תרבות אלמנטרית.
הוא הובא לסמינריונים, בהם נתבקש להרצות
ולענות לשאלות של בהורים טובים
ברמה של גימנסיה — בעוד שכל אשר
רצה הוא היה דווקא לשמוע מאותם בחורים
טובים את השקפתם שלהם על בעיותיהם,
כדי לעמוד על טיבם ועל סיב חינוכם.
אין ספק שסארטר יראה, בסופר של דבר,
מה שהוא רוצה לראות. הוא סופר בעל
כושר־אבחנה חד, הרואה הרבה יותר מכפי
שנדמה.

אכל הוא ידאה את אשר ייראה
לא בגלל, אלא למרות, סידרי הסיור.
והוא לא ידאה את בל אשר
יכול היה -וצריך היה -לראות.

פיטר היה, כמובן, לעצב את הביקור
בצורה שונה לגמרי, למטרה אחרת -י-
מטרה שהיתר, מתקבלת אף היא על דעתו
של סארטר עצמו.
אפשר היה להשתמש בביקור זה כדי להפיח
רוח חדשה במחנה הלוחמים בישראל
למען שתי המטרות העליונות העומדות
ברגע זר, לעיני סארטר עצמו: שלום
ישראל־ערב ושלום ויאט־נאם.

ביקור זה יכול היה לאחדם, ל־לבדם,
להלהיכס ולהמריצס למאמץ
מחודש וגדול פי אלך, להעניק

לה למען שינוי העמדה הישראלית
לגבי ויאט־נאם ולגבי המרחב, בהשתתפות
מפ״ם, היתה מסבנת
את ישיבתה בממשלה. ותנועה כזאת
בלי מפ״ם היתה מפלגת את
מפ״ם.
לכן נעשה הכל כדי שביקורו של סא־רטר
לא יביא, חלילה, להשתלהבות הרוחות
בכיוון זה. סארטר ינאם בארץ, כפי שדרש,
על בעיית ויאט־נאם. הוא ניפגש עם
ועד הפרופסורים שחתמו על כרוז למען השלום
בוויאט־נאם, ועד מכובד שהוא סימפאטי
ובעל רצון־טוב, אך שבוודאי אינו
יכול לשמש תחליף לתנועה ציבורית דינאמית,
לוחמת וסוערת. מפ׳׳ם היא המונעת
כל פעולה המונית גדולה של ועד

ביקורו של סארטר, שיבול היה
להוות מיפנה במאבק הישראלי על
השלום, יישאר בגדר אירוע נכבד.
היה מי שדאג לכך.

שארה האפשרות השלישית

לגבי עיצוב ביקורו של סארטר —
זו הרחוקה ביותר מרצונו של סארטר.

אפשר לנסות להפוך את סארטר,
בעל כורחו, לעסקן של מפ״ם.
אפשר להביא אותו מקיבוץ (של מפ״ם)
לקיבוץ (של מפ״ם) ,מעסקן ערבי (של

יגירי פלמז
לוזיתו , ,הפכו לנידוני מפ״ם , .הם נעים בתוך
כלא מפלגתי, בדלתיים סגורות.

ורק דאגה אחת מכרסמת כלב
מפ״ם כבל ימי הביקור: שמא
יישמט האייט לרגע קט מידיה,
שמא תתבזבז טיפה אהת של יוקרה
שהיתה יבולה להועיל לאירגון־
הזית של מפ״ם, שמא יחדל
מלהיות נכס מפלגתי נושא־ריכית.

*כול לבוא מישהו ולומר: גם זה

1טוב. סארטר בוודאי מבחין היטב במה
שקורה לו, למרות שהוא שותק כדרכו.
הוא רוצה להכיר את המציאות הישראלית
— והרי זוהי המציאות הישראלית. כאן
מתחלק הכל לפי מפתח מפלגתי. סארטר
הוא פשוט חלק מן השלל המגיע למפ״ם.

וכבל זאת: חבל.

חבל על ההזדמנות הגדולה ׳שאבדה.

הכל שסארטר אינו רואה פנים
אחרות של ישראל, פניה של ישראל
האחרת.

״ ״ 1א1ו־י אבנדי

במדינה
• המפ״ל תחדש את פעילותה להגדלת אחוז החסימה, עד
לשלושה אחוזים.

העם

המטרה ה מוצהרת: למנוע החזרת הכרח החדש לכנסת,

בב חירות הבאות. לעסקנים הדתיים יש כבר הסכמה מצד מפלגות רבות, אולם
קשה להם להתגבר על ה מיכ שול ש שמו פועלי אגודת ישראל. סיעה זו, שלא
השיגה אפילו שני אחוזי ם מכלל הקולות בב חירות האחרונות, חו ששת שהעלאת
אחוז החסימ ה תגרום לחיסולה. מפא״י מעוניינ תבהמ שד קיומ ה של הסיעה
הדתית הקטנה, ולכן

תסכים להעלאת האחוז רק אם תמצא

המפד״ל

פ תרון

לבעיית הסיעה הקטנה.

• המימשל הצבאי, שבוטל לכאורה, ישוב ויעסיק את דעת־הקהל
בארץ ובחו״ל. הגורם: התנכלותם ה מ מו שכ ת של אנשי המימ של
לתו שב הכפר טייבה סאלח בראנסי, איש אל־ארד לשעבר, המרותק מזה שנה
לכפרו, לפי צו־ריתוק אדמיניסטראטיבי. צו זה חוד ש לא מז מן, עורר התמרמרו ת
ב חוגי ם נרחבים, ערביים כעבריים. הדבר הובא גם לת שומת לבו של האורח
הצרפתי ח אן־פול סאדטר, ו יו עלה, כפי הנראה בכנסת. מכיוון שבראנסי חדל
מז מן לעסוק בפולי טי קה, נראה הריתוק ה מ מו שך כמע שי־נקמנות.

• ייתכן שעוד ספר יוחרם כישראל.

הפעם יהיה זה ספר כתוב
ערבית, על תולדות העדה הדרוזית. הספר, היחיד מ סוגו, נכתב על־ידי אחד
מראשי העדה ב ל בנון, והוא הועתק על־ידי מו״ל ערבי מעכו. הוא עורר את
רוגזם של ה מו מ חי ם
לענייני
הי שראליים
ערבים מפני שהוא
טוען, כי הדרוזים

שדו שהב גנו ת
תמונתה של ישראל הצטיירה בשבוע
שעבר בשלוש הפגנות, שהתרחשו באותה
שעה עצמה:
• כירושלים ערכו אלפי אזרחים דתיים
הפגנת־כוח תחת הדגל של הפסקת
נתיחת־מתים.
הסיכום: תריסר פצועים, ברובם שוטרים.
• כתל-אכים יצאו אלפי פועלים
להפגין נגד האבטלה, פרצו מחסומים משטרתיים
והסתערו על בניין העיריה.
הסיכום: למעלה מתריסר עצורים ופצועים•
כלור. נשאה ההפגנה אופי אחר לגמרי.
איש ממשתתפיה לא הפגין נגד משהו
אלא בעד משהו: השלום. היו אלה קומץ
של סטודנטים ושל חברי העולם הזה —
כוח חדש, שנסעו להקביל את פני ז׳אן

אינם עם נפרד, אלא
חלק מן העם הערבה
גי שה זו מנוגד ת
לגישה הר שמית של
ממ שלת ישראל.

• גסיונותיה
של הנהגת מ־פ״ם
למתן את
הנימות האופוזיציוניות

״הותס״ יסוכלו.
למרות הביקורת
ש מו תח דו־ שבו־עון
החטיבה הצעירה
של ספ״ ם על
מדיניות המפלגה, בשאלות
שונות, לרבות
שו תפו ת ה בקואליציה,
לא עלה עד
כה בהצלחה הנ סיון
לרתום או תו כליל
לעמדת ההנהגה. ב־קרוב

מונ ה

עור ך

חדש

לחותם,

חבר

מתת מן השמיים

נידונו לס־יור נוגררך 1זיבוב

קיבוץ ג בולו ת יוסי א מיתי, שתקף לא מכבר את הנהגת מפלגת! על הקואליציה
שהקימה בנצרת עם המערך, תחת הקמת קואליציה עם רק-ת. מינויו של א מיתי
הידוע בדעו תיו העצמ איות, י שפיע כנראה גם על חותם, בכיוון יתר ביקורת

פול סארטר בנמל התעופה. היתד, זו הפגנה
קטנה מאוד.

• סיכם ון בפר חכ״ר־תוחלת עשוי אף הוא לקכל מיפנה
בינלאומי.

פרעו־ האוויר

אנשי כפר חב״ד מא שימים את המפד״ל בה מתת תו שבי תוחלת,
מתוך ח ש בונו ת מפלגתיים מובהקים. כמה מהם רומזים, כי תי תכן ה ת ערבו ת
הרבי מלובביץ, מנהיג חסידי חב״ד היו שב בניו־יורק, כדי למצוא פ ת רון
קיצוני לסיכסוך. הפ ת רון: העברת כל תו שבי כפר חב-ד לכפר בארצות-

המיבצע ניראה מושלם, חוליית חבלנים
של אל־פוזח, שפוצצה את מכון המים של
ערד, נלכדה בטרם תברח חזרה לירדן. בפעם
הראשונה בתולדות הפעולות האלה, בא
תגמול מהיר וצמוד, שפגע במבצעי הפשע
הנימלטים,

• לישכת עורבי־הדין תמחה בצורה חריפה בפני משטרת
ישראל, על מה שהיא רואה כהתערבות בעבודתם התקינה של
הפרקליטים המופיעים כמשפטים פליליים. הטענה: המ שטרה לוחצת

המיבצע ניראה מושלם גם מסיבה אחרת:
זו הפעם הראשונה הודיע צה״ל על הפעלת
הליקופטר בקרב־הרדיפה. הוא ניצל את העובדה
שמקום־הפיצוץ מרוחק 18 קילומטרים
הליכה מן הגבול הירדני, הזניק את
פרשי האוויר ברגע שניתנה האזעקה. החוליה
המוטסת גילתה את החבלנים בתוך שטח
ישראל, ריתקה אותם עד שהגיעה תגבורת,
ואז החל קרב נייד, שבסופו נהרג חבלן
אחד בתוך שטח ישראל, ושני כחצי קילומטר
מעבר לגבול הירדני, סמוך לכפר
סמוע.

הברית, כהפגנת־מחאה נגד ממ שלת ישראל.

ע ל פרקליטי ם למסור לה חו מר שבידם, ולגלות פרטים שהם חייבים לשמרם בסוד ,
על פי כללי האתיקה המקצועית.

• צפויה סערה בקרב פועלי היהלומים, כשיתגלה כי ההסתדרות
מתכוונת לוותר להתאחדות בעלי תעשיית היהלומים
על ההסכם לשלם תוספת לפועלי היהלומים בשיעור של ׳
, 5 0/0החלמתחילתהשנה. הפועלים יטענו כי ההסתדרות מחבלת ברמת-
חייהם, ו מ שכנעת את נותני־העבודה לא לשלם תוספת, שלה כבר הסכי מו,
פן ימריץ ת שלום ה תוספת לפועלים בענפים אחרים במ שק המדינה, לדרוש אף
הם תוספות.

• אל פסטיבאל הסרטים הישראלים באשקלון, שייפתח
בימים אלה, תתלווה גם שערוייה קולנית.
לה שתתף

שלא

נהנו

לפי ה ת קנון רשאים
מתמיכה ממ שלתי ת או

ציבורית, אך מתברר כי יש כוונה ל שתף דווקא סרטים כאלה.

ף חד עם ההון הצבור בקרנות, גדל
7ותפח גם חוב המעבידים. כלומר: הסכומים
שהמעבידים היו חייבים להפריש למען
עובדיהם, למען ביטוחם בעתיד, השתהו,
התעכבו ולפעמים התמזמזו והתמס־מסו.
וגם
כאן מדהימים המספרים, כפי שמסר
אותם בישיבה פנימית של אנשי צמרת ההסתדרות,
הלל זיידל,, :קיימת בעיה של
חוב המעבידים. כפי שמסרתי לכם הגיע ה
הגבול

מדיניו ת מפ״ם.

ב ת חרו ת הפסטיבאל רק ס רטים

***בעה עמודי־ענק תומכים את היכל
הקודש של ההסתדרות הכללית: שבע
קרנות הפנסיה הגדולות.
ישנה קרן הגימלאות המרכזית, המשרתת,
לכאורה, את עובדי ההסתדרות עצמם; ישנה
קרן הביטוח לפועלי הבניין, המשרתת
את פועלי הבניין, וישנה קרן בי טו ח לפועלים
חקלאיים, המשרתת את הפועלים
החקלאיים.
יש עוד ארבע קרנות גדולות — מבטחים.
נתיב, לפקיר ומגן — ועוד קרנות קטנות
לרוב. ליתר דיוק 210 :קופות תגמולים ואגודות
שיתופיות לעזרה הדדית.
וכמו בכל חברה טובה, כן הדבר גם בחברת
הקרנות: הגדולות, השמנות והעשירות
— הן הן הנותנות את הטון. כי הן
מרכזות בכרטיסיותיהן כמחצית מכלל העובדים
במדינת ישראל.
ליתר דיוק: הרישום בכרטיסיות לא כל
כך קובע, בדרך כלל, כי הכרטיסיות אינו
ערוכות בקפידה, שם ליד שם, כתובת ליד
כתובת ומספרי תעודת־זהות במקום המתאים.
לא ולא. מה שקובע יותר היא העובדה,
כי שבע הקרנות הגדולות שואבות
כספים משליש מיליון שכירים בישראל, וכן
מן המעבידים שלהם.
לכאורה הכל טוב ויפר :,העובד מפריש
ממשכורתו והמעביד מפריש מכיסו, ואז
זורמים כל הכספים אל הקרנות — איש
איש והקרן שלו — ולעת זיקנה, או בזמן
פציעה, או בשמחת החג, או בבילוי החופש,
מקבל העובד תשלום מתאים.
בתוך אינסוף הדו״חים והטבלות שמוציאות
הקרנות לעתים מזומנות ניתן לפעמים,
אפילו לפועל פשוט, להבחין בכמה מי0פ־רים
מדהימים בגודלם. למשל: בשנים האחרונות
גובות שבע הקרנות מדי חודש בחודשו
כעשרים מיליון לירות. כמעט מיליון
לירות ביום זורמות לקרנות בכל יום
של חול.
לכן גם מרקיעה שחקים הצבירה במיליוני
לירות בקופות הקרנות. בכל הקרנות נצברו
ב־ , 1965 למשל, כמיליארד וחצי לירות
ישראליות. הרוב, כמובן, בשבע הקרנות הגדולות.

אליה וקוץ בה.

כאשר העלה העולם הזה את רעיון קו
מגן דויד, לשמירה על הגבול בעזרת גידור
והפעלת פרשי־אוויר, השיב שר הבסחון: הדבר
אינו מעשי לכל אורך גבולות המדינה,
אבל יש מקומות בהם הגנה מסוג זה
מופעלת. ביצוע הפעולה ליד ערד הוכיח
זאת.
ואז התעוררו ספקות. הירדנים התעקשו,
כי אחד ההרוגים היה איכר מאחד הכפרים
בסביבה. ואילו בחיפוש בכליהם של ההרוגים
נמצאו 250 דולאר — דבר שהוליד
את ההשערה כי השניים היו בעצם מבריחים,
לא חבלנים.

הון הצבור של הקרנות למיליארד ו־300
מי ליון לירות. לצערי הרב חוב המעבידים
מגיע ב ע רן ל־סו

אחוז — ל־ 30ו

מיליון

לירות׳.
זאת גילה הליבראלי־העצמאי הלל זיידל
לפני שלושה חודשים, בבניין הוועד־הפועל
של ההסתדרות, בעת דיוני מליאת ועדת
הביקורת המרכזית. והוא יודע את אשר
הוא שח. כי תפקידו: האחראי על פעולת המחלקה
לפנסיה בוועד־הפועל. כחבר הוועדה
המרכזת של ההסתדרות, שהיא מעין ממשלה,
ממלא זיידל את תפקיד שר־הקרנות.
מה שהוסיף וגילה זיידל, נותן גוון מיוחד
לחוב המעבידים. כי החוב הענקי איננו רק
תוצאה מצרות־עינם של מעבידים פרטיים,
הזרים לרוחי, ולערכיה של הסתדרות העובדים.
הוא נובע גם, בין השאר, מה־נכרותם
של מפעלים הסתדרותיים לעובדיהם,
מבגידד, של מנהלי המשק ההסתדרותי בערכיהם
המקודשים1 .
לדוגמה: לפני שנ4ן יים הגיע חוב סולל־בונה
לקרן הביטודוף של פוגנלי הבניין לסכום
של 34 מילירן לירות. החוב היה כר
גדול וכה מעיק, והוא חיבל כה קשה בקרן,
עד שמשרד־האוצר התערב, לחץ על החברה
ההסתדרותית שתפרע את חובה לקרן ההסתדרותית
— למען פועלי הבניין ולמען
משפחותיהם.
אבל סולל־בונה טען כי אין לו כסף. ואז
בא שר־האוצר לעזרתו, וכחבר הסתדרות
נאמן הסכים להלוות לסולל בונ ה את המיליונים
האלה. הוא נתן לקבלן ההסת
דרותי האדיר הזה הלוואה של 23 מיליון
לתקופה של 23 שנים, ועוד 11 מיליון
לתקופה של שמונה שנים. סך־הכל:
34 מיליון.
ואז בוצע טריק אופייני למשק ההסתדרותי:
סולל בונה העביר את הסכום הענקי לקרן ה־

ה בי טו ח -וקיבלהדחת. הו א גי ל ה
שלמרותששילםלאמגיע לו.
לאי 1הכיסנכנסהכסף?
ביטוח, וזו השקיעה אותם באיגרות־חוב
הסתדרותיים.
לפי חוקי המדינה חייבת כל קרן להשקיע
ס/ס 80 מהונה בניירות־ערך ממשלתיים, אולם
במיקרד, זה הודיע פינחס ספיר מפורשות,
כי הוא רואה בניירות־הערך ההסתדרותיים
כאילו הן ניירות ממשלתיים.
פשוט בתכלית: ההסתדרות החייבת כספים
לפועלי הבניין, לוקחת אותם מן האוצר,
השייך לכלל אזרחי ישראל, ומשקיעה אותם
בעסקיה. וכל זה בתנאי פרעון נוחים ולתקופה
ארוכה.
זה מה שנקרא בלשון אנשים פשוטים
״מתת מן השמיים״.

״ את מי את מייצגת ז״
ך שר־ההרנות ההסתדרותי יש אמנם
) הרבה כוונות טובות, אולם כאיש מפ־לגת־מיעוט
אין לו השפעה רבה בממלכת
ההסתדרות.
הוא רוצה, למשל, לאחד את הקרנות,
לייעל אותן, לצמצם את המנגנונים שלהם,
ליצור מגע יותר הדוק בין השכיר לבין

מי ל
הקופה שלו — אך בין רצונו לבין המציאות
ישנו מרחק רב.
הודתה יהודית נחמן, היועצת המשפטית
של המחלקה לפנסיה :״המחלקה שלנו מספקת
גם יעוץ מ שפטי אישי לכל חבר ש פונה
אלינו. לצערנו, אין ייעוץ מ שפטי
מאורגן ב מועצת הפועלים. ההסתדרות אינה
מספקת ייעוץ מ שפטי חינם לחבריה. אס
חבר פונה לקרן, ואינו מרוצה מהחלטתה,

לפני שהוא מערער הוא פונה אלונו לקבל
״עוץ. לפעמים הנן עומד במצב לא נוח,
כאשר אתה נו תן לו ת שובה שאינה מספקת
אותו. הוא שואל :׳את מי את מייצגת? את
הקרן או את החבר? ,ההגדרה לא ברורה!״

והיא עוד פחות ברורה לאלפים הרבים
של המבוטחים שלא מגיעים כלל לידי בקשת
ייעוץ משפטי. מן הטעם הפשוט: הם
לא יודעים בדיוק מה הזכויות שלהם, ועוד
פחות מכך הם יודעים על איזושהי לשכה
לייעוץ משפטי, הנמצאת איישם במסדרונות
הארוכים־ארוכים של הוועד־הפועל.
התקיימו אמנם, מטעם קרן פועלי הבניין,
למשל, אסיפות הסברה. אולם ״רק
במקומות עבודה גדולים,״ כלשון אחד מ־פקידיה
הבכירים של הקרן .״וגם זה היה
לפני שלוש שנים.״
והיום? ״זוהי באמת בעיר״״ מודה הפקיד.

סאילוג
דנבעתייים

ף* מי שארשערך השבוע העולם הזה
.. 4בריכוזי פועלים, התברר כי למעלה מ?:־

ברצינות על נושאים כאלה. חוסר הסברה
מקיפה ועמוקה ומתמדת — זוהי אולי האשמה
החמורה ביותר של צמרת ההסתדרות,
בתחום קרנות הביטוח.
אצל עלי, לדוגמה, המצב ברור. הוא פועל
בניין בן ,24 רווק בריא שלא פוחד
משום עבודה קשה .״הצרה היא,״ הסביר
עלי ,״שעכשיו אין לי בכלל עבודה — לא
קלה ולא קשה.״
עד שנפל קורבן לאבטלה, לא השקיע
הרבה מחשבה בכל מה שקשור לקרן שלו
— קרן פועלי הבניין. הוא ידע שמנכים
משכרו, אולם במשך ארבע שנים תמימות
לא קיבל שום תלוש המעיד על כך .״הקבלן
אמר שהוא מוריד,״ סיפר ,״וזהו.״
״אחר־כך,״ הוסיף והסביר ,״במשך שנתיים
קיבלתי כבר תלושים וגם פינקם, ובאמת
יש בו רישומים. עכשיו, כשאני מובטל,
לא ניגשתי בכלל לקרן לקבל כסף בחזרה,
כי אומרים אצלנו שלא נותנים, אלא
רק אם הפסקת בכלל לעבוד ועזבת את המקצוע,
או שפתחת איזה עסק פרטי.״
אצל סלים הבעיה היא אחרת. הוא באמת
עזב את מקצוע הטייחות (סוג א־א) ,ניכנס

שו הקונות ז״ול

לי רו ת
הביטוח
הם יומן
הפקידות
אין

חציתם
מנותקים לגמרי מבעיות
והפנסיה שלהם. הם משלמים. זאת
דעים. פשוט מורידים להם כטף
משכורת. אבל מה שנקרא בלשון
הקרנות ״תודעת ביטוח״ — זאת
הם לגמרי.
בשנה האחרונה חלד, אמנם התעוררות
בשטח זה, כי המיתון מדאיג ומפחיד. אולם
בשנות השפע לא חשב כמעט שום פועל

לשותפות בחנות לכלי זכוכית. הוא החל לעבוד
ב־ 1956 וסיים ב־ ,1966 וקיבל מן הקרן
סכום של 2152 לירות. זה נראה לו מעט
מדי, אבל בכרטיסיה שלו, במשרד הקרן,
היה רשום שחור על גבי לבן 2152 :לירות.
כי בפינקס החבר של הקרן כתוב בפירוש:
״עם הת שלום במקום ע בו ד תן — ןאג לקבל
את האי שורים לת שלומי קרן הביטוח. שמור
על האי שורים — הם הזיכוי לח שבונך!״

ומה יעשה הפועל שלא קיבל אישורים?
ועוד כתוב בפינקס :״חבר! ע לין להקפיד
על תשלום ה שתתפות ך בקרן. רק תשלום
זה, בצירוף תשלום נותן העבודה, מקנה
לך את הזכו ת ליהנות ממלוא הזכויו ת ש מעניקה
הקרן.״

ומה יעשה החבר שמעבידו לא שילם
את הסכום הנדרש ממנו? ואם סולל־בונה
עצמו לא מקפיד לשלם, מה אפשר כבר לדרוש
מקבלן פרטי, שאין לו ערכים הסתדרותיים?
ובכלל
:״פנה מיד אל סניף הקרן שבמקום
מגוריך, ומסור את האי שור לשם רישום
בפנקסך, ולא יאוחר מ־ 3חוד שי ם מיום
הוצאתו — אחרת עלול הדבר לפגוע בזכויו
תי ך.״

בפינקסו של סלים, לדוגמה, רשומים
מקומות עבודה כמו סולל־בונה תל־אביב,
אחר־כך סולל־בונה אילת, אחר כך לומיר,
ושמלצר ובליזובסקי וברזלי ורסקו ומזרחי
ושוב הפעם רסקו, ואחר כך רובינשטין
חולון וברמן תל־אביב ושקד נתניה
ודיור לעולה.
כלומר: במיקרה האידיאלי, שבו שולמו
עבורו כל התשלומים, ואף נרשמו כדת וכדיו׳
היה על סלים להתרוצץ על פני הארץ,
כשתלושים בידו, כדי להגיע לגבעתזים, שם
נמצאים משרדי הקרן שלו, ולדאוג ׳לרישום
המתאים. וכל זר, בעידן המיכון ך,משרדי
והמחשבים האלקטרונים.

_ פרישה מגופחת

ה ד ד 1פועל בניין צעיר ב שם עלי בראנסי מן הכפר טייבה אשר ב מ שו־לש.
כל ז מן שעבד, לא דאג כלל לכספי הביסוח. כ שנזרק לאב.1
151* 8
טלה נזכר בכסף. ואז התברר לו כי לא נותנים את כספי הבי טוח למובטלים.

העברי

פועל בניין בשם סלים מזרחי. כ שעבד
ניכו הרבה כסף מ מ שכו רתו, מבלי למסור
לו תלושים. כ שעזב את מקצועו, ביק ש את הכסף.

ן ץ יאורטית, יכדלים עלי וסלים —
4 1הראשון צעיר ערבי מטייבה והשני צעיר
עברי מאור־יהודה — לשנות את נוהגי
הגביה והרישום בקרן שלהם. כי ההסתדרות,
על כל שלוחותיה, היא דימוקראטית. הם
פשוט צריכים לקחת חלק פעיל יותר ב־חייה
של הסתדרות פועלי הבניין. או הפקידים
המבוטחים בקרן לפקיד• הם צרי?
0לבוא לאסיפה הכללית של הקרן שלהם,
ולבחור נציגים כרוחם למוסדות המנהלים,
אפשרי הדבר? לא ולא. כי הפאטנט ההסתדרותי
הידוע מאפשר אמנם דימוקראטיה,
אך רק לחצאין. חצי נבחר וחצי ממונה.
(המשך בעמוד 118

צנון תל^ביב נועדה לסול האונים
שצעסו ..דחס י ענודה!״ וניפצו שמשות

ליד ״הוד

•ייי ב פי נ ה הימנית נראה שלט הניאון וסל בית־הקפה המפורסם והנוצץ
!ביותר בי שראל: קפה רודל. הרחוב עצמו, רחוב דיזנגוף הזוהר,
מלא מפגינים, הנו שאים כרזות נגד האבטלה, ה מי תון והרעב. בשלב זה היו עדיין שקטים.

מה בדיוק קרה ביום השלישי האחרון, בלב ליבה של צפון וגל־אכיב?
עסקנים ותיקים של מפלגות פועליות ותיקות רמזו בקדרות: היתה
פרובוקציה. רפ״י (ו/או חרות) שכרה בריונים כדי לעורר מהומות.
עובדה: היו מפגינים שצעקו ״בגין לשלטון ! ״
לפי המונחים של העסקנים האלה קרה דבר חמור: הנה, בדי להראות
שהפועלים אינם לגמרי מופקרים, אירגנו הפגנה גדולה של מובטלים
ושל הפועלים העלולים להיות מחר מובטלים. הפועלים רוכזו בכיכר
דיזנגוף! ,לפי רשיון מהמשטרה, והאזינו לנאומים. אחר־כך נשאו את
פיפמאות״הם לאורך המסלול שנקבע להם.
מאורע שיגרתי, שדהף אחד המשתתפים בו לספר לאחר מכן:
״הלכתי כמו אדם רדום, חסד כוח. כל הזמן חשבתי: איפה הפועלים?
אמרתי לעצמי: מה זה, עורבים כאן תהלוכה או הפגנת־זעם?״
כל זה השתנה כרגע שנתקלו הפועלים הראשונים כמחסום המשטרה.
לא היתה שום פרובוקציה, מה שקרה בא מעצמו. אחד המארגנים
הודיע ברמקול שההפגנה הסתיימה, פתח בשירת ״התקווה״ .ההמונים
לא הצטרפו אליו. הצועדים קראו :״לעלות על העירייה!״ המשטרה
הסתערה. המפגינים שכרו את סיסמאותיהם, השתמשו במוטות־העץ
כבנשק. הם נטלו אבנים ורגמו את השוטרים ואת בניין העיריה.

המהסום נפרץ: מימיו ניצב שוטד דכוב, שאינו מצריה רעצוד בעד הנועדים המסתערים
תמונה זו מראה את הרגע בו נפרץ
המחסום המישטרתי. בכרוזים שחולקו בתחילת
ההפגנה נאמר, כי הפועלים יצעדו
מכיכר מוגרבי לכיכר מלכי־ישראל. אך במרחק
מאות מטרים מן הכיכר הוצבו המחסומים,
ושוטרים רכובים הועמדו הכן. בניין
עיריית תל־אביב, העומד בכיכר מלכי־ישראל
ואשר איש מן המפגינים לא ייחם לו חשי־

בות עד לאותו רגע, הפך יעד.
מפגינים רבים נפלו מוכים ופצועים, בנסותם
להגיע אל היעד. אחרים הצליחו
להתקרב אליו, תוך חילופי מכות עם השוטרים
11 .מהם נעצרו, ארבעה נלקחו לבית־ד,חולים•

אחד הפצועים הצליח לחדור עד לתוך
הבניין המפואר — אבל כעצור, בחסות שוט
רים.
הוא היה אחוז היסטריה, ודם רב זב
מפצע פתוח בראשו. הוא הצמיד את ידו
לפצע, טבל אותה בדם ומרח את הדם על
הקיר הנקי והחלק .״זה דם! דם של פועל
יהודי חזר וזעק ,״את שומעת, תל־אביב,
זה דם על קירו ! ״
ברחבה המרוצפת, וברחובות הצדדיים,
נדחקו אלפי מפגינים. עתונאים, צלמים ו
כתבי
קול ישראל רשמו, צילמו והקליטו
את הסערה. אזרחים שלא נכחו שם, ושמעו
באותו ערב את השידור ביומן החדשות,
נרעדו מהמיית המקהלה הזועמת. שתי מלים
חזרו בלי הרף :״לחם — עבודה ! לחם
— עבודה!״
בתוך הבניין, בשלווה המעודנת של הקומה
השמינית, התקיימה אותה שעה מסי־

הצבעת אי-אישן
נוסה הצהרתו של עוון ״העולם הזה״ לפני ההצבעה על אי־אימון לממשלה במסת
כבוד היושב־ראש, כנסת ;בבדה.
ביום השלישי שעבר נאסר ליד בניין עירית תל־אביב עמרם ראובן. הוא השתתף
בהפגנה של פועלים מובטלים.
עמרם ראובן הוא בן .18 בעוד חודש עליו להתייצב למילוי חובתו הצבאית למולדתו.
הוא טפסן במקצועו. אבל מקצועו לא שווה כרגע כקליפת־השום. הוא מובטל מזה קרוב
לשנה. גם אחיו מובטל. כשביקרנו בביתו, צעק אביו הזקן :״בני לא פושע! אנחנו רעבים!״

בשם עמרם ראובן, אנחנו נצביע אי־אמון לממשלה.
ידגר כדורי הוא בן .28 יש לו שלושה ילדים. הוא פועל־בניין, ואחרי תקופה ארוכה
של אבטלה קיבל עבודה באחד מקיבוצי השומר־הצעיר. ביום השלישי האחרון צעד
בהפגנת הפועלים בתל־אביב, והוכה על־ידי שוטרים.
לחוקרי סיעתנו הוא אמר :״פרשי המשטרה הסתערו עלינו. בניין העיריה היה מואר.
שמענו קולות־צחוק של חוגגים. אף אחד לא יצא אלינו לנחם אותנו, להגיד לנו לפחות:
סבלנות, יהיה טוב. היינו פחות מכלבים. ראינו את הלוקסוס, את הפרייביטים, אבני
הבניין עשויות מכסף, ולב המנהיגים עשוי מברזל.״

כשם ידגר כדורי, אנחנו נצביע אי־אמון לממשלה.
דני ברוך הוא בן , 19 ושוחרר משרות צד,״ל כדי לתמוך בהוריו. איזה תמיכה הוא יכול
להעניק להם, כאשר הוא מובטל מאז ראשית המיתון? אין לו מקצוע, ולעולם לא יהיה
לו מקצוע, אם לא יטרחו להקנות לו כזה. מדי פעם הוא זוכה בכמה ימים של עבודה
יזומה. בשלושת החודשים האחרונים הסתכמה הכנסתו במאה לירות לחודש בממוצע.
ביום השלישי שעבר יצא להפגין. הוא סיפר לנו :״הגעתי למחסום של המשטרה. עברתי
מעליו בקפיצה. נפלתי. שוטר היכר, אותי בידיים וברגליים. אני עדיין פצוע. שוטר על
סוס עלה עלי. חמקתי בין רגלי הסוס. לקהתי אבנים וזרקתי על השוטרים ובכיתי.״

כשם דני ברוד, אנחנו נצביע אי־אמון לממשלה.

אורי מוראד אינו מובטל. הוא בן ,35 אב לשלושה ילדים. הוא עובד כטפסן־בניין בקיבוץ
בדרום.
ביום השלישי האחרון סיים את עבודתו, שכר מונית מיוחדת, יחד עם חבר־לעבודה, ומיהר
להפגנה בתל־אביב. אורי מוראד אינו רעב. אבל הוא פוחד. הוא פוחד שמחר יקרה לו מה
שקרה לאלפי חבריו. לכן הוא בא להפגין.
הוא אמר לנו :״אם לא אשלם מחר לקופת־חולים, לא אקבל טיפול. לא אני ולא ילדי.
אם לא אשלם מיסי־העיריה, יעקלו את הרהיטים שלי.
״ביום הבחירות עבדתי בשביל המערך. יומיים עבדתי, ונתנו לי צ׳קים על 55 לירות.
אבל לא היה להם כיסוי. לכל מד, שהממשלה הבטיחה, אין כיסוי. היום אני לא חבר בשום
מפלגה. מה שעשיתי, עשיתי רק בשביל הפועלים.
״כשהגענו ומחסום, צעקנו: קדימה! — והמשכנו להפגין. אני לא יודע למה הלכנו

בה חגיגית, לציון 80 שנה לשכונות הראשונות
של תל־אביב.
״לחם — עבודה!״ שאגו המפגינים, וכובדו
במכות. בקומה השמינית כובדו האורחים
בעוגיות ויין.

תחבורה, לא הנהגה
הפגנה פוזרה 15 .פועלים לא חזרו
{ ן אותו לילה לבתיהם, מי בגלל מעצרו,
מי בגלל פצעיו, אבל האלפים שחזרו בש־

לום — ברובם המכריע אל הפרברים ״השחורים״
— לא שקטו. הרוחות באור־יהודה,
בשכונת התקווה, בכפר שלם ו־בפרדס־כץ
המשיכו לסעור במשך שעות
רבות אחרי ההפגנה.
אם לפני ההפגנה היה הכעס מכוון אל
מושג כללי ששמו ״הממשלה״ ,הרי שלמחרת
היום הוא הקיף גם את מארגני ה־הפגנת
הפועלים עצמה. בראש וראשונה :
מפ״ם.
״מפ״ם סיפקה לנו תחבורה עד כיכר דיזג־גוף,״
סיפר איש אור־יהודה ,״אבל היא לא

לעיריה. היינו צריכים ללכת לוזעד הפועל של ההסתדרות. להראות להם מה זה פועל
רעב, מה זה פועל כועס.

כשם אורי מוראד, אנחנו נצביע אי־אמון לממשלה.
אליהו מועלם, בן ,21 השתחרר מצה״ל לפני שנה וחצי. בכל הזמן הזה עבד רק
חודשיים ברציפות. הוא למד נגרות בבית־ספר תיכון מקצועי. אבל אין עבודה במקצועו.
הוא רווק — לא מפני שאין לו חברה, אלא מפני שאין הוא יכול להרשות לעצמו להתחתן.
לאליהו יש עוד אח מובטל. כל יום הוא הולך ללישכר, וחוזר כלעומת שבא. הוא מסתובב,
לוקח עשר לירות פה ועשר לירות שם.
ביום השלישי האחרון השתתף בהפגנה. הוא סיפר לנו :״בבחירות האחי־ונות זרקתי
לקלפי פתק לבן. עכשיו אני יודע שזאת היתד, השתמטות. הלכתי להפגנת פדי לכפר על
ההשתמטות הזאת, וכדי להגיד לממשלה: את לא מילאת את תפלוידך!״

כשם אליהו מועדם, אנהנו נצביע אי־אמון לממשלה.
ראובן ברכאל הוא בן .27 האל אמנם בירכו במקצוע טיב, מזה תשע שנים הוא בנאי
מעולה. הודות למקצוע הזה יכול היה לתמוך בהוריו! ,״ם לחשוב על נשואין בעתיד
הקרוב. אבל המיתון רצה אחרת.
הוא מובטל מזר, שמונה חודשים.
הוא סיפר לנו :״הייתי בהפגנה ביום השלי •וי. בכרוזים שחילקו לנו היה כתוב שנצעד
מכיכר דיזנגוף לכיכר מלכי־ישראל. לא הביתי. מה הקימה המשטרה מחסומים בדרך. אף אחו
לא הזהיר אותנו — ישר התחילו להרביץ ! .איתי דם של פועלים יהודים. הייתי חבר מפ״ם.
הצבעתי בשבילה. אבל היא לא קיימה אה ההבטחות שלד, לפועלים.״

כשם ראובן ברבאל, אנחנו נצביע אי־אמץ לממשלה.
משה אדרי יושב ברגע זה בבית המעצר. הוא מסגר, אבל את סורגי הכלא לא ינסר.
אולי מפני שכבר שכח איך ע־כרים במסגרות. הוא בן ,17 ומזה כמה חודשים אינו ע בד.
עד שבאנו אל הוריו. הם לא ידעו כלל שבנם אסור. הם חשבו שנסע לבאר־שבע לחפש
עבודה. הם אפילו שלחו בשבילו, לקרוביו בבאר־שבע, חבילת־בגדים וכסף.
״למה עצרד את י־,׳לד שליז״ התייפחה האם, מזל אדרי.
״שילכו יעזא התמרמר אבי המשפחה .״הם עוד יורידו את המדינה הזאת לאבדון.״

כשם משבחת אדרי כולה, אנחנו נצביע אי־אמון לממשלה.
יחזקאל חורי הוא בן .20 הוא פועל־בניין, אבל מזה שמונה חודשים הוא מובטל.
ממד, ד׳א חי? מניין יש לו כסף לקנות סיגריות?
כאשר שאלנו אותו, הוא ענה :״סוחבים מפה משהו, משם משהו. משחקים קלפים.
שגעון, כל המדינה משוגעת. מה הם רוצים? שנהיה פושעים או פועלים? תשאלו אותם!
שיגידו!״

בשם יחזקאל הורי, אנחנו נצביע אי־אמון לממשלה.

סיפקה לנו דבר חשוב מאוד, ברגע שהיינו
זקוקים לו ביותר: מנהיגות.״
נציגי ועדי העובדים של גוש דן, שבחסותם
הרשמית נערכה ההפגנה, היו אובדי־עצות
מול ההתפתחות האלימה. הם השאירו
את פועלי השורות הראשונות בכיכר הקרב,
וחזרו לבתיהם. איש מהם לא הופיע
למחרת היום אצל הפצועים באיכילוב, איש
מהם לא ראה את עצמו חייב להעמיד לרשות
העצורים הגנה או עצה משפטית,
לברר אם אין הם חפים מפשע.
לכן היתד. ההפגנה הגדולה סימן־דרך.

״זאת היתד, ההפגנה הרצינית הראשונה,״
לדברי אחד ממשתתפיה .״היא בטח לא תהיה
האחרונה. אבל בפעם הבאה לא יובילו
אותנו מפלגות, ואף אחד לא יגיד לנו מתי
לחזור הביתה. בפעם הבאה ההנהגה תהיה
שלנו.״
ובשכונות הגדולות, התוססות מאבטלה ו־מפחד־האבטלה,
החלו גברים נרגשים מדברים
על הצעד הבא: הקמת ועדי פעולה. לא
של מיפעל זה או אחר, לא של מפלגה זו
או אחרת — כי אם של שכונות וישובים
שלמים.

מאדמת !1191 021111:1התהשכאשר שו חזר סי פו רהשד •ונה סו פ ר

0 0 0 00100

] • ך י ^ יןב תחנ ת הרכבת הצפונית,
! 1 1 . 1 1 1יונ ה סופר זכ רונו ת: איך
לו ישם, לדבריה 1500 ,לירות. היא אינה
על פניה מצטיירת ת ע רו ב ת של חיו ך

צויד הפגישות

בתל־אביב, כ שהיא מוקפת ה מון סקרנים, מעלה
פנ שה ב או תו מקום בדיוק את מלחי ואיך נתנה
מאו שרת מכל הפר שה, כפי שהיא בעצמה טוענת.
נצחון ושל צער נוגה למראה הקהל מסביב.

בצריף זה לדבריה של יונ ה סופר, עשה ה שופט מלחי
נסיו! להתעסק אתה ואף נ תן לה נשיקה בכח אחרי
שמסרה לו 1.500 לירות. סופר מראה לנ שיא בית־ ה מ שפט, עלי בקר, את ה ח לון מ מנו

* 0 0 0 0 0 0 <0 0 0

מצביעה בוח1ב
בכובע, ה שו פ ט
מימין. מ שמאל,

משה כ הן כ שלפניו
ליד המעקה: ה שופט

ונ ה עם מלחי. משמאל לסופר, ב שיער לבן,
בקר. לידו, התובע גבריאל בך. לידו,
עו מד הסניגור אריה רוזנבלוס. מלחי נראה
יהודה כהן, וה מת מח ה של בך דורית בניש.

נשמע הרשרוש של חנקרט, אשר מסר לה את כספי־ה שוחד. כדי שתמסור או תו למלחי.
באמצע עומר מיכאל ספרא, המת מחה של בקר, הרו שם כל מילה של סופר בפ רו טו קו ל בית-
המשפט. צריף זה הוזכר פעמים רבות במהלך עדויו תי ה של סופר בבית־המ שפט.

נניס אל פג,

ניצבים בש!עת ה שיחזור ה שופט אליעזר מלחי (מלפנים)
ויונה סופר. נשיא בית המ שפט (הממו שקף) מחפש
סשנוח שדה פתוזזז, אליו הוביל אותה לדבריה ה שופט מלחי, כשהיא הציעה לו לרא שונה

הרבה ישיבות מוזרות קיים בית־המשפם המחוזי בירושלים. ביום;
שני זה ערך את הישיבה המוזרה ביותר. כמו בקודמות, היתר,
כאן הגיבורה המרכזית יונת סופר.
העניין נוהל כמיבצע סודי. איש לא ידע עליו. השופטים עזבו
את אולם המשפטים בירושלים ויצאו בחשאי לתל־אביב, לשחזר
את תנועותיה של יונה סופר, במקומות שלדבריה נתנה את
השוחד לשופט מלחי.
המקום הראשון כשיחזור היה קפה אנגל, ברחוב ארלוזורוב.
סופר הצביעה איך פגשה שם את השופט מלחי. השיירה המשיכה
רגלי לעבר תחנת הרכבת בצפון תל־אביב. שם הצביעה סופר
על מקומותיהם של עדיה, שראו איך השופט מלחי קיבל ממנה
חבילת נייר לבנה, שהכילה 1500 לירות, ואיפה ישב השופט מלחי
שעה שקיבל את החבילה מידיה. קהל רב, שחיכה לרכבת
לאיפה, הצטופף סביב השופטים וסופר. הם חשבו שמסריטים סרט.

מצלמת אולפני הסרטה הרצליה הסריטה את השיחזור, כשסופר
מובילה את החבורה ממקום למקום.
מתחנת־הרכבת המשיכה השיירה דרך רחובות תל־אביב לתחנה
הבאה: רחוב אידלסון פינת פינסקר. שם עומד הצריף בו נתנה
סופר, לדבריה, עוד 1500 לירות לשופט.
צלם העולם הזה, שעקב במכונית מקרוב אחרי השיירה, הנציח
את המאורע במצלמתו. עשרות סקרנים שראו את התנועה הגדולה
לתוך הצריף, התאספו במקום ושמעו את ההסבר של סופר על
כל מה שהיה בתוכו. משם המשיכה השיירה לעבר התחנה
האחרונה — בית־הספר שבח, בו למדה סופר משפטים. סופר
הראתה לשופטים איפה פגשה שם את מלחי, ואיך הוא לקח
אותה לשדה שליד נחל־איילון. בשעה 15.40 נגמר השיחזור.
השופטים, הסניגורים, התובעים ויונה סופר התפזרו. הישיבה
המוזרה ביותר, עד כה, במשפט מלחי הסתיימה.

עם שומר ראשה, ה מוביל אות ה
ב מכוני ת שכורה לכל ה מ קו מו ת במכוני
ת העולם הזה עם כתב וצלם הנוסעת

בדיוק לפני מכוניתם, מצלמת אותם ל או רן כל הדרן. יונה סופר
ושומר ראשה מרגי שים ב כן, ו מחייכי ם בהנאה לעבר הצלם.
היתר, זו מכונית אחת מ תון שיירה ארוכה של שש מכוניו ת.

יונה במכונית
הם נערך ה שיחזור.

בית־ספר שבח בו למדה
סופר מ שפטים, נראה ביי
רקע.
שני תלמידים צוחקים למראה ה שיזזזור.

שבה

שלושת ׳שואלים ושת׳ כמעט־ישואליווו
מנציחים את ח״־וובושת הגרמניים בסוס

הסיבוצניקית י^:־ צרפתיה חוד שים

אנה גאל,
בישראל

אשר שהתה שמונה
מעין־צבי.
בקיבוץ

>״< גרמניה מסרטים בימים אלה סרט
*1גדול, המעורר רעש רב בעיתונות הגרמנית,
וכונה אפילו על־ידי אהד העיתונים
כסקאנדל

בברלין.

זוהי קופרודוקציה צרפתית־גרמנית. המפיק
של הסרט הוא צרפתי, קוראים לו
מאיר מגן. העוזר למפיק הוא גרמני קוראים
לו רפי נוסבאום. השחקן הראשי, כוכב
הסרט, הוא הגרמני הידוע — שמעון עדן.

ך• שהישראלים התהילו לחזור ל־גרמניה,
הם כבר לא היו יהודים. הם
היו ישראלים גאים, גזע חדש שחי על
אדמתו. כבר לא נאה היה להם להיות מליוים־
בריבית. הם פתחו בתי־זונות.
במשך תקופה מסויימת כל גרמניה דיברה
על הישראלים שהשתלטו על בתי־הבושת.
אחר כך באו ישראלים חדשים, ופתחו בארים
ומועדוני־לילה, ובאו עוד ישראלים, שחטפו
מדענים ועסקו בשאר עסקי־ריגול.
עכשיו הישראלים עושים דבר חדש בגרמניה.
הם עושים שם סרט. ומה נושא
הסרט? גס בתי־זונות וגם מרגלים.
זהו סרט המבוסס על מעשה שהיה: על

הזמות מצבות
בהתחוסב

שהייתה

שהופיעה ז מן רב בישראל וניהלה רומאן עם ישראלי,
מחדשת קשריה איתנו, מופיעה בסרט שישראלים מפיקים.
נ שואה ללבנוני, נתלה מאריה אהדה נוגעת ללב לישראל.

פנסיון מכובד וידוע, בו נהגה לבקר כל
החברה הגרמנית הגבוהה. גנראלים ומדינאים
היו נפגשים בו, ,אנשי, עסקים ואילים
של כל מיני דברים, כמו פלדה וברזל, היו
מבקרים בו. עד שיום אחד התברר שהפנסיון
המכובד הזה הוא לא רק בית־זונות, אלא

הצבר מפאריס

הסרט. לפני כן ה שתתך בהפקתם של ה סרטים
רק לא ב שבת ושיצוץ בחצות.

ש מעון לשעבר עדן, כיום מלך
מועדוני לילה בברלין. כאן ב תפ קידו כסרסור,
עם ה שחקנית הצרפתיה אנה גאל.

הפלמ״חניק

שני ציר המטבע

אס לא אהבנ עד עכ שיו את הישראלים בגר מניה,
אז בטח י ת חי לו לאהוב אותם נורא אחר שהם
מפ שיטים ה מון כוכ בניו ת ג רמניו ת בסירטיהם . ,כ שהן מופיעו ת בתפקיד של זונו ת׳
בבי ת־זונו ת מכובד וידוע בציבור, המ שמ ש גס כמרכז ריגול לטובת גרמניה המזרחית.

גם מרכז של עסקי ריגול מזרח־גרמניים.
המזרח־גרמניים לא המציאו את ההמצאה
הזאת. המציאו אותה הנאציים. מפקד שרות־הבטחון
של הס״ם, ריינהארם היידריך. הבום
של אייכמן, הקים בשעתו מוסד כזה בברלין
בשביל דיפלומטים זרים. המוסד החדש קם
באותו מקום עצמו.
ועל זה מספרים הישראלים בסרט שלהם.
יהיו בו הרבה זונות. יהיו בו גרמנים
שמנים, הנראים כמו חזירים. ובעילה יהיו
בו ד,רך ה ישראלים. יראו בו איך זונות
מכות זונות, ואיך הגרמנים השמנים מכים
זונות ואיך הם מפשיטים אותן.

ך>* תפקיד הסרסור הראשי ישחק שבד
עון עדן. הוא תופס כל מיני בחורות
ומסיט אותן מדרך הישר. אחת הבחורות
שהוא תופס היא מישל מונסייר, שהיא

בית הבושת

לים לנגוע ב הן (למעלה)

המום־ע בסר הוא לא סתם מקום. יש
בו זונו ת יי מתפ שטו תכש הלקוחות יכוויש
הלוב שות ״עיניים״ על החזה,

אותם אפשר להסיר בעזרתם של ח כו ת דייגים. בסרט יש עוד
כמה וכמה המצאות מ הסוג הזה. הסרט מבוסס על מעשה שחיה-,:
על פנ סיון מכובד שבו נהגה לבקר כל החברה הגרמנית הגבוהה.

האווירה בשטח ההסרטה עליזה מאוד.
לאחר סצינה קשה, שבה שמעון עדן מכה
את אחת הזונות שלו, יש הפסקה. כל
הזונות והסרסורים מתיישבים להם על כסאות
הנוח, ומתחילים להעלות זכרונות מ־ארץ־ישראל,
בעברית, אם אפשר. שמעון
עדן מספר על הנשים הישראליות, אנה
גאל נזכרת בגברים הישראלים. מדברים קצת
על אשכול, ועל הקיבוץ, ואחר כך שמעון
עדן הולך לאנוס קצת כמה זונות מול המצלמה,
וחוזרים שוב לכסאות־הנוח, וממשיכים
לדבר על ישראל, על הקיבוץ, על
לוי אשכול, על ירושלים ועל תל־אביב.
מקווים שבשנה הבאה בירושלים, הם אולי
יעשו סרט ישראלי על זונות ישראליות.
כי כידוע מאז ימי המשורר הדגול חיים
נחמן ביאליק יש אפילו כאן — גם זונות
ישראליות וגם גנבים ישראליים.

של מנהל הברת סימקה. היא מופיעה בסרט כזב.את
שמעון עדן והולכת אחריו לבית־הזונות. אבא
ז האמיתי, לא הזבן, עשר, סקאנדל גדול, במיוחד
תלהב מהעובדה שבתו צריכה גם להתפשט בסרט.
לא עזר לו.
ה כל חייה להיות שחקנית, ולאחר שהישראלים
,היא סירבה לסגת.
סל הסרט, אנא גאל (מתחרז עם יעל) אינה ישראלית,
:נטיות ישראליות. היא בילתה שמונה חודשים

בישראל, בקיבוץ מעין־צכי. היא מדברת
עברית, מעריצה את משה דיין ואת רפי
רוט, המנהל עסקי־מיליונים גרמניה. היא
היתד, נשואה שלוש פעמים, מזה פעם אחת,
האחרונה, ללורד אנגלי מכובד, ותמונות־העירום
שלה מפארות את רוב עיתוני
צרפת.
ובזה עדיין לא תמה הרשימה הישראלית
של הסרט, כי גם מרייה ודנסן מופיע־ ,שם.

מאז השהות האחרונה שלה בישראל היא
הספיקה להתגרש מבעלה הצרפתי, אחרי חודשיים
של נשואין, להכיר תעשיין־מטוסים
מיליונר, להגיע לסרט, לנהל רומן עם שמעון
עדן, ואז, בלב הרומן הזה, הגיע התעשיין
שלה לשטח־ההסרמה כשהוא נרעש
ונרגש, הביא לה המון יהלומים, ושיכנע
אותה לעזוב את הישראלי החדש שלה
ולחזור אליו.

הגילוי של מגן ״ :י

מנהל חברת סימקה בצרפת, מישל מת־פור.
אביה התנגד בתוקף להופעתה בסרט.

מיליון די״ 9

במדינה

לדוגמה: קרן מגן, המטפלת בעיקר בחברי
קואופרטיבים. האסיפה הכללית בוחרת במועצת
הקרן. חצי מחברי המועצה נבחרים
מקרב חברי הקואופרטיבים וחצי מתוך רשימת
המוצעים מטעם מרכז הקואופרציה.
או: קרן הגיסלאות המרכזית. בהנהלה
שלה ישנם עשרים חברים: שמונה נציגי
מוסדות ההסתדרות, שמונה נציגי העובדים
עצמם וארבעה מטעם הוזעד־הפועל.
או: קרן הפועלים החקלאיים. שם יש
אסיפה כללית שבה נבחרים נציגי עובדים,
ויש גם מפתח מפלגתי המעניק נציגות
לפועלים החקלאיים של אגודת ישראל, לפועלים
החקלאיים של הפועל המזרחי ולפו־עלים
החקלאיים של הסתדרות העובדים הלאומיים.
הפועל
החקלאי האמיתי, הנמצא בתחתית
הסולם של פועלי ישראל, הן מבחינת שכרו
והן מבחינת תנאיו, לא יודע כמעט דבר
על המתרחש באסיפה הכללית או על אלה
שנבחרים לנהל את ענייני הקרן שלו.
בקרן לפקיד יש אסיפה כללית. מי שיודע
עליה ורוצה, יכול לבוא ולבחור בה חברים
להנהלת הקרן. אך רק את מחציתם. המחצית
השניה של הנהלת הקרן מתמנה על־ידי
חברת־העובדים. כלומר: על־ידי הנהגת ההסתדרות.
לכן
יכולה הנהגת ההסתדרות לנהל משק
כספים עצום זה כרצונה. לדוגמה:
• הקרנות מעניקות הלוואות למיפעלי
חברת־העובדים — לאותם מיפעלים עצמם
החייבים כספים לקרנות. בבחינת: אתה חייב
לי כבר כסף — אז תהיה חייב לי עוד
יותר.
• לסולל בונה, למשל, יש החל מ־1956
אשראי בקרנות הפנסיה המגיע לעיתים לסכומים
המשתווים לסך כל התשלומים
שסולל־בונה צריך לשלם לקרנות במשך
שנתיים.
• במשק ההסתדרותי נהוגים מענקי
פרישה מנופחים לפקידים בכירים ולעסקני
מפלגות השלטון. עד כדי כך שמזכיר חברת־העובדים,
אשר ידלין, נזעק והתריע וקרא
למנהלי המיפעלים ההסתדרותיים להיות צמודים
לחוק ולהסכמי־העבודה.

חימך

( ת מ שו מ ע מוד ) 11

?מיסכן אין 3וח

פור־פור משגע במועדון

בר־-ברי
נשף פורים גדול
במוצאי שבת 25.3

* תכני ת או מנו תי ת
עשירה ו מגוונ ת

תזמורת ריקודים
עם הזמרת האני ריי

* הגרלות, הפ ת עו ת
ופר סי םלמס כו ת
מצ טיינו ת

שמלת חורף (קוקטייל) ממשי קרפ, מודפס
בצהוב, טורקיז, בחול, של בית ה אופנה
הצרפתי ״ 011£8״ ,בית האופנה
״ 011£8״ .מייצר גם את הבושם הנודע
״קרושה״ ,אשר זנ ה בשנה החולפת להצלחה
רבתי אצל נשות אירופה המתיח-
סות אליו כאל הבושם הטוב ביותר.

מחיר כניסה כולל
משקה ראשון ומיסים
10ל״י בלבד

מועדון בר־ברים
בן אביגדור 28
סמטה מרח׳ המסגר 62
תל־אביב.

א ח רו נ ה, עם גבור גל פשיטות הרגל
במדינה, לקו קרנות הפנסיה, ויחד
עימן גם השכירים החברים בהן, בצרה
חדשה. התברר שתביעות הקרנות, במיקרים
של פשיטות־רגל, נדחקות לסוף סולם העדיפויות.
גם מרבית תביעות השכירים
במיקרים כאלה נדחות לסוף התור.
על רקע החובות הגדולים שחייבים המעבידים,
גדלים הפסדי הקרנות, כתוצאה
מהתמוטטות חברות ומיפעלים• לכן פשה
גם הנוהג, ששליחי הקרנות נכנסים למו״מים
עם בעלי־עסקים החייבים להם כסף, ולאחר
מיקוחים מייגעים הם פשוט מוותרים להם
על חלק מן החוב, ובלבד שיזכו בקצת כסף.
ללא פיקוח מתמקחים נציגי הקרנות, שהם
בדרך בלל שליחי מפלגות, על כספים
לא להם. אין שום ביקורת, במיקרים בארה,
העשויה למנוע קילוח כספים מן הצינורות
המובילים לקופות הקרנות אל עבר קופות
המפלגות.
עובדה: במקומות עבודה רבים נוצרו בשנים
האחרונות יחסים לבביים ביותר בין
נציגי הקרנות לבין המעבידים, יחסים שהם
חמים הרבה יותר מאלה השוררים בין נציגי
הקרנות לבין העובדים.
״אני רואה בחומרה רבה הסדרים העומדים
בסתירה לתקנות הקרנות,״ התמרמר
זיידל בפני חברי ועדת הביקורת המרכזית
של ההסתדרות. ודקות ספורות לאחר שסיים
את דבריו, קיבל את רשות הדיבור
עסקן אפור ולא ידוע.
״פועל מיסכן אחד,״ סיפר הוא ,״שעבד
פעם בסוכנות והיה במבטחים, אחר־כך היה
בקרן בי טו ח פועלי בניין. אמרו לו, :אנחנו
יכולים לתת לך פנסיה אם תמציא לנו מספר
הימים שהיית מבוטח.׳
״בא למבטחים ואמרו לו, :אין אנו עושים
חשבון של ימים!׳
״הצרה היא, שלאדם מיסכן אין כוח
לעמוד בפני אנשי המנגנון. אך צריך לפקח
עליהם, על אנשי המנגנון, ולדעת מה הם
עושים. כל אחד מקבל משכורת בעד עבודתו
— אז מה הוא עושה בשבילה?״
על השאלה הזו חייבת ההסתדרות תשובה
חד־משמעית לשליש מיליון החברים הרשומים
בקרנותיה.

אין ומן ד ש בו ״ ס
״צה״ל עשה טוב אם הוא נהג בערבים
כפי שנהג יהושוע בתושבי יריחו ומקדה.
אני חושבת כך, כי אם היו משאירים אנשים
ואת העיר, היו הערבים שוב פולשים לעיר
ונלחמים בהם.״
תשובה זו, של תלמידה אלמונית באחד
מבתי־הספר היסודיים בישראל, שניתנה ב־מיסגרת
מחקר פסיכולוגי על דעות־קדומות
בקרב תלמידים, חרצה השבוע את גורלו
של הד״ר ג׳ורג׳ טמרין (העולם הזה .) 1540
הוא ערך את המחקר לפני שנים, אך
מעולם לא דאג לפירסומו ברבים, בינתיים
הסתכסך עם אחד מעמיתיו, בחוג לפסיכולוגיה
באוניברסיטת תל־אביב, והחודש, כש־פורסמו
ממצאי ועדת־החקירה שהוקמה כדי
לדון בסיכסוך, התברר כי המחקר הישן היה
לו לרועץ.
כי בין מסקנות הוועדה הופיע גם המשפט
הבא :״הוועדה התר שמה שמחקרו של הד״ר
ס מרין גרם נזק לקשרים בין החוגים לפסי־בולוני
ה ולחינוך לבין מ שרד־החינוך.״

האוניברסיטה שלי תל־אביב הסיקה את
המסקנה: פיטרה את הדוקטור מסגל עובדיה.
לא כללי ולא מופשט. אולם המחקר
הוסיף השבוע להכות גלים בקרב פסיכולוגים
ומחנכים רבים. כי תשובת הנערה האלמונית
לא היתד. יוצאת־דופן. מאות רבות
של תלמידים ענו כמוה, הוכיחו כי הם
מחייבים רצח־עם (ג׳נוסייד) .לא באופן כללי
ומופשט, אלא כל אימת שהעניין נוגע לעמם
ולארצם. לדוגמה:
״אני חושבת שהיה טוב,״ השיבה תלמידה
אחרת על השאלה אם היה רצוי שצה״ל
ינהג כמו יהושוע, וישמיד את בני עם־
הארץ ואת רכושם, בשעה שהיא כובש את
אדמתם ,״מפני שאנו רוצים שאויבינו יפלו
בימינו, נרחיב את גבולנו ואת הערבים
נהרוג משמיד, כמו שעשו יהושוע ובני
ישראל.״ תשובות אחרות:
• >זה היה סוב, מפני שזה מלחמה
וערבים רעים מאד ובמלחמה אין מרחמים.״
• ״לדעתי יהושוע ׳לא נהג טוב, מפני
שהוא לא היה צריך להשמיד את כל הרכוש
של יריחו. אם לא היה משמיד את הרכוש,
היה הרכוש שייך לבני ישראל.״
• ״יהושוע נהג בסדר שהרג את בני
יריחו, כי הוא היה צריך לכבוש עוד ארץ

פסיכולוג טמרין
״י הו שוע נ הג בסדר״

שלמה ולא היה זמן להתעכב על שבויים.״
לא ביקורתי ולא מודרני. כמדען
אחראי לא רצה טמרין.להסיק מסקנות חפוזות.
לכן הציג לנחקרים הצעירים שאלה
אחרת, הנוגעת כביכול להיסטוריה הסינית,
לפיה הקים גנראל דמיוני ממלכה סינית
בדרכים הדומות לדרכיו של יהושוע: כיבוש
ארץ והשמדת תושביה יחד עם רכושם.
התברר כי בייחס לבני עמים אחרים, רחוקים
מישראל, גילו התלמידים הישראלים
יתר־ליבראליות. אחוז השוללים את דרכיו
של הסיני היה גדול יותר מאחוז שוללי
התנהגותו של יהושוע.
הפסיכולוג לא האשים, כמובן, את התלמידים
עצמם. הוא האשים את מוריהם ואת
שיטת החינוך בה הם נוקטים, לפיה אץ
מלמדים תנ״ך בצורה ביקורתית ומודרנית.
על כך נתן את הדין. כי משרד־החינוך
עצמו, הוא הלוקה הראשון בדעות־קדומות.
ה עול ם הז ח 1542

ספורט
כדורגל
זה נוער 711ד
הנוער הוא עתיד העם, ונבחרת־הנוער, היא
עתיד הכדורגל. לכן היתד אכזבת השבוע
צורבת. ביום השני התמודדה נבחרת־זזנוער
עם יריבתה הרומנית, אך לא זכתה בניצחון.
לקהל חובבי הכדורגל במדינה יש דווקא
זכרונות נעימים מנבחרת הנוער שלו. שלוש
פעמים היא זכתה בגביע אסיה לנוער, אלא
שלמרבית הפלא דווקא בישראל לא הצליחו

מוני הנוער, לשתף אותו בכל מחנות האימונים,
לבסס עליו את משחק ההתקפה של
הנבחרת, להשקיע בו מאמץ וכספים, שיכלו
להיות מושקעים בשחקן בעל סיכויים רבים
יותר לנסיעה.
הסיבה: מזכיר הפועל פתח־תקווה, אורי
קרני, שהוא גם מהאנשים החזקים בהתאחדות,
אמר ש״יהיה בסדר״ .ומי יעז לפקפק
במילר, של קרני.
ביום השישי האחרון, כשכלו כבר כל ה־קיצץ,
התייצב חזום עם פטרוניו, אנשי ההתאחדות,
בפני שופט־השלום התל־אביבי
ד״ר ישראל אוטטרר, אך זה סירב להורות
על שינוי הגיל הרשום בתעודת־הזהות שלו.
איש בהתאחדות אינו נותן, כמובן, את
הדין על העובדה, שאין שם איש היכול
לקרוא את הרשום בתעודות־הזהות.

לפ>לטר
וארומה,

א>ו כמוה!

כוורסד
ה שריקה הגו ר ר־ ת

חזום (משמאל)
זכרונו ת נעימים

הנערים להגיע להישגים מרשימים. לאחר
תשעים דקות של כדורגל בינוני, נפרדו שתי
הנבחרות בתיקו . 1:1
למרות שהכין את נבחרת־הנוער בעזרתם
של שני מאמנים עוזרים, רחביה רוזנבוים
התל־אביבי ואברהם מנצ׳ל החיפאי, לא הצליח
מילובאן צ׳יריץ׳ למצוא כוכבים חדשים
בשמי הכדורגל המקומי. כך, למשל, הראה
הפתח־תקוואי שאול חייק כי מגרש הכדורגל
הוא מקום זר לו לחלוטין. הוא לא ידע מה
לעשות עם הכדור כל אימת שזה הגיע אליו.
למרות זאת הצליח דווקא הוא להבקיע, במיקוד
,,את השער לזכות הנבחרת הישראלית.
הכדורגלן היחיד בו יכולה בינתיים נבחרת
הנוער הישראלית להתגאות הוא כוכבה
הוותיק־יחסית, התל־אביבי גיורא (״גי־גי״)
שפיגל. גם במשחק נגד הרומנים היד.
גיגי השחקן הטוב ביותר על המגרש, אלא
שלנצחון דרוש יותר מכדורגלן אחד. שחקני
הליגה הלאומית אהרון (״ארל׳ה״) גרשגורן
החיפאי ויחזקאל חזום התל־אביבי הכזיבו
לחלוטין.
כשעזבו 8,000 הצופים את שערי איצטדיון
בלומפילד ביפו, יכלו רק לקוות, כי באליפות
אסיה בבאנגקוק, בחודש הבא — ישחקו
חניכיו של צ׳יריץ׳ כדורגל מעולה יותר.

גיד המעבר
אחד הדברים הקשים ביותר הוא, כידוע,
לקבוע את גילו של אדם. לפחות בהתאחדות
לכדורגל עדיין אין יודעים איך עושים זאת.
כשנערך הטורניר האסיאני לנבחרות־נוער
בסייגון, גילתה המשטרה ברגע האחרון, כי
זוייפו תעודות־הזהות של שלושה משחקני
נבחרת־הנוער. השנה שוב נוסעות נבחרות־נוער
לחו״ל, ושוב יש בעיות.
הפט רו ני. הבעיה הראשונה התעוררה
עם כדורגלן הפועל באר־שבע אברהם נומה.
אחרי שכבר זומן לנבחרת הנוער התברר,
לפתע, כי הגיל הרשום בתעודת־הזהות שלהפך
אותו למבוגר. צ׳יריץ׳ ניפה אותו.
שני ברשימת אלה שאי־אפשר היה לקבוע
את גילם, היה שחקן מכבי חיפה חסן בום־
טוני. הוא עצמו אמנם ידע שאינו נימנה כבר
על כדורגלני הנוער, הגיש לכן להתאחדות
את תעודודהזהות של אחיו. ברגע האחרון
התחרט, הודיע על גילו האמיתי.
את השיא השיג כדורגלן הפועל פתח-
תקווה חזום חזום. גם הוא מבוגר מדי. עובדה
זו לא מנעה ממאמן הנבחרת עד גיל
, 19 רחביה רוזנבוים, לזמן את חזום לאי־ה
עול ם הז ה 1542

האמביציה הגדולה של כל מאמן כדורסל
ישראלי היא להוליך את קבוצתו לניצחון על
אחת משתי קבוצות הכדורסל התל־אביביות
— מכבי או הפועל. מכיוון שלמכבי תל־אביב
הצטרף לאחרונה הכוכב האמריקני טל
ברודי, קטנו כמובן סיכויי הקבוצות האחרות
לנצח אותה. האמביציה מתרכזת לכן
בקבוצה התל־אביבית השניה.
הדרך החוצה. ביום השישי האחרון
התייצבה קבוצתו של המאמן שמואל יעקוב־סון
— מכבי חיפה — למאבקה נגד הפועל
תל־אביב. עוד בחדר ההלבשה אמרו החיפאים,
כי יעשו הכל כדי להשיג ניצחון, אך
דקות המשחק הראשונות הראו מיד, כי ה־תל־אביביים
טובים יותר.
עם זאת יכול היה המאבק להיות שקול
ומותח, אלא שכאן התערב גורם בלתי צפוי.
היו אלה שני שופטי המשחק, ישעיהו הדרי
וברוך שפרלינג. הררי, הירושלמי הממושקף,
הגיע כבר פעם לכותרות העיתונים. היה
זה לפני שנה, כאשר בתום משחק כדורסל
בירושלים, קרע מעל חולצתו את סמל איגוד
שופטי הכדורסל, הודיע לקהל כי בתנאים
הקיימים בארץ אינו יכול לשפוט במשחקי
כדורסל. הוא לא ידע אז עד כמה צדק. השופט
השני, שפרלינג, לא התערב בשריקות
עמיתו, נתן על־ידי כך למשחק להתדרדר.
ביום השישי האחרון הראה הררי כי אינו
מתאים להיות שופט כדורסל. הוא שרק שלא
לצורך, העלה על עצמו את חמתם של כל
השחקנים. לשיא הגיע כששרק לעבירה לחובתו
של החיפני שלמה (״ליבלה״) דובדבני.
זה רתח מזעם, קרא לו ״נבלה״ .הררי הורה
לו את הדרך החוצה.
כאן פרצה סערה. המשחק הופסק לדקות
ארוכות. אנשי חיפה, שזעמו על אבדן שח־קנם
המצטיין, התפרצו למגרש, צעקו על השופטים.
הררי הסיר מעל צווארו את המשרוקית,
אמר שהוא מזועזע וכי אינו רוצה
להמשיך לשפוט.
לבסוף התרצה הררי, המשיך לשרוק. החיפאים,
ללא דובדבני וללא הרבה אמביציה,
הפסידו נגד התל־אביבים (תוצאה.)76:93 :
חתירה ידידות ח ש אי ת
הם הגיעו לישראל לגמרי בחשאי, במוצאי-
השבת האחרונה. כשנחתו בלוד, לא קידמו
אותם עיתונאים. היה זה מפתיע לכל מי

כ ס ובו״•

1 1 1 3 ,1 1 1 1

ייו_ווץ גדזדן*בו!_1יובגביתך
יש לנו מחלקת ייעוץ מיוחדת. לא א ת
כל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל אם חן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לנו, אל
ת.ד 507 .תל־אביב ות.ד ,668 .חיפה,
והזמיני את המומחי ת שלנו. היא תבקר
בביתך, ללא כל תשלום או התחייבות,
ותדריך אותך בעצה.

כ ר טי ס מוני ם חנ ם לכל דורש
לנוי

והידור:

שידע את מעמדם כספורטאים.

הארבעה שהגיעו הם בין טובי החותרים
בעולם, ושלושה מהם שייכים לקבוצת השמינייה
שזכתה באליפות העולם בחתירה
בשנת . 1966 אחד מהם השתתף באולימפיאדת
טוקיו, וכל הארבעה הם בקבוצה שזכתה
באליפות אירופה האחרונה.
הסיבה לכך, שאיש לא ידע על ביקורם בישראל:
כל הארבעה נושאים דרכון של הרפובליקה
הפדראלית של מערב־גרמניה. הם
הגיעו לפי הזמנת מכון וינגייט, ויקיימו בארץ
תחרויות עם חוחרי מעודו! השיימים
התל־אביבי. איש לא הודיע על ביקורם, מפחד
שמא ביקור כזה עשוי לעורר סערה
דומה לזו שעוררה קבוצת הכדורסל של
אוניברסיטת היידלברג, שביקרה בארץ.
פטר קון, סטודנט להנדסה, לוץ אולבריך,
הלומד לבחינות הבגרות שלו, מיכאל שוון,
סטודנט לארכיטקטורה, וולפגאנג הוטנרוט,
טכנאי־בנין, אומרים שהם שמחים סוף־סוף
לראות נוער ישראלי מקרוב. על הירקון
אמרו שאמנם אין בו הרבה מים, אבל בכל
זאת אפשר להתקדם בו לא רע.
היתד, זו הזדמנות מצויינת לחובבי החתי-
חותרים גדולים בפעולה.
רה בארץ לעמוד על גדות הירקון ולראות

שיפור הראיה
ע״י טפול ללא משקפים
קץ לכאבי עינים וראש
על פי שיטת *. 23 ) 65ס
שיטת הרפיה 2613x3) 1011
בפקוח מדופלם מאנגליה

מכון״כייטם״
ת״א, רח׳ ישראל׳ס 19
7—4 1—10 חוץ מיום ששי
חוברת הסברה בסך 1ל״י
תשוגר ע״י המחאת״דואר.

המנ וי

קי בל ת
חשבונך,
נא פרע
או תו בהקדם.

כל הנועלו ת-בה שת אחת!!!

במדינה

קשהל היו תלא הוד

* גרב> ד שת

לא־פעם ביקרו שליחי הסוכנות את משפחת
טובול בפאריס, וסיפרו להם כמה שטוב
ליהודים בארץ וכמה שכדאי לעלות לשם.
ריימונד, הבן הצעיר של המשפחה השתכנע.
באוקטובר 1951 הגיע ארצה עליז ושמח,
ישר לקיבוץ רוחמה שבדרום..
באשקלון קיבל גם את תעודת־הזהוי שלו,
עליה נכתב הלאום יהודי.
סירבו להשיא. ריימונד פגש במארסל
אוטמזגן מקיבוץ נחשולים, ואחרי הכרות של

ללא תפר
* אפשר לגרוב מעל, מתהת או
ללא גרב ניילון
* דוגמת הרשת ניתנת לשנוי
בהתאם למתיחת הגרב
* שלל צבעים אופנתיים

יי * 8י

* להשיג גם באריזה
מיוחדת הכוללת
כתוספת זוג גרבי ניילון
,רגילים במחיר מיוחד.

טובול ובני ביתו
הסיום ה מ שונ ה

לך רוגיע

£1אא$וץ
לו דוי ה

ן לנשר נוויס נג1י!!!
חטיבת חיפה מזמינה את חברי ואוהדי התנועה

0צ1ן י ]11111 סשגיה
של 1111׳סננינו!

החברים והאוהדים מוזמנים לבלות בחברת אמניס ידועים, להש־תתף
בקרניבל תחפושות, תחרויות פרסים, מכירות פומביות
משעשעות, שיקופיות וסרטונים אוריגינליים, ועוד.

כוכבי הערב —

״שלישיית רורווקים׳י
בתכניתם החדשה והטריה, מערכונים ופזמונים מפוצצים.
בימוי: שמעוןישראלי
הופעת יחיד של הגיטריסט וזמר־העם האמריקאי הידוע

דייב ליכ7ן ן
כהפתעה שמורה הופעה מיוחדת מרעישה!!!
להתראות ביום חמישי ,23.3.67 ,במועדון ה״ 120״ רחוב יפה־נוף
120 חיפה, החל משעה 21.00 עד אור הבוקר.

כמה חודשים החליטו השניים להתחתן. הם
ניגשו לרבנות בחיפה, הגישו בקשת־נישו־אין.
הרבנים דרשו הוכחות שהוא באמת
יהודי. הוא הביא את מסמכיו מצרפת, ומהם
נודע שאימו התגיירה רק לפני נישואיה
לאביו היהודי.
זה הספיק לרבנות פאריס, אן לא לרבנות
חיפה. הם סירבו להשיא את ריימונד טו־בול.
בני הזוג עברו לדימונה. ריימונד
היה בטוח שהסיוט המשונה הזה יוסר
בקרוב מעליו, בפרט שהוא נחשב ליהודי,
גדל כיהודי ונימול כיהודי. לכן שמח כשנמסר
לו לבוא עם תעודת־הזהות למירשם־
התושבים. אבל ברגע שהציג שם את תעודתו
— נטלו אותה — ומחקו לו מתוכה
את המילה יהודי. במקומה ציינו: הלאום;
צרפתי. אחרי זה כבר בכלל לא הצליח
להינשא לבחירת־ליבו.
פריטה, לפחות. בינתיים ילדה חברתו
בת במזל־טוב. פנה ריימונד לבית־הדין הרבני
בבאר־שבע, והסביר להם שלמרות שהוא
יהודי — הוא מוכן להתגייר שוב.
רק שייתנו לו להתחתן כבר עם אם־בתו.
הסכימו והסבירו לו: כדי להתגייר עליו
ללמוד את התורה ואת מצודת הדת, עליו
לקבל מלקות — כי גופו מקועקע בציור
קעקע, ונוסף לכך — לעבור ברית־מילה.
לזה כבר ריימונד באמת לא הסכים. הרי
מלו אותו כבר פעם! הציעו לו מריטה,
לפחות. הוא נבהל נורא, וסירב בתוקף.
מתחת לכיפת־השמים. מסתבר, שאדם
בישראל שאינו מסכים שסתם יבואו
ויחתכו לו בבשרו — עלול להתחרט על
כך קשות:
כי נולד לו בנו השני, עדיין מבלי שהוריו
יוכלו להינשא כדת. מעבודתו בדימונה
פוטר אחרי שעזבו הצרפתים את המקום,
כי הרי הוא צרפתי ולא יהודי. ולמה שיתנו
לו לעבוד בשעה שיש עוד יהודים מובטלים.
כמובן שלא הצליח לשלם לכן לעמידר
חלק מחובותיו. אז פינו אותו מדירתו.
החודש מלאו לבנו שנה, ואת יוס־ההולדת
חגגה המשפחה בושם, מתחת לכיפה־השמים.
״כל זה מגיע לי כי אמי נולדה כנוצריה?״
שאל ריימונד.

דרכי-אדס
הערב וה שוטרת
נינה בראון שירתה במשך חמש שנים
במשטרה, ועכשיו היא מחכה לתשובת מש־רד־הדתות
על בקשתה להתאסלם.
הסיבה לכך: סאלח ביומי 32 בעל־מסעדה
ערבי בשוק הישן בעכו.
הכל התחיל לפני שנה בערך: למסעדה
של סאלח ניכנסה חבורה של שוטרים ושומרות.
הם התישבו סביב שולחן, וסאלח
התחיל להגיש את האוכל כדרכו.
בעת ההגשה צדה אח עינו של סאלח
שוטרת שמנמונת, בעלת חיוך מצודד. השוטרת
( )30 הבחינה בכך. וזה היה ראשיתו
של הקשר בין השנים.
ה סול ם הז ה 1542

יוזז ק ה ^מ^ולגנז
קו ראלע11־הרא שונ ה!

^ ילא שמע על יוסקה אמבולנס?
יוסקה מאשדוד, שנשים כה רבות ילדו
את בנן בתוך האמבולנס שלו, בדרך לבית־החולים
המרוחק, יוסקה בעל השפם הג׳ינג׳י
האדיר, הדוהר במכוניתו הלבנה, כשצופר
מזהיר את הנוסעים בכבישי הדרום כי חייו
של פצוע תלויים במהירותו. יוסקה המחלק
סוכריות לאחד מילדיו באשדוד ובמושבי
הסביבה. לא ילד יוצא־חלציו, אלא אחד מ־
361 הילדים שיצאו ל-אוויר העולם, כשיוסקה
משמש מיילדת לאימם. יוסקה המזמין עוברים
ושבים לדירתו הקטנה, שם מגישה
אחותו בום מיץ או פיצה מעשה ידיה.
מי לא מכיר את יוסקה זה?
אבל בחודשים האחרונים מסתובב באשדוד
יוסקה שונה לגמרי. יוסקה אשר לא ייאמן
כי הוא קיים: יוסקה אמבולנס — בלי
אמבולנס. גוף בלי נשמה. הוא מסתובב ברחובות,
נוסע לירושלים ותל־אביב, פונה
לעסקנים ולמנהלי־בנקים, לשרים ולזרים —
ומחפש את נשמתו.
הנשמה — אותו אמבולנס לבן ונוצץ —
סגורה בחניון רכב בתל־אביב. היא מוחזקת
שם כי הוטל עליה עיקול.

מידים, שלמדו לזהות את החפצים הקטלנים,
ולהיזהר מהם.
אוייב שכיח אחר: הרעלות קיבה. גם
נגדו פתח יוסקה במיתקפת־הסברה מקיפה,
הירצה בפני ילדים והורים על הכללים היסודיים
למניעת הרעלות אלה.
שמעו הגיע אל מעבר לגבולות ישראל.
הוא זכה למדלייה מטעם הממשלה הצרפתית,
המוענקת לאזרחי־מופת בעולם. שגריר ברזיל
בתל־אביב שלח לו איגרת־תודה, על כי
נידב מכיסו הוא תרומה לילדי ברזיל שנפגעו
בשטפון.
הוא נהנה מן הפירסום ומתשומת־הלב.
מכיוזן שאינו נשוי, ואין לו ילדים, ראה
בסימני־החיבה וההוקרה חדווה מספקת לחייו.

אמבודגס
משלו

^ ש דו ד צמחה. תחנת מגו־דויד אדום
הקטנה חדלה להיות ראש־גשר חלוצי
בשממה, הפכה תחנה מן המניין, עם הנהלה
מן המניין ועסקנים מכובדים. יוסקה אמבו
שלזה

והחל
מחדש לחפש את עתידו. מביתן
נשמתו היתד, קשורה באמבולנס, החליט
הקים שירות אמבולנסים פרטי. דבר
מקובל בערים רבות בישראל, מדוע
יצליח גם באשדוד?
שנה תמימה עברה, עד שהצליח לקבל
ממשרד התחבורה רשיון־ייבוא לאמבולנס.
חצי שנה עברה עד שהמכונית היתד, מוכנה
לשירות ליד ביתו באשדוד.
זה כבר לא היה אוחו בית, כי הוא נאלץ
למכור אותו כדי לממן את רכישת האמבולנס.
הוא צירף גם את כספי-הפיצויים,
נטל הלוואות ונכנס לגור בדירה שבורה.
הכל, כדי שיהיה לו אמבולנס משלו, באשדוד
שלו.

ההדס הראשון
( ן ל האמבולנס הלבן בחב באותיות

נאות ״יופקד,
של השירות קיבל
מל, בזו הלשון:
לשמחתם של כל

אמבולנס״ ,וביום הפתיחה
מיברק־ברכה ממשה כר״מרשה
אני לצרף עצמי
ההורים המכונסים כאן

יוסקה החדש בודד

סי* מותו של יוסקה נוצרה במשך שמונה
1השנים, שבהן עבד במגן־דויד אדום.
הוא הגיע לאשדוד ב־ , 1957 עם ראשוני
המתיישבים. מאחוריו היה עבר אופייני להרבה
חיילים משוחררים: שומר־שדות לפני
מלחמת העולם השניה, שירות קרבי כתותחן
ונוזט בחיל־האוויר הבריטי, ושירות דומה כסגן
בחיל האוויר הישראלי. הוא טס על
המיבצרים ה מעופפי ם של מלחמת העצמאות.
עד שיום אחד גמר את הקריירה הצבאית
שלו, ופנה לחיים אזרחיים. אשדוד, עיר־העתיד
החדשה, קראה לו.
דברים רבים חסרו בעיר הניבנית. הזועק
שבהם: שירות עזרה ראשונה. יוסקה, שעד
אז היה ידוע בשם יוסף סלומון, נזכר שהוא
עבר קורסים לעזרה ראשונה, ושירת ארבע
שנים כמתנדב בנזגן־דויד אדום. מכיוזן
שהוא ידע גם לנהוג היתד, הבחירה טבעית:
נהג האמבולנס הראשון של העיר.
דירתו הקטנה חולקה לשניים: חלק למגורי
יוסקה ואחותו, וחלק כתחנת מנן־דויד אדום.
הטלפון שהוצב בה הזעיק אותו בכל שעות
היום, בכל ימות השבוע. ואז הסתבר ל־איש־הקרבות
הוזתיק כי מצא לא רק פרנסה
— אלא גם נשמה חדשה. יוסף סלומון
נשכח, יוסקה אמבולנס נולד.

שהרי אין מד״א עסק מיסחרי. העקשנות
של בעל השפם, ויוקרתו הגדולה, היא שהרגיזה.
אבל
בידי מגן־דויד אדום היה נשק חזק:
הסובסידיה. כל פעם שאמבולנם מד״א מוביל
יולדת מאשדוד לבית־החולים קפלן ברחובות,
הוא גובה מן היולדת עצמה 12ל״י.
על סכום זה מוסיף המוסד לבי טוח לאומי
את ההפרש עד 35־ 38ל״י, לכיסוי הוצאות
ההסעה, בהתאם לקילומטראז׳ המדוייק.
יוסקה אמבולנס קיבל את ההלם הראשון
שלו כאשר הביא את היולדת הראשונה לקפלן.
את 12 הל״י קיבל מבעל האישה —
את העודף לא יכול היה לקבל מ ה בי טו ח
הלאומי. הסבירו לו: את הסכום הזה אנו
משלמים רק למגן־דויד אדום.
12ל״י אינן מכסות את הוצאות הנסיעה
מאשדוד לבית־החולים וחזרה. אבל היולדות,
שלא ידעו דבר מכל החישובים הכספיים
האלה, אבל ידעו כי טוב לנסוע עם יוסקה,
פן יקרה משהו בדרך, המשיכו לפנות דווקא
אליו, ולא אל מד״א.
ואז הוריד מד״א את המחיר. במקום 12
ל״י — רק שמונה.

מי צריך להתבייש *ץ

^ חתהבעיות החמורות באותו איזור
^ היתר, פציעת ילדים מפגזים ורימוני־יד,
שמצאו ב שדו ת ובחולות. אחרי שיוסקד,
נאלץ להוביל את פצועיו הקטנים פעם
אחר פעם, פתח במלחמה מונעת: קורסים
לתלמידי בתי־הספר. מאז עברו בקורסים
אלה, תחת הדרכתו של יוסקה 1100 ,תל
לנס
המשיך לשרת על הקו, בסינור הלבן
שלו.
מכתב רשמי, המתוייק בתיק חילופי־ה־מכתבים
בין ההנהלה הארצית של מגן־דויד
אדום לבין ההנהלה באשדוד, מכיל פיסקה
המטילה אור נוגה על מעמדו החדש של
יוסקה אמבולנס. נאמר בפיפקה זו: ההנהלה
הארצית מבינה לרוחם של העסקנים המקומיים,
הכועסים על הפירסום הרב שמקבל
דווקא הנהג שלהם במקום. אבל ההנהלה
אינה רואה את עצמה חייב ת לפעול
נגד מה שכונה יצר־הפירסום של יוסקה.
יעשו זאת המקומיים, אם רצונם בכך.
לפני שנה וחצי החזיר יוסקה את מפתחות
האמבולנס למגן־דויד אדום, קיבל פיצויים

•כאשר הנושא המרכזי הוא יוסקה אמבולנס
נקודה תודה וברכותי לך ולכל המתכנסים.״
גם יגאל אלון שלח מיברק :״ליוסקה
ברכותי לפתיחת שירות האמבולנס הפרטי
שלך באשדוד נקווה בטוחני כי תדע בעתיד
להביא תועלת לאמהות שבדרך לא פחות
מבעבר.״
שתי ברכות חשובות במיוחד, משני שרים
חשובים במיוחד לגבי יוסקה. כי שר התחבורה
ממונה על האמבולנס בכבישים, ושר
העבודה ממונה על המוסד לביטוח לאומי,
המשלם בשביל הסעת יולדות.
מי שלא השתולל מרוב שימחה, למראה
האמבולנס החדש, היה מגן־דויד אדום באשדוד.
הוא לא חשש מתחרות כספית —

** ך החלה פרשת יסוריו של יוסקה
^ אמבולנס, שהביאה להפרדת הגוף מן
הנשמה. האמבולנס נשאר עומד ליו ביתו.
אפילו הצופר הורד ממנו, לפי דרישת משרד
התחבורה .״ מגן דויד דרש זאת,״ הסביר
הפקיד האחראי, שכמו פקידים אחראים רבים
הכיר היטב את הגבר מאשדוד.
כאשר הגיע מועד פרעון החובות, לא
היה ליוסקה ממה לשלם. הנושים עיקלו
את האמבולנס הנוצץ, לקחו אותו לחניון
בתל־אביב. בעל־הדירה הודיע י׳יוסקה ולאחותו
כי עליהם לפנות את המושכר. השבוע
עמד לזרוק אותם בכוח ממגוריהם,
נימנע רק ברגע האחרון, לקול תחנוניהם.
אבל אם עד סוף החודש לא יקבל את
המגיע לו — יעופו השניים.
מנהל המוסד לביטוח לאומי, שיכול היה
לפתור את כל הבעייה, השיב שהוא מצטער,
אבל החוק מרשה לו לעשות הסכם מסוג
זה רק עם מגן־דויד אדום.
יוסקה ( )55 שמר את כל העובדות האלה
בסוד. הוא לא סיפר שאין בכיסו כסף
לנסיעה, וכי אינו יודע ממה יהיה מחר.
הוא התבייש.
הוא לא ידע שאחרים צריכים להתבייש —
לא הוא.

כאשר באו השוטרים פעם נוספת, הצליח
הערבי להחליף כמה משפטים עם נינה, ונוכח
לדעת שהשוטרת לא מסתייגת ממנו.
להיפך.
לאחר מספר ביקורים מהסוג הזה העיז
סאלח להציע לנינה טיול בחברתו, בטנדר
שלו. הם התקשרו עד מהרה ולאחר תקופת
החיזור, התחילו משוחחים אודות חתונה.
״ידענו שחתונה זה בעיות,״ סיפר סאלח
בחיוך ,״שוחחנו על זה הרבה והגענו להבנה.
כי ידענו תיכף מההתחלה שבעיה של
דת לא צריכה להפריד בין אנשים שאוהבים.״
נינה, לעומת סאלח, היא יותר חד״משמעית:
״סאלח הסכים להתגייר ואני הסכמתי להתאסלם.
הדת לא מעניינת אותנו ולא תפריע
לנו. אני עושה מה שיש לי בראש, ולא
הולכת לקבל עצות מאחרים.״
לא מספיק נאטנה. סאלח הוא בן
הכפר נהר ששכן ליד נהריה, לפני׳מלחמת

השחרור. הוא עבד זמן רב כטבח, עד
שהצליח לצבור סכום כסף כדי לפתוח מסעדה
משלו. הוא קנה מסעדה בשוק, שהפכה
עד מהרה למקור משיכה לתיירים,
לערבים וליהודים כאחד.
חבריו הערבים של סאלח קיבלו את החלטתו
להתחתן עם יהודיה ברוח טובה. היה
זה רק טבעי בעיניהם שסאלח ישא סוף־
סוף אשה.
לא כך הגיבו חברותיה של נינה במשטרה.
מיד לאחר שנודע להן על התקשרותה
של סמלת המשטרה לערבי תושב עכו, הן
התחילו להתרחק ממנה ולנדות אותה.
משפחתה של נינה עלתה לפני עשרים
שנה מלבנון. בארץ שימשה נינה כזבנית
בחנות בגדים עד להתגייסותה לצה״ל. לאחר
סיום השירות הסדיר היא נשארה כשנה ב־צבאיקבע,
והשתחררה סמלת.
-כאשר סיימה את השירות. פגשה נינה את

בעלה הראשון. היא התאלמנה ממנו לאחר
שלוש שנות נישואים. כדי לפרנס את שני
הילדים נכנסה נינה לעבוד במשטרה.
לפני כחצי שנה סיימה את שירותה במשטרה
כשמאחוריה חמש שנים בהם היתה
שוטרת־תנועה ולאחר מכן פקידה סמלת במזכירות
.״אחרי ששמעו שאני הולכת עם
סאלח קרא לי שאול לוי, הקצין שהיה
אחראי עלי,״ סיפרה ,״הוא אמר לי שנהפכתי
להיות גורם של שינאה לסביבתי.
״מה יכולתי להגיד לו? אמרתי שחתמתי
למשטרת ישראל רק לגבי עבודה. לא לגבי
החיים הפרטיים שלי. ואז הוא טען שאני
לא מספיק נאמנה.
״בצורה הזאת הוא קרא לי הרבה פעמים.
החברות שלי התרחקו ממני, אבל לא היו
מדברות בפנים שלי — היו מדברות מאחורי
הגב. ככה זה נמשך כמה זמן. לא
נשארה לי ברירה. הציקו לי ממש. הייתי

מוכרחה להתפטר מהשרות במשטרה.״
הילדים לא יודעים. לפני ארבעה
חודשים הגישה נינה את בקשתה להתאסלם.
כאשר הוזמנה לראיון במשרד־הדתות, שאלו
אותה למה דווקא היא ממירה את
דתה, מדוע סאלח אינו מתגייר. היא ענתה:
״לסאלח אין התנגדות להתגייר. אבל יש
לנו עכשיו עסק, מסעדה, ואני חושבת שאם
סאלח יתגייר זה יפגע בעסק, כי הערבים
שבאים לאכול לא יראו את זה בעין יפה.״
ילדיה של נינה מבעלה המנוח מתחנכים
כיום בקיבוץ. הם מכירים את סאלח ואוהבים
אותו מאד. נינה לא סיפרה להם ש־סאלח
הוא ערבי, וגם לא על כוונתה להתאסלם.
היא מחכה לאישור הבקשה ורק
לאחר־מכן תסביר לילדים.
״היינו מעדיפים להינשא בנישואים אזרחיים,״
הסבירו בני־הזוג ,״אבל זה לא
אפשרי, לא ניתן לדת להפריד בינינו.״

מהזיה מצרפת

ה עול ם הז ה 1542

יוסקה והילדים שהוא יילד
גוף בלי נ שמה

ן 11( 11181;611ן11616113,11 הלנה אורך

אנשים אוב׳ שד קצב
זה לא הולך לה חלק, לאגודת הסופרים,
להתעלם ולהחרים את גינתר גראס. הסופרת
הישראלית נ?ן מי (שאול ויואהנה)
פרנקל, למשל, הגדירה את התנהגות האגודה
כ״מעשה בלתי־חרבותי ובלתי־מוסרי״,
אבל זה עוד לא היה הכי נורא. פחות נעים
היה מיברק המחאה של ארבעה יהודים הכותבים
גרמנית, שמחו על החרם, והגדירו
אותו כ״עוזל״ ביניהם היתד, גם בעלת הנובל,
המשוררת נלי זק״ש • .האורח
הגרמני עצמו, בפגישה עם כמה סופרים
ישראלים, הציג להם שאלה מביכה :״איך
תנהגו בגרמנים צעירים, אוהדי ישראל, שיתנדבו
להילחם לצידכם במיקרה של התנגשות
רצינית בין מדינתכם לבין מדינות־ערב?״
כמה מהנוכחים גימגמו קצת, חשבו
על תשובה מתאימה, עד שהשיב לו ע מו ם
קינן :״נשלח אותם לקו האש הראשון,
כדי שילחמו שם בגרמנים אחרים — אותם
הגרמנים שיתנדבו, מן הסתם, לשורות הצבאות
הערביים אגב: קינן כרך השבוע
את ביקורו של גראם בביקורו של ז ׳ א ן ־
פול סארטר, קבע כי ״ספק גדול הוא אם
גראס וסארטר ימצאו כאן סארטר וגראם
שאפשר לדבר איתם. מפני שאצלנו כל כך
טוב, כאמור, עד שאין צורך בכאלה. חבל.
אילו היו לנו כאן שלושה כאלה, אולי היה
כאן כל כך רע, עד שאפשר היה לשנות
משהו. למשל, את המישטר.״ #כשיבוא
פעם ההיסטוריון לכתוב את תולדות הכנסת
בישראל, ויזדקק קצת לתיאורים עסיסיים
על חבריה, הוא ימצא אותם לבטח בכתבתה
האחרונה של סילכי קשת, הכהן הגדול,
המכילה ציטוטים נרחבים מפיו של יו״ר
ועדת החוץ והבטחון, ח״כ מפא״י דויד הכהן
.״כולם אפורים עכשיו בכנסת,״ קונן
הכהן ,״אין עם מי לדבר.״ אבל הוא לא
הסתפק בקביעה כה כללית, אלא הזכיר גם
כמה דוגמות • .על ח״ב הליבראלים יזהר
הררי :״הררי, הנפוח הזה הנואם בכל
העולם. אני לא רואה אותו (כשאני יושב
בכנסת) .אני רואה את אביו ואת הסבא
שלו או ״לוא ככור שיטרית ואהרון
ידלין לא נולדו בארץ הזאת, היו
באים אחרים במקומם.״ #על עצמו :״אומרים,
דויד הכהן פרא־אדם. אבל יש גם כאלה
שאומרים פרא אדם עם הדגשה על המלה
השניה.״ 9על ח״כ הליבראלים מרדכי
חיים שטרן :״אף פעם לא הכרתי את
שטרן, אבל לי נראה שהוא לא הכי חכם
בכנסת ועל בר הפלוגתא של שטרן,
שר־האוצר פינחס ספיר :״ואיש כזה
כמו ספיר, שיש לו קצת אופי של קצב...
זה שספיר הוא חריף וגרוביאן, זה לא
חדש ובכלל :״אבנרי רק רוצה פיר־סומת.״
ו״אם מישהו הצביע בעדי, זה בעד
הראש שלי, לא הישבן שלי.״ ו״יש מאות
אנשים מחוץ לכנסת שיותר חשובים מאתנו,
כמו נתן אלתרמן מארגוט

רובינשטיין נותנת
של ממש לריסייך

מיליוני נשים הפכו רי סי ם קצרצרים ל רי סי ם
בעלי אורך של ממש 1,^ 51* .סאכע מוסי ף אורך
של ממש לריסייך ואף צובע או ת ם. הוציאי א ת
המק לון ה ס לי לי מ תו ך הנ ר תי ק ה מוז ה ב והעבירי
ב ק לי לו ת מ ספר פעמים, ו הנ ה לך רי סי ם ארוכים,
ריסי משי רכים ו בו ה קי ם.
לא ת א מיני למראה עינייך! שחור, חו ם וגווני
אופנה א ח רי ם לרשותך.

קלאהנר, בעלת אולפני הרצליה, אינה יודעת
מנוחה. כי מאז שהחליטה להפיק סרט
על חיי היהודים בברית־המועצות, בעזרת הסובייטים,
כמובן, היא נוסעת לרוסיה ומרוסיה
באהבה. השבוע, כשטסה שוב, לפקח
על הפקת הסרט, החליטה כי לא כדאי לבזבז
סתם זמן על טיסות הלוך ושוב. היא
מתכוננת לכן לנצל את שהותה בברית־המו־עצות,
כדי לארגן שם תערוכת ציור ולהביאה
עימד. לישראל # .קואליציה אופוזיציה
— לקראת פורים שוכחים אפילו היריבים
הגדולים ביותר את הניגודים הפוליטיים
שביניהם. בירושלים, למשל, התקיימה
השבוע מסיבת פורים מוקדמת, בביתה
של מזכירת סיעת רפ״י, דליה גורן.
היה שם משה דיין, כמובן, ואשתו רות
דיין. אבל היה שם גם גכי כהן, ח״כ
אחדות־העבודה, ומרדכי עופר, ח״כ
מפא״י. מלבדם היו גם מזכירי סיעות ה־מפד״ל,
מק״י ואפילו רק״ח.

הא שה ה מ תו ק ה
ז׳אן־פול סארטר ביקר השבוע בבית־הסופר
בתל־אביב. ואיזה תרבות היתד, שם?
הזמרת כרכה צפירה, למשל, קראה לעברו
פעם אהר פעם ויו לה פראנס, ואילו
יגאל מוסינזון ניגש אליו, אל האורח;
ושאל אותו אם ראה כבר את המחזמר שלו,
?וזבלן. חוץ מזה: כולם ביקשו מן האורח
אוטוגראפים 9 .לשר־ההסברד״ ישראל
גלילי, יש• לפעמים פגישות בענייני עבודה
גם בתל־אביב. לכן בסוף כל שבוע הוא
ניתקל בקשיי החניה. מה עשתה למענו משטרת
תל־אביב? היא פשוט הפקיעה למכוניתו
מקום חניה ברחוב אחוזת־בית, שהוא
אחד הרחובות הקטנים והעמוסים ביותר
בעיר. חמישה ימים בשבוע בולט המקום
בריקנותו, ומרגיז את כל אנשי־העסקים היניק־בצים
בסביבה. עתה מועברת פטיציה מיד
ליד, כדי שיחתמו עליה וישלחו אליו, בבקשה
שיתיר לפחות את החניה במקום בימי
ישיבות הממשלה והכנסת • .אריה פיני
צ׳וק ריגכי לידפקי, חברי הוועד המחוזי
של עורכי־הדין בתל־אביב, עסוקים בימים
האחרונים באחת ההרפתקות המשעשעות
שלהם: הם מכינים נשף מסכות גדול שיהפוך
את בית־הפרלן ליט לדיסקוטק, והשאלה
המטרידה אותם היא האם גלימת פרקליטים
יכולה להיחשב גם לתחפושת • .השחקן־
במאי הלל נאמן, זה שמוכר לפעמים
כרטיסים להצגות בימת השחקנים, שונא
כנראה שנור. לכן שלח השבוע צ׳יק על סך
אגורה אחת לכתובת מוסד ידוע, שביקש
ממנו להעלות תרומה • .לקראת הדיון על
תקציב משרד־הבריאות חולקה לח״כים ו־לעתונאים
חוברת מהודרת, גדושת נתונים
סטאטיסטיים וצילומים, על פעולות המשרד.
ח״כ דתי בעל זיכרון הכיר את החוברת
מלפני כמה שנים, כפרי עבודתו של חברו
למפד״ל, יצחק רפאל, עת כיהן בתפקיד

שחם לבינסון אילון

לולו וקרום
ידידות איטלקיית־גרמנית

ה עול ם הז ה 1542

סגן שר־ד,בריאות. כשנשאל על כך השר
ישראלב רזי לי, ענה :״מה יש? וכי יש
תאריך על החוברת?״ כשחיפשו מצאו כי
התאריך המאוחר ביותר המופיע בחוברת
הוא מ 1963 השבוע נשאל שוב דוי ד
בן ״גו רי ץ על־ידי סטודנט ערבי בארצות־הברית,
על הבטחת אלוהים לאברהם אבינו.
״איך הודיע אלוהים לאברהם שהוא נותן
את ארץ־ישראל לו ולזרעו עד עולם?״ שאל.
השיב לו ביג׳י :״גם אם ההבטחה היא
אגדה בלבד, עובדה היא שהאגדה קיימת
כבר 3000 שנה, והיא מקובלת על הבריות
בכל מקום.״ 0הצהרון ידיעות אחרונות
רכש לאחרונה מטוס להפצת העתון ברחבי
הארץ. בין עובדי המערכת זכה כבר המטוס
לכינוי ״תיבת נוח המעופפת״ ,על
שס בעל ד,צהרון, נו ח מוז ס • .פעם, כש־פ
מו א ל רו טברג ביקר בביתו של ש ״ י
עגנון, כיבדו הסופר בכוסית של קוניאק.
השבוע, כשחזר וביקר שנית, הביא עימו
בקבוק שלם של קוניאק מובחר, כשי למארח.
מי שמכיר את רוטברג, שהוא יו״ר
מיפעל איגרותיו־,פיתוח בארצות־הברית, יודע
כי היתד, זו מצידו השקעה טובה. כי פרס
הנובל שנפל בחלקו של הסופר הקשיש עורר
אצל רוטברג את הרעיון, שאפשר להרוויח
מכך מיליוני דולארים. הוא פשוט מתכונן
לקחת עימו את עגנון לסיבוב באמריקה,
כדי לשנורר בעזרתו כספים • .משפחת
קרופ הגרמנית ייצרה, כידוע, את מיטב
הנשק הגרמני בשתי מלחמות העולם. אבל
לאנשים עשירים סולחים את הכל. לכן
משתעשע עתה נכד המשפחה, א רנ דנז, ב־

היא יצאה לפגוש
את חברה -אבל
הגיעה וגיהינום
ך* ערב התחיל כמו כל ערב רגיל: עלי!
| תי על אוטובוס ,4ונסעתי לפגוש את
החבר שלי, נינו, שעובד בדיסקוטק אפרופו.
כמו בכל ערב, גם ביום החמישי האחרון
הגעתי לשם בשעה 8.30 בערב. בשעה הזו
נינו פותח. אבל בפעם הזו הוא אחר.
ניגשתי לברר במלון הירקון, שבמרתף

פ דו ר ה צרפת
שלו נמצא אפרופו, אך לא הושאר שם מפתח
עבורי.
החלטתי לנסות ללכת מסביב, ולהיכנס
דרך הדלת האחורית. לפעמים נינו משאיר
אותה פתוחה, כדי שאוכל להיכנס.
כמו שאני עוברת בחצר ומגיעה אל הדלת׳
עובר שם שוטר ואומר לי לעצור לרגע,
הוא שאל אותי מה אני עושה בחצר. הסברתי
לשוטר שאני רוצה להיכנס לאפ רופו,
וסיפרתי לו הכל.
ואז השוטר שאל :״את יודעת שאני עוצר
אותך?״ שאלתי אותו למה, אז הוא אמר
לי :״אפרופו־אפרופו״ .אמרתי לשוטר שיקח
את כל הפרטים שלי, ושישאל במלון אם אני
לא באה לפה תמיד, ונכנסת ככה.
השוטר לא רצה לבוא איתי ולברר. הוא
רצה שאלך איתו לנקודת־המעצר. אמרתי לו
שאני לא רוצה. מה פתאום שיקח אותי ויוביל
אותי למשטרה? השוטר ענה לי שהוא
יכול לקחת אותי בכוח. הסברתי לו שלא
עשיתי שום דבר. השוטר התחיל להתרגז וצעק
:״לא יעזור לך שום דבר. אני לוקח
אותך למשטרה.״ הוא ראה שאני מתחילה
לבכות, אז הוא אמר לי לבוא איתו לחמש

מזל, אמי, אילנה, אתי, ובסוף הוא קרא את
שמי. הוא אמר שמובילים אותנו לבית־ר,מעצר
באבו־כביר.
התחננתי בפניו. בכיתי. אמרתי לו שאני
רוצה להסביר לו. שאני לא רוצה לשבת במעצר
עם הבחורות האלו. הקצין צעק עלי:
״אין הבדל בינך לבינן.״
הוא אמר לי לעלות לניידת עם כל העצורות.
לא רציתי לעלות. אז הקצין נתן לי
סטירות בפנים, ועם האצבעות שלו נתן לי
מכות באף. אמרתי לו שהוא יכול להרביץ
אבל אני לא אעלה לניידת. הקצין המשיך
להרביץ לי, תפס לי את היד, סובב אותה,
ואז גם באו עוד שני שוטרים,
תפסו אותי בידיים ובגוף ודחפו
אותי בכוח לניידת.
הזונות שהיו בניידת אמרו
לי :״אין לך מה לפחד. את
תעשי איתנו חיים 48 .שעות
עוברות עלינו כמו שעה אחת.״
האוטו הביא אותנו לאבו־כביר.
הקצין הבטיח לי לשוחח

א 11 גי 1ו אורסולה שילוב ביד חורף לקיץ

ג׳יגה לולוכרי־

פצצות מסוג אחר, כמו
ג ׳ידה, למשל, שד,חלימה מהר מאד מגי־רושיה
0 .עת האביב הגיעה לארץ. לכן
כדאי לשים־לב לאופנה החדשה שיצרה השחקנית
אורסולה אנדרם. היות ובחורף
לובשים מגפיים, ואילו בקייץ בגד־ים, המציאה
השחקנית תשלובת מיוחדת לעונת
הביניים: גם בגהון! וגם מגפיים. כשראתה
שזה טוב, החליטה להופיע בזה בסרטר,
האשה

המתוקה

(ראה תמונה).

פסוק ה ש בו ע
• יומון גח״ל ,״היום״ ,על המצב
ד,בטחוני :״די הזהרנו! די איגרות הפצנו!
די דיברנו! אולי יותר מדי.״

• עסקן המגבית היהודית מכס
פישר :״בן־גוריון אינו איש בן שמונים
— הוא פשוט שני אנשים בני׳ארבעים.״
• חבר המשמרות האדומים, המצוטט
בירחון הסיני פקינג רביו :״מה
יכול כבר אגם הברבורים לעורר בלבו של
מהפכן בימינו — כאשר המאבק האנטי־אימ־פריאליסטי
מקיף את העולם כולו — זולת
גועל־נפש, נוכח תפקידו המשחית, בהסיתו
את הדעת מן המציאות הממשית אל עולם
רחוק.״
העול ם הז ה : 542

דקות בלבד, ואחרי זה ישחררו אותי, והוא
בעצמו ילווה אותי בחזרה.
הלכתי איתו לתחנת המשטרה, ברחוב יונה
הנביא אני חושבת. פתאום ניגש אלי אחד
הקצינים ושאל אותי מה יש לי בארנק. נתתי
לו את הארנק שיבדוק אותו לבדו. אחרי
שהוא גמר לבדוק הכל מה שיש בארנק, הוא
זרק לי אותו כמו שזורקים עצם לכלבים.
הוא אמר לי להיכנס לחדר השני, לחיפוש.

את יותר גרועה

*** וטרת אמדה לי להתפשט לפני כל
העצורות שהיו שם. הסברתי לה שאני
מתביישת להתפשט בפני כולם. בכל אופן
הרמתי את החולצה והיא ברקה לי בגוף
ובתוך החדה, אבל כשהשוטרת אמרה לי
להוריד את החצאית, לא הסכמתי. השוטרת
התרגזה עלי אבל בדקה לי את הגרביים
ואחר־כך בדקה לי עם הידיים שלה את כל
הגוף.
אחרי שהיא בדקה אותי, היא אמרה לי
בצחוק כזה :״את יותר גרועה מאלו הבחר
רות שעובדות בזנות, ועצורות פה.״:
נדהמתי. אמרתי לשוטרת שתפסיק. מה
פתאום שהיא תדבר אלי ככה? אז היא כבח
לא דיברה אלי יותר בחוצפה כזו. י
כל הזונות שהיו בחדר התחילו להסתכן
עלי ולהגיד :״זונה חדשה הגיעה הנה.״ לא
עניתי להן. פחדתי מהן. ביקשתי מהשוט!
רים שהיו בתחנת המשטרה שיבררו מה העניינים,
ולמה אני עצורה בכלל, ומתי אני
יכולה כבר ללכת. השוטרים אמרו לי :״תשבי
בשקט בפנים.״ ביקשתי מהם למסור הודעה
לחבר שלי שנמצא באפרופו. הם אמרו
לי לשתוק. שעלי לשבת 48 שעות במעצר.
התחלתי לבכות כמו משוגעת. התחלתי
לצעוק. אז נכנם לתוך החדר קצין אחד ונתן
לי שתי סטירות בפנים. הוא גם תפס אותי
ביד, סובב לי אותה, והפיל אותי לריצפה.
אחרי כמה זמן הקצין הביא ניירות, והתחיל
לקרוא בשמות של הבחורות שהיו שם:

אתמול. אחרי שראיתי שכולן ישנות שתיים
שתיים, ושיש עוד בחורה אחת שאין לה
מקום, אז הסכמתי להצטרף למיטה של בחורה
אחת שקוראים לה אמי, שלא עשתה לי
צרות. חשבתי שאיתה יהיה הכל בסדר.
אחרי שנכנסתי לידה במיטה, ראיתי שהיא
מתחילה לנגוע בי בכל הגוף. היא התחילה
ללטף לי את החזה, וגם התחילה לנשק אותי.
היא הציעה שתעשה לי משהו מגעיל,
שאני אפילו לא יכולה לספר אותו.
כל הזונות בחדר קראו לי :״תני לה! מה
יש? מה איכפת לך?״
צעקתי שאני לא מוכרחה לספק אותן.
פחדתי מהן נורא. חששתי שהן תכנה אותי.

השוטרת צחקה

* 4ק אחרי שראתה כמה שאני מפחדת,
| היא הפסיקה. אבל רק כעבור כמה שעות
הצלחתי להרדם.
בבוקר, כשכולנו קמנו, אז כל הזונות
צעקו שאני לסבית. ניגשתי לשוטרת וביקש־

בנדא ועסחו
איתי לפני שיעצרו אותי. כשנכנסנו ראיתי
שהקצין מדבר עם השוטרות, מסתובב אחורה
ונעלם. השוטרות הכניסו אותי עם כל
הבנות שהיו עצורות לחדר אחו.

הן התחילו לגעת בי
הרי שהיינו בתוך התא, התחילו כל

הזונות לצעוק אלי :״פלורה, בואי תשני
איתי הלילה. את טובה למטה.״ התחלתי להסמיק
ולפחד. אף פעם בחיים שלי לא פחדתי
כל כך. נשכבתי במיטה, שהריחה רע נורא,
והתחלתי לבכות. לא ידעתי מה לעשות.
בלילה, כשנהיה חושך, התחילה זונה אחת
להתקרב אלי למיטה. היא אמרה לי :״רק
לנשק לך את השפתיים שלך אני רוצה. בשבילי
זר, יספיק.״ פחדתי נורא והתחלתי לצעוק
שתעזוב אותי. אז היא עזבה אותי וחזרה
למיטה שלה. כל הלילה לא ישנתי.
למחרת, זה היה כבר יום שישי, העכירו
אותנו לחדר יותר גדול, שמשם כבר השתחררו
חלק מן העצורות. שם בחדר היו
עוד כמה לסביות. הן התחילו לגעת בי בגב
ובישבן וצחקו נורא מזה. אני ממש התחננתי.
בכיתי שיעזבו אותי הבחורות ראו שאני
עצבנית, אז הן עזבו אותי.
בלילה, כששכבנו לישון, כל אחת מהבנות
דאגה לי. הן כיסו אותי באיזה חמש שמיכות,
כדי שיהיה לי חם. קרוב לשעה 12
בלילה הביאו עוד המון עצורות. הכניסו
אותן לחדר שלנו. לא היה מקום איפה לישון,
אז שמו בכל מיטה שתי בחורות. בחורה
אתת רצתה לישון על־ידי, אבל אני נורא
פחדתי בגלל הנסיון שהיה לי כבר מליל

תי ממנה שתשתיק את הזונות. היא אמרה
לי :״תלמדי להבא לא להגיע לכאן,״ והתחילה
לצחוק.
כשהגיע הזמן לאכול ארוחת בוקר, ירדנו
כולנו. בחדר האוכל נותנים אוכל בכלים
מלוכלכים. אבל שם, בחדר האוכל, שתי
בחורות הלכו מכות, והיה שם שמח. כל
הבחורות נכנסו למכות, והתחילו לזרוק צלחות
אחת על השניה. השוטרות פרצו לחדר
האוכל, הפרידו בין הבחורות, והכניסו אותן
לתאים.
בערב התחילו לשחרר את העצורות. קודם
שיחררו את הבנות שנעצרו ברמת־גן, ו-
אחר־כך אותנו.
כשירדתי לקחת את הדברים שלי שהיו
בפיקדון, אז הלסבית הזו, אמי, ראתה אצלי
תמונה ולקחה לי אותה בכוח. היא לא רצתה
להחזיר לי את התמונה ואמרה :״אני לוקחת
ממך את התמונה שלך בשביל להראות לכל
החברות שלי עם מי שכבתי באבו־כביר בלילה,
ואיזה חיים טובים עשיתי במעצר.״
ואחרי כל זה השתחררתי.
אבל לא השתחררתי מהפחד שלי. אני הפסקתי
לצאת כמעט מהבית, שאולי פתאום
יתפסו אותי, ויכלאו אותי, ושום דבר לא
יעזור.

• הגיב דובר משטרת מחוז תל
אביב, פקד משה בר־חיים :״השטח בו נעצ

הבחורה הוא שטח בו עובדות פרוצות.
כיום יש בשטח הזה הרבה פרוצות חדשות,
בלתי מוכרות למשטרה. כנראה שהשומר שעצר
אותה ראה אותה להסתובב בנסיבות
המעוררות חשד, קורה שנופלת טעות.״

מספרים סיפורים
בשבוע שעבר נחת בארץ סמי מולכו ר
ידידו־אמרגנו, יורם הראל. למרות כל
השמועות הסובבות אותם, שכר סמי מולכו
דירה, ויורם הראל השתכן במלון דן, והוא
הקיף את עצמו שם במלאי גדול מאד
של נשים.
הם חזרו מגרמניה, או כפי שהם קוראים
לזה :״מאירופה״ .כפי שנהוגה גרמניה להיקרא
על־ידי ישראלים יורדים וחצי־יורדים.
הם הביאו עימם אוסף זכרונות מחיי החברה
הגבוהה שם.
הידיד הגדול ביותר שלהם הוא קו ר ד
יורגנם. וכיוון שהוא ידידם הגדול, הם יודעים
עליו כל מיני סודות, הידועים היטב בכל
אירופה, אבל הם עדיין לא הגיעו לישראל.

יודעים, למשל, שבגיל שבע־עשרה היתר,
לקורד יורגנס תאונה, ומאז הוא אימפו־

סמי מולכד
טנט. הוא היה, אמנם, נשוי לשתי נשים.
אשתו הקודמת, אווה ברטוק, ילדה לו
אפילו ילדה, שאפילו ביקרה אותה כש־הסריטה
בישראל. אבל זאת ילדה של מישהו
אחר. קורד יורגגם רק נתן לה את שמו.
אשתו השניה, סימון, מספרים שני ידידיו
היא בכלל לסבית.
בימים אלה הם ביקרו אותו בבית־חולים
בפאריס. הוא שוכב שם, חולה מאוד, עוד
בתאונה נפגעה רגלו, ועכשיו נפסק בה מחזור
הדם. הרופאים מנפים להעביר לו צינור
מהלב לרגל, ואם לא יצליחו בזה, יאלצו לקטוע
את הרגל.
אבל יש להם גם חדשות משמחות מאירופה,
לא רק עצובות. הם היו יחד עם
סרווס ניארכוס, איל־המבליות היווני שהוא
כמעט האיש הכי־עשיר בעולם, בקורבי־ליה
קלאב, בסן מוריץ, שהוא המועדון הכי
אכסקלוסיבי בעולם, ושם הם פגשו את הבת
של פורד, איל־ו־,מכוניות הכי־גדול בעולם.
כי הבת של פורד התחתנה בזמנו עם ני־ארכוס,
די הרבה זמן אחרי שהיא הרתה לו.
כי הוא היה עוד נשוי למישהי אחרת בכלל.
שם הם פגשו גם את גלוריה סוונסון,
שהיתר, השחקנית הכי־מפורסמת בעולם, בתקופת
הסרט האילם, ואת מאהבה האיטלקי,
שנחשב לאחד הגברים הכי־יפים בעולם. כמו
כן היה שם מייצר ההליקופטרים הכי גדול
בעולם, קארצלר.
ומר, הסתבר? שהאנשים הכי בעולם מת־

יונה על הרא ש
כל שנה, בסביבות פורים, נערכת בתל־אביב מסיבת עודף מרץ. היא נערכת כבר שש־עשרה
שנה על־ידי האדריכל שלמה עא״״ ואשתו, גבריאל שירשו אותה מאמה
של גבריאלה, שהיתר, עורכת אותה שנה שנה, במשך שבע־עשרה שנה.
השנה, כמו בכל השנים, הגיעו למסיבה שש מאות איש, כולם מחופשים ומלאי־מרץ,
והאדריכל ואשתו הושיבו אותם סביב לשולחנות עגולים, ואמרו להם לשמוח. אז הם
כולם שמחו,
התחפושות שלהם היו מגוונות מאוד. כמעט כל הנשים היו מחופשות ליונה סופר,
וכל הגברים היו מחופשים לשופט אליעזר מלחי. רק מורה אחת מגימנסיה הרצליה,
שהגיעה למסיבה בחודש התשיעי שלה, ועמדה ללדת בכל רגע, היתד, מחופשת לסתם
עורכח־דין.
דיצה חכם לא התחפשה בכלל. היא היתה לבושה בחליפת־מכנטיים, וזה הכל, אליהו
טל, הפרסומאי, התחפש למלך־המיטבח, ואת אשתו הוא הפך מלכת־המיטבח.
אשר, מבוגרת אחת הופיעה עם יונה על הראש, ספר ביד, ושטרות של כסף על החצאית.
זו היתד, היונה סופר הכי־משכנעת. אפריים יקי שו] הגיע אמנם, עם כמה מסיכות על
הפנים, אבל הוא הוריד אותם מיד לאחר שנכנס. הוא די מצחיק גם בלי זה.
למיכאל ארגום הצייר היה כובע עם נוצות, וקשה היה לנחש אם הוא צייר, ברווז,
או רובין הוד.
ל ע מלן פרי היה סמרטוט על הצוואר, ולא היה ברור אם הוא סמרטוטר או קאובוי.
ולבעלת המסיבה היה לב על הלב, ולא היה ברור אם היא מלכת־הלבבות או שהיא
סתם מאוהבת.
מנהל באנק אחד הגיע למסיבה עם אשתו, שגילתה זוג רגליים חשופות נהדרות, מפני
שהיא התחפשה לנערת תזמורת. אכיבה רווה הופיעה עם ארבע־עשרה קילו פחות מכרגיל,
וחליפה מפאריס, ולבנימין מאיר היתר, פיאה ג׳ינג׳ית ואף אדום. הוא היה מכשפה.
רק החברה של עמק פרי לא התחפשה, ולכן שלחו אותה הביתה, כדי שתחזור עם תחפושת.
היה אמנם די שמח, אבל החלק הכי שמח של המסיבה היה כשכולם ישבו על השולחנות
העגולים והעלו זכרונות מהמסיבה הגדולה שהיתר, לפני עשר שנים, שבה כמה ארכיטקטים
התחפשו לצוענים, הביאו תנור והכינו אוכל באמצע החדר. כולם נאנחו ונזכרו ונזכרו
ונאנחו. כל כך היה שמח.
ערבים התערבויות שהן די דומות להתער־בויות
מסוימות שהיו לא מזמן במאנדים
בארצלר מר,הליקופטרים התערב עם ניאר־כנס
מהמיכליות על עשרת אלפים דולאר —
אם ניארכום יפשוט בציבור — את אשתו
של בארצלר. איזה מטומטם זה הבארצלר הזה:
הוא קיבל בעד זה עשרת אלפים
דולאר.
ושתי הישראלים אפילו רשמו לעצמם את
אימרת־הכנף שהוציא ניארכוס מפיו באותה

בת־שבע
בשבוע שעבר נסע גינטר גראס ל־מידבר,
כשהוא מאוכזב לגמרי מהמין
הנשיי בישראל. דרך המידבר הוא הגיע
לגליל, ובגליל הוא מצא את בת־שבע
שריף, אחותו ש ל נועם שריף. ביום
החמישי, כשהוא חזר לדיסקוטקים, היא
כבר הגיעה לשם איתו, ויצאה משם
איתו.
לבת־שבע שריף יש נטייה חזקה לסופרים.
לפני המון זמן היא יצאה עם
ע מי ק ם מרביץ. אחר כך, כשהיא הוציאה
את ספר־השירים שלה, היא הכירה
את בנימין ת מוז, שהיה המגיה
שלה, והוא עזב בגללה את הבית. אחר
כך היא התחתנה עם רופא אמריקאי,
אבל הנטיה שלה לספרות עדיין לא
עזבה אותה, מסתבר, ובעיקר לא הנטיה
לסופרים.
יחד שלא יכול לדבר הרבה, אבל אתם טועים. כשמקום כזה קטן מתחיל לדבר, אז הוא
כל ראשון־לציון מדברת על זה. נדמה לכם אולי שראשון־לציון זה מקום קטן,
מדבר ומדבר, ואין לזה בכלל סוף.
ביום החמישי שעבר הלך בעל אחד למילואים, ואשתו, בעלת חנות בראשון־לציון,
נשארה לבדה בבית. בערב בה לבקר אותה הבעל של החנות השכנה, באותו הרחוב,
ובאמצע הביקור נכנס פתאום הבעל האמיתי. הוא שוחרר מהמילואים.
בעלי שתי החנויות השכנות, הגבר והאשה, כל כך נבהלו, עד שהיה צריך לקחת אותם
ביחד על אלונקה, לבית־החולים אסף־הרופא.
מאז נעלם הבעל, ואילו האשה מטיילת לה לבדה, בהפגנתיות, בשעות ההומיות, במרכז
העיר.

האלים

זועמים לאל־הדרכיט ולאל־היין יש חיבובים מתמידים.
הם לא אוהבים איש את רעהו• ,אל הדרכים
נוהג להעניש את אלה שבוגדים בו
ועובדים יותר מדי קשה לאל־היין. ומי שלא
מאמין באמונות התפלות הללו, ובאלים
בכלל, כדאי לו להתחיל להאמין בהם, לפני
שמישהו מהם יעניש אותו.
אפשר לשאול על כך כל מיני אנשים שקיבלו
השבוע את עונשם בצורות מסתוריות,
בשעות־הבוקר המוקדמות. הנענש הראשון
היה הבמאי גרשון פלוטקין. הוא ישב
במסיבה עליזה, יחד עם אשתו, ועם אייצ׳ה
ממ 3וש, שתה ובילה, סיים את הערב אצל
מגדי, ובשש בבוקר החליט לקחת את
אשתו ולנסוע הביתה.
הס נכנסו לתוך המכונית הקטנה שלהם,
והתחילו לנסוע. רק שפתאום, באמצע הדרך,

הזדמנות. הוא אמי :״בעסקים, ארמני אחד
שווה שני יוונים, ושתי יוונים שווים שלושה
יהודים.״ אימרר, ראוייה לציון. עובדה שהיא
צויינה.
עוד מאורע משמח שקרה להם היד, המסיבה
הגדולה של גינטר זא|5פ. גם היא
נערכה באירופה, בסן־מוריץ, והשתתפו חוץ
משניהם, ומעוד מוזמנים, גם כדיז׳יט

סגל

כארדו.

לכל האורחים נשלחו הזמנות בזו הלשין
:״אתה מבוקש, חי או מת, למסיבה
שתיערך ביום זה וזה, בשעה זו וזו.״
שני הישראלים עקבו בעניין רב אחרי כל
מה שקרה שם כדי שיהיה להם מד, לספר
בבית. מד, קרה שם? בריז׳יט בארדו ו־גינטר
זאקש כמעט לא נפגשו האחד עם השניה•
הוא היה למטה, במרתף, והיא היתר,
למעלה. שניהם-היו מחופשים לקאובויים, לו
היה אקדח ולה היה ביקיני ובסוף הערב
הוא הוציא את האקדח שלו והתחיל לירות,
על אמת, והיה צורך דחוף להביא מיד
משטרה.
אבל שיא הערב היה כשבריז׳יט בארדו
הזמינה את סמי מולכו לריקוד, ושניהם
רקדו, וכל הנשף הסתכל עליהם ומחא־כפיים.
ואחרי זה סמי מיד נסע לארץ, כדי
לספר.

—(.ו ה וי ויו 111 11 11 וזו^זן ו.^^1ו ו ^

וו^^ו״וז ^*0ו זן

קשר נזכתבים
יהורם גאון הוא בחור הנחבא אל הכלים,
לכן גט כל מה שקורה לו חבוי בתוך
הכלים, וקשה לגלות אותו. הנה לפני
זמן מועט הוא כמעט התחתן, ואיש לא ידע
ולא שמע על כך.
כולם ידעו שהיה לו רומן עם בחורה אמריקאית
יהודיה נחמדה, שחקנית תיאטרון וטלוויזיה,
בשם מיראגה, שהופיעה בתפקיד
ראשי בהצגת מראה מעל הגשר. כשהוא
חזר ארצה, הוא המשיך לכתוב לה
מכתבים, והיא ענתה לו, עד שיום אחד נאלץ
להפסיק את זה.
זה הופסק מהיום בו היא הופיעה בביתו
בארץ, עם מזוודותיה. היא באה ארצה להתחתן
איתו. היא גרה אצלו למעלה מחודש
ד,ם קנו דירה ברמת־גן, והתחילו להכין הכל
לחתונה. עד שיום אחד, לפני שבועיים, הוא
הודיע לה שהחליט לא להתחתן. הוא עדיין
לא מוכן לנשואין. בימים אלה עומד להתחדש
קשר המכתבים ביניהם. הבחורה
שבורת־הלב עומדת לעזוב את הארץ.
פלוטקין עמדה לד, משאית, הסתכלה עליהם בעין
רעה, והם נכנסו ישר לתוכה. עכשיו האוטו
של גרשון פלוטקין בגרד, ולפלוטקין עצמו
יש חבורה גדולה על הקרחת.
האיש השני שהרגיז את האלים היד, ד 3
פג ל. הוא סיים את בילוי היום ר,ששי האחרון
בשעה חמש־וחצי בבוקר, והחליט ללכת
לאכול ארוחת־בוקר קלה, המורכבת מ־קוויאר,
שרימפס ושמפניה, אצל המיליונר

גורים סורוקה.

הוא ביקש את פרדריקה, אשתו, לבוא
איתו, אבל פרדריקה היתר, עייפה, והלכה הביתה,
והוא יצא לבדו אל השרימפס ואל הקוויאר.
ולאן הוא הגיע? הוא הגיע לעמוד
חשמל.
הכביש היה חלק מהגשם, המכונית איבדה
את שיווי־המשקל שלה, התחלקה, והוא נזרק
מהמכונית שמאלה, אל הכביש. המכונית
עפה ימינה, התנגשה בעמוד חשמל, ונשברה
לשניים.
דב סגל נלקח ישר לבית־חולים. הוא שבר
את רגלו הימנית לשלושה חלקים את ידו
הימנית ואת האף. התחילו מיד לנתח אותו,
ודוקטור חייט הוזעק מביתו כדי לתפור לו
את העפעפיים.
הדבר הראשון שהוא אמר, לאחר שהתעורר
מעלפונו היה ״איפה פרדי?״ וכשהוא
מצא את פרדי ליד מיטתו, הוא סיפר לה שהמחשבה
האחרונה שלו, באמצע התאונה,
היתה :״כמה טוב שפרדי לא באה איתי?״

במדינה
משפט
לאנ עיס ודא מווויל
מד, עושים כל החברה במעברת זרנוגה
שליד רחובות? הם חולמים איך לד,הפך למיליונרים
וחושבים על בחורות יפות, אך
בלית ברירה הם מסתפקים בשתיית קוניאק.
אבל פרוספר בוזגלו 18 עזרא י^זראל
( ,)17 מנחם מסמי ( )17 ודוד עמרן (,)23
החליטו לצרף את השניים — גם להשיג
קוניאק וגם לד,הסך לעשירים: הם פרצו למחסן
משקאות חריפים של שמואל טפו־קוניק,
וכך חשבו למזג את הנעים עם
המועיל.
סיפר יותר מאוחר פרוספר בוזגלו בחקירתו
במשטרה, :גנבנו משם הרבה בקבוקים
מכל המינים, בערך אני חושב שהסחורה
היתר, שווה 2.000 לירות. רק אחרי
שהיה לנו כסף מזה שמכרנו את המשקאות,
התחלנו לבזבז הרבה. המשטרה ראתה שאנחנו
מבזבזים — ועצרה אותנו. בחיי חבל
שככה עשינו.״
ביום ד,ששי האחרון, כשהובאו הארבעה
בפני שופט השלום ד׳׳ר עזריאל גרשוני

טתל חינו

באירופה
ה שתתפו בתח רו ת

צילומי פורים ב ״אגפאקולור״
תמונות, שיקופיות, סרטי 8מ״ מ
ותזכו ב מ או תפר סי ם יקרי ערך
פרס ראשון: כרטיס טיס ה לאירופה ע״י
חב׳ ״סבנה״ נתיבי אויר בלגיים,
וביקור במפעלי ״אגפא
גברט״ ו״גברט אגפא״.
סיור באניה ״תיאודור הרצל״
פרס שני :
בחופי ישראל ביום העצמאות
ע׳י חב׳ ״סייטסיאינג״
בע״מ, ת״א בן־יהודה .57
פרס שלישי: מכונית ליומיים, ע״י חברת
״סייטסיאינג״ תל־אביב, רח׳ הירקון .81

וכן 2 0 0פרסיםנוספים .
פרטים ופרוספקטים בחנויות הצילום
המובחרות ואצל הצלמים המקצועיים.

שופט עליון כהן
השכלה

והדרכה,

יו מס

צלמו והצ טכ מו
בסרטי

ולילה

לצורך הארכת פקודת המעצר. הודו שלושה
מהחשודים בכל האשמות שיוחסו להם על־ידי
נציג המשטרה, ואילו הרביעי, דוד עמרן,
הכחיש שהיתר, לו יד בגניבה הזאת, למרות
שהמשטרה טוענת שלפי החומר שבידיה הוא
היה ראש הכנופיה.
השופט החליט לעצור את החשודים בהתפרצות
למשך 7ימים. בהם יוכלו לחלום
על עושר ועל בחורות יפות — אבל
מבלי ללגום שום דבר לשם עידוד.

מיקד ה או מללו* 1ל בי ש
עבודתו היומיומית של רכז עדרי־הבקר
של המועצה האזורית הגליל העליון, יעקב
מאורר, היתד, .הזנת הבקר, הפרדת הפרות
אשר דורשות את הפר, רעייה, פיקוד על
הרועים, תיקון גדרות של המכלאות וליודי
לרופא הווטרינרי (כאשר) בא לבקר״.
זה נמשך שש שנים, עד היום בו פרצה
מגיפת ברוצלו סיס בין הפרות. אז הופיע
הרופא הווטרינרי הממשלתי לעתים הרבה
יותר תכופות, ומאורר עמד לצידו וסייע לו
כאשר הרופא חיסן את הפרות שהיו חשודות
כנגועות במחלה.
זאת לא היתד, העבודה הכי־נעימה, כפי
שנזכר מאורר. :אני זוכר שהיו מיקרים
שהרופא הווטרינר חיפש את העורק בצוואר
הסרה (לשם הזרקת הזריקה) ולא מצא אותו
מייד, שפתאום פרץ הדם וניתז לא רק על
הידיים שלי, אלא גם על חלקי גוף אחרים,
כגון הפנים. גם ריר של סרות פגע בי כשהחזרתי
אותן בשוט. הדוקטור ראה שהותז
עלי דם של פרות והיינו מתלוצצים על זד״״
מצב־הרוח הטוב נגמר כאשר קרה המיקרה
הנדיר, והבוקר מאורר נדבק במחלת הבקר.
אחרי שהמוסד לביטוח לאומי פסק לו נכות,
פנה מאורר בתביעה נגד המועצה האזורית
ונגד המדיני״ שהודטרינר הוא עובדה. מאו־רר
תבע 30 אלף ל״י פיצויים, אך בית-
המשפט המחוזי בחיפה הורה לשלם לו
2941 בלבד.
״ ת ש לו סי חסד ״ .נגד פסק־דין זה עיר-
ער מאורר לפני בית־המשפט העליון (השופט
המחוזי ״קמץ ידו יתר על המידה״) .שלושת

הוצאת , ,רמדור ״ בע״מ מגישה:

היבנוזה

.סיפור היפנוטי והוות ת0ו1ס0י1ר
מאת המהפנט

אלי וואהל

לאחר, היפנוזה שיטתית 9.75ו״טלפטיה כחיי
יום יום 4.80 מחקר מעמיק נוסף לרכישת חורת
ההיפנוזה והסוגסטיה.
הפצה ראשית :״רמדור״ בע״מ, לבנדר ,23 ,ת. ד.2430 .
להשיג בכל חנויות הספרים בארץ, או על־ידי משלוח
סך ( )9.75( 4.80 לת״ד ,2430ת״א. המשלוח על חשבוננו.

למד נהגות
אצל
המורה ״ ב נ 1׳/

7־ מ ען י ו ני ש ע רו תיי ך

כל השפות — שיטות מיוחדות
פג ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

הצגת סרטי קולנוע בביתך.

כי צ ד *
נא לטלפן 623094
רש״י ,16ת״א

״ פי טון ״

בהשאלת ניבחר סרטים למבוגרים
ולילדים, כמו־כן מכונות הקרנה
למכירה ובהשאלה

(המשך בעמוד )26

ה עול ם הז ה 1542

במדינה
(המשך מעמוד )25

השופטים העליונים, חיים כהן, אלפרד ויתקון
ויואל זוסמין, דחו פה. אחד את תביעת
הפיצויים מן המועצה האזורית. הם לא
ראו מעשה רשלנות בעובדה שלמועצה ׳ לא
היה תברואן מיוחד או רופא שיזהיר את
הבוקר (״זה לא כמו מהנדם־בטיחות במפעל
תעשייתי״) .כי אם מישהו צריך להיות
אחראי בכלל, זה היה צריך להיות הרופא
הווטרינרי הממשלתי שהיה צריך ״לנקוט
באמצעים הדרושים לא רק לרפא את
הפרה החולה, כי אם גם למנוע התפשטות
המחלה לבני־אדם.״
אך כאשר ניסו להחיל את האחריות הזאת
נחלקו דעות השופטים. לפי דעת־המי־עוט
של שופט עליון חיים כהן זה היה
״מיקרה אומלל ומזל ביש״ .מיקרה נדיר כל
כך שלו היו דורשים מן הרופאים להזהיר
בכל מיקרה אפשרי כזה ״לא יוכלו עוד הרופאים
לעשות מלאכתם, אלא עסוקים יהיו
יומם ולילה במתן השכלה והדרכה לעם.״
אך הרוב, השופטים ויתקון וזוסמן, החמירו.
פסקו הם :״לא מתפקידנו הוא להרהר
על מידת נדירותה או שכיחותה של מחלה
זאת ושל סכנת ההידבקות הנשקפת ממנה.״
ואם כי לפי הפקודה של מחלות בעלי־חיים
מחוסן רופא ממשלתי ״על מעשים שנעשו
בתום לב,״ פירשו השופטים את נוסח הפקודה
כמאפשר לשר־החקלאות להעניק ״תש־לומי־חסד״
לנפגעים כתוצאה מהפעלת הפקודה
(במיקרה זה, חיסון הפרות).
ואם כי בית־המשפט דחה את תביעת מאורו לפיצויים מוגדלים, הוא השאיר לו את
2941 הלירות, בניגוד לערעור הנגדי של
המדינה, שרצתה למנוע ממנו גם סכום זה,
מחשש של תקדים לתשלום פיצויים לאזרחים
שנפגעו על־ידי פעולות עובדי־המדינד,
שנעשו בתום לב.

תחבורה
ה * ל\ ד היחס־

פקידות

גיורא גודי7ן

קצרנות
עברית

מחזה מוסיקלי מקורי
באולם ״אלהמברה״

דרמה מוסיקלית
באולם ״נחמני״

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.30
בימי ד׳ גם הצגת מנחה

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 7וב־9.30

ב־4.30

אנאלית
קו ר סי ם או אולפן

12—4שעות בשבוע
• למתקדמים
• למתחילים
• שיחה ת61-83110 זית0ג)

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת
״אלהמברה״

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״נחמני״
למבוגרים בלבד
מגיל 16

קבוצות נפרדות
הפתיחה 22.3.67
פרטים — :וי*-
מ־ 8—4 , 12—9בערב

קדימה
ת״א, בן־יהודה 74
-טלפוו 220314

החי

הפתיחה 23.3.67

• לירד

קרוב ל־ 200 אלף כלי־רכב מנועיים מתגלגלים
על כבישי הארץ (כמעט 90 אלף
מכוניות פרטיות, יותר מ־ 45 אלף אופנועים
וקטנועים, יותר מ־ 40 אלף משאיות,
כמעט 3000 מוניות) .ואם כי רובם
מתרכזים בתל־אביב, חיפה וירושלים הרי
עיון במספרים מגלה עובדה מעניינת: ריכוז
כלי־הרכב, ביחס למספד התושבים, איננו
הכי גדול בשלוש הערים הגדולות דווקא.
כאשר מחשבים את מספר כלי הרכב על
כל 1000 תושבים הרי מספר המכוניות
הפרסיות הגדול ביותר בארץ הוא בגבעתיים,
בה מצויות כמעט 70 מכוניות על כל
1000 תושבים. והעיר הקטנועית ביותר בארץ
היא חולון — 27 וחצי קטנועים על
כל 1000 נפש.
לעיר הגדולה בארץ, תל־אביב, נשמר
ייחוד אחד בלבד. יש בה את המספר היחסי
הגדול ביותר של מוניות — שתי מוניות
ורבע על כל אלף תל־אביביים.
אידת יוצאת־הדופן. מעניינים לא
פחות הם מספרי התפוצה של מכוניות פרטיות
ביחס לקטנועים בעיירות הקטנות,
בעלות אוכלוסיה של 5000 עד 10 אלפים
איש.
כפי שד,לישנה לסטטיסטיקה מגלה, נמצאו
בשנה שעברה בבית־שמש, למשל 51 ,
מכוניות פרטיות (אבל 62 קטנועים) .באום׳
אל־פחם, לעומת זאת, התחרו ביניהם על
הניידות שמונה מכוניות פרטיות, עשרה
קטנועים ומונית אחת.
יוצאת־דופן מבחינה זאת היתה אילת.
בה עלה מספר המכוניות הפרטיות ()276
על מספר הקטנועים (.)214

מרכז השפוץ
מקבל כל סוגי עבודות בנין ומוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטסטים
תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)

• ארכיטקטורת הכיור. בירושלים
פורסם מחקרי של משרד־השיכון יעל
אורח עבודתה של עקרת־הבית הישראלית,
גילה כי אם משפחה ישראלית גדולה ממר
צעת (שש נפשות) מדיחה משו 365 ימות
השנה כלים בגובה של מגדל ימק״א בירושלים.

סיכון מקצועי. בחיפה הקשיב
סוחר־ביצים להודעת אחד מעובדיו, כי הוא
החליט לעזוב את העבודה באמצע ״ 0ה-
עבודה, קיבל התקפת־לב מהתרגזות - ,זכה,
לאחר־מכן, במשפטו נגד המוסד לביטוח• לאומי
שנאלץ •להכיר בהתקפתיהלב כבתאונוד
עבודה.

אושרי
ה עז ל ס הז ם 1542.

הנושא הזה. מה
וחוץ מזה יש
לה מאד: היא

מי שלא זוכר(ת) :מכתבים שולחים במעטפה
שעליה כתוב ״מכתבים לרותי״ ,״העולם הזה״,
קרליבך .12 תשובות שולחים במעטפה כפולה.
שיהיה סודי. על המעטפה החיצונית, כותבים
כנ״ל, ועל הפנימית רק מיספר סידורי.
השאר זה כבר דאגה שלי.ברור? אז קדימה:
זכות ראשונים
את ( )1/1542 אני אוהבת הכי מכל המדור, כי מכתבו הוא
הראשון שהגיע אלי.
הדרישות שלו צנועות: כל מה שהוא רוצה, זה ״התכתבות
עם צעירה ( )26—22 על נושאים שונים.״
ביחס לעצמו, הוא עוד יותר צנוע. הוא לא כותב שום
דבר בכלל. אתן לא חושבות שזה משאיר לכן המון אפשרויות?

גז־אל־נפש

תראו מי יש לנו כאן. פואט אמיתי.
הוא משתפך לו בנועם, לאורך שני דפי־חשבון מרוטים
מתוך מחברת, ומסיים את יצירתו בהאי לישנא:
״את אשר ליבי /פועם עם פעימות ליבך /אותך אחפש /
אם רק אמצאך / .נפשי אליך עורגת /כערוג אייל אל
אפיקי־מים /ולתשובתך אצפה /בכליון עיניים.״
אם את אוהבת אותם נפשיים כאלה, את רשאית להשתפך
אליו חזרה 2/1542 הסיכון כולו שלך.

יש? קורה.
לה מעלה גדובת

בת כגילו

( )4/1542 עדיין לומד בתיכון.
אחרי המון דיבורים סהור־טחור,
הוא מצליח, בביישנות, להגיע
אל העיקר :״יש ברצוני להתכתב עם בת בגילי בערך.״
אז אם את עדיין בשלב שקוראים לך ״בת״ — עני לו
מהר. זה כנראה חשוב לו. ודחוף לו.

גם זאת נהטדה
כאילו שלא ידעתי שתבוא לי אחת כזאת :״אומרים עלי
שאני נחמדה,״ היא כותבת, ואתם יכולים לנחש מי אומר
זאת עליה.
אבל לפי נסיוני דווקא הסוג הזה של מכתבים הולך טוב
מאד. אז אם אתם מעוניינים — בבקשה, שיהיה לכם לבריאות.)5/1542(

שני צנחנים

הנר, המכתב שיזכה להכי הרבה תשובות:
שני צנחנים ( )6/1542 גלמודים, שמאד משעמם להם. הם
רוצים התכתבויות ורוצים הכרויות, וכל מה שהם דורשים
מכן, זה להיות ״נחמדות״ .מעט מאד, אם תשאלו אותי.

נווויגי שלנו

יחי אני

לפי השקפתי )3/1542( ,היא סתם מטומטמת או שחצנית.
אחרת לא היתר, ממלאה כל כך הרבה עמודים בהתפעלות
מעצמה. אבל מה, אולי היה לה פשוט צורך להתבטא על

׳? 7דו/צ

אז תשמעי, הוא נורא עמוק, הספר הזה. כתוב שם על
לבטים של בחורה אחת שמתבגרת. ובאמת שם הספר הוא
בגרות, וזה שם שמסמל המון; הכל מתחיל מבחורה ששמה
רונה. והיא חכמה ושזופה ומלאה בערכים:

•.רותי יקירתי,

י אני לא יודע למר, לא הולך לי. אני בחור נאה וגבוה
מאד (מטר שמונים ושמונה) ,וחוץ מזה אני גם משכיל
.מאד, ויודע לשוחח על כל נושא.
׳ בכל זאת, כבר כמה בחורות, אחרי שיצאתי איתן כמה
פעמים, הפסיקו להיות קעוניינות. למרות שאני מאד בסדר
בהתנהגות שלי, וגם יש לי חוש הומור.
אני פשוט אינני מבין למה לא הולך לי איתן. אני ניסיתי
לנתח את עצמי ואת הנתונים שלי, ובכל זאת לא הצלחתי
למצוא את הסיבה.

״משחר חייה היתה רונה מ תבוננ ת סביבה ו מחפ שת בכל
את היופי, בעיקר את היופי שבנשמ־תה
פנימה. בתת שע היתה, כאשר
יצרה לראשונה יופי משל עצמה —
היא כתבה שיר, ואפילו החלה לקוות
שבאחד הימים תהיה סופרת.״

מזה כבר תיכף מבינים שזה אולי
על המחברת, שהיא בעצם סטודנטית
בכלל, ששמה נעמי דותן, רק שהיא
לא נראית לי בתמונה כל כך
שזופה.
טוב, אז לרונה הזאת יש חבר
פרטי. קוראים לו אילן. ו״דווקא ה
תל־אביב

זאת
בדיוק הסיבה: אתה כנראה עסוק כל הז מן בלח טו ב
על עצמך.
.מה ד ע תן לנסות. פעם לתו שב עליהן?

רותי יקירתי,

מחקר הגרעיני משך את ליבו ומימיו
לא שיער שיהא ב חייו דבר־מה
ח שוב מן המדע.״ את שמה־לב איך

אני יוצאת עם החבר שלי למעלה משנה. הוא רמז לי
כבר כמה פעמים על נישואין, אבל אני מהססת, למרות
שאני מאד אוהבת אותו. הסיבה: כמעט ואין לנו שום
דברים משותפים.

המצפה,

היא משתמשת במילים יפות כמו יהא?

רחובות,

רותי יקירתי,

בעלי הוא אדם מאד משכיל. בזמן האחרון הוא התחיל
לרמוז לי שהוא לא כל כך מאושר איתי. אני חושבת שאולי
כדאי שאני אתחיל לקרוא ספרים. במה היית מציעה לי
להתחיל?

ירו שלים

בספר הבי שול.

הבלוף הרגיל
רותי יקירתי,

טוב, אני מתארת לעצמי שכבר קרו דברים כאלה, אבל
בכל זאת הלב שלי נשבר. עוצי לי עצה, מה לעשות:
הוא עורך־דין, והוא הבוס שלי ואני התאהבתי בו. ידעתי
שהוא נשוי עם ילדים, אבל הוא תמיד אמר איך הוא סוף־
סוף מצא בי את האהבה האמיתית, ושאשתו אף פעם לא
הבינה אותו. שלוש שנים זה נימשך — ועכשיו הסתבר לי
שהוא בכלל לא חולם להתחתן איתי.

אובדת עצות,

תל-אביב

זהכ מו בן עצוב מאד ל שמוע על שיברון־לב, ועוד יותר
עצוב ל ש מוע שך,סיפור ״א שתי לא מבינה או תי״ עדיין פועל.
אבל הכי עצוב ל ש מו ע שבחורה מוכנה לסחוב, בלי שום
נקיפות מצפון, מאשה אחרת את בעלרי, ז מילדים את האבא
שלהם.
תנסי פעם רווק, לשם שינוי.

דותן

לרונה יש לבטים עזים מאד: כי ״ ב שעו ת הפנאי שלה
היא היתה קוראת ספרים רציניים ומסובכי ם של סופרים
שעד פגי שתו הראשוונה איתח לא ידע אילן כלל על קיומם:
תומאס מאן, פראנץ קאפקא ״.ואילן הזה בכלל לא הוגה

אחרי שתת חתנו, יהיו לכם.

ביואב ישינסקי,

לא מפני
כנער־ה שבוע הרא שון בחרתי
שלדעתי הוא אחד הגברים היפים ביו תר בארץ, אלא נם
מפני שהוא אחד ה סי מפטיי ם ביותר.
הוא בן 21ב סן הכל, וכל־כך נחמד, ישר ולא מקולקל,
שכבר בגלל זה כדאי לכתוב עליו.
אני רק חו שב ת שזה ביז בוז משווע שאם כבר יש בחור
מקסים — אז הוא עסוק ואין לו כמעט ז מן לצאת עם
בחו רו ת: י שינסקי מופיע כמעט כל ערב בהצגת הלילה ה־שנים־עשר
ל שקספיר, במסגרת בית־הספר לאמנות הבמה.
אבל היו ת וה הצגו ת מס תיי מו ת ה שבוע, אתן יכו לו ת לנו שס
לרווחה. מעכ שיו יהיה לו יותר זמן.
ומה דורש אחד כזה מבחורה? רק שתהיה בן־אדם.
אמרתי לכן שהוא לא מקולקל.

המדור הספרותי

י אני ואני ואני

נער ה שבוע

רואים את טוויגי המצולמת בתמונה הגדולהו אז
זאת בכלל לא טוויגי.
עכשיו שנודע לכם מי היא לא, אולי אתם תודיעו
לי מי היא כן.
כל מה שאני יודעת — שהיא מעכו, הטוויגי הזאת.
מסתבר ששם מוצאים דברים כאלה :
מצא אותה הראשון מיכאל. ארגוב. הוא צייר, והוא
החל לפני כשנה גם לצלם צילומי־אפצה. באותו זמן
ללה בדעתו שנימאסו כל החתיכות־המסוגננות־שחושבות
שהן־ניראות כמו־דוגמניות, ושבעצם הגיע הזמן לחפש
טיפוס חדש: דוגמנית צעירה מאד, ארוכה מאד, נערית
מאד. טוב, אז הוא חיפש כזאת, מצא כזאת, וגם צילם.
אבל אף אחד לא התרשם מהתגלית. ולכן הוא גנז
אותה.
עכשיו פתאום התפרסמה דוגמנית הצמרת טוויגי
האנגליה (בעירום, למעלה משמאל) ,וכל העולם התחיל
להתפעל ממנה.
אם כך — אפשר כבר לצלם את טוויגי הישראלית,
שנראית כמו תאומה שלה. רק שמיכאל שכח לשאול
את שמה.
אז אם מישהו יודע — שיודיע לו מיד!

בספרים האלה. לכן ר,ם רבים מרוב קונפליקטים, ורונה
אומרת לו ש״אולי בעתיד •יהיה מדען גדול — אך אדם
לא יהיה לעולם.״ ויש להם על זה ויכוח מעמיק במשך עוד
איזה עמוד והצי, והיא אומרת בעוז :״ מצוי ה באדם גם
נפש!״ אחר־כך יש עוד משהו מעניין מאד: לרונה יש חברה,
דניאלה, שיש לה גם חבר. זהו דויד. אבל דניאלה בעצם
אוהבת את המורה שלה לאנגלית, שבסוף השנה לוחץ לה
את היד ב״ חו שניו ת ורג ש.״
אבל בינתיים יש לה המון בעיות עם אילן. היא כבר מבינה
ש״א הב תו היא ילדו תי ת״ :כי ״הוא לא ייחס לווידוייה
ח שיבו ת מיוחדת. הוא לא הבין את רוח האדם שמילאה את
כל י שותה.״

כך הם רבים, דפים אחרי דפים, עד שלבסוף היא נאלצת
״לנתח את סיבו ת צערה עד חלוף העצבות״.

בכל אופן, רונה מתלבטת המון לבטים כאלה, שמודפסים
באותיות דקות ועדינות מאד, ויש לה בהזדמנות זאת גם
מסקנות על החיים. למשל :״ מו ט ב לתת לעניינים להשתלשל
מעצמם.״ ובאמת הם משתלשלים, ומשתלשלים, ומשתלשלים,
ונוסף לכל חושב עוד דויד אחרי שמונים וחמישה עמודים(!)
ש״הק שר בינינו נידון מראש לכי שלון, מפני שאת עולה עלי
לעין ערוך״ אבל אחרי שהיא מסבירה לו בסבלנות ש־
״עצם העובדה שאתה אומר, עדיין לא הגעתי לבגרות ה מלאה׳
יש בה הרבה מאד מן הבגרו ת״ והוא עונה לה שהוא

למד ממנה המון, ואז בסוף, הם הולכים לשפת־הים.
ועל זה כתוב:

״הלילה התבהר, אך לא הערפל ב מוח ה.״

ספרים מקור הירו של מי ת מ חברון

איש ושיחו

(דאת אברהם חיים אל-
חנני; הוצאת ראובן מס; 391 עם׳) הוא ערזז

זוכר את המשוררת רחל בתור רועה של
עדר־אווזים לגדות הכינרת, ואת משה שרת
בתור הכתב לעניינים ערביים של דבר (תחת
שם־העם מ. קדם) .ולפני כן, בראשית המאה,
הוא היה נוכח בכנס של צעירים ציוניים
שלפניהם הופיע מטיף גבה־קומה שהסתתר
תחת שם המחתרת עובדיה ואשר
שר להם, בקול הבאס העמוק והלבבי שלו,
את עצי שיסיט עומדים.
המטיף היה יותר מאוחר נשיא ישראל השני,
יצחק בן־צבי, ובעל הזכרונות הוא
נשיא ישראל השלישי, זלמן שז״ר.
את הזכרונות האלה העלה הנשיא לפני
כתבו הירושלמי הוותיק של דבר, יליד סא־לוניקי
אברהם חיים אלחנני 57 המכסה
את הבירה כעיתונאי
יותר משלושים שנה,
ושכינם בספרו
עשרות ראיונות ושיחות
עם אישים
ודמויות ירושלמיים.

גם חליל, גם
נכל. הנה חוקר־

המיקרא יחזקאל קוים־

״ז׳רביטון״ — הגבינה הלבנה
בגביע בטעם מיו חד, עדין ומובחר.
״ז׳רביטון״ — הגבינה לאניני
ה טע ם בלבד המיוצר ת על־פי ידע
צרפתי רק במחלב ת שטראוס.

״ז׳רביטון״ — ני תן להשיג יו ם

יו ם

טרי

ה מו ב ח רו ת

ב חנויו ת

ה מ כו ל ת

וב סופ רמרק טי ם.

(תולדות האמוהישראלית)

רתק
ידוע החולי,
שנתן לכיכר הירושלמית
שליד בנייני
המוסדות הלאומיים
את השם הקוטב הצפוני, בגלל הרוחות המצויות

ובשיחה עם אברהם אלמליח מוזכרת הופעתו
המרשימה של זאב ז׳בוטינסקי בקוש־סא,
בה נשא את נאומו המפורסם על היהדות
הספרדית, ובו קרא לטפח את הייחוד
של כל עדה :״אומה, למה היא דומה? לתזמורת
שיש בה תפקיד מיוחד לחליל ותפקיד
מיוחד לנבל!״
להשתקע או להשתגע? הדמויות
המעניינות במיוחד בספרו של אלחנני הן
הנשים. כמו מזל מתילדה מוצרי, מנהלת
בית־תרבות לעולים. היא ילידת חברון, בתו
של השופט היהודי הראשון בארץ (כבר בימי
התורכים) ,מלכיאל מני, ואליעזר בן־יהודה
היה קורא לה, דרך חיבה ,״בתי הספרדיה׳*.
יותר מאוחר נישאה מזל מוצרי ליהודי
מצרי ויחד עימו הוציאה במצרים עיתון עברי,
ישראל. כדי לא להיות תלוייה בחסדי הדפום
העברי היחיד, למדה את מלאכת הדפום בעצמה•
בשנים הבאות אירגנה עליית־נוער מעיראק
כשהיא מסיירת שם במטווה של חוקרת
ארכיאולוגיה.
או חסיד. סוקניק, אמם של ייגאל ויוסי
ידין, שעלתה ארצה בשנת 1912 ומייד הודיעי
לה מקבלי־פניה בנמל יפו כי מספר
הפועלים העבריים המאורגנים ביפו ותל-
אביב כבר הגיע ל־ •156 ואתר כך, כאשר
שאלו אותה בשביל מה היא באה, בעצם,
היא הודיעה בגאווה :״באתי להשתקע בארץ.״
רק שהסופר דויד פרישמן, שהיה
נוכח במקום, סבר אחרת :״עלמתי,״ הוא
אמר ,״את באת להשתגע בארץ.״

תאווה, אהבה, מוות
בסוףמעריב (מאת בני סין ת מוז; הוצאת
עם עובד; 232 עמי) התל־אביבי הצעיר

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על פך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

אליקום ( )29 בורח מן ההצלחה הפקידותית
(סגן מנהל בחבל הפיתוח הדרומי; יועץ
בלתי מוגדר למינהל) שבאה עליו עם הקמת
המדינה, ישר לחיקה של דיפלומטית סקג־דינבית
זוטרת, נורה, הקשישה ממנו ב־15
שגה.
בתחילה גישתו של אליקום (אלי, לשם
הקיצור) לנורה הנכריה היא גישה גופנית
סד,ורד״ בעיקר שלנכריות יתרון גדול על
סתם בת ישראל (״שמת עליה יד, תיכף
אתה כבר מוכרח לשים עליה טבעת״) .אבל
אחר־כך הופכים מיפגשי התאווה לאהבה.
החצי השלישי. בנימין תמוז (,)47
פסל (אנדרטת הטייסים בגן־העצמאות התל־אביבי)
,מבקר אמנותי עורך המדור הספרותי
של הארץ, רקם בספרו השביעי עלילה
ארוטית עזה, המתובלת בכל מיני סמלים.
מה הפלא שנורה, השומעת מאלי פנינים
כמו ח ציו של העם הספרדי הוא ערבי;
החצי השני י הודי; והחצי ה שלי שי — והוא
הגרוע — שבכולם נוסזריהס של נזירים
קאתוליים, קצה בחייה ומתה לה בספרד,

אליה יצא הזוג, אחר שנישאו בקפריסין.

ה עול ם הז ה 1542

מרד הסינים בזרים שניצלו אותם במשך דורות
מובא אל הבד בידי רוברט וויז, בצורה
מרתקת, מדהימה. הסרט עשוי במקצועיות
מעוררת הערצה. אי־אפשר שלא
להזדעזע בתוכו מתמונות הקרב, ומההפגנות
ההמוניות. הוא מתאר בנאמנות איכרים
סיניים, זונות סיניות, כמו שהוא מתאר בנאמנות
חיילים אמריקאים, ומסיונרים אמריקאיים.
סרטים כמו
בקולנו;

יאנג צה הגועש

(סינרמה, תל־אביב;

ארצות הברית) על מסך הענק רואים ים,
ובים אנייה, וזה כל כך גדול ואמיתי ויפה
עד שמישהו מאחור לוחש :״תראה, זה
בדיוק כמו בקולנוע.״
הסרט מספר על המאורעות בסין, לפני
המהפיכה, ומשתדל לתת באובייקטיביות את
כל הצדדים המשתתפים. מהנדס מכונות
תמים ופשוט עובד באנייה אמריקאית בסין.
הוא לא משכיל ולא חכם ולא מבין בפוליטיקה,
הוא רוצה רק לבצע את העבודה
שלו, בצורה טובה, אבל כשהוא נתקל בעבדות
בדיכוי ובהתעללות, והוא מתנגד לזה,
כמו בחור פשוט המתנגד לדברים שנוגדים
את השכל הבריא, הבלתי מתורבת
שלו.
הדמות שלו משכנעת ומשתפת את כל הצופים
בכל פעולותיה, היא מבוצעת נפלא
בידי סטיב מקווין, שהוא באמת שחקן
גדול. שחקן שיודע מתי לשתוק מתי לדבר,
ומסוגל לעורר התרגשות עם כל תנועה
קלה של ראשו.
יכול להיות שהסיפור הוא קצת פשטני, המעברים
שבו, לא תמיד די הגיוניים, ולפעמים
שרירותיים מוי, אבל התיאורים של

נ שך המלחמה

מה עשית כמלחמה אבא 1גתמר,
תל־אביב; ארצות־הברית) מה זה שדה קמל?
הבוקר שלאחר הקרב. כפר ריק, מוסיקה
קודרת נפלאה, והמצלמה משוטטת על ערי־מות
ערימות של חיילים, המוטלות בכל
פינה, שרועות בצורות מזוויעות. חיילים
עם בגדים וללא בגדים, הידיים פשוטות לצדדים,
הראש זרוק לאחור. הכה פעור, הם
נוחרים. שיכורים עד מוות.
מה זה קרב?
קבוצת חיילים מסתערת לפי כל הכללים
על כפר הנתון בידי האוייב, הם מתקדמים
בזהירות, בזחילה בריצה בהליכה שפופה,
מסתערים על מרכז הכפר ומוצאים כלב
קטן מכשכש בזנב. כל האוייב הלך למשחק
כדורגל.
כל אחד יודע מה זה מלחמה, ומה צריך
להרגיש כשרואים טנק, רובה, חייל חי, חייל
מת, אוייב, דגל. אבל אם לוקחים את כל
הדברים הללו, ובכישרון רב נותנים להם
תפקידים השונים לגמרי מהתפקידים המקובלים,
יוצאת מזה קומדיה מצחיקה עד
דמעות ועד כאבי בטן.
קבוצת החיילים שבראשה עומדים בכי־שרון
רב ג׳יימס קובורון ודיק שון, נכנסת
לכפר, אבל האוייב, כלומר הצבא האיטלקי
מסרב להיכנע לפני שיתנו לו להשתתף
בפסטיבל.
למחרת השמחה, הגרמניים האמיתים והאמריקאים
מתחילים להתעניין בגורל הכפר,
ושני צבאות הפסטיבל מערימים עליהם בהמון
תעלולים מצחיקים, רעיונות, בדיחות
ומצבים קומיים הרודפים זה אחרי זה, בעליזות
ובקצב מהיר.

המאהב הנוס׳
^ פ ני ש לו ש ה חודשים עזב ה,׳
/במאי־יהודי־פרסי, ג׳ורג׳ עובדיה,
את ישראל, כשהוא מאוכזב ומלא
מרירות: במשך השנה־וחצי ששהה בארץ,
לא פנה אליו איש והוא לא קיבל
הצעות לחוזים. לבסוף נפל ברוחו, ארז
את מזוודותיו, ונסע בחזרה אל המקום
בו יודעים כולם מה זה עובדיה.
ואמנם, רק הגיע הבמאי גדל הגוף
לפרס, הציפו אוחו המפיקים בעשרות
הצעות לחוזים, כפי שהוא עצמו סיפר.
כשהופיע בקריאן מנסור, המפיק רב
העוצמה, שהוא גם ידידו בנפש של
עובדיה. אם עובדיה הוא גדל גוף,
הרי שנקריאן הוא ענק. והוא לא היר־בה
בדברים. רק אמר :״אני עושה סרט
גדול בישראל. אני צריך אותך.״
עובדיה לא חשב פעמיים. הוא ארז
את מזוודותיו שנית, וחזר לישראל עם
ידידו הענק, בעל רעמת השיער הלבן,
ובליוזת כל צוות המסריטים.
בימים אלה הם נמצאים בעיצומה של
עבודת ההסרטה. עיר הצילומים היא
חיפה, ושם היצירה: אהבה בנמל.

העניה המסכנה

ץ ה 010 עם סיפור־אהבה־נוגע־
( ללב. על בחורה עניה, על כפר
דייגים, על זוג זקנים, על תייר, על
איש רע שיודע רק לסכסך ועל איש
מצחיק שיודע רק להצחיק.
צוות השחקנים הוא מעורב. בחלקו
פרסי ובחלקו ישראלי. אפשר למצוא בו
שמות כמו עלי טביש וניקו ספאי בצד
שמות כמו ציונה סוכטרמן ויעקב בן־
סירא.
ציונה היא יתומה מהורים ולעומת
זאת גם מאוד עניה. היא מאומצת בחום
ורחמים על ידי זוג ישישים עניים, שיש
להם איזה בית־מלון בכפר דייגים
יכול להיות שציונה היתר, גדלה ויורשה
את בית המלון, אילולא היה מגיע
פתאום למקום תייר מפרס. ומקלקל את
הכל. התייר הזה הוא עלי טביש והוא
לא רק תייר אלא בעצם גם צייר. הוא
בא לארץ בשביל להתרפא במעיינות החמים,
כי יש לו רוומטיזם.
אבל מה? לציונה יש חבר שקוראים
לו גלי בנד. וכאן בעצם מתחיל
הקונפליקט: כי החבר של ציונה הוא
סתם דייג עני. אמנם היא אוהבת אותו
מאד, אבל אין לו כסף בשביל לקנות
לה שמלות. זה מעצבן אותו, ולכן הוא
עולה על אניה ומפליג למרחקים.

;ומר והולד

ך * צייר נ0ג 0לפעולה. הוא מתחיל
ן 1לצייר את הגיבורה בקבלנות. ככה
הוא מתאהב בה, אבל זה עוד לא, כי
פתאום חוזר מחוץ לארץ הדייג, החבר
של הגיבורה ממקודם.

שחקנית טוכטרמן
צועק בפרסי ת ומ ת רגז ת בעברית

כאן מופיע בתמונה האיש המצחיק.
התפקיד שלו זה להצחיק את הקהל כדי
שלא יתפוצץ מהמתח של הסרט.
פתאום מופיעה דמות חדשה שמקודם
עוד לא ראו אותה. הדמות הזאת היא
ניקו ספאי, אחותו של התייר־צייר. היא
פשוס באה לקחת אותו בחזרה לפרס כי
האמא של שניהם חולה מאד.
העניינים מסתבכים והולכים בקצב
מדאיג. הצייר נוסע לפרס אבל לפני
שהוא נוסע הוא משאיר לציונה, הגיבורה
הראשית, כסף ומכתב, שבו הוא
מסביר מה קרה. אבל מה? לובה מיי־זלר,
אשתו של בעל בית־המלון יוסף
גולנד, לא התביישה להחרים את המכתב
והכסף ולגרש את ציונה לרחוב.
גלי בנד, החבר הדייג שלה חוזר אל
בין זרועותיה, האיש הרע, יוסף באשי
מ ה תיא טרון החיפני מסכסך פעם נוספת.
דבר שמביא לקטטת אגרופים, שבסופה
יוצא הדייג משותק ברגליו.
כדי להשאיר את כולם במתח, אפשר
רק לרמוז שציונה טוכטרמן מתחתנת בסוף
עם גלי בנד הדייג, והם הולכים
ביחד לנמל, ורואים איך עלי טביש ואחותו
עוזבים את הארץ בדרכם לפרס.

במרץ רס עם הרג?
** ילומי הסרט מתבצעים בעיקר
בנמל חיפה, ובמלון כרמליה.
הצלם הראשי מתעצבן וצועק בפרסית
על נערת התסריט, טובה דרורי,
שמתרגזת בעברית ומנסה להסביר לו ב־באנגלית
שהוא לא צודק.
ציונה אומרת לגלי בנד :״אבל תבין,
אני אוהבת אותך.״ והוא עונה במשפט
ארוך ומשונה בשפה הפרסית.
יוסף באשי מ ה תי א טרון ה חיפני, ש מאחוריו
שני סרטוני טלביזיה ואפילו
שני סרטוני־פרסומת, הסביר :״כל מה
שאני יודע על התפקיד שלי זה שאני
האדם הרע. שני רגעים לפני הצילום אומרים
לי מה להגיד בתוספת הוראה כמו
,כאן אתה צריך לעשן סיגריה ובקטע
הזה אתה צריך לכבות אותה במרץ
רב עם הרגל׳.״
אז איך הם מבינים בכל זאת האחד
את השני? פשוט מאד: הם מדברים ביניהם
בפרסית־גרמנית-עברית־צרפתית־אנ־גלית
ובערבית. זה הכל.
תדריך סרטים שצייד?ראות

00 ין במים (מור, תל־אביב) מאבק בין
שני גברים, על סירת מפרש בודדת, בלב
אגם. חובה יראות, למי שעדיין לא ראה.

סרטים שרצוי?ראות
שלושה ימים וידד (מקסים, תל־אביב)
הסרט הישראלי הטוב ביותר שנעשה עד
כה הגיע סוף סוף לתל־אביב. הוא מתאר
זכרונות אהבה ראשונה המתעוררים בסטודנט
צעיר כשבנה של האשד, האהובה
עליו ניתן לו למשמרת לשלושה ימים. זהו
סיפור על סטודנט צעיר שהאהבה מתחלפת
אצלו במין, באווירה מחניקה של חמסין
ירושלמי, והוא בורח מזה בעזרת ילד קטן,
אל זכרונות חלום רחוקים, ויפים, ומוחזר
דרכם בחזרה אל ההווה. סרט פיוטי, צילומים
נפלאים, ומשחק טוב.

סרטים שאפשר לראות
ארבינקה (הוד, תל־אביב; חן, ירו שלים;

עצמון, חיפה) ההומור הספרותי והקולנועי
של קישון, הפיזמונים של דידי מנוסי, המוסיקה
של דובי זלצר, הפרצופים של מופול,
מצחיקים לעיתים פחות, לעיתים יותר, בסרט
על צעיר ישראלי, הצוחק ומתעלל בחברה•
הישראלית.

(צוותא;

החוג המדיני המרכזי
ייפתח ביום רביעי 12 באפריל, בנוכחות
נציגי הנהלת התנועה.
החברים שנרשמו לסידרת ההרצאות
של בית־הספר יקבלו הזמנות אישיות
הביתה.

! בתל־ א בי ב
ביום רביעי 22 במארס, בשעה 8.30
בערב, בבית ציוני אמריקה, ירצה:

ח ״כ אורי אכנרי

מנהיגות העתיד
של ישראל
אסיפות כינון
חטיפת תל-אביב
ביום רביעי 29 ,במארס, בשעה
8.30 בערב. הזמנות אישיות לחברים
נשלחו לבתיהם.

תא סתח־תקווה
ביום רביעי 5באפריל, בשעה
8.30 בערב. הזמנות אישיות יישלחו
לחברים.

#בי מ ת ־ גן

י 1 0ואשה (בן־יהודה, תל־אביב) סרט
יפה להפליא, מלא שמחה ואהבת חיים. הוא
זוכה להצלחה גדולה אצל ההמונים משום
שהוא מראה להם את כל הדברים שהם אוהבים:
מכוניות, מירוצים, סוסים, אהבה,
ילדים. והוא זוכה להצלחה אצל האינטלקטואלים
משום שהוא מראה להם כמה כל
זה יכול להיות יפה, למרות הכל.
מזדיאל (פריז, חל־אביב) שני אנשים
שבצעירותם לא הצליחו לאהוב כראוי איש
את רעותו מנסים לחזור יחד אל העבר כדי
למצוא בו את מה שאינם מסוגלים למצוא
בהווה. אבל הם רחוקים בהווה איש מרעותו
כמו שהיו רחוקים בעבר. תלושים מן החיים,
נאחזים בחפצים בתנועות במילים.
השחקנית דלפין סרז נפלאה. אלן רנה מדו־ייק
ואסתטי.

מועדוני קדלבדע
עודם הקומדיה

בית-הספר המרכזי
לפעילי התנועה

יום

שני;

) 11.00—8.30 לקט קומדיות עם הארולד
לויד. והצליין, סרטו המצויין של צ׳ארלי
צ׳פלין.

וב > בב במארס, בשעה 8.30
בערב, בקפה עצמאות (מאחורי קולנוע
אורדע) ירצה עתונאי הספורט

צבי כר שירה

עתיד הספורט במדינה
+ב חי פ ה
ביום חמישי 23 ,במארס, תערוך
החטיבה

נשף פורים
חברים ואוהדים מוזמנים. פרטים
במודעה בעמוד 20 בגליון זה.

ב אור י הו ד ה
ביום ששי 24 במארס, בשעה 8בערב,
בבית ידגר כדורי, רחוב דגניה 6
(כניסה ב׳ קומה ג׳) ,תתקיים פגישה
מוקדמת להקמת:

ועדי פעולה
שאלות ותשובות בהשתתפות

נעים גלעדי
תלמידי שמיניות, המכינים עבודות
על בעיות פוליטיות אקטואליות, ו־המעוניינים
בחומר על תנועת העולם
הזה — כוח חדש, יכולים
לקבל את החומר אם יכתבו למזכירות
התנועה, ת.ד , 136 .תל־אביב,
בצרוף לירה אחת.

בע1לם צרפת המיעוט הוא ה רו ב

ו *ו ד 1ו ו 11רזכזכיני
קד־פדדה 111ר־ ב:
בדיספגסר 3ז גו די

אם הסיבוב השני (והסופי) של הבחירות
בצרפת היה צריך להוכיח משהו הוא הוכיח
עד כמה בלתי דמוקרטית היא שיטת
הבחירות האזוריות. הגוליסטים זכו ברוב
(,של ציר אחד בפרלמנט) ,למרות שקיבלו
42.670 מן הקולות בלבד (ולמעשה — רק
— 37.870 אחוז הקולות שקיבלו בסיבוב
הראשון).
באחוז זה, הזהה כמעט במדוייק לאחוז
המצביעים למערך בבחירות לכנסת הששית,
היתד, סיעת מיעוט, המערך, זוכה ברוב
מוחלט בכנסת. לו היו הבחירות לכנסת
נערכות בשיטה האזורית.
עולם הפיך. ניתוח התוצאות הסופיות
גילה כי אין קשר בין מספר הקולות, ה־צריכים
לבטא את רצון העם, לייצוג בפרלמנט.
אם כי הגוליסטים קיבלו, למשל,
חצי מיליון קולות פחות בסיבוב השני מאשר
בראשון, הרי שופרו הישגיהם, בעולם
ההפוך של חישובי השיטה האזורית, בחמישה
אחוזים.
אחת הסיבות הבולטות לכך היא העובדה
כי ב־ 32 אזורי בחירות היתד, ההכרעה על
חודם של כמה מאות קולות — פחות מ־
600 קולות בכל מיקרה. לו היו 20 אלף
בוחרים מצביעים אחרת היו הגוליסטים נוחלים
מפלה מוחצת.
שיטת כחירות כזאת, בד, פעם המיעוט
הוא הרוב ופעם הרוב הוא המיעוט, נטלה
את ההכרעה מידי הבוחרים, השאירה אותה
לצירוף של מיקרים ותחבולות בין קבוצות
שונות, שיצרו מערכי־בחירות זמניים, שייפרדו
למחרת התכנס הפרלמנט. כך יצא
שהייעוד הגדול של השיטה האזורית הוא
בספק, אפילו לא מבטיח מימשל יציב.
מו דדמשתנה. מיליוני בוחרים נשארו
בלתי מיוצגים, כי קולותיהם ירדו לטמיון,
בכל אזור בו לא השתייכו לרוב הזוכה.
כך התברר ששמונה מיליון קולות גוליסטים
נתנו 244 צירים, אבל ארבעה מיליון קולות
קומוניסטיים, למשל, זיכו את בוחריהם רק
ב־ 73 צירים.
לבחירת ציר גוליסטי היה מספיק ב־33
אלף קולות, אך עבור ציר קומוניסטי כבר
נדרשו 55 אלף קול (עבור ציר של פד־רציית
השמאל 40 :אלף קול; ציר של
המרכז הימני: י 50 אלף קול).
מודד משתנה כזה לבחירת ציר סילף
את רצון הבוחרים, קבע כאילו שקולים
שלושה בוחרים גוליסטים כנגד ארבעה
שמאליים.
לקח שוודאי לא יאבד על חסידי השיטה
האזורית בארץ, העלולים למצוא את עצמם,
לו היתה שיטתם מתקבלת, בצד הלא־נעים
של המשוואה הבלתי־דמוקרטית.
גרמניה הקץ ש ל קו־ו 3
בשנה ד,־ 156 לקיום האימפריה הכלכלית
המשפחתית נאלץ אלפריד קרופ פון־בולן־
והאלבאך להודות כי הוא עומד לפני פשי-
טת־רגל. לא עזרה לו העובדה כי הקיסר
הגרמני האחרון, וילהלם השני, היה הסנדק
שלו. ובוודאי שלא עזרה לו העובדה כי
הוא היה התעשיין הגרמני היחיד שנשפט
על־ידי בנות־הברית כפושע־מלחמה (על העסקת
עובדי־כפייה במלחמת־העולם השנייה).
מה שכן עזר לו, בכל זאת, היתר, העובדה
כי מפעלי קרוס מעסיקים 100 אלף
עובדים, ובגרמניה מוכת־המיתון לא יכלה
הממשלה להישאר אדישה לתוספת נכבדת כזאת
של מחוסרי־עבודה. לכן החליטה היא
לבוא לעזרת קרוס, מנעה את התמוטטותו
על־ידי מתן ערבויות להלוזאות להון חוזר
בסך של 450 מיליון מארק לפחות.
כמו כישראל. אך המחיר ששילם קרוס
עבור ההצלה־ברגע־האחרון היה גבוה. הוא
התחייב להפוך תוך שנתיים את האימפריה
שלו לחברת מניות ציבורית, בה תהיה
השפעתו אפסית.
קרוס, שמפעליו סיפקו את הנשק לשתי
מלחמות־עולם, הסתבך בחמש־עשרה השנים
האחרונות בהתפשטות בלתי־מרוסנת. ואז
קרה בדיוק מה שקרה למפעלים ישראלים
מסויימים עם הופעת המיתון. הביקוש התכווץ
בבת אחת וקרופ לא היה יכול יותר
לגלגל את עסקיו, שהיו מבוססים בעיקר
על אשראי.
קרום הגאה, שבילה במסע־צייד באפריקה
את השבוע בו השתלטה הממשלה על מפעליו׳
נאלץ לקבל את כל התנאים. אם כי

למרבה האירוניה הזדרזו כל המשקיפים לציין
שלו היה קרופ מקיים את הוראות
בנות־הברית אחרי שחרורו מן הכלא לא
היה מסתבך למרות התפשטותו היתרה.
ההוראה היתר, למכור את מכרות־הפחם
ואת מפעלי־הפלדה. אך קרום התחמק מביצוע
הוראה זאת. הוא רצה לשמור על
ממדי ואפשרויות האימפריה שלו. וכך עקב,
בשלווה של מתאבד, שנה אחרי שנה, כיצד

תוצאות הבהירות בצרפת *
הרוב הוא ה מיעוט

מכרות־הפחם ומפעלי־הפלדה תובעים את
ההשקעות הכספיות הגדולות ביותר ומייצרים
בתמורה הפסדים כבדים בלבד.

קנייה
ט בי עו ת רגדיי ס

ל,עצמאות שהגיעה בשנים האחרונות לאפריקה
עדיין לא הביאה עמה מספיק זוגות
נעליים. עובדה מצערת זאת סיפקה למשטרת
קנייה רעיון נכבד — להנהיג רישום של
טביעות רגליים.
את הדחיפה לרעיון נתן פורץ־קופות אחד,
רורינה נדואוהורו, שנעצר לפני חצי שנה
בניירובי הבירה כחשוד בפריצת קופת־ברזל
באחד הבנקים המקומיים. נדואוהורו, שפרץ
לחדר־הקופות דרך התקרה והתעכב עם
רגליו היחפות רגע קט על קופת־הברזל, לא
השאיר מאחוריו שום טביעות אצבעות.
בשביל זה הוא היה פורץ מאומן מדי, שלבש
דרך קבע כפפות לידיו.
אבל רגליו היחפות השאירו על קופת־הברזל
טביעות־רגליים ברורות, מהן ניתן לזהות
22 פריטים שונים.
כצ׳יקאגד וכצייילון. התביעה הכללית
הגיעה להסכם עם סניגורו של נדואוהורו.
אם יוכח שקיימת אפשרות של שתי טבי־עות־רגליים
זהות יצא הפורץ חופשי. אם
לאו — יווה.
משך החודשים הבאים התעניינה משטרת
קנייה ברחבי העולם באם קיימת אפשרות
כי 22 הפריטים המצויים בטביעת־רגל
ממוצעת יהיו זהים לאלה של טביעת־רגל
אחרת כל שהיא.
עשרות תשובות שליליות הציפו את מטה
המשטרה בניירובי. בית־חולים ליולדות ב־צ׳יקאגו,
ארצות־הברית, הודיע שזה ארבעים
שנה לוקחים אצלם, את טביעות-
הרגליים של הנולדים לשם זיהוי ועדיין לא
אירע מקרה של זהות שווה.
משטרת ציילון, שגם בה מרובים היח־פנים,
הודיעה כי יש לה אפילו כבר אלבום-
פושעים של 6000 טביעות־רגליים ואין ביניהן
זוג זהה אחד.
בלחץ העובדות נכנע הפורץ, הודה ונדון
לשנת מאסר. ואילו איש ניירובי אחר
דוזקא זכה בעלייה בדרגה. היה זה חוקר-
המשטרה ניקולאם מוראגורי, שנתמנה למנהל
המעבדה לטביעות־רגליים העומדת לקום
בבירתה של קנייה.
* מ שמאל: פו מפידו (גוליסטים) .מי מין
מלמעלה: מיטראן (פדרצית השמאל) ,ואלדק-
רושה (קומוניסטים) ,לקאנואה (מרכז ימני).

ה עול ם הז ה 1542

כפודהומקופלת
ל״ד, בצמרת
היא נולדה לאבא שלה בהודו. הרבה אנשים
חושבים שהיא מאהראני הודית׳.אבל האמת
היא שהאבא שלה היה רק קצין־פרשים
בהודו והבת שלו איננה מאהראני. היא סתם
ליידי אנגליה. ליידי שרה מריצ׳טוך

סטיוארט.

וכאשר מסבירים את
זה בכה גם כן מסכימים
כולם. נכון.
היא נראית בדיוק
כמו ליידי. ז.א. ליידי
מודרנית. ליידי
של השליש השלישי
של המאה העשרים.
הליידי שהפכה ל־דוגמנית־הצמרת

ניו־יורק.
מה יש לה, לליידי
שרה, שאין ל־

ליידי שרה

בחורות בנית 26 אחרות בניו־יורק? יש לה
עיניים ירוקות, תסרוקת של ששון וצלקת
מגבה אל גבה.
את הצלקת הזאת היא קיבלה כתוצאה
מתאונות־הדרכים שלה. יש לה ארבעים תפרים
בסך. הבל. והיא,.בעצמה מודה :״אני
עפתי דרך הזגוגיות הקדמיות של מכוניות
שש פעמים לפחות.״
אבל את הצלקת הזאת לא רואים כל כך
בקלות. כי ליידי שרה מאפרת את העפעפים
בלבן ואת הגבות בשחור־שחור וזה יוצר
ניגוד כזה שלא שמים בכלל לב לצלקת.
מה שכן רואים בקלות, וזה מה ששבה
את הלב של כל הצלמים, הוא שליידי שרה
יש לה עור נהדר. אותו היא מטפחת בצורה
פשוטה מאד. עם מים וסבון.
אבל מי שחושב שליידי שרה רוצה לה־שאר
דוגמנית כל ימי חייה טועה. זה לא המקצוע
הראשון שלה ולא המקצוע האחרון
שלה. כבר היה לה מקצוע אחד. משך שמונה
שנים. עקרת־בית. אבל זה נמאס לה.
ועכשיו היא, כאמור, דוגמנית. אבל מה שהיא
באמת רוצה להיות זה סופרת.

אהבה בגיל $ 9
אמנם נכון שג׳יימס בונד היה מאהב לא־מבוטל. אבל ה מומ ח ה האמיתי לאהבה
במשפחה של יאן פלמינג היתה האמא שלו. ועכשיו, שנתיים אחרי מותה (ומותו
של יאן) החליטו היודעים מה שצריך לדעת, לשבור את קשר־השתיקה ולספר הכל.
גברת פלמינג האם היתה אלמנה של חבר־פרלמנט בריטי שנפל כקצין קרבי
במלחמת־העולם הראשונה. והואיל וולנטין פלמינג השאיר לה, נוסף לארבעה
בנים, מספיק נכסים, היא יכלה לנצל את 45 שנותיה הבאות בהנאה ויסודיות מלאות.
וכדי שלא תעשה טעויות כל שהן היא נהגה להיוועץ דרך קבע בארבעה מגידי־ל
ע תי דו ת. אבל הם, כנראה, לא הגידו לה מה יקרה לה כאשר היא תפגוש בשנת
,1951 והיא בת 66 בלבד, את המרקיז מוינצ׳סטר, הנכבד והזקן (.)89
הם כבר עמדו לצאת לאיי־באהאמה לטקס הנישואין. רק שהמרקיז התחרט ברגע
האחרון. הוא מצא כלה יותר צעירה, הודית מ ק סי מ ה בשם בפסי פארי, בת
חמישים (ובתו של הכוהן־הגדול של עובדי־האש ההודיים).
המשחק באש לא נמשך הרבה זמן והלהבה כבתה מהר מאר. המרקיז חש חזרה
לזרועותיה של אוולין פלמינג והגיש תביעת גירושין נגד ההודית. לפי טענתו לא
הוצא הצד הטכני של הנישואין אל הפועל.
זה העציב נורא את בת הכוהן־הגדול. היא בוודאי לא היתה אשמה וכנקמה גם
היא הגישה תביעה על פיצויי־דיבה. היא אפילו זכתה בתביעה. אבל זה לא עזר לה
הרבה. כי שני האוהבים פשוט ברחו מתחום השיפוט הבריטי ובילו את 12 שנותיהם
האחרונות במלון זול במונטה־קארלו. ושם נפטר המארקיז לפני שנתיים בגיל .99
והואיל וכל מה שנשאר לאוולין ממאהבה היו פתקי־אהבה מסוג ״רפרוף נשיקתך
על שפתי היה ב ש בי לי היא לא הי ססה הרבה והלכה עד מהרה אחריו.

><ו 50 הנחה
האבא היה ידוע כאדון חמישה אחוזים.

זה הכל התחיל עם הנער על הדולפין.
היתה צריכה ל שחות שם
במפרץ של נאפולי. רק שהיא לא יודעת
לשחות. אז חי פ שו לה כפילה שת שחה בשבילה.
תינ ף מצאו אחת כזאת. היה לה
הכל מה שיש לסופיה ונוסף לזה גם כ שרון
השחייה.
זה נימ שך ככת בעוד שני סרטים עד ש־התערב
בעניין. האמת היא
שיש רבים האו מדי ם שזאת היתה סופיה ש התערבה
בעניין. היא ח ש שה שקארלו שלה
עוד מעט לא יוכל להבחין בין סופיה לסופיה
הכפילה.

סופיה לודן

קארל* פונטי
מה ידועה
נ 3ל׳ יצאת החיים

שלא היתה הסיבה,
בציבור האיטלקי
קיפלה את עצמה
מן החיים של סופיה
שלה.

התוצאה הרתה, כפי
מראש: מיתון. בכלל,
שאי־אפשר להעסיק את
רון נוראי. היא דומה
.מי צריך שתי סופיות?

הכפילה זאת, ה ב
שם סקילה
מן השטח. היא
ו סו פי ה יצאה מן

שאפשר היה לצפות
כל המפיקים אמרו
סקילה. יש לה חסיותר
מדי לסופיה.

כדי להבטיח לעצמה עתיד טוב יותר ועל־מנת
למנוע אי־הבנות הסיקה הכפילה סקילה
את המסקנות. היא ע שתה לעצמה ני תוח
פלאסטי באף. התוצאה היתה שהיא המשיכה
להיות דומה לסופיה, אבל לא בכל
החלקים.
ומאז היא הולכת מחיל אל חיל. בכל
מיני סרטים אירופאיים היו לה כל מיני
תפקידים. בסדום ועמורה, ובהרפתקה הגדולה
ביותר של טרזן ואפילו במודסטי
בלייז. אבל יודעי־דבר אומרים שאם היא
באמת רוצה להצליח בחיים היא צריכה
לחפש איזה מפיק טוב. מין כפיל כז,ה ל־קארלו
פונטי.

מ> אוהב
לעבוד, מי?
לכל דבר יש מחיר. למשל המחיר שהעלמה
השבדית בריט אקלנד קבעה. היא
קבעה מחיר של מיליון דויאר. בשביל מה?
בשביל צילומי־עירום שלה. והואיל וטרם
נמצא איש המוכן לשלם מחיר כזה היא נאלצת
להישאר בבגדיה.
ההפסד הזר, של מיליון דולאר בכלל לא
מרגיז אותה. הלא היא בעצמה הודתה פעם:

אלה היו ח מי ש ה אחוזי ם לגמרי לא רעים.
חמי שה אחוזים של הנפט העיראקי, אותם
ת מורת התיווך
קיבל אדון
שלו בין האנגלים לעיראקים.
אדון חמישה אחוזים כבר מת מז מן אבל
ממ שיך
הבן שלו,
במסורת. הוא מחזיק בחמי שה האחוזים של
הנפט העיראקי כ מי מי ס ימימה. והם זור מים
לכיסיו דרך צינו רו ת חברת הנפט האנגלו־עיראקית.

גויכנקיאן

באר גולכנקיאן,

טאג וטוני

רק שאדון חמישה אחוזים הצעיר יודע
לעשות שימוש עוד יותר טוב מאביו בחמי
שה ה אחוזי ם שלו. כן למשל ידוע גול־בנקיאן
כאוהב מכוניו ת הדו מו ת יותר לאר
מונות מאשר ל מכוניו ת. הרולס־רויס שלו
נח שבת ל מכוני ת ה מפו אר ת ביו תר בלונדון.
אבל מכיוון שלנובאר גולבנקיאן יש בית
גם בפאריס, הוא החליט ה שבוע לרכוש גם
מכונית ב שביל פאריס. הוא הלך להוציא
כמה אחוזים. איזה 63 אלף לירות. וקנה לעצמו
מרצדם .600
אבל ב שביל זה לא צריך ל היו ת גולבנ־קיאן.
לכן הוא לקח את המרצדס החדשה
והכניס אותה ל מכון שיפוצים. קודם כל הוא
נתן הוראה להחליף את הגג של המכונית.
ואחר כך את הצבע. ולבסוף את המו שבים.
ומה הוא הורה לשים ב מ קו ם כל אלה?
פ שוט מאוד. ב מ קו ם גג של פח, גג של בדו לח
(מה יש? אין לו ח מי ש ה אחוזים?) .ב מקום
צבע שחור — ירוק בהיר (או כפי
שהוא הגדיר את זה — ״ירוק כעין השקד״)
ואת המו שבים החליפו ב מו שבי ם מעור לבן.
כולם עשויים לפי המידה של הי שבן של מר
גולבנקיאן.
נשאלת השאלה מה יע שו נוסעים במכונית,
שאין להם י שבן כ מו של גולבנקיאן? הם
יצסרכו לסבול. לכל היותר הם יוכלו להתנחם
בבאר־המ שקאות ש הו תקן בחלק האחורי.

ומי שרוצה לדעת כמה השיפוצים האלה

כריט ופיטר
עלו, צריך לזכור שאצל גולבנקיאן כסף זאת
לא בעייה. הוא שילם ל מכון ה שיפוץ ב דיו ק
63 אלף נוספים.

שני לונדוני ם אחרים ז כו ה שבוע גם כן
בכס ה אחוזים. אחוזי ם של מנוחה ב א חוז ה
של ידידים. היו אלה
שבילתה לבו שה כ מו מאג פ שוטה, עם טוני
שלה, ירח דבש שני באיים הקאריבייס.

הנסיכה מרגרט,

״יש לי מספיק כשרון להצליח מבלי להתפשט.״

היא מצליחה בסרטים לא כל כך ברור.
אבל בחיים שלה היא הצליחה בכל 24 שנותיה
לגמרי לא רע. זה התחיל לפני שלוש
שנים כאשר נישאה לשחקן המיליונר פיטר

מנה ב־ 17 שנה.
אך מאז כבר הסתדרו העניינים. פיטר
נתן לברים שבע מכוניות, תינוקת בשם
ויקטוריה ועוד התקפת־לב אחת. לכן הם גם
מקפידים שפיטר לא יעבוד יותר מדי ו־בריט
שומרת על הבריאות שלו מכל משמר.
לשם כך היא בודקת לו גם כל יום את השרירים.
האמת
היא שגם בריט, למרות שהיא סמל
הבריאות הצפונית, לא מרבה לעבוד. לא
רק שהיא לא מרבה לעבוד. היא פשוט שונאת
לעבוד. בבית, למשל, היא מוכנה, לכל
היותר, לסדר את הפרחים באגרטלים ולהריק
את האפר מן המאפרות.
ואחר כך יש לה חוש הומור לא רע.
כונניות הספרים שלהם ריקות לגמרי ועל
המדפים שלהם ציירה בריט את ההודעה הבאה
:״אנחנו אנשים אינטלקטואלים ולא
צריכים ספרים״.
רק שזה כלב לעומת חוש ההומור של
פיטר. השבוע, למשל, קיבל על עצמו למכור
10 אלפים כרטיסים (במחיר לירה
סטרלינג הכרטיס) לטובת אגודת העיוורים
הבריטיים. את זה הוא מחליט לבצע בצורה
מקורית. הוא מוכר כרטיסים לנשף שלא
יתקיים. ככה הוא הורג שני זבובים במכה
אחת. הוא עושה טובה כפולה להמון אנשים.
הם גם קונים כרטיס לנשף־צדקה וגם
לא צריכים להופיע לשם.
וליתר הנאה גם עורך פיטר סלרס ב־נשף־שלא־יתקיים
הגרלה־שלא־תתקים ובה
יוענקו פרסים־שלא־יחולקו. בתור פרס ראשון
הוא מציע את הספר (שלא יצא ולא
יצא לאור) של ניקיטה חורוש׳ב: צעדי הבא.

מספר 1542

שנה 30

י׳ אדר כ׳ תשכ״ז22.3.1967 ,

המחיר 120א נ