גליון 1544 מתאריך 5 באפריל 1967

״ ציי רואותנו בלבוש של אסירים,
המובלים בניגוד לרצונם. זאת קריקטורה
משעשעת, אבל אני מבטיחכם שהיא רחוקה
מהאמת. בישראל פשוט אי־אפשר למנוע
ממישהו לשמוע כל דעה שהיא.״
הכוונה היתד, לקריקטורה של העולס הזה
( ,)1542 שהראתה את ז׳אן־פול סארטר, סימון
דה־בובואר וקלוד לאנצמן מובלים על־ידי
מפ״ם, אחרי ש״דנונו לסיור מודרך״.
כאשר השמיע סארטר את הערתי על
קריקטורה זו, במסיבת עתונאים בתל־אביב
ערב שובו לצרפת, פסח עליה המתרגם. מן
הסתם, לא נראתה לו חשובה במיוחד. רק
כאשר תירגם את הפרק הבא של דברי סאר־טר
.,כעבור רבע שעה, כלל את המשפט
אודות הקריקטורה. כי בינתיים הסביר לו
מארגן המסיבה מטעם מפ״ם, שדילג על משפט
חשוב. משפט שהוא, כנראה, החשוב
ביותר בעיני מפ״ם.
כך, על כל פנים, אני מבין מן המאמר
הארוך שהופיע בעל המישמר כעבור יומיים.
נאמר בו: הנה, סוף־סוף נגלה פרצופם האמיתי
של עורבי העולם הזה; במסווה של
לוחמי־שלום הם ניצלו את ביקורו של
סארטר כדי לתקוף את לוחמת־השלום האמיתית,
שהיא כמובן מפ״ם. אין הבדל בינם
לבין היום החרותי.
כדאי להעמיד את הדברים על דיוקם: לא
תקפנו את מפ״ם. לעגנו לעסקניה הקטנטנים
שניסו להפוך את ביקורו של סארטר למסע־תעמולה
מפ״מי, שמטרתו העיקרית לפרסם
ולרומם עסקנים מפלגתיים מקומיים מדרגה
ג׳ ו־ד( .כי מה יכול להיות מגוחך יותר,

1* 8 8הומו 5

יי 1-נ־10 ,
״ציריי ״ היייסו תייות יתהל-די ^ י י

״ יכל פני ם
איינייוי 1ת1

מן הכמיהה לשלום. אבל הוא גם הבין כי
כמיהה זו קלה: שכן היא מבוססת על
הדרישה, שהשלום יהיה מבוסם על הסטטוס־קוו.
היחידים שיצטרכו לוותר יהיו הערבים.
1בצד הערבי לא גילה כמיהה לשלום.
אבל גם לא כמיהה למלחמה. הוא שוחח עם
סטודנטים ופרופסורים, עם מנהיגי איגודים
ועם פלאחים. הם לא דיברו על מלחמה נגד
ישראל. אם נגעו בנושא הישראלי, דיברו רק
על הפלסטינאים, כלומר הפליטים. בשום שיחה
לא העמידו בספק את עצם זכות־קיומה
של ישראל. הפעמים המעטות שבהן הוזכרה
אפשרות המלחמה נגד ישראל, היו בשיחות
עם אינטלקטואלים. הם העלו אותה כהנחה
היפוטתית, כהשערה לצרכי ויכוח.
המפתח לשלום? לגבי סארטר אין ספק:
פתרון בעיית הפליטים .״אינני מדינאי ואינני
בר־סמכא,״ הצהיר, ולכן ראר, את
עצמו פטור מלהגיש תוכנית מעשית ומחייבת
של הפתרון. אבל כאיש־רוח הוא אינו
יכול להתחמק מן הבעייה. כידיד ישראל והערבים
הוא גם אינו רואה ניגוד בין שני
תנאי־היסוד של שני הצדדים: המשך קיומה
של מדינת־ישראל, והחזרת הפליטים.
כוונתו היתד, ברורה: אחרי שאיש־הרוח
יחדיר דיעה זו אצל ההמונים, יבוא תורו
של המדינאי להציע דרכים ממשיות ליישומה.

ידעתי, מן השיחה הקודמת שהיתר.
לאורי אבנרי ולי עם סארטר, כי הוא מתעניין
מאד במצבם של ערביי ישראל, וביחסים
בין עברים וערבים כאן. ידעתי גם, כי
ניפגש עם נציגים ערביים מכל הזרמים
הודעה הרינו להודיע, כי החל מתאריך ,1.4.67 יש לפנות בכל עניני
הפצת ״העולם הזה״ ל:

חברה להפצה בע״מ
ת״א, רה׳ צ׳לנוב ,13 טל 823701 .
(קיוסקים ומוכרי עתונים המעונינים למכור את השבועון,
מתבקשים לפנות למפיץ הנ״ל).

3 1 3 0 ^ 1113
חשוב!

מאשר הצורה בה אורגן ביקורו של סארטר
בבאר־שבע, למשל? הוא לא נתקבל שם
ראש־העיר המפא״יי, אליהו נאודי,
על־ידי
שהוא שם־דבר בכל הנוגע לאורח־חיי הבדואים,
ומומחה לענייני ערבים דוזקא, אלא על-
ידי סגן ראש העיר של מפ״ם, זאב זריזי).

לבע לי רכבול נו חו ת ם

חגורות בטחון
(מאושרות)

עם הרכבה ליד הבית,
או ליד המשרד של
בעלי הרכב, בכל שעות היום.
תל־אכיב
הנות ומחסן מרכזי
פנ ת
ה ש רון ,19
השפלה ,3טל 30607 .
(ליד חב׳ ״פיקאס״ בע״מ)
תל־אביב
ר ה׳ אכןג כי רו ל 68
טל( ,226580 .ע״י קפה
״רוזל״)
באר־ שכע
ר ה׳ הדסה ,46ח ב׳
״ שחן ״ ,סל.4040 .
ע =ו׳ לי 011611/

א בי ז רי ב -מהנאות ( ק מ פי נ ג )
מתנותלאספ ני ם.

*העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה ישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בתום

מסיבת־העתונאים,

לאחר

שסארטר

ודה־בובואר נפרדו מן העתונאים, פניתי
אליו :״אני מבין שהקריקטורה שלנו לא
מצאה חן בעיניך במיוחד
הוא צחק :״מה אתם מתאכזרים כל־כך
למפ״ם המיסכנה?״ השיב ,״הם עשו כמיטב
יכולתם להראות לנו כמה שאפשר יותר. זה
עייף אותנו מאוד, אבל אין תלונות.״

ד ב ריו שדסארטר במסיבה היו שיר-
הלל לישראל, וליהודי שבחר בה כמולדת.
הוא ראה את הניגודים שבתוכה, את האתגרים
וההישגים, וקבע :״כאשר יישב את
הניגודים האלה, יהיה הישראלי האדם העשיר
ביותר במישור הרוחני בעולם כולו.״
דבריו על האיכר שהוא גם איש־רוח, על
הרועה שהוא גם הוגר, דעות, היו ליריים
ממש. הוא לא השאיר ספק: הוא חסיד
קיומה והתפתחותה של ישראל, והוא לא רק
מנבא, אלא גם מייחל לה, עתיד מזהיר.
סארטר אינו רק ידידה של ישראל. הוא
גם ידידם של הערבים. בעיני ישראלים רבים
— כולל חלק הגון מהעתונאים שנפגשו
עמו — זהו פגם רציני. כמעט דבר והיפוכו.
הם לא הבינו, כי זוהי דווקא חשיבותו וגדולתו
של סארטר. לכן כל מה שאמר
לזכות ישראל איבד מערכו בעיניהם, כאשר
שיקפו אותו בראי העקום של ידידותו השווה
לערבים.
הוא דיבר על אפשרות השלום בין ישראל
ומצרים. בצד הישראלי השתכנע לחלוטין

המחשבתיים והפוליטיים בארץ. לכן שאלתיו,
בתום המסיבה, מדוע לא מצא לנכון להביע
את דעתו על נושא זה.
הוא ענה בפשטות :״שום עתונאי לא שאל
אותי.״ אחרי מחשבה קצרה הוסיף :״יש
הפלייה! אתם צריכים להילחם בה. אל
תפסיקו את המאבק הזד״ אתם חייבים להילחם
למען התקרבות ושוויון עם הערבים.
התריעו נגד האפלייה. אנא, בשמי, התריעו!״
הדאגה הכנה והעמוקה שהידר,דה בדבריו,
הוכיחה שהוא הספיק להבין, תוך שהותו
הקצרה כאן, כמד, גורלית שאלת היחסים
בין ערבים ועברים בישראל. לא רק במישור
הפוליטי, אלא גם במישור המוסרי והאנושי.
כאשר נפרדתי מסארטר, נזכרתי בדירה תרבותית
ונאה, ברחוב וזשינגטון בירושלים.
אל דירה זו הוזמנתי כאורח, בערב־שבת
לפני שבועיים, לשיחה על בעיית ערביי
ישראל. מארחי ציינו, כי אפגוש קבוצה של
אקדמאים צעירים, ולמרות שהנוכחים לא
הוצגו בפני לפי מקצועותיהם, אפשר היה
להבין כי נמצאו ביניהם אנשי־רוח, אנשי
האוניברסיטה, ואנשי־מינהל בכירים.

הנהת ״ היסוד שהצגתי אומרת, כי ערביי
ישראל הם אזרחים שוזי־זכויות של המדינה.
הם גם אזרחים בעלי ערך מיוחד: גשר חי
אל העולם הערבי מסביב. על המדינה ליצור
את התנאים — בתוך ישראל ובמדיניות־.
המרחבית — שיאפשרו לגשר זד, למלא את
יעודו ההיסטורי.
תחת זאת ניהלו כל ממשלות ישראל
מדיניות שסופה לשרוף את הגשר הזה, ו•
משמאל: סימון דה־בובואר. מאזזוריה:
ארלט אלקיים, בתו המאומצת. מאחור: עתו־נאים,
שיצאו אחריהם מבית העתונאים.
העולם הזה 1544

להפוך את ערביי ישראל לשונאי המדינה.
ממשלת ישראל, בגילגוליה השונים, עשתה
זאת בכמה דרכים:
• הפלייה גלוייה. באמצעות המימ־של
הצבאי נאסר על ערביי ישראל לנוע
באופן חופשי ממקומות־המגורים שלהם.
פאקולטות מסויימות בטכניון נסגרו בפניהם.
מקצועות מסויימים במנגנון הממשלתי
הוכרזו מחוץ לתחום.
9דילדול כלכלי. בעזרת שורה של
חוקים החרימה הממשלה חלק ניכר מן
האדמות שהיו ברשות ערביי ישראל, עם תום
מלחמת העצמאות. היא גם לא איפשרה להם
לפתח אמצעי־ייצור אחרים. במידה והיתד,
תעשייה ערבית כלשהי (סיגריות, שימורים)
הובאה לידי פשיטת־רגל. האיכרים ובניהם
הפכו לפועלים שחורים. כל עוד היתר, גיאות
בענפי הבנייה, מצאו פרנסה. ברגע של
משבר, היו הערביים הנפגעים הראשונים.
הם חזרו לכפרים — בהם חסרה אדמה.
9ניוון תרבותי. רמת החינוך ב־בתי־הספר
הערביים נמוכה במידה בולטת
מזו שבבתי־הספר העבריים. מורים מוסמכים
מפוטרים מטעמים מפלגתיים, ובמקומם מתמנים
מורים שלא סיימו בית־ספר יסודי,
בשל היותם מקורבים למפלגות השלטון.
זאת, לדעתי, מדיניות עיוורת. היא אינה
רואה, שנגישות קטנוניות אלה רק מרחיקות
את האפשרות של פתרון. ופתרון, כך
סיימתי, יכול להיות רק פתרון של שלום,
של שילוב ערביי ישראל בחיי המדינה,
תוך השתלבות ישראל במרחב.

בוויכוח הכללי שהתפתח, הביעו
כמה מהנוכחים ספיקות אם אמנם נחקקו
חוקי ההחרמה דודקא כדי לפגוע בערבים.
אחרים אמרו, שגם אם כן הדבר — היה
מוצדק על־ידי צרכי־הפיתוח של המדינה.
הועלה גם הדחליל של הריבוי הטבעי הערבי.
אחת המשתתפות, שהראתה בקיאות בתולדות
הצלבנים, אמרה בגילוי־לב :״אני
לא אוהבת את הערבים. אילו יכולנו להיפטר
מהם עם קום המדינה, הייתי שמחה. אבל לא
נפטרנו מהם, ועכשיו אין ברירה אלא
לחפש פתרון של שלום.״
ואז הצטרף לוויכוח גבר אלגנטי, מטופח
ומנומס. הוא ציין כי השתתף באותה
פגישה של פקידים בכירים עם ראש הממשלה,
שעוררה רעש כה רב, ומכך אני
מסיק כי הוא פקיד ממשלתי בכיר. הוא
הכריז בגלוי, שהוא חסיד הקו של בן־
גוריון, ומצטער רק שלא ניתנה לו אפשרות
להגשימו עד הסוף. מהו הסוף?
״אני חושב שהקיום הלאומי הוא מעל לכל
שיקול אחר. מעל לכל דיבורים של מוסר.״
והוא פיתח את מחשבתו כך: נוכחותו
של מיעוט ערבי בישראל מסכנת את עתידה
של המדינה היהודית. אם לא העתיד המיידי
— הרי עתידה באחד הדורות הרחוקים.
כדי למנוע סכנה זו, ולהבטיח את המשך
הקיום הלאומי — מותר הכל. צריכים, כמובן,
לעשות את ״הכל״ בצורה שלא תעורר
מחאות בעולם, למצוא לזה כיסוי נאה,
מונחים יפים. אבל אם אין ברירה —
צריכים להתעלם גם מדעת העולם.
״צריכים להצר את צעדיהם. צריכים לקחת
מהם את האדמה. ערבי שמסיים בית־ספר
תיכון או אוניברסיטה — אין לתת לו
עבודה. צריך לתת לו להסתובב מובטל
שלוש, ארבע, חמש שנים. שיתייאש. שיבין
כי אין לו מקום בארץ הזאת. שיחפש לו
ארץ אחרת. צריך לשכנע את הערבים לא
להאזין לרדיו ולטלביזיה הערביים. לנתק
אותם מהתרבות הערבית, ולהביא אותם תחת
השפעת התרבות היהודית.״
ומה יקרה אם בכל זאת יאזינו לרדיו
המצרי? להשליך אותם לכלא? ואם אינם
מבינים את הרמז ואינם מהגרים — מה הלאה?
״הם יבינו. הם יהגרו,״ השיב האיש.
לכמה רגעים הופרע הוזיכוח, כאשר הגישה
המארחת את הפונץ׳ החם, שהפך סימן־
היכר של המסיבה החורפית בישראל. האורחים
קיבלו את התקרובת, והוויכוח נמשך.
אם כן — מה יעשה לערבים אם יסרבו
לאבד את זהותם התרבותית־לאומית, ואם
יסרבו להגר? הגבר האלגנטי סירב לענות.
הוא רק חזר על אמונתו :״הם יבינו״
״היה עיקבי,״ הצעתי לו ,״ואמור בפירוש:
צריכים להקים אושוזיץ.״
הוא מיהר להכחיש. אבל לנוכחים היה
ברור, כי הדרך שהוא מציע מובילה, בחוקיות
של ברזל, אל המישרפות ותאי הגזים.

העולם הזה 544ו

;פתחים הקורסים הבאים

י-קצרנות
עברית ו/או אנגלית
ב־״אולפן גרג 0 0 0בע״מ
בהנהלת מר חיי םבר ־ קמא:
.1בתל־אביב 16.4קורם בוקר של
שבוע אחד (חופש פסח — כל
יום 2>/4שעות)

.2בתד־־אכיב ובחיפה

בראשית יוני קורס ערב של חודש
( 2א בשבוע 2׳/4שעות)
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: רח׳ גורמן ,5סל 236209 .
חיפה: בית־הספר ״במעלה״ __

למ דנהגות
אצ ל
המורה

״בנו״

כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה

קפה ״הרלי״ דיזעוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

מכתבים
הנשימה האחרונה
בכל מקום שאני הולך, פונים אלי אגשים
ואומרים לי שקראו על מצבי בכתבה שלכם
(העולם הזה .)1542 מבחינה זאת עשיתם לי
שרות רב, ואני מודה לכם על כך.
אבל מצבי לא
השתנה. אני נתקל
אמנם בהרבד, סימפאטיה,
אבל עד כה
לא בא שינוי כלשהו
במצבי. פניתי לשר־העבווה
ולשר־הב־ריאות
שיקבלוני לראיון,
ואני מקווה
שימצאו לנכון להתערב
ולתקן את העוול
שנגרם לי.
אני מקווה שזה
יקרה מהר — כי
הגעתי לנשימתי האחרונה.
יוסקה אמכודנס, אשדוד
אני לא זוכר מתי זועזעתי כל כך מסיפור,
כפי שזיעזע אותי סיפורו של יופקד, אמבולנס
אצלכם. המוסדות הממשלתיים חייבים
להפסיק את האפלייה ולהבטיח ליוסקה קיום
בכבוד.
עד שהמשרדים יתעוררו לעשות משהו,
אני מציע שהאזרחים הפשוטים יתרמו את
תרומתם. אני שולח עשרים לירות לצורך זה.
אביגדור לוי, פתח־תקווה
העולם הזה יעביר ליעודה כל ׳תרומה שתגיע
אליו.

נ 7כרנ. נ ר\*/ 7־בוע
הגילויים שלכם על עסקני ההסתדרות
המופקדים על כספי
הפועלים הם עבודה עתונאית
מעוררת כבוד (העולם הזה ,) 1543
אך לא הבלטתם מספיק את הצד
החברתי של העניין.
מדובר בעסקי פרדסים שתחילתם
בשנותיה הראשונות של המדינה.
כלומר: בפרדסים ובאדמות
נטושות, שבעליהם יושבים
עד עצם היום הזה מעבר לגבול,
במחנות הפליטים. ובכן, עסקני
פועלים נוטלים, ברשות המדינה
כמובן, ותמורת תשלום פעוט, אד מות
של פליטים, ולמרות רוממות
הסוציאליזם ואחוות־העמים
שבגרונותיהם, הרי הם מפיקים
מה ם רווחים. אחר כך, בצר להם,
הם נוטלים הלוואות מקרנות פועלים
שכירי־יום, ומשתמשים בכסף
זה כדי לקדם את העסקים.
אין בפי די מילים כדי לתאר
זאת. אולי נביא כמו עמוס הי ה
עושה זאת יותר טוב. בכל אופן,
כך נסגר המעגל. מי שמנצל רכוש
נטוש של אוייב להנאתו, סופו
שהוא גוזל כספי הפועלים מבני
עמו.
אורי לכארי, חיפה
כפי שאנזר הנביא עמוס (ד 1
״שמעו הדבר חזה פרות הבשן אשר
בהר שומרון, העושקות דלים, הרוצצות
אביונים, האומרות לאדוניהם
הביאה ונשתה.״

הליבה מסויימת
למה שאוהדי וקוראי השבועון המסויים לא
יתארגנו יחדיו, כדי
לצעוד בשורות מלוכדות
בצעדת ארבעת
הימים?
הריני מציע לגשת
לעניין זה במלוא
הרצינות, ולהתחיל
באירגון המבצע.

רפאל זכאי,

פתח־תקווה
הראייה הדינאמית

זכאי

ערוץ > 13 של ה־טלביזיה
הניו־יור־קית)
שידר תוכנית של שעה אחת בשם אחרי
הנס — סרט דוקומנטארי על ישראל בת . 18
שתי הופעותיו של ח״ב אורי אבנרי בתוכנית
זו היו קצרות מדי אך שימשו
משקל נגדי, בנקודת הראייה הדינאמית שלהן,

העולם הזה 1544

לגישות המביכות בשמרנותן ובחוסר חידושן
של המפלגות הדתיות והשמרניות בהן
נפתחה התוכנית.
קארל קאול, בשם קבוצת מתפעלים,
ניו־יורק

קרש הקפיצה

רחל המרחלת לא פסחה, כמובן, על
אורח כמו סמי מולכו (העולם הזה ,)1542
וברצוני להעמידה על טעותה: סמי מולכו
לא חזר מגרמניה, כי אף פעם לא גר
בגרמניה. כקרש קפיצה להופעותיו בעשרות
ארצות הוא משתמש בבירת אוסטריה —
וינה.
סמי הופיע עד כה בעשרות ארצות: באירופה
המערבית, באירופה המזרחית ובאמריקה,
לכן אין
זה מפתיע שהופיע
גם בגרמניה, שהיא
חשובה מאד לכל
אמן בתחום הפיר*
סוס ויחסי־הציבוה
שלו.
אשתי ואני התארחנו
אצלו במשך
שבועיים בווינה, ומתוך
התרשמות אישית
אנו יכולים להעיד
שמעמדו כאמן
בינלאומי אינו מבואיזי*

כלל וכלל. לכן
אין מקום לנימות לגלגניות, כפי שהשמיעה
רחל המוחלת.
פשעו היחידי של סמי מולכו עד עתה
הוא רק אחד: הצלחה בלתי מעורערת. ואגב,
כדי לעמוד על מידת הפופולאריות לה זכה
סמי, כדאי לספר את הסיפור הבא: בגבול
צ׳כוסלובקיה־אוסטריה קרתה לנו תאונה,
• בתחפושת פורים.

ועמדנו עם המכונית שלנו בצדי הדרך.
עוברים ושבים התאספו, וכשהתברר להם
שאנו ישראלים שאלו :״אתם מכירים את
סמי מולכו?״
סיקרן אותי לדעת מי השואלים, ומה
עיסוקם. אולי אנשי במה הם? אולי פנטומימאים?
לא ולא. הם היו פועלי בניין
שעבדו בקירבת מקום.
איזי כך יעקוב, פסל, תל-אביב

ההערכה

בכתבתכם ״מי הוא מי בעולמה הקסום
של יונה סופר״ (העולם הזה ,)1537 הזכרתם
אותי פעמיים וכתבתם כאילו פוטרתי מהמשטרה.
הקטע
הנ״ל ועובדה זו בשקר יסודם.
לא פוטרתי מהמשטרה, אלא סיימתי את
שרותי ויצאתי לגימלאות ב־ ,1.11.1965 תוך
הבעת הערכה על שירותי הממושך.
משה זיו, חיפה
העולם הזה מצטער על הצער שנגרם
למר משה זיו, בעקבות ציטוט הנאמר בפרוטוקול
משפט מלחי. להעולם הזה ידוע
כי אכן מר זיו לא פוטר, אלא היה אחד
החוקרים הטובים במשטרת ישראל, ועזב
לגימלאות תוך הבעת הערכה על שרותו
הממושך.

אם אין סוכר תאכלו דכש
זה כמה חודשים שבחנויות המיוחדות
לצמחונים וטבעונים אין להשיג סוכר חום.
איך אפשר להסביר את העובדה הזו, שמזון
כה מעולה נעלם מן האופק?
ואולי חושבים האחראים שאם אין סוכר
חום יאכלו הטבעונים דבש?! גם בצרפת
חשבו כך בערב המהפכה הגדולה, וראו מה
יצא מזה.
ישראל כר־דג, תל-אביב

צחוק המרדנית
יש לכם מזל שיש לכם קוראים בעלי

זכרון ארוך. אחרת לא הייתם יודעים כי
אותה ״המרדנית״ (העולם הזה ,)1543 המכונה
מירית שם־אור, כבר הופיעה אצלכם לפני
ארבע וחצי שנים בתור נערת חודש.
חיפשתי וחיפשתי את מירית בגליונות
ישנים, עד שניתקלתי בכתבה עליה. היא
כונתה אז, לידיעתכם ,״מלאך של צחוק״.
מעניין איזה שינוי גדול חל בה מאז. כי
הרי השנים האלה הן השנים המעצבות את
אופיו של האדם.
יחיאל ברקאי, תל־אביב
נזירית אז ועתה — ראה תמונות.

לכאב־ראש יש אספירין — לרעב טחינה,
אולם נגד אבטלה, מה תרופה נכינה?
גלעד דגני, גבעתיים

טעות לעולם צודקת
ז׳אן־פול סטרטר הסיק מסקנות אישיות
מחייבות כלפי עצמו (אתגר).
אבירם שובל, חיפה
אחת הקבוצות השודדות שטרם נוצחה
בעונה זו היא קבוצת בית״ר בנימינה (חדשות
הספורט).
דרורה וחיים דגוני, ראשוך לציו!
ברכת מזל טוב ואיחולים לבביים למשה
הלד ובעיתו, לנשואי בנם (מודעה בדבר).

זיו, רמת־גן

אספירין וטחינה
תה ואורז יש בטין — הארץ הנידחת,
ובארצנו יש מיתון ועבודה של דחק.
מה איכפת — כן איכפת — כמה עוד
נסבול?
נמאסו התבשילים של ספיר ואשכול!
במדינה יש בלאגאן — מה אפשר לעשות,
יש אלפי מתכננים ואין שום תוצאות.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ע 5מ

ח ד £י ח

וילונות

0101611
כבס ור־נדירי
אינ ם דור שים גיהוץ
אינם מתכווצים

אינם דוהים בשמש
צבעים יציבים
מחוסנים בפני עש
מאריכי ימים
אינם מתכווצים
שו מ רי ם על צורתם
קלים לסיפול
הדורים

• 3מטר רוחב —
וילון ללא תפר.

להשיג

פיברוטקס

ב חנויו ת

המובחרות

בע׳ימ,יצרני וילונות ״דיאולך
ט ל 913585 .ת ל ־ אביב

<1.וויו

ייי^

אחדבאפ רי ל הוא יום הבדיחות, התעלולים והצ׳יזבאת. באותו יום נכנס לתוקפו
ן ) התקציב של ממשלת יו&ראל לשנת .1967/68 הכנסת היתד, צריכה להצביע עליו
סופית עד אותו יום.
אבל על תשעה משרדים ממשלתיים לא נערך כלל דיון. הדיון נדחה עד אחרי פסח,
כשהתקציב יהיה בתוקפו. זה אינו מפריע אף לא לאחד. כי בישראל, בניגוד לארצות־הברית,
ממילא אין לוזיכוחי״הכנסת השפעה ישירה כלשהי על התקציב. יכולה להיות להם רק
השפעה עקיפה לטווח ארוך — במידה שהם עוזרים ליצור אווירה ציבורית העשוייה
להשפיע על מחברי התקציב הבא.
לכן, ברגע האחרון, רגילה הכנסת להקדיש שעתיים־שלוש לשמיעה חפוזה של הסתייגויות
לכל תשעה המשרדים האלה גם יחד, ולהצבעה מרוכזת על מאות הסעיפים וההסתייגויות.
הצבעה זו היא תרגיל של התעמלות, כי הידיים מורמות מאות פעמים זו אחר זו. בייחוד
מתעייפים חברי הקואליציה, ממפ״ם ועד ל״ע, הנאלצים להצביע אוטומטית נגד כל הסתייגות.
כדי לתת מנוחה לידיים, חילקו השנה את ההצבעות לשלושה מחזורים באותו יום. בכל
מחזור נשמעו ההנמקות להסתייגויות, התשובות של נציגי הרוב, ונערכו ההצבעות.
כאשר בא תורנו לנאום, אחרי גח״ל ורפ״י, נסתבר לפתע כי שמנו נעלם. פשוט שללו
את זכותנו לנמק את הסתייגויותינו.
מיהרנו החוצה, כדי למחות על כך בפני האחראיים לסדר היום. עמדנו על זכותנו —
על פי התקנון — לקבל לפחות 10 דקות להנמקת כל ההסתייגויות שלנו למשרדים אלה.
אחרי ויכוח חריף, העניקו לנו ( 8שמונה) דקות.
חזרנו לאולם, ובינתיים התחיל המחזור הבא. שוב נקבע תורנו אחרי גח״ל ורפ״י —
ושעה קלה לפני שהגיע, נמסר לנו כי הוענקו לנו רק ( 5חמש) דקות.
שוב יצאנו החוצה, שוב מחינו, שוב נערכה התמקחות מרה. אבל שום דבר לא עזר.
בינתיים הגיע תורנו — והיו״ר הודיע שאינני נמצא באולם. בעיני קול ישראל זה היווה
סנסציה כל־כך גדולה, עד ששידר זאת מעל גלי האתר — מחמאה עקיפה לעובדה שנוכחותנו
באולם המליאה במשך ״ 990/של הזמן הפכה כבר חלק מן הפולקלור של המדינה.
הסוף היה טוב, יחסית. זכות־ר,דיבור ניתנה לנו במחזור השלישי. היושב־ראש של אותו

— 1דזק ^ 1ו( 1ויו 1לז ע 1ו#

השבוע הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:
• מכירת ״ ש לו ם ״ .כמה הפסידה האוניה? נמה הפסידה עליה הממשלה?
האם נכון כי מחלקת הייעוץ הכלכלי של משרד־התחבורה קבעה מראש, לפני
הרכישה, כי לאוניה אין סיכויי ריווחיות?
• פקתנדתב שוויי ץ. האם פעלה ממשלת ישראל לשיחרור פקדונות
חללי השואה שנשארו בבנקים שווייציים? מה היו הפעולות?
• מ 0בחיפה. האם אישר משרד־הפנים מס חדש של עירית חיפה לניקוי
חצרות ואיסוף פסולת?
• פ קי דתכית ״ המשפט. האס התערב שופט בית־המשפט המחוזי למען
אישפוז פקידה של בית־המשפט בבית־חוליס לחולי־רוח? האם נתמנתה ועזה
פנימית לחקור טענה זו? האם עיינה הוועדה בתיקי בית־החולים? האם ניתן לפקידה
ולפרקליטה (אמנון זכרוני) לעיין בחומר?
• מאסרברחוב הי ר קון. בעיקבות סיפורה של פלורה צרפתי בהעולם
הזה: על סמך מה עוצרת המשטרה נשים הנראות לה כיצאניות, סבלי שעברו כל
חוק? מה היתר, הצפיפות בבית־המעצר באותו יום? מדוע לא שוחררה הגברת
פלורה צרפתי מייד? מאחר שלא שוחררה, מדוע לא ננקטו נגדה הליכים משפטיים?
אם לא ננקטו, מדוע לא נפתחו הליכים נגד השוטרים והקצינים שעצרוה, החזיקוה
והיכוה?
9יו סקהאמ בו לנ ס. מדוע מסרב מוסד הביטוח הלאומי לשלם לו, עבור
הובלת יולדות, את אותו המענק שהמוסד משלם לאמבולנסים של מגן דויד אדום?
• משלחתהנפט. האם נכון כי לוועידה מקצועית במכסיקו נשלחו שמונה
פקידים, אן לא נמצא תקציב כדי לשלוח מומחה?
• מלחמהב ״ הארץ ״ .האס נכון כי יועץ ראש־הממשלה, אהרון כידן,
כינה את הארץ כ״אוייב המדינה״ וכבטאונה של רפ״י? על סמך מה?
• יי צו א ל קו ב ה. האם נכון כי משרד־החוץ התערב כדי למנוע עיסקת ייצוא
של צינורות אלומיניום לקובה, בסן שני מיליון דולאר?
• השרוהרמטכ ״ ל האם נכון כי הרמטכ״ל סתר, בנאום פומבי, את 1 טענות שר־החוץ, כאילו פעולת סמוע חרגה מן המצופה?

חלק של הזזיכוח, ח״כ משד, סרדינס, גילה ליברליות בלתי־רגילה והוסיף לנו, כשי, כמה
דקות נוספות — וכך במזל טוב ניתן לנו לומר מעל הדוכן מה שרצינו לומר לגבי תקציב
משרד־הבטחון (ראה מיסגרת).
בהמשך לדיוני התקציב נערך ויכוח על כוונת האוצר להוציא שטרי־האוצר בסך 115
מיליון דולאר. בים המליצות שנשמעו בעד ונגד הצעה זו, נשכח כמעט לגמרי
על מה, בעצם, מדובר. הגדרנו זאת כך :״האוצר, החייב כסף לבנק ישראל — יקח הלוואה
מהבנק כדי לכסות את החוב שהוא חייב לבנק*.

לא הצבענו נגד תרגיל חשבוני זה, המזכיר קצת את סיפורי חלם, אך הזהרנו בפני חוסר
תוכנית אמיתית לפתרון לטוזח־ארוך לבעיות המשק. הדפסת כסף חדש הוא פתרון לטווח
קצר — אך לאן הוא מוביל?

אדרי אכנרי יש בעיה בוערת במדינה, והיא בעיית האבטלה.
כל מי שאיננו נותן לפתרון בעיה זו עדיפות כמעט
בלעדית — חוטא כלפי המדינה, ובוודאי חוטא כלפי המובט לים
,׳שאת מצוקתם אי־אפשר למדוד במלים. למען חיסול
האבטלה יש לתת הכל, ובוודאי יש לתת מימון גרעתי.״
השאלה שיש לשאול אותה היא: כשאנחנו מאפשרים
לממשלה על־ידי מימון גרעוני, לפתור את בעיית האבטלה
פתרון לטווח־קצר — האם נעשה משהו כדי לפתור את
הבעיה היסודית של המשק פתרון לטווח־ארון?
אחרת אנו נכנסים פה לסעגל־קסמים. כל כמה זמן יבואו
אלינו ויתבעו מאיתנו מימון גרעוני בסכומים גוברים והול כים,
ושום פתרון אמיתי לא יימצא.
אני יכול לתאר לעצמי שהתקציב שנתקבל היום — יסתיים
בוודאי בגרעון של חצי־מיליארד, אולי יותר. אחר־כן אנו
ניכנס לשנת־בחירות. בשנת־בחירות יפתחו את כל ארובות־השמים,
ישפכו כספים לשוק כפי ששפכו בפעם ׳שעברה,
יבואו אל הבוחר — כבר בעזרת הטלביזיה — ויאסרו:
תראו, המיתון עזר, הנה עכשיו טוב לכס. היה לכס רע לפני
ס ר דינ ס
שנתיים — עכשיו טוב לכם, הצביעו בעד המערן --
אברהם טיאר (מרכז חופשי) :עד אז ישכחו את המיתון!
אורי אבנרי 1לא ישכחו, כי יזכירו להם באמצעות הטלביזיה: הנה, היה מיתון לפני
שנתיים — עכשיו טוב לכם י, סימן שהמיתון עז ר; הדרן של הממשלה הצליחה —
תבחרו בעד המערן, שאז כבר יכלול —׳ או לא יכלול — את רפ״י, יכלול — או לא
יכלול — את משה דיין.

\זרמ וזגפשי —

ך * ייתי היחידי שקידם השבוע בברכה את הופעתה של סיעה חדשה בכנסת: זו
} 1שרצתה לקרוא לעצמה ״הגוש החופשי״ ,ואחר כך ״חרות העצמאית״ ,ולבסוף נקראה
״המרכז החופשי״ .פתחתי את דברי באותו ויכוח על שטרי״האוצר כלהלן:

א*די אבגרי: רגילים לברן חברי־כנסת על נאום־בכורה. אינני יודע אם צרין ל ברן
סיעה על נאום־בכורה.
היו״ר יוס!* סרדין: זה לא יכול להזיק.
איריאבנרי: על כל פנים, במידה שהופעת הסיעה החדשה בכנסת תעזור לפרק
את מיבנה המפלגות של המישטר בארץ — תבוא עליה הברכה; ובוודאי ברכתי שלי. וככל
שהיא תחתור לפתרונות ולרעיונות חדשים, ותתרחק מהרעיונות של כור־מחצבתה —
תבוא עליה ברכה כפולה ומכופלת.

המיבחן הראשון לכך בא כבר כעבור שעה — והוא לא היה מעודד ביותר.
על הפרק עמדה הקריאה השלישית של חוק־תועבה — ״חוק תקציבי השרותים הדתיים
היהודיים״ .כפי שהסברנו במפורט בנאומנו בעת הקריאה הראשונה לפני שבועיים בלבד
(העולם הזה 542ו) ,זהו חוק ציני מאין כמוהו, המוסר את כל ענייני הדת במדינה לידי
העסקנים הפוליטיים של המפד״ל, תוך כדי ביצור מוחלט׳ של הכפייה הדתית.
אפילו מפ״ם והליברלים־ד,עצמאיים הרהיבו עוז בנפשם להצביע בקריאה הסופית, יחד
עימנו, נגד חוק זה, תוך הפרת המשמעת הקואליציונית. רפ״י הצביעה, כמובן, למען הכפייה
הדתית. ומי נמנע מהצבעה על חוק מחריד זה? המרכז החופשי.
כשקם שמואל תמיר לנמק זאת, בלט רצונו שלא לומר דבר היכול להרגיז את הדתיים.
הוא שיבח את ח״כ אגודת־ישראל שלמה לורנץ ותקף את מס״ם, על שהיא דורשת ייצוג
ללא־דתיים במועצות הדתיות.
שמואלתמיר האם באמת רוצים שמועצה מקומית, שבה מייוצגים
אנשים חילוניים, הרוצים לא רק הפרדה של הדת מהמדינה, אלא הם שוללים את
הדת כערן —׳ יהיו זכאים במסגרת זו לבחור במועצה דתית?
אורי אכנרי 5אבל החילוניים משועבדים למועצה הדתית הזאת! היא כפוייה
עליהם! הנשואין שלהם נרשמים על־ידה! האם אתה בעד נשואין אזרחיים?
שמואלתמיר: נדון על נשואין אזרחיים כשתגיע השעה לכן.
אורי אבנרי: זה עניין השיין לכאן בהא־הידיעה!

השבוע ענו השרים, בין השאר, על השאילתות הבאות שלנו:
• הוצאותה דו ב ר. האם נכון כי אלי ניסן, סגן הממונה על ההסברה
במערכת הבטחון, התפטר בגלל חילוקי־דיעות, וכי עד להתפטרות גר על חשבון
המשרד במלון דן?
תשובתס גן ש ר ־ הבטחון: אין זה נכון שהיו חילוקי־דיעות. ניסן קיבל
הוצאות אש״ל רגילות, ואין זח מעניינו של המשרד היכן החליט לגור.
• הי ה לנו תי ש. בבסיס הגדנ״ע בבאר־אורה גידלו החניכים ׳תיש וכיבשה,
שהפכו חביבי הבסיס׳ .לרגל עריכת קומזיץ, החלים המפקד לשחוט אותם. פקודה
זו בוצעה, למרות התנגדותם העזה של כל החניכים והמדריכים. הגדנ״עים סירבו
לאכול את הבשר. האם היתח תגובה של תשרד־הבטחון על המעשה 7האם נלמד
ממנו לקח? האס ממשין המפקד למלא תפקידים במיסגרת הגדנ״ע?
תשובתס גן ש ר ־ הבטחון :״בעיקבות הפירסום נבדק הדבר, ונסתבר שלא
היה במעשה עבירה על החוק. המפקד הועבר מהבסיס האמור, אן הוצאתו היתה
מתוכננת, ואין לה כל קשר עם סיפור המעשה.״
שאלהנוספתז ״אם העברת המפקד מהמקום לא היתה קשורה במעשה — האס
שלטונות צה״ל ביטאו באיזו שהיא צורה עמדה שלילית כלפי מעשה זה, לא רק
מבחינה חוקית, אלא גם מבחינה חינוכית?״
תשובת סגן־ השרדינשטיין :״אני מוכן לבדוק זאת. כפי שידוע, נערכה
בדיקה, איש לא עבר על החוק ולא נעברה כל עבירה. בעלי החיים נשחטו כדת וכדין.״

הנשואין הדתיים נרשמים על־ידי אנשים הממונים על־ידי המועצה הדתית — וכך
ניתנה למועצה הדתית שליטה עצומה על חיי כל האזרחים. ראיתי חובר, לעצמי לאפשר
לסיעה החדשה לקבוע את עמדתה העקרונית בהזדמנות זו, ואחרי הפסוקים הראשונים של
תמיר שאלתי בקריאת־ביניים:
אורי אכנרי: האם המרכז החופשי הוא בעד הפרדת הדת מהמדינה, או לא7
שמואל תמיר: תקבל ת שובה מלאה, לא של נוסחה, אלא תשובה עניינית.
אורי אבגרי: תגיד ״כן״ או ״לאו״ — אתה בעד הפרדה או לא?
שמואל תמיר: לא כן. תקבל תשובה מלאה, ואתה רואה שקמנו היום לומר את
דברנו בנושא זה. אני מודה לן על השאלה, תקבל תשובה מלאה ועניינית.

אולם כשהתקרב לסוף נאומו והתכונן לרדת מהדוכן, ראיתי שלא ניתנה תשובה. שאלתי:

אורי אבנרי: תגיד אם אתה בעד הפרדת הדת מהמדינה או לא.
שמואל תמיר: זאת לא הנוסחה. אינני מקבל את הנוסחה הזאת.

זה היה חשוב לקבוע, כי לפני שמונה שנים הקים תמיר את ״המישטר החדש״( ,שראשי־התיבות
שלו הם כמו ״המרכז החופשי״) ופירסם מצע שכלל סעיף מפורש על ״הפרדת הדת
מן הרשות החילונית״ ,ושקבע :״מערכת חיי הדת אינה זהה עם מערכת החוק והאדמיניסטרציה
של המדינה החילונית, והאחת לא תורכב על־ידי רעותה.״

מסתבר כי המרכז החופשי נטש לחלוטין גישה זו, ועל כן לא הצביע נגד חוק הנוגד
אותו ניגוד מוחלט.
לא פחות חמורה היתד, העובדה כי למחרת היום, בוויכוח ובהצבעה על חוק־תועבה אחר,
מימון גרעוני: מימון היוצר גרעון בתקציב, כלומר המגדיל את חובות המדינה.

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי להנמקת
הסתייגויותיו על תקציבי תשעה משרדי־הממשלה
שעליהם לא נערכו עד בה ויכוחים מפורטים :
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אחרי מיקוח רב, הועמדו לרשותנו חמש דקות, כדי לנמק 96 הסתייגויות לתשעה משרדי־ממשלה.
כלומר, שלוש שניות לכל הסתייגות, וזה לאחר שלא שיתפו אותנו אף באחת
מוועדות־המישנה שדנו בתקציב.

זהו אבסורד, ואין הוא אלא אחד האבסורדים הרבים בדיוני התקציב,
שהפכו לטביעת חותמת־גומי פרלמנטרית על דרישות הממשלה.
נוכל להזכיר רק טלגרפית כמה הסתייגויות שלנו. רובן נוגעות לרצוננו לצמצם ברבע
את תקציב המדינה על־ידי מניעת ביזבוזים, כפילויות וג׳ובים מפלגתיים, ועל־ידי איחוד
תפקידים ומנגנונים.
כך, למשל, אנחנו מציעים למחוק בתקציבי כל המשרדים את הסעיפים של מחשבים
אלקטרוניים. אנו מציעים לרכז את הכל במרכז אחד למיכון אלקטרוני כולל, שישרת את
כל המשרדים. בדומה לכך אנו מציעים לרכז את כל הפעולות הכספיות של הממשלה
באגף החשב הכללי באוצר, כולל כל פעולות המשכורות, התשלומים לספקים וכן הלאה,
ולא להשאיר בכל משרד ממשלתי מדור־תשלומים ניפרד.
אנו מציעים לבטל גם את כל סעיפי הפרסומים הפזורים בכל משרדי הממשלה. יש
מינהל־הסברה, וכיום יש גם מיניסטריון לפרופאגאנדה, ואין צורך במשרדי תעמולה בדלניים.

בל יהיו הרבנים פקידי המדינה!
לגבי שאר ההסתייגויות:

• משרד הדתות:
איננו רוצים שהרבנים יהיו פקידי המדינה החילונית, וכפופים לה.

לפי התפיסה שלנו, המשרד מיותר. הצענו לבטל את כל מחלקותיו.

איננו רוצים בבתי־דין רבניים, שרעיים ודרוזיים, על חשבון המדינה, כי אנו רוצים
להעביר את כל השיפוט המחייב לבתי־הדין הממלכתיים האזרחיים.
אם רוצים לשמור על מסגרת המשרד, לשם סיפוק צורך קואליציוני — די להשאיר
כרבע־מיליון לידות לשר, לסגנו ולמנגנונם האישי.
>• משרד החינוך: הצענו למחוק את כל הסעיפים המתייחסים לחינוך דתי.
לא נשלים עם קיום זרמים דתיים, זה הקרוי ״עצמאי״ וזה הקרוי ״ממלכתי״ ,שאינם
אלא מכשירי־חינוך מפלגתיים פרטיים.

אנחנו רוצים שיקום בארץ חינוך ממלכתי, הומאניסטי, אחיד לכל,
לבני־דתיים ולבני־חילוניים, לעברים ולערבים.

יש למחוק את סעיף התודעה היהודית, במקום למחוק את המחקרים האקדמאיים של
ד״ר טמרין ואחרים, המוכיחים מהי התוצאה של סעיף זה — המקנה לאומנות צרת־אופק,
אנטי־ממלכתית ואנטי־מרחבית.

תבענו להגדיל את תקציב משרד־החינוך כדי להבטיח חינוך־חינם
מגיל הגן ועד גמר בית־הספר התיכון.
• משרד המשפטים: הצענו להפחית לירה אחת מהסעיף ״חקיקה ותיכנון משפטי״.
אנו כאן, בכנסת, איננו רואים לא יוזמה רצינית של חקיקה וגם לא תיכנון משפטי.
אמנם, שמענו הבטחות לרוב מפי השר. אבל בשביל הבטחות אין צורך בתקציב.

חוץ מן האוויר -זהו הדבר האחרון במדינתנו שנשאר חינם.
• משרד הדואר: בנק הדואר הוא כיותר. שירותי הדואר הם למטה מכל ביקורת.
תורים מזדנבים ליד האשנבים, ואין יוזמה מינימלית לייעול השירות, שלא לדבר על הגישה
החלמאית — ואולי ארכיאולוגית — לשירות הטלפון, שהוא אחד מעמודי־התווך של חברה
תעשייתית מודרנית.

המדינה מפגרת לגבי הילדים המפגרים
• משרד המשטרה: הצענו להוסיף לירה סמלית לשיקום האסיר.
יבוא יום ונבין כי בית־הסוהר שלנו, המלא עתה עד אפס
מקום, הוא מוסד ברברי, לא מבחינת התעללות — כפי שהיה
פעם — אלא מבחינת הניוון.

מי שנכנס עבריין מיקרי -יוצא פושע מועד.
מי שנכנס נורמלי -יוצא פרברסי. אין פעולה
ממלכתית לשיקום האסיר, ומי שיוצא -לרוב
הוא חוזר.

הצענו פעם להעביר את בתי־הסוהר למשרד־הסעד, שבו פועלים
שירותים פסיכולוגיים, כדי לשים את הדגש על התפקיד
האמיתי של הטיפול בעבריין. אנו חוזרים על הצעה זו.
#משרד הסעד: המדינה היא המפגרת בטיפול בילד
המפגר.

שערוריה היא כי במדינת־רווחה מודרנית נאלצים
הורים מוכי־גורל לסבול גם נזק חומרי, תחת
שכל הנטל החינוכי לילד המפגר (כמו לילד הבריא
!) יהיה מוטל על החברה.

חזני

מוזר הוא שכיום נאלצים הורים לשלם עבור החזקת ילדם המפגר במוסד ממשלתי
יותר מאשר במוסד פרטי. תופעה מעניינת. אם יש לי עוד דקה, כבוד היושב־ראש --
היו״ר משה סרדינס: טוד שתים־שלוש דקות.

אורי אבנרי: תודה רבה.

האופוזיציה היחידה בכנסת זו -בוועדות אלו.
על טיבה של ועדת־החוץ־והבטחון עמדנו כאשר הופענו בפניה בענין פרשת בול, הרבה
זמן לפני שר,סיעות האחרות מצאו לפתע שכדאי להתריע על עדן זה, שהן עצמן השתיקו
אותו עד לאותו רגע.
משהברעם (מפא״י) :רשומה לך דכות־ראשוניס. אני מקווה שגם זכות

§ אחרונה, אבל בכל אופן זכות־ראשוניס.
אורי אבנרי: תודה רבה.

הצענו להפחית לירה אחת מתקציב משרד ד,בטחון, כדי לסמל את ביקורתנו היסודית
על עצם הגישה לעיצוב בטחוננו השוטף היום ומחר.

תן טרמפ לחייל
אנו סבורים כי פירוז המרחב מנשק גרעיני הוא צו האינטרס הבטחוני,
וגם מכשיר לקיום מגע והידברות ישירה ראשונה עם ארצות־ערב.
לצערנו, לא נערך מעולם דיון על נושא זה במליאת הכנסת.

חותמת \ו*71 פרלמנטרית הצענו גם להפחית למעלה ממאה־מיליון לירות מן הרזרבות הקשורות כבטחון. איננו
יכולים לנמק זאת כאן.

אולם נזכיר את גישתנו העקבית לגבי ביצור הגבול והגנה עליו
באמצעות חיל־פרשים אווירי.

התכנית, אותה כינינו בשם קו מגך דויד, והמבוססת על הנחיות צבאיות מקצועיות — לא
שימשה מעולם נושא לוויכוח רציני במליאת הכנסת.
אמנם, הופעל הרעיון פה ושם באופן חלקי, וראינו הצלחות ראשונות. אך הכנסת נשארה
אילמת לגבי סוגיה מרכזית זו, בה מתנגשות לא רק הערכות צבאיות מקצועיות, אלא גם
גישות פוליטיות ופיסכולוגיות, אשר למען הכרעה בהן קיימת הכנסת.
ומשפט אחרון, כבוד היושב־ראש: אנו מוחים על שבתקציב משרד־הבטחון אין סעיף
להסעת חינם של חיילי צה״ל, בכל כלי התחבורה.

נטלנו על עצמנו את היוזמה לארגון תנועת התנדבות עממית גדולה,
כסיסמה של ״תן טרמפ לחייל״ ,אך אין זה משחרר את המדינה
מחובתה.

על כך ענה ח׳׳כ מיכאל חזני (מפד״ל) ,בשם ועדת־הכספים, בין השאר :
מיכאל חזני: כאשר חבר־הכנסת אבנרי מטפל במשרד הדתות, אין בכך כל הפתעה
שהוא מבקש לעקור את הכל. להיפך, אם ישנה הפתעה כלשהי, הרי היא בשניים:
למה הוא, בכל זאת, משאיר שטח־מחייה, או שריד, של 250 אלף לירות. חבל על כספי
משלם־המ&ים.
שנית, בגלל זד, שיצא הקצף על צרכי־דת יהודיים, מדוע רוצה אתה לקפח גם את
המיעוטים, את בתי־הדין השרעיים, את בתי־הדין הדרוזיים וצרכי־דת אחרים י
הרי אתה דווקא מניף תמיד את הדגל של שוויון־זכויות מלא. בגלל זה שאתה שונא את
דתך, אתה רוצה, אגב כך, להביא קרבנות גדולים כל־כך ולקפח גם את המיעוטים? לפחות
בזכות המיעוטים תן למשרד הזה לחיות!
אורי אבנרי: יש שוויון. אנחנו רוצים בהפרדת הדתות מן המדינה — כל הדתות.

מיכאל חזני: חבר־הכנסת אבנרי מדבר על קימוצים, ובצדק, זוהי גם מגמת הממשלה,
הכנסת וועדת־הכספים. כבר היו קימוצים ניכרים בתקציבים, הרחוקים מלהניח את הדעת,
אך הדבר אינו יכול להיעשות בבת אחת, הוא מוכרח להיעשות בהדרגה. הוא נעשה וייעשה
ביתר תוקף.
...אשר לפירסומים, אולי כדאי להביא בהזדמנות זו לידיעת הבית, כי ועדת־הכספים
מינתה ועדת־מישנה אשר תנסה לבדוק אם כל הצרורות המונחים על שולחנות חברי־הכנסת
ועוד כהנה וכהנה, שכל משרד מתחרה במשנהו כדי להגדילם — האם זד, הכרחי? ברור
שלא, ויש מקום לקימוצים ניכרים, אך חזקה על הוועדה שתעשה את מלאכתה.
חבר־הכנסת אבנרי הפריז מאד ביחס למצב בבתי־הסוהר, אולם בסך־הכל נכון שפעולת
שיקום האסיר רחוקה מלהניח את הדעת, ובמידה שהיא נעשית, היא נעשית בעיקרה
בהתנדבות ולא בדרך ממלכתית.

אני חושב שכל הכית יצטרך לכך שצריך למצוא את האמצעים, גם
הכספיים וגם הארגוניים והמקצועיים, על מנת שפעולה זו תיעשה
ביתר הצלחה ובדרך ממלכתית.

כענין זה אנו מביעים אי-אמון מוחלט לשתי ועדות אלו. נעשתה
קנוניה כדי למנוע לחלוטין את השתתפות הסיעות הקטנות -שהן

...לא אתייחס להשגותיו של חבר־הכנסת אבנרי ביחס לכל יתר המשרדים, שאינם בתחום
ועדת־המישנה שעסקתי בה, אלא ברשותך, אדוני היושב־ראש, אעיר רק שתי הערות:
מנדס־פרנס מחפש לו עכשיו אכסניה בחוג יותר גדול, כדי שהוא עם עוד ארבעה חבריו
יוכל להשתתף בוועדות ובכלל להגיע לידי ביטוי על במת הפרלמנט הצרפתי, מפני שכסיעה
בת חמשה חברים אין הוא יכול להגיע לכך. לא רק להשתתפות בוועדות אלא לביטוי בכלל*
הוא מחפש לו אכסניה במסגרת גדולה יותר, במין גוש כמו גח״ל או דבר דומה לזה.
סיעה של אדם אחד..,.
אורי אבנרי: יש להם בדיוק אותו אחוז כמו לסיעה שלי.
מיכאל הזני: סיעה של אדם אחד, אפילו כשהיא מייצגת כוח חדש, אינה יכולה לטעון
שמגיעה לה הנאה מכמה ועדות. גם בצרפת הפרלמנט הוא די ליברלי ודמוקרטי.
שמואל שירש (מפא״י) :צריכות להיות בחירות אזוריות.
ן! אורי אכנרי האס אתה בעד בחירות אזוריות?
מיכאל חזני: דבר שני: הייתי רוצה, שנגיע למצב שנוכל לדון בגלוי על תקציב
הביטחון, עוד לפני שיגור זאב עם כבש.

שרגילים לכנותו ״חוק בטחון המדינה״ (ראה כתבה) ,כשכמה קולות יכלו להכריע לכאן
או לכאן, נעדר הגוש החופשי לגמרי.
ראוי לציין כי בשיא הח־יכוח על חוק גורלי זה, בשעה 11.25 של יום ה׳ ,נכחו באולם,
מלבד הנואם (חופיק טובי) ,היו״ר (דבורה נצר) ואני, רק 21 חברים, ונעדרו כל השרים.
ר שי מתה נו כ חי ם: המערך — 7מתון ( 49 אזניח, קרגמן, הקטין, ביטון,
ארבלי, צברי, ביבי) .גח״ל — 1מתון ( 23 רזיאל־נאור. נראה כי ח״כ בגין, שנכח
בוויכוח, יצא לרגע) .מפד״ל — 3מתוך ( 11 אונא, רפאל, סנהדראי) .רפ״י —
4מתוך ( 10 גז, נבון, בהיר, דגני) .מפ״ס — 4מתון ( 8יערי, חזן, תלמי, ארזי.
נוכחות גבוהה שנבעה מן הזיקה המיוחדת של מפ״ם לפרשת אהרון כהן ).ל״ע —
1מתון ( 5פינחס רוזן) .מק״י 1מיקוניס).
אגודת ישראל, רק״ח, המרכז החופשי ופא״י נעדרו לחלוטין מן הוויכוח ור,הצבעות.
בהצבעה המכרעת, כשדרשתי לספור את הקולות, נימנו 44 נוכחים — שליש מחברי־הבית

בהצבעה על חוק גורלי!
הנוכחות לא היחד, גדולה יותר כאשר בחרה הכנסת בנציגים לוזעדת מינוי הדיינים של
העדה הדרוזית. זוהי הצבעה חשאית, וכל הנוכחים הופתעו כאשר הכרזתי בקול רם שאני
נמנע. זה גרם להסתבכות נוהלית, אך היו״ר הכיר בזכותי למסור הודעה, למרות מחאתו
הקולנית של שר־הסעד יוסף בורג. נאומי היה קצר ביותר:
אודי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה. נמנענו מן ההצבעה על פי עקרון
הפרדת הדת מן המדינה. הצבעה זו, שהיא התערבות
חילונית מובהקת בענייניה הפניסייס של העדה הדתית
הדרוזית, מראה בעליל עד כמה דרושה הפרדה זו לכל
הדתות במדינה, אף שהיא נוגדת אינטרסים מפלגתיים
מפוקפקים.״
נבחרו, כמובן, שני גרורים דרוזיים של מפא״י.

ועדת החוץ והבטחון — מוסד להשתקה
האבסורד הוא שאין בכנסת דיון רציני על תקציב משרד־הבטחון.
בכל פרלמנט בעולם, גם בארצות שמאיימות עליהן סכנות של שואה גרעינית טוטאלית —
יש דיון פומבי על עיקרי תקציב הבטחון. הסודיות יאה לפרטי־הפרטים, אבל אין היא יאה,
במדינה דמוקרטית, למדיניות הבטחונית, ולעיקרי עיצוב מערכות הבטחון.
לתפארת המליצה הפורמלית יש אצלנו דיון בוועדת־החוץ־וד,בטחון, ובוועדתימישנה
משותפת שלה עם ועדת־הכספים.

תמחרי ם
נולד. בניתוח קיסרי, בן, ילדם העשירי
של רוגרט קנדי ( )41 ואשתו
אתל 38 רוברט, שהוא כיום ראש השושלת,
הפך בכך אב לשבעה בנים ושלוש בנות.
-¥נחוג. יום הולדתו ה־ 54 של חבר
הנהלת־ר,סוכנות ומסוכסך גח״ל ארי ה־־לייב

ליאון

דולציץ.

יליד רוסיה שגדל במכסיקו,
בה עשה
חייל בייצור צינורות
ובה נבחר ליו״ר ההסתדרות
הציונית
בגיל .25
* נחוג. יום
הולדתו ה־ 62 של

שמחה אבן־זו

חוצב־אבנים

ירושלמי שנפצע ב־תאונת־עבודה

דולצ׳ין
התמוטט תחתיו סי־
׳גום בניין) ונתמנה
לפני 40 שנה, למזכיר הח־עד־הפועל של
ההסתדרות (מספר העובדים אז: חמישה),
תפקיד בו הוא מכהן עד היום. נוסף לכך
משמש אבן־זוהר, בעלה של הזמרת אדים
דה־פיליפ, כאחד ממנהלי האופרה הישראלית,

היה בעבר מארגן רשת הקשר של אירגון
ההגנה, עבורו הקים את תחנת־השידור המחתרתית
קול ישראל ולמענו קיים את
הקשר עם אוניותיו,מעפילים בלב־ים.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 75 של יוסח
קארדינאל מינדז׳נטי, ההגמון הקא־תולי
של הונגריה, הכלוא מרצון זה השנה
ד,־ 11 במקלטו בשגרירות ארצות־הברית בבודפסט,
אליה נמלט עת התמוטט המרד
ההונגרי בסתיו .1956
^ נחוג. יום הולדתה ד,־ 90 של אסתר
ייכין, עסקנית ציבורית (שוזי־זכויות לנשים;
גיוס נשים לצבא הבריטי; מלחמה
לתוצרת הארץ) ,שעלתה ארצה, לפני 60
שנה, לגדרה, והיא אמו של הארכיאולוג
שמואל ייבין, וסבתה של הארכיאולוגית
אפרת ייבין.
^ ניסתה להתאגד. ביריית־אקדח,
במאדריד, הנסיבה מאריה כיאטריס
לבית סאכוי 24 בתו של מלך איטליה
האחרון, אומברטו. נסיון־ההתאבדות תואר
בתחילה כפליטת כדור מרובה־צייד.
נחוג. יום הולדתו ה־ 82 של חבר
הפרלמנט עמנואל שינוול, היהודי השני
שהיה שר־בטחון (שר־ההגנה) בבריטניה.

שינוול, בעל ותק של 45 שנים בפרלמנט
הבריטי, הוא יליד לונדון, בעל השכלה עצמית
(הוא סיים חמש
שנות בית־ספר
יסודי בלבד) ,שהודח
בחודש שעבר ממנהיגות
סיעת הלייבור,
בד, נהג ביד
קשה מדי.
נפטר. בחיפה
בגיל ,64המנצח
והמלחין מ א רק
לגרי, מחבר
סימפוניית עמק וזד
אופירה הישראלית
הראשונה, דן השושינוול

לברי היה האיש
שחיבר את ההמנון
הלאומי של שכנתנו מצפון, לבנון.
-¥נפטר. בתל־אביב, בגיל ו ,6חיים
אלפרין, סמל בגדודים העבריים של מל־חמת־העולם
הראשונה, שמונה ב־ 1924למפקד
המשטרה הראשון של תל־אביב (25
שוטרים) ,יסד, יותר מאוחר, את מכבי־אש
מתנדבים ומגן־דויד אדום בתל־אביב. הוא
היה במלחמת־העולם השנייה מפקד המשמר

לרג עי או ש ר ...

האזרחי ולאחר מכן מנהל הפיקוח העירוני,
ולאחרונה מנהל מוזיאון הארץ (זכוכית,
מסבעות, קראמיקה).
נפטרה. בתל־אביב, בגיל ,78ד״ר
מרים מטליה אהרונוגה, רופאת נשים
ונדבנית ידועה, שהתחילה את דרכה בארץ
לפני 40 שנה, כרופאת עץ־חרוד, ושנודעה
בספרה ההיגיינה של חיי האשה, שהיה
בשעתו רב־מכר ארצישראלי ( 4מהדורות).
+נפטרה. בעפולה, בגיל ,78 חברת
עין־חרוד לאה פצנלסון, אלמנתו של
אידיאולוג מפא״י ברל כצנלסון, אותו הכירה
עת גידלה ירקות בקבוצת כינרת, ועימו עברה
לחיי עסקנות במרכז הארץ, כשתפקידה שלה
היה הקמת משק־פועלות בשכונת־בורוכוב
(גבעתיים של היום).
+נפטר. בתל־אביב, בגיל ,81 הסופר
והמתרגם יצחק דוג גרקוגיץ, בעל
בתו הבכורה של שלום עליכם, אסתר, שהיה
גם מזכירו הפרטי ומתרגמו לעברית. ברקו־ביץ,
סופר לא־מבוטל בזכות עצמו (מנחם
מנדל בארץ־ישראל) ,התחיל את הקאריירה
שלו כמתרגם שלום עליכם לעברית, בתרגמו
את השיח אילו הייתי רוטשילד, עת ביקש
שלום עליכם להשמיע אותו בנשף־צדקה
לדוברי עברית ליטאיים בראשית המאה.

^ ה יכול היה להיות סימפוזיון מרתק, במועדון של
( קרילוב או בעונג־שבת של לה־פונטיין.
הנושא לוויכוח: התפריט האידיאלי לארוחת־צהריים.

המשתתפים: פיל מכאן, אריה מכאן.

הפיל ידבר בלהט על אי־המוסריות שבטריפת חיות, ועל
הטעם העדין של צמחים שונים. האריה ילעג לצמחונים, וירחיב
את הדיבור על הערך התזונתי של מאבלי־בשר.
זה עשוי להיות מעניין מאד. אבל לא תיתכן שום הסכמה
בין שני המרצים הנכבדים — כי הטבע צייד אותם בשתי
מערכות שונות של תיאבון ועיכול.

כזהו, בערד, כל ויכוח ענייני בין כלכלנים
מכאן ופוליטיקאים מכאן.

כדי להתגונן. מדינות העולם, שלמדו כי צריכים לחיות ב־צוזתא,
מבינות כיום כי תוהו־ובוהו כזה אינו כדאי לאיש.
אולם כלל זה אינו חל על ישראל. ישראל היא יחידה כה
קטנטנה, עד כי אין בכוחה להשפיע, במעשיה, על הכלכלה
העולמית. מדינות העולם בוודאי יסלחו לה אם תרצה לשפר
את מצבה האומלל על־ידי שינוי שרירותי של שער הלירה.

מכאן, שמבחינה כלכלית מופשטת פיחות
הוא פיתרון אידיאלי.
וכלכלן מיקצועי פשוט• אינו יכול לתפוס מדוע מתנגדים
לכך עמי־הארצות במשרדי הממשלה. הוא היה יוצר, לשלוח

אך בארץ אין דיקטטורה, וגם דמוקראטיה
דינאמית אין. יש מה שיש -הנהגה פיאודלית
של עסקני־מפלגות עייפים, המתחלקים כשלל.

הוא עלול לשכוח, תוך כדי כך, כי מחזור המטבע הוא
משהו העובר בכיסיהם של בני־אדם, כי ההכנסה הלאומית
מורכבת מהכנסתם של הרבה־הרבה אנשים קטנים, וכי מאזן
התשלומים תלוי בקניותיהם, בתשוקותיהם ובשגעונותיהם.

הנהגה זו לא תשכנע איש — כי אין לה תוכנית, אין
לה מעוף ואין לה נקיון־הכפיים הדרושים כדי לשמש מופת.

הנהגה זו לא תשכנע איש שעליו להוריד
את רמת־המחייה שלו ברבע או כשליש, לוותר
על צורכי משפחתו, על נעליים לכתו ועל
ילקוט הדש לכנו.

לכן מזלזל הכלכלן הפוליטיקאי, שהוא בעיניו
(כצדק) בור גמור, וגם שקרן ורמאי. אחרת,
איד אפשר להסביר כי הפוליטיקאי מתעלם מן
הפתרונות הנכונים, הסבירים והמחושכים*
היטב, המוצגים לו על־ידי הכלכלן?

*ש כלכלנים המבינים זאת, ושנדמה להם שאפשר
׳ להתגבר על מיכשול אנושי זה.
הם אומרים כך: בוודאי, השכר יצטרך לעלות. אבל הוא
לא יעלה באותה מידה כמו שער הדולאר. אם שער הדולאר
יעלה ב־ס/ס ,50 והשכר רק ב־ ,250/0עדיין יישאר פער של ,250/0
שיעניק לתעשיות־ייצור רבות את הריווחיות הדרושה לייצוא.

הפוליטיקאי, לעומת זאת, חי בעולם משלו. עולם מציאותי
— ואולי יותר מדי מציאותי.

זהו עולם המורכב, בעיקרו, מכוחרים. וגם
מאגודות מקצועיות, סיעות־כנסת, קבוצות•
לחץ כלכליות, תורמים גלויים ומוסווים.
הפוליטיקאי בז לכלכלן. הוא מאמין (בצדק) כי הכלכלן
חי על הירח, וכי הירח מכוסה בסטאטיסטיקות; שאין לו
מושג איך נראים הדברים באמת, בעולמם של בני־אדם.

אכל הפוליטיקאים אינם רוצים להסתבן. הם
הצליחו בקושי להאט את עליית המחירים. הם
הצליחו לקבור את תופפת־היוקר. הם אינם
רוצים להתגרות בגורל.

ואחד הפוליטיקאים המפולפלים כיותר, דויד
בן־גוריון, אמר פעם :״לא קיים מדע כלכלי.״

ף יגוד מהותי זה בין הפיל הכלכלי והאריה הפוליטי

כלכלנים אחרים א־מרים: מה הדאגה? יש אבטלה. אפשר
להגדיל אותה. כל עוד ישנה אבטלה, לא יפתחו הפועלים
את הפה. הם יסבלו וישתקו גם כשיירד שכרם הממשי.,גי
הם פוחדים מפני האבטלה שתביא אסון על משפחותיהם.
הפוליטיקאים אינם פחות ציניים מן הכלכלנים, ואולי *ף
יותר. אבל הם יודעים כי הגישה הצינית אינה גישה מציאון
תית,
ביחסים עם בני־אדס.

ג, בא לידי גילוי חותך בסימפוזיון הלאומי הנוכחי על הפיחות,
ההופך בהדרגה לאורגיה ווכחנלית.

הכלכלנים דוגלים, בדיד כלל, בפיחות. הפוליטיקאים
מתנגדים לו, בדרד כלל.

הם יודעים שבאיזה שהוא מקום יש גבול
לסבלנות של כני־אנוש -וכי כאחד הינ^ם
עלולים בני קריית־גת וקריית-שמונה לקום
כצורה שתעמיד בצל את זכרונות ואדי-סאליב.

* הו המצב כרגע, ולכן היה הרבה מן הגיחוך בהיס־

ואין צורך להיות כלכלן או פוליטיקאי כדי להבין מדוע:
כל אהד מן השניים רואה, פשוט, צד אחר של המטבע.
לגבי הכלכלן, הבעייה הלאומית היסודית של ישראל היא
זו: אנו קונים יותר מדי מחו״ל, ומוכרים לחו״ל פחות מדי.
אנו דומים לעקרת־בית המוציאה בסופר־מארקט הרבה יותר
כסף מכפי שמרוויח בעלה.
איך? עושים פיחות.

כיום שוזר, הדולאר, בשער הרישמי, שלוש ל״י. פרדסן
המוכר באנגליה תפוזים בעשרה דולארים, מקבל תמורתם
30ל״י. אם יעמידו את השער על חמש ל״י לדולאי, יקבל
אותו פרדסן, בעד אותם התפוזים 50 ,ל״י. יהיה לו כדאי
יותר לייצא, והייצוא יגדל. דברים שלא כדאי לייצאם כיום,
יהיה כדאי לייצאם אז.
זהו רק חצי הסיפור. אחיו של אותו פרדסן הוא יבואן.
הוא מייבא פירות אננס. כשהוא מכנים לארץ פירות בעשרה
דולארים, הוא צריך לשלם רק 30ל״י. במחיר זה הוא יכול
למכור את פירותיו בצפון תל־אביב. אבל אם יצטרך לשלם
תמורת אותו פרי 50ל״י, זה כבר יהיה יותר מדי. לקוחותיו
יאכלו תפוזים, במקום האננסים המיובאים. הייבוא יקטן.

זה כל־כך קל ופשוט, עד כי נשאלת השאלה :
מדוע אין כל מדינה בעולם עושה כך? מדוע
אין פיחות בבל שנה, ככל ארץ?
לכך יש סיבה פוליטית. כל פיחות הוא — מטבע מהותו
— מעשה מלחמתי כלפי המדינות הזרות. מדינה פלונית עושה
פיחות כדי לקנות פחות ממדינה אלמונית, ולמכור לה
יותר. מדינה אלמונית תגיב על כך בעשיית פיחות משלה,

הכלכלן יוכל לתבוע, בשלווה אולימפית, כי ״אסור להיכנע
לפועלים.״ אבל מזכיר מפא״י באשדוד ישלח מיברקי אס־או־אס
למזכירות מפלגתו בתל ־אביב. מישהו ינפץ לו את השמשות.
מישהו יארגן הפגנה. מפ״ם תעלה על הגל, מחשש
פן תאבד את שארית קולותיה. עסקני מפא׳׳י ייבהלו׳ מהצלחת
מפ״ם, ויארגנו הפגנה משלהם.

המישטר כולו יתנדנד.

אולם הכלכלן, הלומד אותם מספרים והעוסק
בהם בסטטיסטיקות, נוטה להתייחם אליהם
כאל נתונים מופשטים.

מה זה נותן? זה נותן דולארים.

אבל אם תהיה לפתע עליית־מחירים דוהרת,
מי יעמוד בפני הדרישה לעליית השכר?

מישטר דיקטטורי יכול היה, אולי, לעמוד בלחץ זה. הוא
היה פותח מחנה־ריכוו בג׳למי, ומעביר לשם את מארגני
ההפגנות, אחרי טיפול במרתפי שרות־הבטחון־הכלכלי ביפו.
במישטר דמוקראטי דינאמי, בו יש קשר חי בין הנהגה
בעלת־מעוף ובין ההמונים, יתכן ואפשר היה לרתום את ההמונים
למיבצע. להלהיב אותם בדוגמה האישית של המנהיגים,
להגיד להם את האמת על המצב, וליצור אווירה של
מיבצע קולקטיבי להבראה לאומית.

ך* כלכלנים חיים בעולם משלהם. אין זה עולם בלתי!
\ מציאותי, חלילה. הוא מציאותי בהחלט.
מחזור המטבע, ההכנסה הלאומית הגולמית, עלות הייצור,
מאזן התשלומים — כל אלה קיימים במציאות.

מה הפתרון? צריכים לקנות פחות בחו״ל,
ולמכור יותר בחו״ל.

את עליית־השבר. תוספת־היוקר נקברה, פחות או יותר. העובדים,
החוששים מפני האבטלה, שותקים.

אשכול: נון \זפן ן אל נזפיזזגנ!

ן טריה — הספונטאנית או המפוברקת — שהציפה ביום
השישי האחרון את חוגי הכלכלה בארץ. מישר,ם בוודאי עשו
מיליונים בהתפרצות היסטרית זו.

את כולם לקורס בסיסי בתורת־הכלכלה, או להכריחם לקרוא
את ספרי הפרופסור סמואלסון.

אין פירוש הדבר כי הפוליטיקאים יתמידו
כדעתם, ובי הכלכלנים לא ינצחו כסופו של
דבר. זה תלוי כהרבה ״אם״.

ובל אחד מהם חושב כלבו :״הלוואי ויכולתי
לסלק את כל הבורים האלה, ולקחת את הכלכלה
לידיים -ותראו אז מה יקרה !״

ך• צרה היא שהפוליטיקאי (ובכלל זה הפקיד הבכיר)
( | סבור כי הוא יודע בדיוק מה יקרה. יקרה כלהלן:
ברגע ששער הלירה יופחת לחמישית הדולאר• ,עלו כל
המחירים. כי כל דבר המיובא מחו״ל, שעלה לפני הפיחות
שלוש ל״י, יעלה אחרי הפיחות חמש ל״י. ומכיוון שאין לך
כמעט דבר שאינו מיובא, או שאינו מכיל חומר־נלם מיובא,
החל בבנזין למכונית וכלה בחיטה ללחם — כל המחירים יעלו.

ברגע שיעלו בל המחירים -יוובחו העובדים
לדעת כי משכורתם שווה רק שני שלישים
ממה שהיתה שווה אתמול. הם ידרשו, בצדק,
להתאים את השבר שלהם למחירים החדשים.

כל עוד עליית־המחירים היא איטית, כמו היום, מצליחה
הממשלה — בעזרת ההסתדרות, מפ״ם והמישטרה — לבלום

אם תתאחדנה מפא״י ואחדות־ד,עבודה, ואם תישבר מפ״ם
סופית ככוח פוליטי בעל־עקרונות, ואם אפשר לחסל כל
אופוזיציה יעילה בהסתדרות ובכנסת, ואם תתייאש הממשלה
מכל דרך אחרת, ואם תיוזצר אווירה ציבורית מתאימה
— יכול הדבר להשתנות.
לא ערב־בחירות, כי בשנה־שנתיים האחרונות לפני הבחירות
יש צורך לזרוק כסף לרחוב וליצור אווירה מלאכותית
של גאות ושובע. זה לא יהיה הזמן המתאים לעליית־מחירים
תוך הקפאת השכר.

המועד האחרון יהיה, כמו בפעם שעברה,
שנה והצי לפני הבחירות. כלומר: אביב .1968
והמועד הראשון יהיה חורך .1967
זה לא מוכרח לקרות. אבל זה יכול לקרות — פשוט מפני
שאין למישטר הקיים פיתרון אחר כלשהו.

וכאשר האריה רעב מאד -מי יודע, אולי
יאכל אפילו עשב.

88^888

א 11־ י ! א 1־ נדי

תצפית

במדינה

• עיסקי המיטהר ישראל־רומניה יעלו כהרבה על המקווה

העם

מראש. הישג בלתי־צפוי זה הושג למרות פעילותו של יקותיאל פדרמן, שקיים
** מגע עם הרומנים לפני המגע עם ממשלת ישראל. במשרד־האוצר סבורים כי
פדרמן הזיק למשא־ומתן, על־יזי גילוי בלתי־זהיר של פרטים, שהחלישו את

ושוב ־ הצפון
ישנם מיקרים, בהם חוסר־פתרון יכול
להיות פתרון נוח. במשך החודשים האחרונים,
נידמה היה לאזרחי ישראל, כי אחד
המיקרים האלה הוא המצב בגבול הסורי.
ישיבות ועדת שביתת־הנשק המעורבת,
שהחלו על פי יוזמת מזכיר האו״ם בשיא
התנגשויות הגבול, הקפיאו את המלחמה על
שטחי־המריבה באזורים המפורזים. גם כאשר
נותק המגע הדיפלומטי, לא חודש המגע
הקרבי, ישראל לחצה פעם אחר פעם לחידוש
השיחות, אך הסורים לא היו מוכנים לכך.
השבוע הידהדו שוב היריות, כאשר עלה
טרקטור ישראלי על חלקה ליד קיבוץ האון.
לכדורים היה צליל־לוזי. אפשר היה לפרש
את הצליל כהתראה שחוסר־פתרון לא ייחשב
בכל זאת כפתרון; או כתזכורת לאו״ם ולסורים
שבכל זאת כדאי לחדש את השיחות.

עמדת־המיקוח הישראלית.

• לקראת הבחירות הבאות ייערך טיהור כללי כין ח״בי
ח רו ת. קרוב לוודאי כי כל שיכבת הוותיקים, ביניהם ח״כים מרכזיים של
הסיעה, יורחקו מן הכנסת, וכי במקומם יבואו אנשים חדשים. בצורה זו מקווה
הנהגת חרות לרענן את המתכונת ולהתגונן בפני הסענה כי שוב אינה אלא
אופוזיציה פורמלית גרידא.

9בממשלה הבאה יהיה, בנראה, שר של פועלי אגודת־ישראל.
על־ידי הבטחה כזאת מקווה המפד״ל לשחד את פא״י, שתסכים להקים
רשימה משותפת עם המפד״ל בבחירות. הדבר דרוש כדי להשיג ממפא״י הסכמה
להעלאת אחוז־החסימח, מאחר שמפא״י אמנם מעוניינת לחסל את הכוח החדש
אן אינה מעוניינת לחסל את פא״י. במיקרה זה לא יהיה השר קלמן כהנא,
סגן־שר־החינוך הנוכחי, המבקש לפרוש ולהתמנות לרב מקומי באחת מערי־השדה,
וגם לא ח״כ יעקוב כ״ץ, אלא אחד האישים המקורבים למפא״י,
שאינו ח״כ.

• המפד״ל תשליט עט הנהגת הטלביזיה הכללית, לאחר
שיובטח תפקיד מרכזי לאחד מאנשיה. המועמד: חיים זוהר, כיום
קונסול ישראל בניו־יורק, ולשעבר פקיד בכיר בלישכת־העתוטת הממשלתית.
המטרה: ליצור מדור דתי בטלביזיה, דוגמת המדור הדתי בקול־ישראל״

מפלגות היד הרועדת
הגולם שהחל מנהיגה הקשיש של רפ״י
לבנות בחודשים האחרונים, בצורת רשימה

• תתעורר כ-
עייה של העברת
כספים ותרופות
מישראל
לווייטקונג. במגבית
שאורגנה על־ידי
הוועד למען השלום
בארץ נאספו
כ־ 38 אלף ל״י, בעיקר
מבין קיבוצי
השומר־הצעיר, וחברי
מק״י ורק״ח. משרד
החוץ הביע את
נכונותו לעזור בהשגת
האישור להעברת
התרומות —
בצורת רפואות ובכסף
מזומן — לנציגי
הווייטקונג באירופה,
אולם העמיד
תנאי: שהמישלוחיי״
עשה בסודיות. מפ״ם
הסכימה לכן, ואילו
הנציגים הקומוניסטיים
דורשים פומבי,
כי הפירסום חשוב
לא פחות מן העזרה
החומרית, מכיוון שיש
בו עידוד מוסרי
ללוחמים.

הוא הזכיר לבן־גוריון מכתב שלו מלפני
ארבע שנים, שלא זכה עד כה לפירס־ם.
כתב בן־גוריון במכתב זה:
״בגין הוא יליד התקופה המטורפת שבין
שתי מלחמות העולם׳ ,והוא טיפוס היטלרי-
סטי מובהק, גזעני, מוכן להשמיד למען
שלמות הארץ, מקדש כל האמצעים למען
המטרה הקדושה — שלטון אבסלוטי, יאני
רואה בו סכנה חמורה למצב הפנימי והחיצוני
של ישראל.״
אחר־כך ציטט אלון מכתב נוסף, אותו
כתב ביג׳י אל משה שרת המנוח, גם הוא
מלפני ארבע שנים. לאחריו הביא עוד שורת
ציטוטים מדברי הכנסת.
כמה מחבריו למפלגה של בן־גוריון קיוו,
אולי, כי מנהיגם יגבר על יצרו, לא יגרר
לתשובה, וימשיך בחינחונים שלו כלפי
חרות. אולם מי שמכיר את הח״ב הקשיש
יודע, בי יקשה עליו להתאפק.
בינתיים הספיק בגין להתערב בקרב, ירה
פגז משלו :״ישנם דברי־זוועה שהם מעבר
לצורך ואפשרות של תגו ב ה ...מר אלון
כתב מצירו, שכאשר העתיק הדברים רעדה
ידו — אך כפי הנראה לא רעדה מספיק, כדי
שלא יעתיקם ולא ימסרם לפירסום.״

כניעת העורכים

• הדתיים יע
בירר לחד״ל את
מאבקם ננד נתיחת מתים בישראל. לפי תוכניתם יתקבצו בניו־יורק,

בשבוע הבא, כשלושים אלף חרדים מב? חלקי ארצות־הברית וקנדה, להפגנה
בפני בנייני האו״ם. דרישתם: שהוועדה לזכויות־האדם של האו״ם תשלח ועדת־חקירה
לישראל, כדי לבדוק את הנעשה בשטח נתיחת המתים.

• ריב גלוי עומד לפרוץ כין עסקני מפא״י המטפלים בעניינים
ערכיים, ספיב שאלת המשך קיומו של היומון הערבי
הכושל ״אל״יום״ .מול יועץ ראש־הממשלה לענייני ערבים, שמואל
טולידאנו, המצדד בסגירת היומון, יתייצבו ח״כ מפא״י אמנון לין ך ו״ר
המחלקה הערבית בהסתדרות, יעקוב כהן, הטוענים כי יש להמשיך ולהוציא
לאור את היומון, למרות ההפסדים הכרוכים בכן, ובלבד שלא להשאיר את
האזרחים הערבים ״טרף לתעמולה עויינת״ .בעת הדיונים הראשונים הועלה גם
שמו של הזה אל״עאלם, אחיו־התאום של השבועון המסויים, הנחשב בעיני
לין וכהן למסוכן ,״מכיוון שאיננו שייך למישטר וגם אינו מוגבל לדוגמות
הקומוניסטיות״,

• לחץ בבד יופעל על ועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה
העברית בירושלים, במטרה לסכל את תופניתו להוציא
עיתון משלו. לא מן הנמנע, כי חוקי המימשל הצבאי ישמשו כשוט,
מפעילי הוועד, הידועים בעמדותיהם הביקורתיות כלפי מדימה
שקשור לאובלוסיה הערבית בישראל. אחת האפשרויות:
כמה מהם בירושלים, שניתנו לצורך לימודים, כדי להחזירם
הטענה שתושמע: תוצאת עיתון איננה במיסגרת הלימודים,

לכן מותר למימשל הצבאי למנוע זאת.

״טיפוס

היטלריסטי

מובהק.״

עחונווז

״אורי וו שן תוחבת?״

כדי לאיים על כמה
ניות הממשלה בבל
ביטול רשיונות של
למקומות מגוריהם.

רושב המחמאות שהעניק לאחרונה בן־גוריון
לתנועת החרות ולמנהיגה. הסיכוי ששתי המפלגות
יתלכדו על נושא משותף ייגנז לעוד
שנים, לא יהווה דחליל שיש בו כדי לאיים
על שלטון המערך.
אולם כיאה למצביא מלחמה, לא הסתפק
אלון בציטוט מפוצץ אהד,

אל־מפלגתית שתילחם למען בחירות אזוריות,
לא נראה מעולם כמסוכן למפלגות
המערך. הוא נראה, לכל היותר, כעוד אחד
משגיונויזיו של דויד בן־גוריון.
אולם טום־מלחמה ותיק אחד החליט כי
גם גולם כדאי לחסל מיד, לבל יגרום
צרות בעתיד. היה זה שר־העבודה יגאל
אלון, שחינחזניו של ביג׳י אל עבר חרות
הרגיזו אותו יתר על המידה.
הוא נקט בשיטה האופיינית לבן־גוריין
דווקא: ציטטות,משנים עברו.
בריונים כמקום צבא. את המאמר
שפירסם השבוע בדבר החל בצורר, מאופקת.
״מכובדי הח״ב בן־גוריון,״ כתב מי שהיה
מפקד׳ הפלמ״ח. אחר החל בהפגזה מרוכזת.
הוא ציטט את דברי בן־גוון יון עצמו בשיחה
שהיתר, לשניים לפני ;שלוש שנים.
אמר אז ביג׳י :״משיגיע בגין:לשלטון, הוא
יחליף המפקדה של הצבא והמשטרה ו־שרותי־הבטחון
בבריונים שלו מהאצ״ל וישלוט
במו שהיטלר שלט בגרמניה, וידכא
בכוח ובאכזריות תנועת הפועלים ,בהרפתקאות
מדיניות יחריב המדינה.״
כוונתו הברורה של אלון: למנוע בל
אפשרות התקרבות בין רפ״י לחרות, וללבות
את היצרים הלוהטים ששררו בין השניים
במרוצת השנים.
חשב אלון: העלאה מחדש של ההשמצות
שהטיח ביג׳י בפני יריבו מחרות,
תגרוף את השניים מחדש לקלחת, תמחה את

״הנני נאלץ לצערי לבטל את הזמנתנו
אליך להשתתף בסימפוזיון שנועד ליום ה׳
הקרוב. הודעתי זו באה מטעמים שאשתדל
להסבירם בהזדמנות של פגישה אישית.״
כך כתב מזכיר מערכת על וזמישמר י־עורך
הארץ גרשום שוקן. ההסבר לביטול
ההזמנה, יומיים לפני שהסימפוזיון עמד
להיערך: התנגדותו של שר המישפטים יעקב
שמשון שפירא לשבת ליד שולחן־ר,וויכוחים
יחד עם שוקן.
מכיוון שנושא הסימפוזיון, שכונס על •ידי
עורכי על הנזישמר, היה חופש העתונות,
ראה בבך שוקן הפגנה נוספת של זילזול
מצד השר שפירא בחופש העתונות .״קשה
להעלות על הדעת סתירה חריפה יותר מאשר
דיון על חופש העתונות, וחרם על
אחד מעורכי העתונים החשובים במדינה שהוזמן
להשתתף בדיון זד״״ כתב הארץ.
״מימוש סתירה זו היא תרומתו האחרונה
של מר י. ש .שפירא לדימוקראטיה הישראלית.״
הזכות
להסתייג. שפירא, במובן,
ראה את העניין אחרת. סימפוזיון, כך קבע,
הוא אירוע חברתי, ואין לו שום חובה ציבורית
או ממלכתית להשתתף בו עם מי שאינו
מוצא חן בעיניו.
״עתון הארץ, שמר שוקן הוא עורכו,״
כתב בתשובה ,״הרשה לעצמו בחודשים האחרונים
להתקיפני לא רק בתפקידי הרשמי,
אלא באופן אישי ומקצועי אפילו לגבי התקופה
שקדמה לכניסתי לממשלה, כאשר
הייתי אחד האזרחים שעסק בעריכת־דין.
אינני יודע אם נמצאו בין קוראי
עתון הארץ אנשים שכתבו מכתבים למערכת,
במחאה על ההשמצות האישיות שאותו
עתון פירסם נגדי ברם כאשר
שלח מר יעקב סלומון — שאינני צריך להציגו
בפני הציבור — מאמר בקורתי נגד
מיקצת מההשמצות שפירסם העיתון נגדי כ־עורך־דין,
לא הסכים מר שוקן לפרסמו, בתואנה
שהעתון כבר פירסם מאמר באותו
נושא מאת הפרוס׳ ירון, שאגב גם אותו
הצליח איכשהו למקם בין רשימות על חדשות
בעולם הקולנוע. במצב עניינים זה אני
רואה זבות לעצמי שלא לקיים יחסים חברתיים
עם מר שוקן.״
לא הי עדהנ כון. אולם שר המישפטים
לא הוזמן למאורע חברתי, כי אם לפורום
עתוגאי -וציבורי, בו היו מיוצגים — מלבד
עורכי. הארץ ועל המישמר — גם עורך
מעריב וח״ב שולמית אלוני. החרמת הארץ
-שהוא עתר, היומון האופוזיציוני־הלרחם
היחידי בארץ, פגמה ביכולת הפורום הזה
לערוך דיון בנושא שנקבע.
אלא שתרעומתו של שוקן לא כוונה ליעד
הנכון. במקום לכעוס על שפירא היה צריך
לכעוס על עמיתיו העורכים, שהסכימו לתנאי
של השר, וקיימו את החרם נגד שוקן.
העולם הזה 1544

איך הגיעו שלושים פקידים של ״יכין־חק״ל״ ,החברה לעיבוד
פרדסים הנתונה לבעלות ההסתדרות והסוכנות, לרכוש של מיליונים?
מי סייע להם בכך, ולמה? ״העולם הזה״ חשף לראשונה
את מלוא היריעה, גילה כי פקידי הסתדרות בכירים, המנהלים
את משק הכספים שלה, היו מעורבים בפרשה. הוא גילה גם, כי
כתוצאה מכך רכשו אותם עסקנים רכוש משלהם. השאלה שהוצגה
אז היתה: איך יכלו אנשי צמרת ההסתדרות להשתמש לעסקיהם
הפרטיים בכספי קרנות-הגמל של השכירים בישראל?

בצד הברדס׳
ך פ ני שעלה בית צי״ס בתל־אביב בלהבות, שכנו בו
/משרדים רבים. בין השאר: משרדי הברת יכין־חק״ל
העוסקת בעיבוד פרדסים, ומשרדי גמול, העוסקת בהשקעות
כספים.
בצמרת יכין כיהנו, ועודם מכהנים, כשלושים פקידים
בכירים שהקימו חברות פרדסים פרטיות, כמו סעפה ואשתו־לה.
בראש גמול עומד הד״ר שלמה רעיף. ומכיוון שיכין
היתר, זקוקה להלוזאות, ובקופות גמול ישנם הרבה מאות
מיליונים, נתן הד״ר הלוואות טובות ליכין.
צמרת יכין נתנה לו בתמורה אופציה על פרדס טוב
בתל־מונד. כלומר: לחברת גמול של ההסתדרות היתד, זכות
הראשונים, במידה שתרצה, לרכוש את הפרדס הזה, הנושא
הזהים טובים.
מפה לשם, נרקמו יחסים ידידותיים בין צמרת יכין לדוקטור.
ואז, כשד,עסקים הפרטיים של פקידי יכין זעקו לכסף,
באו פקידי יכין בצורה מאד פרטית אל ד״ר רעיף, וביקשו
אותו, כאיש ד,מתמצא בעניינים כספיים, שיעזור להם.
נציגי הפקידים נפגשו באותה תקופה עם הד״ר רעיף באחת
המסעדות היקרות של תל־אביב, ופרשו בפניו את כל
היריעה: נכנסנו לעסקים פרטיים, במסגרת תוכנית של פרדס
חיסכון, והעסקים הלכו והתרחבו, ועתה אנו זקוקים להרבה
כסף.

הסערה שהתחוללה מאז הפירסום בבית הוועד-הפועל של ההסתדרות
קצרה כבר תוצאות ראשונות: המוסד לביקורת של ההסתדרות
החליט לחקור את העיסקות האלה. אולם מאז התברר,
כי אין כוונת הביקורת ההסתדרותית לחשוף בגלוי את כל המימ-
צאים, אלא להסתירם מעיני השכירים חברי ההסתדרות.
״העולם הזה״ דורש פירסום מלא של מימצאי החקירה, וכדי
לסייע לחוקרים בעבודתם, הוא מפרסם בעמוד זה מימצאים
חדשים, בהם חייבת הביקורת לטפל, אם ברצונה לעבוד ברצינות.

רעיף גילה התעניינות עמוקה, ויחד עם זאת גם רוחב־לב.
הוא הרי האיש שרגיל להתעסק בענייני כספים.
מה הוסכם בין שני הצדדים — זאת אין איש יודע.
וזה גם לא חשוב. חשובות יותר התוצאות המעשיות.
ובכן, את הזכות שהיתר, לגמול על הפרדס הטוב (250
דונאם) בתל־מונד לא ניצל רעיף לטובת החברה ההסתדרותית
שבראשה הוא עומד. תחת זאת נמכר הפרדס לפקידים
הבכירים. לחברתם הפרטית, הלא היא אשתולה בע״מ.
מהיכן לקחו את הכסף לקנות את הפרדס?
אולי חשוב הדבר לאנשי המוסד לביקורת של ההסתדרות:
כעבור זמן מה נכנס אותו רעיף, יחד עם עמיתו מנחם ים־
שחור מבנק הפועלים, לשותפות עם אותה אשתולה, כשרכשו
ביחד את חלקו ואת פרדסיו של יוסף אפשטיין מבנק
פויכטוונגר.
אם ינסו החברים רעיף וים־שחור, כמו שניסו השבוע
ידידיהם, ללחוש באוזני המוסד לביקורת כאילו להם עצמם
אין יד בדבר, וכאילו עשו זאת כנאמנים של מישהו אחר,
אזי כדאי לאנשי הביקורת לעיין בערימות המיסמכים האינסופיות
המצויות בידי כונס הנכסים של בנק פויכטוונגר.
שם, באחת מהצהרותיו של אפשטיין בפני פקידי האוצר,
נאמר :״מכרתי את זכויותי (בחברה הפרטית סעפה) לחברות
אשתולה — חברה למטעים בע״מ — מחצית המניות הנ״ל,
ולמשגב הדר בע״מ מחצית מן המניות הנ״ל, בתמורה של
1,640,000 לירות ישראליות.״
ומי הם בעלי מניות משגב הדר? הלא הם, בין השאר,
עסקני ההסתדרות רעיף וים־שחור, שכל אחד מהם שלט
אז על שליש ממניות החברה.

ד־ר רע ף מנהר את עסק״גגוד

המח שב ו הכד ה היפה
** ינורות פלדה וזגוגיות, תנורי־חימום ומלט, עגורני־נמל ומרגמות — את כל אלה
^ מייצרים בכור, הענק התעשייתי הגדול ביותר בישראל, השייך כולו להסתדרות.
לכן היה דרוש לכור מחשב אלקטרוני, שיעביר את כל עבודות הפקידות, התיכנון
וד,אפסנאות לפסים מודרניים.
מומחי כור בדקו את האפשרויות, ובחירתם נפלה על המחשב האלקטרוני החדיש של
חברת אי־בי־אם, הקרוי בשפת המקצוע מחשב .360 אולם אז צצה בעיה: איך להפעיל את
המחשב? בעזרת צוות שכולו על טהרת אנשי כור, או בשיתוף עם אחת מעשרות החברות
הפרטיות המצויות בשוק הישראלי? נבחרה האפשרות השניה.
ללא שום מיכרז, ובלי בדיקה מקפת של תנאי השוק, נפלה הבחירה על קואופרטיב
למיכון משרדי בשם יעול. וכך זכתה יעול בנתח שמן שעורר את קינאת כל המיפעלים
המתחרים באותו הענף.
אולם כור לא הסתפקה בהתקשרות פשוטה עם המיפעל התל־אביבי הזה, אלא הקימה עימו
שותפות. לשותפות קראו בשם חברת יענא בע״נו, ובעליה הינם כור מצד אחד ויעול מן
הצד השני — שני שותפים שווי־זכויות, אך לא לגמרי ש!זי-חובות.

^ מהנכנסה כור לשותפות דוזקא עם חברת יעול?״ שאל השבוע כתב העולם הזה
״ /את אחד מבכירי המנהלים של הענק ההסתדרותי .״זה פשוט,״ ענה הנשאל ,״מכל
הכלות שנראו לנו, בחרנו דוזקא בכלה המסויימת הזו. היא נראתה לנו. יפה יותר.״

הווילה שר ׳-שחור מוה־דגן

ולמה לא נערך מיכרז? השיב המנהל :״אינני בא להגיד שכל מה שעשינו הוא בסדר.
בכלל, במיפעל ציבורי כמו שלנו היד היא בדרך כלל יותר פתוחה,״
כור חכרה את המחשב היקר מחברת אי־בי־אם בדמי שכירות חודשיים של 54(00 לירות.
סך המיסים ששילמה עבור המחשב: כ־ 135 אלף לירות. זאת הנידוניה שהביאה כור. ומה
הביאה מצידה חברת יעול? את הציוד ד,שיגרתי שלה, המצוי בדרך כלל בכל מיפעל מן
הסוג הזה. כך הוקמה השותפות. כור, כמובן, לא שכחה לתת ליעול גם הלוואה של 50
אלף לירות.

ך* יום מספקת כור כמחצית מיכולת התפוקה של המחשב. את יתר העבודות משיגה
החברה בשוק הפרטי. לדעת מומחי אי־בי־אם, הצליח יעול בעזרת השידוך עם כור לעבור
מן השלב הקונבנציונאלי של המיכון אל השלב המודרני יותר.
וכל זאת למה? כי על כור הופעל לחץ כבד להשתדך דווקא עם יעול, להעדיף אותו על
כל מיפעל דומה לו.
לתשומת לב המוסד לביקורת: בין בעלי יעול נמצא גם צעיר תל־אביבי בשם דורון.
אביו הוא הד״ר שלמה רעיף, איל הכספים ההסתדרותי הידוע.
עתה חייב המוסד לביקורת לבדוק מי הפעיל את הלחץ על כור להשתדך דווקא עם חברת
יעול, והאם יש קשר, כפי שטוענים מיפעלי מיכון רבים בארץ, בין תפקידיו הרבים של
הד״ר רעיף במשק ההסתדרותי, לבין ההתקשרות בין כור לבין יעול?

עם היו האדמות של נווד,־מגן, ליד תל־אביב, שייכות
^ לשבט הערבי ערב אל־סוזאלמה. אחר־כך שייכות לאפוטרופוס
על רכוש הנפקדים. לקראת הסוף הועברו לקרן
הקיימת, ועתה, בגוש ,6334 בחלקה ,145 מתנוססת וילה
לתפארת. וזה כבר סופי.
היא שייכת למנחם ים־שחור, איל ההון של ההסתדרות,
המיועד להיות מנכ״ל בנק הפועלים.
איך הגיע חבר ההסתדרות לווילה מפוארת כזו? הוא,
כמובן, מסרב לדבר על עסקיו. ידידיו סיפרו השבוע כי
הגיע אליה בעזרת החותנת, ואילו מינהל מקרקעי ישראל,
שחילק בזמנו הרבה אדמות להרבה מכובדים ובעלי תפקידים,
בישר כי אין לו נגיעה לעניין.
״אנחנו לא מהווים צד בעניין,״ הודיע דובר המינהל לכתב
העולם הזה .״אנחנו מקבלים אמנם דמי חכירה שנתיים מידיו
של ים־שחור, אבל אנחנו העברנו לרשותו את הקרקע.״
בספרי האחוזה עדיין לא רשומה החלקה הנ״ל.
אך איך בכל זאת רכש ים־שחור את הקרקע? סיפר הדובר:
״הקרקע נמסרה לקרן הקיימת לישראל, והיא מסרה אותה
לחברת שיכון עובדים של ההסתדרות. יותר מזה אינני יודע.״

בי ת ובגיבעה
עתה יצטרך המוסד לביקורת לחקור אם יאה בכלל לעסקן
הסתדרותי כה בכיר, המרבה גם לנסוע לחו״ל, בתפקיד,
כמובן, לנהל רמת חיים כה בורגנית? ואיך בכלל הוא מסוגל
לנהל אותה?
איך ניבנתה הווילה, המתנשאת מעל לכל ד,וזילות הקטנות
שלידה? האם ניתנו לים־שחור הלוואות? האם כל חבר
הסתדרות מן השורה יכול לקבל ר,לודאות כאלה? והאם יכול
גם אזרח פשוט לרכוש קרקע כזו באותם התנאים?
בבנק הפועלים רווחו השבוע שמועות שונות. חלקן
רעות־לב. חלקן יותר סלחניות, חלקן דיברו על המימון,
חלקן דיברו על הקבלן שביצע את עבודות הבנייה.
אבל לא על שמועות בלבד יכון בית ההסתדרות. המוסד
לביקורת חייב לכן לצרף גם את הנתונים האלה אל המסכת
הרחבה של חקירותיו, ולהתיר ולפתור את כל הבעיות,
בפומביות, לעיני כל חברי ההסתדרות.

״הפחד״ סרט העושה רושם נאה ורציני ביותר מבחינת הבימוי,
(שלמה שמגר, בכתבה מפסטיבל ברלין
המשחק והמוסיקה״
ב״ידיעות אחרונות״ .)30.8.66
במדינה דעות
״לשלו צריך להתאמן!׳׳
זה עוד לא קרה. אבל זה יבול לקרות. בשביעי
ליולי ,1968 למשל. הנשיא של
פלוטוניה התחתית מזמין ללישכה שלו
עיתונאי אמריקאי, מילטון רפט, ומודיע לו
שאחרי 15 שנים של הצהרות כי ״בשום
פנים לא נשלים עם קיומה של מדינת־ה־שודדים
של סלוטוניה העילית שהוקמה
על חורבות בתיהם של אחינו״ הוא מוכן
לדון, בלי כל תנאים מוקדמים ,״בכריתת
הסכם אי־התקפה״ ,כצעד ראשון לקראת
שלום.
רפט עוזב מייד את חיקה של סוכנת-
הבית שלו ואת שאר הנאות החיים* של
פלוטוניה התחתית, וטס דרך רומא, במטוס
אל־על, לפלוטוניה העילית.
גםפ וי א הי לי ת. במסווה של סיפור-
מתח הצליח הסופר דויד (לא בא בחשבון)
שחם לומר דברים רציניים מאד. בספרו האחרון,
שיצא לאור השבוע, שלום, לפתע
(הוצאת מיטב; 246 עמי) הוא העלה את השאלה
היסודית: האם מוכנה ישראל, והאש
היא מסוגלת, לשלום?
כדי למנוע כל אי־הבנות הקפיד שחם לציין
בראש ספרו כל הרוצה למצוא
דמ ון כלשהו בין גיבורי ספר זה והמאורעות
המסופרים בו ובין אנשים־ומעשים־
במציאות יכול לעשות זאת
ואת הדמיון אפשר למצוא בקלות. שר־החוץ,
ש״שליסתו בשפה האנגלית היא
פנומנאלית הוא יודע שבע ש פו ת...
שמונה בשנה שעברה למד סוזאהילית לקראת
סיורו באפריקה וגם ראש־הממשלה
די מוכר כאשר מביאים לו את
הצעת־השלוט הוא שואל (אולי באידיש);
״מה עושים עם זה?״
מפקד הצבא, ראש שירות־הביון ועסקני
המפלגה, המתכנסים בחוג (המזכיר מאד
מוסד בארץ אחרת הנקרא חברינו) ,כבר
דואגים לכך שלא ייעשו עם זה ש ם דבר.
לפתע מתחיל הגבול בצפון להתחמם. הצבא
של פלוטוניה העילית מוחץ את התוקפנים
היושבים ברמה. האו״ם מתערב
והכל שב לקדמותו. חוץ מהלקח שלמד
ראש־הממשלה.
אומר הוא :״נדמהלי שאנחנו איננו
עדיין לקראתהשלום. לפעמים מוכנים נראה לי שרשלום צריך להתכונן. הייתי
אומר, צריך להתאמן כמו שמתאמנים לקראת
מלחמה.״

תאור דרמטי
של סערת רגשות ויצרים.
סצינות סוערות
ללא תקדים על בדהקולנוע׳.
ואמיתי יותר
ונועז יותר
מ ״זר דונקבדלת״)
משטרה בצע וחבורה ומכה טריה

בקולנוע , /ג ת ״ תל־אביב
יים בלר

דלא מזומנים!
הגיטרה המעולה תמורת מלוה קליטה _ מלוה עממי

מכל השנים בערך נקוב מלא.

הפסנתר בע״מ
תל״אכיג,
גינצבורג
תל־אכיב, אלנבי 48
אבילאה כ ע ״ ס
חיפה, הנביאים 6

המלך ג׳ורג׳ 32

איש אחד הלך לשאול לשלום קרובו — אז
השוטרים היכו אותו מכות נוראות.
זה קרה במדינת ישראל. השבוע. לרחמים
דמיציאן.
וכך סי פרהוא :
אני גר אצל קרובי משפחה. באתי הביתה
ומצאתי את אשת דויד, הקרוב שלי, בוכה.
הוא רב עם שכן — אזי לקחו את שניהם
לנפה הדרומית. היא בקשה שאגש לראות
מה שלומו, ולשחרר אותו בערבות, אם
צריך.
הלואי ולא הייתי ניגש!
הגעתי למשטרה ביפו, וראיתי שם את
דויד יושב על כסא, וגם את השכן מנטור
שרב איתו ראיתי לשבת שם. חיכיתי עד
שהשוטרים גמרו לחקור אותם על הריב.
ואז שוטר אחד אמר למ-נסור ולדויד שהם
עצורים.
פניתי אל השוטר, והצעתי להיות ערב
לדויד, רק שלא יקחו אותו למעצר. הסברתי
לשוטר שאשתו של דויד חולה בבית, וגם
הילדה הקטנה שלו שוכבת בבית־חולים.
השוטר שפניתי אליו בעדינות, ענה לי
בגסות.
אחרי כמה רגעים, ראיתי שוטר אחר שנכנס
לחדר כדי לקחת את מנסור ודויד לבית
המעצר. הוא לקח אותם, והתחיל ללכת לכיוון
הדלת. ניגשתי אל השוטר בזמן שגבו
היה מופנה אלי, נגעתי בו מאחור ביד שלו
וביקשתי ממנו סליחה לרגע, כדי לדבר איתו
* כגון ארוחת־ערב עס קציך העיתונות
של הנשיא, בהם מחסד כל אחד מהם :״בקבוק
של מוטון רוטשילד ; 1959 מנה כפודה של
טורנדו רוסיוי, רן ואדמדם מבפנים; תפוחי־אדמה
אפויים בגבינת בל־פאזה, סלט ברוטב
אלף האיים, אגסים בקירש; מוקה וכוסית
דראמבואי לקינוח.״

בעניין תשלום ערבות לדויד. השוטר התרגז
עלי נורא. הוא נתן לי מכה חזקה על היד
שלי, ואמר לי להוריד אותה ממנו. ממש
באותו הרגע, שהשוטר דיבר אלי להוריד את
׳היד, נכנסו לתוך החדר שלושה שוטרים
אחרים. כשהם שמעו שהוא אומר כך — לא
שאלו על מה מדובר, אלא פתאום התנפלו
עלי, תפסו אותי במעיל ודחפו אותי ישר
לתוך חדר שני. כל הדרך לשם הם דחפו
אותי חזק, והרביצו לי מכות בבטן. בתוך
החדר הם דחפו אותי ישר על ארון שהיה
שם והדביקו אותי אליו. הרגשתי איך הגב
שלי נשבר אז־ צעקתי להם ,״מה אתם חושבים
לכם? אם אתם שוטרים אז מותר לכם
הכל?״
אתה אפם כשבילי. כשצעקתי, התחילו
השוטרים להתנהג אלי יותר גרוע. שוטר
אחד שהוא היה בחור נורא בריא ושהיה
בכלל בלי דרגות, הרביץ לי אגרוף חזק
לתוך הבטן. שני השוטרים ראו את מר. ש
מונה
דמיציאן
״לשוטרים מותר הכל?״

הוא עושה לי — אז הם החזיקו אותי ייתר
חזק.
רציתי להתגונן אבל פחדתי שאם אעשה
משהו אז השוטרים ירביצו לי ולבסוף עוד
יכניסו אותי לבית־הסוהר. לא היתד, לי
ברירה, אז שתקתי ולא עשיתי להם שום
דבר. התגובות שלי היו רק בצעקות.
כשהשוטרים ראו שאני לא מפסיק לצעוק,
הם לקחו אותי לחדר אחר, איפה שלא היה
שום אזרח בסביבה. שם בתוך החדר שניים
מהם תפסו אותי חזק בידיים ובכל הגוף,
והשוטר הזה, שהיה בריא ובלי דרגות, אמר
לי :״אתה אפס בשבילי. תדע לך שאני יכול
לרסק אותך,״ אחרי שהוא גמר להגיד לי
את זה, הוא הכנים לי מכה עם הראש שלו
בתוך הפנים שלי ואגרוף ישר לתוך הבטן.
הרגשתי איך כל הגוף שלי נהיה פתאום
חם. לא הספקתי לחשוב אפילו, וכבר נפלתי
על הרצפה. איך שנפלתי על הרצפה עם הראש,
הרגשתי פתאום מכה חזקה בתוך הצלעות
שלי. ראיתי איך השוטר מרים את
הרגל שלו ונותן לי עוד בעיטה. אחרי המכה
הזו כבר לא הרגשתי שום דבר. אני אפילו
לא יודע כמה זמן שכבתי ככה על הרצפה
ומה עשו לי השוטרים. אבל אחרי שהתעוררתי
הרגשתי מחדש כאבים בכל הגוף.
הרגשתי איך העין שלי מתנפחת והיו לי
כאבי ראש נורא חזקים. הרגשתי איך בזמן
שאני נושם יוצאות לי שריקות מהבטן.
התחלתי לצעוק על השוטרים שהם מתנהגים
כמו נאצים. השוטרים ראו שלא כדאי
אולי יותר להרביץ לי, והם כבלו לי את
הידיים חזק, באזיקים.
אין יותר מה לדבר. אחרי חצי שעה
בא הקצין שלהם. הוא נכנס לתוך החדר
שלו, והספקתי לשמוע איך שוטר אחד אומר
לקצין :״בא לפה אחד, והשתולל, ותפס את
זה שהוביל את העצורים.״ יותר מזה לא
הספקתי לשמוע בגלל שהם סגרו את הדלת.
אחרי כמה רגעים ניגש אלי הקצין. שאלתי
אותו :״מה זה פה, יכולים השוטרים להרביץ
לי בלי שום סיבה?״
השוטר שהרביץ לי אמר לי בחזרה :״מה
אתה חושב לך? אתה יכול לבוא לפה, לתחנת
המשטרה, לתפוס את השוטר שלוקח
את העצורים, ולהשתולל?״
לא יכולתי יותר לטבול איך שהשוטר הזה
משקר, ואמרתי לו שהוא משקר.
הקצין שמע אותי, הוא נורא התרגז, לנד
(המשך

בעמוד ) 14

העולם הזה 1544

צעד עסו קדימה ועשוה צעדים אחורה-
זהו התיקון העחניו דחוס במחוז המדינה
ץ הו סעי!? שהדעת אינה סובלוזו!״ הכריז השופט העליון משה לנדוי, כאשר הרשיע
^ ן לסי אותו סעיף את אהרון כהן בריגול חמור.
השופט התכוון לסעיף אחד של ״חוק בטחון המדינה׳׳ (ששמו המלא הוא: חוק לתיקון
דיני העונשין, בטחון המדינה) .סעיף זה אומר שמי שקיים מגע עם סוכן זר, ואין לו
הסבר סביר לכך, נחשב כאילו מסר לו ידיעה סודית ויורשע בריגול חמור.
זה היה סעיף דראקוני מאיו כמוהו. כי לפי נוסח החוק, אין צורך להוכיח כי הנאשם
ידע בכלל שהאיש היה סוכן זר, או שאמנם התקיים מגע ממשי, או שמסר לו ידיעות
כלשהן. מספיק שאדם מחזיק בכיסו כתובת של מי שיוגדר על־ידי הש״ב כסוכן זר, כדי
שיורשע בריגול חמור.

לאהרון כהן היה הסבר למנע שקיים עם מדען קומוניסטי _ אף רוב
השופטים סברו כי הסבר זה אינו סביר. מאותו רגע הם נאלצו להרשיעו
בריגול חמור -למרות שהיו משוכנעים לגמרי שלא מסר שום ידיעות
סודיות. על בך התריע השופט לנדוי.
למרות זאת סירב דויד בן־גוריון לתקן סעיף זה. אולם ממשלת אשכול הביאה תיקון.
היה זה תיקון כפול:
ס הוצע כי המגע עם הסוכן הזר יישאר בבחינת פשע, והעונש עליו יישאר 15 שנות
מאסר, אך פשע זה לא ייקרא עוד ״ריגול חמור* .האיש יישלח למאסר לא בשל ״מסירת
ידיעה סודית״ ,אלא בשל עצם קיום המגע, שיהווה עתה פשע בפני עצמו.
• הוצע כי התביעה תצטרך להוכיח לפחות כי הנאשם קיים את המגע ״ביודעין״.
הצעת־תיקון זו הועברה לודעדת־החוקה־חוק־ומישפט, ושם הוכנס בה שיפור נוסף: הוצע
כי הנאשם יזוכה, למרות הכל, אם הוא יוכיח כי לא פגע, וגם לא התכוון לפגוע, כבטחון
המדינה.

בלומר: להבא תצטרך התביעה להוכיח פי הנאשם קיים את המגע
,,ביודעין׳ /ואילו הנאשם יובל להוכיח כי לא התכוון לפגוע כבטחון.

״לשכנע זה את זה!״
יקץ זה חזר השבוע לקריאה שניה ושלישית בכנסת, בצירוף שורה ארוכה של הסי
* תייגויות. כל ההסתייגויות — של גח״ל, של מס״ם, של הקומוניסטים ושל יצחק רפאל
מהמפד״ל — התכוונו להכניס הקלות נוספות. קיצוניות ביותר היו ההסתייגויות של אורי
אבנרי.
כשנקרא לנמק אותן מעל לדוכן, אמר:
חוק בטחון המדינה נתקבל באווירת היסטריה שלמחרת מיבצע־סיני. הוא גונה על־ידי

שופט עליון. הוא המחיש את הביטחוניזס הקיצוני של המישטר הבן־גוריוני, ועתה הוא
מגלם את אובדן העשתונות של ממשלת־אשכול.

הצעת התיקון היא ניסיון לשים טלאי על גבי חוק שהוא גרוע מעיקרו.
הבה ונדאג לפחות שהטלאי יהיה כסדר.
בעיקבות הביקורת של כבוד השופט לנדוי, במשפט אהרון כהן, הוסכם שיש להתחשב,
לגבי המגע עם סוכן זר, בכוונתו של מקיים־המגע לפגוע בבטחון המדינה. השאלה היא:
אין יתבטא הדבר בחוק?
לפני הבית יש שלוש אפשרויות:
• אפש רו תרא שו נ ה — זו המוצעת על־ידי רוב הוועדה. דהיינו, לא יורשע אדם
אם הוא עצמו הוכיח לבית־המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו להביא לידי
פגיעה בבטחון המדינה.
העוקץ הוא: הנאשם הוא שצריך להוכיח — דבר שלמעשה לא ניתן כלל לתוכחה. יש
הטוענים כי בפרשות כאלה אין התביעה יכולה להוכיח ריגול, משוס שמטבע הדברים אין
זה ניתן כמעט לעולם להוכחה. לכן דורשת הממשלה שחובת ההוכחה תחול במיקרה זה
על הנאשם. אך לפי אותו טיעון, גם הנאשם אינו יכול להוכיח שלא פגע, ולא התכוון לפגוע,
בבטחון המדינה.
פי נחס רוזן (ל״ע) :אבל הסבר סביר הוא יכול לתת?

או רי אכנ רי: חבר־הכנסת רוזן, זה לא נוגע להסבר סביר. הרי גל הוויכוח
| | בפני השופט לנדוי התעורר מפני שההסבר הסביר של אהרון כהן לא נתקבל על־ידי

איסו הואל: הוא יצטרר לשתוק
השופט לנדוי, ובכל זאת היה השופט לנדוי משוכנע שהוא, אהרון כהן, לא התכוון
ז לפגוע בבטחון המדינה ולא מסר ידיעות.
מנחםב גין (חרות) :מדובר במסירת ידיעה סודית, ולא בידיעה רגילה.
היו ״ ר ד בו רהנצר: חברי־הכנסת, אי־אפשר להמשיך כאן בוויכוח.
או רי אבנ רי: כבוד היושבת־ראש, אני מציע שתינתן אפשרות לשכנע האחד
את השני. זהו חוק חשוב מאין כמוהו. יש מקום לוויכוח.
מנחםב גי ן: מדובר במסירת ידיעה סודית, ולא רגילה.
או רי אבנ רי: בהחלט כן, אבל אני התייחסתי להערתו של חבר־הכנסת רוזן.
היו ״ ר ד בו רהנצר: רבותי חברי־הכנסת, היה ודאי בירור יסודי על כך בוועדת
החוקה־חוק־ומשפט. אבקש על כו את חבר־הכנסת אבנרי, כמו את יתר חברי־הכנסת,
להישאר במיסגרת הנמקת ההסתייגויות.
או רי אכנרי: בדיוק על זה אנחנו מדברים.
השאלה אשר עומדת לפני הבית לגבי הסעיף הזה היא — מי צריך להוכיח שהנאשם לא
׳התכוון לפגוע בבטחון המדינה?
יש אפשרות אחת, כפי שהחליט הרוב בוועדה, האומרת כי הנאשם צריך להוכיח. אן מטבע
הדברים הוא לא יוכל כלל להוכיח זאת.
ג ד עון ה או זנר (ל״ע) :מי יכול להוכיח כוונה, אם לא האדם עצמו?
או רי אכנ רי: איך אפשר להוכיח כוונה? זהו מהדברים הקשים ביותר, ואתה
| יודע זאת יותר טוב ממני. קשה ביותר להוכיח זאת.
סאפש רו תשניה היא זו המוצעת על־ידי חבר־הכנסת ארזי (מפ״ם) ,שגס אנו מציעים
אותה, כאלטרנטיבה להצעה העיקרית שלנו. דהיינו, שוס צד לא צריך ״להוכיח״ ,במובן
משפטי, כוונה או אי־כוונה לפגוע בבטחון המדינה, והדבר תלוי כולו בשיכנוע של ביתי
המשפט. אם שוכנע בית־המשפט, באיזו דרך שהיא, ואפילו מהתרשמות אישית, כי הנאשם
לא פגע ולא התכוון לפגוע בבטחון — הוא יזוכה. לפי סעיף זה, אהרון כהן חיה יוצא זכאי.
• האפשרותהש לי שי ת, זו המוצעת על־ידינו בהסתייגותנו העיקרית, היא להשאיר
בכל־זאת את חובת־ההוכחה על התביעה. הדבר מטיל עליה קושי, גורם אולי אי־נוחות; הדבר

יחייב את השופטים לוהירות מירבית, אן איננו שט לאל את בחנת החוק להרשיע מרגלים
.י י וו*ך ן!!||6
אמיתיים.
אנו מציעים, אם־כן, לקבל את הניסוח הזה, ואס לא — לקבל את הנימוח האלטרנטיבי
שלנו, הזהה בעיקרו עם ההסתייגות של מפ״ס. אני מרשה לעצמי להוסיף, שאס לא תתקבל
אחת ההסתייגויות הללו, יהיה זה מעשה המור מאד מצד הכנסת.
...גברתי היושבת־ראש, משפטים אלה הם סודיים. הממשלה הודתה, בעקבות פרשת בול,
כי ב־וו מיקרים נידונו אנשים באופן סודי על עבירות בטחון, מבלי שהציבור שמע על־כן.
לי נידמה שהיו מיקרים רבים יותר.

אכל העיקר הוא, שבאשר הבל הוא פודי, באשר הציבור איננו ייבול
להטיל בלל פיקוח, הרי גם אם נניח שבל השופטים הם בעלי שיעור־קומה
על־אנושי, ובי היועץ המשפטי (זה המכהן ביום בתפקיד היועץ
המשפטי, וזה שיהיה אי-פעם, בבל ממשלה שהיא יהיה מלאך, בכל•
זאת, באשר פומביות המשפט נעדרת, י*ט לנהוג זהירות קיצונית כהענקת
סמכויות. קל״וחומר כשהמדובר כמשפטים שבהם נגזרים עונשים
של 15 שנות־מאסר.

״אסור להזכיר כאן ש מו ת!״
1הלן הסביר אבנרי כמה תיקונים נוספים. בין השאר תבע כי ייקבע במפורש כי
/התביעה תצטרך להוכיח לא רק כי המגע עם הסוכן היה ״ביודעין״ ,אלא גם שהנאשם
אמנם ידע שהאיש הוא סוכן זר. בתשובה לכך הכריז יו״ר הוועדה, משה אונא, כי זוהי
הכוונה של המילה ״ביודעין״ — ותשובה זו בוזדאי תצוטט בעתיד במשפטי־ריגול ותעמוד
לנגד עיניהם של השופטים.
אולם אם קיווה מישהו שאמנם יתכן שיכנוע הדדי, התאכזב. כל ההסתייגויות נדחו, ביחסי־כוחות
שונים. בעוד שאבנרי, למשל, הצביע בעד ההסתייגות של מפ״ם, שנדחתה ב־ 25 קולות
נגד , 18 הרי מפ״ם לא הצביעה בעד ההסתייגות של אבנרי, שהיתר, בעלת אותו תוכן
בדיוק.

כסופו של דבר נתקבל החוק כדיוק כפי שהוצע על־ידי הוועדה -דבר
שהיווה צעד קטן קדימה, אך שהוא רחוק מאר מלהתאים את החוק
לתפיסה דמוקראטית.

אהרון כהן: הוא רא היה מורשע

לעומת זאת צעדה הכנסת, מייד לאחר מכן, עשרה צעדים אחורנית. היא קיבלה את אחד
החוקים המחפירים ביותר בתולדות הכנסת השישית.
זהו תיקון לאותו חוק־בטחון־המדינה. כוונתו להחמיר אותו לאין שיעור. לפיו, תחול
חובת־שתיקה מוחלטת על כל פקידי הציבור, לגבי כל דבר — גם לא סודי — שנודע להם
בעקבות עבודתם. לגבי חומר בטחוני, חלה חובה זו עד יום מותם. לגבי חומר בלתי־סודי,
תחול החובה במשך חמש שנים מיום התפטרותם מן השרות הציבורי.
זהו חוק מחריד של סתימת־פה. גם לגביו היו כמה הסתייגויות, וגם הפעם היתד, הקיצונית
ביותר הסתייגותו של אורי אבנרי. כשנקרא לנמקה, אמר:
בעוד שבסעיף הקודם אמנם היה שיפור כלשהו לעומת החוק הדראקוני הקייס — ובזה
אני מסכים לדבריו של חבר־הכנסת בגין, שציין זאת — הרי בסעיף זה יש הרעה ניכרת,
אפילו לעומת הצעת־התיקון, התיקון־לרעה, של שר־המשפטים.
בעניין זה, כמו לגבי חוק לשון הרע, הרוב בוועדת החוקה־חוק־ומשפט הוא עוד פחות
ליברלי מאשר שר־המשפטים.

אשר לו בו על ט־עות ״ארטדנה ,,ועו
הנ סרצ״ס -אשד דגלות ער המגבית
(המשך מעמוד )13
התיקון המוצע על־ידי הוועדה לסעיף 27 הוא דראקוני, ולא יכירנו מקומו בשום חברה
דמוקראנוית.
בקריאה הראשונה של החוק הזה שלל שר־המשפטים את הטמנה שלנו כאילו יש איזשהו
קשר בין תיקון זה לבין פרשת איסר הראל. אולם אי־אפשר להימנע מן הקשר, אפילו אם
הוא מיקרי.
§| היו׳׳ ר ד בו רהנצר: אסור להזכיר כאן שמות.
אורי אבנרי: הזכירו כאן נם את פרשת אהרון כהן. אי־אפשר שלא להזכיר

| | את המיקרים הנותנים משמעות להבנת התוצאה של החוק.
אולם, כבוד היושבת־ראש, חוק זה אינו חל רק על ראשי שירותי־הבטחון שהתפטרו, תוך
ריב עם ראש־הממשלה. לא דובים ולא יער. הוא חל על עובדי ציבור במובן של חוק לתיקון
דיני העונשין (עובדי הציבור) תשי״ז—.1957
דהיינו: סעיף זה יחול על עובדי המגבית היהודית, עובדי העיריות, עובדי הסוכנות היהודית,
עובדי המועצות הדתיות, עובדי הקרן הקיימת, עובדי החברות שבהן יש לממשלה
מניות, על צים ועל אל־על. הוא יחול על מיכאל צור, שהדליף דו״ח על הנעשה בחברת צים,
ועל אלוף־מישנה להט, שהתווכח בלהט על טיסות־השכר. הוא חל גם על אזרח אמריקאי,
מעובדי הסוכנות היהודית, שהדליף ידיעות על המגבית באמריקה לעיתונים אמריקאיים.

איך מגיעים לאבסורד כזה?
מגיעה לבך ממשלה חלשה, שאיבדה
את בטחונה העצמי; המחפשת
יוקרה מלאכותית במקום שאין
כבוד אמיתי ; המנסה להשתלט
על כל אמצעי־התקשורת: להפוך
את הראדיו למכשיר מפלגתי, לשעבד
לעצמה מראש את הטלביזיה
שתקום; השולחת עורבים
לבית-הסוהר והמפטרת עיתונאים
מותחי־ביקורת, האחראית לקבלת
״חוק לשון הרע״ ,והמאיימת על
כל העיתונאים בהרשעות ריגול.
היו״ר דבורה נצר: צריך לן

מיכאל
צור: אסור להדליף

נמק רק את ההסתייגויות. אין כל
1שייכות בין דבריך לבין הסעיף הנדון.
אורי אכנרי: יש קשר, ואסביר

גם מהו.
יש להצדיק איסור הדלפות מצד פקידים,
כאשר זה פוגע בבטחון־המדינה, או בסודיות
סבירה בשטחים מצומצמים, המוגדרים היטב,
כגון: פאטנטיס, תחרות מיסחרית ונתונים
לשומות־מס. אולם להגיע מכאן להצדקה טוטאלית
של סעיף כזה, כפי שעשה חבר־חכנ־סת
האוזנר — אני חושב שאין זו ליבראליות
עצמאית, כי עם עצמאות מליבראליות!
להטיל איסור דראקוני כולל על כל ידיעה,
ותהיה אפילו לטובת הציבור ולטובת בטחון
המדינה, רק מפני שהאזרח היה במיקרה
עובד־הציבור — הרי זאת סתימת־פה מגונה
ומסוכנת. זוהי מכה עצומה לחופש־העיתונות,
חמורה הרבה יותר מאשר בפרשת בול!
לפי חוק זה, אסור יהיה לפקיד ממשלתי
גם היום לגלות פרטים על מלחמת תש״ח ועל
פרשת אלטלינה, כי פרשיות אלה — לפי
הוראות בכתב של הצנזורה — נוגעות לבט־חון
המדינה׳,ואין עליהן אפילו הגבלה של
זמן.
במדינה בה ישרור חוק כזה, לא ייכתבו
ספרים כמו זכרונות שלזינגר, סורנסן ו־מנצ׳סטר
על פעולות הנשיא קנדי, שלא לדבר
כלל על גילויים מרעישים כמו אלה
שפורסמו בכל עיתוני אמריקה, על פעולות
שירות־הביון האמריקאי.
חברי־הכנסת, כולכם דיברתם לפני ימים
מעטים על פרשת בול ועל ׳הסכנח לדמו־קראטיה.
אין יכולה הכנסת להעביר אחרי
זה סעיף דראקוני כזה?
אני מבקש, על כן, לקבל את הסתייגויותי־נו,
שהן מינימאליות. דהיינו: שבמיסגרת חוק
זה אפשר יהיה להטיל איסור רק על מסירת ידיעה כאשר הכוונה היא בפירוש לפגוע בבטחון
המדינה.
אילו ה׳תה קיימת בארץ חוקה, כמו בארצות־הברית, היה הסעיף הזה נמחק אוטומטית
על־ידי בית־המשפט העליון, כנוגד את החוקה!

שלמד! להט: אס!ר לדבר

אלפרינה: אסור לגלות

מחפיר וגם חדש

ך ם לגבי סעיף זה נידחו כל ההסתייגויות — של גח״ל, רפ״י והכוח החדש. אפילו
^ הסתייגות של יושב־ראש הוועדה, משה אונא, שביקש לצמצם את תחולת החוק על
עובדי־המדינה בלבד, נידחתה.
הניסוח הדראקוני ביותר, החורג אף מן הניסוח המקורי שהוצע על־ידי הממשלה, נתקבל
על־ידי מפא״י, הליברלים העצמאיים ורוב הדתיים. בהצבעה המכרעת היה יחס־הכוחות
26 נגד .18
כשהועמד החוק כולו להצבעה סופית, נמנעה מפ״ם מהצבעה. כל הקואליציה, יחד עם
גח״ל ורפ״י, הצביעו בעד החוק. רק הכוח החדש ומק״י הצביעו נגדו. רק״ח והמרכז
החופשי נעדרו מכל הוויכוח וההצבעות.

וכך, כנוכחות שליש מחברי הבית, נוסף סעיף מחפיר הדש לספר
החוקים של ישראל.
סעיף שאף בימי־השיא של הבן־גוריוניזם לא היה כדוגמתו.

במדינה
(המשך מעמוד )12
רות שבכלל לא היה במקום. הוא תיכף צעק
עלי ״אבא שלך שקרן ״.אז כבר ראיתי שגם
עם הקצין אין יותר מר, לדבר.
ישבתי וסבלתי מכאבים. הרגשתי איך מרגע
לרגע העין שלי מתנפחת וניסגרת. התחילו
להיות לי כאבים חזקים בצלעות וקיבלתי
כל הזמן סחרחורות. ככה נמשכה הישיבה
שלי בתוך החדר איזה שעה שלמה
מבלי שאף שוטר אחד יגיש לי עזרה־ראשו־נר״
גם שביקשתי כדורים להרגעת הכאבים.
בסוף בא הקצין ואמר שאני מואשם ב־נסיון
להכשיל שוטר במילוי תפקידו. הסברתי
לקצין מה שהיה, והוספתי שאני כבר בן
21 ואף פעם בחיים שלי לא היו לי עניינים
עם המשטרה. אמר לי רב־סמל שהיה שם:
״לך לא היו בעיות עם המשטרה, אבל אנחנו
רוצים להכיר אותך,״ והם לקחו ממני טבי־עת־אצבעות
כמו מפושע.
ככד, ישבתי עד שעה 11 בלילה בתחנת
המשטרה. בסוף לא יכולתי יותר לסבול את
הכאבים בגוף מהמכות שקיבלתי, אז שלחו
אותי עם עוד כמה אזרחים בתוך ניידח,
לבית־החולים דונולו.
בדרך, כשהייתי בתוך הניידת, השוטר שליטה
אותנו אמד לי :״למה לך לנסוע לביתי
חולים? בין כה וכה לא יתנו לך שום טיפול.
רק כדור נגד כאבים.״ לא שמעתי לדבריו.
ואמרתי לו שאני עומד בתוקף לראות רופא.
הרופא, ד״ר פלך בדק אותי, וכתב באישור
רישמי :״אודם בלחי שמאל עם כחלון למטה
בעין, רגישות בצלעות משמאל ובבטן. באם
ימשיך להתלונן על כאבים — יש למשות
צילום הצלעות.״
למחרת הלכתי לקופת־חולים, והרופא הקבוע
שלי אמר שאני צריך לשכב במיטה
במשך כמה ימים. וכל זה מפני שהלכתי
לשאול לשלום קרובי.
עד כאן סיפורו של רחמים דמיציאן.

סיפר הטבח יעקב פומרנץ :״מנהלת המטבח
היתר, מכינה כל יום ששי חבילות
של בשר, עופות ושימורים, ושולחת אותן
בטנדר של המוסד לביתו של המנהל. התלוננתי
כמה פעמים — אבל מי שמע לי?״
הוסיף יו״ר ועד העובדים מרקו לוי :״מדי
יום, בשעה 12 בצהרים, עוזב הטנדר את
המוסד, כדי להסיע את הגברת בליך לביתה.
אבל כשביקשו העובדים הגרים מחוץ לעיר
הסעה בשבתות, השיב המנהל שאין תקציב.
כאשר משפחת בליך עורכת מסיבה בבית,
מקבל הטבח הוראה לבשל עופות ובשר, ל־מישלוח
הביתה. ובתום נשפים שנערכו
במוסד לא היו מחזירים את העודפים למחסן
הפרודוקטים, אלא לבית המנהל. וכל
זה — על חשבון הזקנים. אני מוכן להישבע
על הדברים האלה!״
יתכן שאמנם יצטרך להעיד בשבועה, ועימו
רבים מבין עובדי המוסד. כי עיריית תל־

אמר קרובו של רחמים, דויד דומני:
כשרחמים פנה לשוטר שהוביל אותנו

ונגע לו ביד, פתאום היכר, אותו השוטר על
ידו, ואחרי זה התנפלו עליו שלושה שוטרים,
ודחפו אותו במכות לחדר השני. שמעתי
רק צעקות ויותר לא יכולתי לראות,
בגלל שהשוטר דחף אותי משם.

אמר דובר משמרת מחוז תל
אביב, פקד משה בר־חיים :

במטה מחוז תל־אביב מתקבלות תלונות
אזרחים הן על אופן הטיפול של אנשי־משטרה
והן על התנהגותם. כל התלונות
נבדקות בקפידה, והפונה זוכה בתשובה.
לגבי המיקרה דנן דמיציאן רחמים, ניפתח
נגדו תיק על תקיפת והבשלת שוטר במילוי
תפקידו. בשעת חקירתו במשטרה מסר דמי־ציאן,
כי השוטרים השתמשו נגדו בכוח. ללא
ספק טענתו זו תיבדק בשעת חקירת־התיק.

שביתות
ו 1ד חשבון הזקנים
בפתח־תקווה קרה דבר בלתי־רגיל: מועצת
הפועלים תמכה בהכרזת שביתה. ולא
נגד מעביד פרטי נוקשה, כי אם נגד הנהלתו
של מוסד ציבורי.
היה זה, בעצם, מרד של מאה עובדי המוסד
לקשישים בגבעת השלושה, נגד מנהלם.
הם דרשו כי המנהל, יעקב בליך,)53; ,
יסולק.
״ליצן עיוור!״ העילה הישירה למרד
נראתה פעוטה: פקיד במוסד פוטר לאחר
תקופת־נסיון, מכיוון שלא נמצא מתאים לתפקידו.
עובדים ניזכרו בשורה ארוכה של
פיטורים, של מריבות עם המנהל, של הדחות
והסרת סמכויות, ואמרו :״די! או הוא —
או אנחנו.״
למען היעילות הוסיפו דרישה שניה: שגם
אשתו של המנהל, איילה בליך, תורחק
מן המוסד. כמה מהשובתים אף התעקשו
לראות בה אוייב מספר - .1
ששון כהן, הפיזיוסרפיסט היחידי של המוסד,
התלונן שאשת המנהל קראה לו
״ליצן עיטר!״ אס־הבית רחל זילבר העידה,
מצידה״ כי הזוג בליך כינה אותה, ב־הזדמניות
שונות, פרה שמנה, מרגלת,
סמרטוט. ואילו לאחות הראשית הודבק התואר
:״הערביה רוחצת הבקבוקים.״
מובן להישבע ! אילו נגע הסיכסוך רק
ליחסי־עבודה, לא היה מעורר תשומת־לב
מיוחדת. אולם תוך כדי מלחמתם נגד המנהל,
החלו העובדים מטיחים האשמות חמורות
ביותר, אשר אי־אפשר היה לעבור עליהן
בשתיקה. עיקר ההאשמות: המנהל ואשתו
עושים במוסד כבתוך שלהם, מעניקים לעצמם
הנאות והטבות על חשבון 500 הקשישים
המוחזקים שם על־ידי עיריית תל־אביב.

יעקב ואיילה בליך
לא סתם סיכסוך
אביב, שבתחילה התרעמה על מועצת הפועלים
הפתח־תקטאית על הכרזת שביתה, דאתה
כמה רציני המצב, הסכימה להקמת ועדה
משותפת של העובדים והעיריה.
המנהל עצמו, שנתבקש להשיב על טענות
עובדיו — סירב.
חקירות מלון הר 3א׳ 0
מקול הרשרוש התעוררה זהבה בנדק.
השעה היתד, קרובה לחצות וזהבה, שהיא
מורו־,־חיילת, ישנה לבדד, בחדר. בחדרים
הסמוכים ישנו חברותיה של זהבה 40 ,מורות
חיילות המתגוררות כולן לרגל תפקידן
במלון קונטיננטל הקרוב למרכז העיר טבריה.
דמותכח לון. הדבר הראשון בו נתקלו
עיניה של זהבה גרם לה לחזור ולעצום אותן
בבהלה. היתד, זו דמות כהה שנעה באיטיות
בחדר .״מי זה?״ קפצה השאלה מבין שפתיה.
הדמות קפאה על מקומה. באותו רגע
הבינה המורד, החיילת כי החיים והמוות ד-ם
ביד הלשון .״מה אתה עושה פד?,״ מילטה
שאלה נוספת מבין שפחית.
קולו של הגבר בא עליה בהפתעה, אבל
עוד יותר הפתיעה תשובתו העניינית לגמרי:
״יצר התאווה פיתה אותי לבוא,״ הוא הסביר
לה. מזל שזהבה הייתה מורה, וכמו כל
מורה — היא הייתה מאוד פסיכולוגית:
״אחה נשוי?״ שאלה כשהיא מנסה להסתיר
את הרעידות בקולה .״יש לך ילדים?״ התעניינה
מבלי שתצפה לתשובה. אבל היא
הצליחה. בין השניים התפתחה שיחה שארכה
כרבע שעה. במשך כל זמן השיחה
ניסתה החיילת לזהות את העומד מולה. היא
התאמצה ללא הצלחה להבחין בתטי פניי
של האלמוני, אך החשיכה המוחלטת ששררה
בחדר הקטן שמה את כל מאמציה לאל.
בסופה של השיחה, לפני שהאלמוני הסתלק
ועזב את הנערה לנפשה הודיע לה:
״את מחנכת מצויינת. הצלחת לשבור אותי
כמו ששוברים הר לשניים,״ אמר והסתלק.
עד לאותו הרגע שלטה זהבה בעצמה,
אך ברגע שהלך האלמוני התחילה לרעוד
בכל חלקי גופה. כאשר סיפרה למחרת את
הסיפור לחוקרי משטרת טבריה, רעדו ידיה.
מיקרים מהסוג הזה קרו לאחרונה במלון
קונטיננסל מספר פעמים. בשעה מוקדמת
יותר בליל־האימים של זהבה בנדק, פגעה
(המשך בעמוד )19
העולם הזה 1544

נ ו נראה הגשר בזמביה
אותו רצו לנוצץ. באמצע,
מסתיר את פניו בספר:
וב־סדן רונן, מומחה
חומר=נפץ שלהקשר

הקומנדושל ויו ל ט
ך* רכה דמטבלים היו בישראל. אך
! 1השבוע הופיעה לראשונה רמטכלית ישראלית,
שיש לה צבא פרטי משלה.
ויולט אליוט, בחליפה אפורה ותסרוקת
נאה, צעדה בראש צבאה הפרטי, המונה
שלושה אנשים: רב־סרן אפרים רונן, החבלן
בנימין עדות וכן רפאל צורני. כולם צעדו
בסך אל בית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
אנשי הקומנדו של ויולט הואשמו בקשירת
קשר לפיצוץ גשר. גשר הנמצא במדינת זאמ־ביה
האפריקאית.
בבית־המשפט כפרו רוב אנשי הקומנדו
בהאשמות, אך קודם לכן, בחקירה המשטרתית,
סיפרו סיפורים מפורטים. וכך סיפרו:

צחק מכד העגיץ
ך* שהיה כאמסטרדם, הטילו על
בעלי לנסוע לזאמביה, מטעם חברת
זונלד, הנמצאת בדו־יורק,״ התחילה ויולט

| 1 -ן י | ךךי ויולט עשבת במזנון
ן בית־המשפט המחוזי

ומחייכת לעברם של ידידים, אשר באו
כדי לעודד אותה לקראת תחילת המשפט.

את סיפורה, אודות מיבצע החבלה הבינלאומי.

ויולט עצמה היא דמות בינלאומית לא
פחות: היא נולדה לפני 36 שנים בעיראק,
ושם נישאה לאוסטרי בשם אלברט וולפר.
בגיל 19 עברה ללונדון, ומשם לווינה. היא
התגרשה מבעלה, הכירה בווינה את ויקי
קולרס, נישאה לו בקפריסין, התגרשה ממנו,
עלתה לארץ, הכירה כאן את האמריקאי
גאי אליוט, ונישאה לו.
עם גאי, בעלה השלישי, היא נסעה לאר־צות־הברית,
ויותר מאוחר הצטרפה אליו
באיים הקאריביים, שם עבד כרב־חובל באוניות
שהובילו נחושת.
אחר־כך חזרה ויולט ארצה, בעלה נשלח
לאמסטרדם, והסיפור מתחיל.
וכך סיפרה ויולט במשטרה:
מנהל חברת הנחושת זונלד, רולף דנביר,
פגש את גאי, בעלי, בהולנד. הוא הטיל
עליו לנסוע לזאמביה, כדי ללמוד שם איך
הם מייצאים את עפרות הנחושת לעולם.
הבנתי מבעלי, שכוונת הבדיקה בזאמביה,
היא ללמוד איך אפשר לעכב את הייצוא
משם, דבר שיביא רווחים לחברת זונלד ב־ניו־יורק.
הבנתי גם מבעלי, לפני שעזב את
אמסטרדם, שהוא צריך לבדוק אפשרויות
גרימת נזקים, כדי לעכב את יצוא הנחושת.
כשבעלי חזר ארצה, לפני ראש־השנה, הוא
אמר לי שהדרך היחידה לחבל בייצוא הנחושת,
היא לפוצץ את הגשר עליו עוברות הרכבות
המובילות את הנחושת. אז אמרתי
לו שאם הם צריכים אנשים מתאימים לפעולה
הזאת, אז בטח יש בארץ אנשים
בעלי־נסיון, מתקופת המנדט, שעשו פעולות-
חבלה נגד האנגלים. גאי קיבל את ההצעה.
ביום בואו של בעלי לארץ, נסענו משדה־התעופה
עם אפרים רונן, שהוא קצין בחיל־האוויר,
ועומד לשאת את אחותי תמר, העובדת
כדיילת באל־על. גאי אמר לו שהוא
מחפש אנשים לפיצוץ הגשר. רונן צחק מכל
העניין, למרות שגאי אפילו שאל אותו אם
הוא מכיר אנשים לצורך זה.
אבל בשלב יותר מאוחר, כששאלנו אני
ובעלי את רונן אם אפשר לבוא אליו הביתה
לשם הכנת גשר, כדגם, הוא הסכים לכך.
אני המשכתי לחפש מומחי־חבלה. פניתי
לגיטי, רפאל צורני, ואמרתי לו שבעלי זקוק
לאנשים שיש להם נטיון בחומרי־נפץ, כדי
לעשות פיצוץ בזאמביה. באמצעות מכר שלו
הכיר לנו רפאל גיסי את בנימין עדות.
עד כאן דברי ויולט.

מאחורי ההצעה אינה מסתתרת מדינה ערבית
כלשהי, או מדינה מהגוש המזרחי, או
אויב פוטנציאלי למדינת ישראל. על כך
קיבלתי תשובה, שאין באפשרותם לתת לי
ערובות. כמו שהם נותנים בי אמון, הם
מבקשים אותי להאמין להם שאין הם קשורים
עם שום גוף מדיני.
כעבור שלושה ימים הזמין אותי צורני
לפגישה בתל־אביב בבית־קפה הכחול, שנמצא
מול הדואר. בקפה חיכו לי גאי ו
הגיס
והגיסה :

כמות חומר הנפץ לה אני זקוק לפיצוץ,
היא למעלה מ־ 80ק״ג. ויולט הבטיחה להתקשר
עם בעלה ולהודיע לי על כך. תוך כדי
השיחה נכנס צורני לקפה. הוא אמר לויולס
שבעלה טילפן אליה, ויטלפן שנית באותו׳
ערב. ויולט אמרה לחכות לתשובתו, ואחרי
כן הודיעה לי להמציא לה שש תמונות-
פספורט.
נתתי לה אותן כעבור כמה ימים. היא גם
לקחה ממני פרטים אישיים המופיעים ב־

רפאל צורני חיולט יושבים על ספסל הנאשנויס בבית־המשפט
המחוזי, שניהם מואשמים בקשירת קשר לפיצוץ
הגשר בזחביוז, ממתינים בקוצר־רוח גלוי ובעצבנות בולטת לתחילתו של המשפט.
צורני, ונסענו במכונית לביתו של רונן, ב־ דרכון שלי. היא הסבירה לי שזה דרוש לה
רמת־השרון. בדירה גאי הראה לי דגם של לצורך קבלת ויזה לזאמביה.
וזהו. יותר לא נפגשתי איתר, יותר.
הגשר באורך 40 סנטימטרים. התרשמתי שרונן
מתמצא מאד בחבלה והוא ערך לדוגאת
ההסבר נתנה ויולט בעדותה,, :בסוף
מה, על גבי נייר, חישובי מטעני־נפץ ל אוקטובר צילצל אלי בעלי מנידיורק וביקש
ממני להודיע לבנימין שהפעולה בוטלה. אבל
ניתוק ברזל.
שוחחנו על פיצוץ הגשר, ואני העמדתי לא יצא לי להודיע לו על כך.״

תנאי שגאי יהיה העוזר שלי, ושפעולת ההקשר
המשפחתי
הריסה תבוצע רק אחרי הריסת מסילת־ד,ברזל,
מאתיים מטר לפני הגשר מכל צד, כדי
רותי־הבטחון, שקיבלו את ד,אינ-
שלא יהיו אבידות בנפש.
פורמציה המלאה מבנימין, עקבו אחרי
באותו מעמד גם דרשתי חמישים אלף
חוליית הקומנדו. רק ב־ 6.11.66 הם עצרו
דולאר עבור הפיצוץ. גאי אמר לי שבנוגע את יתר חברי־החוליה.
לכסף הוא צריך לקבל אישור הממונים עליו,
כבר בחקירה הראשונה הוברר הקשר האבל
הוא הסכים להיות העוזר שלי בפיצוץ.

משפחתי בין ארבעת החשודים שהיוו את
נפגשתי עוד כמד, פעמים עם גאי ושוחחנו הקומנדו של ויולט: גאי אליוט הוא בעלה
רווחיס
?צויד

על הבעיות הטכניות. באחת ההזדמנויות בא של ויולט, רפאל צורני 42 נשוי לאחותה
ף י #נימין עדות 48 איש הלח״י לשע -גאי יחד עם ויולט אשתו, וכך הכרתי אותה. של ויולט, ורס״ן רונן ( )31 עומד להינשא
בר, היה מומחה לשימוש בחומרי־נפץ ליד ביתם גם ראיתי פעם את רונן, כשהוא לאחותה השניה של ויולט.
לבוש בתלבושת צה״ל, עם סמלי דרגות רב־ופיצוצים.
כיום הוא נשוי, גר בחיפה ועובד
רב־סרן אפרים רונן היה זה שהשלים את
סרן, כנפי־צניחה וכנפי־טייס.
בחברת צ.ד.
הסיפור אודות הקומנדו המשפחתי הישראלי,
בפגישה אחרת קיבלתי מגאי 1,500 לירות שרצה לפוצץ את הגשר. וכך סיפר:
הוא היה הראשון שנעצר בידי המשטרה,
ועדותו היא שהסגירה את הרשת כולה. וכך לכיסוי הוצאות. חתמתי לו על פיסת נייר.
״גאי הסביר לי שמטרת המיבצע היא רוואחרי
זה התכונן גאי לנסוע לאנגליה. הוא חים כספיים: אם יפוצצו את הגשר, יופסקו
העיד עדות:
ידיד שאסף אותי פעם כטרמפיסט, שאל הציע שאשתו ויולט תשמש מקשרת בינינו. משלוחי הנחושת מזאמביה, ואז יעלו מחירי
אותי אם אני רוצה להשתתף בפעולה באחת הוא גם אמר לי שאכין דרכון.
הנחושת בעולם בולו.
מארצות־חוץ. נתתי תשובה חיובית בתור
״אני הסכמתי לתת את דירתי לבניין דגם
כמה ימים אחרי נסיעתו התקשרה איתי
הלצה, אבל כבר באותו ערב צילצל אלי ויולט וביקשה שניפגש בקפה קפולסקי ב־ הגשר. השארתי לו מפתח של הבית, ואפיידידי
זה, והפגיש אותי עם גאי, שהגיע ל רמת־גן. ניפגשתי איתה שם, והיא הראתה לו שלחתי את גאי לחנות של וילנצ׳יק בחיפה,
יחד עם השנים האחרים: צורני ורונן. לי מספר מכתבים שקיבלה מבעלה. על אחד
רחוב אלנבי כדי להשיג חומרים.
כל זה היה ב־.7.10.66
המכתבים ראיתי את שם החברה ראלף
״הדבר האחרון ששמעתי בעניין הזר, מ־ויולט
היה, שכנראה הוחלט לערוך את הגאי
הוציא צילומים של הגשר ומספר שר דונביר, ניו־יורק.
אחרי כמה ימים הזמנתי את ויולט לפגי פיצוץ באמצעים אחרים, מארצות־הברית, וטוטים•
רציתי לדעת מה מסתתר מאחורי הפיצוץ,
ושאלתי אותו מה הן הערובות, ש שה נוספת בקפה קפולסקי. הסברתי לה ש־ שלא יהיה כלל צורך במבצעים הישראליים.״

״אני מקנות סיפוק מח

הנוו ת מהקיבן לחסדים הידחי

>וזיום היא רוקדת אחרת:

בעין חרוד היא התחילה לרקוד (משמאל) כבר אז
׳•״הרגישה שהיא נועדה לגדולות, אך איש לא חשד בכן.
ריקוד אירוטי שהוא גם אומנותי. זה נורא קשה.״

יי•* תנועה הקיבוצית

יצרה הרבד. דב־

( ן רים, וגם את מונגולה.
והיא לא התחנכה בסתם קיבוץ, אלא
בקיבוץ דתי. בכפי־הנוער. שליש שנים גידל!
אותה שם, אבל את ההתפתחות האמיתית
שלה רכשה מונגולה לאזר בעץ־חרוד. שם
היא התחילה לרקוד, השתתפה בלהקת־ריקו־די־עם
שהופיעה בפני קיבוצי־הסביבה .״בעין
חרוד התקדמתי מהר לקראת היעוד שלי״

הסבירה מונגולה .״היה לי יופי שם. גם עם בו
הייתי כבר גדולה, בת .14 והיה לי גוף משגע.״
את הגוף הזה, בלי שום בגדים, התחילה 1
להראות במועדוני־הלילה של תל־אביב כשנהיה לה
אך לא לפני שעברה קורס לחשפנות אצל מיקו א׳
המרכזית) ,שיצר את החשפנית העברית הראשונה.
אחרי שהפכה לחשפנית־מצליחה מאוד, והופיעו
דוני־הלילה בארץ, הגיעה הנערה־מן־הקיבוץ למג
״תל־אביב זה כבר לא סחורה בשבילי. העתיד שלי

מהריקוד שדי״ מצהירה

1 1ן ץ למעלה מצולמת מונגו־
\ 111 11 לה(מימין) בקיבוץ עין־
חרוד. למטה, בתל־אביב, בתלבושת מקצועית.

העולמית

הארץ כבר מזמן קטנה לה, למונגולה, חניכת
הקיבוץ. על גבי עיתוני העולם היא מניחה
את הגוף שלה, שבעזרתו היא מקווה להגיע לכותרות. כי ״יש

נוער. אני
|ולה ()20
בקיבוץ.
(בתמונה
מי אלקיים.
|רוב מוע־חדשה:
ובאירופה.״
16.3*1

גוף משגע. אני רוקדת עם מיקו, ובסוף אנחנו עושים אהבה.
זה קטע ריקוד רומנטי, ואני מקבלת סיפוק מלא ממנו.״
מונגולה הופיעה כחשפנית מצליחה ברוב מועדוני הלילה בארץ.

1 6 1 6 1 1 2 1 1 1 1 1 3 1 1 1 8 1 :6 1 1 1־ 1

הלנה רובינ שטיין נו תנ ת חו מ ר
חדש ו מופל אהמ עני ק ל חו ת מרוו ה
בסדרת שפתונים גדולה ונפל א ה
במבחר גוונים
שטרם הי ה
עד כה
¥ג? ס?11

במרינה
(המשך מעמוד ) 14
אבן באחד מחלונות הבנין. בלילה קודם
נראתה דמות מיסתורית משוטסת מחוץ לבנין
המלון והמורות שהבחינו בה הזעיקו
מיד את המשטרה.
בדיקה חטופה במלון גילתה שברזי הגז
במטבח בית המלון היו פתוחים. דבר זה
העלה את הסברה כי האלמוני שחדר דרך
כניסה אחורית של המלון ישר אל המטבח
ופתח את ברזי הגז. מי יודע לשם מה.
הדוח הג׳ינג׳יוז למחרת הפירסומים
על שרשרת מיקרי המיסתורין במלון־החיילו׳ז,
הופיעו בשטח ארבע קצינות ח״ן. הן שוחחו
עם הבנות והזהירו אותן חמורות שלא
לשוחח עם העיתונאים.
הוותיקות שבין המורות זוכרות מיקרה
דומה שהיה לפני כחצי שנה. היה זה כאשר
יצאה חיילת באמצע הלילה אל השירותים,
כמעט וניתקלה באדם אלמוני שעמד בדרכה.
צווחת הבהלה שלה הניסה אותו.
באותו לילה, כשעתיים מאותר יותר, התקבלה
במשטרת טבריה תלונה דומה. הפעם
היתד, התלונה מפי אזרחית תושבת טבריה.
לדבריה, התעוררה היא באמצע.הלילה והבחינה
באלמוני היושב מולה על כסא. צווחת
הבהלה שלה הניסה את האלמוני.
אלא שאז נעצר החשוד. התברר, שהוא
אמנם משיג־הגבול. הדבר היה ברור למעלה
מכל ספק. הסיבה: שערו האדום של העצור
זוהה בקלות על־ידי המתלוננת.
המורות־ד,חיילות במלון קונטיעטל ממשיכות
לרעוד מפחד מבקורי־הלילה המיסתוריים.
המשטרה, שלא סומכת על כושרן הפסיכולוגי,
הציבה ליתר ביטחון שמירה קפדנית
מסביבן, שישגיחו היטב על מלון־הרפאים.

הוא גיבור היוס ־
אבל בדיוחו הקטנה

נחשב לדון ויואו
משהו מעיק עריו

מדותש הו א יפה להפליא, גבר שחר/חר,
עם עיניים מאורכות ושיניים צחורות,
למרות שגובהו מטר שמונים ושש,
למרות שהוא במלוא עלומיו, בגיל ,23 ולמרות
שהוא הצליח בארץ במידה יוצאת מגדר
הרגיל, והפך במשך חמישה חודשים
את קבוצת הכדורסל של מגבי תל־אביב ל־קבוצת־צמרת
אירופית ואולי למחזיקת גביע
אירופה — למרות כל זה, כשחזר השבוע
טל ברודי ארצה, אחרי סיום המישחק בבולגריה,
לא חיכה לו בנמל התעופה שום עדר
של נשים, לא חיכתה לו אפילו שום קבוצת
נשים, ואפילו לא אשה אחת. כל מי שהיה
שם זה עסקנים, חברים, ידידים ובני
משפחה.

לעצות המאמן והכיר את לידה.
הוא יצא איתר, שנתיים. הם היו מטיילים
יחדיו, שמעו יחד סימפוניות של בך ובט־הובן,
השתעשעו יחד ולמדו יחד, עד שההורים
שמעו על הרומן, הוציאו אותה בתור
עונש מן האוניברסיטה. למרות זה המשיכו
השניים עוד שנה וחצי להיפגש, עד שהוא
עלה ארצה.

יתכן שזוהי אחת הסיבות לכך, שעם סיום
החוזה שלו בישראל מתכונן טל ברודי לעזוב
את ישראל ולחזור לאמריקה. שם, לפי
דעתו, הוא יהיה כבר זקן מדי בשביל הכדורסל,
ולכן הוא יסיים את לימודיו באוניברסיטת
אילינוי, יקבל את הדוקטורט שלו,
ויהפוך מרצה מכובד ורציני, שעברו השובב
כלל אינו מורגש עליו.
מדוע לא יחדש את החוזה שלו בישראל?

לכד כדירה הקטנה
^ ישראל נשכחה ממנו קצת אהובתו

הקודמת .״אני אוהב לרקוד, אוהב דיסקוטקים,
ושם הנערות הן לא בדיוק הטיפוס
שאני אוהב. אני אוהב נערות רעננות
יותר.
״האמת היא,״ הוא מודה ,״שאני זקוק לאשר
.,כי אין לי מושג בבישול ובסידור בית

האמריקאית
כמעט שאותה
נשא לאשת, כאשר
שניהם היו סטודנטים בארצות־הברית.

דרכי אדם
העיקר הבריאות
תושבי ערד מכירים אותו כאדם חביב,
האוהב להתבדח. עד לזמן האחרון אף היתר,
לו סיבה טובה להיות עליז. כי אליהו בניש
מצא בערך את הדבר שדחף אותו דרומה.
עד לפני פחות משנתיים היה בניש תושב
חיפה, ומרוצה. הוא
עבד כמסגר במיפרץ,
ונחשב לפועל ותיק
ומבוסס היטב. אך
מצב בריאותה של
אשתו היה ירוד. היא
סבלה מקצרת, והאוויר
הלח והדחוס
הזיק לה. כאשר
שמעו בני הזוג כי
האוויר בערד מרפא
את ׳הקצרת, מכרו
דירתם ועברו דרומה.
ואמנם,
אשתו של
בניש נרפאה לחלופין. אבל אם תשוב צפונה,
תחזור מחלתה.
״עד הסוף״• גם בעיית הפרנסה נפתרה
בקלות. עוד ב־ 1942 נשלח בניש מתל־אביב
עם פלוגת־עבודה של סולל בונה לבניית
מיכלי־דלק במוסול שבעיראק. כאשר היו
דרושים בעלי־מקצוע מסוגו לבניית מיכלי־דלק
בחיפה, עבר לשם. אך התיישב בערד,
התקבל לעבודה כמסגר־רתך במיפעלי ים־
המלח בסדום.
הוא עבד הרבה שעות נוספות, כי עבודה
לא חסרה במיפעל הענק. אך לפני שיכול
היה לקבל קביעות, חלה. כאשר חזר לאיחנו,
קיבל הודעת פיטורים.
תחילה התייחס בניש גם להודעה זו בעליצותו
הרגילה. הוא סיפר לחבריו :״ירדתי
למיפעל עם אשתי והכרזנו שביתת־רעב של
ארבע שעות. מארוחת בוקר עד ארוחת
צהרים.״
אלא שהעניין לא היד, כלל מבדח. הנהלת
החברה הסכימה לקבלו בחזרה לעבודה,
אך באורח זמני בלבד. בניש, בעל המיבנה
הרחב, העיניים החומות והניב הספרדי המתנגן,
החליט ללחום בכל הרצינות. כבעל־מקצוע
ותיק, יכול היה מן הסתם למצוא
עבודה בצפון, גם בימי המיתון. אולם אם
ישוב צפונה — תסבול אשתו מהקצרה.
השבוע התייצב שוב עם אשתו ליד משרדי
המיפעל, ושוב הכריזו השניים על שביתה.
אבל לא לארבע שעות, כי אם ״עד הסוף״.

האשת שגהיתה מודרגית
לאחר שידולים רבים מצד הוריו, נענה
מוחמד והסכים להתחתן. מכל המועמדות
הוא בחר בפאטמה בת השכנים, כי היא
העולם הזה 1544

מדוע לא ישאר בארץ לצמיתות? מדוע שלא
יקים כאן בית, ומשפחה? את התשובה לכך
אפשר לשמוע מפיו, אחרי שמוצאים אותו
בדירה השכורה שלו, בת חדר אחד ומטבחון,
המלאה מזכרות מארצות שונות.
הוא מוכן לספר על עצמו הכל. מן ההתחלה
ועד הסוף :״באתי מבית שומר־מסורת.
הורי היו קפדנים מאוד, ואמא שלי היתד,
מכה אותי כל פעם שעירבבתי את הבשר והחלב.
אולי זאת הסיבה שעד גיל 18 הייתי
ירוק לגמרי בענייני נשים. אבל הנשים כנראה
לא היו ירוקות בי, וכשנערכו באוניברסיטה,
בין הנערות, בחירות חשאיות לגבר
שישא את תואר הרווק המבוקש ביותר, נבחרתי
אני.״

התחיל לדאוג לו׳ והחליט שאם יכיר איזה
בחורה מעניינת, הוא לא יתרגש כל כך מכל
מישחק, ויהיה אולי מאושר יותר. הוא שמע

ך 1 *1 1 1טל ברודי (מימי!) ב־עת
המשחק הסנסציוני
נגד האלופה הספרדית שנערך בתל־אביב.

^ ולי זה מה שעזר לו, אולי משהו אחר,
^ אבל קצת אחרי שקיבל את התואר הנכסף
הזה הוא הכיר בחורה ממוצא רוסי בשם
לידה פטרוניק. המשותף לה ולו היה ההורים
שלהם. גם הוריה, כמו הוריו, היו דתיים
מאוד. אבל הוריה היו קתולים אדוקים ולא
יהודים אדוקים.
הוא מדבר עליה בגעגועים עזים :״היא
היתד, בחורה חכמה, יפה ופיקחית. היא היתד,
יפה מאוד, ומה שחשוב יותר מהכל, היא
היתד, מתוקה. אני מעריך את זה מאוד אצל
נשים. היא היתד, פשוטה מאוד, לא התאפרה
ולא התגנדרה יותר מדי, אהבתי אותה מאוד׳
למרות שהיא היתד, מבוגרת ממני בקצת
יותר משנה.״
הוא הכיר אותה בזכות הכדורסל. ד,־א
היה שקוע כל־כולו במקצוע. המאמן שלו

ובכל הדברים הללו. הייתי רוצה להתחתן,
אבל בשביל להתחתן אני מחפש בחורה מקסימה,
מיוחדת.״
הבחורה המקסימה שהוא מחפש צריכה
להיות, חוץ מכל מעלותיה, בעלת שיער
ארוך שחור, שביום הוא אסוף, ובלילה הוא
פרוע. בין בנות החמישים והשישים הוא
יכול היה למצוא הרבה כאלה, הצרה היא
שבין הצעירות זה לא כל כך מודרני. לכן
הוא עדיין מחפש.
בינתיים, כרגיל, עד שהוא ימצא אשה,
הוא מתעניין בכל נישמתו בכדורסל .״הפעם
הראשונה שבכיתי מאז גיל 12 זה היד, כשמכבי
תל־אביב הפסידה בספרד. משחק הגומלין
הציל את המצב.״
בקשר למישחק האחרון שנערך בבולגריה,
יש לו דיעה מיקצועית ושקולה :״אני לא
חושב שהייתי כל כך טוב. שיחקנו יותר
מישחק של הגנה, וזה הפריע לי מאוד. השופטים
גם היו מאוד לרעתנו בכל זאת זה
אילנה פורת, הי־ יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.״
פהפיה, שנראתה
עכשיו הוא מתכונן באופן פיזי ונפשי ל־בחברתו
שלושה שבועות, שיא לגבי ישראלית. מישחק המצופה באיטליה ולגומלין בארץ.

הישראלית

נראתה הכי תמימה מכולן.
הוא שילם עבורה 4.000 לירות מוהר,
ולאחר חודש הם התחתנו, והתגוררו כבית
הוריו של מוחמד.
ג׳ינג׳י כלי חינה. סיפר מוחמד:
״אחרי כמה זמן פתאום היא התחילה להיות
לי מודרנית. להתלבש יפה, להתגנדר. ובאיתו
זמן גם השתנתה: אני עובד בשוק הירקות
בתל־אביב, וחוזר פעם בשבוע. ואז כשהייתי
דורש את המגיע לי, היא התחילה

מסרבת. קודם לא ידעתי למה. אחר־כך התחילו
אנשי הכפר לרנן שיש לד, מאהב. אני
לא האמנתי. למה? כי אני יפה, וחזק, וגם
ג׳ינג׳י בלי חינה. אז למה תבגוד?
סרטן מן אירופה. לאחר ארבעה חודשים
שלא הייתה טובה אלי, ואני סבלתי
הרבה, אמרה לי אימי שאם אישה לא באה
לבעלה, סימן שהיא אצל אחר. וכנראה שד,זקנות
יודעות יותר טוב כי למעשה היא
צדקה. פעם כשהיא חשבה שאני יוצא לעבו

כרגיל, חיכיתי בחוץ. ופתאום — אוי
למה שראו עיני! היא הלכה כאילו מהופנטת
ישר לדירתו של עבד. עקבתי אחריהם, נכנסתי
מאחורי הבית. אחרי חצי שעה פרצתי
לחדר ומה ראיתי? שניהם חצי ערומים במיטה׳
כמו בסרט מן אירופה.
״אני לא הרגתי אותה, גם לא אותו.
אם היא רוצה להיות מודרנית, בבקשה. אני
אהיה כמו ערבי מסורתי! אמרתי לה שלוש
פעמים, את מגורשת׳ ,וזהו.

הוריה והוריו

ספ 1רט כדורסל צמד כוכבי
כשירדו במוצאי־שבת בשתיים בלילה
כדורסלני מכבי תל־אביב מד,מטוס, בנמל־התעופה
בלוד, האיר עליהם זרקורו של צלם
יומן הקולנוע. ר,כדורסלנים, המלווים, והעסקנים
שבאו לקבלם, הזדרזו לעמוד בפוזה
המתאימה אל מול עדשות המצלמות.
רק איש אחד לא ניסה להתבלט, הוא ירד
מהמטוס, רציני מעט, אמר בנימוס שלום למקבלי
פניו.
היה זה דווקא הכדורסלן לו חייבת מכבי
תל־אביב להכיר תודה על כך שהיא משחקת
בגמר גביע אירופה לקבוצות מחזיקות
גביע — מל ברודי.
אמריקאי מול אמריקאים. היהודי־האמריקאי,
שהגיע בראשית העונה לישראל,
חולל מהפיכה בכדורסל המקומי. הוא הכניס
תנופה חדשה בענף זה, הצעיד את קבוצתו

כדורסלני מכבי בלוד

במת ה שחקנים מציגה

״מלקנלם הקטן
1ם לחמת 1בסריסים׳
ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה של העונה
תל־אביב ״בית הרופא״
גבעתיים ״שביט״
יום ו׳ 7.4ב־9.00
הערב 4.4ב־8.30
תל־אביב ״בית הרופא״
יגור ״יד למגינים״
מוצ״ש 8.4ב־8.30
יום ד׳ 5.4ב־9.00
גן שמואל יום א׳ 9.4
יום ה׳ 6.4ב־9.00
תל־אביב ״בית הרופא׳ יום ב׳ 10.4ב־8.30

שהגיעו טייפים, בשתיים לפנות בוקר,
ידעו כי האתגר הגדול עדיין לפניהם: ה־מישחקים
בגמר הגביע. מימין: גדעון פריימג׳גבי נוימארק, מנהל הקבוצה שמואל מחרובסקי,
משה גולוביי וחיים שטרקמן. אחד שלא השתדל להתבלט: מל בדודי, ה״כוכב׳* האמריקאי
שהצטרף לקבוצה, לו חייבים התל־אביביים את הזינוק הגדול שלהם קדימה בזירה האירופית.

להישגים עליהם לא חלמה כלל. כאשר היה
בשיאו, לא היה כדורסלן בישראל, או בכל
מדינה אירופאית בה שיחק עד עתה, שהצליח
להתמודד עימו.
בעל הדרכון האמריקאי, העובד כמדריך
ספורט בשעות היום, הצעיד את מכבי תל־אביב
לנצחונותיה על אריס מסאלוניקי, על
יובנטוד מבאדאלונה ועל בוסב מבורגאס.
המשימה הבאה של מכבי תל־אביב וטל
ברודי: שני המשחקים נגד הקבוצה האיטלקית,
אינם ואראזה, בגמר גביע אירופה
למחזיקות־גביע.
לפני שהחלו המישחקים אמר כדורסלן
מקומי :״למכבי תל־אביב יש את מה שצריכה
כל קבוצה אירופית כדי לזכות בגביע
— כדורסלן אמריקאי. אין כל סיבה
לכך שהיא לא תזכה.״ הצרה כרגע היא ש־לאינס
יש שני אמריקאים הקרובים לרמתו
של ברודי: סטאן מקאנזי וטוני ג׳נארי.
כשחזרו המכבים ממישחקם בבולגריה, אמר
מאמנם, יהושוע רודן, כי הוא גא על עצם
העובדה שקבוצתו משחקת בנמר הגביע,
וכי זהו הישג עצום גם אם לא תזכה הקבוצה
בגביע.
חובבי הספורט בארץ יכלו בינתיים רק
להתפלל לכך, כי קבוצתם, העומדת כה
קרוב להישג המזהיר של זכיה בגביע
אירופה, אמנם תזכה בו.
סוף־סוף יש לה כוכבים כטל ברידי והנחום
כוהן־מינץ.
כדורגל חיים משוגעים

למבוגרים כלכד
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

הליגה המיקצוענית נקבל עוד 1500 דולר.
חוץ מזה אנחנו צריכים עוד לקבל תשלומים
מהטלביזיה.
הטלביזיה המקומית כבר צילמה אותנו
מספר פעמים, וכנראה שהם ישלמו בעד זה
ובעד הופעות דומות בעתיד. יתכן גם שאוכל
ללמד כד־רגל בקולג׳ים מקומיים, כך
שתהיה הכנסה נוספת.
לבל כחודה -מכונית. סדר־היום
שלנו הפך עמוס יותר, מכיוון שבאמצע החודש
כבר מתחילה כאן עונת המישחקים.
מדי בוקר בתשע־ושלושים כל הקבוצה יוצאת
לאימון של שעתיים. יש איתנו כדורגלנים
מספרד, פרו, ארגנטינה, ג׳אמיקה ו־אוסטראליה.
הגיע אלינו גם הבראזילאי דדה
מאריה, ששיחק 40 פעם בנבחרת ארצו.
עכשיו הוא בן .28
היהודים כאן עשירים מאוד ומזמינים
אותנו כל הזמן כשהם לא מזמינים אותנו,
יש לנו הרבה ידידות עם מכוניות שבאות
אלינו למלון בערבים. אנחנו יוצאים איתן

על המשך הרפתקאותיו ביבשת החדשה
(העולם הזה ) 1541 כותב שימעל׳ה כהן:
היה לנו כבר מישחק אימון נגד קבוצה
מקומית וניצחנו .0:8אני שמח על כך במיוחד,
מכיוון שהבקעתי שני שערים בבעיטות
מ־ 25 מטרים, ודווקא ברגל בה
הייתי פצוע לפני הנסיעה. החלמתי לחלוטין,
ומנהלי הקבוצה המקצוענית, שהחתימה את
דויד פרימו ואותי — באלטיטור — היו
מבסוטים מאיתנו.
הם ישלמו לי ולפרימו 12 אלף דולר לכל
אחד, לשבעת חודשי המישחקים. מזה
יורידו 20 אחוז מיסים. נוסף לכך נקבל על
כל ניצחון עוד 40 דולר, ואם נזכה באליפות

ואחר כך הן מחזירות אותנו למלון. כמעט
לכל בחורה יש מכונית, ואני מסתדר איתן
דווקא לא־רע. חיים משוגעים.
היינו גם במשרדי הממשלה במדינת
מארילנד, בה נמצאת העיר באלטימור. השרים
שם קיבלו אודנו בכבוד רב, כאילו
נפלנו מהשמיים. אחד מהם הסיע אותי במכונית
שלו, שאל אות -בן כמה אני, ואם
אני נשוי. כמעט רצה לסדר לי חתונה.
אנחנו גם נפגשים הרבה עם כל מיני
נכבדים ועשירים, מצטלמים איתם בשביל
העיתונים, כדי לעשות פירסומת למישחק
הכדורגל, שאינו מוכר כמעט כאן.
הצטערתי לשמוע ששמשון תל־אביב הפסידו
בליגה. אני רק רוצה שהם יחזיקו
מעמד כל זמן שאני כאן. נאסוף קצת כסף
ואז נחזור, ויחד שוב ננצח.

מ׳ פגע בשופט?
לפני שבועיים טען שופט הכדורגל יצחק
עורבי, כי במישחק בין הפועל פתח־תקווה
למכבי שעדיים פגע בו כדורגלן הפועל
פתח־תקווה, בועז קופמן, ובי הוא הפסיק
את המישחק (העולם תזה .)1543
ועדת המשמעת של ההתאחדות לכדורגל
דנה בנושא ביום החמישי האחרון והחליטה
לזכות את קופמן.
אך שאלה אחת נותרה עדיין ללא פיתרון:
מי פגע בשופט עורבי? אפילו צדקה ועדת
המשמעת של ההתאחדות, כי השופט לא
הצליח לזהות נכונה את השחקן שפגע בו,
הרי נשארה בינתיים העובדה, שמישהו פגע,
שלא־כחוק, בשופט.
מכיוון שברגע בו נפגע השופט היתד. התוצאה
0:1למכבי שערייר, ודקה קודם לכן
ביטל השופט שער לזכות הפועל פתח־תקווה,
הרי כמעט ודאי הוא כי כיורגלן
פתח־תקוואי פגע בשופט.
ההתאחדות לכדורגל לא הראתה אפילו
ברמז, כי עובדה זו מעניינת אותה. נם
אגודת הפועל פתח־תקווה לא אמרה מילה
על כך, שהיא חקרה מי מכדורגלניה ביצע
את העבירה.
העובדה ששום גוף רשמי של ההתאחדות
לא הוקם כדי?חקור את כדורגלני הפועל
פתח־תקווה היא שערוריה. זהו צעד ראשון
לקראת הפקרות מוחלטת במגרשי הכדורגל.
העולם הזה 1544

עודי

המיכצע

כמשך 19 שנה, מאז שהוקם צה״ל, עמדו חיילים ככבישים והתחננו
לטרמפים. נהגים אחדים אספו טרמפיסטים אחדים, אכל לא נעשתה
שום פעולה מאורגנת לפתור כצורה נאה את בעיית הטרמפים. לא מצד
משדד הבטחון, לא מצד גופים ציכוריים אזרחיים. גם לא מצד הגו?,
הידוע ב״ועד הארצי למען החייל״ .רק השבוע התעורר ועד זה לפעולה
קדחתנית. הוא הזמין את כתכי העיתונים, כדי לכשר להם שהוא
מתכוון להתחיל כמיבצע משלו להסעת חיילים .״מזעזע, לדעתי ״,כתב
יו״ר הוועד, אלוף־מישנה (מילואים) אהרון זאב ,״לראות את חיילינו
בצידי הדרבים, ורכב של אלה, שכזכות החיילים הם נוהגים כשלווה,
חומק ואינו לוקח איש ״.מה המריץ את זאב להזדעזע דווקא עכשיו?
— סיפור מתחיל לפני שנה ירבע.
| 1מכונית לבנה אספה קצין צנחנים, שחיכה
לטרמם בכביש ירושלים. הקצין זיהה
את בעל המכונית כאורי אבנרי, שוחח עמו
על התופעה העגומה של חיילים המבזבזים
שעות בהמתנה עלובה לטרמפ .״מדוע לא
תעלה את הבעייה בכנסת?״ שאל.
בו ביום ניסח אבנרי הצעה לסדר־היום
של הכנסת. כותרת ההצעה אמרה את הכל:
בעיית הטרמפ — הסעת חינם של זזיילים,
והספקת שוברי־נסיעה לחיילים במידה מספקת.

״בהעלותי הצעה זו לסדר־היום,״ פתח
אבנרי, כאשר עלתה הצעתו לדיון ,״אני
משלם חוב של כבוד לחברים בעבר, בהווה

חובה בלבד, ואשר לנהגו אין ביטוח־נוסעים
והוא בלבדו חוייב בפגיעה ותוצאותיה, ואין
רכב אחר או נהג אחר מעורבים בצורה
המאפשרת הפעלת ביטוח ״צד שלישי״ .ה פיצויים
שישולמו יהיו בבחינת תשלום לפנים
משורת הדין.
ההחלטות הנ״ל טעונות עדיין אישור פורמלי
מטעם המוסד המתאים בלונדון וחברי
הקרן בארץ, ויופעל מתאריך האסיפה הכללית,
דהיינו סיום 2במאי . 1966 אני מקווה
שהסדר זה יקל על החיילות והחיילים הממתינים
בכבישי הארץ, ויאפשר לאזרחים רבים
להראות כלפיהם דאגתם ואהבתם.

ויבדוק אותה, על מנת שהנהגים לא יירתעו
מלקחת חיילים טרמפיסטים במכוניותיהם,
מתוך החשש שמא אינם מכוסים על־ידי
הביטוח. נבדוק נקודה זו במיוחד.״
כדאי לשים לב לתאריך בו נערך דיון זה
בכנסת 19 :ינואר .1966

גם זד, תאריך חשוב, והוא מוכיח שכבר
לפני 11 חודש תם והופעל ההסכם עם חברות
הביטוח, שביטח חיילים טרמפיסטים.
וזאת, כפי שאפשר להבין מדברי סגן השר,
כתוצאה מהצעתו הבלעדית של אבנרי בכנסת.

המיכצע מתחיל

הביטוח סודר
ך* עכור כשלושה חודשים, הגיש

ך* טיפול לא נגמר בזאת , .אורי אבנרי
ן | שאל את שר האוצר בדבר הסעת חיילים
טרמפיסטים ברכב ממשלתי. תשובת השר:
בשנה שעברה ניתנה הוראה לכל המכוניות
הממשלתיות לאסוף חיילים מבקשי טרמפ,
אבל לא הוקם מנגנון שיפקח על ביצוע הוראה

מעל דפי העולם הזה התפרסמה פנייה
לחיילים, שיודיעו למערכת על כל מיקרה
של מכונית שאינה אוספת טרמפיסטים. מן
הפניות הרבות שהגיעו, היה ברור כי בעיית
הטרמפים נשארה חמורה מאוד.
לכן החליטה תנועת העולם הזה — כוח
חדש ליזום פעולה ציבורית רחבה, המופנית
כולה להתנדבותם של בעלי־רכב פרטיים. ה־

^ אורי אבנרי שאילתה לשר הבטחון, כדי
לדעת אם אמנם זבתה שאלת ביטוח החיילים
בטיפול, השיב דינשטיין ב־ 28 ביוני : 1966
האיגוד הישראלי של חברות הביטוח נענה
לפנייתנו בעניין חיסוי נפגעי־דרכיס שהם
חיילים טרמפיסטים. החיסוי ניתן באמצעות
הקרן הכספית של משרד מבטח מכוניות,
שבהנהלתה משתתפים גם נציגים של משרדי
הבטחון, האוצר והתחבורה.
בעקבות החלטות האסיפה הכללית של
חברי הקרן, מיום 2במאי , 1966 והנהלתה.
מיום 21 ביוני , 1966 תפצה הקרן נפגעי
תאונות־רכב, שהם חיילים טרמפיסטים לובשי
מדים המוסעים ברכב פרטי המבוטח ביטוח

הועד הארצי למען החייל

_34984/0/7/1
לכבוד

ן ו * ך יו׳ר הוועד הארצי למען ה־ן
1חייל, אהרון זאב, שהודיע ה
מיבצע
הוכן במשך חודשים: נוסחו כרוזי־הסברה,
הודפסו תוויות המיבצע, והוחלט כי
אורי אבנרי יודיע על פתיחת המיבצע מעל
במת הכנסת, במיסגרת הדיון על תקציב
משרד התחבורה. וכך הוא עשה לפני שבועיים.
העולם הזה — כוח חדש אמנם הכין את
היסוד, אולם ראשי התנועה הבינו בי אין זה
מיבצע שיש להגבילו למימדים של מיבצע
תנועתי מובהק .״אנחנו לא מבקשים לעשות
הון פוליטי,״ הסבירו ,״אלא לגייס אלפים
רבים ככל האפשר של בעלי רכב, שיתחייבו
התחייבות מוסרית לאסוף חיילים.״ לכן הוקם
ועד ציבורי בלתי־מפלגתי. התווית שהודבקה
על המכוניות לא נשאה רמז לתנועת
העולם הזד — ,כוח חדש.
מתנדבים מחברי התנועה פנו לנהגים ב־תחנות־דלק,
הציעו להם להצטרף למיבצע.
בכל מקום נענו בהתלהבות. תלמידים התייצבו
במטה המיבצע, ביקשו להשתתף בהפצת
התוויות. תופעה המלמדת על רוח ה־המיבצע:
כל נהג שהצטרף אף תרם לירה
אחת, לכיסוי ההוצאות. מכל הבחינות, היתד,
זו תנועת התנדבות ספונטאנית, שתוך שבוע
אחד הקיפה כמעט 2000 מכוניות. חיילים,
שקיבלו כרוזי־הסברה על הצורה להתנהג
בעת הסעתם, קידמו את פני המתנדבים:
״כבר שמענו! כבר קראנו!״

״לא מחפשים כבוד:״

שבוע כי הזדעזע לשמע הידיעות על חיילים
המבקשים טרמפים בדרכים ואינם נענים.

ובעתיד, חיילים וחיילות של צה״ל, ובייחוד
הטוראים של צה״ל.
בלב כל אחד מאיתנו, בלב כל טוראי
לשעבר בצה׳׳ל, שמורים זכרונות רבים, זב־רונות
המרוממים את הלב, אבל גם זכרונות
פחות נעימים. מכל הזכרונות האלה, הזכרון
העגום ביותר הוא מן השעות שעמדנו על
כבישים בפינות נידחות של הארץ, וחיכינו
עד בוש למכונית שתיקח אותנו הביתה
לחופשה של כמה שעות
הוא הציע שלושה פתרונות אפשריים:
• הסעת חינם של כל חייל במדים ׳,בכל
אמצעי־התחבורה הציבוריים, בערך כמו הסעת
שוטרים, כשהממשלה משלמת תשלום
שנתי כולל לקואופרטיבים לתחבורה.
• מתן שוברי־נסיעה לכל חייל היוצא
לחופשה אישית.
• עידוד בעלי המכוניות הפרטיות לאסוף
את כל החיילים בטרמפים. מכיוון שנהגים
רבים מהססים לאסוף טרמפיסטים,
מחשש פן יתחייבו בתשלום פיצויים גדולים
במיקרה של תאונה, תבטח המדינה את כל
החיילים למיקרה של תאונה בעת הנסיעה.
על הצעה זו השיב סגן שר הבטחון, צבי
דינשטיין, בהופעת־הבכורה שלו בכנסת. לתדהמת
רבים — הציע להסיר אותה מסדר־היום.
וכך אמנם עשתה הכנסת.
אבל לפני ההצבעה הספיק דינשטיין להשמיע
כמה משפטים בעלי עניין מיוחד,
לגבי מה שהתרחש השבוע. הוא אמר:
״שמעתי כאן את ההצעה בקשר לביטוח החיילים
הטרמפיסטים. אני מקבל על עצמי
שמשרד הבטחון יתן דעתו על נקודה זו

| ת אמרו החיילים, שהמתי ך1

| 111 נו לטרמפ בכבישים, לן

מראה התווית של הוזעד הציבורי למען הסעת
חיילינו: שלושה חיצים על רקע אדום,
ועליה חרותה הסיסמה :״תן טרמפ לחייל״.

הרינימתכבדלהזמינובזהלמסיבתעתונאיס 6< ,תתקיי 0
ב ״ ביחמועולוב ״ ,ח ל -יביב , .ביוםרביעי 5 ,באפריל , 19 67
בשעה 1130בבוקר, בדברקריאהלנוהגים בר כבעיתנדבולהסיע
מיילים בדרכי ם ( סרמ סי ס סי ס).
מזעזע, לדעתי, לראות את חיילינובנידיהדרכים ,
ו ז־ כב של אלה, שבזכותהחייליםחסנוהגיםבשלווה, חומקואינו

לו ק ח אי ש.
ישלי עתה תכנית, ש אני מקווה שהיא ת פ תו ר אח ה שאלה,
באס א תם, העתונאיס, תחנוידעוזרת .

המין

1ח 1ך הוא מנ תב של הוועד למען החייל, בחתימתו של אלוף־מישנה אהרון
זאב, המודיע על פתיחת המיבצע המתחרה. התוספת בתחתית המכתב,

שנכתבה בכתב־ידו של זאב לאורי אבנרי :״הפעולה הזאת לא נולדה בקשר עם דבריך
בכנסת. היא תוכננה במשך השנה, תואמה עם גורמים שונים ועתה בשלה להפעילה.״

תמונה הזאת נכנם לפתע הוועד למען
החייל .״יש לי עתה תוכנית,״ כתב
זאב ,״אני מקווה שהיא תפתור את השאלה.״
במכתב ששלח לאורי אבנרי, הוסיף :״הפעולה
הזאת לא נולדה בקשר עם דבריך
בכנסת. היא תוכננה במשך שנה, תואמה
עם גורמים שונים, קודם־כל בעניין ביטוח,
ועתה בשלה להפעילה״.
היה זה נסיון לחפות על מניעיה האמיתיים
של התוכנית — מניעים רחוקים מאוד
מן הדאגה הטהורה לחייל הממתין לטרמפ.
המטרה השקופה של פעולת הוועד היתד.
מפלגתית מובהקת. ראשי הוועד — והבולט
שבהם, אהרון זאב — הם ברובם עסקנים
קטנים של מפא״י. מפלגה זו, שלא עשתה
דבר לפתרון בעיית הטרמפים מאז קום המדינה,
נתקפה בהלה שמא יוזמתו של אורי
אבנרי תרכוש אהדה לכוח החדש. מה עוד,
שבבחירות האחרונות זכתה רשימת הכוח
החדש בקלפיות הצבאיות באחוז העולה פי
שלוש על זה שהשיגה בין האזרחים.
לבן נכנסו לפעולה העסקנים של הוועד
למען החייל. הוטל עליהם להכין מיבצע ש־
״יגנוב את ההצגה״ .ההודעה כי הפעולה
תוכננה במשך שנה, וכי היא יוצאת לפעולה
רק עכשיו מפני שהיה צורך לתאמה תחילה
עם חברות הביטוח, מופרכת מיסודה. כי
מאז מאי 1966 לא היה מה לתאם עם חברות
הביטוח. הודות להצעתו של אורי אבנרי
סוכמה כבר אז בעייה זו.
דברי־ההסבר שמסר זאב לעתונאים האירו
את התיאום הזה באור אחר לגמרי. אמר
זאב :״רק מי שידביק את התווית שלנו
(המשך בעמוד )22

0טרמביסטים
(המשך מעמוד )21
יהיה מבוטח.״ כלומר: יבוטל ההסדר הכולל
שהושג לפי דברי דינשטיין, ושחל על כל
נהג, ובמקומו יהיו מבוטחים רק אלה שיקבלו
את הכשר הוועד של זאב. וכך, במקום
לעודד נהגים רבים ככל האפשר לאסוף
טרמפיסטים, בא ״התיאום״ כדי להפחידם.
להתערבותו של זאב היתד. השפעה שלילית
אחרת: מיבצע הטרמפים החל באווירה
ציבורית יפה, בהתנדבות כללית ללא חשבונות
מפלגתיים. והנה בא העסקן המפא״יי
והכנים את הנושא ההתנדבותי לקלחת מכוערת.
הצהיר אבנרי :״אילו נכנס הוועד למען
החייל לפעולה לפני שנה, או חצי שנה,
היינו מברכים אותו ללא סייג. אבל עכשיו
נראית התעוררותו הפתאומית חשודה מאוד.
אנו חוששים, שמטרתו אינה הסעת חיילים
— כי אם הריגת היוזמה הפרטית שלנו.
לא נחסל את המיבצע שלנו. נחכה קודם
לראות את תוצאות המיבצע של הוועד למען
החייל. אם נשתכנע שהוא כן ויעיל, ולא
ישבוק חיים ברגע שאנחנו נפסיק את פעולתנו
— נשקול את עמדתנו מחדש. איננו
מחפשים כבוד, ולא רווח מפלגתי. אנחנו
רוצים רק לפתור את בעיית הטרמפיסטים.
כל מי שיעזור בכך — תבוא עליו הברכה.״
דבר אחד הוכח: גם יוזמה אישית צנועה,
שמאחוריה עומד רק כוח קטן, יכולה להביא
לתוצאות גדולות, כשהיא מעוררת את קיג־אתם
וחוש־הבושה של גופים גדולים.

ה.שגעון האירופי. האחרון:
:גרביים בעלות סרט הצמדה
בקצה העליון, הנדבק לעור
ללא לחץ ומותח את הגרב,
על חיטובי רגליך. ס 4.5ליי׳
בלבד.

₪ווו 1ו11ה השניה
שוגונו• סננינוו
החודש נפתח ים
קורסי

הצעה

ערב

יל׳ זגי

לוו ע ד

* •1גי לוי ־ דעת שפורסם על־ידי העולם ה־זה
— כוח חדש נאמר, בין השאר:
שמחנו לשמוע, כי הוועד הארצי למען החייל׳
שבמשך 19 שנות קיום צה״ל לא
עשה דבר למען הסעתם המאורגנת של
חיילים, החליט ליזום מיבצע של טרמפים
לחייל. על הכוונה אנו יכולים רק לברך.
...אנו מודיעים כי נראה את תפקידנו
בשטח זה כגמור, אם יתמלאו שני התנאים:
• שהוועד למען החייל לא יעשה שדם
צעד אשר יגביל את הביטוח אך ורק למכוניות
המשתתפות רישמית במיבצע, וה־נושאות
את תויותיו. אלא שהביטוח יישאר
כפי שנמסר מפי סגן שר הביטחון: כולל
ומקיף כל חייל, בכל מכונית. רק בצורה זו
יובטח עידוד לבעלי רכב לאסוף ללא השש
חיילים. כל הגבלה, או כל זיקה לתווית
כלשהי, תשיג את ההיפך, ותפחיד נהגים
פרטיים ״בלתי־מאורגנים״ מלאסוף חיילים
בטרמפ. על נקודה זו חייב הוועד למען החייל
להשיב ברורות.
• שהוועד למען החייל יבצע הלכה למעשה
את מיבצע הטרמפים שלו, וכי מי־בצע
זה ייכנס לתנופה של ממש, שיהיה בה
ערובה לכך, כי אמנם יימשך גם אחרי ש־המיבצע
שהוחל בו ביוזמתנו — ייפסק
מרצוננו החופשי.
יורשה לנו להביע מישאלה: אחרי שהוועד
למען החייל אימץ לעצמו את יוזמתנו
בשטח הטרמפים, יואל נא לפעול גם בשטח
נוסף, ולאמץ לעצמו את דרישתנו היסודית,
כפי שהועלתה בפי ח״כ אורי אבנרי בכנסת:
הבטחת הסעת חיילים במדים בתחבורה
הציבורית, תמורת תשלום גלובאלי
מקופת המדינה.
זהו תפקיד היאה לגוף הדואג לחייל, ואין
ספק כי לחברי הוועד למען החייל מספיק
קשרים בממשלה כדי להשפיע עליה בכיוון
מכובד זה.

אנשים
פ ד\די ופרחי
״לא קורצתי מחומר של קמצא וב־ קמי
צא,״ הודה השבוע ראש־הממשלה לוי
אשכול, בדברו על יריבו הזקן מרפ״י.
״חינכתי את הנוער ואת היהודים להערכה
ולכבוד לבן־גוריון, ומשום כך אין לי חשק
ואין לי עניין לפעול למחיקת התואר והדמות,
שגם אני בחלקי עזרתי להקים בדברו
על משבר האימון השורר במדינה, הביע
אשכול את מלוא האופטימיות שלו, שמשבר
כזה יכול לחלוף בבת־אחת, אם תפגין לפתע
הממשלה הישגים מיוחדים .״ברגע זר״״
אמר ,״יש לי, למשל, משהו, אבל אני לא
אגיד את זה.״ הגיב על כך אחד מיועציו:
״אם אתה לא תגיד את זה, בוודאי צימוקי
יגיד את זה.״ הכוונה: אריה צינלוקי,
כתב ידיעות אחרונות, הידוע זה מכבד כמי
שבא וניכנס לביתו ולמשרדו של אשכול
מתי שמתחשק לו. אחר־כך הוא מפרסם את
כתבותיו, והן נחשבות בעיני עתונאים אחרים
כדברים הבאים ישר מפיו של אשכול.
• למרות הכל חזר השבוע שוב ח״כ רפ״י
משה דיין על תקוותו הכמוסה, בדבר
איחוד מחדש בין מפא״י לבין רפ״י. כשנשאל
איך הוא רואה את הדבר, השיב :״כמיטב
המסורת — עם דגלים ופרחים!״ דעתו של
דיין על רפ״י :״מפלגה לא רעה.״ על אכא
חושי :״אני מחשיב אותו מאד.״ על
יגאל ידיך :״אני מעריך אותו מאד.״ על
ראש־ד,ממשלה :״אשכול לא היה אף פעם
אביר חלומותי, וגם עכשיו איננו חדל אישים
בעיני!״ #העיתונאי שבתי טכת
הקדיש לאחרונה זמן רב למחקר על בעיות
ההדרים של מדינת ישראל, ותוך כדי
כך לא בז לקטנות. הוא פירסם, למשל,
פרטים ביוגראפיים על חברי המועצה לשיווק
הדרים, על מצבם הגופני ועל גילם האמיתי.
דוגמה :״הזקן שבחבורה הוא צבי איזק־
0ון, בן 83 לדברי חבריו, בן 86 לדברי
אחד מחברי הוועדה המרכזת הנוסע עימו
במשלחת זה עשרים שנה, ורק בן 77לדבריו.״
• ח״כ המרכז החופשי, אליעזר
שיוסטק, מרגיש את עצמו לאחרונה חופשי
יותר. לכן הוא מגלה כמה סודות מחדריה
הפנימיים של מפלגתו־לשעבר — תנועת החרות•
הנה, למשל, ציטוט מפיו של יריבו,
ח״כ חרות יוחנן באדר :״לא כל סיעה
בעלת חברים רבים היא גדולה באמת — ולא
כל סיעה קטנה היא קטנה באמת.״ והמבין
יבין • .י באותה הזדמנות סיפר שוסטק,
כיצד הציעה פעם מפא״י לו ולבאדר הצעה
להקים ממשלה בשיתופה של תנועת החרות,
וכיצד דחה מנהיגם, ח״כ מנחם בגין, את
ההצעה. נזכר הח״כ החופשי :״בצאתנו מביתו
של בגין, נטל באדר את ידי ואמר לי
במרירות, :שוסטאק, עם בגין לא נגיע לשום
דבר בפגישה שהתקיימה לפני שבועיים
בין חתן הנובל ש׳׳י עגנון לבין האורח
הגרמני גינתר גראם, אמר המארח :״אני
כותב את אשר אלוהים אומר לי.״ הקשיב
גראס, הרהר כמה שניות והשיב :״ואני
מסכן, צריך להתאמץ.״

בוגינה ובמטבח
זוכרים איך לפני שבועיים חזר מנהיג
רפ״י, דויד בן־גוריון, מסימב בארצות-
הברית, ואיך גרם הדבר עגמת־נפש לחבריו,

(ימיני טי־י״ 9״

פרסים ׳ 1״
פרטל ״

תל־אביב

דרך פתח

ת.קוה( <14 .פינת רח׳ הרכבת;
תחנה מרכזית) :תל־אביב דרך
פתח-חקוה ( 120 מול הקריה).
חיפה: רחוב בלפור 5

הועד למען החייל) .
? ״2פרסום. והוצאה לאור

היפנים והיפנים מאת קיפנים
הצלחה כפולה

כי אף נציג של הממשלה, או הסוכנות,
או המגבית היהודית המאוחדת, לא בא לקבל
את פניו? ובכן, דבר עצוב זה הזקא שימח,
בעקיפין, את דוברה הפעיל של רפ״י, פיני
חם (״פינית״) יורמן. שכן הוא התערב
עוד לפני שלושה שבועות עם אחד מעסקניו
הבכירים של המערך, וחזה מראש כי כך
בדיוק יקרה. השבוע קיבל את ערך ההתערבות:
בקבוק קוניאק בגלל שלא בא שום
נציג של הממשלה; בקבוק כנ״ל בגלל הסוכנות,
ובקבוק שלישי בגלל המגבית.
ס ישעיהו (״שיש״) קולר, שניסה בכל
כוחותיו לקיים את מועדון הסרט הטוב שלו,
ושהשקיע בו הרבה סרטים בעלי ערך
היסטורי, והרבה מרץ וכסף, נאלץ לסגור
אותו. חוסר ההתעניינות של הקהל הישראלי
בסרטים טובים שבר אותו. עתה החלים
לנצל את המועדון התל־אביבי הנאה שלו
לערבי בידור פופולארים יותר, והשבוע,
למשל, יארח את העתונאי אריה אבנרי,
שחיבר לא מכבר ספר סאטירות בשם מתחת
לחגורה. המחבר יראיין בערב הנ״ל כמה
מגיבורי סיפרו, ביניהם את יהודה הרצל,
בן דודו הרביעי של חוזה המדינה, את
ישראל דנוך, שומר הדיסקוטקים הידוע,
ואת יינה (״יב״י״) כך יהודה, המשורר
שהספיק בשבוע שעבר לתת את ספרו האחרון,
שבו הקדשה אישית ולבבית, ל ז׳ א ף
פול סארטר. אריה אבנרי הזמין לאותו
ערב גם את רעיית ראש־הממשלה, מרים
אשכול, שגם לה הוקדש מקום בספרו,
אולם היא לא נעתרה להזמנה • .איך
שהמסורת צועדת עם הזמן, יעיד הסיפור
הבא: נשים מתנדבות מאירגון עולות יוון,
עורכות מדי שגה בשנה, בערב פסח, מיבצע
מיוחד להתרמה למען עניים. השבוע ערכו
הנשים האלה מסיבה בקפה רוול המפואר
דווקא, בהשתתפות המנחה מיכל היפש־מן
ושלישיית הסוכריות המפולפלות, ואספו
כסף למען משפחות מעוטות יכולת בדרום
תל־אביב. לשנה הבאה מתכננות הנשים
המתנדבות מיבצע מיוחד ומודרני עוד יותר
— בדיסקוטק מפואר. העיקר לעשות מצוות.
• השחקנית רחל דוכסון, המופיעה בהצגה
פנדו וליז של תיאטרון הפרסה, כה
מזדהה עם התפקיד של ליז המשותקת,
עד כדי כך שהשבוע, לאחר ההצגה, שותקה
קימעה ברגליה, חששות חבריה לתיאטרון
חלפו חיש מהר, כשהתברר להם שזו בסך
הכל התכווצות קלה בשרירי הרגל• .
הצלחה כפולה נפלה בחלקה של צעירה
תל־אביבית בשם מרים?[יפנים. ההצלחה
השניה התבטאה השבוע בתערוכת הציורים
הראשונה שלה, בגלריה קזה פפה
בתל־אביב. המבקרים אמרו מילים טובות
והקונים רכשו תמונות. אבל ההצלחה הראשונה
שלה היא יותר יסודית: היא הצליחה
להפוך פלייבוי בעל ותק בשם יוסי קיפ״
נים, שהוא: ם שחקן תיאטרון, לאדם
מיושב, המטפח את הגינה שליד ביתו והעוזר
להדיח את הכלים במטבחו. איך
עשתה את זה? פשוט: היא נישאה לו.

אהודוה 3ל סיגריות
אף אחד כמעט לא הרגיש בראשון לאפריל
— היום שבו מותר לשקר — מלבד אולי
בעלי הדיסקוטק א־פרופיו. הם החליטו לערוך
בחירה של אלוף השקרנים לשנת .1967
לבסוף נבחר מסגר בשם אריה רכין,
שאינו קרוב של רמטכ״ל בשם זה, שזכה
במכונית מירוץ ננסית. בעלי הדיסקוטק כר,
התלהבו מעצמכ, עד שהחליטו לערוך עוד
תחרות, על תואר הרוחצת הנועזת ביותר
של השנה. תזכה בו הישראלית הראשונה
שתעז לטבול בים כשהיא לובשת את הבגדים
הנועז החדש (ראה תמונה) ,החושף את
מלוא הגב .׳ 0במשפט גשר זאמביה, בביתר,משפט
המחוזי בתל־אביב, הוצג דגם קטן
של הגשר המקורי. אולם למגינת־ליבם של
הצדדים נחבל קצת ונשבר. הציע השופט
המחוזי מימין כהן ז ״אולי נקרא לפרופסור
יגאל ידין? הוא הרי מומחה לשיח־זורים
ולתיקון אתרים.״ #המחזמר קזבלן
אינו קופא על שמריו. דליה אורן, למשל,
ששיחקה בתפקיד שרלוטה, קיבלה לאחרונה
את התפקיד הנשי הראשי מידיה של
7ן די?{צמון. לא שעדי לא הצליחה בו,
אלא שפשוט ניזיקד, קצת במיתרי הקול. את
תפקיד שרלוטר, קיבלה רות כיקל, שהיתר,
פעם, יחד עם דליה, ברביעיית הבנות
של נ?ן מי שמר — האחיות שמר0 .
אגב, שניים משחקני קזבלן, יהורם גאון
ומרדכי (״פופיק״) ארנון, יחד עם מנהל
ההצגה, דן שמר, התערבו ביניהם על
העולם הזה 1544

הפסקת עישון. התנאים היו: הראשון שמתחיל
לעשן מתחייב להזמין את האחרים
לארוחת ערב במסעדה מפוארת ולסיבוב
ממושך בדיסקוטקים. השני שיתחיל בעישון
ישלם מאה לירות לכל אחד מהשניים הנו־תרים.
בינתיים ניכשל כבר יהורם, ועמד
בכבוד בתנאי ההתערבות * .רעייתו של
שמר, הזמרת אתי גרוטס, הופיעה בסיד־רת
הופעות בתורכיה, זכתה שם לביקורות
טובות. עתה הוזמנה לסיבוב נוסף, הפעם רק
באנקרה איזה מזל יש לו לאילי
גורל יצקי? 1אשתו, דודים, נמצאת בלונדון.
היא נסעה לשם בחודשי הריונה
האחרונים. אילי עשה חשבון, והחליט לקפוץ
לשבוע ללונדון, כדי להיות לידה בשעת
הלידה. הוא נסע, אבל מסתבר שלא דייק.
אחרי שבוע חזר לישראל, ואז בדיוק ילדה
דודים את ילדם השני. רק בעוד שלושה

ונה סובו גמרה והעיד -ובמקומה
בא האיששואה אותה עם מ רח ׳
** שהו מתחיל לזוז. זוהי ההרגשה
של הצופים במשפט מלחי. הדבר התבטא
השבוע בעבודתן הסדירה של הקצר־ניות,
בסיום עדותה של יונה סופר, בעלייתו
לדוכן־העדים של עד חדש.
אל הזירה המשפטית הגיעה דמות חדשה
ובלתי־מוכרת. דמותו התמירה של צבי כהן
(מתחרז עם נתן) ,הגבר מנהריה, שהיה בעבר
מחזרה של יונה סופר.

ורך־הדין שרף, סניגורו של מלחי,
ע ניסה לחקור את כהן ( )52 באותה תקיפות
שבה חקר את יונה סופר. אלא שהפעם
נתקלה שנינותו העוקצנית וחסרת הרחמים,
בחומה בצורה של שקט ומענה לשון חריף.
גם כמה מנימוסיו של עורך־הדין שרף לא
מצאו חן בעיניו של כהן, והוא לא היסס
ללמד את שרף איך להתנהג:
כהן: ממעמי נימוס, תפנה אלי את תמבט
כשאתה מדבר אלי — ולא אל הקהל.
יותר מאוחר העירו גם השופטים לשרף:
ה שו פטכקד: למה אתה מוכרח לשאול
אותו בצורה כזו? למה לא בנימוס?
אין כל צורך לעורר רוגז ומתח.
שרף (בקול נעלב) :אני שאלתי בתקיפות.
לא בחוסר נימוס. טוב, בסדר, בשבוע
הבא אעבור קורס לנימוסים.
כהן גם הוכית לצופים המשועשעים שאין
הוא נופל בתקיפותו מעורך־הדין שרף, ויש
לו מענה לשון על כל התקפותיו של שרף:
שקף (בהתרגשות) :העד עושה העוויות,
כהן (בלעג מודגש) :אינני עושה שום
העוויות. בכל אופן, פחות ממך!

מידתו של כהן על דוכן העדים הי־
> תה מעוררת כבוד. הוא עשה רושם בהתנהגותו
ובאופן דיבורו שאין הוא מתחמק
או מסתיר כל עובדה שהיא .״ממני תקבל

זרת לי. הילדים שלי והילדים שלה — כולנו
היינו לפעמים אוכלים ביחד, כמו במשפחה.
וכאשר היו בני הזוג פוגשים ידידים ברחוב,
נהגה סופר להציג את כהן כארוסה.
החקירה לא פסחה על נושא זה, אך השואל
הפעם לא היה מנדל שרף, כי אם
אריה רוזנבלום, פרקליטו השני של מלחי.
החלפתו של חוקר ההגנה גרמה לשינוי מוחלט
באווירת המשפט, שהפכה להיות שקטה
ורגועה. רוזנבלום חקר את העד בצורה איטית
ועדינה:
רוזנ ב לו ם: מר כהן, האם החלטתם,
אתה והגברת סופר, להינשא?
כ הן (עונה באדיבות אף הוא) :אדון רו־זנבלום,
אף פען ס לא החלטנו להינשא. אצל
הגברת סופר — זו היתה המטרה. אבל אצלי
— זה לא היה כל כן חזק. אצלי, מצד
אחד פעל הרגש ומהצד השני פעל השכל.
כיום, אני שמח שהשכל התגבר.
רוזנ כ דו ם: אתה זוכר שיונה סופר הצי־גה
אותך לפני כבוד השופט מלחי, בתחנת
הרכבת, כבעלה לעתיד?
כהן: היא הציגה אותי לפני כבוד השופט
מלחי, ולפני אנשים זרים כאילו אנחנו
עומדים להתחתן.
רוזג כ לו ם: למה היא עשתה זאת?
כהן: שיש גבר שהולך איתה באופן
קבוע. זה היה נאווה בשבילה.

ףםכאשר עברה החקירה לפרשת יחסי
^ סופר—מלחי, לא התחממה האווירה. החוקר
והנחקר שיתפו פעולה תוך נימוס ואדיבות.
השאלות דנו במה שכונה ״יחסים
אינטימיים״:
רוזנ בלד ם: אתה אומר שיונה סופר חז־רה
ואמרה לן בכל שלבי ההיכרות שלכם,
שאין בינה לבין השופט מלחי כל יחסים
אינטימיים?
כ הן (עונה בשיקול והחלטיות, כאשר

בה3סו!ה

יושב צבי כהן במזנון
בית־המשפט. הוא
ידע לענות לשרף בתקיפות ולרוזנבלום באדיבות,
לכל אחד בהתאם לטון בו נקט.
על מעמד מסירת הכסף מידי ונקרט, והעברתו
לידי מלחי.
רוזנבלום: האס ראית, מר כהן, את
מסירת המעטפה מידי ונקרט לידי סופר?
כהן: ראינו את ונקרט לעמוד מרחוק
על־יד עץ. אני לא התקרבתי מתון עדינות.

הארהו סנ הוי ה

כגד־הים החדיש
הרוחצת הנועזת

שבועות יוכל האב המאושר לראות את בנו,
כשיגיע לבירת בריטניה עם התיאטרון הקאמרי,
להצגת שלמה המלן ושלמי הסנדלר.

פסוק השבוע

• ראש־־הממשלה לוי אשכול:
״לא איכזבתי את עצמי!״
• ח״כ רפ״י משה דיין :״מפא״י
היא גן־חיות גדול ויש בה מביצי כינים ועד
קרני ראמים, ויש בה מקום לכל מיני
חיות — משועלים ועד פילים.״
$ההומוריסטן שמעון צבר, על
פטישי הפלסטיק הנפוצים בפורים וביום העצמאות
:״לא כל מי שמקבל את הפטיש
הזה בראש מבין שזה סמל — הפטיש מסמל
את העבודה, הפלסטיק את המדע והציפצוף
את הרוח.״
ס העתונאי עמוס קינן, על האו-
ניר, שלום :״אוניית הדגל שלנו נולדה באי־כבוד,
ומתה באי־כבוד, כיאות למדינה שלא
נשאר לה הרבה כבוד.״
• העתונאית רות גונדי :״האנושות
מתקדמת בצעדי־ענק, אבל האדם מפגר
אחריה במידה ניכרת.״

רק את האמת,״ ,אמר לסניגור ,״אני לא תופש
שום צד בעסק. לי אין שום אינטרס.״
החקירה המשיכה ועברה אל פרשת היכרותם
ויחסיהם של העד עם יונה סופר. על
פגישתם סיפר:
כהן: זה היה בסוף אפריל, שנת .62
אשתי המנוחה נפטרה כמה חודשים קודם
לכן. יונה סופר באה אלי בזמנו לראות
חדרים לאורחים בקיץ. ואז הכרתי אותה.
בשלב מאוחר יותר נודע לי שהיא נשלחה
אלי על־ידי ׳שדכנית.
קשריו של העד עם יונה סופר הלכו ונת־הדקו.
היחסים היו לא רק לבביים — אלא
אפילו משפחתיים:
ה*טו 5טכקד: האם בישלה הגברת סופר
בשביל הילדים שלן?
כהן: כן, זה נכון. לפעמים היתה עז־

הוא מיישיר את מבטו אל תוך עיניו של
חוקרו) :זה נכון.
ר חנ ב לו ם: מדוע שאלת אותה על כן?
כ הן: אדון רוזנבלום, אני לא שאלתי.
היא היתה נוהגת לספר לי על היחסים שלה.
רוזנבלום: גם עם גברים אחרים?
כהן: כן. גם עם גברים אחרים.
ועוד על היחסים בין סופר למלחי:
כ הן: היא אמרה לי שלא קיימים שום
יחסים אישיים, אלא ידידות גרידא. ך,יא אמרה
לי שאין בינם כל יחסים אינטימיים מפני
שהיא לא סובלת אותו כגבר.

*** אלת השאלות בכל עדותו של ה-
איש מנהריה היתה, עד כמה יכולה
עדותו לאשר את גירסתה של יונה סופר

• הסופר אנדרה שוורץ־בארט :
״אין לי ספק, כי בעיני יהודים מסויימים
אני עלול להיראות כיהודי בלתי שלם, אבל
לא ארשה לאף אחד, ויהיה חשוב כאשר
יהיה, ויהיו תואריו אשר יהיו, והשקפותיו
הדתיות אשר תהיינה, לא ארשה לו לכפור
בכך כי אני יהודי, אולי יהודי פשוט, אבל
יהודי.״
העולם הזה 1544

נאולם המשפטים

יושב צבי כהן רגע לפני עלותו על דוכן
העדים. לידו עומד עזרא הדייה, פרקליט
מחוז ירושלים. מימין נראית ידה של אחת הקצרניות האוחזת בגליון הפרוטוקול של המשפט,.

נשארתי לעמוד במרחק של 40—30 מטרים.
היא היתה איתו שלושה־ארבעה רגעים. אחד
כן היא קראה לי, ועשתה לי הכרה איתו.
רוזנכלום (חזר על השאלה בהדגשה):
אני מבין, אדון כהן, שאת מסירת המעטפה
הלבנה לא דאית בדיוק?
כ הן: לא ראיתי בדיוק.
רוזנבלום: האס נכון שאתה קצר־רואי?
כהן:
במידה מסויימת, מר רוזנבלום.
למרות היחסים הלבביים שנוצרו בין ה עד
לבין חוקרו החדש, אריה רוזנבלום,
נשאר צבי כהן כצוק סלע איתן. הוא לא
ויתר לסינגור בשום נקודה.
אך רגע השיא בכל עדותו של ״ארוסה״
של יונה סופר היה ללא ספק בעת תשובתו
על שאלת רוזנבלום, כיצד יכול היה להתרשם
בשעתו בתחנת הרכבת, שהמדובר הוא
אמנם בהעברת שוחד, למרות שלא ראה את
פעגלת המסירה במו עיניו.
כהן שאף אוויר לתשובה מפורטת. בבית־המשפט
השתררה דומייה מוחלטת, ואפילו
השופטים נרכנו קדימה כדי להיטיב לשמוע:
כהן: מר רוזנבלום, את השאלה הזאת
נשאלתי על־ידי ידידים, מכרים זאפילו אשתי
שאלה אותי. אני לא יודע אם אתה בעצמן
היית רואה מה שראיתי בתחנת־הרכבת —
אם לא היית מגיע לאותן מסקנות.
הכל הצביע על כן: זה שהפרצוף של
ונקרט היה חיוור. זה שכל ההתנהגות של
תקרט בחוץ היתה עצבנית. זה שהוא ברח
מן המקום כשמלחי הגיע. זה שאחר כן,
כשישבנו במזנון של תחנת־הרכבת, יונה
סופר אמרה לונקרט :״נו, עכשיו כבר מגיע
לי מכונת־כתיבהו״
מר רוזנבלום, אולי אני טיפש גדול. אולי
אני לא מספיק חריף. אבל אני מאמין שכל
בן־אדם שהוא לא בלש פרטי או בלש חובב
— היה מגיע לאותן מסקנות.
באווירה נימוסית ושקטה נסתיימה חקירתו
של העד כהן. כאשר ירד מעל דוכן־העדים,
עבר לפני שולחן ההגנה, שם התעכב ולחץ
את ידיהם של השופט מלחי וסניגורו —
אריה רוזנבלום.

הרקדנית שניצלה
מיכל יזהר, הגיינג׳ית מהקיבוץ, סיימה
את הופעותיה בכנר על הגג, ואיש לא השב
וביחוד לא גודיק, שהיא תמשיך להופיע
על במות ישראל.
אבל באותו זמן החלו החזרות על קובלן,
וכוכב מפורסם, שחסן ידוע, ובעל לאשת,
דרש לשתף את מיכל יזהר בחזרות הללו,
ולהכניס אותה להצגה. גיורא *וריק
נאלץ להיכנע לדרישה, ונתן למיכל תפקיד
של רקדנית בהצגה.
במשך כל זמן החזרות, ואחר כך במשך
כל זמן ההופעות, התנהל רומן קבוע

סיכל יזהר
בין הכוכב לרקדנית, והשבוע הלך הכוכב
אל גודיק ודרש ממנו לפטר אותה.
״מה פתאום?״ שאל גודיק.
״אתה יכול לבחור,״ אמר לו הכוכב,
״בינה לביני. או שאני אעזוב את ההצגה או
שהיא תעזוב. אשתי פשוט לא מרשה לי
להופיע יחד איתר״״
זה מה שהוא אמר לגודיק, אבל חקירה

ש*נה מתוקה

יחד איתי בהצגה, התחיל לדאוג. הוא רגיל שאני מופיעה תמיד
בזמן. הוא רץ הביתה, נכנס לדירה וראה שאני עוד ישנה. תפס
אותי, הכניס אותי לאמבטיה, שטף לי את הפנים, ולקח אותי במונית
לתיאטרון. הייתי חצי רדומה, אבל איך שהוא הצליחו להעלות
אותי על הבמה.״ עכשיו היא כבר ערה לגמרי.

נמשך שנים חיו להם א דיין לביא !שושיק ש;י בשקט
ובאהבה, ולא סיפקו למדורי הרכילות אפילו שורה אחת. עכשיו זהו
כבר השבוע השלישי שהם מעבידים אותי קשה.
השבוע התהלכו שמועות עקשניות שסיפרו כי שושיק שני ניסתה
להתאבד על־ידי בליעת עודף כדורי־שינה. אריק לביא, כך סיפרו
השמועות, מצא אותה בעוד מועד, כשהיא שוכבת במיטתה, והציל
אותה.
השמועות העקשניות מסתובבות בעקשנות בעיר, למרות שלשושיק
שני יש גירסה לגמרי שונה על המיקרה, גירסה הנוגדת את כל
השמועות :״אני אף פעם לא חייתי מאושרת כמו עכשיו,״ מספרת
שץ שיק, החיה בנפרד מבעלה, אם כי נראתה בחברתו בפסטיבל
באשקלון .״אין לי שום סיבה להתאבד. האמת היא שאני עובדת
נורא קשה, שתי הצגות כל יום, ואני לוקחת ברצינות את העבודה,
ומגיעה לתיאטרון שעה וחצי לפני הזמן, כדי להתאפר ולהתכונן.
זה מאמץ קשה מאוד.
״למחרת אותו יום, באחת־עשרה בבוקר, היתה צריכה להיות לי
הצגה. הלכתי לישון מוקדם, ולקחתי כדורי־שינה להירדם מיד.
מתחתי את השעון המעורר ושמתי אותו מתחת לכר.
״בבוקר השעון לא צילצל, ואני המשכתי לישון. אריק שמופיע

אריק ושושי־ק

קצרה העלתה שזה לא בדיוק מתאים לאמת.
כי אשתו של השחקן בכלל לא יודעת על
כל העניין, ולכן לא יכלה כלל להתערב בו.
מסתבר שהיוזמה באה מצד השחקן עצמו.
לא ברור למה, מה היא עשתה לו, או מה
הוא עשה לה. גודיק, בכל אופן, נאלץ להיכנע
לאולטימטום ולפטר את הרקדנית.
ביום החמישי האחרון היא הופיעה על הבמה
בפעם האחרונה.
כשמיכל היתר. עוד בקיבוץ, היא עבדה
במצילה בבריכה. עכשיו, בלית ברירה, היא
חוזרת לעיסוק הקודם שלה, והיא תהייה
מצילה בבריכה של הקאונטרי?!לאב.

מי זץ ות ירוודיה?
הסוף יהיה שעוד נזכה לכך שזיוה רודן
תתגייר, תהפוך ישראלית אמתית, ואולי
אפילו תעלה ארצה. כל זה למה? משום שהיא
פגשה בחור אמריקאי, זאת אומרת,
היא כבר פגשה הרבה בחורים אמריקאים
בימי חייה, אבל הבחור האמריקאי הזה
אוהב במיקרה את ישראל, הוא כבר חי
כאן שלוש שנים, ואינו מתכונן לעזוב את
הארץ. קוראים לו האמרגן דני כן־אב.
זיוה רודן דווקא לא כל־כך רוצה לעלות
ארצה, בכל אופן לחג־הפסח היא תבוא לישראל,
לביקור. לראות איך זה כאן.
היא הכירה את האמריקאי שלה בישראל,
כשהיא לופיעה בעליזה, מזרחי. היא הלכה
אז יום אחד לחנות־ספרים, לקנות לעצמה
ספר, וראתה שם בחור אחד ששרק לעברה
בהתפעלות, באנגלית.
היא אוהבת מאוד את השפה האנגלית,
ולכן היא ענתה לשריקתו, נכנסה עימו לשיחה
והסכימה אפילו להודיע לו שהיא
זיוה רודן בכבודה ובעצמה.
הוא שאל אותה מי זאת זיוה רודן, היא
הסבירה לו שזיוה רודן היא שחקנית מהוללת,
והוא שמח מאוד להכיר. זה היה בחודש
נובמבר. היא התאבלה אז על מות
ידידה האמריקאי, והוא ניחם אותה .״הוא
בסך הכל היה החבר שלה, שהיא התיידדה
איתו שבועיים קודם לכן. שום דבר רציני,״
הוא מספר.
ההסרטה של עליזה מזרחי הסתיימה, השניים
לקחו את החבילות, את הפרוות, ואת

השמלות והיהלומים, עלו על המטוס, והגיעו
ישר לסילווסטר, למסיבה של ה־ברטונים,
בלונדון.
״היו שם שישים איש,״ מספר דני בן־אב.
״היתד, שם אליזכט טיילור, נורא
שמנה, במחצאית קצרצרה, לא כל־כך יפה,
והיה שם בעלה ריצ׳ארד כרטץ ופיטר
אוטול, והמון אנשים חשובים,
והאטרקציה של הערב היתד, כששתי דוגמניות
התחילו פתאום לצעוק שגנבו להם
את הפרוות היקרות שלהן. המשטרה באה,
התחילו לחפש, ורק אחר־כך התברר שמישהו
עשר, איתן צחוק והחביא להן את
הפרוות בארון. זה היה נורא מצחיק.״
הם צחקו נורא. אחר־כך הם נסעו לנין־
יורק ,״ושם התברר לי,״ מספר דני בן־אב
בגאווה רבה ,״שזיוה היא באמת מפורסמת.
המון אנשים באו לנמל־התעופה וביקשו
ממנה אוטוגרפים. ומניו־יורק חזר דני לפני
שבוע לישראל, ועכשיו הוא יושב ומחכה
לפסח שיביא לו בחזרה את זיוה
רודן.
״היא אשד, פנטסטית,״ הוא מסכם אותה.
״היא טיפוס שסבל הרבה, ולכן היא יודעת
הרבה. היא חיה בג׳ונגל, ולא היה לה הרבה
מזל. הוויכוח בינינו עכשיו הוא איפה לגור.
כי היא רוצה לגור בניו־יורק, ואני
רוצה לגור בארץ.״
אולי הם עוד יתחתנו בסוף, והגיורת
זיוה רודן תוכל לפתוח כאן דיסקוטק ליד
מנדי. ולהדליק איתה יחד נרות של שבת.

סוף־השבוע האבח־שתי
פקידות צנועות ופשוטות הגיעו
ביום השישי האחרון למלון המפואר קינג
דייוויד והתארחו למשך סוף השבוע בדירה
המפוארת ביותר של המלון, בקומה הרביעית.

הריצו את המלצרים הלוך ושוב,
דרשו מהם ארוחות עשירות, משקאות, וכל
מיני צורכי בידור ואכילה. הפקידים הסתכלו

פצצה מס׳ 2
הידיעה על הנשואין הללו הפתיעה את
החברה הישראלית הנוצצת. איש לא ציפה
לה, ואיש לא ידע עליה, עד שהיא הופיעה
בידיעה קצרה בעיתון הצופה בתחילת שבוע

היה כתוב שם, באותו עיתון• ,סכני
כירק נושא לו לאשר, את תמר גרבוב.
בני בירק היה ידוע יותר, בשנים האחרונות,
כבעלה של שמעונה שוו״
ארץ ותמר גרבוב היתד, ידועה יותר בשנים
האחרונות כמלכת־הצעדה של שנת
,1965 בחורה יפר,פיה, ג׳ינג׳ית לוהטת, עוצרת
נשימה.
איך הם הניעו זה אל זו? לא ידוע. איפה
הם נפגשו מבלי שאף אחד יראה אותם? גם
זה לא ידוע. מה פתאום הם החליטו להתחתן?
על כל השאלות הללו אין תשובה.
אילו היה בני בירק מתחתן מחדש עם
גרושתו, שמעונה שווארץ, והסקרנים היו
שואלים מדוע עשה זאת, על זה יכולות

סי בו ב
בין העיתונאים הוותיקים והגדושים נערך בימים אלה סיבוב שני. הם מתחתנים
כולם בשנית.
קודם כל התחתן בשנית יעקובבן ־ הרצל, קריין ״קול־ישראל״ ועיתונאי
לעת־מצוא. אחר״כך התחתן בשנית צבילביא, כתב ״מעריב״ ,ובסוף תתחתן הכתבת
הראשית של ״לאשה״ ,ברוריהאביךן .
החתונה השניה של ברוריה אבידן נועדה ליום השלישי. החתן המאושר עתיד
להיות עורך־הדין אברהםבריר, והדירה המאושרת שבה תיערך השמחה תהיה
דירתה של פולה מו ז ס, אשתו של נוח מוזס, בעל ״ידיעות אחרונות״ ו״לאשה״.

תמר גרכ!״
היו להיות הרבה תשובות. כי בני בירק
אמנם זרק את שמעונה מהבית, לאחר מספד
מריבות סוערות, אבל כשהם נפרדו והיא
נסעה לאמריקה הוא התחרט על מעשיו,
והציף אותה שם בטלפונים ובמכתבים, וה־

בחשד, אבל

הגישו להן את כל
עליהן מבוקשן.
המלצרים של המלך דוד לא מכירים את
שתי הבחורות הללו, ולכן אין להם בעצם
כל־כך הרבה סיבות להתפלא עליהן, משום
שאילו הכירו אותן, והיו יודעים שהאחת
היא פקידה צנועה המוכרת בדיזנגוף
וסביבותיו, והשנייה היא חברתה הטובה,
גם היא פקידה לא פחות צנועה, היו מתפלאים
על כך עוד יותר.
לפני שנה קרה למלצרים של מלון
קיסריה מיקרה דומה. שתי בחורות הגיעו
למלון. האחת ספרית ידועה, והשנייה דוגמנית,
אמא לילד, שהייתה נשואד, לפליי־בוי
צעיר והתגרשה ממנו.
שתי הבחורות הצעירות השתכנו בדירת
מרווחת של המלון, העבידו את המלצרים בפרך,
ונהנו מכל האפשריות הבידוריות שישנן
בוויק־אנד במלון מפואר.
רק בלש מומחה יכול היה לגלות את הקשר
בין ארבע הבחורות הללו, ולמצוא שאותו
אדם, מולטי־מיליונר גדול, שהגיע
ביום השישי בלילה לפני שנה, לדירתן של
שתי הנערות במלון קיסריה, הוא אותו אדם
שהגיע השבוע, בלילה, לדירתן של שתי
הנערות במלון המלך דויד.
ומי שהיה עוקב אחרי המולטי־מיליונר הגדול
הזה, שהוא תורם קבוע וחשוב למגבית
המאוחדת, היה מגלה שהאיש מבלה
את מרבית זמנו בארץ בישיבות חשובות,
עם ראשי המדינה ושריה, ולאתר שהוא
מסיים את הישיבות הללו הוא חוזר בשקט
למלונו, נכנס תמיד לדירה שהוכנה מראש,
ושבה מחכות לו תמיד שתיים או שלוש
בחורות שהוכנו מראש, מבלה איתן את הלילה
ולפעמים את הוויק־אנד, ובתום הבילוי
משלם את החשבון, ואיש לא חושד
ולא מרגיש במאום.
כך היד, גם ביום השישי האחרון. לאחר
שבוע מפרך של פגישות עם ראש־ד,ממשלה
ושר־האוצר פנחס ספיר. הוא חזר עייף למלון
המלך דויד. ונח סוף שבוע שלם בחשאי
בחיק הכפול שהוכן למענו.

שניים החליטו להתחתן מחדש מיד כשהיא
תחזור ארצה.
שמעונה שמה את פעמיה ישראלה, ובדרך
במקום להתחתן עם בעלה, בני בירק, היא
התחתנה עם המיליונר נורמן רוזווד.
עכשיו בדיוק בזמן ששמעוני, הגיעה ארצה
לביקור, הודיע בני בירק, כמו שהוחלט
ביניהם קודם לכן, על חתונתו. אבל כיוון
שאשתו הפרה את הבטחתה ולא התחתנה
איתו, הפר גם הוא את הבטחתו והוא עומד
להתחתן עם אשד, אחרת.
אשתו הבאה, נוסף על כל מעלותיה היפות,
היא גם בתו היחידה של בעל סביון
ואין ספק שבעלה יתנחם היטב בזרועותיה.
החתונה שלהם תתקיים במלון אכדיה, בעוד
כעשרה ימים, ותיערך במלאת פחות
מחודשיים לד,יכרו תם.

במדינה דת מילה !ה לא מידה
דווקא בתקופה שיש עליה כזאת בירידה
וירידה כזאת בעליה, אפשר היה לחשוב
שצריך לעודד עולים מארצות־הרווחה. וגם
לעודד כאלה שבאים במסגרת איחוד המשפחות
מארצות מיזרח אירופיות מסויימות.
אבל גם אם הם רוצים לבוא — זד, עוד
לא סימן שנותנים להם.
שלא יעשו טובות. קודם צריך לבדוק
אותם. אולי הם בכלל לא יהודים? אולי
היתד. להם סבתא נוצריה? או אולי הם
התגיירו כדת אצל רב רפורמי וגם נימולו?
גם זה לא נחשב ליהודי. לא רוצים פה כאלה.
ומיקרה ג׳ון אנדרסן יוכיח:
לא מתידתועלת. ג׳ון אריק אנדרסן
נולד כקאתולי. זה קורה להרבה אנשים. הוא
סיים את אוניברסיטת ניו־ג׳רסי, שימש בה
כמרצה לבלשנות, בשפות אנגלית, צרפתית,
גרמנית וסינית.
באוניברסיטה הכיר את לואיז בתוף,

כמה חודשים — רק כדי שירשו לו לעלות.
כיום בני הזוג גרים בישראל, בקיבוץ
גשר־הזיו. חדרם החמים עמוס ספרים, ביניהם
מתרוצצת מישל הקטנה בת ה־ 4שהפכה
למיכל. לואיז מצפה לתינוק השני. היא
עובדת כמטפלת, וג׳ון, היהודי הכפול בעל־התואר
האקדמי, עובד עם תרנגולי־ההודו,
ומאושר בתכלית.
מי היה משוגע! הסוף טוב הכל
טוב? בכלל לא. זוהי רק התחלה, והיא רעה.
כי זה קרה בתקופה של ליברליות יחסית.
להבא עלול המצב להיות עוד יותר גרוע,
כי בוועדת חוקה, חוק ומשפט מפעיל המגד
ד״ל בימים אלה לחץ *תיקון חוק מירשס
תושבים. אם יתקבל התיקון — יינתן היתר
רשמי לפקידי משרד־הפנים לחקור ולדרוש
במוצאו של כל אדם, אם הצהרתו בדבר
יהדותו לא תיראה להם.
חברת הוועדה, ח״כ מפא״י שולמית אלוני,
מתכוונת להביא כדוגמה בפני הוועדה את
מיקרהו של ג׳ון אריק אנדרסן.
כי כאשר העלתה את הנימוק, שבגולה,
כשאדם טען שהוא יהודי, קיבלוהו כיהודי.

גר אנדרסן ובתו
״למה לכס צרות ובעיות?*

יהודיה, ונשא אותה לאשה. באותו זמן החלה
בעיית הדת להעסיק אותו. הוא נירתע
מהטקסים המרובים שבדת הקאתולית, ולכן,
כשנולדה בתם מישל — הוא החליט לחנכה
בדת אימה, כי לדעתו ״כאשר ילד גדל ללא
הכוונה דתית הוא הופך מבולבל בבגרותו.
עליו להרגיש שייכות לדת כלשהיא.״
המרצה הקאתולי הצעיר התחיל להאמין
ביהדות. להתקרב אליה. לא מתוך תועלת.
מתוך אידיאל. הוא פנה לרב דויד לוי, שאל
אותו על אפשרות גיור. תגובתו הראשונה
של הרב הרפורמי האמריקאי הייתה :״למה
לכם צרות ובעיות? קיימות בארצות־הברית
כמה כנסיות נוצריות חופשיות הרבה יותר.
מדוע שלא תצטרפו אליהן?״ ג׳ון התעקש.
״הגעתי למצב כזה שהרגשתי שאני רוצה
להצטרף אל קהל האנשים בעלי האמונה היהודית
*,אמר .״להיות חלק מהם. להיות
שותף לאמונתם העמוקה״.
ואו התגייר ג׳ון בן ד,־ ,26 הפך ליהודי
וגם נימול. וכיהודי אמיתי הרגיש שעליו
לעלות ארצה .״החלטתי לעלות ולהתיישב
בארץ של האנשים הקרובים לנו ביותר,״
אמר. וכמובן שהחליט להתיישב בקיבוץ.
לחתיד פעם שגיה. בא למחלקת-ה-
עליה כדי לעלות ארצה. אמרו לו שאין לו
זכויות של עולה. למה לא? כי הוא לא
יהודי. והרי התייהד אצל רב רפורמי, שמיליונים
רבים של יהודים חושבים אותו
לרב? אבל לא רבני ישראל.
צעק ג׳ון והסביר שגם מלו אותו. ענו לו
שזה לא הפך אותו ליהודי. רוצה להתייהד?
שילך אצל רב אורתודוקסי, ואחר כך גם
יקיזו מדמו.
ללכת לרב לא היה איכפת לג׳ון, שכן הוא
התעניין ביהדות באמת ובתמים. הלך לרב
מסורתי ולמד את כל ההלכות והכללים. אבל
שיקיזו שוב מדמו? לא הסכים. הסבירו לו
שאם כך — לא יקבל זכויות של עולה,
השמורות ליהודים כשרים למהדרין: הוא לא
יקבל הסעה, לא דיור, לא שיכון, לא עבודה.
היות ורצה לעלות עם משפחתו — בלע
את עלבונו. וג׳ון אריק אנדרסן, האמריקאי
הקאתולי המשכיל שהתייהד בגלל להט אמונתו,
נאלץ לחתוך בבשרו פעם שניה תוך
העולם הזה 1544

לפי הכלל התנ״כי ״כאזרח מכם יהיה לכם
הגר* .ענה לה על נימוק זה אחד מחברי
הוועדה :״טוב, אבל מי היה אז משוגע
לבוא ולהיות יהודי?*

! זכרונות
צעדים חריפים
עם סיום ההרשמה לצעדת תשכ״ז החליטו
צועדי קיבוץ שדות־ים להעלות זכרונות
מצעדת תשכ״ו. הם גילו כיצד הם צעדו
בשנה שעברה ישר לתוך צרה צרורה. ליתר
דיוק, היתר. זאת צרה חריפה.
זה התחיל כאשר אחד מצועדי שדות־ים,
יוסק נבחר לחבר המשלחת הישראלית לצעדת
הולנד. הוא החליט שהצועדים חייבים
לצעוד על קיבתם ונטל עמו לדרך צנצנת
סחוג (חורז עם זוג) ,התבלין התימני הירוק
והחריף.
בתחנת־הביניים ברומא הועמדה הצנצנת,
להנאת המסובים הישראליים, על השולחן.
הנאתם היתד, כל כך גדולה עד שאף המלצר
האיטלקי ביקש להשתתף בה.
התוצאה היתד״ כמדווח בעלון שדות־ים,
שהמלצר ״החוויר, הסמיק, פער את פיו
כמו דג שנפלט ליבשת ומגרונו נפלטו המילים:
מים! משטרה! רופא!״
וזה בדיוק מה שבא לעזרתו. המלצר
נלקח לבית־החולים והסחוג נלקח, על־ידי
המשטרה, למעבדה הפלילית של הבולשת האיטלקית.

שטיפת־קיבה מהירי. של המלצר והתערבותו
האישית של שגריר ישראל ברומא,
אהוד אבריאל, במטה המשטרה, ששחררה
עד מהרה את הצנצנת שתוכנה
נתגלה במעבדה, ונקבע כבלתי־מזיק, אפשרו
את המשך המסע בצעדה מזורזת.

החי
• מגיד״תאומת. בירושלים החליטה
המזכירות לענייני עובדים של האוניברסיטה
לייעל את הניירת. הורתה לעובדים לדווח
דיווח מוקדם במקרה של חופשה שנתית,
חופשה ללא שכר וגם במקרה של תאונת־עבודה.

ספרים
תרגום

אביה הוצא להורג עם הסונוים היהודיים

שחייה קודמת לכתיבה
שיחות ערב (ליקט ותירגם יהודה
רצהבי; הוצאת עם עובד; 240 ענו׳) ,לפנים
היו הבריות עושים. ולא אומרים. אחר־כך
התחילו אומרים ועושים. ולבסוף — או;־

מרים ואינם עושים.
אימרת־חכמה זאת אינה לקוחה מן האגדה
העברית, שאת סגנונה היא כל כך
מזכירה. היא מובאת מן הספרות הערבית
של ראשית האיסלאם, אשר לקט מצייץ
ממנה כינס מרצה אוניברסיטת בר־אילן (לספרות
ערבית־יהודית) יהודה רצהבי.
רצהבי, יליד תימן בן ,50 מוסמך האוניברסיטה
העברית לשפה וספרות ערבית,
היה איש מנגנון ההגנה, משרד החוץ וה־בטחון.
אך הוא ידיע יותר כחוקרם של
תולדות יהודי תימן; ,ספרות ימי־הביניים
והספרות הערבית. על נושאים אלה פירסם
יותר מ־ 120 מחקרים.
בלקט שלו מנסה רצהבי להקנות לקורא
העברי תודעה ערבית. מאות מעשיות
קצרות, משלי־מוסר, בדיחות ופתגמים,
תשובות קולעות ואימרות מבריקות,.
למשל, מה היא השעה הכשרה ביותר
לסעודה?
• אשר תשיג ידו לכשירעב; ואשר
לא תשיג — לכשימצא.
טבור צר ופה קטן. אחד הנושאים
עליו היה לערבי הרבה מה לומר היתר, האשד
.,מעשה בשדכנית ששידכה לאדם אשד,
צולעת. כאשר התלונן החתן הטרי, הסבירה
השדכנית :״הישאתיו אשד, לוולדות. לא
העליתי על דעתי שהוא, מבקש אשד, למסעות
או לתחרות־ריצה.״
האמת היא שהערבי ידע בדיוק מר, הוא
רוצה באשה: בין השאר, על עיניה ושערה
להיות שחורים: שיניה ועורה —
לבנים: שפתיה ולחייה — וחוטמה — ריחניים:
מצחה וחזה רחבים; טבורה — צר
ופיה קטן.
וזה עוד לא הכל. הערבי גב קבע אילו
תכונות פוסלות איטה לנשואין: קצרת־קומה״
קצרת־שער, צנומת־גו, בעלת־לשון,
עקרה, עקשנית, פזרנית, גנבת, גנדרנית
וגרושה.
שמאל ללא ימין. בלקט שלו העביר
רצהבי מיסדר של משכילים וכסילים,
מאמינים וכיפרים, כליפים ובדווים, חמימים
וערומים, נדיבים וקמצנים. מה שמייחד את
כולם היא המלה הקולעת נ׳
• אדם ללא רעים, כיד שמאל ללא 1 ימיו•
• שאל הקיר את היתד: למה תבקעיני?
ענתה: שאל מי שהולם בי.
• 1שכל האשה — יופייה; יופי האיש
— שכלו.
סייף בלי ז רו עי הערבי אוהב את בניו.
• שאלו אדם: מי מבניך חביב עליך?
אמר להם: הקטן עד אשר יגדל; ,החולה
עד שיחלים, והנעדר עד שיגיע למחוז
חפצו.
או הכליף אלחג׳אג׳ ,שהורד, למחנך בניו:

למדם מלאכת־ד,שחייה לפני שתלמדם או־מנות־הכתיבה.
לפי שבכתיבה ימצאו מי
4שיכתוב במקומם ,.אך בשחייה לא ימצאו
*מ 8י מי שישחה במקומם.
385 שליט אחר דאג לא רק לבניו, אלא גם
׳־׳ץ*״לנתיניו. כאשר שאלו אותו: למה לא תנעל
שער הארמון ותפקיד עליו שומרים? אמר:
מן הראוי שאני אשמור על נתיני. לא שהם
ישמרו עלי.
סיפור משכיל אחר קשור בכליף עמר
בן־אלחטאב. הוא ביקש: מגיבור מלחמה
תימני, שסיפו החד והחזק הפיל חללים
רבים, לשלוח לו את הסייף. כיוון שהשתמש
בו מצא שהוא נופל מן השמועה ששמע
עליו. כתב לו על כך. השיב, לו: נגיד המאמינים,
אמנם שלחתי לך את הסייף, אך
לא שלחתי לך את הזרוע המנחיתה בו
מהלומות.
ברור שבספרות הערבית לא נפקד מקומם
של העברים. כמו סיפור־המוסר הבא:
מספרים על יוסף הצדיק כי כאשר הפקידו
פרעה על אוצרות התבואה במצרים, היה
מרעיב נפשו ומסתפק בלחט־שעורים. שאלוהו:
למר, תרעיב עצמך! ובידך אוצרות־המדינה?
אמר: מתיירא אני שאשבע ואשכח
הרעבים.
אפילו עצות כלכליות לא מנעו הקדמונים
הערביים. אמרו הם:
• ראשית דבר — יקנה אדם בית.:״ סו ף
דבר — ימכור אדם בית.

מאת

נתן !הב״(שמאל)
מן בלב ובנפש. תוסיף גם שאני מתקן לך
שגיאות בדיקדוק עברי.
״תכתוב ששמעת סלילי סייפרקודר בהם
הוקלטה שיחה ביני לבין סווסלאנה, בתו של
סטאלין. תכתוב גם שהעתונות הקומוניסטית,
כאן בצרפת, קיבלה אותי כמו מלך, ושאני
אגדה ועושה סרטים. ותכתוב גם שאני
תמיד מוקף צעירות יפות. אני פירמה.
״תוסיף גם שהמזכירה שלי באה במיוחד
ממוסקבה, ושנודע לך שבל יהודי יכול לעלות
מרוסיה, וזה לוקח רק חודשיים.״
במשך שעתיים ביקש שאכתוב ואכתוב —
ממש ספר גדוש עלילות.

הרפתקה עם הכחורים
בתמונה אותה שלף מתון מעטפה גדושה .״היא חתיכה
נפלאה,״ סיפר בהתפעלות גלוייה ,״בקיץ אבוא איתה.
לישראל.״ מלבדה הרבה להזכיר אשה אחרת — ״המזכירה שלי״ — אותה לא ראה עדיין אף3
אדס. בדרן כלל הוא מספר, כי ״הלכה כרגע לטלפן למוסקבה.״ או ״הלכה לבלות ולרקוד.״

ך• אות* היום — בשבת אחר־הצהריים
— 4ניפגשתי איתו בשלישית. הפעם בקפה
לה קופול. הוא נשא תחת בית־שחיו
את גליון העולם הזה 1540 שכלל את

הוא, במובן, לא התחיל בזה, אלא הקדים
בקשה קטנה :״תשכח את כל מה שסיפרתי
לך אתמול. יש סיבות. בעיקר אל תספר לאף
אחד בי כבר ישבתי פעם בבית־סוהר קומוניסטי,
ב־ ,1957 באחת המדינות במזרח־אירו־פה״.
אחר־כך,
במתינות, כשוחח גבר אל יבר,
לחש :״אזמין אותך למוסקבה בחמישי ליולי,
עוד שלושה חודשים,
אם תכתוב עלי את הדברים
שאספר לך.״
הנה דברי יוסף ג׳י כלשונם:
״אני
רוצה שתכתוב שאני
חידה, ושרק אני יודע מי
אני. תכתוב שאני ביחסים
מצויינים עם השגרירות הסובייטית
כאן, ושמתעורר
אצלך הרושם שאינני סוכן
שלהם ושנשארתי יהודי נא
ד,כתבה
״הבלוף ששמו יוסף ג׳י״ .הוא המשיך
לספר:
״המזכירה שלי ניגשה כרגע לטלפן למוסקבה,״
אמר בנימת התנצלות. אגב, הוא מרבה
להזכיר את המזכירה האלמונית הזו,
אולם לא אני ולא שום אדם אחר ראה אותה
אי־פעם.
בדרך כלל, כשנשאל יוסף ג׳י איפה היא,
הוא משיב :״זו הפעם הראשונה
שהיא בארץ מערבית.
היא הלכה לרקוד קצת ולחפש
הרפתקה עם בחורים.״
בשפתו של הגיבור הלאומי
שלנו קיימת מילה
אחת, ידועה מאד, במקום
השלוש — ״הרפתקה עם בחורים״
— והיא בשימוש
רב אצלי• אך כדאי לעזוב
את המזכירה האלמונית ולחזור
אל הרעייה.

יוסד ג״ ואשתו

ף פגשתי עם יוסף ג׳י לראשונה לפני
1שבועיים, בקפה סלקם שבפאריס. זיהיתי
אותו לפי התמונות שהתפרסמו בעיתונים
הישראליים, בעיקר בידיעות אחרונות ובמעריב.
אין להכחיש את הדבר — התרגשתי.
הנה הגיבור הלאומי של ישראל, האדם
שתעתע בגדולי עולם. אמרתי לעצמי: אולי
באמת יש משהו בכל עלילותיו של היוסף
ג׳י הזה? אולי הוא בכל זאת שליח של
איזשהו גוף מדיני? אולי הוטלו עליו משימות
מן הסוג שאי־אפשר להרבות עליהן
מילים, ולכן יש צורך לעטוף אותן בסיפורי
דמיון הנראים, לכאורה, מצוצים מן
האצבע? אולי?
הוא היה לבוש בחליפה אפורה, ענוב
עניבה, נע בכבדות. הוא השתרך מבעד
לשולחנות הקפה ההומה, כשהוא נעזר בידו
האחת כדי להזיז קצת כיסאות. ההתרגשות
פינתה מיד את מקומה לסקרנות המהולה
ברחמים. הזהו הגיבור הלאומי שלנו?
חבר שנילווה אלי אותת לו בידו, וג׳י חייך
לעברנו והתקרב. נותרו לו עדיין מטרים
ספורים עד שיגיע אל שולחננו, והוא הספיק
במרחק הקצר הזה לחייך לשתי בחורות שעברו
על פניו, מבלי שהכירו אותו כלל.
אחר־כך פלט קללה רוסית והתיישב.
הפגישה הראשונה שלנו כללה כבר את
הכל: כל מעשי הגבורה, התושיה והמתח,
שבזכותם התפרסם בישראל, נפלטו מפיו
בצרורות.
תוך כדי דיבור חייך לבחורות, הזמינן
לשבת איתנו, ומשלא נעתרו, קילל אותן.
פעם ברוסית, פעם בצרפתית ולפעמים גם
בעברית.
דבר אחד אינו מוטל כלל בספק. יוסף ג׳י
שולט בכמה שפות, כולל הסלאנג הגס ביותר
שלהן.
הוא דיבר על הכל. על פוליטיקה גבוהה,
על מיליונים ועל חתיכות — אלה הם
שלושת מוקדי התעניינותו של ג׳י.

דיקדוק עברי
ן* תחתנתי במוסקבה עם בחורה ב־
שם ילנה לנוצ׳קה מויסינקובד״״ סיפר
לי יוסף למחרת היום, בפגישה השניה
שלנו, בבית־המלון בו התגוררתי .״היא חתיכה
נפלאה, בת .21 דודה הוא מנהל המחלקה
העברית במכון לשפות לועזיות, ואביה
הוצא להורג עם הסופרים היהודיים
בברית־ד,מועצות .״

מוצקה

בבוית־המועצות -היא כוננת הטלביזיה הסוביטית -היא
יכה שלמית-אמה מנהרת גלויה במוסקבה -דווה מנה׳

״ילנה קבלה חינוך טוב. אביה היה הרי
מורה ומהנדס. עד הסיבוך שקרה לו, שבעקבותיו
הוצא להורג, דאג להכניס את בתו
למיטב המוסדות החינוכיים שבמוסקבה.

סטאטיסטית כסרטים
ט אהד האסון עברה ילנה לבית־ספר
לבני משפחות, שעל שמם העבירו
השלטונות פס שחור. היא היתד, שייכת למשפחה
כזו. היא רצתה להיות מהנדס, כמו
אביה, אבל בגלל השורה החמישית בתעודת־הזיהוי
שלה, ששם רשומה הלאומיות היהודית
שלה. נפסלה. לכן עבדה כמזכירה פרטית,
בעוד שאמה ניהלה גלריה גדולה במוסקבה.

י י יייו

״לאחר מכן שיחקה ילנה כסטאטיסטית בסרטים,
וכשהייתי בבידוד ברית־המועצות,
סיפרו לי חברים שהתקבלה לעבוד בטלביזיה
המוסקבאית. היא השתתפה בתוכניות אלה
בתור קריינית.
״לפני למעלה משלושה שבועות קרתה
לה תאונת־דרכים, והיא אושפזה בבית־ה־חולים
על שם בוטקין, שהוא בית־חולים מיוחד
לזרים. מכיוון שאני נתין זר, סידרו לה
שם את האישפוז.
״בקייץ הבא, אני מקודד״ אבוא עימד, לביקור
בישראל. תראה!״

הביתה, אל הוריך. הם דואגים לך.
יו ס ף: הייתי שם שבועיים. אני באמת
נוסע עתה לשווייץ, אבל לא אליהם. אפגוש
את סווטלאנה, ואחר כך אסע לרוסיה, לבקר
את אשתי בבית־ד,חולים.
העתונאי: תפסיק לבלבל את ...

אתה והסיפורים שלך על א שתך...
יו ס ף: מנוול! אכה אותך! אל תדבר על
אשתי. אתה יכול להגיד אלף פעמים שאני
מבלף, אבל אל תגיד אף מלה על אשתי.
זהו עניין פרטי.
העתונאי קם מכסאו,

לא שכח לפנות אל די: בבקשה אחת :״שמע,
יוסף, לפני שאתה עוזב את פאריס תתקשר

אלי, טוב?״
יוסף ג׳י ניענע בראש לאות הסכמה.
היה ברור כי עוד מעט יתחיל פרה חדש

מיליון דודאד

— |11!-- 1־11־11 *1
ף אז הצטרף אל שולחננו בקופול עתונאי
1ישראלי ידוע, שלו היה חלק נכבד מאוד
במסע הדימום של יוסף ג׳י בישראל. לא
נותר לי אלא להקשיב לדו־שיח ולרשום
אותו מילה במילה:
העתונאי: יוסף, אתה חולם! גמרנו
לפרסם עליך אגדות.
יוסף: שב ושתוק. אל תפריע לשיחה
שלנו!
העתונאי: שמעתי שהיית היחידי שנפגש
עם סווטלאנה, בתו של סטאלין, ושאתה
הוא שהבאת לה מכתב מבנה שנשאר
ברוסיה.
יוסף (ברוגז) :הרי אתם באתם אלי עם
כל הסיפור הזה. אני לא יודע כלום על
סווטלאנה. אני לא מוכר אנשים. לא אגלה
לאף אחד איפה היא, למרות שהציעו לי
מיליון דולאר.
האתונאי: תפסיק למכור לוקשים! סע

המכוזית אמריקאית

שברולט, הנראית בתמונה,
היא המכונית
בה אירעה התאונה, לדברי יוסף ג׳י, שכתוצאה ממנה אושפזה
לנוצ׳קה בבית־חולים מוסקבאי שהוא מיוחד לנתינים זרים.

השבועון צרפתי

ז׳ור דה־פראנס, בידיה של
לנוצ׳קה; ״זה צולם לפני
כמה חודשים במעון הקיץ שלנו בברית־המועצות,״ סיפר יוסף
ג׳י, אך אין שום. הוכחה היכן צולמו התמונות המופיעות כאן.

אימ׳שלה. רק בה הוא מעוניין!
כל ד,לוליטות מוזמנות. אוקאזיון!
(.)2/1544

איש השבוע

משתעלת; קודחת

תגידו, אתם הרגשתם שהאביב הגיע? תיבת
הדואר שלי הרגישה. היא מלאה על גדותיה
בלבבות הומים, שהתעוררו מתרדמת החורן ש
ומחפשים מה שכולם מחפשים באביב.
טוב, אז אני אשתדל שהם ימצאו.
עכשיו כמה מילים לאלה שיש להם תפיסה
איטית: במה ובמה בחורות (דווקא) שלחו ל־בחירי־לככן
מהמדור הקודם מעטפות ריקות.
הנוהג הוא שצריך להכניס להם מכתב למעטפות
הללו. מה אתן חושבות, שאפשר לתפוס
כהורים מבלי להתאמץ?
זה בולל גם את החסידה הזאת מכפר־חם ידים,
ששלחה שלוש מעטפות ריקות, לשלושה כהורים
שונים.
כמו ראחותי :
לפעמים יש מכתבים שעושים אותי למאושרת.
כמו זה, למשל:
״מכיזדן שאחותי הכירה את בעלה דרכך, הייתי רוצה שגם
לי יקרה אותו דבר, לכן אני פונה אליך.״
אתם רואים? !!
ועכשיו, אחרי שגמרתי להתגאות, הרשו לי להציג את
( ,)1/1544 כי היא באמת משהו ספשל: לומדת בבית־ספר
המכשיר קציני־רדיו לצי־הסוחר, ולכן מעוניינת רק מאבי־ים.
בקצין־רדיו, אם לא ברב־חובל.

לוליטה; >וו?יטה!
תביטו סי הגיע: המברט־המברט באופן אישי!
כמו בספר, הוא בן ,45 רוצה בת . 17 ולא סתם, אלא
שתהיה תלמידת בית־ספר.
בניגוד לספרות — הוא אפילו לא מתכונן להתחתן עם

גברתי, את מצלמת!

( )3/1544 ביקשה ממני משהו שונה
לחלוטין (זה לא עיסקכם מה),
אבל אני מזכירה אותה בכל־זאת
במדור זה, משום שאני חושבת כי דבר זה ישמח אותר״
היא כבר חודשיים שוכבת במיטתה הלבנה. בחוץ השמש
זורחת והציפורים מצייצות, והיא קודחת, ומשתעלת, וחולה
בדלקת־ריאות. והיא רוצה להכיר מישהו. שישתנה משהו ב־אוזירה
.״חושבתני שאת מבינה זאת.״ כן. בהחלט. ומגיע לך.

עוד שחצגייה

עוד אחת שחצנית לא נורמלית:
היא כותבת :״אני שחצנית לא נורמלית, והאמיני לי —
יש על מה.״
ואם אני חושבת על מבול המכתבים שהגיע עבור השחצנית
בת ה־ 17 מהמדור הקודם, אני רק יכולה לשער איזה
מבול תקבל 4/1544 שהיא כמעט בת .17

אחרי החור!? ,והדיכאון
אם את בשנות העשרים המאוחרות שלך — אז ()5/1544
הוא בדיוק מה שאת צריכה.
גם הוא מציין שהחורף הולך ותם, והאביב מגיע, והוא
מקוזה שתביאי את האביב לחייו, אחרי הדיכאון בו היה
שרוי בהיותו בודד בזמן האחרון.
הוא אוהב טיולים ואוהב טבע, ואם תשמחי אותו, הוא
בטח ישמח גם אותך.

רצינות עם עליזות

הן שתי חברות, והן ש מיני ס טיו ת ^ ה ^ו ר או תלל ^ לו תי
החביבה״ ,כאילו שחביבות זאת התכונה הבולטת שלי.
( )6/1544 מחפשות ״שני בחורים נחמדים, משכילים, גבו־הים,
אשר יודעים למזג רצינות עם עליזות,״
ואני גם יודעת מדוע הן עד עכשיו עוד לא הצליחו
למצוא כאלה.

חיק-המבע

אם את אחת מהזיפתיות הרגילות, אז תדלגי על המכתב
הזה. זה לא בשבילך.
( )7/1544 מתגורר בכפר מיוחד במינו הנמצא קרוב לצפת,
הוא בן ,30 וגרוש מזה חודשים אחדים, וזה עדיין קשה לו.
הוא לא מגיע הרבה העירה. נדמה לי שהוא גם לא כל כך
מעוניין. הוא אוהב טיולים, וריקודי־עם, ויש לי רושם שהוא
מאד אינטליגנטי.
ואגב, הוא לא מעוניין בקורספונדנציות. מה שהוא רוצה,
זה לפגוש אותך. כי הוא מתכיזן ברצינות.

היפים והיפות

כבר מזמן חשדתי ששקר היופי זה שקר.
הנה, למשל .)8/1544( ,הוא בן ,20 והתכונה שלו זד
״להיות נאה״.
הוא מחפש בחורה בת 19—17 ורוצה ממנה ״שתהיה
נאה״ .כמה שהחיים פשוטים לפעמים!

ולסיום, שלט ברחוב אלנבי 38ו: חתיכות בודדות! 50
אחוז הנחה.

מישהו כמו ג׳ קי אתן בטח
לא מכירות. ראשית, הוא מצו־ייך
בכל מח שאפשר לתאר.
הוא הגבר שיש לו בערך הכל:
יש לו מכונית ספורט לבנה
ארוכה, יש לו דירה גדולה ש בטרקלין
שלח יש שטיח אדום
ענקי, פסלים אפריקאיים, וארון
גדוש ספרים.
יש לו פטפון עם מאות תקליטים,
מהם רבים שאת העטיפה שלהם הוא עצמו צייר,
ומייפרקורדר שמנגן באופן רצוף במשך 12 שעות.
וחוץ מזה יש לו ספה
שהופכת, באמצעות לחי צת
יד קלה, למיטה נאה
ומרווחת.
אבל אל תחשבו שהוא
כזה אחד. הוא רציני. לכן
יש לו גם שם רציני:
יהושוע ג׳קסון. הוא
מצייר ציורי־שמן רציניים,
סוריאליסטיים בעיקר, ו־הוא
קורא המון, בעיקר ספרים. וזה לגמרי לא פשוט.
אבל מה שאני הכי אוהבת בו, זה הקריקטורות שלו. הוא
מצייר אותן בידיעות אחרונות, והן מבריקות ומצחיקות אותי
תמיד. רציתי שיצייר לי כסה מהן,
בשביל שתראו, וזה לקח לי חצי יום
של טלפון־תפוס. מכאן תבינו שבחור
שמצוייד בכל, מקבל הרבה קריאות טל פוניות,
ותנחשו מסי. לכן הוא גם צייר
לי את הציור הראשון, איך הוא שבוי
ביד הטלפון שלו, במקום להיפך.
זה די מעצבן אותו אם מטלפנות
אליו, ובכלל, הוא נגד נשים שרודפות
אחרי גברים (כמו בציור האמצעי) .אבל
מה? הוא לא נראה במיוחד אומלל מזה.
עובדה — כששאלתי אותו מה הוא
מקווה לעתיד הביע מישאלה ואפילו
צייר אותה :״שהכל ימשיך להיות בדיוק
אותו דבר — עד שאחיה בן .80״
מצוייר כהלכה, אלא גם שמח בוזה
מראה שהוא
חלקו.

את לא תהיי אשת־שוטר. תהיי אשת־טבח סוטה, המשמשת
כפלגשו של השוטר. ילדיך יהיו עצובים, ואת תהיי מושפלה
מאוד.

^ 3ר 1מין
סכתביגז אל רות׳ העיחזרה
שתדעו לכם שאני לא רותי היחידה בעולם. יש כל מיני.
אבל מדורה של הריתי בעלת הקוראים הכי רבים מופיע
דווקא בעיתון זאמביה מייל. הרותי הזאמבית שמה ג׳וזפין,
והכושים מאפריקה כולה מתייעצים איתר, מה לעשות.
וכאשר עצותיה נקבצו לספר, שהוא, נוסף לקסמו הבלתי־רגיל
גם מחוכם מאוד, כתב את ההקדמה ראש־ממשלת
זאמביה, בכבודו ובעצבו.
בטח כשאני אקבץ את עצמי לספר יכתוב ראש־ממשלת
ישראל את ההקדמה. אתם לא חושבים?
ואם נדמה לכם שיש לכם בעיות, אז תראו מד. זה בעיות:
איבדתי בתאונה אחת מעיני, ועומדים להרכיב לי עיין
מזכוכית. נערתי טוענת שהיא חייבת להיות חומה, כמו
השניה. אבל אני נורא רוצה בעין כחולה!
לפני שנתיים כולם צחקו על האופנאי אנדרה קורז׳
שהמציא מגפיים לבנים. ואחר־כך כל העולם צעד בהם.
אז מזה תבינו מה צפוי לנו בקרוב: כי קורז׳ ,האבא־של־המחצאית,
המציא עכשיו דבר חדש. א ת הגברת־המצלמת:
זאת שרואים לה את התחתונים שלה. ואם
זה נשמע מצחיק, תזכרו שוב שגם המגפיים נחשבו
בתחילה לבדיחה.
מה טיבה של ההמצאה ז שלושה כללים פשוטים :
(א) שהתחתונים י היו ארוכים כמו השמלה( ,ב) שיהיו
מאותו בד של השמלה( ,ג) שיראו אותם.

זאת העין שלך, ואתה רשאי לבחור בצבע הסוצא־חן
בעיניך. לפחות לא תתקשה נערתך לגלות אותך בתוך המון
גדול. אתה תהיה שונה מכולם.
אבל זכור: כל אחד יידע אז שזו עיין מזכוכיוב האם
אתה רוצה בכך7

אני גברת נשואה עם שלושה ילדים, ובעלי הוא רק טבח
המתגורר בחדר־אדוניו. אבל השוטר ביקש ממני־ לבוא לגור
עימו. אבי אומר ששוטר הוא יותר טוב לבעל מאשר טבח.
אז האם את מציעה לעבור אליו כדי שאחיה חיים נעלים
יותר?

אני בן 25 ומשתוקק לשאת את בת־דודתי שנתאלמנה. אני
מאוהב בה עד לטירוף. אבל אחי הבכור טוען שלא נאה
לגבר בן שבטנו להתחתן עם אשד, משומשת.
אבל אני כל-כך אוהב אותה, שאינני יכול להרדם בלילות,
ותושב רק על יפיה.
מה לעשות?
התחתן איתה, לפחות תוכל להרדם בלילות. וחוץ מזה
אתה מספיק מבוגר כדי לא לשמוע בקול אחיך.

אני בחור עצוב ושמן. ואיך תוכלנה נערות לאהוב אותי,
כשאני נראה כמו אבטיח? האם אהיה גלמוד כל חיי? אני
בן . 17
בחור שבגיל 17 נראה כאבמיוז, יחל בגיל 20 להיראות
כתרמיל־אפוניס. ובכלל, לא השומן חשוב. העיקר להיות
עליז, נקי, ולבוש נחמד. כי מה שבאמת מושך את הנערות,
זה קסם אישי.

אחי גר בבית, איתי ועם אשתי. כשהבחנתי בלילה שהיא
זוחלת אל מתחת לשמיכתו, אמרה שזה מפני שאנחנו כה
דומים, שקשה לה להבדיל בינינו, והיא התבלבלה.
אחי אומר שהוא ישן עמוק, ואין לו מושג על מד. אני
מדבר. אבל נדמה לי שיש לו מושג.
אני אוהב את אחי וקשור אליו. איני רוצה לגרשו מביתי.
איך למצוא מוצא מן הסבך?
תגיד לאשתך להפסיק את הזחילות האלה מתחת לשמיכות,
אם אינה יודעת להבדיל בין בעלה לבין גברים אחרים 1 .תורה
לה להישאר במקום שלה, ואתה כבר תבצע את כל הזחילות
;הנחוצות.

קולנוע סרטים משמעות החי ,

אד 8וגורלו (פריז, תל־אביב; יפן) מי
לא העמיד לעצמו את השאלה :״מה הייתי
עושה אילו הייתי יודע שנותרו לי רק שלושה
חודשים לחיות?״ יש על זה כל מיני
תשובות: הייתי מתאבד. הייתי מנסה לעשות
חיים. הייתי ממשיך ברגיל. אני לא יודע
ובו׳.
התשובה של איקירו קוראסאווה על השאלה
הזאת היא מזעזעת, מדכאת, ויחד עם
זה מאירת־עיניים.
מה זה מוות, חיים, פחד. מי שלא
ראה את הפקיד הזקן שלו, העומד למות,
לאחר שעשרים וחמש שנה ללא הפסק הגיע
יום יום בדייקנות למשרדו, כשהוא משרך
את רגליו בין המוני המוני אנשים, הרוקדים
וצוהלים בדיסקוטקים היפניים, לא יודע
מה זה יאוש.
מי שלא ראה את הזקן הזה כשהוא שר
בקול צרוד שיר בנאלי על החיים הקצרים,
או כשהוא מסתובב ברחובות, כשהוא עולה
במדרגות, או יורד במדרגות, או מעוות את
פניו במשהו שהוא בין העוויית פחד לחיוך,

מה של בריג־יט בארדו, כאלילת האהבה.
מישל פיקולי, הבעל הניבגד הוא דיסקרטי
מאופק ומרשים. רודה ואדים יצר סוף־סוף
לקראת סוף הקריירה שלו, את הסרט הטוב
ביותר שלו.

החטא ועונשו
הפחד (גת, תל-אביב; יוון) התשוקה.
החטא. העונש. הקללה והגורל, כל אלה מרכיבים
את הטרגדיה היוונית של הבמאי מנו־סאקיס.
בטרגדיה
הזאת, אונס בן למשפחה כפרית
עשירה, משרתת אילמת חסרת אונים בתוך
הרפת של המשפחה, רוצח אותה לאחר מכן.
המשפחה עוזרת לו אמנם להסתיר את המעשה,
אך אינה יכולה לברוח ממנו. החטא
הנורא רודף אחריהם, וסוגר עליהם.
יש בסרט אווירה מעיקה, צילומים כהים
מסוגננים. הוא אינו מורכב ביותר, ואינו
עשיר ביותר, אבל הוא עשוי בצורה ריאליסטית,
בכוח רב, ומרשים.

קורות לירה אחד
מכתב מאלמונית (זוהר, תל־אביב;
מצריים) פעם, כאשר עדיין הוצגה הגירסה

סצינת האונס כפרט ״הפחד״
התשוקה, החטא והעונש
מי שלא ראה אותו לא יודע מה זה פחד.
הפחד להיות, והפחד לא להיות.
מי שלא ראה את העיניים הנוראות של
הזקן המגלה שהוא חולה סרטן, את המבט
הקפוא שלו שבו הוא מביט על כל מה
שעוד חי סביבו, לא יודע מה זה מוות.
ומי שלא ראה אותו מתנדנד על נדנדה
בגשם, בתוך הגן שהוא קנה לפני מותו, לא
יודע מה זה חיים.
הסיפור על הזקן ההולך למות מוכנס
לתוך המיסגרת המשרדית בה הוא נימצא,
שקוע בתוך שיגרה ביורוקרטית של תיקים,
ניירות, פקידים, מחלקות. לפני מותו מוצא
הזקן פתאום דרך לצאת מתוך הביורוקרטיה
האינסופית הזאת.
והבאים אחריו, האנשים המספידים אותו
בשעת לוויתו, כשהם שיכורים מיין, מחליטים
ללכת בדרכו. אבל כשהם חוזרים למשרדיהם
ותודעת המוות מתרחקת מהם, הם
שוכחים את החלטתם, עוזבים את החיפושים
אחר משמעות החיים, וחוזרים לשקוע מתחת
לתיקים שבמשרדיהם.
אהבה

סופו שד משחק (אוריון, תל־אביב;
צרפת) בווילה גדולה ומפוארת, בוגדת אשתו
הצעירה והיפר. של איש עסקים בבעלה, יחד
עם בנו מאשתו הקודמת.
מה יש בסיפור פדרה המודרנית של זולא
שכל כך שובה את הלב? יש בו קודם כל
אהבה. אהבה אמיתית, חושנית, מלאת ארוטיקה,
מין, מלאת שמחה חזקה, כאבים
חזקים, כל מה שיש באהבה, ומוכר היסב
לכל מי. שהיא עברה עליו פעם.
רוז׳ה ואדים מנהל את האהבה הזאת, בעזרת
השחקנית־התורנית האהובה עליו, אשתו
ג׳ין פונדה. האהבה הזאת היא כל־כך אמיתית,
כל־כך חזקה, כל־כך יפה, מלאת צבעים
ואורות, ולכן גם כל מה שבא בעקבותיה,
הקנאה, היאוש, השיגעון משכנעים
ונוגעים ללב.
ג׳יין פונדד, ממלאת בצורה נעלה את מקוהעולם
הזה 1544

ד,הוליוודית של מכתב נזאלנזונית, בכיכובה
של ג׳ואן פונטיין, בכו כולם על סופה המר
של הגיבורה.
אבל העניין הזה סודר בינתיים. בגירסתו
המצרית של הסרט כבר תיקנו את סיפורו
של סטפן צוויג, וסידרו לו הפי אגד, כראוי
ל״סרט הערבי הענק וההדיש ביותר״ ,כדברי
המודעות.
תינוק מהעניין הזה. חוץ מזה חלו
בו עוד כמה שינויים: למשל הפסנתרן שבסיפור
האוסטרי נהפך כאן לזמר. ולא סתם
זמר — אלא פאריד אל־אטרש, אליל ההמונים,
ששר ומזמר את מיטב השירים, כמו
אשתאתילק, ומוש רפאייה, ועזאב.
אז כמובן שהגיבורה מתלהבת ממנו ומתאהבת
בו. ואחר כך אפילו מתמסרת לו.
בשבילו זה כלום. סתם הרפתקה ללילה. אך
בשבילה זוהי ״אהבה לוהטת עם רגשות
עמוקים״ ,והוץ מזה גם נולד לה תינוק
מהעניין הזה.
כמה עצוב ! פאריד אפילו לא יודע אודות
התינוק! ובמצריים זה באמת לא עניין פשוט
להיות אם לילד לא חוקי. אבל הכל מסתדר
כשהבן נפגע ממכונית ומובל לניתוח דחוף.
האם כותבת לפאריד, והוא במיקרה מקבל את
המכתב ביום הולדתו, מתמלא יסורי מצפון,
רץ מיד לבית־חולים, ואז הוא מושיט את
ידו בעוז — ותורם לבנו, הפצוע קשה, מהדם
שלו.
ואז כמובן הבן שב לחיים, ואבא שלו שב
לזרועות אמא שלו, וכולם תיכף מאושרים
לנצח, כי האהבה גברה על כל המיכשולים.

יומן החדשות
^ מה קורה כשמשורר זעם אמריקאי,
ומשורר זעם סובייטי, נפגשים בארץ ישראל?
כל מה שקורה במיקרה כזה — כתוב בתסריט
מבריק של הסופר המצויין מאיר
(הכפייה) לוין, הוא כתב את התסריט בווילה
שלו, בהרצליה, ולמרות הרמה שלו,
זכה לחוסר־מזל מובהק מיום לידתו. המש
קיע
הראשון שלו מת עוד לפני שהספיק
להשקיע בו לירה אחת, המשקיע השני שלו
פשט את הרגל, ואם המשקיע השלישי לא
יאמין באמונות תפלות, ויתגבר על כל ה־מיכשולים
העומדים בדרך, אין ספק שהוא
יבוא על שכרו.
ץ• הצעירים אולי כבר לא זוכרים אותה,
אבל אין ספק שהזקנים עדיין רואים אותה
בזכרונם ערומה או לא ערומה, באמבטיה
(של חלב!) או לא באמבטיה. עכשיו הגיעה
פצצת המין ההוליוודית ק לו ד ט קו לכר
לארץ, יחד עם בעלה, אבל אין ספק שכל
דמיון בין המראה שלה בתקופת הקולנוע
האילם, לבין המראה שלה כיום, הוא מיקרי
בהחלט.
^ יש לו המון כרטיסי־ביקור, וכל מי
שרוצה לדעת מי הוא, מקבל כרטיס־ביקור
וקורא בו. אם הוא יכול. אבל לא כל אחד
יכול, כי כל כרטיסי־הביקור שלו כתובים
ביפנית. לכן צריך להאמין לטושירו מרו־ימימה
שקוראים לו טושירו ממשימה גם
ללא הכרטיס שלו. הוא נמצא כעת בארץ,
בתור צלם ראשי, ויחד איתו נמצאים בארץ
עוד מספר שמות יפנים קשים לעיכול. כולם
מצלמים את הנגב שלנו, כדי להכניס אותו
בתפקיד של מידבר רחב־ידיים, לתוך סרט
יפני, המצולם ביפאן ושעלילתו מתרחשת
בהונג־קונג.
+בכל העולם כבר סוגדים ועובדים לדמותו
של האמפ רי בו גארט, והפסטי-
בלים של סרטיו הישנים אינם יורדים מבדי־הקולנוע.
עכשיו הוא עומד להגיע גם לישראל.
מנחם גו לן, האדם שבזכותו זכו הצופים
הישראלים לראות סרטים כמו החנות
ברחוב הראשי וסכין במים, עומד לקיים
בארץ פסטיבל האמפרי בוגראנו, וכשלב
ראשון הוא מביא הנה שלושה מסרטיו הטובים
ביותר של הכוכב המנוח.
-¥שכונח־התקווה עומדת להיכנס לתוך
הנצח. היא תונצח על־ידי המפיק אגדהם
(״פשנל״) דשא בסרט על הווי השכונה,
המאבקים שבתוכה, והטיפוסים המעניינים
שבתוכה.
-¥קולנוע פאריז, הקולנוע האמנותי הראשון
בישראל, מקיים את הבטחותיו ויעו־דו.
מיד לאחר שארם וגורלו ירד ממנו
יועלה בו הסרט הפיוטי הישן המכשפה,
ואחריו אפשר יהיה לראות שם את למות
במדריד סרט דוקומנטרי מצויין, המתאר את
מלחמת ספרד בצורה מרעישה ומזעזעת
יותר מכל סרט עלילה אמנותי או דא אמנו־תי,
שנעשה על הנושא.
כל מה שהאיטלקים יכולים לעשות
הישראלים יכולים לעשות טוב יויתר, ואם
האיטלקים מרשים לעצמם לייצר מערבונים
יותר מערביים מהמערבונים האמריקאים,
מדוע שהישראלים לא יעשו את זה? הם
באמת יעשו את זה. המערבון הישראלי הראשון
יתרחש בעיירה פרועה בנגב, ייאבקו
בו הרפתקנים ישראלים עם הרפתקנים ערביים,
והוא יסתיים בשלום ובאחווה ישראלית
ערבית.
^ אחת הדמויות המוזרות ביותר בשטח
הקולנוע הישראלי היא דמותו של יהודה
(״ג׳אד״) נ א מן. ג׳אד גמר בהצלחה את
לימודי הרפואה שלו, ויכול היה להיות רופא
מפורסם ומצליח, אילמלא גילה את הקולנוע,
עכשיו הוא אמנם ממשיך להתפרנס ממקצוע
הרפואה אבל הוא כבר שקוע עד צווארו
בתחביב שלו: עסקי קולנוע. הוא היה עוזר
במאי לי צחק >״צפל״) י שו רון, בסרטו
אשה בחדר השני. הוא מפיק עכשיו את
הסיירים, סרטו של מיכה שג רי ר, ובימים
אלה הוא החל לביים את סרטו הקצר הראשון.
הכוכבת הראשית שלו היא השחקנית
לי או ר ה די כ דין.
תדריך פרטים שצייד לראות
גברואשה (בן־יהודה, תל־אביב) סרט
יפה, מלא שמחה ופיוט, על אהבה בין שני
אנשים מבוגרים.
אדם וגו ר לו (פאריז, תל־אביב) סרט שחובה
לראותו, וחובה ליהנות ממנו, למרות
מספר קטעים ארוכים ומתמשכים. המצויים
בו. מי שלא נהנה בפעם הראשונה, שיילך
לראות אותו פעם שנייה.
הצלאדהכ הו ל (תכלת, תל-אביב) ה-
גירסה הראשונה של הסרט המפורסם. עם
מרלין דיטריך בתפקיד ראשי.
תן טרמפ לחייל הברי התנועה, המוכנים ליטול חלק
במיבצע הפצת תוויות המיבצע, מתבקשים
לפנית ליחיאל, במזכירות התנועה
בתל־אביב, ולקבל מידיו את
התוויות והומר־ההסברה. חברים ואוהדים
בעלי מכיניות, המעוניינים להצטרף
למיבצע, יכולים לקבל תודיות למכוניו־תיהם
במזכירות התנועה, או בדואר,
(.רחוב קרליבך ,12 תל־אביב) .הם מתבקשים
לצרף לירה לכל תווית, לכיסוי
הוצאות המיבצע.

@ ברמת ־ גן
ביום רביעי 5 ,באפריל, בשעה 8.30
בערב, בקפה עצמאות (מאחורי קולנוע
אורדע) ירצה עתונאי־הספורם

צבי ם־־שירה

עתיד הספורט במדינה

ברגל־ ב רו ך
ביוב חמישי 13 לאפריל, בשער8.30 ,
בערב, ייערך חוג־בית בבית עלי כהן,
רחוב מיזאן ,29 תל־ברוך, בהשתתפות

עו״ד שמואל סגד
מוזמנים חברים
הירקון והסביבה.

תושבי עבר־

אסיפת כינון של
חטיבת תל־אביב
תתקיים ביום רביעי 5באפריל, בשעה
8.30 בערב (ולא ביום 29 במארס).
הזמנות אישיות נשלחו לחברים.
על סדר היום:
) 1הרצאת־פתיחה מאת אורי אבנרי.
)2בחירת מוסדות החטיבה.
)3בחירת נציגי החטיבה למרכז.
הכניסה לפי הזמנות בלבד.
חברי החטיבה, שלא קיבלו הזמנה
לאסיפה בגלל שיבוש הכתובות, יפנו
ישירות למזכירות.

אסיפת כינון של
חטיבת פתח־תקווה
תתקיים ביום רביעי 5באפריל, בשעה
8.30 בערב. הזמנות אישיות נשלחו
לחברים הביתה.
על סדר היום:
) 1הרצאת־פתיחה מאת שלום כהן.
)2בחירת מוסדות החטיבה.
)3בחירת נציגי החטיבה במרכז.
הכניסה לפי הזמנות בלבד.

ישיבת המרכז
תתקיים ביום חמישי 6באפריל,
בשעה 7בערב, ברחוב קרליבך . 12

ב שלם

^ ל־פר
טו ש ל דחה ואדים לפי .
ספדו של א מי ל זולה(״הטרף״)|
עם: ג׳יין פונד ה
פיטד מק-אנד׳
הסרט שיבה אתכם בתדהמה!
ה ע לי ל ה החושנית והנועזת
ע ל אהבה אסורה שלא שתיאיש

״שם המשחק:

ונדוד ודיל1
״ז— י לי גיוס״

בבירת ארצית
בעת ובעונה;:חת
״ או ריון״ תל־אביב
״ ה פי ר ה ״ ירושלים מותר למבוגרים
מעל גיל 16
סומאליה איר ש שי את החשבון
לפני ששארל הדגול נתן את האות לעריכת
משאל־עם בסומאליה הצרפתית נבחרו
בקפידה 39 אלף בעלי זכות־הצבעה,
מתוך אוכלוסיר, מקומית של 125 אלף נפש.
אחר ניפוי כזה לא הפליא הדבר, כאשר
24 אלף מן המצביעים >4ל )61 בחרו בהמשך
הקשר בין סומאליה לצרפתי.
אבל הצרפתים זכרו את לימודי החשבון
שלהם. הם ידעו כי 24 אלף אומרי הן
הם רק ס/״ 20 של האוכלוסין־ .,כדי להתאים
יותר את החשבון החישו לסומאליה
תגבורת של 4000 לגיונרים. ואלה הישוו,
בשבוע שעבר, את החשבון בדרכם המקובלת.
הם ערכו מרחץ־דמים בין סומאליים
מפגינים, דורשי עצמאות, בג׳יבוטי הבירה,
הרגו כמה עשרות מהם.
למשקיפים זרים לא היה מקום לטעות
נוספת בחשבון. להם היה ברור כי דווקא
הדם שנשפך מבטיח את קץ שלטונה של
צרפת באחת מאחוזותיה האחרונות, .

סינגפור
על חבל דק
לי־קואן־יו (חורז עם מי חואן זו?) הוא
בנו של סוחר־יהלומים סיני, שלמד משפטים

מעשר״ מעין משמר־לאומי החייב לעמוד
למרותו.

ברית המועצות
אין מקו בצמרת
126 מיליון הנשים בברית־המועצות מהוות
(בעיקר כתוצאה של אבידות מלחמת־העולם)
54 אחוז של האוכלוסייה. ובניגוד לא־רצות־המערב,
בהן מהוות הנשים העובדות
כשליש מכוח העבודה, הרי ברוסיה מהוות
38 מיליון הנשים העובדות בדיוק את מחצית
כוח העבודה הלאומי.
אין הן עובדות רק כמטאטאות־שלג ברחובות.
הן תופשות עמדות־יסוד בכל ענף
וענף. כל פועל בניין סובייטי שלישי הוא
אשד, ומתוך 530 אלף הרופאים הסובייטים
400 אלף הן נשים (ו 50 אלף הם יהודים).
בברית־המועצות חצי מיליון מהנדסות וסבן
אלף אגרנומיות, שלא לדבר על השניים
וחצי מיליון בוגרות האוניברסיטה.
העיתונות הסובייטית, שפירסמה מספרים
אלה לכבוד יום האשד, הסובייטית שחל
החודש, לא פירשה את חלקה של האשד, הסובייטית
בחיים המדיניים. כי למרות שכמעט
כל חבר שני במועצה מקומית או
עירונית הוא, אשה, וכן כל חבר רביעי ב־סובייט
העלית — הכנסת הסובייטית• —
בממשלה עצמה יש רק אשה אחת, שרת
התרבות, יקטרינד, פורטסבה, ובלשכה ה
״התעשות
רגשות
חושנית שטוס
נראתה כמוה״
ויליאכו ווז׳ף

״ץ יו מגזי!,״

בקרוב ״עצמון״

חיפה — הזמנות והנחות בטלות !

חלל ההפגנה של ג׳יבוטי
,־ 5000 + 207 לגיונרים=קץ השלטון
בקמברידג׳ והועמד בראש ממשלת סינגפור
מאז פרשה, לפני 20 חודש, ממאלייזיה. לי
שולט במדינת־עיר בעלת שני מיליון תושבים
(שמיליון וחצי מהם הם סינים) ,ש־זכתד״
לא לחינם, בכינוי ישראל הסינית.
כי סינגפור מוקפת מדינות מוסלמיות —
מאלייזיה בצפון ואינדונזיה בדרום.
לי לא מתלהב מתואר זה, היד, מעדיף להיות
סין השלישית, מרכז משיכה ל־16
מיליוני הסינים המפוזרים בדרום־מזרח
אסיה. מרכז שלא יהיר. גרור של פקינג ולא
יהיה כפוף לטייוואן.
הדג הגדוד גיותר. לי, האוהב ל־צטט
פתגם סיני האומר כי דגים גדולים
בולעים דגים קטנים ודגים קטנים בולעים
דגי־רקק, מהלך על חבל דק, משתדל ליצור
את הרושם שדג־הרקק המסויים הזה עלול
לגרום קלקול קיבה למי שינסה לבולעו.
לשם כך הוא מחזק קודם כל את מבנה
הכלכלה של סינגפור, שהיא הנמל החמישי
בעולם מבחינת נפח המטענים העוברים בו.
לי גם מחזיק בכל כוחו בבסיס הצבאי הבריטי,
המעסיק 50 אלף סינגפורים, ואפילו
לא נרתע מעיסקות כלכליות המרגיזות מאד
את הדג הגדול ביותר באזור.
לאחרונה, למשל, נתגלה כי סינגפור
שימשה נמל־מעבר לפלדה סינית שהגיעה,
לבסוף, לדרום ויאט־נאם דווקא.

מימין: שימלת חוף — ״קוקטייל״ ,ממשי מודפס בצהוב,
טורקיז וכחול. משמאל: מערכת לבוש לחוף מבדפישתן חום.
אשר קנה את
שני הדגמים -של בית האופנה הצרפתי
שמו העולמי — נוסף על בגדי האופנה — בבושם הידוע
״קבושר״ אליו מתיחסות נשות אירופה כאל הבושם
הטוב ביותר.

מדינית, השליטה־למעשה בברית־המועצות,
הפולימביורו, אין אשה בכלל.

ויאט־נאם
פתרון מודרני
שק־החול הוא כזכור לכל חייל חי״ר,
נשק חשוב במלחמה. עובדה הברורה גם ל־הנהלת־החשבונות
של הפנטגון האמריקאי,
שאישרה בתשעת החודשים האחרונים תשלום
של 93 מיליון דולאר עבור 334 מיליון
שקי־חול (ריקים) שנועדו לוויאט־נאם.
התל מהשבוע מיוצרים שקי־החול לעמדות
האמריקאיות לא מיוטה, אלא מחומר פלסטי,
בעל אורך־חיים פחות או יותר נצחי, אפילו
באקלים הלח והגשום של וויאט־נאם.

כדור הארץ

• שדמשחת. בטורונטו, קנדה,
נצטוו העובדים־הזכרים במפעל־רפואות, המייצר
גלולות נגד הריון, ללבוש מדי־בידוד
מיוחדים, על־מנת למנוע את נשימת
אדי ההורמונים שבגלולות, אחר שצמחו לכמה
מן העובדים שדיים וקולותיהם הפכו
לקולות־נשיים גבוהים.
9דהיגוליזציה. בפאריס נתכנסה האקדמיה
הצרפתית, החליטה למלא אחר
משאלת הוועדה להגנת הלשון הצרפתית,
הורתה כי מספר רב של מונחי ספורט מקובלים
אינם מיתרים לשימוש בצרפתית, במיוחד
לא מונח הכדורגל האנגלי־גול.
• סדר צריך להיות. בקוטבום,
לי לא מסתפק בעוצמה כלכלית. הוא גם גרמניה המזרחית, נאלצו תלמידים שיצאו
בונה לעצמו בסיס עממי רחב. לשם כך לשעורי־שחייה לחתום על התחייבות בזו
הקים מאתיים מרכזים קהילתיים, שהם, ל־ הלשון; ״אני, החתום מטה, מתחייב בזה
לא לטבוע!״
• להלכה אין לצרפת יותר מושבות --
• אחוז הנשים בין חברי־הכנסת הוא
בכלל, ואחוזותיה באוקינוס השקט ובמרכז
שמונה. מבין 120 הח״כיס פשר הן נשים.
אמריקה נחשבות למחוזות של מדינת־האם.
העולם הזה 544ו

מכל הדיבורים על מרגרט עוד אפשר
לשכוח שיש לה גם אחות. כדי שאף אחד
לא ישכח את העובדה הזאת החליט המשרת
האישי של האחות, הלא היא המלכה
אליזכת, להתפטר. וזה נתן את האפשרות
למתפטר הזה, ראלף ״ ייט, לגלות המון
סודות מן הארמון.
זה שלמלכה ארבעה ילדים כל אחד יודע.
גס זה שיש לה חמישה ארמונות. ושש
מיליון.
אבל מי יודע שהיא שונאת נעליים?
והיא מורידה אותם בכל. הזדמנות. וכמעט
תמיד כאשר אליזבת יושבת במכונית המלכותית
או בקרון־הרכבת המלכותי ונותנת
להמונים את החיוך המלכותי, היא
בלבד.
חוץ מזה היא אוהבת, סוסים. וגם מהמרת
עליהם (אבל זה באמת סוד) .והיא אוהבת
אויר צח. ישנה תמיד עם חלון פתוח.
אבל מה שמעניין במיוחד זה התמרוקים
של המלבה. היא אוהבת סבון שיש לו
ריח עצי־אורן. והיא מעדיפה אבקת־שיניים
על משתת־שיניים. והאיפור שלה הוא
בצבע האפרסק.
בסך הכל גבירה חביבה ונחמדה. ש
הודיעה
פעם :״אני לא רוצה להראות
סכסית מדי.״ להוציא את ההזדמנות האחת
בשנה, כאשר היא מקבלת את המיסדר של
הגדוד האישי שלה. אז צריכים להתאים לה
שפתון מיוחד. שפתון בצבע הארגמן. כדי
שיתאים בדיוק למדי הגדודייס הארגמן
שלה.
זה לא סוד, אבל
זה מעניין במידה
שווה. כידוע עומדת
יורשת־העצר ההולנדית
ללדת בכל יום.
לקראת לידתה של
כיאטריקם כבר
עומדות שתי הסב־תות
מוכנות, האם
של קלאס והמל כה
יוליאגה. לפי אליזכת המסורת הן חייבות
להיות נוכחות ברגע הלידה.
גם וסו צוותי־תותחים עומדים הכן, אם
יוולד נסיך יטיחו מטח בכל וסו התותחים.
במקרה של נסיכה — יסתפקו ב־ 51 תותחים.
וקלאוס עצמו מכין כבר את המשקה הלאומי
ליולדת הולנדית: קאנדיל — תערובת
של יין אדום, חלמונים, סוכר וציפורן.

חדדו ח של נ1יד 1ת
המו״ל האיטלקי סארובאלסאמו החליט שמה שפלייגוי יכול לעשות, גם הוא
יכול לעשות. הוא הוציא ירחון־עירום איטלקי. אבל כדי להראות בי יש הבדל בין
האמריקאים הפשוטים לאיטלקן ם האצילים הוא בחר לתפקיד נערת החודש הראשונה
בנסיכה. נסיכה אמיתית. הנסיכה מיכאלהצ׳ נדאלי ־ פינייאטלי,
הנסיכה צולמה כשהיא שרועה על ספה ולובשת מראה בלבד. המהדורה של 100
אלף אזלה מן הדוכנים תוך יומיים.
כנראה שתפוצה זאת לא הניחה את דעת השלטונות. לכן הם הודיעו שבעתיד הם
יחרימו את הגליונות של הירחון ,״הפוגע ברגש הבושה הציבורית׳׳ .מדי פעם הם
באמת החרימו כמה גליונות והתפוצה עלתה ל־ 400 אלף.
ואז החליטו השלטונות לעשות את הצעד הקיצוני לעידוד התפוצה. הם תבעו
את המו״ל ואת העורך למשפט. על ״הפצת דבר תועבה״ .השופטים הסכימו עם
התביעה והכניסו את השניים לבית־הסוהר.
התפוצה המשיכה לעלות, למרות הפגיעה בחופש העיתונות.
אבל אז קרה דבר לא נעים. נתגלה סוד שהרגיז את כל האיטלקים. אפילו אלה
שאוהבים צילומי־עירום. התברר כי אחד הנהנים העיקריים מתפוצתו הרחבה של
הירחון הוא בית־הדפוס. ובית־דפוס זה שייך למיסדר הנזירות הקאתוליות על־שם
פאולוס הקדוש. ולשלשל כספים לכיסי נזירות, תמורת הצצה בתמונות־עירום, זאת
כבר חזירות.

הכס ף
עתה על הכל
• קוראים לה ג׳ו־לי
אגה (כמו הגה,
אבל עם אל״ף, לא עם
ה״א) .לפני ארבע שנים
היא נבחרה למלכת־ד,יופי
של נורבגיה. היא גם
השתתפה בבחירות ל־מלכת־היופי
העולמית.
רק ששם לא העריכו
אותה מספיק. היא חזרה
לאוסלו והתחילה להיות
מחוסרת־עבודה.
זה נמשך איזה שלוש
שנים עד שלשכת עבודה
דאגה לה. היא רתמה
אותה למאמץ היצוא הנורבגי.
ועכשיו ג׳ולי
היא דוגמנית־הצמרת של
הצפון.
#ואם מדובר על
פרנסה, הרי יש הודעה
חשובה בפיה של הזמרת
דאלידה. היא הודיעה
השבוע, בניגוד גמור
לכל העובדות :״אני
אינני אשה!״
אז מה היא?
״אני תעשיית זמר!״
וזאת הסיבה, העבודה
הקשה כל כך, שבגללה
כמעט והתאבדה בחודש
שעבר.
ולא רק זה שהחבר שלה התאבד בסן־רמו,
כשלא קיבל פרס עבור שירו שלוס אהבה,
שלום.
• בכלל היה זה שבוע גדוש לנשים
עובדות. גדוש עצות. האלמנה העשירה (100
מיליון דולאר) קל יי ר כדת לוס, שבעלה,
עורך השבועון טייס ולייף נפטר לפני חודש,
הודיעה כי יש לה מה להגיד לאשה המעונ־יינת
בקריירה אבל אין לה רכוש משלה.
העצה: אל תתחתני!
וזאת לא היתד, העצה היחידה של הגברת
לוס. יש לה גם עצה לאשר, מתגרשת: לא
לתבוע יותר מזונות. לתבוע פיצויים. עבור
שירותיה כעוזרת־בית.

• לפעמים זה קורה להפך. כמו שעשה
מאט כימבר, בעלה השלישי של ג׳יין
מאנפפילד, שהגיש משפט־פיצויים נגד
ג׳יין. הוא תובע 45 אלף דולאר של שכר
שג׳יין הלינה לו. כי בעת שהיה בעלה הוא
גם היה מזכירה, יועצה ומנהל עסקיה.
זה, כמובן, לא מצא חן בעיני ג׳יין. אז
היא הגישה תביעה נגדית, בהתאם לממדיה.
על סך 350 אלף. עכשיו היא נזכרה כי בעת

גירושיה מאט ״בעט בפני והיכה אותי מכות
נמרצות בכל חלקי גופי״.

• כאשר מדובר בסכומים גדולים, מן
הראוי להזכיר כי הצייר הספרדי סאלווא*
ד רו ר א לי, הודיע, כי מעתה ואילך הוא
רוצה בשוויון־זכויות. לכן הוא יבקש בשביל
הציור הבא שלו חמישה מיליון דולאר. בדיוק
מה ששילמו עבור ציור של ליאונארדו
דה־וינצ׳י, אותו מכר נסיך ליכטנשטיין למוזיאון
אמריקאי.
ככה יש לדאלי, המתגורר דרך־קבע בניו־יורק,
כל הסיכויים להצטרף לרשימת המיליונרים
האמריקאיים. לא אלה שיש להם
מיליון. אלא אלה שעושים מיליון. כל שנה.
לפי הדו״ח האחרון של שלטונות מס־ההכנסה
האמריקאיים יש 596 כאלה.
9סיפור עגום: כשחזרה הפלמיה במטוס,
אחר רצח קנדי, היו כולם עצבנים
והחליטו לשחק פוקר.
כשהגיעו לוושינגטון גילה מזכיר העתונות,
פייר פלינג׳ר, שהוא מורודח 800 דולאר.
הוא פרץ בבכי.
לבושה בושה
ץ!ין
אירוסיזללא *; ארס

כרכרה

עכשיו זה כבר היסטוריה. כיצד הגיעה
הגרמניה הצעירה להוליבוד. וכיצד היא
התחילה לחבב יהודים. בעיקר מפיקים
יהודיים, כמו אוטו פרמינגר הטוען
כי הוא גילה אותה. הוא גם הפשיט אותר,
עירומה. זהו היה בסרט הראשון שלה.
הוא נקרא הנצחון האחרון.
אבל האמת היא שזה היה הנצחון הראשון
של כרכרה בושה. הנצחונות
התחילו לבוא אצלה אחד אחרי השני. כי
עם גב כזה רצו כולם לדעת איזה פנים
יש לה. ועכשיו כבר אפשר לראות גם את
הפנים שלה וגם את הלפנים שלה. זה
קורה בסרט ג׳יימס בונד האחרון, קאזינו
רויאל, בו היא עולה מן המים כשהיא
מכוסה ,,מכף רגל ועד ראש, במדי אמדואית.
רק שהמדים רטובים. והדרך היחידה לייבש
אותם היא לפשוט אותם. וזה מה שבושה
עושה.
אין לה כל בושה בעניין זר. גם כשהיתד.
יותר צעירה ופחות ידועה היא היתד, עושה
כך. זה היה קורה כאשר היתד, נרטבת מרוב
עמל כקוטפת־כותנה בשדות קליפורניה
שטופי־השמש.

• שרון טייט (חורז עם חטא) היא
בלנודית מטכסאס. אחרי שהיא הפסיקה
לנגוס ציפורניים והתחילה לבלוע גלולות
ויטמינים נגד ביישנות,
הישתנו כל
החיים שלה. קודם
כל חלפה הביישנות
שלה, ואחר״כך היא
התחילה לככב בסרטים,
ועכשיו, בגיל
,24 יש לה כבר אפילו
מעסה מיוחד.
תפקידו העיקרי הוא
למשוח את עורה ב־שמן־אבוקדו.
זח נגד
קימטי הזיקנה. וכדי
שהיא לא תתקמט
יותר מדי — היא
גם הודיעה השבוע על ביטול אירוסיה.
כי הארוס שלה היה בסן הכל איזה ספר־נשיס
בלתי-ידוע.
• בשביל לשמור על החשבון, כנגד

כל זוג שמבטל את אירוסיו נמצא זוג אחר
שמחליט על אירוסיו. למשל הסופר הגך מני
הורפט הכלר הוא לא גינתר גראס,
אבל הוא בעלה הראשון של מאריה של.
ומהנשואין האלה נולד ילך בשם איליכר.
כיום הוא בן חמש, ומאריה לא מסכימה
למסור אותו לידי בעלה הראשון. היא טוענת
שאין לו בית. ובבית שאין לו אין
גס אשה שתדע לטפל באוליבר.
אבל הכלר לא רצה בית, והוא לא רוצה
אשה. הוא רק רוצה את הבן שלו. בשביל
זה הוא. היה מבקר לעתים תכופות אצל
מאריה. אבל תמיד היה הבן בחברת המטפלת
שלו. עד שלאט לאט התחילה המטפלת
הזאת מוצאת חן גם בעיני האבא.
השבוע הגיע האבא למסקנה ההגיונית.
הוא הודיע על אירוס לכריפטין ארכן,
המטפלת הנאמנה. ועכשיו מאריה מסכימה
למסור לו את אוליבר. כי היא יודעת שהוא
יהיה בידיים טובות. בידיים של האם החורגת
שלו — שהיא המטפלת שלו מהיום
בו נולד.