גליון 1545 מתאריך 12 באפריל 1967

כ ז מן האחר ון צץ נושא שאינו נותן
מנוח למזכיר הכללי של ההסתדרות. יותר
ויותר עסקנים וחברים פשוטים שואלים אותו
מה נעשה בקרנוודהפנסיה של הפועלים.
האחרון בסידרת השואלים הוא חבר הוועדה
המרכזת, איש אחדות־העבודה נתן אלמוזלינו.
וזאת, כפי שדיווח השבוע דבר :״בעקבות
פירסומים חוזרים ונישנים בעיתונות יבשבו״
עונים בדבר עיסקות כספיות, שנעשו על־ידי
מנהלים בכירים במוסדות כלכליים של ההסתדרות
עיסקות אלה, במידה שהן
בוצעו על־ידי מ. ים־שחור, ממנהלי בנק הפועלים;
ד״ר ש. רעיף, מנהל גמול, וי. שמו־אלי,
מהנהלת יבין־חקל, כפי שפורסם, מטילות
על השלושה דופי חברתי ומוסרי המחייב
הוצאת מסקנות.״
על כן ביקש החבר אלמוזלינו מאהרון
בקר שיענה על השאלות הבאות:
• האס ה מוסד לביקורת ה מוסדות המש קיים,
שמזכיר ההסתדרות הטיל עליו לברר
את א מי תו ת הפירסומים, החל בעבוד תו?
• אם אין עדיין באפ שרות ה הסתדרות
להוציא מסקנות — מתי תימסר ההודעה?
• אס ה מוסד לביקורת מ שקית עדיין לא
החל בבירור, מה הסיבו ת שגרמו לעיכוב?
• האם המדור לפנסיה בוועד הפועל של
ההסתדרות בירר, או מברר, את הטענות ש הו
ש מעו על ה שקעות כספיו ת מצד גמול ב בנק
פויכסוונגר? אם כן, מהן ה מסקנות ה כספיות,
ה חברתיו ת וה אי שיות שהוסקו?

אלא להרחיב ולהעמיק עובדות אלו.
פרשה זו היא דוגמה אופיינית לשיתוף
הפעולה הקיים בין מערכת השבועון לבין
סיעת הכוח החדש בכנסת. כי באשר נבחר
אורי אבנרי לכנסת, לא נעשה העולם הזה
לביטאון מפלגתי. קרה דבר פשוט: אותם
רעיונות שגובשו בסדנה המחשבתית של העולם
הז ה; אותם מאבקים שנוהלו מעל דפי
השבועון; אותה מלחמה על זכויות האזרח
נגד שרירותו ושחיתותו של המנגנון —
הוחדרו גם לכנסת. כנגד זה הרחיבה פעילותו
של אורי אבנרי את יריעת עבודתה
של המערכת, ואת האפשרויות העומדות
לרשותה.

השבועד, שתת; ? העולם הזה במיפ־גש־רעים
מיוהד־במינו. הוא הזכיר לנו את
אחד המאבקים הגדולים של השבועון ה־מסויים
— המלחמה הגדולה הראשונה של
העולם הזה אחרי קום המערכת הנוכחית.
זה היה בנובמבר .1951 ימאי צי־הסוחר
הישראלי הכריזו על שביתה כללית, מפני

כ ש ״ דכר ״ מדבר על ״עיתונים ושבועונים״
,הכוונה היא להארץ ולהעול ם הזה. דד
פירסום הראשון נעשה על־ידי העולם הזה
( ,)1541 ועד כמה שהדבר ייראה משונה —
העידוד לפירסום בא מצד המזכיר הכללי
אהרון בקר.
• הוא לא התכוון לכך, כמובן. כאשר נאם
בכנסת, במיסגרת הוויכוח על תקציב משרד
העבודה, לא חלם שבעיקבות דבריו יתפרסמו
הגילויים המרעישים על עיסקותיהם יטל
מנהלי גמול ובנק הפועלים. הוא ביקש, בסך
הכל, להפריך כמה משפטים שאמר אורי
אבנרי באותו ויכוח (העולם הזה .) 1540 לא
רק להפריך — אלא גם ללעוג ברחמנות.
דברי אבנרי:
יש בארץ שורה שלמה של קרנו תהס הו־רו
תיו ת, בנוסף על קופו ת־ ה תג מולי ם, שצברו
ב שנות־ה שפע סכומי־ענק. קרנו ת אלה נועדו
ליום סגריר. יום זה הגיע — ומה קורה?
לרבבות פועלי־בנין ופועלים חקלאיים אין
אפילו מו שג מה מגיע להם מקרנות אלה,
ואיש אינו טורח לספר להם. הקרנות שייכות,
כביכול לפועלים. אולם לפועלים אין שום
שליטה או בי קור ת עליהן. ה שליטה מרוכז ת
כולה בידי עסקני־ה מפלגות, על־פי המפתח
המקודש של הוועדה המרכזת, ואלה עו שים
בכספים כטוב בעיניהם. אין על כך פי קו ח
של ממש. יש חשש סביר כי חלק מן הכספים
האלה מגיע, בדרכים עקלקלות, לקרנות־הבחירות
של ה מפלגו ת ההסתדרותיות. חלק
אחר ה לן לה שקעות מוזרות
יש הערכה שבקרנו ת אלה כבר הצטברו
כמיליארד לירות, ואין הן משמ שות את קורבנו
ת ה מי תון הזקוקים לכך כלחם למחיה

דרכה של אופנה
בימים אלה, עם התקרב עונת אופנה חדשה — עונת אביב—קיץ ,1967
התבשרנו על ״מהפכה״ בשדה האיפור, ששורשיה נעוצים בפריז, ליתר דיוק
במפעל הנודע למוצרי קוסמטיקה; אנ סלם: תכשירי איפור חדשים בגוונים
שטרם ראינו כמותם: אפור, כחול וירוק ״נקיים״ בתוספת של גוון מוכסף (צדף).
צללית העין 811^ 0 0הורכבה בשתי צורות: באבקה ובמשהה
(קרם) .האבקה נמרחת על העפעפים בעזרת מכחול משוכלל. אבקה זו מעצבה
צללית סולידית ומעניינת, אם בשימוש בגוזן אחד, או בשילוב מספר גוונים
חדשים; באפור, חום, ירוק, כחול וכמובן, הלבן שהיה מקובל עד עתה. המשחה
מדגישה יותר (בהשוואה לאבקה) את הגוונים השונים, וכאן טמונה עיקר
״המהפכה״; אותם גווני האופנה אך בתוספת גוון מוכסף (צדף) לכל צבע
בנפרד. זוהי תשלובת צבעים (הכסף בשילוב עם כל אחד מגווני היסוד) עשירה
ורבת הבעה, המוסיפה לפני האשר, זוהר והדר מיוחדים במינם .״ צבעי
ה נ שי ם ״ מפאריס לא זנחו גם את ״התריסים״ הטבעיים של עינינו, היינו,
הריסים. בעזרת המסקרה (4.׳^£כ< ) 1^ . 8שהיא עט אוטומטית דקורטיבית,
המאוכלסת ע״י מברשת עשויה מעגלים מעגלים, ניתן לסרק ולהבליט את
הריסים בקלות רבה, בכל הזדמנות וב־ 5גוונים: שחור, חום, כחול־כהה,
מ תי
ירוק ואפור.

באשרנטד בקר את רשות ד,דיבור,
כעבור שעד, קלה, הגיב על דברי אבנרי:
לא רגזתי, אן יסלח לי חבר־הכנסת אב־נרי
אם אומר שקצת ריחמתי, כיצד נציג של
כוח חדש נטול כל ידיעה מיני מלית על
דברים כה אלמנטריים, הידועים ברחבי הציבור
וברחבי העולם — ההסתדרות מהי.
לבוא ב שנ ת , 1967 בפו רו ם נכבד כ מו הכנסת׳
ולספר בדו תו ת על קרנות־בי טוח ללא
פיקוח וביקורת, על כספים שאינם של
אנ שים
רוצה אנוכי ל הימנו ת על בי ת הילל, ול־למד
ז כו ת על חוסר״הידיעה של חבר״הכנסת
אבנרי. אספר לך שיש שבע קרנות־ביטודז
ה מקיפו ת למעלה מ שלוש מאות אלף עובדים
שכירים, וכל פרוטה ר שומה לזכו תו של כל
חבר ב או פן אינדיבידואלי. ולא זו בלבד,
כל פרוטה נו מינ לי ת מבו טחת במידה מכסימלית
בערכה הריאלי.

תוך כדי דבריו של המזכיר הכללי, קרא
אליו אורי אבנרי :״תן את העובדות!״ לאחר
גמר אותה ישיבה של הכנסת, נפגשו השניים
במיסדרון, וגם שם ביקש אורי אבנרי :״תן
את העובדות!״
בקר הבטיח לתת את העובדות אם יפנו
אליו חוקרי העולם הזה, ובצורה זו החלה
החקירה הגדולה על קרנות ההסתדרות ועל
העיסקות המוזרות של ראשי הקרנות האלה.
העובדות היסודיות כבר היו, במובן, בידי
אבנרי כאשר אמר מה שאמר — ולא נותר

״העולם הזה״ (22.11.51 ,)734
שההסתדרות לא הכירה בנציגותם הנבחרת.
היה זה מרד גלוי בשלטון הבוסים.
תוך ימים מעטים הפך המאבק למלחמה
טוטאלית. הבוסים של ההסתדרות פתחו ב־מערכת־השמצה,
בה כונו השובתים כסוכני
מעצמה זרה, כחבלנים בשרות הסובייטים,
כמבריחי־סמים, כהורסי המדינה החדשה. מערכה
זו היתד, בינלאומית. השובתים כונו
על־ידי דוברי המדינה ברחבי העולם בקומוניסטים,
בארץ ובחו״ל גויסו מפירי־שביתה.
מול גל־השמצה זה, עליו ניצח יוסף אלמוגי,
כאיש־אמונו של אבא חושי, התייצב
רק בטאון חשוב אחד בארץ: השבועון ה־מסויים.
ולא במיקרה: רבים מן השובתים
היו ידידינו ורעינו, עימם נפגשנו כמה. שנים
לפני כן בחטיבות הקרביות של ־.הגנה ו־צה״ל.
אנחנו הכרנו אותם, אנחנו ראינו את
עצמנו בדוברי דור ת ש״ח, ואנחנו ה תגיי סנו

לעזרת השובתים גיוס מלא.
לבן שמחנו לקבל השבוע הזמנה למסיבת־הרעים,
לא כעיתונאים אלא כשותפים למאבק.
יכולנו להוסיף כמה פרסים לפולקלור של
השביתה הגדולה. למשל: אחרי שהכל נגמר,
שוחחנו על המערכה עם אלוף יצחק שדה,
אליו התקרבנו מאד בתקופה ההיא. לתמהו־ננו,
התייחס ״הזקן״ אל השביתה בביקורת
חמורה, למרות שרבים מן השובתים היו
פקודיו לשעבר, אנשי פלמ״ח, חניכי הפלי״ם.
גישתו היתד. איסטראטגית, כנאה להוגה־דעות
צבאי.
״אסור להיכנס למאבק, כשכל הסיכויים
הם לטובת היריב,״ אמר לנו .״הימאים נכנסו
למלחמה זו בלי חישוב הסיכויים, ומפלתם
היתד, בטוחה. מפלה זו תרפה ידי
כל מי שירצה ללכת בדרכם.״
כיום, בפרספקטיבה של 15 שנה, נראה
לנו כי סיכום כה חד־משמעי אינו מדוייק.
כי כיום קיים איגוד חזק של הימאים, אין
בוסים באיגוד זה, הנבחרים הם אנשי־מיק־צוע,
החוזרים לים בתום כהונתם. איש לא
יעז להתגרות בימאים כפי שקרה ב־.1951

ה עול ם הז ה 1545

מכתבים
לחיידקים, שלום :

פליטים כטכניון

אנשי מפ״ם הכריזו כי ההפגנה הגדולה
בתל־אכיב לא היתד, נגד הממשלה, אלא נגד
האבטלה, באותו הגיון יכלו להגיד: אנו לוחמים
במחלה, אבל לא נגד החיידקים.
בייחוד כשיושבים בקואליציה עם החיידקים.

לפני
כמה שבועות הופיע אורי אבנרי בטכניון.
נדמה לי שהיתר, זאת האסיפה הכי
גדולה שהיתר. אצלנו אי־פעם, והמתח היה
גבוה מאד. אבל כשדובר על שאלת־הפלי־טים,
ביקש אבנרי להקדיש לכן ערב מיוחד
נפרד, בגלל חשיבות הבעייה וסיבובה. הנוכחים
קיבלו הצעה זו ברוב קולות.
בינתיים אני מחכה, והערב השני לא התקיים.
האם זו התחמקות מוויכוח?

שמואל כן־דרוד, אשדוד
שירגון שכזה

לאחרונה הופיעה בעיתון שלבם כמה פעמים
המילה ״שירגוך, במובן של רי־אורגני־זציה.
מי המציא את המילה הזאת, ומתי
הוכנסה לשימוש?

ד׳׳ר א. הלוי,

תל-אביב

המילה שייכת לסידרת מילים חד שו ת, ש הונהגה
על־ידי העולם הזה. בין השאר:
שירגון — רי־אורגניזציה.
שירגול — נורמליזציה.
שיממן — פוליטיזציה.
אימדון — רה־פוליטיזציה.
שיחנוך — חינו ך מחרש, רה־אדוקציה.

להיפך. סטודנטים לקיים את
האפ שרות

סטודנט, חיפה
אורי אבנרי הודיע למוסרות ה ב
ט כניון כי הוא מו כן בכל עת
הדיון המובטח. בינתיים לא ניתנה
לכך.

זרקו אותו לבלכים
קורותיו של יוסקה אמבולנס נגעו ללבי
(העולם הזה .)1542 העובדה כי יופקד— ,
אותה דמות פופולארית וחיובית — נזרק
לכלבים, מוכיחה כי כל עולמנו הוא מונדו
קאנה אחד גדול.
הגיע הזמן שאורותיו האדומים של האמ
בולנס
שלו ישמשו אות אזהרה לאחראים על
המצב: מספיק בשרירות!

מיטה כר־צכי,

חו ל ט

מי ידידותי?
פניתי טלפונית לקול־ישראל, לאחראים על
התוכנית ״הצוות לרשותכם״ ,בשאלה אקטואלית:
במשפט גשר זאמביה נאשמים אזרחים
ישראליים, בין השאר, בפעולה שהיתר,
עלולה לחבל בקשרים הטובים של. ישראל
עם מדינה ידידותית. אך איך בדיוק מגדיר
החוק הישראלי את המושג ״מדינה ידידותית״
,והאם גרמניה, למשל, נחשבת למדינה
ידידותית?
לתשומת־לב מאזיני קול־י שראל: שאלתי
לא נענתה. כנראה שאינה ראויה כלל לתשובה,
אליבא דעורכי התוכנית.

פסח אוגגר,

באר״שבע

שלום ואחווה
בחג פורים האחרון צילמתי שני ילדים
ישראליים. בתצלום המצורף אפשר לראות
כי האחד לובש מדים של משטרת הגבול
הישראלית, ואילו השני לבוש במדי ה־

אחוות פורים
לגיון הערבי.
תצלום זה בא להפריך את טענתו של הקורא
מרדכי ברנר, הטוען במכתבו (העולם
הזה ,) 1543 כי ראשם של צעירינו מלא בשוביניזם
ובמיליטאריזם.
תצלום זה מוכיח עד כמה עמוקה שאי־
(המשך ב ע מו ד )5

ופני ,
ח־ ד 1111 דג

ריכז עדני

עסיס

מע דני עסיסבצנצנתהחדשה ־ שלוב מפואר
של סעם נפלא ונוחיות. צנצנת הזכוכית
בעיצוב ההח די ש -מפארת כל שולחן ;
מנסה היבוא המ שוכלל נפתח ונסגר בתנועת
יד קלה ; איןצורךבניקובחורים
אופותחןקופסאות ! ה צנ צנ תהחדשה
של מ ע דני עסיס -ערובה לאיכותו הגבו ה ה
של הפרי הסרי. הבשל, העסיסי.

כ׳ עסיס ציל־יעסיס
תות־וזשדה, מ׳שמש, דובדבנים, וישניה, אננס, אוכמניות,
כסיס, שזיפים, פובידל, תפו־זים מרים, אשכוליות.

ה עול ם הז ה 1545

מכתבים
(המשך מעמוד )3
פת ה שלום והאחווה ה מ קננ ת בלב צעירינו,
אני רק מקווה שגם בלב הצעירים שמעבר
לגבול מ קננו ת או תן שאיפות.

אורי ככר׳ ,וישלים
ותיקי הוותיקים
אני מר שה לעצ מי לפקפק בתצפיתכם, אודות
ה חילופי ם ה המוניים הע שויים להתחולל
בסיעת ח רו ת בכנס ת, לקראת ה ב חי רו ת הבאות
(העולם הזה .) 1544 יתר על כן, אני
מ שוכנע בכך, כי ו תי קי הוותיקים, כ מו ה־ח״כים
באור, רזיאל־נאור,
לנדאו, בן־
אליעזר ו בגין עצמו,
כ מו בן, י מ שיכו ל אייש
אתר שימת
חרות ב מ קו מו ת הראשונים.
גורלם
של ו תיקים
אחרים, כ מו ה־ח״כים
מרידור ו־מגורי־כהן,
לוטה עדיין
בערפל מ סיבו ת
שונו ת, ולא אתווכח
אתכם על כן. אולם
אם התכוונתם להח־לפתם
של הח״כי ם אבניאל ו שו פ מן, כי אז
אני תמים דעים אתכם.
הרא שון יוצא, כ פי הנראה, בגלל שלא יצא
מעורו תו ך כדי גילויי הערצה ליו״ר מרכז
חרות, ואילו ה שני יוצא בגלל שסר חינו
בעיני ה ס מכו ת ה מו ס רי ת של תנועת הח רות,
הרואה בו אחראי לכל אשר התרח ש בוועידה
,השמינית.
ק טונ תי מלתת עצה ל שני הח״כי ם הנ״ל,
אך לדעתי יט־בו לע שו ת אם לא י מ תינו בשלוות
נפ ש לכך, שגורלם של ח״כי חרות-
לשעבר — אולמרט, אלטמן, לוין וארדיטי
— יפקוד אף אותם.
נחמן גולדברג, תל־אביב

ה חו לצה שנו עדה עבורך, הג ב ר!
הדורה והול מת בל מאורע. חולצת •ז־יאולך
שומרת על צורתה לאורך ימינו,
מתכבקת בקלות ואינה דור שת גיהוץ.

פרשת צרפתי
יפה עשה עורך העולם הזה שהקדי ש ל פר
שת הצעירה פלורה צרפתי, שנעצרה בשרירות
על־ידי המ שטרה, את כ תב תו (העולם
הזה .) 1543
גם פלורה וגם אתם חייבים לה ת מיד ב־מאבקכם
נגד ש רי רו ת זו, ואל לכם לעבור
על העניין לסדר־היום!
מאיר כרקת, חו לון

אשת איש המיסתורין
הסיפור על הג ב׳ יו סףג׳י (העולם הזה
) 1544 הוא יפה, רק שאינני מאמינה שזאת
א שתו של איש ה־מי
ס תורין הידוע.
עד שלא אראה אותה
כאן, ב חברתו
של ג׳י, לא אאמין
שהוא נ שוי בכלל.

רות פלדי,
חיפה

זקן אריד
תודתי נ תונ ה לכם
על המיבצע הציבורי
שערכתם ל מען פלדי מתן טרמפ לחיילים
(העולם הזה .) 1544
זו הי פעולה ח שובה, ואני תקווה שת שא פרי.
יחד עם זאת אני מנצל את המכתב, כדי
ל מ חו ת על התואר, מכתבה שביע״ שהענקתם
לבדיחה הי שנה ו ה טפ שי ת ש שלח לכם
הקורא־הימאי יוסף דואדי (העולם הזה .) 1543
י ש לה כבר זקן ארוך, לבדיחה הזו.
יורם מזור, חייל, אי־שם

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים. הכהרה כגליון ״העולם הזה 1539
במדורה של רחל המרחלת, התפרסם
סיפור על העתונאי יגאל לביב.
לאחר בדיקה הוברר כי הכותרת
וחלקים מהסיפור, שאינם נבונים,
פוגעים כמר לביב.
אנו מתנצלים לפני מר לביב על
הפגיעה, שנעשתה ללא בל כוונה.
״העולם הזה״
ה עול ם הז ה 1545

ן ןון

׳ *11800900א • 0!01£׳116

זסי ז1׳*יי׳*0-8*9-*׳•4

ד 1״ ה

מ 1ה ד ()63

שעווויה סביב
*** 3ע פעמים עליתי השבוע על דוכן־הנואמים, כדי למסור את דעתנו על פעולות משרד־השיכון,
על חוק־לשון־הרע, על מיספרי־הילודד, בארץ ועל סיורו של שר־החוץ באסיה.
אך לנאום האחרון היה, בעינינו, חשיבות שעלתה לאין־ערוך על כל השאר.
היתד, לנאום זה היסטוריה מסויימת. מזה חודשים אנו מרגישים צורך להשמיע את דברנו
נגד הזוועה בודיאט־נאם. אין זה עניין פופולארי בישראל, וזה לא ירכוש קולות. להיפר.
אבל זוהי חובה מצפונית, שאיננו יכולים להתחמק ממנה, מבלי לחטוא כלפי עצמנו, כלפי
יעודנו, כלפי עצם התפקיד שהביא אותנו לכנסת.
לקראת בואו של ז׳אן־פול סארטר העלינו רישמית הצעד, לסדר־היום של הכנסת בעניין
ויאט־נאם. ביקשנו להשמיע אותה ביום ביקורו של סארטר בבית, בנוכחותו. אולם הממשלה
הצליחה, בתירוצים שונים, למנוע זאת.
השבוע יכולנו — על פי ״המפתח״ המקולל של סעיף סתימת־הפד — .להעלות הצעה
משלנו, והחלטנו לנצל זאת להשמיע את דברנו על ויאט־נאם. לא היתה זאת החלטה קלה
עבורנו. כי בהתאם לאותו מפתח עומדת לרשותנו הצעה אחת ויחידה במשך קרוב לחצי
שנה. אם ננצל את המיכסה הזאת עכשיו — מה נעשה אם יתעורר צורך חיוני להעלות
הצעה משלנו למחרת סיום הפגרה, למשל בענייני מלחמה ושלום בגבולנו?
והנה, ברגע האחרון ממש, בא לנו מתת מן השמיים. הוא חסך לנו הצעה־לסדר־היום.
וי א ט ־נאם,

גז גי

נז פיי גזי

ר החוץ ערך סיור בדרום מזרח־אסיה, והוא רצה מאד־מאד לדבר על כך בכנסת.
אבל הוא לא רצה שהכנסת תדון בנושא זה. זה הרגיז את רפ״י, השונאת את אבן
שינאה פרטית, וגם את גח״ל.
במיקרה כזה יכולים 40 חברי־כנסת לדרוש דיון במליאה. גח״ל ורפ״ינרתמו למיבצע.
לא מפני שהיה להם מה להגיד, אלא כדי לדפוק את אבן. אנחנו הצטרפנו מייד — כי
הבינונו כי זוהי הזדמנות־זהב להעלות סוף־סוף את עניין ויאטי־נאם. כך עשו גם הקומוניסטים.
חסרו עוד שתי חתימות — ואגודת־ישראל סיפקה אותן. לבסוף
חתמו גם פורשי חרות, שהיססו תחילה.
חיש מהר נתברר שזוהי קומדיה. כי לגח״ל ולרפ״י באמת לא היה
מאומה להגיד על הנושא עצמו. גח״ל שלחה את חיים לנדאו, מסית
מקצועי הזועק לשמיים גם כשאין לו מושג על הנושא (וזה המצב
הרגיל אצלו) ,וגם הפעם הוא לא צעק אף מילה אחת חדשה. משד,
דיין היה חכם יותר: מכיוזן שלא היה לו מה להגיד, דיבר רק על
הצד הפורמלי של נוהלי מסירת הודעות של שרים בכנסת. היה זה
מחזה עגום למדי: דובר ראשי של מפלגה חדשה, בעל יומרה ל־ראשות־הממשלה,
שאין לו אף מילה אחת להגיד על האזור העומד
ברגע זה במרכז תודעת האנושות. זוהי דמותה של רפ״י.
אולם המיבחן האמיתי בוויכוח זה היה למפ״ם. היא היתד, מונחת
על כף המאזניים. התוצאה היתד, מבישה. יותר מזה: מחפירה.
במשך שבועיים כירכרה צמרת מפ״ם סביב ז׳אן־פול סארטר. בפניו
היא העמידה פנים כאילו היא המנהיגה העליונה בישראל במאבק
למען השלום בוויאט־נאם. כשסארטר רצה לנאום בפני הציבור
על נושא זה — אירגנה לו מפ״ם אסיפה, ושם לא נתנו דריסת־רגל
לאיש מלבד עסקני־מפ׳׳ם.
מאז עברו שבועיים בלבד. סוף־סוף עלה העניין בכנסת, בפעם הראשונה,
ונגד רצון מפ״ם. הדיון על מדיניות ישראל בדרום־מיזרה
אסיה היה הזדמנות לגיטימית, חד־פעמית, ואולי בלתי־חוזרת, להשמיע בצורה חד־משמעית
את דבר מפ״ם בעניין ויאט־נאם.
ומפ״ם מילאה את פיה מים.
יעקב חזן עלה על הדוכן, התווכח עם דיין על שטויות נוהליות. כשהתקרב לסיומו, מבלי
לומר אף מילה אחת על המדיניות הישראלית כלפי ויאט־נאם, הצגתי לו שאלה חד־משמעית:
יעקב חזן לדעתי, הכנסת איננה מקום ל סי מפוזיוני ם רוחניים.
אורי אבנרי ז על ויאט־נאם צריך לדון?
יעקב חזן: אמ שיך הלאה. אינני מו כן לתת לך חו מר לקריאות־ביניים
ה מ תפרס מות אחר־כך בעיתונך.
ישראל קרגמן (מפא״י) :כל אחד צריך לע שות כך!

בקיצור: הדובר היחידי של מפ״ם סירב, כביכול, לאמר דבר על השואה ההיסטורית בודיאט־נאם
כדי לא לספק חומר להעול ם הדה! ולמעשה: דובר מפ״ם סירב לדבר על ויאט־גאם,
כי מפ״ם יושבת בממשלה המשולבת במערך האמריקאי. אין לה כל חשק לפרוש ממנה, ועל
כן היא מוכנה למכור את עניין ויאט־נאם בנזיד־עדשים( .כמובן, כשסארטר איננו).
עניין ויאט־נאם הוא מיבחן מוסרי ראשון־במעלה. מי ששותק ברגע זה — חורץ על
עצמו גזר־דין של התנוונות מוסרית. ראשי מפ״ם עשו זאת השבוע — ותמהני מה חושבים
על כך אלפי צעירי השומר־הצעיר בקיבוצים, שאינם מסתפקים
בדיווח הסלפני של על המישמר.
בכל הוויכוח הארוך הזה, בו שותפו כל הסיעות, התייחסו
לעניין ויאט־נאם רק הקומוניסטים ודובר המפד״ל, משה
אונא, שכלל בנאומו קטע קצר אך יפה על נושא זה. גח״ל
ורפ״י, מפא״י ואגודת־ישראל, הליברלים־העצמאיים והמרכז
החופשי — כולם התעלמו לחלוטין מן הנושא העומד במרכז
מאורעות העולם.
נאומנו שלנו היה כולו קודש לנושא זה. אנו, שאיננו
נוהגים לדבר בפאתוס, הרגילים לדבר בכנסת בצורה שקטה
ועניינית, החלטנו כי הפעם חייבים אנחנו להשמיע זעקה,
בכל השנה וחצי של הימצאותנו בכנסת, לא היתר, לנו מעולם
הרגשה כה פשוטה של מילוי תפקיד מצפוני, כמו
ברגע הזה (ואה הנדון).
זעקה זו היתד, מכוונת אל העם. היא לא היתד, מכוונת
אל הכנסת — כי הכנסת היתד, ריקה. בוויכוח מדיני מרכזי
זה נכחו: בשעה ,13.00 בעת נאומו של אונא 18 :ח״כים.
בשעה ,13.15 בעת נאום דיין 26 :ח״כים (כולל כל סיעת רפ״י, שהופיעה לכבודו) .בשעה
,13.30 בעת נאום חזן 31 :ח״כים (כולל כל סיעת מפ״ם, שבאה כתגבורת) .בשעה , 13.45
בעת נאום הררי 22 :ח״כים. בשעה , 14.00 בעת נאום גרום 10 :ח״כים. בשעה ,14.15 בעת
נאום שמואל תמיר 10 :ח״כים. בשעה ,12.20 בעת נאום מיקונים 10 :ח״כים.
פאשיוטמזמזואר ־ דגזו 3 1 \2וי ג ז
* גאום על ויאט־נאם לא זכה, כמעט, לדיווח בעתונות. לעומת זאת ניתנה פירסומת
| רבתי לשערוריה, בה היינו שותפים, שאירעה כמה שעות לפני כן.

זהו ליקוי יסודי בדיווח על הכנסת בעתונים רבים: סקנדלים זוכים לתשומת־לב, ואילו
נאומים חשובים ביותר אינם מוזכרים כלל, בייחוד אם נאמרו בשעות שאינן נוחות
לעתונאים. אפסים, שכל הכנסת צוחקת מהם, זוכים לעיתים לפרסומת רחבה, כי הם מתמחים
בסקנדלים, ואילו ח״כים רציניים, המדברים לעניין, ניתקלים בחומה של שתיקה.
לנו היה השבוע נסיון מובהק מסוג זה. הקדשנו שעות רבות להכנת הנאום שלנו על
משרד־השיכון. התראינו עם למעלה מעשרה אדריכלים חשובים. שמענו מה בפיהם. דחסנו
לתוך 10 דקות כל מה שיכולנו לומר. שר־השיכון הקדיש כמעט חצי מנאום־תשובתו
להכחשת טענותינו (ראה כתבה) .וכל זה הוזכר, ברוב העתונים (אם בכלל) בנוסח :״ כן
דיבר ח״ ב אורי אבנ ר׳ (העוה״ז).״

אנחנו איננו סקנדליסטים. עוד בראשית דרכנו בכנסת החלטנו להימנע מהתנגשויות אישיות,
מביטויים חריפים, משערוריות מכל הסוגים. הבשורה אשר בפינו היא כה נוקבת וקיצונית,
לגבי המישטר הקיים, עד כי מוטב לצקת אותה לדפוסי התבטאות שקטה ועניינית. וכך
אנחנו נוהגים. בכל זאת המפרצתי השבוע. לא מפני שאיבדתי את העשתונות, אלא מפני
שאירע משהו שאנו רואים בו סכנה לאומית, התחלה של מחלת־נפש לאומית.
ישנה נימה שאנו נתקלים בה, לאחרונה, בעשרות חוגי־בית וערבי שאלות־ותשובות.
בתכיפות גוברת והולכת צצה שאלה בנוסח :״אם הערבים מתרבים בשיעור כזה־וכזה,
ואנחנו מתרבים רק בשיעור כזה־וכזה, אז בשנה כזו־וכזו אנחנו נהווה מיעוט כל זה
תוך התעלמות מן העלייה היהודית, ומן השינויים הצפויים בעקומת הילודה. והמסקנה
המתבקשת: צריכים לגרש את הערבים מן הארץ, או למרר את חייהם, או לספק לבעייה
״פתרון סופי״.
בספר שלי על תולדות הנאציזם, צלב הקרס, עמדתי בהרחבה על דרך־מחשבה זו. כי
בעיני, שילוב הביולוגיה עם הפוליטיקה — זוהי נקודת המוצא של הנאציזם.
באותו בוקר העלה ח״כ יצחק נבון מרפ״י, שהוא דווקא אחד הח״כים היותר סימפאטיים
בכנסת, הצעה לסדר־היום בענייני ילודה. הכוזנה היתד, טובה: לדאוג למשפחות מרובות־ילדים.
אך בראשית דבריו ציטט נבון סטטיסטיקה, תוך הבלטה קיצונית
של הבדל הילודה בין היהודים והערבים:

יצחק נכון: לעומת הירידה התלולה של כ־ 30א חוז ב אוכלו סי ה
היהודית, חלה עליה של יו תר נד 8ו א חוז ב רי בוי הטבעי אצל ה־אוכלוסיה
הערבית ( בי שראל לפי תחזי ת של ועדת־מי שנה, בעוד
שנתיים מכל 100 ילדים עד גיל 5י היו 7ו ילדים מ מ שפ חו ת אשר
רא שיהן ממוצא אירופי 47 ,ילדים מ מ שפ חו ת אשר רא שיהן ממוצא
אסיאתי־אפריקאי 15 ,ילדים אשר ראשיהן ממוצא ישראלי ו־ 21 ילדים
מ מ שפחות לא־יהודיות.

כבר ברגע זה קראתי קריאת־ביניים, מתונה מאד, שהביאה לאחר־מכן
לסערה גוברת, כאשר גם הקומוניסטים התעוררו לעניין.

אורי אכנרי

:זה דבר עדין מאד. זה מפתח תהליכים

לא־רצויים.
יצחק נכון: אני קובע כאן עובדות.
אורי אכנרי: שימו ש ב עו בדו ת יכול להיו ת מסוכן
מאד. אני מזהיר אותך.
יצחיק נכץ: אל תזהיר אותי. את פירו ש העובדו ת
ת שמע אחר־כך.

מכאן והלאה התפתחו הדברים במהירות. נמנענו מהצבעה, כדי
למסור הודעה, וכך עשו גם הקומוניסטים. תורו של וילנר הגיע לפני,
בגלל גודל סיעתו, ודבריו עוררו סערה גוברת. שר־הסעד המפד״לי — יוסף בורג, התעייב
בצורה בלתי־רגילה ביותר כדי להגן על נבון, וגם נציג המרכז החופשי התייצב לימין איש
רפ״י. כשבא תורי לנמק את הימנעותנו, כבר היתד, האודירה מחוממת ביותר.
אורי אכנרי: אני תו מן בלב ונפש בכל מה שנאמר על הצד הסוציאלי של העניין.
על כן אין צורך להרבות בדברים. אבל ה ת קו מ מ תי נגד הדברים של חבר־הכנסת נבון ברא שית
דבריו, ואינני יכול לעבור על כן ב שתיקה.
בלי שום צו רן, בלי שום קשר לעניין בכלל, הציג חבר־הכנסת נ בון שתי מערכות של
מיספרים: מהו הריבוי ״שלנו* ומה הריבוי ״שלהם״ .הריבוי ״ שלנו״ יורד, כביכול, הריבוי
״ שלהם״ עולה כביכול .״ אנ חנו״ — הישראלים ממוצא יהודי ,״הם־ — ישראלים ממוצא ערבי.
זוהי נימה חדשה בארץ, חבר־הכנסת נבון, שנולדה בשנים האחרונות, ואני מעז לומר
שהיא נולדה עם רפ״י. היא לא היתה קיימת קודם לכן.
יצחק ככדן: המפלגה שלך היא מפלגה סכסואל־דמוקראטית!•
אורי אכנרי: מעולם לא נתקלנו בנימיו זו קודם לכן. ב שנים ה אח רונו ת שומעים זאת
מדי פעם. זו הי גי שה פא שיסטית מובהק ת.
מרדכי כן־פורת: תפסיק להתחמם, חבר־ המסת אבנרי.
אירי אכנרי: המי שסר הפא שיסטי השתמ ש בדיוק במילים אלה.

עמוס

דגני (רפ״י

אורי אכנרי: קראתי לן קודם, חבר־הכנסת נ בון, קריאת־ביניים ואמרתי לן שאני
מזהיר או תן מפני הכוונה הזאת, אם היתה לן כזאת. הנימה היא :״ הס מתרבים, הם עוד
מעט י היו רוב בארץ, אנחנו הולכים ומתמעטים בארץ שלנו״ .זאת הנימ ה הנו שבת בארץ.
קריאה: הוא אמר זאת?
אורי אכנרי: כל מי שמופיע בפני ציבור

קריאות מכל הצדדים

אורי אכנרי: הק שבתי לדברים ב עיון רב. ה ת קו מ מ תי ברגע שהוא אמר ואת. מהי
המסקנה של כל אדם צעיר ברחוב, למי שמע דברים מ סוג זה, החוזרים ונישנים?
זו הי דרך מסוכנת. היא מזכירה את המח שבה של פלוני, שאמר כי הסלאבים מתרבים,
בעוד שהריבוי ״ שלנו״ ,של ״עם האדונים״ ,יורד. לאיזו דרך זה הוביל — זאת יודעים כולנו.
אני קורא לן, חבר־הכנסת נ בון, אם לא היתה זו כוונ תן — ואני מקווה שלא היתה זאת
כוונ תן — לקום ולמסור הודעה אי שית, ולה סתייג מ כן.

משה דיין:

הוא לא צ רין להסתייג ממה שאתה טו ען שאמר.

בכל זאת מצא נבון לנכון — לשמחתי הרבה — למסור הודעה אישית בסוף הישיבה.
״ביקשתי למסור הודעה אישית, למרות הצעתו של חבר־הכנסת אבנרי כי אמסור הודעה
אישית.״ הוא דחה כל כוונה להסית נגד הערבים, העלה על נס את יחסו החיובי לתרבות
הערבית, ותבע יחס שחיה למשפחות מרובות־ילדים יהודיות
וערביות.
שמחתי שבצורה זאת הסתייג איש רפ״י במפורש מן
הנימה הגזענית שהחלה נושבת בכמה חוגים.

כינוי שהודבק ב שע תו דווקא לרפ״י — בגלל אי
שיותם של כסה מפעיליה המרכזיים.

שום נושא יחידי לא מילא תפקיד כה מרכזי במערכת בחירתנו לכנסת
כמו המערכה נגד חוק לשון הרע, שקראנו לו, בראשי תיבותיו, חוליר״ע.
השבוע חזרה לכנסת, לקריאה שניה, הצעת־תיקון של כמה מסעיפי חוק זה.
עלינו ארבע פעמים על הדוכן כדי להסתייג מסעיפיו.
תחילה נדון סעיף 4של החוק, המאפשר להאשים בלשון־הרע אדם או
עתון שפגע ב״ציבור שאינו תאגיד״ .ההצעה החדשה מרככת סעיף זה,
בכך שרק היועץ המשפטי בכבודו ובעצמו יוכל להגיש להבא אישום כזה.
לא הסתפקנו בכך, תבענו למחוק את הסעיף כולו. בין השאר נימקנו :
חוק־ל שון־הרע נולד
על הבחירות, ניבדק
על־ידי הוועדה, הובא
היום רוצים למע שה

במזל רע, נוסח בר שלנות, נתקבל ב חי פזון, גרם לזעזוע ציבורי, ה שפיע
מחדש, הובא לתיקון בלתי־מספיק על־ידי הממ שלה, הו ח מר חלקית
לקריאה שניה, נרם להתנג שו ת מחוד שת ב תוך הקואליציה, ואומרים כי
להחזיר חלק ממנו לוועדה.

למה כל הנפתולים, הזעזועים והזיגזגים האלה ף
מפני שחלק מיוז מי חו ק זה בגילגו ליו ה שונים, עוד מאמצע שנות החמי שים, התכוונו,
בהכרה מלאה, לצמצם את חופ ש־ הע תונו ת, לצמצם את כו שר הביקורת של העתונים, או
לפחות של ע תוניס מסויי מיס.
וחטא קד מון זה שולב בפי ק חו ת לתוך המגמה ה חיובי ת ל הגן על ז כויו ת הפרט. סתירה
מהותית זו נו רמת לכל הזעזועים, כי החברה הי שראלית אינה יכולה לסבול חי קוק הפוגע
כאופן מ הו תי ב חופ ש־ הע תונו ת.
אפשר לפגוע ב חופ שהע תונו ת בדרכים רבות מאד — החל במאסר עורכים וכלה בחרם
כלכלי. אחת הדרכים — וזה נוגע לעניין שלפנינו — היא ליצור תנאים שבהם אין ע תון
יכול לפעול כ תי קונו בגלל אווירה של הטרדה מי שפטית.

הטעין? שלפנינו פותח פתח להטרדה כלתי־פוסקת של העתונאים, עד
כי עורכי העתונים ועוכדיהם יכלו את זמנם ככתי־המשפט, כמקום
למלא את תפקידם החיוני כהכרה.

דיין יתבע לדין את שפירא
הסעיף הזה חו רג בהרבה משמירה סבירה על ז כו תו של הפרט, על שמו הטוב. כאן נפתח
פתח למ שפטים אין־סופיים.

מישהו פוגע בג׳ינג׳ים, ככעלי*?ן רחת, כנהגי אוטוכוסים, כתושכי
חיפה -יכוא היועץ המשפטי, אם ירצה, ויגיש משפט אחרי משפט.
מסוכן מאד לחוקק חוקים לשר מסויים או ליועץ מ שפטי מסויים. גם אתה, כבוד השר,
אינך יכול לדעת מי יהיה שר־המ שפטיס בעוד חמ ש שנים, בממ של ה אחרת; מי יהיה היועץ
המ שפטי של אז. אתה לא יכול לבוא, בדיון זה, להבטיח לנו חגיגי ת מעל במת הכנסת
שהיועץ המ שפטי י שתמ שבס מכו ת זו לעתים רחוקות ביותר. אנ חנו יכולים להאמין לך;
אנחנו יכולים להאמין ליועץ המ שפטי הנוכחי. אך אין כל ערבות מי יהיה היועץ המשפטי״
בעוד חמ ש שנים, ואנחנו לא מחוקקי ם חו ק לממ שלה אחת. ז הו העוקץ של הוויכוח.
כבוד השר, תאר לך שמחר יהיה — אם מותר להזכיר שמות — מ שה־דיין שר־המ שפטים,
ויהיה יועץ מ שפטי שי מונה על־ידו, ואתה תגיד על הציבור של חסידי בן־גו ריון שהם ניאו־

הפגנה נגד חוק לשון הרע ערב הבחירות
הדכר יפקוד את הכנסת שום ושום, עוד פעם ועוד פעם, ואני מרשה
לעצמי לנכא שגם הפעם לא ייגמר העניין ככנסת, והוא יחזור ויחזור
אל הכנסת, כמו רוח־רפאים.
מה זה עתון? קחו ע תון יומי גדול. ז הו בית־חרו שת, שבו עוברו ת מדי יום אלפי ידיעות.

כל מי שהושם שאפשר לקכוע אחראי לידיעה מסויימת כעתון —
פשוט אינו יודע על מה הוא סח, עם כל הככוד.
שמעת׳
פע מיים
היא לא
או: אני

ניקח לדוגמ ה ידיעה רגילה למדי. אדם מגיע למערכת, או מטלפן למערכת, ואומר:
שיש מעילה במוסד איקס; אינני ב טוח שזה נ כון; תבדקו זאת( .זהו דבר הקורה לי
בכל שבוע, לא פעם אחת ).לוקחים, איפוא, כתב, ואומרים לו: יש ידיעה כזאת,
בדוקה — תבדוק. והכתב הולך ומנסה לבדוק, ולעתים קרובו ת אומר: אין הו כ חו ת;
מתרשם שזה לא נכון. לעתים הוא אומר: אני מתרשם שזה נכון.
לפעמים לוקחים כתב שני, שיבדוק זא ת ב אופן יסודי. אחרי כל זה מתייעצים ב מערכת
עם מי שהו שהעורך מינה אותה לצורך זה, ו שוקלים את התוצאה של החקירה הזאת, אם
היא מאפ שרת או מצדיקה פירסום עתונ אי, ואז מחליטים בי שיבה כזאת: כן, לפרסם.
לאחר מכן מתחילים — ב ע תון שלי, בכל אופן — ל שכתב את כל הידיעה מחד ש, מל
סמך הנתונים. אדם אחר לגמרי מוסיף לזה כותרת. הולך צלם ו מוסיף ת מונו ת. מי ש הו
אחר, לפעמים, מוסיף את הכותרת לתמונה.
כל ז ה הולך לדפוס. בדפוס יו שב אדם ורואה שהכתבה ארוכה מדי — והקיצוץ לפעמים
יכול אף הוא להיו ת משמיץ. מורידים ו מוסיפי ם שורות — הכל לפי צרכי העבודה ה שוטפת.

כל זה נעשה כלחץ עצום של זמן, גם בעתון יומי וגם בשבועון־חדשות.
אתם מתארים לכם שדבר זה יבוא לבית־המ שפט וה שופ ט יצטרך לנתח ניתוח־ שלאחר־המוות
את הידיעה הזאת, מי אשם — לא בידיעה עצמה, אלא ב או תו חלק של הידיעה שהוא לשון־

חזרה אל החודיד״ע

פאשיסטים. היוע ץהמ שפטי לממ שלה של אז, יכול להיו ת שלא י היו לו אותם היסוסי ם
שיש לן לגבי הג שת מ שפטים. לפי סעיף זה יוכל היועץ ה מ שפטי להגיש מ שפט נגדן.

ההסתייגות שלנו נדחתה. נדחו גם כל שאר ההסתייגויות, של ח״כים
אחרים, שביקשו לצמצם את תחולת הסעיף רק על ציבור לאומי, כדי
להגן עליו מפני השמצות. גח״ל הצביעה בבל ההצבעות האלה עם מפא״י.
לאחר מכן נדון הסעיף המאפשר להאשים אדם בהוצאת לשון־הרע על מת.
ההצעה החדשה מרככת סעיף זה, ולהבא יוגש אישום על כך רק על־ידי
היועץ המשפטי, לפי בקשת בן־זוגו של המת, ילדיו ונכדיו.
לא הסתפקנו בכך, וביקשנו למחוק את הסעיף כולו. נימקנו זאת כלהלן:
ב תנ ״ן כתוב שבאחרית הימים לא עוד יאמרו ״ אבו ת אכלו בוסר, ו שיני בנים תקהינה״

אתם הופכים את הכלל על פיו ואומרים: אם יאמר מישהו על האבות
שהם אכלו בוסר, יבואו הכנים ויוציאו לו את השיניים.
תפיסה מת אפיסי ת עו מדת מאחורי סעיף ז ה; תפיסה מת אפיסי ת לגבי החיים שלאחר המוות
אדם איננו דבר מיסטי. אדם הוא ב שר ודם. אחרי מו תו חדל שמו להיות רכוש פרטי,
והופך לנחלת ההיסטוריה. ו ה היסטוריה צריכה להיכתב ללא הגבלות.
סעיף זה — לא יכירנו מ קו מו בחברה ד מוקר טית, ובאמת קשה למצוא דוג מ תו בעולם —
ח מורה ביו תר על חופ ש־הוויכוח, על חופ ש כתיב ת ההיסטוריה, על כל
יש בו הנבלה
ויכוח דמוקרטי תקין. ספרים — כפי שכבר הזכרתי בוויכוח אחר — כ מו ספריהם של
סורנסון, שלזינגר ומנצ׳סטר — ספרים שברגע זה מסעירים את ארצות־הברית, ונותני ם לנו
תמונה ברורה של התקופ ה — לא היו יכולים להיכתב בחברה שיש בה חו ק כזה.
מדוע דרוש בישראל מה שאינו דרוש ב שום חברה דמוקרטית? מה ה מיוחד כן ־ כן בישראל,
המחייב דבר שאינו קיים ב שום חברה דמוקרטית? האם יש לנו בארץ ע תונו ת גרועה יותר
מאשר במקום אחר? הע תונו ת האמריקאית גרועה פי־עשרה מהע תונו ת בארץ. ההש מצו ת
המתפרסמות יום־יום ב ע תונו ת האמריקאית, אין להן דוג מהב שו ם ע תון בארץ. אין בארץ
זכר לע תונות הסנסציונית, כפי שהיא קיימת ב אנגליה ובאמריקה.
אני שואל: מה ה מיוחד בארץ הזאת, הדורש הגנה, כביכול, בפני ה ע תונו ת, דבר שאין
בו צו רן ב שו ם מקום אחר?

האם הגענו למצב שהמישטר והמפלגות זקוקות להגנה מיוחדת, מעבר
למקובל בחברה דמוקרטית; מפני שהגענו למצב שהציבור הושב
עליהם וכותב עליהם דברים שאינם נעימים לאוזניהם של האחראים לכף ף
אני מזהיר מפני סעיף זה. הוא סעיף בלתי דמוקרטי. ואני מציע ל מחוק או תו לחלוטין.

גם לגבי סעיף זה נדחתה הסתייגותנו, וגם כל שאר ההסתייגויות.
לאחר מכן הגיע תורו של הסעיף העיקרי: זה המטיל אחריות ללשון•
הרע לא רק על העורך והמו״ל, אלא גם על ״מי שהחליט בפועל על הפירסום״.
נוסח זה — יש בו התקדמות, לעומת הנוסח המקורי של החוק, המטיל
אחריות על סוגים נוספים של חברי־המערכת. בין השאר מחקה הכנסת
את הפסוק שזבה לכינוי ״סעיף שלום כהן״ ,מכיוון שהוא מטיל אחריות
על ״ראש המערכת״ ,תואר הקיים בארץ רק בעיתון אחד :״העולם הזה״.
לא הסתפקנו בתיקון זה, ותבענו להטיל את האחריות הבלעדית על
העורך הראשי. כן תבענו למחוק את המילים המטילות אחריות על
״המביא א ת לשיו־הרע לעתון״ .נימקנו זאת כלהלן:
.ן. רבותי, הסעיף הזה, גם אחרי ה תיקון הקטן שהוכנס בו על־ידי הוועדה, הוא סעיף קטלני.
זהו דבר איום ונורא, שאיננו מאפ שר — ממ ש איננו מאפ שר — עבודה עתונאי ת תקינה,
ולכן, לדעתי, נם לא יעמוד ב מי ב חן המציאות. אמרתי קודם: שום סעיף הפוגע באמת
ב חופ ש־ הע תונו ת, מבחינ ה מ הו תי ת, לא יחזיק מעמד.
* שר המ שפטים הנוכ חי, יעקב שמ שון שפירא, אמר זאת על חסידי בן־גו ריון ב מ שפ ט
הפנימי המפא״יי ערב פרי שת רפ״י.

הרע? ל שון הרע יכולה להיות בכו תרת, ויכולה להיו תבת מונ ה, או בני סוח מסוייס של
הכותרת לתמונה. היא יכולה להיו ת ב שילוב בין ת מונ ה וכותרת, ב שילוב שבין כותר ת ובין
טקסט — אלף־ואחת צורות.
לכן, בכל מקום בעולם יש אדם אחד אחראי: העורך, והעורך צריך לשאת באחריות, כשם
ששר בממ של ה צריך לשאת בא חריות עבור המ שרד שלו. וזה כל מה שאנו מבקשים.
איננו אומרים: שחררו או תנו מהאחריות, ואיננו אומרים: תנו לנו לנהל את עסקינו
בהפקרות, או: הפקירו שסו של אדם. איש אינו אומר זאת.

אנחגו אומרים: הטילו את האחריות על האדם היכול והצייר לשאת
באחריות. הוא הבוחר כעובדים והמתייד אותם, והוא המכריע במיקרים
החשוכים אם להכניס או לא להכניס ידיעה לעתון.
יש כאן עוד דבר ח מור ביותר. חו ק המטיל אחריות על מה שנקרא בע תונ או ת ״ ה מו די ע״,
הוא חו ק ההורס את חופ ש־ הע תונו ת. לסעיף הזה אין שום מ ש מעו ת, אלא להרתיע אדם
מלבוא ולמסור ידיעות לעתון.
ע תון רציני הוא גוף שיש לו מנגנון כלשהו של חקר. יש לו כתבים. הכתבים הם
מאומנים במקצועם, הם יודעים לדון, כמו חוקרי־המ שטרה, לפעמים לפי צליל אוזן, לפי
ההתר שמות, אם ב שמוע ה כלשהי יש איזה דבר של ממש או לא.
אדם נורמלי נמצא ב מו סד מסויים, שו מע שמועה שמ שהו ב מוסד זה לא בסדר. טוב ת
הציבור מחייב ת שאס יש ממש ב שמוע ה זו — תיחקר, תיבדק ותפורסם. ב שביל ז ה קייס
עתון. אוי ל מדינו ת שאין ב הן ע תונו ת כזאת.
אבל האדם ששמע את ה שסועה, והמביא אותה לע תונו ת — אין לו כל אפ שרות לבדוק
אס הידיעה הזאת נכונה או לא. אתם רוצים להפוך כל אדם כזה לחוקר מ שטרתי? זה
בלתי־אפשרי.
אתם דק גורמים לאדם כזה לומר: כיוון ש שמעתי דבר שאינני ב טוח שהוא נכון ו שאין לי
כל אפ שרות לבדוק אם זה נכון — אינני מגלה — והדבר הזה ייקבר, ייחנק באיבו.

לכן, החלק הזה של הסעיף, המדבר על האחריות הפלילית של המודיע,
אין חמור ממנו בבל החוק הזה. אני מפציר ככנסת למחוק את הדבר
הזה לחלוטין. הטלת האחריות על המודיע היא דבר ששום עתונות
חופשית, החוקרת, בודקת, מגלה וחושפת, איננה יבולה לעמוד בו.
חלק זה של דברינו זבה להקשבה רבה מן הרגיל. כמה ח״כים מחברי
הקואליציה ניגשו אלי וציינו בי נימוקים אלה היו משכנעים ביותר, ובי
השתכנעו בנכונותם. אך הדבר לא השפיע על ההצבעה: הסתייגותנו
נדחתה, יחד עם שאר ההסתייגויות.
לאחר מבן קיבלה הכנסת פה אחד את הצעת־התיקון שמחקה את
הזה הסעיף המפורסם, שהבדיל רשמית בין
״סעיף העולם
״עתון יומי״ ושבועון, בכך שהטיל אחריות פלילית ואזרחית על המדפיס
והמפיץ של שבועונים. היה זה נצחון גדול למערכה הציבורית שלנו —
אולי הנצחון הגדול ביותר מאז היגענו לכנסת.
לפני כן, באחת ההסתייגויות הראשונות, התפתח הדו־שיח הבא בין
ח״כ המפד״ל יצחק רפאל, שייצג בדיון זה את ועדת־החוקה־חוק־ומשפט,
ובינינו:
יצחק רפאל ׳ ב הז ד מנו ת זו אני גס רוצה להעיר, מאחר ו הדיון הוא בק שר לל שון־הרע
על רבים, שגי שת המ שפט העברי המקורי היא שיש אפילו להחמיר אם ל שון־הרע הוא עלי־בים.
אוריאבנריז מה היה קורה לנביאי ישראל, אילו היה חו ק כזה ב שעתו? הרי את
כולם הייתם שמים בכלא!
יצחק רפאל: אתה מנסה להיות דוברם. אני רוצה להגיד לך, שאס אתה תדע
בנ או מי ךובמאמ ריו ל שמור על איזון־דיעו ת ועל תוקף מוסרי פני מי, כפי שע שו קטני־התלמידים
של אותם הגדולים, לא יהיה כלל צורך בחוקי ם כאלה ב מדינה הזאת.

תמרורים

בוחרבטובביווור/1£:ג71

^ נישאו. בניו־יורק, השחקנית האנגלית
לין רדגרייב ,24 ,מועמדת לפרס ה־אוסקאר
(ג׳ורג׳י) והשחקן האנגלי ג׳ון
קלארק ,34 ,המופיע לאחרונה במחזה מק־

קלארק ורדגרייב
בירד, הפארודיה על מקבת, המייחסת את
רצח קנדי לג׳ונסון.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 44 של רב־אלוף
צבי צור, הידוע יותר בכינויו צ׳רה,
בזכות שם משפחתו הקודם, צ׳רטנקו. צור,
יליד רוסיה שעלה ארצה בגיל שנתיים, היה
מפקד־גדוד בחטיבת גבעתי של מלחמת־העצ־מאות,
עמד לעיתים קרובות אישית בראש
פלוגת הג׳יפים שועלי שמ שון. אחרי המלחמה
היה אלוף כוח־אדם, אלוף פיקוד־המרכז
והרמסכ״ל השישי של צה״ל. מעמדו כמג־כ״ל
חברת המים מקורות התרופף כשהצטרף
לרפ״י, ואם כי פרש מן הכנסת השישית
אליה נבחר, מיהר לוי אשכול להוציא מידיו
את הטיפול בהתפלת המים, העביר אותו
לידי איש את״א ואל־על, אלוף אפרים בן־
ארצי.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 57 של משה
דלנסקי, מלחין, מנצח ומנהל המוסיקה
הקלה בקול־ישראל. וילנסקי, לשעבר המנהל
המוסיקאלי של תיאטרוני הסאטירה הארצי־ישראליים
המטאטא ולי־לה־לו, הלחין יותר
מ־ 600 שירים, שהמפורסם ביניהם הוא כלניות.
+נחוג.
יום הולדתו ה־ 61 של נשיא
אוניברסיטת תל־אביב ד״ר ג׳ורג׳ וייז,
תעשיין יליד פולין ויוצא ארצות־הברית, שעסק
גם בהוראה (סוציולוגיה בניו־יורק ובמכסיקו)
.וייז, מראשי שוחרי האוניברסיטה
העברית בחו״ל, נפגע כשלא נבחר לנשיאה,
העמיד לכן את כל מרצו וקשריו לרשות
רעיון הקמת האוניברסיטה בתל־אביר.
נחוג. יום הולדתו ה־ 68 של איש־בטחון
ותיק יוסף דקל, כיום מנהל מוזיאון
צה״ל ומנהל ההוצאה לאור של משרד
הבטחון. דקל הוא אחיו של איש בטחין
ותיק אחר, איש הש״י (שירות הידיעות) של
ההגנה, וממארגני הבריחה מאירופה, המג־כ״ל
האחרון של נמל יפו, אפרים דקל.
נחוג. יום הולדתו ה־ 69 של פרופסור
האוניברסיטה העברית (לבוטניקה) מיכאל
זוהרי, בעל פרס ישראל, שפירסם
יותר ממאה מחקרים על עולם הצומח הארצישראלי
וחיבר את המגדיר לצמחי יש ראל.

נחוג.
יום הולדתו ה־ 80 של כרל

1£או 7היא סיגרית זמננו ־ ת ערוב ת
א מריק אי ת חדי שה, פילסר חדי ש,
קו פסת ״מכסובב׳ חדי שה ומידת
קינג ־ סייז, לכן יותרויותר
אנ שים ה הו ל כי ם עם הזמן
מ ע שני ם 4£א! - 7פאר תוצרת דובק.

בחד בטוב ביותר ־ עשן

לוקר, מי שהיה משך עשר שנים יו״ר הנהלת
הסוכנות (בין ביג׳י למשה שרת) ,ח״כ
מפא״י לשעבר (הכנסת השלישית) ,שהחל
את דרכו הציונית כעורך עיתון פועלים בפולין
ופירסם, ערב הקמת המדינה, את ספר
התוכחה עם ק שה עורף.
^ נפטר. בתל־אביב, בגיל ,67 המהנדס
החקלאי אריה עמיר, לשעבר סגן מנכ״ל
משרד החקלאות ובעלה של אנדה פינקרפלד־עמיר,
משוררת שירי הילדים, שהינה מיקרו־ביולוגית
לפי מיקצועה.
^ נפטר. בניו־יורק, בגיל ,76 הכנר
מישה אלמי, בנו של מורה לעברית, שהתפרסם
במיוחד בביצוע הקונצ׳רטו של
צ׳ייקובסקי ושחדל להופיע בארץ אחרי אי־הבנות
עם מוסדות מוסיקה מקומיים.
-¥נפטר. בירושלים, בגיל ,82 אבר־הם
אלמליח, יליד ירושלים ונשיא עדת
המערבים (יוצאי צפון־אפריקה) זה 40 שנה.
אלמליח, סופר, בלשן (המילון הצרפתי—
עברי) ,חוקר, מחנך ועסקן (ח״ב הכנסת הראשונה)
,נידון בימי מלחמת־העולם הראשונה
למוות בתלייה, על־ידי התורכים בדמשק,
ניצל מאחר שחומר האישום נגדו לא הגיע
מירושלים שנכבשה בינתיים על-ידי הגנרל
אלנבי.
ה עול ם הז ה 1546

שר־החוץ של מדינת ישראל ביקר בחמש
מדינות כדרום־מיזרח אסיה. הוא נתקבל ככבוד,
גילגל שיחה מנומסת עם קיסר ומלכים, נשיאים
ושרים. הוא השתתך בטכסים רבי־דושם.
הוא סייר כערים ובכפרים.
סיור יפה ומועיל, שהשביע את רצונו של
השר. על כך מסר לנו דו״ח מנוסח היטב.
ואני ישבתי, הקשבתי ונחרדתי.
האמנם אירע הסיור הזה בדרום אסיה?
האמנם אירע הסיור הזה כשנת? 1967
האמנם המסייר הנכבד הוא שר-החוץ של
מדינת ישראל?
תיאור בזה היה נאה לסיור בסקנדינביה השלווה.
הוא היה נאה לפני עשר שנים. הוא
היה נאה לשר־החוץ של ונצואלה או של אורו,
גואי•

מעלה באש עץ ובשר -נאפאלם ההופך
כני-אדם ללפידים חיים, עד שהמוות שם קץ
לעינויי־התופת.
מפציצים משמידים כאופן שיטתי את כסייס
החיים של עם -את סדנותיו, את שדותיו, את
יבוליו, את דרכיו. יישובים מדטמדים ״כטעות״
טעות שפירושה בי מותר היה להשמידם ולהכחידם מעל פני האדמה, על כל היושב בם,
אילו נכללו כתחום היריב, אך שאין לעשות
כן רק אם יושב בהם חיל-מצב של הממשלה
הנתמכת.
זה קורה בדרום מיזרח־אסיה -ממיזרה ל
יות
ניטראליים, בין מפציץ ומופצץ, בין פצצת-
נאפאלם ותינוק אהוז־להכות?
לנו, המאשימים את העולם, בצדק, בזעם
שלא ייכלא לדורות, על בי שתק והחריש, כשעה
שהלהבות שרפו את אחינו שלנו? האם
נחשה אנחנו כאשר נשרך עם אחר? האם
נישאר אדישים, באשד נערך המיפקד הגדול
של מיטב כני־אנוש, באשר כל גבר ובל אשה
נקראים לקום ולקרוא: הנני !

אחד שלא החריש באשר באה השואה על

כבוד השר, כשם איזו מדינה אתה נסעת?
מדינתנו זו, מדינת ישראל, היא מדינת הקורבנות.
היא מדינת ניצולי השואה. היא מדינה
אשר זכר אושוויץ וטרבלינקה מלווה אותה
על כל צעד ושעל; אשר זעקת נשים וילדים
מוכלי אלי־מוות מתנגנת, בצלילי-רקע מחרידים,
בכל מחשבותיה ודיוניה.
כבית הזה עצמו, כמעט ואין איש שלא שיכל
בשואה קרובים ויקירים. מי מאיתנו אינו רואה
לנגד עיניו את ערימות הגופות, את הקברים
ההמוניים, את העם העולה על עקידה -וכני
משפחותינו עימם.
כשם העם הזה, כבוד השר, אתה נסעת. את
העם הזה, בכור השר, אתה מייצג. לעם הזה,
כבוד השר, שימיטת פה ולשון בסיור הזה
כדרופ-מיזרח אסיה.
דרופ-מיזרח אסיה -הגדרה גיאוגרפית מופ־
•טטת, איטר בטבורה שוכנת ארץ מעונה, שות-
תת-דם, ארץ העולה כאש, כה קוצר מלאך•
המוות קציר-אימים שלא היה בדוגמתו מאז
אושוויץ.
אשר קרה לנו -יחיד במינו הוא בהיסטוריה.
מכל הזוועות אשר ברא השטן, לא היתה זוועה
כמוה. לא נשווה שואה לשואה, רצח של עם לאום, ממערב לפיליפינים, מצפון לתאילנד,
מדרום ליפאן.
לגסיסה של עם.
זה קורה כארץ ששמה מרעיד ברגע זה את
אולם השואה אינה רק זכר נורא. השואה
הטילה מיתרי ליבו של בל שוחר-שלום, בל אדם שניהיא
גם חובה כבדה מנשוא. השואה
על קורבנותיה, על ניצוליה, על מדינת שארית צוץ אנושי בלבו: ויאט -נאם.
הפליטה, ציווי מוסרי אשר אין ממנו מנוס י י הא פשר׳להידד ם י כל ילד!ך כל י לחשוב יעל ויאט־ואין
ממנו מיפלט. לשווא נכרה ממנו, ביונה נאם? להתעורר בבוקר, מבלי לחשוב על ויאט-
מאלוהיו. לשוא נחבא מפניו, כאדם בגן־עדן. נאם? לאכול, לשתות, כלי לחשוב על ויאט-
ציווי זה -אנו נושאים אותו כקרבנו. הוא נאם?
לבל זה לא היה זכר של ממש בנאומו של
הולך עימנו לבל אשר נלך. הוא חרוט בלבנו,
הוא חרוט גם על מצחנו -כי כל הרואה אות שר־החוץ, וכנראה גם לא בסיורו. הוא טס
נו, בל השומע את דברנו, ידוע יידע בי אנו סביב המדורה הבוערת, והוא דיבר סביבה
מדברים כשם המיליונים שניספו על לא עוול בסקירתו. בעדינות אלגנטית, כבמה מילים
בכפם, ששת מיליוני העדים למעשינו ולמה מצוחצחות, הוא הזכיר אותה אן־פאסאן, אגב
אורחא.
דלינו.

האם לא ציפו הבל -בפנום־פה וכראנגון,
בדרום מיזרח אסיה מתחוללת זוועה. כרגעים אפילו ככאנקוק וכמאנילה -בי שר-החוץ של
ששר-החוץ שלנו נאם את נאומיו ממיזרחה מדינה, המסמלת את שיא-הסכל של המאה,
וממערבה, מצפונה ומדרומה -עלתה ארץ יזעק מכל במה, ירעיד את מצפון האנושות,
יקרא להפסקה מיידית של הפצצות־הזוועה,
באש.
איברים יוצאים עם שחר לשדה, ילדים הול להפסקת בל התערבות זרה, להחזרת זכותו של
כים לבית־הספר, נשים מיניקות את עולליהן עם ויאט-נאם לחיים, לקביעת גורלו של עצמו?
והנה רעם בשמיים, ומטר של פצצות נאפא־האפשר להיות ניטראליים, המותר לנו לה
חתונה
בעתו! מעונ-גומנ׳ :ח״ר׳ דחם ויא1-0א 0מחזיקים ואשים נחתים

82*73

עמנו, אחד שלחם בפועל בקלגסי המרצחים,
אהד מגדולי המוסר הלוחס של דורנו, ז׳אן־פול
סארטר, ביקר כישראל בעצם הימים בהם סייר
שר-החוץ הישראלי כמיזרח-אסיה, מדרום, מצפון,
ממיזרח וממערב לוויאט-נאם. תוך פעולה
למען שלומנו, שלום מדינתנו ומרחבנו, קרא
לנו להתייצב למיפקד הלוחמים לשלום כוויאט־נאם.
אילו
ניצל שר־החוץ שלנו את ההזדמנות
ההיסטורית הזאת להמחיש את הנוכחות המ
ופרית של ישראל כדרופ-מיזרח אסיה, כי
אז יבול היה לבוא ולומר לבית זה: אנחנו
שם. ולא רק •טפ. אנחנו נובחים. ולא רק
ליום אחד.
גם לשם כך קיימת מדינתנו. כגודלה, כאוצ-
רותיה החומריים, מדינה זעירה היא. כשיעור־קומתה,
במישקלה המוסרי, יבולה היא להיות
מעצמה עולמית.
בי אז ייאמר שוב: כי מציון תצא תורה, ודבר
אלוהים חיים מירושלים.
נאום זה נישא ה שבוע מעל דוכן הכנסת ב מסגרת
הדיון על סיור שר־החוץ בזרו ם־ מיז ר ח אסיה.

א 1ו ־ י

ב 1 1־ י

X1-01)1.בנ טל״!0 11130

שדוס כהן
ך* אדו לעצמכם
ן 1שבוע בישראל:

שזה היה קורה ה
מטוסים
ערביים ה שתלטו על שמי הארץ,
עד ל מ בו או ת תל־אביב. קול ישראל התחיל
לשדר קריאות־אזהרה לאזרחים, כי מטוסי
האוייב פועלים ב תחו ם האווירי של המדינה.
תות חי ם נגד־נזטוסים, ה מו צ בי ם בפרברים,
פתחו באש. ח ״ העיר, שהיו בשיא ה־קדחתנות
של שעות־הצהריס, נעצרו בבהלה.

מה היה קורה אחרי בהלה זאתי

קרב כשמי דמשק

יפני ה פ גי ע ה

ץ את השאלה הנשאלת עתה ביחס
( לסוריה. כי מה שעשה לה חיל־האוויר
הישראלי ביום השישי האחרון חורג הרבה
מעבר לכל תקרית־גבול קודמת. קרבות
יום ו׳ לא היו מוגבלים למוצבים המרוחקים
מתודעת האזרח הסורי, אלא אירעו
לנגד עיניהם של תושבי דמשק עצמה.
״כן,״ סיפר סרן של חיל־האוויר ,״ראיתי
את דמשק. היא נראית כמו כפר ערבי שגדל
מאד.״
לא ברור אם גם בני דמשק הספיקו לראות
את סרן יפתח. אבל אין ספק שרבים
מהם ראו את המיג שהופל על־ידו בלהבות״
לתוך אחד מפרברי הבירה הסורית.
יפתח ובן־זוגו בני, ארבו בשמי סוריה,
בשני המיראז׳ים שלהם, עוד לפני שהתרוממו
המטוסים הסוריים מן הקרקע. הם
חגו מיזרחית לעיירה כונייתרה — במחצית
הדרך בין הגבול הישראלי לבין דמשק —
כדי לאבטח את המפציצים הישראליים שתקפו
אותה שעה את מוצבי־הגבול.
סיפר יפתח, יליד גבעת־ברנר :״עשיני

סיבוב בכיוון דרום, כשקיבלנו הודעה ,:הבקר,
:יש מטרה! לכו עליה!׳״
המטוסים הסוריים ניתגלו בלוח המכ״ם
הישראלי, עוד לפני ששני הטייסים יכלו
להבחין בהם. יפתח ובן־זוגו היפנו את
מטוסיהם בכיוון שנמסר להם על־ידי הבקרה.
המשיך יפתח :״הפעלתי את המכ״ם
במטוסי ואיתרתי את הסורים, בערך בטווח
של 16 קילומטר. התקרבנו אליהם.״
בני היה הראשון שהבחין במיגים, במרחק
בשלושה קילומטרים. גם הסורים גילו
את המיראז׳ים, אבל, לדברי יפתח :״לא ראיתי
שהם מבצעים איזו שהיא תנועה לקראת
קרב. השארתי את מספר . 2והלכתי לירות
במיג שהיה קרוב אלי. הצלחתי לסגור די
מהר. בצרור הראשון עפה לו כנף. ראיתי
את המטוס מתגלגל באש ועשן.״
המיג השני נעלם. הישראלים התחילו לחפש
אחריו, שוב בעזרת הבקר, שישב הרחק
בתוך שטח ישראל. גם הפעם היה זה
בני שראה אותו ראשון. יפתח ארד לו:
״לך אחריו!״
הקרב התנהל כשהמטוסים טסים מעל למהירות
הקול. לכן היו דרושות רק דקות
מעטות, כדי שימצאו את עצמם בשמי דמשק.
זה לא הפריע לישראלים. הם קיבלו
היתר מפורש לא להתחשב בגבולות.
יפתח :״בני התיישב עליו וירה בי. ניראו
פגיעות, אבל המיג לא נפל. נשאר לנו מעט
דלק במיכלים, והיינו צריכים לסיים במהירות
את המלאכה. הוריתי למספר 2לזון
הצידה וגמרתי עם העניין.״
המיג השני נפל בלהבות ברחובות דמשק.
היתד, זו רק פתיחה. כעבור שעה־ורבע
שוב נתקלו מיראז׳ים במיגים — ומטוס סורי
שלישי הופל, ליד גשר בנות יעקוב.
אבל הקרב המרתק והאחרון של אותו יום
התרחש מדרום לכינרת, מעל לנקודה בה
נפגשים גבולות סוריה, ישראל וירדן.
החזית היתה כבר שקטה. ההפגזות, היריות
והפצצות־האוויר תמו. רק באוויר חגו
עדיין מטוסים ישראליים. על מסך המכ״ם

ניראו ארבע נקודות מתקרבות מכיוון דמשק.
עוד לפני שהופיעו מעל לאזור הגבול, הוכנה
להם המלכודת הקטלנית.
כאשר הופיעו ארבעת המיגים, הם ראו
מטוסים ישראליים מדרום לכינרת. הארבעה
קפצו מאושרים מיתרון ההפתעה. אבל לפני
שיכלו להתקרב למטוסים הישראליים, גילו
לתדהמתם כי יתרון הגובה וההפתעה נתון
לא בידיהם — כי אם בידי ארבעה מירא־ז׳ים
ישראליים.
קרב זה ארך שלוש דקות בדיוק. סיפר
אחד הטייסים. הישראליים :״יכולנו לראות
אותם בבירור: מוכספים על הרקע החום
של האדמה.״ זהו מצב שכל טייס־קרב חולם
עליו: לרכב על מטוס היריב. התוצאה:
שלושה מיגים נפגעו מטווח קצר, שנע בין
150ל־ 300 מטרים, והתרסקו בתוך ירדן.
הטייסים ופרשנים נלהבים למיניהם עוד
ינתחו את התופעה המרכזית של קרבות
אלה: שמתוך ששה מטוסים שהופלו, הצליחו
חמישה טייסים להינצל. היו שהסבירו
זאת בעובדה . ,כי כיסא־המפלט של המטוסים
הרוסיים הוא המעולה בעולם. אחרים הסבירו
זאת במשפט הקצר :״הם נהגי מטוסים,
לא טייסי־קרב. הם היו מוכנים לקפוץ
עוד לפני שנפתחה עליהם אש.״ הסבר רציני
אחר :״הם עסוקים מדי בחשבונות פוליטיים,
כדי להתאמן ברצינות.״
רק במיקרה אחד — בקרב האחרון בו
הופלו שלושת המיגים — ניסה אחד הטייסים
הסוריים להגיע למצב של ירי.
אבל התנהגות הטייסים הסוריים היא תופעה
צדדית. היא קבעה את תוצאות ההיתק־לויוית
של השבוע; היא אינה יכולה לקבוע
את ההתפתחות בעתיד. התפתחות זו תלויה
בשיקולים שהיו קיימים עוד לפני הקרבות
של יום ו .,הם לא השתנו — הם רק
הוחרפו.

האריה הכועס
^ חד השליטים החשוכים בדמשק
^ הוא הגנראל חאפז אל־אסד, מפקד חיל

ב פ גי ע ה

אחרי הפגיעה

בזי המשסים המופגזים
קיבוץ האון ירדו למיקלטים עוד לפני ש׳

יי ~ 1 0

המטפלות וה פעוטו
ת של
הטרקטורים לשטח.

הורות לאמצעי־זהירות זה לא נפגע איש במ שק, למרות שהומטרו
עליו למעלה מ־ 150 פגזים. מ שמאל: בני הדור המבוגר יותר. אחד
מהם מדגים את קרב־האוויר בין ה מטוסים, בו חז ה ב שמי הקיבוץ.

הקווי
האוויר, המכהן גם כשר ההגנה. הוא נציג
הקו הנוקשה. לעומתו ניצב הרמסכ״ל סלאח
ג׳דיה שהוכיח בעניין עיבוד קרקעות־הגבול
כי הוא מוכן להסדר שקט עם ישראל. ביום
השישי הוכיח אל־אסד כי ידו על העליונה:
הקרב האחרון היה תוצאה של כעסו האישי.
הפלת המיג בפרברי דמשק פגעה ביוקרתו
של חיל האוויר. יוקרה זו היא משענתו
העיקרית של אל־אסד. הוא החלים לנהוג
בהתאם לשמו, שפירושו האריה, ובניגוד לכל
שיקול צבאי קר הזניק ארבעה מיגים נוספים
לעבר זירת הקרב בדרום. כאשר הופלו
שלושה מהם בתוך ירדן, ניצל המלך
חוסיין את המצב כדי לזרות מלח בפצעי
שכניו מצפון. הוא ביקר אצל שלושת הסייסים
בבית־החולים, הירבה בדיבורים מתחסדים
על הפגיעה בסוריה־האחות.
המפלה האווירית העמידה את הצמרת
הסורית בפני הברירה:
• לקפל את הז;כ. להבין כי כל
התנגשות עם ישראל תסתיים לרעתם, וכי
ישראל מוכנה להגיב בכוח גם על פגיעות
שיגרתיות. כדברי הרמטכ׳׳ל יצחק רבין:
*הם צריכים להבין שיש גבול לחוצפה!״
• להחמיר את המצג. לתת ל-
חאפז אל־אסד יד חופשית, במטרה לנקום
את כבוד חיל האוויר שלו. חישוב נוסף:
לגרור לתוך המלחמה גם את חיל־האוויר
המצרי, ואולי גם הצבא המצרי בסיני.
התגובות הראשונות מדמשק העידו, בי
הקו השני ינצח.

העליונות איכה הפל
ך* סורים יודעים כי לישראל עליונות
| ן צבאית מוחלטת על צבאם. אבל הם גם

ו מ רי ם שאין הסכם־גבולות בין ישראל
\ 1וסוריה. מבחינה רשמית — נכון הדבר.
למעשה — יש הסכם בלתי־כתוב, אך ברור
לגמרי. הסכם שנחתם בעשרות התנגשויות,
בדם של איכרים, וברעם תותחים. הסכם זר,
אומר: אם תעברו קו דמיוני מסויים —
נפתח באש.
אומרים זאת שני הצדדים: הישראלים לסורים,
והסורים לישראלים. ושני הצדדים ביצעו
הלכה למעשה את איומיהם.
היכן הוא הגבול הדמיוני הזה, שכל העובר
אותו מתחייב בחייו?

בינלאומי

איבה הגבול?
נ!ר 1בלמטי

קו האר ס

עוד דונם ועוד דוגם
ף קודת־המוצא היא, כמובן, קו שבי-
*1תת־הנשק. ישראל טוענת, כי כל האדמה
בין קו זה לבין הגבול הבינלאומי מימי
המנדט נתון לשלטונה האזרחי המוחלט.
היא תעבד איפה שהיא רוצה.
אילו יכלה להציב כוחות על הגבול הבינלאומי
ולומר, :לא נרשה לשום ערבי
המתגורר בסוריה לחדור לתוך השטח שלנו!״
היתד, יכולה לבצע את הקביעה הזאת. אולם
על הקו הבינלאומי יושבים חדקא הסורים,
והם אומרים את ההיפך :״לא נרשה לישראלים
לעבד את השטח המפורז, שאדמותיו
שייכות לבעלים ערביים!״
ישראל נקטה בשיטת הקק״ל הקלאסית:
עוד דונם ועוד דונם. חלק מהדונמים ניקנו
מבעליהם הערביים. חלק אחר נתפס בכוח,
אחרי שיושביהם הערביים גורשו לעבר
הגבול הסורי, או אל תוך שטח ישראל.
חלק נוסף נכבש על־ידי טרקטורים.
כל צעד כזה רשום בתולדות הגבול כתאריך
של התנגשות צבאית. הסורים ירו ממו־צביהם
על הישראלים שחדרו לשטח ״אסור״.
ואילו ישראל מנעה מערבים לחדור אל השטח
המפורז.

שמש חלקות

**שק יפי האו״ם גינו, כמעט ללא יוצא
מן הכלל, את התנהגות ישראל. אך ישראל
התעלמה מהגינויים. לגביה חשוב דבר
אחד: לקבוע שליטה הלכה־למעשה על השטח
המפורז, ובצורה זו לקבוע כי הגבול

ק 1הבעלות

טייך לערבים בהסכמת אום׳

טביונת נטק

זהו קטע דמיוני של השטח המפורז, כגבול הסורי. למעלה: קו־הגבול
הכינלאומי. למטה: קו שכיתת־הנשק. סמור אליו עוכר קו המסמן את
הבעלות הישראלית על הקרקעות, ואין איש מערער על זבות ישראל
לעבד את הקרקע עד קו זה. מעליו: קו עיבודים, שנקבע בהזדמנויות
שונות על־ידי האו״ם, שעדיו רשאית ישראל לחרוש. אבל לא ככל
המקומות מכירים הערכים כקו זה, והם קבעו מה שתושבי־־הספר
מבנים ״קו מוחמד״ .מעבר לקו זה אין הסורים מרשים לחרוש, ודבר זה
יוצר חלקות ״פרובלמטיות״ .מעבר לקו האו״ם, ועד לגבול הבינלאומי,
נמצא שטח שישראל טוענת לריבונות מוחלטת עליו -ואינה מרשה
לרועים או לאיברים ערביים לחדור לתוכו, אן? כי אינה מעבדת אותו
כעצמה. להשלמת התיסכוכת: בתיך־ השטח שהוכר על־ידי האו״ם
כנתון לעיבוד ישראלי, נמצאות מובלעות השייכות לערבים -אף
מדינת ישראל אינה מרשה לתושבים הערבים לעבד מובלעות אלו.
ישראל התערב ראש מטה המשקיפים אוד
בול אצל שלטונות דמשק, מצא אוזן קשבת
אצל הרמטכ״ל סלאח ג׳דיד. נקבע איזה
חלקות יוכלו איכרי שני הצדדים לעבד בשקט,
ואיזה מהן ״פרובלמטיות״ אשר יש
להשאירן להזדמנות אחרת.
בדצמבר החליטה ישראל כי מצב זה נותן
יתרון לסורים. היא החלה בנקיטת אמצעים

שנבחר על־ידי ישראל, אלא הרחיבו את
ההתלקחות למקומות אחרים. היריות עברו
דרומה, לאזור תל־קציר. ואז הודיעו הסורים,
כי מאותו רגע ואילך הם רואים
גם בשלוש החלקות מספר 53 ,52 ,51 של
קיבוץ האון כחלקות ״פרובלמטיות״ .הם
לא עשו זאת בכתב, או באמצעות האו״ם —
כי אם על־ידי פתיחה באש על טרקטורים
שעבדו שם. וזאת, למרות העובדה ששלוש
חלקות אלה עובדו במשך שנים ללא הפרעה
סורית.
התנגשויות אלה גרמו את התקרית החמורה
של ראשית ינואר.

הדיבורים נפסקו
ף ידמה היה, כי בכל רגע תפרוץ מל־
^ חמה של ממש. ואז נכנם לפעולה מזכיר
האו״ם או תאנט, שקרא לשני הצדדים
לנהל שיחות. האש השתתקה, ונציגי שתי
המדינות התכנסו לישיבות חירום משני צידי
גשר בנות יעקוב.
השיחות לא הובילו לשום מקום — כפי
שאפשר היה לנחש. מישלחת ישראל היתר,
מוכנה, במידה שהשיחות יגיעו לשלב מעשי,
להסכים לאי־אלה ויתורים, ובלבד שייקבע
תיחום ברור ומוסכם של קו העיבודים. אך
הסורים לא היו מוכנים — וגם לא יכלו,
מפאת בעיותיהם הפנימיות — להציע שום
הסדר. הם רק רצו לדבר.
במיקרה דומה, כאשר התכנסו נציגי סין
וארצות־הברית בפאנמונג׳ום שבקוריאה, דיברי
הסינים במשך שנה שלמה, ללא תכלית.
עד שלבסוף החליטו לגשת לעניין — ואז
נחתם הסכם שביתת־הנשק. גם כאן יכלו
השיחות להתפתח ולהתמשך בצורה זו.
היו רבים שראו בכך תופעה חיובית —
שכן כל עוד מדברים, אין יורים.
לא כן ראש מטה המשקיפים אוד בול,
בעל התפיסה הנורבגית שאינה מבינה חוכמות•
הוא ראה שהסורים אינם ניגשים לעניין
— וביטל את המשך השיחות.
איש־אבטחה, המצוייד במ שדר נייד. עוד ב שעה שתמונה זו צולמה,
טרקטור חור ש בחלקה , 52 מדמאותו
רגע היה ברור, כי התוצאה תהיה
רום לכביש המוביל לעין־גב.
החלו היריו ת הסוריו ת על הטרקטור. כאשר גברו היריות, הוחלף רק עניין של זמן. הזמן הגיע השבוע, כאשר
מח מת הרעש אין הנהג מרגיש ב מת חולל סביבו, לבן נילווה אליו
הטרקטור הרגיל בטרקטור מ שוריין שהמ שיך לחרו ש בשמח. הסכימה ממשלת ישראל — בלחץ חוגים
מסויימים — כי אינה יכולה להשלים עם
הבינו, לפני שנים, כי עליונות זו אינה
האחד והיחיד של המדינה הוא הגבול ה נגד ערבים, שחדרו לשטחים שנראו לה השקט הזה, שמא יתפרש כהסכמה מצידה
בינלאומי.
הכל: יש גורמים המגבילים את ניצולה.
כאסורים. צעדים אלה החלו באזור אלמגור, כי חלקות האון ייחשבו לחלקות פרובלמלפעמים
נוצרו פשרות, תוך הסכמה איל שהוא אחד המעטים בו יש לישראל עליונות טיות• ניתנה הוראה לטרקטורים לעלות על
מבחינות רבות, אפשר להשוות את המצב
מת. הפשרה האחרונה ארכה כחצי שנה: טאקטית על הסורים.
השטח, מתוך הכרה ברורה כי את רעש
בגבול הסורי ל״ויאם־נאם קטנה״ .כמו המיוני
עד דצמבר של השנה שעברה. ביוזמת
הסורים החליטו לא להשיב חדקא בשטח המחרשות יכסו עד מהרה קולות המלחמה.
צבא האמריקאי שם, עומד צה״ל מול פעולות
בלתי־סדירות, פגיעות והתנגשויות מקומיות.
תגובות מוגבלות — כמו פעולות־התגמול
בעבר — לא הועילו. ככל שהתעמק
לבין העולם הערבי והעם הפלסטיני.
לסגת מייד בחזרה, והמצב ישוב לקדמותו.
עז־אל־דין ותירבת אל־בטין. אפשר להפציץ
התיטכול בצד הישראלי, כן גברה הדרישה
נצחונות סנסציוניים, כמו זה של השבוע,
כי כמו בוויאט־נאם, אין זה מצב צבאי
משלטים אלה, אפשר לכבוש אותם. אבל
יכולים ליצור את הרושם כי הפתרון יכול
שצה״ל יגיב ביתר כוח. אבל גם תגובות טהור. הוא בראש וראשונה מצב פוליסי.
בזאת לא יבוא השקט לגבול.
להיות צבאי. אבל אחרי ההתלהבות הראאלה
לא הביאו לפתרון. מה עוד, שלא ברור לגמרי, שהסיכסוך עם סוריה אינו
זוהי עובדה עצובה מאד. אבל ככל שהוסרו
כל המיגבלות.
שונה, באה השאלה: מה הלאה?
על חלקה זו או״אחרת באזור המפורז.
נבין אותה מהר יותר, כן ניפנה לחפש את
אילו היה זה רק סיכסוך אדמות, היה בא
מיגבלות אלה הן פוליטיות. שכן אפילו
אין מנוס מן המסקנה, שהפתרון בצפון
הפתרון במקום שבו ניתן למצוא אותו:
מזמן על פתרונו. הסיכסוך הוא פוליטי יוכל לבוא רק במיסגרת של הסכם־שלום.
אם תגיב ישראל במלחמה של ממש, ותכבמחנות
הפליטים, בקאהיר ובבירות הנייטבוש
את הרמה הסורית — ברור כי תיאלץ
מובהק, ונוגע למיכלול היחסים בין ישראל פתרון זה אינו ׳מונח במישלטי מזרעת רליות.

נו 1ה התחיל

לפעמים אני שואל את עצמי, כבוד היושבת־ראש, מדוע אין אוייבינו בעולם מנצלים,
כחומר־תעמולה, את תצלומי מידברי־הקוביות של הבנייה הממשלתית?

מה עשו מן הארץ הזאת? כאיזה חוסר רגש, כאיזו קהות־חושים
ניסוה -כלאחר־יד -כשורוודשורות של שפריץ וטיח, לדא אהכה,
ללא השראה, ללא מחשכה, ללא תיכנון של ארץ ושל עם.
שר־השיכון כנטוב: בעיקר המ שרדים הפרסיים! 11 אורי אכנרי: כן, אדוני השר, ציפיתי לקריאת־בינייס זו.

המ שרדים הפרטיים והאדריכלים הפרטיים, שנתנו את ידם לזוועה זו, ראויים לכל
הגינוי. אבל הם ע שו זאת מפני שהלכו בתלם שנקבע עליידי משרד ה תיכנון בכל
השלבים, ועל־ידי משרד ה שיכון.

והרי מי שמתכנן את הארץ, את העם הוא מתכנן.

התיכנון העומד לנגד עינינו הוא ההיפן־ הגמור מן הרגימנטציה. הוא
מעודד את הרכ-גוניות, הוא מעורר את המעוף האישי, הוא מספק
לכוח־היצירה החופשי של האדריכל את ההנחיות ההכרתיות העליונות.
וכאן, כבוד השר, עם כל הכבוד, יש בילבול־מושגים בדבריך.
אתה מדבר על הלאמת האדריכלות לצורך תיכנון עליון, ואנו אומרים שאין תיכנון עליון
בכלל, והלאמת האדריכלות תביא רק לאחידות של דרג נמוך.

תיכנון הארץ, תיכנון העם
מה שדרוש בארץ, זה לא משרד־שיכון שהוא רק חברת־בניין, עם שר בראשה. מה שהוא
עושה, יכולים אדריכלים ובנאים פרטיים לעשות ביתר כשרון, וביתר מרץ.

מה שכן דרוש, זהו משרד עליון לתיכנון הארץ, אותו תיכנון טככוד
השר הזכיר אותו היום ככמה מליצות יפות, אף שאין לו זכר כמעשי
משרדו עד כה.
משרד כזה היה צריך לקבוע, בעזרת הצוותים המעורבים של מומחים, הנחיות לגבי
סוגיות היסוד של בנין הארץ. למשל:
(א) תוכנית־אב ארצית לגבי מיקום האוכלוסיה החדשה והישנה, תוך תיאום עם התיכנון
המקביל (שגם הוא איננו קיים כיום) של משאבי־ד,ייצור, של אמצעי־התחבורה ושאר
הפונקציות החברתיות.

״המעי !,המתגבר׳
בדיון על משרד־השיכון הקדיש אורי אבנרי את נאומו למרד האדריכלים
נגד תוכניות שר־השיבון למסור את כל עבודות התיכנון של הבנייה הציבורית
לידי שכירי משרדו :
כבוד היושבת־ראש, ארבעה־עשר חברי־כנסת נכבדים.
אשר חסיל (המערך) :טעית במפפר. יש יותר.

יצחק רפאל (מפד״ל) :לפי הדין אסור לספור!

אורי אכנרי: אין יותר.

אנו באים להשמיע מעל במה זו את קולו של ציבור הארכיטקטים כולו, ובייחוד את קולם
של האדריכלים הצעירים — אותם שבנייניהם מפארים את הארץ וקנו להם שם בעולם,
אותם המייצגים את כוח־ד,יצירה ואת המעיף האמנותי של הארכיטקטורה הישראלית.

על אלה מאיימת כיום תוכנית, שמתאימה לה רק הגדרה אחת:
הסוכייטיזציה של האדריכלות הישראלית.
ביום 14 בפברואר השנה פנה השר אל חמישה עובדים בכירים במשרדו והטיל עליהם

לאמור :״בזה הנני ממנה אתכם כוועדה, בראשותו של מר י. סלייפר, שתפקידה הוא לבדוק
את בעיות התיכנון ולהציע דרכים להתארגנות המשרד, על־מנת שיוכל למלא את עיקר
עבודות התיכנון, הקשורות בשטח פעולתו, בדרך ישירה. אבקשכם להגיש את המלצותיכם
במשך שלושה שבועות.״
זהו צו הפקעה של מקצוע שלם. לא מקצוע טכני, לא מקצוע של ביצוע שיגרתי, אלא
מקצוע של השראה, של יצירה, של מעוף אינדיבידואלי. אפילו הסובייטים לא הגיעו לכך.
השר רוצה כי כל עבודות התיכנון של כל השיכונים הציבוריים ייעשו על־ידי ביורוקרטיה
מסורבלת. יתכן כי המיתון ידחוף לשורות הביורוקרטיה הזאת כמה ארכיטקטים אפורים,
הולכי־בתלם. זה יכול לקסום לכל מיני ארכיטקטים חסרי־פרנסה.

אולם כמכה אחת, כתרומתו הראשונה כשר־השיכון, הצליח השר
לנתק את עצמו, ואת משרדו, ממעיין היצירה האמיתית, מן העילית
היוצרת, שכה הסיכוי לשינוי פני הדכריס.

״המעיין המתגבר״ ,יסורים ואכסטאזה
בדברי השר היום מתנגנת השקפת עולם שלמה.
הוא דיבר על ״ההתנשאות״ של האדריכלים, על ״האינדיבידואליזם הקיצוני״ ,שאת פריו
ראינו ״לבושת כולנו״ — כדבריו — במאורעות בטכניון בחיפה.
זה קצת מזכיר את נאום־ד,תביעה הטוטאליטרי בספר ה מעיין המתגבר, על כל הזילזול
ביוצר הפרט. עד כדי כך שהשר משווה את האדריכל לקצין צה״ל או למדען.

האם השר כאמת אינו מכין את ההכדל כין אמן וכין מדען?
ולהגיע מכאן לתיאור מיכאל אנג׳לו כפקיד של האפיפיור — עם כל הכבוד, אדוני השר,
אני צריך להמליץ בפניך על הסרט יסוריס ואכסטאזה דווקא הסרט לא טוב.
וי ק טו רשס ״ טו כ (מפ״ם) :כאשר צוות כזה עובד, אין בו כבר מלן ום

לאינדיבידואליזם?
אורי ׳אכנדי: ז ה דבר ו היפוכו.
וייקטור שס״טוכ: האם צוות העולם הזה כופה על כל הכתבים לכתוב אותו
דבר? האם עבודת צוות ז ה נגד אינדיבידואליזם ביצירה אמנותית?
אורי אכנרי: עבודת צוות היא טוב ה ודרו שה ל סוג אחד !של דברים, והיא
רעה ביו תר לסוג אחר של דברים. ועל ההבדל הזה, בר שותך, אני רוצה לעמוד כאן.

לא הפקידים כנו את הפנסיה הסיסטינית. לא כך כנו את פירנצה.
לא כף כנו את ונציה. כף כנו את שדרת־סטאלין ככרלין המזרחית,
המעוררת הלחלה כלכ כל שוחרי־יופי כעולם.

מי אחראי? 1מידבר הקוביות?
אולם למה לחפש סיוטים בממלכת המחר? די לנו בסיוטי האתמול, סיום שהפך את
ארצנו, מדן ועד אילת, לאחוזת־קדביות. זאת התשובה, חבר־הכנסת שם־טוב.
^ייש

תיכנון זה מוכרח להיות ארצי, אחרת יישנה האבסורד של תיכנץ
חולון כנפרד מכתרים ; גבעתיים כנפרד מתל־אביב; ומנשיה כנפרד
ממוגרכי ורחוב הרצל. תיכנון שיכונים כנפרד מתיכנון בתי״חרושת;
תיכנון כבישים כנפרד מתיכנון נמלים.
(ב) מדיניות השימוש בקרקע, והתאמתה לתנאים מקומיים,
שאפשר יהיה לחזות מן הדירה בים, כשיש ים, להתמקם בהר ולהתפשט בשפלה.
אין מקום בעולם, זולת ישראל, שבה בונים את אותו השיכון בכל מקום — למשל,
בהר־כנען ובמידבר הנגב, שבו מתעלם המתכנן מן הארץ וטובע שטאנץ אחד בכל מקום.
השתמשו בקרקע הדרושה לפארקים, כמו שסוחרים משתמשים בכל שעל אדמה של מגרש.
(ג< קביעת סטנדרט משפחתי וסטנדרט קהילתי.

מתי חשכו אי־פעם למה זקוקה כאמת המשפחה הייטראלית, זו שאנו
רוצים שתגדל כאן, שהדור הצעיר כה יפרוש את כנפיו כחדוות־חיים,
תחת לכלות את יומו ככלוב משפחתי מחניק או כנ׳וננל של אספלט?
(ד) טיפוח אסתטיקה ישראלית.
כיום עושה משרד השיכון את ההיפך, כפני שהוא בונה בעצמו, מפני שאינו אלא
״בילדר״ (בנאי) המוכר בשוק מה שהולך בשוק.
הוא מתאים את עצמו לצרכים החולפים של שוק הקונים, מדביק שפריץ במקום שאחרים
מדביקים שפריץ, אפילו בעיר־הבירה, אשר דורות שמרו על בניית־האבן הייחודית שלה.

מה עשו כקטמון, כקרית־יוכל, כרחוכ הפלמ״ח? טיה כמקום אכן,
שפריץ כמקום גזית!
(ה) שמירה על טיב הבניה.
תחת להוריד את הסטנדרט העצמי, לשם התחרות בשוק, היד. המשרד צריך לקבוע
סטנדרטים של איכות ולחייב את האחרים לבנות בהתאם להם.
בקיצור — אנו רוצים ב תיכנון ולא ב רגי מנ טציה, בהכוונה ולא ב בו ל מו ס של ע שייה עצ מי ת.

תיכנון כזה איננו, ואמר כבוד השר בעצמו בנאומו היום :״אילו היה לנו תיכנון כלכלי
כלשהו אילו. זוהי אימרה בלתי־רגילה מפי שר.
תיכנון כזה איננו, ומי שיודע איך נולד משרד השיכון, מבין מדוע איננו.
כבוד היושבת־ראש, בלבנו מכרסמת דאגה עמוקה לפני הארץ.
יתכן שהגענו כאן לדקה אחת לפני השעה השתים־עשרה. עוד כמה שנים של השחתה
מתוכננת, אך חסרת תיכנון — וכל אבן מקיר תזעק.

700 שנה אחרי הורכן ממלכת הצלכנים, עדיין מתנשאים לתפארת
כנייניה כעכו וכקיסריה, כמונטפור וככרד־מואכ. מה יישאר מפאר
היצירה של משרד השיכון, לא כעוד 700 טנה, אלא כעוד 70 שנה?

סגנון המישמרות האדומים
השר בנטוב הקדיש את החלק הראשון של נאום תשובתו לדברי שאר
המתווכחים, שדיברו בעיקר על כמות הבנייה. את כל החלק השני של דבריו
הקדיש לפולמוס חריף ונרגז עם אבנרי, ועם האדריכלים הצעירים.
בין השאר אמר :
שר״השיכץ כנטוכ אשר לדבריו של חבר־הכנסת אבנרי, מסופקני אם עלי
לענות בכלל לדבריו. חבר־הכנסת אבנרי הוא חבר־כנסת יעיל מאוד. הוא כותב מאמר
בעתונו, וקורא אותו כאן. זהו קימוץ גדול בזמן ובמאמץ. יתרה מזו, אני אף בטוח כי
את התשובה לא יפרסם. הוא יפרסם רק את המאמר שלו, .
אורי אכנרי: תן תשובה — אני אפרסם אותה.
שר״השיכץ כנטוכ: התשובה כולה נמצאת בסטנוגראמה. עד עתה ראיתי שהוא
מספר לקוראיו כמה רגעים עסקו בו בעת הדיון בכנסת, כדי לראות באיזו מידה הוא
חשוב בוויכוח.
או רי אבנ רי: זה שייך לעניין?
יש משום עזות־מצח בפ סו ק זה של השר בנ טוב, שעתונו, על המישמר, על פי הוראת
מוסדות מפ״ם, מ שמיט את שמו ודבריו של אבנר׳ מכל דיווח טל הנעשה בכנסת, ובכלל זה
בדיווחים על ויכוחי ם כלליים, בהם נסקרים בהרחבה דבריהם של, דוברי חרות ורק״ח. אין
שחר של סיכוי כי על המישמר יפרסם את דברי אבנרי, כמו. שמתפרסמים כאן, דברי בנטוב.

בולמוס חויו ביו עוון -העורג! הזה,,
ושסהשיבון סביב ההאשמה שד ביצוע
״סונ״סיזציה שר האדויברות״

שר־השיבץ בנטו־ב: זה שייך לוויכוח שמתנהל פה.
אני מניח שחבר־הכנסת אבנרי מכיר את קוראי עיתונו, ויודע שלא דרושה להם ידיעה,
לא דרוש להם קשר עם המציאות, ולא התחשבות בעובדות. יש מושג, שאמר אותו פעש
פרופיסור מרבל השוודי — 06ת3י 01ת?? 1ס? — 1116 81653111 הברכה של הבורות. כמה
טוב לאדם שאיננו יודע.
הוא לא קשור להגיון, לא לעובדות ואף לא למציאות. הוא יכול בהבל־פה להקים בניייים
מפוארים התלויים על בלימת
בתיאטרון יש עכשיו כיוון חדש, תיאטרון אבסורדי. היתד. אצלנו הצגה כזו של תיאטרון
אבסורדי, ואני לא מתפלא על שרבים מחברי־הכנסת אינם להוטים כל־כך לראות את ההצגה
הזאת.
אורי אכנרי ז אתה שמרני בזה כמו בכל דבר אחר. אתה מפגר בדור שלם גם בבניין וגם
בתיאטרון.
שריהשיכץ כנטוג: זהו הטיגנון של המישמרות האדומים, המדביקים למישהו את
המלה ״בורגני״ ,ובזה גומרים את העניין. אין די בזה, צריך להוכיח זאת. אני גם בספק
אם רבים מקוראי העיתון קוראים גם את המאמרים של חבר־הכנסת אבנרי. הוא בעצמו הודה
פעם, כי בעצם קונים את העיתון בשל סיבות אחרות.
על כל פנים, אבסורד אחד היה בולט כאן: ההצגה של המונומנטים ההיסטוריים הגדולים
והעצומים של תרבויות שונות, מול הקוביות המכוערות של שיכוני־עובדים.

פיראמידות או שיכוני־עובדים?
להלן העמיד השר את הדברים על הראש, לצורך הפולמוס. במקום הניגוד
האמיתי הקיים בארץ, בין אדריכלים חופשיים לבין ביורוקראטיה נטולת־נשמה,
הציג השר ניגוד אחר, הזכור לו מספרי־הלימוד של המארכסיזם:
הניגוד בין פועלי־בניין חופשיים לבין עבדים.
כל זה לא היה שייך לעניין, כי האדריכלים אינם דורשים לבנות בנייני־ציבור
מפוארים. הם תובעים דווקא כי בניית שיכוני־עולים ושיכוני־עובדים
תימסר לידיהם, כדי להשקיע בהם את מיטב הכשרון של האדריכלות
הישראלית הצעירה. הם טוענים כי היופי אינו עולה בכסף — בניגוד לדברי
השר להלן :
ובכן, חבר־הכנסת אבנרי, הבניינים העתיקים ביותר, דרך יוון ורומא, הקתדרלות המפוארות
של ימי־הביניים ואלה של הרנסנס, בנייני הבארוק והבניינים הביזנטיים, הבניינים של
התרבות המוסלמית, ההודית והבודהיסטית -כל אלה ניבנו על בסיס של ציביליזציה של
עבדות.
הם נבנו על שכמם ובחייהם של מאות אלפי אנשים. מאות־אלפי אנשים שילמו בחייהם בעד
הבניינים המפוארים האלה. אלה מהם שהגיעו לגיל של שלושים שנה נראו כבר זקנים
מופלגים.
אורי אבנרי: אתה אומר שיש סתירה בין דמוקרטיה ויופי?
שר־השיכון בכטוב: אתה רוצה להציג את הסתירה.
בתנ״ך כתוב כיצד דאגו לשיכונם של עבדים אלה. ואם נסתכל היום על הבניינים המפוארים
של נימאייר בבראזיל, אנו צריכים לראות גם את שכונות־העוני של הפועלים, המקימים את
הבניינים המפוארים והיפים האלה. הם גרים בתנאים כאלה שהמעברות שלנו הן בבחינת
דירות־לוכסוס בהשוואה אליהם.
האם אנו יכולים להעלות על הדעת כי ניבנה בניין־כנסת, מוזיאון ישראל, את בנייני האומה
ואוניברסיטאות, ונשאיר את הפועלים, המקימים בניינים אלה, במעברות ובשיכוני עוני? האם
נוכל שלא לבנות בשבילם שיכונים?
אורי אבנרי: מי אומר זאת? שיבנו לפועלים אלה שיכונים יפים!
ש ר ־ ה שי כץכ ; טוב: אתה לא מבין את העניין בכלל. אתה לא מכין שכאשר מגיעים
לשיכון הכוני של רבבות ומאות אלפים, זה צריך להיות שיכון פונקציונלי, נוח והמוני.
אורי אבנרי: וגם יפה.
שר־השיכץ בכטוד: גם אני אומר שהם צריכים להיות יפים. עובדה היא שאף ארץ
מודרנית בעולם עוד לא פתרה את הבעיה הזאת. לצלבנים לא היתר, דאגה כזאת, אבל לנו יש
דאגה כזאת. ביקרתי בארצות אחרות ודיברתי עם שרים; כולם מתלבטים בבעייה הזאת: איך
לחבר את הפונקציונליות הזאת עם מחיר זול, כדי להגיע לבניית דירות יפות. יופי עולה
בכסף.

בארץ, מתוך מגמה לשמור על קופות־החולים המפלגתיות כמכשירי־כוח
כיתתיים. ואילו הכוח החדש הוא הגורם היחידי בכנסת התובע את
הלאמת קופות־החולים. על כך גונה אבנרי בפי חברו־למפלגה של השר־בנטוב,
שר־הבריאות ברזילי.

מי יושב על האולימפוס
להלן טען השר כי אי־אפשר למסור לאדריכלים החופשיים את בניית
השיכונים הציבוריים, מכיוון שדרוש תיכנון כולל, בהשתתפות מומחים
משטחים רבים, ועל האדריכל להפוך לבורג במכונת־מתיכנון.
בכך התעלם השר לגמרי מן התיזה המרכזית של נאומו של אבנרי, שאמרה
כי דרוש תיכנון כולל בדרג עליון, בהשתתפות כל המומחים, וכי אחרי
גיבוש הנחיות ברורות יש למסור את הביצוע לידי אדריכלים, שייצקו את
התוכן הדרוש לתוך הדפוסים הארכיטקטוניים בהתאם לכוח־יצירתם.
בדברי־הפולמוס שלו העמיד השר פנים כאילו התנגד אבנרי בנאומו
לתיכנון חברתי, ואמר :
...יושבים על מדוכה זו אנשי מקצוע, מומחים, סוציולוגים, פסיכולוגים, עובדים קהילתיים
— והדבר עוד לא נפתר. וכל כך קל לבוא הנה ולהגיד: אנחנו מחליטים לפזר אותם.
זה איננו רציני, וזה איננו בסמכותנו.
יכול להיות שנעשו שגיאות. מנסים דרך זו ומנסים דרך אחרת, ועוד לא כל־כך ברור איזו
היא הדרך הטובה ביותר. אבל האם אנחנו נחליט על כך, או כל אדריכל שאומרים שהוא
אמן — הוא באמת צריך להיות אמן — האם הוא יחליט על כך?
ראינו את הבניין המפורסם בטכניון. יכול להיות שהוא* באמת גאון, שיש לו מבט, שהוא
אמן גדול, חופשי וכר. אבל אחרי כל ההנחיות שקיבל, אי־אפשר להשתמש בבניין זד. לאותן
מטרות שלשמן נועד. זרקו כסף. ואפילו אסור לתקן את זה, כי זאת פגיעה בזכות יוצרים.
אין זה דומה לקניית תמונה. תמונה אתה יכול לקנות ולתלות על הקיר, ואם היא לא
מוצאת חן בעיניו אתה יכול להכניסה למרתף. בדירה אתה צריך לחיות. עשרות אלפים, העם
כולו צריך לחיות בדירות אלה. כל התפתחותו, כל חברתו וכל מאווייו נקבעים על־ידי דירה,
על־ידי שכנים, שיכון ושכונה, על־ידי העיר וכל הדברים האלה. זה קומפלקס עצום שאיש
עוד אינו יודע למצוא בו את ידיו ורגליו. אתה רוצה למסור את כל זה לאדריכל.
או רי אכנ רי: להיפך. אמרנו: יש לתת לו הנחיות.
* ט ר־ ה שיכון כנטוב: אז אתה צריך לחשוב שהיופי הוא רק חלק מהעניין הזה. ואילו
הייתי רוצה לפתור את הבעייה, והייתי אומר: צוותות של מומחים, כל מיני מומחים, אבל
האדריכלים — סמי מכאן, אמנים — סמי מכאן, היית צודק. אבל אני אומר שזאת כל
הבעייה, איך לקבוע את הקשר, את הזיקה, בין הפונקציונליזם ובין היופי. אנחנו לא מסכימים
שאדריכלים יגידו לנו מה צריכה להיות הפונקציונליות.
זאת כל הבעייה של עבודה משותפת בין כל הדיסציפלינות הקשורות בזה. זאת אומרת
שזוהי עבודה בין אנשים שקובעים את הפונקציונליות ואת הצרכים, את הנוחיות והיעילות

מק-קארתי וקופת־חולים
כוונת השר למסור את כל הבנייה הציבורית לידי צוות פנימי של משרד־השיכון,
שיתבסס על אדריכלים־שכירים בשרות הממשלה, קומם נגד השר
את כל ציבור האדריכלים. המוסדות המוסמכים של ציבור זה הם המנהלים
את המאבק נגד מגמה זו. אולם בדברי־תשובתו ניסה השר להעמיד פנים
כאילו זהו מאבק פרטי של כמה אילי־הון, הדואגים רק לרווחיהם הפרטיים.
הוא אמר :

אנחנו רוצים לכנס עכשיו סימפוסיון של טובי האדריכלים בארץ, כדי שיתייעצו ביניהם
יחד איתנו. הכוונה היא לאדריכלים חופשים ויוצרים ואמנים, שיגידו לנו איך בכלל אפשר
לפתור את הבעייה של בנייה המונית פונקציונלית זולה, ויחד עם זה גם יפה.
ומה קורה? באים האדריכלים האלה, ומפני שאחדים מהם נפגעו בכיסם, טוענים שהם לא
ישתתפו בסימפוסיון הזה. בשם הגנת המקצוע וקידומו הם מסרבים להשתתף בסימפוסיון.
אם זה לא אבסורד
אדרי אבניי: זה כשלון שלך, אדוני השר.
יטד*השיכון בנטוב: בוודאי, כאשר האחד עושה חרם — השני נכשל. זו בכלל שיטה
מצויינת: כל אחד יעשה חרם, אם לא יעשו את מה שהוא רוצה, ואז בכלל גמרנו.
אני רוצה לעבור לנקודה האחרונה, לבעייה של האדריכלים. אני חושב שיש כאן גישות
מוזרות ביותר. יש פה עניין של קבוצת אינטרסנטים קטנה, המקימה רעש גדול, על יסוד
הפרינציפ של ג׳נרל מונוורס באמריקה, שמה שטוב בשביל ג׳נרל מוטורס טוב בשביל
אמריקה. מה שטוב בשביל אותם עשרה או חמישה־עשר משרדים פרטיים — טוב בשביל
הארץ.
...ו בכן, הקימו זעקה: בולשביזם עליכם; הלאמת־המקצוע עליכם! אלה צלילים מוכרים
מאוד מתקופת מק־קארתי באמריקה, כאשר חיפשו את הבולשביק ואת הקומוניסט מתחת
לכל מיטה. אני יודע שרוזוולט, טרומן וקנדי היו ועדיין נשארו קומוניסטים בשביל המי/ייו־נרים
של הנפט מטכסס.
אנחנו יודעים איזו זעקה הקימו כאשר קנדי, וגם ג׳ונסון, רצו להקים שירוודבריאות
ממלכתי בשביל זקנים, כדי שהרופאים לא יפשטו עור מהזקנים דלי־האמצעים. איזו זעקה
קמה: הורסים את המקצוע, עושים סוציאליזציה, קומוניזציה.
בשבילנו זה כמובן אבסורד, כי אנחנו רגילים לכך שיש אצלנו קופת־חולים, יש קופות״
חולים ואנחנו דורשים את ההיפך: שתהיה הלאמה, שכולם יהיו בה ושתהיה קופת־חולים
ממלכתית, ואילו שם רואים את זה בקומוניזם וסוציאליזם ומי יודע מה.
בדבריו אלה התעלם השר לגמרי מן המציאות הישראלית. שהרי דווקא
מפלגתו, מפ״ם, היא העומדת בראש המאבק נגד הלאמת שרותי־הבריאות

,.ישרים ואנססאזה״
והמחיר, ובין אדריכל, שרוצה להלביש את כל זה באיזו צורה, בגבולות אלה שהוא מקבל,
באיזו צורה אסתטית שאני ודאי רוצה בה.
וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות. איננו רוצים שמישהו ישב על האולימפוס, עם
ההילה הזאת של אמן גדול, של גאון, וכולנו נשתכנע, אמרנו: אתה איש חברה, יש לך
תפקיד בחברה, ואתה צריך לעבוד עש החברה הזאת ועם אנשים שקובעים איך צריכה
החברה בשטח זד. להתפתח.

האפיפיור דיכא את מיכאל אנג׳לו
בסיכום דבריו טען השר כי אדריכל, המצטרף כפקיד למשרדו, י היה חופשי
יותר מגדולי האמנים של כל הדורות :
...זו הי בעייה של הצוות. וכבר אמרתי: הקוביות הקיימות הן תוצאה. בדרך־כלל, ב־/ 0ס,80
בנו אותם משרדים פרטיים. זו תוצאה של משרדים פרטיים.
אז אומרים: אתם נתתם להם הנחיות, כבלתם אותם. אחת משתיים: אם המשרד הפרטי
נותן לכבול את חוש־היצירה ולדכא את עצמו ומוציא קוביה — מד. ההבדל בינו ובין
פקיד ממשלתי?
אלא כל העניין הוא עורבא פרח. לא מדכאים אותם ולא את הפקידים הממשלתיים. אני
עוד לא אמרתי בחיי לאדריכל מה הוא צריך לעשות. ושום איש מצמרת המשרד לא אמר.
אומרים: צריך להיות איזה גבול. הצוות מגביל אותו, הסוציולוג, הכלכלן והפסיכולוג
שיושבים איתו. וזה לא צוות אחד, אלא שורה של צוזתות. כל צוות הוא אינדיבידואלי, כל
צוזת יכול למצוא פתרון אחר, פתרון אוריגינלי טוב משל צוות אחר. אז איזו כבילה יש פה?
אני חושב שאתה לא קראת היטב את הספר יסורים ואקסטזה, כי שם דווקא אמור במפורש
באיזו מידה הוא היה מדוכא על־ידי האפיפיור, על־ידי המישטר, וכל אלה שבנו את פירנצה
היו מאוד מדוכאים. אצלנו אין דיכוי כזד״
* הכוונה לאדריכל הקר, שהקים עם הפרופסור מאנספילד את הבניין המפורסם ב טכניון,
ושבר בפטי ש תו ספו ת שנוספו לבניין בניגוד לתוכנית.

-י — 13

ת צפי ת

במדינה

• עירית נצרת שוב תעלה לחדשות, וגם הכעס תוף כדי
התנגשות בין נציג מפא״י, סייף אל־דין אל־זועבי, לבין נציג
מפ״ם, עכד״אל״עזיז אל״זועכי. נקודת־המחלוק ת תהיה גיזבר העיר,
שהגיש את ה תפ טרו תו לראש־העיר החדש, אך התפטרו ת זו בוטלה מיד והוא
ממ שיך לכהן בתפקידו. מכיוון שהגיזבר נח שב לדמות ה מרכזית בעיסקות
מ שונות ורבות, שנע שו בי מי כ הונ תו של סייף אל־דין, ינצל נציג מפ״ם את
ההתפטרות

שבוטלה, כדי לח שוף פ ר שיות אל ה.

• תתגלנה עובדות חדשות, המוכיחות בי משרד־האוצר נתן
ערבויות להלוואות ״הבנק לפיתוח התעשיה״ ,וזאת מכלי
ידיעתה של ועדת הכספים של הכנסת. נז כו ר הכחיש זאת שר־האוצר.
פינחס ספיר, ב ת שובה ל שאילתת ח״כ אורי אבנרי.

• הידיעה בדבר המו״מ בין ״בנק לאומי״ ל״בנר ישראל״,
כדבר רכישת
״בנק אלדן״ ,תביא
בעקבותיה
לחשיפת שערו־דיה
בנקאית חדשה.
ני ב מו ״ מ

העם
סר חי א בי ב
השבוע, בו החל האביב במלוא הדרו, היה
נתון כולו בסימן של דמים. לא היה כמעט
אזרח אחד במדינה, שלא שאל את שכנו:
״תפסו אותו? רצח עוד מישהו?״
מוכר־הסלאפל מהפארק הלאומי, מנשה
אנוזאר, הטיל בהשתוללותו המטורפת את
מוראו על לב לבו של גוש דן.
אדם קטן, מודרך על־ידי שאיפות־נקם
חשוכות, דחק הצידה את כל הבעיות הגדולות
של המדינה. נשכח המיתון, ביקורו
של שר האוצר ברומניה הוצנע בקרן־זוזית,

המתנהל בין שני הבנקים
מדובר גם על
רכישת בנק אחר, ש מצבו
הרעוע נגרם
מליידי י עיסקו ת כספיו
ת מפוקפקו ת. שי
א כ מו בייחם ל בנקים
פויכטוונגר ו-
אלרן, חיפה בנק יש*

ראל

על העיסקו ת ת-

מפו קפ קו ת האלה, ל -
לחץ

אחר

דתי

הופעל על הממ שלה.

• כעקבות החקירה
שמנהל
המוסד לביקורת
המוסדות המשקיים
של ההסתדרות,
סביב
עיסקות הפרדסים
של פקידי
הסתדרות בכירים,
תיתכן הת״ש
רוב רב טוובך, אוניה מוגזדגז,
פטרותו של ה־ד״ר
רעיף, מג־נזארצווז
הוזוגז אד וזדוני״...
כ״ל חכרת ״גואפילו
הגבול הסורי התרחק מן התודעה
מול״ ,העוסקת בהשקעות כספי קרנות הביטוח של ההסתדהציבורית.
רות.
בצ מר ת ההסתדרות נדונה ה שבוע אפ שרות זו, כמוצא מן הסבך,

רווחה״ ,שעל הקמתה הוחלט השבוע מסעם מ שרד־התחבורה, איגוד
הימאים ו חברות הספנו ת, כדי שתטפל בענייני הימאים ובני מ שפחותיהם. למרות
פירסום המיכרז רווחות בקרב הימאים ש מועו ת כי הוא פיקטיבי, וכי כבר עתה

אבל אסונות כמו זה שהומט על־ידי אק־דוחו
של אנוזאר חולפים ונשכחים, בעוד
שהמציאות בגבול הסורי תישאר איתנה. לכן
היה מאורע־הדמים הראשון של השבוע, בו
התלקחה אש־ר,מלחמה בצפון, חשוב לאין
ערוך יותר משרשרת הרציחות ליד הפארק
הלאומי ברמת־גן.
בניגוד למניעיו של אנודאר, שנשארו לוטים
בערפל, הרי סיבות המלחמה בצפון
ברורות לחלוטין. הן אינן סיבות חקלאיות,
כפי שאפשר אולי להסיק מן העובדה שתמיד

ק צין

באות הי ריו ת בע קבו ת הטרקטורים. שכן מ ש
שנן
רעיך הוא ד מו ת מרכזי ת הן במ שק הכספים של ההסתדרות ו הן ב עי ס קו ת
הפרדסים הפרטיות. בע ת הדיון ב הס תדרו ת הוזכרה העובדה שנתגלתה מל־ידי
העולם הזה, כי רעיף ה שקיע כספים של ההסתדרות בעיסקה עם בנק פויכטוונגר.
וכי הבנק מצידו הלווה כספים ל מי מון עסקי הפרדסים, כך שקיימת זרימה
מקיפה של כספי ההסתדרות אל עסקים פרסיים. גורלו של שו תף אחר בפר שה,

מנחם יס־שחור מבנק הפועלים,

לא הוכרע בינתיים.

#כקרוב יפורסם מיכרז למשרת מנב״ל ״הרשות לשרותי

נקבע

האדם

שי כ הן

בתפ קי ד

מנ כ ״ ל

ה ר שו ת.

י הי ה

ל פי

ה ש סו עו ת,

בכיר בחיל־היס, העומד על סף שי ח ת רו.
• מחווה ישראלי אל עכר גאנה ייעשה בקרוב. ממ שלת גאנה,
שתפנה בבק שה אל כמה מדינות, כדי שידחו ב שנה נוספ תאת פרעון חו בו תי ה,
תגיש בק שה כזו גם לישראל. י שראל תיענה בחיוב.

• צפוייה הוזלה בדמי־ביטוח של רכוש ורכב, כתוצאה

מלחץ של סוכגי״הכיטוח. הסוכנים מתמרמרים על ה הנחו ת הגדולו ת
שחברות־הביטוח נו תנו ת ל מוסדו ת וגופי ם צבוריים. הנחו ת אלה פוגעו ת,
לדבריהם, בעבודתם. יי תכן ש הנחות אלה יונ הגו נס לגבי כל סוגי המבטחים
הפרטיים.

• שערוריה חינוכית תתחולל כבית-הספר התיכון של בפר

טייבה. כתוצאה מדרי שת יו״ר המועצ ה ה מקו מי ת, עבד־אל־רחים ח אג׳ יחיא,
יפוטרו כל 11 המורים, שכמה מהם ידועים בנטיו תי הםה אופוזי ציוניו ת. בין
המורים החד שים, שיתקבלו ב מ קו מ ם, יהיו גס כמה מקרובי מ שפח תו של יו״ ר
המועצה ה מקו מי ת. ב מ קו ם מנהל בית־הספר, הד״ר ל מת מטיק ה יליד מצרים,
עוזי דו רון, שהיה מרצה למת מטיק ה באוניבר סיטת אלכסנדריה, יתמנה כפי
הנראה אחיו של רא ש־המועצה.

• למרות החלטת כעלי מלטשות היהלומים להשבית את
מפעליהם לסרוגין כל שבועיים, לא תוצא החלטה זו לפועל.
איגוד בעלי ה מל ס שו ת החליט על צעד זה, כמחאה על הסכמת ההסתדרות לדרישת
הפועלים כי יועלה שכרם ב/0-״ .5בעוד שהחלטה זו פו רס מה, התקבלה
החלטה סודית שלא להשביתם.

קי הצפון לא יפלו ולא יקומו בגלל כמה
מאות דונמים. מה עוד, שגם כאשר מצליחים
לחרוש ולזרוע חלקות מסוג זה, קל לסורים
להצית אש בתבואה, על־ידי צרור של כדורים
נותבים.
הסיבות הן פוליטיות יסודיות. מי שהיש־לה
את עצמו, כי נצחון באוויר וחיסול מוצבים
השולטים על העמקים הישראליים מחסלים
את הבעייה, צפוי לאכזבה.

מפלמת
ג ל קי ס ר,

ל אלו הי

״תנו לאלוהים אשר לאלוהים,
ולקיסר אשר ל קי ס ר׳.
ישו הנוצרי

כל עוד היהז׳אן־פול סארסר בישראל,
סחטה ממנו מפ׳׳ם את הטיפה האחרונה של
יוקרה. היא הובילה אותו לסגן־ראש־העיר
(המפ״מי) של באר־שבע, ולראש־המועצה
(המפ״מי) של כפר־יאסיף. היא הובילה אותו
מצוותא (המפ״מית) למערכת ניו־אוטלוק
(המפ״מי) ,ולא היה עסקן מפ״מי שלא התחמם,
בפומבי, בשמש האלוהית של איש־המוסר
הדגול.
זה היה כדאי. זה העלה את קרנה של
מפ״ם בארץ, זה עזר להמון עסקנים מקומיים,
זה נתן ליחסי־החוץ המסועפים של

מפ״ם בעולם תנופה חדשה, שתכנים ברבות
הימים ריבית של תמיכה ותרומות.
סטירת-לחי לסארטי. אולם זהו
רק צד אחד של המטבע. מפ״ם גם יושבת
בממשלה, נהנית מכל הנאותיה, וחייכת
לשלם לה מס.
ז׳אן־פול סארטר בא לארץ לשתי מטרות:
לפעול למען השלום במרחב ולמען השלום
בוויאט־נאם. כל זמן שהיה כאן, התמוגגה
מפ״ם מרוב התלהבות לשתי מטרות מקודשות
אלה.
אולם בינתיים נסע סארטר, ונשאר משרד־החוץ
הישראלי, המתנגד בחריפות לכל
נקיטת עמדה כלפי ויאט־נאם שתקלקל את
יחסי ישראל־ארצות־הברית, וגם לכל דיבור
על פתרון בעיית הפליטים הנוגד את הדוקטרינה
הרישמית.
מפלגה אחרת היתד, מתחבטת קשה
בבחירה בין אלוהים וקיסר. אולם מפ״ם
היא מומחית לאקרובטיקה. לכן, אחרי שנתנה
לפני שבועיים ימה שנתנה לאלוהים,
נתנה השבוע את המגיע לקיסר.
בבעיית־וויאם־נאם מילאה את פיה מים,
כאשר באד, הזדמנות חד־פעמית להרעיד
את מצפון ההמונים מעל דוכן הכנסת (ראה
דו״ח לבוחר) .לגבי בעיית הפליטים אמר
השבוע מאיר יערי, הכהן הגדול של מפ״ם,
את דברו. הדבר הסתכם בטטירת־לחי מצלצלת
לסארסר.
יערי עשה זאת במכתב ארוך לסארטי,
שפורסם בעל המי שמר. הקטע המעניין ביותר:
...הדהימה
או תי מאד תגו בתך הנ מרצת
מסנה מ שתמע, כי הנך תו בעס אי תנו הודייה
ע ק רוני ת בז כו תו של כל פליט ל חזו ר
למקומו עלי להזכיר לך, כי אילו נתג
שמה לאלתר החלטת ח או״ ם ב עניין החזרת
הפליטים, שעליה החליטו בקלו ת כה רבה
כמעט כל מדינו ת האו״ם מלבדנו״ ואילו היו
מתעלמים אפילו מן ההס תייגו ת ה מצורפת
לאותה החלטה האו מרת כי יש להחזיר רק
אותם פליטים שחם שוחרי שלום — אזי
היינו צריכים לפ תו ח את שערי הארץ בפני
גייס חמי שי. בראש הגייס הזח היו מתייצבים
שוקיירי, בן־ ח סו תו של נאצר, ו ה מו פ תי הירו
שלמי, בעל־בריתו לשעבר של היטלר וכעת
בן־ ח סו תו של חעסיין.

היתד. זו קביעה שיכלה לספק לא רק את
משרד החוץ, אלא גם את השוביניסטים הקיצורים
בישראל.

חוק
הקדמה לוויכוח
לכל אחד מראשי רפ״י יש נושא תורני ל־שינאה
אישית: דויד בן־גוריון שונא את לוי
אשכול, משה דיין שונא את אבא אבן, שמעון
פרס שונא את שניהם. אבל כולם יחד
שונאים בלב ונפש, את יעקוב שמשון
שפירא.
לשינאה זו יש סיבות רבות, אך ביסודה
מונחת התנגדותו התקיפה של י״ש
שפירא למינוי, ועדת חקירה משפטית״ ב־פרשת־לבון.
שפירא, מצידו, שפך פעמים
רבות קיתונות של בוז על עצם המוסד ששמו
ועדת־חקירה.
עתה מעבד משרדיו־,משפטים של שפירא
הצעת־חוק חדשה למינוי ועדות־חקירה, שתבוא
במקום החוק המנדטורי הקיים. ה־וויכוח
על הצעת־חוק זו יהיה, בוודאי, אחד
הוויכוחים המרתקים בכנסת השישית —
לכשתגיע לשם.
השבוע ניתנה הקדמה ראשונה על חשבון
ויכוח זה. הבמה לא היתד. מיקרית: מבט
חדש, בטאון רפ״י. אך הדובר היה מעניין:
ג׳יימס יעקוב רוזנטל, כתב הארץ לענייני
חוק וכנסת, שאינו איש רפ״י.
במאמר שנון, ללא פולמוס אישי, מותח
רוזנטל ביקורת חריפה על הצעת שפירא,
דווקא מנקודת־ראות משפטית טהורה. בין
השאר:
• אליבי משפטי. שפירא מציע כי
במיקרה והממשלה תסרב למנות ועדת־חקירה
על פי דרישת אדם, יוכל המבקש לפנות
לבית־המשפט הגבוה לצדק, כדי שזה
יכריח את הממשלה למנות אותה.
טענת רוזנטל: אין בכך כל ממש. בית־ה־משפט
יכול להיענות לבקשה כזאת רק אם
המבקש יוכיח, שרירות״ מצד הממשלה,
דבר שכמעט אינו ניתן להוכחה.
לעומת זאת: הדבר יטיל על בית־המשפס
אחריות מדינית בלתי־רצוייד, הוא לא יוכל
לקבוע דבר, אך ישמש אליבי לממשלה, בבחינת
״הילד הרע שלא רצה״.
• טישטוש תחומים. שפירא מציע
חעולם תזח 1545

1967

פרשן רוזנטל
ישו +אלטלינה

כי הרכב ועדת־החקירד, עצמה ייקבע על־ידי
נשיא בית־המשפט העליון.
טענת רוזנטל: הדבר יסבך את הרשות השופטת
בעניינים פוליטיים. נשיא בית־המשפט
אינו יכול לבהור מומחים בשטחים
שונים ומשונים, אנשי־ציבור ופרופסורים, כי
אינו מכיר אותם. הדבר בא רק לפטור את
הממשלה מן האחריות.
טענה אחרת של רוזנטל: החוק המוצע
אינו מאחד את כל הדינים הנוגעים לוועדות־חקירה.
הוא יהיר, קיים בצד אפשרות של
מינוי ועדת־חקירה מטעם הכנסת, מטעם
שר־הפנים ומטעם שר־הבטחון והרמטכ״ל,
לפי חוקים אחרים.
• מסקנות סודיות. לפי החוק המוצע,
לא תחול כל חובה על הממשלה לפרסם
את מסקנות הוועדה. הממשלה תוכל
לשמרן כסוד ואף לגנזן כליל.
• משפט ישו. שפירא מציע כי
ייקבע בחוק שאסור יהיה להקים ועדות־חקירה
אלא לשם עניין אקטואלי, ולא לשם
חקירת פרשיות ישנות. כהגדרות רוזנטל:
״לא תוקם ועדה לחקירה חוזרת של מישפט
ישו הנוצרי, או לחקירת פרשת אלטלינה.״
טוען רוזנטל :״פרשיות־רצח מסויימות,
אף החל ברצח יעקוב דד,־האף, וכל שכן
רצח ארלוזורוב, וכל שכן פרשיות אחרית,
על אף חלודה היסטורית, עדיין לא התיישנו,
היות וצילן שריר, ומפצע־נפש עוד מטפטף
רעל לעורקי גוף־האומה החי ומשחית הווה
ועתיד.״
כן ל״זקן״ .אולם עיקר הביקורת של
רוזנטל חופפת את הביקורת של רפ״י לגבי
פרשת לבון.
תובע רוזנטל: על החוק לקבוע כי להבא
שוב לא תיערך במדינה שום חקירה, חוץ
מחקירה משטרתית, אלא על פי חוק זה, ולפי
הסדרים המותקנים בו.
תביעה זו תואמת, כמובן, את טענתו של
בן־גוריון, שאסור היה לוועדת שבעת השרים
להיכנס לבירור פרשת ה,,עסק־־,ביש״ .מסכם
הוא את מאמרו בביטאון רפ״י :״אין טעם
בהדגמת (הצורך באיסור כל חקירה מסוג
אחר) ,כי כאן די באיזכור מאבקו של זקן
האכסניה המארחת אותי, אף בלי שאני
מבניה.״

הים

טיסות ק בו צ תיו ת

דה־האן, עסקן דתי קיצוני, נרצח ׳ פ ני
למעלה מארבעים שנה בירו שלים יעל־ידי
אנשי ה שומר, שראו בו בוגד לאומי.

העולם הזה 1545

כולל

לילות

לקופנהגן, לונז־ין, ציייד — 31 יום

— 1,295.ל

//י (כולל )$45.00

המראות 44( ,3/7 ,26/6 :יום)14/8 ,7/8 ,17/7 ,

קבוצת״ מודרכים*

וה י

כולל אכסון, סיורים, ארו חו ת וכו׳

לדניה,

נורבגיה,

— 2,450ל־

אנגליה,
)$315.00

(כולל

(כולל )$330.00

המר או ת:

,10/7

, 24/7

נורבגיה,

לדניה,

2,520.

יום

31/7

יום

ה מר או ת 28/7 , 21/7 ,7/7 ,30/6 :

לאיטליה דניה, נורבגיה, שודיה, אנגליה — 22

2,395.--ל״י.4

איטליה 28 — ,

לדניה, שודיה, נורבגיה, אנגליה, אוסטריה — 31

הסערהה&דולה
ה שתחררנו מהצבא לאתר חוד שים ארוכים
של קרבי ת, וחזרנו אל האוניות. ראינו את
שרותנו בים כהמ שך ל שרותנו ב חזית, אבל
היה מי שח שב אחרת.
אני זוכ ר היום אין נבחרתי פעם, עם עוז־חבר,
לוועד הימאים. ירדנו מן ה או ד ה ובאנו
לי שיבת הוועד, אבל זרקו או תנו משם
נדהמנו.
בחוף י שבו אנשים שמעולם לא דרכו בחזית.
הם לא לחמו ב מל חמתה שיחרור, אבל
אותנו הס שנאו. לנו ה ם קראו פרזיטים,
ואני זוכר עדיין טוב, איך שבאחת הי שיבות
הא שימו אותי שאני גונב מן האונייה. דר־
(המשך ב עמוד ) 18

אכסון

(כולל )$300.00

שודיה,

ה מר א ה :

אנגליה

יום

22/7

יום

ל ״ י (כולל )$230.00 המר אה7/7 :

המחירים הנ״ל כוללים מס נסיעות
פנה לסוכן הנסיעות שלף או

רח׳ בן־יהודה ,32 טל ,52233 .תל־אביב
רחוב יפו ,25 טלפון ,23341 ירושלים

ל־ 15 נוסעים לפחות.

המנוי —

כ 1ו 1ודוןד ־י ד1 7יפור 1-17 דיי ו ץ רז
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

1117 נו>ן

ר ז ! 11.1־ 11ר״יך 1־ , 7ינ פ1 1־ 1.17ו־ניד־ן ו־ז

שמאחורי הצילומים, מיכאל
ארגוב, צייר מופ שט שהפך
והחל לצרף את השניים.

ך* שבוע ;קבע הסכם ישראלי—צרפתי
( 1חדש: הוצאת ספרים, מן המכובדות בצרפת,
הזמינה אצל צייר ישראלי קרוב למאה
צילומי־עירום של נציגות־ישראל.
הנציגות האלה חייבות להיות מצולמות

ןךןןן 1ך מ בגופ ה של אישה יכולים ליצור קו מפוזי צי ה של צורות פלאסטיות,
^ בדומה לפיסול, ברגע שהדגש ני תן להבעה של הגוף האנו שי, וליופי

של צו רו תיו ה שונו ת, נעדר מהת מונ ה היסוד האירוטי, נשארת ה אמנות הטהורה בלבד.

הוא שם ה ת מונה, מ תון התערו
| 1של ציור שמן מופ שט, וצילום

וגם מ שלימים או תו, לפי דבריו של ארגוב, יו:

השנויחו! חתזשות
בצורה אמנותית, ו״על רקע ישראלי טי פו סי;
שיחי־צברים, עבודות־קרמיקה ורש,נדת, או
ב תוך נופים: הנגב, ים־המלח וכדו מ ה.״

הם גם מסבירים איזה מין תמונות אמנו־תיות
הם רוצים :״צילו מי עירום בגוון יש ראלי
מקו מי — בדומ ה לנ שות אלג׳יר בציוריו
של דלקרואה.״

המאושר אשר זכה בהזמנת ההוצאה הצרפתית
— המתכוונת לפרסם את צילומי־היש־ראליות
הערומות בקרוב לעשרת־אלפים עותקים,
הוא הצייר מיכאל ארגוב.

ך* לק מהתמונות המתפרסמות בעמו(
>1דים אלה עומד להתפרסם בספר נוסף ,
מיוחד במינו: זהו ספר שירה אירוטית עב־
הדוגמה מרשם

הדגש

לספר העירום הישראלי — לקוד
העירום היפאני באו ת ה הוצאה.
על הצד האסתטי בעירו ם ולא ט

נחווה כפול שתיים

תצלומי עירום אמנו תיי ם הם בעלי ה מון אפשרויות.
בדרך כלל נו תן ארגוב לגוף לדבר בעד
עצמו. אך לפעמים הוא מנצל טכני קו ת צי לו מיו ת שיגרתיות כדי לתת לתמונה צורה חדשה.

מאחור

מצולמת נמרה י שראלית ומגלה גוף י שראלי אמיתי *.כי
למרות שכל הי שראליות סבורו ת שהן מאד אי רופ איו ת, הרי
שכמעט לכולן יש גוף ים־תיכוני אמיתי. זה מ שתקף ב צי לו מיו של ארגוב,
ומרננים הגוף האנושי,

זנזוצגת כרגע בגלריה מצדה. כאן כבר יש צירוף
עירום. קוי ה מכהול מדגי שו ת את הגוף האנו שי,
ב שילוב זה צורת הבעה א מנו תית חדשה לגמרי.

רית, שיצא בשיתוף הוצאה אמריקאית. יהיו
בו שירי־אהבה עבריים מכל הדורות, החל
מהתנ״ך ועד לימינו, והשירים יעוסרו ב־צילומי־עירום
מארץ התנ״ך.
ובאמת הצילומים של ארגוב הם בהחלט
תנ״כיים: למשל, התמונה (משמאל למטה)
היא כמו זו שעליה נאמר בשיר השירים:

||| מספר כאן
המין.

״לסוסתי בריכבי פרעה דימיתיך רעייתי. נאוו

לחייך בתורים, צווארך בחרוזים,״ בדיוק כמו
שזו (משמאל למעלה) דומה לתיאור ״ שערך
כעדר העיזים שגל שו מהר גלעד.״ וכך יהיה
הספר מלא בעירומות עבריות ובשירים עבריים
ובאהבה עברית אמיתית.
צילומים נוספים של נערות־ערומות־מאוד
ארגוב הופיעו ב שנ תון הצילום הישראלי.
עותק אחד ממנו הגיע איכשהו להוצאת הספרים
הצרפתית, שמיד פנתה לצלם, הזמינה
אצלו השבוע את הספר החדש. שיהיה
השלישי שיפרסם את הישראליות־העירומות,
ואולי לא האחרון.

ץ נ*יהו האדם מאחורי הנערות, האיש
}*/שהפך את העירום־הישראלי להצלחה, ועומד
להוציא את תהילת־ישראל ברבים?
מיכאל ארגוב הוא צייר. הוא החל את

דרכו בציור פיגורטיבי: הוא גר באטלייה
שלו בפאריס, ושם צייר פורטרטים ועירום.
במשך הזמן עבר לסיגנון מופשט לגמרי.
יותר מאוחר החל לצלם. אבל לא סתם, אלא
צילומים אמנותיים. שכן הוא החליט להשתמש
במצלמה ככלי־ביטוי אמנותי — בדיוק
כמו המכחול. לכן חזר בצילומיו לנושאים
של ציוריו: הוא החל לצלם נערות ערומות,
כשהוא מנסה לתאר את הצורות הפלאסטיות,
את ההבעה של גופותיהן, ואת ההרמוניה
שבתנוחתן.
ואז הגיע לשלב הבא: לשלב־של־שילוב.
התוצאה מוצגת השבוע בגלריה מצדה:
זוהי סידרת תמונות שבהן שובצו צילומי־עירום
בתוך ציורי־שמן מופשטים, כשקשה
להבחין היכן מתחיל האחד ומסתיים השני
( ת מונו ת

ב מרכז

למעלה,

ומ שמאל

למטה).

הנערות־הערומות הפכו כאן לאמצעי ביטוי
חדש לגמרי, בתוך יצירות־אמנות מובהקות.
חלק מן התמונות שתימכרנה לחוצלארץ,
לאספנים ולגלריות, גם הן תבאנה את בשורת
העירום־העברי לגולה.

:מרבה לה שתמ ש ברקע של צי לו מיו בקש, אבן
ץ. חמרים אלה לא רק מדגי שים את רכות קויו של
^ניקיס לצילום העירום אוירה מ קו מי ת מיוחדת במינה.

**כזיהן הנגרות הערומות שתייצגנה את
| מולדתן? יש כל מיני. אבל דבר אחד משותף
לכולן: הן חייבות להיות אינטליגנטיות.
כי לפי ארגוב יש קשר הדוק בין עירום

לשכל: בחורה מטומטמת, אפילו עם הגוף
הכי יפה, לא תצליח. היא אולי תתקבל טוב
בתמונות פורנוגרפיות, ששם חשובים בס־חון־עצמי
וחוסר־מעצורים בעיקר, אך לא בתצלומים
אמנותיים, ששם חשובה בעיקר
הבעתו של הגוף־הערום.
לכן, מי שמביט בתמונות העירום של
ארגוב, יבין שזה מאד רוחני העירום הזה.
חוץ מן ההבדל בין חכמות וטיפשות, יש
הבדל יסודי: בין ישראליות ולא־ישראליות.
הישראליות, ראשית כל, הן יותר הססניות
מהאחרות. בפרט שארגוב מצלם בעיקר מכרות
שונות משלו, שחלקן נשואות ואמהות
לילדים, כמעט כולן בעלות השכלה גבוהה,
ואחדות תופסות עמדה חשובה בסביבתן.
יש לעירום שלהן את ההבעה הרצויה.
יש עוד הבדל בין הישראליות והאחרות:
לישראליות אגן רחב יותר מלצרפתיות, למשל,
רגליים קצרות יותר וגוף יותר מלא.
יכל זאת — הן הרבה יותר יפות בצילומים.
קווי גופן הרבה יותר רכים, ומשום כך הן
מתמזגות הרבה יותר יפה עם הרקע מסביבן.
לכן, אחרי שהוזמן הספר החדש של עירום
ישראלי ברקע ישראלי, מתכונן ארגוב להשלים
את צילומיו, לצלם סידרה שלמה של
נערות בנופן הטבעי, על רקע הארץ ועתיקותיה.
הוא מקווה שכל אלה שתירצנה לייצג
את ישראל — תפנינה אליו.

173

במדינה
(ה מ שן מעמוד ) 15
שתי חקירה, אבל העני! הושתק. זה היה
ה סיגנון שבו נפג שנו.

בימים הקרובים

נפתחות כיתות חדשות
לקראת בחינות

לימוד • ערב או בוקר
ל מו ע די בחינותאוקטובר 67ואפ רי ל 66הנער כו תעלי די
משרדהחינוךוהתר בו ת * מוריםאקדמאיםמנוסים
* ס טי פנ דיו ת
אםלאתעמודבבחי נו תלאחרשתתכו נן להןאצל נו,
נלמדאותךלאותןהבחינות שנ הנוספת

בתי ספר תי כוניי ם, תל א בי ב

גורדון ,53 פינת רחוב ריינס, טלפון 248514
בשעות 8.00—14.00
אנ טו קול ס קי ,4ליד ארלוזורוב פינת אבן־גבירול
בשעות 17.30—20.00

אישיות חזקה
ובטחון עצמי
ע״י הקורם להיפנוזה עצמית

המכון להיפנוזה חנוכית
רח׳ הירקון ,260 תל־אביב
טל 44 1 87 5 .

המנון לצלום

1 .1 1 1 1 1 1 1 1 1 1X 1

קורסים לצילום
ופיתוח
למת חילי ם
ול מ תקד מים
בהנהל ת רן ארדה.

אבישלוס

דרורי

ירצה בלוית הדגמות בנושא

יישומה של ההיפנוזה
בבית העתונאים, רה׳ קפלן 4ת״א
ביום ב׳ 17.4בשעה 8בערב

טעימה יו ת ר

סטודיו ומעבדה חדישים עזרה ברכישת
מצלמות וציוד
תעודות ל מסיי מי ם
פרטים והרשמה: תל־אביב,
ארלוזורוב ( 118 מול הועד
הפועל) ביו 4—7אחה״צ.
טלפון 23 22 50

•ורז

7ו ^ 1ו -ןןרירה, יפו

ה ע תי ק ה

אולבנים לאנ\לית
12 שעות לשבוע — למתחילים ולמתקדמים

הפתיחה 16.4.67 בשעה 6.00 בערב
בבית ספר

״קדימה״

תל־אביב בן יהודה 74 טל 220314.

על כך סיפר השבוע רב־חובל נמרוד אשל,
ממנהיגי שביתת הימאים הגדולה, בכנס
ותיקי השביתה, במועדון הימאים בחיפה.
הוא לא גילה למאזיניו שום דבר הדש, שכן
הם עצמם נטלו חלק נכבד באירועים הסוערים
לפני חמש־עשרה שנד״ כשעמדו על
זכותם להתארגנות חופשית ולבחירה דמו־קראטית
של נציגותם.
הם הוכו אז באכזריות על־ידי המשטרה,
הורדו בכוח מן האוניות. עסקני ההסתדרות,
בניצוחו של יוסף אלמוגי, שיסו בהם את כל
העיתונים והרדיו. הם תוארו כ״מבריחי
סמים״ ,״סוכנים קומוניסטיים״ ,״סרסורי זונות״
ו״בוגדים במדינה״.
השבוע התכנסו להעלות זכרונות וגם,
כלשונו של הימאי השובת־לשעבר חיים צו־קר
,״ללמוד לקחים ולעשות חשבון נפש.״
דרך חור המנעול. במשך שלוש
שעות תמימות הועבר המיקרופון מיד אל
יד, והזכרונות והלקחים נבעו בשטף.
אחד סיפר על המשפט שפתחה ההסתדרות
נגד השובתים, ואיך הפכו מנאשמים למאשימים.
שני סיפר על אלמוגי, שהבטיח
לימאים תבוסה ניצחת. שלישי סיפר על
מכות המשטרה. רביעי סיפר על גילויי הזדהות
עם השובתים בארץ ובחוץ־לארץ.
רק בשעה מאוחרת, כשתם החלק הרישמי״
התערבבו משתתפי הכנס זה בזה, יאז הגיע
תור הגילויים האמיתיים. התברר כי במשך
חמש־עשרה שנה מאז נחשפו פרטים רבים,
שלא היו ידועים בזמנו, בשיחות פרטיות״
בפגישות מקריות, באמצעות פליטות־פה. למשל:

• מזכיר ההסתדרות של אז, היום ראש
עיריית תל־אביב מרדכי נמיר, פנה בזמן השביתה
אל פועלי צרפת בבקשה כי לא
יסייעו בידי הימאים הישראליים השובתים
בנמל מארסיי. בקשתו הושבה ריקם.
בוקר אחד, כשהגיעו פועלי נמל צרפתיים
לעבודתם, ניגשו אל עבר האוניה הישראלית
ששבתה בנמל, כאילו בכוונתם לפרוק
את מטענה. השובתים הישראלים נדהמו
לרגע, אך עד מהרה נמוג חששם. התברר
כי הפועלים הצרפתיים ניגשו אליהם רק
על מנת לברכם, נתנו להם באותה הזדמנות
אוכל ויין שהביאו עימם מבתיהם.
• בחיפה שבתה אז, בין השאר, האוניה
תל־אביב. הימאים סירבו לנטוש אותה, למרות
דרישת החברה וההסתדרות. ואז הוזעקו
למקום כוחות משטרה גדולים, שצרו
על האוניה בסירותיהם, התכוננו לכבוש
אותה.
המתח הגיע לשיאו, וימאי תל־אביב התכנסו
כדי לדון בצעד הבא שלהם. היו שדרשו
להיכנע ולנטוש את ר,אוניה״ והיו
רבים מהם שסירבו.
בעוד הדיון נמשך, עלה אחד מנערי השירות,
שעבד במטבח האוניה, על הסיפון,
כשבידו ארגז עם שיירי־אוכל. הוא לא ידע
כלל על הוויכוח שהתנהל בקרב חבריו המבוגרים,
ולא הבחין גם בשוטרים שליד ה־ירכתיים.
ככר״ סתם, השליך את הזבל הימה,
פגע במיקרה בשוטרים. אלה חשבו כי היה
בכך סימן לתשובת הימאים, פתחו בהתקפה
במטרה לכבוש את האוניה, ואז ממילא הופסק
הדיון. כל הימאים התגייסו למאבק.
!• באחד מרגעי השיא הסכימו עסקני
ההסתדרות לפגוש בנציגות הימאים, בבית
הוועד הפועל בתל־אביב. הפגישה נועדה ל־
8.30 בבוקר, אך שליחי הימאים המתינו במסדרונות
עד 2.30 אחר־הצהריים. נמסר להם
כי ימתינו, בגלל העומס הכבד הרובץ
על ראשי ההסתדרות.
הציפיה מרטה את העצבים, אולם רק כעבור
שנים נתגלתה סיבתה האמיתית: עסקני
ההסתדרות, המנוסים במו״מים מייגעים,
החליטו למרוט את עצבי היריב. הם הורו
לפקידות לומר לימאים שימתינו שעות ארוכות,
ובאותו הזמן הציצו מבעד לחורי המנעולים,
לראות כיצד משפיע הדבר על השובתים
הצעירים.
״היום אי־אפשר למנות עלינו בוס מלמעלה,״
סיכם צוקר, מזכיר חטיבת החובלים
וקציני המכונה באיגוד הימאים, את לקחי
השביתה .״היום יש אצלנו בחירות כמו
שעון. כל שלוש שנים. אין עסקנים מכו-
אבים היושבים בחוף ונותנים הוראות. אך
כדי לשמור על כך, עלינו לעמוד על המשמר
24 שעות ביממה. לא ליפול בפח. בי המנגנון
שלחם בנו אז לא שינה בינתיים את
עורו. הוא נשאר כשהיה.״

נהירות! רוצו

וווו
^ * ב א, נורי רוצה אותך!״ קרא מאיר
יי \ £כ ן העשר לאביו — ולא ידע שהוא
קורא לו לפגישה עם המוות.
יעקב שמש עזב את מיברשת הסיירים
ויצא החוצה.
שם המתין נורי, בתא הנהג של סטיישן
ויליס. שמש התפלא מדוע לא יצא לקראתו.
נורי אמר לילד שליווה את אביו :״עזוב
אותנו לבד. יש לי סוד לספר לאבא שלך.״
הילד זז הצידה — ואז גילה נורי את
הסוד. הוא שלף אקדח וירה שני כדורים
לעברו של שמש.

הנהג שהפריע
יעקב שמש יש מזל. הוא נפגש עם
המוזת — ויצא חי מן הפגישה. לשלושה
אחרים לא היד. מזל. הם נרצחו על־ידי
מנשה (״נורי״) אנוואר. בשרשרת־הרצי־חות
המחרידה ביותר שידעה המדינה.
לפי התיבנון של נורי ( )32 היו צריכים
14 איש לפחות ליפול מכדורי שני האקדחים
שברשותו. הגורל התערב ושיבש את התוכנית.
הגורל
הופיע בדמותו של אזרח תמים,
שנהג במכוניתו ליד בית־חקברות בחולון.
הוא ראה סטיישן בהיר בצד הכביש,
וגבר גורר גופה.
מחשבתו הראשונה היתה: תאונת־דרכים.
לכן יצא האזרח — ששמו נשמר בינתיים
בסוד, מחשש נקמת הרוצח — כדי להגיש
עזרה. עד מהרה עמד על טעותו.
הגבר שגרר את הגופה היה גורי אנוזאר.
הוא לא היה זקוק לעזרתו של הנהג האדיב.
לכן הפיל את הגופה, שלף אקדח וכיוונו
לעבר הנהג. זה הספיק בקושי להתכופף,
לפני שנורי לחץ על ההדק. הקליע חלף
מעליו. חדר למכונית, ונתקע בלוח־השעו־נים.
הנהג אחוז־הבהלה נכנס למכוניתו,
התניע אותה והסתלק כל עוד נפשו בו.
הוא הגיע לטלפון הראשון, הזעיק את המשטרה.
אבל
השוטרים לא מצאו דבר. גורי ו־הגוויה
נעלמו, מבלי להשאיר רמז לזהותם. י

שלושה בדודים לאחות
וב התערב הגורל. חיילים, שנסעו
בכביש המחבר את כביש אשדוד עם
חולון, ראו בחולות גופה של אדם. גם הם
חשבוהו לקורבן תאונת״דרכים, העבירו את
הגופה למכון הפתולוגי.
שם קבעו הרופאים: מוות משני כדורים
של אקדח. ההרוג: משה חאג־מה, בן ,25
תושב שכונת סלמה ג׳.
איפה היה גורי אותה שעה? התשובה
הידהדה בשכונות הדרומיות של רמת־גן:
הנהג התמים נתקל בנורי בשעה 3.10
אחרי־הצהרים. בשעה 3.25 הופיע הרוצח
בבית אחותו, רחל בקאלי, בכפר שלם. פירוש
הדבר: ברגע שהבריח את האזרח התמים,
השליך את הגופה ודהר כמטורף לבית
אחותו. הוא התפרץ פנימה, הוציא
אותה לחדר־המדרגות — וירה בה שלושה
כדורים. היא מתה במקום.
משם דהר שוב — הפעם לסלמה ג ,,לע־

:שתודד בעיר!
שוח את החשבון עם יעקב שמש. הוא ירה
בו בשעה .3.45 ואז — נעלם.

ארוחה 7פגי הרצח
ף?{למה ג 9כרמלה יונה, ילדה נחמדה
!בת 15 וחצי, תלמידת בית־הספר אורם
ושכנתו של נורי. היא נראתה בפעם האחרונה
באותו יום ראשון, בשעה שמונה
בבוקר. שכנים, שראו אותה עולה לסטיישן
של נורי, נזכרו בעובדה זו רק אחרי שנודע
על היריות, ואז אחזה החרדה את השכונה:
האם גם כרמלה נרצחה?
התשובה ניתנה רק למחרת היום — על-
ידי נורי עצמו. הוא שילשל מעטפה לדואר
יד־אליהו, ועליה כתב :״בקשר לגופה של
הנרצחת מסלמה ג׳ רחוב מתניה. הגופה
נמצאת בכביש החוף פינת עזרה ובצרון
בתוך אמבטיה ושק. יש למסור תוכן המעטפה
למשטרה ויש לפחד מכוני.״
המשטרה, שבמשך 24 שעות העמידה את
כל כוחותיה על הרגליים, יצאה מייד לטרוק
את השטח. שם, במרחק מאה מטרים בלבד
מכביש־החוף הסואן, מכוסה בארגז חלוד
של מקרר, מצאה את הגופה.
בשלב זה ניתן היה לשחזר את צעדיו
של נורי ואת תוכניתו: הוא התכוון לחסל
14 איש לפחות, בזה אחר זה. הראשונה היתד,
כרמלה, בה היה מאוהב. הוא קרא לה
לסטיישן, הציע לה טרמפ לבית־הספר. הוא
רצח אותה בדרך, הביא אותה לחורשה,
ושם הסתיר את גופתה. אבל לא לפני
שחתך את פניה במספריים שהיו איתו.

נמצאה ת מונ ה של כרמלה (ראה שער) ,בה היא נראית לבי שה
באותם מיכנסיים שבהם נרצחה. שמה של כרמלה לא נכלל ב ר שי מ ת
המיועדים־לרצח של נורי אנוואר, שנמצאה בודיליס על־ידי המשטרה.

ךןןןןיךן כרמלה יונה, כפי שמצאו אותה

^ | 1 1 1 . 1 , 1 1 _ 1111ה שוטרים, לפי מכ תבו של נזרי
אנוואר. לראשה נראה מיכסה המקרר, בו כיסה את הגופה. ליד הגופ ה

אחר־כך חזר לתל־אביב, חיפש את גיסו
יהודד. בקאל, אך לא מצא אותו בחנותו ב־שכונת־התקווה.
הוא המשיך הלאה, התדפק
על דלתותיהם של שלושה מחבריו ושל

אחותו נורית. מזלם שיחל! להם: ד,ם ישנו,
לא שמעו את הדפיקות.
הוא ניגש לחבר רביעי, לווה ממנו 30
לירות, כנראה בשביל דלק, ומשם המשיך

ורוצח!סודבנו

ב ת מונ ה שצולמה בפארק הלאומי בדנות־גן, לפני שנה.
__ נורי אנוואר יו שב שני מי מין, חוב ש כובע. ב מרכז יו שב

שמש; חבו ש כובע של פ קח עירוני בפארק הלאו מי. ה שניים היו ידידים טובים ושכנים,.

ך [ 1 1יעקב שמש, אחרי שנותח ויצא מכלל סכנה. הוא נזכר :״ שלו ש ה ימים
לפני הרצח בא אלי נורי ואמר שהוא רוצה ל שכור מכונית, הוא ביקש

שאהיה ערב. הלכתי ו שילמתי 200 לירות ערבות. ב מכוני ת הזאת טיילנו יחד ביו ם ששי ו שבת.״

האשה והקרנו —;

הרוצח,

ב חברתו

הפקח

יעקב

שמש.

הלאה, לפי רשימת המוות. אולם קורבנותיו
המיועדים לא היו בבתיהם. בצהרים עצר
את מכוניתו ליד בית משה חאג׳מה, שותפו
בדוכן הפלאפל בפארק הלאומי של רמת־גן.
הוא צפר וחאג׳מר, הזמינו לארוחת
צהרים.
הרוצח וקורבנו ישבו יחד ליד השולחן,
אכלו ארוחת צהרים, שתו קפה והרוצח אף
כיבד את אשתו של חאג׳מה בחפיסת מסטיק.
אחר־כך הוא הציע למשה לנסוע איתו העירה,
לקנות כלים וחומרים לעונת הפלאפל
המתקרבת. משה התעכב לרגע אצל אחותו,
לווה ממנה מאה לירות ונכנס לסטיישן —
ממנו נועד להיות מושלך כגוויה.
נורי המשיך בנסיעתו לכיוון אותה חורשה
בה טמן את כרמלה. הוא התכוון לעשות
שם בית־קברות, כשהוא מסיע בזה אחר זה
את קורבנותיו מבתיהם לחורשה.
האזרח שניתקל בו הפריע לתוכנית, לכן
החליט נורי לוותר על ההסעה ולרצוח את
קורבנותיו במקומות מגוריהם.

ד קר שו ט ר
ה רי ץמותו? הקורבן היחידי שב
/יצא בחיים יכול להטיל מעט מאוד אור
על זה. הוא סיפר לכתב העולם הזה, שהצליח
להגיע לחדרו בביתן , 12 בבית־החולים
תל ה שומר :״את אנוואר אני. מכיר עשר
שנים. היינו חברים טובים. לא היה לנו
אף פעם שום ריב. לא התעסקתי עם האחיות
שלו, ולא עם כרמלה. כל הדיבורים
על קינאה הם שטות. עזרתי לו גם
כפקח בפארק הלאומי וגם כשכן. כשנולד
לו בן לפני שנה וארבעה חודשים קניתי
לו עגלת־תינוק ב־ 180 לירות. הוא היה
מבקר הרבה בביתי. בדרך כלל היה גם
שיכור. כשהיה משתכר היה אומר, :אני
עוד אהיה אדם גדול. אני ארצח את כל
השונאים שלי. גם אותך ארצח!׳
״לפני חודש שיחקתי איתו שש־בש. נורי
הפסיד. הוא התרגז ואיים עוד פעם לרצוח
אותי. פחדתי שהפעם זה לא צחוק. הלכתי
והתלוננתי במשטרת אור־יהודה. למחרת הוא
בא אלי ואמר לי, :אנחנו כמו אחים. אתה
יודע שיש לי מאסר על תנאי לתשעה חודשים.
למה אשב אותם בחינם?׳ עשינו
סולחה, הלכתי וביטלתי את התלונה במשטרה.״

יפה, אשתו של נורי, שמעה את האיומים
ואת תוכניות־הרצח. היא לא התייחסה
אליהם ברצינות. היא חשבה שאלה
דבריו של גבר מיואש, שנעלב מחוסר־יכולתו
בחיים. אדם שפוטר מעבודתו כאשר
נפסקה הבנייה. אדם חם־מזג שאהב להתבלט.
אדם שהיה שולף אקדח בכל הזדמנות
כדי לעשות רושם, ואף יורה באוויר. אדם
שהשתתף בחאראקות באופן קבוע.
המשטרה ידעה שיש לו אקדח בלי רשיון.
היא גם ידעה, שבחגיגת יום־הולדת בנו
יחזקאל, לפני ארבעה חודשים, השתכר והשתולל,
תקף ודקר שוטר שבא, להרגיעו.
הוא התנפל על שלושה שוטרים נוספים,
ובקושי הצליחו להכניסו לניידת. על כך
קיבל תשעה חודשי מאסר־על־תנאי.
כי השוטרים, כמו השופטים ושכניו, חשבו
שהוא סתם מתפרע.

במדינה

11616113, 1131(1381:6111 הלנה אודך

רוב>נשנו>>ונותנת
שלממשלר> ס>> ך

1, 0 X 0 0 X 80
מיליוני נשים הפכו ריסים קצרצרים לריסים
בעלי אורך של ממש 04.5^ .סאסס מוסיף אורך
של ממש לריסייך ואף צובע אותם. הוציאי א ת
המקלון הסלילי מתוך הנרתיק המוזהב והעבירי
בקלילות מספר פעמים, והנה לך ריסים ארוכים,
ריסי משי רכים ובוהקים.

לא תאמיני למראה עינייך ! שחור, חום וגווני
אופנה אחרים לרשותך.

מזון
סלט רקוח
כל אחד יודע שהכלכלה הישראלית ־.יא
דבר יציב ובטוח, לפחות כמו הלירה הישראלית.
לכן התפלאו מאד כל עקרות־הבית,
כשקנו ביום השלישי עגבניות בלירה
שמונים הקילו, ולמחרת נאלצו לקנות
את אותן עגבניות, באותה חנות, בשלוש
לירות ושמונים הקילו.
צורה ארוכה, משונה. כתבת העולם
הזה פנתה לבן־ציון יצהר, מנהל המועצה־לשיווק־ירקות
כדי לקבל ממנו הסבר למה
שקורה לעגבניות הללו.
אמר בן ציון יצהר :״העונה הזאת אינה
עונה של עגבניות. מי אוכל עגבניות? אני
כבר חודש לא אוכל עגבניות. בחודש אפריל
לאכולי עגבניד, זה כמו לדרוש ענבים. כי
עכשיו קיימות רק עגבניות שלאחר הכפור
של החורף, שהן בדרך כלל מהחממות. מייצרים
אותן בדרום, במקומות כמו המושב
השיתופי מ שואו ת יצחק, בכלל לא לשוק המקומי,
אלא לחוץ־לארץ.
״מטיפים אותן לשוק קובנט־גארדן בלונדון,
או לקופנהגן לחנות טיבולי, או לגרמניה.
המהיר של שלוש לירות ושמונים הוא אמנם
מוגזם קצת, אבל מינימום הרווח שהמגדלים
דורשים — הוא לירה ושלושים עד ליי־ר,
וחצי לקילו.׳׳
לא רק העגבניות סובלות מקשיי העונה,
גם המלפפונים סובלים מזה. מרוב סבל הם
גדלו וקיבלו צורה משונה, ארוכה וגדולה,
ומחירם עלה לשתיים עד שלוש לירות הקילו.
מסתבר שגם מלפפונים אלה הם לצורכי
ייצוא בלבד. אומר בן־ציון: מלפפונים
רגילים גדלים בדרך כלל רק תשעה
חדשים בשנה. את שלושת החדשים החסרים
החליטו למלא במלפפונים הגדלים בחממות.
הגידול הוא יקר מאוד, ולכן המחיר גבוה.״
לכן, מי שרוצה לאכול סלט־ירקות בימים
אלה — או שיסע לחוץ־לארץ, או שישלם
שלוש לירות ושמונים, או שיאכל חסה.

להולנד. הוא החל ליבא בסך־הכל שני פריטים
מאנגליה — ורואה ברכה בעמלו.
והוא עוד חושב עצמו לבר־מזל בהשוואה
להולנדי אחר, גארי לי, שעסק ביבוא מישראל,
והפסיד בכך 30 אלף גולדן.

דרכי אדם
ה תי שמע ;7ודי*
״מי? שמוליק קראום? זה? הכי רחוק
שהוא יגיע יהיה בית־הסוהר!׳׳ זאת היתד,
הדיעה המקובלת עליו, אבל היו גם ריעות
אחרות :״הוא? הוא יתחתן עם איזה אשה
עשירה ויחיה על חשבונה עם כל היפהפיות
האפשריות!״ וד,סלחנים אמרו שהוא יגמור
את חייו באיזה נמל בצרפת, או באיטליה,
אף אחד לא תיאר לעצמו שמד,פושט הפריע
שמוליק קראוס, יצא זמר־שחקן —
ומחבר פזמונים.
אבל זה מה שיצא ממנו. הפזמונים ה

נ״צא ונחיה
צעיר הולנדי בא לפני כמה שנים לישראל,
ונורא התלהב ממנה. למרות שבא רק לביקור
— שהה כאן למעלה משנתיים.
בוב ה זהבה
כשחזר יאן ואן־פראק להולנד, וחזר לעבודתו,
כנציג חברות מסחריות מכל החדשים
שלו, המלווים את התוכנית של השלישייה
החדשה שלו, המורכבת מאריק
עולם, החליט להקדיש את עצמו ליבוא מישראל
בלבד. הוא השקיע בעניין כמה אלפי איינשטיין, ג׳וזי כץ והוא עצמו, והנקראת
שלי שיית ה ח לונו ת הגבוהים, הפכו מיד של־גולדן
הולנדיים, התקשר עם כמה חברות
ישראליות, והחל להפעיל את כל קשריו. גרים, ששלושה מהם צועדים כבר במקומות
מכובדים במצעד הפזמונים.
עמל כלי עמלה. בתחילה הוא התקשר
לא רק הקהל קיבל אותם בהתלהבות, גם
עם חברת סריגים, מהגדולות בישראל. הוא הביקורת. יוחנן זראי, המלחין, אמר עליהם:
השיג הזמנות בקרוב לעשרת־אלפים לירות ,״הם מצויינים, בעיקר ה בו בהז הב ה, יחייל
עבור רשת חנויות גדולה. המשלוח לא הגיע / .של שוקולד.״ יצחק גרציאני אמר עליהם:
הוא שלח מכתבים, שלח התראות, וקיבל
״זה סיגנון שלא היה בארץ.״
תשובות שהמשלוח בדרך ואו־טו־טו הוא
מין תפילה. איך הגיעה המוזה אי1
עומד להגיע. אלא שלמעשה ארבעה חדשים הצעיר שהיה כל־כך רחוק ממנה? מספר על
עברו — מבלי שהחברה תשלח את ד,סריגים כך שמוליק קראוס עצמו :״את המנגינה
המוזמנים. אז ביטלה החברה ההולנדית את הראשונה של חיי חיברתי לפני הרבה שנים,
ההזמנה, והגישה תביעת־פצויים, על הרווח
כשהייתי מלח על אנייה, אז חיברתי את
הצפוי שהפסידה, רק בהשתדלותו של ואן־ השיר הראשון שלי: שיר הדייגים -שכיום
פראק בוטלה התביעה.
שרים אותו העופרים.״
את המוסיקה הוא גילה עוד לפני כן:
הזמנה אחרת היתד, כובעי־טמבל דווקא.
הדבר החל כקוריוז: ביריד ה שנתי של ״ז ה משונה,״ הוא אומר ,״אבל תמיד המו־מלאכת
מח שבת שנערך בהולנד. חילק יאן סיקר, נתנה לי השראה. את באך גיליתי כשהייתי
עוד ילד, וכשהייתי שומע את הקונצרט
כובעי־טמבל לכל עובדי־הביתן הישראלי. הלפסנתר
של רחמנינוב הייתי תמיד בוכה.
כובעים שיעשעו גם את מבקרי־היריד.
״עכשיו ההשראה באה אלי בדרך כלל
חנויות הלבשה הזמינו אחדים, ואפילו דנות
רהיטים הולנדית הזמינה כובעי־טמבל — בלילות, אחרי חצי בקבוק טוב, וסיגריות.
כדי לחלק כשי לאלה שירכשו רהיטי־ נינה. אני כותב את המוסיקה בהשראת המילים.
כששמעתי למשל, את השיר של רחל זמר
יאן המאושר פנה לבית־ד,חרושת הישראלי
נוגה ידעתי שזה צריך להיות משהו מלא
המהולל, הזמין במכה אחת 6000 כובעים.
בכי. מין תפילה, :התשמע קולי /רחוקי
תשובת בית־החרושת: הוא אינו מוכן לשלי
/התשמע קולי /באשר הנך?׳ ובספק
פחות מ־ 30 אלף. ההזמנה בוטלה.
התאם לכך כתבתי לו את המנגינה.״ שלה כסוכן מורשה, המרוויח 10 אחוז.
לדעתו של שמוליק השפה העברית קשה
יאן יבואנים הולנדיים לחברה, אותה ייצג לשירה, הוא הצליח להתגבר עליה על ידי
רשמית בהולנד. הוא שיכנע אותם לנסוע בששבר
את המוסכמות שלה .״בשיר הבובה
מיוחד לישראל, לשבוע האופנה, ואמנם הם זהבה, למשל,״ הוא אומר ,״החליטו ההזמינו
מאותו מוצר־לבוש, פריטים ב־ 17,000 מומחים שעשיתי מזה אידיש. כיח־ן שהעברתי
לירות. כשפנה יאן אליהם לקבל את אחוזיו, את המנגינה למלרע.״
טענו שהם ביטלו את נציגותו כסוכן, אלא
שמוליק כמעט לא יודע תווים, אבל הוא
ששכחו להודיע לו על כך. עבור עמלו לא
מתכונן לד,משיר לכתוב עוד הרבה מנגינות.
זכה בפרוטה דמי־עמלה.
״החלום שלי,״ הוא אומר ,״זה לעשות
כרכה כעמלו. אחרי שנה של יבוא
פזמונים מהשירים של ביאליק. כי מי אומר
ישראלי גמר יאן ואן־פראק בחובות של שצריך לשיר את מי יצילנו מרעב כמו שאלפי
גולדן, את פרשת היבוא הישראלי שרו בבתי־הספר?״

מלחין קראום

שחם לבינסון אילון

ה עול ם הז ה 1545

־ >£וחו<^וזו,מ^וווווו1וו^וי 1

חדי שביצעו המון פריצות, ו־
^ שדדו הון רב, נתפסה סוף־בון?
הכנופיה. הסתבר שהפורצים הם
כסר הכל שלושה, שהצעיר בהם
כן ,13 ושהם התגוררו כתוף כוד•

תענוג: כל גרוש היה מעבודה שלי. אבל
כשהייתי גונב, והיה לי הרבה כסף, זה גם
היה מתבזבז בקלות: פעם, אני זוכר, הלכנו
לראות הצגה־יומית בפתח־תקווה, לקחנו
טכסי ושילמנו לו איזה 35 לירות שיחכה
לנו בחוץ כל זמן הסרט. רק היינו מבזבזים
את כל הכספים של •הגניבות.
״אבל זה שהכי קטן, הכי ממזר: פעם,
בפתח־תקווה, ראינו כמה בחורות שעובדות,
אז הקטן הזה שאל אחת אם היא רוצה
להרוויח 50 לירות. היא הסכימה, אז הוא
הלך איתה.״
״אני רוצה לחיות חיים טובים,״ מסכים
בן ה־ , 13 כשהוא מעשן ופולט טבעות־טבעות
של עשן סמיך .״אבל אני לא מגלה מאיפה
הכסף. החברים שלי מלשינים עלי, אבל אני
לא אומר אם זה נכון או לא נכון.״

•*,ל ה דיי ר בה קמה הכנופייה סיפר
^ שמואל ווהב 17 שנחשב לראש ה־כנופייה.
״לפני
כמה שנים, אני כבר לא זוכר
כמה, רבתי עם ילד אחד בשכונה. לקחתי
אבן וזרקתי עליו, אבל היה לי מזל רע.
האבן שזרקתי על הבחור שהרביץ לי,
פגעה בתוך חלון. יצא איזה אדם אחד
לרחוב ותפס אותי באוזן. הוא אמר ששברתי
את החלון של החנות שלו, והוא ביקש
ממני 5לירות בשביל התיקון. ההורים
שלי שילמו לו. ואני קיבלתי הרבה מכות
נוראות בבית.
״תיכף הרגשתי שאני מוכרח לעשות רע
לאיש הזה שבגללו סבלתי. בלילה הלכתי
לשם איפה שנמצאת החנות שלו, לקחתי אבן
ושברתי לו את החלון שבינתיים הוא תיקן,
וגם גנבתי לו את כל הסחורה שהיתר, בחנות.
״רציתי
להיפטר מהדברים שלקחתי ומכרתי
אותם. פתאום היה לי כסף לבזבז. ראיתי
שזו דרך קלה לעשות כסף. והתחלתי לגנוב
מכל השכנים בראש־העין. אבל בבר
אחרי כמה ימים תפסו אותי, ומסרו אותי
למשטרה.״

השות?,בהתפרצויות
משטרה חקרו אותי, סיפרתי ל-
שוטרים מה עשיתי ולמה. ושלחו אותי
למוסד קופמן בעין־התכלת שבנתניה.

״במוסד היה לי רע נורא. עם כל ־־,ילדים
שם רבתי, כמו שהייתי רב עם שמונה האחים
שלי בבית. הילדים במוסד כמעט כל
לילה הולכים לגנוב. הם פרצו חנויות מכולת,
ולקחו ממתקים וסיגריות. הגניבות שלהם
היו לחנויות מכולת בגלל שהאוכל
במוסד הוא נורא רע.
״כל פעם שרק יכולתי הייתי בורח מהמוסד
הזה לראש־העין. שם התחלתי לאסוף
תרמילים של נחושת ומכרתי אותם לזקן מהמקום.
אז גם הכרתי את שני החברים
שלי. זה הפורץ הקטן שהוא בן 13 וכבר
גונב איזה שלוש שנים, ואת השני שנהיה
השותף שלי בהרבה התפרצויות.
״בסוף, שלושתנו התחלנו להתחבר, ולהיות
ביחד. מצאתי חדר עזוב בצריף, ושם
גרתי. ולשם הצטרפו שני החברים שלי, ומאז
אנחנו מאורגנים ביחד.״

צוחקים על השוטרים

שמואל וזהב, ראש כנופיית. החזקים (בפתח, המכונית) בנעלי־עבודה
ה 1 1 ¥ 1י | י
ג בו הו ת ש שרוכיהן הוסרו במ שטרת. לימינו שוטר חרש בסוודר,
^ 1 1 1 /1 1 8
העוזר לו לרדת ׳מהניירת, ומוביל או תו לבית־המ שפט, להוצאת פקודת מעצר נגרו.
עיקר פעולו תי ה של הכנופיה, היו ה תפרצויות לחנויוון־מכול ת ולקיוסקים וגניבת ממתקים!
ו סיגריו ת מתוכם. את השלל היו מוכרים ו מבזבזי ם את הכסף אשר קיבלו תמורתו.

ף פעם לא חשבנו שיתפסו אותנו,
כ י היינו גונבים בשקט, עם נעלי־הת־עמלות,
ועם מכשירים, איזמלים, וכל הדברים,״
המשיך הפורץ הבינוני .״שמואל היה
מלמד אותנו את השיטות.
״בסוף מצאנו גם מחבוא מצויץ, גם ב־פתח־תקווה:
ראינו חור גדול בקיר, ששם
יש בדיוק מקום לשלושתנו. אז התחלנו בלילה
לקחת שמיכות ולישון שם, בפנים, בחור.
היינו מושכים ארגז מבחוץ, ואף אחד
לא היה יודע שאנחנו גרים שם.
״פעם, בלילה, שוטרים חיפשו אותנו ביקב,
והיו כמה פעמים בפנים, ואף אחד
מהם לא חשב שאנחנו שם. אולי הם אפילו,
ראו את החור, אבל לא חשבו שיכולים
להיות אנשים בתוכו. אנחנו ישבנו בשקט,
צוחקים על השוטרים.״
אבל דווקא בכוך הם נתפסו. שוטרים ש־

כים לגנוב. בסוף בא לשם גם הפורץ־הקטן,
וכך היינו כולנו יחד לחבורה אחת,
קומונר״
״בלילה היינו עוקבים אחרי האנשים הרבה
זמן, ורק כשהיינו רואים שהם הולכים,
היינו באים לפרוץ: זורקים אבן. שוברים
את החלונות ותיכף בורחים. אחר־כך, כשהיה
שקט, ואף אחד לא בא לראות, היינו
נכנסים וגונבים הכל.

החיים הטובים

ף* יום היינו ישנים בצריף, או משח-
קים לנו בקלפים, בשביל שיעבור הזמן.
זה היה רעיון של הפורץ־הצעיר. או
היינו הולכים ליומיות, לראות סרט.״
״בחיי שמלגנוב לא היה תענוג,״ מוסיף
שמואל .״במוסד, איפה שהייתי, הרווחתי
כסף בעד שעבדתי. להוציא את זה. היה

הרוח החיה
ף* יפר הפורץ הצעיר ( )13 כיצד נתקל
^ בחבורה, והפך לאחד מהם:
״כשהם, שמואל והשני גרו בחדר, הייתי
רואה אותם כמעט כל יום. הם היו מספרים
לי איך הם גונבים נחושת ואיך הם
עושים התפרצויות, וביקשו ממני שאבוא
איתם. אני הייתי אז בבריחה ממוסד כפר-
עבורה. בהתחלה לא רציתי ללכת איתם,
אבל בסוף ראיתי שזה כדאי, כי בחדר
שלהם יכולתי לישון כשלא היה לי חשק
לחזור הביתה. אבא שלי, שהוא מוכר
עופות בשוק, היה נורא מתרגז עלי כשלא
הייתי בא הביתה. רק בסוף לא היה איכפת
לו יותר ממני.״
השלישי בחבורה, צעיר בן ,14 שגם
הוא נמצא במוסד עתידות בעכו בגלל יני־בות,
היה הרוח החיה של הכנופייה.
״אני כבר מכיר את שמואל הרבה זמן
מראש־העין. כל פעם שהוא היה בורח מהמוסד,
הייתי פוגש אותו. אני כבר ברחתי
מהמוסד הרבה פעמים. אז בפעם האחרונה
ברחתי לפני איזה חודש, ואז פגשתי את
שמואל.
״הוא הראה לי איפה הוא ישן, בחדר
עזוב, על־יד היקב העזוב של פתח־תקווה.
באתי לישון לשם איתו, וביחד היינו הול
ביום
בצריו

העזוב, ששימש
מקום מגורים ביום.
בלילה ח ש שו לי שון שס, מחשש המשטרה.

בלילה בכור

חברי כנופיית החזקים, שחיפ שה לה מקום מחבוא מפחד
המשטרה, מצאה את הפתח בקיר המוביל לתוך הכוך, שבתוכו
הס י שנו בלילו ת עס הסחורה הגנובה. על הרצפה עדיין מונחים ה מזרוני ם של הכנופייה.

הכירו את הפורץ־הקטן עצרוהו, לקחו אותו
לתחנת המשטרה, ושם שיחררו אותו —
אבל עקבו אחריו בשקט, בעזרת כלבי־גישוש.
הילד
המשוחרר רץ ליקב, עמד מול הקיר,
והשמיע את הסיסמא צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה. החור שבקיר
נפער ובני החבורה הציצו מתוכו. באותו
רגע הקיפו אותם השוטרים, ולכדו
את כולם. ברשותם נמצאו סיגריות גנובות
במאות לירות, שגם הן, כמו הכנופיה, היו
מוסתרות בתוך הכוך.
אמר אחד הפורצים הקטנים :״הרגשנו שאנחנו
חזקים נורא, ולכן קראנו לעצמנו
כנופיית־החזקיס. חשבנו שאם אנחנו חכמים
— אז אנחנו גם חזקים.״
אבל כשהובאו בפני השופט אברהם חלימה,
שהורד, לעצור אותם ל־ 15 ימי חקירה,
אמר צעיר־החבורה, בן ה־ : 13״די, לא רוצה
להיות חזק. מספיק שלוש שנים שאני גונב.
זה כבר לא מקצוע בשבילי. די. נמאס לי.״

ספורט

שעה עם מזל
נחום

מאת:
קובץ

כדו ר סל

לוי

קורבן החצבת

סיפורים

הספורטאי האומלל ביותר במדינה שכב
השבוע במיטתו, ברחוב צייטילין בתל־אביב,
וחשב פעם המי־יודע־כמה, כיצד הפסיד את
אחד הרגעים הגדולים ביותר של חייי.
חום קבוע. קלין (מתחרז עם ילין)
שפירא, כדורסלן מכבי תל־אביב, שכב בביתו
הולד, בחצבת, כשהוא בקושי מצליח לפלוט
מילד, בגרונו הצרוד, שעה שקבוצתו שיחקה
את מישחקי הגמר במיסגרת גביע אירופה
לקבוצות מחזיקות גביע, נגד סגנית האליפה
האיטלקית קבוצת איניס־ואראזה.
כשחזרו המכבים לפני שבוע מבולגריה.
לאחר מישחקם נגד הקבוצה הבולגרית בו־ט
א ב־ בו מאס, כבר החזיק את עצמו קלין
בקושי על הרגלים. יום לאחר מכן אמר לו
רופא צבאי, כי הוא חולה שפעת כנראה,
נתן לו כדורים להורדת חומו, ושפירא ()19
עוד קיווה כי יספיק לשחק במישחקי גמר
הגביע.
רופא נוסף, שהוזעק לאחר שהחום סירב
לרדת, קבע כי קלין חולד, חצבת. התקוות
לשחק בגמר הגביע, מאורע שיא בקארי־ירה
של כל כדורסלן, ובוודאי בזו של בדורסרו
ישראלי, נגוזה כהרף עין.
״הצטננתי כנראה בטיול שערכנו באי, ליד
איסטנבול, לפני שחזרנו לתל־אביב, אחרי
המישחק נגד בולגריה,״ סיפר קלין .״בינתיים
אפילו הרופא עוד לא אמר לי מתי
אבריא לגמרי.״
צחוק הגורל הוא ששפירא נסע לבולגריה
רק לאחר שצה״ל שיחררו ברגע־האחד־ן.
לו לא שוחרר אז, היה משחק השבוע.
תקוותו של שפירא עתה: שקבוצתו תשחק
שוב בגמר הגביע האירופי. אז, בטוח הוא,
ישחק כהלכה-

מקוריים ופיקנטיים,
היאים לקריאה בכל שעה

הומור, עצב, סטירה

המכללהל מז כי רו ת ! פ קי דו ת
בית ספר תיכון בוקר ל פ קידו ת
הרשמה לכתווז פוקר

מתקבלות מסיימות כתות ח׳ ,ט׳ ,י׳

למסלולים:

חד־שנתי, דו־שנתי, תלת-שנתי, ארבע-שנתי
• לימוד אנגלית וצרפתית בשיטה אור־קולית
• מיכון משרדי
• הכנה לבגרות
פרטים והרשמה בשעות 4—7 9— 1
תל־אביב, משרדי המדרשה למנהל, רח אלנבי 113
בנין הועד למען החייל, רח׳ בלפור .5
חיפה,
ע גדסום והוצאת לאור

״איטלקי ממוצא יהודי״

הורג

רספווט

הבדורגנ
בי תספר תי כון בו ק ר

4ש נת י

ה ד עו מ ה
לכתות? 1׳ ,יי. יא׳.
ב מג מו ת

לפנה׳־צ

עיוני ת

לי מו ד רגיל

* הו מניס טי ת
* ריאלי ת

אחה צ

לקראת ב חינו ת בגרו ת

מ ק צו עי ת

אי מוני כ דו רג ל

* רדיו אלקטרוניקה
* ח ש מלאות
* שרטוט

בהדרכת

כ דורגלני צמרת

והרשמה:
פרטים
9— 1בבוקר תל־אביב
— משרדי
ל מנ ה ל
המדרשה
רח׳ אלצבי . 113

לקראת הסמכה מ ק צו עי ת

מנסיה ריא
הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ח
תיכון עיוני במגמות
הומניסטית ריאלית

שכר לימוד מודרג

ת ד * אז ב בי ב ב
! נמר ! 7מ פינ ת א לנ בי 55

לכתות

בוקר

תיכון מקצועי במגמות

רדיו -אלקטרוניקה
חשמלאות
שרסוס בניו

רכב

תעשיה

גרפיקה שמושית

־ טלויזיה

בנין

ציו ר כולל אופנה

ארכיטקטורה כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות ע״י משרד החינוך
מורים אקדמאיים +סטיפנדיות פרטים והרשמה בין השעות 5—8 ;9—1
רדי בם ה
שמריהו לוין .30 פינת הרצל 14

ד ־ בז־ דגגן
בית האזרח, רחוב ביאליק 142

״איטלקי אחד נתן לי פתאום בוקס בפנים.
סיפר כדורסלן מכבי תל־אביב, חיים שט־רקמן
.״רציתי להחזיר לו, אבל התאפקתי.
ידעתי שאני צריך להתרכז במישחק, ורק
כך נוכל אולי להצליח.״
חיים (״חימוך) שטרקמן לא היה הכדורסלן
התל־אביבי היחיד שהתרכז ב־מישחק,
אבל שתי קליעות מדוייקות שלו,
בשלבי הסיום של מישחק קבוצתו נגד איניס
ואראזוז, ביום השישי האחרון, צימצמו
את פיגור קבוצתו עד לעשר נקודות,
השאירו לה סיכוי סביר לקראת מישחק
הגומלין, שיערך ביום החמישי השבוע ביד־אליהו.
ההפסד
התל־אביבי הנמוך יחסית (תוצאה
סופית )67:77 :נבע בעיקר ממישחק ההקרבה
של טל ברודי, שהיה היחיד במעט
שקלע בהצלחה בקבוצתו, ביצע כמה תרגילי
כדורסל וירטואוזיים, דווקא ברגעים
הקשים ביותר של מכבי.
מודיעין בינלאומי. במיגרש עצמו
התרכזו כמה עשרות סטודנטים ישראליים
הלומדים בצפון איטליה (רפואת בעיקר),
עודדו ללא־הרף את המכבים. עובדה זו לא
נשכחה כמובן מעיני כתבי הספורט האיטלקיים,
שסרחו לציין בעיתוניהם את העידוד
לו זכו המכבים מ״אזרחי איטליה
בעלי מוצא יהודי״.
אותו עידוד הוא שנטע בתל־אביבים ביטחון
במחצית הראשונה של המישחק, אי־פשר
להם, בסופו־של־דבר, לצאת בבביד
מהמערכה.
אוהדי הכדורסל התל־אביביים, שלא היו
בין 3000 הצופים בוואראזה, זכו ביום השישי
האחרון ליחס הזלזול הרגיל. קול-
ישראל לא טרח להעביר את האירוע, אחד
החשובים בכל תולדות הספורט הישראלי,
בשידור ישיר מאיטליה, וסיים את שידוריו
מבלי למסור את תוצאת המישחק — פעולה
שהיתר, אפשרית מבחינה טכנית לו רק
היה קצת רצון טוב מצידם של מנהלי שרות־השידור.
אוהדים
בעלי תושיה חייגו לכן בחצות
למודיעין הבינלאומי של הדואר 18 שם
סיפרו להם העובדים את תוצאת המישחק,
אותה שמעו קודם לכן, כשהאזינו לשיחות
כתבי ספורט מישראל לאיטליה.
הגורל המר המשיך להתאכזר לאלפי
האוהדים התל־אביביים כאשר רק 5034 מהם
הצליחו לרכוש כרטיסים במחירים מופקעים,
ובהרבה מזל, למישחק הגומלין ביד־אליהך.
אלד, שבנו את האיצטדיון לא חשבו אף
פעם על האפשרות שיותר מ־ 5000 צופים
ירצו לראות מישחק כדורסל.
ה עול ם הז ה 1545

אוהדי הכדורסל האמיתיים יכלו רק לקוות
כי ההתעוררות שחלה לאחר מישחקי מכבי
תל־אביב בגביע אירופה תביא חנופה חדשה
לענף כולו. ואולי גם לבניית איצטדיון
גדול יותר בתל־אביב.
אנשים מישהו בכדא

אל רשימת הממורמרים, שלא ניתן להם
להיפגש עם הפילוסוף הצרפתי ז׳אן־פול
סארטר, הצטרף השבוע גם איש נטורי
.קרתא, הירושלמי הידוע לייכלה וייס־פיש.
לייבלה, שהתפרסם בשעתו כשעבר
שעה לאחרח צו ת
את הגבול לירדן, כמחאה על השלטון האם
בכל מוצאי־שבת עד עתה נצמדו אלפי
ציוני השורר בישראל, גילה כי הוא ועמיאוהדי־הכדורגל
השרופים למקלטי הרדיו,
תיו ביקשו פעמים רבות פגישה עם האורח,
כדי לשמוע מי ניצח ומי הפסיד, הרי החל
אך נתקלו בסירוב והתחמקות מצד הישראלים
מהשבוע יש להם עיסוק חדש.
שליחי אותו. לדבריו היתד, למשלחת נטורי
הם יצמדו למקלטים בסתם־ימי־חול, כדי
קרתא גם מתורגמנית מעולה, הלא היא
לשמוע מה קורה עם נבחרת הנוער ההגיורת
רות פן־דויד, אשתו של מנהיג
ישראלית (עד גיל )20 המשתקת על גביע הדתיים הקיצוניים, עמרם בלוי, שהתאסיה
לנוער בבאנגקוק 17 .הכדורגלנים יצאו פרסמה בזמנו כמבריחתו של הנער יופלה
לבאנגקוק השבוע, כדי לשוב משם עם ה שוחמאכר • .בהזדמנות אחרת השבוע,
גביע. נבחרת הנוער הישראלית משתתפת
גילה וייספיש גם את דיעותיו בשאלות
במישחקים אלה מאז , 1964 וזכתה בו פעם
פוליטיות עקרוניות, שהיו עשויות לעניין
לבדה (ב־ 1965 בטוקיו) ,ופעמיים בשיתוף בוודאי את סארטר. למשל :״אני לא רק
עם בורמה (ב־ 1964 בסייגון וב־ 1966 במ מסכים מן הפה ולחוץ שיש להכיר בזכותם
נילה).
של הפליטים הערביים לחזור לישראל, אלא
ידידים ומכתכים .״כבר מחכים לי אני גם תובע זאת בפה מלא. ובכלל, המדינה
איננה ערך עליון ומקודש עבורי.״ מובאות בקשות רבות לגיור.״ אבל גם לזה
בבאנגקוק,״ סיפר בחיוך ביום הראשון השבוע
ראש הקבוצה הישראלית, הפתח במאמר חריף, שהיה חתום בשם העט נמצא פתרון. בלשונו של הרב :״אנחנו
תקוואי שמואל רוזנטל. הוא נוסע זו ה ״י. מריא״ ,יצא בשבוע שעבר היומון דבר עושים קשיים גדולים לאלה הרוצים להתגייר
יומון המפד״ל, הצופה, מצא
פעם השלישית למישחקים אלה, התידד ככר בשאלה ״מדוע לא יושב מישהו בבית — כרגיל.״
עם כוכבי כדורגל אסיאתיים רבים, התכתב סוהר?״ ,בהתטזנו לכל האסונות המשקיים החודש, לרגל יום השנה לזכר יו ס ף
איתם, והבטיח לבוא לפגישה שנקבעה ל שפקדו את חברת רסקו. הכותב האלמוני לא טרימפלדור, הסבר לעמידתו של האריה
פני שנה, עת התקיימו התחרויות הקודמות פירש למי כח־נתו, אך שליטה־לשעבר של המפורסם בתל־חי, הנושא ראשו אל־על:
רסקו, ח״כ גח״ל ירא־השמיים מרדכי זה בגלל שנכזבה כבר תקוותם של לוחמי
במאנילה.
חיים שטרן, הריץ מכתב לדבר, המתייחס תל־חי מעזרת האדם, לכן פנו לעזרת
לא רק כדי לפגוש מכרים ותיקים חיכי למאמר .״לא, טריא,״ כתב שטרן ,״אינני שמיים, ואת זה מביע האריה המביט למעלה.
לישראלים בבאנגקוק. כמעט כל נבחרת״ ש חפץ להיות גיבורך, ואוי לישראל אם דיעו־

תעלה לשחק נגד הישראלים, תעשה הכל כדי תיך, שאיפותך והצעותיך יזכו, חלילה, לומי
הוא, עלגב רי ונשי
להראות שהיא יכולה לנצח את אלה שמזה הגשמה. אז השם ירחם עלינו.״
שלוש שנים מחזיקים חלקית בגביע. רק
הח״כ הנעלב ביותר השבוע הוא איש
בכל זאת, אותו טריא? זהו יצחל! (״אי־לנבחרת
הישראלית יהיה מה להפסיד ב־ ציק״) טאוב — מזכירו ודוברו של בנק המערך דוי דהכ הן. כי פגעו בציפור המישחקים
אלה.
האדם הכי עצוב השבוע בממ נפש שלו. הפוגע היה ח״כ רפ״י מי ט ה
ישראל.
דיין, שקבע בפשטות כי ועדת החוץ ו־עם
זאת היתד, הנבחרת הישראלית ה לכת העתונות הוא יוסף קרמרמן, העורך
האחראי של יומון גח״ל, היום. הסיבה: הבטחון, שהכהן עומד בראשה, עוסקת אמנם
צעירה, שהגיעה השבוע לבאנגקוק, מנוסה
וחום הקטין השבוע את ממדיו עד לחצי, בנושאים הכי חשובים — בשאלות חוץ
יותר מקודמותיה. שמונה משחקני ההרכב
יהיה מעתה ואילך, יחד עם קול העם ה ובשאלות בטחון — אבל ״היא הוועדה ההראשון
שלה שיחקו כבר במזרח־הרחיק.
פחות חשובה של הכנסת.״ דיין הסביר גם
שאין שום ועדה אחרת מבין ועדות הכנסת
שיש לד, פחות השפעה משיש לוועדתו של
הכהן. הוא אישר בכך טענה ישנה של
שבועון מסויים, שגילה אמת זו עוד בזמן
כהונתו של דיין עצמו בתפקיד הרמטכ״ל.
כשנשאל דיין בקריאת־ביניים ״האם לא אתם
גרמתם לכך, בשעתו?״ ענה :״קודם כל, אצלי
ההיסטוריה אינה מתחילה לפני שלוש שנים.
שנית, זד, היד, הנוהג שהיה בעבר.״ •
הסערה־זוטא, סביב החלטת אגודת הסופרים
בישראל, להחרים את האורח הגרמני גינתר
גראס, נשכחה כבר, אבל השבוע עוד הצליח
עתונאי לראיין את הסופר האורח
שעמד במרכזה. והתברר שהוא בכלל לא
נפגע מן החרם :״דברים שטותיים אינם
יכולים לפגוע בי.״ חוץ מזה הוא בכלל לא
מבין מה זה המוסד הזה שנקרא אגודת
סופרים :״זה מוזר בעיני שסופרים משלמים
מס־חבר ומחזיקים בידיהם כרטיסי־חבר.״ בעניינים
חשובים יותר יש לגראם דיעות
נוקבות. למשל, על מלחמת ויאט־נאם :״פשעי
האמריקאים שם מגיעים כמעט לדרגת
הפשעים שנידונו בשעתו במשפטי נירנברג
המפורסמים מזכיר רפ״י, שמעון פרם,
השלים כבר כנראה עם העובדה שהצד האידיאולוגי
של מפלגתו אינו דווקא הצד
החזק שלה. הוא עשה מזה הכללה, ואמר:
״בכלל, בתקופתנו אין כבר תנועות פוליטיות
עם אידיאולוגיה.״ •י אחרת חושב
חברו למפלגה, דיין, שדודקא השבוע דיבר
בהרחבה על תפקידה המיוחד ורב־העוצמה
_ 1967ו₪קם״ 27־5ו
של האידיאולוגיה בגיבושם וכושרם של
לוחמי התיאט־קונג # .ואם כבר מדובר
על דרום־מיזרח אסיה, כדאי להזכיר את
מנהיג צפון ויאט־נאם, הו ־ צ׳ ־ מין, שנאם

לפני חברי קואופרטיב חקלאי בארצו ושאל
אותם לפתע :״תגידו, אתם עדיין ממש־כים
כרזת הטורניר פפאנגקוק *
להכות את נשותיכם?״ הוא כנראה לא הא״מחכים
לי ש סי
מין כל כך לתשובותיהם, והטיף להם מוסר
בשאלה זו :״דבר רע הוא להכות את האשד״
הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, אף מדריך קומוניסטי, היומון הקטן ביותר בישראל. וכל ועליכם להיגמל מכך, כי גברים ונשים כאחד
את נבחרת הנוער המאמן הלאומי של זה עוד בטרם שמלאו לו אפילו שנתיים. הם אזרחים שתים, אפילו אם הם בעל
נבחרת ישראל מילובאן צ׳יריץ׳:
מספרים על קרמרמן, שניחם את עצמו ב ואשר את כל המחשבה המדינית הבעוד
שלושה שבועות, כרגיל ,,בשעה של מילים :״לא חשוב אם הוא גדול או קטן, רשמית סיכם גדע ון רפאל, שגריר ישראל
אחר חצות, תחזור הנבחרת הצעירה. ל העיקר שהוא מופיע מדי יום ביומו באו״ם, במשפט אחד :״מדינות ערב דורשות
אוהדי הכדורגל בארץ כבר קשה להאמין הרב הראשי של יהדות צרפת, יעקוב קפ את החזרת הפליטים כדי לחסל את ישראל,
שהם עלולים לחזור ללא הגביע.
לן, הביע את דעתו על הסכנה הנוראה וישראל דורשת את החזרת השלום כדי
הצפוייה לעם היהודי מנשואי־תערובת. ב שבכך תתחסל בעיית הפליטים.״
* מי מין, מלמעלה למטה, דגלי יפן, דרום״ התייחסו לתחום כהונתו סיפר עד כמה ה
קוריאה,
מאלאזיה, הפיליפינים, סיננאפור, צרפתים הנוצרים הם אנשים ידידותיים, ותאילנד
ודרוס־ויאט־נאם. מ שמאל, מלמעלה, איך שבצרפת הנאורה אין כמעט אנטישמיות. הבארב רי ם
עו ד ד קו טלר, גיבור ההצגה מלקלום
דגלי בור מה, צילון, פו ר מוז ה, הונג־קונג, אולם התברר, כי דווקא שני דברים חיוביים
הודו, ישראל ואינדונזיה. אלה הן ה מדינו ת אלד, הם שמדאיגים אותו, כי ״זר, יוצר תנאים הקסך ומלחמתו בטריסים, נמצא במצב
נוחים לנישואי־תערובת, ולבית־הדין שלנו קשה. ההצגה שלו רצד״ והתעסוקה מלאה.
ה מ שתתפו ת בטורניר הנוכחי בבאנגקוק.

כדורגל

^טוש/ז*13 אם וז*א £ש־

העול ם הז ה ; 545

ישנם רק שלושה ימי חופשה בחודש. ו־דתקא
עכשיו התברר לו כי יצטרך לנסוע ל־קאן,
לפסטיבאל הסרטים, כדי לייצג שם
את הסרט שלושה ימים וילד, בו הוא מככב.
חבריו מבי מתה שחקנים, שהבינו לנפשו,
החליטו לכן לרכז את שלושת ימי החופשה
החודשיים ביחד, כדי לאפשר לו לטום ל־חו״ל
ולחזור מיד. כי ההצגה חייבת להימשך
• .חיים טופול נמצא אמנם
בלונדון בשיא הצלחתו, אך היה לו קשה
לחיות בנפרד ממשפחתו. לכן ארזה גליה
טופול את מזוודותיה, נטלה עימד, את תינוקה
ואת בנה, וטסה ללונדון, שם הוכנה
עבורה דירה נאה. הבת הגדולה של ה־טופולים
נשארה בינתיים בארץ, כדי להמשיך
וללמוד בכיתה גימ״ל. רק בחופש
פסח תוכל אף היא להצטרף אל הוריד, ואחיי״
והיא תטוס לשם כך לבד במטוס,
ללא ליווי של גדולים • .בינתיים נלחמת
גליד, בקור העז של לונדון, והיא כתבה לידידים
בארץ כי היא מתגעגעת כבר לשמש
הישראלית. חוץ מזה זכו הטופולים להיות
מוזמנים לארותת־ערב מפוארת על־ידי חובב
אחר של השמש הישראלית, הקומיקאי היהודי
דני ל,יי # .אגב: שירו של אכר־הם
(״יאיר״) שטרן, חיילים אלמונים,
הושמע עתה לראשונה ברדיו לונדון. היה
זה בעת שחיים טופול רואיין, ושר שירים
אותם הכיר בילדותו • .את הפגרה בליגה הלאומית
של הכדורגל החל כדורגלן מכבי
חיפה, דניאל שמולפיץ, לנצל כשפת
הים. הוא עושה זאת ביחד עם חברתו הוותיקה
צפורה (״ציפי״) וינפרג, וכשהוא
בועט מדי פעם בכדור של ילדים בשפת־הים
הוא זוכה לתשואות קולניות של חובבי-
הכדורגל הזאטוטים • .ספורטאי אחר של
מכבל, הכדורסלן טאל כרודי, סיים ביום
השני את אימונו, יצא מן המיגרש ומצא בי
פרחחים התעללו קצת במכוניתו, והשחיתו
את צמיגיה .״אלה בטח לא חובבי־כדורסל,״
רגז ברודי .״רק כדורגלנים מסוגלים למעשים
בארבריים כאלה.״

ב די חתהש בו ע
בעיקבות מגיפה שריפת הדיסקוטקים ב־תל־אביב,
נפוצה השבוע הבדיחה הבאה:
מניין יודעים כי בית־המקדש היה דיסקוטק?

הוא נשרף פעמיים.

סובי ה ש בו ע
• ראש־הממשלה לוי אשכול,
על קרבות השבוע :״הפנקס יוסיף להיות
פתוח והיד תוסיף לרשום.״
• הרמטב״ל יצחק רפץ, על ה-
נ״ל :״הקרב היה שיעור חשוב לסורים, אך
מסופקני אם שיעור אחד יספיק להם.״
• ״לה־מונד״ הפריסאי, על הנ״ל:
״ראש הממשלה הישראלי נאלץ להוכיח את
הפטריוטיזם שלו לעמו, המותח ביקורת על
מדיניותו.״

• העתונאי עמוס קינן :״הגענו
למצב שבו גם השקר וגם האמת אינם מועילים
ואינם מתקבלים על הדעת, וזה אחד
מההישגים הבולטים ביותר של הממשלה.״

• קאנצלר מערב־גרמניה, גי־אורג
׳קיזינגר, שהיה חבר המפלגה הנאצית
:״יש אומרים, כי בממשלה שלנו
יושבים אנשים מוכשרים; ואילו לדעת אחרים,
אלה אנשים מוכשרים לכל.״

אהבה ופחד הזהב
הנצחית המפתיעים ביו תר ה שנה אירעו

הנ שואין

איש לא תיאר לעצמו שעוזי ויינברג יתח
תן כל־כך מהר, למרות: שלא היתה כמעט
בחורה בארץ שלא הייתה מוכנה לע שות את
זה איתו. יש לו כל מה שיכול להיות ל ב
חור צעיר.
הוא רופא מצליח, מוכ שר מאד, גמר ב הצטיינות
את לימודי הרפואה שלו בפאריס,
ידידיו אומרים עליו שהוא מעין חצי־ג און.
ידידותיו או מרות עליו שהוא פיקח ומבריק,
וכל השאר מודים שהוא צעיר ויפה.
הוא נשא את גירה היפה לאשה בנו כ חו ת
ארבעים איש, ביו ם ה שלי שי האחרון, ברבנות.
נירה היתה לבו שה ביו םהח תונ ה ב־שמלו?
לבנה, והיתה יפה יו תר מתמיד.
מאז החתונה חוגג ת הבו הימ ה התל־אביבית
את נ שואיהם כמעט ערב־ערב, ב הפ ס קו ת של
יום או יו מיים למנוחה. את המסיבה ה־ראשונה
ערך להם איקה ישראלי.
ביום ה שי שי האחרון נערכה המסיבה השניה,
ב בי תו של הילל קולן, מי שהיה
פיטר ב רג סון, חבר הכנסת הרא שונה, הנמצא
עכ שיו בחוץ־לארץ, על־ידי נילי חברתו.
ב מסיבה היו חמי שי ם איש, ונירה היתה

עוזי ויינכרג לנירה ירון.

זייליל ואנד הוא שחרחר, גבוה, צעיר ויפה. בארץ שלו כל
הנשים משתגעות אחריו. אבל אומרים שיש לו הצלחה גם בחוץ־
לארץ, ופעם, כשהוא היד, באנגליה, ראתה אותו השרימפס (ג ׳ין
שרימפטון) המפורסמת והתאהבה בו, וכשהוא אמר לה שהוא
צריך לחזור לאיראן, לארצו, היא החליטה לחזור לשם יחד איתו,
ושם היא גילתה את אשתו ואת ילדיו, שלא קיבלו אותה בשמחה.
עבר קצת זמן מאז, הוא כבר שכח לגמרי את ג׳ין שרימפטון,
והיום הוא מאוהב בציונה טוכטרמן. הוא הכיר אותה בחיפה,
כשהם שיחקו ביחד בסרט הפרסי המהולל אהבה בנמל.
בסרט עצמו לא היו לו יחסים מיוחדים איתה. הסרט כולו היה
צנוע מאוד. לכל היותר הראו בו איזו כתף חשופה, נשיקה בלחי, או
ביד. זה הכל. אבל מחוץ לשעות ההסרטה פרחה שם האהבה.
עוד ביום הראשון, כשציונה טוכטרמן הגיעה לשטח ההסרטה,
פקח המאהב הפרסי את שתי עיניו, פער את פיו, ושאל מי זאת
היפר,פיה הזאת.
הוא לא חיכה לתשובה, ניגש אליה, כרע לפניה על ברכיו, וסיפר
לה שלבו נשבר, שהוא התאהב בה ממבט ראשון. ציונה טוכטרמן
חייכה אליו חיוך ידידותי, ומעודד. מהחיוך הזה הוא רץ מיד וקנה
לה תפוחי־זהב ותפוחי־עץ במתנה.
זה היה היום הראשון. ביום השני הוא הגביר את החיזור,
והביא לה נוסף על תפוחי־הזהב ותפוחי־העץ גם עגבניות, מלפפונים,
בקבוקי־מיץ, ואפילו פרחים.
עם תום ההסרטה היא היתר, כבר שבעה לגמרי, וכן גם בעלה
ובנה, שנהנו •יחד איתר, מכל המאכלים הללו.
זייליל התאכזב, בסופו של הסרט, מחוסר התגובה של אהובתו,
ולאחר שהיא סירבה אפילו ליחסים האפלטוניים שהציע לה, ולא
כל שכן לבוא איתו לאיראן כדי להכיר את אשתו וכל משפחתו,
הוא יצא לתל־אביב, ביום האחרון של ההסרטה, להטביע את
צערו בדיסקוטק.
האדם הראשון שהופיע לנגד עיניו בדיסקוטק היה שטוליק
קראום. הוא בחן אותו בעיניו השחורות, ושאל את האנשים
בסביבה :״מי זה?״ אמרו לו שזה שמוליק קראום, שחקן. זייליל
התיישב על ידו, התבונן בו היטב, מכל הצדדים, ובסוף הביע
בפניו את חוז־ת־דעתו המקצועית עליו:
״אתה יודע למה אתה מתאים?״ הוא שאל אותו.
״למה?״ שאל אותו שמוליק קראום בעניין רב.

נשם קטנות
נירה ויינכרג
יפהפיה כרגיל, ב שמלה אדומ ה נוצצת. ה שמחה
היתה גדולה, ובסוף הערב התגלה
אפילו שנירה יודעת לנגן על פסנתר. כש המסיבה
הסתיי מה, היא עדיין י שבה שם וניגנה.

שיו הבו הימ ה נחה עד למסיבה הבאה.
יש אומרים ש ה מסיבו ת הללו תימ שכנה ב משך
כל תקופת נ שואיהם.

יותר מאוחר הו א התפרסם מהד ש. הפעם
כמאהב, בהנולך

ואני, ומאז נשארה לו
המות לחתונה

הפרסומת הזאת.

כשאבי לבית אברהמוביץ הגיע לגיל
חופה, החליט בית אברהמוביץ, ובייחוד האבא
העשיר, להכין אותו לקראת המאורע
החגיגי העומד לקרות לו. הוא קנה לו נזר-
צדם קופא מפוארת, והכנים אותו לתוכה.
אבי, שהוא בשעות־הדחק דייל באל־על. וב־שעות־עוד־יותר־דחק
צייר, נכנס לתון־ ה־מרצדס,
שהלמה אותו להפליא, והחל להיראות
בה בחוצות תלאביב.
כשמלכה לבית זנררדדן הגיעה לגיל
חופה, בחן אותה עקיבא גורדון, אביה
הקבלן, והחליט להכין אותה לקראת המאורע
החגיגי. הוא הסתכל עליה, הבחין
בכך שהיא קצת שמנה וגדולה, והבין שיש
לעשות לה רמונט יסודי. הוא שלח אותה
לחוץ־לארץ, והיא חזרה משם מתוקנת ו־משופצת,
רזה ונאה.
ואז ראה אבי עם המרצדס את מלכד, עם
הרמונט, ומלכד, עם הרמונט ראתה את אבי
עם המרצדס, ומיד הם הבינו שהמאורע ה־

-יי — 24י

כולם אומרים שדני כן־ישראל התגרש
כבר. אבל זה לא נכון. הוא עדיין נשוי
לגמרי, אם כי כבר הצליח לזרז את הרבנות
בטענה שהוא עומד לנסוע לחוץ־לארץ. אבל
לא ידוע אם הדבר הזה משפיע בכלל על
הרבנות, ואם היא מתכוננת להזדרז או

דני בן־ישראל התחיל את הקריירה שלו
כשפתח את פיו ושר בפני קהל השומעים
את השיר כוכב הצפון. הוא היה אז בלהקת
פיקוד צ פון, ומאז השם דני־בן־ישראל־בוכב־הצפון
אינו עוזב אותו.

חגיגי שהם התכוננו כל־כך לקראתו, עומד
לקרות.
ביום החמישי נערכה החתונה הגדולה שלהם
באולמי גי ל טון, בנוכחות אלף איש. הם
היו עשירים ומאושרים, והחתן מרוב עושר
ואושר נפל בדמעות על צוואר הרבי שחיתן
אותו, חיבק אותו ונישק אותו ועבר מצווארו
לצוואר אביו ואימו ואבי כלתו ואם כלתו,
ובחזרה לצוואר הרב, ובסוף, כששאלו אותו
מדוע הוא לא מנשק קצת את כלתו, הוא
הסביר שלא נותנים לו, שהרב מנשק אותו
ללא הרף, לא עוזב אותו, ולא נותן לו להתרכז
בנשיקות אחרות. אבל זה לא איכפת
לו, הוא הסביר, כי בעצם זה לא רב אלא
אדמו״ר גדול.
אחרי החופה והנשיקות התרחשה ארוחת־הערב
החופתית. לקהל החוגגים הוגשו כל
מאכלי החתונה המקובלים, דג מלוח עם סלט
מאיונז, געפילטע פיש עם חזרת, עוף עם
גזר ותפוחי־אדמה, ובסוף הגישו לכולם קומ־פוט־שזיפים.
במשך
כל זמן הארוחה הסתובב החתן בין
הקרואים ואמר להם מזל טוב ובקרוב אצלכם,
וכשכל זה הסתיים, נסעו החתן והכלה
לירח־דבש באירופה, אבל ההורים שלהם
נשארו בארץ, כדי לבנות להם את הקוטג׳
שלהם בהרצליה.

״לגן־החיות!״ ענה לו השחקן.
אבל גם שמוליק הוא שחקן, וגם לו יש חודת־דעת מקצועית
על בני-אדם, וביחוד על עצמו, והוא ענה לזייליל :״אני מוכן
להיות בגן־חיות בתנאי שאתה תביא לי בוטנים.״
הדיעות המקצועיות של שני האנשים הללו כמעט גרמו לתגרי•
רצינית, אבל בסופו של דבר הצליחו להפריד ביניהם, וזייליל עזב
את שמוליק והתמסר בשקט לכוסיות הוויסקי שהוגשו לו.
ביום השישי האחרון הסתיימה ההסרטה, וכל הכוכבים, כולל

ציונה ובעלה
הכוכב המאוהב, עזבו את הארץ. אבל הכוכב המאוהב, שהוא —
חוץ מכוכב, וחוץ ממאהב — גם סוחר־שטיהים מצליח, לא נסע
ישר לפרס, אלא לגרמניה, כדי למכור שם שטיחים פרסיים, ולאסוף
שם אהובות גרמניות.

לפני שלוש שנים הוא התחתן עם חנה
ש*ר. החתונה נערכה במלון ציון, בחיפה,
והחתן סיים אותה
בדברי־הנבואה הבאים
:״החתונה שלנו
נערכה אמנם רק בציון,
אבל את הגירושין
נערוך בזן
כרמל.״

אביה של חנה
שור הוא איש עשיר
מאוד, ולכן מיד כשבתו
התחתנה הוא
החל לבנות לה דירה
גדולה בהרצליה, וקנה
לה אוטו, ובמשך
כל שלוש השנים
הללו גרו השניים בדירות שכורות
ונסעו מדי פעם באוטו שלהם לראות את
הווילה, שמשום־מה לא הצליחה להיגמר.
עכשיו, לכבוד הגירושין, ויתר דני בן־
ישראל על הווילה שעדיין לא נגמרה. הוא
עוזר לאשתו למכור את המכונית, על־מנת
לתת לה את תמורתה, והוא מתכונן להישאר
ללא ווילה, גמורה או לא, וללא שום מכונית.

במשך שנות נשואיהם כמעט לא יצא להם
להיפגש איש עם רעותו. היא עסקה כל
הזמן בלימודים, ועכשיו היא מתכוננת לגשת
לבחינות הב״א שלה בפילוסופיה, והוא
היה שר בלילות וחוזר הביתה מאוחר. לכן
הם החליטו שמוטב לא לחיות חיי־נשואים
בכלל, מאשר לחיות חיי־נשואים כאלה.
את הגירושין שלהם, למרות דברי־הנבואה,
הם לא יערכו במלון דן כרמל, אלא סתם
ברבנות. אבל יתכן שנשואיו הבאים של
דני יערכו שם, בתור פיצוי.
כל הסברות אומרות שאשתו הבאה של
דני תהיה קטנה וצנומה כמו אשתו. יש לו
חולשה, יודעים הכל, לנשים קטנות. כל
נשותיו היו מיניאטוריות, ואלה שלא היו
כאלה היו רזות באופן מיוחד.
מיבל פרס היתר, קטנטונת, אשתו היא
נמוכה מאד, וידידתו הנוכחית, שושיר!
ש ני, היא קטנה כמוהן. הוא הסביר לחבריו
שהכל בגלל אימו, שהיתר, גדולה ושמנה.
כששאלו אותו איך קורה שבאותו זמן בו
הוא עומד לנסוע לאירופה עומדת גם שושיק
שני לנסוע לחוץ־לארץ, הוא אמר :״היא
נוסעת להינפש ולקנות בגדים. אנחנו לא
מתכוננים להיפגש שם.״

ה שג עון הג דו ל
גילדה דורן עושה את זה שוב. היא מתכוננת שוב לשגע את כל המדינה,
לאחר שהיא הפסיקה עם זה זה לזמן מה. מה הפסיקה ז לשגע את כולם, כמובן.
כבר המון זמן לא שמעו עליה ולא ראו אותה, וכבר
כמעט הספיקו לשכוח שהיא הגיעה ארצה לאחר שזנחה
בחוץ־לארץ שני בעלים, שהיא החליקה כאן על הקרח, ושיגעה
הרבה גברים ברגליה החשופות.
שכחו כבר שהגבר הראשון שנתפס בחכתה בארץ היה
עמי סולל, שמיהר להתחתן אי תה לפני שתברח לו, ושזה
לא עזר לו.
היא התגרשה ממנו ונותרה שוב לבדה, אך נשארה פצצה
בלונדית עם שני ילדים, אחד מעמי סולל ואחד מאחד מבעליה
שבחו״ל.
היא המשיכה לרכז סביבה חוג משונה של אנשים, בבית
מוזר מלא קופים, ארנבות, תרנגולות וסוסים. כולם היו
בטוחים שהיא תישאר שם, יחד עם הבחור הצעיר שאיתו גרה, גילדה ושהתגלה מאוחר יותר כבנה.
אבל מתברר שהיא עדיין לא גמרה את הקריירה הנשית
שלה. בימים אלה נודע שהיא עומדת להתחתן עם עובד השגרירות האמריקאית
בתל-אביב — בחור צעיר ויפה־תואר, העונה לשם הארולד.

מקור
סטאלאג סוריה
אהבה על הגבול (מאת ציהורו־ו
שטמלר־שמרת;

הנצאת

ע מי חי;

151

ענו־)

בין רחל משכונת מחלול ליוסף (יוסיף) ,המלצר
הערבי, מתפתחת אהבה אסורה.
גם אחרי טקם־הנישואין הפרטי שלהם
(קידושין בנוכחות שני עדים) אין להם עתיד
בארץ. לכן הם עוברים את הגבול לסוריה,
מתוך כוונה למצוא מחסה אצל משפחתו של
יוסוף.
רק שבמקום זה הם מגיעים לכלא. יוסיף
נהרג על הגבול בשובו לישראל, בשליחות
המודיעין הסורי, ורחל נרקבת בבית־הסוהר,
בין רוצחות וזונות לסביות (אחרי שהקצינים
הסוריים אנסו אותה, ליתר בטחון).
אחרי כמה שנים מוחזרת רחל סוף סוף
לישראל ומוכנסת ישר לבית־משוגעים. שם
היא מחלימה מכל עברה הסטאלאגי והיא

! - 1 6 3 3 6קו| עע 6ח |ן

על השער: ערכי ועיכריה
בחיק הרופא, חיי ם ורודים

מוצאת את דרכה בחיים. היא נישאת לרופא,
המנהל את בית־החולים, ושבהיקו
צפויים לה חיים וורודים. הרופא הוא,
כמובן, יהודי.

כ מו א תד ט־ מי טו ת
ספל

קפה

מ ר (מאת י הו שוע ג רנו ת;

הוצאת מסדה; 229 עמ בכל מיקרה של
הפלייה גזעית או עדתית צצה לבסוף השאלה:
האם אתה מוכן לתת לו את אחותך
(או בתך) לאשה? הנסיון בארץ מראה כיש
מעט יהודים המוכנים לעשות זאת כאשר
המדובר הוא בחתנים ערביים.
על רקע בעייה זאת כתבה ציפורה שט־מלר־שמרת
סיפור סטאלאגים עלוב (ראו,
לעיל) .יהושוע גרנות כתב על אותו נושא,
אם כי ברמה קצת יותר גבוהה.
הגיבור של הספר, אחמד שאפיק, הקורא
לעצמו בתל־אביב מיכאל, הוא יליד כפי-
גלילי ובוגר בית־ספר תיכון נצרתי, העובד
כפועל־בניין על פיגומי תל־אביב.
אך עיקר עניינו של אחמד־מיכאל הוא המין.
אמנם הוא מתעב פרוצות (״לא הייתי
חסיד האהבה הקנוייה בכסף״) ,אך חוץ מזה
הוא קופץ ממיטה של זנזונת למיטה של
שכבנית ללא כל התלבטויות מיותרות.
דמותו של המשכיל הערבי הצעיר כאתלט־מיטות
מתעב־יהודים, מלא שינאה עצמית וגאווה
לאומית קיצונית בעת ובעונה אחת,
איננה בדיוק צילום מציאותי.
היהודים של היהודים. אומר אחד
מגיבורי הספר, בצטטו משל ערבי: לו
לסוס היתד, דבשת, כי אז היה גמל. לו היה
גרנות, בעיסוקו הקבוע דובר נמל אשמה
מטביע את עלילתו הכתובה בכשרון לא
מבוטל בפחות מים ומין, ייתכן ולא היה
עושה, כפי שהוא כן עשר״ שירות דע לרעיון
החשוב של אחוות הלאומים בארץ.
הטיפוס החיובי ביותר בספר הוא בעל
מסבאה יהודי, פרטיזן לשעבר (״אני הרסתי
יותר בתים משבנה סולל־בונה״) ,והוא מצליח
לומר את הדבר החשוב ביותר בספר כאשר
הוא מזכיר לאחמד־מיכאל ולכל קוראי
הקפה המר את האמת המצערת :״אתם הערבים
הינכם היהודים של היהודים.״
ה עול ם הז ה 1545

$א£זזצ(_1ו 8קו 1
שקוף

שאינו

לרא שונה שפתון ע סי סי ומרוה
מ שנ תאת צבעו על שפ תיך !
לרא שונה שפתון הנ משחב שכב ה ד קי ק ה,
שקופה ועדינה ה מ בלי טהאת תן־ שפתיך !

לראשונה שפתון שלאחר ניקוי אינו מ שאיר
בתס -צבעהמבההאת שפתיך ן
אפור־ שפתיים די סקר טי ומח מי א, שקוף
וטבעי-למראה, ב ח מי ש ה גווני־אביב בהירים.

פ ר סו םארמון בע״מ

נה ג ות
למד
אצ ל
״ בנו ״
המורה
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הדלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

מו ב ה מבנו הז1יוו>
ף יש נערות המתרוצצות מסביב
1לעיתונאים כדי להיכנס לתוך איזה
שער, יאו רשימה מכובדת, יש נערות המסתובבות
ליד צלמים, כדי להיכנס לתמונות,
אבל כל הנערות גם יחד מוכנות ברצון רב
להחליף את הכל במפיק אחד שמן. המפיק

בואונו והתגלית

כוכבו ת

פו טגני ת, אבל
לדעתו
ן? 1 1 *1לביא
| | לא יודע ת לשחק. לכל .־ויותר

היא טוב ה כדי להופיע בצילומי־פרסוס ת.

מצליחו ת מאד, יש

להניח

תן בחורות הכרות מחודשת.
בתור מסיק הוא יכול להגיד עליהן כל
מיני דברים מקצועיים. אילו, למשל, הוא
היה סתם גבר, הוא היה אומר על נערת
הזוהר זהבה ענבר שיש לה גוף משגע וגב
פנים יפות נהדרות, אבל כיוון שהוא איש

זה בעוכריה, כי באירופה כולה מסתובבים
אלפי חיקויים של הטיפוס הזה בדיוק. ודווקא
לכן לא תבלוט שם.

** כל ז ה אפשר תיכף לראות, שוולף בר־אמר
הוא מומחה אמיתי. החתיכות הכי
מפורסמות בישראל כבר הרגישו בכך, ולא
נותנות לו מנוח. אבל זה לא עוזר להן,
הוא גילה כאן בחורה אחת, ויותר מזה הוא
לא מתכונן לגלות. אין לו זמן רב, כי
מחכים לו עוד בעולם כולו.
הבחורה שהוא גילה היא ז׳אנט לוי, לשעבר
סגנית מלכת המים של העולם הזה.
היא השתתפה בסרט הטלביזיה שנעשה כאן
בשנה שעברה, וכשהסרט הוקרן בגרמניה

חלף בראונר עם ז׳ אנס, אות ה הוא עו מד לשתף
בסרט מיכאל סטרוגוף. היו ת והוא גילה כסה
שחוות־דעתו ה מקצועית אודו תי ה תצדיק את עצמה.

השמן האחד הזה הגיע ארצה וכל נערות
ישראל עטו עליו בהתלהבות.
המפיק הזה הוא וולף בראונר. יש לו שני
אחים — ארתור שהוא מפיק ידוע בגרמניה,
ודויד שהוא לעומת זאת בעל תחנת־קמח
בפתח־תקווה.

ף ולף בראונר היה כאן עם ארתור אחיו,
ן לפני למעלה משנה. הוא הפיק אז סרט
טלביזיה גרמני בקיסריה, עם סנטה ברגר
בתור כוכבת ראשית. ולמרות שהוא היה אז
רק המישנה למפיק, הוא הכיר את כל יפהפיות
ישראל שעמדו בתור כדי להיכנס לסרט
של אחיו. ועכשיו הוא עשה עם או־

קולנוע, הוא אומר עליה :״הגוף שלה מתקבל
מצויץ במצלמה, אבל פניה נראים בצילומים
קשים מדי.״
על ציונה טוכטרמן הוא אומר שהיא יפה
מאד, אבל בגרמניה יש המון כאלה. על וי־ויאן
דל ביאנקו הוא אומר שהיא אמנם פו־טוגנית
אבל לא יותר מזה, ועל דליה לביא
הוא אומר שהיא פוטוגנית אבל לא יודעת
לשחק ונראית קפואה מאד. לכן היא מצויי־גת
לתמונה בודדת. אך לא בסרטים.
ג׳וזי כץ היא יפה ויש לה שערות נהדרות.
אלא שכל בחורה באירופה לובשת פיאה כזאת.
כי דווקא משום שג׳וזי היא בדיוק
האידאל של הנערות באירופה — הופך דבר

תלש המ שתתפ ת בסרטיו היא ף111י לדעתו יפהפיה בחיים ובסרטים.

לעו מת אלקה זו מ ר שבחיים נראית עלובה.

במדינה

עואלית-נשואה ואם לילד-לכוכבת קולנוע
הייתה זו ז׳אנט שזכתה להתפעלות גדולה.
בעקבות זה עמדו שני המפיקים בקשר מכתבים׳
ועכשיו הגיע הנה האח בראונר, הטיל
על איתן לנג׳ל לעשות לה מבחני בד קשים,
והוא מתכונן לקחת אותה לגרמניה על מנת
לשחק בגירסה החדשה של מיכאל סטרוגוף,
שיצולם ברומניה ובגרמניה, בתקציב של
מיליון דולאר. אם היא תצליח בצילומים
ובכל מה שיבוא אחריהם יהיה לה הכבוד
לככב בסרט, בבימויו של כריסטיאן ז׳אק.

בריאות

אותי איתר״ ואמרה לי שעם האשד, האיומה
הזאת אני יכול ללכת לאן שאני רוצה.״
גם את רחל וולש הוא קצת גילה, ורק

!וזירות, מים חמ־ם !
התביעה הראשונה בתולדות המדינה מסוג
זה הוגשה בשנת . 1954 היתה זאת
תביעת־נזיקין נגד המדינה ונגד עובד־רפואה
שלה על מחדל רפואי. משך 12 השנים הבאות
הוגשו 96 תביעות כאלה, בקצב ש״
הלך וגדל במידה הרבה יותר מהירה מאשר
גידול האוכלוסיה.
כך נפתח גם בישראל עידן תביעות הנזיקין
נגד רופאים, אחיות, עובדים רפואיים
אחרים ומוסדותיהם, על פגיעה כתוצאה מרשלנות
או ממחדל רפואי.
טיפול כגזזת 97 .התובעים (ש־32
מתביעותיהם התייחסו למיקרים שהסתיימו
במוות) תבעו למעשה, נזיקין מן המדינה.
לפי החוק אחראית המדינה למעשי עובדיה,
גם במוסדות הרפואיים.
התביעות סיפרו על סיבות פגיעה מגוונות.
למשל ״חוסר שמירה לבל יינזק החולה״
.הכוונה היתד״ בעיקר, להתאבדויות
בבתי־חולים לחולי־נפש. סיבות אחרות:
נזק מניתוח, טעות באבחנה, כווייה על־ידי
בקבוק מים חמים.
סיבת פגיעה אחת חוסלה בינתיים לחלוטין.
היו אלד, שבעד, המיקרים של נגועי
גזזת, שנפגעו מהקרנות רנטגן. עכשיו כבר
מצאו דרך יותר בטוחה לטיפול בגזזת.
מקום להשיערה. התביעה הממוצעת
היתד, כ־ 38,800ל״י. אך התמורה היתד,
הרבה יותר קטנה. ב־ 40 המיקרים שכבר
יושבו, שולמו בממוצע 11,500ל״י (21
תביעות סופקו על־ידי סכומים הקטנים
מ־ 5000ל״י כל אחת; תביעה אחת יושבה
על־ידי תשלום של יותר מ־ 100 אלף ל״י).
מה שמעניין במיוחד במחקרה של סטטי־סטיקאית
הבריאות שושנה פלק, המתפרסם
ברבעון משרדה, בריאות הציבור, הוא הקלסתרון
הסטטיסטי של התובע השכיח:
זהו פועל פשוט או חסר־מקצוע, בגיל בין
18ל־ ,39 הגר במחוז תל־אביב.
מעירה פלק :״יש מקום להשערה שלרצון
לנצל הזדמנות לקבל סכום נינר, חד־פעמי,
ולשפר את המצב הכלכלי כתגמול על
הסבל והאסון, יש חלק בתופעה זאת (של
ריבוי תביעות הנזיקין).
יש גם מקום להשערה שמי שניפגע על־ידי
רשלנות או מחדל מגיע לו פיצוי ללא כל
השערות.

ך* ל כך למה? ״משום שהיא פנטסטית.׳׳
אומר איש המקצוע בראונר .״יש לה
גוף הקופץ מול המצלמה, היא פוטוגנית מכל
הצדדים, והפנים שלה טובות מכל 1זווית. עם
קצת אינטליגנציה היא תוכל לעשות קריירה
גדולה. יש לה פנים הרבה יותר טובות ויותר
פוטוגניות מאשר לדליה לביא.״
וזה אומר לכם האיש שגילה את אלקה

זהבה

עינבר. בראונר ראה צילוסים
שלה, טוען שגופח נפלא,
אבל פנית מתקבלים קשים מדי בצילומים.

לפני שבועיים סיימה לככב בסרט של אחיו
בגרמניה. הוא מודה שהיא פנטסטית גם בחיים.
במאמץ רב, אפשר להצליח להוציא ממנו
גם דיעה פחות מקצועית על כל הכוכבות
שלו. שואלים אותו אם לא איכפת לו ש־לז׳אנט
לוי יש בעל וילד בן שלוש והוא
עונה ״זה בסדר. גם אלקה זומר ורחל
תלש מסתובבות עם הארוסים והבעלים שלהן
כדי שאף אחד לא יתקרב אליהן.״

עת 1נ 1ת
אשר. ושת׳ יוני
יומון המפד״ל, הצופח, הביא השבוע פירוש
מקורי ביותר לשמה של עיירת העמק,
עפולה. הוא ייחם פירוש זה למורה אלמוני
לידיעת־הארץ, שהסביר לתלמידיו:
״פעם היתד, אשר, והיו לה שתי יונים.
פתאום עפו לה. מכאן — השם עפולה.״
ברור שאחרי זה לא היתד, כל סיבה לא
להמשיך בשיטת הסברים חדשנית זאת, וכך
קרה ש״כאשר הגיעה אותה אשר, צפונה, היונים
מתו לה.״
ומכאן השם מתולה.

קיבוצים

ן* י 10 נשואה, אסא לילד בן שלוש, לן
0 4שעבר סגנית מלכת המים, של העולם
הזה, היא בת 20 שנה בסך הכל.
זומר. הוא מבין בזה. איך הוא גילה אותה:
היא היתד, עוזרת־בית באנגליה, ואחר בך
נסעה לאיטליה ונהפכה לאהובתו של איזה
מפיק זקן, שנתן לה תפקיד קטנטן בסרט
קטנטן. והאחים בראונר היו אלה שגילו
אותה באותו סרט, והפכוה לכוכבת גדולה.
וולף בראונר עצמו מודה שזוהי לא תגלית
כל כך יוצאת מן הכלל :״בקולנוע היא משגעת,״
הוא אומר ,״אבל בחיים לא הייתי
אפילו מסתובב אחריה. הארוסה שלי ראתה

גוז

פוס

| חברת שלישיית החלונות ה־גבוהים,
הנראית כמו הטי־זו,
האידיאלי
בשנה
האירופי

כי צדל היו ת מאו שר
המצב בקיבוץ הדתי שעלביס שבקירבת
לאטרון הלך ורע. היה זד, משק גדול, בעל
מספר חברים מועט, שסבל מהרכב ענפים לא
יעיל, מחוסר מים ומקירבה יתרה לגבול.
עד שיום אחד בא לאחד החברים הרעיון
הגואל. אולי לא מספיק שהקיבוץ מתנהל מן
עצמו. אולי כדאי לנסות ולנהל אותו. פירושו
של דבר היה פנייה לייעוץ מיקצועי, בלתי
תלוי. ייעוץ זה נמצא בצורת תחנת־ייעוץ תל־אביבית
לענייני בוח־אדם בתעשייה.
התחנה ערכה משך 18 חודשים מחקר יסודי
בשעלבים ובין חברי שעלבים. נחקרו 23
בעיות־יסוד, מאירגון העבודה ועיסוקי חברים
עד למשאלים סוציומטריים (מי מתאים
לאיזה תפקיד) ומיבחנים פסיכוטכניים לכל
אחד מחברי המשק.
התוצאה הדהימה את חברי המשק. הלול,
למשל, שלא היה ענף ריוזחי בעבר, נימסר
לידיו של מכונאי המשק וזה נתגלה כמנהל
לול בחסד עליון. אסיפת החברים (השיחה)
הוכנסה למיסגרת עניינית והופסק המצב שדמות
השיחה היתד, מסתלפת על־ידי יכולתם
הרטורית של מספר חברים.
חברי שעלבים הפכו להיות אנשים מאושרים׳
היודעים כי הם ממלאים את התפקידים

שביכולתם למלא וגם ריווחיות המשק מובטחת
בצורה כזאת.
לא כל כך מאושרים היו מספר קיבוצים
אחרים, ששמעו על נסיון שעלבים, ניסו אף
הם לשנות עובדות קיימות על־ידי תיכנון
מחדש בשטח החברתי והחקלאי. הם ניתקלו
בהתנגדות מוסדות התנועות שלהם, שלא
התלהבו כלל לרעיון להפוך את הקיבוץ ל־בית־חרושת
מודרני, המפיק תוצרת על הסרט
הנע, כשהחברים מותאמים לתפקידיהם
לפי עקרונות של מכון לפריון עבודה.

הפגנות
א ר בו! שבו ת
הפגנת־השבוע היתד, מיוחדת במינה. היא
בוצעה על־ידי איש אחד — למען עצמו.
לא חובות, לא זכויות. כאשר הגיע
יוסף ברומברג ארצה, רכש לו בדמי־מפתח

מפגין ברומברג

איש אחד — למען עצמו
דירה בת חדר וחצי. כשגדלו ילדיו, הם לא
יכלו ללכת לבית־הספר, המרוחק משם ארבעה
קילומטרים. וכאשר בעל־הצריף־השכן
הפכו לבית־מטבחיים, הפכו חיי המשפחה ל־גהינום,
ואשתו החלה לקבל התקפות־עצבים.
אך למרות המלצות עובדי־הסעד, לא הצליח
ברומברג לקבל מקום אחר לגור בו,
ולקנות דירה אין לו כסף.
ובכלל, יוסף ברומברג הוא חסר חובות
אזרחיות וחסר זכויות אזרחיות. לא רק שאינו
מקבל שרותים — שמו אפילו אינו
מופיע ברשימת הקלפיות.
התקהלו, צילמו. כדי שידעו כולם על
מצבו — ערך הוא השבוע את הפגנתו ובחר
בקפדנות את קהל צופיו: את כל התיירים
של מלון דן. הוא הסתובב לפני המלון כשעל
גופו תלויות המון סיסמות, בארבע
ש פו ת: בגר מני ת, באנגלית, בעברית וברו
סית.
התיירים התקהלו, צילמו, שאלו שאלות
והוא ענה להם בחפץ־לב, ובפירוט רב.
לבסוף ניגש לשם גם שוטר חייכני, וביקש
בנימוס מהמפגין הרב־לשוני לגשת איתו
רגע הצידה.
ברומברג ניגש, וברגע שיצא מתחום ראייתם
של הצופים הנלהבים — תפסו אותו
שמונה שוטרים בבת־אחת, הכניסוהו לניידת
ולקחו אותו משם. כי אמנם היתד, זו רק
הפגנת־יחיד, אך היא היתד, יותר מדי מר״
שימה, מכדי שייתנו לה להימשך.

הווי
• קרב אווירי. בחיפה הודיעה העירייה
כי הגיעה למסקנה שכדי להילחם
במכת־היתושים הצפוייה השנה עקב גשמי-
החורף הכבדים נשארה לה רק דרך אחת:
לשכור מסוקים (הליקופטרים) ,שירססו את
קיני־היתושים.
• נא לכסות! בתל־אביב בילה האנס
פלוהן ,59 ,עם פרוצה, שילם את האתנן
בצ׳ק, נידון לשלוש שנות־מאסר אחר שהפרוצה
התלוננה כי הצ׳ק שניתן לה היה
ללא כיסוי,

י שראל
איזה מין קולנו ע?

צונתית
למתחילים -למתקדמים
ק בו צו ת לימוד ק טנו ת
ע״י מורים מו ס מכי ם ו מנוסים

בי״ס
לשפות

| ת״ א, נחלת בנימין ,2טלפון 56347
1חיפ ה, רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265

גרמנית

נפתחים הקורסים הבאים

07611611

י-קצדנוח
עברית ו/או אנגלית
ב״״אולפו גרג 0 1 1 £ 0 0בע״מ
בהנהלת מר חיים בר־קמא:
. 1בתל־אכים ב־ 16.4קורס בוקר
של שבוע אחד (חופש פסח —
כל יום 2!/4שעות)
.2כתד־אבים ובחיפה
בראשית מאי קורס ערב של
חודש ( x 2בשבוע /4י 2שעות)
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: רח׳ גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בית־הספר ״במעלה״.

הרשם־קול האנגלי למקצוען בשימוש ר,־ ,11.8.0אולפני
טלויזיה וקולנוע, תעשיה גרעינית,
הצבאות הבריטיים וכר.

השבוע עומד להתגלות בארץ באופן סופי
בצבעי שחור־לבן טבעיים הקשר שבין הקולנוע
לטכניקה ולמין.
הקשר שבין הקולנוע עצמו למין היה
ברור עוד בהתחלה, וכל מי שהלך לבית
קולנוע, עוד בימי הסרט האילם, ידע שהקשר
הזד, הוא הדוק, והזקנים אפילו, אלה
ששכחו, טוענים שהמין בכלל הומצא על
ידי הקולנוע. דבר שהוא כמובן לא נכון,
משום שהמין הומצא באמת עוד לפני כן.
הקשר בין הקולנוע לאמנות התברר קצת
יותר מאוחר, לאחר שבמאים גדולים ואמיצים
עבדו קשה להוכיח אותו. אחר כך
התחילו אנשים לקשר בין שלושת הדברים,
וכך גילו את אינגמר ברגמן, את לואי ( הנא הבים)
מאל, את פדריקו (החיים המתוקים)
פליני ועוד חטאים אחרים.
אהבה מכל הדורות. בארץ הדברים
קצת התאחרו. היה בהחלט ידוע שיש כאן
קולנוע. אילולא היה הדבר ידוע, בתי־ר,קולנוע
לא היו כל־כך מלאים. היה גם ידוע
שיש בארץ אמנות־הקולנוע, אם כי לא
היה ברור מה הקשר שלה לקולנוע עצמו.
את העובדה שיש בארץ אמנות־קולנוע
אפשר היה לקרוא בספרים הרבים והמגוונים
שהופיע על הנושא. בהתחלה יצאו בארץ
חוברות, בעריכת דויד גרינברג, שנקראו
אמנות־הוקולנוע, אחר כך הופיע ספר בשם
תולדות העריכה הקולנועית, שנכתב על
ידי דויד גרינברג, ועוד יותר מאוחר יצא
עוד ספר שנשא את השם תולדו ת א מנו ת הקולנוע
ולא תנחשו מי כתב אותו.
השבוע עומד לצאת ספר ישראלי ראשון
המסביר את הקשר בין הקולנוע לבין האמנות.
הספר נקרא הקולנוע והוא נכתב
ונערך בידי אדם אחד הנקרא דויד גרינברג.
הוא אלבום גדול המכיל יותר מ־0ס 6צילומים,
אשר נבחרו מתוך חצי מיליון תמונות.
יש בו אינפורמאציה על הקולנוע ועל
האמנות ועל סצינות אהבה מאז התחלת המאה.
לכן
יוכל כל אדם למצוא בו את הסרטים
שהוא זוכר לטובה. הצופים הזקנים יוכלו
להיזכר בעזרתו בתדר, בארה, שלבשה בסרט
קליאופטרה שני נחשים בתור חזיה, הבינוניים
יוכלו להסתכל על א ה בו תיו של
קאזאנובה שבסרט באמת אוהב המון נשים,
ובבת אחת (ראה תמונה) ,והצעירים יוכלו
לראות שוב את מרילין מונרו, מלכת המין
הקולנועית של כל הזמנים.
זה לא היה קל לבחור את כל התמונות
שהוכנסו לתוך האלבום. קודם כל צריו
היד, דויד גרינברג לאסוף תמונות. הוא
הסתובב בארכיונים של העולם כולו, חיטט
בהם ולקח מה שהיה בהם. אחרי כן הוא

צריך היה לעיין בחצי מיליון התמונות
שנאספו ומי שחושב שעיון בתמונות זה
תענוג, שינסה לעיין בחצי מיליון מהם ויראה
איזו עבודה קשה זאת.
מתוך חצי מיליון התמונות הוא בחר קודם
כל בתמונות מסרטים ראשונים, כמו הסרט
המדבר הראשון, המלאך הכחול הראשון,
טרזן הראשון ועוד סרטים כאלה.
אחרי כן הוא החליט להתחשב בזכרונות
הנעורים שלו ושל כל בני דורו והכנים
למענו ולמענם כמה תמונות מפלאש גורדון,
בוק ג׳ונם ודומיהם. הוא נתן זכות־קדימה
לתמונות יפות במיוחד, זכות מיוחדת לתמונות
מסרטים שהוא עצמו ראה. בשביל
הפרוטקציה.
בנוסף על כל זה הוא בחר והוציא מתוך
החצי מיליון את כל התמונות הנותרות
מסרטי האמנות שנוצרו מאז תחילת ־,קולנוע
ועד היום.
אחרי כן הוא לקח את כל מה שבחר,

מונרו בלוח־השגה
מתי המציאו —

כל המהירויות

ערוץ מלא/2 ,ג ו־^ .1/גליל ״!1/סנ,
3מנועים 4 ,ראשי הקלטה
עולה על כל המכשירים מסוגו
בטיב ובמחיר
פרטים: סוכנות ראשית לישראל

רדיו דוקטור
שרות להקלטה ישראלי
תל־אביב, רה׳ אידלסון 4
טל5 643 3 .

מ רכז ה ש פו ץ
נגרות * צבעות * חרסינה * ריצוף * מוז איק ה
מסגרות

תריסי פלס טיק

ריצוף פלסטי
אינסטלציה * ח שמלאות +מסגרות אלומיניום
* ונלענוךותרמונט.
נירוסטה

תל־אביב, רחוב שיבקין

( 14 בחצר)

אושרי
.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה ישרא ל י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבו , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳׳ל: העולם הזה בע״מ.

״אהבותיו שר קאזאנובה״
— את המין7

ה עול ם הז ה 1546

והתחיל למיין זאת מחדש ולהוציא מתוך
זה את הטוב ביותר.
את מה שנשאר לו הוא המשיך למיין
ולמיין ולמיין, ולכן אפשר להבין מדוע כל
העבודה לקחה לו עשר וחצי שנים.

כו כבחדש
התמונה שלו עברה בדיזנגוף ביום השישי
מיד ליד ועוררה חילוקי דעות :״אוי, אום־
קאר ומר, כמה שהוא יפה,״ קרא קול נשי
אחד .״יה, סטיב מקווין, איזה מקסים,״ התפעל
קול נשי שני .״בחיי, ציבולסקי, כמה
חבל שהוא מת, איזה בחור יפה זה היה,״
נאנח קול נשי שלישי.
במשך יום השישי הקצר הספיק מוטי
ברכאן להיות עשרות כוכבים אמריקאיים,
אנגליים ופולנים, והאכזבה היתד, גדולה מאד
כשהתברר שהוא בסך הכל סטודנט למדעי-
המדינה בירושלים.
די, הוכי אצלו. כשאדם גולדברג התחיל
לחשוב על סרטו חול בעיניים הוא התקשר
עם השחקן הפולני זיבגנייף ציבולסקי
וביקש ממנו למלא את התפקיד הראשי.
השחקן הסכים, וכשהתכוננו לנהל איתו
משא־ומתן, הוא מת. אדם גולדברג התחיל
לחפש על בימות ישראל שחקן חדש.
הוא לא מצא, התייאש והתכונן לצאת
ולחפש את זה בחו״ל. אבל יום אחד הוא
הלך ברחוב וראה לפתע מולו את דמות־חלומותיו.
הוא תפס אותה, ערך לה צילומי
מיבחן והחתים אותה לסרטו.
מוטי ברכאן לא חשב להיות שחקן, ובודאי
לא כוכב, הוא אמנם שיחק קצת בתיאטרון
של פילים דיסקין בירושלים, אבל
זה היה רק הובי אצלו. הוא חלם לגמור
את לימודיו ולעבוד במשרד־החוץ.
עכשיו החלומות שלו השתנו, הוא הפסיק
את לימודיו, קיבל כבר מספר הצעות לסרטים
אחרים, ואם הוא ימשיך להיות כל כך
יפה׳ עוד ייצאו אותו לחוץ־לארץ בתור
כוכב ישראלי מקורי.

מחפשת כל הזמן את התת־הכרה שלה ולא
מוצאת. הבמאי יכול היה לעזור לה אילו
היה מבין יותר בפסיכולוגיה, או באמנות.

יומן ה חד שו ת
כל מי שקרא על המחתרת הישראלית
או שמע עליה, או עבר אותה, יודע שיש
בה אוצרות גדולים להרבה־הרבה סרטים.
את האוצרות הללו גילה יורם קניוק,
שלא היה איש מחתרת, וכתב מהם תסריט
שגיבורו הוא יאיר.
לגילה גולן יש אמנם הרבה מזל
בחיים, אבל למזל שלה אין כל־כך הרבה
מזל כמו לה עצמה. לפני שהיא הפכה כוכבת
מפורסמת בעולם, היא חתמה על חוזה
עם חברת אוניברסל והתחייבה לעבוד למענה
מספר שנים ארוכות, תמורת סכום כסף
פעוט. עכשיו גילה משתכרת מעט מאד דו־לארים
בחודש, והחברה שלה מוכרת אותה
לכל מי שרוצה, בסכומי־ענק. אבל יתכן שהחברה
תעשה פרוטקציה לישראל, ותשאיל
אותה לגיורא גודיק כדי שהיא תמלא
תפקיד ראשי בסירטו הראשון לד לך למדבר,
אותלו. בין המועמדות לתפקיד הראשי

בליא חריו ת
מי שמכיר את המערבונים האמריקאיים, יודע
היטב כל מה שעלול להתרחש במערבונים
האיטלקיים. מי שמכיר את המערבונים
האיטלקיים, יכול לדעת בדיוק של שנייה כל
מה שעלול להתרחש ב שבעת האקדוחניח. מי
שבכל זאת רוצה להסתכן ולראות את זה
שוב — על אחריותו.

יש ט ענו ת
נשואים נוסח שוודיה

(צפון, תל-

אביב; ארצות־הברית) האבא של בתו בת
הטיפש־עשרה לא רוצה שהיא תתעסק עם
בחורים אמריקאיים, לכן הוא לוקח אותה
לשוודיה. בשוודיה היא מוצאת בחור שוודי,
ואז מתברר שהאבא גם לא רוצה שהיא תתעסק
עם בחורים שוודיים.
אבל חוץ מזה אין לו זמן לשים לב לבתו,
כי הוא עסוק יותר מדי בלהתעסק בעצמו
עם בחורה שוודית.
השוודית המעוניינת באבא, והשוודי ה־מעוניין
בבת, רוצים לאנוס את המשפחה
הצנועה הזאת. אבל גם האב, וגם הבת,
שומרים על המוסר האמריקאי, ולא נותנים.
העלילה היא אמנם אינפנטילית מאד, אבל
יש בה, לעומת זאת, הרבה בדיחות. הבדיחות
אמנם מצחיקות, אבל הן נאמרות על־ידי הקומיקאי
בוב הופ, בתוך שפע של שוודיות
בלונדיות. בוב הופ אמנם מרגיז והשוודיות
שלו מעצבנות, אבל בכלל, למי שיש טענות,
שלא ילך לראות את הסרט.

וייעשה מאמץ מיוחד להקיף מספר רב ככל היותר של
מכוניות, לקראת ימי החג העמוסים.
אם הינך מוכן לתת יד למיבצע זה, התייצב במטה המיבצע, ברחוב
קרליבך ,12 ביום ששי הקרוב, בשעה 2אחרי־הצהרים. שם יחולקו
תוויות למתנדבים, והם יצאו חוליות־הוליות להפצת התוויות בין בעלי
הרכב. בין היוצאים לפעולה זו יהיה חבר־הכנסת אורי אבנרי.

א שה וא שה
דכטי אשה נשואה

אביב; איטליה) הנושא מבטיח רבות: אשד,
בודדת, שסבלה מילדות קשה, שבעלה לא
מבין והפסיכיאטר שלה גם כן לא, פוגשת
ארכיטקטית לסבית, עובדת איתה, ומה שקורה
קורה, לקול שריקות ומחיאות־כפיים
נלהבות של הקהל.
הצילומים טובים. אנוק איימה נהדרת.
ה עול ם הז ה 1545

קריאה זו מופנית גם לתלמידי תיכון, אשר יש ברשותם
שעות-פנאי, שיצטרפו למיבצע.
תגלית כרכאן
״איזה מקסים!״

אזרח — החייל הוא בנך. מיבצע זה רק מגי ש לו את העזרה המגיעה לו.

נמצאת גם שושיק שני, ומיבחן הבד שייערך
בקרוב, יקבע מי מהן תזכה בו.

אם לא קיבלת תווית של המיבצע, פנה אל ת.ד 136 .תל־אביב, או
טלפון ,30135 והתווית תישלח אליך בדואר.

תדריך

עזור לנו לממן את הוצאות ההדפסה והפירסום.
שלח את תרומתך לת.ד , 136 .תל־אביב.

סרטים שצריד?ראות
אדם וגו ר לו (פאריז, תל־אביב) סרטו
היפאני של קוראסאווה על אדם זקן ההולך
למות, מחפש את משמעות החיים. סרט שחובה
לראות וחובה ליהנות ממנו. מי שלא
נהנה בפעם הראשונה, שילך לראותו בשנית.

בית־הספר המרכזי לפעילים
החוג המדיני המרכזי

גברואש בן־יהודה, תל־אביב; מאי,
חיפה) סרט יפה, מלא שמחה ופיוט, על אה
ייפתח
ביום רביעי 12 ,באפריל, בשעה 8.30 בערב הרצאת־פתיחה
מאת אורי אבנרי.
משתתפי החוג מתבקשים לדייק.

בה בין שני אנשים מבוגרים.

סרטים שרצוי לראות
סופו של משחק (אוריון,

תל-אביב;

הבירה, ירושלים) רודה ואדים אוהב את
האהבה, ומתאר אותה באהבה רבה: ג׳יין
פונדו־! הנפלאה מתאהבת בבנה החורג, מקסים,
ומבלה איתו בכל מיני מקומות צבעוניים,
מקסימים ביופיים.
הפחד (גת, תל־אביב) מי שאוהב ריאליזם
מסוגנן, בעיות אונס, חרפה, כבוד-
המשפחה, חטא ועונש בכפר קטן ונידח, מי
שאוהב אווירה אמנותית הבולטת גם לעיני
מי שאינו מבין באמנות — ייהנה מאד.

היאנג־צה הגועש

(סינרמה, תל־אביב)

תחילת המהפיכה הסינית מתוארת בצורה
מיקצועית מזהירה על־ידי רוברט וייז, הנעזר
בסטיב מקווין כמלח אמריקאי פשוט.

דוקטור ז׳יוואגו

(פאר,

תל-אביב)

סרט שכבר אינו זקוק להסברים והמלצות.

שלושה ימים וילד
(תל-אביב, תל-

״הוועד הציבורי למען הסעת חיילינו״ החל במיבצע׳ שמטרתו לרתום
רבבות בעלי־רכב מתנדבים.

מיפקד מתנדבים

אי פהה סו ף?

•שכעת האקדוחנים

בעקבות טיפולו של ח״ב אורי אבנרי, הודיע סגן שר הבטחון
בכנסת, כי כל בעל־רכב המסיע חייל בטרמפ ייהנה מביטוח מלא, אם
ייפגע החייל בזמן הנסיעה.

ביום ששי הקרוב 14 ,באפריל, ייערך

גמביט (אופיר, תל־אביב; אדצות־הבדית)

(תמר, תל-אביבן

הוא מודבק על־ידי מתנדבים לשמשות של מכוניות פרטיות, ופירושו
שבעלי־המכוגיות הצטרפו למיבצע הסעת חיילים.

מזה שלושה שבועות מתנהל המיבצע ברחבי הארץ, כאשר חוליות
של מתנדבים מפיצות בין בעלי־הרכב את תוויות שלושת החצים.

סרטים
״מותר לכם לספר את סוף הסרט, אבל אל
תגלו את תחילתו,״ אומרת הפירסומת לסרט,
ובמיקוד. היא גם צודקת.
הסיפור אודות מייקל קיין ושירלי מקלין
המתיידדים עם מולטימיליונר גדול וידוע,
על מנת לשדוד אותו, מלא הפתעות בתחילתו,
לא פחות מאשר בסופו.
זהו סרט מקסים, עשוי בצורה משעשעת,
מבריקה, בנוי היטב על־פי סיפור מעניין.

חייל ־ א?דח
שי ל ב לסמל 1ה

ביום חמישי 13 באפריל, בשעה 8.30 בערב, ייערך חוג־בית בבית עלי כהן,
רחוב מיזאן ,29 תל־ברוך, בהשתתפות עו״ד שמואל סגל
מוזמנים חברים ואוהדים תושבי עבר־הירקון והסביבה.

ברמת־החייל

ביום ראשון 16 באפריל, בשעה 8.30 בערב, ייערך חוג־בית בבית יחיאל בונה,
רחוב הגולן , 132 בהשתתפות דויד ארנפלד

ברמת־גן

ביום חמישי 20 באפריל, בשעה 8.30 בערב, באולם העשור, רחוב וייצמן ,10
גבעתיים, ירצה שלום כהן
על הנושא הייתכן שלום עם סוריה?

(מקסים, תל-אביב)

שלושה ימים של זכרונות מאהבה ראשונה,
בסרט ישראלי ברמה בלתי־ישראלית.
מורגן (ארנון, ירושלים) צעיר שאינו
מסתגל לחיי החברה חולם על שיבה לטבע.

מועדוגי קולנוע
גונבי האופניים

בתל־ ב רו ך

חבר — אם לא שילמת עדיין את תרומתך החודשית
עשה נא זאת מייד בדואר. הכסף דרוש לתנועה.
היכון לטיול הגדול לערד. שריין לך כבר עתה את יום השבת 6 ,במאי,
לטיול זה יחד עם בני־משפחתך וידידיך. פרטים בגליונות הבאים.

(צוותא; יום רא שון,

)8.30 סרטו הניאו־ריאליסטי של דה־סיקה.

מפריז

באהבה

גרבי ״רשת דייגים״ ללא תפר,
המלה האחרונה של אפנת
פאריס. הגרביים המציגים את
כ פי ש הן צריכות
להיראות. בחורף ובאביב
— על גרביים רגילות, בקיץ
— על הרגל החשופה.
שבעה צבעים לבחירתן:
שחור, לבן
חום־שיזפון,
חום־בהיר,
מלון, ירוק,
תכלת.
בשלם צרפת
ירושה מו עיל ה
אחר שהסתיים פינוי כוחות נאמו מאדמת
צרפת, נתגלה כי שארל דד,־גול עשה עסק
טוב לא רק מבחינה מדינית. יציאת כוחות
הברית הצפון־אטלנטית מצרפת השאירה לה
הרבה יותר אפשרויות תימרון ביחסי־החוץ
שלה. והיא השאירה לצרפת גם, ללא תפירה,
מיתקנים שערכם נאמד ביותר מאלף מיליון
דולאר.
ואלה אינם דווקא מיתקנים צבאיים טהורים,
שהצרפתים טוענים שהם אינם זקוקים
להם יותר. יש, למשל, שדות־תעופה, שישובו
להיות שדות־מירעה. אך הירושה המועילה באמת
היא רשת של בתי־חולים ובתי־ספר,
בנייני־משרדים ומיבני־בידור, בריכות־שחייה
וזירות החלקה על הקרח (של הצבא ה־קאנאדי).
מתאים
לתכנית. בוורדון, למשל,
השאירו האמריקאים מאחוריהם עיירה שלמה,
הכוללת בית־חולים, מרפאת־שיניים משוכללת,
מכבסת־ענק, סופרמרקט, בית־ספר
יסודי ותיכון, בניין קולנוע, מועדון־ספורט,
מוסך גדול וספרייה. שלא לדבר על בית־חולים
מיוחד לחיות.
ירושה זאת, הכוללת ברחבי צרפת תשער,
בתי־חולים חדישים ותריסר בנייני־קולנוע
מפוארים, מתאימה מאד לתכנית הפיתוח הצרפתית.
בהתחשב במחסור החמור בבתי־חולים
בצרפת, מיהרה אוניברסיטת נאנסי
לקחת תחת חסותה בית־חולים צבאי נטוש

גאון טכני אחד הציע להקשות את הנפט
בעזרת רעם על־קולי ואחר־כך לשלותו ב־רשתות־דייג.
ההצעה
המשעשעת ביותר היתד, של רב־סרן
בדימום. הוא הציע להשליך על הנפט
צמיגים ישנים ובוערים. הצעה זאת לא רק

ציפור מבקשת עזרה
שני ימי עבודה

במתהשח קני ם מציגה^ 1 :

״מלק 1ל ם הקט ן
זמלחמתו בסריסים־
ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה של העתה
רמת־גן ״קסם״
יום ד׳ 19.4ב־8.30
חיפה ״ביתנו״
יום ו׳ 21.4ב־8.30
תל־אביב ״בית־הרופא״
מוצאי־שבת 22.4ב־8.30

תל־אביב ״בית־הרופא״
יום א׳ 23.4ב־8.30
יום ג׳ 25.4ב־8.30
יום ד׳ 26.4ב־8.30
ירושלים ״בית־העם״
יום ה׳ 27.4ב־8.30

,,טורי קאניון״ שוקעת
16 טילים 161 ,פצצות 12,800 ,ליטר נאפאלם

שולמית—
החותנת ,

והעתיד...
בצאת שולמית מתחת לחופה,
מהחותנת קבלה זו העצה —
דרכה של אהבה, היא אומרת
דרך הקיבה — עוברת
לכן לגריל אפיה ־בשול
אין להתיחס כלל בזלזול !
טוב תעשי — מה יש להגיד
אם במטבחך יעמוד ״העתיד״!

למען יופי טעחתייך

״ עתיד ״ כירת העתיד
של ״ פזגז ״.
עצוב נהדר 5 להבות
סדור מיוחד לצליית המבורגר
ולחמום אטי בשבת.
זאת ועוד: כירת ״ עתיד ״ כנויר,
לעתיד.
תוכלי להוסיף ארון מיוחד עם תאים
ומדפים — אף הוא בנוי לעתיד
תוכלי להשלים בנקל המערכת כולה
ע״י הוספת תא־אפיה וגריל ולרשותך
תנור נהדר לבשול, אפיה וגריל !

במחוזה ובית־החולים האמריקאי לשעבר ב־אורליאנם
הפך השבוע לבית־ספר רפואי
צבאי צרפתי.
רק עשרה מיתקנים צבאיים נשארו בבעלות
ניצחית של ארצות־הברית בצרפת.
אלה הם עשרת בתי־הקברות הצבאיים האמריקאיים
בהם קבורים 58,474 אמריקאים
שנפלו בחזית צרפת בשתי מלחמות״עולב.

אנגליה
כי צדלהפטר מצמיגים ישנים
אחרי שחיל־האויר המלכותי השקיע שני
ימי עבודה 16 ,טילים 161 ,פצצות (של חצי
טון כל אחת) ו־ 12,800 ליטר נאפאלם הודיע
שר־הפנים הבריטי כי ״יש להניח״ שכל
הנפט שבמיכלית טורי ק אניון הושמד.
זאת היא המיכלית שנבקעה עת עלתה על
שרטון ליד חופי בריטניה והנפט שנשפך ממנה
זיהם אלפי קילומטרים מרובעים של ים
ומאות קילומטרים של חופי־קיט, שלא לדבר
על מיליוני עופות־ים ודגים שנפגעו
וקיבלו עזרה ראשונה על־ידי חובבי ציפורים.
עתה גם גילה שר־הפנים כי משך 11הימים
בהם חיפשה ממשלת בריטניה מוצא ממכת
המיכלית המחוצה הוצף משרדו במאות
הצעות מוזרות ביותר לפתרון ה־בעייה.
נוסף
לרעיון להשיט את מיכלית־הענק
( 61 אלף הטונות) התקועה בעזרת באלונ־ם,
כדורי פינג־פונג וטניס, היו ליועצים החובבים
גם כמה הצעות כיצד להתגבר על
זרם הנפט המזהם.
איכר אחד מנורתמפטון הציע לטאטא את
המים בעזרת מטאטאי קש ענקיים. אנגלי
אחד הציע לגבש את הנפט בעזרת שבב׳־
ברזל ואחר לאסוף את הנפט המבורזל בעזרת
מגנטים.

שהיתר, שורפת את הנפט אלא היא היתד,
פותרת את בעיית הצמיגים הישנים.

אזסמרליה
עלא כו ד ד
אחרי חודשיים באי בודד ובלתי־מיושב,
ואחר רביצה של שמונים שעות על קרשי
רפסודה שוקעת, הגיעו ר,נרי בורדאן ()45
ואשתו ג׳וזי 48 לחוף־מבטחים. היו אלה
שתי מיטות בבית־ד,חולים בדארווין אשי
בצפון אוסטרליה, אליהן הובאו השבוע
קברניט־הטיים הצרפתי בדימום ורעייתו,
אחר שנתגלו על־ידי ספינת משמר־ד,חופים.
סיפור הזוג בורדאן הוכיח מחדש בי
גם במאה הזאת יכולים הרפתקנים למצוא
כר נרחב להרפתקותיהם. אם כי זה מרופד
בכמה מהישגי המאה העשרים.
הכל?{ל ״ ק ל ״ .בורדאן ואשתו סיירי
ביאכטה שלהם באיי־הדרום כאשר מנועם
נשתתק בעת סערת ציקלון שהטילה את הספינה
לעבר האי הבודד בתורסט. מזונם
אזל אמנם עד מהרה והם נאלצו להסתפק
בחלזונות־ים, לטאות וקנגרו־ננס. אבל לעומת
זאת הם יכלו להאזין לתחנוידהשידור
של דרום־מזרח־אסיה במקלט הרדיו שלהם
ולשמוע את מוצארט ואת באך בפטיפון
הטרנזיסטורי שלהם,
״וזה מה שהציל את שפיות־הדעת שלנו,״
נזכר בורדאן. אולי גם העובדה שאשתו
המשיכה ללבוש חליפת־אופנה אותה רכש־בשעתו
בסן־טרופה.
אך אחר שנלכדו בביצה מח&ת־יתושים
כשהם מוקפים משך שלושה ימים ולילות
על־ידי חיות־בר, החליטו לעשות נסיון גואש•
הם שמו את הכל על קלף אחד, התקינו
רפסודה מתותי היאכטה המרוסקים והחלו
חותרים לעבר חופי אוסטרליה.
ה עול ם הז ה 1546

זוג א 1פרט?
כדורי )האקדח

שבעזרתם רצתוה

הנסיכה

מארית־כיאטריאס דכית סאכדי
ל שים
קץ לחייה החטיאו, כידוע את המטרה.
ב ת המלך האיטלקי האחרון ניצלה. עתה
היא מחלימה בחווה נזחוץ למאדריד.
ממה שהיא לא ת חלי ם כל כך מהר זה
הוא גל ה ש מועו ת המציף את עיתוני אירופה.
הגל דן ב מניעים האפשריים לנסיון ההתאבדות.
האם
ניסתה הנסיכה בת ה־ 24 לשים קץ
לחייוה בגלל אהבה נכזבת? האם בא מת היה
הגבר בחיי ה לוחס-ה שחרים ויקטוריאנד
ווסנסיה שהסביר לה, לאחרונה, ני נשם
שהוא לא יכול להסתפק ב שור א חו, כן הוא
לא יכול להסתפק בנערה אחת?
מי יודע?
אבל מה שכולם כבר יודעים עכ שיו ־.את
ההסיטוריה של מאריה־ביאטריס ומתגלה ש היא
קוטלת לבבות לא מבוטלת בז כו ת עצמה.
קודם היה לה טסין צרפתי ואחר כ ן בן
של תע שיין מ מילאנו ואחר כ ן רוזן ספרדי.
וזאת רק ר שימה חלקית מאד של קרבנות
הנסיכה העובדת בימים כתיקונם כ מז כיי ה
ב מועצת ה חינון, המדע ו ה תרבו ת של האו״נז
בפאריס. אונסקו לשם הקיצור.
מה שלא יהיה, כבר ברור כי מאריה-
ביאטריס היא לא היחידה מבני הדור הנוכחי
של בית סאבוי החייה חיים משוגעים.
אחותה הגדולה, גכריאלה, היפהפי ה
בת־ , 27 עברה כמה וכמה גברים גם היא.
כולל לוחס־שווריס אחד. שלא לדבר על השאח
הפרסי שבמעט ו שו דן לה על־ידי איל־נפט
איטלקי אחד שרצה בצורה כזאת ליישר
את ההדורים בינו לטהראן.
והגבר בדור הצעיר הוא יורש־העצר לכס
שאינו קייס יותר. הלא הוא הבן היחיד
ויטוריו ^ מנואלה. גרמניות. ספרדיות.
איטלקיות. צרפתיות. יוונית אחת קפצה בג ללו
מן החלון. ב ת של מיליונר שוויצי
כמעט נהרגה עת התנג שה מכוניתם, אחר
ליל־אהבים, בעץ שלא צ מח ב מקו ם הנכון.

התוצאה היא שכאשר אומכרטד, זמלך
האיטלקי האחרון, מסתכל סביבו הוא מוצא

מריה וויקטוריאנו
נחמה

רק אצל אחד מארבעת ילדיו
שהיא. זאת היא ב תו הבכורה,
פיה, היא ני שאה, ללא כל התחכמו יות,
לנ סין (יוגוסלאבי) וילדה לו פעמיים. ב־שתי
הלידות היא מילאה את המיכסה ה־קבועה־כנראה
של בי ת סאבוי: ארבעה יל־דים,
שנולדו כשני זוגו ת תאומים.

מארייה

ב שורה עםב שר
שגעון הכפתורים האמריקאי התחיל
כבר לפני זמן. הכפתורים האלה הם
בעצם תווית הנושאות כל מיני בשורות.
כמו ״אני פסיכיאטור, נא לשכב ! ״
כפתור כזה תוקעים בדש־המעיל או
בכל מקום אחר שאפשר לתקוע בו כפתור.
בטבור למשל, זה מה שעושות
נערות ביקיני המתנגדות למלחמה ב־וויאט־נאם.
הן עונדות בטבור שלהן את
הכפתור ״צא לאהבה — לא למלחמה!״.
עכשיו כבר הגיע שגעון הכפתורים ל־מימדים
ענקיים. בעיקר הכפתורים המרמזים
רמזים .״צניעות לא טובה לבריאות!״
״ניאוף יפה לגוף!״ שלא לדבר
על כפתורים כמו ״יותר סטיות, פחות
בריות!״
ראנדולף מיק ר, מלך הכפתורים המשווק
85 אלף כפתורים לחודש (במחיר
לירה הכפתור) החליט לא להסתפק יותר
בכפתורים המרמזים (״התינוקות מנשקים
לכולם. למה את לא ן״ הוא הוציא
כפתורים גם על נושאים מעל לחגורה.
למשל ״אני מחבב/ת אנ שים!״ ולשם שיווי
משקל :״אני שונא/ת אנשים!״ רק
ששונא/ת מוכר הרבה יותר מאשר מח־בב/ת.
והכפתור
האחרון שלו גם לא כל כך
שעשע א ת השוטרים. זה היה הכפתור
״תמוך במשטרה, שחד שוטר־תנועה!״

הבת של אבא

מיי שן

בכל אשם האבא שלה. האמא שלה דווקא
אשד. סימפאטית. יש לה שתי מסעדות ובוטיק
אחד בפאריס. היא, כמובן, גרושה
מהאבא הרשע. האבא הזה הוא גנרל. אבל
גנרל אצל הוויאט־קונג.
בתחילה לא הפריעה עובדה זאת לאיש.
בוודאי לא לצרפתים. הם התעניינו הרבה יותר
בבת הגנרל, מיי שן בת ד 18 ולא
בגנרל עצמו.
רק כשהגיע מועד מיבחן הסרטים האמריקאי,
הצטער מפיק־הסרטים מאד.
אמנם גם הוא היה שבע־רצון ממד, שראה.
אבל הוא חשש איך יראו את הדבר בוושינגטון,
כאשר יוודע להם כי כוכבת הסרטים
האמריקאיים החדשה היא בתו של הגנרל

נגואן וון קיין.

מי לא יודע על הפטנט האנגלי או־פייר.
זאת היא עיסקה זוגית והדדית ושראשיתה
בעסק־חליפין משפחתי בו היו שולחים אנשי
היבשת האירופית את בנותיהם לאנגליה והאנגלים
היו שולחים את בנותיהם לאירופה.
האירופאיות למדו אנגלית, שעה שחיו בבתי
האנגלים, והאנגליות למדו אירופאית
שעה שחיו בבתי האירופאיים.
רק שעד מהרה הפך כל העניין לסידור
של אספקת עוזרות־בית בזול, עד שהממשלה.
הנורבגית התערבה בראשית השנה והודיעה,
מתוך דאגה לנורבגיות הצעירות בלונדון, שי
אם רוצים להמשיך באו־פייר אז היא מבקשת
שהאנגלים יהיו פייר. האנגלים הסכימו ועכשיו
הם קבעו רשמית שאסור לנצל יותר
צעירות תמימות.
במקום 14 שעות ליום שכמה מהאו־פייר־יות
היו עובדות עד עכשיו, מותר להן לעבוד
אצל ״המארחים״ שלהן חמש שעות ליום,
לכל היותר. וזה כולל שמרטפות.
נגמרה השיטה שהיו מנצלים את רוב 40
אלף האו־פייריות לשטיפת כלים, כביסת
חיתולים ואיבוק רהיטים בלתי־פוסקים.
חוץ מזה אסור להביא יותר נערות למטה
מגיל ( 18 בעבר היה הגבול )15 וצריך לתת
להן גם דמי־כיס שבועיים. מינימום שלוש
לירות סטרלינג ( 25ל״י).
אבל מי שחושב שבכך הגיעה פרשת סחר
העבדים הוורדרד, כפי שהאנגלים כינו את
עסקי או־פייר, בזכות לחייהן הוורדרדות של
האירופאיות, לקיצה, אינו אלא טועה. עכשיו
קמה זעקה אצל עקרות־הבית האנגליות.

גם להן היו טענות. ועוד איזה טענות.
לא רק על השווייצרית שהיתר, חוזרת הביתה
כל יום בשש בבוקר.
וגם לא על הגרמניה שהיתר, עורכת אורגיה
לחברים שלה כל פעם שהיתר, צריכה
להיות שמרטפית. וגם לא רק על הצרפתיה
שהיתר, כל כך מדוכאת משברון־הלב שלה,
שלא היתד, מסוגלת לעבוד בכלל.
או הסניוריטה הספרדית שהיתר, כל כך
אדוקה בדתה, שהיתר, צריכה ללכת לכנסיה
כל בוקר — בדיוק בשעה המיועדת להלבשת
והזנת הילדים.
הטענות העיקריות של עקרות־הבית האנגליות
התייחסו דווקא למיקרים מסוג המיקרה
שהתפרסם השבוע. היתד, זאת או־פיירית בת
,20 בלונדית וממוחצאת. המעביד שלה דווקא
ביקש להאריך את שהותה בביתו. אבל קצין־
ההגירה, שצריך לאשר מדי שנה את הישארות
האו־פייריות לשנה נוספת, לא הסכים.
״אמנם,״ הוא הודיע ,״לא היו חיי־הנישואין
של המעביד מוצלחים במיוחד גם לפני שה-
או־פיירית עלתה על הבמה.״ אבל, מה ש־
מאגדה ברור הוא, שהיחסים ״ההדוקים״ שלו עם
האו־פיירית הרסו עוד חיי משפחה לונדונית
אחת.
לא צריך לחשוב שכל האופייריות מהדקות)
את היחסים הזוגיים שלהן כל כך. הנה,
למשל, המיקרה הפרטי של מאגדה קד
נופקה הפולניה. היא היתד. או־פיירית בלונדון
עד שנמאס לה והיא עברה לרומא.
ושם היא לא זקוקה לעסקי־חליפין ולא לשום
זוג מארח. היא לגמרי פרט. אבל פרט
רציני. ככוכבנית איטלקית.

שונא מתנות -יחיה
9איך הולכת האימרה המפורסמת? לא
ח שוב מה שנותנים, ח שוב אין שנותנים.
יש גם כאלה שסבורים ב דיו ק להפך. לא
ח שוב אין שנותנים, ח שו ב מה שנותנים.
אחד מאלה הוא מאריו גאלאטי, טבח
לונדוני ידוע, שגילה ה שבוע מה הוא נו תן
לאורחים המיוחדים שלו:
למוריש שבלייה דג מ שה־רבנו ע שוי
על גריל. זה מה שהוא אוהב.

מארלן דיטריך

הוא התחיל לנשוף את הע שן בהנאה. עד
לרגע מסויים מאד. ברגע מסויים זה התפוצץ
לו כל העסק בפניו.
חוץ מ ה ביזיון לא קרה שום דבר. ה מזכיר
המסכן לא היה אשם. ז ה היה הבן של

מ ת חי ל ה כל ס עו ד ה עם

היטב.

קאביאר מצונן
לאדרנס אוליכייה מעדיף ב שר כבש
צעיר ופאכלו פיקאסו אוהב ספאגטי.

מתנה לונדוני ת אחרת ייעדה הכלה ה צעירה
מיה פארו. היא חיפ ש ה וחיפ שה
ולא ידעה מה לקנות לבעלה, האיש שיש
לו את הכל (ואת הקול) ,פרנק סינטרה.
בסוף בא לה רעיון מצויין. היא קנתה
לו ב מתנה טקסי לונדוני. זה הטקסי הבנוי
בצורת ארגז.

• ה ש חקן ג׳ ץ ויין שחזר מוויאט־נאם
חילק גס כן מתנות. אחת מ הן הלכה לראש
הממ שלה הדרומית, נגויאן קאו קי. ומה
נתן איש המערבוני ם ויין לקי? אקדח עתיק.
כדי לא להרגיז יו תר מדי צופי סרטים
שלא כל כן מתלהבים מקי נחפז ויין לגלות
׳ ש הוא הסביר לקי שבמערב הפרוע היו
קוראים תמיד לאקדח ״עו ש ה השלום״.
• פחות מ שע שע היה מצבו של סגן
ש ר־ החינון האמריקאי הארודד ה ו (חורז
עם לא!) .אחרי ארוחת־עסקים שופעת עם
חברי וועד ת־ ה חינון של הקונגרס החליט ש הגיעה
השעה להצית את הסיגאר הד שן בו
כיבד או תו ב או תו בוקר המזכיר שלו.
קארול סגן־השר. הפרחח הזה, בן , 13 ניצל את
ההזדמנו ת שביקר במ שרדו של אביו כבוקר
ו הט מין זי קו ק בסיגאר.

• לסיים בנימ ה אמריקאית פחו ת מפו צצת.
או, אולי, יותר מפוצצת. מתנת ה שבוע
שייכת ליהודיה הצעירה קארדל בייקרי,
הבייבי דול המקורית. היא כבשה את עיני
המסריטים ברומא כאשר נתנה להם דוג מ ה
כיצד היא יוצאת מן האמבט בסרט שהיא
מככבת בו ב שבילם, ההרמון.