גליון 1546 מתאריך 19 באפריל 1967

1546

תשע

19.4.1967

המערכתדמתה השבוע למשטרה בזעיר
אנפין.
זה החל ביום הראשון שעבר, כשנודע על
שרשרת הרציחות ועל החיפושים אחרי מנשה
אנוואר. מרבית הכתבים והצלמים הועמדו
במצב הכן, ובישיבה מיוהדת תוכננו
פרטי העבודה. עוד באותו לילה יצאה ה־חולייה
הראשונה לשטח.
מאז, מדי לילה בלילה, חזר ונישנה המחזה:
שלוש חוליות של כתבים וצלמים נעו
אינסוף שעות בכבישי הארץ ובפרדסיה.
בדומה למשטרת ישראל, התרכזו החיפושים
בסביבות הפארק הלאומי, בפרדכי אור־יהודה,
כפר אונו וסביון. חוליה אחת, למשל,
הגיעה במסעה עד לאשדוד.
במיקרה אחד, ביום השלישי בלילה, סרקה
חוליית העולם הזה את הפארק הלאומי. כשיצאה
משערי הפארק, ניתקלה בכות משטרה
גדול, שאנשיו צויידו בעתים ובמכשירי־קשר.
״איך העזתם להיכנס לפארק בלי נשק?״
שאל אחד הקצינים. השיב הצלם :״אנחנו
סומכים על הפלאש של המצלמה, הוא יכול
לסנוור כל אחד.״

ענה, באור־יהודה.
כשניכנסתי לדירה, פרצו ילדות המשפחה
בבכי מר. שתיים מהן התעלפו. למעלה משעה
עסקתי בהרגעת הרוחות, ושיכנעתי
אותן כי מסרתי היא עיתונאית בלבד.
למחרת ריאיינתי את נדרה — אחת מאחיותיו
של אנוואר. שם נודעו לי פרטים נוספים,
שהובילו אותי למשפחתה של יפה

הגליון הקודם יצא עוד לפני שנתפס
אנוואר, אך הוא כלל כבר כיסוי נרחב של
הפרשה, ולווה בתמונות בלעדיות. אבל המערכת
לא נחה עדיין. מזה זמן רב לא נראו
בה כה הרבה אנשים שעיניהם אדומות, כתוצאה
של חוסר שינה ממושך.
כי מלבד פרשת אנוואר, היה חייב כל אחד
מן הכתבים והצלמים לעשות את עבודתו הרגילה.
ואז
באה התפנית.

מספר על כ!־ חיים חלסון, פיר־סומאי
הנימנה על קוראיו הוותיקים
של השבועון המסויים:

בח י

ה >,ניי ה

ל איי

של הי ם ה שיזו ר

צ 4 -דולריםל רי ס

פנ סיון מלא

בוא ג ס אתה

יי, הרוה מיופית
המ סורוזי ת

מ הכנס ה האורח,

0ר \ 2י ס ^י 0י 1״

״פלתור ס״

ית הגסיעוונ ״אוניברס״

אינ ט מ ציונן

הנציגותי יה*-בולגריתלתיירותב>
ול ,59 תל-אביב — טטלפון
רחוב איבן ־ גג ב י ררו ל

כל העסק התרחש ממש מתחת למירפסת
של ביתי, בגבעתיים. שמעתי שתי יריות ויצאתי.
אחרי דקות ספורות הופיעו הרבה
מכוניות משטרה, ביניהן הרבה מכוניות אזרחיות
ושוטרים ללא מדים. כולם מזויינים.
ברגע הראשון עוד לא הבנתי מה קרה,
אולם חלפו עוד כמה שניות ומצאתי את
עצמי מחייג את מספר המערכת. זה היה הטלפון
הראשון שעשיתי.
אחר כך נזכרתי שאני לא רק קורא של
העולם הזה, אלא גם אזרח המדינה. לכן
חייגתי לקול־ישראל, כדי שיספיקו להודיע
על תפיסתו של אנוואר במהדורת החדשות
האחרונה. אולם אף אחד שם לא מרח בכלל
להרים את השפופרת.
לכן צילצלתי שוב לקול־ישראל, אך הפעם
לירושלים. סיפרתי לעורך החדשות כי לפני
דקות ספורות תפסו ליד ביתי את אנוואר
מנשה. הוא אמר לי תודה רבה, אבל אחר־כך
התברר לי כי לא שידרו על כך דבר
בחדשות השעה .11
עד כאן סיפורו של חלפון.

הוא לא ידע באותו זמן, כי דקות ספורות
לאחר שהגיעה למקום המשטרה, הגיעה
לשם גם אחת מחוליות העולם הזה. אולם
טבעת השוטרים שנוצרה במקום, סביב הבונקר,
לא איפשרה לצלם להנציח את המאורע.
באותו
ערב הוטלה מרבית העבודה על
כתב אחד במיוחד. היה זה שמואל שקד,
ומשימתו היתה: למצוא את יפה, אשתו של
אנוואר מנשה, כדי לקבל ממנה את סיפורה
האישי.
שקד ניתקל בקיר אטום. משטרת מחוז
תל־אביב סירבה לגלות את מקום ד,ימצאה
של האשה .״אנחנו חוששים מרצח נוסף,״
הסביר לשקד דובר המחוז.

מדווח שקד:

יפה מנשה ובנה כמערכת
מנשה, אשתו של אנוזאר. אך אותה עצמה
עוד לא מצאתי אז.
בינתיים פגשתי את יהודה באקל, האלמן,
והוא הכין לי רשימת שמות ומקום הימזד
אם, שיעזרו לי באיתורה של האשד״ בביתו
היתד, ילדה אחת, בתה של הנרצחת רחל
בקאל. היא פרצה בייבבות מחרידות. אחרי
שהרגעתי אותה שמעתי מפיה, כי הרוצח
אמר גם ״אני הולך לרצוח את הדודה נדרה.״
בכתובת מסויימת אחת הייתי למעלה מעשר
פעמים. כל פעם, בתקווה שאמצא מישהו.
לבסוף הגעתי אל אשת הרוצח, שלהפתעתי
התגוררה הרחק הרחק מתל־אביב•.
רק ארבעה קציני משטרה ידעו או על הכתובת
הזמנית שלה.
עד כאן דיווחו של שקד.

כתב ״העולם הזה״ שיכנע את האשד,
כי חסע עימו אל משרדי המערכת, ושם,
בסודיות מלאה שהפיגה את חששותיה, מסרה
לו יפה מנשה את סיפורה האישי (ראה
עמודים .)21—20
* המערכת אינה יכולה, מסיבות ברורות,
לציין את הכתובת המדוייקת.

התחלתי באיתור אחיותיו של אנוואר. יש
לו שמונה אחיות.
בשלב הראשון היה קשה למצוא אותן, כי
הן הסתתרו בבתים אחרים, מפחד נקמת דם.
אולם אחרי מאמץ מצאתי שלוש מהן, בכפר

תזכיר
.העולם הזה* ,שבועון החדשווז הישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 סלסון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

• עיקכותיל די תימן: השבוע כינסה ועדת החקירה לגילוי עיקבות
ילדי תימן הנעדרים מסיבת עתונאים, בה מסרה על ההתקדמות הרבה בעבודתה.
כפי שמסתבר, נתגלו עקבותיהם של מרבית הילדים הנעדרים. בחלקם אמנם מתו,
אך בחלקם נמסרו לאימוץ בלי ידיעת הוריהם. בין השאר: נמסרו ילדים
לאימוץ בחו״ל. גילוי זה, שפורסם לראשונה מעל דפי העולם הזד,)1532( ,
קידם את עבודת הוועדה. מערכת העולם הזה מסרה בשעתו לוועדה את כתובות
המאמצים בחו״ל, וחוקריה הגיעו אליהם לגביית פדות.

העולם הזה 1546

^/ץ_/£ 1ץ ^ ט 3־ המתנההמתאימה לגבר!

//ג ב 7דזו בגבר ־זרז־...
לאחר הגילוח ה תז מעט *ע £1ע * 0£ 810£ * 0 0ו
ו שים לב מהמתרחשבמ שך היו ם !
אל תו פתע מהרג שהפת או מי ת של ב ט חון עצמי
ת הי ה אדון לכל מצב, ואל תו פ ת עכא שר נ ער ה ב או טו בו ס או ב מ עלי תתשת דל להמצאב קר ב תך.
א ח רי הכל* ,ע 61ע * 106 8106 * 00 לא רק מרענן א ת עור פניך
אל אגם מרכך, מ חיי ה ונותן לו גוון מיוחד.
106 8106 החריף והענוג, ממריע אך לא מגרה א ת העור.

התחל מדי בו ק ר ...או ערב ...ב הנ אתאמת זו,

ה מ עני ק ה לד הרג שת טיפו ח נ פל א ה 4 היא ת הנ הכשם שגם אתהת הנ ה.
נסהמחר בבו קר *ע £1ע * 0£ 810£ * 00ו ו תו כחבעצמך!
0£ 810£ו

תוצרת וי לי אמס

מיוצר ע״י בל מון בע״מ ת׳׳א. ה מפי צי ם חב ר ת נורית בע״מ ת״א

העולם הזה 1546

מכתבים
כפר נדול
אני מוכן לקבל את דין האחראים על
בטחון המדינה, והריני משוכנע כי היה
צורך במכת־נגד, כפי שהנחית צה״ל על
הסורים (העולם הזה 545ו) ,אבל הנימות
השחצניות שנשמעו לאחר הפעולה צורמות
את האוזן.
היכן נולד הטייס שדמשק נראתה לו כ־
״כפר ערבי שגדל״? כלום לא בקיבוץ?
אז מה הזילזול הזה באחת מעריה היפוח
של המרחב?
רחמים בהן, טבריה

בל הכבוד
כל הכבוד לטייסי חיל־האוויר! .
מ;חם הראל, תל-אביב

״א/ק תל־אכיב כובה״ -תצלום הקרב על האוניה כנמל חיפה
ועתה התחדשו ימינו כקדם, ובמקום פדאיון
יש אל־פתח. עתה מבשרים לנו שהמכות
האדירות של חיל־האוויר ישקיטו את הגבול,
והנה חבלנים חדשים צצים בלילה.
האם יש לצפות לעוד סיבוב, שלאחריו
יבוא עוד סיבוב ועוד סיבוב? או, אולי כדאי

מ ב דנ ב וז 1/ר.בוע

וך ר)י׳ 1

יוסף גבעון, פאריס
בתצלום: קטע ממכתבו שד יוסף גבעון, המכונה גם יוסף ג׳י, או יוסף גוטמן,

המסביר מה שמו ומה נתינותו האמיתיים.

דרכים הדשות
כדאי להיזכר קצת בעבר הלא־רחוק: באמצע
שנות החמישים, כשצד,״ל ערך את
פשיטותיו המפורסמות, הסבירו לנו כי הן
יביאו שקט לגבולות. אחר־כך באה מלחמת
סיני.
בזמן סיני אמרו שהשקט הנה הוא בא,

לחשוב גם על דרכים אחרות, חדשות?
יוכבד מלמן, תל-אביב

ההשוואה

אני תקוזה כי תצליחו לעורר את עמנו,
להזעיק ולהתריע כנגד העוזל שנעשה לשני
חלקי העם הוויאט־נאמי (העולם הזה 545
אבל אינני יכול לקבל את ההשודאה שלכם

בין הטרגדיה הוויאט־נאמית, שהיא נוראית
כשלעצמה, לבין השואה שפקדה את העם
היהודי בשנות מלחמת העולם השניה.
ש. ה״ ,רחובות

ישן וגם חדש
כאזרח בעל עמדה מכובדת, שהשתתף
לפני 15׳ שנה בשביתת הימאים הגדולה,
אני יכול להעיד כי בסיפור הקטן שלכם
(העולם הזה ,)1545 כללתם כמה גילויים
שהיו בבחינת סוד עד עצם היום הזה.
לא האזרחים הרגילים, ואף לא חלק מן
הימאים של אותה תקופה, לא ידעו כלל
מה בדיוק התרחש מאחורי הקלעים של אז.
אולם לפי מיטב ידיעתי קיימות פה ושם
גם תמונות שעדיין לא התפרסמו, וגם בהן
יש משום גילוי ציבורי ועתונאי כאחד.
למה לא דאגתם להראות אותן?
א. מ ,.תל־אביב
גס מארגני ננס הימאים, לזכר 15 שנה
לשביתה, גילו כי החומר הכתוב והמצולם
שבידיהם אינו מלא. תמונות ותעודות מאותה
תקופה מצויות עדיין בידי אנשים פרי
טיים, ואין ארכיון מלא בנושא זה. העולם
הזה מפרסם כאן לראשונה תצלום של האונייה
תל־אביב, בעת הקרב הגדול, כשניסתה
המשטרה לכבוש אותה. על גב התמונה
רשם הצלם ני האונייה בוכה. כוונתו
לעשן הצופרים, שהזעיקו את תושבי חיפה,
ולסילוני המים שהותזו בעד המאבק. הם
נראים בבירור בתצלום הישן.
חבל ביקורו של הפילוסוף הצרפתי הנודע,
ז׳אן־פול סארטר, הוכיח עד כמה עמוקה
ויסודית היא הבצורת המחשבתית־אידיאו־לוגית־פוליטית
השוררת בארצנו.
הזרע שזרע האורח יכמוש, מחוסר תנאים
מתאימים להתפתחותו. בביקורו החמצנו
ובר יקר. וחבל.
אריה אכי־־נמרוד, חיפה

למכירה דירות פאר בנות } חדרים
עם הסקה מרכזי ת

ברח׳

יחזקאל

פינת ישא־ברכה

אפ שרות למ שכנתא עד 2.000ו ל״י
נא לפנות טלפונית 21025 או 23714 ירושלים

לחזור ולשרת
כן פיחות — לא פיחות (העולם הזה
,)1544 אבל יש עדיין בעייה ששום עתון לא
הזכיר אותה: בעיית הסטודנטים הישראלים
הלומדים בחו״ל, והשפעת הפיחות עליהם.
אני, כמו מרבית חברי, מקבל הקצבה
חודשים בערך של 130־ 100 דולאר לחודש.
כלומר: הורי נושאים במעמסה של קרוב
ל־ 400 לירות בחודש. תארו לכם את גודל
המכה שתונחת עליהם, במיקרה של פיחות:
הם יאלצו להוציא כ־ 600 לירות בחודש.
בתחילה לא נמצאו מספיק מקומות בארץ,
כדי שנוכל ללמוד בהם, ועתה מאיימים
לנשל אותנו גם מספסל הלימודים בחו״ל.
אנו הרי לומדים במטרה לחזור לישראל ולשרת
המדינה, אז למה ייעשה לנו עוול כזה?
דויד נדישילר, סטודנט, סיינה, איטליה

חל שינוי
בשנותיה הראשונות של המדינה חכרה ההסתדרות
מיגרש בבית־דגון, ומסרה אותו
לרשות הקבוצה המקומית של הפועל. נטל
האחזקה היה על המועצה המקומית.
עבר זמן, וקבוצת הכדורגל של הפועל
התפרקה. התושבים חובבי־הספורט לא התעניינו
בפוליטיקה, והיפנו את אהדתם לקבוצת
בית״ר המקומית. ואמנם, אנשי ההסתדרות
לא התנגדו אז להעמיד את המיגרש
לרשות הבית״רים.
אך כשרסן השלטון במקום נשמט מידי
מפלגות המערך, אז חל שינוי. לפני ימים
ספורים הופיע דחפור, והחל לחרוש במיג-
רש. מיד התקבצו תושבים נרגזים, והיה
חשש שתפרוץ תיגרר .,רק בואה של המשטרה,
שהפסיקה את החריש, מנע את ה־תיגרה.
עניין
דומה מתחולל גם בשטח הבידור. יש
אצלנו שלושים בתי־כנסת, אבל אין שום
אולם קולנוע. ישנו אולם השייך להסתדרות,
והוא שימש להקרנת סרטים, אך שוב, לאחר
הכישלון בבחירות, מגעו עסקני המערך מן
המקרין לעשות את עבודתו, כרגיל.

ברצוני לשאול: אם מטרת ההסתדרות היא
טובת הציבור, מדוע חל שינוי ביחסה לקבוצת
הכדורגל וביחסה לסרטים? בעיקר כשד,מיגרש
והאולם הם רכוש חברי ההסתדרות,
שהיו ועודם כיום תושבי בית־דגון.

משה רומנו, חבר המועצה
המקומית, בית־דגון

למהז

ראיתי את עובדי הקרן הקיימת בימי
המיתון. נוכחתי לדעת
מי הם המשתכרים
שכר רעב, ומי
מקבל אגורות
שחוקות לפרנסת משפחות
מרובות ילדים.
הרוב
המכריע: יו־צאי
ארצות המיזרח.
אשכנזים — רק מיעוט
קטן. למה?

אשר הררי, חיפה רוחו של דיסקוטק

א£ב101ס

הררי

למירי שם־אור, גיבורת הכתבה ״המרדנית״
(העולם הזה :)1543 אני מזדהה עם
הרגשותיו כלפי דור הפלמ״ח וכלפי הדור
שלנו, אך דבר אחד לא ברור לי, מדוע צעירה
כמוך, המחפשת תוכן תחת ריקנות, מרבה
לבלות בדיסקוטקים. כלום שם מצוי
תוכן־חיים מיוחד במינו? עשיר ברוחו?
גילי אייזנר, רמת-גן

איה החוקרים ז
נכון שלוזעידת הנפט במכסיקו נסעו 8
פקידים ואף לא מומחה אחד (העולם הזה
,)1544 אך ביכולתי לספק לכם אינפורמציה
נוספת בנושא זה:
לאחר פניית מכון הנפט הישראלי, לשלוח
עבודות־מחקר לכנס, נמסר לו נושא־מחקר
שנעשה בטכניון, בדבר הורדת החיכוך בקווי
הדלק. הדבר אף פורסם באחת החוברות
הנקראות ״עולם הדלק״.
לפני למעלה מחצי שנה הגיעה פנייה נוספת
מן המכון, שביקש את המחקר המלא.
מאחר שבמיקרה נמצאו השנה שלושת עורכי
המחקר בארצות־הברית (שניים בשנת שבתון
ואני לצורך עבודת דוקטוראט) ,ענו
למנהל מכון הנפט שאם ימצא תקציב לנסיעת
אחד מתוך השלושה למכסיקו, יהיה
טעם בהגשת המחקר. כי, לידיעתכם, בכנס
מדעי מסוג כזה נהוג שהחוקרים מרצים
על עבודתם, עונים על שאלות ומשיבים על
השגות, ורק לאחר מכן מופיע המאמר שלהם
בקובץ הכנס.
מנהל מכון הנפט, מר חן, השיב טלפונית
שהדבר בלתי אפשרי, וכך הוסרה מעל
הפרק האפשרות שצוות חוקרי הנושא הנ״ל
ישתתף בבנם הנ״ל.

אהוד פנקלשטיין,

1711111(111

אוניברסיטת פרינסטון, ארצות־הברית

טובת הציבור
רבות כבר דובר על נימוסיהם של ה־

השלט באוניברסיטה

טעות לעולם צודקת
כ־ס אחוז מתקציב באר־שבע יוצאו בשנת
1967/8על חינוך (כותרת במעריב).
פסח אונגר, באר־שבע

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עול ם הז ה 1546

הסריג בעל התכונות הידידות במינן
נראה תמיד כחדש, מתכבס בקלות }גם במכונת כביסה{
שומר על צורתו, אינו מתכווע.
סריגי דיאולו לופט מצטיינים באותו ״משהו מיוחד״
הגותו להם את האיכות וההידור כמותם טרם היו.

ה ס רי ג ה מו שלם ״ללא געיות
״1א 101£ם 01^ 65161 £1616 זס) < 1ז3וזז 069 11366

פרסום נזלניק

סטודנטים שלנו, אך התצלום המצורף מראה
גם את מידת האזרחות הטובה שלהם,
ומוכיח עד כמה הם נשמעים לחוקים ו
לתקנות שעיקרם טובת הציבור.
משה לזר, תל־אביב
השלט, האוסר חניית כלי רכב, והרכב
הרב החונה לידו, צולמו ליד אחד מבנייניה
של אוניברסיטת תל־אביב.

׳ ד ^ורלמהד

ך* יום האחרון לפני פגרת־הפסח נכנס לפולקלור של הכנסת בתור ״היום הרביעי
( | הארוך״ .הישיבה התחילה בשעה 9בבוקר, בנוכחות שלושה ח״כים, ונמשכה עד אחרי
שעה 5אחרי־הצהריים, ללא הפסקה.
יצאתי כמה פעמים כדי לשתות אספרסו חזק, ופעם כדי לתת ראיון קצר לשני תלמידי
בית־הספר הריאלי בחיפה, שבאו לעשות מחקר על ״אזרחות טובה״ .הם ביקשוני להסביר
להם מדוע אני תובע מן הח״כים להיות נוכחים במליאה. כל שאר הח״כים, שעימם דיברו
באותו יום, טענו באוזניהם כי זוהי תביעה מגוחכת. הם לא נבחרו בגלל ישבניהם (כדברי
דויד הכהן, כמדומני).
הסברתי להם את דעתנו בנדון — וחזרתי למליאה כדי לשמוע את דברי־הסיום החגיגיים
של היו״ר, קדיש לוז. היתד, בהם הכרה מפורשת בנצחון מסענו הציבורי הגדול נגד
העדרות חברי־הכנסת:
ק די שלה נקודת הביקורת שנמתחה כמעט על־ידי כל (המבקרים בבניין
הכנסת) נוגעת למיעוט הנוכחות של חברי־הכנסת באולם הישיבות.
אני יודע כי זאת תופעה רגילה בפרלמנטים, וטבועה — כנראה — בעצם מהותה
של העבודה הפרלמנטרית ועמוס־העבודה הרובץ על חברי־הכנסת. אולם הציבור
שלנו רוצה לראות בנוכחות גדולה של חברי־כנסת באולם. כשליחי־ציבור, חייבים
אנו להאזין לרחשי־לב הציבור.
באותו רגע חגיגי — סיום מושב הכנסת — לא כיבד אף שר אחד משרי הממשלה
את הכנסת בנוכחותו. ח״כ הנס קלינגהופר קם כדי לציין זאת למען הפרוטוקול — אך בכך
רק משך את תשומת־לב הנוכחים לעובדה כי מתוך סיעתו שלו, סיעת גח״ל על 23 חבריה,
נכחו רק ( 4ארבעה!) ח״כים. השאר נסעו הביתה לפני כן, כשהתארכה הישיבה.
בסך הכל נכחו באותם רגעים אחרונים 15 :מבין 49ח״כי המערך 4 .מבין 23 אנשי
גח״ל 5 .מבין 11 אנשי המפד״ל 5 .מבין 10 אנשי רפ״י 4 .מבין 8אנשי מפ״ם 2 .מבין
5אנשי ל״ע 2 .מבין 3אנשי רק״ח. לא נכח איש מסיעת אגודת־ישראל, המרכז
החופשי, פועלי־אגודת־ישראל ומק״י.
סיכום הנוכחות 38 :ח״כים מבין . 119 פחות משליש, בהזדמנות חגיגית מיוחדת!

הר !זפיים, הר ויאט־!אם׳.
* ץותו מי ספר של ח״כים, בערך, נכח כמה שעות לפני כן, כאשר נערכה ההצבעה
לסיכוי הדיון על מסע שר־החוץ בדרום מיזרח־אסיה.
כפי שב 2־ סיפרתי בדו״ח האחרון, נערך דיון זה בעיקבות דרישה מיוחדת של 42
חברי $8$ $ציה. בראש היוזמים עמדו גח״ל ורפ״י — אך בדיון עצמו לא היה לאיש
מבין 4שתי סיעות אלה מה לומר. ואכן, כאשר הגיעה העת להגיש הצעות־החלטה, פשוט
לא הגישי. יכי מד, יכלו לומר? הן הסתפקו בהצבעה נגד הצעת הקואליציה :״הכנסת
רוש&ת לפניה את סקירת שר־החוץ.״ לעומת גח״ל ורפ״י, היה לנו מה לומר — ואמרנו
זאון.:בפה,.מלא. ניסחנו את עיקר הדברים בהצעת־החלטה שלנו:
) 1 > 1הכנסת רו שמת לפניה את הודעת שר־החוץ.
י (צ) ה סנ ס ת־ קו ר או! לממשלה להרים את קול מדינת ישראל, כמדינת ניצולי
השואה, למגו־ך הפ־סקת השואה בוויאט־נאם.
( ) 3המסת קו ראת לממשלה להמחיש את נוכחותה המוסרית בדרום מיזרח־אסיה
על־ידי ׳קריאה תקיפה להפסקה מיידית ללא־תנאים של ההפצצות ושאר שיטות־הלוחמה
הבלתי־אנושיות בוויאט־נאם.
( ) 4הכנסת קו ראת לממשלה להגביר את מאמציה ולפעול בכל הדרכים
למען החזרת השלום לוויאט־נאם.
ניסחנו הצעה זו, בכוזנה מחושבת כלשון מתונה ביותר, כדי למנוע כל אפשרות של

התנגדות למילה זו או אחרת. אפילו לא הזכרנו בפירוש את ארצות־הברית, הדרום או
הצפון. רצינו לתת אפשרות לכל בעלי הרצון־הטוב בכנסת להרים את ידם במצפון
שקט, מבלי שתהיה בכך התגרות בממשלה.
אך זה היה לשווא. מלבדנו, רק הקומוניסטים הצביעו בעד החלטה זו. מפ״ם —
המארחת הגדולה של ז׳אן־פול סארטר, המונופוליסטית של כוחות־הקידמה — נמנעה
מהצבעה, בדיוק כמו גח״ל ורפ״י. הרוב הצביע, כמובן, נגד.

\2ור ישראר גרירי
*ו 0לפני כן הצביעה מפ״ם, יחד עם כל הקואליציה, נגד הצעת־החלטה אחרת שלנו.
׳ היא נגעה לדמוקרטיזציה של שירות־השידור.
הוזיכוח עצמו היה מבולבל, והצטיין בעיקר בכך שכל אחד טען על קיפוח מפלגתו
שלו. הוא נמשך יומיים, ובלט בו ההבדל בין שני הימים.
ביום הראשון דיברו הנציגים הקשישים (כמעט כולן נשים)
של הסיעות הגדולות, שלרשותם עמד הרבה זמן, ושהוכיחו
כי הם אמנם ״חיים על הירח״ .השיעמום היה מזעזע. ביום
השני דיברו הנציגים הצעירים (ההיסטוריון גבי כהן בשם
המערך, שמעון פרס בשם רפ״י, אני, תופיק טובי בשם
הקומוניסטים, גדעון האוזנר בשם הליברלים העצמאיים, ועוד)
וכך התקרב הוויכוח יותר למציאות. אך נידמה לי
שסיעתנו היתד, היחידה שדיברה דברים עקרוניים (ראה
מיסגרת).
יצקנו דברים אלה להצעת־החלטה שאמרה:
( )1הכנסת תובעת להפוך את רשות השי•
דור לרשות ממלכתית דמוקראטית, שחברי כל מוסדותיה
המנהלים ייבחרו על־ידי הכנסת ברוב חסוי.
( )2הכנסת מציינת בסיפוק את השיפור לוז הניכר שחל בשנים האחרונות ברמת התוכניות ה־משודרות.

)3הכנסת תובעת לשתף בתוכניות את נציגי כל גווני המחשבה והיצירה,
מתוך מגמה לשקף את מלוא הרבגוניות הדינאמית של החברה הישראלית.
( )4הכנסת מביעה את רצונה שבצד הרשות הממלכתית יינתנו רשיונות
לתחנות־שידור פרטיות, בדומה לרשיונות לעתונים.
הצעה זו נדחתה, כמעט, סד, אחד. גח״ל ורפ״י נמנעו — למרות שאנחנו הצבענו
בעד הצעת־ההחלטה שלהן, שקראה להקמת ועדה לבדיקת ממלכתיות השירות.
לפני כן השיב השר ישראל גלילי לחלק מטענותינו. כך אמר, לגבי טענתנו כי רשות־השידור
הבלתי־תלויה היא פיקציה, מכיוון שהיא מתמנה כולה על־ידי הממשלה:
ישראל גלילי אינני סבור, חבר־הכנסת אבנרי, שאדם שנתמנה על־ידי הממשלה
לשליחות ממלכתית נפסל על־ידי עצם העובדה שנתמנה על־ידי הממשלה. מכל מקום, חבר-
הכנסת אבנרי רשאי להציע הצעת־חוק לתיקון חוק שירות־השידור, ולהציע שמליאת רשות־השידור
תתמנה על־ידי הכנסת — ושיינתן ייצוג לכל הסיעות, וכן לסיעה בת חבר אחד. אם
הכנסת תקבל חוק זה, הממשלה תכבד אותו. לא תוכל להאשים את הממשלה בכך שהיא
מפרה את החוקים.
נציע, כמובן, הצעת־חוק כזאת — אך ברור כי השר גלילי, וכל סיעות. הקואליציה,
יצביעו נגדה.
ע 1רגש \ זתחת ־

השבוע הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:
9עוזי ם ל אנ גו ל ה: האם יש אמת בהכרזת התנועה לשיחרור אנגולה
כאילו ישנם עוזים בידי קלגסי הצבא הפורטוגלי? האם סיפקה ישראל עוזים כאלה?
האם מותר למדינות אחרות, המייצרות עוזים, למכרם לפורטוגל? האם יש פיקוח

על כך?
(בעניין זה הגשנו גם הצעה דחופה לסדר־היום, אך הנשיאות שללה את דחיפותה).
9אי ךלהצטרךל שו ק? האם ערכה ממשלת ישראל אי־פעם סקר רציני,
כדי לברר מה היה קורה למשק הישראלי אילו נתקבלה ישראל לשוק האירופי?
9ס פו ר ט אי םכצה ״ ל. האס קיים הסכם בין צה״ל ורשות הספורט בדבר
שיחרור ספורטאים לאימונים? האם הזכויות, המוענקות לפי הסכם זה לכדורגלנים,
מוענקות גם לספורטאים אחרים, כגון שחיינים ואתלטים? מדוע אין מעבירים שחיינים,
למשל, לאיזור חיפה, כדי להקל עליהם באימוניהם?
9ס מ כויו תלשרהמשטרה. נאמר בעתונות כי השר תובע לעצמו סמכויות
חוקיות כדי להכריע במדיניות המשטרה ולפקח עליה. בידי מי נמצאות סמכויות
אלה כיום? איזה פיקוח יש על המשטרה? היש קשר בין השר לבין מפקדי מחוזות?
9מהפכותבאפ רי ק ה. האם נכון כי חברות ישראליות החליטו. להסתלק
משותפויות באפריקה, בגלל ריבוי ההפיכות שם? מהו הנזק שנגרם?
9יי דעישרא לי אמיתי. האם נכון כי ישראלים היו מעורבים בפרשיות
של ניצול כספים ממשלתיים במערב־ניגריה לטובת המפלגות שם?
9מכונתאמת. על סמך מה מבצעת המשטרה חקירות במכונת־אמת? האם
קיים לכך נוהל קבוע? האם במדינה כלשהי בעולם מתקבלים מימצאי המכונה על־ידי
בית־משפט כלשהו?
9פי ר פו ם נ שו אי] .האם זוגות, הנרשמים לנשואין, רשאים לבחור באיזה
עתון תפורסם ההודעה על הרישום? אם לא, מדוע לא?
9מהקרים ככית״הספר. האם נכון כי משרד־החינוך פירסם הוראות
להגבלת עריכת מחקרים מדעיים בבתי־הספר? מה הן? באיזה מדינות בעולם ישנן
הוראות כאלה?
9ג׳ואיש אוכסרכר. נודע כי ממשלת ישראל שילמה עד כה כמיליון ל״י
עבור החזקת המהדורה הצרפתית של הג׳ואיש אובסרבר, וכן כמאה אלף ל״י למימון
מהדורה גרמנית. מהי תפוצת שבועונים אלה? מאיזה סעיף הוענק הכסף? כמה שולם
למהדורה הבריטית?

שנזיטז אוזגז

* גכי ה״חיפושיות״ ,שזכו לשבחים מופלגים מפי מיטב המלחינים של דורנו, נוסף
על תוארי־אבירות מידי הכתר הבריטי, אמר השר:
ישראל גלילי חברי הכנסת, הושמעו פה הרבה הערות מעניינות על קול ישראל.
נשמעו הרבה עצות שראוי לשים אליהן לב. אני מסכים
עס חבר־הכנסת אבנרי שקול ישראל צריך להיות מעניין. לא
רק מאלף, גס מעניין. גס קוסם. אבל, מעניין זה לא זול.
ואני מרשה לעצמי שנחלוק זה על זה — זולות מהי?
אינני סבור שקול ישראל צריך להחרים מנגינות של החיפושיות.
אבל אינני סבור שיהיה זה ראוי למדינה ולעם
שהחיפושיות תהיינה דומיננטיות בקול ישראל. קול ישראל
חייב להיות מהנח, אבל לא בגירויים מעוותים. הוא צריך
להיות ביטוי לדיעות שונות, אבל לא להטעות את הבריות
כאילו יוצא־הדופן הוא הדומיננטי. הוא צריך להיות אובייקטיבי,
אבל לא ניטראלי. רבותי, לא ניטראלי!
לא ניטראלי — לגבי מהי על כך נתן השר גלילי רק
רמז:
ישראל גדילי במדינת ישראל ישנם מושגים ו־גלילי
מגמות
שאם המדינה לא תתגונן בפניהם, הרי בנפשה הדבר.
במילים אחרות: השר גלילי, או הממשלה, יקבעו. מה
מותר ומה אסור. מה טוב למדינה, ומה לא. ואם זה לא מוצא חן בעיני העם, הוא יכול
להחליף את הממשלה :״מעבר לכל ישפוט העם, והוא שיקבע מי חולש על כלי התשדורת.״
לבסוף אירעו חילופי־דברים משעשעים:
ישראל גלילי:חברי־הכנסת, כשאני שומע מפעם לפעם את מירב הטענות על
הקיפוח, אני חושבשאפשר להחיל על זה את הפסוק :״כל מקופחי קול ישראל — התאחדו.״
מספרים על שמריהו לוין שסיפר פעם שנכנס לפונדק אחד וראה שלושה אנשים שרועים
במיטה. מושך האחד את השמיכה ימינה, בטענה של קיפוח; מושך השני את השמיכה
שמאלה, בטענה של קיפוח. נמצא שהאובייקטיבי הוא רק האמצעי.
אני מודיע לכם שאינני יכול להבטיחכם שהמערך מרוצה מקול י שראל...
אורי אכגרי: אבל הוא באמצע.
ישראלי גלילי: אינני חולק על ההגדרה שלך. כאשר העולם הזה — כוח חדש יזכה
אל האמצע. אינני יודע אם זה יהיה
באמון ציבורי, כמו המערך, הוא יזוז מהדופן
דווקא בעולם הזה, אבל
יעקב כץ (פא״י) :כתוב: כל הנביאים לא ניבאו, אלא לימות המשיח.
על כל הוויכוח הזה היה פרוש, כמובן, צילה של הטלביזיה, הממשמשת ובאה.
הכל דיברו על קול־ישראל — אך הכל התכודנו לאותו מכשיר־פלא אימתני, העשוי

להלן דבריו של ח״כ אבנרי
בוויכוח על ״מגמות בקול־ישראל״.

כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
אתמול, בעת נאומיהם של דוברי הסיעות הגדולות, ישבתי זמן מה בין הקהל ביציע.
שמעתי בחור צעיר — כנראה קיבוצניק — אומר לחברתו :״בחיי, הם חיים על הירח!״
היתד, זו תגובה די טיבעית של אדם צעיר למשמע חלק מן הדברים.

דיון זה הוא על מפשיר של תקשורת. אך נדמה לי כי בדיון עצמו
בולט חוסר־התקשרות הטוטאלי בין רבים מהנבחריס לבין המוני העם.
מבחינה פוליטית מייצגת הכנסת את כל העם. אולם מבחינה חברתית, רובם הגדול של
חברי־הכנסת שייכים לשיכבה מסויימת מאוד בחברה הישראלית, השיכבה הוותיקה, האשכנזית,
שקמה במזרח־אירופה בשליש הראשון של המאה.
כל הכבוד לשיכבה זו. בזמנו היא נתנה לארץ הרבה, אולי יותר מכל שיכבה אחרת. יש
לה בהחלט הזכות להגיע לידי ביטוי מלא בשידורי קול ישראל.

אולם מכאן ועד לתביעה היומרנית להציג את סגנונה שלה כתרבות
הכלעדית של המדינה, להטביע את הותמה הבלעדי על כל גילויי
החיים -הפוליטיקה, התיאטרון, המוסיקה -הרי זאת הינתקות
מוחלטת מן המציאות החיה, הרב־גונית של מדינה דינאמית זו.

ה״חיפושיות״ או תודעה יהודית
מה רצו חברי־כנסת אלה?
שקול ישראל יקדיש את מירב זמנו לתיאור הבית היהודי החם בעיירה היהודית במזרח־אירופה,
כשחברי־הכנסת עוד היו תלמידים דבית־רבן?
למחוק מקול ישראל את החיפושיות ואת להקוודהקצב — שהם המוסיקה וסיגנון־החיים
של הדור הצעיר — המוסיקה הטובה של הדור הצעיר?
להפוך את קול ישראל למכשיר להשלטת מה שקרוי ״תודעה יהודית״ ,אחרי שזו נחלה
כשלון טוטאלי בבית־הספר, משום שהדור הצעיר, בן מציאות הארץ, פשוט סירב לקבלה?
אילו קיבלנו את כל ההצעות היפות האלו, וחילקנו את הזמן בקול ישראל בהתאם לכך —
הרי היתד, ודאית רק תוצאה אחת: כל אדם בארץ, שהוא מתחת לגיל ,45 היה מסובב את
הכפתור ומקשיב לרדיו רמאללה( .ואני עוד זוכר כיצד הקשבנו בנעורינו, בשיא ימי המאבק
לחירות ישראל, בלהט ובציפיה לשידור מיצעד־הפזמונים של רמאללה, דוזקא מפני שלא
היה כזה בקול ישראל).

אם ״קול ישראל״ יאבד את הקשר עם העם, עם הנוער, עם סיגנון
ההמונים -הרי שיחרוץ דין על עצמו. המאזינים יעברו לתחנות
ערביות, או שיקומו מול חופי הארץ תחנות פיראטיות, דוגמת אלו
שקמו מול חופי אנגליה, הולנד וסקנדינביה.

חייפגשיות ה2ץ צב (עם ראש־וזנזמושרזז ררנזגן).
עובדי השידור לגבי כל מה שנראה לו נוגע לחינוך, ובשעה שמדי שבוע מטלפנים עשרות
שרים וחברי־כנסת, כדי להשפיע על ידיעות ותוכניות.
סידור זה הבטיח שליטה מוחלטת מכאן, וחוסר פיקוח דמוקראטי מאידך, ואת זאת רוצים
עכשיו להחיל גם על הטלביזיה.

זה לא שירות ממשלתי ולא ציבורי ולא פרטי -אם נזכיר את שלושת
הסוגים שציין חבר־הכנסת גבי כהן — אלא שיטה מחוכמת, המבטיחה
שהמכשיר כולו יהיה כפוף למפלגה אחת.
מדוע מסכימים לזה הכל, גם אנשי האופוזיציה הרשמית? יש לכך שתי סיבות:
ראשית, מפלגות אלו עצמן שייכות למימסד, למישטר הקיים, לתפיסותיו ולאינטרסיו;

שנית, מפלגות אלו חדלו מזמן מלהיות אופוזיציה חיה, והן מסתפקות
במלים ריקות כתחליף לממשות, כצל־הרים כתחליף להרים.

חרם טוטאלי על כוחות חדשים

אינני רוצה להצטרף לסימפוזיון־של־טרוניות שאיפיין דיון זה. בסך הכל, מערכת קול
ישראל היא צוות יעיל, המשתפר במהירות, בייחוד בשנים האחרונות, ואני מעיד על כך
כאיש מקצוע. מתרכז בשירות כוח־עבודה מעולה, שיכול היה להשיג משכורות ותנאי-
עבודה טובים יותר בעתונות.

כבוד היושב־ראש, יש להבחין בבירור בין שני קווי־תיחום ציבוריים:
ישנו ההבדל בין קואליציה ואופוזיציה. זהו גבול המשתנה לבקרים, ואין בו תוכן עמוק.

כל דרישתנו היא: הניחו להם לעבוד, שחררו אותם מכבלי המימסד

אלה גם אלה שייכים למישטר. הוויכוח ביניהם, כפי שהוא מתבטא

חיים על הירח
הפוליטי-חברתי־תרבותי, הכופה את עצמו על כל מילה וצליל משודר.
וכאן יש לעורר בכל החומרה את השאלה המרכזית: למי בעצם שייך שירות השידור?

על דיון זה פרוש מעטה עבה של הסוואה. הגיע זמן לקרוא לילד
בשמו. רשות השידור הממלכתית היא פיקציה, מכשיר לאחיזת עיני
תמימים, שקר מוסכם בין מפלגות המישטר.
11 יעקב כץ (פא״י) :כל אלה ביטויים פרלנזנטרייס?
1אורי אבנרי נ כן, הכל פרלמנטרי.
לפי החוק, שנתקבל בתרועה כה רבה ערב הבחירות האחרונות, אמנם יש רשות עצמאית־כביכול,
בלתי־תלויה־כביכול.

אך איזו ממשות יש בכך?

>•:המנהל מתמנה על־ידי הממשלה, לפי הצעת ראש־הממשלה. זוהי סמכות עצומה,
הנתונה בלעדית בידי ראש המפלגה הגדולה ביותר. לא הממשלה, כי אם ראש־הממשלה
אישית — הוא הקובע( .זו, אגב, אחת הסיבות לכך שהשר גלילי נשאר שר־בלי־תיק, ופועל
מכוחו של ראש־הממשלה).
#הוועד המנהל מתמנה על־ידי הממשלה, ויש בו שני פקידי ממשלה הסרים
למשמעת שריהם — שנים מתוך חמישה.
#מליאת רשות השידור מורכבת מ־ 25 איש, מהם מתמנים 24 מטעם הממשלה, ואחד
מטעם הסוכנות. השפעתה אפם, והיא מתכנסת שש פעמים בשנה. אבל אילו היתר, לה
השפעה — גם זה לא היה משנה דבר.
מה פירוש הדבר למעשה? פירושו הוא כי לממשלה יש שליטה מוחלטת, בלעדית
וטוטאלית, על כל שירות השידור.

היא יבולה בכל עת להפכו למכשיר של שטיפת-מוח, לבורג במכונה
של מיניסטריון לפרופגנדה.

יפה כדיון הנוכחי, הוא על חלוקת העוגה. האופוזיציה הלאומנית
והדתית רוצה עוד פירורים מן השולחן.
אולם יש קו־תיחום שני — זה המבדיל בין המישטר, על כל שלוחותיו, לבין הכוחות
החדשים בזירה המדינית ובזירה התרבותית.

באן קובע הראדיו מחסום מוחלט: לכוחות אלה אין דריסת־רגל
כשירות. קיים חרם טוטאלי עליהם, על אישיהם ועל רעיונותיהם.
חוץ ממיקרה אחד ויחיד, שבא בכוזנה להביא דברים עד אבסורד, אין נותנים להם
להתמודד בשום סימפוזיון, בשום ויכוח, בשום שידור.
הזכירו בדיון זה כמה פעמים את הופעתו של מר עוזי אורנן בוויכוח ברדיו. אך אל
נשכח שהביאו אותו לשידור אחד, לאחר שכבר נתגלה בציבור עניין הרשימה השחורה.
הביאו אותו באליבי חי, שהנה אין רשימה שחורה. לקחו אדם יוצא־דופן, ונתנו לו לדבר.

״יפרחו-נא מאה

פרחים 1

אנו טוענים לשינוי מוחלט, לגישה חדשה שתבטיח התמודדות חופשית של סגנונות, של
רעיונות, של השקפות, של יצירות.

אם מותר לי לצטט, אצטט פיסקה מפורסמת אחת מדברי מאו טסה־טונג*
:״יפרחו־נא מאה פרחים, ויתחרו־נא מאה דרכי מחשבה.״
אני מקווה שהפסוק הזה יעמוד לעיני קול ישראל. לכן, אנו מציעים:

(א) תוקם רשות־שידור ממלכתית כאמת.
כלומר: ייבחרו כל חברי מליאת־הרשות, הוזעד המנהל והמנהל עצמו, על־ידי הכגיזת
במישרין, ברוב חסוי של שני שליש, או על פי ייצוג סיעתי מלא.
(ב) תקום ועדה מייעצת של מומחים לתקשורת המונית, כגון עורכי העתונים וכתבי־העת
העיקריים, פסיכולוגים, סוציולוגים וכר.

לא ממשלתי, לא ממלכתי, לא פרטי

(ג) יינתנו רשיונות להקמת שירותי־שידור פרטיים לבל המבקש
אותם, במגבלות סבירות של צנזורה בטחונית ופיקוח מינימאלי.

הצד השני הוא, שלא תיתכן ביקורת דמוקראטית יעילה על הרשות,
מפני שהפיקציה של העצמאות היא מחסום מפני פיקוח.

אין שום סתירה בין שידורים ממלכתיים לבין שידורים פרטיים. יתחרו אלה באלה,
וכאמור :״יפרחו־נא מאה פרחים״.
(ד) תחולק ההסברה הפוליטית הישירה בקול ישראל על פי מפתח משוריין, לפי גודל
הסיעות. כלומר: הסידור הקיים לפי החוק ערב־הבחירות, לגבי תעמולת בחירות, ייקבע,
בגבולות סבירים, גם בכל ימות השנה.

זהו צד אחד של המטבע.

כשאתה בא וטוען, עונה לך השר, בשם הממלכתיות הצרופה: איך אתה מעז להתערב
בעבודת מכשיר ממלכתי־עצמאי?
וזה בשעה שכל עובד בקול ישראל יודע כי יש רשימה שחורה, כי יש אישים האסורים
לשידור, גם מבין חברי־הכנסת, ולא רק חבר־כנסת בלתי־מקובל כמוני, אלא גם חברת־הכנסת
אלוני אסורה לשידור. אני חושב שגם חברי־הכנסת הקומוניסטיים אסורים לשידור.
יש מספר די ניכר של חברי־כנסת האסורים לשידור.
וזה בשעה שכל מפקח קטן במשרד־החינוך רואה את עצמו זכאי לבלבל את מוחם של

* הנואם קרא פסוק זה מספר פסוקי מאו, והדבר עורר תגובה כללית. השר גלילי שאל:
״האם אתה דוגל במשמרות אדומים?״ והנואס השיב לו :״לא.״ משוס־מה לא נרשמו חילופים
אלה בפרוטוקול.

לשנות לחלוטין את מיבנה החיים הפוליטיים בישראל.
כבר בראשית השבוע הנחנו על שולחן הכנסת הצעת־חוק פרטית שלנו, בת סעיף אחד:
״חוק הבחירות (דרכי תעמולה) תיקון מס׳ ,2תשכ״ז—1967״.
מטרת ההצעה: להחיל על הטלביזיה את אותן ההוראות החוקיות החלות כיום על הרדיו
במערכת־בחירות. דהיינו: כל רשימה תוכל לשדר במשך 25 דקות, וכל רשימה המייוצגת
בכנסת היוצאת תקבל חמש דקות נוספות לכל חבר־כנסת.
במערכת־הבחירות של רשימת ש׳ לכנסת השישית מילא הראדיו תפקיד מרכזי, ואולי
מכריע. הוא הביא את קולנו ודברנו, בפעם הראשונה, לתוך רבבות בתים ישראליים, אליהם
לא יכולנו להגיע בתעמולה רגילה, מחוסר תקציבי־ד,מיליונים שעמדו לרשות המפלגות

הוותיקות, המקבלות שלל מקופת המישטר.
לגבי הטלביזיה חשוב הדבר שבעתיים. כל חברי־הכנסת המרכזיים כבר שואלים את
עצמם איך הם ייראו בטלביזיה. זה נתגלה בקטע הקטן הבא של הפרוטוקול:
גבריאל כהן (המערך עובדה אחת (לגבי דו־קרב קנדי־ניכסון בטלביזיה)

1פשוטה וחשובה. ניכסון אופר בצורה לא־סימפאטית, וצולם מצדדים לא־סימפאטיים.
שמע ון פרס: העוזר של ניכסון עצמו אשם בכן. העוזר לענייני איפור. 1 גבריאל כהן: יכול להיות שהוא היה גייס חמישי.
אורי אבנרי: אני רואה שכולכם למדתם זאת היטב.

(המשן בעמוד )8

(ה) יחולו אותם הכללים גם על הטלביזיה, לכשתקום.

ד 1״ ה

ל כו מ ר

(המשך מעמוד )7
דו־שיח קטן אחר אירע בעת נאומו של שמעון פרם על אותו נושא:
ש מ עון פרס העתונות, הרדיו ועוד — הכל בידי הממשלה, מתוך 26 עתוני־בוקר,
כ־ 17 שייכים לקואליציה, כ־ 11 שייכים למפא״י. איני רוצה עכשיו להיכנס
לבעייה אס העתונים מרוויחים לחמם מקוראים, או דקוקים לסובסידיה מפלגתית ...
אי רי אכנרי: כולם מקבלים, בלי יוצא־מן־הכלל.
ש מ עון פרס: השיטה של סובסידיה לא־מפלגתית אינה הרבה יותר סובה, אלא
יותר גרועה. הסובסידיה של האמת העירומה.

רמח־־הבולביויה \2נרי־1ימזון (0960
בכך חזר פרם על אמת יסודית שהשמענו אותה פעמים רבות: כי החלק הבידורי של
העולם הזה בא במקום סובסידיה מפלגתית, ומאפשר את אי־התלות של השבועון המסויים.

שרוז לזזסיך ע ד ( \0וי0־.
נכוו...
כ פר־ סבא
כהפתעה

הכין

ל חג

הפסח

מזרון למפונקים
בעובישל \3־ ס ״ מ
מצופה בד ברוקט
ויחד עם זאת חלה עתה

הוזלה

ניכרת

מוצרי

פרסום צימט. צילום: קרן

ג ב, כעתנ או מו של פרם עמדתי שוב על תופעה הממלאה אותנו סיפוק עמוק:
המהירות בה חודרים רעיונותינו לליבם (או לפחות לפיהם) של יריבים ועמיתים.
בתכיפות גוברת והולכת אני שומע, בייחוד לאחרונה, מפי נואמים בכנסת, דברים שהם
העתקה מילולית ממש של רעיונות שהשמענו אותם קודם לכן בנאומים שלנו. רעיונות אלה,
שנולדו בהדרגה, במרוצת השנים, בסדנה המחשבתית של השבועון המסויים, ושסיפקו את
הרקע האינטלקטואלי למאות נאומינו מעל דוכן הכנסת, חוזרים אלינו עתה ממקומות די בלתי־צפויים.
כך אמר שמעון פרם, בוויכוח זה:
שמע ון פרסנ ...כשם שישנן שלוש רשויות במדינה — הרשות השופטת,

1הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, יש ליצור — לדעתי — במישטר דמוקראטי,
| רשות רביעית — הרשות הקומוניקטיבית בואו ניצור חידוש של ממש —
י| בואו ניצור רשות רביעית, רשות של אינפורמציה לעס, שתהיה באמת עצמאית.
| אם נסכים לפילוסופיה זו — ררכי־הביצוע יימצאו מעצמן.
לגבי קוראי העולם הזה אין ״חידוש של ממש״ ב״פילוסופיה״ זו, כי זוהי הפילוסופיה
שהשמענו מעל עמודי עתון זה במרוצת השנים פעמים רבות. לפני שמונה חודשים
הכרזתי עליה מעל דוכן הכנסת. זה היה בוויכוח על תיקון חוק לשון הרע, ב־ 8באוגוסט
.1966 הדברים רשומים בדברי הכנסת (עמוד )2425 כך:
או רי אסנ רי רגילים לחלק את רשויות המדינה לשלוש: הרשות המחוקקת,
1הרשות המבצעת והרשות השופטת. זוהי חלוקה מיושנת, שהתאימה לימי מונטסקיה,
ק לפני 200 שנה. כיום יש במדינה החופשית רשות רביעית: הרשות המיידעת
׳ והמבקרת, צינור האינפורמציה לאזרח החופשי החושב.
בתשובתו דאז, שפך שר־המשפטים, יעקוב שמשון שפירא, קיתונות של לעג על הגדרה זו.
והנה, עברה פחות משנה, והיא מופיעה מילולית בפי שמעון פרס — אדם שבימי שלטונו
שלו עשה את הכל כדי לכבול את חופש־העתונות ואת חרות קול ישראל, והיה חבר
החוג המצומצם שיזם את חוק לשון הרע נגד השבועון המסויים.
אנשים משתנים. יש לשמוח על כך — אם השינוי הוא אמית־ ,ואם יחזיק מעמד.
התפזרות רעיונותינו בוזדאי צריכה למלא את לבנו שימחה.
בהקשר זה כדאי לשמוח גם על רעיון אחר שלנו, שחזר אלינו החודש מילולית בפי
נואם אחר. זהו אחד הרעיונות הוותיקים והמגובשים ביותר של העולם הזה, שאנו חוזרים
עליו מזה למעלה מעשר שנים: הרעיון של ״מטכ״ל לבן״.
גם מעל דוכן הכנסת אנו חוזרים באופן קבוע על תלונתנו, כי בכל המנגנון העצום
של מדינת־ישראל אין מוסד רציני לתיכנון ולביצוע יוזמות מדיניות במרחב. כך אמרנו,
בודיכוח על משרד־החוץ לפני למעלה משנה, ביום ב־ 23 במארס ,1966 בהתאם לדברי הכנסת
(עמוד :)1141
אי רי אבנ רי היכן בכל המנגנון העצום של ממשלת ישראל, בכל התקציב
העצוס של 4.6מיליארד לירות — היכן הכוח המוקדש להשגת המטרה העליונה
של דורנו, הציווי היסודי של המדינה — השגת השלום?
כל המחלקות האלה (של משרד־החוץ, העוסקות במיזרח התיכון) גס יחד מונות
כ־ 30 איש — 30 מתוך ( 900 עובדי סשרד־החוץ)! שני מיליון לירות, מתוך תקציב
של 60 מיליון לירות של משרד־החוץ!
כסה מקדישה המדינה להדברת נברנים? כמה מוקדש לביוב? והנה, לבעיית חיינו,
לבעיית־הבעיות של קיום המדינה, מקדישה המדינה פחות מ־ס/ס 0.5מתקציבה!
לפני שבוע שמחנו לשמוע את אותו הקטע — מילולית ממש — מפי ח״כ שמואל תמיר.
המרכז החופשי, שהתפלג מחרות והמקבץ לו עתה בחיפזון מצע כלשהו משלו, נטל רעיון
מרכזי זה שלנו כמות שהוא:
ש מו אלתמיר ואילו אנו — לגבי המיזרח התיכון עודנו שרויים במידה
1רבה בהלך־נפש פאטאליסטי, אשר כמעט ונואש מיוזמות מדיניות ...משרד־החוץ,
1אשר קיבל מן המדינה לשנה הקרובה 65 מיליון לירות, ומתוכן הקציב למחלקת
| המיזרח התיכון כ־ 1מיליון ו־ 600 אלף ל״י או כ־/0ס ,3ואשר מתוך 850 עובדיו הועיד
§ פחות מעשרה למחלקת המיזרח התיכון, לא הסיק את מסקנת־הקיוס האלמנטרית...
אחד מחברי־הכנסת שאל אותי באותו יום אם אינני כועס על סחיבה זו. התשובה היא,
כמובן, הפוכה: יש לנו סיפוק עמוק מנדידת רעיונותינו לפינות רחוקות. הרי לשם כך
גיבשנו אותם. אחרי 15 שנה של עבודה מחשבתית מאומצת בשבועון המסויים, יש לנו
די והותר רעיונות כדי להזין תריסר סיעות חדשות, הזקוקות באופן דחוף ללבוש רעיוני.
בתנאי אחד: שהדברים ייקלטו בכנות, ולא ישמשו אליבי למגמות שונות לגמרי.
סיימנו את ״היום הרביעי הארוך״ ,את השבוע ואת המושב כולו, בהצבעה על חוק
לתיקון פקודת העיריות (מס׳ .)5חוק זה בא לערוך רפורמה כללית בסידרי הארנונות
העירוניות, ואנחנו תמכנו בו. בנקודה חשובה אחת — החלפת ועדות־השומה המורכבות
מעסקני־מפלגות בפקיד־שומה בלתי־מפלגתי — אף הצבענו עם המערך ושר־הפנים נגד
פגיעה 1באינטרס^ שלהן•.
כל שאר המפלגות בבית, מחרות ועד רק״ח, שראו בכר י•1^1
היתד, לנו רק הסתייגות אחת: תבענו כי שום אדם לא
ישלם, אחרי הרפורמה, במשך חמש השנים הקרובות, מם
עירוני גבוה יותר מכפי ששילם בשנה שעברה.
בהצבעה על כך — אחת האחרונות במושב זה — נוצרה
שוב התמונה הקלאסית; קולנו הבודד נגד כל שאר הקולות
בכנסת 1 ,מול ( 119 אילו נכחו כל ה־.)119
ה עול ם הז ה 1546

במרחב
דרום ערב

מ מ של הבגולה

השלל הוא אחד החשובים בעולם: איזור
המפוצל כיום ל־ 16 מדינות, והמפיק כמעט
״/״ 20 מכלל הנפט המיוצר בעולם בולו.
האנגלים אירגנו אותו כפדראציה, בעלת ממשלה
מרכזית, ומתכוזנים להעניק לו עצמאות
תוך השנה הקרובה. מי ישלוט אז: הנסיכים
שמהם מורכבת הממשלה הנוכחית או ראשי
האירגונים הלאומיים־שמאליים? התשובה תי־נתן
בעדן, בירת הפדראציה.
יש דמיון רב בין מה שמתרחש לאחרונה
בעדן, לבין מד, שהתרחש בארץ־ישראל לפני
סיום המנדט הבריטי. יש גם סיבות
נוספות, מדוע עדן צריכה לעניין עתה כל
ישראלי (ראה הנידון) .אבל יש בכל זאת
הבדל יסודי אחד בין פלסטינה (א״י) לבין
עדן: זמן רב לפני פינוי הצבא הבריטי היה
ברור (בצד העברי, לפחות) למי ימסרו רשויות
המנדט את השלטון באזורים המפונים:
ואילו בעדן נלחמים עתה שלושה מחנות
נפרדים על הזכות להיות מוכרים ביורשי השלטון
הבריטי.
גורם אחד ידוע כחותמת־גומי של הבריטים.
אלה הם הנסיכים. שני האחרים מג־

קריאות־התפעלות — דברים שילדים נורמליים
בגיל 13 עושים בכל מקום אחר
בעולם.
אך פעיל האיחוד הסוציאליסטי, שהתבונן
בהם לא יכול היה להסתיר את כעסו, כי השניים
לא היו תלמידי בית־ספר. היחסים
ביניהם התנהלו במיטה, לא בכיתה. בגיל זה
כבר היו בעל ואשד״ נשואים כדת וכדין.
בעיני העסקן הפוליטי, הם סימלו את
אחת המפלות הקשות ביותר של המישטר
במצרים.
כגיל 12 מותר. המכה הראשונה הרובצת
על החברה המצרית היא הילודה הגבוהה,
הממשלה הקימה מועצה לאומית
מיוחדת לתיכנון המשפחה, הקציבה מיליונים
רבים למיבצעי־הסברה ולחלוקת אמצעי־מניעה.
בין
יתר העצות שהיא משיאה למצרים:
״אל תתחתנו צעירים מדי. חכו לפחות עד
גיל .25״
הממשלה היתר, נושמת לרווחה אם המצרי
הממוצע היה מחכה אפילו עד גיל 20 לפני
שיתחתן. כי כיום גיל־הנישואין הממוצע
במצרים הוא קצת פחות מ־.16
בערים מתחתנים אמנם רק אחרי שמם־

סוגים

11101111

בעת קניית 2בקבוקים מיץ ממותק יפאורה או 4בקבוקים
משקה מישמש. ענבים,
שזיפים או מנדרינות דרשו מחזיק מפתחות

תוותר

הטוב

ביותר -קנה

י ב *ו1ו־ ה
ו מי צי ם

בז־י ץ־ קז

ולא

אחר

חינן ! 3

ב־ו כז־ ודג דן־

כעל ואשתו(כני )13
במיטה, לא בכיתה
דירים את עצמם כלאומיים מעריצי עבד־אל־נאצר.
אולם רק אחד מהם — החזית לשיחתו
דרום תימן, הידוע יותר בראשי־התיבות
האנגליות שלו פלוס״י — נהנה מהערצת קא־היר.
השני — התזיוז לשיחרור לאומי —
נראה בעיני המצרים מתון מדי.
קריאות מקאהיר. ראש פלוס״י עבד־אל־קאווי
מכאווי, היה עד לפני שנתיים ראש
ממשלת מושבת־החסות עדן. עד שהאנגלים
סילקו אותו, ומאז ירד למחתרת. הוא שילם
מחיר יקר: במלחמת אירגונו עם האירגין
היריב, נהרגו שלושה מבניו מפצצה שהוטלה
על ביתו. עתה הוא יושב בקאהיר, משדר
הוראות לאנשיו ללחום בשתי חזיתות: נגד
הצבא הבריטי והנסיכים, ונגד האירגון המתחרה.
טענתו
האחרונה: לונדון מעוניינת להגביר
את התוהו־ובוהו לקראת מועד פינוי צבאה.
ואז, באמתלה של סכנה לשלום המרחב והי־עולב,
תפנה ברגע האחרון לאו״ם לשמור על
השלום. מכיוון שצבאה ממילא שם, הוא יתבקש
להישאר בתפקידי שיטור.
כראייה הביא את הודעת ממשלת בריטניה
השבוע, שהיא מטיסה לעדן את השדים )האדומים,
גדוד עילית של צנחנים.
מכאווי הסיק מכך שאסור לבזבז את החודשים
הקרובים. לכן הכריז על כינוס
ועידה בתעיז שבתימן, לדון בהכנות לקראת
הפינוי הבריטי. הצעד הראשון יהיה, כפי
הנראה, הקמת ממשלה בגולה, שתטען לשלטון.
עוד בטרם נוסדה ממשלה זו, הובטחה
לה כבר תמיכת מצרים, סוריה, עיראק,
אלג׳יריה, ומספר ארצות אפריקאיות
שלא ננקב בשמם. וכמובן, ברית־המועצות,
הרואה בפלוס״י ראש־גשר בשדות־הנפט.

מצרים

פמה אפ שר להתאפקי
ילד וילדה הלכו בין שדות הכותנה של
כפר ע׳יט אל־ענב. הם רצו ,,שוחחו, החליפו
ה עול ם הז ה 1546

יימים בית־ספר תיכון, או אחרי שעובדים
מספר שנים. גיל 18־ 25 נחשב שם כגיל הנכון
לגבר; הגיל הרצוי לכלה נע בין 15
ל־ 20 שנה. אבל בכפרים האינסופיים שלאורך
הנילוס בהם מרוכזת מרבית ה־אוכלוסיה
המצרית, אין שום תחתית לגיל־הנשואין.
במיקרים רבים, נערך טכם האירוסין
כששני המועמדים עדיין ברחם אימם.
האירוסין מתבטלים אוטומטית אם הנולדים
בני אותו מין. אחרת, הם תופסים. בגיל 12
כבר מותר לבני הזוג לקיים חיי אישות
מלאים.
עד מתי לחכות? במקביל לתעמולה
נגד ריבוי הילודה, ניסתה ממשלת מצרים
ללחום בנשואי־בוסר בין הפלאחים. אולם
בעוד שבמערכה הראשונה יכלה לזקוף לזכותה
התחלה של נצחון, הרי שבשניה נחלה
מפלה מוחלטת.
כי מלבד המינהגים היא נתקלה גם בהתנגדותם
של המאזון (עורך הנשואין) וה־דאייה
(המיילדת) ,שניהם מקבלים תשלום
נאה על שידוך וחופה, ושניהם מחדירים לתודעת
ההורים כי ככל שיקדימו להשיא את
ילדיהם, כך ישמרו על המוסר דטהרת־המשפחה.
עובדים
סוציאליים שנשלחו מן הערים הגדולות
לא הצליחו להתגבר על השפעת השניים.
לכן החליטה הממשלה לנקוט בצעד
דראסטי יותר: חקיקת חוק, שיאסור
נשואין מתחת לגיל מסויים. העיקרון עצמו
התקבל ללא התנגדות במפלגת השלטון. ה־וזיכוח
התלקח ברגע שניגשו לקבוע את
גיל האיסור. כי בתוך בית הנבחרים ב־קאהיר
יושבים צירים שהתחתנו בגיל ,12
והשייכים עדיין לד,וזי החברתי בו נשואים כאלה
מקובלים. הם ׳׳דורשים לקבוע את גיל
הנשואין לגבר כ־ 15 שנה ומעלה, וגיל כלתו
מ־ 14 שנה — ,אפילו אם התעמולה הממשלתית
הרשמית קוראת י׳הם להמשיך
ולהתאפק עד גיל .25

שולמית—
ה חו תנ ת,

והעתיד...
בצאת שולמית מתחת לחופה,
מהחותנת קבלה זו העצה —
דרכה של אהבה, היא אומרת
דרך הקיבה — עוברת
לכן לגריל אפיה יבשול
אין להתיחס כלל בזלזול !
טוב תעשי — מה יש להגיד
אם במטבחך יעמוד ״העתיד״!

״ עתיד ״ כירת העתיד
של ״ פזגז ״.
עצוב נהדר 5 להבות
סדור מיוחד לצליית המבורגר...
ולחמום אטי בשבת.
זאת ועוד: כירת ״ עתיד ״ בנויה
לעתיד.
תוכלי להוסיף ארון מיוחד עם תאים
ומדפים — אף הוא בנוי לע תיד...
תוכלי להשלים בנקל המערכת בולה
ע״י הוספת תא־אפיה וגריל ולרשותך
תנור נהדר לבשול, אפיה וגריל !

טיפול מעולה
במכוניות

עורות אדיב ,
מהירובאחרי ות

חוסו
לי או גולדברג
תל-אביב

תן ן תוו וווו!

תמרורים

ר1י אל
ליי £ 1גאי 1x1 0הבלל

^ נישאו. בהיכל־שלמה בירושלים,
אלחנן אונטרמן, תעשיין אנגלי ואחד
מששת בניו של הרב הראשי לישראל, איסר
יהודה אונטרמן, ואחות בית־החולים הדסה
ציפורה אפלבויס. אבי החתן עלה ארצה
בשנת ,1946 מכם־ר,רבנות בליברפול,
אנגליה, לכס־הרבנות בתל־אביב ברשיון־כני-
סה של מומחה בריטי לרבנות. שימוש ברשיון
מסוג זה חסך רשיון עלייה מנדאטורי
לטובת עולה יהודי אחר.
נישאו. ברחובות, בטקס נישואין
יד,ודי, עולי מאיורקה שרה ודניאל קר־ספי,
מן האנוסים המעטים שנשארו בארץ,
ושנישאו כבר זה לזאת 20 ,שנה קודם לכן,
בטקם נישואין קאתולי.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 48 של מנכ״ל
רשות הנמלים רב־אלוף חיים לסקוב, שהצטרף
לאירגון ההגנה
בגיל ,13 היה
מייג׳ור (רב־סרן) בחטיבה
היהודית הלוחמת,
מפקד קורם
הקצינים הראשון של
צה״ל, מפקד מיבצע
בן־נון (לכיבוש לאט־רון)
שלא עלה יפה,
מפקד גייסות־השר־יון
ואלוף פיקוד־ה־דרום,
לפני שנתם־
מנה לרמטכ״ל החלסקוב
מישי
של צד,״ל.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 24 של גדעון
אוברזון, ילד־הפלא של האופנה העילית
הישראלית.
+נחוג. יום הולדתה ד,־ 26 של השחקנית
ג׳ולי כריסטי, שכוכבה זרח בסרט
דארלינג.
+נחוג. יום הולדתו ה־ 74 של איש
עמידר זליג לבון, בכור שלושת האחים
לבון (שניים האחרים: מנכ״ל שיכון עובדים
צבי, ושר־הבטחון לשעבר, פנחס) .לבון, שנולד
לוביאניקר, היה בראשית דרכו פועל־בניין
ועסקן האיגוד המיקצועי שאירגן, לפני
40 שנה, בין השאר, את פועלי־הטבק,
מובילי־הנפט ושמשי בתי־הספר. איגודים
מיקצועיים חדשים אלה זכו אז בתואר איגודי
לוביאניקר.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של שר־הפנים
משה חיים שפירא, בנו של רב,
ששימש משך 13 שנות המנדאט ־.אחרונות
כמנהל מחלקתהעלייה של הסוכנות, היה
לאחר מכן גס שר העלייה, הבריאות, הדתות
והסעד. שפירא הוסיף
לשמו הפרטי המקורי
משה את השם
חיים כסגולה להחלמה
מהירה אחר
שנפצע ברסיסי רימון
בעת ההתנקשות
בכנסת.
^ נהרג. בת־אונת־דרכים,
ליד אשדוד,
עת התנגשה
מכוניתו באוטובוס,
רב־חובל אוניית־הנד
שא הדר, מרדכי
ליכין 45 ליבין, יליד נחלת־יהודה, שלמד
את מיקצועו בבית־הספר הימי הבית״רי ב־צ׳יבוטאביקה,
באיטליה, ניצל במלחמת־העו־לם
12 פעמים מאוניות מטורפדות, שירת
בלח״י כרוכש־נשק, היה מפקד אוניית־המל־חמה
המזויינת הראשונה של חיל־הים,
חג׳ווד, במלחמת העצמאות ולאחר מכן מפקד
נמל חיפה.
נ* נפטר. בירושלים בגיל ,87 פרופסור
אליעזר דום ברנרד שפירא, יליד
צפת, שזכה להינוך גבוה הודות לעידודו האישי
של הבארון אדמונד דה־רוטשילד (הנדיב
הידוע) ,ושנודע כבלשן שמי (הוא גילה
4000 קטעי גניזה חדשים בקאהיר) ,ספרן,
חוקר המיקרא ושירת ימי־הביניים ובעל
אוסף אמנותי יקר־ערף, אותו צבר במשך
עשרות שנות שהותו בפאריס, ממנה שב
ארצה עם הקמת המדינה.
נפטרה. ברמת־גן, בגיל ,66 בתיה
(כסי) אלדן, אשתו של מייסד בנק אלדן,
הרמן, ואם חמשת ילדיהם, שנודעה בפעולות
הצדקה הפרטיות שלה.
^ נפטר. בתל־אביב, בגיל ,68 פרופסור
יצחק פרץ, ראש החוג ללשון עברית
באוניברסיטת תל־אביב, מחברם של
ספרי־לימוד רבים (ביניהם תחביר הלשון העברית;
עברית כהלכה) ,שהעדיף לחתים על
ספריו הלא־בלשניים בשם־העט איז׳יוקו (שם-
חיבה פולני ליצחק).

העולם הזה 1546

בבעס השלישית תוו 15 שנה עומדת
ממשלת ׳שואל לבצע את אותה השגיאה

איטר אדם שוגה פעם אחת — אפשר להבין, ואפשר גם לסלוח.
כאשר אותו אדם שוגה אותה שגיאה בשנית — אפשר עוד להבין, אף כי קשה לסלוח.

כאשר אותו אדם שוגה אותה שגיאה עצמה כפעם השלישית -
קשה להבין, ואי־אפשר לסלוח.
כלל זה חל על עמדתה של ממשלת ישראל לגבי תנועת־השיחרור של דרום־ערב, שמרכזה
בעיר־הנמל עדן.

כי הממשלה חוזרת, כעצם הימים האלה, על מדיניות אווילית שבכר
הביאה פעמיים, תוך 15 השנים האחרונות, לתבוסה הרת־אסונות.

סואץ 1 :1954ק1דת־דו1ו ב1ח
ף* פעם הראשונה אירע הדבר בשנת — 1954 שנה שהפכה נקודת־מיפנה בתולדות
ישראל הצעירה. כי בשנה זו פרצה המלחמה הגדולה בין ישראל והמהפכה המיצרית —
מלחמה המטילה כיום את צילה על כל מערכות ישראל, החל בתקציב הבטחון וכלה
ביחסי מוסקבה־ירושלים.

בראשית אותה שנה עמדו המיצרים על סף הגשמת חלומם המקודש
ביותר: סילוק הצבא הבריטי מאזור תעלת־סואץ.
במשך ארבעה דורות שכן צבא־כיבוש בריטי על אדמה מיצרית. נוכחותו היתד, עלבון
יומיומי לכל מיצרי. עלבון שצרב פצע עמוק בגאווה הלאומית, כאשר מיצריים היתר,

חסרת־ישע מול הכובש. עלבון שהביא לכך שמיצרים רבים קידמו בברכה את פלישת
רומל הגרמני למיצריים במלחמת־העולם. עלבון שהפך את שני אליהו, הורגי הלורד מוין,
לגיבורי־היום בקאהיר. עלבון שזרע בלב דור שלם של מיצרים צעירים, וביניהם צעיר
בשם גמאל עבד אל־נאצר, זרע שאיפת השיחרור.
במשך הזמן הצטמצם הכיבוש הבריטי באזור התעלה. שם קיימו הבריטים בסיסים
צבאיים נרחבים. הם לא התערבו עוד בענייני מיצריים. הם לא התערבו גם כאשר סגרו
ד,מיצרים את התעלה בטני אוניות ישראל. אבל עובדת נוכחותם שם הזכירה לכל מיצרי
כי ארצו טרם השתחררה, טרם הפכה מדינה עצמאית.

והנה, באביב ,1954 התכוננו הבריטים להסתלק.
שנתיים לפני כן, ביולי ,1952 אירעה מהפכת הקצינים הצעירים במיצריים. האמריקאים
קידמו בברכה את התבססות המישטר החדש. מנהיגו הסימלי, הגנרל מוחמד נאגיב, פינה
בינתיים את מקומו לאיש החזק האמיתי: גמאל עבד אל־נאצר.
המנהיג החדש עמד לנחול את נצחונו הגדול הראשון. הסכמת האנגלים לפינוי ד,סואץ
עמדה להפכו לגיבור לאומי.

וודו. אפריל :1967 חייל נויט מול *פ ודבי

עד היום קשה להבין בדיוק מה היו המניעים שהמריצו את ראשי המדינה דאז —
בן־גוריון בגלות שדה־בוקר, שרת בראשות הממשלה, לבון ופרס במשרדו׳,בטחון, דיין
במטכ״ל — לפעול כפי שפעלו.

הריאקציוניים ביותר בבריטניה, לקבוצה של חברי־פרלמנט ימניים־
שבימין שנודעה בבינוי ״מורדי סואץ״ ,כדי שזו תבריח את הממשלה
הבריטית לשנות את עמדתה.

ואז התערבה ממשלת ישראל.
החשש שמא יחסמו המיצרים את התעלה?
התעלה כבר היתד, חסומה, בחסות הבריטים.

החשש שמא יקבלו המיצרים את הנשק שיישאר במחנות הבריטיים,
ושמא ישנה הדבר את מאזן־הבוחות?
ההיסטוריה הוכיחה, כעבור שנתיים בלבד, כי נשק זה היה חסר־ערך. הוא לא שינה את
מהלך מיבצע־סיני.

.מאת.

אור׳ אבנר׳
התקווה בי הצבא הבריטי כאזור התעלה יהווה מחסום בץ ישראל
ומיצריים?
במלחמת־תש״ח כבר הוכח בעליל כי לתקוזה זו לא היה שחר.
אם כן, מה חשבו להם האדונים בן־גוריון ולבון, דיין ופרס?
כיום 13 ,שנה אחרי־מעשה, אין מנוס מן המסקנה: הם לא חשבו כלל.

מתוך שיגרה, כקלות־דעת, תוך התעלמות שחצנית מן המציאות
המרחבית המשתנה במהירות, הם הכניסו את ישראל להרפתקה.
ויי

דירת. הרודן ה*ער
י• זהו מה שעשו

:הם הזעיקו שמיים וארץ כדי שצבא־ד,כיבוש הבריטי ל א ייצא

| מאזור התעלה.
הם ניצלו את מנגנון־התעמולה העצום של ישראל בעולם, ובייחוד בארצות־הברית, כדי
להפעיל לחץ על האמריקאים בכיוזן זה.
הם פנו אל ממשלת־ר,שמרנים בבריטניה, שבראשה עמד עדיין וינסטון צ׳רצ׳יל הזקן,
וסיפקו לה אליבי להמשך הנוכחות האימפריאליסטית במיצריים. הם ביקשוה להוסיף
ולהחזיק את צבאה במיצריים, לטובת ישראל.

ובאשר בל זה לא עזר, נתנה ממשלת ישראל את ידה לבוחות־השחור

האוניה בת־גליס נשלחה לסואץ כדי לחזק אליבי זה. אורגנו פרובוקציות דרמאתיות,
כדי להזעיק את דעת־הקהל במערב. כל שלוחות הממשלה הופעלו לאותה מטרה.
מה היתה התוצאה?

פינוי הכוחות הבריטיים מאזור התעלה לא התעכבה אפילו כיום אחד.
האנגלים עזבו. כל ילד יכול היה לנבא זאת מראש.״ הם ידעו כי המישחק אבוד,
וההמרדה הישראלית רק עוררה אצלם תמיהה מהולה ברחמנות.
מבחינה זו היתר, התוצאה: אפס.

אבל מבחינה.אחרת, היתה התוצאה הרת־אפון.
עד לאותו זמן היו המוני העם המיצרי אדישים לעניין הישראלי. אפילו בימי מלחמת־תש״ח
לא התרגשו המיצרים, בניגוד לשאר עמי־ערב. הם היו עסוקים בבעיות שהיו קרובות
להם יותר.
גמאל עבד אל־נאצר, שזה עתה התבסס בשלטון, לא גיבש עד אז עמדה כלשהי כלפי
ישראל. עם עלותו לשלטון הזמין אליו, לביקור סודי, אישיות ישראלית בלתי־רישמית,
אותה הכיר בחזית הנגב בימי המלחמה( .הביקור לא יצא לפועל, בגלל התנגדות משרד־החוץ
הישראלי ).״
בכמה מישורים החלו ׳נרקמים יחסים עדינים וסודיים בין שליחי עבד אל־נאצר וחוגים
ישראליים. בפאריס נתיקיימו פגישות. מתווכים שונים — מנהיג ממאלטה, פוליטיקאי בריטי,
ידידיו של נחום גולדמן, דיפלומט הודי — קיימו קשר בין ירושלים וקאהיר. עבד אל־נאצר
הביע נכונות להיפגש בחשאי עם ראש־ממשלת ישראל, משה שרת, ואף כתב לו
מכתב שפתח במילים ״אחי שרת״.

כל זה נגמר במכה אחת כאשר התייצבה ישראל נגד הנשמת המטרה
הלאומית מס׳ 1של מיצריים.
העם המיצרי התעורר מאדישותו, שוכנע כי ישראל היא אוייבת מושבעת להגשמת חזונו
הלאומי, סוכנת האימפריאליזם, ראש־גשר זר במרחב.
עבד אל־נאצר ומקורביו נסחפו בזרם זה — מושפעים ומשפיעים כאחד — וגיבשו תוך
שבועות מעטים קו אנטי־ישראלי קיצוני, הנימשך עד היום.
* הגורם היחידי בישראל שהתריע באותם הימים ננד מדיניות הממשלה היה העולם
הזה, שחזר על כן שבוע אחרי שבוע. דבריו נחשבו אז, בחוגים רשמיים, לדברי בגידה,

כפירה או כיסלות.

השלב הסופי של ההרפתקה האלג׳ירית דמה לשלב הסופי של המאבק על המואץ ב־: 1954
אחרי שממשלת דר,־גול החליטה לנטוש את אלגייריה, לא אמרה ממשלת ישראל נואש.

חוגים ישראליים תמכו כאו־אה-אם ובשאר כוחות־השחור, שמרדו א!ז
כממשלת פאריס וביקשו להמשיך במלחמה.
ישראל הרגיזה את דה־גול, כשם שהרגיזה בסואץ את צ׳רצ׳יל.
אירגוני־ההגנה הציוניים באלג׳יריה עצמה הפכו, בשלב זה, חלק בלתי־נפרד מאירגון־
הטרור של האו־אה־אס, בייחוד בעיר אוראן.
משלחת ישראל באו״ם הוסיפה להטיף נגד האלג׳ירים כאשר צרפת כבר ניד,לה, בחשאי,
משא־ומתן לשיחרור הארץ. והתוצאה? גם היא כבר הפכה נחלת־ההיסטוריה. האלג׳ירים
ניצחו, כמובן, ניצחון מוחלט.

כין צרפת ואלג׳יריה שוררת עתה ידידות חמה. ביום אין המנהיגים
האלג׳יריים שונאים את צרפת. אבל הם שונאים את ישראל.
אלג׳יריה אינה בסים מיצרי, ואינה חלק של ״אימפריה נאצרית״ .היא מקיימת ידידות
עם מיצריים, אך היא עצמאית לחלוטין.
יוזמת־השלום הראשונה בעולם הערבי לא יצאה מאלג׳יריה, כי אם מתוניסיה השכנה,
שמישקלה בעולם הערבי קטן לאין־שיעור ממישקל אלג׳יריה.
הנשק שקיבלנו בשנים ההם מצרפת הפך מזמן לגרוטאות. השפעתו על מאזן־הכוחות
הנוכחי בין ישראל ושכנותיה היא אפסית. אבל איבת אלג׳יריה שרירה וקיימת, ויש לה
השפעה רבה מאד על המאזן הבטחוני והמדיני.

ולעומת זאת: כאלג׳יריה של ,1960 במו בסואץ של ,1954 הוחמצה
הזדמנות היסטורית להעלות את יחסי ישראל־ערב על פסים חדשים.
בשני ד,מיקרים הורחקו סיכויי השלום בשנים רבות.

עדן: צוואר הנסנוס שר אירח

סדן: יוד אתו׳ גורר צנוצוס. אגו נושאת תת־אסלע
(המשן מעמוד ו)1
השאר הוא כבר נחלת ההיסטוריה: התליות בקאהיר, שיבת בן־גוריון משדה־בוקר, התקפת
צה״ל של עזה בפברואר ,1955 עיסקת־הנשק המיצרית־צ׳כית משנת , 1955 הפידאיון
ופעולות־התגמול הגדולות, מיבצע־סיני.

וכעיקר: מירוץ־החימוש הנורא, הבולע ביום את מיטב פרי־עמלו של
האזרח הישראלי, והמהווה סיבה מרכזית למשבר הכלכלי.

אפשר היה לקוות כי מישהו יישב, לפחות אחר מעשה. ,ויסיק לקח מן הפרשה
העגומה הזאת. אך תוך כמה שנים חזרה ממשלת ישראל על אותה שגיאה עצמה.

הפעם זה קרה באלג׳יריה.
בעצם הימים בהם החלו הבריטים לנטוש את תעלת־סואץ, בשלהי , 1954 פרצה מלחמת־השיחרור
של הפל״ן. העם האלג׳ירי התקומם כדי להגשים את חלומו: עצמאות לאומית.
פרצה מלחמה ממושכת ונוראה, שהפילה למעלה ממיליון קורבנות — ושאותה ארץ
מוכת־גורל לא החלימה ממנה עד היום.

מאותו רגע, בלי מחשבה שניה, הצטרפה ממשלת ישראל למאבק -
נגד האלג׳ירים.
מדוע? מה היא חשבה לעצמה? גאוני המחשבה המדינית הישראלית, גולדה מאיר ושמעון
פרס, היו משוכנעים לחלוטין כי האלג׳ירים לא ינצחו.

הם חזרו כתובים על הסיסמות הצרפתיות :״לעולם לא נעזוב!״ -
״אלג׳יריה היא חלק מצרפת האומה האלג׳ירית היא אגדה!״
אמנם, במאה ה־ 20 לא היתד, אף מלחמת־שיחרור לאומית אחת נגד מוינה מערבית שלא
הוכתרה בנצחון. אבל קברניטי ישראל אין אוזנם כרוייה לבת־קול ההיסטוריה.
על השיקול המדיני נוסף השיקול הבטחוני בטוזח־קצר. אחרי שפרשת־סואץ, משנת , 1954
הולידה את מירוץ־החימוש הישראלי־מיצרי, היתד, ישראל זקוקה לנשק.

** תה חוזרת כל הפרשה בשלישית. דומה הדבר למעגל־קסמים, החוזר על עצמו שוב
> ושוב — אלא שבכל פעם התנאים גרועים יותר.
בדרום־ערב מתנהלת מלחמת־שיחרור. מלחמה זו מופנית נגד השלטון הבריטי, ונגד
ממשלת־הבובות הפיאודלית אשר הבריטים מקורים לבססה שם.
השלטון הבריטי גוסס. הוא הגיע לשלב של פרשת־סואץ בראשית ,1954 ופרשת אלג׳יריה
בראשית . 1960

האנגלים יודעים זאת. האו״ם יודע זאת. כל כר־דעת יודע זאת. אך
ממשלת ישראל אינה יודעת.
היא לא תפסה עדיין כי בעדן מתחוללת מלחמת־שיחרור, וכי זו תנצח.
היא מאמינה עדיין כי לוחמי עדן הם ״סוכנים נאצריים״ ,וכי נצחונם פירושו ״הצטרפות
עדן לאימפריה הנאצרית״( .האין זה מצלצל כמו תקליט ישן, שחוק ושבור?)

לכן היא מתייצבת כפה מלא לעזרת המאמץ הנואש של הבריטים
להחזיק כמקום.
מכשירי־ד,תעמולה שלה בעולם כולו מגוייסים לטובת ההישארות הבריטית. שר־החוץ
הישראלי נסע ללונדון כדי לשכנע את הממשלה הבריטית לבל תנטוש את המקום. הוא הכריז
בכנסת כי הוא מתנגד ליציאת האנגלים, כל עוד לא הובטח שעבד־אל־נאצר לא יבוא במקומם.

מדוע?
הטיעון הרישמי הוא פשוט וברור:

עדן חולשת על המוצא הדרומי מים־סוך. אם יתבסס כעדן כוח עויין,
הוא עשוי לחסום את צוואר־הכקכוק, לנתק את הקשר בין אילת
וכין האוקיינוס ההודי.
שיחרור עדן עשוי להחיש גם את שיחרור ג׳יבוטי, בצד האפריקאי של המיצר. אם
יפלו עדן וג׳יבוטי לידי הרודן המיצרי, יחזור מיפרץ אילת ויהיה מה שהיה לפני מיבצע־סיני
— אגם סגור. הוא ינותק מכל קשר עם העולם, זולת אתיופיה.
לכן צריכים לשדל את האנגלים, ואף להכריחם, להישאר בעדן.
לכן צריכים לשדל את הצרפתים להישאר בג׳יביטי. ואם זה לא יצליח — יש לעודד
את האתיופים לכבוש את הנמל.

זהו קו ברור, ועל פיו פועלת ממשלת ישראל.

סיסי שר הוגו! האחוון

צרפת הציעה את הנשק -תמורת שירותים.
באופק הסתמנה האפשרות של התקפה צבאית ישראלית־צרפתית על מיצריים. גם א ה כאמת פשוט,
הישראלים וגם הצרפתים האמינו בתמימות עילאית כי המורדים האלג׳יריים אינם לוחמי־ 1זה אווילי, מפני שאין לזה שחר של סיכוי.

וגם ברור. אבל, עם כל הכבוד לקברניטי ישראל, זה גם אווילי.

שיחרור אמיתיים, אלא סוכנים מיצריים, שליחי ״הרודן המיצרי״ .כניעת צרפת, כך חששו
בירושלים, תהפוך את אלג׳יריה לבסיס מיצרי, תרחיב את ״האימפריה״ של עבד־אל־נאצר.

לבן נכנסו להרפתקה.
לשווא הזהרנו אז את ממשלת ישראל כי כל שיקוליה מוטעים מיסודם. חזרנו והזהרנו:

נצחון האלג׳ירים הוא בלתי־נמנע.
האלג׳ירים אינם סוכנים של שום גורם זר. הם ידידי מיצריים — אך לא עבדיה.
בקרב העם האלג׳ירי, כמו בקרב העם התוניסי, אין קורטוב של שינאה לישראל.
מנהיגי המהפכה אינם אנטי־ישראליים. הם מוכנים לקבל בגלוי עזרה מידי ישראל,
לקשור עימד, קשרים תוך כדי מאבק.

אלג׳יריה ידידותית עשוייה, למחרת נצחונה, להיות למדינה הערבית
הראשונה שתקיים יחסים גלויים עם ישראל. עובדה זו תקל על בטחונה
של ישראל, תהיה שקולה כנגד כמה להקי־מטוסים ועוצכות־שריון*.

אהבזו רצדנת שי1אה וישדאו
**משלת ישראל יכלה לבחור בין כמה וכמה דרכים של התקשרות עם אלג׳יריה —
קיצונית, מתונה, ומתונה־מאד. היא יכלה להתייצב במלוא שיעור־קומתה לימין מלחמת־השיחרור
האלג׳ירית, לתמוך בה באו״ם, לספק לה עזרה חיונית.

זה היה יוצר קשר של ידידות עמוקה, עושה רושם עמוק בעולם הערבי
כולו, מוליד אקלים חדש בבל רחבי המרחב.
היא יכלה לבחור, תוך התחשבות ביחסיה עם צרפת, בדרך פחות־קיצונית. למשל: להימנע
מתמיכה מעשית באלג׳ירים, אך לתמוך בעיקרון עצמאות אלג׳יריה באו״ם.
פחות מזה: היא יכלה להיות ניטראלית באו״ם, אך לקרוא ליהודי אלג׳יריה לעזור לפל״ן.
היא יכלה, לכל הפחות, להישאר ניטראלית ולקרוא ליהודי אלג׳יריה להישאר ניטראליים.

תחת זאת נכנסה הממשלה להרפתקה -הרפתקה שקיצוניותה
הדהימה אפילו את הצרפתים, ועלתה בהרבה על בל דרישותיהם.
ממשלת ישראל היתד, הדוברת העיקרית של הכיבוש הצרפתי׳ באו״ם( .הצרפתים עצמם
החרימו, כזכור, את כל ישיבות האו״ם על נושא זה).
כל מנגנוני התעמולה של ישראל בעולם שירתו, ללא סייג, את המאמץ המלחמתי הצרפתי.

האירגונים הציוניים, אשר ינקו את השראתם מירושלים, הסיתו את
יהודי אלג׳יריה נגד לוחמי־השיחרור, והקימו אירגונים צבאיים שלקהו
חלק פעיל כמאבק נגדם.
הערכות אלה, אליהם חזרנו מעל עמודי העולם הזה במשך חודשים ושנים, התבססו על
הידברות רצופה עם מנהיגי הפל״ן באירופה ובאמריקה. שלום כהן ואני נפגשנו נמה פעמים,
בגלוי, עם שרי הממשלה האלג׳ירית בגולה ועם נציגיה הרישמיים.

עדן תשתחרר בקרוב. גם ג׳יבוטי תשתחרר, במוקדם או במאוחר.
האנגלים יילחמו עד הרגע האחרון. הם מגינים על אינטרסים מוחשיים: על אוצרות־הנפט
האדירים שלהם. כפי שאמר הנציב העליון הבריטי לשעבר בעדן, בראיון ששודר אף
בקול ישראל: אם ״תלך״ עדן ,״תלך״ תימן. אם ״תלכנה״ עדן ותימן ,״ילך״ הנפט הבריטי
לכל אורך המיפרץ הפרסי. ואחר־כך ״תלך״ גם סעודיה.
האנגלים לוחמים על אוצרות של מיליארדים בלתי־ספורים. זה מובן. אך לא מובן מה
אנחנו עושים שם.

בי שום דבר שיש כידינו לעשותו -לא ימנע את שיחדור עדן,
ואך לא יעכב אותו.
כמו בסואץ, כמו באלג׳יריה, אנחנו מהמרים על הקלף האבוד,
תוך כדי כך אנחנו עוזרים לאויבי ישראל לזרוע, בלב העם של עדן, זרע של איבה
ושינאה העלול לשאת פירות־באושים.

מעשינושלנו מבטיחים כי אמנם יתגשמו פחדינו המבעיתים
ביותר: שהדור הצעיר של עדן יזכור כרכות הימים את הסכין שנעצנו
בגבו בימי מלחמנו המרה, ויכריח את הממשלה שתקום לחסום
את המיצר. השבוע בבר דיבר על כך מנהיג המחתרת.
נשאלת השאלה: האם ניתן למנוע זאת? האם מדיניות הפוכה של ממשלת ישראל היתד.
יכולה לקרב אלינו, בשעה אחרונה זו, את העם של עדן?
אני מהסם להשיב על כך תשובה ברורה. איננו חיים עוד ב־ , 1954 אף לא ב־.1960
כיום רובץ על שכמנו המיטען הכבד של שגיאותינו מתמול־שלשום. כל ערבי מזהה אותנו
עם כוחות־השחור בעולם, עם האימפריאליזם והקולוניאליזם. לא ביום אחד, ולא במעשה
אחד, נפרוק מעלינו מיטען אכזרי זה.
כך, בעוד שמובטח לגמרי כי המדיניות הנוכחית של ישראל בעדן תחמיר את מצבנו
ותוביל לאסון, אין זה מובטח כי המדיניות ההפוכה תשפר את מצבנו באופן מכריע.

אפשר רק לנסות. צריכים לנסות. בי מחיר הכישלון הוא נורא.
לוחמי־השיחרור בעדן הם ידידי מיצריים, והם נעזרים על־ידי מיצריים. בכך הם דומים
ללוחמי אלג׳יריה בשעתו, וללוחמי ד,קר,יליד, התימנית בימינו.
אך האלג׳ירים, למחרת נצחונם, לא הפכו סוכנים מיצריים. ובתימן, בעצם ימי המאבק
העקוב־מדם, מנסים עתה הרפובליקאים להשתחרר מן האפוטרופסות המיצרית.
גם הקהיליה הדרום־ערבית, כאשר תשתחרר, לא תהיה סניף מיצרי. היא תהיה, מן
הסתם, ידידת מיצריים. אך היא לא תהיה שיפחתה העיוזרת.

תמיכה ישראלית כשיחדור עדן, אך כשעה מאוחרת זו, עשוייה לפתוח
לנו פתח ליחסים (ולוא גם חשאיים) עם מי שיהיו מחר שליטי עדן.
היא עשוייה ליצור, ליד המיצר, אקלים נוח יותר לישראל — או לפחות למנוע היווצרות
אקלים עויין ומורעל ללא תקנה.

זהו השאנם האחרון. אם לא ננצל אותו, כרגע האחרון ממש, עלול
לרדת מסך של ברזל בינינו וכין השמש העולדו.

תצפית

בש־ינה העם הוד ה תו רנשמעבאר צנו
עת האביב הגיע.
השמש זרחה על ראשיהם של אלפי משתתפי
הצעדה — נעימה, חמד״ אך לא לוהטת.
באולמי
הקולנוע ישבו המונים נלהבים,
ספרו יחד עם קריין־היומן בקול רם את הי
מיגים המתפוצצים :״אחד שניים!״ —
״שלושה ארבעה חמישה!״ —
״שישה!״
מרומניה חזר שר־האוצר, האיש המזוהה
בעיני האזרח עם בל הבשורות הרעות, ובפיו
בשורה מעודדת ביותר: רומניה פתחה
את שעריה לסחר הישראלי, סנונית המבשרת
אביב חדש ביחסי ישראל והגוש הקומוניסטי.
מישמר
צה״ל הביס חוליה של חבלנים במארב
לילי, במרחק של עשרים מטר מגבול
לבנון — ידיעה שהעידה על שיכלול ההגנה
הצמודה על הגבול.
הרוצח המשולש נתפס — וסיום סר מעל
המדינה.
נערות החלו טופפות ברחובות הערים, בשמלות
פירחוניות.
אביב ישראל. 1967 ,

מפלגו ת
איך לסכ סן־
שתי ידי לך הושטתי, סולדת,
שתי ידי למגל ומגן —
תישכח ימיני הבוגדת,
אם אשכח את שמאל הירדן.
שתי גדות לירדן —
זו שלנו, זו גם כן.
(זאב ז׳בוטינסקי)
כאשר פוצץ יגאל אלון את מכתבו הגלוי,
מתחת לכיסאו של דויד בן־גוירון (העולם
הזה ,)1544 הוא ידע מה הוא עושה. כאלוף
הבקי בתורת המלחמה, התכוון לקיים את הכלל
שיש להושיב את היריב על ״קרני דילמה״
.כלומר: להעמידו בפני הברירה בין
שתי אפשרויות, ששתיהן לרעתו.
היריב היה, במיקרה זה, סבא־של־יריב,
דויד בן־גוריון. כאשר הזכיר לו אלון בפומבי,
כי לפני ארבע שנים בלבד הישווה את
מנהיג תנועת החרות, מנחם בגין, להיטלר
ולפאשיסט, העמידו בפני הברירה לבחור בין
שתי אפשרויות:
* לחזור בו מן הנכונות להקים חזית
משותפת עם חרות, כדי להפיל את אשכול,

• להתכחש לדברים שאמר זה מכבר,
ולחזור בו מדברי עצמו.
בן־גוריון לא רצה לבחור באחת משתי,
אפשרויות שליליות אלה. הוא בחר באפשרות
שלישית. אך יתכן כי היא גרועה עוד
יותר.
מבט חדש לגמרי. טען בן־גוריון
השבוע בבטאונו, מבט חדש: לא הוא שינה
את דעתו על חרות, אלא תנועת החרות
עצמה השתנתה.
השינוי הגדול בחרות חל כאשר הסכים
בגין להקמת גח״ל. מכיוון שהליברלים מסכימים
לגבולות הקיימים של ישראל, הרי
הקמת גח״ל פירושה: ויתור מצד חרות על
מטרתה לכונן את מדינת ישראל בגבולותיה
ההיסטוריים, משני עברי הירדן.
בכך רואה בן־גוריון את העיקר. כי הוא
מתנגד גם ל״גבולות ההיסטוריים״ ,שהשתנו
ממילא מדור לדור, וגם לגבולות תוכנית החלוקה
משנת .1947 לדעתו צריך הגבול הנוכחי
להישאר — מבלי להתרחב (כפי ש

ל׳ | 1הבא של
0 * 111:1

גוג

יופיע ביום הראשון, ה*23
באפריל, ויימכר ברחובות
תל־אכיב במוצאי-שכת, לרגל
חג הפסח.

העולם הזה 1546

• מנוי וגמור עם לוי אשבול לעמוד בראש רשימת המעיד
גם בבחירות הבאות, ולהרכיב את הממשלה הבאה. ירידת קרנו

רצתה חרות) או להצטמק (כפי שרוצים הערבים).
אחרי
שחרות ויתרה על מטרתה, היא
כשרה לקואליציה עם רפ״י ולהשתתפות בממשלה
שתהיה שוחרת־שלונב
מלכות ישראל השלישית. היה זה
טיעון הגיוני — לולא היה כוזב מעיקרו.
קודם כל, קשה להאמין כי הנאמנות לגבולות
הקיימים של ישראל חשובה כל־כך
לבן־גוריון. שהרי בן־גוריון עצמו בישר, בשיכרון
הראשון של מיבצע־סיני, את ״מלכות
ישראל השלישית״ ,המשתרעת מ״דן
ועד יוטבת״ .הכללת כל חצי־האי סיני בתוך

בקרב מפלגתו, בעיקבות האשמות איסר הראל, תוקנה בינתיים, ושום מתחרה
רציני לא צבר די כוח כדי לאיים על מעמדו.

כתוצאה מכד: שורה של מינויים יחדירו, בחודשים הקרובים,
את אנשי־אמונו של אשכול לעמדות-מפתח שונות.
אישיות חשובה תחליף את השגריר הרמן בוושינגטון, מתו!
חשבון כי הדבר יעניק לה יוקרה מדינית לקראת הבחירות. יתכן שאותה אישיות
תתמנה כשר בממשלה שתקום אחרי הבחירות.

יתכן כי עיתונה ההדש של מפא״י, עליו דובר רבות, יופיע

בעוד חצי שנה. עורכו יהיה, כמשוער, שמעון הורן, איש משרד־האוצר
לשעבר, ששמו היה קשור בשעתו במערכה ציבורית שלילית. הסיבה לדחייה:
מפא״י מקווה כי עד
אז יתבצע האיחוד
עם אחדות־חעבודה,
וייסגר למרחב

6הסיכויים כי
״היום״ ,בטאון
גח״ל, יחזיק מעמד,
קלושים.
בסופו של דבר לא
יהיה מנוס מהפיכתו
לכתב־עת. במיקרה
זה תתבטא תעמולת
גח״ל בשכירת מדו־רי־מודעות
בעיתונים
בלתי־תלויים, שיטה
שהיא חסכונית יותר
מאשר פירסום עתון
עצמאי.

תימשך אם מגמה סבירה זו,
יתכן כי בסופו
של דבר ייעלמו
כל היומונים המפלגתיים
המובהקים,
חוץ מעל
המישמר.

• תתגלה יוזמה
של כמה מראשי
חרות, להגיע
להסכם עם
הליבראלים על
פירוק שקט ד
מוסכם של גח״ל.
היוזמה התבשלה כתוצאה
מן ההכרה׳
הגוברת אצל שני השותפים,
כי הגוש
חארבגר וט יב ג ז
ממילא לא יחזיק
עוד מעמד לאורך
זמן, ויהיה זה לטובת שני הצדדים לחסלו בלי מריבות והשמצות. בקרב
ישראל בוודאי אינה מתיישבת עם הקפדה
ראשי חרות מקננת התקווה כי כמה מח״כי הליבראלים יצטרפו עם הפירוק
קיצונית על גבולות .1949
אליהם. ראש התנועה, מנחם בגין, אף הביע את הסכמתו לאשר לח״כים אלה
מיהר להזכיר זאת לבן־גוריון הלאומן הקיצוני
ביותר בישראל: ד״ר ישראל שייב,
כבר עתה מקום משוריין ברשימת חרות לכנסת הבאה.
בעל הפאטנט של ״מלכות ישראל״ ,השואף
להרחיב את גבולות ישראל עד הנהר פרת
• מנהיג רפ״י, דויד בן־גוריון, עשוי להזמין אליו בקרוב את
בצפון והנילוס בדרום. הוא עשה זאת מעל
שר-הפנים, משה חיים שפירא, כדי לנסות ולרתום את מפלגתו,
עמודי מבט חדש — כי שייב נימנה זה מלמסעו
למען הנהגת בחירות אזוריות בישראל. בן־גוריון יציג
כבר עם משתתפיו הקבועים של בטאון רפ״י.
בפני מנהיג המפד״ל תוכנית מפורטת, לפיה תזכה המפלגה הדתית, בבחירות
עובדה זו מדגימה יפה את הגיונו של בן־
גוריון: הוא פוסל את חרות בגלל שאיפתה
אזוריות, לשלושים מנדאטים בקירוב בכנסת.
להרחיב את גבולות הארץ, ומאכסן בבסאונר
שלו את הטוען מם׳ 1למען אותה מטרה.
• יתברר כי ההסכם המסחרי שנחתם השבוע כין ישראל
לא מוותרים. אולם טענתו של בן־
ורומניה הוא הרבה יותר מקיף ממה שפורסם עד כה. ישראל
גוריון חסרה הגיון גם מבחינה פשוטה יותר:
תשתמש ברומניה כצינור אל ארצות מזרח אירופה, בעוד שרומניה תשתמש
חרות לא ויתרה מעולם על שאיפתה המעשית
להרחיב את הגבולות.
בישראל כצינור אל מדינות מערביות או כאלה הנתונות להשפעה מערבית.
אמנם, הליברלים אינם דוגלים במטרה זו.
אולם חרות הקפידה לכלול בהסכם גח״ל
כתוצאה ישירה מכד, צפוי בקרוב מסע דימום ללוי אשכול,
הקדמה, המציינת בפירוש כי חרות אינה
שיבליט את חלקו המכריע בהסכם הישראלי-הרומני. יועצי
מוותרת על הגבולות ההיסטוריים, כ״זכות
אשכול לא השלימו עם העובדה כי כל ההצלחה נזקפת לשר־האוצר פינחס ספיר,
שאינה ניתנת לעירעור.״
והס יסבירו כי לולא החינחונים של אשכול אל עבר ברית־המועצות והגוש
עצם הטענה כאילו ויתרה חרות על מסרה
המזרחי כולו, לא היה אפשרי בכלל להגיע להסכם כה מקיף עם הרומנים.
זו, עד לימות המשיח, היא עלבון צורב לחרות,
סטירת־לחי למפלגה שבן־גוריון רואה
• יתגלעו חיכוכים בין משרד״האוצר לבין ,,בנק ישראל׳/
בה עתה שותפת אפשרית.
על רקע טיפול הבנק בפרשות ״פויכטוונגר״ ו״אלרן״ .בחוגי
היא מעמידה את חרות בפני ברירה משלה:
האוצר תובע הדעה, כי אין צורן לשתף פעולה עם הבנק הממלכתי, שפעולותיו
#לשתוק ולהשלים עם הביזיון, או
יסתיימו בהפסד של עשרות מיליוני לירות לאוצר המדינה. הנימוק: האוצר לא
#להכחיש בפירוש את דברי בן־גוריון,
תוך הפרת אחדות גח״ל.
צריך לתת ידו לפעולה שתסתיים במילא בהפסדים כה ניכרים.
כך השיג אלון בדיוק מה שרצה: הוא
סיכסך בין רפ״י וחרות, הרחיק את האפשרות
של שותפות אמיתית ביניהן.

במדינה
מ סו ר תו מ די שנה י קיי ם בנ ק ל או מי א ת

רבנן ת
רומא וירושל־ם

״יום ה א שו ד
השנה ביום ג׳ ה 9-במאי 1967

ב מ סג רתא רו עזה עורכ ת

לשכת היעוין לנ שים
שליד בנ ק ל או מי לי ש ר אל ב ע״ מ,
ב מ לון שר תון, ת ל־ א בי ב, ב שעה 2.00
שעה עיון על הנו ש א

.האשה והבנק״
באם הנך מעונינת בהרצאה זו — בין אם א ת נמנית עם ל קו חו ת
הבנק ובין אם לאו — נא מלאי ושלחי אלינו א ת התלוש שבשולי
מודעה זו לא יאוחר מה־ 1במאי.

הבנק י שמח להעביר אליך הז מנ ה בדו אר חוזר.

בנ ק לאומי לישראל

בע־מ

הבנק הגדול ו הותיק במדינה

לכבוד

בנק ל או מי לישראל בע״מ
לשכת יעוץ לנשים
ת.ד2 .
תל־אביב

ברצוני להיות נוכחת בשעת העיון, שתתקיים ב־ 9במאי במלון שרתון, תל־אביב.
נא לשלוח לי הזמנה.

(אנא כתב ברור)

הרב הראשי האשכנזי, יהודה איסר או־נטרמן
,,טען השבוע, כי ״לרב ניבים יש חשבון
אישי עם האפיפיור, לכן הוא מתנגד לוועידה
ברומא.״ הוא התכוון לוועידת רבני
אירופה, שנועדה להתכנס בעוד חודש בבירה
האיטלקית.
כנהוג, הוזמנו להשתתף בוועידה אורחים
מישראל: שני הרבנים הראשיים שלה. אולם
בעוד שהרב האשכנזי נענה מיד, מיהר עמיתו
הספרדי להתריע, כי הוועידה מתכנסת ״תחת
חסותו של האפיפיור״.
ההשתחוות. בראש הוועידה עומד ה־ד״ר
ישראל ברודי, מי שכיהן בעבר בתפקיד
רבני רם — הרב הראשי של בריטניה
הגדולה. הוא הוזעק על־ידי ניסים לירושלים
,,והוזהר מפני קיום הוועידה ברומא.
הוא נדרש גם בתקיפות להעביר את מקום
הבינום לעיר אירופית אחרת .״אם הוועידה
תתכנס שם,״ הסביר ניטים ברוגז, כשהיא
נימנע מלהזכיר את השם המפורש ,״יאלצו
הרבנים לבקר אצלו.״
כאשר ניסה ברודי להסביר לרב הספרדי
כי כל ההכנות כבר הושלמו, ואין אפשרית
לשנות את מקום הכינוס ברגע האחרון, קם
גיסים מכיסאו וקרא בזעם :״אתה יכול ללכת
ולהשתחוות בפניו, אבל אני אגזור על
כל הרבנים ואאסור עליהם לבוא לשם.״
האיום לא השפיע על ברודי, שכן הוא
ידע כי הרב האשכנזי אינו חושש מן האכסניה
האיטלקית, וכבר הביע את הסכמתו
להשתתף בוועידה. אולם השבוע הוכיח ניטים
כי לאיומיו יש מישקל.
ההתערבות. מירושלים יצאה קריאה
חתומה על־ידי עשרים ושניים רבנים גדולים,
ראשי ישיבות מפורסמים ואבות בתי־הדין ה־הרבניים,
האוסרת על קיום הוועידה בשכנות
למישכן האפיפיור. הקריאה הרבנית הזו לא
השאירה מקום לספק, כי הרב הראשי האשכנזי
נשאר מבודד בעמדתו.
אך עזרה באה לו דווקא מאיטליה. ראש
הקהילה היהודית ברומא, הפרופסור פרנקי
טדסקי, פירסם הודעה המביעה צער על
עמדת רבני ירושלים .״ליהודים אין אפיפיי־ריס,״
קבע טדסקי ,״לכן אין מי שיכול לקבוע
מה על רב בישראל לעשות או לא
לעשות.״ בהמשך ההודעה מאשים טדסקי את
נימים בהתערבות בחיי קהילות היהודים
בחו״ל.
אך גם קולו של טדסקי לא היה בו הכוה
כדי לשנות את האיסור שיצא• מירושלים. כי
בינתיים הודיעו רבנים מבירות אירופיות שונות,
כי לא יצאו לרומא, כדי להשתתף בועידה
המעוררת מחלוקת.
הרב הראשי נשאר בינתיים איתן בדעתו,
לא ניכנע לעמיתו הספרדי. באוזני מקורביו
לחש, כי התנהגותו של ניסים היא רק חוליה
בשרשרת ארוכה. פעם החרים את האפיפיור
פאולוס השישי, כשביקר בישראל,
ועתה הוא מחרים אותו במקום מושבו ברומא.
לכן,
חושב אונטרמן, אסור להיכנע לרצונו
של ניטים.
מיס דרו שתג מו ל

מ ר כז ה ש פו ץ
נגרות * צבעות * חרסינה +ריצוף * מוז איקה
מסגרות

תריסי פלס טיק

ריצוף פלסטי
אינסטלציה * ח שמלאות * מסגרות אלומיניום
וכלעבודותרמונט .

נירוסטה
תל-אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)
אושרי

פיט סיגר
להקתה צלליו ת
ננה מו שקורי
אנ רי קו מאסיאס

אלו הם חלק מהאמנים הרבים
אשר יופיעו ביום העצמאות
ה־ 14—15 למאי באצטדיון
רמת־גן.

כל הזמן יש לו צרות, למוביל המים הארצי•
בתיכנון שלו היו ליקויים. בביצוע
שלו בוזבזו מיליונים. והמים שלו סובלים
ממליחות־יתר.
עתה צצה סכנה חדשה: אצות הגדלות בכינרת.
אילו
היו האצות רק משנות את טעם המים׳
לא היה הדבר מפריע לאיש. אך לאחרונה
התברר כי הסכנה שהן נושאות בחובן
היא גדולה יותר: האצות עלולות לסתום
את המוביל כליל.
עד עתה לא הצליחו החוקרים לקבוע בודאות
מה מקורן. בינתיים ישנן רק כמד,
השערות.
השערה אחת: גידול האצות אירע כתוצאה
מן השפכים הרבים הזורמים לכינרת. השערה
שנייה: הסיבה נעוצה איכשהו בייבוש
החולה.
בינתיים מחכים האחראים על המוביל לראות
אם תצלחנה האצות להגשים איום סורי
ישן — לסתום את המוביל — או אם תוכל
ישראל למנוע בעוד מועד סכנה כזו,
אפילו במחיר פעולת־תגמול נגדן.
הנגולם הזה 1546

איש המפתחבתעלומתה שו ח ד גו רםדס:נ ס צי ה

ונ קר ט
ן•* *אכמעט גנב את ההצגה מיונה
? | סופר: גבוה, בטוח־בעצמו, חלקלק וזהיר.
שמו שלמה ונקרט, והוא סוחר לכלי־כטף
מחל־אביב. כאשר דיברה יונה סופר
על עשרות השטרות של חמישים לירות,
שלטענתה היא שילמה כשוחד לשופט אליעזר
מלחי, היא התכוונה לכסף שיצא מכיסו של
ונקרט.
בשביל מה? בשביל מי?
מכיוון שהוא נקרא להעיד מטעם התביעה,
אפשר היה לצפות לתשובה חד־משמעית,
שתחזק את גירסת התביעה. כלומר: שהכסף
שולם כשוחד, לשופט מלחי.
אבל תשובותיו היו רחוקות מאוד מחד•
משמעות. הוא ניצב מול פרקליט מחוז ירושלים
עזרה הדיה, וסיפר על ראשית הפרשה,
שנולדה בבית המעצר של המשטרה, בשנת
. 1960 ונקרט, שהיה עצור בקשר לפשיטת־רגל
שלו, פגש את ראובן (״רומק״) גרינברג,
שהיה עצור באחת ההתנגשויות הרבות
שלו עם המשטרה.
כאשר השתחררו השניים, לקח רומק את
ונקרט לביתה של יונה סופר .״אולי היא
תוכל לעזור לך,״ אמר.
ונקרט סיפר לסופר על משפטו, ועל העובדה
כי הוא יתקיים בפני השופט המחוזי
אליעזר מלחי. הדיה המשיך בהצגת שאלותיו:
הדיה: זכורות לך בוודאי מספר הזדמנויות
בהן אתה היית עד לפגישות בין
הגברת סופר והשופט מלחי?
העד: כן.
הדיה: אולי אתה יכול להגיד לי, כמה
פגישות כאלה היו מידיעתך?
העד: לראות במו עיני ראיתי פגישה
אחת או שתיים. אבל עד כמה שאני מבין,
הגברת סופר ביקשה להביא אותה לפגישה
עם השופט מלחי פעמים רבות במקומות
שונים.
הדיה: נדמה לי שכבר אמרת, שהסעת
את הגברת סופר במכונית שלך לפגישות?

העד: כן.
הדיה: וחיכית זמן מה לחזרתה של
הגברת סופר למכונית מן הפגישות?
העד: בדרך כלל, לא תמיד.
הדיה: אולי תתאר את המסיבות והזמן
בהם הסעת את הגברת סופר לפגישה עם
כבוד השופט מלחי בפעם הראשונה. אמדת
שהיו מספר פגישות. תלך לפי הסדר.
העד: מתי לא זכור לי בדיוק. בשעות
הערב.
הדיה: ה״מתי״ מתייחס לשני דברים:
א. תאריך; ב. שעות היום. האם אתה״ יכול
לזכור מתי מבחינת התאריך, התקופה?
העד: את התקופה אני יכול לזכור.
תאריך — ,לא. התקופה — לאחר הגשת
גליון האישום הראשון.
הדיה: באיזה שעות של היום?
העד: קשה לי לזכור אם זה היה בשעה
6או .7הסעתי את הגברת סופר.
הדיה: במכונית שלך?
העד: במכונית שלי.
הדיה: עד לאן?
העד: בנין עירית תל־אביב הישן.
הדיה: כאשר הגעת למקום שבו היתה
צריכה הגברת סופר לרדת מהמכונית, האם
מסרת לידיה משהו?
העד: כן.
הדיה: מה?
העד: נתתי לה חמש מאות לירות.
הדיה: היא ירדה מהמכונית כאשר בידה,
500ל״י?
העד: כן.
הדיה: בהזדמנות זו, לפני שהיא חזרה
אליך למכונית, אתה חיכית?
העד: אני חיכיתי.
הדיה: כמה זמן?
העד: קשה לי לזכור, חצי שעה או
שלושת רבעי שעה, ייתכן גם שעה.
הדיה: ראית את השופט מלחי?

הדיה: בפעם השניה שהובלת אותה לפגישה
במכונית עם השופט מלחי. תתאר
מתי זה היה?
העד: עם תחילת המשפט או אחרי
הישיבה הראשונה. אינני זוכר. בכל אופן
הבאתי אותה לפגישה לבית־ספר שבח, נידמה

הדיה: בית־ספר שבח?
העד: בן.
הדיה: לפני שהיא ירדה מהמכונית
מסרת לידיה משהו?
העד: באותה הזדמנות, אינני חושב.
הדיה: באותה הזדמנות לא מסרת כלום?

העד: לא.
הדיה

:בפגישה הנוספת לקחת אותה —

לאן?

העד

:לקחתי אותה שוב לרחוב אידל־

סון.

העד: חיכיתי.
הדיה: לאחר פגישה זאת שוב הסעת
אותה לפגישה עם השופט מלחי?
העד: אני חושב ששוב היו כמה פגישות.
הדיה: שבהן מסרת לה כסף?
העד: כן.
הדיה: מחי זה היה?
העד: זה היה בשלב יותר מאוחר, לפני
מתן פסק הדין.
הדיה: כמה זמן לפני מתן פסק הדין?
העד: סמוך.
הדיה: לאן הובלת אותה?
העד: אם אינני טועה זה היה שוב
לסביבות בית־ספר שבח.
הדיה: אתה הסעת אותה במכוניתך?
העד: כן•
הדיה: ובמכונית מסרת לה סכום כסף?
העד: כן.
הדיה: כמה?

העד: לא.

הדיה: אותה עם השופט מלחי?
העד: גם כן לא.
הדיה: מה קרה כאשר היא חזרה אליך,
לאחר הזמן הזה, למכונית?
העד: היא החזירה לי חמש מאות לירות.
הדיה:
ותוך כדי החזרת הכסף, האם
אמרה לך משהו?
העד: כן. אמרה לי :״הרווחת חמש
מאות לירות.״ במיקרה זה כפי הנראה לא
אוכל לעזור לך.
הדיה: מה היא הסבירה בקשר לזה,
למה אינה יכולה לעזור לך?
העד: היא היתד, צריכה לד,פגש— ,
ואם היתד, פגישה, אינני יודע, לא הייתי —
עם כבוד השופט מלחי, ואמרה שייתכן שהתיק
בכלל לא יתברר לפניו.
הדיה: כך היא אמרה לך?
העד: כן.
הדיה: קבלת חמש מאות לירות ממנה?
העד: בחזרה.
הדיה: כתוצאה מדברים אלה של הגברת
סופר, שלפיהם יוצא כאילו התיק לא
יתברר לפני כבוד השופט מלחי, פעלת,
עשית משהו בבית המשפט?
העד: ביררתי.
הדיה: הלכת למזכירות בית המשפט?
העד: כן וביררתי, והתברר שהמשפט
כן יתברר לפני השופט מלחי.

הדיה: אתה תיארת את ההזדמנות הראשונה
שבה הובלת את הגברת סופר לפגישה
עם מלחי.
העד: כן.
הדיה: תתאר בבקשה את ההזדמנות שבאה
לאחריה. הבינות את השאלה?
העד: כן, אבל קשה לי לזכור. אם
יש לך שאלה ספציפית להזדמנות מיוחדת,
אולי תעיר תשומת לבי. אם אצטרך לפרט
כל הפגישות או לאן הובלתי את הגברת
סופר, לא יהיה זמן לכך.

הדיה: באותה פגישה, כאשר היא ירדה
מהמכונית, במכונית נתת לה משהו?
העד: כן.
הדיה: מה נתת לה?
העד: אלף לירות.
הדיה: באיזו צורה היו אלף לירות
אלה?
העד: כפי הנראה בשטרות של חמישים
לירות.
הדיה: עטופים?
העד: עטופים.
הדיה: כאשר היא ירדה מהמכונית,
היו בידיה אלף הלירות האלה?
העד: כן.
הדיה: אתה עקבת אחריה כאשר היא
התקדמה לכיוון שאליו הלכה?

העד: לא.

הדיה: באותה הזדמנות ראית את ה־השופט
מלחי?

העד: לא. הדיה העד: לא.
הדיה: היא חזרה אליך?
העד: כן.
הדיה: כעבור כמה זמן?
העד: אולי שעה או שלושת רבעי
:ראית אותה עם השופט מלחי?

שעה.

הדיה

:אתה חיכית?

הדיה: בשטרות?
העד: של חמישים לירות.
הדיה: עטופים?
העד: בנייר.
הדיה: והיא ירדה לשם מה, לאן הלכה?
העד: היא אמרה שיש לה פגישה עם
השופט מלחי.

כאן כבר היה ברור, כי הדיה אינו מקבל
מהעד את התשובות שהיה רוצה לשמוע.
לכן שאלותיו נעשו תקיפות יותר. הוא רצה
לדעת בקשר למה אמרה סופר שיש לה
פגישה עם מלחי.
העד: לא בקשר.
הדיה: בזיקה, בענין?
העד: היו לה הרבה ענינים עם השופט
מלחי.
הדיה: אתה לא רוצה להגיד לשם מה
לקחת אותה?
העד: היות והיא ביקשה.
הדיה: לד,פגש עם מלחי?
העד: להפגש עם מלחי.
הדיה: בקשר לאיזה ענין?
העד: אינני יודע.
הדיה: בענין שאתה היית מעונין?
העד: אני הרציתי בקשותי בפניה. מה
היא עשתה, אינני יודע.
(המשך בעמוד )16

יהבזאורע רז ביז־וו־י ! /ג ד 1967 ,

7ןליף רי צי ר ד והצגדידייוח:

משפט מלח
(המשך סעמוד )15
הדיה: אינני שואל מה עשתה.
העד: לא דובר על איזה ענין. היא
הבטיחה שתעזור.
הדיה: אצל מי תעזור לך?
העד: היא תעזור לי בעדנים של המשפטים
שלי. אינני יודע באיזו צורה, אינני
יודע איך, אינני יודע אצל מי.
השופט מ. כהן: כאשר הבאת אותה
בהזדמנות זו לפגישה עם השופט מלחי,
זה היה על מנת שהיא תדבר עם השופט
מלחי בעדן המשפט שלך?
העד: אינני יודע, אם על זה היתד, צריבה
לדבר אז, או שדיברה לפני זה או שבכלל
דיברה. בכל אופן היא אמרה שהיא תעזור
לי. באיזו צורה לא פירטה אף פעם.
אב טית״הדין: באותה הזדמנות נתת
לה אלפיים לירות?
העד: כן.
הדיה: באותה הזדמנות ראית אותה
נפגשת עם מלחי?
העד: לא ראיתי אותה נפגשת עם מלחי.

זה ניתן לה תשלום. ומה שהגברת סופר
עשתה, לא ידוע לי.
השופט מ. כהן: עבור מי היה כל
אחד מהתשלומים — של 1000ל״י2000 ,
ל״י ו־ 1000ל״י שנתת לגברת סופר בכל
פעם לקראת פגישתה עם השופט מלחי?
עבור מי?
העד: הגברת סופר לא הגדירה אף
פעם במיוחד. היא אמרה :״כדי להסדיר את
העניין שלך, אני צריכה 1000ל״י, כדי להסדיר
את העניין שלך אני צריכה 2000
ל״י, כדי להסדיר את העניין שלך, אני צריכה
1000ל״י.״ זאת אומרת שהגדירה את
זאת ־כדי להסדיר את העניין שלך.״ באיזו
צורה שהיא תסדיר זאת, לא התעניינתי
ולא שאלתי והיא לא אמרה לי.
השופט מ. כהן: ומדוע צריך היה
לתת את התשלום סמוך לזמן ולמקום הפגישה?
העד:
אני מבין כי באותן הפגישות,
אשר לבטח היו פגישות אינטימיות, המרצתי
את הגברת סופר על־ידי התשלום סמוך ל־

״חננה׳ שהיא מקיימת יחסי...0
9״ ם טנז

רוס־־עץ כ7ר
11 להיטים חדישים ממצעדי הפזמונים
הצגת בכורה ארצית השבוע בקולנוע 11

בספרד

• בנגי ב 7אונ \7
ירון״

בצב עי ם

מה חדש בשוק כלי הבית והמטבח

מערכת סירים ״פלאלוקס 67״ ,סירי לחץ ״פלאלוקס״
״פלאלוקס 67״ הם הסירים החדשים מאלומיניום שהוצאו עתה לשוק ע״י מפעל
פלאלום. המפעל מגיש לראשונה בישראל מערכת 4סירים ״פלאלוקס 67״ מאלומיניום
( ) 801, 11 שפרושו, אלומיניום בעובי כפול מהרגיל, אוכפי מוצק שהוא מכונה בארה״ב — אלומיניום בעובי ״חצי הדולאר״ .כך מצטיין הסיר בחוזק
ובפיזור חום אידיאלי. לסירים אלו ליטוש־ברק ועיצוב אמריקאי.
חידוש נוסף הם סירי הלחץ ״פלאלוקס״ המיועדים לצרכיה של כל משפחה. השימוש
בסיר לחץ זה חוסך ס /ס 70 מזמן הבישול .״פלאלוקס״ מיוצר בשלושה גדלים, לפי
מיטב הידע הבינלאומי.
8 ׳1׳10£־ז^ 0א — לבישול וטיגון דיאטטי, ללא שומן. מחבתות,
סירים וקלחות, מצופים בחומר חדיש ביותר המונע הדבקות המזון
לכלי. הכלים קלים לניקוי, העיצוב אירופאי.

00X4
״ דוקטה ״ השעון השוייצי בעל המוניטין העולמי

אולם ראיתי את מלחי יורד ממדרגות בית־הספר
שבח. היא הלכה לשדה.

הדיה: מר ונקרט, הזכרת פה מספר
תשלומים, מספר סכומים. לגברת סופר עצמה,
במשך התקופה הזאת אתה שלחת
מזמן לזמן חבילות מזון?
העד: אני הבאתי לה.
הדיה: גם בתל־אביב וגם בנהמה?
העד: גם בתל־אביב וגם בנהרייה.
הדיה: הרבה פעמים הבאת לה חבילות
מזון?
העד: פעמים רבות.
הדיה: מה פתאום?
העד: היא פשוט היתד, זקוקה לזה.
הדיה: אתה עשית זאת מתוך טוב לב?
העד: מצד אחד קיוויתי לעזרתה, ומצד
שני רציתי לעזור לה.
הדיה: מר ונקרט, אתה זוכר איזה
שעון וזר פרחים ששלחת לשופט מלחי באמצעות
שליח?
העד: היה משהו כזה הגברת סופר
ביקשה ממני שאקנה עבורה שעון מזהב
הדיה: מאיזו תוצרת?
העד: נדמה לי שזה היה טיסו, ואשלח
אותו לבן של כבוד השופט מלחי.
הדיה: מה ההזדמנות?
העד: אינני יודע מר, ההזדמנות. בהתאם
לבקשתה. הסיבה לכך שאני אשלח
אותו, כפי שהסבירה לי, כדי שהגברת מלחי
לא תדע או לא תחשוד ממי נתקבל השעון.
היא לא רצתה כנראה שהגברת מלחי תדע
שהיא שולחת את השעון, לכן ביקשה ממני
לעשות זאת.
אב טית״הדין: על חשבונה?
העד: אני שילמתי בשביל השעון. היא
הבטיחה שתחזיר לי את הכסף.
הדיה: כמה שילמת?
העד: אינני זוכר בדיוק 120 ,או 130
לירות.
הדיה: איפה קנית אותו?
העד: ברחוב לילינבלום, אצל אחד הספסרים.
למחרת
הצהיר פרקליט המחוז, כי הוא
יזמין לדוכן העדים שען בשם וייס, וכי זה
יעיד שוונקרם קנה אצלו שעון מיסו בשביל
השופט סלחי.

החקירה נמשכה סחור־סחור. ונקרט נשאל
על עוד פגישות, על גלויות ששלח ליונה
סופר, על משפטיו הנוספים. אבל תמיד
חזר הדיה אל הנושא העיקרי: לאן הלן הכסף?
וכאן
באה הפצצה הראשונה של העדות:
הדיה: אני חייב לחזור לאותם הסכומים,
אשר כפי שתיארת מסרת לידיה של הגברת
סופר: לשם מה ולאיזו תכלית מסרת
באותן ההזדמנויות, בכל אחת מאותן ההזדמנויות,
את הסכומים לגברת סופר?
העד: עד כמה שהיה ידוע לי, כמובן
מפי הגברת סופר, היא מקיימת יחסים מאד
הדוקים עם כבוד השופט מלחי ועל־ידי זה
יש לה השפעה מסויימת, לפחות פסיכולוגית,
על כבוד השופט מלחי. תפקידה של
הגברת סופר, אשר עבור זה למעשה שילמתי
את הכסף, היה להתוזכח עם השופט
מלחי באותן הנקודות שעניינו אותי בקשר
למשפטים שלי ולהביא אותו, אולי מתחת לסף
ההכרה, לשם אימוץ הגירסה שלי בקשר
לאותם המשפטים. זאת היתד, הסדנה. עבור

אותן הפעולות, שאולי לא היתד, עושה אותן
במיקרה אחר, ולכן אני כיזזנתי את
התשלומים תמיד ס מו ך...
הדיה: כשאתה נפרדת מ־ 1000ל״י,
מ־ 2000 ומ־ 1000ל״י, אינני שואל אותך מה
הגברת סופר עשתה עם הכסף שנתת לידיה.
זאת היא בעיה אחרת.
העד: אני הבנתי שהגברת סופר מקיימת
יחסים עם כבוד השופט מלחי, והבנתי
מדבריה שאולי היחסים האלה לא כל כך
נעימים לה. אני פשוט שילמתי בשביל זה.
ה די ה: אני מבין.
אטטית ״ הדין: שילמת לה כדי שהיא
תקיים יחסים?
העד: לא היה מדובר, אבל כך הבנתי.
אטכית ־ הדין: תקיים יחסים על מנת
להשיג בשבילך מה שרצית?
העד: אינני יודע על מנת להשיג, או
באותה הזדמנות לשוחח ואולי באותה הזדמנות
להתווכח בנקודה זו. ואולי באותה הזדמנות
לדבר, בכלל להזכיר רק את השם.
אינני יודע מה היו היחסים. לא הייתי נוכח.

זה כבר היה, כפי הנראה, יותר מדי בשביל
פרקליט המחוז. דיבורו הרך והשקט
קיבל נימה חותכת, נמרצת:
הדיה: כעת כבודכם, בשלב זה אני
נאלץ לצערי, על סמך החומר שנמצא ברשותי
והודעותיו הקודמות של העד בפני
חוקריו במשטרה, לבקש מכם בשלב זה
להכריז אותו כעד עויין. וזאת מפני שב־הודעותיו
במשטרה הוא מסר גירסה נוגדת
או אחרת מן הגירסה שהשמיע בפניכם
היום לגבי הייעוד והתכלית שלשמם הוא
מסר את הכספים לגברת סופר, דהיינו, שהסכומים
האלה בכל אחת מן ההזדמנויות
שתוארו על ידו הוא מסר לגברת סופר עבור
השופט מלחי, שהיא ביקשה עבור השופט
מלחי והוא מסר לה עבור השופט מלחי.
השופטים התייעצו, שמעו את עמדת ה־סניגוריה,
ולבסוף החלימו: ונקרט הוא עד
עויין. פירוש הדבר, למעשה: הדיה יוכל
לחקור אותו חקירת שתי־וערב, כאילו היה
עד של הצד שכנגד. בצורה זו יוכל ללחוץ
עליו, להעלות סתירות בדבריו, להוציא סמנו
תשובות בניגוד לרצונו.
הדיה ריכז את האש שלו על הסתירה
העיקרית בין דברי ונקרט בבית־המשפט, לבי!
דבריו במשטרה. במרכז החקירה, שוב:
למי הלן הכסף? הוא ציטט את דברי ונקרט,
כפי שנרשמו בידי הקצין קרתי:
״לפני מתן נזר־הדין במשפט בפני מלחי
ביקשה ממני גברת סופר להתקשר איתה
לנהריה. נסעתי לנהריה והיא הסבירה לי
שצריך לתת למלחי עוד אלפיים לירות. קבעתי
איתה פגישה בתל־אביב והכנתי לה חבילה
עם אלפיים לירות במזומן
הדיה רצה לדעת, אם ונקרט, אמנס אמר
את הדברים האלה לקרתי.
העד: לא. אני אמרתי שהיא אמרר,
שבשביל להסדיר את העניו שלי צריך אלפיים
לירות.
הדיה: אני בכל זאת רוצה ממך הסבר
איך בהודעה הזאת, שאתה חתום עליה,
מופיעות המילים ״היא הסבירה לי שצריך
לתת למלחי״?
העד: אני אומר שאמרתי :״היא הסבירה
לי שצריך לתת עבור סידור העדן שלי.״
הדיה: ימי?
העולם הזה 1546

העד: לה.
הדיה: לה, לא למלחי?
העד: לא, שאתן לה אלפיים לירות
כדי להסדיר את העניין שלי. גברת סופר
אף פעם לא ביקשה ממני כסף במפורש:
תן לי אלפיים לירות עבור מלחי או תן לי
אלף חמש מאות לירות עבור מלחי. היא
אמרה: תן לי אלף לירות כדי להסדיר את
העניו•
א ב כי ת ־ ה דין: אתה הבינות שאתר,
צריך לתת לה את האלפיים לירות, ה׳ א

העד: היה בכוונתי לתת, אבל הוא לא
לקח•

א ב כי ת ״ ה די ן: לתת עבור מי?
העד: ביקשתי מהגברת סופר שאם תו־כל
לחת, אבל הוא לא לקח והיא אמרה
לי :״יש לך הכסף בחזרה.״ והיא החזירה
לי את הכסף.
ה די ה: לגבי התשלום הזה הראשון לפחות,
נתת אותו לגברת סופר עבור מלחי?
העד: אמרתי לה לתת.
הדיה: כן או לא?
העד ; כן•
פרקליט המחוז חייך. ניראה היה לו, כי
הודאה זו ,.היא נקודה מכרעת במשפט הגדול.
אכן, אין ספק כי נקודה זו פותחת
.אפיקים חשובים למחשבה, בהם יצטרכו השופטים
ללכת עד שיגיעו למסקנה:
• האם במיקרה המסוייס הזח הודה
ונקרט על כוונתו לשחד את השופט —
האין להסיק מכן. ,כי גם יתר התשלומים
היד שוחד? ומאידך:
• אם הוכח בעליל שהשופט דחה את
הצעת השוחד בפעם הראשונה — האין זה
מוכיח, כי גם בפעמים, האחרות, אם אמנם
הוצע לו הכסף, דחה את ההצעה, והי״סף
נשאר אצל סופר?

תונע הדיה
תיפגש עם מלחי ותסדיר את תענין בעד
הכסף הזה?
העד: כן.
ה די ה (מצפם מתוך הודעתו של ונקרס
במשטרה) :״כפי הנראה היא התקשרה עם
השופט מלחי וקבעה איתו פגישה בקפה
אנגל ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב. גברת סופר
הודיעה לי על הפגישה, ואמרה לי להכין
לקראת אותה פגישה 2000 לירות עבור השופט
מלחי.׳׳ נכון או לא?
העד: זה שוב אותו דבר. זיא אמרה
שאכין 2000 לירות או 1000ל״י, כדי להסדיר
את העניו שלי.
הדיה: האם אתה רוצה להגיד לי שבאופן
שיטתי, הקצין קרתי כל פעם שאתה

העולם הזה 1546

הדיה: מר ונקרם, תפסיק רגע, אתה
מספיק מגוחך.
העד: אתה שואל, אתה מוכרח לקבל
את התשובה על השאלה שלך, גם אם זה
לא נעים לך.
הדיה: נעים לי מאד לראות איך שאתה
מגוחך. אתה היחידי שלא מרגיש בזה.
העד: ייתכן שהחושים שלי מאד קהים.

במשך היומיים וחצי בהם עמד ונקרט על
דוכן העדים הירבה לחייך ולהפגין בטחון־
עצמי. הוא השתמש במילים זהירות כמו
״ייתכן,״ ״לפי מיטב זכרוני,״ או סתם:
״אינני זוכר.״ לא פעם נידמה היה. כי
הדיה לחץ אותו לפינה שסימנה אין לו
מוצא. אך תמיד היתה לו תשובה מוכנה —
אפילו אם עוררה את צחוקם של הצופים.
כן, למשל, ביחס לשותפו זולטן רוזנר.
ן נקרם העיד כי רוזנר הביא אותו על אופנועו
לתחנת הרכבת של צפון תל־אביב.
אחר־כך נסע וחזר לקחתו כעבור כחצי
שעה. בפרק זמן זה נפגש ונקרט עס יונה
סופר ועם ידידה צבי כהן.
הדיה רצה להוכיח, כי גירסתם של סופר
וכהן היתה נכונה: כלומר, שונקרט ורוזנר
היו נוכחים; בתחנת הרכבת, כדי לראות את
סופר נפגשת עם מלחי ומוסרת לו את
חבילת השטרות. ונקרט התעקש כי החבילה
שהוא מסר לסופר הכילה שלוש חפיסות
שוקולד בשביל ילדיה, וכי רוזנר כלל לא
נכח במעמד. רק הסיע אותו -וחזר לקחתו.
תוך כדי סיפור המעשה, תיאר כיצד נס
מהמקום בראותו את השופט מלחי מתקרב.
״ואיפה פגש אותך רוונר בשביל להסיע
אותך בחזרה, אס ברחת מהתחנה?״ היקשה
הדיה.
ונקרס השיב בלי היסוס; ״בפינת דחוב
ארלוזורוב.״ למרות שעד לאותה שניה אפשר
היה לקבל את הרושם מדבריו, כי רוזנר
בא לקחתו מתוך התחנה עצמה.
בהזדמנות אחת לא יכול היה הדיה להתאפק:

״תפסיק,
אתה מספיק מגוחך...״
אמרת ״להסדיר׳ הוא כתב ״עבור מלחי״?
העד: כן.
הדיה: אתר, שמת לב לזה?
העד: לא, אם הייתי שם לב לזה, לא
הייתי חותם.
השופט מ. כהן: מדוע אתה חושב
שזה קרה?
העד: קרתי, כפי הנראה רצה למלא את
תפקידו ביעילות יתרה.
השופט מ. כהן: מתי נתגלתה לו
המגמה הזאת של הקצין קרתי?
העד: היא נתגלתה לי אך ורק לפני
10—14 ימים בפגישה ביני ובין מר הדיה
ומר בך! היות והן מר הדיה והן מר בך
סרבו לתת לי העתקים של ההודעות שלי
קודם, למרות שהיועץ המשפטי בזמנו אמר
שיותן לי, כדי שאוכל לעיין בהן. היתד,
להם סיבה משלהם. היה לי ברור לאחר
שיחה זו, כי נצטרך לעמוד על נקודות אלו.
אולם האמת היא שגברת סופר מעולם לא
הגדירה במפורש עבור מי, עבור מה ואיך.
היא תמיד אמרה :״צריך, תכין לי, תסדר
לי, יהיה בסדר ייתכן שמסרה את
הכסף למלחי.
הדיה: אין לך תירוץ יותר טוב מזה,
מר ונקרט?
ביס ההתחמקויות והדיקדוקים, הצליח הדיה
בכל זאת להשיג הודאה אחת ברורה
והחלטית. היא התייחסה לתשלום הראשון
של 500 לירות, שונקרט מסר ליונה סופר.
הדיה רצה לדעת את יעוד הכסף הזה.
הדיה: עבור מלחי או לא עבור מלחי?

1ר ר!0

בהזדמנות אחרת, הרים הדיה את קולו
לאוקטבות גבוהות מאוד של כעס תיאטרלי:
הדיה: מר ונקרט, איזו חוצפה יש לך
לומר שלמר רוזנר היו יחסים עם הגברת
סופר, על יסוד מה שאמרת עכשיו? אין
לך מצפון?
העד: אמרתי שעד כמה שאני מבין
ועד כמד, שזה מסתבר לי, זו דייקנות מוחלטת.
וזה לא הגבר הראשון ולא האחרון
אצל הגברת סופר.
הדיה: חסר מצפון שכמוך!
כאשר הסתיימה חקירתו של הדיה, חיכו
כולם למה שהסניגור אריה רוזנבלוס יעלה
בחכתו. דקות מעטות לפני התחלת החקירה
הנגדית הופיע בפרוזדור בית־המשפט עורן-
הדין מנדל שרף, בגלימתו השחורה. היה
ברור כי מתקרבות סצינות דרמטיות. אן
רוזנבלום הפתיע את כולם: הוא הודיע שאין
לו מה לשאול את ונקרט.
בפרוזדור חייך ונקרט אל הדיה .״צוחק זה
הצוחק אחרון,״ אמר הפרקליט,
במשפט מלחי, ספק אם מישהו יצחק —
תהיה התוצאה כאשר תהיה.

ישותי
ה ט רנזו ־ כי

א ״ י 3ל תני ם
* ז ־ יתנן ינ ת ר נננינז

להשיג בחנויות לוי1 החשמל המובחרות
לב׳ אלקטרו ויסטה בע״מ
תל־אביב, רח׳ שפע־טל 13

נא לשלוח לביתי פרוספקט הסבר על
רשמי הקול שברשותכם.

מיתון, מ חי רי ם ב סלון לתס רו קו ת ״ דיאנהיי
1.25ל״י
תסרוקת (.כולל ספריי)
— 5ל״י
צבע (קולסטון ואימדיד).
3.50ל״י
הבהרת שער
3.50ל״י
חינה
— 4.ל״י
סלסול תמידי
— 4.ל״י
החלקת שער
המחירים כוללים תסרוקת וספריי
—.75 תספורת מניקור (כולל לק משובח) —.75

לחיילות ולתלמידות -־ 207 הנחה

עד 7בערב ללאהפסקה. בימים
א, ג ,ה, עד 9.30 בלילה, ללא הפסקה

ת״א,ו״1ס(1כנוומגור)סל 226066.
שרות מעולה

* אחריות מלאה

זוהי הצעקה האחרונה באמריקה -

05110

| ן 7ך ך 1בעל־בוטיק יצחק אדלר, שלמד תיננון־אופנה בלונדון במשך ארבע
1ו / 1ו / 1י | 1שנים, יצר תוך יום אחד, לפי הזמנת העולם הזה, מיספר דגמים
מקסימים של שמלות־נייר. בתמונה יוצר אדלר (שמאל) מחשוף נועז לאחד הדגמים.

1 11ן ^ 1111ן 11ץ מלנת־החן יהודית פרי ררגישר, עצמה משוחררת מאוד
\ ) 1111 1111 הנייר. הן לא הפריעו לח להשתולל, להתפתל, להתהול
11 1 1 111
על עצים, כמו נערתו של טרזן בסרטים. היא לא חששה שהשמלות העשויות מנייר תקרע

:מציג את זה בישראל-שמלות מנייר
ך* שלב הביניים בין שמלות־שמלות,
01 לבין שמלות־בלי־שמלות, המציאו גאוני-
האופנה האמריקאים את שמלות־הנייר.
המיוהד לשמלות הנייר הוא לא רק זה שהן
עשויות מנייר, אלא זה שלמרות שהן
עשויות מנייר, הן יקרות יותר משפלות
קטיפה ומשי.
מדוע? כי מחיר שמלת־נייר הוא משלושה
עד חמישה דולאר. לובשים אותה פעם אחת,
ואחרי זה זורקים אותה לפח, ולמחרת
צריך לקנות שמלה חדשה. בעוד ששמלה

לחלוטין לשמלות רגילות מבד רגיל.
ועכשיו סוף־סוף יוכלו הסופרים הישראלים
לכתוב :״הוא קרע מעליה את
בגדיה״ .וזד, יתקבל בהחלט על הדעת.
כשתבואנה שמלות־הנייר האמיתיות מאמריקה,
זה כבר לא יהיה כל־כך קל. כי
שמלות־הנייר הן דווקא חזקות מאוד: אין הן
נקרעות, אין הן מתלקחות ואינן מתקלקלות
במים. הבחור החזק יכול לנסות לקרוע את
זה ממנה, לכבות על זה את הסיגריה שלו
(אם הוא ישראלי) או לזרוק אותה לבריכה.

גרמניות באריזה

כל עיתוני העולם היו החודש מוצפים בכתבות אודות
טמלות־נייר, המיוצרות ברוב ארצות־העולם. למרות
שהשמלות הנמכרות הן צנועות ושימושיות, הרי בפירסומים מופיעים דגמים נועזים ביותר.

רגיל לגמרי בדיזנגוף

כשיהודית וציפי עברו ברחוב לבושות בשמי
לות־נייר, התפלאו כולם מגיזרתן, מהרגליים
שלהן, ומהכל, אבל אף אחד מהעוברים ושביס לא הבחין בכן שהן לבושות בשמלות־נייר.

כל הדברים האלה בכלל לא יעזרו לו.
באמריקה מספקים לקונה אפילו מכחול

וצבעים — כדי שתוכל לצייר על השמלה
מהנייר, ציורים כאוזת נפשה.

מיושנת, עשוייה מבד, נקנית פעם אחת לתחילת
העונה, ומשמשת למשך כל השנה,
עם תיקונים קטנים גם לשנים הבאות.
יש לשמלת־הנייר עוד כמה תכונות מיוחדות.
תכונתה החשובה ביותר היא שהיא
דומה, בכל פרט ופרט, לשמלה מבד. היא
נראית כמוה, צבועה כמוה, עושים אותה
מנייר מעורב בחומר סינטתי הנקרא קייסל,
והייצרנים מתחרים ביניהם מי יצליח לעשרת
נייר שיהיה הכי לא דומה לנייר.
למה, אם כן, לעשות מנייר, כשאפשר
פשוט לעשות אותן מבד? שאלה טפשית,
כמובן. זה פשוט יותר מודרני.

מיליונים לספרדי

זלות־לטפס

יוון שזה מודרני, מייצרים מזה הכל.
^ חליפות, מכנסיים, שמלות ערב ארוכות,
שמלות מיני וביקיני, ולנערות המעוניינות
להיות בתוך תוככי האופנה, גם תחתונים
וחזיות.
ממציא הנייר הוא בחור ספרדי צעיר בשם
פקו רבאנה, הוא המציא לפני שנתיים את
השמלות־המתכתיות ואת הבגדים הפלסטיים
וכשכל העולם כבר גמר להעתיק את זה,
הוא מיד המציא את הנייר, וכבר הפך מזה
למיליונר. וזה שהנייר כבר הומצא כמה
שנים טובות לפניו לא שיכנע את המיליונים
שיפסיקו לזרום לכיסו.
שמלות־הנייר עלו תחילה על נערות אר־צות־הברית,
כיסו אותן, ונקרעו מהן —
אחר כך הגיעו לפאריס, זכו שם להצלחה
כל כך גדולה, עד שסוחר זריז מיהר להקים
לכבודן בוטיק מיוחד, המיוחד למוצרי
נייר.
ואם זה הגיע לפאריס, אין שום סיבה שזר,
לא יעבור לישראל. לכן פנה העולם־
הזה אל מתכנן האופנה הצעיר והנועז
יצחק אדלר 27 המתכנן הכין כמה דגמי־נייר,
הלביש בהן כמה דוגמניות, ולמרות
שלא היה לו נייר אמריקאי מיוחד, אלא
סתם נייר קרפ צבעוני, הוא הצליח ,1וך
זמן קצר ליצור שמלות מקסימות הדומות

ציפי ליהודית

שמלות־הנייר, הקלות לחיתוך ושאינן דורשות
תפירה, עוררו את הדמיון ואת הרצון
לתיקונים מאולתרים באמצע הרחוב. ציפי התחילה בזה, ויהודית החזירה לה.

יהודית לציפי

הן חתכו אחת לשניה כל רך
הרבה חתיכות, שבסוף, כך ,
לחזור הביתה, הן נאלצו ללבוש את השמלות מבד אמיתי.

״או ד א כורה דח שו םעד זה.
אני ל א יכולה להאמין שוה סדה׳׳
״הוא עמד מאחורי הסורגים
ומהעינ״ם שלו ירדו דמעות״
״ככי ס הוא היה תמיד עצבני,
ל א היה עונה ל׳ ,היה צועק עלי״

מאת

יפה מנשה

ך* משךתשע שנים חייתי בצילו של
2רוצח אף פעם בחיים שלי לא יכולתי
לחלום על זה, שהוא יעשה שלוש רציחות,
ונסיון־לרצח של הפקח מהפארק הלאומי.
בעיניים שלי, בהיי הילד שלי יחזקאל וב־אלוהים,
אני נשבעת לספר את כל האמת,
אך ורק את האמת, איך הכרתי את יורי,
איך התחתנתי איתו, איך היו החיים שליו ביחד,
והמכות והצרות שהוא היה עושה לי.
עד המיקרה של שלושת הרציחות, המעצי
שלי על־ידי המשטרה, ומה סיפרתי לחוקרים
במעצר. וגם איך אני נרדפת כיום
כמו חיה שרוצים לשחוט אותה.

(ליד נורי)

בחיים שלי! הייתי מסכימה שנורי ירצח
אותי ואת הילד, ולא יעשה את שלושת הרציחות
האלו.
האנשים האלה, שלהם הוא עשה ככה, היו
יקרים ללב שלי. עד עכשיו אני אוהבת אותם.
וישבתי עליהם שבעה, ובכיתי.

דמעות ע? הפנים
^ פעם האחרונה שראיתי אותו כש־
^ הביאה אותי המשטרה לבית־המעצר ב־אבו־כביר,
לראות את בעלי העצור.
הייתי אצל קרוב משפחה שלי, רחוק מ־

ה 1111 *111ל נורי אנוואר (מימין) ,מכין פלא1ל
1ל 1
פלים ליד השער של הפארק ה1\

לאומי. שותפו לדוכן, הנרצח משה חג׳אמה (עומד משמאל, עם

תל־אביב. פתאום, בשעה 11.53 בלילה, שמעתי
דפיקות בדלת. האנשים שבחוץ אמרו
״אנחנו מהמשטרה!״ פתחתי להם את הדלת.
הם תיכף אמרו לי :״תתלבשי ותקחי
את הילד. בעלך רוצה לראות אותך ואת הילד.״

רציתי ללכת איתם. התנגדתי. לא רציתי
לראות את בעלי אחרי שהוא עשה את
הרציחות.
השוטרים אמרו שהם הבטיחו לו, שאני
עם הילד נבוא לבקר אותו. שיכנעו אותי
במילים יפות ובצורה עדינה שאבוא איתם.
הסכמתי. התלבשתי והלבשתי את הילד. נכנסתי
איתם לתוך מכונית לארק משטרתית
עם מיספר אזרחי. במכונית ישבו רב־פקד
דויד לוי, סמל סמי חבבה, ועוד שוטרת
אחת.
הגענו לשער של בית־המעצר. הכניסו אותי
בפנים, איפה שנמצאים כל העצורים. זה
היה בתוך חדר עם הרבה סורגים. השוטרים
שהביאו אותי אמרו לי לחכות שם.

הגב למצלמה, לבוש חולצה פרחונית) מזכר פלאפל ללקוחות.
זוהי תקופת השותפות של אנוואר עם חג׳אמה, לפני שנתיים. אז כבר
שררה איבה בין השניים, אולם כלפי חוץ נראתה השותפות כשלווה.

אחרי כמה דקות הם הביאו את נורי. נורי
היה עם מכנסיים מבריקים, חולצה כחולה.
הוא היה יחף, בלי נעליים, בלי שום דבר.
הוא היה לא מגולח אבל היה בלי שפם. היא
נראה עייף מאד והעיניים אדומות, והיו לו
דמעות על הפנים.
הוא ראה אותנו — ולא אמר שלום. איך
שראיתי אותו, התחלתי לבכות. הילד היה בידיים
שלי. הוא התעורר, אבל לא דיבר.
נורי הסתכל על הילד ורצה לדבר איתו.
אבל הילד לא דיבר. נורי אמר לו :״אני אבא
שלך, תדבר איתי, בני, אתה לא מכיר
אותי?״ הילד, שהוא בן שנה וחצי, בכלל לא
הכיר אותו ולא ענה.
גם לי בעצמי היה קשה להכיר אותו.
הוא היה בכלל משהו אחר. כל הפנים שלו
היו אחרות. העין שלו אפילו קצת פזלה.
נורי חשב שהמשטרה נתנה זריקה לילד
והרדימה אותו, כדי שהוא לא ידבר איתר.
הוא התחיל לצעוק :״דבר איתי בני! מה
עשיתם לו? אני אדפוק את האמא שלכם
אם עשיתם לו משהו!״
השוטרים לא ענו. רק אני הרגעתי את
נורי, ואמרתי לו שלא עשו לילד שום דבר.
הילד לא הכיר אותו, בגלל שלא היה לו
שפם. ובגלל שהוא צעק יותר מדי. נורי
ביקש שיתנו לו להרכיב שפם, כדי שהילד
יוכל להכיר אוחו. השוטרים לא ענו. הם
לא דיברו שום דבר, מהרגע שנכנסנו לד
שיצאנו. רק אני דיברתי.
שאלתי אותו למה הוא עשה את הדבר הזה•
נורי לא ענה לי. הוא רק אמר
״התאבדת, בשביל הפלאפל.״ שאלתי אותו:
״מה יש לך עם כרמלה?״ נורי אמר לי:
״כרמלה התאהבה בי, וכל הזמן אמרה לי,
תגרש את אשתך. אבל אני לא רציתי לבגוד

אני שאלתי את נורי אם זה הילד שלו,
למה שאנשים דיברו שזה לא ילד שלו.
נורי ענה שזה הילד שלו, מהדם שלו .״אם
הייתי יודע שזה לא הילד שלי, הייתי רוצח
אותך, ולא יודעים בכלל איפה את, ולא
היו מוצאים אותך אף פעם.״
נורי נתן לי נשיקה והקרבתי את הילד
לסורגים, כדי שהוא יוכל לתת לילד נשיקה.
הוא נתן לו נשיקה והתחיל לבכות ואמר:
״אני כבר גרוש ממך. אני כבר לא בעלך
מהרגע הזה. את כבר לא אשתי. הכל נגמר
ואת חופשיה. אני חותם לך מאיזה יום ש־תירצי

הלכתי ולא אמרתי לו שלום, וגם הוא לא
אמר לי שלום. הסתובבתי ויצאתי. אבל
בכיתי על האסון הגדול. לא עלי ולא עליו
— רק על האסון הגדול.

הוא עצבני וא3י עצבנית
^ שהכרתי לראשונה את נורי לא
^ חשבתי שכך זה יגמר.
הייתי בת .16 גרתי אז בבית של אמא,

בדרך לוד שבכפר סלמה. אמא של נורי,
שהיתר, אחות של אבא שלי, ביקשה אומי
שאני אתחתן איתו. עד אז לא הכרתי אותו.
ההורים שלי רצו שאני אתחתן איתו,
בשביל שאני אהיה קרובה לאמא. אז התארסנו.
מיום שהתארסתי איתו התחלתי לעזור
לנורי למכור פלאפל על־יד הפארק־הלאומי
ברמת־גן. היינו אז לבד שם. אף
אחד לא מכר פלאפל.
נורי היד, מוכר גם בפנים הפארק גלידה
ולימונדה. ככה היינו מאורסים חודשיים.
החתונה שלנו היתד, במעברת חירייה. זה
היה בתוך אוהל. אמא של נורי היתד, גרת
בחלק אחד, ואנחנו בחלק השני. ככה חיינו
במשך שלוש שנים עד שנרשמנו לשיכון
בסלמה ג׳.
במשך השלוש שנים האלה, עד שקיבלנו
את השיכון, נורי תמיד היה צועק עלי.
נורי היה עצבני וגם אני עצבנית״ אז תמיד
היו בינינו ויכוחים. בסוף הוא היה מתרגז
עלי, אני הייתי מתרגזת עליו והולכת להורים
שלי.
איך שנכנסנו לשיכון בסלמה ג׳ ,רבתי
עם נורי והייתי ברוגז איתו במשך שלושה
חודשים. אחותו נורית, שהיתר, אז בת 12
בערך, אמרה לנורי שאני קיללתי אותו.
נורי היה בא אלי ושואל אותי עם אני קיללתי
אותו. נשבעתי לו שלא קיללתי אותו.
הוא לא האמין לי. ראיתי שזה ככה ו־

חיים יופי. לא היו בכלל מריבות בינינו
לביניהם. נורי היה עובד לו לבד.
לפני איזה ארבע שנים, באו סמי חליף
ומשה חג׳אמה אל נורי״ ואמרו שרוצים להיות
שותפים שלו. נורי לא רצה, ואמר להם
״אתם חברים שלי. ידידים. נכנסתם
אצלי בבית — ושמתם עין עלי. איזה חברים
אתם, שרוצים לבגוד בי?״ .נורי ואני
הלכנו הביתה ואז המשכנו לעבוד לבד.
באותו שבוע שסמי ומשה רצו להיות שותפים
עם נורי, והוא לא הסכים, באנו לעבוד,
ואז ראינו שסמי ומשה באו עם
עגלה לפארק, והתחילו לעבוד לידינו. ליד
הכניסה לפארק־הלאומי.
איך שהם מכרו לבך, ואנחנו היינו מוכרים,
נורי ניגש אליהם ודיבר איתם. הוא
אמר להם :״אתם תעבדו בתירס — יא:י
אעבוד בפלאפל״.
מה שהיה חסר להם דברים, נורי היה
נותן להם. אפילו פרימוס ודודים שמרתי־חים
בדם תירם. משה וסמי עבדו ככה איזה
שתי שבתות, ואחר־כך עשו להם פתאום
שלוש עגלות של פלאפל. סמי ומשה
צעקו שמה כל הזמן: פלאפל ! פלאפל !
פלאפל ! הם עשו הגל נגד נורי.
אז עבדו שלוש האחים של משפחת
חג׳אמה ושלוש האחים של משפחת חליף.
הם מכרו שם גם פול, לא רק פלאפל. האחים
שעבדו ממשפחת חג׳אמה: משה,
יעקב ואברהם. ממשפחת חליף: סמי, חי־דור
ובארים.
כשההצגות הפסיקו בפארק באו כל מיני
חבר׳ה שלהם ואמרו לכולם: יותר טוב שתהיו
עגלה אחת. אחרת יסלקו את שלושתכם.
נורי הסכים לעבוד בשותפות איתם, עם
משה וסמי, והסכים גם שכל האחים ישבו
בצד ולא יעבדו. האח של סמי, לט־ף,
היה לוקח כל שבת אחוזים מהפלאפל, בלי
שהוא עבד בכלל. הוא היה לוקח מהם את
זה בכוח. נורי היה מסכים לזה בלי ברירה.
הוא לא רצה לריב איתם. בזמן שלא
היה מוכר פלאפל — עבד בעבודות בניין.

הוא 7א אמר?אן

אמו של נווי ״ -

ג׳ לחיפה, מחשש של נקמת דם ומפחד מבנה.
ו ׳ 1*1* 1111
אמרתי לו :״אתה מאמין לאחותך הקטנה
אז אני לא יושבת יותר בבית״
הלכתי לאמא שלי ואפילו הלכתי לרבנות
וביקשתי שלום־בית בשביל שאהבתי אותו.
הרבנים הזמינו את נורי ועשינו שלום־
בית, וחזרתי לגור עם נורי.

טכל תי סכל -ה מוו ת
ח רי ז ה עבדנו בתחנה המרכזית. אנ־חנו
מכרנו תירס ביום ובלילה. בלילה
היינו מכינים את התירס בשביל למכור
אותו ביום. סבלתי באותו זמן מנורי סבל־מתת:
הוא היה לוקח אותי לכל מקום ששם
הוא עבד, והייתי ישנה ברחוב. בבית הוא
היה יותר מדי עצבני.
באותו זמן שעבדתי בתירס״ הבית היה
ריק. לא היתד, לי אפילו מיטה לישון עליה.
הייתי ישנה בריצפה, ואפילו כשהייתי אוכלת,
הייתי יושבת על ד,ריצפה. אפילו שולחן
לא היה לנו בבית. הבית היה ריק.
במשך הזמן הצלחנו לחסוך קצת כסף
וקנינו דברים לבית. אז הפסקתי לעבוד בחוץ,
והייתי שומרת על הבית, ומנקה הכל.
רק שהיו הצגות בפארק־ד,לאומי, הייתי
עוזרת לו, ועובדת איתו בלמכור פלאפל.
במשך הזמן הזה שהייתי עובדת עם נורי
קרו לי שלוש הפלות. בפעם הראשונה זה
קרה כשהייתי בחודש השמיני, ופעמיים כשהייתי
בחודש הרביעי.
אפילו שגרנו במעברת הירייה, כולנו
היינו שכנים. נורי ומשה היו חברים טובים.
יותר מאחים. הם תמיד היו הולכים
ביחד לסרט, יושבים, שותים ואוכלים ביחד.
משה תמיד היה בא אצלנו לאוהל.
מתי שעברנו לסלמה ג׳ ,גם כל החברים
שלנו עברו לגור שם בשיכונים, והיינו

אלבום שד הצח

ז כאותה תקופה היתד, באה אלינו
כרמלה הביתה, עם האחיות שלה. אני
הייתי חברה של שלושת האחיות דינה,
אחלם, וכרמלה.
כשנורי היה רוצה להרגיז אותי, הוא היה
מספר תמיד שהוא חי עם שתי האחיות של
כרמלה. תמיד הוא היה מרגיז אותי. אבל
אני הייתי אוהבת את שלושת האחיות יותר
מהאחיות שלי. הם היו עוזרות לי.
היינו כולנו יותר טוב ממשפחה.
הם היו מבקרים אצלי בבית יום־־ום.
את המשפחה שלי הייתי רואה פעם בשבוע.
הם היו לוקחים את הילד שלי והיו ניתנות
לו אוכל אצלם בבית, והיו מטפלות
בו כאילו הוא האח שלהם.
ביום שבת לפני המיקרה הלכתי אצל
ההורים שלי. הלכתי עם נורי והילד. ישבנו
ואכלנו ארוחת־צהריים ביחד. אחרי האוכל,
נורי אמר לי שהוא הולך, ובעוד
שעה הוא יחזור. הוא הלך ולא חזר עד
יום ראשון ב״ ,9.40 בבוקר.
ביקשתי מנורי שיקח אותי ואת הילד הביתה.
נורי אמר לי שעוד מעט והוא יחזור.
הוא לא אמר לי לאן הוא הולך. הוא רק
אמר לי שהוא יחזור.
אני לא שאלתי אותו כלום. בגלל שהוא
לא הרשה לי לשאול אותו שאלות. אם
הייתי שואלת אותו, הוא לא היד, שם לב,
והיה צועק עלי.
וכך נורי הלך, ולא חזר.

לא ידעתי שכעלי רוצח
ך* יום הראשון בערב, בשעה רבע
^ לתשע, באו לבית של ההורים שלי,
שוטרים לבושים אזרחית. הם אמרו לי
ללכת איתם למשטרה. השוטרים האלי
אמרו לי לעלות איתם לאוטו. שאלתי
״למה?״ אמרו לי ״נשב שם על־יד השילחן,
ונדבר.״ הם לא אמרו לי שום דבר.
כשהגענו למשטרה ביפו, השוטרים קודם
הראו לי תמונה של נורי ושאלו אותי אם
זה בעלי. אמרתי להם שכן. אחר־כך הם
שאלו אותי כמה אחיות יש לו. אמרת*
להם שתשע. הם שאלו אם נורי אוהב את
כולם. אמרתי להם שכן. באמת הוא אוהב
את כל האחיות שלו. אני אף פעם לא
ראיתי שהוא נותן מכות לאחיות שלו.
השוטרים אמרו לי שבעלי רצח את משה
(המשך בעמוד )24

בתמונה העליונה; אנוואר במדי צה״ל, נושא תג
של חטיבת גבעתי, בחברת אחותו נדרה, המיועדת
ירצח. בתמונה האמצעית: אנוואר (מימין) עם בנה של נדרה. באמצע הסירה ימין ימי
שהיה גם הוא בין המועמדים להירצח. בקצה השמאלי של הסירה נראית נדרה עם בנה.
התמונה צולמה בשייט בפארק הלאומי. בתמונה התחתונה: אנוואר על אופנוע בתקופת רווקותו.

אנשים
ע ד טע ו עד ריח
לפילטר וארומה
אין כמוה!

*״ 0־11301־]^£11

לקר א ת חגיגות 60 שנות אגודת הכורמים
הקואופרטיבית ״כרמל מזרחי״ ,אנו גאים
להציג א ת ברנדי 60 שיוצר באיכות מעולה
במיוחד לרגל המאורע. ברנדי 60 יימכר
ב תקופת החגיגות בצירוף מחזיק מפ ת חו ת
יקר — כשי כרמל מזרחי ביום חגו. מכירת
ברנדי 60 בצירוף מחזיק מפ ת חו ת לתקופה
מוגבלת בלבד.
אל תשכח א ת שי כרמל מזרחי ללקו חו תיו
הנאמנים: דרוש ברנדי 60 עם מחזיק
מפ ת חו ת יקר.

לראש־הממשלה לוי אשכול יש אמנם
עבר חקלאי, והוא נימנה עד היום על חברי
משק דגניה, אבל הייחס שלו לחקלאות הוא
תכליתי ביותר, כיאה למי שהיה במשך
שנים רבות שר־אוצר. הוא סייר השבוע בתחנות
הייצוא החקלאי לאירופה, כאורח
שר־ר,חקלאות, שוחח במשך שעה ארוכה עם
מגדלי פירות, ירקות ופרחים. כשהוצג בפני
מגדל פרחים ותיק ממושב בני־ציון, בחן
בקפדנות את פרחיו הצבעוניים ואמר :״בכל
זאת לא הייתי שולח פרחים כאלה לבחורה.״
כשהבחין כי קהל הסובבים אותו מופתע
קצת, הסביר :״אנחנו מטריאליסטים. או שאפשר
לאכול או שאפשר להריח, אבל באלה
אין טעם ואין ריח.״ אחת המלוזת שיסעה
אותו :״אבל יש כאן יופי!״ אשכול לא ענה
לה, ופנה לדרכו • .התביעה של שר־המשטרה,
אליהו ששון, כי ינתנו לו יותר סמכויות
בענייני המשטרה, לא הפתיעה. כזכור,
הבטיח מיד עם כניסתו לתפקיד, כי לא
יסכים להיות סתם בובה חסרת סמכויות
ממשיות. לאחרונה, כשחידש את תביעתו,
רגזו עליו כמה קצינים בכירים מצמרת המשטרה,
אולם מעמדם לא איפשר להם להתבטא
בגלוי. במקומם עשה זאת מפכ״ל
המשטרה לשעבר, יוסף נחמיאס, בעדינות
מרובה. הוא גייס לצורך זה את שר-
המשטרה הקודם, המנוח ככור שיטרית.
נחמיאם גילה כי שיטרית הספיק
עדיין בערוב ימיו להיעלב מהצהרותיו של
השר החדש, כי לא יסכים לכהן כשר ללא
השפעה 9 .אדם אחד לפחות יכול להעיד,
כי ראה דמעות נוצצות בעיניו של שר־האוצר.
זהו הרב הראשי של יהודי רומניה,
הד״ר משה רוזן. ההזדמנות לכך ניתנה
לו השבוע, בבית־כנסת בבוקרשט, שם ערך
תפילה מרשימה לשלום מדינת ישראל. בין
קהל המתפללים בלט פינחס ספיר, שהתרגשותו
העלתה דמעות בעיניו @ .נרגש
אחר באותה הזדמנות היה נשיא ההסתדרות
הציונית, הד״ר נחום גולדמן 9 .את
פגישת שר־המשפטים, יעקוב שמשון
שפירא, עם העיתונאים, ניצל השבוע עורך
דבר, יהודה גוטהדף, כדי לנסות ולהש־

היית נוכח לדעת כי אינך צודק כששאל
הפיזמונאי דידי מנוסי שאלה משלו,
שיסע אותו עורך מעריב אריה (״צ׳יק״)
דיסנצ׳יק :״אולי תנסח את השאלה שלך
בחרוזים?״ השיב לו דידי :״אם אתה היית
כותב את מאמריך הראשיים בחרוזים, הם
היו בוודאי יותר קריאים ח״כ המרכז
החופשי, שמואל תמיר, התריע בכנסת
על כך שדובר בנק ישראל, יצחק טאוב,
מועסק ברדיו כפרשן כלכלי. הוא לא ידע,
כנראה, כי סיאוב כבר אינו דובר הבנק, אלא
מזכיר הבנק, וכי את תפקיד הדובר ממלאת
צעירה ירושלמית בשם רמה ביתן9 .
עובדה זו הרגיעה את ח״כ גח״ל, מרדכי
שטרן, שהותקף על־ידי טאוב במאמרים
בדבר. כי אילו היה עדיין טאוב מכהן כדובר,
היתד, למאמריו משמעות רישמית,
אולם עתה אין הם מביעים אלא את דיעותיו
הפרטיות.

ע ל פיגומים ויבלו ת
בשעת קרבות האוויר בסוריה, התארח

רנדולף צ׳רצ׳יל בביתו של אכא אכן.
שר־החוץ נקרא מדי פעם בפעם לטלפון, שם
בישר לו לוי אשכול על עוד מטוס שהופל
ועל עוד מטוס. אבן רצה לשתף כשימחה
את אורחו, ומיהר לדמח על כך לצ׳רצ׳יל
הבן. וזה השיב :״מעמד זה מזכיר לי את
בית אבי בשנת .1941״ היתד, זו, כזכור,
שנת התקפות האוויר הגדולות שערכו הגרמנים
על אנגליה 9 .באמצע ישיבה של
הכנסת ניגש סדרן אל ח״כ מפ״ם ויקטור
שם־טוס ולחש לו :״משיח בטלפון!״ שם־
טוב נדהם .״איזה משיח?״ הסדרן לא ידע,
חזר לטלפון, ומסר לח״כ :״משיח מודיע
שהוא עולה לירושלים.״ התלוצץ חירו־לסי־עד,
של שם־טוב, שמואל רוזן :״אתם
רואים? המשיח בא, ומה הדבר הראשון שהוא
עושה? מודיע לשם־טוב.״ 9סרן
אבי, שהפיל את אחד מששת המיגים הסוריים,
גילה בראיון עתונאי כי מיד עם
נחיתתו התקשר אליו מפקד חיל־האוויר,
האלוף החדש מרדכי הוד, ואמר :״מניין
אקח עתה כל כך הרבה בקבוקי ויסקי

3 11-3ז

1 6 2 <1 0 8ץ > 0ן ¥0118

מזור (ימין) במודעה הצרפתית
מדגים אופנה
פיע על השר שיקצץ קצת בחופש העיתונות.
שאל עורך היומון ההסתדרותי :״מדוע הממשלה
אינה עושה דבר נגד הפורנוגראפיה
המדינית? הרי לא קראתי עדיין בשום מקום
בעולם, מלבד בישראל, עיתונות החושפת בצורה
כזו סודות מישיבות הממשלה.״ השיב
לו בו־במקום כתב ידיעות אחרונות יוחנן
להב :״אילו היית קורא עיתונות אנגלית,

בשביל כל הטייסים?״ 9מי שהיה במשך
עשרות שנים מזכיר אגודת הסופרים, המשורר
אברהם ברוידם, התלונן השבוע על
כך שמשוררים וסופרים לא הוזמנו להשתתף
במשלחות שיצאו מישראל לפולין, כדי לקחת
חלק בטכס גילוי האנדרטה באושוויץ, לזכר
מיליוני קורבנות הנאצים. הוא הזכיר בהקשר
זה, כי הזמנתו של ביאליק, להשתתף
ה עול ם הז ה 1546

החותן והחתן הם ח׳ כים, אד־הון וידידים

חתוות
הח״כים
כך. אביר, ישב אז בבית־הסוהר, והמשיך לשבת
בו במשך ארבע שנים, בהפסקות.
רק מאוחר יותר היא קיבלה את התודעה
של בתו־של־מרידור, ועם התודעה הזאת
היא נכנסה לתנועת הנוער ב״יתר. שם היא
הכירה את המדריך שלה, גבריאל, והוא הפך
מאוחר יותר להיות בעלה הראשון.
אבל היו לה גם חיים, מלבד החיים הפוליטיים.
בחייט הפרטיים היא סיימה את
סמינר גבעת השלושה, ועבדה במשך שנה
כמורה.
אבל המפלגה קראה לה. היא התגייסה
לצבא, התנדבה לשרת בנח״ל, במשק של
תנועת החירות, אמציה. התחתנה. התגרשת.
חזרה לצבא.

הכלה

^ ין רע כלא טוב. אנשי הירות, ה־מבכים
את הפילוג, עם המישפטים המפרכים
והארוכים שליוו אותו, לא יודעים
שהפילוג לא הביא איתו רק צרות וליכלור,
אלא גם חתונה גדולה ומכובדת ,,שתיהגג
במשך יומיים תמימים, מד,עשרים בחודש
הזה ועד לעשרים ושניים באותו החודש.
כל מי שלא מבין מה הקשר בין פילוג
לחתונה גדולה, יכול לשאול את רחל מרידוד,
בתו של חבר־הכנסת־ראש-הנהלת־חירות־מיליונר־ובעל־ספינות
יעקוב מרידור,
ואת בעלה לעתיד, יוסף קרמרמן עורך־
אחראי־של־עתון־היום־חבר־הנהלת־חירות-חבר־כנסת־מנהל־מפעל־עץ־לבוד־ואחד־&בעלי־חוף־
גיא־בטבריה.

שעדיין לא מבין את הקשר, יבול לשאול
את רחל מרידור, והיא תגיד :״נפגשנו
בביתו של אבא שלי, חירות היא מפלגה
נורא משפחתית, לכן כל הפעילות
התרכזה בבית שלנו. יוסף הוא ידיד משפחה
שלנו. אני מכירה אותו כבר תשע שנים.
אבל ביולי השנה הפכנו ממש קרובים זה
לזו. זה היה לאחר הוועידה, בעיצומו של
הרעש שהיה סביבה. מאחר ששנינו מיש־סטנים,
ושנינו עובדים באותו עיתון, ה־,־ם,
טיכסנו עצה, מד, לעשות עם כל ההשמצות
בעיתונים אחרי העסק עם תמיר.״ הם טיכסו
וטיכסו וטיכסו עצה, ובסוף החליטו להתחתן.

במשלחת
שיצאה בזמנו לחקור את נסיבות
הפרעות ביהודי קישינוב הולידה בסופו של
דבר את השיר המפורסם בעיר ההריגה9 .
אגב: חיים ;חמן כיאליל, נזכר מדי
פעם בסיפור אחר של ברוידם. לדברי המשורר
כסוף־השיער היה זה ביאליק שראה
אותו פעם בשעת עבודתו המפרכת בבניין,
כשהוא עומד על פיגום וידיו מיובלות. ביא־ליק
הבין כי עבודה כזו גורמת הפסד לספרות
ישראל, הורידו מן הפיגומים וסייע ל־ברוידס
להיבחר למזכיר אגודת הסופרים.

ע ל • לדועל ציור
העובדה שמכבי תל־אביב לא הצליחה לזכות
בגביע הכדורסל הנכסף העציבה ישראלים
רבים. כך, למשל, גילה כדורסלן מכבי,
גדעון פרייטאג, שהוא גם סטודנט למשפטים
בשלוחת האוניברסיטה העברית ב־תל־אביב,
כי יד נעלמה רשמה על גבי רשיהעול
ם הז ה 1546

>) כבוד החתונה תלבש רחל היפה
/שמלה לבנה ארוכה, שנתפרה על־ידי
גרי מליץ. השמלה תעלה עליה בעשרים
לחודש, ביום החמישי, ותישאר עליה כל
זמן החופה, שתיערך בבית הכנסת אוהל
מועד.
אחרי זה רחל והשמלה תוכלנה לנוח

ה ח חן
משך יום תמים אחו, ואחרי כן, עם אותה
שמלה, תלך רחל לשני נשפים שייערכו בגנו
של בית־אביה, ברמת־גן.
הנשף האחד יימשך משבע עד תשע והצי,
וישתתפו בו חברי־הכנסת ונכבדיה. הנשף
השני ייערך לאחר שחברי־הכנסת ילכו הביתה,
לבני המשפחה וכל הידידים.
החתן והכלה מקווים שבחתונה שלהם
ייפגשו שוב מנחם בגין ושמואל תמיר, וירקדו
יחד ליד החופה.

* 4י היא הכלה ץ היא בחורה יפה ו־אינטליגנטית,
בעלת שיער ארוך ופנים
עדינות. היא היתד, ידועה תמיד כבתו הטובה
של אביה, והיא ידועה בתור בזאת
גם היום, לאחר שמלאו לה שלושים שנה.
כשמלאך לה שבע שנים, היא עדיין לא
היתד, בת כל־כך טובה .״באותה תקופה לא
נהניתי במיוחד מזה שהייתי בתו של מרידיר,
כי הרגשתי בגלל זה לא טבעי.״ אין פלא ב־

ף אז שוב חזרה לחיים הפרטיים. היא
| עזבה את הצבא. עברה לירושלים, וסיימה
שם את לימודי המישפטים שלה. באותה
תקופה, תקופת החיים הפרטיים, היא
הכירה את המרצה שלה, עזרה הדייר״ שעכשיו
הוא פרקליט מחוז ירושלים במישפט
מלחי .״ניהלתי איתו רומן ארוך וכבד של
שנה וחצי,״ היא מספרת.
אבל הרומן והלימודים נסתיימו, ורחל
חזרה שוב לחיק המפלגה. היא נשלחה בתור
כתבת עיתון חירות לאנגליה, למשר

שנתיים. חזרה ארצה, נכנסה לקלחת המפלגתית,
הכירה בתוכה את בעלה, והיא
עומדת להינשא לו. עדיין לא ידוע מתי היא
תשוב מזה מהדש לחייה הפרטיים.
הבעל גדול מאשתו באחת־עשרה שנה.
גם הוא הספיק כבר להתגרש, אבל בניגוד
לכלתו הנוכחית, הצליח אפילו להוליד ילד.
על־ידי החתונה שלו הוא ייצור תקדים
חשוב בכנסת. הוא יגרום לכך שהפעם הראשונה,
מאז קום המדינה, אב ובנו, ואם
גם בנו לפי החוק, מכהנים יחדיו באותה
הכנסת.
אבל בוודאי לא בגלל זה הוא ישא את
הוא גם לא ישא אותה לאשתו
לאשה.
אשר, בגלל העסקים המשותפים ישיש לאביה
ולו, כפי שאמרו מיספר מלעיזים.
״העסקים המשותפים היחידים שלהם.״ אומרת
רחל ,״זה החובות של תנועת החירית
ואני.״

פדה ואבא
מת נבחנים ליד שמו את ההערה :״לא
יצליח! בגלל ד,כשלון במישחק נגד איניס־ואראזה.״
עתה יצטרך האלמוני הרוגז לחכות
עד פירסום תוצאות הבחינה, כדי לראות אם
נבואתו התקיימה • .הכדורסלן האמריקאי
שחום־העור, סטאן מקנזי, המשחק בנבחרת
האיטלקית, לא התרגש כלל ערב המשחק
הגורלי. ההוכחה: שעות ספורות לאחר שהגיע
עם חבריו למלון רמת־אביב, ירד
לבאר, לגם כמה כוסיות וקבע פגישה עם
נערה חמודה שהיתר, שם. הפגישה נקבעה
לאחת השעות הקטנות של אותו הלילה.
ואמנם, כשהגיע המועד הופיע מקנזי עם
כמה מעמיתיו אל חדרה של הנערה, והם
בילו עד שעות הבוקר יחדיו. המאמן האיטלקי
שמע על כך ורתח מזעם, אך התברר
שכעסו היה לשווא. מקנזי היה הגורם המכריע
בהשיגיה של קבוצתו • .המתח שנלווה
למישחק לא פסח על שחקן התיאטרון של מה
בר־שביט, שכן בהצגת קזבלן, בעוד
הוא ניצב על הבמה וממלא את תפקידו,

חו תן ו ח תן
הבחין כי בשורה הראשונה יושב צופה ש־טרנזיסטור
צמוד לאוזנו, כדי לשמוע את
מהלך המשחק. בר־שביט לא התאפק, לחש
לעברו :״הלו, הלו, מה התוצאות?״ הצופה
השיב, אף הוא בלחישה, את תוצאות ה־מישחק
לאותו הרגע 9 .זוכרים עדיין את
מלכת המים והיופי יהודית מזור, שכבשה
ביופיה את אמריקה? ובכן, אחיה
הולך בעקבותיה. לאחרונה זכה הדוגמן
בועז מזור להופיע במודעות פירסום צרפתיות
(ראה תמונה) ,כמדגים אופנת גברים.
9בין הציורים שמכר דן בן־אמוץ במכירה
הפומבית שעשה לאחרונה, היה אחד
של צעיר בשם ז׳אן פיית וייל, שרוב
מכריו לא ידעו עד לאותו הרגע כי הוא
צייר בכלל. התברר כי ז׳אן פייר, שנסע לפני
כמה שנים לצרפת, לא שכח לפני כן לאכסן
את יצירותיו בביתו של צייר תל־אביבי אחר,
איקה ישראלי. המזל הרע הביא לביתו
של איקא גנבים, וכל הציורים נעלמו. עתה,
כשחזר ז׳אן לישראל, הביא עימו את ילדו

הקטן שנולד בצרפת. ומכיוון שנטל הדאגה
לילד העיק עליו, צץ בראשו הרעיון למכור
תמונות. אבל הוא לא מצא אותן. מלבד
אחת, שהיתר, תלויה במשך שנות העדרותו
בקפה כסית בתל־אביב. ואותה מכר בן־אמוץ
דווקא במחיר טוב.

מסוק ה ש בו ע
9יומון המפד״ל ״הצופה״ ,בתוב-
עו להגביל את חופש הבידור :״הליצן בחרוזיו
ובבידוריו, בחילופי פרצופיו ובחיקויו,
לא די שהוא מבזה אישים וערכים בהווה,
אלא הוא התחיל לחרוץ לשון גם נגד יסודי
עולם, שבכל מדינה מתוקנת החוק כובל
הפקרות זו. לא ייתכן שבישראל יותרו בפומבי
חתנים ובדרנים שהם בכלל, מעליבים
במלאכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים
בנביאיו׳.״

1בעלי הרוצ ח

לשועל׳ שמשון, אנשי פלמ״ח, מוז״ ל וגודל!!

דן בן אמוץ מראיין

4 :8 ^ 3ס 5

מ סי בהמשפח תי תבהשתת פו ת:

חולמים ולוחמים, אנשי מחתרת ומדינאים
אמנים, שחקנים, זמרים. אזרחים וקהל הנוכחים.
מ כי רתהכר טי סי ם לליל העצמ או ת ב הי כלהתר בו תהחלה במ שרד ל אן
חול צו ת לבנו ת (נ קיו ת) — חובה.

זק־ץ לשלטון המנדט הבריטי בפל שתינה-א״י

למד נהגות
אצל

״ ב נל

ביום חמישי ,20.4.67 ,בשעה 8.30 בערב
יערך ב׳,מועדון התיאטרון״ ,תל־אביב, רחוב מנדלי 7

סימפוזיון

המורה
כל השפות — שיטות מיוחדות

ב הש תתפות :

פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזעוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8
המנחה:

הנושא ישר אל והמרחב
עבדול עזיז זועכי, ח״ב
נתן ילין מור
סליגה חמים
בנימין כהן
דויד ארנפלד
אלי קינן

(ה מ שן מעמוד )21

חג׳אמר .,ואת אחותו רחל באקל.
השוטרים שאלו אותי מה היד. לנורי עם
משה. אמרתי להם שהיה להם שותפות
בפלאפל — והם לא רבו. השוטרים שאלו
אותי גם אם בורי רב עם רחל. אמרתי להם
שהיא לא היתד, גרה על־ידי ואני בכלל לא
ידעתי אם הוא רב איתר, או לא. הוא לא
היה מספר לי בכלל שום דבר. הם לא
אמרו לי על כרמלה, ואני בכלל לא ידעתי.
הם שאלו אוחי אם אני ידעתי שבעלי
הולך לרצוח. אמרתי להם שאני בכלל לא
ידעתי. שבעלי רוצח. ושהוא הולך לעשות
רצח. אם הייתי יודעת — הייתי באה ל־משטרה*
ומודיעה שבעלי עושה דבר כזה.
השוטרים אמרו לי שעכשיו אני הולכת למעצר
ולקחו אותי למעצר.
בבית־המעצר נתנו לי חדר, לבד עם הילד.
כל ארוחה היו באים אלי, ונותנים לי ולילד
לאכול. לא הייתי אוכלת. הייתי בוכה
כל הזמן.
בזמן שהייתי עצורה לקחו אותי הביתה
בשביל לעשות חיפוש. אני לא התנגדתי.
נחתי לשוטרים שלוש תמונות של נורי. השוטרים
חיפשו בבית ולא מצאו שום דבר.
הם רק מצאו מכתב שנורי השאיר בשבילי.
במכתב הוא כתב שהוא לא קיבל משכורת
ושאני אלך לקחת את המשכורת, ואתן את
החובות למי שהוא חייב. אז נורי עבד בבניין,
אצל ברנוביץ׳.
אחרי שהם עשו את החיפושים, הם החזירו
אותי לבית־המעצר באבו־כביר. וביום
שלישי הם באו, ולקחו אותי ועוד עצורה
אחת לבית־משפט, באוטו של העצורים. נשארתי
בחדר״המעצר של בית־המשפט עם שוטרת
אחת, וסגרו עלי את הדלת. לא לקחו
אותי לשופט, אלא החזירו אותי לאבו־כביר.

אני לא יכולה להאמין
ני ככלל לא יודעת למה נורי עשה;
\ * א ת זה. אני אפילו לא ידעתי שלנורי
יש אקדח. אף פעם לא ראיתי אצלו דבר
כזה. ועם כל הנרצחים הייתי בידידות.
יעקוב שמש, השומר של הפארק, היה
כמו אח בשבילי. עוד ביום החמישי האחרון
כשהייתי עם הילד בפארק־ד,לאומי, יעקוב
נתן לו שוקולד. אם לא הייתי מפחדת מאנשי
סלמה ג׳ הייתי הולכת לבקר אותו ב־בית־החולים.

משה, אני חושבת שהוא עשה את זה
בגלל הפלאפל. אבל אני לא יודעת למה. למה
הוא עשה את זה עם כרמלה אני בכלל
לא יכולה לחשוב על זה. עד היום אני לא
יכולה להאמין שהוא עשה את זה.
עוד כשהייתי בבית־המעצר שמעתי משוטרת
אחת שנורי רצח גם את כרמלה
יונה. כל הזמן שלי במעצר הייתי בוכה ומרביצה
לי על הפנים. הייתי בוכה בגלל
המשפחות שהוא רצח.
אחרי שהשתחררתי, פחדתי נורא. פחדתי
שנורי יבוא וירצח גם אותי. אני בכלל
לא ידעתי שהוא הולך לרצוח. כל הזמן
הייתי מפחדת גם שהמשפחות של משה, יעקוב
וכרמלה יבואו לרצוח אותי.
הייתי יושבת בבית מחוץ לעיר, ורועדת
כל הזמן. הראש שלי בכלל לא היה במקום.
לא הייתי זוכרת מה שאני עושה.
הייתי מרביצה אפילו לילד, בגלל שלא היתד,
לי בכלל סבלנות לשום דבר.
מתי שהייתי שומעת ברדיו שאומרים שעוד
לא תפסו את נורי, הייתי מתפללת שיתפסו
אותו. כמה שיותר מהר. והייתי מפחדת
ומתפללת שהוא לא ירצח גם אחרים.
אז גם הבנתי שנורי השתגע, או נכנם לו
ג׳וק בראש, שהוא עושה דברים כאלה. אני
כל הזמן הייתי מפחדת ולא הייתי יכולה לישון
בלילה. מתי שכבר הייתי מצליחה ל־הרדם,
הייתי מתעוררת כשאני מזיעה בכלי
הגוף, וצועקת. חלמתי אפילו שנורי בא ל רצוח
אותי. לא היתד. לי מנוחה.
גם אחרי שתפסו את נורי, המשכתי לפחד.
עד היום אני מפחדת. מכל בן־אדם שאני
רואה אני פוחדת, למה אמרו שירצחו
אותי ואת הילד. ויעשו נקניק מאיתנו.
כל רגע יש לי הרגשה של פחד. ואני רועדת
בכל הגוף. אפילו שבא אלי מישהו
שאני מכירה, אני פוחדת, ולא יכולה לדבר
במשך כמה רגעים.
ואני כל הזמן בוכה על החיים שלי שהלכו׳
ושהוא, נורי, הרג את החברים הכי
טובים שלנו. אני מרגישה שבחיים שלי לא
אוכל לשכוח את משד. ואת כרמלה. הם כל
כך אהבו אותי. שהלב כואב לי נורא, על
מה שקרה להם. אנחנו כולנו היינו כמו
משפחה אחת. אפילו יותר טובים ממשפחה.
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. אני
בבית סגורה כמו בבית־סוהר.
אפילו לצאת החוצה אני מפחדת. אני
פוחדת שיהרגו אותי.
העולם הזה 1546

נמו בנר שגה בחו העו & סדוה

ממת הצעדה

קבוצות הכלכליות של אגד ודן לא הופיעו
השנה, כל הבנקים עם התופים והסרטים נשארו
בערים שלהם, לעבוד. לא היתד, כמעט
אף קבוצה אחת של מקום־עבודה, רק אזרחים
בודדים, שקיבלו חופשה באופן פרטי.
חוץ מהמיתון בלטו בצעדת השנה עוד
כמה דברים אקטואלים, כמו ג׳יימס בונד,
שנישא על שלט של אחד הצועדים, ומאנדי
ריים־דייווים, שהופיעה שם בעצמה, יחד עם
בעלה רפי שאולי. לכבוד הצעדה היא ערכה
מהפכה בחיי הלילה והיום שלה, היא קמה
יחד עם כולם בשעה בה היא נוהגת ללכת

ך* מי דרורי לא יצאה לחפש שום אתון
| נות, ולכן לא עלה כלל בדעתה שהיא
עלולה למצוא את המלוכה. היא סתם קמה
ביום השני יחד עם כל המחלקה שלה, בארבע
וחצי בבוקר, לבשה את בגדי החאקי,
הנעליים־הגבוהות והכובע, ויצאה לצעדה.
היא אמנם לא יכלה להסתיר את יופיה,
ובעיקר את העובדה שהיא גבוהה משכמה
ומעלה מכל הצועדות, אבל בתחילה, הדבר
עוד לא עורר בה כל חשדות, ולא תקוות.
יחד עם תמי יצאו ביום השני בבוקר מיער
חולדה למעלה משבעת אלפים איש, כולם
עירנים, עליזים ושופעי־מרץ. הראשונים
שזינקו לדרך היו החיילים, מסודרים יפה
בשלשות וברביעיות, והקולות שלהם מילאו
את האוזניים. החיילות לא צעדו פחות יפר,
מהחיילים, ואפילו עשו יותר רושם מהם.
אחרי החיילים צעדו להם האזרחים. הם
היו הרבה יותר שקטים ומתונים מן האזרחים
של שנה שעברה, בגלל המיתון. כל ה־

נודע לה דבר הבחירה. היא אף פעם לא חשבה
את עצמה לבחורה יפה באופן מיוחד,
מקסימום היא מוכנה להודות שהיא נאה.
אמנם הציעו לה מספר פעמים להיות שחקנית,
והמפיק יוסף הירשנזון אפילו לחץ
עליה לערוך מיבחני־בד, אבל היא לא רצתה.
מה שכן מעניין אותה זה הלימודים. היא
רוצה לגמור את הצבא, ללמוד גרפיקה ו־אחר־כך
להפוך גרפיקאית. היא חלמה להיות
גרפיקאית עוד בכפר־הירוק, כשלמדה שם
יחד עם החברה הכי טובה שלה, אבישג
פפה, מלכת־המים של השנה.
אבל בינתיים תמי היא עוד צעירה, רק
בת תשע־עשרה, היא משרתת עדיין בצבא.
וכמו כל חיילת טובה, היא יוצאת בפסח
לצעוד לירושלים. זוהי הצעדה הראשונה
שלה, אבל היא מתכוננת לעבור אותה בשלום.
למרות היבלות שכבר הופיעו ברגליה.

ר1 ^ 1 1

ן 111

ך ך 1ך | צעירה בת , 19 וח

נינ ת הכפר הירוק,

בלטה בגו בה ה לא פ חו ת מאשר ביופיה.
תמי נבחרה למלכת הצעדה לשנת . 1967

מאנד׳ והחיילים

בשעת המנוחה. למרות שלא הופיעה בשמלות־הערב הזוהרות
והרגילות שלה אלא בפנים טיבעיים ונקיים מכל
*ויפזר, ושיער מפוזר -משכה מאנדי רייס־דייוויס־שאולי את עיני כל הצועדים בגלל פופו־לרירתה
הרבה. סאנדי, לבושה בגדים פשוטים, הופיעה לצעדה בלוויית בעלה, רפי שאולי.

שושנה מגן

הסגנית מס׳ ד
של מלכת הצע־־

דה, היתה מתחרה רצינית על התואר עצמו.,
לישון, והלכה יחד עם כולם לישון בשעה,

בר. היא נוהגת לקום. זה לא השפיע עליד״
לרעה. היא צעדה בשיער מפוזר, ופנים חלקות
ללא איפור, ואמרה :״כשאני הולכת לטבע,
אני רוצה להיות טבעית.״
הדיסקוטקים בכלל מילאו את הצעדה. אישי
אחד צעד במשך כל הדרך עם פטיפון נייד
על הכתפיים, פטיפון שניגן ללא הפסק תק״
ליטי־ריקודים. ועל־ידו צעד דיסקוטק עצמאי
שלם, הדיסקוטק מם־ט ,0על כל הצוות שלו..

זהבה ענבר

בות של הבמאי בראונר (העולם הזד,
,)1545 בלטה ביופיה בין הצועדים האזרחיים.

ך* משך חקירה ובדיקה של יום שלם;
התברר שמכל שלל הצועדות יכולה רק,
אחת להיות מלכה, והיא תמי דרורי, למרות
שבמשך כמה רגעי־מתח, נדמה היה שהחיילת
הבלונדית שושנה מגן תגנוב לה את התואר.
תמי לא ראתה את עצמה כזכאית לתואר:׳
״אני, מה פתאום אני?״ היא התפלאה נש-

הגיבורה עיינה

מלכת הצעדה, החיילת תמי דרורי, מוכתרת בכובע וסרט
המציינים את תוארה המלכותי, חולצת את הנעליים,
!בודקת בתשומת לב רבה את היבלות המלכותיות, שלא פסחו אפילו על המלכה.
חמי לא ראתה עצמה כזכאית לתואר הנכבד, קראה בפליאה :״אני, מה פתאום אניד״

אהבה יקרה
כולם ידעו שוויויאן.רל־ביאנקו, מל-
כת־היופי הישראלית, התחתנה עם בעל,
ולא סתם בעל, אלא עם מיליונר, מיליונר
גדול, עם הרבה כסף, וגם יפה, חכם, עם
כל התכונות הנדרשות מבעלה של מלכת־יופי.
לכן,
כשנודע לי השבוע שמזה חודשיים
היא כבר עובדת כזבנית של תכשיטים במלון
אמריקאי, לא היה ברור למה היא עושה
את זה. כי כדי למכור תכשיטים, לא
צריכים להיות דווקא מלכת־יופי, ואשת־מיליונר.
פניתי
לאמא שלה, והיא אמרה לי שבכלל
לא נכון. ראשית, הבת שלה לא התחתנה
עם מיליונר, אלא עם אהבה .״בכלל
לא איכפת לה הכסף שלו,״ היא הצהירה,
״היא פשוט אהבה אותו.״
היא יודעת שנהוג בדרך כלל שמלכות־יופי
מתחתנות עם מיליונרים, אבל היא יודעת
שזה לא חובה. מותר גם להתחתן עם
סתם בעל. ויש לה הוכחות :״מה יש, ייבעל

של רונית רינת הוא מיליונר?־״ היא שואלת
,״שמעתי שהוא רחוק ממיליונריות,
כמו שאני רחוקה מהמיליונריות. שמעתי שגם
המיליונר של יהודית מזור הוא לא
מיליונר. בשביל הארץ הוא אולי מיליונר,
אבל לא יותר מזה. אולי זה של שמי*
עו נ ה שווה משהו.״
לכן היא הסכימה שגם בתה תתחתן עם
אהבה, ולא עם מיליונר, למרות שהיא
ממהרת להצהיר שלאהבה שלה דווקא לא
חסר כסף.
״אבל פשוט לא נעים לה לקחת מבעלה
כסף כדי לשלוח לי, היא אומרת :״אז היא

ט ת די ח

עובדת, ושולחת לי את כל הכסף שהיא
מרתיחה. היא בכלל חברהמנית, הבת שלי,
היא סורגת כל שבוע שמלה או חליפה, עובדת
בתכשיטים ומנקה את הבית.״
הבוץ, כנראה, עומדתלהגיע ארצה בעוד
חודש, ואחרי זה האמא תסע אליה לאמריקה,
כדי להנות יחד איתר, מהאהבה האמריקאית
שלה .״אני מחכה כבר שבעד, הו־דשים
לאזרחות האמריקאית שלי,״ היא
מספרת ,״ברגע שהיא תגיע, אני אעזוב את
הארץ.״

משפח תי ת

בימים אלה מתנהל אחד ממשפטי־ה־גירושין
הטראגיים ביותר שהתנהלו כארץ.
בני־הזוג מופיעים לדיונים כשעיניהם אדומות.
האשד, מתייפחת בשקט, והבעל שותק
ומביט הצידה בעצב. שניהם הפכו לצל של
עצמם. הבעל נראה קהה ועייף, והאשה
ירדה ברבע ממישקלה. שניהם היו רוצים
להמשיך להיות איש עם רעותו, ואין הם
יכולים.
הם חיו חיים שקטים ומאושרים בדירתם
המרווחת בתל־אביב. הוא — קבלן ייוע.
היה מרוויח יפה בעבודתו, והיא, כאשד,
נאמנה וצנועה, גידלה וחינכה את ארבע
בנותיהם.
היו להם הרבה ידידים, וחברים, בימים
שישיים הם היו הולכים לשחק קלפים, בימי
שבת הם היו הולכים לקולנוע, ובימי־השבוע
הם היו עורכים ביקורי־נימוסין חברתיים.
או יושבים ומבלים יחדיו בביתם.
הם היו ידועים בין חבריהם כזוג מושלם,
שחי חיי־נשואין אידיאלים, שקטים, ויפים.
עד שיום אחד הם החליטו להוסיף
אושר על אושרם וללדת לעצמם בן זכר,
את בן־ד,זקונים שלהם.
הכל הלך כשורה. האשד, נכנסה להריון,
הבעל טיפל בה, השגיח עליה, ,דאג לה,
החודש הרביעי עבר, השמלות החלו ל־

באמריקה, כפי שמסתבר, לא מתפעלים מ־העופרים
כמו בגרמניה. יש שם, באמריקה,
תוכנית־טלביזיה בינונית, הנקראת סג־רס
ברדרם. מצלמים אותה בקליפורניה, ומקר־־
נים אותה בכל תחנות הטלביזיה של ארצות־הברית.
מנהלי
התוכנית הזמינו את אסתר
רייכ< 1טאט להופיע שם בשלושה קטעים.
אסתר הסכימה בהתלהבות, אבל דרשה שבאחד
משלושת השירים יופיע איתה גם
בעלה. עורכי התוכנית התנגדו אמנם בהתחלה,
אבל אסתר לא הסכימה להופיע
בלעדיו, ומחוסר ברירה הם ויתרו קד, לבסוף.
היא
שרה שני שירים, ואחר־כך שרה
יחד עם בעלה עוד שיר אחד, ואחר כך
הלכה הביתה, וכעבור שבוע, כשהקרינו את
התוכנית שלה, התברר לה ששליש ממנת
קוצצה. דווקא השליש בו היא מופיעה עם
בעלה. מסתבר שזה לא היה ברמה המתאימה.
ידוע
שהגרמנים אוהבים מאוד את אסתר
רייכשטאט ובעלה. למה אם כן, היא נסעה
לאמריקה, ששם יש יותר יהודים ויותר ישראלים,
והגויים כבר לא מתפעלים כל־כך מדברים
כאלה?

כשאין באוניה שלום שערוריות חלביות,
בשריות או כלכליות, יש שם שערוריות
אחרות.
לאוניה שלום יש קצין־בידור, וקצין־הבי־דור
שלה אחראי, בין השאר, על להקת רקדנים
שהיתר, מורכבת, בדרך כלל, משתי

ויויאן

מסע הצלב

התרחב, החודש החמישי הגיע, האשד, החלה
לסרוג בגדים קטנטנים, של תינוק, זכר. החודש
השביעי והשמיני עברו בשלום, החודש
התשיעי הגיע, ולילה אחד תקפו את
האשד, צירי־לידה, הבעל התלבש במהירות,
לקח אותה בזרועותיו הכנים אותה למכוניתו,
והוביל אותה לבית־החולים.
אבל הם לא הספיקו להגיע לבית החולים.
הצירים גברו, האשד, ביקשה את בעלה שיעצור
את המכונית, שעת הלידה הגיעה. לא
היד, איש ברחוב. האשד, שכבה במושב האחורי
של המכונית, וילדה שם את התיניק,
בן־זקונים, כשבעלה משמש לה כמיילד.
הכל עבר בשלום. הבן הגיע לבית־החולים
חי ובריא ושלם, הוא ואמו קיכלו
טיפול מתאים, המשפחה חגגה בשמחה את
ברית המילה, כולם היו צריכים להיות מאושרים
ושמחים, אלא שמאז יום הלידה נהרסו
חיי המשפחה של הזוג.
הבעל, שראה את אשתו בשעת ד,לידר״
לא יכול היה שוב להסתכל עליה, לא יכול
היה להתקרב אליה, או להיות במחיצתה.
הוא פנה לפסיכיאטרים מומחים, עבר טיפולים
שונים, וכלום לא עזר. הוא לא
יכול היה להמשיך לחיות עם אשתו, והשבוע
נאלצו השניים ללכת לרבנות לקבל
את הגט.

יתכן שהאמריקאים קצת אדישים אליה,
אבל היא לא כל־כך אדישה אליהם. בעיקר

לפני שנתיים וחצי היא הקליטה בשבילו
את התקליט של קורטוב של דבש, ומאז
היא מיודדת איתו מאוד. ומרוב שמחה על
הביקור שלה הוא קנה לה שרשרת זהב עם
צלב גדול ויפה, כדי לתלות אותו על הצוואר.
אסתר
הסתובבה עם הצלב הזה על הצוואר,
יום אחד בניו־יורק, והסבירה בגאווה
העופרים היא לא אדישה אל כוכי פקוט, המחבר
המוזיקאלי של קורטוב של דבש, גבר נשוי
ואב לשני ילדים.

אחיות: אילנה שדף ויפה קרס, ובעלה
של האחות הראשונה: היים שדף, שמילא
את תפקיד האקורדיוניסט־ד,מרקיד של הלהקה.
בסיור
האחרון של ד,אוניה, באיים הקרי־ביים,
התברר שאחת האחיות נמצאת בהריון,
ולכן יהיה לה קשה לרקוד. לקחו במקומה
את דסי שהר.
האוניה עזבה את חופי הארץ, הרקדנים
התחילו לרקוד, ואז התברר שאולי בגלל המחסור
באחותה, ואולי לא, אבל אילנה
היתד, נעלמת מוי פעם בפעם, ואיש לא
ידע לאן.
ההיעלמות הראשונה שלה חלה כבר בימים
הראשונים, כשר,אוניה עדיין שטה לה
במים השקטים של הים התיכון. הבעל עבר
בין כל החדרים וכל האולמות של האוניה,
ושאל את כל מי שניקרה ולא ניקרה לו
בדרכו :״מי ראה את אשתי?״ אף אחד לא
ראה אותה, וכיוון שהאנשים, שבנו את ה־אוניה,
טרחו לעשות אותה גדולה מאד ורחבה
מאד, הוא לא הצליח למצוא את אשתו
בתוכה.
גם בפעם השנייה שהיא נעלמה הוא לא
הצליח למצוא אותה, וכן גם בפעם השלישית.
בפעם האחרונה ר,אוניה כבר עגנה
בניו־יורק, וכל העניין נמאס עליו. הוא התפרץ
לחדרו של רב־החובל, ודרש שאו שיחזירו
לו את אשתו, או שיעזרו לו לחפש
אותה.
התחילו לברר את העניין, ואז התגלה לו
מה שהיה ידוע לכל אנשי הצוזת, והוא:
שאשתו נעלמת לא פחות ולא יותר מאשר
לתאו של האחראי על קצין הבידור באוניה,
הנקרא בשפה מיקצועית קרוז דירקטור. לקצין
הזה קוראים ז׳ק סקורדי, הוא בן
חמישים־פלום, ויש לו בארצות־הברית אשד,
יפהפיר״ ולאשר, יש גם תינוקת.
ז.ת הבעל־האקורדיוניסט לא עניינו כל •1
פרטים הללו. הוא הלך לתאו של קצין־
הבידור הזה והקים שם צעקות. משם הוא
פרץ שוב לחדרו של רב־החובל, והמשיך
להקים צעקות, ומשם הוא עבר לחדרה של
אשתו, ועדיין הקים צעקות.
התוצאה של כל הצעקות הללו היתר, שז׳ק
סקורלי. הורד מר,אוניה בפלמה־דה־מיורקה,
ומשם טס לניו־יורק, אל אשתו. הרקדנית
חתמה לבעלה על אישור שבמיקרה ויתגרשו,
כל הרכוש שלה ושל בעלה יועבר אליו, וכל
הלהקה כולה הוחלפה לקראת הסיור הבא
בלהקה אחרת.
הלהקה הישנה מחפשת עכשיו אוניה קטנה
יותר, שבה אפשר יהיה למצוא האחד את
השנייה ביתר קלות וביתר מהירות.

רבה, למי ששאל אותה, שהיא קיבלה את
השרשרת עם הצלב מאחד הידידים הטובים
שלה.
במוצאי־שבת היא הגיעה ארצה. הצלב
כבר לא היה עליה. היא ידעה שכאן יהיה
לה קצת קשה להסביר את זה, ואפילו הנימוק
של הידיד לא יתקבל בעין יפה.

הפר!
חבש;
כשוהזמר־החקייז צ דו ק ם 5י ר חזר ארצה,
לפני חודשיים, הוא הודיע שהוא נבר
בשל לנשואי! ומי שמעוניינת לעזור בעניין,
תתקבל בברכה.
היו לו כמה נסיונות בשטח הזה, עם

צדוק סביר ויפה
נכדה של חזן ידוע באנגליה, ועם סתם
אחרות, אבל מאף מאחת מהן לא יצאה
חתזנה ממשית.
וזוא הסתזבב ברחזבות, חיפש ושאל,
הציע את עצמן לכל מי שנראתה לן מתאימה,
אבל הסתבר שכל המתאימזת כבר
נשזאות, אז מאזרסזת, אז מזכנות להתחתן,
אבל לא איתו.
יזם אחד, עצזב ומיזאש, הזא ליחה את
אמו למספרה, הסתכל בשיעמום איך מגלגלים
לה את השערות, ואיך מכניסים אותה
לתוך המכובה, ופתאום, כשהרים ז ת
עיניו מעל לשערות ראשה של אמו, מה
הוא גילה שם? הוא גילה שם ספרית, יפה.
מאז הוא היה מבקר במספרה יום־יום,
טס אמו ובלי אמו. הוא הבשיל לאט־לאט
את הספרית שלו לחתונה. בימים אלה יבר
נערכים האירוסין שלהם, ובקיץ תיערך החתונה.

ספרים תרגום מיסדד הנשי ה ח שו בו ת
האשה כראי הדורווז (מאת ז׳נבייב
טאובואי; הוצאת נוסדה; 258 ענד) מאביגיל,
אשת נבל ד,כרמלי, ואריגה אסאף עלי, לוחמת
לשיוויון זכויות לנשות הודו, ועד תובד
פסון מאריקיטה, סנדקית החירות של ארגנטינה
(מעולה של ספרד, לפני 150 שנה),
ותרצה בת צלפחד, שדרשה יחד עם ארבע
אחיותיה (מחלה, תוגלה, מיכלד, ונועה) את
חלקה בירושת אביהן. אשד, לא נעדרת. ה־עיתונאית
הצרפתיה הידועה טאבואי ערכה
מיטדר מלא ומעניין של הנשים שעשו היסטוריה
או שההיסטוריה עשתה אותן.
לא נפקד מקומה של הפרעה־הנקבה חאת־שפסות,
שהדביקה לסנטרה זקן מלאכותי ו
סימני
האותיות: הספר העברי יצא בגודל של
רומאן זעיר, בעוד שהמקור קטן יותר, וגודלו
כגודל תעודת־זיהוי ישראלית.
מאוחדים ועירניים. משנתו של המנהיג
הסיני, שנועדה לחנך אומה בת 700
מיליון נפש, כתובה בשפה פשוטה, מורכבת
מקטעי נאומים וחיבורים של מאו טסה
טונג, החל משנות העשרים ועד עתה.
היא כוללת 33 פרקים קצרים מכל תחומי
החיים: החל בדרכה ורעיונותיה של המפלגה
הקומוניסטית הסינית, עבור דרך שיטות הלחימה
של הצבא האדום וכלה בייחס שיש
לנקוט לגבי נשים ונוער.
למשל:
אביב פריזא

• על מעמדות ומלחמת מעמ-
דות: מהפכה אינה סעודת רעים, או כחיבת
מאמר, אף לא ציור תמונה או מעשה
ריקמה. הן לא תוכל להיות כה מעודנת, כה
שליווה ואנינת־טעם, כה מתונה, אדיבה,
מנומסת ונדיבת־לב. מהפכה — הלא היא
מרידה, מעשה של אלימות עזה, שבו יוצא
מעמד אחד למגר שלטונו של מעמד אחר
(.)1927
או: לאחר שנכחיד סן העולם את האויבים
בעלי הרובים, עדיין יחתרו לנו אויבים בלי
רובים (.)1949
• על האימפריאליזם: האימפריאליזם
וכל אנשי הריאקציה, משנביט בהם על
פי מהותם, מבחינת הטווח הרחוק, מנקודת-
מבס אסטרטגית, דין הוא שייראו לעינינו
כפי שהם — נמרים של נייר. על כן עלינו
להשתית את חשיבתנו האסטרטגית. מאידן
גיסא, הס גם נסרים חיים, נמרים של ברזל,
נמרים של ממש, הטורפים בני־אדס. על כך
עלינו להשתית את חשיבתנו הטאקטית
(.)1958

• על חינוך הצכא ואימונו:

הליידי היפה *
זקן לסנטר פרעה
דרשה שיפנו אליה בתואר המלך!; כל מיני
קיסריות יפאניות; אינדיאניות שהצילו אנגלים,
ואגנס סורל הצרפתיה, פילגשו של
שארל השביעי, שנקראה, לא לחינם, הליידי

היפה.
אפילו שבוייתו היהודיה של מוחמד מוזכרת.
זאת היתד. זינב, שניסתה לחסלו בעזרת
בשר מורעל. משנתפסה, הסבירה. :אמרתי
בלבי, אם רק איש מלחמה אתה ונוגש,
אשחרר את בני־עמי ממצוקתם על־ידי הרעל
שאאכילך, ואם נביא אתה, אז יודיעו האלוהים
על דבר הסכנה הצפוייה לך ולא תינזק.׳׳
מוחמד
היד, נביא. האוכל לא טעם לחיכו
והוא ירק אותו מפיו עוד לפני וידוייה של
השבוייה. זינב הוצאה להורג.
פלוגת 300 הנשים. ספר־האלבום, הגדוש
עשרות תמונות משובחות, כמעט ואינו
פוסח על אשד, חשובה אחת. אם זאת
מיי לינג סונג צ׳ונג (הידועה יותר כגברת
צ׳יאנג קיי צ׳ק) ואם זאת דולורם איבארורי,
לוחמת החירות הספרדית הידועה יותר כלה
פאסיונאריה.
לא נעדרות גם אשת ניל״י, שרד, אהרונ־סון,
וצנחנית אשרי הגפרור חנה סנש. בדיוק
כשם שלא נעדרת מאריה אנג׳לה ביברן,
הספרדית שעמדה בראש פלוגת 300 נשים
בעת מלחמות נפוליאון בספרד.

בהאמר מאו
משנתו שד סאו טסה טונג (תרגום;
אורי רפ; הוצאת עמיקם; 144 עת׳)
היא התנ״ך של הקומוניסטים הסיניים חסידי
מאו.
התרגום האנגלי, שהודפס בסין, הגיע לישראל
לפני שלושה שבועות, עורר תחרות
בקרב מתרגמים שונים. השבוע יצאה המהדורה
העברית הראשונה, פרי עבודתו של
הסוציולוג התל־אביב, איש את״א אורי רם.
רפ לא קיצץ ולא שינה דבר בתרגומו,
כיאה לספר קודש. ההבדל היחידי בין המקור
הסיני לבין התרגום העברי, מלבד
* ציור של ז׳ירודון
העולם הזה 1546

סיסמתנו באימון יחידותינו היא: קצינים
מלמדים חיילים, חיילים מלמדים קצינים, וחיילים
מלמדים זה את זה (.)1948
• על המשמעת: ואלה הן שמונה
הנקודות לתשוסת־לב: דבר באדיבות; שלם
מחיר הוגן עבור קניותין; החזר הלוואותין;
שלם עבור נזק שגרמת; אל תכה ואל תקלל
אנשים; אל תביא נזק ליבולים; אל תפגע
לרעה בנשים; אל תתעלל בשבויים (.)1947
• על הקומוניסטים: אנחנו הקומוניסטים
משולים לזרע וההמונים משולים לאדמה.
בכל אשר נלן עלינו להתאחד עם העם,
להכות שורש ולפרות בינותם 1945
• על הקאדרים: לעולם אל יהיו כמו
כרושצ׳וב, מכסים על טעויותיהם ותובליס
לעצמם את כל הזכות, תוך העברת האשמה
על אחרים (.)1964
• על תרבות ואמנות: צבא ללא

האביב בא אל רגלייך ישר מפאריז בצורת
גרבי ״רשת דייגים אל-תפר״ של ״מרסי״
הגרביים המיובאים מפאריז ומיוצרים מחוטי ״ הלנקה ״ ,גמישים, אחידים
ומחזיקים מעמד. והעיקר: מראים את
רגלייך בפי שהן ראויות להיראות. ששה

צבעים לבחירתך.

צו ב סי ת
למת חילי ם ־ ד מ תקד מי
ק בו צו ת לימוד ק טנו ת
ע״י מורים מוסמכים ומנוסים

בי״ס
לשפות

| ת ״ א, נחלת בנימין ,2טלפון 56347

|חיפו ,7רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265

סיסמה גכתם־ידו של לין*
דבר באדיבות, החזר הלוואותיך
תרבות הוא צבא אסום־סוח, וצבא אטום־
מוח אינו יכול לנצח את האוייב (.)1944
• על הלימודים: אנחנו יכולים ללמוד
את מה שלא ידוע לנו. אנחנו לא לק
מיטיבים להרוס עולם ישן, אנחנו גס מיטיבים
לבנות את החדש (.)1949
• על העכודה הפוליטית: היו
מאוחדים, עירנייס, רציניים ורעננים.
* הסיסמה של לין פיאו, בראש הספר,
אוסרת :״למדו את כתביו של היושב־ראש
מאו, לכו לאור תורתו ופעלו׳ לפי ׳הוראותיו.׳׳

בריכת

צ לי ־ צי ל
רמת־גן

הפתיחה ביום ר׳ 14.4

גרמנית

במדינה
רפואה
נא לנ ש ק בידי
לפני יותר מאלפיים שנה קבע שמעון בן־
סירא :״בני, אם נפלת למי שכב ...הפקד
ביד רופא נפשך, כי לכך נברא.״ ד״ר דויד
מרגלית, רופא ילדים כפר־סבאי נברא להרבה
יותר מזה. משך עשרות השנים בהן
ריפא אלפי ילדים הספיק להוציא גם
חצי תריסר ספרים, החל מל שון ורפואה ב־תנ
״ז ועד חכנוי־ישראל כרופאים.
הוא חשף מאוצר הנשכחות את ההוראה
הקדומה ״אפילו שיראה אותו נוטה למות,
אינו אומר לו: צו לביתך!״ ודיעה זאת שאין
על הרופא להטיח בפני החולה את חומרת
מחלתך, היא רק אחת ממאות הפנינים
שקיבץ ד״ר מרגלית.
דיעה אחרת: מה הוא היתרון הגדול של
בני המיזרח?

הם אינם נושקים בפה, אלא נושקים על
גב היד (ובצורה כזאת מונעים העברת חי־דקי־מחלות).
הצרעת
היא העגבת. ד״ר מרגלית,
שלרגל יובלו הופיעה סקירה על פועל חייו
מו כתב לחבר של ההסתדרות הרפואית, עשה
שימוש טוב בתקופת כהונתו במרפאת־ה־ילדים
בכפר־סבא שלפני הקמת המדינה. הוא
התמחה בניבי הכפריים והבדווים שבאו למרפאתו,
הקיש מביטוייהם הערביים על
ביטויי התנ״ך.
אחת ממסקנותיו המעניינות: הצרעת המוזכרת
לעתים בה קרובות במקרא, איננה
הצרעת במובנה המקובל של המילה. זאת
היא המחלה שנודעה יותר מאוחר בעגבת.

עתיקות
חסד מס חרי וריחני

דן דים־יבזו ס־ורנ ם־ ב די ח־וד־

לו היו המתישבים הצעירים של עין־גדי
יודעים יותר על תולדותיו הקדומות של
מקום יישובם ייתכן והיו הופכים מתחרה
רציני למפעלי הלנה רובינ שטיין, במקום להתמחות
בייצור פירות וירקות מבכיריס.
זאת המסקנה אליה אפשר להגיע אחר
שמיעת סיכומו של פרופסור האוניברסיטה
העברית (לארכיאולוגיה) ונשיאה לשעבר,
בנימין מזר.
פרופסור מזר הקדיש את רובן של 18ה־

כל חור או סדק, על טיח, בטון ועץ יעלם כלא
היה בעזרת ק ל סי מו.
ק ל סי מו של ט מ בו ר הוא חומר ס תי מ ה
סינטטי, ה סו ת ם חורים וסדקי ם מבלי ליפול
או להתבקע. ניתן לקדוח בו חורים, לתקוע
מסמרים, החומר נצמד ואינו נופל.
לפני צבע יסוד מלא א ת החורים ו ה סד קי ם
בקל סי מו של ט מ בו ר, לאחר היבוש שפשף
היטב. והנה השטח נקי וחלק, מוכן לצביעה.
טמבור — לנוי ו הי דו ר...

ע 1וור 1טנזבור
שחם לבינסון אילון

״ אולפןגרג״ )0 0 0
בהנהלת חיים בר־קמא
פותח בת״א ובחיפה ב־4.5

קורם ערב של חודש אחד
( x 2בשבוע שעתיים)

י -ק צ דנו ת
עברית ו /או אנג לי ת
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א נ רח׳ גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בית־הספר ״במעלה״.

השורש של מלכת שבא

האביב הגיע!
עונת הטיולים החלה!
צלם בצבעים וזכרונותיך צבעונים
ועליזים יהיו. פתוח צבעוני ע״י
המעבדה הגדולה והמשוכללת בארץ!
קבלנו באופן בלעדי מצלמה במחיר
— 90.ל״י לבני־נוער וכן לרוצים
איכות גבוהה במחיר נמוך במיוחד!

שעה עם נחל
מאת: נחום

לוי

הסיפורים הפיקנטיים והמגוונים
ביותר — בקובץ אחד.

1 3ט 1בדנד

הומור, עצב, פטירה, חווי,

חי יה דחוב וזח לו ט זב

למבוגרים ולנוער מתבגר.

שנים האחרונות לחשיפת תל־גורן שבנווה־המדבר
עין־גדי. שם גילה גילויים מרתקים
ביותר על עברה של עין־גדי שזוהתה בעת
החדשה לראשונה על־ידי חוקר גרמני בשנת
.1806
אפרסמון למלך. עין־גדי, המוזכרת
בתנ״ך שש פעמים (ואשר שימשה כאחת ממקומות
המיקלט של דויד מפני שאול) היתר,
מיושבת, כנראד״ כאלף שנים: מן חמאה
השביעית לפני הספירה (מלכות יאשיהו ביהודה)
עד למאה השלישית אחר הספירה.
על סמך מאות המימצאים, הכוללים בין
היתר, חביות־חימר גדולות וגסות״ כלי שחיקה
מבזלת, קנקנים בקבוקים וחותמות מלכותיות,
מוכיח מזר עובדה שנרמזה בכתבים
עתיקים: עין־גדי היתד, מפעל ממשלתי
לייצור בשמים.
הבושם שרקחו רקחי המלך בעין־גדי היה
ה עול ם הז ה 1546

הבושם הקדום והיקר אפרסמון. אחד השימושים
הנכבדים שנעשו בו היה למשיחת
מלכי יהודה בעת הכתרתם.
את ההסבר כיצד הגיעו מלכי יהודה להיות
בעליהם של מפעלי הבשמים על שפת־ים־המלח
אפשר אולי למצוא אצל ההיסטוריון
העברי יוספוס פלאביום. לדעתו בא
שורש האפרסמון הראשון ארצה על־ידי
מלכת שבא. שלמר. המלך לא הסתפק, כ־

פי ט ר אוטול
עו מרש רי ף
טוס קורטניי
יו הנ הפטט אייכמן הסיפור של ע שרת הכו שים

נראה, בחסדי המלכה בלבד אלא גם עשה
בהם שימוש מסחרי וריחני.

תולדות

ל ס בזג רי םבלבד
פנ 1יזי 1ן -ב צ בע•

מטב׳יד הפ תרון הסופי

בחורף 1942 נפגשו בשלוש הזדמניות שונות
אדולף אייכמן ו־ 21 פקידים ומפקדים
נאציים בכירים בפרבר הברליני ואמה (חורז
עם כאן זה!) .הם תכננו יחד את הפתרון הסופי
של הבעייה היהודית.
הנאצים השאירו מאחוריהם דו״חות מלאים
על כל הפגישות, על פרטי הפרטים של
תכנון השואה (כולל תוכנית להשמדת 330
אלף יהודי בריטניה שהיתר. צריכה ליפול,
לדעת הנפגשים, בכל יום).
השבוע פירסם חוקר בריסי, פרדריק פורה
מיסמך מדהים. היו אלה העובדות על מה
שעלה בגורל 22 אנשי מטכ״ל הפתרון
הסופי, שכללו קציני ס.ם. ומשטרה, פקידי
משרדי הפנים והמישפטים, החוץ והתעמולה,
משטרת הבטחון ומינהלת האזורים הכבושים,
שלושה הוצאו להורג. פורד קבע שחמישה
מן ה־ 22 מתו עוד בימי המלחמה.
ריינהארד היידריך גנרל ס.ס. וסגנו של הי־מלה
נרצח על־ידי אנשי מחתרת צ׳כיים בפראג;
אחד מאנשי משרד־המישפטים. הרג
על־ידי התקפת־אויר על ברלין; איש משרד־החוץ
נרצח במחנה־הסגר כחשוד בהשתתפות
בנסיון ההתנקשות בהיטלר; מושל איזורים
מיזרחיים כבושים התאבד במאי 1944ופקיד
מיפלגה אחד מת מיתה טבעית.
מ־ 17 הנותרים הוצאו שלושה להורג:
פקיד בכיר במימשל פולין הכבושה על־ידי
הפולנים; גנרל ם.ם. על־ידי האנגלים ואדולף
אייכמן על־ידי ישראל.
שגייס היו שופטים. בניגוד לסיפור
עשרת.הכושים נותרו כל 14 אנשי אייכמן
האחרים בחיים:
#ששה מהם נעלמו, אמנם, מבלי להשאיר
עיקבות אבל יש להניח כי הם מסתתרים.
בגרמניה או מחוצה לה. ביניהם:
מפקד הגסטפו היינריך מילר.
!• ארבעה הובאו למשפט גרמני. אחד
דיצה חמש שנות מאסר: אחד שלוש ואחד
זוכה. הרביעי נקנס בתור ״עבריין זוטר״
ב־ 500 מארקים (פחות מ־ 400 לירות).
וארבעה רבי־רוצחים לא ך,וטרדו כלל.
שניים מהם אפילו שימשו, עד הגיעם לגילי,פרישה,
לפני שנתיים כשופטים בגרמניה.
ה עול ס ר,זה 1546

הצגת בכורה ארצית השבוע בעת ובעונה אחת

הנך זקוק למזומנים?
קונים מלווה קליטה
וכל ניירות ערך
מ שלמים מיד
מחירים גבוהים ביותר !
רמת־גן, רח׳ ביאליק ,71
ע״י תחנת אוטובוס .57

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ח
תיכון עיוני במגמות

הומניסטית

תיכון מקצועי במגמות

דדיו ־ אלקטרוניקה
חשמלאות

רכב

ת עש י ה

טלויזי ה

בנין

ריאלית
כולל אופנה
שמושית £־
בניו
א ר כי ט ק טו ר ה כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות ע״י משרד החינוך
שכר לימוד מודרג * מורים אקדמאיים * סטיפנדיות פרטים והרשמה בין השעות 5—8 : 9—1

שרסוט

וגו

לכתות

ביקי

* גרפיקה

ר כז־ דד דן

רדד * 1וביב

{נרנרד! מפינת אלנבי 55

צ׳11

שמריהו לוין 30׳ פינת הרצל 14

בית האזרח, רחוב כיאליק 142

במדינה
התיי שבות

אחד מסיפורים אלה שלח לוועדה המטפלת
בעניין, שלום תשובה, שעלה ארצה מטריפולי
שבלוב, לפני 18 שנה בדיוק, ב־.4.4.49

זה לא קונץ להיות חבר־קיבוץ למי שנולד
שה, גדל שם, והוא אחד מהחבר׳ה.
אבל מה קורה למישהו בעל עבר שונה לגמרי
כשכל שאיפתו היא להיות חבר־קיבוץ.
אבל הוא לא מצליח להסתדר בחברה?
מרק, לעמוד כתור. אריה לביא
( )29 מחפש לו מזה שנים מקום באחד מקיבוצי
הארץ. הוא נדד כבר בנגב ובגליל,
בשרון ובערבה, ועדיין לא מצא.

עליתי ארצה עם אשתי ושלושת ילדי,
והעבירונו למעבדת באר־יעקוב.
בן שנה כמעט היה בננו הצעיר אפריים
כאשר חלד, במעברה, ונלקח משם לתל־אביב,
לבית־חולים הדסה שברחוב מזא׳׳ה.
אני ואשתי נסענו לראותו בכל ימי־הביקור,
עד שיום אחד ביקרנוהו, מצבו טוב מאוד,

האיש שלא התאי

סיפר תשוכה :

סיפר אריה, כקול שקט ועייה,
וללא שמץ מרירות:

נולדתי בהונגריה, שנה לפני שפרצה מל-
חמת־העולם. כל מה שאני זוכר מתקיפת־ילדותי
זה דם. הרבה דם.
בבית גדלתי, יחד עם אחי, באוירה מוסיקלית.
אבא היה צ׳ליסס ואמא פסנתרנית,
פעם כשניגנו ברביעיה, עם הורי, כשאחי
מנגן בצ׳לו ואני בכינור — נכנסו חיילים
ולקחו את אבא. יותר לא ראיתי אותו.
יותר מאוחר, כשלקחו גם את אמא, הת־נצרנו
אחי ואני וכך הצלחנו לעבור איכשהו
את הזוועות. בשנת 1950 עלינו ארצה.
שמו אותנו במחנה־עולים, והמילים הראשונות
שלמדתי בעברית היו לעמוד בתור
ומרק.

סגידה, התאכדות, קדחת־המע־

מומחיתיירות ישראלים
משבחים תיירות בבולגריה
** בי קינן היה לפני זמן לא רב במסע לימודים
בבולגריה .״הבולגרים ידעו לבנות תעשיית
תיירות המבוססת על עקרונות רווחיות קאפיטליסטיות,
ומושכים היום 3מיליון תיירים בשנה, בתוכם יותר
ממיליון מהמערב״ — אומר מר קינן ומתפעל מארגון
העבודה המצויין בערי הקיט על חוף הים השחור .״הם
מציעים שהייה במחירים מגוחכים ממש, מארבעה וחצי
עד 11 דולאר ביום, ובכל־זאת, אינם מפסידים. המלונות
טובים, השרות מצויץ, אפשרויות הבידור מגוונות מאד.
במלה אחת, כל מה שחסר לנו״ .מר קינן רואה את סוד
ההצלחה הזאת בקיומה של רשות תיירות מרכזית אחת,
בעלת תקציב רציני .״כאשר בווארנה נשבר מעקה על
הטיילת, אין התיירים נאלצים לחכות עד שתתכנס
מועצת העיריה ותקבע מועד לתיקונו״.
מן העתונות

ה ש תל ודמד! __
הנהלת חשבונות למתחילים ולמתקדמים
קורסי בוקר וערב רגילים ואינטנסיביים
ספרים ועבודה מעשית — חנם .

רות. ואז החלו נדודי: נכנסתי לחוזת־ה־נוער־הציוני
בירושלים, ושם נשארתי שנתיים.
התחתנתי עם אביבה, ונולד לנו הבן הראשון,
אריה.
הלכנו לרמות־נפתלי שבגליל. המושב התפרק,
כך שנאלצתי לעזוב את המקום. עברנו
למצפה־רמון, אך לא השגתי שם עבודה.
ניסיתי בקיבוץ חפצי־בה, אבל עזבתי את
הקיבוץ בגלל אשתי. היא התאוננה ולא
יכלה להישאר שם.
בקיבוץ סער, לעומת־זאת, אמרו שאשתי
מתאימה לחיי־קיבוץ אבל אני לא.
במושב נתיב־השיירה מתה לימור, הילדה
שנולדה לנו. לא יכולתי להישאר שם. עברתי
למצובה.
במצובה הייתי מוכרח לעזוב, אחרי מריבה
עם אחד מחברי הקבוצה. הלכתי לנסות במושב
השיתופי שורש. דפקו אותי לשמור
שלוש שבתות, רצוף. בשבת הרביעית נמאס
לי. אמרתי שאני לא הולך לשמירה. לא היתד׳
לי ברירה. נאלצתי לחפש לי מקום הדש.
המקום החדש היה מושב נחל־ראובן. שם
היתד, הסתבכות עם אשתי. תפשתי אותה
עם גבר זר. החלטנו להתגרש.
הלכתי לבחן. שם שלח אותי סדרן־עבודה
של הקיבוץ לשמור בעמדה מבוצרת. העמדה
היתה מזוהמת ומסריחה. ישבתי בעמדה
שבוע שלם וגם שכחו להביא לי אוכל. קיבלתי
שם קדחת־מערות.
עברתי לקיבוץ אלומות. המחלקה ל-
שידוכים של איחוד הקיבוצים ו הקבוצות הפגישה
אותי עם בחורה מרמת־דוד. הצטרפתי
אליה לרמת־דוד. אחרי כמה זמן שם,
הבחורה ששידכו לי עשתה שערוריה. היא
ניסתה להתאבד, ואותי זרקו מן הקיבוץ כי
אמרו שזה בגללי. שלחו אותי לבית־קשת.
שם עבדתי יום אחד בפרדם. המזכיר בא אלי
ואמר שקיבל עלי אינפורמציה מן האיחוד.
הוא לא רוצה להסתבך. ושאני אלך משם.
הסתובתתי בתל־אביב. בקיבוץ־ה סאוחד לא
רוצים אותי. בקיבוץ־הארצי לא רוצים אותי.
באיחוד הקיבוצים לא רוצים אותי.
כשכיל שאני לא כמוהם. אני אדם
סגור. לא חברתי. נקלט קשה בכל מקום. את
זה אני יודע. אין לי איפה להיות. אני הוי
לא אשם שאני כזה. לא רוצה שירחמו עלי
אבל קצת יחס חם אפשר לבקש.
נישרפתי כל כך הרבה מבני אדם עד שיותר
אני לא יכול להדחק לשום חברה. בכל
מקום הייתי בודד — ולא יכולתי ללכת
נגדם. בקיבוץ אסור להיות אחד כמוני.
בית אין לי. כסף אין לי. אני אוהב את
האדמה. את העבודה. את השדה. לכן אני
הולך כל הזמן לקיבוצים. עכשיו אין לי כבר
לאן ללכת.
בשביל עבודה הייתי טוב. אבל, בשביל זה
שאני לא כמוהם, אז הם זורקים אותי?

תלונות

במכון ״מרכז״ לחשבונאות
רה׳ שלמה המלך ,23ת״א

אין שדו ואין ת שו ב ה
אחרי הפירסומים המזעזעים אודות ילדי־תימן
שנעלמו (העולם הזה ,) 1533 החלו
להזדעק גם עולים ממקומות שונים לגמרי,
שילדיהם נעלמו או הועלמו בצורה מסתורית,
בנסיבות משונות ביותר.

לא־מסתדר לכיא
העמדה הסריחה

בריא ושלם, ושמחנו מאוד. מן המשרד אמרו
לנו :״מחר הביאו בגדים וקתוהו.״
למחרת השכמנו אשתי ואני. נסענו בשמחה
להדסה בתל־אביב, הגענו, נכנסנו.
ביקשנו את ילדינו. אמרו לנו ״חכו פה״,
״חכו שם״ ,ומפה לשם עד שעה מאוחרת,
שאז אמרו לנו ,״ד,כנסו למשרד״.
נכנסנו, אמרו לנו :״בנכם אפריים מת״.
אנחנו בכינו ואמרנו להם איפה היא הגופה?
אמרו לנו כבר נקבר. איך אפשר?
באותו בית־חולים עבד טריפוליטני אחד,
חברנו. הוא אמר לנו: אי־אפשר שהילד
מת. הרי רק אתמול אחרי הצהריים עשיתי
לו אמבטיה וישנתיו בריא ושלם.
מי הכיא פרחים? למחרת הלכתי
שוב לבית־חולים, ושאלתים איפה נקבר בני?
אמרו שלא יודעים. שלחוני לחברה קדישא.
הלכתי אליהם, אבל לא היה רשום השם שלו.
כך התרוצצתי מאחד לשני, עד ליום הרביעי
לאחרי המוות, שאז לקחוני והראוני קבר
טרי, שרק לפני כמה שעות נערם עליו
עפר. כתוב עליו בתוך חתיכת קרטון קטנה
שמו של בני, וזר פרחים ענקי על הקבר.
למרות כל השנים שעברו מאז, אני עוד
לא מבין: מדוע לא היראוני את גופת בני?
מדוע העפר היה טרי גם אחרי 4ימים?
מי זה שהביא זר פרחים בעשרות לירות
לבני הלא ידוע? אלה השאלות. ואני חושב
שאני גם יודע את התשובות.
אני חושב שאחרי שרצתי אחריהם במשך
ארבעך, ימים, בחרו באותו יום אשר לקחוני
לקרית־שאול, איזה קבר של אחד הילדים,
אשר בוודאי מת באותו יום (לפי הפרחים),
והראוני את קברו אחרי אשר כתבו על חתיכת
קרטון בעפרון את שמו של בני, ואחר
כך שוב הורידו אותו.
אבל אם ככה — אז איפה בני יקירי
אפריים?
מאז 18 שנה שואל הוא שאלה זו. ועד
שלא יקבל שלום תשובה, את התשובה לכך
— לא יהיה שלום בלבבו.

הווי
• המין השלישי. בחיפה סיכם מחשב
בית־הספר ללימודי מוסמכים של הטכניון
את מספר המשתלמים, הגיע למסקנה
כי 1278 מביניהם הם גברים; — 86 נשים
ושניים — בלתי־ידועים.
ה עול ם הז ה 1546

המדינהוכולה 2הסתנלה או הקשיבה למישחק הגוור׳ ־ כדורסלן גנני ^ ס ביו גווע

ך* תום המחצית הראשונה של המש־
^ חק חשבתי שאנחנו יכולים עוד לנצח
בהפרש של יותר מעשר נקודות ולזכות בגביע.
גם במחצית השנייה, כשהובלנו כבר
בהפרש של תשע נקודות, נגד איניס־ואראזה,
האמנתי שיקרה הנם וננצח. אבל יותר מאוחר
ראיתי שזה אבוד, ושהגביע יסע לאיטליה.
אני
יודע, שיש רבים החושבים שאם התוצאה
בסיום היתד. שוויון והמשחק היה
מוארך בהתאם לחוקה בחמש דקות נוספות,
היה לנו סיכוי לנצח ביתרון גדול. אלה
מחשבות סרק. היינו כבר מאוד עייפים בסיום.
תני כהן־מינץ, גבי נוימרק, אני —
ישבנו כבר בחוץ עם חמש עבירות. יכול
להיות שאיניס־ואראזה בהארכה היתד. אפילו
מצליחה לזכות במשחק.
לכל אלה שמתאבלים על זה שלא לקחנו
את גביע אירופה לקבוצות־מחזיקות־גביע
אני רוצה להזכיר שאיניס היא קבוצה מצו־יינת,
עם שחקנים מצויינים, ושמכבי תל-
אביב בכל זאת שיחקה בגמר וניצחה אותה
.67:68

פני המשחק האמנתי, שנוכל לנצח
/בהפרש גדול מזה בו הפסדנו בואראזד,
שליד מילאנו 67:77 אבל כאן קרה דבר
משונה: אנחנו שיחקנו ביד־אליהו יותר גרוע
מאשר בואראזה, והאיטלקים שיחקו כאן יותר
טוב מאשר שם. בדיוק מצב הפוך מזה
שהיה דרוש כדי להשיג את הגביע.
מאז שטל ברודי בא למכבי תל־אביב.
אנחנו משחקים בצורה מיוחדת במינה. כשמתקיפים,
ארבעה שחקנים בדרך־כלל, נמסר
כל כדור לטל. יש לשיטה הזאת מעלות וחסרונות.
כשטל מבריק — זה מצויין. במשחק
ביום החמישי האחרון הוא לא הבריק.
אין לי ספק בכך שלולא טל לא היינו

מגיעים בכלל לשחק בגמר הגביע. הוא שחקן
נפלא ותענוג לשחק לצידו, אלא
היתד. חזקה מכדי שהוא יוכל לנצח אותה
לבד. המצב הזה, שהוא היה למעשה היחיד
בהתקפה, וששלושה שחקנים, שהיו לצידו,
היו מנוטראלים, הרס את ההתקפה שלנו.
הסיכוי הגדול שלנו במשחק הזה היה אם
היינו מסתכנים. במקום זאת הלכנו על

שאיניס

לוחצת על כל המיגרש וניצחנו, לכן, בסיום
32 הפרש.
אני יודע שקל לדבר אחרי המשחק. אני
גם לא יודע, כמובן, אם היינו מנצחים לו
שיחקנו בשיטת השמירה האישית־הלוחצת.
אבל עובדה ששמירת השטח שלנו לא היתד,
יעילה נגד כדורסלני איניס, שהם גבוהים
כולם, ונוסף לכך היו להם שני קלעים
מצויינים מבחוץ.

מאת
חיים שטרם ונן
בטוח, זכינו לכן אמנם במשחק, אבל הפסדנו
את הגביע.
שיחקנו בשיטת ההגנה האמורית. כלומר:
שמרנו על שטח ולא על השחקנים היריבים
אישית. לקראת הסיום עברנו לשמירה אישית,
אבל אז כבר היינו עייפים מאוד וגם
שמרנו אישית, ולא אישית־לוחצת על כל המגרש.
במשחק
נגד יובנטוד באדאלונה, ביר־אליהו,
גם כן שמרנו במחצית הראשונה אזורית
והובלנו בהפסקה רק בהפרש של ארבע
נקודות. בהפסקה אז, אמר תני שאם
נשמור אישית־לוחצת זו תהיה לא רק שגיאה
אלא התאבדות. כשעלינו למיגרש, אמרתי
לטל גו פרס, התחלנו לשמור אישית־

| 1ר 1 1 | 1ה גוררים השוטרים את מאות האוהדים ה שרופים של
ך 1י|
| | מכבי, שנ שארו בפ תח האיצטדיון ללא כרטיסים וניסו
111

לפלס לעצמם דיד פנימה, רק הקרובים לצלחת מכבי הצליחו לרכוש את מרביתם של
6000 כרטיסי הכניסה לאיצטדיון הקטן ביד אליהו, שהוא הגדול ביו תר במדינה.

טלקים היה פשוט נבון יותר מאשר שלנו.
לפני המשחקים על הגביע הבטיחו לנו
ראשי מכבי שאם נגיע לגמר, נקבל פרם
גדול. הגענו לגמר ואני מקווה שלמרות שלא
השגנו את הגביע — לא ישכחו ראשי מכבי
והאוהדים שלנו ששיחקנו לראשונה בתולדות
הכדורסל בישראל בגמר הגביע האירופי*

ך* רעש שעשו כאן לפני המשחק, הן
\ בעיות שהיו עם הכרטיסים, זה השפיע
מאוד על השחקנים שלנו. אני לא מתרגש
אף פעם, אבל היו כאלה שממש רעדו, שחשבו
שגורל המדינה נתון בידיים שלהם,
ושזה לא סתם משחק כדורסל. זה, כמובן,
גם משפיע.
האיטלקים דיברו אמנם לפני המשחק שהם
לא לוקחים אותו יותר מדי ברצינות, ושזה
רק סתם משחק בשבילם. אבל גם הם התרגשו,
והיו דקות שהקהל עיצבן אותם מאוד.
אחרי המשחק אכלנו איתם עוד ארוחת
ערב, והם לא׳הפסיקו לשיר, ואחרי זה הם
הלכו למועדון לילד, בתל־אביב. אנחנו לא.
סוף־סוף הגביע היה שלהם.
במשחק בוואראזה, האיטלקי ויטורי נתן
לי מכה בפנים, ושחקן אחר שלהם ירק לי
בפרצוף. את זה האחרון אני עוד זוכר מאליפות
אירופה האחרונה במוסקבה. לפני
שעלינו למגרש ביד־אליהו עשיתי לו תנועה
עם הראש שניפגש על המיגרש, ואז ויטורי
ניגש אלי, אמר לי שלאיטלקים יש מזג סוער
ושהוא מקווה שהמשחק יהיה ספורטיבי.
מד. יכולתי לעשות? לחצנו ידים.
גם עם השופט היתד, לי פגישה. השופט
היווני קונסטאנטין דימו ואני כבר מכירים
הרבה זמן. הוא שפט באליפות אירופה וגם
פה בארץ הוא שפט לנו כבר כמה משחקים.
הוא שרק לי לעבירה החמישית, שבגללה
הייתי צריך לעזוב את המשחק.
זר, אפילו לא היה בסביבה של פאול, ולא
חלמתי בכלל על זה שהוא ישרוק. אחרי
המשחק הוא ניגש אלי, אמר לי שהוא מצטער
מאוד, שהוא כמעט בטוח שלא עשיתי
פאול, אבל שהייתי בסיבוב אל הכדור וש־האמריקאי־האיטלקי
סטאן מקנזי, איתו התנגשתי,
עמד ליפול. לכן שרק אינסטינקטיבית
לפאול נגדי.
זה תירוץ מצויץ בשביל שופט, הוא גם
דופק אותך וגם לוחץ לך את היד בסוף המשחק.

אים אלי בטענות שהחמצתי סל גו־
4רלי כשהובלנו תשע הפרש. יש לי לזה
שתי תשובות. קודם כל גם אם הייתי קולע,
זה עוד לא בטוח שהיינו מנצחים. שנית, גם
אם החמצתי, אז מה? ירד ההפרש ל־ 7נקודות•
אבל לא רק אני אשם בזה שהאיטלקים
מחקו את ההפרש לגמרי.
אני חושב שמי שניצח לאיניס את המשחק
היה ויטורי. הוא גם קלע מצויין וגם
היה היחיד שמסר כדורים מדוייקים לענק
שלהם ( 2.10 מטר) בובונה, שקלע 15 נקודות.
אנחנו
שיחקנו מהר מדי ובפזיזות בדקות
גורליות. אני מצטער שאיכזבנו את הקהל
שלנו, את אלה שהיו בפניה ואת אלה שהיו
בחוץ. אני גם יכול להבין את אלה שזרק*
בקבוקים למיגרש. בכלל, זה לא מעשה יוצא־דופן
במשחקי כדורסל. בסאלוניקי, כששיחקנו
נגד אריס, זרקו כל המשחק מאות בקבוקים
למגרש.
הפסדנו את הגביע לא בגלל הבקבוקים או
בגלל הקהל. הכדורסל של השחקנים האי
הגבוה

תנחום
כהן־מינץ נשאר במרבית
שלבי המשחק קרוב מדי
לסל האיטלקי, חסם אפ שרויות פעולה לחבריו.
משמאל: האיטלקי בובונה. מספר : 10 שטרקמן.

בעולם

11616113,1131(1381:6111
הלנה רובינשטיין
מ בי א ה לך איפור פנים חדיש
מעני ק ה לעור פנייך רכות של משי
מראה טבעי ורענן

11)1ן ן) 8 1 1 0 ^ 0

^ £ע81

איפור נוזלי, המכיל לחות חיונית, ב־ 7גווני אופנה עדינים
נן 38111011 1,!)}111)1 1131£6-11־81111 1
המשתלבים בשלמות עם גוון העור הטבעי.
ז ס ^נמסס 38111011־ 8111! 1אבן איפור בתרכובת מאוזנת של קרם מרענן ומרכך, ואבק ת
איפור עדינה, לליטוש אחרון של האיפור המושלם.

אנגליה
כ ל מיני מ ש טרות
אם אליהו ששון חושב שיש לו צרות עם
המשטרה, הוא יכול להתנחם בעובדה שלפחות
אין הוא שר־המשטרה באנגליה. אמנם
באנגליה (וברוב מדינות העולם) אין שר־משטרה
מיוחד, אך לממשלה האנגלית יש
מספיק בעיות עם המשטרה שלה. ליתר
דיוק: עם המשטרות שלה.
כאשר החל הפרלמנט לדון השבוע בהצעה
להקים משטרה ארצית, נתגלה כי הבעייה
סבוכה. כי האנגלים אוהבי־החירות דאגו לכך,
שלא תקום משטרה מרכזית וחזקה,
והקימו כוח משטרה נפרד בכל חבל ארץ
ועיר גדולה.
באנגליה מצויות, נוסף לכל המשטרות האזוריות,
גם כתריסר משטרות לתפקידים
מיוחדים. החל ממשמר הפרלמנט ( 57 שוטרים)
ומשטרת הגנים המלכותיים ( 173 שוטרים)
,ועד למשטרת שדות־התעופה, שאחד
מתפקידיה הוא לתפוש את העבריינים ה
שוטר
רשות האנרגיה האטומית
מטוסים מתחת לגשרים

מנסים, מדי פעם, לעבור במטוסים קלים
מתחת לגשרי התיימז הלונדוניים.
ההכדל: תג הכוכע. שוטרי כל המשטרות
האנגליות למיניהן לובשים את אותם
המדים הכחולים, וחובשים את אותם
כובעי המצחייה (שעברו בירושה גם למשמרות
ירדן וישראל) ,עוברים אותם שלושה
חודשי אימון בסיסי, מקבלים אותה משכורת
ועולים בדרגה לפי אותה שיטת קידום.
ההבדל המזהה היחיד הוא תג הכובע וה־כתפיות.
צירים
רבים בפרלמנט הגיעו למסקנה, שלא
כל אחד יכול להבדיל בין שוטר במשטרת
הרשות לאנרגיה אטומית לבין איש הסקוטלנד
יארד. לכן החליטו לעיין בבעייה
ביסודיות, לחשוב ברצינות על הקמת משטרה
ארצית ואחידה, שהמשטרות השונות
תהיינה חטיבותיה.

ארצות־הברית
שחם לבינסון אילון

ד״ אומד די
אוניברסיטת ייל היא אחת האוניברסיטות
הנכבדות והחשובות בארצות־הברית. פרופסור
לינקולן ד י הוא אחד הפרופסורים הנכבדים
והחשובים באוניברסיטת ייל. השבוע
היה לפרופסור (לסוציולוגיה ולבדי־אות־ציבורית)
דיי לומר משהו נכבד ־חשיב
מאד.
זאת היתר, תגובה מדעית לדיעות הנשמעות
בארצות מסויימות על בעיות־ה־ילודה
וריבוי האוכלוסיה. מסקנתו של דיי
היא ברורה: מספיקים שני ילדים למשפחה.
מספר ילדים יותר גדול מביא להתפי־צצו־ז
האוכלוסין ומזיק לילדים עצמם, שאינם מקבלים
תשומת״לב מספקת מצד הוריהם. שלא
לדבר על תנאים חומריים.
מסע רכישלבי. בניגוד לנואמים בכנסת
ישראל למשל, רואה דיי במשפחה
(המשך בעמוד )34
ה עול ם הז ה 1546

מי אמר שהן זקנות?
לפני שלושים שנה, כשהמידות שלת היו
,90—60—80 והשערות שלה -היו אדונזות
וארוכות, והמלבוש העיקרי שלה היה
תחרים שחורים, והיא היתה מרוויחה מיליון
לירות לשנה, קראו לה אלת־האהבה של ה
לאגד
הוא גאון בזכות עצמה לכן היא נובלה
בשקט כאשר הוא התיידד מאד עם זנזרת־אופירה
וינאית צעירה בשם אנייה סי*
לייה. היא אפילו לא הגיבה כאשר הוא

מאה העשרים.

ביום היא בת ,48 לאיש לא איכפת מה
מידותיה, היא חובשת משקפיים, והספיקה להתגרש
חמש פעמים. ועכשיו קוראים לה

פשוט ריטה חיוורת.

השינוי !הזה לא מנע ממנה להשלים השבוע
את סרטה ה־ 23 הנודד. היא פשוט
זקוקה לכ)סף. עבור הבתים שלה. עבור ה־בגדים
שלה. ועבור הבנות שלה. רבקה,
הבת של אדרסץ דו ל ס, היא כבר בת ,21
היא בת .16
!יסמין ,׳הבת של £7ל^
עלי חאן המולטי־מיליונר שנשא את רימה
לפני 20 שנה בקאן, לא השאיר לה דבר
אחרי מותו. אבל אולי הוא חשב שכבר
הוציא מספיק כסף על טקס הנישואין. שם
התיזו המזרקות שמפנייה, ובבריכה מלאכותית
שחו חמישים צבים שנשאו כל אחד
על גבו ארבעה נרות דולקים.

עוד שחקנית לא צעירה היתה בחדשות.
קוראים לה ג׳ואן קרופורד. היא בת
, 58 והיא סיימה השבוע את סרטה ה־, 82
קירקס הדמים. שערה עדיין לא איבד את
גוון הגזר שלו, אבל גם היא חובשת
משקפיים.
איש לא יודע למה היא עובדת. אמנם
גם היא היתה נשואה די הרבה פעמים (ארבע)
,אבל הבעל האחרון שלה! ,המנהל של
פפסי־קולה, דווקא השאיר לה ירושה נכבדה.
וגם משרה נכבדה. כי ג׳ואן היא חברה
במועצת־המנהלים של פפסי.
ך ואם זה מיקרה שערך המניות של! פפסי
עלח פי שלושה מאז הצטרפה ג׳ואן להנהלה?
מי יודע. היא בכל אופן, שו<זיה רק נושקה
אחד: וודקה עם קוביות־קרח.

אצל האמריקאים אין קונצים: הם מוכנים לבדוק כל דבר. למשל, האם הגבר האמריקאי
הממוצע מוכן לעצור, כאשר הוא רואה בלונדית יפר,פיה וצעירה, עומדת בכביש ליד
מכונית־ר,ספורט ההדורה שלה, ויש להניח שיש לר, פנצ׳ר?
ואם־הגברת־עם־הפנצ׳ר לא היתד, כל־כך בלונדית? ולא כל־כך יפה? ולא כל־כך צעירה?
מד, היה קורה אז?
מה שהיה קורה גילה מחקר של מכון אחד בדטרויט, עיר המכוניות. הוא העמיד על
הכביש את כאת מוריי היפר,פיה (שהיא, דרך אגב, דוגמנית־פיסול לפי מקצועה) .היא
היתד, לבושה במחצאית ספורטיבית, ניצבה ליד המכונית שלה, והעמידה פנים שיש
לה פנצ׳ר.
תוך 50 שניות עצרה מכונית־גרר לידה. הנהג הסביר שהוא פשוט מרחם על בחורה
צעירה, העלולה ליפול לידיים של נהגי מכוניות־גרר מרושעים, שיקחו ממנה מחיר מוגזם.
תוך שתי דקות נוספות עצר נהג־משאית. הוא הסביר ישר לעניין :״למען בחורה
נחמדה כל אחד יעצור!״
וכו׳ וכו׳ וכו׳.
אחר כך הלכה באת ולבשה שמלה מרופטת, הורידה את האיפור מפניה ואספה את
שערה הזוהר תחת צעיף מלוכלך. ליתר בטחון היא ניצבה ליד מכונית מיושנת ומלוכלכת.
זה לקח שש דקות עד שהנהג הראשון הואיל לעצור ולהציע את עזרתו.
אבל אין דבר, בארץ זה היד, לוקח יותר.

החוקרים בעיר האוניברסיטה סיראקוז התעניינו בשטח מיפגש אחר של הגבר והאשה
האמריקאיים. הם חקרו משך שנה 42 נשים נשואות, וגילו את העובדה המעניינת הבאה:
אשר, הנהנית מאוכל גם נהנית יותר מחיי־האהבה שלה.
ואשד, שאיננה עצבנית, הם גילו, גם כן נהנית יותר מחיי־האהבה שלה.
המסקנה: נא לאכול, ולא להתעצבן.

!5ט חל חןא 25ח שתיקה ושתקה ושתקה.
ך,יא יודעת שבעלה וילאנד הוא לא פתס
נכד של ריכארד הגדול. היא ידעה שוויל־

עיבד מחדש כמת אופירות של הסבא, ובלבד
שהתפקידים יתאימו לאנייה.
אבל מי ששותק ומחכה בשקט יש לו,
כידוע, סיכויים. וכן הגיע יומה של גרטרוד.
זה היה אמנם מאד מצער, כי בעלה היקר
נפטר, והיא קיבלה את התפקיד של הפקת
היצירות הוואגנריות באהפירה הווינאית.
ולפני שאנייה סילייה הספיקה להגיד
וילאנד ואננר היא עפה מן הלהקה. הנימוק
של הגברת ואגנר היה די הגיוני: אנייה
הופיעה לחדרות כשהיא לובשת מחצאית.

קשה כפלדה,
דך כחמאה
או שהיא לא מעוניינת בכסף, כמו כל קומוניסטית
טובה, או שאין לה מה לספר,
או שיש לה סיבה אחרת. בכל אופן — נ;ל
צבא העיתונאים השורץ בשווייץ לא הצליח
עד היום לאתר את סווטלאנה סטאלין
ולדובב אותה.
באין ברירה החליטו העורכים לדובב את
סוזטלאנה מפי כל מי
שאי־פעם נפגש אי-

למשל, מה אמרה
היורדת הסובייטית
הנכבדת ביותר מאז
ליאון טרוצי
קי על האבא שלה:
• הוא היה צירוף
של אור וצל —
קשה כפלדה בחיים
הציבוריים, ורך כחמאה
בחיים הפרטיים.

כי היא הודתה
שפעם אחת האבא
הטוב הזה היכר, אותה
מכות נמרצות.
זה היה כאשר היא אבא הודיעי לי שיייא לא
מוכנה לוזתר על ה־נשואין
לבחיר־ליבה הראשון, סגן במישמר
הקרמלין, היהודי גריגורי מורוזוב.
אבל אחר כך היתד, סוזטלאנה, מוכנה,
בהזדמנות אחרת להגיד עוד משהו טוב

עליו. זה לא נכון שהוא היה בריא כמו
שור, ושהוא היה אוכל כמו שור.
בדיוק ההיפך.
ומה אמר על סוזטלאנה עצמה בעלה האחרון
והמנוח, ההודי ב די ג׳ ש סי נ ג?
• היא מארחת נחמדה ומבשלת בחסד־עליון.

ואחיו
של בריג׳ש, שבביתו־ארמונו בן
20 החדרים התארחה סווטלאנה עם אפר־בעלה,
נזכר גם הוא:
• היא היתד, עצובה ושקטה כל־כך,
ומתבודדת תמיד על גדות הנהר.
אולי היא היתד, מהרהרת בדבר כיצד י:.רה
שהבת היחידה של סטאלין נישאה לבסוף
לבן של נסיכים, ששלטו על הנסיכות ההודית
הקטנה ( 208 כפרים) קאלאקאנקאר.
אבל מסתבר שסווטלאנה תיכננה לא רע
את הלילה בו התייצבה בשגרירות האמריקאית
בניו־דלהי כי זה היה הלילה בו נערכה
מסיבת־הפרידה לרמטכ״ל הרוסי, ה*
מרשל סח רוב, שביקר באותם ימים בהודו.
השינביתניקים הרוסיים היו כל נ ך
עסוקים במרשל, ששכחו את בת המרשל.

וכל זה בשבוע בו נזכר המשורר הסובייטי
אילייה סבינסקי שבעצם יש גם לו
משהו להגיד. מד, שהוא הגיד זה על האשד,
הסובייטית. היא לא מטפחת את עצמה
מספיק.
לכן הוא פסק :״אפשר להיות יפה, ולא
להיות בורגנית.״

באת

• מה מכניסים במושבים
התשובה:

לגרמנים יש חוש הומור לא כל כך מפולפל. לכן הם
נטפלו לפיל ו ל פי לקסמ אגן, ומזה הם צוחקים:

יותר קשה מלהכניס פיל אחד לפולקסוואגן? התשובה: שני פילים • .כיצד
ארבעה פילים לפולקסוואגן ז התשובה: שניים במושבים הקידמיים ושניים
האחורים • .מה יותר קשה מאשר להכניס פילה בהריון לפולקסוואגן ז
להכניס פילה בפולקסוואגן להריון.

בשלם
(המשך מעמוד )32

הקטנה אידיאל לא רק למשפחה עצמה אלא
גם לחברה. לשם כך הציע לפתוח במסע
נמרץ לבקרת גידול האוכלוסיה.
מסע זה יהיה רב־שלבי, יתחיל בחינוך
מיני כולל בבית־הספר, ידאג לחלוקה נר״
חבת של אמצעי־מניעד. ויזרז ליברליזציה קיצונית
של חוקי ההפלה המלאכותית.
כדי להוכיח עד כמר. הוא מתיחס ברצי־גות
לבעיית גילה פרופסור דיי שהוא דגביל
את עצמו לשני ילדים. לדעתו חייבים גם
אישים ציבוריים ורופאים אחרים ללכת ב־עיקבותיו,
להודיע בפומבי על החלטתם להגביל
את משפחתם לשני ילדים בלבד.

ברית המועצות
הבית המקודד
בסוף המאה שעברה בנה לעצמו הנסיך הקווקזי
צ׳רמיסוב חווילה מפוארת במרכז
מוסקבה, ברחוב קטשלוב .28 עד מהרה נוד

כלש יגורה
בלי אמונות טפלות

שנוי

ייתמר, החווילה. הנסיך אוהב־הנשים נפל
בדו־קרב.
הבא אחריו היה תעשיין הסוכר סדיניט־קוב.
כאשר פרצה המהפכה, ורכושו הוחרם,
הוא התאבד.
הריגה וטכי?ן ה. מוסקבאים ותיקיה
החלו להאמין כי על הבית רובצת קללה.
הם לא התפלאו על מה שקרה בסיבוב הבא.
אחרי המהפכה היד, הבית לבית־יתומים. כאשר
נשלחו בוגרי המחזור הראשון להקים
קולחוז לדוגמה, בסיביר של שנות העשרים״,
התנפלו עליהם בדרך בנדיטים וטבחו אח
כולם.
הדייר הבא היה גנריך יאגודה, מפקד הבולשת,
שהוצא להורג בעת הטיהורים הגדולים
של שנות השלושים. הנהג הפרטי
שלו, שהיה רגיל לישון בקומת הקרקע, התחלק
עם מכוניתו על אחד מגשרי נהר מוסקבה
וטבע.
דריסה ונפילה. המשתכן הבא לא האמין
באמונות טפלות. היה זה ראש משטרת־הבטחון
לברנטי ברייה. לא קרה לו שום
דבר רע במשך 14 שנות מגוריו הראשונות
בבית. רק בשנה ה־ 15 לקחו אותו יורשי
סטאלין והוציאו אותו להורג.
זאת היתר, רשימת קורבנות ארוכה מדי.
שום רוסי כבר לא היה מוכן להתגורר בחווילה.
השגריר
החדש של תוניסיה במוסקבה,
נג׳יב בוזירי, לא היה רוסי. הוא היה אדם
מתקדם, לא האמין באמונות טפלות. הוא
שכר את החווילה הנאה.
עד סוף השבוע שעבר הוא שבע מאד נחת
מן הבית המרווח. רק שאז נדרס למודת הקונסול
התוניסי, צ׳אדלי צ׳אודם, ובנו בן
השנתיים של יועץ השגרירות, אחמד ערפה,
נפל מחלון חדר בדירת אביו — ומת.
כתובת מנוי

המבק ש

כ תו ב תו

ש בו עיי ם

מראש,

ל שנו ת

ל הו די ע על פ ך
ל מנו ע עי כו בבמש לו ח

ה ע תו ןלמ ענו

מתבק ש
ע ל ־ מנ ת
החדש.

במתהשח קני ם מציגה:

״מלקולם הקט!
ומלחמתן בסריסים־

כדור הארץ
• חופשה, לא חופש. בשסוק-
הולם, שבדיה, הודיע שירות בתי־הסוהר כי
ייחד את בית־הכלא הצפוני הרידאלן כ״כלא־קייטנה״
,בו יבלו את חופשת־הקיץ שלהם
אסירים שנידונו לתקופות מאסר ארובות,
בהתאם לפסק־הדין של בית־המשפט השבדי
העליון שקבע כי ״לכל שבדי זכות
חוקית לחופשה שנתית, כולל האסירים ב־בתי־הסוהר״.

ההצגה
הדינמית הצעירה והמצחיקה ש 5חעונה
הוד השרון ״בית העם״
יום ד׳ 12.4ב־8 30
נהריה ״גליל״
יום ה׳ 13.4ב־9.00
יום ו׳ 14.4ב־9.00
תל־אביב ״בית הרופא״
מוצ״ש 15.4ב־8.30

צה״ל — יום א׳ 16.4
תל־אביב ״בית הרופא״
יום ב׳ 17.4ב־8.30
יום ג׳ 18.4ב־8.30
רמח־גן ״קסם״
יום ד׳ 19.4ב־8.30
חיפה ״ביתנו״ יום ו׳ 21.4

למען יופי שערותייך
העולם הזה 1546

קולנוע ישראל איזהו גיבנר?
יוצרי הסיירים לא חלמו לעשות סרט בל־תי־פטריוטי.
להיפך. הם התכוונו לתאר את
גבורת הצבא הישראלי, את חייליו העשויים
ללא חת, המוכנים לחרף נפשם למען המולדת,
לצאת אל מעבר לגבול כדי לקחת בשבי
אוייב מסוכן, והמצליחים אפילו להיות אנושיים
וטובים, ולא להרוג את השבוי שלהם.
לולא עשה את הסרט מיכה שגריר, אפשר
היה לחשוב שהוא נעשה על־ידי מינהל־ההסברה,
או לפחות שירות־ר,שידור. לכן נראה
תמוה שדווקא סרט כזה לא זכה לתמיכה
מהצבא. הצבא לא הסכים לספק לסרט, אפילו
תמורת תשלום, ציוד צבאי, רכב ומדים.
צי נבהל? בירור קצר גילה את הסיבה
לכך. בהס״רים יש שני גיבורים ראשיים.
האחד הוא סרן בצבא (זאב רווח) והשני
הוא גיבור פעולות־ר,תגמול (אילי גורליצקי).
בעת המסע שלהם אל מעבר לגבול מתברר
שגיבור פעולות־ר,תגמול הוא חייל הרבה
יותר טוב מהמפקד האמיתי. כשהשניים מגיעים,
למשל, לביתו של הפדאי, אותו הם
מתכוונים לשבות, נשמע רעש מאחור. המפקד
נבהל, דורך מיד את רובהו ומתכוון
לירות. הגיבור האמיתי עוצר בעדו.
לאחר שהם לוקחים את השבוי, רוצה המפקד
האמיתי לקשור את ידיו, ואילו הגיבור
האמיתי משכנע אותו שאין צורך בזה.
המפקד מכיר פחות טוב את הדרכים, הוא
פחות בטוח בעצמו, יותר נפחד.
הצבא לא היד, מוכן להסכים לקצין מסוג
זה .״בצבא אין קונפליקטים,״ אמר אחד הקצינים
שקרא את התסריט .״איך אפשר להביא
נער לטירונות, וללמד אותו על עליונות
הפיקוד, אם מראים לו כך את הקצינים.״
סרטים נאצים ובי ורעי

ליל הגנראלים

(חן, תל־אביב; ארצות־

הברית) אילו במאים הוליבודיים, מסוגו של

אנטול (האס את אוהבת את ברהאמס) ליט־באק,
היו בוראים את העולם, היו יכולים
ילדים בני שלוש לנהל אותו, ובגיל שבע
יכולים היו כולם למות, שבעי־ימים, מרוב
שיעמום.
העולם, כפי שהוא מתואר בליל הננראליס,
היא פשוט, כמו אוטו־צעצוע. יש בו נאצים
טובים, ונאצים רעים. הנאצים הטובים ניסו
למרוד בהיטלר, ואילו הנאצים הרעים היו
מטורפי־מין.
מה זד, נאצי רע? זה בן־אדם העושה כל
הזמן העוויות בפרצוף. חולה נקיון. לובש
כפפות שחורות. לא סובל שנוגעים בו.
רוצח זונות מסכנות, וחותך אותן לחתיכות
קטנות. מי שלא ניחש עד עכשיו, יהיה
מעוניין, אולי, לדעת שהנאצי הזה הוא גם
חולד,־מין.
בהתחלה נראה הסרט כמו משהו בלשי.
זונה פולניה נרצחה. אחד השכנים, שראה את
הרוצח בחושך, יודע לספר שהוא לבש מדי־גנראל.
רק לשלושה גנראלים לא היה באותו
לילד, אליבי, וקצין צעיר ונמרץ יוצא לפענח
את התעלומה.
צדק מוחלט לגמרי. אחר כך מסתבר
שהבמאי מנסה לספר לצופים על מהות
הצדק המוחלט, ועל הקשר שבין המתת מיליוני
אנשים לרצח זונה עלובה. אבל הוא
רוצה גם לספר, תוך כדי כך, כמה סיפורי־אהבה,
בעיות של הורים וילדים, לצלם המון
קלודאפים של פיטר אוטול ועומר שריף,
ולמרות שהוא עושה את כל זה במקצועיות
רבה, בקצב מהיר, באופן מגוון ובלתי־משעמם,
הרי אין לו די זמן כדי לטפל בעומק
וביסודיות בכל אחד מנושאי הסרט,
ולכן, ברגע שיוצאים ממנו שוכחים את כל
מה שהיה בו, מלבד פניו של פיטר אוטול.

הפד ביחד

המרגל שלא חזר

(ארמון־דוד, תל־

אביב; גרמניה—צדפת) הרעיון לקוח מרימי־גל
שחזר מן הכפור. הצילומים לקוחים מסרטיו
של רוברט (הנידון למות ברח) ברסון.
הסיפור דומה לכל סיפורי הריגול ביחד: מדען
אמריקאי מפורסם נאלץ לנסוע לגרמניה

מי ןשאינומ ׳ נו
מאז שהצנזורה סירבה לאשר את
סצינות האהבה בהמלחמה נגמרה, בטענה
שהן אינן הכרחיות לסרט, התגלה
שגם בהצגת נזלקולם ומלחמתו בסריס־ס
יש כמה דברים שאינם הכרחיים להצגה.
וכן גם בסרט שלושה ימים וילד. בקשר
לווירג׳יניה חלף היה ידוע עוד לפני זה,
בעזרת האינפורמציה שסיפקו לקהל כמה
מבקרים מכובדים, שחצי ההצגה אינה

בפרט שלושה ימיס וילד, שאחד מנושאיו
העיקריים הוא המין, החליטו המבקרים
שהמין אינו חיוני, כמו שגם במלקולס,
שבמרכזו נמצא התסביך המיני של הגיבור,
הוחלט שהמין אינו הכרחי.

מעניין מה עושים כל האנשים הללו,
שהמין הוא כל־כך לא חיוני בשבילם?

המזרחית כדי להשיג ידיעות סודיות במדען
רוסי. הוא עוד לא מצליח להשיג את הידיעות,
וכבר תופסים אותו ומתחילים לשטוף
לו את המוח. אחר־כך מתברר שזאת היתד,
טעות, נותנים לו ללכת ואז מתברר שכל
הידיעות שהוא היד, צריך להשיג לא שוות
בעצם כלום, לכן מנסים לתפוס אותו ולשכנע
אותו לעבוד למען ברית־המועצות, אבל
הוא לא רוצה, אז שולחים אחריו מרגל כדי
שירגל את הסודות המדעיים שלו. אבל הוא
מנסה לברוח, ונכנס לשדה מוקשים. אחר־כך
קורים עוד המון דברים, ויש רושם שראול
לוי, הבמאי, לא רק העתיק קטעים שלבים
מכל מיני סרטי ריגול ולא־ריגול, אלא גם
שכח לצרף אותם לסרט אחד.

י 1מן ר.חדש1ר1
+כל מי שמצב הקולנוע הישראלי נוגע
ללבו, צריך לחכות בכליון עיניים לחודש
מאי הקרוב, שבו יחלו הצילומים של הגלו לה.
לפי שמו של הסרט אי־אפשר לראות
עליו שהוא מאורע כל כך גדול בחיי הקולנוע
הישראלי. גם לא לפי נושאו: סיפורו של
אדם הבולע גלולת־נעורים, והופך צעיר בעשרים
שנה. לכן כל המעוניינים צריכים
להסתפק בשמו של כותב הסרט, נסים אלוני,
ושמו של במאי הסרט, דויד פרלוב.
אומרים ש ג׳ חי כ ץ היא בחורה פו־טוגנית
מאוד. אותו דבר אומרים גם על

שמדליק קראום ואריק איינשטיין.

ובמיקרה שלהם יש על כך גם הוכחות. לכן
החליטו כל השלושה לא להסתפק בהצלחה
הבימתית שיש להם, בתור שלישיית החלונות
הגבוהים, אלא להפוך את ההצלחה הזאת
להצלחה קולנועית. הם יופיעו יחד בסרט
עליז מלא שירה וצבעים, שיימשך חצי שעה,
ויוקרן בארץ ובחוץ־לארץ. הנושא של הסרט,
שיכתב בידי ע מו ס קינן, יהיה שלישיית
החלונות הגבוהים, והגיבורים הראשיים שלו
יהיו שמוליק ג׳וזי ואריק.
• -¥מספר הנערות החולמות להיות כוס־בות־קולנוע,
הולך וגדל. פעם כשבמאי היד,
מחפש שחקניות היו מופיעות בפניו עשרים
שלושים נשים. ביום הראשון כשפירסם אכר
ם (פשנל) דשא מודעה, בה הוא מחפש
בחורה לתפקיד ראשי בסרט, צלצלו אליו
עוד באותו יום, מאה בחורות. והטלפון המשיר
לצלצל ללא הפסק גם לאחר שעות העבודה.
התגלית החדשה שתתגלה בעקבות
כל הטלפונים הללו תצטרך להיות בתו של
סורמללו הגדול, בקומדיה ריאליסטית המספרת
על משפחתו מרובת הילדים של סורנד
ללו, החיה בשכונת־התקווה, או שכונה דומה.
תדריך סרטים שצריך לראות
אדם וגורלו (פאריז, תל״אביב) סרטו
היפני של קוראסאווה, על אדם זקן המחפש
את משמעות החיים, כמה חודשים לפני
מותו. הסרט מורכב משני חלקים: בחלק
האחד מסתובב הזקן, שהמוות נשקף כבר
מעיניו, ברחובות, בבארים, בין המוני אנשים
חיים שמחים חוגגים, ומחפש משהו
להיאחז בו. בחלק השני אפשר לראות בעזרת
פלש־בק איך הצליח לצאת מהשיגרה המונוטונית
של החיים, ולעשות משהו בעל-
ערך. סרט שחובה לראות, וחובה ליהנות
ממנו.
גברואשה (בן־יהודה, תל־אביב׳ ,מאי
חיפה) אהבה בין שני אנשים מבוגרים.

ס רטים שרצוי לראות
גמביט (אופיר, תליאביב; ארמון, חיפה)

עליז, משעשע, מלא הפתעות, סיפור על שני
שודדים שאינם יודעים לשדוד, ומנסים בכל
זאת לעשות זאת בביתו של המיליונר העשיר
ביותר בעולם.

סופו של משחק

אינגריד טולין ב״המלחמה נגמרה״
הכרחית להצגה, ובזמן האחרון התברר
שגם בסרט הפחד יש חלק גדול שאינו
הכרחי לסרט.
מוזר לציין שהדבר המשותף לכל הדברים
הבלתי־הכרחיים הללו הוא דוזקא
המין. בסרט הפחד, שהנושא המרכזי
שלו הוא אונס, יש הרבה מאוד דברים
בלתי־חיוניים, יש הרבה שיחות מיותרות,
הרבה צילומים מיותרים מכל מיני
זוזיות, אבל המבקרים החליטו שהדבר
הבלתי־חיוני־ביוחר בסרט הוא דווקא האונס.

משוחחים
על שפינתה, אולי?
אילו, במקום המין, היתד. צנזורה על
מתח, או על הומור, היו אומרים שה־קומדיות
של בורביל הן טובות, רק ההומור
לא כל־כך חיוני שם. או שגייימס
בונד מצייין, רק המתח שם מיותר, לא
במקומו.
תמונות־העירום של אינגריד טולין, שהגיעו
ארצה, והסרט שלה, שיוקרן בקרוב
בארמון דוד, מוכיהים שהמין הוא דבר
בהחלט טהור ויפה. מה שבאמת אינו
חיוני להמלחמה נגמרה זה הצנזורה.

(אוריון, תל-אכיב;

הבירה, ירושלים) וואדים אוהב את האהבה
ומתאר אותה באהבה רבה. ג׳יין פונדה ה־נפלאה
מתאהבת בבנה החורג, מקסים, ומבלה
איתו בכל מיני מקומות צבעוניים, מקסימים
ביופיים.
הפחד (גת, תל־אביב) מי שאוהב ריאליזם
מסוגנן, בעיות אונס, חרפה, כבוד־המשפחה,
חטא ועונש בכפר קטן ונידח, מי
שאוהב אווירה אמנותית, הבולטת גם לעיני
מי שאינו מבין באמנות, ייהנה מאוד.

היאגג־צה הגועש

(סינרמה, תל־אביב)

תחילת המהפיכה הסינית, מתוארת בצורה
מקצועית מזהירה על־ידי רוברס וויז, הנעזר
בסטיב מקווין, בתפקיד מלח אמריקאי פשוט.

דוקטור

ז׳יוואגו ( פאר, תל-אביב; סרט

שכבר אינו זקוק להסברים והמלצות.

שלושה ימים וילד

(מקסים, תל-אביבן

שלושה ימים של זכרונות מאהבה ראשונה,
בסרט ישראלי, ברמה בלתי־ישראלית.

המיבצע נמשך. חברי התנועה, המוכנים
ליטול חלק בהפצת תוזיות המיבצע,
מתבקשים לפנות ליחיאל, במזכירות התנועה
בתל־אביב (רחוב קרליבך ,)12
ולקבל מידיו את התוויות וחומר־ד,הסברה.
חברים הרוצים לצאת לפעולה זו במאורגן,
יתכנסו במזכירות, ביום שישי זה,
בשעה 1אחרי הצהרים.

ב חי פ ה
ביום חמישי 20 באפריל, בשעה 8.30
בערב, בבית יוסי אתגר (רחוב זלמן
שניאור , 14 נווה־שאנן) ,תתקיים

פגישת סטודנטים
עם נציג הנהלת התנועה.
מוזמנים סטודנטים,
הברי התנועה ואוהדיה.

בית־הספר המרכזי לפעילים
החוג המדיני המרכזי
הפגישה השניה תתקיים ביום רביעי,
19 באפריל, בשעה 8.30 בערב. משתתפי
הקורס מתבקשים לדייק, ולרשום בפניהם
כי ההרצאות יתקיימו באופן קבוע בכל
יום רביעי, באותה שעה.

#בימת ־ גן
ביום חמישי 20 באפריל, בשעה
8.30 בערב, באולם העשור (ליד קולנוע
נוגה בגבעתיים) ירצה

שלום כהן
על הנושא

הייתכן שלום
עם סוריה?
הקהל הרחב מוזמן.

קרן הכוח החדש
בימים הקרובים יופצו פנקסי ההתרמה
— החברים יוכלו לקבלם בחטיבות.

חוג
המטיילים
הרוצים להצטרף ל חוג ההולכים ברגל

— יכתבו למזכירות, תוך ציון פרטיהם
האישיים.

היכון לטיול הגדול לערד. שריין׳ לך נבר
עתה את יום השבת 6 ,במאי, לטיול
זה יחד עם בני־משפחתך וידידיך. פרטים
בגליון הקרוב.

חבר

אם לא שילמת עדיין את תרומתך
החודשית — עשה נא זאת מיד בדואר.
הכסף דרוש לתנועה!

מה פ ד 1346

מיסמך בלע די־ סיפור אשתו של נוד״

יפה

מנשה

מספרת הכל

״אני ובני חיים בצדנקמת דם!״

גם לישראל
זה הגיע

/ 7ז ^ ע57