גליון 1547 מתאריך 25 באפריל 1967

כמו ככל השנים הקודמות, בן גם השנה
יצא צוות העולם הזה עם הצועדים מחולדה,
והמשיך איתם בדרכם במשך כל
היום הראשון של הצעדה.
איש מאנשי הצוות לא הזדהה בפני הצועדים,
איש מהם לא אמר לשם מה הוא
נמצא שם, אבל לא היה צורך בזה, וה־צועדים
הוכיחו שהם לא זקוקים לא להיכרויות
ולא להסברים.
״תבחרו את הבלונדית הזאת, שהולכת בפלוגה
מאתיים ושלוש עשרה,״ צעקו כמה
מד,ם לעבר אנשי־הצוות.
״לא, לא את הבלונדית,״ צעקו אחרים,
״תבחרו את השחורה, בפלוגה מאתיים וחמש
עשרה.״
.תבחרו את זאת עם המכנסיים הקצרים,״
ביקשו אחדים, ואחרים דרשו דווקא את זאת
עם המכנסיים הארוכים. וכולם ניסו, ככל
יכולתם, מבלי שנתבקשו, לעזור לצוות העולם
הזה לבחור את מלכת הצעדה של
שנת .1967
אבל גם אותם צועדים שלא ניסו להשתתף
בבחירה, קיבלו את הצוות בקריאות
התלהבות, כמו ״כל הכבוד!״ או בשירים
כמו איזה יופי, או בפרחים כמו קרציות.
ואנשי מישמר־הכנסת, המעודכנים
יותר מכולם, מילאו את האוויר בקריאות:
״קדימה אורי אבנרי!״
כי צוות העולם הזה, הבוחר מזה חמש
שנים, מדי שנה בשנה, את מלכת הצעדה,
הפך חלק קבוע מהווי הצעדה, קבוע כמו
השירים, הפרחים והיבלות ברגליים.

מ ק צו ע נפלא
לל א אב טל ה
ספר יי דיא1ה״ רוכ ש

ג בי ת
ה תל מיד, בנו ס ף
נ סי ח מע שי רב
ב עבו דהמע שי ת,
ל ל קו חותהרבות
המבק רו ת בסלון
בי ת־הספר ו הנ הנו ת
מ שרו ת מ עול ה
הני תן ב מ חי רי ם
נ מו כי ם ביותר.
ל מסיי מי ה קו ר ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם וסיו ע
ל ק לי טתם בעבוד ה.

לידע מקצוע*,
ובסוזון ע צ מי
וז אתתודות
והק בו עו ת

צעירה שבלטה מכל המועמדות כקצינה זקופה,
שהובילה את קבוצתה בגאווה רבה לאורך
כל המסלול.
מאז היבחרה למלכה, היא הספיקה להתחתן,
בטכס חתונה מפואר, לבן משפחת
יעקובסון מרחובות, כשבין השמחים העיקריים
של החתונה בולטים אביה, ז.־
מנתח המפורסם דב רולצ׳ינסקי, בצד אחד,

מלכת הצעדה 1963

יי***^וירו* 1964
מלכת ה *
וראש ממשלת ישראל לשעבר, דוד ין-
גוריון, מצד שיי.
גם תמי גרבוב, מלכת הצעדה של שנת
,1964 הספיקה מאז להתחתן. היא עשתה
את זה בשבוע שעבר, עם התעשיין הצעיר
בני בירק.
בצעדת שישים וארבע היא בלטה בגלל
צוואר־הברבור שלה, ובגלל הפנים היפית
והמנומשות שלה. היא היתה אז בת תשע-

ה קו ד ם
החד ש
נפתח:
1.5.67

מלכת הצעדה 1965

דייאכרו
בפדד ^ זעוחד ו ם 1ת ״ א

ט ל2 2 5 0 6 5 .

.העולם הזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 סלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

וזה למרות שהבחירה אינה מלווה בשום
פרסומת מוקדמת, ושום פרסומת מאוחרת.
המלכות הנבחרות אינן מקבלות שום טיול
לחוץ־לארץ, שום טובות־הנאה, שום מתנות
ושום שמלות. הדבר היחידי שהן מקבלות
זה התואר, והעבר הוכיח שהן גאות בו
ושמחות עליו ונהנות ממנו יותר מאשר
יכלו לשמוח וליהנות מכל דבר אחר.
הדבר המשותף לכולן הוא שהן נשארו
צבריות טבעיות ופשוטות אחרי הבחירה,
כמו לפני הבחירה, ולא ניסו להשתמש בתואר
שלהן למען קריירות זוהרות.
מלכת הצעדה הראשונה, שנבחרה
בשנת , 1963 היתר, רות טולצ׳ינסקי, יפהפיה

מלכת הצעדה 1966
העולם הזה 1547

עשרה וחצי, שופעת נעורים, בתו של תע־שיין
ובעל קפה סביו! בתל־אביב. היום היא
כבר מבוגרת יותר, אם כי כל שאר התכונות
עדיין נשארו בה.

כשנת שישים וחמש נבחרה כמלכה
בחורה בלונדית מקסימה בשם בילהה דוי־דוביץ,
שעבדה אז כספרית במלון דן, ובשנת
שישים ושש ירשה אותה דיצה חלווה,
צברית מזה חמש דורות, בוגרת בית־וזספר
הריאלי בחיפה, שהיתר, מם־ממית בצבא
ושירתה שם בצלמת.
אם כל קודמותיה והבאות אחריה בלטו
בגלל יופיין או גובהן, או דמותן או צורתן,
הרי היא בלטה בגלל כל זה, ונופף
על כל זה בגלל הסטן שנשאר בידיה, ובכלל
המכנסיים הקצרצרים שכיסו בחן רב את
גופה.
השם מלכת הצעדה ליווה את כל הנבחרות
מאז יום הבחירה, בכל מקום שהיו
בו״ ואין ספק שהשפיע על דרכן ועל חייהן.
לכן אין ספק שאותו תואר, ששימש כל כך
יפה את כל קודמותיה, ישמש באופן לא
פחות מוצלח גם את תמר דרורי, מלכת
הצעדה החדשה, שנבחרה השבוע לאחר

משרתת שם בהצלחה רבה עד היום הזה.
אבל מסתבר שהעובדה שתמר היא חיילת
טובה הקשתה עליה קצת להיות מלכה, משום
שלפני היבחרה כמלכה היא נבחרה ל־פלוגת־הכבוד
של הצעדה, שהתחילה לצעוד
בשעה שתיים והצי, שעתיים לפני כל השאר.
לכן היה לה גם סדר יום דחוס מאוד,
שהיה מלא בתפקידים מיוחדים וחיוניים.
למרות זאת הסכימו מפקדיה לשחרר אותה
למשך טקס קצר של עשר דקות.
המפקדים אמנם שיחררו אותד״ ומפקד־הצעדה
עצמו בירך אותה, אבל כשנתבקש להכתיר
אותה הביע את צערו על שכאיש
צבא אסור לו לעשות זאת.
הוא אמנם לא הכתיר אותה, אך יחד עם
כל שאר הצועדים והאוהדים בירך אותה,
את המבצע של העולם הזה, ואת הצתת שביצע
אותו.
תודה גם לו.
סקירה ממושכת של כל המין הנשי, מבין
שמונת אלפים הצועדים.

תמר דרורי היא אחת המלכות ה־צבריות
ביותר שהיו לצעדה עד היום, אם

כי אי־אפשר להאשים אף אחת מהן ככר
שאינה כזאת.
היא למדה חקלאות בכפר הירוק, יחד עם
מלכת המים של העולם הזה, אבישג פכה,
ולאחר סיום לימודיה התגייסה לצבא. היא

׳ ט די לי ף הי לדאתך לכל מ קו ם

׳טריליף הולד אתך לכל מ קו ם
כי מיטרילין׳ -הסיב האנגלי, מיצרים בגדים המתאימים לכל מטרה ולכל מאורע. בלבשך
בגד העשוי ׳טרילין׳ הינך לובש בגד אופנתי .׳טריליך־הסיב המודרני לבגדי האדם המודרני.

י ׳ 7ימליג -

מכתבים פוליטיקה ביולוגית
כעסתי תחילה על אורי אבנרי, כשנידמה
היה לי שהוא מנפח את עניין הגברת
הילודה בפיו של ח״כ רפ״י יצחק נבון
(העולם הזה .)1545
אולם השבוע השתכנעתי
בצידקתו.
באתי להיכל התרבות
בתל־אביב, לשמוע
את רשמיו של
דויד בן־גוריון ממסעו
בארצות־הברית.
כמוני היו עוד אלפים.
והנה, הוא הקדיש
חלק ניכר מנאומו
לעניין הגברת
הילודה, כמחסום מפני
הערבים ״ההולכים
ומתרבים בקצב
מדהים״ .הוא אף הטיל את תפקיד הגברת
הילודה על הסוכנות היהודית.
אם אלה לא נימות פאשיסטיות, מפי
מנהיגה של רפ״י, אז אינני יודע פאשיזם
מהו. כבר היו דברים מעולם, ואת העירוב
של פוליטיקה עם ביולוגיה לא המציא בן־
גוריון ולא חבריו למפלגה. זה הומצא
כבר לפני שנים רבות, באירופה, וד״ל.
אברהם הירש, תל-אביב

פירות החשיפה
מוכרחים להודות כי חשיפת השערוריות
הכספיות בצמרת ההסתדרות, שנעשתה על־ידכם,
כבר החלה לשאת פרי. הנה, בעתו־נות
היומית התפרסמה ידיעה, כי הוועדה
המרכזת של ההסתדרות החליטה לחייב את
כל עובדי מוסדות ההסתדרות להצהיר בכתב
על רכושם, כדי שיהיה מינימום של פיקוח
על הביזנס הפרטיים שלהם, במידה והם
מנהלים כאלה.

דאור המצב

על להם

אבן ו*קיד תזעק
נדהמתי מצרות האופק ומחוסר ההבנה בנושא האדריכלות בימינו, כפי
שהשתמע מדברי שר־השיכון מרדכי בנטוב, בעת הוויכוח בכנסת (העולם הזה
,)1545 בכל הנוגע לתפקיד האדריכל בחברה המודרנית, חלקו ביצירת נוף
ערינו וישובינו, ובעיקר ממושגיו המסולפים לגבי מה שמתקרא בפיו יופי
ואסתטיקה. כן לא אמנע מלחלוק על דברי ח״כ אורי אבנרי באותו ויכוח,
בייחסו את יצירת היופי כעיקר עבודת האדריכל.
רבותי ! שילובו של פקיד ממשלתי מן השורה (עם פנסיה ושתי כוסות תה
ליום) ,בדקורטור לעסקי יופי, שמתפקידו ״להלביש צורות״ כיד הדימיין
הטובה עליו ,״על גבי פונקציות״ ,כפי שהתבטא כבוד השר, רחוקה עדיין
מרחק רב ממה שמתקרא בתקופתנו אדריכל. ההיפך הוא הנכון.
חינוכו של אדריכל בימינו הוא בהכשרת האדם המתאים במיסגרת לימוד
אקדמי רחב־יריעה, להיות הרוח החיה והמרכזית במערכת היצירה הבניינית
והאורבנית. אדריכל הוא אומן היצירה השימושית, המלכד בתוכו תוכן
וידע מדעי עם כשרון העיצוב והיצירה.
יופי ו אס ת טיק ה בבניין הוא צורך חיוני־נפשי לכל דורש, המהווה רק אחד
הקירטריונים המהווים את המערכת הפונקציונאלית בתיכנון. אין להפריד בין
יופי ופונקציה, כי אחד המה.
הנסיון ליצור נפש חצויה של אדריכל־פקיד, אשר תפקידו לדאוג לחזיתות
ולצורות מבלי ליתן דעתו לתוכן, מהווה שגיאה חמורה בשיקול דעת השר,
אשר מי ישור תוצאותיו.
זהו נסיון ברור לפגוע בציפור נפשה של היצירה האדריכלית. כי מרגע
שהתוכן יסולק משליטתו של האדריכל־המתכנן, תקבל הצורה אך ביטוי
לקאפריזה של סתם, לעיוות השלמות הארכיטקטונית ולדקדנציה של מקצוע
האדריכלות בכלל. מה גם שאין עם מחשבה זו כדי לשפר את הנוף האדריכלי :
של ארצנו, ואחת היא לי באם המעשה יעשה בתמימות או במזיד.
אולם, באם באמת חרד כבוד השר לעניין, ויש עמו החשש להשתלטותם
של אדריכלים גרועים על משק הבניה בארץ, או ליצירת מצב של מסחור
בענף חיוני זה, אין לו אלא להביא למצב כזה שפרויקטים לא ימסרו אישית
לפי מפתח של קירבה לצלחת־קלחת המפלגתית, או בכל דרך פרוטקציוניסטית
אחרת, אלא לעבור באופן חד־משמעי ושיטתי (ביחס לכל פרויקט ופרויקט)
לשיטת התחרויות הפומביות בין כלל האדריכלים, במיסגרת מוסדות אגודת
האדריכלים או כל מוסד אחר שיוקם לצורך זה. יקבעו הנחיות למתחרה,
וההצעות יבדקו תוך תחרות הוגנת ובקורתית.
אוסיף עוד, כי ביסודו של כל מקצוע חופשי יש חשיבות עליונה לפרט
במערכת היצירה, ובאין אמביציה אישית רחוקה התוצאה מלהשביע הן את
היחיד והן את החברה שלמענה יחיד זה יוצר.
ין$קו 3יצדהם, אדריכל, הפקולטה לארכיטקטורה
ובנוי ערים, חיפה

יוחנן פריצקי, חיפה

מאחר ולאור המצב הכלכלי הנוכחי, אינני
מרבה לנוע בדרכים, לא אוכל לצערי לסייע
בהסעת חיילים. אולם אני מצרף בזה 5
ל״י, כתרומה לוועד הציבורי למען הסעת
חיילינו.
תחזקנה ידיכם!
איתן הולנד, חיפה

קידצתהד לי
אנהגו מציעים לערוך מיפגש בינלאומי ל־סטודנטים
זרים, על־מנת להחליף רעיונות
ולקדם את ההבנה הבינלאומית ושיתוף-
הפעולה.
על־ידי השתתפותם במיפגש, שיימשך בחודש
ימים, יוכלו הסטודנטים להרחיב את
אופקיהם, ולרכוש את הרעיונות המתקדמים

בייתר של הדור.

הלן מאיר,

לונדון

על המעונייניס לפנות אל:
111-101
00/><11׳11>1011
1 .1 )1

\£0001

£^11011110(1

1.01111011

׳\0 .מי\ £1111 0 )11? /.0 :י§?ו!0//ז \116 1

פה ומצות•מם

רבים וגם טובים רוטנים על ברית־ד,מועצות,
למה אינה מתירה לאפות מצות בתחומיה.
אבל על כל
אלה לזכור, שהיא
מתירה לאפות לחם.
אני מציעה מחדש
רעיון •שן: תתיר
רוסיה אפיית מצות
בפסח, ותתיר ישראל
אפיית לחם בפסח.
זוהי
דמוקראטיה
אמיתית: כל אחד
אוכל מה שהוא רוצה.

מוכה
פרחי,
תל־אביב

פרחי

הופ׳ט התפריט
רבים מאיתנו, החילוניים, שונאים לאכול
מצות. אך אנו כל כך רגילים להיות משועבדים
לחוקי הכשרות בחג החרות, עד שאין
אנו מעיזים אפילו לחשוב לפרוק את עול
הכפייה הדתית הכרונית הזאת במשך ימי
החג.
עלינו להיאבק על מתן רשות לאפות לחם
בפסח. הקץ לשליטת הדתיים בתפריט החילוניים!
ועז
ברזילי, תל־אביבי

זה זמן רב אנו שומעים, כי אסון צפוי
לעם היהודי: הולך וגדל מספר הצעירים
היהודיים הנושאים להם נשים נוכריות, וכר
אובדים ילדיהם של צעירים יקרים אלה
לעם היהודי.
אילו היתד, קיימת הפרדה בין הדת לבין
הלאומיות, היתר, נפתרת הבעיה מאליה. אזי
היו יכולים הצעירים להתחתן כאוות־נפשם,
ואם היו ממשיכים לראות את עצמם כיהודים,
או אם היו נותנים חינוך יהודי לילדיהם,
לא היה נגרם שום נזק ושום הפסד לעם
בכללותו.
מי יכול עתה, במחצית השניה של המאה
העשרים, לדרוש מצעירים יהודיים אינטליגנטים
לראות ברבנים את מורי ההלכה
שלהם? כלום אין בכל ההלכות הדתיות ה־
(המשך בעמוד )6

כל אשהשאכפתלהשהגברשלה
יהנה מג לו ת נ עי ם | והיאתהנהמ מנו)...

תזכה בפרס!
בחודשפרסום ביו , 2 0 /5 - 2 0 /4יצורף
לבל בקבוקתיאדון ( מ י -אחר -גלוחומי קו לו!)

בקבוק דלילה
מי בו ש ם הנ בחר של ישראל

חינם !
ברינבר ־ נהנרז ־ ב ר * אזבשר־ן ז ־ כ ר ־ י

היי גאת ליי די להב ו ת הווי
מ רכז ה ת עניינו ת של כל חב ר ה,
בכל מ או רע. המבחר הרב של
ש מלו ת להב מ א ריגי די או לן
בשלל צבעים, מאפש רו ת לך
לה תלב ש לפי צו ה או פנ ה.
ה א ריג הו א

0101011

העולם הזה 1547

מכתבים
(המשך מעמוד )4
מיושנות משהו המפחיד צעירים? כלום
חובת החליצה, למשל, אין בה משהו המבריח
כל צעיר משכיל, שראש לו על כתפיו,
מן היהדות ההלכתית?
עברו וחלפו ימי הגיטאות. מה שמעסיק
את הצעיר היהודי, כמו כל צעיר אחר
במדינה תרבותית, הוא רכישת השכלה וידע.
גם בעמים אחרים קיים התהליך של נטישת
ערכי־דת מאובנים, ותהליך זה אינו פוסח
על בני העם היהודי. יש לראות, לכן, את
המצב בעיניים פקוחות, ואל להם לאנשי
״אתה בחרתנו״ לצפות לניסים מן השמים.
יהודי הוא מי שמרגיש כי הוא יהודי,
ולכל השאר אין בכלל שום חשיבות.
ס. ג .טוכרניצקי, חולון

כאמת וסכינים
בחודש שעבר נסעו חברי קבוצת הכדורגל
של כפרנו לעיירה שלומי, לשחק נגד
קבוצת הפועל המקומית. אך במקום לקבלנו
כאורחים, נתקבלנו בקללות, על הערבים
ועל הנביא מוחמד
בפרט. לא הנבנו,
מתוך חשש להתלקחות
חמורה במקום.
אבל
זד, לא עזר
הרבה, כי עם סיום
המשחק החלו הצופים
לצאת מן המגרש
ולהתנפל עלינו
במכות ידיים, באלות,
באבנים, ואפילו
איימו בסכינים.
מנא?$
ברחנו כל עוד נם־
שנו בנו, עד לקיבוץ
מצובה, במרחק קילומטרים ספורים משלומי.
חברי הקיבוץ הגישו לנו עזרה ראשונה
והגנו עלינו עד בוא המשטרה, שעה
שלמד, לאחר שנמסרה ההודעה הטלפונית.
כדאי לציין שמועדון הכפר הגיש בקשה
לאשר נסיעה של 70 איש לשלומי, אך משטרת
כרמיאל אישרה רק את נסיעת השחקנים
וחברי הנהלת הקבוצה.
אנו מודים בהזדמנות זו לחברי הקיבוץ,
ומקווים שהמשטרה תסיים בהקדם את חקירתה,
למען עקירת הנגע הממאיר של שינאה
והפליה בין אזרח לאזרח במדינת ישראל.
מחמוד מנאע, מג׳ד אלכרום

רשות ו שתת
מבלי לדבר כבר על הגיחוך שבקיומם של
שני גופים, כמו רש!ות שמורות הטבע ורשות
הגנים הלאומיים, כדאי לשים לב לתופעה
טימפטומית אחת:
רשות הגנים בישראל היא חיקוי לגוף
דומה בארצות־הברית, שבה, אגב, יש גנים
לאומיים בגודל מדינת ישראל כולה. אולם
בעוד שבארצות־הברית קוראים לגוף הזה
^-106 861נ!;? 31מ 3410א, הרי שבישראל
החליפו את המילה 106ז\ ,861-שמובנה
״שרות״ ,במילה בעלת מובן אחר: רשות.
ולא בטעות חלילה: ממתי דואגים בישראל
לשרות האזרח? אבל רשות זה כבר דבר
אחר לגמרי. זה יותר מרשים, וזה מחייב
הנהלה, פקידים, סמכויות ובו׳.
אהוד פינקלשטיין, אוניברסיטת!-
פרינסטון, ארצות־הברית

שאלת התם

בימים אלה, כשאתם יוזמים תנועה ציבורית
למען טרמפים לחיילים, ברצוני לשאול 1
שאלת־תם אחת: מה זה יעזור, ואיך בכלל
אפשר לשכנע נהגים אזרחים לקחת חיילים,
בזמן שהמכוניות הצבאיות עצמן אינן עושות
זאת?
ואתן, לדוגמה, מיקרה אחד, מן השבת
שלאחר הקרב האווירי בסוריה: ד.־ 8באפריל.
המקום: צומת דרך־חיפה—ארלוזורוב בתל־אביב,
ליד תחנת הטרמפים.
בשעה 14.05 חלפה מכונית מדגם כרמל,
מס׳ צ־ , 18938 כשהיא ריקה, ולא עצרה לקחת
טרמפיסיטים. יתכן כי היתד, בתפקיד,
ויתכנו סיבות אחרות, אך למה אין הנהג
מאותת בידו לפחות?
ישנן בידי עוד הרבה דוגמות כאלה, כשם
שיש בידי חיילים אחרים.
ממד יאיר בן־עמי, צה״ל

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביה ס של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

העולם הזה 1547

ממשדת שראד אירגוה בחעוא, מערכה גנודמירו נגד
ע 3 0ני הדת
עצמה -כד להצדיק את כניעתה 133
ץ נו* חנה יטל עשרת אלפים יפגין נגד נתיחת מתים לפני
ן בניין האומות המאוחדות. בעשירי באפריל — המחנה
מורכב מבני תורה מכל ישיבות ארצות־הברית — תזכיר
ימסר לוועדת זכויות האדם המתכנסת בעשרה באפריל —
אפשר למנוע זאת רק על־ידי מתן התחייבות מפורשת של
ממשלת ישראל — מודעות תתחלנה להופיע בניו־יורק
טיימם — זוהי רק התחלה.
זהו תוכנו של מיברק שהגיע בחודש שעבר אל חוג דתי
מסויים בישראל, והוא בישר את תחילת המערכה הגדולה
בארצות־הברית, נגד נתיחת מתים בישראל.
קדמה לו פעילות ענפה של מאות בהורי ישיבות, אברכים
ורבנים, שנעזרו בעסקני־ציבור, עתונאים ואנשי יחסי־ציבור.
ניצח עליה הרבי מסאטמאר — המנהיג העולמי של נטורי קרתא.

הרבי, שאינו מכיר כלל כזכות קיומה של ישראל,
לא כדר לבן כאמצעים. לא היה איכפת
לו להציג את המדינה ב״כארכרית״ ,את רופאיה
ב״שודדי אברים״ ,ואת מוסדות המחקר
שלה כ״סוחרי גופות בינלאומיים״.
אט־אט, ככל שקרב מועד ההפגנה הגדולה, החלו כרוזים,
גדושים בתיאורים מזודעים, לכסות את שדרות מדיסון, אח
השדרה החמישית ואת יתר המרכזים הצפופים של מאנהטן
בניו־יורק. כדי ליצור את הרושם הדרוש, סופר בכרוזים
שהודפסו באנגלית, כי בישראל מתעללים, בין השאר, גם
בגופות של ישישים שמתו מוות טבעי. וכדי לשלהב את

פופולארית מאד בקרב היהודים האמריקאים יראי־השמיים.
והנה מבשר הרב טייץ, כי לאחר שיחה שהיתר, לו עם
הרבי מסאטמאר, הוא מודיע, בשם הרב הקנאי, כי ההפגנה
שנועדה להיערך כעבור יומיים — ביום השני — ״נידחית
לעת עתה״ .הוא לא פירט את סיבות הדחייה, וסקרנות
המאזינים נשארה ללא מענה.
הרקע להתרחשויות האלה נמצא, כמובן, הרחק מנידיורק.
הוא היה מצוי בישראל, או, במה שנקרא ״בכוסת ובוזעדותיד.״.

ההצעה שרחספאה
^ זכור, התנתה המפד״ל את כניסתה לקואליציה הנוכחית
^ בכך שיחוקק חוק האנטומיה והפאתולוגיה. שותפיה של
המפלגה הדתית קיבלו, בין השאר, גם את התנאי הזה.
ואמנם, החוק הובא לכנסת, נערך עליו דיון והוא הועבר
לאחר מכן אל ועדת השירותים הציבוריים, שבראשה עומד
ח״כ מפ״ם שלמה רוזן. בדיונים שנערכו בוועדה התבלטה
מגמה לשנות ולתקן ולשפץ את הצעת־החוק דווקא לכיוון
הצד החילוני, כי הסתירות שהיו בה היו ברורות לכל.

כי הרי לא יתכן מצד אהד לאסור על נתיהת
גופות ללא הסכמת קרובי הנפטר, ומצד •בגי
להתירה כלי הסכמה כתנאים ר כי ם-ו כל זאת
מבלי שיווצרו כקביעות התנגשויות וסיבסוכים
ופירושים סותרים כבל מיקרה ומיקרה.
אולם אז הופעל הלחץ הדתי הכבד, ונציגי המערך ומפ״ם

שגריר הרמן
האירגון

החרדים האמריקאים, סופר בהם כי בין המנותחים בישראל
מצוי מספר יהודים אמריקאים שעלו אליה במשך השנים.

לקראת השיא אף הופיעה מודעה ענקית על
עמוד שלם ביומון האמריקאי החשוב כיותר,
שקראה את המוני היהודים להפגין לפני בניין
האו״ם. על המודעה כ״נידיורק טיימס״ היה
חתום ,,הוועד להגנת זכויות האדם בישראל״.
צורפו אליה שמות של רבנים ידועים יותר
וידועים פחות, ושל אישים אחרים, על פי רוב
בעלי תוארים אקדמיים.
העשרה באפריל, שחל ביום השני שעבר, הגיע. ההפגנה
לא התקיימה. למה? את התשובה על כך ידע יותר מכל
שגריר ישראל בארצות־הברית.

הדחייה המיסחווית

בוועדה חזרו בהם מעמדותיהם הקודמות, אל הנוסח המקורי,
ברוח המפד״ל. מפ״ם, למשל, עשתה זאת חרף עמדותיה
המוצהרות, ולמרות העובדה ששר־הבריאות שלה, ישראל
ברזילי, בלט בכנסת הקודמת בין המתנגדים החריפים ביותר
לדתיים בשאלת נתיחת מתים.
כך נוצר מצב בוועדת השירותים, שמול הצעת החוק
המקורית נותרו רק הסתייגויות אגודת ישראל מצד אחד
והכוח החדש מן הצד השני.
חשוב לציין, כי בעוד שהמערך ומפ״ם נסוגו מכוונתם
לתקן את החוק ברוח חילונית, והתקרבו אל עמדת המפד״ל,
הופעל על המפד״ל לחץ כבד שלא תסתפק בכך. את הלחץ
הזה הפעילה אגודת ישראל, באמצעות רבנים ידועי שם.

כי האגודה הקנאית ידעה שכדרך ־ זו ניתן
לצוד שתי ציפורים במכה אחת: גם לחדור
לחוגי העולים מארצות המזרח, שהיו עד עתה
זרים למפלגה בה אשכנזית כמו אגודת ישראל,
וגם לשנורר יותר בספים בחו״ל, באמריקה
בעיקר, כשם המלחמה על תורת ישראל.

התוצאה היתר :.המפד״ל עצמה לא יכלה עוד להסתפק
בחוק שהוצע למענה, ושנראה עתה פושר מדי. הוא הוקפא

ך י 4שגריר הישראלי, אברהם (״אייב״) הרמן, בילה את
ן 1הימים האחרונים של חודש מארס כשסיוט נורא מאיים
עליו. איך ייצא מכל העסק הזה? איך יסביר כי תחת ידו
ובתחום פעולתו קויימה הפגנה כה אנטי־ישראלית, ועוד
קבל דיפלומטים מכל קצווי תבל? איך יסביר לממונים עליו?
מיד כשנודע על ההכנות לקראת ההפגנה, דיווח הרמן
לירושלים, צירף לדו״ח שלו גם את חוות דעתו: יש למצוא
דרך כדי להסתדר עם הדתיים.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שהשגריר המליץ בפני
הממונים עליו בישראל להיכנע ללחץ דתי. הוא עשה זאת,
לדוגמה, גם במיקרה מפורסם אחר: כשהתנהלה המלחמה על
הכשרות הלבדית באונייה שלום, שתרמה לפשיטת רגלה.

אולם הפעם לא הסתפק אייב הרמן כדיווח,
וניגש לפעולה מעשית יותר. הוא שלח שליחים
אל חצר הרבי מסאטמאר, וכשאלה,יצרו את
המגע המתאים, העכיר הרמן התחייבות, שאם
יוסכם לבטל את ההפגנה לפני בניין האו״ם,
תחוקק ממשלת ישראל חוק שישביע את רצון
הדתיים הקיצוניים בבל הנוגע לנתיחת מתים.
כל המגעים האלה התנהלו כמובן בסודי ס;דות, וכך
נולדה הפתעת מוצאי־שבת — ה־ 8באפריל. יהודים דתיים
רבים פתחו את מקלטיהם בשעות הערב, כדי להאזין
לתוכניתו השבועית של הרב פינחום טייץ. זוהי תוכנית

הידיעה בעיתון אמריקאי
הדחיה על־תנאי

הרב מסאטמאר
התביעה

בוועדה. אולם כאן יש צורך לחזור אל הזירה החוצלארצית,
כדי לראות איך התגלגלו בה העניינים.

הומז לאירופה
לההבטחה שנתן השגריר הישראלי לאנשי סאטמאר
ע הוא דיווח לירושלים, ואז נולד הרעיון הגאוני: לנצל
זאת, כדי להסוות את כניעת הממשלה הישראלית ללחץ
הדתיים בארץ, ככניעה ללחץ יהודי העולם כולו.

ואיך עושים זאת? פשוט רומזים באמצעות
שגרירויות ישראל כאמריקה ובבירות אירופה
לדתיים שככל ארץ וארץ, שגס הם ירימו
קולם ויתמכו בדרישת סאטמאר כניו-יורק.
כך הצטרפו למערכה אישים הידועים כמשרתי ממשלת
ישראל, כגון רבנים רפורמיים, השונאים חוקים אורתודוקסיים.
האות ניתן בחודש שעבר, ואמנם, תוך זמן קצר הגיעו
משלחות דתיות לשגרירויות ונציגויות ישראל בלונדון, בברן,
ובבריסל. לירושלים החלו להגיע מיברקים באותה רוח
מאישים דתיים מזרמים שונים. כך יכול היה שר־הבריאות
המפ״מי ליצור לעצמו אליבי נוח לכניעה. והוא באמת אמר
לאחרונה בכמה וכמה הזדמנויות, כי לא נותרו לו הרבה
אפשרויות. כי מול הלחץ העולמי לא יכולים לעמוד אפילו
הרופאים הישראלים עצמם, ומכיוון שהרופאים מפחדים
מפני דתיים מוסתים ואלימים, הם עומדים להיכנע, ומה יוכל
אז הוא עצמו לעשות? גם כן להיכנע.
הממשלה עומדת עתה במצב שבו אין לה הרבה אפשרויות•
היא הצליחה לדחות ״לעת עתה״ את המסע הגדול
בניו־יורק. אבל על תנאי, כמובן. היא הרחיבה במו ידיד,
את ממדי הלחץ בעולם, ועודדה בזאת את הדתיים בישראל.
לא מיקרה הוא כי לבה של הרבנית מבני־ברק הועלה
לכותרות ראשיות, באמצעות הפגנת ענק בבני־ברק, ואין
זה חסר משמעות שדוזקא השבוע זומנו נציגים דתיים אל
ראש־הממשלה ואל שר־ה,משפטים, במטרה למצוא דרך
להעביר בכנסת חוק חמור יותר. לוי אשכול ויעקוב שמשון
שפירא הבטיחו גם להביא את עניין נתיחת המתים לדיון
מחודש בממשלה.

עתה הם?{ומדים בפגי שתי אפשרויות: או
להביא לדיון הצעת־חוק חדשה לגמרי, כמקום
הצעת־החוק המוקפאת בוועדת השירותים ה ציבוריים,
או לתקן בוועדה את ההצעה הישגה
בצורה קיצונית, שתהווה כניעה מוחלטת
ללחץ הדתי.

תמחר1
+נו ל ד. לגמאל עבד־אל־נאצר, נכד
ראשון, בן לבתו מו נ ה, סטודנטית באוניברסיטת
קאהיר, ולבעלה אשראף מא *
ד אוון, סגן בצבא המצרי.
+התאר סו. בלונדון, הפסנתרן ד ני אל
ברנ כוי ם ( )24 ונגנית הצ׳ילו ז׳ ק ־
לין די ־ פרה 22 ששניהם החלו את ה־קאריירה
המוסיקאלית שלהם כילדי־פלא, הוא
בגיל שבע, היא בגיל חמש.
נ חו ג. יום הולדתו ה־ 50 של א לי עז
רמל חי, שופט מחוזי זה 15 שנה, שרכש
את השכלתו המיקצועית בארץ, כיועץ
משפטי למפקח על התעשיות הקלות בממשלת
המנדאט, נתמנה לשופט שלום בגיל

^ 4נחוג. יום הולדתו ד,־ 65 של א ר״
נ 0טלח מן, מנכ״ל בנק לאומי לישראל,
יו״ר איגוד הבנקים ויו״ר הבורסה, ארכיאו־לוג־חובב
שניהל בנקים עוד בגרמניה ארץ
הולדתו, ושהיה המנהל הראשון של אגף
מילוות־המדינה באוצר, והאיש שהנפיק (וגם
חתם על) שטרות הכסף הישראליים הראשונים
בשנת .1948
נ חו ג. יום הולדתו ה־ 68 של עכרה דני,
סופר, עורך וחוקר תולדות היישוב,

(כפר גלעדי) :המפעל בערבה (חברת החשמל
בנהריים).

^.נ נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של מאיר
יערי, ח״כ מפ״ם ואיש מרחביה, שנולד
מלחי ששמו הלא־ספרותי הוא אהרון פלדמן. הדני,
בוגר אחד המחזורים הראשונים של
הגימנסיה הרצליה, היה איש הגדודים העבריים,
להם חיבר שיר־לכת (בחורשה, על
גבעות השומרון) ,השתלם אחר כך בגידול
בקר, אך העדיף את הכתיבה, פירסם, בין
השאר, סידרת ספרים על סיפורי הצלחה
של מפעלים ארצישראליים — צריף העץ

בפולין בשם ואלך, בחקלאות השתלם
באוסטריה, היה קצין
קרבי בצבא ה־אוסטרו־גרמני
(בחזית
אלבניה) ,עלה
ארצה בגיל ,23 עבר
את הגלגול החלוצי
של פועל בניין, סו־לל־כבישים
ומייבש־ביצות,
הפך להוגה־הדיעות
של השומר
הצעיר, הקיבוץ הארצי
ומפלגת הפועלים
המאוחדת.

יערי

^ 4נחוג. יום הולדתו 3071 של פרופסור
האוניברסיטה העברית אריה דוס״
טרובסקי, מומחה למחלות עור ומין, שהחל
את עבודתו הרפואית בארץ, בראשון
לינואר ,1920 בצריף עץ ירושלמי קטן. שזכה
בתואר בית־החולים הדסה. דוסטרובסקי
היה המתיישב הראשון של שכונת הווילות
הירושלמית רחביה והדיקן הראשון של בית־הספר
לרפואה של האוניברסיטה העברית.

בנו הוא פרופסור מכון וייצמן, ישראל דוס־טרובסקי,
מנהל המחקר של הוועדה לאנרגיה
אטומית.
+אושפז. בדורבן, דרום־אפריקה,
ראש־השבט אלכרט לותולי, חתן פרס־נובל
לשלום , 1960 תלמיד־חכם ומנהיג אפריקאי,
הנתון במעצר־בית זה שמונה שנים
על היותו נשיא הקונגרס האפריקאי הלאומי
המוחרם. לותולי, ההולך ומתעוור, עבר ניתוח
בעינו.
^ 4נהרגה. בתאונת־דרכים בפאריס, עת
התנגשה מכוניתה בשתי משאיות, הסטודנטית
למשפטים נגו דין ליי תואי (,)22
בתה של נגו דין נו, מי שהיתר, עד לפני
ארבע שנים הכוח מאחורי הקלעים בוויאט־נאם,
בתור גיסתו של שליט ויאט־נאב שנרצח,
נגו דין דיאם.
^ 4נפטר. בעת סיור עם אורחים מ־חו״ל
בכנסיית אבו־גוש, בגיל ,57 פרופסור
האוניברסיטה העברית (לבקטריולוגיה) הנס
כ רנ קו ף, מנהל מעבדת הנגיפים האוניברסיטאית,
שרכש את השכלתו בחמש אוניבר־״
סיטאות: היידלברג, מינכן, ברלין, בון ו־׳
באזל.
נפטר. ברומא, בגיל ,69 טוטו, השחקן
הקומי הידוע ביותר של איטליה ( 100 סרטים)
,נסיך מלידה וצאצא בית המלכות ה־ביזאנטי,
ששמו הלא־קולנועי היה אנטוניו
דה־קורטיס־גאליארדי.

לרגעיא... 111/ 1

העולם חזה 1547

41 יז ־ י
דגוו הצהיר בי הוא מובן להיכנס ל־
״משא־ומתן ישיר, כלי תנאים
מוקדמים״ עם ישראל.
אילו הצהיר זאת, בתנאים של , 1951 היה
נענה בישראל בצחוק רם.
שהרי כל מטרתה של גרמניה היתד, להשיג
מאיתנו הכרה. אילו נכנסנו עימד,
למשא־ומתן ישיר, בלי תנאים מוקדמים, היינו
מעניקים לד, הכרה זו מראש, בלי תמורה.

ך* וקטור קונראד אדנואר

היה איש

גדול. במה היתד, גדולתו?

לא בשיעוד-קומתו המוסרי.
אמנם לא היה מעולם נאצי, ולא שיתף
פעולה עם הנאצים.
אולם הוא לא עלה לגרדום, ולא ירד
למחתרת, ולא הובל למחנו־,־ריכוז, כאשר
המיליונים הובלו לכיבשנים. הוא לא השתתף
בנסיונות הקלושים, אך חדורי־המוסר, של
המורדים בשלטון הרשע.
וכאשר עלה לשלטון, למחרת השואה,
לא חולל בארצו מהפיכה אנטי־נאצית אמיתית,
לא טיטא מכל מערכות השלטון את
משרתי־הפירר מאתמול. להיפך, את מנגנון
מדינתו החדשה ביסס על הביורוקראטיר,
והטכנוקראטיה של הרייך השלישי, בהאמיוי
כי היעילות והיידע חשובים מן המוסר.

גרמניה ממדינת־שואה מנוצחת לגורם עולמי
— ללא השגת תעודת־הכשר מידי העם
היהודי ו/או מדינת ישראל.

ושוב: לא מבחינה מוסרית, ולא מבחינה
אנושית — אלא מבחינה מדינית טהורה.

כהתגלמות של תבונה מדינית
מפוכחת, בהפעלה של יוזמה מדינית
צרופה -זהו אחד המיכצעים
המדיניים הגדולים של כל הדורות.

הוא החליט כי השגת הברה מופרית
מצד ישראל היא תנאי מוקדם
להשגת בל שאר יעדיו -שהוא
יעד ראשון ועליון.

אלא מפני שאנו עצמנו עומדים
כפני הצורן• ההיסטורי ליזום מיב־צע־שלום
כלפי העולם הערבי.

(על אף הרקע השונה, יש כאן דמיון
מובהק בין עמדת גרמניה כלפי ישראל
דאז, ובין עמדת ישראל כלפי העולם
הערבי.
בשני המיקרים, היה הנתון היסודי:
שינאה ללא־גבול, של העם השני.
הגרמנים לא רצו מישראל שום דבר

אותנו הוא צריך לעניין כפליים.
לא מפני שהיינו האובייקט של מיבצע זה.

ומיבצע־השלום של אדנואר, על אף השוני
הרב שבנסיבות ובנתונים, הוא אחד

אדנואר ידע זאת. מכיוון שלא
רצה להרגיז אותנו, אלא להשיג
שלום עימנו, נמנע מהצהרה אווילית
כזאת.
(זהו לקח מס׳ ,1שכדאי למדינאי־הכיס
בירושלים ללמוד).

אדנואר גם לא קם והצהיר בי
הוא ״מובן לטוס בכל רגע לתל-
אביב -כדי להיפגש אישית עם
מר כן־גוריון.״
כי גם הצהרה כזאת היתד, מטופשת.
שום ממשלה ישראלית לא יכלה, באקלים
הציבורי דאז, לארח מדינאי גרמני. שוס
שרות־בטחון לא יכול היה לערוב לבטחונו
על אדמת ישראל.

הצהרה מסוג זה מהווה, למע-
•טה, טכסיס של מלחמה־קרה, והיא
היתה מרחיקה את השלום.

גם לא בשיעור־קומתו האישי.
הוא היה אדם עקשני, קנטרני, נקמני.
התכתשויותיו הבלתי־פוסקות עם יריביו הפוליטיים
לא הוסיפו לו כבוד. הם גם לא
העידו על פיקחות יתירה. דיעותיו היו
נוקשות, עמדותיו היו קפואות כתווי־פניו.
בכל הבחינות האלה דמה, במידה ניכרת,
לדויד בן־גוריון.
במה, אם כן, היתד, גדולתו?

(אילו רצה בן־גוריון בשלום עם הערבים׳
היה גם הוא נמנע בשעתו מהצהרות
מסוג זול).
אדנואר לא יצא לשיר סרנדות של אהבה
לעם ישראל. הוא לא פירסם, השכם והערב,
הודעות על רצונו בשלום. הוא לא גינה
את ישראל על סירובה להסכים לשלום. הוא
לא התלונן כי ישראל מפרה בכך את מגילת
האו״ם.

היא היתה בשיעור־קומתו כמדינאי.

לאדנואר לא היו יועצים מדגם
גולדה מאיר או אבא אכן.
מה עשה?

מדינאי, לפי האסכולה של קודמו הגדול
בתפקיד, הקאנצלר אוטו פון־ביסמארק.
מדינאי, במובנו האמיתי של המושג, שאינו
ידוע כלל בישראל.
מדינאי כאדם הקובע בצלילות־דעת את
המטרה המתחייבת מן האינטרס הלאומי,
היוזם מיבצעים ממשיים כדי להגיע אליה.
מדינאי שאינו רואה את תמצית המדיניות
בניהול מונולוגים, כדי להוכיח לעולם שהוא
צודק — אלא בעשיית מעשים כדי להשיג
את הדרוש.

ך יי<וא פתח במשא־ומתן חשאי כדי ל•
| ברר מה הם התנאים שבהם יוכלו מנ־היגי
ישראל, בנסיבות המתאימות, להסכים
להסדר כלשהו עם גרמניה.

הפעולה התנהלה כפודי־סודות.
שום ישראלי רישמי לא היה מעורב

בקיצור: מדינאי הרואה במדיניות,
כדברי כיסמארק, את ״הא מנות
של האפשרי״ .אמנות המבינה
מה ניתן להשיג -והמוצאת
את הדיר המעשית להשגתו.
בכך היתד. גדולתו. תוך שנים מעטות
שינה לחלוטין את מעמדה של גרמניה כעולם,
חולל שינוי היסטורי במפת־היחסים
של אירופה הישנה,

כמו הקאנצלר כיסמארק, ובניגוד
לקאנצלר אדולף היטלר, השאיר
הקאנצלר אדנואר את מיפעל־חייו
כמציאות מדינית חיה ואיתנה.

**יבצעיו המדיניים של קונראד אד־נואר
כבר נכנסו לספרי ההיסטוריה.
הוא קבר את המלחמה בת־אלף־השנים
בין גרמניה וצרפת. הוא הניח את היסוד
לאיחוד אירופה המערבית, כמעצמת־על שלישית
(או רביעית) בעולם. הוא שילב את
גרמניה במערכה המדינית־צבאית של המערב,
למחרת מפלתה.
כל אחד מן המיבצעים האלה ישמש, בדורות
הבאים, חומר־לימוד למדינאים, לפוליטיקאים
ולדיפלומטים צוערים. ילמדו
אותם כשיעורים־לדוגמה באמנות המדינית,
כדוגמות קלאסיות של מיבצעים מדיניים.

אף מעל לכל המיכצעים האלה
יזדקר המיכצע המדיני העליון של
הזקן, שיעורר את התפעלותם של
אנשי-המקצוע לדורות: המיכצע
הגרמני להשגת שלום עם ישראל.
מיבצע זה, אין לו אח ורע במאה הנוכחית.
הוא יחיד במינו.

: 14.3.60 פגישת אד1א\ 1־ 1 -ך ג1רי \1בגי1־י1ר\2
הדוגמות המעטות שאנחנו יכולים — וחייבים
ללמוד מהן לקח לגבי המכניזם והטכניקה
של מיבצע־שלום בתנאים מיוחדים.

^ יום ה־ 10 בספטמבר ,1952 ,בבג־
^ יין העירייה של העיר לוכסמבורג, חתמו
אדנואר ושרת על הסכם־ד,שילומים.
כעבור שעתיים בלבד, באותו מקום עצמו,
התכנסה לראשונה — בראשות קונראד אדנו־אר
— מועצת־השרים של הקר,יליד, האירופית
לפחם ופלדה. קד,יליד, זו היתד, הגרעין
לשוק האירופי המשותף, המהווה — מצי-
דו — את הגרעין לאיחוד הכלכלי והמדיני
של אירופה, בשותפות עם הגרמנים.

יש קשר הדוק כין שני המאורעות.
כי הוא מסביר מדוע היה
הסבם־השילומים דרוש לגרמני.
שנה־שנתיים לפני כן הגיע אדנואר לכלל
מסקנה כי לא יוכל להשיג את המטרות
המדיניות של גרמניה — חזרה למשפחת
העמים, השתלבות במערב ובנאט״ו, איחוד
אירופה, הקמת צבא גרמני חדש, הפיכת

מוחשי — כשם שאנחנו איננו רוצים
שום דבר מוחשי מן הערבים.
הדבר שרצו הגרמנים מאיתנו לא
ניתן למדידה כמותית. הם רצו כי ניתן
להם הכשר מוסרי — כי נכריז באוזני
העולם שגרמניה החדשה היא ״אחרת״,
שהיא ״בסדר״ ,שמותר לקבלה לאירגו־נים
בינלאומיים ולציידה בנשק.
הדבר שאנחנו רוצים מן הערבים אף
הוא אינו ניתן למדידה. אנחנו רוצים,
פשוטו כמשמעו, כי הערבים יכירו בקיום
ישראל, כעובדה מדינית חוקי ת
ובת־קיימא במרחב.
מבחינה זו שונים שני מיבצעי־שלום
אלה, הגרמני־ישראלי והישראלי־ערבי,
מכל מיבצע־שלום רגיל בין מדינות, אשר
ביניהן ישנה מחלוקת רגילה על שטחי־קרקע,
זכויות כלכליות ובו׳).
> \ חרישנקבע היעד — בצורר, צלולה
ומפוכחת — בא הביצוע.
מה עשה אדנואר?

הוא לא קם ככנסת הגרמנית ל

4י י1

ו מ מי ״

המקשר העיקרי היה ד״ר נחום גולדמן,
כנציג היהדות הבינלאומית. גולדמן לא היד,
אז אזרח ישראלי, לא גר בישראל, ומעשיו
לא יכלו לחייב את ממשלת ישראל. למענו
הוקם גוף מיוחד, פיקטיבי בעיקרו, שנקרא
״ועידת הארגונים לייצוג התביעות היהודיות
החומריות״.
בסידרה של נסיעות חשאיות, בירך גולדמן
אצל ממשלת ישראל אם בא בחשבון הסדר
ישראלי״גרמני, שעל פיו ישלמו הגרמנים
סכום גדול כשילומים למדינת ישראל, נוסף
על פיצויים אישיים לקורבנות הנאצים.
במשא־ומתן סודי זה, התגבש בהדרגה
בסיס להסדר, כלהלן:
ס הגרמנים ישלמו לישראל סכום בסדר-
גודל של כמיליארד דולאר, תוך כעשר שנים.
• המשא־והמתן לא ינוהל בגרמניה, אלא
על אדמה ניטראלית. גם ההסכם ייחתם על
אדמה ניטראלית.

ארדי

• לא יידרש מממשלת ישראל
דבר שיובל להתפרש במחווה של
ידידות לגרמניה, או כמעשה של
התפייסות או נורמליזציה •טל היחסים.

הפעולה הרישמית לא תתחיל אלא
אחרי שגרמניה תכה על חטא, תכיר בפירוש
באחריותה לפשעי הנאצים. ההסדר יוצג
על־ידי הגרמנים עצמם כהשבת גזילה, לא
כהסכם.

רק אחרי שהושג הסכם זה כולו
כהשאי, מכלי שמילה אהת חדרה
אל הציבור בישראל ובעולם, הה יו
הפעולות הגלויות לשם פתיחת
משא־ומתן רישמי.
(אילו היו יועציו של אדנואר דומים
ליועציו של בן־גוריון או אשכול, בוודאי
(המשך בעמוד )29

אבנר׳

ואש מעונת העובס הוד(במדנז) יצא ננועדוהק ועבודה יזומה -ומדווח
ליך להיות בכיכר הדוידקד. בשש!(
^ ועשרים. בשש־וחצי יוצאים. שאל שם
על המכוניות של הקרן הקיימת.״
הודיתי למנהל לישכת העבודה בירושלים,
ונפניתי להכנות הדרושות. הבעייה הראשונה
היתה: איזה בגדים אלבש? מכיוון שהתכוונתי
להופיע כפועל, ולא כעתונאי, היה
ברור שאצטרך בגדי־עבודה מתאימים. התכוונתי
כבר להוציא אח בגדי־החאקי הישנים
שלי, כשנזכרתי: הרי פועלי־הדחק של היום
לא כולם פועלים. רבים מהם פקידים,
או סתם בעלי־עסקים שלא הלך להם. אפשר
להניח, שהם יוצאים לעבודות הייעור בבגדיהם
הרגילים.
בכיכר הדוידקה נפתח הקיוסק הראשון.
אוטובוס ריק התקרב לאט לתחנה. לרגלי
המצבה, המוקדשת למרגמה המפורסמת של
מלחמת תש״ח, ישבו כמה גברים. מולם, על
המידרכה, התגודדו עוד כמה עשרות.
חלק מהם הכרתי מיד: ידידי הוותיקים מ־
. 1959 אם לא הם עצמם, הרי חבריהם הדומים
להם .״הדפוקים״ של אז ושל היום.
כל קורא־עתונים מכיר את דמותם. כל
המטייל בנוף הארץ כבר ראה אותם: יהודים
בני עדות המזרח, חרושי־פנים ומגודלי זקנים.
תימנים, בוכרים, עיראקים. אנשים שהתחילו
את הקאריירה המקצועית שלהם בארץ
כמחוסרי־מקצוע. הם אפילו הפסיקו
לקלל את גורלם.
וליד ״הדפוקים״ — גזע חדש של פועלי-
דחק.

״ היי, דובשכית

בו צ ה של שלושה צעירים עמדה ב׳
! /מרכז, לבושים ״אזרחית״ .אחד מהם
לבש מכנסיים כהים הדוקים, וחולצה לבנה.
לרגליו נעלים חצאיות, המתאימות יותר לרחבת־הריקודים
מאשר למרשי ההרים.
שני היה לבוש כחייל: חולצה ומכנסי חאקי,
ולרגליו נעלי־צנחן. הכל העיד: רק עתה
השתחרר מצוז״ל.
השלישי היה ממש אלגנטי: גבוה מאוד,
רזה מאוד, במכנסיים ומעיל. גם תספורתו
יה־יה לתפארת.
את האוכל שלהם נשאו בתיקים שהתאימו
לבגדיהם. תיקים שבורגנים טובים נוהגים
לקחת לפיקניקים. לא אותם ילקוטי חאק
של הפועל הוותיק. אחד מהם אפילו ארז
את ארוחתו בתוך סל־קניות מפלסטיק ירוק.
והשיחה?

יי — 1 0״

״היי! בובה!״ קרא הראשון, בעל נעלי־הצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה.
הבובה, שעברה אותה שעה
מעבר לרחוב, המשיכה בדרכה. הוא לא
הירפה .״דובשנית, הביטי אלי!״
המלים אמנם מלים של נער־זוהר מן המניין.
אבל מי ראה נער־זוהר מן המניין עומד
בשש בבוקר בין פועלי דחק? הדובשנית
לא נאותה אפילו להראות ששמעה אותו.

האינטדיננטצ רי ךזחשוב
ך* צתיותרר חו ק, בשולי החבורה
| /הגדולה, עמד צעיר כסוף־שיער. הוא
הרכיב משקפיים כהות גדולות, בעלות מיס־גרת
זהב. לבושו היה נקי ואלגנטי: מכנס־

פועל היה עד לפני זמן קצר צייר, או אולי
אדריכל, והמיתון הפך אותו לפועל דחק.

כצל מינדל דויד

ף* פני שיצאתי לעבודה, קיבלתי
/תדריך מזורז ממנהל לישכת העבודה
בירושלים, משה שלף. הוא הסביר לי באיזה
עבודות יזומות מועסקים המובטלים באזורו,
כדי שאבחר לעצמי את העבודה המעניינת
אותי במיוחד. בחירתי הראשונה היתה:
עבודות הניקוי המבוצעות בשביל עיריית
ירושלים, למרגלות מיגדל דויד, לצד הכביש
החדש שנסלל להר־ציון.
״נשארה הרבה פסולת מלפני המלחמה,״

שלוט הן
יים שחורים, מעיל־רות כהה, ולראשו כומתה
שחורה פאריסאית.
הוא לא צייר באותה שעה, אבל היה ברור
לגמרי כי הוא יכול להיות רק אמן. אולי
חזר ממסיבה מאוחרת. על כל פנים, הוא
חיכה עתה לאוטובוס. רק דבר אהד ניראה
משונה: נעליו.
נעלי זמש חומות, בעלות סוליות עבות.
שיא האופנה של איש הבוהימה. הן היו
מלוכלכות בשיכבה עבה של בוץ קרוש
ואבק.
התקרבתי לאחת החבורות .״גם הוא פועל
דחק?״ שאלתי, והראיתי בניד־ראש את האמן.
בחור
צעיר ענה :״האינטליגנט? כן.״
״עושה רושם של פרופסור,״ הערתי.
״היום, חביבי, לא שואלים. עובדים כאן
מכל המינים.״ אחר־כך הסביר לי למה קוראים
לו האינטליגנט :״לפני שהוא מרים את
הטוריה, הוא חושב. אפילו כשאמרו לו
לנקש עשבים. אתה יודע מה זה? ככה, לגרד
עם הטוריה, הוא אמר, :רגע, צריכים
לחשוב.׳״
למחרת, כאשר הופיע צלם העולם הזה,
כדי לצלם ולראיין את חברי־לעבודה, ביקש
לצלם גם את האמן. אבל זה ביקש ממנו
לא לצלמו. הוא גם סירב לומר מה שמו,
ומד, עשה לפני שהגיע לאותה גבעה סלעית.
כך שאני רשאי להמשיך ולחשוב, כי אותו

הסביר לי .״היו שם מוסכים ערביים. עכשיו
מפנים משם את הגרוטאות. צמיגים ישנים
בלי סוף.״
״והלגיון לא מפריע?״ שאלתי.
״בכלל לא. החיילים הירדנים מסתכלים
מלמעלה ולא מתערבים.״
״זה בכל זאת נשמע קצת מסוכן. זה לא
מרתיע את הפועלים?״
הוא צחק .״אף אחד עוד לא סירב לצאת
לשם. היום אין הרבה בהירה. הם זקוקים
לעבודה. מה שיש לוקחים.״
ביקשתי להצטרף לקבוצה זו, לפחות ליים
אחד. הוא הבטיח לסדר זאת. ומה בימים
שלאחר מכן? אולי בגננות בהר הרצל, או
ביד ושם? אולי פקידות ביד ושם? עושים
שם עבודה עצומה: עורכים רשימה שמית
של כל קורבנות השואה, לפי קהילותיהם,
עד עכשיו לא היה מי שיעשה את העבודה.
עכשיו יש מספיק פקידים מובטלים. אבל
שלף בעצמו סיכם :״לא, אני רואה שאתה
לא מעוניין בפקידות.״
הוא המשיך ופירט את העבודות היזומות:
חפירות ושיהזורים ארכיאולוגיים, ניקוי הצרות
וחלקות עזובות במשקי־ספר ליד ירושלים,
עבודות־ניקוי של העיריה. וכמובן —
ייעור. זה היה, וכנראה, תמיד יהיה המיקלט
הגדול של מחוטרי־עבודה. בחרתי בייעור.
כי שם, כפי שהבטיח לי, אמצא את המידגם

המגוון ביותר של. פועלי־הדחק החדישים,
בני המיתון.
ערב צאתי לעבודה, התקשרתי שנית עם
לישכת העבודה. ואז הודיע לי המנהל, כי
לא אוכל לצאת לחומת העיר העתיקה. העבודה
שם נגמרה. גרוטאות תש״ח סולקו.
וכך הגעתי לכיכר הדוידקה. שני בחורים
התווכחו :״הכי טוב זה קבלנות. ב־ 11 וחצי
כבר גמרתי.״
אותו נושא ישן־נושן. הוא העסיק את
חברי־לעבודה לפני שנים, והוא העסיק את
חברי של עכשיו. תמיד החלוקה זהה: החזקים׳
הנמרצים, רוצים לעבוד לפי קבלנות.
לסיים את מיכסת העבודה בקצב מזורז, ולחזור
הביתה מוקדם יותר. החלשים יותר,
האפאטיים יותר, מעדיפים לעבוד לפי שעות.
לאט, בלי להתעייף יותר מדי. לשמור על
הכוח בשביל עבודה רצינית יותר.
הצעיר בבגדי־החייל המשיך 151 בורות
עשיתי אתמול.״
151 בורות? השתגע? הרי אז, בפעם האחרונה
שהייתי פועל דחק, כשהיו דורשים
מאיתנו לגמור 75 בורות ביום־עבודה, היו
כל הפועלים זועקים לשמיים שזה ניצול,
רצח, פשע. איך פתאום הוכפלה המיכסה?
ההסבר פשוט :״לא מוצא חן בעיניך —
אל תעבוד!״

7א ידע, המיסבן

** שאית ראשונה הגיעה והתמלאה
] /,כהרף־עין. הופיעה עוד משאית. עליתי.
מולי ישב הצעיר בעל נעלי־הריקוד. אין לי
דרך אחרת, בשלב זה, לזהותו. משמאלי
התיישב עיראקי זקן בלבוש מרופט. כל
הופעתו העידה כי הוא ״דפוק״ מדופלם.
אחד מוותיקי הקרן הקיימת לישראל, שעשו
יותר מאוסישקין וחנקין למען ייעור הארץ.
הצעיר שישב מולי התחיל לדבר עם שכנו,
שניראה כבן 20 או .21 בחור יפהפה, גבוה
ושחרחר. מאלה הקוטלים נערות במבט אהד
של עיני־הקטיפה החומות שלהם .״אלוהים,״
אמרתי לעצמי ,״מקומו לא כאן. זאת טעות
נוראה. הוא צריך לנסוע לטכניון או לאוניברסיטה.
צריך להסביר לו שהוא עלה למכונית
הלא־נכונה.״
הוא לא ידע זאת, המיסכן. הוא ישב
בתמימות בין ״הדפוקים״ ,ושוחח עם בעל
נעלי־הצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה. היה להם נושא משותף:
שניהם גמרו בית־ספר מקצועי. שניהם קיבלו
תעודה המעידה שהם למדו בקורס של

הזקן הבין שסכנה נוראה מא״מח
מסגרי מכונות. הצעיר שבהם גמר זה עתה.
המבוגר — בן 25־ 26 לכל היותר — גמר
יפני כשנה. שאלתי אותו :״אז מה אתה
עושה כאן? למה אתה לא עובד כמכונאי?״
הוא התייחס אלי בסלחנות .״היינו 26
בקורס שלי 26 .שקיבלו תעודות של מכונאים•
אף אחד מהם לא עובד במקצוע.
שניים־שלושה עובדים בנגרות. שניים־שלו־שה
עובדים כפועלים פשוטים. אני פה.״
שכני העיראקי הוציא מכיסו תלוש ארוך:
לוקש התשלומים של החודש האחרון .״עבדתי
19 יום ושילמו לי ,18״ התלונן .״מישהו
יודע לקרוא?״
הסתכלתי בטור הארוך של ספרות, ובסכום
שהופיע בסוף 239.80 :ל״י. ייתכן שזו
הסיבה שניסה להגדיל מעט את הכנסתו על־ידי
מיסחר זעיר. הוא הוציא שקיק ניילון,
ובתוכו כמה חפיסות סיגריות .״מישהו רוצה
סיגריות היום?״ שאל. הוא קונה את
הסחורה בהנחה של כמה אגורות, מוכר
אותה לחבריו במחיר השוק.

עליו, הוא אחז בייאוש בטוויה
שמו יעקב דהאן. הוא
ירושלמי, חייל משוחרר
בן .22 הוא סיים
קורס של מסגרות
מכונות, אן לא מצא
עבודה במקצועו. חודשים
ארוכים היה יעקב
מובטל, עד שהסכים
לצאת לעבודות יזומות.

בגי כל עדות המזרח
**תה חדש אדוני ץ״
״כן׳״ עניתי, ורציתי לשאול את ה//
משגיח
מדוע הוא קורא לי אדוני. למה לא
סתם חבר? לא שאלתי. כי היום אין לדעת
מי יוצא לעבודות יזומות.
היא הראה לי איך לעדור מסביב לשתי-
לים הקטנים. מסביבי עסקו כשלושים פועלים
באותה עבודה, על צלע ההר. למעלה,
על הפיסגה, אפשר היה לראות את בתיו של
קיבוץ צובה. נקישות הטוריות מילאו את
חלל העמק הצר. כל מכה פגעה באבן.
״אל תמהר,״ יעץ לי המשגיח .״אתה לא
עובד קבלנות. העיקר לעשות את העבודה
בסדר.״
קריאות הפועלים נשמעו מקצה אחד של
ההר לשני. בדיחה, קריאת־קינטור, או סתם
קללה. שוב ושוב, חזרה הנימה העדתית.
פרסים צחקו על מארוקאים, מארוקאים על
כורדים .״נחש ארסי — ולא פרסי!״ קרא
זקן אחד, וחשף את חניכיו חסרי־השיניים
בצחוק גדול. המשגיח, כפי שאפשר היה
להבין ממבטאו, הוא פרסי. אבל הוא לא
כעס. גם הזקן הוא פרסי.
רק הבדיחות על הזזזווזים נעדרו. אולי
מפני שלא היו כמעט אשכנזים. מתוך קבוצה
של 30 איש מניתי רק חמישה, כולל

שלום כהן ככר יצא פעם לעבודה יזוכה. זה היה לפני שגיב
רבות, כשהמונח ״פועל דחק״ היה חלק חשוב כנו?,הארץ. הוא
התייצב אז בלישכת־העכודה בחיפה, נרשם כפועל פשוט מובטל,
ונשלח לעבוד בייעור של הקרן הקיימת. מאז הלפו למעלה
משמונה שנים. הארץ עברה תקופה של גיאות, כה יכול היה כל
גבר להשיג עבודה כשכר גבוה. פועלי הדחק נעלמו. אפילו
עבודות הדחק החליפו את שמן, ובמידה שמישהו עסק בהן -
קראו לזאת ״עבודה יזומה״ .עכשיו, עם המיתון, שוב מתארכים
התורים כלשכות העבודה. שוב מבקשים רכבות גברים פרנסה
מן הממשלה -ושוב נמצא הפתרון של עבודות יזומות. השבוע
הצטרף שלום כהן שנית לפועלי הדחק, כדי לראות מה נשתנה
כין פועלי הדחק של 1959 לבין פועלי הדחק של ערב הכפה .1967

| \ י 91 111ה 1 1 1ח אליעזר ברקוביץ ,33 ,עבד
| 1 1 במקורות. כל הזמן התלונן

על הטוריה שניתנה לו .״כדי שפועל יתן תוצרת הוא צריך
כלים טובים. תגיד לי, מנהל קרן קיימת אוכל בשר בכף?״

מהדי! המיס

עדיד סיגאוי ,27 ,הוא יליד ירושלים,
מגדיר את עצמו כ״חקלאי״.
הוא גר עם אשתו ושני ילדיו בדירה צרה בעלת חדר אחד.
בשעות החום עבר בין הפועלים עם כד מים, להרוויית צמאונם.

הצייר שלי. השאר היו בני עדות המזרח —
כל עדות המזרח.

,,כדי מוסיקה :״
ן* כהוד הרזה והגנדרן הסיר את מעי

< לו, הבש כובע־קש ללא שוליים, הפעיל
טרנזיסטור זעיר וניגש לעבודה. ד,טוריה שלו
עלתה וירדה לקצב המוסיקה שבקעה מכיסו
.״זה חידוש טוב,״ אמרתי לעצמי, וזכרתי
את המחקרים שהוכיחו בי אפילו
פרות מניבות יותר חלב, כאשר מנגנים
מוסיקה ברפתות.
״תפסיק את המוסיקה!״
זה היה המשגיח. הבחור ניסה להתווכח.
״תפסיק, אמרתי!״ הבחור עשה עוד נסיון.
״תפסיק בלי ויכוחים!״
להפתעתי, הבחור הפסיק. במקום המוסיקה
שמעתי את קולו של מנהל לישכת העבודה:
הם זקוקים לעבודה.
קשה לומר שהקצב היה מייגעדאבל ההשגחה
היתד, מתמדת. המשגיח לא התערב
אם מישהו נעמד לעשן סיגריה. גם לא
כאשר שניים־שלושה החליפו ביניהם כמה
משפטים. אבל תמיד הידהד קולו :״יאללה
חברה! יאללה!״
מלבד זה שהראה לי כיצד לעבוד, הסתובבו
בשטח עוד משגיח ומנר,ל־ד,עבודה.
לכן אפשר היה תמיד לשמוע קולו של
אחד מהם מאיץ בפועלים. התוצאה ניכרה
לעין: גמרנו טראסד, אחרי טראסה, כשד,בר
רות שעדרנו בולטים ככתמים חומים כהים
על הרקע האפור־בהיר של האבנים והסלעים.
״זה צחוק, זה לא עבודה,״ הכריז שכני
— אותו בחור בבגדי חייל .״אתה רואה
כל העבודה שעשו עד עכשיו שלושים איש?
הייתי גומר את החצי לבד, אם היינו עובדים
קבלנות.״

״ 7ך תקרא למשטרה :״

ך* ל ב: כלב בן כלב! רוצח!״ הקול
התנשא בהיסטריה, באחת הטראסות
שמעלי. עזבתי את הטוריה והלכתי לראות
מה קורה.
הצעקות והגידופים נמשכו, בבליל של
עברית ומארוקאית. פועל קשיש, צמוק ושבי
שיער, נופף את ידיו מול פני המשגיח. שרירי
צווארו היו מתוחים ופניו האדימו מכעס.
״מה אתה אומר לי שהעבודה לא בסדר? מד,
אתה רוצה ממני — להרוג אותי? אני אהרוג
אותך קודם!״
המשגיח לא השיב לו, וזה הרגיז אותו

החייל המשוחרר ־;,ד7,

שוחרר בן ,21 אשר זו לו עבודתו הראשונה מאז
השתחרך מצה״ל. שכרו היומי: בסביבות 12 לירות.

(המשך מעמוד )11
עוד יותר, קולו נעשה היסטרי יותר, ורק
בקושי יכלו שני חבריו לרסן אותו. ואז
התערב מנהל־העבודה .״לך תקרא למשטרה,״
הורה למשגיח. זה היסס .״לך, לך!״
האיץ בו. המשגיח טיפס במעלה ההר, אל
בנייני הקיבוץ.
״מה תעשה לו המשטרה?״ שאל מישהו
מהפועלים.
״שום דבר,״ השיב אחר ,״אבל יזרקו
אותו מהעבודה.״
וכצעד ראשון :״קחו ממנו את הטוריה!״
ציווה מנהל העבודה.
הזקן הבין שסכנה נוראה מאיימת עליו.
הוא ניתלה ביאוש על כלי־העבודה .״אני
רוצה לעבוד!״ הוא צעק ,״תן לי לעבוד!״
והוא משך את הטוריה אליו בכוח.
ושוב שמעתי את מנהל הלישכה: הם
זקוקים לעבודה.
אין חוכמות: אם יזרקו אותו מכאן לא
יהיה לו מה לאכול.
״חברה! לחזור לעבודה! יאללה, לעבודה!״
נשמע קול המשגיח.
המשטרה לא הופיעה. עסוקה מדי? או
אולי המשגיח בכלל לא הזעיק אותה?

מקללים מהשמים
י לשורת העודרים פתח ואמר:
^ ,.ככה זה. השמש מחממת את הראש.
העבודה מנג׳סת על הנשמה, אז אנשים משתגעים.״
וכאילו
שנזכר במשהו הקשור לעניין,
קרא לגבר שעדר את האדמה מסביב
לשתיל הסמוך :״נו, מורי, מקללים אותך
היום?״
״מורי״ — תימני מוצק, בעל שיער שחור
ופיאות מסולסלות ארוכות — לא ענה לו.
הבנתי שזאת בדיחה פרטית ביניהם. אבל
שכני קרא לי :״תזהר כשהוא עודר לידך.
שלא תקבל עם הטוריה.״
ושוב השאלה :״תגיד, מורי, לא מדברים
איתך היום? לא מקללים אותך מלמעלה, מהשמים?״
מורי
גילגל את עיניו כלפי מעלה ולא
דיבר.
״מקללים?״

נעל ההכשרה המסצועית
יחזקאל זהרור
בן וז־ 22 יכול להתנאות בהכשרה מיוחדת לעבודתו הנוכחית:

כמה דקות של שקט, כשנקישות הטוריות
חותכות את הדממה. ושוב :״מורי, יש ילדה
קטנה בת .13 יפה. מעוניין?״
מורי לא ענה. רק היפנה לרגע את ראשו,
כאילו עקץ אותו זבוב טורדני.
״נו, מורי, מה אתר, אומר?״
הפעם אפילו לא סובב את ראשו. הוא
נראה כולו דרוך — כלפי מעלה. מאזין

הוא בוגר בית־הספר החקלאי בעין כרס. אלא שאז לא חשב
ני יקבור את הידע שהוא רוכש שם בבורות של שתיל׳־
יער של הקרן־הקיימת. בתמונה הוא נראה בשעת ארוחת־בוקר.

כי מישהו הדליק מבעוד מועד מדורה קטנה,
וכל מי שרצה הרתיח עתה מים לתה.
ערב צאתי ליום־העבודה הראשון שלי,
עבדתי במערכת עד שעה ארבע לפנות בוקר.
לכן הכינה לי אשתי אוכל בשביל יום המחרת.
יצאתי
לירושלים בחמש לפנות בוקר. למען
הזהירות העפתי מבט חטוף על מה
שהכינה לי. מצאתי מה שהייתי לוקח ל־

ופרץ בצחוק. האחרים אפילו לא חייכו. הם
כבר הכירו את הבדיחה.

פסדז - ,מום אז לא טוב ץ
ך* ,סח מת*רם. זה טוב או לא טוב?
2 4״בחול־המועד לא עובדים בקרן קיימת.״
כלומר: זה לא טוב. כי אם אין עבודה,
אין לחם.

,.אס רא אונו רנתס את ירוי מעודה -אז שיגוחו!

״מה הם אומרים לך?״
;,ינעל אבוק. בן כלב. ממזר!״
״ומה אתה עונה להם? אתה מקלל בחזרה?״
מורי
הפסיק את העבודה, נשען על ידית
ד,טוריה והרים את פניו לשמים .״אסור לקלל
את השמים. אסור לקלל את השמים.״
חזר ואמר ברצינות גמורה.

לקולות שאיש מאיתנו לא יכול היה לשמוע.
כולו שקוע בגיהינום הפרטי שלו.
מישהו צעק :״חברה בואו לאכול!״

7חם וגבינה יכשר
ך* אוי*ד הדר!* ,בין הטראסות, השארנו
/עם בוקר את תרמילינו. עכשיו הפכו
שולי־הדרך לחדר־אוכל. גם למיטבח, בעצם.

פיקניק של שבת: כמה פרוסות, מלפפונים,
עגבניות, תפוחים.
״מייד יראו שאני לא פועל־דחק,״ החלטתי.
השארתן בבית את הירקות והתפוחים היקרים,
ויצאתי לעבודה מצוייד בלחם, גבינה
ותפוזים. כאשר הגיעה שעת הארוחה
הראשונה פרשתי את צידתי על דרך העפר,
כשם שעשו חברי־לעבודה.
שכני מימין הביא עמו חביתה, מלפפונים
ועגבניות. שכני משמאל הוציא כמה תפוחים•
אכלתי את הגבינה היבשה, וחשבתי
על המלפפונים שהשארתי בבית.

חסכונות וחובות

ה 1 1 1 1אברהם וחיד אוהב לעבוד בקבלנות. את הזמן שהוא מרוויח בצורה
| 1 11111 זו הוא מנצל לעיבוד חלקת האדמה הנמצאת ליד ביתו אשר בקאסטל.
הוא מקווה להתקבל בקרוב כעובד קבוע במטבח או במכבסה של בית־חוליס הדסה.

יך הם יכולים להרשות לעצמם תפריט
\ £כז ה? מצאתי רק הסבר אחד: אלה אינם
פועלי־דחק של ממש. הם אינם ״דפוקים״.
הם בעלי־מקצוע, בני הישוב הוותיק, או ל־פחות
בני השכבות המסודרות־יחסית. הם
אמנם עובדים בייעור, ב־ 12 לירות נקי ליום.
אבל הם לא התרגלו לפשר הדבר. הם עדיין
לובשים את בגדיהם הקודמים, ואוכלים את
תפריטם הקודם. זה הולך על חשבון החסכונות,
על חשבון חובות חדשים.
הם בוודאי מקווים שמצב זה יחלוף. אבל
השאלה ניקרה במוחי בלי הרף: האמנם? האמנם
ישובו כל אלה לרמת־מחייתם הרגילה,
למקצועותיהם הטובים — או שמא נדונו
להיות ״דפוקים״ ,,שמעתה ישתכרו מעט,
יוותרו על בגדים טובים, ויצאו לעבודה כש־בילקוטם
לחם, גבינה ובצל?
אבל בשמש החמה יא חשבו חברי על
הבעיות האלה. ואם חשבו — לא דיברו.
להיפך: התלוצצו.
מישהו עבר לאורך השורה ושאל :״יש
למישהו סכין?״
איש לא ענה לו, למרות שיכולתי לראות
לפחות תריסר סכינים. התנדבתי :״לי יש
סכין.״
״אז בוא נעשה לך ברית־מילד״״ השיב,

״הלכתי לקנות מצות. ארבע חבילות —
שמונה לירות ועשרים גרוש.״
״עבדים היינו לאשכול בארץ ישראל.״
״איך הם רוצים שנחיה? איך הם רוצים
שנוציא את כ? הכסף הזר״ אם נותנים
לנו 200 לירות לחודש?״
״למה שילמת בשביל המצות? אתה יכול
לקבל חינם, מוועד הקהילה.״
״מאיפה?״
״מוועד הקהילה. אני יכול להראות לך
כשנחזור.״
״לא, חביבי. אני פועל, לא קבצן. את ה־המצות
שיתנו למי שלא יכול לעבוד. אני
נולדתי בארץ הזאת, ואני כל החיים לא לק־חתי
גרוש נדבה. אני לא רוצה הרבה. יש
לי אשר, ושני ילדים, ואנחנו חיים בחדר
אחד. זה מספיק לי. רק שיתנו לי לעבוד
בכבוד.״ הפסקה.
״אם לא אוכל לפרנס את הילדים שלי
מעבודה — אז שימותו מרעב!״

הצבא הגדל
^ פני שנה הועסקו בסך־הכל 3000
/פועלים בעבודות יזומות״ המיקרים הקשים
הקבועים .״הדפוקים״ .עכשיו עובדים
18 אלף פועלים בעבודות יזומות.
בעוד חודש יסתיים הקטיף. פועלים חק־
;יאיים פשוטים יישארו בלי עבודה. פועלים
מקצועיים, העובדים כיום במיפעלי מזון,
ייפלטו החוצה. פקידים וחנוונים קטנים יחפשו
פרנסה חדשה.
לכן יגיע מספר פועלי הדחק, בעוד חודש,
ל־ 25 אלף.
לכמה מהם תהיה זו תחנה עגומה אך
זמנית?
לכמה תהיה זו כניסה מקוללת למעמד ״הדפוקים״
הקבועים?

ת צ פי מ
במדינה העם
סוליד אריו ת יהודית
מאפיית המצות, באחד מפרבריד, של הבירה
הסובייטית, עובדת כבר חודשיים במלוא
התפוקה. מאות נשים וגברים משתרכים
בתור ארוך, כשבידיהם שקיקי־קמח,
כדי למסור אותם, להירשם ולשלם רובל
אחד ( 3.10ל״י) תמורת אפיית קילוגרם
אחד.
צלמי־עתונות מלווים את כל תהליך ה־אפיה,
עד האחרון הפרטים, ועל החבילות
מודבק פתק מודפס רוסית, המאשר כי
המצות כשרות, והן נאפו בפיקוח בית־הכנסת
הגדול של מוסקבה.
את הגילויים האלה פירסם השבוע השבועון
הדתי פנים אל פניס, בצירוף תמונות
מן הבירה הסובייטית. הוא ליווה אותם
בראיון קצר, שנעשה בכתב, עם רבה
של מוסקבה, יהודה לייב לוין. קוראי השבועון
שמחו, אולם הם לא היו בודדים
בשימחתם. יחד איתם שמחו גם הרבה יהודים
אחרים, ביניהם רבים שאינם דתיים.
כי המצות מסמלות את הפסח, והחג הוא
סמל הסולידאריות היהודית בעולם כולו.
שריד הדיקטטור הגדול. איסור
אפיית המצות בברית־המועצות, שהיה שריר
וקיים במשך שנים רבות, היה, מן הסתם,
שריד של תקופת שלטונו של הדיקטאטור
הגדול. אולם יורשיו של טטאלין לא מיהרו
לחסל ירושה זו עד לעת האחרונה.
בשנים האחרונות הפך עניין המצות לפסח
נושא מרכזי לתעמולה האנסי־סובייטית.
רבים ראו באיסור אפיית המצות סמל דיכוי
הדת היהודית, והפלייתה לעומת שאר
הדתות בברית־המועצות.
אולם אם כח־נות חלק ממארגני התעמולה
לא חפפו תמיד את הצהרותיהם הפומביות,
התעוררו בשנים האחרונות גם חוגים שאינם
אנטי־סובייטים, ביניהם יהודים״ חברי
המפלגות הקומוניסטיות במרבית העולם המערבי.
השנה
יכלו לחגוג את נצחונם. אמנם
כרוכה האפייה ברישום מדוקדק של כל החפץ
במצות, רישום שנעשה על־ידי יבנים
וגבאים, ושיש בו כדי להרתיע יהודים רבים,
אולם האפיר, הפכה עובדה.
טענת השלטונות הסובייטיים: הרישום
נעשה רק כדי למנוע ספסרות.
הסברו של פנים אל פנים :״הא לחמא
עניא די אכלו אחינו בני ישראל שברוסיה.״
כר או אחרת, אזרחי ישראל היהודיים
יכלו להסב לשולחן הסדר, מבלי לחשוש
שבני דתם בצפון סובלים מחוסר רצה
כשרה.

שום בטחון!״ חזרו אחריהם הפוליטיקאים,
שהבנתם בהתפתחות הטכניקה הצבאית החדישה
היא אפסית.
ואילו לוי אשכול הסביר באריכות, בכנסת,
כי אמנם נטה לרעיון זה, אך שוכנע
כי השיטה אינה מנוסה, אין בה כדי למנוע
הסתננות באופן יעיל, ואין היא ניתנת לביצוע
אלא בגזרות מסויימות ומצומצמות.
כל זה התייחס לרעיון שהוצע על־ידי
העולם הזה 1527 להקים ״קו מגן דויד״ —
מחסום של גדר־תיל מחושמלת, כפולה ו־ממוקשת,
מצויידת במכשירי־בקרה אלקטרוניים,
מוגנה בעזרת חיל־פרשים אווירי הרוכב
על הליקופטרים.
כמה זה עולה? השבוע, בקצה השני
של אסיה, נמצאו מומחים שעלו על הקו.
הכריזה ממשלת סייגון: היא תקים גדר-
מגן לאורך כל האזור המפורז, החוצץ בין
דרום ויאט־נאם וצפונה. הגדר תיקרא ״קו
קי״ ,על שם הדיקטטור הצבאי הנוכחי,
המרשל קי.
כשלב ראשון, תוקם הגדר לאורך גבול
זה בלבד, המשתרע על פני 30 הקילומטרים,
מחוף הים הדרום־סיני ועד רכסיה

יועצי ראש־־הממשלה מתכננים עתה מסע הדש של לוי
אשכול לחו״ל, ובודקים את האפשרות שיסע דמיזרח אירופה.
לאחר מסעו של אבא אבן לפולין, בשנה שעברה, ולאחר
לרומניה החודש, מתכונן גם שר־המסחר־והתעשיה, זאב
למיזרח אירופה, לנהל שס מו״מיס על הסכמים מסחריים.
כי ראש־הממשלה יקצור את היוקרה הקשורה בחתימת
וחוזים אחרים.

• תגבר המתיחות בקואליציה, כתוצאה מנסיעתו של שר־החוץ
אבא אכן לטכס הלווייתו של קונראד אדנאור. מפ״ם
ואחדות־העבודה הסכימו לנסיעה זו, בתנאי שלא תנוצל לצרכים אחרים. אולם
בתוכניתו של אבן לנצל את שהותו בגרמניה המערבית כדי לנסות ולהיפגש
עס הקאנצלר גיאורג קיזינגר או עם שר־החוץ שלו, וילי בראנדמ. אס אכן
ייעשה כן, תפרסמנה שתי שותפות הקואליציה את דעתן ברבים, תעוררנה שוב
את שאלת הקשרים בין ישראל לגרמניה.

• תבוטל התוכנית להסיע את נשיא המדינה על האוניה

״שלום״ .הנשיא, זלמן שז״ר, שעמד לצאת למונטריאול שבקנדה ליריד הבין־
לאומי באוניית־הדגל של הצי הישראלי, הביע לאחרונה הסתייגות. אין הוא רוצה
להשתמש בשלום דווקא, ערב מכירתה המעוררת־מחלוקת, וגם בגלל פניית אנשי
צוות האוניה אליו, שיתערב כדי למנוע את המכירה לגרמנים.

• מאמציו של לוי אשבול להחזיר את ראש עיריית חיפה,
אבא חושי, אל
לישכת הצמרת
של מפא״י יעלו
כתוהו. חושי ינו־שיך
להעדיף ישיבה
על הגדר, על נטילת
חלק פעיל בהנהגת
מפא״י הנוכחית. סירובו
יעודד את אנשי

לבה של הרבנית, שנותחה ומתה בשבוע
שעבר בתל־הש׳ומר, הסך סמל לקנאי הדת
במלחמתם נגד נתיחת מתים. לאורו צעדו
השבוע עשרת אלפים מפגינים בעירה —
בני־ברק.
הם חילקו כרוזים נגד הממשלה, נ}ד
הרופאים ואפילו נגד המפד״ל. בשורותיהם
צעדו מרבית רבני העיר, אולם אחד ר דש
בלם בהעדרו.
היד, זה דווקא מן המוכשרים שבהם —
רב צעיר ששמו יצא לתהילה בארץ ובחו״ל,
כידען גדול ובקי בתורה.
הדירה ממול. הרב הנעדר נולד לפני
כארבעים שנה בבלפוריה שבעמק יזרעאל.
בגיל צעיר עבר לישיבה בתל־אביב, בלם
מיד בכשרונו ובידענותו.
לפני מספר שנים החליף את דירתו ש־בבני־ברק
בדירת שכן שגר מולו. הסברו:
״לשכן יש הרבה ילדים, והדירה שלו מחובה.
היא עלולה לסכן את בריאותם.״
השבוע, כשפנו אליו מארגני ההפגנה בבקשה
שיתיר את מעבר המפגינים ליד
ביתו — סירב.
קוראים לו גדליה נאדל, בעלה של הרבנית
המנוחה רחל נאדל.
לא לחינם תיאר אותו מנהל בית־החולים
תל-השונור, הד״ר חיים שיבא, בשתי מילים:
״איש מופלא.״

בטחון
ע ד הקו
״זד, בלתי־אפשרי!״ אמרו פרשנים צבאיים,
מוסמכים בעיני עצמם .״זה לא נותן
העולם הזה 1547

• ספר על תפיסת
אייבמן יד
פיע כקרוב, יעורר
הדים רכים
ויהפוך, בנראה
לרנדמכר. הסיבה :

מחברו, איסר הראל,
שעמד בראש שירותי
הבטחון של ישראל,
היה האדם שניהל
ופיקח אישית
על לכידת אייכמן והבאתו
לארץ. הספר
יתורגם אף לשפות
זרות.
דת איש מו פדא

נסיעת פינחס ספיר
שרף, לצאת למסע
יועצי אשכול רוצים
החוזה עס רומניה,

״הה נשתנה
הרים ליד גבול לאום. המחיר: ארבעה מיליון
ל״י, כלומר 130 :אלף ל״י לכל קילומטר
של גדר.
גבול ישראל־סוריד, משתרע לאורך 77
קילומטרים. לפי אותו מחיר, היד, מחסום
לכל אורכו עולה כעשרה מיליון ל״י —
רק פי שניים ממחיר הנזקים שנגרמו במשקים
בעת התקרית האחרונה.
גבול ישראל־לבנון משתרע לאורך 82
קילומטרים. אורכו של גבול ישראל־ירדן
הוא 561ק״מ.
פסיכולוגיה של קצינים. קי כבר
שלח את חיל־ד,הנדסה שלו להתחיל בהקמת
הקו. הוא מתכוון, בשלב השני, להאריכו
ב־ 180 קילומטרים נוספים, כדי לחסום את
כל הגבול בין ויאט־נאם ולאוס, עד לתאילנד
הידידותית.
הקצינים האמריקאיים לא התלהבו מתוכנית
זו. אבל הם לא טענו כי אין היא
מעשית. התנגדות הקצינים האמריקאיים נובעת
מן הפסיכולוגיה של הקצינים עצמם.
היא דומה לנימוקים שהושמעו בפי כמה
פרשנים ישראליים לקו מגן דויד: כי הקו
יביא להגנה ״סטאטית״ ,יפגע ברוח הניידות
התוקפנית של הצבא, וכי מוטב להמשיך
בשיטת פעולות־ד,תגמול.
בוויאט־נאם לא החזיק נימוק ״פסיכולוגי״
זה מעמד מול נימוקי היעילות הצבאית והשיקול
המדיני של צימצום המלחמה. נראה
כי רעיונו של קי זכה, עתה, לאישור מלא
גם מצד המטכ״ל האמריקאי והבית הלבן —
דבר שיקשה על ממשלת ישראל להסביר
לאמריקאים כי אינו מעשי בגבולותיה של
ישראל דווקא.

• עורכו המפוטר
שלה״ג׳ו־איש
אובזרבר״,
זנ׳יוך קמחי, עשוי
לכקד כקרוב כישראל.
הוא ינצל

את הביקור כדי להיפגש
עם אנשי־ציבור ועיתונאים, וינאס אף בכינוסים רחבים, יתקוף במיוחד את
לוי אשכול ואת שר־המשפטים יעקוב שמשון שפירא, שלפיטוריו הטיף בהיותו
עורן הביטאון הציוני.

• יופעל לחץ בבד על ח״כי המערך, שהצטרפו לוועד הכיני
סיעתי למען מדרשת שדה־כוקר. הלחץ של אשכול לא יצליח להוציא
את הח״כים האלה 16 ,במספר, משורות הוועד, אך יביא לכך שהם ישארו
פאסיביים בהמשך פעולותיו.

• צפויה מתיחות כין מפ״ם למפא״י כמוסדות ההסתדרות,
כתוצאה מכוונת מפ״ם לארגן הפגנות פועלים באחד למאי.
ההסתדרות החליטה השנה לא לקיים הפגנות כלליות, אולם מפ״ם מתכוננת
לארגן הפגנות משלה, תחת הסיסמה ״מלחמה באבטלה״ .מפא״י רואה בכך
צער אנטי־ממשלתי.

• ח״ב חרות לשעבר, אברהם שבטרמן, כיום חכר מועצת
עירית תל־אביב, יכנס כעתיד הקרוב לפעילות תיווך כתוך
גח״ל. שכטרמן, שהתפרסם בשנה האחרונה כמשכין־השלום בתוך תנועת־חחרות,
כשניסה ללא הצלחה לפשר בין עמדות ההנהגה לעמדות האופוזיציה,
יחרש את מאמציו — הפעם לשמירת הגוש של תנועתו עם הליבראלים.

• צפוייה הרחבה ניכרת של הסחר כין בריטניה וישראל,
בתוצאה מהסכם האשראי שהשיג שר המסחר והתעשיה, זאב
שרך, כעת בי קו רו כ לו נדץ. כתוצאה מכן תיפתח נציגות מסחרית ברי־טית
בחיפה, בה יכהן נציג בריטי חרש, שיגיע לישראל בשבועות הקרובים.
תהיה זו הנציגות המיסחרית הבריטית השניה, נוסף על זו הקיימת כבר עתה
בתל־אביב.

מדי אנוואר ישב השבוע בבית המעצר ושתק-אך מכריו וקורבנותיו המיועדים דיברו

פר קרא שוו: נעורים

.הוא השליו את הגורה(גהקומח השניח!־
סיפלד! סמלהמשה 39א דוו ת נו לי: מהרגע שהוא נולד למשפחה שלנו
בעיראק לא ראינו ממנו יום אחד טוב. אז היינו במשפחה שלוש אחיות. אני, נזימה וגמרה
שהיתר, המבוגרת.
אבא נורא שמח שיש לו בן והתחיל לפנק אותו. הוא אמר שהילד הזה — הוא כמו
יהלום בשבילו. גם אנחנו התחלנו לפנק אותו.
כשנורי היה ילד קטן הוא הלך ללמוד בבית־ספר אליאנס, שהיה קרוב לבית. כבר כשנורי
היה בכתה א׳ ,התחילו הצרות. הוא לא אהב ללמוד, והיה רב בבית־הספר עם כל התלמידים.
כשהמורים היו שולחים אותו הביתה להביא את אבא, הוא היה משקר לאבא ומספר לו
סיפור שהילדים היו מרביצים לו. הוא היה יודע איך לעשות ככה שאבא יפנק אותו יותר
ויחשוב שהוא מיסכן.
כשנורי היה בכתה ד׳ המורה גירש אותו הביתה ואמר לו שבלי אבא לא יבוא לבית־הספר.
נורי התרגז על המורה. בהפסקה, הוא הלך מאחורי המורה, שהיה עומד על־יד
מרפסת של קומה שניה, נתן דחיפה חזקה למורה, והפיל אותו מהקומה השניה לריצפה.
המורה שבר אז את הרגל. נורי ברח מבית־הספר, ואפילו אז הוא ברח בפעם הראשונה
מהבית. הוא התחבא אז אצל כמה חברים ערבים שהיו גרים בסביבה. מאז הוא הפסיק ללמוד.
החיים שלנו בבית היו ממנו גיהנום. אבל פינקנו אותו למה פחדנו מאבא. נורי שלא
למד יותר היה מסתובב בשוק והתחיללגנוב. הוא היה גונב עגבניות, רימונים וכל מיני
דברים. אבא שהיה רואה את נורי מהחנות שלו איך שהוא גונב, היה רודף אחריו ורוצה
להרביץ לו. נורי כל פעם היה בורח ולא חוזר הביתה כמה ימים. הוא היה יושן בכל מיני
מקומות, ולפעמים גם אצל חברים. ככה הוא היה עושה צרות כל הזמן.

סיפרה נאדר־ ימין 29 אחות נורי: עוד בעיראק נורי היה עושה לי צרות.
כשהייתי ילדה קטנה נורי היה בא אלי כל פעם ואומר לי :״מתי שאתן לך את המפתח של
הקופה של אבא, תראי אם אמא יושנת טוב. אם היא יושנת, אז תכנסי לחדד, תפתחי את
הקופה ותקהי משם 50 לירות. אחרי זה תיתני לי את המפתח ומתי שאני אבוא אליך
תתני לי את הכסף.״
אחרי שעשיתי ככה כמה פעמים אמרתי לאמא שנורי גונב כסף. סיפרתי לה הכל. אמא
אמרה לי שיותר לא אשמע לו. נורי ביקש ממני שאפתח עוד פעם את הקופה ולא רציתי
אז הוא הרביץ לי מכות. הוא היה מרביץ לכל האחיות. אנחנו היינו מפחדות ממנו,
ונותנות לו כל כמה שהוא היה מבקש.
לאבא הייתה חנות עראק. הוא היה עושה בבית, ומוכר בחנות שלו בשוק. נורי התחיל
לגנוב כסף גם ממנו, והיה מבזבז על כל החברים שלו, שהיו תמיד יותר גדולים ממנו,
יכולט היו שיכורים. גם נורי היה רוצה להיות שיכור ולעשות כמו שהם עושים. הוא
לילה אחד שתה בקבוק שלם עראק, ונהיה שיכור נורא. הוא הרביץ באותו לילה מכות
לכל מי שהיה רואה אותו. הוא בא הביתה לפנות בוקר והתחיל גם להרביץ לכל האחיות
שלי אפילו שהן היו יושנות. אבא קם מזה שכולנו בכינו, אז נורי קילל אותו וברח מהב־ת.
לאחיות שלי היה תמיד הרבה זהב על הידיים, למה אבא היה נותן להט. כל פעם נורי
היה גונב להם את הזהב, ומחביא אוחו. בשביל להרגיז אותן. בסוף הוא היה גם מוכר
את הזהב שלהן. האחיות שלי סיפרו לאבא אז נורי ברח מהבית.
לאמא שלי היה זהב שהיא היתה שמה אותו על הרגל. זה היה זהב ששקל הרבה. אולי
איזה חצי קילו. בלילה הוא נכנס לחדר של אמא, וגנב ממנה את הזהב וברח מהבית. באותו
הזמן היתד, לנורי חברה אחת שגרה בעיר אחרת. נורי רצה לתת לה את הזהב שהוא גנב
מאמא. היה לאמא מזל שחבר אחד שלו ראה את נורי בבוקר עם הזהב והכריח אותו
במכות להחזיר הכל לאמא.
אני זוכרת איך נורי היה עושה צרות לכולנו. תמיד מתי שהוא היה עושה משהו רע היה
רוצה לחזור הביתה ושיפנקו אותו. אז הוא היה עושה כל מיני שקרים ורמאויות: פעם
אחת הוא הלך לים, הוריד את כל הבגדים שלו, ואמר לחברים שיביאו אלינו הביתה ויגידו
שמצאו את הבגדים על החוף ושהם לא מצאו אותו. החברים היו באים הביתה ומטפר-ם.
כל המשפחה היתד, הולכת לים לחפש אותו. בערב מתי שכבר לא מצאו אותו אבא ואמא

י ~14-

חשבו שהוא מת והיו עושים שבעה. רק למחרת נורי היה בא הביתה וצוחק. אנחנו
סבלנו והוא צחק.

שיפי ימין ימין 35 בעל־אחותו של נורי: אני זוכר את נורי עוד מהתקופה
שהיינו שנינו ילדים בעיראק. בזמן שנורי הפסיק את הלימודים שלו בבית־הספר אליאנס,
אז אבא שלו שם לו מורה בבית שילמד אותו. גם אני ואחותו נזימה למדנו ביחד עם
נורי והמורה הזה.
כל פעם שהמורה היה מסתכל בספר שלו בשביל ללמד אותנו, נורי היה עושה לנו
פרצופים ומצחיק אותנו. המורה היה מתרגז עלינו ומרביץ לנו מכות. ככה למדנו כמה
זמן עד שנורי.היד, עושה גם כן קונצים למורה. הוא היה מכניס לו לתוך התיק שלו
צפרדעים ועכברים. המורה לא היה יכול לסבול את זה וככה הוא הפסיק ללמד אותנו.
אחרי שהפסקנו ללמוד נורי היה מסתובב כל הזמן בשוק עם השבאב. הוא היה גונב
יחד איתם. הוא התהיל אז ללכת לבתי־קפה ולשחק שש־בש, ולשחק באליסור, נגד כסף.
את הכסף בשביל המשחקים שלו הוא היה גונב מהחנות של אבא שלו: הוא היה תמיד בא
לחנות עם עוד כמה חברים והיה סוחב כסף מהמגירה, ונותן לחברים שלו שישמרו לו.
אבא שלו, שחשד שנורי גונב ממנו, היה עושה לו חיפושים, אבל לא היה מוצא כסף.
נורי היה בוכה שאבא שלו חושב שהוא גנב. אבא שלו שאהב אותו היה נותן לו לירה
בשביל שהוא לא יבכה יותר. ואז נורי היה הולך מהחנות כשהוא צוחק, בחוץ הוא היה
פוגש את החברים שלו, שהיו נותנים לו את הכסף שהוא גנב מהחנות. נורי היה נותן
להם קצת כסף בשביל זה.
אני יודע שנורי התחיל לשתות עראק וקוגיאק כשהוא היה ילד בן . 13 אחרי שהיה
לו בר־מצוה הוא היה מחליף את אבא לפעמים בחנות. אז הוא היה שותה כל הזמן
עראק והיה שיכור. בהתחלה הוא היה שיכור בשקט, אבל אחרי כמה זמן הוא התחיל
ללכת מכות עם כל הילדים בשכונה. הוא תמיד רצה נורא שכולם יפחדו ממנו. שיגידו
שהוא גיבור.

פרק שני: אי מ ת־ ה ש כונ ה

״הוא היה רוצה שיהיה לנו דוור
סי פרהנאדרהי מין אחותו: כשנורי היה בן , 19 הוא עלה לבדו לארץ. הוא הלך
לשרת בצבא. הוא היה בגבעתי. אחרי הצבא הוא התחיל למכור פלאפל עם אחותו רחל
שאותה הוא רצח. רחל היתה עובדת אצלו. הוא היה לוקח את הכסף שהיא היתה צריכה
לקבל, ולא נותן לה אותו. כשהיא היתה צריכה כסף הוא היה מרביץ לה מכות. בכלל
הוא תמיד היה עושה לה צרות.
לפני איזה תשע שנים הוא התחתן עם יפה. אחרי החתונה הוא ויפה היו גרים ביחד עם
אמא. הוא היה עושה כל הזמן צרות לאמא. ואז הוא כבר אמר שפעם בגלל זה הוא עוד
יהרוג אותה. אמא תמיד פחדה ממנו ולא אמרה לו שום דבר.
נורי היה גם מרביץ ליפה. תמיד הם היו רבים. יפה -תמידהיתד, בורחת ממנו ובסוף
חוזרת. בורי רצה שיפה תפחד ממנו כמו כולם.

סי פרעקרםעבא די, עו בדכפארק ־ הלאו מי: אני זוכר איך לפני כמה חודשים,
נורי היה רב עם אשתו יפה בבית. אנשים היו אומרים לו שהילד הוא לא שלו. היו כאלה
שהיו אומרים לו שהילד הזר, הוא של אחד החברים שלו, שיש לו איתו קשר בעבודה.
נורי היה שומע אה כל זה, ותפס את יפה בבית, ועשד, עליה צעקות, ואמר שירצח אותה
אם הילד לא שלו. יפה גם צעקה ונשבעה לו שהילד כן שלו. השכנים שמעואת הצעקות
ויצאו החוצה לראות מה זה, אז נורי הלך מהבית אבל שמר את הדבר בלב שלו. הוא
תמיד חשב שהחברים שלו מתעסקים עם אשתו.
אחרי כמה זמן נורי, סמי ומשה היו שותפים ועבדו בעגלה אחת. נורי היה תמיד
מרוגז על השותפים שלו. הוא היה תמיד אומר שהוא יעשה להם חשבון ויהרוג אותם.
בהתחלה חשבנו שהוא צוחק ולא מדבר ברצינות אבל ראינו שהוא באמת כל הזמן מדבר ככה.
לפני כמה חודשים באנו מהמשפחה שלנו למשה וביקשנו ממנו שיתן לנורי לעבוד
לבד בפלאפל, ואנחנו נשלם.לו את השבועית שהוא היה מרוויח. אמרנו לו שלנורי יש
אקדח והוא מאיים שיהרוג אותו. משה לא רצה לשמוע לנו — ותראה מה היה הסוף.

חברי וקרובי מסברים על דמותו שד הרוצח
נור^ היה תמיד אחד נזה שהלב שלו היה
שרוף. לא נקי. הוא שומר תמיד בלב שלו
שינאה.

פיפר יעקב חג׳אמה, אחי משה

חדרצח: אני יודע שנורי תמיד היה
משתגע מתי שכולם אמרו לו שגם אשתו
וגם אחותו שוכבות עם גברים. אפילו סיפרו
לו שהאחיות שלו עושות את זה בשביל
כסף. תמיד נורי היה עצבני מזה. הוא אפילו
חשב שהאח שלי משה, זה שהוא הרג
אותו, היה ידיד טוב של אשתו. אפילו שהיה
בא ואוכל אצלי בבית ואומר שמשה
הוא החבר הכי טוב שלו. הוא חשד בכולם,
גם ביעקב שמש.
בשכונה, מתי שהוא היה שיכור, הוא אמר
תמיד שכל החברים הכי טובים שלו בוגדים
בו. שהם לקחו ממנו את הפרנסה שלו.
אבל זה לא נכון. הם היו שותפים שלו ועבדו
יותר קשה ממנו. הוא היה חי על
החשבון שלהם.
נורי עשה את עצמו משוגע בשביל שאף
אחד אף פעם לא ידע מה הוא רוצה לעשות.

סיפרה רחל חג׳אמה, אחות ה•
נירצח: נורי היה מין אחד כזה, שתמיד
היה מסתכל על האוכל של מישהו אחר,
ועל האשד, שיש לחברים שלו. הוא תמיד
היה בוכה לי שלחברים שלו יש נשים
טובות, אבל האשד, שלו והאחיות שלו לא
בסדר. הוא תמיד גם היה מסתכל על בחורות
אחרות, אפילו שהם היו נשואות עם
חג׳אמה, היושב במרכז התמונה עם אשתו, בתלבושת כלה ביום
החברים שלו, והיה רוצה להתעסק איתם.
חתונתם. מאחורי הכלה עומדת, ממושקפת, אחותו רחל 3לשמאל
סמיר, בקצה התמונה מימין (ו) הוא האח הצעיר של הנרצח משה
הוא גם ניסה להתעסק עם ידידות שלי, שהכלה
יושב האח יעקב 2מימין לחתן־הנרצח יושב אבי החתן.
הם נשואות עם החברים שלו. אנחנו תמיד
התייחסנו אליו כמו אל בן שלנו, אבל הוא היה רוצה שיהיה לנו רע תמיד בחיים.
את האלימות לשכונה. הוא היה עושה לפעמים משחקי מזל, רק בשביל הילדים הקטנים,
שהיו מפחדים ממנו. הוא קילקל הרבה בחורים צעירים. הוא היה הראשון שהביא את

סיפר יהודה כקאל, בעדה שד רחל, אחות־נדרי הנרצחת: נורי היה עושה
החראקות לשכונה.
תמיד צרות לרחל ולכל המשפחה. תמיד היה מרביץ לרחל, ולא נתן לה לדבר עם אף
נורי היה מתעסק עם כל הילדות בשכונה. ותמיד היה רודף אחרי כרמלה יונה. כשהיא
אחד. גם כשיצאה איתי ניסה להפריע, אבל אנחנו התחתנו. הוא היה כזה קנאי, לא היה
היתה יוצאת עם בחור צעיר הוא היה עוקב אחריה כל הזמן, ואף פעם לא נתן לה מנוחה.
יכול לראות שלמישהו טוב יותר משלו.
בשכונה הרבה פחדו ממנו. גם המשטרה פחדה ממנו ולא רצתה להתחיל איתו. הם
ידעו שיש לו אקדח ושהוא יורה בכל הזדמנות. לא היתד, חתונה אחת או מסיבה, שהוא

סיפר פמיר חנ׳אמה, אחיו הצעיר של הנרצח: נורי היה הראשון שהכניס לא היה שיכור ושובר שם את הכל אפילו שזה היה אצל החבר הכי טוב שלו. כי אי־אפשר
היד, להאמין לחברות שלו. אצל אחי משה, שהוא רצח, אכל נורי כמה שעות לפני כן
ארוחת־צהרים.

המספרים נתצרוס המשפחתי

פרק שלישי: בפארקהל או מי ן

.הוא היה עצבני ודא )(וזו שוש*
סיבר עקרם עברי, עובר בפארק: הו* ר,־ר, רם ״־•י עם כולם ,״קא,
כולם, ועושה בתוך הפארק מה שהוא רוצה: הוא היה ניכנס לפארק רכוב על סוס שאותו
הוא קנה בבאר־שבע. הוא היה רוכב מהר והילדים היו מפחדים. הוא קנה את הסוס הזה
בשביל להראות שהוא כמו השריף במערב הפרוע, או נוסע בכוונה על הדשאים באופנוע שלו.
שיראו שהוא לא מפחד מאף־אחד. אנחנו תמיד היינו מרגיעים אותו, ומבקשים ממנו, ונותנים
לו נשיקות, רק שלא יעשה צרות, והוא תמיד היה אומר שיהרוג אותנו.

פיפר צמח צמח, המופיע ברשימתו של נורי: כבר הרבה שנים אני מכיר
את נורי. היינו חברים. אני הייתי עובד בפארק־ד,לאומי ברמת־גן, מתי שלנורי היה שם
דוכן לפלאפל. תמיד עשיתי הכל בשביל לעזור לו. היינו חברים והוא היה יוצא איתנו בחברה.
לפני כמה שנים מתי שהפקחים בפארק עשו לנורי צרות בשביל הפלאפל שלו הוא
התרגז נורא. נורי בא בלילה עם משור, חתך עצים, ושם פילפל מסביב בשביל שהכלבים
של המשטרה לא יריחו מי עשה את זה. הוא דפקט על המוח, ורב עם כולם, ומאיים
על כולם. היינו צוחקים ממנו. והוא היה מתרגז נורא.

סיפר נעים עבדה, קצין הכטהון של הפארק, אותו חיפש דרי כביתו
יום אחרי הרציחות: נורי הוא בחור טוב. לפעמים הוא היה משוגע, אבל הוא אהב
לעשות טובה לכל החברים. לפעמים גם הוא היה רב איתי בשביל שהוא רצה שאסדר לו
את הרשיון. אני לא יכולתי לסדר לו את הרשיון — אז הוא היה מרוגז עלי.
את נורי אני זוכר טוב, איך הוא היה עושה בפארק שמח. היה לו אקדח בלי רשיון, אז הוא
היה בא לפארק, שם קופסה של פח על ד,ריצפה והיה מנסה לקלוע בה מרחוק. בדרך
כלל הוא היה מפספס.
לפעמים הוא היה עושה גם אימונים על חתולים שעברו במקום. הוא היה הורג אותם
ואחר־כך משוויץ שככה הוא יהרוג את כל האנשים שיש לו חשבון איתם.

פיפר אבו סמי, צבעי שעבד כפארק: אפילו שנורי הוא משוגע, הוא היה
מצחיק תמיד את כולנו. הוא היה בא לפארק פעם בתלבושת של זקן, הוא היה הולך
ככה איזה חצי־שעה, אחר־כך הוא היה חוזר אלינו פעם גיבן, פעם כמו בחורה, פעם
צולע ופעם כמו עיוור. הוא תמיד היה עושה לנו הצגות ומצחיק אותנו.
אבל מתי שהוא היה שיכור, הוא היה מסוכן. אני זוכר איך פעם אחת הוא הלך בשכונה
והיה שיכור. הוא צעק תמיד ״אני נורי מלך הפלאפל!״ והיר, מפריע לכל השכנים. שכן
אחד שהיה לו ילד חולה ביקש מנורי שיהיה בשקט. נורי התרגז על השכן הזה וזרק
אבנים ושבר לו את החלונות. השכן פחד מנורי ולא הגיש תלונה.
לפני איזה כמה שבתות נורי בא לפארק. הוא היה עצבני ולא אמר שלום לאף אחד.
פתאום הוא אמר :״נמאס לי אני כבר רוצה לגמור את כל החשבונות שלי עם כל מי
שיש לי איתו חשבון.״ אני שמעתי את זה, אז אמרתי לנורי שלא כדאי לעשות חשבונות.
נישקתי אותו על הפנים ואמרתי לו לבוא לקפה כדי לשתות קפה. נורי נרגע בקושי.

לדה מחאות רצח

פיפר עיזאת, אחד הפקחים כפארק, שדכיתו דרי דגש כיום הרציחות.
אילנה (יושבת מימין) ,עדת הראייה לרצח אך עיזאת לא התעורר שעה שדרי דפק בדלתו, ובנראה ניצל בכך
1 אמה. בתמונה עם אמה רחל ואביה יהודה
בקאל, המחזיק את אחותה הקטנה של אילנה, במסיבת יום ההולדת שלה. אילנה ידעה
שדודה רוצה להרע לאמה. היא ניסתה להגן על אמא שלה, ולהוציא את האקדח מידי הרוצח.

ממוות: נורי היה חבר טוב שלי. תמיד היינו אוכלים ביחד, שותים ביחד ואפילו
מבלים ביחד. היד, לו לב זהב. הוא היה נותן את הגרוש האחרון שלו בשביל חבר. אני
(המשך בעמוד )20

האמרגן: יעקוב אגמון >ימץ<

הצנזור: לוי כרי (שמאל)

נציג ההסוג

שיבתו לעולם־הבידור, ובפרס התעניינו לדעת
אם הסטריפטיז יימשך, ואם יינתן להם
ליהנות מזיו פניו וגופו.

״מה עושים פהז״

המאוחת הראשית

נערת־הזוהר אילנה פדרמן, מקדמת את פני
האורחים בשער המועדון, לידה, שומר־הסף.

** כרהמת. יחי צברה. הצברה החדשה,
^ שתחייה, זו שקמה על חורבותיה של
צברה הישנה, שפשטה את הרגל יחד עס
בעליה קובה זילברינג, נפתחה השבוע, בתל־אביב,
ביום החמישי, ברוב כבוד והדר.
מי לא בא לברך שם על תחיית המתים?
כל האישים והמוסדות של ישראל העובדת
והלומדת. כולם הגיעו, בירכו את קובה על

^ ניע לשם, למשל, הצנזור של מדינת!
) ישראל, לוי גרי. הוא בירך את קובה
ושאל ״מה עושים פד?,״ ברצינות של אדם
שמתעניין לדעת אם מתנהלת שם קריאת
פרק בתהילים, או שמא יש לימוד מסכת
בגמרא.
יחד עם לוי גרי, או כמה דקות אחריו,
הגיע לשם ישראל דנוך, שומר־הסף של
מועדוני־ישראל. לצידו הגיעו לשם נציג התיאטרון
הלאומי רפאל קלצ׳קין, והפירסו־מאי
איש־מפ״ם יעקוב אגמון, שהגיע למרבה
הצער ללא אשתו, הכוכבת גילה
אלמגור.
את האמנות־העילאית ייצג שם הרקדן־
לשעבר יצחק משיח, את העולם־התחתון ייצגו
שלושה ביריונים ושלוש נערות צבעוניות,
ואת הוועד־הפועל של ההסתדרות ייצג
שם דוקטור וילי שור, שהוא מהאיגוד ה־מיקצועי.
המארחות
והמלצריות הסתובבו בשמלות
חשופות בין כל הנכבדים, חייכו אליהם ב
הרגע
חגווי: בקר וגיספר 22 פותח את הקופסה המוסח.
חיוכים מתוקים. הגישו ׳להם משקאות ונתני
להם מיספרים.

סיגריות ונשיקות

יזה מיספרים מיספרים פשוטים,
^ שהיו כתובים על פתקים קטנים, הודבקו
על החליפות, ואיפשרו לבעליהם להשתתף בהגרלה,
שעמדה להיערך בשיאו של הערב,
ולזכות בפרס סודי, בלתי־ידוע.
מארחת אחת, עם חצאית מינימאלית ומחשוף
מכסימאלי, התגלתה כאשת שיחה מעניינת
נורא. היא חייכה חיוך מפתה אל איש־ההסתדרות
והודיעה לו במיבטא צברי שקוף,
שהיא פולניה מלידה. משם היא עברה אל
איש־התיאטרון, וסיפרה לו בטון מתקתק
שהיא הגיעה לא מזמן ארצה מארץ מולדתה
שבדיה, וחייכה משם אל איש־הפירסום, וסיפרה
לו שהיא באה זה עתה מישראל, וכולם
העריצו את אישיותה רבת־הפנים והגוונים.
מארחת
אחרת, אילנה פדרמן, בבגדים
מינימאליים וגוף מכסימאלי, הציגה את עצמה
בפני הנוכחים כמארחת ראשית של הערב,
ובתוקף תפקידה חילקה סיגריות, ונשיקות.

מיספו חזק?

ג׳ינה, אחת המארחות במקום, תוחבת לכיסו של אחד
האורחים את פתק־ההגרלה. פניו האדישים של האורח
1מעידים על כן שאין לו כלל 1מושג שההגרלה, הטמונה בקופסה, עתידה להיות בחורה ערומה.

״מי הוא המיספר*״

ך אז, כשהקהל היה כבר שבע מהמאר-
| חות ומהמיספרים, הגיע הרגע הגדול, רגע

הנוס בורח

הנערה האלמונית, שנדזלצ
סה, מתכסה בנ
קת בין המגדילים הנלהבים (התמונה למעלה

ד״ר וילי שור

השחקן: רפאל קלצ׳קץ (כמרפז)

והתברר לו שהיא כבדה יותר מדי.
״אולי זה פריז׳ידר?״ הוא שאל בפחד,
״אני לא צריך פריז׳ידר, כבר יש לי. אפשר
יהיה להחליף?״ הוא התחיל לפתוח את
הקופסה, והחליט שזה בוודאי תנור .״תנור
זה יותר טוב,״ הוא לחש למנחה, בחיוך
מבוייש ,״יותר שימושי.״
אבל כשהחבילה נפתחה לגמרי, יצאה
מתוכה בחורה ערומה, ואז הוא ראה שיש
דברים שחם יותר שימושיים מתנור ופיי־ז׳ידר.
אלא שלמרבית הצער הוא בכלל לא
יכול לקחת אותם אליו הביתה.

רגצוא בתוגת את הארגתיח. הפורצת רקוד תשואות הקהו
ההגרלה. המנחה, אלכסנדר יהלומי, עלה על
הבמה, ביקש את כולם להשתתק, ולעקוב
אחריו.
אחת המארחות המינימאליות עלתה אליו
אל הבמה, הגישה לו קופסה מלאה־מיספרים.
הוא עצם את עיניו, שילשל ידו לקופסה,
והוציא משם מיספר. את המיספר .22
״מי הוא המיספר?22״ הוא שאל לאחר
שפתח את עיניו. מהאולם נשמע קול מהסם
ורועד :״אאאני!״ והתברר שהאני הזה שייך
לא פחות ולא יותר מאשר לבעל חנות־בדים
גדולה מאוד ברחוב דיזנגוף.
אלכסנדר יהלומי ביקש אותו לא לפחוד,
ולעלות אל הבמה כדי לקבל את הפרם. הוא
נע בכיסאו, וקולה של אשתו התנשא בחלל:
״גיי נישט! הערסט מיר ביידיש: אל
תלך! אתה שומע?!).
יהלומי הבטיח לה שאין מה לפחד. לא
יעשו לו שום דבר. בסך הכל יתנו לו פרס.
כדאי לו. אולי דבר ששווה משהו.
״גיי נישט!״ נשמע שוב קולה המצווה של
אשתו. אבל הוא בכל זאת אזר אומץ יעלה
אל הבמה.

תנור ופריז׳ידר
זהקופ־
* חיני־שמאל).

ני נכרים חזקים עלו אחריו וה־
\4/ביאו בקופסה גדולה את המתנה שזכה
בה. הוא הושיט את ידו כדי לקחת אותה,

״שיים זאך!״ זעקה אשתו ממקומה ,״השתגעת
לגמרי? שתתבייש לך!״ הוא הסתכל
רגע אל אשתו המלאה, העביר את עיניו
ממנה אל החתיכה הערומה, החזיר את עיניו
אל אשתו, ומשם שוב אל הגוף העירום.
אחר כך הוא נאנח וירד מן הבמה.
הוא התיישב ליד אשתו, ושמע בשקט
את כל מה שהיה לה להגיד על העניין. וכל
קהל עורכי־הדין, נציגי־התיאטרון ונציגי־ההסתדרות,
ששמעו יחד איתו את דבריה —
יכלו להבין עוד יותר את צערו, על שאסור
לו לקחת הביתה את ההגרלה שלו.

במדינה

הנ צ ח חגיגו ת
שבוע הפסח
ב צב עי קו ד ק

משפם
ל ש בו ראתהמ סג רו ת
באמצע הלילה ניכנס האדריכל הצעיר
אל בניין־הענק אותו תיכנן, ומיד החל לעקם
בשיטתיות את מסגרות־הברזל החדשות של
החלונות.
משפטו של צבי הקר, האדריכל־ששבר־את־המסגרות
החל להתברר השבוע בחיפה.
רעיון שכולו אור. תחילתו של המעשה
הייתה לפני כשנתיים: הוחלט להקים
בטכניון פאקולטה למכונאות, אותה יתכננו
שני אדריכלים: פרופסור אלפרד נויימן,
דקאן הפקולטה לאדריכלות בטכניון, יחד עם
צבי הקר, תלמידו. דובר על שישה מבנים
שכולם יידמו לבניין הראשון: בניין דנציגר.
החידוש האדריכלי שבבניין זה היה רעיון
חדש שכולו אור. רעיון התאורה־הבלתי־ישירה:

אחד, בכל יום, בתוך כל בית, שיסתכל
על כל קיר, יראה שני דברים: את הקיר
שהוא מוצל, ואת החלון כריבוע מואר. הבניין
היחידי בעולם בו נועדו הקירות להיות
שונים לחלוטין — הוא בניין דנציגר. כל
קירותיו נועדו להקרין אור אחיד ורך. דבר
זה תוכנן בשיטה מהפכנית: הקירות ניבנו
בצורת זיג־זאג ובהם חרבים לכל האורך.
לכן לא נכנס האור באופן ישיר לתוך הבניין,
אלא הוא נופל על הקיר הצבוע בצהוב
ולבן — וממנו הוא מוקרן על כל
החדר באופן אחיד, מבלי להטיל צללים.
אותו אור־גנוז נועד להאיר את האולמות
גם מלמעלה: שיפועי בטון הפנו את הקרניים
אל ד,תיקרה — כדי שייקרנו ממנה על
כל האולם.
האדריכל המזועזע. את התכניות
בדקה ועדר, בינלאומית שכללה את טובי
האדריכלים בעולם. הם אישרו אותה בהתלהבות.
רק אחר־כך חתם על ההסכם מי
שהיה אז נשיא־הטכניון, רב־אלוף יעקב
דורי. ואז החל הרעיון לקרום עור וגידים,
או יותר נכון — זכוכית ובטון.
אז מאיין הגיעו לשם פתאום מסגרות
הברזל אותן ניתץ האדריכל צבי הקר?

דרו ש פי תוח והדפסת צילומים
צ ב עוניי ם ״קודאקולוו־־
ו ״ אקטאכרום ״ תוך 72ש עו ת
ע׳־ימעבדותדלתה קו לו ר.

אתה
בודאי סקרן לראות כיצד הצליחו
התמונות של המשפחה ושל הטיולים בשבוע
הפסח עמוד על כך שסרטי הצבע ״קודאקו־לור״
ו״אקטאכרום״ ימסרו לפיתוח והדפסה
למעבדות דלתה קולור, ת.ד ,2215 .רמת-גן.

מעבדות דלתה קולור מעמידות לשרותך ציוד
של קודק, חומרים וניר הדפסה של קודק
ואיכות של קודק, וכל זאת כדי שתקבל את
התמונות והשקופיות בצבע באיכות קודק
מוכנות תוך 72 שעות בלבד.
פיתוחחינם — סרטי ״קודאקולור״
שנרכשו בישראל, הנושאים על גבי האריזה
את סמל ״דלתה קולור״ יפותחו חינם. סרטים
שאינם נושאים את סמל ״דלתה קולור״
יפותחו חינם עד .5.5.67

שים לב לסמל ״דלתה קולור״
על גב התמונה כי הוא בלבד
מבטיח לך את איכות קודק.

דדדוזזק1ב* 1ר

ז061130010

ניתן להשיג סרטי קודק
בכל חנות בה תראה
את סמל קודק

המפיצים הבלעדיים של קורק בישראל: דלתה חברה למסחר בע״נז

הן ניבנו בניגוד לרצון המתכננים, ובסתירה
גמורה לתוכנית. ובו בזמן שנשיא הטכניון
התחייב בכתב להשלים את הבניין
בדיוק כפי שנקבע — הוזמנו המסגרות בחשאי׳
ונקבעו בראש הבניין. כי במקום
שיפועי־הבטון המקורית, החליטו פתאום לבנות
חלונות זכוכית פשוטים, וסטנדרטיים,
שיכניסו לתוך האולם את קרני־השמש הישירות,
בניגוד לרעיון ובניגוד להבטחות.
האדריכל המזועזע, שהבחין בכך במיקרה,
רצה להפסיק את הכנסת־החלונות. אך למרות
שבכל מקום מופסקת כל בנייה לפי
בקשת־האדריכל — לא שמעו לו. הקר ביקש
פגישה עם נשיאות הטכניון — אולם סירבו
אפילו לשמעו. הוא חשב להגיש עיכוב־מש־פטי,
אך ברור היה לו שעד גמר התהליכים,
ישלימו הפועלים מהר את החלונות — שיהפכו
לעובדה מוגמרת.
הוא החליט לעצור בכל מחיר את הרכבת־המסגרות.
לכן בא בלילה, עיקם אותן כדי
שלא יוכלו להמשיך, והגיש לבית־המשפם
תביעה נגד הטכניון, שמטרתה: איסור בנייה
בניגוד לתכנית.
זכויותיו כיוצר ובאמן. אחרי דיונים
של חצי יום, הגיש גם הטכניון תביעה —
נגד צבי הקר. במשפט, שהחל ביום הרביעי
האחרון, נאשם האדריכל בכך ״שגרם בזדון
ולא כחוק, נזק שד 1000ל״י לרכוש הטכניון,
על־יזי שעיקם את המסגרות של החלונות
בבניין דנציגר״ .הקר הודה בכך שהוא
״גרם את הנזק הנ׳׳ל,״ אך כפר בכך
שזה נעשה בזדון, ושהדבר נעשה שלא כחוק.
ההגנה תנסה להוכיח שהוא כן פעל כחוק
— בהגיגו על זכויותיו כיוצר ובאמן
— כדי למנוע חבלה בשלמות האמנותית של
יצירתו.
ולא זו בלבד, אלא שבא־כוחו של הקר
הפך את היוצרות: הוא הצהיר בבית־המש־פט
כי הנאשם האמיתי במשפט יזה הוא
הטכניון ,״אשר בכחש ובמרמה הניע את
הנאשם להאמין כי החלונות אמנם יותקנו
לפי תכניותיו — ואף התחייב לכך במפורש.״
הוא אף הזכיר שברגע זה תלויה ועומדת
התביעה המשפטית ההפוכה: של הקר נגד
הטכניון.
בית־המשפט יצטרך להכריע מי אשס ב־ריב־החלונות:
מי שקבע אותם או מי ש־קילקל
אותם.
אמן גדול, חפשי. בינתיים מגיעים
הדי־המעשה לכל הארץ. שר־השיכון אמר
על כך, בעת הדיון בכנסת :״יכול להיות
שהוא באמת גאון, שיש לו נזבט. שהוא
אמן גדול, חפשי אבל אנחנו לא מסכימים
שאדריכלים יגידו לנו מה צריכה להיות
הפונקציונליות!״
ובאותו דיון עצמו (העולס הזה )1545
הושווה הקר פעמים אחדות לאדריכל אחר:
לגיבורו הספרותי של כמעיין המתגבר, רב־המכר
המתאר אדריכל אשר מפוצץ את הבניין,
שניבנה בניגוד לתכניתו.
אחד היחידים שלא ערכו השוואה זו, היה
צבי הקר עצמו .״באמת, כמה אנשים שאני
אפילו לא מכיר, שלחו לי את הספר הזה,

במתהשח קני ם מציגה:

״םלקולםהקטן
ומלחמתו בסריסים־
ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה שד העונה!
תל־אביב ,״בית הרופא״
יום ג׳ 25.4 ,ב־8.30

קרית ביאליק ,״סביון״
יום ו׳ 28.4 ,ב־9.00

תל־אביב ,״בית הרופא״
יום ד 26.4 ,ב־8.30

תל־אביב ,״בית הרופא׳
מוצ״ש 29.4ב־8.30

ירושלים ,״בית העם״
יום ה׳ 27.4ב־8.30

קרית־אונו ,״אור־און״
יום ד׳ 3.5 ,ב־8.33

קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

אדריכל הקר ו״בניין דנציגר״
וויות כדי לשבור את האור
העולם הזה 1547

הביקוש לבניינים ירד,אבלהביקושלבנותהקבלנים עולה

נ ח 1ו 1מ
גד,נלנ 1,מ
ך* מו שהעיקר זד, לא האיכר, אלא בת־האיכו, כך גם
^ העיקר זה לא הקבלן, אלא בת־הקבלן. ולכן כל מ•
שמרחם על הקבלנים שנפגעו קשות מהמיתון, עושה טעות

חמורה. על מי שצריך לרחם זה על הבנות שלהם, ולא
עליהם.
פעם הן היו הסחורה המבוקשת ביותר בשוק. החתנים היו
מקבלים אותן בסט: עם דירה מרוזחח, נדוניה שמנה, כולל
חותן עשיר ואשתו העשירה, וכל זה בתוספת ירח־דבש,
באקאפולקו או בפורטופינו.
עכשיו הערך שלהן ירד פלאים, יהד עם ערך הבתים
בהם הן היו ארוזות. היום הן שתת רק כמה שהן שוות,
לא יותר מזה. הדבר היחידי המחזיק אותן עדיין בשוק,
היא העובדה שלמזלן הרב הן שתת הרבה.
המומחים אומרים שיש קשר הדוק בין מקצוע האב
למראה של בתו. הדבר עדיין לא הוכח, אבל אם ירצה מישהו
להוכיח את זה, יוכל להשתמש בבנות־הקבלנים הבאות.

מסירים יורדים, בגות עורות
ל הו כחה הראיטונה היא רמה קליינברגר. כשהיא

י )התחתנה בפעם הראשונה, היא היתד, עדיין בתו של
הקבלן העשיר מאיר קליינברגר מחברת ברשקב. היא היתד,
כל כך יקרת־ערך, עד שלבעלה לא היתד, סבלנות, והוא
נשא אותה לאשה עוד לפני ששניהם סיימו את לימודיהם
בבית־הספר. היא היתד, בת שבע־עשרה בלבד.
כשהיא התגרשה, היא היתד. עדיין בעלת ערך רב. השפע
היה בעיצומו ועסקיו של אביה פרחו. המשבר תפס אותה
עדיין בשיא רתקותה. מחירי המיגרשים ירדו, הבתים עמדו
ריקים, הפועלים המובטלים ישבו בבית, והפלא ופלא: הדבר
לא הפריע לה להתחתן עם בחור דרום־אפריקאי, לעזוב את
הארץ ולנסוע לארצות רחוקות, בהן מחירי המיגרשים גבוהים
יותר.
אותו דבר קרה לבתו של הקבלן בן־דרור, שהתחתנה
בעיצומו של המיתון עם סמי רוזנברג, בנו של בעל קופל
סורס. וכמוה בתו של הקבלן עקיבא גורדון, שלמרות ערכם
היורד של בנייני־אביה, הצליחה להתחתן, לפני שבוע, עם
אחד הדברים המבוקשים ביותר בשוק הנשואין הישראלי.
עם דייל אל על אבי אברהמוביץ׳ ,שהוא גם בנה של
משפחת אברהמוביץ׳ ,המפורסמת ברוב נכסיה.
ואחרי שכל הנשים הללו עזבו את השוק, נותרו בו עדיין
שתי בנות־קבלנים, בעלות ערך מניות גבוה ביותר.

רות וקרמן וגרשון סטשילו
נפילתה של זיוה רודן

לפני פתיחת המשפט,״ סיפר .״אבל עוד לא
היה לי זמן לקרוא אותו.״

הסתדרות
ההכחשהש הוכ חשה
הידיעה שהופיעה השבוע באחד העמודים
הפנימיים של הארץ לא היתד, מושכת תשו״
מת־לב מרובה, אילולא מיהרו עסקני ההסתדרות
להכחישה,
גילה כתב הארץ:
• קרן הפנסיה של עובדי סולל־בונה
וכור נתנה לעובדיה הבכירים הלזזאות בסכומים
של עשרות אלפי לירות. היו אלה
הלוואות למועדים ארוכים, או כאלה שאיש
לא חשב לגבות אותן בכלל.
• קרן הפנסיה הזו, הקרויה נתיב, גילתה
יחם ליבראלי ביותר כלפי סולל־בונה,
עד כדי כך שוויתרה לענק ההסתדרותי על
תשלומי ריבית שהיה חייב לה, בתור מעביד.

הקרן מכרה ניירות ערך בסך שני
מיליון לירות, ללא צורך ובהפסד גדול, ויכן
מכרה נכסים לא ניידים במחירים תמוהים.
אדמות,
טלפונים ומכוניות. העסהעולם
הזה 1546

כפילות כ5ול 2

אחת היא שרה קירשמן. ערכה בשוק עדיין לא ירד
ן ) מכמה סיבות. ראשית, היא דומה דמיון מפליא ממש
לאורסולה אנדרם האגדתית. ושנית, אביה, שהיה קבלן
גדול ושותף לחברתי קלעי קידש מן בע״נז, עדיין ממשיך
לבנות בתים, ובימים אלה עצמם הוא בונה בניין בין
שתים־עשרה קומות, שישמש כבית החייל.

שרה קירשמן ועמי זיסמן
כפילתה של אורסולה אנדרס
בימים האחרונים היא ניראית יותר ויותר עם עמי זיסמן,
ואומרים שעכשיו, אפילו היה אביה מפסיק את בניית הבית
הגבוה, היתד, בתו מתחתנת, למרות הכל.
הקבלן וקרמן הוא קצת פחות גדול מהקבלן קירשמן,
אבל לבת־הזקונים שלו, רות וקרמן, אין בכל זאת מה
להתאונן. היא אמנם לא דומה לאורסולה אנדרם, לעומת
זאת היא נראית בדיוק כמו זיווה רודן. אביה בונה בתים
קטנים יותר מאלה שבונה אבי חברתה, אבל למרות זה היא
מסתובבת מאוד בימים אלה עם גרשון סטשיק.
ומי שלא יודע כמה זה דבר הראוי לקינאה, צריך רק
להסתכל במודעות־פרסומת שבהן הוא מדגמן, כדי להבין
שגרשון סטשיק זה דבר שכל אשה האוהבת אסקוט או
חולצות טרילין צריכה לחשוק בו.
יש לו המון יוחסין. הדוד שלו הוא אשר לויצקי ז״ל,
עורך־הדין הידוע, ואביו, יחזקאל סטשיק, היה מחלוצי אנשי
העליה השנייה.
חוץ מכל זה הוא דייל, ומי שלא יודע כדאי לו לדעת
שאם יש משהו שאשה צעירה ויפה, עם מסורת כספית
עשירה, צריכה לעשות, הרי זה להתחתן עם דייל.

קנים הנוגעים בדבר נתקפו בפחד. כל אחד
מהם חשד בחברו, שהוא זה שהדליף את הידיעה
החוצה. מר, גם שבגוף הידיעה צוטט
מיסמך רשמי של הסדור לפיקוח ומעקב
בחברת העובדים, החתום על־ידי היו״ר שלו,
יצחק ברקאי.
ברקאי היה נאלץ לשלוח מכתב הכחשה
להארץ, כדי שלא יחשדו,בו. הסיבה שדחפה
אותו לכך במיוחד: היותו עסקן ליבראלי־עצמאי,
שלא שייך למשפחה הסגורה של
אנשי מפא״י.-
אולם העובדות לא היו נוחות לו. לכן
הכחיש רק חלק מפרטי הידיעה, לא הזכיר
כלל את ההלוואות הגדולות שניתנו לפקידים
הבכירים — מתוך קופה שהיא כולה
קודש לפנסיה לעת זיקנה.
אולם בכך רק עורר תשומת־לב לגילויים
הראשוניים, הביא בעקבותיהם לגילויים חמורים
פי כמה יותר.

סך של 18,5אלף לירות לשנה, וכל זד,
ללא בדיקה וללא אישור של ועדת הרכב
העליונה של ההסתדרות, ולמרות התראותיה
בשנים עברו.
• הנהלת נתיב מחזיקה על חשבונה
טלפונים בבתי פקידיה הבכירים, למרות שנדרשה
מזמן להפסיק נוהג בזבזני זה.
#הנהלת נתיב השקיעה מאות אלפי
לירות ברכישת קרקעות, ללא הודעד, או
קבלת אישור מצד חברת עובדים, כפי שמחייב
הנוהג ההסתדרותי.
הכניסה לזרים אפורה. בינתיים נתכנסה
הנהלת חברת העובדים לדון בגילויים.
אל אוזנם של חברי ההנהלה גונבה גם
השמועה, כי יתכנו גילויים עתונאיים חדשים.
לכן הוחלט בצורה חד־משמעית: להגביל
להבא את כניסת העתונאים שאינם נימנים
על משפחת עתוני ההסתדרות — כמו דבר,
למרחב ועל המישמר — אל מסדרונות ה־וועד־הפועל.

לא רק שנתיב ויתרה לסולל־בונה על
הריבית שהיה חייב לה, אלא שהחזירה לחברה
ההסתדרותית שטרות בסך 3מיליון
לירות, שנמסרו לה על חשבון החוב ש־סולל־בונה
היה חייב לה.
י• נתיב מוציאה על אחזקת מכוניותיה

גילתה השבוע חקירת ״העולם
הזה״ :

כ שר ד 0 9ח
ההודעה לציבור שהתפרסמה לפני שבוע
בהמודיע, יומון אגודת ישראל, שימחה קור
אים
רבים. נמסר בה כי מצוי בשוק ניר
טואלט כשר למהדרין, בחתימת הרב יעקוב
לנדא, אב בית־הדין הרבני של בני־ברק.
כמה מהם אף מיהרו לחנויות, לרכוש את
המוצר הכשר, להוריד מעצמם את נטל הדאגה
לשבעת ימי החג. הם לא ידעו כי
נפלו קורבן להונאה לא קדושה.
חוכא ואיטלולא. אולם קורא אחד,
הבקי ברזי ההלכה, הבין מיד כי משהו לא
כשורה בהודעת ההכשר. הוא פנה לכן ליומון
דתי מתחרה, הצופה, פירסם את דעתו
ברבים,׳ בחתימת ״אחד הרבנים״.
״מעניין לדעת מאיזה מקור הלכתי שאב
המודיע את הדין, כי להשתמש בפסח בנייר
טואלט צריכים הכשר מרב דבני־ברק.״ שאל.
הוא
גם לא חיכה לתשובה, גילה כי
תיתכנה רק שתי אפשרויות:
• או שמישהו חמד לו לצון, מבלי שאנשי
מערכת המודיע הרגישו בכך,
• או שיש כאן תעמולה מסחרית המנצלת
את עניין ההכשר ועושה אותו ל־חוכא
ואיטלולא.
קוראים יראי־שמים רבים נותרו בינתיים
באי־בהירות מציקה: האם צריך אמלא צריך
הכשר מיוחד לנייר טואלט, ומי בכלל רשאי
לפסוק בשאלה זו,

0ם 1ה היה נוד
(המשך מעמוד )15
אף פעם לא עשיתי לו רע בחיים, אבל הוא
חשב שאני כן עושה לו רע — למה שהייתי
פקח.
בפארק הוא תמיד היה משתולל ועושה מה
שהוא רוצה. הוא היה מרביץ לכל מיני אנשים
שבאו לבקר. פעם בפארק באו כמה
בחורים צעירים. נורי התחיל עם אחד מהם.
הוא קיבל אז מכות מהבחור שהיה יותר
צעיר ממנו. בלילה ההוא נורי השתכר, לקח
את האקדח שהיה לו וחיפש את הבחור
בכל הסביבה.
לפעמים מתי שהיה נכנס לו הג׳וק לראש,
הוא לא היה מכיר את אף אחד. הוא היה
מוציא את האקדח בשכונה והיה יורה באזדיר
בלילה, כדי שכולם ידעו שיש לו אקדח והוא
מסוכן. הוא רצה שכולם ידעו איו הוא
מסוכן ויכול לעשות הכל. האנשים היו סוגרים
אז סוב־טוב את התריסים בלילה, והיו
מפחדים.

פרק יגי ע*; רצח

״אמא צעקח
ותתחחח שירחם עדיה׳
סיפרה אילנה בקאל, כת ,10שראתה
איך דודה נורי רו*ח את
אימה: הוא הרג את אמא! אני ראיתי!

המכנסים הצעירי ם
הצעירים והצעירים ברוחם

לובשים מננסי • סליס

העשויים ׳טרילין• בדגם של יקרנקס׳ -יצרני המכנסים
המבוקשים בחנויות האופנה המובחרות ברחבי העולם.
• קלי ם־ מבנסי־איבות מאריגי ׳ ט רי לין׳ וצמר (חלקים או
משובצים) עשויים בתפירת יד מעולה במבחר דוגמאות וגוונים.
לבוחר בסוב ביותר -־קרנקס־ .המכנסים הנותנים לך את מלוא
האיכות, הנוחיות והתמורה לכספך. להשיג בחנויות האופנה
המובחרות

אסוד ^ א & שזאו ^י

יצרני מכנסי האופנה
מאריגי ק או פ מך טז בו ל ס קי -ב איכו ת מעולה

תמיד מתי שנורי היה בא אצלינו הביתה —
הוא היה צועק ומקלל את אמא. אמא היתר,
נורא מפחדת ממנו ותמיד היתד, אומרת לי
להגיד לו שהיא לא בבית.
ככה זה גם היה ביום ראשון בבוקר. נורי
בא אלינו הביתה בבוקר, ושאל אותי איפה
אמא. אמרתי לו שהיא איננה אפילו שהיא
היתד, בבית. נורי אמר לי למסור לאמא
דרישת־שלום ולהגיד לה שהוא היה. הוא
הלך. רצתי מהר לאמא וסיפרתי לה מה שדוד
נורי אמר. אמא אמרה לי שסוב עשיתי
ששיקרתי לנורי, למה היא מפחדת ממנו.
בפעם השניה באותו יום בא אלינו נורי
עם האוטו שלו בצהריים. זה היה אחרי שאני
חזרתי מבית־הספר. הייתי משחקת על־יד
הבית, אז נורי שאל אותי איפה אמא.
אמרתי לו שהיא הלכה לשוק לקנות. אחרי
זה תיכף הלכתי הביתה ואמרתי לאמא שדוד
נורי בא עוד פעם. אמא הכינה לי ולשתי
האחיות שלי ארוחת צהריים. היא לא הספיקה
לשים את האוכל על השולחן, ופתאום
שמענו דפיקות בדלת. אמא הלכה לפתוח את
הדלת, ופתאום דוד נורי נכנס לדירה. הוא
התנפל והתחיל לצעוק ואמר :״את מלוכלכת!״
אחרי זה הוא אמר לי :״עכשיו אני
הולך להרוג את אמא שלף, ואחר־כך אני
אהרוג גם את דודה נאדרה.״
התחלתי לבכות נורא. ראיתי שהפנים של
נורי נעשים אדומים. הוא הוציא אקדח שהיד,
לו. אמא ברחה לתוך החדר וגורי רדף
אחריה. הוא ירה בה פעם אחת אבל הכדור
לא פגע בה. נורי התרגז וקילל. הוא תפס
את אמא בשערות, ומשך אותה לתוך המטבח׳
וכל הזמן הרביץ לה מכות. אמא בכתה
וצעקה והתחננה שהוא ירחם עליה. נורי לא
שם לב. לא היה איכפת לו. וכל הזמן הוא
צעק עליה :״את כלבה! את צריכה למות!״
התנפלתי על דוד נורי. קפצתי לו על היד,
איפר. שהיה לו אקדח. רציתי לקחת ממנו את
האקדח בשביל שהוא לא יהרוג את אמא.
הכנסתי את האצבעות שלי לתוך הגלגל הזה,
שישנו באקדח. נורי התרגז ונתן לי מכה
עם היד שלו בפנים. אבל אני המשכתי למשוך
את האקדח. ואז נורי לחץ שמה, איפה
שישנו הגלגל, וקיבלתי מכה חזקה באצבע.
עד עכשיו יש לי שם סימן שחור. זה כואב
מאד.
אני לא יודעת איך, אבל בדיוק באותו הרגע
שהיתר, לי המלחמה עם נורי, אמא הצליחה
לברוח ממנו, ולרוץ כמה שהיא יכולה
במדרגות. גם אני התחלתי לרוץ במדרגות
בכל הכוח. איך שהיינו במדרגות, שמעתי
רעש חזק של האקדח שלו כמו שהיה בבית.
אמא קיבלה את זה ברגל ונפלה על המדרגות,
תפסה את הרגל חזק והתחילה לצעוק
ולבכות.
דוד נורי רץ אל אמא מהר ונתן לה עוד
פעם אחת עם האקדח, אז אמא שכבה ככר,
כמו שהיא הולכת לישון. דוד נורי ברח משמה
מהר ורץ לאוטו שלו. אני הלכתי ל־אמא
וראיתי שהיא שוכבת כמו שהיא
יושנת.
צעקתי אמא אמא והיא לא ענתה
לי יותר.
הפזלס הזה 1547

ספורט

תרזי

כדורגל

ב מ קו ם הרצו* לך!

איד לאלע שו ת שגיאות

בעזרת בגדי־הרזיה של

תוצרת אנגליה.
מבחר של 12 דגמים
החל מ 6-ל״י ועד 28ל״י

על השבוע הראשון של: כהרת
הנוער בכאנגקוק מדווח מגן הנבחרת
מנחם (״מיקו״) כלו:
אני מבין שכל אלה שהתכוננו לקבל אותנו
בלוד כבר השבוע, נרגעו אחרי ה־0:6
נגד מאלזיה. אמנם זה עוד לא זה, הנבחרת
עדיין איננה משחקת כמו שצריך, אבל בינתיים
אנחנו ברבע־הגמר, וזה העיקר כרגע.
שוד כפרס. יש לי סיפור מעניין על
מה שקרה לנו עוד לפני שהגענו לבאנגקוק.
היינו יום שלם בטהראן, ולקחו אותנו שם
לביקור באוצר המלכות הפרסי. הראו לנו
דברים, שהם בעלי ערך אגדי.
כמה מהחברה תיכננו לערוך שוד במקום,
כדי שלא יצטרכו לנסוע לאמריקה ולשחק
שם בליגה המיקצוענית. לבסוף הוחלט לדחות
את ביצוע השוד עד לאחר סיום הטור־

לרגל ההצלחה הכבירה של בגדי-הרזיה
א 1 £אעעכ< 8

בישראל — נאלצנו להרחיב
ולהגדיל את משרדנו.
עם העברת המשרד המורחב לכתובת החדשה,
אנו מגישים הפתעה נעימה ללקוחותינו:
חלינם
מ י וו חדיע * ס ו *
לרוכשי בגד-הרזיה ת3ח71ז\16 80ת3ד1ק516

ש ל7

במכשיר הפלא

ז 6 £ 1 .ע5711¥1

לפי בקשה — נשלח אליך פרוספקט חינם,
התחיבות מצדך!
לל א כל

ס7ופאנ> באומן

מפיצים

רח׳ אחד העם ,26 תל-אביב, קומה ב /טל 615171 .

גגדי הרזיה ת 3מ1׳*ץ 16 80ו1!31 נן 816

רוזנטל (ימין) כפתיחת הטורניר*

ניתן להשיג גם אצל :

אפנת ״ריו״ ,אלנבי ,82 פינת רמב״ם, ת״א
סלון ״ מרים ״ ,דיזנגוף ,171 תל-אביב
אפנת ״ דונה ״ ,רחוב הרצל ,21 חיפה
סלון ״ מרסל ״ ,רחוב הרצל ,100 רמלה
אפנה ״ סרוג׳ ימוהל ״ ,נצרת

גילוח בלי סבון
ניר בבאנגקוק, כשנהיה שוב בטהראן. אז
אם תשמעו שחלק מהאוצר הפרטי נעלם —
אל תתפלאו.
בשבוע הראשון בבאנגקוק גרנו בבנייני
האוניברסיטה החקלאית במקום. אני עם מיכאל
גרשוביץ בחדר אחד. תיכף אחרי שהגענו
קיבלתי שוב, כרגיל אצלי, נזלת קשה.
העבירו אותי לבית הנספח הצבאי של ישראל
בבאנגקוק, וכל המשפחה הצבאית טיפלה
בי באהבה. בולל בנות הנספח. בזמן שהייתי
אצל הנספח, קראתי את הספר של
משה דיין על מערכת סיני, ולמדתי איזה
שגיאות לא לעשות במלחמות שלנו כאן.
את המאמן שלנו, מילובאן צ׳יריץ׳ ,כמעט
והפסדנו, מה שמראה כמה צריך להיזהר
כשנוסעים לחוצלארץ. בוקר אחד קמנו, ופתאום
ראינו את צ׳יו־יץ׳ רוכב על אופניים.
זה הפתיע אותנו מאוד, משום שהוא אדם
מאוד רציני, ולראות אותו רוכב על אופניים
היה משעשע. התברר שבסך־הכל הוא נסע
להתגלח. אחרי כמה זמן ראיני אותו נוסע
חזרה במהירות גדולה, לא מגולח, וכועס.
מה התברר? הוא הגיע לספר, התיישב על
הכיסא ורצו לגלח אותו בלי סבון. צ׳יריץ׳
נבהל, חשב שאולי רוצים לקצר אותו בראש׳
תפס את האופניים וברח.
צריך ראש. בטכס הפתיחה כאן לא
השתתפתי, כי הייתי חולה. ראיתי אותו בטל־ביזית.
ראיתי את המישחקים בין תאילאנד לפיליפינים
( 0:7לתאילאנד) ובין ויאט־נאם לקוריאה
1:1מארבע הקבוצות האלה עשו
הקוריאנים את הרושם הטוב ביותר, אם כי
גם הרמה שלהם אינה גבוהה במיוחד. מ־נסיון
שני המישחקים שלנו ראינו שצריך
לשחק עם ראש ואז אפשר להצליח.
התאילאנדים עושים לנו קצת קשיים עם
האימונים. בהתחלה לא נתנו לנו להתאמן
באיצטדיון המרכזי, אבל בהתערבות השגרירות
שלנו כאן זה הסתדר.
אחרי הניצחון על מאלאזיה העבירו אותנו
לבית־מלון בבאנגקוק. בכלל, אחרי התיקו
נגד הודו 1:1התחילו לדאוג לנו יותר;
מקבלים ארוחה אחת טובה ביום במסעדה
בחוץ, ואם המצב הזה יימשך, אנחנו עוד
נחזור עם הגביע.
הפותח: נשיא ההתאחדות התאילאנדית,
שהוא גם סגן ראש־הנזנושלה ושר־הפנים.
העולם הזה 15+7

נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשכ״ח

לכתות בוקר
תיכון עיוני במגמות :

הומניסטית * ריאלית
תיכון מקצועי במגמות:
רדיו אלקטרוניקה
גרפיקה שמושית

חשמלאות

רכב * בנין תעשיה שרטוט
בנין
א ר כי ט ק טו ר ה
ציור כולל ציור אפנ ה

פקידות

כולל הכנה לבחינות הבגרות
הנערכות מטעם משרד החינוך

מורים אקדמאיים ^.ג סטיפנדיות למצטיינים
פרטים

תל-אכיב
ברגר 17
אלנבי 128

והרשמה :

חיפה

בשעות9—1 :

1רמת־גן

שמריהו לוין 30
מפינת הרצל 14

בית האזרח
ביאליק 42

חולון סוקולוב 56
ליד הסופרמרקט

וז/פ^רי
כ/זגד׳ ת

|חגיגות המרקדות איצטדיון
ן^רמח־גן
׳ 15.5.6־14 סכירת הכרטיסים
׳ החלה בכל הסשרדים כארץ

במרחב

אנשים

מלחמה ושלום

אף שד ד ה \ ו ל
הזמר היהודי יליד אלג׳יריה, אנריקו
מאפיאם, יופיע ביום העצמאות בתוכנית
הופיע גליון

מס׳ 4

8 4ע מודי ם
פ ר סי םוהפת עו ת
בערב ה קו ר או ת
ל מינויי , ,בשבילך ״
פ ר טי ם: בגליון שהופיע ע תה
להשיג: בדוכנים למכירת עתונים, בשופרסלים,
בסופרמרקטים ובחנויות השק״ם.

מקוני׳ נים בשקט
קרב־ר,אוויר החמור של השבוע שעבר, בו
הפיל חיל־האוויר הישראלי ששה מיגים פוריים,
הוכיח מחדש את עובדת־ר,יסוד של החיים
המרחביים: בל עוד מצרים אינה מעו־ניינת
במלחמה, לא תהיה התלקחות רצינית.
אחרי הקרב, טסה מישלחת צבאית מצרית
לדמשק. בהודעות רשמיות ובהדלפות
מכוונות נמסר, כי שתי הארצות הסכימו
להצבת מטוסים מצריים להגנת דמשק. מה
שלא נאמר הוא, כי אותה מישלחת הפעילר.
לחץ כבד על דמשק, כדי למנוע את הצורך
בהפעלת המטוסים המצריים.
לחץ זה לא היה חדש. עוד לפני כחצי־שנה,
כאשר נידמה היה שעלולה לפרוץ
מלחמה בגבול הטורי, לחצו המצרים והסובייטים
על ראשי אל־בעת, להימנע מהתנגשות
חזיתית עם ישראל. ואמנם נרגע המצב.
הפעם היתד, דרושה מידה של קור־רוח
מצרי, כדי לשוב ולדרוש התאפקות סורית.
כי מאז קרב האוויר, לא חדלה עמאן ללעיג
למצרים, לכנותם פחדנים ובוגדים, ולדרבן

בל ה ב בו ד
ח נ *ז, ד־ רז * .ורינבי 31
למרות עבודות שיפוץ בהכנת
״בית האופנה לצעירים״,
תערך

מכירה מ>וחדת
של כל המלאי
בהנחות ממשיות

33־50

דבר כנה עוד דא היה
״אולפן גר ג 0 0 0
בהנהלת חייםברקמא
פותח בת״א ובחיפה ב־4.5

קורס ערם שד חודש אחד
( 2א בשבוע שעתיים)

י־קצדנות
עברית ו /או אנגלי ת
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת ״ א: רח, גורמן ,5סל 236209 .
חיפה: ביודהספר ״במעלה.-

זמרת. מוקפד
בעקבות צפירה, דנזארי ואחרוני
אותם להסתבך בסוריה. אך מצרים מסובבת
דייה בתימן, ושאיפותיה הגדולות קשורות
עתה בעדן. לכן הופעל הלחץ על דמשק, ובמקום
תגובה, השתרר במעט שקט על הגבול.
מכיוון שתוכניות מצרים בדרום הערב־מחייבות
נוכחות מצרית במשך שנים ארוכות,
אפשר להניח כי במשך אותן שנים
לא תפרוץ מלחמה על גבול ישראל, מכל
מקום — לא מלחמת יזומה בידי הערבים.

תימן
ד,ומיד
יש מעט מאוד דברים שעיתוני כל הארצות
הערביות מסכימים עליהם. נדיר, עבדאללה
מוקבל היא אחד מהם.
היא בת 13 בסך הכל, אבל היא עשתה
היסטוריה. כי היא התימניה הראשונה שהעזה
להופיע בתוכנית של זימרה.
כאשר עשתה זאת בפעם הראשונה, לפני
כשנה, עוררה הופעתה תרעומת רבה אצל
הזקנים. אבל מכיוון שעשתה זאת כאורחת
המיפקדד, המצרית בצנעא, לא קרה לה דבר.
מהופעות בודדות ומיקריות, עברה נאדיר,
לשידורים קבועים בראדיו צנעא. קולה הוטבע
על עשרות תקליטים, שודר לא רק מ־קאהיר
האוהדת אלא גם מעמאן המלוכנית.
תחנת הטלביזיה של עדן הזמינה אותה ל*
הופעת־כבוד, ועתה היא מתכוננת גם לסיבוב
בעולם הערבי הגדול. זה אינו מדא־נ
את אוהדיה, כי אחרי שהיא קבעה את התקדים
קמו לה יורשות שימלאו את מקומה.
ומי יודע? אולי עוד תקים תימן הרפו־בליקאית
שורה של זמרות שיתחרו בזמדות
מהוללות כמו ברבר, צפירה, שושנה דמארי
ותנה אד,רוני — כולן בנות תימן.

מיוחדת, בחגיגות המרכזיות שיערכו באיצ־טדיון
רמת־גן. השבוע, בעודו בפאריס, גילה
לעתונאי את סוד קשריו עם ראש־ממשלת
ישראל .״לוי אשכול קונה בקביעות את
בל התקליטים שלי,״ סיפר הזמר .״הוא בעצמו
הודה בכך, כשנפגשנו בעת ביקורי
האחרון בארץ. חוץ מזה הוא חושב את
שירי למעוררים דווקא, בניגוד לדעה המקובלת
כי הם נוסטאלגיים.״ כשנשאל אנריקו
מד, דעתו על אשכול, השיב :״או, מצויינת,
הוא ראש־ר,ממשלה היחידי שאני מכיר, שאין
לו שומרי־ראש.״ י • הדבר הכי מעניין
בכנס החברה לחקר המקרא הוא לשמוע את
דעותיו של ראש־הממשלה לשעבר, דויד
כן־גוריון, על גיבורי התנ״ך הישראליים.
למשל, על דויד המלך אמר דויד הח״ב:
״רגשותיו אף פעם לא העבירו אותו על
שכלו המדיני ועל חובתו הממלכתית. הוא
נהפך לנרדף נודד העומד מחוץ לחוק. כאיש
הבטוח ביעורו, והמכוון את בל חייו לכך•
ידע לנצל מצב זה.״ או, דוגמה אחרת —
שמואל הנביא. אמר עליו ביג׳י :״הוא לא
השלים עם המישטר החדש שהטיל עליו העם
נגד רצונו, ואם כי הוא עצמו המליך את
שאול והכריז באוזני העם, כי אין כמוהו
בכל העם /לא היה לבו שלם על היות מלך
בישראל, וממילא — לא עם המלך עצמו.״
באותה הזדמנות הוסיף, כי ״תקופת שהותו
של דויד בביתו של שאול, הספיקה לו לעמוד
על אופיו הבלתי יציב של שאול. עובדה
זו חיזקה בלבבו את ההכרה שהוא, וויד,
האיש המוכשר לפתוח פרק חדש בחיי ישראל,
פרק המלכות המאחדת את העם ומצילה
אותו רבל שכניו.״ מזכיר משהו? • ערב
סיום מושב הכנסת, הספיקה עדיין להתלקח
מלחמה בין מזכירי הסיעות לבין ח״ב המערך
שולמית אל וגי. הסיבה: אלוני
אמרה באחת ההזדמנויות, כי בין חברי הכנסת
לבין המזכירים, שרובם צעירים, לא
קיים דיסטאנץ מספיק • .בקרב הדיפלומטים
הישראלים מתהלך לאחרונה הסיפור
הבא: לאחר הקרב האווירי בשמי סוריה,
הוזמן שגריר ישראל בפאריס לבוא ללישכת
שר־החוץ הצרפתי קוב דהימירוויל. השגריר
ולטר איתן נחפז ללישכה, ונידו,פ
לשמוע מפי השר כי ״לא בסדר מה שקרה
אצלכם בצפון.״ לרגע חשב כי עתה עלול
הוא לחטוף גינוי חריף על הפעולה, אולם
במהרה נרגע. התברר כי שר־החוץ הצרפתי
התכוון לכינוי שהודבק לאחת מחלקות החריש
שגרמו להתלקחות, המכונה, בגלל צורתה
,״חלקת האף של דה־גול״ .איתן דיווח
על כך לממונים עליו בישראל, ועתה, לדברי
השמועה, תיקרא אותה חלקה בשם מקוצר
— חלקת האף • .הקאנצלר־לשעבר של
גרמניה נפטר, לאחר מאבק קשה על חייו.
אולם ימים ספורים קודם לכן, הספיק עוד
קונראד אדנאואר לקבל ארגז תפוזים
כשי החלמה מאת השגריר הישראלי אשר
(״ארתור״) כן נתן. באיגרת שצורפה לשי
נכתב :״אנו שולחים לך את השמש — בצורת
אשכוליות. יקרינו נא ויעזרו לך
להבריא.״ י • שר־הסעד יוסף בדרג סייר
באירופה. בסיום סיורו אמר :״דנמרק מחזירה
לך את האמונה באדם, לאחר שבאושוזיץ
איבדת אותה אגב: באושוויץ, בטכס
הסרת הלוט מעל האנדרטה לזכר המיליונים
שהושמדו בה, השתתף גם ישראלי אחר —
התל־אביבי שמחה ה־לצברג, הפרטיזאן־
לשעבר, ששם לו למטרת חייו להזכיר תמיד
את אימי השואה. הוא נטל עימו לשם אלבום
תחריטי אבן, פרי עבודתו של הצייר
החיפאי גרשון קניפפל, שנעשה על
יסוד ספרו החדש של סופר השואה ק.
צטניק. הולצברג לא לקח עימו רק
אלבום אחד או שניים, אלא קנה את
מחצית המהדורה הראשונה • .כנראה שזר,
פרי המיקרה בלבד, שבאחד הגלימות האחרונים
של השבועון הגרמני שטרן, הופיע•.
באותו העמוד מודעת פירסומת של צמד
העופרים, אסתר ואבי עופרים, בשכנות
לתמונתו של מנהיג הרייך השלישי
אתל(* היטלר (ראה תמונה).

הר שימ השד אנוואר
מיד עם שוך המתיחות בגבול הסורי, צץ
רעיון בראשם של שני אנשי בימת השחק נים:
להופיע לפני חיילי פיקוד הצפון בהצגתם,
מלקלוט הקטן ומלחמתו בסריסים,
חינם אין כסף. הלל נאמן ועודד קוט־לר
התקשרו לאלוף הפיקוד, והשבוע באמת
עלו צפונה, לעין־גב, עם כל התפאורה,
העולם הזה 1547

8140מ 1א0 *1א> 1״זמם*ו*<#׳ל 683#*8׳ 6081י 8י 03ז
ם זזז* 181״ <6מ0 )8<1י 1 3 x 3 *011

א 8 >*10ג
א 1מ *8 0001>0סיי 510.ס ס׳א *>*0

18ס< 8ז פ <1*8#03״ 8*0 • 1ז**ז*<ו*ו׳ 0

18 08 א 8)111118 0>:<1 >0
*ז*1.א4*1
004א>:8*801ס<*1א0880 1

^א*ס#08 מז(^י€1€ז)
*41154

*3£10ק0ש$ה מ&ע 8 6״>:י ז6סיגי1ז. 801*1)*0116

360 מזי 11׳< •ז ^ ס איי גמא
ז * 61*151)4 68>8

•^ ,זייי עזגז 8 -״ מ נ-יז!) ז*6ז*> 0 >^ 0
**.0>86׳* 1ז ;3 1<*06״ 1( $0 01ס אי

־*י 801 אז>#נ 180׳ס* *18*8

<01ז מ 6 <(>18<10״* 1זגי *>18
0 *1 160.׳ 0<*11י 1י׳סיסזא )•00

״0׳י£11019 מז**זי*3€א
*<0י* 0£10*:ץ*ס $יצ<08י)*^)1מ<א(<-ז*)10מ!?4סז(א*
^*^־9*0-8001ח48ץ6*1
י)*)80ח!*0*£)10ז#ח00

81*1ג>> 0400 #*10 יימס

* *6? 0׳• יי*מו>}*ימ0א*;1(00***8 08* 1

!:״ א * *0ס׳יז סי) ז818080 1>1
סיו 1 180י 18* 15*8,0סאסא
יא** 8ס*מ*ז)־<*ס>31א>ת 1*0 0ו> <0
י זי 0־ , 1*6״ >18* *<1(0011 !*<61)8 )080

׳* <11* 818)5א 06* 1ססי 1181108

>*אג*! <1)1 0 .1:0אי 80״ <0 *1,1 30*10
!א>ו<<*1ע #מ 1א1י ס ¥088 סו 1ס:

סוגים

*! זוי ק ף

•*זי 3>>11צ •81061*8ייי*1160 0 *8 8

!*1אגי 1־**י* 1*60 אייל\ < יסאא׳ 8 **5
111י)>*!119(1:<6זי * 01)16)1118 15 3 *6
• 80*1 <1*6 08 <01׳, 110601 061 .

1 0 1ת 12ס 11ע

־£311161
וכ>1מ*8
1111־0131

)1דסאס^׳זיאוסא״ז:8 8:0א*א01 זז<<16״<9ס*

016 סי*8:ז***.8י י* )*10*08

<:*<01*8ייז* 186ג!
*<0<4אג:8מ>*.60א< 14 ^<<6.

בעת קניית 2בקבוקים מיץ ממותק יפאורה או 4בקבוקים
משקה מישמש. ענבים.
שזיפים או מנדרינות

היטלר (ימין) והעופרים (שמאל) בעמוד של ״שטרן״
שכנות מיקרית
עד אחרון האביזרים, והציגו שם • .הצייר
החיפאי משה גת, שהוציא לאחרונה אלבום
מציוריו המוקדש לנושא דייגים, הוזמן
על־ידי אספן תמונות שוויצרי לבוא לביתו
ולהנציח במכחולו את שני ילדיו הקטנים.
גת נענה להזמנה והסביר :״בתקופת הרנסאנס
נהגו משפחות המלוכה להזמין ציירים
מפורסמים לצייר את בני משפחותיהם. אולם
במאה שלנו אין הדבר מקובל. אך אשמח
עתה לחדש אופנה ישנה זו למשפחה
מראשון־לציון נולדו לפני כמה ימים האומים:
בן ובת. ההורים החליטו לקרוא להם
בשמות אילן ואילנית. רק לאחר מכן נידע
להם כי ישנו צמד זמרים הנושא בשמות
אלה. לכן החליטו להזמין את אילן ואיל־נית
הגדולים, כדי שישמשו סנדקים בטכס
הברית של הרך הנולד (ראה תמונה)• .
למנהלו המפוטר של ביח־הספר התיכון בכפר
טייבה שבמשולש, הד״ר עוזי דורון,
יש סיפור הקשור באישיות מצרית רמת
מעלה. דורון, יליד מצריים שנקרא פעם בשם
מנצור ווהבה, עלה לישראל בסוף שנות
החמישים, אולם כמה מקרוביו נשארו במצריים.
פעם, כשנפטר אחד מבני משפחתו,
ניחם נשיא מצריים גמאל עכד־אל־גא־צ
ר את משפחתו, ואותו אישית, על־ידי
פירסום מודעה בעתון המצרי אל־אהרם9 .
פרק מיוחד בפולקלור הלאומי הולך ונכתב
לאחרונה אודות אנוואר מנשה, שרשימ־תו
השחורה זכתה לפירסום מירבי. סיפור
אחד מסביר מדוע הושחתה תפיסתו: אנשי
מפא״י ניסו לוודא אם ברשימה השחורה שלו
יש רוב לאנשי רפ״י. לאחר שהוברר להם
שלא, מיהרו ללכוד אותו, מחשש שדווקא
למפא״י עצמה יש רוב באותה רשימה של
מועמדים לרצח. סיפור אחד מסביר כיצד
שכנעו אותו השוטרים לצאת מן הבונקר
שבו הסתתר בגבעתיים. הם פשוט הבטיחו
לו כרטיס למשחק הכדורסל על גביע אירופה
• .בכתב עת חדש שהוציא השבוע

ש מ עון צ 3ר, בשם דפים צהובים, הוקדש
מקום נרחב לחיבור שלו הנושא את השם
תורת המפלות, או כיצד לנחול מפלה בקרב
ולהפסיד את המלחמה. ותוכן העניינים מדבר
כבר בעד עצמו. יש בו פרקים כמו ״כיצד
למוטט כלכלה בריאה״ ,״כיצד לנהל מלחמה
כושלת״ ,״כיצד להוריד את המוראל״ ,״כיצד
להתאושש מהצלהה מיקרית״ ,״איך להרים
דגל לבן וכיצד לתפור דגל לבן מדגלים
אחרים״ ,ואיך ״החיים תחת עול הכובש הזר״•
בראש החיבור מזהיר ומצהיר הצייר־סופר־משורר־עתונאי־צבר
:״אף שהמחבר מאמין
באמונה שלמה בנכונות דעותיו והשקפותיו,
כפי שהן מובאות בספר זה, אין
המחבר מקבל על עצמו כל אחריות — חוקית
או מוסרית — למיקרר, שבעל סמכות
כל שהיא, שיפעל לפי תורת המפלות, ינצח
במקום להפסיד.״

פ ס 1קהש בו ע
• יו״ר ״קרן היסוד״ ,הד״ר
ישראל גולדשטיין :״נימאס לי לשמוע
את הביטוי שנור כתיאור למלאכת המגבית
— זוהי הגדרה חסרת אחריות.״
• העתונאי עמוס קינן, על שביתת
טכנאי קול ישראל :״ובכלל, הדרך היחידה
להבטיח לאזרח קצת שלוות הנפש,
שחרור מדאגות ושקט ברחוב, בבית ומסביב,
היא השבתה טוטאלית של כל השירותים
החיוניים. רק ללא שירותים חיוניים
אפשר היום לאזור אומץ ללכת לעבודה,
להמשיך את החיים, לחייך אל המשפחה ולא
לכעוס על הילדים. עורו, אחינו החיוניים,
ואל תלכו לעבודה!״

• ההומוריסט הכלגי פייר אקו:
״מדיניות החוץ אינה אלא תיירות על חשבוו
המדינה.״
דרשו מחזיק מפתחות

תוותר טל

הטוב

ביותר -קנה

מי ץ־ פז

ולא

יפוו1רה, מי1ן 19
1רזי 8.ב י 1־

אחר

ב ז ־ וכז 11־ 1דןיב1

מס ע הצעירים ל מ חפ שי םאתה מיו ח ד
עם התקרב הקיץ שוב שואלים אלפי צעירים את עצמם, באיזה טיול עליהם לבחור,
ונדמה כי מרוב עצים אין רואים את היער, מאות טיולים מוצעים לצבור הישראלי,
ולעתים הם ממש אובדי עצות. ואכן, מד, בעצם מייחד טיול אחד ממשנהו, ובמה שונים
טיולים של חברה פלונית מאלה של הברד, אחרת? למען האמת ההבדלים היום הם
אפסיים, ורוב רובם של הטיולים דומים זה לזה ורק הבדלים משניים וחסרי חשיבות
מבדילים ביניהם.
בכל זאת, מתוך ערב רב של תכניות המוצעות לכלל הצבור, בולטים ומזדקרים טיולים
מיוחדים בעלי אופי שונה ויוצאי דופן. מן הסתם לא ביום אחד הפכו טיולי ״מסע
הצעירים״ למושג. במשך 6השנים האחרונות בעקביות ובהתמדה הפכה מסגרת רעננה
ומיוחדת זו למושג בין הצעירים המחפשים את המיוחד והבלתי שגרתי בטיולם הראשון
לחול. לנגד עיני מארגני טיולי ״מסע הצעירים״ עמדה המטרה ליצור מסגרת מיוחדת
לצעירים בלבד, מסגרת שבד, הם ימצאו את עצמם מוקפים צעירים בלבד, ולא נסיעה
בחברה מגוונת של קשישים מאחד וזאטוטים מאידך. קו מחשבה זה הוליך ליצירת
טיולים בעלי אופי צעיר, שמסלולי הנסיעה הותאמו במיוחד לטעמם ודרישותיהם המיוחדות
של צעירים. קו מחשבה זה, הוא שהוליך ליצירת אוירה מתאימה עוד לפני צאת
הטיולים לחו״ל, בפגישות מוקדמות בארץ, וכן לדאגה המירבית בכל ענין וענין. ביציאות
בערבים, יציאות מאורגנות למופעי בידור ותכניות מיוחדות כמעט ערב ערב, יחם
מבין לבעיותיהם ומאווייהם של צעירים. והנסיון המיוחד הזה הצליח מעל לכל המשוער.
מתברר יותר ויותר שהדור הצעיר יודע גם יודע להעריך גישה מתאימה, ומבין ונהנה
כאשר מדברים אליו בשפתו הוא, שפת הצעירים. ועובדה היא כי מהתחלה צנועה וחסרת
יומרות הפכו הטיולים למסגרת קבע שרוח נעורים ואוירה צעירה אופפת אותה.
מפליא ואולי מענין כי רמת השרותים בטיולים אלה גבוהה מהממוצע והצעירים שחזרו
מהמסעות הקודמים היו ממש מוקסמים ומופתעים מהרמה הגבוהה של בתי המלון,
המסעדות, רמת הסיורים שהותאמה במיוחד לצעירים ובמיוחד מהיחס שליוה אותם
מהרגע שהחליטו להכנם ולהתענין עד רגע שובם ואף לאחר מכן.
השנה, תוכננו 7טיולים, ארבעה מהם באמצעות אניד״ ושלשה טיולים באמצעות מטוסים.
כל אלה מבוצעים על אותה רמה, ובאותה אוירה שכנראה רק צעירים יודעים ליצור. יש
לשער שצעירים אשר מתכוננים לטייל השנה באירופה, ואשר רוצים להרחיב אפקים
ולטעום מטעמו של העולם הגדול, ימצאו את דרכם לטיולים מיוחדים אלה, אשר נועדו
ונוצרו עבורם ומהוים מסגרת נפלאה לכל צעיר וצעירה המחפשים את המיוחד באירופה.

לאנ\לית
אולפני
12 שעות לשבוע — למתחילים ולמתקדמים
הפתיחה כיום ה׳ 11.5.1967 כשעה 6.00 כערב
בבית ספר ״קדימה״ תל־אביב בן יהודה 74 טל 220314 .

העולם הזה 1547

נערת!
של כ1ב1נה
״שמעת? היא קיבלה ממנו שתי שיחות־טלפון.
האחת ביום הרביעי והשנייה ביום
השני. המשוגע הזה צילצל אליה מאיטליה.
לא נורמלי. לבזבז כל כך הרבה כסף!״
״מי קיבל שתי שיחות?״
״מה, אתה לא יודע? חנה ריי, היפה־פיה
הזאת שהיתר, סגנית מלכת המים של
העולם הזה. הוא ממש התאהב בה. הוא
הציע לה להתחתן איתו. אתה יודע מה זה?״
״מי הציע לה להתחתן איתו?״
״מה, אתה לא יודע? הכוכב האיטלקי׳
בובונה 1הכוכב של קבוצת־הכדורסל שלהם!
גבוה שני מטר ועשרה, למרות שהוא
רק בן תשע־עשרה. אל תשאל מה היה
ביניהם.״
״לא שואל.״
״אז זה היה ככה. היא עובדת במלון רמת
אביב. בבר החדש שלהם. היא מחליפה שם
תקליטים. היא מקבלת משכורת. יש לה חדר.
מספר ,55 אם אתה
מעוניין לדעת. היא
מקבלת שם אוכל והכל.
זה בגלל שהיא
יפה. רצו שהיא
תמשוך לקוחות. היא
גם יודעת לרקוד,
בגלל שהיא היתד,
מורה לריקודים בירושלים,
והאמא שלה
גם מורה לריקודים.
״העיקר,
כשהקבוצה
האיטלקית הגיעה
לארץ, הכל הלך בסדר,
עד שהם הכירו
אותה, ואז, בלילה
האחרון שלהם
לפני המישחק, הם
ברחו מהמאמן שלהם,
והוא חיפש אותם
עד שתיים ב^
לילה, ובשתיים בלילה
הוא מצא את
כולם ביחד שותים
ומשתוללים, ובאמצע
הוא מצא את חנה
ריי. מה אתה אומר
על זה?
״מובן שהוא התרגז נורא. עשה להם צעקות,
ואמר להם שהוא יבטל להם את המיש־חק
ויתן להם עונשים וקנסות והכל. בגלל
זה הם היו צריכים לעזוב אותה, ובגלל זה
היא נתנה לכולם קמעות: כל מיני עגילים
ומטבעות, כדי שיצליחו במישחק.
״אחרי שהם הצליחו, הם באו אליה, וה ביאו
לה את הגביע, ושתו שמפניה, ושני
הכוכבים, בובונה וסמן מקנזי, זה השחקן
האמריקאי, התאהבו בה, ורבו עליה, ונהיו
ברוגז בגללה, ובסוף בובונה קיבל אותה.
״בגלל זה היא ליוותה את כל הקבוצה
לנמל־התעופה, והוא נתן לה במתנה גביע
קטן מחרס, שכל אחד מהנבחרת קיבל, ובגלל
זה הוא צילצל אליה פעמיים, מאיטליה,
משוגע לבזבז כל כך הרבה כסף, וביקש
ממנה להתחתן איתו, ולמצוא לו בארץ
קבוצה שתסכים לקבל אותו. מה אתה אומר

על זה?״
מה הוא אומר על זה, החבר ששמע את
הסיפור, וכל שאר האנשים ששמעו אותו
והעבירו אותו הלאה, לא כל־כך מעניין. יותר
מעניין מה אומרת על זד, חנה ריי
עצמה.
היא אומרת :״המאמן של הקבוצה בכלל
לא מצא אותם בחדר שלי. זה לא נכון. נכון
שהם ניסו להתגנב אלי, הם ישנו בארבעה
חדרים, ובכל חדר ישן איתם מישהו ששמר
עליהם. הם ניסו לצאת, והשומרים תפסו
אותם.
״בובונה הוא לא בן תשע־עשרה. הוא רק
בן שמונה־עשרה, ולא היה לנו שום רומאן,
סתם היינו מיודדים. אני בכלל לא התייחסתי י לזה ברצינות.
״לא נתתי לאיטלקים שום קמעות. בסך-
הכל שניים מהם הורידו לי את העגילים, ולבשו
אותם על המעילים שלהם, למזל. והם
לא נתנו לי שום גביעים זה יותר מדי יקר
להם בשביל לתת לאחרים.
״ביני לבין בובונה לא היתד, שום אהבהן•
סתם התיידדתי איתו, ובגלל זה הייתי איתו
כל הזמן. ובילינו יחד, והוא היה בא לבקר
אותי, ואני הייתי הולכת לבקר אותו, ולי־ויתי
אותו בסוף למטוס. אבל שום דבר יותר
מזה.״

חיי חיה
נל הכלות הן יפות. חוץ מאלה המופיעות בחנויות הצילום, בתמונות
החתונה. לכן גם רחלמ רי דוד היתה יפה. היא היתה לבושה
בשמלה לבנה של גר י מליץ, ובצעיף ובהינומה דקיקה לבנה.
השיער שלה היה אסוף בצמה ארוכה, ורגליה מכוסות בנעלי־כסף.
את כל זה כיסה זר ענק, מורכב משחלביס צהובים, שזורים
בפרחי פעמוני־מים. אותם פרחים שמילאו גם את שערותיה. היא
היתה ללא ספק כלה מאוד כלתית, ונראתה בדיוק כמו ש!כל נערה
כשרה מתארת לעצמה את עצמה ביום נשואיה.
זה היה מאורע גדול לשני בני־הזוג. כל כן גדול, מד שהכלה
קיבלה חום מרוב התרגשות, ועמדה מתחת לחופה כשהיא כולה
לוהטת, והחתן, ח״ב יום|? קרמר מן, התרוצץ יום שלם בענייני
עסקים, שנגמרו שעתיים לפני החתונה, ועמד מתחת לחופה מזיע
מרוב עייפות.
היו שס כל הקרובים, ההורים, וחברי הסיעה. חברי־הכנסת יבואו
לחגוג עם הזוג רק מאוחר יותר, בחגיגות שתיערכנה בגן ביתו של
ח׳־ב יעקוב מרידוד, האבא.
מיד לאחר החתונה, וכל החגיגות שילוו אותה, יסעו בני־הזוג
לשבוע־דבש ביוגוסלביה, ומיד לאחר מכן יחזרו לדירתם שברחוב
כ״ט בנובמבר. הם לא יכולים להיעדר מן הארץ יותר משבוע, כי
אי־אפשר להשאיר את בנם לבדו.
הבן שלהם הוא כבר בן שלוש־עשרה, והוא בנו של הבעל מ־נשואין
קודמים. לידיעת כל מי שחושב שהם זריזים יותר מדי.
סילבי ודרברד, זמרת היה־יוו הידועה ואשתו
של ג׳וני האלידיי, זמר היו-,-יה
הידוע, עומדת להגיע ארצה ב־ 14 בחודש
מאי, כדי להיות נוכחת בתצוגת־אופנה שתיערך
על־ידה. היא תתגורר במלון קיסריה,
ולכל מחסורה ידאג האמרגן שלה, יהודה

יוסף ורחל קרמרמן
אין ספק שהחתן והכלה התנהגו בסדר בחתונה שלהם, וכן גם
כל האורחים והמוזמנים. לכן לא היה ברור לאיש מהם מדוע, כשנתבקש
הרבפ רנ ק ל להגיד דבר־מה לכבוד החתונה, הוא עלה
על הבמה ואמר :״בעומדי כאן אני נזכר, שלפני זמן־מה הייתי צריך
לקדש זוג שהתחתן בגן־חיות. שאלתי איך לחתן אותם, וענו לי:
!,כמו שמחתנים בגן־היות׳.״
עד היום לא יודעים המחותנים והסוזמנים מה הוא רצה לרמוז
בדברים הללו.

נערה ׳(!רה

אבני.

כבר מעכשיו הוא מתחיל לדאוג לה, ומרוב
דאגה הוא מוכן לספר את כל הצרות
שלה :״בעלה שותה בלי הפסק, ולמרות
נסיונות ההתאבדות שלו, ולמרות שהוא הב״
טיח לה שהוא יותר לא ישתולל, ולא יבלה
כל יום עד הבוקר, הוא ממשיך בזה.
״הם מופיעים יחד בתוכנית שנמשכת אר־

האיש שחרן לאיבוד

סילבי ואבני
בע שעות, באולימפיה. היא מופיעה בחלק
הראשון של התוכנית, והוא בחלק השני.
ואחרי זה מתחילות המריבות ביניהם, על
השאלה מתי הולכים הביתה.
״היא צריכה לחזור הביתה מוקדם, כי בבוקר
היא הולכת לטייל עם הילד שלהם.
הוא כבר בן תשעה חודשים. משעה 12בצהרים
עד שעה שלוש היא צריכה להיות
בבוטיק שלה, לעבוד, והיא לא יכולה להישאר
ערה בליל ו ם
״הוא, לעומת זה, יש ל -המון חברים,
והוא רוצה אחרי ההצגה ללכת איתב לשתות.
בגלל זה הם רבים״.
כן, יש לה גם עוד צרות. הוא נזכר••
״יש לה חריץ רחב בשיניים. אמרו לה פעם
שזה מביא מזל, בגלל זה היא לא מתקנת
אותו. אבל בתמונות זה לא נראה יפה. לכן
היא מצטלמת תמיד בפה סגור.״
סילבי וורטן היא בחורה ששווה הרבה
מאוד כסף, וכיוון שהיא שווה כל־כך הרבה,
היא עושה מעצמה מיסחר, ומרוויחה כסף.
חברת־משקפיים משלמת לה הון־תועפווד
כדי שלא תסיר את המשקפיים מעיניה, ותדאג
לכך שכולם ידעו מאיזו תוצרת הן. חב־רת־נעליים
ידועה משלמת לה הון לא פחות
גדול, כדי שלא תסיר את נעליה מעל רגליה,

ריסאי ידוע משלם לה שתשב בתוכו.
לכן, כשג׳וני האלידיי התאבד בעזרת כמות
גדולה של כדורי־שינה שבלע יחד עם כוס
בושם של אשתו, אמרו השמועות שחברת־הבשמים
שילמה לו סכומי כסף גדולים כדי
שיפרסם בציבור שבשביל להתאבד הבושם
שלהם הוא הטוב ביותר.

וכדי שכולם יידעו מאיזו תוצרת הנעליים.
יש לה בוטיקים לבגדים בדרום־אמריקה,
בביירות ובפאריס, וחברת־בדים גרמנית ידועה
נותנת לה חינם את כל בדיה, כדי שתדאג
לכך שכולם ידעו מאיזה בדים עשויות
השמלות אותן היא תופרת, ובית־קפה פא־

מבעד

מאבדים אותם אחד אחד. לא שומרים עליהם
טוב, והם נעלמים. אחר כך, למצוא אותם
מחדש זה בעיות שלמות. עכשיו הולך
לאיבוד הבא בתור, הלא הוא הרווק המבוקש
דון חוליו, שהיד, הידיד־הקרוב־מאד
של אילנה רוכינא, של רותי נוימן,
של דליה להב, ויכול היה להמשיך בכך
עוד זמן רב, לולא היו חוטפים אותו.
הכל קרה בגלל אבא שלו, שהגיע ארצה
ביום הרביעי האחרון. האבא שלו הוליד בזמנו
שלושה בנים. האחד, בן עשרים ושמונה,
התחתן עם בחורה ישראלית שמצא באולפן.
השלישי, בן עשרים ושתיים, עומר
להתחתן בעוד חודש עם בחורה ארגנטינית,
והאבא החליט לא להשאיר את בנו האמצעי, ן

חוליו, בן העשרים ושש, יחידי ללא כלה.
הוא סידר לו בארגנטינה שידוך. יהודיה
בלונדית יפהפיה, העונה לשם יהודית,
ויש לה שיער ארוך ועיניים כחולות. והיא
בחורה משכילה: לומדת באוניברסיטה .,ינע־רה
צנועה: יודעת לבשל ולתפור והכל, ובת
למשפחה טובה: עם אבא שהוא בעל שרשרת
חנויות טקסטיל.
חוליו הוא בן טוב. וכשד,אבא שלו אמר
לו שהוא עומד להתחתן, הוא הבין תיכף
שזה מה שהוא עומד לעשות. הוא רק ביקש
ממנו לשלוח לו את הנערה ארצה, כדי שהוא
יוכל להתחתן איתר״ ולא בלעדיה.
האבא לא התנגד, והוא עומד לשלוח את
הנערה על חשבונו לישראל, כדי שחוליו•
יוכל גם לפגוש באופן אישי את אשתו^ ,
ולברר איך היא מוצאת חן בעיניו.

לדלת

הדבר החשוב ביותר בכל סיפור הוא האנד שלו, ובעיקר ההפי־אנד שלו, אם יש לו דבר
כזה. לסיפור של אריק לביא ושושיל, שני יש. השבוע, לאחר פרידה של שלושה
חודשים, הם חזרו איש אל רעותו, והם שוב מאוהבים ומאושרים זה עם זו.
וכיוון שישנו כבר ההפי־אנד, אפשר סוף־סוף לדעת לספר את הסיפור כולו, מתחילתו.
הסיפור התחיל כשאריק לביא הכיר את מזכירתו של גיורא גודיק, רחל אופי, בחורה יפה
מאוד, עם עיני תכלת גדולות, ופנים עדינים, והמון אופי.
הוא התחיל לנהל איתה אהבה, שהפכה מיום ליום יותר רצינית. הוא עזב את ביתו, גר
איתר, בדירה נפרדת, מול הים, והרומאן, שנמשך שלושת־רבעי שנה, יכול היה להיסשן
ולהימשך, אלמלא הסתיים בשבוע זה.
עוד לפני ׳שהרומאן הסתיים, התפרצה שושיק לדירתה של רחל, כשאריק נמצא בתוכה.
וניסתה להיכנס פנימה. כשלא פתחו לה את הדלת, היא הורידה את נעלי־העקב שלה והחלה
להכות בהן את הדלת. כשהיא הלכה משם, נשארה אחריה הדלת מלאה חורים.
בינתיים, היה גם לשושיק רומאן. עם הזמר דני כן*ישראל, רומאן שעליו אמרו שהוא
נועד בעצם רק להרגיז את אריק. עובדה שהשבוע הוא הסתיים, כששושיק מסכמת את דעתה
על דני :״הוא ילד טוב. עם לב־דהב. אבל זה לא בשבילי.״
עכשיו כל זה שייך לעבר. אריק נמצא כבר בבית של שושיק, והיא לא צריכה לשבור
שום דלתות כדי להגיע אליו.

בעולם

נערת מממד גדי ס־ברינרז

גרמניה
! ןלילותה *נרד

19 יום לפני תום מלחמת־העולם קיבל
מפקד הלהק הגרמני יוהאנס שטיינהוף הוראה
לצאת לטיסת־מיבחן עם מטום־הקרב
הסילוני הראשון בעולם. שטיינהוף הזניק
את מטוס המסרשנזידט 262 אל על, חש תוך
שניות מעטות בסתימת־דלק. המטוס התלקח
באש והתרסק.
זאת לא היתד, הפעם הראשונה שמטוס בו
נהג שטיינהוף התרסק. זאת היתד, הפעם הב!
שדבר כזר, קרה לאלוף־הטיים הגרמני,
שזקף לזכותו הפלתם של 179 מטוסי־אוייב
בקרבות.
אך זאת היתד, הפעם הראשונה ששטיי־נהוף
נפגע באופן רציני. כל פניו נשרפו,
איבדו צלם אנוש.
שפני־נסיון. האמריקאים, שגילוהו כעבור
ימים מספר בבית־חולים צבאי גרמני,
טיפלו היטב בשבוי המפורסם. הם יצרו לו
אף חדש, סיסקו לו פה חדש. רק על בעייה
אחת לא הצליחו להתגבר: העפעפים השרופים.
משך
22 השנים הבאות לא היה שטיינהוף
יכול לעצום את עיניו. כל פעם ששכב

הגו מי

הי א כל נערה עם חיוך. הי א בעצם ובשלל צבעים. בתח רוני ם
גם א ת. הי א הנ ע רה ה רו צה בהר־ ארוג והם נו חי םלכ בי ס ה.
נשה מ פונ ק ת. מאחר שזהו ה מיו ח דו ע כ שיו ״ ר ש תי ת״ — חד שהבש ביל ך!
שב תח רוני ם — הרג שה נ עי מ ה ,״ ר ש תי ת״ של ס ב רינ ה ע שוי ה 10096
ה לנ ק ה סט ר ץ׳ בדוג מ ת רשת, בל א
הרג שה מ פונ ק ת.
ת ח תוני תחרה של ס ב רינ ה ע שויים תפר, אוו רי רי ת, נו ח ה לכ בי ס ה, עם
10096ה לנ ק ה סטרץ׳ ,גם ב מי דו ת גו מי מו ש חל ובשלל צבעים.
לילדו ת, אוו רי ריי ם, לל א רבבות ה ת פנ קי נא עם ס ברינה !

חוטי הלנקה מיוצרים ע״י
מפעליהברלוןבע״ מ

ישראל, ברשותה הבלעדית
של חב׳ הברליין, שווייצריה

טייס שטיינהון ז
אחרי 22 שנים הניתוח ה־651
לישון היה חייב לכסות את העיניים בתחבושת
שחורה.
דבר זה לא מנע קידומו בגרמניה שלאחר
המלחמה. לפני חודשים אחדים אף נתמנה
למפקד (התואר הגרמני הוא מפקח) חיל-
האויר הגרמני. תמונתו של הגנרל הגרמני
שרוף־הפנים וחסר־העפעפים הופיעה בעיתונים
ועל מסכי־הטלביזיה.
אחד הצופים היה סגן־מרשל הר.א.פ.
האנגלי ג׳ורג׳ הנרי מודלי, חירוג פלאסטי
לפי מקצועו. מורלי, שנודע בסיסמתו בואו,
ננסה משהו חזש, הציע את שירותיו לגנרל,
הבטיח לו כי אחר הניתוח יוכל להצטרף
למועדון שפני־הגסיון, בו חברים
טייסים יוצאי 16 ארצות שאת פניהם שיפר
מורלי בהצלחה.
השבוע ביצע סגן־המרשל מורלי את ניתוחו
ה־ .651 גנרל שטיינהוף זכה בעסעים
חדשים, ואחר 8030 לילות בהם לא עצם את
עיניו היה יכול סוף סוף לעשות את זה.

ס י דן וי דן
1ב בי דנך!
עם ה מכ שי רי ם הניי די ם של
״פזגז״ אתה יכול ל ה בי א
אתה פי קני ק לגינ תך או
למרפסת בי ת ך
תן ל או ר חי ך ל הנו תממראה
הסט יי ק ה מוג שלצלחת
ישר מ על

גריל אינפרא
דגם — 1500

מבער ה ק רנ ה אינפ־ר
א -א דו םמקר מי ק ה
ז מן בעירה רצוף של
4— 6שעות

מ הי רו תבהפ על ה
ו ב חי מו ם

ארצות־הברית

העולם הזה 1547

למתחילים -למתקדמים
ק בו צו ת לי מוד ק טנו ת

ע״י מו רי ם מו ס מ כי ם ו מנו סי ם
בי״ס

לש&ות

811

ת״א, נחלת בני מין ,2ט ל פון 56347
חיפה, רחוב ה ח לו ץ ,27ט ל פון 69265

ליץ
1גרמנית

א די ת קוב>ך

0 \//105א 11־£011
מ דופ למת בודפ שט ו־וינ ה
הסלון המפורם ליופי
טפול בפנים והרחקת שערות בחשמל
כעת כדאי לטפל בעור הפנים לקראת

ה דו\ מההאמ רי ק אי ת
מי חושב שעסקי־ספנות על חשבון מש־לם־המיסים
הם המצאה ישראלית, איננו מכיר
את תולדותיו של סטאברום ספירום ניארקום.
זהו נער־שעשועים יווני מזדקן 56 שנשא
לפני שנה את בתו של איל־המכוניות הנרי
פורד, שארלוט בת ר־ ,24 והתגרש ממנה
בחודש שעבר.
אבל הקשר שלו עם האמריקאים התחיל
עוד הרבה שנים קודם לכן. היה זה ב־1948
(המשך בעמוד )26

צרפתית

עונ ת הק>ץ
ככר ה בי מ ה ,2תל־אביב, ט ל222930 .
מאח לי םלל קו חו תינו

חג שמ ח
ע ל י ¥ 3 1 ¥ 3יכוליםלסבזוך

בשלם

בוא והצטרף למועדון הגברים
האם אתה יודע, כי מה שנותן לשולחן הביליארד את איכותו, הוא הליטוש והפוליטורה של לוח
השולחן ולא הכיסוי הירוק שעליו. אם אתה ׳ודע ללכוש את החליפה הנכונה לאירוע המתאים,
אם אתה בוחר בעניבות המוכיחות את טעמך הטוב, אם אתה יודע
היכן המסעדה הטובה ויודע להבדיל בין יין ליין -הרי שהנך גבר היודע
להעדיף! איכות על מחיר, אתה הגבר בשביל מועדון הגברים — 8 00118׳ז*18ג
אתה יודע כי מדאה חיצוני בלבד איננו מספיק אלא ״הליטוש״ הפנימי הניתן לך
על־ידי 8 0008׳ן>פ1ג. מוצרי 5 0008׳ז* ^£נוצרו לגבר היודע להבדיל בין ״מי־קולון״ ו״אפטר
שייב״ .ברשימת מוצרי 8 0008 יאפ\1נ קיימים שני סוגי ״אפטר שיייב״ ,מהסיבה הפשוטה,
שאחד בלבד לא יכול להרגיע את העור לאהר הגילוח ויחד עם זאת לרענן אותו.
• 5111^6 £011115100ז\ £16ל מיוחד לטיפוח עור הפנים
ולהרגעת העור שנצרב מגילוח קפדני.
6 801100 זגג 167 511 מורכב מתרכידי צמחים, מחטא
בעדינות ומרענן את העור אחרי הגילוח.

6ז\גו 51 סדז£161:1-6ז? מכין את עור הפנים לגלוח חשמלי,
חלק ומהיר.
6ס§ס1ס £60 ׳ 06 0״מ׳ קולון״ בעל ניחוח גברי
האופייני לתכשירי — כ.11160׳ 5 001
£ 51161:ם גז 10ז 060 לגבר המהדר בלבושו, מפיג ריח זיעה
באופן פעיל, אינו צורב ואינו מכתים.
16ח ׳5 01011 7ת ^ 16 אבקת טלק בעלת ניחוח גברי עדין.

בלגיה
״בירוטל״

רק בפרפומריות המאושרות ע״י הלנה רובינשטיין.

0 1 .1 1 6

מוצרי הלנה רובינשטיין לגבר האלגנטי, בעל הטעם המעודן
שחם לבינסון אילון

ל אי רו פ ה
לבחירתך טיולי ים ואויר

1יויו-ו 1־*ו-דיויד־ בע״ם

תל־אביב, רח׳ ה ס ,1טל 58310 , 59367 .

ובכל משרדי הנסיעות

(המשך מעמוד )25
כאשר רכש, תוך תקופה קצרה 14 ,מיכליות
ושש אוניות־משא מעודפי־המלחמה.
זה שהוא עשה את זה בניגוד לחוק, שהתיר
רכישות כאלה לאזרחים אמריקאיים
בלבד, היתד, רק העבירה הקטנה ביותר שלו.
הרבה יותר חמורה היתד, העובדה שלמעשה
רכש את כל הצי הזה תמורת תשלום ראשון
קטן ואת היתרה הבטיח על־ידי מישכון האוניות.

שנים יותר מאוחר, כשגמר ניארקום
לחלוב את הצי שרכש בחצי־חינם והרוויח
ממנו, לפי אומדנים של יודעי־דבר, כ־40
מיליון דולאר, הודיע שאין הוא יכול לשלם
את המשכנתות. וכדי להוכיח עד כמה קשה
מצבו, נטל מקופות האוניות אפילו את קרן
ניכויי־המם של הימאים, בסך 200 אלף דו־לאר.
הלשונות
הרעות. כמו במיקרד, הישראלי,
לא היתד. לממשלה האמריקאית
ברירה אלא לעקל את הצי הממושכן. האמריקאים
הקפידו יותר, בכל זאת, הגישו שורה
של תביעות משפטיות נגד ניארקום ושותפיו.
ניארקוס
ידע מה עליו לעשות. כשהחלה
ההשתפטות, עוד היד. אייזנהואר נשיא ו־ניכטון
סגנו. ניארקוס בחר בעורך־דין מחברת
עורכי־הדין בה היד, בעבר ניכסון שותף.
יותר מאוחר, בתקופת ג׳ונטון הדמוקראטי,
היה סניגורו של ניארקום היועץ המשפטי
של המפלגה הדמוקראטית.
סניגוריה כזאת עשתה את שלה, והחודש
יושבו כל הבעיות מחוץ לבית־המשפם, נש־ניארקוס
מטלק את כל התחייבויותיו בשישה
אחוזים מערכן המלא.
הלשונות הרעות בוושינגטון לא ייחסו את
הצלחתו של ניארקוס לסניגורים שלו בלבד.
הן סבורות כי סייעה לו גם העובדה שאנשי
סי־איי־אי (סוכנות הביון המרכזית) רבים
יכולים להגיע לכל מיני מקומות (כמו לתעלת
סואץ, במועד הדרוש) כשהם מוסווים
כימאי הצי של ניארקום.
והשבוע היתד, הסולחה בין הממשלה ל
ניארקום שלמר .,וזאת, כמקובל במיקרים כאלה,
גם כן על חשבון משלם־המיסים: האוצר
האמריקאי הודיע כי ניארקוט התנדב
למשימה הלאומית הנכבדה של בניית ספינת־ענק
( 100,000 טונות) שתשא את השם מאג־הטן.
ולשם ביצוע משימת נעלה זאת
הילווה לו האוצר האמריקאי 20 מיליון דר
לאר.

בתחילת היה ההוטל. זה היה סתם מלוי
לעוברי־אורח. אחר־כך הופיע המוטל (כדוגמת
הטדופיקאנה באילת) .זאת היא התשובה
לבעל־ר,מכונית המבקש פרטיות. הוא
יכול להחנות את מכוניתו לפני דלת חדרי
ולהכנם אליו ישירות. אם הוא מעוניין בכך
הוא עושה זאת בחברת בת־לוויה, בלי
לעבור את הביקורת הציבורית של אולם־
קבלה, מעלית ופרוזדורים ארוכים.
עכשיו הגיע עידן הבירוטל. העובדה שהמילה
הצרפתית בירו פירושה משרד מסבירה
את ייעוד הבירוטל. זהו בניין הדיש
בן מאה חדרי משרדים, שנחנך השבוע בבריסל,
בירת בלגיה. תמורת עשרה דולאר
ליום ( 15 דולאר למשרד מרווח במיוחד) דוא
מספק לאיש־העסקים הזקוק למשרד זמני
הרבה יותר מאשר משרד. לרשותו עומדים
טלפונים ומכשירי־טלקם, מזכירות וקצרניות
רב לשוניות ושירות כריכים וקפד 24 ,שעות
ביממה.
הביקוש לחדרי הבירוטל היה כה גדול,
עוד בטרם נפתחו שעריו, עד שיוזמיו החליטו
לגשת מייד להקמת בירוטלים נוספים
בלונדון, אמסטרדם ופרנקפורט.

כדור הארץ
6ט״ו בשבט הגיע. בניו-יורק
דחתה מועצת־העיר הצעה להרבות בנטיעת
עצים ברחובות הכרך, אחר שחבר מועצה
אחד טען כי העצים מעודדים את הפשיעה,
הואיל והפושעים יבולים לתפוש מחסה מאחורי
גזעיהם.
#היום הארוך כיותר. בהלסינקי,
פינלנד קבע פועל הנמל טואימי סילבו שיא
עולמי של עירנות, אחר שלא ישן משך 32
ימים רצופים, בהם התקיים על תפריט של
לחם וריסה והפסיד 15 קילוגרם ממשקלו.
העולם הזה 1547

הבה נרגילה
כל אחד יודע כיצד הצליח יו מרסטון
הפנר בחיים. לפני 14 שנה הוא היה צייר
קריקטורות מחוסר־עבודה. הוא החליט לנסות
את מזלו ולהוציא לאור ירחון המיועד
לגברים. עד מהרה הפך הירחון לרב־מכר
עולמי. ארבעה מיליון לחודש. המיליונים׳
התחילו לזרום לכיסים של הפנר, שנקרא,
לשם הקיצור, הף. הף הוא האיש שהמציא
את פלייבוי. האיש ששיכנע את מי שעוד לא
היה משוכנע בכך, כי המין הוא חלק של
החיים הטובים.
אבל אחרי שהוא גמר לעשות את המיליונים
הראשונים, הוא הגיע למסקנה שגם ה
הכל
למען הידידות
• רק עכשיו גילה המנהל של זזברת המיכרות של קטאננה, כיצד השלים, בראשית
החורף, עם הגנרל יום(? מו בו טו. הרודן של קונגו רצה להלאים את החברה, והמנהל
הבלגי, לואי ואליי(? ,היה אומלל מאד. שוס דבר לא עזר לו.
עד שעלה בלבו של ואלייף רעיון כביר: הוא הזמין את מובוטו לארוחתיערב. המנה
העיקרית היתה קיפוד מבושל. כשראה מובוטו שמגישים לו את מאכלו החביב ׳ביותר, לא
הקפיד יותר על נטירת טינה. הוא התפייס עם הבלגי על, המקום.

• למען שלום־בית פעל באופן אישי נשיא ארצות־הברית, לינ דון ג׳ונפו * .כאשר
מינה גיונסון לשגריר החדש שלו בסייגון את א ל סוו רתגאנקר, זה שביקר פעם בארץ,
כשגריר לענייני התפלת מי־ים, היתה לבאנקר תלונה חמורה. הלא רק לפני שלושה חודשים
התחתן עם לן ארול ליי ס, שהיא שגרירת ארצות־הברית בנפאל. וכיצד מתאר לעצמו
הנשיא ייפגש החתן בן ה־ ,72 עם הכלה בת ה־?48
בשביל הנשיא זאת לא היתה בעייה. הוא הורה להעמיד דרך־קבע מטוס סילון לרשות
השגריר. וכן יתקרבו בני הזוג המרוחקים 3000 קילומטרים.

ס עוד אחת שעשתה רבות למען ידידות של אמת. זאת היתה הכוכבונת הגרמניה
טיינהב רי ל. אחרי שישה סרטים בצרפת ובאיטליה היא הגיעה להוליבוד. היא הראתה
למפיקים את כל מה שיש לה. ואחר־כך היא הפתיעה אותם באמת. היא הודיעה שהיא
מסתפקת ב־ 30 אלף לירות לסרט. היא לא זקוקה לכסף כל כך, האבא שלה הוא אחד
התעשיינים העשירים ביותר של גרמניה.

כל אחת מ־ 650 השפנפנות גם חייבת לשמור
על השם הטוב של המיקצוע. אסור להן
להתעסק עם הלקוחות. אסור להן לקבוע
פגישות. אסור להן להתוודע בשמותיהן המלאים.
רק שמות פרטיים. השפנפנה סוזי.
השפנפנה ג׳ולי. השפנפנה גרטה. השפנפנה
ג׳וזי.
זה לא מפריע ל־ 508 אלף חברי מועדוני
פלייבוי. דרך אגב, הם לא סתם חברים. הם
מחזיקי־מפתחות־כניסה־למועדון.
איך אמר מנהל אחד המועדונים :״החבר
הממוצע לא רוצה להיכנס למיטה. הוא רוצה
להסתכל.״
ויש על מה להסתכל.
ההגבלות גם לא מפריעות לשפנפנות. קודם
כל, יש שעות־אחרי־העבודה. ואז הן

שפנפנה כ־׳דזי
כסף הוא חלק של החיים הטובים. ולכן לא
כדאי להסתפק בכמה מיליונים עלובים. כמה
עשרות מיליונים זה הרבה יותר טוב.
את העשרות האלה הוא עשה בשיטה פשוטה.
הוא תירגם את פלייבוי למציאות.
הוא הקים את מועדוני פלייבוי. שישה־עשר
בסך הכל. גם בשיקאגו וגם בניו־יורק.
גם בלונדון וגם בג׳מייקה. ועוד ידו נטויה.
המועדון הזה הוא צירוף של דיסקוטק עם
מסעדה. מאורת־מישהקים עם מרכז־בידור.
האטרקציה הגדולה של כל מועדון הן השפנפנות.
אלה הן נערות מפותחות מאד, בדיוק
מן הסוג המקשט את דפי פלייבוי, והן
חשופות כמעט כמו נערות פלייבוי.
השפנפנות האלה נתונות בבגד־ים מחלק
אחד ההדוק לגופן כל כך, שברור שאיננו
אלא מחוך אחד גדול. המטרה של המחוך
הזה היא להבליט את השדיים של השפנפנות
קדימה ככל האפשר. ולהצר את המותניים.
גם כן ככל האפשר.
נוסף לכל זאת, כראוי לשפנפנות אמיתיות,
יש לכל אחת זנב של צמר־גפן במקום
המתאים לזנב. הזנב הזה הוא חשיב
מאד. מי שלא שומרת על שלמותו, צחותו
וצמריותו, מאבדת חמש נקודות בגליון ההתנהגות
הטובה שלה.

יכולות לעשות מה שהן רוצות. אפילו להצטלם
צילומי־עירום. רצוי לד^ המרכזי של
פלייבוי. אבל מותר גם בצילומי פירסומת
לשטיחים פרסיים. ואז מקשטת את השטיח
גם נרגילה וגם השפנפנה ג׳וזי.
אבל יש להן גם מספיק מה לעשות בעבודה.
הן כמו הדיילות במטוסים. הן כל
כך עסוקות בהגשה, בבידור וביצירת מצב-
רוח טוב, שלא נשאר זמן לשום דבר אחר.
במועדון בג׳מייקה הן מלמדות את ריקוד
הסקה. בלונדון הן מסבירות את חוקי הרו־ליטה
האמריקאית. בשיקאגו הן מרכיבות
קבוצת כדורסל של חובבות כאשר הווארלס
גלוב־טרוטרס באים להתארח.
עכשיו מתברר שהף כבר עשה גם את
עשרות המיליונים. הוא מתקדם הלאה. השבוע
חנך משהו חדש. מרכז־נופש, המשתרע
על 4000 דונם בין אגמי מדינת ויסקונסין
הצפונית.
בנסיכות הפרטית הזאת (שהיא יותר גדולה
ממונאקו) יוכלו חברי מועדוני הפלייבוי
לשחות באגם פרטי או בבריכות־שחייה, לשחק
גולף, לרכב על סוסים, להחליק על
הקרח, לקלוע למטרה וכמובן — להסתכל
על השפנפנות.

הצדק יוצא לאור

• הצדק מנצח תמיד. אפילו אם זה לוקח
לו הרבה זמן. השבוע זכתה, למשל,
לי םאודר בתיקון העוול שנעשה לה.
לפני שש שנים היא נבחרה למלכת־היופי
של צרפת. רק שברגע האחרון גילה מישהו
שהיא נשואה ואם לילד. מיד קבעו כי אש ה
נשואה לא יכולה להיות מלכת־יופי.
זה הרגיז את כל הנשים הנשואות בצרפת,
ובמיוחד את ליס. היא הלכה מבית־משפט
לבית־משפט עד שהצדק יצא לאור.
השבוע קבע בית־המשפט בוורסיי שבהחלט
מגיע לליס להיות מלכת־היופי של צרפת
לשנת .1961
את ראש ועדת־השופטים שפסלה אותה גס
קנסו. למען יראו וייראו. זה עלה לו 11
אלף פרנקים ( 600 לירות).

טיינה

קילי הודח׳ באבהות אבל הוא התחמק מתשלום
המזונות. לכן החליטה אמא קיריי
להפשיר את המצב בפני בית־הסשפט.

£לפגישה שונה עם בית־המשפט צפוי
1ז׳ אן־ ק לו ד קי לי. זהו הצרפתי בן ה־,23
שזכה השנה כמעט בכל תחרויות הסקי הבינלאומיות.
לפני
ארבע שנים, כאשר עוד היה מתחיל,
1הוא התחיל עם אינגריד לן יריי _/ספרית
) יוגוסלבית, המתגוררת, בהרי־השלג האוסט־
8ריים. משיתוף־הפעולה האוסטרו—יוגוסל־
/בו—צרפתי נולדה מיכאלה.

אב קילי

במדינה

מכונית הפרטית כמעט זהה לזאת של ישראל
— 36 לאלף — היא גרמניה המזרחית.

נוער

עיתונות
ב ש בי ל מ טו ב ה ירו שלים ף

ה רג ליי םעל החרק*!
היה זה יוספום פלאביוס שכתב על אנשי
הגליל :״(הם) אנשי מלחמה מנעוריהם...
מעולם לא שלט מורך־לב באנשים ומעולם
לא חסרה הארץ גברים.״ בעובדות האלה
נוכח מחדש מי שהיה המפקד הראשון של
גוש הגליל־התחתון מטעם ההגנה, כיום
אלוף־מישנה (בדימוס) ומבקר מפא״י נחום
שדמי*.
כתב שדמי על פגישתו הראשונה עם הגליליים
:״הם קסמו לי בעמידתם האיתנה
במלוא רוחב כפות רגליהם על הקרקע.״
הגליליים הקרובים באופן מיוחד ללבו של
שדמי היו בני יבנאל, משמר־השלושה ובית־גן
השכנות, מחוספסים ונוקשים, שהכירו
כל דרך ושביל בצפון ונתנו את טובי בניהם
על הגנת עמק־הירדן וטבריה, ברצועת
עזה ובשיירות ירושלים.
נשל! בביירות. לקראת כל יום עצמאות
נהוג להעלות פרשיות גבורה של הנוער,
שאיבד במלחמת העצמאות בלבד יותר
מ־ 8000 מבחיריו.
שלושים מאלה היו אנשי יבנאל, המושבה
הגלילית בין הר־תבור לים כינרת, שנוסדה
בשנת 1902 על־ידי איכרים עבריים שנאלצו
לנטוש את המושבות בגולן שמעבר לירדן
(בשטח סוריה של היום) .וכפי שמספר הספר
לזכרם, בקעה זו ונערים אלה (הוצאת
מסדה 235 ,ענד) ,שיצא בימים אלה לאור,
היתר. לנוער היבנאלי מסורת נכבדה.
אבותיהם קנו נשק הגנה בביירות (בעיקר
אקדחי מאוזר ורובים תורכיים ויווניים) ,והם
עצמם היו רגילים בימי מתיחות ש״מדי פעם
עובר בשדות הטנדר של ועדת־המצב ואיסף
חבר׳ד. לפעולות.״
כריכים כצמח. בני יבנאל היו בין
כ״ג יורדי סירת המיסתורין שאבדה ללא
שריד בשליחות חבלה בבתי־ד,זיקוק הצרפתיים
בסוריה, בין אנשי לח״י שהעדיפו
ליפול מנשקם הם ובלבד לא ליפול בידי
כוח משטרה בריטי שהקיף את מחבואם ביבנאל,
בין הנוטרים שהגנו על התחבורה
של ראשית מלחמת העצמאות בטנדרים פתוחים.

אביו של אלוף־מישנה אחר בצה״ל
יששכר (״איסנה״) שדמי, כיום מנהל מגדל י שלום בתל־אביב.

עיתונאי כן־יהודה
עיניים בוערות, גבות שעירות
היו ביניהם אנשים מופלאים כבני
משפחת •**ג תחבורה
קורקין, שראשה עלה ארצה בראשית המאה.

זה היה גאפון איבנוביץ׳ קורקין, כומר פרא-
בוסלבי מעיירה על גדות הוולגה שהתייהד.
או המורד, לטבע מבית־הספר היבנאלי, שהופיע
באמצע הקרב המר על צמח כשבידיו
כריכים וכדי־מים, על־מנת להשכיר בהם את
תלמידיו שיצאו למערכה (כמה מנופלי יבנאל
היו בני 17—16 בלבד).
חמוד לטכריה. לנוער היבנאלי היה
גם חוש הומור גלילי מיוחד במינו. לא כדוגמת
אותו לילה, בעמדה קדומנית בטבריה,
עת סברו כי הרישרוש בשטח מבשר התקפת
אויב. הם הטילו רימונים על שמאל יעל
ימין, ולמחרת בבוקר זיהו את האויב —
חמור מרוסק.
וכאשר היבנאלים החרימו מכונית לטובת
ההגנה, הם עשו עבודה יסודית באמת. הם
חקרו את הנהג :״איזה סוג אויר יש בצמיגים?
מאיזה עץ בנוי הארגז? איזה סוג של
מים מכניסים למצנן?״
אחר־כך עברו לחקירה אישית:
״מה אורך רגליך? מה עובי העור שלך?
מה אורך הצוואר?״
הנהג עמד, כנראה במיבחן. כי מייד הוחלט
לגייס גם אותו ולהשביעו, תוך כדי הרמת
יד :״אני נשבע להיות נהג טוב וממושמע!״

מ כוני ת ב חי תו די ם

ראשי המשק הישראלי רוצים לא רק להשתלב
בשוק האירופי. יש להם גם כמה
אשליות נוספות. אחת מהן היא, כי רמת־החיים
בארץ הולכת ומתקרבת לרמת־החיים
האירופית. לשם הוכחה מובאות, בין השאר,
סטטיסטיקות של העלייה הבלתי־פוסקת בהתקנת
כירי־גז ומכונות־כביסה, טלפונים
וטאפטים על הקירות.
גם ריבוי ל,מכוניות הפרטיות מובא דרך
קבע כעדות. שלא לדבר על הבטחת שמעון
פרם שלא רחוק היום בו תהיה לכל
פועל (עברי) מכונית.
המספרים שפרסם משרד־התחבורה מדברים
לשון אחרת. נכון שמספר המכוניית
הפרטיות בארץ גדל ב־ 15 השנים האחרונות
כמעט פי עשר (מ־ 9578ל־ .)92.791 אבל גם
נכון כי בממדים אירופיים תפוצת המכונית
בישראל היא עדיין בחיתוליה.
שעד, שבארץ מצויות על כל אלף תושבים
35 מכוניות, הרי מצויות בצרפת
182 מכוניות על כל אלף תושבים; באנגליה
123 באיטליה — ;91 שלא לדבר
על יוון — .96
המדינה האירופית היחידה בה תפוצת ה

1863 היה מספר היהודים בארץ 15 אלף
ורובם המכריע חי בארבע הארצות (ירושלים,
חברון, צפת, טבריה) .זר, היה ציבור
קוראים גדול מספיק ומרוכז מס&יק, וכך
ראה באותה שנה אור העיתון הארצישראלי
הראשון — הלבנון.
תוך חודשים מספר נולד לו גם מתחרה
— החבצלת.
שני העיתונים־הנחשוניים סיפקו חדשות,
עיבדו ידיעות־חוץ, פירסמו רפורטז׳ות (למשל
על לבטיו של תלמיד חדש בבית־הספד
החקלאי נזקוות״ישראל) .נוסף לזאת הם היו
עיתונים לוחמים. כמו במגיפת האמונות הטפלות,
אחת המטרות העיקריות לעטו של
העיתונאי־הרב סוליימן מנחם מני, החכם־
באשי (רב ראשי) של חברון.
בעיתונים כתב כל מי שרק ידע לכתיב.
מחוקר ארץ־ישראל אברהם משה לונץ (ש־שהתעוור
בגיל 25 מרוב שקידה על לימודיו),
ועד יואל משה סלומון, שליתר בטחון גם
הוציא עיתון נוסף (יהודה וירושלים) ,אותו
סגר כאשר החליט ליישב את פתח־תקווה בשנת
. 1878
איש מן היישוב. חוקרת העיתונות
הארצישראלית גליה ירדני הציבה יד ל־לפועלם
של עיתונאים אלה, כינסה מפרי
עטם של 11 מהם בלקט סל ענבים (הוצאת
מוסד ביאליק; 184 עם׳).
מעניינות במיוחד הן הדיעות של עיתונאי
ירושלים מלפני 100 — 80 שנה:
• אליעזר בן־יהודה (לשעבר פרלמן ולפני
כן אליאנוב) ,מחייו,־הלשון השחפני,
שהוציא לאור חצי־תריסר עיתונים (•ביניהם:
מבשרת־ציון, הצבי, האור) ,על יתרון ארץ־
ישראל :״טובה פאריס לרועי זונות, טובה
לונדון למבקשים עושר, וירושלים ליהודי
אוהב עמו באמת.״
* זאב יעבץ, מורה, היסטוריון ותושב
זכרון־יעקב, על חשיבות ההגנה העצמית:
״האיש אשר ינחל מכה ולא ישיב מכה אינו
מן היישוב.״
י • שמואל רפאלי, חלפן ואוסף־מטבעות,
על בנות המושבות החדשות :״כולן יפות
ונעימות, לחייהן מתאדמות כשושנת העמקים
ועיניהן גדולות ובוערות כעיני היעלה, גבו־תיהן
ושמורותיהן שעירות ומשליכות צל
נעים ונפלא.״

ר ב ני ו ־ 1-1 1ד*
איו כמוה
־ ה חול צההחדשה של ״להב־׳
סרוגה ־ ז1£־ 08001־ מ־ אקרילן
חולצו ת קרו שה של ״להב״
מ־ אקרילן
חז קו תוכ בי סו ת
ק לו ת ור עננו ת
ותמיד נר או תחד שו ת

*1ברז המל הי ב ה
רז רוו!
בלנ בו 1או* 1ה

הנדון
(המשך מעמוד )9
היו מתנגדים בחריפות לכל העסק הזה.
הם היו שואלים: מה פתאומי למה
ניתן אנחנו משהו, מבלי להשיג מהם
דברי
מי ערב לנו לכך שאחרי שנשלם את
הסכום העצום הזה אכן יתנו לנו הישראלים
את ההכשר שאנחנו זקוקים לוי
מניין לנו שממשלת ישראל לא תמשיולהשמיץ
אותנו, לטעון שאנחנו נאצים,
לקיים חרם עלינו, להסית נגדנו את
דעת־הקהל באמריקה ובעולם י)
אבל אדנואר לא היה חנווני, ולא חובב,
ולא בוגר המחלקה ה,,מדינית״ של הסוכנות.
הוא היה מדינאי, בוגר האסכולה של
ביסמארק.

לכן ידע בי כעזרת המיבצע ש־תיכנן
ישיג את מבוקשו -אם
ירצו בכך הישראלים ואב דאו,
ואן! מבלי שהישראלים יבינו מה
קורה להם.
ן 1מרות בל התנאים שהיא התנתה

׳ ) לגרמנים, היה מעמדה של ממשלת ישראל
קשה מאד.
בארץ שררה שינאה ללא־גבול כלפי הגרמנים
— וקשה לתאר שינאה מוצדקת יותר.
מאות אלפי ישראלים סבלו עינויי־תופת
מידי הגרמנים, שיכלו את יקיריהם. עצם
הרעיון שאפשר לנהל משא־ומתן עם עם־
המרצחים החריד אותם עד עומק הנשמה.

(כאן יש הקבלה בולטת לרכוש היהודים
שנשאר בארצות־ערב).

אך עם חתימת ההסכם לא השתנה,
לכאורה, שום דבר ביחסי״
האיבה בין ישראל וגרמניה.

ישראל לא נתנה שום הכשר לגרמניה,
וגרמניה לא דרשה שום הכשר כזה.
ישראל לא כוננה יחסים רישמיים עם גרמניה.
לקלן נשלחה רק ״משלחת״ ,שהיתר,
ממונה על ביצוע ההסכם. בראש ה״משלחת״
עמד שינער, בדרגת שגריר — אך היתד, זו
דרגה אישית בלבד. הוא לא היה שגריר
ישראל בגרמניה, וישראל לא הכירה בגרמניה
להלכה.

השינאה נשארה כפי שהיתה.
ככל דרבון ישראלי הוטבעה חותמת
:״לכל הארצות -פרט לגרמניה״.

בישראל
לא הוצגו סרטים בשפה הגרמנית.
שום אישיות גרמנית לא הוכנסה לישראל.
לאוניות גרמניות לא ניתן לעגון בנמקי
ישראל.

ל זה השתנה בהדרגה — ולא מפני
שישראל הסכימה לכך, או רצתה בכך.

משה שרת הוסין! הבטחה הגיגית:
לעולם לא תהיה נורמליזציה
של היחפים כין עם ישראל והעם

לעמדה זו הושג, בקושי רב, רוב. מאות
אלפים התקוממו נגדה. בפעם היחידה בהיסטוריה
של ישראל עלו המונים על הכנסת,
ורגמו אותה באבנים. המישטרה השתמשה
בפצצות־גאז מדמיע כדי להגן על
נבחרי־העם מפני זעם בוחריהם,

אך ההחלטה עברה.

•י* משא־והמתן עצמו התחיל באווירה
| ( קרה כקרח. הישראלים נמנעו בקפדנות
מכל מחווה של ידידות כלפי עמיתיהם הגרמניים.
הדיון התנהל כמו בין שני עמים
עוינים, הנפגשים בשדה־הקרב. הישראלים
סירבו לדבר גרמנית, דיברו אנגלית.

אולם אי-אפשר היה לקיים אווירה
זו לאורך ימים. ואכן, תוך
כדי המשא־והמתן התקרבו הצר־

•1די* •י*

111 לוו

כך מספר פליכס שינער, ראש המישלחת
הישראלית: באמצע המשא־והמתן שלח לו
אחד המשתתפים הגרמניים פתק. נאמר בו:
״לפי המיבטא האנגלי שלך, נידמה לי כי
אתה גרמני ממחוז שוואבן.״ שינער אישר
זאת בפתק חוזר. חיש מהר נתברר כי שני
האנשים — שינער והגימני — גדלו באותה
עיר, ביקרו באותו בית־ספר. בו ביום הם
שלחו בצוותא מכתב־ברכה למנהל ביתד,ספר.

החלו המחיצות נופלות. וזו
היתה רק ההתחלה.
בהסכם הסופי, אחרי משא־ומתן מייגע,
הסכימו הגרמנים לשלם סכום של 750 מיליון
דולאר, בסחורות ובשרותים. ישראל
התחייבה לשלם לגרמניה כמה מיליונים לירות
תמורת הרכוש הגרמני שנשאר בישראי.1
העולם הזה 154-7

הגיע הרגע שבו ביקשה ישראל מגרמניה
לכונן עימד, יחסים דיפלומטיים — ואילו
הגרמנים סירבו, בטענה שזה יזיק להם
אצל הערבים( .עשר שנים לפני כן, כאשר
גרמניה התחננה להכרה מצד ישראל, אי־אפשר
היה כלל להעלות מצב כזה על הדעת!)
כאשר
הסכימה גרמניה לבסוף לכונן יחסים
דיפלומטיים עם ישראל, במאי , 1965
בא הדבר בעיקבות מעשיו של עבד־אל־נאצר,
שהתקרב לגרמניה המזרחית, אך ישראל
שילמד, עבור יחסים אלה מחיר ממשי —
אותו מחיר שהיא סירבה לשלם ב־. 1952
ישראל הכריזה רישמית כי ״נמצא פיתרון
משביע־רצון ליחסים בין שני העמים״.

במילים אחרות: הושגה ה״נור
מליזציה״ שכה רצו הגרמנים, אך
שהמילה עצמה הושמטה כרגע
האחרון מחילופי־המבתכים, אחדי
התמקחות מרה על הניסוה.

ביסמארק לא חלם על כך. היט*
לר ניסה, ונכשל. אדנואר השיג
זאת.

ה היו כללי־היסוד של הטכניקה האד־

הוא קם בכנסת הגרמנית ומסר הצהרה
חגיגית, בה הכיר באחריות העם הגרמני
לזוועות הנאצים. הוא הצהיר כי השואה
היתר, כה נוראה, עד כי אין כל אפשרות
לפצות את היהודים אי־פעם על זוועותיה.
אולם העם הגרמני רוצה, כך אמר, לעזור
לפחות בשיקומם החומרי של הפליטים שנותרו
בחיים.
לשם כך, וכדי לתקן לפחות את הנזק
החומרי שנגרם על־ידי הנאצים, הוא הזמין
את נציגי העם היהודי, ואת נציגי ישראל,
להיכנס למשא־ומתן.

הם טענו כי, להיפך, כל אשר עומד על
הפרק אינו אלא להכריח את הגזלן להחזיר
לקורבנו את הגזירה.
והרי אי־קבלת הגזילה חזרה מידי הגזלן
היא מעשה בלתי־מוסרי!

בן־גודיון נפגש עם אדנואד כי
ניד־יורק, הצהיר רישמית, כשב
מדינת ישראל, כי יש ״גרמניד
אהדת״ ,השונה לגמרי מגרמניד
•טל היטלר.

כאשר נפטר השבוע אדנואר, ידע כי מיב־צע
זה הושלם. היעד הגרמני הושג במלואו.
כתוצאה מכך השיגה גרמניה את
מרבית יעדיה גם בשטחים האחרים. היא
הפכה חברה בנאט״ו, צבאה שוקם ומתקרב
לפוטנציאל גרעיני. יש להניח כי תוך שנ־ם
מעטות (אחרי ירידת דה־גול מן הבמה)
תהיה גרמניה המעצמה העיקרית בתוך אירופה
המערבית המאוחדת, וזו תהיה גורם
מדיני־כלכלי־צבאי ראשון־במעלד, בעולם.

כדי לאפשר למנהיגים הישרא ליים
להשיג, בכל זאת, הסכמה
ציבורית לפתיחת המשא־והמתן,
נקט אדנואד שיטה מחושבת
היטב.

הכרזה זו איפשרה למנהיגי ישראל
לטעון כי אין הם חולמים
כלל על הענקת סליחה ומחילה
לעם הגרמני.

ובכך נתנה הכשר לצבא הגרמני החדש.

אגבוג פגן־.בינגנ\א 2הנזורה
אלא מפני שהדבר נבע בהכרח
מן ההסכם עצמו.
את זאת הבין אדנואר מראש, ולשם בך
חתם על ההסכם.
מאות ישראלים היו צריכים לנסוע לגרמניה
כדי ללמוד את הפעלת המכונות שבאו
בתור שילומים. בעיקבות המאות נסעו אלפים
— מנהלי משא־ומתן, תובעי־פיצויים,
סוחרים, תעשיינים, טכנאים, פועלים, ולבסוף
גם תיירים ומורים ואמנים.

עד שבא היום והכל הכינו כי
החותמת ״ 15*3ל גרמניה״ בדרכון
הישראלי הפכה מגוחכת. היא
נעלמה -והמונו ישראלים החלו
נוהרים לגו-מניה ללא הגבלה.
המכונות שבאו היו זקוקות לטיפול. לא
תמיד הספיקו מהנדסים ישראליים. היה צורך
להביא גרמנים לישראל.
זה יצר בעיות. הסתירו אותם. טענו שהם
אוסטרים או שוזייצים. הש״ב הגן עליהם.

ער שכולם התרגלו לנדכהותם -
ובעקבות המהנדסים באו מגרמניה
פוליטיקאים, תיירים, סטודנטים.

ד,אוניה הגרמנית הראשונה, שהגיעה לנמל
חיפה, הצריכה סידורי־בטחון מיוחדים. פלוני
אף נתפס כשניסה להטמין בה מוקש.
אך בהדרגה התרגלו הכל לאוניות גרמניות,
וגם לדגל הגרמני.

וכך נפלו כל המחיצות -בזו
אהר זו.
על כך לא נחתם שום הסכם. בשום מקום
לא נאלצה ממשלת ישראל להחליט החלטה
מפורשת. אף פעם לא נאמר כי ישראל
התפייסה עם הגרמנים. לא נחתם שום הסכם־
שלום רישמי.

הכל נבע, כאופן טבעי, מן ה-
מיבצע המדיני •טל ארנואר.

ך* אשר הגיע דישראד המשלוח ה-
^ אחרון של סחורות גרמניות על פי ההסכם,
בקיץ ,1965 כבר השתנו יחסי יש־ראל־גרמניה
ללא הכר.
במשך השנים נוצרו יחסים במישורים
שונים ורבים. ישראל מכרה לגרמניה עוזים,

/ 3נוארית להשגת השלום הגרמני־ישראלי?
מבחינה מקצועית, אפשר לתמצת אותם
כלהלן:
• עיקרון היוזמה. מראשיתו של
המיבצע ועד סופו, היתד, היוזמה כל־כולה
בידי הגרמנים. הצד הישראלי רק הגיב.
$עיקרון ההד-צדדיות. גרמניה
לא שיעבדה את המיבצע שלה לפורום ב-נ־לאורי,
למנגנון של תיווך או למוסדות
האו״ם. לכן לא נתקבלו מעשיה כ״ויתור
תחת לחץ״ ,אלא כמעשד,־מרצון, הרוכש
רצון טוב.
• עיקרון ה־טלכים. בשום שלב
לא דרשה גרמניה ממנהיגי ישראל משהו
שהם לא יכלו לתת, מבחינה פוליטית
מעשית. הגרמנים חישבו שכל שלב ייצור
בעצמו את התנאים שיאפשרו למנהיגי ישראל
להיענות להם יותר בשלב הבא.
• עיקרון שינוי־האקלים. הגרמנים
הבינו כי בימינו אקלים־השלום חשוב
יותר מהסכם־שלום. הם התכוונו (והצליחו)
לחולל, במעשיהם ד,יזומים, שינוי באקלים
הישראלי לגבי גרמניה, לנטרל בהדרגה את
מישקע־השינאה, ליצור במקומו תבנית נפשית
חדשה.
• עיקרון עוכדת־השלום. ר,גרמ-
מנים האמינו כי אפשר ליצור שלום טפין־
טפין, על־ידי יצירת עובדות (פתיחת הגבול,
חדירת סחורות, חיסול החרם, נוכחות,
קשרי־תרבות, עד להכרה סופית ורשמית).

אילו
היה קיים בישראל ״מטב״ל
לכן״ להשגה שלום ישראל־ערב,
כוודאי היה מקדיש טאות שעוה
לניתוח עקרונות ומסקנות אלה -
וגיבוש הדרכים ליישומם לגבי
יחסי ישראל-ערב.
מובן שאפשר למצוא מאות הבדלים חשובים
בין הבעיה הגרמנית־ישראלית לבין
הבעיה הישראלית־ערבית — הבדלים מוסריים,
פוליטיים, בטחוניים. ובכל זאת: הדמיון ב־נתוני־היסוד
המדיניים בולט במידה מספקת,
כדי שלקחי מיבצע זה יילמדו היטב.

גבי אדנואר עצמו, נשארה שאלה
אחת פתוחה: האם פעל רק כמדינאי,
המבקש להשיג יעד מדיני — או שהתכוון
גם, בעומק ליבו, למלא חובה מוסרית.
על כך איני יודע את התשובה. חוששני
שלא תהיה בטוחה לעולם.

בטוח רק כי האיש שהלך השבוע
לעולמו, בגיל ,91 ביצע -בעש
דים היטנים האחרונות של חייו!
מיכצע שינציח אותו כאהדהמדינאים המוכשרים •טל דורנו.

חברי התנועה, ידידיהם ומשפחותיהם
מוזמנים להשתתף בטיול הגדול לים־
המלח ולערד, שיתקיים ביום השבת6 ,
במאי.

התוכנית:
• כל משתתפי הטיול נפגשים בכניסה
לבאר־שבע, ליד מלון נאות מידבר, בשעה
11 לפני הצהריים. הנסיעה מבאר־שבע
תהיה בשיירה מאורגנת. עוברים
דרך ערד, שם מצטרפים החברים המקומיים,
וממשיכים עד לשפך זוהר, על
חוף ים-המלח.
י• רחצה בים־המלח, ארוחת־צהריים במקום,
מיפגש־רעים ובילוי חברתי ומשפחתי.

בשעה 3אחרי־הצהריים עולים בחזרה
לערד, לפגישה עם בני המקום, תוכנית
אמגותית, בהשתתפות אמנים, שיחה
עם אורי אבנרי.
$יוצאים חזרה צפונה עם ערב.
על המשתתפים להביא איתם מזון ומים.
בעלי כלי־נגינה יתרמו לאווירה אם יביאו
את כליהם.
מזכירות התנועה תארגן גם הסעה מרוכזת
במשאיות מתל־אביב. חברים ה־מעוניינים
בהסעה זו מתבקשים להרשם
אצל יחיאל (ת.ד ,136 .תל־אביב, או טלפון
.)30135
היציאה המאורגנת: כיכר מלכי ישראל
(רחבת העיריה) בשעה 8בבוקר.

בתל־ א בי ב
ביום החמישי 27 ,באפריל, בשעה 8.30
בערב, תקיים חטיבת תל־אביב אסיפה ב־בית־סוקולוב,
רחוב קפלן ,4בהשתתפות

שלום כהן
שירצה על הנושא:

דמשק, אל־פתח
ואנחנו
בבת־י ם
ביום החמישי 27 ,באפריל, בשעה 8.30
בערב, באולם יהודית (רחוב ירושלים
,10 פינת רחוב סוקולוב) בבת־ים, תתקיים
אסיפה בהשתתפות נציג הנהלת
התנועה

רפאל מנור

שירצה על הנושא:

אלטרנטיבה לאלטרנטיבה
חברים מחולון ויפו מוזמנים.

כית־הספר המרכזי
לפעילי התנועה
(החוג המדיני המרכזי)
יקיים את פגישתו הבאה ביום הרביעי,
26 באפריל, בשעה 8.30 בערב. המשתתפים
מתבקשים לדייק.

קרן הכוה החדש
הנהלת התנועה הכריזה על פתיחת מגבית
בין חברי ואוהדי התנועה, במטרה
לאסוף במהירות האפשרית

10 אלפים ל״י.
הודפסו תלושי־התרמה. פנה למרכזי החטיבה
שלך, או למזכירות התנועה, ותקבל
תלושים אלה להפצה. זכור — לתנועה
אין מקור־מימון מלבדך, ואין
היא רוצה במקור אחר!

ספרים מקור נרונילה ב בי ח־ הקפה

ללא כל דמי
נסיעה נוספים!

שכונתחאס (מאת גדעון תלפז; הוצאת
הקיבוץ המאוחד; 132 ענת) שבעה סיפורים
קצרים ומצויינים מהתקופה בד. עוד
עמדו ״ברושים, אורנים ופרדסים במקום שעומדים
כיום בתי־קומות חדישים, צבעוניים
ומכוערים״ .אלה הם סיפורים מן הימים
בהם היו מעשנים סיגריות לטיף; הכסף, במידה
שהיה בנמצא, היה מופקד בבנק אנגלו־פלשתינה,
ולבחורות שיצאו עם אנגלים היו
מגלחים את שער הראש.
האהבה לאנגלים לא היתד, גדולה. כמו
במיקרה של אחת מגיבורות הסיפורים, יוכבד
גדין, המשתדלת אצל הבריגאדיר האנגלי
לשחרר את בעלה, לאנס־קורפוראל חייט־קד,
גרץ מחיל התפרים המלכותי, מחובת
יציאה לחזית. יש לד, לשם כך גם נימוק די
מקורי :״מוטב שיקראו לו משתמט מש־יקראו
לי אלמנה.״
רק שיוכבד גרין חזרה בה לבסוף מ־דרישתה.
היא היתד, צריכה לרוץ למושבת
הגרמנים המפונים ולחטוף לעצמה מגרש,
כדי שגם לה יהיה חלק בשכונת חאפ.
שכלולים כחיטה. מה שהצליח תלפז
להמחיש באופן מיוחד הוא הווי הילדות במושבה
הגדולה לפני 30 שנה (״אתמול דיברתי
עם אברהם שפירא ...הוא לבש

פ ר טי םאצל סו כן
הנ סי עו ת שלך.

רח׳ בן־יהודה ,32 טלפון ,52233 תל-אביב
רח׳ יפו ,25 טלפון ,23341 ירושלים

סלון לתסרוקרת

ה בנה ל סוג ב׳ ,ג׳ ,ד׳
ה פ תי ח ה 3.5.67

ג׳>נה
צביעת שערות עם חו מ רי ם מ חו ץ לארץ • ס ל סו ל ת מי די טבעי, ותס רו קו ת
לפי ה או פנ ההאח רונ ה

מ חי רי ם מ קו ב לי ם

פקידות
הנ הלתח שבונות
1 1 קצדנות

תל־אביב, רחוב יונ ה

כ תיב ה ב מכונ ה

הנ בי אמס׳ ,46 פינ ת רחוב אלנבי, ט ל פון 55180

עדרי ת • אנג לי ת
ה פ תי ח ה 3.5.67

עברית

; שתל ולמד! __
הנהלת חשבונות למתחילים ולמתקדמים
קורסי בוקר וערב רגילים ואינטנסיביים

אנג לי ת

ספרים ועבודה מעשית — ה נם .

במכון ״מרכז״ וחשבונאות

11— 4שעו ת בשבוע
• למתקד מי ם
• למת חי לי ם

• שיחה ת¥6183110ת00
€6ו 601ת 0ק€ 01-1-68
ה פ תי ח ה 2.5.67

לילדי
ק בוצו ת נפרדות
ה פ תי ח ה 4.5.67

שנוי
כתובת מנוי המבק ש לשנות אתכ תוב תו מתבק ש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במ שלוח העתון למענו החדש.

חליפה לבנה והלך לעשן נרגילה בבית-

או התיאור הנפלא של מאוויי הילדות, מן
התקופה בה מגלים שבלולים בתוך החיטה
ומוצאים צבים המתחממים בשמש:
״בקיץ שעבר הייתי במיבצר אנטיפטרוס
ושטתי בסירה על הירקון וקטפתי קני־סוף
והעפתי טיארה וזללתי סאברם ושתיתי
מים מן הג׳ארה ...וגידלתי תולעי־משי
וקליתי תירס גנוב וקלעתי ברוגאטקה בחפירה
עפה.״
שירה כמו פקיד ב כי ר

קו ר סי ם או אולפן

רח׳ שלמה המלך ,23ת״א

פתח־תקוואי שפירא
שבלולים בחיטה, צבים בשמש

פרטים:
מ־ 8— 4 , 12— 9בערב

קדימה

מחוץ למסגרת (מאת אשר מן־היום;
הוצאת חש־בז; 48 עמי) כאיבר המשורר הירושלמי
שואל את השיר :״האם אהה •כול
לחיות בלי נקודות?׳״ הוא מקבל את התשובה
:״בכדי ל חיו ת ...מספיקה נשמה.״
דבר זה יש למשורר במידה גדושה. ב־34
ה״כעין־שירים״ שלו, שחלקם הנכבד מטבל
בבעיות־השעה, יש לו תמיהות רבות ;איך
לא קיבלו ארבעת סילוני מטוס אל־על ״.שהוביל
את סובלן לונדונה, שבץ בדרך,).
לשון מעניינת (עסק בר־לא־ביצוע) ודימויים
קולעים (כמו פקיד בכיר / ,ארצות דרות
אכיר).
המשורר, המבקש רק מים לשתות, אובל
לשבור, חופש ללבוש, קרקע לשכב, אוהב
את ישראל הטובלת בפרחים ושנערותיה
נקראות אסנת או רחל. הוא שונא
את ישראל שירדה לבור־התה והנגאלת ב־גלילי־נייר
(זוכר אני היו זמנים /בחס כתבו
על אבנים / .אמנם לחרוט היה לא קל,
/אך הנכתב בעל משקל).

ת״א, בן־יהודה 74
ט ל פון 220314

העולם הזה 1547

בערבים הפנויים שלו, כי סוף־
סוף יהיה לו עם מי לצאת.
רק שלא תהיה כזאת זקנה,
מעל לגיל שש־עשרה.

מותק בני? צעיר
אני מוסד אוניברסלי. בינלאומי. עולמי. אה דת
איך אתם מסבירים את זה, שקיבלתי ביוב
אחד מבתביס-לרותי משלוש יבשות שונות?

מאמריקה קיבלתי מכתב עצוב מאד )1/1547.( .הוא
יליד הארץ שהצליח בארצות־הברית, אך איננו מאושר.
ליבו נקרע לגזרים, לדבריו. הוא נבוך. תועה. מחפש את
אושרו, ואינו בטוח שימצאנו.
כל תקוותו היא מישהי, שיוכל לחיות עבורה.
אולי זו את?

מאירופה קיבלתי סוף־סוף את המכתב הראשון עם
תמונה. ולא סתם תמונה — אלא כמו שאתם רואים, הוא
חתיך 1.80 וגם נמצא בקוטב הצפוני!
( )2/1547 חושב על הארץ כמו שרק צברים־בגלות חוש־

בכתב קטן־קטן עדין־עדין, מספרת
לי ( )7/1547 חרישית,
איך היא ״טובעת בים הבדידות״.
היא מקווה שאמצא מזור לפצעיה, אם כי היא מזהירה
אותי, שדרישותיה קשות נורא: הדרישות צריכות להיות
מטיפוס בוהמי, והן צריכות לאהוב מוסיקה, וספרות, וקצב,
ונוף, וים.
והכי מותק הוא הסיום :״ברצוני באדם שיקבל אותי כפי
שאני — כולל גילי הצעיר.״
זה לא מותק?

הצילו: הצילו:

תביטו מה יש לי כאן: מכתב שכתוב עליו גם • 8 .0 .5

ובצדק. כי מי כמוכן יכול להביא לחייל שנמצא
באחד המוצבים הדרומיים ביותר בארץ, שהוא מאד ״רחוק
מציביליזציה ומנערות״?

אז למען המולדת, קדימה, לגאול מהר את ( )8/1547מ־שיממונו!
אתן שומעות?

אני כמובן הכי אוהבת את אלה, שאינם חושבים שהם
נזר־הבריאה.
ואני פי־אלף מעדיפה עליהם את מכתבו של (,)9/1547
שכותב כך :״מעלותי אינן רבות. יש כאלו האומרות שאני
נחמד, ובדרך כלל אני גם משתדל להיות עליז. ובינתיים
מחכה לתשובה מהירה, כיוון שאני עדיין בודד.״

בים, ומאד ישמח להתכתב איתך אם רק תהיי מעניינת,
ועוד יותר ישמח לארח אותך בקופנהגן המעטירה. כדאי לך.

מאסיה כותב לי ישראלי צעיר השוהה בתורכיה.
הוא דיפלומט, יש לו השכלה אקדמאית, ולפי מכתבו,
גם המון הומור וקסם־אישי. נוסף לכך מוכן ()3/1547
לבוא ארצה לביקור, במיוחד כדי להתראות עם הכותבת —
אם באמת יביא לו הדואר משהו רציני.
ואם את בת ,22—18 בוגרת־תיכון, נחמדה ולא־שמנה —
יש לך סיכוי ליהפך ל״משהו רציני״.

הלומדת משוגעים

״אבקשך בקשה לא משוגעת לגמרי: בכל לידה אני מוטי
׳7על־ידי חלום: בחלומי והנה עובר אני על פד שורה
של בתורות, ותמיד מתעורר באכזבה.״
( )4/1547 רוצה להכיר בחורה־לא־מאכזבת, ומנחם אותי:
״נוכחתי לדעת שכבר עזרת למשוגעים יותר ממני.״

איש מהפש איש

למיספר 5/1547 אני מאד מעריכה את גילוי־ליבך ומודה
לך על האמון שאתה נותן בי.
ואני מפרסמת את בקשתך:
אני מעוניין להתכתב דווקא עם חבר. הייתי רוצה
שיהיה משכיל וחברותי.״

י״11• /

( )6/1547 עבר לחיפה, כי שם הוא לומד בבית־ספר
צבאי.
כל־כך בודד לו בחיפה, והוא כל־כך משתוקק להכיר
איזו בת, שהוא מדגיש את זה בשני קווים, אפילו.
ובפרט חשוב שתהיה חיפאית. כי הוא יוכל לצאת איתה

שירים ותולעים
אתם חושבים שכסף זה הכל בחייסי
אז תנסו פעם לקרוא את מדור־החליפין של קוראי
״הארץ שלנו״ ,ותבינו שיש דברים הרבה יותר חשובים.
כמו, למשל, מילות־שיר, או ביצי־תולעים.
שערי־החליפין של שבוע זה:
ס מי שישלח לי גלויות־אווירונים — יקבל ממני
מילים של שירים.
• עבור תמונות של ג׳ולי אנדריוס — אני מוכנה
לשלוח מפיות.
• אשלח זהבים — תמורת גלויות־נוף. מכל אר־צות־תבל.

עבור להקת זמר ומחול — דרושים מועמדים.
בגיל .13—14 רצוי שיבינו בחשמלאות.
• אני מחפש גלויות מהארץ — תמורתן אשלח
מלות־שיר.
• מי שישלח לי ביצי תולעי־משי, עם הוראות לטיפול
— אשלח לו את דמי־המשלוח.

משתדל להיות

יש. רד

אלד. שחושבים שימי״הנעורים זוהי תקופה עליזה וחסרת״
דאגות, כבר בטח מזמן לא היו בגיל הזה.
כאילו שיש בכלל עוד גיל עם כל־כך הרבה לבטים,
וייסורי־נפש, וערגה, וכיסופים:
״כשהתעוררתי בבוקר התגעגע בי מ&הו. חשתי כי הדלת
שנסגרה בתוכי נפתחת שוב — וכמהה למשהו. לפתע הרגשתי
כי עוד דברים רבים יכולים לקרות.

מער ה$ב](1

אנסוסיו! >וזל להיזה
אתם חולמים לכם על החיפושיות, ולא משערים כלל שכאן,
מתחת לאף שלכם, גדלות להקות־קצב נהדרות כאלה,
כמו המפלצות, והשמנים והרזים, והנסיכים, שבאופן סודי
מופיעים עכשיו בגרמניה, בשם נסיכי ישראל.
או, למשל, להקת־קצב משובחת כמו מתכודדי צ׳ר־צ׳י
ל. תיכף לפי השם מבינים שהם רציניים.
ובאמת, אפשר לראות שמתכודדי צ׳דצ׳יל הם אהובי־הקהל.
יש להם קהל מעריצים, שעוברים איתם ממועדון
למועדון, ומעריצות יפות הכרוכות אחריהם באופן אישי,
כמו זהבה ושרה ומרילין. כי להם יאה התהילה.
ולמה הם נקראים כך? על שם יצחק קלפטר, כמובן.
וכולם גם יודעים למה שמו צ׳רצ׳יל. כי פעם, כשהיה
קטן ולמד בבית־ספר, הוא כתב חיבור על צ׳רצ׳יל, והקריא
אותו במשך ארבע שעות, ועדיין לא גמר. ומאז שמו צ׳ר־צ׳יל,
על־שם החיבור, והלהקה נקראת מתכודדי צ׳ר
צ׳י׳ל, או ה צ׳ ר צ׳י לי ם, על שמו.
מהי להקת הקצב הישראלית הזאת? (״הם בשיא הגדולח׳
שלהם אחרי שעלו בסולם ההצלחה,״ מסביר האמרגן שלהם).
ה צ׳ ר צ׳י לי ם כולם גדלו באותה שכונה, והתלקטו במיקרה.
כל חברי לר,קודד,קצב הנוראית הזאת גרים אצל אבא ואמא
שלהם. אבל מה? פעם, כשיהיו גדולים בני — 18 הם ילכו
לצבא. לעת עתר, הם מנגנים.
צ׳ו־ צ׳י ל, למשל, מנגן בגיטרה חשמלית. בעצמו הוא
למד את זה. וחוץ מלהיות צ׳רצ׳יל הוא כבר היה צבע ר־ברזלן,
וחוץ מזה הוא גבוה, בעל עיני־תכלת ותלתלי־זהב.
מי הם שאר חברי הלהקה? אז ככה:
ישנו מייק, ששמו כשמות שני מלאכים: מיכאל גבריאל
(״כבר שלוש שנים מנגן בגיטרה בס!״ מכריז האמרגן
).לפני זה היה נגר־רהיטים, וגם עבד בהרכבת נורות־ניאון,
ועד היום גאה מאד ביצירתו — השלט הגדול שהרכיב
בצומת נהריה, וחוץ מזה יש לו בקרוב גם טסט באופנוע.
המתופף של הלהקה, לעומת זאת, זה עמי מרביץ/
כשהוא עובר ליד עירונית ו׳ ,מספרים חבריו, מציצות כל
הנערות מן החלונות. וגם ביאהוד. הוא בחור רציני (מלבד
היותו מתופף הלהקה הוא עובד בבנק) .ומבוגר (בן . 19
״היה אחד בלהקה יותר מבוגר, אבל השגתי אותו.״) וחוץ
מזה הוא יקבל עוד מעט סט תופים מאנגליה!
חיימץ הוא כינויו של חיים רומנד, מפני שהוא הכי
קטן והכי גאון. גם גיטריסט סולו, גם שולט בתופים, וגם
זמר, וגס מנגן במפוחית־פה, מנדולינה וחליל. וחוץ מזה
גם לומד בבית־ספר. לפקידות.
והחמישי שמו ליף, זאת אומרת, סלוין ליפשיץ ב־

שמשון למתקדמים
בארץ עוד מפגרים. כאן עוד לומדים על שמשון־שנלחס־נגד־הפלישתים,
שהוא סיפור מאד לא מודרני: מי היום
הורס בידיו עמודי־בניין? זוהי עבודה של בולדוזרים.
לעומת־זאת, הנוער של ארצות־הברית, יכול לרכוש את
הספר ״שמשון הגיבור״ — בגירסה מתקדמת. הוא אמנם
זהה לגיבור התנכי, אבל האוייבים שלו זה כבר משהו
חדיש. אקטואלי. כי הנוער האמריקאי צועד עם הזמן. לכן
שמשון כבר נלחם כאן בדינוזאור — שהוא גם חצי
גורילה. שיהיה סדר.
אבל כדי שיבינו שזוהי בכל־זאת דמות היסטורית, ציירו
את שמשון מגודל־שיער, לבוש־פרווה עם הרבה שרירים
וכיסוי־על־העיין, כראוי לגיבור עברי, קדמון.
״להגיע לאדם שיבין. שיוכל לקרוע קטע מהנע והמתחלף,
ולעשות ממנו נצח קטן. שאוכל להתכנף בצילו בימי מרה־שחורה.
שאיתו כל יוס יהיה קצת אחר, וקצת חדש.״
למי שעוד לא הבין )10/1547( ,היא בת .20
קיצור. הוא חדש בארץ. בא מדרום־אפריקה עם משפחתו,
ושם הוא למד נגינה הרבה שנים. פעם עבר ברחוב, שמע
את הלהקה מתאמנת בתוך דירה, ניכנס, התעניין והצטרף.
(״הוא ממשפחה מאד מוסיקלית ומכובדת,״ מסביר האמרגן).
סלוין עוזר בהשגת השירים. איך עושים את זה? פשוט
מאד: הולכים לדיסקוטק שהשיג תקליטים חדשים מחו״ל,
מבקשים רשות להקליט על טייפ, משמיעים אותו בבית, ואז,
לפי השמיעה, סלוין שיודע אנגלית משחזר את המילים,,
ואילו מייק וצ׳רצ׳יל מעבדים יחד את המוסיקה, ומצליחים
לשחזר את התיזמור( .״הם יודעים לקרוא תווים,״ מסביר
האמרגן שלהם ,״אבל אינם מעתיינים.״)
״כל הצ׳רצ׳ילים הם חבורה עליזה מאד, וכולם מיודדים

מתכודדי־צ׳דצ׳יל
מימין: מייק, חיימון, עמי, ליף, צ׳רצ״ל
מאד, ומקנטרים זה את זה בחיבה גדולה. והחודש, כשבאה•
ארצה משפחתו של צ׳רצ׳יל השני, וינסטון, הם רצו לנגן
בפני בתו, ובנו רנדולף צ׳רצ׳יל.
(״זה לא התאפשר,״ מסביר האמרגן שלהם ,״היות והס
היו עסוקים מדי בחזרות.״) לפי גירם מתבדדדי צ׳ר־צ׳יל
זה היה אחרת: פשוט סגרו להם את הטלפון. וכך
לעולם לא ידע רנדולף צ׳דצ׳יל, איזה מין צזר-
צ׳ילים שהוא הפסיד.

-״י31- .י