גליון 1548 מתאריך 3 במאי 1967

154 8

כ״ג: יפן תשכ״ז3.5.1967 ,

בעיקבות גילו״ הוו ובס ו.וו.
לעוף גדול ההון ההס תדרו תי
ועכ שיו *לוי חדש:
כד* ל ה ציל א ת עור

120א ג ,

רנד! 111

האם החברה הערכית הישראלית
מפגרת? האם קיימת התבוללות של ערבים
בחברה העברית? מה כוחו של מישטר החמולות?
מה תוצאותיו של שלטון הדת.
בחברה הערבית? מה הקשר בין המפלגות
לבין השליטים המסורתיים בכפר הערבי?
האם מותר לאשה לבחור את בן־זוגה מתוך
אהבה בלבד? מה יחסך לנשואי־תערובת בין
יהודים וערביות? מה השפעת השידורים הערביים
על ערביי ישראל?
שאלות אלה לא הוצגו מעולם בצורה בה
בנה, בוחנת ומרוכזת בפני הקורא הערבי
בישראל. הדבר נעשה לראשונה מעל עמודי
הזה אל־עאלם, אחיו הערבי של העולם הזח.
לכן אפשר להבין מדוע הפך הזה אל־עאלם
בחודשים האחרונים מוקד לוויכוחים
אינסופיים בחברה הערבית, ומדוע היו חייבים
כפה מן המשכילים הבולטים ביותר להגיב
בכתב על החשובות שהוא נתן לשאלות
אלה.

לפני מספר חודשים אורגנה המערכת
מחדש. הוחלט להפוך את הזה אל־עאלס
לירחון, וממילא הועבר הדגש מן הדיווח האקטואלי
לליבון עמוק של בעיות־יסוד.
המיבצע הגדול ביותר של הירחון היד,
ניהול סימפוזיון סביב אותן שאלות על
מהות החברה הערבית. חברי המערכת —
עברים וערבים — ניהלו ביניהם ויכוח חופשי,
שהוקלט ופורסם במלואו. השאלות גם!
הוצגו למיספר גדול של משכילים, אנשי־ציבור,
מחנכים, עיתונאים, סופרים, אנשי-
דת ועסקנים ערביים מכל המפלגות. תשו בותיהם,
יחד עם סימפוזיון המערכת, סיפקו
לקוראי הזה אל־עאלס לא רק חומר־קריאה
מרתק, אלא גם כמה דעות שעוררו
ויכוחים, ביקורת וגם מכתבי־תמיכה נלהבים.
הגיב, למשל, ההיסטוריון החיפאי בולוס
פארח, בעל העבר העשיר בתנועה הקומוניסטית
בארץ, במכתב ארוך למערכת :״האמנם
לות: מה דעתך על מה שנארימן עשתה? מה
סימפוזיון כנה — או מעשה התגרות?״
הטיעון המרכזי שלו: החברה הערבית היית עושה אילו נהגה כך אחותך?
הרוב המוחלט השיב׳ כי אינו רואה כל
נתונה עתה במאבק לאומי על זכויות־יסוה
פסול במעשה של הנערה מטייבה. דבר, שואין
להסיח את תשומת־לבה לשאלות על
לכשעצמו מדבר יותר ממאה מאמרים על
מעמדה של האשה, או החלפת הלבוש ההתפתחות
החברה הערבית. אבל היו גם
כפרי המסורתי בחליפה אירופית. כדבריו;
תשובות מסוג אחר:
״אל תעסיקו אותנו במאבקים צדדיים!״
• ח׳אלד מוחמד אל־חאג׳ יחיא (,)23
גישתם של מרבית הנשאלים היתד, אחרת.
פועל מטייבה :״זה דבר מאוד לא נעים, ב־
• הקאדי אמין חבש, בוגר אוניברסיטת;
יחוד לבני הכפר והמשפחה ...אילו היתד,
אל־אזהר הקאהירית, התפנה כדי להגן על
אחותי הייתי הורג אותה — לא, לא, לא
מקומה של הדת בחברה, וכדי להסתייג מאמרתי
כלום!״
כמה תופעות של מישטר החמולות.
• נואף ,21 ,נשוי, עובד במסעדה בתל־
• סופר הארץ עטאללה מנצור, על בעאביב
:״זהו מעשה הפוגע בכבוד, ועל הזוג
יית ההתבוללות :״אילו היו היהודים תושבי
לתת את הדין. אילו עשתה זאת אחותי,
גרינלאנד או פורטוריקו, וערביי ישראל היו
עוברים מסיבה כלשהי לפורטוריקו או ל־ הייתי נוסע אחריה והורג אותה!״
• ואילו נואף מסאלחה 24 סטודנט
גרינלאנד, כפרטים, כי אז יכלו להתבולל
באוניברסיטה העברית ותושב כפר קרע ש־תוך
מאה שנים, כפי שקרה וקורה לרבבות
במשולש, ביטא את המאבק בין שני העול הערבים
שהיגרו למערב.״ אבל בתנאים של
מות :״המעשה היה בסדר גמור. אילו היתד,
ישראל — לא תיתכן התבוללות הערבים באחותי,
הייתי לוחץ מראש על אבי שיסכים
חברה היהודית יש הסבורים כי ההתלחתונה,
כדי שלא יצטרך לעמוד בפני עובקרבות
בין ערבים ויהודים חייבת להיות על
דות מוגמרות.״
בסים של עם מול עם. אינני בין אלה. אני

מאמין כי התקרבות ושיתוף אמיתיים חייבים
אל הן תופעות בעלות השיבות לא רק
להתחיל בין פרטים, מבני שני העמים
לאזרח הערבי. כי בתנאי הארץ, בה קיימות
• סאלח בראנסי, על שלטון החמולות:
שתי חברות לאומיות בכפיפות כה הדוקה,
״זהו בלי ספק מיכשול על דרך התקדמותה
יש השפעת־גומלין מתמדת של החברה הוהתפתחותה
של החברה הערבית בישראחת
על רעותה.
אל••• אך יש לזכור את חלקם של השלשתי
החברות האלה צריכות להתקיים יחד
טונות בסיפוח שלטון המשפחות.״
בשלום. לכן, במידה שאחת מהן מפגרת בז^ו
שטח
מסויים (וכל אחת מהן מפגרת לעומת
אחוז מנקודות־הביקורת, שחזרו ורעותה
ביותר משטח מסויים) ,מחייבת טובת
עלי מעל דפי הזוז אל־עאלם, נגעה לברית
שתיהן כי פיגור זה יחוסל.
הבלתי־קדושה בין כוחות ״מתקדמים״ ,לבין
דבר זה אומר, בראש וראשונה, ידיעת
נציגי הריאקציה המובהקים ביותר. הדבר
הבעיות ההדדיות; קבלת אינפורמציה שוטפת
בלט במיוחד בשעתו בקשר להצעת אורי
ומהימנה על מה שעושים, חושבים וחוששים
אבנרי בכנסת, להגביל את המוהר. דובריהך
בחברה השנייה.
הערביים של רק״ח ומפ״ם התנגדו אז ל-
את התפקיד ממלאים _העולם הזה והז ה
הצעה, והדבר השאיר עד היום מישקע עמוק
אל־עאלס — בשתי שפות, אך ברוח אח־דה.
בין הצעירים הערביים,
בסימפוזיון נשאלה השאלה: מדוע באה
ברית זו? והתשובה היתר, ברורה: מתוך
חשבון מפלגתי של יום־בחירות, שאינו נב-
רל במהותו מן החשבון שעושה מפא״י. וכך,
במקום ש״ד,מתקדמים״ יסתערו על זקני הריאקציה,
קורים מיקרים שהם מתחרים עם
מפא״י על חסדי אותם זקנים.
זה אולי מסביר מדוע פורסם המאמר התוקפני
ביותר נגד הסימפוזיון דווקא בבט־און
של רק״ח.

סיפורה של נארימן סובחי, שברחה
מכפר טייבה לחו״ל, כדי להינשא לאהוב
שלא קיבל את אישור אביה, פורסם ב העולס
הזה, אולם אם בעברית הוגש כידיעה אחת
במדור במדינה, הרי במהדורה הערבית הפך
לסיפור־שער ולנושא למישאל־בזק. עשרות
אזרחים ערביים מכל הארץ נשאלו שתי שא

כיני גל 1ח
בדיספנסר השחה־

- 71 x 6

שלם

71ך?ג 0 ^ 1677 /מיל ־
א ל ־ חלד
מיוצר מפלדת

חסום
* 1׳ ו > טרמופלסטימ

נם דן ני דן

ב 1ביר 1ך !
עם המכשירים הניידים של
״פזגז״ אתה יכול להביא
את הפיקניק לגינתך או
למרפסת בי תן
תן לאורחיך להנות ממראה
ה ס טיי ק המוגש לצלחת
ישר מעל

גריל אינפרא
דג ם 1500

מבער הקרנה אינפ־רא־אדום
מקרמיקה

זמן בעירה רצוף של
4—6שעות

מהירות כהפעלה
ובתימום

:מוקדמותן
^ ]1־ 003

!גרפי ק הן
;הנענה תכנות5
\ מחשבים \
;אלחטוונ״ס!

ו ס אוו ש

תזכיר
ע ל 1 ¥ 2בולים ל ס מו ך

• הצרות של יונה סופר. ה שבוע הודיעה לי שכת עורכי־הדין, כי פתחה
בבירור תלונה נגד סופר, בשל כמה מן הפרטים שהתגלו במהלך מתן עדותה ב מ שפ ט
מלחי, ושיש בהם, לדעת הלי שכה, כדי לפגוע בכללי האתיקה המיקצועית. על כך
נמסר לרא שונה ב מדור תצפית עוד בז מן מהלך העדות (העולם הזה .)1517

העולם הזה 1548

מכתבים
שיא ההצלחה
לא רק אורי אבנרי מעריך את גודל פועלו
של המדינאי הגרמני שמת השבוע (העולם
הזה .)1547 כקורא עיתינות זרה הריני
מעיד, שמרבית •העיתונים באירופה, ובעיקר
העיתונים הגרמניים, ציינו את הסכם השילומים,
שהביא בעקבותיו את ההתפייסות בין
ישראל לגרמניה, כאחד משיאי הצלחותיו של
קונראד אדנואר.

אורי שץ,
התמונה העלומה

תל-אביב

רק השינאה העיוורת לדויד בן־גוריון היא
הגורמת לכך שאתם, כמו הרבה עיתונים
אחרים, מפרסמים תמיד את תמונת אדנואר
עם ראש־הממשלה לשעבר של ישראל, ומעלימים
את התמונה של משה שרת המנוח,
שחתם במו ידיו על ההסכם המתועב על
שילומים עבור מיליוני היהודים שהושמדו
בשואה.

אני רחוק מהערצת בן־גוריון, אבל צדק
צריך להיאמר ולהיכתב: לא רק בן־גוריון
שותף לפשע הסליחה והמחילה לגרמניה —
גם שרת אשם, גם ד״ר נחום גולדמן, וגם
׳לוי אשכול, הממשיך, במידת יכולתו, בפלירט
האיום עם עם המרצחים.
יוחנן דור, ירושלים
ת מונ ת טכס ח תי מ ת הסכם־השילונוים —

ראה תמונה.
באמונה עתה אני אזרח, אולם לא שכחתי עדייך
את שעות הציפיה הרבות לטרמפ, כשלבשתי
מדים. מברך אתכם על פעולתכם למען טרמפ
לחייל, ומי יתן ויתקיים בכם הכתוב :״וכל
העוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקב״ה ישלם
שכרם.״

מול,י נון,

עזות המצה

חיפ ה

בוויכוח על האדריכלות בישראל, אמר שר־

מכם חתימת הפכם השילומים בעיריית לוכסמבורג (*)1952
השיכון מרדכי בנטוב את הדברים הבאים:
״אני מניח שחבר־הכנסת אבנרי מכיר את
קוראי עיתונו ויודע שלא דרושה להם ידיעה,
לא דרוש להם קשר עם המציאות ולא התחשבות
בעובדות. יש מושג, שאמר אותו
פעם פרופ׳ מרבל השבדי — £תג 11161(1688
ססמחתסת^ו — 01 הברכה של הבורות.״

אני מניח שהציטוט שהופיע
( ) 1545 הוא מדוייק; לולא כן, ודאי הייתם
מתקנים ומשפרים את העברית של השר.
בהעולם הזה

(המשך ב עמוד )4
* ב מ רכז: משה שרת חו ת ם על ההסכם;
יושב ל שמאלו ד״ר נחום גולדמן.

מרכז
ה הזד מנויות
בת״א
ב ר חו ב מונ ט פיו רי 32
בל צרכי ח שמל
טלויזיה, צלום
ו מ תנו ת
מ ה מז רחהר חו ק

כ ל סוגי
מסר טו ת

ק שו טי םמהמזרחהר חו ק

הצגת בכורה ארצית השבוע בקולנוע
ופיר

״ פ אי״

תל־אביב

( 2הצגות ערב בלבד )7.15—9.15

עו מלה

.אביבירנ

מכתבים
(המשך מעמוד )3

הרבב ומעבר החצייה

אם כך, דומני שלפי הוק לשון הרע הייתי
יכול להגיש תביעה נגד השר. תמהני גם,
כיצד מגיבים על דבריו חבריו למפלגה ולקיבוץ׳
הנמנים על קוראיו הקבועים של

אני חושב שמן הראוי היה שהמשטרה
תשים לב שמעברי־החצייה לה,ולכי רגל
יהיו פנויים.
בהיותי נוהג כלי־רכב, נוכחתי לדעת שרבים
הם הנהגים שעוצרים את ריכבם על
מעבר־ר,חצייה, ולאו־דווקא כשהתחלף האור
מירוק לאדום, אלא ממש לאחר שנדלק
ברמזור האור האדום.

העולם הזה.

אתם מייחסים לשר־השיכון עזות מצח,
ואני הייתי מוסיף גם את התואר דמגוגיה;

ד״ר הנם

שנוקם, פרנקפורט,
גרמניה המערבי ת

יעקב •ברמן,

אוהב ומסור
בימים אלה הגיע ארצה לביקור פרטי
מדינאי ידוע, שהוא אחד האישים הבודדים
שניתן לומר עליהם כי אין הרבה אוהבי
ישראל כמותם.
הוא גילה כלפינו מסירות נפש והפגין
אלינו אהדה בלתי־מסוייגת. הוא נושא עימו
את אהבת ישראל לכל מקום אליו הוא
מגיע. לא כמו צרפתי אחר שביקר לא
מזמן בארץ, הלא הוא ז׳אן־פול סארטר.
למה אינכם מקדישים לו מקום מעל גבי
השבועון?
אברהם כפי שאמר הצרפתי ההוא:
באלה, אין לי צורך באויבי ם!״

חיפה

טוב מאוחר מאשר כבלל לא
סוף כל סוף גילתה ישראל את הבגד העשוי
מנייר (העולם הזה .) 1546
לידיעתכם: באירופה כבר ידוע הדבר מזמן,
וההוכחה שישנו כבר פולקלור סביב

לוי, חיפ ה
״עם ידידים

מדוע הם מסנוורים:
כנהג ותיק אני סובל מאד מן הסינודר
בדרכים. לעיתים אני קרוב לאיבוד השליטה
על ההגה, בגלל נהג חסר אחריות שבא מולי
ולא עימעם את אורותיו.
נראה לי כי הסיבה היא פשוטה: כל
הנהגים המקבלים את רשיונם, עוברים בדיקות
עיניים חד־פעמיות, אולם אדם בעל
רשיון מזה שנים אחדות שראייתו ניפגמה
במשך הזמן, אינו טורח להרכיב משקפיים
בנהיגה, לכן ראייתו מוגבלת בדרך חשוכה
ולכן הוא נזקק לאורות הגבוהים המסנוורים.
יחייב נא משרד הרישוי את הנהגים
לערוך בדיקות עיניים כל חמש שנים ויחסך
דם רב בדרכים.
שלמהגת, פתח־תקווה

,,זמר זמר לך״
מתי כבר יפסיקו לשדר את המוסיקה
הירחמיאלית הזו כל בוקר בתכנית ״זמר
זמר לך״ .כמה פעמים אפשר לחזור על
אותו שיר. מדוע אין שבים ומשדרים מוסיקת
קלאסית קלה בשעה זו, כלפני שנים אחדות,
ותורמים בכך להרגעת העצבים?
א ג , .תל־אביב

נ 7ברנ 1כ דז/״־בדע
האחד שפשט את הרגל
רבותי, הגיע הזמן להודות בפה
מלא, כי חג הפועלים המסורתי,
הראשון במאי, פשט את הרגל•
לפחות בישראל.
הקדשתי את היום הזה לסי קור
שלושת ההפגנות שהתקיימו
בתל־אביב. מה לזה ולפועליסי
מה לזה ולסולידאריות בין ה־פועלים?
הנה
ההפגנה של מק׳׳י: היא
קראה לסולידאריות בכל העולם,
אבל בעצמה לא הצליחה להפגין
סולידאריות עברית־ערבית בשורותיה.
פשוט לא היו שם אזרחים
ערביים.
או מפ״ם, לדוגמה. היא השמיעה
סיס מות המכוונות למעשה
נגדה עצמה. היא הרי שותפה
לכל מעשי הממשלה, אז איך
היא יכולה לצעוק נגדסי
מפלגות הפועלים! אם אינכן
מסוגלות ללכד א ת ההפגנות שלכן
להפגנה אחת, אז מוטב שלא
תפגינו. זה מדכא. זה מגוחך.

מאיר יעקובי,

תל־אביב

המלחמה כסריסים

מסע הצעירים לאירופה
טיי לי ם מ או רגני ם לצעירים לקיץ 1967
2.7.67
4.7.67
12.7.67
פרטים

אניה אניה
אניה

31.7.67
2.8.67
3.8.67
7.8.67

מטוס אניה מטוס מטוס

והרשמה:

אישראלויד בע״מ
תל־אביב, רחוב ה ס , 1טלפוני ם ,58310 , 59357 ובכל משרדי הנסיעות.

פירסמתם ידיעה י על הופעת
נים, בהצגה מלקולס

במת השתק
לבגד
הנייר נתונה באוסף הקריקטורות על
נושא זה, שלוקט מתוך עיתונים ושבועונים
אירופיים שונים.
אך, בכל זאת, יותר טוב מאוחר מאשר
בכלל לא.

רוני לב,

אהד הוותיקים
אני קורא את העולם הזה כמעט מאז
תחילת הופעתו. עד היום עוד זכורים לי
היטב פרשות ״סהר ושו״ת״ ,שהיו מלוות
שחיתות וזיופים ואשר זיעזעו בזמנו את
המדינה. הכתבות האחרונות על הבנקים
ועל החברות ההסתדרותיות, אותן פירסמתם
לאחרונה, נתנו שוב המונה ברורה וממצה
על מימדי השחיתות העוברת עכשיו על
המדינה, בזמן שראשיה מבקשים מהאזרח
הקטן להדק את החגורה.
בשבועיים האחרונים הורגש ביותר חיס־רונו
של הדו״ח לבוחר ותוכן נאומיו של
ח״כ אבנרי בכנסת. זה היה ממש מרתק
לקרוא מה שהולך בכנסת ישראל, ומה
שנרקם מאחורי הקלעים של ועדות הכנסת.
אני מקווה שאחרי פגרת הכנסת הם
ימשיכו להופיע בעתון, ויהיה זה מן הראוי
שאבנרי יקבץ אותם בספר שיהיה בוודאי
מרתק, ולבטח יהפוך ל״בסט סלר״.

הקטן ו מל ח מ תו בס־
בהתנדבות ריסים,
לפני ישובי הצפון
שהופגזו (העולם ה
העירייה
הישנה הלכה והחדשה גם כן
לא עושה כלום. חוף הרצליה מזוהם יותר
מתמיד על־ידי שיכבה דביקה ושמנונית של
זפת הנפלט מן הים.
מדוע אין עושים משהו כדי שתושבי
תל־אביב שזנחו את חוף ים תל־אביב
בשנות החמישים, בגלל הזוהמה, לא ינדדו
מחוף הרצליה לחוף אחר, מרוחק יותר?

תודה לכם על כה־אך
אנא, תיקון ק־סן:
ההופעה הנ*ל
התקיימה בקיבוץ מעגן,
ולא בעין־גב,
כפי שכתבתם.
תל־אביב

רמת־גן

ההדף המזוהם

זה .) 1547

הלל נאמן,

פאריס, צרפת

שתי ק ריקטורות לדוגמה — ראה ציורים.

נאמן

אריאלה ריטר,

הרצליה

העולם הזה 1548

אדי תהום

אבקש את ממשלתנו לבוא ולבקר, כי יש
לי הרבה מד, לספר. אין עבודה, אין קיום
ואין פרנסה, ורק
ד,מיסיס נותרו למעמסה.

מי נדבר ומה
נספר, כי באופקים
נגזר עלינו להיקבר.
אך אלי שבשמיים:
בחודש ניסן את ישראל
הצלת, ואת
אבותינו לארץ כנען
הובלת; אז אולי
תביס עלינו קצת ממרום
— אחרת נתדרדר
אלי תהום.

אפרים שמעון, אופקים

למען ילדינו
ילדינו לומדים בבית־הספר לחרשים
בתל־אביב. בית־ספר אזורי הקולט ילדים חרשים
למן גוש תל־מונד ונתניה, ועד יבנה
בדרום. הוא מונה 14 כיתות. הילדים זקוניב

קים
מאד למכשירי שמיעה כיתתיים, להגברת
הקול והצלילים, על מנת לאמן את שרידי
השמיעה שנותרו להם.
לאחרונה קיבלנו במתנה מכשיר שמיעה
כיתתי שיוצר לראשונה בארץ. הוא בעל
עוצמה חזקה מאד ומגביר לילדינו החרשים
את דברי מורתה היה זה מחזה מרטיט ומזעזע
לראות את עיני הילדים הנוצצות משמחה,
עת שמעו לראשונה את דברי מורתם.
המורות וההורים בכו ברגע בו הידהדו
בכיתה קריאות הילדים ״אני שומע״ ״אני
שומע״ .הידע האיש השומע להעריך ככה
את מתת השמיעה שלו?
רבותי הקוראים, מכשיר זה מגביר את
שמיעתם של 10 ילדים בכיתה אחת, ומה
בדבר תלמידי 13 הכיתות האחרות המשתוקקות
למכשיר כזה על־מנת לשקמם כאזרחים
טובים ופעילים? מחיר כל מכשיר כזה
הוא 2,500ל״י. התוכלו לעזור לנו בשיקום.
אין אנו אגודה ציבורית ואיננו אירגון
נתמך על־ידי גוף כלשהו. מספרינו די קטן.
יחסית. אנו מייצגים כ־ 115 זוגות הורים.
לצערנו מספר גתמכי הסעד וקורבנות המיתון
גדול ביננו. כיצד נעזור לילדינו? וכי

כיצד נשקם להם את אובדן השמיעה, באין
מכשירים אלקטרוניים?

דוד

דוידוב, יו״ר וועד ההורים
רזז׳ טרומפלדור , 8בת־ים

חופש היצירה ז״ל
כאשר מוציאים לאדם את הנשמה בזדון,
מכנים זאת בשם רצח. אך גם לבניין יש
נשמה, לכן הנני מאשימה
בזאת את הטכניון
בחיפה —
המוסד למדע מדו־ייק
ולמוסר לא כל
כך מדוייק — בנס-
יון לפגוע בנשמת
בניין הפקולטה למכונות
על שם דג־ציגר
(העולם הזה
.)1547
עקב המעשה הי
מחריד, אני מציעה רייף להקים בקריית ה־טכניון
אנדרטה לזכר
חופש היצירה ז״ל. אבקש את בעלי הרעיונות
וההצעות, באיזו צורה כדאי לעצב

את האנדרטה, להודיעני על כך, ויבואו על
שכרם.

לכנה דייר,
ילדים בדיד !

אוסי שקין , 2נתניה

אני תושב ותיק בצריפים השוודיים, ב־עמידר
שבנתניה, ופעמים רבות כבר פניתי
למוסדות המתאימים, כמו המועצ ה הלאונוית
למניעת תאונות, וביקשתי שישימו תמרור-
אזהרה ״ילדים בדרך״ ברחוב יפתח.
ברחוב היו כבר כמה וכמה נפגעים, בי
ילדים נוהגים לשבת על הכביש ולשחק בו.
הכביש תלול, והנהגים נוהגים לנסוע בו במהירות
גדולה. זה מסכן את חיי הילדים,
אך כל פניותי נתקלו בינתיים בקיר אטום.
פשוט לא קיבלתי תשובות עליהן.
תקוותי שהפירסום יעורר את האחראים על
העניין, וימנע אסונות בעתיד.

יעקוב כרנדס,

רח׳ יפתח, נתניה

זכות קדימה במדור זה תינתך
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ת שלוב תהטקס טי ל
ה ח די ש ה ביותר
גאה להציג

אריג אי כו ת גוסן<
מ סי דרת

;ז?ז*115 זימוז*

האריג ה ח די ש
והמת אי ם ביותר לעוגה
קליל, נ עי ם, הדור ונוח,
אינו מתקמט וקל ל טיפול

דיאולו מאטטר
לגבר המקפיד על לבושו

1ז3ווז 6<^6ז* ^6ז6ולי 69
*א 6 ״0101£זנ £11ז6ו65ץ01 יז ז < 10

פ ר סו םמל ני ק

תם חרים
* נורד. לעורו־דין אמנון זכרוני,
,31 יועץ סיעת העולם הזה — כוח הדש
בכנסת ולרעייתו, מירי, ילדם השני, בן,
שרון. את פעילותו הציבורית החל זכרוני
בליגה להגנת זכויות האדם.
* נפצע. בתאונת־דרכים עורו־הדין
גמליאל שפירא ,35 ,משותפות עורכי־הדין
שפירא־פירון־קרני, המונה בין לקוחותיה
מיליונרים רבים (יהודה זים, יקותיאל
פדרמן, מאיר ד,לוי) .שפירא הוא בנו של שר
המשפטים, אשר פרש מן השותפות כאשר
הצטרף לממשלה.
^.נ נחוג. בבאנגקוק, תאילנד, יום הולדתו
ה־ 20 של קפיטן נבחרת הנוער, שמואל
רוזנטל, במסיבה במחנה הישראלי למשח־קי־הגמר
על גביע אסיה.

ליוובאים ! 13

הו כלל

+נחוג. יום הולדתו ה־ 41 של ח״כ
מפא״י וסגן שר־החינוך אהרון ידלין,
יליד בן־שמן ואיש קיבוץ חצרים, שהגיע
לעמדתו אחר עסקנות בתנועת הצופים ובאיחוד
הקיבוצים.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 57 של שר
הדואר ישראל ישעיהו, יליד תימן ואורג
לפי מקצועו,
שהיה שומר־כרמים
עד גיל ,26 עת עלה
לתפקיד הסתדרותי
בכיר (המחלקה ל־יוצאי
המזרח) .ישעיהו,
שהשאיר את
שמו הקודם שרעבי,
הוא אספן כתבי־יד
תימניים שהיה עורר
הפרטיכלים של ה־הזמנית
מממשלה

)1948 וסגן יו״ר ישעיהו הכנסת מטעסמפא״י.
^ נחוג. יום
הולדתו ה־ 44 של מיכאל צור, קצין-
דת בימי מלחמת־ר,עצמאות, שעלה בסולם
התפקידים הממשלתיים מסגן־מפקח על המטבע
הזר עד למשרת מנכ״ל משרד המסחר
והתעשייה, אותו מילא משך שבע השנים
שקדמו למינויו, לפני שנה, ליו״ר מועצת
המנהלים של חברת הספנות צים.
^ נחוג. באתונה, בצינעה, יום הולדתה
ה־ 50 של המלכזדהאם, פרדריקה, ילידת
גרמניה, המקיימת השפעה רבה על בנה,
המלך קונסטנטין (ראה בעולם).
^ 1נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של עזרי־אל
אוכמני, עסקן מפ״ם ואגודת הסופרים,
מבקר ספרותי (לעבר האדם) ועורך
ספריית־פועלים. אוכמני, חבר עין־שמר שהשתלם
גם בבית־מדרש צרפתי לרבנים, היה
היועץ הראשון של שגרירות ישראל בפולין.
נחוג. במוסקבה, יום הולדתו ה־73
של ניקיטה חרושצ׳וב, החי על גימלד,
חודשית של 300 רובל (כאלף לירות) ,המשולמת
לו בנוסף לדירת החינם המוסקבאית,
בית־הקיץ, המכונית והנהג שלרשותו.

נחוג. יום הולדתו ד,־ 80 של פנחס

ד1בק ר1יאל

פרסום ד־ר יער,בסין

רוזן, מי שהיה שר־ד,משפטים משך 12
שנים, ושנבחר לרגל יובלו כאזרח־כבוד של
העיר תל־אביב, אחר
שכובד באיגרת־בר־כה
של ממשלת ישראל.
רוזן שנולד, בביתו
של סיחר בר־ליני,
כפליכם רוזנ־בליט,
היה מפקד
פלוגה קרבית כצבא
גרמניה של מלחכת
העולם הראשונה, החל
את הקריירה הציבורית
שלו כסדרן
בקונגרס ציוני. אחר
תקופת כהונה כיו״ר
ההסתדרות הציונית
בגרמניה עלה ארצה בשנת , 1931 יסד את
התאחדות עולי גרמניה, ששימשה גרעין
למפלגת עלייה חדשה המתונה, ממנה נולדה,
אחר הקמת המדינה, המפלגה הפרוגרסיבית.
שהפכה אחר כמה גלגולים למפלגה הליברלית
העצמאית שרוזן משמש נשיאה.
נפטר. בגיל ,61 בפתח־תקווה, פרופסור
מרדכי טור, מנהל מחלקה בביתר,חולים
בילינסון ומומחה למחלות לב, שהיה
לפני 30 שנד, רופא קיבוץ בית־הערבה
בחוף הצפוני של ים־המלח, שם חקר את
השפעת האקלים החם על האדם העובד,
מחקר בו המשיך לאחר מכן כרופא קיבוצי
עמק בית־שאן.
העולם הזה 1548

ך* יה זה זאב ז׳בוטינסקי שיעץ פעם
| ן לחסידיו להבדיל היטב בין סוגים שונים
של רעש.
יש — כך אמר — רעש של קטר. הקטר
עובד, סוחב אחריו עשרות קרונות, ורעשו
מעיד על התקדמותו.
ויש רעש של דלת סדוקה, הנעה על צירים
חלודים. היא נעה ללא הפסק, ללא תכלית,
וקולה צורם את האוזניים.

שני סוגי רעש -ואיזה הבדל !

**בל מפלגות ישראל, אין מפלגה
)4רועשת יותר מרשימת־פועלי־ישראל,
היא רפ״י.

היא ממלאה את חלל הארץ ברעש
כלתי־פוסק.
אי־אפשר לפתוח את העיתון מבלי להיתקל
בכותרת מאירת־עיניים, המבשרת על
היוזמה המדינית היומית של רפ״י.
אי־אפשר לפתוח את הרדיו, מבלי לשמוע
את ההכרזה החגיגית האחרונה של מי־שהיה
רמטכ״ל, או מי־שהיה שר, או מי־שהיה סגן־
שר, ושאר מי־שהיו למיניהם.
ובכל פעם הפרשנים מפרשים, העסקנים
מתעסקים, הליצים ממליצים והח״כים מתחככים,
וההמולה רבה.
מי שעוצם את עיניו, יכול להתפנות לאשליה
כי הנה מתקדם קטר מגושם, הנושם
ונושף בכבדות, כשהוא סוחב אחריו רכבת
אדירה במעלה התלול.

נגד ימאי ישראל מפירי־שביתה זרים ומקומיים,
משטרה וצווי־גיום, אלות וטילוני־מים?

כן, יש להם, לאנשי רפ״י, יחס אמ־
^ ביוולנטי מאוד — דו־צדדי ודו־משמעי
— אל העבר הקרוב.
רוצים הם שיזכרו כי אך אתמול־שלשום
היו רמטכ״לים ומנכ״לים, שרים ותת־שרים.
חלילה לנו לשכוח זאת. אמנם, היום הם
סתם עסקני־מפלגה, דברנים וכתבנים. הם
עוסקים ב״מילוליזם״ ,לפי אימרתו רווית־הבוז
של משה דיין. אבל זה זמני. הם היו
אנשי־ביצוע אתמול, ולכן ראוי להם להיות
אנשי־ביצוע מחר.

ולעומת זאת: אל לנו להזכיר
מ ה הם עשו, כאשר הם היו אנשי-
מעשה. מ ה הם ביצעו, כאשר היו

בעיות המדינה. שם היא גם מוכיחה את
כשרונה.

איך עמדה רפ״י במיבחן זה, ה־מיבחן
המעשי שלה מאז בשלונה
בבחירות?
בתור גורם פרלמנטרי, רפ״י היא כוח
מבוטל.

מבחינה מיספרית, היא סיעה
גדולה־יחסית. מבחינת הכושר וה תוכן,
היא סיעה קטנה מאד.
אמנם יש בסיעה זו כמה אנשים סימפא־טיים.
אבל אין בה משפטן. אין בה כלכלן
רציני. גם אין בה טאקטיקן פרלמנטארי.
מבחינת הנוכחות, זוהי סיעה ממוצעת.
כלומר: נוכחותה היא בסביבות ״/ס ,20 והיא
משמיעה את התירוצים השיגרתיים להצדקת

ל מה רעשו אמות הטיפים של רפ״י
בשבועות האחרונים? הרשימה מרשימה
באורכה, ומגוחכת בתוכנה.

פרשה אל״ף:

עורכי בול נדונו בחשאי למאסר _סודי.
במשך שבועות חיבלו אנשי רפ״י בכל מאמצינו
להעלות פרשה זו בכנסת. אך לפתע
נתעוררו בזעקה גדולה. למען שלטון־החוק.
למען הדמוקרטיה. למען חופש־הביטוי.

ומי יעמוד בראש? מי הצעיר הנמרץ
והדינאמי שיוביל את המדינה
אל העתיד? הזקן בן ה80-
פלוס, דויד בן־גוריון.

ומי הזועקים? אותם שידם מגד
אלת כדמו של רוברט סובלן, אותו
הם הסגירו כידי תלייניו כצורה
חוקית לגמרי, ודטוקראטית מאד.
אותם שבמשך תריסר שנים עבדו יומם
ולילה לחסל את השבועון המסדים — באלות
ובפצצות, בחרם כלכלי ובמשפסים
פליליים, ואף ניסו לפברק נגדו פרשה בם־
חונית שכל עיסקי בול היו מחמירים לעומתה.

פרשה
בי״ת:
ג׳ון קמחי פוטר מן השבועון
סרבו. איום ונורא! שומו שמיים והזדעזעי
ארץ. עיתונאי־הרפתקן, שכיר־עט של המנגנון
ה״ציוניסטי׳׳ רחמנא־ליצלן, התקוטט עם
שוכריו, נותני־לחמו, אחרי שגרם להם הפסדים
של מאות אלפי לירות.
ג׳ואי ש אוב־

מי נזעק להגנה על חופש־הבי־טוי?
מי מזדעזע?

מי אם לא נערי־חצרו של בן־גוריון, שהחזיקו
את קול ישראל במשך תריסר שנים
ככלבלב על שרשרת, שיזמו את חוק־לשון־
הרע (בניסוחו המקורי, אשר לעומתו דומה
החוליר״ע הנוכחית להצטננות קלה!) ,שהפכו
את העיתונות היומית למנגנון ממושמע
של השתקה, טישטוש ובלימת־אינפורמציה.

פרשה גימ״ל:
מוכרים את שלום לגרמנים. איום ונורא.
איך אפשר למכור את אוניית־הדגל לעם המרצחים?
איך אפשר לפטר את מאות ימאיה?

ומי שופך את הדמעות?
שמעון פרם, שמכר את העתים לצבא הגרמני?
או יוסף אלמוגי, שהפעיל לראשונה

ומה יכול להיות ריק יותר מתוכן,
מאשר הרעיון שמפלגה, המייצגת
8בעם ובכנסת, תקים
ממשלה אלטרנטיבית, המובנה ככל
רגע לרשת את ממשלת הרוב •
ומלבד הרעש והפירסומת — היהירות.
ממשלת־הצללים המיועדת צריכה לכלול 17
שרים. בתוכניתה הבטיחה לעצמה רפ״י, שיש
לה רק עשרה מנדאטים בכנסת, ארבעה
שרים שיחזיקו בכל שבעת התיקים העיקריים
בממשלה: ראש־ד,ממשלה, סגן־ראש־הממשלה,
הבטחון, הכלכלה, המדע, העבודה
והפיתוח.
מנחם בגין, החולש על 23ח״כים, הוגלה
באדיבות למשרד־המשפטים. לגח״ל כולה,
הגדולה מרפ״י פי שניים ושליש, הועדו
ארבעה תיקים מישניים.
איוש התפקידים משעשע גם הוא. הכלכלה
כולה נמסרה למשה דיין — אדם שיש
לו דיעות מעניינות בכמה שטחים, אך שבענייני
כלכלה הוא תינוק בן־יומו. משרד
החוץ נמסר לייגאל ידין — אולי מתוך
הנחה שרק ארכיאולוג יבין את התפיסות
המדיניות של רפ״י.

ורק מי שעיניו פקוחות יודע שזוהי
דלת ישנה, חלודה וחורקת.

כשבפיהם פתרונות של אתמול לאתגרים
של שלשום.
אמנם, דיין מדנדן׳ ופרס מפרסם, אך אף
מילה חדשה אחת לא יצאה מפי רפ״י,
במשך שנה וחצי של נוכחותה בכנסת —
לא לגבי יחסי ישראל־ערב, לא לגבי יחסי
דת־ומדינה, לא במדיניות־חוץ ולא במדיניות־בטחון.
ועל כל זה מחפים פיתפותי־הביצים
של שינוי שיטת־הבחירות, והרעש האינסופי
סביב עניינים של מה־בכך.
רעש, פירסומת, יהירות — ר פ״י•

עש, פירסומת, יהירות — כל
| שלוש התכונות האלה משתקפות היטב
במיבצע־הרעש האחרון של רפ״י: הרעיון
להקים ״ממשלת־צללים״ ,ממשלה אלטרנטיבית
שתגיע לשלטון כאשר תאחד מ צי -א ת
תרות והדתיים עם הימין של מפא״י.
הרעש והפירסומת היו מובטחים מראש.
רשת תועמלני רפ״י (להם הדבקנו, בשעתו,
את הכינוי ״יונייטד פרס״) עדיין פרושה
על מערכות העיתונים העיקריים, ודואגת ל־פירסום.
יש לתת לה רק חומר־גלם לכותרת
שמנה. איזשהו רעיון מבריק, ויהיה ריק־מתוכן
ככל שיהיה.

גזנזו שלת

עדיין ביצועיסטים. זה לא יפה.
זה לא ג׳נטלמני.
ואם מזכירים להם בכל זאת, בניגוד לכל
כללי הנימוס, כי אז הם עונים בחיוך מלבב
של דיין, או בכנות ישרת־לב של פרם: נכון.
זה באמת היה .״איננו אומרים שההיסטוריה
מתחילה ב־.1963״ אבל מאז השתנו. עכשיו
הם רואים את הכל בעיניים אחרות.

זה יפה להגיד. זה עושה רושם
מלבב מאד, כן מאד.
אבל לנו מותר לשאול, בכל זאת:
מניין לנו שהשתניתם?

מניין לנו כי השינוי שחל כפם
מתוף בורח, מפני שסולקתם מן
השלטון, לא ייעלם כליל אם תחזרו
אל השלטון?
מניין לנו כי הכושי שינה את עורו, נמר
את חברבורותיו?

לפחות בצורה של הכאה־על־חטא,
של ביקורת עצמית גלוייה
ועיקכית, של הודאה פומבית בשגיאות
ובחטאים?

**פלגה אופוזיציונית מוכיחה את
\ * 1יכולתה בכנסת. שם היא משמיעה את
דיעותיה, את פתרונותיה האלטרנטיביים ל

ל לי מי

(קריקטורה של דוש ב״מעריב״)

היעדרותה הכרונית. פרשת יזהר סמילנסקי
שיקפה את מלוא רצינותה הפרלמנטרית.
ראשי הסיעה — בן־גוריון, דיין ופרס —
נעדרים כמעט תמיד.
ומבחינת התוכן? לרפ״י יש ״תוכנית כלכלית״
.על כך קוראים בעיתונים.

אולם במשך שנה וחצי, בהן הקשבתי
לכל נאומי רפ״י (ואני לא
החסרתי אף אחד מהם לא שמעתי
מעולם קורטוב של רמז של
תוכנית כלכלית רצינית כלשהי
של רפ״י.
שמעתי רק השגות של מה־בכך על תוכניות
אשכול וספיר, וסתירות אינסופיות
בין דיין ואלמוגי, בינם לבין עצמם.
כהוגה־דיעות כלכליות, רפ״י היא מגוחכת.
כהוגה־דיעות על דמוקראטיה, היא חשו־דת.
כהוגה־דיעות בטחוניות, היא שיגרתית.
כהוגה־דיעות מדיניות, היא אנאכרוניסטית.
בכל השטחים האלה אין זכר של הבדל
אמיתי בינה ובין מפא״י, הרמטכ״ל רבין
עושה מה שהרמטכ״ל דיין היה עושה, רק
קצת יותר טוב. הצוות אשכול־אבן עושה
מה שעשה הצוות בו־גוריוו־גולדה, ואולי
ביתר הצלחה.
אלה גם אלה, שקועים עד מעל לאוזניים
בבוץ של אידיאולוגיה מסוף המאה שעברה,

* * סתכר, איפוא, כי הצללים ״,שירכי־
/ 3בו ממשלה זו, מתחלקים לשני סוגים:
הצללים הזקנים, מאיצ׳ה־מאיר לוין הישיש
ועד משה שפירא החולה, שיש צורך
לשבצם בממשלה כדי להבטיח את השתתפות
כל אגפי המישטר הישן בממשלת ה־מישטר
החדש. והצללים הצעירים — דיין
ופרס, ידין וצדוק, שולמית אלוני ושמואל
תמיר — שיש להם רק מכנה משותף אחד:
כולם גאונים בפירסומת־עצמית.
מובן שאין לתוכנית זו שמץ של סיכוי
להתגשם. גם בעליה לא התכוונו אלא למיב־צע
שיספק כותרות למשך כמה ימים. ובכל
זאת: יש בה עניין, דווקא בשל הרכב כפול
זה של קבוצת־הצללים. הוא מלמד הרבה על

מהות רפ״י.

כי הזקנים יספקו לממשלה זו
את המהות הפוליטית והרעיונית.
בהציעה הרכב זה, העידה רפ״י על עצמה
שהיא ימנית, ריאקציונית ובטחוניסטית, ושהיא
מוכנה בכל עת להסכים לכפייה הדתית
הקיצונית ביותר.

ואילו הצעירים יספקו לממשלה
זו את הצביון הסיגנוני.
תהיה זאת ממשלה של שוויץ ורושם, שחבריה
יתחרו ביניהם ללא־לאות על הכותרות
בעיתונים ועל התמונות בטלביזיה.
כך הגדירה רפ״י את עצמה כמפלגה ללא
דרך חדשה, ללא רעיון חדש, שאינה אלא
המשך מוסווה של כוחות־השלשום.

מפלגת הצללים הרועשים.

נ 7גרר 1ד מ/7ד גדי ס ־ ב רינ ה !
במרחב סעודיה
דדו־ חזרה?
הנשק הכבד ביותר שהופעל על־ידי המצרים
השבוע בתימן היה נשק מלובני מובהק.
הוא הוטס מקאהיר, התקבל בכבוד רב
על־ידי נשיא תימן בצנעא.
המדובר במלך סעוד לשעבר, שהודח מ־כם־המלוכה
הסעודי על־ידי אחיו פייצל. הוא
לא בא לתימן רק כדי לעודד את רוחם של
הרפובליקאים. הוא בא כדי להצהיר, שצנעא
היא רק תזזנת־ביניים בדרכו חזרה לריאד.
״עזבתי את ערב הסעודית רק כדי למנוע
שפיכת דמים,״ הכריז ,״אבל נוכחותם של
שכירי־חרב זרים בארצי, ושלטון האמריקאים
והאנגלים בה, מאלצים אותי לבחון אח
המצב מחדש. אני משוכנע שמספר רב של
שבטים נשאר נאמן לי.״
וכך, בשעה שפייצל ניפנף עד כה במלך-
בובה משלו (האימאם בדר התימני) ,יכול
מעתה גם עבד־אל־נאצר לנוסף במלך־בובה.
מצרים הדב המת

היא כל נערה עם חיוך. היא בעצם
גם את. היא הנערה הרוצה בהרגשה
מפונקת. מאחר שזהו המיוחד
שבתחרונים — הרגשה נעימה,
הרגשה מפונקת.
תחתוני תחרה של סברינה עשויים
1007,הלנקה סטרץ /גם במידות
לילדות, אווריריים, ללא רכבות

הגומי

ובשלל צבעים. בתחרונים
ארוג והם נוחים לכביסה.
ועכשיו ״רשתית״ — חדשה בשבילך !
״רשתית״ של סברינה עשויה ־1007
הלנקה סטרץ׳ בדוגמת רשת, בלא
תפר, אוורירית, נוחה לכביסה ,׳!ם
גומי מושחל ובשלל צבעים.
ה תפנקי נא עם סברינה !

חוטי הלנקה מיוצרים ע״י
מפעליהברלון בע״מ
ישראל, ברשותה הבלעדית
של חב׳ הברליין, שווייצריה

למד נהגות
אצ ל
המורה , ,בנו ״
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הדלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 89 8 8
טכניכון נפתחה ההרשמה
בכתות בוקר, ט• ,י׳ .יא• .יב /במגמות,

#הומניסטית
#ריאלית
#רדיו אלקטרוניקה

שרטוט בנין

גרפי ק ה
מזכירו ת ו מנ ה ל

תעודת בגרות
שכר לימוד מודרג

ציור

מכונו ת

הסמכה טכנית
סטיפנדיות

פרטיםוהושמה 9—1 :לפנה״צ ; 4—6אחה״צ

למען יוני שעהתייך

תל־אביב

תל־אביב

חיפה

דרך פ ,,ת 44
(פנת רח׳ הרכבת
תחנה מרכזית)

דרך פ״ת 126
(מול הקריה)

רח׳ בלפור 10
(בנין הועד
למען החייל)

הדברים הראשונים שאמרה, אחרי שהתעוררה
בבית־החולים, היו :״לא ניסיתי להתאבד•
רק לקחתי יותר מדי כדורי שיטה.״
אבל איש לא האמין לנארימן צאדק. כולם
היו משוכנעים, שלמלכה־לשעבר של מצרים
היו כל הסיבות כדי לרצות לשים קץ לחייה.
היא בסך הכל בת
,35 אבל עבר עליה
הרבה. פארוק ראה
אותה לראשונה בהיותה
בת .16 היא
היתד, עסוקה בבחירת
טבעת־אירוסין,
קאהירית, בחנות לקראת נשואיד, עם
דיפלומט צעיר. פא-
רוק קנה לה טבעת
גדולה פי שלוש, והכריז
שהוא רוצה
נא רימן
אותה לאשה.
בליל הכלולות ליווה
אותה לחדר־המיטות — והלך לשכב עם
אחת השושבינות שלה. כאשר הפליגו לירח־הדבש,
העמיס על היאכטה עוד ׳ 16 יפהפיות.
מכיוון שהוא הלך והשמין, לא יכול היה
לסבול שאשתו תישאר רזה. לכן עודד אוחד.
לזלול ולהשמין. כך, על כל פנים, הסבירה
לאחר מכן. על כל קילוגרם שהתווסף למיש־קלה,
היה מעניק לה שלושה יהלומים.
בונז׳ור מדאם. עכשיו לא נותרו יהלומים
לנארימן — ולא מפני שחדלה להיות
מלכה. שכן גם בגלות, היה לפארוק הון רב.
נארימן איבדה את זכותה לירושה, מפני שלא
יכלה לסבול את פארוק, דרשה גט.
לשם כך ויתרה על הכל — אפילו על
בנה, הנסיך פואד.
היא קיוותה שתוכל
לשוב למצרים, להתחיל
את חייה׳ מהדש.
היא טעתד״
בעלה השני, רופא
קאהירי בשם עבדו
אל־נאקיב, היה מכה
אותה. המשפט האהוב
ביותר עליו
היד :.״את כבר לא
מלכה!״
לכן, זמן קצר אחרי
שילדה לו בן, פואד התגרשה גם ממנו.
אל־נאקיב, כמו פארוק, סירב לשלם לה׳
אפילו לירה מצרית אחת. כדי להתקיים,־
השכירה את קומת־הקרקע של החווילה, בד,
היא חיה עם אימה. כאשר נפטר פארוק,
לפני שנתיים, נסעה ללווייתו באיטליה —
רק מתוך תקווה לראות את בנה. אבל ממשלת
מצרים לא הזדרזה להעניק לד, את
אשרת־הנסיעד״ והיא הגיעה לרומא באיחור.
״הרעילו את בני נגדי,״ התייפחה .״אמרו
לו שאני בכוונה לא באתי ללוויית אביו.׳•
וזאת אחרי שבמשך שנים עשתה נסיונות
נואשים לקבלו בחזרה אליה, או לפחות׳
לבקר אצלו בקביעות. אבל פארוק התנגד,
ופעם נאלצה לשלם שוחד לאחד השומרים
כדי שתוכל לראות את בנה. פואד, שהוא
כיום בן ,16 הסתכל עליה, אמר לה ״בונז׳ור
מאדאם,״ בקרירות .״מאז,״ סיפרה ,״מת לבי.״
רק לגמרי במיקוד, לא מת לפני שבוע
גם הגוף.
העולם הזח 1548

כעת תוכלי להשיג

במדינה
העם נגד הזוועה המתחדשת
ישראל היתד, כה שקועה בחג החרות, שלא
מצאה זמן להזדעזע מן המהלומה החמורה
שהונחתה לחרות האדם, לא הרחק מגבו ,
לותיה. ההפיכה הפאשיסטית ביוון עוכלה
כמו מצה: לועסים, בולעים חזק, וזה עובר.
השחמת האכזר. מה שקרה באתונה
אינו סתם חילופי־שלטון בלתי־דמוקראטיים.
כאשר הקיף הצבא את הבירה, הוא החזיר
את השעון אחורה 25 שנה. אל יוון של זוועות
הנאצים, אל יוון של משתפי־ד,פעולה
עם רוצחי היהודים.
לפי כל כללי המוסר וההגיון, היו משתפי־הפעולה
היווניים צריכים לבוא על עונשם
אחרי המלן זמה. אבל על גבי לוח־השחמת
העולמי, קבעו סטאלין וצ׳רצ׳יל כי רומניה
תלן לקומוניסטים ויוון תישאר בידי המערב.
פירוש הדבר: לבריטניה הותר לדכא את המחתרת
השמאלנית, שביקשה להשתלט על
המדינה.
לצורך זה כרת צ׳רצ׳יל ברית עם שרידי
המישטר הפאשיסטי, ששיתף פעולה עם ה

מכונ
ת כביסה

ז 7ק 7 1־ קומפקט
דגם ס מי או טו מ טי מ שוכלל
המפיצים וסוחרים מורשים

אתגר מס׳ 155

יופיע בשבוע הבא, ביום שלישי.9.5.67 ,
בגליון •יופיעו, בין השאר, הרשימות:
• אהוד בן־עזר: מחיר הציונות
• בנימין בן־שלום: התגבשות התודעה העצמית
6בועז עברון: על מצפון, זכויות, לנצח
• בנימין עמרי: חוצפה ושאננות
• פולמוס: את פי יש להאשים
(תשובה לאלכם מסים)
ועוד.

הפגנה נגד המלך באתונה
מנ ה לחרות, בחג החרות

נאצים: הצבא, המשטרה, ואירגונים צבא-ים
ימניים 60 .אלף לוחמים מובסים חיפשו לבסוף
מיקלט בארצות הקומוניסטיות השכנות.
המישטר הפאשיסטי נישאר על כנו.
דם על הריצפה. במשך דור שלם אמנם
הוסווה כמישטר דמוקראסי־פארלמנטארי.
אך מאחורי המסווה נשארו מוקדי־הכוח —
הצבא, המשטרה, הש״ב — בידי הימין. עתה,
משהתעוררה האפשרות כי השמאל ינצח בבחירות
דמוקראטיות — הוסרה ד,מסיכה.
סיגנון הפעולה מלמד כי מבצעיה לא שכחו
את אשר למדו מן הנאצים. כאשר פרצו החיילים
לביתו של מנהיג השמאל, אנדריאם
פאפאנדריאו, מצאו שם את אשתו ואת בנו
בן ה־ . 14 הם כיוונו את נשקם אל הנער
וקראו :״איפה אביך?*
האב, שהספיק בינתיים להימלט אל מחוץ
לבית, קרא בחזרה מן החצר :״אני פה. אל
תגעו בילד, אני נכנס!״ אחרי שנלקח למעצר,
השאיר אחריו כתמי־דם על ריצפת הדירה.
ניצולי אושוויץ. דעת־הקהל הנאורה
בכל העולם התקוממה נגד ההשתוללות וד
פאשיסטית. אישים, מיפלגות וממשלות הבטיחו
תמיכתם לעם היווני, במאבקו לחרות.
אירגון לוחמי־המחתרת היהודיים בצרפת
פירסם גילוי־דעת, בו אמר :״אחרי ספרד ו־ויאט־נאם
מתבצע עתה ביוון פשע נגד האנושות.
אנו, ניצולי אושוויץ ובוכנוואלד, קוראים
למדינות התרבותיות להגן על האנושות
מאיומיו של מישטר הטרור שהוקם ביוון,
שבה פתוח עדיין מחנה־ריכוז של יו ר ה...״
גם בישראל חיים ניצולי המחנות. קולם
חייב להיות בראש הזועקים נגד הזוועה.
העולם הזה 1548

לגברים בלבד!
מכון האהבה החופשית והטהורה (נוסח שבדיה) ״סקנדיינה״
מודיע על האפשרות להכיר את בת הזוג המתאימה שעיקר
מטרתה היא האהבה הרצינית והטהורה. לשם קבלת פרטים פיו
ת. ד , 1 5037 .ת ל ־ אביב
עדיפות תינתן לגברים גבוהים ונאים.

במדינה לשואה ולגבורה, שיחול השבוע. מחשבה ההופכת
את כוכב האפר לנר זכרון.
השואה שיד השירים
״שאלתי ילדים בני 14 מד, זה אושוויץ.
הלוואי שפה היו יודעים מה שהם יודעים׳
שם.״ כך העיד השבוע שמחה הולצברג,
״המשוגע״ להנצחת זכר השואה, שנעצר לא
פעם בישראל על הפגנותיו נגד כל מה שנראה
לו כמתן הכשרה ישראלית לגרמניה.
״׳״הוא״דער׳על״ימעמד׳יישהותיר אותו׳*׳מזועזע:
הסרת הלום מעל אנדרטת אושוויץ .״ממה
שהתפרסם בארץ,״ סיפר שמחה, לשעבר
לוחם גיטו וארשה ,״מתקבל הרושם שבטכס
ניסו הפולנים להעלים את חלקם של היהודים
בשואה של אושוויץ. זה לא נכון. כולם
דיברו על היהודים.״
הוא עצמו דיבר עם ראש ממשלת פולין,
יוזף צירנקביץ׳ ואם הגנראל הרוסי ששיח־רר
את אושוויץ. שניהם בכו, למראה המתנה
שהגיש להם: אלבום עטוף־שחורים, שנשא
את הכתובת בעברית ובאנגלית: כוכב האפר.
הסיוט שבפנים. אי־אפשר להגדיר את
האלבום הנאה כיצירה אמנותית, למרות ש־
מפלגות הסיסמה הקולעת
הפגנות ר,־ 1במאי, השנה, נראו בתהלוכות־צללים.
ההסבר מונח, אולי יותר מכל, באופייה
של הפגנת מפ״ם בתל־אביב.
חברי המשקים ותנועת־הנוער נשאו סיסמאות
פועליות אמיצות: נגד הפער הסוציאלי!
בעד שמירה על השכר הריאלי של
העובד! לחיסול האבטלה ותעסוק ה (זלאה!
מתי כבר יהיה שלום? נגד כפיה דתית וחופ
ש ה מצפון!

אך הסיסמה הקולעת ביותר הושמעה
דווקא מפי אחד הצופים. הוא קרא למפגיני
מפ״ם :״לטובת הפועלים — צאו מהממשלה!״

ציונות

שחומי־העור
יצחק
נימצוביץ הוא אחד הפעילים הוותיקים
ביותר של עליית הנוער. הוא גם סופר

ף* קו מ ה החמישית של הוועד״הפועל מוג
נחת פצצה. המומחים מנסים לסלק אותה.
אנשי־מקצוע משתדלים לפרק אותה.
הבוסים הגדולים מחפשים דרך לשכנע את
הפועלים כי זהו סתם חזיז.
אבל כל זה לא יעזור להם. הפצצה
תתפוצץ.
הניח אותה שם, לפני חודש וחצי, העולם
הזה, תחת הכותרת ״לכל דבר יש גמול״,
בליחיי השאלה: הכסף נלקח מכל פועל ושכיר

מגלגלים אותו?

עו שים בו? באיז ה

עיסקות

היו״ר קיבד הדם

סיפור הוא אחד הגדולים שפורסמו
( ) אי־פעם על הנעשה בממלכת ההסתדרות.
גיבוריו הם ראשי משק הכספים של
ההסתדרות — אנשים החולשים על מאות
מיליונים של לירות.
כיום רועדים האישים הגדולים האלה מפחד.
פחד למעמדם בחברד״ פחד לקאריירות
שלהם, פחד מן האפשרות שהמשטרה תתערב
בפרשה.
הם מחכים בחרדה להחלטתו של מזכיר
ההסתדרות, אהרון בקר, מה לעשות בפצצה
שהונחה לפניו: לפוצץ אותה לעיני עם ועדה
— או לנסות לפרקה בחשאי?
לא קל לבקר להחליט. מזה שבוע שלם
הוא מתחמק מן ההכרעה, תוך ניצול ימי־החג
הרבים. חברי המוסד לביקורת של ההסתדרות
לא הצליחו למסור לו את הדו״ח
המפוצץ, למרות שהוא כבר מוכן באמתחתם
מאז ערב החג.

על הטמון כדו״ח יבולה ללמד
עובדה אנושית פשוטה: באשר
תפס יו״ר המוסד יעקוב ברומברג
את מלוא היקף השערורייה שהוטל
עליו לחקרה, הוא קיפל הלם,
ובמשך יומיים לא הופיע לעבודתו.

המזביר
הורה לחקור

קניפפל :״עוצר כלוקים באושוויץ״
שיר־השירים של קינת ה שואה

בייצורו חברו שני אמנים ברוכי־כשרון: הסופר
ק. צטניק, והצייר גרשון קניספל.
כוכב האפר הוא מצבה, החקוקה בשחור
על גבי לבן, במילים ובציורים. הקטעים הכתובים
נלקחו מספרו של ק. צטניק, כיוכב
האפר או ה שעון מעל הראש. אם ייתכן לקרוא
לספרות־המוות שירה — הרי ספר זה
הוא שיר־השירים של קינת השואה.
גרשון קניספל לא היה אסיר במחנות המוות.
הוא ראה את אושוויץ לראשונה לפני
עשר שנים, בדרכו חזרה מפסטיבל הנוער
במוסקבה. הוא היה צייר צעיר ומצליח,
אשר זד, עתה קיבל פרס נכבד בשל יצירותיו,

שהוצגו במסגרת הפסטיבל.
מאז אותו ביקור לא מצא מנוח לנפשו.
״חיפשתי משהו שישחרר אותי ממועקת
אושוויץ,״ סיפר ,״ולא מצאתי. הסיוט לא
רדף אחרי — הוא היה בתוך תוכי. בנשמתי.״
הפצעים
שהגלידו. יום אחד החליט
קניספל ( )38 לבטא את המועקה בציור. אבל
איך מציירים שואה? הוא חיפש את ק. צט־ניק,
בתקווה שיתן לו את המפתח.
״יש להישרף כדי לחיות את פלניסת אוש־וויץ
מחדש,״ הזהירו הסופר. קניספל היה
מוכן להישרף. ק .צטניק סיפר לו מה זאת
היתד, אושוויץ .״נשרפתי יותר ויותר,״ נזכר
קניספל .״סיטואציות קמו שוב ושוב לתחיה,
עם תיאוריו הקולחים של ק. צטניק.״
עבודתם המשותפת נמשכה חודשים. ק.
צטניק סיפר, קניספל צייר. ק .צטניק תיקן,
יעץ, וקניספל צייר עוד.
עד שיום אחד נשמו שניהם נשימה עמוקה:
הצלילה אל מחשכי המוות הסתיימה.
״תודתי נתונה לק. צטניק שגאלני מן הרדיפה
הנוראה,״ הכריז קניספל. וכאשר נשאל
אם לא היסס לפני שניגש לעבודה כזו,
השיב :״פחדתי שאני מגרד פצעים טריים.
אבל ראיתי שהפצעים הגלידו. הגלידו יותר
מדי. החלטתי שהגיע הזמן לעורר מחדש
את הזכרון.״
היתד. זו מחשבה שהתאימה ליו ם הזכרוך

ועיתונאי בשעות־הפנאי שלו. השבוע חברו
שני העיסוקים, כאשר הוא נפגש עם אחת
הדמויות הססגוניות והידועות של צה״ל :
רב־סמל עובד חזי אדיר״השפמים.
חזי, בנו של רב העיר אסמארה שבאתיופיה,
חזר לא מזמן מביקור בארץ בה נולד
לפני 46 שנים. הוא סיפר לנימצוביץ על
מסעו בין הפלאשים — השבט היהודי, שמוצאו
בדרום הערבי, לפני כיבוש האיסלאם.
כתב על כך נימצוביץ בידיעות א חרונו ת:
״היו אלה פגישות עם נידחי ישראל ששמרו
על זהותם היהודית מזה מאות ואלפי שנים,
וכעת, עם קום מדיבת ישראל, בהתגשם חזונם
של הפלאשים, הם עומדים מול חומת-
התנכרות.״
לא אדיש, עדיין. נימצוביץ, שבמשך
השנים ראה מאות אלפי נערים עוברים דרך
מחנות ומוסדות עליית הנוער, ראה עתה בפלאשים
מאגר עצום לעלייה מחודשת של
נערים. שכן, לפי הערכתו, נמצאות שם רבבות
משפחות של פלאשים.
לכן החליט לעזור לרב־סמל חזי, כאשר
זה החליט ״לפעול בכל הדרכים האפשריות״
לעזור לפלאשים לעלות ארצה.
סיפר חזי, בין השאר, להסברת מסעו:
״מיסיונרים שבדיים מציעים תשלום חודשי
של מאה דולאר לכל ראש־משפחה — ובלבד
שימיר את דתו.״
על כך קרא נימצוביץ :״יש לפעול —
בטרם יהיד. מאוחר מדי!״ והוא הוסיף :״כולם
עומדים תמהים מול התופעה המוזרה
והבלתי נסבלת של יחס אדיש מצד מדינת
ישראל.״
אלא שהיחס אינו אדיש. הוא עויין. הפלאשים
עצמם יודעים זאת היטב. הם גם
יודעים לשים את האצבע על הנקודה ה־מדוייקת
בה צומחת האיבה אליהם. כתב
ראש העדה הפלאשית בחבש, יונה ביגלה,
לידידו הרס״ר:
הבעיה הרא שונה, ה שובר ת את רוח העדה
הפלאשיית, היא ה ב עיי ה׳ שנוצרה על־ידי ה רבנות
הרא שית לגבינו. ידועי ם היטב לקהי־
(המשך בעמוד ) 14

** ל מה נערכה החקירה?
׳ ג מכתב רישמי מאת הממונה על קרנות
הפנסיה של ההסתדרות, הלל זיידל, אל
אהרון בקר, משיב על כך. כתב ״שר הקרנות״
למזכיר הכללי :״הגילויים שהתפרסמו
בהעולם הזה ביום 15 למארס ובהארץ
מה־ 23 למארס, מחייבים חקירה.״
ייתכן שהפנייה עצמה לא היתה משיגה
שום תוצאה. אבל העולם הזה, שפוצץ את
הפרשד״ לא הירפה ממנה. הוא המשיך להוסיף
גילויים חמורים ומדוייקים עוד יותר.
גילויים אלה עוררו את זעמם של פועלים
רבים, בייחוד בתקופה של אבטלה ומיתון.
תגובה אופיינית היתר. זו של מנדל זינגר,
יו״ר אירגון הפנסיונרים של קרן וזגימלאות
בחיפה. זינגר, עסקן ציוני ותיק שהאמין
בתומו כי כספי הקרנות קודש להבטחת
עתידם של הפועלים, נדהם מגילויי העולם
הזה.

הוא שלח מבתב לאהרון בקר,
תבע להשעות את ד״ר שלמה
רעיף.
רעיף הוא מנהל גמול, החברה ההסתדרותית
המרכזת את כספי כל קרנות הגמל
והפנסיה של ההסתדרות. העולם הזה האשים
אותו בביצוע עיסקות בלתי־כשרות בכספי
הקרנות, הוכיח גם כי הוא שיקר, כדי לחפות
על עיסקותיו.
חבר הוועדה המרכזת מטעם אחדות־העבו־דה,
נתן אלמוזלינו, אף הגיש שאילתה
רשמית למזכיר הכללי של ההסתדרות בהסתמכו
על גילויי העולם הזה. הוא רצה
לדעת מה האמת, ומה עושה הוזעד הפועל
כדי לברר את האמת.
לכן, בלית ברירה, הורה בקר לפתוח בחקירה.

מפ״ם
שתקה

בשיו בבר הסתיימה החקירה. לפי
2כל הכללים והתקדימים — בזה היה
מסתיים כל העניין. שכן המוסד לביקורת
של ההסתדרות מעולם אינו מפרסם את
מימצאיו. ובאין פירסום — אין עונש.
אבל בפרשה הזו מעורב השבועון ה־מסויים.
היא נוגעת למאות אלפי שכירים.
עתונים אחרים, שהתעלמו בתחילה ממנה,
הבינו כי זאת פרשה גדולה מדי מכדי שיוכלו
לעבור עליה בשקט. מעריב שבר את
שתיקתו השבוע, כאשר הרגיש סופרו לענייני
ההסתדרות, משה מייזלס״ שכאן מונחת
פצצה אדירה. הוא יכול היה רק למסור

| 1ך 1ך ך היה למנהל בנק הפועלים
מנחם ים־
ו ו ! 1111111
שחור, כאשר ח שף העולם הזה את חלקו
בשערוריה. הוא נראה בפתח הווילה שלו.
על ניחושים מסביב לתוצאות החקירה. הוא
לא ידע את הפרטים — כי הם נשמרו בסוד
כמום.
מדוע?

ההסבר היחיד יבול היה להיות :
מתוך תקווה להעלים אותם מן
הציבור, בפי שנהוג כהסתדרות.
בייחוד שבדברים כאלה קיימת שותפות־שתיקה
בין המפלגות המיוצגות במוסד לביקורת:
מפא״י, אחדות־העבודה ומפ״ם. מה
עוד, שבין מקבלי־ההנאות שנחקרו היתד, גם
עסקנית מפ״ם קלרה (״הדודה״) רונגיל.
על המ -שמר, למשל, לא הגיב כלל על הגילויים,
מלבד קביעה פסקנית כי כל זה
אינו אלא שקר גס.
השאלה שהעסיקה השבוע את הבוסים,
וגרמה להם לנדודי שינה היתה: האם

.,העוד הוו?״ ח שך דרא שונה א ס שערוריית הבוסי ם
שני צ לו אתכספיהתג פו דשדהפועלי
לעיססותיה הפר טיו ת -הוועד ה פו על נאלץ ל ערוד
החיד ה -התוצאותמתפרסמותכאןלרא שונ ה.
.ה עול הוה ,,דור שמהמש טר הלפ תו חבח קי ר ה

יישמר מינהג ד,ר,שתקה? או שמא ייאלץ בקר
לפרסם את התוצאות?

״כאן קבור כזב נדור:״

ך * סלא ידעו, כי תהיה החלטת המזכיר
( \ הכללי כאשר תהיה, יתפרסמו סודות
החקירה.
כמו בתחילת הפרשה, כן בסופה, מפרסם
אותם העולם הזה. והנה הם:
בפני המוסד לביקורת היו מונחות האשמותיו
של העולם הזה, אשר על חלק מהי
חזר גם הארץ, כעבור כמה ימים. הן נגעו
לכמה עיסקות, שהעיקרית בהן היא ״עיסקת
הפרדסים״.
קבוצה של פקידים ועובדים בכירים ב״
יכין־חק״ל החליטה לרכוש פרדס בתנאים
נוחים. לפני 12 שנה היתד, זו עיסקה מקובלת,
כאשר הרוכשים ביקשו להבטיח לעצמם
הכנסות לעת זיקנה.
אולם העיסקה של פקידי יביך חק״ל לא
היתד, עיסקה כה תמימה 30 .מהם התאגדו,
והקימו חברה בשם וסעפה. הם קנו פרדס,
ומסרו אותו דווקא ליכין־חק״ל לעיבוד. מובן
שיכין־חק״ל טיפל בפרדס זה כבבבת
עינו.
סעפה שיגשגה — ואז החליטו השותפים
להתרחב ולהסתעף. אם מפרדס אחד מתעשרים
— הרי מכמה פרדסים מתעשרים
יותר. הם לקחו שותף ידוע בשאפתנותו וב־מעופו
הפיננסי: יוסי אפשטיין, בעליו־לשעבר
של בנק פויכ טווע ר. תמורת ס/״50
ממניות סעפה שילם להם 762 אלף לירות.
החבילה התפרדה לפני שנתיים. אפשטיין
דרש תמורת חלקו 1.640.000ל״י.

יהודה נזר, מנהל בנק זרובבל, הקשור אף
הוא עם המשק ההסתדרותי.

השארה שהמוסד רביקורת היה
צריך רענות עריה היתה: מה נתנו
ארבעה ארה תמורת מניות
״סעפה״ היקרות?

חברה. לכן הם מצאו מה שלא ניתן היה
למצוא קודם. הם הגישו למוסד לביקורת את
המיסמכים הנוגעים לעיסקת סעפה.
אך כנגד כל המיסמכים האלה הציגו שלושת
הנחקרים מיסמך גואל: שטר־העברה
רישמי, חתום כהלכה, שלפיו כבר מזמן אין
להם חלק ונחלה בפרדסים. עובדה: המיסמך
נשא תאריך של מאי ,1966 והוא הוכיח

המיסמכיס ערו באש
ך* מוסד דכיקורת כבר מצא את הי
| תשובה. אותה תשובה השמורה בסוד
כמוס וו־,מתפרסמת מעל עמודים אלה לראשונה.
וזהו סיפור החקירה של המוסד:
מכיוון שרק ים־שחור, רעיף ושמואלי עומדים
בראש מוסדות הסתדרותיים רישמיים
— רק הם נקראו לחקירה. הם סיפרו סיפור
תמים, הציגו את עצמם רק כ״נאמנים״
חסרי אינטרס אישי, שפעלו רק כדי לעזיר
ל־ 30 החלוצים של יכין־חק״ל, עד שאלה
ימצאו קונים. אולי חרגו בזאת קצת מן
הנוהל הקפדני ביותר, אבל לא היתר, להם
כל כוונה בלתי־הסתדרותית, חלילה.
חמשת חברי המוסד לביקורת נשמו לרווחה.
הנה, יוכלו לתת תשובה למשמיצים
המסויימים. אמנם נתקלו בקושי טכני: כל
המיסמכים שהם ביקשו לבדוק בארכיוני
ינין־חק״ל וגמול — נעלמו. הם עלו באש ב־

כורם שותפיו ב״סעפה״
מקבלי־משכורת צנועים -הניחו
ברי בעיות את הסכום ער השורחן :
300.000ד״י במזומנים 340.000 ,
ר״י בצורת קרקעות בסביון, ועשרה
שטרות חודשיים כסך 100.000
ד״י בר אחד.

העולם !הזה שאל: מניין בא הכסף הזה?
״זוהי התעלומה המרעידה היום את יסודות
הוועד־הפועל של ההסתדרות,״ נאמר אז
בכתבה.
העולם הזה לא גישש באפילה. הוא סיפק
את העובדות היסודיות, שאיפשרו למוסד
לביקורת למצוא את התשובה המדוייקת ל־שאלה
הגורלית. גילה העולם הזה:
הכסף שולם לאפשטיין על־ידי הפקידים
מיכין־חק״ל. אילו היתד, העיסקה חלקה, היו
הם — ורק הם — מקבלים בחזרה את
מניותיו של אפשטיין. אבל הם קיבלו רק
את מחצית המניות. המחצית השניה —
25 אחוז מסעפה, שערכם 820 אלף ל״י —
עברה לחברה חדשה בשם סישגב הדר ב־ע״ם,
שנוסדה במיוחד לצורך זה. וזאת,
מבלי ששילמה אף פרוטה אחת לאפשטיין.
״וכאן,״ כתב העולם הזה לפני חודש,
״קבור כלב גדול!״ כי בעלי מישגב הדר

• מנחם ים־שחור, אחד מחמשת
המנהלים הבכירים של בנק הפועלים, אשר
רבים ראו בו שר־אוצר־לעתיד של ישראל.
• שדמה רעיך, מנכ״ל גמול, אשר
עם ים־שחור ממונה על ביצוע התוכנית הכספית
של כל המשק ההסתדרותי.
• משה שמואלי, מרכז הגיזברות
של יכין־חק״ל — הקונצרן הענקי של ההסתדרות
והסוכנות, לעיבוד פרדסים.
נוסף לשלושה אלה, נרשם כמנהל רביעי,

רק נאמנים בתום־לב, בעיסקה. שאין בה
! ן ון
פסול.
ואז בא המיפנד, הדראמטי, שבעקבותיו קיבל
יו״ר המוסד הלם. אחרי שהכל נגמר ונשלם,
צילצל הטלפון בביתו של יעקוב
ברומברג. מעבר לקו נשמע קולו הבכייני
של משה שמואלי, אחד משלושת הנחקרים
הראשיים .״החלטתי לספר את האמת,״ אמר

צוות העולם רזה

| ) 1ז 1 1י ך | 7של
| | 1 1 / 1 1 1 1הקיפה את כל המעורבים•
ב ת מונ ה: הנגבי במ שרדו של מנכ״ל
החברה ההסתדרותית גמול, ד״ר שלמה רעיף.

שמואלי, ואילץ את המוסד להתכנס מחדש.

הוא סיפר להם עובדה מרעישה:
שטר־ההעכרה מזוייך!
הוא לא נכתב במאי ,1966 כי
אם באמצע מארם .1967

הוא משה שמואלי (משמאל) ,מרכז הגיזברות של חברת־הענק
יכין־חק״ל. הוא נראה ב ת מונ ה, ב שעה שנחקר
על־ידי חיי ם הנגבי, הכתב הבכיר של העולם הזה, שריכז את החקירה ה מסועפ ת בנו שא זה.

גליון העולם הזה של אותו שבוע הופיע ביום
שלישי בערב 14 ,במארס. למחרת בבוסר,
ד,־ 15 במארס, התכנסו הבוסים המבוהלים ל־אסיפת־חירום.
הם היו רגילים להתכנס בהזדמנויות
שמחות יותר, במסעדה פונ טינבלו,
שהיא אחת היקרות בארץ• אך הפעם לא
חשבו על כיבודים, אלא על כבוד: איך לצאת
בכבוד ממצוד העולם הזה. שכן בסוף הכתבה
הראשונה הובטח בפירוש: המשך הגילויים
יבוא.

הדבר היחידי שקיבלו, היה צנוע:
סכום של חמשת-אלפים לירות
כל אחד, מקופת ״סעפה״,
שנרשם בהלוואה למרות שלא נק בעו
ריבית או מועד החזרה.

ובך, כאותו מעמד נפחד, פוברק
שטר־ההעברה, ופוברק התאריך
של מאי .1966 הרעיון היה של
מנחם ים־שחור.

האיש שנשנו

שריפה הגדולה של בניין צי״ם. נגד מכת־טבע
כזו אין מה לעשות.

כי הם העבירו את חלקם בפרדסים ללא כל
תמורה.

תקנון ההסתדרות מחייב, כי מכל
מיפמך חשבוני יש להבין העתק
מצולם. אסור להחזיק את ה מקור
ואת ההעתק במקום אחד,
אלא יש לרכז את ההעתקים בארכיון
מרכזי של הוועד-הפועל.
אבל באשר ביקשו חברי המוסד
לביקורת לראות את ההעתקים
המצולמים -הסתבר שאינם.

נציגי סעפה, שנחקרו אף הם, אישרו את
תוכן השטר, שנחתם, כפי שמעיד התאריך,
עשרה חודשים לפני שהעולם הזה הופיע
עם הסנסציה שלו.

למזלם של החוקרים, נמצאו אנשים. ישרים
ביכין־חק״ל, שלא יכלו לסבול את המחשבה
כי העיסקות המפוקפקות של ה־30
יכתימו את שם כל מאות העובדים של ה־

| | בלב קל לרשום את מסקנות חקירתם.
הוכח בעליל, כך סיכמו, כי השלושה היו

יום שחור ליפ-שחור
ץ כרי המוסד לביקורת כבר התכוננו

לגביו, יום ה־ 15 במארס, שנועד להיות
יום גואל, הפך להיות יום שחור.

מי נתן את הכסף?
ך* רנע ששמואלי המתחרט גילה את
^ סוד הזיוף, היה המוסד לביקורת חייב
לחזור לשאלה היסודית של העולם הזה:
(המשך בעמוד )15

בנ ק התמוטט
^ לפי אזרחים חגגו את הפסח בצל
>! איו ם כבד. הם חששו לכספם. הם פחדו
כי כל חסכונותיהם יאבדו, וכי מעט הלירות
שניכו ממשכורתם מדי חודש בחודשו ירדו
לטמיון.
על הרעה הזו בישר להם נגיד בנק יש ראל,
דויד הורוביץ 24 ,שעות לאחר ליל
הסדר. הוא הודה בפה מלא כי עוד בנק —
בנק קרדיט — התמוטט, וכי אנשי בנק
לאומי לישראל נטלו לידיהם את ניהולו.
אך למרות הבטחותיו המרגיעות של הורוביץ,
מיהרו אזרחים רבים אל סניפי בנק
קרדיט, כדי להוציא את כספם משם. הם

מית ממדרגה ראשונה: אם תקבל קרקע בתנאים
נוחים, יארגנו ראשיה עליה גדולה
מארצות־הברית, העולים יתיישבו על הקרקע
המובטחת, ישקיעו את הונם בארץ,
יעזרו לפתח את ד,תעשיה הישראלית ויביאו
ברכה על המדינה.
השילוב של עליה ופיתוח מצא חן בעיניו
של ספיר. ואמנם, תחת חסותו נמסרו 150
דונאם של קרקע יקרה בבת־ים לרשות חסידי
באבוב, במחירי־חינם. אז הוקמה חברת
ב אבוב ב ע״ ט, שהחלה לבנות את השיכונים
המובטחים.
אך במקום ד,עליה מארצות־הברית התפתח

ך בעדות המשותפת של יוצאי־עיראק
( ) וחסידי באבוב היתר, מבורכת. לשרבני
(בתמונה הקטנה למעלה) ולמורד היו קשרים
טובים בין היהודים העשירים שבאו
במיסגרת ד,עליה מעיראק. גם העסקים הקודמים
שלהם בחו״ל הביאו להם תועלת,
כי הם ניהלו, בין השאר, עסקי יצוא תמרים

נדחקו, דחפו וצעקו. לבסוף הוזעקה המשטרה,
כדי להשליט סדר בפתחי הסניפים.
איש מן המפקידים הקטנים לא ידע
להסביר בדיוק מה קרה בבנק. הודעתו של
הנגיד באה להם כהפתעה. אולם בחוגי
הבנקאות הישראלית, בקרב כלכלני האוצר
ואצל מומחי בנק ישראל היה הסוד ידוע
וגלוי. הוא היווה חוליה חדשה בשרשרת

ביזנס שלם של מכירת דירות. לא לחסידים
דח־קא, אלא לסתם יהודים שבידם היה הכסף
הדרוש לכך. יחד עם השיכונים התפתחה
גם התעשיה, והשם מיפעלי באבוב
החל להיות מוכר וידוע במשק הישראלי.
הרווחים ממכירת הדירות החלו מרקיעים
שחקים, ועימם נולד בנק קרדיט. מחצית
מניותיו היתד, בבעלות קבוצת באבוב וה־

מפרס לארצות־הברית, והיו קרובים למקורות
של דולארים אמריקאיים.
חסידי באבוב, לעומתם, היו מקורבים לעסקני
המפלגות הדתיות, שהביאו להם תועלת
במשרדי האוצר והמסחר־והתעשיה.
לכן התפשטה הממלכה התעשייתית שבידי
בנק ^קרריט במהירות מסחררת, וב־שליטתה
נמצאו מיפעלים רבים על פני כל
העליה לגמרי.

מארצות־הברית נשכחה, כמובן,

מבית הרבנות לכית הבנקים

קיע גם מיליונים רבים ברכישת קרקעות
ובבנייה. דוגמה לכך יכול לשמש המיבצע
שנקרא נווה רם, בו הושקעו שבעה מיליון
ל״י, חלקם ברכישת קרקע ברמת־גן וחלקם
בבניה.
עיסקה מעניינת במיוחד עשה הבנק עם
מיפעל טכנו־קפיץ, בבעלות יעקוב פרנק.
כי יעקוב פרנק הוא אחיו של יהודה פרנק,
שלו היתד, עמדה מרכזית בבנק קרדיט.
מלבד זאת מכהן יעקוב פרנק במועצת עיריית
תל־אביב, כנציג המערך.
הקשר האישי הזה מסביר, אולי, גם
עיסקה אחרת של קבוצת קרדיט: את
עיסקת הרבנות בתל־אביב, לפיה רכשה
הקבוצה את המיגרש עליו עומד בניין הרבנות
הראשית לשעבר, ברחוב יבנה בתל-
אביב. קרדיט רכשה מן העיריה את המיג־רש
תמורת 1.5מיליון לירות, ויחד עם זאת
העניקה לעיריה הלוזאה בסכום דומה. ב־

עבור הכ שלננו ת של אנשי העסקים
שהוא עצמו אחראי לטיפו־על
ח ש בון משלם המיסים, כפי שעשה
אותו פינחס ספיר, הנראה ב ת מונ ה חוב ש

האוצר גשום
חס. הוא עושה ז׳את
במיקדה של בנק קרדיט.

השערוריות הבנקאיות של השנה האחרונה.
חוליה שאף אחד לא היה מוכן להבטיח כי
היא האחרונה.

העמקים רצו — העריה גשבחה
ך* חידתו של הסיפור נעוצה בעיסקה
1 1שעשה פינחס ספיר, אז שר המסחר
והתעשיה, עם קבוצת אנשי־עסקים דתיים
מחו״ל.
הקבוצה, הידועה בעולם היהודי בשם
חסידי באבוב, הציעה לישראל תוכנית לאו־

כיפה בטכס הנחת אבן־פינה בקריית באבוב בבת־יס, כ ש מולו ניצב
(מחזיק מפה) איש ב אבוב אליהו אביצזק, הוא האיש שטיפח את
באבוב וכיסה את הג רעונות שנוצרו, בין השאר_,על־ידי אנשי באבוב.
אז עשה זאת כשר המסחר — עתה הוא עושה זאת כשר האוצר.

מחצית השניה בידיאנשי-עסקים מיוצאי
עיראק, בראשות נסים שהרבני וחתנו ציון
מורד, הנקרא גם ציון ארדי.
ואז, כיאה לבנק רציני, הוקמה לידו
חברה להשקעות ונרכש באמצעותו גם בנק
למשכנתאות. הבנק למשכנתאות נועד למתן
הלוואות לאותם לקוחות הרוצים לרכוש דירה
הנבנית על־ידי חברת באבוב. הכל נראה
טוב ומועיל: בנק קרדיט הרוויח, סכומי
המאזן עלו משנה לשנה, הרוזחים חולקו
לבעלים והעסקים רצו.

הארץ. בעפולה, למשל, היה זה בית־חרושת
לטקסטיל בשם תבור. ברמת־גן היה זה
מיפעל שנקרא ד.ט.פ, שהתפרסם בשעתו
בייצור חגור צבאי לצבא הגרמני. ובחצור
מיפעל הנקרא סריגי חצור.
בנק קרדיט עסק גם בתיווך שטרות, עם
ערבות ובלי ערבות, גילגל כך עשרות מיליוני
לירות. הוא נודע בעולם הבנקאי של
ישראל כאחד הבנקים העושים עסקים בריבית
גבוהה במיוחד. הוא לקח ריבית גבוהה,
ומאוחר יותר, כשניתקע לקשיים, הבטיח
ריבית כזו למפקידים אצלו. הבנק הש־

תוכנית היה להקים על אותו מיגרש את
בית־הבנקים, בו ישוכנו, בין השאר, גם
המשרדים הראשיים של בנק קרדיט עצמו.

נפוח מבחוץ -ריק מבפנים

* .י מני ההתמוטטות הראשונים נת-
^ גלו כבר לפני שנה, כשאנשי באבוב
פרשו מבנק קרדיט. אז נודע לראשונה בעולם
העסקים הישראלי, כי בנק קרדיט
הוא בנק סחוט.
כלפי חוץ נראה אמנם הבנק כמנהיג של
אימפריה כלכלית מתפשטת, אולם התמונה
האמיתית היתד, אחרת. זאת לא ידעו, כמובן,
המפקידים הקטנים, שהזרימו את כספם
לבנק, עזרו לו בכך להמשיך ולגלגל מיפי
עלים כושלים
אנשי באבוב לא נטשו את הבנק לפני
שניצלו אותו עד הטיפה האחרונה. הם משכו
ממנו מיליונים רבים לתוך המיפעלים שלהם.
דוגמה לכך הוא מיפעל הטקסטיל תבור,
המוערך בשישה מיליון לירות. זה נכון
אם לא מביאים בחשבון את חובותיו. אם
מחשיבים את חובותיו, ערכו קרוב לאפם.
כרגע חייב תבור למעלה ממיליון לירות
לבעלי חוב שונים; קרוב למיליון לירות
נוספות לבנק לפי תוח התננשיה — הבנק
המזרים את כספי המדינה לתעשיה הישראלית
— ועוד שלושה מיליון לבנק קרדיט
עצמו.
גם למיפעלים אחרים, כמו ד.ט.פ. וסריגי
חציר הלטה קרדיט מאות אלפי לירות, וגם
הם נשארו חייבים לו עד היום סכומים
ענקיים, המוגדרים כבר בהפסדים ברורים.
דוגמה אחרת: במיבצע הבניה הגדול נווה
רם הגיעו ההפסדים לסכום ענק של כחמישה
מיליון לירות. וזה עוד הוסיף למשקל
הכבד שהכריע סופית את בנק קרדיט.
אבל בזאת עוד לא תמה הרשימה .,מיפ־עלים
אחרים של באבוב, כמו מיפעל ליצור
צמר־גפן צג, או גולדטקס, או מי שגב, גם
הם קיבלו הלטאות בסכומים של מיליונים,
וגם הם לא פרעו עדיין את עיקר החובות
שלהם.
ומלבד זאת: שני אנשי העסקים שניהלו
וייצגו את באבוב במשך שנים, יהודה פרנק
ואליהו אביצדק, נתקעו מצידם לקשיים כספיים
בעסקיהם הפרטיים. זה הוסיף והרע
את המצב, וגרם גם להגשת תביעות משפטיות.
ומה
עשה במשך כל הזמן המפקח על הבנקים
מטעם בנק ישראל? הוא המשיך
לפקח, כשמתחת לחוטמו הלכה והתבשלה
מפולת כספית גדולה, שהקדיחה השבוע
סופית.

סולידאריות דתית

** שבוע הוכח סופית כי הפיקוח של
} 1בנק ישראל הוא בלוף אחד גדול. אם
פרשת בנק פויכטוונגר ובנק אלרן כבר
הצביעה על כך, באה פרשת קרדיט ואישרה
זאת שוב.
בפרשה הקודמת טען בנק ישראל כי
העניינים החלו להתברר לו תוך כדי ״ביקו־

91׳ ע שה מ 1העסק מצו״ן?
ות שיגרתית״׳.הפעם הודה כי עשה ביקורת
מיוחדת. למה אם כן נתן לעניינים להמשיך
ולהתגלגל?
בנק ישראל ניסה במשך חודשים ארוכים
לעזור לקרדיט, ולהעמיד אותו על הרגליים
ולסייע לו להבריא — כל זאת מתוך פחד
שהתמוטטות גלוייה תוכיח את אזלת ידו.
סיבה נוספת: חלקם של חסידי באבוב
בפרשת קרדיט הביא ללחץ דתי בתוך הממשלה,
שבא למנוע את חשיפת הפרשה.
השותפים הדתיים של הקואליציה חששו, כי
התמוטטות כזו עלולה להשפיע לרעה על
הבנקאות הדתית בכללותה. ולדתיים, כידוע,
יש השפעה בכל מה שנוגע לענייני הבנקים.
לדוגמא: יו״ר מועצת המנהלים של בנק
המזרחי הוא לא אחר מאשר שר הפנים
המפד״לי משה חיים שפירא. ויו״ר מועצת
המנהלים של בנק הפועל המזרחי הוא איש

ועדת הכספים של הכנסת, הח״כ המפד״לי
מיכאל חזני, המכהן גם כחבר בוועדה המייעצת
של בנק ישראל.
השמועות שהילכו לאחרונה בחוגי הבנקאות,
סיפרו כי השניים הפעילו את
קשריהם, כדי שאנשי באבוב לא יוצגו בציבור
כלא־יוצלחים בעסקים. ואם לא עלה
בידם הדבר, אין זו אשמתם. בנק ישראל
והמשרדים הכלכליים באמת ניסו לעזור. על
חשבון משלם המיסים, כמובן.
למיפעל הטקסטיל תבור הבטיח משרד
המסחר והתעשיה הלוואה של חמישה מיליון
ל״י, כדי שבעזרתה יחזיר את החוב שלו
לבנק קרדיט. ההלוואה הובטחה לזמן ארוך,
כדי שהמיפעל יוכל לפרוע את חובותיו לזמנים
קצרים יותר.
אחר כך עשה בנק ישראל נכיון שטרות
לבנק קרדיט, ופירוש הובר, למעשה, הוא
מתן הלוזאה. כי בנק קרדיט חותם על
שטרית, מוסר אותם לבנק ישראל, ואילו
הבנק הממלכתי מצידו נותן לו תמורתם
כסף.
הסכום המוערך, שזרם בצורה זו מבנק
ישראל לבנק קרדיט; 10 מיליון ל״י.

הבג? מתחייב -ה אזרח משדה

י 03* 1*31!3מ 3ט £9ס מ *2גפ* 3
ך הל ז ה לא עזר, והשבוע התפוצץ
העניין. אולם בניגוד לטיפול הקשוח לו
זכו מנהלי פויכטוונגר ואלרן, זכה בוק
קרדיט לטיפול עדין.
מנהלו של קרדיט, ניסים שרבני, לא סולק
מן ההנהלה החדשה של הבנק. הוא נשאר
בה, כשמעליו ך,וצב פקיד בכיר של בנק
לאומי לישראל (בל״ל) ,אליהו שואף, שעליו
הוטל לנהל את עסקי הבנק הכושל.
וכל זה כשההסתבכות של בנק קרדיט
אינה קטנה מהסתבכות פויכטנננגר ואלרן,
אלא להיפך: יחסית לסכומי המאזן שלהם —
180 מיליון בפויכטוונגר; 150 באלרן, וכ־45
בקרדיט — יתכן כי הסתבכות האחרון היא
גדולה יותר. כבר עתה מעריכים את הפסדי
בנק קרדיט בכ־ 20 מיליון לירות.
בנק קרדיט הועבר לידי בנק לאומי, אולם
הבנק הממלכתי, לפי החלטת הנגיד שלו,
הבטיח מראש לבל״ל, כי הוא יהיה אחראי
לתשלום חובות קרדיט. וכ שבנק ישראל
מתחייב לשלם חוב, פירוש הדבר שכל אזרחי
ישראל הם המשלמים אותו.
אולם בזאת עדיין לא תמה הפרשה. היה
לה השבוע המשך במקום אחר — בבנק
אחר.

מחיר הזדמנותי ומתנה גדודה

הנחרה לניוון

הפנ ה ה שבוע נחלת אלפי אזרחים, שח ש שו לחסכו־נותיהס,
לאחר שנודע על ההת מו ט טו ת של בנק
שמתחת לאפו נעשו העיסקות שהביאו להת חו ט טו ת, הודיע כי ישא באחריות.

!9חדעם ההודעה על העברת קרדיט לידי
י בל״ל, התבשרו אזרחי ישראל על שינוי
נוסף בממלכת הבנקאות הישראלית: בנק קרדיט. בנק ישראל,
קטן אחד, שמשרדיו שוכנים ברחוב לילינ־בלום
בתל־אביב, ושלא היו לו עד השבוע נם שמונה רשיונות לסניפים ורשיון בללי
שום סניפים בישראל, רכש שמונה מסניפי לעסוק במטבע זר. הדבר דומה לאדם הבנק
פויכטוננגר, אותם בחר כרצונו מתוך קונה מונית במחיר הזדמנותי, ומקבל, ככה
רשימת הסניפים של פויכטוונגר ברחבי ה סתם, מהצד, גם את המיספר הירוק שלה,
שהוא לבדו שוזר, יותר מכל המכונית כולה.
ארץ.
כדאי כאן לזכור, כי נגיד בנק ישראל
לבנק הקטן הזה, שצמח בץ־לילה, קוראים
בנק אגודת ישראל, או בנק המימ של התנגד בשעתו בתוקף להענקת הרשיון ל־הצבאי
בסלאנג המקובל. כי את הרשיון ל אגודת־ישראל. מן הסתם סבר, כי מי שמוכן
הקמתו קיבלה אגודת ישראל כפרס על לנצל את הפוליטיקה כדי לקבל בנק, עלול
הצבעתה המפורסמת בכנסת, בזכות המימשל לנצל את הבנק בשביל עסקים אחרים בלתי־הצבאי
— הצבעה שהצילה את קיום ה־ רצויים. אך בלחצם של אשכול וספיר נתן
את הרשיון.
מימשל על חודו של קול דתי אחד.

בתחילה נמסר מחיגי בנק ישראל, כי
פרס עבור כישלון
הבנק הדתי ישלם חמישה מיליון לירות
עבור שמונה הסניפים, ביניהם סניפים יקולס
מה הקשר בין המתת האחרון שקיבל
רים וגדולים, כמו ברחוב יהודה הלוי בתל-
בנק אגודת ישראל מן השמיים, ולשם
אביב (קומה ראשונה ב־יכד) ,או כמו הבניין
בעל ארבע הקומות בלב ירושלים, ליד שמיים, לבין פרשת קרדיט? קשר ישיר
כיכר ציון, או כמו הבניין הגדול של מאד, וברור מאד. את שסחטה
קבוצת באבוב, כי פויכטוונגר בהדר שבחיפה. אחר כך דובר
על סכומים קטנים יותר 4 :מיליון 3 ,בנק קרדיט ונשארה חייבת לו, פרשה ממנו
מיליון ועתה ירד הסכום לשני מיליון ועברה לבנק אגודת ישראל. צמד הביזנס־ל״י.
וגם זה בתשלומים למועדים ארוכים. מנים יראי השמיים שייצגו את באבוב בקרדיט,
פרנק ואביצדק, משכו את פקדונות
את הרשיונות לסניפים, המוערכים בקרב
אנשי הבנקאות בסכומים הנעים בסביבות באבוב מבנק קרדיט, ורכשו כשליש מן
הבעלות בבנק אגודת ישראל.
רבע מיליון לירות לכל סניף, מקבל בנק
עתה, כפרס על כושרם והצלחותיהם ההמימשל
הצבאי חינם אין כסף. ויותר
מזה: הבנק הדתי מקבל כתוצאה מעיסקה מפוקפקות בממלכת קרדיט, שותפו אנשי
זו גם את הרשיון לעסוק במטבע זר — באבוב בנתח השמן שנפל בידי אגודת ישרשיון
שהיה לפניכטוונגר, ושלא היה עד ראל: הם נמנים על בעליו של בנק קטן
עתה בידי בנק אגודת ישראל. מחירו על שגדל לפתע; הם נהנים מתנאים נוחים
שנותנת להם הממשלה, באמצעות בנק יש רשיון
כזה מוערך בדרך כלל בכחצי
ראל, והם מרחיבים את עסקיהם בכל הארץ.
על בנק קרדיט גרם לכך ש מיליון לירות ישראליות.
פרט מעניין: נגד הצמד הזה הוגשו כבר
כלומר: הבנק הדתי משלם סכום פעוט
מנהלי הבנק יז עי קו לעזרה
את המ שטרה שתרסן את המפקידים הנפחדים. עבור מיבנים ומשרדים מודרניים, ומקבל חי תביעות לפרעון חובות, וכשבאו בעלי החוב

הגצוו

לבדוק את חלקם בבנק
התברר כי הוא משועבד כבר.
אילו היה הפיקוח על הבנקים ראוי בכלל
לשמו, היה אולי מטיל ספק בכושרם של
אלה לנהל בנק בצורה יעילה. אולם הפיקוח
של בנק ישראל כבר הוכיח את עצמו ב־פויכטוונגר,
באלרן, ויותר מזה בקרדיט.
לכן קשה בכלל לתבוע ממנו נוהלים מוצלחים
יותר מאלה שהפגין עד עתה.

7ח 7אים ;
אגודת

ישראל,

>* ישראל, בה הדת מעורבת בפוליטיקה,
2ובה הפוליטיקה מעורבת בעסקים, יכול
לקרות הכל: פיקוח כושל מטעם המדינה,
עסקים כושלים בידיעת הממשלה, סיוע
כספי מצד הממשלה לאנשי עסקים גרועים,
ונוסף על כל אלה מתן פרס יקר ערך
עבור הכישלון.
במדינה נורמלית, היתד, צריכה לעלות התביעה,
אחרי שורת ההתמוטטויות־על־חש־בון־האזרח,
כי הבנקים הקטנים יולאמו או
ימציאו ערבויות של ממש נגד פשיטת־רגל.
אבל להגיון כזה אין תפיסה בישראל. כאן
חלים חוקים שונים לגמרי.
אך סימלי הוא הדבר שאנשי אגודת ישראל,
שהשתלטו עתה על מרבית סניפי
בנק פויכטווננר, הפכו על־ידי כך למעבידים
של מאות פקידים לשעבר של בנק פויכט־חנגר.
יחד עם זאת הודיע כבר מנהלו
הכללי של בנק האגודה, יחיאל רוזנבאום,
כי העובדים האלה יצטרכו מעתה ואילך
לחבוש כיפות לראשם בשעת העבודה.
כי העוסקים בכספים לא עושים זאת לשם
הרוזח, חס וחלילה. הס עושים זאת לשם
שמיים.

ת צ פי ת

במדינה

״ התופעה המרכזית בחזית החיצונית בשבועות הקרובים :
נימה חריפה כיחסים כין ישראל וכרית־המועצות. מוסקבה
מתייחסת בחו מרה רבח לאזהרה שנמסרה לשגריר ישראל בתריאל ב״ץ, אחרי
הפלת המיגים הסוריים.

סגן שר

החוץ הרוסי, שמסר את

האזהרה, ה ש מיע

אותה פעמיים ב אוזני ה שגריר, שרשם אות ה מילולי ת, ועזב את משרד החוץ
מבלי להגיב דבר. הרוסים ציפו שהאזהרה תפורסם בישראל, ומשלא פורסמה —
מסרו אותה לפירסוס במו סקבה.

• לא מן הנימנע, בי חלק מההחמרה יוסכר ככעסה של
מוסקבה על ההסכם המיסחרי ישראל־רומניה. הרוסים רואים
בהסכם זה פתח נוסף שפו תחת לעצמה בוקר שט אל המערב, כרי לרופף את
קשריה עס מוסקבה ועם הגו ש ה מיז ר חי; ו היא רואה בישראל בהק שר זה,
סוכנת אמריקאית.

• ההתקררות תיתן את אותותיה גם כמה שמחכה ליגאל
אלון, באשר יבקר כלנינגראד בראש המשלחת הישראלית
לוועידה העולמית לכיטוח סוציאלי. הרוסים כבר הביעו את תמיהתם
הבלתי־רשמית מכך, שאלון יהיה השר היחידי שיבוא מאיזה מדינה שהיא. הס
גס הביעו את הסברה, כי נסיעה זו באה מטעמי יוקרה פנים־ישראליים, ו ר מזו

אלון

יוכל

להיפג ש

בעלי־תפקירים

ממלכתיים

מחוץ

ללנינגראר.

• בזירה הפנימית תרכז שערוריית ״עיסקת הפרדסים״

(המשך מ ע מוד ) 10
לה הפלא שית החיכוחיס, שנערכו במ שרד הרבנות
הרא שית על ׳השאלה: האם הפלא שים
הם יהודים? שאלה זו עדיין לא מצאה את
פתרונה.
כן ׳שמעה העדה על העלבון שנגרם לאחד
מהצעירים הפלא שים הנמצאים בארץ, בני מין
גטיה, בנוג ע לני שו איו עם בחורה ישראלית.
העדה הפלא שית הזדעזעה מאד ל שמע ה־י
בעיו ת שנוצרו על־ידי הרבנו ת הראשית.
העדה הפלאש״ת, שאבותיה שתו את קובעת
כוס־היסורים ועמדו בגבו ר ה על קדוש
השם; ושלא נרתעו אבו תיה מפני עינויי ם
ולא בגדו ב א מונ ת ם; ו שעלו א בו תי ה על
מוקדי אש וחת מו בד מם על תעודת נ אמנות ם
לעם ישראל, רואה את הבעייה, שנוצרה ב־מ
שרד־הרבנות לגביה, כאסון גדול לעדה ו חילול
קדו שיה,
תקוות העדה היתה שתקומת־י שראל תביא
להם ה תפ ת חו ת רוחני ת ו חו מרית, גאולה ו ישועה.
אולם תקוותם היתה לשווא. ב מ קו ם
ללמדנו תורה ומצוות ול הורות לנו את הד
רו׳ אשר נלך בה, ואת המע שה אשר נע שה,

אר ביותר של אילת (כמעט 80ל׳׳י לזוג
ליום):
• אחרי השעה 9.30 בבוקר אי־אפשר
להשיג ארוחת־בוקר, גם לא בחדר. הנופשים
הוכנסו למישטר צבאי, מבחינת הזמנים.
• אי־אפשר להשיג עתון־בוקר עם ארו־חת־הבוקר
בחדר. כדי לקרוא עתון, צריכים
לרדת לאולם־הקבלה.
• כל החדרים פתוחים למסדרון. כל
רחש במסדרון — מאוחר בערב ומוקדם בבוקר
— חודר לכל חדר.
• לכל שלושה חדרים יש מיזוג־אוויר
משותף. כאשר תייר זקן או נופשת חולה
תובע לסגור את מיזוג־האוויר בחדרו — נסגר
המיזוג אוטומטית בשאר שני החדרים.
השכנים נאלצים לבלות את הלילה בחדר חם
ומחניק, או לפתוח את החלון. במיקרה זה
מעורר אותם בבוקר הרעש בחוץ.
• מכיוון שהמלון כשר, אי־אפשר להשיג
ביצה רכה בשבת בבוקר. גם בשאר הבקרים
חסר לפחות פריט אחד בכל ארוחת־בוקר
שהגיעה לחדר: סוכר או מלח, ריבה
או פילפל (זה נהוג בכל בתי־המלון בארץ).
• בעוד שבאילת עצמה יש מסעדות

כוווו !
אתתשומת ״ הלב. בעיקר ידובר על האפ שרות, שמנהלי בנק הפועלים
וגמול, ש שימ שו נו שא לגילויי העולם הזה ולחקירת המוסד לביקורת של
ההסתדרות,

ע שויים

להתנקם

בחוקרי הם

על־ידי

פירסום

סודות

כספיים

צמרת נזפא״י. פרט הע שוי לצאת לאור, במיקרה זה: שאחת הקרנות ההסתדרו־תיו
ת העניקה ל מפא״י הלוואה של חצי מי ליון לירו ת יום לפני הבחירות האח־רונות
לכנסת.

• ההתפתחויות בקרב מפא״י יתרכזו עתה סביב מאמצי
צמרת המפלגה להבטיח איחוד מלא ומהיר עם אחדות־העבודה.
הכוונה היא להביא לאיחוד זה בחוד ש הבא, ביו ם השנה לחתי מ ת
ההסכם על הקמת המערך. על רקע זה, תי ת כן פרי שת ם של כסה מחברי מפא״י,
תוך איום שהם יצ טרפו לרפ״י.

• לוי אשבול ישתמש בסמכויותיו בשר הבטחון, בדי
לנסות להשתיק שערוריה של הונאות ומעילות, סביב עבודות
שבוצעו בבור האטומי בדימונה. הפרשה החלה כאשר הוג ש גיליון-
אי שום נגד הקבלן אלי הו צינצינטוס, והוא מצירו הגיש

תלונה נגד כמה

הם מתכונני ם לדחות או תנו מ חוץ לכלל־יש־באל
ולתת או תנו פרס לחומפי־נפ שות.

ציוני, גם דתי. קריאתו הפאטתית של
נימצוביץ, וגם הכרזתו של נשיא ד,מדינה
כי הוא ער לבעייה, אינן מתחשבות עם המציאות,
שאותה מכיר היסב ראש העדה החבשית.
מציאות
זו אינה מותירה מקום לספקות:
הרבנים בירושלים קבעו כי הפלאשים אינם
יהודים, והרבנים לא ישנו את קביעתם אפילו
למען הציונות.
ראש מחלקת העליז; של הסוכנות היהודית,
שלמה זלמן שרגאי, הוא ציוני טוב.
אבל הוא גם איש מפד״ל נאמן, שלגביו
חשובה קביעת הרבנים יותר מתורת הרצל.
לכן יש להניח כי הפלאשים יישארו בחבש,
וכי מחנות עליית הנוער, אותם טיפח נינד
צוביץ במסירות, לא יתמלאו בנערים שחומי־

העור.

אילת

האחראים במ שרד הבט חון. אחרי התחלת המ שפט בדלתיים פ תו חו ת, יכריז עתה

אני ואת/בחוף אילת

א שכול כי טע מי ב ט חון מחייבי םלהמ שיכו בדלתיים סגורות.

״איזה יופי!״ כמעט כל אחד מעשרת אלפי
בני־הצפון, שנהרו בשבוע הפסח לאילת,
הפליט קריאה זו בהגיעו במכונית, או ברדתו
מן המטוס.
השמש היתד, חמה, אך לא לוהטת. הים
היה חלק וקריר. הנוף היה מרנין־לב.
ובכל זאת היו טרוניות לרוב.
דג בחול אובל מצות. מאושרים ביותר
היו המשוגעים לקאמפינג, שהקימו את
אוהליהם לאורך החוף, ובכל מקום אחר.
פחות מאושרים היו שוכני בתי־המלון. כי
בתי־המלון הם עקב־אכילס של אילת.
בכמה בתי־מלון פשוט אי־אפשר לסגור
את החלונות ו/או הדלתות. כמעט בכל בתי-
המלון פתוחים החדרים לרעש.
התלונן אורח, ששהה בבית־המלון הממו־

• אחרי השתלטותו על הרדיו והטלביזיה, ינסה שר
ההסברה ישראל גלילי להשתלט גם על ענף הסרטים. כיום
נתון הטיפול בענף זה בידי מ שרד המיסחר והתע שייה, ו תי תכן ה תנג שות בין
שני המשרדים, לפני ׳שהשאלה תוכרע סופית.

• שערוריה פנימית חדשה ב״דן״ ,שתהיה לה השלכות
גם על טיב השרות לנוסעים ז ראשי האופוזיצי ה יא שימו את הנהלת
הקו אופרטיב, כי היא עו מדת להוציא אלפי לירות על נסיעה לספרד, ולכסו ת
את ההפסדים על־יד׳ הגדלת ריווח הז מן בין או טו בו ס אחד ל מי שנ הו, בקוויס
העיקריים באזור תל־אביב.

מצויינות, כגון הדג הכחול, שהוא ברמה
צרפתית גבוהה, הרי האוכל בבתי־המלון
הוא בלתי־מעניין, ברמה של בית־הארחה.
• כל האורחים, דתיים ובלתי־דתיים,
יהודים ונוצרים — נאלצו לאכול מצות.
רמקול לבדיחות גסות. בחוף אילת
יש אביזרי־נופש בשפע: חסקות וסקי־מים,
סירות־מנוע וסירות־חתירה ואופני־מים.
בכל זאת מצודד החוף פחות מאשר המים־
רץ העלוב ביותר בריביירה הצרפתית. הסיבה:
חסרה הססגוניות של שימשיות גדולות,
מזרוני־מנוחה ושאר מיתקנים, המושכים
את העין והלב. תחת זאת פזורים בחוף,
מגובבים ללא סדר, סככות הדומות למחסנים
ישנים, ומיבנים מסוגים שונים, כולם
מכוערים ובלתי־מושכים.
נראה כי ראשי־העיר עצמם עדיין לא החליטו
מה בדיוק צריכה אילת להיות — עירקים
בינלאומית, עיר־תעשיה או עיר־נמל. חו־סר־בטחון
זה משתקף במיתאר העיר. הממד
עלים הגדולים לחשמל ולהתפלד. שוכנים
דווקא על החוף ובולטים לעין, תחת להיות
חבויים מאחות הגבעות הסמוכות.
ממילא גם אין שיטור מתאים לנופש.
פלוגת־צבא עליזה הקימה את אוהליה תחת
חלונותיו של בית־מלון מפואר — תחת
לעבור לקטעי־החוף הריקים הסמוכים. קבוצות
עליזות אחרות הביאו עימן רמקולים
חזקים, טירטרו עד מאוחר בערב, ברדיוס
של מאות מטרים, את שיריהן ובדיחותיהן
הגסות.
לעומת זאת רודפים אבות־העיר את הביט־ניקים,
שאינם מביאים לאילת כסף, אך המוסיפים
לה גוון מקורי, המושך תיירים.
כל זה לא יכול היה לפגוע בשמש, בנוף
ובים. אך אילת עוד תצטרך ללכת דרך ארוכה׳
לפני שתהפוך עיר־קיט למאות אלפי
מחפשי־שמש בעולם — כפי שהיא יכולה
להיות, לאור נתוניה הטבעיים.
הסולם הזה *154

לעצור אותם!
(המשך מעמוד ) 11

מניין מצאו חברי ,,מעפה״ מיליון
לירות לשלם לאפשטיין?
המוסד כבר מצא את התשובה. אותה
תשובה השמורה בסוד כמוס והמתפרסמת
מעל עמודים אלה לראשונה. והנה התשובה:
היא נוגעת לשלושה בוסים גדולים, החולשים
על מאות מיליונים. ואלה ־־,ם:
ים־שחור מבנק הפועלים, רעיף מג מול, ונזר
מבנק זרובבל.
הם לא נתנו אף פרוטה לסעפה —
ישירות.
הם נתנו את הכסף ליכין־זזק״ל. אם מישהו
היה שואל אותם, היו עונים, בצדק
ובתמימות :״מה יש? יכין־חק״ל היא חברה
מיסחרית גדולה, היא חברה ציבורית מכובדת.
מותר לתת לה הלוואות•.״
והנה סכומי ההלוואות שהם נתנו:
• ״כנר, הפועלים״ נתן 300.000

שמנוו ות חמו
ע י למנוע את

״גונדר שר איש שצנח
נתיחת הגוויה-וכמעט

״גמול״ נתנה 400.000ל״י.
״בנק זרוכבל״ נתן 300.000

סך הכל: אותו מיליון לירות, שהגיע
לבסוף לכיסו של יוסי אפשטיין.
ומה
חלקו של שמואלי? הוא
העביר את הכסף מקופת ״יכיף
חק״ל״ לקופת ״סעפה״ .בדמי־העברה
קיבל שליש !ממניות ״מיש־גב
הדר בע״מ״.
מובן ששמואלי לא יכול היה לעשות זאת
על דעת עצמו. הוא היה זקוק לאישורה של
הנהלת יכין־חק״ל. זה לא היה קשה. שכן
הנהלת יכין־חק״ל — ממי היא מורכבת?
בראש ובראשונה מבעלי־המניות של סע־פה.

״מסקנות
מרחיקות לבת״
ך* מוסד המזועזע לביקורת סיים את
1 1חקירתו וחיבר את הדו״ח, עוד לפני חג
הפסח. אבל מכיוון שחבריו הם עסקנים
מפלגתיים ותיקים, הם נשמרו גם בזעזועם
הקשה מלזעזע את אשיות ההסתדרות.

מישהו רמז׳ ,שאם יערפו את
ראשו של רעיף, וישחירו את פניו
של ים־שחור -יצטערו על בך
קברניטי הוועד-הפועל. שבן אנשים
אלה יודעים הרבה סודות
לא נעימים.
עובדה מאלפת: כאשר רווחו לפני שבוע
השמועות במסדרונות הוזעד הפועל על חומרת
הגילויים של המוסד לביקורת, שאל
אחד העסקנים הבכירים את אהרון בקר שאלה
פשוטה :״איך הרשית לגמול לערוך
אסיפה כללית ולבחור ברעיף מחדש, אחרי
שהעולם הזה פירסם את האשמותיו?״
השיב אהרון בקר :״לא ידעתי על האסיפה
מראש.״
על אותה אסיפה ידע מראש העולם הזה,
שאף צילם את כל גדולי גמול בכניסתם.

תקנון ההם תדרות וחוק המדינה
ך* אשר ניסחו חברי המוסד לביקוע
דת את המלצותיהם, עשו זאת בזהירות
עילאית. הם קבעו שהשלושה חייבים
״להסיק מסקנות אישיות מרחיקות־לכת״ .הם
גם הזמינו את שני מנהלי יכין־חיק״ל, איסר
פיקרסקי וקלרה רונגיל, השותפים בסעפה,
להסיק אותן מסקנות, בשל היותם שותפים
לקנונייה של ים־שחור־רעיף־שמואלי.

על מסקנות המוסד לביקורת אין
עירעור. כף קובע תקנון ההסתדרות.
אכל
יש תקנון העומד מעל לתקנון
ההסתדרות. זהו חוק מדינת
ישראל.
חוק זה מחייב את המישטרד, לפתוח בחקירה,
אם יש חשד סביר שבוצעה עבירה.
במיקרה של השלושה, דורש היושר הציבורי
כי המישטרה תתערב, ותעצור את
השלושה לחקירה.
הם לא שיחקו בכסף שלהם. הם לא הימרו
בחסכונות הפרטיים של בני משפחתם.
הם עשו עיסקה מלוכלת עם כספם של מיליון
חברי ההסתדרות. כספם של מפקידים
תמימים בבנקים. כספם של מובטלים הרעבים
ללחם. כספם של פועלים שאינם
יכולים לשלוח את ילדיהם לבית־ספר
תיכון.
העולם הזה 1548

..חחר!112ת• חי!
^ בא שלך נפל בבית! אבא שלך
ן מת.״ צעקו הילדים אל משה אדרעי.
משה בן התשע, ששיחק בכדור במיגרש־המישחקים
הסמוך לביתו, מצא את עצמו
פתאום מוקף בעדת ילדים נרגשים, שהצטופפו
סביבו, כשהם צועקים אליו את הבשורה.
הוא פרץ בבכי נורא.
״רצתי בכל הכוחות שלי. בכיתי כל הדרך.
מסביב לבית היו המון אנשים וכולם
הביטו עלי ברחמנות. הם אמרו־שאבא שלי
מת פתאום. הם לא נתנו לי להיכנס פנימה.
אמרו שחברה־קדישא נמצאים בתוך הבית.״
ואכן, בפנים, ישבו אנשי חברו־,־קדישא,
כשהם עסוקים מאד ומתכננים לקבור את
אביו החי של משה.

לא אכל -וכמעט נקבר
ף וסף אדרעי, אדמוני, צנום, בן ,50 היד,מחוסר־הכרה
ולא הרגיש כלל שרוצים
לקבור אותו בעודו בחיים. הוא לא זע,
החבורה הקדושה המשיכה לעסוק במלאכתה.
אדרעי
אפילו לא היה חולה אנוש. המת־המדומה
אמנם סובל מסכרת כרונית, אך הוא
עבר טיפול שיגרתי, בעזרת זריקות אינסולין,
שהוא נהג לקבל במרפאת קופת־חולים
המקומית.
״הזריקה הזאת חזקה,״ סיפר. ולכן, תמיד
אחרי שנותנים לי זריקה — אני צריך לאכול
הרבה. הפעם הזאת, אחרי הזריקה, לא אכלתי
שום דבר.״
ובגלל זה שלא אכל — כמעט שקברו
אותו.
״באמת מזה שלא אכלתי הרגשתי שכואב
לי הראש. כשהגעתי הביתה, נהיתי כל כך
חלש, שראיתי שחור לפני העיניים והרגשתי
שאני נופל, נופל.״
יותר לא זכר יוסף שום דבר.
הוא גם לא ידע שחברה־קדישא השתלטו
מהר על המצב. לבושי שחורים הם הופיעו
מיד במקום, ופשטו על אדרעי השרוי בעילפון
כחבורת־עיטים.
הם קבעו ביניהם שהוא בטח מת, ומיד
ניגשו בחריצות לטפל בגוויה החדשה שלהם.
על פי החוק, חייב רופא לקבוע את סיבת
המוות. אבל הדתיים, בקנאות מטורפת, לא זו
בלבד שלא התירו כניסת רופא לשם קביעת
סיבת המוות, אלא אפילו לא איפשרו לקבוע
את המוות עצמו.

להזעיק עזרה רפואית. הרופאה שמעה ונחרדה.
היא
ידעה על המיקרה, שכן טיפלה ביוסף
מאז עלה ארצה, עם אשתו ושלושת ילדיו,
לפני שנתיים.
מאז שהתיישבה המשפחה בגבעת־אולגה,
שליד חדרה, טיפלה הד״ר חנה פריידלין בחולה.
היא גם ידעה כי זריקה של אינסולין
עלולה לגרום למצב של הלם.
לכן, ברגע ששמעה על המתרחש, מיהרה־אל
ביתו של הפאציינט שלה. אבל לא נתנו
לה להיכנס.
מתוך הדירה עלו בכיות המקוננים, ומסביב
לבית התגודדו השכנים. הם פינו לרופאה
את הדרך. היא עברה בריצה בינם
והגיעה לדלת, אך מבפנים לא נתנו לה לפתוח
אותה.
הרופאה הלמה בדלת. היא צעקה, ניסתה
להזיז את אנשי חברה־קדישא, שחסמו את
המעבר, סירבו בתוקף לאפשר לה להיכנס
פנימה.
סיפר מקס פינקס, אח קופת־חולים :״אנשי
חברה־קדישא שמרו על גופו של יוסף ול־דוקטור
בכלל לא נתנו להתקרב. הם עצרו
אותה בכוח.״
לקברנים היתד, גם סיבה :״האיש הזה
מת,״ הם אמרו .״הגוף הוא שלנו. שאף אחד
לא יעז לשים יד על הגוף. הוא קדוש.״

הגוף הוא שמו

זמן שהם התכוננו לקבור את הגבר
המעולף, רצה אתת מבנות המשפחה

קורבן אדרעי ובנו
״רצתי ובכיתי כל הדרך״

״אסור לכם לעשות את זה,״ צעקה הרופאה
,״אם לא תתנו לי לבדוק אותו —
זה היה על אחריותכם!״
אבל עדיין לא נתנו לה לגשת. לבסוף קראה
לעזרה גבר אלים, והוא פרץ לה בכוח
את הדרך פנימה.
דוקטור פריידלין, שהגיעה סוף־סוף אל
מיטתו של המת, בדקה את הדופק שלו ואמרה
לאנשי חברה־קדישא :״לא תקבלו שום
תעודת־מוות, כי האיש הזה חי.״ ,
השתרר שקט. ומאותו רגע צייתו כולם
לרופאה. מהאמבולנס שהמתין בחוץ הובאה
אלונקה. המת נלקח מידיהם של אנשי־הקו־.
דש, והובהל אל בית־החולים הלל יפה. טיפול
קצר החזיר אותו לחיים.
״אני לא זוכר שום דבר ממה שהיה,״
סיפר יוסף .״שאלו אותי מה ראיתי בעולם
הבא. גם זה אני לא יודע.
״אני רק יודע שהיה לי באמת נס גדול.
מי שהציל אותי זה אלוהים. אבל מה? גם
הרופאה.
וכך, כמו באגדות, ניצל הגיבור מכוחות
השחור ושב אל חיק משפחתו. אבל מסמרת
שיער היא המחשבה מה עלול היה לקרות,
אילולא הופיעה רופאת קופת־חולים ברגע
האחרון.

אפילוג

ך* שבוע אירע בתל־אביב מאורע שונה
ן 0מאד — ודומה מאד. רב זקן נפטר ב־בית־חולים.
אותה שעה הביאו לשם אדם
פצוע שהתעוור. בעזרת קרנית מעינו של המת
אפשר היה להחזיר לפצוע את ראייתו.
אך את הקרנית יש להעביר מיד, לפני שתאבד
את חיוניותה.
היות והרב היה האדם היחידי שמת שם
באותו היום, נאלצו_ הרופאים לבצע את ההעברה
של קרנית־העין ממנו.
אנשי הדת איימו בעריכת הפגנה בתוך
בית־החולים — כי כבוד המת נפגע. חברי־הכנסת
מטעם אגודת־ישראל, דרשו מיד לכנס
מושב מיוחד של הכנסת, כי ביצע
פשע איום: ניתוח במת.
למרות החוק הקיים משנת , 1963 המתיר
הרחקת אבר מגופתו של מת למען השתלתו
בגופו של חולה — הם הפעילו את לחצם
כנגד כל ניתוח של גוויה. התוצאה: אדם
חי נידון לעיוורון כדי שמת ייקבר כשעיניו
לא־פגועות.
נאמר :״אדם באמונתו יחיה.״ אך כאן,
בגלל אמונתם של קומץ אנשים, נידון כמ,עט
אדם למוות, או לעיוורון.

על.וסע סידנא ערי

אחד החופים המרהיבים ביופיים, צפונית להרצליה,
ערכו שתי ה חלוצו ת את הנ סיון הרא שון שלהם
בהופעה בציבור. כאן עוד לא ניתן היה לעמוד על תגובו ת הקהל, שכן רבים מהצופים לא ה אמינו
בכלל כי בגד־ים כזה נועד לרחצה של ממש .״זה ב טח טריק לסרטי פירסומת,״ אמר אחד .״נראה
אם יש לכן דם לרדת לחוף,״ אמר שני. אחר כן ליוו כמה מן הצופים המ מונעי ם את השתיים

ועת הקהל

ניגשו בשקט, לברך איפה

התבררה חיש מהר בבריכ ת מלון אכו־יה, ברגע הרא שון בו
פל שו ל שמח חלו צו ת המח שוף האחורי. הגברים התפעלו והג שים
עו שים בגד־יס כזה. ב ת מונ ה נראות שתי חלו צו ת בבגד־הים החדש.

ף* ש רו אי םאותה מלפנים, היא נראית
בחורה כשרה וצנועה, מכוסה היטב,
איש לא יכול החשוד בה שהיא לא יצאה
זר עתה מהבית של האמא שלה, ואנשים
עם הרבה אמונה, יכולים לטעות ולחשוב
שהיא יצאה זה עתה מהמאה התשע־עשרד״
אם לא מלפני כן.
את ההפתעה היא מכינה לצופים במקום
לגמרי בלתי־צפוי. ורק מי שהצניעות מלפנים
מסקרנת אותו מאוד, מקיף אותה
מאחורנית, ומגלה שמשם זה נראה לגמרי
אחרת.
מאחורנית היא מגולה לגמרי. הבגדיים
שלה מורכב בצד הזה ממחשוף אחד גדול,
שהסוף שלו מתחיל רק בחלק העליון של
הרגליים, אם להתבטא בשפה עדינה, אם בחלק
התחתון של הגב, אם להתבטא בשפה
פחות עדינה.
כל מי שמעוניין לדעת מאיפה תצא הצעקה
האחרונה של חופי הרחצה של שנת
1967 כדאי לו להסתכל היטב על הצד האחורי
הזה.

את הבגד ים האחורי הזר, המציאה בעצם.
עוד בחורף, מיודעתנו וורוניק וונדל, כיוון
שזה היה חורף היא הלבישה את אותו פרינציפ
על שמלה ארוכה ומהודרת, הופיעה
בר, בבכורה גדולה ונוצצת״ וכל הקרואים
עקבו אחריה בהתלהבות רבה, מכל הצדדים,
וניסו לברר היכן נמצא סוף השמלה שלה.
האמריקאים גילו גם הם את אותו רעיון,
כיוון שמוחות גדולים הוגים תמיד את אותם
הרעיונות, ובפרט המוח של רודי גרנייך,
שהוא בכלל המייסד של הבלי.
האמרקאים החלו לייצר את בגד־הים האחורי.
ייצאו אותו לחנויות, ומיד נמצאו
כמה בחורות אמיצות שהתנדבו לנסות אותו
על בשרן, לצאת איתו לחופי־הים החורפיים,
ולחטוף נזלת ושאר הצטננויות.

*0.דיכת ישראל, כידוע, לא מפגרת אחרי
העולם בשטח האמצאות והתגליות.
לכן, מיד לאחר שבגד־הים עם המחשוף האחורי
פורסם, גילה אותו בעל חנות מדים.
כי הוא מבין בזה וגם היה חלוץ הבליקיני

היתה המדידה הרא שונה שנעשתה בישראל לבגד־ים בעל
״ 0 1 1 ^11 1

מח שוף אחורי. בעל מדים, שהציג את הדגם החדי ש

11 1 1 /1 1 1
בחנותו ברחוב אלנבי, לא חלם כלל על הצלחה גדולה, לאחר שניסה כבר בעבר לרא שונה את הבליקיני,

גם את הצו השני
בארץ. הוא הפר מיו בגד־ים דומה, ושם
אותו בחלון הראווה שלו.
אך גם בעל מדים לא תיאר לעצמו שבגד־הים
יזכה להצלחה מיד ביום היוולדו. בבל
זאת כבר ביום הראשון הופיעו בחנות מיס־פר
נערות, ושאלו אם את הדבר הזה שבחלון
לובשים, ואם אפשר לקנות אותו.
בעל החנות הבטיח שתוך שבוע או שבועיים
אפשר יהיה לקנות את זה, ומי שרוצה
יוכל גם ללבוש את זה. וביתן ששתיים
מהמעוניינות לחצו עליו, הוא יצר
מיד שני בגדי ים אחוריים נוספים, ומפר
אותם על המקום.
שתי הנערות המאושרות, חלוצות הק־ץ
הבא, לבשו את הבגדים הללו, כמה שאפשר
כבר ללבוש מהם, והלכו להתרחץ. בפיט
שאחת מהן, הדוגמנית הבלונדית אנה טו־כמאייר
( )19 היא ילידת רוסיה. לכן לפי
השקפתה עכשיו בכלל קיץ, וחם נורא. חברתה,
מונגולה לאזר, סתם שמחה ללבוש
בגד־ים כל־כך מודרני ובל־כך יפה.
השתיים הלכו לבריכה של מלון אכדיה
לראות מה יגידו שם בקשר לכך.
התגובה האנושית הראשונה שקידמה אותן,
היתד, זו של נחום רז, איש רפ״י :״אוי,
זה דומה לקופה חדשה של הקרן הקיימת,״
הוא הכריז, ובל האוכלוסיה שמילאה את
הבריכה ביום השבת הסכימה איתו בצהלה.
״תשים מטבע,״ הם צעקו ועודדו האחד
את השני ,״איזה בובה של שיגעון,״ ״איזה

מחו־־ל
גרנייך,

נלקחה הדוגמ ה — יצירתו
החדשה של האופנאי דודי
שהביא לעולם את הבליקיני.

יופי!״ ״אין לו סוף, למחשוף!״ ועוד ועוד.
והנשים בבגדי־הים המיושנים, מלפני שנה,
הסתכלו עליהן בחומרה, ואמרו לידידיהם:
״זר, הרי גועל־נפש, איך אפשר ללבוש דבר
כזד״״ ואחר־כך ניגשו אחת אחת בחשאי אל
הנערות, ושאלו אותן איפה קונים דבר כזה.
לכן לאור זה יש להניח שבקיץ הבא עלינו
לטובה תינתן לבני ישראל ההזדמנות לחזות
היטב בכל מעלותיהן של בנות ישראל.

בנסיעת! לבריכת אכדיה הקרובה, כדי להיווכח שבאמת יש שימו ש לבגד־הים בעל המח שוף האחורי.
ושם נכונה להן הפתעה: הבנד־ים באמת נועד לרחצה של ממש. אנה ו מונגול ה פ שטו את בגדי הן
העליונים, וברגע שנגלה בגד־היס בעל המח שוף האחורי, התארגנה שוב מקהלת גברים. בגד־הים
הוכיח את עצמו לא רק על מיד שאות הבריכה, אלא גם במים ממש .״רוצים לראות את הצד
השני,״ קראו הגברים מסביב .״לא את זה, אלא את הצד האחר,״ קראו גברים אחרים לעומ תן.

וול הירקון

ה שתלטה כל אחת מהצעירנת על סירה משלה. הן ריכזו מיד מטיילים על
גדות היר קון, שיצרו גם הס מקהלה מדברת ומתפעלת. ב ת מונ ה נראית
נס סירה, ובה מ שפחה נופ שת שיצאה ל שייט, שעצרה את שיוטה כדי ל ה תבונן מקרוב ב תגלי ת החדשה.

עצמם בתצוגה,

פלטה המדגימה קריאה מפיה, כשידיד נילהב ניסה לייצב את בגד־היס כראות
עיניו. צופים אחרים, באכדיה ועל גדות הירקון, לא העזו אמנם לשתף את
אן ה שמיעו עצות ב שפע :״להסתובב!״ ״למ ה רק מאחור ולא מלפנים?״

* * וניודהדגל של הצי הישראלי — שלום — עלתה
^ ע ל שירטון.
כשאוניה רגילה עולה על שירטון, ממנים ועדת־חקירה,
בודקים, חוקרים, ומישהו נותן את הדין.

מי יתד אה הדין על האסון שקרה לאוניה
״שלום״ ?

חנזון ו3רוח־וו1ת
*סיום הולדתה, לפני חמש שנים, ועד היום, עמדה
דרכה של האוניה בסימן של קלות־דעת.
בקלות־דעת ובחיפזון היא הוזמנה. זה היה בימי שלטונו
של דויד. בן־גוריון, כאשר ישב השר יצחק בן־אהרון,
איש אחדות־העבודה, בכורסת שר־התחבורה.
בקלות־דעת ובחיפזון רוצים עתה לחסל אותה. זה קורה
בימי שלטונו של לוי אשכול, כאשר יושב השר משה

כבר אז היה ידוע בעולם־המקצוע שצפוי משבר לענף•
הנוסעים. שוב אין לאדם המודרני זמן לעבור את האוקיינוס
באוניה. אם הוא מפליג מחוף צרפת לחוף ארצות־הברית,

-מאת __

אוד אבנר
במשך ארבעה ימים, עוד יתכן הדבר. אן אם הוא צריך
להפליג מחוף ישראל לניו־יורק, במשך כמעט שבועיים,
הדבר עובר את גבול האפשרות.

האם זה היה סוד? זה היה סוד רק למתכנני
משרד־התחכורה, אם אפשר לקרוא להם כשם
מתכננים.
האודה עלתה בצרפת 16 מיליון דולאר, ואביזריה עלו

כי הממשלה תאמץ כל שריר כדי להפוך את האודה
לריוזחית.
אך עוד לפני שנופץ עליה בקבוק השמפניה המסורתי,
הונחתה עליה מכה נוספת.
הוחלט כי לא יהיה באוניה אלא מיטבח כשר.

מדוע? מפני שאחרת היתה הקואליציה הבן
גוריונית טובעת. כדי להציל את עצמו ואת
קואליצייתו, הוטבעה הריווחיות של האוניה.
איש אינו יכול לדעת בדיוק באיזו מידה גרם המיטבח
הכשר לאסון האודה. אך אין ספק כי הוסיף הרבה לאי־ריווחיותה.
אדם
מודרני המחליט להפליג בים — על אף ביזבוז
הזמן היקר הכרוך בכך — רוצה ליהנות. הוא רוצה
לאכול היטב. גם כשהוא יהודי.
מי מוכן לשהות ב״בית־מלון צף״ ,מהודר ויקר, כשאינו
יכול לקבל חלב לקפה אחרי הארוחה? כשאינו יכול לקבל
ביצה רכה בשבת בבוקר? כשאין באוניה מאכלי־הים
המבוקשים, המהווים חלק חשוב בתפריט כל אוניה אחרת:
סרטנים, שבלולים, צדפים?
המיטבח הטרף לא היה מבריח יהודים אדוקים, שיכלו
לאכול בחדר־האוכל הכשר. אך המיטבח הכשר הבלעדי
הבריח את הנוסעים הבלתי־אדוקים.

האוניה ״שלום״ הפכה לגעפילטע פיש צה.
תכשיל שגרם באב־מעיים למדינה.

אנשיס סשוניס גאד -עו סשנונו
ף* אילו כל זה

לא הספיק, באה השערוריה של

^ הפלגות־הבכורה.

כל מישהו, שהוא משהו במישטר הקיים -
הפרוטקציונרים של כל משרדי־הממשלה, כל
מוסדות־המפלגה, של הקואליציה ושל האופוזיציה
-נסעו חינם על אוניית־הדגל, על חשבון
המדינה.
זה יצר מצב־רוח טוב בצמרת המדינה. אבל זה לא
עזר לשלום.
מה גם שנוסעי האודה — גם נוסעי־החינם — לא מילאו
את פיהם מים. הם התאוננו בקול רם. השרות באוניה היה
מסמר־שערות.

מדוע?

גם זהו דבר המעיד על כושר־התיכנון של גאוני הממשלה.
כאשר הוזמנה שלום, היה ברור כי לא נותר מקום
לשתי אוניות אחרות שעבדו על אותו קו: ציון וישראל.
זה היה חבל. כי גם ציון וגם ישראל ושתיהן אוניות
נוסעים־ומשא משולבות) היו ריודחיות. צי״ם היתד. מוכנה
להקריבן על מיזבח תקוותיה לשלום.
אולם ציון וי שראל לא הוצאו מן הקו ברגע שהחלה
שלום בהפלגות־ההרצה שלה. לכן אי־אפשר היה להעביר
ל שלום את הצוות המאומן והמנוסה של שתי אוניות אלה.
תחת זאת גויים צוות שלם חדש, בלתי־מאומן ובלתי־מנוסה,
לשלום. עבר זמן רב עד שצוות חדש זה למד לשרת
נוסעים באוניית־לוקסוס.
(תוצאה אחרת: כשחוסלו ציון וישראל, לא היה מקום
לעובדי־המשק שלהן. הם נשארו מובטלים. עתה, עם
תחוסל שלום, יתווספו על 300 מובטלים אלה עוד כ־200
אנשי־משק מובטלים חדשים — אותם אנשי־צודת שלא היה
צורך בהם מלכתחילה, אילו באה שלום מייד במקום ציון
וישראל).

חסידה שווי סינשה
ך* קללה העיקרית שרבצה על שלום, מאז יומה
( !הראשון, היה חוסר־הכושר של מנגנון מכירת־הכרטיסים
של צי״ם.
בניגוד למנגנון אל על, שהגיע לתפוסר. גבוהה מאד של
מטוסיו, היה המנגנון של צי״ם בארצות־הברית כושל.
אי־סדרים נרחבים מנעו מכירה יעילה של כרטיסים. מתחרי
צי״ם, שהחלו מרגישים בלחץ המשבר הפוקד את ענף־
הנוסעים, הגבירו את מאמציהם. הם חיזרו אחרי הלקוחות.
מנגנון צי׳׳ם נשאר רדום. הוא לא מסר את התפקיד
החשוב החיוני הזה לסוכן כללי מנוסה, כגון אמריקן
אכספרס. הוא גם לא התאחד עם מנגנון־המכירה של אל על.
הוא נשאר עצמאי — וכושל.

כרמל, איש אחדות־העבודה, בכורסת השר.

הביצועיסטים דאז, והחפלנים דהיום, עושים
דבר והיפוכו. אך גם הדכר וגם היפוכו -
מקורם באותה רוח כלתי-אוכייקטיכית, בלתי־מחושבת,
כלתי־מתבננת.

סוד של 20 גיליון דולאו
ן* אשר הוזמנה האודה בצרפת, לא נעשה שום מהקר
^ רציני לגבי סיכויי הובלת־הנוסעים בים.

כארבעה מיליונים נוספים. בסך־הכל 20 :מיליון.
(היא הוזמנה בצרפת, גם אומרים, מפני שהצרפתים
תבעו זאת, כתמורה למכירת מיראז׳יס לישראל).

היכן היה החשבון? אל תשאלו את כן•
גוריון. אל תשאלו את בן־אהרון.

חגענירסע ניש הצף
** ן הרגע הראשון

עמדה האודה בסימן של שערו־

ריות.
אחרי שהשקיעו בה 20 מיליון דולאר, אפשר היה לקוזת

באשר העירו על כף למנהלי ״צי״ם״׳ ,לפני
במה חודשים, משכו בכתף. כבר לא היה בדאי
לטפל בזה. בי מנוי וגמור היה עימם להיפטר
מ״שלום״.

קוכציס ער ההזדמנות*
**דוע? כאן חברו שני גורמים, שהפכו את פרשת
^ /ש לו ם לאקטואלית.
ההנהלה הקודמת של צי״ם סולקה. במקומה באה הנהלה
חדשה, שתקפה מייד קשות את קודמתה.
הנהלה חדשה זו, שבראשה עומד פוליטיקאי ממולח כמו
מיכאל צור, איש־אימונו של פינחס ספיר, מוכרחה להוכיח

אנשי צוות ״שדו״ צועקים :
שלום מאז הפלגתה הראשונה :״מכרו אותה
וזהו. מה יש פה עוד לדבר? אנחנו דואגים
כי זה הפרנסה שלנו. הבטיחו שיעבירו אותנו
לאוניות אחרות. ככה אמרו המנהלים.
הלואי וזה יהיה ככה.״
• בעילום שם 29 ממוצא מרוקאי,
העובד שנתיים כמסגר־מכונות על
שלום :״אני מהגר, עוזב את הארץ. אעבוד
בחו״ל במיקצוע שלי. אם אני חושב שצריך
היה למכור את האודה? אני חושב שבכלל

30 שדם שאני כבר כאן — זה לא צחוק.
אני נישאר. אין לי מקום אחר.
• כעילופ״שם ( )28 משמן: לא רק
לי כואב הלב. אנחנו לא מוכרים רק אוניה.
אנחנו מוכרים פה דגל ושם. וזה הרבה
מאד. עכשיו יורידו את השלטים בעברית.
קשה לנו לימאים לחשוב שהגרמנים יצחקו
מכתובות בעברית שישארו.
• דדי חרל״פ ( )30 קצין הבידור של
שלום, שלוש שנים בתפקיד: עדיין לא חשב־

לא היה צריך לקנות אותה. אומרים שברגים
קטנים כמונו לא מבינים הרבה, אבל אני
בכל זאת חושב, וחשבתי כבר בהתחלה, שאודה
אחת לא תצליח, איפה ששתי אוניות
אחרות נכשלו.״
• שמעון בן־שושן 22 טבח על
השלום: עכשיו, כשמוכרים את האודה אני
אארוז את המזוודות ואסע לאמריקה: אני
נישאר פה בלי עבודה בכלל. אם לא היו
מוכרים? חם וחלילה, לא הייתי נוסע.
• יוסף צימר ( )50 מלצר בשלום
שלוש שנים, עובד בחברת צי״ם 13 שנה:
זה לא פלא, כל ההפסדים שבגללם מוכרים
את האודה. האווירה בחברה היא רקובה.
באים אנשים חשובים כאלה — ונוסעים
חינם. ועוד כל מיני דברים כאלה.

תי מה אפשר לעשות אחרי שימכרו. באמת
מה אפשר לעשות.

10 נחסאותנו!
קצין בידור חרר ״פ
״מה אפשר לעשות?״
* 0לאנשי צוות האודה שלום יש מה
^ לו מ ר. הם חבויים אמנם בבטן האודה
במשך מרבית שעות היום, אך הוויכוח החריף
המתנהל סביב מכירת האודה לגרמנים
נוגע בראש וראשונה להם עצמם. והם
אומרים: בגדו בנו.

אנשים חשובים נוסעים חינם

• חיים לוי 58 איש משק האודר.

עכשיו יבואו הגרמנים ויסעו באדר. הזאת.
אצלם ישלמו כסף בשביל כרטיסים
— והאדר, תפסיק להפסיד.
אחרי שימכרו אני לא עוזב את הארץ.
* כמה מהמרואיינים מסרו את שמס
אן ביקשו, לא לפרסמו, בגלל חששות שונים.

איש-משק ליכוכיץ
״עשו צעקות״

מכונאי לערוד
״יש כאלה שנדפקים״

את יכולתה לשנות במהרה את המאזן המחריד של צי״ם.

איך אפשר לעשות זאת בדיד מחירה וחותכת
יותר, מאשר על־ידי סילוק האוניה ״שלום / ,
שבבר הפסידה בשלוש שנות פעולתה 30 מיליון
לירות, במעט מחצית מחירה?
כל דרך אחרת — אם ישנה — תהיה ארוכה יותר, פחות
בטוחה, פחות דרמאתית.
ובדיוק כאשר נתגבשה החלטה זו, בא הפיתוי הגדול:
חברה גרמנית חשובה איבדה אוניה בשם האנסיאטיק.
החברה היתד, זקוקה באופן דחוף לאוניה אחרת, שתמלא את
מקומה באותו קו, ותשא אותו שם.
האוניה שלום — אוניה מודרנית, מצויינת — התאימה
בדיוק.
לכן מוכנה החברה הגרמנית לקנות את האוניה במחיר
מצויץ. אף שמחירה הריאלי בשוק הוא כ־ 12 מיליון דולאר,
מוכנה החברה הגרמנית לשלם 15.2מיליון.

זוהי הזדמנות כלתי־חוזרת, ממש אוקאסיון.

ד ח*ו*י - 0נקיות
פשר להכין את מנהלי צי״ס החדשים, הקופצים
^ עליה. כי במכה אחת ייפטרו מן הצרה העיקרית
שלהם, יכניסו סכום גדול לקופת החברה, וישפדו את מצב
המאזן.
טוב ויפה. מי יפסיד?

הצי הישראלי, שייאכד את אונייתו הבולטת
ביותר, וציבור הימאים, שיתחבט באבטלה
גוברת.

יש אנשי עסקים ויש דפוקים
• שלום ליכוכיץ ( )58 איש־משק בשלום,
עשר שנים על הים: באמת, מה קרה
פה? אין מה להגיד. חבל על הכל. היו
הרבה בעיות. היה איגוד. עשו צעקות. לא
עזר שום דבר. מכרו, גמרו — ושלום
עליכם. חושבים רק על דברים גדולים —
לא על אנשים קטנים כמו אנחנו.
• בעילום שם ( )25 איש סיפון על
השלום: פה יש עסק ביש. כבר מההתחלה
צי״ם מתאוננת שהאוניה מפסידה. אבל זה
רק לחץ מוסווה בשביל להשיג הטבות.
בוכים על גרעונות, אבל זה לא הפריע להם
לקחת חינם את הבן של ספיר עם אשד,
ושני ילדים בשתי קבינות של המחלקה הראשונה,
שעולות הון תועפות.
• ששון זערור ( )18 מכונאי: ככה
זה. הם עושים ביזנס, עסקים גדולים —
ואנחנו נדפקים מזה.
• הרי פאלינג׳ר ( )52 נוסע על ה
טבח
כן־שושן
״אסע לאמריקה״
שלום במסגרת טיול־מאורגן של יהודים
מארצות־הברית: הטיול שלנו הוא בן ששה
שבועות. הנסיעה על שלום היא נעימה
ונוחה. אנחנו, הנוסעים, מרגישים מצויץ
באונייה.
שמענו על זה שמתכוננים למכור את
ר,אוניה. אם שואלים אותי — אז אני
מעדיף שלא ימכרו. אסור למכור לגרמנים
אודית־דגל דח־קא. הרי לכל מדינה ומדינה
בעולם יש יוקרה ויש כבוד.

איש־־משק לוי

נוסע סאלינג׳ר

״זה הפרנסה שלנו״

״אסור למכור״

(אין בעייה לגבי 80 אנשי הסיפון והמכונות של שלום,
שימצאו עבודה באוניות אחרות. לא כן מצבם של 350
אנשי המשק, שהגיעו בינתיים לדרגה גבוהה של כשרון
ונסיון).
האם צריכים לרחם על הימאים? מהי זכותם להרים
עתה קול, ולהציע הצעות של יעול, אם לא עשו
זאת עד כה, לפני שבא המשבר?

שאלה זו נשמעת בחונים רישמיים. אין היא
צודקת.
איגוד הימאים לא התחיל החודש בהצעותיו לייעול,
לחסכון. הוא הגורם הפעיל ביותר בשטח זה, מזה זמן רב.
הוא שהיה התובע, הממריץ. ואילו הנהלת צי״ם היתד,
המגיבה, ללא התלהבות.
הימאים יזמו את הקמתה של ועדת־תקן לכל אוניות צי״ס,
במגמה ברורה להביא לצימצום התקן ולחסכון. זה היה
לפני חודשים רבים.
הימאים הציעו ועדה לראציונליזציה ולאוטומציה של
האוניות, ואף מינו ארבעה נציגים לוועדה זו. עד היום לא
טרחה צי״ם להפעילה.
הימאים הציעו בעצמם לצמצם את הצוות של מולדת,
בעונת השפל, בשליש.
הימאים הציעו שינויים טכניים בחדרי־המכונות של
אוניות־המשא, המאפשרים את צימצום הציות במחצית. החברה
היא שהגיבה באיטיות בולטת, ועברו חודשים עד
שהוזמנו המיתקנים הדרושים לכך.

ע? בן באים הימאים?1וויכוח זה כשידיהם
נקיות. יש להם כל הזכות להרים את קולם,
לתבוע בי הצעותיהם תישמענה ותיכדקנה

היטב, לפני שתיפול ההכרעה הסופית.

דוושה חקידה ־ 8״ד!
** עבר לאינטרס של ציבור הימאים, מזדקר האינטרס
(*ן של צי־הסוחר הישראלי.

אי-אפשר להחזיק אוניה שתפסיד הון־תוע־פות.
גס הדגל של אוניית־הדגל אינו שווה
הפסדים של מיליונים.
על כך לא יתכן ויכוח סביר.

אך האם כאמת אין פיתרון אחר מאשר
מכירת האוניה?
יש מומחים הטוענים כי שלום יכולה להיות ריוזחית,
אם תתאמץ צי״ם. יש הצעות מפורטות להפעלתה —
בהפלגות מיוחדות בים הקאריבי בחלק מן השנה, בסיבובים
סביב העולם, ובקו ישראל — שאין לדחותן כלאחר יד.

יש צורך לבדוק הצעות אלה. יש צורך לבדוק
-באופן מקצועי ואחראי, אובייקטיבי
וניטראלי -את כל המדיניות לגבי צי-הנוסעים
הישראלי, ואולי לגבי צי־הסוחר כולו.
איש אינו יכול לקבוע מראש מה תעלה חקירה מקצועית
כזאת, איך תכריע את גורלה של שלום.
אך אסור להסכים למכירה, ללא חקירה מקצועית כזאת.
כי זה לא נוגע רק לאוניית־הדגל. זה יהיה נוגע, מחר,
בכל שאר האוניות ששרדו — תיאודור הרצל ומולדת,
ביל״ו וניל״י.

לכן -תהא נא חקירה מיד !

במדינה

מהקורה בוויאו=1אס*
ביום שלישי הקרוב 9 ,במאי, בשעה 8.30 בערב, באולם
״יהודית״ (רחוב ירושלים , 10 פינת רחוב סוקולוב) בבת־ים
ירצה

שדו כהן
ראש מערכת העולם הזה

על המלחמה בוויאט־נאם
ויוקרן סרטון על נושא זה
תושבי חולון, בת־ים ויפו מוזמנים

הפרסים

הגדולה מס 3

טיס !

תתקיים ביום ג׳ ,23.5.67 ,בשעה 8
בערב, ב״בית סוקולוב״ בתל־אביב.
הקהל מוזמן.

פרס ראשון:
2פרסי טי ס ה לשוויץ

פרס שני:
2פרסי שבוע־נופש בארץ

פרס שלישי:
5פרסי שעון טי סו
הבטחז כו תךלהשתתףב הג רלה
— רכוש עוד היו ם שעון טי סו.
פרטים בחנויות המובחרות בארץ.

״גלי מ״ בריכת פתוחה לקהל

״גלית״ — הבריכה האולימפית החדישה ביד־אליהו
ת״א (ע״י איצטדיון הכדורסל).
החלה ההרשמה לבית־הספר ללימודי שחיה לכל
הגילים.
הכונו 1־ 6.5.67 לתחרויות הגדולות כשחיה ובכדור-מים
למינויים ולמשפחות הנחות גדולות.
כל האוטובוסים מובילים לבריכה !

נצרת
די ר הסכינים
כשהתקרב גילו של רפיע אבו אלעסל
לפנסיה, החליט לפתוח קיוסק במגרש שהשתייך
למשפחתו מזר. שלושה דורות, ואשר
נמצא מול קולנוע דיאנה, בנצרת. המיבנה
אושר על־ידי ועדת בניין ערים, קיבל רשיון.
רפיע פתח את הקיוסק, והכל הלך למישרין.
שי קאגובנצרת. יום אחד נכנס לקיוסק
אל חוה ראג׳א, הידוע כאיש־אגרוף
אלים, בלוויית שיי רעים. הוא החל להתגרות
בקיוסקאי ולגופו, אך רפיע זכר את אמרתו
של נצרתי אח,־ ,ולא ענה למחרפו דבר.
לבסוף הסביר אלחוא את מטרת בואו:
אני עומד להקים כאן קיוסק, על־יד שלך,
ואם תתנגד — אני אבוא עם סכין.
רפיע הבין שהאיום רציני: אלחוא כבר
ישב בבית־סוהר על דקירת איש בסכין, לכן
פנה מיד למשטרה בתלונה, וכן לראש העיר
דאז, סייף אל־דין זועבי,
ראש העיר התפלא על איומיו של אלחוא
באמרו :״מה הוא חושב, שכאן שיקאגו?״
ומיד נתן הוראה למהנדס העיר, פאייז אל-
ח׳ורי, להגיש תביעה על בניה בלתי־חוקית.
התביעה הוגשה, אך ביום הדיון לא הופיע
המהנדס התובע, ועל כן החליט השופט לבטל
את התביעה.
מהמשטרה נמסר לאבו אלעסל שאין ביכולתם
לפעול, כל עוד לא מימש אלחוא
את איומיו.
אבל רפיע פנה לפרקליטות, ואז הוגשה
נגד אלחוא תביעה שניה, והוא נענש בסך
עשר לירות קנס, וקיבל ארכה של חודש
לפינוי והעברת הקיוסק שלו הבנוי מעץ.
הארכה עברה אך פסק־הדין לא הוצא לפועל.
רפיע אבו אלעסל, שפרנסתו קופחה בגלל
הקיוסק הבלתי־חוקי החדש, החליט לכן
להחכיר את החלק הפנוי מהמגרש שלו, לתחנת
הדלק סומל, אך התחנה לא יכלה
להפיק כל תועלת מהמגרש, בגלל המיקום
של הקיוסק של אלחוא. אלחוא הסכים דווקא
להעבירו למקום אחר, תמורת סכום של
1000ל״י. וזאת לאחר התערבות השופט.
אולם לאחר ההסכם התחרט אלחוא, ובלילה
אחד הגיע לקיוסק של רפיע, איים
עליו שבאם לא ידאג לכך שחברת התחנה
של הדלק תתן לו 3000ל״י, אז הוא יהרוג
את כל משפחתו. בפעם אחרת הופיע
אלחוא בלילה ואמר: בסכין זאת אחסל את
בניך, באם לא תדאג שיתנו לי 3000ל״י.
אבו אלעסל המבוהל פנה מיד למשטרה,
ולאחר חודשיים קיבל מכתב שזה לא עניינה
של המשסרה.
לפני כשבועיים נכנס אליו אלחוא לקיוסק,
ושפך עליו מים. הוא שוב התלונן, אך אין
שומע ואין רואה.
מטר של בקבוקים. ביום השני האח-
ריו׳ בשעה 9.15 בערב, עמד רפיע לסגור
בגלל מיעוט לקוחות. פתאום בא אליו אל־חוא
וביקש סיגריות. רפיע הגיש לו, ובינתיים
חזר להכניס את הכיסאות פנימה, כששמע
את קול המהלומה שהונחתה על גב
בנו מידיו של אלחוא. רפיע רץ לעזרת בנו,
אך הוכה בכיסא־ברזל וידו נשברה.
באותו רגע הגיע הבן השני של רפלע. אל-
חוא רץ אחריו כשבקבוק שבור בידו, כדי
להלום בו, אך הבן הצליח להימלט לקולנוע
דיאנה, ושם נסגר אחריו השער. אלחוא הנזעם
החל לנפץ את זגוגיות הקולנוע, וזאת
לעיני השוטרים אשר הגיעו למקום, ועמדו
כמאובנים. רפיע התעלף, אך אלחוא חזר
והחל בהשלמת מלאכתו. הוא שבר וניפץ
את כל אשר יכול. בינתיים הבחין בין הקהל
בבן־דודו של רפיע, בחור צעיר בן .25 אז
תפס אותו אלחוא ודקרו בסכין בגבו. לעיני
כל הקהל העצום. אחיו של אלחוא הצטרף
אליו, ודקר את הצעיר בחזה.
לאחר התערבות של קהל רב, נכנסה המשטרה
לפעולה, פיזרה את הקהל, אך לא
עצרה את הדוקרים עד היום הזה.
תעלומות המכתב שדא נכתב
אנשים רבים נרצחו בארץ, והמשטרה לא
הצליחה למצוא את רוצחיהם.
השבוע התגלה מה קורה במיקרה שהמשטרה
כן מצליחה לפענח מיקרה־מוות. השיטה
בה סוגרים תיק ופותרים תעלומות —
מזעזעת עוד יותר.

״זה לא יכול להיות.״ ״בננו זאב
.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבן־ , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם נע*ם,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המו׳׳ל: העולם הזה בע*מ.

נעלם מהבית ו מאז נעלמו ע ק בו תיו. כל מי
שראה או תו — מתבק ש מיד להתק שר עס
ההורים. תיאור: גובה 1.80 מטר, מיניים ב
צבע
נחול־י רוק, מצזז גבוה עם צלקת בצד
שמאל, אף נשרי, יפה־תואר*.

ההורים המודאגים, שהדפיסו את תיאור
בנם בצירוף תצלומו, הפיצו את הפתקים
ד,מאורכים ב־ 2500 עותקים בכל הארץ. הם
לא ידעו שבנם מוטל מת, בתוך בור, ליד
בית־שמש.
ביום האחרון של השנה שעברה, ב־ 31לדצמבר,
הבחינה רועת־צאן בגוויה, שהיתר,
במרחק כמה מאות מטר מתחנת־המשטרה.
חולצתו של המת היתד, כרו.כה סביב צווארו.
המשטרה הודיעה לאב השכול, בשעה אחת
בצהרים, על מציאת הגופה. כמר, דקות אחרי
כן ראה האב בעיתון את הכותרת אודות
בנו :״זאב נחושתן התאבד!״
״זה לא יכול להיות!״ צעק האב .״רצחו
את בני!״
אולם הסמל סימן־טוב שמני דיווח מחרת:
במובן שזו התאבדות. הנ״ל היה סטודנט
ונבשל בבחינות. הוא השאיר מכתב בו
הודיע שהוא מתאבד.
פקד צבי טונה אף הוסיף: ליד הבור מצאו
פחית של חומר־הדברד, לינדול. בנראה שהוא
שתר, אותו.
האב המזועזע עמד על כך שבנו לא התאבד
.״זה לא יכול להיות. הוא היה דתי.
הוא לא היה עושה זאת, על קיברו אמרתי
,אתה נרצחת, בני!׳״
״בבוקר, לפני שיצא, התלוצץ איתי,״ מספרת
האם בדמעות ,״וגם סיפר לי שנרשם
לאוניברסיטה לשנה הבאר״ כשיצא מן הבית,
הוא עוד זכר לקחת את המפתח. וזה היה
כמה שעות לפני מותו!״
שמירת מיצוות מדוקדקת. זאב
נולד בארץ. שנות ילדותו ונעוריו ד,ם סי־

סטודנט נחושתן
האב מ שוכנע:

• רצ חו את בני!״

פורר, של שרשרת הישגים. תעודות הסיום
שלו בבית־הספר היו מלאות בציוני טוב־מאד
ומעולה. חבריו זיכוהו בתואר גאון הכיתה.

זאב, אשר נשא את שמו של זאב
ז׳בוטינסקי, חינך אביו, יעקב נחושתן, לשמירת
מיצוות מדוקדקת וקפדנית. הוא נהג
להתפלל שלוש פעמים ביום, לא החסיר צום
אחד, הניח תפילין מדי בוקר, ושמר בקפדנות
על השבת.
זאב לא היה נער חברותי ומתרועע. הגם
שהיה חבר בתנועת הנוער של בית״ר. כאדם,
היה רגיש, עדין ומכונס בתוך עצמו.
היו לו שטחי התעניינות מגוונים. הוא שלם
בשפות רבות והירבה לשחק שח־מת.
חבריו הקרובים של זאב היו מעטים. את
מרבית זמנו העביר בלימודים. היה נוהג
לשבת בספריות כשהוא מעיין בספרים ומחקרים
.״אני מתבייש שאני עוד לא יודע
לרקוד,״ אמר פעם. דבר נוסף אשר היה ממנהגו
של זאב, היד זה להעלם לתקופה של
יום או יומיים מדי פעם. הוא נהג לצאת
מהבית ולנסוע מעס בדרכים. הוא אהב ל־העולם
הזה 1548

וידויו של ישראלי על מעללי החנוה המחוה
^ יט כל מיני ישראלים שמצליחים בעולם הגדול. אחד
מהם הוא דוזקא בחור צנום, שזוכה להצלחה בפאריס: הוא
מקיים קשרים הדוקים עם שחקני קולנוע, אילי־הון ואישים
שונים.
שמו שמעון עמאר, והוא בן 19 בסל הכל. ומה שמעניין
— שאיש־הצמרת הזה עובד בסן־־הכל בהובלת־כביסה במלון.
אבל גם נער־מכבסה יכול להגיע, דרך אגב, לקשרים
חברתיים מפתיעים, ואפילו עוד להתעשר מכך.
למשל:
״מחדר 518 במלון הילטון טילפנו שרוצים לתת חליפה
לניקוי. עליתי למעלה. עוד לא ידעתי שבחדר הזה גר טוני
דרי נבר

מועדוני־לילה. הכירו אותי שם, וכולם קראו לי סימונה-
מדימונה. אני לא יודע למה.
״אחרי כמה זמן כבר היו לי מכרים חשובים מאד. דוקטור
אחד, מנתח מפורסם, וגם פקיד ממשלתי. ודיפלומט איטלפי,
שהיה לוקח אותי לויק־אנד לבתי־המלון הכי גדולים בארץ.
״אז החלטתי שנמאס לי להסתובב על שפת־הים, ושאני
צריך מקום ששם יוכלו אנשים חשובים מחוצלארץ להכיר
את כשרונותי. התחלתי לעבוד במלון מסויים. קיבלו אותי
בתור נער־שליח, אבל היכרתי אנשים והרווחתי המון
כספים. מה שלא הוצאתי על בגדים יפים, חסכתי ואספתי,
ולפני שבעה חודשים נסעתי לפאריס.
״כל החברה שלי בארץ השתגעו כשנסעתי,״ הוא ממשיך
לספר, בהנאה אמיתית .״עד היום הם כותבים שתיירים
באים ומתעניינים איפה סימונה. שהם שמעו עלי מחברים.
כי השם שלי ידוע.
״כשבאתי לפאריס כבר ידעתי שמלון טוב זה הכי חשובי.
התחלתי ישר לעבוד בהילטון, וכך הגעתי לקשרים שלי עם
החברה הגבוהה־ אני מרוויח מהובלת־כביסה 600ל״י, ומהקשרים
החברתיים שלי איזה 1500 לירות לחודש.
״ואיזה אנשים חשובים שאני מכיר, וכולם באופן־אישי!״
שמעון עמאר, שיצא לרחוב בגיל , 14 אחרי שהסתכסך

סימונה
— כי אני יפה!״

עם הוריו, מרגיש, למרבה הפלא, מרוצה בתכלית.
״אני יפה, אני סימפאטי וגם די עשיר. וכל מיני אנשים
אוהבים אותי.״
בפאריס יש לו גם קשרים־של־קבע, מחוץ לעיסוקים שלו
עם אורחי־המלון .״יש לי פה דוקטור שיש לו חברת־תעופה
של מטוסים קטנים. הוא שולח לי חליפות מכל
מקום בעולם, וגם כספים בשפע הוא שולח לי. למשל,
השבוע הוא שלח לי במכתב רשום כ־ 1000 לירות.
״יש לי גם קשרים בארצות אחרות. למשל הייתי ברומא,
לא הכרתי אף אחד. חיפשתי קשרים. ישבתי מזיא־ונטו,
ראיתי עובר שם השחקן האיטלקי מהסרט פו ר טונ ה, סארו
הורזי. ניגשתי אליו, שאלתי אותו אם זה הוא ששיחק
בסרט.
״נו, וככה אפשר להכיר כל מיני אנשים.״

פרקינס, השחקן־קולנוע. נכנסתי לחדר, והוא יצא בדיוק
מהאמבטיה. הוא נתן לי מחמאה. אני לא אמרתי כלום
ויצאתי. רק אחר־כך אמרו לי שזה אנטוני פרקינס. זה
החניף מאד לגאוזר, שלי.
״כשהבאתי לו את החליפה הנקיה הוא התנצל נורא.
הפסקתי אותו באמצע, ואמרתי לו שזה בסדר. ואם יבקש
יפה — אז בבקשה. גם נתן לי מאה דולאר.״
היות והוא מכיר היכרות־אישית כמה מגדולי הבד, היא
יכול להביע דיעה על כשרונותיו־,ם:
• ז׳אן מארה: גבר נאה ומושך מאד, בהתחשב עם
גילו.
• ז׳אן־קלוד בריאלי: שחקן מצויין, אבל מאד מגעיל.
$רובר הירש: מוכשר מאד בתור. שחקן. אבל רק
בתור שחקן.

מהטיילת לפאריס
^ יך הכי?} שמעון עמאר לעיסוקיו הרב־צדדיים? הוא
התחיל בזה מזמן. עוד בתל־אביב. לפני חמש שנים.
״הייתי מסתובב ב שטריך, במקום מסויים על שפת־הים,
וכולם שהיו באים לשם. אהבו אותי, כי הייתי יפה.
״אבל יצא לי שם טוב. הגעתי למחירים של 100—50 לי׳י,
והיו לי ידידים חשובים ועשירים. הייתי גם מסתובב על־יד
טייל. בעיקר בטרמפים .״תמיד היינו חושבים,״
סיפרה ציפורה אמו ,״שהוא נמצא אצל
קרובים.״
הוא היה תמיד חוזר מרוצה מטיוליו. אך
הפעם לא חזר.
ההורים האבלים, שהיו משוכנעים לגמרי
כי בנם לא התאבד, פתחו בחקירה משלהם.
לתדהמתם נודע להם שבנם נמצא בבור
כשמידו נעדר שעון־יד יקר במיוחד. הדבר
נראה להם כאישור נוסף לחשדותיהם. הם
פנו למשטרה, בדרישה לחדש את החקירה.
הסבירו להם שזוהי התאבדות, וזהו. את
דבר השעון לא ידעו לתרץ .״לא חיפשו
אותו,״ אמרו השוטרים ,״אולי בתל־אביב
חיפשו.״
אחרי שהמשטרה התעקשה, החליטו ההורים
לאלץ אותה לחקור את מה שנראה
להם כרצח .״למה לכם לקחת עורך־דין?״
שאל אותם הפקד טונה .״זה סתם יעלה לכם
הרבה כסף. הרי הכל גלוי וברור!״
אבל ההורים לקחו את דוב שילנסקי כ־עורך־דינם.
ואז, בעזרת סעיף 19 הקובע
שבמיקרה מוות־בלתי־טבעי מותר ל״אדם
מעוניין״ לדרוש חקירה, אילצו את המשטרה
(שהיא עצמה סירבה לערוך חקירה) —
לפתוח את תיקיה.
העולם הזה 1548

פליטת הקולמוס.

שמעון
״אוהבים אותי —

בתיק שנסגר נמצאו

דברים מדהימים:
• המשטרה סיפרה על קופסת הלינדול
הריקה שהיתר, בשדה, ליד הגופה. אך הסתבר
שמהבדיקה הפתולוגית נודע בבירור
כי זאב נחושתן לא בלע כל חומר מרעיל.
בגופה לא נמצאו גם כל סימני לינדזל.
• השוטרים הזכירו שנחושתן נכשל בבחינות,
אך לא אמרו שהוא חזר ונבחן במועד
שני, ועבר אותן בהצטיינות. בכך הוא
נימנה בין 160 התלמידים לכלכלה, מתוך
,500 שעלו מהשנה הראשונה אל השניה.
• הגם שרופא בית־שמש, ד״ר וסרמן,
כתב במפורש בדו״ח הפטירה ש״סיבת המוות
לא ידועה״ — השתמשה המשטרה ב־התכתבויותיה
במונח ״התאבד״.
• המשטרה הביאה גירסה נוספת לשיטת
ההתאבדות: שנחושתן ניסה להבעיר אש
— לחנוק את עצמו בעשן. אך במקום לא
נמצאו כל סימני חריכה.
• אך המדהים מכל נתגלה בתשובה האחרונה
של המשפט, ששם התבררו תהליכי
החקירה המעניינים: ראש לישכת־החקירות
בנפת ירושלים, ,הופיע לפני השופט החוקר,
מאיר מדיין. הוא התבקש להציג את מכתב־ההתאבדות
שהיה ליד הגופה, אודותיו נמ
אחי־־גד
-ניו־יודק

י• ם ספארים יש לו המון קשרים חברתיים. בבתי־קפה
^ מפורסמים כמו קפה דה פל 1ר מנופפים לו בחורים רבים
לשלום, כשהוא נכנם .״יש לי הרבה חברים,״ הוא אומר.
״וגם כאן קוראים לי סימונה. לכן אני לפעמים, בשביל
לצחוק, לובש בגדים של בחורה, עם פיאה והכל.
״מה אני יכול לעשות? ככה אני חי ויש לי קשרים
בחברה. זו השיטה שלי. כל אחד בדרך שלו.
״התוכניות שלי לעתיד? לנסוע לניו־יורק.״
שם, הוא מכריז בגאח־ה, ילמד מינהל־עסקים.

סר בדיווח המשטרתי. תשובת הקצין הגבוה:
״לא נמצא שום מכתב התאבדות ליד הגופה!״
השתררה
תדהמה כללית. הקצין הסביר
שזו היתד, פשוט פליטת־קולמוס. אך הוא
לא הסביר כיצד אותה פליטת־קולמוס הופיעה
גם בתמצית התיק וגם ברשיימת־הפריטים
בדו״ח העברת־חומר.
ואז נודע גם כיצד הופיעה פתאום גירסת־ההתאבדות,
בניגוד לחוות־דעתו׳של הרופא,
ומבלי שיימצא לכך, לעת־עתה, ביסוס מעשי
ומשכנע:
את המיסמך על מציאת־הגופה כתב סמל־ראשון,
אשר הודה כי לא ראה כלל את הגופה
ואת הבור. הוא חיבר את המיסמך עלפי
הוראות מפקדו .״המפקד אמר לי לכתוב
— וכתבתי,״ הודה במשפט. ועל סמך מה
שהכתיב לי — המלצתי לגנוז את התיק
בשל התאבדות.״
המפקד הוסיף למיסמך את המילה ״מם״
כים״ — וחתם.
ואז הודיעו להורים שבנם הרג את עצמו
— ואת התיק סגרו.
עדיין לא ברור אם תתחדש החקירה, ועדיין
לא ברור מה יהיו המסקנות לגבי
מותו של הסטודנט הצעיר והמוכשר.

אך דבר אחד כבר התברר: כיצד פועלת
משטרת־ישראל בשנת . 1967

דרכי־חיים
מתנת חג
כאיש מסורתי, נהג חי ששון לערוך כל
שנה את ביעור־החמץ.
אך השנה היה מודאג: הוא היה חלש מאד,
בגלל מחלת האסטמה שלו, ועבודתו קשתה
עליו. ובפרט שהוא נאלץ לעבוד הרבה בחנותו
בחודש שקדם לחג, כדי שיוכל, למרות
המיתון, לערוך פסח כהילכתו, לכל
תשעת בני־משפחתו.
רק בהתקרב חג־הפסח, הצליח להרוויח
כמה עשרות לירות, בהן קנה את צרכי־החג.
נותר לו רק ביעור־חמץ.
ואז נתקף בצורה חמורה במחלתו. חי
ששון לא ידע כיצד ימלא את המיצווה. לכן
שלח, בבוקר שלפני החג, את בנו אל החנות,
כדי שיתחיל בהכנות לביעור־החמץ.
אך הבן חזר כעבור שעה קלה, כולו
אחוז בעתה: החנות ניפרצה, והפורצים ניקו
אותה כליל מכל הסחורות שהיו בה.
הם לקחו איתם הכל. גם את דאגתו של
ששון לביעור־חמץ.

אנשים
מ גתן את ההוראה?

אריה צימוקי, כתבו הירושלמי של
ידיעות אחרונות, ידוע כמי שמדבר לפחות
פעם בשבוע עם ראש־הממשלד .,באידיש,
כמובן. לכן התרגלו כבר הרבה פרשנים
ועסקנים פוליטיים לייחס חשיבות לכל מילה
שאומר או כותב צימוקי. והנה, הוא
אמר לפני חודש שאו־טו־טו, ולוי אשכול
ייצא מתקופת הדיכאון שלו, שבאה עקב
משבר האימון בארץ, ויחזור לאיתנו. וכך
באמת קרה. אשכול קיבל מצברוח טוב,
ואומץ וכושר החלטה. והרי כמה דוגמות:
״בצרפת ניכנס עכשיו הדו־קרב שוב לאופנה,״
הסביר אשכול השבוע ,״אז למה שאני
ובן־גוריון לא נצא לדו־קדב כזה? נקבל
סריטה או ניתן סריטה, וזהו כשנשאל
מה דעתו על ממשלת הצללים שהציע עורך
מבט חדש של רפ״י, אברהם וולפגזון
השיב בתקיפות :״אינני קורא מבט חדש!״
כשנשאל מדוע לא, השיב :״מדוע לא? מפני
שיש עתונים יותר חשובים! יותר רציניים!
יותר מלמדים! יותר משעשעים!״ •
כשנתבקש לתאר את הקרב האווירי בסוריה,
בו הופלו ששה מיגים, הצהיר מיד:
״אני נתתי את ההוראה להפעיל מטוסים!״
הוא הוסיף אף בגאווה, כי כל הזמן ישב
בחדר המיבצעים של הצבא, שקל הכל במהירות
ונתן החלטות מיידיות וללא היסוסים
על השאלה ״כיצד אתה מגיב על
הבדיחות שמספרים עליך?״ השיב :״האמת
היא שפעם הביאו לי איזה חוברת קטנטונת.
האמת היא שיש בדיחות הראויות
לבת־צחוק טובה. איך אמר שלום עליכם?
הווקטורים מצרים לצחוק — זה טוב לבריאות!
ואני אוהב בדיחות שיש בהן
חידוד וחידוש. אבל יש בדיחות של סתם
גסות־רוח. בדיחות משומשות שעוברות מארץ
לארץ. אני אפילו לא יכול לומר שהן
מרגיזות אותי גם שר־האוצר פינחס
ספיר הגיב על ממשלת הצללים של רפ״י:
״אומרים שחבריה צעירים. כמו דויד סן־
גוריץ, יאריך ימים, או כמו איצ׳ה
פאי 1לוין, האיש הצעיר, עד מאה ועשרים
שנה, או כמו יום!? ספיר ועוד
צעירים — אחד־אחד ראש עיריית
רמת־גן, אברהם קריניצי, נשאל השבוע
לגילו. השיב ראש העיריה הוותיק ביותר
בישראל :״אני בן שמונים. זאת אומרת
שמונים פלוס. אבל לא הרבה. בחנוכה
אהיה בן שמונים ואחת — צעיר בשנתיים
בערך מבן־גוריון כשנשאל איך הצליח
לשבת על כס כהונתו במשך 43 שנה,
אמר :״הפטנט הוא בזה שיצאתי מן העם
ואני אוהב את העם. כל מה שעשיתי —

ספורט

כדורסל

מקווה שאספיק לסיימו לפני בואי לארץ,״
זמר אחר שיגיע להופעות ביום העצמאות
הוא פיט סיגר, הידוע כמי שמלהיב את עד מוב ה האהבה
מאזיניו עד כדי כך שהם נסחפים לשיר
האהבה אוכלת כל חלקה טובה בספורט
עימו. הוא יופיע באיצטדיון רמת־גן, לכן
הישראלי: היתד. לישראל קופצת לגובה מצהחליט
לנסות להשיג שיא, ולעורר קהל של
טיינת, בשם מיכל למדני. כמה שבועות לפני
עשרות אלפים לשירה בציבור. השיא האחרון
שלו התקרב לעשרת אלפים מאזינים, שהיא יכלה לזכות במדלית־זהב באליפות
אסיה האחרונה, קפצה עליה האהבה והיא
באיצטדיון בלום אנג׳לם • .עיסוק צדדי
מצא לו בעת אליפות אסיה בכדורגל ה התחתנה, במקום לקפוץ לגובה.
השבוע יש קורבן חדש: יצחק הוכמן,
שופט החיפאי אברהם קליין, שנלווה
למשלחת הישראלית״ טרם צאתו נטל עימו כדורסלן אליצור תל־אביב.
הוכמן הוא
חבילה גדולה של סמלי עיריית חיפה, אותם
הכוכב החשוב בחילק
באסיה לכל המי ומי שניקרו על
יותר של אליצור,
דרכו. בתמורה קיבל הרבה סמלים מהם.
ורק החודש הוזמן
הסביר אחד הכדורגלנים הצעירים של ישלראשונה
י לנבחרת
ראל :״בישראל דווקא אין שם כל כך
העתודה הישראלית.
טוב לעיריית חיפה — אבל בכל אסיה יש.״
נבחרת זו כוללת את
• זוכרים עדיין את הזמר הישראלי דויד
כהן, שיצא לכבוש את אירופה בלוויית ר,כדורסלנים המצטיינים
במדינה, שהאמרגן
האילתי רפי נלסון * ובכן, היא
לא השתתפו באלידווקא
מצליח בכיבושיו. באמסטרדם, לפות
אירופה האחרומשל,
יוצא עתה לשוק תקליט ארוך־נגן
נה במוסקבה. הם
שלו. חוץ מזה הוא חתום על חוזים טובים
עומדים להשתתף ה11
אוח׳לה״
ומכנים כסף טוב לקופה שלו ושל רפי.
קיץ בטורנירים בינהצמד
הזה גר בדירת פאר, ונלסון שומר
על כהן כעל בבת עינו. הוא לא נותן לאומיים באיטליה.
לא היה כמעט איש מבין המשתתפים בלחתיכות
מקומיות להפריע לו בחזרות, משאימוני
נבחרת העתודה, שפיקפק בכך ש־מש
לו מלבד אמרגן גם כטבח אישי. הוא
הוכמן אמנם יסע עם הנבחרת.
מקפיד על סדר היום שלו ומחייב אותו
ביום הראשון שעבר התהפך לפתע הגלגל.
ללכת לישון מוקדם ולקום מאוחר, ולאכול
נבחרת העתודה קיימה מחנה אימון סגור בארוחת
בוקר במיטה • .הסופר־משורר
מכון וינגייט שליד
דן עומר, זה ששבת רעב בגלל שאסרו
נתניה. הוכמן ביקש
על הפצת ספרו, בדרך, שהוגדר כספרות
רשות לנסוע הביתה.
תועבה, מקדיש לאחרונה ימים ולילות על
מנהל הנבחרת התו־קטעים
אירוטיים ממקורות יהודיים, כולל
לוני שבתאי שטר־התנ״ך,
במטרה להוכיח כי מה שהיה מותר
קיס אמר ״לא״ ר
פעם — צריך להתיר גם היום. הוא גם
הוכמן אמר ״אני בעומד
לפרסם אנתולוגיה של השירה הביט-
כל זאת אסע לתל־ניקית
בעולם, בתירגום שלו לעברית• .
אביב.״ ״אם תיסע,״
הפיזמונאי דן אלמגור נזכר השבוע בהשיב
לו המנהל,
סיפור הקשור בתחילת הקאריירה של חיים
״אין לך כבר מד,
טופול בטוביה החולב. היה זר. לפני שנתלחזור
לכאן.״
יים, כשאלמגור סיים את תירגום המחזמר
הוכמן נסע, מנהכנר
על הנג לעברית, ביושבו באמריקה.
״רוח ׳לה״
לי הנבחרת הזמינו
טופול פגש אותו שם, כשבא לקבל את
אותו לבירור משמעגלובוס
הזהב, על משחקו בסאלח שבתי.
דן הבריק באותה הזדמנות מיברק לארץ, תי והוא לא הופיע. ביום הרביעי האחרון
כדי לברר מי ישחק במחזמר שתירגם — פורסם רישמית, כי ״הוכמן נופה כשל
בומבה צור או טופול. אך המיברק, ש עבירה משמעתית.״
הסיבה שיצחק (״אוחל׳ה״) ד,ובמן ( )23 כל
נכתב באנגלית, עוכב במיברקה. התברר כי
האחראי ניתקל במילה ״בומבה״ ,ועיכב את כך רצה לנסוע לתל־אביב: שם חיכתה לו
חברתו שחורת השער רחל (״רוחל׳ה״) ניסי־המיברק
כדי לברר אם אינו קשור באיזומוב
(בתו של המלחין הארץ־ישראלי המנוח
שהי פעולה חתרנית העלולה לסכן את
ניסים ניסימוב) .השניים עומדים להתחתן בחודש
יולי הקרוב, ואוחל׳ד, חושב שפגישה
אחת עם רוחל׳ה, חשובה יותר מהד,צלחות
בנבחרת העתודה של הכדורסל הישראלי.
וכך נפל עוד כוכב־ססורס על מזבח האהבה.

הנדווגר!
מספר 1
שר אסיה טוען :
״*ויביגו הפסידו נ

איבר! את עצביהם!״
״היח חבור גרוד
* ביו צ״ויץ ושבו״
ן* שעלינו למישחק הגמר על הגביע
^ נגד אינדונזיה, ידעתי שאנחנו מוכרחים
לתת גול ישר בהתחלה. אם ניתן גול מוקדם
— זה יהיה יותר טוב בשבילנו. את הכיור
קיבלתי כבר בדקה הראשונה. עברתי
קצת את חצי המגרש, ובעטתי. לא התכוונתי

חברות שם
עס כדורגלני נב חרת
הירש, שמואל דויד,
דרוקר, שאול חייק,

הנוער. מי מין: נתן
משח עוז רי, יצחק
וי הו שו ע פייגנבוים.
כדורגל הכסף הקפוא

אמרגן נלסון וזמר כהן
כוב שים את אירופה

רק בשביל עמך עשיתי ומה הפטנט
לאריכות ימים? ״הפטנט שלי הוא בזה
שהתחלתי לבנות עיר. כמה שמצליחים
יותר — מקבלים יותר מרץ.״

בומבה שד ש

הזמר אנריקו מאסיאם, זה שיבוא
לישראל לרגל יום העצמאות, גילה השבוע
עוד תגלית על קשריו עם אישי צמרת
בישראל. הפעם זה נגע לשר המשטרה
לשעבר, המנוח ככור שיטרית .״התיידדנו
כשביקרתי בישראל בפעם הראשונה,״
סיפר במכתב שהגיע השבוע ,״וכששמעתי
כי נפטר, החלטתי לחבר שיר לזכרו. אני

שלומה של ארצות־הברית. רק אחרי שאל־מגור
נתן הסבר מדוייק, הותר המיברק
למשלוח • .סיפור נוסף הקשור באותם
גיבורים: אחרי ההצלחה שקצר טופול בלונדון׳
הבריק לו אלמגור מיברק ברכה
בנוסח הבא :״שמחתי לשמוע שרוטשילד
הלונדוני עומד לשיר בקרוב, לו הייתי
טופול שיטה חדשה כדי לפתוח תערוכת
ציור גילה הצמד עמליה ונ חו םאר־כל
הם הזמינו עיתואנים לפתיחת תערוכת
הציורים שלהם בביתם השני בערד
(הבית הראשון, כידוע, נמצא בתל־אביב),
לקחו אותם משם לטיול, הכולל רחצה בים-
המלח ועליה למצדה. העסק הזה השתלם
להם, כי כל עיתונאי קנה מהם תמונה.

מה קורה למוצי ליאון?
רק לפני שנתיים הוא היה אחד מהכדורגלנים
הפופולאריים ביותר במדינה. עד היום
נאנחים האוהדים הבולגריים של מכבי יפו,
שם שיחק, אחרי כל הפסד של קבוצתם :״אם
מוצי היה כאן — ההפסד הזה לא היה קורה
לנו.״
לפני שנתיים החליס ליאון, מגן נבחרת
ישראל, כי מכדורגל אי־אפשר לחיות בארץ.
בחשאי הוא יצא עם שניים מחבריו לדרום־
אפריקה, ומאז לא שומעים עליו שום דבר.
כמה מהחברים שלו חזרו בינתיים מדרום־
אפריקה. ליאון, לעומתם, חיכה במשך שנה,
כדי שיהיה כשיר לשחק לפי תקנות ההתאחדות
הבינלאומית לכדורגל, ואז החל לשחק
שם בקבוצת אפולון.
בינתיים קמה בארצות־הברית הליגה המיק־צוענית
בכדורגל, והקבוצה לוס־אנג׳לס־טו־רוט,
אותה מאמן הכפר־סבאי לשעבר מאקס
ווז׳ניאק, הכריזה שהנה, כל יום, עומד משד,
(״מוצי״) ליאון לבוא מדרום־אפריקה, כדי
לשחק בשורותיה. אך ליאון לא הגיע. מדיע?
התברר, כי מנהלי קבוצת אפולון, בר,
משחק בינתיים ליאון, לקחו ממנו את הדרכון
שלו, כדי שלא יוכל לעזוב את דרום־
אפריקה ואת קבוצתו, בה הוא השחקן הבולט
ביותר. ליתר בטחון הם גם הקפיאו,
בטענות שונות, את הכסף שיש לו בבאנק.
וכדי שהם יהיו בטוחים לגמרי שהוא לא
יסע, הם גם הכירו לו בחורה ומדברים על
ליבו שהוא יתחתן איתה. ואז, הם חושבים,
הוא כבר ישחק בקבוצתם לנצח.

חברה כאו

בידו של גיורא (״גיגי״) שפיגל בנמל ה תעופ ה
בלוד 1500 .מ שוגעי ם לכדורגל הריעו לשפי־גל
וחב ריו, כמעט חנ קו אותם מרוב התלהבות.

שיהיה גול, אבל רציתי מאוד שיהיה. וזה
היה.

ה 5לא יכלו לעשות 3לומ
^ ח רי ז ה עשיתי עוד גול. עברתי חצי-
ץ | מגרש עם הכדור, ובדיוק על ה־ 16 עשו
לי פאול. בעטתי בעצמי את הכדור. ד,אינדונזים
חשבו שאני אבעט בכל הכוח לשער,
אבל נתתי פס קטן ליהושוע פייגנבוים. הוא
בעט לשער, השוער השמיט לרגלים של
שאול חייק, שהכניס את הכדור לרשת.

אז כבר הייתי בטוח שאנחנו חוזרים עם
הגביע. זה די עצוב בשביל קבוצה, שהיא
מקבלת גול כבר בדקה הראשונה. זה כאילו
אתה עולה עם גול לרעתך, עוד לפני שהתחלת
לשחק. ולהתאושש מפיגור של שני גולים׳
ועוד במישתק גמר־גביע, זה בלתי־אפ־שרי
כבר.
כשמישקה לפרדון נתן את הגול השלישי,
הבינו האינדונזים בעצמם, שהמשחק נמשך
רק כדי לשמור על חוקי־הכדורגל. למעשר,
הם כבר לא יכלו לעשות יותר כלום.
שלוש פעמים נסעתי כבר עם נבחרת־הנו־ער
של ישראל (עד גיל )20 למשחקים על
הגביע, הניתן לאלופת אסיה בכדורגל. מכל
שלוש הפעמים, אני חושב, שזו היתד המוצלחת
ביותר. לא רק בגלל שחזרנו עם גביע
שלם (לפני שלוש שנים ולפני שנה זכתה
ישראל בגביע במשותף עם בורמה) ,אלא
בגלל העובדה, שהתנאים שלנו בנסיעה הזאת
היו הטובים ביותר, וגם הקהל במגרשי הכדורגל
אהב אותנו הפעם, יותר מאשר בפעמים
הקודמות.
הקהל שם תמך בחלשים. ואחרי שהבור-
מזים התקיפו אותנו במשחק נגדם — היה
הקהל לצידנו.
היתד, זו הפעם הראשונה שכמאמן נסע
איתנו מילובאן צ׳יריץ׳ .עד עכשיו אימן את
נבחרת הנוער הכפר־סבאי עמנואל שפר. היה
הבדל גדול. הרגשנו שצ׳יריץ׳ דואג לנו הרבה
יותר. שהוא משתדל בשבילנו. נלחמנו
במשחקים רבים גם בשביל צ׳יריץ׳ .בשביל
שפר לא היינו נלחמים.
בסוף המישחקים קיבלנו מתנה מראשי המשלחת
שלנו. כל שחקן קיבל ראדיו־טראנ־זיסטור.
התברר לנו, שצ׳יו־יץ׳ השתדל כדי
שנקבל את המתנה הזאת. עם שפר אף פעם
לא קיבלנו מתנה מאף אחד.
ההתחלה בבאנגקוק לא היתד. כל־כך זוהרת:
הגענו שבוע לפני תחילת המישחק הראשון
שלנו. גרנו בבנייני האוניברסיטה ה־

הראו עלינו באצבע ואמרו :״ישראל מספר
אחד״ .וכשנכנסתי לחנויות לקנות, אמר לי
המוכר ״אתה שפיגל. אתה משחק כדורגל.״
היינו עוד יום אחד בבאנגקוק אחרי שזכינו
בגביע, וזה היה היום היפה ביותר
שלנו. בערב היתד, מסיבה גדולה של הנה־לת־הטורניר
לכל הכדורגלנים, הביאו זמרת
ששרה באנגלית, הביאו תזמורת, ורקדו את
כל הריקודים הכי חדישים.
גם הכדורגלנים האחרים היו מבסוטים. כי
זה לא היה כדורגל, והם ידעו את זה לפחות
כמונו.
כדי שיהיה לכם מושג על רמת־המישחקים
בטורניר הזה: לפני שנסענו, שיחקנו בארץ
שני מישחקים נגד נבחרת־הנוער של רומניה,
והפסדנו־ בהפרש קטן בשניהם. רמת הנבחרות
נגדן שיחקנו בטורניר הזה, נמוכה בהרבה
מזו של הנבחרת הרומנית. אולי רק
בורמה מתקרבת לרמה שלה.
למרות זאת, ראיתי שמאז הטורנירים הקודמים,
התקדמו כל הנבחרות בלי יוצאת
מן הכלל. הם כבר מבינים שכדורגל זה לא
רק לרוץ, ויודעים מה זה לשחק עם שיטה.

מאת

איודא שפיאל

*יגמיו

חקלאית של באנגקוק. היינו שניים בחדרים
קטנים וחמים מאוד, ללא מיזוג־אוויר.
בבאנגקוק יש יתושים יותר מאשר בני-
אדם. והם לא התחשבו בזה שאנחנו זרים,
ועקצו אותנו ללא אפליה. בלילה הייתי מתעורר
לפעמים, ומרגיש פתאום לטאה זוחלת
עלי. הלטאות לפחות הביאו קצת תועלת,
בכך שהן היו אוכלות את שאר החרקים.
האוכל היתר, פרשה בפני עצמה: לא היינו
רגילים לאוכל שנתנו לשאר תשע המשלחות,
וגם בגלל החום הרב (ממוצע של 34 מעלות)
היה מעט תיאבון. ההתאחדות שלנו החליטה,
כנראה, שהגביע שווה קצת השקעה, וקיבלנו
ארוחה אחת ביום בעיר.
אחרי התיקו המאכזב שלנו נגד הודו, ב־מישחק
הראשון 1:1הם ראו שזה לא
עסק, נתנו לנו יותר ארוחות בחוץ, הלכנו
יותר לסרטים, העבירו אותנו לבית־מלון
סוג א׳ בעיר, ומאז התחלנו לנצח.

הקבוצות שיחקו עם עצבים ועם אמביציה.
הבורמזים איבדו הראשונים את עצביהם,
ולכן הם הפסידו.
כשהם קיבלו ממני את הגול (ניצחנו בסיום
,)0:1הם ידעו שגם הפעם הם לא

(מימין, ליד מיכאל לפרדון)

יסעו עם גביע־הזהב חזרה הביתה.
האנשים ברחובות הכירו אותנו. לא רק
בגלל זה שהיינו זרים, אלא גם בגלל שהאנשים
שם התעניינו מאוד בכדורגל, וראו
את המשחקים בטלביזיה, או באו לאיצטדיון.

זה יהיה יותר מדי

^ לי באים בטענה, שאני לא רץ הרבה,
שאני אדיש, שאני לא מתאמץ מספיק.
ובכן — קודם כל אסור לכם לשכוח, שעלי
שמים שומר אישי וזה מקשה על המישחק.
חוץ מזה יכול להיות שהמישחק שלי נראה
אדיש, אבל אני לא כזה. אני רוצה לנצח,
אולי יותר מהאחרים.
מתפלאים עלי גם שנתתי 6גולים, מפני
שאני נוהג יותר לשחק מאחור, ולהכין לחברים
שלי את הגולים. אני אוהב במיגרש
לעשות מה שיותר. לתת גולים זה נעים
מאוד. אני מעדיף לתכנן מאחור. אבל כש־מוכרחים,
נותנים גם גולים.
אחרי שירדתי מהמטוס בלוד, ביום הראשון
השבוע, וראיתי את האלפים שחיכו לנו,

ידעתי שגם בשבילי זה יהיה יותר מדי לעבור
את כולם. יצאתי מהר בדלת צדדית. בכל
זאת, כשהגעתי למכונית, היו המון אנשים
מסביב, ובמשך כשעה לא יכולתי לזוז.
אך זו הרגשה נפלאה לחזור אחרי ההצלחה.

* א * ח *— אד אגחנו
מישחקים כערכו בדרך־כלל ביז
| \ שבע לתשע בערב. האיצטדיון הוא ענקי
ולכמה מהמשחקים שלנו באו 50 אלף צופים.
בארץ עוד לא ראו אותנו כל כך הרבה אנשים
במישחק אחד.
היחסים שלנו עם הכדורגלנים האחרים היו
מצויינים. הרבה כבר הכרנו מהפעמים הקודמות.
רק עם הבורמזים לא דיברנו מילה.
ידענו כבר מההתחלה שאו הם — או אנחנו.
המישחק נגדם היה מלא עצבים ישר מההתחלה.
נכנס להם שגעון לראש שהם צריכים
לנצח אותנו. והם לא היו רחוקים מזה.
כי כמה דקות אחרי ההתחלה, המגן שלנו,
מיקו בלו, עלה עם כדור למעלה, ובורמזי
אחד עשה לו פאול, וגם תפס אותו ברגל
ולא נתן לו לזוז. כשמיקו רצה להזיז אותו
הצידה, התנפלו עליו כל הבורמזים האחרים.
אפילו שחקני־הספסל ומנהלי־הנבחרת שלהם
באו לתת לנו מכות.
אני כשראיתי מכות, זזתי הצידה. הסוף
היה כמובן עצוב בשביל הבורמזים, כי אצלנו
יש כמד, כאלה, שדווקא יודעים לתת
מכות. הצרה היתד. שהם היו רבים.
היו אולי 40 אלף צופים במישחק הזה,
והם נהנו מהמכות יותר מאשר מהמישחק.
הקהל כל הזמן ישב וצחק. אחר־כך, כשהת־חדש
המישחק, זה כבר לא היה כדורגל. שתי

לאחר הנצחון בחצי-
גמר הגביע נגד בור־הצעירים
של נבחרת ישראל

הס בנו מרוב שמחה
מה ,) 0:1( ,ירדו

כמה

נוכדורגלניה

עם ד מעו ת בעיניהם מהמגר ש, בשל ה התרג שות וה מתח חסר
התקדים שאפף אותם. מי מין: שפיגל, ה שוער שמואל מליקה,
שהיה ה שחקן הנרגש ביו תר במגר ש, יהו שע פיגנבאו ם ושאול חייק.

א( 0ת
כ ד די בפיז
כל שנה, לאחר ליל הסדר, עורך נער ה־זוהר
נחום (״תח ש״) קפלן נוסיבה גדולה
לכל ח תי כו ת תל־אביב. הוא בוחר ב או פן
אי שי את כל הח תיכו ת ה מוז מנו ת !את
מלוויהן, וכ ש הן מגיעו ת הוא גם בודק או תן
ב אופן אי שי או תן ואת בן זוגן. ורק מי
שעוברת את בי קו ר תו הקפדנית מצליחה להיכנס
למסיבה.
השנה, כ מו בכל שנה, נערכה המסיבה
בווילה שלו בהרצליה, וה שנה כ מו כי ל
שנה הופיעו למסיבה דודני נ״ימן עם
חליפה מהונג־קונג, תלמה מכנם ומנדי
רייס־דייוויס, הגרגר גירל משרתו! שהנז
לנדים, יורם פולני, ועוד שלל פליי־בויים
ש הס תובבו יחד עם תחש בין מיבתר
ה ח תיכו ת, וניסו לקבוע פגי שו ת לחול־המועד.
בין
כל היפ הפיו ת בבגדי־ההדר בלטה
בחוסר התבלטותה בחורה בלונדי ת פשוטת.
וכיוון שהיא לא התבלטה איש לא שם
אליה לב. היא לא היתן רי מלוב שתב או פן
מיוחד, ולא מאופרת ב אופן מיוחד. את
ראשה כיסה שיער בלונדי קצר, והיא י שבה
לה בצד וני סתהל שוחח עם אנ שים שונים
על ספרות וא מנו ת, אבל לאיש לא היה ראש
לזה.
רק לאחר שהיא הלכה הביתה התגלה
לקהל ה מ אוכזב שזוהיתהם רנדה קלור,
בתו של ה מול טי מיליונר הידוע, אחת היורשות
הע שירות בעולם. היו עוד כמה שניסו
לרוץ ול תפוס אותה, אבל ז ה !היה כבר
מאוחר.
לתחש עצמו קשה היה להתרכז במ סיבה,
כי הוא היה עסוק ב תו צ או תהמ סיבו ת הקודמות
שלו. ב אחת מהן, בה נפרד מויויאן
דל״כיאנקו, נעלמו לו מספר בקבוקי מש־קת,
והוא הגיש על כך תלונה למישטרה.
המי שטרח התחילה לטפל בעניין וגילתה
שהבקבוקים נעלמו בעזרתם של חמשת המלצרים
של מלון תדמור ש שירתו את הקהל,
ביניהם כמה חניכי ם של בית־הספר
למלונאות. התברר שכל אחד מהם סחב
בקבוק, שם או תו בפח הזבל, ולמחרת כשהם
באו לנקו ת הם לקחו איתם את הבקבוקים.
תחש
הגיש נגדם תלונה, ל מרו ת שהם
טענו שראו שהמסיבה עליזה ו היין נשפך
כמים, ולא ח שבו שזח יחסר, ו מ לון תדמור
שכר עורך־דין כדי ל הגן עליהם. ה שבוע
הור שעו, ועכ שיו מחכים לגזר־הדין. תחש

עלמה בפאריס
שייקח בן־פוית הפך בזמן האחרון גיבור מרכזי בסיפורים, אגדות ורכילויות
המועברות בעיר מפה לאוזן, מאיש לאשתו, ומאב לבנו. בהתחלה סיפרו שהוא נתקף
באכזריות רבה ־על־ידי קבוצת גברים גדולה, בעיצומה של מסיבה עליזה בה השתתף כ־

אחר־כך סיפרו שאשתו, בלי שום קשר לסיפור הראשון, מנהלת רומן עם קאדים
חאן, בנו של עלי חאן המנוח.

יום אחד הופיעה בחוצות תל־אביב מכונית
ספורט אדומה, מרופדת בריפוד נמר,
ובתוכה ישבה רחל בראזין, מזכירתו הפרטית
הצנועה של יחזקאל גולדמן היהלומן.
שאלו
אותר, מאיפה יש למזכירה פשוטה
כמוה מכונית ספורט אדומה פתוחה, והיא
ענתה שהיא בכלל לא מזכירה פשוטה
כמוה. מה שהיא כן: היא בעצם• מתווכת
יהלומים.
אבל גם זה לא הסביר את המכונית. לכל
היותר זה יכול היה להסביר את הריפוד
של המכונית.
בכלל, כל מי שמכיר את רחל יודע שבעצם
היא חיה יותר כמו יהלומנית מאשר
כמו מזכירה של יהלומן. היא תומכת בהורים
הזקנים שלה, ונוסף לזה מופיעה
כל יום עם חליפה יקרה אחרת, עם שמלות
עשירות ושאר כיסויים שעולים כסף.
היא משתמשת במסעות ובכל מיני מותרות
אחרות״ ועוד נשאר לר. כסף כדי לבלות בכל
מיני מקומות יקרים. מסתבר שכל זה בא
לה איכשהו מהיהלומים.
למרות היחסים הטובים שלה עם היהלומים
ועם בעליהם, היא ניהלה לאחרונה
רומן עם רופא־עיניים, ואחרי זה היא נעלמה
יחד עם המכונית המרופדת ועם כל השמלות
המפוארות.
היא התגלתה שוב בדירה בת שלושה חדרים
במרכז לונדון. היא הגיעה לשם משום

ואחרי זה סיפרו שהשניים, בלי שום קשר למאורעות המסעירים האחרים בחייהם, עומי

דים להתגרש.
לא נותר לי אלא לצלצל לפאריס ולברר מה לא נכון בכל הסיפורים הללו. צילצלתי
ושייקה בן־פורת, שהרים את השפופרת בפאריס, הודה שהוא שמח מאוד לשמוע קולית
מארץ־ישראל, וכשהוא שמע גם את כל השמועות מארץ־ישראל הוא השיב שאין בהן
שום אמת .״הייתי מאוד שמח להכיר את קארים חאן,״ הוא אמר ,״אבל לצערי הרב
אין לי שום הזדמנות. שנינו, אני ואשתי, נוסעים עכשיו לפסטיבל הסרטים בקאן, ואני
מאחל לכל ידידנו חג שמח.״

עסוק בזה מאוד, וחולם על חנו שת הבקבוקים
הגנובים, שיחזרו אליו ב שלום לאחר
העדרות של שנה.
למרות הדאגות ה מעיבו ת על שמחתו הנא
דאג לכך שהמסיבה תיגמר בשלום. עזר לו
בכך פוקחהירש, המגדל לאחרונה פיאות;
הוא הז מין בסוף הערב עשרים איש
לביתו לארוחת בו קי — על טהרת הכ שר
לפסח.

חזרה לאפריקה

לדיילת אל־על רותי בן־יחודה היה
הרבה נסיון בענייני אהבה. היא הכירה
מספר לא קטן של גברים, ולאחרונה יצאה
באופן קבוע עם אחד מאותם גברים: עורך
דין צעיר, אשר חי בנפרד מאשתו החוקית.
אחרי
זה היא סיכמה את כל נסיונה בספר
שהיה מלא שירים, ובעיקר שירי אהבה.
זה מתאים לבחורה שנולדה בקיבוץ
אלונים.
היא היתד, אחת הדיילות הוותיקות ביותר
באל־על, ויורשותיה חיכו כבר בכליון עיניים
שהיא תפנה להן את מקומה בחברת התעו־
.פה הלאומית. ובכן, היא אמנם עומדת לפנות
אותו.
באחת הטיסות שלה לאפריקה, לפני
ארבעה חדשים, הכירה איטלקי קתולי, העובד
באליטליה כסגן מנהל־תחנה. היא
הכירה אותו בשעות מילוי תפקידה, ולא
יכלה להקדיש לו זמן רב, כי היתד, צריכה
להמשיך בתפקיד.
אבל מיד לאחר מכן היא לקחה חופשה,
נסעה לאפריקה ובילתה שם חודש ימים.
עכשיו החודש הזה נותן את תוצאותיו. בשבוע
הבא היא עומדת להתחתן איתו. בעקבות
החתונה יחולו בה שני שינויים
מהותיים: היא תהפוך איטלקיה, ומקום־
מגוריה ישתנה מישראל לאפריקה.
החדים והדודות
הוריו של ילד־הזוהר שי אושרוג
חיי ם בנפרד, אבל לילד שלהם אין ת ס ביכים
מיו ח די ם מז ה. לפ חו ת לא לעת
עתה. הו א כבר גדול. הוא בן ארבע וחצי,
ו הו א כבר הי ה כוכב ב סר ט שלושה
י מי ם וילד וכולם נורא או ה בי ם
אותו, ונו תני ם לו סוכריות, גלידות ו מ תנות
יפו ת א חרו ת, כפ רס על מ ש חקו בסרט.

אשר הירשברג לא כל כך
א הב או תו, וכשרצו לקחת או תו ל טייל
באווירון ב שמיים, ואחר־כך ל הביא או תו
ל מ קו םאחד שקוראים לו ק אן ושמציגים
בו המון סר טי ם, גם לילדים, ויש שם
המון דודים ודודו ת שנותנים גלידות,
אז הירשברג לא רצה וא מר שאסור לפרסם
סר ט על חשבון ילד.
זה מ ה שהוא א מר כאשר שמע שרוצים
לקחתאת הילד לפ ס טיבל הסר
טי ם.
אבל השבוע טילפן איש אחד חשוב
נורא מאמ רי ק ה. זה ר חו ק מאוד, א חרי
הים, ו א מר שהוא ראהאת שי בסר ט,
ו הוא רוצה ששי יבוא מ הר ל ק אן כדי
לה שתתף במבחני־בד. ככ ה הו א א מר.
ו הוא איש חשוב, יש לו חבר ת סר טי ם.
וכאשר איש חשוב או מר משהו, אז אי-
אפשר לסרב.
אז א חרי ה שיחה הוא שלח לארץ כרטי
סי ם לאווירון, ו הו א שלח במאי ואיש
יחסי־ציבור שיטפלו בשי כשירד מ ה אוי-
רון. ולכן בשבוע הבא שי יקחאת
האבא שלו, והם יס עו ל ק אן.
רחל שהחליטה להחליף את מקצועה ולעבור מיהלומים
למישחק. החליטה שבגילה ;)32
היא יכולה כבר ללמוד דראמה.
וכשנשאלה מתי תחזור ארצה היא ענתה
בפסקנות ובביטחון :״אין לי מה לעשות
בארץ. אני לא אחזור.״

פו על ד פו ס
ה מורכב

שני או ר ־ בראץ, הזוג נדיח בדאון מצד אחד
אור מצד שני, מ מ שי ך את חייו. בנפרד.
נדיר הספיקה מאז הוש,ס אהובה בבית־סוהר
על זיו ף בולים, למכור את הדירה
בת שני החדרים שהיתה לה, כדי לחסל חלק
מחובות־אלפי־הלירות שהשאיר לה אברהם
שניאור. אחרי זה היא נסעה לצרפת, כדי
להינפש מכל הצרות שהיו מנת חלקה לאחרונה.
שניאור
לעו מתזה עו שה חיל. כיוון שהוא
התמחה בהדפסת בולים !הוא התקבל לעבודה
בדפוס של בית־הסוהר, ו הוא מצליח שם
מאד בעבוד תו.

והאברחם שני־

מבחרדג מי
במדינה
חינוך מספר מגוחך
ל־ 8142 המורים בכמעט 600 בתי־הספר ה־על־יסודיים
העבריים במדינה יש עבודה רבה.
1024 מהם מלמדים תנ״ך ותורה שבעל־פה;
896 מלמדים מתמטיקה; — 466 התעמלות;
— 397 ביולוגיה; — 162 אמנות; — 154
שרטוט.
תשומת־לב לא מבוטלת מוקדשת כמובן
ללשון העברית 989 .מורים עסוקים בהוראתה•
מספר לא קטן בהרבה ( )947 מלמד
אנגלית. אפילו לצרפתית יש 159 מורים ב־בתי־הספר
העל־יסודיים.
רק ללשון החשובה ביותר בארץ, מחוץ
לעברית, הלשון הערבית, מסתפקים במוסדות
החינוך העל־יסודיים העבריים במספר
המגוחך של 54 מורים (אחד מכל 150 מורים
על־יסודיים).
הלישכה לסטטיסטיקה שאספה ופירסמה
נתונים אלה, גילתה כי בכל זאת מצוי ענף
בחינוך העל־יסודי בארץ בו קיימת דאגה
להבנה הדדית (לפחות מבחינה לשונית) בין
שני לאומי ישראל. זאת היא רשת החינוך
העל־יסודית הערבית 18 .מבין 117 מוריה
(כל מורה שביעי) מתמסר להוראת הלשון
האחות, העברית.
הדאגה היא כל כך גדולה עד שלהוראת
הלשון. העברית ברשת החינוך הערבית,
היקצו אפילו יותר מורים מאשר להוראת
לשון האם, הלשון הערבית ( 12 מורים).

לים להתלכלך מן העסיס הנוטף מכל עץ
ושיח.
ר*6א עם נין. ראשוני היישוב באו
מכל הגלויות, בכל הדרכים. למשל ישראל
ב״ק (בני קדושים) ,המדפיס הראשון בארץ,
צייר, חוטב, יוצק־אותיות, מבין־ברפיאה ו־שען,
שהתיישב בראשית המאה שעברה
בצפת. את עלייתו ארצה מימן מן השכר
שקיבל עבור התקנת השעון הגדול למגדל
הכנסייה בברדיצ׳ב.
או הקונסול האמריקאי הראשון בירושלים
( ,)1844 ורדר קראסון, שהתפעל כל כך מן
היהודים עד שהתיהד ושינה את שמו לישראל
בועז.
או הרופא־המשורר, יוצא אוסטריה, י״ר
אברהם אלעזר פרנקל, שיסד את בית־הספר
המודרני הראשון בארץ (בית־הספר למל
בירושלים, על־שם הנדבן, אציל יהודי אוס
יהושוע)
להופיע ביפו בכרכרה ששני גמלים
רתומים אליה. היו אלה הימים שקבעו את
גורל העם לדורות. השם פתח־תקווה, למשל,
נועד בתחילה לשטח אדמה בקירבת יריחו
אותו רצתה קבוצת המתישבים הירושלמים
לרכוש לפני שהחליטה סופית על רכישת
חבל הארץ צפונית ליפו.
היו אלה הימים בהם נהנה כל איש לצטט
את איש זכרון־יעקב, אפרים פישל אהרונסון
(אבי ראשי ניל״י, שרה ואהרון) ,יוצא רומניה
שעלה ארצה בשנת 1882 באנייה טיפוס,
והיה נוהג לומר :״טיפוס היגלה את ישראל
מארץ־ישראל, וטיטוס השיב את ישראל ל־ארץ־ישראל.״
איטלקי
אחר שהוזכר בהנאה עד לפני
ארבעים שנה, היה בניטו מוסוליני. היה זה
הוא שאמר על המהפכן הרוסי שהקים את
חברת החשמל לארץ־ישראל, פנחס רוטנברג:

1967
היסטוריה עסיס מסל שיח
איש העלייה השנייה ( )1905 יעקב יערי-
פולסקין היה, כמו רוב חבריו לדור החלוצים,
איש רב־מקצועות. אחר תקופת־עבודד.
כשומר־כרמים ביהודה וז א מנזי ק (באידיש:
מיישר־חולות) בתל־אביב הקטנה, יצא ל־ארצות־הברית,
שם עבד כפועל חקלאי בחוזה
נידחת.
כאשר עלה ארצה בשנייה היה ממייסדי
מושב־העובדים הראשון בארץ, עין־גנים (ליד
פתח־תקודד .),זה לא היה ייעוד חייו. לפתע
גילה יערי־פולסקין כשרון כתיבה והפך
לביוגרף הראשון של אישי היישוב הארצישראלי.
ספרו הראשון, חול מי ם ולוחמים,
היה לרב־מכר קבוע, עליו נתחנכו דורות של
צעירים ארצישראלים.
את אותו המרץ ותשומת־הלב שהקדיש
יערי־פולסקין לספר ראשון זה* ,השקיע גם
בבאים אחריו.
הוא נתפרסם גם כחוקר מחתרת הריגול
הפרו־בריטית ניל״י (נצח ישראל לא ישקר),
הסעיר את היישוב הקטן של שנות השלושים
בספרו מרגלים או גיבורי מולדת?
תבלין עם כשר. כאשר נפטר יערי-
פולסקין לפני 23 שנים, בגיל ,58 השאיר
מאחוריו בכתובים עשרות ביוגרפיות של
ראשוני היישוב שלא נכללו כ חול מי ם ולוחמים.
עתה הן ראו אור בספר המשך, חולמים
ומג שימים (הוצאת מ. מזרחי; 327 עם׳).
החולם הראשון והמגשים הראשון היה,
ללא ספק, סיר משה מונטפיורי, מיליונר,
נדבן ושתדלן, שנולד באיטליה והתעשר
מתיוזך שטרות בבורסה הלונדונית.
מונטפיורי, שהאריך ימים ( 101 שנד ),לא
הגביל את נדיבותו ליישוב העברי. בעת
ביקוריו הרבים בארץ, באמצע המאה שעברה,
הקפיד לבקר בשכם, על־מנת להגיש
עזרה גם לנזקקים ערביים.
את גישתו של מונטפיורי מסכמת השאלה
ששאל פעם את מזכירו אודות יתומי פלוני
שנפטר. משהסביר לו המזכיר ששלח להם
מכתב־תנחומים אמר מונטפיורי• :״מכתב תנחומים
הוא כתבלין בלא בשר! שלח להם
שטר של עשר לירות!״
מאריך ימים אחר (גם כן 101 שנים) ,היה
אברהם קופלמן, בעל בית־חרושת לרעפים
במוצא, שנשלח לחו״ל כדי למכור מגרשים
בפתח־תקווה ושיכול להחשב לאבי הצ׳יזבא־תניקים
בארץ. הוא היה נוהג לספר כי ״על
גדות הירקון גדלים אבטיחים בשיעור גודל
כזה, שחצי אבטיח מספיק מאכל לשובע
למשפחה רבת־נפשות למשך יום תמים״.
ליתר בטחון גם המליץ לעולים־בכוח לא
להביא עימם את הצילינדרים שלהם. הם עלו*
מני תן שב שנות הע שרים עדיין לא היו
בארץ צינ קוג רפיו ת, ב הן הופכים צילומים
לגלופות להדפסה, יצא אז יערי-פולסקין לחוד
שים מספר לוינה, בירת אוסטריה, השגיח
אישית על הכנת הגלופו ת לספרו.

טרי) ב־ . 1856 אחד מניניו היה צבי פרנקל,
איש אצ״ל (בן־עמרם) ,ששבר את ההבלגה
ב־ 1936 והוצא להורג על־ידי חבריו שחששו
כי ימסור את סודות האירגון אם ייתפש על־ידי
הבריטים.
רב־סרן עם כסף. איש לא נעדר. אם
זה הכימאי יוסף פיינברג, שהסתכסך עם
פקידי הבארון רוטשילד בראשון־לציון, ממנה
עבר ללוד, בה פתח בית חרושת לשמן
שלא עלה יפה. אחר־כך ניסה את מזלו
כרוקח ביפו ואת ימיו סיים ביריחו.
או שלום רבינוביץ, מראשוני חדרה, שנאלץ
לנטוש אותה חולה קדחת, עבר לביירות,
בה הקים בית־מלון וגם גן־ילדים
עברי.
אישים יותר ידועים היו יעקב ג׳יימם דה־רוטשילד,
בנו של הבארון, שחי בלונדון,
היה רב־סרן במלחמת־העולם הראשונה, וסגן
שר־האספקה במלחמת־העולם השנייה. על
שמו נקראת אשדות־יעקב, והיה זה הוא,
שהשאיר, כאשר נפטר לפני עשר שנים, את
הכספים לבניין הכנסת החדש.
ידוע לא פחות הוא מאיר דיזנגוף, המוכתר
הראשון (ואחר־כך ראש־העיר) של
תל־אביב, שפקיד תורכי הסביר לו פעם
״שנינו נוסעים בכל שנה לפאריס. אתה ל־בארון
(רוטשילד) ואני לבקר את בני, הלומדים
שם הבה נעשה בינינו הסכם,
שכל אחד מאיתנו יביא לחברו מתנה מפאריס״.
ההסכם
שבוצע מצד אחד בלבד החיש את
מתן הרשיונות לבניית בתי תל־אביב הראשונים.
פגישה
מוזרה במידה שוזה, היתד, לדיזנגוף
כאשר הוזמן באמצע מלחמת־העולם לקושטא
לשם משא־ומתן עם השלטונות התורכיים
על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ־ישראל.
התורכים, שרצו להקדים בעזרת צעד זה את
האנגלים ברכישת אהדת יהודי ארצות־הברית,
המאיסו את העניין על דיזנגוף וחבריו,
כאשר התברר כי במשא ומתן משתתפים גם
אנשי אגודת־ישראל, שהציעו לראשות הבית
הלאומי, שטרם נולד, רב אגודאי.
כרכרה עם גמלים. יערי־פולסקין צייר
תמונה רב־מימדית של ימי היישוב הראשונים,
בהם היה נוהג איש ראשון־לציון,
יהודה לייב חנקין (אבי רוכש־הקרקעות

״בעיני הוא שקול בערכו ובחשיבותו כנגד
מחצית האוכלוסיד, של ארץ־ישראל.״

דרכי אד
הטיסה המרה
כששושנה שגב, אשתו של ויקטור שגב,
מתה, הוא נשאר לבדו, עם שני בניו ועם
בקבוקי האלכוהול. הוא שתה. מד, עוד יכול׳
היה לעשות?
היא היתר, יפה, כשרונית ומפורסמת. היא
היתד, אשת־חברה, ואשה בכלל. היא טיפלה
בבית שלהם, בשני הילדים שלהם, וגם בו.
הוא עסק בפיסול. הוא היה עושה פסלי
נחושת, וכל פסל שגמר היה מביא הביתה.
להראות לה. היא היתד, מבטיחה לו שהם
מקסימים ביופיים, ולא טעתה.
אחר־כך הוא לא רצה יותר לפסל. הוא
רצה להיות עיתונאי. הוא התחיל לכתוב
בג׳רוזלם פוסט, ואשתו היתד, קוראת את
כל רשימותיו, לפני ואחרי שהוכנסו לעיתון,
היתד, אומרת לו שהוא עיתונאי מוכשר, ולא
טעתה.
אחר־כך הוא לא רצה יותר להיות עיתונאי
וחזר לפסל. אחרי זה הוא החליט לכתוב
ספר. גם לפתוח בית־מרחץ גדול, מעין
חמאם אשכנזי. היו לו כל מיני תכניות, ואשתו
עזרה לו בתיכנונן ובזניחתן.
לכד עם הכקבוקים. הוא שתה הרבה•
ישב בבית ושתה. אשתו היתד, לוקחת
אותו לפעמים בכוח החוצה, לראות אנשים,
לבלות. אבל כאשר היו חוזרים לביתם ב־עין־כרם,
הוא היה ממשיך לשתות ולתכנן
תכניות.
היא החליטה לרפא אותו, שלחה אותר
לתל־השומר. הרופאים עזרו לו קצת. כאשר
חזר הביתה המשיך לתכנן הרבה תכניות,
ולשתות פחות.
הוא היה אדם שקט, סגור בתוך עצמו.

המקלטים הנ פו צי ם

ביותר בארץ
דג מי ,7503 ,2503
2501 ,7502
24 תשלומים חדשיים
שרות בביתך ע״י מומחי

?410+
כועימה יותר

(המשך ב עמוד )26
* בכיפה — משה מונ ט פיו רי; במדים —
יוסף טרו מפלדור; לידו, א שת ניל״י שרה
א הרונסון ומאחורי ה איש ניל״י, שנפל במדבר
סיני, אב שלום פיינברג; בעל הז קן —
מייסד פתח־תקווה יואל ס לו מון; מי מינו —
מאיר זיזנגו ף ו מא חו ריו, במ שקפיים — פנחס
רוטנברג, מייסד חג ר ת החשמל.

ושמ סזטוס

העולם הזה 1548

במדינה

איש זה הוא מודיע

(המשך מעמוד )25

היא היתד, עירנית, מלאת־חיים, אוהבת חברה
ואנשים.
היא עבדה בשבועון לאשה, היתה מסתו־בבת
בכל הארץ לחפש חומר לכתבות. יום
אחד היא נסעה יחד עם הצלם גיורא רוכמ־מן,
למושב־עובדים בדרום. הכביש היה חלק.
מכונית משא גדולה שבאה ממולם התחלקה,
סחפה איתר, גם את מכוניתו הקטנה של
רוכמן.
השניים נהרגו במקום. ויקטור נשאר לבדו,
עם שני ילדיו ועם כל בקבוקי האלכוהול.
הוא שתה. מה עוד יכול היה לעשות?
הוא המשיך לשתות כשהרופאים אמרו לו
שהכבד שלו כבר שרוף לגמרי. הוא המשיך
לשתות כשאמרו לו שהכליות שלו אכולות.
הוא שתה כשהזהירו אותו שהוא מאבד את
עצמו לדעת.
השבוע סיים האלכוהול את פעולתו. ויק־טור
שגב מת משטף דם, שנגרם כתוצאה
מסירוזיס, מחלת כבד הבאה משתייה מופרזת.
שני הילדים שלו נשארו לבד, לאחר שבשנה
אחת איבדו בזה אחר זו את אימם
ואת אביהם.

ד״ש ט פרוטקציה

שום ד ש״ים של פרוטקציונרי ם לא יתקבלו
לשידור בימי־חול, אלא אם כן ינקטו הכללים
הבאים במסירתם:
• הברכות חיי בו ת להכתב בכ תב ברור
וקריא. אם אינכם מסוגלים לכתוב כהלכה,
חוב תכם להדפיס את הברכות.
0הברכות חיי בו ת להכתב על דפים
בגודל מתקבל על הדעת. ברכות הכ תובו ת על
קרעי נייר, חפי סו ת סיגריו ת או נייר עטיפה
אינן בבחינ ת חו מ ר ראוי
של מסטיק
ל שידור, תסכי מו כולכם.
0ברכות עובדי ה קו מו תהתח תונו ת תי־תלנה
על המסמר, ו תו ש מנ ה ב קופ ס ת הבק שות
ב שעות אחר־הצהריס ה מוקד מות.
#י ברכו ת הטכנאים תו שמנה בקופסה
המיועדו ת לכך ותימסרנה לידי הקריין ה־
,מד שד ש״׳ ,לא יאוחר מן השעה .4.30
0לא תתקבלנה ברכו ת ב שעת ה תוכני ת
עצמה, אלא ב מיקרי חירום.
0לגבי ימי שישי, לא תתקבלנה כל
ברכנת שאינן ב ח תי מ ת אחד המפקדים.

הווי
0 ,פסק״הדין.

״הזא רימה אותי דאת כולם״
—ימשךכמה שבועות שהמועדון עבד,
כל החבריה הפסידו שם את כל הכסף
שהיה להם. רווחים מאחוזים כמעט ולא היו
לנו, למה שחוץ מההוצאות השבועיות עבור
המועדון של 250 לירות, נתנו גם 200
לירותבשביל הקצין פוישטר.
בינתיים הפסדתי שם את הכסף שלי.
אהרון עובדיה, מודיע־מ שטרתי ששלח את הוויסקי ו שתי ומתי שנגמר לי הכסף, הוא גם נגמר לאחרים:
חפי
סו ת שוקולד לסמל הבול שת יונה בלאו, עומד ליד
אפילו שהייתי שותף באחוזים, הפ0
ניידת
מ שטרתית, מ שוחח בידידו ת עם הסמל, ומעביר לו בדרך זו אינפורמצי ה ח שובה.
סדתי איזה 2500 לירות.
כמרכז פתה־תקווה נפתח מו?ן־ בתוך בית שכור, ברחוב תל־חי 10 בפתח־
! 0היה שם תימני אחד, שמעיה אימאם,
דון־קלפים שהוא עסק בלתי־חוקי. תקוזה. על־יד התחנה המרכזית.
שמוכר פלאפל. הוא הפסיד איזה 2000
לירות.
הוא פעל כמשך שכועות רכים

אדוארד יתום, ירקן בשוק,הפסיד 0 למרות שהמשטרה ידעה על כך
״יש 7הם פה מדוכדך״ את כל כספו וחסכונותיו. אנ וכמשך
אותו זמן הפסידו שם
! 0איש בשם שמעון אנטר הפסיד 8000
שים עניים את כל כספם. וכסכו־
^ הרי השכוע הראשון ששיחקתי, עשי־ לירות. הוא גם מכר את המכונית שלו
\ £תי עם רפאל חשבון. ראיתי שמגיע לי לחלוקת חלב והזכות לחלוקה.
מים שהסתכמו כהרכה אלפי לי150
לירות בערך. רפאל אמר לי שהחשבון
דניאל רפאל ראה שאין לאנשים יותר כסף
רות.
לא נכון, בגלל שיש לו לשלם הוצאות עבור — אז בדיוק המקום נסגר.
האיש שניהל את המועדון
שכירת־הדירה, ועבור קלפים וז׳טונים שהוא
ראיתי שרפאל רימה אותי ואת כל השו־

ויס0י ושוטו

$״אנשים ה פ סי דו כדהכסף שסו״
^ ״סידרתי ע ס הקצין. ת ש חקו ב שקט, .

בא שקלון סרב עד־תבי־

עד, לקבל את 12 הלירות להן הוא זכאי
מקופת בית־המשפט לכיסוי הוצאות הופעתו,
הסביר כי לדעתו אמצעי קופת המדינה מוגבלים,
לכן החליט לוזתר על הכסף.
0דג מלוח. בצאלים אשר בנגב, נתקבלה
הצעה של מומחה לענייני תיירות שהציע
למשק ניצול יעיל יותר של מימיו
המלוחים מאשר גידול בוטנים: גידול דולפינים
ואילופם לתצוגות־ראווה, כנהוג באזורי
מים מלוחים בארצות־הברית.
0המזרח הפרוע. בירושלים הובהלו
אנשי בטחון לתחנת הגבול, שער מנדל־בוים,
אחר שהודיעו להם כי נמצא בשטח
סרט־צילום בעל תוכן בטחוני, גילו, אחר
שפיתחו את הסרט במעבדה, כי המדובר בקטע
מסרט בוקרים חובבני אותו הסריטו
תיירים אמריקאיים שביקרו בנגב ועברו
לירדן.
• משפחה תנ״כית. בחדרה נבחר
אמציה בן־ארצי לחתן התנ״ך לנוער, גילה
כי הוא אביו של חגי בן־ארצי, שנבחר
לחתן התנ״ך לנוער לפני שנתיים, ושהוא
אחיו של מתניה בן־ארצי שנבחר עוד קודם
לכן לחתן התנ״ך של מחוז השומרון.
י• הכסף המעופף. בירושלים תוגש
בימים הקרובים תכנית להקמת נמל תעופה
בחולות ראשון־לציון, שייכנס לשימוש מייד
אחר שתסתיים השקעה של 100 מיליון לירות
בנמל לוד, שיינטש לאחר מכן.

שבוע אחרי שמסרו לביבי מנשה את ה־
200 לירות, בשביל לתת לפקד פוישטר,
יצאתי מהמועדון, יחד עם יחזקאל הללי, בשעה
12 בלילה. פתאום ראינו שני שוטרים
שמציצים מאחד החלונות לתוך המועדון,
ורואים איך החבריה משחקים שם במשחקי
קלפים.
השוטרים ראו אותנו — אז הם הלכו
מהמקום בלי להפריע.
למחרת בבוקר, נסענו איזה 10 חבריה
בשתי מכוניות לחנות תנובה של ביבי.
אהרון ניגש אל ביבי והתחיל לדבר איתו,
ואחר־כך ניגש לשם גם המנהל, רפאל דניאל.
הם דיברו שם כמה רגעים. אנחנו
היינו קצת רחוקים ולא שמענו מה הם
אומרים. אבל אחרי שהם שוחחו עם ביבי,
בא אלינו רפאל ואמר לנו שזה בסדר.
אנחנו יכולים לשחק בשקט, בלי פחד של
המשטרה.
אהרון עוד הסביר לנו שהשוטרים באו
לשם בטעות.
רדיו אחת מתוכניות הרדיו הפופולאריות ביותר,
היא התוכנית ד״ ש עם שיר, המשודרת מדי
ערב (פרט למוצאי־שבת) בתחנת השידור הצבאית,
גלי צה״ל. ריבוי הבקשות לתוכנית,
מצריך מיון מדוקדק, ולא כל המבקשים זוכים
שבקשתם תושמע.
לפי איזה מפתח נעשה מיון בקשות המאזינים
— זהו אחד מסודות התחנה. אך לעומת
זאת אפשר היה ללמוד השבוע מר,
צריכים לעשות הפרוטקציונרים, כדי שבק־שותיהם
תשודרנה. ההוראות היו כלולות
בחוזר שהודבק על לוח המודעות של התחנה,
ואשר בו נאמר, בין השאר:

ממשיך לנהל מועדון דומה, כ*
מעכרה סמוכה. ייתכן ורושש גם
שם אנשים רכים. הוא לא נעצר
עד היום.
למרות שהמשטרה ידעה על קיום
המועדון היא לא סגרה אותו. כ־קרוכ
יתכרר אם הסיכה הייתה
מתן שוחד לקציני־משטרה גכוהים.

פיפר עד התפתחות הפרשה יוסף
עירה, האיש אשר גרם דפי
צוצה :
אני אגיד בדיוק הכל כמו שקרה, וכמו
שסיפרתי במשטרה:
בחודש אוקטובר או נובמבר בשנה שעברה,
בא אלי דניאל רפאל, והציע לי לבוא
ולשחק קלפים בקלוב שלו. הוא גם אמר
לי שאם אבוא אליו, ולא אל אחרים, הוא
יתן לי ס/ס 10 מההכנסות של המשחקים בקלוב.
בדיוק
מתי שפגשתי את דניאל, הייתי
מחוסר־עבודה. באותו זמן קיבלתי פיצויים
3.000 לירות ממקום העבודה שלי. חשבתי
וחשבתי וראיתי שאין לי מה להפם־ד —
אז הסכמתי. בערב באתי למועדון שהיה

קנה, והוא נתן לי רק 60 לירות. ככה
הדבר נמשך כמד. שבועות.
באחד מימי שישי, כשבאתי כרגיל למועדון,
אז עובדיה אהרון, שעבד שם בהכנה־אוכל
ובניקיון, ניגש אלי ואמר לי :״כל
החבריה פה יש להם פה מלוכלך. בגללם
סמל יונה בלאו מהבולשת החזיר לי את
בקבוק הוויסקי והשוקולדות ששלחנו לו
הביתה, לפ.י ארבעה ימים.״
שאלתי את אהרון ״איזה וויסקי?״ למה
שלא ידעתי שום דבר. אז הוא סיפר לי
איך שהוא קנה את הוויסקי והשוקולד בכסף
שנתן לו לשם כך רפאל, בעל העסק,
והוסיף :״יונה החזיר את הוויסקי רק בגלל
שפיטפטו כולם על זה.״
אחרי שסמל יונה החזיר את הוויסהי בחזרה,
אז אנחנו שתינו אותר במועדין.
ומאותו יום התחלנו להעמיד שמידה כדי
שהמשטרה לא תתפוס אותנו בזמן שאנחנו
משחקים.

״שני שוטרים מציצים״
וומיים אחרי זה, שמענו במועדון שאה
רון
ורפאל סידרו את הענין של המשטרה

עם מישהו אחר: עם ביבי מנשה, שלוקח כל
שבוע 200 לירות בשביל פקד יהודה פו־ש־טר,
שהוא סגן מפקד נפת פתח־תקודה. אמרו
שאת הכסף שילמו לו כדי שהמועדון יעבוד
בשקט. ובאמת מאז עבדנו בשקט במועדון־
הקלפים, בלי שהמשטרה תפריע לנו.

תפים האחרים: הוא פשוט העביר את המועדון
הזה למעברה. הלכתי אליו למעברה,
למועדון החדש, לבקש ממנו שיתן לי עשר
לירות, בגלל שלא היה לי מה לאכול בבית.
אז הוא צעק עלי שהוא לא לישכת־סעד,
וגירש אותי מן המקום.
באותו זמן התחלתי להתעורר מכל החיים
שלי. התחלתי לחפש את הקצין יהודה, פויש־טר
בטלפון שיבוא אלי הביתה. אמרתי לו ׳>
שאני רוצה לדבר איתו על ענין חשוב
בארבע עיניים. זה היה בערך שבועיים לפני
שהגשתי את התלונה.
פוישטר בא, ביחד עם מפקח לאופולד. אני
סיפרתי לו שהמועדון של רפאל עבד,
בשביל שאנחנו שילמנו כל שבוע למנשה
ביבי 200 לירות, שהוא מסר לפוישטר.
בשביל שיוכלו לשחק קלפים, ושהמועדון
יעבוד בשקט.
פוישטר שאל אותי אם במקום ביקרה
המשטרה. אמרתי לו שסמל יונה היה במועדון
כמה פעמים, ניכנס, אמר לאהרון
״שלום״ ,ו״מה נשמע״ והלך. פוישטר שאל
אם סמל יונה ראה אותנו לשחק. אמרתי
לו שכן. למה באמת יונה ראה אותנו ל שחק׳
רק שעל השולחן היו ז׳טונים ולא
כסף מזומן.
פוישטר אמר לי שהוא יטפל בענין, אמר
לי תודה והלך.
חיכיתי שבועיים וראיתי שמהשיחה שלי
עם פוישטר לא יצא שום דבר. אז הלכתי

שמרתי: הוא העיד כי העביר כסף גגועדון קלפים, כדי לשחד קצין. איפה הכסו*

להתלונן במשטרה. כמו שאני נכנס לנפת
פתח־תקוה, ראיתי את סמל יונה ליד הכניסה.
יונה שאל אותי מה אני עושה בתחנה,
אז אמרתי לו שבאתי להתלונן. יונה
אמר לי שחבל על הזמן שלי למה שתלונה
כזו לא תתקבל במשטרה. אמרתי ליונה
שאם לא יקבלו את התלונה שלי — אז
אעבור את הגבול לירדן. סמל יונה צחק
לי בפנים ואמר :״נראה איך יקבלו את
התלונה שלך.״
נכנסתי לתחנת המשטרה. מפקח לאופולד
ראה אותי ושאל אותי מה אני עושה בתחנה.
גם לו סיפרתי שבאתי להתלונן על
הסיפור הזה של המועדון והשוחד, שהוא
שמע אצלי בבית לפני שבועיים.
לאופולד הפנה אותי לסמל כדורי, ואמר
לו לקבל ממני את העדות והתלונה. אחרי
שמסרתי את העדות שלי, אמרתי לחוקרים
שאני אפילו מוכן להיבדק במכונת־אמת.
למחרת שהגשתי את התלונה, סמל יונה
ראה אותי בקירבת הבית שלי. הוא שאל
אותי איך העזתי להגיד שאת הבקבוק וויסקי
שנתנו לו מהמועדון הוא החזיר אחרי 4
ימים. הוא אמר לי שהוא החזיר אותו באותו
יום.
הסברתי לסמל יונה שאין לו בכלל מה
לדבר איתי בגלל שהוא ניסה להכשיל אותי
מלמסור עדות.
יונה שאל אותי :״אתה יודע מה אתה
יכול לקבל בשביל עדות שקר? זה סעיף
עד 7שניב. אמרתי לו: אתה לא מפחיד
אותי. אני אומר אמת. יונה הלך ועזב אותי.

לחודש. רק בגלל שמסרתי את העדות על
השוחד לקצינים, הפסיקו לחת לי כסף. והמשטרה
גם הפסיקה לעבוד איתי. אין דבר,
מתי יהיו להם הרבה התפרצויות, אז הם
ירוצו אלי, למה הם יודעים שאני עובד יופי
בשבילם.

״סמל יונה אצלו בכים״
^* כל העסק התחיל ככה: יום אחד בא
^ אלי דניאל רפאל, וביקש ממני שאני אחתום
על דירה, ואקח אותה בשבילו, למה הוא
רוצה לעשות מועדון־קלפים. ובעד זה שאני
אחתום, כאילו אני לוקח את הדירה בשבילי,
הוא יתן לי לעבוד שם במטבח, ולהכין
אוכל ושודד, למשחקים. אני הסכמתי, למה
לא היתד, לי פרנסה. יש לי שיבער, ילדים,

ולישכת־הסעד לא רצתה לתת לי כסף בשביל
לחיות. אז הסכמתי.
זה דניאל שסידר הכל עם המתווך. וחתם
על שטרות. ושילם כסף. אני רק חתמתי.
דניאל רצה שאני אחתום, למה הוא פושע
כזה, שכל הזמן משחק קלפים, וכולם מכירים
אותו. אחרי שחתמתי והתחילו שם
לשחק, באו כל מיני אנשים, כי רפאל הבטיח
להם אחוזים מהמשחקים.
אחרי כמה זמן שהיינו משחקים במועדון,
בא אלי רפאל, ואמר לי לקנות בקבוק
וויסקי ג׳וני חקר, ושתי חבילות שוקולד,
ולשלוח את זה לסמל יונה, בשביל שהוא
לא יעשה צרות למועדון.
הסכמתי. למה מה אומרים לי — אני
עושה.
בדיוק באותו זמן אני חושב זה היה

״יכולים לשחק בשקט:״
יחזקאל הללי, ירקן כשוק פתח ׳
תקוה ושותף ככית־קפה, שגם
היה שותפו של דגיאל רפאל באחוזים,
סיפר:
לפני כמה חודשים, בסביבות חנוכה, רפאל
דניאל אמר לי שהוא פתח מועדון־קלפים.
הוא ביקש ממני לבוא לשחק אצלו במועדון,
ובתנאי שאשחק אצלו הוא גם הבטיח
לי שיחזיר לי את כל מה שאפסיד. ומתי
שהמועדון יעבוד על רווחים — אקבל חלק
באחוזים.
הלכתי לשם לשחק כל הלילה. שם היינו
משחקים צ׳יקט ופוקר בסכומים של אלפי
לירות. אחרי כמה זמן ששיחקנו במועדון,
דניאל רפאל סיפר לכולנו שהוא שלח בקבוק
וויסקי ושוקולד לסמל יונה, ושיותר
המשטרה לא תעשה צרות. שמעו את זה
הרבה אנשים שהיו שם.
אמרו לי שהוא החזיר אחר־כך את הודיס־

| ך] 1ן 1 ¥ 1 * 1יחזקאל הללי, ירקן ב שוק
1 1 /פתח־תקוה, אחד מקלפני־

ה מועדון עו מד ליד מכוני תו ו מ שגיח על חנו תו.

סיד את כספו במש חקי קלפים אצל דניאל רפאל.

לוי•

באותו יום נודע לי שרפאל עומד לעשות
עיסקה חדשה עם ביבי מנשה שכבר ידאג
למקום שהבל יהיה בסדר. למחרת בבוקר

שאני עובד איתו, ומוסר לו כל פעם
מתי שאני יודע איפה מעשנים השיש או
גנבו או יש סחורה. סמל יונה אמר לי,
שכדאי לי לסגור את המועדון. הסברתי לו
שיש לי שם מאכלים למכירה בהרבה כסף,
וחבל לי להפסיד את זה. אבל סמל יונה אמר
לי לסגור.
מה פתאום הוא אומר לי לסגור את
המועדון? הבנתי מזה שביבי לוקח את הכסף
לכיס, כי אם הוא היה נותן את הכסף ל־פוישטר,
אז סמל יונה לא היה אומר לנו
לסגור את המועדון.
במוצאי־שבת פגשתי עוד פעם את סמל
יונה. הוא שאל אותי עם כבר המועדון
סגור, אז אמרתי לו שלא. יונה אמר לי
להיזהר.
סיפרתי את זה לכל החבר׳ה במועדון
וכולם היו מפחדים לשחק. למה פחדו מהמשטרה.
אבל
למחרת, כשהלכתי לתחנת־המשטרה
בשביל לסדר משהו, פתאום את מי אני
רואה שם, אם לא את ביבי מנשה. שאלתי
את ביבי מה הענינים, אז הוא נתן דפיקה
חזקה על הלב שלו, ואמר לי :״אתם
יכולים להמשיך לשחק בשקט. סידרתי הכל
עם הקצין. יותר אין לבם פחד.״ רצתי
לספר לרפאל, ואחר־כך לחברים, ובולם באו
לשחק.
ובאמת לא באר, המשטרה למקום.

עד כאן סיפורו של עובדיה אה- רץ האיש שבידו אולי המפתח לפרשה,
ביבי מנשה, הכחיש :״אני

נסענו, י שר מהמ שחקים, לקפה רו ת שבתח

המרכזית של פתח־תקוה. רפאל ואהרון
המשיכו לתנובה לדבר עם ביבי מנשה שייתן
את הכסף לפוישטר, שהוא גם החבר
שלו. מתי שהם חזרו, הם סיפרו שביבי
הסכים, ואמר שיכולים לסמוך עליו, ולשחק
בשקט.

לא חבר של האנשים האלה. אין לי איתם
בכלל שום עניין. אני אף פעם לא קיבלתי
כסף מאף אחד בשביל למסור לפוישטר.
זה עניין של נקמה ביניהם אז מכניסים אותי
באמצע.

יוסף קולדרה, האיש השלישי שנחקר
במשטרה סיפר :

דובר משטרת ירושלים, פקד מיכאל
כוכנר, סיכם :

מה בדיוק הלך במועדון אני לא יודע,
למה שם דיברו כולם בערבית, ואת השפה
הזו אני לא מכיר, חוץ מקללות. רק הסבירו
לי שהמשטרה לא תעשה צרות, ובשביל זה
דניאל רפאל הוריד כל שבוע מהקופה 200
לירות. ובגללם כמעט ולא היה יוצא לי
כסף מהאחוזים.

בולם שהוא
היה עובדיה
שלא ניבדק
מחלת־הנפי־

האיש עליו סיפרו
העכיר את השוחד,
אהרון. הוא היחיד
כמכונת-האמת בנלד
לה שלו.
סיפר אהרון לכתב ״העולם הזה״:

שאני אומר זה רק אמת. אז תשמע
טוב. אותי המשטרה מכירה מצויין, למה
אני כבר עובד איתם איזה 7שנים. כל
פעם אני מביא להם גנבים ופורצים. אני
כבר מקבל מהמשטרה הרבה זמן 400 לירות

״ובאמת לא באה המשטרה״
--ווד~וו 1יויו ווווווו>_ 11--יו\ הרי כמה ימים פגשתי את סמל יונה,

עד כאן סיפורו שד יוסף עידה.

חנוכה, הילד שלי מהקיבוץ היה בחופש.
אז קניתי הכל, וזד, עלה לי 25 לירות. נתתי
את זה לילד שלי ושלחתי אותו עם האופניים,
שיתן את זה לבית של סמל יונה
מהבולשת. סמל יונה לא היה בבית. היתד,
שם רק אשתו. אז הילד שלי נתן את זה
לאשר. שלו, והיא לקחה את זה.
בערב חזרתי למועדון, ואמרתי לרפאל
שזה עלה לי 25 לירות. הוא נתן לי את
הכסף שהוציא מהקופה, וסיפר לכולם שסמל
יונה אצלו בכים, למה שלחו לו ודיסקי במתנה.
אבל
למחרת בבר יונה חיפש אותי, ואני
חושב שאחרי כמה ימים הוא החזיר לי את
הודיסקי.
אחרי זה אמר רפאל שהוא יכול לעשות
סידור עם ביבי מנשה שהוא יקח כסף
בשביל פוישטר. דיברנו עם ביבי והוא
באמת הסכים. אז ביום ראשון בבוקר,
אחרי שגמרנו לשחק, רפאל נתן לי 200 לירות
ואמר לי ללכת ולתת אותם לביבי.
אני הלכתי, אבל ביבי לא היה בחנות. היה
שם רק השותף שלו. אני נתתי לו את
הכסף.
אמרתי לו שיגיד לביבי שזה הכסף מרפאל•
השותף שלו, צבי בן־דויד, לקח את
הכסף, ואמר שהכל יהיה בסדר.

חמתלוגן

יוסף עידה, מובטל, הפסיד
את כל כספי הפיצו־ים,
הגיש תלונה נגד הקצין, על קבלת־שוחד.

,1ן | ל 11 | >1סמל יונה בלאו, שבהעדרו
111 1 1 1ה שאירו לו וויסקי שנועד כשוחד.
הוא החזיר את הוויסקי ל שולחיו.

כתוצאה מהחקירה נתברר שתושב פתח־תקווה,
שהיה מיודד עם מנהלי המועדון,
הציע את עזרתו בזה שהוא מוכן לתווך
בין בעלי־ר,מועדון ובין המשטרה, בפתח־תקווה,
ותמורת תשלום מסויים תהיה המשטרה
מוכנה להעלים עין מהנעשה במועדון.
כפי
שנסתבר, האמינו בעלי־ר,מועדון ומנהליו
לאותו ״מתווך״ ,וכנראה ששילמו לו
סכומים של מאות לירות, כדי שיעביר את
הסכומים האלה לאותם אנשי־משטרה שאי-
תם קיים את הקשר. יתכן כי אותו מתווך
קיבל אומנם סכומי כסף מבעלי המועדון,
אך שילשל אותם לכיסו.
מפקד המחוז ד,מלק להעביר את התיק
לפרקליטות המרכז, כדי שזו תחליט את מי
להעמיד לדין.

זה משגע את הארץ; בתיאטרון, זה משגע את הקורס בקולנוע

סיגה סוסנסיח
נורמלית -בתפקיד משוגעת
אף אחד עדיין לא יודע מה זד שיגעון,
ממה הוא בא ואיך מרפאים אותו. יש אומרים
שהכי פחות יודעים על כך הפסיכיאטרים
והפסיכולוגים למיניהם, אם כי זוהי
דעה הנפוצה בעיקר בין המשוגעים.

פסיכולוגים, כדי שלדמויות שלו יהיה אופי
אמיתי. יתכן שבגלל זה טענו השבוע מבקרי
הצגת הבכורה שהמחזה סובל מעודף
שיגעון ומשוגעים, המכסים את הטקסט ואת
שני המשתתפים הראשיים שלו.

לכן, בהתחשב עם כך שבמארה־סאד מופיעים
ארבעים משתתפים, מביניהם 29 משוגעים
והשאר סתם פסיכיאטרים ואחרים, אפשר
להבין שאין זה פשוט להעלות את המחזה
על הבמה או על הבד.
כשיוסף מילוא העלה את המחזה בתיאטרון
חיפה, הוא התייעץ עם פסיכיאטרים ו
כשפיטר
ברוק, הבמאי הלונדוני, עמד להעלות
את המחזה על הבד, הוא יצא מתוך
הנחה שאף אחד לא יודע מה זה בדיוק
שיגעון, ועל כן מותר לו להמציא אותו לבד.
הוא המציא בסרט שלו, בעזרת משחק משובח
של שחקני התיאטרון השקספירי, איפור
טוב, כל מיני פרנואידים, קרטינים, סכיזופ־

המאהבת למדה.״״״

נראית בסרט יותר מ שוגע ת מכל שאר המ שוגעים
שבו. הסיבה היחידה לכך היא שהיא
עבדה ב מ שך ז מן רב בבית חולים לחולי־רוח,
ושם למדה לחקו ת את החולים בהם טיפלה.

רנים, מניאקים. כולם מקוריים, תוצרת ביתית.
הוא
נעזר לשם כך בשחקנים עצמם, נתן
להם להשתגע, לעשות מד, שהם רוצים. הוא
הכריח אותם להשתולל במשך שעות שלמות
ולכסות כל מיני צורות של שיגעון. כשהוא
מצא את זו המתאימה הוא צילם אותה.
בכל זאת אין דבר יותר דמיוני ומלהיב
מהמציאות עצמה, בעיקר בשטח הבלתי־מצי־אותי
הזה, ולכן אחת המשוגעות המוצלחות
ביותר של הסרט היא סוזאן ויליאמסון —
שלפי ההופעה המטורפת שלה, עם העיניים
המפולבלות והפה הפעור אי־אפשר להאמין
שמחוץ לשעות העבודה מותר לה להסתובב
חופשייה ברחובות. ההצלחה שלה נובעת
מזה שהיא עבדה במשך זמן רב בבית־חולים
לחולי־רוח, והושפעה מזי, מאוד.
מחזהו של פיטר וייס — הנקרא מארה־סאד
משום שאת שמו האמיתי הארוך איש

משחקים אסורים, המותרים למשוגעים

לא יכול לזכור — מבוסס על מספר עובדות
היסטוריות.
העובדות ההיסטוריות הן, שהרצח הדרמטי
של מנהיג המהפיכה הצרפתית, ז׳אן־פול
מארה, שנדקר למוות באמבטיה על־ידי נערה
צעירה בשם שרלוט קורדה, הוצג על־ידי
חולי־הנפש בבית־החולים של שרנתון, בבימויו
של מרקיז דה־סאד, שהיה כלוא שם,
כחולה.
על העובדה ההיסטורית הזאת בנה פיטר
וייס מחזה שבמרכזו עומד פולמוס בין שני
האישים מארה ומאד, ומסביבו מסתובבים
משוגעים הנותנים את הרקע לדברים הנאמרים.
המחזה
זכה להצלחה רבה. הוא הוצג כבר
בכל העולם, והגיע עכשיו לחיפה. עוד לפני
שירד משם יוצג בתל־אביב הסרט שנעשה
על פיו, וכל חובבי מארה־סאד יוכלו לעשות
חיים משוגעים בין שתי הערים הללו.

נורמלי -בתפקיד משוגע

קן לנ 1ע

סרטים
בן העם הנדכא
הו מברה

(תל־אביב,

תל־אביב;

ארצות־

הברית) הנושא מוכר: דיכוי האינדיאנים והשפלתם.
צורת העלאתו גם כן מוכרת:
קבוצת אנשים בכירכרה, ומאבק בין הנוסעים,
שמגיע לשיאו בשעות סכנה.
ובכל זאת הומברה הוא סרט מרתק. המצבים
משתנים בו ללא הרף וכן המקומות
והאנשים.
יחסו של האינדיאני ללבנים מובע באמנות
רבה והמאבק בינו לבינם מתפתח יפה
למאבק בין הלבנים לבין עצמם, וחוזר אליו.
מרכז הסרט עובר במהירות רבה ובמקצועיות
רבד, מאדם לאדם ממאבק למאבק.
הדיאלוגים מצויינים, דיאנה סילנטו, אשתו
של ג׳יימס בונד, היא שחקנית גדולה. ופול
ניומן משחק מצויין את בן העם הנדכא,
הסובל במשך שנים שיעבוד ודיכוי, ולמד
כבר לסבול ולשנוא בשקט.

סולד, אנדרס, וכה ג׳ון דרק להשיג בסף
ולעשות סרט. הוא ניסה ללא שום כישרון
וללא שום ידע להסריט סיפור אמנותי, על
אשתו, אורסולה אנדרם, ועל חיילים בחזית.
התוצאה לא היתד, זובה להגיע לשום
קולנוע, אפילו הקטן והנידח ביותר בעולם,
לולא היתד, אורסולה אנדרס משתתפת בה.

אין־ מצח׳ק

השמן והרזה

(פאריז,

יו מיו ת,

אביב; ארצות־הברית) בשעה ארבע מלא הקולנוע
ילדים. הצחוק שלהם ממלא את האולם.
וכשהם יוצאים הם מספרים:
י £7למירב (בת שמונה) :״איך מצחיק
זה היה. היתר, מכונית משא והשמן רצה
שהיא תזוז משם. אז הוא אמר לרזה שילך
ויזיז אותה. ההוא לא ידע איך מזיזים.

צות־הברית) בזכות אשתו המפורסמת, אור־

צחגבו ־ מאוד, זוג עיניים שובבות,
מלאות הומור, סנטר מחודד ופר, היורד
בשתי זוויותיו כלפי מטה. לקח לתיאטרון
העברי שלוש־עשרה שנה כדי לגלות כל
זאת אצל שושיק שני.
היא כשרונית מאוד, קומיקאית מצויינת,
היא׳יפה, אינטליגנטית ומלאת מרץ ואמבי־ציות,
ובכל זאת כל מה שבא לה, בא לה
בדרך הקשה, לאחר הרבה מאמצים ועבודה.
אין לכך שום הסבר מלבד הסברו של נפולי־און,
על המזל, שהוא אחת התכונות החשובות
ביותר של האדם.
כשאריק לביא עמד לעשות את סרטו הראשון,
היה ברור ששושיק תקבל בו את
התפקיד הראשי. התפקיד בעצם נכתב בשבילה,
אריק בעלה היה צריך לביים את הסרט,
והיא היתד, צריכה לשחק בו. והשבוע הוחלט
סופית שלא שושיק תקבל את התפקיד
הראשי בסרטו של בעלה.
מדוע? ״הבחורה הזאת, בסרט,״ אומרת
שושיק ,״צריכה להיות צעירה מאוד, נערה
בת שמונה,־עשרה. אני יכולה אמנם לעשות
תפקידים כאלה, אבל אני כבר בת שלושים.
אני לא מסתירה את זה. אני לא רוצה לעבור
על גיל צעיר יותר. זה דורש הרבה מאמץ.
אני גם לא רוצה להיות בסרט הראשון של
בעלי. למרות שעם אריק אנחנו עובדים מצו־

יין. אבל בסרט ראשון זה לא בריא לאי
ולא לו. למרות שברור שבגלל שאנחנו מכירים
כל כך טוב, קל לו להוציא ממני
דברים שלמישהו אחר יותר קשה. אני מאמינה
שזה יהיה סרט טוב. אריק עובד עליו
ברצינות. הוא יודע בדיוק מה שהוא רוצה
לעשות.
״העניין של הגיל זה לא כל־כך נורא.
היום יש פילטרים ורשתות אפשר להסתיר
קמטים והכל. הנה דורים דיי, איך שהיא
נראית. שמים לה לפניה חצי מטר של רשתות,
כדי שהיא תיראה כל״כך צעירה.
״אבל בכל זאת אני לא רוצה להתאמץ
כל־כך לפני המצלמה, כמו בעליזה מזרחי.
כנראה, בגלל שלא הייתי די בטוחה במראה
הצעיר שלי, הפרזתי במשחק מפעם לפעם.
איך קרד, שעד היום לא היה לה עדיין
תפקיד ראשי בשום סרט ישראלי? ״איזה
סרטים עשו כאן עד היום? עשו סלאח
שבתי, אלדוראדו — טיפוסים מזרחיים. אין
לי מה לעשות בסרטים כאלה. אבל עכשיו
הסרטים האלה נימאסו, אפילו על הקהל
שאהב אותם.
״בשביל סרטים אחרים כנראה שאני בגיל
קשה. כבר לא בת שמונה־עשרה, ועדיין
לא מתאימה לתפקידים של נשים מבוגרות.
אפשר אמנם עם איפור טוב לעשות הכל.
אבל אני לא רוצה. אני חושבת שהמצלמה
צריכה לקלוט את האדם כמו שהוא. עם
הקמטים, עם הכל.
״הנה פליני למשל. אני מעריצה אותו. הוא
מראה נשים מקומטות. לא איכפת לו. יזה
נהדר. או ז׳אן מורו. היא לא משתדלת
להיראות צעירה. היא באה אל המצלמה עם
כל הפנים שלה, עם כל הקמטים והכל. אני
שואפת לדבר כזה.

חברי התנועה, ידידיהם ומשפחותיהם
מוזמנים להשתתף בטיול הגדול לים-
המלח ולערד, שיתקיים ביום השבת
הקרוב, ד,־ 6במאי.

מדליקשפירא (בן אחת־עשרה) :״ו אי ך
ההוא נכנס לגרג׳ ופתאום הדלת ניסגרה
והוא עלה על הדלת? סרט נהדר.״
המיפגש בכניסה לבאר־שבע, ליד מלון
המידבר, בשעה 11 לפני הצהרים. יוצאים
בשיירה מאורגנת דרך ערד לשפך-
זוהר,־ על חוף ים־המלח.

נאות

ישראל לא תזכה, כנראה, להיות מיוצגת
בפסטיבל הסרטים של ונציה. אבל לפחות
יהיה לה נציג בתחרות סיפרי ה*ול־נוע
שליד הפסטיבל. הנציג יהיה סיפרו של
דוי ד ג רי נברג הקולנוע.
לפני מספר שנים עמד שארל אז:־־
א כי ר למלא תפקיד בסרט שנכתב בידי
ישראלים. נושא הסרט היה אדם יהודי המנסה
להיקלט בישראל ואינו מצליח. עוזב
את הארץ לאחר מספר שנים וחוזר למולדתו:
פולניה. הוא עושה את זה דווקא בשנת
,1940 וברור שהוא כבר לא יחזור משם.
התסריט מצא חן בעיני שארל אזנאבור, אבל
לאחר עיון הוא החליט לא להשתתף בסרט.
״אני לא רוצה לשחק תמיד תפקידים של
יהודים,״ הוא אמר אז ,״בסוף עוד יצא לי
שם של יהודי.״ בסרטו הבא, שיוסרט כנראה
בישראל, הוא באמת׳ לא יהיה יהודי.
הוא יהיה נוצרי הנחשב בטעות ליהודי.
* שמע ון ישרא לי עושה זאת שוב.
הוא מתכונן להיות הבמאי והשחקן של
סרט שיכתב על ידו. המממן לא יהיה הפעם
הוא עצמו, אלא ישראל פונ ט, מהתאחדות
בעלי־הקולנוע, ויש לקוות שגם הציפה
לא יהיה הפעם הוא עצמו, אלא כל עם
ישראל.
שלמה. המלך ו שלמי הסנדלר יהיה
בקרוב סרט גדול על מסך של שבעים מילימטר,
ממולא בכספים אמריקאים־ישראליים.
עדיין לא ידוע אם צוות השחקנים יהיה
הצוות הישראלי המפורסם או צוות חדש.

(זן, תל־אביב; אר־

ש, שי ק
הטיול לים המלח
ולעוד

יומן החדשות

אשתו המבורסמת

פעם אחת ודמות

אבל הוא פחד שהשמן יצרח עליו. אז מה
הוא עשה? הוא נכנס למכונית ובמקום
להדליק אותה לחץ על כפתור אחר וכל
החול נפל על השמן. נורא מצחיק היה.״
דוגי אפרתי (בן עשר) :״אז הם לקחו
את הילדה הזאת, שהיתר, של אשד, חת,
ופתאום באה המשטרה. אז מה הם עשו?
הם נכנסו לחבית והתהת של השמן נישאר
בחוץ. אז המשטרה באה ונתנה לשמן מכה
בתחת. איזה צחוק.״
אדרי כהן (בן תשע) :״ואיך ההוא קיבל
את הכדור בפרצוף. הוא לא ידע שהשמן
זרק את הכדור. הוא סתם דיבר בטלפון,
ופתאום טראח. הכדור בפרצוף. וזי לי, איזה
צחוק!״
התוכנית רחצה בים־המלח, ארוחת־צהרים במקום.
חזרה לערד לפגישה עם בני המקום.
תוכנית אמנותית, שיחה עם אורי אב־נרי.
חוזרים צפונה בערב.
להביא מים, מזון, כלאגינה.

הסעה מאורגנת
למעוניינים בכך מכיכר מלכי ישראל,
תל-אביב, בשעה 8בבוקר. להירשם אצל
יחיאל, מזכירות התנועה( ,טלפון ,30135
ת.ד )136 .תל־אביב.

#בבת־י ם
ביום שלישי 9במאי, בשעה 8.30
בערב, באולם ־יהודית (רחוב ירושלים
, 10 פינת רחוב סוקולוב) בבת־ים, ייצר,
* ,טייס •**3

על הנושא:

מה קורה בוויאט־נאם?

הדריר

יוקרן גם סרטון על נושא זה. תושבי
חולון, יפו ובת־ים מוזמנים.

ב ר טי םשצ רי ךלר או ת

ו א רי ק

״הייתי יכולה לעשות דבר כזה בשל!,1־
אורי אוהב אותי. הוא חושב

ימים וילד.

שאני אישיות. אבל, כנראה, לא עניתי
לדרישות שלו, או שהוא לא חשב על זה.
לי הלך קשה גם בתיאטרון. עד שהצלחתי
לבקוע דרך, זה לקח לי שלוש־עשרה שנה.
אני מקווה שבקולנוע זה לא יקח כל־כך
הרבה זמן. אחרת אני אצטרך לשחק זקנות.
״בתיאטרון הגעתי ממש למה שאני כיום
רק בהוא והיא. לפני זה דיכאו אותי ולא
נתנו לי שום דבר. הלך לי בדרך הקשה.
וגם היום עוד לא מצאתי את עצמי, ואת
סוג התפקיד המתאים לי.
״בש;י קוני למל, הייתי צריכה לקבל את
התפקיד של ז׳רמן. אבל ויתרתי עליו. הייתי
צריכה לעשות את זה עוד עם מנחם גולן,
כשהוא רצה לעשות את הסרט.
״מה שהייתי צריכה להיות בסרטים זד,
טיפוס כזה כמו בחור בלבנה, טיפוס שעובר
מבכי לצחוק, משהו קומי, עם נימה לירית.
אבל בחור בלבנה לא ראו ממני הרבה.
הקהל לא יכול היה לקלוט אותי. רק אנשי
מקצוע. עכשיו אורי אומר שהוא רוצה לעבוד
מחדש על חו ר בלבנה ולהוציא קטעים
שרואים אותי ואותו, לאורך כל הסרט.
״בינתיים אני ממשיכה בתיאטרון. שיחקתי
שנה וחצי תפקידים דרמאטיים. עכשיו אני
מחפשת מחדש משהו קומי. פשוט רציתי
לעשות גם דברים אחרים, ולהכשיר את
עצמי. סוף סוף בגיל ארבעים ויותר כבר
ואני לא רוצה להישאר פתאום ללא עבודה.״
היא תמשיך בתיאטרון, ואם הקולנוע לא
יגלה מהר את הפנים המיוחדות והפוטוג־ניות־מאוד
שלה, ואת הכישרון המיוחד שלה,
זו תהייה בשבילו רק תעודת עניות נוספת,

ארב וגו ר לו נפאריז, תל־אביב) סרטו
היפאני של קוראסאווה, על אדם זקן המחפש
את משמעות החיים, כמה חודשים לפני מותו.
גבר

פתח ־ ת קיו ה

ואיטה (בן־יהודה, תל־אביב; מאי

ביום שלישי 9במאי, בשעה 8.30
בערב, בקפה הנשיא, רחוב שטמפר , 13
תתקיים פגישה של חברי החטיבה, לדיון
בנושא:

חיפה) האהבה בין אנוק אימה לטרינטיאן
נמשכת, והאולמות עדיין מלאים.
ס ר טי םשדצוילר או ת

התנועה ופתח־תקווה

הומכרה (תל־אביב, תל־אביב) ראה סרטים.
גמכיט
(אופיר, תל־אביב) סיפור על שני

שודדים שאינם יודעים לשדוד ומנסים בכל
זאת לעשות זאת, בביתו של המיליונר העשיר
ביותר בעולם. משעשע, ומלא הפתעות.

סופו
של משחק

+בתל־ א בי ב
ביום חמישי 11 במאי, בשעה 8.30
בערב, תתקיים בבית סוקולוב פגישה
של חטיבת תל־אביב בהשתתפות:

(אוריון, תל-אביב;

ואדים אוהב את האהבה ומתאר אותה באד,־׳
בה רבה.

היאנג־צה הגועש

י עד״ד שמואל סגל

(סינרמה, תל-אביב)

תחילת ר,מהפיכה הסינית מתוארת בצורה
מיקצועית מזהירה, על־ידי רוברט וייז.
׳6ימים וילד (מקסים, תל־אביב) שלושה
ימים של זכרונות מאהבה ראשונה. עומד
להיות מוצג בקרוב בשתי ערים גדולות,
קאן ותל־אביב, בבת אחת.
הפחד (גת, תל־אביב) מי שאוהב ריאליזם
מסוגנן, בעיות אונם, חרפה, כבוד־המשפחה,
חטא ועונש בכפר קטן ונידח, מי
שאוהב אווירה אמנותית, הבולטת גם לעיני
מי שאינו מבין באמנות, ייהנה מאוד.

סרמיס שאפשר לראות
ארכינקה (הוד, תל־אביב) ההומור

לוחם הבריגאדה הבינלאומית בספרד
שירצה על הנושא:

ההפיכה ביוון נוגעת לנו
הקהל הרחב מוזמן.
י שיבת המרכז תתקיים ביו ם חמי שי
4במאי, ב שעה 7בערב. על סדר־היום:
הודעו ת ההנהלה, שאילתות,
בחירת חבר נוסף למרכז, המ שך
הדיון על ב עיו ת ישראל ה שניה,
פתיחת הדיון על שיטת הבחירות.
ה ספרותי
וד,קולנועי של קישון, הפיזמונים
של דידי מנוסי, הפרצופים של טופול, מצ־על
צעיר ישראלי, הצוחק ומתעלל בחברה
, 1יש! אל יו•1

מי מפחד מווירג׳יניה דולף*

(מוג-

רבי, תל־אביב) גורסה רעשנית וסוערת של 1 המחזה המפורסם מאת אדוארד אלבי.

במת השתקני מציגה:

״ מלקול הקטן
זמלחמתז בסריסים״
ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה שד העונה
ראשל״צ ״תפארת״
יום ה 4.5 ,ב־8.30
רשפון, יום ו׳ 5.5

תל־אביב ״בית הרופא״
יום א׳ 7.3ב־8.30
יום ב׳ 8.5ב־8.30
יום ג׳ 9.5ב־8.30
באר־שבע ״גילת״
יום ד׳ 10.5ב־8.30

בעולם
יזון השליש ב חוד
היתד. זאת המהפכה הצבאית היוונית ה ׳13
בחמישים השנים האחרונות. משן יובל שנים
זה גם הודחו שני מלכים יוזניים מכם־
אותיהם והתחוללה מלחמת־אזרחים איומה
אחת.
ודווקא מלחמת־אזרהים זאת, שפרצה עוד
באמצע מלחמת־העולם השנייה. ושכללה
קרבות־דמים ברחובות אתונה ודוכאה רק
בכוח עליונות הנשק הבריטי, היא המפתח
למהפכה ה־. 18
דיכוי נסיון השתלטות השמאל ב־,1944
השאיר את יוזן כמדינה בלקנית יחידה שלא
הוכרזה כרפובליקה עממית. אזרחיה נישארו
משך עשרים השנים הבאות בממלכה שמרנית
ונחשלת.
ארמון בדנמרק. ייתכן ולו היה המלך
פאול ובנו שבא אחריו, המלך הנוכחי
קונסטנטין השני, מטילים את השפעתם בכף

הקנצלר הזקן. כאשר החל במועצת המפלגה
הנוצרית הדמוקראטית הדיון מי ייבחר ל־יושב־ראש
המפלגה, הוא פתר את הבעייה
בצורה פשוטה.
״הואיל ואני המבוגר ביניכם,״ הוא הודיע,
״אני אשב בראש המפלגה.״

ארצות־הברית
חיוג שיר
הכל התחיל לפני 40 שנה, עת מסר שירות
הטלפונים הניו־יורקי לכל מנוי שרצה
בכך את השעה המדוייקת. ה שעון המדבר
התפשט מאז בעולם כולו וילד כמה צאצאים
משונים ביותר.
בפאריס אפשר לחייג למספר טלפון מסו־יים
ולהאזין לדברי ניחומים על אהבה נכזבת.
ומי שאהביו עולים יפה יכול אחר הנישואין
לצלצל למספר אחר ולקבל שב
הדרכה על בעיות המשפחה.
כדי שלא יחשבו שפאריס זה סתם פאריס,

״מקבלים תעודות מלווה קליטה כאמצעי תשלום״

מגדת העתידות
ר חל לוי
עברה מרחוב אלנבי 18
לכתובת חדשה :

רח׳ פדויים 4
פינת כרם התימנים.
שעות הקבלה יהיו:
מ־ 10 בבוקר עד 7בערב.

״אולפן

גרג״

בהנהלת היים כר־קמא
פותח בת״א ובחיפה ב־ 4במאי

קורס ערם שד חודש אחד
( x 2בשבוע שעתיים)

י-קוגדנות
עברית ו/או אנגלית
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: רה׳ גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בית־הספר ״במעלה*.

קונסטנטין דאנה־־מאריה
8ו מהפכות 2 ,הדחות ומלדזמת־אזרחים אחת

המאזניים להנהגת הרפורמות הדרושות כל
כך בבל שטחי החיים היווניים היו הדברים
מסתיימים אחרת.
אך המלכים מלבו והצבא, שבראשו קצינים
ימניים, החל חושש לגורלו לקראת הנצה,ץ
הכמעם ודאי שהיה צפוי. לכוחות השמאל
בבחירות שעמדו לד,ערך בסיף החודש.
לכן החליטו הקצינים לתפוש את השלטון,
ייתכן אפילו בלי הסכמת המלך הצעיר ()26
שהפך למעשה לשבויים, הפוסח על שני
הסעיפים. בעיקר שאפילו לו ברור כי בריטניה
וארצות־הברית סבורות כי 1967 איננה
. 1944
אם המהפכה ר.־ 18 תסתיים במלחמת־אזר־חים
שנייה, היא בוודאי תסתיים בהדחת מלך
שלישי. כי אפילו לצבא הוא מיותר, שלא
לדבר על אנשי השמאל הצעירים הנערכים
למאבק הסופי.
קונסטנטין יוכל לעקוב אהר המתרחש
ממקום גלותו הצפוי, ארמון המוכן לו כבר
בדנמרק, בה מולך אבי אשתו, אנו•,־מאריה,
המצפה בימים אלד, ללידתה השנייה.
לגמרי לא בטוח שהמדינה הסוציאליסטית
העלולה לקום ביוון על חורבות המהפכה
ה־ 8ו, תוקם לפי מתכונת• ד,סוציאליזש השולט
בדנמרק.
גרמניה אחר• אדנואר
קונראד אדנואר השאיר מאחוריו חמישה
בנים, שתי בנות 27 ,נכדים 20 ,תוארים של
דוקטור־כבוד וזן ורדים אחד שנקרא על
שמו — ורד קונראד אדנואר.
הוא השאיר מאחוריו גם כמה סיפורים
שאפילו יריביו המושבעים ביכרו לא לפרסמם
בעודו בחיים.
אחד מסיפורים אלה נוגע לגסות־רוחו כלפי
יריביו. היד, זה אדנואר שאמר בימי הקמת
החומר, בברלין, כי בברלין אפשרי בל
דבר, אפילו ראש־עיר ממזר (הכוונה לוילי
בראנדט, כיום שר־החוץ של גרמניה, שנולד
מחוץ לנישואין),
סיפור אחר הזכיר את ערמומיותו של

אפשר לקבל שם בטלפון גם מידע מעודכן
על בעיות הפיסיקה הגרעינית.
גם צליל־כיוון. באנגליה אפשר לפתור
את בעיית השכבת הילדים על־ידי חיוג לדודה
המספרת ס־פורי־ילדים. באוסטריה הדודה
הזאת אפילו שרה שירי־ערש.
בגרמניה אפשר לקבל את תפריט היום
לאניני־טעם, ובשויצריה נותנים בטלפון גם
עצות לפתרון תשבצים.
ביפאן יכולים הורים מודאגים לקבל דו״ח
טלפוני מלא על מצב־רוחם של ילדיהם הנמצאים
בטיולי בית־ספר, ובברלין יכול
כנר־חובב לחייג לשם קבלת צליל־כיוון.
ואירלנד היא המדינה היחידה בעולם, היץ
מישראל, בה אפשר לקבל, כפי שמספר 19
הישראלי מכנה את זה, הערה, השכמה או
הקצה, בעזרת חיוג טלפוני.
אפילו מספר קאלודיות. אבל, כפי
שחברות הטלפון האמריקאיות, שערכו בקר
זה, גילו, ההישגים הגדולים ביותר הב
בארצות־הברית. אולי הסיבה היא, כ־ בה
שירותי הטלפון אינם מולאמים, נמצאים בבעלות.
הברות מסחריות, המשתדלות לתת
את השירות המירבי ללקוחותיהן.
שם אפשר לחייג את המספר המתאים
ולגלות מה הוא מצב השלג לשם החלקה:
מה הם שערי הבורסה; מה הן תוצאות הבחירות
והכדור־בסיס; מה הוא זמן ההמתנה
במועדון הגולף העירוני.
השירות האחרון הונהג החודש וכבר זכה
להצלחה גדולה. כל אמריקאי החושב שעליו
לשמור על דיאטה״ יכול לחייג אליו, יקבל
את מספר הקאלוריות המדוייק אותו הוא
צורך כאשר הוא מחסל סטייק עם חמישה
תפוחי־אדמה,צלויים, או עוגת תות־שדה עם
קצפת.

כדור הארץ
• ב רו ךהשם. בהונולולו, הודאי,
הצביע אהד מחברי מועצת־העיר נגד הגבלת
השטח המותר לפירסוס אישי על שלטי המודעות
העירוניים, בהזכירו לכל כי שמו
המלא הוא קייקואולאוליאונאפאליהאוליוליו
דויד קאאפוקאמייהאמהה.
העולם הזה 1548

נישזאץ נוסח איטליה
• עכ שיו שנו לסנבר יודעים שהאח הקטן של ל,ד אודיה קארדינלה זה הבן הקטן
שלה, התחילו להתגלות עוד בל מיני דברים אחרים. לא רק שק״ק נשאה את
קרסיטאלדי בן ה־ 42 בח שאי, לפני נמה חוד שים, בארצות־הברית ובילתה עי מו בח שאי,
עשרה ימים של דבש בגימייקה,
קודם כל פראנקו זה הוא המאהב החשאי של ק״ק זה כבר תשע שנים ח שאיות, וחוץ

פראנקו

׳לו, מירקו(;*כ כן) ,אוטד
מזה הסביר ה שבוע כי האבא של הילד הוא ״האדם שקלאודיה לא רצתה לראות או תו יותר
בחייה מאז שנהיח לאבא של הילד.״

• אפילו אם גומרים את הכל בשלום בני שואין איטלקיים זה עוד לא הכל. הנה גינה
לולובריג ׳ ידה. הגט עם ד״רמירקוסקופיץ ׳ עבר בשלום. אולי מפני שהוא יוגוסלבי.
אבל עכ שיו מתברר שהיא וכל האיטלקים האחרים לא מפרגנים לו קצת אושר. כל
העי תונו ת האיטלקית מנהלת מסע לחי שות נגד היור שת ה מיועדת של הלולו. זאת היא זמרת
אופירה אוסטרית, צעירה 25 אוטה אי״ככיכלר, אותה עומד הדוקטור לשאת בחוד ש
הבא.
בינתיים מא שימים כולם את אוטה שזאת היא שהרסה את חיי הני שואין האידיאליים של
״׳ינה נאציונלה, האוצר הלאומי האיטלקי. קריירה אוטה, שרוצה גם לשאת את מר לולובריג׳ידה לשעבר, וגם לבנות לעצמה
באיטליה דווקא, מ שיבה מלחמה שערה בכל כוחה, ובתור תגבורת היא הביאה ה שבוע
אפילו את החתן שלה.
וזה הצהיר ישר לעניין :״אוט ה לא הרסה שום ני שואין. עוד ארבע שנים לפני שהיכרתי
את אוטה כבר היו הני שואין שלי עם ג׳ינה ני שואין על הנייר בלבד.״

המירה הגזמות

רקדנית קונסולי
שיחת־היום בפאריס היא הצגת ד,באלט
החדשה של מורים בז׳אר. זה הוא הפי־

תוי של אנטוניוס הקדוש. זה שמוסיקת־ד,רקע
מורכבת מרעש סילוני מטוסים, קולות
תגרים ביריד וצלילי דיסקוטקים, זד, לא מד,
שעשר. את שיחת־היום.
מד, שכן עשר, את שיחת־היום, או את
שיחת־הערב, ליתר דיוק, זה היה העור החדש
שבז׳אר הקרים על וונוס הפתיינית.
היה זה מלבוש בצבע הכסף ששיווה לרקדנית
ז׳וסיאן קונסול י מראה עירום -
מובהק ומבהיק.
גישה שונה לגמרי לענייני אמנות גילה
סטוקי קרמייקל. זהו מנהיג הכושים
האמריקאי שטבע את הסיסמה של הכוח
השחור (בלשון יותר פשוטה — הכוח לשחורים!)
.השבוע הוא החליט לשים על הכוונת
את האמנות האמריקאית. לא רק שהלבנים
גזלו את זכויות השחורים, הם גם
גנבו את האמנות שלהם. את הג׳אז למשל,
בתור תגובה צריך להתעלם לחלוטין מן
הלבנים. להפסיק לחקות אותם. לא להאזין
למוסיקה שלהם. לא לקרוא את הספרים
שלהם. לא לבחור מלכות־יופי כושיות בעלות
עור בהיר.
אין כאן מקום לפשרות. אין אמר קרמיי־קל
:״פנינו שחורים, שפתינו עבות, שערו־תינו
מקורזלות. אנחנו שחורים ואנחנו הכי
יפים!״
הוא גם ניצל את ההזדמנות לחסל אחת
ולתמיד את הטלביזיה הלבנה. הגיבור שלה
בימים אלה הוא טרזן. וכל כושי המכבד
את עצמו צריך לתעב את טרזן. הלא טרזן
הוא הגיבור של הלבנים.
הנה מד, שהם עשו בזמנו באפריקה .״כאשר
הם הופיעו היו לנו האדמות ולהם היו
ספרי תנ״ך, כאשר הם עזבו היו האדמות
בידיהם וספרי תנ״ך בידינו.״
אחרי זה כבר לא התפלא איש כאשר
נמצאה עוד מנתצת אלילים אחת. היתר, זאת
ז׳אנין דקר הבלגית, הידועה לכולם כגזירה
המזמרת,
מן המנזר היא כבר יצאה לפני שנה, כי
היא מעדיפה את התקליטים על החומות.
אבל את הזמר שהחלה לזמר לאחרונה סיבכה
בנימה דתית בכל זאת. וכך הולך הזמר
החדש, הנקרא גלולת הזהב: הגלולה הגיעה,
טרד,־לד,־לה, הביולוגיה התקדמה עוד צעד,
טרה־לה־לה, אני מודה לך האל, טרה־לה־לה.
ועכשיו כבר לא נרעש איש כאשר היא
הודיעה שזה היה רעיון לא רע בשבילה
לשאת נזיר כל שהוא וללדת לו ילדים
נזיריים.

סופרת אמריקאית אחת אמרה פעם שבחורים
לא עושים עיניים לבחורות החוב־שות
נזשלן פייס. זה היה לפני שנולדה פר־אן
ג׳ראדד, הנערה הממושקפת הראשונה
בתולדות צילומי־ד,עירום. לכבוד הפסח היא
קישטה את העמודים המרכזיים של פלייבוי.
באותה הזדמנות נתגלה גם שכיוון שפראן
קצרת־רואי היא נאלצת לחזות בכוכבים, זאת
היא גם הפרנסה שלה. לפענח הורוסקופים.
ההרוסקום הפרסי שלה מתחלק לשניים.
אל״ף: מספרים ממשיים — .90—60—98
בי״ת: מספרים דמיוניים — אלה הם אבירי
חלומותיה. בתור זמר — פראנק סינט־רה.
בתור אמן — מארק ׳צאגאל. בתור
שחקן — קלארק גייכל ז״ל.
את הרשימה הזאת היא הרכיבה כנראה
כאשר שכחה את המשקפיים בבית.
האמת שזה עוד כלום בהשוואה למה שקרה
למהליה ג׳קסון, כאשר היא מצאה
את אביר חלומותיה.
זה לקח לד. הרבה זמן עד שהיא מצאה
אותו 52 .שנים שלמות. אבל הזמרת הכושית
היתד, סבורה שהיא לא חיכתה לשווא. החתן,
נגן הסכסופון זיגמדנד גאלוכיי, היה
גבר רציני ביותר.
כנראה שהיה גבר רציני יותר מדי. כי
השבוע, במלאת שלוש שנים לנשואיהם,
החליטה מהליה לשים קץ לעניין. זה שגא־לוביי
היה מכה אותה בכל הזדמנות עוד
היה הרע במיעוטו. אבל זה שאחר שחיכתה
לו 52 שנים היה בוגד בה על ימין ועל
שמאל זה כבר היה יותר מדי.
בדיוק כך סבר גם יהושוע קוסדן. גם
הוא החליט השבוע לשים קץ לנישואיו.
מסיבות די זהות.
למי שלא ידוע מי זה: קוסדן זר- ׳,ד,בעל
החמישי של ז ׳א ז ׳א גאכור, שתצטרך
עכשיו לחפש לעצמה בעל ששי, במידה ואין
לה כבר אחד ברזרבה.
אבל מה שבאמת מעניין השבוע באמריקה
זה המעשה בסנאטור. המדובר בדניאל
ברומטר, אחד הסנאטורים הנכבדים והצעירים
( )43 של סנאט ארצות־הברית.
הוא הצליח לשכנע סוף סוף את אהבת
נעוריו שתתחתן איתו. האהבה הזאת היא
כיום בת 43 ושמה המלא הוא אן בוליט

אמריקה המחרה |

טונסנד בידל.

השמות האלה הם כל הסיפור של חייה
ושל חיי הסנאטור. השם הראשון, אן, זה
כמובן השם הפרטי שלה. השם השני, זה
השם של בית אביה, מי שהיה השגריר הראשון
של ארצות־הברית במוסקבה (ואחר
כך בפאריס) .השם השלישי שייך לבעלה
הראשון והשם הרביעי היא לקחה מבעלה
השני.
אבל כאשר היא החליטה, לפני 24 שנים,
לבחור לעצמה שם נוסף לאן בוליט זה
היה צריך, בעצם, להיות השם ברוסטר. כי
הסנאטור של היום היה אז סגן בחיל־האויר
ומאורס לאן. רק שהיא הפרה את האירוסין
וברחה לחיקו של סמל אחד שנתן לה את
השם טונסנד.
ברוסטר חיכה לה עוד 11 שנים. אבל
כאשר הוא ראה שגם אחרי שגמרה עם
הסמל היא לא היתד, מעוניינת בו אלא באחד
בידל, הוא החליט שהגיעה גם שעתו להתחתן.
והשעה
הזאת נגמרה החודש, אחרי שהודיע
לאשתו, אם שני בניו, כי עליה להפרד
ממנו. וזה בגלל שאן בוליט טונסנד בידל
הודיעה לו כי היא עשתה לישגים רבים
בחיים שלה, ועכשיו הגיעה השעה לתיקון
המעוזת והיא רוצה שבעתיד יהיה שמה
סוף־סוף אן כודיט טונסנד בידל ברו־

סטר.

במהומה שקמה אחרי כל הגילויים האלה
באמריקה כבר לא היה עניין לאף אחד בסתם
ידיעות אמריקאיות מוזרות. כמו זאת

שציינה כי טייס־החלל סקוט קרפנטר
קורקע לנצח. בגיל .41
מה הצמיד את אחד האנשים המהירים
ביותר בעולם לקרקע? תאונת־אופנוע עלובה
שאירעה לו לפני שלוש שנים. עד היום הזה
לא נרפאה זרועו השמאלית.
סקוט הודיע כי יצא לגימלאות. יש לו
מספיק רזרבה ממר, שחסך משכר־הסופרים
שלו עבור זכרונותיו כאחד משבעת האסטרונאוטים
הראשונים. התכנית שלו לימי
הזיקנה והקרקוע כבר מוכנה :״חצי שנה על
שפת־הים וחצי שנה על השלג.״
הרבה יותר נחבא אל הכלים היה טייס
אמריקאי מפורסם לא פחות. זהו צ ׳ ארלם
לינדברג, החוגג החודש את יובל ה־40
לטיסת הסולו שלו מעל לאוקינוס.
הוא מסרב בכל תוקף להשתתף בטקס
כל שהוא לציון המאורע. אפילו לא בתצוגה
פאריסאית בה יוצג חיקוי מדוייק למטוסו
המקורי.
כאן המקום להערה קטנה על מדד יוקר־המחייה:
המטוס המקורי של לינדברג עלה
10,580 דולאר. החיקוי עלה .50,000

על טעם ועל ר>דו
לכל אחד יש טעם משלו. זה דבר ידוע< .ן^ל יש כאלה שיש להם גם ריח משלהם.
למשל טוני קו ר טי ס. השבוע הוא קבע כי אשה הרוצה להיות מושכת עבורו
חייבת, קודם כל, להדיף — לעברו — ריח טוב.
אחרי גילו כזה כבר כדאי לשמוע מה יש לאחרים להגיד על הנושא הזה :
• גרגורי תו מאס, שהוא לא פחות ולא יותר מאשר מנהל ״שאנל״ בע׳׳מ
(אלה העושים את ״שאנל חמש הזכרון הכי חי והכי נעים מימי ילדותי הוא
ענן הריחות הטובים שהיה מקיף את אמי.״
• אדו ארד קורנאן, מנהל ״בשמי לאנווין״ :״צריכים לדעת איפה לשים את
הבושם.״ הוא ממליץ על הצדעים, מאחורי האוזניים, על הצוואר, בחזה, על פרקי
היד, מאחורי המרפקים והברכיים. .
• דולור ס דל-ריו לא מגידה שום דבר. היא עושה. כל יום. מסג׳ עם מי־בושם.
על כל הגוף.
• אוו ה גאבור יש לה פתרון עוד יותר מעניין. היא מתיזה מי־בושם בתוך
האהילים של המנורות שלה. החום של הנורות הדולקות מפזר אחר־כך את ריח
הבושם הפרטי שלה בכל הבית.