גליון 1549 מתאריך 10 במאי 1967

ה עוד ם הז ה

מ ס פד 1549

***יי יי
ת ז 10.5.1967

המהיר 120 אג׳

וומשיו והשווי אח
השחיתות בהסחוווח
פרשה חדשה

מנהל קדן ״דור לדוד ,,יהושע מי;ר,וגם רץ

י ש פי תגםעתיק :״להצלחה יש הרבה
אבות — הכשלון הוא יותם.״
בעיתונות הישראלית שורר הכלל: לסקופ
יש הרבה בעלים — לידיעה כוזבת אין אף
בעל אחד.
כי לגבי גילויים, שולט בעיתונות הישראלית
חוק הג׳ונגל. שום עיתון אינו נוהג
להזכיר כי עיתון אחר השיג סקופ. גם עיתונים
הנוהגים להעתיק זד, מזה, ללא בושה,
את הגילויים, אינם טורחים לציין מי גילה
אותם.
זהו מינהג פרובינציאלי. העולם חזה לבדו
לא נהג כך מעולם. הוא רגיל להזכיר דברים
בשם אומרם, לציין סקופים של כל עיתוני
ישראל. כל אותם עיתונים מוכנים להישרף
לפני שיעלו על דל שפתותיהם כי השבועון
המסויים, או כל עיתון אחר, השיג סקופ.

כד ז ה הוכח השבוע, כאשר הגיעה לשיאה
פרשת השערוריה של אילי ההון ה־הסתדרותיים
,״פרשת הפרדסים״ .זהו הסקופ
הגדול ביותר של השנה — ואולי של הרבה
שנים. הוא גורם לזעזוע בצמרת ההסתדרות.
אם קראת את כל עיתוני ישראל, נוכחת
בוודאי לדעת כי כל אחד מהם המציא את
הסקופ הזה בעצמו ולבדו. מעולם לא היו
כל־כך הרבה בעלים לטקופ אחד.
היו עיתונים שהצניעו לכת. הם הודיעו,
למשל, כי האנשים הנדונים פוטרו בעיקבות

פה למפא״י, מעוניינת, כמובן, להעלים את
חלקו של העולם הזה, אך גם היא אינה
מסוגלת לכך. היא יכולה להגיד רק ״עיתונים״
,כשהיא מתכוונת להעולם הזה. אך
עובדה כי הפרשה כולה הגיעה לידי פיצוץ
בהעולם הזה, וכי פיצוץ זה הכריח את
המוסד־לביקורת להתערב.

השכד עון ה מ סויי ם הוא גם הראשון
שהעלה את הדרישה המפורשת כי המשטרה

עלחע11כ | 1ע

הניו ע רי ם!

שער ״העולם הזה״ 29.3.67
תתערב בפרשה ותעצור את האנשים לחקירה.
והנה קרה ההיפך: במקום לקבל הזמנה
למשטרה, קיבלו הנאשמים הזמנה לקול־ישראל,
הביטאון הרישמי של ממשלת ישראל
והשר ישראל גלילי.
בשבת בבוקר בוודאי הופתעת לשמוע מעל
גלי הרדיו דברי הצטדקות וטישטוש לא רק
מפי מנהלי המשק ההסתדרותי, אלא גם מפי
הנאשם העיקרי: מנחם ים־שחור.
זה דבר חסר תקדים. מנהלי בנק פויכט־וונגר
לא הוזמנו לרדיו להצדיק את עצמם.
גם לא נהוג כי נאשם בפרשות פליליות או

המכ נס ים הצעירים
הצעירים והצעירים ברוחם לובשים מננ ס׳ ׳ סלים ־
הע שויים ׳טר׳ליו• בדגם של ׳קרגקס ־ יצרני המכנסים
המבוק שים בחנויות ה אופנ ה המובחרות ברחבי העולם.
קלים־ מננ סי איכות מאריגי ׳ נור׳ לי ו׳ וצמר וחלקים או
משובצים) ע שויים בתפירת יד מעולה במבחר דוגמאות וגוונים.
לבוחר בטוב ביותר -׳קרנקס׳ .המבנסים הנותנים לך את מלוא
האיבות, הנוחיות והתמורה לכספך. לה שיג בחנויות ה אופנ ה
המובחרות.

ץ ז*£״־76
6וז 16

* 1.א 0רד*א 7£8א ו ^ י

יצרני מכנס• האופנה
צרפתית למתחילים ־־ דמתקד־מ׳
ק בו צו ת די מוד ק טנו ת
ע״י מורים מו ס מכי ם ו מנוסים
בי ״ ס

לשפות

בדל • ץ

| ת ״ א, נחלת בנימין ,2טלפון 56347
וחיפה, רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265

גרמנית

הגילוי המקורי 15.3.67 :
דו״ח ועדת הביקורת ,״כפי שפירסמנו אתמול.״
הקורא השטחי יכול להסיק מזה כי
אירע משהו בעיקבות הפירסום באותו עיתון.
כמה עיתונים הזכירו את חלקו של העולם
הזה, דרך אגב, אך בהמשך הטיפול שכחו
אותו לגמרי.
הארץ, שהיה לו חלק בהמשך הפרשה,
אמנם נאות להזכיר פעם אחת כי קרה מה
שקרה בעקבות ״הגילויים של הארץ והעולם
הזה,״ אך למחרת שכח זאת, ומאותו רגע
קבע בי הכל קרה בעיקבות גילויי הארץ.

אתה, כ קו ר א השבועון המסויים, יכול
לחייך על כך כמונו. כי אתה יודע את העובדות.
ואלה הן העובדות הנוגעות לאבהות
על סקופ זה:
• המילה הראשונה על הפרשה כולה
פורסמה בהעולם הזה ביום 15 במארס. היתד,
זאת תוצאה של חקירה, בעקבות דבריו
של אורי אבנרי בכנסת והוויכוח שהתפתח
בינו ובין אהרון בקר, מזכיר ההסתדרות,
על קרנות ההסתדרות. אז הבטיח אבנרי לבקר
שיהיו גילויים.
• ועדת־הביקורת של ההסתדרות קובעת
כי שלושת הנאשמים זייפו ב־ 20 לחודש
מארס את שטר־ההעברה ,״בעיקבות הפירסו־מים
בעיתונות.״ עד לאותו תאריך לא היה
שום גילוי בשום עיתון, זולת הכתבה ב־העולם
הזה. כתבה זו הבהילה, בצדק, אה
הנאשמים — כי הם ידעו שבידי העולם הזה
עובדות רבות יותר מכפי שפורסמו, ושהעולם
הזה הכריז כי הוא עומד לפרסמן.
• למחרת היום ושבוע אחרי הגילויים
בהעולם הזה, ביום 21 במארס, פירסם הארץ
כתבה מעניינת, ובה כמה וכמה פרסים נוספים•
(יש כאן יתרון מסויים של עיתון יומי
לעומת שבועון, שאינו יכול לפרסם כל יום
את הגילויים הבאים אליו).
• לשום עיתון אחר לא היה חלק בפרשה
כולה.
• ועדת־הביקורת של ההסתדרות, הכפו
כלכליות
יוזמן לרדיו להתווכח עם שופטיו.
מדוע נהג כך קול־ישראל? מפני שגילויי
העולם הזה זיעזעו את אימון מאות אלפי
חברי ההסתדרות בהנהגה הכלכלית של המוסד,
והדבר מערער את יסודות מפלגות
השלטון. כי שערוריה זו אינה אחת מרבות
— היא השערוריה המבעיתה ביותר ור,סנ־סציונית
ביותר שפורסמה מזה שנים.
מדוע מתפרסם סקופ כזה בהעולם הזה?
לכך יש סיבה פשוטה. לא רק מפני שחוקרי
העולם הזה מאומנים במיקצועם. אלא
גם מפני שכל אדם, המבקש לעזור בגילוי
שערוריה הנוגעת ליסודות השלטון, יודע
כי העולם הזה יפרסם אותה בלי מורא ובלי,
משוא־פנים, ללא חשבונות וללא רתע.

העולם הזה 1549

השנה
תאכל

מיוחדים לאפטר לצבור הרחב לאכול גלידה

מפעלי ארטיק עטו סידורים
ארטיק חינ ם -כי צ ד?:
.1על כל קופסאות טל גלידה ארטיק יט תמונה טל ״בסף ארטיק׳:
.2״בסף ארטיק״ יתקבל כת טלום לכיסוי חלק מהמחיר בעת קניית תוצרת
כ= כי-גבל

*לקטדה

ויויננ״יול,

91רגז אבנונל

מ 17

1500X8

1111 6ו€ ) 111

ספרים

*.מ*יז ן
מפעלי אופניים
ישראלים
שו מ^ /

מ תפרס מים

.3פרטים ותנאים מלאים בדבר ה טי מו ט ב״ בסף ארטיק״
בחנויות הרבות המוכרות א ת מוצרי החברות הנ״ל.
4גזור א ת ״כסף ארטיק״ מתוך אריזות הגלידה והטתמט בולקניותיך

לכן: בלידה ארסיק אכלת -בספן בחזרה קבל 1נ
לכד הנגם -אר 7רי7ן תיננז

מכתבים צייד דעשות משהו
בבוקר יום השואה שמעתי את צפירת
האזעקה, וכמו כולם חשבתי שלעולם־לעולם
לא יחזור יותר דבר כזה. ואז עלה בדעתי,
שברגע זה עצמו מתנהלת השמדת־עם ב־וויאט־נאם,
והורגים אנשים, נשים וילדים
— רק מכני שהם שייכים לעם מסויים.
בזמנו אנחנו טענו שהעולם לא בא לעזרתנו,
כשהעשן עלה מן המשרפות. ואז
נשמעה הטענה הנגדית, כי חלקים נאורים
מדעת־הקהל העולמית כלל לא ידעו על ממדי
השואה. עכשיו כולנו יודעים על מה ש־

נ 7ב ר11כרז ^ ב ו /ג

אישית אינני נגד התרמה למען מטרה
זו, אולם אני קובל על הדרך בה מבצעים
אותה. לדעתי צריך לעשות זאת על־ידי הלי־כה
מבית לבית, ושיכנוע האזרחים שיתרמו
מרצון. כך גם היו מקבלים תוצאות טובות
יותר — כלומר: היענות גדולה יותר.
נורמן סימון, חיפה

עתונאות לוחמת
לאחר התפוצצות שערוריית הפרדסים מגיעה
לכם תודה והוקרה מצד כל ההגונים
והישרים שעוד נותרו
בארץ.
כל הכבוד!

אמת מארץ
זוהי ארץ שבה העניים פושטי־יד
והעשירים פושטי רגל.
זוהי ארץ שרכשה את השכלתה
המיסחרית בשוק הכרמל, והשואפת
להצטרף לשוק המשותף.
זוהי ארץ בה הבדיחה הפכה
למדיניות, והמדיניות. לבדיחה.
זוהי ארץ האבות — הבנים
כבר מזמן בקנדה.
זוהי ארץ שקדושיה מנפצים
את דמותם במו ידיהם — לשם
חיסכון.
זוהי ארץ שבה כסף מזומן
פותח לפניך את כל הדלתות, ואילו
צ׳ק סוגר מאחוריך את ה שער.
זוהי
ארץ בה ההסתדרות מייצגת
את הפועל בפני עצמה.
זוהי ארץ קטנטונת, המהווה
גורם חשוב ביותר בתעשיית
המטוסים של שתי מעצמות ענק
— צרפת וברית־המועצות.
זוהי ארץ בה לא עובדים —
גם בשבת.
י^קו 2ן, הרצליה
נתניה אין לי טענות נגד
פקידים קטנים מ־יכין־חק״ל
הרוצים
להסתדר קצת, ולעשות
קצת כסף.
אבל אנשי צמרת?
מאלה שמטיפים יומם
ולילה להידוק פשקוב החגורה? זה כבר
יותר מדי.
אחד אפס לטובתכם, ולטובת כל האזרחים
שכספם מופקד בידי האדונים־החברים מצמרת
ההכתדרות.

אברהם שפירא, חיפה
נתתם שיעור טוב בעתונאות לוחמת!׳
אכרהם משיח, אשדוד
גרמתם לנו קורת־רוח — לי ולעוד הרבה
פקידים ועובדים בבנק הפועלים. מי שחושב
שגרמתם נזק לשמה הטוב של ההסתדרות,
אינו אלא טועה. עשיתם את העבודה ש־הסתדרות
הוגנת היתד, צריכה לעשות ממילא.
קוראה,
תל־אביב
•*פייייי

הקוראים בעלי הזיכרון, ואלה שיש להם
חוש אסתטי, זוכרים בוודאי תגלית ישנה

קורה, ולמה איננו עושים דבר?
אני עקרת־בית פשוטה, שאינה מתעמקת
בשאלה איזה ויאט־נאמים הם טובים ואיזה
מהם רעים, אבל אין לי רגע של שקט כש־הורגים
ילדים קטנים.
צריך לעשות משהו.
ח;־ שיפר, תל-אביב

השתלםולמד!

הנהלת חשבונות למתחילים ולמתקדמים
קורסי בוקר וערב רגילים ואינטנסיביים
ספרים ועבודה מעשית — חנם.

ב מ כון ״ מרכז־ ,לחש בונ או ת

-ומאחור ()1967

רח׳ שלמה המלך ,23ת״א

שעה עם מזל
מאת:

נחום

לוי

הסיפורים הפיקנטיים והמגוונים
ביותר — בקובץ אחד.
הומור, עצם, פטירה, חווי,
למבוגרים ולנוער מתבגר.

מלפנים 1964
לא חוקי ולא מכובד
ברצוני למחות על צורת התרמה מחפירה
שהנהיגה עיריית חיפה בבתי־הקולנוע בעיר.
לכל ברטים קולנוע מצורף תלוש תרומה
להקמת בית החייל, מטעם הוועד למען
החייל.
צורת התרמה זו היא בלתי חוקית לדעתי,
וגם אינה מכובדת. מה גם שהקופאים
לא מסבירים עבור מה הם גובים את הכסף.

שלכם, כשהצגתם לראשונה בישראל את
הבליקיני (העולם הזה .)1399
זה היה לפני שלוש שנים, ועתה הפצצתם
אותנו בפצצה חדשה: מחשוף אחורי (העולם
הזה .)1548
השאלה שצצה עתה: מה תלבשנה בנות
ישראל בשנים הבאות, כשתרדנה לרחוץ
בים? ההגיון נותן: הן תלבשנה בליכלום
— תערובת של בליקיני ומחשוף אחורי.
ראובן קרן, תל-אביב
חלוצות הבליקיני והמחשוף האחורי —
ראה תמונות.

קו מגן דויד
אני עוקב מרחוק — אך בעניין — אחרי
מאבקכם למען הקמת ״קו מגן דויד״ ,שיבוא
העולםהזה 1549

במקום פעולות־התגמול. השוואת רעיון זה
לרעיון המרשל קי, להקים קו כזה לכל אורך
הגבול הצפוני של ויאט־נאם הדרומית (הע\־
לס הזה ,)1547 נכונה בהחלנו.
אולי יעניין אתכם הקטע הבא מן המאמר
הראשי של ניו־יורק הראלו טריביון הפארי־סאי
מיום ,21.4.66 התומך ברעיון הקו:
״המתנגדים הצבאיים (לקו קי בוויאט־נאם)
טוענים שהם פשוט אינם אוהבים את רעיון
ההגנה ד,סטאטית ...שאינם רוצים להפסיק
בהפצצות.
אם מתנגדים לרעיון בגלל סיבות לא־נכונות,
כדאי לבדוק את העניין מחדש בקפדנו
ת ...יתכן כי יסתבר בסוף כי הקמת
הקו תהיה זולה יותר בחיי־אדם ובכסף (מאשר
השיטה הנוכחית) ,וכי תמנע את הרחבת
המלחמה.״

11(11

ש. גירון, פאריס

הכו גודל
אינני מבקר אמנות, אך ברצוני להתריע
על שילהוב היצרים המופגן בתערוכת ציוריו
ורישומיו של הצייר גודל צוקרמן, הנערכת
עתה בבאר־שבע.
לא רק שהציורים (שדוגמה אחת מביני-

״המגן״ של צוקרמן
הם, הלקוחה מתוך הקטלוג, מצורפת בזה)
מזעזעים, ומזכירים ציורים אחרים, באירופה
שלפני מלחמת העולם השניה, ושכוונו
נגד יהודים דווקא, אלא שהביקורות עליהם
מזעזעות פי כמה. דוגמה מצורפת: רשימתו
של יצחק וויט בידיעות אחרונות, הנושאת
כותרת ״הבו גוד ל ...לרישום״.
שמשון בן־גל, באר־שבע

למען האדיבות

שמחתי להיווכח כי פעולתכם למען הטרמפים
לחיילים החלה לשאת פרי. תבוא
עליכם הברכה, אך לדעתי יש להמשיך ולפתוח
במיבצע נוסף — למען אדיבות כללית
בדרכים.
בשבת שעברה נתקעתי עם קטנועי ליד
עין־הכרמל. נסעתי לתחנת־הדלק שליד עין־
הוד, וקניתי בה פחית דלק, אך בכך עדיין
לא נפתרה הבעייה.
נאלצתי לחכות 45 דקות, עד שמכונית מס׳
( 239526 אגב: רב תודות לנהגד ).הואילה
לקחתני ולהסיעני עד לקטנוע.
מאות נהגים ראוני על אם הדרך, כשפחית
הדלק בידי, אך לא הואילו לעזור לנהג בשעת
צרה.
עוכד גושן, עתלית

שלום שלום ואין שרום
עתה, לאחר שמוכרים את האוניה שלום
לגרמנים, הריני מציע להחליף את הסמל המסחרי
שלה.
במקום:

עמי בן־ארצי,

תל-אביב

טעות לעולם צודקת
מכונית פרטית נהוגה בידי א י ־ זהירות
(מעריב).
ויקי אכישר, רמת-ג!

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.
העולם הזה 1549

הסריג בעל התכונות היחידות במינן
נראה תמיד כחדש, מ תכ ב ס בקלות !גם במכונת כביסה!

שומר על צורתו, אינו מתכווע.
סריגי דיאולן לופס מצסיינים באותו ״משהו מיוחד״
הנותן להם את האיכות וההידור במותם סרס היו.

ה 7ו ר

המו שלם
״3ו 101£ם״ 6־ ? 01/65167 ?1151 זס) 14ז)6חז 3416 069• 11ח)

פרסונז ח־לניק

צריך להכניס לשימוש סמל חדש, כמו:

סקיןדי1

תמחר1

הטל הדרוש ל שרך
שומרעלק 1יהחיוך
מונע היחצרות קמטים בטרם עת
^8X 1
1 1 6 1 6 1 1 3 ,1 1 1 1 1 3 1 1 1 8 1 6 1 1 1
״ 06״ ״ 51 דרך חיי ם חד שה לעור הפנים, טי פו ח עור הפני ם
ע״י הו ספתל חו ת הי א דרך המת אי מ ה לכל שוג של עור, מבקר
עד ערב — ו מלי ל ה עד בקר.
״!111510 06״ ״ 31מ פנק ומרגיע, עונה ל ק רי אתהצמא של
העור, משקהו מרווה או תו, ס קין דיו מ פ סי קאת תהליך ייבוש
העור והת הוו תקמ טי ם בטרם עת.
העלי ו״!63כ< ״ 06״ 3111 בלילה לפני ה שינה. בבקר העלי
״1510 06״ 51:1לפני איפור הפני ם וכך עשי בכל הז ד מנו ת
במשך היום. עורך יספוג אתה טל ה מ רוו הבמ הי רו ת וי חזיר
ר ״ו ר ארו הרזראההצ עי רוהזוהר

שחם לבינסוך אילון

ט לויזי המעשית

מיכרזים

נפתחים קורסי ערב חדשים

*ודיום לויזיה
קהו

שירות תלת־יומי למשתתפי
מיכרזים פומביים, אשר יספק
לך כל שלושה ימים את כל
המיכרזים הפומביים המוצאים
בארץ.
דמי־מינוי לשנה — 58ל״י,
לחצי שנה — 32ל״י.

מיכרזים,
רחוב ברזילי ,4תל־אביב.

ו מיזו ג אוי ר
פרטים והרשמה:

תל-אביב
רחוב הנגב 8_ 10
( ת חנ ה מ רכזי ת)

ירושלים

חיבה

באר-שבע

רחו בההסתד רו ת 20
(פנת ש מ אי ) 1

ר חוב בי א לי ק 17
(פנת הרצל)

רחוב ההסתד רו ת 76
(מול ה דו א ר)

המעיטו .
^ ^נז טי־וני ח ה
רחובות

הרצלי ה

רחוב ה רצל 208
י ע״יהמשטרה)

ר ח׳ סו קו לו ב 35
(בנין ה סו פרמרקט)

בי ההג דו ל בי שראללמקצועותהאלקט רוני ק ה

*.נ נולדה. באמבולנס, בדרך בין ירוחם
לבאר־שבע, לדויד מלול ו )46 ילרעיי־תו,
סוליקה 35 שלישייה*״(שתי בנות
ובן) ,שהעלתה לעשרה את מספרם הכולל
של ילדי מלול, שהוא פועל־בניין נכה ומחי-
סר־עבודה.
* נישאו. בלאס־וגאם, ארצות־הבוית,
הזמר אלוויס פרסלי ( )32 ופריסיליה
אן פויו 22 בטקס מהודר שנפתח בעני־דה
הדדית של טבעות נישואין בנות 20 יהלומים
כל אחת, ושנסתיים את זימר פרסלי
אבא, אנא עזור לי. הזמר הכיר את הכלה,
שהיא בת עירו ובתו של סגן־אלוף בחיל־האוויר,
עת שירת בצבא ארצות־הברית בגר־מניה,
חיזר אחריה משך שמונת השנים האחרונות.

תגרשך. שחקנית הקולנוע אנגליה
וונסה (מורג!) רדגרייט 30מ־מפיק־הסרטים
טוני ריצ׳ארדפון (,)38
על שבגד בה לפני שנתיים בעת הסרטת
סרט בחבש, עם השחקנית הצרפתית ז׳אן
מורו. רדגרייב לא זכתה במזונות, מאחר שהודתה
בפני בית־המשפט שגם ה א תנדה
בבעלה.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 48 של שגריר
ישראל בלונדון, אלוף אהרון רמז, יליד
תל־אביב ובגו של שר־התחבורה הראשון
במדינת ישראל, דויד רמז (שהיה לפני כן,
משך 13 שנים, מזכיר
ההסתדרות ומשך
חמש שנים
יו״ר הוועד הלאומי.
ממשלת־הצללים של
היישוב העכרי לפני
הקמת ־מדינז) .רמז,
שיצא בגיל 20
בשליחות לארצות־הברית,
תתנדב בגיל
22 לחיל תאווי־ הבריטי,
בו שרת כטייס
קרבי. אחרי
המלחמה התיישב בקיבוץ
כפר־בלום,נתמנה
לראש מטה שירות־האוויר של ההגנה
ולפפקדו הראשון של חיל־ד,אוויר לישראל,
בדרגת אלוף־אוויר. לאחר מכן שימש כמד
כ״ל סולל־בונה, ח״כ מפא״י ימני,ל מהלקה
(לשיתוף בינלאומי) במשרד־החוץ.
נחוג. יום הולדתו ה־ 61 של האמרגן
משה ואלין, איש קיבוץ לשעבר, ה־זוקף
לזכותו את גילויים ועידודם של רבים
מכוכבי הזמר הארצי־ישראליים (ביניהם: ברכה
צפירה, חנה אחרוני, שושנה ־מארי) ו־שהקים,
לפני 25 שנים, את התיאטרון המוסיקאלי
לי־לה־לו. אחר הקמת המדינה
היד, האמרגן הראשון שהביא ארצה אמנים
בינלאומיים כליאונל המפטון, ארתה קיט,
ז׳ורז׳ אולמר.
* נחוג. יום הולדתו ד,־ 71 של מיכ׳י
אל אסף, היו״ר העבדקן של איגוד העיתונאים,
מנהל בית־ספר עברי בפולין, שהשתלם
בערבית בברלין ועלה ארצה להיות
פועל בשומרון. לאחר מבן היד, לכתב דבר
לעניינים ערביים וערך משך 23 שנות קיומו
את שבועון ההסתדרות בערבית. כמו כך
הרבה לכתוב בעברית על הערבים (תולדות
השלטון העברי) ובערבית על העברים (מאת
השנים האחרונות בתולדות היהודים).
נחוג. יום הולדתו ד,־ 80 של ־״ף
זיגפריד מוזס, מבקר
המדינה הראשון
של מדינת ישראל
(משך 12 שנים),
עורך־דין ורואד,חשבון
מוסמך לפי מקצועו,
שהיה היו״ר
האחרון של ההסתדרות
הציונית בושספרו,
גרמניה,
פקודת
מם ההכנסה
הארצישראלי, שיצא
לאור בשנות המד
דאט האחרונות, זבד, מתם למספר מהדורות.
נפטרה. במוסקבה, בגיל ,58 ממחלת
הסרטן, קלאב די ח קו סי גין, רעייתי
של ראש־ממשלת ברית־המועצות אלכסיי קו־סיגין,
לו נישאה לפני 40 שנה, עת היה
מהנדס־טכסטיל בלתי־ידוע.

7500

קרוב

הסיכוי ללידת שלישייה הוא אחת ל־לידות.
כך שמדי שנה נולדות בארץ
שלישיות, בהתחשב במספר הכולל שי
ל־ 70 אלף לידות.
העולםהזה 1549

ד 1״ ה

ןלסחד

•ן ד! היד! כמו כיתה, שנפגשה באמצע החופש. הח״כים מכל הסיעות בירכו זה את זה,
1קידמו איש את פני רעהו בשימחה.
כולם ידעו כי דרישת גח״ל ורפ״י לכנס מושב־פגרה מיוחד זה לא היתד, אלא תרגיל
של חוסר־תכלית. אבל איש לא כעס. כולם ידעו כי זה דרוש לגח״ל ולרפ״י כדי להוכיח
לציבור שהן אופוזיציה עיקבית ולוחמת — אחרי שהציבור קיבל, משום־מה, את הרושם
ההפוך. ומכיוון שהעסקנים בכנסת מבינים איש לנפש רעהו, וכל אחד מבין גם את
צרת (יריבו) — לא היתה כל טיגה.
מצב־רוח ידידותי זה לא התקלקל גם כאשד נכנסו הח״כים לאולם — והופתעו לראות
כי הנשיאות ניצלה את הפגרה כדי להקים קיר־זכוכית בין האולם ובין יציע־הקהל. בשעתו
דרשנו כי ייערך מישאל בין הח״כים אם הם מוכנים לוותר על הגנה זו, המפרידה ביניהם
ובין העם. התנגדו למחיצה בתוקף. עתה היא ישנה — וזהו.

איו להי1ת בעד ונגד
^ נוכחות היתד! גבוהה מן הרגיל — היא הגיעה ל־ .91 אבל היתד, לכך מגרעת:
! 1ההמולה באולם היתר, מחרידה. כי כמעט איש לא הקשיב לנואמים, והכל שוחחו
בהתלהבות איש עם רעהו. רק בקושי אפשר היה לעקוב אחרי דברי יוסף ספיר, שנימק את
הצעת גח״ל לדון מייד בדו״ח מבקר־המדינה, ודברי ישראל קרגמן, שנימק את הצעת
המערך להוריד את העניין מסדר־היום.
זה לא היה נורא, כי שניהם לא אמרו מילה אחת חדשה — וגם את המילים הישנות
דאגו לפרסם מראש בעתוני־הבוקר של אותו יום.
הקדמנו לבקש את הזכות להציע את העברת העניין לוועדה — וכך הקדמנו את כל
שאר הקופצים על מציאה זו. השתמשנו בהזדמנות כדי לפרט מחדש את הצעותינו
לטיפול בדו״ח מבקר־המדינה (ראה מיסגרת) .המישפט הראשון שלנו עורר המולה בחוגי
הקואליציה, ואילו המישפט השני עורר סערה של קריאות מספסלי גח״ל ורפ״י.
כאשר פירטתי את הצעותינו להידוק ביקורת הכנסת על מעשי הממשלה, היה נידמה לי
שאני מבחין בסימנים בולטים של אי־רצון בפני לוי אשכול( .כעבור יום הכריז אשכול
שהוא תומך בהעלאת אחוז־החסימה).
הצבעתי בעד הצעות גח״ל ורפ״י. אך רק חלק מאנשי גח״ל (ובראשם מנחם בגין)
הצביעו בעד הצעתי להעביר את הצעתם שלהם לוועדה. המרכז החופשי נמנע בכלל —
כדי למסור הודעה. היא לא פסחה עלינו — כי היה נידמה לאופוזיציה החדשה,־חדשה
שאנו מפקיעים את הצעותיה, בעוד שלנו היה נידמה דווקא ההיפך:
שמואל תמיר אני שמח שחבר־הננסת אבנרי קיבל את ההצעה ן שהעלינו

או רי אבנ רי: קרא את הפרוטוקול של השנה שעברה.

ש מו אלתמיר: תובל למצוא זאת בנאומי זאשתקד.

תמיר פשוט שכח כי גם בשנה שעברה הוא דיבר אחרי, וכי גם אז היה דמיון רב בין
הדברים שאמר הוא לבין מה שאמרנו יום לפני כן. כדי לרענן את זכרונו, הראיתי לו
את דברי הכנסת (חוברת ל״ב) ,שם רשומים הדברים.
בכלל, המרכז החופשי הוא חופשי מאד. זה התבטא בחלק השני של הישיבה, כאשר
עלתה הצעת רפ״י וגח״ל לדון בפרשת מכירת האמיר, שלום. הפעם היה זה אליעזר שוסטק,
חברו של תמיר, שהציע להעביר את ההצעה לוועדה — והוא פתח את דבריו באותם
משפטים בהם נפתח המאמר על שלום בגליון העולם הזה שהופיע ערב לפני כן( .״כאשר
רב־חובל מעלה את אונייתו על שרטון, הוא עומד לחקירה
שוסטק התנגד בלהט למכירת שלום. זה היה מעניין במיוחד, כי כמה ימים לפני כן
הודיע שמואל תמיר, מעל עמודי הארץ, באותו להט, שהוא תומך במכירה. וכאילו כדי
להתעלל בו, שידר קול ישראל באותו יום עצמו, בשידור חוזר, קטע מוזיכוח פומבי בו
דרש תמיר — שוב בלהט — למכור את שלום.

לונו י כן! -להן עויבד דא!

ךמנענומהצבעה, והסברנו זאת, בין השאר, כלהלן:
*1אורי א בנדי: קשה היה להצביע ברצינות בעד הצעתו של חבר־הכנסת אלמוגי,
שהוא וחבריו, בממשלת בן־גוריון דאז, היו אחראים לכל הנתונים הכוזבים שהביאו
לרכישת האוניה.
הוא וחבריו, בממשלת בן־גוריון דאז, היו גם אחראים להנהגת המיטבח הכשר הבלעדי,
שתרם תרומה כל־כך רבה לירידת התפוסה באוניה הזאת.
כך גם קשה להבין מה כאן העניין עם גרמניה. לא חשוב כלל
למי נימכרת ה־אוניה.
לגבי עצם
העניין אין
זה משנה ידבר.
מה גם שאחון
משתי י הסיעות
המציעות את ההצעה
— רפ״י
*— בוודאי שאיהמבקר,
ומוסיפה הערות שקולות. אחר־כך בא דיון קצר במליאה,
נה יכולה להובזה
תם העניין.
רים קול נגד מהדרך
הנכונה, לדעתנו, היא:
כירת דברים ל(
)1להקים ועדה מיוחדת, שתשב בבל ימות השנה 4יא גרמניה.
על ענייני המבקר. או, באופן אלטרנטיבי, לחלק את שוסטק מכרה לגרמניה
הדיון בדין־וחשבון בין בל ועדות הבנסת: בל ועדה
את העתים ואת
המדים לצבאה. ואם חבר־הכנסת בן־
בשטח המסור לה.
גוריון רוצה לנסוע לגרמניה דווקא באוניה
( )2לתת בוזעדה זו (אם תהיה ועדה אחת) ,ייצוג לכל הסיעות.
שלום, אני חושב שהדבר הזה לבדו אינו
או, לפחות, לתת לכל סיעה שאינה
מחייב החזקת אוניה.
מיוצגת בה את הזכות להיות נוכחת
בישיבותיה, ללא זכות־הצבעה. כי ועדה
לעומת זאת קשה מאד לבטוח גם בזו
תהיה במהותה שונה מכל שאר ועהבטחות
הממשלה. אני רוצה לבטא מעל
דות הכנסת.
במה זו — זוהי מטרתי העיקרית כאן —
( )3להעמיד לרשות ועדה זו צוות
חרדה לעתיד יחם הממשלה לענף־הנוסעים,
מקצועי קבוע, שיאפשר לה להשיג את.
ואולי גם לצי־הסוחר בכלל. אני רוצה להזהאינפורמציה
הדרושה לה, לחקור את
עיק את הציבור, שאם תימשך גישה זו
הפקידים המופיעים בפניה, ולעקוב אחשל
הממשלה, צפויה סכנה של חיסול כל
רי השינויים המתחייבים מן הדין־
צי־הסוחר, ובוודאי חיסול ענף־ר,נוסעים של
הצי הישראלי.
וחשבון.
( )4לקיים את ישיבות הוועאני
רוצה לפנות אל הממשלה בתביעה
דה בפומבי, בדומה לישיבות
להקים ועדת־חקירה ממשלתית, שתיבדוק
מחדש את הכדאיות של צי הסוחר, ואת
בית־משפט. ביקורת, כדי שיעילות
שיטת מכירת הכרטיסים. בעניין זה
תהיה יעילה וצודקת, חייבת
מבקר המדינה
הושמעו טענות חמורות מאד. תיבדוק הוועדה
להיות גלויה.
מחדש את הריווחיות של כל האוניות, ותע(
)5לחייב את הוועדה להגיש למליאת הכנסת, אחת לשלושה
שה זאת בשיתוף פעולה עם ציבור־הימאים
חודשים, מסקנות לגבי חלק מן הדין־וחשבון, כדי שבמרוצת
שהיה מוכן בעבר, והמוכן גם עתה, לתת יד
השנה יקויימו במליאה דיונים על כל הדין־וחשבון, בעוד שכיום
ליעול צי־הסוחר הישראלי, כדי שלא יקרה
דנים רק על כעשרה אחוז מן הדין־וחשבון.
לאוניות ישראליות האחרות מד, שקרה לאוניה
שלום.
ל פ רנן בו א \ זהשנזות \
כאשר אמרנו דברים אלה, נכחו באולם
(מלבד שר־התחבורה, שהקפיד להקשיב)
פחות מעשרה ח״כים. כל חברי־הכנסת הזה
לגבי הבקרה. מה לגבי הסנקציות?
אחרים נטשו את האולם ברגע שנגמרה
אין חוק ללא סנקציה. אין משפט ללא סנקציה.
ההצבעה.
דין־וחשבון המבקר, ומסקנות הבנסת לגביו, הם
זאת. היתד, ההוכחה הטובה ביותר לכל
נטולי משמעות אמיתית, בגלל חוסר סנקציות
חוסר־הכנות של הדרישה למושב־פגרה זה.
אמיתיות.
גח״ל ורפ״י כינסו אותו כדי לדרוש דיון
הדרך הנכונה היא:
בהצעותיהן. אולם כשגמרו להגיד מה ש(
)1לפרסם את שמותיהם המלאים של כל הנוגעים למימצאי
היה להן להגיד (וזה היה מעט מאד),
הביקורת — אישים, חברות, פקידים, מחלקות.
והתחיל מעין־דיון בצורה של מסירת הודבולנו
יודעים מן הנסיון בי אימת-הפירפום היא
עות הסיעות, לא היה להן שום עניין להמחסום
העיקרי כפני השחיתות.
הקשיב.
( )2להטיל על פקידי־ממשלה אחריות אישית למעשיהם ולמחדליהן
לא יכלו להתגודד במזנון, כי המזנון
הם, לאי־סדרים וגם לאי־כושר החורג מן המותר.
היה תפוס על־ידי סעודה חגיגית של
פקידים טובים ישמחו על כך. עליה בדרגה, התקדמות ונסיגה
ויצ״ו, לכן פשוט חזרו הח״כים הביתה —
לפני שנגמרה הישיבה המיוחדת, הדחופה,
בקאריירה צריכות להיות תלויות גם בכך. זר, לא יכול להיות
הבהולה, היוצאת־מן־הכלל, שהם קראו
בתחום הרשות המחוקקת, אבל הרשות המחוקקת זכאית —

וחייבת — לתת הנחיות לרשות המבצעת בעניינים אלה.
( )3להקים מוסד שיפוטי, שידון לא בעבירות משמעתיות סתם,
אלא בסטיה מן הסדר הטוב, בהעדפה, ובפגיעה בסדרי המינהל.

״זה לא רציני!״
להלן דבריו של אורי אבנרי על ההצעה
לסדר־היום בעניין דו״ח מבקר־המדינה:
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אני מציע להעביר את ההצעה לסדר־היום לוועדה, ואנמק את
הצעתי.
ק רי או ת מכל רחבי הקואליציה, החולה באולם.

היו ״ ר ק די ש לוז: רשאי חבר־כנסת להציע להעביר
| | את ההצעה לוועדה.
אורי אבנרי: אמנם, איננו יכולים שלא להסתייג מכינוס
הכנסת לישיבת פגרה זו, בתואנה של דיון בדין־וחשבון מבקר
המדינה.

באופוזיציח לוחמת, אנחנו מפקפקים ברצינות של
תמרונים פרלמנטריים מסוג זה, שאין אחריהם כלום,
זולת כותרות בעתונים.
שמע ון פרם (רפ״י) :מה אתה עושה עכשיו? (קריאות

| מספסלי גח״ל ורפ״י).
אורי אבנרי: לאופוזיציה אמיתית יש די והותר 1 לעשות במדינה הזאת, וגם בכנסת הזאת, מבלי להיתפש
למעשי־סרק. מה גם שנדמה לי שלא כל שלושים החברים
שחתמו על הבקשה לכנס מושב מיוחד זה טרחו להיות
נוכחים כאן.
מרדכי סורקים (רפ״י) :ספרת? תספור!
אורי אכנרי: ספרתי, ואין.
בדין־וחשבון זה אין כל חדש. בטיפול הכנסת בו אין כל חדש.
ומי שהשלים עם הנוהל הזה עד היום, מי שהשלים עם אותה
אידיליה שחבר־הכנסת קרגמן ציין אותה״ — מה כי יבוא וילין
על כך היום?

אנחנו לא השלמנו מעולם עם הנוהל הקיים ככנסת
לנכי הביקורת. אמרנו בשנה שעברה, ואנו חוזרים
ואומרים עכשיו, כי ביקורת הכנסת היא פיקטיבית
במידה רבה. עכשיו בא מבקר המדינה ומאשר זאת,
כשפה המתונה האופיינית לו.

אם יש כאן נושא לדיון, הרי זה הנושא: איך לחזק את
הכנסת, איך לאפשר לה להטיל ביקורת של ממש על הרשות
המבצעת.
אני חושב שזוהי בעייה עולמית. בכל העולם הולכת ומתחזקת
הרשות המבצעת, והביקורת הפרלמנטרית הולכת ונחשלת. על כך
יש דיונים בעולם, ויש צורך לדון על כך גם אצלנו.

הלירה ש רגזה — וזלירה גררה
בבוד היושב־ראש, בדי שיהיה ערף של ממש לדין•
וחשבון מבקר-המדינה, דרושות שתיים: בקרה
וסנקציות.
האם יש בקרה, למראית־עין — יש. למעשה — אין.
ישנה ועדת־מישנה, המטפלת מדי שנה בחלק קטנטן ממימצאי
* בתשובתו להצעה לסדר־היום, קבע יריד ועזת־הכספיס, עסקן
מפא״י ישראל קרגמן, בי בוועדה לא היו מעולם חילוקי־דיעות
בין ימפא״י, חרות ושאר הסיעות לגבי שיטות העבודה.

במקום שיש החלטה אישית, צריבה להיות אחריות
אישית.

במרחב
מצרים
עלכל הו 1ול
״הילד הזה, חוסיין, היד. עצוב מאד. הוא
ואמא שלו היו עצובים מאוד פהתקפה ה־האחרונה
של הישראלים על סוריה. הוא
התחיל לשדר שאני בוגד. לשאול למד.
אינני יוצא לעזרת סו רי ה ...לילד הזד. נודע
ששלושה מטוסים סוריים נפלו על שסח
ירדן. הישראלים עצמם ידעו עד אז רק על
הפלת מטוס אחד. זה קורה שט טוס נופל.
זוהי מלחמה. וכשנכנסים למלחמה אין שום
בטחון שלא ניהרג. נכנסים למלחמה בשביל
להרוג ליההרג.
א ז כשנודע לחוסיין על שלושת
המטוסים, הוא הפסיק את כל השידורים שלו
והודיע על שלושת המטוסים. אחר־כך, כשמצאו
את הטייסים, הוא הפסיק את כל השידורים
כדי להודיע שהטייסים נלקחו ל־בית־חולים.
אחר־כך כשביקר אצלם, הוא
שוב הפסיק את כל השידורים כדי להודיע
שהוא ביקר אצלם. תגידו: כך מתנהג גבר?״
עשרות אלפי המאזינים הריעו לדברי עבד
אל־נאצר. הם נהנו מאד מן התוכן — ועוד
יוהר מן הסימון.
כמו בבית״קסה. מי שאינו רגיל לדיבור
המצרי, לא יבין לעולם כיצד יכול
נשיא של מדינה להשתמש בביטויים כאלה.
אבל שומעיו — פועלי שוברה אל־חימה,
המרכז התעשייתי העצום שהוקם אחרי המהפכה
— הבינו אותו. עבד־אל־נאצר דיבר
אליהם כאחד החברה, בשפה הציורית של
שיחת־גברים בבית־קפה.
הוא דיבר על כל העולם:
• ?{ל האמריקאים: פעם האמנתי
שהם באמת מגיני הדמוקראטיה. עכשיו
ברור לי שהם מפקדי הקונטר־רבולוציה.
השגריר שלהם בא אלינו, ומשמיע מלים
יפות. שהם רוצים לעזור לנו. אמרתי לו
שיש לנו הקלטות של סוכני הסי.איי.אי.
כאן. כשהמרשאל עבד־אל־חכים עמאר הוכנס
לבית־חולים לניתוח המעי העיוור, הקלטנו
שיחה של אחד הסוכנים ששאל: למה הוא
לא מת? היינו לפחות נפטרים מאחד מהם!
• על הלחץ הכלכלי: אמרו שיפעילו
נגדנו לחץ כלכלי. אבל אם מפעילים
לחץ כלכלי, אז מצבנו, יותר טוב. כי אני
שמחזיק את הכסף שלהם. אני אומר להם:
לא משלם לכם את החוב! זה פשוט מאוד.
• על בורגיבה: מ שוג ע ...נתפלל
לאללה שירפא אותו לא רק מהמחלה שיש
לו בלב, אלא גם מהמחלה שיש לו בראש.
• על גרמניה המערבית: איננה
חופשית, משרתת את האמריקאים. שילמה
כטף ונתנה נשק לישראל על חשבון האמריקאים.

על עדן: אנחנו לא נשלח את צבאנו
לשם. זאת אני מבטיח. אבל נתמוך בחזית
השיחרור בכל כוחנו. ניתן לה כל מה שהיא
תדרוש.
• על סיוע כלכלי: לא רצו לתת
לנו חיטה העמידו תנאים. אמרנו להם אנחנו
מוותרים. נתאמץ, נחסוך 60 מיליון, ונקנה
את החיטה במזומן, מאיפה שנירצה.
#׳ על השמצות הדדיות: כמה שקיללו
אותי! כמה פעמים קראו לי בוגד ו־מנוול.
שיקללו! הנה הם שם ואני פה, נראה
מי ישאר מחר בחיים!
סזריה קומנדו ליל

41 .מ 8 0

סוראיה ג׳חבוב היתר, מוכנה לכל תפקיד
שיטילו עליה מפקדיה במישמר הלאומי.
היא העמידה תנאי אחד בלבד: שמילוי תפקידים
אלה ייעשה אך ורק בשעות הערב, עד
חצות. הסיבה: עיניה רגישות לאור־היום.
בדיקות רפואיות אמנם אישרו זאת, אך
למפקדה בחיל־הנשים לא היה כל תפקיד
לילי להציע לה. היא הציעה להקים יחידה
מיוחדת לפעולות ליליות .״אנחנו נכה באו־ייב
בחושך, כדי לזכות ביתרון ההפתעה,״
יעצה.
היא מונתה מפקדת כיתה, וניתן לה לאמן
את חיילותיה באימוני לילה, שהיו נגמרים
כמה דקות לפני חצות. השבוע התבררה הסיבה
האמיתית — וכאשר בא הגילוי, סולקה
סוראיה מן השירות. הסתבר שהיא
רקדנית־בטן ומארחת במועדון־לילה, המתחילה
את עבודתה בחצות.
העולס הזח 1549

! 8 1 1 1

יני

^ ה לא קורה בכל יום.
ן לא בכל יום מגייסים את צה״ל כדי לפגוע בריבונות
ירושלים.
לא בכל יום יוזמת ממשלה מערכה בינלאומית נגד
מעמדה של עיר בירתה.

לא ככל יום, אלא רק כיום־העצמאות.
ולא כל ממשלה, אלא רק ׳ממשלת ישראל.

ף״• מו שטויות רבות,

נולדה גם שטות זו במוחה

הפורה של רפ״י.

קשה לכעוס עליה. אפשר רק
לרחם.

-קצת

בן־גוריון ציווה עליו אישית להפסידה, מתוך הסכם עם
עבדאללה והאנגלים) .וגם מאז הפסיד בן־גוריון אישית את
הקרב רב־ד,חללים על לטרון, בדרך לירושלים, אותו ערך
אישית בניגוד לדעת הרמטכ״ל.
על כל פנים, רפ״י מחזיקה בראשות העיריה, ורפ״י היא
האפוטרופסית המדופלמת והמוכרת של עיר־דויד.

לכן, כל פעם כשאין לרפ״י מה לומר (וזה
קורה לעיתים קרובות) היא עולה על הכארי־קרות
-למען ירושלים.
ובכל פעם, בהתקרב יום־העצמאות, היא זועקת לעבר

הוגה־הדיעות הבריטי אמר פעם: הפטריוטיזם הוא המיפלט
האחרון של הנבל.
בארץ ניתן לומר: ירושלים היא הסיסמה האחרונה של
כל דמגוג.
כשאין לו מ ה לומר, הוא צועק :״אם אשכחך

>*בל לא זהו

בל רעיון המיצעד אינו אלא התנקשות במעמדה
של ירושלים, פרובוקציה המשרתת במישרין
את אויבי ישראל.
בשעתו קבע האו״ם כי ירושלים תהיה לעיר בינלאומית.

זה היה רעיזין־סרק מלכתחילה, הצעה תלושה
מכל מציאות. שני הצדדים במלחמת ארץ־
ישראל -הערכי והישראלי -לא יבלו להסכים

ואם נאלצת רפ״י להשאיר את הדגל האנטי־גרמני
לחרות, היא נאלצת להשאיר את עסקי־המתים
לאגודת־ישראל.
גם זו סיסמה נהדרת.
כמה טוב לנבור בנבילות! תמיד אפשר להפיץ תצלומים
של אברים מבותרים, גופות מרוטשות, עיניים מנוקרות.

אך רפ״י עולה על כולן.

לדויד בן־גוריון יש אידיאם־פיקם לגבי ירושלים. עוד
מאז הפסיד דויד שאלתיאל, בן־חסותו האישי, באופן אישי
את הקרב על העיר העתיקה( ,ורק המלעיזים טוענים כי

החטא העיקרי. יש לעניין צד חמור

> 1הרבר, יותר.
הצד הנוגע למעמדה של ירושלים, בירת ישראל.

מי שסיפק עוזים לצבא הגרמני, והכשר לפראנץ־יוזף
שטראוס, וחיבוקים לגנרלים של הודרמאכט — קשה לו
לנגן על המיתר האנטי־גרמני. מה גם כשהאחד־בדורו חוזר
מגרמניה ומכריז, בקלות־הדעת הריבונית האופיינית למי
שאין לו מושג על מה הוא מדבר, כי המפלגה הניאו־נאצית
״אינה חשובה״.

נ רושלים ! כמעט אין סיסמה טובה יותר. כי ירושלים
׳ מעוררת רגשות עמוקים בלב כל יהודי ו/או עברי ו/או
ישראלי.
האשם את אויביך בבגידה בירושלים — והרי אתה פטור
מכל ויכוח נוסף עימם.
הוכח כי אתה היחיד הדואג דאגת־אמת לירושלים —
ואינך חייב עוד לטרוח למצוא תשובה של ממש לבעייה של
ממש.
לכן די ללחוש בכנסת את השם ירושלים — כדי לגרום
למירוץ מטורף בין כל הסיעות, ממפ״ם ועד חרות, כשכל
אחת מוכיחה שהיא דואגת לריבונותה, לכלכלתה, לעברה
ולעתידה של בירתנו הניצחית ועיר קודשנו.

לשון אחרת: לערוך מיצעד מרשים בירושלים, כדי
לסתום את פי רפ״י המטרידה. ולפרוק מן המיצעד את כל
נשקו, כדי למנוע צעקות של חוסיין, האו״ם וכל אויבי
ישראל.

תחת להעסיק את העולם במוקשים של
ברעם, בפצצות־המרגמה של מנרה, מעסיקה
ישראל את העולם במיניצעד.

אכל רפ״י המיסבנה -דווקא כשטח זה ידיה
ככולות. ליתר דיוק: פיה סתום.

נישארת ירושלים.

אשכול ניסה לעשות כאן מעשה־חלם: להניח
בכית־המירחץ ריצפת־עץ חלקה, בדי שהרגל
לא תיפצע -ולהפוך את הריצפה, בדי שהרגל
לא תתחלק.

המיצעד הפך למיניצעד. הנשק הכבד איננו. אך בעולים
מאמינים הכל כי ישראל הטורדנית, מחפשת־הצרות הניצחית,
גרמה שוב בצורה ילדותית למתיחות במרחב.

ירושלים 1״

אבל רפ״י המיסכנה אינה יכולה לנצל זאת. היא מוכנה
למכור לדתיים את העולם הזה והעולם הבא גם יחד, אבל
אין היא יכולה לנופף בעצמה בדגל הדתי. כי חבריה
הם עכו״ם, חברי ההתיישבות העובדת ואינטליגנטים, שאינם
מוכנים לחבוש כיפה.
מד, נישאר לרפ״י?

העמדה הרישמית של ישראל היא שאויבותיד, מפירות
את ההסכם השכם והערב, ואילו היא מקפידה על מילויו,
כלשונו וכרוחו, יומם ולילה.

התוצאה היתה צפוייה. עכשיו צועקים~ם
דיין וגם חוסיין, גם האו״ם וגם רפ״י, גם כן־
גוריון וגם המופתי.

אמנם, יש סיסמות יותר טובות, יותר בטוחות, אבל
קשה דווקא לרפ״י לעלות עליהן.
למשל: עניין גרמניה.
בארץ חיים מאות אלפי קורבנות השואה. הם לא ישכחו
לעולם — ובצדק. הם נחרדים למראה כל דבר גרמני —
ובצדק. השואה עדיין חיה בליבם, יום־יום ושעה־שעה —
ובצדק.
יכול תמיד לפנות
לכן, כשאין לדמגוג מה לומר, הוא
לאחשובמה הנושא,
אל ליבם של שונאי־גרמניה אלה.
טענה טובה יותר,
לא חשוב מה המזנה — כשאין לך
אתה יכול לצעוק ״בוז לגרמניה!״

תמיד יימצאו אנשים פרימיטיכיים, עם וכלי
כיפות, שיצביעו כעד מפלגה בעולם הזה, כדי
להיות שלמים בגופם בעולם הכא.

לישראל אין שום עניין להפר הסכם זה.
להיפך.

לוי אשכול: אתה בוגד בירושלים! אתה מפקיר את ריבונות
ירושלים! אתה זומם לערוך מיצעד במקום אחר!

ף־י שנים קודמות עוד היה ללוי אשכול הכוח, או
אומץ־הלב, או השכל הישר, לעמוד מול זעקה זו.
אפילו בשנה שעברה, כשהרעישה רפ״י אולמים ועולמות.
אמנם, אשכול גימגם. אשכול הימר,ם. הוא השיב לטענות
האוזיליות של רפ״י תשובות אוויליות לא־פחות. בכל זאת
לא נערך המיצעד בירושלים.

אכל השנה היא שנת מיתון. שנת אבטלה.
שנת משבר. שנת ״בל בדיחות אשכול״ .שנת
״סומרפין״ .שנת ״שלום״,

השנה לוי אשכול הוא פחות חזק, וגם פחות אמיץ.
בלילות, בסיוטים, הוא ראה את רפ״י עולה על ירושלים,
בראש כל העם, ודויד (בן־גוריון) מכרכר בכל עוז לפני ה׳,
וכל בית ישראל מעלים את רפ״י בתרועה ובקול־שופר,
כשהם משחקים לפני ה׳ בכל עצי־ברושים ובכינורות ובנבלים
ובתופים ובמנענעים ובצלצלים ובקלפיות.
זה חלום־בלהות נורא. לכן נכנע אשכול.

נכנע -ביודעו בי בכניעה זו הוא חוטא
בלפי המדינה, וחוטא בלפי ירושלים.

61 הו חטא כפול — חטא קטן־יותר בתוך חטא גדול.
} החטא הקטן הוא נגד הסכם שביתת־הנשק.
לפי ההסכם הישראלי־ירדני, אסור להביא לירושלים את
כל סוגי הנשק הכבד.

לכן חולקה ירושלים, כמו הארץ כולה. כל צד כבש
חלק ממנה.
כיבוש ירושלים הישראלית נעשה שלבים־שלבים. תחילה
מונה לה מושל צבאי מיוחד. אחר־כך היא צורפה למדינה
רישמית. אחר־כך הועברו אליה מוסדות השילטון. בהדרגה
החלו עוברים אליה גם שגרירי העולם.
כך נוצרו עובדות־מוגמרות. זוהי שיטה נבונה. כי בחיים
המדיניים יש ערך מכריע למציאות, לתקדים. קל לאין־
שיעור לשמור על מצב קיים, מאשר לשנות את המצב.
העולם התרגל למעמדה של ירושלים כבירת־ישראל.
בעולם כולו שוב אין אף גורם רציני אחד החולם על
הזזת מחוגי־השעון אחורה.
האינטרס הישראלי הוא לשתוק. להניח לעולם להתרגל
למצב יותר ויותר. להימנע מכל פרובוקציה.

למנוע ככלל את הזכרת בעיית ירושלים.
להחניק באיבו בל דיון על מעמדה.
כי בכל דיון נאלצות המעצמות, שהשלימו מזמן עם
ירושלים הישראלית, להעמיד פנים כאילו לא השלימו. כאילו
יש עדיין ויכוח על מעמדה של ירושלים, כאילו מתייחם
מישהו ברצינות לטענות האפיפיור (שהאפיפיור עצמו אינו
חולם כלל להעלותן מחדש) .או לטענות הערבים (שהערבים
עצמם מתעלמים מהן, כי לירדן אין כל חשק למסור את
ירושלים העתיקה לידי האו״ם).
והנה בא המיניצעד האידיוטי הזה, ומעורר את בעיית
ירושלים מחדש.

הוא מבריח את הממשלות להתייחס למעמד
ירושלים, למחות, להחרים, להוציא מן המגירה
הצהרות ישנות ומאובקות, כמעט־נשכחות.
הוא מכריח ממשלות יך ידותיות ביותר לנקוט עמדה אנטי־ישראלית.

היה מעוניין בכך?
אף אחד לא. ופחות מכל מדינת־ישראל.
אם כן, למה זה נעשה? -

מפני שלרפ״י אין מוח, ומפני שללוי אשבול
אין דם.

יאנדי

אבנו ־ י

ת צ פי מ

במדינה

• קו ההסברה הישראלית בשבועות הקרובים, כבל הנוגע
לפעולות ״אל־פתח״ ,ידגיש את ההשוואה כין פעולות אלה
לבין פעולות הוויאט״קונג. על כן הוחלט בדרגים המדיניים הגבוהים
ביותר בישראל. המגמה: לשכנע את ארצות־הברית, שישראל היא גידרה
מתחממת של החזית המערבית המתייצבת מול הקומוניזם העולמי. המסקנה
שאותה מבקשת ישראל להחדיר: על האמריקאים להגביר את סיועם לישראל
בכל השטחים — ובעיקר הצבאי.

• שר החינוך זלמן ארן יאיים לפרוש מהממשלה, אם לא
יונהגו במערכת החינוך היסודי השינויים שמציעה ועדת

פ רוו ר. בהתאם להמלצות אלה, יסתיים בית־הספר היסודי בסוף כיתה ו׳;
כיתות ז׳־ח׳ יהפכו לכיתות קדם־תיכוניות, בעלות מגמות נפרדות. מתנגדים
לכך, מלבד הסתדרות המורים, גס הדתיים ומפ״ם.

• לוי אשבול ייכנע לדתיים בעניין נתיחת מתים, וינסה
להציג את הכניעה כפשרה. נוסח ההסכם: לא תבוצע נתיחה בלי
הסכמת משפחת הנפטר, פרט למיקרה של חשש כי בוצע רצח. כדי להרגיע
את הרופאים, יודיע אשכול שהצעת
זו מתקבלת לחצי־שנה
בלבד, ותוך תקופה זו ייבדק
אם אמנם גורם ההסדר החדש
לצימצום המחקר הרפואי.

העס
ה*שחלדהלר לו
הניצנים נראו בארץ
ע ת הזמיר ה*יע
וקול המרגמהנשמעבאר צנו
השנה ה־ 19 לעצמאות ישראל עומדת להסתיים
— והנה נשמע בארץ קול חדש,
מבשר־רעות.
קולה של מרגמה.
היא נורתה מעבר לגבול הלבנוני, המטירה
את פגזיה לעבר קיבוץ מנרה. יתכן
כי זוהי ראשיתו של שלב חדש במאבק על
בטחון ישראל.
זולת אחת. במשך כל השנה היה ה

תחריף ההתמודדות
החשאית על ביסאו של
אבא חושי, בראש עיריית
חיפה מטעם מפא״י.
המועמד הטבעי לרשת את ה־תפקיד
הוא ח״כ אמנון לין,
חתנו של חושי. לעומתו חותר
מזכיר מפא״י בחיפה ח״כ משה
ורטמן להציג את עצמו בפני
צמרת מפא״י כאיש שאפשר יהיה
לסמוך על יו בכל מיקרה.

אב טל ה
איר לקבלמ ענ ק

• מאבק שני על עבד
דת-בוח חיפאית: ההתחרות
על ירושת מישרת
מנהל הנמל. המנהל הנוכחי,
עמוס לנדמן בעל הוותק הרב,
עומד לפרוש בקרוב לפנסיה.
האיש שיבוא במקומו יקבע אם
ימשיך הנמל להיות אחוזתו ה־פרטית
של אבא חושי, או אם
יצליח להשתלט עליו מנהל רשות
הנמלים, רב־אלוף חיים לסקוב.
מועמד ששמו הוצע לאחרונה,
ותידוע כמוקרב ללסקוב: סגן-
אלוף־לשעבר אברהם בן דב.

• תפרוץ מחלוקת גלו־ייה
בתוך מפא״י, סביב
הבחירות לרבנות הראשית
בתל-אביב. בעוד שחלק
מראשי המפלגה יסכים לתמוך
במועמדותו של הרב הראשי ל־צה״ל,
האלוף שלמה גורן, שהוא
מועמד חמפד״ל לתפקיד זה,
ידרוש חלק אחר לתמוך ב״רב
השכונות״ ידידיה פרנקל. מחלוקת
זו עשוייה להביא לכן שהרב
גורן יודיע על ביטול מועמדותו.

• סערת רוחות ת תחולל
בהתאחדות היהלומנים,
והיא אך עלולה לו
הסתיים במשפט חברים.
במרכזה יעמדו שני חברי הנהלת
ההתאחדות, יוסף גולדפינגר
ואריה מלדבסקי, שיזמו לפני
מיספר שבועות את השבתת מפעלי היהלומים. השבוע, כשנסתיימה השביתה,
נתברר ליהלומניס, כי השניים לא השביתו את המיפעלים שלהם, ובו בומן
שלעמיתיהם לא היתה תוצרת, הוציאו השניים את תוצרתם לשוק, הצליחו

נריס־ 1\ !2הפררס־יגו

למכור אותה במחירים טובים מן הרגיל.

• אחד ממנהליה הכבירים של ״רסקו״ עלול לפרוש בקרוב,
בתוצאה מחיבובים בצמרת החכרה. יתברר כי רסקו השקיעה
סכומים ניכרים בפרויקט לא דיווחי, לפי המלצתו של הפקיד הבכיר, שהוא
גם קרוב משפחה של יוזם הפרויקט.

• תוצאת-לוואי של משפט העומד להתבדר כקרוב: גילויים
על הדרך כה היתה הנהלת ״דן״ משכנעת את רשות התעריפים
להעלות את המחירים. הדבר יתגלה, אם ייערך משפטו של רכז
ועד שכירי דן, בגלל התפרעות השכירים בעת שביתתם האחרונה. הרכז הופיע
עם ההנהלה, בשם השכירים, בדיונים על התעריפים. מכיוון שהדבר לא ינעם
לאיש, ייעשה נסיון לבטל את המישפט.

לכל שיטה צבאית יש שיטה נגדית. נגד
מוקשים ומיטעני־נפץ אפשר להפעיל מארבים,
יחידות־מירדף, אפילו מחסום־תיל וחיל־פרשים
אווירי.
אבל נגד מרגמות כמעט אין שיטת־הגנה
יעילה. כפי שהוכיח הנסיון בוויאט־נאם,
זוהי שיטת־ר,לוחמה הפשוטה והזולה ביותר.
את המרגמה אפשר להציב לאור היום, לכוון
ולטווח — כדי להפעילה עם רדת לילה ממרחק
בטוח, המאפשר נסיגה מהירה בחסות
האפלה.
נגד שיטת־המרגמה אין הגנה. ישנה רק
התקפה נגדית.
אם אמנם לא היתד, פעולת מנרה תקרית
בודדת, אלא פתיחה של שלב חדש — הרי
מאיימת המלחמה להטיל את צילה הקודר
והנורא על השנה ה־ 20 לעצמאות מדינת
\ ישראל.
אף לא מילימטר. בשורה פשוטה ואימתנית
זו של המרגמה, הזכירה לכל אזרח
בישראל כי בשנה ה־ 19 שלה לא התקרבה
המדינה אף במילימטר אחד אל יעדה החשוב
והעיקרי בדור זה: השלום וההשתלבות
במרחב.
כמה פעמים, במשך השנה, נקטה הממשלה
ביוזמה צבאית — אם כתגמול על פעולות־חבלה,
אם לשם הרחבת ריבונותה המעשית
באזור המפורז.
אך במשך השנה כולה היא לא נקטה אף
לא יוזמה אחת, לא עשתה אף לא מעשה
אחד, לא תיכננה אף לא תוכנית אחת, שהיה
בהם כדי לקרב את השלום.

מצב הבטחוני מעורער. חבלנים מבני פלם־
מין חצו את גבולות ישראל, הניחו מוקשים
ומיטעני־נפץ. בדרך כלל לא גרמו לאובדן
חיים — אם בגלל פחדנות, אם בגלל חוסר־כושר,
אם בגלל אי־רצונן של ממשלות־ערב
לגרום להתלקחות של ממש בגבול עם
ישראל.
העולם הערבי לא רצר, במלחמה. כל ממשלות
ערב — זולת אחת — לא חשבו ברצינות
על מאבק מזויין כלשהו נגד מדינת
ישראל.
אבל האחת היתד, שונה — והיא הגורמת
לצרות השוטפות.
צל קודר. גם סוריה לא רצתה במלחמה.
אבל סוריה חיפשה דרך להפגין את
מנהיגותה המהפכנית בעולם הערבי, והיא
נתפסה לסיסמה של ,,מלחמת שיחדור עממית״.

פעם
היו לישכות־העבודה פתוחות עד
שעה שש בערב. עתה ננעלים שעריהן בשעה
שלוש־ושלושים אחרי־הצהרים. עד כמה שהדבר
נראה מוזר, הסיבה לכך היא: האבט־לה
ההמונית הקיימת או, ליתר דיוק, מענק
האבטלה.
תקנון משרד העבודה קובע: זכאי למענק־אבטלה
כל דורש־עבודד, בגיל 21 עד ,65
שלא הוצעה לו עבודה (טבעית או יזומה),
ושאין לו או לבני משפחתו הכנסה כספית
כלשהי עד לסכום בין 225 לירות לבודד
לחודש ל־ 375 לירות לבעל־משפחה.
לראשי משרד העבודה היה הרושם, כי
בין הנרשמים לקבלת המענק היו רבים שעבדו
— והופיעו אחרי שעות־העבודה כדי
להירשם בלישכה כמובטלים. לכן הקדימה
את שעת־ר,סגירה של הלשכות. התוצאה:
מספר דורשי־העבודה והמועמדים לקבלת המענק
ירד מייד ב־״/ס.30
סומבים עד המבקש. המכסימום שפועל
מובטל יכול לקבל הוא סך של 236
ל״י. אם הוא נעדר יום אחד מהלישכה, רואים
בו כאילו עבד באותו יום, מנכים לו
15ל״י מן הסכום המגיע לו. אלא אם הוא
מציג תעודה רפואית, שההעדרות היתד, מוצדקת•
סיבה לגיטימית אחרת להיעדרות: ישי-
בת־שבעה בשל אבל משפחתי.
אבל לא די להירשם בלישכד, מדי יום. על
מבקש המענק למלא טופס ארוך, הדורש
ממנו פרטים על עבודתו הקודמת, על פיצויי־הפיטורין,
על תעסוקתם של יתר בני משפחתו,
ועל הכנסה כלשהי שיש לו.
על סמך פרטים אלה קבעו פקידי משרד
העבודה, כי יותר משליש מגישי־הבקשות
נפסלו אוטומטית. השבוע, במלאות חודש לתשלום
הראשון, הודיע דובר המשרד כי
מספר מבקשי המענקים הוכפל כמעט פי
שלוש, הגיע ליותר מ־ 4000 איש .״אבל חלק
מהם ינופה,״ הצהיר הדובר.
הסביר פקיד בכיר, המטפל במענקי־האבט־לה
:״אנחנו לא חוקרים בכלל. לא הקמנו
שום מנגנון חקירה. סומכים על הצהרת המבקש
עצמו. גם על הסעיף האומר שהמצהיר
יהיה צפוי לעונש אם מסר פרטים לן!
נכונים.״
התור עדיין ארוך. אפשר להניח, כי
מספר מבקשי המענק יגדל עוד יותר בחודשים
הקרובים. כי עתה נפלטים רבבות
מבקשי־עבודה לשוק — בחלקם הגדול
פועלי תעשיות־המזון ועובדי קטיף, ובמידה
קטנה יותר חיילים שתקופת שירותם
המוארך הסתיימה.
העבודות היזומות, אשר צריכות לקלוט
את הרבבות האלה, אינן מדביקות את הקצב•
מספר העובדים בעבודות יזומות
עלה מ־ 3000 בתחילת המיתון, ל־ 18 אלף —
ועדיין ארוך מאד תור מבקשי־העבודה, הנרשמים
מדי יום בלישכה.
העולםהזה 1549

ובכן -הולכים לערוך טיהור גדול ב״יבין־חק״ל״ .כל
המעורבים בעיסקת הפרדסים יעופו. תיערך גם חקירה
יסודית בחברה הגדולה. כך, על כל פנים, הובטח רשמית.
אבל מוכרחים לשאול: מה יהיה טיב חקירה זו? האמנם
תחשוף את כל השחיתות -או שמא יהיה נסיון לטשטש
ולחפות? והעיקר: האם אפשר לסמוך על חברי ועדת־החקירה?
כל חברי הוועדה? לגבי אחד מהם יש ספק רציני.
אור הפרשות האחרונות, אי־אפ־שד
לקבוע מהי הצטיינות הסתד-
רותית.

ולא היתה מעולם פועלת חקלאית
במושבה.

ההשפעה האישית

התוכיתז
חת התחנות בקאריירה הציבורית
של שפירא היתד, חברת יכין־חק״ל,
קונצרן הענק של ההסתדרות והסוכנות היהודית,
המחזיק בידו למעלה מרבע ענף
הפרדסנות בארץ.
תחנה זו גם הכשירה אותו לתפקיד החשוב
יותר — שהוא גם התפקיד הרם
ביותר בסקטור החקלאי ההסתדרותי: מזכיר
המרכז החקלאי, או שר החקלאות של ההסתדרות.
באחת
התחנות בקאריירה הזאת הצטלבה
דרכו של העסקן המצליח עם דרכה של
פקידה חיננית בשם לאה בארי. הוא היה
אז מזכיר ההסתדרות ברעננה, והיא מזכירת
אירגון אימהות עובדות שם .״אני הייתי הבום
שלד״״ סיפר השבוע.

ך * ו א יכול היה לעשות זאת הודות ל(
| השפעתו ביכין־חק״ל ובמרכז החקלאי.
• יכין־חק״ל היא חברה שלידיה נמסר
הטיפול המרוכז של כל הפרדסים האלה.
מי שעבד בתפקיד מרכזי בחברה זו
ידע איזה פרדסים טובים — ואיזה פחות
טובים. אין הפרש במחיר הקדיר״ אבל יכול
להיות הפרש גדול בהכנסות השוטפות, ובמחירי
המכירה.
• המרכז החקלאי יזם את כל ה-
מיפעל, והוא אשר היה אחראי לביצועו.

מה הפלא, איפוא, שלאה בארי,
שבינתיים הפכה פקידה כשירות
התעסוקה, הודות להשפעתו האי־ ו

הוא היה הרכה יותר מזה. הרומאן
כין השניים היה מפורסם
באזור בולו, ועד היום מדברים
עליו בצמרת ההסתדרות. מכרים
רבים ציפו ליום בו תתגרש לאה
מבעלה ויצחק יתגרש מאשתו -
בדי שהזוג ייהפך גבר ואשה בדת
ובדין.
לאה בארי, כיהנה בעבר בתפקיד מזכירת אירגון אמהות עובדות
ברעננה. באותה עת כיהן שפירא בתפקיד מזכיר מועצת הפועלים
״* 11 1 1
במקום. היא נראית בפתח דירתה בתל־אביב, שם שוחחו עמה כתבי העולם הזה.

המטהר

נתן

ואמנם לאה התגרשה מבעלה, שהיד, אז
מנהל מזולל בונה ונדד לאחר מכן לחיפה.
אבל ידידה לא התגרש.

לירה תול לירה
ך* ל זה נשמע כסיפור רכילות. אולם
^ אין מנוס מלספרו, מפני שהוא מהווה
רקע למעשה בעל חשיבות ציבורית חמורה.

מעשה זה נוגע לפרדסים ול״יכיך
חק״ל״ -ושני גיבוריו הם לאה
כארי ויצחק שפירא.
אחד המיבצעים המפורסמים ביותר בשטח
החקלאי היה מיבצע פרדס חסכון. הוחל בו
לפני 12 שנים, ומטרתו המוצהרת היתר:,
לאפשר לפועלים חקלאיים לרכוש פרדסים
בהנחה ובתנאי תשלום נוחים. אז שררה
אבטלה בקרב הפועלים החקלאיים והחלה
נטיעת פרדסים על אדמה נטושה. הרעיון
היה, שהפועלים החקלאיים יהפכו את הפרדסים
למקור־פרנסה בעונות המתות —
ולעת זיקנה.

*** מו יצחק שפירא, והוא בורג חשוב
* /מאוד במנגנון של ההסתדרות, הגבר הנאה,
בעל השיער המאפיר והגבות השחורות
והעבות, עומד בראש אחת האימפריות הגדולות
ביותר של ההסתדרות. הוא מזכיר
המרכז החקלאי, שהוא למעשה הסתדרות־זוטא
של כל הפועלים החקלאיים בארץ.

פקות כפרדסים כפרט.
מאחוריו שנים ארוכות של עסקנות ב*
מפא״י. בשנים שפינחס ספיר היה מזכיר
מועצת פועלי כפר־סבא, היה שפירא מזכיר
מועצת הפועלים של רעננה השכנה.

שניהם עלו בחשיבות, והיה זמן
ששפירא נחשב לאיש מספר 3
או 4כמרכז מפא״י.

לכן נחשב, בעיני אהרון בקר, כמועמד
טבעי לייצג את ההסתדרות בוועדת־החקירר,
שהוקמה לחקור ולטהר את יכין־זדק״ל. מכיוון
שהנפגעת העיקרית בשערוריית הפרדסים
היתד, ההסתדרות, ברור כי יש חשיבות
רבה למינויו של שפירא דווקא.

הוא תושב המושב הקטן צופית, סמוך
לכפר־סבא. לא רחוק מביתו מתנשאים בתי
בדל — המוסד הרעיוני המרכזי של מפא״י,
הנושא את שמו של ברל כצנלסון, אביה
הרוחני של ההסתדרות.

לבן חשוב במיוחד לדעת מיהו
שפירא, מה קשריו עם ״יכין־
חק״ל״ בכלל ועם עיפקות מפוק

רקע כזה אפשר לצפות מיצחק
שפירא שיהיה חכר הסתדרות
מצטיין. הצרה היא, שעכשיו, ל
זאת
היתה מציאה גדולה. חברת
העובדים אישרה הלוואה לזמן
ארוך בסך רבע מיליון לירות, בדי
לתת את התנופה הראשונה ל-
מיכצע. הממשלה גם היא תרמה
את שלה: על כל לירה שרוכש•
הפרדס היה משלם מכיסו, שילמה
הממשלה לירה מכיסם של משל־מי־המסיס.
ברור,
על כן, שהותקנו
ביותר, מי זכאי ומי אינו
מר,מציאה הגדולה, לבל
בין הנהנים, אנשים שאינם

תקנות קפדניות
זכאי לקבל חלק
יסתננו חלילה,
זכאים לכך.

התקנה החשובה ביותר היתה:
רשאים לרכוש פרדס כמיסגרת זו
אך ורק פועלים חקלאיים במד
שבות, ורק חמישה דונם לאיש.
אף הוקמה ועדה מיוחדת, כדי לוודא
שתקנות אלה יכובדו הלכה למעשה, בכל
מיקרה ומיקרה.

אבל כל התקנות ובל בדיקות
הוועדה המיוחדת לא יכלו למנוע
בעד יצחק שפירא מלהעניק ל ידידתו
לאה את הזכות לרכוש
פרדס כחיסכון, למרות שאיננה

יצחק שפירא, עסקן
9111ך | ן | ״
מפא״י שעשה קאריירה
11/ . 4 #4 11
בהסתדרות, חוקר עתה את יכין־חק״ל.

שית של שפירא, זכתה לפרדס
כמחיר כמעט חינם: כסך הכל
במה מאות לירות.
את אותו פרדס עצמו מכרה לפני
כשנתיים וחצי, במחיר של יותר
כד 19 אלף לירות.

״להוזליף א ת שפירא״
^ ין כל פסול בכך, שאדם חשוב ידאג
לידידתו. במושגים של המוסר הרקוב
השורר בחלקים ניכרים של צמרת המדינה
וההסתדרות, זה אפילו׳ לא פסול כאשר אותו
איש חשוב נותן מתנה לידידתו על חשבון
המוסד הציבורי שאותו הוא מנהל, ובניגוד
לתקנות מפורשות.

אכל בוודאי לא ייתכן שאדם בזה
ימונה לחקור ולטהר את המוסד
שבו הוא עצמו ביצע את ה מעשה.
זאת
קובע העולם הזה. זאת קבעו גם
כמה מן הפקידים הישרים והמסורים של
יכין־חק״ל, שפנו למערכת בדרישה :״להחליף
את שפירא. אחרת כל מסקנה שהוא
יוציא — יימצא מי שיאמר עליה שהיא
פסולה.״

במדינה
בטחון
מ ה קדו ש יו ת ר?
בבאר־שבע קרה השבוע דבר חסר־תקדים.
שופט בית־המשפט המחוזי חיים דבורין
עיין בתעודה החתומה בידי שר הבטחון,
והחליט להתעלם ממנה. תעודה זו פסקה,

שני הנכבדים היהודיים סיפרו בנשימה
עצורה לפרקליט :״באנו להשתטח על קבר
אבינו — ומצאנו גל אבנים. כל בית־הקברות
שלנו הוא עכשיו שדה־חורבות.
דחפורים הופכים את האדמה, ועצמות מתינו
מפוזרות בשטח.״
הפרקליט אמר :״אפנה לבית־המשפם ה־העליון.
אבקש צו־על־תנאי. נכריח אותם להפסיק!
זאת שערוריה עולמית!״
שני הנכבדים הודו לו בהתרגשות. הנה
מצאו גוי הגון. הם הבטיחו לחזור למחרת.
הם לא חזרו. כאשר התעניין הפרקליט לדעת
מה קרה, קיבל תשובה מתחמקת. הסתבר
שהיהודים פוחדים להרגיז את השלטונות.
והטרקטורים
המשיכו באין מפריע.

הסיפור בולו נבון, פרט לזהותם
הדתית של המעורבים בו. בית־הקברות
שהדחפורים מיישרים
אותו נמצא בכאר-שכע, והוא שייך
למוסלמים.

קבורים בו מתי העיר מימי התורכים.
קבורים בו גם מתי השבטים הבדואים של
הסביבה — אותם שבטים החיים עדיין שם,
כאזרחי מדינת ישראל.
שני הנכבדים הם השייכים חסן וחמאד
אבו־מועמר, שביקרו בבאר־שבע לפני עיד
אל־אדחא, החג בו עולים המוסלמים להשתטח
על קברות המתים.
בית־הקברות נמצא בין העיר העתיקה
לבין השיכונים של באר־שבע החדשה. אפשר
היה לגדר אותו, לטעת סביבו עצים, ולהטיל
על הוואוקף המוסלמי לטפחו, כדי שיהיה
מובלעת ירוקה בין חלקי העיר השונים.
תחת זאת החליטו לחסלו, כי השטח טוב
לבנייה.
התחיל בכך ראש־העיר הראשון, דויד טו־ביהו.
אבל אז קמה זעקה גדולה, והעבודות
הוקפאו. העבודות — אבל לא התוכניות.
הצעד הבא הוצג בצעד חיוני לפיתוח העיר
.״מוכרחים לסלול כביש דרך בית־

כי העדויות אשר יושמעו במשפט שהתברר
בפני השופט דבורין יהיו בעלות אופי בטחוני
סודי, ולכן יש לנהל את המשפט בדלתיים
סגורות.
לא מילות״קסם. היה זה בשלב די

לכך התנגד הסניגור אריה מרינסקי. טענתי
היסודית: בקשת שר הבטחון לא באד,
כדי להגן על בטחון המדינה, אלא כדי לחפות
על שחיתות במערכת הבטחון. הוא
הבטיח, שכאשר יובאו עדויות בעלות חשיבות
בטחונית, יבקש בעצמו את סגירת הדלתות.
החלטת
השופט היתד, מנוסחת בחריפות
ובתקיפות בלתי־רגילות:
המלים ״בטחון המדינה״ אינן מילות־קסם,
שיש בהן לכשעצמן כדי לסגור דלתות בית-
המשפט בפני הציבור ולהניע את השופט להורות
על משפט סגור. צריך שהשופט ישוכנע
שאכן עומד להיות מובא בפניו חומר,
שאם יישמע בפומבי, יהיה בו כדי לפגוע
בבטחון המדינה.
אישורו של שר הבטחון עשוי להדריכני
בשימוש בשיקול־דעתי. אך אין הוא מכריע,
במובן זה שאין אחריו ולא כלום
ניצול לרעה. כך, בפעם הראשונה,
תינתן לאזרחים אפשרות להיווכח, באיזה
מידה מנוצלים לרעה המלים ״בטחון המדינה״.
שכן,
לפי הצהרת שר הבטחון, כל מהלך
המשפט הוא לרעת בטחון המדינה. עם כל
ישיבה פתוחה, בה יסתבר שלא נתגלו שום
סודות בטחוניים, יהיה קשה יותר לשכנע
זבת האזרח.
סיכם השופט דבורין :״העקרון של ניהול
משפם בדלתיים פתוחות הוא עקרון מקו״

מתקדם של משפט הקבלן אליהו צינצינטוס,
שהואשם במעילה בכספי הכור האטומי בדימונה.

עוד היה העניין בשלבים של השמעת
האשמות נגד הקבלן, לא ביקשה מערכת
ד,בטחון לסגור את דלתות בית־המשפט.
להיפך: היא יזמה פירסומים מלאי פרטים
על הכור. משהחל שלב חקירת העדים, באה
בקשת שר הבטחון.

אך בצאתם ממשרדו, ראה אותם
נהגו של ראש העיר. הוא מיהר
לספר לנאווי, ונאווי שלח שליח
להזמין את שני השייכים לספל
קפה בביתו .״לא רוצים לשתות
איתו קפה !״ ענו.

׳שואדי זח נא רהווותסח
עז סבו אניו -ו 8צא
בולדוזר המא״ס להרסו
הקברות״״ קבעו אבות התיכנון. הבדואים
הסכימו. דחפורים חתכו פס רחב וארוך,
שחילק את בית הקברות לשניים. הונחו
אבני שפה, פוזר חצץ לתשתית.

אבל מכיוון שאיש לא השתמש
בכביש זה במשך שנים, מתפוררות
עתה אכני־השפה, וכין החצץ
צומחים עשכי־כר .״רימו אותנו!״
התרעמו הבדואים, שקכרות אבותיהם
היו כמקום שבו מתמשך
עתה הכביש המת.

אותה שיסה של חיסול הדרגתי נמשכה
תחת שלטונו של ראש־העיר המפ״מי זאב
זריזי. כאשר בא במקומו אליהו נאווי, הידוע
יותר בין הערבים בשם־השידור שלו
״דאוד אל־נאטור״ ,ובאגדות הבדואים שהוא
נהג לשדר, חשבו כי יינצל בית־הקברות.
הם טעו. אחרי הפסקה כלשהי, חידשו הדחפורים
את מלאכתם.

אז פנו שני השייכים לעורך־הדין אלי
צוק. צוק״ איש חטיבת גבעתי לשעבר שהתיישב
בבאר־שבע, היה מוכן לפעול. הוא
אמר שהוצאות המשפט יעלו 1500 לירות
ישראליות, והשייכים הבדואים הסכימו.

הוא חידש את ההזמנה, הסביר להם כי
הכוונה לפגישה רשמית. רק אז נאותו לבקר
אצלו.
ראש־העיר הציע לפנות לקאדי של יפו.
הבדואים התנגדו .״אם תתנו לו 500 לירות
יסכים לכל הצעה!״
ראש־העיר הבטיח להתערב, ולהורות שהעבודה
תיפסק. למחרת ביקרו השייכים שנית
בבית הקברות — וראו את הדחפור בפעולה.
מאז הטילו חרם כמעט מוחלט על
נאווי.

צוק חיכה לשוא לשובם של הבדואים.
במקומם הופיע, כעבור כמה ימים, ד״ר בנימין
בן־אסא״ חתן פרן שוו״צר על פעולתו
הרפואית בין הבדואים. הוא חשב שצוק לא
פנה לבית־המשפט מכיוון שהברואים לא
שילמו את הכסף.

במיקרה זה, מקודש עוד יותר מן השימוש
השיגרתי במלים ״בטחון המדינה״.

תיירות

הוא הניח על השולחן 1500 לירות.
ואז השיב הפרקליט :״אם
לך זה שווה 1500 לירות, אני
מוכן לעשות את העבודה כלי
תשלום ! ״

אפיל! מרומניה

אבל גם אז לא הופיעו הבדואים. הם פנו
ליועץ ראש־ד,ממשלה לעניינים ערביים, ואפילו
לאוייבו ח״כ אמנון לין. שניהם הצהירו
שהם מזועזעים — אך הדחפור המשיך
להרוס.

אפילו נציג הש.כ. כאזור הביע
את מורת־רוחו. כי חילול בית ה קברות
פוגע כרגשות הבדואים,
עלול להפר את השקט כאיזור.
לשוא. הדחפור המשיך להרוס. כי האדמה
שווה כמה מיליונים של לירות.

משרד־התיירות הוציא בשנה שעברה כמעט
מיליון לירות על משיכת תיירים ארצה ב־עזרת
תעמולה בכתב. את זה הוא עשה בשמיני־
לשונות: אנגלית, צרפתית, גרמנית,
ספרדית, איטלקית, שבדית״ דנית, הולנדית.
עכשיו הגיע תורה של לשון תשיעית —
עברית — בה סקר משרדו של משה קול
כמה עובדות מעניינות על 328 אלף ה־תיירים
שביקרו בשנת 1966 בארץ.
כל תייר שני בא מארצות־הברית, צרפת
או אנגליה (מארצות־הברית 96 :אלף: מ־צרפת
39 :אלף: מאנגליה 38 :אלף) .השאר
באו מכל מיני מקומות אחרים מבראזיל
( )2760 עד קפריסין 1132 ואפילו מרומניה

אפילו תקליטים. כל תייר שני הבא
ארצה הוא לא־יהודי. היהודים והלא־יהודים
יחד מכניסים כ־ 60 מיליון דולאר לשנה למש?
המדינה. המטבע הזר ד,תיירי הזה גשמי
על המדינה ברובו באביב ובקיץ (שני
שליש) ,במיעוטו בסתיו ובחורף (שליש).
מעניינים במיוחד הם ענפי־המשק עליהם
הוציאו בשנה שעברה התיירים, לשם קניות
אישיות, יותר מתשעה מיליון דולאר. הם
רכשו במיוחד דברי־הלבשה, פרוות, תכשי־טים,
חפצי־חן, בולים ימדליונים (בממוצע
יותר ממיליון דולאר בכל ענף) .אך התיירים
גם לא התעלמו מעתיקות ישראליות (50
אלף דולאר)׳ ואפילו לא מתקליטים ישראליים
( 5000 דולאר).
קיבוצים חיפושיות המשק
האשד. התל״אביבית, שהתקרבה לבית־ה־ספר
של הקיבוץ, הופתעה. מתוך הכיתה
בקעו בקול צלילי להקת הביטלס.
ההפתעה הפכה לתדהמה, כאשר היא פת1״״׳
את דלת הכיתה. בתוך החדר ישבה המימי־
כולה — כיתה ז׳ של קיבוץ מרחביה,
מיבצר השומר־הצעיר, קיבוץ־הבית של מאיר
יערי. המורה עמדה ליד הפאטיפון. על ה־פאטיפון
הסתובב תקליט של חיפושיות
הקצב.
זד, היה שיעור לאנגלית, הסבירה המורה
לאורחתה, אמה של אחת התלמידות :״הילדים
כאן אוהבים מאד את החיפושיות.
הם מפזמים את כל שיריהם, ושומעים אותם
במכשירי־הטראנזיסטורים, שיש לכולם. החלטתי
שכדאי לנצל זאת לשם לימוד אנגלית.
שיבינו, לפחות, את המילים.״
באותו רגע עבר התקליט לשיר חדש:
״ 13611 גונז .״ 111011010,הוסיפה המירי 1״את רואה, כך הם מתחילים גם
ללמוד צרפתית.״

העולםהזה 549ו

מפקד מפא״ לא רצה לטפל בתלונה -
מבקר ההסתדרות שומר עדיה בסוד ־
״העודס הזה״ מגרה לראשונה פרשה חדשה :

״מר שדמי לא מדבר עם עתונאים: ,א
לפנות לדובר המיפלגר.,״
במשפט פסקני זה חשבה מזכירתו של
נחום שדמי, מזכיר המוסד לביקורת של
מפא״י, לסיים את העניין.
ההתחמקות לא הועילה. צוות העולם הזה
פנה לדובר מפא״י, אביטל מוסינזון, הציג לו
את השאלה המיועדת לשדמי:

מה טיפולך כתלונה על מעילה
כקרן ״דור לדור״? מדוע לא העברת
את התלונה מייד לטיפול
המשטרה ך
מוסינזון נדהם. הוא לא ידע על כך דבר.
הוא עלה ללישכתו של שדמי, חזר כעבור
כמה דקות והכתיב תשובה:

״נכון שהיתה פנייה כזו לשדמי.
פנו אליו אישית, מכיוון שהוא
מקוכל כסמכות מוסרית. אכל הוא

אי־אפשר עכשיו לראות אותו !
לבסוף הסכים איש־המודיעין לקשר את
המבקרים טלפונית עם כהנר, חבר ועדת-
הביקורת המרכזית, שקיבל לידיו את הטיפול
בתלונה שהועברה על־ידי שדמי.
זה בעניין החקירה של דור לדור
תבואו אלי בעוד כמה ימים.
זה שבועון. אנחנו מתכוונים לפרסם על
כך עוד השבוע.
לא אוכל לדבר עכשיו. העניין נמצא בשלבי
אפייה. הוא מתבשל. עוד כמה ימים.

.אינני יכול לדבר!״
התלונה הוגשה לפני שלושה ימים בלבד.
היא נשמרה בסוד כמוס, ורק קומץ קטן
בצמרת מפא״י ידע עליה. התגובה הראשונה
של כל מי שנחקר על־ידי העולם הזה
היתה :״איך אתם יודעים על זה?״
הפקיד הבכיר במשרדי דור לדור, אליו
פנו נציגי העולם הזה, רעד מרוב תדהמה.
הם הספיקו רק לומר לו :״באנו בעניין...״

ותיק כשם יהושע מינקוכסקיי.
איש שהצניעות הפועלית ממנו והלאה.
איש שלא הסתפק כמכונית
פרטית בשבילו, אלא כאשר
השתחררה בתו מהצבא -קנה
לה מייד מכונית פרטית משלה.
מינקובסקי העמיד פנים עוד יותר נדהמים.
הוא הפסיק אותם כחטך :״אינני
העיר עליו אחד מראשי מפא״י ,״אני לא מבין הרי כבר היו אצלי מיכול
לדבר על העניין!״
המכיר אותו היטב :״הוא חי כמו מוסד הביקורת המרכזי. הם היו ב־.62
״אבל עוד לא שמעת מה ה לורד, למרות שהוא פקיד הס אחר־כך נעשתה עוד ביקורת, בסוף 65 תחילת
.66 מצאו שהוצאנו יותר מדי על מתנות
עניין״...
תדרותי!״
לעובדים. נתנו לאלמנה אחת פנסיה לפני שתגובתו
היתה מוכנת. בי מזה
היה אישור. אז מה? מצאו גרעון, אבל
חודשים רבים רווחה בחדרי ״דור
זאת לא שחיתות!״
לדור״ השמועה, בי ״חסר חצי•
אם זה כל מה שיכלה הביקורת לגלות
מיליון לירות״.
הוא היה מוכן לשוחח ברצון רב עם — יש להסיק מסקנות על טיבה של הראשוניים,
לכן אני לא יכול בינתיים
למסור שום הצהרה.״

פקיר ננתוודח בחשאי

מימצאיס דאשונ״ס

הדפוקים בי1חד
דור לדור היא קרן לעזרה־הדדית של ההסתדרות,
שנוסדה ב־ .1943 אז לא היו עדיין
קרנות־הפנסיה המפורסמות של גמול, ולא
היה ביטוח לאומי. ההסתדרות ראתה או
צורך להבטיח קיום מינימלי לחבריה שהגיעו
לזיקנה ולפרישה מעבודה.

1\ | 71 יהושע מינקובסקי,

למבקר ההסתדרות לפי הצעת כתב העולם הזה.

לא הביא את התלונה לטיפול כמוסד
לביקורת של מפא״י. הוא
ראה בה עניין הסתדרותי, והיפנה
את המתלונן למוסד לביקורת של
ההסתדרות.״

.חוו1״ן גתנשו!״
בניין הוועד הפועל של ההסתדרות. בשער
ניצבו קצין־הבטחון ואחד מאנשי האגרוף
שלו.
האס אפשר לראות את החבר אשר כהנר?
הוא הזמין אתכם?
לא. אבל יש עניין דזזוף שאנו רוצים לשוחח
עמו עליו.

זהו, כעצם, משרד־הסעד של ה הסתדרות.
התקציב בא מתשלומי
חברי ההסתדרות למס-אחיד. הוא
מסתכם בסביבות ארבעה מיליון
לשנה. נזקקים לו הדפוקים ביותר
שבין חברי ההסתדרות -בסך
הבל ב 14-אלך זקנים, אלמנות ויתומים,
שהם כתחתית הסולם הכלכלי
של ההסתדרות.
זכאים לקבל קיצבה מדור לדור רק חברי־ההסתדרות
שהכנסתם אינה עולה על 165
לירות לזוג, או 132 לירות ליחיד. יש
סעיף מיוחד לתמיכה באנשי העליה השניה,
שלא הסתדרו עד היום הזה.

.ח נ*ו יורו־בראש
הקרן עמדו אישי צמרת כמו דויד
בלוך״ מי שהיה ראש עיריית תל־אביב אחרי
דיזנגוף, ושמואל יבניאלי, אבי העליה מתימן,
שכתב גם חוברת על ״ביטוח לעת
זיקנה״.

ביום עומד בראש המוסד עסקן

העולם הזה.
״מעילה?״ היתמם ,״אי־סדרים? כסף שנעלם?
לא היה דבר כזה ולא יכול להיות
דבר כזה!״
מדוע, אם כן, חוקר המוסד לביקורת של
ההסתדרות?
גם זה, פסק, לא ייתכן!
״אולי תרים טלפון בעצמך לכהנר,״ הציע
נציג

העו^לס

הזה.

הוא הרים טלפון .״נמצאים אצלי שני
יהודים נחמדים. אמרו לי שדיברו איתך
ואתה אמרת להם שמתבשל עניין ושאתה
עוד לא יכול לדבר עליו אההה, אתם שו־

מ הכלל*** 83

ממבל׳־ מ גדיס ׳*דץ־׳טר$ל 1

דו רלדור .
*? .ו! ממיס, אלמוות רמוז,ים ני*ו*ר

1ק 1 1נ 1המוצב על הכניסה למשרדי
| | 0 / 11#קרן דור לדור, והמכריז על
ייעוד הקרן: עזרה לזקנים, אלמנות ויתומים.
מעים, הוא אומר שלא דיברתם איתו בכלל
על דור לדור!״

השפופרת עברה לידי הכתב, ואז
הודה בהנר כי אמנם דיבר
איתו על ״דור לדור״ ,ובי מתנהלת
חקירה .״יש לנו רק מימצאים

ביקורת.
המבקרים לא חקרו בחריצות מיוחדת. הם
לא שאלו את האנשים שידעו את כל העובדות
— ושהיו מוכנים לגלות אותן.
כמו הפקיד הבכיר שהתוודה בחשאי באוזני
נציג העולם הזה:

״אני יודע בדיוק מה מסתתר
בספרים שלנו. חסרים סכומים
ענקיים. לא יכולתי לסבול. ניסיתי
לדבר כמה פעמים -צחקו ממני.
אבל גילויי, העולם הזה׳ בעיס־קת
הפרדסים עודדו אותי לפתוח
את הפה. ראיתי שאפשר ללחום
כשחיתות:״
זזוא פנה דווקא למבקר מפא״י, מפני
שהוא עצמו חבר־מפלגה נאמן. הוא רצה שהשחיתות
תיחקר, והעוול יתוקן — אבל בשקט,
בלי לפגוע בשמו של המוסד.
אך דור לדור הוא מוסד קטן־יחסית. כל
פקידי הצמרת שלו ידעו על הפרשה מן
הרגע שאותו פקיד בכיר פתח את פיו. אפילו
המזכירות התלחשו ביניהן.

והשאלה, במום ן, היא: לאן נעלם
ה כסך ץ מי לקח אותו מהזקנים
והיתומים -ולאיזה מטרה כלתי•
קדושה?
לכן נמצא מי שהתנגד לפנייה לשדמי.
הוא טען :״זה עניין למישטרה! כל חקירה
מפלגתית או הסתדרותית רק תנסה לטשטש
את העובדות!״

למשל: הלוואה שניתנה מן הכספים
המיועדים לזקנים, אלמנות
וילדים -לקרן־הכחירות של
מפא״י.

במדינה
קורן

הכוח החדש

השבוע הגיע למזכירות התנועה המכתב
הבא, מחבר תושב חולון. הוא כתב:
צרף נא את הלירה שלי (הרצופה
פזה) לקופת עשרת האלפים של פוח
חדש. בתודה ובברכה, ח .ג.
נ.ב :.בעצם, אני מוסיף עוד לירה:
כי טובות השתיים מן האחת.
האם -שלחת גם אתה את תרומתך
לקרן התנועה? כסף זה דרוש לנו.
זכור: מימון פעולותיה של התנועה
תלוי רק בך. איננו רוצים הלוואות
מבנק הפועלים, ואיננו עוסקים בפרדסים.
היכון למיפגש השנתי שהפך כבר
למסורת:
סביב המדורה באכזיב המועד: יום ששי 26 ,במאי, ערב ל״ג
בעומר. פרטים מלאים בגיליון הבא.
בחיפה החטיבה האזורית סיימה בהצלחה את
המיבצע הגדול לרכישת מועדון משלה.
היא תקיים בו את הפעולה הראשונה
!ביום חמישי 11 במאי, בשעה 8.30
}בערב. הכתובת: שדרות או״ם 33א׳.
על סדר היום:
׳ דיווח מישיבת המרכז
קביעת תוכנית־פעולה
דיון בעד ונגד שינוי שיטת הבחירות.
,אוהדים מוזמנים.

• בתל־אביב
ביום חמישי 11 במאי, בשעה 8.30
בערב, תתקיים הרצאה בבית סוקולוב
(רחוב קפלן )4בהשתתפות:

עו׳׳ד שמואל סגל
שירצה על

המאבקים הכלכליים
ויענה על שאלות המשתתפים
הקהל הרחב מוזמן.

#בג ת־י ס
ביום שלישי 9במאי, בשעה 8.30
בערב, באולם יהודית (רחוב ירושלים
,10 פינת רחוב סוקולוב) בבת־ים ירצה:

שלום כהן
על הנושא:

מה קורה בוויאט־נאם?
יוקרן גם סרטון על נושא זה. תושבי
חולון, יפו ובת־ים מוזמנים.

בית-הספר המרכזי
לפעילים

החוג המדיני המרכזי מתכנס בכל
יום רביעי בשבוע, בשעה 8.30
בערב, באולם ההרצאות הקבוע בבית
סוקולוב. המשתתפים מתבקשים
לדייק.

#תן ו
]#ו חו פו

המיבצע נמשך. חברים הרוצים להצטרף
לפעולה, מוזמנים למזכירות (רחוב
קרליבך ,)12 ביום שישי בשעות הצהרים.
,לקבלת החומר.

אברהם קריניצי עם שלום זיסמן ז״ל
לנזפא״י — לא כדאי

רמת־גן
אחרון ה ענ קי ם
פעם היו הנפילים בארץ. דמויות כמו בן-
גוריון, בגץ וקריניצי.
בן־גוריון נפל. בגין התערער. עכשיו, אולי,
בא תורו של אברהם קריניצי.
הדיקטטור הרמת־גני בן ד 80 המזכיר
גם בגופו המגושם חיה טרום־היסטורית אימתנית,
נתקל בפעם הראשונה מזה 40 שנה
במכשול של ממש. כסאו התנדנד.
השטר של העגלון. באחרון של פסח
סיפר הרדיו, במדור המוקדש לידיעות מלפני
40 שנה, שקריניצי נבחר לראשות
ועד רמת־גן. הוא לא סיפר את כל הסיפור.
כי הסיפור האמיתי היה כזה: קריניצי,
איש פועלי־ציון כמו ידידו, בן־גוריון, שהיה
בעל־אגרופים ידוע בארץ, השתלט על הוועד.
הוא הדיח את חברי־הוועד הראשונים,
שהיו אינטליגנטים סתם, כמו ישי אדלר
ארוך־הזקן ואב מטמון, שהפך לאחר מכן
מחנך־המין לדורות של צברים.
יחד עם קריניצי באו שני נושאי־כלים:
יונה איתן, מעין סאנשו פאנסה זריז, ואברהם
בליזובסקי, עגלון שדמה לקריניצי
בממדי גופו. והשלישיה השתלטה על רמת־גן,
עד כי קריניצי יכול היה להכריז, בכנות
גמורה: רמת־גן זה אני. גם הוא וגם כל
ידידיו התעשרו ללא קושי.
באותם הימים לא היה ספק כי איתן הוא
יורשו הבלעדי של השליט הזקן. הוא פיקח
על חלוקת־השלל, שהגיעה ברמת־גן לממדים
עצומים. הוא קבע מי יזכה במיגרש, ב־אחוזי־בנייה*
ברשיון.
עד שקרה האסון. בליזובסקי, שהפך
קבלן־בניין, הגיע לסף פשיטת־הרגל. איתן
חשש כי ההתמוטטות תגרוף אחריה גם אותו
וגם את קריניצי. הוא נזכר כי בקופת־ה־עיריה
מונח שטר של בליזובסקי, על סך
אלפי לירות. הוא הוציא את השטר מן הקופה,
באורח בלתי־חוקי בהחלט, החזירו
לבליזובסקי.
תיכתפנ דו ר ה. זה היה רע. כי בינתיים
קם כוח חדש ברמת־גן: מפלגת הציונים
הכלליים. בראשה עמד ח״כ שאפתן
בשם אלימלך רימלט, שהחליט לסלק את
איתן ולרשת את קריניצי. בעזרת השערוריה
שקמה בעקבות פרשת השטר, סולק איתן ב־בושת־פנים,
כשענן שחור של שחיתות
פרוש עליו.
אבל לא רימלט ירש את הירושה. קרי־

ניצי היה פיקח מדי מכדי להקים לו יורש
ומתחרה כזה. תחתיו הוא הביא לעיריה
את שלום זיסמן.
זיסמן, איש המכבי, היה העוזר האידיאלי
לקריניצי, מס׳ 2לדוגמה. הלה לא חשש
לרגע כי זיסמן הנאמן והצעיר יוכל להתחרות
בו. בעוד שקריניצי בילה את מרבית ימיו
בחווילה הנאה שלו בזכרון־יעקוב, עשה
זיסמן את העבודה השחורה בעירייה.
זה יכול היה להימשך כך לנצח, לולא
נפטר זיסמן. יש אומרים כי נפטר משברון
לב, בהיווכחו לדעת כי לעולם לא יירש את
כהונת קריניצי, אלא רק ישרת אותו. יונה

איתן דרש את מקומו בחזרה, ונתקל בסירוב
מוחלט של קריניצי, שהושפע על־ידי
בתו, הגברת יקים, השליטה בעיריה. כך
נפתחה תיבת פנדורה.
הכסא מתערער כי ברמת־גן יש לא
רק קריניצי. יש גם אוריאל אברהמוביץ,
מנהיג מפא״י. ואברהמוביץ משתוקק מאד
להיות ראש־עיר.
קריניצי שכר עתונאים, כמו זאב אלתגר,
שיערכו שבועון רמת־גני, בו הופיע קרי־ניצי
מדי שבוע לא רק על השער. אלא גם
בכל עמוד. אברהמוביץ שכר עתונאים, כמו
המשורר דויד אבידן, שיפרסמו שבועון בו

תמונת השבוע

הדגל השחור־אדום־זהוב של הלוהיליה הפדרלית הגרמנית
מתנוסס על חצי התורן, מעל בניין השגרירות הגרמנית
ברחוב סוטי! בצפון תל־אביב, לרגל יום השואה והגבורה, ביוס הראשון השבוע.
העולם הזה 1549

יופיע אברהמוביץ מדי שבוע בכל העמודים,
וגם בשער.
הזדמנותו הגדולה של אברהמוביץ באה
כאשר פרש עסקן גח״ל, ד״ר אליאם, מסיעת
גח״ל והקים סיעה עצמאית. הקואליציה
של קריניצי התערערה. לא היה דרוש הרבה
כדי להוציא ממנה גם עסקן גח״לי נוסף,
שעבר לליברלים העצמאיים, ואחד משני אנשי
תנועת־אחווה, קבוצה עדתית עיראקית,
שהוקמה בעזרת מפא״י נגד קריניצי, אך
הצטרפה דווקא לקואליציה של קריניצי.
לפתע מצא קריניצי את עצמו במצב נואש.
תמכו בו רק שרידי גח״ל, אחד מאנשי אחווה,
והדתיים. תמיכת הדתיים מובטחת, כי
השר משה חיים שפירא הוא יליד גרודנו,
כמו קריניצי עצמו. וליתר בטחון קרא קרי־ניצי
רחוב רמת־גני על שם השר שפירא, ו

משבחות
חרר׳ ״השרושה״ זועמים -ואינם יודעים את האמת:

דימ1

חכרת ״אופיר״ את חשכונותיה.
כמקום לדווח ל״מיכטחים״ על
המשכורות הנכונות ששילמה ליטאי
״השלושה״ ,דיווחה על סכומים
קטנים כהרכה. כצורה זו הוקטנו
גם סכומי-ההפרשה ל״מיכטחים״.
וכצורה זו הוקטנו גם סכומי-
הפיצויים המגיעים למשפחות.

מי החליט על כך? כנראה הנהלת הקואופרטיב.
אבל איש אינו מוכן לקחת עתה את
האחריות על עצמו.

התוצאה: כאשר פנו המשפחות
לקרן־הכיטוח ״מיכטחים״ ,הסת•
כר שכמעט לא מגיע להן דכר.

בשבוע בו התפרסם דו״ח ועדת־החקירה לבירור סיבות טביעתה
של אניית־המשא ״השלושה״ ,הופנו הזרקורים לסבלות המשפחות.
ך! מועדון הימאים בחיפה התכנסו ה־שבוע
כל בני המשפחות השכולות, שבניהן
טבעו עם השלושה. אלמנת רב־החובל,
יונה הראל, מסרה דו״ח:
״לא עבר עלי יום מאז האסון,״ סיפרה,
״שלא הקדשתי את מרבית זמני לטיפול
בעניינים שלנו. ניסיתי בדרכי שלום. לא
תיארתי לעצמי שתהיה נטייה לקפח אותנו,
אך מסתבר שטעיתי.״
נציגי המשפחות שסכו את ליבם:
״מה לגבי הביטוח הלאומי?״ שאל אב
שכול .״אני הייתי בחברה, אצל בורובסקי,
וחיכיתי שש שעות כדי שיקבל אותי. אבל
הוא סירב לראות אותי. כתבתי לו, והוא
לא ענה. רציתי להפוך את השולחן, אולי
זה יעזור.״
צעירה חיפאית התלוננה שגם בני משפחתה
נתקלים ביחס דומה .״אמי הולכת

עסקן איתן
לצ״ב היח ח״ב

גם נתן לתנועת־הנוער של המפד״ל, בני־עקיבא,
בניין על־שם יוצאי גרודנו, שהוקם
בתל־אביב.
הקארטל הוותיק. קריניצי נשאר במיעוט.
אברהמוביץ הגיע לסף הגשמת חלומו,
עוד לפני הגיעו לכנסת — שם הוא
אחד הראשונים בתור, בין מועמדי מפא״י.
אך ברגע האחרון נקם קריניצי הפיקח
בשיטה הנכונה. הוא זעק :״כלנתריזם!״
דהיינו: הוא הישווה את אויביו לרחמים
כלנתר, חבר מועצת עירית ירושלים בשעתו,
שהואשם בכך שמכר את עצמו תמורת טו־בות־הנאה
פרטיות.
קריאה זו הבהילה את ראשי מפא״י. כי
רמת־גן היא המיבצר האחרון שנשאר בידי
הימין. כל שאר העיריות בארץ נמצאות בידי
מפא״י או גרורותיה. אם יתפשט נוהג ה־כלנתריזם,
תהיה מפא״י המפסידה העיקרית.
לה, בתור המפלגה העיקרית, כדאי לשמור
על הקארטל של המפלגות הוותיקות, שהחוק
העיקרי שלו הוא: שמור לי ואשמור לך.
אותה שעה הזכיר קריניצי למאות אנשים
שהם חבים לו חוב. במשך השנים חילק
ביד רחבה ובחוכמה רבה מיגרשים, בתים,
דירות ואלפי טובות־הנאה אחרות, בעיקר
לעסקנים פוליטיים, חברי־כנסת ואישי־ציבור
העולם הזה 1549

אחרים. כל אלה התקבצו עתה להגנתו. גם
הם הקימו קול זעקה :״כלנתריזם עליך,
רמת־גן!״
אחרון הענקים היה במצב קשה — אך
הוא היה רחוק מלהיות חסר ישע. הקרב על
רמת־גן רק החל.
עסקי 81181^ 8 8 8 18 811811* 8 8 8
ברשימת המיכרזים הרשמיים לחודש האחרון,
שהתפרסמה השבוע, הופיע הקטע הבא:
המועצה המקומית סירת־הכרמל — במכרז
מספר , 11/67 בעניין בניית בית־סרחץ
וסיקו1ה טהרה, זכה הקיבוץ הארצי, במחיר
139,249.27ל״י.

עכו
הקדרה קו ד ר
״כשתוליך אותי המשטרה כבול באזיקים
לשמחת כל העיר — אלך בראש גאה, זקוף״
— כך כתב אורי בר־רזיאל, אל ראש עיריית
עכו.
ייעוד, אופי. בר־רזיאל הוא לא רק
קדר. מאז התיישב לפני חמש שנים בעכו,
באחת מסימטאותיה העתיקות, הוא השקיע
הון תועפות ועמל אין־קץ בהקמת המוסד
שלו, בו רצה להחיות את הקדרות העממית,
ולהציג את כל תהליכיה. במקום גם נמכרו
יצירותיו — במחירים זולים להפליא.
סיפר בר־רזיאל על מטרותיו :״הקמתי
מקום שכולו עניין. הפעלתי מוסד שכולו

לשאול משהו ולא עונים לה בכלל. ומה
ביקשנו? לא ביקשנו כסף. רצינו רק הזמנות
לאזכרה. לא נתנו!״
נציגה אחרת :״אני לא חיפאית. ישבתי
בבית שבעה, ואני מנותקת מן הבעיות.
מלבד הרדיו והעתון, אף אחד לא מסר לי
כלום על הנעשה. החברה לא הואילה בכלל
להודיע לי. זו הרגשה איומה.״

ואז הושמעה הטענה :״החכרה
לא הסכימה שנציגי איגוד הימאים
יכדקו את הספרים, כדי ל־קכל
תמונה נאמנה על החשכונות
שמגיעים לנו!״
גם האיש שאמר זאת לא ידע מה מסתתר
אחרי הסירוב הזה.
הנה הסוד, שאיים לגזול מהמשפחות גם
את הפיצוי הכספי אחרי שנלקחו מהן בניהן:

כדי לחסיד מעט כסף, זייפה

ייעוד. משהו עם רעיון. עם אופי. והעיריה
עודדה — את חורבני.״
כי הוא צייר חץ — כוי שיוכלו למצוא
את המפעל־האמנותי שלו. משהוסר החץ —
קבע שלט.
העיריה תובעת ממנו לשלם מם עבור ה־׳
שלט שלו — אך הוא מסרב בתוקף — כי
הוא לא עסק, אלא מוסד. עובדה שתיירים
באים מרחוק, על פי המלצות, רק כדי להתבונן
במפעלו.
לא שילם מס עבור השלט — ניקנס. לא
שילם את הקנס — ונתבע למשפט.
תעלולים בתיירות. טוען אורי בר-
רזיאל במכתב ששלח לראש־העיר ולמבקר־המדינה:
״אותי
תובעים למשפט? ולמה לא תובעים
בעכו למשפט את אלה השוחטים בהמות
מחוץ לבתי־המטבחיים, ואת בעלי הקיוסקים
האלימים, המהווים מיפגע ציבורי?
או את כל מעשני־החשיש ורועי־הזונות?
״ומדוע יש התעלמות מבעלי־חנויות המשלמים
שוחד למדריכי־תיירים וט,תעלולי
ערווה בתיירות׳?
״ומדוע בזמן האחרון נסגרו בעכו שתי
גלריות לאמנות, שתי חנויות למזכרות, שני
מועדונים, ובית־מלון? ומדוע עזבו את העיר
מרבית האמנים שהיו בה?
״ומדוע לא נעשה דבר? היכן הם פקחי
העירייה? האם כולם עסוקים בחיפושים
אחרי השלט שלי?״
אורי בר־רזיאל לא רק לוחם למען השלט־ללא־תשלום
שלו, ולמען מיפעלו. ולדבריו
הוא לוחם למען ״שכיית החמדה — עכו״
ולמענה, הוא מוכן אפילו ללכת לבית־הסוהר.

קרן זו צריכה לשלם למשפחת המובטח
עד ס/ס0ד ממשכורתו. כלומר: אם קיבל
800 לירות, ועל סכום זה הופרש מם־אמת,
תקבל המשפחה גימלה של 560ל״י. מסכום
זה מורידים את התשלום שמגיע מן המוסד
לביטוח לאומי, ושמתקרב לסביבות 400
לירות, בהתאם לגודל המשפחה. כלומר:
מיבטחיס מוסיפה 160 לירות לחודש לגינד
לה של הביטוח הלאומי.
אבל מה קורה אם החברה דיווחה על
משכורת של 400ל״י במקום?800 אז אין
מיבטחים חייבת לשלם אגורה אחת למשפחה.
כאשר הוברר הדבר הזה, עמד איגוד הימאים
בתוקף על זכותו לבדוק את חשבונות
הקואופרטיב. בסיבטחים זומנה ועדת הביקורת
של ההסתדרות וזו החליטה כי המשפחות
לא ייפגעו ממעשה ההונאה של
הנהלת החברה.
עכשיו מתנהל ויכוח, על פירוש החלטה
זו: האם הקואופרטיב צריך לשלם את ההפרש
— או מיבסחים?

ד רכי חיים
1ר דו פקבדלת
יד ימין אינה יודעת מה שיד שמאל עושה.
זאת הוכיחו לאחרונה אנשי המדור המרכזי,
בחיפושם אחרי שודדי־היהלומים.
דקות ספורות לאחר שנתקבלה הודעה במטה
המשטרה על שוד־היד,לומים מהמלטשה
שברחוב לה־גרדיה ,4יצאו אנשי המדור
לחיפושים אחרי שודדים אפשריים.
הם הופיעו בבית משפחת דוידי, ברחוב
ענתבי בשכונת נווה־שלום, ועל מה שקרה
שם, סיפרה מרים ענתבי:
״בלילה פתאום שמעתי איך אנשים דופקים
בכל הכוח על הדלת של הבית שלי.
התחלתי לפחד. שאלתי בקול רם. ,מי זד?,׳
ושמעתי שאומרים שהם מהמשטרה. אז תיכף
פתחתי להם את הדלת, כי לא רציתי צרות.
״ברגע שפתחתי להם, נכנסו לתוך הבית
שלי שני שוטרים עם פנסים גדולים בידיים.
הם הראו לי את התעודה שלהם, ותיכף התחילו
עם האור של הפנסים לחפש בבית.
״הם אמרו שהם מחפשים את הילד שלי
בן־חור, למד, שהוא עשה שוד מזויין. הם
אפילו צעקו עלי שאני יודעת איפה הוא
נמצא — אבל מחביאה אותו מהמשטרה.
״,מה?׳ צעקתי, ,זה אתם שיודעים איפה
הוא נמצא. אתם יודעים!׳
״השוטרים האלו, שלבשו בגדים של אנשים
פשוטים, צעקו עלי שהם לא יודעים.
״התרגזתי נורא. אמרתי לשוטרים שבני
שלי עצור בכלא תל־מונד, כי חושדים בו
בתקיפת הצעירה של הדיסקוטק. שכבר יותר
מחודש הוא סגור שם!
״אז השוטרים ביקשו סליחה, והלכו להם.״

במדינה היסטוריה המומת׳ התימני
מי שהיה השגריר הראשון של ישראי׳
בוושינגטון, ודינו כיום נשיא האוניברסיטה
העברית, אליהו אילת בן ה ,63 בילה יותר
שנים מחייו ברבת־עמון ובביירות מאשר בוושינגטון
ובלונדון (גם בה שימש כשגריר).
עובדה זאת מסבירה את התמצאותו הרבה
בענייני המרחב, עיסוקו המרכזי במשך 20
השנים שקדמו להקמת המדינה.
כאשר עלה אילת, ארצה, אז סטודנט רוסי
לרפואה, היה חלום חייו להתיישב בעירו
המזרחי של הירדן. דבר זה, אמנם,
לא עלה בידיו, אבל הוא בילה, בכל זאת,
שנים מספר בעבר־הירדן (בין השאר: כ־פועל־בניין
בבניית קסרקטינים לחיל־האוויר
הבריטי במען שבדרום ירדן).
אחרי שהייה ממושכת בין אוהלי הבדווים
שב ירושלימה, היה אהד התלמידים הראשונים
של המכון למדעי־המזרח באוני
ברסיטה
הצעירה. משם עבר לביירות, בד,
המשיך את השתלמותו הערבית ובה התפרנס
כעיתונאי (כתב דבר וסוכנות הידיעות
האנגלית רויטרס).
איש ש״ב בקלקיליה. בשנים הבאות
ניהל אילת (אז: אפשטיין) את המדור המרחבי
של המחלקה המדינית של הסוכנות
היהודית, היה לשגריר ולנשיא האוניברסיטה
העברית.
ומאז, מדי פעם הוא גולש לעברו, מוכיח
שהכתיבה וחקר המרחב עדיין בדמו. כך
עשה בשבוע שעבר, עת פירסם במעריב
מאמר בן 5000 מלה על מוחמד אמין אל־חוסייני,
מי שהיה המופתי של ירושלים,
ראש המועצה המוסלמית העליונה והוועד־העליון
של ערביי ארץ־ישראל.
את העילה לפירסום המאמר־המחקר סי-
פקה לו שיבתו של אל־חוסייני בן ר,־,72
אהרי גלות של 30 שנה, מברלין, קאהיר
וביירות, לירושלים העתיקה.
אמין אל־חוסייני, המתנגד הקיצוני של הציונות
ובן־בריתו של היטלד, לא היה ה־

צ רו ת ד בו ח ש
עקבות מאורע הבחישה עדיין נותנות את
אותותיהן גם על החברה הישראלית הנוצצת,
ובעיקר הן ממשיכות לתת אותותיהן
על גיבורי הערב: המתערב ור,מערבב•
* * אז הערב הגדול והמסעיר, מרצה ישי
/ 2ראל צוזרן את עונשו על מעשהו. עד
אותו מאורע הוא היה אחד מעמודי התווך
של החברה הישראלית הנוצצת. הוא היה
מוזמן לכל אסיפה, לכל פגישה, לכל אירוע
חברתי.
מאז אותו ערב הוא נראה לפעמים בודד
במקומות שונים, ולפגישות החברתיות אין
הוא מופיע. חבריו אמנם לא כועסים עליו
על שבעצם ימי המיתון הוציא אלף לירות,
שכר עבודה של פועליו, על מנת לראות את
אבר המין של חברו. אבל ך,ם טוענים נגדו
על שפירסם את המאורע בציבור, וגרם בושה
לכולם.

עומתזאת, היהלומן המכובד ליאון
׳ /קליינמן, נשוי, אב לילדים וסבא לנכדים,
שהוציא את אבר מינו בפני ציבור שלם
של מבלי הדיסקוטק מנדי — הפך מאז המעשה
לגיבור החברה.
חבריו מספרים שוב ושוב את סיפור
גבורתו זה לזה ומסכמים ביניהם:
״איזה חברהמן ! בן־אדם בגילו !לשפה
יש לו דם לבחור הזה.״
אבל גם קליי־נמן
נענש על המעשה.
ויקח לו
בחידאי הרבה מאוד
שנים להיפטר
מהתואר:
״המערבב״ שדבק
בו. ובכל
זאת המשטרה,
כנראה, לא חושבת
שהם נענשו
דיים על מעשיהם.
כבר
למחרת

דנני 9שבועות >וס היסוומן דאון סו״נוזן ושעדוויה
רבת מימרת -מנשיו מתעניינת נו נשסות-ישראל
ך* אשד החייט ישראל צודרן הציע אלף
לירות ליהלומן ליאון קליינמן, אם יערבב
באבר מינו את השמפניה וקליינמן נענה
להצעה — חשבו כולם שזוהי שערוריה,
וזה הכל.
הסתבר שזה יותר גרוע: זהו מעשה
בלתי־חוקי, והמשטרה נכנסה לעובי־הקורה
והחלה לחקור.
בתום החקירה תשקול המשטרה באם להעמיד
את ליאון קליינמן לדין לפי סעיף 162
של החוק הפלילי, על ביצוע העוויה במקום
ציבורי, ואם להעמיד את שני הגיבורים
יחד לדין, על הגרלה בלתי־חוקית, לפי חוק
חדש בתיקון דיני־עונשין של מדינת ישראל.

היום נודעו כל פרטי המעשה למשטרה.
וכשהדבר פורסם בהעולם הזה ( )1540 על
כל פרטיו, התברר שהיה זה לא רק מאורע
סנסציוני, בלתי־מוסרי.
התברר שהמעשה שנעשה בדיסקוטק של
מנדי הוא בלתי חוקי על־פי חוקי מדינת
ישראל.

* כתור עו נ ש על המעשה הזה יתכן ש!
האנשים המכובדים שביצעו אותו יצטרכו
לשבת בבית־סוהר, או לפחות לשלם עוד
סכומי כסף גדולים נוספים, הפעם לקופת
המדינה, כדי לכפר על מעשיהם.

מופתי הראשון במשפחתו, שעלתה ארצה מתימן
לפני 500 שנה• .את הסידרה פתח
סבו, מוצטפה אל־חוסייני, שנבחר למופתי
ירושלים בשנת .1857 התפקיד עבר לבנו,
טאהר, וממנו עבר לנכדו, כאמל. היה זה
תפקיד נכבד ביותר, מעין סמכות מוסלמית
עליונה.
אהיו של כאמל, מוחמד אמין, לא התעניין
במיוחד בענייני דת. הוא יצא לקאהיר, שם
למד בבית־ספר תיכון, אחר עבר לבית־הספר
לקצינים בקושטא (ואחר סימו את בית־הספר
נתמנה לשליש של המפקד הצבאי
של מחוז איזמיר).
אחרי המלחמה היה אמין, שהספיק בינתיים
לעלות לרגל למכה ולהפוך לחאג׳,
לפקיד בשירות הבטחון הבריטי בקלקיליה.
מעיר־השדה הקטנה עבר לתפקיד יותר נכבד,
של סוכן בולשת בדמשק. ממנה שב לבסוף
ירושלימה, למשרה של מורה.
ואז פרצו מאורעות . 1920 חאג׳ אמין.
שהצטיין בהסתה, נדון לעשר שנות מאסר.
בין לילד, הפך לגיבור לאומי ערבי, עת נמלט
לקיר־מואב שמעבר לירדן.
תרומתו שד אחד־העם. אז התערב
הגורל. לונדון מינתה את הנציב העליון
הראשון לארץ־ישראל, את היהודי הרברט
סמואל. הוא מיהר לחון את חאג׳ אמין,
על־מנת לתרום להרגעת הרוחות. כמה ימים
אחר החנינה נפטר אחיו של אמין, מופתי
ירושלים כאמל אל־חוסייני.
אמין הצעיר ( )26 הפך לפתע למועמד
למשרת מופתי ירושלים. אם כי הוא היה
האחרון ברשימת המועמדים, שוב התערב
הגורל, בדמותו של סיר רונלד סטורס, מושל
ירושלים (והאיש שחוקק את חוק הבנייה
הירושלמי שהתיר במשך 28 שנות
מנדאט בריטי בניית אבן בלבד).
סטורס, יועצו הקרוב של סמואל, ראה ב־אמין
איש מתון, חסר כוונות מדיניות, והמליץ
עליו בכל פה. ההמלצה נתקבלה,
וכך החלה הקאריירה הארוכה של מופתי
ירושלים המפורסם ביותר — חאג׳ מוחמד
אמין אל־חוסייני.
סטורס, שטען פעם כי תרומתו של אחד־העם
לתחייתו הלאומית של עם ישראל
גדולה בעיניו מזאת של תיאודור הרצל, לא
זכה לראות את תרומתו של בן חסותו לגורלם
של ערביי אדץ־ישראל.

לשון
ה איכו ת היא ע ר בי ת
הלשון השגורה ביותר בפי העם היהודי,
לפני אלף שנים, היתד, הערבית•* .הדברים
הגיעו עד כדי כך שאחד מחכמי אותם ימים,
סעדיה גאון, הזדרז ותירגם את התנ״ך
שהיהודים ידעו במה כדי הערבית,
המדובר.
דבר זה לא הפריע אז לאיש. הרמב״ם
היה משוכנע כי ״לשון ערבי הוא ודאי לשון
עברית שנשתבשה מעט״ .המשורר והוגה
הדעות (הכוזרי) יהודה הלוי היה עוד יותר
כוללני. לדעתו השפות עברית. ערבית וארמית
הן ״שלוש לשונות משותפות ו־מתדמות
בשמותיהם ובתהלוכותיהם ו־בשימושיהם״.
דיבה
גם כפירה. ספרי-הגות גם נכבדים ביותר (כגון חובת הלבבות של בחיי
איבן־פקודה) נכתבו ערבית, תורגמו לאחר
מכן לעברית.
כפי שהסביר את זאת אחד המתרגמים,
יהודה איבן־תיבון :״(הערבית) היא לשון
רחבה וממלאה בכל עניין וכפי כל הצורך
לכל מדבר ומחבר ממה שייתכן בלשון
העברית.״
עד כמה הועיל ללשון העברית יחס הגומלין
עם הערבית חזר וסיכם השבוע נסים
רג׳ואן בירחון עדת הספרדים, במערכה.
רג׳ואן ערך מחקר בלשני קטן, הביא רשימה
ארוכה של מלים עבריות שעוצבו בהשפעת
השפה הערבית — מלים שאיש לא היה
מעלה על דעתו את מקורן.
כמה מן המלים הערביות שעוברתו כבר
לפני אלף שנים: איכות, אמיתי, דיבה,
כדור, כפירה.
• משפחה ערבית מכובדת אחרת מיוצא׳
תימן היא משפחת אבו־גוש.
כיום הלשון היא האנגלית ( 7מיליונים
בארצות־הברית, אנגליה, קנדה, דרום אפריקה
ואוסטרליה) .אחריה באות הרוגזית וכשלושה
מיליון) והערבית (־ 2.5מיליון).

היא 1והדת ־ היא גו
תמיד מוספת גברים ־

בארץ

ך* יא מופיעה בכל מקום מוקפת אנשים.
ן \ אירוע היא הדמות המרכזית, הזוהרת. אבל
סריטד, אברגיל, שהמוני גברים תמיד כרוכים א
— שונאת את כולם. היא רוצה לברוח מכאן,
לראות אותם יותר.

כאורה פריטה היא נערה מעוררת ק׳
יש לד, פנים יפות, רגישות, עטורות ב
זהוב. יש לה שמלות צרפתיות לרוב. ויש לה
כמו שכל אחת רוצה: בעלת קירות עטויים טאו
ספה עתיקה, והמון אביזרים, וספרים ותקליט
אבל למרות שהגברים מבחינים בה בכל
בו היא עובדת — וגם מחזרים אחריה —
מאוכזבת מהם מאד. הם לא רציניים, הגברים ז
הכל התחיל כשהגיעה ארצה, והכירה את

המאהבים הטובים נו

אומרת סריטה .״נמאסו לי הפלירטים, המזד

ת ־ היא מוכשרת ־ היא
ל היא החליטה לרדת כי
בדים חאונ1י

הזוהר עמיחי סולל. הוא היה גרוש אז מגילדה
דורן הבריטית, הכיר את סריטה, ונשא אותה בנישואי־פאר,
בנוכחות כל המי־הוא־מי.
סריטה הייתה מאושרת. כולם קינאו בה. היא
חיה כאחת שהגשימה את חלומותיה.
ואז עבר חתול־שחור בין השניים, והם ניפרדו.
זה היה לפני שנתיים. סאריטה החלה להיראות בכל
אירוע חברתי, עטויה שכמיות־פרוזה ושמלות ארוכות.
היא החלה למלא טורי־רכילות, כשהיא מופיעה
כאבטיפוס לנערה מצליחה. ואז פתאום הודיעה שהכל
נמאס לה, והיא עוזבת את הארץ ודי.

וכך סיפרה :

״האמת היא שכל הזמן הזה הייתי נורא בודדת.
ימים ארוכים ולילות ארוכים של שיממון עברו עלי.
חוץ מתקופת הנישואין לעמי — לא הייתי מאושרת.

חביבת החוג הנוצץ
אירוע חברת

סריטח הנמצאת ת׳
מיד בעיצומו של
ושבת במרכז, בשמלה ארוכה, כשהיא מוקפת

גברים. למרות זאת מסתבר שהיא בודדת מאד ומרירה מאד.
כל מה שהיא רצתה זה גבר אחד רציני, אפילו מבוגר יותר
מסנה, במקום עשרות מחזרים שכל רצונם זה רק הרפתקה קלה.
האלה — אין הרבה עתיד בארץ הזאת.
״התחלתי לספור את הימים עד שאעזוב
את הארץ. אני רוצה למצוא מקום בו יודעים
להעריך אישה כאישה. בו גברים לא רק
רוצים להתעלם — אלא גם להתחתן.

״חיזרו אחרי הרבה מאד גברים. זה
נכון. אבל כולם בלי יוצא מהכלל היו
מעוניינים בפלירטים. לא ברצינות.
״המחזרים הכי טובים בארץ הם למרבית
הצער הגברים הנשואים. להם יש סבלנות.

ההתחלה

כשהופיעה

,1המסיבות. אני רוצה

למצוא גבר רציני, בן ,40 שאינו נשוי וללדת לו ילדים.״ מכיוון שאין, מתכוונת
סריטה לרדת לספרד, אחרי שתמכור את סלון התסרוקות שלה ברחוב דיזנגוף.
״ספרית כמוני יכולה להרתיח ולהצליח בכל מקום,״ היא אומרת.

בהעולם

הזה,

כנערת״השבוע.

״טוב. אבל כל זה לא רציני. ומה אם
אני רוצה להינשא? נמאסו לי הפלירטים, המחזרים,
המסיבות. אני רוצה לבנות את חיי.
להתחתן עם גבר בן .40 ללדת לו ילדים.
״וזה בלתי־אפשרי פה בארץ. הגברים בני
הארבעים הם או נשואים, או הוללים שאינם
חושבים להתחתן, ואם כבר כן, ואם הם
מוצלחים — אז יש שוק לנישואים: הם
מחפשים בנות־לאב־עשיר, או מלכות־יופי
למיניהן, או בחורות מאד־מאד צעירות. לבחורה
כמוני, עם כל ההצלחה שלה —
כשאינה נימנית על אחד משלושת הסוגים

זכוונות על הסיר ״

ביתה מלא פריטים, שהביאו לה מכל העולם.

במדינה
דרכי אדם
המק צו עני ת
כשסוקרים את תולדות חייה של דינה
הבט, מוכרחים להודות, שהיא לא היתד.
אף פעם זמרת, ולא ציירת, ולא תופרת.
אבל דברים אחרים היא כן היתה. משוררת,
למשל. ובגלל זה היא גם הוציאה ספר
שירים שזכה להערכה, אבל אמרו שהוא
מלא זימה.
כמו־כן היא היתד. שחקנית־קולנוע, והופיעה
בתפקיד הראשי בסרטו של עקיבא
מודלינגר. סרט שלא הוצג בכלל.
היא היתד, גם עיתונאית, שלא לדבר על
זד, שהיתר. גם מבקרת־קולנוע, מבקרת־סר־טים
ומבקרת־תיאסרון. והיא היתד, גם סופ־

י 1י 31ט1״י 11ר נוו! ! 3
ב11 רב יום הטצחאו ת
!במוצאי החג
15.5.67־14
פיט סיגר

הצלליות

המצויינים והאהובים שבזמרי
ארה״ב. צרפת. יוון ובריטניה
באיםלישראל ליו ם אחד׳
ל ת כני ת משותפת. בלעדית
וחד־פעמית.
עם מבחר אמני הארץ, להקות, תזמורות
מפגנים, ותצוגתזיקוקין די נור .
שיא הבילוי לכל המשפחה. רק חלק מהאיצטדיון
ינוצל — מהר להבטיח כרטיטיך במשרדים בכל
רחבי הארץ תחבורה לאיצטדיון ובחזרה מובטחת

ל מד נהגות אצל המורה ״ ב נר ״
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 228988

למד

ה נחרת חשבונות במכון

3דן־נידך
ב בי ת ך!
עם המכשירים הניידים של
״פזגז״ .אתה יכול להביא
את הפיקניק לגינתך או
למרפסת ביתך.
תן לאורחיך להנות ממראה
הסטייק המוגש לצלחת ישר
מן האש. ישר מעל

כירת שדה

ספר שירים מלא זימה
רת ומתרגמת. והיא היתד, גם דוגמנית.
ולפני חודש היא הפכה תיירת: היא לקחה
את פני הילד היפות שלה, ויצאה לחו״ל.
ועכשיו בטח יהיה המקצוע הבא שלד.
כוכבת, כי במשך החודש הקצר שהיא נמצאת
שם, היא הספיקה להיפגש, ולשוחח
על ענייני־עבודה, עם המפיקים של קאזינו
רויאל, מודססי בלייז ויהודית.

! 1מצווה ווה שכרה

קו ר ס בוקר מזורז
למתחילים סוג ג׳

דגם 600־

^.נ ניידת וחסכונית —
נוחה בשמוש והפעלה.
זמן בעירה רצוף של
6—8שעות.
הלהבה ניתנת לויסות.

למתקדמים סוג ד׳

* קו ר ס ערב
למת חי לי ם
* קו ר ס ערב
למתקד מי ם

הפתיחה 8/5
* נ מ שכ תההרשמה
לקור ס דו-שנתי
ל מנ הלי ח שבונות
מדו פ ל מי ם
ת״א, רח׳ סמולנסקין 7
מפנת בן־יהודה 90
ר״ג שדרות הילד 21
ע״י קולנוע אורדע

שחקנית־כדרך הכט

מ שטרה

* קו ר ס בוקר מיו ח ד

•כול• לסמוך

חיים הרצברג צולע קשה ברגלו השמאלית,
ועל כן הוא הולך בעזרת מקל. כאשר
עמד ליד קולנוע ארמון־דויד שבתל־אביב,
וניסה לעצור מונית בעזרת ניפנופים במקלו,
נעצרת לידו מוניתו של צבי קוטב.
גלגלים ותמרורים. הנהג, צבי קוטב,
שהבחין בנכה ד,מנופף במקלו, עצר את מו-
ניתו ממש ליד רגליו של הרצברג, כדי
להקל על הנכד. להיכנס למכונית.
בעת שהרצברג היד, טורח להיכנס אל
תוכה, הזדרז שוטר לגשת למונית, פתח בויכוח
עם הנהג. קוטב התנצל, וניסה להסביר
כי המדובר הוא באדם שאינו יכול ללכת
כמעט, ושצריך להתחשב. לא עזר.
השוטר רשם את הדו״ח על אפם ועל
חמתם של הנהג ונוטעו.
קוטב, הנהג, היד, נרעש ונפגע לאחר שהשוטר
סיים את מתן הדו״ח. הוא מיהר
למחרת אל מזכיר אירגון הנהגים, יחזקאל
•ינקלשטיין, ומסר לו על פרטי ד,מיקרה.
באשר חזר כדי לקבל את תוצאות הטיפול,
נאמר לו על־ידי פינקלשטיין, כי הוא יצא
עם שוטרים אל המקום ושהם פסקו כי היד,
עליו לעלות עם הגלגלים על המדרכה ובצורה
כזאת לא היד. חשש לפקק־תנועה.
״אבל אם הייתי עולה עם הגלגלים על
המדרכה — הרי הייתי הורג אה הנכד״׳׳
הזדעזע קוטב.
השופט פסק לו ארבעה ימי מאסר, או
20 לירות קנס. קוטב התלבט מעט, אך
לבסוף שלף את ארנקו ושילם אה הקנס.
הסולם הזה 1549

הסתכל

ארה :

תתעוורנה

•צריחו

עסקני

הדת !

הוא יכול גם לסדר להם עיניים לראות.״
מנהל בית־החולים, ד״ר חיים שיבא, תלה
במשרדו תמונה שגזר מן העתונים. תמונה
זו מראה את הכתובת שציירו מפגינים דתיים
ברחובות ירושלים: אנו ממליצים לבצע ניתוחי
מתים לכל היהודים. חתומים: הנאצים
היטלר, אייכמן, הימלר, מנגלה, אונגר, מן,
גז׳בין שיבא, קרפלוס, עבד־אל־נאצר.
בכתב־ידו הוסיף הרופא הנערץ :״זה יהיה
קיברה של הרפואה הישראלית, בעזרתה
של ממשלת ישראל.״

| \ 1 0 *1 1 1י* זוהי גישתו של חנוך קוצי׳נסקי אל הקנאים
הדתיים. חנוך, שחיה הקיצוני השמאלי של

קבוצת הכדורגל מכבי יפו, איבד את ראייתו כתוצאה מתאונה, שאירעה לו לפני מספר
חודשים בצבא. ניתוח ראשון שבוצע לא הצליח. עתה הוא ממתין לקרנית של אדם שמת.

,הצילו!״

זאת קריאתו של בן
קיבוץ עין־חרוד רפי
נטל. עינו נפגעה ממחלה, והוא מתעוור.
^ פיתן מספר 41 בבית־החולים שב-
תל־השומר, שוכבים שלושה נערים: חנוך
קוצ׳ינסקי, רפי נטל וציון נגר, ממתינים
שבגללה פרצה המהומה
שם לקרנית, שתוצא מתוך עינו של מת.
בין הדתיים נשתלה אצל
כבר כמה חודשים שהם מחכים לקרנית.
אם תורכב בעיניהם הפגועות — היא תוכל בנימין מילר 56 המקווה עתה שהניתוח
הצליח ושהוא ימשיך לראות כמו כולם.
להשיב להם את ראייתם.
אבל בינתיים מתקיימות הפגנות ואסיפות־מחאה
נגד ניתוחי־מתים בכל רחבי הארץ.
לנערים אלה משמעותה של ההתנגדות ל־ניתוחי־מתים
היא אחת: אובדן הראייה לעד.
אמר חנוך קוצ׳ינסקי 19״אני בן־
אדם, ואני לא רוצה להיות עיוור. אני מאחל
לאלה שכל כך נלחמים נגד ניתוחי־המתים,
שלבנים שלהם יקרה מה שקרה לי. שאז׳
ידברו.״
חנוך יפה־התואר היה הקיצוני השמאלי
של קבוצת הכדורגל מכבי יפו. מה שנותר
לו כעת, זה רק להקשיב לרדיו, כדי לשמוע
את תוצאות מישחקי הכדורגל. אבל קרנית
של אדם שמת — יכולה להחזיר אותו לחיים
חדשים.
ציון נגר ( )18 ממתין גם הוא .״אני כמעט
לא רואה כלום,״ סיפר .״הכל מטושטש לי
לפני העיניים.״
השלישי המחכה בתור בסבלנות הוא רפי
נטל, בן קיבוץ עין־חרוד. רפי ( )17 הוא
הראשון מבחינת הדחיפות: הקרנית הראשונה
שתוצא מעינו של מת תישתל בעינו 1 ך ן״ 0נבר נשתלה לעבדא־דיבורו
של הקיבוצניק הצעיר הוא שקט * 1 | 11י * 1י י ללה דאדה 65 נאובוטח
:״לדעתי הדתיים לא בסדר. ובכלל, שר עינו השנייה נפגעה, הצילו את ראייתו
אם המשיח שלהם יכול להחיות מתים — בהשתלת קרנית של אדם מת לפני שבוע.

עין הרב

מתלונן ציון נגר, תושב יהוד, גס הוא
קורבן תאונה .״למרות שאנחנו משפחה

דתית, אני מחכה לחומר. זאת אומרת שמישהו ימות ואני אוכל לקבל את הקרנית.
אני כמעט ולא רואה בלום, בל הדברים מטושטשים לי לפני העיניים,״ סיפר ציון.

.רוצים שאהיה עיווה׳

נתב 0 * 10:1חוה הרן וחבש כלה
בקיבוץ־ ומצא משוד קיבוצי לשידוכים
לותיו וסיפר :״פעם בא אלי בחור כמוך.
הוא כל־כך מצא חן בעיני, עד שסידרתי לו
משהו בקיבוץ שלי עצמי, בבית־אלפא.
״כולם היו מרוצים ממנו. עבד יפה והשתלב
מצויין. היה רועה־צאן לדוגמה. אבל
מהי פתאום התחילו גניבות במשק. אף אחד
כמובן לא העלה בדעתו שהבחור המקסים
הזה מסוגל לגנוב. הזמינו משטרה והתברר
שיש לו כבר שישה תיקים במשטרה.״
סיכם קובה בקול מעשי :״אנחנו נשלח
אותך לנופש של הרווקים בבית־ההבראה ב
מוכרת
לברר אודותי. לאחר שהוא ידע שיש
להם עסק עם אדם רציני, הם יטפלו בי כמו
שצריך. כי ועדת החברה ישל הקיבוץ וזנזאו־חד
עוזרת לקיבוצניקים בעניינים האלה.
וכך נוכחתי סוף־סוף שחברי הקיבוצים
לא תמיד נפגשים בגורן. השדכנים הקיבוציים
הם לא פחות שימושיים למטרה זו.

•יותר מאוחר נפגשתי גם עם רווקות,
או, כפי שהן מכונות: חברות בלתי מסודרות.
הסתבר שהבעיות שלהן דומות לד.פ־
השידור הקיבוצי
נתניה. שם תוכל להכיר חברות. הבעייה היא
ששם כבר תצטרך להשתמש ביוזמה העצמית
שלך, כדי להתקשר עם החברות.
״חוץ מזה, אני אתן לך מספר כתובות
של בחורות בקיבוצים שונים,״ הוסיף קובה,
״או שתקבע איתן פגישה בעיר, או שפשוט
תתכתב איתן, עד שתתקשרו.״
יצאתי החוצה בהרגשה מרוממת שהשומר־הצעיר
הוא לא פחות יעיל מהגברת ברוניה.
פניתי לברר מה המצב בשאר הזרמים.

** שרד השידוכים של איחוד־הקיבו־צים־והקבוצות
נמצא בבית האדום, שברחוב
הירקון בתל־אביב, וצמד האחראים
על מחלקת־החברה של האיחוד הם: החברה
לאה זולד והחבר גרשון.
ציפיתי לרגע בו יפגישו אותי עם נערות
הדומות לקיבוצניקית האידיאלית, שציירתי
בדימיוני, בהשראת צילום באחד האלבומים
הסברתי לחברה את מבוקשי אבל היא הסבירה
:״אנחנו רק מטפלים בבעיות העדינות
של אנשי קיבוץ בודדים שלא הצליחו להסתדר.״
היות ולי היו בעיות עדינות מסוג
אחר — היא לא היתד, מעוניינת לטפל בהן.
לא נותרה לי ברירה אלא ללכת ולנסות
את מזלי במשרד־ד,שידוכים של הקיבוץ־

ליא לאלו של חברותיהן העירוניות.
אחת, למשל, גבוהה מדי. או כמה אחרות
שפשוט לא הצליחו להינשא. אבל להן יש
תנועת־התיישבות, המתכוננת להסדיר את
העניין.
מפיהן נודע לי גם על גורלם של כמר, זוגות
ששודכו בעזרת המחלקה החשאית:
בחור בן 26 מאחד מקיבוצי השומר־ד,צעיר,
פיקח ובעל הופעה נאה, לא הצליח
בשום אופן ביחסיו עם בחורות. שודבה לו
קיבוצניקית גרושה, מכוערת למדי, שהביאה
עמה את ילדתה. הנישואים לא עלו יפה,
והזוג נאלץ להיפרד לאחר מספר חודשים.
אבל משרד־ד,שידוכים הקיבוצי אינו נרתע
מכשלונות, ולפני זמן קצר שודכה לו שנית
בחורה אחרת. אף היא מקיבוץ השומר־ד,צעיר•
ובפעם השניה — הצליח השידוך.
או סיפור אחר, על נישואי תערובת, בין
שני זרמים שונים.
הוא: בן איחוד הקיבוצים ( )30 ושנים
רבות היה בודד ונחשב לתימהוני. גם העובדה
שהוא כתב-מספר לא מבוטל של סיפורים
קצרים לא הפכה אותו למקובל בקיבוצו.
היא: בת השומר הצעיר 28 מוסיקלית
ומכונסת בעצמה.
הם היו שייכים לקיבוצים משני זרמים

ך• סוד השמור ביותר של החברה ד,קין
! בוצית, הם מוסדות־ד,שידוכים שלה.
זהו סוד כל־כך שמור, שאפילו אנשי הקיבוצים
עצמם אינם מכנים אותו בשמו,
אלא יש כינויי סתר:
למשרד־שידוכים — קוראים מחלקת החברה.
לכנס־רווקים
— קוראים נופש.
ולשידוך — קוראים פשוט סידור משפחתי.
אלא שמדור השידוכים הקיבוצי הוא מוסד
חשוב וחיוני: מוסכם בכל הקיבוצים שצעיר
מעל לגיל ,27 שאינו נשוי עדיין, זקוק באופן
דחוף לטיפול והכוונה עדינים. כי החברה הקיבוצית
אינה אוהבת את יוצאי הדופן.
לכן כל אלה המכונים הלא מסתדרים מהקיבוצים
מופנים אל פעיל מחלקת החברה בקיבוצם,
נשלחים אל נופש ותופשים שם
סידור משפחתי.
והכי מעניין: לכל אחד משלושת זרמי-
ההתיישבות — יש משרד שידוכין משלו.

ף* תג,,העולם הזה״ ,שיצא לגרר
אם יש אמת בשמועות על
מוסדות השידוד־הקיכוציים, סיפר:
הרמתי טלפון אל בית־הקיבוץ־הארצי ש־בתל־אביב,
וביקשתי להיפגש עם האחראי על
ד,הכרויות. לפליאתי הופניתי ישר׳ ללא כל
שאלות נוספות, אל החבר המתאים.
יעקב (קובה) לנס, מוותיקי בית־אלפא,
אינו מרכז לבדו את מחלקת החברה. כי בכל
משרד־שידוכים קיבוצי יש גם חבר וגם
חברה. זה בשביל שיוכלו לדבר גם עם החברים
וגם עם החברות. החברר,־ד,שדכנית
של קיבוצי השומר־הצעיר היא נחמה בלכר.
ניכנסתי לחדר ואמרתי:
אני: הייתי מעוניין להצטרף לקיבוץ —
אך בתנאי שתסדרו לי קודם סידור־חברתי.
הו כ ה: איזה סידור? (מפסיק) משפחתי?
אני: כן, אשה.
קוכה (מתעניין) :איך אתה עם בחורות?

|?1ך 1ן ר 11114 כשהגיע כתב העולם הזה אל בית
1 1 1 .1 1 1 /1 ^ 11 111 הקיבוץ־האדצי במנורה לברר את נכונות
השמועה, נוכח לדעת שעומדים לשדך לו בחורה, בת קיבוץ.
אני: ככה, ככה.
קובה: יצאת פעם עם מישהי?
אני: כן, אבל לא יצא מזה כלום.
השדכן הקיבוצי התחיל לחקור אותי על
עברי ופרטי־הזהות שלי. הוא התנצל על שא־

הנתב מוצא

המאוחד. המשרד נמצא בבית רב־קומות ברחוב
סוטין שבתל־אביב. שם קיבל את פני
בלבביות יצחק טוכמן, שמנהל את עסקי ה־שדכנות
ביחד עם החברה רות יאניס.
טוכמן הסביר לי שראשית חוכמה הוא

כתב העולם הזה מופגש עס בחורה
בת קיבוץ. היא ידעה נם לספר
מוסד השידוכים בחברה הקיבוצית.

שונים, ולא היה סיכוי שייפגשו. מסתבר שקיים
שיתוף־פעולה הדוק ביותר בין משרדי-
השידוכים של כל הזרמים, וכך הופגשו השניים.
היא עברה לקיבוצו והם חיים באושר
רב, עד עצם היום הזה.

ספורט
כדו רגל
ב עי טתה בננ ה
השבוע הוא כבר לא התאפק״ התיישב
בשעות הצהרים בבית־קפה דיזנגופי וקיבל
בחיוך את עשרות האוהדים, שבאו לברכו.
מה יש? הרי בשביל זה הוא מתאמץ בשבת.
ישר לרשת היריב. ליהושע(״שייע״)
פייגנבוים יש מזל מיוחד להכריע מישחקים
גורליים לטובת קבוצתו, הפועל תל־אביב.
התפקיד הקבוע שלו במערך הקבוצה הוא

כדורגלן פייגנבוים
״יש לי כבר חמישה!״
מגן. עם זאת הוא אינו מחמיץ הזדמנות
להבקיע שערים .״יש לי כבר חמישה שערים
בליגה,״ הוא אומר.
העונה יש לשייע שיטה חדשה להבקעת
שערים. יש לו דרך מיוחדת במינה לבעוט
בעיטות עונשין לזכות קבוצתו, ממרחק שבין
16ל־ 20 מטרים משער היריב.
כאשר נפסקת בעיטת עונשין ממרחק בזה,
זזים כבר כל חבריו לקבוצה הצידה. הם
יודעים שזה התפקיד שלו. הוא מגיע, אינו
מתרשם מחומת שחקני היריב המסתדרת במרחק
של תשעה מטרים מהכדור, והוא
בועט אותו כך, שהוא עף במסלול של
בננה, ישר לרשת היריב.
פעמיים במשך העונה כבר היו לפייגנבוים
הזדמנויות כאלה, ובשתיהן הוא הבקיע
שערים גורליים.
שיטה חדשה. השבת שיחקה הפועל
תל־אביב נגד מכבי יפו 52 .דקות החזיקו
היפואים מעמד נגד התל־אביבים, שלא הצליחו
להבקיע שערים. ואז, שוב הגיעה ההזדמנות
של פייגנבוים. חומת שחקניה של
יפו הסתדרה לפניו. .תראה איך הוא יבעט
את הכדור כמו בננה,״ אמר צופה ותיק ב־בלומפילד
לשכנו.
פייגנבוים בעט, כמובן, באותה צורה.
שוער יפו, ציון דגמי, לא הבין איך
חדר הכדור לרשתו. יפו התמוטטה בעקבות
שער מכריע זה, נוצחה בשעור .0:3
״הוא יבקיע שערים בצורה כזו לכל קבוצות
הליגה,״ אמר כדורגלן תל־אביבי ,״הם
פשוט עוד לא יודעים איך הוא בועט. אחרי
שהם יכירו אותו, הוא יצטרך למצוא שיטה
חדשה.״

ונד הסכין
#בנתניה התחוללה קטטה רבתי ב־מישחק
הליגה הלאומית בין בני־יהודה
תל־אביב להפועל ירושלים.
+באשקלון הוכה השופט שלמה כהן,
שניהל את מישחק ליגה ג׳ בין מכבי אשקלון
ומכבי אשדוד. מאמן מכבי אשקלון,
גד בוקובזה, פגע בשופט בסכין.
היו אלה רק כמה מהמחזות החוזרים ו־נישנים
מדי שבת במגרשי הכדורגל בישראל.
מרבית התקריות מתרחשות דווקא
במישחקי הליגות הנמוכות, זוכות בשל
כך להד מועט בלבד.
מספרים סיפורים. משך שנים פועלת
ועדת־משמעת ליד ההתאחדות לכדורגל. המענישה
את הכדורגלנים הסוררים. אלא שה־תקריות
החוזרות מוכיחות כי משהו לקוי.
העולם הזה 1549

הציע, לכן, השבוע אחד מפקידי ההתאחדות
:״השגיאה היא בכך, שנותנים לכדור־גלנים
עצמם להופיע לפני ועדת־המשמעת.
שם הם מספרים כל מיני סיפורים ומצליחים
להשיג לעצמם עונש קל יחסית.
״הפתרון חייב להיות כמו באנגליה: ועדת־המשמעת
תקבע את העונשים בהסתמך על
דו״ח השופט בלבד, ומבלי לשמוע את הכדורגלנים.
כך יוטלו עונשים כבדים יותר,
שירתיעו עבריינים בפוטנציה.״

מלחמת שיחרור
קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה עוברת
ללא״הרף על חוקי ההתאחדות הבינלאומית
לכדורגל ועל חוקי ההתאחדות המקומית,
אבל לאף אחד זה לא איכפת.
אסור לשחק. במכבי נתניה משחק כשוער
התל־אביבי יוסף (״יוז׳י״) סורינוב.
הוא הגיע לישראל מפולין, שם שיחק בקבוצת
כדורגל מקומית. כשהגיע לארץ נרשם
בקבוצת בית״ד תל־אביב, מבלי שנדרש
להציג שיחרור מקבוצתו, דבר הנדרש
לפי חוקי ההתאחדות הבינלאומית.
אישור כזה לא היה אז ליוז׳י וברור, לכן,
שאסור היה לו לשחק בבית״ר. העונה עבר
יוז׳י לשחק במכבי נתניה, שוב מבלי שידרש
להציג את השיחרור הפולני.
השנה כבר קיבל יוז׳י את השיחרור אבל
בנתניה לא דורשים אותו. כך, שלמעשה
מצוי, סורינוב במצב מוזר: הוא רשום בקבוצת
כדורגל אחת, אבל יכול לעזוב אותה
כל רגע, כי יש לו שיחרור מקבוצה אחרת.
מנהלי מכבי נתניה חוששים לדרוש מיורי
את השיחרור הפולני, כי אז יענו בסירוב.
יוז׳י חושב שאולי הוא ירצה פעם לשחק
בחוצלארץ, ובמיקרה כזה לא יוכלו
הנתנייתים להסביר כיצד בכל זאת משחק
יוז׳י בשורותיהם.
עובדה יחידה העלולה להעיב את מצב
רוחם של הנחניינים: שאחת הקבוצות המתחרות
בהם בליגה תעלה רישמית את הפרשה
בפני מוסדות ההתאחדות.

שמשון הגי בו ר
השבת, בגיל ,32 לאחר חמש־עשרה שנים
של כדורגל במכבי תל־אביב, הבקיע ותיק
שחקני הקבוצה, עמום
(״עמוסה״) זלו־טולוב,
את השער
הראשון שלו במיש־חק
ליגה.
היה זה השער השלישי
לזכות קבוצתו,
במישחקה נגד
תל־אביב
שמשון
(תוצאה סופית .)0:4
הדבר העצוב היחיד
בסיפור המשמח: שהוא
מראה עד כמה
עגום מצבה שלשמזלוטולוב
שון
תל־אביב, ששכחה
כבר מתי ניצחה לאחרונה במישחק
ליגה (את סקצית הכדורגל של נס־ציונה

ס כין ג לו ח

הרא שון!!ן

זכה במשאל
העם $7$ו

סכין הגלוח
ה א ריז ההחדשה
די ס פנ סרשל 7סכיני גלו ח
1+6חנ ם ן

ההרכב הנוכחי של שמשון אף אינו מותיר
לשמשונים הרבה תיקוות לעתיד.

כדו ר סל
שלי חו ת ס דו ש ה
מאז שטל בדודי הגיע לישראל למדו כל
הקבוצות לאן אפשר להגיע בעזרת אמריקה
והאמריקאים. הכדורסלן היהודי־אמריקאי הוליך
את קבוצתו החדשה מהישג להישג.
מכיוון שכך, החלו קבוצות כדורסל אחרות
לתור אחר אמריקאים. בהפועל תל־אביב,
המתחרה הניצחית של מכבי, משחק
אמנם אמריקאי — ביל וואלד — אבל הוא
רחוק מאוד מהרמה של ברודי. לכן מדברים
כבר הרבה זמן בהפועל על כך שצריך להביא
כדורסלן חדש מן היבשת החדשה.
אבל הפועל תל־אביב כפוף להסתדרות, לבית
ברנר, למועצת הפועלים, למפא״י למערך וכר.
ולא נמצא עוד הגבר המסוגל להחליט
בנושא כל כך עדין: כדורסלן מאמריקה.
במכבי חיפה כפופים פחות, ולכן המצב
שם יותר קל. בהתחלה חשבו על סטאן
מקנזי, ששיחק כאן בגביע אירופד״ אבל
הוא רצה המון כסף. לכן, כבר יצא שליח
מיוחד של האגודה לארצות־הברית, וכשיחזור,
מבטיחים החיפאים, הוא יביא עמו
כדורסלן אמריקאי־יהודי נוסף, שהיה כבר
בישראל בזמן המכביד, האחרונה, והלומד
עכשיו באוניברסיטת קולומביה. ואז, כך
ד,ם מקווים, הם יראו שגם לחיפה יש מה
לומר בכדורסל הישראלי.

מרכז ה שפוע
נגרות * צבעות * ח ר סינ ה * ריצוף +מוז אי ק ה
מ סג רו ת

ת רי סי פלס טי ק

ריצוף פלס טי
אינ סטל צי ה * חשמל או ת * מ סג רו ת א לו מיניו ם
וכלעבודותרמונט .

נירוסטה

תל-אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצח
אושרי

* העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישר אל י
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • ה מוי ל: העולם הזד, בע״ט.

אנשים
השר וח־־־הל־לה

ג׳יימס גארנר

איב מונטן
בסרט

הפרס הגדול

סרט הסינרמה המלהיב של הבמאי ג׳ון פתקנהיימר מהווה יצירה
משלהבת ורב גונית, המשלבת בתוכה משחק מעולה של כוכבים ידועי
שם מפינות שונות בתבל, לצד צילומי נוף מרהיבים ממונקו, איטליה,
צרפת, בלגיה, והולנד.
הוא ספור הרפתקה נועז, הסוחף את הצופה לתוך עלילה המתרחשת בבירות
שונות בעולם הגדול.

ן ץ ^ חשמלאות <
בנין ותעטיזזן

! חשמ בלקו ראסי ועדבת רכב !

נ ־ 21ב מ אי
תעודת הסמבה ממשלתית

ט כני כון

תללא בי ב חי פ ה

פרטים והרשמה: י 8-לפו ה־ צ 4-8אחה־צ
ח ל ־ אביב: דרך פתה -ת קזה > 126 מול הקריר ),טל 254891 .
ת ל ־ אביב: דרך פתח־חקוה ( 44 טול בי ח הדר) טל 36773 .
חיפה: רח 1ב בלפו ר 1 5מ 1ל הטבני 1ן) טל 69041 .

לקהלל•מ־בריכתוחה

״גלית״ — הבריכה האולימפית החדישה ביד־אליהו
ת״א (ע״י איצטדיון הכדורסל).
החלה ההרשמה לבית־הספר ללימודי שחיה לכל
הגילים.
הכונו ב־ 16.5.67 לתחרויות הגדולות בשחיה ובכדור־מים
למינויים ולמשפחות הנחות גדולות.
כל האוטובוסים מובילים לבריכה !

חברי משלחת אגודת ישראל, שבאו השבוע
ללישכתו של ראש־ד,ממשלה, כדי
למהות בפניו על נתיחת מתים, היו נרגזים
וזועמים. לקראת סוף הפגישה אמר אחד
מהם :״כל העם זועם!״ נעץ בו לוי אעד
כול מבט תמה, הביס סביבו ואמר :״תם תכי
לו עלי, אני זועם? תסתכלו על עדי יפה.
הוא זועם? תסתכלו על המזכירה- ,היא
ניראית לכם זועמת? גם אני, גם הוא וגם
היא, כולנו חלק מן העם. לא כל העם
זועם בתל־אביב זכו סטודנטים רבים
ליהנות מערב שאלות ותשובות עם ח״כ
רפ״י דויד כן־גוריון, שנערך באוניבר־סיטה.
האולם היה מלא על גדותיו, והקהל
צחק והרצין חליפות. גיבור הערב היה ב׳
מלוא כושרו. הוא נשאל, בין השאר, למה
הוא נעדר בקביעות ממליאת הכנסת. השיב
ביג׳י :״אני גר רחוק. חוץ מזה לא כדאי
לבזבז שש שעות נסיעה בשביל להקשיב
לנאומים. אני במילא קורא אותם אחר כך.״
בהמשך הערב הוסיף :״פעם, כשהייתי ראש־ממשלה,
היד, לי מטוס, וזה הקל עלי. אבל
גם אז רציתי להסתלק מן הכנסת, אבל
היה עלי לחץ להישאר. ובכלל, אם יש צורך
אני בא. ולא, אני יושב בבית וקורא.״ ב־חזון
אחרית־הימים שלו רואה בן־גוריון אח
התגשמות הבחירות האישיות .״אז יהיה
לבאר־שבע נציג בכנסת, ויהיה לו אווירון
והאווירון יביא אותו לישיבות.״ כשנשאל מה
דעתו על ״התוכנית המעניינת של אורי
אבנרי לשלום עם הערבים״ ,השיב :״לו
אבנרי היה שליט מצרים, אז זה היה דבר
חשוב. אבי לא מכיר יהודי שלא רוצי׳
שלום עם הערבים, אבל לא כולם מתחנפים
כמוהו.״ לקראת הסוף הפתיע הח״ב הישיש
את המאזינים, כששאל לפתע את מלוויו:
״איפה אני עכשיו? בתל־אביב? אה, כן,
בתל־אביב.״ #בשעתו הציעה המפד״ל אח
הח״ם שלה, יצחל, רפאל, לתפקיד סגן
שר־החינוך. אולם היא נתקלה בהתנגדותו
של השר עצמו. אמר אז זלמן ארן ז
״רפאל הוא אולי דוגמה חינוכית, אבל לא
במשרד החינוך.״ הח״כ הדתי נעלב, והשבוע
נקם את נקמתו בצורה מיוחדת. במאמר שפורסם
ביומון הדתי הצופה, בחתימת י.
רענן, כונה ארן בקביעות בשמו הקודם,
זיאמה אהרונוביץ — שם שהשימוש בו
מרגיז את בעליו. רק מעטים מבין קוראי
היומון המפד״לי יודעים בכלל, שתחת שם
העט הזה הסתתר יצחק רפאל בעצמו• .
במסיבת עתונאים בחיפה גילה שר־התיירות
משה קול :״כשהייתי בפאריס הלכתי
עם אחד מחברי לסיור קצר בחיי־הלילה
במקום, אבל זה לא היה עם יצחק רפאל.״
• ד,ח״כ הנרגז של השבוע היה איש הליבראלים
שלמה כהף צידון, שהגיש
תביעה משפטית נגד העיתונאית סילכי
קשת. כהן־צידון מייחס את הכתבה האחרונה
של סילבי, לעצמו. בכתבה, שנשאה
את הכותרת ״הח״כ הזוטר״ ,תוארה דמות
דמיונית בשם שלום לוי־גלעד, שהוא הנודניק
של הבית, שכל הח״כים והעתונאים בורחים
מפניו, ושניכנם לכנסת רק לאחר מותו
של ח״ב אחר. אגב: סילבי לא שכחה לציין
בתחתית הכתבה ״להד״ם״ — לא היו דברים
מעולם • .שגרירה החדש של יפאן בישראל,
שייזו יושיקכה, ערך קבלת פנים מפוארת
לכל המי ומי הפוליטי וד,עסקני, לרגל
חגה הלאומי של מדינתו — יום הולדת
הקיסר. יושיקבה, הנחשב למומחה לענייני
סין, שלמד בפקין והיה אף נציג של ארצו
שם, הפגין בקבלת הפנים מהפכה תרבותית
של ממש. למשך שעה קצרה הופסקו כל
השיחות ולחיצות הידיים, והאורחים כובדו
בנגינת קטע מתוך קונצרט של בטהובן.
חלק מהנוכחים התפלא, אך אלוף צה״ל
עוזי ניצן לא נימנה על המתפלאים .״מה
יש?״ אמר ,״דה־גול תמיד עושה את זה.״
• כמה דקות לאחר מכן נראה העורך
האחראי של ידיעות אחרונות, נוח מהם,
כשהוא מחפש את אשתו. הוא שאל את
הניספח האמריקאי לענייני עתונות, פילטי
הייפקינן, אם ראה אותה, ומשנענה בשלילה
הוסיף :״אם לא איתכם, אז בוזדאי
עם הרוסים. היא נמצאת תמיד בחברת המעצמות
הגדולות.״ ואמנם, היא נמצאה אותה
שעה שקועה בשיחה עם השגריר הסובייטי
דימיטרי צ׳ובחין • .השגריר
הפולני, יהן ז פוטה, נשאל אם יסע למיצ־עד
יום העצמאות בירושלים. הוא הסתפק
בתשובה קצרה :״אנחנו אף פעם לא
עושים צרות מזכיר רפ״י, ח״כשט ־
עון פרם, מחפש מזה זמן רב אחר בעל־מקצוע
בשטח העתונאות והעריכה, כדי
להרים קצת את רמת שבועונו, מבט חדש.

לגבריאל

לאחרונה הציע את תפקיד העורך
(״צ׳יק״) צפרוני,
קר. לרגע היה נידמה שצפרוני עשוי לקבל
את ההצעה, אבל אז הוסבר לו כי לידו
תכהן גם מערכת פוליטית, שתתווה לו את
הקו. צפרוני, שהוא כיום חבר במערכת
מעריב, ויתר על המבט החדש # .גם ה־ממונו׳,־לשעבר
על שרותי הבטחון, איפר
הראל, הצטרף השבוע לקהל החוששים
מפני ריבוי הילודה בקרב האוכלוסיה הערבית
בישראל, ומיעוט הריבוי בקרב האוב־לוסיה
היהודית. כשנשאל איך אפשר למנוע
את זאת, השיב, כיאה לאיש מיסתורין :״על
כך אני מעדיף שלא לענות בפומבי.״

עורכו לשעבר של הבו
סוף
החיוור
מי שלא מאמין בהשפעת קמיע, צריך
לחשוב ברצינות על הסיפור הבא: היפה־פיה
הישראלית יפה שריר, שנבחרה
זה עתה לסגנית ראשונה של מיס אינטר־נשיונל,
הוציאה סכום של 300 לירות, כדי
להביא את כלבה דובי לארצות־הברית, בתא
מיוחד במטוס. היא התעקשה על כך לפני
הבחירה, והיתד, משוכנעת שהיעדרות הכלב
תכשיל אותה • .זוכרים את הסרט הישראלי
משפחת שסחון, שהוסרט לפני למעלה
משלוש שנים? שם שיחק בתפקיד
של מחזר ישראל (״פולי״) פוליאקוב,
והמחתרת היתד. השחקנית רינה גנור.
מאז הוא לא הפסיק לחזר אחריה, ייסד בינתיים
עם שני חבריו, גברי בנאי ו־שייקה
לוי את להקת הגשש החיוור,
והמשיך לחזר ולחזר. השבוע נגמר החיזור
במזל טוב. השניים נישאו • .בחיל השריון
של צה״ל שירתו פעם שלושה טנקיסטים:

ישראל שלום, גדעון זהב ויעקוב
אושרוב. הם לא הכירו האחד את השני,

אם כי היה להם תחביב משותף: שירה
בלוזי עצמי בגיטרה. עתה יסדו את שלישיית
פעמוני הזהב, וכיאה לטנקיסטים־לשעבר,
מתכננים את הופעת הבכורה שלהם לפני
חיל השריון # .זמרים ותיקים יותר, שלום
וברק עמרני, הידועים בשם צמד וזעח־רנים,
קפצו לביקור קצר בארץ. הם נאלצים
לחזור בדחיפות, כדי לעמוד בתנאי החוזים
שיש להם בניו־יורק, שם הולך להם קלף
משוגע, כמייצגי הזמר הצברי • .צמד אחר
שהולך לו קלף, הפגין את יכולתו בשבת
האחרונה, כשהופיע במיסגרת פגישה של
חברי תנועת העולם הזה — כוח חדש עם
תושבי ערד. זהו צמד חדש המכונה צחי
ויעל, והמורכב מיצחק (״צחי״) לירון
ומיעל טרכלסקי. וכיאה לצמדים ושלישיות׳
הנולדים רובם יבצבא, יש ללירון עבר
עשיר בלהקת פיקוד הצפון, ואילו ליעל
יש עתיד בלהקה צבאית, כי היא עדיין
לפני גיוס.

מקור הכסף
בעודו שקוע בהכנות האחרונות לפתיחת
תערוכתו הראשונה, בגלריה צ׳מרינסקי בתל־אביב,
נזכר הצייר אליעזר ויטהו!?
באחד מזכרונות הילדות שלו מירושלים.
זה היה עוד בזמן המנדט, כשויסהוף הילד
טייל עם הוריו בעיר־העתיקה, וראה לראשונה
דגמי גבס שנמכרו לתיירים ושתיארו

צחי ויעל בערד
עבר ועתיד
העולם הזה 1549

ף* חורה יפהפיה, לבושה היטב, בעלת
41 זוג עיני שקד־ענקיות, עצמות לחיים
בולטות, ואף ארוך, מסתובבת בימים אלה
ברחובות, ניגשת אל בני אדם ומבקשת
מהם :״תן לי לירה!״
היא כבר גמרה את חצי אנשי דיזנגוף,
והיא ממשיכה להתפשט הלאה והלאה, וכל
מי שהיא תיגש אליו בימים הקרובים, כדאי
לו לא לסרב לה, ולתת לה את מבוקשה.
הכסף דרוש לה למטרה נעלה: היא צריכה
לקצר את האף שלה. הוא ארוך מדי.

אותיות גדולות כל התורמים והנדבנים.
מצויים בפנקס הזה אושיק, תרצה

אתר, רחל מרכוס, דוקטור גי־טלר,
שמעון לוי, יענקלה כן־סי־י
רה, שאול אכרהמי, דוד של הרוה,
ואריה מכולת, שהוא בעל חנות.
לא כולם נותנים לה לירה, אבל לא איכפת
לה. אם מישהו רוצה לתת יותר מלירה,
שיתן. עינה ואפה אינם צרים בו,
ביחוד האף, שהוא רחב מאוד.
כני אמדורסקי, למשל, אמר לה:
״למה לך לירה? קחי חמש!״ היא לקחה.
ספורט זה ספורט, לא? גם כומכה צור
אמר לה ״למה לך לירה?״ אבל ההמשך
של מד, שהוא אמר היה משמח :״את בחורה
עובדת, לא? למה את צריכה לקחת נדבות?״
הוא לא הבין את העוקץ,.״ היא מסבירה.
גם אשר חכקין לא הבין ואמר: איזה
לירה? מה פתאום לירה? אני בשביל לירד.
מקבל הרבה דברים!״

?א תיקון -רק שינוי;
ך* כהורה היא דליה רהב, שחקנית

( הסקס מספר אחד של התיאטרון הישראלי.
יש לה קול סקסי, גוף סקסי ,,מבט
סקסי, ובתור שהקנית־סקם היא צריכה לפתות
את כל גברי התיאטרון הישראלי. אז
תגידו בעצמכם: איך אפשר לפתות את התיאטרון
העברי עם אף כזה ארוך?
היא עברה כבר את !התיאטרון החיפאי,
היא הופיעה כבר בקאמרי, היא פיתתה את
כומכה צור בהחייל האמיץ ש וזיק, ויותר
היא לא יכולה להמשיך ככה.
״כבר לפני חמש שנים רציתי לעשות ניתוח,׳״
היא מספרת ,״הצרה היא״ שמצד שמאל
האף שלי בסדר, אבל מצד ימין הוא נורא,
וכשאני מצטלמת, אני צריכה תמיד ל

שיכור -רק כסף?
•• 0כעלת חנות־החזיות שלה לא הבי-

^ נד, את העוקץ. היא ניגשה אליה ואמרה
לה :״תני לי לירה!״ בעלת חנות־החזיות
שאלה למד, לה לירה, ודליה אמרה שהיא
צריכה את זה בשביל האף.
״תבואי בעוד חודש־חודשיים, כשהמיתון

מ מוכן ל תרו ם לירה כד ל שפר אתה אר ה 1ה *

עם זמירה חן
״אסתר המלכת״

״מסיבת יום הולדת״

עם שמעון כר

״החייל האמיץ שוויילן״

במסדרון התיאטרון

היזהר לא להצטלם מצד ימין. אז עמדתי
לעשות את הניתוח, ופתאום קיבלתי תפקיד
בהצגה תל־אביזיה של מועדון התיאטרון
אז דחיתי את זה.
״ובכלל, אני לא רוצה לתקן את האף.
אני רק רוצה לעשות בו שינוי.״
אבל השינוי הזה ,,למרות שהוא רק שינוי
ולא תיקון, עולה אלף חמש מאות לירות,
והיום, כשהמצב הכלכלי כל־כך קשה,
קשה להשיג אותן.
״כל העניין התחיל במסיבה אצל אלכרט
כהן ירות מנזה,״ היא נזכרת .״דיברנו
על האף שלי, והם אמרו לי, :יש לך כל־כך

הרבה חברים, למה שלא תקחי מהם כסף?״,

( | התחילה לבצע אותה. כבר באותה
מסיבה היא הרוויחה עשרים לירות, בתוכן
עשר לירות שניתנו על־ידי שני אנשים בלבד.
״אני רואה את זה כספורט. זה לא ברצינות.
ואני לא מבקשת מאנשים שהם
לא חברים. רק מחברים.״ העניין הוא, שאין
לה כמעט אנשים שהם לא חברים שלה.
כולם חברים.

במשך זמן רב היא היתד. חברתו של
יורם גרום, שהתגרש מאשתו אלינה. היא
היתד, חברתו של תום כל, השחקן האנגלי.
היא חברתו של דון חוליו, והיא היתה
חברתם של במאים שונים ואנשי תיאטרון
שונים. ועם האף החדש, החברות שלה עם
כל החברים תפרח עוד יותר.
בינתיים יש לה כבר מאה עשרים ושלוש
לירות, שנתרמו על ידי כל אנשי התיאטרון
הוורוד. הערב הפורה ביותר שלד. היד, כשערכה
סיבוב במועדון מטמון דוד, והחוגגים
של החלונות הגבוהים.
יש לה פנקס גדול, ובפנקס רשומים ב
ייגמר,״
אמרה לה בעלת החנות.
יש די הרבה אנשים בלי הומור, שאינם
מבינים את הרות הספורטיבית שלד״ ביום
השישי בדיזנגוף, למשל, היא לא הצליחה
לאסוף אפילו חמש לירות. אמרו לה שתלך
לעבוד ,,שלא תבלבל את המוח, שאין זמן
אליה. איזה אנשים! היא לא מבינה אותם.
״אני באמת לא שנוררית,״ טוענת להב
בהתלהבות .״כל מה שאני רוצה, זד, הכסף!״
כדאי לתת לה. כי בסוף, אחרי שהאף
שלה ייעלם, היא תעשה לכל הנדבנים מסיבה׳
ותרשה להם להסתכל ולנגוע במד, ש־ישאר
ממנו.

את קבר רחל, את מיגדל דויד ואת מסגד
עומר. כשחזר הביתה החל לצקת דגמים
כאלה במו ידיו, ושנה לאחר מכן, כשהלך,
שוב בלוזיית הוריו, לתערוכה במוזיאון
בצלאל, נטל עימו פסלון אחד והגניבו אל
בין המוצגים בתערוכה .״לא היה אז קץ
לשמחתי,״ סיפר השבוע ,״כשמצאתי את
קהל מבקרי המוזיאון מתבונן בפסל שלי
ומתייחס אליו כאל מוצג של ממש.״ •
תערוכה אחרת שתיפתח בשבוע הבא בכפר
האמנים עין־הוד תתרום בוודאי תרומה נכבדה
לציור הישראלי, אך היא קשורה בהפסד
ישיר לספרות הישראלית. כי התכשיטים
והציורים שיוצגו בה הם פרי עבודתה

של רינה כן-מנחם, שהתפרסמה לפני
שנים בספריה הסנסציוניים, כדוגמת הדווק־אים,
ושנטשה את הכתיבה לטובת הציור• .
עיסקת הפרדסים דוזקא גרמה נחת לכדורגלן
הפועל תל־אביב, שמעון (״שים״) כן־
יהונתן. במיוחד עניין אותו חלקו של
מנחם יפ*שחור בעיסקה, שכן הוא
אינו מחבב אותו ביותר. הסיבה: בזמנו
עבד שים כנהג בבנק הפועלים, והיה זה
דווקא ים־שחור שפיטר אותו, לאחר שרשיו־נו
נשלל לשנה. ספורטאים רבים בהפועל
ראו אז בצעד זה נקמה באגודתם, שסירבה
להחזיר את ים־שחור להנהלה, לאחר שסיים
את הקאריירה הספורטאית שלו ועבר

לקאריירה משקית־כלכלית • .גירסד, משלו
על מקורותיו הכספיים של ים־שחור יש
לדובר מפא״י אביטל מוסינזון :״מד,
כולם מתפלאים מהיכן השיג סכומי כסף
ענקיים? הוא פשוט הפריש ממשכורתו כל
חודש עשרים־שלושים לירות, וצבר אותן
בקופת חיסכון.״

• ח ״כ אגודת ישראל שלמה

העולם הזה 1549

הפנקס פתוח -והיד רושמת :
^ הצעה ׳מצאה חן בעיניה, והיא מיד

עם בומבה צור

עם עודד קוטלר

פסוק ה ש בו ע
• דויד בף גוריון, בסכמו את ביקורו
בגרמניה:
גרמניה.״

היה

יום

גדול

בשביל

לורנץ, לעתונאית זיוה יריב :״כל אזרח
תורם למדינה כפי יכולתו — החופשיים
תורמים את גופותיהם, והדתיים תורמים
את המוסר׳.
• זיוה יריב, על הנ״ל :״הפיתרון
הוא לנתח את האנשים בעודם בחיים, וכך
למנוע את חילול המת.״
• העתונאי עמוס קינן, על נשיא
צרפת, שארל דה־גול, ועל הפילוסוף הצרפתי
ז׳אן־פול סרטר :״אני מקנא מעומק הלב באופוזיציה
שיש לד, שלטון כזה, ובשלטון
שיש לו אופוזיציה כזאת.״

מזל 17 וב!
״תארו לעצמכם,״ כתבה השבוע מרגלית
אנקו רי לידידותיה בארץ ,״מגי אנקורי
היא אמא, ממש אמא, ועוד מיניקה!״ חוץ
ממגי אף אחד לא מתפעל מזה במיוחד.
מה יש, זה קורה לכל אחת ביום מן הימים.
אבל
מגי מתפעלת. היא קראה לבנה אדם,
נתנה לו את שם משפחתו האיטלקי של
אביו, הספר האיטלקי שהוא גס בעלה, והיא
מתגאה בו כמו כל אמא בכל בן.
לפני תשעה חודשים בדיוק היא היתה
בארץ. עבר עליה כאן חודש עליז מאוד,

מגי אנקורי
רועש וחברתי מאד. כשהחודש נגמר היא
חזרה לאמריקה, להתכונן להולדת הילד, ועכשיו
בשעה טובה הוא נולד. זה מה שקוראים:
מזל טוב.
מאהב המיליונים
מסיבת־אירוסין בזאת עוד אף פעם לא
נחוגה בארץ. הארוסה היתד, נערה רגילה
בשם אילנה. רוכין, בתו של בעל חנות
רהיטים דניים בשם דומוס.
הארוס היה חיים חלפון, פרסומאי
ואיש יחסי־ציבור, בעלה הקבוע של הנ־רייט
אליזכט חלפון, מיליונרית הולנדית,
החיה איתו בוזילה שלהם בסביון,
ומגדלת שם את שני ילדיו.
לאחר מסיבת האירוסין נשק הארוס לארוסתו
ונסע לסביון, לבקר את אשתו
וילדיו.
ביום הראשון הוא הכיר ארוסה חדשה:
בחורה יפה בשם רעיה גלר, בתו של
בעל מיפעל אמגט, שפירושו: אמפא־גלר־וטייכר.
האירוסין ייערכו בקרוב, והארוס
כבר מחפש ארוסות חדשות ממיפעלים חדשים.
הוא
התחיל את חיי־האירוסין שלו לפני
תשע שנים, כשהתארס להולנדית יפהפיה,
מיליונרית בשם הנרייט אליזבט, בת למשפחת
דרייפוס, באירוסין ההם השתתף שגריר
ישראל בהולנד, ישראל סיידור, וכל
מכובדי וחשובי הולנד.

כרטיס ירוק בגו(ו־זילנה) עדו
שלמה וישינסקי אוהב מאוד את אילנה עדן, ולאילנה
עדן אין שום דבר נגד שלמה וישינסקי. ואם בימים הקרובים היא
לא תתחתן איתו, אלא עם אמריקאי שנולד באמריקה והוריו
אמריקאים, הרי זה משום שהיא פשוט מאוהבת בכל ליבה באמריקה.
השחקנית היפהפיד״ כוכבת הסרט רות ואשתו לשעבר של
ניסים אלוני, גילתה כבר פעם את אמריקה, אבל לפני כחצי
שנה היא החליטה לתת גם לאמריקה את ההזדמנות לגלות אותה.
היא לקחה את ידידה הטוב, השחקן שלמה וישינסקי, ושניהם
נסעו לשם.
לא עבר זמן רב מאז שהגיעו לארץ הגדולה הזאת, וההצלחה
כבר האירה פנים לשלמה וישינסקי. הוא הופיע בהצגת־פורים של
האוניברסיטה למדעי היהדות בשדרות סאנסט בהוליבוד.
האוניברסיטה הזאת מהווה מיפלט לכל הישראלים המעוניינים
לשבת באמריקה: הם נרשמים על מנת ללמוד בה עברית, או
דיקדוק, או משהו דומה, והשלטונות האמריקאים מתחשבים בתשוקת־הלימידים
שלהם, ונותנים להם אישור־ישיבה בצורת כרטיס ירוק.
אמנם לומדים שם דברים שכאן בארץ לומדים בכיתה ז׳ ,ואמנם
אפילו לדן אלמגור יש שם תואר פרופסור, ואמנם יש בניו־יורק
עוד אוניברסיטה באותה הרמה שנקראת אוניברסיטת הרצליה,
אבל את אילנה עדן לא רצו לקבל לשם.
בהתחלה גרו השניים בדירה נחמדה בת שני חדרים בהוליבוד,
אחר־כך, כשהמצב הפך קשה יותר, נאלצו השניים לעבור לדירה
קטנה יותר. שום אולפן באמריקה לא הזמין אותה, והיא נשארה
בלי שום כרטיס.
בפעם הקודמת כשהיא היתד, באמריקה, קרה לה אותו מיקרה.
העניין מצא אז חן בעיניו, והוא סיים
אותו בחתונה גדולה ומהודרת, בהשתתפותם
האישית של שרי ממשלה וחברי פרלמנט
הולנדיים.
אחרי החתונה הוא לקח את אשתו עם
המיליונים שלה ארצה, קנה וילה בסביון
ומכונית טאנדרבירד אפורה, נהדרת, פתוחה,
מרופדת בריפוד אדום.
הוא הושיב את אשתו בסביון, ואת

היא הופיעה בסרט אחד, חוזה העבודה שלה נגמר, והיא היתד,
מוכרחה או להתחתן עם אמריקאי או לחזור ארצה.
אז, בפעם הקודמת, בא ניסים אלוני לאמריקה ולקח אותה משם.
היום כבר שום ניסים אלוני לא עומד להציל אותה, והיא
מסתובבת עם כל מיני אמריקאים, ומחפשת איזה כרטיס ירוק
על מנת להתאהב בו ולהתחתן איתו.

סיטרואן די אס שחורה פתוחה, ובעזרת
המכונית החדשה הוא התחיל להתארס. בין
הארוסות הראשונות שלו היתר, חנה רייכ״
ניץ, בתו של ספק־מעדנים. הוריה לא התלהבו
כל כך מהארוס שלה, והזעיקו מיד
מאמריקה את בן־דודה, כדי שיתחתן ויקח
אותה מיד לאמריקה.
כצידה לדרך הם נתנו לו עשרים אלף
דולאר.
חלפון נשאר בודד והכיר כמה זמן לאחר
מכן את המיליונים של משפחת חבס הידועה,
אבל גם המיליונים האלה ברחו לאחר
תקופה קצרה לאמריקה. הם היו שייכים
״לחבסית העשירה האמיתית״ כפי שהוא
מכנה אותה דכי חכם. זה היה כשהיא
באה ארצה מלוס־אנג׳לם לחופשה קצרה.
היא גרה איתו במשך זמן קצר בדירת־הרווקים
שהוא מחזיק להזדמנויות כאלה, וחזרה
ללום־אנג׳לס.
אשתו המיליונרית שהפכה בינתיים לאשתו
הבלתי מיליונרית, לא ראתה בעין
יפה את החיזורים שלו אחרי המיליונים
חלפון המיליונים שלה הוא הושיב באיזור־פיתוח
מעלות, במיפעל לפלסטיקה הולנד־ישראל
פלסטיקס. אבל המיליונים, בניגוד לאשה,
לא רצו לשבת איפה שהושיב אותם, ותוך
זמן קצר נעלמו משם. פשוט מאד, הם
נגמרו.
הוא החליף את מכונית הטאנדרבירד ב־

השניים נכנסים למסעדה. הוא פותח לה את הדלת, נותן
לה ללכת לפניו. הוא מושיב אותר. על הכסא ומתיישב
אחריה. הוא קורא למלצר מבקש את התפריט. הוא שואל
את הבחורה מה היא רוצה לאכול, ומזמין את המנה הראשונה,
השנייה והשלישית.
אחרי כן הוא קורא שוב למלצר ומבקש את החשבון.
המלצר נעלם לכמה דקות וחוזר עם צלחת קטנה, ועליה
פיסת נייר קטנה. הוא מגיש את הדבר הזד, באופן דיסקרטי
לחלוטין לגבר. הגבר מעביר את זה באופן דיסקרטי
לחלוטין לאשה. האשד, מוציאה צ׳ק מארנקה, משלמת
ומשאירה טים למלצר.
— 8 4ח

של אחרות .״הארוסה שתרצה להתחתן
איתך,״ היא אמרה לו ,״שתחזיר לי לפני
כן חלק מהמיליונים שאני שילמתי בשבילך!״

לר למידבר, סטולוב
אריק לביא חזר לאשתו שושיק,
ו כולם
שמחים. גם אריק ושושיק.
אבל בינתיים קרה משהו שאריק לא שמח
עליו. בא לארץ אחד ויקטור סטולוב.
את סטולוב הביא גיורא גודיק. וסטו־לוב
הוא, במיקרה, במאי ותיק, שכבר
עשה ארבעים סרטים.
אז מה פתאום מביא גודיק איש כזה,
אחרי שאריק כבר יושב שנה ומתכנן לביים
את הסרט לך לך. למידבר, אותלו, של
גודיק? מה, גודיק לא סומך עליו י
אז סטולוב אמנם נקרא, בינתיים, רק
״מפיק־מישנה״ של הסרט. אבל איזה במאי
אמיתי רוצה שיהיה לו מפיק־מישנד, שעשה
ארבעים סרטים יותר, ושהובא מאמריקה.

סוכרת התכיסיסעז

היום היא מוכרת תכשיטים ברחוב בן־יהודה. היא מקבלת יפה את הלקוחות, עונה להם
בנימוס, מראה להם את הסחורה ומקבלת מהם את הכסף. כל מי שמסתכל היטב על
הפנים היפות שלה ועל השיער הבלונדי הגוצץ שלה, שואל את עצמו מה היא עושה
כזבנית בחנות.
היא לא נולדה בחנות־תכשיטים. היא נולדה כבתו של עורך־דין יגנס הידוע. כסו כל
נערה טובה היא רקדה אצל מיהארכאטוכה, וקיבלה חינוך נשי וכללי טוב.
אחר־כך היא הפכה דיילת אל על, והפנים שלה קישטו את מודעות החברה בארץ ובעולם.
היא עזבה את אל על, הכירה את מיקי פדרמן, הבן היחיד והיורש של משפחת פדרמן.
היא ניראתה לעתים קרובות על הדשא המשפחתי של המשפחה במלון אכדיד, יחד עם כל
הדודים והדודות. והיה ברור שהיא תגיע בסופו של דבר למנוחה ולנחלה של פדרמן.
אבל היא לא הגיעה לשם, פתאום היא נעלמה מהאופק, וניראתה מחרש כמוכרת תכשיטים
פשוטה בחנות התכשיטים של יחזקאל גולדמן.

3לסי 3ת

אילנה עדן ושלמה וישינסקי

הגבר קם, ניגש אל כיסאה, מקיף אותה, מוביל אותה
אל הדלת, מלביש עליה את המעיל, פותח לה את הדלת
ולוקח אותה במכונית שלה הביתה.
זהו הנוהג הישראלי החדש. האשד, הישראלית משנה
את מעמדה והופכת לאט־לאט למפרנס של המשפחה הישראלית,
או לפחות של הזוג הישראלי.
מעמד האשד, משתנה, אבל אופיו של הגבר נשאר כמו
שהיה. ובזמן האחרון הוא שיכלל להפליא את המוסד:
מסיבת הרווקים.
מה עושים הגברים הישראליים בזמן האחרון במסיבת
הרווקים? הם נפגשים — זה קורה בדרך כלל ביום

באיזה בית־קפה או מקום ציבורי אחר.
ראשון ושלישי
הם עורכים ביניהם הגרלה, והאחד המיסכן שנופל
בהגרלה עוזב אותם והולך לו לבדו לקולנוע. כל השאר
ממהרים איש־איש לדירת־הרווקים שלו, לחופי־הים, לגנים
הציבוריים, עם חברה מתאימה, ומבלים שם עד שידידם
חוזר מהקולנוע.
בשעות הלילה המאוחרות. הידיד מספר להם את הסרט
לכל פרטיו, והם חוזרים הביתה, עייפים ומרוצים, ומספרים
לנשותיהם איזה סרט ראו, וכמה הוא היה טוב או לא
טוב, ומכריחים אותה אפילו לשמוע את כל עלילתו
מתחילתה ועד סופה.
גם אמצעי־ד,מגורים שלהם השתכללו מאוד. הם מחזיקים,
יחד עם עוד שלושה־ארבעה חברים, דירת חוקים קטנה
וצנועה, ומחלקים אותה ביניהם לפי ימות השבוע.
לעת עתה כל השיכלולים הללו עובדים מצויץ. עוד לא
ידוע מד, יקרה להם, כשגם האשד, תתחיל לשכלל את
שיטותיה.

ספרי
ם ק 1ר
מאדי־ ףעדח־״1
עם ישראל, תולדות 4000 שנה

(מאת מרדני ורמברנד ובצלאל ס. רות; הוצאת
מסדה; 464 עמי) אמנם זה נושא שקשה
מאוד לחדש בו משהו. אבל כאשר מגישים
אותו בצורה הנכונה ובליווי 600 תמונות
הוא הופך לספר־עיון בעל משקל.
אפשר למצוא שם הכל על עם ישראל
מאל״ף (אבא אריכא, מחכמי התלמוד שהקים
ישיבה בבבל) עד תי״ו (תשעה באב) .בצלאל
רות, מי שהיה פרופסור למדעי היהדות
באוכספורד ומרדכי ורמברנה חוקר היהודים
הפאלאשיים, כינסו חומר בצורה המקיפה
ביותר. מי שמוכן להסתפק רק באינדכס של
הספר, יכול לברור באלפבי״ת כולה.
ה״א זה הרצל. ככה אפשר לקרוא על
אבוהב, דה־פונשיקה יצחק, הרב הראשון ביבשת
האמריקאית. זה היה בשנת , 1642
בעיר רסיפה שבבראזיל.
תחת האות בי״ת אפשר לגלות את באשטו,
דה־בארוש ארתורו קארלוס, קצין פורטוגזי
שהתיהד לפני 40 שנה ויזם תנועת התגיירות
בין אנוסי פורטוגל.
גימ״ל הוא גינצברג אשר, הידוע יותר
כאחד העם. דל״ת — דרייפוס אלפרד; ה״א
— הרצל תיאודור; וא״ו — וייצמן חיים.
את הרשימה אפשר להמשיך כך עד תי״ו,
תיאודוסיס השני* הקיסר שביטל את מוסד
הנשיאות בארץ־ישראל במאה החמישית.
בדרך עוד אפשר להתעכב על אחד מנציגי
פ״א — פירקוביץ אברהם, מנהיג קרא־ במאה
שעברה שביקש להוכיח כי הקראים
ברוסיה הם צאצאי עשרת השבטים. גם
ק״וף מופיעה, כמובן — קראנגאנור, קהילה

ך* ל ראשי המדינה נחלצו לערוך תעמולה לזמר אחד: סמי
^ דייוזיס ג׳וניור, הנחשב לאחד מגדולי הבדרנים בעולם, שהוא
גם כושי וגם יהודי.
למרות שדובר רק על שתי הופעות בישראל — התפנו כנראה
כל מנהיגי העם, כדי לארגן אותן. מודעות־הענק הסבירו בפירוט:
+את הפניה אל הזמר — אירגן אברהם כספי, קונסול ישראל
בלום אנג׳לם.

ארצה. ובכלל, אם יש דבר שהוא לא יכול לעשות — זה לתת
הופעה בחינם. כי ישנה עובדה אחת שלא הייתה ידועה לאף אחד
מגדולי־העם שנתנו לו את חסותם. והעובדה היא זו:
סמי דייודיס, למרות היותו אהד מהמצליחים ביותר בעולם־הבידור,
הוא לא רק חסר־פרוטה, אלא הוא שקוע בחובות של קרוב
לחצי־מיליון דולר.
לכן שלחו נושיו קבוצת אנשי־מאפיא בעקבותיו. הם באים לכל

מרים

טדי

סנן שר

אשכול

קולק

הבטחון

נתנה

היה

היה צריך

חסותה

המתווך

לארחו

אולם סמי ד״וויס לא יבוא לישראל כי
קראי פירקוביץ

המזיועיא טוקגחויו!

כל עוד תאיר השמש
יהודית בדרום הודו, שלאחד מראשוניה הוענקו
בעבר הרחוק, זכויות של נסיך הודי
״כל עוד תאיר השמש על פני הארץ״.

בנסי לדא סוד
שעהעם מז ל (מאת נחום לוי; הוצאת
המחבר; 143 ענד) 28 סיפורים קצרים, רובם
בעלי סוף מפתיע ובעיקרם קטעי־הודי
ואגדות בעלות מוסר־השכל. מסוכן הביטוח
המצליח להחתים פורץ לדירתו על ביטוח
עסקי עד לקורות עלייתו וירידתו של ג׳מו־סין
ג׳מוסין גבה־הקומר, והגברתן ,״האדם
היחידי בארץ המחליף את פנסי הרחובות
הלקויים ללא סולם״ וכל מי שניקרה בדרכו
״היה מעמיד במקום הנכון או משכיב בתנוחה
המתאימה.״
כמובן שיום אחד קורה מה שקורה לכל
הג׳מוסינים. ניקרה בדרכו האדם הנכון. דווקא
בחור צנום, כחוש וגוץ. אבל הוא
משכיב את ג׳מוסין בתנוחה המתאימה לו
רדיוק.
סיפוריו הטובים של לוי גם כתובים בלשון
עברית מצויינת ורבת־דימויים (״מאוכזב
יותר מאיכר בשנה שחונה״; ״סימטאות
כה צרות שאפילו הנחשים לא היו מצליחים
להשתחל דרכן״).
העולם הזר 1549 ,

י • את החסות להצגה הראשונה — תיתן מרים אשכול, אשתו
של ראש־הממשלה.
>•> ההצגה השניה תהיה תחת חסות צבי דינשטיין, סגן שר־הבטחון
של ישראל.
ההופעה של סמי דייודיס תיערך בנוכחות רב־אלוף יצחק
רבין — הרמטכ״ל של צה״ל.
#ו ואת קבלת־הפנים לבדרן המפורסם, יערוך ראש ממשלת־ישראל,
לוי אשכול.

*כל כך למה?
1מפני ששתי ההופעות שלו נועדו להיערך חינם אין־כסף.
את הכסף׳ עבור הכרטיסים הועידו להקמת בית הלוחם של
אירגון נכי מלחמת־השיחרור, ולכן התכוננו למכור כרטיסים עבור
50 לירות כל אחד.
הודפסו מודעות־ענק ברוב העיתונים, עם תמונתו של סמי
דייודים, הובטח שם שגם אישתו, הכוכבת השבדית מאי בריט,
תבוא יחד איתו ארצה.
נקבע תאריך — הראשון והשני באפריל, שנה זו, בהם יופיע
בהיכל התרבות, ובמודעות פורסם גם מי יהיו מארחיו של
הבדרן האמריקאי :״צה״ל ומערכת הבטחון.״ והכל בתיווכו של טדי
קולק, ראש עיריית ירושלים.
ף כסוף מה הסתבר? שהופעת האחד־באפריל של סמי דיירים
| הייתה יותר גרועה אפילו ממהתלת אחד באפריל.
כי לא רק שחצי המדינה עמדה על רגליה כדי לארח זמר
המנדב שתי הופעות — אלא גרוע מזה — סמי כלל לא חלם לבוא

מקום שם דייוויס מופיע, ומפקיעים כל פרוטה שהוא מרוויח.
לכן גם אינו יכול להופיע, כמתוכנן, בלונדון, במחזה נער הזהב,
שהעלה אותו למרום־ההצלחה בניו־יורק. במקום זה עליו להופיע
באולינזפיה בפאריס, כי שם יכולה המאפיא להפיק ממנו יותר כסף.
הוא משועבד לגמרי לנושיו, שבוי לגמרי ביד המאפיא, ואין
סיכוי שירשו לו, לפחות עד שיפרע את חובותיו, להופיע
בחינם — כאשר הוא יכול, לקבל עבור הופעה עד 25 אלף דולר.

^איך סמי איבד את כספו? גם לזה יש הסברים: סמי, הכושי
! העיוור בעין אחת, שהתייהד מתוך זיקה אמיתית ליהדות, הוא
נער־עוני שגדל בתנאים נוראים ובהשפלות נוראות.
כשהתגלה כבדרן מעולה, החליט להראות לכולם, שיתפוצצו.
לכן גם התחתן עם השחקנית השבדית מאי (המלאך הכחול) בריט,
עליה אמר פעם :״היא האישה הכי לבנה שיכולתי להשיג.״ אגב,
גם היא התגיירה, עם נישואיה לדייווים.
הוא החל גם לחיות ברמת־מחיה מטורפת, כולל מכוניות רולם־
וייס, צבא של משרתים, מטפלים, גננים, מזכירים ונהגים, וכן
נסיעות בכל העולם, בתי מגורים נפלאים וכל השאר. התזמורת
שלו כוללת 24 מנגנים, והכל נעשה בפאר מדהים.
פאר זה הכניס אותו לחובותיו — אותם גובה ממנו המאפיא —
אירגון־הפשע הסיציליאני. סירוב למאפיא — פירושו מ1זת, וסמי
אוהב מאד לחיות. ולכן עליו לשלם.
והיות וסמי דייווים נמצא עכשיו בחסות המאפיא — הוא לא
יוכל להופיע בחסות מרים אשכול, צבי דינשטיין וכל השאר.
אולם המזל הגדול של אזרחי ישראל, לדבריו של הפירסומאי
אריה גלבלום, הוא שלא נמכרו עדיין שום כרטיסים.

חיום יש לי רעיון חדש: מדוע
בחורח כודדת ממטולה, למשל,
תקבל הצעה לצאת לכלות ערם,
דווקא מבחור שנד באילת? זה
קצת לא נוח, תודו בעצמכם.
כנ״ל בחורה בת ארבעים שקיבלה
תשובה מתלמיד גימנסיה,
שרצה לחפיר ״כת״.
לכן אני אסמן בראשית כל מכתב
את מקומו וגילו של הבו־תב(ת)
.שתדעו, מה שקורה אחר-
כף -זה כבר על אחריותכם.

לאהד המכתבים שנשלחו אל
גבר שהופיע במדור, צורף פתק -
אלי. מ .ג. מחיפה כתבה עליו:
״תמיד חשבתי שלא אוכל להתקשר
דרף מדורן* .אבל אמרת, אי־אפשר
מבלי להתאמץ׳ -ובכן
התאמצתי.״
לך מ. ג ,.ההוכחה החיה שיש
אנשים המצייתים לי -אני מק־דישה
בחיבה את המדור הספרותי
הפעם -כי הוא מלא עצות טובות,
למי שמוכן ללמוד אותן.

ירושלים ״בית העם״
יום ד׳ 17.5ב־8.30
תל־אביב .,בית הרופא״ 18.5

[ פ 1ליטכ 1י ק 1ם

בהדרכת מורים בעלי נסיון מיוחד
בהכנה לבחינות בגרות ומוקדמות.

והרשמה 5—8 ; 9—1 :

תד־אבים

ח י פח

רמת־גן

אלנבי 128

שמריהו לוין
30 מפינת
הרצל 14

חולון

בית האזרח
ביאליק 42

סוקולוב 56 ליד הסופרמרקט

ברנר 17

( )6/1549 כשיש לו, רק חבר אחד, המצולם
לידו, בתמונה?
בפרט שהוא רוצה חב׳רה, ומסוג שונה
לגמרי. כמוך, למשל.

האתיקה המסורתית

]קריית־אתא [23 ,רוצה להכיר נערה לא
רק נחמדה, אלא שתתעניין בספרות, במוסיקה,
יש רבות כאלה, אני מאמינה.
( )3/1549 שלח את מכתבו בדואר־רשום,
ומזה אני מבינה שהדבר באמת חשוב לו.
וגם שכוונותיו רציניות.

״*ה תקו פח הרומנטית

אוסרים

ב 10-למאי נפתחים קורסי ערב
חדשים

ומוקדמות ^ ,

]באר־שבע .[29 ,זהו
תורי מאד: הוא גבר
השאר מספר לי ככה:
יוס־יוס בקירבת נשים
רות ־גברות ממש —
איתן.
״למרות שהן מושכות אותי מאז —

]תל־אביב [32 ,היום יש לי מדור משובח,
ואני מרוצה מאוד. ראשית — אלה שמת־

פרטים

]חיפה [24 ,הוא מאד נחמד, לפי מכתבו.
אוהב נוף, ים, טיולים. יש לו משרה טובה,
הוא משתכר היטב. אבל מה זה עוזר ל־

רשום וחשוב

תל־אביב ״בית הרופא״
יום ב׳ 15.5ב־8.30
יום ג׳ 16.5ב־8.30

בארות

הבר אחד שעיר

לא חשוב יפה

]ירושלים [21 ,ל( )2/1549 יש שם־מש־פחה
של במאי־סרטים ידוע, יש לה עיניים
ירוקות, יש לה גובה של 1,72 מטר, ושיער
שאטני.
לא מספיק לכם? רוצים לדעת עוד פרטים?
תכתבו לה — ותדעו.

ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה של העונה

נוה־שאנן ״עממי״
יום ו׳ 12.5ב־8.30

]גבעתיים ,[21 זה מה שאתם אוהבים
מאד: גם צעירה, וגם נחמדה, וגם סטודנטית,
שנה א׳ .היא דווקא מוכנה להכיר
סטודנט, אבל לא שנה א׳ ,בבקשה.
( )5/1549 היא מאלה שמנסים להבטיח
את עצמם בפני העקיצות שלי, ולהקדים
רפואה למכה.
יקירתי היקרה: בשביל כאלה יש לי טיפול
קבוע: אני מצטטת אותם כלשונם, לאות
נקמה.
מזלך שהיום חל בדיוק יום טוב־הלב שלי.

עיניים ירוקות

״מלקולםהקט !
ומלחמתו בסריסים־
נתניה ״אסתר״
יום ה׳ 11.5ב־8.30

הסטודנטית

]תל־אביב [22 ,הוא הבחור הראשון, לידיעתכם,
שכותב ״לא חשוב אם יפה או לא,
העיקר שתהיה מעניינת.״
כל הכבוד!)1/1549( ,
כמובן שמותר לך גם להיות יפה. אבל
העיקר שתהיי רצינית.
תנאי חשוב: הוא מעוניין בד,כרויות. לא
בהתכתבויות.

במת השחקנים מציגה:

באר־שבע •גילת״
יום ד׳ 10.5ב־8.30

לוננות שאין גברים במדינה הזאת, מוזמנות
לערוך סטטיסטיקה בין מכתבי־השבוע —
ותיכף תעמודנה על טעותן בעניין הזה.
שנית, הם בסדר, הגברים פה בעמוד.
שקטים, רציניים, לעניין.
כמו למשל 4/1549 המחפש נערה נבונה
ומצניעת־לכת, השייכת עדיין, מבחינת השקפותיה.
לתקופה הרומאנטית.
ומי לא שייכת, בעצם?

הנסיך ע 7הסוס

רותי יקירתי,
אני בת ,39 פקידה במקצועי, ויש לי דירה.
הכרתי לפני כמה חודשים גבר אחד,
ויצאתי איתו רק מפני שהייתי בודדת. עכשיו
הוא רוצה להתחתן איתי. הוא טוב מאד
אלי, ואוהב אותי. אבל אני אינני מאוהבת
בו. להתחתן איתו, או לא להתחתן איתו?
חנה ש ,.פתזז־תקיוה
על שאלה זו אסור לענות. עלייך להחליט
לבד.
אבל, באופן כללי: בשלב מסויים של ה־מישחק
יש לרדת מהסוס: את אינך מאד
צעירה, והוא מסור ואוהב. את עלולה להחשיך
לחכות לנסיך־החלומות האגדי עד שיל בין
שער־ראשך — ואז להתחרט מרה על
האיש האמיתי שהחמצת.

מסמיקה ומתבלבלת

רותי יקירתי,
אני נחשבת לנערה עליזה, אבל יש בן

משהו מעניין ומסנאה
ושחרחר, ובין
״למרות שאני נמצא
רבות, נערות צעיאינני
יכול להתחיל

או פי

עבוד תי

והאתיקה

המקצועי ת

עלי זאת.״
תגיד לי ,)7/1549( ,אתה לא במיקרה
רופא־נשים או משהו?
אחד בתנועה, שאני אוהבת אותו, ודווקא
איתו כשאני מדברת, אני מסמיקה וגם די
מתבלבלת. אני כבר לא יודעת מה לעשות
כדי לא להסמיק.
ל. ג ,.תל־אביב
זוהי בעייה עתיקה: כמה שיותר חשוב לך
לא לעשות: שטויות — יותר שטויות את
עושה.
נסי לדמות לעצמך שהוא סתם מישהו רגיל•
זה יקל עלייך לפחות את ההתחלה.

לא רוצה לתת
רותי יקירתי,
אני יוצאת עם בחור חודשיים וחצי ואני
דווקא מאד מחבבת אותו. אבל הוא רוצה
שאני אתן לו, ואני לא מסכימה.
הוא אומר שהוא יעזוב אותי. מה לעשות?
שיה, תל־אביב
ראשית: תלמדי אחת ולתמיד שהוא נותן
לך בדיוק כשם שאת נותנת לו. זה הדדי,
העניין הזה.
שנית: תשקלי אס את מעוניינת במתנותיו.
אס לא — שילך להציע אותן במקומות
אחרים.

או־ג\ו־7ן ו
בי שראל

ו1ל בונותיו חלל
טוב לב היה איציק, וחבר
נאמן ומסור, במחנות הנוער ובקורסים
השונים הטה שכם
בכל עת והיה מתחלק עב חבריו
חבילות-
בכל, ועת קבל
מטעמים מהבית, שמח יותר
לכך שיהיה לו במה להתחלק
עם חבריו, יותר משמחתו לחבילה
עצמה.
זה תיאור קצר, והלק מרבים
אשר קובצו בספר אשר הוצא
לרגל שנה לנפילתו בעת מילוי
תפקידו של הסגן משנה יצחק
נויפ׳לד, אשר נפצע קשה עת
שיצא עם כיתה מחברי ההיאחזות
מי עמי כדי לחלץ
סיור של צ.ד.,ל. אשר הותקף
על ידי הירדנים, הגיע אלהם
וסייע לכיתת הסיור למציאת
מחסה בשטה חשוף ליריות, אך
אז נפגע בכדור, ובדרך לבית חולים, הוציא את נשמתו.
הספר מתאר את דמותו של יצחק נויפלד, אך למעשה, התיאור הוא תיאיר
דמותו של הצבר הישראלי הנראה כלפי חוץ אדיש לנעשה סביבו, אך בשעת
הצורך, מתייצב מוכן להקרבה.

או־טו־סו מגיעה לארץ סילכי, אלילת-
הנוער. סילבי, נערת הייה־ייה הזהובה,
בעלת שיני־השפן ופני התינוקת.
סילבי וארטן הייתה פעם המתחרה של
אליל־הנוער הצרפתי ג׳וני האלידיי, שנהג
לפי הכלל :״ א ם אינך יכול לנצח
אותם — הצטרף אליהם״ .ותיכף הלך
והתחתן עם סילבי. ומזה נולד דויד.
את ההמשך אתם זוכרים בטח: סילבי
עזבה את ג׳וני, וג׳וני התאבד, וכמעט
גם מת מזה. רק שבמיקרה הוא התאבד
כשחבריו היו בחדר הסמוך, ולכן הם
מצאו אותו והחיו אותו. וג׳וני קיבל
פרסומת, וגם את סילבי שחזרה אליו.
השבוע, לפני שסילבי באה לישראל
כדי להדגים את האופנה שלה, היא
עוד הספיקה להדגים את האהבה שלה.
ומי שרוצה לראות מה זה אהבה
בין אליל־נוער לאלילת־נוער, שיביט בתמונות
— ויבין הכל.

את המדור הספרותי מאכלסת
הפעם כהורה שאני מעריצה. היא
אמריקאית ושמה נינה פרוול, ואת
סיפרה ,,המין המסוכן״ תירגמו
לעכרית לפני כ־ 10 שנים.
הספר אזל מיד: כל הנשים קנו
אותו כדי ללמוד איך להישמר ט
נכלי־הגכרים, והגברים -קנו אותו
כדי ללמוד את הנכליס עצמם.
מתוך 23 פרקיו המאלפים, בחר״
תי בפרק על ״שיטות הפיתוי של
הגברים״ ,ומתוך 19 השיטות,
גהרתי בחמש -מחוסר מקום.
דע את האויב: אם תלמדנה את
שיטותיהם -תובלנה להתגונן
בפניהם. אם תרצנה, כמוכן.
אז לקרוא כעיון:
שיטה מס׳ : 1״אל תהיי תינוקת״
מקובלת מאד לגבי נערות נורא צעירות.
למשל:
הוא: מדוע את לא מסכימה?
היא: מפני ש--
הוא: זאת לא סיבה. אני רוצה לשמוע
סיבה ממשית, מבוגרת.
היא: טוב — כך אין עושים.
הוא: מי אמר? אימך? מתי כבר תגדלי
ותתחילי לחשוב? כולם אומרים שאת —
הי א: שאני מה? ?
הוא: ובכן, כולם אומרים שאת תינוקית.
שאת ילדותית. שאת לא כמו כולם.
היא (לנפשה, כשדמעות עולות בעיניה):
האם זו אמת? האם אני לא כמו כולם? האט
הם צוחקים לי? האם לכן לא הזמינו אותי
למסיבה ההיא?
הוא (ממשיך) :תשמעי, יותר טוב שייפרד.
אולי אחזור בעוד שנה. שלחי לי גלויה
כשתתבגרי.
היא: לא, לא. הישאר!
והכל רק שלא יחשבו שהיא תינוקת.

שיטה מס׳ : 2החנפן הפעיל
הסוג הזה מסתער על ניפוח ד״,אני״ שלך.
את מוצפת צילצולי־טלפון, מועדי פגישות,׳
מחמאות, מתנות, פרחים, כשאת שומעת בלי
הרף שמעולם לא הכיר אחת כמוך, שאת
משנה את חייו, שאינו יכול להפסיק מלחשוב
עלייך, ושאר מיני קמח מהסוג הזה.
הוא גם מאלצך להודות שלך אירע דבר־מה
דומה ברגע שנפגשתם.
ובאמת, יש בך הרגשה מוזרה שכל זה
כבר אירע פעם — אולי באיזה גילגול אחר
(ואפשר לראות זאת בסרט) .הוא ממשיך
להמטיר עלייך בכל הכוח שאת נערת־חלומו־תיו
— ובטרם את מוצאת את עשתונותייך
— את עלולה למצוא עצמך באמת מגשימה
את כל חלומותיו.

שיטה מם׳ : 3השנורר

זהו קבצן המטרטר במסע־הצדקה שלו, ופונה
אל טוב מיזגך.
הוא משדל, הוא מפציר. בעורמה הוא בא
אלייך, ומפיל תחינתו לפנייך שתטיבי עימו.

הוא נעשה יצור מיסכן, חסר־כוח,
הגם שזרועותיו חזקות להפליא.
נחוש־המצח
שבכל הקבצנים
הללו אף יוסיף ויאמר :״היי
טובה אלי״.
ואיזו אישה תוכל לעמוד בפני
תחינותיו קורעות־הלב? איך תוכלי למנוע
את מבוקשו של אותו אומלל, ובפרט שהוא
צעיר, ידידותי ונחמד?
מה שמפתיע תמיד את התורמות, שאחרי
הפיסן את דעתו של הקבצן המרוד, סרה׳
ממנו לפתע כל נמיכות קומתו. הוא נעשה
פתאום זכר בוטח וצולה שולט בעצמו ובמצב.
בלי שום הכרת־תודה על החסד, הולך
הוא לדרכו חסרת־הדאגה, להמשיך ולחזר
על פתחים אחרים.

שיטה מס׳ : 4 .שועל-בצורת-סבא
הטיפוס שלנו כאן, הוא בדרך כלל קשיש
עד כדי להיות אביך, ולפעמים זקן הוא עד
כדי להיות אבי־אביך.
הוא חביב, ואוהב להיות ״עם צעירים״,
והוא אבהי כזה, וכשהוא מחבק את כתפייך

לאילת

ת|1ן1]]13

ימי חו פשהמל כו תיי ם

במלון ,,מלכת שבא״ אי ל ת
במלון ״ או אזי ס״ אי ל ת

ב מ חיר — 289.ל״י

ב מ חיר — 199ל״י
כולל טי ס ה הלוך וחזור והמ סי ם על חשבוננו
״ ארק יע״
״ארקיע ״

פרטים והרשמה: במשרדי
בת״א ; 30771/2סוכנות
בפרישמן — ;231735 בחיפה —
;67722 כירושלים — 25888 במלון
״מלכת שבא״ — אילת — 2111־059
ואצל כל סוכני הנסיעות

מ דיי: מ ף דד״כ ;י /ש. ףבףא
1407££

בזרועו הקשישונית, את מניחה שאך נשען
הוא, כדי להיסמך עלייך, מחמת חולשה. את
בטוחה שאת מדמיינת כאשר נדמה לך שלחץ
חיבוקו גובר. את משיבה חיוך חביב של
בת, והוא נענה בלחיצה .״לא ״תכז שיש
לו כחנות,״ את משוכנעת .״הוא תפלץ אם
יידע שעלתה מחשבה כזו בליבי.״
האבות־המדומים האלה, השועלים־בצורת־סבא,
יכולים להיות כל אחד: חבר של אביך,
רופא־השיניים, בעל־הבית, או דודו של החבר.
הזהרי. זוהי פשוט מלכודת (ראי תמונה)
.בראש השיבה של הזקן החביב הזה
דוהרות מחשבות־זימה צעירות מאד.

שיטה מם׳ : 5״איזה יופי״
זהו גבר שיש לו אוצר מילים נאה ואין
לו מצפון כלל. נוקט הוא נעימה לירית שעה
שהוא מפליג בשבחי נפלאות הטבע, תפארת
גוף־האדם וחמדתה של תשוקת־הבשרים.
כיצד יוכל להעריך בחורה, החושבת שיש
משהו לא יאה בדבר, שהוא בעיניו כה נעלה
וטהור? שהיה מקודש בתרבויות עתיקות,
מזהירות יותר?
את ממהרת להסכים שכמובן, זהו דבר
יפה בהחלט, ביטוי נעלה להרמוניה בין אנשים.
וכך אתם שוחים יחד בים של מליצה,
וסופכם — בצל עץ־התפוח הנושן.

היא מנחישה בהחלט שאיר התעשיה מעניק לח ׳הרומים -
!!כנה להסביר איו ינולה אשה שבזח והשיג תנשיסים?

אחר־כך הוזכר, כבדרך אגב, שבכלל אותה אשד, נמצאת
הרבה מאוד עם מאמנים ומלכי־שוקולדה, ומה יהיה בסופה.
ובערב, כששיחת היום נגמרה, כולם כבר היו משוכנעים
שהם יודעים מאין היא השיגה את יהלומיה המפורסמים.

מעז 757 האגשים

אדה גפטר
ך* ולם מתפעלים משפע היהלומים המכסים את ידיה
^ ואצבעותיה של אלה גפטר. אין היא מודדת שמלות
ללקוחות שלה, כשעל אצבעה זוהרות אבנים ענקיות, ואת
זרועה מקיף צמיד שכולו יהלום על־יד יהלום, על־יד יהלום.
מרוב יהלומים שמכסים אותה היא הפכה לשיחת־היום
בדיזנגוף.
בשיחות האלה דובר כאילו יש לה -פגישות בפאריס
עם יאשר, פרומצ׳נקו, איל־השוקולד הישראלי, אחר־כך דובר
על איך שג׳ף, מאמן־הכדורסל האמריקאי של הנבחרת
הישראלית, החליט להתאהב בה ולהתגייר למענה, ולסדר
לה גט מבעלה.

ך* תבת ״העולם הזה״ יצאה דחופה לביתה של הגיבורה
^ הראשית, כדי לוזדא אם היא עדיין חיה בכלל, ואיך,
ובעיקר איך אשד, עובדת משיגה לה את כל היהלומים
היפים הללו.
״אני מרגישה את עצמי מעל לכל האנשים הללו,״ מציינת
אלה בבוז, וצמיד היהלומים החליק ברכות, בעקבות היד
הלבנה שלה, על שערותיה .״אני אשת עסקים שקמה בשבע
בבוקר ועובדת עד הלילה. אני לא יודעת מה רוצות ממני
כל אותן נשים טפילות שיושבות כל הזמן בבתי־קפה,
ואין להן מה לעשות, אלא לדבר עלי.״ טבעת היהלומים
מקישה בכעס על הצמיד.
״נכון שיש לי ידידים,״ היהלומים של הטבעת משתקשקים
ביהלומים של הצוואר ,״ונכון שיש לי יהלומים. אבל אני
לא חיה מהם. שום ידיד שלי לא תומך בי, ושום אדם לא
קונה לי מתנות.״

משקיעה ביהלומים. וזה מה שמוציא לכולם את העיניים.״
זהו. אז שידעו כולם שהיא פשוט• בחורה חסכנית, ומזה
יש לה יהלומים כל כך יקרים.
וזה עוד כלום: יש לה חברה בפאריס, שהשיגה עוד
הרבה יותר על-ידי חיסכון :״את כל התורה למדתי מידידה
פריסאית שלי: אשד, שעשתה מעשר אצבעות ארמון מחוץ
לפאייס, והיא חולשת היום על רחוב שלם בפאריס. היא
אמרה לי שהדבר החשוב ביותר לאשר, זד. יהלומים.״
ובקשר לפרומצ׳נקו, איל־ד,שוקולד הישראלי, היא לא
מודה בשום דבר .״הוא ידיד המשפחה,״ היא אומרת,
״וכשהייתי בפאריס, בקשר לענייני אופנה, הוא בכלל לא
היה שם. הוא היה בקנדה. ואני לא מקבלת ממנו שום
יהלומים. הוא בכלל לא מחלק מתנות.״
וגם ביחס למאמן ג׳ף היא מכחישה הכל. היא בסך הכל

פשוט אוהבת יהלומים
^ לה גפטר, אשה נאה בת ,29 היא אשתו של עורך־
הדין ראובן גפטר. היא עצמה מנהלת בוטיק:
״הרבה משפחות מתפרנסות מהעבודה שלי,״ היא מציינת,
ומסבירה — ״אני פשוט אוהבת יהלומים. זו ההשקעה
הטובה ביותר של האשה. הם נותנים לי אפשרות ללכת עם
האף למעלה. אבל חוץ מזה באמת אין לי שום דבר. אני
גרה בדירת שניים וחצי חדרים, בלי פאר, בלי רהיטים
עתיקים, ואת כל חסכונותי במשך חמש שנות עבודה אני

טבעת ושעון יהלומים

צמיד 15 :אלף

הכירה אותו במסיבת יום־ד,הולדת שלה — שפרומצ׳נקו,
ידיד־המשפחה, ערך לה.
ומה ביחס להצעותיו? ״כל מה שהוא אמר וכל מה שהוא
הציע, זה היה בשעת שיכרות.״

שידות 1תלא1י1
***ד שו ירד לפני שבועיים בנמל חיפה, והגיע בשקט,
<4/מבלי להטריד אף אחד, לתל־אביב. הוא נחמד, צייתן,
מחונך ומתנהג בנימוס. הוא גם אמן: כוכב אמיתי של קירקם,
וחביב הקהל. אבל כשהגיע לארץ הוא גרם להתרגשות
איומה אצל הדתיים. והכל מפני שהאמן הזה הוא חזיר.
שושו לא התכוון בכלל להרגיז את הדתיים. הוא לא
התכוון להיאכל על־ידי אף אחד, ובעיקר, חם וחלילה, לא
על־ידי יהודים, ובוודאי שלא על־ידי יהודים דתיים, ולא
היו לו שום מחשבות־תועבה על חילול דת ישראל וחוקיה,
וחוקי־העזר העירוניים שלה. שושו בכלל לא מעוניין שיאכלו
אותו. כל מה שהוא רוצה זה להרכיב קוף על גבו —
לקול תשואות הקהל.

לאימון־מאמני־חיות. ואחרי שיצא משם, הלך וקנה בופאלו
ענקי, וחזיר לבן קטן, הלא הוא שושו.
ההופעה של יוז מורכבת משני חלקים: בחלק האחד הוא
מופיע על במת־הקירקס בבגדי קאו־בוי, כשהוא רכוב על

הבופאלו הפראי. הוא מאלף אותו לעיני הקהל, מבצע
איתו תרגילים מסוכנים, מרגיע אותו, ומכריע אותו.
החלק השני הוא מעין קאריקטורה של החלק הראשון:
על הבמה מופיע שושו, החזיר הלבן, כשעל גבו קוף
קטן, הלבוש באותם בגדי קאו־בוי של אדוניו, ומבצע את
אותם התרגילים שביצע אדוניו.
זוהי הופעה מרשימה, ומלאת־הומור. הבופאלו הוא
מסוכן מאוד, והחזיר הוא מצחיק מאוד.
אה הדתיים זד, לא מצחיק. הם מוכנים לשאת בופאלים
וקופים וכל מיני חיות טרף בלתי־כשרות, אבל חזיר הם
לא סובלים. לכן בוטלה הופעת החזיר, והוא יושב לו
בתוך כלובו ומחכה בשקט לסיום ההופעות בישראל.

רחמנא דיצלן

לא לשחיטה לא לאכילה

״זתז סיי —
^ חזי רהמיס כן הזה לא ידע שחוק איסור גידול החזיר
( | בישראל, שנחקק בשנת , 1962 אומר :״לא יגדל אזם חזירים
לא יחזיקנו ולא ינחרם.״ החוק אמנם מתיר גידול חזירים
במוסדות מדע ומחקר, ובגני־חיות ציבוריים, אבל לא מדובר
בו כלל על קירקסים.

זוהי לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שמתקיים חין
כוך מסוג דומה בין החזירים לדתיים. החיכוך הקודם נתגלע
בבלט הוינאי. יש שם קטע ריקוד, מתוך ברון־הצוענים.
בקטע הזה רוקד במרכז הבמה ברון הצוענים, וחמש נערות
הלובשות מסיכות של חזירים רוקדות סביבו.
הדתיים ביקשו לבטל את ההופעה. ניסו להסביר להם
שזה בעצם לא חזירים אמיתיים, זה רק מסיכות. אמרו
להם שד,רקדניות הן בחורות. בחורות רגילות, פשוטות,
שלא נועדו לשחיטה ולא לאכילה. זר, לא עזר. ההופעה
בוטלה.

ושושו המיסכן הגיע ארצה דווקא בקירקס. מיד כשהוא
הגיע לכיכר־המדינה באוהדתיים לראות אותוושאלו את
בעליו בחשד :״מה אתה עושה איתו? אתה אוכל אותו?״
הבעל הזדעזע .״מה? לאכול את החזיר החכם והמאולף
שלו?״ אבל זה לא עזיר לו. ביקשו אותו לסלק את החזיר
לפחות להחביא אותו עד שהוא עצמו יעזוב
מהארץ, או
את המדינה. ושד,חזיר הזה לא יעיז לערוך את ההצגות
שלו על אדמת־הקודש, רחמנא ליצלן. בחוק כתוב
אמנם שאסור לגדל, להחזיק ולנחר אותו. אבל ליתר
בטחון גם אסור להביט עליו.
בעליו של החזיר, יוז אלטרלידה, בחור הולנדי, צאצא
לסבתא אינדיאנית, קיבל את החינוך שלו בבית־ספר שויצרי

ובקצב הזה יש להניח שבקרוב גם יאסרו לבטא את
המילה חזיר. ואולי עוד יחקקו חוק בעניין זה. עובדה
שהדתיים כבר היום מכנים את החזיר בשם דבר־אחר.
ולכן, בגלל הדתיים לא יוכלו מבקרי־הקירקס לראות
איך דבר־אחר אחד לבן מרכיב קופים, אפילו שהוא דבר־אחר
מאולף ושקט, ויודע קונצים למכביר.

זהו החזיר שושו: הדתיים אסרו עליו בהחדט להרכיב את הקוף הזה

ק 1ל נ 1ע
סרטים טיבו חדש
גליה (פאר, תל־אביב; צרפת) היא בחורה
חופשיה: איך מתארים בחורה חופשיה?
נותנים לה להתרוצץ, רצוי בריצה, הלוך
ושוב בין המטבח המפואר שלה, לסלון המפואר
שלה.
היא בחורה ליברלית: איך יודעים את זה?
רואים אותה במיטה אחת, ואחר כך במיטה
שניה, ואחר כך במיטה שלישית. בדרך כלל
עם גברים.
אין לד, בכלל בעיות: את זה רואים בדיך
מהסלון למטבח, כשהיא חולצת תוך כדי
ריצה שד ושת. אילו היו לה בעיות — היא
היתד, מתעסקת בדברים מועילים יותר.
היא גם אשד. שוות־זצויות: כי היא לא
מתביישת לדבר עם החברה שלה כדבר גבר
אל גבר, ולשאול אותה אם היא נהנית לשכב
עם בעלה, או לא.
אבל היא בודדת: כדי להוכיח את זה היא
הולכת לבדה, לשפת־הים הסוער.
כתוך גונדולה. יום אחד היא מצילה
מתאבדת מהסינר״ היא הולכת לראות מה
עושה בעלה של המתאבדת, ומתאהבת בו.
היא שוכחת את האמנציפציה והזכויות ונהיית
רומנטית. איך יודעים? רואים אותה במקום
הרומנטי ביותר בעולם — בוונציה, בתוך
גונדולה, עם מוסיקת־רקע נהדרת של באך.
ואחרי זה היא מתאהבת, ואת זה רואים
בסופרמרקט. היא הולכת לשם עם אהובה.
כי בקולנוע מודרני, כשמתאהבים, הולכים
הרבה לסופרמרקט או ללונה־פארק.
אבל אז כבר יש לה בעיות: עם המתאבדת׳
אשתו של האיש בו היא מאוהבת. את
זה רואים בעזרת כמה דמעות בעיניים, ובעיית
העובדה העצובה שהיא חדלה להתפשט.
וכל
זה צריך לתאר את ״הטיפוס־החדש־של־בחורה״
.ומי שלא מאמין — שישאל
אפילו את סוכני־הפירסומת של הסרט.

כמו שעון
מיליארד כיטולחן הכיליא״־ד (גור־דון,
תל-אביב; שוויצריה) הוא סרט שוויצרי,
המצולם בשוויצריה, עם במאי שוויצרי, ושחקנים
שוויצריים, והוא פועל כמו שעון
שוויצרי.
הוא עוסק בגניבה חביבה של אוצר־תב־שיטים:
גנב בלתי־מקצועי מנסה בחן רב
לסדר את כל הגנבים המקצועיים, לגנוב
מהם את כל מה שגנבו.
הסרט מלא מכשירים עדינים, קפיצים, וכל
מיני פטנטים שוויצריים, שעובדים לא פחות
טוב מהדיאלוגים המשעשעים ומהשחקנים־
הטובים.
הקהל צוחק. כמו שעון.

כיבו שהאשת
רינ גו הוז ל (תמר, תל־אביב; איטליה)
מי שלא ידע שהוא הלך, יודע עכשיו שהוא
חוזר. כשהוא הלך, הוא השאיר את העיר
ואת אשתו. לבד, וכנופיה של רעים השתלטה
עליהם. עכשיו הוא חוזר, והוא עושה מד,
שעושים כל החוזרים: מחסל את הרעים, וכובש
בחזרה את העיר ואת אשתו.
הקהל שלו מקבל אותו כמו מכר ותיק,
מעודד אותו בכל מעשיו.

י שראל
לפתעפת או ם

הכל היה מוכן לתחילת הצילומים של
סרטו הראשון הגדול של גיורא גודיק, לז
לך למדבר — אותלו. צלמים, טכנאים, מהנדסים
הובאו מחוץ־לארץ עם ציוד חדיש ומצלמות
מיוחדות, החוזים עם השחקנים והעובדים
נחתמו, חיים חפר סיים את כתיבת
התסריט, אריק לביא, הבמאי, התכונן כבר
להגיד אקשן, ופתאום...
פתאום הסתכל גיורא גודיק סביבו וראה
שהסרט בעצם עדיין לא מוכן להסרטה. בתסריט
התגלו פגמים, וצוות העובדים הישראלי
נראה לו לפתע לא די מקצועי. אז
הוא מטפל בשינוי התוכניות. ובינתיים כל
האנשים המקצועיים שנשכרו בחוץ־לאדץ ומקבלים
תשלום גדול ושמן תמורת כל יום
עבודה, נחים תמורת השכר שלהם במלונות־פאר,
ולא עושים כלום. רק גודיק עצמו
יודע כמד, כל זה עולה לו.
במיקרה כאותו יום. אבל גודיק לא
אוהב ולא רגיל להפסיד כסף. הוא הסתכל
במשך יום אחד על המצלמות והצלמים המקצועיים
היושבים באפס מעשה, וזה הביא
העולםהזה 154-9

במאי צרפתי מהולל בא לארץ-ונתגלה במפתיע נצבר שירד

דמעות בעיניים
* 1ק רו ב יגי׳,ן ארצה לסינרמה המירוץ הגדול, שהוא אחד
•,2מסרטי הענק הענקיים ביותר שהופקו אי־פעם בעולם. בינתיים
הגיע ארצה במאי המישנה שלו, סם איצקוביץ.
איש לא יכול להאמין שסם איצקוביץ הוא ישראלי מלידה.
לא מי שרואה אותו, לא מי ששומע את המבטא הצרפתי שלו,
ובעיקר לא מי ששומע את המבטא הישראלי שלו.
״אז ; 0׳ 681 היה 6 ? 3ות1מ, 00״ הוא מספר על הנסיבות
שהביאו אותו לביים את מחצית הסרט הגדול ביותר בעולב.
״ ,1111 31111 3 11101 זאת אומרת חבר שלי, נתן לי
16ז>110ן616ץ 110 קססס, ואמר לי בוא מהר אליו לריביירה לקאן.״
היות וידע שהמדובר בנזירוץ הגדול, סרט הענק על מירוצי
מכוניות, לקח את המזוודות שלו ובאמת בא
מהר. עוד ביום בואו הוא נתקבל שם
לעבודה, כאחד־האסיסטנטים־של־במאי־המיש־נה.
אבל
יום לאחר־מכן חלה במאי־ד,מישנה,
וסם מונה במקומו.
ובתור במאי־מישנה הוא ביים, במו ידיו,
בעזרת שלוש מצלמות אלקטרוניות, דשת
טלוויזיות, ועוד שאר אביזרים מפחידים,
את כל צילומי המירוצים בסרט: הוא צילם
מתוך מכוניות הנעות במהירות של מאות
קילומטרים, מתוך ספינות, מתוך רפסודות,
מהכביש שלרגלי המכוניות, ומד,הרים ש־מעליהם.
ואם אחרי כל זה הוא הגיע
או טו ל
ארצה בשלום, הרי זה רק עוד נס אחד
מניסי הקולנוע הרבים.

תהקא ריי ר ד! שלו בבימוי התחיל סם בגיל ארבע. הוא
היה מביא אז חברים אליו הביתה ומביים אותם. הוא המשיך
בזר, במשך כל שנות לימודיו, בסתר. ההורים שלו לא הרשו לו.
רצו שהוא ילמד. רק לאחר שגמר את כל לימודיו, נסע לפאריס
כדי לרכוש השכלה קולנועית באידק, ביתיר,ספר הגבוה לקולנוע.
הוא יצא משם מומחה לקולנוע, וצרפתי כמעט מושלם, והתחיל
מיד לעבוד בסרטים צרפתים, אמריקאים ואיטלקים.
במשך השנים יצא לו שם של איש־מקצוע מעולה, מומחה
לצילומי־חוץ קשים. לאחר שביים בהצלחה את סצינות הקרבות
ביום הארוך ביותר, את המירוץ־הקומי במה חדש פוסיקאט?
ובהצלחה מרובה את המירוץ הגדול במיתץ הגדול.
שתיים עשרה שנה הוא נעדר מהארץ, ועכשיו חזר אליה,
״בשדה התעופה,״ הוא מספר ,״לא יכולתי לדבר.
לביקור.
161נ1ג . 0׳ 6(:31): 161-1-חצי שעה לא יכולתי לפתוח הפה. ראיתי האמא
שלי בוכה, ועשיתי לה סימן שלא תבכה. אם היא בוכה אני
אתחיל גם. בדרך חזרה ראיתי מקומות שעשיתי בהם המלחמה.
השיחרור .031 .ומקומות שהייתי בהם באצ״ל.031 . מלחמת חשבתי: אני בבית 01 01162 היו לי דמעות בעיניים.״

עורזייד ודפרמזאי ש *טעבד עם גדולי הבמאים והשחקנים בעולם, יש לו
| | כמובן שלל סיפורים על כל אחד מהם, והרי רק חלק מזה:

לו רעיון לראש. הוא החליט שהדבר הכי
שימושי שאפשר לעשות עם מצלמות וצלמים
— זד, סרט.
ההחלטה הפכה מיד לרעיון של סרט בן
חצי שעה, שיסע לאמריקה, לטלביזיה. ובטרם
הושלם הרעיון — הוא כבר הפך לחוזה
חתום. כי במיקרה באותו יום שמע
גודיק על הבמאי המקצועי סם איצקוביץ
שנמצא כעת בארץ (ראה מסגרת) ,הוא פנה
אליו, ביקש ממנו לביים את הסרט. הוא פנה
אל עמוס קינן, ביקש ממנו שיכתוב לו

פרימדונה אמיתית. כדי שהיא תהייה מרוצה ושקטה, ותעבוד
טוב, נתן לה המפיק של פוסיקאט מתנה שתי פרוות, ומכונית
יגואר לבנה. נוסף על המשכורת.

• פיטר אוטו? :
שתיין פרוע. הוא שותה שמפניה, וכשאין שמפניה הוא שותה
וויסקי, וכשאין וויסקי הוא לוקח סמים. הוא אוהב גברים לא
פחות ממה שהוא אוהב נשים, וידידו הטוב בזמן הסרטת פוסיקאט
היד, המחליף שלו לסצינות הקשות. לאחר
צילומי האורגיה בטירה, בסוף הסרט, הוא
ערך אורגיה פרטית משלו, עם מיספר ידידים
ואוסף יפהפיות ערומות. אל הידידים הוא
התייחס בזילזול ואל היפהפיות באכזריות.
הוא פקד על כל אחת מהן מה לעשות
ומה לא לעשות, וכל מי שלא מצאה חן
בעיניו, נאלצה לשבת בפינה, עד שהוא
קרא לה.

• פיטר פרדס:
קנאי. צר עין. אומר לבמאים מה לעשות,
ולא נותן לשחקנים לעבוד. עם פיטר או־טול
היו לו המון חיכוכים. הוא רב איתו
על המקום הראשון מול המצלמה.
3פאולה פר 3טי( 5הבחורה המתאבדת כל הזמן בפוסיקאט):
בחורה היסטרית ובלתי יציבה. באמצע ההסרטה של פוסיקאט
היא ניסתה לאבד את עצמה לדעת. כולם חשבו שזה שייך
לסרט, ורק כשהיא קפצה מהגג של האולפן,
וכמעט נהרגה, הבינו כולם שזה ברצינות.

פרנפואז הארדי:
ביישנית מאוד, וצנועה, ועדיין לא מצאה
את סוג התפקידים המתאים לה. במירוץ
הגדול לא היו מרוצים ממנה.

#אי 3מוגטן :
פרנ טי ס

משמין ומגדל כרם. קשה לעבוד איתו:
בזמן הצילומים הוא כל הזמן דורש ש־יצלמו
אותו מקרוב, בקלוז״אפ.

8דון פרכקכהיימר (במאי המירוץ הגדול):
דיקטטור עריץ. כל השחקנים והטכנאים פוחדים ממנו פחד
מוזת. הוא מפטר בערך חמישה אנשים ליום.
עכשיו מצחצחים הבמאים והשחקנים הגדולים בישראל את
הצרפתית שלהם, ומחכים לקרוא באחד הימים את דעותיו של סם
הגדול עליהם.
האם גם יביים כאן, אחרי שיאסוף רשמים? הוא מושך בכתפיו:
״ 61;1-6־ 631ק. איך אומרים בעברית? אולי

תסריט, והסוף טוב הכל טוב, אם בי עדיין
לא רואים את ההתחלה.
תדריך פרטים שצריך לראות
אדם וגו ר לו (פאריז, תל־אביב) סרטו
היפאני של קוראסאווה, על אדם זקן המחפש
את משמעות החיים, כמה חודשים לפני מותו.
גבר ואשה (בן־יהודה, תל־אביב; מאי,

חיפה) האהבה בין אנוק אימה לטרינטיניאן
נמשכת, וד,אולמות עדיין מלאים.

פרטים שרצוי לראות
גמביט (אופיר, תל־אביב) סיפור על שני
שודדים שאינם יודעים לשדוד ומנסים בכל
זאת לעשות זאת, בביתו של המיליונר העשיר
ביותר בעולם. משעשע, ומלא הפתעות.
פופו של משחק (אוריון, תל־אביב)
ואדים אוהב את האהבה ומתאר אותה באהבה
רבה.

בשלם

בדות־החיים. כמד. סרנים כושיים הם שלישי
אלופים? כמה קצינים כושיים מוצבים לראשי
המטות המאוחדים? כמה קצינים כושיים
הם בניהם של אלופים?״
ובעיקר, הוא הסביר, אינך יכול להשתייך
לקצונה הבכירה מבלי להשתתף בחייה החברתיים.
זאת אומרת, למשל, יציאה ב־צזזתא
לשם בילוי. ואז מתעוררת השאלה:
״מי ירקוד עם אשתי?״

׳1א]׳0א
טבח מן השמי
לדעת האמריקאים נפלו במלחמת ויאט־נאם,
עד עכשיו, לפחות 190 אלף מחיילי
הויאט־קונג ונפצעו כ־ 280 אלף מהם. מספר
זה איננו כולל את 100 אלף חללי הויאט־קונג
שנפלו במגיפות הפוגעות לעתים קרובות
בצבא המתנדבים העממי הלוחם בתנאים
על־אנושיים והחסר, על־פיירוב, סידורים רפואיים
אלמנטריים.
ההסבר האמיתי למספרי הטבח בויאט־נאם
טמון בפירסום של מפקדת חיל־האויר
האמריקאי. זה גילה השבוע, כי לאחרונה
מוטלות בויאט־נאם, בממוצע חודשי, כ־77
אלף טון פצצות. זה פי ארבע מכמות הפצצות
בקוריאה, בחודשי־השיא של הקרבות
( 17 אלף טון לחודש); יותר מפי שתיים
מאשר בימי המערכה הסופית על איי יפאן
בשלהי מלחמת־העולם השנייה ( 29 אלף טון)
וכמות זהה כמעט לזאת שהומטרה על אירופה
הכבושה, בתקופות־השיא של הפצצות
בנות־גברית ( 80 אלף טון).

צרפת
ת רו פ ת ־ המלא

מ׳ •רקוד ע : 0אשת׳
במידה ו־ 480 אלף האמריקאים הנלחמים
בויאט־נאם חושבים שהם עושים זאת למען
הצדק ואידיאלים נשגבים אחרים, הרי סבורים
רבים מהם כי מן הראוי שהצדק יתחיל
בבית.
המדובר הוא ביותר מ־ 100 אלף החיילים
הכושיים המשרתים בחיל־המשלוח הויאט־נאמי.
למרות שיחסית מספרם של הכושים
בין החיילים הלבנים גדול פי שתיים ויותר,,
מאשר מספרם בכלל האוכלוטיה האמריקאית,
אין דבר זה ניכר במקום שהיה צריך להיותי
ניכר.
מהנדס מוכר פרחים. רובם המכריע
של החיילים הכושיים הם בשר־תותחים
בדיוק כמו אחיהם הלבנים. מאז יולי ,1948
עת הורה הנשיא טרומן לשים קץ להפרדה
הגזעית בצבא ארצות־הברית, משרתים כושים
בכל השירותים הלוחמים, ביבשה בים׳
ובאוויר.
אך השיוויון מופר, ובצורה בולטת ביותר,
בשטח נכבד וחשוב אחד. שטח זה הוא קי־

גנרל וסטמורלנד
כמה סרנים כושיים הנז שלישי אלופים?
דומו של הקצין הכושי בצבא ארה״ב.
לא רק שמספרם של הקצינים הכושיים
בפיקודו של מפקד חיל־המשלוח, הגנרל וי־ליאם
וסטמורלנד, הוא מועם ביותר, אלא
שגם עלייתם בדרגה איטית ביותר. ובמידה
שכושי כבר עולה בדרגה, הוא מופנה לתפקידי
שירות ומינהל, המבטיחים כי לא
יגיע להיות קצין מטה או פיקוד בכיר.
אמר קצין חי״ר כושי, שיחד עם עלייתו
לדרגה רב־סרן נתמנה לתפקיד של קצין־
אספקה :״כאשר קצין של חיל־רגלים מתמנה
לקצין־אספקה ביחידת תובלה, זה כמו מהנדס
מדופלם המוכר פרחים בפינת־רחוב.״
ואם כי כמה קצינים כושיים זוטרים זכו
בעמדות מטה, כמו מיקרהו של סרן צ׳רלס
היינם, קצין־המיבצעים של המשטרה הצבאית
בסייגון, הרי הדרך חסומה כמעט לחלוטין
בדרגים הגבוהים.

סגן־אלוף קוצב משקאות. בין כל
100 אלף החיילים הכושיים בויאט־נאם אין
אלוף־מישנה אחד, וכמובן אף לא אלוף
אחד 21 .סגני־האלופים הכושיים המשרתים
בויאט־נאם ממלאים ברובם המכריע תפקידים
בעלי חשיבות מישנית לקצין הרוצה נ־קאריירה
צבאית.
שלושה׳ מהם הם קציני־קישור לצבא
ויאט־נאם, אחרים הם קציני מודיעין וכוח־אדם,
אספקה ותובלה. סגן־אלוף כושי אחד
עוסק זה מספר חודשים באירגון מחדש של
תכנית קיצוב המשקאות המשכרים אותם
אפשר לרכוש בשק״ם.
רק שלושה סגני־אלופים כושיים מפקדים
על גדודים. שניים מן הגדודים האלה הם
גדודי תותחנים, הגדוד השלישי הוא גדוד
שירותי־עזר אווירים.
אמר טגן־אלוף כושי אחד :״אלה הן עו־

הצרפתים, בניגוד לשארל דה־גול, הם אנשים
חברתיים מאד. עד כמה הם אוהבים להתחבר
זה לזה יכולה להעיד מגיפת האיגודים
שירדה לאחרונה על פאריס.
מן האיגוד לחינוך סאניטארי (שהוא
מסווה לאיגוד יצרני־האמבטיות) ועד לאיגוד
לניהול ותכנון האספקה למזנוני־הדואר בפאריס
ובפרבריה. בכל איגוד כזה נפגשים
לפחות פעם אחת בשבוע, ועל־פי־רוב, בליווי
כל בני־המשפחה.
לא ברור בדיוק מה היא מטרתו של האיגוד
לשחרור מן המטרו (הרכבת התחתית).
עוד פחות אפשר להסביר מדוע, בעצם,
יש צורך באיגוד נפרד למען היער ובאיגוד
אחר למען החורש.
הרבה יותר מתקבלת על הדעת הקמת ה־האיגוד
למען הקפה והאיגוד של שותי הרום
המקצועיים.
השבוע החליט פאריסאי אחד כי יש לו
תרופת־פלא למגיפת האיגודים. הוא הודיע
על הקמת האיגוד למען האיגודים.

כ דוד הארץ
• קטר־צאית. במילאנו, איטליה, הודיע
מנהל שירות הרכבות כי הצעירות סי־מונטה
אפולוני ,22 ,ולאורה פריינו ,22 ,זכו
אמנם במיכרז ונבחרו לתפקיד מנהלות־תחנה,
אבל לפני שתכנסנה לתפקיד עליהן
לדאוג לכך, כי מדיהן יוארכו בשני סנטימטרים
מתחת לברכיים.
• זריעה וקציר. במדינת מהרשטרה,
הודו, גילה סקר מטעם משרד־החקלאות ההודי,
כי 38 אחוז מן האשראי שהוענק בשנה
שעברה לחקלאי המדינה למטרות חקלאיות,
הוצא למימון טקסי נישואין וקבורה.

כל אשהשאכפת לה ש הג ב ר של ה
י הנ ה מגלו ת נ עי ם |ו הי אתהנהמ מנו!...

תזכ הבפרס!
ב חו דשפר סו ם בי( , 2 0 /5 - 2 0 /4י צו ר ף
לכל ב ק בו ק תי א דון ( מי -אחר -ג לו ח ו מי קולון!

ב ק בו ק דלילה
מי בו ש ם הנ בחר של י שר אל

חינם !

כד* בבבר־ נ ד.־נ דז־ ב ר * אז 11 פו־ז ז!נ 1ה

ב ד • 11* -־11 11*1־ • 1וניד

צדקת על ה 3דן־
השם שלו, הכרם שלו והסיגאר הענקי שלו הולכים לפניו. הם הלכו לפניו ממאדריד,
בה הוא חי כיום, עד לקאן של פסטיבאל הסרטים. שב קיבלו אותו כולם בתשואות
אינסופיות.
זה היה, במובן, דורג׳ אודסץ וולט, מי שהיה פעם ילד־הפלא של הקולנוע. היום הוא
בבר בן 51 והוא עדיין די פלא. הוא קוצר הצלחה אמנותית בעיבודים הקולנועיים שלו
למחזות שקספיריים, וכאשר הוא זקוק לכסף הוא קוצר
הזחים תמורת ההופעות שלו בכל מיני סרטים מסוג גימ״ל.
אחרי שהוא הגיע למסקנה שעם כרס כשלו זלילה זה
פשע, הוא עבר לתפריט של דיאטה משונה למדי: הוא חי
על קאוויאר, שמפנייה וזכרונות. בין אם הוא נזכר באביו,
קלפן הולל ונער־שעשועים, שנטש את אמו, אבל לקח את
אורסון איתו במסעותיו סביב העולם, ובין שזה סיפורים
הודות עצמו. כמו הסיפור על אחד ממסעותיו באירופה לפני
35 שנים, שבאחד מהם, הוא טוען, הוא אכל ארוחת־צהריים
כשליד שולחנו מיסב טיפוס אפל. רק אחר־כך נתברר לו
שזה היה אדילן! היטלו /שנזדמן לארוחת־צהריים במסבאה
באוזארית נידחת.
אבל יש כמה דברים שעליהם אורסון וולס גאה באמת.
על זה שפרנקלין רוזכלט אמר עליו פעם שהוא היה
אך ך 2ך• ן97 ,
יכול להיות פוליטיקאי גדול, ועל זה שפעם התפרנס למחייתו
כקורא־מזלות. תמורת שני דולאר היה רואה בכוכבים של
כל איש. וכדי לרכוש אימון היה מודיע מייד למרואיין כי יש לו צלקת על הברך.
כי למי אין צלקת על הברך? כל אחד נפל פעם, כשהיה ילד.
אבל הכי משמח את ליבו של וולס הסידור שסידר את נשיא ארצות־הברית: בדרכון
האמריקאי יש עמודה בה ממלאים את השם והכתובת של קרוב־המשפחה אליו יש לשלוח
את ארון בעל הדרכון במידה והוא נפטר בניכר. ידלם הכנים למקום זה את נשיא ארצות־הברית,
תשינגטון, הבית הלבן.
זה עושה רושם עצום בכל תחנת גבול. כולם חושבים שהוא איזה דיפלומט בכיר או
משהו כזה, וחוץ מזה זה גורם לוזלס הנאה עצומה כאשר הוא הוגה בכל האפשרויות
הגלומות בעניין.
הוא נשבע כי הוא ממש השתוקק למות בעת נשיאותו של אייזנהואר.
כי הוא נורא רצה לראות את פרצופו של אייק, כאשר מכניסים לו את ארונו של
ידלם, בדיוק בשעה שהוא צופה בתחרות גולף בטלביזיה.

ריפוי בעיסנק
זה היה שבוע גדול בעולם הרפואה. שני רופאים אנגליים הודיעו כי גילו תרופה
למחלה נפוצה. המחלה נקראת בגידה, והריפוי הוא כדלהלן :
משך חצי שעה כל יום הראו הרופאים, שהם בעצם פסיכיאטרים, שתי תמונות
לחליפין לבעל הבוגד: תמונה של אשתו, ותמונת המאהבת שלו.
כל פעם שהגיע התור של תמונת המאהבת — נתנו לו הלם חשמלי של 70 וולט.
כל פעם שהגיע התור של אשתו — השמיע רשם־קול הודעות על העוול שהוא עושה
לאשה המסכנה.
אחרי ששה חודשים של טיפול כזה, היה לפסיכיאטרים חשבון חשמל שמן,
והבעל היה ״אדיש לגמרי״ כלפי הגברת שהיתה פעם המאהבת שלו.

חיי נולבים
אחר־כך לימדו אותה כיצד להתלבש ולבסוף
עוד השקיעו 125 אלף דולאר בשרון עצמה.
עשו לה עיסויים והתעמלות מיוחדת ותרגילים.
עד שבנו לה גוף מושלם.
כאילו לא היה לה דבר כזה עוד לפני שכל
הכסף הזה עבר עליה.
• כנראה שחצי מיליון דולאר זה סכום
עגול ומקובל בחוגים הנכונים. זהו בדיוק
הסכום שהמלכה של תאילנד, טיריקיט ה־יפהפיה,
מוציאה כל שנה על המלתחה שלה.
את זה היא עושה כבר 17 שנים, מאז שנישאה
למלך תאילנד.

• בכל זאת החיים המלכותיים זה דבר
לא רע. אפילו כשהמלכים יוצאים לגלות.
הנה, למשל• ,טגראן, הבדואית הצעירה,
שהיא הכל מה שנשאר לסעוד בן ה־ 66 מן
ההרמון הגדול שלו. סעוד, שהיה מלך ערב
הסעודית עד לפני שלוש שנים, היה לו פעם
הרמון גדול באמת. מאה פילגשים וארבע
נשים רשמיות.
עכשיו חייה שגראן עם המלך בחווילה
קטנה (שלוש קומות) בפרבר קאהירי. יחד
עם בתם היחידה, מגדה בת השלוש, חמישים
משרתים אישיים, וחמישים אנשי ש״ב
מצריים.
ומאז שסעוד עומד רק לרשות שגראן היא
הנהיגה לו כמה חידושים. יכול להיות שהיה
גיבור גדול אצל 104 נשותיו אבל זה לא
מספיק בשביל ־שגראן.
לכן צריך סעוד לעבור כל בוקר שעה של
עיסוי. מן הידיים המוכשרות של גיישה
שחקנית שרון
יפאנית. אבל בנוכחותה של שגראן. אחר כך
• חצי מיליון דולאר השקיעו ב ש רון הוא צריך להיבדק על־ידי רופא־החצר האוסטרי
שלו, ורק אחרי כל זה מותר לו לטייט
עד שהיא היתד, ראויה להופיע בסרט
אכול את ארוחת־הבוקר שלו — כוס אחת
הראשון שלה. קודם לימדו אותה הגייה נכושל
חלב.
נה. ואחר־כך לימדו אותה כיצד לרקוד. ו־

ה שפנפנות!האלה
שירות הרכבות הגרמני
הגיע להחלטה גורלית: כדי
להנעים את הנסיעה בקרונית
שלו, הוא יפעיל בהם,
החל מהחודש הבא, דיילות.
אבל הדיילות האלה לא היו
סתם דיילות.
הגרמנים הם אנשים יסודיים.
והם חקרו את ה־בעייה
ביסודיות. וגם הגיעו
למסקנה מאד יסודית. הגבר
הגרמני הנוסע ברכבת גרמנית
לא מסתפק בסתם דיילת.
הוא רוצה דיילת־שפנ־פנה.
ואת
זה יספק לו שירות
הרכבות. כדי לגוון את העניין
באמת, החליטו הגרמנים
לא להסתפק כשפנפ
נות
גרמניות. הם יכניסו לשירות
שפנפנות בינלאומיות.
לכן
יש אולי סיכוי לגוון
וונג, שהיא בינתיים
שפנפנה במועדון פלייבוי
בלום־אנג׳לס. היא נולדה באיים
הפיליפיניים לאמא, ש־היתה
פסנתרנית סינית ולאבא
שהיה ספרדי, אבל גידל
אותה באוסטרליה.
מה שטוב בשביל נוסעי
הרכבת בגרמניה כבר לא
טוב בשביל החיילים האמריקאים
בוייאט־נאם. השפנפנות
זה פחות מדי בשבילם
והנערות הוייאט־נאמיות זה
יותר מדי בשביל המפקדים
שלהם. לא בוטחים בהן.

כן נולד רעיון במוחו של

אחד דיצ׳ארד כאטט.
הוא החליט לייבא לויאט־נאם
נערות אמריקאיות. לא
חשפניות, חלילה. לא יצאניות,
רחמנא ליצלן. נערות
מבתים טובים שתשמשנה
מרקידות במועדוני־לילה ב־סייגון.
נערות
גו־גו כאלה בטח
לא תהיינה סוכנות הוייאט־קונג.
אבל
דבר אחד יהיה אסור
עליהן, בכל זאת. להתחתן
בעת שהותן בויאט־נאם. כי
מי מעוניין במרקידה נשואה,
אפילו שהיא מרקידה
בחזה חשוף?
לכל היותר, הבעל שלה.

ה סו ד

ה ש נזו ר
ביו ת ד
ב ה תיי ש בו ת