גליון 1550 מתאריך 17 במאי 1967

מספר 1550

שנ ה 30

ז׳ אייר תשב״ז17.5.1967 ,

המחיר 120 אכ

איש צמרת
המעורב בחקירה

״בחיי 1״ אמי לי
ידיד ותיק, עוד מימי חטיבת
״העולם הזה גילה את סוד הנעורים
הניצחיים!״ והוא שאל בסקרנות!
״איך אתם עושים את זה?״
הוא התכוון לכך כי, בראשית השנה
ה־ 18 לקיום המערכת הנוכחית
של העולם הזה, היא הצליחה שוב
להרעיש את המדינה, לחולל מהפכה
בצמרת הכלכלית של ההסתדרות ולהפוך
נושא לוויכוח בכל שיחה
של החבר׳ה.
כמו בשבוע הראשון.
השבוע

גבעתי,

זכה במ שאל
העם 1$$7

ס כין הג לו ח

כהוקרה

לעם

עכשיו דיספנסר
של §״ סכיני גילוח

| ח י נם{

במתהשח קני ם מציגה :

סידורים כהסתדרות

״מלקולם הקטן
ומלחמתו בסריס,״
ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה של העונה

גדעון שניאור, תל-אביב
^ ואנחנו שמענו על סידורים אחרים:
שבכניסה לבניין הוועד־הפועל
ציירו קו לבן, החוצה לשניים את
המעבר. כדי שהפקידים המאחרים
לעבודה לא י תנג שו עם אלה המקדימים
לצאת ממנה.

ירושלים ״בית העם״
יום ד׳ 17.5ב־8.30

תל־אביב ״בית הרופא״
מוצ״ש 20.5ב־8.30

תל־אביב ״בית הרופא״
יום ה׳ 18.5ב־8.30

אילת ״אילת״ 21.5
תל־אביב ״בית הרופא״
יום ב׳ 22.5ב־8.30
יום ג׳ 23.5ב־8.30

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל״אביב, רת׳ פין * 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם• .
העורך הראשי 2אורי אגנרי • המו״ל 2העולם הזה בע״ם•

אכל זהו רק חלק מן התשובה
לשאלה :״איך אתם עושים את זה?״
ישנו חלק שני, והוא נוגע לאחד
מיסודות עבודתנו: הביקורת העצמית.
אחת
לשבוע מתקיימת ישיבה,
המוקדשת כולה לביקורת זו. כל
חברי המערכת יושבים בצוזתא, מותחים
ביקורת קטלנית, כל אחד על
עבודת עצמו ועבודת רעהו.
אולם כל זה הוא כאין וכאפס
לעומת מוסד מערכתי הקרוי ״יום
עיון״ .הוא נערך אחת לשנו,־שנתיים,
ואין כדוגמתו בשום עתון בארץ,
ואולי גם בעולם.
השבוע פגשתי עתונאי נודע, שעבר
(כמו רבים אחרים) את בית־הספר
של העולם הזה. עלה בו
לרמה בכירה ועובד כיום ביומון.
הוא הפליג בנוסטלגיה מסויימת ב־זכרונות
מן הימים ההם, כשגדולי

המדינה רעדו כששמעו את שאלותיו
בטלפון, ואמר :״מה שאני זוכר
הכי הרבה זה יום־עיון משנת ,1954
כשכולם התנפלו עלי!״
הוא, הופתע לשמוע כי עדיין יש
ימי־עיון כאלה בשבועון המסויים
— וכי אחד כזה נערך לפני שבוע
בלבד.

גםהוותיקים ביותר אינם זוכרים
יום־עיון כזה אצלנו. כי הוא
היה קיצוני ומהפכני יותר מכל
קודמיו.
זה היה יום־העיון הראשון מזה
שנה וחצי, מאז נשלח אורי אבנרי
לכנסת. הפעם ניצלנו את הפגרה,
קיימנו ״יום״ שנמשך כמה ימים.
תפקידו של כל יום־עיון אצלנו
הוא לרענן את המתכונת של העתון,
הפנימית והחיצונית. איננו יכולים
לדרוך במקום. כי כל מדור אצלנו
מועתק, במוקדם או במאוחר, על-
ידי עתונים אחרים, יומונים, צר,רד־נים
ושבועונים. כל המצאה של ה
עתין•

ובעיקר:
אם יש לך הערות על
החידושים שיהיו בשבועות אלה,
כתוב גם אותן.
אחרי הכל, זה נעשה כדי שאתה
תפיק מן העתון תועלת והנאה
רבות יותר. לכן דעתך חשובה לנו.
מכתבים שמעתי שאחרי השטיפה שעשיתם
בזמן האחרון להסתדרות, חושבים
ראשיה על סידורי־בסחון חדשים,
כדי שלא יהיה מעורב יותר מעסקן
אחד בעיסקה מפוקפקת כלשהיא.

קרית־ים ״ניצן״
יום ו׳ 19.5ב־8.30

אז, באביב ,15*50 לא התרגשו
ראשי המישטר. ראו בנו כמה
צעירים, שפשטו זה עתה את מדי
צה״ל והעושים קצת רעש.
דברים כאלה כבר היו בארץ, גם
לפני כן וגם אחרי זה״ כמה צעירים
הוציאו עתון, עשו רעש, ואחרי
כמה זמן נעלמו, פשטו את הרגל או
מכרו את עצמם. כך, חשבו, יהיה
גם גורלנו.
״כמה זמן זה יחזיק מעמד?״ אמר
לנו בגלוי עסקן ידוע .״אחרי כמה
חודשים אתם תתעייפו. ואז אתם
תהיו כמו כולם.״
עברו כמה חודשים, ולא היינו
כמו כולם. להיפך, התגברנו על תופעות
של חובבנות, הפכנו מקצועיים
וגילויינו החלו מהדהדים בארץ.
אז אמרו :״אין דבר. זה יקח כמה
שנים. היום הם צעירים, בעוד שלוש
או חמש שנים הם כבר לא יהיו
כל־כך צעירים.״
עברו שלוש וחמש שנים, והעולם
הזה זיעזע את המדינה בפרשת גילויי
חושיסטאן, אשר הגיעה לשיאה בהטמנת
שני מיטעני חומר־נפץ במערכת
ובדפוס שלנו.
אז אמרו :״חכה. העתון מצליח.
הם יתעשרו. הם ירצו להינות מן
החיים. אז יהיו כמו כולם.״
העתון באמת הצליח, אבל עורכיו־בעליו
לא התעשרו. הם השקיעו את
הכסף בביסוס העתון. הם ויתרו על
מיליוני לירות, בצורת הזמנות ממשלתיות
ומודעות ממשלתיות, כדי
לשמור על עצמאות העתון.
לבסוף, כשנבחר אורי אבנרי לכנסת,
אמרו :״זהו זה. עכשיו הם
יהפכו חלק מן האסטבלישמנט. הם
יהיו מכובדים. הם יפחדו לנגוע במוסדות
ובאישים. כמו כולנו.״׳
מי שהיה לו ספק — באו השבועות
האחרונים והוכיחו כי העולם
הזה נישאר לוחם ותוקפני. הסיקור
המדיני שלו התרחב והתעמק, אבל
לא נעשה יותר משעמם. ואילו חול־יות־הכיסוי
שלו חדרו לפינות חדשות,
עד לסידרת־הגילויים האחרונה,

המצטרפת לשרשרת הסדרות כמו
חושיסטאן וצמרת המשטרה.
לא הצטרפנו למישטר, לא נמכרנו,
לא הפכנו ״מכובדים״.

עולם הזה, כל שיטה מקורית שלו
— החל בשיטת שני־השערים, עבור
באיגרת זו לקורא היקר, וכלה במדור
אנשים — זוכה למעריצים נלהבים,
המעתיקים אותה בעתוניהם.
כדי להישאר חלוצים־לפני־המחנה,
רעננים ותוססים, צריכים מדי פעם
להמציא שיטות חדשות, לחדש מדורים,
או לעצב מדורים קיימים בצורה
חדשה.
כך עשינו גם ביום־עיון זה — אך
בהיקף רחב יותר מאשר בפעמים
קודמות. יעברו כמה שבועות עד
שתראה את מלוא היקף השינויים
והחידושים, אך מן הסתם כבר הרגשת
בגליון האחרון של העתון כי
השתנו בו הרבה דברים. היה בו
הרבה יותר חומר.
המכנה המשותף של כל החידושים
הוא: להכניס עוד יותר חומר
לעתדן. כבר כיום מכיל עמוד אחד
של העולם הזה יותר חומר מאשר
עמוד בכל שבועון אחר בעולם. עתה
אנחנו רוצים להכניס עוד יותר, על־ידי
צימצום הכתבות, גידוש מירב
העובדות למיזער השטח — כדי לאפשר
לך לקבל את מכסימום האינפורמציה
במינימום מאמץ וזמן.
(ז׳בוטינסקי שלח פעם מכתב לידיד
והוסיף בסוף :״סלח לי שאני
כותב לך מכתב ארוך כל־כך. לא
היה לי זמן לכתוב לך מכתב קצר.״
אנחנו נקדיש את הזמן הדרוש כדי
לכתוב בקצרה).
במקום שיתפנה, נוסיף כמה מדורים.
ובעיקר: נעמיק ונרחיב את
האינפורמציה המוגשת לך, יחד עם
הגברת פעולתן של חוליות־הכיסוי
וצוותות־החקר שלנו. פרשת הפרדסים
היתד, רק התחלה.

לא היינו רוצים שזה יהיה תהליך
חד־סיטרי, מאיתנו אליך. אנו
מבקשים אותך להפוך אותו לדו־סיטרי.
כלומר: אם יש לך הערות
לעתון, ביקורת ורעיונות חדשים —
אל תתבייש ואל תהסס. שלח אותם
אלינו. אנחנו נקרא אותם בעיון, ונאמץ
אותם אם יתאימו לצרכי ה־

כמו עיניו
אני נמצא כרגע באחד מנמלי המזרח
הרחוק, ורואה במו עיני את
כמויות הנשק האדירות שפורקות
מדי יום ביומו אוניות הנושאות
את דגל ארצות־הברית.
אם מישהו בממשלת ג׳ונסון משמיע
נאומים יפים על מטרות־הש־לום
של האמריקאים, הרי שכאן נשמעים
נאומים אלה כנאומי־סרק.
לפני יומיים ראינו פה איך מורידים
מאוניד, אמריקאית מספר גדול
של פצועים אמריקאים. לאלה ה־מיסכנים
אין ולא כלום נגד העם

הוויאט־נאמי, והם קורבנות המדיניות
של ממשלתם.
אבקשכם להימנע מפירסום שמי,
שמא עלול הדבר להפריע לי לקבל
אשרת כניסה לארצות־הברית.

ניראית לי נכונה.
שתי ה ב עיו ת שונו ת בתכלית. בפני
הגר מני ם עמדה שאלה מצפוני ת,
אותה תירג מו ל מו שגי ם של כסף,
בצורת שילומים. ואילו ה מ חיר שאנו
צריכים לשלם לערבים כדי
לקרב את ה שלום עימ ם — ה חז ר ת
פליטים — יסכן את עצם קיו מנו.
מיכאל פלג, סטודנט, וינח

לדעתי זה מבחיל מצד הטכניון
החיפאי, לתבוע את האדריכל צבי
הקר לדין, על שחיבל בבניין אותו
תיכנן. מה עוד שאנשי הטכניון
סירבו להיפגש איתו לפני גמר העבודה
(העולם הזה .) 1547
חוץ מזה: מוזר שבכתבה שלכם
לא הבעתם את דעתכם בנדון.

המחיר הוא הכרה ע ק רוני תבז
כו ת הפליטים לבחור בין י שיבת
ו בין קבלת פיצויים .״ העול ם הז ה ״
הוכיח בכ מהם ידרות־מאמריס כי
תוכני ת סבירה לפי קו זה אינת
נוגדת את קיום המדינה, ב ט חונ ה,
כלכלתה וצביונה.

ימאי, א/נז הר־תבור
בסדר. ד״ ש לפסל החרות.

דיעה כנדון

א. מ ,.פתח־תקווה
א ס רנו :״ א בן מקיר תזעק״.

זה דומה ץ
ההשודאה שאתם עושים בכתבה
על קונראד אדנואר (העולם הזה
,) 1547 כשאתם מציבים זה מול זה
את ההעזה שלו בשאלת תיקון היחסים
בין גרמניה לישראל, מול
מחדליו של דויד בן־גוריון ביחס
לקירוב השלום עם הערבים, אינה

מה שלומנו
בהק שר לכ תבתו של אורי א בנ רי
״ שלום על ש ר טון״ (העולם הזה
.) 1548 עלי לציין כי לדע תי צדק,
כ שכתב שהיתר, זו ט עו ת מצד הממ
שלה לה שקיע סכו מים כה גדולים
בבניי ת אוניה, בעוד שלפנינו ניצבו
ת ב עיו תמש קיו ת רבות.
אולם במיד הוהט עו ת נע שתה, ו נבנתה
כבר ד,אוניה — הרי שז הו
(המשך ב עמוד )4
ה עול ם הז ה 1550

ביום העצמאות הדלו לשאול ״האס תחיה
מלחמה?״ -והתחילו לשאול־ :״מתי היא
תהיה?״ -היעד הויה ברור: סוריה!
וי אשכול עמד על בימודו־,הצדעה ב־
/ירושלים, וראה את טורי צד,״ל נעים
לפניו.
נגד עיני רוחו, הוא ראה אותם צועדים
במקום אחר. הרחק מן הרחובות המקושטים
של הבירה. הרחק מטוזח המצלמות של התיירים.

הוא
ראה אותם מסתערים מעבר
לגבול הסורי.
והשאלה שריחפה נגד עיניו, כל אותה שעה
היתה: לתקוף? לפתוח במלחמה?
הפעם לא היה ספק, כי הדחף העיקרי
לפעולה בא מלמטה — מחלקים רבים של
האוכלוסיה, שחזרו על המשפט :״אין מנוס.
תהיה מלחמה.״

נגד הדת במצרים. והנה, במאמר נלהב אחד
בבטאון הצבא הסורי, סיפק אל־בעת נשק
אדיר זה לשונאיו.
ההתקוממות היתד, חמורה הרבה יותר מזו
של כמה יחידות צבא, בראשותו של סלים
חאטום, לפני שמונה חודשים. כי הפעם לא
היה מאבק בין קבוצות מתחרות בצמרת
הצבא. הפעם קמו הערים על צמרת הצבא.
על רקע סוער זה באו החבלות בצפון —
והאזהרה מפני תגובה ישראלית קיצונית.

פרשנים זרים כישראל היו כמעט
בולם תמימי־דעים לגבי עיתוי
התגובה. הם קבעו, בי לא תיערף
לפני מיצעד יום העצמאות .״רק
ילבו התיירים ה בי ת ה סיכמו.

אוהדה

השאלה הגדולה היתה, כמובן: מה תהיה
השפעתה של התקפה ישראלית על המישטר
בסוריה, כאשר הוא על עברי פי פחת?

אשכול עצמו ידע, כי ממשלתו לא תוכל
לשבת בחיבוק־ידיים, כאשר ממקשים את
הכבישים הראשיים של המדינה.

הרוסים ייחסו לישראל את המחשבה
הבאה: מפלה צבאית תיתן
למישטר ״אל-בעת״ את הדחיפה
הסופית אל התהום. הבושה
של המכות שצבא זה יספוג כחזית
תחסל את שלטונו. בל הבוהות
האנטי-שמאלניים יתאחדו, יתפסו
את השלטון מידי הקצינים המוכסים.

שררה
הברה אילמת, כציבור ובממשלה,
בי ברגע שיקרה אסון,
ברגע שחוליית-חכלה תגרום ל־

ד קוו סיו
אך לעומת זאת ניצב הגיון נגדי:

מיבצע סיני הוכיח, שעם אינו
מפיל את ממשלתו בשאויבו-בנפש
תוקף את ארצו.

מוקשים?

מי שמר צה״ל מחפ ש
מוק שים בכבי ש ט־בריה־ראש־פינה
האם יכולה הממ שלה לסבול
מצב בו יאיי מו מוק שים שהונחו על־ידי
חבלנים על עורקי התחבורה העיקריים?

אין איש חולק על כך היום, כי דווקא
ההתקפה הישראלית ב־ 1956 חיזקה את מיש־טרו
של עבד־אל־נאצר. החשבון הבריטי היה
בנוי על כך, שברגע שתפרוץ המלחמה
יאבד עבד־אל־נאצר את פופולריותו, שלטונו
יתמוטט והריאקציה תשתלט מחדש. אולי
בהנהגתו של הגנראל מוחמד נגיב.
קרה בדיוק ההיפך.
יכולה גם להיות תוצאה אחרת, במיוחד
אם המכר, העיקרית תונחת מן האוויר. במיק־רה
זה, לא מן הנימנע כי הסורים ייאלצו
להכניס את המצרים בחזרה, להעניק לחיל־האוויר
המצרי בסיסים וסמכויות־פיקוד.
בטווח הנראה־לעין, תהיה למצרים ללא
ספק השפעה מרסנת. כשם שהם דואגים
מזר, עשר שנים לשמור על שקם מוחלט
בגבול הדרומי של ישראל, כן יקפידו על
שמירת סדר גם בצפון.

בשם שהם מרסנים את אחמד
שוקיירי וצבאו ברצועת עזה, ירסנו
את חבלני ״אל־פתח״ בין ים
כינרת וראש הניקרה.
אבל ממשלת ישראל, שהשמיעה אנחת־רתחה
כה גדולה כאשר התפרקד, קע״ם,
בתדאי לא תשוש לקראת האפשרות של
שיבת המצרים לדמשק.
אפשר, כמובן, לשאול שאלה נוספת —
וכמה מן הפרשנים המנוסים ביותר בשטח
זה אמנם מציגים אותה:
י ך ן * 4יחידת-סיור של צה״ל,
1 1 1 1 111 באחד מכבי שי הצפון.
תי תכן חז ר ה אל הי מים בהם נסעו בכבי שי
הארץ ב שיירות ה מוגנו תבמ כוניו ת מ שורינות?

מדוע בא גל החבלות דווקא עכשיו,
בשעה שמישטר ״אל־בעת״
עומד מול סבנה בה חמורה בתוף
סוריה ץ

מותם של אזרחים -ייפרץ הסבר.

דבר אחד ברור עתה: החבלות,האחרונות
בוצעו בידי חיילים סדירים של הצבא הסורי.
הם פעלו לפי תוכנית סדירה, על פי
הוראות מגבוה.
ברור גם, שהמיקוש יכול היד, לקצור
חיים רבים בכבישי ישראל — ודבר זה היה
מאלץ את הממשלה להגיב בחריפות, מייד.
אם כן — מדוע הסתכנה דמשק דוזקא
בשעתה הקשה בפתיחת מלחמה על ישראל?

הממשלה עצמה לא הסתירה אפשרות זאת.
להיפך: היא הכריזה עליה גלויות, באמצעות
דוברים אלמונים וכתבים צבאיים.
היתד. זו אזהרה אחרונה לסוריה, וגם
הכנה של דעת־הקהל בישראל, ובעיקר בעולם,
לקראת האפשרות של מלחמה.

וידו?
המישטר הסורי מתנדנד כפי שלא התנדנד
מימיו. כל מתנגדי אל־בעת חברו יחד. יריבים
ערביים וסוכנים מערביים התקוממו. הם
חרתו על דיגלם את הסיסמה המשלהבת
ביותר בעולם הערבי: ד,ד,גנה על הדת.
אפילו גמאל עבד־אל־נאצר לא העז לצאת

לבך יבולה להיות תשובה פשו־טה:
הצבא הסורי הזמין כזאת
תגובה ישראלית.
החשבון, במיקרה זה, פשוט: ברגע שצד,״ל
יפתח בהתקפה, תחוסל התסיסה הפנימית.
גם שונאי־המישטר המובהקים ביותר
יצטרכו להכרח• :מול האוייב החיצוני
— כולנו מאוחדים!״

^ ו ו6

(המשך

שלח יולז־ך
ב״דזומע^ת ליב־רודיכד בפועליו
1 4 0 +ג11ו_וור־ 1כ*י ודזוד־ י כ <4*1 * 1יום
+ור 7י*ביאה 5 -בי,וב* 7־ 9 5ד +רז ל ד רז ״ ר 1 1 9 8 7
לפרטי פג ר. נל ם וכן הנסיעותש ני ך או ל רז נסדד׳ או פיו־סניף
ואט ׳ ת״ א: ו ח׳ בן י הוו ה , 32

תל א בי ב: ו ח׳ אינני 3ו /א
׳ווטליס: אגף מלון המלךווו .

מעמוד )2

פשע למכור אותה. מה עוד שזוהי
אוניית־הדגל של ישראל.
בושה שאוניר. הנושאת שם כזה —
שלום — שהוא שם יקר לכולנו,
תשא בעתיד שם אחר, ודווקא גרמני.
זה כואב.

כמה

י. מ ט חיפה
מיליונים שווה השם?

בריגדה בינלאומית
אם לא עכשיו אימתי? אסור לדחות
את הפעולה נגד ההשתוללות

!3 8ה מונ ^ המס חו ^ ה חו ט.

בצא תו לחו״נו הבטח כספך בפו• אובדן וגויבה

בטרבלר צ׳ק ם של0 0 0 x5 -

לת ד,אוניה השלושה, היא אחת השערוריות
הגדולות ביותר מכל אלה
שנתגלו לאחרונה בממלכת ההסתדרות.
אמנם הסכומים הכספיים הם
קטנים ביחס לעיסקת הפרדסים ולעסקים
אחרים, אך השפלות היא
גדולה הרבה יותר.
אני חיפאי, ונוכחתי בפגישת המשפחות
השכולות בעירנו. לא ראיתי
דבר עצוב ומדכא יותר מזה במשך
שנים.
דן ארנון, חיפ ה
המוסר של הקואופר טיב טבע
עוד לפני שטבעה האוניה — ואת
הסבל הכפול נו שאו תהמ שפחו ת השכולות.

מפתות אותנו

כחן

השניה
־רפילן־ להורדת שעהת דפילך בעל הריח הנעים שריד בנקל
שיער
ם י 1תר בלי לנחת
את השר. ידפילך הישג
שהיד
של המרע
הק1סם ם•
השעיצרי

החודש נפתחים
קורסי ערב חדשים

לקוראה חנה שיפר, שהשמיעה
קריאתה לעשות משהו למען עם

אני לא יודע מה נטפלתם לאפ־שרות
שהנהלת דור לדור נתנה
הלוואה לקרן הבחירות של מפא״י
(העולם הזה .) 1549 הרי בפירוש
נאמר שהקרן נועדה לאלמנות, יתומים
וזקנים. ומי יותר זקן מהמפלגה
הזו, אלמנת דעת־הקהל ויתומה
מכל אהדה?

אברהם כרקוכיץ,

תל-אביב

^ אבל קשה לומר שהיא מיקרה
סוציאלי שלא הסתדר בחיים.

פרי ההמצאה
יש דווקא שכר לדמיון הישראלי.
הנד, דוגמה אחת: אתם פירסמתם
לפני כארבעה חודשים את תגליתה
של נערה תל־אביבית, שהמציאה
בגד־ים העשוי מפרחים בחלקו העליון
(העולם הזה .) 1536 הדבקתם
לזה אפילו שם חדש — פריקיני.
עכשיו מצאתי בעתונים אירופיים
תגלית אמריקאית, שהיא ממש העתקה
של הפריקיני הישראלי, אבל
במקום שהפרחים יהוד את החלק העליון
של בגד־הים, הריהם מהווים
את חלקו התחתון דוזקא.
בגי כווני

הדוכסית והפריקיני
דרך פתת־

תחנה מרכזית) :תל־אביב דרך

השואה וההשוואה

דור לדור

טוני

ת.קוה( 4!) .פינת רת׳ הרכבת;

אבינועם שחדרי, נתניה
^ מי אינו זוכ ר את התפוח של
חוה?

שמואל הוד, רחובו ת
^ אל מכ תבו צירף הקורא הוך
צ׳יק על סך עשר ל״י, כ ת רומ ה לשחקנית
דליה להב ,״ עבור תי קון
האף״ .הוא שלח את ת וו מ תו לפני
שנודע לו כי ד ״ ו ש מוי הו חיי ס
התנדב לנתחה חינם (ראה עמי .)27
המערכת החזירה לו לכן את תרומתו.

ת ל ־ א בי ב :

¥1741*01.

האמריקאית׳ בוזיאט־נאם. כי משם
תיפתח מלחמת העולם השלישית.
לדעתי, חייבים כל האנשים הישרים,
איש־איש בארצו, לארגן בריגדה
בינלאומית לעזרת העם הוזיאט״
נאמי, נגד האמריקאים, כדוגמת המתנדבים
של מלחמת האזרחים בספרד.
נישא
כולנו באחריות — גם אלה

סריטד, הספרית התלוננה על הגברים
בארץ .״אין גברים בארץ הזאת!
אני רוצה להתחתן עם גבר
בן ארבעים וללדת לו ילדים, וזה
בלתי־אפשרי בארץ. כולם, או שהם
נשואים או שהם הוללים.״
׳מיסכנד״ היפר,פיה בארץ השחיתויות.
היא רק שכחה משום מה,
שגברי ישראל לא היו יכולים להתהולל
ולהשתולל, אילו לא מצאו
להם בנות־זוג מתאימות לכך.
לכן, סריטה, אל תתלונני עלינו
לפני שתבקרי את בנות מינך דווקא.
מששת ימי בראשית ידוע, כי הנשים
הן המפתות אותנו, ולאלהיפך.

קרה מה שקרה לנו, ואני מייחל
לכך שגם לא יקרה.

פתח-תקוה ( 120 מול הקריה).
חיפה: רחוב בלפור 5
^בניז הועד למעז החיילי
ספר סו ם. ו הו צאהל או ר

״כבר עברו ה ימים
שבחורות
בלונדיניות עשו
עלי רושם. כבר
טעמנו מכל ה מינים״
מרקו מחזה
ישראלי
תל־אכיב
״בית מפעל הפיס״
יום ג׳ 16.5

כאר־שכע
״קרן״ 17.5

נתניה ״אסתר״
יום ה׳ 18.5
חיפה ״ביתנו״
יום ו׳ 19.5
פרסום בלקין

שהמיספר הכחול של אושוזיץ חקוק
על זרועם, והרואים כיצד ההיסטוריה
חוזרת על עצמה.
בני כהן, פאריס
+ו מי שאינו מ ו נן לזה, שיתרום
לפחות למי שלוח תרופות לנפגעים,
באמצעות הצלב האדום הבינלאומי.

מישמרות הר,ידמה
אתם צודקים במאה אחוזים כשאתם
כותבים על הטירור הדתי
נגד הרפואה. אבל למה אינכם לוקחים
את העניינים לידיים ומארגנים
את הציבור החופשי לפעולה?
מישמרות ליד בתי־ד,חולים, שימנעו
מד,פרחחים החשוכים להפריע
את מלאכת הרופאים ולחטוף גוויות.
זו הדרך. שפה אחרת — של שיב־נועים
והטפות — אינה מובנת לאנשי
ימי הביניים.

גבעתיים

> <+אס הקוראה ברקו מרגי שה כן,
שתעמוד עם כרזה ליד בית־חולים.
בוודאי לא תמצא את עצמה בודדה

הפבום קטן -
השפלות גדודה
לא רק שאתם נטפלים להסתדרות,
אלא שההסתדרות היא די טיפשה והיא
מכשילה את עצמה.
והדוגמה האחרונה על קואופרטיב
אופיר, בה טיפלתם בגיליון האחרון
(העולם הזה ,) 1549 מוכיחה זאת:
קואופרטיב השייך להסתדרות מרמה
את קרן הביטוח השייכת להסתדרות,
וכשקורה אסון סובלות המשפחות.
נידמה לי שהתנהגות אופיר, בע־

הפריקיני •טל טלילה

ויאט־נאם (העולם הזה :) 1549 אני
מניח שאת עקרת־בית טובה, אך
בענייני השואה אינך מומחית גדולה.
אין ולא יכולה להיות שום השוואה
בין השואה שפקדה את עם
ישראל לבין שואות הפוקדות עמים
אחרים מאז סיום מלחמת העולם
השניה — כולל מלחמת ויאט־נאם.
נכון שעל ארץ רחוקה זו עוברת
שואה גדולה, אבל על הקוראה שיפר
לזכור שההשמדה וההרס שם מקורם
בפוליטיקה ולא במהות הלאומית של
הקורבנות.
אני מעריך את הכאב הכנה על
מצבו של עם ויאט־נאם, ואני מצרף
את מחאתי נגד האסון שפוקד אותו,
אך אני מיעץ לא לעשות השוואות.
וכדי שהקוראים לא יחשדו בי שאני
מפלה בין דם יהודי לדם אחר,
אומר: לשום עם אחר עוד לא

חבל שד,ממציאה הישראלית לא
רשמה על כן פטנט עולמי. אילו
עשתה זאת, היתד, בוודאי מתעשרת.
כי באמריקה ובאירופה, בניגוד לישראל,
יימצא בוודאי שוק טוב לבגד
הפרחים המשוגע הזה.

יורם ברזל, ה מבורג, גרמניה
> <+ב ת מונ ה שהופיע הבש בנ עון גר מני
ניראית הדוכסית מוינדזו ר, הדו דה
של אליזבט מלכת ב רי טני ה,
בתצוגה אמריקאית של בגזי־יסי וצ־אי־דופן.
הדוכסי׳תבתה־ , 70 הידועה
כאחת הנשים האלגנטיות ביו תר, בח נה
את הפריקיני הע שוי מפלסטיק,
אולם אתרי הירהורי ם מ מו שכים החלימה
לא לקנות אותו.

זכות קרימה במדור זה
תינתן למבתביהם של קור אים
המצרפים את תצלומי־הם
למכתכיב.

מיכדז
די י״׳ הדחלדיחזח
( )1עוזר צלם. לאחר שירות צבאי, כעל נסיון
כצילום וכעבודות־מעכדה.
( )2עורך מדור תשבצים. מישרה חלקית.
פרטים אישיים, בצירוף דוג מו ת של עבודה, ל שלוח למערכת
העולם הזה, ת.ד , 136 .תל־אביב. לציין על המעטפה ״ מיכ רז צלם״,
או ״ מיכרז תשבץ״.

ה עו ל ם הז ה 1550

תמחרים
*.נ נחוג. יום הולדתו ד,־ 69 של פרופסור
(לרפואת עיניים) ריכארד שטיין,

תנחום ודפנה
נולדה. לאלוף כדורסלני ישראל,
תנחום פהן־מינץ, מהנדס לפי מקצועו,
ורעייתו דפנה, בת בכורה.
* נולד. בלונדון, לשחקנית דליה
לביא ( )24 ולבעלה, מפיק־הסרטים האירי
ג׳ון סאליגן 42 בן בכור, ראובן.
+נחוג. יום הולדתו ה״ 45 של ח״ב
רק׳׳ח תופיק טובי, יליד חיפה ועיתונאי
לפי מקצועו, שהתחנך בצעירותו בבית־ספר
תיכון דתי בירושלים.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 66 של נור־ברט
מזור, איש־עסקים והקונסול הכללי
של שבדיה בתל־אביב, שנפגש, כנציג הקונגרס
היהודי העולמי, באביב ,1945 עם
ארכינאצי היינריך הימלר, מתוך נסיון נואש
להציל את היהודים שנשארו עדיין בחיים
תחת השלטון הגרמני, הצליח לוודא העברת
כמה אלפי צעירות יהודיות לשבדיה.

אפ״ק — אנגלו־פלשתינה קומפאני) ,נמשכה
בסניפו הביירותי והסתיימה, בדרגת מנהל,
במרכז התל־אביבי.
+נחוג. יום הולדתו ה־ 81 של הבל־שן
הירושלמי חנו ך (תורת הניקוד) י לין,
האיש אשר ניקד את ששת סידרי ד,מישנה
(עבור מוסד ביאליק).
*.נ נפטר. בטורון, צרפת, בגיל , 17
ברנארד ויארי, ראש להקת חובבים,
עת התחשמל, בשעת חזרה, מן הגיטארה החשמלית
שלו\ .
נפטר. מהתקפת־לב, בצפת, בגיל
,66 הצייר אריה אלואיל, שנודע בחיתו־כי־העץ,
עיטורי־התנ״ך ונופי־הארץ המזרחיים
שלו, שאחד מהם, נוף ה שו מ רון, נרכש
על־ידי הממשלה והועבר למרכז האו״ם
בניו־יורק, כתרומת ישראל לקישוט אול־מותיו.

הוענק. ביום הולדתו ה־ ,63 פרס
ישראל ת שכ״ז ( 3000ל״י) למדעי־המשפט
לפרופסור (למדעי המדינה ומשפט תחוקתי)
בנימין אקצין, עסקן רביזיוניסטי לשעבר,
שניהל את ההסברה הציונית בארצות־הברית
לפני הקמת המדינה, לאחריה עלה
ארצה, והיה ממייסדי הפקולטה למשפטים
באוניברסיטה העברית.

יו״ר איגוד רופאי־העיניים ומנהל מחלקת־העיניים
בבית־החולים תל־ה שומר זה 17
שנים. שטיין, יליד פראג הצ׳כית ואסיר מח־נות־ריכוז
גרמניים, שתל 800 קרניות מעיני
גוויות נפטרים בעיניהם של אנשים חיים, ב־נסיון
להציל את מאור־עיניהם, עמד לאחרונה
במוקד סערה דתית כאשר עשה זאת בקרנית
עינו של רב ערירי שנפטר בבית־החולים.
+.נ נחוג. יום הולדתה ה־ 69 של גולדה
מאיר, ח״כית מפא״י זה 18 שנים ומזכירת
המפלגה זה
שנה, שנולדה ברוסיה,
גדלה באר־צות־הברית,
בה סיימה
סמינר למורות,
היתד, לולנית במרחביה
וגזברית ב־סולל־בונה
בימיהם
הראשונים, ואחרי
שורת תפקידי־מפתח
יישוביים ב־ 20השנים
שקדמו להקמת
המדינה היתד,
הציר הראשון של גולדה ישראל במוסקבה,
שבה ארצה לכנסת ולממשלה, בה כיהנה
שבע שנים כשרת־העבודה, עשר שנים כ־שרת־החוץ.

נחוג. יום הולדתו ה־ 73 של מר*
דכי פנחס חסון, יליד חברון ועובדו הותיק
ביותר ( 56 שנים) של בנק לאומי לישראל,
שפרש לגימלאות אחר קאריירה בנקאית
שהחלה בסניף הבנק בחברון (אז בנק

^ הוענק.

פרס ישראל

משורר אברהם דויד שלונסקי,67 ,
יליד רוסיה שעלה ארצה בגיל ( 13 על־מנת
ללמוד בגימנסיה הרצליה) ,היה בין סוללי
כביש עפולה—נצרת ופועלי־הבניין הראשונים
בתל־אביב, השתלם במדעי־הרוח בפאריס,
היה בר־פלוגתא חריף של חיים נחמן
ביאליק, יסד את ספריית הפועלים, ועסק גם

ת שלוב תהטקס טי ל
החדי שה ביותר
גאה להציג

אריג איכות נו ס ף
מסידר ת

האריג החדי ש
והמת אי ם ביותר לעונה זו
קליל, נעים, הדור ונוח,
אינו מתקמט וקל לטיפול

דיאולן מג׳יק
לא שה ב על תהטעם המעודן

•א101£ם״ז&ר{ ז?01^6516 זס)?0<*0 01311ז6^ 1ז!6גו - 1?69

לספרות ל

בתרגום ( 70 ספרים 30 ,מחזות) ובספרות
ילדים (עוץ לי, גוץ לי).
הוענק. פרס ישראל לחינוך לפרופסור
האוניברסיטה העברית (לחינוך) עקי־בא
ארנסט סימון 68 יליד ברלין ותלמידו
של מרטין בובר, המקדיש כל שעד,
פנוייה ללימוד תלמוד וחיפושי דרך לרו-
קיום בשלום עם העם הערבי.
* הוענק. פרס ישראל למדעי־הרפואה
לפרופסור (לבקטריולוגיד ),אריה ליאו
אוליצקי 69 שהיה לפני 40 שנה רופא
בית־החולים הדסה בצפת, ממנו עבר לעבודת
מחקר בירושלים (מחלות מדבקות בתנאים
אקלימיים שונים).
^ הו ענק. פרס ישראל לציור ופיסול
למרסל ינקו 72 יליד רומניה, מראשוני
אסכולת דאדא, אדריכל ומייסד כפר־האמנים
עין־הוד שבמבואות חיפה.
^ נבחרה. על־ידי העיתונות הלונדונית
למארחת של המאה, ילידת ארצות-
הברית פלייר קולם מאיר ,50 ,שהגיעה
ללונדון לפני 14 שנה כנציגתו האישית של
דוייט אייזנהואר להכתרת המלכה אליזבת,
נשארה שם ונישאה, בשלישית, לאיל תעשיית
העצים, היהודי תום מאיר, פתחה טרקלין
חברתי, בו היא מארחת כל יום רביעי
אחר הצהריים את בחירי החברה הבינלאומית,
עליהם נמנו, בחצי השנה האחרונה,
קארי גרנט, ג׳ודי גרלנד, יהודי מנוחין,
קונסטנטין מלך יוון. פלייר זכתה גם בהילה
של ציירת מצליחה, הציגה בשנים האחרונות
בריו דה־ז׳ניירו, רומא, פאריס, אתונה, לונדון
וניו־יורק.

במרחב
סנריה
אי פ ה
מ קו ס
אללה?
סגן איבראהים חלאס, עורך
לקח יותר מדי ברצינות את הסיסמות ששמע
באסיפות הפוליטיות של אל־בעת. עורך
צבא הענן, שבועון שאינו שונה בהרבר. מ־בטאון
המטכ״ל בישראל, ביטא את תורת
מפלגתו במאמר שנשא את הכותרת :״הדת
הפכה את הערבי לגבר עלוב, נכנע ואדיש.״
הוא כתב: האומה הערבית מציגה לעצמה
ג׳ייש אל־שעב,

שאלות. אח ת מ הן היא, כיצד לגלות את השיטה
שתאפ שר לה ל שוב ולהצטרף ל שיירת
הקידמה.
עד כה היו פני האומ ה הערבית מו פני ם
לאללה. היא חיפ שה ערכים מיו שנים באיס לאם
ובנצרות, נ שענה על הפיאודליזם, ה־קאפיטליזם
או שיטו ת אחרות של ת קו פו ת
אשר עבר ז מנן. לשוא. כי כל הערכים האלה
הם שעשו מן הערבי גבר עלוב, נכנע

מתפללת כדמשק
אסור לכרוע ברך?
ואדיש, הסובל את גורלו תוך חזרה על הפסוק
הפול חני :״ אין מנוס ואין כוח מחוץ
לאללה הכל־יכול.״

הקצין ניגש לצייר את ״האדם החדש• באומה
הערבית: הוא מא מין שאלוהים, הדתות,
הפיאודליזם, הקאפיטליזם, האימפריאליזם
וכל הערכים שהינחו את החברה ה ישנה
שוב אינם אלא מו מיו תחמ סו ת, ש מקו
מן רק ב מוזי אוני ם של ההיסטוריה.
אין לנו צורך בגבר המתפלל וכורע
ב רן, ה ס רכין ב שפלו ת את ראשו, או ה מבקש
מאלוהים מחילה וכפרה. האדם החדש
הוא סוציאליסט, מהפכן!״

קריאה למישמרות. המאמר הוכיח
מיד לחלאם שהוא טעה. הסתבר שדווקא ד.־;
אדם הישן בסוריה הוא מהפכן. או שואף
לבצע הפיכה. מכיוון שההפיכה כוונה נגד
אל־בעת, מצא חלאס את עצמו במצב ביש.
הוא נעצר, ועותקי המאמר הוחרמו. הממשלה
מיהרה לכנות אותו פרובוקטור, שכתב
את מאמרו לפי פקודת אמריקה וישראל.
לשוא. בכל המיסגדים קראו המואזינים
להתקומם נגד שלטון הכופרים. מנהיג האחים
המוסלמים, השייך חבאנאקה, קרא למלחמת־קודש
נגד הכופרים במדי־צבא. הוא נעצר —
ומייד התייצבו ראשי הכנסייה הנוצרית בראש
הדורשים לשחררו.
הסוחרים שבתו. אל־בעת קרא למישמרות
הפועלים המזויינים לשבור את השביתה. הם
עשו זאת בדרך הפשוטה: הם פרצו כל
חנות נעולה .״זוהי קנונייה של הריאקציה
הערבית והאמריקאים!״ קרא רדיו דמשק,
שלא שכח להוסיף שותף שלישי: הציונות.

ה עו ל ם הז ה 1550

סוחף אותך בקסמיו...
דווי מתח. העזה. פתוי.

7/ 77/7 /777/7
סרט המדבר ללב גברים ונשים

.דייל• מייל־־

בסינרמהאתה חי אתהסרט. חוזהבצילומים

נפלאים

המסך

הגדול

בעולם

ץ ס8גא $£ו0סא* 8ז

0ז*8ג $סואסזאג

ז£1ד*1א\ *0ו£$$ז

ס 08ז 8£0א*ו88

£א 0זו ״ 80 וא 0$ז

0אגזא0יא7£$ץ

זאו\*81£ 5/וא *£7

£8א 8ג1£$ 0גג(

החל ממוצ״ש 20 למאי 2 ,הצגות לערב .9.15 ,6 :
החלה מכירת כרטיסים מוקדמת במשרדים ובקופת הסינרמה

הצגת גאלה.
מוצ״ש 20 ,למאי9.20 ,
בערב, ב ח סו ת האגודה
למלח מה בסרטן

במחירים .5.50 ,4.50 ,3.60 ,2.85 :

למבקרי הסר ט
פרס גדול

מדי ערב בהצגה 2

תצוגת אופנה —
קיץ 1967

לפני הסרט

תצוגת־אופנה

תוספת 2ל״י לכרטיס — רק
להצגה זו כתרומה לאגודה.
ליתר ההצגות — מחירים רגילים

בבר־נזרבד א ־ז ־ לןדךבענל

שבוע גאלה.

ח י 1
מכונית השנה שתוגרל (ללא מסים)
בין פותרי השאלון. נא דאגו למלא את
השאלון׳ המחולק בכניסה ל״סינרמה״.

עם דוגמאות מביגוד הסרט
בהשתתפות :

דרבי־ניט, נעלי־־מרה,
תבשיטי־ענג, לודזיה
סלון וטורי ת ס רו קו ת
כרטיסים במחירים רגילים
בקופות

במדינה העם נשיא
מו ס ל מי

ר 1יאכ

שבוע לפני יום־ד,עצמאות הישראלי, קרה
משהו בהודו הרחוקה. לא היד, לו כל קשי
לישראל — אך היה בו לקח לישראל.
הודו נולדה — סמוך לתקומת ישראל —
תוך כדי מלחמה בשכנתה המוסלמית, פאקי־סתאן,
אחרי חלוקה שנכפתה על הארץ. במלחמה
זו נהרגו מיליונים משני הצדדים,
תוך מעשי זוועה נוראים, מעשי־טבח ושחיתות.
מאז
נסושה מלחמת־חורמה בין שתי המדינות.
מדי פעם מתלקחת ביניהן מלחמה
חמה. לפני שנתיים פלש הצבא ההודי ל־פאקיסתאן,
אחרי שאנשי־גרילה, שקיבלו את
השראתם מפאקיסתאן, פלשי לשטח הודי.
כשאין מלחמה קרה, מתנהלת בין שתי
המדינות מלחמה זעירה, מלחמה פוליטית
ומלחמה כלכלית. השינאה בין השתיים היא
טוטאלית, ורוב ההודים לא השלימו עם עצם
קיומה של פאקיסתאן, שבה הם רואים חלק
ממולדתם השדודה.
אולם בהודו נשארו כחמישים מיליון מוסלמים,
הרוחשים אהדה — גלוייה או מוסווית
— לשכנה המוסלמית. רבים חושבים
שהם גייס חמישי — ממשי או פוטנציאלי
— ושהם מסכנים את בסחון המדינה.
אולם מנהיגי הודו מבינים כי עליהם להוכיח
שמוסלמים והינדואים יכולים לגור יחד,
בשלום ובדו־קיום. והם מסיקים מכך מסקנות
ממשיות.
אפילו הקנאים. מסקנה זו באר. לידי
גילוי השבוע, כאשר נבחר כנשיא הודו, ברוב
גדול, פקיד ומחנך בשם זכיר חוכיין.
שמו מעיד על דתו: הוא מוסלמי, בן המיעוט
הלאומי־דתי. התפקיד (שהוא חשיב
בהודו יותר מאשר בישראל, בשל הסמכויות
הנתונות בידי הנשיא) נמסר למוסלמי, כדי
להפגין את זכויות המיעוט ושותפותו במדינה.
אפילו
האופוזיציה ההינדואית הדתית־הק־נאית,
שהתנגדה לנשיא מוסלמי, לא התעלמה
מן הבעייה. היא מציעה מועמד הינדואי
— אך צירפה אליו, כמועמד לתפקיד סגן־
נשיא, אדם מוסלמי.
חוכמת החיים. בישראל, שחגגה השבוע
את עצמאותה, לא עמד שום ישראלי
ערבי על במות־המיצעדים. שום תפקיד
בכיר במדינה לא נמסר מעולם לערבי. הנשיא,
כל חברי הממשלה, כל סגני־השרים,
יו״ר הכנסת, כל סגני יו״ר הכנסת, כל ה־מנכ״לים,
כל הדיפלומטים וכל השופטים העליונים
בישראל הם עיברים.
היחס המיספרי בין הרוב והמיעוט שווה
בישראל ובהודו. יחסי־האיבה בין המדינה
ושכנותיה, סכנת המלחמה, אהדת המיעוט
לשכן העויין — מכל הבחינות האלה יש
דמיון רב בין שתי המדינות.
רק דבר אחד שונה: חוכמת־החיים של
המישטר, המייצג את הרוב. ההודים מבינים
כי טובת המדינה, שלמותה ויציבותה, מחייבות
יחסים הוגנים בין הרוב והמיעוט, ושיתוף
המיעוט בבעלות על המדינה.
ואילו בישראל נחוג יום־העצמאות כחג
המדינה היהודית והרוב העיברי. במידה שהערבים
חגגו, הם עשו זאת מאונם, או
מתוך חנפנות. הם ידעו: אין זו מדינתם, אין
להם חלק או נחלה בה, והם מהווים בד__ ,

לכל היותר — מיעוט חשוד ונסבל.
זוהי המציאות של — 1967 ואין בה ברכיי
למדינה, שנכנסה השבוע לשנת קיומה
ה־ .20
נחסר שוק
ב שניפישוק

דו־בק דו־יאל

^רסוס ד־ר יעקבסון

10 11£5ס 6 $ 1 1 £א2 0 * 1

גילוי עיסקת הפרדסים לא זיעזע את
מפא״י. הודה השבוע מבקר המפלגה, אלוף-
מישנה בדימום נחום שדמי :״מפלגה בת כ־
200 אלף איש איננה מקום לכל מיני פושעים
וסוטים, אך איננה יכולה להיות גם
כולה עדת כר,נים.״
הוא לא התכוון רק לגיבוריה המפוקפקים
של עיסקת הפרדסים — שכולם חברי
מפא״י. שכן, כפי שהודה באוזני כתב מעריב׳
מלבד החברים היקרים מנחם ים־שחור,
שלמה רעיף ומשה שמואלי, פשתה השחיתות
החברתית בכל דרגי המפלגה.
מה קורה לחבר־מפלגה כזה? במקום לגד
(המשך בעמוד )10
ה עו ל ם הז ח 1650

החשבון המוזד שר אידהכספיס שד הסוכנות
ך • אשר מזכירים מעילות ועיסקות מפוקפקות בזמן
^ האחרון — חושבים מייד על ההסתדרות ועל קופות־הגמל
שלה. עיסקות אשר העולם הזה — ואחריו גם כמה
מחברי הוועדה המרכזת של ההסתדרות — דרשו להעבירן
לטיפול המשטרה.
על דרישה זו הגיב קצין בכיר במחלקה הכלכלית של
המשטרה :״זה עוד חסר לנו! מספיק לנו עם הסוכנות!״
הוא התכה־ן לחקירה, עליה דיזזח העולם חזה () 1541
במלים אלה :״המשטרה חוקרת בסודיות רבה עיסקה מפוקפקת
בה משחקת הסוכנות היהודית את התפקיד הראשי.״
במרכז החקירה עומד השם הוללים, איגרות־חוב שמוציאה
הסוכנות היהודית למכירה בארץ ובחו״ל. המשטרה החלה
מתעניינת בהן לאחר התמוטטות בנק פויכטוזנגר.
האבא של הוללים הוא בן שנדר (מתחרז עם שן פר),
סגן מנהל מחלקת הכספים של הסוכנות היהודית.
קציני המשטרה, שחקרו את התיק, פנו אוטומטית גם אליו.
העדות שגבו ממנו נחשבה יותר כעדות על רקע הקשרים
הכספיים בין הסוכנות לבין פויכנוווער. הם לא התעניינו
בחלקו האישי בתיק. הם לא חשבו כלל שיש חלק אישי.

הס לא טרחו כלל לחפש דף לכן יוצא־דופן,
הנושא את חתימתו של בן שנדר, ומדובר כד
בעסקים פרטיים בהחלט. וזה תוכנו :״הנני
מיפה את כוחו של אהרן רב קמחי לקנות
ולמכור נירות ערד עבורי״.
בכתב יד הוסיף קמחי, מנהל פויכטתנגר, את ההוראה
הבאה :״לשמור בתיק מיוחד.״
הוא לא חשב שיבוא יום שתוכן התיקים של פויכטוונגר
— גם התיקים המיוחדים — יספרו את סודותיהם.

זזג\2י — אבל לא יפה
** ה מסתתר בתיק זהי
/3אפשר להגדיר זאת במלה אחת: שוחד.

אלא גם בשל הסידור הנוח לתשלומים.
הסוכנות היהודית — כלומר שנדר — היתד, מוסרת לבנק
מסויים איגרות בחמישה מיליון דולאר, למשל. את התמורה
היתד, מקבלת רק כעבור חודשים מיספר. כמה חודשים?
זאת קבע, בכל מיקרה ומיקרה, בן שנדר.
בגלל הביקוש הרב להולליס, היה הבנק מוכר כמעט מיד
את איגרות החוב. את הכסף — חמישה מיליון דולאר,
או תמורתם בל״י — היה מחזיק בקופתו, ומשתמש בו
לגילגול עסקיו. ככל שיכול היה להחזיק את הכסף זמן
ממשוך יותר בקופה — כך הרוויח עליו יותר.

במלים אחרות: ככל שהיה משכנע את שנדר
לדחות את מועד פרעון התמורה של האיגרות
כף הרוויח יותר.עד כאן — הכל יפה וחוקי.
מכאן ואילך הכל אולי חוקי — אבל בוודאי לא יפה.

יזוציא, בלי להב1יס
שנדר היה חשבון רגיל בבנק פויכטוונגר. בזה לא
/נבדל מעולי־גרמניה אחרים. החשבון היה קיים בבנק
זה שנים מרובות, עוד לפני ששנדר הגה את רעיון הוללים.
הרעיון נולד ב־ ,1959 ומשנת 1960 החל חשבונו של
שנדר בבנק פויכטוונגר לגלות פעילות מוזרה. בתקופה זו —
— 1.12.60 גם כתב שנדר את יפוי־הכוח לקמחי ,״לקנות
ולמכור ניירות ערך עבורי.״

י אמנם מקובל שלקוח נותן -במיקרים מיוחדים
-יפוי־כוח לבנק שלו לסחור כשמו
בניירות ערך. יפוי־כוח זה ניתן לפקיד העוסק
בניירות עיר -אך בשום אופן לא למנהל
הכללי של הבנק.
אכל לא זה הפגם העיקרי ביפוי-כוח זה.
חמורה הרבה יותר העובדה, כי שנדר וקמחי

בן שנדר
הוא העמיד לרשות הלקוח המיוחס עשרות אלפי ל״י לניהול
עיסקות בניירות־ערך. שנות השישים הראשונות היו שנות
הגיאות של הבורסה הישראלית. כל עיסקד, הסתכמה בריווח.
בנקים נהגו אמנם להעניק כסף לרשות לקוחותיהם, למימון
עיסקות מסוג זה. אך בשום אופן לא יותר מאשר
״ 257 של העיסקה. כך שאם לקוח קנה ניירות־ערך באלף
לירות, קיבל הלוזאה על כך של 250 לירות.

שנדר קיבל ק/ס 100 מן הבנק. ובניגוד לחוק־הברזל
של הבנקאות, לא המציא ערבויות או
בטחונות להלוואות אלה.
ב־ 1964 התהפך הגלגל. הבורסה הישראלית החלה להידרדר.
ניירות הערך של שנדר, במימון הבנק, ירדו בערכם מיום

•710 70110נחש;13
£ 1.711.צ!84

מ ) .צד1זי<־ 11•׳,1״1.1

ליום. היה צורך להיפטר מהם ולמצוא עיסקות טובות יותר
בבורסה, שיבטיחו הכנסה — ולא יסתכנו בהפסדים. הבורסה
המתאימה לכך היתד, הבורסה של ניו־יורק, שבאותו זמן
בדיוק נכנסה לאחד ממעגלי־השיגשוג שלה.

א\ז מי רעזה \זב?\ 21
ץ ם בבורסה המשגשגת ביותר יכולות לבוא תהפוכות,
וניירות ערך יכולים להפסיד הרבה במהירות. לכן דאגו
הפעם קמחי ושנדר שהעיסקות יסתיימו בריווח.
הם מצאו דרך פשוטה: במקום לקנות ולמכור בבורסה האמריקאית
עצמה, החליטו לסחור בניירות־הערך של הבנק
עצמו, שהיו ארוזים בכספות שונות.

ה 17,0 32 . /
4 9.5 2 5 .2 3
4 9 ,3 4 8 .1 6
1 5 .7 8 7 .1 6
4 6,8
1 2 .1 6

א 0 ,ע3 2,4 * 2 .

3 3 ,7 6 1 .0 0

\ י 3 1 .0 25-0)1,

של בן שנ דרב בנ ק פוי כ טוזנג ר בתל־אביב.
הוא מראה חוב של קצת למעלה מ־17

אלף לירות בתחיל ת העמוד, ב־ , 1.1.65 שקפץ מיד ליזתר נז־
49 אלף לירות, בעיסקח ה שנייה, לאחר קניית ניירות ערך.

הבנק עצמו הוא שמכר ניירות עיר לשנדר
ובעבור זמן קצר קנה אותם ממנו כחזרה.ותמיד שנדר הרוויח -והבנק הפסיד.
איך נעשה הדבר? היו סוקרים את לוח־ד,תנודות של הבורסה
בניו־יורק, בוחרים את נייר־הערך שמחירו עלה יפה
בימים האחרונים. אם נייר זה נימנה בין המלאי של הבנק,
היו מחליטים כי שנדר קנה אותו ביום שהחלה ד,עליה, ומכר
אותו לאחר ר,עליה.

את הקנייה והמכירה ביצעו, למעשה, בעת
ובעונה אחת. אכל ברישומים של הבנק היה

שנד 3111 )1*3 (1
ישבו משני צידי שולחן־העסקים. שנדר העניק
זכות-הפצה כשם הסוכנות, וקמחי ביקש תנאים
טובים יותר לבנק שהוא עמד בראשו.

הרקע: שנדר היה ממונה מטעם הסוכנות על הפצת
איגרות הוללים. אלה הן איגרות מבוקשות מאוד, הנותנות
ריבית נאה, פטורה ממס ומהצהרה במס־הכנסה.
המכירה לקהל נעשית באמצעות בנקים, המקבלים עמלה
של 3.5אחוזים על טירחתם.
מרבית האיגרות נימכרות לציבור הישראלי, ובעיקר לאלה
המחזיקים בצורות שונות מטבע זר, כגון מקבלי הפיצויים
מגרמניה. לכן היו בנק לאומי ובנק פוי כ טוו ע ר המפיצים
העיקריים של הוללים. עד כה נימכרו 11 סדרות הוללים,
בסכום כולל של 63 מיליון דולאר.

והנה, חשבון עובר־ושב מיספר 61132/69003
של כן שנדר, הוכיח את עצמו כבעל סגולה
מופלאה: שנדר הוציא ממנו בספים -מכלי
שיכניס בו תחילה.

הבנקים היו צמאים להולליס לא רק בגלל העמלה הטובה,

שנדר, שנשאל על כך על־ידי כתב העולם הזה, ענה :״אני
לא זוכר אם הכנסתי לחשבון אחרי מתן היפוי־כוח
איך בכל זאת היה כסף בחשבון?
מנהל הבנק, אהרן קמחי — ששיגשג מן הנתחים הגדולים
של איגרות הוללים שהוענקו לו על־ידי שנדר — דאג לכך.

אולם כדי לקבל להפצה את בל
קשת -זקוק הבנק לקבל את
שנדר. בי הוא -ורק הוא -
לאיזה בנק ימסור איגרות אלה

הבמות המבו־הסכמתו

יבול להחליט
להפצה.

חשבון עובר־ושב מבוסם על העיקרון הפשוט, שהלקוח
יכול להוציא מהשחבון רק מד, שהכניס לתוכו.

מופיע: שנדר קנה ב־ 1לחודש כמחיר נמוד,
ומכר ב־ 20 לחודש במחיר גבוה.
את הריוזח הזה הכניסו לחשבון מס׳ .61132/69003
שנדר, בהתנשאות אולימפית, לא התעניין אם אמנם יש
כסף בחשבון או לאו. כאשר היה צריך כסף — משך צ׳ק,
והבנק שילם. היו תקופות שמשיכת־היתר הגיעה לרבבות.
הוא עצמו הכחיש בכל תוקף, שבאיזה שהוא בנק אפשר
בכלל לבצע עיסקות כאלו.
אכן, קשה להאמין שבנק יבצע רישומים כוזבים, שבהם
הוא מרמה — בסופו של דבר — את עצמו, לטובת לקוח
אחד, על חשבון לקוחותיו האחרים. אבל בידי העולם הזה
התעודות המוכיחות שדבר זה אמנם נעשה.

שנדר הכחיש שמשך כסף מהחשבון, כזמן ש
(המשך בעמוד )29

במדינה

מחווה מיותר של מוססנה לישראל:
משלחת של מפייס ונויח-זו1(18 צוח

(המשך מעמוד )8

סור אותו למשטרה מייד, כדי שתקבע אם
עבר על חוקי המדינה, בודקים את העניין
בוועדת הביקורת הפנימית. ויזחרי זה? ״יש
תופעות שאם חבר עושה משהו רע — מעיפים
אותו, כדי להורידו, למעלה.״
כי במפא״י, אליבא דשדמי ,״שונאים ביקורת
כמו אבות אבותינו, ששנא אותה
בעיירה שניפישוק אנו סוחבים איתנו
מורשת גלותית של התקיף בעיירה קטנה,
שאינו אוהב ביקורת. מאז התקדמנו — אנו
כבר בעד ביקורת. אבל רק אצל השכן.״

•חסי חזץ
דוג מ ה
חינוכי ת
הנהלת עיריית תל־אביב נזעקה השבוע
להכחיש עלילה זדונית. הכריז סגן ראש־העיר,
עורך־הדין הרפ״יסטי מיכאל כספי:
״העיריה אינה מארגנת משלחת תלמידים
לגרמניה!״ הוסיף אחריו יו״ר ועדת החינוך
העירונית, יוסף בורשטיין :״ללחישות בעניין
משלחת כזו אין שום יסוד במציאות!״
אולם לתלמידי בתי־הספר התיכוניים ב־תל־אביב
היתד, גירסה שונה.
שליחות לאומית. סיפרה רחל שפירא ,תלמידת השמינית בתיכון עירוני ד׳,
לכתב העולם הזה :״לפני שלושה חודשים,
בסביבות חנוכה, הופיע בבית־ספרנו הדוקטור
שאול לוין, מאגף החינוך של העיריה.
הוא בינם אותנו לשיחה על נסיעה לגרמניה,
והסביר שזו שליחות לאומית חשובה ואחראית.
הנימוק שלו היה, שאם ישראל לא
תשלח משלחת נוער לגרמניה, יפסיקו הגרמנים
לשלוח נוער לישראל.
״דוקטור לוין ביקש מאיתנו שלא נובר
על העניין מחוץ לכותלי בית־הספר, ובעיקר
לא עם עתונאים. כי הם עושים מכל דבר
קטן סנסציה גדולה.
״אחרי חודש הופיעו אצלנו שני גרמנים
ממחלקת החינוך של עיריית מינכן. הם
שוחחו איתנו על פרטי הסיור, ונקבע כי
המשלחת תשהה בארצם 12 יום. ובאמת,

רמוססנה

* הו עדיין סוד כמום.
! רק שמועות אחדות הסתננו עד כה החוצה.
הידיעה היא זו:

ח״כ נתן פלד
למה?

משלחת של מפ״ם הוזמנה לסקר כגוש הקומוניסטי.

תחילה יבקרו שני אנשי־מנגנון של מפ״ם — ח״כ נתן פלד
והמזכיר המדיני יצחק פטיש — ברומניה.
(בין הדיפלומטים הקו מוני סטיי ם בי שראל כבר פ שטה הבדיחה
כי זו הי מהדורה חדשה של הצמד סם אלין־מולוטוב. כי השם
סטאלין נגזר מן המילה פלדה, והשם מו לו טו ב מן המילה פטיש).

אבל זהו רק חלק מן האמת.
אחרי הביקור ברומניה יחזור פלד לארץ. אבל פטיש ימשיך
בדרכו. הוא יסע לברית״המועצות ולארצות קומוניסטיות אחרות.
בניגוד ליגאל אלון, שביקורו בלנינגראד (בראש משלחת ישראלית
לקונגרס מקצועי) עורר מורת־רוח בקרב הסובייטים, הרי שליח
מפ״ם יכול לקוות לקבלת־פנים רישמית.

יקכלו את פניו בכל הככדד, כחמימות מופגנת.

**הי הפיכה

להפגנה

על כך

אין

עדיין

תשובה

7 2ברורה ומלאה.
מפ״ם היא חלק מן הקואליציה הממשלתית בישראל, היא גם
מפלגה ציונית ממושמעת. לא יעלה על דעת איש כי מפ״ם תעשה
משהו שלא על דעת הממשלה.

באשר איש־מפ״ם נוסע לחו״ל, הריהו משמש -
למעשה -שליח כלתי־רישמי של משרד־החוץ.

אחרי כמה ימים שלחו לנו טופס, המיועד
להורים, בו הם מתבקשים לאשר כי הם
מסכימים שנצא לסיור באיטליה, צרפת,
אוסטריה וגרמניה*.
״בהתחלה הסכמתי לנסוע, אבל אחר־בך,

זה ברור בירושלים, וזה ברור גם במוסקבה ובבוקרשט.

הזמנת המשלחת מהווה, איפא, מחווה זהיר של
ידידות כלפי ממשלת ישראל.

פשר לנחש מדוע עושים זאת הרומנים. זהו חלק מן
^ המערכה השיטתית שלהם להתקרב לישראל — מערכה שהיא
עצמה חלק מניסיון שיטתי להתקרב שוב אל המערב, ולזכות —
בסופו של דבר — לעזרה כלכלית מצד אירופה המערבית ואמריקה.
אך איזה עניין יש לרוסים לעשות מחווה כזה ברגע זה?

יתכן כי זהו להץ סמוי כלפי הערבים, שכא לרמוז
להם כי העזרה הסובייטית אינה מובטחת להם
ככל מחיר.
הרוסים רוגזים על עבד־אל־נאצר, מפני שלא הסכים להכיר
בגרמניה המזרחית.
יתכן גם כי זהו פיצוי לישראל על העמדה ד,סובייטית, החד־צדדית,
לטובת סוריה (אף שאין ספק כי מאחורי הקלעים מנסה
ברית־המועצות לשכנע את הסורים לנקוט קו מתון יותר).

כך או אחרת -זהו סימן, קטן אף בעל־משמעות,
להפגה נוספת של המתיחות מוסקכה־ירושלים.
כך הוא נירשם גם בדו״חים של השגרירויות הזרות בישראל.

כשראיתי שמסתירים ומכחישים את העניין,
כאילו שזר, משהו מלוכלך, אז נשבר לי
מכל העסק והתחרטתי.״
שיטה חינוכית. מחנכת הכיתה, ה־מורה
מלכה, סירבה לדבר על ענייני המשל־חת
.״אני מצטערת,״ אמדה ,״אך אינני

* הטופס הנו שא את התאריך מארס , 1967
נמצא במערכת.

כמה?

מגד חוגה
אחוד

*** בון ן ימים לפני שהכנסת יצאה ל־
^ פגרת הפסח, נעלם, לפתע, ח״כ מיקוניס.
זה היה בלתי־רגיל. כי מיקוניס הוא
סיעת־יחיד. לנציג יחיד כזה קשה להעדר,
אפילו כשהוא חולה.
יתר על כן: באותו יום היה צריך לפתוח
הקומוניסטי בתל-
כנם שלברית הנוער
אביב. שמו הופיע בהזמנות ובמודעות. אך
הוא עצמו לא הופיע.

הוא נסע לרומניה.

ף ודעי־דבר, העסוקים כבר בניתוח
ביקור ישראלי אחר ברומניה (ראה סיס־גרת
שניה) עדיין מנסים לפענח את תעלומת
ביקורו של מיקוניס שם.
הם שמו לב לעובדה שמיקונים ביקר
ברומניה סמוך לביקור שר־האוצר, פינחס
ספיר, באותה ארץ.

האמת היא כדיוק להיפך.

נסיעתו של מיקונים עוררה מורת־רוח
רבה בחוגי צמרת האוצר. עתה מרננים
שם כי מיקוניס הפריע להם.

ם כן, מה עשה שם?
הנד, פתרון התעלומה:

מיקונים נפגש עם ראשי הטפ

לגה הקומוניסטית הרומנית כדי
לשכנע אותם להעכיר את המיטהר
הרומני-ישראלי דרך הכרות
כלכליות של מק״י.
הוא הסביר להם כי כל המפלגות הישראליות
הן גם טרסטים כלכליים, וכי אין
למק״י כל סיכוי להשיג השפעה בישראל
אם לא תהפוך גם היא לאימפריה כלכלית.
הוא דרש, בשם הסולידריות הקומוניסטית,
כי יינתן למפלגתו לקצור חלק מן הקציר
של המיסחר החדש.

עקרון ע^מו
1 1גם כעכר נהנתה מק״י מפירות
המיסחר עם הגוש הקומוניסטי.
אינו חדש.

לצורך זה הקימה בעבר שורה של חברות
כלכליות, בעלות הסתעפות בינלאומית, אשר
בראשן עומדים עסקנים מפלגתיים. חברות
אלה הופיעו כנציגות חברות מיזרח־אירו־פיות
(צ׳כיות ואחרות) .אחת מהן ייבאה
מברית־המועצות את הספרים, שחלק ניכר
מתמורתם נשאר בארץ.

בצורה זו מימנה מק״י הקטנ
מדברת
עם עתונאים.״ אך רבים מתלמידיה
אישרו את סיפורה של רחל בדייקנות.
עתה תצטרך עיריית תל־אביב להחליט:
או שתכחיש את הכחשתה, או שתרענן קצת
את השיטות החינוכיות הנהוגות בבתי־ספרה,
כדי שתלמידיה לא יבשלו בשקרים כה גסים.

חינן ך

מוווו 1ער 0הח״נ באוט נרח׳ גטי?

ח ״כ שמואל מיקונים

טנה את הוצאותיה הגדולות -
ובעיקר את הוצאת היומון ״קול
העם״ ,שהוצאותיו עודות כהרבה
על כוח-המימון שד מפלגה שזכתה
בבחירות ד־ 13 אדף קודות, ועברה
בקושי את אהוז-החסימה.
עם פילוג מק״י, נשארו שני הפלגים שותפים
לרוב ההברות האלה. בניגוד לרעש
שעורר הפילוג בשטחים אחרים, הרי חלוקת
הנכסים הכלכליים נעשתה בשקט ובהסכמה.
אולם כל העיסקות הקטנות בעבר היו
כאין וכאפס, לעומת האפשרויות הגלומות ב־יחסי־המיסחר
החדשים בין ירושלים ו־בוקרשט.

עסק של הרבה מיליונים -
ואילו הצדיחה מק״י להעכיר חלק
ממנו דרך חכרה משלה, יכלה להפיק
רווחים שד מאות אלפים.

אולם משרד־האוצר הישראלי לא ראה זאת
בעין יפה. והרומנים מעוניינים כרגע הרבה
יותר בפינחס ספיר מאשר בשמואל מיקונים.

על א שכנזי ם
ועל ס פר די ם
כל המדינה מכירה את מבחני הסקר, אולם
רק מעטים יודעים שישנו גם מיבחן
הסכר. הראשון בורר ומגלה את מיטב הכשרונות
הצעירים, כדי שיהוו את העתודה
התרבותית והמדעית של המדינה. השני מנפה
מתוך עתודה זו את בני עדות המזרח.
עובדה מדהימה זו ידועה עתה רק לקומץ
פקידים במשרד־החינוך, אולם הם, חרף כל
רצונם הטוב, חסרי אונים כדי להילחם בה.
הנקודה הקטנה. מומחי משרד־החינוך
גילו, לאחר שהנהיגו את מיבחני הסקר, כי
טמונה בהם אפלייה יסודית. שני תלמידים
בעלי כשרונות שווים, שגדלו בתנאי־חיים
שונים, משיגים תוצאות שונות במיבחנים.
התלמיד שגדל באווירה תרבותית ובמשפחה
שנהנתה מרמת־מחייה גבוהה, ישיג את עמי-
תו, ממשפחה מרובת־ילדים ומחוסרת־אמצעים.
לכן הכינו במשרד החינוך תדריך מפורט
ומסובך, שנועד לקדם את התלמידים המקופחים׳
שהרוב המוחלט מביניהם נימנה על
עדות המזרח. התדריך זכה גם לכינוי בפי
פקידי המשרד: סקר ב׳.
אולם חיש מהר התברר, כי סקר ב׳ אינו
מונע אפלייה. ההיפך: לפעמים הוא דווקא
מגביר אותה. בבתי״ספר רבים בוררים המנהלים
את התלמידים שעברו את הסקר ה־רגיל,
דוחים את אלה שעברו אותו בהתאם
לתקנות סקר ב׳ .אף אחד מהם לא מכריז
על כך בגלוי. אולם בצורה לא־רישמית
מודים רבים, כי הם עושים זאת ״מתוך
דאגה לרמת בית־הספר״.
הסביר השבוע דובר משרד־החינוך, יחיאל
לקט :״נכון שאם ספרדי ואשכנזי, שיש להם
ציונים שווים, יבואו לפני מנהל בית־ספר,
יתכן שהוא יעדיף את האשכנזי, ואם רוצים,
אפשר לקרוא לזה אפלייה. זה נעשה בגלל
סקר בי, אבל בסופו של דבר זו רק נקודה
קטנה בכל העניין. כי סקר ב׳ נעשה דווקא
כדי למנוע את האפלייה.״

לבן נכשלה השדיחות.
ה עו ל ם הז ה 1560

* הו מאמריהסתה. בלי כחל ושרק.
( לא מאמר אלגנטי, הבא לשקול בעדינות
שתי נקודות־השקפר, יריבות, מתוך
נבונות לראות את שני צדי המטבע
ולמצוא את החיוב שבכל אחד מהם.
לא מאמר הבא לטעון כי הצד האחד אינו
צודק לגמרי, וכי יש מידה של צדק גם
לצד השני.
לא מאמר אוביקטיבי, ולא מאמר ניטראלי.

מעולם לא הייתי, ולעולם לא
אהיה, ניטראלי בין מוות וחיים,
כין רצח והצלה.
לא אהיה ניטראלי במלחמת בני־אור ו־בני־חושך.
ולא
יהיה מקומי בין אותם האינטלקטואלים
עדיני־הנפש, הסולדים מתיאור הדברים
בצבעים של שחור ולבן.

רובן ידועות לנו כיום רק מן הספרות,
אך שנרשמו בספר דברי הימים בדמעות
של אמהות, אלמנות ויתומים ללא־ספור.
איך הובסו מחלות אלה?

לא על-ידי עיון כספרי־קודש, ולא
על-ידי אמירת תהילים. אלא על-
ידי החדירה לסודות האנאטומיה
והפאתולוגיה, החדירה לגופות
אדם, כן -החדירה לגוויות.

< הו הצד האחד במאבק. מיהו ה9

השני?

האינסטינקט העמוק של כל אדם

מי שיוצר בשכבות הנחשלות פאניקה נגד
שבני שכבות
נתיחת־גופות ,,ומביא לכך
אלה יפחדו להגיע לבית־החולים — ידו
שופכת את דמם.
מי שמונע נתיחת־גופה, העשוייה להביא
לגילויים אשר יעזרו להצלת בני־משפחתו
ממחלה תורשתית, או להצלת חולים אחרים
הלוקים באותה מחלה או הנזקקים לאותו
טיפול — אשם בהריגה.

הקירות, הכבישים ושטרי־הכסף — הן אות
להתגברותם של בני־חושך על בני־אור.
הנה המיקרה של הרבנית נאדל:
אשד, בת ,42 אם לילדים רבים, בחודש
החמישי של הריונה, חולה במחלה הקשורה
בלב — הגיעה לבית־החולים.

במשך יממה שלמה התקבצו
סביבה תריסר רופאים, מומחים
דגולים כשטחים השונים, מנתחים
ומרדימים, מומחי לב ורחם,
ונאבקו עם מלאך־המוות.

כשהוא עושה זאת, ככוונה תהילה
בדי לצבור רווח פוליטי, ההופך
בארצנו לרווח כספי במזומנים
-הריהו רוצח.

אי הסופר, המחזאי או אמן־הקולנוע,
שימצה את מלוא הדראמה של מאבק כזה

יש מאבקים, אשר לנכיהם יש
שחור ולבן בלבד -ללא גוני־ביניים.
כזה
הוא המאבק על נתיחות־מתים.

*ש שחור

ויש לבן — פשוטו כ
7משמעו.

המדים
השחורים של עסקני־הדת
המקצועיים, החלוקים הלבנים
של הרופאים.
הסתכל בשחי התמונות בעמוד זה, ושאל
את עצמך:

מי מסמל את המוסר?

עסקני אגודת -ישראל, שהפכו את
דת־ישראל קרדום לחפור בו, סולם לעושר
ולכבוד ולמעמד — או רופאיישראל ,
שבחרו בקאריירה של הצלת־חיים והקלת״
מכאובים?
בנ קאגודתישראל, שרשיונו (בשווי
שלושה מיליון ל״י) נרכש תמורת ההצבעה
בעד המימשל הצבאי — או בנק
הדם, שהדיבידנדה היחידה שלו היא תודת
הניצולים?

לובשי״השחורים, המגינים על הגבול
האחרון של אמונות טפלות,
המנצלים פרימיטיביות אנושית
במסווה הכוזב של דת -או עוטי*
הלובן, חיל־החלוץ של האנושות
בגבול הקידמי כיותר של המאבק
לחיים?

לכאן או לכאן — בחר לך את מקומן.
רק מוג־לב יתייצב באמצע.

ף* עמולת־הזוועה נגד הרופאים אינה
] 4חדשה. סוחרי־הדת הישראליים לא היו
הראשונים שגילו שיטה זו כדי להיבנות
מן האינסטינקטים של המוני נבערים.
כבר בימי הביניים הועלו רופאים על המוקד,
בעוון מעשי־כישוף. מאות בשנים התנהלה
תעמולה פרועה נגד ״חוטפי הגוויות״,
הסטודנטים־לרפואה שהוציאו בלילה גופות
מקבריהם, כדי ללמוד את רזי החיים.

אותם אידיאליסטים נרדפים, שנשאו
את האור -כאפלה, שסיכנו
את חייהם מול הבערות האלימה
כמה מיליונים, כמה מיליא רד י ם של כני־אדם ניצלו הודות
להם מכאב ומוות, במרוצת הדורות?

ימנה את המחלות, ששמן בלבד הטיל
חיל ורעדה בלב אנוש, שנעלמו כליל, או
הנעלמות בימינו, הודות לגיבורים אלה של
החזית הלבנה? המוות השחור והמוות הצהוב,
הדבר והטיפוס, השחפת ושיתוק־ילדים,
העגבת והאבעבועות — מילים ש
נמז3\2י
אגריי פ\־גט 1ן גרגנו
פרימיטיבי מתקומם נגד נתיחת-
גופתו.
הוא פוחד מפני הסוף, מפני המוות. הוא
רוצה להאמין בחיים־שלאחר־מכן, בתחיית־מתים.
דמיונו הפרימיטיבי האומלל מתאר
זאת לעצמו כהחייה גופנית ממש. הוא פוחד
להתעורר ביום־הדין, כשהוא עיוור או
גידם.
זוהי אחת התופעות העתיקות ביותר בתולדות
האום. מקורה בתקופות־קדם חשוכות,
בעולם הפגאני, עולמם של עובדי־אלילים.
היא הסתננה לתוך כמה מן הדתות
היותר מתקדמות.
אי־אפשר לכעוס על אדם פרימיטיבי.

אבל הוכה היא לשפוך את מלוא
הזעם על הסוחרים הציניים, נטולי
המצפון, המעודדים והמטפחים את
האמונות הטפלות, כדי להפכן למטבע
העובר לסוחר.
מלאכתם בזוייה. בזוייה כמלאכת סוחרי־הנשק,
סוחרי־העבדים וסוחרי־הזנוח.

רגפאיגז בביייח־

אל נניח לאיש מן העסקנים ה״חילוניים״,
הזוממים נסיגה וכניעה, להעמיד פנים כאילו
מדובר על דברים מופשטים, כמו ״קי־ד!
ם הרפואה״ ,או ״טיפוח המדע״ ,או
״עידוד המחקר״.

כאן מדובר על חיי אדם, פשוטו
כמשמעו. אם צרכי סרטן אפילו

דרושות מאה אלף נתיחות־גופות, ל־
״מחקר״ ,כדי להדביר את מחלת ההנוראה
— הרי פשע הוא למנוע
נתיחת־גופה אחת!

— שעה אחרי שעה — תוך מתיחות נוראה
ועייפות גוברת — כשדגעי־נצחון מתחלפים
ברגעים של יאוש חסר־אונים — כשהלם
חשמלי ועיסוי־לב־פתוח, ושאר כלי־הנשק
של המדע החדיש ביותר, מופעלים בידי
בני אנוש להצלת הלב של אשה אחת?
מי יתאר את רגשותיהם של רופאים אלה,
כאשר נוכחו לדעת כי המאבק ההירואי
נכשל, כי כל הידע וכל החידושים עדיין
לא הספיקו כדי להציל אם זו לילדיה?

ולא פשע בלפי משהו מופשט,
כלפי ״הרפואה״ או כדפי ״המח קר״
,אלא פשע מוחשי כלפי אנשים
מוחשיים, המתים תוך יסורים
נוראים מדי יום כיומו. ה י ום .
השבוע גילה הרופא האמריקאי היהודי,
ד״ר אוסקאר אורבך, התקדמות קטנטנה
בגילוי הקשר בין עישון־הסיגריות 1סרטן־
הריאות. צעד זעיר זה הושג על־ידי בדיקת
11,880 הלקי־ריאות של מתים — כתם
מתים, שלא סבלו כלל מסרטן.

מי יתאר את תחושת הסיכלון,
חוסר־האונים -ומעל לכל, העייפות
הנוראה של אותו רגע?
את הרופאים׳ האלה רוצים עסקני־הדת
להביא עכשיו למישפט פלילי, על כי באותו
רגע קודר, ליד שולחן־הניתוח המגואל בדם,
שכחו לרשום על טופס של נייר, עם
שלוש חתימות, כי בעת הטיפול הוצא הלב
מן הגוף לשם עיסוי, וכי לאחר מכן נלקח
לשם בדיקת הסיבות שגרמו לכשלון.
ומי הם המאשימים? האם איבד מישהו
מעסקני־הדת אף רגע אחד של שינה באותו
לילה הירואי?

בי הם סוחרים במוות, כדמעות
מי שמטיף נגד נתיחת-מתים ל־ובמבאוב.
צרכי
מחקר, מי שמתאר את המחקר
כתחביב סאדיסטי של מד

נניח לפחדנות אינטלקטואלית, או ענים הסרי-רגש, במכשיר כידי
\ £לנוחיות של עסקני־מפלגה ״חילוניים״ ,רופאים רודפי-קאריירה -הריהו
לחפות על האמת הפשוטה.
שקרן.
מי שמונע השתלת קרניות של

^ ווירתיהלינץ׳ שנוצרה בארץ נגד 4 1הלבנה, אווירת הלינץ׳ הגוברת, מלאכתם
עיניים -דן בעיניים פקוחות כני-
(המשך בעמוד ) 12
הרופאים, סיסמות־הזודעה הנתעבות על
אדם חיים לגיהנום של עיוורון.

האם בל חוכמתם וכל פיקחותם
וכל ערמומיותם של סוחרי-הדת
יבלו להעניק אף רגע אהד של
חיים לאותה רבנית אומללה?

ףץע״ולת״הזוועה נגד גיבורי החזית

[ £ 1אז 7 1

א 11

אבנדי

הנידון
משקי הסביבה, ואזרחים מכל הארץ שרצו
ל שמוע מה בפי הכוח החדש.
ב שנה שעברה נפג שו שני ת, ערב ל״ג
בעומר. הם בילו יחד ב שירה, ה אזינו
ל תוכני ת א מנו תי ת, וערכו שיחת־רעים על
ספלי קפה ריחני. לפנו ת בוקר טבלו בים.

אתה מוזמן להשתתף כחווייה זו
נם השנה ביום שישי בשבוע הבא,
2 6במאי, החל משעה 9כערב.
כתוכנית: שירה בציבור, הופעת
אמנים ממועדון הפולקלור ״נוח
כתיבה״ בתל-אכיב. בסיום: שיחת
רעים עם אורי אבנרי.
זוהי אכזיב. פינת־היופי המק סי מ ה של
הצפון. כך נראות חורובתיה מן הים,
בצילום נדיר ביופיו.

אם רצונך בהסעה מרוכזת, הירשם
במזכירות תנועת העולם הזה כוח חדש,
טלפון ,30135ת.ד ,136 .תל־אביב.
היציאה: מכיכר מלכי ישראל, ביום
ו׳ ,בשעה .17.30

כאן, בשנתיים האחרונות, נוצרה
מסורת חדשה: מיפגש רעים
סביב המדורה באכזיב.

(המשך מעמוד ) 11

של נטולי־מצפון ונבערים־מדעת —
יודע מר, מחירן בדם ודמעות ברגע זהי

אדם בישראל כמעט ונקבר חי.
משפחתו סירבה לתת לרופא לגשת אל
גופו, בחשבה בטעות שכבר מת. שמא
ירצה הרופא הסאדיסט לחלל את גופתו.
חולי־עיניים מיואשים שוכבים בבתי־חולים
ומתפללים — כן, מתפללים! — להצלת
מאור עיניהם, ואילו רופאים פוחדים — כן,
פוחדים! — ליטול קרנית מגופת נפטר ממשפחה
פרימיטיבית.

ואולי המיקרה המחריד ביותר:
צעירה בת 20 הגיעה, ערב לידתה, לבית־החולים
שערי־צדק. היא ניראתה בריאה. לפתע׳
בדרכה לחדר־ד׳יולדות, צנחה ומתה.
איש לא ידע מדוע מתה. היד, צורך חיוני
לנתח את גופה, כדי לברר את הסיבה —
למניעת מיקרים דומים, להצלת יולדות
אחרות, אולי להצלת בני־משפחתה.
אך הרופאים הדתיים לא ניתחו את הגופה•
הם רשמו על תעודת־הפטירה :״סיבת
המוות בלתי־ידועה״ ,מסרו את הגופה לקבורה.

הם פחדו.

ערב הבחירות לכנסת נפג שו כאן תו מכי
רשימת העולם הזה — כוח חדש, בני

קבורה זו היתד, טעונה אישור מטעם
משרד־ד,בריאות. פקידי המשרד ראו את הרשום
בתעודה. הם ידעו כי יש צורך
חיוני לנתח את הגופה. אך הם לא ציח־ על
כך. הם אישרו את הקבורה.

הם פחדו.
מוקדמות פקידו ת
הנ הלתח שבונות
הכנה לסוג בי, ג /ד׳
הפתיחה 17.5.67

עברית • אנגלית
הפתיחה 23.5.67

עברי ות

• כתיב ללא שגיאות
• שיפור הלשון למתקדמים
• כיתה למתחילים
הפתיחה 25.5.67

קו ר סי ם או אולפן
4או 12 שעות בשבוע

• למתקדמים
• למתחילים
• שיחה ת61-831;10 זות 00
06ת) 16 תסנן 68זזס 0

הפתיחה 18.5.67

לילדי

קבוצות נפרדות
הפתיחה 18.5.67
פרטים:
מ״ 8—4 ,12— 9בערב

קדימה
ת״א, בן־יהודה 74
טלפון 220314

למד
הנהלת חשבונות
במכון

בעזרת ספרי

לביא
* קו ר ס בוקר מזורז
למתחילים סוג ג׳

אנא לי ת

היא פחדה.
זוהי אווירת הלינץ׳.

קצרנות
כ תי בהבמ כונ ה

תפקיד המשטרה היה להתערב, לדרוש
חקירת־מיקרה־מוות. אך היא לא עשתה זאת.
היא זכרה את ההפגנות, את פצועיה.

* קו רס בוקר מיוחד
למתקדמים סוג ד׳

* קו רס ערב רגיל
למת חילים ג׳
* קו רס ערב רגיל
ל מ תקד מים ד׳

ה פ תי ח ה 18/5
נמשכת ההרשמה
לקורס דו-שנתי
למנהלי חשבונות
מדופלמים
ת״א, רח׳ סמולנסקין 7
מפנת בן־יהודה 90
ר״ג שדרות הילד 21
ע״י קולנוע אורדע

שנוי כת ו בת
מגוי חמבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למענו החדש!.

ווירת לינץ׳ זו — לא רק עסקניה
! דת ציניים אשמים בה. אשמים בה גם
העסקנים החילוניים, שהם ציניים קא פחות.
עסקני־הדת יכולים, לפחות, להעמיד פנים
כי ד,ם מאמינים בתום־לב במעשיהם. ומי
יודע — אולי זה נכון לגבי אחדים מהם.
אולי הם סתם פרימיטיביים.

אף מה יטען עסקן של מפא״י,
של מפ״ם -המוכן לסחור בגתי־חות־מתים
כמשא־ומתן קואליציוני,
המובן להמיר חיים ודמעות של
חפים־מפשע כמטבע של הנאות
השלטון?
מובן, יש להם תירוצים. מתי חסרו אלה
אי־פעם?
הם אומרים: צריכים להתחשב בקיומן של
שכבות נחשלות, פרימיטיביות, בארצנו.
להתחשב? כן! צריכים להתחשב — כדי
לחנכן, כדי לחסל את פרימיטיביותן, כדי
להנחיל להן את הישגי המדע המודרני.

אף לטפח פרימיטיביות זו, על
ידי כניעה לה -זוהי עריקה
מבישה של שלטון מחובתו.
ואל יבוא איש ויאמר :״יש כאן עניין של
זכויות־הפרט. רשאי הפרט במישטר חופשי
לתבוע כי גופתו לא תנותח.״
למראית־עין זה משכנע. אנו, הלוחמים
השכם והערב על זכויות־הפרט מול המנגנון
השרירותי — איך זה נשלול זכות זו
מאדם המאמין כי הנתיחה נוגדת את דתו?

אך בהעמדת־דברים זו אין אמת.

המדינה רשאית להגביל את זכותו של
פרט, כאשר זהו עניין של חיים ומוות.

המדינה מגייסת אנשים לצבאה,
ושולחת אותם למות.
כי זכות־הפרט קשורה בחובת־הפרט. ויש
גבולות ברורים לזכות האדם החופשי בחברה
החופשית. אין אום זכאי לקום באולם־
קולנוע ולצעוק, מעשה־קונדס :״אש!״
אין אדם זכאי לרצוח ולהרוג.
אין אדם זכאי להטיף לזולתו להתאבד.

תעמולת־הזוועה נגד הרופאים,
נגד הפעולה הדרושה להצלת
חיים, נגד ההזדקקות למלוא מאמצי
הרפואה והמחקר -דומה
גם לזה וגם לזה וגם לזה.

וש כארץ חוק המסדיר את נתיחות7המתים.
זהו חוק טוב. הוא נתקבל, לפני
15 שנה, באישורם המלא של הרבנים.
עתה רוצים להחליף חוק זה בחוק־טרור,
שיהפוך את עבודת הרופאים לגיהינום,
שיחבל חבלה ממשית גם ברפואה וגם במחקר.

עצם
העובדה הזאת -אות היא
להתדרדרות המדינה כ־ 15 השנים
האחרונות.
המחנה ד,״חילוני״ מתפורר ומתנוון. עסקני
המפלגות הלא־דתיות שקועים בחלוקת־

ה שלל. על חיי הדת ה שתלטו עסקנים פולי־טיים־מיסחריים.

שהתירו הרבנים לפני 30ו־ 20 שנה
— מ תו ך הכרה, מ תוך ה ס תג לו ת ל קיו מ ה —
שוללים עתה יור שיהם, הרבנים שהועלו
ל שלטון על־ידי בנק הפועל המזרחי ובנק
אגודת ישראל.

ואין הם מרגישים (ואולי גם לא
איכפת להם) בי בכף הם שורפים
את הגשרים האחרונים מעל לתהום
המתרחבת בין הדת היהודית
וכין הנוער הישראלי.
יכול הנוער להבין, וגם לכבד, דת המגינ
ה על החיים, ה מקילה על מכאוב,
המת רג מתא מונו תטפ לו תקד מוניו ת ל שפה
נעלה יותר של מוסר אנו שי.
הוא מבין, ו הוא מכבד, א ת הדתיים הרבים
הסולדים מן העסקנים ה מתיי מרי ם לדבר
בשמם. א ת הדתיים האמיתיים, שהכריזו
כי דווקא דת י שראל מ חיי ב ת נתי חות־מתים.
א ת הדתיים שאירגנו תנוע ת ה תנדבו ת
להור ש ת קרניו ת עיניהם לחולים.
יכול הו א לכבד דתהמסת מנ ת בדברי
החכם :״עץ חיים היא למחזיקים בה
ני או רן ימים ו שנות־חייס ו שלו ם יו סיפו
ל ן רפאות תהי לשריך ו שיקוי לעצ
מותיך, כי טוב סחרה מסחר־כסף
דרכיה דרכי נועם

אך מי יבין ומי יכבד גישה
דתית, שהיא עץ־מוות למחזיקים
בה, המקצרת את אורך־החיים, שהפכה
לסחר־כם ף בידי עסקנים,
ושדרביה דרכי לינץ, וטרור?

^ מאבק זה לא אהי ה ניטראלי. איני
יכול

ל היו ת כזה.

הרפואה והמחקר -לגבי דירי
אינם מושגים מופשטים. בי הם
החזירו גם לי את חיי.
רופא בחלוק לבן ניתח או תי א חרי פציעתי
בתש״ח — ו הוא קדו ש ב עיני מ כו הני
כל הדתות.
הוא ריפא או תי מפגיעה אשר עוד לפני
30 שנ ה היתד, מ ס תיי מ ת במודת בטוח.

הוא הציל אותי כעזרת הידע,
שנרכש -כין השאר -בנתיחות־גופות.
הוא עצמו רכש את פושרו
על-ידי ניתוח גופות בעת לימודיו.
אני חב תודה לא רק לרופא, אלא גם
לנפטרים שגופו תי ה ם איפ שרו ה שג ת ידע זה.
ואני מקווה לג מו ל על כך ל אנו שו ת, בבו א
היום, על־ידי מ תן או תו שרות.

מי מאיתנו אינו חב חוב כזה?
איזה קורא, הקורא שורות אלה,
בטוח בי אינו חי ברגע זה בזכות
ידע שגרבש כגתיחת־מתים?
לכן, אל תהיה ני טרא ליו ת במאבק זה!
ואל תהי ה ה תגוננו ת, ואל תהי ה הצטדקו
ת מגו מג מ ת, ואל תהי ה נסיג ה פחדנית.

הקריאה היא להתקפת־נגד -
להבסת בוחות-השחור, לשיחרור
הארץ וכל תושביה -החילוניים
והדתיים -מן הקללה הזאת.
ה עול ם הז ה 1550

במדינה יום העצמאות
מדוע

ב או?
מחול־השדים סביב השתתפותם או אי־השתתפותם
של השגרירים הזרים במצעז־יום
העצמאות בירושלים העשיר את הפולקלור
הדיפלומטי הישראלי בכמה קוריוזים.
כגון תשובתו של הממונה על ענייני צ׳כו־סלובקיה,
אשר השיב על שאלת עתונאי אם
בדעתו להשתתף במצעד :״לא אוכל לקבל
את ההזמנה, כיוון שאני עסוק מאד•״
לעומת תשובה ברורה זאת היו רוב התשובות
מתחמקות, והורגש בבירור שהנשאלים
היו במבוכה.
בלטו גם כמה סיבות רציניות יותר:
<• בדימניה, אשר יזמה את מיבצע
ההחרמה על־ידי פנייתה אל ארצות־הברית
וצרפת, דאגה לאינטרסים שלה בממלכת
ירדן.
$ארציתרהברית הודיעה שהיא דואגת
לכבוד החלטותיו של האו״ם, ובמיוחד
החלטת בינאום ירושלים. ההנחיות הרשמיות
שנשלחו מוושינגטון לשגרירות בתל־אביב
אומרות, כי למרות שארצות־הברית הצביעה
באו״ם ב־ 1949 בעד הבינאום, היא ״מעדי״
פה תוכנית להעברה נורמלית של השלטון
לידי הערבים והיהודים באזורי העיר. ארי
צות־הברית מאמינה כי מאורעות השנתיים
הקודמות, ועמדתן של ישראל וירדן, הפכו
לבלתי־מציאותיים את המאמצים לבצע את
החלטת הבינאום״.
שגריר ארצות־הברית לא השתתף במצעד
יום העצמאות של 1961 שנערך בירושלים,
למרות שלמעשה משתתפים שגרירי ארצות־

כזירה סל,ראן
למה הם לא עזרו?

הברית בכל יתר הטקסים הממלכתיים הנערכים
בבירה.
• צרפת, ששגרירה השתתף במצעד
ב־ , 1961 היתד, השנה בין המחרימות. זאת
למרות האורחים הנכבדים של מערכת ה־בטחון
שהגיעו במיוחד לחזות במצעד. עובדה
זו מראה בבירור את חלוקת העמדות
בתוך פאריס: קרירות מצד משרד החוץ,
יחסים טובים עם הגנרלים וספקי־הנשק.
דת הלחי,
והל חי
ה שניה
להיות נזירה בישראל זה דבר קשה מאד.
כי לא רק צריך להתנזר מתענוגות החיים:
צריך גם לסבול את הקללות, האבנים והמכות
שניתכים בשפע על־ידי בריוני־דת מקומיים.

עול ם הז ה 1550

השבוע נעצר, צעיר תושב העיר רמלה,
בשם רנא בניסטי, על תקיפת נזירה ומורה
ממינזר סנט ג׳וזף. הוא הובא לפני שופט
שלום ונפסקו לו 15 ימי מעצר.
הפט ריו ט. מינזר סנט ג׳וזף משמש גם
ביודספר עממי לילדים ממשפחות נוצריות.
יום אחד יצאה הנזירה סימיון סקראן (66׳-
בליוויית חמש מורות בית־הספר, להעביר
את הילדים בכביש הסואן, העובר בסמוך ל־מינזר.
לאחר
שכל התלמידים הועברו לצד השני
של הכביש בשלום, התחילו הנזירה והמורות
לחזור למינזר. באותו רגע עצר אותן
גבר כבן ,25 שירק על הנזירה, ודחף אותה
בפראות ובחוזקה.
הצעיר, רנא בניסטי, לא התבייש במעשיו.
להיפך. הוא ידע בדיוק מדוע הוא יורק על
הנזירה הישישה ובמיוחד על הצלב שהוד
נוסם על בגדיה השחורים.
כאשר שאלה אותו סימיוו ברוח נוצרית
אמיתית :״מה יש, אדוניי למה אתה עשית
לי ככה?״ ענה הוא :״את קתולית נוצריה
מטונפת ומסריחה. את צריכה ללכת מפה.
גויה צריכה להישאר בתוך המינזר ולא לצאת
החוצה.״
״מה עשינו לך?״ התעניינה סימיון הנזירה
.״למה שאני אלך? לך אתה.״ על כר
השיב הבחור בפטריוטיות אופיינית :״אני
יהודי — זה הארץ שלי.״
וכדי לחזק את דבריו, התחיל רנא בניסטי
להתקרב אל הנזירה בשנית, על מנת להכות
אותה .״אתם מבינים רק מכות,״ אמר.
סיפרה המורה כרמלה ( )30 זערור, שנכחה
במקום :״ראיתי שהוא הולך להרביץ
לסימיון, אז באתי ואמרתי לו, :למה לך
צרות, אדוני? לך מכאן ועזוב אותנו בשקט.׳
״הוא צעק עלי, :מה? שאני אלך?׳ והסתובב
פתאום והרביץ לי מכה חזקה מתחת
לעין עד שהכל חשך בעיני. סימיון אמרה
לנו שאנחנו מוכרחים לתפוש אותו, ולהביא
אותו למשטרה.
״היא תפשה חזק את היד שלו. הוא הכנים
לה מכה בכל הכוח ביד שלה. ואז
התחיל לברוח.״
למרות שלא חשבו אז על אימרתו של
ישוע הנוצרי ״הבא להכותך על הלחי —
הושט לו את הלחי השניה״ ,הרי ההמשך
היה בדיוק כך:
״ניסיתי לתפוש ולעזור לסימיון. הוא רק
הסתובב עוד פעם ונתן מכה בפנים, בדיוק
באותו המקום, מתחת לעין. ואחר כך ברח
ונעלם לנו.״
בניסטי ברח אל חצר בית־ספר עמל שבסביבה.
הנזירה הלכה אל תלמידי בית-
הספר וביקשה מהם למצוא למענה את הפורע•
הם מצאו אותו והסגירוהו לידי שוטר
שהגיע למקום.
דמה הם לא?{זרו? אמרה סימיון,
הנזירה הישישה :״יסלח לו אלוהים. כל מה
שאנחנו יכולים לעשות, זה להתפלל עבור
נשמתו. באמת שאני לא כועסת עליו. הוא
מיסכן. אני לא רוצה שיעשו לו משהו לא
טוב.״
הנזירה וחברותיה פנו בתלונה אל חנא
קילדני, שהוא ראש העדה הלטינית בישראל,
ולאחר מכן פנו בתלונה אל השגרירות הצרפתית
בישראל, שהמינזר נמצא תחת חסותה.
התלונה
אינה אלא חוליה בשרשרת ארוכי
של תלונות דומות .״כל כמה שבועות
אנחנו מקבלות יריקות או אבנים או מכות,״
סיפרה סימיון סקראן ,״אפשר להבין את
האנשים שעושים את כל הדברים האלה. אבל
איך אפשר להבין את זה שאף אחד לא
ניגש אלינו להציע עזרה כאשר הוא התפרע?
הרי היו הרבה אנשים ברחוב. והם
ראו הכל. למה הם לא עזרו?״
פשעים סרט
בלשי
או שמפיצי הסרטים בישראל עושים עט־קלם
טובים, או שאנשי העולם התחתון הפכו
חובבי קולנוע. ביום השישי האחרון הם
פרצו לבניין שברחוב אלנבי ,32 בו מרוכזים
כל משרדי ההפצה, עברו ממשרד למשרד
וחיפשו כסף.
אבל התברר שמפיצי הסרטים עושים עסקים
יותר רעים מכפי שהם חשבו. כל מה
שהם הצליחו להוציא משם היה 50 לירות
ממשרדו של דויד שיף 400 ,לירות ממשרדו
של יעקב בהירי, וכמה בולי־דואר ממשרדים
אחרים.
בסרטים הם לא נגעו.

פי מ

• ככר מציעים מישרות חדשות למנחם יפ-שחור. מנהלו
המפוטר של בנק הפועלים, שסולק בעקבות גילויי העולם הזה על עיסקת
פרדסיס, ע שוי לקבל תפקיד בבנק פרטי גדול. המדובר: סגן מנהל בנק

דיסקונט

באמריקה.

כבר הוצעו לו

תפקידים רבים, אבל הוא
שהוא יעדיף מי שרה בחו״ל.

הודיע

• תיתכן חדלפה ממקורות
בריטיים, לפיה היוזמה
להחרמת מיצעד צה״ל כירו־טלים
מקורה כארצות-הברית.
וזאת בניגוד למה שפורסם עד כה
בעי תונו ת הישראלית. יחד עם זאת,

לא ״גררו

האמריקאים לפול מוס גלוי

סביב שאלה זו, י שמרו על שתיקה.
מפא ״ י

• מאמצי מזכירת
לפייס את צמרת מפא ׳׳י בחיפה,
ואת ראש העיר
אבא חושי באופן מיוחד, מאיר גולדה
יעלו כתוהו.

ים־שחור

הביעה אמנם ה שבוע, ערב פתיחת ה שיחות, או פ טי מיו ת, אן חו שי לא י חזור למוסדות
המרכזיים של מפלג תו, יבליט יותר את ה תנגדותו לאיחוד עם אחדות־העבודה.
בהק שר זה צפוי גם סיבוב־ שיחות נוסף, בהשת תפו ת לוי א שכול.

• צפה למינוי ממלכתי ראשון במעלה תוף חודשיים. בהקשר
לכך מופעלים על־ידי א שכול לחצים שונים, מכיוון שהוא האיש החייב להכריע
על מינוי זה. כ שתיפול ההכרעה, לא תפור סם מיד. הפירסום יידחה לשנה.

• חילופי גברי עשויים להתבצע בחודשים הקרובים ברא שות
משלחת משרד-הבטחון בארצות־הכרית. יוחלף ראש המש לחת,
יעקב שפירא.

• סיכסובים יפרצו במערכת היומון האנגלי ״ג׳רוזלם פוסט״.
הסיבה: ט רוניו ת כסה מחברי המערכת נגד פעילו תו של סגן העורך, אמיר הופנר,
החשודים בנ טיו ת לרפ׳׳י, יטענו גם כי דמי־ההחזקה של איש כ מו הופנר מכבידים
על מצבו הקשה בלאו־הכי של
היומון. מטרת הסיכסוכים: השלטה
מוחלטת של קו רפ״י ב עי תון, למ~
רות שהוא מ מו מן מכ ס פי מפא׳׳י.

• עסקי יקותיאל פדרמן
יעסיקו שוב את הציבור.
לא מן הנימנע, כי דבר זה יהיה
אחת התוצאות של חקירת המש טרה

בסבך החש בונות של בנק פויבט־וונגר.
פדרמן י שב ב מ שך

שנים

בהנהלת הבנק, ובא מצעו תו
עיסקות רבות בחו״ל.

ביצע

• ח״כ הליבראלים העצפדרמן
מאיים
פינחס רוזן, שחגג לאחרונה
את יום הולדתו השמונים, עשוי לפרוש מן הכנסת.
פרישה זו תגביר את ה מ תיחות בין שר־התיירות משה קול לבין ח״כ יזהר הררי,
שיתחרו ביניהם על השליטה במפלגה.
$צפוייה החמרה ביחסי שר-החוץ ושר־העבודה. אבא אב!
רוגז על פלי שו תיו הקבועות של יגאל אלון אל תחום יחסי־החוץ, פלישה שהתבטאה
לאחרונה ב שי חו תיו עם ראש ממ שלת בריטניה, הארולד ויל סון, ועם אישי־שלטון
אחרים, וה מתב טאת עתה בהשת תפו תו של אלון בוועידה הבינלאו מי ת
לענייני סעד ובי טוח המתקיימת בלנינגראד. אלון יוצר על־ידי כך ד מו ת של
מדי נאי בעל קשרים בינלאומיים, מעורר את רוגזו של אבן.

• יתווסף איצטדיון חדש למופעי ספורט ובידור כגוש דן.
האיצטדיון ל־ 6000 צופים יוקם במקום
הכוח־מכבי רמת־גן, שליד בריכת־ה
שחיה גלי־גיל. עיריית רמת־גן ו ר
שות הספורט הממ שלתי ת יעזרו
ב מי מון, וכדי לכסות את הוצאות
האחזקה ייערכו באיצטדיון החדש,
נוסף ל תחרויות כדורגל, גם מופעי־בידור
פרטיים.

מיגרש

הכדורגל

הנוכחי

אגודת

• טל כרודי ישאף כארץ
שנה נוספת. הכוכב האמריקאי
של קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב
קיבל אמנם כמה הצעות לשחק
ב קבו צו ת אמריקאיות, ואף
יבקר בארצות־הברית בקיץ הקרוב,
אן ה שבוע הוא הגיע להסכם עם
התל־אביבים להמ שכת פעילו תו בישראל.

מכבי

תל־אביב

בדודי

ליטו ל שפר את תנאיו של ברודי בישראל, הסכימו להביא את הוריו בחודש
ספטמבר הקרוב לישראל.

במדינה

בי ד ק לי ר

משפט

לטהור פגמי עור בפנייך
והפתרו! לבעיותע ור שמן

ת לונו ת
או מ כו ת

*810-016 ^ 1
׳גי1
161611^ 11111(111816111
פעולתן המוגברת של בלוטות השומן בעור מתבגר או שמן, גורמת להרחבת
הנקבוביות וסתימתן. תכשירי ביו־קליר מטהרים את העור על־ידי וויסות
פעולת בלוטות השומן וזרוז תהליך נשירתם של תאי העור המתים.
תכשירי ביו־קליר מנקים את העור לעומק ומרחיקים
ממנו את המראה השמנוני. העור נעשה חלק ומשיי.
810-01631 • 1^ 3511

מנקה את העור לעומק אך בעדינות. רוחץ ביסודיות
ומרחיק את תאי העור המתים ומעלים את עקבות
פגמי העור.
8011011ס־זס? • 810-01631

טוניק מרענן ומחטא המעדן את העור, מכווץ את
הנקבוביות ומונע התהוזת הנקודות השחורות.
810-01631 • 016310

משלים את פעולת הניקוי והטיהור של תכשירי
ביו־קליר האחרים.

״כל החברים שלי באים אלי וצוחקים
ממני, :מה, זה אתה האנס? אתה זה שאנסת?,״
סיפר אברהם מזרחי.
מזרחי אינו פושע־מין רב מעללים. הוא
סתם נער בן , 16 ששוחרר השבוע בערבות,
לאחר שנעצר באשמת ביצוע מעשה מגונה
בקטינה.
שריטות על הגוף .״חזרתי מבסוט
מקולנוע,״ סיפר הנער רחב הכתפיים ,״פתאום
אומרת לי אמא, :היה פה שוטר והוא
חיפש אותך. אמר שתיגש מיד לנפה.׳
״חשבתי שזה סתם בדיחה. פשוט לא ידעתי
על מה מדובר. כשבאתי לנפה, אמרו לי
שם השוטרים, :אתה חשוד במעשה מגונה.׳
תיכף אמרתי להם שזה סתם שטות, שקר
ופשוט לא נכון.
״אמרו לי, :זה לא נכון? טוב, אז תשב
כמה ימים במעצר.׳ ישבתי באבו־כביר. אף
אחד לא חקר אותי ולא ניגש אלי בכלל.
סתם ישבתי. בסוף, אחרי חמישה ימים,
שיחררו אותי בערבות.״
התלונה נגד אברהם מזרחי תושב יפו,
הוגשה על ידי משפחתה של דבורה כהן.
גילה של דבורה הוא , 15 והיא גרה עם
הוריה בדירה הנמצאת ממול לדלת דירתם
של בני משפחת מזרחי.
דבורה הקטנה עובדת בחנות ארנקים של
הוריה. ההורים סירבו להסביר את המניע
שלהם להגשת, תלונה כה חמורה כנגד בן
שכנחם. הם רק אמרו :״לא מענין אותנו
שום דבר. הגשנו תלונה. לא נוותר עליה.
הוא יקבל את העונש המגיע לו.״
אמו של אברהם, רבקה מזרחי, אינה
מבינה דבר :״מה, הם השתגעו, מה הם רוצים?
לעשות פירסומת יפה לבת שלהם?
אברהם לא עשה כלום. אם היה זה מעשה
מגונה או עלילה מגונה, יפסוק ביתיר,משפט.״
אבל בינתיים נזכרה אמו של אברהם המואשם,
מהן שיטותיה שלה למיקרה כזה :
״שהבת שלי היתד, בת ,12״ נזכרה האם,
״קרה קר, איזה מיקרה: איש מבוגר ונשוי
ניסה לעשות לה. אני לא עשיתי שום דבר.
רק לקחתי מקל ועשיתי לו שריטות על כל
הגוף. אחר כך הרבצתי חזק לילדה שלי,
מזל, למה שהיא לא צעקה מספיק מתי שהוא
ניסה.
״זהו. מכות זה שיטה בטוחה. אבל ללכת
למשטרה?״

דרכי אדם
בן־ מ דיון
נזרק
ל תני ם

שחם לבינסון אילון

אריה בן־דור סובל מאוד מגדולי־הדור.
בפרט שגדולי־הדור שלו גדולים מאוד. ענקיים
אפילו.
אחרי שהשקיע אלפי לירות באיטליה כדי
ללמוד פיסול, חזר משם בן־דור והחל להתמסר
לעבודת חייו: לפסל פסלים גדולי־ממדים
של אישים שונים.
עם הרצחו של ג׳ון פיצג׳רלד קנדי, פיסל
ראש ענקי שלו, בגובה כמה מטרים, שנועד
להצבה ביער הקרן־הקיימת שעל שם קנדי.
אך עם סיום הפסל, החליטו אנשי הקק״ל
לא להשתמש בו. אנשי השגרירות האמריקאית
נחלצו להציל את הפסל, הציעו להעבירו
לכף־קנדי או לספריה המוקמת על שמו
בפילדלפיה. אך בינתיים זרוק הפסל ביאזור,
עטוף בחתיכת יוטה, כסגולה נגד רוחות
רעות וגשמים רעים.
לג׳ונסון היה מזל טוב יותר: הוא שוכן
בבית ציוני־אמריקה, אחרי שסיים את תפקידו
בביתן האמריקאי אשר ביריד המזרח האחרון,
וכך הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
הארי מרומן, לעומת זאת, נמצא במרפסת,
בדירה שכורה בשיכון־בבלי שבתל־אביב, ומחייך
משם בלעג אל כל האנשים העוברים
לפני הבית. טרומן המסכן כלוא שם, כי
בעל הדירה מחכה לדמי־שכירות. אם אריה
בן־דור לא ישלם אותם, אז טרומן יאלץ להזדקן
על המרפסת.
שארל דה־גול, שקוע בתרדמה במטבח של
אותה דירה עצמה. הוא קיבל חופש ליומיים
כדי לעמוד בפני הקהל ביום השיחרור של
צרפת, אך היות וזה עדיין לא היה יום ה־שיחדור
של דה־גול, הוא הוחזר למיטבח,
כראוי לצרפתי בעל־הכרה.

הכי מפריע ומזיק מכולם הוא צ׳רצ׳יל,
וזד, בגלל ממדיו הבלתי־נורמליים. הוא תופס
את כל ההול של הדירה, כי כשתוכנן, לא
נלקח בחשבון רוחב הדלת. לכן אי־אפשר
להזיזו משם, אלא אם כן יעקרו את המשקוף
ממקומו.
אי־אפשר לחיות. פסל בן־גוריון הובא
לשדר,־בוקר יחד עם בן־גוריון. לאחר
שברכו את האחד־בדורו, ההעתק והאורגינל
— נזרק ההעתק לתנים, עטוף גם הוא ביוטה,
כי בנגב חם ביום וקר בלילה, וזה
מאוד לא בריא בשביל פסל של איש בן
שמונים.
מכל האישים הדגולים, רק הרצל וויצמן
זכו סוף־סוף לעצמאות, כשהובאו השבוע
להשתתף בחגיגות יום־העצמאות ברחובות,
שם הם יעמדו במרכז יד־לבנים.
אבל בן־דור, יוצר גדולי־הדור, רחוק מעצמאות:
כי מפסלים ללא שימוש אי־אפשר
לחיות. כולם מוכנים להתפעל מהם, אך איש
אינו מוכן לקנות אותן. לכן נאלץ אריה בן־

זאב הרינג ראש המחלקה
1 * 1 1 / 1 1 1המדינית של ההסתדרות:
״שום רשות מוסמכת לא בדקה את העניין!״
ני בעצמי נסעתי לדטרויט ונתתי
מ>£לוזלטר רותר 50 אלף דולאר בשטרות
של 50 דולאר, כדי להשפיע על איגודים
מקצועיים בגרמניה המערבית!״
גילוי זה מזעזע את ארצות־הברית מזה
שבוע ימים. כי וולטר רותר הוא המנהיג השני
בחשיבותו של האיגודים המקצועיים
בארצות־הברית. הכסף שהוא קיבל היה
כסף של הסי.אי.איי — .המוסד המרכזי לביון
של ארצות־הברית.
האיש שגילה זאת בשבועה — תומאם
בריידן — היה אז סוכן של המוסד.

אכל לא רק האמריקאים הזדעזעו.
גם מי שיודע על קשריה הבינלאומיים
של ישראל נחרד מן
הגילוי. כי השם וולטר רותר תופס
מקופ-בכוד כרשימת ידידיה של
המדינה בכלל -ושל ההסתדרות
בפרט.
רותר עצמו גימגם שהמדובר בקשרים
מלפני הרבה שנים. שהכסף נוצל לחיזוק
איגודים מקצועיים במערב אירופה בפני חדירה
קומוניסטית. ובכלל — הסיוע הבספי
הסמוי כבר נפסק, כדי ״לא לסכן את עצמאותה
ויושרה״ של תנועת העבודה האמריקאית.
בריידי,
שהגה את תוכנית החדירה הכספית
של המוסד לאיגודים המקצועיים ול־אירגוני
הסטודנטים, לא שתק. הוא הגיב על
ההכחשה בגילויים נוספים, שהוסיפו ל־חרדתם
של ראשי ההסתדרות בישראל.
הוא הצהיר, כי מלבד אותם 50 אלף וו־לאר
שילם 150 אלף דולאר לאחד אירוינג
בראון, נציג אפ״ל (פדראציה אמריקאית של
עובדים) באירופה, כשכר לקבוצות־האגרוף
שלו בנמלים ים־תיכוניים. תפקיד קבוצות־האגרוף
:״להבטיח שאניות אמריקאיות יוכלו
לפרוק את מיטעניהן, חרף התנגדותם של
איגודים קומוניסטיים.״
בין האיגודים שעימם קיים המוסד המרכזי
יחסים הדוקים במיוחד, קבע בריידי, הוא
איגוד העובדים בענף ההלבשה לנשים, שראשו
הוא דויד דובינסקי.

תראה את

* כהלך*

דור לעמוד בתחנה המרכזית ולצייר במקום
את גדולי־הדור את העוברים־והשבים, תמורת
לירה כל אחד.

אצלה שי ך

פתחי
נו באקה
אל־גרב״ ה

דרכי חיים המכשף החד ש

ה שי ךתרפא חו לי ם, נו טפלבאנשים
שלא נו לדלהםילדים ! ע קרי ם)
משלים ביו נושפחותיריבות
עוז רבהשגת בן או ב ת זוג ו ח תונ ה)

מכל הארץ נוהרים אל המכשף החדש
מבקר, אל־גרביה. לא אל השיך אודרים, המכשף
הישן. בבקר, יש כבר מכשף מודל
חדש, שיך פתחי שמו. זהו מכשף שעד
לפני עשרה חודשים היה בכלל מסגר.
קצת טיפול כאשתו .״אבל מאז עשה
הרבה מעשים חשובים,״ סיפר אחד ממעריציו
.״רק מנשות הכפר בקד, ריפא בחמש־עשרה
נשים עקרות, והוא לא נח ולא ישן
עד שהלכו כולן אל המרכז־ד,רפואי של
בקה, כדי ללדת.
״והוא גם ריפא חרש אחד וגם עיוור אחד.
״וגם הוא ריפא את סעיד אלחאג׳ ,שהיה
עשרים ושבע שנים נשוי אך לא יכול לעשות

* בואו נסו ותווכחו ותצליחו *
ת ח בו רהמת לי א ב׳ ב, או טו בו ס הנ וסעלחדרה

ילדים. קצת טיפול בו. קצת טיפול באשתו
— כבר יש לו בן.
״וגם להתנבא יודע השיך. אל האפיץ
ג׳נאיים אמר פעם, :אל תצא לעבודה! יקרה
לך אסון!׳ חאפיץ צחק ממנו — וכשחזר

מהעבודה היה כולו בגבם.
ופעם אמר אל סעיד אלחאג׳, :לך הבייתה,
שם מחכה לך נחש גדול. סעיד הלך הביתה
אבל מיד חזר. למה? כי חיכה לו שם נחש
גדול.״
ואיך נהיה פתאום שיך פתחי למכשף
מהולל? על כך סיפר הוא באופן אישי:
״הייתי מסגר, אבל מהמיתון נפסקה העבודה,
ואשתי הייתה ברוגז.
״אז לילד. אחד ישנתי, ופתאום באים
בחלום שלי ארבעה אנשים חשובים כמו
ממשלה: אחד כמו אשכול, אחד כמו אבא
איבן, אחד כמו ששון ואחד כמו יגאל.
״שאלו אותי מה אני רוצה, אמרתי —
,לדעת את סודות הכישוף.׳ בדקו אם אני
אמיץ, והביאו עשרים אלף חיילים. עם
חרבות ביד. אבל אני לא פחדתי.
״אחר כך לקחו אותי לחדר עם אור חזק,
ועשו לי בחינה. יותר קשה אפילו מתאור־יה
של נהגות!
״ואז ראו שאני בסדר ונתנו לי את הסוד
לכתוב קמעות שעושים הכל בסדר. אבל על
זה אני לא יכול לספר, כי זה כבר סוד
מיוהד שנתנו לי מהשמיים.״

הא חדר הביון האמריקאי לפעולות ההסתדרות

כספי

בדוד וועורס בוועד הפוער
המחלקה

המדינית,

הנוקיינדת

המגטיס

בספר־הכבוד של ידידי ההסתדרות תופס
דובינסקי מקום חשוב עוד יותר מזה שתופס
וולטר רותר.

מכיוון שכספים אלה נועדו להחדיר
את השפעת הסי.אי.איי.
לאיגודים מקצועיים זרים -ומכיוון
שהמנהיגים שבאמצעותם בוצעה
החדירה הזאת הם ידידי ותומכי
ההסתדרות -האם חדר
חלק מכם!? זה גם להסתדרות?
תעמולה מצדית
ווקא כיטבוע ששאלה בלתי־נעימה
| זו התרוצצה בין השיטין, נערך באולם
החגיגות של מלון הילטון. בוושינגטון טכס
רב־רושם מטעם ההסתדרות. אורח־הכבוד
היה סגן נשיא ארצות־הבריח יוברט האמ־פריי,
שבא לקבל את פרס ההסתדרות לשנת
. 1967״ישראל אינה זקוקה לברית
כתובה עם ארצות־הברית,״ הצהיר ,״רוחה

11 11 771111ז־)נן 10 1710101, 77110 8ע 6מ 10ם
1601 7715-ז 6ם ״ 5011161111118 1655 111611

צועיים בארצות־הברית ואת ה מכון האפרו־אסיאתי בישראל. פעולו ת
ה מכון מ מו מנו ת בחלקן על־ידי הקצבות של איגורים מערביים,
הניתנו ת בצורת מילגו ת למ שתלמים או מפנקים לעבודות־מחקר.

של ברית זו כבר קיימת!״
נואם אחר היה ג׳ורג׳ מיני, נשיא כל האיגודים
המקצועיים של ארצות־הברית. יו־שב־ראש
הטכס היה לואים סטולברג, נשיא
איגוד העובדים בענף הלבשת־הנשים — יורשו
של דויד דובינסקי.
בקיצור: כל ידידיה הדגולים של ההסתדרות.
ידידים העומדים בראש האירגונים ש־צויינו
על״ידי בריידי כמקבלי כספי ה מוסד
המרכזי לביון.

גילוייו של בריידי סיפקו לתעמולה הערבית
נשק חשוב. כי מזה שנים טענו נציגים
ערביים — בסיוע סובייטי פעיל —
שההסתדרות היא למעשה מסך שמאחוריו
מסתתרות ״מזימות אימפריאליסטיות אמריקאיות״
.במיוחד הוטחה האשמה זו כלפי
הפעולות באפריקה.
על כך דיווח שנתון ההסתדרות האחרון,
בכנות:

״פעילותה של המחלקה המדינית
ביבשת אפריקה היתה השנה

0 01*61
11׳161,00

£]900101 10 1116

שחוללו את הסערה בארצות־הברית אומרת :״רותר מורה:
האיגוד קיבל כספי סי.אי.איי.״ הכסף הועבר לאיגודים
מ מלח מתו של המוסד המרכזי לביון בה שפעה הקומוניס טית.

אחת הסתוות
המקצועיים במערב, כחלק

האיגוריס

המיק־

בישראלי

מצומצמת. הוקטנו האפשרויות
לשגר יועצים למילוי תפקידים
שונים כענפי האיגוד המיקצועי
והקואופרציה. עובדה זו הינה
תוצאה של התפתחויות פוליטיות
פני מיו ת ...לרקע זה מתווסף קושי
-תעמולה ערבית מתמדת
נגד ישראל, תוף ניצול מפגרות
מיפגש אפריקניות, כהן נכללות
מיפפר ארצות מהליגה הערכית
ובראשן מצרים.״
הגוף העיקרי לביצוע פעולות אלה: המכון
האפדו־אסיאתי, המתנשא על גבעה
חשופה, במבואות הרצליה.
מכון זה הוקם לפני שבע שנים, וכבר
עברו דרכו למעלה מאלף משתלמים משמונים
ארצות.
בין בוגרי קורסים אלה נימנה א.ו.ה. אוד־איאמי,
שנעשה בינתיים לחבר הפרלמנט וה־מכיר
על כך חודה עמוקה להסתדרות.
תקציב המכון הוא חלק מתקציב ההסתדרות.
המכון, כך הסביר מנהלו עקיבא איגר
להעולם הזה, אינו מקבל שום הקצבה משום
גוף בינלאומי. גופים אלה מעניקים מילגות
למשתלמים — אם ישירות, אם באמצעות
המכון. זד, הכל.
ואילו ראש המחלקה המדינית של הסתדרות,
זאב הרינג ,,הצהיר; ״המכון מוחזק
בעיקרו בכספי ההסתדרות.״
אם כן, מדוע לתת פתחון־פה לטוענים
שהוא סוכן של ד0,י.אי.איי?.

מדוע לא תכריז :״איננו מקבלים
כסף מאיש. את הפעולות האלה
נממן לבדנו!״
הפעולה באפריקה חשובה מדי, כדי שמישהו
יטען שהיא הסוואה לחדירת ה־סי.אי.איי.

הסיטו המזעזע את חוג׳ האמניס־מה נעשה מא
זה עתה יצא שמוליק מבית־הסוהר, שם
ישב עד אשר זוכה מאשמת לקיחת ככף
מתיירת. מאחוריו היה עבר עשיר של חיגרות׳
תעלולים גסים והסתבכויות אחרות.
הוא הופיע, יחד עם חברתו האמריקאית
ג׳וזי כץ, כזוג־זמרים מתחיל, במועדונים
ממדרגה שניה.
אילו היה שמוליק מסתכל באריק בהערצה
ומחליט להיות כמוהו — היה זה טבעי. כי
לאריק היה כל מה ששמוליק היה זקוק לו.
אבל קרה ההיפך הגמור.
מרגע שהשניים נפגשו — הפך שמוליק
קראום אלילו של אריק איינשטיין, והחלה
פרשת־יחסים המתאימה יותר לסרט פסי-
כולוגי־דרמאתי מסוג הטשרת, מאשר למשהו
המתרחש בדיזנגוף.

הניכוריס הפרטיים

** דוע נמשך איש כמו אריק לאיש כמו
/* 3שמוליק? על כך אפשר רק להמציא ניחושים
פסיכולוגיים.
אריק איינשטיין, בנו של שחקן אוהל
יעקוב איינשטיין ,,בן האצולה של היישוב
החלוצי, הוא אדם רגיש מאד, עדין־נפש בצורה
מופרזת. הוא מכונס, ומבקר את עצמו.
כשפגש בשמוליק — ראה לפניו את ההיפר
הגמור: הוא ראה גבר, כמו שהוא מופיע
בסרטי המערב־הפרוע. גבר אלים, בלתי־

שנערכו ברוב הדר, ושהיוו שיא ה ה תג ש מות של חלו מו ת

מתפשר, המשתלם בנקל על כל אשה, השופע
מיניות, המנבל את פיו כסגנון־חיים.
אם אריק איינשטיין דומה למשורר צעיר
וחיוור מן הספרות הרומנטית, הרי ש־שמוליק
קראום שופע קסם חייתי.
אריק הוא אדם הזקוק לגיבור. כל חייו
היו לו גיבורים פרטיים שאותם הוא ניסה

לחקות, ושאת צילם שאף — למרות שעלה על רוב
שהעריץ, בילדותו, את אביו ואת אמו בצורה החו
הרגיל, הוא התחיל להעריץ את אורי זוהר, שגם הוא נ
פיו ונוהג בגסות־רוח. אולם בעוד שזוהר רק העמיד 1
איש קשוח וגבר מקצועי, הרי שמוליק לא היה זקו
העמדת־פנים. הוא פשוט היה כזה, ויותר מזה.
הוא לקח כל דבר שבו חשק. מעולם לא סבל מכו

ערב הכלולות

מבט של הערצה

תמונה זו מקפלת ב תוכ ה סיפור שלם: אריק
(למעלה) מסתכל ב ש מוליק — ב מ בט של הערצה
ו ה תבטלו ת מוחלטת. את ה ת מונ ה צילמה אלונה, א שתו של אריק, כ שעדיין חיו יחד באושר.

פני שנה הוא היד. אליל־הנוער ב/מדינה.
גבוה. יפה. מאושר. נערץ על־ידי
המונים.
היה לו הבל: אשד, יפהפיה. בית. ילדה
קטנה ומקסימה.
אריק איינשטיין הוא עדיין אליל־הנוער.
גבוה. יפה. נערץ. אך הוא שילם מחיר יקר
מאד עבור התהילה:
את אשתו. את ביתו. את בריאותו את
אושרו.
אריק, שהכל קינאו בו, שנערות צבאו
שעות לפני ביתו ברחוב חובבי־ציון כדי
לראותו חולף על פניהן, הפך איש מכונס,
חולה, מדוכא.
והשבוע הוא גם עומד להתגרש רשמית

מאשתו הזוהרת, מאלונה לשם.

צל ככד

יך זה קרה? מתי חל המיפנהי
,כאשר אריק היה בשיא הצלחתו, בהו־פעת־היחיד
שלו עם תזמורתו הפרטית י״ה-
איינ שטייניס״ן, ומילא את כל האולמות בארץ
— הוא פגש בשמוליק קראום.
היד. זה מיפגש גורלי. הוא שינה את
חייו.
לכאורה, היה אריק צריך להסתכל על
שמואל מגבוה, אם כי שניהם בעלי אותו
גובה. כי לעומת אריק המצליח ,.עטור־ה־תהילה,
דור שני למשפחת שחקנים, היה
שמוליק זמר מתחיל, שצל כבד רבץ עליו.

עוב גיוושין

כך צולמה מ שפחת איינ שטיין ה שבוע: בקפה תל־אביבי
מאכילים אריק ואלונה את בתם, ב ת
השלוש, שהיא בת־התפנוקיס של אנ שי הבוהימ הבצ פון תל־אביב. הילדה עדיין

אינה יודע ת כי אס
את זו — עו מדי ם
ש הזוג איינ ש טיין ש

״ההרוגות הגבוהים״
מצפון על מעשה שעשה. הוא ניצל, בגלוי
וללא כל הסוואה, כל גבר וכל אשד שניקרו
על דרכו. הוא נשא אשה מבנות הצמרת,
התגרש ממנה, הכיר צרפתיה שהזמינה אותו
לפאריס, נשא אותה, עשה כמה תקליטים
ונטש אותה. חברתו ג׳וזי, היתד, מוכנה לעשות
בשבילו את הכל, הפכה שיפחתו הנרצעת,
סיפרה לכולם איך נהג להכות אותה.

השתעבדות מוחלטת

ף אז החלו מבקרי דיסקוטקים ובתי־הקפה
בתל־אביב, לשים לב לשינוי מוזר
בהתנהגותו של אריק איינשטיין.
הוא החל מדבר בגסות, לנבל את פיו, אף
כי הדבר נראה מאולץ ומלאכותי היה ברוד
כי הוא מחקה מישהו, והמישהו הזה היה
שותפו החדש.
ופתאום הפסיק איינשטיין את הופעות־היחיד
שלו.
חובבי־הזמר נדהמו לשמוע שהאליל שלהם
מתכונן להפוך חלק משלישיה.
מבחינת הקאריירה שלו היה זה כאילו
השליך מרצונו הטוב את המקום בצמרת
אותו השיג, אחרי שחתר אליו שנים. וכל
זאת — על־מנת שיוכל להופיע יחד עם
שמוליק, וג׳וזי ידידתו.
ולא זה בלבד, אלא כאשר יצאו החלונות
הגבוהים לאור העולם — נסתברה עובדה

זחרי

את של שום
יפת־

מפד
על ה מדהימה.
שמוליק קראום נתגלה ככוכב
מדרגה ראשונה בזכות עצמו. הוא חיבר
מונים, שהפכו מייד ללהיטים. הוא שלט
הבמה. ואריק, אליל־הנוער, בעל הכשרון
אותנטי, הפך את עצמו לכינור שני.
אך זאת היתד, רק התחלה של תהליך,
אשר הבוהימה התל־אביבית עקבה אחריה מ־

ו ו 1וךןק תמונה זו צולמה על־ידי צלם העולם הזה לפני כסה
1 1 | 11 ) 11 חודשים בלבד, עת הוקמה להקת החלונות הגבוהים.
אז התחרו ביניהן ג׳וזי, חברתו של שמוליק( ,ימין) ואלונה,
יום ליום בתדהמה גוברת. לא זה בלבד
שאריק חיקה את שמוליק, ושהעמיד את
עצמו בצילו על הבמה, אלא שנרקמו ביניהם
יחסים שרק מילה אחת יאה להם:
השתעבדות מוחלטת של אדם לאדם.
זה התחיל עוד כאשר התכוננה הלהקה
להופעתה. בדירת־הגג של שמוליק וג׳יזי,
בה שולט אי־סדר בור,ימי, הונה מזרון על
הריצפה — ועליו החל אריק רובץ שעות
על גבי שעות, כשהוא מעשן. ותולה מבטים
בתיקרה. ובערבים שתה לשכרה.
ככל שהצליחה הלהקה החדשה וקצרה
תהילה, גם בפי מבקרים רציניים שאינם
מתלהבים בדרך כלל מלהקות־בידור, כן החל
אריק להיות תלוי בשמוליק. הקופה הפכה
משותפת, כששמוליק קובע למד, זקוק אריק
ולמה לא.
שמוליק החל לסחוב את אריק לדיסקוטקים
עד השעות הקטנות של הבוקר. בריאותו
של אריק החלה להתערער. ראייתו, ה־לקוייה
תמיד, נחלשה עוד יותר.
עד שהגיע שמוליק אל הנכם האחרון, הפרטי,
שנשאר לאריק: אשתו.

ה 9י3ה האחרוגה שהושתתה

,מסתורי פגע בחייה, וני הוריה — שעדיין אוהבים זה
לא עברה עדיין שנה מאז
שבוע להתגרש רישמית.
11 מופת לכך שנם אמנים יכולים להוות משפחה מאושרת.

^ לונה לשם, אחת הנערות היפות ב־ארץ,
היא צעירה מעודנת, רגישה כמי
אריק, וגם היא בת אחת המשפחות האצילות

אשתו של אריק, באורך המחצאיות שלהן ובטיב ריקודיהם. הן
לא שיערו עדיין ני שמוליק, שהשתלט על ג׳וזי, ינסה להשתלט
גם על אלונה, יהרוס סופית את משפחתה השלווה והמאוש,רת.

של הישוב הוותיק. סבתה היתה גיבורת
השומר, מניה שוחט. בעלה הראשון היד,
מהנדס יפר,־תואר, אברהם לשם, ממנו היא
נפרדה בידידות.
כאשר התחתנו אריק ואלונה, היה זה יום־
חג לכל אמני־ישראל. גדולי האמנים השתתפי
בטכס, מחנה רובינא ועד אהרון מסקין. היא
נחוגה באולם הבימה — דבר שהיווה כבוד
בלתי־רגיל.
הזוג עורר את קנאת כולם — :שניהם
יפים, שניהם בני טובים, שניהם צעירים,
שניהם מצליחים, ולפני שניהם חיים ומלויאם,
זרועים שושנים. כשנולדה בתם, הנראית כנסיכה
קטנה, בת־תפנוקים של כל ד,בור,ימה,
היה האושר מושלם.
מאז עברו ארבע שנים, וגן־העדן של אלונה
הפך לגיהינום.
כי מאז הכיר אריק את שמוליק, נהרסה
המשפחה. שמוליק לא סבל שעבדו החדש
יחזיק לעצמו פינה פרטית משלו. הוא פלש
אליה. אריק החל לחזור הביתה, אל אשתו
ואל בתו, בשעות יותר ויותר מאוחרות. לעתים
יותר ויותר קרובות לא חזר בכלל,
אלא נשאר ללון אצל שמוליק.
אלונה היא עקרת־בית מטבעה. היא אהבה
לבשל לבעלה, להכין לו בית חמים. היא לא
קינאה אפילו במעריצות, שהגיעו עד פתח
ביתה, וכתבו את שמותיהן וכתובויתיהן על
קירות הבית. כשהשכנים החלו מתלוננים,
תלתה שם גליון־נייר עם בקשה למעריצות׳

לרשום עליהם את השמות ואת הכתובות.
אך כל זה החל להתפורר עכשיו, ביאושה
ראתה אלונה שאריק מזניח לא רק את ביתו,
אלא גם את הקאריירד, שלו. היא ניסתה לעזור,
ענתה על מכתבי־ד,מעריצות שלו תוך
זיוף חתימתו. כשהוקמה ד,שלישיה, צילמה
אותה אלונה, צלמת־חובבת מוכשרת, זה־תצלומים
שלה הן שפירסמו את הלהקה בארץ
(וגם בעמודי העולם הזה).
אולם תוך כדי כך התקרבה אלונה עצמה
ללהקה — וחיש מהר ניסה שמוליק להשתלט
גם עליה. בדיוק כשם שהשתלט על
כל אדם בסביבתו הקרובה. כוודההרם של
שמוליק, שיש בו כודדמשיכה מסתורי, חדר
גם אליה.
יום אחד, כשחזר אריק במפתיע לביתו,
ומצא את שמוליק מחזר אחרי אשתו —
סגר את הדלת, וברח מן הבית. הפינה האחרונה
שלו הושחתה.
השבוע, כאשר עומדים הרבנים להפריד
בין בני הזוג הנערץ, הגיעו המים עד נפשו
של אריק איינשטיין. הוא התמוטט כליל.
בחוגי האמנות החלה נפוצה הסיסמה, בלחש
:״צריכים להציל אותו. צריכים להוציא
אותו מידי שמוליק.״
עוד לא מאוחר מדי. אריק הוא עדיין
אליל־הנוער. הוא צועד בראש מיצעד־ה־פיזמונים.
אשתו עדיין אוהבת אותו.
אולם רק אדם אחד יכול להציל את אריק
— אריק עצמו.

י קי
ו רק שאלה של זמן,״ אמר על עמנואל
שפר חבר למקצוע .״הבלון הזד, חייב
להתפוצץ.״ השבוע התברר כי הוא צדק.
קבוצת הכדורגל, אותה מאמן כרגע שפר
— מכבי נתניה — נוצחה פעם נוספת (במשחק
נגד הפועל תל־אביב, בשיעור .)1:2
איש בנתניה לא חשב עוד על כך, כי בתום
המחצית הראשונה של משחקי הליגה הלאומית,
יוארך חוזהו של מאמן מכבי נתניה.

ך* תמונה היתד! שונה לחלוטין ביום
( \ בו הגיע עמנואל (״מונדק״) שפר למכבי
נתניה. ראשי־ הקבוצה הנתנייתית היו משוכנעים
אז, כי קבוזיתם מיועדת לגדולות, וכי
האשמה לכך שהיא מסתובבת אי־שם במרכז
הטבלה נעוצה במאמן׳של הנתנייחים בשנתיים
האחרונות, אומו שלפנברג. מנהלי מכבי
נתניה חיפשו מאמן גדול לקבוצתם. וכך
הם הגיעו אל שפר. עתה נמצאת הקבוצה
במקום שלפני האחרון בטבלה.
עד היום נחשב מונדק למאמן היקר ביותר
במדינה. במכבי נתניה דרש וקיבל משכורת
חודשית של 1700ל״י. בראשית העונה,
כאשר שאלו אותו כמה מהמקורבים למכבי
תל־אביב אם יהיה נכון לאמן את קבוצתם,
דרש משכורת של 1800ל״י.
סיפור ההצלחה של שפר מתחיל ומסתיים
בכפר־סבא. הוא הגיע לשן! מפולין, ושיחק
בקבוצת הפועל כפר־סבא י כמגן שמאלי עד
. 1957 למשחק בכפר־סבא היו הרבה יתרונות.
אחד מהם: שפר הכיר את האיש החזק
של הפועל כפר־סבא, עמי אברוצקי, ואת
אחיו, סגן־יו״ר ההתאחדות הישראלית לכדורגל
מיכה אלמוג.
כאשר נשאל לפני מספר חודשים מזכיר
מכבי נתניה, יצחק לנד, מדוע החתימה
קבוצתו את עמנואל שפר, ענה :״קיבלנו
עליו המלצות מאלמוג, שמכיר אותו היטב.״

ן* קאריירה ש לו כמאמן החלה בקבו־
( | צת הנוער של הפועל כפר־סבא, ומאוחר
יותר בקבוצה הבוגרת של האגודה. לאחר
מכן אימן גם את הפועל רעננה. בכל אותן
קבוצות אימן תקופות קצרות בלבד, והמקורבים
אליו אמרו, שהיה לו קשה לאמן בקבוצות
שאת שחקניהן הכיר מקרוב. שכן
הם התגוררו באותה עיר.

על״חו ונכ׳לתוך־זשל ו1ד1ואלך שנו ושני דשמאלו, וואדי הכדורגל שר וזנב׳ נשיה

באותה תקופה בה אימן את הפועל רעננה
סופר עליו, שבאחד ממשחקי הקבוצה, זעם
לפתע שפר על אחד השחקנים, קרא אותו
אליו באמצע המשחק, סטר על לחיו והחזיר
אותו למיגרש.

ן=* ור הזהב של עמנואל שפר החל עם
4 1ההחלטה לשתף את נבחרת ישראל לנוער
במשחקים על גביע אסיה לנוער. הקשרים
הישנים של כפר־סבא עזרו, ושפר מונה למאמן
נבחרת הנוער.
היה זה תפקיד מעורר קינאה בקרב כל
חבריו, מאמני הכדורגל בארץ. הסיבה: איזה
כדורגלן אינו רוצה לשחק במזרח־הרחוק,
לזכות בנצחונות קלים על נבחרות חלשות-
ואחר־כך לזכות בתהילה בשובו למולדת?
שפר זכה עם נבחרות הנוער שלו בגביע
אסיה בטורנירים של סאייגון, טוקיו ומאני־לה.
הדרך לפיסגה נראתה בטוחה, כאשר אף
מונה במשך שנה לעוזרו של צ׳יריץ׳.
אלא שכאשר היתד, נבחרת הנוער בשנה

החולפת בטורניר במאנילה, קרתה תקרית
מצערת, בראש המשלחת עמד אז יו״ר ההתאחדות
לכדורגל, מנחם הלר. כדורגלני
הנוער הגשימו אז את חלומותיהם, יצאו
לבלות עם נערות החלומות של המזרח הרחוק.
שפר איבד את השליטה עליהם.
השנה כבר נמסר תפקיד אימון נבחרת
הנוער למילובאן צ׳יריץ׳.

ך י• אותהת קו פ ה מבורכת של אימון
,*1נבחרת הנוער לא הזניח, כמובן, עמנואל
שפר את עסקיו הפרטיים. הוא עבד אז
בקולנוע הכפר־סבאי הגדול רון. כתבי הספורט
המקומיים נהגו לקנות ברטים ולשמוע
מהקופאי את החדשות על נבחרת־הנוער.
נוסף לאימון כדורגל, מלמד שפר כדורגלנים
אחרים את תורת האימון במכון וינ-
גייט, מוהל חנות לצרכי ספורט במרכז כפר־סבא
יחד עם גיסו, ובשעת הכושר אף מוכר
צרכי ספורט לחניכי מכון וינגייט.

לא על קרני השמש
ל ב דן...
תכשירי

,לוחמי השמש־ הגיעו.״
מערכת

שלמה

משזפי

י 6ז ) $ט * 1ט 01י! 8
+מבטיחים שזוף הדרגתי מהיר
ושלם.
-¥מעניקים לעורך
ולחות חיונית.
המבטיחה שחום מהיר ללא כויות י ! !

שחום־משי

מרככים ומחליקים את עורך
המשתחם.
^ מגינים על עורך — מעודדים
קרני שזוף ועוצרים קרני כויה.
לוחמים נגד שזוף העור והוצ־רות
קמטי־שמש.

86<8?8ווותח 8ז

נמכר (בשתי נוסחאות) בנוזל
ובשפופרת :
רגיל — לעור המשתזף בנקל.
מגן — לעור הנוטה לכויות־^מש.
חד ש! ־להגנה על השפתיים,
עפעפי העיניים,
והאף הפגיעים במיוחד —

׳ ׳ 6 1 *01126 1_115) 1*6
) 51111 $1161
בשלושה גוונים התואמים את גוון העור

השבוע התפוצצה הבועה ששמה שפר, באופן
סופי.
לאימון היום השלישי של השבוע החולף
הופיעו רק שלושה משחקני ההרכב הראשון
של מכבי נתניה. בשבועות הבודדים בהם
אימן שפר במכבי נתניה, הוא הצליח לרכוש
לעצמו הרבה יריבים. אחד הוותיקים שבשח־קני
הקבוצה עזב את אחד האימונים בטענה
ששפר צועק יותר מדי.
במשך כל תקופת שהותו במכבי נתניה,
עד השבוע, הצליח שפר לזקוף לזכותו רק
שני נצחונות ליגה, על קבוצת שמשון תל־אביב
( )0:3ועל הפועל פתח־תקווה (,)0:2
בתקופה בה נמצאו שתי הקבוצות במשבר.
עד הקייץ עוד ישאר שפר במכבי נתניה.
גם מנהלי הקבוצה אינם ששים להראות
כלפי חוץ, כי נכשלו בהחתמתו של מאמנם.
בראשית העונה הבאה יצא שפר שוב לדרך
הארוכה של חיפוש מועמדים אחרים לאימון.
אלא שאז כבר לא יחשוב איש שהוא
מאמן גדול.

* דליה לביא ואילנה רובינא
ילדו -מה עשו שתיהסבתות?

דור העתיד
את האמא של מאיד״ ששמה נקרא על־שם
חודש מאי, כולם מכירים. קוראים לר, א י לנך
רוכינא. גם את האמא של ראובן,
שנקרא על שם סבו, כולם מכירים. קוראים

נסיך על סוס לבן

לה דליה לביא.
אבל את הסבתא של ראובן לא כולם
מכירים. שמה רותי לוינפוק. היא הגי•
עד, ללונדון, לבקר את נכדה, שלושה שכו־עות
לפני שיצא מבטן אימו המפורסמת.
הסבתא השנייה שלו, אמו של גז ו ן
סוליכאן, ישבה לידו עוד כשהוא היה בן
מינוס חמישה חודשים, וסרגה לו בגדים
לבנים. דליה החזיקה אותו בבטנה בגבורה
רבה, הופיעה איתו לכל המסיבות ולכל האירועים
החברתיים, והדבר לא השפיע כלל
על יופייה הזוהר.
כשהיא היתר בחודש השביעי, הגיעה
דליה איתו לבכורת כנר על ה ע, ולסלי
קרון סירבה אז להצטלם איתר, בתמונה
אחת, כי פחדה שהיא תגנוב ממנה את התמונה.
כשהיא
היתד, בחודש השמיני, היא הגיעה
איתו להצגת הבכורה המלכותית של אילוף
הסוררת. היא כיסתה אותו בשמלת זהב
רחבה, עם פרווה מלמעלה ולמטה, על ראשה
היתד, תסרוקת של וידאל ששון, ו א לי־זבט
טיילור פחדה להתקרב אליה, כי
היא היתד, הרבה יותר יפה ממנה.
בחודש התשיעי, שלושה ימים לפני הלידה,
היא הגיעה לבכורה הלונדונית של
שלמה המלך ו שלמי, הסנדלר, בשמלת־בסף
רחבה נהדרת, כשמצד אחד שומרת עליה
גליה טופול, ומצד שני שומרת עליה הסבתא
של ראובן.
הסבתא של מאיה יותר מפורסמת מרי־סבתא
של ראובן. מלאו לה כבר כשמונים
שנה, ורק לא מזמן צצו בראשה שערות השיבה
הראשונות. היא שמחה מאוד להיות
סבתא לנכדה הראשונה, ולכן מוזר היה שלא
נסעה גם היא, כמו הסבתא של ראובן, לסרוג
לנכדתה בגדים.
הסיבה לכך היא שכשבתה אילנא רובינא
ילדה את הילדה, היא צלצלה אל האמא המפורסמת
שלה, חנה רובינא. ממיטת

גילדה ופח ״ל
הווילה הנהדרת בהרצליה היתד, מוארת בעזרת שקיות נייר
מלאות חול, מהן צצו נרות צבעוניים. הבית היה מלא נרות, נורות
ומנורות, וליד כל מנורה עמד שגריר, וליד כל שגריר עמדה
שגרירה. וכמיספר הנרות, כן היה מיספר השגרירים והשגרירות.
כל זה היה לכבוד מסיבת־האירוסין של גילדה דורן עם שיפר
דקרו, דיפלומט בכיר בשגרירות ארצות־הברית. נכח במסיבה שג־ריר
ארצות־הברית בישראל, ששוחח עם שגריר מכסיקו בישראל,
בית־החולים הפאריזאי, ביקשה ממנה לא לבוא,
לחכות עוד מיספר שבועות, עד שתבריא
מהלידה — ואז שתיהן תוכלנה לבלות
יחד בפאריס.

* הוא נשא שתי נשים שלוש פעמים -היא התגרשה מבעלה
השלישי -האם ינשאו עתה אביבה וסמי בפעם הרביעית?

קוקט״ד שד נשי
אכיפה ירושלמי סיימה לא מזמן את
נשואיה השלישיים, וסמי גרינשפאן עדיין
נמצא בעיצומם. אולי בעתיד הקרוב או הרחוק
הם יבצעו יחדיו את נשואיהם ה־רביעיים.
כדי
להתגרש מבעלה השלישי, שנתגלה כנוכל
ידוע, היא היתד, צריכה לשלם לו
סכום של חמש ספרות, שנלקח ישר מ־תעשיית־ה,חוטים
בת מיליוני הלירות של
אביה ז״ל.
היא נפשה מבעלה השלישי, יחד עם סמי

* מה קורה באשר מטלפנים
יותר מדי אל אשה נשואה?

אג רו ף >ש>ר

גרינשפאן, שהיה עדיין נשוי לאשתו השנייה.
היא הזמינה אותו לאירופה, והם בילו שם
חודש עם מכונית הפיאט הפתוחה שלה.
הוא חזר ארצה אל אשתו השנייה, עם
כל החליפות והבגדים שבאו לו, לא ייוע
מאיפה, ואם להאמין לדבריו, מי שרוצה להאמין
בהם, הרי הוא זכה בהם במישחק
הקאזינו.
כל זה לא מצא חן בעיני אשתו השנייה.
שהיא פסיכיאטרית ודוקטורית במקצועה,
והיא עזבה אותו וחזרה לשוויץ, מולדתה.
אשתו הראשונה, זאת שקדמה לה, התגרשה
מסמי גרינשפאן ואחר־כך נישאה לו שנית.
לאשתו השניה דבר כזה לא יצליח, כי גם
לאביבה ירושלמי יש כוונות דומות ורעיונות
דומים.
וסמי אמנם כל הזמן מתחתן ומתגרש,
אבל הוא אף פעם לא מתחתן עם מישהי לפני
שהתגרש לפני כן מקודמתה.

* כל השגרירים היו שם -כי אלה היו אירוסין
דיפלומטיים של מלכת הקרח שהפכה ישראלית
ושגריר גאנה בישראל, שלחץ לשניהם את הידיים, וגילדה דורן
הבלונדית הסתובבה בין כולם, וניסתה לספר להם כמה שהיא
מאושרת ושהיא בוודאי חולמת.
דורן לא היה שום קושי להתארס. עשר שנים אמנם לגילדה היא חיפשה את הארוס שלה, אבל כשהיא מצאה אותו, היא התארסה
אחת־שתיים.
הבעייה שלה תהיה איך להתחתן איתו. זה יהיה קצת יותר
לפני חמש־עשרה שנה,
קשה. כי בשגילדהדורן הגיעה ארצה,
היא היתד, כוכבת להקת הבלט על הקרח, ונוצריה גמורה.
היא הכירה כאן את עמיחי סולל והחליטה להתחתן איתו. לשם
והפכה
את כל דיני הדת היהודית,טבלה במיקווה,
כך למדה
יהודיה אמיתית. היא התחתנה עם עמי, ילדה לו בן זכר, שנימול
שמונה ימים לאחר לידתו, ואחר־כך התגרשה ממנו (מעמיחי, זאת־אומרת).
במשך
עשר שנים היא חיתה עם קופים ושפנים ונחשים ושאר מיני
יצורים מוזרים, ועכשיו היא הכירה את הדיפלומט של ארצות־הברית,
שלרוע מזלה הוא גוי גמור.
עכשיו היא צריכה להתחיל את כל התהליך מחדש, וגם זה
לא יעזור לה. כיהודיה היא לא יכולה להתחתן עם נוצרי.
כנוצריה אינה יכולה להתחתן פעם שניה נשואין דתיים.
אם היא רוצה להתחתן בארץ היא יכולה לעשות זאת רק
בכנסיה, כי אין כאן שום משרד לנשואין אזרחיים. אבל אסור
לה להתחתן בכנסיה כי היא גרושה. מצד שני היא לא יכולה
לנסוע להתחתן בחוץ לארץ כי היא הבטיחה, לבנה, ג׳ודי, שהיא
תחכה עד הבר־מצוזה שלו.
לכן היא שלחה מכתב לבישוף באנגליה, כדי שיעזור לה
להיחלץ מכל בעיותיה הדתיות. יש לה גם בעיות אחרות כמו:
מה היא תעשה עם כל ארבע־עשרה החיות שלה. אבל בזה
הבישוף באמת לא יכול לעזור לה.
הבישוף עדיין לא ענה, אבל בינתיים היא קיבלה עזרה מרב
ידוע בארצות־הברית: הרב קורף, שהוא גם ידידה הטוב, שלח לה
מכונת־תפירה, שהיא מכשיר שימושי מאוד, כידוע, בחיי־משפחה.
וכיוון שיש לה כבר מכונת־תפירה ובעל, היא יכולה לסכם את
חייה עד עכשיו :״בסיכומו של דבר סבלתי הרבה,״ היא אומרת,
״עם עמי סבלתי נורא, אבל על כל דמעה שהורדתי בגללו צחקתי
אחר־כך, והייתי מאושרת בגלל הבן שלי. התרגלתי שכל אושר בא
עם סבל. ועכשיו אולי הבעל החדש שלי יפצה אותי. אני מרגישה
כמו סינדרלה, שפגשה נסיך על סוס לבן.״

* שני גברים, שוברי הלבבות המקצועיים, מתחתנים בבת אחת

נגני לי, גיטרה!
הגבר המבוקש ביותר בעיר היד, מאז ומתמיד
לוליל! לוי. הוא עוד שבר לבבות
לפני עשר שנים, כשהיד, כוכב להקת פיקוד
צפון. בתוכנית של הלהקה היה כתוב אפילו,
מתחת לשמו, התואר שלו: שובר הלבבות
של הלהקה.

אבל יש לו מתחרה אחד בשטח הזה. למתחרה
שלו קוראים אושיק לוי, יהוא
מצליח לגנוב לו חלק גדול מהלבבות השבורים
העומדים לרשותו. אלא שהם לא
רבים על זה. הארץ גדולה ורחבה, ומספיקה
בשביל שניהם. וכשהאחד מהם משמאל השני
תמיד מימין. ובימים אלה, זמן קצר לאחר
שלוליק התחתן בשקט רב, שלא בידיעת
הציבור הרחב, עומד לשאת לו מתחרהו,
אושיק, אשה.
שני המתחרים הללו הם במיקרה אחים.
הם נולדו לאותו אבא, שהיה בנו של רב,
וחיו באותה משפחה, הנמצאת בארץ כבר
מזה ארבעה דורות, ומורכבת מאמא, שהיא
בת לאם יותיר, ואבא רוסי, ומאבא, שהוא
בן לאבא תימני ואמא בולגריה. ואחרי זה
עוד •ש כאלה אנשים המדברים נגד בני־תערובת.
שני
האחים הללו, שהאחד מהם הוא בן
29 והשני בן ,23 הם היחידים בארץ שעוד
יודעים לשבור את הלבבות שלהם עם גיטרה,
ולא עם כלים אחרים. הם היחידים בארץ
היודעים לשיר מלגניה עם כל הנשמה,
הדברים הללו מביאים לתוצאות רצויות עד
מאוד.
בימים אלה מופיע לוליק בהאיש מלנזנשח,
ושר שם את השיר המרעיד־נשמות ציפור
קטנטנה. אושיק אחיו מופיע באותו זמן

אמצעי הקומוניקציה המודרניים יוצרים לפעמים בעיות מסובכות. אחד האמצעים
הללו, הטלפון, הושם על השולחנות של מועדון הלילה החדש ״ מ ט מון דויד״ ,כדי
שאורחי המועדון יוכלו להתקשר זה עם זה, או זה עם זו, לפי רצונם.
אבל ההתקשרויות הללו גורמות להרבה כאבי־ראש לבעל המועדון. ביום החמישי
שעבר התקשר בדרך טלפונית בחור צעיר, שישב ליד שולחן ,38 עם אשה בלונדית
נאה, שישבה בשולחן .15
הוא הזמין אותה לרקוד איתו. היא הסכימה. הם הניחו את הטלפונים ונפגשו
על רחבת הריקודים. בעלה של האשה נשאר לבדו ליד השולחן, וחיכה שמישהו
בקזבלן.
יצלצל גם אליו.
אבל קורים להם דברים יותר חשובים
האשה חזרה לשולחן, אבל הטלפונים לא פסקו. הגבר שהתיישב ליד שולחנו
מאלה.
המשיך לשוחח איתה, ולספר לה דרך הטלפון כמה עורה היה רך, כמה נעים היה
בחשאי, בשקט רב, נשא לו לוליק לאשר,
לו לחוש בירכיה, וכשהוא הגיע לפרטים קטנים יותר, קם הבעל ממקומו, ויתר על
האמצעים הטלפונים, והתקשר עם הבחור ישירות בעזרת אגרוף גדול בפרצוף.
1את סוזי, בחורה אמריקאית נחמדה מאד,

והאשה הזאת מחכה כבר לבנה הראשון.
אחיו הבין את הרמז, מיהר ללכת בדרכיו,
והוא עומד להתחתן עם עירית רזילי,
בתה של כתבת הספרות והאמנות של דבר,
שנפטרה לא מכבר.
הוא הביר אותה לפני שנתיים, במסיבה
אצל ז׳רמן אוניקוכסקי. מאז הם לא
עזבו איש את רעותו, ואחרי החתונה שלהם,
שתהיה בוודאי מלאת זמרים וגיטארות, הם
מתכוננים להמשיך בזה.

אושיל, וכח״ל

״בדיחה אחת גדולה׳,

הצגת בכור ה ארצית השבוע

בקולנוע ״ארמוו־דוד׳

ת ל־ אני ב

אהבה * הרפ תק או ת * סקס —
סינ מסקופ, בצבעים מרהיבים.
בקרוב ״רון״ חיפה — ״חן״ ירושלים — ״חן״ באר־שבע

השתקן הנצחי בכל מה שנוגע לשאלות
בטחון, הרמטכ״ל־לשעבר יגאל ידין, פתח
השבוע את סגור ליבו. ההזדמנות לכך ניתנה
לו בראיון עיתונאי לרגל יום העצמאות.
הוא סיפר, למשל, על תקרית שאירעה לפני
19 שנה ברודוס, בעת המו״מ הישראלי—
מצרי על הסכם שביתת־הנשק. הגנרל המצרי
דרש מידין את באר־שבע. ידין התרגז בסירובו,
הלם בידו על השולחן, שמט את
העפרון בו החזיק וזה עף ישר על מצחו
של המצרי. התקרית הסתיימה מיד בבדיחה,
אולם הקשר בין שני המעורבים בה לא נותק•
כעבור שנה שבה צה״ל קצין מצרי
בגבול רצועת עזה, שהיה ידידו הקרוב של
הגנרל המצרי מרודוס. הגנרל לא היסס, העביר
בקשה אישית לידין דרך האו״ם, שישחרר
את השבוי. ואמנם — הקצין המצרי
שוחרר. מספר ידין :״זמן מה אחר־כך קיבלתי
תודה ניסתרת מהגנרל המצרי. מטוס
דקוטה ישראלי התרסק בלב־ים, מול הרצועה׳
וכמה גדנ״עים שטסו בו ניספו. המציית
החזירו את הגוויות שנסחפו לרצועה,
ועל הארונות היו מוטלים זרי־פרחים וכתובת
גדולה בערבית, :הצבא המצרי מצדיע!״׳
• על שר־העבודד, האלוף יגאל אלון אמר
ידיו :״המפקד הבכיר הטוב ביותר שהיה
אותה עת לצד׳״ל על האלוף יצחק
שדה :״אישיות יוצאת מגדר הרגיל, פרטיזן
שבפרטיזנים, בעל מחשבה צבאית מקורית
ביותר, ואדם נועז מאד על הרמט־כ״ל״לשעבר
משה דיין נ ״יש בינינו ידידות
רבה. אני אוהב אותו ומעריך אותו
מאד. הוא היה באותם ימים טיפוס של לוחם
ירטיזני נועז, אמיץ ובעל יוזמה באו
תו ראיון חשף ידין, כיאה לארכיאולוג, גם

ננה מושקורי בהרצליה
לישראל ובחזרה

כמה סודות ישנים, הטיל את מלוא האחריות
על הכישלון הצבאי הגדול של צה״ל
בלאטרון על ראש־הממשלה ושר־הבטחון דאז,
דויד כן־גוריון. אולם כמה סודות
סירב לגלות, כמו התוכנית של אז לכיבוש

י אי ר /פ ה?
בכל משרד נסיעות בארץ תוכל לקבל בחנם חוברת עם
פרטים על 57 טיולים מודרכים לאירופה והמזרח הרחוק.

פילכי ורטן והלכתה
לא בסיצעד ולא ב מסיבה

אירופ ה 01111
־ 05ע £11000 /* 7 0

אולפני לאנגלית
12 שעות לשבוע 3 ,חודשי לימוד, למתחילים ולמתקדמים
הפתיחה ביום שלישי 23 ,במאי, בשעה 6.00 בערס
בבית ספר ״קדימה״ תל־אביב, בן־יהודה ,74 טל,220314 .
פרטים והרשמה 12—9 :לפנה״צ 8—4בערב

״הצלליות״ רוקדים עם ישראליות
תורת הריקוד המודרני

ה עול ם הז ה 1550

הגדה המערבית של הירדן .״אינני חושב
שיהיה זה נכון מציד אמר ,״לפרט תוכניות
צבאיות העשויות עדיין להיות אי־פעם
אקטואליות בראיון עיתונאי אחר ניתנה
רשות הדיבור לח״ב רפ״י יוסף אלמוגי,
שנשאר עדיין איתן בדעתו, כי בן־גוריון הוא
האיש המתאים לכהן כראש־ממשלה. והנימוק
שלו :״הוא עדיין צעיר יותר מצעירים
אחרים.״ באותה הזדמנות נזכר הח״ב מחיפה
בבדיחות שסיפרו עליו בזמנו, כשניתמנה
לשר .״אני כלל לא נפגעתי מכך,״ הסביר,
״אבל אלה שניסו ליצור בדיחות זדוניות
סביבי, סובלים עתה בעצמם מנשק זר— ,
הם הפכו לבדיחה אחת גדולה,״

טבור
ה מדינ ה
בישיבת מועצת עיריית באר־שבע התלוננו
כמר. חברים כי משרדי הממשלה מזניחים
את העיר בגלל שהיא נמצאת ״בדרום הרחוק״
.העיר על כך ראש העיר ואליהו
באודי :״באר־שבע נמצאת בדיוק בטבור

אגריקו מאסיאם ואשתו בדיזנגוף
בין מטוס למטוס
המדינה, ואני לא אתן לאיש להעלות אותה
למעלה או להוריד אותה למטה — אפילו
בעשרה סנטימטרים השבוע הזדמנה העיתונאית
סילבי קשת לרחוב הירקון,
פגשה שם, ליד מרכז רפ״י, את דובריה־מפלגה
פינחס (״פיניה״) יורמן. עוד הם
עומדים ומדברים, זינק ממכוניתו מנהיג המפלגה
דויד בן״גוריון .״תכיר בבקשה״״
אמר יורמן לביג׳י ,״זוהי סילבי קשוב אתה
קורא אותה?״ בן־גוריון לחץ את ידה ואמר:
״בוודאי, בוודאי, ואיך אפשרי לא לקרוא
אותה אגב: בן־גוריון גילה השבוע את
גירסתו התמימה על פרישתו מן הממשלה,
למראיינת גאולה כהן .״הנוער שלנו
הוא נפלא,״ אמר ,״אבל הוא לא יודע די
ההיסטוריה היהודית, וגם ההיסטוריה של הקמת
המדינה. זוהי הסיבה שבגללה התפטרתי
מהממשלה — רציתי להקדיש את חיי
לכתיבת ההיסטוריה הזאת.״

סוד כ מו ס ממאה שוודי מתגלה דראעוונה:

פני כשנתיים נשא עמרם בלוי, מג־
/היגם הישיש של נטורי־קרתא, את רות
בן־דויד, הגיורת הצרפתיה, שהתפרסמה כאשר
סייעה בהברחת יוסל׳ה שוחמכר.
בעולם כולו כתבו העיתונים אודות נישואיהם
של בני הזוג המופלא.
ועתה עומדים השניים בפני גירושין.
ובאם הם לא יצליחו לעמוד בגל השיטנה
וההתעללות שפוגע בהם בזמן האחרון —
יבוא הקץ לנישואיהם המפתיעים.

ליט, או אני -או השכונה.״

הפרשה נשמרת כסודי סודות.
אנשי נטורי־קרתא אינם מעונינים
כפירסומה, אך הם מתקרכים ל השגת
מטרתם: הפרדה כין הרם
לכין הגיורת.

ך* תקופה הראשונה שלאחר החתונה,
התגוררו השניים בבני־ברק. הצרפתיה
לשעבר, בת ד,־ ,49 והרב הישיש בן ד,־,74
החליטו לחזור לעיר הקודש, ירושלים.
הם נכנסו לגור בלב ליבה של השכונה החרדית,
שאותה הנהיג עמרם בלוי לפני
נישואיו. אך עד מהרה הפך הדבר להיות
בלתי ניסבל: חסידיו לשעבר מיררו את
חייהם והם נאלצו לעבור לשכונת אבן־יהושע
בה זכו לקצת מנוחה.
לפני כחודש חזרו בלוי העקשן ורעייתו
אל בתי אונגדים, שבמרכז מאד,־שערים.
כאשר התעוררו השניים בבוקר הראשון
של שהותם בביתם החדש, יצאה הגיורת
החוצה, וקריאת בהלה פרצה מפיה: לפני
הדלת היו מונחים 13 פחי אשפה מפיצי
סירחון, מתנת השכונה לחנוכת הדירה.
הימים שבאו לאתר מכן לא היו נעימים
יותר. ילדי השכונה מגודלי הפיאות צעקו
ושרו מתחת לחלונות שירי גנאי, שחיברו
במיוחד עבור הגיורת המשכילה.
כאשר יצאה רות בן־דויד אל המכולת,
השתרכו אחריה הילדים בשורה ארוכה, כשהם
צווחים ברשע :״גוי גוי — ימח שמוי.״
בשבת האחרונה הלכה הגיורת אל התנור
השכונתי כדי להוציא משם את מאכל ה־קוגל
לשבת. בדרכה חזרה עם האוכל, החלו
אבנים להתעופף ולפגוע בה. היו אלה שוב
אנשי השכונה, שנישואיו של מנהיגם ל־גויה־לשעבר,
לא מצא חן בעיניהם. האשד,
השליכה בבהלה את הקוגל מידה, ונימלטה
כל עוד נפשה בה אל ביתד״
הסאה הוגדשה לאט לאט. לשיא המתח
הגיעו החיכוכים כאשר נפגשו הרב עמרם
בלוי ושכנו איזק בנדט. בין השניים התפתח
ריב שפתיים שהפך עד מהרה לתיגרת ידיים.
היה זה עקב צעקתו של איזק :״למה התחתנת
עם גויה?״

עתה נמצאת ההכרעה בידיו של עמרם
בלוי: או להישאר בבתי אתגרים ולהפסיד
את רעייתו — או לצאת ממאה־שערים ולעבור
לשכונה מרוחקת מחסידיו הקנאיים.

מרם כלוי סרב לענות לשאלת כתב
^ העולם תזה כיצד מתכונן הוא להכריע.
הוא רק אמר :״אין אני רוצה שהעולם הזה
יכתוב עלי או יגן עלי.
״אני רק יכול לומר שיפה שעה אחת של
תשובה בעולם הזה — מגל חיי עולם הבא.
בקשר לגירושים — אינני מוכן לומר דבר.״
״אנחנו מנדים ומחרימים את עמרם בלוי,״
אמר יוסף שיינברגר, מעסקני העדה, המכונה
בתואר שר־החוץ של נטורי־קרתא:

״מנהיג ורב גדול בעמדם, לא

ה עול ם הז ה 1550

או אני —

עמרם בלוי(שמאל)
— אן ;השכונה

לא עלה לירושלים, ויום לאחר מכן עזב
את הארץ במטוס. יחד איתו עזבה גם אשתו,
סוזי, וזמרת אחרת, היווניה גנה מוש*
קורי • .אורחי עצמאות אחרים, שבילו
את מרבית לילותיהם בדיסקוטק של מנדי

שאולי, היו להקת הצלליות ולהקת הכושים
הקטנים (גובה ממוצע פחות מ״1.45
מ׳) הקרויים להקת הסרפס (שישה אחים ואחיות)
.הצלליות העבירו את זמנם בדיסקוטק
בהרבצת תורת הריקוד המודרני בבנות
ישראל • .היחיד מבין אורחי העצמאות
שכן חזה במיצעד ודווקא לא ממהר
לעזוב את ישראל הוא זמר שירי העם פיט
סיגר. הוא מתכונן לחיות תקופה מסויימת
בקיבוץ, ולהכיר את הארץ בצורה יסודית,
״לא כמו תייר״.

פ סו קי
השבוע
• הגולה הצרפתי ז׳;אק סוסטל :

״לא כ מו
תייר״
איזה עלבון. הזמרת האופנאית האורחת
סילכי ורטן, שהגיעה לארץ ערב חגיגות
העצמאות, הביעה את רצונה לחזות במיצעד
הצבאי בירושלים. אך קרה אסון. היא התעוררה
ביום המיצעד רק בעשר, במלון בקיסריה,
ואיתרה. אבל בזה עוד לא הסתיים
העניין. ראש העיר, טדי קולק, הכין עבו־

״כל העניין הזר, התחיל כי עמרם קיבל
עצת אחיתופל מאהרון קצנבוים, שהוא פיתה
אותו להתחתן איתר, והוא היה לו ליועץ רע.
לנו אין יותר כל עסקים איתו. אנחנו לא
מדברים איתו.״
על פרטי ההתעללויות לא הגיב שיינברגר,
בטענו שאין הדברים ידועים לו כלל.
הגיורת חבושת המטפחת הלבנה לראשה
היתד, עסוקה בגיהוץ בגדיו של אלופה הרב.
היא לא הסכימה לומר דבר. אך תוך זמן
קצר יתברר במי יבחר עמרם בלוי: בגיורת
שלו או בשכונה שלו.

״הגיורת״׳(בשחור שניה משמאל) בנשואי בנו של בלוי

באן החליטה רות בן־דוד לשים
קץ למצב האומלל. היא הכריזה
באוזניו של כעלה הישיש :״תחרה
מסיבת קוקטייל, אבל דקות ספורות
לפני מועד המסיבה היא הקדימה ועזבה את
העיר • .גם זמר אורח אחר, אנריקו
מאסיאם, הביע רצון נילהב לראות את
המיצעד. אבל הוא לא איחר, הוא פשוט

צריף היה להתחתן עם אשה בזאת
משכילה, שלמדה באוניברסיטה.
״והיא גם סופרת. אפילו היתה
יהודיה גמורה -לא צריך היה
להתחתן איתה״.

להקת הגמדים ״הסרפס״ בדיסקוטק
גובה סמוצע 1.45מ׳

״גמאל עבד־אל־נאצר הוא פירחח חסר־מצפון,
דיקטטור במלוא מובן המילה, היטלר במהדורת
כים, שיוביל את ארצו ואת האזור
לקטסטרופה.״
• ״ג,יש אל״ערב״ ,ביטאון הצבא
הסורי, במאמר אנטי־דתי שגרם להפגנות ול־שביתות
:״האומה הערבית ביקשה ישועה
באלוהים, באיסלם, בנצרות, בפיאודליזם ובקפיטליזם
— ערכים שהפכו את האדם הערבי
לתבוסתני ונכנע לגורלו.״

קולנוע

הגרל וז
הפו־ ס > 11
הגד ולה לוס. ג

ישראל דור
חדש

אפשר היה לקוות, שאפילו אום שהוא
צנזור בישראל, ידע מי זה במאי הסרטים
מיכאל־אנג׳לו אנטוניוני. ובפרט שסרטו של
אנטוניוני בלאו־אפ, זכה בפרס ראשון בפסטיבל
קאן.
הסרט הובא ארצה לפני זמן מועט, על־ידי
אלברט מטלון. וכשאנשי החבלה וידידיהם

־ 1 3 8 0 1־ 1
ת תקיים ביום ג׳ ,23.5.67 ,בשעה 8
בערב, ב״בית סוקולוב״ בתל־אביב.
ה ק הל מוזמן.

פרס ראשון :
2פ רסי טי ס ה לשוויץ

פר ס שנ>:
2פרסי שבוע־נופש בארץ

פרס שלישי:
5פרסי שעון טי סו

אנגליה. מי זה הדור החדש הזה? אנטוניוני
מכיר אותו היטב :״הבחורות הן כנות וחסרות
תסביכים. הצעירים יכולים לדבר על כל
דבוך עם כל אחד. זהו דור ששבר את המחיצות
בין בני האדם. כשאחד מהצעירים הללו
מעשן מריחואנה הוא מדבר על כך ללא
פחד. כשבחורה מהבחורות הללו היא פריג׳י־דית,
היא מודה בזה בשלווה. זהו דור שהשיג
צורה חדשה של חופש הפרט. כולל
מידה מסויימת של חופש מיני.
״אני לא יודע אם הם יכולים לאהוב כמו
שאנחנו אהבנו, אבל כשהם סובלים, זה לא
כמונו. ולעולם לא בצורה רומנטית. יתכן
שהם נמצאים בדרכם להשגת דרכים חדשות
אל האושר. אני לא יודע.״
וכשאחד המבקרים האנגלים כתב עליו שהיא
המציא לונדון חדשה, שאינה קיימת
במציאות, הוא ענה לו :״במשך שמונה
חודשים ביליתי, בלונדון בכל המקומות בהם
מבלה הדור הצעיר. אותך לא ראיתי שם
אף פעם.״
הגאון חושב. אחד הדברים המרשימים
ביותר בסרט הוא משחק טניס ארוך ומרתק
ללא רקטות וללא כדור. כשהוא צולם הוזמנו
למקום סטטיסטים בבגדי פנטומימה. איפרו
את כולם. הלבישו אותם. הביאו צלמים.
העמידו את המכונות. כולם מחכים, והצילומים
אינם מתחילים. אנטוניוני חושב.
הוא התיישב בפינה, על הכיסא, הראש בין
הידיים. אסור לדבר. אסור להוציא הגה.
בתום שעה וחצי הוא הרים את ראשו, אמר
* ,81301 קם והלך הביתה.
גדודי צבעים הובאו מיד למקום, ולמחרת
כשהוא בא לשם, היה המגרש הלבן צבוע
כולו בשחור. הצילומים החלו בזמן.

יומן החדשות
לא ידוע מה הסיבה לכך, אבל בין
שני השותפים הוותיקים והמצליחים חיים
טופול ואפרים קישון שעבדו יחדיו
גם בסלאח שבתי וגם בארבינקה חל קרע
עמוק. כשקישון היה באנגליה הם כמעט
לא ראו זה את זה. והפגישות העסקיות
הקצרות שלהם בקשר למכירת ארבינקא
היו ענייניות ועויינות.

הבטחז כו תךלהשתתףב הגרל ה
— רכוש עוד היו ם שעון טי סו.
פרטים בחנויו ת המובחרות בארץ.

יתכן שיקח זמן רב עד שהציבור
יראה אותם, אבל מעניין אולי לדעת שהם
כבר נמצאים בארץ, בידיים נאמנות ובטוחות:
סרטו החדש של צ׳רלי צ׳פלין
הרוזנ ת מ הונג קונג, סרטו החדש של פר*
נסוא טריפו פרנה״ט 491 וסרטו החדש
של זי] לול! ג״דאר פיירו המ שוגע.
זה יהיה סרט גדול על נושא גדול.
הוא יקרא 1948 ותנחשו על מה יסופר בו.
המפיק שלו וההוגה שלו, אברהם רוט,
מתכוון לעשות ממנו סרט דוקומנטרי ארוך
בנוסח הסרט המצויין על מלחמת ספרד ל-
מות במדריד. וכדי שיהיה בטוח שזה יהיה
סרט באותו נוסח ובאותה רמה מתכוון רוט
להביא לשם כך את במאי אותו סרט פר־

דריק רוסיף.

* בחוגי הקולנוע היה ידוע שאת העבודה
האמיתית על הסרט הילד מעבר לרחוב
ביצע מאחורי הקלעים הבמאי הבלתי
ידוע ליאד פילר. עכשיו מתכונן הבמאי
הזה לצאת אל לפני הקלעים ולביים
בעצמו סרט חדש. את רחוב ה מדרגות לפי
ספרה של יהודית הנדל.

ורושקה כ״בלאדאם״
פרס, לא לצנזר

,ח לי ס ח ! ח 1ו ן

ת * ע 1ד ו ׳ מסו > ק 1 9
?62,25,19/2 0121611

מיכרזים

שירות תלת־יומי למשתתפי
מיכרזים פומביים, אשר יספק
לך כל שלושה ימים את כל
המיכרזים הפומביים המוצאים
בארץ.
דמי־מינוי לשנה — 58ל״י,
לחצי שנה — 32ל״י.

מיכרזים,
רחוב ברזילי ,4תל־אביב.

חזו בו, בהקרנה סגורה, התברר להם שהוא
מלא דברים שהצנזור לא כל כך יאהב.
יש בו סצינה בה מתעלס הגיבור עם שתי
נערות צעירות, חצי קטינות, ומוריד מעליהן
את גרבי הניילון שלהן. רואים בו את וונסה
רדגרייב, הגיבורה, בלי חזייה. אבל לעומת
זאת עם עניבה.
יש שם צלם המצלם את הדוגמנית שלו,
ופעולת הצילום נראית יותר ארוטית ויותר
מינית מאשר כל פעולה אחרת שצריכה
היתר. מטבעה להיות כזאת. וכן הלאה וכן
הלאה.
הצנזור עדיין לא ראה את הסרט, המפיצים
חששו להראות לו ודחו את זה עד
לאחר הפסטיבל. כי הפרס שהוא קיבל שם,
בוודאי יעזור לו לשנות את הרושם שהוא
משאיר.
בתוך מסגרת סיפורית פשוטה מצלם
אנטוניוני בסרטו את הדור החדש של

+מסתבר שמקצוע הבימוי הוא פופולארי
מאוד בארץ, למרות המספר המועט
של הבמאים הנמצאים בה. מספר ימים לאחר
שפירסם דויד גרינברג מודעה על קורס
מיוחד לבמאים שיפתח על ידו, שיכשיר אנשים
למקצוע גם באופן מעשי, על־ידי בימוי
משותף של סרט ארוך, הגיעו אליו 220
מכתבים של מעוניינים, למרות שבכיתה
אחת לא יהיה מקום ליותר מעשרים תלמידים.
מהמכתבים
הללו מסתבר שלא כולם
יודעים מה זה להיות במאי: בחורה אחת,
למשל, שלחה את היקף החזה שלה, ובחורה
אחרת סיפרה לו שהיא מתלבשת בטעם
רב, וכולם אומרים עליה שהיא בחורה
יפה.
כולם אוהבים את ההצלחה. גם יש*
ראל בקר, במאי שני קוני למל. כולם
אוהבים אותה במנות גדולות, לזמן רב, וגם
ישראל בקר. וכיוון שההצלחה שלו נגמרה
כ ש שני קוני למל התעייף מרוב ריצה ב־בתי־הקולנוע
וירד מן הבד הוא החליט להאריך
אותה. הוא עומד לביים סרט נוסף
שיתבסס על גולדפאדן, הסופר האידישאי.
הטזל ם הז ה 1550

זח היח חדדה הגווד נח״ו
שר שוד}!וסרו -אנר
הו א
וקד עם
אסוה אחות

וחוח עס
גבו אחר

*אחורי הפרס
כאורה הם נחשבו לזוג המושלם.
/הוא, עודד קוטלר, שזכה להיבחר כשחקן־הסרטים הטוב
ביותר בפסטיבל קאן, הוא גם שחקן תיאטרון מחונן, שנבחר
אף לגלם את המלט, אך ויתר על התפקיד. הוא גם במאי
מבריק, וחוץ מזה יפר,־תואר להפליא.
נוסף לזה הוא נשוי לליאורה ריבלין, שחקנית יפה לא
פחות ממנו, שהתגלתה עוד בילדותה כילדת־פלא.
חוץ־מזה היא גם יורשת־המיליונים של קריית־ריבלין.
וכששני המושלמים האלה נישאו בנישואין מושלמים, הם
עברו לגור בוילה נהדרת, כשלכל אחד מכונית, ולשניהם
יחד תיאטרון, שם הם מביימים ומציגים.
אבל כשם שאמר המלט, שמשהו לא בסדר בממלכת דנמרק
— כך התברר דווקא השבוע, עם הזכיר, הגדולה —
כמה שלא בסדר משהו אצל הזוג האידיאלי הזה.

כורדל אחד גדוד
** אז ומתמיד היה ידוע שעודד קוטלר הוא שחקן
מוכשר, אבל תמיד דיברו על כך שידע לבחור את
הנשים המתאימות לו שתעזורנה לכישרון הזה באמצעים
שונים.
כשהוא נישא, לפני מספר שנים, לבתו היחידה של נתן
אלתרמן, תרצה אתר, הוא היה שחקן מתחיל ובלתי ידוע.
מיד לאחר מכן התחיל לקבל תפקידים והקריירה שלו עשתה
קפיצה מהירה למעלה.
מאוחר יותר הוא התגרש בצורה סנסציונית. הוא ישב
עם אשתו באמריקה, נתן אלתרמן נסע לשם באופן דחוף
כדי לנסות להציל את הנישואין, ולא הצליח.
עודד חזר ארצה, המשיך להופיע בתפקידים גדולים בקאמרי,
ופתאום נודע על נשואיו לליאורה, יורשת־המיליונים.
בערך באותו זמן הוא עזב את הקאמרי, פתח את בי מ ת
ה שחקנים והעלה בד, שני מ חזו ת: מי יציל את הפלאח והנזירים
שנכשלו. התיאטרון שקע בעשרות אלפי לירות
חובות, ואז ביים ומילא תפקיד ראשי במלקולם ו מל ח מ תו

אונעה חיוכים

בסריסים, ההצגה זכתה להצלחה עצומה אצל הביקורת
יהקהל, והתיאטרון הועמד מחדש על רגליו.
האם הוא קרייריסט?
״כן,״ הוא עונה בחיוך מבטל .״אז מה? הבדיחה היא
שמשפחת ריבלין בשבילי היא יותר הפסד מרווח, ובכל
הווילות הללו יש יותר חול מאשר כסף.״
אבל גם משמיציו מסכימים שכשרונותיו הובילו אותו לכל
הצלחותיו — כולל משחקו המצויין בסרט שלושה ימים
וילד, שהביא לו את הפרס המיוחל בקאן.
עם הצגת הסרט — נסע לשם.
״בפתיחה,״ הוא מספר ,״כמעט לא שמו אלינו לב. ישבתי
כשמשמאלי יושבת אינגריד טולין ומימיני הלנה נטרל,
השחקנית מהפחד. רק אחרי שהסרט הוקרן ראיינו את כולנו,
בין השאר ראיינו גם אותי, אבל לא התרכזו עלי במיוחד.
הרגשתי שכל הפסטיבל זה בורדל אחד גדול.
״בכל זאת, במשהו עשינו רושם פנטסטי: שם רגילים
ליהודים עם אפים עקומים, שמנים כמו ג׳ו לוין, ופתאום
הופיעו חברה צעירים ונחמדים, רעננים, בלי חטוטרות.
ישראלים. זה היה משב רוח רעננה.
״חזרתי לארץ בלי לחלום אפילו שנזכה באיזשהו פרם,
וביחוד לא חשבתי שאני אזכה באיזשהו פרס. המצחיק הוא
שכל העסק בא בדיוק כמתנה ליום הולדתי ה־ 30 שחל
בחמישה במאי.״

״הרגשתי פיר,־ברכיים״
ך* וא המשיך בהצגות כרגיל, ושכח את הפסטיבל .״מקן
| סימום חשבתי שהסרט יקבל משהו סימלי,״ הוא מספר.
״הציעו לי אמנם באירופה ארבע הצעות־עבודה, אך אני עדיין
מנהל עליהן משא ומתן. לא השבתי על שום פרס. וגם
עכשיו אני חושב שההישג האמיתי הכי גדול שלי, זה
שהצלחתי להביא את השגריר, וולטר איתן, אל הפסטיבל.״
איך נודע לו על הפרס? ״חניתי במפגש בנימינה בדרך לחיפה,״
הוא מספר ,״פתאום ראיתי את אלכם אנסקי, שחקן

ב מכוניו ת נפרדות הגיעו עודד קוטלר ו א שתו ליאורה
ריבלין לחגיגה הגדולה ביו תרב חייו, החגיגה שנערכה
לכבוד ז כיי תו בפרס ה ש חקן הטוב ביו תר של קאן . 1967ת מונ ה זו היא סמלית למצב ש
התיאטרון,
רץ אלי כמו מטורף, עם פרחים ביד. מתברר
שהוא היחידי שנשאר במכונית ושמע את החדשות.
״אלכס ניגש אלי והתחיל לגמגם, ולקח לי המון זמן עד
שבכלל הבנתי. הרגשתי פיק־ברכיים, ועד עכשיו אני חושב
שזה מצחיק.
״בסיבוב בנימינה היו עוד שחקנים בדרכם להופעות
בארץ. היה שם פסח בורשטיין, מייק בורשטיין ודז׳יגאן.
הזמנתי את כולם לקוניאק, וגם את כל אנשי הקפה. היתד,
שמחה גדולה.״

זזיגם גרים יחד

ך כיום השישי האחרון, שהיווה את הערב הגדול של
^ חייו, הגיע עודד קוטלר למסיבה שנערכה לכבודו, בדיסקוטק
של פרדריקה, לבדו, במכונית שלו.
זמן מד, לפניו הגיעה לאותה מסיבה אשתו, ליאורה
ריבלין.
הוא ישב עם ידידיו, שתה איתם, והיא ישבה בצד, לבדה.
אחר כך היא התחילה לרקוד עם גברים שונים, והוא המשיך
לשבת ולשתות.
היא המשיכה לרקוד, והוא המשיך לשתות. הם לא נפגשו
איש עם רעותו. ורק בלילה מאוחר, כשהם היו עייפים
מהיין ומהריקודים, הם חזרו יחדיו הביתה. יחד איתם הלכו,
לאותו בית, ידידתו של עודד והבעל של הידידה.
בליל הפרם הם היו ביחד. לכמה זמן? לא ידוע.
כי למרות שליאורה טילפנה אליו במיוחד לקאן, הרי
כשחזר — לא חזר אליה. בני הזוג כבר אינם גרים יחד.
רק מעטים יודעים שעם עליית הקריירה שלו — הלכו
והתערערו חיי המשפחה של הזוג המושלם. היא, ליאורה,
ניהלה רומאן עם הצייר יגאל תומרקין. הוא, עודד, גילה
התעניינות באשתו של מדען מסויים. זוג השחקנים המשיכו
לשחק את הזוג המושלם, אך לפני עשרה ימים עזב עודד
את ביתם — ועבר לגור בדירה אחרת.
אך כולם מקזזים, שעם בחירתו של עודד לשחקן הכי
טוב — יזכה לא רק לתהילה עולמית — אלא גם לכך
שבביתו שלו — יחזור הכל לתיקונו.

נוצר: ליאורה (ימין) מחייכת לידיד המ שפחה, אריה זקס; עודד (שמאל) מחייך לא שתו של
הידיד, ה שחקנית גבי זקס, אך ליאורה אינה מחייכת לעודד, ועודד אינו מחייך לליאורה. כי
היחסים הפני מיים ב מ שפח ת קוטלר לא עמדו ב מי ב חן ההצלחה ה אמנותית ב שנה האחרונה.

קולנוע סרטים גשק הרסגי כין אהכה

לריגול ( דוגרבי, תל־אביב;

ארצות־הברית) סרט נוסף בסידרת הסרטים
האנטי־ג׳יימס־בונדים: המרגל הוא פקיד אפור,
בעל משפחה. יש לו רגשות, יש לו
בעיות, ויש לו אשד. שבוגדת בו.
הוא הופך מרגל לגמרי במיקרה. יש לו
שכל ישר. הוא יודע כמה דברים הקשורים
בריגול. בטח מהספרים או מהסרטים, והוא
מתחיל לרגל.
את הבעייה היהודית, הנקשרת בזמן האחרון
לכל ענייני הריגול, מגלמת סימון
סניורה, ניצולת־המחנות, החולמת על עולם
ללא מתנות ריכוז, ללא מחלוקות וללא ניגודים.
ג׳והן
לה־קרה כתב את הסיפור, וסידני
לומט ביים אותו בימוי אינטלקטואלי, עם,
אפילו, קצת מתח, לקראת הסוף. זהו סרט
לחובבי ריגול שקט ושיטתי, ללא מכונות
לשטיפת־מוח, ללא מכשירי נשק הרסניים
במזוודות ובמברשות־שיניים, ועם ג׳יימס
מייסון במקום ג׳יימס בונד.

המלחמה
המצ חי ק ה
האנגלים כאיס הצנחנים כאים

633

ק׳ 630

(הוד, תל-אביב) המלחמה האחרונה הופכת
מסרס לסרט ליותר מהנה ויותר עליזה. בסרט
הנקרא בצרפתית הטיול הגדול ובעברית
ראה־לעיל, היא נראית כמו הדבר הכי מצחיק
שיכול היה לקרות בהיסטוריה.
שלושה צנחנים אנגלים צונחים בלב פאריס.
וכיוון שיש לה לפאריס הרבה לבבות,
כל אחד צונח בלב אחר שלה. הם צריכים
להיפגש בבית המרחץ הטורקי של העיר,
וכדי להגיע לשם, הם נעזרים בצרפתים מהרחוב
(בין השאר בורביל ולואי דה־פינר.).
ההומור המהנה, החוכמות המצחיקות עד
דמעות, כל ההמצאות ההגיוניות והבלתי הגיוניות
הממלאות את הסרט בפנטסיה של
הומור ודמיון, נובעות מההתנגשות של שלושת
הצנחנים ומלוויהם עם הגרמנים, המופיעים
תמיד במקומות בלתי־צפויים בזמנים
בלתי־צפויים.
זהו סרט פופולארי, אך לא וולגרי, שנועד
למצוא־חן, והוא מוצא־חן.
תדריך סרטים שצייד לראות
אדם וגורלו (פאריז, תל־אביב) סרט
קלאסי, יפאני, אודות אדם המחפש את משמעות
החיים כמה חודשים לפני מותו. מחזיק
מעמד כבר שבעה שבועות. כן ירבו.
נכר ואשה (בן־יהודה, תל־אביב) מחזיק
מעמד כבר שבעה־עשר שבועות. משחקים
בו עדיין אנוק אימה וטרינטיניאן, מגלים האחד
את השניה, ואוהבים האחד את השניה.

מרמים שרצוי לראות
הומכרה (תל־אביב, תל־אביב) סרט שאינו
מחדש שום דבר בשטח המערבון, אבל
כל הישן נאמר בו בצורה מבריקה, מעניינת
ומותחת. פול ניומן: האינדיאני הסובל והמורד,
הנלחם בשלווה אינדיאנית באופי וב־

שחיתות הלבנה.
סופו של משחק (אוריו! ״,תל־מביב)
ואדים אוהב את האהבה ומתאר אותה באהבה
רבה.
היאנג צה הגועש (סינרסה, תל־אביב)
תחילת ד,מהפיכה הסינית מתוארת
בצורה מקצועית מזהירה, על־ידי רוברם
וייז.
שלושה ימים וילד(נזקסיס, תל-אביב)
מי שלא ראה את השחקן הטוב ביותר של
השנה, יכול עדיין לראות אותו, בסרטו של
אורי זוהר.
הפחד (גת, תל-אביב) ריאליזם מסוגנן,
בעיות אונם, חרפה, כבוד המשפחה, חטא
ועונש בכפר קטן ונידח. אווירה אמנותית,
הבולטת גם לעיני מי שאינו מבין באמנות.
ארכינקה (זנזיר, תל-אביב) ההומור הספרותי
והקולנועי של קישון, הפיזמונים
של דידי מנוסי, הפרצופים של טופול, מצחיקים
לעיתים פחות, לעיתים יותר, בסרט על
צעיר ישראלי, הצוחק ומתעלל בחברה.
ה פו ל ט הז ה 1550

ספרים

-כשהיא דוהרת עד אופנוע
מקור אווירה עבורה בטבריה
בית ברחוב המשיח (מאת רחל ענבר;
הוצאת אגודת הסופרים; 133 עמ׳)

זהו קטע־הווי מן הימים הרחוקים: ,הם חיו
יהודים וערבים בטבריה בצוותא ובשלווה.
בלילה היו לנים, בגלל החום, על הגגות,
וביום היה בא באף ריח גללים וזרדים העולים
באש.
השכנות היו מחליפות ביניהן רקיקי־דבש
ומי־ורדים, והשכנים היו מזכירים איש לרעהו
כי השייכים הזקנים הבטיחו גי השנה
תתברך בשמן, תירוש ויצהר (״מי יודע אם
יספיקו כל גמלי הנגב כולם להוביל חיטה
אל הגורן וזיתים אל בית־הבד״).
אימת הסכין השלופה. לפתע מתעברת
האווירה בין השכנים. הנבלים משחיזים
את סכיניהם והאנשים הקדושים מנסים
להחזיר את השלום על כנו.
השלום חוזר על כנו ורחל ענבר *,דור
חמישי לבני טבריה, מסיימת את סיפורה,
הכתוב בלשון נמלצת ומלאת רמזים, הצריפים
לתת לסיפור משמעות סמוייה. היה
מספיק בהחלט להסביר כי לשכנים מוטב
לחיות בשלום מאשר תחת אימת הסכין השלופה.

ז׳אקלין
היא נערה שנוהגת כמו נער.
לא שהיא נראית כמו נער. בכלל לא: יש
לה פנים של נערה, ושערות ארוכות מתנופפות,
וגם השאר זה בהחלט של נערה, וכל
השכונה מתפעלת מזה, וחושבים שז׳אקלין
ממן היא חתיכה פצצה.
אבל ההתפעלות למראה הנשי שלה —

שהאופנוע טס באויר. כל המעריצים כולאים
את נשימתם מפחד, ובתור הדרן היא
ממשיכה לדהור, עם פניה אל אחורי האופנוע.
קהל המעריצים כמעט מתעלף מהתפעלות.

פעם ז׳אקלין חלמה להיות כוכבת
קולנוע, והתחילה בתור המחליפה של אהו־
שירה שועלים
שיכורים
ט? ןות (סאת רות בי מן — בן־ מנ שה; הו
צאת
אוג דן; 34 עם׳) .מבול ספרי השירה
שירד לאחרונה על הארץ, רובו בספרונים
דקים עשויים היטב, אינו כולו על טהרת ה־גראפומניה
— מין שגעון־כתיבה־לשם־כחיבה
בלבד.
בערימת ספרי השירה שראו אור בחודשים
האחרונים מתגלים גם כשרונות לא
מבוטלים. כשרונות אלה שייכים, ברוב ה־מיקרים,
למשוררות.
אחת מהן היא רות בימן—בן־מנשה, השרה
על הפרידה ועל המחר, על צפיית־השווא
ועל החיפוש אחר ״לב עם דלתות״.
רוב שיריה הם שירי־אהבה בעלי כושר־הת־בטאות
רב. למשל:
אמור לרכבות / ,נ י יעצרו מלכת/ .
ובוא /ונ חבוק עד נחנוק /כ מו שועלים
שנשתכרו.

בין המדפים ^£8 מה קדה
בשנת

ךחח 1ך 1ל של ה שכונה נראית נ שית
1 1 1 1 1 9בהחלט — אך כל זה
לא מונע סמנה לנ הוג ב אופנו ע כ מו גבר.

7 1924
בשנת 1901 כתב זיגמונד פרויד את הפסיכולוגיה
של חיי יום־יום, וולט דיזניי נולד
ואונרי (מולן רוז׳) טולוז־לוטרק נפטר.

למי זה איכפת? למיליוני קוראים בעולם
החוטפים ספרי־עובדות. האופנה הגיעה גם
לישראל, כמו המיקרה של הספר גדוש־העובדות
והפרטים יע!ם ישראל — תול דו ת
4000 שנה (העולם הזה .) 1549

הכוונה העיקרית בספרים מסוג זה אינה
בידור הקורא או העמקת השכלתו, י אלא
לתת לו אוסף של אינפורמציה כללית. ודי
מיקרית, ששימושה טוב בכל עת.
כדי להקל על המלאכה הוציא ההיסטוריון
הבריטי נביל ויליאמם ספר עובדות מאורגן
על בסיס פשוט. הספר נותן לכל שנה ממאתיים
השנים האחרונות את פירוט כל
מאורעותיה.
כל אחד יודע מה קרה ב־ , 1914ב״1939
ואפילו ב־ .1948 אבל מה קרה בשנים האחרות?
למשל,
שנת : 1924 בשנה זאת כתב גרש־ווין
את הרפסודיה בכ חול, לנין נפטר, הינד
לר שוחרר מבית־הסוהר, וסין, בריטניה ו צרפת
הכירו בברית־המועצות.
* כיו ם עורכת ע תון משרד־ ה חינון, ו ד
מיועד לעולים חד שי ם — למתחיל.

ה עול ם הז ה 1550

זה כלום לעומת ההתפעלות מהפעילות הגברית
שלה: כי ז׳אקלין בת ה־ 20 היא מלכת

האופנועים של תל־אביב.
כל שבת בבוקר באים מאות מעריציה
אל המגרש רק כדי לראות אותה מבצעת
את תרגילי־האופנוע המדהימים שלה, כששע־רותיה
הנהדרות מתנופפות ברוח.
היא עושה ה שכבות על האופנוע, כשבזמן
הסיבוב הוא כמעט נצמד לקרקע. היא עושה
צלחות, שהם סיבובים על הגלגל האחורי
בלבד, היא רוכבת בעמידה, ובשכיבה, וכל
החברה מריעים לה בתשואות.
אחר־כך היא מבצעת, בשביל התענוג, גם
קפיצת־מוות, שהיא זינוק מראש גיבעה, כ

גורן בסרט פורטונה .״חלמתי להיות
שחקנית. לא רציתי להיות בחורה רגילה.
רציתי להיות משהו, וחשבתי שהקולנוע
ייתן לי את ההזדמנות בחיים. אבל ראיתי
שזה בכלל לא היה מה שחשבתי.״
מרוב אכזבה ויאוש היא הלכה להיות
פקידה אפורה בבית־ספר לנהגות, מבלי
שתשער שדווקא שם תמצא את המשהו.
אבל היא מצאה אותו: היא התפעלה ממראה
האופנעים, שלמדו בבית־הספר, ניסתה
גם היא לרכב, והתגלתה כבעלת כישרון
מיוחד במינו לאופנועים.
ומידי שבת, כל מעריציה נוהרים למגרש
כדי להתפעל ממנה וליהנות למראיה.

נקוובטיקה

מטורפת על האו
פנו ע מבצעת

נקלין לעיניהם המ שתאות של מעריציה ה־ועים,
כאשר ברכיה מונ חו ת על המו שב.

1וויח נראו(!1יו1ין נתון ו1ה)
ושבת ד ו אריותה 1*118׳
(3שו7ארה) חוו 181 יח 011׳ ו
עול העולם ו03 גא 0שהיא
נהווה עקומה בדיוק כמוה
תי. יש לי ג׳ינג׳ים אפילו יותר מאשר לה,
אני בת שבע־עשרה, בגיל שלה. והגובה שלי
מטר שבעים ושתיים, בערך הגובה שלה.
תמיד היו לי צרות, אמרו לי שאני עקומה,
עכשיו זה מודרני ואני לא צריכה לנסות להתיישר.״
אבל
קרה לה אסון אחד ,,שהורס לה ממש
את החיים. כשהיא הגיעה לגיל ההתבגרות
צמח לה מתחת לכתפיים מעל לבטן חזה.
דבר נורא. והחזה הזה הלך וגדל הלך וגדל

ו1ו 1ע
*י• וויגי, הדוגמנית המהוללת הגיעה
ארצה. היא מסתובבת בדיזנגוף, באלנבי
ובבן־יהודה, מבליטה את כל מה שאין לה,

מראה לכולם את המראה הנערי המיוחד
שלה, ואחר־כך עוד מתפלאת על כך שכל
תל־אביב עוקבת אחריה בהערצה ובתימהון.

נערה לדוגמה:

למרות שנורית מעולם לא למדה איך להיות דוגמנית, לא
בקורסים ולא מתוך נסיון, הרי שהיא סיגלה לעצמה כל
כך הרבה תנועות דומות של טוויגי — שהיא קיבלה גינונים של דוגמנית אמיתית.

״הם מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהשמיים,״
היא מתלוננת ״מה הם רוצים? היום
זה מודרני להיראות כך. באנגליה כולם
כאלה, רק כאן עוד לא רגילים לזה. וביחוד
עכשיו, כשטוויגי משגעת את כל אמריקה.
מראה טוויגי, או מראה תרמיל האפונה,
או מראה הנערה הבלתי־מפותוזת שהגיע
ארצה, הציל ממש ברגע האחרון את נורית
בלאו, ועוד נערות ישראליות רבות יחד
איתה.
לפני כן אמרו עליה שאין לה גוף, שיש
לה בטן שטוחה וגב עקום, שאין לה חזה,
ויש לה עיני פרה עגולות תכולות. וברחוב
קראו אחריה ״רגלי גפרורים!״
היום כבר כל החברות שלה מסתכלות
עליה בקנאה וחולמות על היום בו יראו
עקומות ושטוחות כמוה.
כי כל מה שאין לטוויגי האלוהית — אין
גם לנורית הישראלית .״אני טיפוס כמוה,״
היא מודה בעצמה ,״יש לי רגליים עקומות,
אני אוהבת את סיגנון הלבוש הנערי ילדו־

ועכשיו היא מיואשת, היא לא יודעת מה
לעשות.
״אמנם החזה שלי הוא לא גדול במיוחד,״
היא מתנצלת ,״אבל לטוויגי אין חזה בכלל!
ואני לא יודעת מה לעשות. נסיתי ללכת
עם חגורות אלסתיות על החזה ושמלות
שטוחות, אבל בכל זאת ראו. חשבתי אפילו
לעשות ניתוח פלסטי, אבל אני לא מוכנה
לדבר כזה.״

ף איך נראית מבפנים הטוויגי היש!
ראלית הזאת? היא כמעט שלא נראית.
כל מה שאין לה מבחוץ אין לה גם מבפנים,
וגם את זה היא מוכנה להראות בגאווה
רבה .״אני כותבת שירים עצובים.״
היא מספרת ,״בהשפעת מיקרים עצובים במציאות.
פרידות עצובות מביאות אותי לידי
עצב. בדרך כלל. אבל עכשיו לא. כי
יש לי חבר קבוע. אנחנו הולכים כבר חודש.
אבל בכל זאת לפעמים אני בכל זאת עצובה.
גם עכשיו, כשאני קוראת רומנים עצובים.
אני אוהבת נורא לקרוא רומנים עצובים,

בכודינה
סזון

פלפל,

ק מ מון

ו ד 1ח ך 1יהא נערצת על הכל
עם מוסיק ת הרקע

של ה תז מו רו ת האנגליות מ שמ שת טוויגי הישראלית
כסמל חי של לונדון־העליזה.

בעיקר רומנים על רופאים, או על אהבה.״
דיסקוטקים היא לא כל כך אוהבת, לכן היא
לא מבלה בהם הרבה זמן .״רק ארבע כעמים
בשבוע,״ היא נשבעת ,,בשום אופן לא
יותר .״אני הולכת פשוט בגלל שאני אוהבת
שיראו אותי. כולם מסתכלים עלי ואומרים
לי כמה שאני דומה לטוויגי. ואם כולם אומרים
אני יודעת שזה נכון.״
אבל היא לא תשלח את עצמה לתחרות מלכת
יופי .״אני יודעת שאני לא מכוערת, ויש
לי פנים בסדר גמור, אבל הגוף הוא לא
בשביל זה.״
לפני כן היא הצטערה על זה, אבל
עכשיו כשהיא מצאה לגופה יעוד היא יודעת
שהכל היה רק לטובה. היא למדה ציור
אופנה בדלתה היא תופרת לעצמה שמלות
קצרות, ויוצאת איתן לרחובות כדי שכולם
יראו. וכולם רואים.
רק שהאבא שלה, שהוא בעל תחנת מוניות,
טוען שהיא מראה יותר מדי ומבקש
אותר״ כל פעם מחדש, להיזהר.
״הוא אבא טוב, והוא לא שומר עלי כל
כך חזק כמו ההורים של החברות שלי,״
היא אומרת ,״הוא רק מבקש ממני לא להתפרפר
ולא לעשות בעיות ולצאת לבלות
רק עם בחורים הגונים וטובים.״
בבית נחה

בפי שו ט

מאחורי קיר מ שובץ בטוויגי היא האורגינלית,
ה שניה,
רגליה הארוכות, האפייניות.

משק הצורך בשנה 2500 טון רסק עגבניות
3100 ,טון דגים מעושנים 3200 ,טון
חמאה (ו־ 18 אלף טון מרגרינה) צריך גם
לייצר מזון זה (או לייבא אותו).
המשק הישראלי מייצר את רוב מזונותיו.
הוא הגיע בשנה שעברה לתפוקה מקומית
של 1500 מיליון לירות במאות מפעלי מזון,
בהם הועסקו 32 אלף עובדים.
אלה התפזרו במפעלים גדולים וקטנים.
אם היה זה באחד משני מפעלי הסוכר (המייצרים
ביחד 37 אלף טון) ,או באחד משני
מפעלי המלח ( 35 אלף טון) .הם ייצרו, בין
השאר 44 ,מיליון ליטר משקאות קלים 9500 ,
טון גלידה ושלגונים 4200 ,טון ריבה 2000 ,
טון טחינה ו־ 1700 טון חלווה.
כפי שמוכיחים סיכומי משרד־המסחר־וה־תעשייה,
נעו גלגלי המזון בשנה שעברה,
למרות המיתון 12 :מפעלים הפיקו איטריות,
— 16 ביסקוויטים — 22 ,ואפלים.
מפעלים אחרים דאגו לכך שהמזון לא
יהיה תפל. הם סיפקו 170 טון פילפל שחור,
80 טון פפריקה 20 ,טון קינמון.

הטיל הנשיא וטו :״בית הנשיא הוא לא
פולי-ברז׳ר — כאן לא יתנשקו.״
החלום של בן־צבי, אותו לא הגשים, היה
כי קיסר חבש יבקר בירושלים ואז יגיש לו
מגילה ובה 11 פסוקים מן התנ״ך בהם
מסופר על ביקורה של מלכת שבא אצל
שלמה המלך. בן־צבי רצה להסביר לנגוס כי
״זוהי מתנה מהסבתא שלו.״
מיושן ודהוי. על משקלו האמיתי של
נשיא במדינת ישראל יכולה להוכיח העובדה
כי על התפוטרותו של פינחס לבון מהפקיד
שר־הבטחון, בחורף , 1955 נודע לבן־
צבי מן השידור בקול־ישראל.
בדיוק כך קרה בעת מיבצע סיני, אם כי
לאחר תחילתו החלו להעביר לנשיא דו״ח
שוטף, לאחר המעשה.
הנשיא נפגע מאד. אבל אפילו בעניין
פחות בהרבה, כמינוי קונסולים, לא ניאותו
להיוועץ בו מראש.

הוא הצליח יותר כאשר תבע להחליף את
הדגל הלאומי המיושן והדהוי בתחנת הגבול
ראש־הניקרה בדגל חדש.
אך כאשר הציע, למשל, כי למשחתח המצרית
הלכודה איבראהים אל־אוואל יתנו-
את השם אברהם אבינו, התעלמו מדעתו,
נתנו לה את השם חיפה. כך קרה עם א /ק
שלום ז״ל. בן־צבי הציע את השם שלמה
המלך*.

כאשר נפטר יצחק בן־צבי, לפני ארבע׳
שנים, ממחלת הסרטן, היו מילותיו האחרונות
אלוהים! אלוהים! ישראל! יחד עמו ירדה
לקבר תקופה שלמה של ראשונים, שלא היו
אנשי העולם הגדול, אך מקומם הכירם מאד
בעולם הקטן של ארץ־ישראל.
* יו תר הצלחה היתה לנ שיא ה מנוח עם
לוי שקולניק — שקיבל מ מנו את השם אש כול,
ועם פרופסור ( מכון וייצמן) א ה רון
קצ׳לסקי — שקיבל מ מנו את השם קציר .׳

דנני שבוס אספה דליה דירה לדירה נד ורכוש אף חדש

תולדות
א לו הי ם!
א לו הי ם!
י שראל!
כאשר בחרה הכנסת, בדצמבר ,1952ביצחק
בן־צבי לנשיא השני של מדינת ישראל,
הוא היה בן .68 היה לו זוג נעליים אחד
בלבד, מעולם לא היה לו שעון־יד, בשר־עוף
היה אוכל בידיים, ובדירתו לא היה מקרר
חשמלי (כשהודיעו על בחירתו, מילאו את
האמבטיה בבית בגושי קרח, עליהם קררר
את בקבוקי המשקה למברכים).
זה לא מנע את התרקמותו של רומן־אהבה
עז בין העם לנשיאו, משך 11 שנות כהונתו.
הוא היד, איש צנוע, פשוט, עניו, עממי
ונעים־הליכות, שלא ידע להעמיד פנים
(״מדוע יש צורך בתזמורת ב־ 32 כנרים?״
שאל כאשר ביקר לראשונה בחייו בקונצרט)
והיה מאושר כאשר בבחירה לתקופת כהונתו
השנייה הצביעו בעדו 76ח״כים. כי זה
היה בדיוק מניין האותיות בעד.
ערכית ותורכית. רב־סרן יוסף כרמל
בן ד,־ ,28 שקיבל ביום חורף ירושלמי
את ההוראה להיות שליש הנשיא השני, רשם
משך 11 השנים הבאות (בהן גם עלה לדר״
גת אלוף־מישנר ).אלפי דפי יומן, שקטעים
נבחרים מהם פירסם השבוע בספר יצחק בן־
צבי, מ תון יו מן בבי ת הנשיא (הוצאת מסדה,
203 עמ׳ן.
בספר רב־העניין וגדוש הפרטים שירטט
כרמל את התמונה של הנשיא איש־העם. בעת
מסעות הסיור בארץ היה אוהב לשיר
בערבית ובתורכית; עם אלמנת הנשיא הראשון,
ורה וייצמן, אהב לדבר ברוסית:
לכנר יהודי מנוחין הוכיח כי השם יהודי
מופיע בספר ירמיהו, ולנכדותיו היה מחבר
חרוזים מיוחדים לזירוז האכילה (״מי שאוכל
מלפפון — יקבל אוירון!״).
למרות שכוחו לא היה חזק בשתיית שמפנייה
(אפו היה פורח למחרת) ,היה לו
מיבחר של כשרונות אחרים. בעת חופשה,
בגיל ,70 בהרי זכרון־יעקב, הוא ניצל את
ההזדמנות ויצא למיטווח (התוצאה: כל חמשת
הכדורים במטרה) .הוא התנגד להעלאת
משכורתו ושנא ביזבוז (״מה צורך יש ב־מישמר
הכנסת?״) והוא גם אישר את המתנה
הסטנדרטית לביקוריו הממלכתיים ב־חו״ל:
שעון ועליו סמלי 12 השבטים.
״מתנה מהסבתא״ .לעיתים היתד, האווירה
בבית הנשיא ורעייתו, רחל (״הקוסמטיקה
שלי: הרוח והשמש״) ,קצת ירחמי־אלית.
שר־התחבורה דיווח לנשיא כי ״עדיין
אין באפשרותנו לייצר קטרים.״ וכאשר רינה
ניקובה הופיעה עם להקתה לערב ריקודים
תנ״כיים בבית הנשיא, והריקוד האחרון היה
צריך להסתיים בנשיקת הרקדן לרקדנית,

אד בסיקבות הפ רסוס ב״הונוד הזה־ היא נקנלת

אף חינם
זוכרים את הכתבה מהשבוע שעבר, על דליה להב, השחקנית היפה, שכל ידידיה
אוספים כסף כדי שתוכל לקצר את האף!
כשהיא ראתה את הרשימה ב״העולם הזה״ היא ניבהלה מאד, כי חששה שאחרי
זה כבר לא יתנו לה לירה פה ולירה שם בשביל השיפוצים.
אבל לכתבה הייתה תוצאה לא צפויה: מיד אחרי הפירסום התקשר איתה ד״ר
שמריהו חייט, מנתח־פלסטי מהולל שהעביר תחת סכינו את אפיהן של רוב נערות
הזוהר במדינה, וגרם הנאה רבה לצופי הקולנוע, שראו את אפה של גילה גולן, אחרי
שעברה את טיפולו של הדוקטור — והציע לה לערוך ניתוח שלם — חינם.
מה שמראה שבלי עזרת אף אחד — קשה לקבל אף יותר נחמד.

אשה זו מיראה תפקיד מכריע בתפיסת מחזיק חאשיש־האם שימשה

@*89 99 *£ 9

לילה אברגיל ( )29 היא דווקא בחורה
^ עליזה, רק שיש לה תמיד צרות.
פעם היא עלתה לחדשות כשהדתיים שברו
לה את כל הדירה כדי שתלמד להתנהג
כיאות (העולם הזה ,) 1409 למרות שהיא
טענה :״אני כבר הרבה זמן בכלל לא זונה.״

^ חרי שגמרו להרוס את הבית שלה,
היא מצאה לה חבר. שלמה טובול, הצעיר
ממנה בשנתיים, היה ידיד כל כך
מסור — שהיא מסרה נגדו תלונה למשטרה,
על־כך שגנב לה חמישה צמידי־זהב וגם
לקח מארנקה מאה לירות, מבלי לבקש.
אבל אז פתאום שלמה התחתן איתה, וכמובן
שכשבעל לוקח מאשתו כסף זד, כבר
לא כל כך פשע, והעדות בוטלה, ביום
המשפט. הזוג החדש. התחיל לחיות באושר
— עד לפני חודש.
כי אז ביקרה המשטרה אצל זוג הנאהבים׳
ומה מצאה אצלם, אם לא חצי אצבע
חשיש. שניהם הלכו למשטרה. עליזה שוחררה
אחרי 15 יום, ואילו בעלה נשאר שם,
כי הוא חייב 18 חדשי מאם ר-על־תנאי.
אבל שלמה, שבדיוק לפני שנה סיים
ישיבה של שבע שנים בכלא רמלה, על

40 התפרצויות, לא השתוקק לחזור לכלא.
הוא בפירוש העדיף את הנווה הקט שלו
עם עליזה. לכן, מספרים אויביו, הוא החליט
לעזור למשטרה להסגיר פורצים וסוחרי־חשיש.
ואמנם — במקום להישלח לכלא
שוחרר שלמה טובול בערבות.
ואיך הסגיר פושעים למשטרה — בעזרת
עליזה, כמובן.
כי כך סיפר מורים סונגו על השיטה בה
שימשה עליזה העליזה פתיון־חי:

ך* יום שישי בערב הגיעו אלי אור־
1 / /חים מתל־אביב והייתי יושב עם אשתי
מלכה והילד הקטן. עשינו לאורחים
שולחן גדול. והיה שמח.
״פתאום בשעה 8.30 בערב, באה אלי
הביתה עליזה, אשתו של טובול והתחילה
לבכות לי. היא סיפרה לי שטובול ברוגז
איתה למה הם רבו לפני שהיא יצאה מהבית,
ויש לה פחד לחזור הביתה, למה
טובול יהרוג אותה במכות.
״היא נתנה לי חבילה ארוזה בנייר עתון,
ואמרה לי שהחבילה הזו בשביל טובול
ושהוא מחכה לזה. היא ביקשה ממני שאקח
אותה, ואלך עם זה לטובול.
״לא רציתי לעזוב את האורחים שלי לבד.
״עליזה אמרה לי שאם אלך עכשיו ל־טובול,
היא לא תשכח לי את הטובה הזאת
כל החיים שלה, כי היא אוהבת אותו, ואם
אקח את החבילה אליו, היא תוכל לבוא
הביתה יותר מאוחר, וטובול לא ירביץ לה.
״ראיתי שהיא ככה בוכה לי על הלב
שלי, אז הסכמתי.
״מתי שהגעתי אליו הביתה ,,בשכונת מתר
ררה, ודפקתי על הדלת, שמעתי שטובול

שואל, מי זהי׳ אמרתי, זה אני, מורים.׳
טובול פתח לי את הדלת, ועמד ככה קצת
בצד, ואמר שאני יכול להיכנס. הוא לא
הספיק לגמור לדבר איתי, והרגשתי דחיפה
חזקה מאחורנית. מישהו מבחוץ דחף אותי
בכל הכח לתוך הדירה. איך שככה נפלתי
בתוך החדר, ראיתי איך כמה אנשים קופצים
עלי. הם תיכף שמו לי אזיקים על
הידיים ואמרו לי שהם מהמשטרה.
״טובול שראה איך השוטרים עוצרים אותי,

הנתיון:

עליזה אברניל, שבאת לשכן
לבקש סמנו טובה
רוחריז־ד לרוח־החוהר
דרווז הרדתירו

מורים סונגו, שלפי
דבריו נקרא באמצע
11111 1 /1 1 1
מסיבה, להעביב אם החבילה המסתורית.

דגמים חדישים•צבעים מרהיבים

יען ירוו! מבית׳ר באיטליה • מרדלים ד96ו

המכירה אצל
הסוכנים והמפיצים
הראשיים בישראל:
״עופר״
חברה לרכב בע״מ,
ת״א, רחוב הסדנה ,6
גבעת הרצל, טל.821865 .
וביתר הסוכנויות

•ייד־כזוך בעוז

תייכף אמר לי, :שלחת אותם אלי, ובאת
אחריהם שימצאו אצלי חשיש?׳ התרגזתי
נורא ואמרתי לו בחזרה, .זה לא אני, זה
אתה!׳
״השוטרים ערכו לי חיפוש במקום ו־

מצאו אצלי בכים רבע שק חשיש, שזה 50
גרם. הם עצרו אותי במקום.
״מה שהם מצאו, היד, החבילה שנתנה לי
עליזה. בגלל דמעות — נפלתי ברשת.״

9170 1
( ה מ שן מעמוד )9

חשבון זה הראה על יתרת הוכה.
אבל חשבון זה הראה תמיד ית־רת־חוכה,
ושנהר כבל זאת משף
ממנו בספים. למשל: כיום 8.6.65
היתה יתרת חובה 9730.95ל״י.
באותו יום משך שנדר צ׳ק מיספר
1947/72 על סד 900 לירות. לכן
גדל חובו לבנק בסכום זה.

אין \2מזזי — אץ 1\2חז
*** נדר, הנראה צעיר מכפי שצריך לדייר־
^ אות גבר בשנות החמישים שלו, קיבל
את כתב העולם הזה בביתו בירושלים. לקראת
שיחה זו הזמין גם כלכלן מהסוכנות,
שרשם כל מילה שנאמרה.
הגבר בעל רעמת השיער השחורי, שסמל־ההיכר
שלו היא עניבת־הפרפר וכוסית קוניאק
צרפתי — העמיד את עצמו מעל לקטנות
מסוג זה. הוא לא זכר אם הכנים כסף
לחשבון שלו מאז שנתן את יפוי־הכוח, ואם
כן — כמה, ומתי. הוא גם לא ידע איזה
ניירות קנו ומכרו בשמו. הוא לא זכר אם
מדובר בניירות־ערך ישראליים או אמריקאיים.
הוא לא זכר אם העיסקות הסתיימו
בריווח או בהפסד.
היו אלה תשובות מפליאות מפיו של אדם
הידוע כאשף המיספרים והעיסקות הכספיות
המסובכות של הסוכנות היהודית, שמזה 20
שנה מנהל עסקים בשם ההסתדרות בתריסר
ארצות.
הוא טען :״סמכתי על קמחי.״
קמחי עצמו, שעזב את בנק פויכטוונגר
בפברואר , 1966 בנוטלו לעצמו מכספי הבנק
כ־ 800 אלף לירות בצורת פיצויים והטבות
אחרות, והמכהן כיום כמנכ״ל של בנק יש ראלי
לתע שיה, השייך להתאחדות בעלי ה־תעשיה,
השיב לשאלות העולם הזה :״העניין
לא בוער. פנו אלי בשבוע הבא. דחו את
הפירסום.׳׳
רענן אמיר, מנהל פויכטוונגר, שיחד עם
יוסף אפשטיין ונתן דרורי עמדו בראש הבנק
כאשר התמוטט, גם הוא לא רצה לדבר.
אבל המעט שאמר — מלמד הרבה :״אינני
מכיר את העניין. לפי התאריכים שאתם מזכירים
— החשבון של מר שנדר נסגר בדיוק
לפני כניסתי לבנק.״
חברו, אפשטיין, היה עוד יותר לאקוני:
״אני לא מבין בזה שום דבר. אולי המשטרה
תעזור לכם.״

ואמנם, העובדה היא, שהחשבון
העובד ואינו שב נסגר כיום בו
עזב קמחי את הבנק.
הסביר שנדר :״את היפוי־כוח נתתי לקמחי
אישית, כי לא רציתי שכל פקיד יוכל להחליט
על זה. כשקמחי הלך — הפסקתי את
החשבון.״

אם אין קמחי -אין קמח.

״ ס רווז גזיגזזדוגז,,
יגרות החוב של הסוכנות לא נמסרו
\ 4ישירות ל פוינ טוו ע ר, או לכל בנק ישראלי
העוסק בהפצתן. הסוכנות חותמת הסכם׳
עם חברות זרות, שכן מדובר באיגרות
דולאריות. החברות הזרות, הקשורות עם
בנקים בישראל, מעבירות את האיגרות לבנקים
אלה, כדי שהם יפיצו אותן ללקוחותיהם.
במיקרה
של בנק לאומי, החברה הזרה.העוסקת
בהפצת איגרות הוללים, היא לוככו־אינווסט,
הרשומה בלוכסמבורג. במיקרה של
פויכטוונגר, היתר, זו חברת ירה, הרשומה
בליכטנשטיין.
ידח מעניינת מאוד את המשטרה. החוקרים
מנסים להתחקות על פעולותיה. בן
שנדר מכיר היטב את חברת ירה, כי עימד,
חתם את ההסכם על הפצת הוללים. לה גם
שילם מה שנקרא בהסכמים ״עמלות מיוחדות״
,מעל לעמלה הרגילה שגבה בנק
פויכטוונגר מהסוכנות. עמלה זו נקבעה בהסכם
בין קמחי ושנדר.

העמדה המיוחדת הסתכמה ב״
עשרות אלפי דודאריס דבד סידרה
שד איגרות שהונפקה. על כם ןז זה
לא היה פיקוח של ממש, וידוע
שקמחי היה מנצח על חלוקתו.
מי קיבל כספים אלה, ואיך חולקו?
את זאת בדיוק רוצה המשטרה לדעת.

ומה יודע שנדר על ״לובסיני
ווסט״ ,ההברה העיקרית להפצת
״הוללים״?
היא צייד לדעת הרבה. כי הוא
עומד להתמנות כמנהלה.
ה עול ם הז ה 1550

צלם בצבעים
וכפליים תגדל שמחתך !
פתוח והגדלה צבעוניים על־ידי
המעבדה לצבעים הגדולה ור,משוכללת
בארץ !
מבחר מצלמות גדול ובמחירים
נוחים ביותר !
אביזרים למצלמות, מכשירי־העתקה
ומקרנים. העתקת מסמכים.

חיד:ה,וח1וב הבח לורק זנ 3ר
בוט

למד נה ג ות
אצ ל
המורה

מגדת העתידות
רחל לוי
עברה מרחוב אלנבי 18
לכתובת חדשה :

כל השפות — שיטות מיוחדות

רח׳ פדויים 4

פנה

פינת כרם התימנים.

קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 89 8 8

שעות הקבלה יהיו:
מ־ 10 בבוקר עד 7בערב.

בעולם
מן השורש של מחלות־ילדים שהפילו הרבה
פחות קרבנות חפים מפשע.

ארצות־הברית
האמ רי ק אי
המכוער

הסיגריה ה א מרי ק אי ת ב על ת הפילטר
הסילוניש עו ררסנסציהב עו ל ם !

מ ק צו ענפלא
לל א אבטל ה
ספר ״דיאנהיי רוכ ש

ב בי ת
התל מי ד, ב נו ס ף
נ סיון מ ע שי רב
ב ע בו דהמע שי ת,
ל ל קו חו תהר בו ת
המבק רו תבס לון
בי ת־ הספרוהנה נו ת
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן במחירים
נ מו כי ם ביו ת ר.
ל מ סיי מי ה קו ר ס
ני ת נו תתעו דו ת
סיוםו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה

דנמרק

מדי שנה נהרגים, נפצעים או הופכים
לבעלי־מום כחמישה מיליון ילדים אמריקאיים.
הם לא קרבנות של מחלות ממאירות.
הם לא קרבנות של 80 מיליון המכוניות הממלאות
את כבישי ארצות־הבריח.
ילדים אלה הם הקרבנות של הוריהם:
#ילד בן שנתיים וחצי הוכה על־ידי
אביו שהחליט להרדימו במכות. הילד מת
מזעזוע־מוח.
#תינוקת בת שבעה חודשים הוטלה
על־ידי אביה החורג לקצה השני של החדר,
כי לא רצתה לאכול ארוחת־בוקר. הילדה
נשארה בחיים, אבל עם שבר בגולגולת.
#ילדה בת שנתיים נכוותר, על־ידי אמר,
בעזרת סיגריות, הוכתה באגרופים גולגולתה
ורבות מעצמותיה נשברו. הילדה שנולדה
נורימאלית, מאושפזת כיום כנחשלת
חסרת־תקנה.
׳חס דו־פרצופי. את הסיכום המדהים
הזה, שהיה ידוע בעבר בעיקר לרופאים,
שוטרים ושכנים־קרובים, ריכז החוקר ד״ר
דויד גיל איש אוניברסיטת ברגדיים היהודית.
הוא
גילה כי אין כל חשיבות לרקע הכלכלי,
החינוכי, הדתי או הגזעי של ההורה
המכה את ילדו. במידה ומכים, כולם עושים
זאת. עניים ועשירים, בורים ואקדמאים, לבנים
ושחורים. האמריקאי המכוער העושה
זאת, יש לו, בדיוק כמו לכל הורה אחר
בעולם העושה זאת, סיבות שונות ומשונות.

עק שנות
גר מנית
הרופא המזדקן 50ד״ר קארל הרליג־קופר,
הוא מאמין גדול בייעודה של גרמניה.
לפני שמונה שנים הוא ניסה לזרז את התהליך
על־ידי הקמת מפלגה ניו־נאצית, שביקשה
להחזיר את גרמניה לגבולות שנת
. 1939
המפלגה שבקה חיים והרליגקופר התחיל
לחפש לעצמו יעדים חדשים לשם רימום
שמד, של גרמניה. כדי להוכיח למה מסוגלים
גרמנים, החליט לבסוף לצאת בעקבות
פרי* ,לקוטב הצפוני.
רק שכאן התערבה ממשלת דנמרק. היא
לא התירה לגרמני להצטייד בדלק למחליקיו
הממונעים ולמטוס התצפית שלו ממחסני
הדלק המצויים בצפון גרינלנד, האי הדני
הגדול, שכמעט ואינו מאוכלס (מספר התושבים
30 :אלף בלבד) והשוכן בין קנדה,
איסלנד והקוטב הצפוני.
34 הרים גרמניים. השבוע הוכיח
הדוקטור הגרמני עקשנות גרמנית מה היא.
הוא הופיע במשרד לענייני גרינלנד בקופנ־הגאן,
הגיש מפת שיאי הרים גרינלנדיים
עליהם טיפס בחורף. לפי הנוהג הבינלאומי
היה זכאי, כמטפס ראשון, לקבוע את שמות
ההרים.
ואת זה הוא עשה. ועכשיו מצויים בגרי-
נלנד 34 הרים גרמניים. ביניהם רמת מי נכן
וכראוי לניו־נאצי, גם הונצח שמו של
משכן אדולף היטלר: צוק־ברכטסגאדן.

לי דעמק צו עי.
ובט חון ע צ מי
וז אתתודות
והק בו עו ת

הקודם׳
ה חד ש
גפתרו:

67־ . 1.6

יורשת־עצר מארגרט וחתן הנרי
אין דלק, יש

הצרפתים כחדו כה!
מעכשו גם אתה תוכל לרכוש
את מכונת הגלות הצרפתית
המשוכללת.
מפיצים:
״ צ בי ״ ,טשרניחובסקי 7ת״א
״קאופמן״ ,בנין סנסור ירו־שלים.

מות

כמה מן המניעים להכאת ילדים שהעלה
הד״ר גיל:
או שאף הוא הוכה כשהיה ילד קטן (והמחקר
גילה מיקרים של הכאת ילדים משך
שלושה דורות) ,או שהוא סובל מבעייה
ריגשית או ״מעשית״ (כגון עבודה לא־נעימה
או חובות כבדים).

זה כבר היה יותר מדי בשביל הדנים. העיתונים
התחילו במסע לסלק לפחות את
שני שמות המעוזים הנאציים. הצעתם: לכנות
את הרמה רמת־מאהנרט ואת הצוק
צוק־הנרי, לכבוד יורשת־העצר וחתנה הצרפתי,
הנרי, רוזן מונפזה, העומד לשאתה
לאשר, בחודש הבא.

את המוצא לתסכולו הוא מוצא בהיט־פלות
לילד. ובמיקרים שבהם ההורים אוכלי
ריגשות־אשמה על מה שהם מחוללים לילדיהם,
ומנסים לפצות אותם בין הכאה להכאה
ביחס מיוחד, התוצאה גם כן אינה
חיובית.

כד 1ר הארץ

היחס הדו־פרצופי הזה פוגע בילד פגיעה
נפשית חמורה. הוא אינו מבין לאיזה
ממצבי־הרוח של הוריו עליו להסתגל.
!עירנות ציכורית. ד״ר גיל יודע על
קיומם של החוקים נגד פגיעה בילדים. אבל
הוא גם יודע עד כמה מעטים הם המיקרים
בהם מובאים הורים לפני בית־המשפט.
השכנים מעדיפים לא להתערב בעיסקי
הזולת. הרופאים, אליהם מובאים לפעמים הילדים
הפצועים תוך כדי הסברי־סרק חוששים
מהסתבכויות במשפטי־דיבה.
פתרון הבעייה היי משימה חברתית, שהציבור
חייב להקדיש לה תשומת־לב לפחות
באותה מידה שנעשה הדבר, בעבר, לעקירתן

• תמרור עציזדה. במילאנו, איטליה,
הודיע בוחן משרד־הרישוי לדוגמנית
דמייאנה סומנצי 22 כי הוא הכשיל אותה
במיבחן־הנהיגה בגלל סיבה אחת בלבד:
על שהיא הופיעה למיבחן במחצאית.
• הכל. שגלל מסמר. בכף־קנדי,
ארצות־הברית, הודיעה רשות טיסות החלל
כי איתרה את הסיבה לסטיית טיל, שבנייתו
עלתה 18 מיליון דולאר, ממסלולו ונפילתו
לים: מתכנן השילוח השמיט מקף־מחבר בתכנית
שהופעלה על־ידי מחשב אלקטרוני.
• קידום הקצינה. בוושינגטון קיבל
בית־הנבחרים חוק המתיר לנשיא להעניק
לקצינות צבא ארצות־הברית, שהוגבלו עד
עתה לדרגת סגן־אלוף ומטה, גם דרגות
אלופי־מישנה ואלופים.
* האמריקאי רוברט אדוין פרי, האדם
הראשון על הקוטב הצפוני (.)1909
ה עו ל ס הז ה 1550

101 מטחי־התותחים שבישרו א ת ליד תו
של הנסיך ההולנדי הראשון מזה
שנים רבות נדמו מזמן. ההולנדים והעולם
כולו כבר ראו עד שובע את דיוקנו של נסיך הולנד הטרי, וילם אלכסנדר
קל או ס גיאורג פרדיננד, שנולד לפני שבועיים, בניתוח קיסרי, לנסיכה ביאט-
ריקס וילהלמינה ארמגארד ולנסיך ק ל או ס גיאורג וילם אוטו פרדריק

מי ל ה

עדה\ובה

אותה להופיע בסרטים. כי היא לא היתד,
מוכנה לשמוע על הנושא בדירה שלה במינכן.
היא ניאותה לד,פגש לשיחה על הנושא
האסור במקום שכוח־אל, מתוך תקווה
שאיש לא יעפיל אחריה. אפילו לא מתוך
סקרנות למעשיה של סוראייה.
אבל כשהיא כבר היתד, על הגובה היא
נשתכנעה מהר מאד.
תוך כמה שבועות נוספים היא שוב קיימה
פגישה על הגובה. הפעם זה היד, האקרופוליס
באתונה, וסוראייה היתה גיבורה של
סרטה הראשון, שלוש פנים לאשה.
אם זה היד, מיקרה או לא בכל אופן דה־לורנטים
כיוון את יום ההסרטה הראשון
ליום החמישי בשבוע. היום החמישי בשבוע
הוא יום ה!עס באקרופוליס. זהו היום היחיד
בשבוע בו מותר לסייר בכל העתיקות חינם
אין כסף.
האלפים שגילו בין העתיקות את סוראייה
החדישה, כמעט מעכו אותה. בנס היא ניצלה
מלחץ ההמונים. נס עוד יותר גדול היה שמן
התכשיטים שקישטו את סוראייה, ושהיו
שווים מיליון דולאר לפחות, לא נעלם אף
אחד.
אחרי כן כבר התגלגלו הדברים יותר
בשקט. הסרט נגמר. למבקרים היו דעות
ברורות מאד (וקטלניות מאד) על הטיב של
הסרט. אפילו שמועות־השווא שהופצו כאילי
השאח הודיע על התנגדותו למקצוע החדש
של גרושתו לא עזרו לשלוש הפנים.
סוראייה הסיקה את המסקנה. היא פרשה
מעולם הבד. היא העדיפה למלא תפקיד של
נערת־זוהר בינלאומית. חודש אחד חיזר
אחריה נער־שעשועים פלוני. חודש שני
כמעט והתארסה עם נער־שעשועים אלמוני.
למרות כל העיסוקים האלה השתרר מיתון
גובר והולך בענייניה של סוראייה. ואז היא
החליטה לעשות מה שכל מבקש־עבודה עושה
במיקרה של מיתון. היא החלה לחפש
תעסוקה.
השבוע היא הודיעה כי היא היתד, נורא
רוצה לשוב לעולם הבד. היא לא התעצלה,
פנתה, בעזרת כל מיני מתווכים, לכל מיני
מפיקים.
אך בינתיים לא השיב אף אחד מהם.
אולי הם חוששים מן הסחרחורת שאפשר
לקבל מן הפגישות ההרריות עם סוראייה.

אבות ובנים

לפני שנים רבות נשא ויטוריו גאס־מן
את נורה ריצ׳י. הנישואין האלה

חבל התחיל ביום אביבי אחד לפני שלוש
שנים. היתד, זאת פגישה בפונדק קטן הנמצא
על אחד מהרי איטליה הנישאים. הוא
היד, דינו דה־לורנטיס, מפיק־הסרטים
האיטלקי הידוע. והיא היתר, עוד יותר ידועה.
גרמניה, פרסית, וקיסרית לשעבר:

סוראייה.

המטרה של הפגישה הסודית היתד, לשכנע

סוראייה

מ ל כו תי

גרט.

עכשיו הגיע תור הבדיחות. למשל, מה היא ההגדרה ללידה הרמה והנשגבה ביותרו
• י ניתוח קיסרי בבית מלכותי.

ה בי נגר פי ה
הי א עני!
ש ל גי א הנ ר פי ה
את השנים הרא שונו ת של חייה, בילתה סולאןדנכרג בעיירה או סטרית: קלאגנפורט.
עד שקרה לה מה שקורה ל ה מון בחורות• היא התבגרה. ההבדל הוא, שהיא התפתחה
בצורה מעניינת ביו תר.
לכן היא המ שיכה אמנם ללמוד ריקודי־באלט, אבל היא התחילה לרקום תכניו ת אחרות
לגמרי לגבי העתיד שלה.
ה חלו מו ת האלה ה תג ש מו כאשר הגיעה לעיר אמריקאית שנקראת הוליבוד.
שמה הפ שיטו אות ה לגמרי, ואחר־כך הלבי שו אותה ב מג ב ת קצרה. וכך היא הופיעה
בסרט שנקרא, בס קרה, חלום אמריקאי.
ואחרי ש ה חלו מו ת של סוזאן ה תג ש מו בחלום היא כבר שוב היתה מוכנה ל שינוי־כתובת.
והפעם
היא כבר עברה לעיר רצינית ב אמ ת: לונדון, אנגליה.

החזיקו מעמד שש שנים. עד שויטוריו
נעשה כוכב קולנוע גדול. אז הוא נפרד מנורה. זה הי ה לפני שמונה־עשרה שנים.
נישואין איטלקיים יוצרים, כידוע, בעייה של גירושין איטלקיים. זה בכלל לא
פשוט. ויטוריו, למשל, הצליח להתגרש, נוסח איטליה, רק בשבוע שעבר. אז העניק
לו סוף־סוף האפיפיור מחסדו, ואישר את ביטול הנישואין.
זאת היא האפשרות החוקית היחידה להתגרש באיטליה.
רק, שלמען האמת, ויטוריו לא חיכה כל השנים האלה. מנורה הוא התגרש
במכסיקו. כי אז הוא רצה לשאת לאשה את שלי ויצטרס. בארצות־הברית.
לכן גם לא היו לו כל בעיות להתגרש משלי כאשר הגיעה השעה המתאימה.
ואז, כשהוא לא גרוש מאשתו האיטלקית (זאת אומרת לא גרוש בצורה איטלקית
מאשתו האיטלקית) וכבר גרוש מאשתו האמריקאית הוא הלך והתאהב בשחקנית
הצרפתית היפהפיה, ז׳ולייט מיינייל,
על מנת לא לסבן את העניינים הם חיו באושר, אבל בלי אישור.
מה שלא מנע מהם להעמיד, לפני שנתיים, תוך שיתוף־פעולה מוצהר, בן זכר.
מה שכולם שואלים עכשיו זה האם ויטוריו הגרוש, הודות לאפיפיור, לגמרי,
יעשה עתה א ת אם־בנו לאשתו השלישיתו

בתיאבון

;זמייה

נזמייה דאמירל היא אשה עסוקה מאד. כל בוקר היא
הולכת אל ה שוק, ושם היא עו מדת על המ קח עם כל
התגרנים. ואחר־כך היא חוז ר ת הביתה (חווילה של שתי
קומות) .ואחר־כך היא מנקה את הבית.
לבד.
ואחר־כך היא מב שלת.
לבד.
ואחר־כן היא אפילו עוד מספיקה לתפור כמה בגדים.
לבד.
הבגדים האלה הם על־פי־רוב בגדים שחורים ה הול מים
אותה היטב. בעיקר ביחד עם כסה שורו ת של פנינים
אמיתיות.
ואחר־כך היא מוכנה לגלות גם את כל סודותיה. כי
לנזמייה הצעירה ( )35 אין סודות. היא מודה שהיא מצ טערת
מאד על שאללה לא חנן אות ה פרי־בטן. היא מודה שהיא
נורא אוהב ת שטיחים אנטוליים, כלי־כסף עתיקים, וכלי־בדולח.
היא אפילו מוכנה לגלות מ הו התב שיל הכי חביב על
בעלה. את התב שיל הזה היא מכינה, כ מו בן, כ מו כל התבשילים
האחרים בבי תה, ב מו ידיה. ז הו סרק ב שר עם תירס.
ומי הוא בעלה של הגברת דאמירל?
ראש ממ שלת תורכיה זה שנתיים, סוליימן דאמירל.

סוזאן

מספר 1550

שנה 30

ז׳ אייר תשכ״ז17.5.1967 ,

הסחיר 12 0אג׳

*דידו
אשת

שיעבד או תו

מ תגר ש ת ממס
אדיק ואלונה אי״נשמיין

1 1 1עוי ל ס