גליון 1551 מתאריך 24 במאי 1967

סכין גלוח
הראשון !!!

זכה במשאל
העם 1967

סמן הגלוח
כהוקרה

גורם סמוי מטיל בשבועות האחרונים
את חתיתו על ראשי הציבור.
הוא חושף שערוריות, משמיץ,
מאשים, תובע התערבות המשטרה,
מפיץ שמועות. מי שקורא
רק את העתונים היומיים, לא ימצא
בהם שום רמז לזהות הגורם הזה.
שער, יומון כלכלי המופיע בתל-
אביב, כתב, למשל, מר בן שנדר,
סגן מנהל מחלקת הכספים של הסוכנות,
הכחיש אמש בתוקף, בשיחה
עם כתב שער, את השמועות שנפוצו
אתמול, לפיהן עשה ״הסכמים
מיוחדים״ עם בנק פויכט־וזנג
ר ...לפי השמועות שנפוצו
אתמול וכו׳.

מי הפיץ את השמועות? רק קוראי
העולם הזה יודעים. כי ערב
פירסום הידיעה בשער הופיעו ״השמועות״
בכותרת של העולם הזה.
או, למשל, ידיעה מתוך מעריב:

הזכיר במפורש את שם העולם הזה?
האם הם מתביישים?

אין לי מנוס אלא להגיע למסקנה
העצובה: כנראה שהם באמת מתביישים.
מתביישים להודות, כי הידיעות
שהם מגיבים עליהן, התפרסמו,
לא ביומון מתחרה — כי
אם בשבועון.
וכששבועון מקדים עתונים יומיים
בפירסום ידיעות מסוג זה —
האם זאת בושה ליומונים, או תעו־דת־כבוד
לשבועון?

לא כ שי קרה רבו לאחרונה הסקופים
והגילויים המיוחדים בהעו־לס
הזה. זוהי התוצאה הבולטת ביותר
של יום־העיון שקיימנו לא
מזמן. גיבשנו דפוסים חדשים לעיבוד
החומר והגשתו. החלטנו לשים
את הדגש על יותר חדשות — שתה־

מכת: ועדת הביקורת של ההסתדרות
המליצה בעצמה, כי הטיפול בפרשת
הפרדסים יועבר למשטרה. היועץ
המשפטי של הועדה קבע, כי ייתכן
שיש אספקטים פליליים בעיסקה.

מאחורי הפירסומים הבלעדיים
יש, כמובן, צוות גדול של כתבים
וחוקרים. בכל כתבה מסוג זה
מושקעות מאות רבות של שעות־עבודה.
אבל
זה אינו הכל. יש גם גורם
בעל חשיבות ראשונית, העוזר לנו.
אלה הם המודיעים שלנו. לעתים,
אין אנו אפילו יודעים את שמם.
הם מטלפנים, או כותבים, ומוסרים
על תופעה שלילית זו או אחרת,
שהם יודעים עליה.
אנו מודים להם — ומוסרים את
הידיעה הזאת לצוות החוקרים. ב־

׳שנדר מהסוכנות מכחיש שקיים קשריו
״מיוחדים״ עם מנהלי בנק פויכטונגר
מד בן שנדר, סגן י מנהל מחלקת הכספים של הסוכנות,
הכחיש אמש בתוקף בשיחה עם כתב ״שער״ את השמועות שנפוצו
,אתמול; לפיהן עשה ״הסכמים מיוחדים״ עם בנק פויכטונגר־תמורת
הסכמה מצדו להעברה של סמוי־ת^יעזגי׳-
לסוכנות בתאריכים מ אוחריס-—.
ודרש שתי
יוכל

לעם

עכשיו דיספנסו
״*יל ^ סכיני גילוח

\ + 61חינם1
נדד הוא עתה מועמד
זס־אינווסט, חברה בשי
מנהיגם של וטורי־קרתא מגיב בראיון
לסופר מעריב על פירסומים,
כאילו חיי משפחתו נתערערו.
איזה פירסומים? כמובן, העולם
הזה.
ובאותו סיגנון, מתוך על המישמר,

על אותו גורם עלום־שם: ש .טל־מון,
המנהל את החקירה בהאשמות
על מנהלי המוסד של דור לדור,
הביע סלידה מצורת הפירסום בעתונות
מסויימת.
או בהארץ: מר בן שנדר ביקש
כי מבקר הסוכנות יבדוק
בהקדם את כל החומר הקשור ב־פירסומ
ים שנתפרסמו נגדו.

1במתהשח קני ם מציגה:

״מלקול הקטן
ו מל ח מ תו ב סריסיכד
ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה של העונה
בהשתתפות עודד קוטלר, השחקן הטוב ביותר
בפסטיבל הסרטים בקאן 1967
חיפה ״שביט״
יום ד׳ 24.5ב־8.30

תל־אביב ״בית הרופא״
מוצ״ש 27,5ב־8.30

גורן אמפיתיאטרון
יום ה׳ 25.5ב־8.30

תל־אביב ״בית הרופא״
יום א׳ 28.5ב־8.30

חולון ״מלדל״
יום ו׳ 26.5ב־8.30

ירושלים ״בית העם״
יום ב׳ 29.5ב־8.30

.העולם הזה״ ,שבועון החדשו ת הישראלי
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ. .
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע׳׳ם.
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

סתם ככה, פירסומים. .

שאלתי את עצמי: מדוע
קשה לעתונים הנכבדים האלה ל־

יינה טריות יותר, נועזות יותר,
בלעדיות יותר.
הדוגמה הבולטת, כמובן, היא גי־לויינו
בפרשת הפרדסים. שם לא
הוספנו פרט זה או אחר לגילוייהם
של עתונים יומיים. לא היינו רק
הראשונים שחשפנו את השערורייה
הגדולה, כי אם היחידים. אחרים,
שבאו אחרינו, העתיקו מאיתנו. וכאשר
ועדת־הביקורת של ההסתדרות
עוד ניסתה לשמור בסוד את
מימצאי חקירתה, חשפנו את כל
אשר התרחש מאחורי הקלעים.
כאשר חברי הודעדה המרכזת של
ההסתדרות טרם ראו את הדו״ח,
תבענו באותיות גדולות :״לעצור
אותם!״
רק השבוע הסתבר כמה היתר,
דרישתנו מבוססת על ידיעה מוס־

רוב המיקרים, מתברר כי המודיעים
האלמוניים האלה יודעים היטב על
מה הם מדברים.
ברוב המיקרים אלה אזרחים ישרים,
הממלאים תפקידי־מפתח באותם
מוסדות חשובים, ואשר אינם מוכנים
עוד לשתוק ולהתעלם מן השחיתות
הגואה סביבם.
הם יודעים היטב את זהותו של
אותו גורם עלום שם, שהעתונים
מרבים לדדדח עליו בלי להזכיר את
שמו במפורש. לגביהם אין בעייה
למי לפנות.
מכתבים הטל צד ענק
במאמר ״הצלליות״ (העולם הזה

)1548 מצטט אורי אבנרי את צללי
רפ״י, האומרים כיום :״נכון, ה־הסטוריה
אינה מתחילה ב־ ,1963 אך
אנחנו השתנינו.״
את גילוי־הלב המשכנע הזה לא
תמיד אפשר לשמוע מפיהם. לדוגמה:
באחת מהרצאותיו של ח״כ
שמעון פרס, לאחר שפירט את כשלמות
המערך, קרא אליו אחד הנוכחים
:״הרי אתה היית המפלגה
הזאת!״
ומה אתם חושבים ענה על כך
פרם? לא פחות ולא יותר :״טוב,
בגלל זה הרי עזבתי את מפא״י.״

גיל דגני,

גבעתיים

ואנחנו חשבנו, לתומנו, שזה
היה בגלל מה שפינחס לבון אמר
ב־ 1954 לקצין הבכיר בקשר לאדם
השלישי.

הוצפה מתחנפת
היתד, לכם טעות של אות אחת
בדיוזח שלכם על דברי בן־גוריון
באוניברסיטת תל־אביב (העולם הזה
.0549

הייתי נוכח שם. הוא אמר שתוכ־נית־השלום
של אורי אבנרי טובה,
אבל הוא ״מתחצף יותר מדי״ —
ולא, חלילה ,״מתחנף יותר מדי.״

יוסי שפירא,

תל-אביב

אנחנו לא רוצים להתחנף —
אבל ח״ב בן־גוריון באמת משעשע.

דיכורים ומעשים
פרס גדול ונכבד מגיע לכם על
גילויי השחיתות בצמרת ההסתדרות.
זו הצמרת המטיפה השכם והערב לערכי
תנועת־העבודה ובעצמה עוסקת
במעשי שוד כספי ציבור הפועלים.
קיים פער עצום בין הפיטפוטים
נוטפי שמן־הזית על ערכי תנועת-
העבודה וסוציאליזם, לבין חיי המו־

תרות שמנהלים אותם גדולי ההסתדרות.

מיטה
יזרעאלי, חודון

^ המדובר בניירות־הערך של תנועת
העבודה, ובנכסי־צאן־זהב של
הסוציאליזם.

הנהגה •טל ממיט
אל תחשבו שהגילויים המרעישים
שלכם על השחיתות בהסתדרות עושים
שרות רב לציבור הפועלים. אם
הפועל לא יאמין בהנהגה שלו, במי
יוכל הוא להאמין?

ין ןקב נאור,

ראשון לציון

בעצמו.

רופאים ורפאים
כל סטודנט לרפואה ישראלי ב־חו״ל
מזועזע לשמע המצב שהשתרר
בארץ בקשר לנתיחות המתים. עצוב
לשמוע שאין אפילו רופא דתי אחד,
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1551

טנק מצרי הרוס בסיני: זה קרה מפני שנאצר עדך את צבאו לאורו הגבול הישראלי
ן */נקים, תותחים, הליקופטרים, מטוסים וגייסות שיריון.
אי־אפשר היה, במשך שבוע שלם, לצפות בטלביזיה
המצרית מבלי לראות את המבול המלחמתי האדיר, הגועש
לעבר סיני וגבול ישראל.
ובכל שידור, ההצהרה החד־משמעית :״אם תתקוף ישראל
את סוריה — יתערב הצבא המצרי!״
המחשבה שכל שופרות־ההסברה המצריים רצו להחדיר
היתר״ כי הצבא המצרי תפס עמדת־כוח.

האמת היא שהוא הכגים את עצמו למלכודת.
כל מי שיש לו מושג באסטרטגיה יודע זאת. אני מניח
שגם גמאל עבד־אל־נאצר יודע זאת. מדוע בכל זאת שלח
את צבאו לסיני?
ר א ! גרד רגז דזזגזגז
ן* מדיניות המוצהרת של נשיא מצריים היא, שאין
( 1המדינות הערביות מסוגלות עתה, ולא תהיינה מסוגלות
בעתיד הקרוב, לחסל את ישראל. לכן אין טעם להסתבך
בהרפתקות צבאיות, או אפילו לדבר על מלחמה.
הוא אישית הסיק את המסקנה, השאיר את גבולו עם
ישראל חשוף כימעט לגמרי, פרט לכוחות־הגנה קטנים —
ופרט לנוכחותם של חיילי האו״ם.

שטולץ, מנהל שרותי השידור של האימאם באדר. לשליח
לה־מונד, שראיין אותו במיפקדת האימאם בתימן, אמר:
״אנו משדרים השכם והערב שהדיקטטור המצרי פועל
בשרות הציונים. האין הוא מרשה לספינות ישראליות לעבור
דרך מיצרי עקבה? האין הוא מחזיק את צבאו כצבא־פלישה
בתימן במקום לשלוח אותו לשחרר את פלסטין?״

את משכורתו מקבל שטולץ בזהב סעודי.
הטכנאים של שרות־השידור שלו הם כולב
אנגלים, השייכים למה שמכניס ,,האירגון״ -
גוף מיסתורי, המנוהל מלונדון על־ידי אנשי־כיון
לשעבר, הקולונל סטרלינג והמייג׳ור כרוק.
אפשר גם להזכיר את שידורי המלך חוסיין .״אנחנו
עומדים בחזית מול ישראל. אנחנו לוחמים לשיחרור הארץ
השדודה! איפה הצבא המצרי? מדוע הוא מסתתר מאחורי
גבו של כוח־החירום של האו״ם? ממה פוחד עבד־אל־נאצר?״

באשר שידורים אלה חוזרים יום אחרי יום,
לילה אחרי לילה; כאשר לקונצרט הצורמני
הזה בשפה הערבית מוסיף צה״ל את הד
המהלומה האווירית של ה־ 7באפריל; כאשר
המהלומה האווירית דוחפת את הסוריס לפעו־

לא עזרו דברי־ההסבר של שר־החוץ המצרי באוזני
שגרירים זרים, כי מצריים אינה מעוניינת בהסתבכות צבאית.
לא עזרו הרמזים, כי גמאל עבד־אל־נאצר רוצה רק קלף
תעמולתי, כדי להשיב לטענות אויביו הערביים ולהוכיח
שאינו אדיש לבעיית פלסטין. לא עזרו דברי־הפרשנות, כי
הרמטכ״ל המצרי אילץ את הסורים להתחייב לבל יעשו
כל פעולה שתדחוף את צה״ל לפעולה, ובצורה זו גם תימנע
האפשרות של הסתבכות הצבא המצרי.

כאוויר ריחף צל ככד של מלחמה. לא נגד
סוריה החלשה, בעלת הצבא המסוכסך י והסגר
חף. בי אם מלחמה נגד מצריים.
יווויזז?
^ מי תועיל המלחמה הזאת?
/לפי כל החישובים הישראליים־הטהורים, אין הכרח
במלחמה עם מצריים. אפילו המונח החביב על המישטר,
״מלחמה מונעת״ ,אינו מתאים למצב שנוצר. כי אם ערב
סיני התרכזה כל התעמולה הרישמית על הגירסה שהצבא
המצרי עומד לתקוף את ישראל, ולכן יש לקדם את
התקפתו בהתקפה ישראלית — הרי שבמשך השנים שחלפו
מאז חדרה ההכרה, כי עבד־אל־נאצר באמת אינו חושב
לתקוף את ישראל, לפחות בעשר השנים הקרובות.
כלומר: אם אמנם חושב נשיא מצריים, כי לא יהיה לו
מנוס מלתקוף את ישראל — יעשה זאת בעוד עשר שנים.

נאצרנ בנ ס
לתו ! ח ל נו ד ת

אם צה״ל יצליח עכשיו להנחית מהלומה
קשה על הצבא המצרי ,-האס זה ימנע כעדו
מלהתארגן מחדש לקראת אותו תאריך שנקבע
אם אמנם נקבע -כעוד עשר שנים ץ הקו האנטי־ערבי של ישראל ינחל נצחון. המוראל בתוך

הוא סירב להיגרר למלחמה כאשר סוריה זעקה לעזרה,
למחרת פעולת־התגמול נגד נוקייב.
הוא סירב להיגרר למלחמה, גם כאשר הפעלת המוביל־הארצי
עוררה היסטריה בין התעמולנים הערביים.
הוא סירב להיגרר למלחמה, גם כאשר פגע צה״ל בעבודות
ר,ר,טייר, בסוריה.
הוא סירב להיגרר למלחמה, גם כאשר ניסו רוב מלכי
ונשיאי ערב לדחוף אותו לכך, בשלוש ועידות־פיסגה.

הוא סירב להיגרר למלחמה בעקבותיו של אחמד שוקיירי,
והמיל פיקוח מרסן על צבא השיחרור הפלסטיני.

הוא סירב להיגרר למלחמה למחרת ההתקפה הגדולה
על כפר סמוע, חרף הליגלוג והבוז ששפך עליו המלך חוסיין.

הוא סירב להיגרר למלחמה, גם כשעה ש־הסיראז׳ים
הישראליים שלטו בשמי דמשק

שלו כהן
וחיסרו את סיטט אונו שר חיל־האוויר הסורי.
והנד״ לפתע, החל מנופף בטילים שלו, ומשגר את
צבאו לסיני. הוא אף ביקש מכוח־החירום של האו״ם לעזוב
את עמדותיו, כדי שהדרך תהיה פנוייה לפני גייסות מצרים,
היוצאים ללמד את צד,״ל לקח.
מדוע עשה זאת?
הג אשכח

ך* הסבר המיידי,

הנראה לעין, הוא האיום הישראלי

4 $לתקוף את סוריה.
אבל יש הסברים נוספים, שלא כל כך נראים לעין
ממבט ראשון.

הסכרים אלה קשורים בירדן, בתימן המלוכנית,
בסעודיה. כלומר: בל אויבי עבד־אל•
נאצר.
אפשר לצטט, למשל, גרמני בן 55 בשם ד״ר הרברט

לות־חבלה שהן מטופשות לא פחות מאשר
הן נפשעות; וכאשר איומי לוי אשכול ויצחק
רבין מעוררים כהלת־מוות בסוריה -
כאשר כל ההמולה הזאת מיתדפקת על ראשה של קאהיר
— עשה עבד־אל־נאצר את הטעות הגדולה שלו.
הוא שכח את ההחלטה הנחושה שלו. הוא שכח שאין
צבאו מסוגל להתמודד בהתקפה חזיתית עם צד,״ל. הוא
שכח שאם קשה לישראל ללחום בשתי חזיתות קרובות־יחסית,
הרי קשה לצבא המצרי אלף מונים ללחום בשתי
חזיתות המרוחקות אחת מן השניה אלפי קילומטרים, ושכל
אחת מהן רחוקה מאוד מבסיסי־ד,אספקה במצרים.

הוא שבח את כל זה -ונכנס למלכודת.
החגיגז — בדרגח
** ך, תוך שעה אחת, עבר מוקד המתיחות מסוריה
למצריים. הסורים, בצריחה ההיסטרית שלהם, הודיעו כי
ישראל ריכזה מולם 15 חטיבות. לא פחות ולא יותר.
לא היה צורך בשום פרשנות צבאית מוסמכת, כדי לקבוע
כי זהו שקר גם. כל מטייל בגליל, כל נהג אוטובוס בקו
טבריה, כל תייר בטיול מודרך, יכול היה להיווכח לדעת,
שצר,״ל לא התרכז בצפון, למרות ההצהרות של דמשק.
אבל כאשר החלה קאהיר מכריזה על ריכוז צבאה
בדרום — הגיב על כך צה״ל רישמית. בהודעה של דובר
צד,״ל, נאמר כי צבא ישראל נוקט ״באמצעים המתאימים״
מול הריכוזים ד,מצתים.

בל אזרח בישראל, שמלאו לו 18 שנה, יודע
מה פירוש ההודעה הזאת.

ישראל יתרומם. זה הכל. כי ברור שאין לדבר על כיבושים.

זה הבל -מבחינה ישראלית מיידית. אכל
זה לא הבל מבחינה מרחבית ובין־גושית.
התוצאה העיקרית של מלחמה כזו לא תהיה בחזית
הישראלית־מצרית. היא תורגש בחזיתות רחוקות מאוד:

• מפלה לצבא המצרי בסיני תשאיר את
עבד־אל־נאצר ללא עתודה צבאית במצריים.
הוא יצטרך לשקול אם אץ הוא חייב להוציא
את צבאו מתימן ולהחזירו הביתה.

•> הוצאת הצבא המצרי מתימן פירושה: סילוק האיום
הממשי, המאיים כיום על סעודיה ועדן.

• חיסול איום זה הוא אחת המטרות החשד
בות, ברגע זה, של ארצות־הכרית ובריטניה.
שינוי זה במאזן־הכוחות יחזק את סעודיה ואת ירדן.

במישהי, הזה סוריה הופכת להיות גורם
חסר־חשיבות בימעט. בל בת תובל לבצע בה
הפיכה ולהפיל את המישטר -עם או בלי
עזרה מן החוץ.
איבבגרס־ים גרים
ן* מלחמה כזאת — האינטרס הישראלי הוא מישני,
ואין לו כל קשר אמיתי עם חבלות אל־פתח בצפון.
כי גם לאחר שמלחמה כזאת תתנהל, אין כל ערובה
שהסורים לא יחדשו את החדירות. להיפך.

אם בן -האינטרסים העיקריים הם זרים.
אסור שצה״ל ישרת אותם.

(המשך מעמוד )2

שיקום וייצא חוצץ כנגד כל מסע
ההשמצות שמתנהל על־ידי הקנאים
הדתיים.
אנחנו, הסטודנטים הישראלים לרפואה
שלומדים באיטליה, רוצים לחזור
לארץ כדי לרפא בה. אבל
לאור כל מה שקורה, אני לא מתפלאת
שישנם גם כאלה שאינם חוזרים,
לאחר סיום לימודיהם.

נורית גלבוע,

סטודנטית לרפואה,
סיינה, איטליה

+גם זה אינו פתרון, שכן כמוהו
בתלישת אברים יקרים מן הגוף החי
של העם.

לא תעשוק ולא תחסום
מיספר שכירים העובדים במקום
עבודתי והגרים מחוץ לתל־אביב,
סיפרו לי כי נגרם להם עוול: שלא
כאלה הגרים בעיר, ושלהם מספק
המעביד תחבורה אל מקום העבודה

את הקוראים שיצטרפו אף הם למלאכת
חידושי־הלשון.
לדעתי חייבת שפה טיבעית ובריאה
לצמוח דוזקא מלמטה — ישר
מהעם. לכן אני מגיש בהזדמנות
זאת חידוש משלי:
במקום טלפון — מילחש. גם
מפגי שהוא מחיש את המילים ממקום
למקום, וגם בגלל קול לחשו.
נטיית הפועל גם היא פשוטה: מיל־חשתי,
מילחשת. ומרכזיית טלפונים
תיקרא מילחשה.

נ. אפרתי,

פתח־וזקווה

הצעות נוספות אפשר לנזלחש
למערכת.

הווטו הרצחגי
קראתי את מאמרו של אורי אב־נרי
״שחור ולבן״ ,הדן בנתיחת
מתים, והתרשמתי ממנו למרות היותו
רגשני.
המחבר שכח, לדעתי, נימוק די
משכנע להצדקת הנתיחות — המניע
הפלילי. כל אדם יוכל מעתה בקלות
להרעיל אדם אחר מבלי שאפשר
יהיה לגלות זאת. באופן מיוחד יהיה
קל לאדם המרעיל מישהו מבני משפחתו,
משום שגם אם ימצא רופא
אמיץ שיהיה מוכן לבצע נתיחה,
יוכל הקרוב־הרוצח להטיל את ה־ווטו
שלו על הנתיחה.

ד״ר מ. עופר,

חולון

+ולמרר בבכי :״יתום אני! מיסכן
אני!״
היורשים זרחין
על חשבונו, נאלצים הם להשתמש
בתחבורה הציבורית.
שיטה זו מפלה את העובדים הגרים
מחוץ לעיר, רק מפני שלא
מצאו מקום עבודה סמוך למגוריהם.
והרי כתוב בספר דברים (כ״ר ).״לא
תעשוק שכיר

אלכסנדר זרחין,
מהנדס, תל־אביב

הצילו :
למקרא הכתבה שלכם ״הצילו את
אריק!״ (העולם הזה ) 1550 חנקו
דמעות את גרוני, ולו רק בגלל
אותה תינוקת יפהפיה — בתו.
מצבו של אריק ידוע מזה זמן
רב, ולא במעט אשם בכך העולם

בלהט הגילויים שלכם על עיסקת
הפרדסים, שכחתם לשים לב לעניין
צדדי לכאורה: לגישה של רפ״י לכל
הפרשה.
בתחילה שתקו עסקניה של המפלגה
הממלכתית הזו, הלוחמת להשלטת
המוסר הציבורי בכל תחומי
החיים. אחר־כך התעוררו למלחמת
חורמה. מה פתאום?
הם תובעים עתה את מקומו של
מנחם ים־שחור בבנק הפועלים לאיש
שלהם, ומנצלים את כל העניין כדי
גודדמן הזה עצמו, שעזר לאריק ולחברו
להיהפך לאלילים בעיני בני הנוער
במדינה.
ורדית גולדמן, גבעתיים
זה מה שנקרא ניפוץ אלילים.

סודות הגוף
ההסתה נגד הרופאים המתנהלת
היום בארץ, הינה המשך המלחמה
ברופאים אותה ידעה האנושות מזה
מאות בשנים. פעם העלו רופאים על
המוקד ממש — היום מעלים אותם
על המוקד הציבורי, על־ידי השמצתם
והשחרת שמם.
צדק אורי אבנרי, כשקבע כי
קנאים חשוכים מנעו בכל התקופות
את קידום הרפואה (העולם הזה
,) 1550 ובמשך מאות שנים נאלצו
פרחי־רפואה לחטוף גודיות מבתי־קברות,
כדי ללמוד את סודות הגוף,
לעשות נסיונות ולנצח הרבה מחלות.
הודות לכך ניצלו מיליונים רבים
מאיתנו, ולא במיקרה עלה אורך החיים
הממוצע מסביבות 40 שנה לסביבות
70 שנה.
אולי יעניין אותכם ציור מאותה

ובאותו הספר, בפרק כ״ו, כתוב
גם ״לא תחסום שור בדישו״.

חס ושלום
ברצוני לתקן טעות קטנה שהשתרבבה
לכתבה שלכם על עמרם
בלוי מנטורי־קרתא (העולם הזה
.)1550 כתוב היה שם שיוסף שיינ־ברגר
אמר כאילו החרים ונידה את
בלוי. אך היות והחרמה פירושה
הוצאת אדם מכלל ישראל והפיכתו
לטמא, אין ספק כי לא בהחרמה
מדובר.
העניין הוא בכך, שפשוט לא סרים
יותר למרותו של בלוי, אך אף אחד
לא החרים אותו, חס וחלילה.
י. נ ,.ירושלים
+טעות קטנה לעולם חוזרת, ומס
יוסף שיינברגר הסליחה.

עוד לא הגיע הזמן

| רז נרו כ דיה* רז רזו_ו 3די דבר* ה נש כ ר, רז

הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ח
לכתותכ ויק ר ט׳ י׳ י״א י״ם | £ן

טדוידה מעשית
השבוע נפתחים קורסי ערב למבוגרים,
6חורשים, כולל אנטנות, הרכבה וכוון
כתות הבוקר כוללות הבנה לבחינות הבגרות
פרטים והרשמה 5—8 ; 9—1 :

תל־אביב

חיפה

רמת־גן

חולון

ברנר 17
אלנבי 128א׳
שמריהו לוין 30

ביאליק

סוקולוב

קראנו בעתונים שהמצב בארץ
הוא לא כל כך מעודד — האבטלה
עולה, מיפעלים נסגרים, עסקים פושטים
את הרגל ועוד צרות. אך כנראה
שהבעיות האלה אינן מדאיגות כלל
את חברות הספנות.
הנה, למשל, האוניה שלנו —
דליה. יצאנו מחיפה עם צוזת שכלל
36 ימאים ישראליים. כעבור זמן מה
חזרו 14 מהם לארץ, ואת מקומם
תפשו ימאים זרים.
אנחנו חושבים שעוד לא הגיע הזמן
שישראל תפתור את בעיות המיתון
של מדינות אחרות, כל זמן
שבעיותיה היא עדיין לא נפתרו.
ימאים, א/מ דליה, בלב־ים
גם אנחנו חושבים כן.

חידוש משלי
הרשו נא לי, כקורא פשוט, להחמיא
לכם על החידושים המעניינים
והקליטים שחידשתם עד כה
בעברית. ברצוני להציע שתעודדו

״חוטפי הגוויות״ (ציור אמריקאי משנת )1895
לקרב עוד עסקן שלהם לצלחת ה־שלל.

רחמים
לביא, רמת־גן
תחת הסיסמה; מה שים־שחור
עשה, גם אנחנו יכולים לעשות.

תקופה, אותו מצאתי באחד מספרי.
אני מצרף אותו למיכתב.

מאיר חיקין, תל-אביב
הציור ״גונבי הגוויות״ — ראר,
תמונה.

תנועת העולם הזה כוח חדש
מודיעה כי לרגל המצב

נדחית הפגישה מסביב למדורה באכזיב שנועדה ליום ו׳ הקרוב 26 ,במאי,
עד להודעה חדשה

העולם הזה 1§51

״חדשות האופנה־ הח שובות ביותר
מאז ״בבס ולבש׳

[!25103

הדחדוש האחרון
כמובן שו ב של

0101011
ה חו לצההמע ני ק ה לך א ת כל הי ת רונו ת
מו שלמתבמ לו א מובו ה מל ה ...מ פני ש הי א של להב
מ פני ש הי א ע שוי ה מ די או לן ע ם כו תנ ה
ב עי בו ד ובג מ ר מיו ח די םהד רו שי םלתה לי ך
^65$־ 1 ? 1ח 6ח 3וח־ן 6כ)
־׳לססו ללא גיהו ץ־ גם לאחר כביסו ת רבות
שיא ה הי דו ר־ הנ אה ללובש

החולצה המלהיבה כל גבר ואשה

ר ,.י• 1דיר:־ יי

״^6 ״1016־ ?151־׳ ?0176516 זס) < 1ז3רח 3^ 6־6€1 11ז5!6י —869

העולם הזה 1551

במרחב
תימן
הנ סיך
והמ טו סי ם
המצריים
״לפתע שמענו את רעש מנועי המטוסים.
הם הופיעו מעלינו: שני איליושין בלוויית
שני מיגים. אהלינו היו בטווח הפצצות ו־מכונות־היריה
שלהם. תחילה קפאנו מ־עוצמת
ההפתעה. אחר כך רצנו מראש הגבעה׳
כשאנחנו מדלגים מסלע אחד ל-
מישנהו, עד שהגענו לתחתית הוואדי, ושם
תפסנו מחסה.׳׳
האיש שכתב זאת השבוע היה אריק רולו,
עורכו של לה ממד לענייני המרחב. הוא
נמצא בתימן, בלוויית סופר אמריקאי ו
אריק
דולו
הכל מוזר במלחמה המוזרה

פרסום ר־ר •ער,בסון

צלמת־עתונות צרפתיה, כדי לכסות את מא־מץ־המלחמה
של האימאם ואנשיו.
כאשר הופיעו המטוסים המצריים, היו
השלושה במרחק כמה מאות מטרים בלבו
ממיפקדתו של הנסיך עבדאללה, בנו של
ראש הממשלה המלוכנית ומפקד חזית הדרום.
המשיך
רולו :״דאגתנו היתד. מיותרת.
המטוסים טסו הלאה, ורק במרחק כמה
קילומטרים הטילו שלוש או ארבע פצצות
קטנות. הם טסו עוד פעמיים מעל למי-
פקדה לפני שהתרחקו בנחת מעבר לאופק.
תימני ששכב על בטנו לידי רטן, :ינעל
(יקולל) נאצר, הפרעה הזה, היהודי הזה׳!״
השיטה החסכונית. במחנה של הנסיך
קיבלו הלוחמים שימורים מתוצרת סינית
וסובייטית, וסיגריות מצריות, שניקנו בצנעא
הרפובליקאית.
הנסיך עצמו הודה, כי הוא מתכתב בקביעות
עם כמה מראשי המחנה הרפובלי־קאי.
האם פירוש הדבר שהוא רוקם קנוניה?
להיפך: הוא עמד בראש השבטים שאילצו
את הצבא המצרי לסגת מחלקים גדולים
של תימן: הוא הלוחץ מזה חודשים
על סעודיה שתספק לו יותר כסף ונשק כדי
שיוכל ליזום מיתקפה כללית על המצרים.
הוא סבור, כי הזמן פועל״ לטובת המצרים
והרפובליקה .״במקום להחזיק צבא
של 80 אלף איש, הם מחזיקים עכשיו 45
אלף איש. את שבטי השטחים שהם פינו
הם מפחידים על־ידי הפצצות מזמן לזמן.
שבטים אחרים הם רוכשים על־ידי משלוחים
של כסף ורובים. זאת שיטה יותר חסכונית.״
כמו נאפוליץ. בינתיים שקועה תימן
המלוכנית במצוקה ממאירה. זו השנה השלישית
שלא ירד גשם והחקלאות חרבה.
העזרה הסעודית זורמת מעבר לגבול, אך
טיפין־טיסין. כי סעוד אינו מעוניין שה־תימנים
יפתחו במלחמה.
סוללות של טילי הוק הוצבו מסביב לערים
העיקריות בסעודיה, ובנקודה הנקראת
חמיס־מישאיט הוקם בסים אווירי ענקי.
כבר כיום עובדים בבסיס זה למעלה מאלף
טכנאים וטייסים אנגליים. בסוף השנה יהיה
הבסיס הזה תפעולי. ואז, לדברי רולו :״יהיה
המצב נוח להתפוצצות ׳.מול המצרים יתיי צבו
טייסים אנגליים ואמריקאיים.
סעוד עצמו הצהיר באוזני רולו :״עבד-
אל־נאצר ישקע יותר ויותר בחולות ערב,
כמו שנפוליון שקע בבוץ של רוסיה. איננו
רוצים לשפוך את דם אחינו המצריים.
לכן אנו מציעים להם לפנות את תימן׳.
סעוד אינו דואג לתימן. הוא מודאג ממה
שהנוכחות המצרית עלולה לחולל בתוך ארצו.
העולם הזח 1551

ך* נענו בחזרה אל המצב של ערב
ז 1מיבצע־סיני.
כמו באוקטובר ,1956 קיים פיתוי אדיר
להלום ביריב המאיים על גבולנו.
במו אז, מטרידות חוליות־טרור את
מנוחתנו. אז פעלו הפידאיון בעיקר בדרום,
כיום פועלים לוחמי אל־פתח בעיקר בצפון.
במו אז, פרוש הצבא הערבי העיקרי —
המצרי — לאורך גבולנו הדרומי, בטווח
פגיעה.
במו אז, נוצרו תנאים בינלאומיים נוחים
למיבצע ישראלי.
אז איים נשיא מצריים על האינטרסים
של בריטניה וצרפת, של ירדן ועיראק. כיום
מאיים נשיא מצריים על הנפט של בריטניה
וארצות־הברית, על קיום סעודיה וירדן.
אז היתד. צרפת מעוניינת בחזית שניה,
שתסיח את הכוח המצרי מאלג׳יריה. כיום
מעוניינת בריטניה בחזית שניה, שתסיח את
הכוח המצרי מתימן ומדרום־ערב.
כמו אז, מאמינים רוב האזרחים הכנים,
בעלי הרצון־הטוב, כי ־אין ברירה״.
במו אז, סבורים מומחי־בטחון כי יהיה
זה פשע להחמיץ הזדמנות בלתי חוזרת.

חדשה לגמרי, כשרונות חדשים לגמרי, פנים
חדשות במראה המרחבית.
הדימוי של מעגל־הקסמים אינו מדוייק
לגמרי. כי פירושו שבכל סיבוב אנחנו חוזרים
בדיוק לנקודת־המוצא שלנו.
ואין הדבר כך.

למחרת הסיבוב השני היינו במצב
הרבה יותר גרוע מאשר ל מחרת
הסיבוב הראשון.
בעת המיבצע הזדהינו בגלוי עם האינטרסים
הקולוניאליים העכורים ביותר של
צרפת ובריטניה. הערבים, שדיברו עד אז
רק בהיסח־הדעת על ״ישראל, ילידת האימפריאליזם״
,החלו עתה מאמינים בכך ברצינות.
שוהרי־הקידמה בעולם הערבי החלו
שונאים אותנו יותר מאשר המלכים והפיאו־דלים.

בתום
בל סיבוב אנחנו נמצאים
בנקודה נמובה יותר -בי עצם
המלחמה, המסיימת את הסיבוב,
גורמת לתוצאות עמוקות.
למחרת מלחמת־ר,עצמאות היינו במצב
פסיכולוגי טוב־יחסית. היינו הגורם היחידי
במרחב שגירש, בהתקוממות מזויינת, שלטון
אימפריאליסטי זר. נהנינו בעת המלחמה מעזרה
אמריקאית וסובייטית גם יחד. היה
כבוד עצום לכוח נשקנו, לכושר עמידתנו.

גם אז עוד היתה אפשרות ל־מיבצע־שלום
גדול ויזום, אף כתנאים
קשים הרכה יותר מאשר
ב־.1949

עתה, כשמסתמנת האפשרות של סיבוב
שלישי, מוכתבת ההשתלשלות על־ידי סוריה,
שבה שולטים הכוחות המהפכניים ו
אילו
יצאנו אז ביוזמת־שלום
מהפבנית ונדיבה, בעלת תובן

מול סעולות־טרור כמעט יומיומיות, אחרי
מיקוש כביש ראש־פינה והפלת המינים מעל
דמשק והתקפת־המרגמות על מנרה — שוב
אין תרופות־פלא להפסקת מעשי אל־פתח.

אין תרופת־פלא בזאת.
כל מיבצע של שלום מחייב הכנות מרובות׳
תיכנון ממושך, יצירת כלים מגוזנים.
אין הוא משנה את המצב בין־לילה. ובלילה
פועלים החבלנים.

רק דבר אחד בטוח -מלחמה
חדשה, ותהיה עטורת-ניצחון ד
רכת־תהילה בבל שתהיה, לא תפתור
את הכעייה.
* 6שתמש־נא

בדימוי הקבוע שלנו לתי־

^ או ר המצב:
אנו חיים בבית ששמו מדינת־ישראל.

משלושה עברים מוקף ביתנו
כביצה.
זוהי ביצת האיבה הערבית. היא לא נוצרה
ביום אחד. היא תוצאת ההתנגשות ההיסטורית
בין תנועת התחייה העיברית והתנועה
הלאומית הערבית, הנמשכת מזה שלושה
דורות.

במו אז.

בביצה זו שורצים
נושאי הקדחת.

נענו בחזרה אל המצב של ערב
1 1מיכצע־סיני.

היתושים,

מדי פעם הם מסתערים על ביתנו וחודרים
מבעד לחלונות. פעם הם קרויים פידאיון,

המילה הקובעת בפסוק זה היא: בחזרה .
המלחמה העלולה להתפתח בכל רגע
אינה צעד קדימה .

* גם מי שמאמין בי ישראל צריבה
להילחם, אינו משלה את עצמו כי
יהיה זה צעד לקראת מצב חד ש.

הוא מקזזה רק לחזור אל המצב שבו
עמדנו למחרת מיבצע־סיני, כאשר נסוגונו
מכל השטח הכבוש, כאשר הבטחנו שייט
חופשי לאילת ושקט בגבול המצרי למשך
כמה שנים. זהו, כיום, סיכום כל החלומות
של הדוגלים ב״זבנג וגמרנו״.

לחזור למצב של אביב .15(57

^ בל הוויכוח הגלוי והנסתר — זוהי
^ הנקודה החשובה ביותר.
עשר שנים עברו מן היום בו חזר החייל
האחרון של צה״ל משטח סיני ועזה.

ופעם אל־פתח. פעם באים מצפון, ופעם מדרום.

כפני היתושים האלה, אין ישועה.
אפשר להרוג בהם עוד ועוד — והם

יחזרו שוב.
אפשר לאטום את החלונות ברשתות. זוהי,
בקיצור, הצעתנו להקמת ״קו מגן דויד״
לאורך כל גבולותינו, עם מוקשים וגדרי־תיל,
בקרה אלקטרונית וחיל־פרשים אוזירי.
אבל אין זו הגנה מושלמת, ואין זה פתרון
סופי לבעייה עצמה.
בגבור העקיצות, כששוב אי־אפשר לישון
בלילה בשקט, גוברת בבית התאווה ״לעשות
משהו״ ,לגמור אותם בזבנג אחד.

עשר שנים בהן דרבנו, במיקרה
הטוב ביותר, במקום. או הסתד
בבנו במעגל קטן.
בהן לא התקדמנו אף בחלקיק של מילימטר
אל השלום.

בהן לא פיתחנו אף יוזמה אחת
להשגת הסדר מדיני עם שבנינו,
לעיקור אווירת-השינאה, הפרושה
כענן של רעל מעל למרחב.

אז לוקחים תותח גדול, ויורים
לעבר הביצה.

עתה מצטיירת בבירור תמונת המדיניות
הרישמית של כל ממשלותינו:

זה עושה רעש גדול. זה מעלה אלומה
גדולה של מים. זה גם עשוי להבריח לזמן־
מה את היתושים.
אבל הביצה נשארת, ואף מתעמקת.
וכאשר הביצה נשארת, אפשר להינבא כבטחון
מוחלט כי גם היתושים יחזרו.

תמונה של מחזור .
כל כמה שנים עלינו לצאת למלחמה, כדי
להחזיר את המצב לקדמותו .
אחרי כל מלחמה, נוכל ליהנות מכמה שנים
של שקט.
אחרי כמה שנים של שקט, גוברות שוב

בי לא יתושים עושים את הביצה.
הביצה היא העושה את
היתושים.

המגמות המחייבות מלחמה.

וחוזר חלילה.
וגם החסיד הנילהב ביותר של שיטה זו,
וכל המאמין כי פשוט לא תיתכן שיטה
אחרת, שכל השאר הוא אוטופיה, חייב הרי
לשאול את עצמו:

ל אן ז ה

מוביל?

במיקרה הטוב ביותר נהזיק מעמד. בוודאי
נחזיק מעמד. אבל המחיר — מחיר הנשק,
ואולי גם המחיר בחיי־אדם — ובהרס יהיה
כל פעם יקר יותר.
וההתפתחות בעולם הערבי עלולה להיות
בכל פעם יותר מסוכנת.
והזדהותנו עם האינטרסים המרחביים ו־הגלובאליים
של מעצמות־המערב עלולה להיות
בכל פעם יותר מזיקה.

יהיה

הסוף?

* הו מעגל קסמים. מעגל שאין ה(
מישטר הקיים במדינה מסוגל לפרוץ
מתוכו. כי כל פריצה כזאת מחייבת גישה

יש רק תרופה אחת

ן* גד ביצה

לייבש אותה.

מדיני ונפשי מרחיק-לבת, יכולנו
להפוך את רגשי התיסבול וההשפלה
של הצד השני לרגש של
הערבה ובבור.
זה היה תואם במיוחד את מסורת התרבות
הערבית, המלאה אגדות אודות מנצחים
נדיבי־לב שכרתו בשדה־הקרב. ברית־אחים
עם מנוצחים עטורי־כבוד.
המישטר הקיים בישראל לא תפס זאת.
הוא היה שבוי של דוקטרינות ישנות, שיכור
נצחון בלתי־צפוי בעוצמתו.
כך התגלגלנו אל הסיבוב השני, דרך
קיביה 1953 ועזה , 1955 הפידאיון והתליות
בקאהיר, הנשק הצ׳כי למצריים והנשק הצרפתי
לישראל.

האנטי־ישראליים ביותר בעולם הערבי.

ורק דמיון קודר יבול לתאר ל עצמו
מה יהיה המצב במה שנים
אחרי הסיבוב השלישי -אם יהיה.

** רב בל מיבצע צבאי עומדים אנחנו,

( ע האקטיביסטים הפוליטיים של מחנה־ה־שלום
בישראל, בפני בעייה קשה.
ב־ 1949 היתד, האווירה מתאימה למיבצע
גדול של שלום. אך ב־ — 1956 אחרי שרשרת
פעולות־התגמול ופעולות־הפידאיון —
היה קשה מאד להמציא תרופת־פלא, שתפסיק
באופן מיידי את הטרור והחבלה.
ב־ 1957 שוב נוצרה אפשרות, אם כי קשה
יותר, לפתוח במיבצע גדול. ואילו כיום,

ואת הביצה אי-אפשר לייבש בתותחים.
התותח, שהוא בלי מד
עיל מאד כמצבים מסויימים, הוא
חסר בל תועלת נגד ביצה.
ייבוש של ביצה בטבע מחייב אמצעים
טכניים, חקלאיים ורפואיים.
ייבוש ביצת האיבה הערבית מחייבת אמצעים
מדיניים ופסיכולוגיים.

זוהי התשובה. אץ תשובה אח רת.
אין
היא יכולה לספק את האדם הפשוט,
ד,נרגז מרוב עקיצות, הרוצה בהקלה מיידית.
אבל היא צריכה לעמוד מול עיניה של
עילית בעלי־המחשבה, גם כשהם נעקצים.

בי עליהם מוטלת האחריות לחיינו
בכית הזה, מחר ומחרתיים.

6328

א י די י

מ 1י

תמרורים
^ נולד. בקריית־אתא לעמדיה בן
הדוש ,46 ,הנשואה זד 27 ,שנים לפועל־דחק
מאיר 3ן*הרוש ,47 ,ילדם העשרים,

100

משת תפי ם

במופע הססגוני המרתק והמשעשע
דכד המשפחה
הבכורה: יום שני 5.6ב־8.30
ערב ערב ב־8.30
בימי שני. רביעי ומוצ ש 2 .הצגות 9.30-6.45
מוסדות ומפעלים המעונינים לבקר במרוכז יפנו למשרד
רח׳ דיזנגוף ,101 טלפון 2־ 248181 תל־אביב
כרטיסים בבל המשרדים בארץ.

״//מד א(ך 6 !3

מעשית
נפחח

קורס ערג 6חדשים כולל תיקונים אנטנות, כוון.
אין צורך בידיעות קודמות באלקטרוניקה.

הרשמה: גמנסיה טכנית

8—4 ; 13—8

החשמל
יתל־ א בי ב
תחנה מרכזית מאחורי תחנת הנח

^כן הודה נ^ה ו ־ צלת

שנוי כת ובת
מגוי המבקש לשגות את כתובתו ממבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למגוע עיכוב במשלוח חעתון למעגו החדש.

בן. בכך היתד. עמליה, יוצאת מארוקו וסבתא
לחמישה נכדים, אם לעשר בנות
ועשרה בנים.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 55 של אריה
לואים פינקום, עורן־דין יליד דרום־
אפריקה, עסקן, מ־פא״י
(המחלקה לאקדמאים)
והמזכיר הכללי
הראשון של
משרד־ד,תחבורה, שיסד
את חברת התעופה
אל־על, אותה
ניהל משך שמונה
שנותיה הראשונות,
עד שקיבל את תפקיד
הגזבר של הסוכנות
היהודית, ממנו
עבר לכהונת ה־פינקוס
יו״ר
(אחר פטירתו
של משה שרת).
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 58 של אריה
נכון, אחד הקריקטוריסטים הראשונים בארץ
(דבר) ,יליד פולין וחניך פאריס שנודע
גם כצייר־תפאורות ומעטר־ספרים.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של פרופסור
האוניברסיטה העברית (למשפט אזרחי)
גד גדדו טדסקי, בעל פרס ישראל למדעי
המשפט ואחד מקבוצת הפרופסורים
ילידי איטליה (כדוגמת הפרופסור לסטטיסטיקה
רוברטו בקי) שתרמו תרומה מדעית
ניכרת לאוניברסיטה הירושלמית ׳ בשלושים
השנים האחרונות.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 68 של אוריאל
שלון, מהנדס מכונות ונפט יליד מוסקבה,
עסקן עירוני (מועצת עיריית תל־אביב,
ועד הדר־הכרמל) ומהנדס סולל־בונה לשעבר
המשמש זה 39 שנים מנכ״ל בית־החרושת
שמן. שלון, מי שהיה יו״ר אגודת האינג׳י*
נרים והארכיטקטים הוא בעלה של משנה־לנשיא
הטכניון, הפרופסור (להנדסה אזרחית)
רחל שלון, מומחית עולמית לחומרי־בניין
וקצינה בכירה לשעבר בצה״ל.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של יוסף
יקותיאלי, מדריך־ספורט בגייסות התורכיים
בשכם של מלחמת־העולם הראשונה,
שיסד לפני 40 שנה את ההתאחדות הארצישראלית
לכדורגל, יזם את המכבייה הראשונה
בשנת 1932 בתל־אביב (במלאות
1800 שנים למרד בר־כוכבא) עבר, כלהטוט
פרסומת למכבייה, את מידבר סיני בראש
אופנועני מכבי. יקותיאלי, לשעבר פקיד
בכיר במינהל מקרקעי־ישראל, הוא אב לששה,
שתחביבו הגדול עד היום היא צעדתו
היומית.
• -¥נחוג. יום הולדתו ה 80-של פרופסור
זיגפריד אוסטרוכסקי, מנתח
ותיק של קופת־חולים, הידוע כחובב מוסיקה
וציור, שהקדיש לפני חמש שנים את
נאום קבלת תואר פרופסור־הכבוד מאוניברסיטת
ברלין להשפעתם של רופאים יהודים
יוצאי־גרמניד( ,ביניהם: הפרופסורים מרכוס,
צונדק ואוסטרובסקי עצמו) על הרפואה
בארץ.
^ נחוג. יום הולדתו ד,־ 83 של הארי
ט רומן, אחד משני הנשיאים לשעבר של
ארצות־הברית שעודם בחיים (.השני: דזזיים
אייזנהואר).
נחוג. בקניה, יום הולדתו של קשיש
אזרחי קניה, צ׳יף נג׳ירי, בעל ל־34
נשים, אב ל־ 68 בנות ו־ 36 בנים וסב ל־300
נכדים.
נפצע. בתאונת־דרכים ליד מבואות
חולון, שר־התיירות־והפיתוח
משה קול,
שבועיים לפני יום
הולדתו ד,־ .56בתאונה,
בה נפצע
קול בראשו, נפצעה
רעייתו, קטה, ב־אגן־ד,ירכיים
שלה.
* נפטרה. בגיל
,80 חנה׳
שפרינצק, אחת
הגננות העבריות הראשונות
ביפו, אלמנת
יו״ר הכנסת
משך עשר שנותיה
הראשונות, יוסף שפרינצק, שהגיע לתפקיד
זה אחר שורת עיסוקים שכללה לימוד
רפואה באוניברסיטת ביירות, בראשית המאה,
ותפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות
בימי מלחמת־העולם.
העולם חזח 1551

0311/

האם תפרוץ מלחמה? איפה?
מתי? שאלות שדחקו הצידה את
בל השאר. אנשים עסקו בעבודתם
ברגיל, התרחצו בים כרגיל, הלהו
לקוגצרטים כרגיל. ובל הזמן חיכו.
חיכו להודעה ברדיו, לקול של התפוצצות,
או לבשורה מרגיעה.
רבים מהם חיכו הרחק מביתם
וממשפחתם. היו אלה חיילי־המי-
לואים שנקראו לתפוס את מקומם.
בעל סטיקייה כדיזנגון? מילא את
מקום שלושת חבריו המגוייסים.
מתחת לדלפק החזיק את הנעלים
הצבאיות. כמו כולם — הוא היפה.

התחלה של שבוע: איש מילואים בעודה, ליד רקוסו הצבאי ותרמילו האזרחי

עובדת־החיים היסודית של השבוע היתה סודית־לא־סודית. עוד לפני
שדובר צה״ל הודיע על עריכת גיוס מוגבל של בוהות המילואים, דיברו
על גיוס זה כל אזרחי ישראל.
מנהל-חכרה, שהפך טוראי בטאנק, העכיר טלפונית הודעות דחופות
לממלא־מקומו, כדי לא לשבש את עבודתה התקינה של חברתו. נהג
משאית ניפרד מאשתו, מבלי לדעת מתי יחזור. כעל־משק כשרון נסע
כלילה לפועליו ככפר טייבה וביקשם להמשיך כעבודה גם בהעדרו.
פה ושם צצו התופעות הראשונות הקשורות כבל מלחמה. עקרת־כית
שביקשה מכעל־חנות המכולת ביצים, נענתה :״האספקה הלכה לצבא״.
זבנית שביקשה שני בקבוקי מיץ קרים כסופרמרקט של בני־ברק,
נענתה על־ידי המוכרת :״אני לא יבולה לתת לך בקבוקים קרים. אני
שומרת אותם בשביל החיילים כנקודת־הריכוז.״
נקודת-הריכוז היו פזורות על פני כל הארץ, בתריסרי ״אי־שמים״.
המגוייסים נכנסו מצד אחד כאזרחים, יצאו.הלן הצד השני החיילים. אבל
אופיים נשאר טבוע בפניהם, ובלבושם. הם נשארו אזרחים בחאקי.

הרוע הנעוו

של טאנק כנטוריון, שצולם השבוע בנגב. הצוות יושב על
גבי הטאנק בעת חניה במקום־ריכוז, לא הרחק מן הגבול.

ובמו האזרחים שנשארו בבתיהם ובעסקיהם, כך גם החיילים
החדשים: הם נצמדו למכשירי הרדיו.
בימים הראשונים הביאו מהדורות החדשות רק ידיעות על מתיחות
כללית. ידיעות שעדיין השאירו אפשרות, כי כבל זאת לא יקרה דבר.
בי לא חייכת לפרוץ מלחמה. מגוייסים דוברי־־ערכית שימשו מתורגמנים
לחבריהם, שרצו לדעת; ״מה הם אומרים? מה אומר נאצר?״
התשובה ניתנה, באשר ביקר עכד־אל־נאצר כמיפקדה הקידמית של
חיל האוויר המצרי, כתוך סיני, מול הריכוזים הישראליים. נאומו היה
תערוכת של זהירות (״נתערב אם תתקיף ישראל:״ ״אנחנו בונים את
ארצנו כשלום והתגרות :״אמרו על מיבצע סיני, בי היה מערכה
צבאית קשה. אבל לא היתה מערבה בכלל. החלטנו להוציא את
כוחותינו לפני שיכלה להתפתח מערב ה ...ישראל רוצה במלחמה?
אהלן וסהלן. אנחנו מובנים. ניתן הזדמנות ליהודים -לישראל -
לרבץ -להתמודדות של כוחם נגד בוחנו. נראה להם שבל מה שכתבו
ואמרו על 1956 היו הכלים ! ״
כתריסרי ״אי־שמים״ הידקו אזרחים־כהאקי אינסטינקטיבית את החגור.

במדינה העס בלי
ק רי או ת הידד ובכן — הפור נפל. אחרוני הספקנים
והמקווים הבינו זאת. המילים בפיהם לא
השתנו, רק הנימה. במקום :״תהיה מלחמה?״
החלו אומרים :״תהיה מלחמה.״
לפני מיבצע סיני אמרו אותן מילים
אחרת :״תהיה מלחמה!״ אך הפעם נעדרה
כל נימה של תרועת־קרב. העם לא שש
למלחמה, אם כי היד. מוכן לה.
ההכרה החמורה, כי המלחמה. היא עניין
של זמן בלבד, חדרה ביום השלישי בבוקר,
כאשר שידר רדיו קאהיר את הודעת גמאל
עבד־אל־נאצר, כי הוא סוגר את מיצרי
טיראן בפני ישראל — ומוכן למלחמה.
תחת חשכת הקרב. איזה עמדה
יכול היה לנקוט האזרח החפץ בשלום?

השיב על רף אורי אבנדי בכנסת,
בוויכוח הכללי על הכרזת
ראש־הממשלה, ביום השני בערב :

01 גן האוויר

צפו יחידות צה״ל לעבר המת־רחש
בסיני. תמונה זו צולמה

השבוע באחת מיחידות השיריון של צוז׳׳ל, אי־שם בנגב. באותו
זמן חלף מטוס וזטור של חיל האוויר, חמוש בראקטות.

...ומעבר לגבור

מאות תושב עזה באו לגבול לחזות בפינוי יחידת ארם
התמונה מימין מראה מעבורת
משאיות צבאיות מצריות, החוצה
את תעלת סואץ, בכיוון לסיני.
מרוב תנועה, לא יכלו הגשרים לשאת
את בל המשא, והופעלו גם
מעבורות, ששיבשו את התנועה
התקינה של אניות אזרחיות בתעלה.
הטאנקים הועברו ;ברבבות,
שחצו את קאהיר, פורט סעיד ו־איסמעיליה.
מצלמות הטלוויזיה
הנציחו כיומיים הראשונים את
הזרם האדיר, אף מייד לאחר־מכן
השתנתה הנימה. כמקום איומי•
התערבות, החלו המצרים מכריזים
שלא ייגררו בקלות־ראש למלחמה.

מי שחושב על השלום, מי שמבין כי
הוא ירק הוא צריך לקבוע את מהלכינו —
מה עליו להגיד ברגע זה?
עליו לומר: העם הזה יגן על מולדתו.
בלי מורך, בלי פחד, אבל גם בלי היסטריה
ובלי שיכרון. בדיעד, צלולה, ולא
תוך אובדן העשתונות. העם הזה אינו
זקוק לאופיום של סיסמאות מצלצלות, לא
לציחצוח חרבות ולא לצעקות הידד, כדי
להיות מוכן לכל בהגנה על ארצו.
עליו לומר: נגן על חופש־התנועה של
ספינותינו במיצר טיראן. נגן עליו באמצעים
המינימליים, השקולים והיעילים, שיהיו דרושים
כדי להבטיח מעבר חופשי. עליו לומד:
צד,״ל מוכן ומסוגל להגן על שלום האזרחים,
הישובים והכבישים ליד הגבול הצפוני,
כמו ליד כל גבול אחר, ללא מלחמה.
עלינו לצייד אותו באמצעים הטכניים הדרושים
להגנה יעילה. יש אלף דרגות־ביניים
של הגנה יעילה, לפני שיש צורך בפעולה
המתקרבת למלחמה.
עליו לומר: גם במצב הנוכחי פתוחות
לפנינו עשרות דרכים פוליטיות להפגת המתיחות
בגבול הדרומי. מצרים אינה רוצה
במלחמה — לפחות ברגע זה. כשהצד השני
אינו רוצה במלחמה כיום, אך כשהוא שבוי
של שיקולי יוקרה וסיסמות המאבק הפנים
ערבי, ולאחר שנכנס למלכודת צבאית, מדינית
ופסיכולוגית שהכין לעצמו — הרי
עדיין ישנן דרכים, שקטות וענייניות, כדי
לסובב את הגלגל אחורה, לסלק את האיום
ולהפריד בין הצבאות החמושים — אפילו
באמצעות הצבת כוח־החירום של או״ם משני
עברי הגבול, תוך ערובה שאי־אפשר
יהיה להוציאו, אלא בהסכמת שני הצדדים.
אני מעז לומר: דווקא בשעה כזאת של
התנדנדות על עברי פי־פחת של מלחמה,
יכול היה מדינאי ישראלי גדול לנקוט ביוזמה
מהפכנית שתביא להידברות ישירה,
אולי חשאית ואולי דרמאטית, היכולה להביא
למיפנד, בכל מעמדנו במרחב.
ליבנו ברגע זה עם ההורים, הנשים
והילדים אשר יקיריהם המגוייסים ניצבים
בשפת שדה הקרב. הם ימלאו את חובתם,
בלי פיקפוק והיסוס. אין ביניהם איש שאינו
מוכן להקריב את הכל למען ההגנה
על המולדת. אבל מה יגיל ליבם ומה תריע
נפשם אם נצליח להביא להם, תחת חשכת
הקרב, את בשורת השלום.

אירועים
א מנו ת
ה שלום
חבריהם כבר גוייסו. חם עצמם חיכו, ברובם,
לקריאה להתייצב ביחידות־המילואים
שלהם. אבל בינתיים הם התרכזו במאותיהם
באולם ההדור של הילסון תל־אביב, כדי
להשתתף בהפגנה מיוחדת במינה למען השלום.
וד,ם עשו זאת בחברת אזרחים ערביים,
שבאו מכל קצות הארץ.
האמרגן התערב. ביקורו הראשון של
פיט סיגר בארץ, לפני כשנתיים, השאיר מי־שקע
נפשי עמוק אצלנו ואצל ישראלים
רבים. כאשר הופיע בשנית, במיסגרת ליל־אמנים
לכבוד יום־העצמאות השנה, היה ברור
כי מישקע זה יצמית את פריו. הרקע היה
(הסשן בעמוד )13

!ורועים ביריד

י רי ד

תפז
המזון

מה נראה ביריד?
יריד מעניו ומר שים -אלפי תצוגות מ20-
מדינות, בזאר לכלי בית ומזכרות, כלי ח קל או ת
הסטוריים ,״מן הביצה עד לגריל״ .״כל-בו״
לדוגמה ועוד.
יריד ט עי ם — הדגמת מתכונים מקוריים
וטעימות ל ק הל הרחב.
יריד משעשע ומבדר -אטרקציות מלהיבות
ארועי בידור, שוק ערבי ססגוני ו מ אהל בדואי,

ת כניו ת ב*דור באמ פי תי א ט רון
יום ג׳ 23.5
— הצגת ״גאלה׳ /להקת כרמון,
יפה ירקוני, רבקה מיכאלי ועוד.
יום ד׳ 24.5
— להקות הקצב, מנחה: מנדי־ריים
.״ אחה״צ: מפגן כלבים
מאומנים.
— ״לילה של כוכבים״ עם אילן
מוצ״ש 27.5
ואילנית, יפה ירקוני ועוד.
* ל״ג בעומר — 28.5להקות זמר ומחול של בתי-
הספר החקלאיים. מפגן כבאי
ת״א במבצע ״גרש את האש״.
מופע בידורי מיוחד
יום ב׳ 29.5
להקות הקצב, מנחה: מנדי־רייס.
יום ג׳ 30.5
יום ה׳ 1.6
בשטח היריד: תחרויות מלצרים
ועריכת שולחנות (ע״י
ביה״ס למלונאות ״תדמור״).
מוצ״ש 3.6
— ״החלונות הגבוהים״ ,״גשר ה ירקון״
ו״הדודאים״ בתכנית
מיוחדת.
יום א׳ 4.6
— ערב הווי של להקות הקיבוצים.
(ערב ההתישבות העובדת).
יום ב׳ 5.6
— תכנית בידור בכנס קוראות
״בשבילך״.
יום ג׳ 6.6
— ״לילה של כוכבים״ עם אילן
ואילנית, יפה ירקוני ועוד.
— להקות הקצב, מנחה: מנדי־ריים.
יום ד׳ 7.6
* בל״ג בעומר — היריד פתוח משעה ,11.00

םנפו

והחקל או ת
היריד פ תו ח:
בימים א— ה 23.00—17.00
במוצ״ש: מצאת השבת עד חצות.
בין ם ו : ,היריד סגור.
כרטיסים במהיר הקופה בכל משרדי הבידור
בארץ ובלשכות המודיעין העירוניות וכן בקופות
היריד החל משעה 4.30 אחה״צ.
כרטיסי הנחה לקבוצות מאורגנות (מעל 25 איש)
— נא לפגות — להנהלת יריד המזרח.

שרותים וסדרי ת ח בו ר ה
לשכות מודיעין, גנון לפעוטים, שמירת חפצים
וסלי מזון, מגרשי-חניה ושרותי עזר.
תחבורה תחבורה מיוחדת מאורגנת ע״י ״אגד״
ורכבת ישראל.
קוי ״דן״ מת״א ליריד — מהת חנ ה ה מרכזי ת:
קו ,47 מרציף הרברט ס מו אל קו .48

בואו לדאות ־ לטעום -להשתעשע ולקנות ביריד
בי תו׳ מזון מ ר הי בי, אטרק ציו ת וארוע׳ בי דו רמל הי בי ם, ת חנו תרחך,
לונה -פדק 0 *111111וכר סי מיוחדים ע|י תעודת ביטוח
של ״שמשון״ חברה לביטוח בע״מ

י די דהחקל או תוה מזון

23 במאי-ש ביוני, גו• התערוכה ת־א

״דחף

במרינה

פיט סיגר כערב השלום
אין מחסום בפני הרצון
(המשך מעמוד ) 11

ברור: קידום יחסי־שלום בין יהודים וערבים.
סיגר סייר בלוויית אחמד מצארווה ודויד
ארנפלד בכפרים ערביים, שר בבית־קפה ב־אום־אל־פחם,
הזדעזע מכוכי־המגורים של
הפועלים הערביים בתל־אביב. כאשר ביקשה
ממנו נינה להאריך את שהותו, ולהקדיש הופעה
אחת לתנועה הישראלית לשיתוף יהודי־ערבי,
השיב מייד בחיוב.
אבל האמרגן שהביא אותו ארצה, שמואל
צמח, התנגד לכך בתוקף. שכן הוא הבטיח
לקהל הישראלי, כי פיט סיגר יופיע פעם
אחת ויחידה. לבסוף הכתיב פשרה: סיגר
יופיע — אבל אסור למכור כרטיסים למופע,
אסור לפרסם מודעות או לשדר ברדיו.
בכל זאת התמלא האולם. כי תוך 48
שעות התלכדו מתנדבים — בעיקר מבין הסטודנטים
בתל־אביב — שהפיצו את ההזמנות,
שימשו כסדרנים ואספו את תרומות
הקהל לתנועה החדשה.
מילגד! או מוקש. הופעתו של סיגר
הפכה לחודיה, בגלל אישיותו, הוא שיבץ
את שיריו בסיפורים קטנים. למשל: אמריקאי,
בן כת הקודיקרים שוחרת־השלום, הפגין
לבדו לפני הבית הלבן למען השלום
בוזיאט־נאם. שאלוהו עוברים־ושבים :״האם
אתה מאמין שאתה לבדך תשנה את העולם?״
השיב הקוויקר :״אני לא יכול לשנות את
העולם. אבל אני לא רוצה שהעולם ישנה
אותי.
• אחד משיריו של סיגר סיפר על
אשד, גרמניה, שעברה לגור באמריקה. היא
ניזכרה כי בעת משפטי נירנברג שאלוה
הכל :״מה עשו הוריך בימי מזוועות?״ ואז
לא היתד, בפיה חשובה. לכן היא מפגינה
עכשיו נגד הזוועות בוויאט־נאם ,״כדי שלילדים
יהיה מה להשיב כשישאלו אותם מה
עשתה אמם.״
• ויכוח סוער התפתח סביב הודעתו

של סיגר כי את הכנסות הופעתו במיסגרת
יום־העצמאות בישראל הקדיש למתן מילגה
לנער במחנה־פליטים לבנוני, הרוצה ללמוד
הנדסה. כששאל אחד הסטודנטים בקהל מדוע
לא יעניק את המילגה לנער עולה יהודי, שגם
הוא רוצה להיות למהנדס, נתנו מתווכחים
אחרים כמה תשובות. תשובת סיגר :״אני
רוצה לתת גם לזה וגם לזה.״ תשובה
מן הקהל: מדוע השואל עצמו אינו תורם
למתן מילגה לנער עולה?
תשובה שלילית: כדאי שהנער־הפליט ילמד
הנדסה על חשבון אדם הדוגל בשלום
עם ישראל, במקום שהנער יתגייס לאל־פתח
ויהזור לישראל כנושא מוקש.

י ח סי חוץ
הנשיא

זקיק

״נשיא ארצות־הברית אל ליאון שטיין,
קובוץ נירים, הנגב, ישראל — ברכה.
״בזאת הנך מצזזד, לשרת בכוחות המזמינים
של ארצות־הברית. עליך להופיע בפני לי־שכת
הגיוס מס׳ ,3ברודוויי ,346 ניו־יורק,
בשעה 8.30 בבוקר, ביום ד,־ 30 ביולי ,1967
לשם העברה למחנה של הכוחות המזמינים.׳*
בשם הנשיא ג׳ונסון חתם פקיד של אותת
לישכת גיוס.
מי ישלם ׳£חבר הקיבוץ שקיבל את
ההודעה* .נפרד בצער מחבריו, ארז את
חפציו, וקנה כרטיס לניו־יורק. הוא ידע לאן
פניו מודעות: ויאט־נאם.
כאשר בא לישראל, קיווה כי בזאת יוכל

הידעת, כי שערך זוהר הוא, רך וגמיש?
היודעת א ת כי אינך צריכה אלא לגלות א ת
היופי, החינניו ת והרכות שהעניק הטבע
עצמו לשערך?
התדעי כי תוכלי לעשות זאת רק בעזרת שמפו שער ה מ בו ס ס
על חומרים טבעיים, המביא לספיגה מהירה של חומרים
אלה בעור ובשרשי השערות ועושה א ת שערך רך גמיש
שופע חיים וחן?
הידעת כי מי מעיינות זוהר מכילים מלחים בהרכב דומה
לזה של הדם, ו הם מזינים א ת העור והשער, שומרים על
בריאותם ומגבירים את רעננותם?
גלי את היופי והזוהר של שערך — בעזרת ״לונול שמפו״ של
״לון״ ,השמפו המיוצר על ב סי ס מי מרפא ממעיינות זוהר
״לונול שמפו״ יגלה לך, כי שערך ׳שופע, חינני וריחני!

נרד 11x 1ץ־־וד! לתכשיר ׳ וקי

(המשך בעמוד )14

שמו וכתובתו שונו.

שלח ינ ל ד־ ך
ולו ־ ו ־ ו 111 !3ד־ בולינרדוז ־ יבד

אסחסטסא! מסין 7מ 0קממ 10 ממסמס
801^-00
140+1 806X1( 110. 3

1)6<1§1*168,ס{111611ס1ח681)16ז? 7116

?ג)1״יי)03־346 81

ליו

+ם4ר 1 11113 *11ו *יל דו ד-יבד* 44 ובד
* הדד 1־ 1ן 7 .פ 9ו ר*״
* 71י 1ביאדז 6 -ב* יונל 9 0 7ד
לפר טי םפנהלסוכןהג פי טו דבשלך או לתשרד • או פי ר
מניו ראשי ת־א: ו ח׳ בן יחוור. ב,3

תל א בי לות׳ אינ ני 3ו /א
ירושלים: אג ד סלון ח סי ד דויד. 0 חינ ה: דדך הסצמ או ת .63
שירות נ סי עו ת ות״ר 1תבסמ
איל ת: המר כז ה מס ח רי החדש.

בצאתךלחו ״ להבטחנססןבפ ני או ב דן ו גוי ב ה

בטדבלרצ׳ ק ם

ש ל ־ 000x5

, 181*861 ץ י6£6א

1ז 0ק 6ז 6)1 ? 01-66* 0 ? 016 1( 01168 814166, 6011 10 מז-ו* )0 01.ת 6<1 ? 01• 1681( 01100 1ז 46ת 61(3, 0־ 6 861ז * 011׳ ו

(*1111 זמז*ז)?1*•04

״ אולפןגרג ״ )0 0 0
בהנה לת חייםכר ־ קמא

הכרם״
״פונדק
מסעדה מזרחית ותימגית.

קורסי בוקר וערב של
שבוע -שבועיים -חודש

בה נהלת ברוךיפת

מקיים בחדשים יולי—אוגוסט

י־קצרנות
8181100.חס!<11101ח01x 6 6 1הזת 4ת § 10 8ח<11ת 8׳*דז /0־!ס/

עברית ו /או אנגלית
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת ״ א: רח׳ גורדוו ,5טל9 .ת2362

לנרשמים השבוע -הנחה:

קריאת הגיוס האמריקאית לחכר־הקיבוץ
אין מנוס מוויאט־נאם
הטזלם חזה 1551

מיטב המאכלים כשר למהדרין
כל בוקר פול חם —
פתוח כל היום
מחירים עממיים
שרות אדים
מקבלים הזמנות
לנשפים ומסיבות
כל מיני סלטים מזרחיים.

הא 3ד

השסע

0 6 1 *1

במדינה
(המשך מעמוד )13

1פ ו 1ח ר1

תחרות התשבצים
מוסף

ה אי ד

בין ה קור אים שיפתרו נכונה א ת
4תשבצי ה ת חרו ת נעניק בהגרלה:

הפרס הראשון: מיסה הלוך ושוב*
לידידה עו ל מי ב מונ ט רי או ל
הפר ס השני — טיסהה לו ך ושוב*
ל רו מ א, מו קדה תיי רו ת
הפר ס השלישי — טיסהה לו ך ו שוב*
לני קו סי ה, עיר הנופ ש

כל הכרטיסים לטיסות

אל/בל1תיבי אויר זיישראל

* לא כולל מ סי ם

5פ ר סי ם: בילוי סוף שבוע במלון ישראלי
עשרות ת ק לי טי ם אריכי נגן 12
מ תו צרת ״הד ארצי״

להימנע משירות במה שיהודים אמריקאים
רבים מכנים בשם ״המלחמה המזוהמת״.
אבל כתובתו היתר, רשומה בשגרירות האמריקאית
בתל־אביב, ולא היה כל קושי להעביר
לו את איגרתו של הנשיא.
באותיות קטנות נאמר לו להביא עמו משקפיים,
אם הוא זקוק להם. אם הוא נשוי —
עליו להביא עמו תעודת־נשואין. אם הוא
מתכוון לבקש תמיכה להוריו, עליו להביא
תעודה שיש לו הורים. הוא גם צריך להביא
איתו בגדים לשלושה ימים, וכסף שיספיק
להוצאותיו הקטנות במשך חודש ימים.
והעיקר: עליו לדעת, שאין כל בטחון כי
אמנם יגויים. עליו תחילה לעבור בדיקה
רפואית, ורק אז יקבע הצבא אם הוא מעוניין
בו או לאו.
לישכת הגיוס, נאמר, תשלם את הוצאות־הנסיעה
של המגוייס. אבל לפני שהקיבוצניק
מן הנגב יכול היה לשמוח על הבשורה, מיהרה
הלישכה להוסיף הערה: הכוונה להו־צאות־נסיעה
באוטובוס או בתחתית בתוך
ניו־יורק. עד שם — עליו לשלם מכיסו.

הכנסת
ה קי רקס הגדול היום השני השבוע נועד להיות יומה
הגדול של הכנסת. אולם המליאה היד, מלא.
היציעים היו גדושים. המתח היה רב. רק לעיתים
נדירות קורה, שדיון מדיני מתקיים
בצלה של מלחמה, מגיע על־ידי כך לשיאי
האקטואליות.
ואמנם, לרגע היה נראה שהדיון המדיני
ייהפך לנוקב, יקפל בתוכו את כל בעיותיה
המדיניות והבטחוניות של המדינה. הח״כים
והעתונאים חיכו בדריכות לנאומו של ראש־הממשלה,
עליו התבשרו שעות רבות קודם
לכן•
ההפסקה. לוי אשכול נשא את אחד מנאומיו
השיגרתיים והמטושטשים ביותר,

ניכר היה בו, כי הוא מקריא מעל הדוכן
בליל של סגנונות וגישות שונות. היתה זו
תערובת שנרקחר, בידי עוזריו ויועציו הרבים,
כשכל אחד מהם נוסך לתוכה את מה
שנראה לו כחשוב יותר וחיוני יותר.
ואז קיבל את רשות הדיבור מנהיג רפ״י,
דויד בן־גוריון. הוא הדהים את שומעיו בהצעה
מפתיעה: להעביר את הדיון אל ועדת
החוץ והבטחון. ראשון המופתעים, יו״ר הכנסת
קדיש לוז, עשה מעשר. בלתי רגיל,
הכריז על הפסקת הדיון לשם התייעצויות.
בצורה המוצלחת ביותר הגדיר את המבוכה
שהשתררה במסדרונות הכנסת אבא אבן,
שנזכר במעשיה היסטורית: כשמת המדינאי
הצרפתי טאליראן, שאל מטרניך, ראש הממשלה
האוסטרי דאז, מה באמת התכוזן
הצרפתי להשיג במותו. ואילו השבוע, משהתכנסו
הסיעות להתייעצויות, דנו רק בשאלה
אחת: מה באמת התכוזן בן־גוריון
להשיג בהצעתו המפתיעה.
אותם ח״כים שהכינו כבר את נאומיהם לדיון,
חששו כי הדיון המדיני יועבר באמת
לוועדה, וכי איש לא יקשיב, להם. אלד, היו
לכן בין המתנגדים החריפים להצעת בן־גוריון.
האלם. לאחר שעה וחצי כונסה המליאה
מחדש, לאחר שהמערך וגח׳׳ל סירבו להיענות
להצעת בן־גוריון. אולם עתה כבר
לא נשאר הרבה מן האווירה הרצינית שאפיינה
את החלק הראשון של הישיבה .״בן־
גוריון קירקם את הדיון,״ פלט אחד הח״כים
של המערך.
הדיון היה נמשך אולי ללא שום התעוררות,
אילולא החליטו כמה מח״כי המערך
מראש, להפריע לנציג רק״ח מאיר וילנר
לשאת את דבריו. ההפרעות המאורגנות
קברו את דבריו ברעש והמולה.
התעוררות שניה החלה כשקם נציג הכוח
החדש לשאת את דבריו, הזכיר, כמובן, את
הצורך החיוני בשלום (ראה העם) .הוא
ניתח את נימוקיהם של המטיפים לפעולה
מיידית, וגל של קריאות־ביניים זועמות של
שמעון פרס, התנגד בזעם לטענה כי מאמרו
של אברהם שוויצר, חבר מרכז רפ״י, ש־
(המשך בעמוד ) 15

תצפית

בימת ״קיפוד״
בכל יום שישי בשעה ,9.15 במלון ״הילטוף

אם תתלקח מלחמה בין ישראל לבין מצרים, יש לצפות
לפך שהמדינה תהפוך למוקד של התרחשויות בינלאומיות, אשר
החלו מסתמנות בקווים התחלתיים ככר בראשית השבוע :
• מעמדו של האו״ם יועמד במיכחן קשה. המסקנה הראשונה תהיה,
כי התפיסה שגובשה על־ידי דאג האמרשילד, הרואה באו׳׳ם שוטר עולמי, נמצאת
עתה בנסיגה. המשבר על גבול סיני הוכיח, כי האו״ם היוו, למעשה, חסריישע,
מכיוון שאין לו כוח ממשי משלו. הוא תלוי בחסדי המדינות המשתתפות, ועל

״מכות בעל־פה מתחת לחגורה״

בסיס זה אינו יכול למלא את התפקיד של שמירה פעילה על השלוס בחזיתות
החמות של העולם.

המצליף: העתונאי אריהאבנרי

הצעותיו של או תאנט, כרכר הצבת כוחות של האו״ם
באזור-חיץ, לאורך כל גכולות ישראל, לא יזכו בתמיכה הדרושה
כדי לממשן.
לעומת זאת, לא מן הנימנע כי ישראל תעלה, כשלכים
מאוחרים הרכה יותר, את הדרישה להפוך את כל חצי-האי
סיני, יחד עם רצועת עזה, לאזור מפורז, תחת פיקוח בינלאומי
יעיל, אשר מצרים לא תופל להסירו על דעת עצמה כלכד.
• ארצות־הכרית לא תצטער על מה שיתרחש. למרות הכרזותיהם

בכל שבוע משתתפים אישי צבור, אישי חברה ואמנים אורחים,
( גילויסודותצבוריים ופרטיים)
התכנית היחידה בארץ באורך מרתק של 4שעות
כרטיסים להשיג ״שעשועון״ ,איבן גבירול ,50
״רוקוקו״ ,דיזנגוף ,94 ויתר המשרדים בת״א.
(הנחה לעתונאים, חיילים וסטודנטים בשעשועון)

של כמה מנציגיה בבירות שונות, כאילו מודאגת ושינגטון מן האפשרות שהתנגשות.
ישראלית״סצרית תתפתח להתמודדות בינגושית חמורה, שוררת למעשה בקרב
ממשלת ארצות־הברית ההרגשה בי הת־נגשות
זו אינה מסכנת את האינמרסיס
של ארצות־הברית — כי אס להיפך.

אם סיכוכו של עבד-אל-
נאצר כחזית סיני יפגע כמאמץ
המלחמתי שלו בדרום־ערב,
תראה ככך ושינגטון הישג
כעל חשיכות ראשונית לאים•
טרטגיה העולמית שלה, ולאינטרסים
הכלכליים של הכרות
הנפט הגדולות שלה.

שיטות לימוד חדישות,
עבודה מעשית במוסך.
ג 311ם * ה

1*3 3־ 1

ההרשמה בשעות:
8-1לפנה צ 4 -8 .איז י צ

״ל החשמל 4 2 7־ד,של: בו יהודה ם י
תחנה נ/ונזי ת-מ א חורי תחנת הנח

* חי פ ה

.הרצל *4

מכל מקום, אין לצפות לאיומים מפי
ג׳ונסון, שיפסיק את הסיוע הכלכלי לישראל,
כפי שהנשיא אייזנהאור איים
בימי סיני.

ג׳ונסון

• גם בריטניה לא תתייצב
נגד ישראל, מאותן סיבות שוושינגטון תראה אותן כחיוב. אחד
הסימנים המוקדמים לכך היתה הצהרתו של שר־החוץ הבריטי, ג׳ורג׳ בדאון, כי

על מערכת הגרלה משובשת. כי הסתברות
פשוטה מוכיחה, שאם שני אנשים, המכירים
זה את זה, מצאו שבעה כרטיסי זוטא
משובשים, יש להניח שיש עוד כמות עצומה
של כרטיסי־זוטא זהים.

הוא קנה פייס
ולא זכה

ערד פייס —

** ין להניח בשום אופן שהדבר נעשה
>£מחוך כודנת־זדון, כדי שיהיו הרבה כר־טיסים־בלתי־זוכים.
קרוב
לודאי שהדבר נעשה בתום־לב,
בגלל תקלה טכנית.
בכל זאת תמוהה תגובתם של ראשי

ושוב לא זכה

בגלל:

נדחית עד להודעה חדשה.

מיפעל הפייס:

ד״ר מיכאל לנדאו, מנהל המיפעל —
הסביר שהתקלה נגרמה כנראה בגלל טעות
של המכונה המדפיסה את כרטיסי־הזוטא —
הגם שמכונה זו, מתוצרת גרמניה, הוכנסה
לפעולה לפני שבועות מעטים בלבד.
אבל מה שיותר גרוע — הכרטיסים
עוברים להדבקה אוטומטית, ישר אחרי
המיספור. אין כל ביקורת על המכונה,
ואין כל פיקוח. גם אם תדפיס המכונה
סידרה שלימה של כרטיסי־פייס בעלי זוטא

^ ניאל כהן קנה לו שני כרטיסי־הגרלה.
1מוכר הסייס גזר במספריים את האחד,
ראה בכרטיס הזוטא את המיספר 007117
ובדק ברשימה. הזוטא לא זכה.
המוכר גזר את הכרמים השני — ונדהם.
אם לא היה חותך אותו במו ידיו — לא
היה מאמין: גם לכרטיס השני היה זוטא
נושא מכפר .007117

שערוריית הפ״ס הכפול
דניאל נורא התרגז. הוא דרש מהמוכר
כרטיס נוסף. זה כבר היה כמו חלום בלהות.
גם בכרטיס השלישי נשא הזוטא אותו
מספר עצמו( .ראה תצלום מצורף) (מספרי
הכרטיסים, למי שמעוניין,587154 ,587151 ,
563756ו־.)563764
והיות ודניאל לא זכה באחד מהם — גם
לא זכה בשלושה האחרים, כמובן. וזאת
כשמובטח שהגרלות הזוטא ממוספרות במספרים
שוטפים — כמו הכרטיס עצמו.
יומיים אחרי כן, בקיוסק אחר ניקנו
שלושה כרטיסים על־ידי אדם אחר, ושוב
היה לשלושתם זוטא זהה, שמספרו.607227 :
דבר אחד היה ברור: מנגנון מיפעל הפייס
הפגישה ליד המדורה
באכזיב

אינו פועל בצורה כל־כך מדוייקת, ונעלה־מכל־ספק,
כפי שהיו סבורים אותם אנשים
שקנו את כרטיסי ההגרלה.
והשערורייה היא שמאות אלפי אנשים
משלמים כשלושה מיליון לירות מידי
שבוע — רק מתוך אמונה שהכל מדוייק,
משוכלל ונתון בידי הגורל בלבד.
שכן מיפעל הפייס, שבשנת ייסודו, 1951 ,
מכר 120 אלף כרטיסים לשבוע, מוכר
כיום, מידי שבוע, כמיליון כרטיסי־הגרלה.
כרטיסים אלה מכניסים מידי שנה 110
מיליון לירות!
ועכשיו לפתע, הסתבר שכל זה מיוסד

זהה — לא יידע איש על כך.
מבחינה חוקית, לפי ילקוט הפרסומים
,1347 סעיף / 12ד׳ ,1יש לפצות דמי כרטיס
אחד בלבד. סעיף זה פותר בעיות של טעות
במיספר אחד, אך לא במיקרה כמו זה,
כשד,טעות היא, אולי, באלפי כרטיסים.
אך בכל זאת, למרות שבעיית הכפילות
במספרים הובאה לפני מנהלי־הפייס עוד
ביום הראשון למכירה — לא נקטו הם בשום
פעולה ביחס לכרטיסים הפגומים שחולקו
בדוכנים.
ויש רק לקוות, שעובדות אלה לא תפרנה
את האמון שאנשים נתנו בפייס, במשך
כל שש שנות קיומו.

(המשך מעמוד ) 14
התפרסם באותו יום בהארץ ושהסיף, למעשה
למלחמה מונעת מידיית, משקף את
דעת רפ״י. מכיוון שרפ״י לא דיברה, אי־אפשר
היה להוכיח כי אכן היא חולקת
על דיעה זו של ידידו האישי של משה דיין.
התנגשות שנייד, אירעה באשר טען אב־נרי,
כי דרישתו של שמואל תמיר לחסל
את האיזורים המפורזים בצפון, פירושה
למעשה, הטפה למלחמה מידיית עם סוריה
ומצרים. בעיקבות הסערה מסרו תמיר ואבנר,
שניהם הודעות־אישיות על ויכוח זה.
אולם חוץ מסערות אלה דמתה הכנסת
שוב למקהלה מדברת, כשרק גוונים עדינים
מבדילים בין דברי מנחם בגין (חרות)
ויעקב חזן (מפ׳׳ם) ,דויד הכהן (מפא״י)
ושמואל תמיר (מרכז חופשי) .כולם הרחיבו
את הדיבור על דברים של מה־בכך, כגון
הודעות הממשלה ביום הראשון של ההתקדמות
המצרית לסיני כאילו זהו רק מיפגן
ראתה. הוויכוח הגדול האמיתי, שהתנהל בכל
בית בישראל לא מצא אלא הד קלוש באולם
הכנסת, כשברוב שעות הדיון נכחו בו

חיל־החירום של האו״ם מפנה את הרצועה

רק כ־20־ 30 חברי־כנסת.

בפתח־ונ קוו ה
ביום שלישי 30 במאי, בשעה 8.30
בערב, תתקיים במסעדה הנשיא, רחוב
שטמפר , 13 פגישה עם:

עו׳׳ד שמואל סגל
שירצה על:

סוף המיתון על הסף
הקהל הרחב מוזמן.

ב חי פ ה
ביום שני 29 במאי, בשעה 8.30 בערב,
במועדון התנועה, שדרות או״ם 32א׳
(מאחורי מיגרש הטניס) יוקרן הסרט:

אני אחמד
ותתקיים שיחה עם

דויד ארנפדד
קריאה: בילד,ד, מס
הקהל הרחב מוזמן.

ב תל־ א ביב
ביום שלישי 30 במאי, בשעה 8.30
בערב, במועדון מצדה, רחוב מצדה 14
(כניסה מרחוב דיזנגוף )192 יתקיים

ערב שאלות ותשובות
בהשתתפות:

אלבם מסים
שירצה על הנושא:

למה כוח חדש?
הקהל הרחב מוזמן.

בבאר־שבע
ביום חמישי 25 במאי, בשעה 8.30
בערב, בביתו של מנחם מונוביץ, רחוב
השלום ( ,20 כניסה ג׳ ,קומה ד׳) תתקיים
פגישת אוהדים וחברים.

שוב אין ארצו רואה את עצמה קשורה לקיים את התחייבות שלוש המעצמות
המירביות משנת , 1950 בדבר שלימות הגבולות של ישראל ושכנותיה. פירוש־

כית־הספר המרכזי לפעילים
החוג המדיני המרכזי

הדבר המעשי היה: היתר לישראל לפרוץ גבולות אלה.

ההרצאה השבועית תתקיים במועדה,
באולם ההרצאות בבית סוקולוב.

פגיעה רצינית ככוחו של עכד־אל־נאצר כסיני, תביא ללא ספה,
להחלשת המאכל! הלאומני כעדן. דבר זה יאפשר לבריטניה להשלים
בדרום ערב את השליטים הנאמנים לה, ואשד אין להם סיכוי להחזיק מעמד מול
התנועה הנאצרית.

• עמדתה של כרית־המועצות תהיה שונה מאד מזו של .1956
אמנם אין כל ספק, בי מוסקבה תתייצב בצורה חד־משמעית לצד מצרים וסוריה ,
אולם תהיה נטייה לבחון ביתך ספקנות את איומיה. זהו הלקח העיקרי ממלחמת
ויאם־נאם, בה נמנעת ברית־המועצות מנקיטת צעדים חמורים לצד צפון ויאט־נאם.

הסוכנות היהודית
״משהו בשביל קמחי״
שערוריית בן שנדר ממשיכה עדיין להכות
גלים במסדרונות הסוכנות בירושלים. יו״ר
הנהלת הסוכנות, אריה פינקוס, נתבקש לחקור
את המימצאים שפירסם העולם הזה
1550 על חשבונו של שנדר בפויכטוונגר.

בינתיים העלתה חקירת ״העולם |

הסיבה: הרצון להימנע מהתנגשות חזיתית. הרת־אסון, עם ארצות־הברית.

• צרפת, לעומת בל אלה, תהיה פחות או יותר נייטראלית.
מכל מקנם, אפשר להניח שהיא לא תנקוט עמדה אנסי־ישראלית קיצונית. וזאת
למרות שמאז מיבצע סיני התרחקה פאריס מקו התמיכה הטוטאלית בכל פעולה
ישראלית נגד הערבים. הסיבה לכן: למרות התיקוות הרבות שתלה הנשיא דה־גול
בהתקרבות ממשית בין ארצו לבין מצרים, לא התממשה התקרבות זו עדיין.
הסתבר, כי מצרים מוכנה להציע לצרפת
כמחיר היחסים חהזוקים.

הרבה

פחות

ממה

שדה־גול

ציפה,

כספים פרטיות.
הפעם מדובר על עיסקה בעזרתה גרף£
אהרון קמחי, מנהלו לשעבר של: בנק פוי׳
כטוונגר, וידידו של שנדר, רמחים ׳של אלפי?
(המשך ב^מוד?)19

* תן ו

#טו מנו
#נ ח ״נו
המיבצע נמשך. חברים הרוצים להצטרף
לפעולה, מוזמנים למזכירות (רחוב
קרליבך ,)12 ביום שישי בשעות הצהרים,
לקבלת החומר.

סוחד״נש׳ס אמריקאי מחפש בישראל
.. 15נ?ן ב1ת עדינות״ כרי דשאשע את
הח״דיס האמריקאי ם בחיאטנס בבריקינ,

ברחובות סייגו!

שתי נערות־שעשועיס ויאטנאמיות, שלדברי ההסבר
המצורפים לתמונה וו ״מחפשות דולאר מהיר״ .כלומר:
להרוויח תמורת שירותן המהיר לחייל מימין, שבא לבלות חופשה קצרה בבירה הנוצצת.

וכן המיברק אינו זקוק לשום פירו(
4שים. הוא נשלח מוזשינגטון לפני פחות
משבועיים — ב־ 13 במאי — 1967 ונאמר
בו :״אל רינן בע״מ, רחוב תלמים ,9תל־אביב,
ישראל —

״אולי ידוע לכם על כמה נקבות
עליזות ומושכות מתל־אביב, הדוברות
אנגלית והמעוניינות לנ

. 15 נקבות עליזות מתל־אביב, שישעשעו
את החיילים האמריקאיים בווייאט־נאם? מה
טיב החברה שהוא עומד בראשה?

א סוז ^ מסק & ס ס

20005ס 0 1 , 0 111* 71׳*¥
< 0ס091918: *£
440217א*7* 1

1967

1404

^**7וזיד&רן

דזבשירי־גזאן נ\ז וריבזובי־יך

ניגוד למה שאפשר לחשוב ממבט רא־שון,
אין רדקס קורפוריישן הברה לאמר־

01^ 6ם י)9, 011 חו<01ק $ו$1ו91ח £סהזס* )ס איסח^ ׳ 0119^1ססץ *,כן0ו1זק

010$ו(ק >)1$0610ו *8ות 110x6 ,0 <?1 .71810001 1(19 נא ג< 9סא 9111 111)0וזזו סז)
601 אאוווח6ק אסח סוס 1$ז?0 9ו>1
< ץ6ו)א ־וסאסאוסיו
* 01x11100 01019 זו1א^ 0חס 01149 זסס אס !0$$ק10 <101106 10

6 * 061 019001 5ח! $01900ס* 911*1$סוסתו 01)0 15א

המינוס שננו לידי הו מו בםהיה: הזמנת
פוע לווייאט־נאם? אם כך, שישלחו
תמונות להערכה.
,,הבחורות אינן רשאיות לרקוד
בלי הזיות במועדונים צבאיים,
אבל הן רוקדות בבליקיני במועדון
שלנו, ובמועדונים אזרחיים
אחרים, שבהם אנחנו מסדרים להן
הופעות.
,,אני מתכוון לקחת עוד 15 בחורות
לפייגון תוך חמישה-ששה
שבועות. חתום: ר .באסם״.
ובפינה הימנית של טופס המיברק, כתובת
השולח: חברה בשם רדקס קורפוריישן 1404 ,
שדרות ניו־יורק, וושינגטון הבירה, ארצות־הברית.

הוא ריצ׳ארד ל. באסט, המחפש

באגף כחברה בעיקר לגילוי

גנות ולעיסקי־בידור. היא רשומה
הנשק של הסטייט דיפרטמנט דווקא
למיסחר בנשק. אבל היא עוסקת
בשיווק מכשירי־האזנה ומכשירים
מכשירי־האזנה.
כאשר התגלה, לא מזמן, שסוכנויות בילוש
באמריקה מאזינות לשיחותיו*,טלפון של
סנאטורים, הציע באסם לסנאטורים את
סחורתו. הוא זכה לכבוד בלתי־רגיל, כאשר
הוזמן על־ידי כמה מניבחרי ארצות־הברית,
להדגים את יכולת מכשיריו העדינים בבניין
הסנאט.
לווייאט־נאם הוא שולח סחורה מגוונת
יותר: החל באופנועים ומכשירי טלוויזיה,
וכלה ברימוני־יד.

עד שבא לו הרעיון הגדול: למה
לא לסחור בסחורה המבוקשת ביותר
שם -קסם של נשים לבנות?

באסט, שהיה פעם חייל במארינס, ידע
להעריך נכונה את הביקוש. הוא גם ידע
שלא יוכל לייבא לוזייאט־נאם סתם נערות
מפוקפקות. שכן, על מנת לעבוד שם, הן
זקוקות לרישיון מטעם ממשלת סייגון. כדי
לקבל את הרישיון, הן זקוקות להמלצת
שלטונות צבא ארצות־הברית. כדי לזכות
בהמלצה זו, עליהן להופיע בפני ועדה
מיוחדת של צנזורים, המורכבת כולה מכמרים
צבאיים. אם הכמרים מאשרים את
התוכנית — יש רישיון־עבודה.

מה, קיבלו את אישור־ו־,עבודה המבוקש, ומשהחו
הופעותיהן — התפשטו. כעבור כמה ימים התגלתה ה
והן גורשו מוזייאט־נאם.
הפתרון של באסט: העתקת הדוגמה של מועדוני־הו
שצמחו לאחרונה על פני כל ארצות־הברית, בהם נ
נערות גוגו. אלא שהן במיקרה חשופת־חזה. כי אם זו
בניו־יורק ובסאן־פראנציסקו, אם עתונים כמו פלייבוי
תמונות של נערות בליקיני — אי־אפשר לאסור
בסייגון.
הוא מצא שותף דרום־וייאיטנאמי בעל השפעה, שכר
לילה גדול, ופירסם מודעות בעתוני אמריקה, בהן
נערות גו־גו בבליקיני.

700 חר א ר רוזגדש

הוא הציע משכורת לא־רעה: טסד דולאו
לחודש, בתוספת ברטים־טיסה, הוצאות כ
דיור ומספרה.

אסט בדק וגילה, כי אמרגן זריז מדי
^ הביא לוזיאט־נאם להקת חשפניות. הנערות
הופיעו בפני הכמרים בתוכנית־ריקודים תמי
תמורת
זאת על הבחורות לרקוד במועדון בתליקיני.
חייבות לרקוד עם החיילים — אבל בלבוש מלא. אם

תבע בנאום חוצב־אש, כי ייאסר גיוס הבנות
למועדונו של באסט .״זה ישחית את המוסר
הגבוה של חיילינו הצעירים והרכים!׳׳
רעם.
הוא אף הציג מיכתב מצוער בווסט-
פוינט, שהסכים עם דיעה זו. תשובת
באסט :״מר שאדנברג היה כומר בצי, לכן
יש לו גישה כזאת.״
בכל זאת, לא נעים — ואולי גם לא
כל כך קל — להמשיך בגיוס ״נקבות עליזות״
באמצעות העתונים האמריקאיים, כש
חבר
הקונגרס מתריע נגד הגיוס של אותן
בנות.

ואז שמע כאסט על ארץ ה־תנ״ך,
שלאחרונה יצא לה שם
עולמי כארץ הנערות הנועזות.
הוא החליט: שם בטח ימצא את
״הנקבות העליזות״ הדרושות לו.
הוא הריץ מייד את המיברק לסוכנו ב־תל־אביב,
למרות שסוכן זה עסק עד כה
בהפצת מכשירי־האזנה ומכשירים אלקטרו
ניים
שונים. ההנחה של באסם: אם חברת
רדקס בוושינגטון יכולה לעסוק בייצוא נע־רות־מין
אמריקאיות, מדוע לא תייצא חברת
רינן ״נקבות מושכות״ מישראל, אל החיילים
האמריקאיים המשרתים בוזייאט־נאם?
ממשלת
ישראל החליטה, בלחץ דעת־הקהל,
לא לשלוח מומחים רשמיים לסייגון, ואף
לא לקשור עימד, יחסים דיפלומטיים.
האם יקשרו ״הנקבות העליזות״ ,יחסים
מסוג אחר?

*!/י 1|-£וזזסז? §016 מו9 ?6ח!9ח!*1

0101 ץ זנאן!1מז ח! *18$קנא 08ח 40 סז

ז60 קא0))*4 10*0 . 10 סג6 1ז 0ץ6י^ז

י1כ<51

; סבות עליזות ׳ מישראל את מית,

דים,
עות
!ותר 1אים אותן
לדיר דפש

ירצה לסדר להן הופעה במועדונים אחרים
— התמורה תיכנס לכיסו.
שלוש הרקדניות הראשונות עברו את ה־מיבחן,
וכבר רוקדות בסייגון. העיר בה
מחפשים רבבות חיילים אמריקאיים בילוי
שישכיח להם את החזית, זכתה למוסד חדש.
״זה לא בית־זונות,״ הסביר מנהל המועדון.
״זונות לא חסרות בסייגון. זה גם לא מועדון
שק״ם. כאן יש לחיילים הזדמנות לפגוש
נערות אמריקאיות יפות ובריאות, לבילוי
אמריקאי מתאים.״
הצרה היא, שהקונגרס התערב, ואיים
לקלקל אה העסק.

נקי

ארץ הגערגגז \זנגנסו\ז

י גם
:אסט

כר כית-הנכחרים הרפובליקאי מ]
] מדינת ויסקונסין, הנרי ס. שאדנברג,

התפקיד המיועד

לנערות הישראליות, שיתנדבו
להופיע בוויאט־נאם,

מודגם היטב בתמונה זו. היא מראה חיילים אמריקאיים, מבלים
שעות־חופשה עם מארחות באחד ממועדוני־הלילה של סייגון.

* תושג׳ רחובות מיהרו דמיקרסיס
אבר זאת היתה מרחמה נדמית
י • איפה היתד. ציונה באותו ערב?
ס מה הקשר בין זכריה קובין לבין
נבייו .:רצח?
• האם אליבי לשעות הערב המאוחרות
בלבד הוא מספק במיקרה שכזה?
כל אלה הן חלק קטן משלל השאלות
הסתומות עדיין.

גית רפאים

עליהם מצביעה הנערה בת השכונה הם הזוורים
שבדלת. שני רימוני־היד תוכננו כמלכוז־ת־מוות
משוכללת ביותר. פתיחת דלת הדירה גרמה להתפוצצותו של אחד מהרימונים התלויים עליה.

** יד לאחר קול הנפץ, פרץ חיים דהרי
בצעקות הצילו עזות, והחל לרוץ לעבר
תחנת המשטרה הרחובותית. שכנו של
חיים מהבית הסמוך, דוד ברזילי, סיפר:
״שמעתי התפוצצות, רעש וצעקות. התפלאתי
מאד שחברת החשמל לא כיבתה את האור.
״פשוט חשבתי שזה פצצה שזרק האויב.
לא ידעתי מה קרה. רק אחרי שעה הגיעה
המשטרה והתחילו לשאול שאלות.״
כמה שכנים רצו בבהלה למיקלטים .״מלחמה!
פצצות!״ זעקו.
נערים בני־ר,שכונה, שמואל רוסמן וחיים
רוז׳נסקי, ידעו להוסיף :״אנחנו שמענו בכלל
שזה סכסוך שלו עם אשתו. אומרים
שהוא התכונן להתגרש ממנה ולהתחתן עם
אחרת.״
אנשי השכונה הנירגשים טענו שביתו של
חיים דהרי הוא בית ביש־מזל. הם סיפרו כי
לפי כל הסימנים יש בבית ההוא רוחות
רעות. עובדה: לפני מספר שנים תלה את
עצמו הדייר הקודם.
אבל חיים ( )46 לא החשיב במיוחד
סיפורים אלה. הוא גר בבית עם ציונה
אשתו ( )46 שנים רבות 28 .שנים נשוי הוא
לציונה והם ערירים ללא ילדים .״זה לא
בגלל, ציונה,״ הסבירו בני משפחתה של
האשה.
לפני 14 שנה פתחו השניים קיוסק במרכז
רחובות, ולפני שמונה שנים התחילו הסכסוכים
ביניהם. על סכסוכים אלה סיפרו גיסות
ציונה, נשות אחיה העצורים עמה:
״חיים לא התנהג אל ציונה כמו שמתנהגים
אל בן־אדם ,״אמרה רחל, אשתו של
שמואל שרעבי העצור ,״הוא היה יוצא כל

בערב הפשע ישבו ארבעת האחים בביתם בשכונת
מרמורק שברחובות. הם ישבו עם
סגן־ראש־העיר הרחובותי, זכריה חתוכה,
ושוחחו בקשר לשיקומו של יוסף שרעבי
שהוא נכה. השיחה הזאת התקיימה בין השעות
10.30 בלילה ל־ 12 בלילה.״
זכריה קובין הסביר לשופט יפרח :״אני

הזמן עם אחרות. בוגד בה.
״בזמן האחרון יצא עם אחת. היה קונה
לה הכל. קנה לה מכונת כביסה. קנה לה
פריג׳ידר. קנה לה גז. כל הקבלות נמצאות
אצל העורך־דין שלנו, שמואל קינג.
ולציונה נתן משהו? שום דבר. קדחת נתן
לה. עכשיו הוא רוצה להתגרש ממנה ולא

שרידי המלכודת

ן* יום החמישי האחרון הלך לו חיים
—6דהרי הביתה, בשעה אחת אחר חצות.
הוא פתח את שער־החצר, ונכנס. כאשר הגיע
אל דלת ביתו, סובר את המפתח, פתח את
הדלת בזהירות רבה, וצעד צעד אחד קטן
לפנים.
התפוצצות מחרישת־אוזנים נשמעה, והדפה
אותו בכוח לאחור.
למחרת בבוקר נעצרו ששה אנשים שונים
ברחובות. אשתו של הנפגע, ציונה דהרי,
וארבעת אחיד, של אשתו, יעקב, יוסף, חיים,
ושמואל שרעבי, ואדם נוסף בשם זכריה
קובץ.
כאשר הובאו אל שופט־השלום הרחובותי,
שלמה יפרח, לשם הוצאת פקודת
מעצר, אמר איש המשטרה :״כאן התבצע
נסיון לרצח. ברגע שפתח חיים דהרי את
דלת ביתו שברחוב הרואה, התפוצץ אחד מתוך
שני רימוני־יד שהונחו לו במלכודת־מוות.
״מאחר
ואשתו של דהרי נמצאת בסכסוך
מתמיד עם בעלה וכן חיה בנפרד ממנו —
יש למשטרה יסוד סביר להניח שר,חשודה
הטמינה את מלכודת־המוות ביחד עם אחיה
וזכריה קובץ. כדי לרצוח את בעלה ולזכות

ברכושו.״

לכולם יש אדיכי

ך* מסתורין האופף את הפרשה גבר
ן | והלך, כשטענו כל החשודים כי בידם
אליבי מלא לכל שעות הערב. טען בשמם
עורך־הדין שמואל קינג :״הסכסוך בין הבעל
לאשתו קיים כבר שמונה שנים. הוא ישן
נושן.
״האחים מעולם לא התערבו בסכסוך.

אם לא גנבה לו כסף. פעם נתן לד, מכה.
כמעט הוציא לה את כל העין. קיבל אז
שנתיים על תנאי. עושה חיים רק עם המאהבות
שלו. הוציא עליהן כספים כמו מים.
לא בן־אדם.״

נשים זרות

** יונה לא טמנה את ידה בצלחת.
^ לאחר שגונב לאוזנה שמץ מן השמועות
על מעללי בעלה, היא שכרה בלשים
כדי לאמת את הסיפורים שהופצו עליו.
משרד החקירות הפרטי, שנשכר לצורך המשימה,
גילה דברים מענינים ביותר.
צולמו תמונות של חיים דהרי מבלה
בחברתה של אשר, זרה במועדוני־לילה.
נחתם מיסמך על־ידי קטינה, בת , 16 על
כך שחיים בילה איתה. נאספו קבלות על
סכומי כסף שהוציא חיים על נשים זרות.

גע .״הוא התעסק כל הזמן טס אחרות,״ אסרה.

שמונה שנים נמשך הריב בין הבעל
לאשתו ונמשכים המשפטים האזרחיים בינם.
מדי פעם מחריף הזזיכוח או נחלש. רק
בימים האחרונים הושגה פשרה כלשהי.
ציונה, שעזבה את בית בעלה, עזבה
לאחרונה גם את בית הוריה ואחיה, ועברה
לגור בתל־אביב אצל דודתה. לכאורה, הסתדר
הכל. עד שבאה ההתפוצצות הנפשעת
ופוצצה את הפרשה ביתר חריפות.

מלכודת או הצגה

התצלום נעשה בתקופה בה חיו עדיין בשלום, והם נראים שרועים בשלווה בשדה פתוח.

יש לי אליבי. האליבי שלי הוא משעה שבע
בבוקר עד שעה 12 בלילה.״ החלטת השופט
היתה 15 :יום מעצר. אך שאלות
רבות נשארו ללא מענה בינתיים.
• מדוע פותח אדם את דלת ביתו ואינו
נכנם?

להשאיר לה שום דבר על הנשמה. היא
עבדה בשבילו כמו חמור כל השנים — והוא
רוצה לזרוק אותר, בלי שום רכוש.״
שושנה שרעבי, אשתו של יוסף העצור,
אמרה בכעס :״מה לא היה עושה לה, לציונה
המסכנה? היה מחפש לד, בבגדים לראות

ך יינתיים יושבים ארבעת האחים שר־
.. 1עבי, האשד, ציונה וזכריה קובץ בבית
המעצר. הם ילקחו, כפי הנראה, לבדיקה־במכונת־האמת,
לאחר שהביעו את הסכמתם
לבדיקה.
חיים דהרי שהה בבית־חולים אסף־הרופא,
ונמסר כי נפגע בעינו מהתפוצצות הרימון.
זמן קצר לאחר שהגיע לבית־החולים שוחרר׳
ועבר להתגורר בבית אחותו שבתל-
אביב.
הפרשה היא אמנם סתומה ולוטה בערפל
עדיין, אך מסתמנות כמה גירסות אפשריות:
יתכן שמלאכת החבלה בוצעה על-
ידי בני משפחת שרעבי. במיקרה כזה בוצעה
עבודת הנחת רימוני הנפץ בשעות היום.
• גירסה שניה: הפשע בוצע על־ידי
אדם זר בהשראת בני משפחת שרעבי.
• י גירסה נוספת: מלכודת המוות היתד,
מבוימת על־ידי הקרבן עצמו, כדי לנקום
באשתו.
האפשרויות הן שונות וההכרעה תיפול
רק באולם בית־המשפט.

במדינה
(המשך מעמוד ) 15

לירות לכיסו. בצורה חוקית, כמובן, אך לא
בלי עזרתו של שנדר.
הנחה מיוחדת. ימים ספורים לאחר
פרישת קמחי מניהול פויכטוונגר, בראשית
, 1966 סילפן שנדר למנהלים החדשים של
הבנק, לחץ עליהם כי ״יעשו משהו בשביל
קמחי״.
לשנדר היתד, הצעה מאד מפורטת: הבנק
יתן לקמחי זכות מיוחדת לרכוש איגרת חוב
הולליס מתוך המלאי שהוא מוכר, בסכום של
רבע מיליון דולאר.
הבנק לא היה מתנגד לבקשת שנדר, שכן
מכירת הוללים היתד, באותו הזמן אחת הפעולות
החשובות בהן עסק. אלא שלשנדר
היתד, דרישה מיוחדת: בנק פויכטוונגר לא
ימכור לקמחי את ההוללים בתנאים רגילים
של דמי עמלה בסך 3,5אחוזים, אלא בתנאים
מיוחדים של דמי עמלה נמוכים יותר.
ליתר דיוק: אחוז אחד בלבד. שאר 2.5האחוזים
יהיו מעין הנחה מיוחדת לקמחי.
במיסמך המצוי במערכת, הנושא את התאריך
,6.11.1966 מדווחים מנהלי בנק פוי־נטווננר
לקמחי על מצב קניותיו עד לאותו
יום :״מהסכום הנ״ל של 250,000 דולאר,
כבודו ניצל עד היום את הזכות לרכישת
סכום של 98,330 דולאר בערך.״
אולם יותר מן הסכומים מעניינים במיסמך
זה התאריכים. כי בנובמבר 1966 היה כבר
בנק פוינטוונגר נתון בקשיים כספיים שהביאו
להתמוטטותו.
איך הסכים להעניק תנאים כה טובים ל־קמחי,
המכהן כיום כמנכ״ל הבנק הישראלי
לתעשיה, בזמן שעניבת הבנק נכרכה כבר
סביב צוזארו? מה אמרו על כך אנשי בנק

חיה וחיאל חצים להתחתן -אבל לא נוחנים להם -כי

א 50323 1־
53010 טשרד
ך * י ה דרזי אל הם צעירים ומאוהבים.
| | הם רוצים להינשא — אבל הרבנות
אינה מוכנה להשיא אותם. הסיבה: היא
ממוצא פולני — והוא ממוצא תימני.
ובגלל סיבה זו רודפת אותם המשטרה,
ובגלל זה אינם יכולים להתחתן.

להשחית. ובדיוק כמו ברומאנים קורעי־לב,
הוא קם ושילח את בתו הסוררת אל
מעבר לים, לארצות־הברית.
ליתר ביטחון הוא גם מירר את חיי
משפחתו של רזיאל — שיידעו את מקומם.
הוא אף נכנס פעם, בחצות הלילה, אל

כגקאי קמחי
דמי עמלה -״ אחוז אחד

ישראל, שבאותם ימים כבר פקחו את עיניהם
על הנעשה בבנק הכושל?
ולמה בכלל התערב שנדר, הידוע כאבי ה־הוללים,
לטובת אהרון קמחי? האם היה
חייב לו משהו?

דרכי אדם הדפתקאה קולנו עי ת
כשתמר כהן 22 החליטה ללכת לקולנוע
חן, פישפשה בארנקה אבל לא מצאה בו
כסף. היא מצאה דרך לראות סרט בלי כסף.
תמר ניגשה לקולנוע, מצאה על המדרכה
כרטיס ישן, וכן היו שם ביקורות תלושות.
היא חיברה כרטיס וביקורת מאחור, בנייר
דבק, וניגשה מלאת־שמחה לסדרן.
הסדרן הבחין מיד שהביקורת לא מתאימה
לכרטיס. בבדיקה שניה, הוא ראה שהתאריך
של הכרטיסים אינו מתאים ליום ההצגה ושנעשה
נסיון לתקן אותו. הסדרן הזעיק שוטרת
מקוף, ותמר נעצרה. היא הובאה לבית־המעצר
שבאבו־כביר, וזכתה לראות הצגת-
חינם מחיי זונות הרחוב בכלא.
כששוחררה השבוע בערבות של 750 לירות,
אמרה :״באמת יותר בזול לקנות בכסף
כרטיס, מאשר לזכות בסינימה בלאש.״
העולם הזה 1551

ך* יה אקין ורזיאל נגר, גדלו יחד ב\
! שכונת אבו־כביר. מאז ילדותם הם גרו
בית ליד בית, שיחקו יחד בסימטאות.
השנים עברו. השניים התבגרו, רזיאל הלך
ללמוד נגרות וחיה הלכה ללמוד פקידות.
ובערבים היו חוזרים יחד לשכונה.
אחר־כך החלו לפעמים להישאר בעיר,
בערב. ללכת לקולנוע, להחזיק ידיים בחושך,
ולפתע מצאו שהם מאוהבים ללא תקנה.
כל השכונה עקבה בחיבה אחרי שני
ילדי השכנים שהפכו לזוג. הם החלו לקדם
בחיוכי־ברכה את רזיאל השחרחר, בחזרו
עם אהובתו הבלונדית אל השכונה הקטנה•
עד שנודע הדבר לישראל אקין. אביה של
חיה. אז פרצה השערוריה.
בשום פנים ואופן, צעק, הוא לא יסכים
שבתו של איש נכבד כמוהו, סוחר־סוסים
עולה מפולניה, תתחתן עם בחור תימני.
״כל עוד אני חי, זה לא יקרה!״ אמר,
ויצא למלחמה נגד זוג הנאהבים.
ראשית, לקח ישראל אקין את בתו —
ושלח אותה מיד לקיבוץ עין־חרוד, כדי
שתישאר שם, ו,תעבוד שם, ותכיר שם בחור
טוב. ממוצא פולני כמובן.
הצמא והרעב

** כל לרדמיאו ויוליה משכונת
\ £כ בי ר לא היה איכפת הדבר. הם המשיכו
להתראות, וכשלא התראו — התכתבו,
ואהבתם גברה מיום ליום.
כשנודע הדבר לאב, בערה חמתו עד

התיישבות

לפני כארבעה חודשים עלו חמישה אנשים,
שלושה ילדים ושבעה כלבים על קרקע
הנגב השומם. בכתבה לא נזוז נזכאן (העולם

דירת הוריו של רזיאל, והיכה את אביו
הזקן כל כך — שהלה אושפז בבית־חולים.
אקין נקנס ב־ 300ל״י, ונשפט לשלושה
חדשי מאסר־על־תנאי.
אך כל זה לא שינה מאומה לזוג הנאהבים:
חיה, באמריקה הרחוקה, עבדה
כשומרת־טף ובשאר עבודות שהזדמנו לה,
חסכה פרוטה לפרוטה, וביום שאספה את
הסכום הדרוש — עלתה על אניד, וחזרה
הביתה, אל זרועות אהובה.
כשנודע לאימה של חיה שהיא נמצאת
בבית רזיאל — הזעיקה את המשטרד״
כדי שיצילו את בתה מידי התימני הרוצה
לשאת אותה.
השוטרים, ששמעו מפי האם שבתה נחטפה,
דהרו לבית רזיאל וניסו להוציא משם
את חיה. חיה סירבה ללכת איתם. .מה יש?״
שאלה את הקצין שבא להצילה ,״אסור לי
לאהוב את מי שאני רוצה?״
״תשתקי!״ אמר לה הקצין .״כאן לא
הפקרות, ואת תלכי עכשיו הביתה להוריך.
אם לא — אני אקח אותך בכוח, בניידת.״

מ 1ר של חיה, סוחר סוסים מסו־
צא פולני, שנשפס למאסר
על־תנאי, בגלל מאמציו למנוע את נשואי
בתו לאהובה — רק משום מוצאו התימני.

הזה )1535 ליווה העיתון את עלייתם לקרקע,
ופגישתם הראשונית עם אדמת הנגב
השומם. אז הם קראו למקום עקשנות שינו
את שמו לאובות אחרי שנודע כי זה היה
שם המקום התנ״כי המקורי.
היום הם כבר לא שבעה נפשות כי אם
37 איש. אך גידולם המספרי לא פתר את הבעיה
המרכזית של קיומם: אי־הכרה על־ידי

** שנוכחו בני־הזוג שאסור להם אפי-
^ לו לשהות באותה דירה — רק בגלל
צבע עורם השונה, החליטו שהגיע הזמן
שיהיה להם בית משותף לשניהם בלבד.
הם ניגשו לרבנות, כדי להירשם לנישואים.
חיה ורזיאל הביאו איתם, כנידרש, ארבעה
עדים. הכל נרשם כיאות, ומועד חתונתם נקבע
אחרי שבועיים. בטרם יצאו את משרד
הרבנות — הייתה להם רק בקשה מפורשת
אחת: לא להודיע על־כך להוריה של חיה.
אבל עוד באותו יום נמסרה ההודעה להורים,
אשר נקטו מיד בפעולה אחת פשוטה:
אם הכלה הופיעה ברבנות, ומסרה
הודעה שהיא אינה יהודיה — ומשום כך
בתה אינה יהודיה.
חיה אקין, צברית ילידת תל־אביב, הביאה
אמנם מיד את תעודת הזהות שלה, בחתימת
שר־הפנים הדתי — ובה מאושר שהיא יהודיה.
אך מנהל לשכת הרבנות, י .זפט,
אמר בביטול ״תעודה — זה שום דבר!״
ועל בני הזוג נאסר להינשא.
חיה צריכה קודם להוכיח את יהדותה
— ולשם כך היא זקוקה למסמכים הנמצאים
בידי הוריה. אין לה סכוי כמעט
לקבל אותם.
וכך חיים בתל־אביב, בשנת 1967 שני צברים
צעירים, שהרבנות מסרבת להשיא אותם,
רק בגלל הדיעות הגזעניות של ההורים.

המוסדות הממשלתיים. היום הם משוועים
לעזרה, להצלה.
הילדים רעבים. הצרות של קבוצת
החלוצים ילידי ארצות־הברית שבראשם עומד
שמחה פרלמוטר ( )32 המזוקן, מתחילות
ונגמרות באמונה שלהם. יהדותם נבדלת מן
היהדות הרגילה רק בכך שהם מאמינים כי
(וזסשן בעמוד )22

נאד
מלחמה!
מצב של ערב־מלחמה נוצר לאורך גבולותינו.
מטורף אחד יכול להדליק את הניצוץ, שיביא להתפוצצות אשר תגרום
לקורבנות־אדם ולהרס, לשפיכת דם ודמעות.

מלחמה כזאת אינה לטובת ישראל.
אף אם תביא להרגעה זמנית של הגבול ותפגין מחדש את כושרו של צה״ל, הרי
בטווח הרחוק תביא להתערערות בסימנו המדיני ולהרחקת סיכוי השלום לזמן רב.

צה״ל מצווה ומסוגל להגן על שלמות מדינתנו ועל שלום
אזרחיה. אל נניח לקבוצת ההרפתקנים בדמשק לדהור אותנו
למלחמה טוטאלית.
על סף השעה הגורלית. אנו קוראים למנהיגי ישראל ולכל אנשי התבונה
במרחב ובעולם:

לעשות מאמץ עליון למניעת ההתפוצצות!
לפרוץ את מעגל־הקסמים המביא אותנו למלחמה כל כמה שנים.

השיטה של ״זבנג וגמרנו״ נכשלה במשך 19 שנים, אל
נחזור עליה עתה!

תנועת העולם הזה -נוח חדש
במדינה בנייה כמה עולה

ביוג־כגסת?
כדי לקבור את המיתון, מחיים את הבנייה.
הממשלה עדיין נזהרת בעידוד־יתר
של בנייה לשיכון, בהתחשב עם העובדה
שכמה עשרות אלפים דירות עומדות ריקות.
אך אין חשש כזה בקשר לבנייה ציבורית.
משרד־השיכון החליט להשקיע כמה עשרות
מיליונים בהחשת הבנייה הציבורית:
שבגלגול הקודם של מדיניות הממשלה הביאה
לעצירה מוחלטת.
התעמלות ואוכל. הפעם לא מדובר
רק במיבצעי־ראווה, כמו חידוש בניין מישבן
נשיא־המדינה, אלא במכלול בניינים ציבוריים:
מ־ 13 בתי־ספר (ביניהם אחד בבית־שאן
ושניים באשדוד) ,עד 21 חדרי־אוכל בקיבוצים
(מקיבוץ געתון ולוחמי־הגיטאות,
עד עין־גדי ושדה־בוקר).
מטרות אחרות לבנייה הציבורית הם תחנות
אם וילד 14 בתי־נוער ( )38 והוספת
אולמות־התעמלוח לבתי־ספר בהם עדיין אין
כאלה (.)40
אולם כזה עולה 50 אלף לירות, שזה יותר
מאשר עולה כל אחד מ־ 26 בתי־הכנסת החדשים
שעומדים לבנות (שטח ממוצע 100 :
מטר מרובע, במחיר 35 אלף לירות) אבל
פחות ממחירו של חדר־אוכל חדש ( 75 אלף).

זמרת היה־יה סילבי ווט

חדיהתז
ף* יל בי וארטן היא בסך־הכל זמרת יה־יה
ואופנאית. אבל משרד־החוץ הישראלי
מעוניין בה מאוד: כי היא הגיעה
לארץ יחד עם צלמי הטלביזיה הצרפתית
ועיתונאים, וצלמים של האל והז׳ור דה פראנס,
וחשבו שכל אלה יצלמו אותה, ויחד איתה
יצליחו לתפוס גם תמונות מעניינות של
המיצעד הישראלי, ראש־ר,ממשלה, הישראלי,
וקצת נוף ישראלי.
לכן, למחרת יום בואה, הכינו לכבוד
הנערה הבלונדית הצעירה, מסיבת־קוקטייל
מיוחדת, עם ראש־ממשלת ישראל. אליו צור מנגנון טלפון
שבור

פ> ל\7ר
וארומה,

א>ו כ מו ה !
כ מו בו..

בבית־המלאכה של אברהם סבטוב, מתקן
אופניים, עומד מכשיר־טלפון. מידי חודשיים
היה סבטוב מקבל חשבון־שיחות, וחשבון
זה החל להראות מוגזם מאד בעיניו.
אחרי כמה חודשים התחיל סבטוב לרשום
כל שיחה, להשוות את התוצאה עם הרשום
בחשבון. כל פעם היה הפרש עצום — ותמיד
לרעתו. הדבר נמשך למעלה משנה.
אחרי שנה פקעה סבלנותו של סבטוב
והוא החל להפציץ את משרד־הדואר במכתבים
.״אני מבין שיכולות להיות טעויות,״
כתב .״אבל איני מבין מדוע הן תמיד,
בנזיקרה, לרעתי?״ הוא לא קיבל תשובה.
לבסוף פקעה סבלנותו — והוא׳כתב, לשם
שינוי, למבקר־המדינה. בתלונתו ציין
שההפרש בין השיחות שהוא מנה, לבין השיחות
שהמונה מנר — ,מתבטא ב־ 448 שיהוק
— ובכל המיקרים ההפרש היה לרעתו.
כאשר הגיעו חשבונות הטלפון החדשים
— לא היה אדם מופתע כמו אברהם סבטוב:
בחשבונות החדשים היו הפרשים של כ־70
שיחות — אך הפעם היה בכולם, בלי יוצא
מהכלל — הפרש לטובתו.

יריד

יצ 1א

ההב לי ם
נאמנים לסיסמת נייצא ונחיה משתדלת ישראל
להשתתף בכל יריד בינלאומי.
איש־עסקים ישראלי, ששהה במיקרה ב־מילאנו
שבאיטליה, בעת היריד, הפיירא הגדול,
סיפר:
״דגל ישראל התנפנף לו בגאווה ליד דגל
איטליה אך ביתן ישראל לא היה שם, למרות
שבתערוכה ביקרו למעלה מארבעה מיליון
מבקרים. אבל, כנראה כדי להצדיק את הדגל,
קיים באחד הבניינים, משרד־ישראלי. מתחת
לתמונות של ילדי־קיבוץ־מאושרים,
מצאנו שם שני שולחנות.
״ליד אחד מהם ישבה פקידה. בדרך כלל
היא עובדת בקונסוליה. שאלנו באיטלקית
על אפשרות יבוא מישראל. הפקידה מסרה
לנו בפרצוף משועמם ספר עצום עם סטטיסטיקות.
איש לא יטרח לקרוא בספר זה.
״שאלנו על הסברים מפורטים. הפקידה
לגמה מהקפה, ואמרה שיש איש־הסברה שנשלח
מרומא, אבל לא יודעים מתי הוא
נמצא שם.
״איש צי״ם שהיה במקום התערב מבלי
שיתבקש, ואמר לנו, שכדאי מאד לנסוע
עכשיו לישראל כי זוהי דווקא תקופה יפה
של השנה.
״אמרנו יפה תודה, ויצאנו. דווקא למדנו
הרבה מהביקור ביריד.״

פי עוד כמאתיים אישים ואישות חשובים,
אותם זימנו אל הבית המפואר ביותר בארץ,
ביתו של המיליונר מיילס שרובר.
ראש־הממשלה הכיר בחשיבות הפגישה,
והגיע בדיוק במועד, למרות שהיום היה
יום החג הלאומי של המדינה, יום העצמאות.
כל האישים החשובים לבשו את חליפותיהם
החשובות, לקחו את נשותיהן שהתלבשו במיוחד
לכבוד המאורע, והגיעו לקוק טייל
לפגוש את הזמרת.
עברה חצי שעה, והזמרת לא הופיעה.
רק אחרי שעברה שעה, הביט ראש־הממשלה
בשעונו, לקח את רעייתו, והלך. עוד שעה
עברה. לאט־לאט החלו האנשים החשובים
להתפזר. ואז, באיחור של יותר משעתיים,
הגיעה למקום גיבורת הקוקטייל, בשמלת־מיני
המגיעה עד לירכיים, ושאלה בתרעומת
:״מה? הם הלכו? למה לא חיכו

למחרת הכינו לה סיור בקיבוצים. הכל
היה מאורגן ומתוכנן לפרטי פרטים .״מה?
לקיבוצים?״ היא שאלה בתימהון ,״מה יש
לראות שם?״ ולכן נישארה במלון להשתזף
בשמש.
וכשר,כינו לה מקום מיוחד למיצעד יום־
העצמאות, היא צחקה, והלכה לישון בחדרה
שבמלון קיסריה.
ביום השבת חשבו שאולי היא תרצה
לראות עיר ערבית בישראל. היא התלהבה.
זה דווקא מעניין. הכינו לה את נצרת,
עם צלמים, צלמי טלביזיה, עיתונאים, ראש־העיר
ומכובדיה.

בילתה בבריכה -כשגדולי המדינה חיכו לה

בבוקר היא התעוררה, פקחה עין אחת
ואמרה :״לא מתחשק לי לנסוע לשם, אני
רוצה להשתזף.״ נצרת חיכתה לשוזא.
זמרת היה־יה הקטנה, שכל המדינה קיפצה
מסביבה ביזתה את כולם, התעלמה מהם
לחלוטין, וציפצפה על הכל.

ותו דבר היא עשתה בתצוגות ה־אופנה
שלה. בערב הגאלה, בו הופיעה,
יחד עם כל הדוגמניות שלה, בתצוגת אופנה
בסינרסה, היא ישבה בצד ופיהקה באופן
הפגנתי, בפה פעור, מול הקהל.
החליטו לשמח אותה, ולהשמיע לכבודה
תקליטים שלה. באמצע התצוגה היא נכנסה
לאחורי הקלעים והקימה שם צעקות .״התקליטים,״
היא אמרה ,״הם ישנים. איזה
חוצפה גדולה זה לבחור תקליטים ישנים
שלי?״
מיטב דוגמניות ישראל, שעמדו להשתתף
בתצוגה, החלו מזמן לעשות דיאטה, ולהתכונן
לבואה. וכשזכו סוף־סוף להיות מוצגות
בפניה, הסתכלה עליהן סילבי בבוז
עצום והודיעה :״מה זה? זה צל של הדוגמניות
שלי! אני לא מתכוננת להשתמש
בהן•״
וכך היא השתמשה רק בחמשת הדוגמניות
שהביאה איתה, ולפני כל תצוגה

היא פקדה להביא להן שמפניה .״בכדי
לחמם את האווירה״״ היא הסבירה. הן מקפצות
לאחר מכן על המסלול, לקצב להקת
הלורדים מרמלה שהיא בחרה.
על זה שהיא הציגה בתחילת הקיץ תצוגה
של בגדי־חורף בלבד, כבר אף אחד לא העיז
להעיר לה, למרות שזו הייתה אולי החוצפה
הכי גדולה.
באמצע התצוגה היה מופיע כל פעם על
המסלול נהגה הפרטי השמן, קארלוס. יש
לו הומור מיוחד, שמצחיק מאוד את הפמליה
של סילבי. הוא הופיע פעם עם פיאה, פעם
עם גרביים ביד, פעם עם חזייה על ה־צוזאר,
וסילבי התפוצצה מצחוק, וידידיה
אחריה. הקהל הישראלי לא צחק, אבל הוא
לא חשוב. הוא רק שילם את הכסף.

ביו הרגליים

של אחת הדוגמניות המופיעות על המסלול, נראית סילבי
היושבת בין הקהל, כשהיא מוחאת־כף בהתלהבות, לקצב
המוסיקה הרועשת שהושמעה במשך כל זמן התצוגה, על ידי תזמורת הלורדים מרמלה,
נשהדוגמניות אינן פוסעות על המסלול, כמקובל, אלא רוקדות ומקפצות לכל אורכו.

ך) עומת כל המתעצבנים, סילבי דווקא
/עשתה חיים משוגעים.
היא הגיעה עם פמליה של עשרים ושלושה
חברים, כולל אחיה ואשתו, וכולם
התמקמו במלון והשתוללו כל היום ב־בריכת־השהייה.
מידי
בוקר היא התעוררה באחת בצהריים,
וקיבלה לחדרה, יחד עם ארוחת הבוקר,
טלגרמה מבעלה, ג׳וני האלידיי. בטלגרמה
היתד, כתובה מילת אהבה אחת, כל יום

מילה אחרת. היא היתד, שולחת לו מיד
סלגרמת תשובה, ובה כתובה מילת אהבה,
כל יום מילה אחרת, ואז היא היתד, גומרת
את ארוחת־הבוקר ויורדת לבריכה כדי להשתזף.
לפנות
ערב היא היתד, מושיבה את
חמשת הדוגמניות שלה וכל מלודיה בארבע
מכוניות שכורות, הנהגים היו מתניעים את
המכוניות, יוצאים לדרך במהירות של שמו
נים
קילומטר לשעה, מגיעים כעבור כמה
שניות למהירות של מאה ושישים קילומטר
לשעה, עוברים באור אדום, צהוב, חוצים
רחובות וכבישים, דורסים כמעט את כל
מה שעובר בדרכם, ומגיעים למרות זה
באיחור לתצוגה.
״יש לי מזל שהיא נוסעת מחר,״ סיכם
האמרגן הישראלי שלה .״אם הייתה נישארת
רק עוד יום אחד — הייתי משתגע.״

במדינה
(המשך מעמוד )19

ישו היד, המשיח. יהדות משיחית זו לא מוצאת
חן בעיני אנשי־הסוכנות ולדבר זה יש
ביטוי חריף.
״מתנכרים לנו,״ הסביר שמחה בכובד
ראש ,״הלכנו לשגרירות ארצות־הברית והחזרנו
שם את דרכונינו האמריקאיים. למרות
זאת לא קיבלנו עד היום תעודות זהות ישראליות,
וזכויות של עולים חדשים, המגיעות
לנו על פי חוק־השבות.״
שמחה סיפר בקול נוגה על המאבק היומיומי
כנגד המחסור במים :״חפרנו בידיים
באר של חמישה מטרים לעומק. אמנם מצאנו
מים, אבל אלה שיכבה הטובה להשקאה
בלבד. לא לשתייה. כמה אפשר להעמיק רק
בעזרת ידיים?
״מקורות חופרים אמנם לאורך כל כביש
הערבה, ואף מוצאים מים, אך אלינו הם
לא ניגשים. לא איכפת להם על הילדים
שלנו.״
כספם של ראשוני־המתיישבים אזל. מצו־

3רי <! 3 1 6 1ס׳ ^6 3 0

ן י 1ןיןףן * י

למד

^ ,חשמל אוו !,/

ן בנין ותעשיה)
!חשמלאות רכב!

בקורסי ערב

השניה של1ונו• ועינו!

ההחחו ודדשש

תעודת הסמכה מ מ טל תי ת

כניכ| 1

החודש נפתחים

תללאביב חי פ ה

פרטים והרשסה 8-1 :לפוה־צ 4-8אחה־צ
תל־ א בי ב: דרך פחח-ווקוה 126 וסול הלן ריה) סל 254891 .
ת ל־ א בי ב: דרך פתח-חקוה 44 וסול כיח הדר) סל 36773 .
0י 3ה: רחוב בלפור 5וטול הטכניון) טל 69041 .

שעה עם מזל

למכירה דירה
בת שני חדרים

מאת: נחום לוי
הסיפורים הפיקנטיים והמגוונים
ביותר — בקובץ אחד.
הומור, עצב, סטירה, הווי,

רח׳ מרלו ,5רמת־יצחק.
פרחי

גביע,

בהזדמנות לרגל נסיעה.
יז י

תל־אביב

דרך פתח־

מקוה( 9*1 .פינת רח׳ הרכבת;
תחנה מרכזית) :תל־אביב דרך
פחח-תקוה ( 120 פול הקריה).
:!1 3 *11 רחוב בלפור 5

נ(ב:ין הועד למען החייל) ,
ע ״ פרסוננ והוצאה לאור

למבוגרים ולנוער מתבגר.

;*י ;זו

מרכז השפוץ
נגרות +צבעות * חרסינה +ריצוף * מוז איק ה
מסגרות

תריסי פלס טיק

ריצוף פלסטי
אינסטלציה * ח שמלאות * מסגרות אלומיניום
וכלעבודותרמונט .

נירוסטה

תל־אביב, רחוב שינקין

( 14 בחצח

הנפת הדגל כאובות
הצילו!

קתם הכספית נותנת את אותותיה במזון שמקבלים
הילדים .״לא חלב ולא בשר טרי.
נשארו רק שימורי דגים כמזון לילדים.
— מקור שימחתם היחידי של הראשונים
הוא ההצטרפות של בודדים ושל משפחות
חדשות, אל בוגי־המקום. על פי החישובים
והפניות יעלה מספר תושבי אובות עד חודש
ספטמבר ל־ 50 איש.
תיירים, מטיילים ישראליים, וכיתות של
בתי־טפר, מגיעים מדי יום ליישוב המופלא,
ונדהמים למראה בתי האבן שצצו בלב הישימון.

אינם יודעים שהיושבים בהם נמצאים
על סף הרעב — רק משום שאמונתם הדתית
היא שונה מזו של פקידי־הסוכנות.

פ ש עי ם
איז הו
גיבור
כל הילדים בשכונת*ד,תקווד, צחקו מאורי
סלים (.)24
אורי לא יכול היה לסבול שלועגים לו,
ולבן נתן את עינו בכוס. אך בל פעם שהיה
משו/כר׳ היא עשה הצגות בשכונה.
השבוע, נגמר.לו. הוא לא רצה יותר לתת
לילדים לצחוק ממנו. הוא רצה שהם ידעו
שהוא גבר רציני. שלא מפחד משום ובר.
מה עשה? הוא השתכר, נסע במונית לרחוב
עליה, וסתם ככה, בלי סיבה, ניפץ חלון-
ראווה וארגז־זכוכית.
שוסרים שהוזמנו למקום, ראו התקהלות
גדולה ועצרו אתו.
אורי הרגיש סוף־סוף שהוא איש חשוב,
ואמר :״עכשיו כולם ידעו שאני גבר עם
דם: לא כל אחד יכול, סתם ככה, ללכת ולשבור
ויטרינה!״

אושרי
העולם הזה 1551

קזלמע
ישראל

הצנזור ואה את ה סו ט -ר א הבין־ונסר

עיר
ה חול
סוף סוף נפתחו בתי הקולנוע וד.חיים בירושלים
חזרו למסלולם. זה היה קשה, מודים
הירושלמים, אבל הם התגברו על זה
בגבורה. במישאל קצר שנערך בין התושבים
התגלה איך הם עשו את זה.
• יעקוב דנו* (בנאי) :״זה לא חיים
היה. כל ערב יוצאים לרחוב ואין מה לעשות.
היה סרט בתל־אור והיינו הולכים
לראות — כל יום אותו הסרט. סרט מחורבן.
לא שווה.״
• נחום גסנר >צלם) :״אני רגיל בדרך
כלל פעם בשבוע לראות סרט, סרט
טוב או לא טוב. זה אצלי פרינציפ. כן זה
היה קשה. בסוף כבר כל כך התגעגענו לראות
סרט שנסענו לתל־אביב, אני ואשתי.
ראינו את גבר ואשה.״
תמר רייך (מורה) :״אנחנו באמת
לא יוצאים כל כך הרבה, אבל בכל זאת,
כשיודעים שאין לאן לצאת זר, קשה. הלכנו
לדיסקוטק פעם. אבל זה לא מצא חן בעינינו.״

יוסף אבל (סטודנט) :״אני הייתי
פשוט נוסע לתל־אביב. כבר לא רגילים. אי־אפשר
היום לחיות בלי סרטים. ביחוד בירושלים,
שאין בה שום דבר אחר לעשות.״
• חנה אטלינגר (עקרת־בית) :״אני
אמרתי לבעלי שאם אין פילמים נלך למוזיאון,
שם נותנים לפעמים פילמים טובים
מאוד. באמת ראינו שם פילם טוב. פילם
מצחיק. עם השחקן הזה עם השפם. בעלי
צחק כל כך.״
הם ראו את זמנים מודרנים, של צ׳רלי
צ׳פלין. תראו רק מה שביתת קולנוע מסוגלת
לגרום.

אין סרטים פורנוגרפיים וסרטים לא־פורנוגרפיים.
יש רק סרטים טובים או
לא טובים. סרט טוב משפיע על הקהל
טוב, וסרט רע משפיע עליו רע. כל חלוקה
אחרת היא מזוייפת, ונובעת מחוסר־הבנה,
אם לא יותר מזה.
משחקי לילה, סרטה של הבמאית השוודית
מאי צטרלינג, הוא סרט טוב. יש בו
הרבה פרברסייה, ארוטיקה ומין, אבל זהו
סרט רציני, שמטרתו אינה לגרות יצרים.
הסרט נפסל על־ידי הצנזורה הישראלית,

למרות שהוצג בכל ארצות אירופה, כולל
בפסטיבל וונציה. המפיץ שלו, דויד שיף,
ניסה להיאבק למענו, ללא הצלחה, והשבוע
הוא הוחזר לשוודיה מולדתו.
מה יש בסרט שלא מצא חן בעיני הצנזורה?
יש בו מלחמה בהתנודנות החברה
השוזדית המודרנית, וקריאה להרוס את
החברה הזאת ולהקים על חורבותיה חברה
חדשה.
זהו סיפור של ילד הסופג בבית אמו
אדירה מינית פרועה, ואינו יכול משום

הילד מול דמות האם
אחרי הגירוי — מכות

חול
ב עיני

התסריט של חול בעיניים מספר על שני
קצינים, ישראלי ומצרי, הנתקעים בלב המדבר

¥הפרסהגדול ( סינרמה, תל־אביב; ארצות־הברית) מה זה
חוסר מזל? חוסר מזל זה ללכת לסרט על מירוצי מכוניות במונאקו,
ולהתיישב בדיוק, אבל בדיוק, בין צלם מירוצי מכוניות, ובחורה
שחיה שנה במונאקו. זה לא סתם חוסר מזל. זה חוסר מזל מהשמיים.
הבחנתי בחוסר המזל הזה עוד בהתחלה, כשעל המסך נראה
רחוב, והבחורה שמימיני פרצה בזעקת אושר :״או, רחוב הקאזינו.״
הבנתי מיד שמצד ימין אני לא אראה כל כך טוב את הסרט.
עוד לא ידעתי דבר על צד שמאל, עד שלא הופיעה המכונית
הראשונה על המסך, והבחור שמשמאלי פרץ בקריאה נלהבת:
״או! פרארי.״ הבנתי שגם צד שמאל אבוד.
על המסך נראה מירוץ מרהיב, המכוניות טסו והמצלמה רדפה
אחריהם מכל הכיוונים .״הנה רחוב בוריבאג,״ קרא צד ימיני.
״המצלמה מההליקופטר,״ קיבלתי אינפורמציה מצד שמאלי ,״רציף
אלברטו,״ הגיעה הודעה מצד ימין .״המצלמה על־גבי המכונית,״
התברר מצד שמאל.
אחר־כך איב מונטאן ירד מהמכונית, ופגש את אודה מארי
סנט .״זה לא מעניין, אין כאן מכוניות,״ הודעה מצד שמאל. הוא
לקח אותה לספורטינג קלאב, כפי שדווח מיד מצד ימין, וסיפר
לה שבינו לבין אשתו אין שום דבר משותף ,״ומה יש בינינו
משותף?״ היא שאלה אותו ,״המיטה?״
כל הצדדים, גם זה של המכוניות וגם זה של מונאקו, נאנחו.
הפגישה בין ג׳סיקה ח־לטר וג׳יימס גארנר שהודיע לה :״אני זקוק
לך.״ וקיבל תשובה,, 1:בשביל מה? בשביל להתעלם בין מירוץ
למירוץ,״ לא היתר, פחות מאנחת, וכשפרנסואז הארדי פגשה את
אנטוניו באתי. התחלתי להתגעגע לשני שכני, שנימנמו משני צדדי.
אפשר להבין שבסרט ענק מסוג זה אי־אפשר לתת רק מירוצי
מכוניות, צריך ל,1ראות את מי אוהבים הנהגים ולמה. חבל רק
שהבמאי ן ג׳ון פרנקהיימר) הגיע להשגים כל־כך מרהיבים בצילומי
המירוצים, ולא הצליח לייצר דיאלוג שאינו מעורר תרדמה, או רוגז.
^ השודהגדול (אלנבי, תל־אביב /ארצות־הברית) קצוצת
הרפתקנים מוצאת יום אחד במעמקי הים צוללת גרמנית. זה 1בר
שקורה מדי פעם להרפתקנים. זה מעלה, כמובן, במוחם את
הרעיון הפשוט וההגיוני להפוך לשודדי־ים, כדי לשדוד את האנייה
קמין מרי. מתקבל על הדעת, לא?
הסרט מתחיל בשבע ורבע. בשעה תשע, כשהצופים של ההצגה
השניה כבר מחכים בחוץ, השודדים עדיין לא התחילו את השוד

העולם הזה 1551

האשה -מול גבר שנשאר ירד
אחרי העונש — קרירות

שלהם. הם עדיין מתכוננים. מישהו צריך להגיד להם שהם צריכים
אומר להם והם מתחילים לשדוד.
להזדרז, בתשע ועשרה מישהו
צריך לשמוע את הבעיות ואת
השוד מרתק. אבל עד אז
סיפורי האהבה והשנאה של השודדים. זה פחות מרתק.
אגג ׳ ז י? והמלך (ארמון־דוד, תל־אביב; צרפת) לכל
עלילה יש סוף. לסרטי אנג׳ליק אין עלילה, ולכן אין להם סוף.
כל פעם שאנג׳ליק היפה תימצא עוד גבר ועוד גבר ועוד גבר
ועוד גבר, היא תמשיך להופיע בעוד סרט ועוד סרט ועוד סרט
ועוד סרט.
הגברים שלה הפעם הם בעלה, שקם לחיים מאז הסרט האחרון,
המלך המנסה לאנוס אותה, איזה נסיך הונגרי, כולם מתוקים
ויפים, לבושים במחלצות וצבועים בטכניקולור.
הכפיל (חן, תל־אביב; ארצות־הברית) האם הביון הגרמני
מביים תאונות סקי, ורוצח ילדים קטנים, כדי למשוך את האבא
שלהם מהביון האמריקאי לתוך מלכודת־מוזת?
כדי לגלות זאת עושה יול ברינר בסרט הכפיל המון סקי, לובש
מסיכות שחורות כמו פנטומאס, ונופל ללא הרף בשלג ובמלכודות,
תוך כדי רדיפה אחרי בריט אקלונד, שאולי ראתה את הרוצחים.
היא ניראית לרגע כמו פיתיון, ולרגע כמו הקורבן, רק חבל
שגם בסוף הסרט לא יודעים אם היא זה או זה. כי באמצע הכל
מתחיל להתבלבל, לאחר שבהתחלה הכל היה ארוך מדי, ובסוף כבר
הכל כל כך לא ברור, ק־ שאפילו יול בדינר לא יודע אם הוא

זה הוא או לא הוא.
חרטום (צפון, וזל־אביב; ארצות־הברית) אחרי שלורנס
איש ערב הרוויח כל כך הרבה כסף, התחילו להיזכר בגיבורים
בריטים אחרים. ואז העלו מתהום הנשייה גם את הגנראל צ׳ארלם
גורדון, הגיבור הסקוטי שנאבק; באחד הקרבות המפורסמים על
העיר חרטום, עם המורדים הסודאניים.
יש לו כל הסממנים שיכלו לעשות ממנו לורנס איש ערב
הדש, ואם הוא יצא יותר דומה לקולונל מרקום, הרי זה בגלל שהוא
נראה ומתנהג יותר מידי כמו אליל הוליבודי, ופחות מדי כמו
בן־אדם, אם כי סצינות הקרבות והמעמדים ההמוניים בסרט מרהיבים.

אני 788 יעח 78
גבר ראשה (בן יהודה, תל־אביב); אדם וגורלו ( פ א ריז, תל־אביב);
ארץ רחוקה (צוותא, יוס א׳ ;<8.30 האנגלים באים
הצנחנים באים (הוד, תל־אביב); הפרם הגדול (הסינתזה,
ווזל־אביב).

כך לקיים חיי נשואים תקינים. יש בסרט
תמונות נוראות של אורגיות פרועות, שיותר
משהן מעוררות תאווה הן מעוררות
פלצות. יש בו תמונות של הילד הקטן, המלטף
את ירכי אמו, מתחת לחצאיתה,
היא מגרה אותו — ומתוך כעם על
התוצאה היא מפשיטה ומכה אותו. הוא
לא ישתחרר לעולם מהשפעת ההשפלה. זהו
סרט הנותן תמונה נאמנה, מזעזעת, של
חברה שלמה מתדרדרת.
הקהל, שיכול היה להיות מושפע לרעה
מסרט כזה, לא היה הולך לראותו. זה לא
היה מעניין אותו. הדבר החמור ביותר
שהסרט יכול היה לעורר. אצל הקהל האחר,
זה מחשבה. בעזרת הצנזור נמנע ממנו
הנזק.
משחקי לילה חזר לשוודיה, והמפיצים
מתכוננים כבר להחזיר לשוודיה את סרטה
השני של הבמאית החשובה, אחותי אהובתי.
בעקבות החופש המופרז שלקח לעצמו הצנזור
לא נזכה, כנראה, גם לראות בארץ
את סרטיהם של אנטוניוני, פליני וברגמן.
כי לרוע המזל כל הבמאים הגדולים של
היום עוסקים בזמן האחרון בנושאים שהצנזור
הישראלי לא אוהב.
באמצע מיבצע סיני. הם • כורתים ברית,
ובמקום להילחם זה בזה, נלחמים שניהם
במידבר. התסריט שכב אצל אדם גולדברג
שבע שנים, ורק אז הוא החל להסריט
אותו. כעבור שלושה שבועות נפסקה ההסרטה,
ומפיק הסרט מחפש כעת במאי
חדש.
ההסרטה בסינמסקום שחור־לבן, צריכה
היתד, להימשך שלושה שבועות, ולעלות בערך
200 אלף לירות, שניתנו על־ידי המפיק,
שמואל סופרין.
ההסרטה החלה. קודם כל הקימו, במשך
עשרה ימים, גבעת חול מלאכותית עם
צמחייה מדברית מלאכותית, בלב הנגב.
אחר־כך החלו החיכוכים. הבמאי לא היה
מרוצה ממנהל הייצור, הטכנאים והצלמים
לא היו מרוצים מהבמאי, השחקנים לא היו
מרוצים מהטכנאים, והמפיק לא היה מרוצה
מכולם, ובעיקר מהבמאי. הוא ניסה להעביר
את עיקר עבודת הבימוי לנערת התסריט,
תימנע ירון- .
במשך שלושה שבועות , ,בהן לפי ההבטחות
צריכה היתד, ההסרט^ להסתיים, הסתיימו
בסך הכל עשרים 1דקות מהסרט,
משום שלא צילמו בבוקר , ,כי בבוקר היו
עננים במידבר. בצהרים קשה היה לצלם
בגלל השמש הלוהטת, רה^ילה בכלל לא
ראו כלום.
המשקיע ראה את צילומי עשרים הדקות,
והם לא מצאו חן בעיניו. הוא עשה חשבון
שמאה עשרים אלף לירות כבר שקעו לו
בתוך הסרט, אמר ״! 0 0 7״ ,והפסיק את
ההסרטה.
השחקנים, שההפקה נשארה חייבת להם
עוד אלפיים לירות, והמפיק שכספו אבד
לו, החליטו בכל זאת לא לוותר ולחפש
במאי חדש שיביים את הסרט מחדש, לאחר
שייערכו תיקונים בתסריט, שנכתב במקורו
בידי אלי תבור.

״ו! 0 0 £2ז1זיס
וזריוו בטוווו,.
הכוכב הגזול אנריקו מאסיאם, שהגיע ארצה ליומיים בלבד,
על־מנת לתת לקהל הישראלי לחזות בו בשתי הופעות בלבד,
נמצא עדיין בארץ, למרות שעבר כבר שבוע מאז בואו, ואין הוא
ממהר לחזור.
שאלו אותו איך הוא מסכים לוותר על אלפי לירות לכל הופעה
שהוא רגיל לקבל בצרפת, להיעדר לומן כה ממושך מכיל אלפי
המעריצים שלו, ולהישאר כאן מבלי לעשות כלום. הוא אמר
שהמצב הבטחוני נגע אל ליבו. הוא החליט לעודד את הישראלים.
צה״ל הבין את הרמז, והזמין אותו מיד להופיע ולשיר בפני
חיילים במחנות־צבא. והוא מתכונן למלא את חובתו בגבורה,.
למרות כל זה נראה לי הדבר מוזר. התחלתי לחקור, והתברר
לי שחוץ מישראל וגבולותיה אוהב אנריקו מאסיאס גם את אשתו,
סוזי, שהיא אם לבנו בן הארבע וחצי, ומחי נימצאת כעת
בחודש השלישי להריונה. היא עייפה מהמסע הארוך שלהם ברוסיה,
והיא פשוט רוצה קצת לנוח כאן. המצב הבטחוני לא מפריע לה.

אשתו של קליף

שולמית אליהו אהבה את קריף ריצ׳־
ארד עוד לפני שנתיים. היא עדיין אוהבת
אותו, והיא יודעת שזאת אהבה לכל
החיים.
ועכשיו היא פגשה את הצלליות, להקת

עם קליף

היא ראתה אותו בסרט, ליבה נשבר, והיא
התחילה לכתוב לו מכתבים.
היא סיפרה אז לחברותיה על יחסיה עם
הזמר המהולל, על האהבה הגדולה. וכשהוא
בא לארץ היא הלכה לבקר אותו בכל ההופעות
שלו, וסיפרה לחברותיה על פגישו־תיהם
האינטימיות, ושהיא יושבת בקהל —
והוא על הבמה. אז עדיין הוא לא הכיר אותה.
היא כבר הכירה אותו היטב.
אבל בלונדון, כשהיא נסעה לבקר אותו,
היא הצליחה אפילו לפגוש אותו. היא תפסה
אותו, לאחר אחת ההופעות שלו, מאחורי הקלעים,
היא סיפרה לו שהיא באה במיוחד
בשבילו מישראל .״הוא לקח אותי, אליו הביתה,״
היא ספרד, אחר כך במשך ימים
שלמים לחברות שלה ,״הוא הציג בפני את
אמו, ונהיינו חברים טובים: הרגשתי בו
שהוא נועץ בי עיניים משונות, וידעתי שהוא
כבר מחבב אותי ״.ואז עברה שנה והיא
עדיין אוהבת אותו.
״יש לי הרבה חברים בארץ,״ היא מספרת,
״אבל כל פעם הם נפרדים ממני, כי הם מק־נאים
בקליף. אני לא תולה בו תקוות להתחתן.
לא בגלל זה שאני מבוגרת או צעירה.
אני בת עשרים וארבע, והוא בן עשרים ושש.
אני פשוט מסתפקת בזה שאני הנערה
שלו בארץ.״ ובאמת, כל פעם שמגיע סרט
שלו ארצה, היא מבלה איתו ערבים שלמים.
״מה שמרגיז אותי,״ היא מגלה ,״זה שאנשים
אומרים שהוא הומו. זה לא נכון
שהוא אוהב גברים. אני יודעת שזה לא
נכון.״ היא מחייכת בחיוך יודע דבר.
״שאלתי את בריאן, מר,צלליות,״ היא מו סיפה
ומספרת ,״למה האמא של קליף הת חתנה
עם הנהג הצעיר שלו. אבל הוא לא
רצה לענות לי. הוא אמר רק: זהו זה.
לעומת זה, כשהיא שאלה אותם מד.

סוף החבל
״חבלים נפלו לי בנעימים״ ,כתוב. בתהילים.
ולאביבה ירושלמי, בתו של
בית־חרושת לחבלים — על א חת כמ ה
ובמה.

עם ״הצלליות״

עובדה שהשבוע היא התחתנה שוב,
עם בעלה הרביעי ס ם גרינשפאן, שגם
לו זוהי חתונתו הרביעית. רק שהיא
היתה נשואה קודם לשלושה בעלים והוא
רק לשתי נשים. אבל עם אחתמ הן
פעמיים.

הזמר שלו. היא ליוותה אותם לכל מקום,
ושוחחה איתם רבות על קליף שלה. והיא גם
הביאה להם שוקולד עלית וממתקים, שיאכלו
ושיספרו לקליף כמה החברה הישראלית
שלו היא טובה, והייתה נחמדה אליהם.
לפני שנתיים היא פגשה את קליף לראשונה.
זאת היתד, אהבה ממבט ראשון.

מכאן ברור שהם כבר בכלל לא התרגשו
מהחתונות הרביעיות שלהם: אחרי
שסם התגרש מאשתו בדואר — הו א
נשא א ת אביבה גם כן בדואר. בנישואין
מכסיקניים.
הילדים שלהם, אני רק מקווה, יוול־דו
ישירות. ולא דרך הדואר.

אנריקו מסיאם ואשתו
קנאה איטלקית
לזמרת המהוללת מרצדם אלקוכי
היו צרות לפני החתונה, ועכשיו יש לה
צרות אחרי החתונה.
לפני החתונה בעלה לא היה יהודי. היא
רצתה להתחתן איתו, אבל לא רצתה
להתנצר. מצד שני הוא רצה להתחתן איתר״
אבל פחד להתייהד, והיא בכלל התביישה
שיעשו לו ברית־מילה, והוא לא ידע
איך הוא ילמד את דיני היהדות, ובסוף הכל
נגמר. הם החליטו להתחתן בנשואים מכסי-
קניים.
כל חייה עוד כשהיתה קטנה, היא חלמה
להתחתן. היא היתד. מוכנה לשם כך לוותר
על יהדותו של בעלה. לוותר על טכס חתונה
אמיתי, על הכל, העיקר להתחתן. ושיהיה
מהר. וכשהיא התחתנה, לא היה קץ
לשמחתה.
היא התחתנה לפני חודש וחצי, וכבר אז
התברר שבעצם לא היה לה מה למהר. הבעל
החדש שלה אוהב להרביץ לנשים שלו. או
לפחות לאשר, הנוכחית שלו.
בהתחלה התברר שהוא קנאי מדי. הוא

שלומו של קליף, הם אמרו לה, היא מספרת,
שהוא זוכר אותה, ומדבר עליה כל הזמן.
״אבל מה שמדאיג אותי ביחס אליו״ ,היא
נזכרת לפתע ,״זה שהוא אמר שהוא רוצה
להיות מורה לאנגלית. אני לא אתן לו להרוס
את הקריירה שלו.
״וחוץ מור, אמר לי אחר־כך אחד מהצלליות
׳•1 13*61ו 0ע .׳ 866 ואני בטוחה שאילולא
הייתי הנערה של קליף — הם לא היו
אומרים לי דבר כזה!״
נציב המלח
ביום החמישי התפרסמו בעיתוני הערב
מודעות בזו הלשון :״מתבק שת דמות
תנכ״ית. פסל ידוע מחפש נערה, המוכנה
לשמש מודל לדמות תנ״בית.״
אני מבינה שמחפשים בחורות לעיתו־ני־גברים.
אני יכולה להבין שמחפשים
שחקניות לסרטים ישראלים, כוכבות לסרטים
זרים, ואפילו בחורות להופעות-
עירום בפני חיילים בויאט־נאם. אבל מה
פתאום מחפש לו בן־אדם בימינו דמות
מהתנ״ך ז
אבל זה מה שקורה לצייר הנמצא
בערד, המסתובב ליד נציבי־המלח של
סדום. הוא מקבל צורך נפשי לעשות
פסל על הנושא.
וזה מה שקרה לצייר נ חו ם ארב,5
הנמצא בערד. הוא הרגיש שהוא מוכרח
לפסל את אשת לוט. באופן דחוף ביותר.
מה שנשאר לו, זה לחפש מודל
תנכ״י, שיסכים לעמוד מולו בעירום,
כדי שהוא יוכל לפסל אותו, בדמותה
של האשה שסובבה ראשה לאחור, והפכה
נציב־מלח.
הפסל, מיותר להוסיף, י הי ה עשוי
ממלח נקי.
לא מקנא רק בגברים, אלא גם בבגדים. עוד
ביום הראשון הוא לקח לד, את כל שמלות־המיני
שלה, וזרק אותן .״אשתי לא תלך עם
דברים כאלה,״ הוא אמר. והוא הרס לה בזה
את דמות־הילדה־הקטנה, שהיא עמלה במשך
שנים ליצור לעצמה, בכל הופעותיה, כשהיא
לובשת במיוחד שמלות ילדותיות, קצרצרות.
אחר כך התברר שהוא לא אוהב גם בי־זבוזים.
היא אמנם הכוכב של המשפחה, והוא
רק מלווה אותה בתזמורת של זורבה
היווני, אבל הוא הבעל במשפחה, ואת כל
הכסף שהיא מרוויחה הוא לוקח, ושומר.
וכשהיא מקבלת ממנו עשר לירות דמי־כיס,
היא צריכה לאחר מכן להסביר מה עשתה
עם זה ומדוע.
אבל העיקר זד, האהבה.

ה ש מני ם והרז>ם
פעם, כשנערה הי תה מסתכלת על
עצמה במראה וראתה שהיא שמנה,
היא הי תה מתייאשת ונשארת בבית. כיום
היא הולכת לתחרות מלכת־יופי.
נראה שהדוגמה המוצלחת של יפה
שריר, שהורידה למעלה מתריסר קילו
לפני שנבחרה לסגנית מיס עולם, עודדה
את חברותיה השמנמנות. כי אחת הנערות
הבולטות ביותר בתחרות השנה היא
דניאלה הוד, שרזתה בלמעלה מתריסר
קילו, ערב התחרות.
מעניין שהיא לא רק יפה, אלא גם
ממשפחה טובה. הדודים שלה הם השחקנית
רחל מרכוס והמשורר נתן

אלתרמן.

ה3ול 3ה

פורים נבר עבר, נם פסח, אבל בדרום הארץ לא מבחינים בכן. כי שם עדיין עוסקים
בסיפורי המגילות על נציג אגודת־ישראל בעירייה, שנפשו חשקה במלכה צעירה יפת־תואר
ויפת־מראה.
המגילות מספרות שהוא מצא אותה בחנות השייכת, בסיקרה כמובן, לו עצמו.
היא נל־נך מצאה חן בעיניך, עד שיום אחד הוא כרע בפניה על ברכיו ואמר לה:
״עד חצי המלכות אתן לן.״ אבל הוא היה מוכן לתת לה רק חצי אחד, כי את החצי
השני הוא שמר לאשתו ולשבעת בניו, שחלק מהם לומדים כבני ישראל נשרים בישיבות.
המתמצאים ברכילויות במקום אומרים שדבריו, שיצאו מעוסק ליבו, נגעו אל עומק
ליבה, ושלדבר היו אפילו תוצאות ממשיות, שהגיעו אל עוסק אוזניו של ראש העיריה,
ולא מצאו חן בעיניו.
וכשידידיו של נציג אגודת־ישראל, שאלו אותו אם נכונות השמועות, הוא גילגל את
עיניו לשמיים ואמר :״השם ישמור אותנו מעוול! אם נכון הדבר, אני מוכן לתת לא
רק את הוני, אלא גם את ראשי לשופט העליון במדינת־ישראל. אני צריך להיות
דוגמה, ומדוע שאעולל דבר נזה לבת ישראל?״
את השמועות הוא מייחס לפעיל מפלגה דתית אחרת במקום: לנציג הספד״ל, עליו
הוא מעיד שהוא :״מטומטם, אפס־אפסים!״
״הוא רוצה להתנקם בי,״ מספר הנציג האגודאי .״הוא וכל אנשי המקום. זה בגלל
שלי יש רכוש — ולהם אין.״

החתיכה הכי /־כוסה

היא משגעת את נר הסהר בויקודיח
או אביה אי1ו מושה לה להחפוסם^ אשר שר התיירות משה קול ראה
^ אותה, הוא עצר את הפמליה שלו, הביט
בה ושאל בקול :״מי זאת הבחורה היפה
הזאת?״
ולמה גאולה כהן מוצאת־חן בעיני שרים?
כי היא נולדה במאה העשרים. אילו הייתה
נולדת בתקופה לפני שהתנ״ך נסגר, היא
בוודאי הייתה מוצאת חן בעיני מלכים, והיו
לומדים עליה בבית־הספר.
היפהפיה התנכית הגזעית הזאת צמחה
בתל־אביב, כבת להורים דתיים־מאד, בתוך
משפחה פטריארכלית, הכוללת 11 ילדים.

צו ל טון

אך האבא שלה לא מרשה לה אף־פעם
להופיע בתפקידי דמויות תנכיות ושום שטויות
כאלה. יש לו שש בנות. כולן הגונות,
כולן תתחתנה עם חתנים הגונים ותלדנה
הרבה ילדים, הוא לא ירשה לאף אחת מהן
לקלקל את הקריירה המשפחתית שלה בגלל
דמויות מהתנ״ך.
לכן כשבתו היפהפיה גולה, והבחורים
בשכונה התחילו להסתכל עליה ולהעריץ
אותה, הוא שלח אותה להיות גננת. מקצוע
ישר והגון.
אבל היופי המיוחד של גאולה, והגוף

הגזעי שלה וכשרון הריקוד שלה, לא יכלו
להיות מוסתרים זמן רב. היא צורפה ללהקות
ריקודי־עם, כשהאבא דואג שכל הריקודים
הללו יערכו בלבוש מלא. היא רוקדת
בלהקת הפעמונים. עכשיו היא רוקדת במועדון
מטמון דוד. היא פירסמה את ריקוד
כובע טמבל. הכל תחת עינו הפקוחה של
אביה. כשהיא לבושה מכף רגל ועד ראש —
יותר מכל בחורה ישראלית שהופיעה אי־פעם.
וכשיום
אחד מפיק סרטים שם עליה את
עינו ורצה להחתים אותה על חוזה, היא
הפנתה אותו אל אביה. האיש הלך אל האבא
והאבא אסף לכבודו את כל המשפחה,
הושיב לצידו את האמא, את האחים הגדולים
ואת הדודים, ושאל את המפיק המכובד:
״מה הילדה שלי צריכה לעשות בסרט שלך?׳
המפיק הסביר לו שהיא צריכה לשחק, והאבא
עבר מיד לנושא המעניין אותו יותר:

״מה היא צריכה ללבוש שם?* וכשהוא
שמע שהיא צריכה ללבוש שם לפעמים
שמלות קצרות ולפעמים בגדי־ים הוא קם
ואמר :״לא בא בחשבון.״
ומזה גם גאולה הבינה תיכף שהיא בכלל
לא מעוניינת להופיע בסרט :״אם אבא
לא מרשה, אז סימן שהוא צודק, ככה זה
אצלנו במשפחה. יש כבוד לאבא.״
מאז עברו על פתחו של אביה מפיקים,
צלמי־פרסומת אנשי־אופנה ואנשי־סרטים, וכולם
הושבו ריקם.
כי כשכבר מצאו סוף־סוף בחורה תנכית
אמיתית בארץ הזאת — אז יש לה גם אבא
תנכי — שלא יאפשר לה לתפוס את מקומה
בחיים המודרניים.

ה ס ״וו

גחפקיד גן ר1ו1

לורגס אוליבירי

ב תפקיד המהד•

ריצ׳רד ג׳ונסח
כסגנו של גורדה

רלף ר>צרדסון
בתפקיד גלדס טוו

מגדת העתידות
ר חל לוי

למ ד נה גות
אצל

עברה מרחוב אלנבי 18
לכתובת חדשה :

כל השפות — שיטות מיוחדות

פינת כרם התימנים.
שעות הקבלה יהיו:
מ־ 10 בבוקר עד 7בערב.

פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזעוף 43
טלפון 2 2 898 8

רח׳ פדויים 4

המורה

המ נו י

״ בנו ״ קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

במדינה לשון
חיילו ת
אבא אגן
כבר עברו 30 שנה ויותר, מאז קרא
תל־אביבי אוהב־מוסיקה לזוג התאומים שנולדו
לו באותם ימים, בשמות טוסקה ודני.
זה היה כמובן לכבוד קונצרט הפתיחה
של התזמורת הפילהרמונית (אז: הארצישראלית)
,עליו ניצח ארתורו טוסקניני.
המנהג להתאים שמות והגדרות להיסטוריה
שוטפת, לא פט מן הארץ. בצה״ל, למשל,
מגדירים חיילות מסויימות כחיילות
אבא אבן :״גוף של אבא ופנים של אבן.״
העיתונאית זיוה יריב, הסבירה לפני זמן
קצר, כי דובר משרד־התיירות מיכה גידרון,
נקרא בתקופת שר־התיירות הראשון, עקיבא
גוברין — דוברין. ועכשיו, עת מכהן כשר־התיירות
משה קול, קוראים לדובר רם־קול.
מובן מאליו שאחרי השמות וההגדרות
הגיע גם תור התארים. השבוע דיבר פקיד
משרד־התיירות בלעג לא־מוסתר על חוזרים
מארצות־הברית, הסבורים כי ההשתלמות האמריקאית
שלהם הקנתה להם את כל החכמה
כולד״ התואר שהם גאים׳ עליו הכי
הרבה, הוא הסביר זה התואר ג׳י.אי.איי•.
(באידיש: געוועזן אין אמריקה — הייתי
באמריקה).

דרכי חיים

היהודים. ואילה הם:
א. מרדכי ואסתר המלכה.
ב. משה רבנו הציל אותנו ממצרים.
ג. מרקו בני.

ומי שלא משתכנע מזר — ,אז לא מגיע
לו להתרפא אצל מרקו־בני-עם־ד,שלטים. הוא
יכול ללכת אל בשארי, הרוסא־עם־הצינור.
שבעה מטר, חביבי. בשארי הוא
לא רק רופא, אלא גם עובד עיריית תל־אביב.
יש לו שני סוגי רפואה: אחת צומחת על
עץ בגנו — הלא הוא הפאפאיה, שהוא טוב
״נגד אולקוס, נגד דיסקוס, ונגד מיניסקוס.״
אבל הכי מעניין זה הצינור־נגד־סרטן. הוא
ארוך שבעה־מטר, ויש לזה הסבר מדעי:
״זה צינור כמו נרגילה, וזה טוב יותר
מכל מכשיר, ומכל רפואה. רק עישון אחד
— וחלאס, אין סרטן ואין באטיח.
״הצינור הזה זד, פשוט מאד: כמה שהוא
יותר ארוך — זה יותר טוב. לכן עשיתי
צינור ארוך, חביבי, שבעה מטר. כי בצינור
כזה — עד שהסרטן מגיע על־יד
הפה — הוא כבר יהיה חלש לגמרי.
״הרופאים חמורים. לא יודעים שום דבר.
אם היו באים אלי — היו לומדים תיכף איך
לרפא מחלות.״

תל־אביב
לטייל ב טיי ל ת
פעם הייתה בתל־אביב, על שפת־הים,
טיילת יפהפיה. בדיוק כמו בכל עיר ים־
תיכונית. במאמץ גדול הצליחו להפוך אותה

רו פ אי־ ה א לי ל

] 11ר* 1111 רז סבי ]•
ס ז ־ נ ־ זדז 1111־ 0
בדיספנסר סגו ר *

יש המון רופאים בארץ, אבל אף אחד
מהם לא מרפא בעזרת שלט או בעזרת
צינור, חוץ משני רופאים מהוללים, שהם
בעצם קוסמים:
קצת מקיא והבל כסדר. למשל הקוסם
המהולל מרקו בני, שגר ברמת עמי־דר,
רחוב התפוצות .60
תיכף כשרואים את השלט שלו מבינים

מבשף מרקו (עם השלט)

מ ק צו ענפלא
לל א אבטל ה
ספרי,דיא1ה״ רוכ ש

ב בי ת
התל מי ד. ב נו ס ף
נ סיון מ ע שי רב
ב ע בו דהמע שי ת.
ללקוחות הרבות
המבק רו תבס לון
בי תהספרוהנה נו ת
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן ב מ חי רי ם
נ מו כי ם ביו ת ר
ל מ סיי מי ה קו ר ס
ני ת נו ת ת עו דו ת
סיו ם ו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה.

מיץ שורשים בשביל להקיא

לי דעמק צו עי
ובס חון ע צ מי
וז אתתודות
והקבועות

הקודם׳
ה חד ש
נפ ת ח:
1.6.67״

מבשן? בשארי (עם הצינור)
הסרטן נהיה חלש לגמרי

כמה שהוא חשוב, כי בשלט שעל קיר הבית
כתוב לאמור:
״המציל מרקו בני סלבדורה, מרפא מ־סרטאן
מקצרת וטרומבוזה, אוצו וחושי לקבל
את הרפואה והישועה ממרקו בני
המציל״.

יש עוד רופא בארץ עם שלט כל כך
גדול? חיכף רואים שזהו איש רציני.
גם כשהוא מרפא, הוא נעזר בשלט: לפני
שהוא מקבל פציינט הוא מבקש ממנו
שיישב, ואז הוא חובש כובע מיוחד, שבו
תקוע שלט נוסף: המציל מרקו בני,
אחרי כל־כך הרבה שלטים בכלל כבר לא
צריך מרפא — אבל מרקו בני המציל הוא
פעיל מאד :״אתה חולה מאד במחלה קשה,״
הודיע לאיש בריא אחד .״אבל אני אתן לך
מיץ שורשים ועשבים, ואתה קצת מקיא
אחרי זה — ואז הכל יהיה בסדר.״
וכשהאיש־הבריא הסביר לו שאיננו מעוניין
במיוחד להקיא את השורשים שלו, הראה
לו מרקו בני מסמכים — כדי שישתכנע
שזה לא צחוק.
וכך היה מודפס במסמך הרפואי— ,
בעברית ובבולגרית:
״ידוע לנו, כי בכל אלפיים שנה נולד
אדם עם לב גדול וטהור, אשר ברגע ה אחרון
מצליח להציל מגזירה וממוות את

למצבור־אשפה, וגם לבנות בה קובות של
זונות ושל מישחקי־מזל.
מכל העולם. אבל בכל זאת יש עוד
תקווה לטיילת. התקווה הזאת שמה ״נ וזז
בתיבה, והיא מועדון של זמרי־עם ופולקלוריסטים,
שנפתח ברציף הרברט סמואל.
יוסף פרנקל, סטודנט תל־אביבי, ואיציק
ריבק, בוגר מינהל־עסקים באמריקה, שהיה
איש צוות הווי של הנח״ל, הקימו את מועדו-
נם יוצא־הדופן בדיוק במקום שהיה פעם
קפד, קמניצר הרועש, שמאז מלחמת־השי־חרור
חדלו לבקר בו.
ומי יודע, אולי מועדון שירי־העם יצליח
להיות הראשון שיהפוך שוב את הטיילת
למקום עממי, כמו שהיה פעם.
רפ1אה מעשה ב מו ת ל
קצר־ ראייה
כמעט כל 24 אלף הילדים, הנימולים מדי
שנה בארץ, עוברים בשלום את הניתוח הראשי!
בחייהם, אך היו מיקרים יוצאי־דופן:
כמו שני הילדים בקריית־שמונה, שמתו
לפני כמה שנים אחרי המילה, או כמו הילד
המוסלמי בנצרת, שיחד עם ערלתו כרת
לו מוהל ערבי בלתי־בקי גם את אברו.
אם אלה הן התקלות היחידות — הרי זה
נס מן השמים. כי מאז ומתמיד היה ידוע,
שהמילה יכולה להביא לסכנת־נפשות (התלמוד
משחרר מן המילה תינוק ששני
אחיו מתו בגלל מילה) הנוהג הברברי למצוץ
את פצע המילה בפיו של המוהל
(מציצה) ,גרם בעבר למיקרים בהם זוהם
הנימול, וחלה בשחפת ואפילו בעגבת.
נא ליטול את הידיים! גם היום
העולם הזה 1551־

לא נקנו, שני האנשים שקעו בחובות עצומים,
סגרו את העסק, והדוגמניות עדיין
מתדפקות על דלתותיהם.
אך גולת הכותרת של בתי־הספר לאופנה
— היה בית ספרו של מתכנן האופנה העילית
בישראל, גדעון אוברזון.
גם בית־הספר הזה החל במודעות־ענק,
תצוגות אופנה בשרתון ובהילטון, שיעורים
במלון דן, וקורסים שעלו כשבע מאות וחמישים
לירות לכל נערה, עם תלבושת אחידה
של בית־הספר.
ההבדל בין בית־הספר הזה לאחרים היה
שלזה, בזכות שמו של יוזמו, האמינו יותר,
והתייחסו ביתר כבוד. נערות רציניות נרשמו
אליו והשקיעו בו את חסכונותיהן,
או כספים שניתנו להן לשם כך על־ידי
הוריהם מלאי־התקוות,
לאחר חצי שנה נגמר הקורס השני של
המחזור הראשון. אך בשבוע האופנה היש ראלי,
שבו מרוכזות כל התצוגות של השנה
— הועסקו בסך הכל שלוש נערות מכל
בית־הספר. אף אחת מהתלמידות עוד לא
קיבלה שום ׳תעודה, ואף אחת מהן לא
קיבלה עדיין עבודה רצינית, מלבד צילום
פה וצילום שם.
עם תחילת הלימודים, התגלתה בבית־הספר
תגלית צעירה ויפהפיה בשם סטלה סרדה.
כל מי שעקב אחר צורת הילוכה, החן
האצילי שלה, ופניה המיוחדות, ידע שבעז־

וז לדדר?
עבור הון תועבות הבטיחו להנוו אותן לדוגמניות -בינתיים
נסגרו בתי־הסבו, ותחבולה חדשה החלה: קורסים לכוכבניות
ארץ מלאה כנערות יפות המח־ך*
כות שיגלו אותן. והן מובנות
לשלם הרבה בסף לאלה שיראו
להן את הדרך לתהילה.
מתברר שיש הרבה אנשים ה מוכנים
לגרוף את הכסף מהמים־
בנות הללו.

** תכקשת שחקנית צעירה ונאה,
שאינה מוכרחה לדעת לשחק,״ מופיעה
מודעה בעיתונים. אדם מעמיד מצלמה בחדר,
לוקח דמי הרשמה גבוהים וגם צלם.
וכל המזכירות, הפקידות, הלא־דוגמניות־לשעבר
מוצאות שיש להן בדיוק את הנתונים
המבוקשים במודעה, והולכות להירשם.

הן משלמות כסף. עומדות מול המצלמה ב־משך
שלוש דקות, ואם אחר־כך הן לא
מופיעות בסרט הן לא מצטערות. לפחות
הן רואות את עצמן על מסך. הן מוכנות
לשלם בשביל זה הרבה, אפילו אם איש
מלבדן לא רואה אותן. רק הן עצמן.
״כל אחת שחולמת להיות שחקנית תגשים
את חלומותיה אצלנו,״ מתפרסמת מודעה
בעיתונים, ועדר הנשים רץ מיד להירשם.

מכבר נפתח בית־ספר הנקרא מסך
הכסף, בית־ספר לאיפור־במה של אורי גרוס
המלא כבר תלמידות המוכנות אפילו ללמוד
איפור לשם כך.
סוכנות הכוכבות המושכת הכי הרבה
נערות ונערים היא סוכנות יואל, המנוהלת
על־ידי יואב רחמני, בעל דיסקוטק אה־פרופו
לשעבר, ואלי קידר, עורך השבועון
הוא והיא, שנסגר, לאחר ששקע בחובות.
למודעות שלהם, המבקשות באותיות מאירות
עיניים נערות וגברים בעלי הופעה נאה,
למבחני בד לסרטים ישראלים, נענים עשרות
אנשים. כולם משלמים כסף טוב תמורת
מבחן בד בן דקות ספורות. אחר־כך הם רואים
את עצמם על אותו בד, והולכים הביתה
לחכות עד שיקראו להם להופיע ב
עדיין
עומדים אבות רבים על מציצה מו־הלית
(יוצאי הונגריה, בעיקר) ,אך על־פי־רוב
נעשה הדבר בעזרת צינורית זכוכית
סטרילית. זהו, פחות או יותר, ההישג הרפואי
היחיד בטקס־המילה, בפי שסיכם זאת
הרופא הירושלמי אליהו פרנקל, איש הוועדה
להגיינת־המילה, בדו־שבועון ההסתדרות הרפואית,
הרפואה.
לפי מחקר יסודי שערך ד״ר פרנקל, אין
בארץ השגחה רפואית מספקת בעת ברית־המילה.
יש מוהלים שאפילו אינם נוטלים
את ידיהם לפני המילה.

קיימת אמנם ועדה לפיקוח על המוהלים
(משותפת למשרדי הבריאות והדתות) אבל׳
גם התדריך למוהלים שהוציאה לאור, הוא
שטחי ביותר, וגם תביעתה מן המוהלים לבוא
ולהבדק על כשרותם ועל כשרונם למול
לא בוצעה.
ד״ר פרנקל דורש חיוב כל מוהל בארץ
בקבלת תעודה ממשלתית, בדיקה רפואית
שנתית, הקפדה קיצונית על הנקיון, ועיקור
המכשירים לפני המהילה. אולי על־ידי הכנת
חבילת מכשירי־מילה מוכנים מראש.
אחרת קיים תמיד החשש להישנותם של

בתחילה הציעו לכולן להיעשות לדוג־מניות־צמרת.
לא שהיו להן סכויים רבים
להצליח, אבל הן נורא רצו. ולכן הן גם
שילמו הון תועפות לאמרגנים וגם לרמאים
שונים, שהיו מוכנים להבטיח להן
חיי־זוהר והצלחה.
עכשיו כל הרמאים פשטו את הרגל, כל
בתי־הספר לאופנה נסגרו, ובעלי הרעיונות
מצאו לנערות הללו מקצוע חדש: כוכבות.

העולם
חזה 1551

סרט, שיפרסם אותם בכל העולם כולו.
ובתי־הספר לכוכבות שצצו בזמן האחרון
כמו פטריות לאחר הגשם הוקמו על חורבותיהם
של בתי־הספר לדוגמניות שהחלו
לשגשג לפני כחצי שנר״

* כ תי ־ ספר לכוכבות עוד אין תוצאות,
^ אבל לבתי־הספר לדוגמניות — כבר

ראשונה נפתחה סוכנות מונה לדוגמניות,
בראשה עמדו׳ שני סוכני־ספרים לשעבר,
שהוציאו אמנם שנתון של דוגמניות בישראל,
ערכו ברעש גדול מסיבת עיתונאים ב־הילטון,
אבל כמו שהספר ובית־הספר צצו,
כך הם נעלמו. ויחד איחס נעלמו שני יוז־מיהם.
איש לא ראה אותם מאז, ביחוד לא
הדוגמניות.
סוכנות פרגון את ארדיטי שהיתר, מנוהלת
בידי פרגון, עובד־לשעבר של חברת־ביטוח,
וארדיטי, מנהל להקת־קצב־ישראלית, התחילה
גם היא ברעש גדול, וערכה מספר
תצוגות־אופנה, בכסף שנלקח מהנערות התמימות
כדמי הרשמה. הסוכנות עוד הצליחה
לפרסם מודעות על תצוגת אופנה ענקית,
בליוויית ארוחת ערב, אך. הכרטיסים

מיקרים עגומים, כמו זה שאירע בבית־החו־לים
הדסה בירושלים בו כרת מוהל קצר־ראייה,
חלק של שק־האשכים.
יתכן ומיקרה טרגי זה היה נימנע
אילו היתר, קיימת השגחה ממשלתית שוטפת
על כל מוהל ומוהל.

החי
• זכויות האזרח. בבאר־שבע הגישה
אלמנה בת 60 תלונה נגד היומנאי ב־תחנת־המישטרה
המקומית על שסירב לטפל

הכוכב סטלה

עון אוברזון, עזבה את הארץ לאחר שניהלה
רומאן סוער עם מנהלו של בית־הספר.

רת חינוך טוב של גדעון אוברזון, היא תגיע
לצמרת האופנה העולמית, או לפחות הארצית.
אבל היא לא הגיעה לשום מקום. היא
הגיעה רק לזרועותיו של יצחק שרז, מנהל
בית־הספר, ניהלה איתו רומן וגרמה לפירוד
בינו לבין אשתו. וזה הכל.
וכשיצחק שרז, שרק לפני חד^גם מועטים
סיפר על הבחורות הנבחרות שבית־ספרו
אסף, כדי להפוך אותן לדוגמניות נפלאות
— ידע להסביר את כשלון בית־ספרו בכך,
שפשוט ״אין עבודה במקצוע — ואין
חומר טוב.״

יש רק לקוות, שאלה הנרשמות עכשיו
בהמוניהן כדי להפוך לכוכבות־קולנוע —
לא תשלמנה מחיר יקר כל כך — כדי
לשמוע שוב את האימרה המחוכמת הזאת.

בבקשתה: מציאת בעל מבין הגברים הרבים
העוברים מדי יום בתחנה.
• צדקה מתחילה ככין ת. בדימונה
החליטה המועצה המקומית לחסל את האבטלה
במקום, מצאה תעסוקה לכל המובטלים
מלבד אחד, אותו החליטה, באין ברירה, להעסיק
בעצמה.
@ דע לפני מי אתה עומד. ביפו
הציע סוחר־תכשיטים צמיד וטבעת לצורף,
נעצר משהסביר הצורף כי הצמיד והטבעת
נגנבו ממנו כמה ימים קודם לכן.

ספרים

ביזיי ל.

טוב!
מקוד ביצה
י שראלית
באפ רי ק ה
גרגיר תירס לבן

(מאת יהודה בן־

דויד; הוצאת מערבות; 292 ענו׳) אחד ה־,
שגרירים הראשונים שהואמנו לפני שבע
שנים לפדרציית מאלי הטרייה (שבעד. מיליון
תושבים, רובם מוסלמים, מפוזרים על שטח
הגדול פי 70 ממדינת ישראל) היה סגן־
אלוף יהודה בן־דויד. כאיש הגנה וצבא
ותיק (העפלה, מודיעין, נספחות צבאית)
תכנן את מהלכיו כראוי. שעה ש־ 12 רוכבי
אופנועים לבושי אדום־לבן דהרו לפניו ל־בית־הנשיא,
שיגר את אשתו לבית־היולדות
של דאקר הבירה.
וכאשר נולדו ביום
העצמאות הראשון
של מאלי
שני התינוקות ההראשועצמאיים
נים
ידעה אשת השגריר
מד, עליה לעשות:
היא העניקה
להם מייד שתי שמיכות
רקומות ריקמה
ישראלית מקורית.

לני ש א׳

ב לייג

בעומר

ברבת

בזג1

נוסף לתשורה המוגשת על ידינו לזוגות הנישאים בכל י מות השנה,
הננו מכריזים בזה על :

חי דון נושא 3ר ׳
* פרס ראשון
* פרס שני
* פרס שלישי

— שבוע נופש לזוג
— סוף שבוע נופש לזוג
— כירה ניידת ל פי קני ק

כל זוג הנישא בל״ג בעומר, ואשר רכש אחד ממכשירי הבישול המשוכללים של ״פיגי״
עד ה־ ,15.6.67 מוזמן להשתתף בחידון זה. טפסי החידון לרשותך בכל חנויות ״פזגז״
ברחבי הארץ.

בהצלחה!
המנוי — קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.

״עודף

תיא־

כוך; פדרציית מאלי
(סנגאל ומאלי של
היום) התפרקה אמנם
אחרי כמה חודשים
אך בן־דויד
נשאר בשטח, למשך
השנתיים הבאות, כשגריר
ישראל ב־סנגאל.
הוא
לא ביזבז אח
זמנו לריק. הוא למד
הכל על אפריקה
המערבית בה אחוז תמותת התינוקות כך־דויד ואשתו
עולה על ,50ה־אנלפבתיות
על ,90 ולמנהיגים אפריקאיים
רבים ״עודף תיאבון וחוסר סבלנות״.
את זה ראה בן־דויד היטב במכוניות־השרו
היקרות, בהקצאת החווילות המהודרות,
בקבלות־הפנים במקומות מפוארים ובנסי־עות
המיותרות לכנסים בינלאומיים.
״המצאה קולוניאלית״ .אבל תפקידי
של בן־דויד לא היד, לערוך ביקורת
על אפריקה המתעוררת, אלא לסייע בידה.
הוא התעלם מבעיות המלחמה הקרה (כ־אותו
שגריר סובייטי שקבע כי ״האגדה
שבאפריקה חם אינה אלא המצאה קולוני־אלית״)
.הוא התגבר על חתונות של מום-
למים זרים והצליח להביא את יאחד מאנשי
הדת המוסלמים בסנגאל לביקור בארץ (וזה
אירגן על הר־ציון תפילה משותפת לשלום
העולם, בה התפללו, ביחד, רב יהודי, כומר
נוצרי ואיש־הדת המוסלמי).

אך עיקר תרומתו לטובת העניין היתר.
ההשתתפות הישראלית לפיתוח משק סג־גאל.
הוא דאג לגיוון החקלאות החד־יבולית
(בוטני־שמן) ,הכנים לסנגאל את התירס
והסורגום הישראליים, שהניבו יבולי־פאר וטיפל
בהקמת בית־ספר מרכזי ללולנות. כתוצאה
מכך טעמו מאות אלפי תושבים
סנגאלים, לראשונה בימי חייהם, טעמה של
ביצה.
״שברירי־מדינות״ .בן־דויד בילה
ימים רבים בסיורים במערב־אפריקד״ הגיע
למסקנות חשובות. תוך גילוי־לב בלתי־דיפלומאטי
לגמרי היא מודה בי אינו חסיד
של ״קיומן הנפרד וחסר־הטעם של שברירי־מדינות״
מסוג אלה שקמו באפריקה. אך מאידך
הוא מסביר ומזהיר כי באפריקה ״עולם
המושגים והערכים שונ ה ...כל היוצא
לתפקיד לאפריקה (חייב) לעשות מאמץ רוחני
גדול, כדי להבין את דרך החשיבה והמבנה
ה הגיוני ...מחשבתם שונה, בנוייה
על רובד אמוציונאלי שונה ולכן קוצבים
הם סדר קדימות אחר לעובדות״.
עד כמה שונה המחשבה האפריקאית יכול
להוכיח המעשה בשגריר האמריקאי לגיניאה.
ושינגטון שלחה, מתוך הכוונות הטובות
ביותר, שגריר כושי לגיניאה. רק שהגי־ניאים
נידו אותו לחלוטין. הם לא ראו בו
אח לגזע, כי אם בנם של עבדים שמקומו
לא יכירנו בין רבי המדינה.

הצרפתים כחדו כה!
מעכשו גם אתה תוכל לרכוש
את מכונת הגלות הצרפתית
המשוכללת.
מפיצים:
״צבי״ טשרניחובסקי 7ת״א
״קאופמן״ ,בנין סנסור ירושלים.

ז למען
חפי שערותייך
העולם הזה 551ו

א 1שזם

חז 3ד דני ב^ישדאד חודשה
ארבע נשים

וצאת מהאוץ־אחד׳ שוויחתו 1ל אשוזו וחציוהווו

הפרופסור הירושלמי גרשום שלום,

המרצה באוניברסיטה העברית על מיסטיקה
יהודית וקבלה, סיפר השבוע איך הצליח
להשתחרר משירות בצבא הקיסרי הגרמני.
כשגויים ועמד במיפקד הראשון, צעד לפתע
צעד אחד קדימה וביקש מן הסמל האחראי
עליו שיעביר מכתב אישי לגנרל. הסמל
הביט בו בחשדנות, סבר לתומו כי הוא
אינו שפוי בדעתו. אולם שלום חזר על
בקשתו שוב ושוב, עד שנתמלאה. במכתב
לגנרל ביקש רשות לתפור על מדיו כפתו רים
מיוחדים עשויים מצדפים. הגנרל קרא
את המכתב פעם ופעמיים, ופקד לשחרר
מהשרות את ״היהודי המשוגע בכנס
נציגים מעיירות פיתוח שערכה רפ״י, תפסה,
כמובן, שאלת הגברת הילודה בקרב הישוב
היהודי מקום נכבד. כשהזכיר איטר נזרי,
יו״ר המועצה המקומית של קרית שמונה,
כי לאברהם אבינו היו תריסר ילדים, שיסע
אותו ח״כ דויד כן־גוריון :״אבל היו
לו גם ארבע נשים 9השבוע כשהגיעה
ללונדון הסופרת כותבת האנגלית יעי
דיין, נתנה ראיון קצר לעתונאים. על
אביה, ח״כ משה דיין, אמרה: הוא
סוציאליסט ממדינה סוציאליסטית במסיבה
בתל־אביב עשו לעתונאית אכיכה
סטן הכרה עם איפר הראל, מי שהיה
השי״ן־בי״תניק הראשון במעלה של ישראל.
אביבה בחנה אותו מכל הצדדים, פלטה
לבסוף :״אתה הרי נראה יותר סימפאטי
מאשר בתמונות!״ איסר התרגש קצת וביקש
הסברים. העתונאית נבוכה קצת ואמרה:
״העיניים, ובכלל השיב הראל :״אני
באמת הרבה יותר נחמד מאשר חושבים
עלי, אבל לא הרבה יודעים את זה.״
על כוחה של אמנות הבמה יכול להעיד
הסיפור הבא: שר־החוץ הבריטי, ג׳ורג׳
כראון, בא בלחייית רעייתו לחזות במחזמר
כנר על הגג, המוצג בהצלחה בלונדון. עם
תום ההצגה ניגש עם אשתו היהודיה אל
מאחורי הקלעים, כדי לראות את חיים
טופול, הגיבור הראשי .״מזה יומיים עוסק
אני בבעיות הממרח התיכון,״ אמר בדאון
לטופול ,״וכל הזמן אני משוחח עם אנשינו
באו״ם. ההצגה הזאת, לא רק שהיא הדבר
המרשים ביותר שראיתי בימי חיי, אלא היא
המחישה בעיני את בעיית ישראל, יותר מכל
הדיונים כמה וכמה מסעדות רוכשות
להן לאט־לאט גוון פוליטי. אצל רונן, למשל,
ליד עיריית תל־אביב, נוהגים לאכול בקביעות
אנשי רפ״י. אולי בגלל תמונת פרס
ובן־גוריון, עם הקדשה לבבית של פרס
לבעלי המסעדה, עבור שרותם בצנחנים.
יוצא דופן אחד שלא מרפ״י הוא שר־האוצר
פינחס ספיר, האוכל בדרך כלל
שלישיית סטייקים כל פעם • .בירושלים
החלה מסעדת הראל, בכיכר ציון, להוות
מרכז יומיומי של המפד״ל. שם, ליד ארוחות
כשרות למהדרין, מתכנן שר־הפנים
משה חיים •טפירא עם עמיתיו את
מדיניות המפלגה הדתית.
השיר השלישי
סוף־סוצ גילה הסופר ש׳יי עגנץ, חתן
הנובל, את סוד הכתיבה המהוללת שלו:

גע ב 25.000
ש תו, בעזרת שני שוטרים, הצליחה
להוריד אותו מן המטוס.
אחרי שהמזוזדות כבר הוטסו, והוא עמד
לעלות על הכבש, והוא כמעט כבר היה

1 1 1 1 1 1 1דני בן־ישראל ואישתו־
1 1 1 1 1 1 1לשעבר, חנה, בטכס ה :נישואין
שנערך בחיפה לפני שלוש שנים.

! בחוץ־לארץ, פתאום תפסו אותו שני שוטרים,
והשיבו אותו ארצה.
״האם אתה הזמר דני בן־ישראל?״ הם
שאלו אותו ,״הוצא נגדך צו־עיכוב־יציאה מהארץ
על־ידי בית־הדין הרבני.״ לא הועילו

״תחילה אני קונה נייר, אחר כך דיו
ואחר כך אני כותב גילוי אחר שייך
לזמרת יפה ירקוני. היא הודתה, כי
למרות נסיונה הרב, היא עדיין פוחדת מן
הקהל .״אני מתחילה להתחמם רק בשיר
השלישי,״ סיפרה .״אחר־כך אני שואלת
את נערת המלתחה, או את המלצרית במקום,
אם הייתי בסדר. אני מתחשבת במה שהן
אומרות לי. אם הן מעירות לי משהו על
הופעתי, אני מיד משנה בשורה טובה
לאמני ישראל הביא עימו מאנגליה הפליבוי
האינטלקטואלי של תל־אביב, עדי סמל.
עדי, הנע ונד בין לונדון לתל־אביב, גילה
כי הוא ובריאן אפשטיין, האמרגן הנודע
של החיפושיות, מתכננים עתה הקמת
חברת אמרגנות בינלאומית לכוכבים אירופיים,
שתטפל, בין השאר, גם בכוכבים ישראלים,
אגב: מכריו של עדי מספרים כי

לדני שום טענות. הוא נאלץ לעזוב את
המטוס, לחזור לתל־אביב.
הוא לא הבין מה קרה. בצהריים הוא
ניפרד מאשתו, קיבל את ברכתה לנסיעה,
ומיהר למטוס כדי להגיע בזמן להופעת
טלביזיה שהוכנה למענו בוינה.
אבל מיד לאחר הפרידה, מיהרה אשתו
לבית־הדין הרבני, וטענה שהיא פוחדת להישאר
עגונה. ישיבת בית־הדין שהתכנסה
במיוחד לצורך זה, הוציאה נגד הבעל צו־עיכוב־יציאה
מהארץ.
הזמר העולה, התפרסם לא מזמן בזכות
הרומן שלו עם שושיק שני. הרומן נגמר,
שושיק חזרה לבעלה, ואפשר היה לחשוב
שדני יחזור אל אשתו, אך לא. אשתו, חנה,
בתו של תעשיין דרום־אפריקאי, רצתה גט.
דני הסכים לתת לה אותו.
הוא הסכים, אך סירב לוותר על האשה
כולה. את חצי הדירה שהיא הביאה איתה

לא רק בענייני אמנות ותרבות הוא עוסק.
בלונדון, למשל, באחד הרובעים המפוארים
של העיר, יש לו מלון אכסקלוסיבי, כולו
שלו • .רבים מידידיה של העתונאית
סילבי קשת הודאגו לשמע הידיעה, כי
הח״ב שלמה בהן־צידון, שנפגע מאחת
מכתבותיה בהארץ, מתכונן להגיש נגדה
תביעה משפטית. כששאלו אותה על כך,
קיבלו תשובה אחת :״הדאגה היחידה שלי
בקשר למשפט הזה — מה אלבש בו: האם
אשתמש באחת מהחליפות שיש לי, או שאזמין
חליפה חדשה לצורך זה.״ זה מה
שנקרא בטחון עצמי • .השמועה האחרונה
שהגיעה לארץ מעבר לים: זיוה רודן
מתכוננת להינשא לשחקן אמריקאי. המאושר
הוא גבוה, בלונדי, צעיר ויליד טקסאס. יש
לו רק חיסרון אחד: הוא לא שייך לליגה
הראשונה של שחקני הוליבוד, אלא לשניה
או לשלישית. ועוד אומרת השמועה, שהאיש

הכי עצוב בישראל מאלה שהתבשרו על
החתונה הממשמשת ובאה הוא אמרגן נע־רות־הזוהר
דני בן־אב.

הגלי מ ה
ו ה חני ת

אילי גורליצקי ויונה עטרי כ״פאניך ״

ביקורות נילהבות

׳העולם הזה 1551

לביקורות נילהבות, ולהנצחה בציור בשבועון
הסאטירי המפורסם פאנץ׳ (ראה ציור),
זכו שני שחקני הקאמרי יונה עטרי
ואילי גורליצקי, בתפקידיהם בשלמה
המלך ושלמי הסנדלר • .עיסקת הפרדסים
רדפה את שר־העבודה יגאל אלץ עד
לחו״ל. בהיותו בפאריס, בדרכו ללנינגרד,
הותקף בערב שאלות ותשובות עם סטודנטים
ישראליים על העיסקה של אנשי צמרת
ההסתדרות. אחד השואלים ביקש מן השר
הסבר למה השהתה ועדת הביקורת של
ההסתדרות את הוצאת המסקנות. השיב
אלון :״השואל לא קרא עדיין את הגיליון
האחרון של העולם הזה. אילו קרא אותו,
היה יודע כי שאלתו מופרכת מיסודה.״ המאזינים
פרצו בצחוק, ואילו שר־העבודה
הסמיק קמעה • .מלבד אורחים ליום־יומיים,
נמצאים בפאריס גם ישראלים של קבע.

כנדוניה, חצי השווה 25 אלף לירות, הוא
דרש לעצמו.
את המכונית, שלה, בסכום של עשרת
אלפים לירות, הוא החזיר לה, את כל כלי
הבית והמיטבח הוא השאיר לה, אבל את
חצי הדירה הוא דרש לעצמו.
אבל מה, לאחר שהוא הורד מהמטוס,
והפסיד את ההופעה שלו בוינה, ונישאר
בלי החפצים שלו, וכמעט נהרס כל הטיול
שלו עליו חלם שנים, שקל שנית את
עניין חצי הדירה.
הוא היה צריך את הגט באופן דחוף, ולא
היה לו שום סיכוי לקבל אותו, אלא אם
כן יוותר על דרישותיו. הוא ויתר עליהן,
וביום הראשון נתקבל פסק־הדין וקבלת־הגט,
בטכס דחוף מאד, שנערך עם התחשבות
בנידון.
ביום הראשון, בשעה שש, הוא עזב את
הארץ, הפעם בשלום.

אחד כזה הוא הצייר גדי תיק, שלא תמיד
מוצא פרנסה מציוריו דווקא. החודש החל
לעבוד בקרקס המוסקבאי המופיע בבירה
הצרפתית, והג׳וב שלו הוא נער במה —
מוציא חיות, מכנים סולמות, מביא ארגזים
וכו׳ .תוך כדי עבודה התיידד תיק עם
הליצן הרוסי המפורסם פופיב. כששאל
אותו אם ביקר כבר פעם בישראל, תמה
פופוב :״ישראל? ישראל? איפה זה ישראל?״
• לרגל יום העצמאות ה־ 19 החליטה מאג־די־רייס־דייוויס־שאולי
לכבד את באי
הדיסקוטק שלה במדריך בינלאומי לקוקטיי־לים,
בעריכתה. המדריך בן 64 העמודים
מכיל פרטי פרטים על עשרות קוקטיילים
— ידועים יותר וידועים פחות. מנדי גם
המציאה לכמה מהם שמות מקוריים, כמו:
אחותי בת השטן, ינוקא, בומבה, הגלימה

והחנית, מנדים, בלבול ביצים ועוד. מי
שמעוניין, למשל, בקוקמייל בשם הרם
אותי, חייב לקחת 50 גרם ברנדי 3 ,נטפים
ליקר קירסאו 3 ,נטפים פרנט־ברנקה, קוביית
סוכר — להכניס את כל זה לגביע,
להוסיף שמפניה ולהגיש לאורחים. אחר כך
צריך רק לחכות ולראות מה ייצא מזה.

פ סו קי
השביע
• ראש־הממשלה לוי אשכול:
״השלמנו גיוס מילואים מוגבל תוך ימים
אחדים, ללא פרץ וצווחה, כיאה לעם מבוגר.״

• נשיא ההסתדרות הציונית.
הד״ר נחום גולדמן :״לעם היושב בציון
עצבים טובים.״
• ״למרחב״ ,יומון אחדות־העבודה:
״כל אימת שמחריף מצב הבטחון — מתגלה
חוסנו האמיתי של העם הזה: בדיחות שחורות
שאך אתמול היו משעשעות; פסימיזם
ראוזתני שאך תמול שלשום היה עובר
לסוחר; בכיות על חסרון כיס, על קשיי
פרנסה ועל אבטלה — כל אלה נאלמו
ונעלמו פתאום.״

בשלם
ג ד סני ה גישה פרי מי טיבי ת

בימים ח מי ם
איו טוב מ מקלחת עם

הסבוו ללא סבון של תיא המנקה,
מרענן ומרחיק זיעה למשך כל היום.
ריח האורנים הטבעי והקצף השופע
של בת־אורן, יפיגו ממך את החום
ויעניקו לך הרגשה נעימה.

טכניקום!
בוקר * ערב
כ־ 31.5.67 נפתח קורם חדש

ש ר טו ט

מכוגות

• בגין

ארכיטקטורה

ת״א, בן־יהודה 26

חי ם ה, הרצל 44

באלדור פון־שיראך היה הציר הצעיר ביותר
( )25 ברייכסטאג הגרמני. הוא השתייך
למפלגה הנאצית שזכתה באותו קיץ 1932
בנצחון מסחרר ( 230 מתוך 608 צירים) והיה
מקובל מאד על אדולף היטלר. שנה קודם
לבן השתלט למענו על אגודת הסטודנטים
הגרמנית.
הוא בא ממשפחה תרבותית וטובה. האם
היתר, אמריקאית, האב היה מנהל־תיאטרון,
הידידים הכי טובים של המשפחה היו יהודים.
מה שהטריד אותו היה כיצד חושב הפיהרר
לפתור את הבדיה היהודית?
לא צריך להבהל, הרגיע אותו היטלר :״מי
שחושב שאני רוצה לזרוק את כל היהודים
החוצה יש לו גישה פרימיטיבית שיחזיקו
בעסקים שלהם. אני לא רוצה אותם
במשרות ממשלתיות. שרק ייעלמו מעולם
הפוליטיקה״ והמשפטים!״
כל מיני עובדות. ההסברים הרגיעו
את פון־שיראך. כשעלה הימלר לשלטון היה
מקורב אליו עוד יותר, הלך מחיל אל חיל,
נתמנה בעצם המלחמה לנציב העליון של
וינה.
בגיל 36 נפגש בפעם האחרונה בחייו עם
היטלר. היה לו ברור
קטן. השנה היתד,
1943 ושר התעמולה
יוסף גבלם התלונן
עליו שהתיר לנגן
את הרוסי צ׳ייקובס־קי
בפילהרמונית הוינאית
וכי לא הוריד
את האנגלי
שקספיר מן הבמה.
׳ היטלר כעס עליו
מאד. ומה עוד שבינתיים
גם נודע לו
כי בתערוכת ציורים
פון־שיראך
וינאית הוצג ציור
של כלב ירוק. אך הוא התרתח באמת כאשר
סופר לו כי פון־שיראך אסר, מטעמי צנע
מלחמתי, סלסול תמידי על גברות וינה.
הנזיפות פגעו בפון־שיראך בצורה נוראה.
וכאשר אשתו העזה לפתוח את הפה
ולשאול מדוע גרשו כל כך באכזריותץ יהו־דיות
באמסטרדם, בד, ביקרה במיקרה בעת
הגירוש, צווח עליה היטלר :״תפסיקי עם הפטפוטים
הסנטימנטליים שלך. מד, איכפת לך
על היהודיות האלה?״
באותו רגע איבד פון־שיראך סופית את האמונה
בהיטלר. מה שלא חסך לו, כעבור
שלוש שנים, פסק־דין של מאסר עולם
בנירנברג.
כאשר החל לפרסם השבוע, חצי שנה אחר
שיצא מבית־הסוהר שפנדאו בו בילה את 21
שנותיו האחרונות, את זכרונותיו, נתן להם
בכל זאת, את השם האמותי בהיטלר.
כיצד הוא היה מסוגל לזאת, לפחות עד
שנת?1943 פשוט מאד, הסביר פון־שיראך
בן ה־ : 69״יש עובדות היסטוריות ויש עובדות
היסטריות.״

התרחש לעתים קרובות, במהירויות־טיסה
בהן אין לשום נוסע סיכוי להישאר בחיים.
הנחיתה לפני ההמראה. להוציא
פגיעות מישניות כביכול, כמטר הטיח והלבנים
לו צפויים תושבי ערים בל פעם ש־מטוס
על־קולי ירעים מעליהן, הרי צפויות
עוד שורה של פגיעות חמורות ורציניות.
בטיסה של 1500 קילומטר למשל יצטרכו
לקבל רשות־נחיתה למטוס עוד לפני שזה
המריא, שלא לדבר על העובדה שבארצות ה־אפריקאיות
והאסיאניות הרחוקות, אליהן
יהיה אולי כדאי לטוס במטוס המהיר הזה,
אין בכלל שדות־תעופה בהם יכולים לחנות
מטוסים מתקדמים כאלה.
חישוב קטלני לא פחות הוא חישוב הזמן
של הנוסע. בהתחשב עם העובדה ששדות־התעופה
של העתיד יהיו חייבים להימצא
במרחק של 150 — 100 קילומטרים מן הערים
(כדי להמעיט את תוצאות הרעם ה־על־קולי
ולהבטיח כי מטוס לא יתרסק במהירות
המחרידה החדשה באזור מאוכלס)
הרי שהזמן שהנוסע יחסוך באויר הוא יחזור
ויבזבז על הקרקע — בנסיעה מן העיר ל־שדר,־התעופה
ומשדד,־התעופה לעיר.

בריוו־רימן טצות
קרבן
ה קי דמה
הים הכספי הולך ומתאדה. ב־ 25 השנים
האחרונות ירדו פני המים בשלושה מטרים
ושטח של קרוב ל־ 30 אלף קילומטרים מרובעים
(שטח ישראל 20.700 :ק״מ מרובעים)
הפך מים ליבשה. כפרי־דייגים פורחים מצאו
את עצמם לפתע במרחק של כמה קילומטרים
משפת־הים.
מכה חמורה עוד יותר נתן הדבר ליצוא

ארצות־הברית
חי שובים
ק ט לניי ם

טכניקו ם
בוקר * ערב
ב־ 31.5.67 נפתח קורס חדש

דדיו

אלקטרוניקה • טלויזיה • טרנזיסטורים
חיפה, הרצל 44

ת״א, ב ן־ יה ודה 26

הנוסע הממוצע צריך לטוס 326 שנים ללא
הפסקה במטוס הטס במהירות של 900 קילומטר
לשעה לפני שעלול לזלגיע תורו להד,רג
בתאונה אוירית.
גילוי מרגיע זה יהפוך בעוד כמה שנים
לנחלת העבר כאשר יוכנסו לשימוש מטוסי.-
הענק העל־קוליים, שיטוסו במהירות של
2000 קילומטר לשעה ויותר.
חישובים שעשו במד, מדענים אמריקאיים,
המתנגדים לייצור המטוס החדיש, גילו כמה
עובדות חמורות: במהירויות העל־קוליות
כמעט ואי־אפשר לסטות הצידה כשעומדים
לפני התנגשות אוירית (בגלל המרחקים העצומים
שעוברים בפרק הזמן הקצר ביותר).
הנחיתה במהירויות אלה תהיה. מיבצע
מסובך והתנגשויות והתרסקויות עלולות ל*
שני השרים היהודים האחרונים בגרמניה
היו ולטר רטנאו, שר־החוץ שנרצח
ב־ 1922 וד״ר רודולף הילפרדינג, שר־האוצר
שהתפטר במשבר, הממשלתי של
שנת .1929

פון־שיראך מאחורי היטדר ()1937
צ׳ייקובסקי, שלוספיר וכלב ירוק

המלכים שאינו אלא ביצי דגים מן הים הכספי
— ירד ב־ 50 אחוז.
שקיעה כדרך. פרופסור לב זנקוביץ,
ביולוג ימי שחקר את הבעייה, הציע להגביר
את זרימת המים לים הכספי. דבר זה ייעשה
על־ידי הפניית מי־נהרות מן הצפון
הרחוק, הנשפכים לריק לתוך האוקיינוס הארקטי,
אל יובלות הוולגה המזינה העיקרית
של הים הכספי.
אבל האגם הגווע אינו הבעייה היחידה
המאיימת על קיום הקאבייאר. חמורה לא
פחות היא הקידמה. זיהום האויר והמים מ־מיתקני
הנפט והמפעלים הפסרוכימיים באזור
נותן את אותותיו ברביית הדגים.
מזיקה לא פחות היא הקידמד, בהתגלמות
אחרת. רבים מן ר,מינראלים המזינים שמי
הוולגה היו מעבירים לים הכספי שוב אינם
מגיעים אליו. הם שוקעים על קרקעיות מאגרי
המים בדרך, שהוקמו לשירות הסכרים
ההידרו־חשמליים.
העולס הזה 1551

אצלנו מכירים כולם את

ונו פינוי

קטן ליד הכנסייה, ולטעת כמה עצים.
כשביקש הזוג תמורה קלה, לא היסס
רוטונדי בכלל. למרות שלן ארלו פונטי
עדיין לא התגרש אז מאשתו הראשונה, ועד
לפני חמש שנים היו לאב רוטו* עדייו חי בחטא עם סופיה לורן, בכל
נדי חיים שקטים ושלווים של כומר כפרי זאת התיר לה הכומר להיות סנדקית במצליח.
הוא היה הכומר של כנסיית הכפר טבילתה של אחייניתה, אדסנדרה.
טקס הטבילה היה מפואר: לא לחינם
קסטלגנדולפו, מושב־הקיץ של האפיפיור.
ואז באו השכנים החדשים. דווקא זוג נשואה מאריה, האחות של סופיה, והאמא
נחמד, אם כי לא נשוי. אבל הכומר עצם של אלסנדרה, לבן של מוסוליני. כל
איטליה רוותה נחת מן הסנדקית היפה, בל
איטליה — אבל לא שלטונות הכנסיה.
אלה לא היו מאושרים בכלל מרוחב־לבו
של הכומר. הם התרו בו והתרו אבל
זה לקח לו ארבע שנים עד שהוא ראה את
האור.
השבוע, כשאלסנדרר, עמדה לחוג את יום
הולדתה הרביעי, נזכר רוטונדי להודיע, כי
הוא התיר לסופיה להיות סנדקית רק מתוך
אדיבות מופרזת. למעשה אין היא בעיניו י
אלא חוטאת ציבורית.
זה היה יותר מדי בשביל הזוג פונטי־לורן.
גם לקיים כומר וגם לתת לו לקום
עליהם!
הם הוציאו לו צו־פינוי מיידי.
הכומר לא התנגד לצו־הפינוי. מי רוצה
להמשיך ולהיות כומר של זזוטאת צינערית.
אבל זאת לא סיבה שלא יחזירו לו את
חצי מיליון הלירות האיטלקיות ( 2500 שלנו)
שהוציא על נטיעת העצים ליד הכנסייה הזמנית
שלו.
ובשביל זה לא סמך על כוחות השמיים.
הוא פנה מייד לכוחות ארציים, הגיש תביסופיה
ואלסנדרה
עת פיצויים לבית־המשפט המחוזי.
רק שלפני כבוד השופטים עלולות להתאת
שתי עיניו. הזוג הנחמד היה רחנדלב בגלות
כמר עובדות מעניינות, למשל זאת
מידה יוצאת מן הכלל. הוא העניק לכומר שבזכות קירבתו של הכומר לסופיה הוא
במתנה כנסייה קטנה, שעמדה נטושה זה החל להתענין בעניינים חילוניים לגמרי
ימים רבים, באחוזה שהזוג רכש.
וזה בהכנסה צדדית לא־מבוטלת.
הם אפילו שילמו לו משכורת חודשית
תחת שם בדוי הוא ניהל את מדור
על־מנת שיקריא להם מדי פעם תפילה פר עצות־הלב בשבועון הנשים האיטלקי רב-
טית. הם גם הירשו לו לבנות לעצמו בית
התפוצה, גראציה.

מרים אשכול. וגם את
יחל שזי. אבל מי כבר
מכיר את צופיה טמו
לקה או את לוטה אול* כריכטץ הגברות האלה מצויות ב־מזרח
ושם הגברת הראשונה
במדינה, וגם השנייה, לא כל
כן מתבלטת. רק ניקיטה
הרושצ ׳ ו ב היה נוהג להראות
את נינה שלו, בכל
הזדמנות, בציבור.
מדוע זה היה כל כן יו־צא־דופן,
קשה להסביר.
השמועה אומרת שלפעמים
ראשי המדינות האלה
נשואים יותר לקומוניזם מאשר
לנשותיהם. חוץ מזה,
גם שם יש כמה וכמה מנהיגים
המעדיפים את הידועות־בציבור
על נשותיהם. הרוסים
מעדיפים למטרה זאת,
בדיוק כמו קודמיהם הצארים
ההונגרים,
— באלרינות.
לעומת זאת, בנות־אצילים,

הבת שר הושע היהוד*
והפולנים — את מי שרק
אפשר.
בכל זאת, יש להם גם נשים.
לוולטר אולכריכט
רמזרח־גרמני יש את לוט
ה בת ה״ ,64 לה הוא ני שא
אחרי שמילאה משן 20
שנה את התפקיד של ה׳
ידועה־בציבור.
לכבוד טקס זה היא השירה
את המדים הקבועים
שלה — מכנסי־קורדרוי ו־מעיל־עור,
ועברה לתלבושת
השקטה של עקרת־בית גרמניה
טובה.
לאנתוני נוכדטני הצ׳-
כי יש את כאזאנה בת הסט
עם השביל באמצע השיער
המאפיר שלה, וההופעה
הציבורית חחד־פעמית בשנה:
בשמיני למארס, יום
האשה הבינלאומי.

לטודור ז׳יב קוב הבולגרי,
יש רופאה חביבה,
וליאנוש קדר ההונגרי
יש יפהפיה הונגרית אמיתית.
לטמולקה
הפולני יש
את צופיה, אבל אף אחד
לא אוהב אותה, אחרי הכל
היא בתו של יהודי רשע
אחד, שהיה בשעתו מפקד־בכיר
במשטרה החשאית הסובייטית.
אפילו גומולקה
לא כל כן אוהב אותה. את
החופשות הם מבלים, בכק
אופן, בנפרד.
לא הרבה יותר טוב הוא
מצבה של נינה צ׳ירי:־
הפולניה היפהפיה
והאלגנטית, ואחת משחקניות
ארצה המפורסמות. לפי השמועה
זה עוד לא מספיק
בשביל בעלה, האדון ראש־הממשלה.

קני״

ודה, הגיד לנוכן
זה קרה בשבוע שעבר. הדוד היה עסוק נורא. זאת היתר, הפעם הראשונה ב־ 72 שנות
חייו שהוא ביקר במאפיה אמריקאית מודרנית. לכבוד המאורע הוא חבש מצנפת־אופים. הוא
עקב אחר כל העוגות האנגליות שעברו לפניו על הסרט הנע. הוא טעם מהעיסה של טורט־השוקולד
במערבל הענקי. הוא לא היה יכול להינתק מן המראה.
אבל הוא היה מחוייב לעזוב את הכל ולגשת אל הטלפון. כי בצד השני של הקו היתד,
המלכה שלו, שהיא במיקרה גם האחיינית שלו. לאליזבט מלכת אנגליה ה־תה בקשה גדולה.
יואל נא הדוד לבוא עם הדודה בחודש הבא לטקס משפחתי קטן בלונדון.
הדוד קיבל את ההזמנה בהתלהבות רבה. זאת היתד, בעצם מתנת־נישואין של אליזבט
ליום השנה השלושים של נישואי הדוכס מוויכדזור לוואלים ווארפילד סימפסו־ן.

מ ה עו שים כ שמגיעי ם לגיל 32ו שום דבר ל א עוזרז
ההצלחהב רו מארק הי ת ה ככה־ככה. וכא שר הי א
עברה לפ א רי ס, גם כן הי ה ה מצ ב קו מ סי ״ קו מסה. הסר טי
ם שלה ל א היו ב דיו קסר טי־ קו פ ה. ב שביל ה אי ט ל קי
ם הי ת ה רזה מ די ובשביל ה צ רפ תי ם עבה מדי.
הי אחשבהוחש בה וחשבה. או לי היו צילו מי-
עירום פו ת רי םאתהב עיי ה שלהז או לי כמה רו מני ם
של אהבה סוער תז אבל בשביל זהלא הי הלהמס פי ק.
אז ה ח לי ט ה אלזה מדטינלי לע שות מ ה שלא
הרבה ב חו רו ת בגילה ובמצבה עושות. הי א נ תנ ה
קו ל ה בשיר.
ה קו ל הז ה הי ה כל כך טו בשהק לי טו או תו.
והתק לי ט הרא שון, ה בנ די ט, תיכ ף נ הי הלל הי ט. עם
ת ק לי ט־ ל הי ט ש שמו בנ די ט מי יאמר שלא קרה דבר
פלאי למר טינ ליז

ל הי ט אח ר, מי מי ם י מי מ ה, הו א, כידוע האשה.
כל פ ר סו מ אי המכבדאת עצמו יודע אתח שי בו ת ה.
לא רק בתור קונ ה של ה סי צ ר כי ם ש הו אמפרסם. גם
בתור מפרסמת של ה מי צ ר כי ם ש הו א רוצה למכור.
ככה עברו דו רו ת של פרסו םבהםפרס מו בגדי-נ שים
ולבני־נשים, ת מ רו קי ם ו תכ שירים, בעזרת נ שים לבו שות
ונשים ע רו מו תלמחצה.
עד שה חוד שבאלחברהאחת רעיון טו בבאמת: ז ה
א מנ ם נכון שאפשר למכור מ כוניו ת ו סיג ריו ת, טי סו ת
ב אוי רוני ם ונ סי עו ת לחופ ש, בעזרת נערות חינניו ת
ו מ עו ר טלו ת, המקש טו תאתה מו דעה. אבל מדו עלא
ל היו ת הגוני ם, ול הפ ריד בין ה שניי ם! ז ה יי הנ ה — וז ה
לא יחסר.
וכך קרהש מוד ע ת־פ ר סו םלמסרטהאמ רי ק אי ת ח דישה
מראהיפה פי ה היו שבתב בי קיני שלה, כ ש הי א
מ חזי ק ה בי דהמסרטה חד ש ה. בצד של המסרטה מופי ע
תאור ט כני מלא ומ שבח של טי בהמסרטה (שלוש
מ הי רויו ת, ט עינ ה מיי די ת, י די ת ־ ה חז ק ה נו ח ה).
ובצד ה שני מו פי ע ת או רמלא ומ שבח של הנערה:
ה דוג מהעצמה הי א פונ ק ציונ א לי ת. הי א בעל ת
שם עול מי ונ ב חנ ה בי סו דיו ת.
• הנערה באה עם כל ה תו ס פו ת.
אתחל קי ה בי קיני ני תן ל ה סי רלח לו טין.
9החלקהע ליון של ה בי קיני הו א 90ס ״ מ במצב
רגיל. בעת נ שי מהמת אי מ ה — 97.5ס ״ מ.
ואח רי ההס תיי גו ת כי דגם ז ה לא מ צוי עם שפם
מז הי רהה מו דעה גם כי דגם ז ה ״ אינו סתם גוף. זאת
שי טהשלמה״.
טוסלין הווינדזורים היו מנודים מחצר המלוכה זה 31 שנה. מאז אותו ערב לונדוני סגרירי בו
הודיע הדוכס, שהיה ידוע אז כמלך אדוארד השמיני, כי הוא החליט להתפטר מכס־המלוכה.
הוא לא רצה למלוך ״ללא עזרתה ותמיכתה של האשד, שאני אוהב״ .האשד, הזאת
היתר, ודאליס האמריקאית, שהספיקה להתגרש משני בעלים עד שמצאה את המלך.
את שנות החרם בילו הווינדזורים בנסיעות מתמידות בין פאריס למדריד, ניו־יורק
ופלורידה. ד,דוכסית התעניינה, מדי פעם, ובצורה אפלטונית למדי, בבחורים צעירים, ואם כי
לדוכס לא חסרו הזדמנויות, כמו הכוכבנית האמריקאית־אוסטרית טסלין ליין שבנתה
חוזילה בדיוק על־יד החווילה שלו בספרד, הרי העובדה היא שד,דוכס לא התעניין בשום
דבר. אולי בגלל הניתוח בעין אותו עבר בשנה שעברה בלונדון.

המדובר

120

18018־ סוד זח הושר
תוכנית אמריקאית
אסרה/מסק&סס< 0כפ*

* * 0׳ן י £\9א 4X9 * 1404

20005ס 70*, 0שאו***5ע
< 1*1•* 440217 כפמ 0061•:

*6* 130.ץ*
9 110*1 1

3 , 1947 זד.ח1

ימ־11£0
יי .1

•*!1נ<ם**ז09 , 0ו<*01ק* £0911*6סוסס* 7ס ׳•יסתז! וי קוי ם ססץ, קס^סק
• 10ס6ק >א*א , 60* • 16*01 ** 4ס 610 . 1סי 8ס 60 * 1^ 11111י 1 1* 1סו 01 ייז? 9ח} >3ז* * 1
^ס+י ק סח 6ז!* 0ז?111• 9

,י>1110ס|1סך• $01

<1 016 1* 11100 01068ח/ 0106 0סס *ס 180ק08 10ח<*0 <*0־ ץ י 11 ייי סו! 1* 111*01 ח?!— 1ס! •נאיס** ס! >

דיי י ר״ ד־ י -

.ס 6־ <600* 5ח $61000 1ס ><ז 61י ו 10*0 15ס! ^•קזג 600104 106* . 1ץ *16

סין>ז 0ז 55 יפוז-סד 11^ 1ז

לייצוא נערות־עירום
מתל־אביב לס״גון