גליון 1553 מתאריך 7 ביוני 1967

ח דו •!
צר,״ל דואג לא רק למנות־קרב לחייליו,
אלא גם למזון רוחני. הוא מספק להם, בימי
רגיעה כבימי מתיחות, עתונים.
אבל כשם שאין שואלים את החיילים איזה
סוג של רובה הם רוצים, או מה הם מעדיפים
לארוחת הצהריים, כן אין שואלים אותם
איזה עתונים הם רוצים לקרוא. שולחים
להם את כל העתונים היומיים, לפי מפתח:
יותר דבר ופחות הארץ, יותר הצופה ופחות
היום.

את העולם הזה, לעומת זאת, אין מחלקים

את שמו וכתובתו, ואחר־כך אמר את בקשתו
:״אני רוצה לקנות 100 גליונות של
הולולס הזה, ואני מבקש שתחלקו אותם
חינם לחיילים.״
באותו יום עצמו יצא שליח המערכת
לדרום, חילק שם את מאה הגליונות —
בתוספת עוד מאה, מטעם המערכת — לחיילים
אשר ברור היה כי הם משרתים ביחידות
מרוחקות.
האזרח שתרם את מאה הגליונות לא הת־כתן
למעשה פילנטרופי. הוא לא רק רצה

3סכיניגל 1ח
בדיספנסר השחזר

מיוחד

לסכינים

המשומשים)

!336ר

שלם

דדך

ד י, י י

? /ך •331671 / 33כ 3י 31 /י ׳

חלוקת ״העולם הזה״ לחיילים כדרום
להם כלל. זה אינו אומר שהחיילים אינם
קוראים אותו.
אלה מהם שיכלו להגיע בעצמם לקיוסק —
קנו אותו. אחרים ביקשו מנהל היחידה שיביא
להם את הגליון האחרון, או מההורים
או האשד, לשלוח אותו בדואר צבאי. כמה
יחידות שלחו איש מיוחד למערכת שלנו,
כדי להביא חבילת עתונים גדולה במרוכז.
אזרחית מתל־אביב ביקשה מאיתנו גליונות
העולם הזה, כדי לצרפם לחבילות־שי שהיא
וחברותיה מכינות לחיילים.

כל אלה הן תופעות, שניתן היה לצפות
להן במצב הנוכחי. אבל השבוע התנסינו
בתופעה חדשה.
אזרח חיפאי טילפן למינהלת העתון, מסר

שלחיילים יגיע עתון חינם — אלא רצה
שיקראו את תוכנו, ודתקא בשעות גורליות
אלה.

הוא לא היה יחיד. שרים ונהגים, עתונ־אים
ינערות־זוהר לחצו השבוע את ידינו,
ואמרו :״העולם הזה הוכיח את עצמו.
אתם אומרים מה שחייב להיאמר.״
כמה מהם הוסיפו :״חבל שאתם מופיעים
רק פעם בשבוע. במצב כזה, אתם צריכים
להשמיע את קולכם מדי יום ביומו.״
מכתבי ממשלת חירום אמיתית:

ט־עימה יו ת ר
מרגי ע ה יו ת ר
ק רי ר ה יו ת ר

״ממשלת האיחוד הלאומית״ שקמה השבוע
אינה עונה על צו השעה. היא הורכבה לפי
מפתח מפלגתי, לפי גודל של סיעות, בלי
כל קשר לכשרונם של האנשים. נשארו בר,
קשישים וזקנים, וחסרים בה אנשי־מעשה
צעירים שהוכיחו את עצמם בשטחים השונים.
אני מציע את הממשלה הבאה:
0יגאל ידין — ראש־ר,ממשלה.
0משה דיין — שר־ד,בטחון.
0יגאל אלון — שר־האוצר.
0 .אבא אבן — שר־החוץ.
• אורי אבנרי — שר־ד,הסברה (או שרד,מרחב).

זאב שרף — שר־הפנים.
0 .שמואל תמיר — שר המשפטים.
• הרב שלמה גורן — שר־הדתות.
0חיים לסקוב — שר־החינוך־והנוער.
ממשלה כזאת תהיה מסוגלת לכל — גם
למלחמה וגם לשלום.

דויד גיל,

נתניה

בתנאי שחבריה יוכלו להסכים ביניהם.

איפה דה־־גול, ואיפה פארטר:
כאביהם של שני חיילים בנגב, אני מצטרף
בכל ליבי לברכה הנלהבת ששלח אורי אבנר
,,מעל במת הכנסת, לז׳אן־פול סארטר
(העולם

(י ס & ל׳י ת 91X16

למען יופי טעחתיין־

ס ^ו ^ז סו ס

הזה .) 1552

לפני כמה חודשים עוד צחקו מכם, כאשר
נפגשתם לשיחה עם סארטר. חשבו שידידינו
האמיתיים בצרפת הם הגנרלים של מיבצע־סואץ
וחסידי דד,־גול, השונאים את סארטר.
עכשיו רואים מי הם הידידים בעת צרה,

ידידי־אמת הפועלים ללא אינטרס, מתוך
מוסר צרוף.
אני מודה שהופתעתי, וכי אתם צדקתם.

שמואל בהן,

ר מת-גו

לא הופ תעו עורכי העולם הזה, ש החליפו
ב מ שן שעות ארוכות דיעו ת עם
סארטר, בעת ביקורו בארץ. סארטר הבטיח
להם בצורה חד־ מ ש מעית שלעולם לא יעמוד
מנגד אם תותקף ישראל.

מה רצתה רפ״יץ
הופתעתי לקרוא במאמרו של מר אורי
אבנרי ״מחול השדים״ (העולם הזה ,) 1552
כי ״בניגוד לאגדות שהופצו בציבור, לא
תבעה ר פ״י ...התקפה צבאית מיידית על
חצי־האי סיני ומיצר טיראן״ בימים הראשונים
של ההיערכות המיצרית בסיני.
במקום שאני נמצא, משוכנעים הכל שמר
משה דיין דרש התקפה כזאת, וכי ממשלת
אשכול התנגדה.
לכן מעניין אותי לדעת על סמך מה כתב
מר אבנרי מה שכתב.

יצחק שגיא,

אי-שם

0 .ביו ם ה־ 22 במאי, ביום הת שיעי של
ההיערכות ה מיצרית, טען ח״כ אבנרי בכנסת
כי רפ״י דוגלת בהתקפה מיידית. ח״כ שמעון
פרס הכחיש זאת בשצף־קצף, והדברים
נרשמו בפרו טוקול הכנסת כלהלן:
שמעון פרס: איפה מטיפים?
אורי אבנרי: ב מא מר של חבר מרכז
רפ״י, אברהם שתייצר.
(המשך בעמוד )4

ה עול ם הז ה 1553

ברצינות ובכנות: איך משיגים שלום? מה
מחירו של שלום? מ י מפוגל לכבוש שלום?

וכך, בין חולות הנגב וכין עצי־הזית של
הגליל, הזכירו, במפתיע, באהדה שווה, את
אלופי-המלחמה ואת פעילי-השלום; את משה

הם שככו ליד השוחה -והירהרו .
הם עמדו כצד הככיש כדי לחטוף טרמפ
לחופשה קצרצרה ככית -והירהרו .
הם ניקו את רוכיהם, העמיקו את חפירתם,
הקשיכו לטראנזיסטורים -וחידהרו .
מעולם לא היה עם כל־כך מהורהר, כמצב
של ערם־מלחמה.
מעולם לא חשכו כה רכים, כני שככות בה
שונות, כעלי רקע כה שונה -מחשכות כה
דומות.

הם רצו כי משה דיין -הוא או מישהו
דומה לו -יטול לידיו את הנהגת הכטהון.
הם לא רצו כי זנורל הצכא יהיה נתון כידי
זקן כן ,71 אהוד ומסור, שאין לו נסיון צכאי,
העמום תפקידים אחרים, המגמגם כעת נאומיו.
הם רצו מצכיא צעיר, שניצח עד מערכה
עטורת־הצלחה נגד אותו האויים, ששמו מסמל
כושר־קרכי, יהיה שר-הכטחון.
בדי להרתיע את אויבי המדינה, אם אפשר. כדי לנצח על הקרב, אם נחוץ.והם קיוו בי ההרתעה תצליח, בדי שהקרב
לא יהיה.

להשתנות אחרי מיבחן זה, שאחרי הנהגת־המלחמה
צריבה לבוא הנהגה של שלום.
לא הנהגה שתדבר על שלום, שתקווה
לשלום, שתחבה לשלום, אלא הנהגה שתערוך
שלום בשם שעורכים מלחמה, שתגלה
בזירת השלום את אותה היוזמה ואת אותו
בושר-הכיצוע, בפי שדרושים עתה בזירת המלחמה.

שאלו את עצמם, אולי כפעם הראשונה

ד רו ש
דיין ואת מי שהיו מתנגדיו החריפים כיותר.
כפי האיש הפשוט בשוחה, לא היתה בכך
בל סתירה. בעיניו הם השלימו זה את זה :
היום ומחר.
בורח-ההגנה ובורח־השלום.
העמידה על הנפש במלחמה, והשאיפה שמלחמה
זו -אם תפרוץ -תהיה האחרונה.
זה היה מצב־הרוח של ישראל, כראשית יוני
,1967 כאשר עם שלם היה מוכן למלחמה -
והתפלל בלבו שלא יהיה בה צורך.

הם רצו את דיין ואת השלום.
להלכה -דכר והיפוכו. בי אין אדם כישראל
המזוהה עם השלום פחות מאשר משה דיין.
אותו דיין שאמר, לפני 11 שנה, כנאום החשוכ
כיותר שד חייו, על קכרו שד חכר: דור ראשון
של מתנחלים אנחנו, ולעולם נחייה בצד לועי התותחים.
אולם
האינסטינקט הפיטוט של העם אמר לו,
בי כשעה גורלית זו, אחרי שבל השאר נכשל,
רק הפגנת־הכוח יכולה עוד להציל את השלום
אם ככלל ניתן עוד להצילו.ואם לא ניתן עוד להצילו, אם נגזר על העם
להילחם -מוטב שבראש הצבא יעמוד אדם
המעורר אמון קרבי, המעלה את המוראל, המסוגל
לנהל קרב.
משה דיין, שנישא השכוע אל משרד-הבטחון
על גל של דרישה עממית אמיתית (אם כי
כעזרת אינטרסנטים, ועסקנים, ומבקשי טובה
עצמם) -לא נכחד מתוף שמחת-מלחמה, מתוף
שיכרון של היסטריה לאומנית, מתוך ששון־
אלי-קרב.
העם לא רצה במפקד של חיל-פרשים, שיצעק
״הידד!״ ו״קדימה!״
העם כהר במומחה בטחוני בן ,52 שהתבגר
בעשר שנים מאז מיבצע־סיני, וקיווה שהוא
יימנע מקרב אם אפשר, ושהוא לא יירתע
מקרב אם קיום המדינה ידרוש זאת.

בי לעם הזה -לא היו עוד שום אשליות.
הוא לא תלה כמלחמה זו שום תקוות, זולת
הצלת הקיום הפיסי של המדינה.
הוא ידע בי המלחמה, אם תהיה, תעלה
כמחיר יקר של דם ודמעות, בחורבן ובהרס.
הוא ידע בי המלחמה לא תפתור שום בעייה,
לא תסלק את האיבה הערבית, לא תבטיח
לאורך ימים את קיום המדינה במרחב עויין.
והוא שאל את עצמו: מהיהיההסוף?
עד חודש מאי 1967 היתה זאת שאלתם
של אינטליגנטים, של הוגי־דיעות, של קומץ
לוחמי-שלום בעלי־מעוף, שהקדישו את חייהם
לחיפוש תשובה.
השבוע היתה שאלה זו כפי פקידים במכנסי־צנחנים
מנומרים, בפי פועלי-דחק בחולצות־חאקי
מאובקות, בפי טכנאים חבושי כובעי־מילואים
רחבי-שוליים.
הם שאלו את עצמם: מה יהיה הסוף? מה
יבוא אחרי מלחמה זו? האם היא תהיה רק
הקדמה למלחמה נוספת?
הם שאלו איש את רעהו: האם פיספסו המנהיגים
במשך 19 שנים הזדמנויות, כאשר
התייחסו כזילזוד ובלא־איבפתיות לבעייה ה ערכית

הם חשו, במעורפל, שמשהומוברח

מכחבים
(המשך מעמוד ) 2
שמעון פרם ! הוא מדבר בשם עצמו,
אבל גם הוא לא אמר זאת.
אורי אבנרי: ררן המח שבה של חבר
מרכז רפ״י, אברהם שמייצר, מקובלת או
לא מקובלת עליכם? ז הו מאמר הקורא למלחמה
מונעת מיד.
שמעון פרס 1כתוב לא מלחמה.

גבול, כדי להגן על מולדתו מפני אותם
הרוצחים שקיבלו את אימונם וציודם אצל
חבריו בוויאטקונג ובסין.

יש להבדיל בין מישטר לבין מדינה ועם.
אינני אוהד את המישטר, אבל לא אשלים
עם שום פגיעה במדינה. כוונותיהם של
עבד־אל־נאצר ושוקיירי היא להשמיד את
המדינה והעם. עלינו להתנגד לכך בכל האמצעים.

הערבי,
היהודי והנוצרי

המישטר והמדינה

זאב פרוידנטל, מאוהדי החוגים
הלאומיים, תל־אביב
איננו יודעים היכן נמצא הקורא
פרוידנטל ברגע זה. אבל ידוע לנו שהקורא
כהן הגיע ארצה ב מטו ס הרא שון שיכול היה
להשיג, והצטרף ליחידת הצנחנים שלו.

ס. ג .טוכרינצקי, חו לון
^ כפי שכתב הקורא טוברינצקי בחלק
אחר של מכ תבו: מישטר הולך ומי שטר בא,
אך המדינה לעולם עומדת.

בימים אלה, ימים של מיבחן עבורנו, בואי
אולי להרהר בדבריו של ג׳ון רוי קארלסון,
בספרו מקהיר עד דמ שק. כך אומר הוא
בהקדמה לספר:
״האלטרנטיבה היחידה לשלום אינה אלא
זו הנושאת בחובה שואה בשביל הערבי,
היהודי והנוצרי כאחד, שכן לבדו אף אחד
מהם לא יתפתח ולא ישגשג. יחדיו יכולים
הם להקים מיזרח־תיכון פורח ודמוקראסי.״

בתשובה לקורא בני כהן
)1546 לארגן בריגדות בינלאומיות לעזרה
לצפון ויאט־נאם, הנני להציע כי בעל המכתב
יחזור ארצה מפאריס ויתגיים למישמר ה־

יוסי אוחנה, סטודנט, ירו שלים
•*.רוי ק אי ל סון, אמריקאי ממוצא אר מני׳
ראה את הבעיה העיקרית של המרחב
כפי שרבים מתו שבי המרחב סירבו בעק שנות
לראותה.

איפה הם היום :
(העולם

הזה

בימת-הצעירים
במועדון התרבות, רח׳ בר־כוכבא ,10ת״א.
ביום שישי ,9.6.67 ,בשעה 8.30 בערב.
ירצה

מר אדולפו

אורטיס — נציג שגרירות מכסיקו

מכסיקו בלווי שקופיות

בתוספת הקרנת סרט מכסיקני

שנוי כתובת
מ מי המבקעו לעונות אתכ תוב תו מתגקעו
להודיע על כ ן שבועיים מראש, על-טנת
למנוע עיכוב במ שלוח העתון למענו החדש.

מרכז השפוץ
נגרות * צבעות * חרסינה * ריצוף *

תריסי פלס טיק

ריצוף פלסטי
אינסטלציה * ח שמלאות * מסגרות
ופל עב ודות

נירוסטה

מוז איק ה מסגרות אלו מיניום
רמונט.

תל-אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצח
אושרי

עו מ ד

ד הו פיו!!

זהו עיתון לשעת־חירום.
שכמעט כל חבריה

הזא נזלד בין אזעקו ת, לקול נפץ הפגזים, מטעם מערכת
מגוייסיס ב ח טי בו ת הלוח מות.
במשך 16 שנים פירסמו עורכי העולם הזה שבועון. הוא פירסם

סקופים, גילה

פרשיות ציבוריות מסעירות, סיפק את הרקע למאורעות.

אך כימים בהם נעשית היסטוריה, בשבמעט בל שעה משנה
את התמונה כולה -לא יכולנו להסתפק בשבועון.

• העולםה זה* ,שבועוןהחדשותה יש ראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע*ם,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

כך נולד באופן ספונטאני הרעיון: לפרסם דף יומי זה.
מלחמת תש״ח הולידה את העולם הזה. מלחמה זו מולידה את הדף.
הוא נועד לחייל בחזית — ולמשפחתו בעורף.
הוא נועד לאפשר להם לעמוד, תוך דקות מעטות, על המתרחש — ועל
משמעותו. מבלי שיצטרכו לשקוע בעמודים על גבי עמודים של מלל.
הוא יגיש להם את החומר בעזרת טכניקה עתונאית מיוחדת־במינה —
המכניקה החדישה ביותר בעולם העתונות. הוא לא יהיה דומה לשום עתון
אחר בארץ.
הוא נועד לשרת את המוראל של עם לוחם. כי רק עם המבין את המתרחש,
רק עם היודע מה קרה — ומדוע, יכול לשמור על המוראל הגבות שלו.
ניפגש אתך כל יום לפני הצהריים.

להתראות!

ה עול ם הז ה 1553

איר הגי ע 9 x 9דיין לשל טון -וגגה נו ב ע מו הכלפי פני ם

החנינה

ך) פני הרכה שנים, כאשר הוא היה בקורם מפקדים של ההגנה, נתבקש החניך משה
/דיין לכתוב חיבור על הנושא :״מה היה היום הגדול ביותר בחיי.״ חיבורו של דיין
הצטמצם בשבע מילים :״היום הגדול ביותר בחיי עוד לא הגיע.״

השבוע הגיע יומו הגדול של דיין• אד יש ספה ככד אם לדעתו זהו
בכר יומו הגדול כיותר.

אשמו וזאחו אח חגועו
ך* גל שנשא את דיין אל משרד־הבטחון היה גל עממי אותנטי. הוא לא נולד
ן | במיטבח של מפלגה או במערכת של עתון.
העם הרגיש כי ההנהגה אינה די חזקה לשעה של מיבחן, בה מונח עצם קיום המדינה
על כף המאזניים. כל ציבור הנתון בצרה מחפש ״איש חזק״ — כשם שילד מחפש אבא
בשעת צרתו.
דיין התאים מאד לתפקיד זה. הוא האיש שניצח על המערכה האחרונה נגד מצריים. הוא
מצביא מצטיין. בעשר שנות פעילותו האזרחית לא פשט את צורתו הצבאית, לא הזדהה
יותר מדי עם פוליטיקה מפלגתית. צורתו החיצונית משווה לו גוון רומנטי, השווה
הרבה בעיתות מלחמה.

לא חשוב אם הממשלה היתה באמת חסרת־החלטה, או אם דיין כאמת
מתאים בדיוק לבבואתו הציבורית. חשוב הוא בי הציבור -הצבאי
והאזרחי -חשב כף.
עוד אי־אפשר לספר את כל הסיפור של המערכה הקדחתנית, שהביאה השבוע למיפנה הרה־תוצאות
במערכות הפנים של ישראל. אך הקודים הכלליים כבר מסתמנים בבירור.

לוי אשבול לא רצה לוותר על תיק־הכטחון.
קשה להבין איך תיאר לעצמו אשכול, אדם חסר נסיון צבאי כלשהו, העמוס תפקידים
המתקרב לגיל ,72 כי בתקופת
משבר עליון כזה יוכל
להחזיק גם בראשות־הממש־לה
וגם בתיק־הבטחון. אך
הוא עצמו רצה בכך.
אחרי השבוע הראשון של
המשבר היה ברור לכל בר״
דעת כי הדבר לא ייתכן, כי
גוברת בציבור הרגשה של
אי־נוחות.

אד אה אחד משרי
הממשלה, ואף אחד מעוזריו
הצעירים, לא
העז להגיד זאת ללוי
אשבול עצמו.

באותו זמן עוד יכול היה
אשכול לבחור בעצמו בממלאי
התפקידים. עוד היה לו
זמן. הוא יכול היה למסור
את תיק הבטחון ליגאל
אלון, המצביא המצטיין ביותר
בתולדות המדינה, כפי
שרצה לאחר מכן. מינוי זה
עוד היה מתקבל אז בשימ־חה
בצבא ובציבור האזרחי.
הוא יכול היה למסור תפקיד
צבאי־מיבצעי בכיר לדיין,
שהיה מוכן לכן. הוא
יכול היה לשבץ את ייגאל
דין במקום נאות.

אילו בוצעו שינויים
אלה במהירות
ובזריזות, היתה ה מדינה
מקבלת או־ת
ב כשמחה וכפי
פוק.
אחרי כמה ימים היה הציבור מתרגל לראות את אלון שוב באיש
מלחמה, אחרי א 1שנים של זיהוי אזרחי.
אבל אשכול לא רצה. הוא היסס.

הוא איחר את המועד.

נאום אתו שהכויו!
ך* רגע המכריע בא בצורה מוזרה במקצת. אך בל המדינה, באחד הגילויים המאלפים
( ) של אינסטינקט ציבורי, הבחינה בו מיד.
היה זה כאשר ניגש לוי אשכול לשדר נאום לאומה, אחרי ישיבת הממשלה, בה הוחלט
שלא לפתוח בפעולה צבאית מיידית.
אשכול הוא נואם גרוע ביותר, אך יש בו מידה של עממיות וכנות, המחפה על כך
בנאום רגיל. באסיפת־עם ובכנסת רגיל אשכול לסטות מן הנושא, לתקן את עצמו, לגמגם
מבלי שזה יפריע לאיש.

אך באותו ערכ, אחרי ימים ארוכים של ציפיה מתוחה, חיבה הציבור
לדברים נוקבים, שייאמרו בקול כוטח.
אנשי קול ישראל ידעו זאת. חצי שעה לפני השידור הציעו לאשכול בעדינות להקליט את
דבריו מראש, כדי לאפשר עריכה מתאימה. אשכול לא שעה לעצתם.
עד הרגע האחרון הוכנסו בתמליל תיקונים, כנהוג בכל נאומי אשכול. כי אשכול מוקף
יועצים רבים, לא כולם כשרוניים, וכל אחד עומד על זכותו לתקן את נאומיו מראש.
אשכול לא הספיק לקרוא את הטיוטה הסופית כאשר ניגש לשדר את הנאום בשידור
חי — ישר אל העם.
הכל היה בסדר עד שהגיע למילים ״הסגת הצבאות״ .מישהו מן היועצים סבר כי המילה
״הסגת״ היא דו־משמעית, רשם מעליה את המילה ״הזזת״ .אך הוא שכח למחוק את
המילה הקודמת.

באשר הגיע לאשכול למקום זה בנאום, לא ידע אם להגיד ״הסגת״
או ״הזזת״ -התלחש עם חגי פינסקר, איש ,,קול ישראל״ -וכף
נוצר הרושם העגום של מנהיג האומה המגמגם כשעת משכר.
נוסף לכך תצלום של אשכול בעת סיור בדרום. התצלום הבליט היטב את גילו של
אשכול, את הופעתו הבלתי־צבאית, שנראתה היתולית־במקצת בנסיבות אלה,

אלה היו שגי הקשים ששברו את גב הגמל -קשים קטנים, אד
מכריעים.
בן־יום הגיעו רגשות הציבור לשיא. הדרישה להוצאת תיק־הבטחון מידי אשכול הפכה
כללית. כאילו מעצמו עלה השם דיין כמועמד יחיד — כי יגאל אלון וייגאל ידין כבר
נראו אז רחוקים מדי.

.ואש הממשלח חסר חנסחון״
*ש ל פני הגל הציבורי האמיתי נוצר הקצף — והוא היה מפוברק.
} יתכן שגם בלעדיו היו מתגלגלים הדברים כפי שהתגלגלו. אך אין זה בטוח.
יש בישראל כוחות ציבוריים חשובים שראו בצער את סילוק אנשי רפ״י ממפא״י. הם
ראו בחשש את גיבושו של שלטון ״שמאלי״ ,בו ממלאה אחדות־העבודה תפקיד חשוב.
מזה שנה, מאז התפטרותו של איסר הראל, נדונה במדינה בחדרי־חדרים שאלת ירושת־העצר.
מי יבוא במקומו של אשכול? שמותיהם של פינחס ספיר ואבא אבן ירדו מעצמם׳.

גולדה מאיר יכלה להיות רק פתרון־ביניים.

כך נשארו רק שני שמות אפשריים: יגאל אלון מבאן, משה דיין מכאן.
לא היתד, זאת רק שאלה אישית. היתה זאת גם שאלה של נטייה ימינה או שמאלה —
שלטון של מפא״י עם השמאל, או ריכוז חדש של הימין.
לפני כמה חודשים היה נראה כי המועמד בעל־הסיכויים הוא אלון. היה דרוש רק איחוד
מהיר של מפא״י ואחדות־העבודה, כדי להפכו ליורש־עצר רישמי. ואילו דיין, יחד עם
כל רפ״י, היה במידבר.
אמנם ניסה דיין, מזה זמן ניכר, להתקרב שוב אל מפא״י, אף במחיר נטישת רפ״י.
לא היה לו שום עניין במפלגה קטנה, שזכתה בבחירות ל־/0״ 8מן הקולות. הוא לא רצה
להיות בגין שני, שיבלה את מיטב שנות חייו כעסקן אופוזיציוני.
אך לא היה קיים אז סיכוי סביר להעלאתו המהירה של דיין לדרגת יורש־העצר, כדי
לקדם את פני אלון.

עד שבאו מאורעות השבועות האחרונים.
(המשך בעמוד ) 10

הצהרתו שר ח״ כ אוו׳ אבנו׳ בשס סיעת העולם חוה -כוח חזש
שנמסרה לדגל הקמת ממשלת האיחוד הלאומי ופתיחת הסיבוב השלישי

מבי עי א מון
,,אנ ו
באח דו ת מד ינת יו 11ד אד•״
נמצאים אנחנו בתוך מיבחן המלחמה, אין איש בבית הזה יודע אילו מאמצים, אילו
הכרעות, עוד ייתבעו מאיתנו. אל ניתן להצלחות הנהדרות של צבאנו ומפקדיו לבלבל
את חושינו.

כמיכחן־דמים זה, רוצה העם באיחוד ובליכוד. רוצה העם כהנהגה
מאוחדת, תקיפה אף נכונה, שתעשה את אשר יש לעשות.
עתה צורפו לממשלה כוחות נוספים ואישים נוספים. כולכם יודעים שלחמתי בהם ובדרכם,
אולי יותר מכל אדם אחר בבית הזה. השקפתם זרה לרוחי, כשם שהשקפתי זרה לרוחם.

עתה עלי להחליט

האם להצביע כעד ממשלה זו, או נגדה?

ארבעה־עשר אלף אזרחים שלחו אותי לבית הזה כדי לשאת בו את דבר השלום, את
חזון השתלבות ישראל במרחב.
אין הם יכולים לייעץ לי עתה מה לעשות. רובם לוחמים עתה בחולות הנגב, מול הרמה
הסורית, לאורך גבולנו המזרחי. הקשישים והנשים חושבים בחרדה על בניהם, ומתפללים —
כן, מתפללים! — לשלום היקר להם מכל.

חייב אני להחליט בשמם.

לא על ביוון הסירה מחר מדובר עכשיו -אלא על הישארותה על
פני המים.
במשך תשע־עשרה שנים אמרנו: בעיית ישראל־ערב היא בעייח־הקיום של מדינתנו. אם
נברח ממנה, תרדוף היא אחרינו. היא לא תיעלם מעצמה. האיבה הערבית הגוברת סביבנו,
לא מעצמה היא תדעך. אמרנו: הערבים לא ״יתפבחו״ סתם ככה, והשלום לא ייפול
מן השמיים — אלא יש לפעול למענו, לעמול למענו, במעשים, ביוזמה, בתיכנון ובביצוע
נועז. אמרנו: יש לערוך את השלום, כשם שעורכים מלחמה, לא בדיבורים ובהכרזות, אלא
במעשים ובקרבנות.
בשמחת הנצחון של תש״ח, בתרועת־ההצלחה של סיני, היה קולנו כקול קורא במידבר.
מעגל־הקסמים של מלחמת ישראל־ערב לא נשבר. ההתנגשות הטראגית בין שתי התנועות
ההיסטוריות הגדולות — תנועת־התחייה העיברית ־התנועה הלאומית הערבית — לא
נסתיימה. עתה אנו עומדים במיבחן־דמים חדש.

שלום בין אמיצי-לב
במיבחן זה יעמדו לוחמי־השלום, כשם שעמדו בכל מיבחן. הם לא
יהססו ולא יירתעו. במו תמיד, הם ילבו בראש.

כולנו בסירה אחת
אך האם יכול להיות ספק מה תהיה ההחלטה? האם למישהו מאוהדינו בארץ, למישהו
מידידינו הפזורים בעולם, למישהו אף מעמיתינו אשר מעבר לגבול השותת דם —
יכול להיות לו ספק מה תהיה ההחלטה?

כולנו יושבים כסירה אחת. מסביבנו הומה סערה, המאיימת לנתץ
את סירתנו ולהשליך־ את כולנו אל המצולות.
לא עת לחשבונות היא זאת. לא עת לשאול: איך הגיעה הסירה עד הלום, אילו מעשים
ואילו מחדלים, מנעו ממנה להגיע אל המים הרגועים של נמל־מיבטחים במשך תשע־עשרה
שנים ארוכות.

כי השלום שאליו אנחנו נושאים את עינינו — השלום אשר לו הקדשנו את כל
חיינו — אינו שלום של פחדנים, לא שלום של כניעה ותחנונים, לא השלום המדומה של מינכן.

השלום שאנחנו רוצים בו -השלום שאנחנו נשיג אותו, כרך אני
מאמין באמונה שלמה גם בשעה קודרת זו -הוא שלום כין אמיצי־הלב,
שותפות של כני־חורין, שילוב כל הטוב והמתקדם כמרחב זה,
לטובת ערב, לטובת ישראל, לטובת המרחב בולו.
שלום״ כזה לא יקום, אם יאמין מישהו שאפשר להכניע אותנו בשדר,־הקרב.

המגן הנחוש של צה״ל, החרב החדה של התגוננותנו, דרושים להשגת

״לוחמי השלום לא יהססו ולא ״ותעו 1 .מנ תמיד, הס; ילבו ך1ילחמו בואש...
י * 6י

ו ו -יי

-וי י

״נצביע בעד ממשלה 11 נוי להפגין את הצורך העליון באחדות לאומית...
השלום לא פחות מן התכונה, המעוף, ההעזה המהפכנית של מאמץ־
השלום מחר.
לכן, אחרי שמנהיגים קצרי־ראות בעולם הערבי כפו עלינו מלחמה, יילחמו אנשי־השלום,
כשם שלחמו בנגבה, בנבי־יושע ובשער־הגיא. הם יילחמו בדרום, הם יילחמו במיזרח, הם
יילחמו בצפון, בלי שינאה, בלי צהלה, מתוך אהבה והתמסרות אין־קץ.

ממשלת-חירום — לא ממשלת פתרון!
הם יילחמו בלב בוטח ובמצפון שקט, כי מלחמה זו היא מלחמת התגוננות טהורה. לא
ישראל שלחה חבלנים לארץ שכנה, לזרוע בהלה וחורבן. לא ישראל ריכזה את צבאה מול
מצריים, באיום גלוי ומוצהר לעשות בה שמות. לא ישראל הטילה מצור בפתח נמל
אלכסנדריה. והרי אלה שלושת הגורמים הישירים למלחמה זו.

לוחמי־השלום יילחמו, ביידעם כי המלחמה לא תפתור שום בעייה, כי
כמחיר היקר שנשלם לא נקנה אלא את סילוק האיום המיידי. לוחמי
השלום יודעים שאחרי שנעכור את המיכחן -למחרת היום יהיה מוטל
עלינו להעלות את המדינה על דיר חדשה, להוציאה מן המבוי הסתום
של תשע-עשרה שנים, בדי שמלחמה זו תהיה האחרונה.
הממשלה המתייצבת היום לפנינו לא נועדה לכך. אנחנו יודעים זאת.

זוהי ממשלת־חירום, לא ממשלת־פתרון. היא מאחדת כתובה את בל
הבוהות האחראים במישרין או בעקיפין לדיר כה הלכה המדינה מאז
יומה הראשון ועד היום, ואין בה בוהות הרשים.

נצביע בעד האיחוד
בכל זאת, כבוד היושב־ראש, אנחנו נצביע בעדה .
נצביע בעדה, כדי להפגין את חומרת הסכנה הצפוייה עתה למדינתנו, את הצורך
העליון באחדות לאומית.
נצביע בעדה, כדי שלא תהיה אשליה בלב איש — במרחב ובעולם — כי אכן נתייצב
מאוחדים מול כל מיבחן.
היינו ונישאר באופוזיציה לתפיסה שהובילה עד הלום — אך ניתן יד, ללא פיקפוק וללא
הסתייגות לכל מעשה הדרוש להגנה על המדינה בשעת־חירום זו.

הגנה כלפי חוץ -דמוקרטיה בפנים
נצביע כעדה מתוך משאלה בי יקרה אשר יקרה -גם כשעת
המאבק, וגם למחרת המאבק -נציג לעיני המוני ערב וכאוזניהם את
נכונותנו לבירור שאלות־היסוד של ׳קיומנו המשותף כמרחב. תוך
כבוד הדדי וללא איום הדדי, בדי להגיע לפתרון שיסיים את ההתנגשות
ההיסטורית בין העמים השמיים הגדולים, שהם קטנים וחלשים בעודם
לוחמים זה בזה, אך יבלו להיות אדירים ומפוארים אילו שילבו יד כיד.
איננו מצביעים בעד צירוף שר זה או אחר, או צירוף מפלגה זו או אחרת. איננו מצביעים
בעד מנהיג על סוס לבן. אנו מצביעים בעד הרחבת הממשלה הנבחרת, והפיכתה לממשלת־הגנה
בשעת־חירום. להגנה על המדינה כלפי חוץ, תוך שמירה על הדמוקרטיה הפנימית.
בהצבעתנו זו, איננו מביעים אמון באיש מסויים ובהרכב מסויים. אנו מביעים אמון
באחדות המדינה בשעת צרה. אנו מאמינים במדינת ישראל, בעם, בצבא־ההגנה ובעצמנו.
עם אחד היינו — עם אחד נהיה! נהיה־נא בלתי־נרתעים בקרב, נבונים ונדיבים בנצחון.
כי ביום הנצחון לא יהיה לנו אוייב מסוכן יותר מאשר השיכרון — העלול להביא׳
להחמצת הזדמנות נוספת להבטחת השלום ולפתיחת סיבוב חדש במעגל־קסמים.

״לפעול שמלחמה 11 תהיח האחווש,...

דניאל
ליוצקי ! 13

תבלל

תמחו־ 1
נו ל ד. בתל־אביב, לסגן (מילואים)
אבינועם דהאן ,28 ,ולאשתו גאולה
בן, טיראן, שקיבל שם זה מתוך הנחת
אביו ש״אם למדינה יהיה טיראן אחד —
יהיה קל יותר להחזיר את טיראן שאיבדנו״.
^ נולד. בקריית־שמונה, לרחל אל*
מליח, ילדה השמיני, בן, ששקל בעת
לידתו 6800 גרם, המקרה הראשון בתולדות
הרפואה בו נולד ילד כה כבד בלידה רגילה,
ללא ניתוח קיסרי.
נחוג. יום הולדתה ה־ 43 של אורנה
פורת, שחקנית הקאמרי ילידת גרמניה.
נחוג. יום הולדתו ה־ 47 של יוסף
ידין, שחקן הקא־מרי,
יליד ירושלים,
ואחד משלושת בניו
של הארכיאולוג אליעזר
ליפא סוקניק
(המגילות

הגנוזות).

בכור הבנים הוא
ייגאל ידין, מי שהיה
הרמטכ״ל השני
של צה״ל וצעיר הבנים
היה מתתיהו
סוקניק, טייס חיל־האוויר,
שנפל בקיץ
,1948 עת צלל על
אוניה מצרית, שניסתה
להרעיש את תל־אביב.
^ג נחוג. יום הולדתו ה־ 61 של אהרון
נים, פקיד בכיר של משרד־הבטחון, שחתם
בתואר פוקד, משך 15 השנים האחרונות, על
כל צורי ההתיצבות לשירות סדיר בצה״ל,
עד שסמכויותיו הועברו בריארגון האחרון
לצה״ל עצמו. ניב הוא מפקד הגנה ותיק
(בין השאר: מפקד חניתה) שהיה בשנות המנדאט
האחרונות קצין־הקישור בין ההגנה
לשלטונות הבריטיים.
).ג נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של משה
מוקדי, לפי מקצועו מורה למוסיקה ולציור,
הידוע יותר כצייר, מנהל מכון לציור
ופיסול, וצייר תפאורות תיאטרונים, שכמה
מתערוכותיו המוצלחות ביותר נערכו לפני
מלחמת־העולם השניה במצרים.
נחוג. יום הולדתו ה־ 75 של המרשל
טיט! /נשיא יוגוסלביה, שנולד כיוסיפ
ברוז, ועלה לשלטון אחר הנהגת הפרטיזנים
במלחמתם בכובש הנאצי.
נפצע. בוויאט-נאם, בראשו וברגליו,
סרן סמואל בירד ,27 ,האיש שהיה אחראי
משך 64 שעות רצופות, בהן לא עצם
עין, על חוליית שומרי ארונו של ג׳ון
קנדי, בטרם הובא לקבורה.
* נפטר. בגיל ,69 צבי פרידלנד,
מראשוני הבימה, שחקן (תפקיד ראשון: הגבאי
בהדיבוק); במאי ( 50 מחזות)! מחנך
דור שחקנים (כמנהל בית־הספר הדרמטי שליד
הבימה) ,שהיה נשוי לשחקנית חנה
הנדלר, ושהשאיר אחריו בת יחידה, השחקנית
דליה פרידלנד, הנשואה למישה אשרוב.
* נפטר. בגיל ,81 יעקב זרוככל,
צייר־שלטים וחורט
מצבות־קברים בצעירותו,
שנודע יותר
מאוחר כאיש ההגנה
היהודית העצמית ברוסיה
של ראשית
המאה. נואם ועיתונאי
(במיוחד באידיש)
,שליח ההסתדרות
ועסקן פוע־לי־ציון
שמאל (אח־דות־העבודה)
,שהתפרסם
גם בזקנו העבות,
וגם בנטייתו
לד,פצע לעתים מזומנות
(פעם בעת העברת נשק מגן! פעם
אחרת בעת ניהול הפגנה אנטי־בריטית).

* ח ועניו•

פרס

רוט שילד

1966

( 10,000ל״י) לחקלאות לפרופסור האוניברסיטה
העברית (לתזונת בעלי־חיים) א ה ״
רון כונדי ,61 ,שאחד ממחקריו החשובים
הוא עד איזו מידה מותר לרסם צמחי־מזון.

ענ ק.

פרס

רוט שילד

לביולוגי ה

לפרופסור מכון וייצמן (לביולוגיה נסיונית)
יצחק ברנבלום ,63 ,חוקר־סרטן אוכס־פורדי
בעל שם־עולם, שעלה ארצה עם קום
המדינה ושאחד מעיסוקיו הציבוריים הוא
תפקיד יו״ר האגודה למלחמה בסרטן.

* הוענק.

£5ז ז 6 211£ 0 1 0 א2 0 * 1

פרס רוטשילד למדעי־הרוח,

לפרופסור האוניברסיטה העברית (להיסטוריה
ולפילוסופיה של המדעים) שמואל סט־בורסקי
,67 ,פיסיקאי המזכיר בהופעתו
את יול ברינר, ושרוב המדענים בארץ הם
תלמידיו.
ה עול ם הז ה 1553

ך* יום ה־ 14 במאי פקד נשיא מצריים על צבאו
^ להתמקם בחצי־האי סיני.

באותו רגע חל מיפנה מכריע בחיינו.
כחיי המדינה ובחיי כל אחד מאזרחיה.
אל ישלה איש את עצמו איש כי מה שאירע הוא הפרעה
זמנית או תקלה חולפת. שאחרי סיום הסיבוב הנוכחי, יחזור
הכל לקדמותו.
מה שאירע הוא אחת מאותן המהפכות, המשנות לחלוטין
את נוף החיים. הדבר מחייב לבדוק מחדש את כל ההנחות,
את כל המוסכמות, את כל הדיעות, הקיימות בלב כל
אחד מאיתנו.

אין דבר קשה מזה. אך אוי לארס, ואוי לעב,
הדבק כשעה מהפכנית כהנחות שנולדו כמציאות
-שחלפה -תחת להתאים את עצמו
במהירות לאתגרי המציאות המשתנה.

מצידה, אפילו הסתדרו כל שאר הבעיות — עצם קיום
הסכנה הזאת היה מחייב את ישראל להחזיק חלק גדול מן
הפוטנציאל הצבאי שלה על הגבול הדרומי, במצב של
גיוס־קבע.
זה היה מטיל על ישראל מעמסה עצומה. אמנם, היא
יכולה לעמוד במעמסה כזאת, בתנאים מסויימים, יותר
משבוע ויותר מחודש, אפילו במשך חודשים ארוכים.

אי־אפשר דחיות חיים רגילים בטדינה כאשר
חמש או שש דיביזיות חמושות מאיימות לערוך
עליה התקפת־פתע בכל שעת־כושר.

* 4סכנה היטניה היתד, פחות נראית לעין, אך יתכן
( | שהיא חמורה עוד יותר.

היא נושאת את השם העיברי ״אמינות״ -
שהוא תירגום המונח האנגלי ¥ז 18181ס .€83

* ^ די נ ת ־ישראל הגיבה על המציאות החדשה באי־
0טיות נוראה. יתכן שאבדו ימים יקרים מפז, יקרים מדם,
עד שהממשלה — והמדינה כולה — תפסה את אשר אירע.

כרגע זה מרחף סימן־שאלה על האמינות
של כוח-ההרתעה שלנו. לא כעיני עצמנו, אלא
בעיני העולם הערכי כולו.
האמינות של בוח־ההרתעה היא, ביום, ה
בעייה העיקרית -הן לגבי בטחון המדינה, הן
לגבי בל יוזמת-שלום בעתיד.

ההנחה הכללית היתד, כי נשיא מצריים עסוק כל־כולו
בתימן, כי לא יוכל לצאת משם, וכי בבית לא נותר לו
כוח צבאי מיבצעי.
על סמך הנחה זו ביססה הממשלה את מעשיה בחודשים
האחרונים — ובין השאר את רדיפח־המיגיס מעל לדמשק
והשמעת האיום שנפעל נגד סוריה אם לא יופסקו פעולות

ך 1סכנה השלישית

היתד, המפורסמת ביותר, אם כי

1 1היא החשובה פחות.

זוהי סכנת המצור כמיצר-טיראן.
מבחינה כלכלית, זהו גורם מבוטל. כל הנזק הכספי הכרוך
במצור מגיע בשנה להפסדי ד,אוניה שלום או למחיר כמה
ימי גיוס.
אך הבעייה העיקרית אינה כלכלית. היא נפשית־מדינית.
היא קשורה בסכנה השניה — ירידת האמינות.

אל־פתח.

עתה כדור, כמובן, כי הנחה זו היתה
מופרכת.

נשיא מצריים היה מסוגל לצאת מתימן. שוב אין עוד
ספק כי אכן רצה לצאת מתימן, וכי השתמש במשבר הנוכחי
כדי לבצע נסיגה זו בכבוד, עם תוספת יוקרה — תחת
להסתלק משם בבושת־פנים כמנוצח.
ברור גם כי מחוץ לצבא שהיה מרותק בתימן, היה
למצריים הכוח הדרוש כדי לאיים על ישראל.

קיום המצור הוא נצחון פסיכולוגי עצום לנשיא
מצריים. העובדה שהוא הושג מבלי לירות
אף כדור אחד, מעלה את יוקרתו לשחקים.

44 ירוף כל שלוש הסכנות האלה — המשך האיום הצבאי

עוד יבוא היום כו תישאל השארה: מי כהנהגת
ישראל אחראי לכישלון עצום זו בהערכת
היכולת של עבד-אל-נאצר?

^ הישיר על ישראל, הטלת הספק באמינות כוח־ההרתעה,
והמשך המצור בטיראן — יצר את הבסיס לאיום הרביעי.

זהו האיום של השתלטות נאצרית על בל
ארצות המרחב.

מי טעה טעות כה גסה בהערכת הנתונים המדיניים־
צבאיים? מי גרם, איפוא, לשרשרת של מעשים מוטעים
ומחדלים מסוכנים, לאובדן ימים יקרים?
אי־אפשר לבוא בטענה כזאת אל ראשי־מפלגות, אל פרשנים,
אל הוגי־דיעות, אשר לרשותם לא עמדה האינפורמציה
המוסמכת העומדת לרשות ממשלה. האשמה רובצת על מי
שמוסמך לקבל אינפורמציה, ולהעריך אותה בדרג ממשלתי.
אולם שאלת האשמה היא כיום תיאורטית. אפשר לדחות
אותה למועד אחר. אך אי־אפשר לדחות את גיבושה של
הערכה חדשה, המותאמת למציאות שנוצרה.

מעולם לא דגלתי בדיעה כי איחוד המרחב הוא בהכרח
רע לישראל. יכול להיות איחוד חיובי, הפוטר את מדינות־ערב
מן התחרות ביניהן בזירת השינאה לישראל.

אך האיחוד הצפוי עתה, אם יימיטך המצב
הנוכחי, הוא איחוד שונה לגמרי: איחוד המושג
כסיסמת המלחמה בישראל, תוך רושם של
עליונות צבאית מצרית.

הערכה זו מוכרחה לשים את הדגש על
שלושה שינויים מכריעים שחלו מאז ה־14
במאי, על שלוש סכנות חמורות •טאיימו עלינו
ערב פרוץ המלחמה.

ך* סכנה הראיטונה היתד, מוחשית וברורה: עצם קיומו
( ) של מערך מצרי אדיר מול גבולנו הדרומי.

אי־מלחמה בין מדינות עוינות מבוססת תמיד על כוח־ההרתעה
ההדדי. מזה 18 שנה, מאז תום מלחמת תש״ח,
מבוסס השלום־היחסי במרחב על כוח־ההרתעה של צה״ל.
כוח־הרתעה אינו מורכב רק מלועי־תותחים ומכמויות־שריון.
הוא מבוסס, מעל לכל, על ה״אמינות״ של כוח זה.
כלומר: על אמונתו של האוייב הפוטנציאלי בכוחו של
הצבא, ביעילותו ובנכונות להפעילו בשעת־הצורך.

מול מערך זה, אין הגבול הישראלי יכול להישאר חשוף.
אפילו ויתרה ישראל על כל רעיון של פעולה צבאית

אוייב פוטנציאלי החדל להאמין בבוח־ההר־תעה
של צה״ל, חדל מלהיות נרתע.

מערך זה נמצא על אדמה מצרית. הוא מורכב
מצבא סדיר. החזקתו שם אינה מטילה על
מצריים מעמסה חדשה -לא כלכלית, לא
מדינית ולא נפשית.

כי בהעדר הרתעה, יהיה הכל מותר.
ההתחרות בין המישטרים הערביים השונים תביא בהכרח
להפעלת כל השיטות האפשריות להתנכלות בישראל. מלחמת־הטרור
עלולה להיפתח לאורך כל הגבולות. מי הירדן יוטו.
וזאת תהיה רק ההתחלה. קיומנו ייחתך אט־אט, כמו פרוסות
של נקניק.

חוסר־הכשרון הפנטסטי של ממשלת ישראל בשטח התעמולה,
אי־קיום כל לוחמה פסיכולוגית באויבינו על גלי
האתר — מחמירים סכנה זו שבעתיים.

כי תימרון זה של עבד־אל־נאצר -איש לא
ציפה לו. לא חכרי הממשלה מאתמול, ולא
אותם שהצטרפו לממשלה השבוע. לא הקואליציה
הקודמת, ולא האופוזיציה הקודמת.

בעשור האחרון הכריזה מדינת־ישראל, בלשון חד־משמעית,
כי תפעיל את צה״ל בשעת־הצורך כדי למנוע מצור על
אילת. כל אדם במרחב שמע זאת.
הנה סגר עבד־אל־נאצר את המיצר ואמר לנו :״אני מעז.
אני מוכן להתקפת צה״ל. נראה אם תעזו לממש את איומכם!״
אם חלילה יתקבל הרושם, בתום המשבר הנוכחי, כי
ישראל חששה מלהפעיל את צד,״ל, בניגוד לאיומיה, מפני
כוח עדיף — כי אז יתרחש עלינו אסון שאת תוצאותיו
מי ישותו.

איחוד כזה הוא סכנה למדינה. הצבת אוגדות־שריון מצריות
או עיראקיות מול נתניה, ואיחוד הצבאות לאורך גבולות
ישראל, לא להלכה כי אם למעשה — אין סכנה גרועה
מזו.
סכנה זו כבר החלה להתממש. ההסכם המצרי־ירדני הוא
צעד ראשון, קטן אך סמלי. אם יימשך המצב, יהיו
מאורעות הרבה יותר חשובים בשטח זה — בירדן, בלבנון,
בעיראק, בסוריה, בסעודיה.

כל זה היה יכול לקרות מכלי שאף חייל מצרי
אחד יפתח באש לעבר עמדות צה״ל. עמדת
ישראל יבלה להתערער באופן מכריע אף ללא
התקפה של ממש
לכן לא היה מנוס ממלחמה זו. היא לא תפתור
שום בעיה לאורך ימים -אך היא צריבה
לסלק את האיום המיידי.

במדינה
עניין של
מור אל

העם

מן הרגע שבו החל הסיבוב השלישי, היתד,
העובדה הבולטת ביותר: המוראל.
במשך יום שלם שמעה הא וכל וסיר, רק ב־שורות־איוב
על הפצצות. היא לא ידעה דבר
על ההישגים המפתיעים שהושגו בינתיים באוויר
ועל הקרקע. אך מצב־הרוח בין ה־אזעקות
ובזמן האזעקות היה איתן.
הדבר הבולט עוד יותר ביחידות הקרביות,
שנעו אל הקרב בצירים שונים. הן לא היו
אחוזות היסטריה מלחמתית, גם לא צהלת־קרב.
אך הן שפעו בטחון עצמי שקט, שעות
רבות לפני שהחלו מגיעות הידיעות הראשונות
על הנצחונות. במקום שנפגש טאנק ב־זחל״ם,
ג׳יפ במכונית פרטית, הורמו שתי
אצבעות בסמל ¥שהפך באופן ספונטאני
לסמל המיבצע.
לא היה זה צבא של נערים, שפעל השבוע.
היה זה צבא של מילואים, מבוגר למדי, בו
בלטו בני השלושים. קשה לתאר צבא טוב
יותר.
אחרי שבועיים של ציפיה והמתנה, נתקבלה
ההתפתחות באנחה של הקלה. מ־ביתן
שהכל הבינו כי המלחמה דיא בלתי־נמנעת,
היתד, התגובה האינסטינקטיבית :״אם
אין ברירה, טוב שזה מתחיל סוף־סזף!״
סכין בגב

יחסי ח 1ץ

שום דבר לא הרגיז השבוע את אזרחי
ישראל וחייליה כמו עמדת צרפת. היתד, זאת
עמדה ניטראליות עויינת.
קשה היה לשכוח כי ישראל הביאה על
עצמה שינאה ערבית מוגברת בגלל מיבצע־סיני,
שתוכנן ביוזמה צרפתית, לשם שרות
אינטרסים צרפתיים באלג׳יריה. עתה פוזלת
צרפת לעבר הערבים — ומניחה לישראל לאכול
את פירות־ד,באושים של קנונייתה.
מכאיב מכל היה הרמז הגלוי שפורסם ב־עתוני
צרפת, כאילו מסוגלת צרפת לשתק
את המכונה הצבאית הישראית על־ידי מניעת
חלפים למטוסים ולטאנקים שרכשה ישראל
בצרפת — תמורת דולארים טובים.
דר,־גול היה מוכן לפגוע בישראל — כדי
לפגוע באינטרסים של ארצות־הברית, אויבתו
המושבעת. ובאותה שעה התייצבו לצד ישראל
דווקא חוגי השמאל המתקדם, שגינו את
מיבצע־סיני, ושהתרחקו מישראל בגללו.
שפת מורס, בצורר, מתונה יותר חזרה
אותה תופעה בארצות־הברית. לצד ישראל
התייצבו דווקא כל החוגים הלוחמים למען
השלום בוויאט־נאם, ובראשם הסנטור ויין
מורס. הם האשימו את הנשיא ג׳ונסון בכך
שאינו מגיש לישראל עזרה מספקת.
ואילו בראש מערכת־הבטחון בישראל עומד
עתה האיש שהזדהה יותר מכל ישראלי
אחר עם המלחמה האמריקאית בוויאט־נאם
— והקשור בצרפת עם אותם החוגים הנועצים
עתה סכין בגב ישראל.

ישיבה

הכנס ת

פגזים הכנסת המתינה לראש־ד,ממשלה, כדי שיציג
לפניה את ממשלתו המורחבת. אבל
ראש־הממשלה התמהמה.
מדי פעם בפעם התפוצצו בקירבת־מקום
פגזים ירדניים. חברי־הכנסת היו משוכנעים
כי הירדנים מתכוונים לפגוע בכנסת, ומחטיאים.
במיקלט
קטן במרתף התכנסה ועדת״
הכספים לישיבה סודית, כדי להכין לקריאה
אחרונה שלוש הצעות־חוק, שנועדו לממן
את המלחמה, שהחלה כמה שעות לפני כן.
כמה חברי־כנסת, וביניהם איש־מפא״י ישראל
קרגמן ואיש־המפד״ל מיכאל חזני, רצו
להעלות את מם־ר,הכנסה אף מעבר למה
שנדרש על־ידי הממשלה, אך נתקלו בהתנגדות
יוחנן באדר מחרות וחברים אחרים.
במיקלט הגדול, בקומה שמעל למרתף,
התכנסו שאר חברי־הכנסת, השרים ועובדי־הבית.
בפינה אחת התפללו המאמינים, ובראשם
יצחק רפאל, שנראה כבובה, כשראשו
כמעט הולם בעמוד. בפינה אחרת עמדו
ח״כים חילוניים יותר, החליפו ביניהם את

הידיעות הסודיות האחרונות. תוך כדי כך
הפך מצב־הרוח החמור, ליותר מרומם, כאשר
נתגבשה בהדרגה תמונה של נצחון מפתיע.
כמה ח׳ כים יצאו מד,בנין, השקיפו בהתקפה
הישראלית שהתפתחה על רכס הגבעות
ממול. פגזים האירו את הרכס, מנועי מטוסים
טירטרו ממעל. לשווא ניסו הפקחים
להכניס את הח״כים הסוררים למיקלט.
רק היו״ר, קדיש לוז, ידע כי דיין לא
רצה כלל לבוא. דיין טילפן קודם לכן ללוז,
שאל אם נוכחותו חיונית. לוז, שלא רצה
להפריע למהלך הקרבות, השיב כי הוא מניח
זאת לשיקול דעתו של דיין עצמו. את
הצהרת־האמונים, עליה חותם כל שר עם
התמנותו, אפשר לדחות לזמן־מה.
בכל זאת בא דיין. אך אחרי המתנה של
למעלה משער, לבואו של ראש־הממשלה,
שאיחר, פגה סבלנותו. הוא נטש את הבניין.
מחרות עד הפוח החדש. אחריו
בא בן־גוריון. הוא נתקבל במחיאות־כפיים
במיקלט, עורר את סקרנות העתונאים. אך
היה ברור כי אינו שותף לנעשה. הוא לא
היה ראש־הממשלה ביום גדול זה — והוא
לא נראה מאושר נוכח מצב זה.
עוד פחות מאושר נראה שמעון פרס,
שגם הוא הפך לצופה מן הצד במערכה.
לבסוף, באיחור רב מאד, הופיע אשכול.
לימינו: יגאל אלון, במדי חאקי, בהבעת
פנים של שביעות־רצון. משמאלו: ישראל
גלילי, שופע שביעות־רצון אף הוא. אשכול
נתקבל כמנצח, במחיאות־כפיים סוערות.
האזעקה עדיין נמשכה. כל כמה דקות
נפל פגז בקירבת מקום. אחד כמעט פוצץ
את החלונות. אך קדיש לוז החליט כי אין
לדחות עוד את הישיבה. הח״כים עלו לאולם
המליאה, שאליו הגיעו הדי־ההתפוצ־צויות
בקול עמום.
סגנון דבריו של אשכול היה שונה מאד
מן הנאום האומלל ברדיו, לפני שמונה
ימים. בקול בוטח רמז על חלקו של!
בהצלחה (ראה כתבה).
אחרי הודעה זו היתר, צריכה להימסר
שורה של הצהרות סיעתיות — חמש דקות
לכל סיעה. אך נשיאות הכנסת החליטה,
ברגע האחרון ממש, למנוע זאת. הסיעות
הגדולות לא היו מעוניינות בוויכוח. נערכה
הצבעה ללא דיון — כשכל הבית, מחרות
ועד סיעת הכוח החדש, מצביעים בעד
הממשלה המורחבת* ,ואילו נגדה מצביעים
רק שתי הסיעות הקומוניסטיות.
״״בוגד! לך לקאהיה״ מי שהיה
מעוניין לדעת את עמדת הסיעות, יכול
היה לשמוע אותה קודם לכן, בוויכוח על
הצעות־החוק למימון המלחמה.
כל הנאומים היו שיגרתיים, הצדיקו את
הפעולה הישראלית, קראו להתגייסות והערי־מו
שבחים על צה״ל. גם בנימה לא היה
כמעט כל הבול.
יצא מן הכלל מאיר וילנר. דבריו היו
צפויים: הוא האשים את ישראל בפתיחת
המלחמה, בשרות האימפריאליזם, הציע לה
לסמוך על ברית־ד,מועצות. גם התגובה
היתד, צפייה: הח״כים היותר נרגשים שיסעו
את דבריו בקריאות נרגזות :״בוגד!״ ״לך
לקאהיר!״ ״התבייש לך!״
ח״כים אחרים ניסו להשתיק את המפריעים
.״אתם עושים מה שהוא רוצה!״ קרא
אליעזר שוסטק. קדיש לוז הלם בפטישו
וגער במפריעים :״איך אתם מפריעים למהלך
הישיבה ביום כזה? אתם לא מבינים זאת?״
אחרי וילנר, בא תורו של אבנרי. הוא
פתח בקול נמוך :״כבוד היושב־ראש, כנסת
נכבדה. בהצדעה לחיילי צר,״ל, באמונה שלמה
שזוהי מלחמת־התגוננות, אני מצביע
בעד חוקים אלה.״ הח״כים חיכו לנאום —
אך הנואם שתק, פנה אחורה וירד מן
הבמה. כמה ח״כים מיהרו לעברו, לחצו את
ידו. יוחנן באדר התרומם ונשק לו על
מצחו.
בינתיים עלה על הדוכן שמואל מיקונים,
ומסר הצהרה מחוכמת. הוא תמך בחוקי־המימון,
אך התנגד להרחבת הממשלה.
מכיוון שנשיא מצריים מצהיר על כוונתו
ולהשמיד את ישראל, ואילו ישראל מצהירה
על רצונה בשלום, יש לתמוך בישראל.
בכך סתר מיקוניס את קו מוסקבה, אך
נשאר קרוב לקו החוגים הקומוניסטים במערב.
אם יביא הדבר לניתוקו מברית־המועצות,
העלולה להכיר להבא ברק״ח
בלבד, הרי יוכל להתנחם בכך שהוא התקרב
עתה מאד למפ״ם, עד כדי אפשרות של
הופעה משותפת בבחירות הבאות. יו*,כן
שזו היתד, הכוונה, שנתגבשה בדיונים הממושכים
בצמרת מק״י.
* הצהרתו של ח״כ אורי אבנרי נמסרה
בנתב לטתונאים (ראה עמודים7 6

הונו נמעט רא ׳*אומן -אך זה
קוה 01 -ווו גס ב־ 36 שעות

ך* מיבצע היה צפוי. הוא היה בלתי!
| נמנע, אחרי שמצריים סיכנה את עצם
קיומה של ישראל (ראה הנדון).
אך הניצחון המהיר והמזהיר של צר,״ל
הפתיע את הארץ והעולם.
36 שעות אחרי התחלת המיבצע, עדיין
היה קשה לתפוס את עוצמתו — ולהבין את
ההתמוטטות של שלוש צבאות ערב בעת
ובעונה אחת.

האפתעה היא המפתיעה
מי בצעזה אירעו כמה ניסים. לכל
^ 2אחד מהם היה הסבר — ובכל זאת היה
קשה להאמין בהם.
הנס הראשון היד, גורם האפתעה. קשה

שלת ישראל מחכה לתוצאות המהלכים ה־דיפומטיים.

תנועות אוניות־ד,מלחמה האמריקאיות
וד,בריטיות, שיצרו את הרושם כאילו מחכים
לפעולת המעצמות הגדולות.
• שיחרור חלקי של אנשי המילואים,
שהחלו באים הביתה, שהורגש בנוף הארץ.
במלחמה מעין זו, קשה להגזים בערכו של
יתרון האפתעה הטאקטית. הוא איפשר ל־חיל־ר,אוויר
הישראלי להשמיד במכה אחת
חלק ניכר ממטוסי האוייב על הקרקע וגם
את שדות־ר,תעופה של מצריים, ירדן, סוריה
ועיראק.
מכה זו הבטיחה לצד,״ל את השליטד, ב־אויר
— שהיא גורם מכריע במלחמה מעין זו.

בכפד־סבא
היה להאמין בי אחרי שבועיים של ציפיד,
בלתי־פוסקת, כאשר ידיעות במעט־ודאיות
על המלחמה המתקרבת ריחפו באוויר ללא
הרף,׳ כאשר עבד־אל־נאצר וידידיו עצמם
הכריזו על בוא המלחמה והתחילו לנוע לעבר
גבולות ישראל — הופתעו הערבים כאשר
המיבצע הישראלי החל מתגלגל.
מה גרם לכך?
• :הרושם הכללי שנתעורר, כאילו ממ
מבחינה
פוליטית לא היה חשוב איך התחילה
המלחמה — כי הכל הבינו כי ישראל פועלת
מתוך התגוננות.

בלון שהתפוצץ
^ פילו אחרי יתרון זה, קשה היה ל־
\ ) האמין בנם השני — חולשת הפעולה
הצבאית הערבית.

ההתגוננות המצרית היתד, חלשה לאין
שיעור מכפי שאפשר היה לצפות. היא הוכיחה
כי הצבא המצרי לא השתפר מאז מי־בצע־סיני.
נראה
עתה כי עבד־אל־נאצר נכנס להרפתקה
שלו כשחקן־פוקר ממש, מתוך
אמונה בכוח של בלוף. עמדתו החלה מזכירה
את ימי מוסוליני, כאשר הטיל השליט
האיטלקי את חיתתו על כל אירופה — עד
שנסתבר במיבחן־הקרב כי נשקו עלוב וצבאו
עלוב עוד יותר.
גם האחדות הערבית, שחושלה במלים כה
יפות בשבוע האחרון, לא עמדה בשום מי־בחן.
ירדן פתחה באש, יאך המלך הקטן לא
חלם להזיז את צבאו הסדיר, שעליו בנוי כל
שלטונו. בהפציצו את שטח ישראל, רק
הבטיח תגובה נמרצת של צה״ל, שסיכנה

את קיום ממלכתו.
הסורים היו זהירים עוד יותר. התנהגותם
היתד, מחפירה — מבחינה ערבית. כי הסורים
הם שהציתו את הלהבה, משכו את
עבד־אל־נאצר אל ההרפתקה. אך משפרצה
המלחמה, לא חלמו הסורים לסכן את עצמם.
הם הסתפקו במחווה — כמה הפצצות
עלובות.

החזית המכרעת: כדרום
ו* דכר החל מרגיז אפילו את המצרים.
( | הם פנו אל הסורים בלשון תקיפה ברדיו
— ובלשון עוד יותר תקיפה, ופחות אדיבה,
בקשר ישיר. כן פתחו הסורים בהתקפה
כלשהי על שאר־ד,יישוב ביום השלישי ־מבלי
להסתכן בהתקפה כללית.

הדבר שלא ייאמן קרה: צד,״ל התקדם
בשלוש חזיתות בעת ובעונה אחת, כשידו
על העליונה בכל אחת מהן.
כל חייל יודע היכן החזית המכרעת בכל
מלחמה: החזית של האוייב החזק ביותר.
במיקרה זה: החזית המצרית. ההישגים בלטרון
ובאזור ירושלים יכלו להיות בולטים
יותר — אך כל איש־מקצוע הבין כי
ההכרעה האמיתית תיפול בדרום, בקרב־הטאנקים
האדיר שהתפתח מדרום לקו אבו־עגילה,־אל־עריש.

חזית הצפון
^ סורים, שהשתתפותם במלחמה היתד,
ן | עד כה עלובה למדי, והצטמצמה בהפצצה
על־ידי מטוסים בודדים וכן כמה הפ
גזות
קלות, הפעילו לראשונה שריון והיל
רגלים.
הם חדרו לתוך שטח ישראל, ופתחו בהתקפה
על המושב שאר־ישוב. הם הסתייעו
בארטילריה. נסיון־ר,פלישה נהדף. כמו כן
היה נסיון פלישה ליד תל־דן.
פעולת־ד,סורים באה אחר הישגים של כוחות
צד,״ל בחזיתות השונות. בעוד שבדרום
כבשו כוחותינו את עזה, אום־אל־כתף, אבו־עגילה,
רפיח, חאן־יוניס וביר לאחסן.
בגבול הירדני כבשו כוחות־צה״ל, במשך
הלילה, את הכפרים בית־איכסה ונבי־סמואל
החולשים על דרך־המלך לירושלים. בגיזרה
הצפונית של הגבול הירדני הושלם כיבוש
העיר ג׳נין. ולטרון נכבשה גם כן.
נוכח הצלחות ישראליות אלו, ייתכן ש־
(המשך בעמוד ) 14

נצוע מהנצצת בית החרושת בכנו־סבא נוערים משינוים שויו׳ נגזים ירדניים |

—1 1.1

כמדינה

מלחמה פסיכולוגית ברדיו קאהיר הפכו

ד ר כי אדם
איז הו
גיבור?

גויססין־ג

כל יום שישי היה אליעזר שטרן (,)21
נפגש עם הוזבר׳ה למישחק קלפים, ותמיד
נהג לספר להם באותה הזדמנות, על רוב
נפלאותיו וגבורותיו, כאשר עוד היה סרן
בצנחנים.
לפני שבועיים, כשהופיע לפגישה, התפלאו
מאד חבריו על שאפילו לא קראו למילואים
את חברם האמיץ. אליעזר גימגם איזה מי
לות הסבר, אך לפגישה הבאה כבר הופיע
בבגדי צנחן, עם דרגות סרן על כתפיו.
הוא אף סיפר סיפורי אלף לילה ולילה,
איך הוא מאמן אנשי־קומאנדו באימונים
חשאיים, איך הוא פייטר לא־נורמאלי, וסיפר
פרטי־פרטים מסמרי שיער על הג׳ובים הסודיים
שהוא מבצע.
הצרה היתד, שס׳־פוריו המפורטים הגיעו
לאנשי ביטחון־שדה, שהחלו להתחקות על
עקבות סרן־הצנחנים הפטפטן. עצרו אותו
בתל אביב, שעה שעמד ליד תחנת מוניות
כרמל.
אליעזר שטרן היה אמנם גיבור גדול, אך
באשמת בגידה לא רצה להעצר. לכן סיפר
מיד את האמת: גם את המדים, גם את סמלי־החייל,
וגם את דרגתו — קנה בחנות סמוכה.
כדי לשכנע את החברה, בגבורתו הרבה.

מי שלא השתכנע מגבורתו היה שופט
השלום יהודה טרייביש, ששלח אותו לששה
ימי מעצר.

ך* יום החמישי האחרון, בשעה חמש
^ וחצי אחר־הצהרים, נודע שהמצרים
משתפים במלחמה שלהם את כריסטין קילר.
ולא רק אותה גייסו, אלא גם את ידידתה
משכבר הימים — את מאנדי רייס־דייביס.
רדיו קאהיר גם הסביר את תפקידיהן:
לשעשע את דיין, כרמל ואלון.

להתעלם עם האשה

* מי ש חו ש ב שזה תענוג ולא מלחמה —
| טועה מאד. כי ידיעה זו נועדה לשמש
כנראה קליע במלחמה מיוחדת במינה —
הלא היא הלוחמה הפסיכולוגית.
יש דבר אחד שחשוב לכל צבא, וזהו
בטחון. בטחון בכוחו, במנהיגיו ובעמו.
בלי הבטחון הזה, לא יעזור לו כל הנשק
שבעולם. ולכן לא פלא, שהרבה כוחות
והרבה מאמצים, הושקעו מאז ומתמיד —
כדי לערער בטחון זה. ולכך דואגת הלוח־מה
הפסיכולוגית.
למשל, הפלאקאטים הנאציים המופיעים בעמוד
זה: לכאורה הם כל כך פשוטים
ומגוחכים — שקשה להאמין שמשהו בכלל
יושפע מהם. אך למעשה הם מהזזים נשק
קטלני: כי החיילים שראו כיצד היהודון
המאוס מפתה את נשותיהם היפות שבעורף,
הושפעו משני כיח־נים, ראשית התערער בהם
הבטחון הגברי הבסיסי שלהם: אדם החושב
שבאותו רגע שהוא נלחם, אשתו מתעלסת
עם אחרים — שוב אינו עשוי ללא־חת. גם
אם הוא מצוייד בנשק המעולה ביותר. חששותיו
שוב אינם נותנים לו מנוח.
מאידך — חייל הלוחם בנאצים, וחושב
על היהודים המתעלסים או מפתים את נשותיהם
— שוב לא יהיה בטוח שהוא נלחם
למען עניין צודק. הוא ישתכנע, דודקא
דרך ציור בו מתוארת אשתו הערומה —
שד,יד,ודיונים באמת נבלים. ולמה לו לשפוך
את דמו למענם, בעצם.
זוהי דוגמא קלאסית. ולמה? משום שהיא
מצביעה על האלמנטים הבסיסיים של ה־לוחמה
הפסיכולוגית: כי בניגוד להסברה —
הפונה אל השכל או אל ההגיון, פונה ה־לוחמה,־הפסיכולוגית
אל היצרים( .ככה זה

עסקים
אדם עליון
באופן רישמי
יש איש אחד, צדיק אמיתי בשם אלי
מיימון 32 שהוא מפורסם בטוב־ליבו ובנכונותו
הרבה לעזור לאנשים. הכל התחיל,
כשאלי פעם הביט סביבו ונידה,ם:
העולם מורכב מאנשים גבוהים ואנשים נמוכים.
ואלה האחרונים, סובלים גם מריגשי
נחיתות, גם מפחד, וגם מבושה.
אז החליט אלי לעזור לנמוכים. שייגבהו,
וזאת בעזרת כל מיני המצאות. ובאמת
הוא הגביה והגביה (בעיקר את חשבונו
בבאנק) ,עד שהמישטרה החליטה שהוא
רמאי ונוכל.
עכשיו, חזר מיימון, למוטב, ועדיין ממשיך
לעזור. הפעם יש לו באמתחתו, מכשיר
יוצא מן־הכלל לפיתוח השרירים והגוף־
המנוון: ויפודין.
הסובכים והממונים .״כבר נוכח ת
בלי ספק ׳,מודיע אלי לכל הסובלים ,״כי
בא מצעות הופעה נאה יו תר — ה נן זוכ ה
מיד ביתר פריס טיז׳ה, ביתר עליונו ת לובי
אלה. הסובבים אותך, ה ממוני ם עליך״ .ה־

כוונה היא כמובן לנמוכים או מנוונים, ה

הנ שים שנ שארו בעורף
הם גם הורידו את המוראל

לעשות, בדרכו המשונה1 .
השבת, בעברית עילגת, אח
״מאנדי ריים־דייביס, האי
הנ שואה לדייל אל־על המג
בילתה עם השר יגאל אלו!
למענה מן הנגב.
״היא שלחה טלגרמה
?!ילד, וביק שה מסנה לה!
״ ש תי הן יחד ת שע שענה
אלוף מ שנה משה כרמל,

הרעיון היה, שהשעשוע
צבא בחברתן של נערות
חירום אלה — יורידו א
של הנזב

ומי שלא מאמין, שישלח כסף עבור
המכשיר הנפלא שנקרא ויפודין, ואפילו
יקבל בקשיש את החוברת עם השיטה האנגלית,
כיצד לגבוה בכל גיל׳ ,בעברית.״
ואם המשטרה לא תתעניין במיוחד בשיטות
האנגליות האלה — יש להניח שהרבה
עיברים נמוכים ו/או מנוונים, ישלחו את
מיטב כספם אל אלי הצדיק.

המצוי

בפסיכולוגיה ).ואחד היצרים שהכי קל ללבות
ולגרות אותם, בפרט בימי מלחמה
כשהחיילים נמצאים הרחק מן הבית —
הוא כמובן, היצר המיני.

עץ חיי ס
ל מ חזי קי ם 1ה

הדוגמה הנו

הסרבנות

רוצים להיות אדם־עליון .״אנו מוכני ם לתת
לך הבטחה זו להצלחה, מ שום שכוונתנו
להיעזר לצורך זה ב שי חו תינו וב מכ שירנו,
ש שיפרו צורתם של מאות. אנו מבטי חי ם
לך זאת־רי שמית.״

פרט לחיילים בחאקי, ממלאים את הארץ
גם חיילים אחרים. כך, לפחות, הם סבורים:
• אריה גולן (י שיבת בית־התלמוד, ירושלים)
:״עד מתי שזה יהיה ממש פקוח נפש,
אני ממשיך ללמוד. כך אני משרת בדיוק
כמו חייל בשריון. אני חושב שננצח מעטים
מול רבים — רק כאשר לבנו יהיה אל אבינו
שבשמים.״
• דוד מצגר (י שיבת חב רון, ירושלים):
״ברגע שאראה שהמצב חמור, אפנה ללשכת
הגיוס. עד אז אני תורם באותה מידה — על
ידי למודי בישיבה.״

לשעשע את השר

מנדי

^ כעזרת המין מנסים להראות לחיילים
| שאינם גיבורים — משום שנשותיהם מתעסקות
עם אחרים. ושהמאמץ המלחמתי לא
כדאי — למען הנואפים המכייפים בעורף.
בשיטת המיטה, מנסה הלוחמה הפסיכולוגיות
גם לערער בלוחמים את האמון ב־מפקדיהם.
כמו
למשל, להסביר לחיילים, שבשעה
שהם מחרפים את נפשם לקרב, מבלים מפקדיהם
בין הסדינים, בחברת יפהפיות.
זה כנראה מה שגם התכוזן רדיו קאהיר

תהיה לוחמה פסיכולוגית
ובפרט עוד הרמז הער:
בזמן שמאנדי משעשעת א
בעלה המסכן בצבא. כמו <
לח לקרב — כשדויד הב
אשתו — איזו דראמה נ
אבל מי שהשתעשע בא
אלה ששמעו את השירו!
כך מצחיק — שתיכף ונ
לבדיחת־השבוע. נוסח ה7
לשני — וכל תל־אביב צו

להפיי

מנ ם לא מהיום מז
בשעה עברית שהיא
משונות שחלק מהן כבר ז
השידור בו הכריזו על

בדיחת השבוע בתל־אביב

ללוחמה פסיכולוגית היו הכרוזים שהופצו בין חיילי
ן ין
ארצות־הברית ששירתו באירופה. הכרוזים, שהראו

*ותו מצליחים לפתות היהודים ה שמנים, שרתו שתי מט רו ת:
־!חיילים ב חזית, והם גם עזרו בהפצת תעמולת־זוועה אנטי שמית.

כך שידרו
פור הבא: הישראלית כעת בצבא,
גיע ב מיוחד
זה כריסטין
אליה.
יגאל אלון,
דיין.״

ל ראשי ה,בעצם
ימי
זוראל, וזאת

־כיפק.
הזה — ששר
— משרת
; החיתי שנש־משתעשע

— היו דודקא
זה היה כל
הפכו את זה
־ עבר מאחד

:ת הבדיחה

־ רדיו קאהיר
לאה בשגיאות
4לקוריוז (כמו

הברבורים

לצ׳ייקובסקי, וכינו את היצירה בריכת הברווזים)
,אבל הסיפור על דיין, כרמל ואלון
העומדים בתור כדי להנות מחסדי הגבירות
היה באמת מצחיק.
לא ידוע מה חשבה כריסטין קילר על
כך שהיא גוייסה על־ידי המצרים ללא ידיעתה,
אבל כן ידוע מה חשבה מאנדי. זה
שיעשע אותה, והיא סיפרה לכולם את הבדיחה.
כששאלו אותה מה היא יכולה לענות,
היא צחקה, ושאלה :״מה אני כבר יכולה
לענות על שטויות כאלה.״ ובאמת מה יכלה
לענות, בפרט שבכלל הייתה באנגליה באותו
זמן. שהייתה אמורה לבלות עם השר.

ובלונדון היא קיבלה אמנם את הפרסום
הרגיל שלה בעיתונים, אבל אם היתד, לפרסומים
אלה השפעה פסיכולוגית — אז
דווקא מעודדת מאד:
״מאגדי חוז ר ת להגן על המולדת שלה,״
הודיעו העיתונים האנגליים .״האם תתגייס
מאנדי לצבא?״ שאלו אחרים.

את הרושם העז ביותר עשה שידור הטלביזיה
בו הראו את התרמות הדם שצולמו
בדיסקוטק של מאנדי: אנשים זרים ברחוב,
שאף לא שמעו עליה בתקופת פרשת פרופ־יומו
— פנו אליה ברחוב — והציעו לתרום
דם לישראל.
וכך באמת עזרה מאנדי ללוחמו־,־הפסיכו־לוגית:
בלונדון עוררה גל של אהדה לישראל,
ובחזרה ארצה — סיפקה, בעזרתו
האדיבה של רדיו קאהיר — את אחת הבדיחות
המבדרות של השבוע.

כריסטין

(המשך מ ע מוד ) 11

הסורים החליטו עתה להצית את האש לאורך
הרמה הסורית — כפי שמוכיחות,
פעולותיהם נגד יישובי הגליל המיזרחי.
יהיו ההישגים האחרים כאשר יהיו —
שם, בסיני, ייחתכו הדברים. אם יגיע צה״ל
אל התעלה, אם יישבר כוח־המחץ המיצרי,
י&לו שאר התפוחים מן העץ מעצמם.

גורס הזמן קובע
בהקשר זה יש חשיבות מכרעת לגורם
הזמן. כי כל פעולה כזאת יכולה להימשך
בימינו זמן מסויים בלבד — מבלי שתבוא
תגובה בינלאומית מפריעה.
שלושה־ארבעה ימים נראה במכסימום
אפשרי.
בשטח זה בלבד יש חשיבות לעמדה העקיפה
של ארצות־הברית ובריטניה. אין ספק
שהן היו רואות בעין יפה את שבירתו של
עבד־אל־נאצר, בייחוד כשזה נעשה על-ידי
אחרים. השרות שהן יכולות להגיש: לעכב
את כל ההליכים הבינלאומיים, מיום ליום, בתירוצים
שונים. בינתיים הן עושות זאת.
בולטת הזהירות הרוסית. רוסיה אינה
יכולה, להסתבך מבחינה צבאית במרחב, ני
כל כוח סובייטי יצטרך לעבור את הים התיכון
— ושם יש לצי הששי האמריקאי
עליונות כבירה. כמו בקובה, לא תשיש
ברית־ד,מועצות להסתבכות בארץ רחוקה, שעימר,
אין לה גבול משותף. כי כל צעד כזה
מוכרח לגרום לתגובה אמריקאית.
שלוש פעמים התכנסה מועצת הביטחון,
בניו־יורק, משך היממה הקרבית האחרונה.
וכרגיל,
אצל מוסד רם וחסר־יכולת זה —
התפזרה שלוש פעמים ללא מעשה, ומבלי

חבו ומת״הכובש צופה לענו גבול יוון -עו1ה להתקנה
החלטה.
הידיעות במועצה היו חלוקות. הגוש ה־פרו־ערבי,
בראשותה של ברית־ד,מועצות,
דרש החלטה התובעת ״שכל הכוחות בממרח
התיכון יחזרו לעמדות שתפשו, לפני פרוץ
הקרבות.״
אנגליה וארצות־הברית, יחד עם מדינות

פרו־מערביות אחרות, סירבו לקבל ניסוח זה.
בינתיים האשים או תאנט את ישראל בפגיעה
ביחידה הודית ובהריגת שלושה חיילים
הודיים בסיני.
ביום שלישי אחר הצהריים עומדת מועצת
הביטחון להתכנס, בפעם רביעית, תוך יומיים,
כדי לדון במצב.

תותח מצוי מוחבא מתחת למשאית במיונו ס׳]׳

1 1. 1. 1

כימעט איש לא משלה את עצמו, במרכז
האו״ם, שהדבר יסייע בעד מציאת פיחרון
דיפלומאטי לסיכסוך שהפך, מעיקרו, לצבאי.

מתקדם המיבצע — כאשר לא ניתן לשער
בינתיים את היקף ההישגים הצבאיים
והפוליטיים האפשריים.

בעמדה מיצוית מנוצות— >1— 1

העשן שחיכית לו

החל מהיום, בכל יום בצהרים יגיש לד צוות מעולה
של עתונאים את כל החדשות — ישר מהחזית,
מחדרי הממשלה, ומכל מוקדי החדשות. קרא בכל
יום פרשנות צבאית מוסמכת, מאמר ראשי של אורי
אבנרי מיברקים מהעולם, סודות המשק והכלכלה.

א אתה רוצה לדעת מה קורה
אתה חייב לקרוא אח דף!—

י 11,

ספרים סקור טבק
ירו שלמי
ירושלים והפרוזדור

מ ק צו ענפלא
ללאאבטלה
ב בי תספר ׳ידיא 1ה ״ רוכ ש

התל מי ד, ב נו ס ף לי דעמק צו עי,
נסיחמע שי רב ובס חו ןעצ מי
ב ע בו דהמע שי ת. וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת

המבק רו תבס לון
בי ת־ הספרוהנהנות ן ^

מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן ב מ חי רים
נ מו כי ם ביו ת ר.

ל מ סיי מי ה קו ר ס
?111
ני תנו ת ת עו דו ת

סיו ם ו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה11111111 ? .

111

הקודם׳
החד ש
נפתח:
1.7.67

(מאת ד״ר אלי שע

אפרת; הוצאת אחיאסף; 248 עמ ׳) אינדקס
אי הנוחיות האקלימית בירושלים הוא נמוך
במיוחד או ליתר דיוק — .1.7פירושו של
דבר, שבבירה התנאים נאותים במיוחד לאדם
המעדיף לחות יחסית נמוכה וטמפרטורה
בלתי־קיצונית* .אין זה היתרון היחיד
ממנו נהנים 190 אלף הירושלמים.
הם נהנים גם מבערך 45 ימי הגשם לשנה
(בהם יורדים, בממוצע, כ־ 500 מילימטר
מטרות) ומ־ 100 עד 150 לילות טל.
סימן־היכר ירושלמי רטוב אחר היא
תצרוכת המים האישית, שהיא הנמוכה ביותר
בערי הארץ (כנראה עקב מחיר המים
הגבוה, מכיוון שהם מובאים בחלקם ממרחקים)
135 :ליטר קיום לנפש. זה בכל
זאת יותר מאשר 30 הליטר בחודשים הראשונים
אחרי מצור . 1948
כמו הר־צופים. הגיאוגרף ד״ר אלישע
אפרת בן ד,־ ,38 איש אגף־התיכנון של
משרד הפנים, לא הסתפק בעובדות אלה,
גידש את ספרו בהרבה אלפי פרטים ירושלמיים
מעניינים אחרים.
החל מן העובדה כי בירושלים 60 סניפי׳
בנקים, ועד לעובדה שקריית הממשלה נישאת
ל־ 824 מטר מעל פני הים, כמעט• בדיוק כמו
הר הצופים הנשקף ממולה ( 827 מטר).
בסקירה של ד״ר אפרת מתברר גם כי
הרבה השתנה במאה השנים האחרונות, מאז
מנחה ירושלים רק 18 אלף תושבים, והיחד,
בכל זאת העיר המאוכלסת ביותר בארץ
(אחריה באו עזה ועכו) .היום היא ירדה למקום
השלישי (אחרי תל־אביב וחיפה).
נושא אפרתי אחר הוא הפרוזדור על 35
ישוביו ושבעת מיליון עציו. זאת אינה התכולה
היחידה של פרודור ירושלים. מגדלים
בו גם דבורים לדבש, טבק לעישון
ואפילו פקעות פרחים ליצוא.

שירה
טו במאד
כסכך השורשים

(מאת יעקב

בסר;

הוצאת עקד; 69 עט ),נושאיו של בסר, ב־
45 שיריו המצויינים, הם רבים: השואה,
המשפחה, האהבה, עונות־השנה, העיר הגדו־
אהבה ממבט ראשון
התאהבתי בו במבט הראשון, כי הוא
נאה ונוח, כה יפה ואלגנטי — ממש
אצילי !
אני רואה ומרגישה אותו מדי יום
ביומו, בבתים פרטיים רבים, בכנסת
החדשה, ברוב בתי המלון ממדרגה ראשונה
כגון: הילטון, שרתון, דן, אכדיה,
אודיה, סמואל ורבים אחרים. תמצאו
אותו, את אהוב לבי, ברוב בתי־החולים
בארץ, בכל מוסדות קופת חולים (בלי
יוצא מהכלל) ,באוטובוסים לתיירים,
בבתי הקולנוע החדישים, בתיאטראות
ובבניני ציבור אחרים.
ואכן, הוא כה פופולרי, כה מוכר
ומפורכם, ששמו הפך כבר מזמן לסמל
של נוחיות־גמישות־יופי. ניחשתם? —
ובכן, אין קל מזה! זהו המזרון הנמצא
כבר בכל בית בישראל: מזרון ״גומ־אויר״
כפר־סבא. המיוצר על טהרת ה־
״לאטקם״ ,שהוא קצף חלב עץ הגומי.
מזרון ״גומאויר״ כפר־סבא מכיל מליוני
תאי אויר, הנושמים ונושפים לשמירת
טמפרטורה מאוזנת.
לאחרונה הכינו לנו מפעלי גומאויר
כפר־סבא את ״המזרון למפונקים״ בעובי
של 13ם״מ, מצופה בבד ברוקט
ומה המיוחד במזרון זה? — ובכן הוא
שיא השכלול ביצור מזרוני ״גומאויר״:
מזרון בעל נוחיות מירבית, גמיש להפליא
ויוצר הרגשה סולידית ונעימה
לעין בשל הצפוי המיוחד, שהותאם למזרון.
רואים
אתם? אין פלא שאני ורבים
אחרים כמוני מאוהבים במזרון ״גונד
אויר כפר־סבא״ כבר מהמבט הראשון.

ירושלים ()1967
הרבה נ שתנה ב־ססו

השנים האחרונו ת

לה. המשותף לכולם היא לשון פשוטה ועניינית
מצד אחד ( בני שב בבק שה
על הכתפיים שלי) אך עשירת־דימויים מצד
שני.
מטבעות הלשון החדשניים של בסר כוללים
תיאורים כמו רטובי־ שמ ש וצל שחור
פרווה.

שימוש לשוני אחר של המשורר הם
צירופי מלים המבקשות זאת: כאשר הוא
מתאר גוון חום הוא פשוט חו מירו ק וכאשר
הוא משבח משהו הוא אומר: טובמאד.

האינדקס בתל אביב הוא ; 6.8בטבריה

— 2 .0ו

ה עול ם הז ה 1553

איזה

מספר
גי להאלמ גו ר עמדה ברחבה קטנה, ומסביבה
המוני חיילים, עייפים, מלוכלכים,
לבושי חאקי, הם ישבו סביבה והסתכלו
עליה.
״היא יפה, אמר מישהו ,״בסרטים יותר!״
ציין מישהו אחר.״ ״דווקא מאד יפה״ התעקש
עוד מישהו, ובסוף כולם החליטו לחכות
ולראות מה היא תעשה.
היא חייכה אליהם במבוכה, השתעלה, פתחה
את פיה, ואמרה :״אתם יודעים, אני שחקנית
של הצגות, ולי אין חומר. אבל פשוט
לא יכולתי לתת לכם להיות לבד, אז באתי
אליכם.״
״אז תני לנו את מספר הטלפון שלך, אנחנו
נבוא אליך,״ צעק לה חייל אחד. היא
חכחה רגע בדעתה, שאלה את עצמה אם ההצעה
היא רצינית או לא, החליטה שכן ואמרה
:״המספר שלי זה שתיים שתיים
שתיים אבל למרות שזוהי באמת התחלת
מספר הטלפון שלה, הפסיק אותה
חייל חסר סבלנות בצעקה: לא רוצים את

מכבי אש, רוצים את המספר שלך.״
אחרי שהסתיימו כל העניינים הפרטים
הללו התחילה ההופעה. רן א לי רן ליווה
אותה, והיא עצמה שרה :״חנזש שנים על
מיכאל

גידה אדמגור
לירה לריקוד
גם הצבא רוצה לרקוד. מרבית הדיסקוטקים
בעיר נסגרו, חלקם ריקים. כל
הרקדנים בצבא, והרקדנים של הצבא
רוצים לרקוד.
לכן החליט מחנה צבאי מסויים לפתוח
דיסקוטק. הם הביאו פטיפון סטר־אופוני,
תקליטים, ונשארה רק בעיה
פעוטה: מאיפה לקחת את בנות הזוג
לריקוד.
הם חיפשו וחיפשו, ומצאו מספר
אחיות הנמצאות במחנה. אבל האחיות
עובדות, ואין להן זמן לשטויות. לכן
החליטו החיילים לתת לירה לכל אחות
שתבוא לרקוד.
הלירה השפיעה. האחיות באות, רוקדות,
לוקחות את הכסף ותורמות אותו
לוועד-למען־החייל*

הרוס!
( 0ט<ו

/עברו בריקודים

״אם אונגליק נמצא בארץ — סימן שכבר קרה אסון למישהו״ ,החליטו כל האנשים
שפגשו השבוע את אילן רמאל, המכונה אונגליק (אסון ביידיש).
אונגליק היה תמיד יוצר אסונות סביבו. והאסון האחרון שהוא יצר פגע בבחורה
אמריקאית שעמדה להתחתן איתו.
היא הכינה כבר את שמלת החתונה, את ההזמנות, את העוגה, את העננים המלאכותיים
צבעוניים. או בקיצור — כל מה שדרוש לחתונה אמריקאית טובה.
אבל כמה ימים לפני החתונה נעלם אונגליק לאיי בהאמה. הבחורה החלה לחפש אותו.
אך מיד אונגליק נעלם לד, גם משם. כי הוא שמע בינתיים על המצב בארץ, עלה על המטוס
הראשון — והתגייס לצבא.
מתיחות פורצת מחדש. הוא: מייק פרלסון,
יפה־תואר, גבוה. היא: אדה זוהר,

כל פעם שהמצב בג בו לו ת נמתח — האהבה ביניהם
קריין הטלביזיה של הבי.בי.ם י הלונדוני, בחור בלונדי,
צלמת מוכ שרת, צעירה, שחורה ויפה מאוד.
הם נפגשו בפעם הרא שונה בז מן פעולת סמוע. הוא בא ארצה לכסות את הפעולה.,
הוא פגש בה, התאהב בה, ובילה איתת עד שהמ תי חו ת נפוגה.
ואז הוא חזר לאנגליה אל א שתו וילדיו. והאהבה בינו לבין אלה נרגעה.
אבל המצב התחמם שוב. הוא חזר ארצה לכסות אותו, והאהבה שלו אל אלה התחד שה,
עד לארגעה חדשה.

ח״ד 3ר פי
במחלקת הגיוס בירושלים נערך סקנדל. דוקטור אריה זקס, מרצד, לספרות אנגלית
באוניברסיטה של ירושלים, עמד שם וצעק :״מד, פתאום הג״א. אני לא אלך להג״א. אני
רוצה שירות קרבי.״
שלחו אותו מפקיד לפקיד, החליטו בסופו של דבר לשלוח אותו לבדיקה רפואית,
וכשנתברר שאכן הוא בכושר מלא, הוא נשלח ליחידה קרבית.

עבודה חפ שי מלימודים.״ מה שרק מראה שהתכנית
באמת היתד, מאד לא שיגרתית.

צ ה ״ל
מלון צבאי

״הילדה

מתגעגעת.

המלחמה

חזקיהו ולהקת הפרברים, לא הבינו מה
קורה להם. עד ארוחת־הערב נדמה היה להם
שהם נמצאים בבסיס צבאי ומבדרים את הצבא.
וכ ש הגיעו לארוחת־הערב, נדמה היה
להם, מ שום מה, שהם נמצאים ב מ לון
מפואר.
החיילים הגי שו להם את המנות מצד
שמאל, כשעל זרועם מונ ח ת מפית צחה, השולחן
היה נקי ומסודר, וערוך לפי כל
כללי הטקס. בסוף הם לא התאפקו, והלכו
למטבח לשאול מי האחראי לכל זה.
התברר שהאחראי על ה מטבח בבסיס הוא

קו ר ט
השרון.

לוי,

לשעבר

מלון

עליזה עזיקרי

תעלף, הל חדרי
המוגברת

מתקרבת״

זה היה באמצע הופעתה בדרום־אפריקה.

יוסי בנאי, שמואל שי, אבנר

מנהלו

שמרטף

היד, כתוב במברק, שהגיע אל עליזה
עזיקרי, בתחילת. השבוע שעבר.

״תביא מפיו ת.״ אמר האחראי אל החייל.
״ואת המזלג שמים בצד שמאל, כמה פעמים
צריך ללמד אותך את זה? ואל ת שכח את
הפרחים!״

הדרישה

מיום שהחמיר המצב, נמצא אריק
לביא בבאר־שבע, המשמשת לו, וללהקה
החדשה, שיסד יחד עם אורי זוהר
ושייקה אופיר, כמרכז. משם הם
יוצאים להופעות בכל הנגב.
אורי זוהר קופץ משם בכל הזדמנות
לתל־אביב, לראות את אשתו ואת בנו.
שייקה נשאר שם רוב הזמן, כי לידיה
אשתו נמצאת בחוץ־לארץ עם בנו. ואריק
לביא נשאר שם, ולא מגיע לתל־אביב,
משום שיחד אי,תו, באותו מלון, מתגוררת
ידידתו רחל אופי, עמה הוא
מנהל רומן בהפסקות, כבר למעלה משנה.

/בטל
ישב מ
מהחופה
־ דצכ א

ל ביזור

צבאי.

אילצה

היא שרה בכל רחבי־הארץ במשך שלושה
חודשים, ובחוזה שחתמה איתם ציפו לה
הופעות לעוד חדשיים וחצי.
עליזה קראה את המברק, רצה איתו למנהל,
ואמרה לו :״קיבלתי צוו קריאה מהארץ,
אני מוכרחה לחזור. אני צריכה להתייצב
בצבא.״
המנהל הסתכל עליה בהומור, ושאל אותה
:״מה, הם לא יסתדרו בלעדיך? את
גנראל שם?״ אבל ההומור שלו לא עזר לו,
ועליזה הגיעה ארצה ביום החמישי האחרון.
היא אמנם לא התגייסה לצבא, כמו שהסבירה
למנהל שלה, אבל כבר למחרת היא הופיעה
בפני חיילים.
בארץ לא חסרות לה בעיות: מזה שבע
שנים, מאז גיל שש־עשרה, היא נשואה לשחקן
נסים עזיקרי מהבימה, ועכשיו
היא מתכוננת להתגרש ממנו .״אנחנו נפרדים,
וחוזר־ם, ונפרדים וחוזרים. קשה להיפרד
כשיש ילדה קטנה מקסימה כזאת,״
היא אומרת ובינתיים היא מנהלת רומן עם
הזמר אריס פאן.
וכיוון שהעניינים קשים, ואין להשיג היום
שמרטף, הרי הצבא שחוזה בהופעות שלה
משמש גם כשמרטף ובתה הקטנה, המצטרפת
אליה לכל הופעותיה.

הרכבנו רשימה לפי הדרגות.״ בתחילת הר שימה שהיא קיבלה היו
רשומים הקצינים, והמ שך הר שימה כלל בערך את כל הפלוגה.

רינה גנור

ו ז ׳ רמןאוניקוכסקי להחיש את עצמן כתגבורת ללהקת החמצי־צים,
המופיעה בפני חיילים.
ביום החמי שי האחרון הן הופיעו במחנ ה צבאי, וכל אחת מהן
נתנה קטע משלה. רינה גנור החליטה לשיר את השיר הידוע

קח את ליבי.
היא׳ לקחה את השיר ללב, ושרה אותו ברצינות, בלווית אילוס טרציות:

״כשאני
לבדי אני עצובה,״ היא שרה בפנים עצובות .״תעלה אל
חדרי, תעשה לי טובה!״ היא הו שיטה את ידיה בת חינ ה בפני
החיילים, וכדי. שלא יטעו בכוונת השיר, הוסיפה מלים של עצמה:
״אתה ואתה ואתה.״ והצביעה על היו שבי ם בקהל.
אבל החיילים, לא אוהבים כל. כך להבחין בין החיים לאמנות.
ובשהשיר נגמר ניגש אליה אחד מהם, מסר לה בשס המ.פ. ר שימה,
ואמר לה :״כדי שלא יהיה בלגן בחדר שלך, כדי שיהיה סדר,

רינה גנור

ההפיכה השחטה

קזלמע

(המשך מעמוד )5

לפתע השתנה הכל. אלון היה בלנינגראד כאשר פרץ המשבר. חברי הממשלה, שחששו כי
יטיף למלחמה מיידית, אף הציעו לו להישאר לפי שעה בברית־המועצות. כשחזר, הוא כבר
היה מזוהה בעיני הציבור עם הקו של הממשלה. מטבעו, אין אלון נוטה למעשים דרמאתיים,
כגון איום בהתפטרות. הוא לא עשר, זאת בתש״ח, בעת פירוק הפלמ׳׳ח, והוא לא עשה
זאת גם עתה.

אותו זמן גאה הגל של דיין. כל בוהות הימין הכינו בי זוהי ההזדמנות
הגדולה לשנות את פני השלטון -נוסף על בל שאר השיקולים.
כך החלה המערכה המשולבת, שאפשר לכנותה כ״הפיכה שקטה״ .בגין הציע את דיין
כשר־הבטחון, כתנאי להצטרפותו לממשלת־איחוד. רפ״י עמדה על כך. משה שפירא, איש
המפד״ל, הציג זאת כתביעה אולטימאטיבית. ושלושת עתוני הימין, מעריב, ידיעות
אחרונות והארץ, החלו בהפצצה מרוכזת למסירת עמדת־המפתח לדיין .״אזרחים״ אלמונים
(״השם והכתובת שמורים במערכת״) השמיצו את הממשלה במודעות. תעמולת לחש הפיצה
בדיחות על אשכול ״ראש הממשלה וחסר הבטחון״.
תחת איום זה, נכנע אשכול.

לכד הצטרפו הבוהות הימניים כמפא״י עצמה. בשעה האחרונה
הוגש אולטימטום של אסא חושי: אם לא יימסר התיק לדיין, תפיל
חיפה את הממשלה.
הוא הכין שאם יעכור עוד יום, עלולה ממשלתו ליפול בכלל, לפנות
את מקומה לממשלת בן־גוריון, או לממשלת דיין.

אשכול מול דיין

זה היה המצב הפנימי כאשר נפתחה המלחמה ביום השני, שעות מעטות לפני פתיחת
ישיבת־הכנסת בה היה דיין׳ צריך להצהיר אמונים כשר־הבטחון.

המלחמה שינתה את המצב כולו -ודווקא לא לפי הקו שהיה צפוי.
ההצלחה המפתיעה של צה״ל היכתה גלים אדירים — תחילה בצמרת המדינה, ששמעה
על כך מיד, עוד לפני שהידיעות הגיעו אל הציבור, ואחר־כך ברחוב.
אילו פרצה המלחמה שבוע־שבועיים אחרי כניסתו לתפקיד, בודדאי היה עיקר ההצלחה
נזקף על חשבונו של דיין. אך דיין הספיק בקושי להיכנס למשרד־הבטחון. כאשר החלה
ההסתערות הגדולה.

היה ברור בי יש לזקוף את בל תהילתה על חשבון ראשי צה״ל -
הרמטב״ל יצחק רכין, ראש אג״ם עזר וייצמן (שבנה כמשך שנים
את חיל־האוויר עטור־־הנצחון) וסגן הרמטב״ל החדש חיים בר לב
(האיש שבנה את גייסות־השדיון).
לא פחות נזקפת ההצלחה על חשבון ממשלת אשכול, שסיפקה לצה״ל את המכשירים
להשגת הצלחות אלה. איש לא יכול היה לטעון, אחרי השבוע, כי הממשלה הזניחה
את ענייני הבטחון. ברור כי גם אחרי פרישת שמעון פרם היה הרכש בידיים נאמנות מאד.
כל זה יחד העלה מחדש את יוקרתו של לוי אשכול — שנראתה כבר אבודה. יתר
על כן: בהדרגה חדרו לציבור ידיעות על מה שנעשה באמת בממשלה, מאז פרוץ המשבר,
ובבואתו של אשכול השתנתה.
נסתבר כי מיד אחרי פרוץ המשבר, לפני צאת אבא אבן למסעו המפורסם בחו״ל,
התחבטה הממשלה בשאלה: באיזה צעדים לנקוט?

ברור כי הדחייה לא הזיקה -ואולי אף עזרה.

האם הוא יהיה יורש-עצר?
1אור כל אלה, שוב לא נראה כי דיין הפך ראש־ממשלו;־בפועל, וכי אשכול נשאר
/על כנו רק מבחינה סמלית. עמדתו של דיין. בממשלה שוב אינה כה מכרעת כפי
שהיתר, יומיים לפני כן. הגל הציבורי שהביא אותו לשלטון — שכך תחת עוצמת
המאורעות.

גיבורים חדשים דוחים את הגיבורים הקודמים. זוהרם הצבאי
החדש של יצחק רכין ועוזריו, גיכורי־סיני החדשים, האפיל כמקצת
על הזוהר הצבאי של דיין.
לגמרי נדחקו לפינה ראשי רפ״י. דויד בן־גוריון ושמעון פרס היו מחוץ למאורעות.
הם לא היו אלא משקיפים פאסיביים, בשעה שצד,״ל השיג הישגים שהעמידו בצל את הישגי
סיני — גם במהירותם, גם בהיותם מיבצעים ישראליים טהורים, גם בהיותם מכוונים
נגד כל שכני ישראל בבת אחת. מכל שלוש הבחינות, הם עלו על מיבצע בן־גוריון־דיין־
פרס ב־.1956
אין פירוש הדבר כי הקאריירה של דיין תיעצר. קרוב לוודאי כי רפ״י תצטרף למפא״י —
וספק אם אחדות־העבודד. תצטרף אף היא, בתנאים אלה. כמנהיג מפא״י, הנהנה מתמיכת
האגף הימני של המפלגה ומתמיכת מפלגות הימין, מופיע דיין עתה כמועמד חזק
לירושת־העצר.

אך מבאן מרחק רב לרושם הקודם, כאילו יכול דיין להפיל עתה את
ממשלת אשכול, ולהפוף בעצמו לראש־הממשלה.
נוצר עתה בממשלה מעין שוזי־מישקל בין גורמים שונים. לדיין יש עמדת־מפתח,
אך אין הוא די חזק כדי להתגבר בימים הקרובים על אשכול ואלון.
בישיבת הכנסת שמו הכל לב לעובדה שאשכול הקפיד להופיע בחברת אלון, וכי
בנאומו שם את הדגש על כך שהוא עצמו חיזק את כוח צד,״ל, כי המטכ״ל הוא שניהל
את המלחמה. אשכול הדגיש כי את הנצחון יש לזקוף על חשבון הנשק שסופק על־ידי
הממשלה, התיכנון היעיל של צה״ל (שקדם לימי דיין) ולכושר־העמידד, של צר,״ל עצמו.

כחלוקה זו של התהילה גשבח לגמרי שר־הבטחון החדש.
בוודאי יתכנו שינויים בממשלה. אחרי חלוף תקופת־המשבר. מעמדו של אבא אבן נחלש,
ולא מן הנמנע שיוחלף. לא מן הנמנע כי דיין עצמו ירצה, אחרי המלחמה, לקבל תפקיד זה.

יתכנו שינויים רפים• אף מי שחשש לפני במה ימים מפני דיקטטורה
קרובה של משה דיין -נובח לדעת בי חששותיו היו, לפחות, מוקדמים.
הצהרה זו חוברה לשם השמעתה מעל דוכן
הכנסת, אך נשיאות הכנסת החליטה ברגע
האחרון למנוע דיון ולערוך א ת ההצבעה בלעדיו.

י שראל

העולם
״כסף לכרטיס בדרך. קחי את המטוס
הראשון, וחזרי מיד הביתה.״ הטלגרמה
של האמא של ׳ ניקול קסל, הגיעה ביום
שבו התחיל המצב. ניקול קסל קיבלה
אותה, קראה אותה, וחיכתה שהכסף יגיע.
היא לא התכוונה אף פעם להישאר בארץ
לזמן רב. היא נוצרייה מלידה. ופאריסאית
במראה, ובאופי. היא הופיעה בפאריס בתיאטרון,
והופעה כשחקנית במספר סרטים.
והיא אף ביימה שם מספר הצגות,
היתר, עמוסה בתכניות והצעות עבודה,
למשך כל השנה.
״מצאתי כאן משהו חדש״ .ניקו?
הגיעה לישראל בקיץ, לביקור קצר,
ונשארה. הארץ מצאה חן בעיניה. היא ביטלה
את כל התחייבויותיה למשך השנה.
ונשארה. מדוע?
״מצאתי כאן משהו חדש״ היא מסבירה
״פאריס האינטלקטואלית״ .היא כבר חברה
עייפה. זוהי חברה של מוסכמות של מחשבה
ודיבור. חברה צינית, שבה כבר לא מאמינים
יותר ברגשות אמיתיים ובדעות אמיתיות.
שם מכירים כבר את הכל, יודעים כבר
את הכל. ראו כבר הכל וממשיכים לזלזל
בכל מה שכבר מוכר וכבר נמאס.
ישראל היא צעירה ורעננה. זוהי חברה לאי
גמורה, עדיין חיים כאן מאמינים. עוד
יש למה לשאוף, מה לרצות. ואני מרגישה
שיש לאדם זכות לבחור לו בארץ המוצאת
חן בעיניו, כמו שהוא בוחר באדם המוצא
חן בעיניו.״
וכך, למרות שהתכוונה לבלות פה רק
חופש־קיץ, היא נשארה חמישה חדשים. החלה

טירוף עדין (בן־יהודה, תל־אביב;
ארצות־הברית) זהו סיפור על איש אחד
מאד לא חברתי. לא רוצה לשלם חובות,
לא רוצה להיות מנומס, רק רוצה להיות
משורר.
ובשביל שיבינו כמה שהוא כזה, שלא־מסתדר־בחברה,
הוא מתחיל להרביץ לכולם•
זה לא קשה לו, כי הוא שון קונרי,
ויש לו כבר נסיון רב בהרבצות.
מה לא עושים לו כדי שיהיה חברתי!
מנסים לכלוא אותו, מנסים לנתח לו את
המוח, ואפילו משסים בו כל מיני נשות־ויצ״ו
אמריקאיות. אבל מה — הוא צועק
עליהן נורא, ובסוף גובר על כל אויביו.
כמו תמיד.
ומרוב שהבמאי מתרכז בקלודאם של
פניו של ג׳יימס־בונד־שונרי — לא מצליח
הבמאי להתרכז אפילו רגע בבעיית האדם
שאינו משתלב.

ניקול קסל
אני נשארת כאן לטוב ולרע
ללמוד עברית באולפן, קיבלה הצעה לביים
מחזה ישראלי, ניקול קסל התחילה לעבוד,
ומספר הצעות להופיע בסרטים. לערוך
חזרות, ואז פתאום פרץ המצב, כל התכניות
בוטלו, ובמקומה הגיעה הטלגרמה
של אמה.
היא חיכתה עד שהכסף יגיע. הלכה
לבנק, לקחה אותו, ועם הכסף הלכה לחנות
לקנות בד שחור, נרות, דלי לחול, דלי
למים, נייר דבק להדביק על החלונות, כל
מה שהג״א אמר שצריך לבית. את שאר
הכסף היא החזירה לבנק. כי כשאין עבודה,
צריך לפחות שיהיה כסף.
״אני נשארת כאן״ הודיעה השחקנית
הצרפתיה לאמה .״משום שזהו המקום שבו׳
אני רוצה לחיות. וכיוון שבחרתי בו —
בחרתי בו לטוב ולרע.״
מושחתת, כדי לבסס את הכתוב בו.
תוך כדי כך רואים שבאמריקה נערה
טובה היא נערה שלוקחת כל ערב ויטמינים
לפני שהיא שוכבת לישון לבד, ונערה רעה
היא נערה השופכת לעצמה שמפניה על
הצוואר, מחלקת קלפים לשחקני פוקר, ומעשנת
בפאטאליות סיגרים, ובכמויות ענק.
אן מרגרט נראית, כרגיל, כמו קריקטורה
של עצמה, וטוני פרנציוזה נראה כמו
הקראקטורה של הצל של עצמו.

דיי טה הירואל ת
גבעה 24 אינה עדגר> ,חן, תל-
אביב; ישראל) לרוע המזל הסרט הישראלי
על מלחמת־השיחרור לא השתנתה בגלל
האקטואליות שלו, ולא השתבח בגלל שהותו
הארוכה במחסנים. הוא נשאר אותה
דייסה של רגשות טובים והירואים, המצה
ליחים לעורר גועל אפילו גם שהסרט מנסה
לתאר את האמת הנאצלת ביותר.

טיל ה ת אוו ה
נשיקות קטלניות כריו (אופיר,
תל־אביב; ארצות־הברית) כל העלילות של
סרטי הריגול הן דומות: תמיד יש בהן
משוגע אחד שרוצה להשמיד את העולם
בעזרת הסינים או בלי עזרת הסינים.
סרט נבדל לטובה מכל דומיו: יש בו
רעיון חדש לגמרי: זהו מטורף מיני המנסה
לשלוח טיל, שיחסל את התאווה המינית
של כל אזרחי העולם, כדי שהוא שיהיה
היחידי שישתמר, יתבקש למלא את התפקיד
הנאצל להרבות את המין האנושי.
כדי לתפוס אותו, ולהשמיד אותו, משתמשים
רודפיו במיטב כלי הנשק הקולנועיים
המודרניים, ובשפע המצאות מלאות ברק
והומור.

איך ל היו ת מו שחתת?
הסווינגר (אלנבי, תל-אביב; ארצות־הברית)
״חזרי הביתה, התחתני, וכיתבי•
מאמרים לשבועון הכנסיה המקומית,״ מיי־׳
עץ עורך צעיר של שבועון־זבל אמריקאי,
לנערה אמריקאית טהורה, שבאה לניו־יורק
מעיר שדה, להיות סופרת.
אבל היא מתעקשת להצליח בעיר, וכדי
להצליח בעיר אין לה ברירה אלא לכתוב׳
ספר מין ואלימות, וגם להתחפש לנערה׳

שון קונרי
הגבר המרביץ ומסכנה אמריקאית

אנשים
גס פקח,
גס פי ק ח
הכל ציפו לטכס השבעתו של מנחם
כנין כשר בממשלת ישראל. ואכן, בגין
לא איכזב. זה היד. מאורע דרמאתי. כאשר
נקרא שמו, קם בגין באיטיות, כשהוא
נושא בידו תנ״ך שחור. לאחר מכן ניגש
בצעדים מדודים אל הדוכן, חבש כיפה על
ראשו, הצהיר את ההצהרה וחתם עליה• .
לאחר מכן עבר בגין את השורה הראשונה
של חברי הכנסת, לחץ את ידי כל היושבים
בה -ובכללם דויד בן־גוריון, מאיר
יערי וגולדה מאיר. כשהגיע אל חברתו
לסיעה, אסתר רזיאל־נאור, הוא
נטל את ידה ונשק לה באבירות • .אחרי
סיום טכס זה, חזר בגין למקומו הרגיל
בכנסת. רק אחרי שהעירו לו שעכשיו יש
לו מקום אחר, ישב בקצה שולחן הממשלה.
#מסירת ההצהרה של חברו לסיעת גח״ל,
יוסף ספיר, שכבר היה פעם שר, היתה

לעומת זאת פשוטה ופרוזאית • .אשתו של
בגין, עליזה, ישבה בזמן הטכס בתא
הכתבים הפרלמנטריים. אמרה היא, כש־הושבע
בעלה :״כן, הזדקנו באופוזיציה.״
• י בשעה שהח״כים ישבו במיקלט, במשך
שעות האזעקה, כאשר הפגזים התפוצצו
מסביב, התעקשו רבים מהם לצאת החוצה,
למסדרון הפתוח. הפקחים לא ידעו איך
להשתלט על הח״כים הנכבדים. לבסוף התנדב
לעזרתם יוסף אלמוגי. העיר לו אחד
מעמיתיו :״ידעתי שאתה פיקח, אך לא
שאתה פקח במדי־חאקי בלטו בכנסת
משה דיין, שלא נשאר לישיבה, יגאל
אלון וח״כ אחדות־העבודה גכי כהן,
שחזר מסיור של ועדת־חוץ־ובטחון• .
הכי הרבה התרגזו הפקחים על שמעון
פרם, דויד בן־גוריון ומנחם בגין, שנתבקשו
על־ידי הצלמים לחזור למליאה, בזמן
האזעקה, כדי לצלמם ליומן הקולנוע. השלושה
עמדו, שוחחו על ידיעות היום, בשעה
שהמצלמות זימזמו. לבסוף הוחזרו בכל זאת
למיקלט • .שר המשפטים, יעקב שמשון

שפירא, בילה באותו יום גם במיקלט
בית־המשפט העליון, עודד בנוכחותו את
השופטים # .השר משה קול, לעומת
זאת, לא יכול היה להתאפק. כל פעם ששמע
בשורה משמחת על נצחונות צה״ל, אץ
לטלפון כדי לספר לאשתו• .

כ סי ת
ל אוד הגרות בליל־האפלה הראשון של תל־אביב, היו
כמעט כל מקומות־הבידור נעולים. בין המעטים
שנשארו פתוחים, היה כסית. לאור

נרות כמו בסיבוב הראשון והשני, קיבל
חצקל איש־כסית את הבאים, הגיש להם
במו ידיו קישקעס ומאכלים מסורתיים
אחרים • ,מקום אחר שנשאר פתוח היה
הדיסקוטק של מאנדי. אבל הוא לא
שימש לתפקידו הרגיל, אלא כמיקלט. אנשים
הביאו לשם מיטות וספות ,,וישנו שם
כל הלילה. במיקלט תל־אביבי אחר ישבה
ענת טופול, בתו בת ה־ 8וחצי של
חיים טופול, שגם הוא וגם אימה, גליה,
נמצאים בלונדון, עם אחיה ואחותה. הסבירה
ענת לנוכחים במיקלט :״אבא שלי
לא דואג לי. הוא צילצל אלי ואמר שחברים
טובים שלו שומרים עלי. אז אני
נשארת פה עם חבילת־ענק ביד מסתובב
בתל־אביב יבואן־הזכוכית אליהו ספק
טור. החבילה הכילה מתנות במאות לירות
שקנה כשי לחיילים, ואליהם היו מצורפות
שמונים חבילות־שי־עם־מכתב, מתנת ילדי
הגן שם לומד בנו. ספקטור פנה אל עוברים
ושבים, חיפש אדם היורד אל הנגב, כדי
שיעביר את החבילה.

תנ1 לגבר

ה עול ם הז ה 1553

במדינה

ד רכי חיים
סי פו ר ה

ה צל ח ה
במשך כל השנה התאונן ליאון אדיזם (,)61
סיטונאי למצרכי־מזון, שלא הולך לו .״המיתון
הוא האשם בכל״ ,נהג לספר.
עכשיו, שעקרות־בית רבות התחילו לצבור
מצרכי מזון, וליאון מכר את מרבית המלאי
שלו. שוב לא הלך לו.
ביום השישי האחרון חזר לביתו שברחוב
פיבל 3בתל־אביב, מרוצה מהעיסקות הרבות
שביצע. בתיקו היו לו 28 אלף לירות ז במזומן.
אבל גנבי תל־אביב, שידעו שסוחרי־המזון
הם האנשים שעושים עכשיו כספים, עקבו
אחר ליאון, וגילו שהוא גר בקומה השלישית.
בלילה טיפס אחד העוקבים על צנורות־הביוב,
הדר לדירה וגנב את התיק עם 28
אלף הלירות, כולן במזומנים.
ליאון אדיזם הפסיד בדקה אחת — יותר
משהפסיד במשך כל חודשי המיתון.

פ שעי ם מגן העם
במשך תקופה ארוכה היה רפי לוי (,)28
מחוסר עבודה. אבל עכשיו בשבועיים האחרונים
הוא דווקא הרוויח הרבה.
רפי שהציג את עצמו כאיש -ממפקדת
הג״א, ניגש לבתים רבים בתל אביב דרש
להפגש עם אנשי ועד־הבית, ובפגישות אמר

להם להכין חפירות וקירות־מגן. הוא עמד
בתוקף על כך שיתחילו בעבודה מיד, ואף
דירבן אותם. הוא עזר להם לחפור, ובתמורה
דרש שכר מלא עבור עזרתו.
הדיירים שילמו, אבל התלוננו במפקדת
הג״א. בבדיקה שנערכה עלידי אנשי הג״א,
התברר שאיש זה אינו משרת אצלם. הם
העבירו את תלונת הדיירים למשטרה שהצליחה
לעצור אותו השבוע כשהוא מקים
קירות־מגן.
שופט־השלום בפניו הובא, הודיע לרפי
לוי שהוא יאלץ להפסיק להקים קירות מגן,
משום שהוא עצמו יצטרך לשהות — מאחורי
קירות מוגנים עוד יותר.
זעם הרבה אנשים התרגשו השבוע, אבל יצחק
כהן 23 לא התרגש כמו כולם, ואפילו
ניצל את התרגשותם:
כשעמד ביום חמישי בצהריים ברחוב
אלנבי ,1ליד אולמי הביליארד, חשב לו
יצחק מאיפה להשיג כסף כדי להמשיך לשחק.
בדיוק
באותו רגע נעצר לידו אוטובוס דן.
נהגו ירד בריצה לבית קפה־סמוך, לשמוע
את החדשות. יצחק ניצל את ההזדמנות, קפץ
לתוך האוטובוס, ניגש לילקוט הנהג והספיק
לגנוב מתוכו 17 לירות. בדיוק באותו רגע
חזר הנהג למכוניתו, ראה את הגנב בפעולה.
לנהג
לא היה כל קושי לתפוס את יצחק.
כי גם בזמנים כתיקונם אין איש האוהב
גנבים. אך ביצחק כהן, היה כל הרחוב מוכן
לעשות שפטים, מפני שהוא ניצל לשם גניבה
את המצב המתוח.
היה זה אולי מזלו של יצחק שהוסגר
מיד למשטרה — וניצל מידי ההמון הזועם.

הזוהר תוגש רה סר גגש שר תנסף. או אביש* אוגדת:

חינוך מי לומד
אי פ ה?
בין 757,220 התלמידים המסיימים בסוף
החודש את שנת הלימודים שלהם, מצויים
לא רק 98,898 ילדי גן, ו־ 26,714 סטודנטים,
אלא גם 1943 צעירים שקיבלו חינוך ימי
ו־ 5911 שלמדו בישיבות, בתי־ספר לאחיות,
ואקדמיות למוסיקה*.
העם הרב הזה קיבל את חינוכו ב־2738
גני־ילדים; 1460 בתי־ספר יסודיים; 182 בתי־ספר
תיכוניים; 58 בתי־מידרש למורים וגננות
ו־ 31 בתי־ספר חקלאיים.
מי לומד מה? עובדה מעניינת, המתגלה
ממספרים אלה של הלישכה לסטטיסטיקה:
למרות שבגני־הילדים ובתי־הספר היסודיים
מספר הבנות נופל בכמה אחוזים
ממספר הבנים, המצב משתנה לחלוטין ב־בתי־הספר
התיכוניים, בהם מספר הבנות עולה
בשליש על מספר הבנים. שלא לדבר על
בתי־המידרש למורים בהם מצויים 6499 מורות
לעתיד לעומת 1175 מורים בכוח.
התחלקות אחרת המעוררת למחשבות הוא
המצב בבתי־הספר הגבוהים: כיל סטודנט שני
לומד מדעי־רוח או חברה; כל שלישי לומד
הנדסה, מדעי־טבע או מתמטיקה. משפטים
לומדים 1968 איש; רפואה — 1012וחקלאות
— 394 בלבד.
תחבורה שלט, שלט לשלום
ידוע כי: הנהג־העברי מתרגז כאשר עוקפים
אותו בפראות. או מתעצבן כשעוצ־רים
לפנים בפתאומיות — והכעס שלו הוא
מאד לא בריא.
לכן החליטו בזמן האחרון להצחיק אותו
— בעזרת כתובות המוצמדות למכונית שלפניו.
מרגיעים אותו בעזרת פתקים כמו
הפסקה עשה — ולריאן שתה. או סתם העיקר
שאתה מחייך — ואז הוא באמת מחייך.
יש גם עצות ידידותיות, כמו קנה לן עגלה
— זה יותר בטוח, או אזהרות ידידותיות:
רק אתמול קיבלתי רשיון וכן זהירות
— אני נושך! אף פעם אי־אפשר להיות
בטוחים שזה לא נכון — וכך שומרים על
מרחק בטוח.
תוצרת״עצמית. יש גם שלטים המונעים
תאונות בעזרת מין. כמו אל תנשק לי
— אני מסוכנת, או אל תתקרב אלי — אני
זקנה מדי. לעומת זאת יש המייעצים שים
לב לאחורי — לא לאחוריה. באמריקה, שמשם
גנבו את השלטים, פיתחו יותר את
הרעיון, מדביקים שלטים כמו זהירות, מאהב
בפעולה ! אבל בארץ לא היו אוהבים שלטים
כאלה.
לעומת זאת יש בארץ שלטים אחרים,
מקוריים, כמו השלט מתוצרת־עצמית שהודבק
מאחורי מכונית והודיע: זהירות, מיתון
— אין לי כסף לתיקון!

החי

״אני מצנצנתר
אבישג פפה הגיעה העירה, לשפת הים, ומאות מעריצים התנפלו עליה, ביקשו חתימות,
רצו לראות, לנגוע, להסתכל מקרוב. לא היה לה זמן אליהם. היא באה לראות את
הוריה, להתרחץ קצת בים, לשחות, והיא חוזרת בעוד יום ליוטבתה.
יוטבתה? מה היא עושה ביוטבתה? יש הרבה אנשים שלא מבינים אותה. מאז היבחרה
למלכת המים של שנת , 1966 התחילו להגיע אליה מכתבי מעריצים ומעריצות.
צלמי טלביזיה מארצות שונות הלכו לחפש אותה בכפר הירוק, כדי לצלם אותה,
עיתון לאשה הציע לה להשתתף בתחרות מלכת־היופי, מפיקי סרטים הציעו לה לעשות
מבחני בד, אבל אותה זה השאיר אדישה לחלוטין.
״אני מצפצפת״ ,היא אמרה ,״זה לא מעניין אותי.״ והיא לקחה את מכנסי החאקי שלה,
את כובע הטמבל, וירדה ליוטבתה. שם היא עוזרת בבציר, עובדת מהשכם בבוקר בכרם,
ובלילות היא יוצאת לשמירה.
היא ירדה לשם יחד עם כל כיתתה מהכפר־הירוק, וכשהעניינים ירגעו, והכיתה תוכל
להמשיך בלימודים, היא תמשיך בהם, יחד עם כולם. ואחרי זה תלך לנח״ל, יחד עם כולם.
עד לאחר מכן, היא לא מוכנה לשמוע על שום תכניות אחרות. ובפרט לא תכניות
על זוהר ותהילה ופרסום ושאר הדברים עליהם חולמות אלפי נערות, ועליהם היא
ודיתרה כלאחר־יד.

• מה שבטוח כטוח. בתל־אביב
הודיע רופא גן־החיות, כי המקום הבטוח
ביותר בעיר, בעת הפצצה אוירית, הוא האקווריום
של הדגים, הבנוי מקירות מלם
עבים, והמכוסה בגוש אדמה מדשיאה בגובה
של חצי מטר, בה רועים כבשי־האיבוס של
גן־החיות.
• אחורה, צעד 1בתל־אביב נתקבלה
גלוייה לפי המען בנות ישראל, משרד החינוך׳
תל־אביב, בה איחלו תלמידות ביתד,ספר
בעיירה האנגלית דאגלס הצלחה, והביעו
את תקודתן ש״אויבכן ילכו להם״.
• הנשל! הסודי. בירושלים נתכנסו
זקני המקובלים, אחר שצמו התפללו ו־הסתגפו
שלושה ימים רצופים, הדליקו נרות
שחורים, תקעו בשופרות, עשו צירופי־שמות,
והטילו חרם נידוי ושמתא על גמאל
עבד אל־נאצר.
* בבתי־ספר יסודיים למדו ; 475,941ב־בתי־ספר
על־יסודיים (תיכוניים 142,082

צלם ה ר צו;
שונא הנשים — שגילה את היפ הפיו ת

נלהנערות במדינה הוא כבר
> £גמר. לא נשארה לו אף אחת, והוא
מחפש אחת חדשה. זהו פיטר הרצוג, מלך
צלמי האופנה. הוא מחפש נערה מטיפוס
חדש. כולן כבר נמאסו. עכשיו הוא רוצה
נערה שתהיה רומנטית, שתדע לשחק, ובעיקר
שתהיה דומה לנושא הערצתו, הדוגמנית
הגרמניה, הרוזנת בת השבע עשרה,
חירושקה.
הנערה שתימצא תהיה הכוכבת של חוברת
צילומי האופנה של מכון הייצוא הישראלי,
חוברת המופצת בכל העולם. בתחילה, בשש
החוברות הראשונות, היתד, לכל חוברת
כוכבת משלה. אבל בחוברת הקודמת, השביעית,
נגמרו לו הנשים של ישראל, והוא
נאלץ להטיס באווירון מפארים, על חשבונו,
את התגלית הישנה שלו, עלמה בן־פורת.
אבל כמה אפשר להטיס תגליות ישנות. אז
עכשיו הוא מחפש את האשד, החדשה, את
דמות חלומותיו.

ע טי ם יו ד עי ם שפיטר הרצוג, האשף
המעלה ומוריד דוגמניות, הוא בעצם
שונא נשים מושבע מטבעו. עם הדוגמניות
שפני המאדונה השלווים שלהן מעטרים את
כל העיתונים, הוא מנהל בעצם מריבות איומות,
ומפטר אותן בקצב מהיר.
הוא כבר בן שלושים ושמונה, עדיין לא
נשוי, והפעמים היחידות בהן ראו אותו
בחברת נשים, היו מעט הפעמים בהן הס־

ניטו הרצוג. מרך צלמי האוטה בישואר, שונא הנשים המושבע. קורא:
ך אבל נראה שזאת לא הסיבה היחידה. כי
בסופו של דבר ׳ הוא מסתכסך כמעט עם
כל הדוגמניות שלו, והן עוזבות אותו בכעס
רב. עם ליאורה לפידות הדוגמנית הקבועה
שלו, הוא לא דיבר חצי שנה, ורק לאחרונה
הוא חזר לצלם אותה.
את שילה טביצ׳ינסקי, התגלית של החוברת
השישית שלו, הוא העיף בכלל מהאולפן׳
והיא נמצאת עכשיו בלונדון, ומחפשת
שם את עתידה. ושושנה כהן, בדיוק ברגע
שהוא התחיל ליצור איתר ,׳קונטקט, נסעה
גם היא ללונדון והיא מצליחה שם מאוד.
״הן עושות בעיות לא רק בזמן העבודה,
אלא גם מחוץ לה,״ הוא אומר ,״הן עושות
לי מחתרת, מרגלות אותי, ומוסרות את הסודות
המקצועיים שלי ואת שיטות העבודה
שלי לצלמים אחרים.״ שיטות העבודה הסודיות
שלו, הן בעיקר להשמיע מוסיקת
גיאז ברקע, בזמן הצילומים, ואז כשנכנסים
לאוירה, גם הוא גם הדוגמנית וגם המצלמה
— הוא מצלם.

כל עכשיו כבר נמאס לו מכולן. הוא
שונא סכס, ובעיקר טכס ישראלי. ומר,
שמשגע אותו הכי הרבה, זה שכאשר דוגמנית
ישראלית מגיעה לצמרת — גם אז
אינה משנה את פרצופה .״הן משעממות,
הבחורות פה. בחוץ לארץ יש להן איפורים
להחלפה, פיאות, ריסים, וכל יום הן משנות
את דמותן. פה הן כל הזמן אותו
דבר.״
לכן הוא מחפש את הדמות החדשה, שתהיה
דוגמנית המחר. אז אם מישהי דומה
לרוזנת וזרושקה (ת מונה מרכזית) — שתפנה
אליו מהר. אותה הוא מחפש. ויש
לה סיכויים טובים לשמוע ממנו צעקות,
לספוג גערות ונזיפות, אך גם להיהפך לדוג־מנית־הצמרת
החדשה, שתופיע במיטב ה־עתונים
בארץ — ואולי בעולם.

תובב עם הדוגמנית שלו יעל אביב, ועם
כתבת האופנה תלמה טלמור.
הגבר הנורא, הנערץ על־ידי כל דוגמניות
הארץ, הוא אמנם גאון הצילום, אך מבחינה
רגשית הוא עדיין מתנהג בילד בן חמש־עשרה.

הסטודיו שלו הוא קיבל מאלמנתו
של אריה קרן, שנשארה לנהל את המקום,
לאחר מות בעלה. האשד, חנה קרן מתנהגת
אליו כאל ילד קטן, והוא מחזיר לה, ונוהג

כלפיה כאילו היתד. אמו.
*חנה, תגידי לה כמה שהישראליות היהודיות
הן איומות,״ הוא פתח בשיחה, בפני
כתבת העולם הזה ,״יש להן רגליים קצרות
ואגן ירכיים רחב, לא, חנה? אני פשוט
לא מצליח להגיע לצילומים מודרניים בנוסח
חדש, עם החומר הישן שנמצא כאן. נכון,
חנה? הבחורות כאן הן מפגרות. בחוץ-
לארץ, כשיש אחת כמו מוזיגי, כולן מחקות
אותה. כאן אפילו אין רצון ללכת עם ה
זרם.
לא נכון, חנה?״
בסטודיו שלו הוא מתנהג כמו עריץ, הוא
צועק על הדוגמניות שלו, מאיים עליהן, מפחיד
אותן, מתנהג אליהן בגסות, והן כולן
רועדות מפניו.
״רק במצב כזה,״ הוא מסביר ,״אני יכול
להוציא מהן את המכסימום. כשאני צועק
אני מכנים מתח, ורק בעזרת הצעקות אני
מעיר אותן, וכשהן ערות יותר — הן
מצטלמות יותר סוב.״

דוגמנית כהן
הון נלית החדשח — שנסעה. לחו״ל

מכוניתו (משטרת־ד,תנוער ),ובעת הבריחה
תתנגש עם משאית צבאית (המשטרה הצבאית).
אבל
מה שבאמת כבר קרה, ולא פעם —
שבעת ריב על סמכויות שהן, כאמור, מסובכות
ביותר שלפו שוטרי המשטרות השונות
נשק. השוטרים השונים לחמו בשצף
קצף, כשהם יורים איש ברעהו על־מנת
לשמור על הסדר הטוב.

בשלם

בריטניה
מחצ איו ת
בקר סו ליי ם

שוו״ץ

קצין צבא אחד הציע לגדר את החורשות
שליד מחנות־הצבא, כדי למנוע, בצורה כזאת,
התנהגות בלתי־מוסרית מצד החיילות.
זה היה ב־ ,1917 ההצעה לא נתקבלה, ועד
היום עוד לא ברור אם הגידור היה אמנם
משפיע על 3000 חיילות הח״ן הבריטיות ש׳
הרו במלחמת־העולם הראשונה מחוץ לנישואין.
מספר
זה לא מנע את המלכה מרי, אשתו
של ג׳ורג׳ החמישי, לתת את חסותה לחיל־הנשים,
שהפך קוך 50 השנים הבאות לאחת
הזרועות הנכבדות של הצבא הבריטי, ומונה
כיום 12 אלף נשים.
״ תחתוניחא קי ״ .בניגוד לישראל,
לא היה מעולם השירות בח״ן הבריטי
שירות חובה, בוסס אך ורק על התנדבות.
החיילות קיבלו לא רק תפקידי בישול ופקידות,
אלא גם קשר ומחסנאות, צילום והדרכה.
למעשה נשאר רק תפקיד אחד מחוץ
לתחום עבורן: השימוש בנשק*.
ואם כי אחד היתרונות של השירות בח״ן
היא אפשרות הפגישה בגברים (ומדי שנה
פורשות 33 של החיילות למטרות נישואין)
,הרי השירות לא היה חסר מעולם
חסרונות. ב־ 1917 היתד, הבעייה המדים שנכפו
על החיילות. במושגים של אותם ימים
היו אלה ממש מחצאיות. במקום שחצאיות־המדים
תגענה, כמקובל בחברה הטובה, עד
לקרסוליים, התרוממו 30 סנטימטרים מעליהם.

טוב יותר היה המצב באספקת לבנים:
לחיילים אמנם סופקו מאז ומתמיד תחתונים
וגופיות, אך הצבא הבריטי לא רצה לעסוק
בפריטים נשיים מסוג זה. רק בפרוץ מלחמת
העולם השנייה הוסר אי־שיוויון זה, ולחיילות
נופקו לראשונה תח תוני חאקי (ע*
אם כי חיי לו ת ח ״ן ב רי טיו ת עבדו ועובדות
כ טו ענו ת תות חי ם למשל, הרי אסור
להן, כל שון התקנות ,״ל החזיק את האצבע
על ההדק״ .כ מו כן אין הן מקבלות כל
הדרכה ב שי מו ש בנשק.

הירו שה

שויים תערובת גטה של צמר וכותנה).
יותר מאוחר הושג הישג נוטף בחזית
הלבנים, ועתה מקבלות חיילות הח״ן מענק־לבנים
מיוחד, בו הן יכולות לרכוש לעצמן
את הלבנים הרצויים להן.
אך השוויון המלא לחיילות הח״ן הבריטיות
הושג רק השבוע: היה זה כאשר כל
תחנות המשטרה־הצבאית ברחבי בריטניה
הוכרזו כתחנות מעורבות, בהן ישרתו בעתיד
ביחד שוטרים ושוטרות צבאיים.
תצואדה איו

דו מ ה לה כשקורה לך משהו בקאראקאם, בירת ונצואלה,
כדאי לך לדעת אל איזה שוטר אתה
צריך לפנות. כי לא כל שוטר מוסמך לפעול
בכל מקרה.
במקרה של מה שנקרא התקפה טרוריסטית

(קרי: חסידי פידל קאסטרו) יש לפנות ל־דיגייפול
— המשטרה המדינית. במקרה של
תאונת־דרכים — למשטרת־התנועה. אם הסתכסכת
עם חייל — פנה למשטרה הצבאית.
ואם פורצים לביתך — פנה למשטרה הפלילית.

שאסור לשכוח שאם מתנפלים עליך
ברחוב — אתה חייב לפנות למשטרה העירונית.
שוטר
נגד שוטר. כדי להבהיר שה-
משטרות בבירה הדרום־אמריקאית הן באמת
עצמאיות, כפופה כל אחת מהן למשרד
ממשלתי אחר* .הדיגייפול שייכת למשרד
הפנים; המשטרה הפלילית — למשרד־המש־פטים;
המשטרה הצבאית — למושל־המחוז.
האזרח הקאראקאסי השקט רואה בחלום־
בלהות, אפשרות שתסבך אותו עם כל המשטרות
יחד, ולא תפתור את בעיותיו כלל.
זה יכול לקרות כאשר כנופייה טרוריסטית
(הרשות המטפלת: המשטרה המדינית) תפרוץ
למוסכו (המשטרה הפלילית) ,תשדוד את

סגן־אלוף יעקב מיכאל אוגוסטין אמשטוץ,
היה חרב־להשכיר שוויצי, שנפטר בשירות
ספרד בשנת .1819 הוא השאיר אחריו שם
של חייל טוב, וירושה של 19,400 פרנקים.
מתוך רצון לא לקפח איש, עמלו השווייצי
הקפדניים משך 80 שנה, עד שאיתרו
את כל קרובי המשפחה של אמשטוץ. רק
שאז, בשנת , 1899 נתברר שכל היורשים
הישירים הלכו כבר לעולמם גם הם.
122 יורשים. המכונה המשפטית ה־שוויצית
החלה לנוע מחדש, הפעם בנסיון
לאתר את צאצאי היורשים הישירים.
אחרי 68 שנים נוספים הגיע השבוע מי״
בצע עשיית הצדק לקיצו. אחר שנוכו הוצאות
ניהול העיזבון הוכרז על חלקו של
כל אחד מ־ 122 היורשים הסופיים של יעקב
מיכאל אוגוסטין אמשטוץ: בדיוק תשעה
פרנקים ועשרה סנטים*.

* בוונצואלה, כ מו ברוב הארצות, ובניגוד
לישראל, אין מ שרד מ שטרה מיוחד.

כדור הארץ
0לרגלי המצב. בבירמינגהאם, אנגליה
עמדו רופאים לקטוע את רגלה הימנית
הנגועה של ישישה בת ,79 קטעו בטעות את
רגלה השמאלית, עמדו מייד על טעותם,
החליטו בו במקום לקטוע גם את הרגל הנכונה,
הימנית.
• סיכון מקצועי. בסנט־אלבן, אנגליה
נאלצה להקת תיאטרון החובבים המקומי
לבטל את הצגת המחזה עולם ללא
גברים, מאחר שכל בעלות התפקידים בהצגה
— שבע נשים וחתולה אחת — הרו
בעת ועונה אחת.
• ההבדל הקטן. בניו־יורק פורסמו
כרזות־תעמולה להקניית חינוך על־תיכוני,
כשהנוסח האנגלי המקובל שלהן, עזור ל־ילדן!
שונה ברובעי המגורים של יוצאי
פורטו־ריקו לנוסח עזור לילדיך!

קצת יו תר מ שבע ל״י.

- 9 1 0 5 5ו 0ץ ע01
0א 6 11 4

6א 1 £ 4 0 1

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

דורה־גלוס
בנרתיק סובב
1.95ל ״י

למד נהגות
אצל

ב 2ו

המורה ,,
כל השפות — שיטוח מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 289 8 8

חו ש 1
*£קו 51
3 .9 0ל ״ י

״יהי
מכון להתכתבות
ת.ד ,2197 .ירושלים
לבחורים ובחורות
בעברית ובאנגלית
לבקש שאלון הצטרפות

ה עול ם הז ה 1553

ובריק בעלסא
• מה מעורר סערה באנגליה בימים טרופים אלוזו העובדה שראש־הממשלה
הארולד וילסון עשה את העבירה התמורה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
הוא ישב ליד גברת מסויימת במכונית.
זה כשלעצמו עדיין לא פשע באנגליה. מה שכן פשע, לפחות לפי אלפי המכתבים
שהציפו את מערכות העיתונים, היא העובדה שבאותה הזדמנות העז וילסון להמשיך
ולעשן מן המקטרת הניצחית אשר בפיו.

• עוד פחות מנומס היה השחקן הגרמני גרט פרובה (גולדפינגר).
השבוע פגש לראשונה את דוגמנית־השלד טוויגי.
וכיצד הוא התרשם ממנה?
מה השאלה? ״היא נראית כדיוק ״,הוא אמר ,״במו ג׳יין מנספילד
אחר ניכוי המסים״.

• נוסים זה נו שא הקרוב גם לליבה של גברת אחרת. הלא היא
(מארי פופינס) .בחמ ש השנים האחרונו ת היא הרוויחה, אחרי ניכוי המסים
שני מי ליון דולאר.
ה שבוע היא מצאה פ ת רון מה לע שות ברבע הכסף הזה.
היא ה שקיעה חצי מי ליון ב מטעי אגוזים בהוואי.
זה מה שנקרא אגוז קשה.

ג׳ולי אנדריוס
שלה, איזה

• לשיא שונה לגמרי הגיעה סופיה לורן. איגוד האופטיקאים באנגליה בחר
בה כ״חובשת המשקפיים המושכת ביותר״.
אווה ברטוק, השחקנית שביקרה לא מכבר בארץ, גם כן ניסתה להתחרות
על התואר. אבל לא הלך לה. היא הגיעה רק למקום השישי בין החובשות המושכות.

יש כאלה החובשות משקפיים ויש כאלה העונדות נחשים, על הצוואר שלהן. אחת כזאת
היא הצעירה השבדית הלנה לארסדוטר־מלמכרג. היא בת 19 ומסתובבת דרך קבע
עם נחש לא ארסי בשם ד״ר ז׳יוואגו.
הדוקטור הזה מגיע לאורך של מטר וחצי וכרוך תמיד סביב צווארה של הלנה.
רק שהשבוע הוא גרם לה אי־נעימות קלה. זרקו את שניהם מן האוטובוס בשטוקהולם.
זה לא שהנוסעים הלא־מנוחשים נבהלו מן הנחש. זה הריח של הדוקטור שהפריע לכולם.

יורש־עצר. לכן המלך אמר שלום לסד
ראיה היפה והתאהב תיכף ומיד באחרת.
פעם אחת היה מלך ולמלך היתר, מלכה.
רק שהמלכה היתד, עקרה והמלך נורא רצה

פארה כצופה

האחרת היתר, שימחה (מה שקוראים בפרסית
פארה) של משי (בפרסית: דיבה).
חוץ מזה היא היתד, בת 18 אביבים ובשבע
שנים צעירה מקודמתה. אולי בזכות זה
היא ילדה משך תשע השנים הבאות לשח
גם יורש־עצר וגם עוד שני סתם יורשים.
ככה התנהל הכל על מי־מנוחות וורודים
עד הנסיעה של הזוג המלכותי, לפני ארבע
שנים, לפאריס. שם פגשו פתאום, לגמרי
במיקרה, את סוראייה. הפנים של פארה קפאו
והפנים של השח החליפו חיוך עצוב
עם הפנים של סוראיה. וכל אחד הלך לדרכו.
רק שכעבור שנה החליט השח שוב לבקר
באירופה. הפעם הוא נסע לבד. ואת מי פגש,
במיקוד״ ברומא? בדיוק את מי שהוא פגש,
גם כן לבד, וגם כן במיקרה, כעבור שנה
נוספת בנסיעה האירופית הבאה שלו, בווינה.
פארה אמנם הבינה שכאשר מסתובבים כל
כך הרבה באירופה הקטנה עלולים לד,פגש.
אבל מי אמר שעלולים כל כך. ולכן, כאשר
החליט השח לבקר השנה בגרמניה, עזבה
פארה את משחקי הטניס שלה ואת מישרת־הכבוד
של אם כל הצופות הפרסיות, ו־נלוותה
אל השח. כמו שאומרים בפרסית:
מה שבטוח בטוח.
זהו בפרסית. אבל כמציאותית נודע לה
שסוראיה מרגישה צורך חיוני להפגש, לגמר,
במיקרה, עם בעלה במינכן. פארה התעניינה
מאד על הצורך הזה, התברר לה שאול,
זה לא כל כך רומנטי אבל המצב ה־כספי
של סוראיה די קשה. החרימו את הרכוש
שלה בטהראן, עליו לא שילמה מסים
זה שש שנים. וכל מה שהיא היתד, מבקשת
בפגישה המיקרית זה קצת התחשבות או לפחות
מענק שנתי של, נגיד, שלושים אלף
לירות.
פארה נזכרה שסוראיה לקחה בזמן הגט
כמה תכשיטים מן האוצר המלכותי הפרסי.
כמה תכשיטים ששווים איזה 400 אלף לירות.
ובלי כל כפפות של משי הציעה פארה
לסוראיה עיסקה בנוסח השוק הפרסי. שתקה
את התכשיטים, אבל שתיעלם.
סוראיה, שגם כן מבינה משהו באמרות
פרסיות, החליטה, שציפור ביד, זה לא רע.
יומיים לפני שהשח, הגיע למינכן, היא ארזה
את מזוודותיה, ויצאה לתערוכה העולמית ב־במונטריאול.
היא
כל כך נחפזה, עד שאפילו השאירה.
מאחוריה את המאהב התורן שלה, סוחר־שטיחים
פרסי בן ,40 בשם חסן עלי

קוריישי.
מה אומו
ההוחם ל<ו?3
מארינה קסטלי,

• זר, שסניורה
ראתה מ שן 25 שנות ני שואיה את בעלה
היקר, ריימונדו, לעתים רחוקות מאד ב בית,
לא היה איכפ ת לה כל כך. היא כבר
התרגלה לרעיון שב־ 11 השנים האחרונות
הוא מצא בי ת חם יותר אצל היוגוסלבי ת

סילכה קושיגה.

לא היה איכפת לה, למארינה, שריימונדו
יתעסק עם הכוכב ת כמה שירצה. העיקר

שלפי החוק האיטלקי, שאינו מכיר בגירו שין,
הוא הבעל שלה.
אבל כאשר הציגה ה שבוע ב הוליבוד סי׳
לבה בת ה־ 32 את המפיק ריי מונדו כבעלה,
זה היה יותר סדי ב שביל מארינה. היא הגי שה
תביעה נגד סילבה. על שהרסה את ני שואיה.

לא עשה כל רושם טל סילבה. היא
היתה עסוקה בחזי ה בכוכבים. הא סטרולוג
הפרטי שלה הבטיח לה, היא גילתה, כי
בחוד ש הבא יזרח הכוכב הפרטי שלה. וזה
בדיוק הזמן, היא הודיעה, לע שו ת ילד עם
ריימונדו.

• אין מה לדבר שזה לא היה כ תוב !
בכוכבים של ג ׳ יימם כונד. זה הוא ה־טיפול
בו זבה ה שבוע הכפיל שלו עלי בדים,
שון קונרי. הוא נתפש כ שהוא נו הג ב־מהירו
ת מופרזת, הובא לפני בית־מ שפט, ונידון
לקנס של שמונה לירות (סטרלינג).
שון בונד לא התרגש. הוא רק סינן מבין
שיניו כי הוא מצטער מאד שב שעת מעשה
לא נהג ב־אססון־מרטין האפס־אפס־ שבעית
שלו. זאת היא האס מון־ מרטין ה שולפת
סבונים מצירי הגלגלים שלה כאשר יש צורך
לקעור, בצורה יעילה, כמה רודפים.

מספר 1553

ב״ח אייר תשכ״ז7.6.1967 ,

המחיר 120א ל