גליון 1556 מתאריך 28 ביוני 1967

הוצאת ספרים

״לדורי״

רח׳ בצלאל יפה ,4תל־אביב

מכריזה בזה -בין חיילי החזית והעורף -
על תחרות כתבות -זכרונות שייכללו ב־

סנו מרחמה תשכ״ן
>מן הסואץ ועד קוניטרה)
העומד להופיע כקרוב
אם היתד, לך חוויה מרתקת — בחזית, במשק מופגז,
במיפגש עם חלקי־ארץ חדשים ואוכלוסיה זרה, או בעורף —
כתוב ע לי ה ! האורך איננו חשוב. אנו נערוך את הכתבות
הטובות ונפרסמן (אחרי צנזורה בטחונית ע״י המוסדות
המוסמכים) בספר, הבא להנציח את השעות הגדולות אשר עברו
עלינו — מן הסואץ ועד קוניטרה !

הכתבה החשובה והמעניינת ביותר, לדעתנו, תזכה
את כותבה בפרס ראשון של —( 500.חמש מאית)
ל״י. כן ינתן פרס שני של —( 200.מאתיים) ל״י
ופרס שלישי של —> 100.מאה) ל״י. וכל אלה
בנוסף לשכר־הסופרים המקובל בהוצאנו לכל מי
שדבריו פורסמו בו (והספר במתנה, כמובן).
כל חומר שיישלח במסגרת תחרות זו יהודה את קניינה
הבלעדי של הוצאת *לדורי׳׳ .המועד האחרון למשלוח החומר:
10 ביולי .1967

כתוב לנו מה עבר עליך בימי המלחמה -
מן ההואץ ועד קוניטרה!

ע111 ונ 1ן1־׳)ו

ב אי טרהחלט נו, ביום הראשון של המלחמה,
לגשת מיד להוצאת עתון יומי ל־שעת־חירום,
ידענו שאנו מקבלים על עצמנו
משימה כמעט בלתי־אפשרית.
הרעיון צץ בעיקבות שיחה שהיתר, לאורי
אמרי, כמה ימים לפני כן, עם מנחם
בגין. באותו זמן נוצרה בכנסת אווירה של
ליכוד, כאשר כל הסיעות, חוץ מהקומוניסטים,
חייבו מלחמת־התגוננות בעיקבות סגירת
מיצר טיראן והאיום הישיר של המערך
המצרי החדש בסיני.
בגין בירך את אבנרי על הדברים שאמר
באותו יום במליאה, ואחר כך אמר :״יש בידך
מכשיר חשוב. עתונך משפיע על אנשים
רבים, ובעיקר על הדור הצעיר. זה מטיל
עליך תפקיד חשוב. אתה חייב להשתמש עכשיו
בעתונך כדי לגבש את המוראל הלאומי
לקראת המיבחן.׳׳
שעה אחרי שפרצו הקרבות* באשר ישבנו
בישיבת המערכת וניתחנו את ר?*,צב, הועלה
לפתע הרעיון המעשי: הבה ונוציא עתון
יומי. בימים כאלה, כאשר המצב משתנה
מיום ליום, ואף משעה לשעה, אין טעם להשמיע
את קולנו פעם בשבוע, מעל עמודי
השבועון בלבד. צריכה להיות לנו האפשרות
לאמר את אשר יש לומר בכל יום, כשה־מאורעות
הם עדיין בעיצומם.
ראינו בכך את תרומתנו למוראל הלאומי
— עתון יומי הפונה לחיילים ולמשפחותיהם,

אזורים שלמים של הארץ פשוט אינך יבול
לקבל את דף. לאזורים שלמים של הערים
הגדולות — עדיין לא הגיע דף מעולם. ברוב
ערי־השדה לא הסכים אף קיוסק אחד להפיצו.

פי רו שהדבר: ברגע זה עצמו יש
מאות אלפי אזרחים בישראל, שאינם יכולים
לקרוא את דף, אף אם הם רוצים בכך. לא
ניתן להם לבחור בחומר־הקריאה שלהס, ב־מקור־האינפורמציה
הרצוי להם. הדבר נמנע
מהם בכוח, על־ידי פעולה שרירויתית ובלתי־חוקית.
הוגשו
על כך תלונות למשטרה ולמפקח
על ההגבלים העיסקיים. נפתחו חקירות. אבל
טחנות החוק טוחנות לאט, כידוע.
אמנם, במקומות רבים נשבר החרם. מתנדבים
תפסו את מקום המפיצים המקצועים.
במקומות רבים סירבו הקיוסקאים לאיומים.
לחץ הקהל, הדורש את דף במידה גוברת
והולכת, הכריח את המוכרים במקומות רבים
לשים קץ לחרם. אולם התופעה עצמה עדיין
קיימת. ורק לחץ חזק עוד יותר של הציבור
על מטילי החרם, על הקיוסקאים ועל המוכרים
ישים לו קץ.

כדאיל עיין בצד הציבורי של חרם זה.
כי יש לו השלכות חמורות.
אמנם, מניעי בעלי הצר,תנים אינם פוליטיים,
אלא מיסחריים. הם מסתכלים על עתון

1 ?1111105 <16¥ 1513•• ?111

ל תל מידי בתי ס פר י סו דיי ם
ו תיכוניי ם ול מבוגרים — בבל ה שפות
ההר ש מה החלה

הכותרת ב״דיאריו דל י,אריגה״

תל-אביב, נחלת בנימין ,2טלפון 56347
חיפה, רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265

מתקבל נבר ב 5 0 0 0ן
חנויות _ טונות בארץ \_[
גזור ושלח מיד

לכב. מועדון חוג הקוראים,

ת.ד 9047 .ת״א

היות ואלבום מלחמת הנצחון תשכ״ז, העומד
להופיע, הוזל ל־ 5.90ל״י, וברצוני להבטיח לי את
קבלתו, אני מזמין ...אלבומים, ושולח בזה מקדמה
של — 2.ל״י בצ׳ק, או לבנק הדואר, חשבון מם,45921 .
לכל אלבום מוזמן. אני רושם לעצמי כי האלבום יכלול
כ־ 200 תמונות, כל ההסברים בעברית, צרפתית ואנגלית,
וכי דמי המשלוח של האלבום יחולו עליכם.
שם וכתובת

חתימה

תאריך

המוסר להם בקיצור נמרץ, ובסיגנון חדש
לגמרי, מך, קורה ומדוע זה קורה.

היה גרור לנו כי הגשמת רעיון זה תיתקל
במכשולים עצומים.
0כמעט כל המערכת וזיתה, ונשארה עד
היום מגוייסת( .פתרנו בעיה זו על־ידי גיוס
כללי של מתנדבים. מיטב הכוחות העיתונאיים
הפנויים התגייסו למשימה זו בהתלהבות,
וכך הורכבה בו במקום מערכת מאולתרת
חדשה, שאין לה דוגמה בארץ מבחינת הכשרונות
המרוכזים בה).
0כמעט אי־אפשר היה להשיג נייר.
0המלחמה שיבשר, את כל דרכי״האיג־פורמציה
המקובלות.
0המתכונת העתונאית שעמדה לנגד עינינו,
ושהתגבשה אצלנו במשך שנים ארוכות
של מחשבה ונסיונות, היא שונה מכל מתכונת
יומית קיימת. היא בעלת אופי מהפכני,
בתנאי הארץ. בוודאי היה קשה להגשים
אותה בימים כתיקונם. לעשות זאת במלחמה,
כאשר כל העובדים המקצועיים הטכניים היו
גם הם מגוייסים — זה היה במעט בלתי־אפשרי.

זה ידענו מראש, ואת כל זה לקחנו
בהשבון. ראינו את הבעיות, והתגברנו עליהן
ככל שיכולנו.
אם אתה קורא את דף, בוודאי עמדת בעל
מידת ההצלחה.
אך מכשול אחד לא לקחנו בחשבון.
לא העלינו אותו אפילו על דעתנו.
כי מכשול זד, הוא מבוער, כה זדוני, עד
כי קשה היה להעלותו על הדעת גם בימים
כתיקונם — ועל אחת כמר, וכמר, בעת־מלחמה.
כוונתי
לחרם הטוטאלי שהוטל על העתון
החדש מצד שני הצהרונים הוותיקים.
0הם איימו בנקמה ציבורית ופוליטית
על בעלי כל דפוס שיעז להדפיס את זף.
0הם הודיעו לכל מפיץ חשוב שהוא
מסכן את פרנסתו, אם יעז לקבל את זף
להפצה.
0סוכניהם הופיעו אצל בעלי־קיוסקים
בודדים, ואיימו עליהם באי־אספקת שני ה־צהרונים,
אם יעלו את דף על מבניהם.
חרם טוטאלי זד, הוא עדיין בעיצומו. ב
נעל
סחורה, כמו דגים־מלוחים, והם לוחמים
מלחמת־פרנסה בשיטות של שוק.
זה מעיד על אופיים ועל יחסם לייעודם.
אד התוצאה חמורה הרבה יותר.
חברה דמוקראטית בנוייה על התמודדות
חופשית של רעיונות וגישות, על זרם חופשי
של אינפורמציה בכל הצינורות האפשריים.
בלעדיהם ,,אין הדמוקראטיה יכולה לפעול.
זה נבון בימים כתיקונם. זה נכון שבעתיים
בימי־חירום, כאשר עומד הציבור בפני הצורך
להכריע בעניינים גורליים. ככל שתרבה
האינפורמציה, ככל שתהיה מגוונת יותר, ככל
שתישמענה ריעות רבות יותר, כן יגדל
כושר הציבור להכריע הכרעה נבונה.
כאשר מונופוליסט יחיד, או קבוצת־מונו־פוליסטים,
משתלטים על צינורות־האינפי־מציד,
בכוח־הזרוע, וחוסמים אותם כמו ש־עבד־אל־נאצר
חסם את מיצר־טיראן — הרי
יש בכך סכנה גדולה.

הקורא מרדכי יעקכי, מהקולג׳ העברי
בבאראנקילה, קולומביה, כותב לי:
״ביום השני 5 ,ביוני, הגיע לידי העולם
הזה 1552 ובו מאמרו של אורי אבנרי
אל מנהיגי ערב.
״היה זה יום התחלת המלחמה, וכולנו
היינו צמודים לרדיו, ומקשיבים בחרדה ל ידיעות
מהחזית.
״רק למחרת היום, אחרי חוזרי מהעבודה,
בצפיד, בין מהדורת־חדשות אחת לשניה,
התפניתי לקרוא מעט בעתון. בקוראי את
מאמרו של אבנרי, החלטתי לתרגמו מייד ו לשלחו
לעתון מקומי, דיאריו דל קאריבה,
(יומן הים הקאריבי).
״המאמר פורסם ביום הששי, בעמוד המאמרים
הראשיים, תחת הכותרת, :איש
פרלמנט ישראלי מסביר את הקשיים עם
הערבים׳.״
היתד, זאת רק צורה אחת בה נפוצו, בשבועות
אלה, דיעות העולם ה!זה ברחבי זד

העולם הזה 1556

מדינת ישראל לא היתה קמה, כאשר קמה,
אילו הפכים ארנסט כווין כ 1946-לתת 100
אל?,סרטיפיקאטים לעולים יהודיים.
אילו עשה כן, היה המאבק האנטי־בריטי של הישוב
נפסק לשנה־שנתיים, עד לקליטת כל העולים החדשים. בינתיים
היו התנאים הבינלאומיים משתנים, ויתכן כי הקמה
המדינה היחד, נדחית למשך הרבה זמן.
אולם בווין היה אנטי־שמי, הוא לא נתן את הסרטיפיקא־טים.
והמדינה קמה.

הודות לאויים.

מדינת ישראל לא היתה כוללת את יפו
ונצרת, את רמלה ולוד, את ירושלים והגליל
המערבי, אלמלא הותקפה ם־ 1948 על־ידי צם
אות ערם.
ישראל הסכימה לקבל את הגבולות שנקבעו בתוכנית־האו״ם.
היא לא חלמה לשנות אותם. אילו השלימו הערבים
עם גבולות אלה, היתד, ישראל נשארת מדינה קטנה ועלובה,
ללא כושר־עמידה צבאי וכלכלי.
אולם מנהיגי הערבים לא רצו להשלים עם קיום ישראל.
הם שלחו את צבאותיהם להילחם בה ולהחניקה באיבה.
הצבאות מוגרו. וגבולות ישראל הורחבו בשדה־הקרב עד
ללא הכר.

הודות יואוייב.

הנצחון המזהיר של צה״ל כמלחמת־הכזק שיו
החודש, וכיבושיו הנרחביים בצפון, במזרה
ובדרום, לא היו באים לולא מעשיהם של מנהיגי
ערב.

לולא סגר עבד־אל-נאצר את מיצר טיראן, ולולא ריכז את
צבאו בצורה אימתנית בחצי־האי סיני, לא היתד, ישראל
יוצאת למלחמה.
היא לא היתר, חולמת על כיבושים. ודעת־הקהל הטובה
העולמית לא היתד, מתייצבת לימינה.
שום חייל ישראלי לא היה עומד עתה בעזה, בשארם־אל־שייך
ומול איסמעיליה.

הוא עומד שם הודות לאוייב.

לולא החליט המלך חוסיין, ברגע של טירון,:
לפתוח בהפגזת ירושלים ותל־אביב, לא היה
צה״ל מסתער על הגדה המערבית.
עובדה היא שאיש לא ת־כנן זאת. אף כאשר נתלקחו
הקרבות בדרום, לא חשב איש שהמלחמה תתפשט לגבול
המזרחי. מעשי המלך באו כאפתעה, והתגובה היתד, מאולתרת.
לולא ירו תותחי ירדן, לא היה שום חייל ישראלי עומד
עתה בשכם, בחברון — ובירושלים העתיקה.

הוא עומד שם הודות לאוייב.

לולא הפגיזו הסורים את ישובי הצפון, לא היה צה״ל
יבול לתקוף את הרמה הסורית, אפילו רצה בכך.
הסורים, שהיו אשמים יכל ההתפתחות, יכלו לצאר. מן

המלחמה ללא תבוסה וללא כל פגיעה שהיא, לוא ישבו
בשקט עוד יומיים־שלושה,
אולם הם לא יכלו לשבת בשקט. הם נדחפו על־ידי הסיסמות
של עצמם. הם פתחו בהפגזה, והתקיפו ישובים.
לכן עומדים עתה חיילי ישראל בקונייטרה.

הודות לאוייב.
ורק מדינה אחת בגבול ישראל לא נפגעה.
הרמטכ״ל הלבנוני קיבל פקודה להתערב — וסירב למסור
את הפקודה לצבאו.
הוא תבע גם להגן על חיי יהודי ביירות, ולמנוע כל
פוגרום שם, כדי לשמור על השלום.

לבן אין •טוס חייל ישראלי עומד כיום בביירות,
בטריפולי ובצידון.

צה״ל לא יבול היה להחזיק בכיבושיו -לא
שנה לא חודש ולא שבוע -אילו הסיכמד
כיום שליטי ערב לחתום מייד על הסבם־שלום.
אילו הסכימו לכך, היה העולם כולו מפעיל לחץ עצום על
ישראל, ויתכן כי זו היתר, נאלצת להיסוג מכל השטחים,
או כמעט מכולם.
זה לא היה משנה בהרבה את המצב לעומת העבר. כי
אין הבדל רב בין חוזה הקרוי ״שביתת נשק״ ,לבין חוזה
הקרוי ״שלום״.
השלום האמיתי אינו פרי של חוזים רשמיים בלבד. את
השלום האמיתי אי־אפשר לכפות. מקורו ביחסים החופשיים
בין עמים.
לכן, אילו היו שליטי־ערב חכמים, היו חותמים מייד על
הסכמים כאלה. אמנם, זה היה מכריח אותם להכיר רישמית
בקיום ישראל, על גבי הנייר. אך זה לא היה מכריח אותם
לסחור עימה, לפתוח את הגבולות, לבטל את החרם, ילשים
קץ למלחמה המדינית בה.
(בשיא המלחמה הקרה בין סטאלין ודאלם, המשיכו
ברית־ד,מועצות וארצות־הברית להכיר זו בקיום זו, זה לא

בעוד שכל הצעת־שלום מעשית היתד, מעוררת ויכוחים,
הפריע להן לעשות את הכל כדי לנסות לקבור האחת את
הרחבה, הרי עמדה של לפירוקהממשלה ואולי גורמת
השניה).
אילו היו מנהיגי ברית־המועצות מעוניינים המתנה ושמירת־הקיים לא תביא לכל התנגשות פנימית.

כאמת בטובת הערבים, הם היו מייעצים להם

לכרות מייד הסבפ-שלום.

אולם המנהיגים הערביים הנוכחיים (זולת בורגיבה בתוניסיה,
ואולי זולת המלך חוסיין) הם שבויים של עצמם.
הם לקחו את עצמם בשבי של סיסמות. הם כלאו את
עצמם בין סורגים של מילים.
סורגים אלה הם חזקים יותר מסורגים של ברזל.
ומוסקבה מעוניינת שהערבים לא יפרצו מסורגי־מילים
אלה, כי כך הם נשארים גם בשבי חיבוקו של הדוב הרוסי.
לכן יש הגיון רב בקו הטכסיסי שנקבע השבוע על־ידי
ממשלת ישראל.
הוא נועד להרוויח זמן — הרבה זמן.
הוא אומר: אנו מוכנים לדבר על הכל, גם על החזרת
כל השטחים, אם הערבים יסכימו לדבר עימנו.
אם הערבים מסרבים לדבר — אין לנו עם מי לדבר.
ועד שיסכימו לדבר — נחזיק בכל השטחים שכבשנו.
כי הם, הרי, הנושא לדיבור.

בפי שנראה ביום, ואם המלך חוסיין יכריז
לפתע שהוא לא מסבים לשלום, יכול מצב זה
להימשך הרבה־הדבה זמן.
אולי שנה. אולי יותר משנה.
ובינתיים מתבצר המצב הקיים. יתרגלו אליו. עמדת־המיקוח
של ישראל מתחזקת מחודש לחודש.
זהו קו מחוכם מבחינה חיצונית, כי הוא מאפשר לישראל
להחזיק בכיבושיה.

הודות לאוייב.
זהו גם קו מחוכם מבחינה פנימית, כי הוא מונע ויכוחים
בממשלת הליכוד הלאומי. מחרות ועד מפ״ם, יכולים כולם
להסכים לו.

יש לעמדה זו רק ליקוי אחד: היא לא תביא
לשלום.
היא תגביר בהרבה את סיכויי ישראל להחזיק בחלק

גדול ככל האפשר של השטחים שנכבשו.

אבל היא אינה מגבירה את סיכויי השלום. ואולי להימך.

בי כדי להשיג
חיוביים, ומייד.

שלום, י*ט לעשות מעשים

אפשר היה, למשל, לפתוח מייד בהידברות עם מיליון
וחצי ערביי פלסטין, המרוכזים עתה תחת דגל ישראלי.
אפשר היה לעזור להם להקים נציגות מוסמכת, לכרות
עמם הסכם־שלום אמיתי.
אילו קמה מדינר, פלסטינית, במסגרת של ארץ־ישראל
מאוחדת ופדרציה מדינית, כלכלית וצבאית עם ישראל, היה
המצב במרחב משתנה באופן מהפכני.
בפעם הראשונה היתד, המלחמה חדלה מלהיות מלחמה
בין ישראל ובין כל הערבים.

היא היתה הופכת למלחמה בין ישראל וחלק
מן הערכים -ובין שאר הערכים.
המערך האנטי־ישראלי הנוקשה במרחב היה מתפרק.
מדינות אחרות — אולי ירדן, ומזדאי לבנון ותוניסיה —
היו יכולות להושיט לנו יד.
אולם ממשלת ישראל אינה מסוגלת לנקוט קו פעיל
ומהפכני כזה. לא ממשלת הליכוד הלאומי, ולא הממשלה
המצומצמת, שעליה חולמים חסידיו של משה דיין.
לכן, עד אשר ישתנו הנתונים בארץ עצמה, ועד אשר
יתגבשו בה כוחות פוליטיים חדשים המסוגלים להגשים
קו חדש לגמרי, נראה כי הקו הנוכחי הוא סביר ביותר.
הוא סומך על טיפשות היריב.

זהו השבץ נכון מאד -כטווה הקצר.
הודות לאוייב.

מכתבים
נופלים ההולכים ראשונה
כל הכבוד להעולם הזה. בזמן שהעיתונים
האחרים מעלים את זכר החללים במודעות
תמורת תשלום מצאתם את הדרך המכובדת:
להעלות את זכרם בדפים המערכתיים המוקדשים
להולכים ראשונה. כל הכבוד!

משה ששון,
שמועות, שמועות

חיפה

הגיעה אלי שמועה שאמרה כי הממשלה
ביקשה את אורי אבגרי לנסוע לצרפת
ולארצות אחרות, כדי להפעיל את קשריו
עם אישי־ציבור שם ובעולם הערבי, לטובת
ההסברה הישראלית ולמען השלום.
לפי השמועה, סירב אבנרי לעשות זאת.
האם זה נכון?

חיים שפירא,

אי־שם

• לא. שוס בקשה כזאת לא הופנתה
לאבנרי, וממילא לא דחה שום בקשה כזאת.
לפני המלחמה פנה אחד מח״כי המערך אל
אבנרי ושאל אם יסכים לצאת לשליחות
כזאת אם תוצע על־ידי הממשלה, ואבנרי
השיב בחיוב.
הלקח אחרי שפעמיים כבר נסוגונו מסיני, עלינו
ללמוד שלא לנהוג
בסלחנות, כמו בע־ [
בר. נקווה שמנהיגי
האומה למדו לקח
מנסיונות קודמים —
שלא להשתכנע מהבטחות
שלא יקוימו
בשעת הצורך.
די לאומה בעלי
מום ונכים. די לאומה
בהורים ומשפחות
שכולות.

שדה דהרי
•:משפחתה,,
אור-יהודה

כניין האשליות
רבים מבני גילי ( )22 שהיו ילדים בזמן
מלחמת השחרור ומבצע סיני, זוכים לשמי־פת־המוח
בדבר בן־
גוריון ודיין הכובשים
הגדולים.
לכן רציתי להודות
לכם על המאמר
כפירי אריות
(העולם הזה .)1555

בהם הזכרתם שלא
במבצע סיני, אלא
גם במלחמת העצמאות
— הם החזירו
את סיני — ללא כל
תנאים. מועלם שהזכרתם טוב לנו את האמת ההיסטורית,
שהרסה את ״בניין האשליות״
שהקימו.

מועלם עזרא, פתח־תקעה
הנשים שבעורף
כשאתם מדברים על המלחמה, זכרו נם את
הנשים הנמצאות בעורף.
את אלה שהסתירו
דאגותיהב
ופחדיהם והראו פנים
שוחקות. לאלו
שבעמל מפרך פינו
את המחסנים כדי
להכשירם למקלטים,
לאלה שניסו והצליחו
לשמור על אווירה
משפחתית גג
כשהגברים היו ב
מרחקים, ושהיו א
לה שדאגו שהחייג אמיר בעורף יימשכו במסלולם
הרגיל — למרות הכל.

ירושלים • שער שכם

111ה י

סיגריתר

חיה אמיר,

סיגריות

.כיד

המלך

תל-אביג

כתוך המלכודת

לפני חודש, בראשית המשבר שקדם למלחמה,
קראתי את מאמרו של שלום כה
״נאצר נכנס לתוך מלכודת״ (העולם הזו
,) 1551 ששם כתבתם :״האמת היא שהצבו
המצרי הכניס את עצמו למלכודת. כל מ
שיש לו מושג באיסנזראטגיה יודע זאת . .
עבר־אל־נאצר עשה את הטעות הגדולה שלו.

אני מודה שחשבתי אז שהשתגעתם, כ
כל הארץ רעדה אז מפחד.
כיום אני רואה שצדקתם במאה אחוז
מעכשיו אני מתחייב להאמין להערכוו
שלכם כמעט בלי תנאי.

ירוחם גרי,

ירושלי

העולם הזה 556

1 1 1 1־ : 11
ך* רכות הסיבוב השלישי

נסתיימו

לפני שבועיים בלבד.
גורל אזורי־הכיבוש עדיין לוטה ערפל.

אך הפרספקטיבה ההיסטורית
של המלחמה -מקומה בתולדות
המדינה -בבר ברורים למדי.

*־• משך תשע־עשרה שנה, מאז יומה
02 הראשון, דומה מדינת ישראל למיבצר.
מיבצר הנתון במצור משלושה עברים.
מיבצר השוכן על חוף הים, כאשר הים
מהווה את הדרך היחידה לאספקה ולתיגבור.

מיבצר שתושביו־־מגיניו מובנים
בבל רנע להזדעק אל החומה בדי
להדוף התקפה, או לפשוט החוצה
בדי לקדם פני הסתערות.
מיבצר השוכן בלב מרחב עויין, שכל בני
הסביבה שונאים אותו ומייחלים להכחדתו.

** יבצר זה לא קם, למעשה, במאי .1948
הוא קיים מאז ראשית המאה.
אמנם, במאי 1948 השתנה הרבה. המיבצר
הפך עצמאי. הוא הניף את דגלו. מגיניו
לבשו מדים.

אך המיבצר עצמו התגבש מאז
ראשית ההתיישבות הציונית בארץ.

הימים הראשונים, כאשר נתברר למתיישבים
כי לא מצאו דרך להשתלב בסבי־בה
החדשה ולחיות בצוותא עם האוכלוסיה
המקומית, הם הקימו סביבם חומה.

חומה של עץ או אבן, שהקיפה
נקודות־התיישבות חדשות. וחומה
בלתי־נראית, בצורת בוח־הגנה
עצמי, משק נפרד ודפוסי־חיים נפרדים.

שקרה בשנת 1948 הוא זה:
המיבצר עמד מול התקפה מרוכזת של
כל בני סביבתו, ומיגר אותם.

בסידרה של פשיטות עטורות־הצלחה,
בבש שטחים נוספים והרחיב
את החומות.

זאת היתה העובדה המרכזית
בחייהם של יושבי המיבצר.
הם כה התרגלו למצב זה, עד כי שכחו
אותו. הוא היה להם מובן מאליו. הוא
נראה להם כנתון משמיים.
אמנם, מפעם לפעם קמו, בתוך המיבצר,
אנשים שטענו כי אפשר לשנות מצב זה.
הם לא הציעו להרוס את החומה, חלילה,
או לצמצם את המשמרות.
הם הציעו לנקוט ביוזמה כדי להשתלב
בתהליכים הפנימיים של הסביבה, להשפיע
עליהם, לשנות את יחס בניה.

בקיצור: לפעול בדי שבאחד ה ימים
יובל המיבצר לחדול מלהיות
מיבצר, ויהפוך מרבז מדיני, מיס־הרי
ותעשייתי לסביבה בולה.
אבל אנשים אלה נראו כאוטופיסטים.

בי החומה היתה עובדת־החיים
המרכזית, ובמעט איש לא העלה
על דעתו שיבול לבוא יום בו לא
יהיה בה צורך.

סיבוב השלישי גרם למהפכה בתנאי
; 0קיומו של המיבצר.

זוהי העובדה המכרעת הראשונה
הנובעת ממנו.
אולם הסיבוב השלישי לא פטר את
המיבצר מן הכורה להיות מיבצר.

זוהי העובדה המכרעת השניה
הנובעת ממנו.
אפשר לתאר את מאורעות הסיבוב השלישי

האוייב, שלחצו התרחק במשך כמה שנים,
התרכז ליד השער הדרומי.
היא חסם את אחד משני דרכי־האספקד,
שנותרו למיבצר.
הוא ביקש לאחד תחת פיקוד משותף את
כל הכוחות הצרים על המיבצר.
הוא איים להחדיר חבלנים לתוך המיבצר,
בקצב גובר והולך, כדי לזרוע בו בהלה

מיבצר, אפשר יהיה להקים חומה חדשה לגמרי,
הרבה מעבר לחומה הקודמת, כך
שהאוייב לא יוכל עוד לאיים על מרכז
המיבצר מקרוב.
זה לא קל. כי באזור הכבוש יושבת
אוכלוסיה זרה, שקשה לגרש אותה, אך
קשה גם להכניסה אל בין החומות.
גם אם יוחזר חלק מן השטחים, ניתן
יהיה לתקן את מערך החומה הקודמת, שהיה
מיקרי למדי. אפשר יהיה ליישר אותה.

יוגבי היושב בתוך המיבצר, שראה
את האוייב יום־יום לפני
עיניו, זהו שינוי עצום.
מי שרגיל לחשוב על סכנה מיידית, המאיימת
על קיומו בכל רגע, מוכרח לראות
בהרחקת הסכנה — הרחקתה בשטח והרחקתה
בזמן — הצלה מכרעת.
והוא צודק בכך בהחלט.

ולם המהפכה ההיסטורית האמיתית
לא אירעה. ומוטב שעל כך ניחן את
דעתנו.

המיבצר לא חדל מלהיות מיבצר.

נה רק משמעות אחת לנצחון מדיני:
הסרת המצור, פטירת המיב־צר
מן הבורח להיות מיבצר.
לכך צריכה להיות נתונה מחשבתו של
כל מדינאי.
האלופים צריכים לדאוג לשיפור הנתונים
הצבאיים לקראת המלחמה הבאה. זה תפקידם.
תפקיד אדיר־אחריות, כפי שראינו החודש.
המדינאים
צריכים לדאוג לחיסול הגורמים
שיביאו למלחמה הבאה. זה תפקידם שלהם.
תפקיד בעל אחריות אדירה עוד יותר, כפי
שראינו החודש.

לכן מוטב להפריד בין אלופים
ומדינאים.
המדינאים הם, כמעט תמיד, אלופים גרו־עים
מאד.

והאלופים הם, לרוב, מדינאים
גרועים עוד יותר.

ך • תיאוריה, יש דרכים רבים כדי לה־שיג
כיום את המטרה המדינית האמורה.

האוייב הובס — אך הוא לא השלים עם
קיום המיבצר.
המצור הורחק, הוחלש, הובס — אך
נשאר מצור.

בי זוהי המיגבלה הטבעית של
בל נצחון צבאי: הוא יכול להרחיק
אוייב, להביס אוייב. אך אין
הוא יבול להפוך אוייב לידיד.
זה אינו תפקידו של אלוף.
זהו תפקידו של מדינאי.

והאווירה של מיבצר אינה נוחה
לצמיחת מדינאים.
מיבצר העומד על נפשו — טבעו שהוא
מצמיח חיילים גדולים, אלופים מצטיינים,
אנשי־חרב מזהירים.

לעיתים רחוקות מאד בהיסטוריה
הולידה אווירת־המיבצר אנ־

בין החומות עצמן תפסה האוכלוסיה ה־עיברית
את כל השטח, אחרי שכמעט כל
בני האוכלוסיה הקודמת עזבו והורחקו.

**אז הסיבוב הראשון הזה, במשך 19
שנים, התקיים המיבצר ללא שינוי מהו

בסוף 1956 אירע הסיבוב השני.
הוא לבש צורה של פשיטה מהירה מתוך
השער הדרומי. הכוח הפושט הלם באוייב
שצר על המדינה בדרום,
הרם את מערכו, כבש
שטחים גדולים, אך נסוג
מהם חזרה אל החומה
הקודמת.

רך הגענו
שלישי• .

היו, במשך 19 השנים,
שנים טובות יותר ושנים
רעות יותר.
היו שנים בהם גבר
לחץ האוייב, שצר על
המיבצר, בהן הצליח להמטיר בו בליסטראות,
ואף לסנן לתוכו חבלנים.
היו שנים רגועות יותר, בהן נראה כאילו
התרחק האוייב מן החומה.
היו שנים, בהן גברה הסכנה בגמרה אחת
של החומה, ופחתה הסכנה בגמרה אחרת.
פעם היה צורך לתגבר את המגינים ליד
המיגדל הצפוני, ופעם ליד המיגדל הדרומי.

אבל מהותו של המיבצר לא השתנתה
אף ליום אחד.
הוא נשאר מיבצר.
כל בני הסביבה, ללא כל יוצא מן הכלל,
צרו עליו.
באזורים הסמוכים התחוללו מהפכות ו־הפיכות־נגד,
התחלפו מישטרים, התמודדו כוחות
— אך הדבר לא השפיע במאומה על
היחס למיבצר.
הוא נשאר נטוע במרחב כנושא לשינאה,
לאיבה, לתקוות־הכחדה.
שום יחסים לא נוצרו בין מגיניו ובין
הצרים עליו.

ולערער בו את המוראל.

לבני המיבצר לא נותרה ברירה
אלא לערוך סידרה של פשיטות -
מן השער הדרומי, המזרחי והצפוני
באחת.
פשיטות אלה נחלו הצלחות היסטוריות,
כמעט מיוחדות־במינן.

האוייב שצר על החומה הובס,
נשכר והוברח. שטחים גדולים
מסביב למיבצר נכבשו.

ה נובע מן הנצחון הזה? במה הוא
משנה את המצב?

מהבחינה הצבאית, שהיא בחינה
חשובה מאד לגבי מיבצר, נוצרה
הקלה עצומה.
יעברו שנים עד שהאוייב יוכל להצטייד
מחדש, להתארגן מחדש, להתעודד מחדש,
ולהטיל מחדש מצור צבאי יעיל ומסוכן.
אם יצורפו השטחים הכבושים לשטח ה
שים
המסוגלים לגשור גשרים בין
המיבצר ובין סביבתו.

ד באן דיברתי בלשון עבר. אבל ה־
> דברים עודם מתחוללים בהווה.
השאלה הגדולה, ההיסטורית, היא זאת:

האם אפשר לתרגם את הנצחון
הצבאי לנצחון מדיני 1
שאלה זו אינה מקורית. רבים שואלים
אותה. אך חוששני כי רוב השואלים אינם
מבינים כל־כך את פשר המילים.
העליתי את דימוי המיבצר כדי שהדברים
יהיו ברורים לגמרי:

הרחבת החומות -אינה נצחון
מדיני.
כי הרחבת החומות משנה רק את הנתו;
נים הצבאיים.
זה חשוב מאד־מאד. אך זה אינו משנה
את המצב מעיקרו.

לגבי מיבצר הנתון במצור, יש

הצעתי תוכנית אחת. אך תיתכנה, מן
הסתם, גם תוכניות אחרות.
הדימוי של המיבצר מאפשר לנו לבדוק
כל תוכנית פוטנציאלית באמת־מידה פשוטה
ומוחלטת:

האם היא עשוייה להביא לביטול
המצור, לשילוב המיבצד בסביבתו?

שמא היא עשוייה רק לשפר את התנאים
לקראת הסיבוב הבא, בגבור המצור
מחדש?

זהו המיבחן.
אני מאמין כי ברגע׳ זה, בעיקבות הנתונים
שנוצרו בכוח הנשק, יש הזדמנות היסטורית
לשינוי עצם מעמדו של המיבצר
במרחב.
אני מאמין כי כל יום העובר וחולף, ללא
יוזמה מתאימה, מקטין את הסיכוי לכך.

ההזדמנות נתונה -והזמן הוא
ע כ שיו.

וסנ*נ 1ג 1 ^ .י|יי 3 1ן רי ן, ן ך 1

בי־י ר

הבא!

במדינה
העם
יגעי ביניים
בישראל שורר מצב־ביניים.
הרושם הראשון של הנצחון המדהים חלף.
ההתלהבות הרוננת מתחילה לפנות את מקומה
לסיפוק שקט על מה שהושג, תוך השי
תתפות בצער המשפחות השכולות.
אך הוויכוח הגדול על גורל השטחים הכבושים
עדיין לא התחיל. הממשלה מונעת
אותו בכנסת. בממשלה עצמה הוא נדחה.
ואילו בציבור מדברים כיום רק חוגים מצומצמים,
בעלי תוכניות מגובשות. העם עצמו
עוד לא הגיע להתמודדות עם הבעייה.
כך אפשר לשמוע ברחוב הישראלי את כלי
הנימות! החל ב״אם הערבים רוצים עוד
פעם, נתן להם על הראש עוד פעם!׳׳ וכלה
ב״צריכים למצוא פתרון של שלום. זה לא
עסק לצאת כל כמד, שנים למלחמה.״
התנועה הגדולה למען משה דיין — חלקה׳
אותנטית ועממית, חלקה מפוברקת — שככה.
חוגים קטנים עוד מנסים להחיות אותה,
אך המאבק האמיתי עבר לעסקני המפלגות,
המנהלים תימרונים מסובכים כדי ״לעצור
את דיין״ ,או ״לתת למדינה הנהגה חזקה״.
העם מחכה. הוא יודע: מחר יתחילו הבעיות.
בעיות
קשות. אך, כמו שאמר ח״כ חרות
יוסף שופמן :״לפני חודש היינו מתפללים
שיהיו לנו בעיות כאלה.״
המלחמה

מנו ת־ ד ם
מגוו ה־ מידצ ה

דן ו ד־ ם־

בידח ־ ד י 1־ 11־ 1

חרי

דן ב ! רז,

דן נפה

טוב -

דו ־ ץדך,

1 -1דיירב ,

מובן

לא רק האזרחים ההגונים, שגרים בבית,
אוהבים את ישראל. גם העבריינים, תושבי
בתי־הסוהר, אוהבים את המדינה שלהם.
את זאת הוכיחה מלחמת ששת הימים.
מספר רב של אסירים ביקשו להתנדב ליחידות
קרביות. הם אפילו הציעו להוסיף
למכסת מאסרם את הימים בהם ישתתפו
בקרבות.
תנצחו במדרכה. כמובן שפרט לבית־המשפט
לא היה איש רשאי לשחררם. אך
גם האסירים שלא יכלו להשתתף במלחמה
באופן קרבי — השתתפו בצורות אחרות:
30 נערים מכלא תל־מונד יצאו לעבודות
חפירה בסביבה. הם הקימו מקלטים וחפירות,
בגנים ציבוריים, באבן־יהודה ובגוש
תל־מונד.
האסירים מכלא רמלה, שהם המסוכנים
בעבריינים, גילפו 50 קופסאות שש־בש מעץ־
זית, מתנה עבור צה״ל. כ־ 280 אסירים ואנשי
סגל כלא רמלה — תרמו מנות דם
לחיילי צה״ל, וטח רשתות הסואה.,
כמאה עבריינים מכלא שאטה, ברובם מועדים,
התנדבו אף הם לתרום מדמם לצבא.
בבתי־הסוהר דמון ומעשיהו, נאספו כ־330
מנות דם.
בכלא נוה־תירצה, המחזיק נשים בלבד,
כשלושים במספר ניתרמו 33 מנות־דם, על-
ידי אסירות וסוהרות. האסירות גם תפרו
ורקמו עשרות מפות־שולחן עבור חיילות
צד,״ל, ועליהן רקמו את הברכה :״תנצחו
במערכה ותשובו בשלום הביתה.״

דודה אומה
וכל השאר

מגדת העתידות
רחל לו י
עברה מרחוב אלנבי 18
לכתובת חדשה :

רח׳ פדויים 4

תנועת העולם הזה -פוח חדש
חטיפת רמת־גן,
חטיבת חיפה
גבעתיים ובני־ברק
מזמינה

מודיעה על:

אסיפה

פינת כרם התימנים.
שעות הקבלה יהיו!
מ־ 10 בבוקר עד 7בערב.

ביום רביעי 5.7.66 בקפה
עצמאות, בשעה 20.30
לאסיפודהסברה ביום חמישי ,29.6.66 בשעה ,20.30
במועדון שבשד׳ או״מ 32א׳
ישתתף:

עו״ד שמואל סגל

המלחמה נסתיימה -מה הלאה?

!1 --גם בעצם ימי־הקרבות, המשיכו רוב יחי־דות־הצבא
לפרסם את הדפים הקרביים שלהן.
המפורסם בכולם, גליונות הקרב של
חיל־האוויר, שהעתקיו נמכרו השבוע באלפי
עותקים. האמנותי ביותר מכולם, ללא ספק,
הוא עלי אש, בטאונה של החטיבה שלחמה
ברמה הסורית.
יוצאי״דופן. עורכו, גרשון קניספל, שנע
עם הטור המשוריין הראשון של ה־זחל״מים,
הנציח על הרקע הצבעוני של ה־גליון
לא את הקרבות, אלא דווקא את האנשים
הקטנים, שהמלחמה הפכה אותם לגדולים.
קניספל,
שעיטר בעבר בציוריו הדרמאטיים
את יצירותיהם של משוררים מהפכניים, כשל
ברכט ושל ק. צטניק, רשם הפעם, בקווים
שקטים, את דמויותיהם של יוצאי־
(המשך בעמוד ) 11

העולם הזה 1556

^ ילו צל ה&לך הוסיין נשמע בעצרת האו״ם. הקול הגברי העמוק, הבוקע מגופו
הננסי, אמר את הדברים הרגילים: הערבים יילהמו, על צה״ל לסגת, הציונים התקיפו.
י אבל אי־שם בתוך התמליל, קבור תחת רבדים־רבדים של מלל (עד כי גם עיתוני ישראל
לא שמו לב אליו) ,היה פסוק שאמר: שלום יכול לקום רק על יסוד הצדק.
דיפלומטים מאומנים שמו מייד את הדגש על פסוק זה, ראו בו את מרכז הנאום כולו.
לגביהם קבעו שלוש המילים: שלום יכול לקום.

נגגזרוג גזפגחז רגזגגצחי
ף* רג עזה נתון בידי המלך חוסיין אחד המפתחות — ואולי המפתח העיקרי — לעתיד
^ המיידי של המרחב.
זה מוזר קצת, כי דווקא המלך הוא הצד המובס ביותר של המלחמה. לא זה בלבד שצבאו
מוגר, כמו צבאות מצריים וסוריה, אלא שהוא גם הפסיד את החלק העיקרי של ממלכתו,
בעוד שמצריים וסוריה איבדו רק אזורי־גבול.
מניין לו, אם כן, עמדת־מפתח כזאת?
הדבר נובע משני גורמים:
• חוסיין אינו קשור במחנה הקומוניסטי, אלא במחנה המערבי, שאליו קשורה ום
ישראל.
* חוסיין הוא השליט הערבי היחידי המסוגל, ברגע זה, לכרות שלום נפרד.
יש אנשים בעולם הסבורים עדיין כי גם גמאל עבד־אל־נאצר היה מסוגל לעשות שלום,
אילו רצה בכך, וכי מעמדו הוא חזק די צורכוגם לשם כך. אלה הם האנשים, כמו פיאר
לשאת פרי.
ישראליכלה עתה
מנדס־פראנם, הסבורים כי יוזמה דראמטית מצד
אך אין ספק כי נשיא מצריים הוא שבוי של סיסמותיו, כלוא בכלא תעמולתי שהוא עצמו
הקים לעצמו. פריצה משם היא קשה ביותר.
מצבו של חוסיין שונה בתכלית.

האס \זוא יבגר?
י לבזל ך חוסיין יש אליבי מצויין כלפי העולם הערבי. אליבי כפול.
^ ראשית כל, הוא הצטיין במלחמה.
בכך הודה גמאל עבד־אל־נאצר בעצמו, בנאום ההתפטרות המפורסם שלו. הוא ציין כי
המלך הירדני והצבא הירדני לחמו כגיבורים — דבר התואם גם את העובדות.
שנית, עליו לדאוג לבני עמו.
במלחמה זו כבש צה״ל שטח בו גרו כמעט מיליון תושבים.
המלך יוכל לטעון עכשיו, כי עליו להקריב את הכל כדי לשחרר תושבים אלה,הכפופים
לשלטונו של כובש זר. שעליו להקריב את כבודו, ואת עקרונותיו המקודשים — ובלבד
להקל על סבל בני עמו. את הסבל הזה מתאר רדיו עמאן מדי יום בצבעים קודרים ביותר.
מאחר שמצריים, ושאר הערבים, אינם יכולים להושיע אותו — הוא נאלץ להסיק את
המסקנות ולשחררם בדרך אחרת.
אם דרך השלום, וההכרה בקיום האוייב, היא הדרך היחידה שנותרה — אין מנוס מללכת

לא יהיה זה קל למלך לנקוט בקו זה. אך כיום זה הרבה יותר קל מאשר בכל תקופה
אחרת. כי העובדות מדברות שפה חזקה — וכל דרך אחרת דנה את ערביי הגדה לתקופה
ארוכה של מימשל צבאי ישראלי.

הארמון נידונות

חוסיין הרגיש את המלחמה מקרוב מאד, כאשר הופצץ
ארמונו בבירתו משך כל ימי הקרבות. ארמוך
הקיץ שלו, בפרברי רושליס, לעומת זאת, כמעט ולא נפגע, נפל בשלמותו בידי כוחות צה״ל.

האבו הגא דגצ\ז?
^ שאלה הגדולה היא: האם המלך רוצה בכלל ללכת בדרך זו?
| | לפי גירסה אחת, שמח המלך על שנפטר מן הגדה. כי שם עשו לו תמיד צרות. הפלסטינים
הם יסוד חתרני בממלכתו. מבחינה כלכלית, זהו אזור עני, שאינו מכנים הכנסות
לכתר הירדני, אלא תורם תרומה נכבדה לגידול הגרעון במאזן המסחרי של הממלכה.

חו ט ״!

א/נן?

אבל יהיה זה נמהר מאד להסיק מכאן את המסקנה הנוחה כי המלך כלל אינו רוצה בהחזרת
השטחים ,׳ומרוצה מאד משלטונו של משה דיין בהם.
בלי הגדה, ירדן היא גורם מבוטל. היא תהיה נסיכות־ננס כמו כוזיית, אך בלי ההון
העצום של סזיית.
שום שליט אינו משלים בנקל עם ירידה כזאת של כוחו.

״איבי אגבזר ראיי
** ה החליט המלך לעשות? על כך יש, בינתיים, רק סימנים ראשונים — אבל בעיני
מי שיודע להבחין בהם, נועדה להם משמעות רבה.
הוא קרא לודעידת פיסגה ערבית.
כשנשאל אם הוא מוכן לעשות שלום עם ישראל, ענה :״לא בלי אישור ועידת־הפיסגה.״
מכאן הרמז הברור כי תפקיד הוועידה היה לתת לו הכשר לכריתת שלום. כך הבין זאת
גם נשיא מצריים, שסירב לכנס את הפיסגה.
משלא נתכנסה הפיסגה, הכריז המלך :״נצטרך להסיק את המסקנות כדי להכין בעצמנו
את המערכה הבאה לשיחרור אחינו.״
הוא לא פירש מהי המערכה. אולם כשנשאל אם הוא מוכן עתה לעשות שלום עם ישראל,
ענה :״איני יכול לומר כן, ואיני יכול לומר לא.״

הנדידה העצובה

חוסיין בחברת אחיו, יורש־העצר הסן, ערב צאתו
למליאת האו״ם בניו־יורק. חוסיין במצב־רוח
מדוכא ועצוב, בדומה להופעתו האבלה וחפויית־הראש בשידור שנשא לאומתו (ראה שער).

זוהי אימרה רבת חשיבות. הוא אמר אותה אחרי שהחליט לצאת לניו־יורק.
בשביל מר, יצא לשם? האם רק כדי לנאום עוד נאום אחד באו״ם, שלא ישנה דבר?
לאיש אין ספק כי המטרה האמיתית היא לבוא בדברים עם ראשי ארצות־הברית, כדי
לטכס עימם עצה על הסדר־שלום כלשהו בתיווך אמריקאי.

ירגשרים
11 יה\\2־ב נגר

ך* ל זה י?ן טיד

את ישראל, בימים הקרובים, בפני ברירה קשה. האם להסכים לשלום

^ נפרד, או לא?
יהיה קשה לסרב, כי ירדן תזכה לכל התמיכה האמריקאית. המלך ממלא תפקיד של עמוד־תווך
במערך האמריקאי במרחב, הכולל את כל ממלכות ונסיכויות הנפט, וארצות־הברית
לא תוכל להפקירו, מבלי לסכן השקעה של הרבה מיליארדים.
השאלה היא: מה יהיו תנאי השלום, שהמלך מסוגל לקבלם?
יש להניח כי יכללו את החזרת הגדה לירדן, עם הסכם כלשהו שלא יוכנסו לתוכו צבאות
בעלי כושר־איום, ואולי גם שינוי גבול באזורי קלקיליה ולטרון.
הבעייה העיקרית תתעורר בגלל ירושלים העתיקה. ממשלת ישראל לא תוכל לוותר עליה.
לירדן יהיה קשה לוותר עליה. יתכן כי האמריקאים, בעזרת הוואתיקאן, ילחצו לצורה כלשהי
של בינאום העיר העתיקה, או פיקוח ירדני־ישראלי משותף.
נקודה שניה: האם יופיע המונח ״שלום״ בהסכם? ישראל דורשת הכרה רישמית בקיומה.
זה יהיה בלתי־נמנע. אך ייתכן והירדנים ירצו למצוא נוסחה, שתכלול הכרה זו מבלי
שייאמר בפירוש כי זהו שלום.

אשבגר גזגר דיין
ך* אם תוכל ממשלת ישראל להסכים לשלום כזה? תהיה זאת הכרעה פוליטית קשה.
( | מצד אחד תהיה הטענה: הסכם־שלום עם שליט ערבי מהווה מהפכה בכל מעמדנו במרחב.
כדאי לשלם כל מחיר עבורו. כי אחרי חוסיין יבואו, ברבות הימים, גם האחרים.
יתר על כן, מה לעשות במיליון הערבים בגדה? כל התוכניות לגבי עתיד הגדה נראות
לרבים בישראל באוטופיות. מי שרוצה במדינה יהודית הומוגניות ישמח, בסופו של דבר,
על החזרת השטחים.
מצד שני תבוא הטענה: זוהי הפקרת שטח משוחרר. על סיסמה זו עשויים להתאחד כל
הכוחות המחפשים את מזלם בעזרת משה דיין, שינסו על רקע זה להפיל את הממשלה.
מכיוון לגמרי אחר יתנגדו להסכם אותם כוחות, בצד השני של הזירה, המחפשים פתרון
לטודח־ארוך על־ידי הקמת פדרציה עם מדינה פלסטינית חדשה.
קשה לנחש מראש איך יפלו דברים. אך אם לא יצליח משה ריין לחולל הפיכה שקטה
משלו, נראה כי כוחות הצמרת בישראל יחייבו הסכם שלום רישמי עם חוסיין, בחסות
ארצות־הברית, תוך שמירה על צביונה היהודי של המדינה ותוך קבלת ערובות בטחוניות.
הם יעדיפו פתרון בטוח כזה על פתרון ״הרפתקני״.
לכן תלוי ברגע זה הרבה בהחלטתו של המלך. הוא יחליט, מן הסתם, תוך ימים מעטים.

לבד שבוע מלאו עתונ
תיעה. העולם האנגלו־סאבסי רוחש אהדה
אינסטינקטיבית ל״אנדר״דוג״ .הכלב החלש
יותר, השוכב מתחת לטלפיו של כלב יותר
גדול וחזק. כך נראתה ישראל תחילה — וכך
נראו הערבים למחרת היום.
יש גם הבדל טבעי בין בבואתו של צבא
קרבי, מנצח, לבין בבואתו של צבא־כיבוש.
אחרי־הקרבות.
בצרפת נוקטת הממשלה בקו עויין לישראל,
והדבר יכול היה להתבטא בכמה
עתוגים.
אך כל זה יחד אינו מסביר את המיפנה.
בצמרת ישראל מדברים על, ליקויים בהסברה״
.כמו יתמיד במיקרים כאלה, נדמה

מתות

בעיתון רב־התפוצה והאוהד
את ישראל, בילד צייטונג,
של אכסל שפרינגר, אומרת ״הטילו להם
(המצרים התועים בסיני) מים מן השמים!״

לעסקנים כאילו, הסברה״ יותר מוצלחת
היתד, יכולה לשנות משהו.
אמנם, ההסברה יכלה להיות חיובית יותר.
אפשר היה להעלות על נס את אלפי המעשים
הטובים, האנושיים, היפים, שנעשו
על־ידי חיילי ישראל בימי הקרבות ולמחרתם.
אולם בתנאי ישראל, שום ״הסברה״ מכוונת
אינה יכולה להועיל כשלעצמה. מישראל
הפכה לביתן־זכוכית. היא מוצפת כתבים
זרים, בעלי אוזניים פקוחות ועיניים רואות,
ובעלי־נסיון רב מאד.
הנסיון להגביל את צעדיהם של כתבים אלה
רק הזיק. במיקרה אחד ביקש כתב זה לבקר
בקלקיליה, אחרי ששמע את האשמות
ירדן על מחיקת העיר מעל פני האדמה.
הקצין האחראי הודיע לו שאין אפשרות לבקר
בשטח זה. קרא הכתב, בהלמו באגרופו
בשולחן, :ובכן, זה נכון מה
שאומרים!״

מעשים ומחדלים גורליים

יזז ום ליקוי טכני

בהסברה לא דרם ל-

תמונה בעתון צרפתי: בריסה מנוהלת עונות את היוון

ראל.
גרמה לכך שורה של מעשים ומחדלים —

לישראל, תיארו את גירוש הערבים מן הרובע
היהודי בעיר העתיקה, והטילו בגלוי
ספק באמיתות ההודעות הישראליות הרשמיות.
בבריטניה
הפכה העתונות לעויינת, נחרי
מטר של ידיעות על גורל המצרים בסיני וגירוש
ערבים לירדן.

מעשים ומחדלים בדרג העליון של צמרת המדינה.
הדוגמה
הבולטת היא פרשת המצרים ב־מידבר־סיני.
ברגע
שנסתיימו הקרבות, ונתברר ני
רבבות מצרים תועים במידבר ,,בלי מים,
וצפויים למוות תוך יום־יומיים. היה צריך
להיות ברור לממשלה הדבר יעורר זעזוע
עולמי.
היתד׳ זאת איוולת לטעון שזה לא נוגע
לישראל. היתד, זאת גם איוולת לחכות ל יוזמת
הצלב האדום הבינלאומי — יוזמה שבאה
באיחור, ובוודאי לא הועילה לשמה הטוב
של ישראל.
עם קצת דמיון ויוזמה, אפשר היד, לארגן
מיבצע ישראלי מזהיר להצלת חיים. אפשר

״ *ני הגליונות האחרונים

של ה־

^ שבועון הצרפתי המצוייר הגדול, פארי
מאץ׳ ,היו מוקדשים בעיקרם למלחמת

ישראל.
אולם היה ביניהם הבדל עצום.
בגליון הראשון נפתחה הכתבה בתמונת־ענק
של חייל ישראלי מחייך, היושב ב־כסא־נוח
על גדת תעלת־סואץ (העולם הזה
,0555 הגליון כולו היה מוקדש לתיאור
נלהב של נצחונות צה״ל ולוחמיו.
בגליון השני נפתחת הכתבה בתמונת־ענק
של חיילים מצריים, הגוועים מצמא במידבר־סיני.
הגליון מוקדש כמעט כולו לתמונות
המראות את סבלות הערבים. גופות של
חיילים מצריים בלתי־מזויינים שוכבות בשורה
בחולות. כלב גורר את אדוניו, חייל

מצרי מת. פליטה מבוהלת, הנושאת את תינוקה,
עוברת את הירדן, כשפניה מביעות
חרדה נוראה. שיירות של פליטים נודדות
בדרכים.
מי שרואה את הגליון, מוכרח לקבל את
הרושם כי בכל רחבי שטחי־ד,כיבוש הישראליים
קורים דברים נוראים: הריסת
כפרים, גירוש תושבים, גוויעת חיילים
מובסים.
השבועון הצרפתי אדיר־התפוצה לא היה
יחידי בהצגת תמונות אלה. בכל עחוני העולם
השתנה טיב הידיעות על ישראל.
?ה־מונד הצרפתי המכובד הקדיש כתבת־ענק
לדברי שבויים מצריים שהוחזרו למצריים,
שסיפרו על חקירות תוך עינויים,
רציחות ועוד.
עתונים אמריקאיים, שהיו ונשארו אוהדים

מיהו הכלב שלמטח ץ
״ ה גרם לשינוי ממאיר זה?
באופן חלקי אפשר להסבירו על רקע
של תהליכים טבעיים.
יש הבדל בין מדינה קטנה, שאוייב שחצני
מאיים על עצם קיומה — ובין מדינה מנצחת,
שהביסה •את כל אויביה בקלות מפי

העורס בבהמת זרהבות ער צה׳ ל-השבוע יש בהם סינורי זוועה ער הקורבנות הערב־,
היה להפעיל מטוסים והליקופטרים, להמטיר
מנות מן האוויר, לפזר מעל לחיילים
הנודדים כרוזים, הקוראים להם להגיע אל
הכבישים והמבטיחים להם שלא ייהרגו שם.
מיבצע כזה, לעיני העתונות העולמית,
היה מחזק ללא־שיעור את מעמדה המוסרי
של ישראל בעולם — וממילא גם את
מעמדה המדיני.

זה יצר מישקע בקרב האוכלוסיה המקומית,
שמצב־רוחר, יכול להיות חשוב לגבי
הגורל הסופי של הגדה המערבית. זה
השפיע על העולם, אשר גורל שטחים אלה
תלוי במידה כשלהי גם בו.
זה בוודאי הזיק לסיכוי שישראל תחזיק בשטחים
אלה לאורך ימים, או שתקום בר,
מדינה פלסטינית הקשורה בישראל.
הוא הדין לגבי גירוש התושבים מן הרובע
היהודי בעיר העתיקה. גם אם צעד
זה הוא מוצדק, ספק אם היה צורך לבצע
את הדברים בפתאומיות כזאת, ללא מתן
שהות למגורשים, תוך הצפת העיר כולה

ה ך 1 1ך ה של השבועון הצרפתי המצוייר
ח ח > ח ח
החשוב פארי מאץ׳ בגליון ה ^
1111 1 1
שני אחר הנצחון היתה שונה במאד מן הכתבה בגליון הראשון. אז

בנחשולים נחשולים של פליטים.
היה צריך להיות ברור כי ן כל פליט מזיק
לישראל. רק כסילים יכלו לשמוח על כך
שמיספר גדול (אולי 120 אלף) אזרחים
נטשו את הגדה ועברו את הירדן כי הדבר
הביא נזק עצום לישראל. מעטים בעולם
האמינו כי פליטים אלה אמנם ברחו מרצונם
החופשי. נצטיירה תמונה של גירוש
המוני — או של תנאים הגורמים לבריחה.
אילו הטילה ישראל איסור מוחלט על העזיבה,
לפחות משך חודש־חודשיים, היה זד,
מגביר בהרבה את סיכוייה להחזיק בגדה.

מדוע נסגרה הגדה?

תמונה אופיינית של
מצרים צמאים שהופיעה
השבוע ובשבוע שעבר בעיתונים ו־בשבועונים
אירופאיים ואמריקאיים רבי־תפוצה
המעוררת רחמים בלב כל רואיה.

ך * ש בו ע, באיחור רס, נתעוררה הן
| ׳ממשלה למיפנה הממאיר שחל בדעת־הקהל
העולמית, ולתוצאות המדיניות ה־מרחיקות־לכת
שיכולות לנבוע ממנו.

הופיעו תמונות של חיילי צה״ל חייכניים היושבים על גדות התעלה,
עתה הופיעה התמונה של מצרים התועים בסיני וגוועים בצמא.
למרבה הצער לא היה פארי מאץ׳ היחיד בהצגת הדברים בצורה זאת.

נעשו פעולות שונות, כדי ליצור ידיעות
נגדיות. לנוצרים מישראל ניתן להתפלל במקומות
הקדושים בירושלים, מוסלמים משני
עברי הגבול הקודם הופגשו במיסגד עומר.
אולם אפילו פעולות אלה לא היו חד־משמעיות.
כי באותו זמן עצמו נסגרה הגדה
כמעט לגמרי בפני מבקרים ישראליים,
ובכללם עתונאים מקומיים וזרים. נוצר הרושם
של מושבה סגורה. אויבי ישראל בוודאי
יטענו כי זהו מחנה־ריכוז.
מי אחראי לשורה ארוכה זו של שגיאות,
מעשים מוטעים ומחדלים מסוכנים?
שאלה זו מבליטה חלל ריק בממשלה. כיום,
יותר מאשר בכל עת אחרת, בולט בהעדרו
משרד לעניינים ערביים, המסוגל
להתוות קווים ברורים, ולייצג אותו בדיוני
הממשלה. בולט בהעדרו מיניסטריון לענייני
המרחב, בולט בהעדרו גם שר לניהול פסיכולוגי
של המערכה, המסוגל לחזות מראש

את תגובת העולם למאורעות, ולהשמיע אזהרה
בעוד מועד.
זהו צד אחד של המטבע. הצד השני נושא
את דיוקנו של משה דיין. כשר־הביטחון,
הוא אחראי לרוב המעשים והמחדלים.
משה דיין אינו רגיש לרגשות הזולת.
הוא אדיש במידה רבה לשיקולי־מוסר. במצבים
מסויימים, זהו יכול להיות יתרון. אך
כאשר המדובר על ניהול אזורי־הכיבוש, לעיני
העולם כולו, זהו אסון.
כי כאן אפשר היה לאבד, תוך ימים
מעטים, את האהדה העצומה שרכשה ישראל
לעצמה ערב הקרב ובימי הקרב.
כאן אפשר היה לאבד, תוך ימים, את הסיכוי
להבטיח את תוצאות הנצחון המזהיר
של צה״ל, שנרכש גם הוא בימים
מעטים.
עדיין מוקדם למדי לקבוע, בשעה זו, אם
אמנם אירע כבר אסון זה.

תחונה שפווסמהסזבוחבי השלם: חיילים חצויים גתים שובבים בחולות ס׳]׳

* שהרגשה של ריקנות בכנסת. הרגשה כי הבניין הגדול והמפואר הפך, במידה רבה,
1למוסד פיקטיבי. שד,הכרעות הלאומיות הגדולות נדונות ומתקבלות במקום אחר. שגם
ההכרעות הפנימיות הגדולות נחתכות אי־שם מרחוק.
מה קורה בגדה המערבית? מה יהיה גורלה? אילו תנאי־שלום יוצעו — למי, מתי וכיצד?
האם יגיע דיין לשלטון — או ייעצר?
הדים מכל אלה אפשר למצוא בכנסת — אך לא במליאה, אלא במיזנון.
כי פרלמנט אינו יכול לפעול ללא אופוזיציה. כיום מונה האופוזיציה כולה, מבחינה
סטאטיסטית 12 ,ח״כים, המפוצלים בין חמש סיעות 4 :אגודת־ישראל 3 ,רק״ח 3 ,המרכז
החופשי 1 ,הכוח החדש ו־ 1מק״י.
לאלה אין שום השפעה על סדר־היום, מכיוון שאינם מיוצגים אפילו בנשיאות. מכאן
שאפשר למנוע כל ויכוח בכנסת.

המהפמז של הזזודטז וזאוזרגן
עמדתי על כך בראשית נאומי על הצעות תיקון התקציב, שבאו לאפשר לממשלה את
מימון המלחמה:
אוריאכנרי כ אש ר הצבעתי בעד ממשלת הליכוד הלאומי, כירסם בלבי החשש
שהממשלה הזאת תרוקן את הכנסת, במידה מסויימת, מתוכנה. שהממשלה עצמה תהפוך,
למעשה, לכנסת, שכל הוויכוחים החשובים יעברו מן הכנסת אל הממשלה. שהממשלה —

אי־אפשר להבין את המעשים האלה אלא אם כן מנקר בראשו של מישהו הרעיון שמחר
נצטרך להחזיר את השטחים האלה. אני, שהנני בדיעה שאין להחזיר את השטחים האלה, לא
לירדן ולא למצריים, מתקומם נגד מעשים אלה נם מבחינה פוליטית. נוסף על הבחינה
המוסרית, איני רוצה להרחיב על כך את הדיבור מעל במה זו ברגע זה.
על טיבם של הפתרונות האפשריים עמדתי רק בקצרה — והופתעתי לא מעט מקריאת־ביניים
של מאיר יערי:
אוריאבנרי כל הפתרונות לבעיות הכלכליות מוכרחים להיות מבוססים על
תחזית פוליטית, על תשובה לשאלה לקראת מה אנחנו הולכים.
יש היום לפחות ארבעה פתרונות אפשריים לגבי העתיד הקרוב של המדינה.
להחזיר את השטחים, כולם או חלקם, עם תנאים
אפשר — ובוודאי יש דיעה כזאת
או בלי תנאים. זו דרך אחת.
אפשר לספח את השטחים למדינת־ישראל ולתת לתושביהם אזרחות ישראלית. זאת
אומרת, למעשה, להפוך את ישראל למדינה דו־לאומית. זה צריך להיאמר פעם בגלוי.
ישנה דרך שלישית: להפוך את השטחים הכבושים למין קולוניה בתוך המדינה, להפוך
אותם למעין תחום מושב, כפי שזה משתקף מדבריו של חבר הכנסת בן־גזריון, שהתפרסמו
הבוקר, בניסוחו שלו. פתרון שפירושו להפוך את איזורי־הכיבוש לקולוניה בתוך המדינה,
לצרף אותם למדינה, אבל לא להפוך את הערבים לאזרחי המדינה, אלא לתושבי מין תחוס-
מושב כזה. ואני חושש מאד ששר־הבטחון החדש שותף לדיעה זו.
ישנה דרך רביעית, זו שאנחנו דוגלים בה — ואני מבין שאנחנו לא היחידים הדוגלים
בה — להפוך את השטח הזה למדינה פלשתינאית, שתהא קשורה בישראל, קשורה כפדרציה
פוליטית, צבאית
מאיריערי (מפ״ם) :היא תיהפך למדינת שוקיירי והמופתי. אתה תשלוט שם?
אוריאבנרי: חבר הכנסת יערי, נדמה לי שזו היתה הצעה שלך, לפני שנים לא־רבות.
אם אינני טועה, מפ״ם, המאוחדת דאז, החלימה בשנת 1949 בדיוק נך ל זה. תקן אותי
אם אני טועה. זכרוני אינו כל־כן לקוי, ואני זוכר את המאורע הזה, כאשר אתה וגם יגאל

מאיריערי: בדרן־כלל איני קורא קריאות־בינייס. אבל עוד אעיר על־כך.
אוריאכנרי: אשמח מאד. אבל אני זוכר שבשנת , 1949 מעמד חסויים, בחיפה נדמה
לי, אתה ויגאל אלון הצעתם בדיוק את הדבר הזה.
ויקטורשס ״ טוג: ישנה תוכנית שלום של מפ״ם מי 1961 שפורסמה. עיין בה,
היו ״ ריוסףסרדין: אנחנו נמצאים בשנת , 1967 וחבר־הכנסת אבנר׳ מדבר על המצב
בשנת . 1967
אוריאסנרי: אני חושש מאד שהתוכנית שלכם מ־ 1961 לא התאימה ביותר למצב
של , 1961 ובוודאי לא למצב של היום.
הכרע ה

ע ל ־ י רי

^ ־1( 333

ב גגייון ו גיגז

אבל מבלי להיכנס עכשיו לפרטים — מה שלא יהיה הפתרון, יש צורך להתחיל בוויכוח
לאומי על־כך. לא יתכן שהחלטות גורליות ממש נקבעות כיום במעשים יום־יומייס, מחוץ
לכנסת, ואני חושש שגם מחוץ לממשלה.
שרים מסויימים, שסמכויות מסוימות בידיהם, יוצרים מדי יום ביומו עובדות. אין אפשר
לעשות את זאת מבלי שהכנסת, הממשלה והציבור בכללו יתנו את דעתם על־כן, ומבלי
שתהיה הכרעה ציבורית על עתיד השמחים האלה? לא הכרעה על־ידי מודעות בעתונים, לפי
האופנה החדשה הזאת של ״הפיכה שקטה״ באמצעות עצומות, אלא עליידי ויכוח דמוקרטי
והכרעה דמוקרטית.

שנס: וגחנת פליטים -ג׳ יחוס על גוורס?
בהיותה כל בך רחבה, עד שכמעט כל הכוחות הציבוריים נמצאים בה — תהפוך את הכנסת
לסרח־עודף.־
מה גס ששני המוסדות החשובים ביותר בכנסת עצמה, ועדת־הכספים ויעדת־החוץ־
והבטחון, גס הס מורכבים כיום על טהרת סיעות הממשלה. אין בהם שום ייצוג לסיעה

שהיא מחו׳! לממשלה.
יש בכך סכנה מסויימת לרמת הדיונים בבית הזה, ואני רוצה להזהיר מפני כך.
על מה היתד, הכנסת צריכה לדון? עמדתי על כך בהמשך הנאום:
אורי אבנרי בוויכוח של היום, ויכוח על מימון המלחמה, איך אפשר היה שלא
לדון על מצב המדינה, על גבולותיה, על המישטר הפנימי באזורי הכיבוש — על בל אותה
מהפכה שחלה בחודש האחרון? אין אפשר היה שלא להציע הצעות לפתרון הבעיות
הנובעות ממלחמה זו? אין אפשר לדבר על מימון המלחמה, על. יצירת תשתית כלכלית
לימים יבואו, מבלי להביע לפחות דיעה, לפחות תחזית ,.לגבי העתיד: האם נחזיק בשטחים
אלה, או לאו? ואם נחזיק בהם — באיזו צורה נחזיק בהם?
כל פתרון שיוצע, כל פתרון שיתקבל מחייב דרכים כלכליות לגמרי שונות.
שר־האוצר ספיר: האם רצית שאני ארצה על זה?
אירי אבנרי: איני מצפה ששר־האוצר יביע ברגע זה את דעת הממשלה — חה־גס
שאין דיעה של הממשלה, נדמה לי.
אני קורא עתונים, גס של אחרים, ואני רואה שיש ניגודים רציניים מאד בממשלה, ולא
רק בדיבורים. אני רואה מעשים, מעשים המובילים בכיוונים שונים, ואני מדבר רק ברמז.

מיאיר י 33 רי(! ם יגאל אלגן

לאחר מכן ניסיתי לנתח את הבעיות הכלכליות הכרוכות בהחזקת הגדה המערבית, וסיימתי:
אוריאבנרי אני אצביע בעד שני החוקים האלה. אי־אפשר לא להצביע בעדם,
אחרי שהצבעתי בעד מלחמת־ההתגוננות שהיתה. אחרי שנשפך הדם, אי־אפשר שלא להוציא
את הכסף.
אני רוצה לברן את שר־האוצר, לאחל החלמה מהירה לבנו שנפגע בקרבות, ולמסור את
תנחומי לחבר־הכנסת ביטון, ששיכל את אחיו במלחמה זו.
אני מקווה שכולנו ניתן יד כדי להפוך את התוצאות הצבאיות של המלחמה הזאת לשלום
בר־קיימא, שלום שלא יבוא מעצמו, שלום שלא יהיה תוצאה של משאלות, שלום שנצטרך
לעבוד בשבילו, לפעול בשבילו תוך התגברות על עצמנו וריסון עצמי, תוך התאפקות
מייצרי־נקם. על שלום זה נצטרך כולנו לתת את דעתנו בימים הקרובים, בבית הזה.
ו ז \ ז 3זרגן

וו אוזג רי

גז \ 2ל 33יבו

* יו םהרביעי באה הזדמנות לדבר ברצינות על הצעות־השלום השונות. שמואל
2מיקונים ממק״י העלה הצעה לסדר־היום לדיון כזה, ואני נרשמתי מראש לזכות־הדיבור,
כדי להציע את העברתה לודעדה.
אך שעה קלה לפני שהגיע העניין לדיון, נערך מאחורי־הקלעים תמרון פרלמנטרי.
הקואליציה ביקשה ממיקוניס להסיר, לפי שעה, את הצעתו, מביתן שלא היתה מעוניינת
בדיון. היא סברה שזה יזיק למערכה הפוליטית. ויתכן כי אינה מעוניינת בדיון גם מפני
שאין לממשלה דיעה שכל חבריה יכולים להסכים לה.
מיקוניס סירב לתתר על נאומו, אך הסכים ״להקפיא״ את ההצעה — כלומר, לדחות את
ההצבעה עליה. זה אינו רגיל, אך נראה כמוצדק. כי איש מאיתנו לא היה מעוניין שההצעה
תוסר מסדר־היום בהצבעה, שהיתה יוצרת את הרושם שרוב הכנסת מתנגד בכלל להצעות־שלום.
אחרי
הסכמת מיקוניס, פנו אלי שאוותר על זכות־הדיבור שלי, ואקפיא גם את הצעתי
שלי. הסכמתי לכך, מאותן הסיבות.
כאשר שאל רזיו״ר, משה סרדינם, מעל הדוכן, אם אני מסכים להקפיא את הצעתי, קראו
כמה ח״כים :״בוודאי שלא. הוא לא יתתר על זכות הדיבור!״ הם הופתעו כאשר אמרתי
ממקומי :״אני מסכים להקפיא את הצעתי, בדבר העברה לתעדה, לחודש ימים.״
ב 3ג \ ז ר

\ זנש 13 \2ז 33ג ר

אני רואה שבחסותו של שר־הבטחון החדש נעשים דברים מסויימיס לאורן גבולותינו,
דברים שאין להם שוס ממשות, אלא אס כן הכוונה היא להחזיר את השטחים האלה לירדן.

אך ויתור זה לא מנע את השמעת דעתנו בהמשך היום. היתה זאת ההתנגשות הראשונה
בין השר משה דיין וביני — לרגל הופעתו הראשונה של דיין כשר־הבטחון.

במדינה
(המשך מעמוד )6

הדופן שבחטיבה, כשלידם הוא רושם, במילים
ספורות, את סיפוריהם:
את סיפורו של הטוראי מיכאל רבזון,
מרצה בכיר בטכניון, הנושא דרגת סמל,י
אך ביקש לשרת כטוראי, כי רק כך יוכל
לשרת ביחידה קרבית. כי אחרת, בהסתמך
על תארו האקדמאי, היה נשלח אולי לתפקיד
אחר, בעורף.
או סיפורו של הנמר אלון הלוי, בנו של
אחד מטייסי ההגנה הראשונים. אלוני, שזכה
לציון לשבח בקרב על נוקייב, לפני ארבע
שנים, גילה הפעם גבורה לא פחותה. אחרי
שנפצע קשה, המשיך להסתער כשכולו שותה
דם לעומת האוייב, עד שקרס תחתיו
מאבדן דם, והובל לבית־החולים.
אכלא קו ראל׳ .אבל הסיפור המופלא
ביותר הוא סיפורה של דודה אולגה.
זהו סיפורה של בעלת חנות מכולת מטבריה,
אולגה קליין, בת חמישים ושבע:
היא הופיעה יום אחד ביחידה, כשהיא נוהגת
בטנדר המכוסה בבוץ־הסוואה.
אולגה, שזכתה גם לכינוי ״אמא קוראז׳,׳׳
התנדבה להוביל משאות בטנדר שלה, ונשארה
עם היחידה. היא בישלה להם, טיפלה
בפצועים, ועודדה את הרוחות. בלילה היתד,
ישנה בקבינה של המכונית, ולא עזבה יותר
את המחנה — עד תום הקרבות.

פריס להרבעה לפי הוד את־ שעה

שו-חבסחון משה ז״ן ( 011 ארוך וחבעס1(!.די״ זאבי)
דיין ענה להצעה־לסדר־היום של הקומוניסטים על היחס לאוכלוסיה באזורים הכבושים
וגורל החיילים המצריים התועים במידבר סיני. הוא נשא נאום חלק מאד, בנימה שקטה
ומרגיעה. הקשבתי בשקט, עד אשר בא להצדיק את הריסת קלקיליה ולטרון:

גם משרד־החקלאות ידע מה עליו לעשות
בשעת החירום. כפי שמתברר עכשיו, פיר־סם
עוד ערב פרוץ המלחמה ״הוראות־שעה,
על כל צרה שלא תבוא.״
הוראות אלה כוונו לרפתנים, הציעו להכין
(במיקוד, של מחסור בכוח־אדם) ילדים לעבודות
החליבה! לעבור משלוש חליבות ביממה
לשתיים; ובמידה והחלב יישאר, בהעדר
אמצעי־תובלה במשק, להגמיע בו את

תף. היד, לו אפילו הסבר מוכן מדוע המשטרה
עוצרת אותו. היא רוצה לברר כל
מיני דברים בנוגע לחיילים הסרים למשמעתו.
״נורא
התכיישרד!״ את המשך המעשה
כבר שמע השופט יוסף קרטוני, לפניו
הובא דניאל להארכת המעצר :״בזמן
שהמצב בארץ היד, מתוח, רציתי להתגייס
לצבא. אבל לא רצו לקחת אותי. לא ידעתי
מה לעשות. כל החברי משלי הלכו לצבא
וכולם שאלו אותי למה אני לא מתגייס.
״נורא התביישתי שכל מיני אנשים מסתכלים
עלי ככה ברחובות. אז קניתי לי
בגדי חאקי. אבל בגדי החאקי לא הספיקו
לי, אז ענדתי גם דרגות של סגן.״

איש העס קי ם
למנשה עטיין ( )37 יש דוכן קבוע בשוק
הכרמל התל־אביבי. שם הוא מוכר צלחות
מפלסטיק, כוסות מבקליס ופרחים מבד. קולו
המתנגן וחרוזיו הליריים הפכו לשם
דבר בשוק. בדיוק כמו צעקותיו־הצעותיו
הנשמעות למרחקים, וכושרו המסחרי בשטחים
רבים אחרים.
כי מנשה לא מסתפק בדוכן שלו, מבין
לארגן עסק כאשר העניין מתבקש. כך, למשל,
הפך מנשה בחודש שעבר לקבלן לבניית
מקלטים. הקבלנות התבטאה בגרירת
שקי־חול לפתחי בתים. אה חומר־הגלם העיקרי,
החול, לקח משפת־הים, בחינם.
אחרי שכיסה את פתחי הבתים בשקי־חול,
התמחה בצביעת צבע־האפלה כחול על
פנסי מכוניות ובד,דבקת נייר־דבק מונע-
רסיסי־זכוכית על שמשות.
רק קלט את בשורת הנצחון התאים מנשה
את עצמו גם לנתונים החדשים. איש
לא התפלא לכך כאשר הופיע מנשה בשבוע
שעבר בעיר העתיקה של ירושלים, כשהוא
מציע מחרוזות צבעוניות ומזכרות־תמרים
אחרות ,״תוצרת ערבית מקורית״ ,למכירה.
ימי שכן התפלא קצת היו שומרי־החוק. העברית
השוטפת של מנשה הסגירה אותו ל

, .לא לטרון, לא קלקיליה ולא שאר הכפרים — כל אלה לא היו

מ שה דיין:
מחוץ למערכה
א ד רי אכנרי: אבל הם אזרחים, כבוד השר!
משהדיין: האזרחים, כבוד חבר־הכנסת אבנרי, האזרחים בתוך הכפרים השונים,
ובניהם, והם עצמם, היו שותפים למלחמה הזו. התותחים שירו על שדה־התעופה לוד ועל
תל־אביב הוצבו בכפרים האזרחיים האלה, אדוני.

לא רציתי להצביע עם אנשי רק״ח, שדבריהם היו קרובים מדי לתעמולת־הזודעה הסובייטית.
נמנעתי מהצבעה, ומסרתי הודעה:
לומר כמה דברים, במתינות ובזהירות הרבה ביותר שאני
בכך.
מן האמת. הם לא חפפו את כל האמת. אני מצטער על
בעניינים בעלי משמעות מוסרית כה עמוקה — חלק מן

אוריא 5נרי: אני אשתדל
מסוגל להן, ואני מקווה שאעמוד
דברי שר־הבטחון חפפו חלק
שמתחיל נוהג להגיד לכנסת —
האמת, לא און כד האמת.
אני מצטער על שהשר דיין יצא מן האולם, אך אני שמח שיושב כאן איתנו השר בגין,
כי אני רוצה לפנות אליו באופן מיוחד, כאל אדם הידוע כנאמן לעקרון טוהר־הנשק ומוסר־המלחמה.
איני
יודע מה היתה תרומתו של השר דיין לניהול המלחמה. יש על זה ויכוח.
שלמהג רו ס (אגו״י) :זה שייך להיסטוריה.
אוריאבנרי: נכון, זה שייך להיסטוריה. אבל אני מאשים את השר דיין, ואני מאשים
אותו מעל דוכן זה, על שהפסדנו מערכה חשובה מאד אחרי המלחמה.
ניצחנו ניצחון מזהיר בימי הקרבות. העולם היה כמעט כולו עימנו. איך הפסדנו את
היתרון המוסרי הפנטסטי הזה תוך ימים מועטים? בשביל מה? מה התועלת שבזה? מה
התועלת שתצמח למדינת ישראל מזה שקלקיליה לא תהיה קיימת?

״ייתכן שיש שת־י נזמושלגגז״...
י אני אומר את הדברים הבאים במיוחד לשר בגין. מי שמתכוון לשמור על אחדות ארץ-
ישראל — כמו שאתה רוצה, וכמו שאני רוצה, אם כי בדרכים שונות — ,מי שמתכוון
לשמור על אחדות הארץ, יסכים שאין כל הגיון במעשים אלה.
אני שואל את השר דיין שאיננו, המעמיד את עצמו בפני העתונות כאדם שאינו מתכוון
ושתחת פיקודו נעשים מעשים שאין להם הגיון אלא אס
להחזיר אף שעל־אדמה אחת
הוא מתכוון להחזיר. את האדמה.
אני רוצה לפנות אל השר דיין, שאיננו כאן. הוא האחראי מבחינה מוסרית ומבחינה
מדינית לכל הנעשה. אני רוצה לבקש אותו כי ישקול היטב מחדש את הדברים. ניסוחים
חלקים, שהוא אמון עליהם, ושהיום שמענו כאן דוגמתם לתפארת, אינם פותרים בעיה
מוסרית ומדינית כל כן עמוקה. הדבר טעון מחשבה.
אני פונה אל ממשלת ישראל, אינני יודע אס הממשלה כולה היא בדיעה אחת, ואיני יודע
באיזו׳מידה היא בכלל שוקלת דברים אלה. יש לי בכלל ספקות אם יש ממשלה אחת, או
שתי ממשלות — ממשלה של כל השרים בצד אחד, והשר דיין בצד השני. ייתכן שיש שתי
ממשלות.
אבל הממשלה האחראית בפנינו, בפני העם ובפני ההיסטוריה, היא צריכה לשקול מחדש
את הדברים. זה עניין של ימים, ואולי של שעות. היא צריכה לשקול מחדש מה נעשה
במקומות האלה.

איני יורע אם זד, עזר — אך הדברים רשומים בדברי־הכנסת, ויבוא יום שנזכיר אותם.

פול הפרשים הרופיים
רמז למלחמה אטומית

הפרות עצמן — במנות יומיות של שלושה
ליטרים חלב לפרה.
מי שדאג להגמעת הפרות לא התעלם גם
מצרכיהן האחרים. הקפיד משרד־החקלאות
לציין בהוראות־השעה :״במיקרה הצורך —
יש להכין פרים להרבעה במקום.״

דרכי־אדם
איד
מ תגברי ם
על הבושה
מה לא עושים בני־אדם כוי לעשות בשעת
חירום רושם טוב על החברים שלהם? דניאל
ארב בן ד,־ ,29 למשל, החליט להיות סגן
בצד,״ל. לא סתם סגן, אלא סגן קרבי. מכיוון
שאת המינוי הוא לא קיבל מהרמטכ״ל,
לא כל כך מפליא הדבר שנעצר, עת טייל
עם בחורה ברחוב תל־אביבי.
כשהמשטרה עצרה אותו, זה היה בדיוק
בשעה שסיפר לידידתו עד כמה הצטיין בחזית,
ובכמה קרבות עקובי־דם הוא השת־

ידיהם והם הפעילו את ההוראה האוסרת על
ישראלים לסחור באזורים הכבושים.
משהובא מנשה למעצר היה לו ברור לפחות
דבר אחד השלב הבא בקריירה המסחרית
שלו, סילוק שקי־החול מפתחי הבתים,
ניקוי פנסי המכוניות מצבעם הכחול
והורדת נייר־הדבק מן השמשות, לא יתגשם.
דעות שעה אחת
לפני
שעת־ ה אפ ס

הידעת כי ישראל היא אומה שכולה

#הידעת כי האל נתן לישראל את הארץ
מן הנהר פרת עד נחל מצריים?

את השאלות האלה שואל דווקא לא־יהודי,
איש המיסיון הירושלמי הוותיק גורדון
לינדזיי. הוא עושה את זד. בפרסומו העברי
(המשך בעמוד )14

בנית חשבו שזה
אגדה, נאשו סיבו
זאת מנעד הצנחנים

התגלה כבחורה גרמניה נוצריה, בתו של
ראש עיריית מיינץ, שנולדה בזמן המלחמה.

*0צנחנים הסתערו על העיר־העתיקד,
{ | בעוד חיילי הלגיון־הערבי ממשיכים להמטיר
אש. הצנחנים התקדמו׳ כשהפצועים
ממתינים מאחור.
ואז, הופיעה בחורה בלונדית, והחלה להגיש
עזרר, לפצועים. כדורים נפלו סביבה,
פצצות התפוצצו לידה, והיא עברה בריצה
מפצוע לפצוע, מתחת לאש, והאש לא פגעה

״מלאך בלונדי!״ מילמל בהזיה אחד הפצועים
שראה אותה. וכך נולד הכינוי,
שליווה אותה עת עברה בין הפצועים, חבשה
אותם ,,הכניסה אותם לאמבולנס שלה, ושלחה
אותם לבית־החולים. היא עצמה המשיכה להתקדם
עם הלוחמים. לכל מקום.
איש לא ידע מי היא. הפצועים בבית-
החולים שאלו עליה, חיפשו אותה, ולא מצאו

מלאו חוסיו!

באוניברסיטה בתל־אביב. קוראים לה בת־עמי
המזרחי, ולמרות שמה הישראלי הטהור
היא גרמניה אמיתית, נוצריה, בתו של ראש
עיריית העיר מיינץ.
איך הגיעה נערה נוצריה להיות ישראלית
ולא סתם ישראלית אלא צברית אמיתייתז
פשוט מאוד: היא הגיעה ארצה לביקור, התאהבה
בבחור ישראלי, יורם המזרחי (העולם
הזה ,) 1371 התגיירה והתחתנה איתו. משפחתה
החרימה אותה במשך שנתיים תמימותי
ורק לפני ארבעה חודשים השלים אביה,
ראש העיר, עם הדת והאזרחות החדשות של
בתו, ובא לבקרה בארץ.
בעיקבות הביקור הזה היא נסעה לגרמניה
לחגוג שם את יום ההולדת של אמה, אח
הפיוס המשפחתי, ואת יום ההולדת העשרים
וחמש של עצמה. ואז בדיוק התחילו המאורעות.
האב
היה בטוח שבתו תישאר בגרמניה עד
שירגעו העניינים. האם התחננה בפניה שלא
תחזור ארצה, אבל היא לא חיכתה אפילו יום
אחד, ארזה את חפציה וחזרה.
״במטוס שבו הגעתי,״ היא מספרת במבטא
גרמני קל ״היו רק שלושה־עשר איש. כולנו
קראנו עיתונים והתרגשנו. בכל הכותרות
היה כתוב: מלחמת עולם שלישית. לא פחדתי.
שמחתי שאני חוזרת לארץ שלי.
״נסעתי לירושלים, לבית שלי. הדרך היתר,
מלאה טנקים ותותחים. לא ראו שום רכב
אחר. פתאום תפסתי שהעניין באמת רציני.
הגעתי הביתה, ונסעתי תיכף למגן דוד.״

״כל הנשים החלו ללדת:״
ף* יכלנו אותה שם בשמחה רבה, משום
\ /שבת־עמי היא אחת משתי נהגות האמבולנס
היחידות בירושלים ובארץ בכלל. אמרו
לה להתחיל להתכונן, והיא החלה :״התברר
שהאמבולנס שלי מקולקל. נשארתי לעבוד
בתחנה.
״זה היה לילה נורא. מלבד בל הפצועים,

בוז־מוי, עם האמבולנס שמספרו 731־ ,57 הגיעה בעת
11 הקרבות לכל המקומות המסוכנים. היא היתה בעיר־יי
י י 1י *ן
העתיקה, היא היתה בארמון־הנציב, והיא הגיעה לרמת־רחל, כשמסביבה התפוצצז פגזים.

אותה. אלוף־משנד, מוטה גור, מפקד־ה,צנחנים
סיפר עליה בשידור ברדיו, והודה שהיה
רוצה לדעת מי היא, מה שמה, מאיפה באה
ולאן הלכה.

״חוזרת לארץ שלי״
יא נראתה כמו צברית צעירה ו

/ן | עליזה,״ סיפר עליה אחד הפצועים,
״היה לה חיוך שובב בעיניים, כזד, חיוך שרואים
רק אצל בנות הקיבוצים. היא בוודאי
באה מאיזה קיבוץ. יש להם בחורות אמיצות.״
הוא לא ידע, ואיש מהחיילים לא ידע שהמלאך
הבלונדי אינה בת קיבוץ אלא מרצה

התחילו פתאום כל הנשים ללדת, נשים שהיו
בחודש שביעי שמיני תשיעי קיבלו פתאום
צירי לידה, והיה צריך לשלוח בדחיפות אמבולנסים
להביא אותן לבתי־ר,חולים.
״הפנו את כולן למשגב לדך בקטמון,
אותו התקינו כבית־חולים מיוחד ליולדות,
כל הלילה שלחתי אמבולנסים להביא פצועים
ויולדות, עד שבבוקר, בשעה עשר, קיבלתי
את האמבולנס שלי. נשלחתי יחד עם חובש,
קובי אשכנזי, לרמת־רחל. להוציא פצועים.״
״זה היה באמצע ההפגזה הגדולה ביותר.
פחדתי נורא. נסעתי דרך שכונת בקעה.
והיתד, חתיכת דרו של חמש־מאות מטר שהיתר,
חשופה לגמרי לכדורי־הירדנים, הם

״פצצה זו היתה מיועדת לי!״

לח באיזור פתוח, בדרך לרמת־רחל. הירדנים שהבחינו בה מרחוק, ניסו לפגוע
511

למרות שהיתה בחז

נויוה
למען החופש

בת־עמי, שהיא לוחמת בימי המלחמה,
היא גם לוחמת בימי שלום.
היא השתתפה בהפגנות רבות נגד הכפייה הדתית, והיתה אחת

הדמויות הבולטות בשיירת השבת של העולם הזה, שעלתה
לירושלים ונעצרה על ידי המשטרה (משמאל למטה: בעלה).
הבעל ואשתו נפגשו בעת מהלך קרבות הדמים בעיר העתיקה.

ה | 1|1ך 1 1ה היא אחת משתי נהגות האמבולנס

1 1 1 1 1 1 1 1 | 1 1 /1 #היחידות בארץ. הנהגת השנייה, סימה
חזן, גס היא גרה ועובדת בירושלים. בת־עמי הגיעה ארצה

הבחינו בנו והחלו להמטיר עלינו אש.
״פגז אחד נפל כמה צעדים לפנינו. פגז
אחר פגע בבית, במרחק מטר ממני. דהרתי
כמו מטורפת, והגענו לבסוף למקום. שם,
כאחד הבתים, חיכו לנו שלושה פצועים.
ביניהם שניים פצועים קשה.
״את שני הפצועים קשה אסור היה לטלטל.
היה צריך להעביר אותם בזהירות
רבה. איזה סגן שהיה בסביבה רץ והביא,
אני לא יודעת מאיפה, ערימה של ספרים כדי
לשים מתחת לאלונקה, שתהיה מונחת ישר.
״הנסיעה חזרה היתר, יותר קשה. אסור
היד, לטלטל את הפצועים, ואסור היה למהר,
אם כי הפגזים שרקו כמקודם.
״ופתאום לא פחדתי יותר. משום מה נדמה
היה לי לפתע שכל הכדורים והפגזים המתפוצצים
סביבי הם בעצם רחוקים. רחוקים
מאוד ממני. ולא יכולים לפגוע בי.״

׳ 7י; 7

1.11

...יייייי — *יי

ש, מספר מטרים ׳לפניה, ופגז שני פוצץ קיר בביתה
פה לא נפגעה מהפגז שוויה מיועד לבת־עמי.,
זוך. גס בחזרה כשנסעה לאט עם פצועים לא נפגעה.

ממולדתה־גרמניה, והתחילה לעבוד כאן כנהגת אמבולנס, כחובשת,
וכן כמרצה באוניברסיטה בתל־אביב שם היא מלמדת גרמנית. בפרוץ
הקרבות היא נרתמה לעבודה הקשה והמסוכנת של העברת־פצועים.

ראשונה שיש בבית בסך־הכל כלב פצוע.
הוא אמר לי, :מה זאת אומרת בסך הכלי
תביאי אותו מיד להדסה!׳
״נסיתי להעלות אותו על האמבולנס ולא
הצלחתי. הכלב חשף שיניים וניסה לנשוך

כלב פצוע
ך*געתי ל״הדסד!״ את הפצועים הע־
)בירו במהירות אל חדרי־הניתוחים. לא
נשארתי שם אפילו רגע. נסעתי מיד לאבו־טור,
למפקדה שלנו. התברר שאמבולנס אחר
לקח משם את הפצועים. יצאתי מהבית ושניה
אחרי שהתנעתי את המכונית, פגע פגז
בדיוק במקום ממנו יצאתי.
״נסעתי לבית שנפגע, ליד מעבר סנט־קלר.
אמרו לי שיש פצועים. זה היה רחוק. איש
לא היה ברחובות, והפגזים התפוצצו מכל
הצדדים.
״הגעתי לשם. לא היה שם איש מלבד כלב
פצוע, שלא נתן לגשת אליו. טילפנתי לשאול
מה לעשות. אמרתי למנהל תחנת העזרה ה
הלוחמים

הצנחנים
שפרצו לעיר
העתיקה, והמפקד שלהם
אלוף משנה מוטה גור, זכרו אותה כמלאך
בלונדי, דמות מסתורית שעזרה להם בקרבות.

אותי. צלצלתי שוב, ואז התברר לי שמנהל־׳
התחנה חשב שאני אומרת, ילד פצוע.׳ לא
היתד, ברירה, השארתי את הכלב במקום.
״בחזרה החלטתי לנסוע לאורך החומה.
חשבתי שכבר לא יהיו שם יריות, ושזה
יהיה יותר בטוח מאשר דרך מרכז העיר, כי
במרכז העיר היתד, הפגזה נוראה.
״עוד לא הספקתי להגיע לתחנת־הרכבת, ופתאום
שמעתי זזזזז בום! זר, היד, פגו
שכוון אלי. הוא עבר מעל ראשי ממש,
והתפוצץ ברעש עצום, במגרש שמשמש עכשיו
חנייה לעולי־הרגל לכותל.
״חזרתי לתחנה. נרדמתי כמו בול־עץ על
ספה, בין כל האנשים שבאו לתרום דם, וישנתי
כל כך חזק, עד שכל פעם נגשו
לבדוק לי את הדופק. חשבו שקרה לי משהו.
״כשהתעוררתי היה כבר לילה. האפלה.
היה צריך להעביר אשד, יולדת לבית־ד,חולים.
האשד, צרחה בקולי קולות לא ראיתי כלום.
לא ידעתי איך לחזור. העליתי אותה לאמבולנס,
ורק כשהיא נרגעה קצת, הצלחתי
להוציא ממנה איפה אנחנו נמצאים ואיך להגיע
לבית־ר,חולים.
״באותו לילה נולדו אחד־עשר ילדים.
ארבע בנות ושבעה בנים. זה היה לילה
קשה. הסתובבנו עם האמבולנסים בחושך והתקדמנו
ממקום למקום רק בעזרת המזל.
מבלי לראות כלום. בחור אחד נתקע עם
אמבולנס, בחשיבה, באיזה כביש צדדי.
הוא לא ידע איך לצאת משם. הוא התקשר
עם התחנה, וביקש שידריכו אותו. ביקשו ממנו
לתאר את המקום בו הוא, נמצא והתברר
שהוא בכלל בשטח ירדני.
״באותו לילה קרו דברים נוראים. רופא
אחד, אהרון אייזר, יצא להינפש לרבע שעה,
(המשך

בעמוד ) 14

מלאך הופיע בלילה
(המשן מעמוד ) 13

על דרכו.
לאחר שיום שלם עבד בחדר הניתוחים וניתח
פצועים. הוא טייל לעבר הר־ציון ועלה
על מוקש. נקטעה לו רגל. בחור אחד ניסה
לעזור לו ועלה גם הוא על מוקש. נאלצו
לקטוע לו יד ורגל והיה צורך להוציא את
עינו.
״ישבתי בבית־ד,חולים, ואמבולנס הביא
חמישה חיילים פצועים, צוות של טנק. הם
קפצו מתוך הטנק השרוף ונכון קשות.
״הם היו לבושים במכנסיים בלבד. כל החלק
העליון שלהם היה שרוף. זה היה נורא.
איש מהם לא נאנח. איש לא אמר מילה, ורק
חייל אחד, כשלקחו אותו, ביקש בשקט, :אל
תגעו לי בידיים.׳ הידיים שלו. היו שרופות
לגמרי. לא ראו עליהן עור, רק עצמות.
ורק אז מפי חיילים פצועים מהעיר־העתיקה
נודע לי לראשונה שיורם, בעלי, לא
בהג״א, הוא היה צריך להיות שם. אבל אז,
בבית־החולים, קיבלתי ממנו פתאום פתק,
ששם היה כתוב, :אני עם הצנחנים בעיר־העתיקה.
תודיעי ליחידה שלי.׳״

״ ? איכל תי דהשאר ״
ך • כעל של כ ת ־ עמי יורם המזרחי הוא
1ן לא פחות אמיץ ועירני מאשתו. הוא
היה קצין־צנחנים, ונפצע קשה ברגלו בזמן
שהכיתה שלו פגשה במטתננים, ב־ .1959 אז
הועבר להג״א.
״כשראיתי צנחנים בירושלים,״ הוא סיפר
לאחר מכן ״ושמעתי שיש קרבות קשים בעיר׳
לא יכולתי להישאר בהג״א. נכנסתי בין
הצנחנים ואיתם הגעתי לעיר־העתיקה.״
ושם, בעיר־העתיקה, באמצע קרבות הדמים׳
הוא פגש באשתו, במלאך הבלונדי.
״כשאמרו לי לנסוע לעיר־העתיקה, להוציא
פצועים מבית־הספר לשוטרים התרגשתי כמו
שלא התרגשתי בחיים שלי,״ ממשיכה לספר
בת־עמי .״אני ובעלי היינו עולים כל חודש
לנוטר־דאם כדי לראות מרחוק את הר־הבית.
כל כך רציתי להגיע למקום עצמו, אבל לא
רציתי לנסוע לשם עם הפספורט הגרמני
שיש לי.

״כשעברתי את המחסום נעשיתי פתאום
היסטרית, והתחלתי לצחוק נורא. מסביב
ירו הצלפים, הכביש היה מלא מתים, עברנו
ליד המון שבויים. נסעתי לשם ובחזרה, לעיר
ולעיר־העתיקה, לארמון־הנציב, ולעיר
הירדנית העברתי פצועים קשה ופצועים קל.
עבדתי כמו מטורפת.
״אבל הדבר הקשה ביותר היד, להעביר
לבית־החולים פצוע ערבי מאמבולנס שהתקלקל.
לקחתי אותו מהאמבולנס המקולקל, ולפני
שהספקתי להעביר אותו לאמבולנס
שלי, התקהל סביבו המון רב של אנשים,
הצלחתי להכניס אותו לאמבולנס, ולדהור אי־תו
מהר לבית־החולים הדסה.
״הוא לא נאנח, לא דיבר שום דבר, הוא
רק שכב בשקט, עם עיניים פקוחות. הוא
היה פצוע קשה. וזד, היה מוזר נורא ושבכיס
החולצה שלו מצאתי סיגריות אל־על. עד
עכשיו אני לא יודעת מאיפה הן הגיעו לשם.
״בנסיעה אחרת הייתי צריכה להעביר
מהעיר־העתיקה לבית־החולים אשר, ערבייה,
מבוגרת, שנכנס לה כדור בחזה ויצא מהגב.
היא היתד, היסטרית, צעקה, השתוללה ורק
כשראתה אותי, אשה כמוה היא נרגעה.
״לאחר שהבאתי אותה חזרתי לעיר־העתיקה.
הייתי באמצע העמסת פצוע על האמבולנס
כשפתאום עברה קבוצה של
צנחנים שהובילה שבויים. הם צעקו לי בקולי
קולות, :כל הכבוד׳ ,לא שמתי לב, תמיד הם
צועקים ככה, עד ששמעתי פתאום קול מוכר
לי קורא, :זאת אשתי! הרי זאת אשתי!׳ זה
היה יורם. איזו שמחה זאת היתד, לפגוש
אותו שם.״
ואיך היא מרגישה, כשכל הארץ מכנה
אותה ״המלאך הבלונדי״? ושכל כובשי ירושלים
מדברים עליה? בת־עמי נורא מתפלאת.
היא חוזרת ומבקשת להדגיש שוב ושוב, שלא
עשתה שום דבר מיוחד. ואין בכלל מה
לכתוב עליה.

חרושת השמועות פעלה החודש
ללא הרח: שר אלמוני מסר סודות
כטחוניים לסוכייטים, ח״כ פלמוני
נתון במעצר־כית מחשש בגידה
אנשי־ציבור ידועי-שם אחרים נט־שו
את עמדותיהם וערקו ערב
הקדכות. אחת מן השמועות האלה׳
שכמו כל חברותיה האחרות,
לא היה לה כל בסיס במציאות
היתה כולה זדונית ומפוברקת.

ונדידת דם הישות הארס פשטו בכל מחלקות
/בית־החולים הירושלמי הגדול הדסה.
האינפורמציה שהועברה מפה לאוזן לא נתנה
מנוח לעובדי בית־החולים, הרתיחו את ומם.
״הוא ערק!״ רטנו אחיות רחמניות בלבן.
״הוא ברח עם משפחתו!״ גחכו בינם לבין
עצמם אסיסטנטים בכירים המכירים אותו
היטב.
״הוא חזר אחרי המלחמה ואז אמרו לו
שלפחדן כמותו אין מקום בבית־החולים
ישראלי!״ גילו אנשי המינהלה.
האשמה מסוג זר, היא חמורה מאד כאשר
היא מוטחת כלפי אזרח רגיל. היא חמורה
שבעתיים כאשר היא מושמעת כנגד אישיות
מסוגו של פרופסור דויד נלקן. ומה עוד שהפרופסור
הצעיר ( )46 מונה כמר ימים לפני
פרוץ הקרבות לאחראי על מיבצע התרמת־הדם
בארץ. היה זר מינוי־חירום כי מנהל
דם־רבנק, הד״ר דויד חרמוני, בדיוק חלה.

ע ל כון־ שו א
ך * אמנםסכל הפרופסור, שהניע רבבות
| ז אזרחים לתת מדמם, מחוסר־דם? או האם
היו כל השמועות רק עלילת־דם מרושעת?
הגיבה מזכירתו של הפרופסור (למיקרוביולוגיה
קלינית) ,כשהיא רותחת מזעם:
״נכון שפרופסור נלקן המריא עם אשתו וילדיו
ביום הראשון, הרביעי ביוני, לצרפת.
רוא תכנן את הנסיעה כבר לפני חצי שנה.

במדינה
(המשך מעמוד ) 11
האחרון, חוברת הנושאת את השם על ייעוד,
ישראל — והמושיע הבא.

אם כי אין הוא מחדש הרבה בזיהוי המושיע
הוא קובע לפחות עד כמד, קרובה
היא שעת הישועה.
את החישוב לשעה זאת מתחיל ב־ 11 דצמבר
,1917 עת נכנס אלנבי לירושלים. היה
זה, כמובן, היום ה־ 11 לחודש וגם 11 חודשים
לפני גמר מלחמת־העולם הראשונה,
שנסתיימה בשעה 11׳ ביום! ה־ 11 בחודש ה11
( 11 נובמבר .)1918 ואז, קובע לינדזיי,
נכנם העולם לשעת ד,־ 11 בהיסטוריה שלו.
המסקנה המתבקשת (למרות שעברו מאז
כבר 50 שנה) :״שעת חצות — שעת האפס
— אינה כה רחוקה!״
כדי להראות עד כמה קרוב הוא לימינו בכל
זאת העלה לינדזיי בחוברת גם שאלה
מאד אקטואלית:
• הידעת כי רוסיה הוציאה בול המראה
את פרשיה רוכבים דרומה לארץ־ישראל?

ואכן, בול כזה אמנם הוצא לאור על־ידי
הרוסים (אם כי בשנת )1930 והוא, כפי
שלינדזיי מסביר :״מראה בברור שה־פרשים
רוכבים דרומה לים אזוב ולים השחור
בקו המוביל לארץ־ישראל.״
ומה פשר הענן שמאחורי הפרשים?
פשוט מאד :״זהו רמז למלחמה אטומית.״

זכרונות
כל הי הו די ם
ה ם ציונים
ורה ווייצמן, אלמנת הנשיא הראשון של
מדינת ישראל, נראתה לכל כגברת־ראשונה
אצילית, שלמטה מכבודה היה להתעניין
בעסקי־החולין האפורים של ד״ר חיים
וייצמן.
כאשר נפטרה לפני פחות משנה, בגיל ,83
התברר כי השאירה בכתובים ספר זכרונות,
שד,פריך גירסה זאת לחלוטין. בספר זה, שיצא
החודש לאור בלונדון באנגלית, והנושא
את השם ההולם כל כך, את הווייצמנים ה־בלתי־אפשרי
לוקח יותר זמן, מתגלה ורה
כאשד, מלאת חדוות־חיים, שעקבה בהתעניינות
רבה ויסודית אחר פועלו של בעלה.
היא לא חדלה בהתעניינות זאת גם אחרי
פטירתו, הציעה אפילו מספר פעמים לדויד
בן־גוריון, בעת היותו ראש־ממשלה, לנסות
ולד,פגש עם גמאל עבד אל־נאצר.
אך הימים הגדולים שלה היו עוד לפני
קום המדינה, עת היה חיים וייצמן מלך
היהודים הבלתי־מוכתר, שהיה יכול לזקוף
את הצהרת בלפור לזכותו, ושהתקבל כשווה
בין שווים אצל ראשי מדינות ומנהיגי עולם.
אחד מאלה היה בניטו מוסוליני, בטרם
נלכד ברשתו של היטלר. בפגישה הראשונה
התיחס מוטוליני אל וייצמן בקרירות מופגנת•
״דוקטור וייצמן,״ אמר הדיקטטור
האיטלקי ,״עלי להסב את תשומת לבך לעובדה
כי לא כל היהודים הם ציונים!״
״נכון מאד,״ השיב וייצמן, בקולו השקט
האופייני ,״גם לא כל האיטלקים הם
פשיסטים!״
זרע הפורענות
פרופסור נלקן
אבל משנודע לו, למחרת, על פרוץ המלחמה
חזר מיד ארצה. כל השמועות עליו הם שקר
אחד גדול ונתעב.״
אישר הד״ר ג׳ק כרפס, סגן־מנהל בית־ה־חולים
:״קיימנו ישיבה מיוחדת של הוועד הרפואי
כדי לדון במבול השמועות האמת
היא, כמובן, שהפרופסור נלקן חזר לעבודתו
מיד עם פרוץ הקרבות.״
אמר רופא בכיר אחר :״זה עלבון־שווא
שטפלו על איש אחראי!״

קנאה ושנאה

** י ככד זאת היה מעוניין להשמיץ
את הפרופסור? מדוע יצא עליו הקצף?
למתמצאים בעניינים דיעה ברורה בנידון.
הדסה ובית־הספר לרפואה המסונף אליה,
אינם נקיים, כמו מוסדות אקדמאיים רבים
אחרים, מתככים וממריבות פנימיות. ו־נלקן
היא נושא נוח מאד לקנאה ושנאה. כי
בזמן קצר מאד הפך האיש הצעיר ויפה־התואר
לכבוד־תואר. הוא לא רק׳אחד הפרו־פסורם
המוכשרים בבית־הספר לרפואה כי
אם גם אחד הצעירים בהם.

גוער

מועדון־ר,ביליארד שברחוב דיזנגוף בתל־אביב
הוא מקום מועד לפורענות. בני-
טובים, שבאים למקום לשחק, לאחר גמר
לימודיהם בגימנסיה, מותקפים על ידי בריונים,
בחלקם אנשי העולם־התחתון. ביום
הראשון השבוע, פרצה במקום קטטה בין
שני צעירים. אחד מהם, חנן רביב ()20
נפצע ברגלו מדקירת סכין.
סיפר הדוקר, נסים עמיאל ( )21 עבריין
מועד, שהואשם מספר פעמים בהתפרצויות,
גניבות ותקריות .״כל העסק הזה התחיל
ככד :,אני באתי לשחק סנוקר בבילייארד, זה
היה בערך בשעה 4.30 אחרי־הצהריים ופגשתי
שם חבר אחד שלי שרצה לשחק אתי
על כסף.
״אז איך שהחלטנו לשחק, ראיתי שבשולחן
הכי טוב במקום, שולחן ,3משחקים
שני בחורים אחרים. ביקשתי מהם לעבור
לשולחן אחר, למה אנחנו משחקים על
כסף וזה עניין רציני. אבל הם לא הסכימו.
אני נורא התרגזתי עליהם ורציתי לעשות
אבועלי. לקחתי את אחד הכדורים של המשחק
שהיה-בתוך החור שלו, ועשיתי את

עצמי זורק להם אותו בראש. אז שני הבחורים
האלה התנפלו עלי. והתחילו להכות
אותי. עם המקלות של המשחק.
״קיבתי מכות חזקות וכל הראש התנפח
לי. ירדתי משם בריצה למסעדת פיקניק,
איפה ששם אני כבר עובד שבוע וחצי, ולקחתי
משם את הסכין שחותכים את הבשר.
״צעקתי לבחור שהרביץ לי, שאם יש לו
דם, שירד למטה. הוא לא רצה לרדת, והתחיל
לקלל אותי. גם אני קיללתי אותו.
אני לא יודע איך זה, אבל רצתי מהר במדרגות
למועדון בקומה השניה. כמו שאני
באתי אל הבחור הזה עם הסכין, הוא רצה
לבעוט לי בחזה שלי, אז לקחתי את הסכין
והנפתי אותה וחתכתי לו את הרגל כמעט
עד העצם. אבל זה סתם, מפני שקיבלתי
קריזה.״
דגאר הצבי
ב מי ס פ רי ס
11,235 עובדי הדואר (כולל 101 מהנדסים.
שישה כלכלנים ושלושה משפטנים) עשו
בשנה שעברה עבודה גדולה. הם טיפלו ב־
267 מיליון דברי־דואר וחבילות1,145,000 :
מברקים אל ומחוץ לארץ 930 :אלף מברקים
בארץ וקיימו קשר רדיו־טלפוני עם 137 מדינות.
שלא לדבר על דאגתם לכך ש־ 1378הטלפונים
הציבוריים, מהם מנהלים, בממוצע
47,500 שיחות ליום, יהיו במצב תקין.
חוץ מזה, כפי שמגלה דו״ח משרד־הדואר,
הפעילו אנשי הדואר 500 מכוניות ו־270
קטנועים, בהם שרתו 149 בתי וסניפי דואר,
267 סוכנויות־דואר ו־ 29 קווי דואר־נע. ב־כלי־רכב
אלה שרתו, כמובן, גם את 193
אלף מנויי־הטלפון, שצרכו בשנה שעברה
280 אלף מדריכי טלפון.
משפט עליזה עלזה
ועזריה עזר לה
עליזה ברוך בת ד,־ 20 אוהבת לעלוז ולשמוח
מדי שבוע, כמו כל צעירה בגילה,
במסיבות ליל־שבת. זה הולך לה די בקלות
מכיוון שהיא עושה את זה, בדרך כלל, ב־בית־המלון
גלי־סלע, אותו מנהלת אמה בבתים.

זה הלך לה עד אותו ליל שישי, כאשר
באמצע ריקודי השייק הופיעה המשטרה והחליטה
להשבית את השמחה. אחד מאורחיה
של עליזה׳ עזריה אלברט, שאל את השוטרים
לרצונם והשוטרים שלא היו כל כך
עליזים, אולי בגלל שלא התלהבו לעבוד
בליל שבת, ביקשו בטון רשמי נוקשה את
תעודת״הזהות של עזריה.
עזריה מסר את התעודה שלו ובתמורה
קיבל הזמנה למשפט על ניהול עסק־שעשד
עים ללא רשיון.
כשהגיע השבוע התיק לפני שופטת השלום
הדסה בן־עיתו, סיפר עזריה את השתלשל־שות
העניינים וסיים בקושיה :״מה פתאם
עסק? הלא כולנו חברים של עליזה ובאנו,
כל החברה, אליה למסיבה!״
גם השופטת סברה כך וניפצה את טענות
התביעה בקשר למסיבה בגלי־סלע אלי סלעי
החוק. היא פסקה כי לא דרוש כל רשיון לניהול
עסק־שעשועים כאשר בת מנהלת בית-
מלון רוצה לערוך מסיבה בבית של האמא
שלה דווקא.

החי
• עזה כמוות אוהבה. בחיפה הופיעה
אשד, בבית־הדין הרבני, ביקשה לבטל
את תביעת־הגירושין אותה הגישה לפני כמה
שבועות נגד בעלה, הסבירה שבעת המלחמה
דאגה כל כך לשלומו, ששרת כחייל
קרבי, עד שהתברר לה כי היא עדיין אוהבת
אותו מאד, בכל זאת.
• נוסע, הנוסע אחרון. בירושלים
הורה מנהל אגד לנהגי אוטובוס מס׳ ,9שחידשו
השבוע את הקו להר־הצופים, לכבד
את יתרת הנסיעות שלא נוצלו בכרטיסייה
של עשר נסיעות אותה רכש בשנת 1947
מ. רינות, אז סטודנט האוניברסיטה העברית.

גלויה, כתוב 1באי־שם ערכו
מפקדי צד,״ל מיסדרים מיוחדים לחיילים,
חילקו להם גלויות ופקדו עליהם לכתוב לבתיהם,
אחר שנתרבו התלונות על מיעוט
הדואר המתקבל במשפחות המגוייסים.
הטולס הזה 1556

ח־יירי וזירואיגז ג\2צעי־\2בנו
וזלמידי־רפגאה ופגשלי־דדל.
הם דהרו בבגא}\2ינו
ונהגו בהבוונויגו, כבשו אה
שכם וטיהרו אה הרנזה,
ושירנזו אה הנווזיר הגבוה
ביוהר — אה וזייהם.

שאור(גימי) יחו״)29( 0,3

״צריכ ם גס אנשים שירנו באש!״
לפני חמש שנים הוא נסע ללמוד ב־ארצות־הברית.
הנערות
בתל־אביב. י
לא שכחו אותו. חב־

ריו בארץ המשיכו
לספר על שאול ה־
#יייי ^
גבוה הנאה, ד,מצ־
:יח, שתמיד היה

מוקף מעריצות. כו . 1־ .
לם 1י,משיבו לר,תכ•

תב איתו. לחשוב
עליו.
או כוקם הופתעו

כשפתאום הופיע כאן .״באתי כדי לצאת
לקרב״ אמר, והתכוון לכך. למרות שהוצעו
לו תפקידים בעורף, כבעל השכלה אקדמאית,
הוא לא הסכים .״צריכים אנשים שילכו באש
גם״ ,אמר בחיוך, כשיצאו אל קו האש שממנו
לא חזר עוד.
בימים לפני שיצא לדרכו האחרונה, הוא
סירב לצאת עם חבריו הישנים למסיבות ולבילויים,
דחה הכל ל״אחר המלחמה״,
הבטיח לכולם שמפניה ומתנות.
אך הפגז התועה שפגע בו פגיעה ישירה,
הרג את הנער יפה־התואר, ביטל את כל
ההבטחות.

וסך אנלנוס ()32

איש האמת הטהורה
בשבת האחרונה שלפני המלחמה, חזר
יוסף הביתה, ליום אחד. ילדיו הקטנים,
אורנה ועמיאל שיחקו איתו בעליזות כשהוא

משתולל יחד איתם .״יהיה לכם עוד מספיק
זמן לקפוץ ע לי צחק יוסף בלבביות האופיינית
שלו, וחזר למחרת לבסיס.

השתובבתו עם ילדיו, ואהבתו הרבה
אליהם, היתד, מובנת מאליה, מאחר שגם
יוסף עצמו, זכה לילדות מאושרת ושמחה.
יותר מאוחר הפך לפעיל־מאד בצופים וב־גדנ״ע,
היה מדריך בתנועה, והשתתף בכל
תחרויות האתלטיקה. כשהוא תמיד מלא
פעילות ושמחת־חיים.
כשסיים בהצלחה את בית־הספר התיכון
יצא לצבא. שוב הצטיין בהדרכה, הדריך
חיילים בעיקר בטופוגראפיה שהיתר, מקצוע
אהוד עליו במיוחד. פעם, בהיותו בקורס-
קצינים, התנגש עם אחד מקציניו על רקע
פקודה ״בלתי־ד,גיתית״ .יותר מאוחר, אמרו
כולם שסירובו לבצע את פקודת הקצין־
הזוטר (סירוב שהתקבל בהבנה עצומה על־ידי
המפקדים הבכירים) מנע נזק עצום.
יוסף, היה איש האמת הטהורה .״כשהיה
אומר משהו ידעתי מיד שזה נכון!״ מספר
אחד מחבריו. אביו אמר אותו דבר.
במבצע סיני, השתתף יוסף כמפקד טאנק,
שפרץ לעזה, חזר הביתה שמח ועליז, כהרגלו
תמיד.
כשהלך הפעם, ל״מלחמה הסופית״ ,כפי
שהוא קרא לה, הוא עזר לפצועים עד הרגע
האחרון, בו הצליח להגיע לביר־גפגפה בזחל
עליו פיקד. הוא לא איבד גם אז את עליצותו
הטבעית.
ואז פגע בו הפגז.

נדי בוומנסד 1271

המשודר המח״ו

כל האנשים שנזכרים בגדי מציינים אותו
דבר — ״תמיד הוא מחייך, מאושר.״
עוד בבית־הספר
זכרו אותו כנער
חייכן תמיד, וניסו
להוציא אותו משלוותו.
כבר אז היה
מוכר בחיוכו הרחב
שמעולם לא סר מעל
פניו וברוחו הטובה
שמעולם לא
סרה ממנו.

גדי היה בין ראשוני
הבאים חזרה
לישראל. הוא לא דיבר עם איש על כך, כמעט.
עשה זאת בהחלטיות נוקשה וללא כל

פיקפוקים או היסוסים.
למרות היתו חייכן תמיד, חביב תמיד ואדם
שאינו מתרגז לעולם היה תלמיד מצטיין
בכימיה. נסיונתיו היו תמיד מרתקים כפי
שהוא פעם התבטא :״לגבי זה לימוד, ועבור
החברים — שעשוע״.
על הטיולים הרבים שהשתתף בהם,
באמריקה, היה מדווח בצורה שוטפת, לחברים
בתל־אביב בסביון ובהרצליה. שיתף
את כולם בהתרשמויותיו העמוקות — וכנראה,
בגלל זה אמרו כולם ש״יש לו נפש
של משורר״.
כשנהרג, מאותו פגז שהרג את ג׳ימי יהו־ייכים,
היה זה רק סימלי, ששני החברים —
הידועים בחברותם ובמסירותם — קיפחו
חייהם ביחד.

צניסה נורדוו (128

את צעקתו האחרונה :״שכם בידינו!״
הספיקו עוד להשמיע ברדיו.
אבל עוד קודם שמעו אותו חבריו אומר:
״אם אפילו הטאנקים יעלו עלי, ידרסו אותי
— אני את הניצחון אקבל.״
צביקה, הגבר החסון, בעל שפם־ר,אדירים,
היה מפורסם בגומי בפרט ובצד,״ל בכלל.
היה ידוע, כפייטר, כגבר קשוח וכקצין
לדוגמא.
חבריו לצבא, לא ידעו בעצם, כי בגבר האמיץ
העשוי ללא חת, חבוי לב רך וחמים,
ואת אהבתו הרבה הוא מעניק בשפע, לטלי
ולרוחל׳ה, בנותיו הקטנות.
צביקה הצטיין בנטיותיו הצבאיות עוד בהיותו
ספורטאי־ים בזבולון, ויותר מאוחר
בגרעין הנח״ל במנרה, אליו הצטרף. כששירת
בנח״ל נדרש מיד לעבור קורס קצינים
עקב כשרונותיו היוצאים מגדר־הרגיל בתחום
ההתמצאות הצבאית והתושיה ר,חיילית.
הוא היה קצין קפדן וידידותי, והיה נוהג
לומר :״אם יהיו חיילים טובים -יישפך
פחות דם.״ ואמנם, הפלוגות עליהן מונה
ופיקד, הגיעו באופן קבוע להישגים הטובים
ביותר.
כשקיבל מרדכי (״מוטה״) גור דרגת אלוף־
משנה, ועבר להיות מפקד חטיבת נולני,
דרש בתוקף להעביר את סרן (אז) צביקה
גולדה עמו — ולא וויתר עד שהתקבלה
דרישתו.
צביקה, שניסה לצאת לחיים האזרחיים, לא

יכול היה להתרגל לזה .״הצבא זה החיים
שלי!״ היה טוען ,״אני נולדתי בשביל הצבא.״
וחזר לשרותו בגולני.
״כשאני בצבא, אני שוכח הכל. אני חושב
אך ורק על החיילים שלי, ועל הצבא עצמו,״
סיפר בבית, באחד מגילויי הלב המעטים
שלו. על מעשיו בצבא לא סיפר מעולם, אולם׳
העובדה שגם השנה זכה לקבל מידי
נשיא המדינה את דגל צה״ל, ונבחר שוב
ושוב לקצין מצטיין — דיברה בעד עצמה.
״הוא היה אריה ונמר ביחד. היה קצין לא
רגיל,״ מספרים חבריו.
רב־סרן צביקה גולדה, היה מסוג הקצינים,
שהפכו לסמל. באימונים היה הולך מרחק
רב לפני כולם. מושך אותם אחריו.
את המחנה לא היה עוזב עד שאחרון
הטוראים לא יצא לחופשה. כשהציל פעמיים
סגן־אלוף אחד ממוות בטוח, הייתה זו הכנה
לשאר מעשי ההצלחה שלו.
גם חבריו שלחמו איתו ברמה, עוד הספיקו
לשלוח לאשתו הביתה מתנות ודרי-
שות־שלום. נהגו, סיפר לאשתו כי ״הודות
לצביקה, נשארו המון חבר׳ה בחיים״ ,ולא
ידע כי צביקה עצמו כבר איננו בין החיים.
ממש עם סיום המלחמה, כשהגיע לרמה
הסורית ועזר להציל פצועים, ירה בו צלף
ופגע בו. ישירות.
בבית, בעוד בתו רוחל׳ה מתעטפת בשתיקה
צועקת טלי קטנה :״עד שאבא לא
יחזור, אני ארגיז את כל העולם!״

ו2־3אר נחדד !)29

״אני לא מחכה לצו־קריאה!״
מיקי ברנרד, היה מתמיד הטיפוס שאוהב
לשבת בבית, לשמוע רדיו ולקרוא ספר. למרות
זאת, לא היה
״תולע ספרים״ .תמיד
היה מפורסם
בבדיחוחיו ובתרי־מותיו
השופעות להומור
הכללי.
בבית־הספר העממי,
ערך מיקי את
עיתון הקיר. כתלמיד,
היה תמיד בין
המצטיינים, בכשרון
בולט גם בבית־הס־פר
התיכון. כנער לדוגמה הוא •נבחר
גם להשיב על שאלות מיוצגות לנוער

הישראלי, בעתוני אמריקה ואירופה כמו
לייף ושנזרן.

כשושחרר מיקי משרותו הצבאי, נסע
אל הוריו, בארצות־הברית. רצינותו התמידית
הפכה לסימן ההיכר שלו. בלימודי הרפואה
הצטיין מהתחלה בצורה בולטת, והיה
באופן קבוע, התלמיד המעולה ביותר
בכתתו.
לפני כחודש, חזר ארצה עם כמה מחבריו.
״אני לא צריך לשאול רשות את ההורים״
אמר בגאווה ,״אני גם לא מחכה לצו־קריאה
מצד,״ל. אני יודע מתי צריך את

פעילתו כחובש קרבי, הפתיעה את כולם.
הוא ידע לרוץ בין הכדורים ולהגיש את העזרה
מייד.

מדו!־ שימושי לאזרח הישואר המבחר
בארץ שואל המודחנח, מעובה דיון

^ פשרלה גי עלשם במונית שירות. זה לוקח שבע שעות ונוסעים מביירות דרך
דמשק ורבת־עמון. אבל זה עולה רק דינאר ורבע. אפשר גם להגיע בדרך האולר —
תוך 75 דקות מביירות, תוך שעתיים ורבע מקאהיר, תוך שלוש שעות ורבע מבגדאד.
לאחרונה יש כאלה שלא נזקקים להוראות הביתן של לשכת התיירות הירדנית והם
מגיעים לירושלים בצורה יותר פשוטה — במידה ומיפקדת הגדה המערבית מתירה להם
את זה. אבל יתכן וגם אלה ירצו להעזר במדרין לירדן, הארץ הקדושה, שהוגש עד לפני
שלושה שבועות לכל תייר שהגיע לירדן.

כו ר די ם; ארמ גי ם ו רו סי ם ל כני ם

ף* חוכרתש הו דפסהכ רו מ א דתקא, בהעדר בית־דפום מתאים בארץ הקודש 64 ,
/עמודים מבריקים והם באמת מלאים כל מה שתייר צריך לדעת. אם זר, מילון ערבי
מקוצר, העובר את כל האפשרויות מכיף אל־חאל (מה שלומך?) דרך מבסוט וויין אל־פונדוק
(איפה המלון?) עד לאהלאן וסהלאן (ברוכים הבאים!) ואם זה הסבר קצר על ירדן
עצמה, הנמצאת, כידוע ,״בלב העולם הערבי. גבולה במערב, הוא שטח פלסטין המוחזק
על־ידי היהודים״.
האוכלוסיה היא ״ערבית, ברובד, המכריע״ אך כוללת גם צ׳רקסים, פרסים, בורדים,
ארמנים, רוסים לבנים ו־ 220 שומרונים ,״החיים בנאבלום, היא שכם הקדומה״ .וכל אלה
מתפרנסים בעיקר מתיירות וחקלאות.
תייר הרוצה ליהנות מן החקלאות יכול לברור ממיבחר פירות מגוון ביותר: פרי־הדר
ובננות, ענבים וחבושים, רימונים ותותים, תפוחים ואגסים, אפרסקים ושקדים, מישמיש
ותאנים.

״ אכרסט פלסטין ״ ו ״ האיחודהערכי ״

רמאללה

עם אחד המסגדים החדישים והיפים בארץ־ישראל התיכונה, היא עיר
בעלת רוב נוצרי בה שכנה תחנת השידור ההאשמית, והמשמשת
עיר־קייט מבוקשת שהתברכה במלונות בעלי שמות מפוצצים כמלון אלהמברה פאלאם או
מלון גרנד הוטל, וגס במלונות עם שמות בעלי משמעות כמו מלון האיחוד הערבי.

ף• י רו ש לי םאפשרלהתאכסן במלון אמבסדור בשייך ג׳ראח או במלון מטוופול
2ברחוב צלאח אך־דין. זה לא כל המיבחר. בירושלים 19 מלונות שד,יקר בהם עולה לזוג
(עם אמבטיה וארוחת־בוקר) רק 4.400 דינאר.
בבית־ג׳אלה אפשר לבחור בין שלושה מלונות (אחד מהם הוא מלון אברסט); ביריחו
כדאי להכנס למלון יס־המלח החדיש (דרגה א׳ א׳ כולל קאזינו וחוף־שחייה פרטי) .בשכם
יש רק מלון אחד (פלסטין) וברמאללה אולי כדאי לד,כנם למלון האיחוד הערבי ברחוב יפו.

יין

יריחו

היא עיר מוקפת החומה העתיקה בעולם, אם כי יש בה סוכנות נסיעות
מודרנית — עודה ג׳חשן ובניו, אבל יש בה גם מחנות פליטים עצומים
בכניסה לעיר (למעלה) בהם יושבים הפליטים זה 19 שנה וקוברים את מתיהם ליד בתיהם

כקבר מן השנה שעברה (משמאל) שלידו קבר קצין ירדני שנפל בקרבות של ראשית
החודש והמכוסה, כמינהג המוסלמים, בכפות־תמרים טריות. העיר עצמה, המוקפת בוסתני
תמרים .,היא מרכז נופש חורפי בגלל אקלימה החם ובגלל קירבתה ליס־המלח.

ארח בעבר את בית־וזמקדש הראשון, שנבנה על־ידי שלמה ונחרב

11 . 1 1 1על־ידי נבוכדנצאר, את בית־המקזש השני (בנה זרובבל, החריב
טיטוס) .אחר־כך בא תורם של מקדשי אלילים וערימות אשפה (ביוזמת המלכה הלנה,

אס הקיסר הנוצרי הראשון של רומא ורק כובש ירושלים בשנת , 638 החליף עמר איבן
אל־חטאב, שינה את המצב, ניקה את האשפה במו ידיו, הורה להקים מסגד עץ צנוע
שפינה את מקומו למיסגד אל־אקצה המפואר, הנחשב לכתר הארכיטקטורה המוסלמית.

זה לא הכל. יש גם אפשרות לינה במינזרים ישנים ובבתי הארחה של שייכים. בכולם
״נוחיות חדישה על רקע של נוף ציורי״.
את המים אפשר לשתות בביטחה והמזון טוב ומצוי בשפע. לתיירים מומלץ קבאב,
חומוס ומחשי (ממולאים) .ארוחה מסודרת באמת (שלוש מנות) לא עולה יותר מחצי רינאר.
אוכל מצויץ באמת אפשר לקבל בירושלים במסעדה הלאומית ברחוב אז־זהרה ובמסעדת
אם־סלאם בשוק המרכזי. מי שמתגעגע לאוכל אירופאי משובח יפנה למינזר הבנדיקטיני
על הר־הזיתים או לדום פולסקי (הבית הפולני) בעיר העתיקה. אך יש להזמין מקומות מראש.

אחר כך מגיעים ל•
כית־להם 11 ,קילומטר דרומית מירושלים ,״עיירה קטנה ומקסימה ...כרמי זיתים
וטרסות מוריקות. מקום הולדתם של דויד וישו, בו התרחשה האידיליה של רות ובועז״,
בה נמצאים:
• כנסיית המולד העומדת במקום בו נולד ישו. נבנתה במאה הששית. מוזאיקה,
מן המאה ד,־.12
>• 1מעדתהחלב ,״בה נשרו על הסלע כמה טיפות מחלב הבתולה, עת היניקה את
ילדה, והפכוהו ללבן״.
•> קבר רחל (ללא הסבר) ובריכות שלמה ״מקור אספקת המים הקדום של
ירושלים״.
אחר כך מדרימים עוד 34 קילומטר, אל
• חברון (״אל־חליל״ ,הידיד) אחת הערים העתיקות בעולם. מסגד אל־חראם אל־איברהימי
סוגר על מערת המכפלה בה קבורים ״אברהם, שרה, יצחק, רבקה, לאה ויעקב״.
המסגד מקודש במיוחד, כי אברהם נערץ כ״מוסלמי הראשון״.
בדרך כלל ממליץ המדריך על רכישת מזכרות מצדפים ועץ־זית; תכשיטים מזרחיים,
מחרוזות ושטיחים בדוויים אך בבית־לחם הוא ממליץ על׳״מעילי קטיפה צלבניים״ ובחברון
על מעילי פרוות־כבשים, נעלי־בית מרופדים בפרוות־כבשים ומוצרי הזכוכית החברוניים
המנופחים, גם כיום, כבימים קדומים, בהבל־פה בלבד.

חורבות; ארמונות ומצודות
ך* שכיל כל זה צריכים כסף. הדינאר הירדני שווה בדיוק לירה שטרלינג או 140
פרנקים בלגיים, או 19 וחצי קרוניות דניות, או 80 אסקודות פורטוגזיות, או 2.80
דולאר של ארצות־הברית, או 11.75 מארקים גרמניים (או 7.50 לירות ישראליות).
הדינאר זה מטבע מאד עובר לסוחר. כפי שהמדריך מציין ״קיימת רשת אוטובוסים, אבל
כדאי לנסוע במונית המחירים מאד מתקבלים על הדעת למשל, נסיעה בספשיאל
מירושלים לבית־לחם, סיור של שלוש שעות בכל האתרים המעניינים וחזרה — שני זינאר
בלבד״.
השפה הרשמית היא ערבית, אבל יש רבים הדוברים צרפתית או אנגלית שוטפת, שלא
לדבר על מדריכי־תיירים מוסמכים דוברי גרמנית, איטלקית, ספרדית, יודנית ותורכית המצויים
בשפע (התעריף: דינאר וחצי ליום).
ואגב ,״מחוץ למיתקנים צבאיים״ אין כל הגבלה בצילומים. ויש כל כך הרבה מה לצלם:
״חורבות יוזנו־רומיות; ארמונות ערביים במידבר ; מצודות צלבנים; ביצורים תורכיים;
כנסיות ביזנטיות; מסגדים מוסלמיים״.

תכשיטים, מחרוזות ושטיחים
ף * ודם כל יש לראות את ירושלים (אם כי ״רובה של ירושלים החדשה בידיים
׳ 1/יהודיות, כתוצאה של מזימות היהודים להקים מדינה יהודית על אדמה ערבית״).
• בעיר העתיקה כדאי במיוחד לראות את :
• אל־חראם אש־שריף, הכולל את כיפת־הסלע ואת מסגד אל־אקצה. החראם עומד
על הר ר,מוריה ״בו עקד אברהם את יצחק ואותו רכש דויד מאותן היבוסי ועליו הקים
שלמה את בית־המיקדש״ .הסלע נזכר בקוראן, כמקום ממנו עלה הנביא מוחמד השמימה.
כיפת־הסלע נבנתה בשנת ( 691 על־ידי החליף עבד אל־מליק אבן־מרוזאן) והיא ״דוגמה
נפלאה לארכיטקטורה מוסלמית ואחד הבניינים היפים בעולם״.
בשטח גם אוחזת המלך שלמה, ספריה ומוזיאון. דמי הכניסה — 0.220 דינאר.
• וויא דולורוזה — הנתיב בו עבר ישו עם צלבו ובו עצר, מכובד המשא 14 ,
פעמים. בכל יום ששי, בשעה שלוש אחר הצהריים, עוברת בוויא תהלוכה של נזירים
פרנציסקניים, עולי־רגל ותיירים יכולים להצטרף אליה. התהלוכה משחזרת את צעדת ישו,
ועוצרת לתפילה בכל אחת מ־ 14 התחנות.
• כנסיית הקבר הקדוש — הכנסייה הקדושה ביותר לנצרות. נבנתה במקום בו,
לפי המסורת, נצלב ישו, נקבר וקם לתחיה. זאת היא כנסיה צלבנית (מן המאה ה)12
שהוקמה על חורבות מיקדש־אלילים לכבוד וונוס.
• שכעת שערי העיר העתיקה — ״דוגמה למופת של אדריכלות המאה ה־.16״
י • המצודה — ״דומה למצודה בקאהיר, דמשק וחלב״ ,נבנתה במאה ה־ 14 על יסודות
מתקופת הורדוס. בהתחשב במזימות היהודיות שכח המדריך להזכיר כי המקום ידוע גם
כמיגדל־דויד.
• כנסיית כל האומות נחנכה ב־ , 1924״אחד המקומות היפים בירושלים״ ליד גן
גת־שמנא, בו מצויים ״שמונה עצי־זית עתיקים המניבים עדיין פרי״.
• ו המוזיאון הארכיאולוגי הפלשתינאי (מתנת ג׳ון מקפלה, מרכז מימצאי
החפירות של ארץ הקודש.
לפני שהוא יוצא מירושלים מזכיר המדריך שכדאי לבלות קצת בסוקיס (שוזקים) המזרחיים
העתיקים המלאים חיים ועניין.

אלישע, קליאופטרה והוררום
ך* כה עובר המדריך מקובייבה (צפונית־מערבית מירושלים) המקודשת לנוצרים ובה
מצוייר, כנסיה פרנציסקנית ובית־אירוח גרמני לעולי־רגל לבארו של יעקב (65
קילומטרים צפונית מירושלים) בה קבור יוסף דווקא ומשם להר גריזים, תוך תזכורת
למומחים ולאוספי־עתיקות כי לפעמים יש ״מציאות גדולות״ במטבעות יוזניים, רומיים
וצלבניים.
עבור הילדים מומלץ לרכוש בובות הלבושות בתלבושות המסורתיות של ארץ הקודש
ולכלל התיירים מומלץ להסתייע, בשעת הצורך, במשטרת־התיירים, הקיימת במיוחד לשם כך.
אחר כך ממשיכים ליריחו (בערבית: אריחא) ״ערש האנושות, העיר מוקפת־החומה
העתיקה בעולם״ ,אותה נתן בשעתו אנטוניוס מתנה לקליאופטרה (שהתעשרה מהכנסות
בוסתני־התמרים שבאזור) ובה נפטר, לפני 1971 שנים, הורדוס.
אתרי תיירות אחרים ליד ים־המלח: מעין אלייטע (אוחו התפיל הנביא הקרח בעזרת
קמצוץ של מלח דווקא) וחורבות קומראן (המגילות הגנוזות).
את המגילות אפשר לראות במוזיאון רוקפלר (אבל רק מדענים ״אמיתיים״) ואתרי
חפירות ארכיאולוגיות חשובים הם, בין השאר, שכם הקדומה ואל״ג׳יב (גבעון התנ״כית).

הליגה, העצמאות והוד מלכותו

—! ווו וווי!

* * י שלא מתעניין בארכיאולוגיה או באירועים דתיים בתהלוכות חג־המולד וחג
והפסחא יכול תמיד לבוא ליום הצבא הירדני בו עורכות יחידות צבא, חיל־אוזיר,
פרשים ורוכבי־גמלים מפגנים נועזים ומרהיבי־עין.
מי שמבקש סתם בידור חייב לזכור כי ״בירושלים אין היי לילה כמו בפיגאל״ ,אבל
התייר יכול ליהנות מבתי־הקפה הקטנים, לטייל בסביבה ההררית בעלת האוויר הצח ובאביב
״לקטוף פרחי־בר״.
המצב יותר טוב בקיץ. אז מביאים לירושלים, רמאללה ובית־ג׳אלה מספר תזמורות־ריקודים
אירופאיות מעולות ומגרשי־הטניס בירושלים ורמאללה נפתחים לקהל.
ים־המלח פתוח לשחייה כל השנה. זה בניגוד למשרדי־הממשלה הסגורים בכל יום ששי
ובימי החג הלאומיים. כמו ה־ 22 במארס (יום הליגה הערבית); ה־ 25 במאי (יום העצמאות);
ה־ 14 בנובמבר (יום הולדת הוד מלכותו, המלך חוסיין).
ובעיקר, אשרת תייר לא צריך להכין מראש. אפשר לקבל אותה בכל תחנת־גבול, תמורת
דינאר אחד. כל זה מדובר רק בתיירים שאינם ״מצהירים על דת יהודית. אלה אינם רשאים
להכנס לירדן. איסור זה נובע אך ורק מסיבות בטחוניות מכיוון שירדן עדיין במצב מלחמה
עם המדינה היהודית של ישראל״.

אנשים
קנלנוע החל ממאנדי רייס־דייווים וכלה בדתיים מ־מאה,־שערים,
וערבים מהעיר העתיקה. כולם
יספרו לו על המלחמה. על מה שעבר עליהם.
ומכל העדויות החיות האלה, בעזרת
צילומים אמיתיים של קרבות, הוא יעשה
סרט אחד.
ישראל היו ם
הקצד ביו תר
התותחים עוד לא השתתקו — והמוזות
כבר רועמות. והרעש כל כך גדול, עד שקשה
ממש לשמוע מה הן אומרות.
כבר עשרים וחמישה במאים ישראליים
הגישו בקשות להשתמש בחומר ד,מוסרט
של יחידת ההסרטה בצד,״ל, וזה־ מלבד בל
הבמאים הזרים שביקשו זאת.
הם כולם רוצים להסריט את המלחמה׳,
וכל אחד בצורה אחרת:
• ג׳ץ (דארלינג) שלזינגר, הגיע
ארצה השבוע על מנת לעשות כאן סרט
דוקומנטרי, בן שעה, בעזרתו הכספית של
הארי זלצמן, מפיק הג׳יימס בונדים. בסרט
זה הוא יראיין דמויות שונות בארץ,

• ג׳יל

(לעולם לא ביום ראשון)

דאסן

יעשה סרט דוקומנטרי פשוט, תוך שימוש
בצילומים אמיתיים.
• סם (אל סיד) כרונסטון, שצריך
להגיע ארצה בסוף השבוע, החליט שכאן
הוא יחליט מה לעשות מהנושא. הוא עדיין
לא יודע.
התסריטאים והבמאים הישראליים יעשו
אם זה הרבה יותר בפירוט, ובאריכות:
ס חיים חפר כותב תסריט על ירושלים.
על ירושלים עיר פרזות, משהו כמו
רומא עיר פרזות, של רוברטו רוסוליני.
וכן התחילו לעבוד אורי זוהר, אלכם

מסים ודן כן־אמוץ.
גאצר מחכה לרבין קביעת השם הסופי למלחמת ששת־הימים
עברה כבר לידיים מיקצועיות. הבלשן והמילונאי
אברהם (מילון חדש) אגן־
שו שן הציע פתרון פשוט: למלחמת תש״ח
יש לקרוא מלחמת העצמאות, למלחמת השנה
— מלחמת השיחרור • .בקביעה של
שמות מסוג אחר לגמרי עסק בעל חנות
לדגי־נוי בתל־אביב. כאשר הוא קיבל השבוע
משלוח של דגי־נוי טרופיים נדירים,
השוחים במים כשראשיהם כלפי מעלה, החליט
לת להם את השם דגי ביג׳י. ההסבר
שלו: הם נראים לו כאילו הם עומדים
על הראש • .באנשים נכבדים אחרים עסקה
גם הזמרת יפה ירקוני. היא שבה הביתה
מסידרה אינסופית של הופעות־בידור
בפני חיילי צה״ל, והציגה לראווה את שני
אותות־ההוקרה שמצאו חן בעיניה יותר מכל:
אלה הם תמונה של המלך חוסיין,
אותה קיבלה ממושל חברון, ותמונה של

הפילדמרשל עכר אל־חכים עאמר,

מי הו א מי
הבטח לה כל דגר (אלנבי, תל־אביב; ארצות־הברית) אין דבר יותר קשה
מאשר להבדיל בין סרט־אמריקאי־על־מין־ופסיכולוגיה אחד ממשנהו.
בכולם יש פסיכיאטור מתוסבך. כי אם הוא לא מתוסבך — זה לא מצחיק.
והפסיכיאטר הזה אוהב בחורה אמריקאית צנועה וישרה, אבל זה קצת קשה לו,
כי הוא אוהב גם את האמא שלו.
הבחורה האמריקאית הצנועה והישרה לא עושה מעשים רעים, כמו לבגוד בבעלה
או להתנשק איתו לפני החתונה, כי אחרת הקהל האמריקאי לא יאהב אותר״
אבל כדי שהקהל האמריקאי יוכל גם ליהנות, חוץ מאשר לאהוב את הגיבורח
שלו, היא כמעט עושה את כל זה.
להסתיר את הפורנוגרפיה. היא כמעט־עושה־את־זה עם בחור יפהפה שיהיה
בסוף בעלה, אבל רק בסוף. הבחור הטוב והיפה הזה הוא גם מוכשר והכל, אלא
שלמען פרנסתו הוא צריך לעסוק בפורנוגרפיה, ובהזדמנות זו מראים כמה בחורות
לא טובות, ערומות ומתנשקות.
הבחור צריך כל הזמן להסתיר את הפורנוגרפיה שלו, והבחורה צריבה להסתיר
את הילד שלה, שמפריע לה להתחתן. מזה נובע ההומור של הסרט.

ריח עם סדין לבן
אופרהכגרוש (בן־יהודה, תל־אביב; גרמניוז־צרפת) נראה כמו סרט וינאי
כי יש שם אנשים מתוקים עם לחיים ורודות ושפתיים אדומות שרוקדים כל הזמן
כמו בסרט וינאי. אבל לעומת זאת הוא מתנהג כמו סרט טורקי, כי האנשים הללו
נעצרים כל פעם כדי לשיר או להסביר את הבעיות שלהם, כמו בסרט טורקי.
הבעיות שלהם, זה שהם סובלים מכאבי־לב, למרות שהם נראים כאילו הם סובלים

אותה קיבלה ממושל רפיח • .אגב, יפה
ירקוני טוענת כי השלום באופק, ללא כל
צל של ספק. כי הבית הכי מקובל על החיילים
מכל בתי הפיזמונים שזימרה להם
היה: נאצר מחכה לרבין, אי -אי, אי /שיחכה
ולא יזוז /כי נבוא מאה אחוז /
עוד תראו יבוא היום /יתחנן, ירצה שלום.

גי ק י גי
ב מ קו ם
ל שונות
למרות הדעות האישיות של המרשל טיטו
בעניין, לא חסרה ישראל ידידים ביוגוסלביה.
אחד מאלה הוא מילובאן צ׳י•
ריץ׳ ,המאמן של נבחרת הכדורגל הלאומית,
המבלה חופשת מולדת בביתו בבל-
גראד. במיברק שהגיע ארצה בראשית השבוע,
הבטיח כי ישוב בקרוב, שאל לשלומם
של כדורגלני הנבחרת המגוייסים, סיים
במילים :״אני מקווה שהכל יהיה בסדר!״
• דרישת־שלום לישראל נתקבלה גם מ-ז
שחקן־הקולנוע הגרמני הארדי קריגר,
שבילה לפני כמה שנים כמה ימים טובים
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. הוא לא היה
יכול להתאפק ומסר יחד עם דרישת־השלום
גם פרטים על הצלחות־הבכורה של בתו,
כריסטיאנה בת ד,־ .21 היא מככבת עכשיו
בסרט־מתח בשם 48 שעות לאקאפולקו.
התפקיד העיקרי של כריסטיאנה הבלונדית,
כחולת־העיניים וארוכת־הרגליים הוא, כמובן,
לא להדגים את כשרונתיה הבלשניים (היא
מדברת גרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית
שוטפת) אלא את גופה הנעים, בביקיני.

ה ב חינ ה של יירש־ העצר
לא הכל עבר בשלום בפגישה ההיסטורית

בין לינדון ג׳ונסץ לאדפסיי קוסיגין.

״אופרה כגרוש״
מתון הקבר, בסדין לבן

מכאבי־בטן. כל קשר בין הסרט הנוכחי לבין מחזהו הנפלא של ברכט, על הוזי
העולם־התחתון, הוא דמיוני בהחלט. ואני במקום ברטולט ברכט לא הייתי מתהפכת,
לי בשקט בקברי, אלא הייתי יוצאת משם, עטופה בסדין לבן, והייתי מפחידה ככה
את הבמאי וכל עוזריו שהם לא היו מעיזים יותר, אף פעם בחיים שלהם לעשות
עוד סרטים.

אגי מ מלי צ ה על•.
תל־אביב) ,גמכיט
המלחמה נגמרה

הנאהכים (גת, תל-אביב) ,המשימה כרלין (זמיר,
(אילת, תל־אביב) ,על גכרים ונשים (רמת-אביב, תל-אביב),
(רון, ירושלים) ,גכרואשה (הבירה, ירושלים) ,כנותהשטן (תמר, חיפה).

1 8 --י

דבר שלגמרי לא מצא חן בעיני הנשיא האמריקאי,
למשל, היה כאשר התזמורת פצחה,
בטעות, בהימנון הסובייטי, בדיוק כאשר
הוא יצא ממכוניתו • .זה עדיין
עדיף על הגורל שעלה בחלקו של קוסיגין.
בנוגע אליו הגיע איש גימטריא ירושלמי
למסקנה שמניין האותיות של א. קוסיגין
( )240 שווה למניין האותיות של עמלק.
• על כל צרה שלא תבוא, נתפנה בשבת
האחרונה אבא אכן מכל עיסוקיו, והלך
לקבל את השבת בבית־כנסת ניו־יורקי. אולי׳
זה רק מיקרה, אבל בית־הכנסת הזה נמצא
בדיוק ממול לבניין המשלחת הסובייטית
לאו״ם • .ייתכן וגם זה מיקרה, אבל זה
בוודאי מיקרה מבשר טובות. אוניברסיטת
אוכספורד הודיעה כי הנסיף חסן, הידוע
יותר כיורש־העצר של ירדן (ואחיו של המלך
חוסיין) עמד בבחינות לתואר הראשון
בלשונות מזרחיות. אחד המיקצועות, עליהם
גבר הנסיך הירדני: הלשון העברית• .
יורש־עצר שהיה עסוק מאד השבוע גם כן
היה גזץ קנדי הצעיר 6הוא התחיל
את חופשת הקייץ שלו בחברת אמו, ז׳ רך
לין, ואחותו קארולין 9את החופשה
הם מבלים באירלנד ד,מוריקה והעיסוק העיקרי
של הקנדים הוא רכיבה.

כוככנית כריסטיאנה
גם גרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית

שחפת, שפעת וחול שה כללי ת
כולם התחילו להיות חולים בזמן האחרון.
השחקנית האנגלית ויוויאן ליי סובלת משחפת.
מחלה לא נעימה בגילה 53
בעלה לשעבר, סיר לורנס אוליכייה,
שאושפז כחולה בשפעת, הוכרז, פתאום, כחולה
סרטן, אם כי הרופאים מקווים שזה
מיקרה שעדיין ניתן לרפאותו 0 .מייה
פארו, האשד, הצעירה מאד של פרנק סי-
נטרה, גם כן אושפזה: בבית־החולים היהודי
של הוליבוד, ארזי הלבנון. היא סובלת
מחולשה כללית. זה קרה לה אחרי ששבה
מלונדון, בה כיכבה בסרטה הראשון.
• ואליזכט טיילוד סתם מעדה על סיפון
אניית־הטיולים שלה ופצעת את ברכה.

ב די ח ת
השבוע
• סילכי קשת כ״הארץ״ ,כשם
נציג ישראלי דמיוני כאו״ם :״קו-
סיגין שוחח בטלפון עם ג׳ונסון. כל הזמן
שמעו אותו אומר: נייט. נייט. נייט. נייט.
דא. נייט. נייט. נייט. נייט. נייט. שאלו אותו
אחר־כך: על מה אמרת דא (ברוסית: כן)י
אה, זה? אמר קוסיגין, זה היה כששאל
אותי אם אני שומע היטב.״

פ סו קי
השבוע
• חתן פרס־נוכל, הסופר ש״י
עגנון, על הצעת כיג׳י להרוס את
חומת העיר העתיקה :״בן־גוריון
אמר הרבה שטויות בחייו. הצעתו להרוס
את החומה היא היותר גדולה.״

• רב־אלוף יצחק רכין כמישדר
״כית־אכי״ ,אולי ללא כוונה ל־איש
מסויים :״למדתי בבית שדברים
גדולים לא נעשים על״ידי אדם אחד.״

• יוכל רכין 12 כנו של ה־רמטכ״ל
:״המלחמה נורא עייפה אותי.״
• נעמי שמר, על פגישותיה כחזית
:״בכמה חזיתות היתה המלחמה
כמו שיבה לאהבה ...כאילו כל אחד תיקן
את שגיאות 1948 באופן אישי. מי שניגף
ברמאללה — חזר ועלה על רמאללה. מי
שנסוג בשעתו מן העיר העתיקה, כבש אותה
עכשיו.״
העולם הזה 1556

סקופים ארה הוביעו השבוע ב״דך, העלימו נימים את כל העיתונים האחויס
״דף(״ ,העתון מסוג דורש לגמרי, בעריכתם
של עורכי ״העולם הזה״ הוא מכשיר למסירת
אינפורמציה מהירה, תמציתית ומוגשת כשיא
הקיצור.
אינפורמציה המוגשת כצורה המושכת ביותר,
כעזרת כותרות פולטות ותמונות מעניינות.
אך מעל לכל -אינפורמציה.
לעתים קרוכות מאד אינפורמציה כלעדית
וכהרכה מאד מקרים מגיש ״דן?״ אינפורמציה
חשובה ימים רכים לפני העיתונים האחרים.
כל הידיעות הכאות, הלקוחות מגליונות
״ד!?״ של השבוע האחרון, הופיעו כ״דף״
מספר ימים לפני שהופיעו כעיתונים אחרים.

בשבת בשעה אחת בצהריים׳ לא השמיע קול
ישראל את החדשות.
היתד. זו הפעם הראשונה שזה קורה: גם במלח מה
שודרו ידיעות על המתרחש, מדי שעה.
אבל בשבת נאסרה, ברגע האחרון, מסירת הידיעות.
הסיבה
האמיתית: קול ישראל עמד למסור פר־

זהו הסוד הכמוס ביותר במרחב.
הוא הגיע אמש לפאריס, מפי אישיות מוסמכת שחזרה
זה עתה מקאהיר. אולם אין לו שום אישור ממקור אחר.
לפי אותה אישיות ניסה גמאל עבד־אל־נאצר להתאבד מייד
אחרי ששידר את הודעת ההתפטרות המפורסמת שלו בטלביזיה
וברדיו של מצריים. הוא עשה זאת באמצעות רעל.
עוזריו המקורבים גילו את הדבר בעוד מועד. הרופאים
שהוחשו לביתו הצילו את חייו.
דבר ההתאבדות נפוץ עוד באותו ערב בצמרת השלטון,
וגרם לתגובה ריגשית עמוקה ומהירה. מכאן הסיגנון הרגשני
שצו שידרו ראשי השלטון והשדרנים את הקריאות הפאתטיות
להחזרת עבד־אל־נאצר לשלטון.
דבר ההתאבדות נודע ברמזים בחוג רחב יותר, כאשר לא
הופיע עבד־אל־נאצר למחרת היום, כמובטח, באסיפת מועצת־האומה.
כדי להקהות את העוקץ הופצה אז השמועה כאילו
המתאבד הוא עבד־אל־חכים עאמר, ידידו של עבד־אל־נאצר.

עמוד ראשון של ״דף״ ()25.6.67

0 *9 1 9 0 .1
קו ל ק מוכן
ל טו ס לאפיפיור

טדי לן ולק הציע ללוי אשכול למנות אותו כשגריר המעופף
הישראלי אצל האפיפיור.
קולק הציע את שירותיו, במאמץ לשכנע את ראש הכנסיה
הקאתולית, שיסכים לשלטון ישראלי בירושלים העתיקה.
עתון המאתיקאן אוסרוזאטורה רומאנה אישר את גילויי
דף בדבר הסכמתו האילמת של האפיפיור לכן שירושלים
העתיקה ובית־לחס לא יוחזרו עוד לירדן. קיימת עתה מגמה
ממשלתית להסכים לכל בקשה של הכנסיות בירושלים, ולנקוט
בקו ידידותי במיוחד לגבי נציגי הכנסיות וראשיהן.

מו סקבה בעברית,
פקין בערבית

טים מלאים על המו״מ לאיחוד מפא״י ואחדות העבודה.
ברגע
האחרון נימנע הדבר: שתי ׳המפלגות לא
הגיעו עדיין לעמק השווה.
שודרה מוסיקה עליזה — ואחר כך פירקי־חזנות.
רק בשעה שתיים — לאחר שהגיעו לנוסחה אחי־

ש3נ,פ3ח**8>?1ח*>ו

נסרזזס

־נסו פ**ו וזז־נזר 13 דהפיבד

ניוייד
׳נעלב

״אני בעצמי לא מבין מה שקרה,״ אמר לכתב
דף עורך־החדשות תדמור, מתחנת השידור בירושלים
.״היתד, כאן תקלה טכנית.״

ממונה על פי חוקי המדינה על החזקתם ושמירתם של כל
המקומות הקדושים לכל הדתות.
לכן הוא דורש, כי משרדו ימנה ס/ס 50 מחברי המועצה.
מנהל משרד הדתות, הרב שלמד, זנודיל כהנא, נושא אפילו
את התואר של ״הממונה על המקומות הקדושים״ .השר
זורהפטיג סבור כי חוקיה של מדינת ישראל עדיפים על
דבר המלך הבריטי, אך הרב הראשי מסרב לוותר.

צה״ל מחפ ש
א ת המח ש שת

מוסקבה התחילה לשדר לישראל
שעה בעברית, ורבע שעה בערבית.
התוכניות, המשודרות כגלים קצרים, נלול־טות
בבירור בארץ.
לא פחות כבירור אפשר לשמוע עתה את
קול רדיו פקין -שהגביר לאחרונה את שידוריו
בערבית.

הקרבות בירושלים הסתיימו, אך המלחמה של הכותל
המערבי עדיין נמשכת.
עכשיו לא נלחמים על הכותל מתותחים ומרגמות, אך
פגזיו של הרב הראשי יצחק רחמים ניסים נגיעים כבר אל
שולחנו של שר־הדתות ורהפטיג.
הרב ניסים טוען לבעלות הרבנות הראשית על הכותל
המערבי, וזאת על פי ״דבר המלך במועצתו״ בשנת .1931
״דבר המלך״ מאותה שנה קובע, כי הרבנות הראשית
בישראל ממונה על שמירת הסדרים הדתיים ליד הכותל
המערבי. לפי פקודה זו, מיהר אתמול הרב נימים ומינה את
שופט בית־המשפם העליון ד״ר יצחק קיסטר להיות יושב־הראש
של מועצה. שתפקידה לייעץ לרבנות הראשית איך
לנהל את ענייני הכותל.
שר הדתות חושב אחרת. הוא סבור כי משרד הדתות

-רבע

המערך ה שתיק
א ת ״קוק ישראל״

ג סי ם או מ ר, כולו שלי
ירהפטיג עוגה -.חצי שלי

חו סיין דוצה
שלום נפרד

מכין המלך חוסיין, בעזרת הבריטים, את המהלך הבא
שלו: הוא מנסה להכשיר את הקרקע לחתימת שלום
נפרד עם ישראל, מתוך תקוה, כי תמורת זאת יקבל
בחזרה מישראל את כל השטחים שנכבשו. לצורך זה
הוא עומד להיעזר בלחץ בריטי ישיר ולחץ אמריקאי
עקיף על ממשלת ישראל.

ל חיילו ת מו תר
ל היו ת מל כו ת־יו פי
סוף סוף אמר הצבא ״כך לחתיכות.
עד השנה אסור היה לחיילת להשתתף בתחרויות מלכות-
היופי. לא זו בלבד שלא נתנו לזוכות לנסוע לחוצלארץ —
החיילות שרצו לנסוע לתחרויות לא קיבלו צווי־תנועה.
השנה השתנה הכל. בתחרות מלכת היופי שתיערך ביום
ה׳ בתל־אביב תשתתפנה, בפעם הראשונה — חיילות בשרות
חובה וקבע.
אבל בתנאי אחד: שיהיו בסדר גמור. הקצינים יבדקו את
התיק האישי של המועמדות. ואם התנהגותה היתר, בסדר —
היא תקבל רשות לנסוע את מזלה, ולהפך _ אולי _
לחיילת הכי מפורסמת בישראל.

נאצר
ני סהלהתאבד

הידיעה האחרונה מהמערכה המדינית: בעוד רדיו־עמאן
קורא לתושבי הגדה להתנגד לשלטונות ישראל,

דה — שודרו החדשות. הקריין פתח במילים ״ראשי
מפא״י ואחדות העבודה קראו היום לאיחוד מלא בין
שתי המפלגות.״
לפני שהידיעה צונזרה, ברגע האחרון, היא בישרה
על איחוד מלא, לאלתר.

עמוד ראשון של ״דף״ ()23.6.67

שאלה חשובה מוסיפה להטריד את חיילי צה״ל
בגדה המערבית: איפה המחששת ך
בכל עיר ובכל כפר מנסים חיילים לגלות מי היא
המחששת. הם מבקשים מכל אשה הנתקלת בדרכם
לומר כמה משפטים: אולי יזהו לפי קולה את האשד,
המיסתורית, המבוקשת ביותר בגדה המערבית.
ומי היא, באמת, המחששת?
שמה סאלה חאדד. היא קריינית ראדיו רמאללה,
שרבבות מאזיניה אינם יכולים לשכוח את קולה.
מדי ערב, בשעה 11 ורבע בלילה, נהגה סאלה
חאדד להגיש את תוכנית־הסיום בראדיו רמאללה —
תוכנית של נעימות ערבות.
אולם יותר מאשר הנעימות נגע לליבם של המאזינים
קולה של הקריינית: היא לא דיברה, סתם.
היא לחשה. בקול רך ומלטף נהגה ללוות את ה תקליטים
שהשמיעה.
עד מהרה נפוץ שמעה ברחבי ישראל וחיילי צר,״ל
הדביקו לה את התואר ״המחששת״ ,בגלל גונו ה0כ־סי
של קולה.
על כן אין פלא שכל חייל ישראלי בגדה רוצה
לגלות את הדמות המסתתרת מאחרי הקול.
אלא שכנראה יהיו כל החיפושים לשווא. סאלה
גרה ברבת־עמון בזמן הקרבות — ונשארה שם.

הסציו1הח״דת
היפהפיה התל־אביביוז, נערת־הזוהר
המפורסמת, ניהלה הרבה רומאנים, עם
הרבה אנשים, נשואים ולא נשואים, לפני
שהתחתנה היא בעצמה.
אבל הרומאן הגרול ביותר שלה היה עם
קצין גבוה בצבא, גבר נאה, נשוי, ואב
לשלושה ילדים.
אחר כך היא התחתנה בטנם מרשים
ביותר, שזכה לפרסום עצום, נסעה לירח-
דבש, חזרה ממנו אל ביתה החדש, והפכה
שם עקרת־בית מסורה ונאמנה, דבר שאיש
לא האמין שיקרה לה.
ואז פרצה׳ המלחמה, והיפהפיה התל־אבי־בית
גוייסה למילואים. ישר ליחידתו של
אהובה שמלפני הנשואין.
לא היתה להם ברירה אלא לחדש את
הרומאן הישן. הם היו מופיעים אחרי יום
העבודה בדיסקוטקים תל־אביביס ובמסעדות
קטנות ואינטימיות.
המלחמה נגמרה. אבל היפהפיה עדיין
ממשיכה לשמור בלהט על הקשרים הצבאיים
שלה.

נערתו של בעלי
חנה אחרוני היא כבר כוכבת. כבר לא קוראים לה חנה, אלא
אנה, ולבעלה היא לא קוראת בעלה, אלא אמרגנה. ומבקשת
מהאחרים לא לקרוא לו חיים טיכמן ככה סתם, אלא צ׳ארלס

טישמן.
הרומאן הלא נכון
כל העיר מדברת על הרומאן הסוער והנורא
בין סטלה פרדה, התלמידה המצטיינת
של בית־הספר־לדוגמניות של גדעון או״
ברזון, לבין מנהל בית־הספר יצחק

שרז.

האמת היא שיצחק שרז באמת ניהל רומאן
גדול וסוער, והרומאן הזה עודד את הקרע
בינו לבין אשתו, הזמרת יעל שרז, ויצר
הרבה בעיות. רק שזה לא היה רומאן
בינו לבין סטלה סרדה, אלא בינו לבין

חנה אחרוני

ולמרות כל זה, כשרק שמעה שהמולדת בסכנה היא עזבה את כל
התכשיטים וו־,פרוזת שלה בניו־יורק, ובאה ארצה, על מנת להופיע
בפני החיילים, עם אקורדיון ביד, דבר שהיא לא עשתה כבר עשרים
שנה.
בחוץ־לארץ, יש לה תזמורת שלימה. של עשרה אנשים. ויש לה
גם בת קטנה, שנקראת קרן טישמן, בת תשעה חודשים, ויש
לה הרבה אדמות, בעמק אנסינו, בקליפורניה.
המשפחה שלה בארץ גרה על יד רחוב הירקון, בדירת קרקע
קטנה, וכשאנה טישמן מגיעה לשם, השמחה גדולה.
״אני לא הבאתי את פרוות המינק שלי,׳׳ היא מסבירה לאמא שלה,
״כי לא רציתי לסחוב הרבה.״
״מה זה פרוזת מינק?״ שואלת האמא שלה, ואנה מתפלאת נורא.
״מה, את לא יודעת? או, זוהי הפרווה שצ׳ארלם נתן לי ליום
השלוש־שנים לנשואים.״
האמא מקשיבה והיא ממשיכה לספר לה :״גם את השמלות
הארוכות שלי, לא יכולתי להביא. ואת השמלה הארוכה השחורה,
שלבשתי בהופעה שלי יחד עם פול אנקה, גם אותה השארתי שם.״
האמא מנסה לברר אצלה ראשית מי הוא פול אנקה, ושנית למה
לה ללבוש שמלות ארוכות, כשכולם לובשים שמלות קצרות מאד.
אבל אנה אומרת :״או, את לא מבינה,״ וממשיכה לספר :״את
יודעת שצ׳ארלס קנה לי אדמה בעמק אנסינו. את יודעת אמא, כל ה־
0ו 1״\ 8׳110ז*\ בארצות־הברית יש לו אדמות שם. והבעל שלי גם
השיג עכשיו עוד בחורה אחרת. סקסית משהו לא רגיל. כמו
בריז׳יט בארדו. בלונדינית נהדרת, צעירה נפלאה, קוראים לה עמליה
קאונטי, מפורטו־ריקו. אני אומרת לך, יפר,פיה אמיתית.״
וגם לאחר שהיא מסבירה לאמא שלה שהוא רק מתכונן לעשות
מהבחורה כוכבת גדולה, האמא לא נרגעת.

רוני קרמר.

כל העיר עשתה חשבון פשוט. כולם ידעו
שהוא מנהל רומאן עם תלמידה שלו. כולם
ידעו שהתלמידה המצטיינת היפה ביותר
והמצליחה ביותר היא סטלה, ולכן היה
ברור בהחלט שעם מי הוא יכול לנהל רומאן
אם לא איתה.
הרומאן שהוא יכול היה לנהל עם סטלה

סטלה סרדה

אביבה ישראלי נכנסה לדיסקוטק של
מנדי כשהיא לבושה בשמלת מיני נוצצת,
מאופרת היטב, מסורקת היטב ויפה יותר
מתמיד.
היא ירדה במדרגות הדיסקוטק, כשהיא
נשענת על זרועו של ידידה משכבר הימים
גרשון סטשק, ומלווה על ידי אמה.
היא ירדה לאט לאט, מדרגה אחר מדרגה,
ובדיסקוטק השתרר שקט. הבחורים הפסיקו
לחזר, השחיינים הפסיקו לשתות, כולם
הסתכלו עליה, ואחר כך על נחום (תחש)
קפלן, שישב בפינה. ושוב עליה, ושוב על
תחש.
היא הגיעה למדרגה האחרונה, הרימה את
עיניה וראתה אותו. הוא הביט בה. היא
הביטה בו, ואחר כך שניהם נפנו באופן
הפגנתי לעיסוקים אחרים:
היא התחילה לדבר פתאום בעירנות עם
ידידה ועם אמה, החליפה איתם רשמים
חשובים מאד על מזג־האוזיר, ועל מצב המכוניות
בשנה האחרונה, והוא גחן מיד אל
ידיד שישב על־ידו, והחל לדבר איתו בהתעמקות
על שערי־המניות בזמן האחרון.
זאת היתר, הפגישה הראשונה של שני

היה גם הרבה יותר פיוטי ונוגע ללב.
סטלה היתד, תופרת וחסרת אמביציות.
היא ישבה בחנות קטנה, בלב תל־אביב,
ותפרה שמלות לבנות עשירים. ויום אחד
גילה אותה יצחק שרז, והחליט שהתופרת
הקטנה תהיה דוגמנית גדולה.
הוא לקח אותה לבית־הספר. השקיע בה
הרבה עבודה ומאמצים, והפך אותה לכוכבת
של בית־ספרו.
הרומאן האמיתי שלו, עם רוני, הוא הרבה
יותר פשוט: רוני היתד, תמיד בחורה בעלת
אמביציות, ותמיד רצתה להיות דוגמנית
מצליחה.
היא נענתה למודעה של בית־הספר לדוגמניות,
למדה בו במשך מספר חדשים, ניהלה
באותם החודשים רומן עם המנהל, ונסעה
לפני זמן מה ללונדון, על־מנת לפתח שם
קריירה גדולה. מלונדון היא כותבת לאהובה
מכתבי אהבה, ואהובה כותב אליה
כי האהבה גוברת על כל המכשולים.

האנשים הללו, מאז שעמדו להתחתן.
הם עמדו להתחתן לפני שנה. הם חיכו
שהיא תיבחר למלכת־יופי, והתכוננו לאחר
מכן לערוך ירח־דבש של ניצחון, חתונה
גדולה ומפוארת.
אביבה, שאז עוד קראו לה ויודיאן דל־ביאנקו,
נבחרה למלכה. היא נסעה לחוץ־
לארץ, על מנת לייצג את היופי הישראלי
בתחרות היופי הבינלאומית. היא נפרדה מ־

ארוסה, הבטיחה לחזור מהר לחתונה, וביקשה
אותו שיתחיל בהכנות.
הוא התחיל בהכנות, והיא התחתנה בחוץ־
לארץ עם בחור אמריקאי.
עכשיו היא באה ארצה, על־מנת להכתיר
את מלכת היופי של שנת .1967 היא מתגוררת
אצל אמה, ומאז בואה עדיין לא פגשה
היפהפיה הצבאית
כיזזן שפרצה המלחבה, נדחתה תחרות
מלכת־היופי. בגלל העיכוב, היה לממונים
זמן לגלות, ששתי מועמדות שעמדו להתחרות
על התואר, הן בכלל נשואות, שאינן
רשאיות להשתתף בתחרות מלכת־היופי.
האחת היא סימה פז, נערה שהציגה את
עצמה כבת שמונה עשרה וחצי, והשניה
ורדה כר־לב, שהציגה עצמה כבת עשרים
ושתיים בלבד.
אלא שעובדת היותן
נשואות התגלתה
מאוחר מדי, והנערות
כבר צולמו, והופיעו
ברשימות הולאחר
מועמדות. רבות התלבטויות
הוחלט
שהן תשתתפנה
אבל לא תינתן
להן אפשרות
לזכות בתואר.
לכן, יש להניח
שהזוכה בתואר תהייה
בתיה כביבתיה

לא רק שהיא
הפסידה שתי מתחרות מסוכנות, אלא שבעקבות
המצב הוחלט לאשר השתתפות חיילות
בתחרות מלכת־היופי, ולאחר שנבדק תיקה
של בתיה, והתברר שלא היו בו שום עבירות

אביבה ישראלי
את הארוס המחכה, ועדיין לא הסבירה לו
מדוע התחתנה לא איתו.
ואחרי שהיא יצאה מד,דיסקוטק, והרעש
וההמולה חזרו לקדמותם, הסביר תחש בזלזול
:״בכלל לא היה בינינו שום דבר
מיוחד, סתם רומאן שנגמר.״

או תלונות, נתנו לה לגשת
יש לה סיכויים עצומים
משום שהיא נאה מאוד,
שבעולם כולו, שלא לדבר
בית — עדיפה בימים אלה
נוסף לזה גם חיילת.

לתחרות.
להיבחר לא רק
אלא גם משום
על תורמי המגמלכת־יופי
שהיא

תשע־עשר. ולכן הוא מעוניין
בנערה מתאימה. כמו תלמידת־תיכון,
למשל.
אז אם את תלמידת תיכון,
אז יש לך פה מישהו שתוכלי
להשוויץ בו: הוא משכיל, ובעל
חוש־הומור, ומתגאה ש״תכונותי
הרעות — קצרה היריעה מהכיל״

טוב. אז החיים נמשכים ברגיל, וכן הלבבות
השבורים המחפשים את תיקונם, ובל היתר.
אני שולה מהמגרה שלי את מכתכיבם שהצטברו,
ואיני יודעת אם הם אקטואלים עדיין.
אני מניחה שבן: זבות קדימה לחיילים:

החייל הבישן

צרפי לו, ל( )4/1556 הנחמד הזה גם תמונה: כי מכתבים
בלי, כמו שהוא מציין בחיוך, יתקבלו בחשדנות טבעית.

זה כל מה שכתוב במכתבה של 5/1556 אבל אני סבורה
שזה לא מעט.

אם אני לא מפרסמת את כל מכתבו של 2/1556 הרי
זה רק משום שהוא ארוך כמו המדור כולו, בערך.
זהו מכתב מקסים מבהור מקסים: צנחן שעבר את
המלחמה, ועכשיו, כשהכל ניגמר,
הוא גילה, לפתע, שלא רק מפת
האיזור נשתנתה, אלא גם הוא.
בקיצור — גם הוא היה רוצה
להרחיב את הגבולות. שלו. לשנותם
ולגודנם.
הוא עצמו: אינטליגנטי, שנון,
עוסק באמנות. אם את ״נאה ובלתי־שיגרתית,״
ואם תהני ממכתביו רק
מחצית הנאה שנהנתי אני — מובטח
לך שעשית עסק מצויין.

לנערה

לא רק שהוא צודק, אלא שהוא גם גבוה ובן ! 20

תשלום עבור שרותיד;

הוא נחמד מאד, והוא מעוניין ל־הפגש
איתך יום־יום אפילו. הסדר
של קבע, כמו שאומרים. כך שאם
יש לך זמן, ואת רוצה להרוויח קצת
כסף מהצד, למה לא? אני בהחלט
ממליצה. זד, לא מה שאת חושדת.
תסתכלי בתמונה של 7/1556 ותראי
שהוא בהחלט בסדר. ושההצעה
היא בסדר, ושאני בסדר גמור,
אפילו.

אופרות ופילוסופיה
( )8/1556 כותב אלי מגרמניה, אבל
טורח לציין במיוחד שאיננו גרמני.
הוא מתעניין ״בכל הדברים שאי!

״אני תמיד דוגל ב,ליידיס פירסט /אבל לאור המצב שדיזנגוף
מוצפת נערות, שעה שאנחנו מציפים את השטחים הכבושים,
יש אולי לתת זכות קדימה — למין־החזק שהוכיח את
חוזקו.״

קסם

״כל רצוני הוא בת /יפת
עיניים ומבט /שתסכים להכיר
7עלם נאה וצעיר /
, 1.77 שיער בחיר / .וכמו
כן / ,ברצוני לציין / ,ש־מכוניתי
במצב הכן /ומצ־וחן.
תעני, מה אכפת לך?

כאן יש לי גבר צעיר שמוכן לשלם לך עבור שרותייך.
אל תסתכלי עלי ככה. מה יש?

הטנקיסט הרחוק
החייל השלישי שלי הוא טנקיסט,
ואתן יודעות במה שעסקו הטנקיסטים
בזמן האחרון.
עכשיו, כשאתן נחות בשקט על
זרי־הדפנה שלהם, הם עצמם עדיין
אינם שוקטים.
לכן כותב 3/1556 בצדק גמור:

הפואט

ידעתם שברמת־גן יש משוררים? כמו המשורר המפורסם;
(?)6/1556

לנערות מכל הארץ, ששלחו אלי מכתבים, עבור חיילים שנפצעו אשר
נמצאים גגוני־חולים — אני מודה, אישית. המשכנה לשלוח. אתן יכולות
לגרוס למישהו אושר רב, וזה בוודאי חשוב מכל דבר אחר.

להרחיב את הגבול

סך הב?

״עיניים כחולות, שיער חום קצר, גובה : 1.73 סן הכל
בחורה בת 18 המסיימת שמינית.״

חייל א׳ מאד מבקש מנערה שתכתוב אליו, וגם תרונד,
הוא מבקש מאד. הוא כבר זמן רב לא היד, בבית, וקצת
בודד לו. ו״מכתב כזה מאד מעודד חייל״ הוא מעודד אתכן.

אז מהר לכתוב ! כי ( )1/1556 הוא גם בן ,20 וגם גבוה
מטר ושמונים ושניים, ובנוסף לזה ״אני ביישן״ ,ואלה הן
שלוש סיבות מצוינות!

להס ערן־מעשי, כמו באופרות ובפי
לוסופיה.״
הוא נאה, ואפשר לכתוב
לו באנגלית וגרמנית.
וגם בעברית. כי הוא כל־כך מת־ ״
עניין בישראל ובנוער שלה, שהוא
התחיל ללמוד עברית, מרוב ר,תענ־יינות.
הוא שואל אם אני חושבת

שמישהו יענה לו. אני לא חושבת, אני בטוחה.

שירי־עם

הוא חרוץ, שקדן, ואחרי שמונה שעות עבודה׳ 5567נ !)9/
עוד פורט שלוש שעות על גיטרה.

קצרה היריעה

החייל הרביעי שלי, הוא חייל משועמם. הוא חייל בן

בדרך לב>ת לחם
?אלה

בדרך כלל אני מתייחסת בחשדנות מסויימת
ש״מוצאיס״ תמונות, ושולחים לי, כדי שאפרסם.
אבל לא יכולתי שלא להתרגש ממה שמצא אריק בר,
חיפאי, שכתב לי כן :״כמו כל היהודים הטובים, נסעתי גם
אני לבקר בגדה המערבית. וכמו כולם התרגשתי מהמרחב
החדש שנפתח לפנינו.
״אבל בעוד שכל השאר חיפשו מציאות בשוק של בית־לדום,
מצאתי אני את המציאה האמיתית: תמונה וו של
בחורה ירדנית, שהיתה מונחת בפינת־המדרכה.
״לכתוב שיופיה של הבחורה נגע לליבי, זה בנאלי.
ובעצמן תביני שכן הוא. אבל אני רוצה דבר אחד: אני
רוצה להכיר בחורה זו. אני משוכנע שהיא עדיין גרה בגדה,
ואולי בבית־לחם עצמה.
״אני רוצה להכיר אותה לא רק משום שיופיה נראה לי
יופי תנכי, כזה של רחל שנסעה לבית־לחם, בדרן אפרתה,
אלא גם מפני שאולי ידידות ביני לבינה — יכולה להפון
להשתלבות אמיתית במרחב. אנא, עזרי לי בכן.״

השירים הם שירי־עמים, ואת בהחלט מוזמנת להיות הקהל.
ואני מאמינה שתהני.

זרה לזמן

זהו מקרה נדיר של מכתב שאני מביאה כולו. כלשונו. זהו
מכתבה של 9/1556 בת ה־.19
״מאד לבד לי, והכאב ברור כאור. נעלה מכל ספק. שלם
כאמונה. ואני זרה לזמן ולמקום. ולאנשים. ואני רוצה
מישהו. איש שהוא אישיות: כזה שאזניו כרויות ועיניו אינן
שחות, וליבו נכון לקראתי.
״שאפשר לעגון בו, וכל יום איתו חדש.״

הפעם אני רוצה להציג בפניכם שירים מ תו ך ספר נדיר שיצא בשני עו ת קי ם בלבד! זהו ספר תמ שירים בשם ״מעשה בעלמה ושמה
״לוסי״ מאת דידי מנו סי, וצילה מנו סי עיטרה או תו. מ תוכו ב חר תי ב שבילכם חמי שה חמ שירים, עם חכ מ ת -חיי ם, ומוסר״ה שכל גם.
היה היה מלך טיפש
רק לשאת סירונית הוא ביקש.
כל קרובי המלוכה
תיכננו הפיכה
כי ידעו שימות בלי יורש.

מעשה באמן ושמו מתי
שהיה גם טיפוס פרובלמטי
אם נחשב למנוול
הוא שמח וצהל.
אך רתח — אם נחשב לס־מפטי.

עלמה דקת־גו ושמה טליה
שמלות קנתה רק באיטליה.
אך נוסף לשמלה
גם ספגטי אכלה.
אוי! איטליה לוחצת בטליה !!

לעלמה בת י״ח ושמה רותי
צצו פתע פיצעי־התבגרותי
הרופא הצעיר
שניסה להסביר,
נס ממנה מוכה ושרוטי.

לחדרו של חזק באה נירה
ואולם כבר בפתח הזהירה
״לא אסיר מעילי
גם תמורת מיליון ל״י!״
אך לבסוף התפשרה גם על לירה.

תמרור1

דן ודיו_ו

למטרה

הסרמ מכוני תךאת הבוץ, צבעי ה סוו א ה.
ת קן א ת פגעי המלחמה וחדש א ת צבע
המכוני ת. צבעי ט מבור ל מ כוניו ת קול עי ם ישר
למטרה, ני ט רו לו קסו טרנספור ט־ אנ מל צבעים
רעננים, תו ס סי ם ו מלאי-חיים.
הצבע מ מל אאת המיכל, לוחץ על ה הד ק,
ט מבור עושה א ת העבודה. כי עם צבעי
טמבור אין מ ח טי אי םאתהמ טר ה.
לנוי והידור — ט מבור

פ 1כזב 11־
ט פני קו ס!

בוקר

ערב

נפתח קורס הדש

שרטוט

מכונות
חיפה,

הרצל 44

בנין

ארכיטקטורה

בן ־ יהו דה 26

ס או ^ז ^ ס

+נישא, בבית־ד,חולים האמריקאי, בו
הוא מאושפז אחר שכלבו נשך אותו בקרסולו׳
מדביר שיתוק־ד,ילדים, האלמן ד״ר
אדברט סייבין ,60 ,לג׳יין וורנר,
עמה הוא מתעתד לצאת לירח־דבש בישראל.
+אושפז. בבית־החולים בגדרה, אי*
ציק מנגר, מספר ומחזאי (המגילה) אידי־שאי,
יוצא ארצות־הברית.
^ נחוג. יום־הולדתו ר,־ 35 של רענן
לוריא, קריקטוריסט (ידיעות אחרונות) וצייר,
צאצא למשפחה ארצישראלית ותיקה
שנולד במצרים דווקא ושיצירותיו, על כמלן
המסחרי (שמש זורחת) ,קישטו בץ־השאר
גם את דפי הלייף והניו־יורק טיימס.
* נחוג. יום־
הולדתו ר,־ 51 של
יוק? מילוא, שהיה
בגיל 18 חבר
קיבוץ, בגיל 22 קריין
תיאטרון־הבובות
להקת־העץ, בגיל 26
שחקן התיאטרון הסאטירי
המטאטא ובגיל
28 מנהל אומנותי
(וממיסדי) התיאטרון
הקאמרי ממנו
פרש ליסוד ומילוא
ניהול
התיאטרון העירוני
בחיפה ולתפקידי
במאי־אורח באנקרה, פראג, ציריך,
וינה וברלין.
* נחוג. יום־הולדתו ה־ 56 של חדי
(תיאודור) קוללן, ראש־עיריית ירושלים ויוזם
מוזיאון־ישראל, יליד וינה, שהיה בעבר
בין מייסדי עין־גב, שליח ההגנה, ציר ישראל
בוזשינגטון ומשך 12 שנה מנכ״ל משרד
ראש־הממשלה.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 61 של כני־מין
מזר, פרופסור האוניברסיטה העברית
(להיסטוריה של עם ישראל בתקופת המיק־רא
ולארכיאולוגיד, של ארץ־ישראל) ,נשיא
החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, ארכיאולוג
(בית־שערים, עין־גדי) ולשעבר נשיא
האוניברסיטה שהקים בתקופת כהונתו את
קריית־ד,אוניברסיטה החדשה במערב ירושלים.

נחוג. יום־ד,ולדתה ה־ 61 של ג׳וז־פין
כייקר, כושית אמריקאית, שהחלה את
הקריירה שלה כזמרת וכחשפנית בגיל שמונה,
נישאה לראשונה בגיל 14 והחיה ביום
בארמון צרפתי בו היא מגדלת, יהד עם
אחותה 12 ,ילדים מאומצים, כל אחד בן
אומה שונה.
נחוג. יום־ד,ולדתה ה־ד 6של רינח
ניקובה, מנהלת בית הבאלט הירושלמי,
בוגרת הקונסרבטוריון במוסקבה, ומיסדה
בית־הספר הראשון לבאלט בארץ, שהיתר,
הרקדנית הראשונה של האופרה הארצישראלית,
ושהופיעה לפני 30 שנה עם להקת
המחול התנ״כית־תימנית שלה באוניברסיטת
ביירות.
^ נחוג. יום־הולדתו ה־ 69 של אכא
חרטי, ראש־עיריית חיפה זה 16 שנים,
שהחל את דרכו בארץ כסולל־כבישים, מיבש
ביצות וחבר קיבוץ השומר־הצעיר בית־אלפא.
חושי דובר הערבית ארגן לפני 40 שנד, את
פועלי נמל חיפה הערביים והיהודיים, שימש
משך 13 שנים כמזכיר מועצת פועלי חיפה.
^ נחוג. בלונדון, יום־הולדתו ה־111
של ג׳ץ טרנר, הקשיש בתושבי בריטניה
הגדולה, המייחס את אריכות־ימיו להימנעות
ממשקאות משברים ומסיגריות, ושהרים גם
ביום־ד,ולדתו זה כוס מיץ תפוזים לחיים!
* נפטר. בחיפה,
בגיל ,40א״

לוף־מישנה שדמה
אדטון, הקצין

סלון תסרוקות
לגברות
בהנהלת דליה
תספורות, תסרוקות, סלסול,
חפיפה,צבע ומניקור.
במחירים נוחיס,
שרות אדיב.

תל-אביב כדם התימניכ

למען יופי שערותייך

רח׳ רבי מאיר , 12
טל5 420 3 .

הבכיר ביותר בין
חללי צה״ל, שנורה
בראשו בעת סיור
בעזה. אלטון, יליד
תורכיה שהעפיל ארצה
דרך סוריה היה
מלודה־שיירות במל־חמת־העצמאות,

קד־גדוד במיבצע סיני
ולאחרונה מפקד מיינרצהאגן בית־הספר לקצינים
של צד,״ל.
^ נפטר. בלונדון, בגיל ,89 קולונל
(אלוף-מישנד ),ריצ׳ארד מיינרצהאגן,
קצין־המודיעין של הגנרל אלנבי בחזית הארצישראלית
של מלחמת־העולם הראשונה,
זואולוג שהתמחה בחקר ציפורים, ושפוטר
מן הצבא הבריטי עקב אהדתו היתרה לתנועה
הציונות. לרשותה העמיד את עצמו, בגיל
,70 בפרוץ מלחמת .1948
העולם הזה 1556

בשל

המקומי, אלא גם מייצאים למדינות דוברות
ספרדית אחרות.
אחר כך הופיעו על הבמה הרוסים המדפיסים,
למטרות תעמולה, לא רק קלסיקונים
ספרדיים אלא אפילו יצירות דתיות ככתביה
של תרזה הקדושה (מייסדת מיסדר נזירות
במאה ה־.)16
אין מה לעשות. המתחרים האמיתיים
לספרי ספרד בדרום־אמריקה הם, נוסף לאמריקאים
שהחלו לאחרונה לספק ספרי־לימוד
בשפע, היפאנים. אלה סובלים מעודף
מכונות־דפום ומכוח־עבודר, זול יחסית ומסוגלים
לכן לעמוד כמעט בכל תחרות.
הם הציפו את שווקי דרום־אמריקה במהדורות
מודפסות היטב של דון קישוט ובמיליוני
טפסים של תנ״ך ספרדי.
התוצאה היא שחוץ ממאמץ מכירות מרוכז
לא נשאר ליצואני הספר הספרדי הרבה מד,
לעשות. לכל היותר הם יכולים לנסות להרחיב
את השוק המקומי שלהם הקולט כעת
מכל ספר, אלא אם כן הוא רב־מכר 3000 ,
עד 6000 טפסים לכל היותר.

בריאות
חי שמול,
להגמ רי ם
וגז מרעיל
העכברוש הראשון נולד לפני 50 מיליון
שנה* וצאצאיו עדיין מטילים את חיוזתם עלי

אדמות. בהודו, למשל, מתחרים כ־ 4800 מיליון
עכברושים עם 472 מיליון בני־האדם.
התחרות הזאת היא יקרה ביותר בהתחשב
עם כך שד,עכברוש הממוצע מחסל 13.5
קילוגרם מזון לשנה.
חוצפתם של העכברושים ההודיים הגיעה
לאחרונה עד כדי כך שכרסמו את רגליהם
של פילים חיים, שלא לדבר על חמישית התבואה
של הודו, אותה מחסלים מדי שנה,
בצירוף מיליוני טונות של גרעינים ואורז.
שבעה מידיץ לנכות. לא זאת הסיבה
לכינוס המיוחד של ארגון הבריאות העולמי
שנקרא החודש. העכברוש המצוי הוא הרבה
יותר מסוכן מזה. בדיוק כמו בימי־הביניים
הוא גם היום עדיין מפיץ את מחלת הדבר.
בשנה שעברה, למשל, נרשמו 1300
מיקרים, מהם נסתיימו 134 במוות.
זה אמנם מספר קטן ביחס למגיפות הקדומות,
כתקופת המוות השחור, בה רוקנו
המגיפות תוך חמש שנים ( )1350—1345כ־
200 אלף עיירות באירופה, וקטלו 43 מיליון
איש.
ארגון הבריאות החליט לנקוט באמצעים
קיצוניים, לא להסתפק בפעולות חד־פעמיות,
כזאת שבוצעה לפני סמר, שנים בפורמוזה
עת שולמו תוך שנה כמה עשרות אלפי
דולארים פרסים עבור שבעה מיליון זנבות
עכברושים מתים.
ההחלטה היא לפעול לחיסול אוכלוסיות
שלמות בשיטות חדישות, כגון: פתיונות
מצופים ברעל המונע את הקרשת דם העכברושים.
שיטות אחרות הן חישמול מושרות
העכברושים, שריסתן בלהביורים ו־הדעלתן
בגז.
פותר בעיית עכברושים אחד שירד מן ה*
מקובל להניח שהאזס הראשון וולד
לפני מיליון שנים.

העכברוש המצוי
למרות תיקוות המצרים, החתול אינו פתרון

פרק היא החתול, אותו בייתו כבר המצרים
הקדומים מתוך תיקווה שישמור על אסמיהם.
חוקרי הארגון הגיעו למסקנה, כי חיסול
עכברושים אינה תכונה תורשתית של החתולים.
זאת תכונה הנרכשת בהשפעת הסביבה
ולכן אי-אפשר לסמוך על חתול שיחסל כל
עכברוש הנקרה על דרכו.

תיירות

ב עיקבו ת השמש
יקא הי ר י

ברור היה מן הלוח שמקומות כמו אוסלו
(חמש שעות ושש דקות של שמש ליום) או
לונדון (ארבע שעות ו־ 12 דקות) הם אינם
המקומות האידיאליים לשיזוף קיץ. גם לא
מוסקבה עם ממוצע יומי של שעת שמש
אחת ו־ 54 דקות.
מי שרצה שמש של ממש היה יכול תמיד
לקבל את עצת מכיני הלוח ולעבור את
הים התיכון. בקאהיר כבר אפשר ליהנות מן
השמש באמת — עשר שעות ו 18 דקות ביחס
(בדיוק במו בבאר־שבע).

ספר ר

עשרות מיליונים של אירופאים עומדים
לפני חופשתם השנתית. אחרי שהלעיטו את
עצמם בתעריפי מלונות וסיורים הגיעה שעתו
של שיקול נוסף. זהו השיקול המשזף.
לנוחיותם של התיירים הוכנו לוחות מדו־ייקים
שהראו את המספר הממוצע של
שעות שמש לכל אחד מימות השנה. בראש
עמד איזור לאגום בדרום פורטוגל עם ממוצע
יומי של שמונה שעות ו־2י 4דקות של
שמש.
אחריו באה מלטה עם שמונה שעות ושש
דקות: ניצה עם שבע שעות ו־ 12 דקות;
נאפולי עם שש שעות ו־ 24 דקות.

תדי ך יפאני
וכתב־קוד ש רוסי
תעשיית הספרים ממלאת בספרד את התפקיד
שממלא פרי־הדר בישראל. היא ענף
היצוא הבודד הגדול ביותר של ספרד. בשנה
שעברה יוצאו >בעיקר, לדרום־אמריקה)
ספרים בשווי של 2500 מיליון פזות (כ־130
מיליון לירות).
ובדיוק כמו בישראל כן גם בספרד ענף
היצוא העיקרי הוא בסכנה. ליצוא הספרים
הספרדיים קמו מתחרים מסוכנים. קודם כל
מו״לים מקומיים, בעיקר במכסיקו ובארגנטינה.
אלה משתדלים לא רק לספק את השוק
יפאן בלי חארא קי די
משך שבועות ארוכים של אביב וקיץ
* 194 היתד. לצלבנית יפאנית מסויימת משימה
אחת בלבד: להטביע את אוניית התיירים
האוסטרלית קניחבלה שהפכה למובילת גייסות
באוקינוס השקט.
נסיון טירפוד אחד אחר משנהו להצליל את
קנימבלה, שהיתר, מובילה בכל הפלגה 2000
חיילים, עלה בתוהו. קצין־התותחנים בצלב-
נית, סגן מאסאישו קאמאייה, היה נואש,
התחיל להרהר במוצא של כבוד יפאני: חא־ראקירי
(איבוד לדעת על־ידי שסיעת הבטן).
אך אז התערב הגורל. יפאן נכנעה ומסעות
הצייד של הצלבנית הופסקו.
עילי רגל. החודש הוכח כי לקאמאייה
יש סיבה מספקת לא להצטער על כשלון
שליחותו לפני 22 שנים. היה זה כאשר
חברת ספנות אוסטרלית החליטה למכור אחת
מאוניותיה המיושנות לחברה יפאנית.
גיבורת טקס־ההעברה בנמל סידניי היתה,
כמובן, הקנימבלח. היפאנים קבעו לה ייעוד
חדש: הובלת עולי־רגל מוסלמיים מאינדו־נזיר,
והאיים הפיליפיניים למכה.
ליתר בטחון הם גם נתנו לאונייה שם חדש,
מלכת המזרח וגם רב־חובל חדש — סגן
לשעבר מאסאישו קאמאייה.

01111*01- 9 1 0 5 5
ס א 88 4

6א 1£4 0 1

\£ 8 1 0 4 ׳ 5א 4

דודה־גלוס
בנרתיק סזבב

חו ט !
? £4111.א>£זנ 51

1.95ל״י

3.90ל׳י

אחרי שוד הקרבות
.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל-אביב, רה׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המויל: העולם הזה בע*מ.

לר גל הנצחון
הנח ות גד ול ות
העולם הזה 1556

לסיורים ותיירים בודאי תצא.
אל תשבח את המצלמה והנצח
את האתרים החדשים המענמים
והקדושים.
מצלמות בכל קבוצות המחירים,
פתוח והגדלות צבעוניות ע״י
המעבדה הגדולה והמשוכללת
ביותר בארץ

לונן 5ני. ר
פ נחינזנה,ווח 1בו הבת ד

מספר 1556

שנ ה 30

כ׳ פרן תשכ״ז28.6.1967 .

המחיר 120 אג׳

השדם ה1ה
אידה אותה