גליון 1557 מתאריך 5 ביולי 1967

מדיפעםצצות בארץ מילות־קסם, הנראות
כפתרון לכל הצרות.
המילה הגואלת היא, ברגע זה. ,הסברה״.
מסתבר כי המדינה נכשלה בשטח ״ההסברה״
.הכל היה בא על מקומו בשלים,
אילו רק היתר, לנו ״הסברה״ .בגלל הליקויים
ב״הסברה״ אנחנו עומדים להפסיד
את בל אשר השגנו במלחמה.

1כ1

בי מי ם ח מי ם
אין טו בממקלחתעם

בת א 1ו
ה ס בון ללא ס בון עול תי א ה מנ ק ה,
מר ענן ומד חי ק זי עהלמ שך כל היו ם.
רי ח ה או רני םהטב עי והקצףה שופע
של בת־אורן, יפיגו ממךאתה חו ם
וי עני קו לד ה רג שהנ עי מ ה.

אני מובן
לכל פעולה
טקסטיל שמפו מכבס
את כל האריגים העדינים
ובגדי ״כבס
ולבש״ ביעילות, במהירות
וביסודיות,
אפילו במים קרים.

נו ק ס נוי ל

תוצרת ביח״רנקה בע״מ • המפיצים — חב, נורית בע״ם

.העולםה זה שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפום משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע׳־מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

על רקע זה נשמעות עתה האשמות,
השמצות והצעות שונות.
ח״ב שולמית אלוני אמרה שבכל אשמים
אנשי יחסי־הציבור של משר, דיין. אילו היה
״מויש״ פרלמן מקדיש להסברת ענייני המדינה
את אותו המרץ שהוא הקדיש ל־פירסומו
האישי של משה דיין בעולם, היה
הכל מסתדר בכי טוב.
חסידי דיין, לעומת זאת, טוענים כי
בכל אשמה הממשלה ה,,זקנה״ ,או אבא
אבן, או ישראל גלילי. אילו היו ה״צעי־ריס״
(קרי: חסידי דיין) משתלטים על ״ההסברה״
,היתד, באה הגאולה לישראל.
כמה קוראים של העולם הזה שלחו לנו
העתקים של מכתבים ששיגרו לראש־ה־ממשלה,
ובהם ההצעה למנות מייד את
אורי אבנרי כשר־ההסברה, מפני שהוא איש־מקצוע,
ורק אז נוכל לישון בלילה בשקט.
עם כל הכבוד לכל ההצעות האלה( .ועם
כל התודה למציעי מועמדותו של אבנרי),
נדמה לי שההצעות מבוססות על הנחת־יסוד
מוטעית.

שום ״הסברה״ -ותהיה אף בידי
גאון — לא תוכל ליצור יש מאין.
ההסברה מסבירה מה שיש בקצת יותר
כשרון, או בקצת פחות בשרון. אבל בסופו
של דבר, לא הטכניקה של ההסברה
קובעת. קובע מד, שההסברה באה להסביר.
מבחינה טכנית, יש לישראל מנגנון־
הסברה שאין דוגמתו בעולם. הערבים
מדברים עליו בכל ארצות־המערב בקינאה
ובמרירות. האנטי־שמים מתארים אותו כ־קנונייה
עולמית אפלה
של ״זקני ציון״,
מנגנון זד, לא נבנה
במחשבה תחילה.
הוא מבוסם,
פשוט, על אהדת
היהודים בבל העולם
לישראל. כל
יהודי העובד בעתון,
ברדיו או בטלביזיה,
או התופס עמדת־מפתח
ציבורית אחרת,
מעמיד את עצמו
אוטומטית לרשות
ההסברה של
מדינת־ישראל, כאשר
קיום המדינה מונח על כף המאזניים.
זהו כוח מקובץ אדיר מאין כמוהו. אין
דוגמתו לא לקומוניסטים ולא לכל גורם
אחר. הוא מוכן לפעול בכל רגע, ללא
פקודה למען עניין הנראה לו כצודק וכחיוני.
השופר הגדול הזה מוכן. השאלה איננה
״מי יריע בו״ ,אלא ״מה יריעו בו.״

נתכונן ־ נאכארבעת השלבים שעברה
ה״הסברה״ הישראלית בחודש האחרון:
בשלב הראשון, איימה ההתקפה הערבית
על ישראל. הצבא המצרי התרכז בדרום.
המיצר נסגר, חוסיין חתם על הסבם צבאי
עם עבד־אל־נאצר.
יהודי העולם, ועמם כל בעלי הרצון
הטוב מסוגו של ז׳אן־פול סארטר, התלכדו׳
סביב ישראל. ה״הסברה״ הישראלית היתד,
פנטסטית.
בשלב השני בא השיא. הנצחון המדהים
של ישראל, תוך ששה ימים, נתן פורקן
לכל החששות המעיקים. הוא נראה כ־נצחון
דויד על גולית, נצחון בני־אור על
בני־חושך, נצחון הצדק על הרשע.
העולם מלא תמונות של צה״ל ושל משה
דיין, ה״הסברה״ היתד מצויינת.
בשלב השלישי התהפכה הקערה על פיה.
העתונים מלאו תמונות של חיילים מצריים
הגוועים בצמא, של פליטים אומללים העוברים
את הירדן, של בתים הרוסים ב־י
קלקיליה, של מגורשי הרובע היהודי ב־עיר־ד,עתיקה.
ישראל
הופיעה, פתאום, בדמות המנצח
השחצן, היהיר, שאינו יודע לרסן את
עצמו. העולם החל מרחם על המנוצחים הסובלים.
ידידים מושבעים בכל העולם —
החל בחברי הסינאט האמריקאי וכלה בעורך
דר שפיגל — אמרו בפירוש כי ישראל
״מפסידה את השלום״.

עתה נכנסנו לשלב הרביעי: העולם
מהנה להצעת־שלום קונסטרוקטיבית, נדיבה
ומעשית מצדנו. העמדה הרשמית — ״אנחנו
מוכנים לדבר על הכל, במשא־ומתן
ישיר פנים אל פנים״ — היא פיקחית, אך
אינה מספקת.
בעולם אין כיום גישה אנטי־ישראלית.
אך האהדה הטוטאלית לישראל, מלפני
חודש, שוב אינה קיימת.

ניתוח קצר זה מוכיח מה הן ה־מיגבלות
של ד,״הסברה״.
כשעמדתנו נראית צודקת, אין צורך בגאון
כדי להסבירה לעולם.
כשעמדתנו נראית בלתי־צודקת, לא יעזור
גם גאון.
מייד בגמר המלחמה הזהיר עתון זה
בפני התוצאות של פרשות כגון קלקיליה,
גירוש הרובע היהודי ומעבר הפליטים. אמרנו
כי בפרשות כאלה אנחנו נפסיד את
האהדה העולמית, שהיתר, שווה בימי המאבק
כמה דיביזיות.
לא היה קל לשכנע, כאשר הרגשות עדיין
גאו .״מה היו עושים לנו הערבים, אילו
ניצחו הם?״ היתד, התשובה הסטנדרטית —
שאינה נוגעת לעניין.
השאלה איננה מה היה קורה לנו, אילו
נוצחנו. השאלה היא מד, אנחנו רוצים שיקרה
עכשיו, אחרי שניצחנו. האם נבצר את
ההישגים ונשיג הסדר, בעזרת דעת־הקהל העולמית
או לאו?
אני יודע שקוראים רבים התרגזו על הכתבות
שפירסמנו, בשבועיים האחרונים,
על פרשות אלה. הם רגזו, מן הסתם, גם
על דברי אורי אבנרי בכנסת״ כשהתפלמס לפני
שבועיים עם משה דיין.
מי צדק?
לפני שבועיים ענה דיין בכנסת לקריאת־ביניים
של אבנרי (העולם הזה ) 1556 והצדיק
את אי־החזרת הערבים לקלקיליה. הוא
טען כי ערבים אלה היו חלק מן המערך של
האוייב, ועל כן אין להחזירם.
השבוע שהה דיין עצמו בקלקיליה, וקידם
את פני החוזרים. הממשלה החליטה
להחזירם, לאור התגובה העולמית, קריאות
האס־או־אס של השגרירויות שלנו (,וגם פעו־לות־שיכנוע
מאחורי הקלעים בישראל עצמה,
שבה לקחנו חלק פעיל מאד. על כך
נספר בהזדמנות אחרת).
אם כן, מתי צדק משה דיין — כאשר
התפלמס עימנו ושלל את גישתנו, או כאשר
קיבל את הצעתנו והגשים אותה בעצמו,
כעבור שבוע בלבד?
ומה היתד, חובתו הלאומית של העולם
הזה — למלא את פיו מיים נוכח מישגה
לאומי הרה־אסונות, או לומר את הדברים
בפירוש, גם במחיר תגובות נועמות, כדי
להביא לתיקון המישגה בעוד מועד?
וכמובן, יכול העולם הזה לזקוף לזכותו
השבוע עוד נצחון מוסרי גדול. היו אלה
התראותיו שהחלו בהנעת הגלגלים שהביאו
את הממשלה להחלטה הנבונה לאפשר לתושבי
הנדה המערבית שעברו לירדן לשוב
ארצה.

זהבייחם לשלב השלישי. הוא הדין
לגבי

השלב

הרביעי.

אך נדם קול התותחים, פירסמנו את תו־כנית־השלום
שלנו.
למחרת הפסקת־האש פירסמנו אותה מעל
עמודי עתוננו היומי — דף — בצורת קריאה
לערוך מישאל־עם בין ערביי פלסטין. כעבור
שלושה ימים פורסמה התוכנית ב הרחבה
מעל עמודי העולם הזה (.)1554-
זה היה זמן רב לפני שמישהו אחר אזר
עוז בנפשו לגבש הצעות ממשיות למדיניות
ישראלית( ,להוציא קריאות דמגוגיות שאין
אחריהן ולא כלום, זולת הרצון הציני להיבנות
מההיסטריה החולפת של חלק מהציבור).
בכך פתחנו בוויכוח הלאומי הגדול: .דמה
לי שבכך שירתנו את האינטרס הלאומי.

כקיצור: אין טעם ״להסביר״ מדיניות
גרועה. או מדיניות שאינה קיימת.
מי שמחפש שר־הסברה צעיר ונמרץ, מבלי
לחפש מדיניות נבונה ובעלת־דמיון, מב לבל
את היוצרות.
רק אחרי שנקבעת מדיניות ברורה, יש
טעם להציג את השאלה: מיהו האיש המוכשר
ביותר להסביר מדיניות מסויימת זו ד

העזלם

הזה •1557

•הורה עס צעירים ערביים בעיר העתיקה

כיום החמישי האחרון אירעה מהפכה כארץ.
היא חזרה בכל יום שלאחר מכן.
מהפכה ללא דם, ללא קולות־נפץ.

וככל זאת: מהפכה אדירה ככל אשר קרה כימי הקרכות, ואולי
עמוקה וחשוכה עוד יותר.

כיום החמישי נפלו המחיצות כירושלים.
בני ירושלים החדשה הסתערו על העיר הערבית — לא כחיילים, אלא כאזרחים. כירושל־מים.
כבני־אדם אשר שאלו את עצמם, במשך 19 שנים: מה נעשה מאחורי החומות האלה?
מה קורה במקומות שבהם ביקרנו בנעורינו?
בני ירושלים העתיקה הסתערו על העיר העיברית — לא ככובשים, אלא כאזרחים.

__ מא ת

ערביה ליד צעירים יהודיים בעיר החדשה

זה יכול להשתנות מחרתיים, או אף מחר.

אכל כרגע הגדול שד הפגישה, של העימות הראשון -זה היה כף.
לא היתר, אף תקרית אחת. לא התעוררה אף בעייה בטחונית אחת.
היהודי, שחדר למעמקי העיר העתיקה, שמצא את עצמו ואת ילדיו בסבך של סימטות
עקלקלות, שכח לגמרי כי אך אתמול היתד, זאת ארץ־אוייב, ארץ בה הטיפו במשך דורות
לשינאה טוטאלית.
הערבי, שעבר על פני האוניברסיטה והמוזיאון, הכנסת ובתי־הקפה, שכח שזוהי ״האדמה
השדודה״ ,ארצו של הציוני החומס, הזומם לשדוד את אדמת כל הערבים.

כל הסיסמות, כל תורות־הקודש שיכלו להתקיים ולשגשג כל עוד
חצצה המחיצה כין שני חלקי ירושלים -נעלמו ונמוגו כפגישת כני־אדם,
כרגע שנפלה המחיצה.

זהו הלקח הגדול של יום־נפילת־החומות.

אוד אבנר•

זהו הלקח אשר לו קיוו שוחרי־השלום, אשר הצביעו, בכנסת, בעד איחוד מיידי של
ירושלים.

כירושלמים. כבני־אדם ששאלו את עצמם במשך 19 שנה, בהביסם לעברנו ממרומי החומה:
מה קורה שם, בין האורות הזוהרים בלילה? מה מתרחש בבתים, בהם גרנו פעם?

משהו שיש לו הגיון פנימי — הגיון של נפש — שקשה לחשבו וקשה להגדירו
בנוסחות מדיניות.
זהו הגיון דינאמי — הגיון הלוקח בחשבון את אשר מתרחש בלבם של בני־אדם
בעיתות משבר.
הגיון שגדולי המדינאים בתולדות העמים הבינוהו, ורתמו אותו לביצוע מהפכות נפשיות.

הירושלמים נפגשו -הישראלים ומי שהיו ירדנים.
הם נפגשו ברחובות, כשהם עמוסים סחורות שקנו — הערבים אצל היהודים, היהודים
אצל הערבים.
הם נפגשו בבתים, כאשר דיירים מלפני 19 שנה באים להסתכל במי שגר עתה באותם
הבתים.
הם נפגשו באוטובוסים, שהובילו אותם ליפו ולחיפה — את היהודים ואת הערבים גם יחד.
הם נפגשו בעיר העתיקה, כשאלה מארחים את אלה.
הם נפגשו כמתפללים, כשיהודי שואל את הדרך אל הכותל — מפי ערבי שבא ממיסגד
הסלע.

הס נפגשו, וכמפתיע -כמפתיע לשניהם -לא שררה כיניהם האיכה.
לא מפני שפלוני היה צבוע, או מתחסד.
ולא מפני שאלמוני היה תמים, ולא ראה.
אלא פשוט מפני שלא היתה.

המלחמה, הקצרה והדרמאטית, כאילו שטפה את כד רגשות השינאה
והנקמה מלכ שני הצדדים, השאירה את הלככות פתוחים ופנויים י לרגשות חדשים.

משהו קורה כאשר נופלות חומות.

הגיון שקטני־אמונה, החנוונים הקטנים של הפוליטיקה ככל הדורות,
נכצר מהם לתפסו, להכינו.

מה שקרה כירושלים, כממדים קטנים, יכול להתרחש מחר כארץ
כולה.
אם נפתח את הגכול, אם ניתן לכל אדם כארץ לעכור ככל מקום כה.
אם יגיעו בני ג׳נין בהמוניהם לחיפה. אם יבקרו בני חברון בתל־אביב. אם יסיירו בני
שכם וטולכרם בנתניה. אם יבואו בני עזה אל באר־שבע.
ולהיפך: כאשר בני חיפה ותל־אביב, נתניה ובאר־שבע יגיעו בהמוניהם לערי הרצועה
והגדה.

גודל חוויית המיפגש תטאטא אל הים את מירכ מישקעי השינאה.
את המושגים המסולפים, שנולדו כשנות הניתוק. את הסיסמות שנולדו
כאופל, שייראו מגוחכות כאור־יום.
לעומת סיכוי אדיר זה. מחווירים שיקולי־ד,בטחון הפרוזאיים.
(המשך בעמוד ) 11

־ ^ בעלידבב

וו ם ה
1*11

1X 081118

בי שראל1

*$811X0

שיטה מהפבנית ב ת שלו מי תביעו ת
תכנית חדשה החוסבת טרחה
ומימו-1ביני מבעל הרכב הפגוע
א לי הו חברהלב טו חבע״ מהנ הי ג ה בי מי םאלהת כני ת מ קו רי תחדשההמב טי ח ה
שרות מי וחד לבעלי רכב ה מ בו ט חי םבב טו ח מ קי ף.
ה ת כני ת מ עני ק ה טפול מ הי רלמ בו ט חי ם, שרכבם ניזוק ב ת אונ ה וקיצור ת ה לי ך
הגשת ה תבי ע ה עד ל מיני מו ם.
בהתאםלהסכם שנ חתםעםה מו ס כי ם ה מו כ רי ם בארץ רשאי כל מ בו ט ח של
א לי הו, להתקשר או להע בי ראת רכבו לאחדה מו ס כי םהל לו ל ת קון.
ה מו סךיז מין אתהשמ אי, יתקןאתה רכב וי מ סו ר או ת ו לי די ה מ בו טחת מו ר ת גבי ת
ד מי ההשתת פו תהעצ מי ת לפי ה פו לי ס ה.
חברתאליהות של ם מ צי דהל מו סךאתד מי התקון לפי דו ״ חהשמ אי.
ה מו ס כי םשר שי מתםלה לן, ה ת חיי בו ל ה עני ק שרות מ עו ל ה לצבור מ בו ט חי אליהו
ובצוע ה ת קו ני ם ל שביעו ת רצונ םהמלאה.
הצעה זו מ ש אי ר ה בי די בעל ה פו לי סהאתהב רי ר ה הנ הו ג ה כיו ם, היינו, לקבלאת
ש רו ת ם של מו ס כי םאח רי ם — בדרך רגילה.
להלן ה מו ס כי ם הק שורי םבת כני ת זו :
.6ליילנד יהוד, אזור התעשיה יהוד

.1פורד, ת״א המסגר ,43 חיפה יפו 145

ליילנד

טאונוס, קורטינה, פורד אנגליה, קורסייר, סוסיתא
ובל סוגי פורד

.7שרותי סוסיתא, אגרון 28 ירושלים

.2שגרולט, דרך פ״ת 65ת״א

סוסיתא, לארק, ויליס, טאונוס, אנגליה, קורטינה,
קורסייר

שברולט, אופל, ביואיק, מוריס

.3ווקסהול, דרך פ״ת ע״י בית מעיא

.8אתי, חברה לרכב בע״מ
רח׳ ירמיהו, אזור התעשיה רוממה,
ירושלים

ווקסהול, אולדסמוביל

.4שרותי רכב, גבורי ישראל 82מ״א

פולקסואגן

סימקה, דודג׳ ,קרייזלר

.5תובל בע״מ, שטיבל 4ת״א

.9מוסך רוגטקה, מקיצי נרדמים ת״א
פחחות כללית

מרצדס

ח סו ך מז מנך ועצביך — דרוש פו לי סתאליהו ׳ ,
פנה לסוכן הבטוח שלך או אל סניפי ״ אליהו ״ מומחים לבטוח רכב.

תל־אביב, אלנבי ,113 טל 623355 .

ירושלים, בן יהודה , 16 טל 24926 .

חיפה, הרצל ,1טל 62454 .

באר־שבע, הרצל ,84 טל 2738 .

| אליהו חברה לבטוח בעי־מ
המשרד

הראשי: תל־אביב. רחוב אלנבי 3ו ו .

טלפון 623355

העולם

הזה 557ו

מכתבים
הנופלים
בן שלנו מהמשפחה נהרג במלחמה, ונסענו
בשבת לקיבוץ בארי ליפול ולבכות
על קברו.
ר,יה שם עיתונאי שלכם, והוא עזר לנו בהרבה.
תודה רבה!
פניה צדקר, תל-אביב
אחרי שקראתי בדבר את הקטע האומר:
לשוחח עם משפחה ששיכלה את יקירה, הוא
אחד התפקידים העיתונאיים הקשים. כיצד
תקבל המשפחה את פניך? מה תאמר לאנשים?
אילו שאלות תשאל אותם?״
רק עתה אני מתחיל להבין עד כמה קשה
לכתוב על הנופלים ההולכים ראשונה. כל
הכבוד לכם על כך. היו ברוכים!
א. קריסטל, תל־אביב

לא להחזיר:
רק שלשום חזרתי הביתה מהקרב האכזרי
ואני כבר שומע
שדורשים מאיתנו
להחזיר את השטחים
שכבשנו. אל זאת !

תסכימו
ל אני
פונה אליכם,
לניצולי־השואה, ללוחמי
צה״ל ומפקדיו,
אל חברי ה כנסת
ואל יהדות העולם:
כמו־שהתלכד־תם
יחד להגן על
הזאת — הארץ התלכדו יחד במטרה
לא להחזיר אף
שעל מאדמה שנכב־שה
בדמם של החברים שלנו !
דויד אברהם ;;׳י, ירושלים

לא ברחתי:

בכתבה הלון וחזור (העולם הזה ) 1555
הופיעה ידיעה שעזבתי את הארץ ביום
התחלת הקרבות, ובו׳ וכר.
אך האמת היא: נסעתי ללונדון ביום
( 30.5.67ז.א. שבוע ימים לפני התחלת
הקרבות) ,לרגל מחלת בתי הנמצאת שם• י•
ביום פרוץ הקרבות פניתי לכר המוסדות
המתאימים, וביניהם לקונסול ישראל ב־לונדון
בקשר לחזרה ארצה, ולא ניתנה
לי האפשרות הזאת.
לא קבלתי עד יום נסיעתי שום קריאה
להתייצבות, וכמו כן לא ידוע לי שום
דבר על איזו שהיא
פיתקה הקוראת לי
להתייצב( ,גס מזכירתי
העובדת בביתי,
וגם השכנים לא קבלו
ולא ראו פי־תקה
כזאת).

קה? מדוע אינכם דואגים להסברה בעולם
כולו — אודות הציוד ללוחמה בגאזים שנמצא
בסיני.
• את הקלטות איומי המלחמה וההשמדה
של המצרים, שפתאום כולם מתעלמים
מהם.
• על המשך משלוחי הנשק למצריים,
למרות שדובר על הפסקת המלחמה.
• על שבויים רוסיים שנתפסו לפי השמועה.
ועל הציוד הרוסי שנועד להשנד
דתנו.
• וכן תמונות שלא דאגנו להפיץ —
על פעולתנו לשיפור מצב האנשים בשטחים
המשוחררים.
מדוע אינכם דואגים לכך שהשגרירויות
שלנו בעולם כולו יפיצו זאת — בפרט
כמשקל נגד לתעמולה הערבית?
נטע כניהו, תל-אביב
0למרבה הצער, אין אורי אבנרי אחראי
על הסברת המזינה.

משאל עם ערבי
החתומים מטה, סטודנט פלסטינאי
אנו,
וסטודנט ישראלי, המכינים את הדוקטורט
באוניברסיטה אמריקאית, רוצים להביע יחד
את תמיכתנו בעמדתכם, ששלום כפוי בין
עמינו לא ישיג מאומה, אלא לד,יפו: יוביל
למלחמה אחרת בעתיד — בגלל בהכרח תעמולה בעולם הערבי שתדרוש את ניקמת
כבודם שהושפל.
שתוכנית השלום לא תיראה כפויה
כדי
— יש לערוך אותה בצורת משאל־עם עם
אפשרויות לתשובה, כדי שהערבים כמה ירגישו שהם בוחרים באפשרות הנראית
להם.
כתבנו באנגלית, כיוון שלצערנו איננו
מדברים עדיין איש את שפת רעהו. ידידי
אף איננו מעז, עדיין, להתום את שמו!

מיכאל •טכטרמן, ערכי פלסטינאו,
בוסטון, ארה״ב

מחזאי ב? הארץ -התאחדו:
רבים הם כותבי המחזות בארץ, אשר
חודשים ארוכים ואולי גם שנים, עבדו על
יצירותיהם — והללו מונחות במגירות כאבן
שאין לה הופכין.
באקדמאי, בוגר בית־ספר דראמתי בלונדון
וכן בוגר בית־ספר למחזאות, אשר ששת
המחזות שכתב נידחו ללא מתן כל הסבר
סביר, הנני קורא לכל העשרות ואולי המאות
הנמצאים במצבי, להתאגד כדי ליצור
גוף משותף אשר יפעל להעלאתם של
מחזות אלה בכוחות עצמו.

איזה עור >ש לדרור...
וזה לא פלא במובן, כי אמא
רוחצת אותו ב״נקה 7לתינוק״
״נקה 7לתינוק״ מותאם במיוחד
לעורם העדין של התינוקות,
והוא בעל כל אותן סגולות
נפלאות של אלסבון נקה : 7
אלקלי)
(ללא נויטראלי ומעלה קצף רך ונעים.
״נקה 7לתינוק״
באריזה ורודה לתינוקת,
ותכלת — לתינוק.
תוצרת

ביח״ר

נקה

בע״מ

המפיצים

נורית

ד״ר ;חום
גיטי,יר,

פרסום או־קי

תל־אביב

מי הנציח את
המנוצח ץ

בין התמונות ש־פרסמתם
תחת הכותרת
בעין המצלמה
הזרה (העולם
הזה ) 1555 מופיעה
גם תמונת המנוצח.
ברצוני להעמידכם
על טעותכם: זהו
אלא
לא צילום זר,
,המנוצח״ של קולטו!
אני צילמתיו, ביום
ג׳ ,הששי ליוני, ב״
כל המחזאים אשר יצירותיהם טרם הוצגו
ציר ההתקדמות רפיח — אל עריש.
מתבקשים לפנות לכהוכחה
שאני צילמתי תמונה זו. אני
זין ק ופר, ת.ד ,6447 .תל־אביב
מצרף את התצלום המקורי, ומבקשכם ל פרסם
תיקון בהתאם.
איך לעודד טרמפים ז
מנחם קולטון, תל-אביב
בזכות מבצעכם החשוב תן טרמפ לחייל,
זכיתי אני, ועוד רבבות חיילים, להגיע
• תצלומו של המנוצח, אשר נשלח על
ליעדים במהירות ובזמן.
ידי הקורא קולטון, ראה תמונה. התמונה
אולם על מנת שלא תפוג אותה התלהבות,
הזהה שפורסמה בד,עולם הזה , 1555 נילקחה
וכדי שאנשים ימשיכו לעזור לחיילים. רצוי
מהעתון הגרמני שטרן של אותו שבוע.
שגם הטרמפיסטים יעזרו למבצע בכך שלא
יסתערו ויחבלו במכונית האוספת אותם,
איפה ההסברה ז
שלא יפריעו לנהג בזמן הנהיגה, שיודו
בחיוך על ההסעה, ובכלל שידאגו לבך שברצוני
להציג את עצמי: סטודנט למתמהנהג
הלוקח אותם היום — ירצה לקחת
טיקה באוניברסיטת תל־אביב, שהצביע עבוראותם
גם מחר. לדאוג לכך — זהו מבצע
כם בבחירות, היות והאמנתי שאורי אבנרי
בפני עצמו.
לא יהפוך לעסקן כמו כולם, ובאמת —
ראובן מוזר, פתח־תקווח
לא התאכזבתי.
• מבצע תן חינך לנהג?
אבל עכשיו אינני מבין מה פשר השתי־

העולם הזה 1557

בע״מ
חיפה תיכון ערב חדש
בפקוח משרד החגוך והתרבות
רה׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .
תלמידים הרשמת
לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳
כל יום בין השעות 7—5בערב

* חסך * שכר לימוד מודרג
תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

״ אולפןגרג ״ )0 0 0
בהנהלת חיים כר־קמא
פותה ביום א 9 /ביולי
קורס בוקר וערב
של שבועיים

י־קצדנות
עברית

ו/או

אנגלית

ההצלחה מובטחת !
ת״א: רח׳ גורמן ,5טל.

ההרשמה :

לרגלהנצח ון
הנ חו ת גדולות

236209

תמהרי
* נולד. ללוסי ג׳ונסון נאג׳נט,
20 ולבעלה פאטריק ג׳ון נאג׳נט,
,23 בנם הבכור, פאטריק לינתן, נכדו

נשיא

ארצות־הברית

לינדון

הראשון
ג׳ונסון.
^ 3נפצע. שחקן הקולנועי ג ׳ יימם
קוכורן , 39 ,האיש שלנו פלינט עת נמלט
מרודפיו בסרט חדש שלו המוסרט בניו־יורק,
וכאשר הוכה מכות נאמנות על־ידי
שוטר־מקוף שלא ידע כי המדובר בסרט, וי
שהיה סבור כי קובורן הוא פושע אמיתי,
הנמלט ממקום פשעו.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 45 של שאול
הון, עורן־־דין ועיתונאי (מעריב) ,קריין
תחנת־השידור המחתרתית של ארגון ההגנה
— תלם שמיר בועז (על שם אותות־הקריאה
של המלים תחנת שידור במחתרת)
וחובב שח־מת שהוציא לאור שלושה ספרים
על הנושא (,אחד מהם: אנשי המלך),
^ נחוג. יום־הולדתו ה־ 50 של הרכ
משה מורים אברהם יפה, עסקן

מפד״ל ומנכ״ל היכל שלמה הירושלמי, יליד,
אנגליה ולשעבר הרב הצבאי הראשי במזרח
הרחוק.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 54 של ח״ב
מפד״ל מיכאל יעקב חזני, חבר מרכזי
של וועדת הכספים של הכנסת, חקלאי (מושב
כפר־אברהם שבשרון) ונוטר לשעבר.
+.נ נחוג. יום־הולדתו ה־ 75 של ד״ר
בנציון הראל* ,מנהל בית־החולים התל-
אביבי אסותא, שהחל דרכו בארץ כרופא
בעין־חרוד, היד, אחר כך יו״ר הסתדרות
הרופאים, המנכ״ל הראשון של משרדהברי־אות
וח״כ מטעם הציונים הכלליים.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 55 של ד״ר
ר!למן יעקב מן, מנכ״ל בתי בתי־החולים
של הדסה, יליד ירושלים ובנו של סוחר
חומרי־בניין בעיר־העתיקה, מומחה למחלות
* לא־קרוב של ד״ר אריה הראל, לשעבר
שגריר ישראל במוסקבה וכיום מנכ׳׳ל ב תי׳
החולים העירוניים בתל־אביב.

נחוג. יום־הולדתו ד,־ 60 של פרופסור
אוניברסיטת בר־אילן (לספרות עברית)
בריד קורצווייל, רב יליד צ׳כיה הנחשב
למבקר הספרותי הקפדן והפורה ביותר
בארץ (ספרותנו החדשה — המשך או
מהפכה?).
^ נפטר. בארצות־הברית, בגיל ,84
מקם קיס, מיליונר ונדבן יהודי, האיש
שהמציא את אקס־לקס, המשלשל הנפוץ ביותר
בעולם (מכירות 30 : 1966 מיליון
לירות. קיס, יליד הונגריה, קרא ל״
משלשל שלו על־שם מונח פרלמנטרי הונגרי
שפירושו הפסקת חירום של הפעילות
השלטונית.
בית־החזה,
אנגליה.

שחי

הקמת

המדינה
ב נחוג.
יום־הולדתו ה־ 59 של ארכיבישוף
(הכנסייה הקתולית-היומית) ג ׳ ורג ׳
חכים, יליד מצרים וארכיבישוף עכו,
חיפה, נצרת, והגליל, שפעל רבות למען
בני עדתו (ייסוד בתי־יתומים, מושבי־זקנים,
בתי־ספר תיכוניים ובתי־מידרש למורים).

ס׳ג רי זת

+פרש. מן השירות הממשלתי ויצא
לקיצבה שלמה סופר ,66 ,התובע והחוקר
של נציבות שירות־ד,מדינה, אביה של
עדת משפט־מלחי יונה סופר (וארבע בנות
ובן אחד נוספים) ,תלמיד ישיבה יפואית
שהיה סמל בגדודים העבריים, מפקח סניטרי
ביפו וקצין־משטרה מנדאטורי בדרגת
פקד (שלושה כוכבים).

.כיד

הנולד

>!וו י 1 0ה

הצ׳רקסי הבודד

מאולוד הארון מחמוד, הוא אחד התושבים הבודדים
שנשארו בעיר. יש לו הסבר על הסיבות
לתבוסה הסורית :״הם לא דאגו לאזרחים שלהם בכלל.״ הוא סיפר שבימי המלחמה גירשו
הקצינים הסוריים את אזרחי קוניטרה מן המקלטים, על־מנת לפנות מקום מבטחים לעצמם.

*** לט אומר :״מחוץ לתחום״.
\4/ג׳יפים של המשטרה הצבאית
מסתוככים ברחובות, כדי לוודא
שאמנם איש לא יכנס לעיר.
מותר רר, לחיילים־בתפקיד להימצא
שם -ולאותם ערכים
מעטים שעוד נותרו בעיירה הסורית
הכבושה.
תושבים אלה -כמאה מתוך
אוכלוסיה של קרוב ל־ 20 אלף -
רוכזו ככמה כתים, מסכים לכנסייה
היחידה של העיר. זה ״הרובע
הערכי״ של קוניטרה היום. כל
שניים־שלושה תושבים תפסו כית
ומחכים.למה הם מחכים? ״שיתנו לי
לעכור לדמשק,״ אומר צעיר כן
.18״אני שמח מאוד לחיות תחת
שלטון ישראלי. אכל כל משפחתי
כרחה לדמשק. הם כטח דואגים
לי. הבטיחו לי לסדר לי מעכר,
באמצעות האו״ם״.
דאעה ג׳מיל היא בת שמונה -
הבת האמצעית מכין ארבעה אחים
ואחיות. היא נשארה כקוניטרה,
יחד עם אמה הנוצריה -ומחכה
לאפיה. איפה הוא? ״אני לא יודעת.
הוא נהג כצבא. נסע -ולא
חזר״.
מאולוד הארון מחמוד הוא מוסלמי
צ׳רקסי הוא שלח את כל משפחתו
לדמשק, כרגע שהתקרבה
המלחמה לקוניטרה. הוא נשאר
כאן לבדו -בדי לשמור על חנותו.
עכשיו הוא מבקר בל יום כחנות.
מאולוד בן ה 65-יודע כדיוק למה
הובסו הסורים .״יש כשכונה
הזאת מיקלט ל 600-איש. ביום
שהתחילה המלחמה, בא מפקד האזור
-וגירש את בל האזרחים

הכובש ער הסוס
בקוניטרה.

האוויר

טוב,

השלגים

שעל

לוי מנחם, טוראי בן 19
מהרצליה, מרגיש מצויין
החרמון נראים קרובים

מאוד. הוא תפס סוס לבן משוטט ברחובות — קצת עייף, אבל
בכל זאת סוס. הוא התיישב עליו — קשה לקרוא לזה רכיבה —
ומשמח את לבב חבריו המשועממים בהצגה של חייל־פרשים מסתער.

העוצר בקוניטרה חל רק על התושבים הערביים שנותרו בעיר. בין עשר ל־ 12 בבוקר,
מותר להם לצאת מהרובע בו רוכזו, לשאר חלקי העיר. זקנים אלה חוזרים לרובע שלהם.

מן המיקלט. הוא נבנם בעצמו לשם,
עם הקצינים שלג איד רוצים
שצבא בזה ינצח?״
התושכים יבולים לעזוב את
״הרובע הערכי״ למשך שעתיים
ביום. הם מנצלים זאת בדי לחטט
בין הבתים הריקים, החנויות הפרוצות,
והחריפות. הם חוזרים
לכתיהם, מצילים עוד בגד או מח בת.
הם אינם יודעים כמה זמן י*צ־טרבו
להסתדר כרובע שלהם.
צה״ל מספק קמח לאופה הערבי
שנשאר במקום, והוא מחלק פיתות
חינם לערכים. שאר פריטי
המזון הם מקבלים ישר מהצבא.
בכניסה המערבית של העיר מתנשא
בניין עצום, על גבעה יפה

ארוחת צהרים גוי

נגולת. זה יעשיר את הארוחה שמספק צה״ל.

תיירים מהדרום

מצויירים בכל האביזרים, מנציחים את מראה העיר ה
סורית. הם עושים חנייה קצרה, בדרך למעיין הבניאס.

המנגנון תופסים שלווה

נראה

היום

משרד

מפלגת

אליבעת.

מזרחי. בעצם, גם היום לא בטוח שיהיה זמר. הוא רק בשלבים

הנשקפת אל נוף משבר. הוא נראה
כמו בית-מלון בינלאומי, אכל
הוא שימש במיפקדת החזית של
הצבא הסורי. ביום מתנוסס עליו
דגל ישראל, ועל קירותיו תלויים
סמלי היחידות של צה״ל.
מסביר הזקיף :״במה פגזים -
והקצינים הרימו רגליהם וברחו.״
הם נעלמו לאורך השדרה, ה חוצה
את קוניטרה ממערב למזרח.
כצד אחד של השדרה ניצב עמוד
לכן, ולידו תחנת־ביקורת של ה משטרה
הצבאית. מכאן נכנסים -
מי שרשאי להיכנס -לעיר.
עמוד דומה ניצב בקצה השני
של השדרה. מבאן יוצאים -ואין
משטרה צבאית. זו עומדת הלאה
על הכביש לדמשק. אחרי הנקודה
אין מעבר -עם או כלי רשיון.

התחלתיים לגמרי של הקאר״רה — הודות לעוד שלקח באחד
הבתים. בשעות הפנאי הוא יושב על כורסה, ופורט להנאתו, אם כי
לאו דווקא להנאת חבריו. השלט הערבי מאחריו אומר: מיפקד הג״א.

במרעה העם אבו
מ א סו הבונים וושינגטון פוסט, העתון החשוב ביותר בבירה
האמריקאית, אמר זאת.
אובזרבר, אחד העתונים החשובים ביותר
בבירת בריטניה, אמר זאת.
הרעיון מתחיל להכות גלים בחוגים הרציניים
בכל הבירות הידידותיות לישראל.
שמו: מדינת פלסטין.
שום גורם בינלאומי אינו מאמין כי ישראל
תוכל להחזיק בגדה ובעזה בכוח הכיבוש,
נגד דעתו המאוחדת של העולם.
שום גורם התומך בישראל אינו רוצה שישראל
תפנה את השטחים האלה כדי להחזירם
לבעליהם הקודמים, שיהפכום שום
לבסיס־התקפה על ישראל.
רעיון הפדרציה בין ישראל ופלסטין חדשה,
שתהיה מבוססת על איחוד כלכלי,
שיתוף מדיני ותיאום בטחוני — נראה,
על כן, כמוצא סביר יחידי.
כך, כמעט בן לילה, הפך רעיון — שהיה
עד כה נחלתם הבלעדית של כמה הו־גי־דיעות
שנחשבו לאוטופיסטים, ובראשם
השבועון המסויים — לנושא מעשי ביותר
לדיונים בינלאומיים.
דיעות מנתץ
ה אלילי ם
קודם כל הוא קבע כי ״התהילה ההיסטורית
למלחמה המפוארת״ מגיעה ליצחק רבין
ולא למשה דיין ואחר־כך הוא המשיך להביע
את שאר דיעותיו בתקיפות ובחריפות
האופייניות לו.
היו אלה דיעותיו של פרופסור האוניברסיטה
העברית (לביוכימיה) ישעיהו ליי-
בוביץ, מנתץ אלילים בן ,64 העוסק לעיתים
קרובות בנושאים החורגים הרחק מעבר
לתחום המדעי המצומצם (אחד מספריו:
היסודות הפיסיולוגיים של התהלינים ה־

פסיכיים).
הפרופסור היה פסימי מאד בקשר לעתיד:
״אי־אפשר לתקן במעשה מוצלח של 60
שעות (של מלחמת הבזק) את מה שקלקלנו
ב־ 18 שנה.״
הוא גם היה מסופק אם ירושלים תשאר
בידינו ואף הגיע למסקנה החמורה שאחרי
״שתפוג ההתלהבות (של החודש האחרון)
תתחדש הירידה בקנה־מידה יותר גדול״.
כעיקבות הווהכים. את זעמו האמיתי
של לייבוביץ הדתי, בראיונו לכתבת
הארץ סילבי קשת, לנושא המקומות הקדושים.

1על העלייה לקבר רחל :״עבודה זרה.״
• על מערת המכפלה :״הרי כל אדם
בר־דעת יודע שזה קבר של שייך.״
• על פולחן הכותל המערבי :״גועל
נפש.״
י • על תקיעת־השופר ליד הכותל :״גינונים
תפלים וחסרי־טעם.״
• על תוקע־השופר ליד הכותל :״המוקיון
התוקע בשופר.״
הפרופסור הזועם לא נרגע עד שלא הציע
ללכת בעיקבות הווהאבים* ,שמלכם הראשון,
אבן־סעוד, הורה בעת כיבוש ערב
להרוס את קבר מוחמד, על־מנת שהמוסלמים
יחדלו לעלות לקבר, מעשה בו ראה המלך
הסגפן עבודה זרה.
ירזשלים השפה
ה מ שו תפ ת
אחת התופעות האופייניות לאיחודה מך
חדש של ירושלים הם צוותות השוטרים המעורבים
בעיר העתיקה. בצוות כזה מצוי,
בדרך כלל, שוטר ערבי ושוטר יהודי כש־תפקידם
העיקרי הוא מקופי, .
אחד הצוותות האלה, המורכב מרב־שוטר
פריד קוגמן ומשוטר ירדני לשעבר, וכיום
(המשך בעמוד ) 12
* כת סגפנים מוסלמים שנוסדה ב־1745
על־ידי עבד אל־ווהאב, סוחר ותלמיד חכם,
שביקש להחזיר את האיסלאם לפשטותו היסודית.
העולם
הזה 1557

ך* מלחמה בדרום
1ן אין צורך בהתנגשויות צבאיות
פדי לדעת זאת.

הסובייטים תוכע נסיגה ללא־תנאי,
ללא בל הסכם חדש •טהוא.

ככל שיתרכז מול עמדות צה״ל כוח מצרי
חדש, במערך התקפתי — כן יודצר מחוש
מצב של איום המחייב פעולד,־נגדית.

היה

שרע\־ 1־ גזסזגז \ ז

במילים אחרות: אותו מצב ששרר
כין שתי המדינות והצבאות
בראשית יוני, ייווצר מחדש כעתיד
הקרוב ביותר.

לא נסתיימה.

נורתה אף יריד, אחת,

גם לולא
המצב כך.
בהגיעו לתעלה, תפס צד,״ל קו הנראה
כגבול טבעי. נתיב־המים חוצץ בין הצבאות.
שביתת־הנשק המעשית מבוססת על ההנחה:
אתם לא תעברו לצד שלנו, אנחנו
לא נעבור לצד שלכם.

אכל אין פירושו של דבר פוך
המלחמה, ואף לא סוף כטוח למע־שי־האיכה.

שרגש
הדרכים
— בהיאגריה
^ התמודדות הצבאית בדרום יכולה
| \ היתד, להיפסק, בצורה סבירה, באחת
מן הדרכים הבאות:

• בדרך של שלום.
יתכן שהדבר היה אפשרי. אנשים חשובים
בעולם מאמינים בכך.
אילו פנתה ממשלת ישראל אל גמאל עבד־אל־נאצר,
בדרך שקטה אך נמרצת, באמצעות
שליח מקובל (למשל: פייר מנדס־פראנם מצרפת)
והציעה לנשיא מצריים תנאי־שלום
מסויימים — לא מן הנמנע שהם היו
מתקבלים. אילו נוסחו תנאים אלה כך
שיכלו לאפשר ״שלום של כבוד״ ,ללא אובדן
יוקרה מצד מצריים, מעין ״שלום של
אמיצים״ בשדר,־הקרב.
הדבר לא נוסה. ישראל הציעה משא־ומתן
גלוי וישיר — ולכך אין נשיא מצריים
מוכן ומסוגל. אך גם אילו נוסה הדבר,
אין כל בטחון שהוא היה מצליח. יש
הסבורים כי נשיא מצריים כבר הגיע לנקודה
שממנה שוב אינו יכול לסגת.

שג ב; נז צ ב

ם כן, מה נשאר? נשאר מצב שהוא
> 4כמעט מיוחד־במינו.
אחרי המהפכה הבולשביקית, טבע ליאון
טרוצקי את הרעיון של ״לא מלחמה ולא
שלום״ .כלומר: הבולשביקים לא יחתמו על
חוזה־שלום עם הגרמנים, שצבאם הגיע ללב
רוסיה, אבל גם לא יילחמו בו.
הגרמנים לא הבינו רעיון גאוני זה. הם
חידשו את התקדמותם לעבר מוסקבה, ולנין
מיהר לחתום על הסכם־שלום מביש, שהוכתב
על־ידי הגרמנים.

כגבול הדרומי, מצב של לא־מלחמה־ולא־שלום
אינו יבול אף
להחזיק מעמד.
כי הצבאות עומדים זד, מול זה, חמושים
ודרוכים.
התעלה, החוצצת ביניהם, אינה אלא רצו־עת־מים.

היא
מחסום נפשי -לא מחסום
פיסי.
אין ישראל יכולה להחזיק לאורך ימים
כוח גדול בחצי־האי הענקי, ללא הסדר
כלשהו, וללא תקודד, להסדר.
אין היא יכולה להחזיר את חצי־האי —

אלא שבעוד שבפעם שעברה זד, היה ליד
עזה וניצנה, בקירבת לב המדינה, הרי הפעם
זד, יתרחש במרחק של מאות קילומטרים
דרומה.
ובעוד שבפעם שעברה לחם צד,״ל כשגבו
אל הקיר, הרי עתה יש מאחוריו שטחים
נרחבים — היוצרים מצד אחד בעיות אספקה,
אך המאפשרים מאידך תמרונים צבאיים.
במצב
כזה, של אפשרות מתמדת להתקפה
והתקפו,־שכנגדי, לא תהווה התעלה
מחסום. אם יותקף צד,״ל, יהיה גדול הפיתוי
לדלוק אחרי היריב, אם יובס שוב — והפעם
לתוך לב מצריים.

המרחק כין התעלה וקאהיר הוא
פחות משעה אחת נסיעה.

ש ר מז

* * לרקעזה — יש
2התלקחות מקומית.

גז מזגז ה
חשיבות לכל

יש לעקוב אחרי בל ידיה, בל

על בל פנים: אפשרות זו -אם
היא מעשית, אם דא -עומדת
לחלוף במהרה.
• כדרך של נפילת נאצר.
לכך קיוו, למעשה, כל מנהיגי ישראל.
הם חשבו: עם עבד־אל־נאצר אי־אפשר
להגיע לשום הסדר. הוא היטלר חדש. אחרי
מאורעות החודש האחרון, אי־אפשר לסמוך
אפילו על ההגיון הצלול שלו.

אילו נפל, אילו בא כמקומו איש
חדש, יתכן שאפשר היה להסתדר
עם האיש החדש.
היתד, זאת תקווה נאיבית במקצת. כי
הדעת נותנת שאילו בא במקום עבד־אל־נאצר
איש חדש, מן הסתם היד, גרוע עוד יותר.
אין במצריים אישים בולטים, שהם יותר
מתונים מעבד־אל־נאצר, ואין במצריים כוחות
ציבוריים מתונים יותר.
האופוזיציה הממשית היחידה למישטר
הנוכחי היא בצד ימין, ודגליה הם לאומניים
ודתיים קיצוניים. קצין־צבא, שהיה עולה
לשלטון בעזרת האחים המוסלמים, בוודאי
לא היה שותף אפשרי לשלום. להיפך:
הוא היה רוצה להוכיח לעם שהוא לאומי
יותר, קיצוני יותר, תקיף יותר מקודמו.

על בל פנים -תקווה זו חלפה
גם היא. כאשר הצליח עבד־אל־נאצר,
בתימרונו הגאוני, להשתלט
מחדש על מצריים, נדמה כי אפשרות
ההפיכה ירדה מן הפרק.
• כדרך של שכיתת־נשק.
אפשר היה לחזור למישטר שביתת־הנשק
כמקודם.
לכך מתנגדת ממשלת ישראל, בצדק. כי
פירוש הדבר היה: המשך מצב הלוחמה,
המשך המצור, ריכוז מחדש של צבא מצרי
בגבול, איום מתמיד.
אפשר היה ליצור גם מישטר הדש של
שביתת־נשק. כלומר, להשיג הסכם כלשהו
— גלוי או חשאי — שלפיו היה צה״ל
נסוג מסיני, ונשיא מצריים היה מתחייב
לאי־ריכוז צבא בחצי־האי, ופתיחת מיצר
טיראן.
לכך אין ישראל יכולה להסכים.

נראה פי גם אפשרות זו אינה
קיימת. עכד־אל־נאצר, בהשפעת

מעבר דהודה

שאיננה מחסום רציני, במקדה של התלקחות-קרבות
נמצאת גם קאהיר, המרוחקת מגדות התעלה פחות
משטת־נסיעה אחת. לכן טלולה במקום זה כל ירייה לגרור לתוצאות מרחיקות־לנת ביותר.

כשאין למי להחזירו. אם נשיא מצריים
יסרב לבוא בכלל בדברים על תנאי הסדר
מצרי־ישראלי, פשוט לא תהיה אפשרות להחזיר
את השטחים — אפילו רצתה בכך
ממשלת ישראל.
מה יהיה אז?

כמיקרה הטוב ביותר, תצטרך
ישראל להחזיק כשטחים אלה כמשך
תקופה ממושכת -תקופה
שתימדד כחודשים, ואולי אף כשנים.

יהיה עסק יקר, כי יהיה צורך להחזיק
כוח ניכר על גדות התעלה, רחוק מישראל,
כשדרכי־האספקה ארוכות מאד.

אך מצב זה יישא בחובו כאופן
מתמיד סבנה של התלקחות מלחמתית
לאלתר.
הדבר לא יהיה טעון, בהכרח, החלטה
של אחת הממשלות.
כששני צבאות עומדים זה מול זה, במצב
כזה, במקום כזה — קיימת סכנה
זו תמיד.

התנגשות קטנה -בי היא עלולה
להביא להתפתחות גדולה, ואולי
אף להסתבכות בינלאומית.
טמונים בה סכנות וסיכויים כאחת.
האפשרויות המלחמתיות הכרוכות בה —
ברורות.

פחות ברורה העובדה כי מצב
זה נושא בחובו גם סיכויי־שלום
חזקים מאד. כי גם לנשיא מצריים
מובן מה מלמדת המפה.
נדמה כי המעשה הראשון שיש לעשותו,
מייד, הוא לבוא במגע עימו, ללא סנטימנטים,
ללא דיעות קדומות, ללא אשליות אך
גם ללא כבלים נפשיים, בדרך תקיפה, נמרצת
וחשאית, באמצעות כל מי שבא בחשבון
כהדר מדיני — כוי לברר אם יש מקום
להסדר־שלום מיידי, בתנאים שיהיו סבירים
גם לצד השני.

בי כהעדר שלום, יתלקח כמוקדם
או במאוחר הקרב. וזה עלול
להיות יותר מוקדם מאשר מאוחר.
• ייייי ייייי

ארץ אווז!
ישראל למדינה דו־לאומית.
מדינה אשר בה יהוז הערבים מחר מיעוט עצום, ומחרתיים רוב.
פרשת קלקיליה כבר הוכיחה שאי־אפשר לגרשם — גם אילו רצה בכך מישהו.
וההיסטוריה העולמית בחמישים השנים האחרונות מוכיחה כי אי־אפשר להחזיקם כחוטבי־עצים
ושואבי־מים, ללא אזרחות וללא זכויות.

רק כסיל גמור יעלה בזאת על דעתו.
איננו רוצים להפוך את ישראל שלנו לרודזיה שניה, לדרום־אפריקה שניה.
וגם אילו רצינו — לא היינו יכולים לבצע זאת.
אוכלוסיה ערבית מדוכאת בישראל, בת מיליון וחצי נפש, שאינה מזדהה עם המדינה,
שאינה שותפת בה — תהודה סכנה נוראה לעצם קיומה.
כי היא תזדהר, עם אויבי המדינה, מסביב.
מחר היא תתמרמר. מחרתיים היא תתקזמם — או תשיג את מלוא זכויותיה.

לבן, מי שרוצה לספח את השטחים האלה במות שהם, למדינה אחת,
מוברח לדגול במדינה דו־לאומית.
מדינה שבה יהיה שוויון־זכויות ליהודים ולערבים, אזרחות שוזר, לכולם לאלתר, עם כל
הכרוך בזה. מדינה בה יחליט הרוב על הכל -על העלייה, על הרכב הממשלה, על ענייני
חוץ ופנים.
מי שמוכן לכך — כל הכבוד לו.
אך כרגע — זוהי אוטופיה. לפחות בעשור הקרוב, ואולי בדור הקרוב.

הודים? ערב?,איו דדוו ת
אן־ כורם ירושלמים בעיר
שהתא חר ה -סוך סור

המיפגש ההיסטורי מאפשר כיום שבנות טובה. הוא מאפשר הסדר
סביר. הוא מאפשר חיים בצוותא בארץ אחת.
אך אין הוא מאפשר, עדיין, מחיקה בה מוחלטת של בל ההבדלים
הלאומיים, עד כי אפשר יהיה לחיות מייד במדינה אחת.
לכך דרושים, לכל הפחות, שלבי־ביניים.

איך חיים בארץ אחת, בלתי־חצוייה, בלי חומות ובלי גדרי־תיל, מבלי לחיות במדינה אחת?
יש המפיצים את מילת־הקסם :״אוטונומיה״.
וחושבים שהם נורא־נורא פיקחים.

מה פירושה של סיסמה זו?
פירושה: לספח את השטחים, מבלי לתת ליושביהם אזרחות בישראל. להניח לוועדה
ממונה של קוויזלינגים לנהל את ענייניהם הפנימיים — חינוך, בריאות, וכיוצא באלה.

(המשך מעמוד )3
יתכן שתהיה, פה ושם, תקרית. אז מה?
יתכן שנצטרך לשאת, פה ושם, בסיכון בטחוני. מה חשיבותו, לעומת הסיכוי הבטחתי?

כי זהו אשר קרה בירושלים, וזהו עיקר המהפכה:

הגבול שחצה אותה במשך 19 שנה -הפך בן־יום מגוחך .
מגוחך בעיני אותם שישבו אתמול משני עבריו.
כה מגוחך, עד כי אי־אפשר כלל להעלות על הדעת שיחזור אי־פעם לקדמותו.
אתמול היה נדמה כאילו רחוב בן־יהודה ושער־יפו שוכנים בשני כוכבי־לכת שונים. היום
נתגלתה העובדה הפשוטה כי מפרידות ביניהם כמה מאות מטרים.
זהו הגילוי הגדול.

מחר יקרה אותו הדבר כבל רחבי ארץ־ישראל
המחיצות.

-אם נפיל את

הגבול שחצה אותה במשך 19 שנה, כפצע שותת־דם — ייהפך לאנאכרוניזם נתעב.
בעיני אותם שישבו אתמול משני עבריו.

ובמה שבועות אחרי היעלמו -לא יעלה עוד איש מכני הארץ על
דעתו שהמצב יוכל לחזור לקדמותו.
הילד שיסע מטולכרם לנתניה, מרחק כמה דקות, כדי לטבול בים — לעולם לא ירצה
כי מסך־הברזל יירד מחדש.
בן־רמאללה שיאכל דג־ים טרי — לא ירצה לחזור לאתמול.
י־ סוחר בשכם, שיקבל את סחורתו דרך נמל חיפה — יקלל כל מי שיציע לו לקבלה,
מחר3*.,ו.רך ביירות־דמשק־עמאן.

,כך תיווצר מציאות חדשה, אנושית.
ושום סיסמות של אתמול אינן יכולות לעמוד מול מציאות חדשה, אחרי שזו חדרה
.לתו$עת בני־אדם.

מחיקת הגבול של אתמול, איחוד הארץ — אין פירושם צירוף השטחים למדינת־ישראל
כמות שהיא.

האם מאמין מישהו ברצינות כי העולם ירומה על־ידי אחיזת־עינייס

שהערבים עצמם לא יבינו שזהו מעשה־מירמה, ולא יתקוממו נגדו תוך שנתיים־שלוש?
שהעולם הערבי ישלים עימו, במקום לראות בו השפלה מרושעת?
יש לטכסים זה שם בעולם, שם שכבר עלה באופן אוטומטי בפי עשרות עתונאים זרים
כששמעו לראשונה על רעיון מחוכם זה:

״ כאנטוסטאן ״.
באנטוסטאן — פירושו אזור שבו כולאים השליטים הגזעניים של דרום־אפריקה את
הכושים, בני שבטי הבאנטו. הם טוענים שאלה הם אזורים עצמאיים, המבטאים את ישות
בני־השבטים. אך כל ילד בעולם יודע שאלה אינם אלא מחנות־ריכוז מדולדלים ומדוכאים.
בוודאי, גם אנחנו יכולים להקים מעין ״ערביסטאן״ כזה. בוזדאי נהנה מן ההתחכמות.
אבל האם נחזיק בו?
האם לא ניצור כאן בעייה קולוניאלית חדשה, שתמרר את חיינו לדורות? האם לא נניח
את היסוד למלחמת־שיחרור אמיתית — נגדנו?

אי־אפשר לפתור בעיות היסטוריות גדולות באמצעות התחכמויות.
מי שמאמין בכך, מעיד על עצמו שאינו מבוגר.

כדי לחיות בארץ אחת, בצורה שתאפשר בטחון־אמת ושלום־אמת, בין שני עמים, יש
לספק את הצרכים הלאומיים האמיתיים של שניהם.

פירושו של דבר: פדרציה.
מאז בריאת העולם ועד היום, לא נמצא עוד פתרון אחר.
לשם כך צריכים לעזור לערביי הארץ להקים מדינה משלהם.
לא מדינר,־מדומה, שתהיה הסוואה לשיעבוד. לא מיבנד,־רמייה, שיתמוטט מחר כבניין־
קלפים. אלא מדינה אמיתית, שהערבים יוכלו להתגאות בה, להזדהות עימה.
מדינה זו תקבל על עצמה מיגבלות, שמקורן במציאות של ארץ אחת, במציאות של

הפדרציה.

מי שמציע זאת, אינו יודע מה הוא שח.

היא לא תוכל לפרוש מן הפדרציה, בלי הסכמת הצד השני.

או, גרוע יותר: הוא יודע זאת, אך הוא מקווה כי זולתו לא יבין.

היא לא תוכל לבוא בקשר מדיני או צבאי עם מדינה אחרת, בלי הסכמת הצד השני.
היא תתקשר בקשרים מדיניים, כלכליים וצבאיים עם מדינת־האחות.

צירוף השטחים, כמות שהם, למדינה, כמות שהיא, פירושה: הפיכת

חוייה לילדים
לרעהו,

השכנים

שבאו

סיפקו נשים ערביות, שיצאו לראשונה מאז 19 שנים, מ תון
חומות העיר־העתיקה, מערבה. עד מהרה התרגלו כולם, איש
כאילו מעולם רחוק וזר, אך למעשה קרוב כל כך.

ך י | 11ן ל
] י 1ן 1היה הביקור החופשי והבלתי־חפוז הראשון בעיר העתיקה,

11 111
כאשר כל משפחה כלה לשבת באופן רגוע בבית־קפה
קטן באחת הסימנואות, ונהנתה משמחת האיחוד של שני חלקי־העיר, שהיתה לעיר אחת.

אם תוצע לו ההצעה ככנות, כגלוי-לכ, על יתרונותיה ומיגכלותיה,
כלי נפיץ להערים ולהתחכם -תהיה התשוכה -כן רבתי.
ותשובה זו תתאשר, בלי כל ספק, במישאל־עם חופשי, למרות תעמולה אוייבת מעבר
לגבול.
במישאל־עם חופשי, שעתוני העולם יוכלו לעמוד על חופשיותו.
כי עם זה מייחל לביטוי יישותו העצמאית. ולא נותרו לו הרבה אשליות אחרי מה שקרה,
פעם בתש״ח ופעם בתשכ״ז.

ואם יוסרו מחר המחיצות, כני־העס הזה יוכלו לשוטט כארץ, לראות
ולהתרשם -תיווצר מציאות נפשית שתהפוך את ההכרעה החיוכית
לוודאית.

האם ירצו ככך הישראלים?
זוהי השאלה הגדולה.
הצער, זו אינה נעדרת סיכונים. כמו כל תוכנית הנוגעת לבני־אדם חיים, לעמים חיים —
יש למלא אותה בתוכן חי, ותוכן זה הוא שיקבע.
טבעי הוא לכל ציבור לחשוש מפני החדש, הבלתי־מנוסה, ולהעדיף את הישן והבדוק,
אפילו הוכח כרע .״השד שאני מכיר טוב מן השד שאיני מכיר.״

הערבים בעיר היהודית

היו מלאים סקרנות ומבסוטים לנוכח
העיר מחוץ לחומות, בה קיימים ו מי
זורים, ודוכני־פיס. חוסר־מתיחות שלט בכל, ולעתים קרובות הוחלפו שאלות ותשובות.

,תראה, פה גותי!

אב ערבי מראה לבנו, שנולד בין החומות,
את המקום בו התגורר עד לפני
19 שנים. גס לאב השמרני וגס לבן בחולצת מחנה־הקיץ שלו, היה זה עולם חדש ומעניין.
היא לא תוכל להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל, כמו ענייני העליה.

כל זה ייאמר כפירוש, כגלוי. ללא רמאות.
אבל ייאמר באותו גילוי־לב, בכנות גמורה, כי ישראל לא תפריע לצביונה הערבי של
מדינה זו, ולא תתערב בענייניה, ולא תשתלט עליה בעקיפין, ולא תתנהג כלפיה כאחות
גדולה ושעבדנית.
זהו הצד השני של המטבע.

ואם זה יהיה גלוי, ותואם את המציאות, זה יהווה מיסגרת שתתמלא
כהדרגה כתוכן של אמון הדדי, של התקשרות עמוקה יותר, של אהכה
משותפת לארץ האחת.

יזת, לא

תמיד

תוך

הבחנה

יתירה,

שלא

זוהי המיסגרת המעשית היחידה המאפשרת שמירה על אחדות
הארץ.
יהיה גבול בין שתי המדינות, שני חלקי הפדרציה — אך לא יהיה זה גבול של חומה,
של תיל. אפשר יהיה לנוע באופן חופשי בכל רחבי הארץ — כמו בקנדה, כמו ביוגוסלביה,
כמו בשווייץ.

כל צד יתגאה כמדינתו הנפרדת, כחוקיו וכמוסדותיו -אף שניהם
יתגאו כארצם השלמה.

היהודים בעיר הערבית

הביקורים הראשונים בעיר־העתיקה
יצרו תנועת קניות, בה הורקו חנו־כדוגמת
הילד שרכש מחצלת בזיל־הזול.

האם ירצו ככף ערכיי פלסטין?
התשובה הכנה היא זו: אין הם יודעים עדיין,
למחרת התבוסה הגדולה הם שמעו הרבה הצעות בחצי־פה, ואין פלא שהם מבולבלים.
אך מי שמכיר את ההיסטוריה הקרובה של העם המוכר, הזה, לא יכול להיות לו כל
ספק לגבי ההכרעה:

אולם אם יכין העם הזה כי זוהי הדרך היחידה לשמור על אחדות
הארץ,
וכי כל שאר ההצעות המנסרות בחלל הן מיקסמי־שווא ותעתועים
ודכרי־מירמה,
וכי האלטרנטיבה היחידה היא להחזיר את כל השטחים האלה
לשליטים הזרים מאתמול, שיוכלו להפכם שוב לבסיסים נגדנו -
כי אז תהיה גם הכרעתו שלו חיובית.
אם תיפולנה במהרה המחיצות,
ובני ישראל יעמדו משתאים מול יפי השומרון והר־חברון,
וייפגשו עם בני העם השני ויראו שאינם מפלצות, אלא בני־אדם רגילים לגמרי,

האם אז יקום מישהו וירחיב עוז כנפשו להציע כי נוריד שוב את
מסך־הכרזל לאורכה של הארץ, אפילו תמורת הסדר עם חוסיין?

במדינה
(המשך מעמוד )9
שוטר מוסף זמני (עד ליום השבעת האימונים
שלו למשטרת ישראל) ,אחמד שוקיירי
דעס, הוצב השבוע באזור הכיכר שלפני
שער שכם.
אחר לחיצת הידיים הראשונה ניסה קו־גמן
לדובב את דעס בעברית ודעם ניסה
לדובב את קוגמן בערבית. משלא עלו ה־נסיונות
יפה ניסו השניים נסיון אחרון. הם
פנו איש לרעהו בשפה אותה למדו שניהם
עת שימשו, לפני 19 שנים, כשוטרים ב*
משטרת פלשתינה (א״י) :אנגלית.
עתזנות כדאי לדפדף השבוע הגג דף את החודש הראשון לקיומו.
למרות גילו הרך התבגר בצורה
מפליאה. תפוצתו הוכפלה ומלחמת־החורמה
בהפצתו הלכה ודעכה.
אבל הצלחתו האמיתית של דף היו הי־.
שגיו העיתונאיים. סקופים רדפו סקופים,

;1וו ;ו 68 5מ|

0*:י;^0^ 7*7היתתדוזו ניכויה ־ א 1דו>7דו7ה יס 313,חדו
בבס
מה חזית

הקובות נמשניס
באתו תעלת סוא?

שער ״דף״ 2.7.67
סקופים רדפו סקופים
החל מידיעה אכסקלוסיבית על נכונות
נאצר לשלום בתנאים מסויימים, ועד לסיפור
כניעתו של בן־גוריון לדיין (בעניין
איחוד רפ״י עם המערך) ואפשרות התפטרות
שר־ההסברה גלילי.
מלכת אל־עריש. דף לא הסתפק ב־סקופים
כתובים, הירבה גם בסקופים צי־לומיים,
בין אם אלה היו הצילומים הבלעדיים
על פיקניק־השבת ליד הבאניאס
ברמה הסורית ובין אם היתד, זאת תמונתה
של מלכת אל־עריש, סגן צפרירה, שהיא
בחייה האזרחיים סטודנטית לפסיכולוגיה.
יחד עם הקרבות ליד התעלה, המערכה ב־או״ם
והמהלכים בקריית־הממשלה בירושלים
הקפיד דף גם לכסות נושאים מסוג הנבואה
על בחירת חיילת (בחיה כבירי) ל־מלכת־היופי,
וכגילוי העובדה כי כוכבת־הקולנוע
אילנה עדן שימשה מזכירתו הפרטית
של שר־האוצר, פנחס ספיר, בעת
עריכת מגבית־החירום בארצות־הברית.
כפי שניסח זאת עורך יומון ידוע :״כדאי
לדפדף בדף!״

טלויזיה נוע שי ת
הרשמה לכתות בוקר ט־ ,י׳ ,י״א,
י״ב, למגמות משולבות לבורות
ולמגמות מקצועיות

* רדיו אלקטרוניקה
טלויזיה
* הכשרת קציני רדיו
• •קבר לימוד מודרג
• ססיפגדיו ת
פרטים והרשמה!1—1 :
לפנה״צ 4 — 8 ,אחה״צ.

הלו

ירושלים חיפה באר-שבע רחובות
ההס תד רו ת 20
( ת חנ ה

(פגת שמ אי ) 1

בי ה

ני א לי ק 17
(פנת הרצל)

ההס תד רו ת
(מיל הדואר)

מקא הי ר
ב הו קרה

הרצל •20
(ע״י המ שטרה)

יי ^ייייזי טיוני ח ה
הרצ לי ה

סוקיליב 35
( גייו היזיפימיקפי )

חולון

מי ק ולו ב? 3

הגדולבישראללמקצועותהאלקט רוני ק ה

זכרונזת

המיפגש הראשון בין טייסים ישראליים
ומצריים לא נערך בחמישי ביוני. גם לא
בעת מיבצע סיני ואפילו לא במלחמת העצמאות.
לכבוד
זה טוען תל־אביבי כבד־גוף המעשן
מקטרת נצחית והעוסק כיום בהיפנוזה
חינוכית: זהו אבישלום דרורי, שהוא לא רק
הטייס העברי הראשון, אלא גם קיבל את
(המשן בעמוד ) 17

העולם

חזה 1557

מי ההליט 7איבה?
ץ ץ עולם לא היה לי כל־כך קשה להיות בכנסת, כמו בימים האלה. הן מסיבה
גופנית, הן מסיבה פוליטית.
בימי הקרבות החלטנו להוציא מייד עתון יומי, כתרומתנו למאמץ שעת־החירום.
לדף היתד, חשיבות להרמת המוראל בימי הקרבות, ויש לו חשיבות להפצת האינפורמציה
לא קל להיות
האובייקטיבית הדרושה לציבור, העומד כיום בפני הכרעות גורליות. אך
חבר־כנסת פעיל, עורך שבועון ועורך עתון יומי בעת ובעונה אחת.
למאמץ הגופני נוסף רגש־התיסכול נוכח מצבה של הכנסת עצמה. היא הפכה צופה
פאסיבית במתרחש. שום ויכוח על העניינים הגורליים אינו מתנהל בה. היא נקראת,
של הממשלה,
מדי פעם, לשים חותמת־גומי על החלטות שנתקבלו בפורום הרחב
שהפכה לכנסת־זוטא. בשאר הזמן היא מתוזכחת על עניינים שהם, במצב הנוכחי, עניינים
של מה־בכך.
כך, למשל, התקיים ביום השני שעבר ויכוח על משרד־המשטרה. התקציב של המשרד
אושר מזמן, ובעיות־ד,שיגרה של המשרד, המייצר בעיקר דו״חות־חנייה, אינן מעניינות
במיוחד ברגע זה.
כשבא תורי לנאום, אמרתי בין השאר:
אורי אבנרי: אני מקנא בשר־המשטרה, וגם כנואמים ש?ן דנוו ל י, על יכולתם לדבר
על ענייני המשטרה במנותק ממה שקורה היום במדינה, כאילו ה יינו חיים חיי יום־יום
רגילים ואפורים.
דרושה לכך שלווה נפשית מסויימת, כשאנו עומדים בפני בעיות כל־כך חמורות כלפי
חוץ, וחוששני גם כלפי פנים.
לגבי המשטרה, אני שואל את עצמי, קודם כל, על רקע מאורעות אלה: למה המשטרה
אינה מוסמכת לפעול באזורים הכבושים?
אנו כולנו מקבלים כדבר מובן מאליו שיש מימשל צבאי באזורים אלה. ואני שואל
את עצמי: מדוע, בעצם? האם זה מצב בריא ששטחים כל־כך עצומים, הגדולים פי־כמה־וכמה
משטחה של מדינת ישראל עצמה, ובעיקר הגדה ועזה, מסורים לרשותו של
משרד ממשלתי אחד — משרד הבסחון; עד כדי־כן שאדם אחד — שר־הבטחון — הוא
למעשה כיום השליט בחייהם וגורלם של מיליון וכמה מאות אלפי אנשים?
מדוע לא יועברו שטחים אלה מיד, בלי כל קשר לגבי גורלם בעתיד, לסמכות משרדי
הממשלה המטפלים באותם עניינים במדינה עצמה? מדוע המשטרה לא תטפל בשטחים
אלה, כמו שהיא מטפלת בשאר השטחים? מדוע משרד הפנים לא יטפל בהם?
קיום המימשל הצבאי — יש בו רמז של כוונה להחזיר את השטחים האלה
לבעליהם הקודמים — למצרים ולירדן. שאס לא כן, לשס־מה להחזיק אותם במימשל נפרד?
לא בריא שאדם אחד, ויהיה זה האדם הגאוני ביותר — ואני מבין שיש במדינה
החושבים ששר־הבטחון הוא הגאוני ביותר — יהיה השליט היחיד בשטחים עצומים אלה.
לכאורה — ונדמה לי רק לכאורה — הוא כפוף לממשלת ישראל. אך יש אנשים
הסבורים ששר־הבטחון מהווה כיום ממשלה בפני עצמה, ושהשפעת ממשלת ישראל על
מעשיו של שר־הבטחון היא עקיפה, אם לאמר זאת בצורה עדינה.

שר דעניעי ארץ־ישראר
שר המשטרה שידוע לנו, כאישיות ציבורית, זמן־רב לפני
הוא היה ידוע כמומחה לעניינים ערביים.
דווקא זה מעלה בלבי רעיון: האם לא כדא היה שאיש כמוהו יתמנה בממשלת ישראל
לשר לענייני ארץ־ישראל?
בבריטניה יש שר לענייני חבר־העמים הבריטי. בצרפת יש שר לענ ני הקהיליה הצרפתית.
בגרמניה יש שר ל״שאלות כלל־גרמניות״ .מדוע לא יהיה בממשלת שראל, במצב המסויים
שאנו נתונים בו עכשיו, שר לענייני ארץ־ישראל, שישא באחריות מיוחדת לשטחי ארץ־
ישראל הכפופים עחה למימשל הצבאי?
משהורטמן (מפא״י) :איזה שר אתה מציע לתפקיד זה?

אירי אכנרי: אמרתי שאני יכול לתאר לי ששר־המשטרה הנוכחי הוא 1 1המתאים.
שלמהכהן ־ צידץ (גח״ל) :ואז יהיה מקום למנות סגן שר. 1 אורי אכנרי: אולי ימנה אותן.

ידוע שבבית הזה יש חילוקי־דעות, ושיש פתרונות שונים המוצעים
השטחים הכבושים — החל בסיפוחם למדינת ישראל, וכלה
בהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית, הקשורה לישראל.
יוסף פישר: זה שיין למשרד המשטרה?

משה ורטמן: הוא רוצה לחסל את המש־
|| טרה, ולהמציא תעסוקה למר ששון.
שהפך לשר־המשטרה.

אורי אכנרי: יש פתרונות שונים. לגבי כל הפתרונות
האלה, עם כל המרחק שביניהם, זולת החזרת השטחים
למצריים ולירדן, יש מכנה משותף אחד — שהם חייבים
טיפול מיוחד מצד ממשלת ישראל.
לכן הגיע הזמן להעלות את ההצעה שיהיה מישהו אחראי
לבעית השטחים האלה, לתיאום פעולות הממשלה לגביהם.
אילו היה לי ז מן הייתי מדבר גם על המשטרה, אבל
אני מודה בגלוי שפשוט אין לי הכוח הנפשי לדבר, בשבועות
אלה, על דברים שנראים אפורים, כשאני רואה שלנגד
עינינו נחתכים דברים הרי־גורל ממש, נגד עינינו — ואולי
מאחורי גבינו. אנחנו בכנסת איננו משפיעים עליהם, דברים אדון שאיש מאיתנו איננו יודע בדיוק מה ומי חו תן אותם.
אני מלא חששות לגבי חלק מההכרעות האלה, המוכרעות
עכשיו על־יחי מעשים לאלתר. ואני עצמי, על כל פנים, דוחה את הנאומים על העניינים
האפורים לתקופה אחרת.

בער איגזגר יחש דים

למחרת היום לא עמד שום נושא רציני על סדר־היום• חשתי ברע, והתכוננתי להישאר
באותו יום במיטה.
חצי שעה לפני פתיחת הישיבה טילפן אלי אמנון זכרוני מבניין הכנ&ח •.נסתבר כיי

ברגע האחרון ממש הניחה הממשלה על שולחן הכנסת שלוש הצעות־חוקים, שבאו לאפשר
את סיפוח ירושלים.
הדבר עצמו לא בא לנו כאפתעה גמורה, כי הודענו על אפשרות זו שבוע לפני כן בדף.
אך העיתוי — ללא הודעה מוקדמת לסיעות הכנסת — היה מדהים. הוא הוכיח עד
כמה מזלזלים עתה בבית זה.
קפצתי מן המיטה ועליתי לירושלים. חוששני כי נסיעתי העמידה במיבחן חמור את
חסינותי, ואני מבקש בזה את סליחת הנהגים שעקפתי אותם.
כשפרצתי לאולם המליאה, כבר נאם שמואל מיקוניס. מסתבר כי תורי כבר עבר. כל
סיעות הממשלה נמנעו מהשתתפות בוויכוח, וכך נאמו רק דוברי הסיעות הקטנות שנותרו
באופוזיציה.
ביקשתי מייד מן המזכיר, אשר צידון, לרשום אותי לדיבור אחרי מיקונים. נותרו לי
כארבע דקות — ובדקות אלה קדאתי בפעם הראשונה את הצעות־החוקים, וניתחתי את
תוכנן עם זכרן^.
כשקרא לי היו״ר, קדיש לוז, לנאום — הייתי עוד באמצע ניתוח זה. על עמדתי
הסופית לגבי החוקים החלטתי רק כשעליתי על הדוכן:
אורי אפנדי: כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה.
העם רוצה באיחוד ירושלים. אני תומך באיחוד ירושלים.
תודתנו נתונה לחיילים שכבשו את העיר, בקרבנות דמים.
תודתנו נתינה גם לממשלה, אשר נתנה את הפקודה ברגע
המכריע. למרות הנסיונות לשיכתוב ההיסטוריה הקרובה
ביותר, הנעשים היום בארץ בצורה מרושעת ובעזרת הצנזורה
הצבאית, יש לבטא מעל הבמה הזאת את העובדה, שהממשלה
כולה החליטה על מיבצע זה.
יש להעלות במיוחד את שמם של אותם שרים אשר
בשעות המכליעות דחפו את הממשלה אל ההחלטה הזאת,
ביחס לירושלים העתיקה. אני מתכוון לשרים בגין ואלון.
יחד עם זאת, כבוד היושב־ראש, יש לי ספק אם הדרך
המוצעת לנו כאן היא הדרן הנכונה לבצע את איחוד
ירושלים, מבחינה מינהלית. איחוד ירושלים הוא חלק
מההסדר הכללי לפתרון הבעיות הנובעות מהמלחמה, חלק
מהוויכוח הכללי על עתיד השטחים הכבושים.
אין זה. סוד שאני וחברי דוגלים באיחוד הארץ, במסגרת
של פדרציה בין מדינת ישראל ובין מדינה ערבית שתקום
בגדה ובעזה, פדרציה שבירתה הטבעית תהיה ירושלים המאוחדת והשלמה, שתהיה חלק
של מדינת ישראל.
על כן הייתי רוצה להתווכח כאן. ואני שואל: מדוע מתרוקנת הכנסת מתוכנה? אני
חוזר ושואל מדי יום ביומו: מדוע מרוקנים את הכנסת מתוכנה האמיתי? בשעה שעומדות
לפנינו בעיות כל כך גורליות, בעיות שלגביהן חלוקות הדיעות לא רק בכנסת, כי אם
גם בציבור, כשיש צו רן בהידברות, בהתמודדות של רעיונות — מדוע בשעה זו מרוקנים
את הכנסת מתוכנה, על־ידי מניעת ויכוח אמיתי על הנושאים האלה בכנסת?
הרי הצורה בה מובאים חוקים אלה לכנסת, פירושה מניעת ויכוח. פירושה העתקת
הוויכוח מהכנסת, שהיא בית־הנבחרים של העם, העורכת את דיוניה לעיני ולאווני העם —
אל הפורום הסגור של הממשלה, שהפכה עכשיו לכנסת זוטא.
לא זו היתה הכוונה כאשר הצבענו בעד ממשלת הליכוד הלאומי, איננו מתחרטים על כן,
אבל לא בחרנו בה כדי להעביר את כל הוויכוחים הגדולים, הנוגעים לעתידנו, לעתיד
המדינה, לעתיד הדור כולו, פשוטו כמשמעו — להעביר את הוויכוחים האלה לפורום סגור
של הממשלה, שבה מתמודדים נציגי־מפלגות בצורה שאיננו יודעים אותה; בצורה שאיננו
יכולים לפרסם אותה גם כשאנו יודעים אותה.
כי ברגע זה מונעת הצנזורה הצבאית, הכפופה לשר־הבטחון, כל איזכור בעתונות על
הזיעות המתנגשות בממשלה.
אני רוצה להעיר את תשומת־לב הממשלה לעובדה זו. אינני בטוח אס הממשלה כולה
יודעת זאת, היום אי־אפשר לדווח בעתונות על התנגשות הדיעות; אי־אפשר לגלות מי דוגל
במה. כך ניתן להפיץ בציבור את הרושם הכוזב ששרים מסויימיס תמכו בעמדה אחת —
בעוד שבאמת תמכו בעמדה הפוכה. ניתן להפיץ שפלוני התנגד לפעולה הצבאית,
כשבאמת הוא תמך בה. ולהיפן: שפלוני עשה מעשים מסויימים, כשהאמת היא שאותו
פלוני דווקא התנגד לאותה פעולה, ודחה אותה במשך 48 שעות, וגרם אולי לבכייה לדורות.

נזדגע הגן גז\2ע 1יבי ם?

י י*י*יייייייין
אחרי נאום זד, שאל אותי במזנון אחד מן הח״כים הצעירים של מפא״י :״מה קרי׳ לך׳
אורי? פתאום מקשיבים לך בדריכות ,׳ומסכימים למה שאתה אומר. האם השתנית?״
התשובה היא הפוכה.
בחודש האחרון לא אמרנו דבר — לא בכנסת ולא בעתון — שאינו נובע במישרין
מן העקרונות שאותם גיבשנו במשך השנים. חלק מן הדברים היא חזרה כמעט מילולית
על מאמרים שכתבנו לפני שנים.
את הרעיון שלנו לאיחוד ארץ־ישראל על־ידי גירוש ירדן ומצריים והקמת פדרציה
עם מדינה פלסטינית — גיבשנו סופית במינשר העיברי, שפורסם לפני עשר שנים בדיוק.
אלא מה? כשאמרנו דברים אלה במשך השנים, נדמה היה למאזינים השיטתיים (וד,עוינים)
כי הרעיון המרחבי הוא ״ויתור״ ,״פשרה״ ,ואולי אפילו ״טמיעה״ ,״התבוללות״ ו״החאבדות״.
מי שעקב אחרי מהלך מחשבתנו, ידע כי ההיפר הגמור נכון. הרעיון המרחבי אינו
״מינימליסטי״ ,אלא ״מכסימליסטי״ .הוא בא לפרוץ את חומות הגטו, בהן נכלאה המדינה
מראשיתה על־ידי מדיניות כוזבת. הוא נובע מתחושת־כוח, מן האמונה כי מדינתנו הקטנה

יכולה וצריכה למלא תפקיד מרכזי ועצמאי במרחב
מאוחד, ושרק כך תגיע לשיא כוחה והתפתחותה.
כל זה, מובן עתה יותר, על רקע המאורעות האחרונים.
ולכן מתחילים להקשיב גס אותם שדחו את דיעות־ני
עוד אתמול, כלאחר־יד.

.אתם עיוורים!״ צעקה ויוייאו דל=ביא1קו

מלכת היומי
שעתיים בחרו בבתיה כבירי. בתיה היא
נערה נאה די יפה, אבל אין מה להשוות
אותה עם סמדר. לא בהליכה, לא במראה,
לא בגובה. בכלום.

החלטה מוקדמת: חיילת
ך* קהל עצמו היה מאוכזב, ולאחר ה(
(הודעה של השופטים צעקו ״בוז בוז״
ו״סמדר המלכה״ .מסכן שייקר, אופיר, שצריך
היה להרגיע אותם.
רק החיילים היו גאים על הבחירה, כי
בתיה היא חיילת כמוהם. האזרחים בודדאי
לא ידעו שזו היתה הסיבה העיקרית לבחירתה.

אצלנו, בבחירות למלכת־היופי, לא
חשוב כל כך היופי, ולא חשוב כל כך המראה.
העיקר שהבחורה תדע קצת אנגלית,
תהייה צברית אמיתית, ותוכל לייצג את
ישראל במגבית־המאוחדת.
השנה החליטו שאת ישראל צריכה לייצג
חיילת, בגלל המלחמה, ולכן בחרו בבתיה,
ולא במלכה האמיתית, סמדר. ביחוד שסמדר
היא בחורה מרוקאית. שגרה בגבעת אולגה;
אבא שלה פועל באליאנס והיא האחות הבכירה
במשפחה של תשעה ילדים, יהיא
עבדה כמלצרית במלון מירנזר.
בכלל, תחרות מלכת־היופי זה קודם כל
עסק. עסק טהור, המבוסס על פרסומת של
מוצרים. תסרוקות, שמלות, נעליים סבונים

״ א ״ ויו״אן ד ל ביאנקו

** שנגמרה הבחירה של מלכת־היופי,
^ לא יכולתי להתאפק. ניגשתי לשופטים
ואמרתי להם :״אתם עשיתם אי־צדק משווע.
אתם סתם עיוורים. בשביל זה הייתם צריכים
לשבת שעתיים בחדר?״
הבחירה היתר, לדעתי מזעזעת. מי שראה
את המועמדות לא פקפק בכך שהתואר מגיע
לסמדר דרור.
היא היתה הבחורה היפה ביותר בערב.
זוג רגליים משגע, הכי יפות שראיתי בחיי,
פנים מקסימות. מהרגע הראשון שהיא
עלתה על הבמה הקהל ידע: הנה מלכה.
השופטים הסתגרו להם בחדר, ואחרי

המקור

ויוייאן דל ביאנקו, אשר היתה מלב

להרחס למסע העסקים הטהור שנקרא ן

לה מורדת אחרת, בדמותה של יהודית מזור, שאף ה
וכו׳ ,וכן הסכם עם הבונדס על הופעות של
מלכות־היופי. לא הצלחתי לברר אם לאש ה
מקבל אחוזים מההרצאות של הנערות בפני
הבונדס, או תשלום חד פעמי. בכל אופן
זה עסק טהור.

בודקים אותה כמו סחורה

העוביה שנפסלה

לפני חמש שנים היתה תחרות מלכת־היופי
מלווה אף היא בשערוריה, כשלא נבחרה שרין
אברהיס הערביה, ובמקומה בחרו באסתר כפיר, נערה שלא הצטיינה ביופי מיוחד במינו.
השערוריה היתה גדולה לאחר שהתברר שקולה של עורכת לאשר, הוא שהכריע.

**י שלא מתאימה למלאכת השנור
}*(הזאת, לא נבחרת, היא יכולה להיות
הנערה הכי יפה בעולם, היא נשארת בבית.
מיד לאחר התחרות נלקחת הנערה הנבחרת
למשרד מלווה־הפיתוח בירושלים.
שם בודקים אותה כמו סחורה, מכל הצדדים,
ומתאימים אותה בשביל ההופעה בפני
יהודים בניו־יורק.
אבל דואגים, בו בזמן שתכנים כסף גם
לעתון בארץ. ומחתימים אותה על כך ש במשך
שנה שלמה תעמוד לרשות העתון —
בפרסומת מכל סוג.
הצרה, למשל איתי, היא שהמקצוע
שלי זה דוגמנות. פקידה, ברגע שהיא
נבחרת, יכולה עדיין להמשיך במקצוע שלה.
היא לא מפסידה שום דבר, ואילו אני, הייתי
צריכה לעבוד בדוגמנות מקצועית — כי
פרנסתי משפחה שלמה לכן סירבתי לחתום.
לפני
שהבחורה יוצאת לחוץ־לארץ, היא
צריכה להפקיד שטר התחייבות שתחזור לארץ•
ממני דרשו להפקיד עשרים אלף לירות,
ובסוף התפשרו על חמשת אלפים.

כל מטומטמת ינודה

1דמעות בעיניים ^ חיילות
1לה הוד, כשמדריכתה לאח פלטשר מנחמת
£אותה. רבות מהנערות המועמדות פרצו בבכי.

רונית רינת, מלכת היופי
לשנת ,64 שאמנם לא הז־קקה
לתואר ״חיילת״ ,אבל נעזרה בו.
תמונותיה. בבגדי חיילת פורסמו בעולם.

עוד חיילת

מלכת היופי עליוה
שדה, המלכה לשנת
.65 היא היתה אז חיילת ששירתה בקיבוץ,
במסגרת הנח״ל, דבר שעזר, כמובן לבחירתה.

ך* שהמלכה מגיעה לאמריקה היא
^ מקבלת מאה וחמישים דולאר לשבוע,
בתוספת דיור. אוכל וטלפונים — על
חשבונה.
אחר כך מתחילה העבודה של
הרצאות במגבית. בארץ חושבים שכדי ל

את מלכת היופי לפי שיקולים צדדיים

א 1מלנה חטטו

הרצות במגבית דרוש שכל מיוחד, או כשמן,
ולכן מוותרים על היופי של מלכת־היופי
לטובת זה.
אבל שם, באמריקה, מתברר שכל מטומטמת
יכולה להקריא את אותם שלושה
ארבעה נאומים מודפסים, שניתנים לה על
ידי הבונדס. בעיקר כשמרצים עשרים פעם
ביום את אותם הנאומים.
הקהל כמובן לא מתלהב מהן. הוא בוודאי
כבר יודע אותם בעל פה, הבחורה שנבחרה
יותר בשביל הכישרון שלה ופחות
בשביל היופי, לא מצליחה להתבלט שם,
ומכאן נובעים כל הכשלונות של ישראל
בשטח זה.
עד שלא ישנו את השיטה, ולא יבחרו
את מלכת היופי לפי היופי. אין לנו סיכויים
לנצח בתחרויות היופי הבינלאומיים. ולפרסם
בחוץ־לארץ את היופי הישראלי.

הציון כאגגדית?א חשוב
^ כל כאמת מצערת היא העובדה שה
נערות הישראליות, הידועות ביופיין בעולם
כולו, עוד לא זכו אף פעם אחת בכתר
המלכה בתחרות הבינלאומית.
לכל היותר זכו בתוארי מישנה.
לכן על לאשה ועל חבר־ד,שופטים להחליט
פעם ולתמיד או שיבחרו בנערה כדוגמת
מיס אמריקה, לפי הכשרון, האינטליגנציה
והיופי או שיבחרו את הנערה הנאה
באמת.
באם תיערך תחרות אמיתית, המבוססת
על היופי בלבד, תופענה עשרות יפהפיות
שלא העיזו מעולם להשתתף בתחרויות משום
שהן חששו שהן לא מספיק ״אינטליגנטיות׳׳.

שהשופטים, כנראה, לא תופשים זה
שהליכה נכונה, עמידה יפה, מידות־גוף ופנים
הם הדברים הקובעים ולא מוצאה של
נערה או מספר הכיתות שסיימה והציון
שהיה לה באנגלית.

י ן * ן ן ^ כשנשאל הצייר בצלאל שץ למה לא בחרו
| | בסמדר דרור (בעלת המספר , 10 באמצע)

111211,
היופי, למרות העובדה שהיא בלמה ביופיה, אמר ״היא פשום חסרת
והשנה אנחנו צריכים בחורה מיצגת שתעשה כסף.׳׳ אם כך — למה

קוראים לזה תחרות יו פיז סמדר דרור, לפי דבריהם של מומחים רבים,
היא בעלת הרגליים היפות ביותר שהשתתפה אי־פעס בתחרות יופי.
בחירת מלכת היופי זה עסק, המבוסס על פרסומת לחברות התורמות
מוצרים. המלכה מתחייבת לעמוד לרשות העתון במשך שנה לפרסומת כלשהי.

.איו השבח!״

פסקו השופטים,
ופסלו,
למרות יפיה, את ז׳קלין בן־דלק, היא סמדר
דרור, בתו של פועל באליאנס, ואם תופרת.

רוו״ת תדויוס

* * לכתחילה לא עמדה עונת־קיץ זו לה־יות
שונה מכל קודמותיה לגבי ביתד,חרושת
״טמפו״ .היקף הביקוש למשאות
קלים היה ידוע בקווים כלליים, דרכי
השיווק וההפצה היו בדוקות ומנוסות,
וחידושים ממשיים לא חזתה החברה אלא
לאחר שיוחל הייצור במפעלה החדש והמשוכלל
בירוחם, ביולי השנה.
בחודש שעבר בא המפנה. תחילתו היה
ביום העצמאות, כשנודע על כניסת כוחות
מצריים ניכרים לסיני: המשיכו —
בגיוס המלואים, שממדיו הלכו והתרחבו :
ושיאו — במלחמה שהחלה בתנופה אדירה
בבוקרו של 5ביוני.

קפיצה לתוך האתגר
ך * שלב הראשון להתפתחות זו, באחד
^ מימי ו׳ בשבוע, בשעה 3אחר־הצה־ריים
— ״לאחר שעות המשרד״ — בא
המנהל הכללי של שקם לבית החרושת
של ״טמפו״ והגיש הזמנה שלא היה לה
תקדים :״טמפו״ נתבקשה לספק משקאות
קלים למערך המגוייס הגדול של צד,״ל,
בכלכמותשתידרש, ולהביא את,
המשקאות, באמצעים עצמיים, אל שטחי־הכינוס
של כוחות צה״ל במרחבים של הנגב
הרחוק.
חברת ״טמפו״ ,בהיקפה הקיים׳ לא היתד,
ערוכה לקידום דרישה מעין זו. אבל,
אף לרגע אחד לא עמדה השאלה א ם
להיענות לאתגר או לא, אלא כיצד להיענות
לאתגר.
כאמור, היה זה יום ו׳ בשבוע. מנועי
המכונות לא נדמו אותו יום ולמחרת קרה
לראשונה בשלוש־עשרה שנות קיום המפעל,
שעבודת שלוש המשמרות לא פסקה
אף בשבת.

י המהנדס ההולנדי נפעם
ך ) רשות ״טמפו״ צי של קרוב לשבעים
/משאיות הפצה. מפאת המבנה המיוחד
של כלי רכב אלה, לא גיים אותם צר,״ל,
אך גוייסו מרבית הנהגים. מיד הופנתה
קריאה לנהגים ותיקים ומנוסים של קואופרטיבים
לתחבורה, שיירתמו למבצע של
״טמפו״ ,בכל מחיר שביקשו.
אולם בפתרון בעית התובלה עדיין לא
נמצא פתרון להספקת הכמות העצומה של
ההזמנה. למיטב המזל, עמדה למפעל תו
מסייעים

ולר־

שייתו
לנצל שני גורמים
תום אותם למאמץ החירום.
באותם ימים עצמם הגיעה מחוץ־לארץ
מערכת מלאה למילוי ואריזת בקבוקים שהיתר,
מיועדת להפעלה בבית החרושת החדש
בירוחם. נמצא גם מהנדס הולאנדי שאמור
היה לפקח על הרכבת יחידה זו בירוחם.
במאמץ מסור של טכנאים ומומחים־פג־סיונרים,
אשר נאותו לשוב לעבודה, ולתפוס
את מקום המגוייסים, הורכבה מערכת
זו. תוך יום וחצי. המהנדס ההולאנדי
היה נרגש ונפעם לנוכח הישג זה. הוא
הביע את אמונתו, כי בארץ שבה מסוגלים
עובדים קשישים ומסורים להרכיב, ביממה
וחצי, מערכת, שהרכבתה מחושבת לששה
שבועות תמימים — תצא האומה מנצחת
מכל מבחן מלחמתי שתוטל לתוכו.
נותרה עוד בעיה אחת, שתבעה פתרון
מרחיק־לכת: הבקבוקים. המשלוחים הראשונים
שהגיעו לתעודתם, תוך ימים ספורים,
עלו על הצריכה הרגילה של ׳שבועות
רבים, ולא זו בלבד אלא שהפעם לא
היה כמעט כלל החזר־בקבוקים.
״טמפו״ פנתה לבית החרושת ״פניציה״,
וביקשה שתתגיים גם היא למאמץ ותספק
בקבוקים בכמות ובקצב של ימי החירום.
״פניציה״ לא הכזיבה, והעמידה 80 אחוזים
מתפוקתו, לרשות ״טמפו״.

לקינוח הגרונות הניחרים
* • שרות משאיות ״טמפו״ החלו לנוע
דרומה עמוסות רבבות בקבוקים של
משקה תוסס מרענן. בעיצומו של מאמץ
הייצור ההמוני ללא תקדים, מצאה חברת
״טמפו״ פנאי להעביר כשי לשורה של
יחידות מקררי־בקבוקים (״באטל־קולרם״),
כדי שיוכלו החיילים הצמאים לקנח את
גרונותיהם הניחרים מחום ומאבק במשקה
קר. מיגבלתם של מכשירים אלה היתר,
בכך, שהם מותנים בהספקת חשמל. אבל
חיילי צה״ל מפורסמים בתושייתם ומצאו
דרכים להפעיל אותם באמצעות גנרטורים.
אחרים טמנו את הבקבוקים במחפורות
אדמה או צננו אותם בתחבולות אחרות,
הידועות לשדאים מנוסים, אבל גם אם
לא היה המשקה צונן כקרח, כפי שהוא
נמכר בקיוסק בעיר, הרי בשרב המדבר
היה בכוחו לרענן בכל מקרה.

לחיי הנצחדן הראשון
•יי* שיא המתח והכוננות ב־ 1ביוני, כש־
^ ביקרה קבוצת כתבי־חוץ בשטח הפריסה
של גדוד תותחים מתנייעים. נשאל
המפקד באילו שיטות מקיים הוא רמה
כה גבוהה של מוראל. הוא הצביע על
שניים: על מגרש הכדורסל המאולתר בין
התותחים המוסווים ועל מחפורת ״שמספקת״
טמפו קר לכל אחד ואחד. כעבור
חמישה ימים, בשעה השלישית שעל המלחמה,
כשכבש גדוד שריון את יעדו
הראשון, היה כתב צבאי עד למה שהתרחש
באחד הזחלמים. חייל הרים את מדף הישיבה,
שלף מתוכו בקבוק משקה ״טמפו״
ניפץ את צווארו על דופן הרכב וכיבד
קודם את מפקדו, אחר כך פתח את שני בקבוקים
נוספים, שעברו מיד ליד בין כל
אנשי הצוות. כך שתו ״לחיים״ לציון נצ־חונם
הראשון.
מאותו יום, ועד תום המלחמה בסיני,
בגדה המערבית, וברמת הגולן זרמו הבקבוקים
צרי המותניים ללא הרף בעקבות
הלוחמים, יחד — ובתוך — דרגי ההספקה
הראשונים. במקרים, הגיעו בקבוקי הטמפו
אל הכוחות כחלק מן ההספקה המוצנחת.
בעת שהושלם כיבושה של ירושלים העתיקה
נעו בעקבות הפורצים המשאיות מובילות
המשקאות, ואף שעוכבו שש שעות,
נכנסו, בסופו של דבר, אל בין החומות
בטווח זמן לא רב אחר המשחררים. באחת
הגזרות של חזית הצפון נמצאו כמויות
ניכרות של טמפו בזנב השדרה הלוחמת
עצמה.
חלק ניכר ממערך המילואים של צד,״ל
ממפרץ שלמה בדרום עד
עודנו מגויים
חאן־יונים במערב, קוניטרה בצפון ויריחו
במזרח. עתה משתמה הלחימה, קוצר מסאת
לול
ההספקה ומשאיות טמפו מביאות
מטענם רק עד מוקדי החלוקה של שקם.
אבל הזרימה נמשכת. המפעל יכול לספר
על קצב ההספקה, אבל לא על היקפו :
מכל מקום, סדר הגודל הוא של עשרות
מיליוני בקבוקים.

^ ין אני חושב שמגיעה תודה לנו —
לעשרות ולמאות עובדי המפעל
בהם פנסיונרים שעבדו שבועות תמימים
יומם ולילה ללא מנוחת שכח״ ,אומר מנהל

בביר־גפגפה...
״טמפו״ משה בורנשטיין .״עשינו את מה
שנראה לנו כחובה. לפחות זאת בשולי
המאמץ, המסירות והגבורה של חיילי

במדינה
(המשך מעמוד ) 12
כנפיו, לפני 31 שנים, בבית־הספר הקאהירי
לתעופה, אל־מאזה.
כחייה מוצלחת. דרורי, בנו של העיתונאי
(ועורך היומון הירושלמי של שנות
השלושים דואר היזם) יששכר דרורי, שהיה
שוחר דו־קיום עברי־ערבי* ולכן נתן לבנו
את השם אבישלום, החלים בגיל 21 להיות
סיים. מכיוון שבית־הספר לתעופה הקרוב ביותר
לארץ היד, באותם ימים בקאהיר בחר;
דרורי בבית־הספר הזה.
הבחירה היתד, מוצלחת. סגל בית־הספר
התיחס אל דרורי כאחד משלהם, ומנהל בית־הספר,
סידקי בק (כעבור 20 שנים שר־ה־התעופה
של נאצר) ,שידע על אמצעיו הכספיים
המוגבלים של התלמיד מארץ־ישראל,
היה מזמין אותו לעיתים קרובות לסעוד על
שולחנו.
ליווי מרובע. אחרי חצי שנה הגיעה
שעת הענקת הכנפיים. לדרורי לא היו כל
בעיות. הוא היה טייס מצטיין במחזור של
טייסים מצטיינים (שכלל את הטייסת המצרית
הראשונה, לוטפיה אל־נאדיה היפה־פיר.),
כדי
להוכיח לו עד כמה הם מוקירים אותי
ליוו את דרורי ארבעה טייסים מצריים, מבני
מחזורו, לתל־אביב כשהם טסים במטס של
ארבעה מטוסים.
כפי שדרורי אוהב להיזכר עכשיו היו
אלה המטוסים המצריים היחידים שהגיעו
אי־פעם לתל־אביב וחזרו בשלום לקאהיר.

דדכי־אדם
אצבע
ב־ 125ל״י
אחרי ההתערבות על בחישת שמפניה בצורה
מקורית, סברו רבים שייתכן ואין כבר
* כאשר נדרש פעם דרורי האב לצאת
להפגנה נגד העסקת פועלים ערביים
ביישובים עבריים, סרב והסביר :״איך אני
יכול לעמוד במשמרת כדי למנוע עבודה מאדם,
רק בשל היותו ערבי?״

על מה להתערב בארץ. השבוע הוכיח שבתאי
ירושלמי כי דבר זה אינו נכון.
שבתאי, שהוא לא רק מבקר בדיסקוטקים,
אלא בעצמו בעל דיסקוטק (המרתף) ,החליט
להראות לכל כי רמת ההתערבויות בדיסקוטק
שלו אינה נופלת מזאת שאצל מנדים

או פרדריקה.
לחבריו, שחזרו מן השירות, ושבאו לערוך
בדיסקוטק שלו מסיבת־שחרור הציע
שבתאי התערבות מקורית למדי. תמורת
חמש מאות לירות הוא מוכן להכניס את
יד ימינו לתוך המאוורר המסתובב.
כשנמצאו מתערבים פעל שבתאי מיד.
התוצאה: הוא זכה בהתערבות, והפסיד
את קצות ארבע מאצבעות יד ימינו.
הדיסקוטקאי הצעיר לא איבד את עשתונותיו.
כאשר הוא עמד לקבל את חמש מאות
הלירות שלו, הושיט לשם כך את ידו השמאלית,
השלמה.

נוער
כך נסגר המעגל עובדי הדואר שנהגו להריק את מאגרי
האסימונים ועשר־האגורות מקופות הטלפונים
הציבוריים שבשכונות המזרחיות של תל־אביב,
גילו לאחרונה כי הקופות בטלפונים
הציבוריים מדרגה א׳ (ז.א. אלה שהשימוש
בהם רב) ושהיו צריכות להיות מלאות היו
דווקא ריקות מכסף.
מעקב קצר של המשטרה, שהוזעקה על־מנת
לטפל בעניין, הביא לגילוי של חבורת
ילדות, בנות תשע עד , 11 שהתמחו בד,רקת
קופות הטלפונים בעזרת אמצעים פשוטים
ביותר: אגורה ישנה, חוט ברזל, מקל של
שלגון וגומי־לעיסה.
ארטיק עם מסטיק. התוודתה מ-
ריקת־קופות בת עשר במשטרה :״היינו עושות
את זה בגלל שלא היה לנו מה לעשות.
הכסף היה יוצא נורא בקלות. הכי טוב זה
לדחוף מקל של ארטיק ולהדביק בקצה שלו
מסטיק ואז הכל נשפך החוצה.״
ומה היו הילדות עושות בכסף זה?
הסבירה פורצת־קופות בת־תשע :״עם ה־

כאשר המריא בראשית השבוע
נחום סטלמך־ לאנגליה, הוא יצא
פדי לפתוח דן? חדש בחייו. במשך
השנה האחרונה הוא ניהל מאבק
אחד ויחיד: שמירה בסוד של העובדה
שהביאה להפסקת עבודתו
בבית־החולים ״בילינסץ״ .כאשר
המריא מטוסו לאנגליה, הוא חשב
שהצליח והפרשה כבר מאחריו.
סטלמך, שיצא לאנגליה כדי לעבור שם
קורס למאמני־כדורגל, נמנה מזה שנים על
בחירי הכדורגל הישראלי, נחשב לשחקן
מעולה, והצליח לצבור עשרות פרסים וגביעים.
הרגע
הגדול שלו היה ללא ספק ב־31
ליולי , 1956 כאשר הבקיע בנגיחת־ראש מזהירה,
שער לזכות ישראל, במשחקה נגד
נבחרת ברית־המועצות, במשחק שנערך ב־רמת־גן
במסגרת טורניר קדם־אולימפי. המשחק
הסתיים אמנם בנצחונם של הרוסים
, 1:2אך מאז ידע כל אזרח במדינה למה
מסוגל נחום סטלמך.

״הם מקגאיס בי!״
^ מרבית הפלא, למרות הצלחותיו
/המזהירות על מגרש הכדורגל, לא היו
לסטלמך הרבה חברים. כמה מחבריו לאגודה
הפועל פתח־תקווה, אינם מחליפים
איתו מילה. לנחום היתד, לכך תמיד הצדקה:
״הם פשוט מקנאים בי,״ נהג לומר .״הם לא
יכולים לראות איך מישהו, שגדל יחד איתם,
מצליח יותר.״
זו היתד, גם הסיבה לכך, שכאשר הועלו
נגדו לראשונה האשמות וטענות, לא האמין
להן איש. נחום אמר כרגיל שמקנאים בו,
ובכך הסתיים הפרק הראשון בפרשה.
כמרבית הכדורגלנים בארץ לא היתד, ל
סטלמך אפשרות לעבוד בצורה סדירה, וכמו
למרבית הכדורגלנים, סודרה גם לו משרה:

הוא הועסק במשך תשע שנים כפקיד במרפאת
בית־החולים הפתח־תקוואי בילינסון.
״אבל למעשה הוא קיבל אצלנו משכורת
בלי לעבוד,״ אמר אחד מראשי המנגנון ב־קופת־החולים
של ההסתדרות, לה שייך ביתד,חולים.
ואז,
בתחילת שנה זו, הפסיק לפתע
סטלמך את עבודתו בבילינסון.
מה קרה?
לסטלמך היה הסבר פשוט :״שאפתי להתמנות
כמנהל המרפאות בבית־החולים. מישהו
אחר מונה במקומי. לא ראיתי אפשרות להתקדם
במקום, ולכן התפטרתי.״ גם מנהלו
האדמיניסטראטיבי של בית־החולים, דוב שמע
וני, אישר את סיפורו של הכדורגלן.

במקצת.
הפרשה החלה כאשר בסוף השנה שעברה,
התלונן חולה־לשעבר של בילינסון, כי סכום

כסף היינו הולכות וקונות תיכף ארטיקים
ומסטיקים.״
ובאלה הן היו, כמובן, משתמשות שוב
על־מנת להריק כספים נוספים מתאי־הטלפו־נים
הציבוריים.

דרכי־חיים
כבי ס ה
מלוכלכ ת

תעונת השבוע
העולם הזה 1557

ששילם למרפאה אינו מופיע בקבלה שהוא
מחזיק בידו. שמו של הפקיד שקיבל את
הסכום: נחום סטלמך.
מחלקת הביקורת של קופת־חולים החלה
חוקרת בפרשה. קוימה פגישה בנוכחות
הנהלת בית־החולים וסטלמך עצמו. נבדקו
ספרים, נחקרו שאר עובדי־המרפאה, נחקר
המתלונן. בסיומה של החקירה הממושכת
הגיש חבר ועדת הביקורת של קופת־חולים
שמואל (״סמי״) לוי דין־וחשבון מפורט על
כל הפרשה.
הדו״ח לא פורסם עד היום, הגם שתמי

שזו 11 תנדווגנן
״צריכים זתדות אותי?״
בל העובדות המדוייקות — שונות

אינה לקוחה מתוך מודעת־פרסומת למישחה לגידול־שערות
והיא גם אינה מתארת זוג אוהבים- .את טיבה
אפשר לנחש או, למתעצלים להפעיל את מחשבתם, לגלות את משמעותה בעמוד .21

סטלמף (ואשתו)
בשביל זה צריכים לתלות אותי?

מאז ומתמיד קבל נסים הבדלה בן ה־25
על גורלו המר. הוא ראה את עצמו כביש־מזל
החי חיים שיגרתיים עד כדי אימה, ללא
כל הנאות מיוחדות.
מדי בוקר הוא מהר לעבודתו כמוביל־כביסה,
ועבודתו רק הוסיפה על אומללותו.
הוא ביקר במגורי האמידים שאפילו לא
היו צריכים לכבס בעצמם את כביסתם. נסים
היה מביא להם כביסה נקיה.
באחד מימי השבוע שעבר יצאו חייו של
נסים מן השיגרה. היה זה דווקא בעת מסירה
שיגרתית של כביסה. הלקוחה ביקשה
סליחה, ניגשה לשכנה לבקש כסף על־מנת
לשלם לנסים.

ציתו היתר״ כי אמנם התקבל הכסף בקופה
— והוא לא נרשם בספרים.
ביום בו הוגש דו״ח הביקורת לראש־המנגנון
בקופת־חולים, יואל פלגי, הגיש
נחום סטלמך את התפטרותו מבית־ר,חולים.
אבל למרות התפטרותו — לא נסתיימה
כל מימצאי־הפרשה:
פלגיהעביר את
הביקורת למשטרת־ישראל, כדי שזו תיקבע
אם יש אמנם מקום להגשת תלונה בנושא.
חוקר המטה הארצי של המשטרה מילר
ישב משך ימים ארוכים במרפאת בילינסון,
נבר בעשרות מסמכים ותיקים, אלא שגם
הוא לא מצא עובדות חושות. משטרת ישראל
החליטה שלא להמשיך לטפל בעניין.
איך הסביר זאת סטלמך עצמו? ״לא היה
לי ראש לעבודה,״ אמר לחוקרי קופת־חולים,
״יכול להיות שפעם אחת שכחתי לרשום
איזה סכום, אז מה? בשביל זה צריכים
לתלות אותי?״
את כל השמועות כאילו מדובר בסכומים
גדולים יותר, הכחיש בתוקף רב.

באותו רגע יצאה מחדר־השינה בת צעירה
של הלקוחה וכשהיא לובשת פיג׳מה קצרה
ושקופה. נסים לא התאפק, ניגש אליה, ליטף
ונישק אותה.
כפי שאפשר היה לצפות נסתיימה חריגה
זאת מן השיגרה בבית־המשפט. ושם היה
נסים מלא חרטה, ביקש לשחררו מן המעצר
לפחות עד מועד משפטו. אמר הוא :״בחיים
שלי אני סוחב כל יום כביסה מלוכלכת.
עכשיו אני סוחב את הכביסה הכי מלוכלכת
שישנה בעולם. הסבל שלי הוא עונש די
גדול עד למשפט, שאז בוודאי יכניסו אותי
לביח־הסוהר.״

הווי
• דו־קיום. בתל־אביב נולדו לאזרח,
המצפה לשלום ישראל־ערב, זוג תאומים,
זכו בשמות המתאימים לרוח הציפיות של
אביהם: ישראל וישמעאל.
• סכו״ם כמקום או״ם. ביפו
החליט מועדון הלילה זנב־התרנגול להתאים
את שמות המאכלים לרוח הזמן, הכנים
לתפריט מנת בשר קצוץ בשם פלטת עבד־אל־נאצר

היא היתה זמר-
* שבוע נהרגה ג׳יין מנספילד בן ן תאונוד־דרכיס. אבל היא החלד. לדעוך
הרבה זמן לפני כן.
את הקריירה שלה היא התחילה בתקופת
מרילין מונרו. הקהל העריץ אז את מרילין,
ואהב כל חיקוי שלה. וג׳יין מנספילד לא
היתד, סתם חיקוי אלא חיקוי בולט, עם הרבה
הגזמות במקומות הנכונים.

״מאושרת במימה״

מארילין השניה
התמונה המפורס־מת
של ג׳יין, בה היא ניסתה ליצור לעצמה
דמות חדשה, חיקוי למארילין מונרו.

ך * קהל עדיין אהב אז הגזמות: בליטות
| | לכל הכיוונים האפשריים, הרבה חמצן על
הראש, חגורה מהודקת עד כלות הנשימה ושמלה
דבוקה על הגוף. שורה שלימה של
כוכבניות מחומצנות ניסו, ללכת לפי הנוסחה,
החל ממיימי ואן־דורן ועד לדיאנה
דורם. אבל ג׳יין מנספילד ענתה על הדרישות
יותר מכולן.
בדרכה המוגזמת והמגושמת היא השתדלה
ללכת בעקבות האלילה: כל מה שמרילין מו־נרו
עשתה — דיין עשתה עוד יותר. היא
היתר, יותר מינית, יותר רעשנית, יותר
זוהרת ונוצצת.
אבל מרילין היתד, אלילה אמיתית. היא לא

צריכה היתד, לעבוד קשה כדי להתבלט, דיי
היה שתופיע, שתיראה. דיין לעומת זה היתד,
צריכה לשחק כל הזמן את הדמות המינית
שיצרה מעצמה.
״גבר צריך לעשות אשד, מאושרת,׳׳ היא
הודיעה לעיתונאים ,״ואני מתכוונת למאושרת
במיסה.׳׳ בבית אני מסתובבת ערומה
לגמרי. אני לא חושבת שיש לי מה להסתיר.׳׳
״הגאווה הגדולה שלי היא החזה,
אני מזמינה כל בחורה להתחרות איתי על
זה.׳׳ מה שהיה מפליא, שיחד עם זאת

גי״ו היסודית

היתה אס לשלושה ילדים, אן בת 33 בלבד, עת נהרגה
בתאונה הקטלנית. היא הרבתה להציג אוז ה־ססז— 93—55 שלה,
שדכו יאותה־ ,בתואר הבלונדית המטומטמת הפיקחית ביותר ובבעל ראשו! נבר בגיל . 15

נשארה בחורה אמריקאית פשוטה, שכל מה
שרצתה זה ללדת המון ילדים לכל בעליה וזאת
אמנם עשתה.
אך יחד עם זאת היא הצהירה הצהרות
מפוצצות לעיתונות, הופיעה בכל מיני מקומות
בכל מיני צורות בולטות, וצעקניות,
וכשמרילין מונרו עשתה לעצמה שם של
שחקנית, של דמות, והסיעה בסרט אחר
סרט, המשיכה דיין מנספילד להופיע ב־שערי־עיתונות
ובמדורי ד,סקנדלים. כש־כשרונותיה
מתבלטים ברחיצה באמבטית
שיש וורודה דמויית לב, בתוך ביתה המצחיק,
המלא אלפי אביזרים וורודים, כולם
בצורת לבבות.
ואז מרילין מונרו התאבדה, ויחד עמה
הלכה לעולמה תקופה שלמה. העולם התייאש
מלמצוא אלילה חדשה בדמותה, למרות
שדיין מנספילד היתד, מוכנה למלא את ה־

מקום הריק בכל רגע, ומצא במקומה אלילות
חדשות לוליטות קטנות, נערות עם פני
ילדה, עיניים גדולות ותמהוניות וחזה שהלך
וקטן, הלך וקטן.

לאבד חזיה כמים

!קר ו־ור ~ווו
*/יין מנספילד לא התאימה כבר ל־
^ מידות החדשות, אבל היא המשיכה להיאבק
על המקום בצמרת. היא השתמשה לשם
כך בבעלה, איש השרירים מיקי הר־

גיטי, לו נישאה בטכס מדהים ורעשני.
ושניהם היו מופיעים במקומות ציבוריים,
ומבליטים הוא את השרירים והיא את החזה.
הם היו הולכים הרבה לים, ודואגים שהגופות
שלהם יצולמו שם מכל הצדדים, ו־כשהגופות
הפסיקו לדבר בעד עצמם, התחילה
ג׳יין לעזור להם: היא איבדה יום אחד
את החזיר. במים, היא התפרצה יום אחד
לחוף בצעקות, והכריזה שכרישים רודפים
אחריה, היא נפלה יום אחד לבריכה במלוא
הלבוש, היא הופיעה במסיבות נוצצות, יום
אחד עם גב חשוף, יום אחד עם בטן חשופה,
ויום אחד עם חזה חשוף.
העולם עדיין סגד לבריז׳יט בארדו, דיין
פונדה כבר התגלתה, צעירות כמו פסקל פסי
ומילין דימונז׳ו הלכו ודעכו, וג׳יין מנספי־לד
נאבקה.
היא החלה לפרוש את חייה הפרטיים ב־

ביום במיטה

והומוריסטית, דבר שהתבטא גם בעובדה שחזיותיה, במידה ולבשה
כאלה, נשרו לעתים מזומנות. או, כפי שהיא עצמה הגדירה
את זה פעם :״נכ ה זה כשמקבלים את זה מהאל ומהטבע.״

בשעת הצורך היתה ג׳יין חושפת
הכל כמו בביום סצינות המיטה שלמעלה,
אך גישתה למין, למרות נתוניה השופעים, היתת קלילה

פני העיתונות, היא סיפרה על קשיי משפחה
עם בעלה מיקי הרגיטי, היא סיפרה על
מריבות, על חוסר הבנה. יום אחד היא
הודיעה שהיא נפרדת ממנו, יום אחד היא
הודיעה שהיא מתפייסת איתו, ולבסוף הם
התגרשו.
העיתונים המשיכו לכתוב על מעלליו של
מיקי הרגיטי, שיום אחד כמעט התחתן עם
מריה וונסן, ויום אחד כמעט עשה את זה
עם מישהי אחרת, ומג׳יין מנספילד הרפו.
על הנשואין השניים שלה, עם מאט
צימבר, איש כמעט לא שמע. וכשהיא
סיפרה שהנשואין הללו היו טעות, ושבעלה
החדש לא מבין אותה, לא עוזר לה
בשאיפותיה האישיות והאמנותיות, הדברים

לא זכו לשום פרסום. אפילו ההודעה שהיא
מתגרשת ממנו משום שהוא מתאכזר אליה
מבחינה גופנית ונפשית לא זכתה לשום
הבנה או הדים.

הצהרות? 1עיתוגות
ך* יא קפצה עוד פה ושם לבריכה, הון
| פיעה בבגדי־ים מיוחדים, בשמלות מוזהבות,
אבל בעולם צילמו באותו זמן את
ג׳ולי כריסטי בחצאיות קצרצרות, את מיריי
דארק במכנסי ג׳ינס, ועדיין את בריג׳יט
בארדו בשמלות מיני.
ג׳יין ניסתה ללכת עם המודה. היא הס
תובבה
יום שלם בלונדון בחצאית קצרה
קצרה והצהירה שהיא מוכנה להתחרות על
טיב הרגליים עם כל המיני־בחורות שבסביבה.
כשזה לא עזר, היא הופיעה בשמלת
מיני עוד יותר קצרה, וכשגם זה לא עזר
היא עברה להצהרות מסוג אחר. היא
הצהירה שהחליטה להסתגר בבית ולעסוק בעיון
ובפילוסופיה, היא הצהירה שהחליטה
ללמוד לשחק, היא הצהירה שהיא עומדת לעבור
מהקולנוע לתיאטרון. היא הצהירה שמצאה
את מארק ב מ די גבר חלומותיה, אדם
רציני ומשכיל, והיא עומדת להתחתן איתו
מיד לאחר שיתגרש מאשתו.
היא הצטערה מאד כשנוכחה שגם על
הצהרה זו עוברים העיתונים בשתיקה. היא

חבו למוות 1 ,״

עסקיה, מארק בדודי, בתאונה נהרג גם נהגה.

לא שיערה שכמה ימים לאחר־מכן, יכתבו
על שניהם, בכל העיתונים שבעולם.
שוב כולם כתבו עליה, דיברו עליה ובעולם
כולו התפרסמו תמונות־ענק שלה. שוב
היא קיבלה את הפרסומת לה שאפה כל
חייה. היה זה ביום החמישי האחרון כאשר
היא ומארק בדודי — נהרגו יחד בתאונה.

לא בול הספיקו להתחתן בלג בעומר...

לכן אנו מאריכים את חידון ״פזגז״ לזוגות
הנישאים עד ה 1-לאוגוסט.
כל הזוגות הנישאים בין ל״ג בעומר ל 1-באוגוסט
,1967 אשר רכשו אחד ממכשירי הבישול
המשוכללים של ״פזגז״ מוזמנים להשתתף ב-

חידון גושא פרסים
פרס ראשון: שבוע נופש לזוג
פרס שני: סוף שבוע נופש לזוג
פרס שלישי: כירה ניידת לפיקניק
טפסי החיצון והסברים בחנויות ״פזגז״ בכל הארץ.

למד נה ג ות
אצל

המור די /,בנר ״
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 28988

המנוי - קיבלת חשבונה
נא פרע
אותו בחקדם.

5ו20 /ו/יז

המכון להיפנוזה חינוכית
רח׳ הירקון 260 טלפון 441875
ביום ב׳ ה־10.7
ייפתח חוג חדש
להיפנוזה עצמית
למטרות הבאות:

הקניית הרגלי למידה
שיפור הזכרון
שחרור ממתח
עיצוב האישיות
השעורים יינתנו

אבישלום דרורי

השיעורים יינתנו אחת לשבוע. משך
החוג חמשה שעורים כל אחד בן
שעתיים.
פרטים והרשמה בימים א—ה 10—1
בימים ג—ה גם בין השעות .4—7

ק 1לג 1ע ישראל הפיל
והבעייה הי הו די ת
בשבוע הבא עומד השחקן הצרפתי הדגול
מישל סימון, להגיע ארצה. הביקור הזה
יהיה השיא ביחסים הקצרים ור,הדוקים שלו
עם היהודים ועם המדינה שלהם.
עד לפני שנה הוא היה אדיש לבעייה
היהודית. הוא ידע שיש בעולם יהודים,
ויש אנטישמיות, ויש ערבים, אבל הוא היה
עסוק יותר בעצמו ובבעיותיו הפרטיות.
והיו לו הרבה מהן. הקהל החל לשכוח אותו,
התפקיד שביצע בסרט המצליח הרכבת לא
עזר לו הרבה, והקריירה שלו הלכה וירדה.
ואז יום אחד הביא לו במאי צעיר,
בשם קלוד ברי, תסריט שהתבסס על ילדותו
הטראגית: כיצד נמסר על ידי הוריו, לפני
שנשלחו למחנות־ההשמדה, לידי איכר צרפתי,
זקן ואנטישמי, כשאזהרתם האחרונה
היא :״אל תגלה שאתה יהודי!׳׳
לאט נוצרו בין השנים יחסים אנושיים,
חמים, ליבו של הזקן נקשר לילד. וגם
ליהודים, בסופו של דבר.
ככל ההפגנות מישל סימון התרשם
מאוד מהתפריט, קיבל עליו את התפקיד,
והפכו לאחד מתפקידיו הנפלאים ביותר.
וכמו בסרט — התקשר גם הוא בזמן ההסרטה
לילד־השחקן אלן כהן, ולבמאי ברי,
וגם ליהודים, בכלל.
וכשהסרט יצא, התהדק עוד יותר הקשר
בין החיים הפרטיים שלו לבעיה היהודית.
הסרט שזכה לביקורות נלהבות והערצה
המונית, החזיר את מישל סימון לצמרת הקולנוע.
הוא מצירו הפך לוחם נלהב למען
ישראל, השתתף בימים האחרונים בכל ההפגנות
שנערכו למענה, והחליט בסופו של
דבר לבוא לארץ עצמה, ולהפגין את אהדתו
לד, פנים אל פנים, יחד איתו יבוא ארצה גם
סרטו, הזקן והילד, ומי שירצה יוכל לראות
לראות את שניהם בבת אחת.

חיי־ ספר
פרנהייט 451

(גת, תל־אביב; צרפת—

אנגליה) ,בחברה הדמיונית של הסופר ריי
ברדבורי, בבימויו הדמיוני של פרנסוא טרי־פו,
חיים האנשים תחת שלטון אבהי ואוהב,
הדואג היטב שלא יחשבו יותר מדי, שלא
ירגישו יותר מדי, שיהיו שחיים ודומים
איש לרעהו. ולכן הם גם לא מקנאים ולא
סובלים איש ממעלות רעהו. בקיצור — חיים
אידיאליים של בהמות.
חמודה־לא-מפותחת. הגיבור (אום־
קאר ודרנר) ,עובד שם בשריפת ספרים. כי
בחברה הזאת אסור לקרוא ספרים. הם מזכירים
בעיות, מקלקלים את השיוויון בין בני־האדם,
והגרוע מכל, הם מעוררים למחשבה.
גיבור הסרט מאושר כמו כל האנשים
שם. כי הוא לא מציג לעצמו שום שאלה.
וביחוד לא את השאלה :״האם אני מאושר.״
הוא חי, מזילה היפה שלו, עם האשד, היפר,
שלו (ג׳ולי כריסטי) הריהוט היפה שלו,
והטלביזיה המציגה כל מיני בעיות משפחה
כמו :״איפה להושיב את האורחים
שיבואו הערב.״
כמו כל האנשים שם, אין לו שום יחסים
עם אשתו, כי הוא לא מסוגל להרגיש שום
דבר, לא לאהוב ולא לשנוא, וכן גם אשתו־החמודה־והלא־מפותחת,
העסוקה כל הזמן
בעשיית אהבה עם בעלה, עשיית אמבטיות,
ושינוי מקום הרהיטים בדירה.
יום אחד הוא פוגש נערה צעירה ברכבת
העילית (ג׳ולי כריסטי גם כן) .והיא שואלת
אותו אם הוא מאושר, ואם הוא קורא
לפעמים את הספרים שהוא שורף, ואז
פתאום מכה האור את עיניו. הוא מתחיל
לקרוא ספרים. וכל חייו משתנים.
המעבר מחיי־בהמד, מאושרים לחיי אדם
מיוסרים הם אמנם פשטניים מדי, פרימיטיביים
מדי. אבל כשמראים שם, בסרט,
ספר ציורים של סלוזאדור ראלי העולה באש,
דף אחרי דף, ציור אחרי ציור, או שורות
שורות של דוסטוייבסקי נאכלות מתעוותות
כמו בני אדם, ונשרפות. או כשמראים,
מושבה של אנשים שברחו ליערות והם
לומדים בעל פד, ספרים שלמים, כדי להעביר
אותם מדור לדור, עד לזמנים טובים יותר,
מקבלים הספרים חיים משלהם, מרתקים

בריסטי ב״פרנהייט״
אהבה

ואמבטיות

ובעלי־משמעות רבה יותר,
האנשים הקטנים גם יחד.

מסיפורי

העס קי םהמ שו תפי ם
נשואין נופח איטליה (בדיהודה, תל-
אביב; איטליה) הוא אחד הסרטים המוצלחים
ביותר של מרצ׳לו מססרויאני וסופיה לורן.
הוא: ספסר בשוק השחור, והיא: זונה
איטלקית צעירה, ושניהם נפגשים בזמן המלחמה
ומתחילים לנהל עסקים משותפים.
לאט־לאט עוברות עשרים ושתיים שנים. ואז
כשהוא רוצה להתחתן עם בחורה צנועה
והגונה, הזונה שהפכה לאשת־עסקים אמיתית
לא נותנת לו.
הבימוי של ויטוריו דר,־סיקר, נקי ומקצועי,
ולא מנסה להסיח את דעת הצופה מהספור,
שכולו מלא פנינים והברקות.

אני מ מלי צ ה על:
נישואין

פרנהייט ( 451 גת, תל-אביב),
נוסח איטליה (בך יהודה, תל־אביב; מאי,
חיפת) ,הנאהבים (זמיר, תל־אביב) ,המל ״
חמה נגמרה (רון, ירושלים) ,נכר ד
אשה (ארנון, י־ס) ,גמכיט (אורלי, חיפה).

אנשים
מיץ א שכוליות
ושטיח פרסי
מצב־רוחם של אלופי צה״ל היה גם השבוע
מעולה כל־כן עד שנאלצו לחזור ב־צ׳יזבאתים
שלהם עוד כמה שנים אחורה.
ראש אג״ם, האדוף עזר דייצמן, נזכר
כיצד שיכנע את אנשי דגניה להשאיר את
חבר המשק שלהם, מוטי הוד, בחיל-
האויר. וייצמן, אז מפקד החיל, הופיע בפני
אסיפת החברים בדגניה ואמר :״אם מוטי
לא יישאר בחיל־האויר, ישארו שם רק אנשים
כמוני — הסתכלו עלי אלוף מרדכי
הוד, שהוא, כידוע, מפקד חיל־האויר כיום,
לא נשאר חייב לוייצמן, צ׳יזבת כיצד שיכנע
הוא את אסיפת החברים באחד המשקים לא

חיל־האויר לנערתו של דרור, שבאה לקבלו
בשדה־התעופה, היתד, מתי היא חושבת לקיים
את הבטחתה ולהזמינו לחתונתם9 .
אורחת של צר,״ל במידבר סיני היתר, חנה
מרון, שהופיעה כקריינית במיסדר נצחון,
הביאה עימה את בכורה אמנון, שניצל את
ההזדמנות, התיישב על שיירי מיג מצרי
מרוסק • .יועצו הצבאי של ראש־הממשלה,
הפרופסור הרב־אלוף, יינאד ידין, עסק
בצילום. זה קרה ברמה הסורית. ידין נסע
בג׳יפ מאחורי הג׳ים המוביל, בו נסעו משה
דיין, יצחק רבץ, אלוף פיקוד צפון
דויד (דדו) אלעזר ו לוי אשכול. כל
בקשה של ידין לעצירה נדחתה עד ששני
הג׳יפים הגיעו ליד טנק סורי נטוש ואז ניאות
הג׳יפ המוביל להעצר ויושביו ניאותו להצטלם
על־ידי ידין. לפי דעתו של דיין היה

ישיבת מרכז
העולם הזה — כח חדש
תתקיים

ביום חמישי 13 ביולי 1967
בשעה 00־19

בקפה עצמאות, רמת-גן
הזמנות יישלחו בדואר.

סדרת מוצרי טל
מוגשת לך עקרת הבית, מהמובחרים היפים והרעננים
שבפירות משקי הגליל המערבי, מיץ עגבניות, מיץ
תפוזים, מיץ אשכוליות, לפתן מישמיש ושני המיצים
החדשים :

מיץ תפוזים ובננות
ומיץ אשכוליות ובננות
| להשיג בדוכן המכירה של מוצרי ״טל״ ביריד ״אגרקספו״ 67
(ביתן המזון) וברשת חנויות השופר־סל,
בסופרמרקטים ובחנויות המובחרות.

חנה מרון ובנה כמידכר סיני
שטיח לדיין, תואר לדולק ו־ 200 לירות לידין
להוציא את חבריהם מן השירות בחייל.
לדבריו של הוד הופיע הוא באסיפה ואמר:
״אם אנשיכם לא יישארו בחיל־האויר יישארו
שם רק אנשים כמוני — הסתכלו עלי!״
• אנשי חיל־אויר אלה הם באמת אנשים
שצריכים להסתכל עליהם. כאשר העלה השבוע
מוטי הוד את הטייס יצחק נולן,
שחזר מן השבי העיראקי, מדרגת סרן
לדרגת רב־סרן, שתו השניים לחיים! מיץ
אשכוליות. אולי אפשר למצוא נסיבה מקילה
בעובדה שזה אירע בהליקופטר בדרך
בין יריחו, בה הוחזר גולן, לתל־אביב• .
לטיפול שונה זבה הטייס המוחזר השני,
גדעון דרור. שאלתו הראשונה של מפקד

מזדהה תמונת השבוע
7 1 1 1 7 1 * 141
מעמוד .17 זאת היא
411 111
הוכחה חייה למה עלולות תסרוקות האנשים
(והחיות) של המאה ה־ 20 להביא.
העולם הזה 1557

המסע המפרך כדאי לידין, הנוהג לגבות מן
העיתונות הבינלאומית 200ל״י עבור כל
אחד מצילומיו • .לדיין עצמו חיכתה הפתעה
מסוג אחר. היה זה שטיח פרסי מפואר
אותו הביא לו במתנה סוחר־שטיחים יהודי
מטהראן כאות־הוקרה צנוע. דבר זה לא השאיר
כל רושם על המוכסים בלוד, שחייבו
את שטיח־המתנה במכס מלא. הסוחר, איזלן
אסיל, הודיע שלא הצטער כלל לשלם
מכס. הלא גם הכסף הזד, הולך לישראל.

אשה שוטפת
ו אל מנ ה מזני ח ה
אחרי שבהופעתו באו״ם, בה הזהיר אח
ישראל מפני סיפוח העיר העתיקה, לא הוכיח
עצמו שר־החוץ הבריטי, ג׳ורג׳ כראון,
כידיד גדול של ישראל, קיבל כנראה שטיפה
רצינית כששב הביתה, יש להניח כי השוטפת
היתד, אשתו, סופי, יהודייה לונדונית
כשרה. בכל אופן כבר למחרת נזדרז בראון
להצהיר כי ״מתוך נימוקים אישיים במיוחד
יש לי סיבות טובות מאד להיות מעוניין
בשלמותה של ישראל מיקרה שונה של
השפעה משפחתית היה מיקרהושל נגיד בנק
ישראל, דויד (דולק) הורביץ. בדיוק
בשעה שהוא קיבל תואר של דוקטור־כבוד
בהר־ד,צופים, קיבל בנו, העיתונאי ד ן (דע־דוש)
הורכיץ, תואר דוקטור באוניברסיטת
אוכספורד. רק שזה לא היה תואר של כבוד
אלא תואר של אמת • .הרושם זה דבר
חשוב מאד, בכל זאת. כך לפחות מתגלה
מרשימת הלקוחות שרכשו השנה את המפוארת
במכוניות גרמניה, מרצדס .600 בין
הלקוחות: קאתולים טובים כמו האפיפיור
פאולוס השישי ורודן פורטוגל אנטוניו
דה־אוליביירה סאלאזר ; קומוניסטים
כטיטו ומאו־טם ה־־טונג וסתם בע־לי־אמצעים
כנשיא קנייה ג׳וטו קנייטה
וזמרת ר,אופירה מאריה קאלאם• .
זה לא מספיק להיות בעל שם, צריכים
גם לדעת איך להתנהג. אחרי שהופיע לאח רונה
צילום שער של אליזכט טיילור
בשבועון אמריקאי, הגיע למערכת מכתב־תלונה
של אחת הקוראות שנוסח ברוגז רב.
המתלוננת לא יכלה להבין כיצד שבועון
המכבד את עצמו, שם על שערו את צילומה
של אלמנה שאיננה דואגת לטפה את קברו
של בעלה המנוח (היהודי מייק טוד).

ישר נז! השדה

וקורס קיץ1

ל תל מידי בתי ס פר י סו דיי ם
ו תיכוניי ם ולמבוגרים — בכל ה שפות
ההרשמה החלה

תל-אביב,
חיפה ,

נחלת בנימין , 2
רחוב החלוץ ,27

טלפון 56347
טלפון 69265

1בסר /£ד*6זע !
| מתקבל כבר ב 5.000ן
]חנויות _ טונות בארץ \

ה ב על לא רוצה

׳צוואה 3ד 3וני ת

הסטודנטית הכי מפורסמת של ישראל,
ציפורה קוסטקובסקי, לא מצאה
את האהבה. בעלה לא נותן לה. היא
חשבה שהיא מצאה אותה מיד לאחר
המשפט שלה, היא התגלתה אז על ידי
עיתונאי שכתב עליה, העיתונאי
התאהב בה, היא התאהבה בו, והכריזה
שמעכשיו תחל בחיים חדשים.
העיתונאי נפרד מאשתו וילדיו, ה שניים
עברו לגור בדירה משותפת. ועכשיו
החליטה ציפורה שהגיע הזמן ל ה תגרש.
אבל
יואב קוסטקובסקי, בעלה ה ישן,
לא רוצה לתת לה גט — ובגלל
זה היא לא יכולה להתחתן עם בעלה
החדש.

הדבר העיקרי שנדרש מרופא־עיניים, הוא
שיהיה לו עיניים טובות. לד״ר לוסיין
רגנבוגן באמת היו. הוא לא היד, זקוק
לשום משקפיים או משקפות, כל מה שהוא

בשבת האחרונה עזב המיליונר הצעיר רפי רוט את הארץ.
זה לא היה כל כך פשוט: הוא עזב אותה בפעם הראשונה לפני
שלוש עשרה שנה, אז הוא הגיע עם הוריו לגרמניה, התחיל לעבוד
בקבלנות־בנין, התעשר והפך ליורד העשיר ביותר בגרמניה.
אבל גרמניה עושה את שלה. לפני כמה שנים הוא הכיר בה אח
מרליז קירשנהויטר, המכונה בקיצור סאוזי (עכבר) .גרמניה
או לא גרמניה, נוצריה או לא נוצריה, הוא רצה להתחתן איתר״
כי הוא היה מאוהב בה. אבל האבא שלו לא היה מאוהב בה,
והאבא שלו לא רצה שבנו יתחתן עם בחורה גרמניד״ נוצריה.
רפי חיכה חיכה חיכה, ובסוף כשראה שלא יקבל את ברכת
אביו, החליט להתחתן בלי ברכתו. הוא עשה את זה לפני כחודש,
בחתונה אזרחית, לפי המסורת הגרמנית.
החתונה הזאת לא נקראה חתונה אלא ארוחת־בוקר־של־שמפניה.
זה דבר שמתחיל בעשר בבוקר, עם קוויארים, לקטים, שמפניה,
וקפה. וכדי שזה יראה כמו חתונה, מזמינים לשם גם שופט. מי
שלא היה שם זה האבא של החתן, שהתנגד לחתונה.
השופט לא רצה בהתחלה להשיא אותם. הוא מכיר גם את
החתן גם את הכלה כנערי־זוהר ידועים, הוא חשב שעושים לו
תעלול פרסומת, ורק כשהוא הבין שזה רציני, הוא בא וחיתן.
החתונה נערכה בביתו של ברון צעיר, ידידו של רפי, בית
שנראה יותר כמו ארמון, ומשקיף עם כל המרפסות שלו על
אגם הונזי.
היה שם כל כך טוב שהחתונה נמשכה יום שלם ולמחרת
התכונן הזוג לנסוע לאקפולקו לירח־דבש. ואז פרצה המלחמה.
רפי שהיה טייס לפני 13 שנה, הודיע להורים שלו שהוא נוסע
ארצה ללחום.
האבא נבהל, רץ מהר אל הכלה, השלים איתר, לכבוד המאורע,
על זה שהתחתנה עם בנו, וביקש ממנה להשפיע על
ויתר לה
בעלה שלא יסע .״שם מסוכן ׳,הוא אמר לה ,״הוא יכול להיהרג.״
אבל רפי לא ויתר, החלים לנסוע ויהיה מה, אבל הסכים לכתוב

הנערות התל־אביביות. כל
אותו עם יפר,פיה בולטת
מסתכל עליה במשך יום
שלמים, ואחר כך מחליף

הדוקטור ואשתו
הוא היה

רואה

בעין

בלתי

היה צריך
מזויינת.
עם העיניים הנפלאות הללו הוא הצליח

לגלות את מיטב
יום היו רואים
אחרת. הוא היה
שלם, או יומיים
אותה.
ואז יום אחד הוא החליט להתחתן. מכל
החתיכות שהיו לו הוא בחר דוזקא בחורה
ילידת רומניה, צנועה, שגילה באיטליה.
בחורה נאה אך לא זוהרת, לא מפוצצת,
לא מסנוורת.
אומרים שזה בגלל שאפילו העיניים של
רופא־ד,עיניים זקוקות לפעמים למנוחה.
החתונה שלו נערכה בבית־הכנסת הספרדי,
ובשבת האחרונה הוא בא עם הכלה לבריכת
אכדיה, והציג אותה בפני כל החתיכות
שלו לשעבר.
אומרים שהעיניים שלהן כל כך יצאו
מחוריהן, שהן יזדקקו אחרי זה לטיפול
ממושך אצלו.

הד״לות של ץ זכזיב
אכזיב הולך תמיד עם המודה: בשנה שעברה כשבכל העולם חלמו על מקומות נופש
אכסוטייס, היה הלבוש הלאומי של כפר־הנופש היס-תיכוני, בד פרחוני בתור חצאית, ובד
עוד יותר פרחוני בתור חזיה, שניהם בסגנון מחיטי.
השנה האיטי וטהיטי כבר אינן מודרניות. יש דברים אחרים הממלאים את מקומם. לכן
השנה לובשות הנערות של אכזיב כפייה לבנה בתור חצאית, וחתיכת בד שחורה על הטין
בתור משקפיים.
התחרות היא כמובן על גודל הכפייה, שיכולה להרשות לעצמה כל אחת. אחדות הקטינו
אותה כל כן שלא מכירים יותר את הכפייה.
על החזיה הן עדיין לא החליטו.

לפני זה צוואה
והשאר לאשתו.
הוא הגיע ארצה ביום הרביעי לקרבות. הוא התבייש, הוא לא

רפי ומרליז
ידע איך יסביר כאן מדוע הוא בא כל־כך מאוחר, אבל כאן לא רצו
לגייס אותו, ואחר־כך הוא התבייש לחזור לגרמניה, כי הוא לא
יודע איך יסביר שם שבא לחינם.

זיוה ע\הכז>בה
כל זמן שרותי בקרמן היתד, סתם
בחורה יפה שדומה לזיוה רודן, היא
הלכה לה בשקט עם הדייל גרשון
סטשיק, והיא אפילו היתד, מתגאה
בזה.
עד שרותי בקרמן הפכה מועמדת־למלכת־היופי
ואז היא הבינה שהיא כבר לא יכולה

להישאר במצב הקודם שלה. קודם כל היא
שינתה את שמה מרותי בקרמן לרות כר.
אחר כך היא הדביקה לעיניים שלה ריסים,
קנתה פיאה ארוכה לראש, והפרצוף המחודש
הזה הסתכל על עצמו בראי, והבין
שדייל זה לא בשבילו.
היא כינסה מועצה משפחתית, ושם הוחלט
פה אחד שמה שמתאים לה יותר מדייל זה
קבלן. בחרו לה לשם כך את יאיר
קולטץ, קבלן חשמל, בניגוד לאבא שלה,
שהוא קבלן בניין.
לאחר שהוחלט על העניין, קרא האבא
שלה לגרשון, והודיע לו שבתו תהייה מלכת-
יופי, אשד, חשובה ומפורסמת, ולכן לו,
לגרשון, אסור בשום אופן להתקרב אליה
ולקלקל את שמה.

בצוואה הוא הוריש מאה אלף מארק לישראל,

ויויאן

חודש לפני התחרות הם נפרדו.
דל כיאנקו, ידידתו־לשעבר של גרשון,
השיגה לו כרטיס לתחרות, והזמינה אותו
להופיע שם יחד איתר״ אבל גרשון וזיתר
על הכבוד.

שבוע לפני התחרות נשלח אחיה של
רותי להודו והביא לה משם בד מיוחד לשמלת
הכתרה. האב והאח גם קנו שני
כרטיסי אווירון לניו־יורק, כדי ללוות אח
המלכה שלהם במסע ההכתרה המלכותי המפואר
שלה.
בתחרות היא הופיעה בשמלה המפוארת
שהגיעה מהודו, עם ריסים כפולים על ה־

ד * מ 4ל. ו!

ענייו

תמיד אני טוענת שמזל זה דבר חשוב
בחיים. קחו, למשל, את דיירי בנייני נווד, ו־סולל״בונה
בצפון תל־אביב.
דיירי הסביבה הזאת סבלו זה שנים מגינה
עירונית לא מטופחת שהגישה אליה
מצד אחד היתה קשה במיוחד. המדרכה שם
לא היתה עשוייה והורים וילדים בוססו
בחול. עם שיום אחד הגיעו לפתע פועלים
זריזים והתחילו לסלול את המדרכה ולטפח
את הגינה.
החלום של האמהות התגשם.
הסנטר, קלאוס שדאג היה, כפי הנראה,
לא אחר מאשר ראש העיר מרדכי נמיר
בכבודו ובעצמו.
ואולי זה רק מקרה. אבל בבל אופן הוא
רכש דירה של שלושה חדרים ברב־הקוסות
שמול הגינה.
וזה מה שנקרא עניין של מזל.

רותי וגרשון
עיניים, ופיאה חדשה בשערות. ולמרות כל
זה היתר, אחת מאחת־עשרה הנערות שלא
זכו בשום תואר בכלל.
את השמלה מהודו יחזירו לארון, בכרטיסים
של אביה ואחיה היא השתמשה בעצמה,
ותטע לה לניו־יורק למטע תנחומים.

ה סר ט
ה חז קוה מר ת ק
שלה שנ ה
מגי ע לי שראל
בשלם צרפת

הרפ ת \
בדיוק במו בישראל (ראה כתבה) הוחלט
גם בצרפת כי אי־אפשר להסתפק בבחירת
מלכת־יופי סתם. המלכה צריכה לייצג את
צרפת, וכשם שבארץ נקבע הכתר מראש
לנציגת צה״ל, כך הוחלט השבוע גם ב־
חימונד פלגרין

מלבת־יופי כל,
נזרסי

הצגת בכורה ארצית בעת ובעונה אחת

צרפת לתת את הכתר לנציגת צרפת האמיתית:
צרפת החקלאית.
וכך יצא שלמרות שהיו כמה מועמדות
הרבה יותר מעניינות החליטה וועדת השופטים
לבחור בז׳אן בק בת ה־ 19 למלכת־היופי
של צרפת . 1967
המלכה הבלונדית, המפותחת (63 — 93
— )94 והגבוהה ( 1.75 מטר) חבשה את
הכתר, אמרה מרסי! והודיעה שכבר למחרת
היא חוזרת לעיסוקיה הרגילים: חליבת
35 הפרות שברפת אביה בנורמנדיה.

השבוע
,אורדע ״ דמת-כן
()10—12—2—4—7.15—9.15

אנגליה

כו עי מהיותר
שווה שום דגר
אם לטדי קולק היה בשבוע שעבר שבוע־עבודה
קשה, הוא יכול להתנחם בעובדה
אחת: ראשי־העיריות באנגליה עובדים הרבה
יותר קשה. כך מסתבר מדו״ח מיוחד ש פורסם
השבוע על־ידי משרד־הפנים האנגלי.
מספר חברי מועצת־עיריה אנגלית ממוצעת

נע בין 57ל־( 32 מספר חברי מועצתעיריית
ירושלים, לפני ההוספה הצפוייה של

חברים ערבים מן העיר העתיקה )21 :וחבר-
מועצה חייב, בין השאר, לעבור, בממוצע,
על 700 דפי מכונת־בתיבה לחודש. דפים
אלה מלאים דו״חות לתשומת־לב חברי־המועצה.
כמה
מן הנושאים לדו״חות אלה היו,
כפי שגילה הדו״ח על העיריות: מספר ה קולבים
במושב־הזקנים בבירמינגהם (;)6324
סקר־תנועה בבתי־השימוש הציבוריים ב־ברייטון.

זה לא היה נורא כל־כך, לולא ערכו
עורכי הדו״ח גם מחקר דעת־קהל קטן. במחקר
זה גילו עובדה מדהימה: בדיוק חצי
הבוחרים למועצות העירוניות הודיעו כי
אין להם מושג מה עושות העיריות עבורם,
או שהם הודיעו כי אמנם הם יודעים מה

העיריות עושות, אבל, זה, לפי דעתם, לא
שווה שום דבר.
העולם הזר 1557 ,

רפוד לכס או ת
רצפת קוקוס
חגו רו תבט חון
מו ש ב גב אוו רי רי
מ ר או ת, ועוד

ת ל-א ביב
מרכזי,

השרון

חנית

ומחסן

פינת

השפלה ,3טל 30607 .
סניף רחוב אבן גבירול 68
ליד קפה רוול החדש
.226580
באר-שבע רח׳ הדסה
חברת שחן

מזה צוחקים האנגלים

האמת עג ומממה יוסד

מתי לא הפיאה מלחמה בעיקבותיה למבול של זכרונות והצטדקויות
צבאיים? ומדוע, למדות התוצאה הסופית, צריכה מפלת־המצרים
להיות יוצאת־דופן? כדי למנוע מצב כזה פירסס השבועון הסאטירי
הלונדוני פאנץ׳ את הדו״ה הסודי של גנרל מצרי על המניעים האמי־פי
׳טהיה ברור גם למטומטם הכי גדול (עמו,
כמובן, נועצנו עוד בשלבים המוקדמים ביותר) ,היתד,
מטרתנו הצבאית הראשונית למשוך את מד, שהישראלים
קוראים צבאם — לקאהיר. את זה עשינו על־ידי נטישה
מכוונת של טנקים ט.־ 54 חדישים במידבר, על־מנת שישמשו
מטרות לצליפותיהם של הישראלים. בצורה זאת הסבנו את
תשומת־לבם מן האיסטרטגיה היסודית שלנו.
בנקודה זאת עלי לציין לשבח, את 90 אלף הבחורים
המצריים האמיצים, שבמתכיזן זרקו את נשקם מעליהם כדי
שיוכלו לרוץ במהירות המכסימלית לעבר בירתנו. וכך פיתו
את האידיוטים הישראליים לבוא אחריהם, לקראת אובדנם.
זאת היתה גם, כמובן, הסיבה להיווצרות המסלול הנפלא
של נעליים חדשות, שהוביל ישר מן הגבול הישראלי לסניף
הדואר הראשי בקאהיר, שהוא מקום הריכוז ליציאה לסיורים
מודרכים בעיר, ובפרבריה המקסימים והנעימים.

תייס לנסיגה המצרית החפוזה. כפי שפאנץ׳ מוסין ז לא היו לגנרל כל
בעיות כחיבור דו״ח זה (המובא להלן בהשמטות קלות, כעיקר של
רמזים המוכנים לאנגלים כלבד) .אחרי הכל יש עכשיו לו ולשמונה
מחבריו הרבה זמן פנוי -במחנה-השבוייס בעתלית אשר כישראל.

טיפשים וחשפו את עצמם. לא נבהלנו מגודלן ועוצמתן של
בריטניה וארצות־הברית, ואנשינו ושריוננו פנו לעברן
ופתחו במלחמת־בזק על הקונסוליה הבריטית המבוצרת
היטב (אולי גם בנשק גרעיני).
כוחנו העיקרי התרכז בשני השוערים הפרו־ציוניים בקומת

האמת על השקדים

ינתיים נמשכה כמוכן המלחמה באוויר בהתאם
^ לתכנית. עד שבא מעשדדהזוועה של הפסקת־האש הבוגדנית
וחיבל במאמצינו העל־אנושיים.
על־ידי כך שהסכמנו לריסוק מטוסינו בעודם על מסלוליהם
הבטחנו את רעננותם ואת נכונותם הבלתי־פוסקת של
טייסינו הצעירים והאמיצים, שלא יצאו ממיטותיהם משך כל
שעת ההפצצות.
זה מה שנוגע לשקרים הציוניים על חוסר אומץ־לב.
ואפשר לומר, ללא כל חשש של סתירה, עתה שהגנרלים
מארזי, אמשאר ומרפאת הוצאו להורג בחניקה, שמעולם,
בכל תולדות המלחמות האוויריות לא נשאר חיל־אוויר
במצב־רוח כה מרומם — למרות השמדת כל מטוסיו.
מרוח כזאת עשוי הנצחון!

סטים משכרים במיגסטדוגי
הרי שהישראלים הוכנסו על-ידי תבוסתנו המבו
יימת להרגשת בטחון מזוייפת, היתר, תכניתנו לשים
להם מארב בעת הסיור הלילי המקובל כל כך על התיירים
בקאהיר, הפירמידות בלילה. התכוננו להפגיז את הישראלים
מעמדותינו המוכנות בראש הספינכס, בדיוק בשעה שהם
היו צופים ביראה ובהתפעלות על פלא זה של תכנון ערבי.
מהלך גאוני זה אומנם סוכל, כפי שידוע היום לכל, על־ידי
הקנוניה האנגלו־אמריקאית, הניאו־קולוניאליזם, הגזענות והתוקפנות
הפרו־ציונית, שהביאו את הישראלים לידי איום
בהתקפה גרעינית על האו״ם אם לא יהנדם מיד הפסקת־אש.
וזה בדיוק בשעה שישראל עמדה לפני השמדתה הסופית.
אמנם הושמעה ביקורת מסויימת כלפי גמאל עבד אל־נאצר
(צאצא הנביא! נוטר הברק!) על שהסכים להפסקת
אש סחטנית זאת. אך האשמה זו הושמעה על־ידי אנשים,
שכאשר עוד היו בחיים, לא הבינו כי מנהיגנו הגדול והנערץ
היה נתון באותה עת תחת השפעת סמים משכרים שהובאו
מבריטניה, והוכנסו למרק המינסטרוני שלו על־ידי טבחים
ציוניים בשירות ארתור גולדברג׳ ,וזה המתקרא אפיפיור.

הפגזות על־ידי אימומי־־נעליים
חד* שהיהודי הנסתר או־תאנט בגד בנו בצורה
\ 4מחפירה שכזאת, רוכזה תשומת־לבם של צבאותינו
המנצחים והמהוללים באויבינו החדשים, שהיו כל כך

יהודי, ושגריר ארצות־הברית באו״ס.

אחרי שהנצחון על הקונסוליה המנוולת אושר ברוב עם,
ואחרי סיום טקס הענקת אותות־ד,הצטיינות, נעו כוחותינו
דרומה, לאורך שלושה צירי־תנועה, לעבר קולנוע אל־נוינזה,
בו הוצגה תעמולה ציונית במסווה של סרטים אמריקאיים.

תמיכה מוסרית לאחים

אנשי קומנדו מצריים נכחדים, הטוסוויס כ־שבויי־מלהמה,
מחכים מאחורי הקווים הישר*
אליים להזדמנות להכות מכה ניצחת באויב.
הקרקע, שעה ששריוננו איגף בתנועת־מלקחיים מהירה כברק
את הבניין, ומחה את מחסן־ד,אופניים מעל פני האדמה.
כמו כן נופצו הרבה חלונות איסטרטגיים, וכמה מכוניות־נוסעים
גרעיניות־בכוח — נהפכו. וזה למרות האבדות
הכבדות שנגרמו לנו על־ידי המשרתות הבריטיות המזדקנות
של היהודים האימפריאליסטים, שהסתגרו באמבטיה בקומה
העליונה, ממנה הפגיזו את כוחותינו הגיבורים במברשות־שיער
ובאימומי־נעליים, כלי־נשק שזרמו ללא הרף מבריטניה
בניגוד לשקריה הקדושים של ממשלת משה וילסון על
הנייטרליות של ארצו.

**עט מאד אפשר להוסיף על מה שכבר נאמר על
) 3הפינוי שלנו משארם אל־שייך. ואכן מחה מיבצע זד, כל
זכר של דנקירק מספרי הרשומות של המאמץ האנושי
העילאי.
אפשר לשאול כיצד ניתן היה לפנות חמשת אלפים חיילים
רק שלושים דקות לפני שששת הצנחנים הישראליים הגיעו
למקום. אך שאלה כזאת מגלה בורות מושלמת בנוגע
לשירותי־המודיעין שלנו, שהם קינאת העולם התרבותי.
מטרת הנצחון והנסיגה האיסטרטגיות המופלאות האלה
היתד״ כמובן, לתת תמיכה מוסרית ישירה לאחינו האמיצים
בעדן, במרחק של כמה מילין דרומה בים־סוף, שהיו
עסוקים באותה עת בלינץ׳ נועז, של חנוני יהודי זקן,
ובמארב לנשים ולילדים הרצחניים של החיילים הבריטיים
המרושעים.
רק הודות למנהיגות המוסרית מן הצפון הצליחו העמים
לכבוש ולמחות את בית־הכנסת האחרון בשטח החסות ובכך
הבטיחו שמעתה אפשר לעבור ברחובות עדן ללא חשש
ממעשי־תקיפה ואונס ציוניים.
בקשר למאמצים הראויים לשבח של אחינו הסוריים להגן
על עמדות־התותחים שלהם ועל שטחי־האימונים של הפיד־איון,
מהתוקפנות הרצחנית של החקלאים הישראליים מעבר
לגבול, הרי

העולם

הזה 1557

האחרננהז
מי שמע את החדשות האחרונות על בריז׳ט בארדו ואלן דלון?
כל מי שצריך לדעת את זה, ריכל בשבוע שעבר כי למרות שאלן צעיר בשנה מב.ב. בת
ה־ ,32 ולמרות ששניהם נשואים כל אחד למישהו אחר, הם מתנהגים כמו זוג בזכות עצמו.
כל זה קרה ברומא, בה משתתפים השניים בהסרטת שלושה צעדים לשגעון. גינטר זקס
של ב.ב. בכלל לא הגיב על צעדי השגעון האחרונים של זוגתו. אבל נטלידלץ דווקא
כן הגיבה. היא הופיעה ללא הודעה מוקדמת באולפן הרומאי, והחלה שומרת את צעדיהם
של ב.ב. ובעלה.
היא כנראה החליטה שבעלה לא ילך בדרכיהם של רודה וואדים, ז׳אן־לואי
טרינטיניאן, פשה דיסטל, סמי פריי וז׳אק שרייה, כולם בעלים ו /או
מאהבים לשעבר של ב.ב.
ועם כל אלה היא התחילה תוך כדי עבודה משותפת לפני המסרטות.

אלן ונטלי

כד אי

ל ש תו ק
לסלי

למרות מידותיה — 75־55־— 80
הורנכי היא הדוגמנית היקרה ביותר ב־עולם
( 350 לירות לשעה) .ולא במיקרה
זכתה הדוגמנית הזאת, השוקלת 42 קילוגרם,
בכינוי מקלונת, או טזויגי בלע״ז.
למרות משקל־הנוצה שלה וסידות־הלוח
שלה יש לה כוח־משיכה עצום. כך לפחות
בטוח מנהל העסקים שלה, ז ׳וסטץ דה־וילנייב,
מתאגרף וסוחר־עתיקות לשעבר,
שהוא גם חבר־הנעורים של טוויגי וגם עונה
לשם האמיתי של ניגל דייכיס.
הוא כינס השבוע מסיבת־עיתונאים בה
הופיעה טוויגי בינו לבין שומר־ראשה, אחד
מר עולם לשעבר. מה שהיה לדה־וילנייב
להודיע היה חשוב מאד. לטוויגי בת ה־17
נמאס להיות רק דוגמנית־צמרת המצמידה
מדי בוקר שלוש מערכות ריסים מלאכותיות
לפניה.
היא החליטה שהגיעה שעתה לכבוש כיבושים
נוספים. למשל, להופיע על מסך־
הכסף.
רק שכאן נזדרז המנהל־החבר להכריז כי
טוויגי היתה מעדיפה להופיע בסרטים אילמים.
המיבטא הלונדוני שלה הוא לא כל
כן סימפאטי.
זה די נכון. בעיקר בהתחשב בעובדה שזה
לא היה עוזר לה הרבה גם לו היה המיבמא
סימפאטי. כי על־פי רוב טוויגי עושה את
הרושם הכי טוב כאשר היא שותקת. הלא
היתה זאת היא שהסבירה פעם בטלביזיה,
שסטאלין היה ״איזה מדינאי גרמני, אם אני
לא טועה״.

גלולת האושר

טוויגי וז׳וסטין

חו רו
הין צ רו!
מה לא עשתה אן רנדל כדי להמס
לעולם הסרטים? הבלונדית תכולת־העיניים
וטובת־המימדים ניסתה את הכל. היא זימרה

פרדריק

לרופא הקליפורגי
ציגלר היתה בשורה
כנס השנתי של ההסתדרות הרפואית האמריקאית. משן ארבע
הוא ערך מעקב מדוקדק אחרי זוגות נשואים והוא הגיע ל מסקנ ה
מטרת המעקב של הדוקטור היתה לגלות מה קורה לזוגות בהם
בגלולה ומה קורה לזוגות בהם הנשים אינן משתמשות בגלולה.
התוצאה החד־משמעית ממחקרו של ד״ר ציגלר: הזוגות הגלולתיים נהנים מן
החיים במידה הרבה יותר יסודית מאשר הזוגות הלא־גלולתיים.
או, כפי שהוא הקפיד לציין, בלשון מדעית יבשה: חיי־המין, המוראל, יציבות־הנישואין
והאושר האישי של הזוגות הגלולתיים הם על רמת־ציפיות גבוהה ללא
השוואה לזאת של הזוגות הלא־גלולתיים.

חשובה עבור ה השנים
האחרונות
חשובה.
הנשים משתמשות

ודיגמנה, היא שימשה נערת גו־גו ואפילו
לידתה את עצמה על גיטארה.
אבל שום דבר לא עזר לה. בכל 22
שנותיה לא זכתה להגיע אפילו לשלב אל״ף.
ושלב אל״ף הוא, כידוע, מיבחן־בד.
היא שחתה והיא רכבה, היא שיחקה
ביליארד, וכדורת, ופינג־פונג, ושום דבר לא
זז. היא אפילו קנתה מכונית־ספורס אדומה
— אוסטיך היליי ספרייט — ועברה בה ביעף
ברחובות לום־אנג׳לם.
היא הצליחה להיות פעמיים הצד האשם
בתאינות־דרכים וגם זה לא עזר לה. היא
ביקרה בכל התיאטרונים. בכל המוזיאונים.
בכל הבוטיקים. בכל הדיסקוטקים. ראו אותה
וראו אותה וראו אותה וזה לא קידם אותה
במאומה.
עד שבשבוע שעבר הגיעה אן למסקנה
הסופית. אם אין אני לי מי לי? היא הורידה
את חולצתה לנוכח עדשות הצלמים של
כמה ירחונים אמריקאיים.
תוך 24 שעות היא הוזמנה למיבחן־הבד
הראשון שלה.

ספרים מקור חול צהכ חו ל ה
עס שרוך א דו ס
;ער מכרם התימנים (מאת שלמר,
טבעוני; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 204 עמ ׳).
כיום שלמה טבעוני בן ה־ 47 הוא חבר השמח
בחלקו בקיבוץ אלונים. לפני 40 שנה
היה הכל אחרת. אז היה ילד אומלל ומוזנח
בכרם התימנים התל־אביבי שאביו
היה מצליף בו, לעתים מזומנות, בשוט־עור
״מפוצל לשלוש רצועות ולהן הסגולה
להקנות חכמה, בינה ודעת״.
השוט הזה לא ה שיג את מטרתו, בדיוק
כמו שנכשל השוט הבא אחריו, זה של
המלמד בחדר שהיד. גוזר על ילד שהמיש

את עיניו מן הספר להחזיק אבן קטנה בין
הסנטר לגרגרת. אם נפלה האבן היה זה סימן
שהילד הזיז את ראשו מן הספר ואז, כמובן,
הוא זכה לטעום מן השוט. נסיונות אחרי
עיתון ״היי, ן״.
כאלה החליט סוליימן־שלמה להקדים תרופה
למכה וכשהגיע לבית־הספר העממי ירד ישר
לחייהם של המורים. אחר שהניח קליפות
צברים קוצניות על כסאות המורים גורש
מבית־הספר ויצא, בגיל תשע, לקלוף שקדים
בראשון־לציון, תמורת חצי גרוש עבור פח
שקדים אחד.
הוא גם מכר עיתונים },שהיום שום אינם
קיימים כדואר־היום והירדן) ,עבד כסבל בשוק,
שטף רצפות ולן בחדרי־מדרגות. ואז,
בגיל , 11 חלה התפנית הגדולה בחייו של
שלמה. הוא גילה את תנועת הנוער העובד.
תזמורת מפוחיות. שלמה, שכבר עלה,
בינתיים, למעמד של שוליית־רצפים (שלושים
גרוש לשבוע) רכש חולצה כחולה עם

שרוך אדום ולראשונה בחייו החל להיות לו
עתיד.
בגיל 15 יצא להכשרה, נשלח גם לעבוד
בכיבוש־עבו־דה
(בין השאר עם
סלוניקאיים בנמל חיפה
שריחמו עליו:
״אתה — עבודה?
אתה — בית־ספר!;
אתה — ארגז? אתה
— גפרורים!; אתה
— ים? אתה —
אמבטיה!״).
טבעוני שהיה יותר
מאוחר מארגן
מטעם הנוער ר,עובה דוש בין נערי הפרברים
להם יסד, בין השאר,
תזמורת מפוחיות, כתב אוטוביושזר
סיפורים עגוגרפיה
מרתקת בה

מים רבים על הפלייה עדתית מצד
אחד (אמר עליו אבא של צעירה, עמה יצא:
״הוא קיבוצניק ותימני. לו לפחות היה
מסוריה!״) ועל נחשלות עדתית מצד שני
(התלונן לפניו עולה נזרבד־הקסנזים :״יצאתי
מתימן עם חמש נשים את האהובה
עלי מכולן, בת הארבע־עשרה הרחיקו
ממני ואילצו אותי לתת לה גט.״)

מו ס ר־ ה ש כל
אלילותשווא (מאת דו ש; הוצאת עטי־קם)
העיסוק בשעות־הפנאי של הקריקטוריסט
(מעריב) קריאל גרדוש ,46 ,הידוע
יותר בדוש, הוא חיבור ״מע שיות במלים
וציורים״.
שש מן המע שיות האלה, שלכל אחת מהן
מוסר־השבל משלה, הוא כינס בספרו האחרון,
הששי בספרים מפרי־עטו. והמסקנה
העיקרית המתבק שת מעיון בעלילות היא ההבל
והגיחוך שבחיי־אנוש.

׳גוריליף הולד אתך לכל מקום ו

׳טרילק׳ הולד אתך לכל מקום
כי מ׳טרילין׳ -הסיב האנגלי, מיצרים בגדים המתאימים לכל מטרה ולכל מאורע. בלבשף
בגד העשוי ׳טריליך הינך לובש בגד אופנתי .׳טריליך-.הסיב המודרני לבגדי האדם המודרני.

׳ 7יפליג

העולם

הזה 557ו

יואל אידק 26

שרוש\ז צעיריה 1גרדו יוזר,
בגבעגז־ברנר.
שרושתג! \2:ן ראג באוגזג שגך
— יואר
הגו וויו יחד. באותו \2יבוץ,
שיוו2ן ו יוור בירדותגו,
וגדרו יחד.
תוך כתה עזים —
ופרו שרושתת.

״מישהו צוין לעשות...״

ואד סור )1ז)20( 3

חצשן שאהב לצלול
פעם, כשיולי היה ילד קטן עם ראש מלא
בתלתלי־הזהב, הוא היה אחר לגמרי: כל
הזמן הוא היה הולך עם פולי, הכלב שלו.
הם היו הולכים יחד להביט בציפורים ובפרחים,
ולהשיג כל מיני־חיות קטנות ש־

יולי היד, מגדל בתוך החדר שלו. חוץ מזה,
היתד, לו, כילד־של־קיבוץ, גם חיית־בית
חקלאית מאד: תרנגולת פרטית אחת,
שאותה טיפח.

אחר־כך הוא גילה את המים .״הכי הרבה
הוא אהב לצלול,״ סיפר חבר שלו .״הוא
היה מחפש שם כל הזמן חיות חדשות.
עולם חדש.״
ובאמת כשהגיע זמנו ללכת לצבא —
דרש ללכת לקורס מדריכי הקומאנדו של
חיל־הים. משלא קיבלו אותו התאכזב, והיה
זה רק טבעי שפנה לצנחנים.
את הגניחות הוא אהב יותר מכל. למה?
״אתם לא יודעים איזה תענוג זה לראות
את הנוף מלמעלה!״ סיפר בגאווה.
אך על פעולותיו בסיירת הצנחנים —
לא סיפר מעולם. חבריו רק יודעים שהשתתף
בכמה מהפעולות הנועזות ביותר. אך מעולם
לא הזכיר זאת.
דווקא בתקופה שהיה פייטר נועז, התחיל
לעצב עולם פנימי מסוגר, מופנם, לשמוע
המון תקליטים של באך, מוצרט. ללמוד
פסיכולוגיה. פארא־פסיכולוגיה.
ואז פרצה המלחמה.
הוא נפצע קשה בתחילת המלחמה, אך
לא שיער לרגע שימות מפצעיו. הוא הסביר
להוריו ש״זה שום־דבר, שטויות.״ וגם
מיהר לשלוח גלויה לאחיו, עם ברכות להולדת
בתו. את הגלויה קיבלו בבית, זמן
קצר אחרי המייתו.
הכלב פולי עדיין יושב בסבלנות וממתין
לו ליד הדלת, והחבר׳ה מבית־הספר הצניעו
פתק בין אבני־המציבה שלו :״ליולי שלנו
אנחנו איתך, תמיד, תמיד.״

ונוסח(1111־) חנינ ()37

שרר־הדיו המתלהב
בגיל 21 הועלה לדרגת רב־סרן, אחרי
שכבר היה מאחוריו פרק רצוף במעשי־תהילה.
כפלמח״ניק
לחם ברוחמה עם חטיבת־ה־נגב,
השתתף בקרבות תש״ח בנגבה, בכיבוש
באר־שבע, במבצע ״חורב״ ובפריצת
הדרך לאל־עריש.
הוא סיים את הקורס הראשון לקציני־טנקים
שהתקיים. אחר־כך ביקש העברה ליחידת
ארטילריה. אבל גם עבר באותו זמן
קורס צניחה.
וכשם שהיה איש צבא מושלם — כך
ביצע הכל בצורה מושלמת בחייו האזרחיים:
החל מצעירותו, כשהיה בין מקימי תל־רעים,
ועד שנותיו בירושלים, כשלמד
משפטים, ואף ניהל באותה תקופה את בית־צבי
ברמת־גן.
כשהפך עורך־דין, דאג שלא לפרסם את
משפטיו. הוא חי את בעיות הקליינטים
שלו, אך לא ידע איך לקחת מהם כסף —
ולשם כך מונה פקיד מיוחד.
בצד הקאריירה הצבאית והמשפטית שלו
— הספיק גם להיות פוליטיקאי. היה היועץ
המשפטי של מפא״י, והתגאה בתואר שהדביקה
לו העיתונאית סילבי קשת :״עורך־
הדין המתלהב״ .אחר־כך הצטרף לרפ״י בבהירות
האחרונות היה המועמד מס׳ 17ברשימתם.

בחייו הפרטיים היה מלא דינמיות: כאב
לניר ואביטל איתם נהג להשתולל, וכהרפתקן
• שטיולו במכונית ברחבי אפריקה הדהים את
כולם. רק תחביבים לא פיתח. הוא היה יותר
מדי דינאמי, ולא היה לו זמן .״כאשר אגיע

הוא בן קיבוץ אמיתי. אופייני. האבטיפוס
של הצעיר השקט והרציני, הממלא את כל
תפקידו עד לאחרון, מתוך הכרה ומרצון.
מעולם לא התווכח עם איש. כשנשלח לעבוד
בקטיף הלך ועשה את הנדרש, למרות
ששנא, בעצם, את העבודה הזאת .״מישהו
הרי צריך לעשות גם את העבודות
האלה,״ אמר בפשטות.
אחרי גמר העבודה היה מתקלח, פונה
לעיסוקים החביבים עליו: היה שחמטאי
מצטיין, וניצל כל רגע פנוי לעסוק בכך.
קרא הרבה קלסיקונים. אך נהנה גם ממצעד־הפזמונים,
והיה תלמיד מצטיין במקצועות
הריאליים ובעיקר בכימיה.
כשהלך לצבא, וצורף לסיירת של גולני,
המשיך לגלות אותו אופי שקט ואחראי שלו.
הוא התבלט במסירות ואומץ־לב מחד, אך
בביישנות ובצניעות מאידך. לכן גם הצטיין
בצבא, מבלי שיצטרך להתאמץ לשם כך, במיוחד
.״הכל בא לו בקלות״ ,סברו חבריו.
כשיצא עם שיירת השריון, במלחמה, הוא
רק התגעגע לערימת הספרים שלו, ולשחמט.
חוץ מזה לא חסר לו כלום. הוא היה מרוצה
בצבא, שקט ורגוע.
ואז עלה הזחל שלו על המוקש.

דניאל ורדון ()29

,גמה הרבה שמיס!״
בראיון שפורסם בבמחנה עם הרמט״כל,
אחרי פעולת נוקייב, בלט קצין צעיר בתשובותיו
ובהלך — מחשבתו הנועז. היה זה
סגן דני ורדון.
אך הוא התבלט עוד קודם לצבא. כאשר
החליט להקים מועדון בבית־גוברין, משם יוכל
לטפל בגרעיני־האחזות. מועדון זה הפך
למוסד המוכר בכל הארץ, בשם ״המועדון
של דני״ ,והפך למקום החשוב ביותר בקיבוץ
הצעיר.
מה שדני באמת אהב, זה להאזין למוסיקה
(הרקוויים של מוצרט) ,לנגן על הסכסופון
שלו, והוא אהב מאד לטייל. הוא אף הירבה
לספר על טיוליו לילדים במועדון שלו, ב־בית־גוברין,
אליהם היה קשור כשם שהיה
קשור לשני ילדיו שלו — ניצן ועירן.
רק על עצמו — לא נהג לספר. הוא היה
נחבא־אל־הכלים, ואת תעודות־ההצטיינות ש

מהצבא, אחת מהן חתומה על־ידי ה־רמיטכ״ל,
גילה אביו במיקרו״ כשהן נפלו מכיסו
של דני.
הקצין הצעיר, אף לא הספיק להיפרד מאשתו
ומילדיו, אך הוא הספיק עוד לכתוב
לילדים במועדון שלו בבית־גוברין, ביקש מהם
למסור ד״ש בבית .״אנחנו במלחמה,״
כתב שם ״ומוכנים לעשות הכל! כל מה ש־ידרש
מאיתנו!״
וכשחזר דני עם חייליו, אחרי הקרבות הקשים,
פנה לחלץ עם חבריו, שני פצועים,
מתוך ואדי עמוק. צלפים ערביים שהתחבאו
בין הפליטים, ירו בו צרור, ופגעו בו מיד.
הסגן הצעיר נפל במדבר, עליו סיפר רק
ימים אחדים קודם לכן לילדיו :״איזה חיות
נפלאות יש במדבר הזה ואיזה ציפורים!
כמה חול, אבנים, וכמה הרבה שמיים!״

יואר שוווץ ()18

נער האופי

לפנסיה — אדאג לתחביב,״ אמר.
כסמג״ד ביחידת חרמ״ש נלחם ברמה הסורית.
כשהוא כרגיל, בראש, בתוך זחל־הפיקוד
— אשר פגז כורי פגע בו לפתע
פגיעה ישירה.

הוא היה כל־כך צעיר במותו!
ובכל זאת היה כבר בעל אופי מעוצב
ומושלם, צעיר מיוחד במינו ויוצא־דופן:
קיבוצניק מרדן ותוקפני, שניסה להביא
חידושים, ולכפות את השקפתו המתקדמת
על הכל, ועוד בהיותו ילד היה אגרסיבי ותוקפן.
תמיד עסק בעיסוקים המיוחדים שלו.
גילה חוש טכני יוצא מגדר הרגיל, ובצעירותו
היה גאה תמיד במקלטי־הרדיו שבנה,
ובטיסנים שהרכיב.
הוא שנא שיכתיבו לו אח תנאי־החיים,
ובגיל מוקדם ביקש לעזוב את הקיבוץ,
ובקשתו התקבלה בהבנה. הוא רצה לעבור
למושב. לעבוד בעבודה חקלאית — אך לחיות
את חייו בעצמו. את העיר שנא.
הצעיר הפיקח ויוצא־הדופן־בחברה־הקיבו־צית,
היה אהוד על הכל, למרות זאת. הוא
חי חיים אינטנסיביים, כאילו ידע שימות
צעיר כל כך. הוא עמד להינשא, למיכל,
חברתו. והוא החל לשרת בצר,״ל כבר מגיל
17 אחרי שהתנדב. למרות אופיו החזק
הוא נקלט שם בקלות בלתי־רגילה, שירת
בסיירת הצפון.
כשכתב הביתה, לילה אחד לפני מותו
״אני בטוח ללא ספק שאעמוד במבחן״,
היתד, לו ההרגשה שהוא ימות בקרוב.

גם כשנפרד ממיכל. לפני שיצא בפעם האחרונה,
הוא אמר שהוא לא רוצה לנסוע —
כי הוא פוחד שלא יחזור יותר.