גליון 1558 מתאריך 12 ביולי 1967

• ״ ארץ ־ישראד היא יחידה אחת,״
• ״המתנכר לשלמות הארץ, זורע את
זרע חורבנו.״
• ״תנועת־ר,שיחדור העברית לא נסתיימה.
היא אך החלה.״
• ״ארץ־ישראל היא מולדתם של שני
עמיה.״
• ״לא יקום איחוד הארץ, אלא בדרך
של שותפות•
״השותף הראשון הוא מדינת ישראל •
״השותף השני יד,יה פלססין המשוחררת.״

״הצעד הראשון לאיחוד הארץ הוא
שבירת הממלכה ההאשמית הירדנית •
״איחוד הארץ יקום על־ידי פדרציה
של מדינת ישראל ומדינת פלססין.״
• ״ממשלת הפדרציה תיבחר על־ידי כל
תושבי ארץ־ישראל.״
• ״כלכלת ארץ־ישראל תהיה מאוחדת.״
• ״מערכת ד,בטחון תהיה אחידה •
״ממשלת ישראל תהיה חופשית בענייני
עליה.״
• ״ממשלת פלסטין תר,יה חופשית בענייני׳
קליטה (של הפליטים).״
• ״מקומות־הקודש של כל הדתות יהיו
כפופים לממשלת הפדרציה.״
מתי. נכתבו הדברים -האלה? לפני יום? -
יפני שביעי למחרת מלחמת ששת־הימים?

הפסד קי ס הנ ״ ל הם כותרות־הסעיפים
של כתבת־ענק, בחתימת אורי אבנרי, שהופיעה
עשר שנים בדיוק לפני מלחמת
ששת־הימים־בגליון חג השבועות של
העולם הזה ( )1025 בשנת . 1957
הכתבה נשאה את הכותרת ״איחוד הירדן״
,והכילה את התוכנית המפורטת הראשונה
להקנות פדרציה ארץ־ישראלית.
בהקדמה נאמד כי :״הטיוטה הראשונה, שכללה
את עיקרי תוכנית זו, חוברה על־ידי
המחבר וחבר ערבי, ביוני , 1954 והובאה או
לתשומת־לבו של חוג מצומצם.״

רעיון ד,״פדרציה״ של בן־גוריון ודיין.
אלו הן סיסמות בנות־יומן. הנולדות נ־היסח־הדעת,
לשם סיפוק צורכי־פרסומת של
הרגע. איש מהם לא חשב עליהן עד הסוף
• . 4ובעלי התוכניות ישכחו אותן באותה
מהירות,בה המציאו אותן.
הוא הדין לגבי הרעיון של ״סיפוח׳ ״,השטחים
— תוכנית שבעליה עצמם אינם מבינים
בחפזונם שהיא תהפוך אתי׳ .ישראל המוגדלת
למדינה דו־לאומית, כה ייווצר רוב
ערבי תוך כמה שנים.
.התוכניות שלנו לא׳ נולדו לצורכי פרסו־מת,
ולא הומצאו ׳בן־לילה כדי ״לחטוף
כותרת״ באחד משלושת עתוני־הערב.
הן פרי עבודה של אלפי שעות, במשך
שנים ארוכות. על כן הן עומדות במי כחן
המציאות — גם כשזו משתנה באופן
מהפכני, כמו בחודש שעבר.

חבל *טאין שום ׳מוסד דומה בכל המנגנון
האדיר של ממשלת ישראל.
וזה המקום להזכיר הצעה אחרת שזנו,
דייד גגס־י

*זמדטיזיי:

יום אחרי מלחמת ששת־הימים

לכן דרשי
עוד היום
מיץ ממותק
.ארד ,״
לבחירתך בטעם פטל,
לימון, תפוז, אננס או
מנדרינה.

ארדי מייצר
אתה טו ב ביו ת ר

תיכון ערב חדש חיפה
בפקוח משרד התנוך והתרבות
רח׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .

הרשמת תלמידים
לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳

כל יום בין השעות 7—5בערב

* חסך * שכר לימוד מודרג
תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

.העולםה זה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 סלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע־־מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ס.

שיגר אורי אבנרי מכתב דחוף לראש־הממשלה,
ובו הצעה מפורטת להסדר־שלום.
הוא הציע לערוך מיד מישאל־עם באזורים
הכבושים, לשם הקמתה המיידית של מדינה
פלסטינית, שתהיה קשורה בישראל בפדרציה
מדינית, כלכלית ובטחונית.
הצעה זו פורסמה בו ביום בדף עתון־
הערב החדש של העולם הזח. וכעבור שלושה
ימים בגליון הראשון של העולם הזה
( )1554 אחרי תום המלחמה — יחד עם
תצלומי כיבוש הרמה הסורית.
רבים ראו בכך דוגמה אופינית לפזיזות.
איך אפשר לחבר תוכנית־שלום תוך 24
שעות?
הרי עד עצם היום הזה עוד לא הגיעו
מפלגות חשובות ורציניות, מחרות ועד
מפ״ם, לתוכנית מגובשת כלשהי, וגם עתו־נים
חשובים ורציניים אינם מעיזים להגיש
הצעה מפורטת.
הכל תוהים, מתחבטים, מתלבטים. אם
כן, איך מעז העולם הזה לקפוץ ולהציע
הצעות מפורטות?

ה תי טו בהלכך נעוצה בעובדה פשוטה:
מזה 17 שנה משמש העולם הזה סדנה לגיבוש
מחשבה על בעיית ישראל־ערב. עסקנו
בכך ללא הרף, מאז יומנו הראשון במערכת
זו, תוך מגע מתמיד עם ידידים מעבר
לגבול.
לכן לא היינו במצבם של שאר הבטאינים
והגורמים בארץ, למחרת מלחמת הבזק.
לא דיינו צריכים להתחבט ולהתלבט, לשנות
את כל מושגינו, לכנס ועדות וועדות־מישנה,
כדי לגבש תמונה שלמה חדשה נוכח
המציאות החדשה.
התוכניות שלנו היו מוכנות — זמן רב
מאד לפני כן.
במידה מסויימת, עשינו בשטח זה מה שעשה
צד,״ל בשטח הצבאי. כאשר ריכז עבד־אל־נאצר
את צבאו בדרום, לא היה צד,״ל
צריך לשבת ולחבר תוכנית שלמה חדשה. כי
כמו כל צבא, הכין צד,״ל תוכניות־מטה לכל׳
מצב, זמן רב מראש.
במהלך דיונינו במשך שנים רבות, צצה
לא פעם השאלה :״מה צריכים לעשות אם
יכבוש צה״ל את הגדה המערבית ואה עזה,
במיקרה של מלחמה?״
התשובה היתר, מונחת לפנינו, בכתב.
למעשה לא היינו צריכים אלא להדביק בול
על המעטפה ולשלוח אותה לראש־הממשלה.

ז הו ההבדלהתהומי בין התוכניות
שלנו, ובין רעיונות הצצים לבקרים כמו

״ ה עו ל ם הז ה טבועו ת 15157
שהושמעה מעל עמודים אלה פעמים רבית:
ההצעה להקים מיניסטריון לעניינים ערביים
(או ״מטכ״ל לבן״).
גם את ההצעה הזאת פירסם אורי אבנרי
לראשונה, בצורת תוכנית מגובשת ומפורטת.
במדור ״הנדון״ בראשית — 1957 לפני למעלה
מעשר שנים.
אילו הוקם מוסד כזה לפני עשר שנים,
ואילו רוכזו והופעלו בו כמה מאות ממיטב
המומחים לארצות־ערב, למודיעין, לתעמולה
ולמיבצעים מדיניים — היה מצבנו
נראה ברגע זה אחרת לגמרי.
למחרת הנצחון המזהיר של צד,״ל, יכלה
הממשלה לפנות אל השר המוסמך — השר
לעניינים ערביים (או ״שר המרחב״) —
וזה היה מוציא מן המגירה את התוכנית)
המוכנה מראש למיקרה זה.
זה היה מונע את ההתרוצצות של השבועות
האחרונים, את ההתלבטות הבלתי־פוסקת,
את השיגור הבהול של שליחים למקומות
שונים, את ההחלטות הסותרות, שאחת
ביטלה את קודמתה (כמו בפרשות קלקיליה,
הפליטים, ועוד).
כיום מדברים אנשים שיטחיים על המחדלים
בשטח ״ההסברה״ .זוהי שטות. המחדל
ד,״ד,סברתי״ בא מפני שאין מה להסביר.
המחדל האמיתי הוא בשטח גיבוש המדיניות.
ומחדל זה אירע, בין השאר, מפני
שצמרת המדינה התעלמה במשך 17 שו.ים
מהצעות השבועון המסויים.
היה נדמה לה כי אנחנו עוסקים באוטופיות.
עתה ברור כי היא חיתה על
הירח. השבועון המסויים הוא שעסק בדברים
היחידים שהם ריאליים, מוחשיים ומעשיים.

ה עול ם הז ה 1558

חיילים ישואל״ס בבאניאס, מול הכנסיה העומדת באתו הישן של הצלבנים

היו דרושים חמישה שבועות בדי שתחדור
לתודעת האדם הישראלי מלוא המשמעות של
המהפבה שהתחוללה בחייו.
חיי המדינה -וחיי בל אחד מאזרחיה -
יהיו שונים מחר מבפי שהיו עד לפני חודש
וחצי. אם ניתן בבלל להגדיר מהפכה עמוקה
בזאת כפסוק אחד, הרי הוא זה:
ישראלחזרה אל המרחב .

במשך 18 שנים ניסתה ישראל להפנות את
גבה אל המרחב.
החרם הערבי הקל על עמדה זו.
כישראל עצמה אמנם חי מיעוט ערבי קטן,
אד אפשר היה להתעלם מקיומו. כעזרת ה־מימשל
הצבאי, ובלעדיו.
המדינה נראתה באי בודד כים. לא היה לה
בל מגע עם הארצות שמעבר לגבול. הן היו
דומות לאוקיינוס.
מפעם לפעם ירו מן האוקיינוס הזה -אכל
אלה היו רק הפרעות זמניות. כתל־אכיב ובחיפה
אפשר היה להתעלם מהן.
מבחינה ריגשית ופוליטית, יבלה המדינה
לשייך את עצמה אל אירופה.
גדל כה דור שלם חדש, שבשבילו טולברם
ורמאללה, רפיח וחברון, יכלו להיות ערים על
הירח. הניתוק היה שלם וגמור. היחס לעולם
הערכי היה :״שרק יעזבו אותנו במנוחה. יותר
לא רוצים מהם״.

אולם המרחב, במו הכבוד, רודף אחרי מי
שרוצה לברוח ממנו.
הוא בא אלינו, בחודש מאי, בדמות גייסותיו
של נאצר, שהתרכזו בסיני ואיימו על קיומנו.
אולי חשב מישהו שאפשר להיפטר מבעיה זו
על־ידי מבה צבאית קטנה ומהירה, ולחזור
למחרת היום לחיות באי, השוכן בדד.
במו כמיכצע־סיני. אז באנו, ראינו, ניצחנו
ושכחנו מבל העניין למחרת היום.אולם זה לא קרה הפעם.
באנו. ראינו. ניצחנו. אף איננו יבולים לשכוח.

גם אילו רצינו בכך.
איננו יבולים
בי מלחמה זו, ונצחון זה, החזיר אותנו אל
המרחב.
בצורה פאראדוכסאלית, זה קרה דווקא באמצעות
כיבוש צבאי.
נשארנו חבוקים עם המרחב.
המרחב בא אלינו -כצורה גיאוגראפית
פשוטה. צעד מעבר לגבולנו השתרע, עד אתמול
-הלא־בלום, התהום, האוקיינוס הריק.
עכשיו נפתח הגבול.
המוני ישראל מבקרים בהרי־גולן, בעמק
יריחו, במבואות סואץ.
הם עוברים, בצורה בלתי-אמצעית לגמרי,
את החוויה המרחבית .
הם רואים, במו עיניהם, בי ישראל אינה אי.
שהיא חלק ממרחב גיאוגראפי גדול.
הם עומדים במרומי הרמה הסורית, מסתכלים
למטה אל קיבוצי־הספר, ונוכחים לדעת:
זהו נוף אחד. לא שניים.
הם עומדים על גבעה בשומרון, רואים מרחוק
את הים של נתניה, ונובחים לדעת: זוהי ארץ
אחת, לא שתיים.
הם נוסעים לגדה ונובחים לדעת, לתמהונם
האינסופי — כי תל-אכיב רחוקה מפארים
הרבה יותר מכפי שהיא רחוקה מרמאללה.
תמונת־העולם משתנה. לא כתיאוריה, אלא
בחוויה היומיומית.
לבך תהיה השפעה עמוקה על דמות עמנו.

המרחב בא אלינו בדמות אנושית.
כמשך 18 שנה יבול היה האדם הישראלי
לחיות את חייו, מכלי להיתקל אף כערבי אחד.
יתכן שקיבל ספל-קפה ברחוב דיזנגוף מידי
מלצר ערבי -אך הוא לא ידע שזהו ערבי.
עכשיו חיים מיליון וחצי ערבים תחת הדגל
הישראלי.
בל ישראלי ניתקל בהם על בל צעד ושעל.
כמיפגש־העמים הגדול כירושלים. בטיולים
בגדה. כתל־אכיב ובחיפה.
מחר, באשר יוסרו המחיצות כין הגדה וכין

ישראל, יבואו מאות אלפי ערכים לראות את
ערי המדינה וכפריה.
עד כה ידע כל ישראלי בי ארצו שוכנת כלב
העולם הערכי. אבל זאת היתה ידיעה תיאורטית,
שלא התקשרה, איכשהו, עם חיי יום־יום.
עתה, כתוצאה מן המלחמה, יודע כל ישראלי
כי זוהי מציאות פשוטה. מציאות שלא תפוג.
מציאות שהיא אחת מעובדות-חיינו -אם
נרצה בכך, אם לאו.

המרחב בא אלינו כדמות כעייה פוליטית.
מה לעשות ביטטחים שנכבשו?
על בך נטוש ויכוח. אך תהיה תוצאתו כאשר
תהיה, ויוברע אשר יוכרע -לא נחזור למצב
הניתוק של אתמול.
יש המבקשים להחזיר את השטחים -תמורת
הסכם־שלום ופתיחת הגבולות.
יש המבקשים לספחם לישראל -תוך השארת
מיליון וחצי ערכים בגבולותיה.
יש המבקשים להקים פדרציה כין ישראל וכין
מדינה ערכית פלסטינית חדשה.
לבל שלושת הפתרונות (ולכל עשרות גווני
הביניים שכיניהם) יש מכנה משותף אחד:
הם שונים לחלוטין מן המצב שלפני המלחמה.
הם ישנו לחלוטין את נוף חיינו, בעם וביחידים.

לא יאפשרו עוד את ניתוקה של מדינה
יהודית הומוגנית מן המרחב הערבי הסובב
אותה. בך או אחרת -המדינה תצטרך להתמודד
עם המרחב -כמלחמה או כשלום.
היא תצטרך להתאים את עצמה למציאות
החדשה, שיש בה סיכויים בה מזהירים, וגם
סכנות לא-מעטות.
מציאות שיכולה להוביל אל שלום בר-קיימא,
אם הממשלה תהיה די נכונה ונועזת, או לשרשרת
אינסופית של מלחמות מרחביות, אם
ישתלטו כנו ההרפתקנים חסרי־האחריות.

ישראל חזרה אל המרחב.
לצמיתות.

ב דיי ץ

ב 1נ ח ־ ו ד 1ד ן

עסיס

בכל בית בו האיכות והטעם הטוב הם העיקר.
בכל עונות השנה-אין כמיץ ממותק עסיס מרווה
ומרענן. עם מים או סודה, או כבסיס להכנת
קוקטיילים. מיץ ממותק עסיס הוא המשקה
האידיאלי בעת הארוחות, במסיבות, ולכיבוד
אורחים.
ב׳ ע סי ס ציד* ע סי ס

לימון, תפוזים, מנדריגות, אשכוליות, פסל, חמוץ ־ נותוק. דובדבנים, אננס, מ שמ ש. קזלה ,

ה עול ם הז ה 1558

פ ת רון י סו די, הוגן ובן־קיום
מכתבים אירוח מרחבי
עד עכשיו היו מבצעים של ״הסבר פניך
לתייר״ ,ומיבצעים של אירוח תיירים בבית
ישראלי.
עכשיו אני רוצה להציע מבצע חדש:
״ארח את שכניך״ :תערכנה רשימות של
משפחות המוכנות להזמין לארוחה משפחה
ערבית מן הגדה או מן הרצועה, לארח
אותם חצי יום או יום בבתיהם, לשבת
איתם, להדריך אותם, והעיקר — לשוחח
איתם.
אותו דבר שייעשה בגדה. שיאספו משפחות
ערביות הרוצות לארח משפחה ישראלית
באותו אופן. וממה שאני שומע
על הכנסת־האורחים הערבית המהוללת —
אני משוכנע שתמצאנה משפחות כאלה.
אני חושב שמפגשים משפחתיים כאלה,
ובילוי בצוזתא במשך יום שלם יתרמו לשלום,
ולהשתלבות במרחב, יותר מכל ה־תעמולות
ומכל הנאומים.

(3וניד שאיפה שמלחמת יוני 1967 תיר שם ב הי ס טו רי ה
כאח רונ הבמלח מו ת בין י שראל ו שכנותיה, רו אי םהח תו מי ם
מטה הכרח לפ תור א ת בעיית הי ח סי ם של עמי הארץ פתרון
מדיני י סו די בן־ קיו ם. כ ב סי ס לפתרון הגיוני והוגן אנו
מציעים א ת ההצעה דלה לן:

ראובן בראו[ /חיפה

• זהו רעיון מצויין. משפחות יהודיות
המעוניינות לארח משפחה ערבית, ולהיפך —
מוזמנות בהחלט לשלוח פרטים למעיכת.

כבוד לנופלים
אין מילים בפי לתאר כמה אסירת תודה
אני לכם על הרשימות אודות ה״נופלים ההולכים
ראשונה.
דחיקא משום הנם
הנפלא שקרא לנו במלחמה
זי, אסיר לנו
לשכוח לרגע את
אלה שבזכותם אנחנו
ח־ים. אני קוראת
עליהם את הרשימות,
מביטה בתמו־נותירם,
ואבלה בכאב
על מותם.
חבל רק שבשבוע
שעבר לא צורפה
תמונה להספד על
דניאל ורדון, דוזקא
משום שהקטע אודות
הצעיר, שאהב
את מוצרט, והתפעל
״כמה הרבה שמיים״
,כל כך נגע ללב.

חנה
ברמן,

ז־מת־גן
0תצלומו של
סגן דני ורדון —
ראה תמונה.

למרות שלא שכלתי
איש מקרובי במלחמה
זו, הזדעזעתי
שביום השלושים
לנופלים, לא הוכרז
יום אבל, וכל בתי־השעשועים
היו פתוחים
כרגיל.
זה מחפיר שאג־שים
שומרים על ימי ורדון אבל לזכר מאורעות
שקרו לפני מאות ואלפי שנים, אבל אינם
מכבדים את זכר אלה שנפלו למענם, שרק
חודש קודם לכן חיו, וצחקו והיו מלאי־תקוזת.
אבל
זוהי גם שערוריה שלא היה אפילו
גוף ממלכתי אחד שידאג לכך.
דויד בר, תל־אביב

קבינט השלום

למרבה הפליאה, למרות שעם פרוץ הקרבות
ידעה הממשלה ללכד סביבה את כל
חלקי העם, בהקימה ממשלה מורחבת, הרי
שיש להצטער שעם סיום הקרבות, לא הוקם
שוב גוף דומה ומלוכד, לפתרון הבעיות
שיובילו לשלום.
עם כל הכבוד לאלו שהביאו את הנצחון
הצבאי, קשה לתאר שאותם האנשים, יוכלו
להביא גם את השלום.
נמצאים בארץ אישים כמו מר נתן ילין־
מור או ח״כ אורי אבנרי, שהקדישו מיטב
זמנם ומרצם לבעיה הערבית ופתרונה. יודע
אני שמבחינה פוליטית הם מתנגדים חריפים
לקו הממשלה, אולם אחרי הכל, גם
ח״כ מנחם בגין, היה באופוזיציה עיקבית
וממושכת, וזה לא מנע צירופו לקבינט.
לזה יש להוסיף את האהדה שאנשים כמו
אבנרי זוכים לה, בין החוגים הערביים,
ואפילו בארצות ערב. מה שנראה לי כדחוף
ביותר, הוא׳ הקמת קבינט־שלום, שיורכב
לאו דוזקא מאותם אלה שהביאו את
(המשך בעמוד )6
ה עול ם הז ה 1558

תיכון פדראציה של ארץ ישראל (פלשתינה) ,אשר תשתרע על שטחי מדינת ישראל, רצועת
עזה והגדה המערבית, ואשר בירתה תהיה ירושלים־רבה.
הפדראציה תהיה מורכבת ממדינת ישראל וממדינה ערבית, אשר תתן סיפוק לשאיפת
העם הערבי הפלשתינאי ליישות לאומית־מדינית.
חוקת היסוד של הפדראציה תבטיח את בטחונן של שתי המדינות המרכיבות אותה, על-
ידי מערכת ערובות הדדיות בנות-תוקף, שתמנע את הסכנה כי אחת מהן תנוצל על־ידי
גורם זר כל-שהוא נגד רעותה.
במיסגרת הפדראציה, בעזרת קונסורציום בין־לאומי, תיפתר באופן יסודי בעיית הפליטים,
על־ידי שיקומם הכלכלי והחברתי, נוסף על שיקומם הלאומי.
מידת סמכותה והיקף פעולתה של הפדראציה בכל שטחי החיים -כלכלה ומסחר, תחבורה
ותקשורת, חינוך ותרבות -יתגבשו במרוצת הזמן בתהליך הדינאמי של התגברות האמון
ההדדי, תוך שיתוף פעולה בין מרכיבי הפדראציה.
הפדראציה של ארץ־ישראל (פלשתינה) תראה בעין יפה הצטרפותן של מדינות שכנות
אחרות למסגרתה.
הפדראציה של ארץ־ישראל (פלשתינה) תחתור לניטרול האיזור, למען יחדל לשמש שדה־קרב
למעצמות. מיסגרת מדינית משותפת לעמי האיזור תאפשר ביטוי הולם לכל ייחוד
אתני, דתי ותרבותי.
1י סי כ סו ך המזרח־תיכוני, שהתחיל בהתנגשות בין התנועה הלאומית
העברית לבין התנועה הלאו מי ת הערבית, יבוא לסיו מו עם השכנת
השלום ביניהן בדרך הקמת הפדראציה. מצב חדש זה יאפשר לראשונה
הפניית תקציבי-מלחמה עצומים לפיתוח לצורכי שלום ויסמן תחילת ה
של תקופה חדשה — של שיגשוג ורווחה כלכלית ושל פריחה תרבותית
— לאיזור כולו.
כי לעמי הארץ ולעמי האיזור נכונו גורל משותף וייעוד משותף.

מיכאל קץ, ארדיכל, תל אביב
ויקטור ציגלמן, עתונאי, תל אביב
עמיקם גורביץ, מו״ל, תל אביב
אלדד שרון, אידיכל, תל אביב
דן בן אמוץ, סופר, תל אביב
אורי זוהר, במאי, תל אביב
צבי הקר, ארדיכל, תל אביב
יגאל תומרקין, צייר פסל, תל אביב

אורי אבנרי, ח״ב
צבי אמיתי,
נתן ילין מור
איקא ישראלי, צייר, תל אביב
עוזי טמיר, מהנדס, תל אביב
אורי רפ, סוציולוג(בהסתייגות מסעיף )6
חיים פרושנסקי, סיים
דני קרוון, צייר, תל אביב
אלכם מפיס, עתונאי, תל אביב
ב. עמדי, מהנדס, תל אביב
ד״ר מנחם אמיר, קרימינולוג, ירושלים
שלום כהן, עתונאי, חל אביב
רחל איתן, סופרת, תל אביב
אייבי נתן
ארתור גולדרייך, ארדיכל, תל אביב
במאי קולנוע

גלילה אמיר, מורה, ירושלים
נמרוד אשל, רב חובל, אשדוד
אמנון זכרוני, עו״ד, תל אביב
אבנר חזקיהו, שחקן, תל אביב
פרוס׳ עמירם רון, חיפה
ד״ר ארזה רון, חיפה
עמום קינן, עתונאי, חל אביב
בועז עכרון, עתונאי, תל אביב
יעקב פרחי, עתונאי, תל אביב
ישעיהו וינברג, מנהל התאטרון הקאמרי
יעקב אגמון, מנהל תאטרון
ד״ר גבריאל ברקת, דגניה
נחמן צרווניצר, מהנדס, תל אביב
ד״ר איתן להב, רחובות
זיוה יריב, עתונאית, תל אביב
דוד ארנפלד, תל אביב
׳טמואל סגל, עו״ד, תל אביב
יונתן אטקס, טייס
אלי תבור, עתונאי, תל אביב
אמיל הלוי, עתונאי, תל אביב
ענת ספיר, סטודנטית, ירושלים
מרגלית גלובצקי, סטודנטית, ירושלים
שמואל רוזוב, ארדיכל, חיפה

דן איתן, ארכיטקט
רנה שני, משוררת
אביבה סטן, עתואנית
תוכטנפלד תמר, סטודנטית
אבי בן־נון, מורה
מקסים גילן, עתונאי
דוד גרינברג, מבקר קולנוע
אשר מולט, צלם (הסתייגות מסעיף )6
רחל אבנרי, מורה
יונה הדרי, מורה

ורדי בן־יעקב
ד״ר אריה שחר, האוניברסיטה, ירושלים
הדה בושם, עתונאית, תל אביב
רות שרץ, עקרת בית, תל אביב
אברי רביב, מדריך, רחובות
פרופ, ע .א. סימון, ירושלים
אהרן כהן, מזרחן
א. ברוצקוס, מהנדס, ירושלים
יונה פישר, מוזיאון ישראל, ירושלים
שאול זרחי, כלכלן, תל אביב
בנימין וולברגר, רוקח, תל אביב

המעיניינים להצטרף לפנייה מתבק שי ם לפנות לת. ד ,3006 .תל־אביב.

(המשך מעמוד )5
הנצחון הצבאי, אלא מאנשים שמראש פנו
לצד המסובך של חיפוש דרכים ליצירת
קשרים ישראליים—ערביים, וניסו למצוא
פתרון עקרוני להשגת השלום.
זוהי זכות היסטורית שנפלה בידי ראש־הממשלה,
לגרום לכך שנצחון צה״ל , 1967
יביא בעקבותיו לשלום יציב, אותו שלום
שאנו כה זקוקים לו, ואשר מעולם לא היה
בה קרוב.
1ויד לוי, וושינגטון, ארה״ב
יש כרגע שלוש בעיות בוערות: השגת
השלום, החזרת השטחים הכבושים, ובעיית
הפליטים.
לדעתי הפתרון הסביר שיפתור את כולן
— הוא יישוב פליטים בסיני. מצויים שם
שטחים עם אדמות טובות, את שאלת המים
אפשר לפתור על־ידי התקנת מתקני התפלת
מי־ים. ואמריקה תסכים לממן זאת, לדברי
ג׳ונסון.
דוזקא מפני שהשליטים הערביים התנכרו
לפליטים — ניתנה לנו האפשרות ההיסטורית
להחזירם לחיי־כבוד, ובה בשעה להחזיק בשטחים
אלה בצורה מכובדת והוגנת.
ב. ברנד, טבריה

הלוחמים הדפוקים

משום שהיה לפני ארבעים שנה פעיל
מאד בשומר־הצעיר בלודז׳ .התוצאה: מדינה
מנוהלת על־ידי עסקנים בעלי־וחק —
ולא על־ידי מדינאים.
הדבר בולט במיוחד עכשיו — כשבניגוד
למקצועיות המזהירה של צ.ה.ל
בולט המלל האינסופי והסחר־מכר של
המנהיגות.
הצלחנו לגבור על כל מדינות ערב —
ולא הצלחנו לגבור על העסקונה של
העליה השלישית.
מוטי גור, תל־אביב

המלחמה נסתיימה. החיילים חזרו לביתם.
אולם למרבית ההפתעה הסתבר לאנשי־המילואים
כי בעוד אנשי העורף, שלא גויי־סו,
מקבלים משכורות מליאות, הרי, אלה
שיצאו להלחם — יצאו מקופחים.
ביטוח־לאומי ניער מהם את חוצנו, והצבא
שילם משכורת־טימלית לנשואים, ודמי כיס
לרווקים.
זוהי חובת הממשלה, בעזרת ביטוח־לאומי
או הפרשה אפסית מהתרומות בארץ ובחו״ל,
למצוא את הסכום להשלמת המגיע לאנשי־מילואים.
אין שום הצדקה לכך שדווקא
הם יצטרכו לשלם מכספם, כעונש על היותם
בקרבות. אם כבר — אז שישלמו אלה
שלא גוייסו.

אמת או חלום ז

אורי שלגי, חיפה

מדינת העסקנים
קראתי השבוע ששני פירסומאים מקצועיים
הציעו לקבל על עצמם את התעמולה
הישראלית, שכיום היא נחשלת ביותר,
דבר הגורם למדינה נזק בל־ישוער.
אני חושב שזהו רעיון מצויין — כעיקרון:
במדינה
הזאת לא שולטים בעלי־מקצוע,

חוסיין כירושלים העברית
אלא בעלי־זכויות. כלומר, ממנים אדם
להיות שר, למשל, לא מפני שהוא בקיא
בנושא, או בכלל מבין בו משהו, אלא

ו ז 1ח י !!יוני ־ ־יו רנ ר

הלכתי לי לטייל בירושלים, ופתאום במעט
שהשתבצתי.
מולי צעד, כשהוא מתבונן בסקרנות לצדדים,
איש נמוך־קומד, ומשופם שאין לטעות
בו: חוסיין מלך ירדן.
אם לא הייתי מצלם את זה, ולא הייתי
מחזיק לפני את התמונה ברגע זה —
הייתי חושב שחלמתי. אני שולח לכם את
הצילום שתראו שזה היה באמת.
עמי בהן, תל-אביב
• זה לא היה חלום — אבל זה גנז לא
היה חוסיין, כמובן.

ך* קייץ 1839 נערך בגבול סוריה־תורכיה אחד הקרבות
^ המכריעים בתולדות המרחב.

הוא ארך פחות משעתיים. הצבא המיצרי,
בפיקודו של איכראהים באשה, הנחיל מפלה
ניצחת לצבא התורכי, בפיקודו של האפז
באשה.
קרב זה הבטיח, למעשה, את עצמאותה של מצריים
החדשה, תחת השושלת שנוסדה על ידי אביו של איבראהים,
מוחמד עלי, ושנסתיימה עם פארוק מיודענו.
אך יש סיבה שניה שבגללה ראוי קרב זה להיזכר. היא
נעוצה באישיותו של אדם אחד, שמילא בו תפקיד מרכזי:
קצין פרוסי, בן ,39 שכיהן כיועצו הצבאי הראשי של המפקד
התורכי.
באותם הימים לא היה ידוע בעולם. אך לא עברו 21 שנה,
והוא הפך לאחד המצביאים הגדולים של כל התקופות, איס־טראטג
בעל שעור־קומה היסטורי.
שמו היה הלמוט פון־מולטקה. בשנת 1870 הוא ניצח את
נאפוליון השלישי בקרב של סידאן, ששינה את פני אירופה.

פלמ״ח שלא למדו מעולם את תורת־המלחמה, שספגו את
תורתם מפי יצחק שדה ליד המדורה.
במלחמת החודש האחרון פעלו מומחים סובייטיים בסוריה
ובמצריים. אני משוכנע שהם נתנו עצות טובות מאד למארחיהם.
עצות
אלה לא עזרו אלא להכניס את הערבים למלכודת.

ואם מספרים ביום על זרם הדש של מומחים
צבאיים לארצות אלה -אין זה מדאיג אותי.

זוהי החברה המולידה טייסי־פילון, קברניטי•
צוללות, מפקדי־שריון -אנשים שהם בה
מורגלים להפעלת אמצעים טכניים מסובבים,
עד בי הדבר הפך להם טבע שני.

אלא מפגי שמה שקרה לפון־מולטקה, עתיד

אנשים כאלה יכולים — גם בתנאי לחץ, עייפות קיצונית
וסכנה גופנית — להחליט החלטות טאקטיות במהירות הבזק.
מבלי לאבד את עשתונותיהם נוכח הבעיות הטכניות הכרוכות
בהן.

לא מפני שאני ישראלי יהיר ושחצן, המאמין כי יצחק רבץ
וחבריו הם גדולי המצביאים של כל הדורות.

זוהי חכרה המסוגלת לנהל את אותה מערבת
טכנית מסובבת מאד הקרויה ״מלחמת בזק״
שהיא שילוב זרועות טכניות שונות, תוך התקדמות מהירה, אילתור מתמיד, נבונות לשנות
כבל שניה תוכניות מובנות מראש, והיכולת
לנצל כל הזדמנות עוד לפני שהיא
מתגלית לעין.

•* :מעטים היודעים כי מצביא־גאון זה היה אותו קצין
{ ! פרוסי שנוצח בצורה כה מבישה על־ידי איבראהים
באשה, שואלים את עצמם: איך זה יכול היה לקרות?

איך זה קרה שאדם, אשר ניצח את הצבא
המפואר ביותר כעולם של זמנו, הובס על־ידי
צבא של בדווים פרימיטיביים, בפקודת מיצרי
נחשל 1

ך י< ש!כא מומחה צבאי, האמון על מלחמה זו, לייעץ
עצות לצבא זר, השייך לחברה שונה לגמרי — הרי
הוא ראוי לרחמים.

החכרה הערכית של ימינו אינה חברה
טכנית.

זוהי שאלה המתייחסת לכל היועצים הצבאיים הזרים ש־הובסו
בנסיבות דומות — והם רבים ללא־ספור, מאז שחר
ההיסטוריה ועד היועצים הסובייטיים במצריים ובסוריה בחודש
האחרון.

אין ספק כי תהיה כזאת, ככל שאר החברות בעולם. אולם
עוד יעבור זמן ניכר עד שתצליח לעכל את המהפכה התעשייתית,
זו שארכה באירופה למעלה ממאה שנים.
חברה פיאודלית, חקלאית או מידברית, אינה הופכת
לחברה טכנית על־ידי כך שכמה אלפי צעירים טובים עוברים
קורסים טכניים, ולומדים לנהוג, לטוס ולירות.
כדי שהטייס, הטאנקיסם והתותחן יהיו יעילים — דרוש
להם כושר טכני המוקנה מילדות מוקדמת. דרוש
להם עורף טכני עצום — מוסכים, שרותי־אחזקה, בתי־ספר,
ספרות — הצריכים להקיף את חלק־הארי של העם.

התשובה נובעת מעצם האבסורד הטמון כמעמדו
•טל ״יועץ צבאי״ זד.
נה מה שקרה

לאותו פון־מולטקה אומלל; בקרב ליד

| | הכפר נזיב.
הוא היה חייל מקצועה. הוא ידע בדיוק מה אומרים כללי״
המלחמה. הוא למד אותם על־פה בבית־הספר לקצינים.
הוא ידע מה אפשרי ומה בלתי־אפשרי. הוא ידע מה כוחם
של תותחים, והיכן יש להפעיל פרשים, ומה חשיבותם של
ביצצורים.

יותר מזה: דרושה השקפת-עולם הכרתית,
המכוונת את רוח העם לכיוון הנבון.

ליריבו, איבראהים באשה, לא היה מושג
על אלה.
לכן, כאשר הגיע הצבא התורכי לנזיב, נתן פון־מולטקה
את כל העצות הצבאיות הנכונות.
הוא החליט כי הצבא צריך להתבצר. הוא תיכנן אישית את
כל הביצורים, והם היו מלאכת־מחשבת.
אילו התקיף אותם איבראהים, היה נוחל תבוסה ניצחת.

אבל איבראהים בלל לא חלם להתקין? אותם.
הוא סייר בעצמו לאורך העמדות התורכיות, החליט על
תימרון שונה לגמרי, שהזכיר את טכסיסו של יהושע
במלחמת העי.
הוא נטש את מחנהו, עבר לאור היום על פני העמדות
התורכיות, עקף אותן ותקף אותן מן העורף.

הלגחבו פגן
לקרות לבל גאון צבאי זר שיבוא, בשנים
הקרובות, לייעץ לצבאות ערב.

** דוע ! האם הערבים הם לוחמים גרועים? האם צבאי־
7 2תיהם פגומים ללא־תקנה?

חלילה.

כל קצין אירופי היה יכול להוכיח, על סמך
התורה שלמד בבית־הספר, בי זהו מעשה
מטורף.

לחמתי נגד חיילים ערביים, ואני רוחש להם כבוד מקרב לב.
במלחמת ששת־הימים הם הצטיינו שוב — כלוחמים אישיים
— בכל החזיתות.
כשלון היועצים הזרים נובע מאי־הבנה יסודית של מהות
הצבא — כל צבא.
הצבא — כל צבא — הוא חלק מעמו. הוא חלק בלתי
נפרד מהחברה המקימה אותו.

הוא הפר את בל כללי תורת-המלחמה האירופית,
אבל הוא הבין את הפסיכולוגיה של
יריביו.

הם כפופים בכל אתר ואתר לתכונות האופי הלאומי של
העם: השקפת־עולמו, רמתו הטכנית, מערכת־חינוכו, מיבנדיו
המעמדי.
טול התפתחות צבאית כלשהי מן החברה והתקופה שה
ולידו אותה — ולא נשאר אלא כלי ריק.

כי בשעה שהמצרים ביצעו את התימרון, יכלו התורכים
להתנפל עליהם מן האגף ולחסלם. לאחר מכן, יכלו התורכים
להציל את עצמם בנקל על־ידי נסיגה מזורזת לעמדות אחרות.
אבל איבראהים ניחש כי הקצין הפרוסי יבין את המתרחש
באיחור רב מדי, וכי המפקד התורכי השחצן יסרב להיסוג
בעוד מועד.

הוא כבש את המחנה התורכי, נכנם לאוהלו של המפקד,
לכד את כל מיסמכיו ובגדיו — שעה קלה אחרי שפוך
מולטקה המהולל נמלט על נפשו.

ימי ודט״ח זכינו לזרם בלתי־פוסק של מומחים
*4צבאיים יהודיים, שבאו מכל העולם כדי לייעץ לנו.

העצות שלהם היו שוות, בדרך בלל, למקלחת.
את המלחמה הכריעו בני־קיבוצים ונערי־עיר, מפקדי

היא נולדה בחברה שבה כל ילד משחק במכונות משחר־ילדותו,
שבה בן־החוזה (או בן־הקולחוז, או בן־ד,קיבוץ) עולה
על טראקטור לפני הגיעו לגיל , 10 שבה רגילים אנשים
תעשיתיים לארגן ולאלתר, בעת הצורך — מערכות טכניות
מסובכות.

כל מישורי המלחמה — האיסטראטגיה, ה טאקטיקה,
הלוגיסטיקה -הם חלק כלתי
נפרד מתרבותו של עם.

עקרונות־היסוד של תורת-המלחמה הם נצי
חיים. אך אין דבר זמני יותר, חולף יותר,
משיטות יישומם.

ך*ורת״המלחמה המודרנית, זו הנהוגה (בהבדלים
(׳לקטנים מאד) בצבאות ארצות־הברית וברית־המועצות,
היא תולדה של החברה התעשייתית בת־ימינו.

כי הטכניקה אינה דבר חיצוני. היא נובעת מערכי־רוח
מסויימים, מהרגלים עמוקים של מחשב אובייקטיבי, מגישת-
היסוד של הכלל והפרט, מן המיבנה החברתי עצמו.
המהפכה הציונית שחיסלה את השקפת־העולם היהודית-
דתית של הגטו, פינתה את הדרך להשקפת־עולם טכנית כזאת
בעמנו.

העמים הערביים, הכבולים עדיין על־ידי
השקפת-עולם טרום־טכנית, בלתי־אובייקטיכית
ודתית -עוד רחוקים מכך.

^ ל זה נתגלה בבירור במלחמת ששת־הימים — מל-
^ חמה בה הצטיינו לוחמים ערביים רבים באומץ־לב מרשים,
ולחמו עד טיפת־דמם האחרונה ממש — ובה התמוטטו
שלושה צבאות ערביים כבנייני־קלפים.

לא למרות הנשק המודרני העצום שהיה בידיהם, אלא
בגלל הנשק הזה.

לא למרות היועצים הזרים, שדיבוריהם
נשמעו באלחוט -אלא בגללם .
היועצים נתנו עצות טובות. הם רק לא הבינו כי אחרי
הבקעת הקו הראשון, יהפוך כל האורגאניזם הטכני המסובך
של הצבא הערבי לערימת־גרוטאות.
כי לשום צבא ערבי אין עדיין אותו כוח־אדם מאומן המסוגל,
תוך שניות, להעלות למרומים מאות מטוסים —
אחרי שהמטוס הישראלי הראשון הגיע לשדר,־התעופה הערבי
הראשון.

ובהעדר יכולת זו -בל העצות הטובות הן
שטויות.
לכן — חבל על כל הקצינים הטובים המגיעים עתר, שוב
למרחב. אם יגיעו •,חס וחלילה, למיבחן האמיתי — יקרה
להם בדיוק מה שקרה לקודמיהם.

ותהיה להם רק נחמה אחת -שאותו הדבר
קרה גם לגדול המצביאים של הצבא הפרוסי,
אותו הלמוט פון־מולטקה.

א 1ד י

א בנו ־ ־י

במדינה

ישיבת מרכז תנועת העולם הזה -כח חדש
העם למען נ חיי ה כו לנו

תתקיים ביום שישי 14.7.67
בשעה 15.00

מלאו שלושים יום לנפילתם והגיע היום
של טכסי־האזכרה לחללי מלחמת ששת
הימים. בראשית השבוע חללי סיני בבית־הקברות
הצבאי הזמני בבארי, למחרת חללי
המרכז בירושלים ובקריית־שאול (תל־אביב);
בסוף השבוע חללי הרמה הסורית בחיפה.
בתי־ד,קברות הצבאיים מלאו אמהות שכולות,
אלמנות, חברים־לנשק מאובני־פנים וכיתות
חיילים שירו את מטחי־הכבוד.
נשים ואמהות התעלפו, חצוצרות הריעו

במשרדי המערכת
ולא כפי שהופיע בהודעה קודמת.
הזמנות נשלחו.

רות ואוסר על הקהל הרחב להיות נוכח במשפט.
וכאשר דבר כזה קורה (בדרך כלל:
משפטים על עבירות נגד המוסר ומשפטים
בהם מעורבים קטינים) רושם השופט את
ההחלטה הזאת בפרטי־כל ומצרף את נימוקיו.
ברור שפומביות זאת של המשפט מבטיחה
גם את הפומביות של כל ההליכים המשפטיים
— כולל את הדיון בהארכת מעצרם של
חשודים.
זה לא מה שקורה בבית־משפט השלום
התל־אביבי. שם, ליד אולם־הדיונים המתאים,
ניצב לאחרונה, לעתים קרובות, סמל משט-
רת־ישראל (מם׳ ,)6573 המונע את הכניסה
מן הקהל הרחב. למרות שבדרך כלל האולם

ספר על המערכה והכוננות בחזית הצפון. כולל עשרות צלומים
אלבומיים של צלמי הצבא ומתאר בצורה אמיתית את החזית
הדרמתית על הסורים במלחמת הגבורה והנצחון.
המחיר 4.50ל״י.
בשבוע הספר הנחה של £ל 25 בכל השווקים ומקומות המכירה.

נפתחים קורסים חדשים

טלויזיה
מעשית
בוקר * ערב

תל־אכיב 1
ברנר 17
חיפה שמריהו
לוין 30

פרטים והרשמה 5—8 ; 9—1

חולון סוקולוב

1רמת־גן

ביאליק

אמהות שכולות

בבארי ובירושלים, בקרית־שאול ובחיפה

למען פדרציה של
ארץ ישראל (פלסטין)
ביום רביעי 19.7בשעה 8.30 בערב׳
בבית סוקולוב, תתקיים אספת
החותמים והאוהדים.

הנך מוזמן
להיתראות שם!

את תרועות־האבל ולוי אשכול הזכיר בהספדו
את הנחמה היחידה לשכולים:
״בנינו נפלו למען נחייה כולנו.״

ארץ אחת
שני מאורעות השבוע שקבעו עובדות־יסוד
לעתיד הארץ האחת:
• התנועה לגדה ולרצועה הפכה לחופשית.

הממשלה דחתה את תביעות האו״ם
בקשר לירושלים.

משפס
סמל מטי 6573

ע קרון־ ה צדק
אחד העקרונות המקודשים ביותר של
רוח המשפט המערבי הוא עיקרון בית־המשפט
הפתוח. עיקרון זה אומר כי הצדק
חייב לא רק להיעשות, אלא הוא חייב גם להיראות
בעת עשייתו.
לכן מחליט רק במקרים מעטים ויוצאי־דופן
שופט על ניהול משפט בדלתיים סגו
פנוי
למדי ניתן ההסבר כי ״אין מקום
יותר!״ או ש״השופט דורש פתק מהקצין!״
הוצאה ללא עבירה. על רקע התנהגות
זאת של המשטרה החלה מתהלכת גי־רסה
מעניינת על הסיבות לניהול הכמעט־מחתרתי
של הדיונים על הארכת מעצר.
הגירסה: המשטרה משתמשת בנשק הארכת
המעצר (;הנמשך לעתים שבועות רבים)
על־מנת לזרז חשודים להודות באשמה.
מכיוון שהתנגדות המשטרה לבקשות שחרור
עצורים בערבות היא לעתים קרובות
בעלת בסים לא איתן ביותר (כמו המקרים
הרבים בהם חשודים בעלי מעמד ורכוש, ש־התיצבותם
לחקירה ולמשפט מובטחים, אינם
זוכים להשתחרר בערבות) הרי היא משתדלת
לתת כמה שפחות פירסום לשיטה זאת.
התנהגות מחתרתית זאת של המשטרה
מחזקת, כמובן, את הנשק שבידיה. באין
פומביות מספקת על הארכות מעצר בלתי־מוצדקות,
הולכת השיטה והופכת קבע וחשודים
הרואים לפניהם שבועות מעצר ארוכים
מודים לעתים אפילו על עבירות שלא
עברו ובלבד לצאת מן המעצר.
כי לפעמים תקופת העונש או תנאי העונש
(קנס כספי או מאסר על־תנאי) הצפויים להם
עקב ההודאה קלים בהרבה מן המעצר
הממשי והממושך בבית־המעצר.
ה עול ם הז ה 1558

הפעעה
ווגה סופר

של סופר

שוב העמידה את המדינה על

י הראש.
למשך כמה שעות — נשכחו המלחמה, הרוסים
ותעלת סואץ.
האשד, ההפכפכה, ההיסטרית, היתד, שוב
למרכז ההתעניינות.
היא נכנסה ללישכתם של השופטים השומעים
את משפט מלחי — והטילה שם
פצצה:
תצהירים בהם היא חוזרת בה מן ההאשמות
שלה נגד מלחי.
כך — תוך שניות — התהפך הגלגל.
ההאשמה הסנסציונית ביותר שנגעה אי־פעם
לבית־המשפט הישראלי — הופרכה.
על־ידי המאשימה עצמה.

״טינופת !״
ך* תם ,,העולם הזה״,

שכיסה את ה־

^ משפט, מדוזח:
בשעה ,12.55 כשפרקליט המדינה גבריאל
בך טען בבית־המשפט כי עדותו של הפסיכיאטר
ד״ר מאיר — שאמר עליה כי היא
שקרנית היסטרית — אינה חלה על עדותה
במשפט זה, הופיעה יונה סופר במסדרון.
ניגשתי אליה ושאלתי אותה אם יש לד.
מה להצהיר. היא התפרצה:
״טינופת! מלוכלכים! תמשיכו להשמיץ!״
לפני שיכולתי לענות, כבר רצה אל חדר
המזכירות של בית־המשפט. כעבור דקה,
הוביל אותה הפקיד צור אל לישכת השופטים.

התצהיר

י א מסרה
( |המל א הבא:

לידם תצהיר, ובו ד!,דידוי

שופטים נככדים,
הריני מתכבדת להודיע לכבודכם
בזה, בי אני חוזרת בי מעדותי
כפני כבודכם בבית־־משפט נככד
זה, כענין השופט אליעזר מלחי.
ואלה נימוקי בקשתי:
)1עדותי זו ניתנה שלא כרצוני
החופשי, אלא תחת לחץ והכתבה
של משטרת ישראל.
)2כבוד השופט מלחי צדק כאומרו,
כעדותו, כי חשש שניצלו
אותי למטרה בלתי-ידועה לו, וכי
לקח בחשבון שעמדת המשטרה
אינה רוטינית ופסיבית.
)3בגלל החשש של כבוד השופט
מלחי לגבי נייטרליותה של
המשטרה, הפצירו כי בי אמסור
את התלונה להנהלת כתי-המשפט,
בפי שנמסרה. כף שהפעולה היא
בעצם פעולה של המשטרה, מאחורי
הגב של משרד המשפטים, כפי
שציין זאת כבוד השופט מלחי כעצמו.
)4למשטרה
יש עניין ״למרוח״
את השופט מלחי מסיכות הידועות
רק לה.
)5כאשר לעדותו של שלמה
ונקרט, ידוע לי בי הוא שינה את
עדותו כגלל שהמשטרה לא הצליחה
להשתוות איתו במחיר.
אני בטוחה שכבוד השופט בקר
׳ישמח לקבל את הודעתי זו, וגם

הוא צוין לבקש מחילה

כן אמר, מייד אחרי הנזיפנה
ייייי * י ן**י ״י #י הדראמטי, פרקליטך של מל־מלחי,
עו״ד שרף. הוא התכוון לתובע בן (למעלה משמאל) ״על העוול שעשה למלחי.״

יכין אותה כוודאי.
כרגשי כבוד,
יונה סופר, עו״ד

1! ^ 1 1 1 \ 1דני ״ ן אשמו של מלחי, שנשאלו
>י 1 1 7 1111 7111 | 1על־־וי כתב העולם הזד, מה
יט 1לה לומר, השיבה :״היא עשתה לנו ועוול גדול. אבל אני לא

כועסת עליה. אני אפילו סולחת לה.״ בתמונה: השופט מלחי (מושיט
את ידו) כשמולו ניצבת יונה סופר, בעת סצינת־השיחזור שנערכה
בתחנת הרכבת צפון תל־אביב, בה קיבלה, לדבריה, את השוחד.

ההסבר

* השקרה לאחר מכן נראה כאילו
^ 1.נלקח מתסריט עילאי של סרט עלילתי.
הבניין, אותו טרחה התביעה לבנות בשקדנות
כזו — במחיר של יותר מרבע מיליון
לירות — לה ולשופט מלחי — התמוטט,
התובע, גבריאל בך, עזב את בית־המשפט
בחיפזון. הוא סירב לענות אפילו מילה אחת
לשאלות העיתונאים.
הסיבה ברורה.
השופט מלחי, שעקב אחרי המשפט בעצבים
של ברזל, ובפנים כמעט־קפואות,
רעד מהתרגשות. אבל הוא לא איבד את
שלוותו .״ידעתי שהצדק לבסוף ייצא לאור,״
אמר קצרות.
בינתיים כינסה יונה סופר מסיבודעיתוד
אים מאולתרת, במזכירות בית־המשפט. היא
צחקה ובכתה חליפות, גילתה שקציני משסרב
באו אליה בזמן המלחמה וסידרו לה
כרטיס־טיסה לאנגליה — כדי שלא תהיה
בארץ בימים הגורליים של סיום המשפט.
מה דחף אותה לצעדה הדרמטי?
״היועץ המשפטי הבטיח אישית שייגש
לנציבות שרות המדינה, ויאמר להם את הנימוק
האמיתי למשפט — יום אחרי שאגמור
את עדותי. הוא לא ניגש לפני
שבוע שלחו אותי ללשכת העבודה, לקבל
מישרה.״
מכיוון שציפתה לעבודה בנציגות ישראלית
בחו״ל, החליטה שרימו אותה — והח־נקמה
בהם.
מה יקרה לה? היא צחקה הרי יש
חנינה!

*1־־יי״יי*׳ימ

011111>11118^1*0111ז[•36180111?1>€1!. 31(€

* 31>31ז \ 1( 011118108 § 6 § 611 )116 . /ז 0 6

[3 1 1 0 1 1 3 1 + 2 6 1 1 1 1 0 8

1ז אי מ 1א*י א * 5ז 1מז\ 1*> 8 )1*120)181 מצ)1י156א * 12 0 6״ * מ א מ

ס<<>0>:ס^*60<01^*62<000£8**<*1003ז1

6611611־1( 1־ 3 6 1 8 ¥ 6 1־181
1־61 )116 6 1 4 111111668 116111 £6111111־ז 4ל\

€1611מ 31 3לך 5 ¥ 6 1ת מ 8 0

* 1611 <166 1*3 !161מ11ן< >16 1 0 <168

{<0 1 1 0 ( 13י 1X3110 111166* 1

מ111 31

!<811611ת(1־6 \ 61־ . 81) 1111| 6111א116! 1־81

ייי**מ

1ו•4*1

1א<-ל^׳.לא6י6א>ז

? ?<38$6ממ ז*5א£8000•*•1ס*\

ן ן \ ןץןךן ״ 1 1 1ןןןןךין שלושה שערים טיפוסיים של השבועון הגרמני
# 1 1 1111 הנאצי נאציונלצייטונג אונה סולדאטנצייטונג,
1 4 1 11 3 1 1 1
בהן אומרות, בין השאר, כותרות־הזוועה וההסתה: ישראל! כפרי על פשעיך — עינויי־המוות
של הערבים — עיקבות אכזריים של תוקפנות ישראלית. כותרות־המישנה מדברות על
פשעי ישראל — האמת על הסכסוך במזרח הקרוב — בגידת בון בערבים — שתחייה
במדינה יחסי־חוץ
הצד השני
של ה מ טב ע

גרמנים טובים (ורעים) תרמו דם לישראל;
בשגרירות ישראל בבון לא נדם הטלפון (מרוב
קריאות הברכה שהועברו בו); קרנה
של ישראל עלתה עוד יותר בגרמניה.
על עובדות אלה דווח משך החודשיים האחרונים
ללא הרף ונוצר רושם ברור שהגרמנים
לא סתם מעריכים את ישראל, אלא
ממש אוהבים אותה.
כמו האינדיאנים. האמת היא של־ממבע
הזה היד. גם צד שני. וצד זה בלט
מאד במכתביהם של קוראים גרמניים למערכות
עיתוניהם. אם כי מערכות העיתונים
היו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, אוהדות ביותר
לישראל, אי־אפשר לומר אוחו דבר
על קוראיהם.
כתב הגרמני וולטר קינדרמן במכתב למערכת:

• ״לא צריכים לרומם את המיבצעים
הצבאיים של ישראל אלא ...את הכשרון
היוצא מן הכלל, בו היא הצליחה להוליך
שולל את העולם, כאילו היא מוקפת אויבים
עצומים ונתונה בסכנת־מוות. כשרון זה
מן ימיד בצל׳ את כשרונותיו הגדולים של (שר
.התעמולה הנאצי) גבלס.״
״ולקורא הויטמברגי פ. פקאש היה גם כן
מישה־ לומר:
• ״הטיעון הציוני הוא שזכותם למרינה׳ציונית
בארץ־ישראל מבוססת על כך
שהיתר. י שם, לפני כמה אלפי שנים, מדינה
יהולית מה היה אומר העולם לו הערביס
היו תובעים בחזרה את ספרד. או מה היד.
אומר הדוד סם לו ביקשו האינדיאנים את
ניו־יורק?״
על עמודי־התלייה. אחר המקביליות
ההיסטוריות המעניינות האלה באו הבעות
הכעס על שישראל חומשה, בעצם, בכספי
משלם־המסים הגרמני. כפי שביטא זאת אחד
האנס ליכטה:
• ״תנאי מוקדם לנצחון במלחמת־בזק
הוא שריון רב־עוצמה. נשק זר, סופק על־ידי
הרפובליקה הפדרלית — 200 טנקים
אמריקאיים מסוג מ 48 וסופק כמעט
בחינם, במתנה.״
הצטרף אליו היינץ־יורגן הופה:
• ״חבל שישראל מנהלת מלחמה על
חשבון המסים שאני משלם.״
ויואכים דום מקלן מצא הזדמנות לפרוע
את החשבון לא רק עם היהודים אלא עם העולם
כולו. העולם שהעמיד את מנהיגי הנאצים
למשפט בנירנברג. אחר שרום הגיע
למסקנה שמצבה של ישראל ב־ 1967 היה
זהה לזה של גרמניה ב־( 1939״שתי ארצות
מוקפות על־ידי אויבים תוקפניים, שהותירו
את הברירה של כניעה או פריצת המצור״)
הוא קבע:
• ״גרמניה־רבתי הפסידה את המלחמה.
מה יעלה בגורל ישראל עוד לא יודע. אבל
אם יש תוקף לעקרונות־הצדק שנקבעו ב־נירנברג,
חייבים להעמיד את המנהיגים המדיניים
והצבאיים של היהודים לפני בית־דין
בינלאומי ולתת להם לסיים את חייהם
על עמודי־התליה.״

נםארםוכחש. עיתון אחד בגרמניה
לא היד. זקוק למכתבי־קוראים מסוג זה. הוא
כתב ברוח זאת בעצמו. היה זה העיתון הנאצי
המוצהר של גרמניה, השבועון נאציונלציי־טונג
אונד סולדאטנצייטתג (העיתון הלאומי
ועיתון החיילים) ,עיתון אנטישמי, המטיף
למלחמה בברית־ד,מועצות והתובע את החזרת
שטחי גרמניה שנשללו ממנה במזרח.
עורכו, ד״ר גראהרארד פריי, הגאה על
תפוצת שבועונו ( 140 אלף טפסים הנקראים
על־ידי שלושת רבעי מיליון גרמנים) לא חסך
ארס (ראה תמונות למעלה) .כתב הוא:
• ״לידתה של מדינת בפ ש ע ...הצבא
הישראלי, בפיקודו של משד. דיין, יצר במעשה
תוקפני ״עובדות חדשות״ במזרח
הקרוב זה הוא מעשר, תוקפנות במלוא

ישראל, אבל לא על חשבוננו. מאמר ראשי אופייני פותח בהסבר כי ״ישראל יזמה, זאת
הפעם השלישית, התקפת־פתע על העולם הערבי אי־צדק ומעשי־פשע גוררים אחריהם אי־צדק
חדש ומעשי־פשע חדשים האוכלוסיה הערבית של ארץ־ישראל נרצחה או גורשה
בשנת 1948 על־ידי הציונים ממולדת אבותיהם ואבות־אבותיהם הצייטונג האנטיזסובייטי
אפילו היה מוכן, למען המלחמה באויב המשותף, להתרכך ולפרסם צילום של קוסיגין.
מובן המילה של בית־הדין בנירנברג
מנהיג הציונות אשכול סבב בכחש את
מנהיג העולם הערבי נאצר...״
ירושלים מיפגש בלונדון כמה אנגלים קשישים רצו השבוע לשגר
מיברק־ברכה לכובש ירושלים אלוף־מישנה
מוטה גור. הם לא עשו את זה. לא מפני
שהם לא ידעו שהוא יושב, במקום בירושלים,
בניו־יורק, כיועצה הצבאי של משלחת
ישראל לאו״ם. אלא פשוט מפני שהם אנגלים

והאנגלים, כידוע לא אוהבים כל כך לגלות
את ריגשותיהם.
הם רצו להזכיר לו את ד,קירבה הקיימת
ביניהם. בעצם הם כבשו את ירושלים 50
שנה לפניו. עובדה זאת הם הזכירו, אבל
בחוג מצומצם, עת הם הרימו כוסית לכבודו
של מוטה. כמובן, אחרי שהרימו כוב לחיי
המלכה.
,,כבש יריחו״ .החוג המצומצב הזה
הוא המיפגש השנתי של וותיקי הגדוד ד,־22
של החטיבה הלונדונית של צבא הוד מלכותה.
13 הקשישים שבאו למיפגש הם השרידים האחרונים
של הגדוד הבריטי הראשון שנכנס
לירושלים בתשיעי לדצמבר ,1917 תחת פיקודו
של הגנרל אדמונד הגרי הינמן אלנבי.
לפי מיטב המסורת האנגלית הם לא הרבו
לספר על עלילותיהם. הם רק היו מוכנים
לספק כמה עובדות ביוגראפיות. שבעה מהם
נשואים, שלושה אלמנים ושלושה עדיין
רווקים. עשרה מהם כבר יצאו לגימלאות ושלושה
מהם עדיין עובדים: עורך״ד,דין,
מנד,ל־ד,חברות והכומר שבחבורה.
הצעיר ביניהם, מיק מאלוני, הוא בן 69
והקשיש. סטנליי בלייקי, הוא בן .78
אחרי גילויים מרעישים אלד. ניגשו ד>
לוחמים הוותיקים לארוחת־הערב שהוגשה
להם, כמובן, באולם אלנבי ושתפריטה היה ד
כבש יריחו; לפתן־תפוחים באר־שבע ועוגות
נונות־קרב סוג אל׳׳ף.
לבסוף העלו בכל זאת כמה זכרונות —
על האויב התורכי, על חומות ירושלים, ועל
היפהפיות של בית־לחם, וקבעו לד,פגש
שוב כעבור שנה.
הכומר צ׳ארלם וותר, שהיה כבר לפני
50 שנה הכומר הצבאי שלהם, עוד נתן להם
את הברכה המסורתית והזכיר להם :״רובנו
עדיין אנשים צעירים אם כי כמה מאתנו
עומדים להיכנס לתחנה־ר,סוסית ולא נראה
אותם יותר. לכן נודה לאל על שקיימנו כל
השנים האלה. מירושלים ועד הנה.״

עתוחת גיוס

99.44א חוזי ם

בנם כובשי ירושלים בלונדון
לחיי מוטה גור! לחיי אדסונד הנרי הינמן אלנבי! לחיי המלכה!

800 עיתונאי־החוץ ששטפו את הארץ לפני
ותוך כדי מלחמת ששת־הימים נתקבלו
בה בידידות רבה והוגשה להם, על־פי
רוב, העזרה המירבית למילוי תפקידם. אפילו
הצנזור הצבאי עשה את הכל על מנת להקל
על מלאכתם.
רק, שכמובן, הוא לא התיר להם להעביר
לחוץ־לארץ סודות צבאיים, במידה והם ניחשו
כאלה, כגון המימדים האמיתיים של
גיוס המילואים של צה״ל. הצנזור הסכים
לנוסח אחד בלבד :״גיוס חלקי״.
מכיוון שחלק זה היה שלם מאד, שברו לעצמם
עיתונאי־החוץ את הראש, כיצד להעביר
ידיעה זאת, מבלי לעורר את תשומת־לבו
של הצנזור. וכפי שמתברר מזכרונית המלחמה,
שהחלו מתפרסמים עכשיו, עלה
דבר זד, בידי עיתונאי אחד בכל זאת
טהור כשנחה. העיתונאי הזד״ רוברט
טוט (חורז עם לוט) ,נקם בתכסיס מקורי.
ככתבו של הלוס־אנג׳לט טייטס, אחד העיתונים
האמריקאיים הנפוצים ביותר (720
אלף גליון ליום) והמעולים בחוף המערבי
(המשך בעמוד )12
ה עול ם הז ה ! 558

1כנסת גוססת. כמוסד פרלמנטרי, היא התרוקנה מעיקר תוכנה.
ן ) עצם העובדה כי 108 מבין 120 חברי־הכנסת שייכים עתה לסיעות ממשלתיות, וכפופים
למשמעת קואליציונית, סותמת את הגולל על כל אפשרות של דיון רציני.
כל הוויכוחים החיוניים לעתיד המדינה, כל ההכרעות לטווח קצר וארוך, נדונים כיום
בפורום קואליציוני, הרחק־הרחק מן הכנסת. אחרי שנופלת ההכרעה בממשלה, או בין
מזכירויות המפלגות (או אחרי שמוסכם שם לדחות את ההכרעה) שותקים 108 הח״כים
בכנסת.
משמע: התפקיד העיקרי של הכנסת בחברה דמוקראטית — לשמש במה לדיון ולליבון
הבעיות העומדות בפני הציבור — נעלם לגמרי.
נוחר רק הוויכוח בין 12 הח״כים שנשארו באופוזיציה, המפוצלים בין חמש סיעות.
ויכוח בין רק״ח ( 3ח״כים) ומק״י ( 1ח״כ) ,כפי שהתנהל השבוע, על עקרונות המארכסיזם־
לניניזם במצב האקטואלי, יכול להיות מעניין מאד. אבל כתוכן יחידי לכנסת, זה קצת עלוב.
הוא הדין לגבי קריאות־התגר של ח״כ שלמה לורנץ, המוכן לוותר על הכותל, בתנאי
שלא יסעו בשבתות במכוניות לירושלים.
לגבי כל שאר הבעיות — הכנסת אינה קיימת. היא הפכה להותמת־גומי, הנותנת אישור
(ליתר דיוק: אישור, לאחר מעשה) להחלטות שקיבלה הממשלה, ללא דיון של ממש.
זהו תהליך אוטומטי, שכדוגמתו יש גם במישטרים דיקטטוריים.

אופוזיציה בלי פה
^ כל כל זה אינו מספיק לאנשי מפא״י. לדידם, הכנסת עדיין פעילה מדי. עדיין
נשמעים בה קולות עצמאיים מדי.
לכן החליטה הכנסת השבוע החלטה, שבאה לסרס את המוסד עוד יותר.
זהו המשך ישיר לקנוניה של סתימת־הפה, שבוצעה בכנסת לפני שנה ורבע.
כזכור, החליט אז רוב הכנסת (על פי הסכם קודם בין מפא״י וחרות) להגביל את זכות
הסיעות הקטנות להגיש הצעות־לסדר־היום והצעות־חוק־פרטיות. אותו ״סעיף סתימת־הפה״,
כפי שהוא נקרא אז בפי כל, עורר ויכוח חריף.
בוזיכוח זה אמרו הדוברים העיקריים בפירוש כי הסעיף החדש מכוון בעיקר נגד סיעת־היחיד
שלנו. ניצלנו, כך נאמר, את האפשרויות האלה יותר מדי כדי להשמיע את דיעותינו.
מאז חדלו הצעות־לסדר־היום להיות מכשיר יעיל של אופוזיציה. לסיעות הקטנות כמעט
ולא נותרה אפשרות להעלות נושאים משלהן לדיון. הכל נקבע על פי מפתח סיעתי נוקשה.
(אגב, עם הקמת ״ממשלת הליכוד הלאומי״ הוחרף מצב זה בהרבה. בעת סתימודהפה
נקבע, לפחות, כי המפתח לא יהיה בדיוק לפי גודל הסיעות. לאופוזיציה ניתנה מחצית
ממיספר ההצעות למרות שהיודתה רק שליש בבית) .אולם כיום נותרה רק אופוזיציה
קטנטנה — וזו אין לה עוד מחצית, אלא רק ס/״ 20 מכל ההצעות.
כלומר: ארבע מבין כל חמש הצעות מוגשות עתה על־ידי חברי סיעות הממשלה, והן
משמשות מכשיר בידי הממשלה להעלות את הצעותיה בדרך עקיפין. גם מבחינה זו דומה
עתה הכנסת לפרלמנט במדינה דיקטטורית.

איך למנוע ״הימנעות״
ולס לפחות מכשיר אחד עוד נותר לסיעה קטנה, שיש לה מה להגיד. היא יכלה
להיכנס לוויכוח על הצעה־לסדר־היום ועל הצעת־חוק־פרטית של סיעה אחרת.
לצורך זה היה קיים בתקנון סעיף על ״הימנעות״ .אחרי שפלוני הגיש הצעה, ואחרי
שהממשלה הציעה להעבירה לודעדה, או לקבלה, או להסירה
מסדר־היום — יכלה כל סיעה להימנע מהצבעה — ואז
היתד, זכאית לזכות־הדיבור, כדי להסביר את עמדתה תוך
שלוש־ארבע דקות.
השתמשתי בזכות זו באופן שיטתי, ולאחר מכן אימצו
לעצמן שיטה זו גם רק״ח, מק״י והמרכז החופשי.
זה הרגיז את דבורה נצר, סגנית־היו״ר מטעם מפא״י. היא
הציעה לבטל זכות זו לגמרי.
השבוע התכנסה ועדת־הכנסת, שהיא מוסד דיקטטורי
לניהול הכנסת (ושבה אין לסיעתנו ייצוג) .היא החליטה
לקבל את העיקרון של ח״כ נצר.
ההקלה היחידה, שיש לה עוד סיכוי להתקבל, היא הצעה
של ח״כ שולמית אלוני, לפתוח דלת־אחורית קטנטנה:
שיהיה מותר לנמק הימנעות, אם החליט רוב הכנסת
להסיר את ההצעה המקורית לגמרי מסדר־היום.
זה הל על חלק קטן מאד מן המיקרים — בייחוד כשיש קואליצית־ענק, כמו הנוכחית.
במילים אחרות: ההצעה החדשה באה לקבור חלק נוסף של חופש־הביטוי של הסיעות
הקטנות בכנסת.
הכנסת תהיה דומה, יותר ויותר, לפרלמנטים במרחב השמי — צורה של השתלבות
שאינה תואמת, דווקא, את תפיסתנו.

ילד ערבי -בשפת ים תל־אביב

11 וו* ייון * 1— 1 1י . 1* 1

([יונו 1

וו יו[1

ף* ינתייםאני עו מ ד בפני הבעייה: איך להעלות את הנושאים הגדולים של חיינו,
* 2מול קנוניית־השתיקה? אני מנסה לעשות זאת בכל ויכוח.
כך, למשל, השתמשתי בוויכוח הכללי על משרד־המשפטים כדי להשמיע את דעתנו
על גורל השטחים הכבושים:
או רי אבנ רי: גברתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה. י
נשארתי כאחד הבודדים בבית הזה שאינו כפוף למשמעת קואליציונית, ועל כן אני רואה
את עצמי חופשי לבטא בצורה מפורשת את המישאלה שחוקי מדינת־ישראל יוחלו מיד
על כל שטח ארץ־ישראל.
המחיצות המפרידות ברגע דה בין שטחי הכיבוש ובין מדינת־ישראל, אין להן מקום.
לדעתי יש לבטלן מיד.
בשבוע האחרון ראינו בעינינו מהפכה, שלא היתה כדוגמתה, ושאולי אינה נופלת,
מחוויית הנצחון במלחמה.
הוסרו המחיצות בין שני חלקי ירושלים, וקרה דבר שאיש לא יכול היה לשער אותו
מראש. המיפגש בין תושבי שני חלקי ירושלים, המיפגש בין תושבי מה שהיה אתמול ירדן
ובין תושבי מדינת־ישראל, הפך לחוויה לאומית ודו־לאומית לשני הצדדים כאחד.

ילד מהעיר העתיקה, שהתרחץ בחוף ימה של תל־אביב; אשה מטול־כרם, שבאה לבקר
בנתניה, אותה נתניה שעוד אתמול היתה מטרה צבאית בעיניהם — אלה לא יחזרו להיות
מחר מה שהיו אתמול.
מעבר לכל השיקולים המדיניים, המשפטיים והאחרים, שעמדו לנגד עיני הממשלה באשר
החליטה את ההחלטה הנבונה הזאת — החוויה האנושית היא עובדה בעלת מישקל היסטורי.

הדרך אל הפדרציה
אם זה קרה אתמול בירושלים, זה יכול, וצריך, לקרות מחר בכל רחבי ארץ־ישראל.
אנחנו רוצים שתושבי ארץ־ישראל כולה יראו את מדינתנו, יראו טיבו של מינהל
דמוקרטי תקין מהו, יראו טיבו של חוק מתקדם, יראו מה זה לחיות כפי שאנו חייט.
אין לזה כל קשר הכרחי עם עתיד השטחים עצמם.
כולנו יודעים שבבית הזה יש ויכוחים — לצערי, לא
גלויים — על עתידם של השטחים, ויש הצעות־פתרון רבות.
אני מניח שגם לממשלה יש הצעת פתרון.
אולם ניקח אפילו את המיקרה הקיצוני ביותר, שהשטחים
האלה יוחזרו אי־פעם, בעתיד, לשליטיהם הקודמים, במסגרת
של הסכם שלום. אפילו אז יהיה זה לברכה אם תושבי
השטחים האלה יחיו, במשך חודשים ארוכים, אולי שנים,
במסגרת של מדינה דמוקרטית תקינה; במגע יום־יומי, בלתי
אמצעי, עם תושבי מדינת ישראל.
אפילו אם אי־פעם בעתיד יהיו התושבים האלה אזרחי
מזינה ערבית לא־פלשתינאית, אפילו אם השטחים יחזרו
לירדן ולמצריים — לא יחזרו הדברים לקדמותם, לא יוכלו
לחזור לקדמותם, אחרי מיפגש כזה.
כך זה היה בזעיר אנפין בירושלים, וכך זה יכול להיות שופמן מחר לגבי הגדה ורצועת־עזה.
כידוע, אינני דוגל בהחזרת השטחים לירדן ולמצריים.
אני סבור שיש להקים בשטחים אלה מדינה פלסטינאית, שתהיה קשורה עם מדינת־ישראל
מבחינה מדינית, כלכלית וצבאית.
יד0ן 5שופמן (חרות) :גם משפטית? כי לפי
גם על שטחים אלה. האס אתה מציע שאם תהיה
אורי אכנרי: אני מציע שהחוק יחול מיד,
יצחק ה. קלינגהופד (ליברלים) :האין
< אוטונומיה.
פדרציה, פירושה —
היו״ד רבודה נצר: אמנם הנושא הוא נכבד, אן אין הוא עומד כרגע לבירור.
אורי אבנרי: השאלה היא במקומה, ואבהיר את זעתי.
שלמהכהן ״ צ י דו ן (ליברלים) :אם תהיה מדינה פלשתינאית, האם לדעתן
החוק הישראלי צריך לחול עליה?
הצעתך, החוק שלנו צריך לחול
פדרציה, החוק שלנו יחול עליה?
בלי קשר לעתיד.
זה נוגד את עקרון הפדרציה?

אורי אכנרי ; הצעתי היא להחיל מיד את חוקי ישראל על כל השטחים האלה, כל
עוד הם בתחום שלטונה של מדינת־ישראל.
אם תקום מחר, בשטחים אלה, מדינה פלסטינאית, שתהיה קשורה בפדרציה עם מדינת־ישראל,
יקום, מן הסתם, מיבנה חוקי שיתאים למציאות הזאת. החוק הולך תמיד אחרי
המציאות, ומעזקף אותה.
בפדרציה יש מצד אחד חוק פדרלי משותף, ומצד שני יש חוקים נפרדים בכל מדינה

לחוד•
יש מישורים שבהם חוק הפדרציה חל על כל המדינות החברות בפדרציה, ויש מישורים
שלגביהם בכל מדינה יש חוק נפרד.
למשל, אם תהיה פדרציה, ודאי לא תרצו שחוק פדרלי יחול על העליה היהודית. זה
צריך להישאר עניינה של ישראל בלבד. בפדרציה כל הדברים מסורים למדינה, חוץ מהדברים
שעליהם מסכימות המדינות להחיל את החוק הפדרלי.

אזרחות ישראלית לערביי ירושלים

יזל>.י!נן ף* 1י!׳1

לפיכן, אני מציע למשרד־המשפטיס, שהוא עמוס תפקידים רבים, להעמיס על עצמו
תפקיד עוד יותר קשה ועוד יותר רחב — לגשת מיד להחלת חוקי ישראל על כל השטחים
האלה, בלי כל קשר לגורלם הסופי.
אין ספק שיתעוררו בעיות חמורות ביותר. שר־המשפטים רמז היום על כמה מהבעיות
הללו.
למשל, בעיית האזרחות.
תמהני, כבוד השר, מדוע עוד לא נחקק חוק אזרחות, לפחות לגבי שטחה של ירושלים.
בצדק אמרת, כי זהו מצב קצת בלתי־רגיל, שחיים היום במדינתנו, בשטח שסופת למדינה,
בשטחה של ירושלים, תושבים שהם להלכה אזרחי מדינה עויינת.
זהו מצב בלתי־נסבל לאורך־ימיט, ואפילו לקוצר־ימים. הייתי מציע להחיל מיד את חוק
האזרחות על כל תושבי ירושלים המסופחת. ללא הענקת אזרחות זו אין, למעשה, בסיפוח
זה. תוכן של ממש.
שלשום פירסם ניו־יורק סיימם, לפי כתבו, ידיעה שהופיעה בעמודו הראשון: ששגריר
ישראל הבטיח, כאילו, לסגן שר־החוץ האמריקאי, מר יוג׳ין רוסטוב, שסיפוח ירושלים הוא
מעשה ״זמני״ ,ולא נועד אלא לספק שירותים מוניציפאליים.
אני מניח שהודעה זו אינה מוסמכת. אני רוצה לקוות שאינה מוסמכת. אולם אי־הענקת
אזרחות מיידית לתושבי ירושלים, יש בה כדי להטיל ספיקות שבטדאי הממשלה אינה
מעונינת בהם, ואני על אחת כמה וכמה.
לגבי האזרחות בגזה ובעזה, זוהי שאלה אחרת לגמרי, זוהי שאלה אשר צריכה להישאר
פתוחה עד להכרעה לגבי עתיד השטחים. לגבי ירושלים, לדעתי לא יכול ולא צריך להיות
שום ספק. יש להעניק מיד אזרחות לתושביה.
אסתפק בהערות אלו, כי אינני מוצא טעם להיכנס היום לבעיות האפורות של יום־יום.
בכלל, בשבועות האחרונים אני מקנא בחברי־הכנסת, המסוגלים לדבר בשלווה על בעיות
יום־יום, שהיו מתאימות לפני המלחמה, מבלי להתייחס לבעיות היומיות המכריעות
העומדות לפנינו, אשר כל פעולה של הממשלה, וכל
פעולה של כל משרד ממשלתי, משפיעה עליהן במישרין.
שולמית אדוני (מפא״י) :מזל שאינן
ממונה על השירותים, אחרת

(כאן הפסיקה היו״ר את קריאת־ד,ביניים ואת
הנואם).

במדינה
לחרף את נפשו במערכה
נגד ישראל?
זה גם מה שאני
שואל, ענה החייל
בחוסר־התלהבות.

(המשך מעמוד ) 10

של ארצות־הברית, הצדיק את התקוות שתלו
בו עורכיו עת שלחוהו לארץ.
שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה העיר,
כבדרך אגב, בכתבה שהוברקה מתל־אביב
ללוס־אנג׳לם כי ״הגיוס החלקי של צה״ל
הוא טהור כשנהב״.
תיאור שנהבי זה לא השאיר כל רושם על
הצנזור. הוא העביר את המיברק ללא
פסילות.
אך כשהגיע המיברק למערכת בלוס־אנג׳לם
היה הרמז ברור מאד לעורך הלילה של ה־סיימם.
כמו כמה עשרות מיליונים אמריקאיים
אחרים משתמש גם הוא מדי יום
בסבון שנהב שסיסמת הפרסומת שלו, זה
עשרות בשנים היא הסבון הטהור ב־99.44
אחוזים.

בהתאם לכך פתחה, למחרת, הכתבה מישראל
בלוס־אנג׳לט טיימס במלים :״נוכח
גיוסו המלא של צה״ל

מה אמד הרבי לרגין?
מלחמת־הבזק ראוייה גם לספרוודבזק.
בעיקר כאשר המדובר בספרות הומוריסטית.
עובדה זאת הובנה על־ידי מו״לים תל־אבי־ביים
שהזדרזו והוציאו עוד בעיצומם של הקרבות
חוברת בדיחות ששמה את האויב ללעג
ושנשאה את השם מזכיר־הנשכחות כל
בדיחות נאצר*.

הקורבן הראשי של הבדיחות היה, כמובן,
נאצר עצמו:
שלושה פלאחים נשלחו ללשכת־הגיוס
של הצבא המצרי לבדיקה אצל
הרופא.
נכנס הראשון ואומר: יא דוקטור,
אני, ירחמני אללה, צולע על רגל
אחת.
יא כלב אבן־חמאר! צועק הרופא,
אז מה יש אם אתה צולע ברגל
אחת? הנה יש לנו אחד, הצולע בשתי
רגליים, והוא מפקד־הפלוגה
הכי טוב!
נכנס השני ואומר: יא דוקטור,
אני חרש באוזן אחת.
אז מה יש אם אתה חרש באוזן
אחת? הנה יש לנו אחד, חרש בשתי
אוזניים, והוא מפקד החטיבה הכי
טוב!
נכנס השלישי: אני חצי משוגע.
אז מה יש אם אתה חצי משוגע?
הנה יש לנו אחד משוגע שלם —
והוא הנשיא!
כמובן שלא שפר גם חלקו של רוח־הלחימה
של הצבא המצרי:
נאצר ביקר באחד מבסיסיו וסקר
מיסדר. ברצותו לבחון את המוראל
בין החיילים פנה לאחד מהם ושאל:
הגד, למה החייל המצרי חייב
* הין אלה כל בדיחות אשכול, שיצאה
לאור בראשית השנה ושזכו למכירה של
עשרות אלפי טפסים, ששיקפו את אי־האימון
הציבורי בממשלת אשכול זכמעט ומוטטו
אותה.

איך להבקיע קווים.
ברוח זאת המשיכו גם כל
לקטי הבדיחות האחרות שצצו
כפטריות אחרי הגשם.
בדיחות צה״ל 1967 למשל
דיווח בשם עיתונאים זרים

#נהגי המוניות בקא־היר
נמנעים מלהסיע קציני
צבא. הם פוחדים שהקצינים
יאלצו אותם לנסוע כל הזמן
אחורנית.
גם ספרוני הדיווחים על
מלחמת־הבזק שראו אור ב־ארצות־הברית
ושזכו מייד
לתפוצה של מאות אלפים
לא פסחו על בדיחות המלחמה.
סיפר
אחד הספרונים, בשם
רב־סרן ישראלי:
שמעת כבר על
שיחת הטלפון בין
נאצר לקוסיגין?
נאצר ביקש עוד
טנקים ותותחים.
בבקשה, אמר קו־סיגין,
באיזה סוגים
מעוניין דיין?
בדיחות אחרות סיפרו על מיגדל שלום
בתל־אביב. עכשיו מתברר שהוא תוכנן
מראש כנשק סודי של ישראל — מעין
מטריית־אוויר של האחים מאיר. לו היו המפציצים
המצריים מגיעים לתל־אביב הם
היו נתקלים בו מתפוצצים ומתרסקים.
או, למה, למשל, קיבל אברהם יפה כבד־הגוף
את הפיקוד על אחת האוגדות בסיני?
• כי רק עם משקל כמו שלו אפשר
היה להבקיע את הקווים המצריים.
איך לנצח. הסיפור שעשה לעצמו את
המהלכים הרבים ביותר היה סיפור המעשה
ביצחק רבין והרבי שלו.
למרות בטחונו המוחלט בכוחו של
צה״ל היה רבין, לפני המעשה,
מודאג במקצת, בכל זאת.
כדי להרגיש יותר טוב הוא ניגש
לרבי שלו (לכל אמריקאי ברור שלכל
רבין יש רבי) ושאל אותו:
רבי, כיצד ננצח?
פשוט מאד, השיב הרבי בביטחה,
או בלי בעיות או בעזרת נסים.
מה זאת אומרת בלי בעיות, היקשה
רבין.
זה יהיה כאשר ננצח בעזרת
נסים.
ומה זאת אומרת בעזרת נסים,
לא הירפה רבין.
זה יהיה כאשר ננצח בלי בעיות.
החנינה בזכו ת הליגה
ה או סטר לי ת
האגודה לשיקום האסיר והעבריין עמדה
השבוע במצב הכן לקראת קבלת חוק ה־

יגאל מן בניידת
גס לפני 13 חודש

הסירה חנינה בכנסת. אנשי האגודה חיכו לרשימת
המשתחררים מידי נציב בתי־הסוהר אריה
ניר, גייסו את כל חבריהם, הכינו תכניות
שיקום ראשוניות של עזרה כספית, דיור
וסידור בעבודה.
שמחה על מקרה. ששת סניפי האגודה
(בירושלים, תל־אביב, חיפה, באר־שבע,
נתניה וחדרה) מצפים לגל של 500
משתחררים. מספר פתאומי וגדול כזה קצת
מבהיל את פעילי האגודה שרובם מתנדבים
המנהלים את ענייניהם בהקצבה ממשלתית
של 90 אלף לירות לשנה.
עתה הם שמחים מאד על העובדה שבדרך
מיקרה הם הקימו, עוד שבועות רבים לפני
החנינה, טוטו־שיקום. הם מקווים שהכנסות
טוטו זה (הנקרא ם וטו־עממי ושניחושיו,
בשבועות אלה בהם אין משחקים בארץ,
מתיחסים למשחקי־הליגה האוסטרלית דווקא)
יקלו עליהם את בעיות שיקום הנחתים
לרגל נצחון צה״ל.
משטרה השוטר
שלא או ה ב
עי תונ אי ם
בשעת־בוקר מוקדמת רשם השבוע שוטר
תל־אביבי דו״ח לחצקל איש־כסית על פתיחת
בית־הקפה הדיזנגופי שלו בשעות שלא־חר־חצות
ללא רשיון. צלם העולם הזה,
יגאל מן, שהבין את ערך החדשות שבצילום
חצקל המקבל רפורט, כיוון את עדשת-
מצלמתו לעבר המאורע, על־מנת להנציח
אותו. רק שאז ניגש אליו השוטר, וצעק;
״אני לא אוהב שמצלמים אותי! אתה לא
תצלם אותי בלי רשותי.״
מן לא נבהל, הסביר שבתור צלם־עיתונאי
הוא רשאי לצלם מתי ואיפה שהוא רוצה
לצלם. השוטר לא נרגע, ביקש את פרטיי
של מן. זה הגיש לו את תעודת־העיתונאי
הממשלתית שלו. השוטר לא הסתפק בתעודה
הממשלתית, דרש תעודה עוד יותר
ממשלתית: תעודת־הזהות.
משהתברר כי מן שכח את התעודה בביתו,
נדרש לגשת למשטרה. את התפתחות
הזאת, כמו בסיפור חד־גדיא אמיתי, ניסה
שוב צלם־עיתונאי אחר להנציח. וגם הוא
זכה במטר צווחות שוטריות :״אל תצלם
אותי! תצלם את הרחוב! אני לא אוהב
להצטלם!״
לפני שהשוטר הספיק לעצור עוד צלם
ניסה סמל־הניידת להתערב, הציע לשוטר
לחדול מפעילותו היתירה. השוטר לא התרשם
מפניית הסמל שלו, עמד על דרישתו
להוביל את מן לתחנת המשטרה הקרובה.
שם התיחסו באדיבות אל הצלם המזוקן,
הסתפקו בהצצה חטופה בתעודת־העיתונאי
שלו ורישום פרטיו האישיים.
את ההסבר היחיד להתנהגות התוקפנית

של השוטר היה אפשר למצוא בתיקו האישי.
היה זה הוא שהיכה באכזריות, לפני 13
חודשים, יחד עם שלושה שוטרים אחרים,
נער תל־אביבי בן ,17 יוסי הרצברג, בו
חשדו שהוא סרסור לדבר עבירה. חשד
שהיה חסר כל בסים.
הסערה שקמה בעיתונות אחרי המיקרה
הביאה את הארבעה לפני בית־דין משמעתי
של המשטרה שהרשיע את ארבעתם. ומאז
מתקבל על הדעת שאין שוטר 20320 קוסמה
שלמה, אוהב עיתונאים. אפילו לא בשעות
הבוקר המוקדמות.

צה״ל

הכבוד !
״קחו אותו ממני!״ צעק האיש בסיבו;:
בילו, אחד הצמתים הסוערים בדרום1׳ ,־
שוטר רוכב־אופנוע נאלץ לרדת מרכבו על־מנת
להפריד בין הניצים. משהחל לברר
את סיבת ההתכתשות, נתגלה שטייס צעיר
שעמד על הכביש וניסה לעצור טרמס, היה
מוקד הוויכוח והמכות.
אברהם שליטא, נהג סוסיתא, שעצר
ראשון, תבע מעמנואל וישינסקי, נהג פול׳
קסווגן, שעצר מאחריו, לא לחטוף לו אה
הכבוד בו זכה בצורה כה מיקרית: להסיע
טייס של חיל־האויר במכוניתו.
וישינסקי לא הסכים בשום אופן, הביע
את דעתו כי לטייס מגיע לנטוע במכונית-
נוסעים (הפולקסווגן שלו) ולא במכונית מסחרית
(הסוסיתא של יריבו).
שעה שהשניים התכתשו והשוטר ניסה
להפריד ביניהם פתר הטייס את הצד שלו
בבעייה: הוא נכנס לשברולט הדורה שעצרה
לידו ובה נהגה, נוסף לכלב, גם
יפהפיה זהובת־שיער.

דרכי־חיי כיצד פורעים חוב לאפרים סלמן בן ה 19 היו תמיד בעיות
בשכונה שלו. החברים לעגו לו, הוא לא
עבד ולא היה לו אף פעם כסף. תמיד היה
צריך לבקש סיגריות מהחברה וכולם קראו
לו התפר! הנצחי.
כינוי זה בכלל לא מצא חן בעיני אפרים.
הוא נעלב ורב עם חבריו. ובלבו הוא
החליט שתפרן יותר הוא לא יהיה והוא
אפילו יחזיר את חוב הסיגרות לכל החברים
שכיבדו אותו אי־פעם.
לשם כך היה צריך, קודם כל, להשיג
סיגריות. את זה הוא עשה על־ידי פריצה
(המשך בעטוד ) 16
ה עו ל ס הזר 1558 ,

עם חרך מכסף וסרט על חלוקת השלגונים

•יבדרך ויל
הגיהגוס

ך* שבוע שוב יצא אייבי נתן בן
ן 1ה־ 39 לדרך. אמנם הוא לא יצא במטוס
השלום הפרטי שלו כי אם במטוס
נתיבי אויר קפריסאיים. אבל הדבר לא
שינה הרבה למשטרת נמל־התעופה לוה
היא סברה שאייבי עומד לטוס לארץ
אויב. אייבי טען שהוא רק יוצא לניקוסיה
במטרה לנסות ולמכור את מטוס האוסטר
החד־מנועי שלו, התקוע בקפריסין מאז
התקלקל מנועו לפני שבועות מספר.
כבר עשרה ימים קודם לכן ניסה אייבי
לבצע את יציאתו. המשטרה עמדה אז על
שלה, עצרה אותו לפי אחד מסעיפי החוק
למניעת־הסתננות ״על נסיון יציאה בלתי־חוקי
מן הארץ מתוך כוונה לבוא במגע
עם האויב״ .המשטרה החרימה את דרכונו
ושחררה אותו בערבות עצמית של 100ל״י.

רשת־תקשורת פרטית
^ ייבי, שככר התפרסם לפני 16
^ חודשים כטין גדהשלום, נשבע כי אין
בכוונתו להמשיך מניקוסיה לקאהיר, שיכנע
לבסוף את השלטונות כי יש לו כוונות
מסחריות בלבד וכך יצא לקפריסין.
רק שערב יציאתו ערך מסיבת־פרידה
רועשת־לידידיו. במסיבה זאת התחמק מ־מתן־תשובה
על כוונתיו האמיתיות לכשיגיע
לאי השכן. משנדרש להבטיח כי
לא ישנה את דעתו בניקוסיה ולא ימשיך
משם מצרימה, התלהב אייבי והודיע
אם ארגיש שאני יכול לעשות משהו
שיקרב את השלום — לא אהסס לטוס
אפילו לגיהינום.״
הדברים האלה היכו בתדהמה את כל

חבריו, שכמעט וחזרו על מה שעשו לו
שבוע קודם לכן כאשר הפעילו את רשת
התקשורת שלהם. ידידו הטוב של אייבי,
איש תיאטרון המעברות תלם, זאב יוסיפון,
פנה לידידו, שר־ר,תחבורה ׳משה כרמל,
שהזעיק את שר־המשטרה אליהו ששון,
שנתן מיד את ההוראה לעצור את אייבי.

קכררדפנים אחרת

ך* מש דקות אחרי שאייבי המריא מן
1לוד וירד מסך המיסתורין על פעולותיו
הצפויות. נודע כי השאיר מאחוריו סרט
מוקלט — ובסרט דברים שביקש להשמיעם
במקרה ולא ישוב מניקוסיה.
וכי למה לא ישוב מניקוסיה אם כל
כוונתו להפוך את האוסטר שלו לכשיר לטיסה
ולמוכרו לקונה הראשון שיזדמן?
אייבי עלול לא לשוב רק במקרה אחד.
אם יחזור על נסיונו לטוס למצרים, כפי
שעשה זאת במארס 1966׳ עת נחת בפורט-
סעיד במטוס שלום 1שלו.
אז אמנם ירד בשלום וגם המריא בשלום.
אבל היום עלולה קבלת־הפנים להיות
אחרת.

עוב הנסיעה

ע״ן אייבי בעיתון היחיד בארץ שפוצץ את הידיעה על יציאת!
הקרובה. היה זה העיתון דף, שבישר על טיסתו של
אייבי נתן כמה שעות בלבד לפני שעוכב על־ידי כוחות המשטרה בננזל־התעופה לוד.

סלחנות מצרית

ץ* די לחכין את המניעים להחלטותיו
^ והתנהגותו של אייבי יש לחזור ל־ ,
ימים שלפני טיסת־הבכורה שלו, עת אייבי
התמים והסימפטי היה סבור שהוא יביא
את השלום על כנפי מטוסו.
טיסתו למצרים היתר, תערובת של ת־

.שלום 1־

זהו המטוס בו טס אייבי נתן לפני 16 חודשים מישראל לפורנו־סעיד,
נחזר אחרי שהמצרים לא מנעו ממנו להמריא, ואף סיפקו דלק למטוסו.
בינתיים הוא רכש מטוס אוסטר יותר חדיש, אן נתקע עמו, לרגל קילקול במננע, בניקוסיה.

עלול פרסומת ומעשה־יחיד נועז שבאה אחר
ניהול מערכת בחירות מגוחכת לכנסת השישית,
בה זכר, לקצת יותר מאלפיים קולות.
היתד,
זאת אכזבה מרה לאייבי איש די־זנגוף,
הפלייבוי וקברניט אל־על לשעבר,
שהתעשר ממזללת קליפורניה, ושחשב כי
ידידים־לשעה וכמה מעשים טובים (,פסנתרים
ליחידות צה״ל, אימוץ משפחה מרו־בת־ילדים
שאביר, נהרג בתאונה) יכניסו
אותו ישר לכנסת.
ואז החליט אייבי כי הוא יוכיח את
עצמו. הוא יגשים את ההבטחה שנולדה
בעת מערכת הבחירות — לטוס מצרימה
אם ייבחר לכנסת, על־מנת לבקש את
השלום — למרות שלא נבחר.
למזלו התיחסו המצרים אליו בסלחנות,
נחנו לו להמריא בחזרה.

אפשרדות רא-בטוחות
יום פועל אולי אייבי׳ יליד פרם
^ שגדל בהודו וששרת בחיל־האויר הבריטי
והישראלי, מחוך שיגרה שכפה על
עצמו. בשיגרה זאת רואה עצמו הגבר
החייכני והנאה כטייס־שלום של ממש,
בדיוק לפי והמתכון שיצר לעצמו כאשר
יצא אחרי השיבה מפורט־סעיד למסע בעולם,
בו נפגש עם גדולים וניסה בכנות,
אך ללא הצלחה, למכור את רעיון השלום.
משפרצה מלחמת ששודד,ימים היה אייבי
בחוץ לארץ. הוא מיהר לשוב ארצה ונכח
לדעת שבראשית, יוני שעת השלום כבר
עברה. בראשית יולי, לעומת זאת, היו
לו כבר הרהורים אחרים*.

צחוק צחוק

אייבי בחברת ידידים — איש חברה, חייכן, סימפטי, נעים־
הליכות ונדיב־לב. אן את חישובי־הטיסה שלו הוא ניסה י לחשב
בקור־רוח קיצוני, לצפות מראש את כל האפשרויות העלנלות להתפתח מנסיעה זו.

* שהתבטאו, בין השאר, בפגישת ערב״
המדאה עס שר־העבודה יגאל אלון בביתו
בגינוסר. בפגישה זאת חקר אייבי את
ידידו אלון על סיכויי השלוס ואפשרות
פתרון בעיית הפליטים.

הוא הצטייד עם תנ״ך בעל כריכת כסף׳
אותו אפשר להגיש כשי לראשי־מדינות,
לקח עימו, ליתר בטחון, את הסרט המראה
את אייבי מחלק שלגונים לילדי הפליטים
בעזה.
הוא ניסה לחשב הרבה אפשרויות מאת
ישתדל,
קרובלוודאי, להכין
ראש,
סוכנויות־ה,חדשות לקראת טיסה אפשרית,
כדי שימתינו לו גם בעבר השני.
אבל אין כל בטחון כי הפעם יתקבל בסלחנות,
אם ינסה לנחות בשדה־ו־,תעופה
בצד הלא־נכון של הים־התיכון.
העתים, פשוט, השתנו.

דאגות שונות לגמרי
** ד עצם היום הזד, לא ברור מד,
^ בדיוק הניע את שלטונות נמל־ד,תעופה
בפורט־סעיד לקבל את אייבי ותן בכפפות־משי,
כפי שקיבלוהו בעת נחיתתו שם בחורף
שעבר.
ההסבר היחיד המתקבל על הדעת היה כי
הוראה מגבוה, מתוך רצון למנוע ניתנה תגובות בינלאומיות לא נעימות במיקרה של
מעצר או תקלה אחרת לטייס־השלום.
הפעם יש לגמאל עבד אל־נאצר דאגות
שונות לגמרי. גם לו היה לו הרצון לכך,
במידה ואפשר להגיע אליו בכלל, אין היא
להבטיח שכאשר מטוס מסויים יגיע יכול לשדה־תעופה מצרי הוא לא ייורט.
ואם, במיקרה, לא ייורט, אין כל בטחון
שטייסו לא יפול לידיים הבלתי־מתחשבות
של המון משתולל.
ואם ייחלץ גם מאפשרות זאת עדיין לא
מובטחת לו דרך חלקה או צלחה.
כאמור: העתים, פשוט, השתנו.
אך קיימת נקודת־אור אחת: אייבי נתן
שוב אינו הרפתקן־חובב. היום הוא משתדל
לחשב כל צעד מראש.
ואם הוא עדיין מוכן להמר על דיו,
יש לקוות כי יעשה זאת תוך מיצוי כל
האפשרויות המבטיחות.

8י* ין החולות הלוהטים של מידבר^
! סיני, בטור הקידמי שנע לעבר ד,סואץ,
התבלטה דמות אחת מאובקת, בבגדי־חאקי
כהים: ציפורה ארז, בלונדית תל־אביבית
יפר,פיה, שהתקדמה יחד עם הלוחמים—
ושימשה כמזכירתו של אלוף אריק שרון.
כל צלמי־החוץ שהגיעו למקום צילמו
אותה, כשהיא נחה, יגעה, אחרי יום קרב
קשה, או כשהיא יושבת, זוהרת, בתוך
הליקופטר, או כשהיא נינוחה בחולות, מוקפת
בהמון חיילים מעריצים.
המלחמה שינתה לחלוטין את ציפורה
ארז: החיילת בהירת השיער, הנמרצת והיעילה,
לא דמתה כלל לנערת־הדיסקוטקים
הנוצצת: מדי החאקי המאובקים שלבשה,
בכלל לא דמו לחצאית־המיני הצבעונית המהוללת
שלה, ופניה, טפוגי־החול וצרובי-

מנס מלמעלה

ציפורה ארז הרבתה לטוס ממקום אחד למשנהו, במסגרת
עבודתה כמזכירתו של האלוף אריק שרון. צלמים
רבים התלהבו ממנה והנציחו את דמותה, בעיקר צלמי־חוץ. היא היתה ניידת ביותר,
עברה לעתים קרובות בעיקבות האלוף כשהיא מוטסת בהליקופטר של חיל האויר.

ה ד > 1 ¥ 1 1 1ח ציפורה סיימה קורס
1 1 1 /4 1 1 1 1 1 1לדוגמניות אצל לאת
פלטשר, והתפרסמה במידות נופה המושלמות.

השמש היו שונים מפניה הרגילים המטופחים,
עם הריסים המלאכותיים.
אבל בדמותה החדשה היא היתה זוהרת
לא פחות — ויפה עוד הרבה יותר. וכל
חיילי היחידה התגאו בה, ואמרו שהיא
לוחמת אמיתית, והיו מראים אותה לצלמים,
ומשתדלים לשמח את ליבה.

מבחינת גכר -מקסים1

״י הארץ
שלה

לפני המלחמה בלמה דמותה של ציפורה בחברה הישראלית כאחת
מהפצצות חבלונדיות הבולטות והמבוקשות ביותר בעיר. אך יצא
עזבה את. הכל מאחורי נבה ומילאה את תפקידה בהצטיינות.

** כימיו, נגמרה המלחמה וציפורה,
21 עם כל המנצחים, חזרה העירה. לכבוד
זה היא קיימה אחד מנדריה, וערכה ביום
השישי האחרון מטיבת־ניצחון גדולה, בביתה
שברמת־גן.
הכיבוד של המטיבה כלל בשר וטרדינים
מצריים, העיטורים היו סכינים, דגלים, פגזים,
תמונות של נאצר, עארף וחוסיין, וכל
זאת היא קישטה בזכרונות:
״במשן חודש שלם שירתת־ במילואים,
ורק עכשיו שוחררתי. עוד בשירות סדיר
שירתתי באוגדה כחיילת סדירה, בפיקודו

חיילת בביר גפגפה £25

שדה כמו כל החייליס. בדיוק אז ניתקו המצרים את צי1

של שייקר, גביש, שהיה מפקד פיקוד־דרום.
״כשגוייסתי — הפכתי תיכף מזכירה של
אריק שרון, שמילא את מקומו של שייקר.,
המזכירה שלו, סמלת ראשונה, נשארה בבסיס.
כך שלאורך כל המלחמה הייתי איתו,
ישבתי בחדר המלחמה, והדפסתי את פקד
דות־המבצע ואת יומן המבצעים.
״אבל לא רק הדפסתי. היו לי עוד תפקידים•
הכנתי קפה וסנדביצים לאורחים שלו,

הרמטכ״ל ו
גם לו עצם
״מבחינת
הוא ממש
ועל מנת ל
״אבל כג
מזכירה על
בקיצוניות.
״וחוץ ב

אלוף אריק שוון -וחנו שואה אותת נבו קודם דנן
אבל השתדלתי לשמור על נקיון. היו ימים
שלא היו לי מים ופשוט לא התרחצתי, וכמו
כולם קיבלתי כמובן הרעלת קיבה בנאחל,
מהמים המקולקלים שם.
״אבל בביר גפגפה זה היה יותר גרוע.
הגענו לשם בדיוק כשהמצרים סגרו את
מקורות המים. יום שלם נשארנו בלי מים
וזה היה נורא. למזלי הטייסים שהגיעו בהליקופטרים
נתנו לי את מי־החירום לשתייה.
״פעם
אחת הייתי בטוחה שאני לא אצא
חיה מהמלחמה. זה היה ביום השני, בניצנה•
בחמש בבוקר התחילו להפציץ אותנו
שני מטוסי אוייב והם פגעו מטר מ־השוחה
בד, שכבתי.
״פחדתי נורא, אבל לא הוצאתי מילה.
שכבתי בשקט ונדרתי לעצמי נדר: אם
אצא חיה משם, אעשה מסיבת גדולה לכל
האנשים שאני מכירה. והנה יצאת -משם,
ואני מקיימת את נדרי.״

אד תסתכל כקנקן !
ין ה לא רק ציפורה שיצאה שלמה ועטו!
רת־שבחים מן המלחמה. זה כל הנוער,
שהשמיצו אותו, דור האספרסו, ודור הדיסקוטקים.

בדיוק
כמו ציפורה הלכו כל נערות הזוהר
אחר הצו ומילאו את תפקידיהן בהצטיינות
ובכישרון.
המסקנה היא אולי די נדושה, אבל כדאי
להזכיר אותה לכל מי שפעם התייאש מן
הדור הזה. המסקנה הזאת היא פשוטה:
אל תסתכל בקנקן — אלא במה שיש בו!

למעלה משנה
ן יבעוניים שעמדו
ל רקע חורבות

קיסריה. מאוחר יותר היא השתנתה לגמרי והפכה לשמרנית יותר, כשהוצעו
לה אז הצעות נוספות לצילומים ולסרטים — היא לא הסכימה יותר
להצטלם, אם כי מקצוע זה מושך מאד ויש עליו הרבה קופצות בארץ.

בעת הקרבות לה
שם בתנאי־ומיס.
במשך יום

שלם היא נישארה כמו כולם, בלי מיס, עד שהגישו לה ס״סי־ההל־קופטריס
שהגיעו למקום, את מימיות החירום שלהם. לטענתה הצליחה להתנקות מכל
הזוהמה, אם לא להתרחץ, בצורה די יסודית ומקורית, בשיטה שהיא אילתרה.

מדנה המים

צפורה השתתפה
בתחרות האחרונה
של מלכת המים שהתקיימה בשנת . 1966

עם האלוו

ישבה ציפורה בחדר־המלחמה, כשהיא עורכת ומדפיסה את פקו״
׳דות־המיבצע השונות, לעיתים עבדה, כמו החיילים, עשרים וארבע
שעות רצופות. כאן היא בחברת אחד מקציני החטיבה הבכירים, בבסיס טילים מצרי.

זי הפיקוה אשר ביקרו אותו לעיתים תכופות. ו
אני
חושבת שהוא גם בעל מצויין: כל לילה
בחצות, כשהוא היה מתפנה קצת מהעבודה,
הוא היה מצלצל לאשתו ומפטפט,
איתר, ומרגיע אותה.״

,הוא גבר מקסים, אריק. אבל מבחינה צבאית
.זה סוס עבודה לא רגיל, הוא עובד יום ולילה,
! אל המטרה — כל האמצעים כשרים אצלו.
מהוא מסוגל להודות ולהחמיא לכל קצין ולכל
1דה טובה, ככה הוא מסוגל באותה מידה להעליב

אכד דא הוצאתי מידה
ני עצמי הפכתי שם לאטרקציה. כל

והחשוב מכל, הוא מפקד טוב וארם נהדר.

הזמן צילמו אותי. לא יכולתי להתאפר

במסיבת-הניצחון אותה ערכה בביתה בערב יום שישי האחרון.
הקירות קושטו בתערוכה של צילומים מצריים, אותם אספה
כתקופת המדלחמח בסיני. השמחה היתה רבה. החברה העלו זיכרונות והירבו בצ׳יזבאתיס.

1ם החבוות

במדינה
(המשך מעמוד ) 12

לבית־קפה באור־יהודה. הואיל ואת הפריצה
הוא ביצע ביום השבת הוא היה כנראה
סבור שהשבת מתירה לו ליהנות גם ממשקאות
חריפים וכך יצא כשבידיו שלל,
של סיגריות ומשקאות, בשווי כולל של 554
קירות.
מסוחרר מן ההצלחה הגדולה לא שם
אפרים לב לעובדה כי הוא השאיר מאחוריו
את הארנק שלו. ובארנק שלו היתר״ כמו
שיש לכל פורץ צעיר המכבד את עצמו,
תעודת־הזהות שלו.
המשטרה שבאה לחקור את הפריצה כן
שמה־לב לעובדה זאת, הלכה בעיקבות
תעודת־הזהות אל אפרים, והביאה אותו בפני
שופט השלום ד״ר יוסף כהן־מגורי.
וכאשר השופט הביע את תמיהתו על שבחור
צעיר עוסק בפריצה היתד. לאפרים
תשובה מוכנה. שאל הוא :״מה אתה רוצה,
שכל החיים שלי אני אקח סיגריות מהחברים?״

בחייה.אבלכשמתה
ג״ין
מנספילוהחל־

הוצאו ישר מציורי קומיקס אמריקאיים.
זה היה בדיוק מה שהקהל אהב, ורק
הרבה הרבה יותר מאוחר התגלה, שזה בעצם
גם מה שג׳יין אהבה: גבר ענקי, בערך
בגודל שלה, שלידו היא נראתה קטנו —
ולא כמו הר־של־חמוקים.
ג׳יין, שעם כל שיגעון־הפירסומת הבהח־לט
לא־נורמלי שלה, היתד, בעצם בחורה
אמריקאית ביתית — התחילה בשמחה ללדת
ילדים ענקיים לבעל הענקי שלה: את זולטן,
מיקי ומארי, שהיו עתידים להימצא לידה
בשעת מותה.
רק רדיפתה המייאשת אחרי הפירסומת
גרמה לה לעזוב את מיקי, ולהסתבך באה־
בלוף אחד
גדול
״זאת המנה העיקרית שאתן מנסות להלביש
עלי!״ זעק צדוק לוי מדוכן הנאשמים,
כולו רותח מזעם. שתי הצעירות
שלידו לא טמנו את ידן בצלחת, צווחו לו בחזרה
:״אתה פושע! אתה מנצל בחורות
צעירות!״
קהל הסקרנים בבית־המשפט נעץ בנאשם
מבטים לא־נעימים, ושופטת השלום הדסה
בן־עיתו, לפניה התברר משפטו, נראתה מזועזעת
מן הפרשיות שנגולו לפניה בתיק, בו
הואשם צדוק בן ה־ 32 ואחת הצעירות, אי־לתית
בת , 16 בהחזקת חשיש ועישונו.
הסבירה הנאשמת הצעירה :״אני מכירה
את צדוק כבר שלוש שנים. הוא הגבר הראשון
בחיי. לפני שנה וחצי ילדתי לו
ילד, בניתוח קיסרי. צדוק לא רצה להכיר
אותו והייתי מוכרחה למסור את הילד לאימוץ•
יום לפני המעצר פגשתי את צדוק,
במיקרה, ברחוב והוא סיפר לי שהיה בחדרי
ועישן שם חשיש.״
למחרת ביקרה המשטרה בחדרה הפרוץ ובעל
הדלת השבורה של הצעירה, מצאה בחדר
סימנים מובהקים לעישון חשיש, שמעה
את סיפורה של הצעירה ואפילו קיבלה ממנה
פירור של חשיש, אותו היא מצאה, לדבריה,
מתחת לכסא.
שתי אבהויות. כשהגיע תורו של
צדוק לוי לומר את שלו הוא פנה ישר לעניין׳
הרעים לעבר הצעירה :״יש לך ילד
ממני?״
התשובה :״כן. אני מוכנה להתפשט ולהראות
לשופטת את הניתוח הקיסרי.״
המלה האחרונה של צדוק :״זה הכל בלוף
אחד גדול.״
לא כך סברה העדה הבאה, צעירה בת
, 19 שגם לה זכרונות מסויימים מצדוק לוי.
אחרי שאישרה את גירסתה של האילתית,
הוסיפה :״גם אני הייתי חברה של צדוק.
גם לי יש ילד ממנו. הוא הבטיח לי להתחתן
איתי. אבל אחר שילדתי את הילד
הוא עזב אותי.״
המעמסה של שתי אבהויות ביום אחד
כבר היתד. יותר מדי בשביל צדוק. הוא שוב
הכחיש בקול נזעם את הכל, טען ששתי הצעירות
אינן אלא לסביות מעשנות חשיש
ותינה לפני השופטת את מר גורלו, על שנפל
קרבן לשתי פושעות צעירות.
השופטת הסיקה את המסקנה מן העדויות
המנוגדות של השלושה, שהשאירו לה רק
אפשרות אחת: לזכות את הנאשמים מחוסר
הוכחות.
את ההערכה הנכונה על טיב עדויותיהם
היה אפשר לקבל רק עם סיום המשפט.
היה זה כאשר השלושה יצאו מן הבניין
בצוותא, מחובקים איש עם רעותו ומשוחחים
ביניהם בעליזות רבה.

דרכי־אדם הפתק הגואל
איש לא מבין כיצד קיבל מרדכי דהאן בן
ד,־ 27 רשיון לנהיגה באופנוע. העובדה היא,
בכל זאת, שדר,אן, החרש והאילם, קורע
באופנוע שלו את הכבישים, ולפעמים גם
עצמים שונים העומדים לו בדרכו.
(המשך בעמוד ) 17

באחד מצילומיה האחרונים. בנסיונותיה הנואשים לזכות

1ל| 11
י 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1בפירסומת, ולחזור ולהגיע אל אורות הזרקורים, היא

החלה, זמן קצר לפני מותח, שוב להצטלם בתמונות עירום, כפי שעשתה בתחילת הקאריירה
שלה. גם בכן היא הזכירה את מרילין, שהסכימה, לפני מותה, להצטלם בעירום מלא.

חדי שמתה ג׳יין מנספילד — ד,תחי־לו
להתעורר מהומות אמיתיות — כביב
גופתה.
מסכנה אחת, ג׳יין: כל חייה היא כל־כך
השתדלה להופיע בכותרות (העולם הזה
— )1557 אבל כולם כתבו עליה בעיקר לאחר
שניספתה בתאונה. והיא כל כך רצתה
שירצו אותה, ושיריבו עליה — אבל הריב
הגדול היה: מי יזכה לקבור אותה.
הגבר האחרון בחייה, נהרג יחד איתר״
ושני אהוביה הקודמים התחיל להתדיין למד,גופה
שלה שייכת:
תבע אותה הבמאי מאס צ׳ימבר, שטען
שהוא היה הבעל האחרון של ג׳יין, לפני
שהיא התגרשה ממנו. והוא אף אבי בנה
האחרון, התינוק.
ואז הופיע פתאום בעלה הקודם, מיקי
הארגיטיי, וחשף את העובדות שג׳יין המסכנה
ניסתה להסתיר: את העובדה שהיא
מעולם לא היתר, נשואה כחוק לצ׳ימבר,
וכי למעשה מיקי הוא בעלה עד היום הזד
— ,שכן הם אף פעם לא התגרשו כראוי.
בזאת גרם הארגיטיי לכך, שבנה התינוק
של ג׳יין ייחשב לילד בלתי־חוקי — ובלבד
שיזכה הוא בגופתה של הכוכבת.
הדבר מזכיר שערוריה זהה־כמעט־לחלוטין
שהתעוררה סביב גופתה של מי־שג׳יין־תמיד־

ניסתה־לחקות: סביב גוזייתה של מרילין
מונרו.
כי גם עם מותה של מרילין התעורר
ריב מסביב לגופתה. וגם אז זכה כה, לא
בעלה האחרון, המחזאי ארתור מילר, אלא
ג׳ו דימיג׳יו, הבעל שקדם לו.
הסיבה נעוצה בזהות מפליאה בביוגראפיה
של מרילין וזו של החיקוי המוגזם־מאד
שלה — ג׳יין:
שתיהן היו חתיכות בולטות מאד (וכהות
שיער) מגיל צעיר, ונישאו לבחור בן גילן.
שתיהן התגרשו כדי לממש את שאיפותיהן,
ושתיהן נישאו לאולטרא־זכרים בנישואי פיר־סומת
— הגם שאצל שתיהן התברר אחר־כך
שזו היתד, אהבתן הגדולה באמת:
מרילין נישאה לכוכב הבייסבול האמריקאי,
ג׳ו דימיג׳יו האליל הגברי הנערץ על
כל אמריקה. אחריו היו לה בעל אחר, ומאהבים
לא מעטים — אבל תמיד חזרה
אליו. ובמותה — היה זה הוא שהביאה
אל קיברה.
אותו דבר קרה לג׳יין: גם היא נישאה
לבן גילה, פול מנספילד, התגרשה — ואז
נישאה בנישואי־פירסומת למיקי הארגיטיי,
״מר עולם״ ואלוף השרירים ההונגרי, ש־שודך
לה בעזרת סוכני־הפירסומת שלה. הם
שיערו שזה בדיוק מה שיספק את ההמונים:
הסופר־גבר והסופר־אשה, שנראו כאילו

הילדים לפני

התאונה הקטלנית,
ע׳ פצעה
אותם, צולמו כשג׳יין מנספילד היתר, עדיין
נשואה באושר למיקי הארגיטיי. עומדת
מימין — בתה מנישואיה הראשונים.

בים שונים: פרשה שהוסתרה היא פרשת
אנריקו בומבה, במאי איטלקי שמימדיו התאימו
לשם המשפחה שלו: הוא היה: ביר־מימדים,
כמו שג׳יין אהבה, והיא חיתר,
איתו יותר משנה — ואף התגרשה בגירושין
מכסיקניים ממיקי השרירי ור,מיסכן
שלה. אבל אז נודע שר,בומבה הזה נשוי
לחלוטין, ואצל איטלקים נישואין זה עניין
שאי־אפשר להיפטר ממנו בכלל.
ג׳יין חזרה שוב למיקי שלה, ובגלל זה
הגירושין שלהם בעצם לא תססו.
כשהיא נישאה, יותר מאוחר, למאט צ׳ימ-
בר — הסתבר שהיו אלה נישואים לא

במדינה
(המשך מעמוד )16

וכל פעם שעוצר אותו שוטר ומתחיל להסביר
לו את מהות העבירה שעבר מתחיל
דהאן להוכיח לשוטר בידיו ובהעוויות פניו
שהוא אינו מבין, אינו שומע ובכלל אינו
יכול לדעת במה המדובר.
התוצאה הרגילה היתד, שהשוטרים היו
מאבדים את סבלנותם, לא היו מבינים מילה,
ודהאן היה מובל אחר כבוד למעצר.
ושם היה לו מספיק זמן להרהר על מוצא
מתאים מן הסבך האישי שלו, עד שהשבוע
עלה סוף־סוף בראשו הרעיון הגואל.
כאשר שוב עצר אותו שומדלתנועה על
עבירת־תנועד, באופנועו הרעשני, נפטר דהאן
מן העניין בפשטות. הוא שלף פתק מודפס
שנשא את ההסבר הבא :״אני חרש-
אילם. הנה מספר הרשיון שלי. תודה רבה!״

עסקים
ב חו רו ת
מעוניינות

הגונה 01090 התאונה

ברקע נראית מכונית
הביואיק המרוסקת
של הכוכבת, כשבחזית התמונה, עטופה בשמיכה, מונחת

חוקיים. ג׳יין החיה, שואפת הפירסומת,
ניסתה להסתיר כל זאת — אבל כל הרפש
יצא החוצה — רק כדי לזכות בגופה שלה.
ומה שלא קיבל מיקי בחייה — קיבל במותה,
בית־המשפט בניו־אורליאנס העניק לו
את גופתה.

הסתערות ע? הארון
ף אז, כיום ההלווייה — פרצה המהמה
1הכי גדולה מסביב לג׳יין המתה: ג׳יין,
שהיתר, בהחלט בנויה בטעם המוני — לא

אי־אפשר לעבור ברחובות פאריס, מבלי
שמישהו ינסה למכור לך תמונות של בחורות,
בשלבים שונים של התפשטות, בצבעים
טבעיים ובמחירים נוחים. כך הדבר
גם בלונדון וברומא, בברלין ובאתונה, ובכלל,
בכל כרך המכבד את עצמו אפילו
מצויים דוכנים מיוחדים למכירת חוברות
מרהיבות־עין מטיב מסויים זה.
כאשר עמד התל־אביבי יצחק מגריסו על
העובדה המצערת שבעירו אין אף דוכן מסוג
זה, החליט לעשות משהו בנדון. המשהו
הזה היה הקמת דוכן מכירה מיוחד
לירחוני־עירום וכיוצא באלה ליד צומת תל־אביבית
סואנת.
שריריים ושזופים. עד מהרה הגיע
מגריסו, הזקן־הצעיר 61 בעל שיער־ה־שיבה
והחיוך האבהי למסקנות על טיב
לקוחותיו, החליט לסווג אותם לפי טעמם
המיוחד.
י • בחורים צעירים מעדיפים נשים מבוגרות,
מלאות וחטובות היטב.
• גברים גבוהים ורזים מחבבים דווקא
נשים צעירות.
• אנשים שמנים וקרחים אוהבים בחורות
קסנות, בעלות חזה שופע ושיער ארוך.
על־מנת להשלים את המחקר הפרטי שלו
רצה מגריסו לעניין בסחורתו גם לקוחות
ממין נקבה, הרבד. להציג, לאחרונה, על
דוכנו חוברות המבליטות גברים שריריים,
שזופים ודי חשופים.
רק ששלב זה במחקרו של הדוכנאי לא
עלה כפי שציפה.
מסכם הוא את נסיונו האחרון :״במקום
שיבואו לקנות בחורות — באים לקנות
את זה כל מיני סוטים!״

גווייתה. היה זה סופה הטראגי של הכוכבת בעלת המימרים המדהימים.
לירה היו שלושה מתוך חמשת ילדיה, אך, כפי שהסתבר
אחר״כך, הס ישנו במושב האחורי בזמן התאונה, לא ראו מאומה.

שיערה מעולם עד כמה שההמונים אהבו
אותה.
אלפי אנשים באו למקום מבעוד בוקר,
כדי להיות נוכחים בהלודייתה. כדי להקל
על הצער ועל ההמתנה, הם הביאו איתם
סנדביצ׳ים ומשקאות, וכל בית־הקברות ניראה
כמו פיקניק אמיתי.
אבל זה כלום לעומת מה שהתרחש אחרי
שהובא ארונה, מלווה על־ידי מיקי הארגיטיי,
שכאמור, וכה בגופתה אחרי קרב איתנים.
כי באותו רגע הסתערו על ארונה כל ההמונים
הממתינים לו כבר שעות.

שלוש מאות שוטרים, שניסו לחסום את
המעריצים השוחרים לטרף, כמעט: דרסו
על ידם, כשכולם ממשיכים לדהור אל עבר
ארון־המתים, שהגיע מלווה בשיירה של 16
מכוניות.
מה שהתרחש אחר כך, תואר בעיתונים
כ״סצינות של טירוף״ ,כשכולם מנסים ׳•.הסתער
על ארונה של הכוכבת המתה, לצלם
אותו ולגעת בו.
ג׳יין המסכנה! כל חייה היא השתדלה כל
כך שידברו עליה, שישמעו עליה, שיעריצו
אותה — ורק עם מותה זכתה לכך.

החי
• טובה האחת מן השתיים. בירושלים
גילו עורכי מיפקד־התושבים בעיר
העתיקה שהרוב המכריע של האזרחים המוסלמים
בעיר נשוי לאשר. אחת בלבד;
כמה עשרות נשואים לשתי נשים ורק
מספר זעום נשוי לשלוש נשים.
• אחד פחות, אחד יותר. ברחובות
מצאו נהגי אגד ילד בן שלוש, נסים
רביבו, כשהוא משוטט לבדו בתחנה, גילו
כי הוא הבן הצעיר במשפחה בת 18 ילדים
שנשכח על־ידי הוריו בתחנה עת הם המשיכו
בנסיעה לביתם באשדוד.
• כוחה שד פירסומת. בתל־אביב
עצרה המשטרה אדם כחשוד בנטילת שלושה
שעוני מיסו ממתרחצים בשפת־הים, שמעה
את הסברו כי העדיף שעונים אלה מאחר
ושמע ברדיו ששעוני מיסו הם הטובים
ביותר.

הילדיס אחרי

שהובלו לבית־החנליס לאחר שבולם
נפצעו קלות, בשעה שאמס, ארוסה
והנהג נהרגו מייד. ג׳יין, שהיחה אס מסוהה בצורה מדהימה, לא

• ?{וד ה פ ^ ס 1בירושלים הוזמנו
טייסי חיל־האויר למסיבת־כבוד בה הושקו
452 בקבוקי ויסקי, בהתאם למספר מטוסי־האויב
שהם השמידו משך מלחמת ששת־הימים,
נאלצו לקבל הצעה של מעריץ נוסף,
שר,ישקה אותם 452 בקבוקי שמפניה מתון
חישובים והים, כמעט וסרבו להמשיך בשתייה
כאשר הופיע מעריץ שלישי, כשעמו
452 בקבוקים נוספים של שמפניה.

נפרדה מעולם מילדיה. הפצועים, שיצאו כעבור יומיים מבית־החוליס,
הם שלושת ילדיו של מיקי הארגיטיי. מימין — מארי, מיקי, והבכור
זולטן, שלא מזמן אושפז כאשר נושך על־ירי אריה בנן־החיות.

האוננה הושפעה
הנגיד מרוח החסונה
לנונא מתכ נ ן
אוננה צעיו לעיר
העתיסה, נדי להנש
הש ואהה דש ה

1 1 1 1בדרן המובילה ל־

עמק השילוח מדגימה
גאולה מעל גבי האתון, את שמלת־הגאולה
מבד מפוספס. לצידה תמי מינס.
י ד \ 1ד 111ד 1ברקע, כשמלפניו מדגימים את השמלות
החדשות ברוח התקופה תמר מינם
(מימין) פקידת עורן־דין, המדגימה מעיל ורוד, וציפורה גרוס

(שמאל) צעירה בת־ימית, בוגרת תיכון העומדת לפני שרותח
הצבאי, מדגימה שמלה של זהב, בירושלים של זהב. המתכנן ניסה
לעצב אופנה שקוויה הרכים מזכירים את השמלות של נשות המזרח.

ך• שני עמודים אלה מופיעים צילומי־אופנה
מהמרשימים ביותר שצולמו בארץ•
אלה הם צילומים היסטוריים: התצוגה
הראשונה בעיר העתיקה של ירושלים.
אין אופנה שאינה מבטאת את רוח הזמן
ואת רוח־התקופה. מבחינה זו היתד, תמיד
האופנה הישראלית מלאכותית קצת: יצרו
שמלות־מידבר, למרות שברור היה שהלוב־שות
לא תדרוכנה לעולם בחולות מידבריים.
תוכננו כל מיני גלימות ותכשיטים ובגדים
מזרחיים, אבל על רקע השיכונים החדשים
הם נראו משונים במקצת.
ועכשיו פתאום נפרץ הכל. הגוונים הרבים
של האבן הירושלמית, הקווים הקמורים, ה
עתיקות
של החומה, כל אלה נתנו אפילו
לאופנה גוון חדש: גוון של השתלבות מרחבית.

ד ד 71דיה

שימש כרקע ל־שכמיות־שנם

שבמשן כל הזמן ע?|כ כומר אחרי התצלומים.

—ייי

** תכנן אופנה ירושלמי צעיר, יוסף
/ 3טוראל ( )28 היה הראשון שניסה לבטא
בעזרת דגמיו החדשים את שמחת ההשתלבות
הזאת, ליצור בגדים חדשים, שיבטאו
את הקשר הזה.

שוטות תנועה

איי־התנועה מתקופת־המנדם, כבר נשכחו בעיר החדשה,
כשאת מקומם תופסים הרמזורים. איתם פסו גם שוטרי־התנועה
שכוונו את המכוניות. גלימת־החורף שלהם שימשה השראה לחליפת מכנסיים וו.

?..ו>חי<יד1יוי— ^ ד

בעוד שבזמן המלחמה ובתקופה שקדמה
לה — היתה פופולארית מאד האופנה הצבאית,
שכל בגדיה הזכירו מדים מסוג זה
או אחר, הרי האופנה החדשה שונה לחלוטין:
קודיה רכים ונופלים, כמו גלימות מזרחיות.
אלה בגדים המזכירים לא רק את
אלה הנלבשים כיום בין החומות אלא כאלה
שלבשו שם גם בתקופת התנ״ך.
לא תמיד היה טוראל מתכנן־אופנה. הוא
היה טכנאי־דואר, שנכנס פעם לחנות בגדים,
נכח במיקרה כיצד לקוחה מנסה להסביר
את הדגם בו היא מעוניינת. כשיוסף
הוציא נייר ועיפרון וצייר לה מה שהיא ניסתה
לבטא, קיבל את תודתה, ואת הצעתו
של בעל־החנות להפוך למתכנן־אופנה. ומיד,
באותו יום, חדל להיות טכנאי־דואר הוא
הספיק להשתלם בינתיים באירופה ובארצות־הברית,
ומאז שחזר ארצה, הוא מנסה ל־

שוטהעובי י! .זי,״ג;

להצטלם עס ההדגמות המזרחיות נון העיר.

שעו שנם

ההומה ממטיילים יהודיים ותושבים ערביים,
משמש כרקע לשמלת־האוחל של
אראלה בהשראת אוהלי־קידר, כמובן, ולתלבושתה של תמר (מימין)

יצור אופנה שתבטא את ישראל הדינאמית
— יחד עם המסורת שלה. התצוגה האחרונה,
אותה ערך על רקע העיר־העתיקה —

התעניינות, לא שהם מעוניינים במיוחד לקנות
בגדים כאלה עבור בנותיהן הצעירות,
אבל זה בהחלט היווה חידוש מעניין. נשות

הוא מעוניין להצטלם — נענה ברצון.
שונה לגמרי היתד, תגובתם של נערים
קטנים, תלמידי בית־ספר דתי מירושלים ה
מראה
עד כמה הוא הצליח בכך.

העיר העתיקה, לעומתם, עמדו מרחוק, כשהן
בוחנות בעניין את שמלות המיני,
מתלחשות ומצחקקות כל הזמן.
נזירות שעברו במקום התבוננו בחביבות
אל הדוגמניות, הסכימו גס להשתתף בכמה
מהצילומים, דיברו איתן בשקט ונועם.
כשצולם אחד הדגמים על קבר־מרים, נפתח
השער — וכומר יצא מתופו. הוא עמד, והתבונן
כל שעת הצילומים. כשנשאל אם

חדשה, שיצאו לטיול. הם נעצרו לפני הדוגמנית
הלבושה במכנסיים־מזרחיים־חשופי־טבור,
נעצו בה עיניים מליאות עניין. באותו
רגע השיג אותם המורה שלהם, שלא רק
נזף בהם שאוי לעיניים שכך רואות, אלא
ליתר בטחון עבר מתלמיד לתלמיד, כשהוא
מסובב לאחד אחרי השני את הראש — שיביטו
לכיוון אחר.
וזה בטח מפני שהוא לא מבין באופנה.

בין העמודים

לים, מדגימה אראלה את השפעת הנופים.

— אשר בסרטים מהווה את אחת התלבושות הקבועות של תושבות
ההרמון. כל קשר בינה לבין המציאות הוא, כמובן, מופרך מעיקרו,
לפחות על־פי תגובות הנשים הערביות, שהיוו את עיקר הצופים.

ין* זה להדגים שמלות כאלה, באמצע
הרחוב של ירושלים העתיקה?
דבר אחד ברור: הדוגמניות גנבו את ההצגה
מכל האחרים גם יחד. בכל מקום בו
הופיעו — נעצרה תנועת המטיילים העצומה,
כשכולם נועצים בהן עיניים משתאות.
תושבי העיר הערביים דווקא הסתכלו ב־

ספרים
מקור לכל גיצול:
3000 דול אר
כעול כורח ורגשות

(מאת פ.א. שנ

הזצאת שוקן; 186 עמ׳) בראשון לפברואר
, 1933 למחרת עלייתו של אדולף היטלר
לשלטון בגרמניה, נכנם מקבל־הנכסים, ד״ר
פליקס שניבלג לבית־המשפט הנפתי בברלין־
מרכז לשם בירור שנקבע לאותו יום. שמש
בית־המשפט, ששקד משך שנים על התנהגות
מתרפסת כלפי ד״ר שניבלג, קידם את פניו
בחוצפה תוקפנית :״כלום אינך יודע ששוב
אין כאן מקום ליהודים?״
במידה ועורך־הדין הצעיר ( )28 לא ידע
זאת הרי הוא הבין את זה מיד. הוא ארז
את מזוודותיו ועלה ארצה, בה עיברת את
שמו לפנחס אליעזר שנער ובה קיבל על
עצמו שורה של משרות מינהליות בכירות.
אחר כהונה ממושכת כמנהל עיתון הארץ,
נתמנה, עם קום המדינה, למפקח הראשון
על הדלק ויותר מאוחר ליועץ כלכלי של
שגרירות ישראל בלונדון.

2000 מיליון לירות. ואז, בגיל ,46
קיבל את התפקיד, ששינה את כל חייו. אחר
השתתפות בעבודות ההכנה לחתימת הסכם־
השילומים עם גרמניה הוא נתמנה לראש
משלחת־השילומים בקלן, תפקיד אותו מילא
משך כל 15 שנות ביצוע ההסכם.
בספר זכרונות וסיכומים מלא עניין (הגדוש
גם הערכות אישיות — פנחס ספיר:
איש השכל הצלול והמעשי; ד״ר ראלף
פאולם: בעל ידע ובעל כוח־שיפוט רב)
מרצה ד״ר שנער את דיעותיו על יחסי
גרמניה—ישראל מצד אחד ואת תולדות
ביצוע הסכם־השילומים מצד שני.
רעיון השילומים נולד באיגרת ששיגר
ד״ר חיים וייצמן (אז נשיא ההסתדרות
הציונית) ,ארבעה חודשים אחר תום מלחמת־העולם,
אל ארבע מעצמות־הכיבוש בגרמניה.
באיגרת אמד ד״ר וייצמן את הערך הכספי
של הנזקים החומריים שנגרמו על־ידי הנאצים
לעם היהודי ב־ 2000 מיליון לירות
שטרלינג.
בשלב הבא כבר היתד. קיימת מדינת
ישראל ומנכ״ל משרד האוצר של אותם
ימים( ,וכיום נגיד בנק־ישראל) דויד הורביץ,
עיבד עבור הגרמנים חשבון אחר. היה זה

נותר חוייבה גרמניה המזרחית (שדחתה עד
היום את כל הפניות לתשלום שילומים).
כל השאר זה כבר היסטוריה. תוך כדי
המשא והמתן הועמד הסכום על 850 מיליון
דולאר* וסכום זה שולם, כידוע, בדייקנות
הגרמנית האופיינית, במלואו לישראל.

שירה

ב הונווג־ הרגליים
לכד אילן שמים

שנער אין מקום ליהודים

החשבון שגרמניה היתד, צריכה לפרוע עבור
קליטת חצי מיליון מנרדפי הנאצים במדינת
ישראל.
הורביץ תבע 1500 מיליון דולאר (על
בסיס של 3000 דולאר לקליטת ניצול־שואה
אחד) .גרמניה המערבית נתבקשה לקבל על
עצמה שני שלישים מסכום זה. בשליש ה
(מאת

אורציון

ברתנא;
הוצאת קרני; 47 ממי) ב־ 20מתוך
34 שירי־הבכורה של המשורר הצעיר
( )17 ברתנא, מופיעה המילה שתיקה לפחות
פעם אחת. בחמישה אחרים שולטת
הדממה ובארבעה נוספים — השקט.
זה משאיר חמישה שירים שגם אינם
מרעישים במיוחד או, כפי שאומר באחד
משיריו המשורר, שפירסם את שיריו הראשונים
כבר בגיל : 14 בשתיקה כזאת הולך
הקול טל בהונות רגליו.
* סכום זה אינו כולל את הפיצויים האישיים
לנרדפי־הנאצים החיים בארץ, שקיבלו
עד עתה כ־ 1200 מיליון דולאר, והזכאים
לבערך 500 מיליון דולאר נוספים.

ה עול ם הז ה 1558

אנשים
א חוז
א חד
של חיילו ת
מי שהיה מושל הגדה המערבית, אלוף
חיים (וידא!) הרצח: היה השבוע במצב־

רוח של זכרונות. הוא נזכר כיצד חקר,
בהיותו רב־סרן של חיל־המודיעין הבריטי
בגרמניה, את היינריך הימלר. הרצוג
לא האמין כי האיש שהסגיר את עצמו
ליחידת־המודיעין אכן היה הימלר. לכן הוא
הטיל עליו לחתום בכתב־ידו ואז, לפי החתימה,
הוא זיהה אותו. הימלר נראה להר־צוג
כפקידון קטן. אבל הוא התרשם מאד
מן העיניים שלו: עיניים צוננות כשני גושי־קרח
• .כבעל־זכרונות מסוג אחר לגמרי
נתגלה האיש העשיר ביותר בעולם, איל־הנפט
פול גטי. הוא גילה מדוע העסק
הראשון שבנה פשט את הרגל. זה היה דוכן
למימכר־לימונדה. גטי הצעיר היה על־פי־רוב
צמא כל־כך, שצמאונו גרם לחיסול מהיר של
כל המלאי • .גם זכרונו של ממציא הלשון
הבינלאומית, ר,אספרנטו, לא פג. במלואת
חמישים שנה למותו של ד״ר לודכיג
לאזארום זמנהוף, החליט זוג דוברי
אספרנטו מחדרה להנציח את רופא־העיניים
הבלשן על־ידי נטיעת חמישים עצים ביערות
הקרן־הקיימת • .מי שהיתר, סנאטורית בסנאט
של ארצות־הברית, היהודיה מו ריו
נויברגר, הממלאת עכשיו תפקיד של
יו״ר המועצה המייעצת לקידום האשד, האמריקאית,
חזרה הביתה מביקור בישראל
כשהיא מלאת התפעלות על התפקידים ש־חיילות
הח״ן ממלאות בצה״ל. ומיד היא
עשתה פומבי למכתב ששלחה לשר ההגנה
האמריקאי, רוכרט מק־נמארה, בו
המליצה ללמוד מישראל ולעשות שימוש
יותר טוב בפוטנציאל הנשיי. לפי דעתה לא
ייתכן שהן תהווינה גם בעתיד בדיוק אחוז
אחד מכל המשרתים בצבא.

שריטה
אחת של
חרב צלובה
איך מחזיר לעצמו מוחמר עוואד אד״
קוני; שגריר מצרים באו״ם את המצב־רוח

נתקעה בכף־ידו של וייצמן, והחרב הצלובה
בעלה הזית השאירה שם זכר הגון• .
קורבן־מלחמה אחר, או יותר נכון, קורבן
אחר־מלחמה אחר היה דויד בן־גוריון.
הוא ביקר בשבוע שעבר בסיני, וכמו אורחים
רבים אחרים שם, לא התאפק וטעם
ממנות־הקרב שנפלו בידי צה״ל. בשר־הקום־
סאות טעם לחיכו של ביג׳י, אבל לא לקיבתו.
לעזרתו נחלץ מנהל בית החולים תל־השומר,
מי שהיה קצין הרפואה הראשי של צה״ל,
ד״ר חיים שיבא, שריפא אותו.

זוג
אחד של כנפיים הזמר היהודי יוצא אלג׳יריה אנריקו
מסיאם, שבה את לב הצנחנים. הם כל כך
מבסוטים מהופעותיו לפניהם, אחרי גמר
הקרבות עד שקצין צנחנים בכיר ראה רק
אפשרות אחת להביע את הוקרתו למסיאס:
בתום אחת ההופעות הוא עלה על הבמה
המאולתרת, הסיר את כנפי־הצנחן מחולצתו
וענד אותם על חזהו של מסיאם שקרן
מנחת • .אישיות אחרת בעולם הבידור,
לן יל!י, רקדנית הבטן המצרית במסעדה
האלג׳ירית אשר במרכז ושינגטון הבירה,
הודתה במעשה־פשע חמור: היא תורמת את
מחצית כל הכנסותיה למגבית היהודית המאוחדת.
הסיבה המובנת מאליה: קיקי היא
יהודיה 9 .גם הרקדן וידאל איחד דל
ז׳אקו התגלה כיהודי טוב. זה התברר
למנהל הלהקה שלו, אנטוניו המפורסם,
רק לפני חודש. וידאל היה צמוד יום ולילה
לטרנזיסטור שלו במדריד. כי גם שם שידרו
את החדשות האחרונות מחזית המזרח התיכון.
ואז הוא נאלץ להודות לפני אנטוניו
כי הוא אינו אלא צבר יליד ירושלים, שנקרא
פעם חיים בן-יעקב 9 .על אמן
אחר, הזמר איב מונטאן, כתב הניו־יורק
טיימס, לרגל הופעת תקליטו האחרון :״ראשו
גדול מדי; אוזניו גדולות מדי, אפו גדול
מדי; סנטרו קטן מדי; גבות־עיניו תלויות
כלפי מטה — ובכל זאת הוא אישיות
גדולה גם משה דיין דיבר השבוע.
בראיון עם עיתונאי־חוץ שהעיר לו כי
חוסיין לא יכול לכרות שלום עם ישראל,
הגיב דיין מיד: שיחפשו מלך אחר. משר,מ־שיך
העיתונאי בשלו והסביר כי זה לא
4 אלוף וייצמן (עם אלוף הוד)
יש חיבוקים עם אהרל׳ה

אחרי כל מיני כשלונות העולים בחלקו?
לאל־קוני בן השישים, שיש לו קרחת של
יול ברינר והדובר אנגלית, צרפתית, גרמנית
ורוסית שוטפות (את האחרונה בזכות
חמש שנים בהן שירת כשגריר מצרים במוסקבה)
יש תרופה קלה, ומרחבית, להרגעת
עצביו: מיצעד יומי של כמה קילומטרים
ברחובות ניו־יורק • .באיזו צורה
נפצע אחד הקצינים הבכירים ביותר של
צר,״ל בימי מלחמת ששת־הימים? היה זה
ראש אג״ם, אלוף עזר וייצמן, שקיבל
שריטה הגונה בידו הימנית. איך זה קרה
לו? פשוט מאד: כאשר הודיע לו אלוף
המודיעין אהרון ירים, בצהרי היום הראשון
של המלחמה, שחיל־האויר המצרי
חוסל, חיבק עזר את אהרל׳ה כל־כך חזק,
עד שדרגת האלוף שעל כתפו של יריב
העול ם הזה 1558

המלך שאשם אלא אולי הארץ, גם כן היתר,
לדיין הצעה: שיחפשו ארץ אחרת.

פ סו קי השבוע
• הסופר היהודי־אמריקאי איר־ווין
(״כפירי אריות״) שאו, שבא ארצה
לכתיבת התסריט לסרט ״דויז
וגלית״ :״מדבר סיני זה שטח מצויץ למלחמות,
אך שטח איום לצילומים.״

• מושל הגדה המערבית לשעבר,
אלוף חיים הרצוג :״בני אדם
הרבה יותר הגיוניים מאשר מנהיגיהם.״
• הנ״ל :״אם נהפוך את הכותל המערבי,
את מערת־המכפלה ואת קבר־רחל
לעוד הר־ציון אחד, זה יהיה אסון לאומי!״

אן הייווד ג״ 90 מעלות בצל״
אין קומוניקציה עם האשה

קולנוע
כו כסת
קציר
ה מוו ת
תוך מיקריות מוזרה, שאינה אולי כל־כך
מיקרית, ניספו תוך שבוע ומשהו שלוש
כוכבות־קולווע מפורסמות.
כוכבת אנגליה, אמריקאית וצרפתיה, ש־כל
אחת מהן סימלה תקופה: הן ייצגו, ב־חייהן,
את הזוהר של שנות הארבעים, ה־חמישים
והשישים.
הגם שהן היו שונות זו מזו לחלוטין,
היה ביניהן הדמיון רב יותר מאשר הוא
נראה לעין:
• ויוויאן ליי ייצגה את הזוהר של
שנות הארבעים: את טיפוס היפר,פיה הרומאנטית,
עליה חלמו החיילים בתקופת
מלחמת־העולם השניה. לא רק תפקידה ה־בלתי־נשכח
כסקארלט או׳הרה בחלף עם הרוח
גרם לכך שמיליונים יעריצוה, אלא גם
בתפקיד הנפש הסובלת באנה קארנינה וב־סוחט־הדמעות
המלחמתי גשר ווטרלו.
צרתה היתד — ,שחייה הזדהו עם תפקידיה:
את תפקידי השיא שלה גילמה בתקופת
הזוהר של חייה, כשהיתה נשואה
לסר לורנם אוליבייה. יותר מאוחר שיחקה
את בלאנש דיבואה הנברוטית בחשמלית
ושמה תשוקה ואחרי זה לקתה היא עצמה
במשבר עצבים חמור, בגללו אושפזה ונאלצה
להפסיק את סרטה הבא (ואת תפקידה
קיבלה ליז טיילור, שהחלה לעלות מאז).
כששיחקה את האביב הרומאי של מרת
סטין — על אשד, מזדקנת שלוקחת מאהב
צעיר — כבר היתד, גרושה ממורמרת, שהסתובבה
עם שחקנים צעירים. וכשהופיעה
כזקנה פאתטית בספינת שוטים — קרבו
גם חייה אל קיצם.
#׳ בניגוד לרוח הרומנטית של שנות
הארבעים, הרי שנות החמישים יצרו כוכבות
מסוג שונה לגמרי: את פצצות־הסקס.
נפשן היפה נשכחה, כשהדגש ניתן על מד,
שהתבלט עליהן. סימון זה יצר כוכבות
מחומצנות מאד ושופעות מאד לכל הכיוונים,
אבל מה שהתברר יותר מאוחר — הן כולן
היו טראגיות מאד בחייהן הפרטיים. מצביעה
על כך גם העובדה שרבות מהן מתו מאז:
מרילין מונרו — התאבדות; בלינדה לי —
תאונת־דרכים; מארטין קארול — באמבטיה.
דמות פאתטית כזאת היתד, גם ג׳יין מנס־פילד
(ראה כתבה) ,שהיתר, אשד, בעלת
ממדים מדהימים, עם נפש של עקרת־בית.
0בתאונת־דרכים נהרגה השבוע גם פרג־סואז
דורליאק. הכוכבת הצרפתיה, שסימלה
את הסימון הפרוע והחופשי של שנות השישים.
לכן, בניגוד לשתיים האחרות, היא
היתד, כוכבת־בעליה, ולא כוכבת דועכת.
בתפקידה בהאיש מריו התבלטה לראשונה
בחן הפרוע שלה, החלה לקבל יותר ויותר
תפקידים (האחרון — העלמות מרושפור,
יחד עם אחותה, קתרין דנב) .גם היא, כמו
ויוזיאן ליי, חיתה חיים עצובים, נעזבה, על־ידי
ארוסה,־מזה־שנים, ז׳אן־פייר קאסל. וגם

היא, כג׳יין, היתד, אכולת אמביציות, וכמוה
דהרה במכונית כדי לזכות בתפקיד חוש —
ונסעה אל מותה.
ע עיי

הדון זייאך המצוי אלפי (אלנבי, תל־אביב; אנגליה) הוא ה־דון־ז׳ואן
המצוי. הוא מעביר את חייו בקפיצות
מבחורה לבחורה, כדי לרוץ לספר
לחבר׳ה, שהם, במיקרה זה, הקהל.
יש לו המון הומור, שמצחיק מאוד את
כולם, משום שכולם משתמשים בו בלי סוף.
והוא יודע איך צריך להתנהג ומה צריך
לעשות בחיים, והפילוסופיה שלו כה עמוקה,
עד שכל החתיכות שהוא תופס ברחוב, באוטובוס
ובגנים־הציבוריים, מבינות אותה.
בית מסודר עם ילדים. בקיצור, הוא
דון־ז׳ואן פרוע מאוד, ובגלל זה גם כולם
כל כך אוהבים אותו. ובמשך הסרט, כשמתברר
שמבפנים הוא בעצם אומלל, אכול
תסביכים, ושואף רק לבית מסודר, עם ילדים
ואשר, טובה, הוא אפילו נוגע ללב. וכל
הנשים בקהל מוכנות לסלוח לו ולרחם עליו.
זהו סרט פשוט, לא בלתי־שטחי, אבל הוא
אנושי מאוד, מעורר רגשות, והבנה, ובקטעים
בהם אפשר ליהנות ממשחקו המצויין
של מייקל קיין — אפילו הערצה.

אנשי
ה סי פרמארקט
תשעים מעלות

כצל ( פאר, תל-אביב;

צ׳כיה־אנגליה) בזמן האחרון יש הזדמנות
לראות

בסרטים צ׳כיים חיים של אנשים

פשוטים: פועלים בבית־חרושת, עובדי סופר־מארקט,
גרז׳ניקים, וכל מיני אנשים שהפסיקו
להראות אותם בקולנוע — מאז שהניאו־ריאליזם
יצא מן האופנה.
אז כדאי לנצל הזדמנות זו — אם כי
בסרט הנוכחי זה די קשה.
מפקח שמן וקשוח. הגיבורה היא
פקידה אחראית בסופרמארקט קטן, שבילתה
את לילותיה עם בנהלה. עם תחילת הסרט
היא מתחילה להיענש על חטאיה.
משום שבדיוק אז בא מפקח שמן וקשוח
לבקר את המלאי, ואז מתברר שתמורת
לילות האהבה שלה, היא נתנה לאהובה
כמה בקבוקים של קוניאק יקר, והיא צריכה
למהר ולהשיג את הבקבוקים בחזרה.
המפקח, כפי שמסתבר מהר מדי, הוא אדם
קשה, שאינו מצליח ליצור קומוניקציה עם
אשתו ועם בנו. למרות שבעצם הוא כמה
למגע אנושי. הממונה־המאהב, לעומתו, הוא
סתם מושחת וקל־דעת. והבחורה הקטנה והרגישה,
נבלעת בין שניהם.
יש בסרט דחיסות של בעיות, פסיכולוגיה
עממית, וחוסר־הגיון. אבל כדאי לסבול
את כל זה, בגלל משחק נעלה של שלושת
המשתתפים הראשיים.

ג׳יגולו

ך מן

הג׳יגולו העברי הצעיר יוסף (דודו)
אפרגן, עוזב בימים אלה את הארץ, ואת
כל הלבבות השבורים שהוא משאיר בה,
בתוכם את לבה המתוקן כבר של צלה
שוויצר ( )18 בתם של הורים חרשים־
אילמים, שהספיקו, חצי שנה לפני צאתו
את הארץ, לתבוע אותו למשפט על זה
שהוציא את בתם הקטינה לתרבות־רעה.
בלה הקטינה לא מצטערת עליו .״זו
היתד, טעות שלי,״ היא אומרת .״למדתי
פשוט לקח. הייתי בת שש־עשרה וחצי
כשהתאהבתי בו, ואז כל אחד שהכרתי —
הייתי מוכנה לעשות למענו הכל. כל מה
שיבקש ממני.
״תקופה מסויימת, אחרי שהוא נעצר
בפקודת הורי, הוא לא התקרב אלי בכלל,
הוא פחד מהם. למרות זה שהוא כל הזמן
טען שאני הייתי היחידה שאותה הוא אוהב
באמת.
״אחרי כחודשיים חזרנו לשלושה חודשים,
מתוך זה שבועיים גרתי איתו. רק אז גיליתי
שאין לי אפילו מה לדבר איתו. אין לנו
שום מכנה משותף, חוץ מלכלות.
״מבחינת השכלה והכל, אני עליתי עליו.
הרגשתי שהוא לא יכול לתת לי בעצם שום
דבר.
״לפני חודשיים חזרתי הביתה. אמנם ראיתי
אותו, אבל השתדלתי ללכת למנדיס,
כי שם לא נתנו לו להיכנס. הוא רצה שאני
אחזור אליו וביקש אותי, אבל אני סירבתי
לשמוע על־כך.
״אני לומדת עכשיו בתיכון בשמינית, ואני
רק חולמת להשתחרר מהסיוט שנקרא ז׳וז׳ו.
נדמה לי גם, שלאט לאט אני משתחררת
ממנו.
כל ההאשמה של הורי נגדו היתה שהם
פשוט לא סובלים מרוקאים. בעד זה הם לא

מ צי לו/

ג׳ומור
איש־השערים משה דיין יצא קצת מהעיתונים, יעל דיין
הופיעה יחד עם צלידיט צא לדו בשער של הפרנס סואר בדרכה
לברזיל ורות דיין יצאה לכבוש את השוק האמריקאי. אבל
המשפחה לא הסתפקה בזה. עכשיו היא עומדת להתפרסם שוב,
בעזרת אסף (,,אסי״) דיין, הדיין הבאמת־צעיר 23 שעומד
להינשא ביום הראשון העשרים ושלישי לחודש, לחברתו אהדתה,
אותה הכיר לפני שנתיים, בחברה הזוהרת של אפקה־סביון־
צהלה.
אסי לא גמר את לימודיו בכפר־הירוק. במקום זה הוא יצא בסירת
דייגים לקפריסין, נעצר, והוחזר לישראל. בזמן שהתבלטו הכשרונות
הספרותיים של אחותו, החל גם הוא לפרסם סיפורים קצרים,
בירחון קשת. אחר־כך הוא עזב את הספרות, ובמקום זר, הוא
החליט להיות שחקן קולנוע: לקח את חברתו אהרונה ליוון, והופיע
בסירטו של קוקאיאניס — ידיד אחותו. הוא הופיע בסרט, חזר
ארצה והחליט שלעת עתה יהיה זה המקצוע שלו.
הוא הספיק להופיע כאן בהסיירים, סירטו של מיכה שיליד,
ועכשיו הוא עומד להפוך לשחקן־תיאטרון, לאחר שקיבל את תפקידו
של עודד קוטדר, בטלמנה קליי, לצידה של פתיה דנצט
ואהרון מסקין. ואם הוא יצליח להיות שחקן — הוא ימשיך
בזה הלאה.
ליתר בטחון הוא החליט לערוך את החתונה בערך במועד הצגת
הבכורה שלו, כך שכל הצלמים והעיתונאים שיבואו לכסות אותו
— יוכלו לעשות זאת היטב, מכל הצדדים.
היו סובלים שאני אלך איתו והיו קוראים
לו שזזרצע חייה.
זה שהוא ג׳יגולו זה לא מעניין אותי
בכלל. אין לי שום עסק עם זה. אני מעולם
לא נתתי לו כספים.״

הנ פ שו ת

הבכורה של טורנדוט הגיעה. הקהל קנה כרטיסים, וחיכה בכליון־עיניים לראות את
הגיבורה שלו, דלמןאוניקוצסקי ( )26 בתפקיד הנסיכה.
אבל כסה ימים לפני ההצגה פורסם שמסיבות בריאותיות לא תוכל דרסן להופיע, ואת

אסי דיין

דוגמנית לדוגמה
אפשר היה לחשוב שהפרסומאי י צחק
שרז ( )34 יחזור הביתה, לאשתו.
סוף־סוף לא היתה לו שום סיבה לא
לעשות זאת.
ידידתו רונית קרמר נסעה לאנגליה
במטרה להישאר שם, הוא נשאר לבדו
בארץ, והצרה היחידה היא, שלפני שהספיק
לחשוב אם לחזור־לאשתו־או־לא־

אשה נהדרת

חנן וז׳רמן
מקומה תמלא לינהגנ 1ר. הקהל המאוכזב קיבל את הידיעה בצער, ואיחל לה הבראה

מהירה.
אלא שיחד עם ביטול הופעתה בטורנדוט, בערך באותו זמן, בוטלו גס נשואיה. והיו
אנשים שמצאו קשר בין שני הביטולים.
במשך שנתיים היא היתה ידידתו של השחקן חנן גולדצלט, ולאחר שנתיים של היכרות
החליטו השניים להתחתן. במשך חודש הם עמדו להתחתן, ואז פתאום נפרדו, והחתונה
בוטלה.
אומרת על זה דרמן :״הייתי מוכרחה לבטל את ההופעה שלי כי התברר שאני חלשה
מאוד, וזקוקה לויטמינים. כמובן שכל העניינים הפרטיים שלי לא עזרו לחזק אותי.
לאחדים לוקח זמן קצר להכיר האחד את השניה, ולנו לקח שנתיים. אחרי שנתיים החלטתי
שזה לא זה.
״עכשיו יש לי ערבים חופשיים ואני מתכוננת לתפקיד ראשי בהצגת רב־סרן ברברה של
ברנרד שאו. אני צריכה להיות שם מין טיפוס של לוחמת להצלת נפשות. יש לי הרגשה
שזה כן מתאים לי. תמיד הייתי מין מצילת־נפשות.״

זהו. השבוע הוחלט סופית שאריס סאן
מתגרש. הוחלט שהוא עוזב את אשתו,
ועומד לחזור לחיי־החופש, מהם הוא נהנה
ביד רחבה גם לפני כן.
הצרה היא, שההחלטה הזאת נתקבלה
בלעדיו. הוא לא שמע עליה, ולא ידע עליה,
ולכן גם מסרב לבצע אותה.
״מהיום הראשון שהתחתנתי,״ מספר הזמר
היודני ,״לפני שבע שנים, אני שומע
כל הזמן שאני מתגרש. יש לי אשה -ודניה
מצויינת. אצל כל היוונים הגבר עושה מה
שהוא רוצה, והאשה יושבת בבית ומטפלת
בילדים. אצלנו אין שום מטפלות לילדים.
יש לנו בת, בת שנתיים, ובן, בן חמש.
פופי אמנם לא מסכימה כל־כך לסידור
הזה, אבל היא לא קנאית בכלל. היא סתם
אשד, אוהבת.
״הכרתי את פופי לפני שמונה שנים,
בקונסוליה היוונית ביום העצמאות של יוון.
מאז לא נפרדתי ממנה. אמנם ניהלתי רומן
עם הזמרת עליזה עזיקרי, ומאוחר יותר
ראו אותי גם עם דליה פרי, אבל האמת
היא שעם דליה לא היה רומן. כי אצלה
גיליתי רק את הקול, ולא את הכל.
״בהתחלה גיליתי שהיא מנגנת אקורדיון
מצויינת, ואחרי זה גיליתי שיש לה קול
נפלא, ולכן החלטתי להוציא איתר, יחד
תקליט. שרנו הרבה ביחד, אבל לא יותר
מזה.
״אני חושב שאני בעל טוב. אני קונה ל־פופי
המון מתנות, והמתנה האחרונה היתד,
פרוזת מינק. אני לא חושב שיש לה מה
להתאונן, וגם לי לא חסר שום דבר. למה
לי להתגרש, יש לי חיים מעניינים ואשר,
נהדרת?״

לחזור־לאשונו, הידידה חזרה — והוא
נשאר בחוץ.
את ידידתו רונית קרמר 23 הוא
הכיר בבית הספר לדוגמניות של גדעון
אוברזון, אותו ניהל יחד עם אשתו,
יעל שרז, רונית הי תה א חת התלמידות
הבולטות בבית־הספר. עבר זמן רב
מאז תחילת שנת הלימודים, והוא עשה
היכרות קרובה עם התלמידה, ובעיקבות
ההיכרות הזאת הוא עזב את ביתו.
עם גמר הלימודים נסעה התלמידה
לאנגליה כדי להשתלם במקצוע, והתכוונה
להישאר שם שנה עד שתהייה מושלמת.
כעבור
שלושה חדשים היא נהייתה
מושלמת וחזרה ארצה.
השיבה המוקדמת של רונית זרזה את

יצחק ורונית
הניתוק בין הזוג שרז, ובימים אלה הם
עומדים להתגרש .״בעצם אנחנו כבר
גרושים,״ אומר יצחק ,״נשארו רק הסידורים
הכספיים.״
יעל לא אומרת על כך שום דבר.
אבל העובדה שהיא נראית בימים האחרונים
יפה יותר מתמיד, שזופה זוהרת
ורזה, מדברת בעד עצמה.

בעולם
האומות המאוחדות
א פ רי ק ה
בל הבו ת

אך נדמו קולות המתווכחים על ענייני
ישראל־ערב, וכבר המו שוב אולמות ־בניין־
הזכוכית המלבני שבניו־יורק. הפעם נערכו
הדיונים הדחופים במועצת הבטחון, ביחס
לתלונת יוסף מובוטו, נשיא קונגו־קינשאסה
(לשעבר הבלגית).
מובוטו נקב בשמותיהן של בלגיה, ספרד
ופורטוגל כאחראיות ישירות להתקוממות,
האשים את מואיז צ׳ומבה, שנחטף בראשית
השבוע יחד עם מטוסו, כי היה בדרכו ל
עמוד בראש המרד, שכידוע אינו הראשון
בתולדות קונגו וקרוב לוודאי לא יהיה האחרון.
בשיטה
המקובלת. יש להניח כי גם
בעיר, זאת לא תיפתר על־ידי מועצת הבטחון
והיא תיושב בהתאם לכוחם האמיתי של המתקוממים.
אם יראו נטיות להצלחה —
ימצא מובוטו דרך להשלים עם חברת המכרות
של קטנגה, שהיא האחראית ה־

נו 1סיןימרץזבת ,
נורי \ אתהחברר ״)/
לנצחנןבמוירחת 1ב 7ו ע 1ר17

המשקהל בניי
ט עי םמב רי א

נוינ צ ר

רזנ ענ רי ם
! מ ר ענו

נו ח 1נו רינ1

זלצ עי רי ם

גחחם

טגעייננ בדבזר

מובוטו (שמאל) ורבץ*
עונש בשיטה המקובלת

1מנסיה ריאלית
הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ח לכתות ט׳ י׳ י״א י״ב
תיכון עיוני במגמות

תיכון מקצועי במגמות

הומניסטית

> רפיקה * שרטוט
ציור

ריאלית

ה עול ם הז ה 558ו

אופנה

רדיו אלקט רוני ק ה * טלויזי ה * תעופה
כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות ע״י משרד החינוך

(המשן בעמוד )24
• בעת ביקור אצל צנחנים קונגואיס שאומנו
על־ידי צה״ל,
•• גובון העלה את עצמו. בינתיים, לדרגת
רב־אלוף- .

אמיתית להתקוממות. אם ייכשלו המתקוממים,
יקבלו את עונשם בשיטה הקונגואית
המקובלת.
לא שונה בהרבה היה המצב במוקד־להבות
אחר של היבשה השחורה. היתד, זאת
מלחמת האזרחים שפרצה בניגריה, אחת הארצות
המפותחות של אפריקה, והמדינה המאוכלסת
ביותר ביבשת (יותר מ־ 50 מיליון
תושבים).
המניעים האמיתיים למערכה הניגרית זהים
למדי לאלה של קונגו הנחשלת: יריבות
אישית בין שליטים ושליטים־בכוח ותככים
בינשבטיים על חלוקת הכנסות המדינה.
שני סגני־האלופים הניגרים•• הצעירים,
יקובו גובון ואודומגבו אוג׳וקבו, שעמדו
בראש ההפיכה, שחיסלה לפני שנתיים את
המשטר הדמוקרטי בניגריה, לא רצו לוותר
איש לרעהו על השלטון, והשבטים
אותם הם ייצגו, לא היו נכונים לחלק את
פירות משקי אזוריהם לטובת הכלל. בדיוק
כשם שמואיז צ׳ומבה לא רצה, כמה שנים
קודם, שקטנגה העשירה, שהייתה נתונה לשלטונו
הבילעדי — תשתף בעושרה את
קונגו כולה.
פרטים והרשמה
5—8 9—1

תל־אכיב

חיפה

רמת־גן

חולון

^ ברנד 17
* אלנבי 128א׳
שמריהו לוין 30

ביאליק 42

סוקולוב 56

בשלם
(ו.משך מעמוד )23

גרמניה
י יו מו

הק אנ צלר
״כאשר הקאנצלר שלנו קם, הוא מתרח׳::
ומתגלח ומתלבש. בינתיים מניחה לו אש
תו את עיתון־הבוקר על השולחן. אחר־כן•
הוא נוסע למשרד ומחכה לשר־הפנים. יש
לו מה לדבר אתו. זד בקשר לתאונות־הדרכים
הרבות שקרו לאחרונה אחר־הצהריים
באים כמה אורחים למשרד. אז שותים
שמפנייה או יין. אחר־כך הוא משוחח
עם האורחים. אולי הוא עוד משחק קצת
קלפים. אחר־כך הוא נוסע הביתה. ואחר־כן־
הוא מסתכל על עצמו בטלביזיה.״
כך תאר לעצמו הרבט קייק בן התשע את
יומו של ראש־הממשלה שלו, קאנצלר מערב-
גרמניה קורט גיאורג קיזינגר. היה זה אחד

השתמשי בחמרי השיזוף של ״ סקול ״

לבחירתך:
)?8 871כ< — 81) 01 , 81 נוזל שיזוף בבקבוק פלסטי, או
— .*8 8 0 8 8 0 1 ,בבקבוק אירוסול, שניהם אינם מכילים שומן.
— 8 8 0 1 , 81,1188 קרם לשיזוף מהיר ויעיל, אינו דביק ואינו משאיר בתמים.
— 8 8 0 1 , 88.411 \ 8 8 ?181888 מיו ח ד להגנה על עור רגיש.
— קרם שיזוף מיוחד לתינוקות ופעוטים.
8801 ,

קאנצלר קיזינגר
מה שלומו של ג״ונסדן ד

3X01.
״סקול״ הוא תוצרת

3^ 11113015
פרסום או־קי
חרסינה צבעונית

* למטב חי ם,
* חדרי שרותים,
* ו סלוני ם
תוצרת יפני ת
ב מ חי רי ם נו חי ם
טל ,249632 .אחרי 16.00

פרס בינלאומי לכרזת
שבוע האופנה הישראלי
בתחרות שנערכה בלונדון בין משרדי פרסום מ־ 40 ארצות המאוגדים
בתשלובת הבינלאומית של משרדי הפרסום (1.^.א )1.זכתה במקום
שני כרזת מרכז האופנה של מכון היצוא הישראלי, שהוכנה לקראת
שבוע האופנה שנערך בפברואר .1967 הכרזה תוכננה במשרד פרסום
שחם לבינסון אילון, צוירה בידי הגרפיקאי עמרם פרת והודפסה
בדפוס לוין אפשטיין — ב־ 4צבעים. חבר השופטים הורכב ממנהלי
פרסום של שבועונים ידועים (לייף) ומנהלי שתתי הסברה מ־4
ארצות: ארצות הברית, אנגליה, יפן ואוסטרליה. ס״ה חולקו 12
פרסים ב־ 6קטגוריות.
זו השנה השניה ברציפות זוכה משרד שחם לבינסון אילדן בפרס
בינלאומי. אשתקד זכתה כרזה של אל על במקום ראשון בתחרות
דומה שנערכה בציריך.

מחיבורי תלמידי בית־הספר יסודי במינכן
שנכתבו לקראת סיום שנת־הלימודים •־
שנושאם היה כיצד אני מתאר לעצמי את
יומו של הקאנצלרז

הושגגכורסה. הגרמנים והגרמניות
הצעירים שדעתם על יומו של הקאנצלר הושפעה
בוודאי ממה ששמעו מהוריהם הביעו
דיעות מקוריות למדי על פעילות הקאנצל־.
כתבה, למשל, גבריאלה דודו בת ה־: 12
• ״את קיזינגר מעוררים בשמונה בערך
ואז הוא נכנם לאמבטיה ושוטף מעצמו
את עייפות השינה. אחר ארוחת־הבוקר,
המורכבת מבשר־עגל, שתי ביצים, שלוש
לחמניות טריות וספל קפה, בא המזכיר
שלו ומשוחח איתו על סדר יומו. מ־ 10 עד
11 הוא מקבל אורחים ואז הוא לובש את
החליפה הכהה שלו אחר־כך הוא מצלצל ל־ג׳ונסון
ושואל אותו ל שלו מו ...אחר־כך ו:ח
הקאנצלר שלנו מהבוקר המעייף שלו וכשהוא
מתעורר מתנומתו הוא נכנס לאולשהישיבות
ומטפל באופן מרוכז בענייני
המדינה.״
הביעה את דעתה ביאטריקס מייאר כת
השמונה, שכתבה:
• ״הר קיזינגר הוא הקאנצלר של גרמניה.
הוא אוכל ארוחת־בוקר בשעה מוקדמת
וקורא את העיתון באותה הזדמנות.
אחר־כך הוא נסע למשרד שלו ועם
מחכים לו אנשים רבים. הוא חייב לקרוא
הרבה מכתבים ולחתום הרבה חתימות
אחר־כך הוא מתישב בכורסה, וחושב.״

כדור הארץ
• החזיתהש ניי ה. בסייגון הודה
מטה האמריקאי בעובדה מצערת: כל חייל
רביעי בוויאט־נאם. סובל ממחלת־מין.
• תקר, אבל ! :עניין. בוושינגטון
פורסמה רשימת התחביבנים הכוללת גם 45
איש שתחביבם הוא איסוף׳ גדדות־תייל.
ה עול ם הז ה 1535

החוזרים בתנזובה
עכשיו מתברר שכאשר סווטלאנה אלי־בעצם
גם לו ש מה לספר.
לוייכה (לבית סטאלין) החלה את דרכה
ההודי הזה היה פורש סינג, הגיס
מערבה, היתה בזה יד ההש ועכשיו
הוא גילה שיומיים
גחה העליונה. כי בזכותה
אחרי שסנוטלאנה התחמקה
חזרה לכמה כופרים רוסיים
מהשגחתם של הסובייטים ב־האמונה
באלוהים.
ניו־דלהי, הופיעו המזכיר הזה
נתגלה בראיון־השבוע
ראשון והשני של השגרירות
של סוונולאנה. בשבועות ההרוסית
באחוזתו של סינג.
אחרונים היא העניקה ראיו־בדיוק
באותו רגע הודיע ה נות
על שמאל ועל ימין ורדיו
כי סננטלאנה הגיעה לבזה
של השבוע גילתה כי
רומא.
אלכסיי קוסיגין בכבודו
״אלוהים אדירים, זה הסוף
ובעצמו רצה למנוע את נסי;
שלנו. אנחנו אבודים, ריבונו
עתה להודו עם אפר בעלה.
של עולם!״ הגיבו שני הרו״בעוביל
מה לך לצאת לסים
בצוותא והחלו למחות
הודו?״ הוא שאל ,״זאת
את זיעת־הפחד ממצחיהם.
מדינה נחשלת ופרימיטיבית.
״ואז אמרתי להם,״ נזלא
תרגישי בנוח. לא יהיה
כר סינג ,״אם כן, אחרי הקוסיגין

מה לאכול!״
כל, אתם בכל זאת מאמינים
מוטב היה לקוסיגין לשבאלוהים!״
תוק.
כי כאשר קרא הודי אחד את הדברים
מטעמי הטעם הטוב לא פירסם סינג מה
הלא־יפיס האלה על מולדתו הוא נזכר ש שאמרו
לו הרוסים בתור התשובה הסופית.

נא להתאפס בחצר

לבריטים יש חוש הומור די משונה. בעיקר
כאשר הם ממוצא סקוטי. זאת המסקנה
המתבקשת מהזכרונות של הארד
לד מק־מילן, מוציא־לאור לפי מקצועו,
ומי שהיה ראש־הממשלה אחרי מיבצע סיני.
השבוע הוא פירסם את הכרך השני של
זכרונותיו. בכרך הזה הוא מספר על תפקידיו
הסודיים בראשית מלחמת־העולם השניה.
אז הוא היה עדיין חבר־פרלמנט
בלתי ידוע אך, בכל זאת, מקובל מאד על
וינסטון צ/־צ׳יל שהטיל עליו כל מיני
שליחויות.
הראשונה בשליחויות אלה היתר, לצאת לפינלנד,
שנאבקה אז על קיומה עם רוסיה.
מק־מילן היה צריך לברר אם כדאי לשלוח
50 אלף חיילים בריטיים לעזרת הפינים.
ומה מזכיר מק־מילן במיוחד מן המסע

הזה?
קודם כל כיצד נעלמו ברכבת משטוקהולם
השיניים התותבות של בן־לוזיתו הלורד
דייביס.
כולם היו משוכנעים שהגסטאפו סחבה את
השיניים עד שהופיע דייל־הרכבת, שסיפר
כי מצא את השיניים על השולחן בקרון־
המזנון.
אחר־כך הוא מספר מה שקרה לו, בעצמו,
בהלסינקי. הוא ביקש מן המלצר במסעדה
מפוארת לכוון אותו אל האפם־אפס. המלצר
ביקש סליחה והציע למק־מילן להתאפס בחצר•
באפס־אפם שכבה פצצה רוסית שלא
התפוצצה.
מה הפלא שבשליחות סודית אחרת, כעבור
שלוש שנים, נאלץ מק־מילן לעלות על
חוף צפון־אפריקה כשרק תחתונים לגופו?

כ.ב. היפאנית
מתקבל על הדעת שבאשר יאן פל־ממג
המנוח כתב את הג׳יימס במד

קיפי־מי

ה־ 11 והלפיי״אחרון שלו, אתה רק חי
פעמיים, היתה לו כוונה מאד מסויימת:
לספק תעסוקה לשחקניות״קולנוע יפא־ניות
חסרות־עבודה.
ואם זאת לא היתה הכוונה של פל־מינק
זאת בוודאי היתה הכוונה של
היהודי הארי זלצמן, בעל זכויות-
ההפקה הבלעדיות של ג׳יימס בונד. זה
ההסבר היחיד המתקבל על הדעת על
מה שקורה בג׳יימס בונד המוסרט עכשיו,
ביפאן ובאנגליה.
כשג׳יימס מגיע, בשליחות המלכה, לשוקיו,
כבר מחכה לו פלוגה של יפהפיות
יפאניות מעורטלות. יש להן תפקיד
שונה לגמרי ממה שאפשר היה לצפות.
הן מדווחות, בעזרת מכשירי־קשר, לשירות
הבטחון על תנועותיו של ג׳יימס.
איפה הן מסתירות את מכשירי־הקשר
זה הסוד שלהן.
ואחר כך באות כל מיני יפאניות צעירות
וחמודות ומתנבלות לקיומו של
ג׳יימס (כולל מקרה בו מכשיר ההתנכלות
הוא איזמל־מנתחים) .אבל האמת
היא שג׳יימס ממיס את לבבות כל ה-
רוצחות־בכוח, ועושה להן תיכף ומיד,
ועל המקום, מה שהוא רגיל לעשות לנערות
מאז ומתמיד.
היפאנית המשגעת ביותר בבל הסרט
הזה היא קי סי סוזיקי. אותה אפילו
נושא אפס־אפס־שבע לאשה בטקס שינסו
מסורתי.
וזה דווקא רעיון לא רע. בעיקר אם
ג׳יימס רוצה לפרוש לקיצבה. בי קיסי
המשחקת בסרט תפקיד של שולת־פני־נים,
מלאה פנינים וגם בחיים האמיתיים
שלה, בהם היא נקראת מי האמה.
היא, אל״ף, כוכבת הקולנוע העשירה ביותר
של יפאן, שהופיעה עד כה ב־67
סרטים, ובי״ת, נחשבת לנערה המצולמת
ביותר במזרח, וגימ״ל, פשוט נקראת

בריז׳יט בארדו היפאנית.

ג׳ואי

המהפנטת
ד״ר עמנואל?דוגר הוא לא סתם
רופא יהודי בסנטה־מוניקה. הוא הרבה יותר
מזה. הוא נשיא אגודת ההיפנוט של אן־ז
צות־הברית. זאת היא אגודה רפואית מכובדת
שרוב חבריה הם פסיכיאטרים מדרגה
ראשונה.
שיטת הטיפול שלהם היא פשוטה. שלושים
ביקורים לשם היפנוט ורוב הבעיות של
החולה נפתרות.
ברור שלנשיא של אגודה כזאת יש צורך
גם במזכירה. כראוי לאיש־מדע חיפש הרופא
הקליפורני הזה מזכירה בעלת רקע מדעי
וזה מה שהוא מצא: את ג׳ואי גיכסון בת

ה־ 21 שקיבלה זה עתה את הב.א. שלה
בפסיכולוגיה.
אבל מאז שרואי היתד, למזכירתו של
הדוקטור, המשרד הקטן שלו צר מהביל את
כל הרופאים שיש להם עניינים לברר עם
נשיא האגודה שלהם.
ד״ר קרוגר שהוא, אחרי הכל, פסיכיאטר,
הבין בדיוק מד, טיבם של עניינים אלה,
והסביר לעמיתיו כי רואי היא בסך הכל
בחורה צעירה ותמימה החובבת טניס, ראז
וקצת פיסול.
שום דבר מיוחד.
אפילו שהמזון העיקרי שלה זה מיץ גזר.
זד, בכלל לא עשה רושם על הדוקטורים
הנכבדים. איכפת להם מה היא שוחה? איכפת
להם איך היא נראית!
זה מה שנקרא בלשון מדעית: היפנוט.

כניעה

דדא תנאי

מעולם עוד לא הפסידה ארצות־הברית מלחמה כל שהיא. אבל בכל מקום בו מופיעים
חיילים אמריקאיים, נוחלות האמריקאיות מפלה.
את המפלה הזאת הן נוחלות בשדה הנישואין. עוד לא ברור מה בדיוק יש לנשים הזרות
שאין לאמריקאיות חוץ מאולי העובדה שיש להן את זה שם. אבל המספרים מדברים בעד
עצמם: מקוריאה שבו חיילי ארצות־הברית הביתה עם סו אלפים כלות; מגרמניה
עם 13 אלף; ומיפאן — עם 60 אלף;
וגם בזירת הקרבות האחרונה של האמריקאים המצב לא יותר מבטיח. האמריקאיות הובסו
גם בוויאט-נאם. למרות שהצבא האמריקאי מערים קשיים ניכרים לפני נישואי חיילים
לוויאט־נאמיות (נוסף לצורך בהיתרו של מפקד בכיר ובדיקות רפואיות ובטחוניות, נקבעה
גם תקופת המתנה של ארבעה חודשים, מתון תקווה שהאהבה תתקרר בינתיים).
למרות כל הקשיים הללו, כבר נכנעו עד עכשיו, כניעה ללא תנאי 400 ,אמריקאים
לכלותיהם הוויאט־נאמיות.

תמחרים

* הרתה. הנסיכה גראסיה מ־מונאקו
,37 ,לבעלה הנסיך רנייה.44 ,
הנסיכה, מי שהיתר, שחקנית־הקולנוע האמריקאית
גריים קלי, היא כבר אם לשלושה
(שתי בנות ובן).

ע1ר חלק זמוגן
שחום,שזוף 1מוזה

* אושפזה. לורדין כורנס ווא־

9014611
^1360,111

לאם ,40 ,שונאת־כושים והמושלת־האשה היחידה
בין 50 מושלי־המדינות של ארצות־הברית,
כשהיא חולה בסרטן.
התגרשה. שחקנית־הקולנוע לנה
טרנר ,47 ,מבעלה הששי, רוכרט אימון,
אחר שנתיים של נשואין. טרנר היא
הכוכבת ההוליבודית שעבורה טבעו לפני
25 שנים את המושג נערת־סוודר — בזכות
אפודותיה אותן מילאה היטב במידותיה
השופעות.
* נחוג. יום־הול־דתו ה־ 59 של יזהר
הררי, ח״ב הליברלים העצמאיים וחבר־הכנסת
מיום כינונה,
יליד יפו, עורך־דין
ועיתונאי לעת־מצוא
(כתב הארץ בלונדון,
)1932 שהיה היועץ
המשפטי של המפקדה
הארצית של
ארגון ההגנה (תחת
כינוי־המחתרת עז־דין)
ונציגה במש־פטי־נשק
לפני בתי־דין
צבאיים בריטיים,
והיה יותר מאוחר
אב בית־הדץ הצבאי הדרי העליון הראשון של
צה״ל (בדרגת סגן־אלוף) ואיש וזעדת החח׳
והבטחון של הכנסת.
4נחוג. יום־הולדתו ה־ 48 של יששכר
חיימוכיץ, מנכ״ל מפעלי הנייר בחדרה,
חבר־קיבוץ (חניתר ).לשעבר, פעיל••
העפלה ואיש משרד־הבטחון (משלחת־הקניווו
באיטליה) ששיקם תוך זמן קצר את המפעל
התעשייתי הגדול שעמד על סף התמוטטות,
עקב ניהול כושל.
4נחוג. יום־הולדתו ה־ 50 של נת*
תל״ניר, המזכיר הכללי של המועצה הלאומית
למניעת תאונות והרוח החיה שלה,
לשעבר סגן־אלוף בצה״ל, המשמש גם כ־מזכיר־הכבוד
של צוות, אגודת קציני ומש״קי
(מפקדים שאינם קצינים) צבא־הקבע שפרשו
משירות צה״ל.
4נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של מארק
יטאגאל, הצייר היהודי הרב־צדדי שנולד
ברוסיה (כבנו של סבל) והחי באלפים הצרפתיים
ושאחת מיצירותיו (חלונות 12
שבטי־ישראל בבית־החולים הדסה) נפגעה
קלות בעת הפגזת ירושלים במלחמת־הבזק.
¥נחוג~.יום־הולדתו ה־ 73 של נחום
גולדמן, הנשיא ה-
ששי* של ההסתדרות
הציונית העולמית
ונשיא הקונגרס
היהודי העולמי, יליד
פולין שגדל בגרמניה,
ד״ר למשפטים
ופילוסופיה שהתעשר
במו״לות (האנציקלופדיה
היהודית)

וששימש נציג ה־היהודית סוכנות ליד
חבר־הלאומים גולדמן ערב מלחמת־העולם,
לאחריה היה מאדריכלי
הסכם־השילומים עם גרמניה.
נפטר. בעכו, בגיל ,57 אנסטם
טריאנדפילידים, יליד דמשק ומי שהיה
מנהל השק״ם הבריטי בעכו, שנתן את
כינויו, אבו־כריסטו, על שם בכורו כריסטו,
למסעדה אותה הקים בחוף־עכו ושנודעה
במאכלי־הדגים שלה.
4נפטר. בביירות, בגיל ,76 שוקרי
אל־כווייתלי, נשיאה הראשון של סוריה
()1943 שוויתר על כסאו לטובת גמאל
עבד אל־נאצר בעת האיחוד הסורי—מצרי
קצר־הימים של .1958 אחת הטענות המק־ניטות
שהעלו יריבי כודייתלי נגדו היתה
כי ״בדמו זורם דם בריטי״ .היסוד לטענה
זאת היתד, העובדה שבימי מלחמודהעולם
השנייה נזקק כוזייתלי החולני לעירוי־דם
דחוף, שסופק לו, באין ברירה אחרת, מ־בית־חולים
צבאי בריטי, ששכן אותה שעה
בקירבת דמשק.
* קודמיו לתפקיד: תיאודור הרצל, דויד
וולפסון, אוטו וורבורג, חיים וייצמן, נדום
סוקולוב.

ה עול ם הז ה 558ז

השבוע הפך המדור שדי פתאום לפינת
הנוער. כולם בעדך כני עשרים ומטה. יודעים
למה? אני אסביר לכם:
בניגוד למקובל — ׳משפיע האביב כעיקר על
הדוכיב־הזקניב. פי זה מעיר אותם מתרדמת
ההורך שלהב. אכל הצעירים באמת, מתהילים
לפעול כקיץ המאוהר. כי מי שצעיר — הרי
גורמים כמו ההופש־הגדול ושפת־הים משפיעים
עדיו כצורה רומנטית לא־רגילה.
אי־לכך, גם שיניתי לכבודם השבוע את
המדור שלי: במדור הספרותי — זה משהו
מתאים לרמה של המכתבים שלכם. ובמדור
העצות -כמה מן הדברים השימושיים ביותר
שעלה בידי להשיג עבורכם. בהצלחה!

סגו

קודם כל, מהצבא שלחו לי פה משהו משובח באמת:
סגן צעיר ונחמד נורא, המוקף בנופים הדשים לחלוטין, וגם
בהרבה הרבה חיילים.
ומי שמנחשת במה הוא עוד היה רוצה להיות מוקף,
רשאית — כפרס על חכמתה הרבה — לשגר את אמריה אל
! ,)1/1558 בצירוף ברכיתי החמות!

מהפכני, מקורי

המכתב שהכי הפליא אותי בין מכתבי השבוע, הוא
מכתבה של 2/1558 וזאת מסיבה מיוחדת במינה: בפתיחה
למכתבה היא מנסה לנחש כמה דברים ביחס לאישיות הפרטית
שלי. אשר כידוע לוטה בערפל — וגם תשאר כזאת.
אני לא אספר לכם מה היא כתבה — אך דיוקן של כמה
קר,השערות שלה הלם אותי בתדהמה — וזה לא קורה לי
לעיתים קרובות כל כך.
אבל שמעו על אישיותה שלה: בדיוק מה אני אוהבת —
אני עוד לא יודעת. אני צעירה, ומוכנה תמיד להכיר אנשים
חדשים, לשמוע. רעיונות מהפכניים, ולהסתגל לדרכי־מזזשבה
מקוריות. אבל אנשים שטחיים, בינוניים, שמגבבים מילים
ריקניות במכתבים — אינני יכולה לשאת.

זהו לקטמ תון ספר
נחמד מאד, בשם ״טעות
לעולם חוזרת״ ,אוסף
מ ק סי ם של טעויות, התח
מ קויו ת ושגיאות, שלוק
טו על-ידי אביב עקרוני,
אך ורק מתוך חיבורים של תלמידים,

9הזאבה שמצאה
אותם עד שגדלו.
• עשר המכות היו דם, צפרדע, וגם כל מיני
מחלות וחיות קטנות.
• חבר אמיתי הוא זה האומר בפניך דברים נבזיים
ומלליבים, במקום לומר זאת
מאחורי גבך.
• מלחמת גרילה — פרושה
ששני הצדדים משתוללים כמו
קופים.
• תפקידו של פקיד השומה
זה לשמוע את, תלונות התושבים.
• המלכה ויקטוריה הייתה
המלכה הארוכה ביותר באנגליה.
• נירון קיסר היה אכזר ;
הוא עינה את נתיניו כשניגן
בפניהם בכינור.
ס ה אס קימו סים גרים באיזור הארטיק.
• אברהם היה הבן של תרח, אבל זה רק היה
השם שלו.
•י הילדים הרגיזו את אלישע. אז הוא אמר להם
בקיצור, כוונתה לבחור רציני שבמכתבך יהיה קסם ותוכן
מעניין. מצב גופני, משפחתי וגיל, אינם חשובים.״

גבהו , 1.90 שערותיו שחורות, והוא ממושקף ונחמד.
והוא מחפש, מן הסתם, את ההיפך :״בחורה בלונדית, עם

עם הרכה שפד
( ,)4/1558״לומד. בתיכון
איל אוהב ציור, פיסול וטיולים.

ונמצא

[ 100ו ר

•זי ** 0 ! 111

בחברה

מטומטמת,״

׳טמנים ורזים. בהיריב ז
הב נראיב כהדה גמור

•בוגבהיני באהד כזה,

צמר השמיניות

הנד, שתיים מאלה שכותבות בצמדים, כדי י לשאוב אחת
מהשניה עוז ותעצומות־נפש.
הן שתי שמיניסטיות, שמבקשות להכיר שני־בנים־לאו־חזקא־חברים.

לי הרושם הברור שמא ש( )5/1558 צריכות עכשיו,
זה לא ״בנים״ ,אלא לשבת מהר ולשפר את הכתיב שלהן
לכבוד בחינותיו׳,בגרות. אבל אתם מבינים כמוני, מה
שבאמת מעניין אותן.

*פניהם

* >104ן > 114 ׳ 10 5 > 1 1י

מדורים. הגה לך תאוו
המלטי על: כ-שף י דאי

מ דוי ק
מהדת.

הבילעדי האגואיסט
השחצן הזה, עם הבטהוך
העצמי הגואה שלו, סבור
לא רק שהוא יודע הכל
אלא גם שהוא קובע הכל:
לא רק את דיעותיך, אלא
גם מה שתעשי, כיצד תנהגי,
מה תלבשי. אל תלכדי
להערצת העליונות שלו :
בגללה הוא לא יהיה אף
פעם מעוניין בדיעה שלך,
וגם לא באישיות שלך.
תמיד תהי הקטנה והטפשה,
ולעולם לעולם לא יגלה
שום הבנה לצרכיך.
ובכלל, אם תשאלי אותי,
יותר בריא אם תמצאי לך
אחד שיתפעל ממך — במקום
שתתפעלי ממנו.

איש־המערות

לכאורה הוא ניראה
כזה חתיך, אלים. הצרה
היא — שהוא באמת
כזה. החוקים היחידים
שהוא כפוף להם, הם
חוקי הג׳ונגל. הוא מרגיש
עצמו כצירוף ה־אידאלי
של טרזן וה־אדם־הקדמון.
כל מה שינסה
זה להכניע אותך,
לנהוג בך בגסות, בזיל־זול,
בעליונות, ואם לא
תצייתי, גם באלימות.
גם אם הוא מקסים —
ד,שמרי מפניו !

הרבה שכל ורעיונות״.

אתם יודעים איזו הקלה זו, אחרי כל מיני תלמידים,
לקבל מורה? כל המורה הזאת היא בת 21 אבל ממכתבה
של ( )3/1558 אני חושבת שהיא לא רק מורה צעירה,
אלא שלעומת זאת היא גם בסדר גמור.

>€גן נ<1/

בוקר טוב, מורתי׳

״ ייי —

וו>1ווו>וו1ו§,7 [-ן|ן1

ויוליה

שאם הם ימשיכו לעשות זאת הוא יגיד לדובים לאכול
אותם, והם עשו זאת, והוא עשה זאת, והדובים עשו
זאת.
• ואז המרגלים באו אל רחב, שהייתה לה חנות־מכולת
— כפי שטוענת המורה.
• לאידיליה הזאת קראו ״ברית מילה״ מפני שזה
היה העיקר ביצירה.
• העגל של פיירברג הוא
כמו כל עגל אחר, אבל הוא
נשחט בתוך הסיפור.
• וכשראה קיסר את
ברוטוס בין הבוגדים, קרא
בצער :״גם אתה ברוטאלי!״
• הפחד הוא מצוי אצל
צני־אדם וילדים כאחד.
9רחבעם אמר להם שאם
אבא שלו הרביץ להם
ר י ^ ר ג ) תייי /ס 0כ)^ן0ון ] 0
עם שוטים, אז הוא ידקור

אותם עם העקרבים שלו.
עגר/נ/ר ס&יו />57(1)0*1.־
• דארוין אמר שאתה
נולדת מהקוף אבל זה לא מוכרח להיות אבא שלך.

רומיאו

היניקה

ויצא בהוצאת עקד.

הסוהר
על אחת שיוצאת עם כזה —
נהפכת לאסירתו. לשבויתו. בעצם
הוא סתם מוכה פחדים
והששות שמא יעזבו אותו —
אבל התוצאה היא, שהוא יעקוב
אחרי מעשיך, ישתולל
כשתדברי עם
מישהו אחר, וירצה
לדעת על כל צעד בתחילה מצעדיך.
תחניף לך תשומת־ליבו,
עד שפתאום
תבחיני שאת חיה
כמו אסירה, בתוך
כלוב. שאינך רשאית
כמעט לזוז.
כמו בסיוט.

כל הזמן הוא
מאוהב — ורק בעצמו.
זהו טיפוס
חסר־תקוה לחלוטין.
הוא ידבר
אליך — אבל יתפעל
מדיבורי עצמו.
הוא יצא איתך,
כדי לקשט את
עצמו. הוא ידבר
רק על הבעיות שלו
ההצלחות שלו, התבניות
שלו. כמה
שתהיי קרובה אליו
— הוא תמיד
רק יחשוב על עצמו
ועצמו — לעולם
לא עליך.
מקמק החמקמק הוא בעצמו
די סובל —
אבל גורם להרבה
סבל לסביבתו. הוא
מלא פחד בפני כבלים.
הוא יהסס להנשא, גם
אם יהיה מטורף אחריך. ההיסוסים
והפחדים יגרמו לו
לנסות תמיד להתחמק. אף
פעם לא תהיי בטוחה שאכן
הוא שלך. רק כשתצליחי
לשים עליו את הכבלים,
הוא ירגיש פתאום
בהקלה. אבל
למי יש סבלנות?
חפשי לך
מישהו נורמאלי.