גליון 1560 מתאריך 26 ביולי 1967

26.7.1967

המחיר 120 אג׳

לאתא מיו
11דשתתקלח
ננ ס

״שלח די עוד ! ״
הוראה זו חוזרת מדי שבוע במחלקת
ההפצה שלנו. נותן אותה המפיץ — ופירושה:
הדרישה להעולם הזה גברה, לעומת
השבוע הקודם.
התפתחות זו חלד, מאז השביע הראשון
של יוני.
אינני יודע למה לייחס אותה:
להתחלת המלחמה, ולהתעניינות המוגברת
בהדשות;
או להופעת עיתון הצהריים שלנו —דף?
בשבועות הראשונים, חשבנו שזו תוצאה
בלעדית של המלחמה. עכשיו איננו בטוחים
בכוכי
מאות קוראים אמרו לנו — בפגישות,
במכתבים ובטלפון — כי העולם הזה טוב
עתה משהיה אי־פעם. כל אחד מצא הסבו
משלו לכך. אבל כולם הוסיפי :״־ש בי
הרבה יותר אינפורמציה.״

ז ה טבעי לגנזרי. כי מאז הופעת דף
חל שיפור עצום בטיב ובהיקף השירותים
המערכתיים העומדים לרשותנו.
אם לרשות השבועון עמדו שני צלמים

מהשינויים האלה נהנה באופן ישיר השבועון,
כי למרות שעריכת העולם הזה דף
נעשית על־ידי צודתות נפרדים — הרי
מערכת החדשות והשירותים העיתונאיים פועלים
בשיתוף ותיכנון הדוק.
קיימת התחרות בריאה מאוד בין שתי
המערכות. לכל אחת יש גאווה ואמביציה
משלה. עורכי השבועון, שהוכיחו במשך
שנים כי הם מסוגלים להקדים אפילו את
הצהרונים בפירסום סקופים, שמרו על זריזותם.
לפני
שבוע, למשל, הקדימו לא רק אח

הוא ־סבון ללא סבון־ *
המסב( ,מנ ק ה
ומרחיק זעה 1..
ריח האורגי ם הקבע• והקצף ה שופע
של ב ת־ אויו. יפיגו ממדאתה חו ם
וי עניקו לך הוג ש ה עו בהת מיד.
נקה עו ד היו ם על קפוג ב מקל ח ת
להסתבן ולהתרענן ע ם בת-אורו.

שער קידמי כליון : 1558 נתן

מ ק צו ענפלא
ללאאבטלה
ב בי תספר ״ דיא 1ה ״ רוכ ש
התל מי ד. ב נו ס ף לי דעמק צו עי,
סיון מ ע שי רב ובט חון ע צ מי
ב ע בו דהמע שי ת. וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת
המבק רו תבס לון
בי ת־ הספרוהנה נו ת
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן ב מ חי רי ם
נ מו כי ם ביו ת ר
ל מ סיי מי ה קו ר ס
ני ת נו ת ת עו דו ת
סיו ם ו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה
הקודם
ה חד ש
נפ תח:

. 1.8.67

שער קידמי גליון : 1558 סופי
קבועים — הרי כיום עובדים במערכת
המורחבת כמעט עשרה צלמים קבועים.
אם כתב אחד כיסה מקודם כמה שטחים,
הרי עתה מכסים אותם השטחים חמישה
או שישה כתבים.
אם קודם לכן שוחחנו טלפ־נית פעם
אחת בשבוע עם מודיע בחו״ל — עתה
משוחחים איתו עשר פעמים.
ואם קודם לכן היו שרים או יודעי־דבר
אחרים עושים חשבון, כי טבעי יותר ימסור
אינפורמציה שוטפת ורצופה לעיתון יומי
מאשר לשבועון — הרי עתה התהדקו והתרחבו
קשרים אלה, והאינפורמציה זורמת למערכת
בקצב העולה פי מאה על מה שהיה
עד כה.
מכתבים התפקיד נגמר
מה שוזר, בחור ישראלי?
המון: הוא גיבור, הוא לוחם טוב. הוא
הקריב את עצמו למעננו.
מה הוא לא שווה?
הוא לא שווה פרוטה.
אחרי חודשים של גיוס מלא (—17.7.67
) 19.3הוא יוצא מהצבא ללא פרוטה, אב
אינו נשוי. כלומר — אם אין לו אשה שצריכה
לאכול, אז למה הוא צריך לאכול?
אומרים לו: עד אשר תקבל משכורת
ראשונה אחרי השיחרור אין לך ממה להתקיים?
את מי זה מעניין? תסתדר איך שאתה
מבין. לגבינו נגמר תפקידך.
עד המלחמה הבאה.
יעקב גאיגוס, תל-אביב

משרד היהדות
.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וההנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד 136 .י מען מברקי: עולמפרם • דפוס משר, שהם בע״ה,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אות אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״נב

העיתונים היומיים, אלא גם את דף עצמו,
בפירסום ההודעה המלאה של יונה סופר
לשופטים היושבים במשפט מלחי.
כפי שקרה פעמים רבות בעבר, נעצרר
מכונות ההדפסה של העולם הזה, ושער
הגליון הוחלף. כך קרה, שכמה מהקוראים
קיבלו את המהדורה המוקדמת, בה הופיע
אייבי נתן על השער הקידמי, ואילו רוב
הקוראים קיבלו את המהדורה השניה, עב
שער יונה סופר.

אמר לי ה ש בו ע עורך של עיתון
יומי חשוב :״כאשר נבחר אורי אבנרי לכנסת
— הייתי בטוח שזה יהיה סוף השבועון.
נוכחתי לדעת שטעיתי. העולם
הזה נעשה יותר מעניין ומגוון. עכשיו, כ־שהוצאתם
את דף — חשבתי שאתם עושים
מעשה התאבדות. שהפעם זה באמת יהיה סוף
העולם הזה. שוב נוכחתי לדעת שטעיתי.
דף הוא עיתון מעניין וטוב, והעולם הזה
השתפר עוד יותר. איך אתם עושים זאת?״
אינני יודע איך, אבל אנחנו עושים זאת.

אחרי שמסגד־עומר נפתח, לראשונה בהיסטוריה,
בפני יהודים — אפשר להבין
למר, היה סגור תמיד.
נכנסות לשם בחורות במכנסיים, החבר׳ה
מצטלמים בפוזות ליד האבן־ד,קדושה, ומשפחות
שלמות מתיישבות על שטיחיה,תפילה,
כדי לפוש מעמל הקניות.

חוץ מערבי צעיר בפתח, המקפיד שיחלצו־הנעליים,
אין שם שום פקח ממשרד־היותות
לדאוג שהחרפה הזאת תיפסק. למה? האם
כל עובדי־המשרד עסוקים ליד הכותל?
ייתכן שהסיבה היא, שמשרד־הדתות פשוט
אינו משרד־הדתות, אלא משרד־היהדות. א־לכך,
ברצוני להציע שיחלקו אותו לשניים:
• משרד־הדתות, אשר המועצד,־הדתית
שבו יהיו באמת בני כל הדתות, ואשר
יקפידו על מילוי צורכי כ ל הדתות, כולל
המוסלמים, ואפילו ד,יד,ודים־ד,רפורמיים, ר״ל.
• המשרד השני יהיר, משרד להווי־דתי,
עם רוב הצוזת הקיים, שיידאג לכל
מיני שעשועים כמו להמציא מקומות קדושים,
מסוג ״סלע החורבן״ ,או במוי תקיעות־שופר
דרמאטיות בלווי צלם, או קישוט
הכותל־ד,מערבי בארונות־קודש מדיקט ובמח־סומי־משטרה
לכל אורכו — כדי להפריד בין
בני המשפחות.
ובא לציון גואל.
ד״ר דדף כץ, תל-אביב

גדי תרגום ץ
מוזיאון רוקפלר הוא באמת מוזיא־ן נפ־
(המשך בערוד )5
ה עול ם הזר 1560 ,

1 1 1 1־ : 1 1

לחזור ולעסוק בעניינים פוליטיים, לפני
שייצא לגמרי מן המישחק.

אפשר להכין זאת. וגם להכין
את המשמעות: פשיטת־הדגל ה־אירגונית
של רפ״י.

* 1גכי משה דיין השאלה היא פשוטה
/עוד הרבה יותר. שיקוליו הם אישיים
בהחלט.
דיין רוצה להיות ראש־ממשלה.
ץעוה היה קורה אילו מינה לוי אשכול
את אחד הייגאלים — ידין או אלון —
לשר־הבטחון בשבוע הראשון של המשבר,
תחת להיאחז בקרנות המיזבח עד הרגע
האחרון?

מה היה קורה אילו התחילה המלחמה
ב־ 1ביוני, תחת לחכות עד ה־ 5ביוני?
היה
קורה בדיוק מה שקרה. דדבר לא
היה משנה במאומה את מדלך המאירעות
ההיסטוריים של ששת הימיס הגדולים.

גם אז היו חיילי צה״ל מתרח צים,
כרגע זה, כמימי הירדן, ה־כאניאס
ותעלת־סואץ.
שום דבר לא היה משתנה. זולת דבר אחד:
האנשים היו שואלים כיום: מי זה משה
דיין?

בדרג הנמוך ביותר — מי ייבחר להנהגה,
ואיך, ומתי תיתכנם הוועידה, ומי ירכיב
אותה, וכיצד.

דסריס חשוכים מאד, סלי ספק,
אם שמים עין על כיסא זה או
אחר סממשלה הסאה. אך דכריס
שקשה מאד לומר עליהם שהם
יכריעו את גורל האומה.
וזה בשעה שעומדות בפני המדינה הכרעות
שלא היו כדוגמתן מיום הקמתה.
לפני כשבועיים פירסם אריה גלבלום
מאמר תחת הכותרת ״רפ״י ז״ל״.

זוהי טעות.
הז״ל אינו מתייחס לרפ״י.

הז״ל מתייהס לאשליות שכל
מיני אנשים טוסים תלו כרפ״י.
ואין להאשים את רפ״י בהירהורי־ליבם

הוא מכין כי יוכל להגיע לזאת
דק אם יהיה מועמד של מפא״י.

מה נשאר מכל אלה ף

יי* איש העיקרי הדוחף לאיחוד הוא
1 1שמעון פרם. עובדה זו מאלפת ביותר.

לכן הוא רוצה לחזור למפא״י — בתנאי
שאשכול ושות, לא יעמידו־ תנאים המונעים
מראש כל אפשרות שדיין יופיע בראש
הרשימה בבהירות לכנסת הבאה.
(זוהי, כמובן, המשמעות של הוויכוח על
מועד כינוס ועידת־המפלגה ועל צורת הרכבתה).

פירוש הדבר?
פירוש הדבר: דיין התייאש לגמרי מן
הסיכוי להגיע לראשות־הממשלה דרך רפ״י.

כי איש לא עכד למען רפ״י
כמו פרס.
בשנתיים האחרונים הוא נתגלה כעסקן
מפלגתי מעולה. כאיש אירגון בלתי־נלאה.
כסוס־עבודה ממש.

הוא יכול היה לומר, כצדק
גמור: דפ״י זה אני.

כלומר: אין הוא מאמין כי רפ״י
תגיע לעמדת-כוח פוליטית עצמאית,
שתעניק לו מישרה זו.

הוא הופיע במאות אסיפות. הוא השתתף
באלפי ישיבות. הוא הקדיש למפלגה את
כל זמנו.
(וכל אותו זמן לא חלם דיין לבוא לישיבות,
לבקר במשרד, להופיע באסיפות, לעשות
עבודה שחורה כלשהי).

ולדיין, בן ה־ ,53 אין הרבה זמן, ועוד
פחות סבלנות.
זוהי הודאה בפשיטת־הרגל הפוליטית של
רפ״י.

ס פשיטת״הרגל האירגונית והפוליטית
/אפשר לצרף את פשיטת־הרגל הרעיונית
— אם ניתן לדבר על רעיונות בקשר
לרפ״י.
אם בכלל היה משהו אופייני לגישה של
רפ״י בזירה המדינית, הרי היה זה הדגש
על פאריס. ראשי רפ״י היו מאוחדים באוריינטציה
קיצונית על צרפת בכלל, ועל
דה־גול בפרט.

והם היו שואלים: מה זה רפ״י?

ושום לזכור זאת, כשבאים לנתח
|את גורלה של רפ״י, היום ומחר.
חשוב לזכור זאת אם רוצים להבי־מדוע
מבקשים כה רבים מראשיה לוחו,־
חזרה אל מפא״י, אפילו על ארבע, למחרת
הגל הציבורי הגדול שהעלה את משה דיין
לתפקיד שר־הבטחון.

אותו גל היה פרי נסיכות מיק*
ריות. הוא נכע מהיפופיו •טל איש
אחד: לוי אשכול.

גישה זו פשטה עתה את הרגל,
עוד יותר מן האוריינטציה שד
מפ״ם ומק ״י על כרית־המועצות.

לא האידיאולוגיה של רם״• ניצחה —
כי אין לה אידיאול־גיה.
לא הדוקטרינה של רפ״י ניצחה. להיפך:
דויד בן־גוריון התנגד למלחמה, והוא דיבר
על ״מחדלים בטחוניים״ נוראים עד הרגע
בו שבר צה״ל את המערכים המבוצרים של
שלושה אויבים, בחצי הזמן של מ-בצע־סיני,
וללא עזרה מבחוץ.
שיכבת־המנהיגים של רפ״י ניצחה. לא להיפך: במלחמת ששת־הימים ירד בו־גוריון
סופית מבמת הפוליטיקה האקטואלית, ושמעון
פרס ירד מדרגת שר־בטחון פוטנציאלי
לדרגת עסקן־מפלגה.
מה שאירע לא היה אלא ניצחון אישי של
משה דיין — ניצחון מוגבל מאד וזמני מאד.

ועדיין לא כדור אם דיין נכנס
לתוך הממשלה כפום טרויאני, כ־טכסיס
לשכירתה מכפניט ולכיסו־שה
-או כציפור קנארית הנכנסת
לכלוס־זהס.

**אז עושה רפ ״י נסיונות נואשים
^) כדי לחזור למפא״י. כמעט בכל מחיר.
כמעט בכל האמצעים.
יצליחו מאמצים אלה ואם ייכשלו אם סופית — הלקח הנובע מהם ברור לחלוטין:

איחוד זה הוא הודאה ספשיטת־רנל,
כמסווה קלוש של דאגה ל־
״אחדות״ ,״ליכוד״ ,״שעת חירום״
וכיוצא כאלה.
לא מפא״י מבקשת להצטרף לרפ״י.

רפ״י היא המכקשת להצטרף ל־מפא״י.

בהנהגת דויד בן־גוריון.

אלא כהנהגת לוי אשכול, אותו
איש־רמייה וכעל-הכחש מתמול
שלשום, איש המחדלים הסטחונ־יים,
הורס המוסר.
לא על פי מצע של רפ״י.

רפ״י אינה מתיימרת אפילו להציג
מצע.
ואם ייכשל משא־ומתן זה סופית, יהיה
זה בגלל עניינים שבכסאות, ענייני עכקנים

בן־גוריון ודיין החלו מדברים עתה על
״פדרציה״ ,ועל הקמת מדינה לערביי פלסטין.
רעיונות אלה גובשו ופורטו במשך 17 שנים
מעל עמודי העולם הזה, כאשר ראשי רפ״י
רדפו את השבועון המסויים בשצף־קצף.
עצם הטענה כי קיים עם פלסטיני, נחשבה
אז לבגידה, לכפירה, לחבלה.

אם ראשי רפ״י מאמצים רעיונות
אלה לעצמם (תהיה מטרתם
האמיתית כאשר תהיה) הרי זו
הודאה בפשיטת־רגל רעיונית.

בן־גוריגן וטזן גזר

בפגזזז גזרכו רפייי בוול־אביב

של אחרים — אפילו אם רפ״י עודדה
וטיפחה אותם.
כי רפי׳י לא התפלגה ממפא״י על רקע
רעיוני, בגלל חילוקי־דיעות עמוקים על דרך
מדינית או גישה חברתית.

רפ״י נולדה מפני שדויד כן־
גוריון לא השלים עם אי-מינוי וע-
דת־חקירה מישפטית לחקירת
עסק־הכיש של 1954 או .1961
אנשי רפ״י הלכו אחרי בן־גוריון מתוך
סנטימנט אישי. שמעון פרס הלך בקושי,
אחרי הרבה היסוסים. משה דיין הצטרף
ברגע האחרון ממש, אחרי שכבר הרכיבו
את רשימת־המועמדים לכנסת.
זה היה הבסיס. כל השאר בא לאחר
מכן, בהמצאות של יחסי־ציבור, תעמולת־בחירות
או התיימרות אינטלקטואלית.

הדיכורים על אוטומציה ומודרניזציה
וקיסרנטיקה.
תרופת־הפאטנט הפנטסטית לכל מכאוב
וחולי — שינוי שיטת־ר,בחירות.
רוח הנעורים. חילופי הדורות. השינוי.
התמורה.

כיום, אחרי שנתיים, יודע פרם
כי העלה חרם סידיו. המאמץ ה•
אל-אנושי לא נשא פרי.
אוהדים רבים. וגם בוחרים.
אין זה מספיק.
כסף כדי לכסות את הוצאות
— המתקרבות למאה אלף ל״י
לא יכולה לבסס את פעולתה

יש לרפ״י
אבל בארץ
לרפ״י אין
המנגנון שלה
לחודש. היא
על התנדבות.
רפ״י אינה מסוגלת להוציא שבועון בעל־תפוצה,
שלא לדבר כלל על יומון.
רפ״י אינה יכולה לחלק ג׳ובים והטבות.
אין לה קיבוצים. אין לה אימפריה כלכלית.
אין היא מקבלת עדיין חלק בשלל הסוכנות.
חלקה בשלל ההסתדרות והממשלה הוא
אפסי. השלל בעיריות אינו מספיק.

אלה הם דכרים מכריעים לגבי
מפלגה ישראלית, כמישור הקיים.
במידה מסויימת אפשר לרחם על שמעון
פרס. הוא עבד קשה. הוא עייף. הוא שפך
את דמו, ומשה דיין נהנה. הוא רוצה
להיפטר מן הצרה הצרורה הזאת.
הוא רוצה לחזור לחיק אמא־מפא״י, להטיל
את דאגת הכסף והמנגנון על אחרים,

מ א 1ו

(ומעניין: הם לא העלו רעיונות אלה
במשא־ומתן עם מפא״י. הם לא תבעו מ־מפא״י
לקבל קו זה. הם בכלל לא תבעו
ממפא״י דבר בשטח המדיני־הרעיוני).

יני דואג לאנשי רפ״י. הם יסתדרו,
איכשהו. בתוך מפא״י, או לידה.

אני דואג לאותם אנשים טוכים
שתלו את כל תקוותיהם כרפ״י.
יש סכנה בהתלהבות המצטננת במהירות
כה רבה.
הם עלולים להסיק מן הפרשה העגומה
הזאת את המסקנה כי אין סיכוי לשינוי
בארץ, שכל תמורה היא בלוף.
הם עלולים להתפתות להאמין כי המיש־טר
הוא ניצחי, וכי כל הקם עליו להחליפו
במישטר מוכשר ומודרני יותר, נידון לזחי־לה־על־ארבע
— בחזרה.

זוהי טעות. טעות גדולה עוד
יותר מזו שהפיאה אותם לרפ״י.

יהיה שינוי. תהיה תמורה. יש בארץ כוחות
חדשים.

אכל לא יהיה להם סיכוי, לפני
שיפוגו כל האשליות, כל תרופות,
הפלא, כל הפתרונות־הקלים, כל
הגיכורים־לשעה או הגיכורים־ל־שנתיים,
מסוג רפ״י.
מבחינה זו — טוב שקורה מה שקורה
לרפ״י.

אידי

רק על קיכרה של אשליה ז״ל
-יכולה לקום התמורה האמיתית.

אבני!1

תמרורי[.
* נודד. לטדי קנדי ,35 ,סנטור
של ארצות־הברית וצעיר הקנדים, ולרעייתו
ג׳ואן ,30 ,ילדם השלישי, בן, הנכד ר,־26
של ג׳ו ורוז קנדי.
הפילה. גדיים, נסיכת מונאקו,
37 ואם לשלושה, למחרת סיור מייגע ביום
מונאקו בתערוכה הבינלאומית במונטריאול,
אקספו .67
נחוג. יום הולדתו ה־ 39 של חנוך
לכ*כוככ, מנכ״ל משרד־העבודה וצעיר ה־מנכלים,
יליד חיפה, עורך־דין לפי מקצועו,
ממייסדי קיבוץ פלמחים וחברו עד היום.
^ נחוג. יום־הולדתו ד,־ 54 של פרופסור
האוניברסיטה העברית (להיסטוריה של
העמים המוסלמים) אוריאל הייד, יליד
גרמניה שנועד לגדולות בשירות החוץ, אחר
שמילא בגיל 35 תפקידים בכירים בוושינגטון
ובאנקרה, אך נטש את השירות ושב לעולם
המדע משלא היתד, אפשרות להגשים, עקב
היחסים הלא־מוגדרים עם הפרסים, את ההבטחה
למנותו שגריר ראשון בטהרן.
^ נחוג. יום־הולדתה ד,־ 70 של סגן־

הנסיכה גדיים עם משפחתה
יו״ר הכנסת דבורה (ורה) נצר, ילידת
רוסיה שנאסרה שם בגלל פעילות ציונית*,
* מכיוון ע)באותה עת נאסר גם בעלה
שרגא בעוון זהה, נאלצה נצר לקחת אח
בכורה, התינוק משה בן השנה וחצי, עמה
לכלא. התינוק, כיום אלוף־מישנה משה נצר,
מפקד הנת״ל לשעבר, הוא איש רפ״י ואחד
ממנהלי המו״מ עיל האיחוד עם ספא״י, המיוצגת,
בין השאר, על־ידי אביו, שרגא נצר.

מורד, לפי מקצועה, שהעדיפה להיות כובסת
בעת עלותה ארצה, מייסדת אירגון אמהות
עובדות ומזכירתו משך 35 שנותיו הראשונות,
הנשואה לראש הגוש במפא״י, שרגא
נצר.
* -נחוג. יום־הולדתו ד,־ 70 של שרגא
גורן, פועל־בניין תל־אביבי, שהיה, לפני 40
שנה, המנהל הראשון של סולל־בונה וש־התמסר
אחר־כך לעידוד הקואופרציה בארץ,
את מרכזה ניהל משך 33 שנים. גורן, ח״כ

מפא״י לשעבר, הוא האיש שהיה אחראי להספקת
הדלק למדינה שבדרך בחורף . 1948
נפטר. ממחלת־הסרטן, בגיל ,39
אלון ן־מישנה חיים דים, קצין־שריון
מצטיין, ששרת במלחמת ששת־הימים כ־ראש־המסה
של מפקדיו־,אוגדה אריק שרון
ושטקם־העלאתו־בדרגה, שבעבורו דחה את
ניתוחו האחרון, נערך שלושה ימים בלבד
לפני מותו.
^ נפטר. בעזה, בגיל ,42 רמ״ת
(ראש־מהלקד ).שלמה שושן, שוטר מג־דאטורי
לשעבר ומנהל כלא מעשיהו, שהספיק
לשקם בחודש האחרון את כלא שכם,
ועמד לפני סיום משימה זהה בעזה.
* נפטר. בגיל ,85 אליהו חבוכא
(חביב) ,יליד דמשק ומראשוני >׳,מורים בארץ,
שהתחיל את דרכו בהוראה כמורה לערבית
בבית־הספר כל ישראל חברים (אלי אנס)
בירושלים של ראשית המאה, ממנו עבר
לבית־הספר הריאלי בחיפה, בו הורה עשרות
שנים. חבובא היה עסקן ציבורי (יו״ר ארגון
עולי סוריה ולבנון; יו״ר איחוד בתי־כנסת
ספרדיים) ומחבר ספר הלימוד הנפוץ
ביותר בארץ ללשון הערבית (חמש מהדורות)
:אל־דליל אל־חדית (המורה החדש),
ממנו למדו דורות של תלמידי גימנסיות.

או 1שלד עשית!
ועתה שלחה
והנאה עם
הטובה ביותר

תערובת אמריקאית, קינגסייז, פילטר

מכתבים
(המשך מעמוד )2
לא, אך תמוה שמוזיאון ישראל עם כל
צוזת הפקידות ויחסי־הציבור שלו, לא הצליח
להדפיס ליד המוצגים, בצד ההסבר
האנגלי והערבי — את ההסבר בעברית.
בהתחשב עם כך שהמיבצע כולו הוא
עניין של 3—4שעות — זהו וילזול אמיתי
בקהל המבקרים.
ח. ברגמן, ירושלים

שלטון הפקידים
מי שהיה מודאג מכך שאנחנו מתייחסים
טוב מדי לתושבי הגדה — יכול עכשיו
להרגע. כי מאז בוטל שם המימשל־הצבאי
והפך למימשל אזרחי, הם עברו לשלטון
הפקידים, וזה, כידוע, תענוג קטן מאד:
עכשיו כבר אי־אפשר לשוזק תוצרת חקלאית
כי קודם צריכה לדון על כך ועדה
מיוחדת, ואין תיירות עד שתחליט בעניין
זה ועדה אחרת, ובכל עניין מתחילה סחבת
איומה.
ולמה הממשלה לא אישרה את הצעתו
של אורי אבנרי, שמשטרת־ישראל תהיה
אחראית גם בשטחים המשוחררים? כי הם
חששו שהצבת שוטרי־תנועה עם פנקסי ה־רפורטים,
תגרום להגירה של כל האוכלוסיה
לעבר־הירדן. ופשוט אין לנו תחבורה ל־

וו פו. ג 1־ ג...

לערוך מופעים באמפיתיאטרון של הר־הצו־פים(
.התירוץ הוא שאין לה מספיק מקומות
חניה ).אולי יחליטו כבר סוף־סוף למי יש
סמכות להגיד מה?
חנוך עייני, רחובות

רמה הוא ממשיך ז

ביחס לקטע השוטר שלא אוהב עיתונאים
(העולם הזה ,)1558 אתם מביעים כליאה
מדוע השוטר — שבזמנו הורשע בעוון הכאת
הנער יוסי הרצברג — לקח למשטרה את
צלמכם, רק משום שרצה לצלם.
אותי לא מפליאה תגובת השוטר: זוהי
בדיוק תגובה המתאימה לאדם שמכה נער
בן 17 סתם ככה.
אבל מפליאה אותי — תגובת המשטרה,
שמאפשרת לאדם כזה להמשיך בפעילותו
כשומר־חוק.
יוסי טל (טאלברג) ,חיפה

צבא מדרגה גבוהה
אחרי הניצחון המהיר, יש לתת לרמטכ״ל,
רב־אלוף רבין, עבור התיכנון והביצוע
המזהירים, תוארמיוחד, גבוה יותר. לשם
כך יש ליצור דרגה ותואר חדשים כגון
מרשל, שר־צבא, מצביא וכדומה.
את כל הקצינים, כולל האלופים, אשר

א י 1ניד
ת ד ־ א בי ב, ארנב 31
״ החנותנפתחהמחדש!
במקום פתיחה חגיגית העלינו תרומה
ל״קרן נכי מלחמת השחרור וצה״ל — בית הלוחם״

תיכון ערב חדש חיפה
בפקוח משרד החנוך והתרבות
רה׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .

הרשמת תלמידים
לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳

כל יום בין השעות 7—5בערב

* חסך * שכר לימוד מודרג
מצביא ובין( ע ם אלוף דדו אלעזר)
שרות העוזבים, כי כל האוטובוסים עסוקים
עכשיו בהסעת מטיילים.
כני גלוסמן, רמת־שאול

הצטיינו בהכנת המערכה, בתיכנונה, וכמובן,
בקרב, יש להעלות בדרגה אחת.
עמום קלעי, נתניה
׳ 0התואר ״מצביא״ נראה לנו ביותר.

כבר מזמן טענתם שהארץ הזאת מחולקת
לשניים: לאנשים המקורבים לשילטון, ו־לפינכה
— ואלה שלא.
עכשיו אני חוזה זאת מבשרי — כשאני
רואה איך חצי המדינה יכולה לנסוע לגדה,
לכל מקום שרק עולה בדעתם, והם ממלאים
את כל הערים והשווקים עם הילדים שלהם,
והמכרים והשכנים ומי יודע מי.
חצי המדינה השני, שלא מכירים במיקרה
מישהו־שמכיר־מישהו־שמקציב־רשיונות, מתים
לבקר באותם מקומות — ועיניהם כלות.
לי אישית זה לא כל כך איכפת — כי
אני אדם מבוגר, ונסעתי בטיול מאורגן,
וראיתי מה שרציתי.
והרי מרגיז, שהחלוקה הזאת בין אזרחים
סוג א׳ לאזרחים פחותים, מסוג ב׳ ,נעשית
בלי כל קשר אם לחמו למען שטחים אלה
או לא.
אברהם לוי, ירושלים

מזימה מכוונת

מישהו־־שמכיר־מישהו

שמעתי ממכיר שעלה על אוטובוס ערבי
שנסע לחברון, שבדרך, ליד המחסום, רק
הוא התבקש לרדת מהאוטובוס. כי לא היה
לו רשיון.
אתם תופסים מה זהז שנותנים להמשיך
לאוטו המלא לנסוע רק אחרי שהורדו ממנו
היהודים?
אתם לא זוכרים איפה עוד נהגו ככה?
או אולי כדאי שמי שרוצה לנסוע בארץ
שלו המשוחררת ואין לו רשיון, שילבש
צלב ויתחפש לנוצרי?

יגאל ברנע, רמת-גן
מי קובע מה ¥
זה משגע אותי, מה שאני קורא בעיתונים
על האנארכיה הזאת שפרצה עכשיו. כל
אחד נוטל לעצמו סמכויות: י
אנשי הדת קובעים מהי האופנה שלפיה
יתלבשו הבאים לכותל, שר־הביטחון מספח
איזורים למדינה, והמשטרה הודיעה שאסור
העולם הזה 1560

כקורא נאמן ומעריץ של עיתונכם, לא
יכולתי להבליג על כתבתכם על נחום סטל־מך
(העולם הזה .)1557
אף פעם לא נתקלו ידידיו בסרוב להושיט
יד עוזרת, והוא תמיד מוכן לשמוע, לעזור
וליעץ לכולם. עובדה שמשלחת של ישוב
ערבי היתד, מוזמנת אליו לארוחה בביתו
— לאחר ידידות שנרקמה בעבודתו, כמאמן,
באשר לעניין בלינסון: לא אני, ובוודאי
לא אתם, מוסמכים לקבוע עובדות — בפרט
שזו היתד, מזימה מכוונת מאחד מעובדי
בית־ד,חולים.
מיטה ג׳יי חליי, פתהיתקוה
0בכתבה לא נכתבה אפילו מילה אחת
על־כך שנחום סטלמך אינו מוכן להושיט
יד עוזרת לחברים.
באשר להאשמות בעניין בלינסון — אתה
צודק: את העובדות לא אתה ולא אנחנו
מוסמכים לקבוע. משום כן — קבעה אותו
ועדת־הביקורת של קופת־חולים!

תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

החודש נפ תחים קורסי ם חדשים

> 11ליטכ ] יחוננ?9
תל״אביג: ברנר . 17 תל-אביב: אלנבי 128א׳
חיפה: שמריהו לוין .30 רמת״גן: ביאליק 42
חולון: סוקולוב .56 נתניה: הרצל . 24

שקר היופי ¥הבל ההן־?
קראתי בעיתונכם את המאמר של ויוזיאן
דל־ביאנקו, מלכת היופי לשעבר, אודות בחירת
המלכות, שהיא למעשה בחירת שנור־ריות
לאמריקה.
אני מזדהה עם דבריה מההתחלה עד הסוף,
ביחוד שהייתי בנשף הבחירה, וראיתי
את המועמדות.
אני בטוחה שאם ישנו את מתכונת הבחירות,
תיגשנה בחורות יותר יפות לתחרות.

צפורה
כירן, רמת-נן

הפעם עברתם כל גבול! בינינו: האם
באמת רוצים הייתם שאת ישראל תייצג
בחורה טיפשה וריקנית?
תמרה דץ, קריית־ביאליק

״אולפןגרג״ )0 0 0
בהנהלת חיים בר־קסא
פותח ביום א־30.7 ,

קורם בוקר וקורס ערב
של שבוע ושד שבועיים

י־ ק צ דנו ת
עברית ו/או אנגלית

ההצלחה מובטחת
ההרשמה:
תל־אביב, רח׳ גורדון ,5
__טלפון __ 236209

מאת

א!ר־י א בנ רי

כיום הרכיעי האחרון עלתה בכנסת ישראל כפעם הראשונה,
כאורח רישמי, ההצעה להקים כארץ־ישראל השלמה פדרציה כין
מדינת ישראל ומדינה פלסטינית עצמאית.
רעיון זה, ש״העולם הזה״ ניכש ופירט אותו מאז יקום המערכת
הנוכחית באפריל ,1950 קיבל משמעות אקטואלית כיותר למחרת
מלחמת ששת־הימים. הוא כבש את ליבם של המוני אזרחים, כמעט
כאופן אוטומאטי.
מחקר של דעת־הקהל, מטעם מכון גיל, קבע כי ברגע זה דוגלים
ברעיון זה 140/0מכל הציבור -וזה לפני שהתנהלה הסברה שיטתית
כלשהי למענו. ברחבי הארץ קמו קבוצות של אנשי־רוח להטי!? לו.
אפילו אישים במו דויד בן־גוריון ומשה דיין החלו מאמצים לעצמם
רעיון זה -אם בכנות, אם לצורף הסוואה.
אולם ממשלת ישראל לא רצתה לדבר עליו. הגשתי הצעה־לסדר־היום
בבר למחרת המלחמה, אחרי ששיגרתי לראש־הממשלה מכתב
שהכיל תוכנית מפורטת (העולם הזה .)1554 אך הממשלה מצאה
תירוצים טכניים שונים בדי לדחות את הדיון ככנסת משבוע לשבוע.
בשבוע האחרון לא יבלה הממשלה להשיג דחייה נוספת, מכלי
היו״ר יצחק נכון: אנחנו עוברים להצעה לסדר־היוס של חבר־וזכנסת אורי אבנר׳ —
״יוזמה ישראלית להקמת מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים״.
רשות־הדיבור לחבר־הכנסת אבנרי.
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
עלי להביע, קודם כל, התמרמרות עמוקה על היעדרו של ראש־הממשלה מדיון זה.
כל הכבוד לוויכוח עם חבר־הכנסת דויד הכהן, או עם כל חבר־כנסת אחר, במליאה ובכל
מקום אחר. אולם הצעתי זו מכוונת לרשות המבצעת של המדינה. היא נוגעת לאחת השאלות
הגורליות העומדות בפני האומה.

התעלמות הממשלה מן הצורף לדון על כף בכנסת היא תופעה
מדאיגה. בל ארחי־פרחי, הבא לארץ באשר בכיסו כרטים־עיתונות של
עיתון זר, זוכה לראיונות ארוכים עם ראש־הממשלה ושרים אחרים,

להפר את תקנון הכנסת. הוויכוח נקבע ליום הרביעי. עוד בשעות
הבוקר של אותו יום היה ברור ככנסת כי לוי אשכול יופיע ויענה
להצעה.
אולם שעה קלה לפני התחלת הישיבה, השתנה הבל. משרד ראש־הממשלה
צילצל לכנסת, הודיע שראש־הממשלה אינו מתכוון להופיע
כלל. הוא גם לא שלח כל שר אחר. והוא הטיל את התפקיד על
חבר־כנסת שאינו שייף לממשלה -דויד הכהן, יו״ר ועדת־החוץ־ י והכטחון.
לפי תקנון הכנסת זה מותר. אף זה נעשה לעיתים רחוקות מאד -
ותמיד לגבי עניינים צדדיים, חסרי משמעות מדינית, שאינם נוגעים
לממשלה בתור שכזו.
אחרי גמר דברי, לא השיב דויד הכהן בלל לתוכנית המוצעת. הוא
הסתפק בטענה בי הזמן אינו מתאים לדיון, אפילו לא בוועדה סגורה
של הכנסת. הוא הציע להסיר את ההצעה מסדר־היום. וכל הכית -
מחרות ועד רק״ח, ועד ככלל -הצביע בעד הצעתו. רק שמואל
מיקוניס, איש מק״י, נמנע מהצבעה.
איש לא הציע להעביר את העניין לוועדה.
כף טיפל כית־הנבחרים של עם ישראל, ב־ 19 ביולי ,1907 ככעייה
הגורלית כיותר העומדת כפני המדינה.
להלן הדברים שנאמרו ככנסת:
| השאלה היא: על מה מוכנה הממשלה לדון בכנסת, ועל מה לא? על דברים
| צדדיים ומשניים היא מוכנה לדון. אבל לא על השאלות הגורליות למדינה בשעה זו.

גזרעג! גטו גטרעה ח־־לאגנזיגז
כבוד היושב־ראש, אעבור לעצם ההצעה לסדר־היום.
ארץ־ישראל השלמה נמצאת עתה בידינו.

השאלה היא: מה נעשה בה ץ

למעשה, עומדות בפנינו שלוש אפשרויות, ושלוש אפשרויות בלבד :

האפשרות האחת היא: לחזור למצב של מדינת־גטו המנותקת
מהמרחב, ולהחזיר את השטחים הכבושים לידי הדיקטטורות הצבאיות
של ירדן ומצריים, וזאת מכלי לשאול את תושבי השטחים עצמב
במה רצונם.
ישנה נטייה כזאת בצמרת. היא יכולה להסתת את עצמה בשאיפה להסכמי־שלום חתומים.
אבל הסכמי־שלום באלה עם ממשלות ערביות, כפי שהם עומדים לנגד עיני רבים, לא יוכלו
להיות אלא הסכמי שביתת־נשק בשם אחר.

האפשרות השנייה, הנגדית, היא: סיפוח השטהים האלה למדינת
ישראל, וגם זאת מכלי לשאול את התושבים.
פירוש הדבר — וזה צריך להיות ברור לכל אחד, ויש לומר זאת בפה מלא — הפיכת
ישראל המורחבת למדינה דו־לאומית.
באמצעי דמגוגיה אפשר לטשטש עובדה זו, ולנהל מסע שיש לו, לפעמים, גתנים
פאשיסטיים.
אבל בהיסטוריה אין התחכמויות.

מדינה שייט בה 2,5מיליון עיברים ו־ 1,5מיליון ערבים, ושבה יהיה
תוף דור אחד רוב ערכי, תהיה בהכרח מדינה דו־לאומית.
שום התחכמות של אי־מתן אזרחות, או מתן אזרחות חלקית, לא תעזור כאן. לא נוכל
להחזיק בשטחים כאלה לאורך ימים בלי לתת לכל התושבים זכויות דמוקרטיות מלאות.
אם לא עכשיו, אז בעוד שנה־שנתיים.
מי שמחייב פיתרון כזה, חייב לדעת לקראת מה הוא חותר.
דעתי שלי היא שדרך זו אינה מעשית ואינה רצוייה כיום.
חיים־יחד של עיברים וערבים בארץ הזאת — אני רוצה בהם לא פחות ממישהו אחד
בבית זה. אך הם לא ייתכנו בדרך פשטנית כזאת, אחרי כל אשר קרה בין שני העמים
במשך שני הדורות האחרונים בארץ. נצטרך לעבור הרבה שלבים, עד אשר נגיע למצב כזה.

אירגר הארץ גשלגם־.־ שגי צרי רטטבנג

חיילי צודל נושאים ילדי פליטים בגשר
ולהצהרות מפורטות על עתיד השטחים הכבושים ועל כל נושא אחר.
אולם בכנסת של מדינת ישראל אין הממשלה מוכנה לדון בנושאים
אלה.
היום — דודקא היום! מתפרסמת בעיתונים הצהרה של ראש־הממשלה, שנמסרה לסוכנות
הידיעות הצרפתית, על עתיד השטחים הכבושים. בהצהרה מדובר על נושא הדיון הזה —
הצעת הפדרציה או הקונפדרציה של הארץ.
על כך אנחנו קוראים בעיתונים זרים. אבל להופיע בפני הכנסת לא יאה לראש־הממשלה.

אני נאלץ לומר שהכנסת מידרדרת יותר ויותר למצב, בו הרשות
המבצעת מתייחסת אליה כמו אל פרלמנט ברפובליקת־בננות מרכז
אמריקאית.
! רות הקטין (אחדות העבודה) :היו פה שני שרים.
| | אורי אבנרי: היו ואינם עוד.

אם כן, כבוד היושב־ראש, נשאר הפיתרון השלישי, זה שאנחנו דוגלים בו, זה שקוראים
לו עכשיו, בדרך הסיסמה, בקיצור :
פדרציה.
לא המצאנו הצעה זו תמול־שלשום, לצורך קוניונקטורלי, אחרי המלחמה.
אנחנו דוגלים בפיתרון זה באופן עיקבי ועקשני, מאז היום הראשון להקמת המדינה,
והטפנו לו ללא הרף — בתוך הארץ, בחוץ־לארץ ובמרחב — בכל האמצעים שעמדו
לרשותנו.
גיבשנו הצעות מפורטות ופירסמנו אותן, ולא יבוא איש אלינו בחשד שאצלנו הן
משמשות הסוואה למשהו אחר.
פירוש ההצעה היא, בקיצור, כבוד היושב־ראש:

• נעזור לעם הפלסטיני להקים רפובליקה פלסטינית, שתבטא את
ישותו הלאומית,
• נשלב את הצעת־העזרה שלנו כהצעה להקים כרית־מדינות,
פדרציה או קונפדרציה של ארץ־ישראל.
בצורה זו בלבד אפשר לשלב את שתי מטרות־היסוד שלנו:

(א) לשמור על אחדות ארץ־ישראל ;
(כ) להגיע אל השלום.

במדינה

לפי תפישתנו, אין האחד בלעדי השני.
בלי איחוד הארץ, לא יהיה שלום; בלי שלום לא נשמור על אחדות הארץ.

כלי חיים בצוותא של שני העמים היושבים כארץ הזאת, תוך הבנה
הדדית, תוך הסכם ותוך שותפות־־פעולה, לא נשיג לא את השלום
ולא את האחדות.
וזישאל ־ ע ס גנז עו ש לוז וגזגי גז

הייתי רוצה, כבוד היושב־ראש, לענות על כמה שאלות המתעוררות אוטומטית בהישמע
הצעה זו — להציג אותן ולענות עליהן כמיטב יכולתי, בתחום הזמן שניתן לי, שהוא
איננו רב.
| | היו׳׳ר יצחל! נכץ: לא נותר לך זמן רב.
אולי אבנלי ז אני יודע מה רב הקושי להציג תוכנית כל־כך מהפכנית
| | ומקיפה בתחום הזמן של הצעה לסדר היום. הלוואי והיתה בכנסת דרך אחרת.
השאלות הן:

השאלה הראשונה: איך נעזור כהקמת מדינה פלסטינית?
הצעדים המעשיים, שאנחנו מציעים אותם, הם:
( )1מישאל־עם מיידי, שיציג תוכנית ערוכה ומפורטת להקמת המדינה והקמת
הפדרציה גם יחד. את המישאל אפשר לערוך תחת פיקוח בינלאומי, ולעיני העולם כולו.
( ) 2הקמת ממשלה פלסטינית זמנית, שתייצג ייצוג־אמת את הכוחות החיוביים.
( ) 3עריכת בחירות חופשיות ראשונות לפארלמנט פלסטיני, תוך זמן סביר.
( ) 4העברת סמכויות מינהליות לממשלה זו, בקצב מודרג אך מזורז.

גבולה! הפדרציה של ישראל ופלסטין

העם
הם נתנו א ת הלן ול
ללוי א שכול
חודש אחד בלבד אחרי המלחמה התברר
כי האזרח הישראלי מסוגל לא רק לנצח
במלחמה, אלא גם בשלום. הוא הוכיח כי
הוא גובר בקלות על מיקסמי־שודא, מדוחי-
סרק ובועות־אוויר מנופחות.
הנשק של האזרח במיקרה זה היה קולו.
הוא נתן אותו בשבוע שעבר למחקר דעת־קהל
שנערך על־ידי מכון תל־אביבי פרטי.
במחקר זה הוכיח האזרח הישראלי לא רק
שהוא יודע מה שהוא רוצה אלא גם שאי-
אפשר להוליך אותו שולל במסעות־רימום
ובהשמעת סיסמות נבובות.
חמישה אחוזים לאלון. למרות המערכה
המתנהלת זה חודשים, לפני ואחרי
מלחמת ששת־הימים, נגד לוי אשכול רוצה
העם אך ורק בו לראש־הממשלה. משה דיין
רצוי למשרה זו על־ידי פחות מחמישית
האוכלוסיה ואלים אדירים מסוג דויד בן־
גוריון (ראה גס הנידון) יגאל אלון, שמעון
פרס וייגאל ידין ירדו מן הבמה לגמרי.

יותר מאוחר, כשהיה מפקד בית־הספר
לקצינים הוא נאלץ גם להסמיך את בנו לקצונה,
אחר שזה סיים את בית־הספר כחניך
מצטיין. וכאשר הגיע היום ששר־הבטחון
מינה את הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, היה
זה גיסו של יפה, יצחק רביף.
יפה, שבעת מינויו של רבין, כבר פרש
משירות־הקבע הוא יליד יבנאל שלמד חקלאות
במיקווה־ישראל, היה סמל מחלקה אצל
וינגייט וסגן בחיל־ההובלה הבריטי של
מלחמת־העולם השנייה.
אחר שמילא תפקיד של אלוף פיקוד־דרום
וצפון (עת הנהיג את החידוש שכל
סגל הפיקוד יוצא אחת לחודש, יחד עם
האלוף, ליום עבודה ביישוב־ספר) החליט
הגבר הענק, המתנשא ל־ 183 סנטימטר ו־שמישקלו
הוא ״סוד צבאי״ כי בגיל 50
מותר לו כבר לעבור לשירות מילואים.
כראוי למי שהיה פעם לולן בקיבוצו,
ניר־דויד, שב לעיסוקי טבע, נתמנה כזכור,
מנהל הרשות לשימור הטבע.
את העיסוק הזה הוא נאלץ לזנוח לכמה
שבועות בראשית הקיץ, על־מנת לפקד על
האוגדה שפרצה לגדת הסואץ. וכפי שהשבוע
היה כבר מותר לגלות, עת שב יפה לשמו־רות־הטבע
שלו, הוא לא היה רק האלוף

השאלה השניה: מה תהיינה גבולות פלפטץ?
פלסטין כוללת, כמובן, את הגדה ואת רצועת עזה — כל השטחים של ארץ־ישראל
המנדטורית שמחוץ למדינת־ישראל וירושלים.
אם תושבי חצי־האי סיני ירצו להצטרף למדינה כזאת — בוודאי יהיה זה טוב.

אם תושבי עבר־הירדן ירצו, ויוכלו, בהכרעה חופשית, להצטרף
בוודאי זה טוב.
למדינה בזאת
יש לציין כאן שהמושג ההיסטורי ״פלסטין״ בשפה הערבית ]בניגוד למונח ״ארץ־ישראל״
בשפה העברית) מציין את השטח בין הירדן והים. ארץ־ישראל, בשימוש הלשוני שלנו,
כמונח גיאוגרפי, כוללת את שתי גדות־הירדן. לא כן פלסטין במינוח הערבי.
רחל צברי (מפא״י) :זאת אומרת, גם ישראל כלולה במושג פלסטין.
אורי אכנרי: נאמר לי על־ידי מומחי לשון שהתייעצתי איתס, שבשפה
* הערבית פלסטין, כמושג גיאוגרפי, איננו כולל את עבר־הירדן, אן את כל השטח
בין הירדן והים.
גבריאל כהן (אחדות העבודה) :פלסטין זה רק חלק מאר׳ן־ישראל.
אדרי אבנרי: זהו ויכוח בפני עצמו.
היו״ר יצחק נכון: את הדיון הזה נקיים בהפסקה.
אני רוצה להסב את תשומת־ליבך, שזמנך עבר. אני מציע לך ליטול את
] הנקודה החשובה ביותר ולסיים.
אורי אבנרי: באמת קשה למצות את הנושא במסגרת של עשר דקות. יש
שאלות רבות. אתה יכול להפסיק אותי מתי שאתה רוצה.
היו״ר יצחק נכון: נכון שיש הרבה מאד שאלות. אני מציע לך להציג
את הבעיה העיקרית, שאתה מציע לדון בה, וקח את הפסוק המסיים.
אורי אכנרי: אם אין ברירה, אני מקבל זאת. אס אדוני ירשה לי, אוסיף רק
עוד שתי שאלות.
היו״ר יצחק נ 3ץ: הבעיה היא לא מיספר השאלות, אלא שאלת הזמן. קח
׳ לן עוד דקה וסיים.
אורי אבנרי: אציג את השאלות ואשיב בקיצור נמרץ.
היו״ר יצחק נכון: אני מציע לן להציג את השאלות, מבלי לתת תשובה.
אורי אכנרי: אעשה כן. אלה הן השאלות העיקריות:

הוגזן גזגא — לא לגזר י
האם מדינת פלסטין לא תהיה מדינרדחיץ, כלי כושר חיים, מעין
מושבה ישראלית מוסווית?
מה יהיו תחומי הכרית? האם תהיה פדרציה, קונפדרציה, או מיבנה
אחר?
היכן תהיה כירת הפדרציה?
האם הערכים יסכימו לתוכנית הזאת?
האם תביא הפדרציה לניתוק העם הפלסטיני משאר עמי ערב?
מדוע צריך להחליט מיד?
בתשובה לשאלה אחרונה זו אסיים.
כבוד היושב־ראש, העמדה של ממשלת ישראל היא עמדה של ״שב ואל תעשה״.

היא אומרת: נחכה להידברות עם ממשלות־־ערב, אכל לא להידברות
עם העם הפלסטיני, שעימו אפשר עכשיו להידבר.
זוהי עמדה נוחה, פיקחית, אך עקרה לחלוטין.

מעשינו יום־יום, באיזורי הכיבוש, יוצרים אווירה נפשית -טובה או
רעה, בכיוון זה או בכיוון אחר, לקראת פיתרון זה או לקראת פיתרון
אחר.

הפדרציה צריכה ליהפך ממשות פסיכולוגית, לפני שהיא יכולה ליהפך ממשות נפשית,
והאווירה הפסיכולוגית יכולה להיווצר רק על־ידי מעשים.

כהעדר החלטה חיובית של ממשלת ישראל על פיתרון זה, מתמעטים
בהברה הסיכויים להגשימו. הם מתמעטים מדי יום כיומו, על־ידי
מה שאנו עושים.
(בשבוע הבא יענה אורי אבנרי על השאלות שהציג בכנסת, ושלא היה יכול
להשיב עליהן שם מחוסר זמן.
בהמשך סידרה זו על בעיות הפדרציה של ארץ ישראל יענה אורי אבגרי
גם על שאלות שיישלחו לו על־ידי הקוראים, במידה שיתקבלו תוך שבוע
במערכת העולם הזה, ת.ד ,136 .תל־אביב).

אלוף יפה וידידי*
הבן קצין, האם רב־טוראית
אלון, למשל, זכה בחמישה אחוזים של
הקולות בלבד.
מה שעוד נתגלה במישאל, שפורסם בהבלטה
רבה בעיתון המקורב ביותר לרפ״י,
היומון הארץ, הוא כי העם רוצה בדיין כ־שר־הבטחון
(ברוב מכריע של 81 אחוזים•)
אבל אין לו כל עניין מיוחד ברפ״י.
כניסתו של דיין לממשלה הביאה רימום
לדיין, אבל לא למפלגתו ואם דיין רוצה
להישאר בממשלה, רוצים אותו שם בתפקיד
אחד בלבד — זה של שר־הבטחון.
המסקנה העיקרית השנייה המתבקשת מן
המישאל היא הוכחה נוספת לשמרנות הקיצונית
של הבוחר הישראלי: לו היו הבחירות
לכנסת השביעית נערכות בסתיו
הקרוב ולא במועדם, בסתיו , 1969 לא היה
הרכב הכנסת משתנה בהרבה מהרכבה הנוכחי.

צה״ל

פור יפה מעולם לא חסרה לאברהם יפה הרגשת
בית בצבא. כשהיה מפקד־גדוד במלחמת־העצמאות
לא הסכימה אשתו פולה להשאר
לבד בבית והוא נאלץ לקחת אותה איתו
כפקידה ראשית.
באותה הזדמנות הפעילה גם אמו לחץ
והוא נאלץ לתת גם לה תפקיד בגדוד.
הוא מינה אותה לאחראית על המיטבח והעניק
לה דרגה של רב־טוראית.
• שזה אחוז אחד פחות מהתלהבות ה־אוכלוסיה
לצורה בה ממלא אבא אבן את
תפקידו — הוא זכה באישור של ־827
מן הנשאלים. ואם כי >־ 27 מן הנשאלים
אפילו הציעו למנות את אבן לשר־הבטחון
הרי נמצא רק אחוז אחד שהיה נותן את
תיק־החוץ למשה דיין.

הקשיש ( )55 ביותר בשירות פעיל, אלא גם
אלוף־המילואים היחיד שקיבל פיקוד קרבי
במלחמת ששת־הימים.

דיע 1ת גויים דוברי־עברית
מה משותף לסטודנט יהודי אמריקאי באוניברסיטה
העברית ולעולה חדש מעדן?
ומה משותף לצבר צעיר ולהוריו יוצאי
גיטאות מיזרח־אירופה?
השאלות האלה כבר נשאלו הרבה פעמים
וניתנו להן כל מיני תשובות. השבוע שאל
אותן אחד הסוציולוגים הידועים של צרפת,
פרופסור הסורבון הפאריסאי ז׳ורז׳ פרידמן.
את השאלות שלו הוא הציג בספר שעצם
שמו הוא שאלה.
שם הספר: סוף העם היהודי?
כנוסח מזרחי. פרידמן הוא יהודי
שלא חשב מעולם על יהדותו עד שממשלת
וישי הפרו־נאצית סילקה אותו בשנת , 1940
בגלל יהדותו, מכס־ההוראה שלו.
וכשהוא כותב עכשיו על יהודים כוונתו
ליהודי ישראל. קשה לו להתיחס ברצינות
ליהודי ארצות־הברית למשל, ש״כמה שהם
מתפללים פחות, הם מקימים יותר בתי-
כנסיות״.
אשר ליהודי הארץ הבעייה של פרידמן
היא ״האם התושבים היהודיים של ישראל
עדיין יהודים?״ האם אין הם ״גויים דוברי
עברית״?
כמו כל סוציולוג המכבד את עצמו אומר
פרידמן כל מיני דברים שאפשר להבין אותם
בכל מיני אופנים אך די ברור שדעתו היא
(המשן בעמוד )8
אשתו של רבין, לאה, ואשתו של
יפה, פולה, הן אחיות.
•• סגן הרמטכ״ל, אלוף חיים בר־לב.

שופט ביתיר,משפט המחוזי יצחק שילה,
הנחשב לאחד המומחים הישראליים בדיני
מזונות, קיבל טענה זאת, בקובעו בכך תקדים
משפטי העלול להעלות בחכתו אבות
רבים המתחמקים מתשלום מזונות לילדיהם
על־ידי ירידה מן הארץ.
השופט שילה החליט כי יש לו סמכות
מספקת לחייב את האב לשלם מזונות למרות
שהוא גר בחוץ־לארץ. הוא פסק לרות
500 לירות ישראליות לחודש והנחמה היחידה
שנשארה לסלומון היא כי בלירות
אנגליות זה הרבה פחות (בערך שישים).

במדינה
(המשך מעמוד )7
כי היהודי בישראל סופו להיות סתם ישראלי
— ״טכנוקרט יעיל וצרכן אמיד שיחיה
את החיים האמריקאיים הטובים בנוסח מזרחי
במקצת״.
תהליך זה רק יוחש על־ידי שלום ישראלי־ערבי,
כי אז יווצרו תנאים שילחצו עוד
יותר על ביטול הייחוד היהודי.

סטטיסטיקה

דרכי־חיים

גר בבי ת?
בארצות של אוכלוסיה יציבה, ותיקה,
מבוססת ובעלת מסורת, אחד מסימני־ההיכר
לייחוס אמיתי הוא מיספר הדורות שהמשפחה
גרה באותו בית.
המצב שונה לגמרי בארץ ולא רק בגלל
העובדה ששני שלישים מן האוכלזסיה
בכלל לא היו בארץ לפני 20 שנה.
התחביב הלאומי של החלפת דירה ישנה
בפחות־ישנה ופחות־ישנה בחדשה וחדשה
בחדישה, נתן את אותותיו אפילו ביישובים
וותיקים, בעלי גרעין של מאות משפחות
החיות במקום כבר שלושה, ארבעה דורות
לפחות, עוד מימי הביל״ויים.
בנס־ציונה למשל (בעלת 3000 המשפחות)
מצויות רק חמש משפחות הגרות בבתים
בהם הן נולדו. באם־המושבות פתח־תקווה,
שעשרת מתיישביה הראשונים הגיעו אליה
ב־ ,1878 מצויות רק 50 משפחות כאלה
(מתוך 14 אלף) .ברחובות 60 ואפילו בטבריה,
בעלת היישוב היהודי הישן, רק .65
הדוגמה של שפרעם. התמונה, כמובן,
לא יותר טובה ביישובים חדשים יחסית,
שנוסדו לפני 50—40 שנה. בהרצליה,
למשל, מצויות רק חמש משפחות הגרות
בבתים בהן נולדו; ברמת־גן 10 בנתניה

הלשכה לסטטיסטיקה שפירסמה מיסם־
רים אלה גילתה עובדה מעניינת, אם כי
צפוייה. בין שלוש הערים הגדולות הדוק
הקשר של האדם לבית בו נולד הרבה יותר
בירושלים ( 405 משפחות) מאשר בתל־אביב
( )335 או חיפה ( )145 שמיספר תושביהן
גדול בהרבה.
גילוי צפוי אחר: ערביי הארץ, ביישובים
העירוניים, שלא לדבר כבר על היישובים
הכפריים, ניידים הרבה פחות וכמעט כל
משפחה שלישית חייה בבית בו נולדה.
בשפרעם, למשל 465 :מחוך 1410 משפחות.

יחסי־רחץ דבר שאין לו ת קנ ה
מדי פעם מקדיש אהרון אמיר, עורך הרבעון
הספרותי קשת, חוברת שלמד, לספרו־
עלי באר

אני גז\2ווה שרא י\זיג רנן בשיגת גזהניטזואין \ז\ 2ן תזים שרך
תה של ארץ אחת. הארץ שזכתה לכבוד זה
בגליון האחרון של קשת היא גרמניה, המיוצגת
בו על־ידי 30 משוררים, סופרים
ומסאים.
זאת היא הזדמנות מצויינת לקורא העברי
לבחון בעצמו את פרצופה של גרמניה החדשה
והאחרת.
כיצד למשל, מסבירים הגרמנים את מה
שקרה?
אחת התשובות לשאגה זו אפשר למצוא
אצל המשורר והמבקר הלמוט היינסביטל
בן וד ,47 הנחשב לאביה של השירה הגרמנית
המודרניסטית־אוונגארדית.
כותב הוא:
״מובן שהכל ידעו משהו. אחד זה ומיש־נהו
זה. אבל איש לא ידע יותר מזה. ונכון,
אמנם, שהיו צריכים להציג יותר שאלות,
על ימין ועל שמאל, לו היה אפשר. אבל זה
היה קשה, מפני שכל אחד מעולם לא היה
אלא במקום אחד זה, או אחר, שבו לא
שמע — רק על דבר זה או אחר.
״כיום — הכל יודעים, אבל זה לא מועיל,
מפני שזה היה יכול להועיל רק כל זמן שהיתר,
לזה חשיבות. כיום, זה דבר שאין
לו תקנ ה...״
ניסוח אירוני־חריף זה הוא פארודיה הולמת
על ההצטדקויות וההסברים בהם מאכילים
הגרמנים את עצמם.
או כפי שמנסח את זה המשורר הנס
אנצנברגר בן ה־ ,38 שגויים לשירות צבאי
נאצי בגיל 15 והמבלה כיום חצי שנה בברלין
וחצי שנה בנורבגיה.
כתב הוא:
אין לנו על מה להתאונן / .מובטלים
איננז / .רעבים איננו / .אנו אוכלים.
העשב צומח / ,התוצר הלאומי / ,הציפורן

אנו אוכלים את העשב / .אנו אוכלים את
התוצר הלאומי / .אנו אוכלים את הצפור־ניים
/ .אנו אוכלים את העבר.
עוד הוכחה אחת שהעבר לא אוכל את
גרמניה.

מ שפ ט
ת ק די ם
נגד
מתחמ קי ם
סלומון לוי בן ה־ 40 ירד לפני שנים מספר
מן הארץ, השאיר מאחריו את גרושתו רות
( )36 ואת בנם דויד 4רות לא הצליחה
לפרנס את דויד בכוחות עצמה, פנתה אל
סלומון, שמצא בינתיים תעסוקה מכניסה כ־שדרן
ר,בי.בי.סי. בלונדון, ביקשה ממנו שיתמוך
בבנם. הבעל־לשעבר סרב ולרות נותרה
דרך אחת בלבד: לפנות לבית־המישפט
בתביעת מזונות.
שם ניתקלה בטענת ההגנה הקטלנית של
סלומון. טען נציגו: לבית־המישפט בארץ
אין סמכות לשפוט תושב הממלכה המאוחדת.
היתד, זאת טענה עניינית שבתי־המש־פט
נוטים, בדרך כלל, לקבל אותה מתוך
אי־רצונם לנסות להחיל את סמכות שיפוטם
אל מעבר לגבולות הארץ.
נחמה אחת. נציגה של רות, עורך־
הדין משה אלוני, החליט לסתור טענה זאת
בטענה נגדית, הגיונית הרבה יותר. הצהיר
הוא :״האשד, נתעברה בארץ, ילדה בארץ
ומתגוררת עם הילד בארץ. מכיוון שאת הילד
צריכים להזין במקום מגוריו — על האב
לשלם מזונות גם אם הוא אינו תושב הארץ.״

בגדה
לא רק מבקרים ישראלים, אלא גם
חיים אנשים. לאנשים אלה בעיות משלהם,
הנובעות מן האופי המיוחד של החיים בגדה.
ברוב היישובים בגדה, למשל, שואבים
עד עצם היום הזה את המים מבארות כפריות
או מבארות פרטיות המצויות בתחומי
בתי־המגורים הכפריים. כך גם נהוג בכפר
סירדה שליד רמאללה.
וכשיצאה, באחד מבקרי השבוע שעבר,
ענטר אל־ג׳מאל בת התשע לשאוב מים מן
הבאר שליד בית־אביה, קרה לה אסון לא
בלתי־שכיח בישובי הגדה.
ענטר, שהורידה לתוך הבאר דלי קשור
לחבל ארוך, לא הצליחה להעלות אותו בחזרה
כשהתמלא מים. היא משכה בחבל בכל
כוחה הדל, מעדה ונפלה יחד עם הדלי לתוך
הבאר העמוקה.
לאסון היה עד־ראייה: אחיה של ענטר,
דייב בן ר,־ .20 כששמע את זעקת־השבר של
אחותו הקטנה, כבר היה מאוחר מדי. היא
כבר היתד, בתוך הבאר.
דייב רץ למרכז הכפר, הזעיק עזרה. תוך
דקות התאספו ליד הבאר כ־ 30 איש שהורידו,
בעזרת חבל, צעיר אמיץ־לב לתוך הבאר.
אחר שצלל כמה פעמים, נתקל בגופתה
נטולת רוח־החיים של ענטר. הוא קשר אותה
לחבל והיא הועלתה למעלה.
ומה עשתה המשפחה כשראתה את גוויית
בתם?
״קברנו אותה,״ מספר דייב ,״והלכתי להודיע
למשטרה.״

קרב!
ה חנינ ה
אטלקה ד,אן, מוכרת מכנסי ג׳ינם סוג
א׳א׳ בשוק הכרמל התל־אביבי, אינה מבסוטה
מן החנינה. משך חודשים ארוכים היא
לא סבלה מן המתחרה העיקרית שלד— ,
זלדה כר,נא. כי זאת בילתה בבית־הסוהר,
אליו נשלחה אחרי שנשפטה למאמר על ששפכה
מים על סחורותיהם של רוכלים מתחרים.
אטלקה
ניצלה את חודשי המאסר של

0 1 ) 11*0 1 - 9 1 0 5 $
0א £מ 8

6א 1 £ 4 0 1

חוה-גלוס
בנרתיק סובב
1.95ל״י
חרט1 511?£8
3 .9 0ל״י

ה עול ם הז ה 1560

זלדה, הגדילה את הפדיון ונחה מצריחותיה
ומכותיה של זלדה יריבתה.
גן־העדן הזה הגיע לקיצו בראשית השבוע
שעבר, כאשר זלדה זכתה בחנינה, יצאה,
יחד עם 500 אסירים אחרים, מבין החומות.
תוך שעות חזרה למקורה הישן בשוק
הכרמל וגם לאורחותיה הישנות. כעבור יום
אחד בלבד כבר נפתח תיק חדש נגדה.
היתר, זאת תלונה של אטלקה, שהאשימה
את זלדה באיום ברצח.
ואם נשפטים על פשע מעין זה ונמצאים
חייבים — לא זוכים, כידוע, בחנינה.
עסקים סוף המידוץ ככה זה אצל היהודים. אחד עושה עסק
טוב, מיד עושים כנ״ל עוד מאות אחדים.
לאחרונה זה קרה עם דיסקוטקים. שני
דיסקוטקים שנפתחו לפני כשנה בתל־אביב
גרפו הון, והתוצאה — שתוך כמד, חודשים
נפתחו, בתל־אביב בלבד, יותר משבעים דיסקוטקים.
ועכשיו, אחרי שגמרו לפתוח את
כל הדיסקוטקים — מתחילים לסגור אותם,
בקצב עוד יותר מזורז.
עוד לפני כמה שבועות, למשל, פעלו
שניים מהם בבניין אחד שבדרך פתח־תקווה:
בקומת הקרקע ריקדו בהברבוז, לעומת הקומה
שמעליו, ששם ריקדו בטיפאני. בכרוזים
שהפיצו בעלי־העסק, לא שכחו לציין:
״נא לא להתבלבל. אין לנו קשר עם הדיסקוטק
שלמעלה.״ כעת, בלי קשר אחד עם
השני, עומדים שני המוסדות ריקים.
בין מוסכים ובין גרוטאות, ליד פחי־אש־פה
מלאים ולא מכוסים, שיגשגו עד לפני
זמן לא רב בשכנות הדוקה סוף־המירוץ,
בצד הטם־טס, וגם האמא המתגלחת. העסק
היה מורכב, בעיקר, מתקליטים, אך להקת
קצב לא הזיקה כלל וכלל. להיפך, להקות
הקצב של רמלה והסביבה הוסיפו נופך משלהן
לרעש הבינלאומי.
עסקש רו ף. אבל הסתבר שהאבא בהריון
לא הוליד כלום זולת הפסדים. ב־זיסן
קוסקס פוסיקט מכין בעל העסק אימו־מים
לנעליים, מקצועו הישן, כשציורים בפחם
ובגיר צבעוני מביאים לו השראה. ממול,
דיסקוטק המרתף — המעוצב בכשרון
רב — שומם לגמרי. אולי מפני שהיה
ממוקם בתחנה־המרכזית, שאינה הומה במיוחד
בערבים.
מרכז אחר של דיסקוטקים משגשגים היה
היה ברחוב החשמונאים. מקום כמו סאן־רמו
היה מלא ערב ערב. אולם האטרקציה של
מחליף־תקליטים התלוי בחבל לולייני, נמאסה
גם על הקהל הכי אוהד. שכנו, איי.־
בי.סי ,.מסיים את חייו עם להקת קצב מקובלת,
השמנים והרזים, שלא מבריחה, אך גם
לא מביאה, את הקהל .״כך או כך לא
באים.״
לידם מקום חדש, שנגמר עוד לפני שהתחיל
— דנדי, שהוקם במרתף מחניק ומבאיש.
ממול — ארבע הפסגות, מקודם
בלו נוט, מקודם רוחות רפאים. הרוחות הרעות
עשו, כנראה, מזל רע לכולם — וגם
האחרון כבר מזמן ירד מהפסגה.
הדיסקוטקים ההמוניים, שהכניסו לבעליהם
בזמנים הטובים הון עצום — בסביבות
חמש עד ששת אלפים לירות לשישי־שבת —
שבקו גם הם חיים. פאסאג׳ קולנוע תמר,
שנקרא פעם דיסקוטק חצות — נסגר, וגם
הרקיע השביעי הלך לעולמו.
האישבמזוזדהי מתני ן לוס(שמאל)
לא זכה בחנינה
ונשאו בכלא ומלה
ומסב יו מווע
הסגיר את עצמו

להיות בגולה
ך * חנינה לא שינתה
( |רד, של מאות האסירים
גדול במדינה, כלא רמלה.
שם לתקופות־מאסר ארוכות
ידועים כנחמן פרקש, רפי
חג׳אזי ומרדכי לוק.

מאומה בשיג-
בבית־הכלא הכולם
שפוטים
וכוללים שמות
בליץ, מחמוד

יום עבודה קצר
* 0כיום הם קמים כל בוקר, עם צלצול
^ הפעמון, בשעה שש. תוך תשעים דקות
עליהם להתחיל ביום עבודתם הקצר, המסתיים
כבר ברבע לאחת (.כולל הפסקת

האסירים עובדים בנגריה, בסנדלריה, בהם
החלו להיסגר במהירות גוברת והולכת:
מועדון הווידס נסגר עם פתיחתו, דיסקוטק
הפטנט נפתח לשבוע ונסגר מיד. שכנו,
מועדון הסינרמה — המשיך בפירפוריו קצת
יותר, אך גם הוא הועמד בפני מצב חד־משמעי.
בר־בי־רב, בר־ברים, המסיבה —
כולם, כולם לפי התור. כל שבוע מודה מי־

מתפרה, בדפום־הברייל להכנת ספרים לעיוורים•.
אחד
מהאסירים, עמו נפגשה השבוע כתבת
העולם הזה הוא איש־המזוודה מרדכי לוק.

מדווחת הכתכת:
מי שהכיר את לוק מקודם יוכל לזהות
אותו רק בשערו הג׳ינג׳י. כי מרדכי לוק
השתנה מאד. הוא השמין בצורה יסודית,
הוסיף 12 קילו.
לוק לא מצטער על כך, מסביר :״זר,
* אסיר שבעת ריצוי פסק־דינו בבית־הסוהר
למד מקצוע כלשהו מקבל תעודת־אומן
שאיננה מציינת היכן למד את המקצוע.

שהו
אחר: לא בא קהל. נאלצים לסגור.
גם הדיסקוטק היפואי יפוטק, עם שכניו
המסגד ופנתרים, נסגרו אחד אחרי חברו,
בדיוק כשם שצצו.
״די, נמאס,״ הצהיר בעל דיסקוטק תל־אביבי,
שעוד לפני זמן לא רב גרף הון
תועפות מהמוסד שלו, שהיה מן המוכרים
והמצליחים ביותר .״מחר אני מפרסם מודעה
בעיתון. מוכן להשכיר, מוכן למכור, מיכן
הכל. רק שאוכל לצאת מהתיסבוכת הזאת.״
אלא שגם זה לא כל־כך יעזור. כי כשאין
מי שבא לדיסקוטק, גם אין מי שמוכן לקנות
דיסקוטק .״באמת חבל שאין ביטוח,״
סיכם .״אחרת הייתי כבר שורף את הדיסקוטק
שלי מזמן. בין כה דיסקוטקים זה
כבר עסק שרוף.״

דרכי־אדם
קורבן המלחמה

מוכרת האן
הקץ לגן־העדן
העולס הזל! 1560

משך כל 67 שנותיה חסכה לגוסטר וסלר
פרוטה לפרוטה. מדי יום היא מנתה מחדש
את כספה, אותו אהבה כל כך עד שאפילו
בשנתה מיאנה להיפרד ממנו. לכן היא גם
הטמינה אותו בתוך כרית־הפוך שלה, שהיתר,
מונחת מתחת לראשה.
לידידים הקרובים בשכונת גונן הירושל-
בית היתד, נוהגת לספר :״כבר עכשיו אני
אשד, זקנה. אבל כשאהיה עוד יותר זקנה
החסכונות שלי יעזרו לי לחיות.״
רק שלא תמיד הופכות התובניות למצי־

טוב שהשמנתי. אני רגוע יותר וישן שינה
ערבה.״

מיקלט בארבע מדינות
1וק, היוש^ככ^ק^?שלו^סנים

/הוא אסיר הנהנה מיחס מיוחד. הוא
מנהל בתאו את ספריית הכלא. התא הזה
הוא חדר גדול, המקושט באגרטלי פרחים
ודילונות, ושבפינתו עומדת ספתו של לוק.
כדי להבין לאיזה יחס מיוחד זכה לוק
צריך לראות אותו מדליק את הסיגריה
שלו. הוא עושה את זה במצית. זאת היא
זכות מיוחדת. לאסיר מן השורה אסור להחזיק
כלי־אש (או דקירה).
מי שחושב שלמרדכי לוק יש את כל
הזכויות טועה, כמובן. אין לו, למשל, את
הזכות לצאת מרמלה לפני שנת .1974 אבל
יש לו את זכות הדיבור.
אומר הוא בגילוי־לב, בנוכחותו של מנהל
הכלא, אליאס דרניצר :״לו הייתי יודע שידונו
אותי לעשר שנים לא הייתי חוזר
ארצה. הרי אז, כשקרה העניין עם המזוודה
ברומא, הציעו לי ארבע מדינות מיקלט
מדיני. אבל מה? לא רציתי להשאר כל
החיים בגולה.״

אות. בינתיים פרצה גם המלחמה וכפי ש-
לגוסטר סיפרה השבוע :״בזמן שהיתר, המלחמה
בירושלים, לא היה לי כוח ומצב־רוח
לנקות את הבית. לא הרגשתי טוב.
הפגזים נפלו קרוב לבית ובילבלו אותי נורא•
לא היה לי ראש לשום דבר.״
זה לקח ללגוסטר כמה שבועות להרגע
ובשבוע שעבר החליטה כי הגיע הזמן לתקן
את המעוות, לערוך נקיון כללי בביתה.
היא הוציאה את כלי־המיטה למרפסת דירתה׳
ניקתה את האבק מכל הארונות, שטפה
את הרצפות. ואז גילתה כי גם היא
נפלה קורבן למלחמה:
״כשגמרתי לנקות את הבית, ניגשתי למרפסת
כדי לקחת את כלי״המיטה. פתאום
ראיתי שציפיית כרית־הפוך פרומה. נבהלתי
נורא. כל הכסף שחסכתי — 1800 לירות
ושתי טבעות־זהב ששוות איזה מאה לירות
— נעלמו.״
לגוסטר השבורה והרצוצה סבורה כי הגנבים
המרושעים יכלו לפרוץ לדירתה רק
בהזדמנות אחת — היומיים הארוכים של
הפגזת ירושלים, אותם היא בילתה במיק־לט
שמעבר לרחוב.

לא הלכ ה
מ סיני
״לאנשי הליגה נגד כפייה דתית — הנחה!
גם גויים חובשים כובעים!״ אומר השלט
(המשך בעמוד )12

ד ל׳ ה

1ב 1ח ר ()71

אין תשובה לשאילתות * הדוגמה עושה רושם על שר החינוך תשלום הוגן 7חיי7י המילואים
קיפוח משפחות חללי צה״ל * טיפול כושל בנכים * זירוז הטיפול בנכים ובשאירי החללים

לרקע חידלונה הגובר והולך של הכנסת, ניסינו השבוע לפתח פעילות מירבית.
עשינו זאת בשורה של נאומים, בהצעה לסדר־היום ובסידרת שאילתות.
השאילתות נגעו, בין השאר, לנושאים הבאים :
• גורל הכפרים באזור לטרון.
הראיון של משה דיין על הנכונות להילחם בחיילים רוסיים,
• גניזת תוכניות קול ישראל שכללו דברי שרים על חלקם של אישים שונים במלחמה.
• דברי ראש־ד,ממשלה על מדינה פלסטינית אוטונומית, שנמסרו לעיתון צרפתי.
טענת השבועון האמריקאי טייס בדבר העברתו של נשק סובייטי חדיש, שנלקח שלל,
לארצות־הברית.
תשלומי המשטרה לגברת יונה סופר.
משה דיין היה צריך לענות, בשבוע שעבר, על שתי שאילתות שלנו: האחת בקשר
לפקודתו האוסרת על קצינים בכירים למסור ראיונות, השניה על המאורעות במידבר־סיני
אחרי הפסקת־האש. אולם דיין פשוט לא הופיע. במשך כל השבוע לא נראה בכנסת — לא
הוא, לא אשכול ולא רוב השרים האחרים.
בדרכים שונות ניסינו להבקיע את מסך הברזל, שירד בין הכנסת ובין כל הבעיות
החשובות של המדינה.
כך העלינו את רעיון הפדרציה בהצעה לסדר־היום (ראה עמוד — )6אך הממשלה השתמטה
מכל תשובה.
ומזווית אחרת הגענו לאותה בעייה במיסגרת הדיון על משרד־החינוך (ראה מסגרת) .הפעם

או לבטל מאוויים לאומיים של שתי אומות מגובשות, אשר אליבא לכל הדיעות מצוות למצוא
גשר ביניהן, ואין העם היהודי והאומה בארץ זקוקים להטפה לכן.
ושוב: יש להשוזת את התשובה לנאום עצמו, כדי לתפוס עד כמה אין ראשי המישטר
מסוגלים אף לתפוס את בעיות המציאות החדשה( .אגב: בעוד שאני נאמתי בלי הכנה,
דיברו ידלין וארן מן הכתב, אחרי שקראו את דברי בפרוטוקול. לא היתר, זאת, איפוא,
תשובה מאולתרת).

שר־וזעבורוז ושר־הבבגזזגן
**צר אחר לגמרי נגענו בבעיות המלחמה, כאשר עלתה לקריאה ראשונה הצעת־התיקון
הממשלתית ל״חוק שרות המילואים״.
היתד, זאת הצעה חיובית מאד, שבאה להעניק לכל מגוייסי־המילואים, החל מלפני שבועיים,
תגמולים בגובה מלוא המשכורת האזרחית שלהם. היא באה לתת תגמולים מתאימים גם
למגוייסי־מילואים שהיו מובטלים.
השתמשנו בהזדמנות זו כדי לדבר על כמה בעיות, שלא כולן קשורות במישרין בחוק :
אורי אכנרי ; אני רוצה לברן את שר־העבודה על התיקון הזה, שהוא חיובי ביותר.
נקווה שגם בשאר השטחים יתפתח שיתוף־הפעולה בין שר־העבודה ושר־הבטחון בכיוון
חיובי.
אחרי רמז זה, דיברנו על החוק עצמו:
אני רוצה לשאול שאלה אחת: האם יש מקום לתקרה של 650 לירות?•
לגבי המלחמה האחרונה, יש שני מיספרים מעציבים, שכדאי לזכור אותם:
(א) הגיל הממוצע של ההרוגים הוא 29 שנה, גיל המוכיח על ההשתתפות המרכזית של
חייל־המילואים במלחמה הזאת;
(ב) האחוז העצום, חסר״התקדים, של הקצינים בין הנפגעים. אין בעולם צבא שבו
הקצינים מסתכנים כל כן בתפקידם הקרבי.
והנה, שכרם של רוב הקצינים בחיים האזרחיים עולה, בודאי, על 650ל״י, המהוות את
שכרו של חצי חבר־כנסת.
לכן אני שואל את עצמי: האם יש בכלל מקום לתיקרה? ואם כן, האם זוהי התיקרה
המתאימה למציאות בארץ? אני מפקפק בכן מאד.
יש מפעלים רבים בארץ הממשיכים לשלם את מלוא משכורת העובדים, המשרתים
במילואים, ודווקא העובדים הבכירים. למעשה אנו מטילים מעין מס נוסף על מפעלים
המעסיקים עובדים המשרתים במילואים, הממשיכים לשלם מתון הרגשת חובה מצפונית, להם,
את מלוא השכר. יש לי נסיון רב בשטח זה מהמפעל שבו אני עובד, ואני חושב כי אין
זה צודק.

חנוונאדס נגד האזגלו־סאכסים: סוב הסטינגס !(0065
זכינו לתשובות כלשהן — אך הן רק הוכיחו כי ראשי ישראל, כמו המלכים מבית בורבון
בשעתם ,״לא למדו כלום ולא שכחו כלום.״

צל גורגזאבים גאגגלדסכגזיגן
0קראתאת הנאום, בוודאי תמהת מה אפשר להשיב לטענתנו בדבר הצורך בחינוך
מולדתי. ובכן: הנה כל תשובתו של סגן־שר־החינוך:
אהר ון י ד לין נסייע לדור הצעיר לגבש תפיסת־עולם יהודית־ציונית־ישראלית
שנקודת מוצאה, בניגוד לדעתו של חבר־הכנסת אורי אבנרי, אינה דבר קיוס אומה עברית
נפרדת מעס יהודי, לא התבוללות של יהודי ישראל וערביי ישראל, כמו מיזוגם של
הנורמאנים והאנגלדסאכסיס לאחר הכיבוש הנורמאני, אלא מדינת־ישראל כמדינה יהודית,
המעניקה שוויון־זכויות אזרחי, דתי, לאומי, לכל אזרחיה, וחותרת לשלום ולשיתוף־פעולה עם
המדינות השכנות.
נתמסר להידוק הקשר בין צעירי הארץ וצעירי התפוצות, כי רק בהפלת מחיצות ביניהם
תלוי דבר העליה, ונעודד דו־שיח עם הדור הצעיר הערבי על בסיס של הבנה וכבוד הדדי.
הוסיף על כל שר־החינוך עצמו, למחרת היום. הנה כל תשובתו:
ז ל מן א רן: חבר־הכנסת אבנרי, הדוגמה שאתה הבאת — ואינני אוסר את הדברים
בליגלוג — עשתה עלי רושם.
מההתנגשות ההיסטורית בין הנורמאנים לבין האנגלו־סכסים נוצרה לא רק שלמות
טריטוריאלית, שנקראת בריטניה הגדולה; נוצרה אומה אחת, האומה הבריטית.
אינני חושב שזוהי המגמה, שאגב בעיית שלמות־הארץ תיווצר אומה אחת מהאומה
היהודית והאומה הערבית.
אין זה סותר הצעה על הרחבת תחומי הלימוד של תולדות ארץ־ישראל. אך מדוע לתלות
בכן תקוות משיחיות?

למה צריך להביא להם את המרחב השמי ושאר הדברים הגדולים הללו?
מה השתנה?
אינני חולק על כן שבדרך כלל ״התמונה ההיסטורית על ארץ־ישראל השלמה משלבת
בתוכה את כל הנימות במרחב: את הנימה הלאומית העברית, את הנימה הלאומית הערבית״,
אן אין בכן כלל משום אחרית־הימים,
נימות אינן מטשטשות זהות לאומית, תרבות לאומית, יהודית וערבית. אין בכן כדי לשנות

שר-העכודה יגאל אלון
אויי אכנרי: לעיתון.

:אתה מתכוון לכנסת או לעיתון?

אלנזגוגז \זוולליצ וגכי צהייל
* ץ כ אן עכרתי לבעיה שאינה קשורה בחוק זה: בעיית משפחות החללים:
עיינתי השבוע בחוברת משרד־הבטחון על התגמולים לשאירי חללי צה״ל, ואני מוכרח
לומר שממש נחרדתי.
אנחנו עם היכול להרשות לעצמו להיות קצת יותר נדיב, אם המלה ״נדיב״ היא בכלל
במקומה כאן, כי הנדיבות היתה בכיוון הפוך.
אני מבקש את הממשלה וגם את ועדת הכספים

ישראלקרג מן (מפא״י) :הגדילו את התשלומים.
או רי אכנרי: אני חושש שלא מספיק.
לעניין זה נדרש טיפול מיידי וקיצוני. למזלנו, מדובר
במיספר לא גדול. יצאנו בחסד ממלחמה זו, מבחינת מיס־פר
החללים, למרות שבל הרוג הוא אבירה שאין לה
תחליף.
אנחנו מקבלים תרומות גדולות מאוד מיהדות העולם.
יהיה זה צדק אלמנטרי ממש להשתמש בתרומות אלה. קודם
כל כד^ לשלם תגמולים הוגנים למשפחות.
אני גם לא בטוח לגמרי אם צמידות התגמולים לדרגת
ההרוג היא במקומה. אנחנו משלמים תגמולים לחייל־״מילואים
בלי קשר לדרגתו הצבאית, אלא למשכורתו האזרחית. מדוע
השר ארן
צריכה להיות צמידות לדרגה הצבאית לגבי חישוב התגמולים
למשפחות החללים?
יכולה להיות משפחה הרגילה לרמת־חייס גבוהה, וראש המשפחה היה טוראי או רב־טוראי.
עתה סובלת משפחה כזאת, מלבד האבידה הנוראה של מות ראש־המשפחה, גם ירידה
תלולה ברמת־המחייה.
אני יודע שאני מנצל לרעה את הסבלנות של היושבת־ראש, אבל אני חושב שמותר,
בהזדמנות זו, להזכיר בעיות אלה.
• המדובר במשכורות המכסימלית שמקבל חייל־המילואים. אדם המשתכר בחייו האזרחים
סכום גבוה יותר, נאלץ גם הוא להסתפק בסכום זה.

להלן נא מו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח על משרד־החינוך.
אורי אכנרי: כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
בנאומו היום אמר שר־החינוך־והתרבות כי ״לפי נתונים
ראשונים, יהיה עלינו לטפח מערכת־חינוך נוספת, המקיפה
כ־ 307 אלף תלמידים, שיהיו זקוקים ל־סססד מורים ב־900
בתי־ספר יסודיים ועל־יסודיים.״
והוא הוסיף :״משרד החינוך והתרבות, בשיתוף עם
המימשל הצבאי, דואג למלאי ספרי־לימוד ומכשירי־כתיבה
לקראת שנת־הלימודים הקרובה.״

אני יודע מה זה מכשירי-כתיכה. אך לא
ברור לי, במיקרה זה, מה זה ספרי־לימוד.
איזה ספרי־לימוד? מה יהיה כתוב כספרי־הלימוד?

איזה
חינוך ניתן בעזה ובשכם?
בפעם הראשונה מאז קום המדינה אנחנו יכולים להידבר
הידברות ראשונה עם העם היושב בפלסטין. זהו נושא גדול
בפני עצמו, הפותח פתח לאפשרויות היסטוריות, שעליהן
דיברנו ועוד נדבר.
אולם חשוב לא פחות, ואולי יותר, כי בפעם הראשונה
מאז קום המדינה יש לנו אפשרות לחנך המוני נוער,
שנולד וגדל בפלסטין, אותו נוער שבמשך שנים חרדנו
לחינוך שהוא מקבל בבתי־הספר של אונר״א במחנות
הפליטים, בבתי־הספר בעזה ובגדה.

מיד 1א ג
לממלוכים?
את הצעתך. האם יש לך סמכות לדבר בשם התנועה
הלאומית הערבית? האס אתה משוכנע כי היא
תסכים אי״פעם לקיומה של הציונות?
אורי אבנרי: השאלה הזאת מתייחסת לוויכוח
שאני מקווה כי הוא יתקיים מחרתיים, כאשר תעלה
הצעתי לסדר־היום על הקמת מדינה פלסטינית.
אולם היום אני מדבר על תהליך חד־צדדי. לא
דו־צדדי. ליצור הסדר פוליטי בארץ־ישראל — זהו
דבר דו־צדדי. אני רוצה בפתרון דו־צדדי. אינני
דוגל לא בתכתיב ולא בסיפוח.
אולם תוכן החינוך בבית־הספר, כל זמן שהוא

של צלאח אל־דין, הרמב״ם, הממלוכים והצלבנים, כשלמות
אחת?

כל מי שרוצה באיחוד הארץ, בשמירה על
אחדות האר־ז? ישאל את עצמו? איד אפשר
לשמור על אחדות הארץ, מבלי להקנות תמונה
היסטורית שלמה, שכל בני הארץ יכולים
לשתך כה את עצמם?
היו״ר דבורה נצר: חבר־הכנסת אבנרי, עליך
לסיים.

אורי אבנרי:

גברתי היושבת־ראש, אסיים.

בפעם הראשונה נתון הנוער הזה בתחום
השליטה החינוכית של מדינת־ישראל. החינוד
שהנוער הזה מקבל נתון עתה להשפעתנו.
הייתי שואל את שר־החינוך־והתרבות — אילו היה נמצא
כאן, ואת סגנו — הנמצא כאן: האם משרד־החינוך־והתרבות
ערוך לקראת משימה היסטורית זו? האם הוא בכלל חולם
על הסיכויים והחובות הגלומים בכך?

איזה מין חינוך, איזו תמונת־עולם, ננחיל
לנוער הזה בבתי־הספר של הגדה ושל עזה,
תחת דגל ישראל?
אפילו קיבלנו, לרגע קט, את הריעה שאני שולל אותה,
את דעתם של הסבורים שנצטרך להחזיר את הגדה לירדן
ואת עזה למצריים, תחת להקים בהן מדינה פלסטינית —
גם אז הייתי שואל: עד אז, איזו תמונת־עולם ננחיל לילדים
אלה? האם משרד החינוך והתרבות בכלל ערוך לכך, מבחינה
מחשבתית, מבחינה רעיונית?

מיזוג־תרבויות והשפעות-גומלין
גברתי היושבת־ראש, אינני נמנה עם אותם, בבית הזה,
האוהבים לצטט את עצמם. אך הפעם אני רוצה לחרוג
מהרגל טוב זה ולקרוא כמה מלים שאמרתי בשנה שעברה,
בדיון על משרד החינוך.

אמרתי אז :״אולי כדאי ללמד תמונה היסטורית
אחרת: ההיסטוריה של ארץ־ישראל
בכל הדורות והתקופות, מן האדם הקדמון,
תרבויות העמים השמיים הקדמונים, גיבורי
ישראל ונביאיו, תקופת ביזנטיון ופריחת האיסלאם,
הצלבנים והממלוכים, צלאח אל־דין המוסלמי
וידידו הרמב״ם היהודי, התחיה העברית
החדשה והתחדשות התנועה הלאומית
הערבית, ועד מלחמת תש״ח והקמת מדינת-
ישראל -כשלמות אחת ורצופה של היסטוריה
מולדתית, רבדים על גבי רבדים, מיזוג התרבויות
והשפעת־הגומלין ביניהן, תמונה מרחבית
ואוניברסלית.״
אמה תלמי (מפ׳׳ם) :ומי עשה את מלחמת

תש״ח? מניין הס באו?
אורי אבנרי: אילו זה היה תלוי בי, חברת־הכנסת
אמה תלמי, אילו אני הייתי קובע את תוכן
ספרי־הלימוד, הייתי בוודאי מנסח את הפרק כן:
שתי תנועות לאומיות גדולות, שתיהן אותנטיות,
שתיהן חיוביות — התנועה הלאומית העברית החדשה,
והתנועה הלאומית הערבית החדשה, התנגשו
ביניהן במשך שני דורות, בגלל נסיבות היסטוריות
טראגיות. שומה על הדור הבא לשים קץ
להתנגשות ההיסטורית הזאת, ולשלב את שתי התנועות
הלאומיות הגדולות לתנועה מרחבית גדולה
אחת, לטובת כל עמי המרחב.
בכל ספר־לימוד אנגלי להיסטוריה מלמדים את
פלישת ויליאס הכובש מבלי לציין כי ויליאם צדק
או אלפרז צדק מלמדים שחיתה התנגשות היסטורית
בין הנורמאנים לבין האנגלו־סכסיס, ונוצרה שלמות
שהיא היום בריטניה הגדולה.
אמנון לין (המערך) :נניח לרגע שהיינו מקבלים

צלאח אל-דין ובמינגשו החיססור׳ עם ויציאוד מיו אנגליזוו
1נתון בידינו — זהו דבר חד־צדדי. זהו דבר שאנחנו
־ 11 נחליט עליו. זהו דבר ששר־החינוך יחליט עליו.
| | זהו דבר התלוי בספר־הלימוד.

וזו בדיוק השאלה שאני מעלה: מה יהיה
כתוב בספר-הלימוד הזה?
לכן ציטטתי את הדברים מלפני שנה, כאשר טענתי —
בנסיבות אחרות, אך מתוך אותה תפיסה עצמה — למען
לימוד תמונה היסטורית שלמה, המשלבת בתוכה את כל
הנימות במרחב, את הנימה הלאומית העברית, ואת הנימה
הלאומית הערבית את ההיסטוריה של כל עמי המרחב, שהם
עמים־אחים.
בשנה שעברה זכיתי לתשובה מלגלגת מפי שר־החינוך, על
שאני מציע ללמד כאן ״היסטוריה ממלוכית.״
ן שר־החינוך־והתרבות ארן: אני זוכר זאת.
אורי אבנרי: אני שואל: הדברים האלה והת־
; 11 גובה הזאת — אין הם עומדים במציאות של היום,
| | כעבור שנה אחת בלבד?
מה נלמד בבית־הספר הערבי, אם לא את ההיסטוריה הזאת

ישנה בעייה של נכי צה״ל. לפני מונח דיווח עיתונאי* על מה שנעשה במשרד־הבטחון
ביפו, לגבי נכים. ישנן תלונות חמורות ביותר לגבי הטיפול. זה לא נאה.
אקרא מה שאמר נכה אחד, בשם אלי שיטרית, מתל־אביב: נפצעתי קשה בראשי, באבו־עגילה.
אינני יכול לעבוד. אבל אני לא מדבר על כסף. פשוט כואב הלב, כשרואים איך
מטפלים בנו. לי, למשל, אומרים כל יום שהניירות על פציעתי נמצאים בבאר־שבע, ושצריכים
לחכות עד שיגיעו. אני כבר מחנה מה־ 1ביולי, והס עדיין לא הגיעו.״
• הדו״ח המחריד פורסם על־ידי עיתון־הצהרייס דף.

שר־ד,חינוך
כנגד הרעיון
אני רוצה
לדיעותי, אין

העמיד את התמונה הזאת, הכופרת־כביכול,
של הזיקה לעם היהודי.
להבהיר לחלוטין שבעיני, ובעיני השותפים
כל ניגוד כזה.

ישנה ההיסטוריה של העם היהודי, וישנה
ההיסטוריה של ארץ־ישראל. אלה הן שתי
רגליים של תפיסה אחת.
בשבילנו לא היה שום חידוש בהזדהות העם היהודי בעולם
עם מדינת ישראל, בעת המלחמה. סמכנו על כך,
וקיבלנו זאת בברכה. מאז ומעולם הכרנו בזיקה ההדדית
בין האומה העברית החדשה, שקמה בארץ לפי תפיסתנו,
לבין יהודי העולם.
אפשר ללמד על הזיקה לעם היהודי בבית־הספר היהודי,
ואת הזיקה לעמי ערב בבית־הספר הערבי — ובשני בתי-
הספר להנחיל תמונה היסטורית משותפת של הארץ, תמונה
לאומית המאפשרת לבנות יחד ארץ אחת, תוך זיקה הדדית,
בלי להינתק מהמקורות הלאומיים — לא הערביים ולא
העבריים.

יש כאן הרבה סיפורים נוספים. עניין זה אינו נוגע לשר־העבודה, ובוודאי לא לנושא
שלפנינו, אבל אם אנחנו כבר מדברים על חיילי מילואים, כדאי להתעכב גם על בעייה זו.
בתשובה על דברים אלה אמר שר־העבודה כי הממשלה
תטפל באופן מזורז גם בהעלאת תגמולי משפחותי,חללים,
וגם בבעיות הנכים,
אולי זה יועיל, קצת, לזרז את התהליך של ביטוי
תודת האומה. אם כן, תהיה בכך תרופה נגד רגש־התיס־כול
הגובר בלבי, למראה מצבה של הכנסת בימים אלה.

במדינה
(המשך מעמוד )9
הקטן בפתח חנות־הכובעים
של השיל שוורץ.
שוורץ בן ה־ .61 שהוא בענף כבר יותר
מ־ 30 שנה, נהג מאז ומתמיד לצרף פתק־הסברה
לכמעט כל פריט בחנותו. פתק זה
מסביר את מהותו של הכובע ואת האפשרויות
הגלומות בחבישתו.
כמה פתקי־רמלצה שוורציים לדוגמה:
• למגבעת־לבד צהובה :״העיקר שהשכן
יחשוב שזה כובע־פנמה אמיתי!״
• למגבעת מחוררת ומאווררת :״זול
יותר ממכת־שמש!״
• למיזנבת־פרווד, של חסידים :״לחכמי
צנז וסטמר* דיעות שונות — אבל כובע
אחד!״
מיתון -שמיתון. עד לפני כמה
חודשים עוד הציג שוורץ את ההמלצה :
״מיתון־שמיתון — אבל כובע צריך!״ אך
בימים אלה הגיע להחלטה כי יש להכניס
נימה יותר מעודכנת להמלצותיה לכן הוא
זם כתב באחד מן הפתקים החדשים :״המחיר
אינו הלכה מסיני!״
ובאותיות יותר קטנות הוסיף :״אני אוהב
להתווכח עליו — ולעשות הנחות!״
התל־אביבית

ק ל או די ה
הי פו אי ת
דבורה מזרחי בת ר,־ 18 אוהבת מאז ומתמיד
להפחיד אנשים. אך מכיוון שבהופעתה
החיצונית היא בכלל לא מפחידה, היא ידועה
יותר ביפו כקלאודיה קארדינאלה של ה־תינזנים.
באחד
מנסיונותיה להפחיד את הזולת, נכנסה
קלאודיה היפואית, כשהיא רכובה על
אופניים ולובשת שחורים, בדרך בעלת שלט
״אין כניסה״ ,כשגם האפלה הכבדה ששררה
בסימטה היפואית תורמת להסתרתה. מעין
רואה.

ך ך 1ן י אחד האירועים הראשונים שהיו בבית־לחם,

111מ /מיד אחרי שנכבשה על־ידי הישראלים — היה

ננס מיוחד במינו. אל כלא הנשים בבית־לחם הידוע לשימצה, התכנסו

במאורגן כל הנשים שנכלאו שם בתקופת המנדאט בידי הבריטים,
שוחררו עם קום המדינה, ומאז לא יכלו לחזור למקום. למעלה
ממאה נשים התאספו בחצר המוכרת של ווילה סאלם והעלו זכרונות.

( ס ס ונ סן

זוו 11ת

זה מה שגרם לנהג הסוסיתא אמנון לוי,
שנסע באותה סימטה, אך בכיוון המותר,
שלא יראה את דבורה בכלל. הוא נתקל בה
לפתע ודרס אותה. כאשר ניסה להסיט את
ההגה ימינה, נתקעה מכוניתו בעמוד חשמל
שהיה שם.
דבורה המפחידה נפצעה קשה, שכבה
יותר משלושה חודשים בבית־ר,חולים ללא
הכרה. גורל דומה עלה בחלקה של עליזה
פלומבו, ידידתו של לוי, שישבה לידו בסוסיתא,

המזל שלי!״ אחר החלמתה הגישה
פלומבו תביעת־פיצויים על סך 18,300
לירות, נדהמה להיווכח כי דבורה מזרחי
נקנסה ב־ 75 לירות בלבד, וזה על רכיבה
על אופניים ב״אין כניסה״.
לתוצאה כזאת לא ציפתה אפילו דבורה.
היא סובבה את טבעת־ד,נישואין שהיא עונדת
דרך־קבע על אצבעה והודיעה :״זה המזל
שלי. אי־אפשר לעשות לי רע כי אני לובשת
טבעת נישואין למרות שאני לא נשואה.״

אורחים

לאה כהו -א!

בגיל עשרים, שלוש שנים אחרי ששוחררה מהכלא.
חזותה התמימה הצילה אולי את חייה, כשהבריטים
לא שיערו שהיא חברת־מחתרת ועצרו אותה רק משום ששיקרה להם בנוגע לכתובתה.
בלי חיי־ליל ה
״אליס מתה,״ אומרת אלים בודנפילד.
״מעכשיו קיימת אליסיה.״ היא הגיעה ארצה
לפני שבוע, ומבחוץ אי־אפשר בכלל
לראות עליה שהיא כבר לא אליס אלא
אליסיה. היא נראית אותו דבר. שיער
קצר, אף סולד, עיניים מאופרות. רק המבט
שלה יותר מהורהר, ביחוד כשהיא אומרת:
״בזבזתי מספיק זמן מחיי על שטויות.
נמאס לי להיות תלוייה בגברים. גמרתי עם
האהבה. עכשיו אני חיה רק בשביל הקריירה.״
פעם,
כשהיא היתד, עוד אליס, היא הופיעה
על שער רוב העיתונים בישראל,
בכל מקומות הבידור בארץ, בין כל הגברים
הישראלים, ורוב האורחים הזרים
שבאו ארצה לביקור. כל שבוע היא היתד,
מתאהבת במישהו או שמישהו היה מתאהב
(המשך בעמוד )20
• כתות חסידים הנקראות כך על שם!
ערי־המוצא המזרח־אירופאיות של רבניוזן.

ך * ן כולן מוכרות מהסרטים, ה•
גיבורות הנוראיות האלה, ה־ג׳ימס־בונד
ממין נקבה. וכולם
יודעים איד הן נראות: עם שיער
ארוך, מחשוף נדיב, ואקדח עי
נשלף מביריית־הגרביים.
אבל השכוע יצאה מאלמוניותה,
לשעות ספורות, איכרה שקטה ממושב
מגשימים, אשה שעלילות
גבורתה שמות בצל את כל גיב״
רות הסרטים גם יחד.

ך! אשר יצאה לאה כהן, באחד מימי
^ קיץ , 1943 יחד עם חברותיה לכיתה
השישית בסמינר תלפיות, לעבודה בקיביץ
כפר־החורש, ספק אם תיארה לעצמה כי
אותם שבועיים בקיבוץ ישנו את חייה מן
הקצה אל, הקצה.
באחד הימים התוודעה שם לצעיר בלונדי
גבוה, יעקב גראנק שמו. הוא עתיד היה
להתפרסם מאוחר יותר כגיבור מחתרת המכונה
דוב ולפעמים גם ״השודד הבלונדי״.
זמן קצר אחרי פגישתם הראשונה הזמינה
דוב לחדרו, וללא הקדמות מרובות אמר לה:
״אני צריך אחת כמוך. את מתאימה לי.״
״למה אתה מתכוון?״ שאלה לאה, נרגשת.
״את מתאימה להצטרף ללח״י,״ אמר.

כמו במערב הפרוע
אה הייתה

ראה נהו -היום

בחדר ביתה במושב מגשימים, כשברקע מכוניתה, יחד
טס שני ילדיה. עד שנולדו הילדים עבדה לאה כמורה,
כיוס היא עקרת־בית. קשה להאמין שבצעירותה היתה אחת הטרוריסטיות המסוכנות ביותר.

בת ,16 כשהצטרפה ל
מחתרת.
זמן
קצר לאחר מכן — היא מוצאת
עצמה כחברה ביחידה למבצעים מיוחדים של
לח״י. בסרטים מעניקים לאנשים כאלה קידומת
00 למספרם. כלומר: את הרשות לרצוח.
על הסמינריסטית הקטינה מוטל לבצע את
פסקי־דין־המוות של האירגון, המכוונים בעיקר
נגד קצינים בריטיים, הפועלים נגד
המחתרת. כחברה ליחידה־למבצעים־מיוחדים,
מעבירים אותה כמובן קורס־ירי( .״גם לשלוף
לימדו אותנו שם• ועשינו את זה לא
פחות טוב מהמקצוענים במערב הפרוע.״)

בדיוק כאן,

מראה לאה כהן, ניסו העצירות לנסר את סורגי־החלון בעזרת
סכין־מטבח גנובה. אחרי עבודת־נמלים של כמה לילות נשברה
הסכין, אן בסורג נוצר חריץ הניכר עד היום. נסיונות בריחה אחרים — גס הם נכשלו.

לביצוע פסק־הדין הראשון שלה, מציידים
אותה בכמה רימוני־יד. עם עוד שלושה מחברי
האירגון היא יוצאת להתנקש בחיי
הסרג׳נט דיי, הידוע ביחסו הקיצוני לחברי
המחתרת. אבל למרות ההכנות הקפדניות
והמדוקדקות — נכשלת הפעולה: הסרגינט
החליף בדיוק אז את מקום מגוריו, ומיקרה
זה הציל את חייו.
זמן קצר לאחר מכן — בא מבצע נוסף:
הנהגת האירגון מטילה על דוב ולאה לרצוח
סרג׳נט בריטי אחר, המתגורר בתל־אביב.
כשנערה צעירה מצלצלת בדלתו ושואלת
בנימוס לכתובת בסביבה, לא חושש הטר־ג׳נט,
לפתוח את הדלת ולענות. לאה חורתת
בזיכרונה את פניו. מעתה יידע הארגון
לזהות אותו.
יותר מאוחר היא מתייצבת עם דוב לפני

רצחו אותו. המודעות משכו קהל רב, והקהל
משך שוטרים בריטיים שהיו באותה סביבה.״
השוטרים עצרו גם את לאה, אבל לא
לפני שהצליחה להשמיט לתוך שיח קרוב את
ערימת הכרוזים שהחזיקה מתחת למעילה.
היא מובאת למטה המשטרה. המתח מגיע
לשיאו, כשהאדם הראשון בו היא ניתקלת
שם — אינו אלא הסרג׳נט דיי, אותו הייתה
אמורה לרצוח כמה חדשים לפני כן.
הסרג׳נט, אימת־המחתרת, מתחיל לחקור
אותה חקירה מענה וממושכת, שבסופה הוא
משתכנע לגמרי שלאה היא סתם גימנזיסטית
תמימה, שנתפסה במיקרה, כשיצאה ״לעשות
קניות בשביל אמא שלי החולה, לכבוד פסח.״
רק מטעמי נוהל הוא שואל על כתובתה.
זה מחריד אותה .״הרי פחדתי מזה,״ היא
נזכרת .״ידעתי שברגע שייוודע לדוב ש־

זה השעו

דרכו הובלה לאה (משמאל) לבית־הכלא, בגיל . 17 כאן היא יוצאת
דרכו, בלווית חברתה דבורה, שהייתה כלואה יחד איתה. ווילה סאלם,
שהייתה שייכת בעבר לערבי עשיר, הפכה לבית־כלא לעצירות בלבד, שנכלאו בו, ללא משפט.

נעצרתי — הוא ירוץ לבית שלי להוציא על כך ש״שיקרה לחיילי הוד מלכותו.״
משם את הנשק והחומר, שכלל, בין היתר,
יום אחד באה אמה לבקר אותה בכלא
אגרות־חוב בריטיות מזוייפות, שבעזרתן
ביפו. היא הביאה מזון לבתה הכלואה,
רצינו למוטט את הכלכלה הבריטית בארץ.״
ומגניבה אליה פתק קטן מקופל היטב. כתו־על
כן מוסרת לאה אחת אחרי השניה
(המשן בעמוד )27
כתובות כוזבות, לשם נשלח שוטר, ומוצא
מגרשים ריקים, שדות או סתם בניינים.

להשמיד את הפתק

ן* ק כשעות הצהריים ״כשהיית• בסו!
חד, שהבית כבר נקי,״ מוסר לאה את
כתובתה האמיתית .״הסברתי להם ששיקרתי,
כי חששתי מתגובת אמי החולה על המעצר.״
התוצאה: לאה נשלחת לכלא. לק־שלה
של יפו. לא מפני שהייתה ממונה על ההוצאה
להורג של קצינים בריטיים — אלא

הסוהרות ו ש ענו

לכנס ההיסטורי של נשי בית־לחם הוזמנו
גס הסוהרות הערביות הגרות בעיר, שהיו
מופקדות על העצירות מטעם הבריט־ם.
הבית. הוא מצוייר בסטן, והיא ניצבת על
המדרכה ממול, כשבידה מטפחת. לא עובר
זמן רב, והסרג׳נט מתקרב לביתו. הוא
מוזהר שהוא על הכוונת של הלח״י, נוקט
באמצעי בטחון, אך לא מבטיח עצמו בפני
נערה צעירה המאותתת פתאום במטפחתה.
ובאותו רגע דורך דוב את הסטן. למחרת
כותבים כל עיתוני־הבוקר על רצח סרג׳נט
בריטי נוסף. אולי על־ידי אנשי הלח״י.

קניות בשכיר אמא שזי
ת לאה

לא תפסו מעולם בביצוע

מעשי־רצח.
היא נתפסה במיקרה כשהדביקה כרוזים.
״בוקר אחד, מוקדם מאד, יצאנו להדביק
מודעות־אבל לזכר חבר שלנו, שהבריטים

הן היום נשים מבוגרות, שקטות, מיושבות בדע־
11111
תן. אין עבדן ניכר בפניהן, ורק סיפורה של לאה

כהן (יושבת, שניה משמאל) הזכיר שוב איזה הרפתקות לא־תאומנה עברו כל הנשים האלה.

הילדים

היתומים המשוכניסכיום
בווילה סאלם, מקיפים את
לאה ודבורה, במסדרון שאלו נפתחו תאי הכלא.

: 11:105111 : 1מבקו

הכלה יעל

היתה מאד רצינית ושמרה על סבר־פנים
חמור עד הרגע בו נכנסה אל מתחת
לחופה. אחת הסיבות היתה בוודאי שזאת אחת הפעמים הנדירות

שיעל התאפרה והגביהה את שערה ואכן, מייד אחר טקס־הנישואין,
נחפזה יעל לביתה, שטפה את האיפור מעל פניה ושחררה את
שערותיה שגלשו למקומם הטבעי — על כתפיה, כפי שהיא רגילה.

ך* חתן לא כא.

שני הבנים העצמאיים של רות ומשה דיין, שפלסו לעצמם דרן
בעולם הגדול. אסי כבר זכה להצעות רבות להופיע בסרטים, יככב,
כנראה, במחזה המוסרט הוא הלך בשדות, אותו מביים יוסף מילוא, ויעל שהיא סופרת.

את ואחות

! 1כולם כבר הגיעו, כל מצלמות הטלביזיה
עמדו מכוזנות, העיתונאים היו דרוכים,
ויעל דיין הסתובבה בין המוזמנים,
בשמלת חופה לבנה, והסתכלה על השעון.
הצלמים הזיעו מרוב צילומים. הבית
היה כבר מלא פרחים. יעל דיין המשיכה
להסתכל על השעון, והחתן עדיין לא

חברה שלה הציעה לה לצבוע את העיניים.
היא עמדה על יד הראי וצעקה :״אני
לא שמה את זה. אף פעם בחיים לא התאפרתי.
אני לא אתחיל עכשיו.״ היא המשיכה
להסתכל בראי, יצאה החוצה לראות
קצת את הצלמים. החתן לא בא. היא התחילה
לצבוע את העיניים, הביטה בראי, וראתה
פנים חדשות במראה. הצלמים המשיכו
לצלם.
אסי נכנס רגע לחדר, עם קבוצת צלמים,
והעוזרת, אסתר מזרחי, התנפלה עליו .״אתה
לא הולך אצלי ככה.״ היא צעקה .״תלך
תיכף ומיד להתגלח.״ אסי לא רצה .״רק
הבוקר התגלחתי. לא רוצה עוד כעם!״ אבל
זה לא עזר לו .״תלך תיכף ומיד להתגלח,״
צעקה העוזרת והוא הלך לאמבטיה, יחד
עם שלושת הצלמים שלו.
רות דיין הסתובבה יחפה. עם ארבעה
צלמים, ועם הנכדה שלה, גל, על הידיים.

\ 1ך 1 1ע \ 1הרגע הגדול בחייה של ר
\ 1^ . 11ג זקוניה מתחת לחופה. היא
על־ידי תופרות בית־לחם. בעלה שמר על פשטות, לבש
״איפה דוב׳להי״ היא שאלה את משה ,״מה איתוד׳

ההצגההג דו לההזאת
* ץשהדי ין היה כבר לבוש מכנסי חאקי וחולצה
לבנה שכיסתה בסן מלאה גלידות. הוא העביר
את כל יום החתונה באכילת גלידות. בהתחלה הוא נסע
עם בתו וכלתו לאכסודוס, וכיבד אותן ואת עצמו
בשלושה ספיישילים. אחר־כך הוא נסע עם הנכדה שלו
לאכול גלידה ליד הירקון, ואחר כך הוא נסע בעצמו,
מעבר לחולצה שלו.
וכל זה ניכר עליו עכשיו,
עזר וזיצמן הגיע למקום ברעש רב, עם המון
לחיצות־ידיים ונשיקות. כי חוץ מזה שהוא ראש אג״ם,
הוא גם נשוי לאחותה של רות דיין. כך שהוא בעצם
דוד של יעל. והוא באמת מיד ניגש אליה, ושאל>
אותה :״נו, איפה דוב׳לה?״

| \ מ ך | 1מ לא הסכימה לכסות את פניה ב־
^ 1111 111 הינומה עד הרגע האחרון ממש,

השתזפה בהערצתר הבלתי־מוגבלת של חתנה, אסי, שחזר ללא הרף

ושאל כל איש בשטח ״היא לא יפהפיה? היא לא יפהפיה?״ אהרונה
לבשה שימלת־חופה בסגנון ספרדי. גיסתה, יעל, לבשה שמלה בנוסח
כפרי, בהסבירה, כי אחרי הכל היא בת ונכד לאיכרים מן המושב.

דיין, אם לשלושה, עת הביאה את בכורתה ואת בן־
כשה שימלח שחורה אליה הוצמדו חרוזים ושנתפרה
זרות המעמד החגיגי מכנסי חאקי וחולצה לבנה.
״עוד לא הגיע,״ היא אמרה לו.
הקהל התחיל לבוא. רות דיין, שעד לפני כמה רגעים
נראתה פרועה ועייפה, הופיעה בפתח מגוהצת ומלובשת
ומאופרת. בעלה ניגש אליה בחיוך מאושר ואמר לה:
״נו, מה דעתך? יולד, מתחתנת.״ הם צחקו.
ואז סוף־סוף הגיע החתן, במדי צבא מכף רגל ועד
ראש. הצלמים התנפלו עליו וכיסו ממנו את עין
השמש. רק כעבור כמה זמן, כשהם עזבו אותו,
הצליחה גם יעל לגשת אליו .״חשבתי שכבר לא תבוא,״
היא אמרה לו, והוא ענה לה :״השתגעת? את חושבת
שאני אחמיץ את ההצגה הגדולה הזאת?״

אהלן, דויד • :

יין איכד בינתיים את ילדיו, בין כל המוזמנים
האלה .״איפה הילדים שלי?״ הוא הסתובב ושאל,

הגונים ומצלמות

אחר שניתנת הוראה לאפשר
כניסתו של כל צלם
לטקס התמלא המישטח צלמים מקצועיים וגם כאלה שהקשר היחידי

למקצוע היתה המצלמה אשר בידם. הגל הבא של אורחים היה
מורכב מילדי השכונה שהתרוצצו במקום. את הסקס ערן, יחד עס
רב השכונות פרנקל, הרב הראשי של צה״ל, אלוף שלמה גורן.

בבה 1ח ת1
המבורגרים. וגם עשרת אלפים נקניקיות.
אלפיים חתיכות בקלאוזה שהביאו משכם,
ומאתיים עשרים קילו בשר.״
לכן אפשר להבין מדוע מנטש הסתובב
בין הקהל כאילו הוא היה המחותן, ולא
דיין. אבל את ההצגה גנב לו ויקטור, ה־רס״ר,
שעמד בפתח, לחץ ידיים לכל מי
שנכנס, והזמין את כולם להיכנס וליהנות.
״מי אתה?״ שאלו אותו .״אני ויקטור,״
הוא הסביר ,״איזה ויקטור?״ ״מה זאת
אומרת איזה ויקטיור?״ הוא שאל בכעס.
וכשבן־גוריון הגיע חיבק אותו ויקטור
בשתי ידיים בריאות וצעק :״אהלן, דויד,
אני שמח שבאת.״

שד,רבצתי לו מכות כשהוא היה בן שלוש.״

7א הייתי מאמין!
ך* אשונה התחתנה הבת הבכירה,
1יעל דיין, עם בחיר לבה, אלוף־משנה
דוב שיאון 48 פולה עמדה על ידם,
והפריעה לחתן אותם.
״תגידי, איפה תגורו?״ היא שאלה את
יעל ,״וכמה חדרים יהיו לכם?״ וכשהיא
ביררה את העניין הזה, היא פנתה לסמל
שהחזיק בידו את הכום ושאלה אותו :״מה
אתה עושה כאן? מאיפה אתה? ולמה אהה
מזיע?״
הסמל כל כך התבלבל מזה עד שבמקום

החת! לא רוצה

דוב שיאון התגלה כגבר מאופק ונחבא אל הכלים שבתחילה
אפילו סירב להצטלם, התישב לעצמו בפינת־האוכל
המשפחתית וצפה בחוגגים עד שהופיעו אצלו הרב גורן ומשה דיין להחתימו על הכתובה.

,,איפה יולה? איפה אסי? לאן שניהם
נעלמו?״
בסוף הוא אפילו מצא את יולד, ואת
אסי, אבל אז הרבי נעלם .״איפה הרבי?
מישהו ראה את הרב גורן?״ אבל בסוף
גם אותו מצאו.
מנטש הסתובב לו בינתיים בין הקרואים
עם חזה מנופח, וביקש מכולם לגשת ולאכול
את האוכל שלו .״רק בבוקר,״ הוא

סיפר ״ראיתי שהגן של דיין קטן מדי
בשביל החתונה הזאת. אז הבאתי דחפור,
יישרתי גבעה שהיתר, על־יד הבית, והכנתי
בה במה־לחתונה־ולהופעות.
״הכנו שני טון אוכל,״ הוא התגאה,
״עבדנו על זה שבעים איש, בשתי משמרות,
חמישה טנדרים, שני תלת־אופנועים, ושני
אוטובוסים־משא שעבדו כל היום. הכננו
אלפיים חמש מאות סטייקים, ואותו המספר

תו חתונה

שנערכה ברחבה שהוכשרה לכך במיוחד ושמילאה יותר מ־2500
אורחים ירדו יעל, אביה ובעלה הטרי דוב (בראש המדרגות)
להביא את הזוג הבא אחריהם לחופה, אחיה הצעיר של יעל, אסי, וכלתו אהרונה.

המתנות: ו״1ים

החזן רפאל אבוהב, שכיהן בטקס וזימר את הברכות,
בחדר־עבודתו של משה דיין שלאורן קירותיו עתיקות
ושהפך לחדר ריכוז מתנות, כולל שני ציורים של דיין אותם קיבל ממעריצים אמריקאיים.

דויד הביא ליעל דיין ולאסי דיין מתנה
שני ספרים מעניינים מאוד על דויד בן־
גוריון. וכשהוא השתחרר מויקטור הוא תפס
מספר צעירים אלמוניים והכריח אותם לרדת
לנגב .״צריך לפתח את הנגב, זה חשוב,״
הוא הסביר להם.
אחר־כך הוא ניסה להגיע למתחתנים, כדי
להגיש להם את המתנות, אבל אז תפס
אותו נחום חן, זקן בן 88 מראשוני נהלל.
לחץ לו בשמחה רבה את היד, אמר לו כמה
הוא שמח שהוא בא, והסביר לו, ולכל מי
שעמד בסביבה, שבעצם אם מישהו מתחתן
כאן היום זה רק בזכותו .״כי,״ כפי שהוא
אמר ,״אני עשיתי מדיין בן־אדם, מאז

לתת לרב את הכוס, הוא התחיל ללהוץ
לו את היד.
החופה עברה בשלום. משה דיין הסתכל
על ד,טלביזיות בחיוך מאושר ואמר :״תארו
לכם. יולד, נשואה. לא הייתי מאמין.״
אבל אז התחיל פתאום משה דיין להסתובב
בין הקהל בבהילות רבה, יקוד עם
הצלם הפרטי שלו .״איפה אסי? איפה
אד,רונה? מי ראה אותם? הם צריכים להתחתן.״
בסוף
הוא מצא אותם, הביא אותם לחופה׳
אל הרב פרנקל, המצלמות התחילו
לזמזם, והחתונה עברה בשלום.
הקהל התחיל להתפזר בין אלפי הסטייקים,

היפהפיה זיוה יריב. כולם חיפשו אותה, כי
היא היתר, חברתו של דוב שיאון עד חודש
לפני המלחמה. אז העדיפה את האדריכלות
על פני הצבא, נפרדה מדוב ועברה לידי
אדריכל מפורסם.

תשתקי: תשתקי:

מחרת יוס החתונה אפשר היה למ־
? צוא את אהדתה דיין חשופת רגליים,
במכנסיים קצרות, ויפר,פיה כרגיל, כשהיא
עומדת ומפרקת את המתנות .״איזו חתונה,״
נאנחת תוך כדי סידור ,״איזו חתונה.
״הכי משונה היה כשהייתי מתחת לחופה,
והרגשתי פתאום שמישהו מרים לי את
ההינומה. הרמתי את הראש וראיתי ישר
מולי את הפנים של פולה בן־גוריון. היא

אוהב בעולם. הוא מטייל איתר״ קונה לה
מתנות, הוא רוקד בשבילה. מה הוא לא
עושה למענה. הוא הסבא הכי מסור שקיים.
״באחת וחצי, כשכל האורחים הלכו, הסתובבתי
ברחבה של החתונה, ופתאום היתר,
לי הרגשה שאני נראית בקטע משמונה
וחצי של פליני. כל הבקבוקים הריקים
האלה, והפרחים, והבמות, והשקט מסביב
זה היה כמו אחרי מלחמה גדולה.
״נכנסתי לבית, מצאתי מכנסיים קצרים,
הורדתי סוף־סוף את הנעליים, נכנסתי יחפה
לג׳יפ, ונסענו הביתה.
״יותר מאוחר התחלנו לפרק את המתנות.
קודם כל, מצאנו בית מלא ירושלים. מטבעות
של ירושלים, מנורות של ירושלים, תמונות
של ירושלים, עתיקות של ירושלים.
״קיבלנו גם שבעת אלפים לירות. את

סבתא וות

השתעשעה לפני הטקס
עם נכדתה הבכורה
גל, כשהיא לא מרוגשת ובשימלת־בית.

|יי ן ן 1היא מסרה את כל ה־
( 13צ׳קיס להורים לכיסוי
11 ( -9
ההוצאות הרבות של הטקס המפואר והכפול.

וארים סאן התחיל לשיר :״נערה ממש
אוצר, לא צריך עוד שום דבר.״
דיין התפזר בין מפקדי צד,״ל, ומכובדי
ישראל, בין בגין וסרלין, וטדי
קולק, ואריק שרון, רק הרמטכ״ל יצחק
רבץ, עמד בצד, בבגדים אזרחים, לא בולטים,
מחוץ למצלמות. ומעבר לקהל השופע.
וכשדיין נשאל אם אשכול הוזמן, ומדוע
לא בא, הוא אמר :״ברור שהוא הוזמן.
אבל הוא שלח את השליש שלו, וצירף לזה
מברק ברכה. אני לא רואה בזה שום דבר
לפגם, שהוא לא בא. גם אני לא הולך
לכל החתונות שאני מוזמן אליהם.״
״חוץ ממנו לא באו עוד כמה אנשים
ששלחו טלגרמות. כמו גולדה, ספיר, ארן,
ושזר.״
חוץ מגולדה, לא היתר, גם העיתונאית

מזה קיבלנו כל מיני דברים מצחיקים שאי־אפשר
לדעת בשביל מה הם. למשל מוט עם
כל מיני כדורים משונים עליו, בלי שום
הוראות. אני לא יודעת מה עושים עם זה,
קיבלנו כל מיני מיתקנים וקופסות, את כל
זה החבאנו, עד שיתברר למה זה משמש.
״כמו כן קיבלנו כל מיני עתיקות. מסרנו
את כולן לדיין. אבל כל זה שטויות.
העיקר העתיד. אני קיבלתי כבר עבודה בחברת
תעופה אליטליה כדיילת־קרקע, ואני
אמשיך ללמד מתמטיקה את התלמידים שלי
מסביון. הם יבואו אלי הביתה. לאסי, הציעו
גם תפקיד ראשי בסרט אמריקאי. חוץ
מזה הוא עובד עכשיו כל הזמן על הבכורה
של טלמכוס קליי, והוא עסוק מאד״.
משום כך מיהרו בנייד,זוג להיסגר בביתם,
הרחק מאור הזרקורים, שליוו אותם
בימים האחרונים שקדמו לטכס הנישואין,

חובת יעד
(לשעבר

שטייגר)

היתה החופה הראשונה והטקס נערן על״ידי הרב הראשי לצה״ל,
הרב שלמה גורן, שהשיא ליעל את אלוף־מישנת דוב שיאון
שהופיע לראשונה לפני שבוע בזרקורי תשומת־הלב הציבורית.

הונח אחותה

היתה החופה השנייה בערב וכיהן בה רב־השכונות של תל־אביב,
הרב יצחק ידידיה פרנקל, ממנו גנבה את ההצגה פולה
בן־גוריון (מימין) ,שהסירה את ההינומה מפניה של אחרונה על־מנת להיווכח ביופייה.

כלה אהוונה ״י.

את שערה וריקדה לעצמה ריקוד יתני סוער,

בדקה אותי במבט קפדני, כמו רופא, בלי
חיוך, בלי כלום. היא הסתכלה, הסתכלה,
ואחר כך הורידה בחזרה את ההינומה. בלי
להגיד כלום.
״אחרי זה היא התחילה לדבר עם כל
מיני אנשים מסביב, ואז שמעתי את קולו
של בן־גוריון אומר לה, :תשתקי! תשתקי!׳
זה הזיכרון הכי חזק שלי מהחתונה.
״היתד, לי הרגשה שאני נמצאת מתחת
למסך של חלום, ורק לרגעים הבנתי מה
קורה. כשנישקו אותי, אחר־כך, היה נדמה
לי שאני מנשקת את אותו האדם אלפיים
פעם. בכל זאת היתד, זאת חתונה פחות
קרקסית ממה שחשבתי.
״מיד אחרי החופה תפס אותי דיין ושאל
אותי דבר ראשון, :איפה גל? ראית את גלי׳
גל זאת הנכדה שלו. אמרתי לו, היא תסתדר
בלעדיך,׳ והוא אמר לי, :זה מה שאני
פוחד, שהיא תסתדר יותר מדי טוב בלעדי.׳
הוא משוגע אחרי גל. זה האדם שהוא הכי

הכסף שיעל קיבלה לחתונה שלה — היא
נתנה להוריה.
״חוץ מזה קיבלנו תקליטים מאייזיק שטרן,
עם הקדשה, ומדן בן־אמוץ קיבלנו כתובה
עתיקה, ועליה בולים מסודן ובתוכה כתוב:
,בשבת ויצא לחודש יולי שנת חמשת אלפים
שש מאות שישים ושבע לבריאות העולם,
וצבי החתן הנ״ל הוסיף לה מדליה,
או סך מאה זיקוקין כסף, ושלוש מאות
לירות טורקיות, לבד מבגדיה וחפציה השייכים
לגופה.׳
״קריניצי הביא סכו״ם מכסף, עזר וויצמן
— כר ערבי, ממושב נהלל קיבלנו עשרה
עצים ביער נהלל, ומאיטליה ממישהו שלא
מכירים קיבלנו חבילה ענקית. עמדנו שעות
לפרק אותה, ונסינו לנחש מה יש בפנים.
בסוף מצאנו שם שני פמוטים מחרסינה של
נסיך ונסיכה, המחזיקים יד ביד. החלטנו
שנעמיד את זה באמבטיה.
״מהשופט אולשן קיבלנו יד למזל, וחוץ

סבא משה

אהבתו הגדולה לפניה הוא מרקד לפעמים.

בנד 1 .ה ת1
שהיה, ללא ספק, המאורע החברתי המרכזי
של השנה הזאת.

שמח בבית הריק

השגריר הגרמני

אחד האורחים שבלטו ביותר בשטח ושנתקבל
בלחיצת־יד חמה ובטפיחת־בתף עזה על־ידי משה
דיין היה השגריר הגרמני ד״ר רולף פאולם, שבא בין ראשוני האורחים ועזב עם האחרונים.
גם דויד בן־גוריון מהר אליו, כשגילה אותו בין האורחים הרבים, והתחבק עמו.

• 1מחרת היום ישבה רות דיין במשרד
/של משכית, עייפה ועצובה.
״יש לי הרגשה מוזרה,״ היא אמרה.
״יש לי הרגשה שפתאום אין לי אף אחד.
בפעם הראשונה שאני לבד.
״אפי יסע לחוץ לארץ ללמוד סרטים.
ההורים של אהרונה רצו לקנות להם דירה,
אבל יהיה להם בית כשהם יחזרו.
״למזלי הילדים של אודי אוהבים לבוא
אלינו. זה יעשה קצת שמח בבית התק.״
שלושה ימים לפני החתונה של ילדיה,
מלאו שלושים ושתיים שנים לחתונתה היא.
באותו יום חל יום החמישים ושתיים שנים
לחתונת הוריה. הם ערכו את זה בכוונה
באותו תאריך.
ליום חתונתה היא לא קיבלה מבעלה
שום מתנה .״הוא אף פעם לא מביא לי
מתנות, לא לימי הולדת ולא לשום מאורעות
חגיגיים. רק כשהוא נוסע לחוץ לארץ ורואה
משהו מיוחד הוא מביא לי, פעם הוא
הביא לי מחרוזת בת אלפיים שנה, ולפני
שנה, כשהוא נסע ליוון הוא הביא לי
טבעת מקסימה עתיקה. לא ענדתי אותה
לחתונה כי היא לא התאימה לשמלה.״
היא נזכרת בחתונה של אתמול בחיוך.
״היו המון אנשים. כל הזמן חיפשתי את
דני קיי וטדי קולק. חשבתי שהם לא באו.
רק בסוף סיפרו לי שהם היו. לא הצלחתי
לפגוש אותה.
״ואודי הבן השני שלנו היה נפלא. הוא
שונא פרסומת, אף צלם לא הכיר אותו
ולא צילם אותו.׳ רק בסוף הוא לקח מהמטבח
כוס, עטף אותה בנייר הגיש לאסי
ואמר לצלמים, :תצלמו איך החבר של אסי
נותן לו מתנה ,.והצלמים צילמו, ולא ידעו
שהוא אחיו.״

מלא פרחים שהבאתי ביום שישי, ופרחים
מד,עוזרת ומד,שכנים של דוב.
״ומכל החתונה, מה שאני זוכרת, זה שדחפו
לי ילדים קטנים וסיפרו לי שהם בני
דודים שלי, ושהיה קשה לי להגיע לחופה
וממנה, אך מה שחשוב זה שאני מקווה
תוך שנה להיות אמא.״

*גר עשיתי את זה נג&ם
ו 3שיאון מתעסק יחד איתה בחבילות,
| וכשהיא גומרת לסכם את המתנות, הוא
מתחיל להיזכר בחתונה.
״יעל,״ הוא נזכר ,״התרגזה שלא התבלבלתי
ולא טעיתי בשום דבר בזמן החתונה.
היא היתד, מאוכזבת מזה. והיתד,
בטוחה שכבר עשיתי את זה פעם, ובגלל זה
אני לא טועה.
״מה שהיא לא ידעה — זה שהרב גורן

דיגלגו עד ראש מידתנו

השייו הדרוזי

המשופם שהתנשק עם דיין היה אחד ממאות האורחים
הדרוזיים והערביים ששיוו מראה ססגוני נוסף למאורע
החברתי המרכזי של השנה, בכפיות, במצנפות־השייכים ובתרבושים שעל ראשיהם. האורח
הערבי החשוב ביותר מבין כל המשתתפים, היה ראש עיריית שכם חאמד כנען.

השחקן האמדיסאי

דני קיי, שבא בלוויית ידידו הטוב מנכ״ל
משרד־התיירות ממי דה־שליט (משמאלו) ימהר
אל משה דיין ושאל אותו שאלה רצינית :״איך אתה מרגיש?״ רק כשקיבל את התשובה
במילה אחת :״פנטסטי!״ חזר ונשתפך החיוך הרגיל על פניו של ד1י, למשך כל הערב.

ף* אותו יופ׳ שלמחרת החתונה, היתד, יעל
דיין עסוקה במתנות. במשך כל הבוקר
עבדו אנשי שירות הביטחון ובדקו את כל
החבילות. רק לאחר שנבדקו, הרשו לה
לפתוח אותן ולראות מה יש בתוכן.
״דוב ביקש מכל האנשים שהוזמנו להימנע
ממתנות,״ היא מספרת ,״בכל זאת קיבלנו
הרבה איגרות מילודד,־ביטחון. איזה חמש
מאות לירות. יקותיאל פדרמן, המלונאי,
גם הוא נתן מילוזה ביטחון.
״קיבלנו חפצי עתיקות. ראש חץ בן
שלושת אלפים שנה. אלוף פיקוד הדרום,
שייקר, גביש, הביא תמונת ענק של צילום
של התעלה, עם סירה ודגל ישראל שטה עליה,
כשברקע הבתים של הצד השני. בהקדשה
הוא כתב :״ביום שימחתכם נעלה דיגלנו על
ראש סירתנו בתעלה.״
״יגאל ידין הביא ספר של יגאל ידין.
ליובה אליאב הביא ספר על עצמו. מצב
הסרוויסים לא נורא. מבית מעריב קיבלתי
סט של כוסות.
״מסבא שלי בירושלים קיבלתי את האנציקלופדיה
של ההיסטוריה המודרנית
בשלוש־עשרה כרכים ושמחתי נורא. זד,
נהדר. כפר נהלל נטע על שמנו עשרה
עצים ביער נהלל, וזה כמובן דבר גדול.
״ראש עיריית ירושלים טדי קולק הביא
שני רישומים מספרים עתיקים של ירושלים׳
ועודד מסר, זה שהיה המנהל הכללי
של משרד־ר,עבודה, הביא סכין מטבח.
״הכסף כמובן הלך לאמי, כי הם זוג
צעיר ומתחיל. אנחנו קיבלנו המון דובים,
כרמז לשם של דוב׳לה, קיבלנו כמה יוני־שלום
מעץ, ולעומת זאת, אף כלי־נשק.
״קיבלנו מפות ומפיות ואפילו מפות
גיאוגרפיות. יודעים שאנחנו מתעניינים בזה.
מסוחר מגבות, קיבלנו מגבות מטבח. דווקא
טובות.
״הערבים הביאו מתנות להורים. מה שנגע
ללבי זה דודקא המתנות של האנשים הקטנים,
של ד,תופרות במשכית, של כל
מיני אמנים, וכמובן הציורים. ראובן הביא
ציור של ראובן, יוסי שטרן ויוחנן סימון
הביאו ציורים של עצמם, ושלמה ון־דן־
ברד מירושלים הביא לנו תמונה של מושב,
להזכיר לנו את המושב שלנו, את נהלל.
״לדעתי היתה בחתונה שלנו תשלובת
מעניינת של אנשים. נשארנו עד אחת־עשרה,
משם הלכנו לאריק שרון לאכול שזיפים,
והלכנו הביתה. לבית של דוב׳לה. הוא היה

בן״גוריוו

לא הכיר את בית הדיינים
אחרי השינויים
הרבים שהוכנסו בו לקראת הטקס, הודיע
בי זה ״משעשע לבוא לחתונותיים״.

הדוד והשוכן

בין דוב, ששרת באוגדתו ליעל, אחייניתו
של עזר וייצמן, שסופחה אל האוגדה ככתבת.
נתן לי תדריך צבאי על ההתנהגות מתחת
לחופה. הוא ביקש שלא אתבלבל, ולא התבלבלתי.
״חתמתי
בכתובה על אחת עשרה אלף
לירות. לא שזה מה שיעל שווה, אלא
עשיתי בערך הערכה של הכספים שיעמדו
לרשותי כשאצא לפנסיה.
״לפני חתימת הכתובה ניגש אלי דוו
אחד, והתחיל לנשק אותי ולחבק אותי. הוא
כל כך התרגש, עד שהוציא לי את העיניים
עם המשקפיים שלו.
״התחלתי לדמוע, והוא הסתכל עלי ואמר:
,אל תתבייש. מותר לך לבכות.,״

ן י 1אשתו אדמונית־השיער של בן דיין האמצעי,
| אודי היא אביגיל, אם לשניים, גל ( )3וסער (.)1 י שזכו בשמותיהם לזכר שירותו הימי של אביהם.

ה מיל ה
האח רונ ה
מי יכול לנחש כמה סיגריות ליום מעשן
אלוף פיקוד־דרום ישעיהו גביש? בדיוק
ששים. אולי כדי להזכיר לו שהפיקוד שלו
מקיף כיום ששים אלף קילומטרים מרובעים.
וזה, דרך אגב, פי שלוש משיטחה
של כל מדינת ישראל ברביעי ביוני• .
לאחד ממפקדי מישמר הגבול, פגן־ניצב
אברהם לוין היו, לעומת זאת, דאגות
אחרות לגמרי. אחת היחידות שלו ממוקמת
בארמון־הקיץ של המלך חופיין בשעפאת
שבצפון ירושלים. הם נהנים מן החיים המלכותיים,
כי הם משתמשים בכל כלי־המלך,
להוציא סוג אחד של כלים: כלי־האוכל.
וזה למה? מסיבה פשוטה. הכלים
של המלך הירדני אינם כשרים לפי דח
ישראל • .בזרם השמות המוצעים למלחמת
ששת־הימים והמגיעים לידיו של משה
דיין בלטה השבוע הצעה מעניינת באמת.
לקרוא למלחמה מלחמת סיני־רמה ומה עוד
שלכבודה יש כבר בניין, בתל־אביב • .מלחמה
שונה במיקצת ניהלה השחקנית היוזניה
אנשים מדינה >רק בימי חול) .מרקורי היא
עובדת עכשיו בברודביי, ומנהלת תעמולה
נגד המישטר הרודני במולדתה. זה הרגיז
נורא את האיש החזק באתונה, הבריגדיר
(אלוף) פטיליאנום פאטאקום, שהודיע
כי המישטר החליט להחרים את כל רכושה
של מרקורי ביוון וליטול ממנה את אזרחותה.
אם הוא חשב שבזה יסתום את הפה
לבת־אתונה הגאה, הרי טעה טעות מרה.
היא הוכיחה קובל עם ועדה שהמילה האחרונה
אצלה. הודיעה היא :״נולדתי יווניה
ואמות חזניה, ופאטאקום נולד פאשיסט
וימות פאשיסט רודן יותר צעיר, בצד
השני של העולם, גם כן היה בחדשות. היה
זה המאורע הגדול של האבאנה כאשר פידל
קאפטרו בן ה־ 39 יצא לאיצטדיון־הכדור־סל
והראה לקובאנים מה זה להכניס סלים.
במישחק הכדורסל הראשון שהשתתף בו
בחייו, הוא הצליח להכניס עשרים סלים,
לכן לא היה צריך להתפלא כאשר הקבוצה
שלו ניצחה ביתרון־נקודות לא קטן והוא

אשת דובר משרד־הבטחון וחוקר
מיבצע־סיני ד״ר מיכאל בר־זוהר,
גלילה, הבלונדית היפהפיה, הופיעה בשימלת־תחרה נהדרת.

בר־זוהר
העולם הזה 1560

ן \ ף 1ך 1הופיעו במכנסיים
1 # 1 -1 1 1בכובע קש — מס
,אס ההצגה תצליח נוציא אותה

ך 1ן ן 11 אשתו של עודד בורלא, הצייר ובן הסופר,
1-1י 1 #טליה, הופלעה עם כלי־נגינה ערבי. עוד, אבל
לא פרטה עליו. את זה השאירו לאריס סאן ותזמורתו היוונית.

וינה גנ1ר

עצמו הוכתר בכל עיתוני קובה כאל ארטי־לרו
(התותחן).
הפתרון הנכון
מסכן מואיז צ׳ומבה. עכשיו שהאלג׳י־רים
מסגירים אותו ליוזך מוכוטד לא
צריך לקנא בו. אבל קודם לכן דוזקא עשה
חיים לא רעים. מתגלה עכשיו כי בגלותו
במאדריד השתדל לבלות כל לילה עם בלונדית
אירופאית אחרת. לכל אחת כזאת היה
נוהג לשלם לפי מחירון קבוע 600 :לירה
ללילה. מה הפלא שאשתו רו ת, החיה בנפרד
ממנו בבריסל, לא התעניינה יותר מדי בגורלו?
• עוד משהו על אורח־חיים של
אישיות ידועה גילה עמנואל ד׳אפטייה,
עורך ירחון מדיני צרפתי שהיה אחד המעטים
שנפגש עם פווטלאנה סטאדין
עת מצאה, לפני כמה חודשים, מיקלט זמני

שחקנית התיאטרון והקולנוע (שני
קוני למל) גנבה את ההצנה בתב־שיטיח
היפים ובשימלה בעלת המחשוף ההדורה שלה.

בשווייץ. לפי דעתו, אותה העלה במאמר ש־פירסם
השבוע בירחונו, סווטלאנה בכלל לא
נראית כרוסיה. היא נראית הרבה יותר כמו
גרמניה. וזאת היא גם האמת, שהיא ממוצא
גרמני. הסבתא שלה, האמא של האמא שלה,
נאדל׳דה אלילוייבה, היתד, בת המושבה
הגרמנית באוקראינה. אבל למרות שהיא
יודעת גרמנית שונאת סווטלאנה לדבר גרמנית.
והיא גם לא אוכלת בשר וגם לא
• אריאל עמיעד, מנכ״ל
מעשנת.
משרד־החקלאות, ניסה, כראוי לאלוף־מישנה
לשעבר בצה״ל, למצוא פתרון צבאי ל־בעייית
עודפי הגידולים בגדה. את זה הוא
עשה על־ידי כך שהציע לצבא האמריקאי
לקנות את עודפי האבטיחים עבור הצי ה־שילוב
חקלאי־צבאי נוסף עליו
ששי• .
ידע עמיעד לספר אירע בעיצומה של מלחמת
ששת־הימים. כאשר יצאו מטוסים בהולים
לחו״ל על־מנת להביא ארצה ציוד
צבאי חסר, הם לא יצאו ריקים. הם יצאו
מלאים — עם משלוחי יצוא של פלפל• .
וזה בדיוק במד, שהשר מנחם כנין
השתמש בארוחת־צהריים חגיגית כאשר הזכיר
את מלכת אנגליה, עיברת את שמה ל
אלישבע
השנייה.

אוניוה ואלה

הן אלה שפירא־שיף אשת
המלונאי שיף וידידתה, או־פירה,
אשת סגן יושב־ראש הכנסת מטעם רפ״י, יצחק נבון.

במדינה
(המשך מעמוד )12
בה, ואפשר היה תמיד למצוא אותר. בסביבות
של אמנים אנשי תרבות, וסתם גברים.
״פשוט אהבתי אותו״ .מכל ר,אמ-
נים הללו יצא לה בסוף טיול לחוץ־לארץ
יחד עם אדי קלברט, נגן־ד,חצוצרה המהולל.
״הוא בעצם היה הגבר היחידי שאהבתי,״
היא מספרת עליו .״לא עזבתי את הארץ
בגלל נשואי־פספורט ושום דבר אחר. פשוט
אהבתי אותו.״
זו היתר, אהבת חייה, ואחרי שלושה חדשים
היא נגמרה. החיים קצרים, מה לעשות.
״עזבתי אותו, משום שבלילות הוא היה
בא מאוחר ואני הייתי הולכת ללמוד, ולא
נפגשנו בכלל. בסוף זה נמאס עלי.
״הוא קנה לי ברטים לאמריקה, החזיק

אותי במשך שנה על חשבונו, עד שהם־
תדרתי שם. והתחלתי לעבוד.״
ומאז כל חייה השתנו, וכן גם שמה, וגם
צבע שערותיה שהיו פעם בלונדיות ועכשיו
הן שחורות לגמרי.

הווי
• כל־בו גדה. בירושלים פירסם אגף
המכס והבלו רשימה של סחורות שהוחרמו
על־ידי המוכסים מידי ישראלים שחזרו מביקור
בגדה. ,שכללה, בין השאר 11,000 :
עפרונות; 7000 כוסות זכוכית; 4000 חפיסות
סכיני־גילוח; 2000 חפיסות אבקת־כבי-
סה; 1600 קופסות סרדינים; 1600 כפיות;
800 חתיכות סבון; 600 קילוגרם קפה; 340

מחצלות; 152 מכשירי־גילוח חשמליים; עשרה
מקלטי טלביזיה וארבע מכונות־תפירה.
• את, חפי לי ...בירושלים פנה
מנהל מלון בן העיר העתיקה לחנות מני
עולים ומפתחות בעיר החדשה, ביקש לקבל
את הכספת שמסר לתיקון לפני 19 שנים
ותשעה חודשים, נענה על המקום אחר ש־בעל
החנות הוריד את שיכבת האבק שהצטברה
על הכספת המתוקנת, שהמתינה לבעליה
במחסן מאז נובמבר .1947
• הפיבה צבאית. באי־שם התייצב
לשירות סמל חיל־הנדסה, שהוא בחיים האזרחיים
דיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון,
גילה כי מפקד־ד,יחידה שלו הוא
סטודנט שנה ג׳ בפקולטה שלו.

ה היו וקובי לכסףול כן גנ בו מכלמהשבא דיד

ננופיתהגנביםח /נעיויס
** אות כן ןלי״ן ןסקים, חנויות ומחס־נים
בתל־אביב, לא יכלו לישון בשקט
אחרי שסגרו את החנויות, והגיפו את תרי־סיהם
— מפחד פורצים שיבואו בשעות
הלילה, וישדדו את רכושם.
פחדם לא היה לשווא. כי כנופיית־פור־צים
אלמונית השתוללה בחודש האחרון במרחב
תל־אביב, כשהיא פורצת מדי־לילה
לבתי־עסק וחנויות.
הם גנבו מבלי לברור, מכל הבא ליד:
שעונים, מקלטי־רדיו, אריחי־קיר, מציתים,
רשמקולים, כלי־כסף, כדים, מכשירי־חשמל,
מאפרות ושטיחים פרסיים, שכולם יחד נאמדים
בעשרות אלפי לירות.

בסו״הכר שלושה
ך• תלונות הרבות שהגיעו יום־יום
( 1למטה המשטרה, הניעו את אנשי ה־מדור־המרכזי
לשים מארבים בלילות ליד
מקומות התורפה. מחסומים הוקמו בלילות
בכבישים, ופטרולים מיוחדים סרקו את
השטחים שם עלולים לפעול הפורצים. קוני
הרכוש הגנוב גם הם נסרקו בקפדנות, ועשרות
מודיעים משטרתיים הופעלו. לכולם
היתד, תשובה אחת :״אנחנו לא יודעים מי
הם אנשי הכנופיה האלמונית, ומה קורה
לרכוש אותו הם גונבים.״
ואז החלה חבורת צעירים בני ,18מ־שכונת־שפירא,
לפזר כספים.
כשסופר על־כך לאנשי־המשטרה הם החליטו
להתחקות על עקבותיהם.
אנשי־המדור הופיעו מחופשים למוכרי
נפט, לסבלים על תלת״אופנוע, למתקני רש־תות־החשמל
— ועקבו מקרוב אחר חבורת
הצעירים. הצעירים לא הרגישו במעקב הסמוי
שהוטל עליהם.
כשכספם של אנשי החבורה אזל, ניגש
אחד מהם, משה כהן 20 אל ביתו של
שמשון מזרחי 30 המתגורר ברחוב
ס״א מם׳ 12 בכפר שלם, וביקש ממנו
כסף. אנשי המשטרה שמעו זאת, וגם שמעו
כיצד מבטיח לו שמשון, שלמחרת ישיג לו
את הכסף המבוקש.
אנשי המדור, שתפסו סוף־סוף -את החוליה
המקשרת, החלו לעקוב גם אחר
שמשון. למחרת הם הצליחו לתפוס אותו
בשעה שהעביר סחורה גנובה אל אחד הקונים.
שמשון
נעצר, והסביר לחוקריו שלא ידע
שהסחורה אותה קנה מחבורת הצעירים, היא
גנובה, והוסיף :״החבריה האלה אמרו לי
שהסחורה הזו נמכרה בזול על־ידי חברת-
ביטוח, מחנות שנשרפה.״
המשטרה ערכה חיפוש בביתו. בחצר התגלה
לחוקרים בור עמוק, ששימש כמקלט
בזמן המלחמה, ובו שלל סחורות מגודן ביותר•
כששמשון נשאל אם את כל הסחורות
האלו הוא קנה מהצעירים, מאותה חנות
שנשרפה, השיב :״אני לא יודע שום דבר.
אני יודע שקניתי סחורה בזול — ומכרתי
ביוקר בשביל להרוויח. אני לא ידעתי שהסחורה
גנובה.״
אולם משערכו אנשי המשטרה חיפוש
מדוקדק בדירת אביו, אברהם מזרחי (,)75
ומצאו שם 300 שטיחים חדשים שנגנבו
ימים ספורים לפני זה ממיפעל לשטיחים
בתל־אביב, לא ידע שמשון איך להסביר
זאת, נשבר, והודה שקנה סחורות גנובות.

מאותו רגע אף החל לשתף פעולה עם
חוקריו. הוא סיפר לחוקרים מי הם הצעירים
שמהם קנה את הסחורה, ואף זיהה את
משה כהן כראש־כנופיית הפורצים.
אנשי המשטרה החלו לאסוף את הפורצים
הצעירים מבתיהם. הסתבר, שהכנופייה
מנתה שלושה חברים בסך הכל: את בן־
ציון עצמון 18 את משה כהן 20 שהוא
אחיה של אתי לה־דוס המפורסמת, ואת
יעקב גול 19 שלשתם נעצרו, מיד.

אוהב הרכה כסף
ך* יפר משה בהן, ראש־הבנופיה,
^ לכתב ״העולם הזה״:
לגול, לעצמון ולי יש עבר פלילי. זה
עזר לנו להיות חברים טובים. בערבים
כשלא היה לנו מה לעשות, והיינו מתחילים
עם חתיכות ושותים קוניאק, היינו חושבים
איך לעשות הרבה כסף. כל אחד מאיתנו
היה זקוק לכסף.
כך בעצם נולדה אצלנו המחשבה לעשות

כנופיה. אבל היתד, לנו בעייה אחת: לא
ידענו למי למכור את הרכוש הגנוב, כדי
שלא ניתפס.
אני חשבתי וחשבתי, ונזכרתי בשמשון.
את שמשון הכרתי עוד בזמן שהיה לו מוע־דון־ריקודים.
אני גם זוכר שאת המועדון
הזה סגרו לו, בגלל שהיתר, שם אצלו קטטה,
ומישהו נהרג.
ידעתי ששמשון אוהב הרבה כסף. הוא
גם עשה הכל כדי שיהיה לו כסף. הוא
בדרך כלל נהג לשכור אולמות לריקודים,
הוא היה מנגן בהם, ועושה כל מיני עיס־קות
מן הצד.
לכן, עוד לפני שהתחלנו לגנוב, דיברתי
עם שמשון על עסקים, והוא הסכים. לא
סיכמנו שום דבר על המחיר, אבל סיכמנו
שאם תהיה לנו סחורה — נמכור לו אותה,
והוא ישלם לנו במזומן.
ככה הצלחנו להתארגן לכנופיה, ואני
הייתי גם הנהג של החבריה. בערבים היינו
גונבים איזה כלי רכב, והולכים לפרוץ
חנויות. גם את כלי־ד,פריצה שלנו גנבנו
מכל מיני מחסנים של בנינים נבנים.
התחלנו לפרוץ ולגנוב כמעט כל יום, ואת
כל הסחורה הזאת היינו מביאים לשמשון.
אני יכול להגיד בשקט גמור שהוא סידר
אותנו. בשבילו היינו פרייארים. סחורה בשווי
של 6.000 לירות, הוא היה קונה מאתנו
ב־ .800 ככה הוא היה מרוויח הרבה על הבשר
שלנו.

הייגו מרימים את הראש

ראש־בנופיה בהן
קונים בזול, מוכרים ביוקר

1מעשה, לבל העסק הזה של הגניבות
/שלי, נכנסתי בטעות. עשיתי את כל
זר, בגלל שהייתי צריך לשלם שטרות בשביל
הלימודים שלי. אני לומד קורס ל-
שירטוט־בנין. באותה תקופה לא היה. לי
כסף לשלם עבור הקורס, ובבית־הספר אמרי
לי, שאם לא אשלם את השטרות, יגרשו
אותי הבית.
ככה גנבתי ונכנסתי יותר ויותר לשוונג,
גם לא יכולתי להפסיק לגנוב למה שלא
רציתי לבגוד בחברים שלי. הם היו צריכים
אותי לגניבות. אני הייתי מתכנן ביחד איתם
מה לגנוב, ומה שווה יותר.
ככה זה נמשך. ביום היינו מחפשים
מקומות טובים לגנוב, ובלילה היינו גונבים•
לאט־לאט הרגשנו את עצמנו בטוחים.
היה לנו פתאום המון כסף לבזבז על
בחורות, ואני גם יכולתי לשלם את השטרות
בשביל בית־הספר.
בימים שלא היינו גונבים, היינו מבזבזים
הרבה. לפעמים היינו משחקים בקלפים, לפעמים
ביליארד, אבל תמיד היינו יחד,
בשביל שאחד ישמור על השני. חוץ מזה
אנחנו כנופיה, לא? אז צריך להיות ביחד,
למה אולי תהיה פתאום הזדמנות שתכניס
הרבה כסף.
אני חושב שהסוף שלנו בא בשביל שהרגשנו
את עצמנו גיבורים. בשכונה היינו
מרימים את הראש ולא מפחדים מאף אחד.
לד,יפו: כולם היו מפחדים מאיתנו.
אבל עכשיו הכל נגמר. אני סיפרתי את
הכל למשטרה, למה אני רוצה לשנות את
העתיד שלי, ולגמור את הקורס לשירטוט־בנין.

בדודי(שמאל)
בפעולה
הפועל לא מעוניין במכבי
ספורט כדו ר סל
האיש שנסע
ולא ישוב
אחר פעילות ענפה משך שנתו הראשונה
בארץ, יצא השבוע הכדורסלן טאל ברודי ל־חופשת־מולדת
לארצות־הברית. מה שלא כל
כך ברור זה אם כתום החופשה יוכל לשוב
ארצה, כפי שהוא מתכנן את זה.
כי ברודי, הספורטאי המחונן, שהצעיד
את הכדורסל הישראלי לגמר גביע־אירופה,
איננו חופשי לשרת את הספורט הישראלי
כרצונו.
נובחות בפינלנד. לפני שנה הוא
הוזמן ארצה, ישר מקבוצת הכדורסל של
אוניברסיטת אילינוי, להדריך נוער בארץ.
המזמינה היתר, רשות הספורט הממשלתית
ועל סמך בקשתה גם שוחרר ברודי זמנית
מהתייצבות לשירות צבאי בארצות־הברית.
ברודי, כידוע, לא הסתפק בהדרכה. הוא
הצטרף כשחקן לקבוצת הכדורסל של מכבי
תל־אביב, עם חבריה התיידד במכביה של
.1965 וכדי להמשיך בידידות זאת, פנה,
לפני צאתו את הארץ, לשגרירות האמריקאיות,
ביקש לכלול אותו ברשימת מומחי־הסיוע,
במיסגרת התוכנית האמריקאית לעזרת
ארצות מתפתחות.
לו היה ברודי מוכלל ברשימה זאת, היו,
שב ארצה על חשבון ממשלת ארצות־הב־רית,
שהיתר, צריכה, דרך אגב, גם לדאוג
לשיחרור נוסף שלו מחובת הגיוס.
התפתחות זאת לא נראתה בעיני קבוצה,
עסקנים יהודיים באמריקה, הנקראת הוועדו
האמריקאית למען הספורט בישראל. לא היו;
נאה לד, שספורטאי יהודי לא ישרת בצבא
ארצות־הברית ויעסוק במקום זה באימון
ילדים בישראל במישחק הכדורסל, לא המליצה
לפני הממשלה האמריקאית על ברודי.
בדיוק כך עשה גם איש אחר. זהו אחד
מראשי הספורט בארץ, המתעניין במיוחד
בכדורסל, חיים גלובינסקי. ייתכן ולו היו,
הוא פותח בפעולה, היה אפשר לשכנע או;
מי שיש לשכנע, להקל על שיבתו של
ברודי ארצה.
רק שהוא לא עשה זאת, למרות שדווקא
הוא היה צריך להיות מעוניין בנוכחותו של
ברודי בארץ, על־מנת שיוכל להצטרף לנבחרת
שתייצג את ישראל באליפות אירופה
בפינלנד, מה גם שהישג באליפות זו היד
מחזק גם את מעמדו של גלובינסקי בעסקנות
הכדורסל בארץ.
אך גלובינסקי לא רק שהוא מייצג בארץ
את הוועדה האמריקאית, שאינה אוהבת את
ברודי, אלא שהוא קודם לכל איש הפועל
והוא לא מעוניין לחזק את מכבי דווקא.
התוצאה של כל המחדלים האלה, כולל
הופעה של עסקן כדורסל נוסף בשגרירות
האמריקאית בתל־אביב, בה הסביר כי ברודי
בכלל לא מדריך, רק שחקן, היא מכה קשה
הצסוייה לכדורסל הישראלי, בגלל תככים,
ה עו ל ם הז ה 1560

ב>לו

ביום הראשון שעבר, בחצות הלילה,
כשהקונצרט בהר הצופים הסתיים, לקח
המנצח המפורסם כיאונרד ברנשטיין
את הצייר יוסי שטרן, והם הלכו יחדיו
לבלות בבר קטן הנקרא מיי בר,
בירושלים.
במיי בר כיבדו אותם במשקה. הם
שתו ושוחחו, ושוחחו ושתו. הגישו להם
עוד משקה, והם המשיכו לשוחח, עד
שליאונרד ברנשטיין היה שיכור, והוא
קם מכסאו והתחיל לחזר אחרי כל
הנוכחים בבר.
וכשהנוכחים לא נענו לו הוא העיף
כוסית על הקיר, התחיל לרדוף אחרי
כלב קטן שהגיע למקום, ובקושי רב
הצליחו להוציא אותו משם בריא ושלם,
ולהשכיב אותו לישון במיטתו שבמלון.

א סז ח
מינה לוינסון, אשתו של דוקטור
צבי הרמן לוינסון מן האוניברסיטה
העברית בירושלים, עמדה להתגרש מבעלה
ולקבל ממנו עבור זה, שבעים וחמש אלף
לירות.
אך היא לא עשתה זאת, משום שחששה

לו גט .״הוא יחזור,״ היא עדיין סבורה.
״הוא עוד יחזור פעם. יש לנו בת קטנה,
בת שנתיים, והוא עוד לא ראה אותה.
״מילא, הביתה הוא לא בא. אבל שילך
פעם לגן, לראות את הילדה שלו. הבת הגדולה
שלנו מתחתנת עוד מעט• שישלח לה
מכתב, שיבוא לברך אותה. כלום. אבל אני
יודעת שהוא יחזור.״
אך בעלה לא חזר אליה, יבימים אלה,
בדיוק שבועיים לפני חתונת בתו, הוא החלים
לנסוע עם אנה, ידידתו הלבורנטית, ל־חוץ־לארץ.
האשד,
שמעה על כך, הלכה לרבנות והו־

היא הלכה לאליהו אילת, נשיא האוניברסיטה,
סיפרה לו כל מה שאירע, וביקשה
ממנו שיתערב לטובתה במשפט. אילת
אמר שאין הוא יכול לעזור לה, והבעל בינתיים
סירב לשלם את הכסף.
הוא ניסה לשכנע את אשתו לתת לו לצאת

המשוררים
לא רק הגנראלים משיאים את ילדיהם. גם
המשוררים עושים את זה. בפחות רעש, עם
פחות פירסומת, אבל החתונות לא יוצאות
פחות טוב.
ביום הראשון התחתנה בתו של המשורר
אלכסנדר פן, סינילגה, עם ארתור
אייזנשרייכר. הם התחתנו בחתונה־ צנועה,
בנוכחות ההורים ומספר מצומצם של
אורחים מכל צד.
הכלה, סינילגה, היא כבר בת עשרים ו־

מינה

אנה

לאמלל את ילדיה. כפי שאמרה בתה :״אבא
הלך, אבל אבא יחזור אלינו. אני רוצה
שתחכי לו.״ ומינה המשיכה לחכות.
כשמינה התחתנה עם צבי, היא היתד,
תופרת פשוטה ויפה מאד, והוא היה סטודנט
.״כל הצרות התחילו מאז שהוא
נהיה דוקטור,״ היא מספרת ,״מאז הוא
התחיל להתייחם אלי אחרת. היה לו רומאן
עם איזו בחורה, ויום אחד, לפני שלוש
שנים, הוא הלך ולא חזר הביתה.״
היתד, זו אנה כריאילן, לבורנטית
צעירה שהוא הכיר. התוצאה היתר, שהוא
רצה להתגרש מאשתו. אך מינד, סירבה לתת

מן הארץ בלי גט. הוא גם הביא לה שני
ערבים, אחד מהם אביה של ידידתו הלבורנטית,
שיערבו לה על כך, שהוא יקפיד לשלם
לה דמי־מזונות, בדייקנות מדי חודש בחודשו.

האשד, מסרבת .״הוא הביא לי שני
ערבים זקנים,״ היא אומרת ,״והם אומרים
שיש להם מגרשים. אבל אני לא רוצה לרוץ
כל החיים שלי לחפש את המגרשים של שני
הזקנים הללו, בשעה שהבעל שלי הולך לו
לבלות באמריקה עם הפילגש שלו. אם היא
רוצה להיות אשתו, אז רק על גופתי. אני
לא אתן.״
הדוקטור ציאד, השבוע צו־עיכוב־יציאה מן הארץ.
הזוג נשאר בארץ. הבעל ניסה לקבל גט
מאשתו, אך האשד, דרשה ממנו שיתן לה
קודם מאה אלף לירות .״האבא של הילדים
שלי הוא לא פועל,״ היא אומרת .״למה שהילדים
שלי יסבלו רעב?״

בעל נאמן
עוד לא ברור מי ירצח את מי. אם נעמי
אדווה תרצח את בעלת כוסי, או שזה
יקרה להיפן. לעת עתה המצב ביניהם הוא
תיקו.
לפני זמן מה הם נפרדו. בוסי ירד לאילת,
ונעמי אדווה נשארה בחיפה, ופתחה שם את
הדיסקוטק החדש שלה זמנים קשים.
הדיסקוטק היה פתוח שבוע אחד, עד ש־בוסי
הגיע לחיפה. הוא ניגש לשם, וראה
את אשתו, כשהיא מלווה על־ידי רב־חובל
אחד, ועל־ידי חברה בשם עדה הג׳יג־ג׳ית.
שימרית תשע,
אבל למרות זאת היא הצעירה בבנותיו
של פן. יש לו שלוש בסך הכל. הבכירה
היא זרוככלה סוסנקין, והשנייה היא

אילנה רוכינא.

ומיהו החתן? כשנשאל אלכסנדר מה הוא
עושה, ומה מקצועו, הוא ענה :״אני לא
בקי במקצוע שדו, אבל הוא בחור מתורבת
מאוד.״
שבוע לפני כן, בחתונה לא פחות צנועה,
התחתנה בתו היחידה של יעקב אורלנד,
שימרית, לבחיר לבה ורדי כן־י^קכ.
ורדי 36 המכונה גם ורדי היפה, הוא
עורך חדשות בקול־ישראל. לפני הרבה ש־ו
נים הוא היה דייל, אבל הוא לא אוהב שמדברים
על זה, או מזכירים לו את זה.
נעבר הוא גם היה נשוי פעם לבחורה צרי
פתיה בשם דרוניק, אבל גם את זה הוא
לא אוהב שמזכירים לו.
את שימרית הוא הכיר לפני חצי שנה.
היות והיא שחקנית בקאמרי, היא עובדת ב
בוסי
ניגש לאשתו, ובתור ברבת שלום
העיף לה סטירה. רב־החובל ברח. נעמי התחילה
לצעוק והוא התחיל להכות אותה. בהתחלה
הזא חתך לה את כל השפה התחתונה
שלה, אחר־כך הוא נשך אותה נמוך
מאוד בגב, אחריכן הוא התחיל להרביץ לחברה
שלה, ואחר־כן באה המשטרה.
השוטרים רצו לגשת אליו, להפריד ביניהם,
אבל הוא צעק להם :״תחכו לי בניידת.
אל תתקרבו.״ והוא הוסיף :״זאת אשתי. לא
תפרידו בינינו. או שארצח אותה, אז ש?!לך
לאן שהיא הולכת.״
שוטר אחד ניגש אליו עם אקדח ביד, ו־בוסי
העיף אותו משם, והזכיר לו :״תחבה
לי בניידת, עד שאגמור.״ השוטרים הבינו
את הרמז, ומיד חיכו לו בשקט בניידת. ובינתיים
המשיך בזסי לטפל באשתו: הוא

תל־אביב. הוא, בתור עורך־חדשות, עובד בירושלים.
הם בילו את זמנם במשך שישה
החודשים האחרונים בנסיעות מתל־אביב לירושלים
ובחזרה. וכיוון שזה היה קשה ומעייף,
הם מיהרו להתחתן ולהקים בית
משותף, במקום קבוע.

נשך אותה בפראות, מילא את הגוף שלה
בחבורות, ובתור סיום עשה לה חור יפה
במצח.
כשהוא גמר, לקחו את נעמי לבית־חולים,
לנתח לה את הפה, ואת בוסי לקחו לבית־סוהר,
בתור עונש על תקיפת שוטר. את העניין
עם אשתו שכחו לו. היא לא הגישה
שום תלונה.
כל זה די מפתיע, משוס ששני האנשים
הללו כבר מזמן בעלי־מום האחד מהשני.
נעמי כבר לא רואה בעין אחת, בגלל מכות
ישנות שקיבלה מבוסי באילת, ובוסי לא
יכול להזיז יד אחת בגלל בקבוק של נעמי
׳שפצע לו את הוורידים. ובכל זאת, בעלי־מום
או לא בעלי־מום, יש להם עוד הרבה
כזח.
למחרת היוס, לאחר שהוא הלך לבעל הדיסקוטק
של אשתו, ואיים עליו ש־סגור
מהר את המקום או שהוא יפרק לו אוז הראש׳
הלן בוסי לבית־החולים, והביא לאשתי
בקבוק טאקילה למתנה, וזר פרחים.
גירושין לנצח
אליל־הנוער

התגרש

הם נראו מאושרים מדי, והרבנים היו
בטוחים שהם עוד יסתדרו ביניהם. אז
למה לתת להם להתגרש?
אבל כיוון שביום רביעי זה נזסעים
החלונות הגבוהים, הכוללים את אריק,
שמוליק ק ר או ס וג׳וזי כץ, להופעה
בפאריס, באולימפיה, סירבה אלונה להישאר
עגונה. הם ניגשו בשבוע שעבר

אדונה ואריק

סופית

מאשתו

אלונה לשם.
אריק איינשטיין התחיל את מסע

הגירושין שלו לפני שלושה חדשים, אבל
הרבנים לא רצו לתת לו ולאשתו גט.

פעם נוספת לרבנות והרבנים בלית־ברירה
הסכימו לתת להם סוף־סוף את
הגט.
היא הגיעה לגירושין בשמלת מיני,
ומיד לאחר קבלת הגט יצאה לטייל
עם גרושה כידידים טובים, ואפילו הופיעה
איתו, למחרת היום, בחתונה של

עירית ואושיק לוי.

קולנוע סרטים זקן ז קו
אבל רוצה
אשה כחדר השני (גת, תל־אביב;
ישראל) לפי הרעש שמילא את האולם בשעת
הקרנת הסרט במוצאי־שבת, הבנתי
שהקהל רוצה להגיד משהו ולא יכול. לכן
החלטתי לאפשר לו להגיד כל מה שיש לו.

רשות הדיבור להמונים :

דבורה שווארץ (מורה) זהו סרט בעל
משמעות עמוקה, מאחר והוא דן בבעיית
חוסר־הקומוניקציה של האדם המודרני. רואים
בסרט איך הגבר הזקן נמשך אל האשד.
הצעירה, אך תהום־חוסר־הקומוניקציה הרובצת
ביניהם, לא מאפשרת להם להגיע אחד
אל השני, ולהתחתן.
מאיר בוזגלו (פועל־דפזס) איזה חוסר,
מה היא מקשקשת. הגבר הזקן פשוט רוצה
כל הזמן את יודעת מה. אבל הוא לא יכול

מתגלה בצורה מותחת למדי, רק בסוף
הסרט.
הפעם ניסה לאלוש להוכיח לנו שהגבול
בין הנורמלי לבלתי־נורמלי הוא דק מאוד.
ומאחורי כל מחזר תמים יכול בעצם להסתתר
אנס, ופושע.
הצרה היא שהטכניקה הנפלאה של המצלמה
שלו, וכל הטריקים הקולנועיים שהשתלבו
כל־כך יפה בעלילה של גבר ואשה,
נכנסים כאן לסרט בצורה שרירותית, מאריכים
אותו ומשתקים אותו.

י שראל
למה הוא י הודי

עשות אדנים איש ליום וואים -ואו

ף* אןג רו י הו די ם ,״ אמר ידידי ה־ירושלמי,
שבא מן העיר החדשה אל
סימטות העיר העתיקה.

״איך אתה יודע?״ שאל אותו הערבי הזקן,
תושב הבית.
ידידי, בחליפה אלגנטית שחורה, הוציא

הבמאי הגדול שביים את הסרט הנפלא
הזקן והילד יוצא מההקרנה הראשונה של
סרטו בישראל כשהוא מודאג.
״הם לא צחקו,״ הוא מתלונן .״לא צחקו
במקומות שצריך לצחוק. אפילו כשהילד
שואל את הזקן אם אלוהים הוא יהודי, הם

זנו הקראים

בין החורבות, מעל לפתח המערה ששימשה בית־כנסוז של
העדה הקראית, ניצב עדיי! שלט זה, האומר :״זכינו באנו
לעיר הקודש ירושלים, אני הצעיר עזרא גבאי בכר ...חג השבועות שנת התרכ״ד 1864

— למה זקן. זקן זקן, אבל רוצה.
חיים וינכרג (פקיד בפנסיה) אני אומר
שסרטי ישראלי זה תמיד טוב. ובסרט הזה
יש צילומים מצויינים, השחקנים נותנים
מישחק טוב, והבמאי הוא במאי מוכשר.
שלמה יצחקי (זמר) אני חושב שהבמאי
הביע יפה את השיעמום בזמננו, הוא
מראה איך הגבר הזקן משתעמם עם אשתו,
ואיך הוא משתעמם עם הצעירה שהוא מחזר
אחריה, ואיך הצעירה משתעממת איתו, וגם
עם בעלה. זה לא פחות טוב מהסרטים של
אנטוניוני.
חיים כהן (חייל) אני לא מבין בסרטים
כאלה. אני חושב שאם הבחור הזה, אשתו
לא מוצאת־חן בעיניו, אז הוא פשוט צריך
להתגרש ממנה. אם הם לא מתאימים, אז
למה הוא מבלבל לכולם את המוח?
משה חל 13ן (חייל) יש שם אחת, מה
זה מותק, כל הזמן מחייכת חיוך מלא ויטמינים.
ויש שם מסיבה, ובמסיבה רואים
פרצופים — פחד אלוהים!^זת עם פרצוף
של גבינה קרושה. ואחת עם אף עוצר
טרמפים. איזה מותק של סרט!

אג ט ב חופ שה
אהבה על תנאי (גורדון, תל־אביב;
צרפת) הים, שהשתתף כל כך יפה בסרטו
המפורסם של קלוד לאלוש גבר ואשה,
מופיע גם כאן. מופיעות כאן גם המכוניות,
הרדיו, המשתתף בעלילה בצורה פעילה,
וכל זה מעטר סיפורו של אנס ידוע,
הבורח מבית־הסוהר ויוצא לבלות לו חופשה.
בדרך לחופשה הוא פוגש טרמפיסטית
צעירה. הוא מנסה קצת לחזר אחריה, והיא
מנסה קצת לחזר אחריו. מה שקורה להם,

לא כל־כך צחקו כאן. בצרפת השתגעו מזה.
אפילו בגרמניה שברו כיסאות מרוב צחוק.
כאן לא צחקו.״
״כשאני עושה סרט,״ הוא מסביר ,״אני
רוצה שיצחקו ממה שהצחיק אותי. אחרת
בשביל מה אני עושה זה? בשביל כסף?
לא. הכסף לא מעניין אותי״.
אני לא ציוני. הוא צנום ונמוך, והוא
לא מדבר הרבה. הוא מדבר רק כשאין שום
ברירה אחרת. למשל כששואלים אותו אם
הוא ציוני:
״לא, אני לא ציוני,״ הוא עונה ,״לא
חונכתי לזה. אבל אני יהודי. ואני לא מתבייש
בזה. כולם יודעים שאני יהודי. אני עושה
על זה סרטים. אני לא מסתיר את זה.״
הוא לא מאמין באלוהים, הוא לא יודע
הרבה על ההסטוריה היהודית. הוא לא קשור
לישראל, הוא לא מדבר לא אידיש, ולא
עברית. למה אם כן הוא יהודי?
״אני יהודי פשוט משום שנולדתי יהודי.
אי־אפשר לשנות את זה. אבל אני יודע שהבנים
שלי יהיו כבר צרפתים לכל דבר.״
בל הבחורות מחייבות .״זה נפלא,״
הוא מתלהב ,״כמו משפחה אחת גדולה.
כל הבחורות מחייכות ואומרות שלום. כולם
מכירים את כולם. יש הרגשה שעוד אפשר
ליהנות כאן מכל מיני דברים פשוטים.
אפילו מלחייך אל בחורה. הכל חדש כאן.
זה נהדר.״
אבל במאי נשאר תמיד במאי, ובין חיוך
לחיוך, הוא מספיק לשבת עם תסריטאי ישראלי
ולתכנן את הסרט הבא שלו .״אני
אעשה סרט על ירושלים. על עיר שיום
אחד נפתחו חומותיה, ושני עמים שהיו
אוייבים עד עכשיו, התחילו להתערבב האחד
בשני, לסחור ולמכור האחד עם השני.״

הקנו

הנצרות.

הקדוש, בתוך הכנסייה העצומה,
הוא קודש־הקודשים
הוא פתוח לקהל הרחב.

מכיסו אולר קטן, גירד את דופן הכניסה לביוב
בתוך האבק הנוקשה, נוצר חריץ ארוך
ומלוכסן, שנסתם אי־פעם בגבס .״אתה רואה?
כאן היתד, מזוזה.״
התושב הערבי היה מודאג .״אז מה, יוציאו
אותנו?״
ידידי צחק .״לא. לא. לא מוציאים יותר.
רק איפה שהיו פעם בתי־כנסת — פיני את
הדיירים.״
מכמה בתי־כנסת — ודווקא הגדולים והמפוארים
— לא היה מה לפנות. הם נהרסו
תוך כדי קרבות תש״ח, או מייד אחריהם.
אל החורבות האלה, אין כמעט איש מגיע
עתה. ההמונים השוטפים מדי יום את העיר
העתיקה אינם חודרים אל הסימטות הקטנות,
שפעם שקקו חיים יהודיים.
סימטות רוויות זכרונות ואגדות. סימטות
אשר יכולות לספר על אותו רב שהיה יורד
ביום שישי אל קירבת הכותל, ובשעה ש־פעמוני
הכנסיות צילצלו והמואזין הרים את
קולו מעל צריח מיסגד אל־אקסה — היה
הוא פותח בתפילת קבלת־שבת. וככל שהיה
קולו של המואזין עולה — היה עולה עוד
יותר קולו של הרב.
או את סיפור הסימטה התלולה והמרוצפת,
שהובילה ממרומי הבתים המפוארים של
בתי־המחסה אל החדר הצנוע בו התגורר
ראש העדה החרדית. סימטה שראתה יום
אחד את הפרופסור חיים וייצמן צועד ברוב
הדר, לבוש חליפה לבנה, כדי לשוחח עם
הרב הצנוע. נשיא התנועה הציונית החליק
— ואת המשך סיורו עשה כשמכנסיו קרועים
לכל רוחב צידם השני.
או סיפור ״החנויות״ — אותם כוכים אפלים,
כיום ריקים ומצחינים, שעמדו כאן עוד
מימי הסנהדרין. וכאשר גלה הסנהדרין מהר־הבית,
כך נאמר, התיישבו 70 חכמיו בחנויות
אלד -חלפו דורות, ויהודים חזרו לעיר
העתיקה, אבל הר־הבית היה אסור להם. הם
מתו לבוא אליו — ולא רצו לעבור את העבירה
הנוראה. הם שכרו דירות מכל עבר,
ומי שהצליח לגור הכי קרוב להר־הבית —
אבל מחוצה לו — הרי זה מכובד.
כיום גרים בדירות אלה סודאנים, המציעים
כמימים ימימה את הבוטנים הקלויים לעוברים
ושבים.

הוד אלוהי

הצו הש1י

של הקבר, השייך
לכנסייה הקופסית.
הצד הקידמי, זנו ארון־הקבורה
משייש, מחולק בין יוונים וקאתוליס.

וי• וברים ושבים בלי הרף, לפחות עש־
> רת אלפים איש ליום, הנדחקים דרך הפתח
שבשער העץ. כל איש מהם קונה כרטיס
בלירה, כדי להידחק דרך הפתח.
כי מהצד השני ניצב — הר־הבית.

ן גי 1וואים -את ׳השרים הניצחית: שר אתמור, שר שרשום ושר תמיד

כבר ממבט ראשון לא יכול להיות שום
ספק: כאן עמד בית־המיקדש. כאן יכול היה
לעמוד רק בית־מיקדש.
המקום אומר כולו הוד אלוה*.
בכל העיר העתיקה, בתוך החומות, אין
שעל אחד של אדמה פנוייה. הכל דחום, בנוי,
צפוף. ואילו כאן — מרחבים נשגבים.
ובתוך המרחב העצום הזה, שמשממה עברים
נכנסים אליו בין עמודים של שערי־ניצחון
— ניצבים שני בתי המיסגד. במרכז:
מיסגד כיפת הסלע. הכיפה מזהב, והסלע —
מאמונה צרופה.
קצת הלאה — מיסגד אל־אקסה, שפירושו
״המרוחק״ — שכן היה זה המיסגד המרוחק
ביותר ממכה, כאשר הוקם על־ידי הכליף
עומר, יורשו של מוחמד.

כאן -הסלע

ף* דאי בהחלט לשלם חמש או עשר
^ לירות למדריך המיקצועי, שיוביל אותך
על־פני הר־הבית — ובמעמקיו.
״כאן היו אורוות שלמה המלך. אחריו הקימו
כאן הצלבנים את אותותיהם. באי בעמודים
רואים את החריצים שבהם היו קושרים את
סוסיהם. כאן האבוס. כא ן
אבל האוזן אינה שומעת. היא קולטת רחשים
אחרים, פסוקים אחרים.
״לפי המסורת זוהי פיסגת הר המוריה.״
אומר המדריך המסביר את מה שיש לראות
על פני השטח .״דויד המלך הקים כאן
את המזבח, ושלמה המלך בנה מסביב
את בית־המיקדש. המקום נשאר קדוש
גם אחת שטיטוס החריב את הבית השני.
הנוצרים לא בנו עליו, הם רק סימנו אותו.
הם בנו כנסייה יותר למטה, מקום שמיסגד
אל־אקסה עומד. רק אחרי כיבוש הארץ על־ידי
הערבים הוקם כאן המיסגד.״ ואז באים
פרטים, תאריכים, מידות, מחיר השטיחים
ן 35 אלף דינאר, תרומתו של המלך חסן
החמישי ממארוקו).
במרכז המיסגד — סבכה מעץ. בשום

הסלע

שמככיר

רויר

ס ט מן

דיה. כאן, כפי
מדריד־חתיירים, חצב

דו*ו 7ך

*** 71.ח רו^טד

רו*וז*ח

מסביב לסלע האפור ניפנה ה־מיסגד
-על יסודות בית המיקדש.

מיסגד אחר בעולם אין סבכה כזאת. כי בלעמאן
— הכפר שנהיה לבירה של ממלכה
שום מיסגד אחר בעולם אין הסלע. סלע
אשר לא היתד, מקודם.
פיסגת הר המוריד״ הנושא את חותם רגלו
ועוד קבר: אביה של הנסיכה דינה, אשתו
של הנביא מוחמד, שעלה מכאן לשמיים וחזר.
הראשונה של חוסיין. הוא מת במצרים —
זהו גם המיסגד היחידי בעולם, בו יכול
והובא כאן לקבורת כבוד.
מוסלמי להתפלל בכל כיוון שהוא — ולאו
ועוד קבר. כאן שוכב איש ששמו אומר
דווקא לכיוון מכה.
הרבה להרבה ישראלים: עבד־אל־קאדר אל־ואם
הכיפה מבחוץ יפה ונוצצת — הרי
חוסייני. דודנו של המופתי הגדול. הוא
שמבפנים מיסגד הסלע הוא יצירה אמנותית
פיקד על חזית ירושלים, במלחמת תש״ח.
מושלמת. אולי ה־הוא
פיקד אישית על

--מיסגד היפה ביותר
הקאסטל. הוא הצבעולם.
ליח
לכבוש אותו
לא קיטש מן המידי
הפלמ״ח, אחרי
סוג המצוי בבתי־שהפלמ״ח
כבש אוכנסת
יהודיים רבים,
תו בפעם הראשונה.
או בכנסיות נוצריות בלי־ספור. כי אם קודים הפלמ״ח כבש את הקאסטל שוב, ושוב
גיאומטריים טהורים, ביטוי עליון לדמות הסתער עבד־אל־קאדר בראש חייליו, לכבוש
המופשטת.
את ההר — או למות.
הוא מת, והובא לכאן כגיבור.

אבל אז היתד, משפחתו שליטה בירושלים
קברו ש? ניבוד הקאסט?
הערבית. ביתו של המופתי ניצב מעל לכותל
המערבי, ובשטח ההד שלטו השייכים וה•7שוב
כחוץ — ~על השטח החשוף~של
אימאמים, בני משפחת אל־חוסייני.
1ההר. לא כדאי למהר. כל פינה — פנינה.
המשפחה ההאשמית חיסלה את השליטה
הנה, למשל, קיר בקצה המערבי של ההר.
הזאת. המופתי הוגלה, ושושלת החוסיינים
לידו שער מעץ ירוק. קוראים לו שער ה־רוסקה.
שניים ניתלו, השאר ברחו.
מוגרבים. הוא סגור עכשיו,.לא שווה מבט

שני. אבל הקיר שלידו שווה הרבה מבטים.
אדם זקן וכפוף!
זהו הצד האחורי של הכותל המערבי.
הלאה. אל הביתן הנמוך וחסר־החשים ית,
המשתרע בין שני שערים. בפנים ניצבת
ודש לפני מלחמת ששת הימים חזר
שורה של קברים מוסלמיים: ארונות־אבן
| | המופתי להר הבית. סיפר מדריך־התיי־ארוכים,
מעל׳ לקרקע, מכוסים בשטיחים רות סובחי אל־דג׳אני, שנולד על הר־ציון וחי
בעיר העתיקה :״ראיתי אדם זקן וכפוף,
ירוקים.
בעל זקן לבן, מוקף חבורה של אנשים. הוא
אחד מהם הוא קברו של השריף חוסיין,
יצא ממיסגד אל־אקסה. שאלתי מי זה, אמאבי
המלך עבדאללה. הוא היה מלך ערב
ושליט מכה, עד שבא איבן אל־סעוד וגירש
רו לי: המופתי, חאג׳ אמין. אמרתי: איך
השתנה! אמרו לי: הרבה דברים משתנים
אותו. הוא מת בגלות בקפריסין — והובא
בעולם. באמת — הרבה דברים משתנים בארצה
לקבורה. האנגלים הקימו לו עמוד־עולם.״
זיכרון
מול תחנת הרכבת הישנה בחיפה.
וכאן הוא בא למנוחת עולם, .
מלבד ירושלים הניצחית. ירושלים של הר־הבית,
ירושלים של הכותל, ירושלים של
בנו עבדאללה מת לא רחוק מכאן. ליד
העמוד השלישי, בתוך מיסגד אל־אקסה, גאיות וגבעות ירושלים של זהב, ושל
אפשר לראות את סימן הכדור שפגע בעמוד
נחושת ושל אור.
השיש. אבל הוא לא נקבר כאן. הוא נלקח
ושל זכרונות.

שדו כהן

\ 1ל 1ך 1מ העומד בקצה הר־הבית, ניבנה על־ידי הכליף עומר לפני שניבנח
\ / 1־ * 1 1 1 /1 /1מיסנד הסלע. בתמונה זו נראה שיין עיוור מתפלל ליד עמוד
שייש. על העמוד נראה בבירור המקום בו פגע כדור, אשר נורה לעבר המלך עבדאללה,
בהתנקשות ששמה קץ לחייו. תיקרת המיסגד שוורה זהב, אולם עדיין אין מעליו כיפה.

עתה
חי יבאחהלעצמך,
חו פ ש ונו פ ש
בעולם ארצות-הברית

הצטרף לטיולי קיץ!

מי נלחם
ב מי א ט־נאם?

1967
לאירופה טיולים מאורגנים מופעלים
ע־י משרדי נסיעות ומארגני
טיולים ישראליים.
דרוש את הפרוספקטים שלהם.

למרות שמול 300 אלף לוחמי הוויאט־קונג
עומדים יותר ממיליון ו־ 200 אלף איש, החליט
המפקד האמריקאי, הגנרל ויליאם וסט־מורלנד,
כי זד, לא מספיק, הודיע לוושינגטון
כי הוא זקוק לתגבורת רצינית.
הוא לא הסתפק ב־ססד אלף הוויאט־נאמים,
465 אלף האמריקאים 45 ,אלף הקוריאנים
וארבעה חילות־ר,משלוח ד,ננסיים ( 6500 אוסטרלים;
2500 סיאמים; 2200 פיליפינים ו־200
ניו־זילנדים) הנתונים לפיקודו. הוא הודיע
שהוא זקוק לפחות ל־ 120 אלף חיילים אמריקאים
נוספים.
עניין של מי? זה היה יותר מדי בשביל
שר־ההגנה רובוט מק־נאמארה. הוא דחה
את דרישותיו של וסטמורלנד, הציע, במקום
זה, שאם יש צורך בחיילים, תספק אותם
ויאט־נאם בעצמה.
שאל מק־נאמארה ברוגז :״מדוע לא מחיילים
את כל הבחורים ארוכי־השיער המתרוצצים
על אופנועיהם ברחובות טיעון?״
לנשיא ויאט־נאם, הגנרל נגויאן־ואן תיאו
היתד, תשובה, שהוכיחה באיזו רצינות ובאיזה
עניין מתייחסים הוויאט־נאמים למלחמה.
הודיע הוא: אין מד, לדבר על גיוס נוסף.
לוזיאט־נאם יש כבר יותר מדי אנשים במדים.
היו אלד, מילים משונות ומוזרות מפיו
של נשיא מדינה, הנמצאת במלחמה על חיים
ומוות. ייתכן וההסבר הוא שגם נשיא ויאט-
נאם סבור שהמלחמה אינה עניינם׳ של ה־ויאט־נאמים
אלא של האמריקאים בלבד.

טיולי הצעירים
״המסע הגדול־איטליה שחייו אנגליה
ספרד

50.-ג 2ל־י

טיולים מאורגנים
לדום וירי

כד 997.50ל־י
75 +ג
* איטליה, צרפת, אנגליה

יון -איטליה -טורקיה
• 1260.ל־י
ת א ריכי הי צי א ה

* מינימום 15 משתתפים
* בעני! תאריכי הנסיעות,
•׳ בנוסף למצויין לעיל, אנא
פנה לסוכן הנסיעות שלך
או למשרדי. אולימפי?־-

ספרד טיולי

חופש ה פול חן

־שער הזהב׳

טיולים דרך יון וליון
:14־ 21 יום
במחיר החל מ־ ־ 750.ל
ועד 99 -לו ל

ח־ א מד 611601-6 .תימה מר 6 9 0 3 5 .רושלים טר2 2 3 3 • .

191

״כוח חדש״ — מופיע השבוע ויישלח למנויים. החטיבות
מתבקשות להזמין גליונות נוספים במזכירות.

ברית־המועצח!

״ספיג המדורה כאכזיב״ — ביום שישי 4.8.67 בשעה 21.00
נפגש בביתו של אלי אביבי, לערב הווי, שירה ושיחת
פרטים במזכירות.

בכל יום ראשון בשבוע באים לבקר אותו
שלושת הילדים שלו: לינה, הסטודנטית הרווקה;
ראדר, הנשואה וסרגיי הבן־המהנדס.
הם סועדים בצוזתא ארוחת־צהריים חגיגית,
אם כי צנועה (בלי וודקה ובלי צלי, אותם
אסרו הרופאים על אבי־המשפחד ).ואחר־כך
הוא יוצא לטיול אחר־הצהריים בכפר שלו.
הוא יוצא לטיול כשעל כתפו הטרנזיסטור
שלו, בידו מצלמת האסלבלאד שבדית יקרה
והכלב שלו, ארבאט, רץ לפניו. זד, הרגע הגדול
ביומו של ניקיטד, סרגייביץ׳ חרושצ׳וב
בן ה־ ,73 מי שהיה עד לפני שלוש שנים
השליט הכל־יכול של ברית־ד,מועצות.
כלי רחל ולטש. אחרי 11 שנים של
שלטון מוחלט הוא התכנס בדאצ׳ד, שלו בכפר
פטרובודליינד, שליד מוסקבה וחי לו
שם בשקט, יחד עם רעייתו נינה.
אמנם הוא הפסיד 14 קילו ממשקלו, אבל
חוץ מזה אין לו על מה להתלונן. הדאצ׳ד,
שלו היא מרווחת (ארבעה חדרי־שינד ),ועומדת
באחו בין עצים, ליד כרה דאצ׳ות אחרות,
המהוות יחד כעין שיכון־צמרת, בו
חיים, כל אחד בדאצ׳ד, שלו, עוד כמה פנסיו
בחיפה
— ביום חמישי ,27.7 ,בשעה ,20.30 במועדון החטיבה,
שד׳ או״ם ( 32 מאחורי מגרש הטניס) יתקיים דיון פומבי בנושא:

מה זו פדרציה של ארץ־ישראל
בהשתתפות: עמום קינן ומיכאל רב־און.
6ברמת׳ ג ן — ביום רביעי ,26.7 ,בשעה ,20.30 בקפה עצמאות
בגן המלך דויד, יתקיים דיון פומבי בנושא:

פדרציה של ארץ־ישראל
בהשתתפות: נתן ילין־מור ואלכם מסים.
הקהל הרחב מוזמן.

חבר, אין אנו שותפים לתקציבים ואין לנו הכנסות פרט
לתרומתך החדשית. העבר את התרומה עוד השבוע.

זד, לקח בדיוק 475 שנים, עד שממשלת
ספרד החליטה כי הגיעה השעה להחזיר אח!
הזכויות המלאות לסוג אחד מאזרחיה. הסוג
הזה הם היהודים שגורשו מספרד ב־, 1492
ושהסתננו אליה בחזרה משך מאות השנים
הבאות, בקילוחים דקיקים.
למרות שרוב הצאצאים של גולי־ספרד
קיימו את השבועה שרגלם לא חדרוך שנית
על האדמה המקוללת, נמצאו מדי שנר, כמד,
עשרות שחזרו לספרד.
הגידול העיקרי של הקהילה היהודית בספרד
אירע בשנות השלושים של המאה הנוכחית,
כאשר כמד. מאות פליטים, יוצאי־גרמניה,
התיישבו בה. לאחרונה אף הצטרפו
אליהם כמר, עשרות יורדים מישראל.
כולם קאתולים. אך משך כל 475השנים
האחרונות היתד, אסורה על היהודים
התפילה בציבור, התארגנות קהילתית וכיוצא
באלה.
איסורים אלה בוטלו בחוק חופש־הפולחן
שהועבר השבוע במדריד. מחוק זה ייהנו,
נוסף ל־ 6000 היהודים הספרדיים, גם 2000
מוסלמים ו־ 31 אלף נוצרים פרוטסטנטים, הף
חיים
בספרד.
ל־ 32 מיליון הספרדים האחרים לא היו מעולם
בעיות מסוג זה. הם כולם קאתולים.

ה חיי ט
בשיכון הצ מד ת

רעים עם אורי אבנרי.

נרים סובייטיים נכבדים וידועים.
הפנסיה של חרושצ׳ב אינה מבוטלת 550 :
רובל לחודש (כ־ 1800 לירות) בתוספת מכו׳
נית־שרד, שתי עוזרות, שתי טבחות, גנן
ונהג על חשבון המדינה.
מלבד טיולים בשדות־הכסו וצילומי־חובב
במצלמתו, מבלה חרושצ׳ב חלק ניכר מיומו•
עם אוצרותיו הפרטיים. אלה הם בעיקר מזכרות
שקיבל בשעתו מגדולי־עולם — רדיו
שנתן לו גמאל עבד אל־נאצר; דגם של ה־תאג׳־מהל
שקיבל במתנה מג׳ואהארלל נהרו:

הרדטצ׳וב
גם גנן, נהג, ט ב חו ת ו עוז רו ת

מערכת כלי־חרסינה משל הארולד מק־מילן.
אבל התחביב האמיתי והגדול של חרוש־צ׳ב
הוא אולם־ד,קולנוע הפרטי שלו. כראוי
למהפכן ותיק הוא גילה בשבוע שעבר ל־מיספר
צלמים ועיתונאים מערביים שבאו
לבקרו כי הוא לא צופה בסרסים בהם מומי־עים
ג׳יימס בונד או רחל וולטש. הוא מעדיף
את סרטי מהפבת־אוקטובר, המציפים עתה
את מסכי ברית־המועצות, לרגל היובל ה־50
הקרוב של המהפכה שהעלתה את הסובייטים
לשלטון.

צ׳כוסלזבקיה
לקח מי שראל
14 מיליון אזרחי הרפובליקה הצ׳כוסלו־בקית,
מסתפקים ב־ 450 אלף מכוניות. זאת
לא אומדת שהצ׳כים לא היו שמחים לו היו
להם יותר מכוניות פרטיות. רק שלמכונית
בצ׳כסולובקיה צריכים לחכות, והתור כיום
הוא ארבע שנים.
כאשר נוכחו השלטונות בפראג לדעת
שלמרות תקופת־המתנד, ממושכת זאת גדל
תור ד,ממתינים־ד,רשומים בשנה שעברה מ־
132 אלף ל־ 165 אלף החליטו לנקוט באמצעי,
אותו אולי למדו מישראל.
כדי להקטין את הביקוש למכוניות ולהרתיע
קונים־בכוח קבע משרד־התחבורה ה־צ׳כי
תעריף חדש לדמי־הרישוי הדו־שנתיים
למכונית פרטית 12 :אלף כתרים (כ־2000
לירות).
ה עול ם הז ה 15 50

ה אודר שדה עוז ר ת
וונצל,

כאשר הנתינים שלו מרדו בו ניצל
מ לן בו ה מיה, בצורה מקורית. הוא השאיר
את בגדיו בירי שוביו וברח, עירום כביום
היוולדו, מחדר־האמבטיה שלו, שם הסתתר
ברגע ששמע על פרוץ המרד.
למטה, בצל חו מת־הא ר מון, חיכ תה לו
שיפחתו הנאמנה, שושנה והיא העבירה
אותו אל נ אמניו שמעבר לנהר המולרבה;
וונצל תיכף הבין כי מענק של מאה אגורות־זהב
לא יספיק למיקרה כזה. לכן הוא החליט
לגלות רוחב־לב מלכו תי והודיע ל שו שנה:
״מכיוון שהיטבת כל כך עימדי, אני מרשה
לך לי שון הלילה ב מי ט תי!״
זה אמנם קרה לפני הרבה מאות שנים.
בשנת 1393 ליתר דיוק. אבל טוב־הלב הזה
חזר וני שנה בגי רסאו ת שונו ת משך מאות
השנים הבאות. הקשר בין שיפחה־משרתת־עוזרת
למעביד היה כל כך מובן עד ש מ
שטרת ברלין נחפזה לדווח, לפני מאתיים
שנה, כי ״מי ספר עוזרו ת־ הבי ת בבירה מגיע
ל־ 18 אלף; שעה שמספר היצאניות הוא
10 אלפים בלבד״.
על רקע עניין גרמני זה בעוז רו ת־בית

החליטה יהודיה גרמניה אחת — אנה רו *
1ה כץ — להעלות את ההיסטוריה של
עוזרת־הבית על הכתב. את זה היא עשתה
בספר שראה אור השבוע.
אחת העוזרו ת עליה היא מספרת ו שגם
כן עשתה היסטוריה היא שיפחה של כומר
גרמני במאה ה־ . 17 היא נחטפה על־ידי חיי לים
שבדיים שמכרו אותה לנסיך רוסי,
שנתן אותה ב מ תנ ה לצאר שלו, פיו טר הראשון.
העוזרת
הזאת ידעה לעזור לעצמה ותוך
ז מן קצר נשא אותה פיוטר לאשה. אחרי
מותו היא הפכה מסתם צארינה לצארית
בזכו ת עצמה. הלא היא קתרינה ה־

גדולה.

עוזרת־בית

הז מן

סיפור־הצלחה של
הזה היא הנורבגי ת אנהמרי רפמופן.
היא עברה את האוקינוס ועבדה כעוזרת־בית
אצל המיליונר (ומו של ניו־יורק) נל*
פון רוקפלר. לפני שהספיקה להת מחות
בעבודה שלה כבר נמצא אחז מן הבנים של
רוקפלר שהתאהב בה ונשא אות ה לאשה.
או, בל שון יותר פ שו טה: הוא ה פן את
העוזרת לעזר כנגדו.

>65 הי מי םהרא שוני ם
היא בת ,22 שוקלת 41 קילו ומתרוממת
למטר ו־ 66 סנטימטר. את הדבר היחיד שאפשר
להגיד על המידות שלה זה שהמון

מיה פארו
אנשים חושבים שהיא טדויגי,

הדוגמנית

הלונדונית השטוחה.

אבל היא לא טיוזיגי. היא מיה סינטרה
הידועה יותר בשם שלה לפני הנישואין —
מיה פאר* .השבוע מלאה שנה לנישואיה
לפרנק פינטרה ומיה ודתה מוכנה לדווח
על 365 הימים הראשונים.
מיה, שגמרה לפני כמה שבועות את
! 11ו!! 11111111־)ווו 11111־ ־־

סרטה הראשון (שם היא כיכבה יחד עם
לוד־״ס האו־ווי, עליו אמרה :״יש לנו
המון דברים משותפים. אנחנו מעשנים אותו
סוג של סיגריות; אנחנו מעדיפים אותו מין
של יין לבן ואנחנו מתעבים איש את
רעהו.״) היא כבר לא אותה ביישנית שהיתר.,
עוד לפני שש שנים היא כל כך פחדה מן
העולם הגדול עד שהיא החליטה שמה שהיא
רוצה להיות באמת זה להיות נזירה. אבל
זה כבר עבר לה. ועכשיו היא מאושרת
לחלוטין עם פרנקי שלה.
היא לא קוראת לו פרנקי כי אם בשם
חיבה מקורי — צ׳ארלי בראון. אולי זה
בגלל שהוא מבוגר ממנה בשלושים שנה
בדיוק.
ובמה עוסקים בני־הזוג סינטרה בערבים
הפנויים שלהם, למשל?
בשום דבר מיוחד. אם רק יש להם ערב
פנוי הם נכנסים למיטה כבר בשעה עשר.
לא בשביל לישון. אלא כדי לצפות בטלביזיה.
ואת
ההפסקות מנצל פרנקי־צ׳ארלי על־מנת
לנגוס מן העוגות שמיה אופה במיוחד
בשבילו. וכשנגמרת הטלביזיה גם כן עוד
לא הולכים לישון. כי אז יש לפרנקי עיסוק
חשוב באמת לשעות־הלילה המאוחרות. העיסוק
הזה הוא פיתרון תשבצים.
״ואת אלה,״ דיווחה מיה בגאווה ,״הוא
ממלא בעט־נובע, לא בעיפרון. כל־כך הוא
בטוח שהפיתרון שלו נכון.״

ווווחו>ו!>1ו וויו ־1־ 10 ות1זותרזן ו¥1ז1ד 1דו 8

מזו״ף, הבל!׳ומיתי
התייר האמריקאי המזדקן ממש הרגיש כיצד מתחדשים נעוריו על המקום.
תמורת כמה מאות דולארים בלבד הצליח לזכות בפגישה משגעת עם שחקנית-
הקולנוע מיימי וואן־דורן בכבודה ובעצמה.
על זה הוא היה צרין להודות לשוער בית־המלון שלו. כי השוער הזה בעיר
ורונה האיטלקית, גילה לו בסוד כמוס שמיימי, השוהה בוורונה לרגל הסרטת סרט,
דווקא אוהבת לעשות את זה עבור כסף.
אמנם היה ברור לקאזאנובה הקשיש כי הדבר יתממש רק בשעות הלילה, אבל
זה שבחדרו ישרור חושך מצרים היה קצת יותר מדי. מרוב כעס החל לשפוך את מרי־ליבו
לפני מיימי. הוא שכח שבאיטליה צריכים לדבר איטלקית וחירף וגידף
באנגלית. ומיימי לא הגיבה. היא פשוט לא הבינה אנגלית.
לשלם 500 דולאר בשביל מיימי וואן־דורו־בחושך־שלא־יודעת־אנגלית, זה לא היה
לפי חוש־הצדק של האמריקאי שלנו. הוא הזעיק מייד את המשטרה. זאת עצרה את
השוער־המתווך ואת מיימי המדומה, שהיתה יצאנית מקומית זולה.
השוער, שהודה כי הוא גם אחראי לניתוק החשמל בחדרו של התייר, סיפר כי את
הרעיון יזמו כמה יצאניות ורוניות. הן גילו כי אחת מהן דומה לכוכבנית שהופיעה
בסרט שהוצג בקולנוע המקומי ושכנעו חמישה שוערי בתי־מלון בעיר לספק אותן
ללקוחות תחת יומרות־שווא, ולגבות בצורה כזאת מחירים מפולפלים.
אחרי הכל, ביקש השוער להתנצל, לא עשינו כל רע. הרי מחוץ לשמות המזוייפים
שלהם היה הכל בגברות שהבאנו אמיתי לגמרי.

ספרים

• יותר מ־ 300 מטוסים מצריים (כולל
כמאה מיג 21ו־ 30 מפציצים כבדים טופו־לב

• יותר מ־ 60 מטוסים סוריים.
• 20 מטוסים ירדניים ומספר זהה של
מטוסים עיראקיים.
״ארבן ןה־יכטור אחד. העיתונאי אריהאבנרי, ששימש כתב־צבאי בחיל־האוויר משך
שבוע המלחמה, הביא בספרו הקצר דו״ח
תמציתי וענייני על פעולות החייל.
הוא לא הסתפק בזה, נתן גם תיאורי־זיוקן
רבי־עניין של הטייסים שעשו במלאכה —
אנשי־הקבע ואנשי־המילואים, טייסי אל־על.
ארל!יע, מרום וכימאהיר, שהחליפו אה; המטוסים
האזרחיים שלהם בסופר־מיסברים,
מקור כמו זבובים היום הקצר ביותר (מאת אריה אב־נוי;
הוצאת י. גו ט מן; 120 ננמ׳) מכיוון ש׳

השנה בירושלים,
במיצעד את עוצשביתת־הנשק

בשמי הבירה ו
מיצעד
יום־העצמאוח נערך
לא היתד, אפשרות להפגין
מתו של חיל־האוויר. הסכם
ירדן אסר הופעת מטוסים
ישראל כיבדה את ההסכם.
מפקד חיל־האוויר, האלוף מרדכי הוד, החליט
לפצות את טייסיו. נוסף לבקבוק שמפניה
וציור מתאים על המטוס, בו זכו טיי־סיו
עד אז כאשר הפילו מטום־אוייב, הוא
ניצל את תאריך יום־העצמאות, העניק לכל
אחד מהם תעודת־הוקרה נאה.
הטקס לא ארך הרבה זמן. משך 19 שנות
קיום המדינה הפילו טייסי חיל־האוויר 42
מטוסי־אוייב.

מיסטרים, מיראז׳ים, ווטורים, נורדים, פ גות.

ארבעה כמכה אחת. לו היה הוד
רוצה לחזור על הטקס כעבור חודש ימים,
היה צריך להרבה יותר זמן.
כי תוך מספר שעות מבוקר החמישי ביוני
שעה ,08:00 עת הבריק הוד מיברק
בהול לכל יחידות החייל טו סו, עוטו
על האוייב, הכו בו עד חורמה מחצו

הטייסים שלו ארבעה חילות־אוויר ערביים,
השמידו יותר מ־ 400 מטוסי־אוייב.
שעה שרדיו קאהיר שידר בעברית ״אנחנו
מפילים מיראז׳יס שלכם כמו זבובים!״ היה
זה בדיוק מה שטייסי חיל־האוויר עשו למטוסים
הערביים.
הפירוט:

כולם יחד חית הוכחה חייה לצידקת סיס־מת־הגיוס
של החייל, הטובים לטייס! הם גם
לא נעדרו חוש הומור. אחד מהם הודיע,
אחר שעבר תוך שעות מטפר ארבע ארצות
(מצרים, ירדן, סוריה, עיראק) כי החליט לתלות
על המטוס שלו שלט של חברת ד תעופה
הפרטית אותה הוא עומד להקים —
חברת סופר־מיטטר־טורס.

3מוצרים מסדרת מוצרי ״טל״
זכו בפר סי םבתח רו ת ״המוצר
הטעי ם מכול ם״ שנערכה בי מי ם
אלה ביריד המזון והחקל או ת .1967

בזי !-

ר נ 1.1־
בננו ת

־ ש ר ! 11השדה

וכן מיצים נוספים בסדרת
מוצרי ״טל״ ניתן להשיג ״י
בביתן ״טל״ ביריד ( מס׳ ) 30
בחנויות הסופר מרקט והשופר־סל,
בחנויות המכולת המובחרות
וכן בכל-בו ״שלום״.
סדרת מוצרי ״טל״ מיוצרת
ע״י ״מילוזי׳ בע״מ, סו ל ם צור.

0דאה כה! 0
( ה מ שן מעמוד ) 13

בה עליו — תוכנית בריחה מפורטת.
ברגע האחרון מבחינה הסוהרת הערביה
בפתק. היא תופסת אותו. עכשיו צפוי
שגם האם תושלך לכלא, ועוד גרוע מזה:
אם יגלו שאת הפתק כתבו אנשי הלח״י,
יזהו את הבת כחברת. מחתרת חשובה,
והיא עלולה לשלם על כך בחייה.
אבל אמה מגלה תושיה מהירה, ותמורת
לשכנע את
עצום היא מצליחה שוחד הסוהרת להשמיד את הפתק.
״וכך לא הצלחתי לברוח מיפו,״ נאנחת
לאה, וכמה ימים יותר מאוחר מעלים אותה
על משוריין בריטי, ובלווי של ארבעה שוטרים
חמושים מובלת הנערה בת ה־ 17 אל
כלא בית־לחם, למשך שנה וחצי.

תערוכת צילומי מלחמת הנצחוו

ב ח סו ת ראש עי רי תתל־ א בי ב— י פו, מרמ רדכי נמיר
* מ או ת צלומים שעדיין לא נתפרסמו * צלומי מ ס מכים ומפות * הקרנ ת שיקופיות צבעוניות
בלווי הסברים * אפשרות להזמין תמונות במחירים זולים.
שטח התערוכה: בית יד לבניבז בתל־אביב, רח׳ ויצמן פינת רחוב פנקס (סוף קו )5התערוכה פתוחה יום־יום משעה
. 27.7.67 — 11.8.67
10.00 בבוקר עד .23.00 הזמנה מרוכזת של כרטיסים טלפון 240337

הזרה א? הכזא
*שבוע, מקץ עשרים שגה, שוב| } חזרה לשם לאה כהן. יחד עם קבוצת

היו נשים חביבות, בשנות העמידה. כולן
כלואות איתר, שם, וכולן בעלות עבר מסעיר.
שוב הן הובלו לאורך המסדרון בן שתי
שורות הדלתות (״או הן היו שחורות. מברזל.
בעובי 80 מילימטר.״) בתוך מילה
סאלם, בה הוחזקו העצורות האדמיניסטרטיביות,
שמעצרן הוארך שוב ושוב ושוב.

אחת מהתמונות המתפרסמות לראשונה: הצנחנים בקרב על ירושלים

טלויזיה מ ע שי ת
הרשמה לכתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א,
י״ב, ל מג מו ת מ שולבות לבנרות
ול מג מות מ קצועיו ת

* רדיו אלק טרוניקה
טלויזיה
* הכשרת קציני רדיו
• שבר לי מו ד מוד רג
• כ טי פנ דיו ת
פרטים והרשמה0—1 :
לפנה״צ 4 — 8 ,אחה״צ.

| ת בי-
אביב ירושלים חיטה באר-שבערחובות הרצליה
8—10 :
ההסתד רו ת 20
ההסתד רו ת 76
ביאליק 17
הרצל •20
( תחג ה כורכזית)

שבפינת הבי שול,
כורעת לאה בהן.
על קבוצת האסירות ה מיוהורשה
להן לבשל לעצמן.

(פות ס מ אי ) 1

ביה ם

(פנת הרצל)

(מול הדואר)

(ע״יהממטרה)

היא נימנתה
חסות, אשר

במדרגות המובילות למטה, הובלה אז לאה,
כבולה באזיקים, והושלכה למרתף. היום היא
מספרת :״זה דייה חדר הלוקסוס. גרנו שם
רק שתיים, ולא שמונה בחדר, כמו הרוב!״
אז סימל הכלא את הקץ לחלומותיהן. קץ
לתקופת ההרפתקות, הסכנות והמתח.
הפעילות היחידה שלהן בכלא התבטאה
בכך ששעה וחצי כל יום הן הורשו לעלות
על הגג. הטרוריסטיות הצעירות היו מנסות
לפרוק את המתח כשהיו מתרוצצות על הגג,
קופצות ומדלגות, כדי לשמור על השרירים.
כיום כולן מבוגרות, שקטות, עם שערות
שיבה פה ושם, שעברו בחרדת־קודש בין חדרי
הכלא — המשמש כיום כמעון־יתומים.
הן נגעו בחיבה בקירות שפעם סגרו עליהן.
מעבירות עיניהן על הסורגים שעדיין
קבועים בחלונות. באחד הסורגים עדיין ניכר
חריץ עמוק .״סחבנו סכין מהמטבח, ובלילה
התחלנו לנסר כאן את הסורג. אבל הסוף
שהסכין נשבר.״ הסורג נשאר עד היום.
הן מתרגשות. מעלות זכרונות .״ואיך
היה כששלחו לנו ספרי־לימוד והמליצו במיוחד
על המילון האנגלי? הבנו את הרמז,
ובמשך חודש קראנו במילון הזה כל עמוד,
כל מילה, בתקוזה למצוא את תכנית הבריחה.
אחרי שנים נודע לנו שפשוט טעו
ושלחו לנו מילון לא נכון״.
כששלושת המוסקיטרים המפורסמים שבו
ונפגשו מקץ עשרים שנה — הם חזרו
לעולל את עלילות הגבורה שלהם.
אבל לאה, שבגיל שש־עשרה כבר עסקה
ב״מבצעים מיוחדים״ — וביקרה מקץ עשרים
שנה בכלא — חזרה משם אל ביתה
הקטן, במושב מגשימים אל בעלה ושני
ילדיה לחיים שקטים ושלוים לחלוטין.
העולם הזה 1560

יייקולוב 35
(בניו הסופ ר מרל ט)

חולון

סי קולוב 32

הג דו ל בי שראללמקצועות האלקטרוניקה

ליד התנור

המנוי קיבלת חשבונך.
נא פרע
אי תי בהקדם

גו עי מ ה יו ת ר

ולויו כול הספיקו להתחתן בליג בעומר...
לכן אנו מאריכים את
חידון ״פזגז״ לזוגות הנישאים
עד ה 1-לאוגוסט.
כל הזוגות הנישאים בין
ל״ג בעומר ל 1-לאוגוסט
,1967 אשר רכשו אחד
ממכשירי הבישול המשוכללים
של ״פזגז״ ,מוזמנים
להשתתף ב
חידון
נושא פ ר סי ם
פרס ראשון:

שבוע נופש לזוג
פרס שני:

סוף שבוע נופש לזוג
פרס שלישי:

כירה ניידת לפיקניק

סאש&זסס

טופסי החידון והסברים
בחנויות ״פזגז״ בבל הארץ

במזל טוב — פזגז

לאלחט דוניון ה

למען פדרציה של
ארץ ישראל (פלסטין)
ת.ד 3006 .ת״א

אדרי אכנרי, אהרון כהן,
אורי רפ, נתן ילין מור,
עמוס קינן.
מזמינים אותך לדיון פומבי בנושא:

ממלחמה לשלום
המנחה: אורי זוהר
באולם קולנוע ״הוד״ בתל-אביב.
ביום שישי 28.7.67 בשעה .20.30
דמי כניסה — לכסוי ההוצאות בלבד.

אחרי שוך הקרבות
לסיורים ותיורים בודאי תצא.
אל תשכח את המצלמה והנצח
את האתרים החדשים המענינים
והקדושים.
מצלמות בכל קבוצות המחירים,
פתוח והגדלות צבעוניות ע״י
המעבדה הגדולה והמשוכללת
ביותר בארץ

1 3נ ו - 1ב 1־ נ ד
חינ ! ה,וחזבהחלוק 1י