גליון 1561 מתאריך 2 באוגוסט 1967

אםאתה קורא ותיק של העולם הזה,
בוודאי עמדת באלפי ויכוחים על העיתון.
נושא אחד חזר, מן הסתם, בכל הוויכוחים:
״מדוע העולם הזהתומך כערביי ישראל׳
מדוע הוא רוצה שנפנק אותם? מדוע הוא
דורש שנבטל את המימשל הצבאי?״
אם הגנת על עמדת העיתון, בוודאי ענית:
״כדי שערביי ישראל יהוו, בבוא העת, גשר
בינינו ובין העולם הערבי.״
אבל זה לא שיכנע. זה צילצל כדבר אוטופי
ורחוק. יתכן שלפעמים אמרת לעצמך בלבך
:״הלוואי והיה לי נימוק יותר משכנע!״
והנה קרה מה שקרה — ונסתבר כי לא
היה נימוק מעשי יותר, חשוב יותר, גורלי
יותר, מאשר זה.

קרום למיליון ערכים נמצאים עתה

בשטחי הגדה המערבית וברצועת־עזה.
אנחנו רוצים להידבר עימם. אנחנו רוצים
להשפיע עליהם. אנחנו רוצים לשכנע אותם
לעשות עימנו שלום, לחיות עימנו במיסגרת
משותפת.
מי יכול לשכנע אותם?
לא ערביי ישראל. כי אין להם הנהגה
מוכרת. אין להם שיכבה משכילה המשולבת
בלב ובנפש במדינת ישראל. הם א״
רגשות אכזבה, תיסכול, מרירות, ואף שינאה.
רבע מהם מצביעים בעד רק״ח, הנוקטת
כיום עמדה אנטי־ישראלית קיצונית. העסקנים
שנמכרו למפא״י זוכים לבוז כללי.
משמע: ברגע שהם יכלו למלא תפקיד
היסטורי, מסתבר שהרסנו את כושר־הפעולה
של ערביי ישראל.
ובשביל מה? בשביל כמה דונמים של

אדרה לקיבוצים ולכרמיאל? בגלל השגיונות
של דויד בן־גוריון, שנשבע כי המימשל
הצבאי דרוש לבטחון המדינה? מתוך עצלנות
רחשבתית, חוסר־הדמיון של השלטון,
ומתוך זלזול בהוגי־דיעות שראו את הנולד?

אדם אחד נזכר השבוע במחדל היסטורי
זה — ובחלקו של העולם הזה
בנסיון למנוע אותן.
גדול העיתונאים האמריקאים, דרו פירסון,
שטורו מתפרסם במאות עיתונים ונקרא
על־ידי עשרות מיליונים, הקדיש לנו במפתיע
טור שלם. הוא העלה על נס את פעולת
העולם הזה, מתאר בפרוטרוט את דרכו
של אורי אבנרי, ואומר: אילו קיבלה ישראל
דרך זו, היה מצבה כיום שונה לגמרי.

כי אין דרך אחרת לשלום. בכותרת :״ישראל
צריכה להוכיח לערבים שכדאי להב
לשתף פעולה עימה.״
ואכן: אילו היה קיים כישראל ציבור
ערבי משגשג מבחינה כלכלית, בעל תרבות
ערבית פורחת, בעל נאמנות לישראל ותודעה
לאומית ערבית — יכולני לשלות היוב
לגדה ולעזה חמ־שים אלף שטיחים ומטיפים
לשלום.
כיום הם יכלו להיות חש־בים יותר מאשר
שתי אוגדות־שריון של צה״ל.

גשגיף וק השגה
ניותו

£5־ד £1מ* ו 0

תערובת אמריקאית, קינגסייז נילטר

זי־׳ווזוו**ל*וא**•^
>׳1ו1

כתבה שלה בסידוה על געיותעאתגרי הקמת הפדרציה של אוץ־ישואל

בנליון האחרון פירפם ״העולם הזה״ את נאומו של אורי אבנרי
כפנסת, כו נימק את הצעתו להעלות על סדר יומו של פית־הנכחרים
את ״עזרתה של ישראל להקמת מדינה פלסטינית״
עיקר הצעתו היתה: מדינת ישראל תציע לערכיי הגדה ועזה
(וכאמצעותם, אולי, לערפיי עפר־הירדן וסיני) להקים מדינה לאומית
פלסטינית, כתנאי שמדינה זו תהיה קשורה מראש כפדרציה עם
מדינת־ישראל.

מ את

אורי אסר־

ההצעה לסדר־היום נדחתה פה־אחד על-ידי הכנסת, כשכל הסיעות
מחרות ועד רק״ח -הצכיעו נגדה. רק מק״י נמנעה.כנאומו העלה אכנרי שורה של שאלות, המתעוררות כעיקכות
הצעתו, אך מפאת קוצר הזמן שהוקצב לו, יכול היה לענות רק על
אחדות מהן.
כסידרה זו יענה אורי אכנרי על שאר השאלות שהעלה ככנסת -
וגם על שאלות נוספות, שיישלחו לו על־־ידי הקוראים.
של הפדרציה. אולם אין לכך חשיבות רבה. ברגע שתקום הפדרציה, שבה תהיה לכל
תושביה גישה חופשית לכל חלקיה, מאבדת הבעייה כולה את עוקצה.

שארס 18 :ה יהיה שו3ה ע1ל הפדרצה

שאוה: וזה חהי1ה סמכויות חנוועיה

אך כיחסים פין פני־אדס וכין עמים, יש ערך עצום לשמות ולסמלים.

הרעיון היסודי הוא זה: אנחנו רוצים לשמור על אחדות הארץ. אנחנו רוצים שכל
אחד משני העמים הגרים בה יחיה במדינה לאומית משלו, וששתי המדינות תהיינה
קשורות זו בזו בצורה שתבטיח את בטחונן והתפתחותן.

לכאורה זוהי שאלה מישנית.
הצרה היא שארצנו האחת קרוייה בשני שמות שונים בעיברית ובערבית. ואחרי התנגשות־דמים
הנמשכת מזה שני דורות, קיבל כל אחד משני השמות האלה משמעות שהיא לרועץ
לעם השני.
השם העיברי — ״ארץ־ישראל״ — נראה לערבים כתביעה לבעלות בלעדית של ישראל
על כל הארץ, תוך נישול העם הערבי.
השם הערבי — ״פלסטין״ ,כלומר ארץ פלשתים — קשור בתודעה העיברית עם
תעמולת השיטנה של המופתי ושוקיירי.

אם כן, איך לתת שם לפדרציה, מכלי לפגוע כרגשות אחד העמים?
לשתי המדינות הלאומיות יש, כמובן, שמות נתונים.
המדינה האחת כבר קיימת, ושמה הוא ישראל.
המדינה השניה תיקח לעצמה, לכשתקום, את השם פלסטין( .למרות שלמען הסימטריה
הלשונית, חבל שלא תיקרא ״מדינת ישמעאל״).

אך מה יהיה השם הכולל של הפדרציה?
אפשר היד, לומר :״הפדרציה של ישראל ופלסטין״ ,או ״הפדרציה של פלסטין וישראל.״
שתי אפשרויות אלה מבטלות זו את זו — כי אי־אפשר לתת לאחת עדיפות על השניה,
מבלי שהדבר יפגע בשניה. והרי דרוש שם אחיד ומוסכם לפדרציה במילון הבינלאומי,
באו״ם ובבירות העולם.
הגוף שהתארגן לאחרונה בארץ, כדי להטיף לרעיון הפדרציה, מדבר על ״פדרציה של
ארץ־ישראל (פלשתינה)״ .זוהי הגדרה טובה לצורך הפעולה המיידית, אך מסופקני אם
זהו שם סופי — מאותן הסיבות.

לפדרציה כזו יש תוכנית־מינימום, ויכולה להיות תוכנית־מכסימום.
המינימום החיוני, שבלעדיו לא נוכל לעזור בהקמת מדינה פלסטינית, הוא זה:

• כטחון: ערוכה מעשית לכך שצכא זר לא ייכנס לשטח ארץ־
ישראל. הגנה משותפת על גבולות ארץ־ישראל השלמה, כדי למנוע
* י התקפת-פתע.
איני מאמין שכבר הגיע הזמן להקמת צבא אחיד של הפדרציה. צה״ל, כמו שהוא,
יהיה דרוש עוד זמן רב להגנה על ישראל. אך בוזדאי יש לכונן תיאום בין המטות של
צה״ל והצבא הפלסטיני.
לצבא הפלסטיני יהיה מן הרגע הראשון ערך סמלי חשוב, כי הוא ימחיש את יישותו
ועצמאותו של העם הפלסטיני, בפעם הראשונה בהיסטוריה. בתקופה הראשונה יהיה
מוגבל לתפקידי בטחון־פנים, עד שתיוזצר האווירה המתאימה, וייעלמו החששות הנובעים
מן ההיסטוריה הקרובה.
מובן שלגבי הערובות הדרושות לבטחון ישראל, נצטרך לשמוע ולשקול את דעתם
של המומחים — קציני מטכ״ל צה״ל.

• כלכלה: איחוד כלכלי של כל חלקי ארץ־ישראל.
ברור שהדבר יטיל מעמסה ניכרת על ישראל (כי בימינו לא העשירים מנצלים את

לי נדמה כי הפתרון הנכון הוא שם נייטראדי. שם הקשור כנוף הארץ,
שיש לו משמעות כשתי לשונות־הארץ וכשפות־החוץ, ושאינו רומז
על עליונות צד אחד על השני.
כשגיבשתי לראשונה תוכנית מפורטת להקמת פדרציה כזאת, בשנת , 1954 נתתי לה
את השם ״איחוד הירדן״ .זה היה גם שם הכתבה בהעולם הזה לפני עשר שנים. במינשר
העיברי, בשנת ,1958 קראנו לה ״אוגדת הירדן״.
בינתיים השתרש בתודעת הציבור שמו של נהר הירדן כשם המדינה ההאשמית העויינת,
המוסיפה עדיין להתקיים, ועל כן שם זה אינו מעשי.

אולם ישנו שם אחד, המקוכל כעולם כולו, המעורר ככל הלשונות
יראת־ככוד וחרדת־קודש: ירושלים.
יש בהיסטוריה האנושית דוגמות רבות למיבנים פוליטיים, שנקראו על שם העיר אשר
בה נולדו. בימינו קרוייה הקון־פדרציה המדינית־צבאית־כלכלית של הגוש הקומוניסטי בשם
״ברית ורשה״.

משום כך יכול אני לתאר לעצמי כי הפדרציה תיקרא בשם ״בדית
ירושלים״ — על שם העיר המקודשת לכולנו.

והרי ״ירושלים של זהב״ — העיר שעצם הזכרת שמה מעורר רגשות כה עמוקים בלב
כל אדם עיברי וערבי — היא סמל לשותפות רגשותינו כלפי ארץ זו.

שאיה 13*11 :תסיח ביות הנווצ׳ס
התשובה נרמזה בתשובה לשאלה הקודמת. ממילא לא יכול היה להיות לגביה ספק:

ירושלים.

זוהי בירת הארץ, מאז ומעולם. דווקא אחדותה החדשה של הארץ, שתקום על־ידי ברית
בין שתי המדינות הלאומיות, המבטאות את הישות הלאומית של שני עמיה — תחזיר
את ירושלים לגדולתה ותחדש את ימיה כקדם. לא עוד כעיר־ספר, אלא כעיר־מרכז.
אין פירוש הדבר שיש לקרוע את ירושלים שוב לגזרים. איחוד ירושלים היה אחת
התוצאות המיידיות הנהדרות של המלחמה האחרונה, ורק כסיל יציע להחזיר את הגלגל
אחורנית.
כעיר, תישאר ירושלים במדינת ישראל.

אך אין סתירה כין ירושלים, ככירת ישראל, לכין ירושלים, ככירת
הפדרציה.
אמנם יש בעולם פדרציות שערי־הבירה שלהן אינן שייכות למדינה כלשהי, אלא
כפופות במישרין לרשויות הפדרליות (כמו העיר וושינגטון) .אך יש גם דוגמות רבות הפוכות.
למשל: בירת שווייץ היא העיר ברן, שהיא גם בירת הקאנטון הנושא את שמה.

אין כל רע ככך שנשיא ישראל ישכון ככיתו כרחכיה או כקרייה
הירושלמית -ושהנשיא התורני של הפדרציה ישכון כארמון־הנציב.
טדי קולק ידאג לשניהם.
(וזאת אחרי שנסלק מן הארמון את ראש־המשקיפים, שהוחזר לשם על־ידי ממשלת־

ישראל בצורה כה מתמיהה וחסרת־הגיון).
הסידורים המעשיים לשמירה על שלמות ירושלים יהיו כלולים, כמובן, באמנת הברית

העניים, אלא העניים הם המנצלים את העשירים) ,אך נעמוד בעומס זה בעזרת סיוע
בינלאומי, תוך יישוב כל הפליטים, הדבר יתן תנוסה חדשה לכלכלה הישראלית, וישכיח
לגמרי את ימי המיתון.
יש לדאוג, בעזרת קרנות־השוזאה, כי המוצר החקלאי הערבי לא יהרוס את הכפר
העיברי( .במידה שפחד זה משפיע כיום על השומר הצעיר להתנגד לפדרציה ולהטיף
להחזרת הגדה למלך חוסיין, יש להפריכו).

• מדיניות: תיאום מוחלט כמדיניות חוץ, חופש גמור כמדיניות פנים.
שני חלקי הארץ צריכים לנהל מדיניות־חוץ משותפת. אף אחת משתי המדינות לא תיכנס
(המשן בעמוד 00

תל־אביב
ירושלים
ב־ 15 דקות
חבי ״ארקיעי׳ מו סי פ ה טי סו ת ב קו ירו שלים ובעתיד תו סי ף עוד יותר.
כי כל הנוס עבמ כוני תו הפרטית, בדרכים ה ע מו סו ת בו אן ירושלים,
הוא נוס ע בכו ח של ״ארקיעיי.
גם אתה מזג חווי ה עם קיצור דרן, טו ס עם ״ארקיע״ ב־ 15ד קו ת
מ ת״ א לירו שלים, ומירו שלים ל תל־ אביב.
לר שו תן טי סו ת נו ס פו ת ב קווי ם ירו שלים — ראש פינה — ירו שלים
וירו שלים — אי ל ת — ירושלים.
לוח זמנים מדוייק, פרטים והרשמה :״ארקיע״ ,ת״א, טל ; 30771-2 .רח׳ פרישנין ,11
טל ; 231735 .ירושלים, טל ; 2588$ .חיפה, טל ; 67722 .ואצל כל סוכני הנסיעות.
מכתבים משה דיין -לכוח חדש
מדוע הנכם מתעלמים מגאוניותו של
משה דיין? כשיגיע לשלטון יתקדם המשטר
דיין במדינה, בסגנונו ושיטותיו המקוריים, לדרגת
משטרי המדינות השכונות.
וכך יוסר מכשול גדול להתקרבות ולשלום.

משה
פולפול, תל-אניב
פתרון אידאלי:

כשאני שומע על פצועי־המלחמה ועל
נכי־המלחמה שלא מקבלים את מכסימום
הטיפול ונותנים להם להתרוצץ. אני משתגע!

פשוט לא ייאמן!
אבל יש לי הצעה קונסטרוקטיבית לגמרי:
היות ורבים מנכים אלה אינם מסוגלים
לעבודה פיסית ואין להם עבודה — יש
לפטר את כל הפקידים האיטיים, המטומטמים
וערלי־הלב שנותנים להם להתרוצץ
ממשרד למשרד. לפטר אותם בצדק — מסיבת
חוסר־יעילות וחוסר כשרון לתפקידם.
במקומם יש למנות פקידים מקרב הנכים
עצמם. הם גם יזכו לעבודה הקלה לה הם
ראויים, וגם מובטח שהם יבצעו אותה כראוי
ויעזרו ביעילות לחבריהם.

ח. עמיר, ראשון־לציון
ב /פ 1וגגנז ^ /כרנב

מנגנון־שד־מומחים
כשכבשנו את השטחים הערביים,
והשתלטנו עליהם, חשבתי לי שהנה
— אתם מדברים במשך שנים על
משרד לענייני־המרחב. ובכל זאת —
ששה ימי מלחמה הועילו יותר מכל
המשרדים שלכם.
עכשיו, כשמתחילות מרידות ו־תסיסות
בכל מיני מקומות בגדה״
הכל מתחיל להיראות אחרת. בפרס
שהשלטונות מראים אוזלת־יד, ומבוכה
רבה.
ובעצם זה ברור: אפשר להחזיק
שטחים בכוח, אבל אי־אפשר להחזיק
אנשים — מבלי להבין את מניעיהם,
את דרך מחשבתם ואת כוונותיהם.
ואי־אפשר ללמוד את זה פתאום ב־יום־יומיים.
והעיקר
זאת לא מלאכת־ח־בבים.
הלוואי והיה לנו מנגנון של מומחים
לענייני ערבים. הרבה צער היה נמנע
כיום מאיתנו.

משה בר, תל-אב-ב

צבא מסחרי ץ

מודעות בכל העיתונים מראות איך חייל
בתלבושת מעשן סיגריה פלונית, שותה
קפה מסויים, או מתגלח בסכין־גילוח מוכר
מאד.
ראשית: זו חוצפה שכל מיני חברות מסחריות
ינצלו להתעשרותם את נצחון צה״ל.
שנית: זהו בזיון המדים! לא פחות מצילומים
מסויימים שבגללם הלכה חיילת בשם
שרה לם לבית־הסוהר.
שלישית: אם צה״ל משום־מה לא מתנגד
לכך — אז שישלמו חברות אלה עבור
הזכות להראות חייל צה״ל במדים, בדיוק
כשם שמשלמים זכויות על כל תצלום דומה.
אני מציע שכל חברה שתרצה לפרסם את
ג?קשה. אנל ש־מוצריה
בעזרת חייל
הנו ל * הזה 1**1

תתחייב חברה זו לתת 10 אחוז הנחה 8־
מחירי מוצריה — לנכי-צד,״ל ולחיילים.
ז 1תהיה ג׳ספה יוה, ימולם יהיו מכסו•

ארנון לוין,

חיפה

אעזבה צורפת
שמחנו לקרוא במודעות שמבקשים משפחות
לארח מתנדבים.
היינו בין הראשונים שנרשמנו. פינינו
חדר למתנדב אותו רצינו לארח. הכנו ארוחה
גדולה, חגיגית. הכנו את הילדים, שהתרגשו
מאד. הזמנו מכרים צעירים, בני גילו
של המתנדב.
הכל היה מוכן, ערוך חגיגי (כמובן שאין
טעם לדבר על ההוצאות) ,ישבנו וחיכינו
— והמתנדב לא בא.
קשה לתאר את הצער, הבושה והעלבון.
למחרת קראנו בעיתונים שהיו בילבולים
בארגון. מי האחראי על כך? שייתן את
הדין!
וחבל שניצלו את הרצון הטוב וההתלהבות
של מאות אנשים — וכתמורה העניקו
להם אכזבה ועגמת־נפש רבה. האם היינו
ראויים לכך?

אורנה ואברהם בהן והילדים,
תל־אביב

שערוריה בחתונה
ביום , 13.7.67 התקיימה חתונה של אחד
מפקידי בנק המזרחי באולמי גיל ברחוב
כפרי גורדון. שם החתן: משה פסקר. מסדר־ד,קדושין
היה הרב הראשי לצד,״ל, הרב גורן.
כשביקש שני עדים, הציע החתן דנן כאחד
מהם את מעבידו, את מנהל הבנק. וכאן
קרה פנצ׳ר: הרב גורן פטל את המנהל
הנכבד כעד, מפני שאין לו חתימת זקן.
רגשו פקידי הבנק שסובבו את המנהל, אך
איש לא הגיב על־כך.
נשאלת השאלה, אם פסול לעדות איש
שאין לו חתימת זקן. והלא אלה שמציעים
את כבוד הרב גורן לרב ראשי בתל־אביב
רוב רובם, הם ללא חתימת זקן. אולי
יסרב הרב גורן בגלל נימוק זה לקבל את
תמיכתם?

ח. ם 5ל, תל־אביב

לא טובה המלחמה
הייתה מלחמה נוראה
ומצריים הוכרעה
מקומות רבים כבשנו
ואת כוחותנו הוכחנו
אך המלחמה אושר לא תביא
ויתום יקונן: מדוע נהרג אבי.

שרה כפלי ( 3ת ,)9
רחמנא ליצלן!

קיבוץ גל־און

עם בוא הקיץ, נוהגות צעירות רבות להתהלך
בפרהסיא בלבוש נועז, המעלה סומק
בעיני רבים. הן מסתובבות במכנסים קצרצרים
והדוקים ומציגות לראוה את ירכיהן
הערומות ולעיתים אף למעלה מזה.
גברים אשר גדלו וחונכו באמרה שמרנית
על רקע השונה משלנו, אינם רגילים לתופעה
זו. לגבי דידם, לבוש זה הוא בבחינת
*פירצה הקוראת לגנב״ .המופרעים
ורעבי־המין שביניהם, אינם מסתפקים במבטים
חומדים אלא מנסים את מזלם ונותנים
פורקן ליצרם המשולהב.
אל יתלבשו הנשים בצורה פרובקטיבית
כשהן נמצאות במקומות בלתי מתאימים או
מחוץ לשפת־הים או הבריכה ואז אולי נשמע
פחות על מעשי אונס ותקיפה.

י 51ההריי, נ תניח
העולם חזה 15* 1

א101.£ס״ 1=117,0

1,11,10101

0<3ז0י*915א— 0

ט מ כי ־ז ־י ־ ה
מ ע שי ת

נפתחות כתות בוקר וערב אלקטרוניקה —
רדיו — טלביזיה. לימוד עיוני ומעשי במעבדות.
פרטים וחרשמה: לפנח״צ 8־ , 13 אחח״א 4־8

תל-אב־גהחשמל ^2 7
תחנה מובזית קאחח־י תחנת הנח

124

י רו ש לי ס
יד?!ד ה

^ 1 5ר > ף ^ני

המחויב)
אוש#ז. כשהוא סובל העיקום חוליות
חוט־השדרה, ד״ר ג׳ושדינו קובי־ט
ש ק, מי שהיה נשיא ברזיל, אחר שנפגע
בגבו מטפיחות האברזו של מעריצים
שקידמו את פניו בצורה זאת בעת מסע
נאומים שערך בשבוע שעבר.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 45 של מ דכי
ביבי, ח״ב המערך ועורך־דין יליד
בגדאד, שעלה ארצה בתום מלחמת־העולם
אחר פעילות ציונית מחתרתית בעיראק,
איש משרד־הבטחון לשעבר העוסק בשעות־הפנאי
שלו באיסוף בולים ובעבודות נגרות.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 50 של ישר*
אל בקר, שחקן ובמאי הבימה, במא• מרטיט
(שני קוני למל) ובעלה של שחקנית
(פנינה פרח) ,שלמד את מיקצועו בבית־הספר
לתיאטרון במוסקבה.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ז 5של אלוף
אפרים בן־ארצי, יו״ר מועצת־המנהלים
המתפטר של אל־על, יליד פולין, שהיה ה־

כן־ארצי

המכנסים ה צ עי רי ם
הצעירים והצעירים ברוחם לובשים מבנק׳ יסלים ־
העשויים ׳סר׳לי(• בדגם של ׳ קונ ק ס ־ יצרני המכנסים
המבוקשים בחנויות האופנה המובחרות ברחבי העולם.
סלים־ מננ ס׳ אינות מאריגי ־סר ׳לין ׳ וצמר (חלקים או
משובצים! עשויים בתפירת יד מעולה במבחר דוגמאות וגוונים.
לבוחר בסוב ביותר ־ ׳קרנקס־ .המכנסים הנותנים לך את מלוא
האיכות, הנוחיות והתמורה לכספך. להשיג בחנויות האופנה
המובחרות.

^ 1.א 0ו ז ^ אוו 7 £או

יצרני מכנסי האופנה
מאריגי קאו פ מך טז בולס קי-בא יכות מעולה

קצין הארצישראלי הבכיר בחטיבה היהודית
הלוחמת, מפקד־גדוד בדרגת לויטננס־קולונל
(סגן־אלוף) ,שנבחר להשתתף במיצעד הניצחון
האימפריאלי בלונדון בקיץ , 1946 ושהיד,
אלוף אגף־אפסנאות של מטכ״ל צה״ל במל־חמת־העצמאות
והניספח הצבאי הראשון של
צה״ל בוושינגטון. לאחר מכן היה בן־ארצי,
הידוע כצלם־חובב והנשוי לאדריכלית דבורה
גד (א/ק שלום, בניין הכנסת) ,מנכ״ל
מקורות ומאז 1956 מנכ״ל אל־על.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 61 של יצחק
בן יאהדץ, איש אחדות־העבודה שנולד ברומניה,
השתלם בכלכלה בברלין והעפיל
ארצה, לפני 40 שנה, דרך גבול הלבנון.
בן־אהרון, מייבש־ביצות ופועל נמל, היד ממייסדי
קיבוץ גבעת־חיים בעמק־חפר, מזכיר
מועצת פועלי תל־אביב ( )1938 וסרן חפרים
(של חיל־ההנדסה) בצבא הבריטי, שנפל ב־יוון
בשבי הגרמנים יחד עם 1400 חיילים
ארצישראליים אחרים. בן־אהרון הוא ח״ב
ושר־תחבורה לשעבר, שנתן לפני שלוש
שנים, בסידרת מאמרים, את הדחיפה הרעיונית
למערך מפלגות הפועלים.
$נחוג. יום הולדתו ה־ 61 של פרופסור האוניברסיטה העברית (לקרימינולוגיה)
ישראל דרפקין־סנדריי, יליד ארגנטינה
ורופא לפי מיקצועו, שהיה, בין השאר,
פרופסור באוניברסיטת סנטיאגו בצ׳ילי ומומחה
מטעם האו״ם ביפאן.
* נחוג. יום הולדתו ד,־ 62 של עובד
בן־עמי, יליד פתח־תקזזה, איש אירגון ועסקים,
שאירגן בגיל 13 את אר׳׳י (אגודת
רעים וידידים) וייסד בגיל 24 את נתניה,
בה שימש משך שנים כראש־עיר ושנודע
לאחרונה כיו״ר הוצאת מודיעין (חברודגג
של הצהרון מעריב) ומפתח העיר אשדוד.
^ נהרג. בגיל 66 בתאונת־מטוס, גג*
רד הומברטו קאפטדו ברנקו, האיש
שעמד מאחורי ההפיכה הצבאית של , 1964
לאחריה שימש משך שלוש שנים כנשיא
ברזיל, שהצליח להציל את משקה מהתמוטטות
תוך הנהגת מישטר צנע חמור.
* נהרג. בגיל ,69 על־ידי קרון־רכבת
שמחץ אותו, אלברט ג׳ץ לוטולי, האפריקאי
הראשון שזכה בפרס נובל (לשלום,
,)1960 מורה לשעבר, שהיה מנהיג האמריקאים
בדרום־אפריקה, הטיף לאי־אלימות ובילה,
בפקודת שלטונות האפרטהייד, את
שמונה שנות חייו האחרונות, חרש ומת־־
עוזר,־ במקום גלות ־מרוחק ומבודד.
מעולס חזה 16* 1.

ך) חלנו נצחון צבאי

מזהיר בכל חזיתות המלחמה,

^ מקונייטרה עד קנטרה.
נחלנו נצחון מדיני מפתיע בעצרת האו״ם.

ואנו מתלן ו־כים לתבוסה מונומנטלית בחזית
המכרעת כרגע זה :
החזית של ארץ־ישראל.
מצבנו הבטחוני בחזיתות איתן עתה יותר מכפי שהיה
אי־פעם. שום סכנה צבאית ממשית אינה מאיימת עלינו.
מצבנו המדיני בעולם נוח אף הוא. שום קואליציה בינלאומית
עויינת אינה מסוגלת עתה להפעיל עלינו לחץ, שלא
נוכל לעמוד בו.

אין במדינה בולה מחלקה רצינית לעניינים
ערכיים.
יש כמה פקידונים, העוסקים בטיפוח קוזיזלינגים. יש אנשי
מודיעין. יש שניים־שלושה פקידים מיסכנים במשרד־החוץ,
במחלקה הנחשבת שם לסיביר. וזה הכל.
במשך 18 שנים התרענו:

הקימו ״מטכ״ל לבן״ ,משרד לתיבנון ולביצוע
פעולות כארץ־ישראל וכעולם הערבי!
רכזו בו מאות מומחים מכל הסוגים הקשורים במיבצעים
כאלה!
הכינו תוכניות לכל שעות־הכושר האפשריות!
ייצרו את הקשרים מעבר לגבול!

התוצאות ידועות.
יש בישראל אנשים שהקדישו
בחייהם רבבות שעות למחשבה
על נושא זה. אנשים שגיבשו
תוכניות מפורטות, שייצרו מגעים,
שהפכו מומחים בעבודה
שיטתית ומאומצת.
אולם אלה אינם יושבים בממשלה.
ולא במנגנון המדינה.

להיפך: דווקא בגלל
התמחותם זו, הם משכו

אכל תוכנית כזאת לא היתה. לא טובה ולא
רעה.
מה עשתה ממשלת אשכול־דיין?
אנשי־חסותם של חוסיין ושוקיירי נשארו במישרוחיהם.
אלף משרדי־ממשלה ירדו על השטחים הכבושים, והוציאו
אלף צווים סותרים זה את זה.
שרי ישראל ומנהיגיה התחילו למלא את החלל בהכרזות
מדנדנות, רובן מבולבלות וחסרות־תוכן.
במקום אחד גילו יד חזקה ושרירותית. במקום השכן
גילו יד רכה וליברלית.

בידי קציני־צכא -שאומנו להפליא למלאכת־הלחימה,
אך שלא קיבלו מעולם שום הכשרה
למלאבת־הבוונה כאזור ערבי -נמסר השלטון
ללא הנחייה.
הרסו את קלקיליה — וכעבור שבוע החזירו את התושבים.
עודדו את בריחת התושבים לירדן, הכריזו על מתן היתר
לשיבתם, ולא ביצעו דבר.
— וביקשו מן הפלאחים
השכנים לשתף פעולה עם השלטון הישראלי המשחרר,
ביקשו מראשי הציבור הערבי לצאת בהכרזות שלום
ושותפות עם ישראל — ובאותה שעה אמרו לכל מי
שרצה לשמוע שמוכנים להיכנס למשא־ומתן להחזרת השטחים
לעבד־אל־נאצר ולחוסיין, כדי שאלה יוכלו להוציא-
להורג או לכלוא כל מי שפתח את פיו למען ישראל.

וכן הלאה, עד לשיאי הטראגי־קומדיה.
וכל אותה עת רעמו תותחי־ר,תעמולה של קאהיר, עמאן
ודמשק, וקראו את תושבי השטחים למרי ולמרד.

בל מאזין ידע: אלה יודעים מה הם רוצים.
שם אין שום פיקפוק.
ואילו הקול הישראלי דמה לאקדח־פקק.

ובל מאזין ידע: ישראל אינה יודעת מה היא
רוצה, ולבן אין ערך למה שהיא אומרת, ורק
כסיל ישליך עליה את יהכו.

ומצבנו בכל שטחי ארץ־ישראל מתקרב
לנקודת־הסכנה, אשר מעבר לה פעורה תהום.
ענייני הבטחון וענייני החוץ מסורים בידי מומחים. סקר
דעת־הקהל הראה כי רוב רובו של הציבור מרוצה מפעולתם
של משה דיין ואבא אבן בתפקידיהם הנוכחיים.
הציבור אינו מרוצה מן האדם השלישי — זה האחראי
לענייני ארץ־ישראל, לענייני השטחים הכבושים, לענייני
הערבים בכלל, לענייני השלום.

בי אי ןאדםב זה .
בממשלה זו, שיש בה גנרל מנוסה ודיפלומט מומחה —
אין אף אדם אחד שהקדיש אי־פעם שבוע רצוף בחייו
למחשבה על בעיות־היסוד העומדות לפנינו.

על הבעייה: מה לעשות ברמאללה, בשכם,
בעיר־יהעתיקה, בעזה -לפני שבכל המקומות
האלה יפרוץ מרד גלוי, שיקבור תחתיו כל
סיכוי לשלום כדור זה.

על עצמם את שינאת חוגי־השלטון.
כאשר קם ״הליכוד הלאומי״ ,הוכנסו לממשלה החוגים
הרחוקים ביותר ממחשבה על שלום ומיבצעים בעולם הערבי.

לא הוכנס לממשלה אף גורם מהסוג ההפון*.
עכשיו רואים את התוצאות.
ץ מחרת הכיבוש השתררה בכל השטחים המוחזקים
/אוזירה של ציפיה מתוחה.

לא ציפיה עויינת. ציפיה סקרנית, המוכנה
לבל.

כל מי שהיה אז בשטחים, הרגיש בציפיה זו.
הכיבוש עצמו היה הלם. שקרים של דור שלם נהרסו

עד שלא יימצא עוד איש אחד שיהיה מוכן
לשתף פעולה עם ישראל. עד שלא יישאר לנו
ידיד אחד כדעת־הקהל הנאורה בעולם. עד
שנהיה רודזיה שניה.
עד שנרצה להחזיר את השטחים כמעט בכל תנאה אבל
איש לא יקח אותם מאיתנו, כי איש לא יהיה מוכן להיכנס
עימנו להידברות אף על תנאי ההחזרה.

ה אפשר
)4יש למנות מייד אישיות מרכזית לתפקיד
שר לענייני השטחים הכבושים (או לעניינים
ערביים, או לענייני ה מר חב -ה שם אינו חשוב).

הוא לא הושג על־ידי אדם שנתמנה ביום החמישי בערב,
שהקדיש את הוזיק־אנד להקמת צה״ל ולגיבוש תוכנית,
ושיצא ביום השני בבוקר לשבור את שלושת צבאות ערב.
כך זה כתוב, אמנם, באגדות הילדים ובעיתוני־חוץ, אבל
זה לא נכון.

לא עסקן מפלגתי בעל־ותק, ולא עסקנצ׳יק שהגיע תורו
על פי מפתח מפא״י־אחדות־ד,עבודה או מפא״י־רפ״י, לא
גנרל בדימום ולא פולטיקאי משומש. אלא אדם בעל מעוף
ותנופה, אדם שהתמחה בבעיות אלה, אדם שיוכל לעשות
בשטח זר, מה שדיין עושה בבטחון ואבן בדיפלומטיה.
יש לתת לאדם כזד, את הסמכות להחליט סופית מד,
לעשות, על דעת הממשלה, ואת הסמכות לפקד על כל
זרועות המדינה הפעילים בשטח זה.
יש לאפשר לאדם זה להרכיק במהירות משרד יעיל של
מומחים ובעלי־מחשבה.
על הממשלה לתפוס דבר שאיש מבין חבריה לא תפס
מעולם, בכל עשרות שנות פעילותו הציבורית:

מיליוני שעות עבודה הושקעו בתיבנון המערכה,
כמשך שנים ארובות, על־ידי מאות קציני•
מטה וקציני־שדה.
תיכנון מכל הסוגים: תיכנון הציוד שיהיה דרוש, תיבנון
הדוקטרינה, תיכנון השיטות הטאקטיות, תיכנון האימונים,
תיכנון התיאום והקשר.
על כל אלה הולבשה התוכנית הסופית, הכוללת, ערב
המערכה.
האיש שבא ברגע האחרון — שר־הבטחון החדש —
בוודאי השפיע עליה. הוא שינה בה כמה פרטים חשובים
למדי (לטובה בדרום, לרעה בצפון) .אך אלה היו רק
התאמות אחרונות לתוכנית אשר שורשיה נעוצים באלפי
החלטות של מאות אנשים במשך שנים רבות.

שהחזית המכרעת לגבי עתידנו אינה בבניין
האו״ם, ולא בוושינגטון, בפאריס או בלונדון.
שהחזית המכרעת, מבחינה מדינית ובטחו•
בלב האוב
נית באחת, היא כארץ־ישראל
לוסיה השוכנת בארץ זו.

כך כבש צה״ל את עזה דמיני, את הגדה
והרמה.
ואז נתברר בי אין שום תוכנית הקובעת
מה לעשות שם.

וכי היכן יכלה להיות?

הפיטפוטים על ״יד חזקה״ ,ו״לדבר עם זאבים בשפת
הזאבים״ .השטויות בדבר ״הם מבינים רק שפה אחת

לעשות 1.מה צריכים לעשות?

הוא לא הושג על־ידי מכשף, כשפן מן הכובע.

פשוט לא היתה שום מגירה.

הספיראלה הגוברת של
דיפוי־התקוממות.

מרי־תגמול־מרד-

זוהי תמונה קודרת. אכל יש לצייר אותה
בבל חריפותה -בדי לעורר את הממשלה
משביעות־רצונה העצמית, המעידה על אי•
הכנה מוחצת של המצב.

יך הגיע צה״ל לקונייטרה ולקנטרה? איך הושג
הנצחון תוך שישה ימים קצרצרים?

אין שום תוכנית. שאין קורטוב של תיכנון.
^ שאין שבריר של מחשבה מוקדמת. לא כלום.
בשום מגירה לא היתד, מונחת ערמה של תוכניות —
לקראת מצב כזה או דומה לו.

* הו המצב כרגע. לאן הוא יוביל?
ן אם לא יהיה מיפנה לאלתר, אנחנו נהיה בקרוב שותפים
למחזה ד,שיגרתי עד אימה, הידוע מראש עד לפרטי־פרטיו,
של ״שלטון כיבוש״.
גילויי המרי. פעולות העונשין. החרפת המרי.

שהנצחון הגדול ביותר בעצרת או״ם אינו שקול כנגד
המפלה הקטנה ביותר בעזה ובשכם.
והתמוטטו. עבד־אל־נאצר וחוסיין היו מובסים. צה״ל, תחת
לערוך מרחץ־דמים כמצופה, גילה ברוב המקומות יחס נאות.

זה היה הרגע הגדול.
הרגע למחוזה הדרמתי.
הרגע לתוכנית הגדולה, המהממת, המלהיבה את הדמיון.
הרגע להתחלת ביצועה השיטתי, העקיב, ההחלטי.

מאת

שהצהרות ג׳ונסון, כמו הצהרות דה־גול לפניו,
טובות לשנה־שנתיים. אך החלטת מיליון
וחצי ערביי ארץ־ישראל חשובה לדורות.
חיילי המילואים ברחבי האזורים המוחזקים מתחילים
להבין זאת — בדרך הקשה.

אך יתכן בי ממשלת אשבול־דיין, ובל הצמרת
הנוכחית של המדינה, לא תכין זאת לעולם.

1־11

דרוש
לחברת יבוא גדולה

להפצת מוצרים וציוד אורקולי וצרכי צילום,
בין בתי־ספר, מוסדות חינוך וחנויות צילום
בכל חלקי הארץ מבסיס בתל-אביב.
התכונות הנדרשות: יוצא צבא עד גיל ,30 בעל הופעה
נאה ונעימה ונסיון הפצה ומכירה. דרושה ידיעת השפה
האנגלית. עדיפות תינתן לבעלי רבב.

לפנות, בכתב יד, לשם קביעת ראיון, לפי הכתובת:

כי מ ק לי ם וציוד טכני בע״מ
מחלקת הקולנוע והצילום, ת.ד ,10 .תל״אביב

אנאל ית

למתחילים ^ 8 0 למתקדמים לילדים מתחילים
לילדים מתקדמים
אנגלית מסחרית
אולפן 12—8—6—4
בשבוע 9.8

פקידות

א ר צי ״

קורס ערב
לריקוד ג׳אז
בהדרנת שמעון לוי
למתחילים ומתקדמים

״גידי״
פרטים: טלפון 247480 בין השעות
9.00 — 8.00 לפנה״צ7.00 — 5.00 ,
אחה״צ.

הנ הלתח שבונות
י הבנה לסוג ב׳ ג׳ ד׳
הפתיחה 9.8.67
פרטים:
8—4 ,12—9

התקלסה המקורית!

במילואים
קדימה ! 3גישה
כפי החלונות הגבוהים
בתקליט שירי המלחמה
ת״א, בן־יהודה 74
טלפון 220314

ארצי״

ההרשמה: לפנה״צ ; 1—8אחד,״צ 8—4
גמנסיה

מבנית

״ לאבנהחשמלד > 2י י ״ ,לםבו ; י י ׳ ד ך־ ם י
:הרצנו **
מהנה מו בזי ת -מ א חווי תחנת הנהן • נ חיפ ה

ארבע פעמים בשנה (ביום הכיפורים, בפסח,
בשבועות ובסוכות) נוהגים יהודים
דתיים להזכיר את מתיהם, הזכרת־נשמות
זאת ,,תפילת יזכור, שחוברה על־ידי גאוני
בבל לפני יותר מ־ 1200 שנה, מורכבת משני
פרקים שהראשון בהם מתחיל במילים
יזכור האל את נשמת פלוני בן פלוני והשני
במלים הידועות של אל מלא רחמים.
כאשר החלו נופלים לפני 40 שנד, קורבנות
הגנת היישוב בארץ, שהיה כבר אז
חילוני ברובו הגדול, בעשרותיהם, חיבר
הוגה־הדיעות של מפא״י, ברל כצנלסון,
יזכור מיוחד במינו, שנשא אופי של שבועה
ושמילותיו הפותחות יזכור עם ישראל את:
בניו ובנותיו, הנאמנים והאמיצים, אשר
חרפו את נפשם במלחמה על תקומת ישראל
נחרתו משך 20 השנים הבאות עמוק בלבם
של רבבות במיסדרי־האבל לחללי־מאורעות
1936 ומלחמת .1948
חדש ומסורכל. בשנים האחרונות
עבר ר,יזכור הלאומי הזה כמה גלגולים.
לנוסח שלו נוספו המלים חיילי צבא ההגנה:
לישראל ...גיבורי מלחמת השחרור וה־נצחו!
ולאחרונה אף הפכה השבועה לתפילה
ופתחה במקום במלים יזכור עם ישראל
במלים יזכור אלוהים.
דבר זר, לא הספיק לרב הראשי של צה״ל,
תוקע־ד,שופרות שלמה גורן. הוא זנח לגמרי

בתקליט שירי המלחמה

קצ ר נ ות

הנ א מני ם
והא מי צי ם

שאוס-א-שייו
כפי רן אלירן

כתיב ללא שגיאות
שיפור הלשון למתקדמים
הפתיחה 10.8.67

עברית ו/או אנגלית
הפתיחה 8.8.67

העם

א ״ ב׳ נ תן

ההקלטה המקורית!

עברית

כ תי בהבמ כונ ה

במדינה

מאת

בירה קרה וסיגריות פלאיירס
את נוסחו ההירואי של כצנלסון, חיבר בימים
אלה יזכור חדש הפותח ב״יזבור
אלוהים את נשמות חיילי צד,״ל שמסרו נפשם
על קדושת השם, העם והארץ״ והמסתיים
בברכת אמן.
הנוסח החדש והמסורבל, שהוא דתי לחלוטין,
הרגיז קרובי חללים רבים בטקסי
האזכרה שנערכו לאחרונה, הניע אותם ליזום
פנייה ציבורית לחידוש הנוסח ה־כצנלסוני
מלא הכבוד והפשטות.

תולדות
מ ס16 ,
ו מס׳ 7ו
הארגון הצבאי הלאומי חטף לפני 20
שנה, בזה אחרי זה, שבעה קציני צבא
בריטיים, שלושה סמלים, שני שוטרים, שני
אזרחים ושופט בריטי אחד 12 .מן החטופים
שוחררו אחרי זמן קצר, בלי שאונה להם
כל רע ושלושת האחרים הצליחו להימלט
מידי שוביהם.
כשהגיע תור חטיפתם של בריטי מס׳ 16
ו־ , 17 סמלי בטחון־השדה מרווין פייס ()20
וקליפורד מרטין 22 שנחטפו מבית־קפה
בנתניה, ציפה להם סוף אחר. הם היו, כידוע,
הסרג׳נטים הבריטיים שהוצאו להורג
בתלייה בחורשה ליד נתניה (והקבורים ב־בית־הקברות
הצבאי הבריטי ברמלה) כתגובה
על הוצאתם להורג של שלושה
מפורצי כלא־עכו בבריחה המפורסמת שהונצחה
אפילו באקסודוס.
גכול מסדי. היה זה קצץ־המיבצעים
(המשך בעמוד )12

ך* כר ראשון, מיד אחרי שיצאתי מ!
בית־ר,חולים — הלכתי לראות את המטוס
שלי. את שלום .2מפני שכאשר
עזבתי אותו לאחרונה — הייתי נתון במצב
של עילפון.
חזרתי למקום של המטוס והוכיתי בתדהמה:
במשך היום ששכבתי בבית־ר,חולים,
התנפלו על המטוס עשרות ילדים, טיפסו
עליו ופירקו אותו כדי לקחת חלקים למזכרת.
הורידו ממנו אפילו חלקים ממכשירי־האל־חוט,
הסירו את מכשירי־ההצלה, ומישהו
גם טחב את אקדח־הרקטות.
עמדתי שם, נידהם, כששוב עולים וצפים
בי הזכרונות.
ף זכרתי כטיפה שלי, יומיים לפני־כן,
1כשיצאתי משדה־התעופה בניקוסיה,
השעה היתד, רבע לשש בבוקר כשעליתי׳
למטוס, בידיעה הברורה שאני נוסע אל
הבלתי־אפשרי. אבל הרגשתי קהות־חושינו
מוחלטת ביחס לחיים ולמוות. אני לא חושב:
שיש טייס בעולם שהיה יוצא לטיסה כזאת.
התחלתי לטוס, כשאני לועס כל הזמן׳
שקדים. זה היה הדבר היחידי שלקחתי איתי.
אבל הייתי נורא צמא, כי לא לקחתי מים.
לא חששתי, כי חיל־האח־יר הבריטי בני־קוסיה
קיבל הוראה לשמור עלי־ לעקוב
אחרי, כדי לראות אם המטוס שלי לא
נופל למים. נוסף לכך העירו ידידים שלי
בשש בבוקר את השגריר המצרי בקפריסין,
וביקשו ממנו לדאוג שלא יעשו לי כלום.
כל זה בנוסף לאריק רולו, כתב לה מונן,
שהבטיח לדאוג לכך במצריים.
יצאתי לדרך וטסתי מעל לים בקו ישר.
עד שהגעתי לפורט־סעיד. למטה, בשדה, ראיתי
כחמש־מאות חיילים, עומדים הכן.
התחלתי לחוג מסביב לשדה־התעופה, כשאני
מסתכל על החיילים, וחושב שאולי
הם קיבלו הוראה להוציא אותי להורג.
אחרי שני סיבובים מסביב לשדה — שמעחי
את ד,ידיה.
הזדעזעתי. הגב שלי היה מופנה לשדה —
ולכן לא ראיתי שהם ירו רקטה ירוקה. הש
פשוט אותתו אלי שאני רשאי לנחות.
נחתתי מלא חששות. רק כשניגש אלי רב־סרן
מצרי, ואמר אלי בחיוך ״אהלן וסהלן!״
הבנתי פתאום שהכל בסדר.
״אנחנו מחכים לך כבר שעה וחצי *,אמר
הקצין .״מה פחדת לרדת? מה חשבת, שאנחנו
מהג׳ונגל? שנירה בך?״
יצאתי מן המטוס. לקחו לי את התיק
שלי עם קטעי־העיתונות שהבאתי, ולקחו
אותי למגדל התצפית. שם, בחדר, הגישו לי
באקלווה, ועוגות, ונתנו לי תה.
מה האנשים כאן חושבים? שאני ביקשתי
לראות את נאצר? אף פעם לא הזכרתי שם
שאני רוצה לראות את נאצר. ביקשתי רק
לראות את המושל. ונורא שמחתי שהמושל
הוא אותו אדם שפגשתי בפעם הקודמת.
עד שהמושל הגיע, שוחחתי עם הקצינים
שהיו איתי בחדר. ניסיתי להסביר להם
שאין אדם בישראל שאיננו רוצה בשלום.
סיפרתי להם על הילדים שלהם בעזה שביקרתי
אותם, ואיך שהבאתי להם ארטיקים,
ועל הפצועים שלנו, ושלהם, ששוכבים יחד
בבית־החולים.
״תביט,״ אמרתי לקצין שעמד על ידי,
״אם שנינו היינו הולכים יחד ברחוב, אפילו
לא היו יכולים להגיד מי מאיתנו הישראלי
— ומי מאיתנו המצרי.״
הם ישבו בשקט ושמעו אותי. פתאום נכנס
המושל, עם חולצה כחולה, בחוץ, ובסנדלים.
״למד, באת כל כך מאוחר?״ הוא שאל,
והוסיף :״חבל שהזמן שבאת הוא לא כל
כך טוב.״
ישבנו לדבר. התחיל ויכוח מי התחיל
במלחמה, כשאני מצהיר שאני מוכן לתת
את יד ימיני, אם אצלינו דיברו על מלחמה
לפני שהמצרים התקיפו.

ך* מו ש ל הו ד ה לי בלבביות רבה על
| 1קופסת השוקולד ששלחתי לו, אחרי שחזרתי
ממצריים בפעם הקודמת. הבונבוג־יירה
עלתה לי 25 דולאר, והוא אמר שאת
הקופסה שלה הוא שומר עד היום.
הוא רק אמר שהוא נעלב על ששלחתי
לו עשרה דולאר המורת הבנזין שנתנו לי
אז. סיפרתי לו שהפעם יש איתי כסף
לקנות כל מה שאני צריך, והבטחתי להם:
״כשתבואו לטיול לתל־אביב, אני אדאג לכל
מחסורכם, ואתם תהיו אורחים שלי.״
תמשונו בויגמזים. דיברנו על היליייים,
על •יכויי־השלון, ואז, כשהמושל יצא לרבע
שעה, אמרו הקצינים האחרים עד,ש
בטוחים שיש רבים במצריים שיסכימו איתי.

א״ב׳ מחזיק גרון העיתון המצוי המתאר ד ו חגונתו, את טיסתו לפווט־סעיד
יותר מאוחר הביאו לי אוכל. עוף, בשר,
מילון, עוגות, וזה בכמות שהיתר, מספיקה
לשלושה אנשים. אחר־כך הקצין הציע לי
לנוח על הספה, כי אני בטח עייף מהטיסה.
שכבתי, עצמתי את העיניים, וכולם יצאו
מהחדר. פתאום אני מרגיש רוח חזקה מעלי.
נבהלתי, פקחתי את העיניים, ונדהמתי לראות
קצין מצרי עומד מעלי ומנפנף במגבת
בדי לעשות לי אוויר, ולגרש את הזבובים.
.מה אתה עושה?״ שאלתי אותו, והוא
ענה. :אין דבר. זה לעונג לי. אתה הרי
צריף לנוח.״
נכנם לחדר קצין אחר, ניגש אלי ואמר:
״אתה אדם אמיץ, ואתה איש־של־שלום.״
זה משגע אותי. שם אני איש־שלום —
וכאן מתייחסים אלי כמו אל טיפש.
אבל לא איכפת לי אם כולם נגדי. כי

אם אדם אחד מאמין בעצמו, אז הוא הרוב.

יכולתי לי שון שם בלילה, אבל פחדתי
7שפתאום בתעלה יהיה שמח, ואני ארגיש
את עצמי כמו אידיוט, שפה אני מדבר על
שלום, ושם הם עושים מלחמה.
ביקשתי לראות את השבויים שלנו, אבל
אמרו לי שזה מאוחר מדי.
וכך חזרתי למטוס שלי. עליתי עליו,
קראתי אליהם ״להתראות״ והוספתי שאם
יהיה צורך, אחזור לשם עוד אלף פעמים.
הרגשתי שזה היה דבר גדול.
כי אני, שיכולתי ברגע זה לשבת בריביירה
עם חתיכות, עושה את הדבר הזה.
ולמרות שאני יודע בבירור שאחר־כן יהיו
עוד טענות נגדי.
בזמן הטיסה, חזרה לניקוסיה, הרגשתי
שהולך להיות אסון. ואז המכשיר המורה

חתל־אניבי איכילוב אושפז אייבי
אחר שהתעלף בצאתו ממטוס שלום 2
בשדה הרצליה. אל אייבי, שפתח בבית־החולים בשביתת־רעב,

בבית החולים

על זוית הנטיה של הכנפיים — התקלקל
פתאום.
התחלתי לחשוב על אלוהים. אולי זה
החינוך שלי, מילדות. לא היה לי תנ״ך,
כי את שלי נתתי למושל. למרות שידעתי
שרק חצי שעה לפני נ־קוסיה אוכל להתקשר
איתם באלחוט, התחלתי בכל זאת לדבר
פתאום בקול רם דברים כמו :״מה אני עושה
כאן?״ או ״העיקר לא לאבד את הואש!״
וכך המשכתי לטוס, מעל לים, אחרי שכבר
ירד הלילה, לבד במטוס. בלי מפות, בלי
אורות, עם מכשיר מקולקל.
לבסוף, אחרי שעתיים שחגתי בכל מיני
כיוונים, הגעתי לחוף הארץ, בניגוד למתוכנן.
הרגשתי פתאום ששני מטוסים של חיל־האויר
בעיקבותי. אני אפילו לא יודע איזה
סוג. אני לא מתמצא בסוגי־מטוסים. כבר

ושעל חדרו הופקד שוטר, לא הורשה איש לגשת, ונתב העיתון
דף הצליח להננס אליו כשהוא מחופש לרופא, ולהיות נוכח בביקור
השופט שניאות לשחררו בערבות מהמעצר המשטרתי בו היה נתון,

חמש עשרה שנה לא הייתי במילואים.

ך * 3תימדנו מסביבי, במרחק מיני(
|מלי, כשאני מרגיש את הדף־האח־יר
שלהם. זה יהיה זוועה. העשרים רגע האלה
היו בשבילי כמו עשרים שנה. צעקתי אליהם
:״ממזרים! עזבו אותי!״ הרגשתי שאני
על סף היסטריה.
עד כדי כך, שכאשר כיביתי את המנוע,
והוא השמיע קולות נפצוצים, נרתעתי כי
חשבתי שיורים עלי.
כשירדתי מן המטוס, כבר הייתי נתון בהלם.
רעדתי כולי. אבל עוד היה בי כוח
לגשת ולנשק את חרטום המטוס שלי.
נכנסתי למכונית שחיכתה שם, ובדרך
התעלפתי.
כשהתעוררתי הייתי בטוח שאני הולך מיד
לראש־הממשלה. לא חיכיתי לפרחים ולאנשים
שייחכו לי, כמו בפעם הראשונה, אבל
לא ציפיתי לראות שוטר ניגש אלי עם אקדח.
אבל הוא עמד שם ואמר לי ״אתה עצור!״
אני יודע שיש חוק נגד הסתננות — אבל
אני גם יודע כמובן שהחוק הזה איננו
נוגע לי. ובכל זאת התייחסו אלי כמו לפושע.
אחרי כל היום הזה, עם המאמצים הלא־אנושיים
האלה, לנהוג בי כמו בפושע?
החלטתי לצום. זאת היתד, צורת המחאה
שלי. וכמה שיותר רעבתי, יותר התחזקה
ההחלטה שלי.
מה שמעניין, שבזמן הצום היתד, איזו
אחות אחת, נורא נחמדה, שכמעט הצליחה
לשכנע אותי לשתות. אם רק היתד, עובדת
עלי עוד טיפה.
אבל כמובן שזה לא מעניין. כיום עניין
השלום חשוב לי הרבה יותר מאשר נשים,
וגורם לי סיפוק יותר מכל אשה.
הדבר היחידי שמוכיח לי שאני בכל
זאת עוד נורמאלי בעניין הזה, זה שכאשר
אני רואה בחורה, ומסתכל עליה מלמעלה
למטה — אני רוצה לכבוש אותה. זה
מראה לי שאני עוד בסדר׳ ולא איכפת לי
מה שאומרים כולם.
אבל אני חושב שילדים אני לא אעשה
יותר. כי אחרתי. עכשיו הנערות הן בשבילי
רק סתם. בשביל הבריאות.

ארץ

אווו ת

(ר,משן מעמוד )3

בברית נפרדת, מדינית או צבאית, עם מדינר, אחרת.
עיקרון זה מאפשר גיודן רב בביצוע.
יכולה להיות בפאריס שגרירות אחת, שתייצג את כל הפדרציה, או שתי שגרירויות
נפרדות לשתי המדינות, או שגרירות אחת עם שתי מחלקות־מישנה. על השג־ירות
יכולים להתנופף שני דגלים, או דגל אחד משותף, או שלושה דגלים — דגל הפדרציה
ודגלי שתי המדינות.
אם נרצה, יכול להיות לפדרציה נציג יחיד באו״ם (כפי שהיה לרפובליקה הערבית
המאוחדת, לפני התפרקותה) ויכולים להיות גם שני נציגים (כפי שיש לברית־המיעצות
ולאוקראינה).
לשת המדינות בוודאי תהיינה נציגויות מיוחדות במקומות שונים, ששם יש להן
אינטרסים מיוחדים. כלומר: בעולם היהודי ובעולם הערבי.
גם בשטח זה, יש להתאים את הפתרונות לחיים, למציאות המעשית והפסיכולוגית.
כשהעיקרון מוסכם, אין לפרטים חשיבות מכרעת.

לכל מגורה!
שרותי צ יל ום ,
פיתוח והגדלה
צרכי

צילום

מצלמותוסר טי ם

• חופש תנועה: תהיה גישה חופשית לכל תושבי הפדרציה לכל
מקום כשתי המדינות.

במחירים ללא תקדים!

לעומת זאת, לא יהיה חופש־מגורים חופש־התנחלות. פליט ערבי מתושבי שכם לא
יוכל לחזור אוטומטית לרמלה, וקיבוץ עיברי לא יתיישב אוטומטית ליד שכם.
הכניסה לצורך התנחלות ומגורי־קבע תהיה בהחלט בסמכות כל מדינה בנפרד. עיקרון זה
חל, כמובן, על העלייה היהודית לישראל, ועל שיבתם של פלסטינים מכל העולם לפלסטין.

כשש

• זכות־היפרדות: הגבלה.
שילמנו בדם אחינו עבור המצב הנוכחי, המאפשר לנו לעזור לעם הפלסטיני להקים
את מדינתו.
דם זה נשפך למען בטחון ישראל. לכן יהיה זה סביר וצודק שנבטיח את בטחון
ישראל למשך זמן ניכר, במסגרת הפדרציה.
במילים אחרות: אנחנו מושיטים עזרה לעם הפלסטיני בהקמת מדינתו, תמורת הקמת
הפדרציה, שתפקידה — בין השאר — לשמש ערובה לבטחוננו.
ערובה זו לא תהיה ממשית, אם יכולה כל אחת משתי המדינות להיפרד מן הפדרציה
בכל עת שתרצה. לכן יש להגביל זכות זו בזמן.
למשל: כל אחת משתי המדינות מתחייבת מראש שלא להיפרד מן הפדרציה, במשך
עשר השנים הראשונות — ומקנה בכך למדינה השניה את הזכות הרשמית למנוע היפרדות.

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה 141
(פינת ארלוזזרוב)

• חופש־זיקה: שום מדינה לא תפריע לזיקה הלאומית של רעותה.
כלומר: הזיקה ההדדית בין מדינת ישראל
וגם להיפך: הזיקה המיוחדת של פלסטין
להיפך: ישראל מעוניינת לעודד אותה, כחלק
זה בתנאי שקשרים אלה לא יפגעו בפדרציה,

ויהודי העולם אינה מעניינה של פלסטין.
לשאר מדינות ערב אינה נוגעת לישראל.
מן המאמץ להשגת שלום כולל במרדב. כל
בבטחון הארץ ובאחדותה המדינית.

אלה הן סמבויות־המינימום של הפדרציה. עליהן יש לעמוד, בתנאי־כל־יעכור,
כשאנחנו באים לעזור להקמת המדינה הפלסטינית, שלא
תקום בלעדינו.

אני מאמין כי המינימום הוא גם האופטימום. כל עוד קרובים אנחנו לימי מלחמה, כל עוד
לא סילקנו את מישקע הרגשות של שני דורות, לא כדאי להרחיב את המסגרת באופן
מלאכותי.
• ״ כו חחדש נשלח למנויים — הזמנות לגליונות נוספים —
במזכירות.

אולם הזמן יעשה את שלו. באשר תיווצר ריקמת־חיים אנושית
וריגשית חדשה, כאשר תהפוך אחדות־הארץ מציאות כלכלית, כאשר
תצטרף עבר־הירדן לפלסטין ולפדרציה, כאשר ייווצר אמון חדש כין
שני העמים ושתי המדינות -תתעמק הפדרציה מעצמה.

רמת־גן. ביום רביעי 9.8.67 בשעה 20.30 בקפה עצמאות בגן
המלך דוד. יתקיים ויכוח פומבי בנושא:

יותר ויותר סמכויות יעברו במרוצת השנים, מתוך הסכמה הדדית, ומתוך אינטרס
משותף, מן המדינות אל המוסדות המשותפים.

אין צורך לדחוק את הקץ. יש להניח מסילה, ואז תתקדם הרכבת
ההיסטורית מעצמה בדרך הרצוייה.

פדראציה של א״י: בעד ונגד
בהשתתפות מחייבי ושוללי ההצעה.

הקהל הרחב מוזמן.

שארה: אם .13 חאס תחיה זאת בדוציח,
?ון־גדוציה או משה! אחו

כת-ים. ביום שישי ,11.8.67 בשעה ,20.30 באולם קולנע ריביירה,
יתקיים דיון פומבי בנושא:

למען פדראציה של ארץ־ישראל (פלשתינה^.
פרטים נוספים במודעות.

ההגדרה אינה חשוכה. אחרי שנקים מיבנה בהתאם לצורכי החיים,
נוכל להדביק לו בל הגדרה שנרצה.

הקהל הרחב מוזמן.

למעשה אין הסכמה בעולם לגבי מונחים כמו ״פדרציה״ או ״קון־פדרציה״ .כי בכל
מקום התאימו המסגרות את עצמן למציאות־החיים המיוחדת של הארץ הנדונה, וממילא
אין שתי פדרציות דומות. גם ההגדרות שנתקבלו הן שרירותיות ביותר, ולעיתים קרובות
גם סותרות זו את זו.
שתי המילים מקורן במונח הלאטיני ״פדום״ ,שפירושו ״ברית״ .מבחינה לשונית טהורה,
יש לשתיהן אותו פירוש עצמו.

כחיפה. במועדון החטיבה מתקיימות הפעולות במועדן.
הכתובת: רח׳ או״ם ( 32 מאחורי מגרש הטניס).

כיום מקובל להניח כי ״פדרציה״ היא ,,מדינת־כרית״ ,ואילו ״קץ־־
פדרציה״ היא ,,ברית מדינות״.

מסורת חדשה: מיפגש
סביב המדורה באכזיב.

רעים

ערב הבחירות לכנסת נפגשו כאן תומכי
רשימת העולם הזה — כוח חדש, בני
משקי הסביבה, ואזרחים מכל הארץ שרצו
לשמוע מה בפי הכוח החדש.
בשנה שעברה נפגשו שנית, ערב ל״ג
בעומר. הם בילו יחד בשירה, האזינו
לתוכנית אמנותית, וערכו שיחת־רעים על
ספלי קפה ריחני. לפנות בוקר טבלו בים.

אתה מוזמן להשתתף כחווייה זו
גם השנה כיום שישי ,4.8החל
משעה 9בערב. בתוכנית: שירה
כציבור, הופעת אמנים. כסיום:
שיחת רעים עם אורי אכנרי.
זוהי אכזיב. פינת־היופי המקסימה של
הצפון. כך נראות חורבותיה מן הים,
בצילום נדיר ביופיו.

כאן, כשנתיים האחרונות, נוצרה

אם רצונך בהסעה מרוכזת, הירשם
במזכירות תנועת העולם הזה כוח חדש,
טלפון ,30135ת.ד ,136 .תל־אביב.
היציאה: מכיכר מלבי ישראל, ביום
ו׳ ,בשעה .17.30

כלומר: שבפדרציה הסמכות העיקרית היא בידי הממשלה הפדרלית, המותירה למדינות
החברות בה רק מימשל פנימי, בעוד שבקון־פדרציה הסמכות העיקרית היא בידי הממשלות
של המדינות, המעניקות לממשלה המרכזית רק סמכויות מוגבלות.
זהו השימוש המקובל בארצות־הברית, שהיא ״פדרציה״ ,ושבה מסורה הסמכות המכרעת
בידי הממשלה הפדרלית בוושינגטון. לפני מאה שנה, כאשר כפרו מדינות הדרום בסמכות
זו, על רקע שאלת העבדות, הן פרשו מן הפדרציה והקימו ״קון־פדרציה״ משלהן. היא
חלפה עם הרוח.

לפי מינוח זה, אנחנו מתכוונים ביום לקון־פדרציה, לא לפדרציה.

אולם במקומות אחרים יש מונחים אחרים.
• ברית־המועצות, שהיא פדרציה להלכה, קוראת לעצמה ״איחוד הרפובליקות
הסוציאליסטיות המועצתיות״ .שם זה נבחר, בין השאר, כדי להפגין שרוסיה האדירה אינה
רודה בשאר המחוזות.
• שווייץ, שהיא פדרציה לדוגמה, דווקא קוראת לעצמה בצרפתית ובאיטלקית
״קון־פדרציה״ ,ובגרמנית ״שותפות שבועה״ (מפני שמייסדיה נשבעו שבועה של ברית־נצח).
• יוגוסלביה, גם היא פדרציה מובהקת, קוראת לעצמה ״הרפובליקה היוגוסלבית
הפדרלית העממית״ .ייש בה שש רפובליקות, ובתוך אחת מהן יש שני ״מחוזות אוטונומיים״.
• גרמניה המערבית, שהיא רפובליקה פדרלית, נקראת רשמית ,״קהיליית־ברית״.
בכלל יש נטייה, בימינו, להימנע משימוש בהגדרות נוקשות, כמו פדרציה וקון־פדרציה.
״ברית ורשה״ ,״אירגון האמנה האטלנטית״ (נאט״ו) ,״השוק האירופי המשותף״ —
לכל אלה יש תכונות פדרטיביות מסויימות, מבלי שהילד נקרא בשמו.

אנחנו נוסיף להשתמש, כצורכי הסברה, כמונח ,,פדרציה״ -מפני
שהוא יקצר,קולע לעיקר, ומסביר את עצמו. את ההגדרההמדוייקת
לגוף שיקום -נשאיר למנסחי חוקת־היסוד שלו.
במאמר הנא נסידרה זו יענה אורי אבנרי על השאלות :
האם יש כושר־חייס למדינת פלסטין ז האם היאלא תהיה
מדינת־חייץ מדולדלתז האם מסכימים ערביי פלסטין לפתרון זהי
העולם הזה 1561

גברים קודרים יושבים בוחובה הואש׳ שר שנם, מתחת למגן=דויד

הייה עוני נטנס
--מאת

כתב ״העזלגן הזוז״

ף* ליחה אדון, נוסע טולכרם?״
עצרתי את המכונית. השוטר, שפנה
אלי במשפט עיברי מקוטע, התכופף קדימה,
הכניס את ראשו מבעד לחלון הפתוח.

״סליחה פתח מחדש בעיברית.
הכובע הכחול שלראשו, שלא נשא שום
סמל, העיד שהוא שוטר ערבי מכוח־ה־משטרה
של הגדה המערבית.

שאלתו נפסקה באמצע, והוא עבר לערבית
:״יא סידי, מוסאפר לטולכרם?״
כי במיקרה היה הרדיו במכונית פתוח על
סאות אל־ערב הקר,ירי, ששידר פרק מן
הקוראן.
הזמנתי אותו — בערבית — להיכנס.
הוא התיישב, הסיר את כובעו, והתנצל
בחיוך :״וואללה, אי־אפשר היום לדעת אם
אתה מדבר עם ח׳וואג׳את או עם בני ערב.״
היה ברור, שהוא חושב אותו לערבי
ישראלי.
לא תיקנתי את טעותו.
״מאיפה סידי?״ שאל בנימוס.
״מנצרת.״
היתד, לפנינו נסיעה של כשלושים קילומטרים.
מכוניתי בולעת אותה, בדרך כלל,
ברבע שעה. החלטתי לנסוע יותר לאט, כדי
להאריך את שיחתנו.

״זה הא&ון שדגו
**ץ אלתי אותו :״כשהגעתי לכאן ה־

שעתיים אחרי שהחלה, ביום
השבת בבוקר. תושבי שכם
החליטו עליה אחר שהפמח מוענות־משתתפים ביום הששי, שקראה

השביתה נגמרה

קריאות נגד הכיבוש הישראלי, הפכה להסכמה כללית לסגור את
העסקים. משמרות-צבא מתוגברים הורו למטיילים ישראליים לא
לעצור בשכם, מנעו יצירת סוקדי מתיחות ובכך גססה השביתה.

*/ובוקר, אמרו לי השוטרים היהודיים לא
להתעכב בעיר. מה היהי! שמעתי שהכריזו

הוא התמלא רוגז .״כן, התחילו בשביתה.
בשש־וחצי כל בעלי החנויות לא פתחו. התעמולה
הזאת מעמאן, ערוות אמם! הכניסו
אותנו לאסון ועכשיו רוצים עוד לחרוש
על גבינו. אם הם רוצים לסלק את היהודים
מכאן שיעשו זאת בעצמם. שיכניסו
את הצבא שלהם. שלא יגידו לנו לא לשתף
פעולה.״
השכל הישר ניצח, והשביתה הופסקה. או
אולי משהו אחר .״הם יודעים שעם היהודים
אין חוכמות. הם לוקחים אכבר שאנב (השפם
הכי גדול) ומכים אותו עד שהוא לא
יודע מי האמא שלו ומי אביו.״
כאן התערבתי :״כן, זה האסון שלנו.
כולם מדברים ואנחנו אוכלים את הטינופת.״
משני צידי הדרך ההררית המתפתלת הופיעו
שלדים חרוכים של טאנקים, משאיות
ורכב צבאי משוריין .״שלנו?״ שאלתי.
(המשך בענזוד )27

נחב הסולם הו ה מראיינים אה המנהיגים הוותיק״ם בגדה

111| 111ז1ו 1.1(11[ |1>1|||<10
ך י ראשית השבוע פירסם היומון ה־
^ ערבי הממשלתי־הסתדרותי ידיעה מפוצצת,
שעברה בגדה חיש מהר מפד, לאוזן.
אם עד לאחרונה לא היה ליומון הערבי הדל

הרות, ובכלל: החכם בעת הזאת יידום!
לכן סירבו רבים להתראיין השבוע, ואלה
שהסכימו לכך, התנו תנאי אחד חשוב בעיניהם:
אל תזכירו שמות ואל תגרמו לזיהוי.

יייי *־:

בכלל לא טוב בשבילנו׳.
בעל מסעדה אחד, בקירבת שער שכם,
הסכים להסביר את הדרך אל כתובתו של
אחד העסקנים הערביים, אולם כשהבחין
בפתק עליו היה כתוב שמו של אותו עסקן
— היסס פתאום.
״הוא גר שמה,״ הצביע בכיוון השכונה
האמריקאית ,״אבל אינני יודע בדיוק היכן.״
אחר פנה אל חברו ולחש :״באים לקחת
אותם עם רשימה ביד. מסכנים! בטח ישבו
בכלא.״

הפוליטיקאים יקבעו

1ן 1ןןך אנוואר נוסייבה, מומחה לבעיות חוץ ובטחון, מי שהיה שר־חוץ
111 111 11111 והגנה בירדן (בשיחה עם כתב העולם הזה פאוזי אל־אסמר),
קבע כי לעיברים ולערבים שורש אחד ועתיד משותף בתנאי שיוכרו זכויות ערביי פלסטין.

** פונית״מערכית מרמאללה, בכפר
רב־האוכלוסין ביר־זית, נאות מוסר,
נאצר בן ד,־ 73 לקבל את כתבי העולם הזה
לשיחה. הוא היה בעבר שר־חוץ בממשלת
ירדן. בממשלה הראשונה שבה שותפו תושבי
הגדה המערבית. הוא היה הפלשתינאי
הראשון שזבה לתיק בממשלה, זו שכיהנה
ליד המלך עבדאללה, סבו של חוסיין.
כיאה למנהל קולג׳ אזורי, מוקף נאצר
ספרים. בערבית, באנגלית ובגרמנית. נוסף
לם פרי־חינוך מובהקים, עשירה ספרייתו בכתבים
פילוסופיים ופוליטיים: הארץ המובטחת
— ספר אנגלי בהוצאה ציונית, המתאר
את שלבי המאבק הפוליטי שקדמו
להקמת מדינת ישראל. כתבים של מרטין
בובר (״הכרתי אותו אישית והערכתי אותו״)
.כתבים של דויד בן־גוריון(״אותו אני
חייב ללמוד כדי להבין אתכם״).
לנאצר, שכיהן גם כשגריר ירדן באו״ם
(״עניתי לא פעם לגברת גולדה מאיר, ואני
חושב שדי בהצלחה״) ,יש נימוק טוב לשתיקתו.
״אני
אדבר, אבל רק לאחר שאוציא לאור
את ספרי, הנמצא עתה בשלבי סיום. עוד
שבועיים שלושה, אולי עוד חודש.״
ובמה מספל הספר?
״התחלתי לכתוב אותו זמן רב לפני המלחמה,
ושרטטתי בו סכימה לפתרון היחסים
היהודיים—ערביים. המיפגה האחרון —
המלחמה — לא עירער את הסכימה שלי,
שאינה מבוססת על הנחות פוליטיות של
ההווה או על דיעות גזעניות, אלא מיוסדת
על ערכים מוסריים. כי הבעייה היא בעייה
מוסרית.
״בינתיים אוכל לומר לכם רק זאת: הגישה
המוסרית אינה מתעלמת מזכויות היהודים
בארץ הזאת, ואין ולא כלום עם הגישה של
,לזרוק את היהודים לים.׳
״בטרם אוציא את הספר לאור, אתן את
כתב־היד לקריאה לערבים וליהודים מסויי-
מים, שגישתם הליבראלית ידועה לי. אבל,
כמובן, שלא אסתפק בכך. כי בסופו של
דבר קובעים הפוליטיקאים את גורלנו, ודעתם
היא הקובעת.״

הערכים אינם מטורפים

מוטה נאצר, הפלסטינאי הראשון שהיה שר בממשלה
ירדנית (שר־חוץ) ושגריר באו״ם (בשיחה עם כתב העולם
הזה נעים גלעדי) כותב ספר על יחסי ישראל־ערב ודורש להתיחס לעניין כלבעייה מוסרית.

בעיית מוסוית

הזה — אל־יום — שום חשיבות כמעט לגבי
האזרחים הערביים של ישראל, הרי שמזה
חודשיים הוא הפך לעיתון חשוב.
.בגדה המערבית, שהיתר. עד לפרוץ המלחמה
משופעת בעיתונים יומיים — ירדניים,
מצריים וכל השאר — נמצא עתה למכירה
רק עיתון אחד — אל־יום. נמכרים בדוכנים
גם עיתונים ערביים אחרים, במחיר מלא, אולם
..אלה הם. עיתונים ישנים, מתאריכים שמלפני
מלחמת ששת־הימים.
קבע אל־יוס באחד מעמודיו הפנימיים:
שלטונות ישראל לא רואים בעין יפה אותם
עסקנים ומנהיגים ערביים מן הגדה, האומרים
גפה מלא את אשר עם ליבם. כעתה
ואילך אין להעניק ראיונות, אין להצהיר הצ־

עורך דיו מפורסם אחד, המתגורר מחוץ
לחומות העיר העתיקה, קבע בפסקנות:
״מוטב סיפוח מלא למדינת־ישראל מאשר
פדרציה עימה, או כל קשר אחר!״
נימוקיו :״אם תספחו אותנו, מכוח הכיבוש
הצבאי שאירע בתחילת יוני, נעמוד
בפני חוסר־ברירה. אף אחד בעולם הערבי
לא יוכל להאשים אותנו כי קשרנו את גורלנו
בישראל מרצון. אנחנו נצא נקיים מכל
העסק, ונוכל לומר, :אף אחד לא שאל אותנו
לרצוננו.׳
״אם תעשו מישאל-עם, תוכלו לפברק לכם
איזו תוצאה שתרצו, כמו שעשו כבר׳במקומות
אחרים בעולם, ואחר־כך ייצא שאנו מרצוננו
הסכמנו לקשר פדרטיבי עימכם. זה

^ ין הפוליטיקאים האלה יימצא ל־בטח
תושב ירושלים הערבית, שכיהן
אף הוא בתפקיד שר־החוץ הירדני. קוראים
לו אנוואר נוסייבה.
בביתו־מיבצרו, בירושלים שמחוץ לחומות,
השיח נוסייבה את אשר עם ליבו. בחופשיות,
ללא מורא, שכן הראיון התקיים לפני
ההוראה הצבאית שלא לדבר. ובכלל ,״אינני
מפחד!״
על הקיר תלוי ציור־שמן גדול .״הוא
צוייר על-ידי פליט ערבי, ונושאו, כפי שאתם
רואים, הם הפליטים הערביים.״ ליד
הציור מצוייר, כוננית שמדפיה ריקים .״היו
כאן חפצי אמנות, והם נעלמו בזמן הכיבוש,
כשהתגוררנו בדירת אחותי. הצבא הבטיח
להחזיר הכל.״ על הקיר ממול ציור שמן
אחר. לא ריאליסטי, אלא אבסטרקטי .״מעשה
ידי בתי. אותה מעניין הציור ואותי
דברים אחרים.״
בין הדברים האחרים המעניינים את נו־סייבה,
העיקריים הם בעיות חוץ ובטחון.
נוסף לכהונת שר־החוץ, מילא הוא גם תפקיד
שר־הגנד, בממשלת ירדן.
הוא יודע עובדות שעד לפני זמן קצר היו
(המשך בעמוד )20

במדינה
(המשך מעמוד )8
של האצ״ל, עמיחי (״גידי״) פגלין, שמתח
את סגור לבו בנושא זה לפני שנה, עת
התערב במחלוקת תמיר־בגין והעיר, כ־בדרך־אגב,
כי במעשה זה, על ביצועו הורה
הוא בעצלו ,״עבר האצ״ל גבול מסויים,
בו האדם מאבד את צלמו״.
העלאת הנושא מתהום הנשייה עוררה
את סקרנותו של העיתונאי חביב כנען.
איש הארץ המרבה לכתוב על פרקים
עלומים בתולדות היישוב. הוא שב ו־וקר
את הפרשה בצורה יסודית׳ גילה, בין השאר,
כי הסרג׳נטים קיבלו בבונקר, בו
הוחבאו, מזון לפי הוראת רופא, בתוספת
בירה קרה וסיגריות פלייארס אנגליות.
בדו״ח החקירה שלו, שהתפרסם השבוע
בכתב־העת של רפ״י, מבט חדש, גילה כנען
שתי עובדות נוספות: השליש של הנציב
העליון הבריטי האחרון, סיר אלאן קגינג־האם,
שהודיע לרב הראשי של אותם ימים,
הרב אייזיק ד,לוי הרצוג* ,כי אין אפשרות
לחון את הנידונים־למוות היהודים ולשחרר
בצורה זאת את הסרג׳נטים הבריטיים החטופים,
היה סיר ריצ׳ארד צ׳יצ׳יסטר, כיום
מזכירה הפרטי של מלכת אנגליה׳ אליזבט
השנייה.
ומנהל כלא עכו, האנגלי ג׳ורג׳ צ׳ארלטון,
שסרב להוציא אל הפועל את ד,ד,וצאו; להורג
של אנשי המחתרת היהודים (ושנעצר
על המקום, הועבר לכלא נצרת והוכרז
כחולה־רוח) ,לא מסתפק בפנסייה המנדטורית
שלו אחר שוועזד, רפואית החזירה לו
את זכויותיו׳ אישרה שהוא בכלל לא חולה׳
רוח. הוא מנהל גם חנות לכלי־מטבח בעיירה
בקרבת לונדון.

יחסי-חוץ
הירו שה
לפני חמישים שנה בדיוק ניצלו האוקראינים
את ההזדמנות של נוכחות צבא
גרמני בשטחם ומהפכה סובייטית סביבם והקימו
את הרפובליקה האוקראינית הדמוקרטית.
בירתה היתד, קיוב. בית־ד,נבחרים
שלה נקרא יאדה ושונא־ד,יהודים סימון
פטליורה, היה אחת מדמויותיה המרכזיות.
הרפובליקה הזאת לא החזיקה מעמד
זמן רב, אבל בין גל פרעות ביהודים למשנהו
שינתה פעם אחת את טעמה ויצאה
בהכרזה יוצאת־דופן על זכויות
הגדרה עצמית לעם היהודי.
בעובדה זאת נזכרו, כנראה, לפני׳ חודשיים
מיקולה ליביצקי, נשיא הממשלה
האוקראינית בגולה (ששמה המדוייק הוא
המרכז המדיני של אוקראינה בגולה והיושב
במינכן הגרמנית) ושר־החוץ שלה,
וואסילי פדורונצ׳וק. השניים׳ החיים בגרמניה
זה יובל שנים וששיתפו פעולה
עם הנאצים, ניצלו את ההזדמנות של מלחמת
ששת הימים, שיגרו איגרת לאשכול.
המניע. תוכן האיגרת שפורסמה רק
עכשיו: גינוי יחם ברית־ד,מועצות לישראל
והודעה שלמרות שאוקראיגה חופשית, לכש־תקום,
תשאף ליחסים ידידותיים עם ארצות
ערב, הרי ברור כי האוקראינים הרשועב־דים
,״שבויי מוסקבה הקומוניסטית״ מצד־דים
בכל לבם בישראל ובעמה שוחר־ד,חירות.
ליביצקי ופדורונצ׳וק לא הסתפקו בהבטחה
זאת, הסבירו גם לאשכול, מה
הוא המניע העיקרי לפעילות האנטי־ישראלית
של הסובייטים: האנטישמיות שקיבלו::ירושה
מהממשלה הריאקציונית של רוסיה הצארית.
עיחחות הייה
נכון י
העיתון היהודי הראשון ראה אור בשנת
1675 באמסטרדם, נכתב בלאדינו ונקרא
מסיבות מובנות, גאזטה זח אמסטרדם.
מאז התפתחה העיתונות היהודית
בצעדי־ענק׳ מנתה כבר לפני מאה
שנים יותר מ־ 103 כתבי־עת שונים, הקיפה
יותר מאוחר, תופעות יוצאות־דופן כפרסום
עיתון מחתרת (בעיברית דווקא, תחת השם
ניצוץ) במחנה־ד,ריכוז הגרמני דכאו, והגיעה
כיום לשיא של 886 כתבי־עת בעד
ארצות.
הלשונות השכיחות ביותר של העיתונות
היהודית הן אנגלית 338 עיבריח ()221
ואידיש 130 אבל מופיעים גם עיתונים
* ״אביהם של אלוף הנדה ויויאן הרצוג
ומנכ״ל משרד ראש־הממשלח יעקב הרצוג.
העולם הזה 1561

ד ו ״ ה 1ב 1ה ר

אותו

ן * עו ל ת נו הרא שו נ ה, בכנסת השישית, היתד. לטעון כי תקנון הכנסת אינו חוקי.
^ הדבר בא מייד אחרי הבחירות. הסיעות הגדולות זממו לשלול ממני מעמד של ״סיעה״
— ובכך למנוע ממני כל פעולה רצינית שהיא בכנסת. כי בכנסת, מי שאינו שייך ל״סיעה״
— כמעט שאינו קיים כלל.
הטענות נגדנו הסתמכו על התקנון. העלינו את הטענה כי התקנון אינו חוקי — כי מעולם
לא נתקבל על־ידי מליאת הכנסת. תזכיר־בכתב מפורט של אמנון זכרוני, שעורר אז הדים
בבית, והטיעון שלי בוועדת־הכנסת, הצליחו אז לשכנע את המשפטנים המעטים בכנסת כי
אכן זהו המצב. התקנון אינו חוקי.
כתוצאה מכך הגיש ח״ב יצחק נבון (רפ״י) ,לפני כחצי שנה, הצעת־חוק, בה ביקש לתת
לתקנון הקיים תוקף של חוק. ועדת־הכנסת דחתה הצעה זו, אך בשבוע האחרון הלכה
בדרך דומה: היא הציעה למליאה לקבל את התקנון באופן רשמי, על־ידי ״החלטה״ פשוטה.
על כך לא נערך כל דיון וויכוח. הכנסת פשוט נתבקשה להרים ידיים — תרתי משמע.
לכן נמנעתי מהצבעה, כדרך יחידה לקבל את רשות־הדיבור:
אורי אבנרי נ לא הצבעתי בעד ההחלטה מפני שלא נתאפשר בהזדמנות זו דיון
אמיתי בתקנון.
יש הרבה מה לומר על הנוהל שנקבע בתקנון הכנסת, דווקא בשעה זו, לאור העובדה
שהוקמה ״ממשלת ליכוד לאומי״ אשר שינתה לחלוטין את מיבנה הכוחות בבית.
כאשר הקואליציה מונה 108 מתוך , 120 חברי־כנסת, כלומר 90 מכלל הבית, כל מיבנה
הכנסת משתנה, והדבר מחייב דיון נרחב.
נמנעתי מהצבעה גם כמחאה על הסעיף ,30 הדן בחלוקת המיכסות להצעות, לסדר־היום
לפי מפתח גודל הסיעות
ן היו״ר קדיש לוז: עניין זה איננו עומד על סדר היום.
|| אורי אבנרי: ברצוני להסביר את סיבת המנעותי מהצבעה.
היושב־ראש העיר קודם שבשעתו לא נקבעה החלוקה בין קואליציה ואופוזיציה, אלא בין
הסיעות. זה היה רק להלכה. למעשה נקבעה חלוקה של חצי־חצי — מחצית לקואליציה,
ומחצית לאופוזיציה.
עכשיו הפכה האופוזיציה לחלק קטן של הכנסת. המכשיר של הצעות־לסדר־היום של
הצעות־חוק פרטיות, שהוא מכשיר אופוזיציוני מובהק, איבד עכשיו את עיקר משקלו. זה
משפיע השפעה שלילית ביותר על הבית.

״נזה ן\ז ני או ף?׳,
ך* סך הכל נשאנו השבוע שישה נאומים, כשבכל פעם אנחנו מנסים להעביר את הדיון
^ לנושא האחד הקובע: הצורך במיבצע־שלום ישראלי בארץ־ישראל.
הממשלה התעקשה דווקא שלא להעביר את הויכוח לפסים אלה. היא הציפה את הכנסת
בהצעות־חוק שונות, והכנסת אישרה אותן בלי ויכוחים, או אחרי ויכוחים קצרצרים, כנאה
לבית שאין בו, למעשה, אופוזיציה של ממש. לעיתים אפשר היה לקבל את הרושם שאנחנו
נמצאים בפרלמנט של דמוקרטיה עממית, שבו הוויכוח הוא פורמלי בלבד, והרוב של /0״99
מובטח מראש.
אמנם החליטה לפתע הממשלה לערוך בבית ויכוח מזיני. אבל לכך היתר, סיבה, שגם
הממשלה לא יכלה לעמוד בפניה: אבא אבן חזר מחו״ל, ורצה לנאום. לצורך זה הוארך
מושב הכנסת, והדבר לא יגדיל את פופולריותו של שר־חוצנו בין עמיתי בבית זה.
הנושאים שעליהם דיברנו היו שונים:
!•< הצעה להאריך את התקופה של תקנות־שעת־חירום.
כיום מתבטלת כל תקנה, אם הכנסת אינה מאשרת אותה תוך שלושה חדשים. בינתיים
הוצאו הרבה תקנות, והפגרה עומדת בפתח. איך לדאוג כי התקנות לא יתבטלו בתקופת
הפגרה? שר־המשפטים הציע שהכנסת תחליט כי תקופת־ד,אישור של שלושה חדשים לא
תכלול, להבא, תקופות של פגרה.
הצענו להגביל אפשרות זו באופן חד־פעמי, לצורך הפגרה הקרובה בלבד. תוך כדי דיון
בהצעת החוק עמדנו על המצב בממשלה:
הרכב הממשלה. כאשר
אורי אבכרי נ כאשר דנים בחוק כזה צריך לחשוב גם על
ישנה ממשלה כל כך רחבה, שבה מתרוצצות מגמות סותרות, צריכה הכנסת להתנגד לצימצום
סמכויותיה. איני חושב שצריך להרחיב עוד יותר את כוחם
של השריס. כך למשל, יוכל שר הבסחון על דעת עצמו
וללא דיון רציני לחייב אותנו באספקטים פוליטיים מרחיקי
לות באיזורים הכבושים, ללא אישור הכנסת.
בדברי תשובתו הבטיח שר המשפטים להגביל את פרק
הזמן בו תחול הצעת החוק החדשה. השר הציע מועד של
18 חודשים.
• הצעת חוק אחרת שהועלתה לדיון, באה להכניס
שינויים מרחיקי לכת בנוהל מתן עדויות בבתי המשפט.
לא חסרה בדיון זה נימהפיקנטית. בנוסח החוק, כפי
שהוגש לכנסת, נאמר, כי לאשר, מותר להעיד נגד בעלה
במשפט פלילי בענייני ניאוף.
״מה זה ניאוף״?
כששאלתי בקריאת ביניים את השר
התנצל שר־המשפטים ואמר, כי היתד, כאן שגיאה. מחברי
הנוסח מחוק ישן,
הצעת־החוקהעתיקו בהיסח־הדעת את
מלפני 40 שנה, עת שרר בארץ החוק התורכי. אז היה
אבא אכן
הניאוף של אשד, פשע המיר; לבעל אמנם מותר היד, לנאוף,
אבל לא בביתו שלו. השר תרם להרגעה כללית משהודיע
כי אינו מתכוזן לחדש הלכה תורכית זו.
כשביקש ח״כ שלמה יעקב גרוס (אגודת־ישראל) את רשות הדיבור, היינו בטוחים כי
הוא עומד להשמיע קובלנה על הצהרת השר. למרבה הפלא לא העיר על כך גרום מאומה.
תחת זאת קבל על כך, שההצעה מתירה לבעל להעיד נגד אשתו, ולהיפך, וזה בניגוד למה
שנאמר ב״שולחן ערוך, חושן ומשפט, סימן ל״ו״.
נז ש פזז פזז בזז ״י די נזזזז אזז רזנזזזיי
ך* צעת חוק אחרת שהובאה לדיון על־ידי שר האוצר, פינחס ספיר, היתה הצעה
( | לסדר הימורי הטוטו בענף הכדורגל.
יהודיים בפורטוגזית 5דאנית 3יוונית
( )3ותורכית (.)1
המאור הייחודי. הריכוז הגדול ביותר
של עיתונים יהודיים בעולם הוא
ה>>4לם הזה 1561

בארץ, בה מופיעים 306 נתבי-עת, מהם
שני שלישים ( )199 בלבד בעיברית.
כתבי־עת עינריים אלה מתחלקים, כפי
שסיכם השבוע הקונגרס היהודי העולמי,

בתחילה, ניתן ההיתר לעסוק בהימורים לספורטוטו ומשזה הצליח, ביקשו היתר גם
גורמים נוספים. ספיר התנגד למתן ההיתרים, אבל בית־המשפט העליון הכריע בניגוד לדעת
השר, והמשרד אולץ להעניק היתרים נוספים.
עתה באה ההצעה לאפשר ביטול ההיתרים הקודמים. נקבע בה כי תוקם מועצה, שתעסוק
באירגון ההימורים, שמחצית חבריה יהיו נציגי אירגוני הספורט (גופים מפלגתיים) ומחציתם
האחרת — עובדי־מדינה.
אך לא נאסר על המועצה למסור את ניהול ההימורים לקבלן, שהיא עצמה או הממשלה
יהיו מעונינים ביקרו, וממילא יצא קבלן זד, נשכר על חשבון הספורטאים.
על זהותו של קבלן זה עמדנו בעת הדיון בכנסת, והצענו כי יקבע במפורש בחוק,
שההימורים ינוהלו במישרין על־ידי אנשי־המועצה:
אודי א מרי נ לצערי לא אוכל להצביע בעד חוק זה,
שאינו משנה את המצב העכשוי. הדיון של היום לוקה
בחסר, מפני שכל הנואמים שהשתתפו בדיון עד עכשיו,
מסיבות שאולי מסתברות מהדברים שאומר עוד מעט, נמנעו
מלהכנס לפרטים העיקריים הנוגעים לנושא, דהיינו —
מהו ספורטוטו, למי הוא שייך, ולאן זורם הכסף?
למראית עין, הענין הוא בידי ההתאחדות־לספורט, התאחדות
הכדורגל והוועד האולימפי, שהקימו אגודה עותומנית בשם
ספורטוטו ישראל. למעשה לא אגודה זו מנהלת את הפעולה,
אלא יש לה קבלן משנה בשם חברת גשר בע״מ. חברת גשר
היא למעשה שם אחר לעיתון ידיעות אחרונות. מונחת
לפני רשימת בעלי המניות של חברת גשר בע״מ, והם בין
השאר: מרים שרה מחס, אלכסנדר מוזס, פולה מחס,
מריס מוזס, נוח מוזס, חמדה נופך־מוזס, יצחק מוזס,
בלה מוזס, שמואל אהרון מוזס, מאיר מוזס ועוד.
יוסף סרלין: יש כל כך הרבה אנשים בשם מוזסל
אורי אכנרי: חלק מהם על כל פנים מופיע כאן.
קשר זה בין הממשלה לבין עיתון, קשר זה בין עיתון לבין עסקים מסוג זה אינו
חיובי. אינני חושב שהממשלה צריכה להיות במצב, לפיו היא מעניקה הטבות מרחיקות
לכת לעיתון; אינני חושב שזה בריא לעיתון לעסוק בעניינים כגון אלה ולגלגל כל כך
הרבה כספים, מה גס שהדבר נעשה בחסותה של הממשלה.
אני שואל את עצמי: היכן בחוק החדש הוראה המחייבת את המועצה לנהל את ענייני
הטוטו בעצמה, מבלי להזדקק לקבלן־מישנהד הביקורת של מבקר המדינה איננה מספקת.
קבלן־המישנה מגלגל סכומים המגיעים ל־ 300 אלף לירות לשבוע. לגלגל בימים אלה
סכומים כה גדולים — זה כשלעצמו שווה הרבה מאד כסף, כפי ששר האוצר יודע היטב.
ן נתן פלד: שר האוצר איננו רגיל למספרים כה קטנים.
אורי אכנרי: שר האוצר רגיל לכן שאנשים מבקשים סכומים קטנים כמו עשרה!
! עשרים מיליון לירות לשנה. הסכומים כאן מסתכמים בחמישה־עשר מיליון לירות לשנה.
שנית, לאן הולך הכסף 7הכסף המוקדש לספורט מופנה למרכזי ספורט שהם גופים
מפלגתיים. היתר, ותהיה גם בעתיד לפי הצעת החוק אפשרות נרחבת מאד להתמקחות
בין מפלגות, לחלוקת השלל בין המפלגות, בין אגודות הספורט שהן למעשה ענפים
מפלגתיים.
הח״כים האחרים דיברו על פילוסופית ההימורים והשפעתה על האדם הקטן חסר־האמצעים.
זה היה יותר נוח מאשר להסתכסך עם קבלן־מישנה עתיר־השפעה כחברת
הגשר.

ה ב בג מן

רוי

א ש מר

ך* יוון שאין לנו עתה כל אפשרות ליזום בכנסת דיון בנושאים מדיניים, אנו מנסים
לעורר וויכוח כלשהו בנושאים אלה, על־ידי הגשת שאילתות רבות.
השבוע השיב שר הבטחון, משה דיין, על שורה ארוכה של שאילתות שהגשנו. אחדות
מהן הוגשו עוד לשר הבטחון הקודם, לוי אשכול, והתשובה עליהן נתמהמהה משום מה.
כמה מתשובות אלה:
#ו אין זה נכון, כי הרמטכ״ל וסגן שר־הבטחון לשעבר (צבי דינשטיין) קיימו דיון
בחודש מרץ עם פקידים אמריקאיים בכירים (באסל, סנדארס והופם) ,בנושא חסימת
גבולות הארץ בפני חבלנים ומסתננים, בעזרת מכשירים אלקטרוניים.
•! קיים הסכם בין רשות הספורט לבין צה״ל בדבר שיחרור ספורטאים לאימונים
ופעילות ספורטיבית. לסי סיכום זה נקבע, כי 60 ספורטאים מעולים מכל ענפי הספורט,
יוצבו במיסגרת שירותם בצה״ל, ביחידות בקירבת אגודותיהם הספורטיביות.
#ו נכון הוא, כי מטוסים ישראליים פתחו באש על מטוס מפקד כוח החירום של
ר,או״מ, גנרל ריקייה, שעה שטס מאל־עריש לעזה. התקרית אירעה בגלל שהמטוס סטה
ממסלולו.
• י אין זה נכון כי דווקא לאחרונה הוטל איסור על קציני צה״ל, כולל הרמטכ״ל
ואלופי צה״ל, למסור ראיונות לעיתונאים. הרשות עצמה ניחנת או שאינה ניתנת
לקצינים, בהתאם לנושאים ולמסיבות.
• מטוס ישראלי שחג מעל ג׳לג׳וליה (כפר ערבי במשולש הישראלי) ,ביום הראשון
של מלחמת ששת הימים, השליך פצצות תאורה לתוך הכפר. טרם שולמו פיצויים
לנפגעים ולמשפחותיהם, ולא ננקטו הליכים כנגד האחראים לביצוע המעשה.
משה דיין לא הודיע על סיפוח רצועת עזה למדינת ישראל. כל שאמר הוא:
״רצועת עזה היא עכשיו בדיוק כבית־לחם, חברון ושכם. איזורים אלה הם עכשיו
בישראל, או מוחזקים על־ידי ישראל.״
#,ו משה דיין הכחיש דברים שצוטטו בשמו, על־ידי עיתונאי גרמני :״לא אמרתי כי
לא אהסס להמליץ בפני ממשלת ישראל להלחם נגד ברית המועצות. אמרתי: אם יילחמו בנו
צוזתים רוסיים — ניאלץ להילחם גם נגד צוזתים אלה.״
• ישראל לא מסרה מטוסי מיג 21 או מטוסים אחרים
כלשהם שנפלו בידיה לארה״ב לבדיקה למטרות ביון.
בכך תם שבוע נוסף, בו לא עשתה הכנסת כל מיני
דברים ובלבד שלא לדון על הנושאים הגורליים לעתיד
המדינה.
ל־ 25 יומונים 48 ,שבועונים 13 ,דו־שובעונים
87 ,ירחונים ו״ 133 הוצאות.לאור
בעלות תכי§ות הופעה יותר נדירה.
בין היומונים מצוי אחד בלשון הבולגרית

(אישראליסק. פאר) ,אחד המוקדש לספורט
בלבד (חדשות הספורט) ושניים העוסקים
אך ורק בענייני המשק (שער ויוס־יוס).
(המשך גע־מוד )17

תירצה ארבל -בת קיבוץ מעוז -בת *פסל הפלוז״ ח -אס לילד

הקיבוצניקית

לדוגמנית־עירום, מצטיינת בפנים מיו־ומלאי־אופי.
מה שלא רואים בתמונה,
זה את צבעיה של תירצה: שיער בצבע אדמוני, ועיניים ירוקות בהירות, ארוכות־רימים.

*ץ ון זיסוף יש עירום בישראל.
^ עירום אמיתי. גלוי, יפה.
סוף־סוף יש צילומי־עירום של בחורה
שאינה מתביישת בעירום, אינה מנסר, להתנצל
או לתרץ, אלא חושפת את גופה
היפה בפני המצלמה.
הבחורה הראשונה שהפכה דוגמנית־עי־רום
אמנותית, היא צברית בת ,26 ילידת

קיבוץ: תירצה ארבל, מקיבוץ מעוז.

משהו פיוטי

ך* ירצה היא לא סתם קיבוצניקית:
4 1אביה, זרובבל ארבל, הוא אחת הדמויות
האגדתיות של הפלמ״ח. כמו בני מהר-
שק הפוליטרוק. או אלוף יגאל אלון. אר־

בל, המכונה צ׳יפאפ, שהיה במודיעין של
הפלמ״ח ובמחלקה הערבית, הפך אגדה
עוד בחייו, והיה לגיבורם של הרבה צ׳יז־באסים
שסופרו מסביב למדורות.
בתו, תירצה, מרתקת לא פחות, בדרכה שלה.
כיצד הגיעה הקיבוצניקית לתצלומי־העי־רום?
הכל התחיל לפני שנתיים, בסרט
בנאלי לגמרי שהסריכה המועצה המקומית
של אשדוד — על אשדוד.
אחרי שצילמו את כל הנופים שבסביבה
— כי הם יפים, ואת כל המפעלים שבסביבה
— כי הם מימנו את הסרטת הסרט, הגיע
צוות המסריטים אל חוף קסום, מלא בדקלים,
לא הרחק מאשדוד העיר.
כשהתפלאו איר איש לא מכיר את החוף
הזה, הסבירו לאנשי ההסרטה, שהחוף הזה
דווקא כן מוכר, לקבוצה חשאית מאד: לקבוצת
נודיסטים שבאים להתרחץ שם.
אר היות ולא הצליחו לצלם שם נודיסטים
— החליטו לצלם שם בחורה אחרת בעירום.
אבל
כאן התחילה כל הצרה:
זה היה כמעט בלתי אפשרי להשיג דוגמנית
מתאימה. הישראליות, כף טענו המסריטים,
הן משני סוגים: או שהן ביישניות,
ואז גם אם הן מסכימות להצטלם
בעירום — .הן עומדות על כף שפניהן יוכתרו.
בתצלום עוד אפשר להסוזת זאת׳ אף בסרט,
ברור שזה נראה משונה מאד כשלא רואים
אף פעם את פניה של הגיבורה.
סוג שני של ישראליות־שמצטלמות־בעי־רום,
גם הוא לא מתאים: אלה בחורות עם

ן ק ךןע 1תירצה ארבל

תירצה בניגוד לישראליות אחרות,
הופיעה כך אף ישראלית, וכשהיה

היא היש־אלית הרא
פניה או זהותה,
נראית בצילומי ה
צורך בצילומי־עיר

ורוקדת וצייוח -דוגמנית העירום האמנות׳ :הואשווה באוץ
גוף יפה מאה מיני מאה ופרובוקטיבי מאד.
גם הן אינן מתאימות לצילום נודיסטי,
שבו העיקר הוא הטבעיות של העירום.
ואז הציע הצלם דני שיק את אחת מבבמתיו.
קיבוצניקית צעירה, המעוניינת להתקדם
בענף הקולנוע. היתר• זו תירצה ארבל.
תירצה הופיע ביום ההסרטה, והתפשטה
בשיא הטבעיות, למרות שבחוץ שרר קור
כלבים. היא רעדה מקור במשך כל זמן
ההסרטה, אך לא אמרה מילה. היא התרוצצה
בחן בין הדקלים, הפקירה את גופה לקרני״
השמש.
התוצאות היו מפליאות. לא רק שתירצה
היתד, פוטוגנית במיוחד, אלא שבניגוד לרוב
הישראליות המצטלמות בעירום, ומרגישות
נוקשות ואומללות, הרי תירצה, בתצ־לומיה,
נראתה טבעית ומשוחררת.

כתפקיד הבת חוה
ך* ירצה, גרושהלאנ^להעזבו^יד

( 1תיים את קיבוצה ועברה העירה, לחדר
נפלא מלא מנורות, פרחים מיובשים, פסלי
עירום אפריקאיים ותמונות מעשה ידיה.
היא התקבלה גם לתיאטרונו של גיורא
גודיק, הופיעה בהצגת כנר על הגג בתפקיד
הבת חוה( ,המתאהבת בגוי) .היא השתתפה
ב־ 600 הצגות, ואף נבחנה במיבחני־הבד
לסרט טוביה החולב בתפקיד אחת הבנות.
כרגע היא מופיעה בתיאטרון זוית במותו
של סוכן, בתפקידה של מיס פורסייט.
בינתיים המשיכה תירצה להופיע בתצלומי־העירום,
ושוב: לראשונה צילומי־עירום של
בחורה ישראלית שאין בהם כל סקס, אלא
יופי אסתטי בלבד.
הצלם דני שיק צילם אותה בסידרה שלמה
של תצלומי־עירום, פירסם אותם בשנתון הצילום.
עורך השנתון, הצלם פטר מרום מקיבוץ
חולתה, גילה אותה, ואף הוא החל
לצלם סידרות נפלאות של צילומי־עירום־
אמנותיים של תירצה.
עכשיו מתכונן מרום, שהוציא בבר אלבומים
רבים, החל מן האגס הגווע ועד לאלבום
התיאטרון, להוציא אלבום של עירום
על רקע הארץ. כוכבת אלבום זה תהיה
הקיבוצניקית תירצה ארבל.

כמו?פסל, כמו?פרה
*איך מרגישה ביחס לכך תירצה עצמה?

המופיעה בצילומי עירום מבלי להתבייש, מבלי
|רן, משווה לתמונותיה צורה אמנותית בלבד.
שלח טבעית ומשוחררת. לפניה עדיין לא
|:אלה — היה צרין לפנות לדוגמניות זרות.

| המעבר הקשה ביותר היה עבורה המעבר
מהקיבוץ, אותו עזבה לפני שנתיים וחצי,
ועברה העירה .״קשה מאוד,״ היא אומרת,
״לנערה שגדלה בקיבוץ, וחונכה בקיבוץ,
לעבור פתאום לחיי עיר. הקצב שונה, אורח
החיים שונה, הכל שונה.״
אבל היא מתרגלת, לאט. אמנם היא לא
יוצאת הרבה, ובערבים לא הולכת לדיסקוטקים
או מקומות כאלה, אלא חיה סגורה
בתוך חדרה המלא חפצי אמנות.
מעניין שאולי הדבר היחידי שאיתו היא
באמת שלמה, זהו יחסה לעירום.

השחסנית

מלבד הופעותיה בכנר על הגג ובמותו של סוכן, בהם גילתה
תירצה כשרונות ראויים לציון, היא גם נבחנה במבחני־בד עבור
הסרט טוביה החולב. הגם שהיא משמשת כדוגמנית עירום מקצועית, היא נמשכת בעיקר לציור.

״היחס שלי לעירום הוא טבעי,״ היא מסבירה
.״זה שאני קיבוצניקית לא הוסיף להשקפה״
אך גם לא הפריע לה אף פעם.
״אני מתייחסת אל עירום של אשד• כמו
לפסל יפה. כמו לפרח.
״כשרואים בעירום מוצג אמנותי או חלק
מהטבע — הוא יפה. אך ברגע שהוא קיים

כדי לגרות — הוא הופך להיות פסול
ומכוער.״

מיהי הגערה ז
ך כך, למרות שאנו חיים בארץ קטנה,
1ופוריטנית למדי, שבה כולם מוכרים —

ך ך 1/1 *1 1שהוסרט על־ידי המועצה המקומית של אשדוד, הוסרטה תירצה לראשונה,
^ 111.1על רקע חוף הדקלים, בו שוהים בדרך כלל רק נודיסטים. צילומי
העירום בסרט אינם מתכענים להיות אירוטייס אלא תמונות עירום אסתטיות, על רקע הנוף.

ןךך 1ך 1ן ן לפני התמונות, ניצבת תירצה ארבל, הקיבוצניקית שעברה העירה.
! וווו ! 11 ^ 1הציור הוא אהבתה הגדולה של תירצה, וחלומה הנכסף הוא
לעזוב את שאר עיסוקיה ולהתמסר לציור. גם ביתה מלא בציורים שהם מפרי מכחולה.

הצליחה תירצה להתבלט, ולהתפרסם בעירום׳
מבלי שאיש יראה זאת בעין רעה.
הקיבוצניקית היפהפיה, האינטליגנטית, ה־השייכת
ללא ספק לאצולה של התנועה הקיבוצית
— הצליחה בגיל 26 לא רק ליהפך
לדוגמנית־עירום, אלא להיות הראשונה שהפכה
זאת למקצוע.
והיא אינה רואה כל סתירה בכך שהיא
קיבוצניקית, ושהיא שחקנית ושהיא דוג־מנית־עירום.
בכל שלוש דמויותיה היא
נותנת ביטוי לאותו יופי עצמו.
וזוהי רק ההתחלה. כי בנוסף לאלבום־
העירום שלה, שפטר מרום חושב להוציא,
הרי הסרט על אשדוד הושלם בינתיים,
ואף הוצג בתל־אביב, בקולנוע אסתר.

אחד מהעתקי הסרט נקנה על־ידי חברה
העומדת להשקיע באשדוד, והם שלחו העתק
למשקיעים בשויצריה.
העתק נוסף נקנה ונשלח לחברודמלונוח
אמריקאית גדולה החושבת על הקמת מלון
באשדוד.
משתי היבשות הגיעו תשובות זהות,
**חרי שראו שם את כל הסרט הארוך ע;
אשדוד ופלאיה. התשובה היתר, נ ״פתרו
מהר מיהי הנערה המופיעה בעירום בחוף־
התיירים!״
כך שייתכן שתירצה הקיבוצניקית, דוגמנית
העירום האמנותית הראשונה, של ישראל,
עוד. תניע בזכות תצלומי חוף־הדקלים —
אל חופים רחוקים הרבה יותיר.

אנשים

(המשך מעמוד )13
השבועונים מקיפים, נוסף לשבועוני־התפוצה,
שטחים נרחבים מדבר לילדינו עד
הפועל הצעיר המפא״יי החוגג בימים אלה
את שנתו ה־ 60 ועד דוס אידישע ליכט
(המאור היהודי) המוצא בירושלים באידיש,
עבור בנות ירושלים.
עיתון ההסתדרות הרפואית הישראלית,
הרפואה, הוא דו־שבועון, כשם שהחוברת
תשבצון היא כזאת. ירחונים ישראליים כוללים
את איתנים של קופת־חולים, את לשוננו
לעם של האקדמיה ללשון העברית וגם
את זרעים, כתב־העת של תנועת הנוער הדתית
בני־עקיבא.
הסנדלר היח!ל. אבל המיבחר גדול
באמת כאשר מגיעים לכתבי־עת ישראליים
המופיעים פחות מפעם אחת לחודש. יש
שם הייה נכון! ,דו־ירחון תנועת הצופים;
עבריינות וחברה, רבעון המחלקה לקרימינולוגיה
של האוניברסיטה העברית וציון
של החברה ההיסטורית הישראלית.
לעתים עוד יותר נדירות ובלתי מזומנות
מופיע קורות התלת־לשוני (עברית, אידיש
ואנגלית) של האיגוד העולמי של העיתונאים
היהודים. כנראה כדי לקיים את האימרה על
הסנדלר היחף.

הפ מ עו ת
ופ ר טי ם
נשיא המדינה, זלמן שזר, ניסה אמנם
לשכנע את הסופר חיים הזז, שילך לבקר
בעיר העתיקה ולהתפלל ליד הכותל המערבי,
אך לשוזא. הסופר, שהוא ירושלמי ותיק,
סירב .״אני חושש,׳׳ הסביר ,״שהביקור
יקלקל את זכרונותי מהכותל.׳׳ הזז זוכר
עדיין את הסימטות ואת המעבר הצר שלפני
הכותל, וכל אלה הרי נעלמו תחת להבי
הדחפורים שמחת בית דיין לא פגה
עדיין, ולאחר החתונות הגרנדיוזיות, שריכזו
בבית המשפחה בצהלה אלפי חוגגים, הגיע
חור החגיגות הקטנות. אחת כזו תיערך בשבת
הקרובה, מטעם גוף המתקרא ידידות
תל־השומר. כך, בכל אופן, הודפס בהזמנות
האדומות שנשלחו השבוע לנבחרים
המאושרים. בתחתית ההזמנות פורטה התוכנית
:״הגרלות (טיסה ללונדון לזוג) ועוד
פרסים ומכירה פומבית של ציורי טובי ה־אמנים
בניהולו של דן כן־אמוץ והפתעות״
• .הרב הצבאי של צה״ל הוא אדם
תקיף. בזאת נוכחו השבוע כתבי ידיעות
אחרונות, שיצאו לטיול ברמה הסורית בשני
אוטובוסים שכורים. למזלם הרע ערכו את
טיולם בשבת, וכשהגיעו לקוניטרה עצרו
אותם השוטרים הצבאיים ואסרו עליהם את
הכניסה לעיר. משהו ברשיונם לא היה בסדר.
הם שלחו משלחת אל המושל הצבאי בעיירה,
וכשהגיעו אליו והסבירו לו את התקלה,
התערב בשיחה האלוף שלמה גורן. הוא
בילה את השבת בקוניטרה ובמיקרה נכח
אותה שעה במשרדו של המושל. הרב האלוף
הטיף לכתבי הצהרון מוסר, על שהם מחללים
את השבת, ולא רק שלא קיבלו היתר
להמשיך בטיולם, אלא שנאלצו גם לברוח
מהמקום יותר הצליחו שני טנקיסטים
במילואים, אלן וז׳אק. הם נפגשו בסיני
והחליטו לפתוח מחדש את הדיסקוטק התל־אביבי
סאן רמו. האטרקציות שלהם: תחרויות
ריקודים וימי שוק מיוחדים למכירת
תכשיטים למבקרי הדיסקוטק • .י גם לנהמה
הנדל היה הוזה צבאי. כשקישטה
את שער השבועון השוייצי זי אונד אר
(היא והוא) ,לכבוד הופעותיה בטלביזיה
שם, סופר כי שלחה מיברק למערכת, בו
התנצלה על שהיא מתעכבת בארץ, בה היא
מופיעה לפני הפצועים בבתי־החולים. חוץ
מזה היא גילתה גם שהצנחנים כיבשי־ירוש־לים
אימצו אותה כקמיע הגדודי שלהם.

הנ סי ך הצבר גיבור המסיבה שערך השבוע השגריר
הליברי ארנסט ינסי במלון אכדיה, לרגל
חגה הלאומי של ארצו, היה דווקא שר־החוץ
אבא אגן. דיפלומטים ־ח״כים, נשות
חברה ואמנים, כולם כולם באו ללחוץ את
ידו, לרגל הצלחתה האחרונה של ישראל
באו״ם אורח אחר שזכה באותה הזדמנות
לאיחולים היה השגריר הגנאי אוסי־טוטו.
הסיבה: החודש נולד בנו בכורו,
צבר גנאי שיקרא אלברט, על שם סבו, מלך
שבם אשנטי # .הממונה על שגרירות פרו
בישראל, פיליס לגוני, עומד תדיר בחקירות
שתי וערב שעורכים לו ישראלים
רבים, לנוכח שם משפחתו, הנשמע להם
בעל צליל יהודי .״אולי מישהו במשפחה
שלכם יהודי?״ שואלים אותו. או ״אולי
אתה צאצא של אנוסי ספרד?״ השבוע גילה
את סודו. אביו היה יהודי, ולא סתם, אלא
רב בפירנצה. ולו עצמו יש עוד שם פרטי
— איזיק *> לאחר שהארכיטקט דוג סגל
החלים כליל משברון תאונת־הדרכים האחרונה
שלו, החליטה אשתו, פרדריקה
(״פרדי״) סגל, שעכשיו היא יכולה לעזוב
אותו לבד בהזיסקוסק ולצאת קצת לנופש
בחו״ל. מה שהקל עליה את ההחלטה היתר,
העובדה, שלאחר תחרות ממושכת הגיעו
עתה שני הדיסקוטקים המפורסמים ביותר,
שלה ושל מאנדי רייס דייוויס שאולי
לדו־קיום בשלום — לשניהם הולך באותה
מידה • .כ רי דגותני, מנהל החברה
להסרמה בישראל, ערך השבוע מסיבה כבולה
בשמפניה, לרגל סיום ההסרטה של הסרט
ד 100-,של החברה. הוא נקרא אילת, ומכי
כבת בו פצצה שבדית חובבת־צלילה בשם
ג׳ון סטיוארט. בכל העניין ישנה רק
אכזבה אחת, נחלתם של כל מעריציה הישראלים
של הצוללנית היפהפיה: עם סיום
ההסרטה עזבה חיש דהר את האיץ, ולצמיתות
* .החתונה האחרונה בקרב עובדי
השולס הזה 1561

כמדינה
תיירות הגנה מפני טרדנים

נחמה הנדל*
קמיע של גדוד צנחנים
קול ישראל זיווגה את שני משתתפי התוכנית
מבד אל בד. אלה הם יהודית
גורמן־אוריין וי ע ל,מ גן־הדצל. מעתה
פונים אליה עובדי הרדיו בשמה המלא:
הגברת יהודית גורמן־אוריין־בן־הרצל.

פופיק
ורק סי
ילדו בו החמש של השחקן שלמה׳לה
גר־שגיט הושפע בוזדאי לא מעט מהמלחמה,
או מדיעותיו הקיצוניות של אביו בשאלות
השלום והמלחמה. שכן השבוע פלט
לפתע לעבר אמו :״איזה מין אמא אח?
הייתי יורה בך צרור!״ +לשלמה׳לה עצמו
ישנו סיפור מלחמה מלפני הרבה הרבה
שנים, הקשור בשמו של אלוף רחכעם
(״גנדי״) זאגי. היה זה בנגב, כשיחידה
מלוחמי תש״ח היתד, תקועה שבועות ארוכים
במישלט נידח. יום אחד נשבר אחד
החיילים, הסתלק לקיבוץ בו שכן המטה,
וצעק :״קחו אותי מפה לתל־אביב! נמאס
לי!״ מיד התאספו סביבו לוחמים אחרים,
גינו אותו בחריפות ובזו לו. אז הופיע
במקום גנדי, ובשלווה עילאית נטל את
נשקו של החייל, פקד להחזירו לתל־אביב
ויצא רגלי אל עבר המישלט הבודד. כשהתרחק
אל מחוץ לגדר הבין לפתע החייל את
מעשיו ופרץ בבכי. אף אחד מן הסובבים
אותו לא הוציא הגה מן הפה. כשהגיע
כבר גנדי לאופק, פתח החייל בריצה מטורפת
לעברו, השיגו, ביקש סליחה, נטל
בחזרה את נשקו ויצא למישלט. גנדי חזר
מחייך מאוזן לאוזן והסביר :״צריך קצת
הבנה לנפש האדם. זה עלול לקרות ללוחם
הטוב ביותר.״ •י שחקן אחר, מרדכי
(״פופיק״) ארנון, נראה לאחרונה מסתובב
ברחובות תל־אביב עם כלב העונה לשם
רקסי. כאשר נשאל: מה פתאום אתה וכלב?
ענה :״מוכרחים להתחיל לפרנס מישהו!
לא?״ #אגב, אחיו של פופיק, מנחם,
חבר קיבוץ תל־קציר, עלה בסוף השבוע
שעבר על מוקש ישראלי ישן, בעודו נוהג
בטרקטור. הוא נפצע מרסיסים בכל חלקי
גופו, אך החזיק מעמד עד שבאו לאספו מן
השדה. לראשון שהגיע אליו אמר :״או,
חברה, כמה טוב שבאתם!״ והתעלף. בינתיים
הוא מחלים כבר • .י ועוד שחקן:
אשר (״אושיק״) לוי. כמה ימים לפני
נסיעתו לחו״ל, למסע הופעות הכולל. בין
השאר, את אולימפיה הפריסאי, הופיע באחד
מבתי־הספר המקצועיים של רשת עמל, בו
למד בעצמו לפני כמד, שנים• לאחר הנסיעה
נתקבל בביתו מכתב ממנהל בית־הספר, בו

הודה לו על ההופעה המהנה ואיחל לו
הצלחה בחו׳׳ל ומזל טוב לרגל נישואיו זה
עתה לאירית רזילי. בסוף המכתב הוסיף
המנהל שאלה :״איזה חמור לוקח עימו את
אשתו לחו״ל?״ הוא לא ידע, כנראה, כי
המכתב יפול לידיה של אירית היפהפיה,
המורשה מטעם בעלה לפתוח את מכתביו
הפרטיים. י• 1היזייובלן המפורסם יהורם
גאון נראה לאחרונה נוהג במכוניתו החדשה,
צברה ספורטיבית. הוא רכש אותה
רק לאחר ששבר את התנגדותם של בני
משפחתו, המכירים את כובד רגלו על הבנזין.
הנימוק שלו היה :״היא פנטאסטית!
יש בה רק שני מושבים י בעיר, קזבל־נית
אחרת היא בעיית התפקיד הכי פרובלמטי
במחזמר — זה של רחל, אחד משני
התפקידים הראשיים. בזמן החזרות ניסו
את התפקיד כמה וכמה זמרות צעירות, ולבסוף
נפלה הבחירה על עדי עצמון.
היא הוחלפה לאחר מכן בדליה אורן,
ועתה עוזבת גם דליה, הנוסעת לאנגליה
להשתלמות. את מקומה תופסת החל מהשבוע
הילה שרת, שהשתחררה מתפקידה
הקודם, עם הורדתו מהבמה של האיש מ־למנשה
• ,לגשש החיוור ישראל (״פולי״)
פוליאקוג יש לוח זמנים שבועי מדוייק
בכל מה שקשור לבילויים. ביום הראשון
של כל שבוע, שהוא היום החופשי שלו,
הוא לוקח את אמו לתיאטרון. בשאר ימי
החול הוא הולך לסרטים מקצועיים. ביומיות,
כמובן. י • 1צופים רבים, מאלה שחזו בבכורה
של קדחת האביב בתיאטרון הקאמרי,
נדהמו לראות בהפסקה את הארכיטקט יע״
קוב רסטר בחברת צעירה שחרחורר יפה־פיה,
בו בזמן שאשתו, חנה גזרון,
משחקת את תפקיד האם על קרשי הבמה.
הנדהמים לא ידעו, כנראה, שהיפהפיה הזו
היא בתו מנשואיו הקודמים.

פ סו טי השבוע
• הפרופסור ישעיהו ליגוניין,
״אלוהים ירד על הר סיני מהשמיים, אבל
לא בהליקופטר ובלי צלמים אמריקאים.״
• הטייס אורי יפה :״הארץ מתחלקת
היום לשניים — אלה שכבשו שטחים,
ואלה שצועקים, לא נחזיר אותם׳!״
• המטיח גמיסגד אלי־אקצה, בדרשת
היום השישי האחרון :״רק הטיפש
אומר את כל אשר עם לבו, ואילו הפיקח
יודע לשמור אחד בפה ותשעה בלב.״
• על שער השבועון השווייצ׳ זי. א1נד אד.

־מתוך 3200ר,מתנדבות־ר,תיירות במחוז
תל־אביב יצאו 2100 לפחות פעם אחת
לבילוי עם צעיר ישראלי. עובדה זאת
התבררה במחקר־זוטא על תנועת המתנדבים
שפורסם השבוע.
למתנדבת המעדיפה לבלות בחברת גבר
ישראלי סיבות רבות לכך, כמה מהן:
• ״התמצאותו של הגבר המקומי במקומות
השונים, בהיסטוריה המקומית ובסוגי
הבילוי המקובלים.״
#מלווה מקומי קבוע גורם למתנדבת־התיירת
גם ״הרגשה של הגנה עצמית מפני
טרדנים, מציקים ומכשולים טבעיים״.
עיברית סודית. גילוי מעניין אחר במחקר
:״מתוך 7000 המתנדבים־התיירים
הנמצאים בארץ יודעים עיברית לכל היותר
1500 ומבין אלה מוכנים לגלות עובדה
זאת 500 לכל היותר.״
סיכום המחקר: רובן של המתנדבות׳
התיירות היודעות עיברית (בעיקר בנות
משפחות יורדים) ״מעדיפות לדבר בשפת
ארצן — על־מנת לזכות ביחס שפיר״.

דרכי־אדם זמרי הכיכר
״שישירו! כל הכבוד להם! אבל לא כל
הערב ,,ולא באידיש!״ זאת התלונד, ה־כמעט
אחידה של שכני כיכר סטרומה ד,חולו־נית,
בה נפגשים מדי ערב, זה יותר משנתיים,
בני החבורה של זליג קרוננברג
( )58 לשם שירה בציבור.
כל הזמרים החובבים של זליג הם
גילאים גבוהים למדי׳ כוללים סבים וסכות,
אפילו לנינים, כמו זלמן רבנא (,)62
ופסי זיסו 62 מינה שוורץ 51 לייבלה
גוטמן 59 אוישר ברנדויינהנדלר (,)73
ולולה בורנשטיין (.)76
לזמרי הכיכר מטרה אחת בלבו :״להיות
את ד,כמד,־שנים שנשארו לנו תוך
העלאת זכרונות מביודאבא. אנחנו נהנים
מזה. זה הבילוי היחידי שלנו. יש לנו
מזה ססיספקציד, מלאה!״
שמלות ״מקסי״ .הם מתכנסים ערב,
ערב, הגברים בנעלי־בית ישנות, חובשי
כובעי־מצחייה ונשענים על מקלות מפותחי־עץ
כשהנשים בחבורה לובשות מקסי —
שמלות דהויות וארוכות.
הם שרים את אוף דעם וויג שט״ט א
בויס (על הדרך ניצב אילן) ,וון דער
שטייטל ברענט (כשהעיירה עולה באש) ,את
שיין וי די לבונה (יפה כלבנה) וכאשר
מגיעה השעה עשר וחצי, הם מפסיקים
ומתפזרים לשינת לילה.
זה מוכיח שגם לקשישים יש הבנה בתיאום
של לוח־זמנים. כי זאת השעה בה
יוצאים האנשים מבתי־ד,קולנוע שליד הכיכר,
וד,דיסקוטק המקומי ( )007 פותח את
שעריו וממנו בוקעים צלילים אחרים לגמרי.

במדינה

ההווים גירשו אותה -הבעל בוה 011 אחות -הבו נפל במלחמה

עם^בולם על מדינה עיברית, ושכחה את כל
הצרות הפרטיות. ואז הוכרז על הקמתה
.של מדינת ישראל, והצרות שבו ועטו
עליה.
״אבי נפטר,״ היא מספרת ,״משחפת זה
היה נורא. לפני מותו הוא קרא לי וביקש
סליחה על החיים הקשים שהיו לי בבית.
הוא מת. אני בכיתי נורא. לא היה לנו
גם כסף לקבור אותו, והוא שכב יומיים
על הרצפה עד שמצאנו כסף.״
ציפורה נשארה יחד עם אמה בבית, אבל
מותו של האבא לא הביא קץ למריבות. הן
נמשכו בין ציפורה לאמה. ופעם אחת כשכל
זה נמאס כבר על כולם, שפכה על עצמה
ציפורה נפט, הדליקה את עצמה. והאמא
ואחיה הקטן עמדו והסתכלו עליה, מבלי
לנסות להציל אותה. השכנים שנזעקו לדירה,
כיבו את האש, האמא הובאה למשפט,
קיבלה מאסר על תנאי, וציפורה עזבר את
הבית.

ונכנס, יוצא ונכנס, ובאחת הפעמים כשהוא
היה בחוץ הוא הכיר את הרצליה צוברי,
שבעלה (מוכר הסטייקים) אליעזר צוברי
נרצח על־יד הדואר באלנבי. הוא הלך
כביכול לנחם אותה ונשאר אצלה.״
מאז היא לא ראתה אותו. הוא עבר
לגור אצל האשד, השנייה, ואפילו כשבנה
מנישואיה הקודמים, שהיה מפקד־טנק בשריון,
עלה על מוקש ונהרג הוא לא בא

״תזרקי את עצמן
צי פו ר ה
״למה אין לי בית

*יעלהכאא לי ה ואיים עליה, היא
^ מספרת, שיחתוך לה את הפרצוף עם
בקבוק שבור .״או שתתני לי גט,״ הוא
אמר לה ,״או שאת תהיי חתוכה לחתיכות.״
בסצינה הזאת לא הסתיימה טרגדיית החיים
של ציפורה סולטן, היא גם לא התחילה
בה. היא התחילה כשציפורה נולדה,
״מהיום הראשון היו חיי מרים,״ מספרת
ציפורה ,״גם לאבי וגם לאמי היו אלה
נשואים שניים. האבא היה חולני וקלפן
ושיכור, והיה מרביץ לאמא. מקטנות הרגשתי
וידעתי שאני מיותרת בבית.״

יא עז כ ה את הבית, והחלה שוב
1 1להסתובב ברחובות, לעבוד קצת בתור
עוזרת־בית, להרוויח קצת כסף מפה ומשם.
יום אחד היא גנבה ארנק עם כסף מאשה
בשוק, ישבה על כך בבית־סוהר, ולאחר
שיצאה משם פגשה את סימון סולט! .הם
התחתנו, ונולדה להם בת.
״כמעט שלא ראיתי אותו,״ היא מכפרת,
״הוא היה כל הזמן בבית־סוהר, היה יוצא

הרצליה

״ ר צי תי

ש הו רי ה של צי פו ר ה עלו ארצה
• • שלחו אותה ממוסד נוער למוסד נוער,
מכל מוסד היא ברחה ולכל מוסד החזירו
אותה בכוח, עם מכות. היא הצליחה להגיע
כך עד גיל ארבע־עשרה ואז עזבה את
ן הבית לגמרי ונכנסה לתנועת הנוער של
בית״ר והפכה רביזיוניסטית נלהבת.
״שם הכרתי את בעלי,״ היא מספרת ,״בגיל
חמש־עשרה התחתנתי איתו. נולד לנו
בן, אחרי שנתיים נולדה לנו בת, ושישה
חודשים לאחר שהבת נולדה התגרשתי מבעלי.
היתד, לו אחות מבוגרת שגרה איתנו
יחד ומיררה לי את החיים. לא יכולתי יותר,
והתגרשתי.״
מיד לאחר הגירושין היא התחילה לעבוד
במשק־בית אצל רופא. שבוע לאחר התחלת
העבודה, היא לקחה אצל הרופא בקבוק רעל
ושתתה אותו. השכנים הצילו אותה. היא
חזרה לחיים. והחליטה לנסות מחדש.
היא לקחה את ילדיה והלכה לבית הוריה.
אבל ההורים גירשו אותה. הם לא רצו
ילדים בביתם.
״הייתי אומללה,״ היא מספרת ,״רציתי
למות. הלכתי לבעלי ואמרתי לו שיסדר
את הילדים כי אני אומללה גם בלי זה.
הוא סידר את הילדים במוסד ואני הלכתי
להורים שלי לגור אצלם.
״שם חזר הגיד,נום שלי. המריבות בין האבא
והאמא. האבא היה מכה את האמא
ואני הייתי עומדת באמצע בין שניהם. היו
צעקות ומריבות כל היום. ויום אחד כשהם
רבו לא יכולתי יותר, נכנסתי למטבח ושפכתי
על עצמי נפט. רציתי להדליק את עצמי,
אבל האמא שלי נכנסה למטבח והצילה
אותי. צעקתי עליה, :למה אין לי בית,
למר, אין לי אהבה כמו לכולם. למה אין לי

״זההיהנורא ! ״
ך* א * תו ז מן ה ח לו המאורעות. ציפורה,
2שעבדת בחדר הנשק של אצ״ל נפצעה
ושכבה זמן רב בבית־חולים. בגין עצמו בא
לבקר אותה ונתן לה רק כך מזהב.
אלה היו זמנים גדולים, היא חלמה יחד

סולטן
למה אין לי שקט ...

ל סו ב
א ת ציון
ולה קי פ ה
מרי דומקין 17 לא נרשמה לצעדת
ירושלים שהיתר, צריכה להתקיים בל״ג בעומר.
סתם ללכת בתוך ירושלים לא התחשק

אולם מהרגע שירושלים חוברה יחד, ודובר
על צעדה סביב החומות, התלהבה מרי
מאד מן הרעיון. היא אפילו קבעה עם חברתה
הטובה ביותר, דינמית ביבי 18שיחד
תהווינה פלוגת צועדים.
גם בן .72 יחד עם מרי ודינמית יצאו
בשעות אחר־הצהריים של אחד מימי ה
שבוע שעבר מהאיצטדיון האוניבירסיטאי
6.000 צועדים. כולם שפעו שמחה על ההזדמנות
הראשונה מזה 19 שנים להקיף את
חומות ירושלים, במסלול בן 20 קילומטר.
הראשונים שזינקו לדרך היו תזמורת הצעירים
של ירושלים, שצעדו בשלשות. אחריהם
צעדו, בין השאר, מחלקה של בנות
נח״ל, שהתבלטה בצעידה קבוצתית יפה,
תלמידות בית־החולים לחולי־נפש, באר־יעקב,
צועדי עירית ירושלים בבגדים ססגוניים וסמל
ירושלים רקום על גבם.
התבלט במיוחד צועד בן ,72 איש ראשון
לציון, שלא החמיץ עד עתה שום צעדה
אחת, ואפילו השתתף בצעדה בהולנד בשנה
שעברה מיוזמתו.

גם 270 בקבוקים. מרי מבית־זית שליד
ירושלים ניצלה הפסקה בצעדה, סיפרה
על עצמה :״אני אוהבת נורא טבע
ומרחבים. בשבילי לעבוד במטעים של אבא
זה דבר נפלא. אני מתבוננת כל הזמן בנוף
היפה.״

למה אין לי אהבה

ל מו ת! ״

ירנשלים

לנחם אותה. במקום זה הוא הקדיש את
מלוא עזרתו לבת של הרצליה מנשואיה
הראשונים, אלטלינה, הנערה שנקראה על שם
אניית הנשק האומללה של אצ״ל (העולם
הזה .)1506
אלטלינה בת ד,־ ,19 בלונדית ודוגמנית־צילום,
זכתה, כידוע, בשמה עקב העובדה
שאמה, הרצליה צוברי, חברת אצ״ל גם
היא, ילדה אותה בדיוק בתקופה שאוניית
הנשק הובאה לארץ (כפי שהיא הסבירה
את זה אז :״בדם ואש אלטלינה נפלה, בדם
ואש אלטלינה תקום!״).
מזועזעת ממות בנה, עייפה ומיואשת
ניסתה ציפורה צעד נוסף.
היא הלכה אל צרתה, להרצליה, וביקשה
ממנה שתחזיר לה את בעלה. היא מספרת
שהרצליה אמרה לה :״מה פתאום? יש לך
את כל־בו שלום, תלכי ותזרקי את עצמך
משם.״
היא חזרה לביתה, ניסתה שוב להתאבד,
וכרגיל הצילו אותה בזמן .״למה לא עוצרים
אותו,״ היא עוברת עכשיו מבית לבית
ושואלת ,״למה לא עוזרים לי? למה המשטרה
לא מתערבת? למה משרד הביטחון
לא מתערב? למה אין לי אף אחד בעולם
שיעזור לי?״

אדטדינה

למרות שמרי נחשבת עכשיו לתושבת ירושלים,
היא נולדה בתל־אביב. היה לד, מזל
שהוריה עברו לבית־זית כשהיא היתה ילדה
בת תשע. מאז היא אפילו לא חולמת
לעזוב את ירושלים.
את הבית שלה היא אוהבת במיוחד בגלל
האוירה הכפרית שהוא משרה עליה. השקט
והשלווה אופפים אותה מסביב.
מרי אוהבת דברים רבים נוסף להליכה
ברגל. יש לה, למשל, אחד האוספים הכי
גדולים בארץ של בקבוקים גדולים (״איזה
מאתיים ושבעים בקבוקים מכל הסוגים״).
יותר משוק. על הצעדה עצמה העירה
מרי :״לא תיארתי לעצמי שד,צעדה תתקיים
— ובאמת נוכל לסוב את ציון. ולהקיפה.
בשבילי זה היה ממש חלום שהתגשם. תמיד
שמעתי על העיר העתיקה, אבל מאז הכיבוש
לא ראיתי בה שום דבר חוץ מהשוק.
״הכניסה לעיר העתיקה היתד. מרתקת.
כל הזמן הסתכלתי כדי לראות את כל הנמצא
בעיר מאחורי החומות. זו היתד, ההתבוננות
הראשונה והאמיתית שלי בירושלים
שלנו. אחרי הצעדה הזו הרגשתי שהעיר
היא ממש שלי.״

תל־אביב פחד בלילו ת
הלילה היה אפל והרוח הצוננת
הפריעה להם במלאכתם. אולם, לאוך
פנס בודד הם הצליחו תמיד למצוא
מקום אסטרטגי ויעיל. אחד רץ עם
הכרוז בידו והשני רץ אחריו עם
מברשת ודבק. תוך שניות הודבק
הפלקט המחתרתי על קיר־הבית.
אחד החברים שמר על המדביקים
מפני המשטרה, וכשפתח בשריקת־אזהרה
נעלמו המדביקים כחרף־עין
על אופניהם. למחרת יכלו אזרחי
תל־אביב לעיין בפלקטים חדשים של
המחתרת. גם המשטרה עיינה —
וחרקה שן.
זד, לא דיווח רומנטי על מדביקי כרוזי
מחתרות ההגנה, אצ״ל ולח״י מלפני קום
המדינה. זה סיפור עובדתי על מדביקי
פלקטים של מועדוני־לילה ודיסקוטקים במקומות
אסורים במחוז תל־אביב, בקיץ .1967
צייד. לפי החוק, צפוי המדביק; מודעה
שלא במקום המיועד וללא רשיון, לקנס
עד 450 לידות׳.־ חולייה מיוחדת של עיריית
תל־אביב מסיירת לשם כך בעיר ומאתרת
את. מדביקי. המודעות הלא־חוקיות• .
אולם נוכח גל הפלקטים, המודבקים זך,

...למה אין לי אף אחד בעולם שיעזור לי?״
העולם חזה 1561

במדינה
על־גבי זה, בשכבות וללא התחשבות, על
קירות־מגן, גזעי־עצים וקירות־הבתים, החליטה
משטרת חל־אביב לפתוח בצייד מקיף
אחר המדביקים את הפלקטים של, בין
השאר, להקת הלורדים, האריות, להקת הצמרת,
השמנים והוזים, הכוכבים הכחולים,
המפלצות, הטורפים, החונקים.
הפרה. מלך המדביקים שנתפש היה
יושקו סימן־טוב, נער־שירותים וסבל לעת־מצוא,
שתמורת חמש־עשרה לירות היה
״מדביק את כל העיר״ ,בכל הפינות האפשריות.
נעצרו גם מדביקים אחרים, בעיקר
בעלי־העסקים עצמם.
בינתיים גם החלו פקחי־העירייה להסיר את
הפלקטים בקצב מזורז, רק שקצב ההסרה
לא תאם את קצב ההדבקה. אמר פקח העירייה
רוז׳ה נחמן :״עד שאנחנו מספיקים
להוריד קיר אחד, מלאים כבר שמונה קירות
אחרים.״ הוא המליץ להחמיר בעונש הצפוי
ובעיקר, שלדעתו לא רק שהפלקטים מלב־

• ריהוט כל גיל •

• ריהוט כל גיל — נאה ויעיל

במלוא מובן המילה. היו אלה כמה מלקוחות
המועדון שהגו שיטת גניבה מקורית. הם
נהגו לבקר במועדון בכמה זוגות, שהיו
מתישבים בפינות מרוחקות של האולם הגדול
וזוג אחד היה אפילו מתפרס ביציע.
בצורה זאת היה לכל זוג שטח־ראייה
נפרד ורחב. בעזרת הטלפונים שליד השולחנות
היו הם מזעיקים את המלצרים לשולחנות
מרוחקים, מזמינים לשיחה מרחיקה־מן־
הקופה את דהאן עצמו, מסבים את תשומת־לבו
של איש־הבאר על־ידי ניהול שיחה איתו.
את התעסוקה הטלפונית הכללית הזאת
ניצל הזוג המיועד לכך, שהחמיק תוך
שניות, דרך פתח איוורור גדול המשקיף
לעבר נמל יפו, כמה שיותר משקאות ומזומנים,
שירדו ישר לידיהם של חברי
הכנופייה האחרים שהמתינו לשלל.
דהאן החליט על כמה שינויים ברשת התקשורת
הפנימית, אך שומר את פרטי השינויים
לעצמו. דבר אחד פירסם בכל

רי הו ט מיו ח ד
לי ל די ו דנו ע ר

מעוצב בקוים חדישים ובצבעים נעימים,
ניתן להרכבה ולצירופים ככל שהילד גדל

נוח לשימוש — קל לניקוי— נאה למראה

רהיטים בודדים ומערכות שלמות

להשיג
תל-אביב -
צועדות דומקין(במכנסיים קצרים) וביבי עד הומת ירושדים
אחרי מסלול של 20 קילומטר, העיר היא שלהן
לכים את העיר, אלא גם ״בלילה מבהילים
הפרצופים האלה (המצויירים על הפלקטים)
את האנשים הישרים.״

פ שעי ם
חפש א ת
המט מון
לפני יותר משנה, השקיע איש עסקי־הבידור
הצעיר 33 מארק דהאן, יותר מחצי מיליון
לירות במועדון־לילה יפואי. הוא הקים
פינת־חמד במיבנה יפואי עתיק המשקיף
אל הים. קירות ותיקרת המועדון כוסו ב־עורות־כבשים,
על הריצפה נפרשו שטיחים
פרסיים ובפינות הותקנו תאורות צבעוניות
מסתובבות.
דהאן לא הסתפק בכל השכלולים האלה.
הוא עשה הרבה יותר מזה להנאת אורחיו.
לא רק שקרע חלונות־ענק בקירות המועדון,
מהם אפשר היה לצפות אל ים יפו, אלא
הוא גם הציב ליד כל שולחן מכשיר־טלפון,
אליו הוצמד מדריך למספרי הטלפון של
כל השולחנות האחרים במועדון.
בצורה זאת היה יכול כל אורח לטלפן
אל אורח (ובמיוחד אורחת) בשולחן אחר,
לשוחח איתם ולהזמינם לכוסית משותפת.
לאחר זמן קצר כבר ידע דהאן לספי על
שני זוגות שהכירו איש את רעותו אצלו,
הודות לקשר הטלפוני הפנימי, ואפילו הזמינו
אותו לטקס־נישואיהם.
גם ראשי־מיקרופונים. רק שעד מהרה
התברר לדהאן כי במועדון, לו קרא
מטמון דויד, נוצרים לא רק קשרים הדוקים
אלא גם גרעונות לא־מבוטלים שהסתכמו
תוך חודשים מספר ב־ 3000 לירות במזומן;
420 בקבוקי משקאות; 39 מאפרות ושלושה
ראשי־מיקרופונים.
מכיוון שרוב עובדי המטמון היו קרוביו
של דהאן, עליהם סמך לחלוטין, הגיע למסקנה
כי שותפיו האלמוניים באיב מן
החוץ. הוא החליט• לאתר אותם בעזרת
בלשים פרטיים שהצליחו במשימה, מסרו לו
השבוע את הדו״ח הסופי שלהם.
הבלשים גילו כי דהאן באמת יכול לסמוך
על בני משפחתו. הגנבים באו מן החוץ,
העולם חז ה 1561

״ריהוט כל גיל״ ,רח׳ דיזנגוף 222

חיפה -
״אשור ושיש בע״מ״ ,שד׳ מוריה ,52
רחוב שלום עליכם ,3נוה שאנן שד׳
השופטים ומקרית מוצקין

זאת: את שם המועדון שינה ממטמון דויד
ללה־טאברנה, אולי כך, לפחות, לא ינסו
לחפש אצלו את המטמון.

מי צריך
ס כיני ם
תושבי שיכון־גיורא הכפר־סבאי שקמו
באחד מבקרי השבוע ויצאו לחנויות־המכו־לת
שלהם גילו כי ליד כל אחת משתי
חנויות־המכולת בשיכון ניצבו חוקרי־ה־משטרה.
למשטרה
היתה סיבה טובה להיות במקום.
כי גם למכולתו של יעקב אלבורין וגם
למכוירתו של שלומי קניאל פרצו בלילו,
הקודם גנבים בעלי טעם מיוחד במינו.
בחנותו של קניאל אמנם ניאותו הפורצים
לקחת, ולשתות במקום, גם שלושה בקבוקים
קוניאק, אבל מטרת התפרצותם היתה אחת
בלבד: סכינים.
כפי שתאר זאת אלבורין :״כשבאתי בבוקר
לפתוח את החנות, תיכף הרגשתי שמשהו
לא בסדר. בדקתי ובדקתי ואז ראיתי
שפרצו לי לתוך החנות ראיתי שגנבו
לי רק סכיני־מטבח וסכיני־גילוח אפילו
את הסכין שבה אני חותך את הלחם ללקוחות,
הם לקחו לי.״
גילוח למשעי? לעומת פורצים מיס־תוריים
חובבי־סכינים אלה, שבכלל לא היה
ברור מה היא מטרת השימוש בשללם, אלא
אם כן ברצונם להקפיד על גילוח למשעי
לאורך ימים, הרי היו די מובנים למשטרה
המניעים לפריצות אותו לילה בפתח־תקוזה
וברעננה השכנות.
אצל שמעון צברי הפתח־תקוזאי פרצו
למחסן כלי־עבודה, נטלו כלים בשווי של
400 לירות. גם במחסן־הדואר ברעננה ביקרו
פורצים באותו לילה, נטלו עימם כלי־עבודה
שונים כאיזמלים ארוכים להוצאת מסמרים
ולהפרדה בין קרשי־בניין; פטישים כבדים;
צבתות; מברגים ופלייארים.
השימוש האפשרי בשלל שנלקח על־ידי
הפורצים בשתי הפריצות האחרונות האלה
היה ברור לגמרי: היו אלה כלי־עבודה בהם
נעזרים פורצים בפריצות לחנויות, מחסנים
וקופות.

רחובות —
רהיטי ״אלמוג״ ,רה׳ הרצל

נבה־ ירב

• ריהוט כל גיל — נאה ויעיל

יחשל [!,של זהב 1
התקלסה המקורית!
גפי שולי נתן
בתקליט שירי המלחמה

ארצי׳

ל מד נהגות
אצ ל
המורה

ב נ1

ברנד

• ריהוט כל גיל
חם בעירי
חם ומחניק !

יד אליהו ליד איצטדיון
הכדורסל

שעה עם נחל
מאת:

כל השפות — שיטות מיוחדות
סנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8988

בבריכת ״ גלית ״ לעומת
זאת לא תרגיש בחום ובמחנק.
בבריכת ״גלית״ רוח קרירה
צל עצים ודשא.
בבריכת ״גלית״ אוירה
קרירה נעימה ואינטימית.
בא הינפש בבריכת ״גלית״.

נחום

לוי

הסיפורים הפיקנטיים והמגוונים
ביותר — בקובץ אחד.

הומור, עצב, סטירה, הווי,
למבוגרים ולנוער מתבגר.

״ שלום +צדק!״ י

ליד כוננית הספרים — מפת תבליט אמי
נותית של ארצות המרחב, ללא גבולות מדיניים
וללא ציוני ערים וכפרים.

(המשך מעמוד ) 12

בבחינת סוד צבאי חמור, כמו העובדה ש־
״בירושלים נמצאו בזמן המלחמה יחידות
ירדניות מובחרות, בעוד שבלב הארץ, ברמאללה
וצפונה, היו יחידות ברמה פחותה.״
נוסייבה בקי גם בהיסטוריה העתיקה של
היחסים היהודיים—ערביים .״הרי היתד, תקופה
של תור הזהב, כשהיהודים חיו תחת
שלטון האיסלאם, ובלטו בחיי הרוח והתרבות.
הרמב״ם, לדוגמה, או אותו יהודי שנטל
חלק בהקמת אוניברסיטת אל־אזהר ב־קאהיר.״
אבל,
חשוב מכל :״הערבים אינם מטורפים.
אין הם חושבים להשמיד את היהודים.
אני יודע שבתעמולה הערבית היו דברים
מבעיתים, אבל נידמה לי שהם הזיקו יותר
לנו מאשר לכם. התעמולה הזו אינה משכנעת
אף יהודי כי אפשר להסתדר איתנו —
כמובן, בתנאים מסויימים — ודוחפת אתכם
להתלכד. דווקא סביב מנהיגים קיצוניים,
כמו משה דיין או מנחם בגין,

?ואיו*!

,,נאצר רצה בשלום:״
ף העובדות מדברות בעד עצמן. קחו
לדוגמה את גמאל עבד אל־נאצר. הוא
רצה בשלום עם ישראל כבר ב״ .1953ו־לאחר־מכן,
ב־ , 1954 ואף לאחר מלחמת סואץ.
ישנן עובדות של ממש המוכיחות זאת. בוועידת
באנדונג, למשל, היה זה הראיס המצרי
שהציע את הצעת ההחלטה שאושרה
שם, לפתור את בעיית פלשתין בדרכי שלום
ועל יסוד החלטות האו״ם. זה היה הניסוח
שלו. ומה ענו מנהיגי ישראל? אף פליט
ואף שעל אדמה!
״תשימו לב לעובדה טריה אחרת: אפילה
בזמן האחרון, ימים ספורים לפני חסימת
המיצרים, הכריז עבד אל־נאצר כי שורש ה־בעייה
נעוץ בזכויתיהם של ערביי ישראל
ופלשתין. אני מבין מכך, שאם ישראל היתד
מכירה בזכויות אלה, היה נפתח הפתח לשלום.
״אחרי
הכל עליכם לזכור כי אתם ואנחנו
משורש אחה יש לנו היסטוריה משותפת.
ואם תאמצו לכם כלל אחד, לפיו אין הכוח
מקנה זכויות, יהיה לנו גם עתיד משותף.״

אפוד?דבד
* 9ד השבוע היה מוחזק ראש עיריית
י ג חברון, כמי ש״משתף פעולה עם שלטונות
ישראל בגדה המערבית.״ והיה ברור
שיש עתיד גדול לפניו.
הוא חילק ראיונות לכל, הצהיר הצהרות
בתדירות של פעם ליום, אירח בלישכתו
עולי־רגל ישראלים רבים, וזכה גם להתארח
אצל עמיתו הישראלי — ראש־עיריית באר־שבע
השכנה, אליהו נאווי.
בהזדמנות אחרת הוזמן לביקור בכפר הדרוזי
ירקה שבגליל, התארח אצל ר.ח״כ הדרוזי
ג׳אבר מועדי. גם אז הצהיר על רצונו
הטוב ועל כוונותיו לשתף פעולה עם ישראל.
השבוע גזר על עצמו אלם.
הוא קיבל אמנם את כתבי העולם הזה ב־לישכתו
העירונית ברוב נימוס, הכיר להם
באותה הזדמנות את נכבדי־העיר שבאו אליו

ראש עיריית חברון, שייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי, התעטף
בשתיקה בהוראת המושל הצבאי. אך ידוע בניסוחו כי
נצר ו־דרו רחח נצר ווזר־יוור רובגוו־וס
יורריי הודה אהווזר לוחות לרכוש בשלושה דרכים
אינם חוששים; כסף יש להם מספיק ושכנוע היא הדרך היחידה והטובה ביותר.

שלוש דרכים

לשיחה על ענייני היום — אך לדבר סירב.
נימק השייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי :״אני
מוכן לדבר, ומעוניין לענות על שאלותיכם,
אלא שהיום בבוקר הודיעו מטעם המושל
הצבאי באיזור, כי אין להצהיר הצהרות ואין
להעניק ראיונות.״

למה?
אל־ג׳עברי התרומם קימעה מעל כיסאו,
הרים ידיו אל על, כמי שאינו יודע למה
הוא חייך והתיישב. ואז הפך הראיון העיתונאי
למסיבה־זוטא. נכבדי־העיר וראשה
הציגו שאלות רבות וכתבי העולם הזה
ענו להם. איך החיים בישראלי מה חושבים
הישראלים, ומה הם מרגישים? ואיך
בכלל.
הסוד שריחף בחלל החדר: למה בכל זאת
נאסר על ראש העיר חברון להשיח את אשר
עם ליבו?

מפח 77א כבורות
ך* עבור שעה, בשערי בניין העיריה,
^ נפרד צוות הכתבים מראש העיר חברון
ונכבדיה. אך היתד, זו רק פרידה פורמאלית.
רבים מן המשתתפים בשיחה הזמינו את
שני הכתבים להתארח בביתם ולסע־ד על
שולחנם.
הבחירה היתה קשה. היא נפלה על איש
מסויים, חריף־לשון ונמרץ במיוחד. כעבור
שעה קלה קלחה השיחה בביתו.
מן החלון המסורג נשקפה החצר הפנימית.
בריכת־דגים קטנה ומישטח־בטון מכוסה
שטיחים. הכל בצל גפנים משורגים וסבוכים.

הקיר ניבט המלך חוסיין, כשהוא לו־

0א 8 11 4

א 1. £ 4 0 1

ץ ילה לנו הפקיד הבכיר :״לעניין שתי־
^ קתו של ראש־העיר ישנם עוד שני צדדים
חשובים — אחד חיצוני ואחד פנימי.׳״
הצד החיצוני :״ידוע לנו, כשם שידוע גם;
לכם, כי לממשלה הירדנית וכן לממשלות;
הערביות האחרות, ישנה ידיעה מדוקדקת
בכל מה שנוגע להתנהגותנו בשטחים הד
כבושים. יש יוצאים ויש באים. יש שומעים
ויש אומרים. אין סודות.״
הצד הפנימי :״השלטונות הצבאיים שלכם,
שאיתם בעיקר יש לנו מגע יום־יומי, רוצים
להגן על עסקנים ומנהיגים מסוגו של עלי
אל־ג׳עברי. הם לא רוצים לגרום להסתבכותו
וליצירת לחץ עליו. לכן מוטב להם
שיעשה את שלו, וינהג בדרכו — אבל בשקט.
בלי פירסום מיותר.״
ומה עמדתם של עסקני הציבור הערבי.,
החולקים על דרכו של ראש־העיר?
״זה לא מה שאתם חושבים. גם אלה וגם;
אלה רוצים לחיות בשלום. אבל לכל אחד
ישנו השלום שלו. גם ללוי אשכול יש שלום;
שלו, ואפילו לבן־גוריון שלכם היה שלום.
משלו.״
מה השלום של הפקיד הבכיר?
״שלום, אבל שלום פלוס משהו: שלום:
פלוס צדק!״
המארח קם מכורסתו, אחז בידו של הכתב
ואת ידו השניה הניח על כתפו, ב:
תנועת משיכה.
״אינך יכול לקחת ממני את הז׳אקט, ול־־
אחר־מכן להציע לי שלום. החזר לי את
מעילי, ואז נעשה שלום!״

חץ את ידי בעל־הבית. על הקיר השני ניראה
אביו — שייך בדואי עז־פנים. לידו,
במיסגרת מעוטרת, דיפלומה של מהנדס
אמריקאי .״זה הבן הבכור! עוד מעט יחזור
הביתה.״

יש מקרם
ואז גילה בעל־הבית את סוד שתיקתו של *.64 .2 4
ראש־העיר :״שייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי
דיבר הרבה, וזכה לפירסום מירבי. דבריו
^ ונמת הז׳אקט לא הוזכרה מעולם
עוררו חילוקי דעות, ולא הכל הסכימו
1בפירסומים ערביים רישמיים. שום מנעימו.

| .היג ערבי גם לא הצהיר עליה בוועידה
בינלאומית או בעצרת האומות המאוחדות.
״כי אין אנו, הערבים — זאת דעתי הפרטית,
כמובן — רואים את הנוכחות הישר אולם עובדה אחת ברורה לכל: בין אם המדובר
בז׳אקט, או בין אם המדובר בסתם
אלית כאן כסופית. העסק עדיין לא הסתיים.
עדיין לא נפלה הכרעה. יש עוד גורמים ״צדק״ — רוב הדוברים מתכוונים לדבר
אחרים. ישנה הליגה הערבית וישנו האו״ם. מאוד־מאוד מסויים.
כאשר, למשל, מוסד, נאצר מזכיר את
״בינתיים כולנו חיים, כמו שאתם רואים,
אבל לא כולנו מסכימים עם ראש־העיר, כי ההווה, הוא מנסה תחילה להימנע מלהיכנס
צריך להתלהב יתר על המידה מהכיבוש לפרטים. כשנשאל שוב ושוב הוא מסביר.:
״הכיבוש האחרון אינו סוף פסוק!״
שלכם כאן.״
יותר מכך סירב להרחיב את הדיבור.׳.
המארח, שכיהן עד לפרוץ המלחמה כואז,
במיקרה, חולפות עיניו על פני מיסגרת:
פקיד בכיר בממשלה הירדנית, ויצא לא פעם
התלויה בקיר שמימינו: מפת ארץ־ישראל;
בשליחותה לארצות־חוץ, גילה בקיאות מדוקדקת
בענייני הפנים של ישראל .״אין זאת עליה משורטטים גבולות החלוקה, לפי החהפעם
הראשונה שאני נפגש עם ישראלים. לטת עצרת האו״ם מ־.1947
האם מתכוון הוא לחזרה לתוכנית החלופגשתי
כמה בחו״ל, ויש לי גם קרובי־מש־קה
המקורית? הוא מחייך .״עוד לא הגיע:
פחה בישראל. חוץ מזה אני מרבה לקרוא
הזמן להיכנס לפרטים.״
עליכם ובקי בדיווחים שלנו על המתרחש באנוזאר
נוסייבה מפרט יותר. הז׳אקט שלוי
ישראל. גם עליכם שמעתי, ועל סיעתכם
גלוי יותר. הצדק שלו ברור יותר .״עליכם;
בכנסת.״
להבין,״ הסביר בנחת, באנגלית מהוקצעת״
מן הספריה ניבטו ספרים עבי־כרס. בער״הכוח
לבדו אינו מקנה זכויות. באמת״
בית ובאנגלית. ספר היסטוריה — ההתקואינו
מקנה זכויות. כוח נולד ומתפתח ו ממות
הערבית הגדולה. פירסום פוליטי ירדני
על הבעייה הפלשתינאית. ספרו של אחר כך מתנוון וגרע. ישראל צריכה לחזוד
גלאב פחה, מקימו ומפקדו האנגלי של הצבא בה מכל אשר רכשה והשיגה בכוח. ואד״
נידמה לי, יש מקום לחיים משותפים.״
הירדני — חייל בשירות הלגיון הערבי.

- 9 1 0 5 5ו 0ץ וו 01

אין סודות.

חרה-גלוס
בנרתיק ס 1ב נ

חדט !
? £481א£קט$

1.95ל ״י

3 . 9 0ל ״י

העולם הדה־ 61 ער

במדינה
דרכי חיים האיש שהיהה
א ת חוטיין

ה פ רי ד ה

כאשר שמע אלימלך צלניקר, פקיד־המודיעין
גבה־הקומה ובעל השיער השב
המסורק בקפידה של בניין הסוכנות בתל-
אביב כי צר,״ל היכר, את חוסיין, הפטיר
לעבר כמה חבריו :״אני הכיתי את חוסיין
כבר לפני שלושים שנה, עוד כשהוא
היד. צוציק!״
את זה עשה צלניקר, שהוא כיום בן
,64 עת שימש נהגם של ראשי היישוב וקציני
מנדאט בריטיים בכירים.
שתי סטירות. צלניקר, יליד העיר
העיר העתיקה ומן הנוטרים הראשונים
בתל־אביב הקטנה, מחזיק בהגה מכונית
מגיל 16 והפך בזכות כשרון זה לנר,גם
של בן־גוריון, שרת, גולדה ומי שהיה
עתיד להיות שר־האוצר הראשון של ישראל׳
אליעזר קפלן. נכבדים אלה היו גם
משאילים את הנהג אלימלך לקצינים בריטיים
ידידים, עת נזקקו אלה לנהג שאפשר
לסמור על שתיקתו.
כך הגיע אלימלך לעתים קרובות גם לארמונו
הדו־קומתי של עבדאללד, מלך עבר־הירדן
במרכז רבת־עמון. מכוניות הפורד
והקאדילק השחורות שלו היו אורחות־קבע
ברחבת־החנייה המלכותית.
באותה רחבה הרבה להסתובב נכדו השובב
של עבדאללה, חוסיין בן טלאל, שגילה
כבר אז את אהבתו הרבה למכוניות,
העדיף את המישחק בצופר הקאדילק על
בריכת השחייה הפרטית בחצר הארמון, בה
הורכבו למענו גם נדנדות מיוחדות ושם
עמד לרשותו תלת־אופניים חדיש, אדום
ומבהיק.
באחד הימים צפר חוסיין פעם אחת יותר
מדי בצופרו של אלימלך, זכה ממנו
בשתי סטירות־לחי לא כל כך עדינות. הילד
הגיב כגבר, צחק והסתלק מן המקום,
מבלי להתלונן לפני אנשי הארמון.
הנהגים המלכותיים דווקא נהנו מהעזתו
של אלימלך ונהגו הארמני של עבדאללה
אפילו הזדרז הודיע לו אינת קוויים!
״שלום״ עיכרי. שובבותו של חוסיין
לא הסתפקה בצפירת צופרים. הוא גם
היה נוהג להבהיל את חיילי המישמר על־ידי
השמעת תרועת־הפחדה בגבם ולעתים
קרובות אפילו העמיד רגל לחיילים הצועדים
על משמרתם הקבועה לפני הארמון
המלכותי.
בעיקר שיגע חוסיין את סבו שאהב אותו
מכל. הוא היה אורח קבוע בטרקלין המלכותי
הגדול, שרצפתו היתה מכוסה בשטיחים
יקרים, קירותיו בתמונות בני־ה־משפחה,
ספות ושרפרפי־עור צבעוניים מילאו
אותו.
באותו טרקלין בילה גם אלימלך כמה
פעמים, כשהוא מסב ליד שולחן האורחים
הלא־מלכותיים. עבדאללה, שידע כי
הוא יהודי, היה מקדם, בהזדמנויות אלה,
את פניו בברכת שלום עברית.
טרמפ אמד. זברונותיו של אלימלך
כוללים גם גילוי סוד של אחד מיועצי
עבדאללה שסיפר לו פעם כי המלך היה
שמח לו היו היהודים מקימים קבוצים
בעבר־הירדן.
רק שרצונו של המלך לא עמד לו עת
הסיע אליו אלימלך, ערב הקמת. המדינה.
את גולדה מאיר ועזרא דנין לפגישה מכרעת,
שהיתר, צריכה למנוע את פלישת
העבר־ירדנים לארץ.
פרט אחר בזכרונותיו של אלימלך: הוא
אחד היהודים היחידים שנתנו אי פעם
טרמם למי שהיה המופתי הגדול של
ירושלים, חאג׳ אמין אל־חוסייני. זה קרה
לו ליד לטרון :״עברתי שם באחד הימים
וראיתי מכונית גדולה חונה לצדי הדרך.
היה לה פנצ׳ר. בפנים ישב המופתי. הנהג
שלו בקש שאקח אותו איתי לירושלים.
בדרך שוחחנו על כל מיני עניינים
וכשהגענו לווילה שלו בשייך־ג׳ראח הוא
הזמין אותי להכנס ולטעום משהו.״

של פ רי ד

עם חיוך נדיב ומחשוף שופע, קידמה סימה פריד את הנושים,
כשהיא מתנצלת :״אני נורא מצטערת, אבל בעלי עדיין בצבא.״
בעלה של סימה, יואל פריד, הוא לא רק בעלה של סימה, אלא
גם בעלה של מסעדת רון, אחת ממסעדות־היוקרה של תל־אביב.
אמנם המסעדה ניתקלה לא פעם בקשיים כספיים, אך ידידים טובים
של בני הזוג, כמו היהלומן פריץ חוצ׳נר, עזרו להם וחילצו
אותם מצרתם.
גם אנשים אחרים סייעו להם, וכמובן שלא לחצו על סימה
להחזיר את החוב, בפרט שבעלה משרת במילואים למען המולדת.
הם לא לחצו, והמתינו בסבלנות, וכמוהם גם צוות הטבחים
והמלצרים של המסעדה, שבאותו ערב חיכו עד־בוש, אבל גם
סימה לא הופיעה.
מה התברר? שבאותו בוקר הצטרפה פרידה למילואים של בעלה.
ואיפה הוא שוהה במילואים, אם לא במיאמי־ביץ׳ שבפלורידה
שטופת־השמש.
הוא נמלט לשם עוד חודש קודם לכן, ושם יש לו אח מליונר,
העוסק בהקמת כני־שילוח של הטילים בכף־קנדי.
בארץ השאירו בני־הזוג את המסעדה הריקה, את המלצרים
הנדהמים, את כל הנושים שלהם, ואת בתם הצעירה אורית,
העומדת בפני גיוסה.
כך שבסופו של דבר משפחת פריד בכל־זאת שלחה אחד מנציגיה
לשרת בצבא.
אז למה משמיצים אותם?

של מי
הילדות?
כשרחל השחרחורת, כהת־השיער, מובילה
לטייל בגינה את שתי הילדות הקטנות, עם
העיניים הכחולות הענקיות, והשמלות ה־מעומלנות
שלהן, מתפעלות כל המטפלות,
ושואלות אותה :״אצל מי את עובדת? של
מי הילדות היפות האלה?״
זה נורא לא נעים לרחל רובינזון,
שכולם עוד זוכרים אותד, כרוחל׳ה־המז־כירה־של־ד,קאמרי.

רוחל׳ה, ספרדיה ודור שלישי בארץ,
התחתנה לפני חמש שנים עם ג׳ון רוכינ״
זון האמריקאי, ושתי בנותיה אותן ו,יא
הביאה ארצה לביקור — דומות לבעלד, ולא
לה. אז בגלל זה המטפלות צריכות לח*וב
אותה למטפלת?
״ובכלל, אני אמריקאית לכל דבר,״ היא
מסבירה בגאווה .״ואת הישראלים שם אני
לא סובלת. הם אוכלים לשובע וחיים סוב
על חשבון אמריקה — ואחר־כך הם משמי־צים.
אם לא מוצא־חן בעיניהם — שייסעו
הביתה.״
על עצמה, לעומת זאת היא מצהירה,
בנוסח מלינה מרקורי :״למרות הכל,
ולמרות הדרכון האמריקאי שלי — אני נולדתי
ישראלית ואמות ישראלית!״
בפרט ש״מה שטוב בארץ — שכאן אני

ש הו כ חו ת
״אני אתבע אותם לדין!״ צעקה א לי ס
כונדפילד .״יש לי הוכחות בטוחות: אני

החי

רוחלה (עם אייכי נתן)

במפורש שהוא יתן לי את התפקיד. ועכשיו,
אחרי שהגעתי לישראל — הוא פתאום מודיע
לי שאת התפקיד שלי הוא יתן למישהי
אחרת.
״אני לא אעבור לו על זה בשתיקר״״ סיי־
אלים אציג בבית־המשפט מכתב שמנחם גולן מה ,״ואני מבטיחה לכם שזה יהיה משפט
שלח אלי מפסטיבל הסרטים בברלין.
״הוא כתב לי במיוחד לאמריקה כדי
שאבוא להופיע בסרט שלו טוביה החולב.
״אני באתי מאמריקה רק מפני שהוא כתב

זר ס ברירה אחת
המלחמה חיברה הרבה זוגות: היא
הפגישה אותם וחיתנה אותם, וגם קישרה
מחדש בל מיני זוגות שכבר עמדו
להיפרד.
לבן התאכזבו מרה ידידיהם של ה כדורגלן
שייע גלזר ואשתו פנינה,
אשר קיוו שהעדרותו של שייע בזמן
המלחמה, כשנהג באוטובוסים שהסיעו
את הצנחנים, אולי תועיל ותקרב את
בני הזוג. אבל לא:
למרות שהם גרים מזה חצי שנה
בדירתם החדשה והיפה, שברחוב יהודה
המכבי בתל־אביב, אותה רכשו לאחרונה
— הרי הם חיים שם בנפרד
לגמרי כמו שני נוכרים.
ולמרות שיש להם שני ילדים —
עומדים בני הזוג המהולל להתגרש.

• הקפה המר. במישגב־עם הגלילית
ניסה גזבר המשק לערוך תקציב־צנע, גילה
כי אחד הפריטים, שתיית־קפה של החברים
בשעות־הפנאי, מסתכם ב־ 1600 לירות לשנה
1200 :לירות עבור 23 אלף כפיות-
קפה ו־ 400 לירות עבור 46 אלף כפיות-
•וכר.
העולם הזה !156

סימה (עם אריק לכיא)

חשובה. באמריקה עוד לא.״
אבל גם בארץ, היא רואה, השתנה הרבה
מאד מאז עזבה אותה. כי בינתיים ״כל
החברים שלי פה גידלו שיער־שיבה וכרם,
רכל החברות שלי — גידלו ישבנים.״

סנסציוני.״

חופשת גולזת
ביום הראשון, בשבע בערב, ירדה מן
המטוס שהגיע מניצה, הגברת וייסמן, הידועה
יותר בשמה הקובם אילנה דוכי
נא. בשמלה בהחלט־לא־מיני,
ובשיער בלונדי
מסולסל שאותו
היא חדלה ליישר
— היא נראתה בעשר
שנים צעירה מגילה.
בפאריס היא השאירה
את שלושת
הילדים שלה. את
שני בני־בעלה מנשו־איו
הקודמים —
אצל האמא שלהם האמיתית,
ואת בתה רוכינא הפרטית שלה, מא״

וייסמן

בידי המטפלת. בעלה גוגו, שבילה איתה
את החופשה בניצה, חזר לפאריס. ואילנה
באה אלינו.
בשדה התעופה חיכתה לה הסבתא של
מאיה, חנה רוכינא — שלא ראתה אף
פעם את הנכדה שלה. היא לא הייתה עם
אילנה כשילדה את בתה הראשונה, וגס
לא ביקרה שם לאתר מכן. וכנראה היא
מסתפקת בתמונות של נכדתה היחידה.

ספרים הדגזם אפילו מ טיף
לת שובה
שני כנים למוות

זיגי סקובניק(ליד הפסנתתהיורנגן הג׳אז״הטובוביותו בארץ

?גאד>׳ 3דקדהיוון ןן י1י
ך* יום השישי האחרון ביקש זיגי
1הפסנתרן מהוריו להביא לו פטיפון ל-
ביודהחולים. במשך כל היום הוא הקשיב
לג׳אז. הוא סבל מכאבים קשים, הוא התפתל
במיטתו, והקשיב למוזיקה. מדי פעם קרא
לאחות שתחליף את התקליט.
בלילה, בדיוק כשהפטיפון השמיע את
קול הנכאים של החצוצרה של מיילם דייויס,
הוא נפטר, התקליט המשיך להסתובב, וזיגי
כבר לא היה שם כדי לשמוע.
ביום הראשון בצהריים נערכה לוויתו. כל
המוסיקאים הישראלים והלהקות הישראליות
הלכו אחרי ארונו, שבח וייס, זוהר לוי, מל
קלר, להקת החלונות הגבוהים, הדודאים.

הוא המשיך לנגן לה, ולשלוח לה פרחים.

הוא מת בגיל 23
^ 1פני שנה וחצי תקפו אותו יום
/אחד כאבי־בטן חזקים. הוא נלקח לבית־החולים.
הרופאים אמרו שיש לו צהבת,

יומיים לפני מותו הוא אמר לידיד :״אתה
יודע, בכל ארץ צריך להיות צ׳ארלי פרקר
אחד.״ צ׳ארלי פרקר היה מלך הג׳אז באמריקה,
שמת מסרטן בגיל שלושים. זיגי
ידע כבר שהוא הולך למות, אבל מלבד
ההערה הזאת לא הוכיח זאת בשום סימן.
לאחר מותו התגלה שהוא לא היה רק

שירה
לא או טו בו ט
עירוני
לא הכל (מאת מירה מאיר; ספריית
פועלים; 72 עמי) כרך שירים ראשון של

חברת קיבוץ (נחשון) ,מורה ואם לשלושה,
המצטיין בבשלות החווייה, בחריזה נאה
ובמבנה שירי מדוקדק.
המשוררת נעשתה חברת קיבוץ משום
שלא רציתי /שחיי יתנהלו בעצלתיים —
/באוטובוס עירוני /בנחלת בנימין.

הוא אוהב את זה
*יגי סקרכניק היה פסנתרן הג׳אז הן
טוב ביותר בארץ. הוא התגלה כבר בגיל
שש־עשרה וחצי. הוא ניגן אז כפסנתרן
בעומר ביאס, ומוסיקאים, ידועים באו לשמוע
אותו ולראות את הפלא הצעיר הזה.
הוא לא למד אף פעם לנגן על פסנתר.
כשהוא היה עוד בקזאכסטן, יחד עם הוריו,
ניגן קצת על כינור וקצת על קלרינט. כשהם
הגיעו ארצה, מצאו הוריו פסנתר בהזדמנות,
קנו אותו, שמו אותו בביתם שליד
שוק הכרמל בתל־אביב, וזיגי התחיל לנגן
עליו, לבדו, ללא שום עזרה או הדרכה.
לא היו לו שום אמביציות. הוא ניגן
להנאתו, כי הוא אהב את זה. הוא היה
יושב שעות ליד הפסנתר ומנגן. וכשבבית
לא היה די כסף, הוא הלך לעומר ביאס
והמשיך לנגן שם להנאתו.
הוא היה צנוע, נחבא אל הכלים, ולא
מתבלט. הוא היה מנגן במועדון, ואחר־כך
היה חוזר הביתה וממשיך לנגן בבית. לא
היו לו הרבה חברים, ואת כל מה שהציק
לו שמר בלבו, לעצמו.
יום אחד הגיע לעומר כיאס אוסקאר
סיטרסון, נגן הג׳אז הידוע. הוא שמע את
זיגי מנגן, התלהב, ונתן לו סטיפנדיה.
זיגי נסע לאמריקה, המורים לימדו אותו
עם כסף ובלי כסף, וכשהתברר שהוא נמצא
ברמה גבוהה מדי בשביל בית־הספר נתנו
לו המורים שיעורים פרטיים. גדולי הנגנים
של אמריקה הסכימו לעזור לו, ובאו לשמוע
אותו, דיברו עליו כעל כוכב עולמי,
העומד להתגלות בקרוב.
הציעו לו להצטרף לתזמורות ג׳אז גדולות,
הוא קיבל הצעות מכל רחבי אמריקה, אבל
הוא סירב לשמוע אותן, או לקבל אותן.
באותם ימים היתד, לו ידידה, שהיתר, באה
לביתו, לשמוע אותו מנגן.
הוא היה מנגן בפניה שעות. היא אהבה
ג׳אז. הוא היה בא לבקר אותה בביתה,
ומביא לה פרחים, הוא חשב שאולי הם
אפילו יתחתנו, ויקימו בית. הוא ידע שהיא
בעצם לא מתייחסת אליו ברצינות, ובכל זאת

(מאת יעל דיי!•,

הוצאת עם ע;ובז; 183 עמ׳) בספרה החמישי•
מוכיחה יעל דיין שהיא יודעת לא
רק להתחתן אלא גם לכתוב. שני בנים,
שנכתב במקורו באנגלית, כמו כל ספריה
של דיין (״העברית נמצאת בידיים :,אמנות
גם בלעדי״) הוא, ללא ספק, ספרה הטוב
ביותר של הסופרת ילידת נהלל בת ה־.28
גיבור שני בנים הוא דניאל קאלינסקי
(״שלושים, תווים חדים, שיער בלונדי־כהה
ועיניים אפורות גבר של ממש (״הוא
יכול עדיין לצלוח את ים כינרת ולטפס
על כל הר״) ,חבר־קיבוץ שהיה מפקד־פלוגה
בצנחנים בגיל עשרים ושהבעייה העיקרית
בחייו היא יחסו לאביו, חיים
קאלינסקי.
אין סליחה. שעה שקאלינסקי־האב גוסס
מסרטן־הריאות בבית־החולים בבאר־שבע, עוברים
לפני דניאל כל קורות חייו, כשהמשבר
המעיב עליהם היא העובדה, שביום שניתנה
לאביו הברירה על־ידי הנאצים בגטו וורשה
למסור לשריפה אותו או את אחיו מסר האב
אותו. העובדה שהנאצים התעללו באב והרגו
דווקא את הבן שלא מסר להם, לא משנה
הרבה לדניאל, שאינו מסוגל לסלוח לאביו
עד יום מותו.
מסביב לנושא זה הרכיבה דיין את רב־המכר
שלה (שזכה משך חודשו הראשון בעברית
לשלוש מהדורות, כ־ 10 אלפים ספר),
המאוכלס גם בכל מיני טיפוסים יוצאי־דופן
כנהג משלחת אריכאולוגית הקורא לבתו
פטרה; שכבנית דיזנגופית המתפשטת
״נורא מהר״ והאוהבת לעשות את זה באור,
ואפילו, להבדיל, רב ירושלמי המטיף לתשובה.

ואם כי היא נהנית מחייה, יש לה מד״ פעם
ספקות כל שהם, בכל זאת: אולי במאה העשרים
/אדם צריך לסור לו /אולי פשוט
אסור לו /להיות כל כך נורמלין

מאיר, בכל אופן, נורמלית לחלוטין. עד
כדי כך שלפני שנה זכתה בחידון הרדיו
טובים השניים בנושא שירת ימי־הביניים
במקום הראשון (וב־ 1110 לירות).
שלוש שנים קודם לכן היא גם היתר,
האשד, הראשונה שגילתה את המטמון בחפשו
את המטמון. אז לא נזדקקה לידע
שלה בשירה. היא פשוט איתרה את המטמון
שהחביאו ראשוני רחובות בבית של
בילו״י אחד מנס־ציונה. זה גם כן היה שוזר,
לה אלף לירות.

שמועות
על מלחמה
תמונות לילה (מאת שושנה פילוס;
ספריית פועלים; 39 עמ׳< גם זה ספר שי
רים
ראשון, בו מתארת המשוררת, בין
השאר, כיצד מלמטה אני רואה את אלפי הכוכבים
/ ,את שביל השל; החלבי /חוצה
את השמים מעל כדור הארץ.

לא תמיד כותבת פילוס תיאורים כד,
שיגרתיים. לעתים היא מבכרת לשבב על
האופק /ומודה בברכות מנומסות על קיומי
לזח /שמשמר אותנו ומבטיח באופן נפלא
/גם את קיומה של קאפלה גוטית קטנה /
באחת מערי השדה /וקולות השחפים על איי־הקרח
הקפוא.

שיש לו משהו בכבד. איש לא תיאר לעצמו
שהוא סובל מסרטן במעיים.
תמיד ידעו שהוא משתמש בחשיש, ובסמים
אחרים. חשבו שהכאבים מהם הוא סובל
הם תוצאה של זה. לא ירעו שיתכן וההיפך
הוא הנכון. יתכן שהוא משתמש בסמים
כדי להרגיע את הכאבים, ואת הפחד.

פסנתרן הג׳אז הטוב ביותר בארץ, אלא
היה גם אחד משחקני השח הטובים בארץ.
היו לו פרסים ותעודות הצטיינות בתחרויות
שח רוסיות ופולניות.
הוא מת בהיותו בן עשרים ושלוש, ומי
יודע מה עוד היה מתגלה עליו אילו היה
ממשיך לחיות.

.פילוס היא, ללא ספק, משוררת מבטיחה
אם כי כדאי לה להשתחרר מהשפעות !:ולסווג
של משוררות צעירות אחרות, מר,
שמביא אותר, לכתוב שורות חקייניות מסוג
כשמטוס חג מעל העיר בשבת /נפוצות
שמועות על מלחמה.
• ארבעה הראשונים: פנים חדשות במראה׳
קנא בניפחדים; אבק וספר־מסעות
על יוון.
העולם הזה 1:561

שהכוונות שלו הן ממשיות, והן מופנות
לבחורה, אפילו אלמנה, בעלת־הופעה,
אך־ורין ירושלמית.

צעירה־־צעירה

הקיבוצניקית
פה יש לי משהו משובח יוצא מהכלל: גם בת קיבוץ,
גם גבוהה, גם נאה מאד, ונוסף לזה, עוד בת שש־עשרה־ושלושה־רבעים.
אני
חושבת שמגיע לה לקבל מה שהיא רוצה: חייל,
גבוה ונאה, אינטליגנטי וחובב ספרות וטיולים.
ואתם יודעים מה ש( )1/1561 עוד מדגישה? ״רצוי שלא
יהיה בן קיבוץ.״ אני לא רוצה להשמיץ, אבל אני מבינה
טוב מדוע היא עומדת על כך שלא ארמז על כתובתה,
מ״טעמי אי־נעימות חברתית.״

ירוק״כהוד1

תשמעו כמה ש( )2/1561 הוא נחמד וצעיר וגלוי:
״אני משרת בחיל קרבי, והרבה זמן לא הייתי בבית.
השבת, כשחזרתי הביתה, השתעממתי נורא. לכן ברצוני
להכיר נערה נחמדה שגרה בסביבות נתניה.״
ונוסף לכל זה יש לו עוד עיניים בצבע ירוק־כחול!

בחודה עסיסית

כאן יש לי רמת־גני, סימפטי מאד, שכבר זמן רב הוא
מחפש ומחפש. תגידי, אולי התאור מתאים לך:
אני מחפש דבר אשר עליהו רענן, פירותיו — פירות־הילולים
ועסיסו ערב לחיו•
אם עוד לא הבנת )3/1561( :מחפש בחורה, לא עץ.

היא נורא צעירה. אני לא אגיד לכם
בת כמה, אבל תוכלו לנחש אולי מכך
שהיא מתגאה :״היה לי נבר חבר,״ אך
ממהרת להודיע בצער־עולם נוראי ״אבל אחד אשר מתאים
לי, עדיין לא פגשתי.״
המתאים־לה רשאי להיות גדול עד גיל ,20 מסבירה
( )7/1561 בכתב ידה העגול והנחמד ,״ואני מקווה לפגשו
מעל דפי עיתון זה.״

מותר, הנחמד

תראו כמה אני חשובה :״רותי יקירתי! אני לא מבקש
ממן שתעזרי לי. אני פשונו מבקש שתצילי אותי!״
טוב, בעצם אתן יכולות להציל אותו בעצמכן: כי מה
שמאיים לכלות אותו זה ״השיעמוס ה1ורא והאיום״ ,כי
״כל כך משעמם לי! גילי ,21 וקשה לומר שאני לא נחמד.״
אז תגידו אם ( )8/1561 הוא לא מותק אמיתי?

המלצה

פה יש לי איציק אחד שמתעתד להיות קיבוצניק, ולכן
הוא מעוניין כבר מעכשיו בקיבוצניקית.
איציק מקבל את המספר 9/1561 ודווקא זה שהוא
כותב ״הנני חייל בן 20 אולם לא גיבור״ משמש בעיני
כהמלצה מצויינת.

שידוך השבוע

כפי שפורסם במודעה ביום השישי האחרון:
״מנהל במוסד ידוע, גרוש, יפה־תואר לא באשמתו,.

רוצה להשתנות
זהו מכתב מסוג מיוחד ומופנה לנערות מסוג מיוחד.
המטומטמים שידלגו עליו.
כותבת אותו בחורה, בגילוי־לב בלתי רגיל, והמדובר
במכר שלה:
זהו נער צעיר, פחות מ־ ,17 נאה מאד, והוא הומוסכסו־אליסט
)4/1561( .מעוניין לצאת עם בחורות. הוא רוצה
להשתנות, ומאמין שנערה כלשהי תוכל לעזור לו בכך.

בודדה מאד

( )5/1561 הוא חיפאי, ואני בעדו.
מדוע? מפני שאיננו מוכר לי את מעלותיו, ואיננו סבור
שהוא נזר־הבריאה או משהו.
הוא בן ,23 בודד מאד, ומעוניין להכיר ולהתכתב עם בת.
והכי מיוחד בו, שהוא מעיד על עצמו שהוא ״שום דבר
מיוחד.״

רווק בן 44

מה שיש לי פה, זה ההצעה הכי רצינית שיש לי
להציע לכם.
כי ( )6/1561 הוא בן ,44 רתק, פקיד, וכבר מזה תבינו

ואילו מציאות•...

מה שאני הבל צריפה לעשות בשבילכם:
לא רק למצוא לכם בני־זוג, אלא אפילו לחפש
את אלה שאתם מצאתם -והצלחתם לאבד.
כחודה של זהב
באן מישהו בניכר מצא משהו .״מיד עם פרוץ הקרבות
באתי חזרה לישראל, ורק לפני שבוע חזרתי לאירופה.

ו כלואד
ההורים שלי מתייחסים אלי כמו אל אסירה. למרות שאני
בת 17 אני צריכה להיות בשעה
עשר בבית, וגם אז
חוקרים אותי איפה הייתי וי
מה עשיתי. נמאס לי להיות
שונה מכולם. נמאס לי להיות
אסירה. מה לעשות?
נ. ש ,.תל־אביב
כאשר תלכי לצבא — תרגישי
סוף־סזף שאת חופשייה
(זאת אונזרת, בערבים
שבהם בכלל יתנו לן לצאת
מהמחנה) .ועד אז — לכי
לקולנוע להצגה הראשונה
במקום לשניה. מה יש?

אחד מיני רבים
החבר שלי שאני יוצאת איתו, הוא בחור יפה וגם בסדר,
אבל מעצבן אותי שהוא מעיר לי תמיד על הבגדים
המכונית מוסבר מה שהיא: בחורה־זהב.
יכולה למצוא לי אותה?״

כת פרעה
זוהי מציאה צבאית;
יצחק שאלתיאל צילם אותה
כשנע אל עבר התעלה. אבל כמו
שתבינו, גס העיף מבטים פרועים
מסביב, בהזדמנות החגיגית.
ומה הוא רוצה ממני?
״אנא פתרי לי התעלומה —
האם אחותנו בת ישראל היא?
או אולי אחת מבנות דודנו היקרים
— מצאצאי בת־פרעה?״
לא ידעתי שצאצאי פרעה נחשבים
לבני־דודינו, אבל אני
מבינה שהיית רוצה אותה במשפחה,
כמו שאומרים.

נער הטזבזע
למה בחרתי באברהם הניג כנער השבוע, ראשית מפני
שהוא נחמד ויפה, ויש לו עיניים ירוקות, חיוך לבן
וכלב חום.
שנית, מפני שהוא נראה כזה אחד שלא איכפת לו
מכלום, אכל האמ ת היא שלהיפך. שהוא מציל כל יום
הרבה אנשים מגורל מזעזע, כי הוא מציל.
ומי שחושב שפירושו־של־דבר זה לעמוד שזוף על
שפת־הים ולהרשים א ת החתיכות — טועה. הוא קם
כל יום בשש בבוקר, ובשבע כבר נמצא על החוף של
תל״ברוך ויחד עם הכלב ברק שומר על כולם.
הוא מדבר על הכל באדישות, אבל רק השבוע הציל
שלושה אנשים. אבל לא מוכן לשוחח על כן, לא
רוצה להזכיר את זה, והופך לפתע ביישן.
כן. זה נכון שהוא הציל תינוק בן שנתיים. ההורים
לא שמו־לב, והתינוק זחל לתוך המים, ונסחף אל תוך
הים. ילד שניסה להוציא אותו גם הוא כמעט טבע.
טוב, אז אברהם הוציא א ת שניהם ואת התינוק הציל
ברגע האחרון בהנשמה מפה־אל־פה. אז מה 1
האם באים ניצולים להודות לוו לא. מה פתאום?
להיפך. לא נעים להם, ויותר לא רואים אותם.
כזה נחמד הוא, רגיש, סנטימנטלי. איכפת לו מכל
מיני דברים, אבל הוא עובד קשה כדי שלא ירגישו
את זה עליו, וגם נוזף בכלב שלו ״ברק, תשב כבר חמורי
תהיה מנומס כמו הבעל־בית שלך!״
הוא לא אדוק, אבל מבית מסורתי, והוא כל הזמן אומר
שהמיני שלי זה לא יפה, וככה לא הולכים.
איזה עתיד יש לחברות
שלנו, אם כבר עכשיו הוא
מנטה להגביל אותי ולהכריח
אותי מה ללבוש?
ענת, ירושלים
עתיד רציני. זה שהוא מנסה
להתאים את הסיגנון שלן
אליו, מראה שהוא חושב
עליין ברצינות.
השאר תלוי בהחלטה שלן.
מה חשוב לן יותר7
לחשוף את הברכיים היפות
שלן, או לשמור על הבחור
היפה שלך?

הפרוטה והירח
אני בחור צעיר, אחרי צבא׳
ועדייו אינני עונד> .־

מאוד קוסמת

ביום שהגעתי, קניתי שמעון בגרמנית, ובו מצאתי מה
שחיפשת; כל הזמן. בתורה ט)ם סטלת בעיני את היופי
הישראלי.
״גס בעיתון מתפעלים ממנה. אבל הם לא הבינו שעל

מה שקבר־רחל עושה לאנשים!
אז זה התחיל ככה; ״ביום חמישי ,20.7.67 השעה היתה
עשרים לארבעה, ואני ראיתי אותה באוטובוס שנסע מקבר־רחל
לכיוון ירושלים. בדרך מיקרה ישבתי על־ידה בספסל
הראשון מאחורי הנהג. היא היתד, מאוד קוסמת, ונחמדה.״
עכשיו בא עמוד שלם על החויות המסעירות שלו עקב
המיקרה(?) הזה, וערמה שלמה של ״אני אמרתי לה״ ,ו״היא
אמרה לי״ ,אם כי הוא לא שכח, בהתרגשותו בי רבה,
להבחין ב״שתי חברותיה הנחמדות לא פחות ממנה. השחרחורת
והשמינית שישבו בספסל הראשון שליד הדלת.״
אם את אותה תל״אביבית ששאלהיעליממערות, אבל ירדה
ברחוב אגרון עם חברותיה לפני שהנ״ל הספיק להזמין
אותן לארוחה ~ תדעי שהוא התפעל סמן, מוברח לפגוש
אותן, ובעיקר זוכר אין :״פעמיים הרכיבה את משקפי•
השמש שהיו נידה והסירו, אותן בחזרה, ומדי פעם ד,גני־בה
לעבדי מבטים מקסימים.״

הובר ממלא אותי יאוש ני
אני חושב שבחור כמוני צריך
להתנזר מבחורות. ני אם
אני אוהב בחורה ורוצה לצאת
איתר״ אני צריך להזמין
אותה לבית־קפה, לקולנוע
או לתיאטרון, עם ארטיק וממתקים בד,פסקה, ואחרי
זה עוד לדיסקוטקים.
אז איך יכול בחור עני כמוני. לאהוב בחורה? אני מתחיל
לחשוב שאהבה זה עניין רק בשביל עשירים או זקנים.
3חו ,.3 8תל־אביב
אס זכרוני לא מטעה אותי, אז הירח, ה מ כני! ושאר
הדגריס היפים של האוהביס, עדיין ניתנים בחינם.

קולנוע אורחים 3מי א 0 1

יוזו די ס
הבמאי ד,יהודי קלוד (הזקן והילד) ברי,
חשב להישאר בארץ זמן מה. הוא חיכה
כאן לארוסתו הלבנונית. אבל היא לא הצליחה
להגיע ארצה, והוא נסע אליה לפאריס.
הם מאורסים כבר זמן רב. הוריה של הנערה
לא הרשו לה להתחתן איתו .״אנחנו

פתאושר (גת, תל־אביב) וטוענת שהיא ג 6
יודעת מה זה. פשוס עניין של נסיון.
״האושר,״ היא מסבירה •זה דבר •שוט.
זד, לאכול דברים שאוהבים, לחיות סנפו,
עם מכונית נוחה, בווילה קטנה, ע אנשים
שאוהבים אותם ושאור,בים אותך. בשביל
להיות מאושר, צריך אוכל טוב ואוויר
טוב. לא יותר.״
וכיוון שזה כל מד, שדרוש לה על מנת
להיות מאושרת. הרי זה די מפליא שבזמן
הסרטת האושר היא ניסתה להתאבד .״אני
לא יודעת למד, עשיתי את זה ״.היא או־

מארי פראנס בואייר ב,,האושר״
אשה אמיתית, שני ילדים ועשרים כדורי־שינה

לא רוצים שתתחתני עם יהודי,״ הם אמרו
לה ,״הבת שלנו לא תתחתן עם יהודים•״
אבל עכשיו, כיוזן שהוא כבר לא סתם
יהודי, אלא יהודי עשיר, מצליח ובעל
פירסום עולמי, הם כבר התרככו קצת.
״כן, הכסף זה דבר חשוב לבני־אדם,״
אומרת האמא של קלוד ברי ,״וביחוד ל־בני־אדם
יהודים.״
הסרטזת הרפתקת
החזיר השישי
בזכות מרד הכושים נכנס המשורר ה־ביטניק
הידוע אלן גינזבורג לתעשיית־הקולנוע.

פרוץ המרד הוא הבין שכדי שהעולם
ישמע את מה שיש לו להגיד על
בעיית־הכושים — הוא צריך להפסיק לכתוב
את זד, בשירים, ולהתחיל להגיד את
זד, בסרטים.
הוא הבין, ומיד החל לפעול, ולעבוד על
סרט העוסק בבעיית־הגזעים בארצות־ה־ברית,
שם הסרט: החזיר השישי.

כוכבים
מ ה זה או שר?

הזנונ ת
מ 1! 7מ 1ת

׳לבתי הבראה ומלונות

בכי האיץ
ללא תטלום נזסף

הז מנ ת
מ 7ן 1מ 1ת

לבתי הבראה ומלונות^
בבל האיץ
ללא תטיום נוסף

רח׳נורדון ׳28 מי1
יח או ל
טל1? 222042 .

• ה עולם הזה״ ,שבועון החד שות הישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבן ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רת׳ פין • 6גלופות ן צינקוגרפיה כספי בע״נב •
העורך הראשי: או ת אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״נב
׳ז״ יייי ...8 3 8 1 1

מארי־פראנם בואייר מגלמת תפקיד ראשי

עדיתר &תה

מרת ,״הייתי עייפה, עבדתי יותר מדי, ובחיים
הפרטיים היו לי צרות.״
זה לא נהוג. היא חשבה על הצרות
שלה, חשבה על העייפות שלה, נזכרה
בילדות הקשה שלה, כי גם זה היד, לה,
ובלעה עשרים כדורי־שינה. כשהיא התעוררה
היא הצטערה על כל זה. היא התעוררה
והמשיכה לשחק. אבל הבעיות נמשכו.
״אין היום גברים אמיתיים.״ היא מסבירו;
את העובדה הזאת ,״גברים עם חוט־שדרה.״
בהאושר היו לד, בעיות מסוג שונה. שם
היא היתר, צריכה לבצע סצינות־אהבה אידיאליות
עם ז׳אן־לואי דרואו, לנגד עיניהם
של אשתו האמיתית ושני ילדיו שהשתתפו
בסרט .״זה היה קשה,״ היא אומרת ,״אבל
לא נורא, משום שאשתו היתד, עסוקה כל
הזמן עם הילדים. היא היתד, צריכה להשכיב
אותם ולהאכיל אותם, ולהכין אותם,
לצילומים, ובזמן הסרטת סצינות״
האהבה לא נתנו לה להיכנס לשטח הצילומים.
זה לא נהוג.״
״ובכלל,״ היא טוענת ,״הסצינה היתד,
אמנם אירוטית, אבל אמנותית. אני עושה
רק דברים אמנותיים. אילו היה הבמאי׳
מבקש ממני לחצות חדר כשאני ערומד
— לא הייתי מסכימה. שיקחו להם בשביל
זה את בריז׳יט בארדו. אבל סצינת אהבה
בעירום זה משהו אחר. למרות שגם מזה
אני לא נהנית.
״בקריירה כמו באהבה, קשה ליהנות
מכל דבר קטן־ערך כזה.״
ואם לוקחים בחשבון שבהאושר רוצח
ז׳אן־לואי דרואו את אשתו האמיתית, המשחקת
את אשתו שבסרט, כדי לחיות באושר
עם מארי־פראנס בואייר, אפשר להבין
מדוע׳ קשה לה להיות מאושרת.

^ ח 1 1ו 1

איזו מלחמה יפה י
טוכרול,

(אופיר,

תל-אביב;

ארצות־

הברית) המלחמה עוד לא נגמרה. היא נמשכת
בתנאים נוחים, על כיסאות חורקים,
בחברה טובה של קהל נלהב.
ואיזו מלחמה! כל כך הרבה טנקים ורובים
וגיבורים לא ראינו בכל ששת
הימים. ומה עוד שכל הטנקים והגיבורים
הללו הם אמיתיים, או לפחות מבוססים על
טנקים וגיבורים אמיתיים.
הגיבורים האמיתיים היו קבוצת יהודים
ארצישראלים יוצאי גרמניה, שהתחפשו לגרמנים
וחדרו למבצר הגרמני בטוברוק
כדי להפציצו, באחת הפעולות הנועזות ביותה
של מלחמת מעילם משנייה.
הייהי׳די המחי־וש־ ל#5י
גרמני
לזיקהזימ אייתם אנגלי המחופשים

לשבויים אנגליים, ושתי הקבוצות יוצאות
למסע גדול במדבר, בדרך לטוברוק.
רואים המון מדבר והמון דורג׳ פפארד,
ואז הטנקים מפציצים, ובין האנגלים והיהודים
מתפתח קונפליקט .״הבית שלנו
זה ישראל, ולא פלסטינה ״,אומר פפארד,
אבל האנגלי מסרב להאמין לו, כי, כפי
שהוא סוען, הוא כבר מניר את היהודים
הללו ויודע שאין לתת בהם אמון.
הטנקים מסתירים קצת את הקונפליקט,
ואש חזקה היוצאת מאלפי רובים מכסה
אותו לגמרי. המדבר נמשך, מוצאים בו
ערבים, מוצאים בו איטלקים, מוצאים המון
אוייבים וטנקים ולא מוצאים בו מים. אבל
כשמגיעים לטוברוק, מתגלה ההירואיזם היהודי
בכל תפארתו, ממש כמו בחיים.
סרט נהדר• מותח כסו מסטיק. י1אים כו
ילחמח נחדיח. מעננת את חעינייס, מילאת
ומחי* ,ופצועים, וחיילים
אש #זיזי&ה
בלונד׳״ם *קסיניים.

סה כתוב
בהור1ססו9

זה טוב, זה אודם!

הסבא שלה היה מוטילאל נהרו,
אחד הלוחמים הראשונים לעצמאות הודו.
האבא שלה היה ג׳הוורלאל נהרו
בכבודו ובעצמו. והיא, אינדירה גג-
דהי, היא ראש־הממשלה הרביעי של
הודו העצמאית.
בכל זאת מצא העיתונאי ההודי אג־אנד
מוהאן שיש לו במה דברים לחדש
על אינדירה ולמטרה זאת חיבר ביוגרפיה
שלה, אותה פירסם השבוע. שם
אפשר לגלות שבזמן שהאמא שלה גססה
משחפת בשווייץ רכשה אינדירה השכלה
באוקספורד. זה גם המקום בו רכשה את
בעלה, עובד־אש פרסי בשם פירוז
מדהי. הנישואין בין הברהמינית הכבודה
לעובד־האלילים עוררו זעם בהודו
העממית אבל מהטמה מדהי בעצמו
(שלא היה קרוב של פירוז) עודד את
הנישואין, על-מנת להחיש את תהליך מיזוג
העדות בהודו.
הנישואין האלה החזיקו מעמד עד
שפירוז קיבל שבץ־לב ב־ 1960 ועשה את
אינדירה לאלמנה. אבל לפני בן הוא עשה
אותה לאם. פעמיים. ואת שני הבנים
שלהם אהב ג׳הוורלאל נורא. כשנולד
הנכד הבכור (שהוא כיום בן )23 עוד ישב
נהרו בבית־הבלא הבריטי כאסיר מדיני.
זה לא מנע אותו לבקש את מנהל־הכלא
שיביא לו את ההורוסקופ של אותו
השבוע.
הוא נורא רצה לדעת מה יעלה בגורלו
של נכדו.

עד חצות
מלבד כל דאגות־הממלכה, הרובצות על
כתפיה של אליזכט, מלכת אנגליה, נוספה
לה בשנים האחרונות עוד דאגה אחת.
הדאגה הזאת היא שבנה׳ ,יורש־העצר צ׳*
ארלס, לא יסתבך עם סתם בחורה.
צ׳ארלם הוא כבר בן 18 ודווקא יען
לו עין בוחנת. עוד לפני יותר משנה הוא
התאהב מעל לעיניו (ואוזניו) בלוליטה
אחת, סנ דרד! 0 2 9 0בת ה־ , 16 בתו של
עורך־דין לונדוני מפשוטי־העם.
דבר זה מאד לא מצא
מלכה והיא שלחה את הבן
הרחק מאהבתו הראשונה
הרחוקה, כדי שיסיים שם
תיכוניים.
צ׳ארלס היה

חן בעיני הישלה
מהר מאד
— לאוסטרליה
את לימודיו ה
תלמיד
טוב

ושכח תיכף

נושא התרגיל במעבדה המיקרוביולוגית
של הסיטי־קולג׳ ,של בלטימור, ארצות־ה־ברית,
דווקא מצא חן בעיני הסטודנטים. הנושא
נקרא מיבחני־נשיקוז.
אבל כשנכנסו החברה למעבדה של פרופסור
אנדרו ברייאן התאכזבו במקצת.
קודם כל הוא הפריד בין המינים.
אחר־כך הוא הורה להם להתחיל לנשק.
אבל לא איש לרעותו, אלא כל אחד ל־פיסת־נייר
שעובדה מראש בתהליכים חי•
מיים מסויימיס.
אחרי שהסטודנטים גמרו את מלאכתם
ונישקו לפיסות־הנייר בשפתיים יבשות, לחות,
נפוחות, מבוקעות או קמוצות, הגיע
תור המסקנות המדעיות.
הסטודנטים ופרופסור ברייאן גילו כי כל
נשיקה מעבירה בין 25ל־ 278 חידקים,
רובם בלתי־מסוכנים לחלוטין.
את מספר החידקים לנשיקה קובעים האקלים,
הלחות והמשקאות שהמתנשקים שותים
לפני הנשיקה. משקאות חריפים גורמים
לנשיקה כמעט נקייה מחידקים. זה
צריך לעודד את אלה שאוהבים את הטיפה
המרה. רק צריו להקפיד על מה ששותים.
ליקרים מתוקים, למשל מרבים את מספר
החידקים.
מה שמעניין זה שככל שהמתנשקים
צעירים יותר מספר החידקים העוברים בשעת
נשיקה קטן יותר. והנשיקה הכי
בטוחה — מבחינה רפואית לפחות — היא
הנשיקה על שפתי נערה ששמה עליהם
זה עתה את האודם שלה.
מתוך סיבות שעוד לא ברורות לפרופסור
הוכח כי אודם טרי הוא הקוטל היעיל ביותר
של חידקי־נשיקה.
ומייד מהלוליטה שלו. במקום זה הוא
התאהב ב רוז לין כאגי אחת, דוגמנית־צילום
לפי מקצועה. אולי זה היה עובר לו
בשקט, רק שרוזלין, בתו של רב־סרן בדימוס,
היתת זקוקה לכסף והיא מכרה
את מכתבי־האהבה המלכותיים לעיתונות הצהובה.
מאז
החליטה אליזבנו להקפיד באמת על
טיב ידידותיו של צ׳ארלס שלה. עכשיו
מותר לו להתידד עם סוג אחד של בחורות•.
בנות של דוכסים או רוזנים ובמיקרח הכי
גרוע בנות של סתם אצילים.
האמת היא שההגבלה הזאת לא כל כן
הבהילה את צ׳ארלס. כי, אל״ף מי אמר
שכל בנות הדוכסים וכו׳ כל כך איומות,
ובי״ת, בעוד חודשים מספר הוא בין כן
עובר לקאמבירידג׳.
זבקאמברידג׳ הוא יצטרך אמנם לגור ב
דירה בשיכון הסטודנטים. אבל לפי התקנות
הליברליות של קאמברידג׳ מותר להם
לסטודנטים לקבל אורחות בחדריהם, ולארח
אותן עד חצות הלילה.
מישל היא כבר מזמן לא היתה יותר נערה.
היא היתה אנקה בעלת יופי בשל, עיניים
כחולות־ירוקות, שיער זהוב וגוף בריא
וגמיש נשל חייה אצילה. כך תיארה פעם
הסופרת הצרפתיה אן גדרון את יצירת־

עטה, אגג׳ליק, האצילה הלא־כל־כך אצילית,
שעשתה חיים משוגעים בחצר לואי
ה־ 14 ושמכרה לגולון 40 מיליון ספרים
ב־ 17 שפות.
כאשר מצאו המפיקים הצרפתיים אשר,
בעלת יופי בשל וגוף בריא כשל חיה
אצילה, הם תיכף בחרו בה את אנג׳ליק על
הבד. הבשלה הזאת היתה מישל מרם
ייה — ואם כי יש לה עיניים חומות
ושיער אדמדם הרי היא מילאה את
התפקיד לגמרי לא רע. וזה עתה היא
סיימה את סרט אנג׳ליק החמישי.
קודם כל היא קיבלה עבור ההופעה בסרט
מיליון פרנקים ( 600 אלף לירות) ו־אחר־כך
היא התפנתה על־מנת לסדר את
חיי־האהבה שלה.
כי כאשר נישאה, לפני שש שנים, בגיל

חיה אצילה
,22 לבמאי המתחיל אנדרה סמאגוז,
היתד, זאת, כמובן, טעות. הרוקח קלוד
גוריו בן ר,־ ,43 אותו פגשה מישל לפני
שנתיים, התאים לה הרבה יותר. לא רק בגלל
שהוא נהג״מכוניות־מירוץ בעל שם, ב־שעות־הפנאי
שלו, אלא הוא איש רציני
באמת, שפירסם פעם, עוד כשהיה צעיר
ופנוי לדברים מסוג זה, ספר כרסתני ונכבד
על משהו במדע הרוקחות.
כאשר מפיק־סרטים אחד לא נחפז מספיק
בתשלום השכר למישל־אנג׳ליק, הרוקח־ה־ספורטאי
תקע למפיק המלין־את־השכר מנה
כה בריאה של מכות עד שהמפיק הנ״ל
נאלץ לנוח בביתו איזה שלושה שבועות
רצופים.
במלואת שנה לגילוי קיצוני זה של
אהבה החליטה מישל לשים קץ למצבי־ה־ביניים
בחייה הפרטיים: השבוע היא התגרשה
מסבאגד, ונישאה רשמית לבוריו.

תנו אתה הג ה בי דיי םנא מנו ת

*׳אר?ס ואייזגפו

מרד הכושים לא היתה בשבוע שעבר הדאגה היחידה על ראש המשטרה בעריה
של ארצות־הברית. בפנוואטר, מישיגאן, למשל, עסקו השוטרים בנושא שונה לגמרי.
איזה שלושים אזרחים הגישו להם תלונות על תופעה יוצאת־דופן באמת: ארבע
נשים נהגו במכונית פתוחה — ערומות כביום היוולדן.
רק שהשוטרים לא יכלו לגבות מספיק עדויות על־מנת לעצור את העברייניות
החשופות. התברר שהמתלוננים היו עסוקים כל כך בהסתכלות על הנהגות
הנודיסטיות עד שאיש מהם לא שם לב למיספר המכונית.
וזח עוד כלום לעומת מה שאירע על־יד פאריס. ממכונית שהתחלקה על כביש
רטוב (בצרפת יורדים, כזכור, גשמים גם בקיץ) הושלכה נוסעת שנלקחה לביוד
החולים ושם תפרו לה שבעה תפרים בלחייה.
וכיצד הגיעו הפצעים ללחיים שלהז שום דבר מיוחד. שנייה לפני שהמכונית
התחלקה התכופף לעברה החבר שלח, שנהג במכונית, ורצה לנשק לח, אז הוא
איבד את השליטה על החגה וחשיייים התמזגות שלו עפו מפיו ונשכו אותה
ישר בלחייה.

בע 1לם

עבר אשת דיפלומט זוהרת והודיע לה בקול
רם :״גברתי, את נראית ממש מקסימה.
האם אפשר להתחיל איתך?״
הגברת נדהמה כל כך עד שהמלים נעתקו
מפיה. אבל לא לזמן רב. באשר ג׳ורג׳
בראון חזר ושאל אותה אם מעולם לא
הציעו לה הצעה מעין זאת, היתר. לו, בבר
תשובה מוכנה :״כן, אבל מעולם לא לפני
המרק.״

צ רפ ת
מ ה הוא
עושה ל ה?
אמנם עסוקים רוב הצרפתים בימים
אלה בעיסוק חשוב שאין כמותו: חופשתם
השנתית. אבל התנהגותו של הנשיא שלהם,
דה־גול, מטרידה אותם למדי, בכל זאת.
המסקנה ר,כמעט אחידה שלהם היא כי
התנהגותו חסרת־ד,אחריות של דה־גול בזמן
האחרון נובעת אך ורק מגילו הגבוה
( .)77 הם הבינו, בזמנו, את מלחמתו באמנה
הצפון־אטלנטית, כאמריקאים, בכניסת
בריטניה לשוק המשותף.
אבל אחרי התנהגותו האנטי־ישראלית, ה־לא־כל-כך
מקובלת על הצרפתים, באה
בשבוע שעבר גם השערוריה שהציג בקנדה,
אליה בא על סיפון אוניית־מלחמה, על־מנת
לבקר בתערוכת מונטריאול. הדבר הראשון
שעשה דה־גול בקנדה היה להביע
תמיכה פומבית וקולנית בבדלנות של המחוז
הקנדי־הצרפתי קוויבק* .דה־גול, הרואה
את קנדה האנגלית כמושבה אמריקאית
היה רוצה לראות את קנדה הצרפתית
במחתרת אירופית מעבר לאוקינוס.
מה הוא יפליט? הצרפתים לא יכלו
להבין מה עושה לה הדגול לארץ שלו.
לשם מה כל הבושות האלה, להעליב אח
המארחים הקנדיים שלו ולהתערב בענייני
הם הפנימיים?
שלא לדבר על הפרט הקטן שבבית שלר
דה־גול דווקא מתנגד מאד לבדלנות, כמי
זאת של הבריטאנים שהיו רוצים להפוך
את חצי־האי שלהם בצפון־מערב צרפת
למדינה בפני עצמה.
עתה נותר לצרפתים רק להמתין לשבוע
הבא, בו עומד דה־גול לשאת את הנאום
התורן שלו לאומה. מי יודע מה הוא
יפליט אז. ואם הנאום יעבור בשלום זה
עדיין לא יבטיח את הצרפתים מפני הפתעות
דה־גוליוח אחרות, יש לו עוד חמש
שנים כדי לסיים את תקופת כהונתו השנייה
כנשיא צרפת, בה החל ב־ .1965 ובחמש
שנים, כידוע, אפשר לעשות הרבה בושות.
* קנדה היא פדרציה של עשר מדינות
מחוזות, שקוויבק היא אחת מהן. תשע
האחרות יושבו בראשיתן בעיקר על־ידי
צאצאי מהגרים אנגלים, סקוטים ואירייס
ומהוות את קנדה האנגלית,
יפאן משובוג־ ה ד מי ם
של המח שב
תושבי טוקיו קוראים לו, בפשטות, הגדול.
הכוונה היא לרעש הגדול הפוקד את

שד־חחוץ בראץ בפעולה*
״מה אגיד לארוס שלי?״

בריטניה
לא לפגי המדק כאשר ג׳ורג׳ בראון, שר־החוץ הבריטי
הלייבוריסטי הנשוי ליהודייה והאוהב לנהוג
במכונית הג׳גואר ההדורה והכסופד,
שלו, קם לפני חודש במליאת עצרת־האו״ם
ורעם, כמעט על דעת עצמו, נגד איחוד
ירושלים, התרגשו מהצהרה זו מעט מאד
אנגלים.
אבל כאשר הוא כרך, לפני שלושה חודשים,
במסיבה ציבורית, את ידו סביב
מותניה של אחות המלכה, הנסיכה מרגרט,
רעשה כל בריטניה.
״האלו! בלונדית! ״ כאילו כדי לא
לתת לרעש זה לשכוך המשיך ג׳ורג׳
בראון וסיפק לחברה הבריטית חומר נוסף
על נימוסיו החופשיים.
יום אחרי שעורר סערה־זוטא נוספת כשהופיע
בקבלת־פנים בחליפה מטולאת ביקר
בראון בבית־החרושת למטוסים בצפון-
אירלנד השמרנית. רק גילה שם בראון את
מזכירת מנהל־המיפעל היפהפיה, דפנה אג־

דרסון, כבר קרא לעברה ״האלו! בלונדית!״,
ניגש אליה והטביע לה נשיקה מצלצלת על
כל אחת מלחייה. לאירית הנבוכה הסביר
בראון כי אמרו לו שזה המינהג באירלנד :
לקבל פניה של נערה יפה בנשיקה.
דפנה, שטרם שמעה על המינהג הזה,
רק גימגמה לפני העיתונאים שביקשו לשמוע
את דעתה :״זאת הפעם הראשונה בחיי
שזר מנשק לי. מה אגיד לארוס שליי״
״אפשר להתחיל איתף? ״ בראון,
שבבחירות הפנימיות בצמרת מפלגת העבודה
לפני ארבע שנים, כמעט וזכה במקומו
של הארולד וילסון לראשות הממשלה,
לא תיקן את דרכיו.
בשבוע שעבר שוחח שיחת־רעים עם שגריר
פרו החדש שעמד להגיש את כתב־האמנתו
למלכה. כאשר השגריר הסביר ל־בראון,
בתשובה לשאלתו, כי יש לו שמונה
ילדים, הגיב בראון בתמהון :״מתי היה לך
זמן לצאת מן המיטה?״
אבל השיא היה בארוחת־הערב החגיגית
של אותו יום כאשר בראון התכופף ל*
מנשק למלכת־היופי של הלייבור, דאנט
פיירבראדר.

הבירה היפאנית במחזוריות קבועה כמעט,
אחת לשבעים שנה.
רעידת־האדמה הראשונה עליה קיימים רישומים,
זאת של , 1855 הפילה 100 אלף
חללים: לרעש הגדול של 1923 נפלו כ־140
אלף קרבנות (מתוך אוכלוסיה של שניים
וחצי מיליון נפש).
ואם כי הגזול הבא צפוי רק בסביבות
שנת 1990 החליטו מדענים יפאניים כי
כבר כיום יש להתריע על הסכנה הצפוייה.
עד כמה גדולה הסכנה, יכולה להוכיח התשובה
שנתן מחשב אלקטרוני, אחר שהולעט
בעובדוודהתיים של טוקיו.
קבע המחשב: אם הרעש הגדול הבא יתא־רע
בשעות היום, בהן האוכלוסיה ממלאת
את הרחובות: מיליון מכוניות חוסמות את
התנועה: מיכלי־הדלק של הבירה עולים
באש ורוח טייפון נושבת במפרץ• טוקיו
(בנסיבות כאלה התחולל הרעש של )1923
יש להניח כי שני מיליון, מתוך 15 מיליון
תושבי טוקיו, לא יישארו בחיים.

כדור הארץ
• מה שבטוח, בטוח. בג׳קרטה,
אינדונזיה, הורה שר־הבטחון למפקד־הצבא
להתחיל בתירגול כיתות־הירי לטקסי הוצאה
להורג, לקראת ביצוע אפשרי של ספק-
דין המוות נגד ראשי מרידת־הנפל מלפני
שנתיים.
• זה לבן, אבד זמני. בניו-יורק
הודיעה הברת ייצור־הנייר קימברלי-סטיב:ס
כי הוסיפה בחודש האחרון את הפריטים
הבאים למיכלול מוצריה: חזיות מנייר, סנדלים
מנייר ושמלות־חופה מנייר.

0 0היי תי ערבי 0 1
(המשך מעמוד זז)

״כן. היהודים גמרו אותם. האווירונים
שלהם.״
שאלתי אם הוא יודע איך זד. קרה. האם
היה קרב קשה על נאבלוכי
״לא. לא נלחמנו כאן בכלל. הם באו בדרך
מג׳נין. שם היתר. מערכה של גיבורים.
אבל האווירונים של היהודים ומרו אותם.
חברים שלי ראו את הקרב. אמרו שהמאג־קים
של הצבא הירדני היו יותר גדולים מה־טאנקים
של היהודים. ראו איך טאנק ערב־עולה
על טאנק יהודי. אבל האווירונים, הם
היו מסתובבים, ומחפשים איפה יש תותח
— ומחסלים אותו .״אבל אוולאד אל־שאר־מוטה
— בכל הגדה המערבית לא היה תותח
אנטי־אווירי אחד.״
״איך אתה מסביר את זה?״ שאלתי.
״גם לא ראינו אווירון ירדני אחד. הם
סמכו על חיל־ד,אוויר המצרי, שיתן הגנה
אווירית לכל הערבים.״
״זה דבר נורא — מד. שקרה למטיבים
המצריים. כל הכוה הזה׳ כל המטוסים. כל
הטאנקים בסיני — ונגמרו תוך שבוע
אחד!״
השוטר נאנח בכאב :״וואללה, מיסכן
ג׳מאל. הוא ידע שתהיה התקפה ב־ 5לחודש.
אבל מה הוא־ יכול לעשות. הבוגדים
תקעו לנו סכין בגב. לכל האומה
הערבית
רציתי לשאול מי הב הביגדים, אבל
חיכיתי שהוא עצמו יספר:
״הבוגדים לקחו דולארים. הגנראלים שלו.
השאירו את המטוסים על הקרקע

•י* ב רנד לשאלות אישיות. הוא משרת מ־
^ זה 17 שנה במשטרה הירדנית, לסד
שנה אסף את חסכונותיו, בנה בית במבואותיה
המזרחיים של טולכרם. חודשיים לפני
המלחמה לא קיבל משכורת, אמרו הכסף
בעמאן, עוד מעט יגיע. מאז הוא קיבל רק
שישה דינארים, על החשבון, מהיהודים.
אפשר לחיות משישה דינארים? והכל עולה.
סיגריות, קמח.
״חשבתי ללכת גם כן לעמאן. אבל יש לי
שישה ילדים. יש לי בית, אמרתי אוותר על
17 שנה של עבודה, ואשב כאן — לראות
מה יקרה.״
כאן היה לי מה לתרום :״כן, אח ,:רק
לא לברוח. ראינו מה שקרה לפליטים שברחו
מישראל. אלה שנשארו — חיים. לא
נעים׳ יש קצת משפטים, לוקחים אדמות.
אבל חיים לפחות. לא כמו הפליטים, שבכל
מקום מקללים אותם.״
הוא הסכים בכל לב .״חשבנו שהיהודים
יסוגו אחרי חודש. הכל אצלם ארעי. עכשיו
אני לא יודע מתי י ל כו.,.״
אמרתי :״הם ילכו. מאה אחוז ילכו
״כן,״ באה התשובה ,״הערבים לא יבלעו
את החאזוק הזה. וואללה, אפילו אם תהיה
מלחמת״עולם — לא ישתקו. מוכרחים
לחזור!״
אחר הוא סיפר לי שהוא עובד בשירות
בתי־הסוהר, ושומר על בית־הסוהר של
שכם. כאן התפצלו דיעותיו לשניים. מצד
אהד העריץ את המינהגים הדמוקראטיים של
היהודים .״אין עשרים הצדעות ליום. אין
לכל קצין שלושה משרתים. הקצין היהודי
הכי גבוה עושה את הכל בעצמו. כשהמפקד
היהודי נכנס בבוקר אני אומר לו סבאח
אל־ח׳יר, זאת אומרת שלום, ומצדיע לו.
אחר־כך. כשהייתי מצדיע לו עוד, אמר לי:
מספיק להגיד לי סבאח אל־חייר פעם אחת
בבוקר. לא צריך להצדיע כל פעם שאני
עובר.״
התעניינתי לדעת כמה אסירים יש בביתהסוהר.
״בערך
.150 אתר, יודע׳ מסתננים שחוזרים
מהגדה המזרחית. צעירים שלנו שעוברים
בלי רשיון לצד שלכם. גם ערבים שלכם
שנכנסים כאן בלי רשיונות.״

קרמים חד שי ם
של ׳ שרק
לטיפו ח העור ולהזגתו
ב מ שך כל ש עו ת היו ם והלילה.
וזז ! 0 6 0ח 96ח 1ז ,451־ להגנה
מפגי אב קול מני ע ת דל קו תופצ עוני ם.
וח 0ס 0זט/10151א -ל ש מי ר ה על לחות העור.
וזח 9 0 6 0ה1ו!$וח 0ע -קרם ה צי ש מן
להזנת העור וב סי ס ל״ מייק־אפ״.
וד! 9 0 6 0ח1ו! 13 זט 10א -לטיפוח העור ולהזנתו.

יו פי מתחיל

הופיין בסדד
ך * וארצהלדעת איך זה אצלנו, ב(
| ישראל. הוא ידע שבערך חודשיים לפני
המלחמה התחיל משבר כלכלי. איך זה פוגע
בנו, הערבים? והאוטו שאנחנו נוהגים בו
— תוצרת ישראל? שמע שהמיס הוא גבוה
מאוד.
אז מה, בסיכומו של דבר, הוא מתגעגע ל־מישטר
של חוסיין — או שמה שנפטר ממנו?
״וואללה, חוסיין דווקא בסדר. רק הכנופיה
שמסביבו — רקובה ובוגדנית. אצלי
דווקא היר, סדר. דמוקראטיה מלאה. משכורות
טובות קיבלנו 26 .דיואר לחודש. פועל
היה מרוויח דינאר, דינאר־וחצי ליום.
ואם אין עבודה — נוסעים לשנתיים לכודיית,
וחוזרים עם קצת כסף.״
העולם הזה 1561

שרק

והקלטה המקורית י

נאצר מחנה לוני!
כפי הדודאים
בתקליט •מירי המלחמה

ארצי״
רצונך בגוף שרירי וחסון?
ויפודין הפתרון!
לקבלת חוברת חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 915 .תל־אביב

זדמד 12 0

חברת קיבוץ 1בתו עול גיבור הפלמייח
000

הנושא ש3
אלבום
הישראלי הראשון

דוגמנית תירצה ארבל