גליון 1562 מתאריך 9 באוגוסט 1967

שערוריה
בנקאית

ן!פרטה

חד ש ה
כדוג מ ת
פר שת
פויכטונגר

ה שכון{ נפסקה הופעת הדף היומי של העולם הזה
— בדיוק בתום חודשיים ימים מאז הדפסת הגליון הראשון.

בכד הסתיים מיבצע עיתונאי שרשם דף
חדש כתולדות העיתונות העיברית.

מיבצע זה החל דקות מעטות אחרי שצה״ל חצה את
גבול ישראל, בדרכו לסואץ.
הוא נולד על פי החלטה ספונטאנית, בת הרגע.
אמרנו לעצמנו: ההיסטוריה משתנה תוך ימים, תוך שעות.

מי שרוצה ללוות אותה, להשפיע עליה, חייב
להופיע כל יום, ולפעמים כמה פעמים כיום.
בתקופה כזאת, יכול שבועון לבוא ולנתח, לסכם, להסיק
מסקנות. אך לא לעזור בעיצוב המאורעות, בגיבוש המוראל,
בהכוונת דעתו של הציבור.

לכך דרוש ביטאון יומי.
דף יומי — דף ללוחם, דף למשפחתו, דף לאורה הנתונה
במאבק.
דף לשעת־חירום.
וכך הגדרנו מטרה זו במאמר הראשי שהופיע בגליון מסי
2של דף, ב־ 7ביוני : 1967

,,זהו עיתון לשעת־חירום.
״הוא נולד בין אזעקות, לקול נפץ הפגזים, מטעם מערכת
שכמעט כל חבריה מגוייסים בחטיבות הלוחמות.
״במשך 16 שנה פירסמו עורכי העולם הזה שבועון.
שבועון שסיפק סקופים, שגילה פרשיות ציבוריות מסעירות,
שסיפק את הרקע למאורעות.

״אך כימים כהם נעשית היסטוריה, כשכמעט
כל שעה משינה את התמונה כולה -דא
יכולנו להסתפק בשבועון.
מלחמת תש״ח הולידה את העולם הזה. מלחמה זו

מולידה את דף.״

להקים מערכת חדשה. ללמד את חבריה את השיטות החדשות
בקורסים ממושכים, להרכיב מנגנון מסועף של הפצה בבל
רחבי הארץ, לנהל מערכת־פירסום ממושכת ויקרה.

הדף היומי נולד בתנאים שונים לגמרי.
לא השקענו בו אף פרוטה אחת של כסף מן החוץ. לא
גייסנו שותפים, ולא לקחנו הלוואות. לא השקענו בו אלא
את• כספו של העולם הזה — כספי הרווחים אשר נצטברו
בו, במרוצת השנים, ואשר מעולם לא הוצאנו אותם למטרות
פרטיות.
המערכת של העולם הזה עצמו היתד, מגוייסת לצבא,
באותם הימים. קראנו למתנדבים, והרכבנו מהם מערכת
מאולתרת.

הוא הקפיץ את הסיגנון העיתונאי העברי
דור שלם קדימה.
דף הוא עיתון מודרני — עיתון שאינו נופל, בתפיטתו
היסודית, מן העיתון החדשני ביותר בעולם. הוא העביר ארצה
שיטה שלמה חדשה — שימוש חדש בכותרות ובתמונות,
שילוב חדש של מידע ופרשנות. חפיסה חדשה במישור
הגראפי.
מובן שזוהי רק ראשית הדרך. יצרנו את המתכונת
העיתונאית החדשה — אך לא הספקנו למלא אותה בכל
התוכן הדרוש.

**יי 1ו^י.ו>

התוצאות היו מפליאות.
התחרינו בשני הענקים העיתונאיים בארץ — שלכל אחד
מהם היתד, מערכת הגדולה לפחות פי עשרה ממערכת דף.

ובכל זאת: במשך כל החודשיים האלה לא
הופיע בשני עיתוני הצהריים אף סקופ אהד,
שהקדים את ״דף״.
אך להיפך: דף פירסם עשרות סקופים, שהקדימו את
שאר עיתוני הארץ ביום, ולפעמים בשבוע.
הסקופים של דף השתרעו על פני כל שכחי החדשות, דף,
למשל, היה הראשון שפירסם ידיעה על החלטת אחדות־העבודה
לפתוח במירוץ עם רפ״י, במטרה להקדימה אל
האיחוד עם מפא״י.
דף היה הראשון שידע על טיסותיו של אייבי נתן לקפריסין,
ומשם למצרים.
דף פירסם, מאת כתבו ברומא, את הידיעה הראשונה על
נכונות האפיפיור להכיר בשלטון ישראל על המקומית הקדושים
— ולא לבקש להחזירם לחוסיין.
אפילו ידיעה על מינוי שגריר חדש בוושינגטון הופיעה

שעת החירום חלפה.
אמנם, תוצאותיה עדיין תלויות ועומדות. הן מציגות לנו
אתגרים חדשים, שמעטים חלמו עליהם לפני חודשיים ויומיים.

אולם שוב אין ההיסטוריה נעשית תוף יום,
תוך שעה. קצב החיים חזר למסלולו. שוב ניתן
לשבועון למלא את תפקידו המיועד: לנדות
את הדברים, לנתחם לעומקם, לנכש את מסקנותיהם.
כאשר
פתחנו בפירסום דף, חשבנו כי פירסומו יימשך
שבועיים, ואולי חודש.
אך בתום תקופה זו, לא קל היה לנו להיפרד ממנו. על
אף המאמץ העצים שנדרש מאיתנו, המשכנו בפירסומו חידש
שלם שני.

״דף״ אחרון
אבל הוא היה מודרני לאין־שיעור יותר מכלגדיון של עיתון שהופיע אי־פעם בארץ.

בצד ההישגים העיתונאיים, עמדו ההישגים ה•

עתה נראה לנו כי אין הצדקה לכף. עיתון זה
נולד כ״דף־לשעת־חירוב״ ,ואינו יכול להיות
אחרת.

מינהליים.

כאן היה המאבק קשה עוד יותר, ובמעט
שובר־לב.

רבים שאלו אותנו, כמובן, מדוע לא נהפוך את הדף הזה

דף עמד, כמו דויד מול שני גולייתים עיתונאיים, נעלי
מקורות־הון אדירים, בעלי תמיכה ממשלתית בלתי־מוגבלת,
בעלי מנגנוני־הפצה אדירים ומנוסים.
מן היום הראשון נתקלנו בחרם נוקשה, שביקש למנוע
את עצם בואו של דף לידי המוכרים והקיוסקים.
אמנם, לאט־לאט נשבר חרם זה. אבל המאמץ היה עצום
ויקר. במרכזים החשובים עברו שבועות עד שהגענו לקיוסקים•
ועד היום האחרון נשארו חלקים שלמים של הארץ
שלא ראו את דף מעולם.

קרבות על הסתר המערבי

היוזניס מוחים

₪בר וירח
מ1ע*[ 1וו1ט 0ח 1צו ת ען1נים

״דף״ עם הסקופ על אייבי
בדף שבוע שלם לפני שהופיעה בידיעות אחרונות, למשל.

מובן שלא רק הסקופים קובעים את טיבו •טל
עיתון. חשוב לא פהות הכיסוי השוטף של ה מאורעות,
הירידה לעומק החדשות.
גם לכך יצר דף דפוסים חדשים וחדישים, שאיפשרו לקוראיו
לדעת מה קורה, איפר. ולמה — תוך חצי שעה
בלבד.
כי המערכת, שהתלכדה באופן כה מאולתר, כללה כמה
מכוכבי העיתונות הישראליים. היא גילתה, במשך החודשיים,
שורה שלמה של כוכבים חדשים — שהם חניכים בלעדיים
של דף.

אמנם, המאמץ הגופני והנפשי היה עצום.
אחדים מאיתנו לא ישנו, בחודשיים אלה, יותר
מארבע שעות ביממה -יום אחרי יום, שבע
פעמים בשבוע.
״דף״ ראשון
לעיתון־של־קבע. את אותה השאלה הצגנו, כמובן, גם לעצמנו
פעמים רבות, במשך חודשיים אלה.
התשובה היא כי עיתון־של־קבע צריך להיודלד בתנאים
אחרים, ועל בסיס אחר.
אין הוא יכול להיוולד באופן ספונטאני, ללא השקעה
כספית של ממש, ללא הכנות ממושכות ויסודיות.

מי שרוצה לפתוח, כיום, עיתוך־ערב חדש בישראל,
מוכרח להיות מוכן להשקעה של
מיליון ל״י לפחות -ואולי של שנייס-שלושה
מיליונים.

עליו להיות מוכן להקדיש כמה חודשים להכנות, כדי

לא הזנחנו, בתקופה זו, את העולם הזח. לא הזנחנו גם
את התחייבויותינו הציבוריות. התפקיד החדש, שדרש מאיתנו
12ו 14 שעות ביממה, פשוט נוסף על התפקידים הקודמים.

אל המאמץ הגופני הזה נוסף המאמץ הכספי,
שגם הוא מתח את יכולתנו עד לקצה הגבול.

לא יכולנו לעמוד במאמץ כזה בלי־סוף. ולא יכולנו
להמשיך בהופעת דף בלעדיו, אלא אם כן היינו מוכנים
לשעבד את עצמנו לאחד מאותם הגורמים הפוליטיים שהבטיחו
לנו סיוע כספי ואירגוני, ב תנ אי...
האם היה המאמץ העצום הזה כדאי?

בלבנו אין שמץ של ספק מהי התשובה.
מבחינה עיתונאית, סלל דף בחודשיים אלה דרך מהפכנית
חדשה.

אם בכל זאת הגענו לבסוף, אחרי השקעה
כספית כה קטנה, למכירה של 17 אדף עותקים
כממוצע ליום -הרי זה הישג שאפשר להתפאר

הוא רומז לאן יכול עיתון כמו דף להגיע, אחרי הכנה
מתאימה והשקעה סבירה, אם יהיה מצוייד במנגנון־הפצה
מקצועי, גדול ומסועף.

נותר לי להביע את תודתנו, מקרב לב, לכל אותם
שעזרו לנו במיבצע מיוחד זה.

תודה, קודם כל, לעיתונאים ולאנשי־המינה־לה,
שבאו אלינו כאשר קראנו להם -רובם
מבלי לקבוע מראש את משכורתם ומבלי לבקש
התחייבויות. בולם ייזכרו בעתיד בהרפתקה
זו, כך אני מקווה, בגאווה.
תודה לעשרות המתנדבים — פקידים ועורכי״דין, סטודנטים
ועקרות־בית — שיצאו לרחוב למכור את דף בימים
הראשונים, כאשר סגר החרם בפנינו את הקיוסקים.
תודה לאנשי דפוס המצודה, שהצילו אותנו ביום הראשון,
כאשר הצהרונים הצליחו לסגור לפנינו כל דפוס אחר,
ולאנשי דפוס הארץ, שהקדישו לאחר מכן מרץ ואהבה לעיתון

תודה לשדרני קול ישראל, ששידרו את תמצית מאמרינו
בהגינות ובכשרון.

ובעיקר, תודה לך, קורא יקר, שהתקשרת
לדף זה, ושליווית אותו בררכו.
להתראות!

כארצות -הברית נמשכת
מרחמת־האזרחים הכושית. הסיסמה
,,עוצמה שחורה״ מפנה את
מקומה לסיסמה חדשה, קיצונית
עוד יותר :״אומה שחורה״.
כתימן מתמרדות יחידות רפו•
כליקאיות נגד קציניהן המצריים,
כשעה שנשיא מצריים מנסה, ככל
כוחו, למצוא נוסחה שתאפשר לו
להוציא כככוד את שארית חייליו
מן הארץ ההררית.
ככיאפרה, החכל הפורש כ־ניגריה
המזרחית, נמשכים דקר•
כות כין צכא הממשלה הפדרלית
לכין הפורשים. הממשלה המרכזית
הטילה מצור על ייצוא הנפט
מן החכל.
כ וו יאט • נאם דרש המפקד
האמריקאי תגכורת עצומה חדשה.
כל אלה הן ידיעות מן הנעשה
כעולם.
פעם היה נדמה לאזרח הישראלי
שאלה הן ידיעות־חוץ.
כיום יודע כל אזרח כי אלה הן
ידיעות־פנים.

כי מלחמת-ששת-הימים ותוצאותיה
הכהירו עוכדה אחת :
ישראל היא, כיום, גורם עולמי.
מכחינת מישקלה הממשי, היא
גורם קטן מאד. אף מבחינת כוחה
להשפיע על מאורעות, היא כמעט
מעצמה עולמית.
כמשך חודשיים השפיעו מעשיה
של ישראל, וכעיקר נצחונותיו של
צה״ל, על כל הנעשה כעולם.
ובמשך חודשיים אלה היה כרור
כי כל הנעשה כעולם, ככל אתר
ואתר, משפיע במישרין על ישראל.

התברר כעליל כאשר התכנסו
נציגי 121 המדינות ההכרות
כאו״ם כעצרת הכללית של ה־או״ס.
הצבעתם
לא יכלה להכריע את
גורל ישראל. אך היא יכלה להשפיע
מאד על סיכוייה לעמוד על
שלה.
אולם אך לא אחד מן ה 121-הצביע
על פי שיקולים הנוגעים רק
או הנוגעים כעיקר -לבעייתישראל-ערב.
כל אחד הצביע על פי שיקולים
שאין להם שום שייכות לעניין זה.
פלוני היה זקוק לקולות הערכים,
כדי לפתור כעייה כחלק אחר של
העולם.
אלמוני רצה להתנקם כפלוני, והצביע
נגדו.
שלמוני רצה למכור את קולו

מה שקורה בארצות־הכרית -
קוכע מאד לגבי ישראל. כי׳ אר־צות־הכרית
היא, כיום, בת־ברי•
תה העיקרית של המדינה, ומעולם
לא היתה כרית זו חשובה לישראל
כמו עכשיו.
היצליחו הכושים לערער את אחדות
האומה האמריקאית? היצ־ליחו
להצית מרד כללי? האם יב־

מה שנעשה ככיאפדה -שם
שאיש כישראל לא הכירו לפני
שלושה חודשים -משפיע אך
הוא.
כיאפרה (היא ניגריה המזדהית)

ביוקר, לא מצא קונה מתאים ונמנע
מהצבעה.
כרית־המועצות רצתה לנצל את
המפלה הערכית, שהיא עצמה גרמה
לה, כדי לחדור למרחב. ה אמריקאים
רצו למנוע חדירה סובייטית
זו. תוך כדי כך דאג הנשיא
ג׳ונסון לפופולריותו היורדת, ולקולות
היהודים בבחירות הכאות.
האפיפיור רצה לרכוש את לכם
של מנהיגי הכנסיות הלא־קאתול־יות,
בייחוד באירופה ובארצות•
הכרית, ולכן ביקש להוכיח כי אינו
דואג לאינטרס קאתולי צר. לכן
לא דרש עוד את כינאום ירושלים.

לגבי מאורעות השכוע, זה בולט
עוד יותר.

הילו את הציבור הלבן עד כדי
כך, שישכח את האינטרסים ה עולמיים
טלו ויתרכז כולו בבעיות
כבית?
החלשה מכרעת של אמריקה כשעה
זו -תעודד את כרית-המו-
עצות למעשים נועזים יותר. מעשים
העלולים להיות אנטי-ישרא-
ליים מובהקים. מעשים העלולים
לקרב שוב את סכנת-המלחמה כ־איזורנו.
תימן
היא חזיתו השניה של
גמאל עכד-אל-נאצר. אם יוציא משם
את צבאו, יתחזק הצבא ה מצרי
העומד מול צה״ל על גדת
ה סואץ.
אולם הוצאת הצבא מתימן, פירושה
אובדן ההשפעה המצרית

מייצאת נפט. נפט זה, השייך להכרת
״של״ ,מגיע כעיקרו לאנגליה.
עד כה הוא עזר לאנגליה להתגבר
על הקשיים שנגרמו לה
עקב סגירת תעלת-סואץ.
כגלל המלחמה כין ניגריה ובי
אפרה (המכנה את עצמה ״ישראל
של אפריקה״) ,נפסק זרם הנפט
הזה לבריטניה. הדבר יגביר את
מצוקת־הנפט (ומצוקת-הדולארים)
של המשק הכריטי.
ככך עלו כמיקצת סיכוייו של
עכד־אל־נאצר להפעיל סחיטה על
מדינות המערב, על-ידי השארת
התעלה סגורה.
ואילו הנעשה כווייאט-נאם -
השפעתו על ישראל בולטת עוד
יותר.

ירד נושי נוות מטי ההתעלות ״המישמו הלאומי בניוואוס
שם. פירושה גם ההלשת עמדתה
של מצריים כחצי־האי ערב, וכעיקר
כעדן.

כי ויאט־נאם היא העובדה הפוליטית
מספר 1כעולם. כגלל
הסתבכות זו של האמריקאים כמלחמה
שאין־לה־סוך העזו הסובייטים
לעודד את המצרים להרפת־קתם,
כתקווה כי האמריקאים לא
יעזרו לישראל, וכי הישראלים אינם
די חזקים כדי לעמוד על נפשם
לכדם.

כגלל ויאט־נאם גובר הקרע כין
וושינגטון למוסקבה.
לכל אהד מן המאורעות האלה -
ולמאות אחרים, המתרחשים ככל
שבוע -יש השפעה חיובית ושלילית
על גורלה של ישראל. אחרי
כל אחד מהם יש לעקוב בדריכות.

עצם הצורך הזה, יש כו מקום
לגאווה מסויימת.
אילו היינו מדינה זעירה, הסרת
חשיבות, מחוז נידח כאזור שכוח־אל,
ללא יכולת להשפיע -לא
היה כל זה יכול להשפיע גם עלינו.
העולם היה אדיש אלינו, ויכולנו
להיות אדישים לעולם.
אולם ישראל אינה כזאת. וטוב
שאינה.

לאתא מין
117־ !7ותת7ן ל ח
017

מכ ת בי ם
שתי גדות לירדן
זה מאד טפשי לקרוא לחלק המזרחי
של ארצנו — בשם הגדה המערבית .
זוהי פשוט נקודת־מבט מוטעית:
הרי הכל השתנה. ומשום כך גם אין
לקרוא לשכנינו ממלכת ירדן. פעם זה היה
כך (לפני חודשיים) כשהירדן זרם באמצע.
אבל עכשיו כשהם נמצאים רק מעברו האחד,
צריך שוב לקרוא להם עבר־הירדן.
העבר השני שייך לנו. לכן הרי קוראים
לנו עיברים!

ח. פנקס,

תל־אביב

הדם והזיעה

הוא סבו! ללא סבוך*
המסבן, מנקה
ומדחיק זעה!...
ריח האורנים הטבעי והקצף השופע
של בת-אורו, יפיגו ממד את החום
ויעניקו לד הרגשה טובה תמיד.
נסה עוד היום על ספוג במקלחת
להסתבן ולהתרענן עט בת-אורן.

~ *€440€4י

הערבים לא רוצים לעזור לנו לשלוט
בגדה. ובאמת, למה שירצו? מה יצא להם
מזה, מלבד החשש שיוקעו כבוגדים — אם
יחזרו לשם הירדנים?
אבל אנחנו יכולים לגרום להם שירצו,
שיהיו מעוניינים שנישאר שם:
לשם כך עלינו רק להתחיל ולהקים ברחבי
הגדה יחידות שיכון עצומות עבור הפליטים,
שכבשנו יחד עם רצועת־עזה. שלא לדבר על
הפליטים החדשים.
עצם הקמת־השיכונים תהווה תעסוקה לאלפי
ערבים מהגדה, ואף מקרב הפליטים
עצמם, ותעלה את רמת־חייהם. היות ועבודת
הבניה תמשך שנים (זד, לא מציאותי להגיד:
צריך מיד ליישב את כולם) הרי שכל מי
שיעסוק בכך, יהיה מעוניין שהעבודה תימשך•
ולכן גם הם יהיו מעוניינים שאנחנו
נישאר שם.
והעיקר — כל טירון יודע ש״זיעה חוסכת
דם״ .אם נעבוד כדי לפתור את בעיותיהם —
אולי לא נאלץ להילחם יותר מאוחר כדי
לפתור את בעיותינו.

יוסף שורש,

בת־ים

בולי הפדרציה
כאדם שנלהב מאד לרעיון הפדרציה, ברצוני
להציע בולים חדישים, שיוכנסו לשימוש
בפדרציה הנ״ל, לכשתוקם.
בבולים האלה יתוארו המקומות הקדושים,
גם של היהודים וגם של הערבים — החל
מקבר רחל ועד למיסגד עומר.
גם הכתובת תכלול את רעיון הפדרציה—
ולכן תישא את שם שתי הארצות הנכללות
בה, כיחידה אחת: פלשתינה — ארץ־ישראל.
יהיו אלה בולים שיסמלו המון. למי שעוד
לא הבין — אלה יהיו בולי־המנדאט
הישנים.

מוטי בהן,
הזוועה היומיומית

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש ראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי ! עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רת׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳׳ל: העולם הזה בע־מ.

איש השלום
הנני מאמין בהחלט שמיבצעי־יחיד יכולים
להביא את השלום.
למרות שאני תושב שזזייץ הניטראלית,

זה איחוד זה ץ
אני לא מבינה דבר אחד: מדוע כל
הצועקים נגד כפייה דתית יהודית, כשהם
מבקרים בכנסיה נוצרית או במסגד הם
עומדים בדחילו ורחימו ומוכנים להשיל
נעליהם, להסיר כובעיהם, הכל כדרוש ,״כי
הלוא זה מקום קדוש, ועלינו לכבד את
מאמיניו״?
האם לא נוכל להותיר את כותל מערב
כסמל לאיחוד העם ולו תמורת ויתור כל־כך
גדול כשמלה עם שרוולים?
• האם הפרדת בני משפחה על־ידי מחיצה
מהסה סמל לאיחוד?

איו ניר

אלי כן־דור,

תל-אביב

תל-אביב

חנה רובינשטיין,

בתי־האופנד, הידועים בישראל: בתל־אביב,
הרצליה וחיפה התחילו את
מכירתסוףהעונה המסורתית
שלהם.
ההנחה הממשית של ס /ס 20 על כל
סחורות הקיץ מאפשרת לכם לרכוש
סחורות אופנתיות בעוד העונה בעיצומה.
מכירת סוף העונה של
איוניר ידועה כמאורע מיוחד בכל
שכבות העם בשל האיכות המעולה
של סחורותיו.

וצועקים, ואם אתה מנסה להשתיק אותם
אתה מסתכן בקללה או מכה.
אי אפשר לשאול בדואר טלפונית כמעט
שום אינפורמציה כי לא עונים, או עונים
בחוצפה.
וכשמטלפנים למשרד ממשלתי, מסתכנים
בכך שהטלפוניסטית פשוט מנתקת את הקו
— ואחרי שממתינים עשר דקות, פשוט
נאלצים לנתק — ולהפסיד את מחיר השיחה.
ומדוע נבחרי־הציבור רבים על עמדות
פוליטיות, במקום לטאטא את כל האנשים
הבלתי־יעילים האלה, אשר הציבור משלם
את החזקתם?

רחובות

אהד הדברים בארץ שבאמת הפכו לזוועה
— הם השרותים האלמנטריים שניתנים לאזרחים:
הסבל
היומיומי אותו נאלץ לעבור כל
אדם — מרגע שהוא נוסע באוטובוס בתנאים
נוראים כשהוא זוכר, לגידופי־הכרטיסן.
וכשהוא נכנס לחנות ומתייחסים אליו כאילו
הוא בא להפריע — ולא שזקוקים לו.
אי אפשר להיכנס לקולנוע, כי מעשנים

דאטוויילר (עם דגל לכן) במוסקבה
שלא היתד, נתונה בסכנת מלחמה — הקדשתי
את חיי להבאת השלום.
לשם כך גם הייתי פעמיים ברוסיה (ראה
תמונה) והפגנתי עם דגל לבן בכיכר האדומה.
פעם למען פירוז אטומי ופעם למען
קבלת אמנת ז׳נבה. כפי שנאמר :״ולא ישא
גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.״
מי יתן וכל אחד מאיתנו יתן את דעתו
להגשמת מטרה נעלה זו.

מאקס דאטוויידר,
הנגע

כרגע בירושלים

הזדעזעתי לקרוא את מכתבי המשפחה
שרצתה לארח מתנדבים — ובגלל הבחינה
מוטעית לא הגיע איש.
אבל המארחים יכולים להתנחם בכך שאילי
נמנע מהם הצער למשמע סיפוריהם של
המתנדבים.
כי אותה רשלנות עצמה שחלה לגבי
אירוח מתנדבים בבתים פרטיים — חלה גם
לגבי קליטתם, וזוהי השערוריה האמיתית:
למרות שקיים מנגנון עצום של הסוכנות,
המפרנס צוות עצום של עובדים, בארץ וגם
בחוצלארץ — הרי שכבר כמה שנים אין
להם מה לעשות, כי אין עליה.
ועכשיו, כשפתאום הגיעו אלפי מתנדבים,
ופתאום כל המנגנון העצום הזה יכול לפעול
— הרי הוא מראה אוזלת־יד גמירה.
רופאים נשלחו לקטיף, אנשים המגיעים —
נשלחים הביתה, אין שום יד מכוונת והיחס
אליהם הוא כמו מטרד מיותר. התוצאה
ברורה: לא רק שאנשים אלה אינם חולמים

כולי פלשתינה (א״י)*
* בבולים: מגדל־דיוד, קבר רחל, מסגד עומר.
העולם הזה 1562

להתיישב בארץ — אלא שהם עוד יוצאים
ממורמרים ומאוכזבים.
מסתבר שהחמצנו את ההזדמנות הראשונה,
מאז קום המדינה, לקלוט חומר טוב
באמת. של מתנדבים אמיתיים — כמו בתקופת
הציונות — של אקדמאים צעירים הבאים
מארצות הרווחה, שאליהם ממש התפללנו כל
הזמן.
אז מסתבר ש: או שאין עליה — או שכבר
ישנה — אז אין מי שמסוגל לקלוט ולטפל
בה. אז לשם מה כל המנגנון העצום הזה של
הסוכנות, המהווה בעצם מדינה־בתון־־מדינה?
הרי במיקרה זה הביא יותר נזק מאשר
תועלת.
באמת הגיע הזמן לסלק את הנגע הטפילי
הזה.

דן ברנשטיין,
דיסקוטק ״חיק־הטכן ן״

רמת־חן

אתם כתבתם על כך שהדיסקוטקיב נסגרים
אחד אחרי השני. אתם לא יודעים
שזה בגלל הקיץ?
בקיץ האנשים מחפשים בילוי במקומות
פתוחים. כמו בחיק הטבע, למשל.

בנימין ״פפו״ אברמוב,
שום טובת הנאה
0101011 מצטיינים בגיזרתם
ובאיכותם המיוחדת

תל־אביב

בהעולם הזה ( )1544 הופיעה כתבה על
המוסד העירוני בגבעת השלושה ובה האשמות
קשות נגד מנהל המוסד, מר יעקב
בליך, ורעייתו הגב׳ איילה בליך.
מבקר העיריה, ד״ר פ. הרטל, חקר בהאשמות
הנ״ל, והנה מסקנותיו:
א) לא היתר, למנהל, מר י. בליך (או
לאשתו הגב׳ בליך) ,כל טובת הנאה פרטית׳
אם בצורת נטילת כמויות מזון, חומרי
ניקוי וכו׳ ואם בכל דרך אחרת מן המוסד.
ב) לא מצאנו כל סימוכין שהמנהל כינה
בשמות־גנאי עובדים מסויימים במוסד —
כפי שפורסם בעיתונים על דעת יו״ר ועדת
העובדים ואחרים.

יוסף כולן, דובר העיריה,
תורת רכס הזקן

תל-אביב

מר חנוך גבתון, מנהל קול־ישראל, בראיון
עיתונאי ב־ ,28.7.67 אמר :״שר אחד
אמר לי (בכעס) כי השידור מבית־שאן, שבו
סיפרה תלמידת בית־הספר שהיא רעבה ללחם׳
פסל אותי מלהיות מנהל הרדיו והטלביזיה.׳׳
אני,
כפועל־דחק של היום, המחר ומחרתו
של המחר, יודע מי השר הנ׳׳ל. הוא וחבריו

חולצות ומכנסים
לפי הקו האופנתי ודוגמאות לנשים ולגבייס.

ה חול צהוהמכנסיםהמלהיבים כל גבר ואשה
ז&ת ז}6צ6ץ!0ין זס)<1ז3ח1
זנחו את תורת רבם הזקן. הם מתחלחלים
ממתן פומבי למצבו של העם, בשמו הם
פועלים כביכול.
כל הכבוד לך, מר גבתון. אל תלך .״מסביב
יהום הסער אך ראשנו לא ישח.׳׳
ראשנו, מר גבתון, ראשנו שלך ושלנו.
אנחנו תומכים בך!

יונתן וו־רנר,
הוכחות מספריות

6<3ז$יג׳ —809

חי!<?11
צבע *

ל!ר״ת־ח״ם

באשר למצב הפוליטי, רציתי לשלוח לכם
גימטריות, שיצביעו על כמה עובדות —
נשיא שארל דה־גול 940 :
הוא שונא לישראל 940 :
מפא״י אחה״ע רפ״י בלי מפ״ם707 :
באיחוד משולש 707 :

משה שוורץ,

תל־אביב

ב מ קו ם מי חמצן
; 11א 0 8 £

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם ש? קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

0X 70^ 7

מצורף חנ ם לכל א ריז ה

העולם הזה 1562

תמרורים
* נולדה. לאלוף צה״ל רחבעם(גנדי)
זאבי, אוהב הסיורים ומטפס קבוע של המצדה,
ולאשתו יעל, ילדם הרביעי, בת,

ערבה.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 76 של שמואל
דיין, בנו של הרב הרוסי אברהם קי־

טאיגרודסקי, שעלה
ארצה לפני 60 שנה,
היה פועל חקלאי ב־פתח־תקודה,
הדרה ויבנאל,
ממייסדי קבוצת
דגניה א׳ ונהלל,
מושב העובדים הראשון
בארץ (:)1921
עסקן ושליח מפא״י,
ח״כ לשעבר, מחבר
(אדם ואדמתו) ואביהם
של אביבה, תושבת
נהלל, זוהר,
מפקד־מחלקה שנפל
במלחמת־ר,עצמאות, ומשה
דיין, ממנהיגי רפ״י ושר־ר,בטחון היום.

פ ר סז ס ד ־ ר יעקבסו!

^ נחוג. יום־ר,ולדתו ד,־ 50 של אריאל
אריאלי, כלכלן איש מפא״י, שהיה
הממונה על הכנסות המדינה ושיצא לפני
חצי שנה בהתקפה מוחצת על ניהול המשק
(בספרו הנהגת המשק — המשבר והמוצא)
והממלא עתה תפקיד בכיר בצוות היועצים
הכלכליים של האו״ם בארצות המתפתחות.
נחוג. יום־ד,ולדתו ד,־ 51 של פרופסור
האוניברסיטה העיברית(להיסטוריה מודרנית)
יהושוע (ל״בל) אריאלי (לא
קרוב) ,מי שהיה מפקד הגדנ״ע בירושלים־
של־מלחמת־ר,עצמאות ושנודע מאוחר יותר
בתמיכתו בפינחס לבון בפרשה, עליה כתב
את ספרו הקנוניה.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 57 של נתן
אלתרמן, יליד ורשה ואגרונום לפי מקצועו,
שפירסם את שירו הראשון בגיל ,21
התפרסם כמתרגם, מעבד מחזות, פולמוסן
ומשורר (שמחת עניים; שירי מכות מצרים),
הנשוי לשחקנית (רחל מרכוס) ושבתו היחידה
היא שחקנית (תירצה אתר).
נחוג. יום־ד,ולדתה ד,־ 17 של הנסיכה

הנסיכה אן
אן, השניה בין ארבעת ילדי ר,מלכד, אלי־זבט,
לד, מנבאים חוגים לונדוניים יודעי־דבר
אירוסין קרובים עם נסיך סקנדינבי.
^ נ חו ג. יום־דזולדתו ד,־ 52 של יו ס ף
קוקיא, מנכ״ל משרד־המשפטים, יליד ירושלים
והמנכ״ל היחיד מיוצאי עדות־המזרח.
^ נישאו. בטקס חשאי בארצות־ד,ברית
ובר,יתרה המפורש של אליזבט, מלכת
אנגליה, הלורד היירווד ,42 ,בן־דוד המלכה
והאיש ד,־ 18 בתור לכס־ר,מלכות, ו־פט־ייטיה
טקווד ,38 ,דוגמנית ילידת

אוסטרליה, שילדה ללורד בן, עוד בהיותו
נשוי ליד,ודיה אוסטרית, ממנה התגרש לפני
ארבעה חודשים בלבד.
* התגרשה. ארלן דאל ,39 ,כוכבת
הוליבוד מלאה ואדומת־שיער, מבעלי.
הרביעי, יבואן היינות אלכסיס לישין,
,53 בגלל סירובו להעמיד לה ולדות.
> נפצע. בהוליבוד, עומד -שדיר,
שחקן־ד,קולנוע יוצא־מצרים, כאשר שבר את
אפו, בנופלו מסוסו בעת הסרטת מערבון.
* נותח. בכים המרה, רונלד די•
גאן ,56 ,מושל קליפורניה ושחקן־קולנוע
לשעבר, מועמד רפובליקאי אפשרי לנשיאות
ארצות־הברית . 1968
+נפטר. בגרמניה, יומיים לפני יום־
הולדתו ד ,60-,אלפרד אלוין פליהם

קדום פון־כולן אונד-הלכאד, איל-

תעשיית־הנשק הנאצית (ועבור זה נדון ב־נירנברג
ל־ 12 שנות מאסר, מהן ריצה שלוש
בלבד) ,ששיקם את מפעלי הפחם, הפלדה
וההנדסה שלו אחרי שיחרורו מבית־הכלא,
שהעסיק לאחרונה יותר מ־ 100 אלף עובדים,
אך הסתבך בקשיים כספיים שאילצו אותו,
לפני חצי שנה, למסור לבנקים הגרמניים את
השליטה על חברותיו.

ארץ אחת
כתבה! שלישית בסיווה ער.בעיות הקמתה של הפדרציה בארץ־ ישו אל

לפני שבועיים פירפם ״העולם הזה״ את נאומו של אורי אכנרי
בכנסת, בו נימק את הצעתו להעלות על סדר־יומו של בית
הנבחרים את ״עזרתה של ישראל להקמת מדינה פלסטינית״.
עיקר הצעתו היתה: מדינת ישראל תציע לערביי הגדה ועזה
(ובאמצעותם, אולי, לערביי עבר־הירדן וסיני) להקים מדינה
לאומית פלסטינית, בתנאי שמדינה זו תהיה קשורה מראש כפדרציה
עם מדינת ישראל.
ההצעה לסדר-היום נדחתה פה־אחד על־ידי הכנסת, בשכל

מאת

אודי אמד

שארה: האס יהיה דמויות ברסס3 !,ושד>-ן יו3 0לכרי?
הגדה המערבית ועזה הם שטחים עניים. כלכלתן דלה ביותר, לעומת הכלכלה של ישראל.

שטחים אלה, לבדם, כוודאי אין להם זכות־קיום ויבולת־קיום.
אולם הצעתנו אינה מסתפקת בכינון מדינת פלסטין בשטחים אלה. כינון המדינה כרוך
ומותנה בכינון הפדרציה של פלסטין וישראל.

האיחוד הכלכלי של ארץ־ישראל, ששימש נר לרגלי מנסחיה של
תובנית־החלוקה משנת ,1947 ישנה גם את המציאות הכלכלית של
פלסטין הערבית.
היא תחזור לתפוס את מקומה הטבעי בארץ — כשיש לה גישה חופשית לנמלים, כשהיא
מקיימת קשר עם עבר־הירדן וה״הינטר־לאנד״ הטבעי שלה בחצי־האי ערב, כשהיא יוצרת
בהדרגה תשתית תעשייתית.
יש לראות זאת כתהליך דינאמי. בשנה י הראשונה בוזדאי תהיה פלסטין תלוייה, מבחינה
כלכלית, בישראל. אך בשנה החמישית, למשל, היא כבר תוכל לתרום תרומה חשובה משלה
לכלכלת הפדרציה.

אין לשכוח כי הסיבה האמיתית לדלותן של הגדה ועזה נעוצה בחלוקת
ארץ־ישראל. שני השטחים נקרעו מן הנוף הכלכלי הטבעי שלהם.
עזה נשארה אבר מדולדל. הגדה יצרה, בקושי רב, ריקמה כלכלית
כלשהי עם ירדן.
לכן אין טענה מגוחכת יותר מזו הנשמעת עתה בפי דוברי מפ״ם, כדי להצדיק את הדרישה
להחזיר את הגדה לחוסיין. היא אומרת: הגדה היא חלק בלתי־נפרד מירדן. אין היא
יכולה להתקיים בלי עבר־הירדן, ובלי הקשרים עם כוויית. צירופה לפדרציה עם ישראל תביא
עליה כלייה כלכלית.
זה גובל באבסורד. הריקמה הכלכלית הנוכחית של הגדה — הקשורה בירדן ובחזיית —
היא מלאכותית לגמרי, פרי העיוות השרירותי של כל היחסים במרחב, בעיקבות מלחמת
תש״ח. זהו תחליף עלוב. הוא הפך את הגדה לחלק נחשל בממלכה הירדנית המלאכותית.

האם יבול להיות ספק כי חיסול התחליף, והחזרת המצב הטבעי
לקדמותו, יהיו לברכה לגדה?
אמנם, אם יסופחו שטחים אלה לישראל — בוודאי יהפכו ל״שכונת חאפ״ .שודדים פרטיים
וציבוריים מישראל ירצו לאכול כל חלקה טובה בהם. גופי־התיישבות ירצו להפקיע אדמות,
חברות־ענק ישראליות ירצו לנצל את כל הניתן לניצול. תהליך זה כבר החל.

רק פלסטין עצמאית, בתוך פדרציה ארצית, תוכל להתגונן כפני
קולוניזציה זו. היא תובל להקים משק בריא, הקשור בריקמת הארץ.
אם ירצו ויוכלו תושבי עבר־הירדן להצטרף לפלסטין, או להצטרף לפדרציה כמדינה שלישית
נפרדת, זה בוודאי יחזק את פלסטין. אם תהיה אפשרות לצרף לפלסטין או לפדרציה
את חצי־האי סיני, זד, יאזן את היחסים הכלכליים בתוך הפדרציה עוד יותר.

שאות: האס ר* ווי.יח מרסס ן
מ1שבז! מוסווית שר שואד 1
אין ספק כי כמד, חוגים שסחבו מאיתנו רעיון זה — חוגי בן־גוריון ודיין — חושבים
בכיוזן זה.
כשהם מדברים על ״אוטונומיה״ ו״פדרציה״ ,בוזדאי עומדת לנגד עיניהם פלסטין עלובה
וחסרת־אונים, שתהווה למעשה מושבה ישראלית.

אך אין טעות גדולה מזו.
אפילו אנשים החדורים בוז לערבים, כמו בן־גוריון ודיין, צריכים לדעת כי ההיסטוריה
מפריכה אשליות כאלה.
נניח, לרגע, כי אכן יגשימו בן־גוריון ודיין את התוכנית שלהם. הם יקימו פלסטין עצמאית
רק להלכה, ויעמידו בראשה ממשלת קוויזלינגים. לפלסטין שלהם לא יהיו צבא ויחסי־חוץ.
היא תהווה משהו הדומה לפרוטקטוראט הגרמני בצ׳כיה ב־ ,1939 או לבאנטוסטאן
בדרום־אפריקה.
מה הלאה?

האם הקוויזלינגים יחזיקו מעמד יותר משנה״שנתיים? האם אפשר
יהיה למנוע את התפתחותה של אומה בעלת הברה לאומית, אומה
הכוללת שני מיליון נפשות, המתרבות במהרה?
קל וחומר, אם לא נלך בדרכיהם של בן־גוריון ודיין, אלא נתייחס לרעיון הפדרציה בחיוב
אמיתי, תוך מגמה להפכה לאורגאניזם חי.
בוודאי יאשימו את חברי הממשלה הראשונה כקודיזלינגים — גם כשיהיו פטריוטים אמי
הסיעות
-מחרות ועד רק״ח -הצביעו נגדה. רק מק״י נמנעה.
(השבוע העלה אורי אבנרי את ההצעה שוב, בהצעת־סיבום
לוויכוח המדיני הגדול בכנסת, ושוב נדחתה כאותו הרבב־בוחות).
בנאומו העלה אבנרי שורה של שאלות, המתעוררות כעיקבות
הצעתו, אך מפאת קוצר הזמן שהוקצב לו, יבול היה לענות רק
על אחדות מהן.
בשבוע שעבר ענה אורי אבנרי על חלק מן השאלות האלה.
ככתבה זו הוא עונה על השאלות הנותרות.
תיים• בוודאי ישמיצו את פלסטין בעולם הערבי, יקללוה בכל שופרות־התעמולה של המיש־טרים
הדיקטטוריים.

אולם פלסטין תקום. מאות אלפי פלסטינים, הגרים עתה בעבר־הירדן,
יחזרו אליה -או יביאו אליה את עכר-הירדן כולו. הכוחות הטובים
ביותר, העובדים עתה בכוויית והלומדים כבל אוניברסיטאות אירופה
ואמריקה, יחזרו. תוך זמן קצר תהיה פלסטין מדינה שכניה יוכלו
להתגאות בה.
מובן שגם אז לא תוכל פלסטין להשתוות לישראל בכוחה החברתי, המדיני והכלכלי, ולא
כל שכן בכוחה הצבאי. חוסר־איזון זה בתוך הפדרציה יכול היה להיות גורם שלילי.
אולם יש גורם שיביא לאיזון מסוג אחר — והוא חשוב ביותר להבנת הדברים.

פלסטין היא ערכית. הפדרציה תהיה מוקפת 13 מדינות־ערב. עובדה
זו תעניק לפלסטין מידה של השפעה וחשיבות, שתפצה אותה על חולשתה
היחסית. היא תיצור שיווי־מישקל כפדרציה.
ושוב: אם יצטרפו עבר־הירדן וסיני לפלסטין, או לפדרציה, ייוזצר שיווי־מישקל בריא
עוד יותר.

אין טעם להתעלם מן העובדות, ואין גם צורך בכך. כפדרציה זו
תהיה ישראל האחות הבכירה. אך היא לא תובל להיות אחות רודנית,
נצלנית ושתלטנית.
היא תעזור לאחותה, הקטנה יותר, מפני שזה יהיה גם לטובתה שלה עצמה. והאחות
הקטנה מסוגלת בהחלט לעמוד על שלה, כי יהיו לה הרבה גורמי־כוח פוליטיים ודמוגראפיים
משלה.
מצב זה אינו בלתי־נורמלי. בצורה זו או אחרת, הוא קיים בכל פדרציה. תמיד יש יחסי־כוחות,
הנעוצים במציאות החברתית, הכלכלית והפוליטית.
בארצות־הברית יש מישקל עדיף למדינות הצפון־מזרחיות. בברית־המועצות יש מדינה
(המשך בעמוד )8

אד? אחת
בעלת עליונות עצומה — רוסיה, ביוגוסלביה נמצא מרכז־הכובד במדינת בסרביה• אף
שהנשיא הוא קרואטי,

הקימה ברית־המועצות בכל הארצות רפובליקות עממיות, הוגר נעשה בדרך של כפייה גסה
מטעם הכובש, וח״כ חביבי לא התנגד לכך.

איזון אידיאלי קיים רק הדמיון, כמו ההרמוניה האידיאלית. המציאות,
יש תמיד יחסים גמישים. ככל פדרציה, כמו אצל כל זוו. ניכוי.

עפרו שנים מעטות -והנה מוכיחה רומניה בי מדינה כזאת יכולה
להיות עצמאית בהחלט, אם היא רוצה כפך.

שאלה: האס יסכימו ונדב״ פלסטין לפתהו זה ן
כמשך דוד שלם שאפו ערכיו פלם מין לכמון מרמתם.
שאיפה זו הפכה כדור־מישחק במאבק בין ממשלות־ערב. אולם הכל הסכימו כי אי־אפשר
להתעלם מן ״היישות הפלסטינית״.
על גל זה רכבו אנשים כמו אחמד שוקיירי. אחרי שורה ארוכה של מרידות ומהומות,
השתדל גם המלך חוסיין להכיר בכך, בטענו כי ממלכת ירדן ההאשמית היא, בעצם, פלסטין.

כף שלא ייתכן פלל ספק לגסי השאיפה היסודית של ערביי פלסטין :
לכונן מדינה לאומית משלהם, שתשא את שמם המפורש.

השאלה האמיתית היא, איפוא: האם הם מוכנים למדינה לאומית שתהיה חלק בפדרציה
עם ישראלי
כל מי שנותן על כך תשובה סתמית, מכריו על עצמו כעל כסיל.

אין פל טעם לצאת היום לגדה ולעזה, לשאול את דעתם של מכוכדים,
ולהכריז: הערכים מסכימים,
או אינם מסכימים.

ענייו רב בדעת המכובדים.
אך בהערכת דבריהם
יש לקחת בחשבון:
• שכמעט כל המכובדים
הם מכובדים, מפני ש־חוסיין
כיבד אותם.
• שאיש מהם אינו מאמין
כרגע כי מנוי וגמור
עם ישראל ללכת בדרך זו.

• שכמעט פולס חוששים
שישראל תח זיר
את השטחים לירדן
ולמצריים, וכי
אז יקיץ הקץ על כל
מי שפתח את פיו נגד
חופיין ועבד־אל־נאצר.

שגם פטריוטים אמיתיים
של פלסטין נוטים
לשתוק, עד שיתבהרו ה־כוזנות
והמגמות של ישראל
ואויבותיה.

כל זה ישתנה במהרה
כאשר תתחיל ישראל
להכריז על מדיניות
כרודה להקמת
הפדרציה, ותיגש לביצועה
בצורה משכנעת,
החלטית ומעשית.

אלנבי:
חזית או גשרי

תוך חודשים מעטיב תיווצר
ריקמד, חדשה של יחסים
כלכליים. סוחרי שכם
יתרגלו לקבל את סהורתם
מנמל חיפה. יחסי־גומלץ
כלכליים בין גורמים ישרא־

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הוקמה על־ידי צבאות־הכיבוש של המערב. יפאן החדשה
הוקמה על־ידי הגנרל מק־ארתור.
פלסטין כבושה מזה מאות בשנים. ממלוכים ותורכים, בריטים וירדנים, החזיקוה, מבלי
להעניק לה עצמאות. ישראל הכובשת יכולה לעשות זאת.
אין בכך כל בושה — לא ל״כובש״ ,ובוודאי לא לעם הפלסטיני. כוי להשיג עצמאות,
מוכן כל עם להתחבר גם עם השטן.

יהיה זה אסון היסטורי לעם הפלסטיני אם ישעה לדמגוגים, ואם יח מיץ
הזדמנות חד-פעמית זו לזכות כיישותו הלאומית -תחת לשקוע
מחדש בביצת־הדם של המלחמה, או להפוך עם מדוכא של חוטבי-
עצים ושואבי-מים באימפריה ישראלית.

שארח: חאס רא תחנון נרססין ר״וזוינת שוס״ו״יז
נימוק זה הושמע גם בפי מאיר יערי, הרוצה להחזיר את הגדה לירדן כדי לספק דוקטרינות
מפ״מיות מימי מתושלח, וגם בפי שמואל תמיר, הרוצה להפוך את ישראל לרודזיה יהודית.
פלסטין לא תהפוך ל״מדינת שוקיירי״ ,כי:

+תוך זמן קצר תיווצר, כאמור, ריקמה כלכלית וחברתית, שכל
הזומם לקרעה ייתקל כהתנגדות העם הפלסטיני עצמו.
• המציאות החדשה תיצור שיכבה מנהיגה חדשה, שתראה בכל גורמי־האסון של אתמול
— המופתי, שוקיירי ודומיהם — דמויות טראגי־קומיות מן העבר.
!#עצם קיומה של הפדרציה — על ערובותיה הבטחוניות ויסודותיה המשפטיים
תמנע כל אפשרות של עליית מישטר עויין לה — לא בפלסטין ולא בישראל.

שוקיירי, אם יחזור מחר לפלסטין, יועמד לדין על-ידי העם הפלסטיני
כפושע וכבוגד. את ההוכחות לכך לא קשה לספק.
מובן שלא תיתכן שום ערובה למה שיתרחש בפלסטין — או בכל מקום אחר בעולם —
בעוד עשרים שנה.
כל אשר ניתן לעשות בחיי עמים הוא להעמיד את ההתפתחות על פסים רצויים, ולדאוג
לכך שתתקדם על פסים אלה. מה שיקרה בהמשך הדרך — אם תגיע המציאות להצטלבות,
או תרד מן הפסים — הרי זו דאגת המחר.

כפדרציה כרוכות סכנות לא־מעטות. אין טעם להעלים מהן עין. אכל
יש לזכור בי סכנות אלה עלולות להתעורר רק בעוד עשרים שנה -
כעוד שהסכנות הכרוכות בהחזרת השטחים, או בסיפוהם, תתעוררנה
בכר מחר כבוקר.

תניא•י*• הנווציה
ישאלו: האס

וניתוח הו 01 הגוסס׳] ,מן המרחב ז
בהחלט לא. להיפך.
יתכן שפלוני, אלוף בדימום, היה רוצה בפלסטין כמדינודחייץ.

אנחנו רוצים בפלסטין במדינת-גשר.
כגשר בין ישראל והעולם הערבי.

הקמת הפדרציה תהווה צעד מכריע בדרך לשלום. היא מסמלת
כרית כין ישראל לבין העם הערבי הראשון -העם הפלסטיני.
המישטרים הדיקטטוריים מעבר לגבול — אלה הקרויים ״מהפכניים״ ,ואלה שהם ריאקציוניים
בגלוי — בח־דאי ישמיצו את הפלסטינים ויטענו כי הם בוגדים. אבל הפתרון המהיר
של בעיית הפליטים, המציאות החיה של שיתוף־פעולה ישראלי—פלסטיני, שמטו את הקרקע
מתחת לעמדתם.
כך, בהדרגה, ייווצר מצב נפשי חדש במרחב כולו. מדינות כמו ירדן ולבנון, שלא לדבר
על תוניסיה ומארוקו, יוכלו להגיע לקשרים עם הפדרציה, או לפחות עם פלסטין,
תיפתח הדרך להידברות.

לדעתי, יש ללוות את הצעת הפדרצייה כתובנית־שלום כוללת למרחב,
שבמרכזה תעמוד ההצעה להקים ליגה מרחבית חדשה, שתבוא במקום
הליגה הערכית, ושכה תשתלם הפדרציה של ארץ־ישראל בצד מדינות
ערב ומדינות נוספות.

ורוזחים לתושבי הגדה ועזה.
ביקורים המוניים של תושבי הגדה ועזה ברחבי ישראל יפריכו בין־יום אשליות וכזבים של
שנים רבות.

מובן שזה לא יתקבל מחר בבוקר. אך ככל שישתרר השלום בארץ־ישראל, כן יגבר בווהמשיכה
של רעיון זה.

התחלת יישובם מחדש של המוני פליטים, ביוזמת ישראל, תחשמל
את האווירה ותיצור אקלים נפשי חדש לגמרי ברחבי הגדה ועזה.

סינוס: הווו או השוום

בקיצור: בתהליך מזורז תיווצר תמורה עמוקה כציבור הפלסטיני.

תוכנית הפדרציה שופעת סיכויים וסכנות. אין ספק שזוהי הצעה מסובכת, כמו כל
מהפכה בחיי עמים.

יקומו כוחות חדשים, חברתיים ופוליטיים, ויזכו בעידוד. תתחיל המהפכה החברתית.
כאשר יבשיל תהליך זה, ייערך מישאל־עם.
הוא יכלול תוכנית ברורה של כינון פלסטין, כחלק מן הפדרציה.

כל איש בפלסטין יכין כי אין לכך אלטרנטיבה -זולת היפוח לישראל
מצד אחד, או מלחמה חדשה מצד שני.

אולם לתוכנית זו אין אלטרנטיבה סבירה. בל תוכנית אחרת -כגון
תעמיד את המדינה כפני סכהחזרת
השטחים או סיפוחס לישראל
נות נוראות, מבפנים ומבחוץ.
הפדרציה לבדה תביא את השלום.
תמיד ידענו כי בדרך אל השלום קובע הצעד הראשון .״אילו היה רק עם ערבי אחד
מסכים לעשות עימנו שלום, כי אז היה הכל אחרת כמה פעמים שמענו אנחה זו?

אם לא תנהג ממשלת ישראל דאז בטיפשות קיצונית, אם לא תופיע בעיני הערביס״״כנוגשת
רודנית, ואם ישתכנעו הערבים עד אז כי המדובר בשיחרור לאומי של ממש, ולא בכזב —
להתעלם מן ״היישות הפלסטינית״,
(הדבר הוא כל כך בטוח, שאין טעם לשאול :״אם לא, אז מהי״ אבל גם אם תישאל השאלה,
אין צורך לברוח ממנה. התשובה היא :״אם לא, נחזור למצב שבו אנו נתונים כיום. לא
נפסיד דבר.״{

עתה ישנו הסיכוי. ישנו עם, המסוגל לעשות עימנו שלום. העם הארד
שזה כדאי לו, מפני שהדבר יביא להגשמת שאיפתו הלאומית.
המדינה הערכית הראשונה שתחתום הסכם עם מדינת ישראל תהיה
מדינת פלסטין. לצורך זה עלינו לעזור לתושביה להקימה.

מובן שתהיה זאת ממשלה ממונה — כי יוכנסו בר, רק אותם הכוחות הציבוריים המחייבים
בלב שלם את הפתרון, שזכה לאישור העם.

זוהי כל התורה על רגל אחת.
הנשואין בין ישראל ופלסטין לא יהיו, אולי, תוצאה של אהבה לוהטת. הם יהיו, משני
הצדדים, נשואי־נוחיות, פרי הנסיבות.

אחרי מישאל-העם תקום ממשלה זמנית, שתייצג את פלסטין.
הממשלה הזמנית תנצח על ביצוע ההכנות להקמת המדינה בפועל,
וכעיקר על הבנת הבחירות החופשיות הראשונות שנתקיימו אי־פעם
בפלסטין, לממשלה הפלסטינית הנבחרת הראשונה בתולדות העם.
באחד הוויכוחים בכנסת אמר ח״ב רק״ח, אמיל חביבי, כי ״העם הפלסטיני לא יקבל את
מדינתו מפי הכובש.״ זה מצלצל יפה, אבל אין בכך שום ממש, כי מדינות רבות מאד
ונכבדות מאד בהיסטוריה קיבלו׳ את עצמאותן מידי ״כובשים״.
די להזכיר את הדוגמה האחרונה: אחרי כיבוש אירופה המזרחית בידי הצבא האדום,

החתן והכלה גרים, כמיקרה, כשני חדרים כאותה דירה, האהובה על
שניהם — והנשואין הם הפתרון הספיר היחידי לבעיית יחסיהם.
חוכמת״החיים מלמדת כי נשואי־נוחיות מובילים, לא פעם, להתפתחות של אהבה אמיתית,
במרוצת הזמן — בעוד שנשואי־אהבה עלולים להתנדף במהרה, יחד עם האהבה שהולידה
אותם. כל שדכן יעיד כי נשואי־נוחיות כאלה הם, לעיתים קרובות, היציבים ביותר.
לפדרציה של ארץ־ישראל יש רק תחליף אחד: מלחמה בעוד שש או שמונה שנים,

עכרנו שלושה סיסוכים. מי רוצה כסים ום רביעי, שאחריו יבוא
הפיפום החמישי?

רז־יץ רז־לו־ותדן

ע סי ס

בכל בית בו האיכות והטעם הטוב הם העיקר.
בכל עונות השגה-אין כמיץ ממותק עסיס מרווה
ומרענן. עם מים או סודה, או כבסיס להכנת
קוקטיילים, מיץ ממותק עסיס הוא המשקה
האידיאלי בעת הארוחות, במסיבות, ולכיבוד
אורחים.

ס* עסיסצ^ל־יעסיס
לירוון, ת פוזי ט, מג דויגו ת, א שכוליו ת, פטל, ח מו ץ ־ מ תו ק. דונ ד בני ס ל אננ ס, מ שמ ש, קולה,

העולם הזח .1662

נאומו שד ח״ב אור אבנר בדיון המדיני הגדוד בכנסת

השית השוישית
אורי אבנרי: גברתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
נחלנו נצחון מכריע בחזית הצבאית, ועל כך כל ההערכה לשר־הבטחון הקודם, לשר־הבטחון
הנוכחי, ולכל אנשי צה״ל.
נחלנו נצחון גדול בחזית המדינית, ועל כך כל ההערכה לשר־החוץ ולכל עובדי משרדו —
הערכה המגיעה לו כפליים, אחרי מסע־ההסתד. הפרוע שהתנהל נגדו ערב המערכה.
מצבנו בחזית הבטחונית מצויין. מקונייטרה עד קנטרה לא עומד מולנו אוייב צבאי
הראוי לשמו, ועוד זמן רב לא יעמוד.
המצב בחזית המדינית שפיר. המערכה תימשך, אבל אין חששות כבדים.
אולם ברגע זה, כבוד היושב־ראש, אנו עומדים בחזית שלישית, והיא המכרעת בעתיד
הקרוב: החזית שבתוך ארץ־ישראל, החזית הערבית.

לא ניו־יורק, לא וושינגטון, לא פאריס הן היום שדות־המערבה
המכריעים, פי אם רמאללה, עזה והעיר העתיקה.

וכאן, כחזית הערבית -אין מאומה. לא היתה שום הכנה ; לא היה
שוס תיכנון. שום דבר -שוס מנגנון, שום מוסד אחראי, שוב תקציב,
שום שר אחראי.
אנחנו קוצרים היום את פרי הבאושים של מחדלנו ההיסטורי הזה, לו אחראיות בל
ממשלות ישראל, מאז קום המדינה ועד היום.
ערב המערכה הצבאית הקמנו, כמעט פה אחד, ממשלה של איחוד לאומי לענייני
מלחמה. הממשלה הזאת עמדה במיבחן המלחמה, והצליחה.
אך הממשלה הזאת, לפי מיטב הכרתי, אינה מתאימה למערכות השלום.
אין בה הבנה לעניינים ערביים, והוויכוח של היום יוכיח. מבחינה זו היה הוויכוח של
היום פרשת־מים. ראינו בו, בפעם הראשונה, את הגישות השונות שבתוך הממשלה.
אם היה משהו משותף לכל המתווכחים בודיבוח זה, הרי זה חוסר־הגישה וחוסר־ההבגה
לבעייה המהותית של יחסינו עם העולם הערבי, עם המרחב, ובראש וראשונה עם העם
הפלסטיני.

ממשלה שיש כה גישה, אשר הוצגה היום על־ידי חכר הכנסת כן־
אליעזר, שהטין? ,להקמת רודזיה יהודית -האם היא יכולה להתמודד
באמת עם הבעיות הכרוכות בהידברות, ביצירת חיים משותפים עם
העם הערבי הפלסטיני?
יוסן 5פישר (מפא״י) :האם אתה היחידי המבין זאת? 1 איורי אבנרי: חלילה. יש רבים בארץ המבינים זאת, יש כוחות רבים בארץ
| החותרים לכך — אן לצערי אינם מיוצגים בממשלה הזאת.

״ממשלת ליכוד לאומי לצורכי שלום״
כשם שהיתה דרושה, ערב־המלחמה, ממשלה של ליכוד לאומי לצורכי
מלחמה, כן דרושה היום ממשלה של ליכוד לאומי לצורכי שלום.
ממשלה שתיכלול, לפחות, אנשים שהתמחו בשטח זה, אנשים שיש אליהם אמון מן הצד
השני, אנשים שיש להם מחשבה ודיעה והשקפה על הבעיות העומדות לפנינו היום.

הממשלה הנוכחית אינה כוללת רכים כאלה.
דוגמה לחוסר־ההתאמה של הממשלה הזאת למצב הנוכחי, ולפתרון הבעיות העומדות
לפנינו, אפשר לראות בכך שהיא איננה כוללת אפילו שר ערבי אחד. אם אהיה יותר
צנוע, אשאל: מדוע אין היא כוללת אפילו סגן־שר ערבי אחד לענייני דתות?
האם המערכה הערבית, המתנהלת היום נגדנו בכל העולם המוסלמי בדבר כוונותינו
לפגוע במקומות הקדושים לאיסלם, לא היתה מאבדת את עוקצה אילו היה לנו סגן־שר
ערבי במשרד הדתות?

האם הסיכסוד שאירע זה עתה עם ראשי העדה המוסלמית בירושלים
העתיקה, לא היה נמנע אילו היה לנו סגן־שר ערבי כזה?
שמואל תמיר (המרכז החופשי) :גס שר יהודי אחר יכול היה למנוע זאת. 11 אורי א 3נרי: אינני רוצה להיות חריף, אבל אני מסכים לדעתך.
בינתיים יש מצב הרד,־סכנות בשטח זה.

אני מזהיר את הבית מפני האפשרות שהמצב הזה יבייא, תוך
שבועות, ואולי תוף ימים, להידרדרות מסוכנת, הידרדרות שלא תהיה
פחות מסוכנת מאשר הסכנה הצבאית, בה עמדנו לפני חודשיים.
אם אנחנו, כבוד היושבת־ראש, רוצים בהתעוררות חיובית בגדה,
אם אנחנו רוצים שם בעלייתם של כוחות חדשים וחיוביים, אם אנחנו
רוצים כהתחלת דינאמיזס־של־שלום, חייכת לבוא קודם כל תוכנית
ברורה, מפורטת ומיידית מצד ממשלת ישראל אל תושבי השטחים
האלה.
לא סוד הוא מה היא התוכנית שאנחנו מציעים.

אפשר למצות אותה כמשפט אחד: אנו, מדינת ישראל, פונים אליכם,
העם הפלסטיני, ומציעים לעזור לכם בהקמת מדינה לאומית משלכם
בפלסטין, כתנאי שמדינה זו תהיה קשורה בפדרציה כלכלית, כטהינית
ומדינית עם מדינת ישראל.
וכשאנו איננו מדברים אליהם — אחרים כן מדברים. כשאנו איננו מדברים אל תושבי
השטחים האלה — יש המדברים אליהם — מקאהיר, מעמאן ומדמשק.

לדבר אל עמים, לא אל ממשלות
ומעבר לארץ־ישראל — המרחב.
נכון, אין כיום אפשרות להידברות עם ממשלות ערביות. אבל יש מקום ויש אפשרות
של הידברות בין עמים, ואל עמים. לצורך זה לא דרוש שולחן ירוק.

יש רדיו. צריבה להיות טלביזיה. יכולנו לדבר אל העמים האלה, אילו
היה לנו מה לומר לעמים האלה.
בימינו, השלום בין עמים קודם לשלום בין מדינות. וכדי לקרב שלום זה, כדי ליצור אקלים
המאפשר בכלל שלום כזה — יש לפנות אל העמים.
גם לשם כך דרושה תוכנית ברורה ומגובשת. לא סיסמה כללית — שאנו מוכנים לדבר
על הכל, עם מי שרוצה לדבר איתנו, כלומר: עם המצזשלות.

אבאא בן בעת נאומו ה ^ נוטורי באו״
וכאן אין שר אחראי, אין תוכנית. אין אפילו הכרה בקיום הבעיה.
שהרי אמר שר־החוץ היום, בנאומו, שיש שלושה גורמים קובעים: מדינות ערב,
ישראל והקהיליה הבין־לאומית.

ואני אומר, שיש גורם רכיעי, והוא חשוב יותר לפחות משניים
מהגורמים הללו: העם הערכי הפלסטיני, המרוכז כיום ברובו הגדול
תחת ריבונות דגל ישראל.

נגד ״רודזיה יהודית״
בחזית הצבאית קצרנו פרי עבודה ותיכנון של שנים. בחזית המדינית קצרנו, כפי שציין
שר־החוץ בצדק, פרי עבודה ומגעים של שנים.

כי אם תוכנית האומרת להמונים מעבר לגבול מה מדינה זו רוצה,
מה מדינה זו מציעה ; תוכנית המציירת תמונה ברורה ומפורטת של
המיבנה הפוליטי בו יכולה, לדעתנו, מדינת ישראל לחיות, לפעול,
לשגשג, צד בצד עם התנועה הלאומית הערבית.
שר־החוץ אמר היום: יצאנו מן המיצר אל המרחב. עם כל הכבוד
לכושר־הניסוח של שר־החוץ -ניסוח זה אינו נכון.
יצאנו מן המחנק אל האוויר. מישהו תפס אותנו בגרון ; גדענו את היד הזאת. זה נכון.

אבל נשארנו, כבוד היושכת־ראש, מיכצר מנותק, מיבצר במצור. את
חומותיו של המיבצר הרחבנו כהרבה -אכל הוא נשאר מיבצר במצור.
המצב החדש, שנוצר עם הרחבת גבולות המיבצר הזה, מוליד סיכויים חדשים, אבל גם

סכנות חדשות, שכד־גמתן לא ידענו בעבר, כשהיד, במדינה מיעוט ערבי קטן.
אילו, כבוד היושבת־ראש, היינו עורכים ערב המלחמה מישאל בעם ובין מגוייסי צר,״ל,

ד1״ה 1ב 1ח ר

•* משךשנתיים של ישיבה באופוזיציה, יצאה רפ״י
^ מגדרה כדי להגן על הדמוקרטיה בישראל.
איש לא יכול היה לעלות עליה בחרדה לשמירה על
זכויות הכנסת, בתרעומת על השרים המזלזלים בה, במחאה
נגד גילויים ממשלתיים המעליבים את הכנסת.
היו שפיקפקו בכנותה ובעומקה של גישה חדשה זו, מצד
קבוצת־אנשים שהתפרסמו בעבר, כשהיו בשלטון, בהפיכת
הכנסת לחותמת־גומי. אולם בעלי־האמונה אמרו :״אל תדונו
לפי מה שהיה. האנשים משתנים באופוזיציה. הם שונים
ממה שהיו.״
מי צדק?
עתה בא המיבחן. רפ״י הצטרפה לממשלה, ואחד מראשיה
הגיע לכהונת שר. והנה מה שאירע השבוע:
שר־הבטחון, משה דיין, קם להשיב על כמה שאילתות
שלנו. בפרוטוקול של הכנסת זה נראה כלהלן:
ש אי לתהמ £1 ׳ 0א 2של חבר־הכנסת אורי אבנרי

מה שקיבלה כאשר אבי־המשפחה היה בחיים, כשם שחייל
המגיייס למילואים ממשיך לקבל את המשכורת שקיבל
בחיים האזרחיים.

דברים אלה מצאו הד בבית, ודווקא אצל חבריו־לסיעד, של
דיין. ח״כ אריה בהיר (רפ״י) חייב בנאומו, את גישתנו,
והבטיח לפעול ברוח זו גם בוועדה.
צבא־ מ ב עז עו

* אום שלישי שנשאנו באותו שבוע איפשר לנו שוב
],לנגוע בבעיות־בטחון אקטואליות.
הנאום נגע להצעח־חוק ממשלתית, המאפשרת למשרדי־המיסים
השונים של הממשלה להחליף ביניהם אינפורמציה.
כלומר: מס־ד,הכנסה ומם־הרכוש, למשל, יוכלו להחליף
אינפורמציה — כדי שנישום אחד לא ימסור אינפורמציה
מסויימת למשרד זה, ואינפורמציה הפוכר, למשרד השני.
בקיצור: זהו אמצעי לייעול הגבייה ולמניעת רמאויות,
בעיקר מצד בעלי־רכוש וסוחרים גדולים.
מובן שחייבנו הצעה זו, כאמצעי לאיחוד כל המיסים
הישירים והעקיפים בארץ דרישה שהעלינו לא פעם בכנסת.
בתשובתו הודיע פינחס ספיר כי הוא מחייב את מגמתנו,
זו, אך שאינו מוכן להתקדם במהירות שדרשנו.
תוך כדי כך התפתח פולמוס מאלף ביני לבין שני דוברי
הימין, שדיברו לפני, וששללו את החוק מכל וכל.

מיום : 11.7.67
כשבוע אחרי תום הקרבות ביקרתי בכפרים בית־נובע,
יאלו, לטרון ועימוום. בביקורי אז נוכחתי לדעת כי כפרים
אלה נהרסו בחלקם. שלשום ביקרתי מחדש בכפרים הנ״ל,
ואז ראיתי כי נהרסו לחלוטין.
שאלותי הן:
( ) 1מי נתן את ההוראה להרוס את הכפרים?
( )2הייבנו הכפרים הנ״ל מחדש?
( )3האם תינתן האפשרות לתושבי הכפרים לחזור
לכפריהם?
( )4איפה מצויים עתה תושבי הכפרים הנ״ל?
• ט ר״ הבט חון משה דיין :״אין לי מה להוסיף לנאמר
על־ידי בנושא זה, במליאת הכנסת, ביום .21.6.67״
הי ד״ רטובהסנהדר אי: שאלה נוספת לח״כ אורי
אבנרי.
או רי אבנ רי: האם אפשר לבקש מכבוד השר תשובה
ברזרה לשאלה: האם כפרים אלה הושמדו, או שהם קיימים?
שרהכטחוןמשה דיין: אין לי מה להוסיף בעניין
זח על מה שאמרתי באותה ישיבה של מליאת הכנסת.

כדי לרדת לכל עומקה של תשובה זו, יש לזכור את
העובדות הבאות:
ראשית, בנאום שהזכיר דיין, מלפני שישה שבועות, לא
הזכיר דיין אף במילה אחת את איזור לטרון ואת בעיית
הכפרים האלה.
שנית, השאילתה שלי מתייחסת למה שנעשה באותו שטח
אחרי נאומו זה של שר־הבטחון, ומוזכר בו תאריך
(״שלשום״) שחל 20 יום אחרי אותו נאום.
שלישית, אחרי שהגשנו את השאילתה, הודיע קול ישראל
כי הסוכנות מכינה תוכניות להתיישבות יהודית על שטחים
אלה (המעובדים עתה, בחלקם, על־ידי קיבוץ השומר־הצעיר
נחשון).
רביעית, אם שר־הבטחון סבור שמטעמי בטחון אין לענות
על שאילתה מסויימת בפומבי, שמורה לו הזכות לתת
תשובה סודית בכתב, שלא לפירסום, ואין הוא חייב לעלות
על הדוכן, כפי שעשה דיין מרצונו.
התשובה כולה היא איפוא, ביטוי לזילזול תהומי בכנסת.
הגשנו עליה מייד מחאה חריפה לנשיאות הכנסת.
והגשנו לשר־הבטחון צרור של שאילתות חדשות.

כתה עולת תורת גזאונז\ז?
יין נתן תשובה זו ביום בו נשא אבא אבן את נאום־
| התשובה שלו. הוא בא באותו יום לכנסת כדי להגיש
הצעת־הוק ממשלתית, שמטרתה להעלות את התשלומים
לנכים ולמשפחות שכולות.
יום לפני כן, כשנשא אבן את נאומו המדיני הגדול,
בנוכחות ראש־הממשלה ורוב השרים וחברי־הכנסת, לא
נכנם דיין כלל לאולם המליאה. הוא שהה בבית, הסתובב
עם שגריר־אורח, אך נמנע מלכבד את המליאה (ואת אבן)
בנוכחותו אף לרגע אחד.
כשבא, למחרת היום, היה אבן שוב באמצע נאום — הפעם
נאום־התשובה שלו לוויכוח. דיין התיישב במקומו בשורת
הממשלה, נרדם, ניסה להתעורר, נרדם שוב. משך כל
הנאום נאבק בגבורה בתרדמה. קשה היה לקבוע מי ניצח.
אחרי השאילתות, הגיש דיין את החוק. הגבנו עליו במילים
הבאות:

צבא־כיבן ש?

14:1- 441! )1אורי אבנרי: על חוק זה אפשר?ומר, בקיצור נמרץ:
טוב שהשיעורים הועלו, אבל זה בהחלט אינו מספיק.
אני בכלל מתקשה להבין את ההגיון של הפילוסופיה
העומדת מאחורי החוק הזה.
אדם נהרג במלחמה, השאיר אחריו משפחה. המשפחה
הקריבה את הקרבן הגדול ביותר שיבלה להקריב, על־ידי
עצם העובדה שהאיש נפל.
מדוע צריכה רמת־המחייה של המשפחה לרדת, כתוצאה
מאסון נורא זה שקרה לה?
מדוע צריכה המשפחה להיות במצב שאחרי נפילת האיש
למען המדינה, המדינה לא תספק לה את אותה רמת־מחיק
שהיתה לה קודם?
למה צריכה לבוא, נוסף על האבידה האנושית, גם אבידה
כלכלית?
אני יכול להבין חוק הקובע מינימום, חוק האומר שדרגת
מסויימת של עובד המדינה תשמש כדרגת המינימום, ושום
משפחה של חלל לא תקבל פחות. אבל אינני יכול להסכים
לכן שזה המכסימום. אולי יכולה להיות איזו תיקרה, שמעבר
לה לא צריכה המדינה לספק.
אבל אני חושב שהעיקרון המנחה צריך להיות לגמרי שונה
מאשר בכל החוקים האלה, והוא: שהמשפחה תמשין לקבל

ושאלנו אותם :״האם אתם יוצאים למלחמה למען שלום או למען שטחים האם יכול
להיות ספק כלשהו מה היתד, התשובה, כמעט פה אחד, של העם הזה?

בל ממשלה ישראלית תיבחן ביכולתה לצאת אל המרחב, לשים קץ
למצב המצור, לשים קץ למצב הלוחמה, ליצור מיסגרת של שלום.

עד נ ו השיב חשו אנא אנו למחות היום;
על כך הגיב השר אבא אבן, כנאום תשובתו למחרת היום, בקטע
הבא :
השר אבא אבן אני מתקשה להזדהות הזדהות מוחלטת עם אותם חברי־כנסת,
הסבורים כי כבר הגענו אל פתרון מסויים ומוגדר של הבעייה המרכזית שלנו.
למשל, חבר־הכנסת אבנרי העלה את הרעיון של מדינה ערבית לאומית בפדרציה עם
מדינת־ישראל.
אינני רוצה, ואינני אפילו מוסמך, להביע דיעה בעד או נגד הצעה כלשהי. ברצוני רק
לומר כי כל סיסמה, הנזרקת לחלל האוויר, כיוון שאתה בא לבדוק ולברר את מסקנותיה
ואת תוצאותיה המשפטיות, המדיניות, הבטחוניות והדמוגראפיות, יותר ויותר יתברר כי
אין פתרון קל.
דאיתי הרבה יותר כתיבה על ההצעה הזאת משראיתי ניתוח קר על תוצאותיה, יתרונותיה
ומגרעותיה.

אורי אכנרי הייתי מסתפק בהערות אלה, אלמלא
רציתי להגיב על כמה דברים שנאמרו בוויכוח זה על ידי
דוברי הימין, בעיקר על־ידי חברי־הכנסח פרלשטיין (גח״ל־ליברלים)
ושמואל תמיר (המרכז החופשי).
אני מתקשה להבין את ההגיון בדברי הימין, דברים שאני
שומע אותם מאז בואי לבית זה. הם דוגלים בהגברת עול
הבטחון, במדיניות שתביא בהכרח להגברת עול זה. ובאותה
שעה עצמה הם דורשים הורדת מיסיס, ושיחרורם ממס דווקא
של החוגים האמידים ביותר במדינה.
שתי הסיעות, שחברי הכנסת פרלשטיין ותמיר מייצגים
אותן, שהיו בעבר סיעה אחת, דורשות עכשיו את סיפוח
כל השטחים הכבושים למדינת״ישראל, והפיכת ישראל למעין
רודזיה שניה, או דרוס־אפריקה שניה.
דבר זה יחייב, בלי כל ספק, הרחבה גדולה של מערכת-
הבטחון הקבועה, החזקת מיספר ניכר מאד של חיילים...
ש מו אלתמיר: אלופי צה״ל חושבים ההיפך. אתון
שמעת זאת מהם במפורש.
אורי אבנרי: אני שמח שאתה מייצג את אלופי צה״ל.
אבל, עם כל הכבוד לאלופי צה״ל, מסופקני אם אפילו
האלופים, שיש להם נסיון מפואר בלחימה, יש להם נסיון
רב בהחזקת איזורי־כיבוש. בייחוד איזורי־כיבוש המכילים
אוכלוסיה של מיליון וחצי תושבים, תחת שלטון כפוי, שהם
יתייחסו אליו באיבה ובעוינות. במוקדם או במאוחר תו״,רך
אוכלוסן ה זו.
זה מחייב החזקת כוחות־בטחון מסוג חדש, לצורכי שליטה
על אוכלוסיה עויינת. זה יחייב, בלי כל ספק, הרחבה: ניכרת
מאד של תקציב־הבטחון.
לכן, אינני מבין אין אפשר, בנשימה אחת, לדגול בתוכנית
פוליטית כזאת, וגם בהורדת מסים.
זוהי הסתירה המהותית בעמדת הימין מזה שנים רבות.
מצד אחד דורשים מדיניות המחייבת להגדיל עוד ועוד את
מערכת־הבטחון, ומתנגדים לתוכניות שיביאז לשלום, שיאפשרו
בעתיד לצמצם את עול־הבטחון — ומצד שני, באותו
זמן עצמו, דורשים הורדת מיסיס ומתנגדים לייעול גביית־מיסיס.
המסקנה
היחידה הנובעת היא, שאת כל העול צריך להטיל
על השכבות העניות ביותר.

הפולמוס עוד נמשך. בסך הכל היד, זד, שבוע מפרך אך
משעמם, כשגם הוויכוח המדיני מאכזב בחוסר מקוריות
נאומיו. הצימוק היחידי
— חוק הזיהום של תח־נת־הכוח
רידינג — נדחה
בגלל קנוניה ביי
סיעות הקואליציה, המהוות
כמעט רוב בבית.

הצעת סיעת הסוום הזה -נוח חז־ש :
( )1הכנסת קוראת לממשלה להשתית את מדיניותה על השאיפה
לשמור על אחדות ארץ־ישראל, על-ידי כינון פדרציה מדינית, כלכלית
ובטחונית של מדינת־ישראל ומדינה לאומית של העם הערכי הפלסטיני.
( )2הכנסת קוראת לממשלה להשתית את כל פעולותיה באיזורים
המוחזקים על שאיפה יסודית זו.
( )3הכנסת קוראת לממשלה לפתוח מייד כמיבצע מקיף לפתרון
בעיית הפליטים בשטח ארץ־ישראל.
( )4הכנסת קוראת לממשלה לגבש ולפרסם תוכנית־שלום מפורטת
למרחב, ובה הנחיות ברורות להסדר בולל, שיאפשר שיתוף־פעולה בין
ישראל ובין העולם הערכי.
( )5הכנסת מביעה את דעתה שיש צורך בכינון ממשלת־ליבוד־לאומי,
שתהיה מסוגלת לבצע תפקידים אלה, ובה מיניסטריון מיוחד לענייני
ארץ־ישראל והמרחב, ולקידום השלום.
הצעה זו נדחתה, כשרק ח״כ אורי אבנרי מצביע בעדה, וכל שאר סיעות הבית, מחרות
ועד רק״ח, מצביעות נגדה. רק ח״כ שמואל מיקוניס (מק״י) נמנע מן ההצבעה עליה.

שלים העתיקה. כל דלתות החנויות היו
נעולות. גברים התקבצו בפינות! בפנים זועפות.
קל ריר להוש את הרגשת הבסחון־
העצמי שלהם.
כמה מחוליות השוטרים נשאו עימם דליי-
צבע, ורשימות. מדי פעם נעצרו ליד חנות
נעולה, ציירו צלב בתוך עיגול על הדלת,
ורשמו את הכתובת. בלב המסתכלים כיר־סמה
השאלה: למה דווקא חנויות אלה? מה
יקרה לבעליהן?
לא ברור. ולא רק גורלם של החנוונים
בירושלים לא ברור. אי־אפשר לדעת גם מה
יהיה עם כל יתר הפלסטינאים היושבים
עתה תחת דגל ישראל.
רק זה ברור: אין למדינת ישראל עסק
עם עדר חסר־הנהגה. זהו עם מגובש, על
מנהיגיו הפוליטיים, משכיליו וכוהניו. אי־אפשר
לדבר אליו רק בשפת צווים ופקודות
אדמיניסטראטיביות של מושלים צבאיים.
יהיה צורך דווקא לנצל את הגיבוש הלאומי
שלו, ואף לעודדו. כדי שהדו־שיח
יהיה עם העם הפלסטיני, ולא עם מושליו
הירדניים מאתמול.
עד שדו־שיח זה יתקיים, אפשר להניח ש־היישות
הפלסטינית תפגין את קיומה בשביתות
ובר,חרמות — ואולי גם בתופעות
חמורות יותר.
הכנסת הפיבת־חצר נגד היריד

שובת כירושליב העתיקה
תחת דגל ישראל

ב מדינה

העם
ברור שוטרי מישמר־הגבול, בכומתות הירוקות
שלהם, צעדו השבוע חמושים ברחובות ירו־

הצעת־החוק, שהוגשה השבוע לכנסת, נראתה
מיסמך תחיקתי שיגרתי לחלוטין. דובר
בה על שינוי בצורת מינויו של מזכיר
הכנסת. אולם ששת הח״כים שהגישו את
ההצעה (כולם מסיעות שונות) התכוונו לבצע
הפיכת־חצר שקטה — נגד יושב־ראש הכנסת
בכבודו ובעצמו.
לפי התקנון הקיים, רשאי היו״ר למנות
את יורשו של מזכיר הכנסת, משה רוזטי,
העומד לצאת בקרוב לגימלאות *.היו״ר קדיש;
לוז אף הבהיר כי המועמד שלו לתפקיד
החשוב הוא סגנו של רוזטי, חיים לאור
הממושקף.
אולם סיעת המפד״ל אינה מאושרת מבחירה
זו. היא היחד, מעדיפה את אחד
מאנשיה, שמואל בזק, כלכלן ומזכיר ועדת
הכלכלה של הכנסת, אחיו של שופט השלום
הירושלמי יעקב בזק.
הדתיים גייסו תמיכה מיתר הסיעות, וכך
הוגשה הצעת־החוק, המבקשת לקבוע כי
גם להבא ימנה יושב־ראש הכנסתי את המזכיר
— אבל בהתייעצות עם סגניו, ובאישורה
של ועדת־הכנסת.
* רוזטי, יליד לונדון, לו ימלאו בחורף
הקרוב 65 שנים, הוא עסקן ציוני ותיק, שעלה
ארצה ב־ , 1948 מכהן כמזכיר הכנסת
מיומה הראשון.

* חובות ועים שר עשוות מיליונים
^ הלוואות בר בטחונות מסניקים
^!!זרד! נדיבה מקובת המדינה
ני לוקח על עצמי משימות שונות,״ להעיר איש־העסקים יהודה זיס
״ א !נוהג

על עצמו ,״אך תמיד אני עושה זאת לטובת
המדינה. לטובתי ולטובת מס״הכנסה.״
השבוע התברר, כי המדינה אינה נשארת
חייבת. מי שפועל לטובתה — היא פועלת
לטובתו. ואם לא במישרין, אזי בעקיפין.

אבל היא פועלת•
ופעולת המדינה, כרגיל, עולה לאזרחים
במיליונים רבים. גם אם הקשר בין זים לבין,
קופת המדינה אינו ישיר, אלא עקיף
באמצעות הבנק המסחרי הרביעי בגודלו בישראל.
זהו בנק איגוד — חברת בת של
הבנק המסחרי הגדול ביותר בישראל -
בנק לאומי לישראל.

הזב קשה

* הודהצ בי זים, איש העסקים הדתי,
7לא נולד עם כסף ביד. כמעט ההיפך הוא
הנכון. רק לפני 23 שנה, בהיותו צעיר בן
,21 יצא מבונקר אוקראיני טחוב, שם מצא
מיסתור מפני הנאצים, כשרק בלויי־סחבות
לעורו.
הוא גילה אמנם חוש מסחרי מפותח זמן
קצר לאחר מכן, כשהבין שאפשר להתפרנס
כהלכה, אם מוכרים באירופה ההרוסה ביוקר,
מה שניתן לקנות באמריקה בזול. כמו ניילון
פגום לפי משקל, אותו מכר במחירים שעלו
עשרת מונים על מחיר הקניה.
עם הקמת המדינה עלה זיס לארץ, והתחיל
את עסקיו ברגל ימין. הוא קנה אדמות
בכמויות גדולות, סחר בעשרות מיליוני לירות,
הקים מיפעל ליהלומים, גייס משקיעים־
שותפים, פתח תחנת״דלק, הקים חברה
לתכשיטים. הכל במרץ רב, כשהחיוך לא
יורד מעל פניו.
אך זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים
כבר היה ברור לכל מי שיש לו יד ורגל
בעולם העסקים של ישראל, כי אגדת זיס
המצליח עומעמה. תנופת המיליונר הצעיר
נעצרה, ומאזנו התהפך.
עובדה: זים חייב מיליונים רבים; בין
השאר כ־ 15 מיליון לירות לבנק איגוד. שהוא
הבנק המטפל בעיסקי היהלומנים בארץ.
גם זים וגם הנהלת הבנק מסתירים, כמובן,
את גודלו המדוייק של החוב. לכן ניזונים
אנשי העסקים משמועות, ביניהן כאלה המגדילות
את חובו של זיס עד כדי 20
מיליון ויותר.
על עובדה אחת אין בכלל ויכוח: רק הריבית
המתווספת כל שנה לחוב המיסתורי
הזה, עולה על מיליון לירות.
וכל זאת, כשאין בטחונות ממשיים לכיסוי
החוב.
לדוגמה:
בנק איגוד הניח ידו על קרקע השייכת
לזיס — כ־ 130 דונאם ליד בני־ברק. אולם
אם פעם היתר. הקרקע שווה כארבעה מיליון
לירות, הרי שערכה היום הוא החצי בלבד.
או, בטחון אחר, בצורת משכנתא על בניין
השיך לחברת היהלומים בקע, ברחוב לבנדר,
בתל־אביב. אפילו את ערכו של הבניין לא
יכול בנק איגוד להפוך לכסף, כי תוקפה
של המשכנתא מוסל בספק. בנק אחר, שגם
לו חייב זיס כסף — בנק א״י־בריטניה —
כבר הקדים את איגוד, והבניין שועבד לו,
עוד בטרם שועבד לאיגוד (עם הזצות לאסור
שיעבודים נוספים) ,שוויו של הבניין: כמיליון
לירות.
דוגמות נוספות:
שיעבוד שני על תחנת־דלק בדרך חיפה,
ושוב, כשהשיעבוד הראשון הוא לטובת בנק
אחר.
שיעבוד שני על בית־מסחר לתכשיטים —
עדי — וגם פה ד,שיעבוד הראשון הוא
לטובת בנק אחר.
בקיצור: אם אפילו ירצה איגוד לממש את
כל הבטחונות שלו על חובות יהודה זים,
לא יוציא מהם הרבה. לכל היותר עשרה
אחוזים מגודל החוב.
זה מה שנקרא ״חוב קשה״ .ובאמת: מצבו
של בנק איגוד הוא קשה.

חוליות 9ש 8י עירושליס העתיקה
עס מ׳נול ,¥לא עדר חיסר־חנהגח

י דו ע 5יי3יי הבנקאות הישראלים היו
> 4מתנהלים.כפי שנהוג בעולם הגדול, היה

בנק איגוד רואה סכומים אלה כאבודים,
והיה מוחק אותם מתוך הרזרבות שלו, או
מתוך רווחיו.
בנק איגוד לא עשר, כך.
לו עשה זאת, היה נאלץ לחשוף שערוריה
שלמה לעיני הציבור, ולהודות כי נכשל
בנתינת כספים ללא בטחונות מספיקים. מה
עוד שהרזרבות שלו, וכן רווחיו, לא היו
מספיקים לכיסוי הפסדים עצומים כאלה,
נוסף לזאת ריחפה עליו, אילו נהג כך,
סכנת התמוטטות.
בצר לו פנה בנק איגוד אל אביו האדיר
— בנק לאומי (בל״ל) ,הבנק הגדול ביותר
של ישראל, בקריאה נואשת להצלה. אך
בל״ל לא חש להציל את חברת־הבת שלו
מתוך קופתו.
כי המיתון השפיע לרעה אפילו על ענק
כספי כמו בל״ל, התקוע, מלבד זאת, בנטל
כספי כבד, עקב בניית משרד ההנהלה המרכזית
בתל־אביב.
מלבד זאת: ראשי בנק לאומי חשבו שכדאי
יותר שעם ישראל כולו יעזור לבנק
איגוד, מאשר הם עצמם יתקעו לסכנה העלולה
להיגמר בהפסדים. ומי זה עם ישראל,
אם לא הבנק הממלכתי הקרוי בנק ישראל?
פורדר, נציגה של היוזמה הפרטית, הצליח

לקבל, בצר לו, את עזרת מדינת ישראל
לביזנס הפרטי אותו הוא מנהל.
אגב, יו״ר מועצת המנהלים של בל״ל,
הדוקטור עב־הגבות ישעיהו פורדר, השולט
בתוקף תפקידו גם על בנק איגוד, הוא גם

יו״ר מועצת המנהלים של
בל״ל, חד״ר ישעיהו רירגוג־כורדר
;66 ,זז״ב לשעבר ומנח? רסקי במשך
24 שנותיה הראשונות, הוא האיש שהיציל
את בנק איגוד, בעזרתו של ט ק ישראל.

מווו

חבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל.
כמה חברים אחרים בוועדה של בנק
ישראל:

• חי״כ המפד״ל מיכאל חזני,
שהוא יו״ר הנהלת בנק הפועל המזרחי;
• אברהם זכו־סקי, מנהל בנק הפועלים;

יהודה חורין, יו״ר מועצת המנהלים
של יכין־חק״ל, הקשור בעיסקת הפרדסים
של מנחם ים־שחור וחבריו;

דניאל רקנטי

מבנק דיסקונס.

למה צריך להפסיד?

ף גיד ״בנק ישראל׳ /דויד הורוביץ,
מצא דרך אלגנטית כיצד להעניק עזרה
כספית כבדה לבנק איגוד מכספי משלם ה־מיסים
הישראלי. דרך זו קרויה ״נכיון מישנה״
,והיא אינה נהירה בדרך כלל לסתם
אזרחים.
פירוש המונח: הבנק המרכזי רוכש מהבנק
המיסחרי שטרות של לקוחותיו, ועל־ידי
כך מזרים אליו כסף. פעולה זו היא
חוקית, אך במיקרה הזה שימש המונח ״נכיון
מישנה״ מסווה להלוואה בסך שלמעלה מ־7
מיליון לירות, שניתנה מקופת בנק ישראל
לקופת בנק איגוד, שלא כנגד שטרות מס-
ריים רגילים, אלא כנגד שטרות של איגוד
בעצמו.
כלומר: בנק איגוד קיבל מהמדינה הלוואה
גדולה בתנאים נוחים — בריבית נמוכה ולהרבה
שנים.
נגיד הבנק הממלכתי נקט בדרך זו, למרות
שחברי ועדת הכספים של הכנסת קבעו
מפורשות, כי אינם מסכימים שבנק ישראל
יאמץ לו שיטה להיחלץ לעזרתם של בנקים

בנק לאומי. מה עוד, שקודם לכן כבר
התמוטטו בנקים אחרים, כמו פויכטוונגר,
כמו אלרן, כמו קרדיט וכמו קופת אחווה
מחיפה.
לבנקים מתמוטטים אלה לא היה אבא חזק
כמו בל״ל וכמו פורדר מנהלו, לכן קרסו
תחתם והתמוטטו. אך אסור היה לתת לאיגוד
להתמוטט.
שבעה מיליוני הלירות שהוזרמו לקופת
איגוד שימשו בעיקרם לסתימה חלקית של
החור שנתהווה בגלל העיסקות עם זיס. והתוצאה:
מבלי שהציבור ידע על כך, מימנה
מדינת ישראל עיסקה מפוקפקת. כאילו רכשה
המדינה את שטרותיו של איש העסקים
זים, באמצעות בנק פרטי הנקרא איגוד.
ובל״ל? הוא יצא בשלום מן העניין. הסביר
זאת השבוע בפשטות לכתב העולם הזה
דובר בנק לאומי, דוב ארנון:
״אילו בל״ל היה נותן לאיגוד מתוך קופתו
— היה נכנם לגרעון בנזילות. וגרעון
בנזילות גורר, כידוע, תשלום קנס. בל״ל
היה מפסיד מכך.״
ולמה שהוא יפסיד, אם בנק ישראל ׳יכול
לעשות זאת במקומו?

לא מעגיין
* 3לאחר העזרה הזו לא עשו איגוד
^ ובל״ל לחשיפת הפרשה ולחיסולה. בנק
איגוד לא חולם עדיין על נקיטת צעדים

של ממש לגביית החוב הגדול של זיס, או
על מחיקתו כחוב אבוד.
בדין וחשבון האחרון שלו מסתפק איגוד
רק בהערה סתומה כי ״ישנם קשיים רציניים
בקשר עם הלוואות בעלות משקל הקשורות
עם אחד הלקוחות.״
גם פורדר עצמו הסתפק, שבועות מספר

יהווה זיס: האיש שידע לנצל את הבנאים

וחיות נמיניונו

מנכ״ל בנק איגוד יוסף פוט,58 ,
| ץןףן
יליד אמסטרדם ההולנדית, שילם

את המחיר על שגיאות הבנק, אותו ניהל
משן שנים, הודח מתפקידו במסווה של העברה
לתפקיד נכבד אחר בהנהלת בל״ל.

מסחריים, כל אימת שהם נתקעים לקשיים
כספיים.
אך על דוליק הורוביץ העיקה הפעם ה־עובדה
שהמדובר בבנק איגוד, שהוא הרגיעי
בגודלו במדינה, ושלו יש. אבא חזק בצורת

לפני מלחמת ששת הימים, בהערה קצרה
כזו, מבלי לפרשה.
כשנשאל על זהותו של הלקוח־הגורם־
קשיים, השיב השבוע זים להעולם הזה:
״אינני יודע מי זה. יכול להיות שהכוונה
אלי, אבל אף אחד לא אמר לי זאת.״
אולם פורדר והנהלת בנק לאומי הבינו,
כי צריך להראות ללקחות שלהם, כי בכל
זאת עושים משהו כדי שפרשות כאלה לא
תישנינה. לכן הוחלט בהנהלת בל״ל, בדיון
סודי, להקים ועדת חקירה פנימית לבירור
עיסקות בנק איגוד־זיס
ניהול החקירה הוטל על חבר הנהלת בל״ל
מתל־אביב, ברוך יקותיאלי, המשמש עתר,
כיועץ כלכלי ליד הצבא בגדה המערבית.
הוא גמר כבר מזמן את חקירתו, אולם
המסקנות שלו נשמרו בסוד.
הנהלת איגוד, תוך תיאום עם בל״ל, לא
רצתה כי המסקנות יפורסמו סמוך לעזרה
שהעניק בנק ישראל, שכן אז •היה הדבר
עלול לגרום לבהלה ולפגיעה באמון -מצד
הלקוחות. לכן נשמרו המסקנות בסוד, ושום
פעולה לא ננקטה.
רק השבוע התפוצץ העניין, כשנודע שמנהלו
הכללי של בנק איגוד הודח מתפקידו.
לאחר שנים של שרות נאמן באיגוד, נזרק
מנהלו, יוסף פוט, לכלבים. את מקומו תפס
פקיד בכיר וותיק של בל״ל — וילהלם
האוק.
פוט גזר על עצמו השבוע אלם. לא היה
לו מה לומר לציבור. סגנו, עסקן ספורט
לעת מצוא בשם אליעזר לרנר, שהיה לו
חלק נכבד בניהול העיסקות עם זים, ושיצא
נקי מר,טיהור שנעשה בבנק איגוד, השתמט
מתשובה . .הוא טען השבוע באוזני כתב
העולם חזה ״כי נושא כזה נכלל לא מעניין
את הציבור.״
ואילו ארנסט יפת, אחו ממנהלי בל״ל,

הודה, כי השינויים בהנהלת איגוד ״לא
קשורים אך ורק עם זיס.״
יפת צדק. איגוד הסתבך בשנים האחרונות
גם עם יהלומנים אחרים. סך החובות הקשים
של איגוד נאמדים על־ידי יודעי־דבר,
ב־ 25 מיליוני לירות.
״היתר, חולשה מסויימת באיוש הנהלת
בנק איגוד,״ הסביר השבוע ,״ומצאנו לנחוץ
לחזק את ההנהלה שלו בכל המישורים. פוט
העדיף, מסיבות אישיות, לא לקחת חלק בכך.
אבל אם יחליט לשנות את דעתו — הדרך
פתוחה לפניו. אנחנו, על כל פנים, נציע
לו עמדה נאותה.״
ומה עם ועדת החקירה הפנימית?
״זה אינו לפירסום!״

תעלומה 77א פתרון

דלק) וגם בקע (היהלומים) .אני מפעיל
אותם.״
רמת־חייו של הביזנסמן זיס, הנוהג עד
היום במכונית אמריקאית מהודרת, שלא
מתאימה לבעל חובות של מיליונים, עוררה
בחוגי הבנקאות שמועות שונות. אחת מהן
חוזרת בעקשנות במקומות שונים: בנק איגוד
מממן למעשה את הוצאותיו השוטפות של
זים, כדי להגן עליו מפני נושים פוטנציאליים.
כי מה יקרה לאיגוד, אם עבור סכום
פעוט יחסית יוכרז זים כפושט־רגל? אז
יגוזו התקוות האחרונות שלו לראות אי־פעם
קצת כסף מזים.
זיס מכחיש זאת. גם הנהלת איגוד מכחישה
זאת. אולם רמת־החיים של זיס נשארת
עדיין תעלומה ללא פתרון. בעיקר כשעל
חלק מרכושו של זים ישנו בכלל ויכוח
בינו לבין איש עסקים אחר — אהרון
גוטוירט — מי הוא בעליו באמת, וכן בגלל
העובדה שחובותיו של זים לאיגוד הם רק
חלק מכלל חובותיו לבנקים ולגורמים
אחרים*.

חבית ללא תחתיות

ולס זים

עצמו הוא רק צד אחד ב־

פרשה.
העובדה שידע לעשות רושם על מנהלי
בנקים ועל אנשי־עסקים, אינה דתקא לגנותו.
גם העובדה שבחר לו תמיד להיות מיוצג
על־ידי עורכי־דין ששמם לבד עשוי לפתוח
דלתות במדינה (כמו משרד עורכי־הדין של
חיים צדוק, לשעבר שר המסחר והתעשיה,
וכן עו״ד מיכאל פיתן, שותפו לשעבר
של שר־המשפטים יעקוב שמשון שפירא)׳
אין בה כדי להרשיע אותו.
לכל היותר אפשר לומר שטיפש מי ש־מתרשם
מדברים כאלה, כשאין מאחוריהם
בטחונות של ממש.
הצד החשוב של הפרשה הוא דווקא הצד
של בנק ישראל.

יכך, כעוד שפוט נזרק, ובעוד שקופת
ן איגוד התמלאה מכספי בנק־ישראל, חי לו,
הרחק מכותרות העיתונים, איש־העסקיט
•השקוע בחובות המיליונים.
יהודה זיס :״אין לי שום קשר עם התפטרותו
של פוט, ובכלל, שום חוב מן החובות
שלי אינו נחשב לאבוד. הכל שאלה של
זמן.״
כמה זמן? זאת אין איש יודע. לא פורדר,
לא פוט ואפילו לא זים עצמו.
זיס ממשיך להחזיק בדירודפאר, באחד
הרחובות היקרים של תל־אביב — רחוב כ״ט
בנובמבר. בתקופת זוהרו לא היה לו קשה
לרכוש שתי דירות, וליצור מתשעה החדרים
שלהן דירה אחת, רחבת-ידייס.
ונם עתה לא נאלץ להצטמצם• .״נכלל,״
אמר השבוע להעולם הזה ,״אין אמת כאילו
אינני פעיל יותר בעסקים, הכל עובד בצורה
רגילה. גם עזי (התכשיטים) ,גם התחנה (ה
פורדר,
זה ששר־האוצר פינחס ספיר אמר
עליו פעם כי הוא ״איש שרוצה לבלוע
הכל,״ יכול אמנם לרשום לזכותו הישג:
הוא הצליח להוציא סיוע כספי כבד מבנק
ישראל. אך בנק ישראל עצמו חייב עלי
כך הסבר לציבור.
קופת מדינת ישראל הספיקה לכסות בשנה
האחרונה גרעונות והפסדים רבים. היא עשתה
זאת בפויכטוונגר ובאלרן, היא עשתה
זאת בבנק קרדיט. היא זרקה את כספה על
צי״ם, על רסקו, ועל סומרפין של הלוי.
עתה עשתה זאת גם באיגוד,
הדוקטור פורדר הסביר פעם, כי ״אסור לי
לטעון שהצלתי את המולדת, ולכן אין לי
דיווידנדות.״ זוהי זכותו.
אולם אין זו חובתה של המולדת לעזור
לו בכך. קופתה א־ינה חבית ללא תחתית.
* בחוגי הבנקאות מעריכים כי סן־כל
חובותיו ׳הוא כ־ 3׳0מי׳ליון לירות.

שסו חעורס הנוצרי

היא כנסיית הקבר הקדוש שבעיר העתיקה.
לפי האמונה קבור במקום יטו הנוצרי.,אח־די
שהורד מן הצלב. כל שנה באים אלפי צליי נים למקום, מעשירים אותו בתרומותיהם הרבות.

* שבוע גנבו את עטרת המאדו•׳ הבתר משובץ האבנים היקרות 1ז נה העצובה. מיליוני מאמינים פלל לא נגנב. הוא נמצא בידי ה•
נוצרים, בני בל הביתות, הובו ב במרים השומרים על הקבר.
תדהמה.

החפץ שנגנב כלל לא היה הכתר. נגנבה
עיתונאי העולם בולו הבריזו: מההילה
העוטרת את ראשה של המאדונה.
על ראשה של המאדונה, הניצבת
הילה זו, המפוסלת בדמות קרני־אור העל
קיברו של ישו הנוצרי בירובוקעות
מסביב לראש הפסל, ושהיו מעושלים
-נעלם בתר זהב, שבולו
לפות בספירים ובאבני־אודם — אכן נגנבה,
משובץ אבנים יקרות.
יחד עם ארבעה לבבות חלולים מזהב. אך האבל
זה לא היה נבון.
כתר המפורסם (ראה תמונה) נשאר, והופקד

של הגנבים היה בקומה השניה,
בחלק המזרחי של הננסיה. הם
חדרו דרך החלונות המסורגים. למרות ששוער תחילה כי רק
ילדים יכולים לעבור, מדגים כתב העולם הזה כיצד חדרו הפורצים.

מסוס החויוה

ךןף 1ן ף לפני שנגנב מראשה. היא נמצאת בתוך אחו מכוני הנ
^ ן ט * 1ן 1 | -ך ן 11ך1
ונתונה בתוך ארון בעל שמשת־זכונית עבה. אלפי הנ
1 1 1 ! 11 1111 1 1 1 1 11 1 1 1
העשויות זהב ומשובצות אבנים יקרות, אשר הוקדשו למאדונה במרוצת השנים, תלויות כולן סביבה, ו

הירידה לקומה א־

לאחר שהגנבים הצליחו לחדור בחשכת חלילה
אל תוך הכנסיח, הם ירדו בפיגומים שהותקנו
שם לפני שבע שנים, לרגל השיפוצים והתיקונים הנערכים במקום לעיתים קרובות. משם
כבר היה קל להגיע אל המדרגות המובילות לקומה הראשונה, בה מצוי פסלה של המאדונה.

המעבו לאולם

החייץ היחידי שנשאר להם כדי לחז
שיטי זהב למכביר. הגובים הוכיחו

!ענו, שהינה גרים בעורם -ומגרה חשו ני

המאדונה ברי הכהו

כן נראית היום המאדונה לאלפי המבקרים
בכנסיה, לאחר השוד. דלת ארון הזכוכית בו
נתונה המאדונה, נפתחה קצת על־ידי השודדים, לאחר שלא הצליחו לפרוץ אותה כליל,
הושיטו את ידם לאסוף את השלל. בנסיון זה נסדקה זכוכית הדלת של הארון. הפורצים
לא הצליחו לשים את ידם על דברים יקרי־ערן, לקחו חפצים שערכם סנטמינטלי בעיקרו.

בידי נזירי המקום למישמרת במקום סודי.

7א כ 7הגוצץ -זהב

נוצצות לאור הנרות. אן היפה מכל המתנות עיטרה את ראשה: היה זה כתר הזהב שניתן למאדד
נה במתנה על־ידי אליזבט מלכת פורטוגל, בשנת . 1624 הכתר עשוי משני חלקים: החלק אותו
לא הצליחו הפורצים לגנוב, היה צמוד לראשה. החלק שנגנב משובץ ברובינים !בספירים.

לאחר שהשדדדים ירדו במדרגות, הם

^ # 1 1הגיעו למעבר צר בין הכתלים, שהוא
אל תון הכון, אשר בו מצויה המאדונה, העדוייה תכי
ליטה במבואות הכנסיה זבלוח הזמנים של הנזירים.

א היתה זו הפעם הראשונה שנגנבו
/תכשיטי המאדונר — .שכן זוהי אחת ה־מארונות
העשירים ביותר בעולם. היא נקראת
המאדונה העצובה לא רק משום הבעת
(המשן בעמוד )16

| ה 4 1ך | 1ך ! היה המטרה של הפורצים, שחדרו אליו מצד שמאל, כש־

) 111 7111 הס נעים במהירות לעבר ארון הוכוכית (מסומן בחץ),
בו היתח מצויה המאדונה. הס פרצו את הדלת וגנבו את אחד מחלקיו של הכתר. חם כנראה
מיהרו במלאכתם, לא הספיקו לגנוב עוד פריטים, פרט לארבעה לבבות עשויים זהב טהור.

דוו הבריחה

באותה דרן בה נכנסו. מן החלון המסומן
בחץ ראתה אותם אחת השכנות בהימלטם.

אנשים
(המשך מעמוד )15

היגון הנסוכה על פניה. נושא זה של
הפייטו! — מאריך. האבלה על ישו — הונצחה
בידי גדולי הפסלים. אך מאדונה זו
נמצאת בכנסיה הטראגית ביותר, שכן לפי
האמונה נקברה בה גופתו של ישו.
משום כך באים אלפי מאמינים מדי שנה,
לעלות על הקבר הקדוש ולפקוד את הכנסייה
הבנויה מעליו. הם באים אל ד,מאדונה, מחלים
את פניה, תורמים לה מתנות זהב, ומשלמים
בזהב את נדריהם שנדרו לפניה.
התוצאה מדהימה: החדר, שבקצהו קבוע
הפסל בתוך כוך קטן, נוצץ כולו בזהב: כי
הקירות מכוסים בתבליטים ואיקונאות, פמוטות
ופסלים. ולמרות שהחדר מואר רק בנרות,
אותם תורמים המאמינים — הוא מאיר
באור יקרות.
אבל בעצם לא כל כך יקרות: כי לא כל
הנוצץ זהב, ורוב האוצרות הממלאים את החדר
עשויים מנחושת מוזהבת.
פרט לאוצרות הנמצאים מאחורי הזכוכית:
תבניות זהב של הלב הקדוש מעטרים את
פסל הבתולה מכל צדדיו, והיא עצמה עונדת
תכשיטים שנתרמו על ידי נשים: עגילי־זהב,
אצעדות, שרשרות ותליונים. היא גם
מחזיקה שרביט זהב בידה, ולראשה כתר הזהב
המפורסם.
האם הכתר אינו עשוי זהב?
סיפרו הכמרים: לפני כ־ 70 שנה נגנב לראשונה
כתר המאדונה, השייכת לכנסייה ה־קאתולית.
החשד נפל על מאמינים בני כת
נוצרית אחרת,
כדי למנוע שפיכות דמים — הוחלט להסתיר
את הגניבה מקהל המתפללים, והותקן
חיקוי־נחושת לכתר׳ — שאותו
הרכיבו על ראש ר,מאדונה העצובה.
כיום כתר הזהב — אם אומנם הוא עשוי
זהב שמור בידי הכנסיה, עד אשר יתוקן
ארון הזכוכית של ד,מאדונה.
אבל היכן נמצאת ההילה הזוהרת מאחורי
הפסל?
היא נעלמה.

אז הזהב!

ך* כומר שנכנס אל החדר, בשתיים ל)
פנות בוקר ראה שהנרות אינם מאירים
את המאדונה. כשהדליק אותם — ראה שה־הילה
חדלה להבהיק מאחורי ראש המאדונה,
ועל הריצפה הוא הבחין בפלאייר מעוקם.
יותר מאוחר הסתברו שאר הפרטים: דרך
חלונות הקומה השנייה (ראה סידרת תמונות
בעמודים 14־ )15 השחילו עצמם הפורצים
בינות לסורגים, חדרו לקומה השניה, ואז
הם החלו לרדת על הפיגומים.
שכן פנים הכנסייה, וגם כמה מקירותיה
החיצוניים, מכוסים ברשת של פיגומי־מתכת,
שהיוו מערכת סולמות שמושיים עבור השודדים.
השיפוצים
נערכים מזה שבע שנים בלי

הרף. אבן פגומה מוצאת ממקומה, מועתקת
על כל פרטיה — ואז מוחלפת בחדשה.
ולאורך הפיגומים האלה טיפסו השודדים
אל המדרגות היורדות אל הקומה הראשונה,
ובהם ירדו מעדנות ופנו אל המאדונה.
אבל הם לא הצליחו לפרוץ את הארון בו
ניצב הפסל עטור הזהב. לאחר נסיונות נפל
אחדים, בהם ניסו לחתוך את הזכוכית
העבה בחותך־זכוכית מיד,לום, הם החליטו
לפרוץ את דלת הארון בעזרת מברגים
ואיזמלים.
הפתח הספיק לשודדים להכניס אך ורק
את כל היד פנימה. על כן הם גם לא יכלו
לגנוב את שרביט ר,מאדונה, המלא אבני-
אודם, ספירים ויהלומים, וגם לא את עגילי
ר,מאדונה המשובצים ביהלומים. הם חפנו והוציאו
לבבות חלולים העשויים מזהב, ואז
הם שלחו יום אל הכתר.
את הילת הזהב השטוחה העשוייה משני
עיגולים בקוטר של 30 סנטימטר, ור,משובצת
בשבע אבני־אודם וספיר, הם שלו
החוצה. אך כשניסו לגנוב את הכתר המעוגל,
הם לא הצליחו להוציא אותו דרך הפתח
הקטן שנוצר בדלת בזמן הפריצה. הכתר
הנפלא נשאר בתוך הארון.
מגיפה דיפלומטית
סיפור על גדעון רפאל עלה לאחרונה
בזכרון אחד מיועצי ראש־הממשלה, אהרון
כידן. סיפר כירן :״לפני הרבה הרבה שנים,
כשמעצמות הברית שלטו עדיין באוסטריה,
נשלח רפאל לווינה, כדי להסדיר את העברת
עצמותיו של חוזה מדינת היהודים לישראל.
מכיוזן שקברו נמצא בשטח שהוחזק אז על־ידי
שלטונות הכיבוש האמריקאיים, פנה רפאל
אליהם, ואז החלה התכתבות ארוכה, שהתנהלה
בין הצבא האמריקאי לבין משרדי
החוץ האמריקאי והישראלי. תוך כדי כך חל
שיבוש מסויים, ובאחד המכתבים שהגיעו
לפי המען של משרד החוץ הישראלי, נאמר
כי שלטונות הכיבוש האמריקאים לא מתנגדים
שתיאודור הרצל יסדיר את העברת
עצמותיו של גדעון רפאל מווינה לישראל.״
כידן לא סיים את סיפורו מבלי להתנצל,
כמובן, ומבלי לאחל לרפאל חיים ארוכים.

פשע נורא

״ך* דור מעדויות עדי־ראייה מיקריים,
^ שהתנפשו בלילה החם על מרפסות בתיהם,
כי בגניבה הנועזת השתתפו שלושה
אנשים.
מה יעשו שלושת האלמונים עם הילת
הזהב המזהרתי
אם ינסו למכור אותה לא יקבלו עבורה
סכום שיצדיק את הפשע המזעזע. ערכה
הוא סנטימנטלי בעיקר. שכן משקל הזהב
הוא לא יותר מקילוגרם, שערכו 2.000
לירות. ערך האבנים היקרות כ־ 4.000 לירות,
והם לא יקבלו סכום זה עבור סחורתם
הגנובה.
מחיר הלבבות, אשר נתרמו מעומק ליבם
של מאמינים — כמתת אהבה לאם הקדושה.
ערכם לכשיותכו יהיה 800 לירות.
האם עבור סכום זה כדאי להתיך לבבות?
זה יהיה פשע נורא.
משום שהוא פגע בכנסיה הקדושה ביותר,
בעולם, השייכת לארבע כתות נו,
צריות
גם רחד.
ומפני שהם עלולים לגרום, עבור כמה
מאות לירות, לנזק בל ישוער למדינת
ישראל — הנלחמת על זכותה להחזיק בירושלים
ובמקומות הקדושים שבה — בטענה
שהיא תוכל לשמור עליהם.
והם פשעו בעיקר משום שהם גנבו את
הילתה של מאריה, שמיליוני אנשים התפללו
לפניה והאמינו בה, באמונה תמימה.
וזהו פשע שיכופר רק אם יחזירו את
ההילה — ,אל המקום אליו היא שייכת.

אלופים זאבי(כאמצע) ווייצמן(משמאל) ב״זכרה״
אחמד שמר על השבויים

• שגריר ישראל בארצות־הברית, שדובר
כה רבות על החלפתו, ימשיך כנראה לכהן
בתפקידו. השגריר, אברהם (״אייב״) הר*
מן, מחזיק עד עתה בשיא עולמי בוותק בוושינגטון
— הוא מכהן שם כבר שמונה
שנים. השבוע נזכר אחד מעמיתיו במשרד,
כי רק שגריר אחד בהיסטוריה החדישה עבר
את שיאו של הרמן. היה זה השגריר הגרמני
בתורכיה, בימי הקנצלר ביסמרק, באמצע
המאה שעברה. הוא כיהן בקושטא
תשע שנים, זכה לשנת כהונתו התשיעית
במיקרה, עקב מגיפת דבר שמנעה את החזרתו
למולדתו • .ותיקים בתפקיד אחר
שבילו השבוע לא רע: אלופי צר,״ל רחב*
עם (״גנדי״) זאבי ועזר וייצמן, שנכחו
בזברת־נצחון של נח״לאים (טקס היתולי,
בו כורעים הקצינים הזוטרים של הגדוד
לפני חמור צבוע בפסים לבנים ושחורים,
דימוי הנותן את השם זברה לטקס) .אחד
הצ׳יזבאתים שהושמע שם: כיצד נח״לאי
אחד התיידד כל כך עם השבוי המצרי אח־מד,
עד שכאשר הוא היה מתעייף, הוא היה
מוסר את רובהו לאחמד על־מנת שישמור
הוא על השבויים.
מחלה אמגותית

נקודת משינה רחמו!,

הפנה מסיית־הקבר מאז כיבוש ירושלים
העתיקה ואפילו יהודים דתיים
(כשני הצעיוים חובשי־הניפות) מרבים לבקר בה. בצילום: כומר יווני יוצא ממערתיהקבר,
אשר מכנסייתו נגנבו חפצי־הפולחן, שעבוד עדות?׳מציאתם הבטיחה משטרת ישראל פרס
של 5000ל׳׳י. הפרס נקבע הרבה מעל לערך הגניבה, כדי להרתיע את הגנבים מר,תנת העדייס.

התרת החוזה, ואילו תורג׳מן נהנה מכך,
שעתה יש בידו להציע בשוק זמרת שהולך
לה אפילו בניו־יורק • .תעלומה מעסיקה את
הלקוחות הקבועים של הדיסקוטק של פדוי*
ריקה סגל: מי הוא האלמוני שקורע את
תמונתו של יהורם גאון, הנראה בחברתה
של פרדי, מעל גבי תמונה התלויה בכניסה,
ומי הוא זה שתולה כל פעם תמונה זהה־חדשה
במקום זו הקרועה? • צחוק־צחוק,
אבל שר־העבודה לפחות לוקח את טיסותיו
של אייכינתן ברצינות. השבוע נראה
יגאל אלון במיזללת קליפורניה, כשהות
מסתודד עם אייבי, מקבל ממנו דו״ח מפורט
על טיסתו השניה למצריים. אל ההסתודדות
הצטרף ברגע מסויים איש העסקים
ישעיהו (״שייקר,״) ירקוני, בעלה של
הזמרת, אבל הוא באמת לא שייך לעניין —
הוא סתם חבר של השניים • .הלהקה שהרכיב
יונתן כרמון, לסיבוב הופעות בעולם,
והמופיעה עכשיו באולימפיה בפאריס,
עושה חייל. וזאת למרות שהפעם
החליט כרמון להבליט יותר את היופי ה
זוכרים
את אוני ביטמן, נערת הזוהר
הדיזנגופית, שמכרה את מכוניתה הקטנה
כדי לממן את נסיעתה לארצות־הברית? ובכן,
עתה נתגלה סוד הנסיעה: אתי החליטה יום
בהיר אחד להיכנס לעסקי האמרגנות. היא
התקשרה עם אמנים ישראליים, כדי לייצגם
בחו״ל, ונסעה בלב שמח. ההצעה הקוסמת
ביותר שהיה לה להציע בארצות־הברית
היתד, הזמרת עדנה גורן. אתי אף הצליחה
להחתים את מועדון סברה הניו־יורקי
על חוזה הופעות לעדנה. אך בינתיים פרצה
המלחמה, ונסיעתה של הזמרת התעכבה
קצת. אתי מיהרה לבוא ארצה, אבל כאן
חיכתה לה האכזבה: אמרגן אחר, ידוע יותר
— טרקו תורג׳טן — הצליח לצוד. את
הזמרת בשבילו, גורן ביקשה מביטמן את

גברי של ישראל, על חשבון היופי הנשי
שלה. בכל הלהקה אין כמעט אף חתיכה
אחת, אבל יש בה המון המון חתיכים
ידועים, כמו: אשר (״אושיק״) לוי, חנן

גולדבלט, שמואליק קראום ואריק
איינשטיין • .צמד הזמרים אביבה ו-
אילקה רווה נזדמנו ביום השישי האחרון

לתל־השומר לביקור מכרים פצועי מלחמה.
עובדי בית־ר,חולים קיבלו אותם בשימחה
מופגנת, שנראתה להם קצת מוגזמת. מיד
הוסבר להם, כי זה עתה הודיעה הזמרת
אילנה רוכינא כי אינה חשה בטוב, וכי
לא תוכל להופיע באותה שעה בפני הפצועים,
כפי שתיכננה קודם לכן. עובדי תלחש
ומר ביקשו מאביבה ומאילקה שיואילו
לאלתר הופעה בפני החיילים הפצועים, כדי
שלא ינחלו אכזבה מביטול ברגע האחרון
של תוכנית שהובטחה מראש. השניים נענו
ברצון • .אגב, באותו ערב הופיעה אילנה
במלון הילטון בתל־אביב, בתוכנית הראיונות
הפומביים שמנהל מדי שבוע העיתונאי
אריה אבנרי • .זמרת אחרת, עליזה
קאשי, שכמו אמנים רבים אחרים, חזרה
לארץ מיד לאחר המלחמה, ברגע שהדבר
עלה בידיה, מתאוננת כי מאז שחזרה היא
רודפת אחרי סא״ל שאול ביכר, האחראי
לבידור בצה״ל, ומתחננת בפניו שיסדר לה
הופעות־חינם בפני החיילים. עד היום טרם
הצליח ביבר לשבצה בתוכנית, וזאת למרות
שאין הוא נהנה עתה מאותו שפע של
אמנים־מתנדבים שהיה לו בערב המלחמה
ומיד לאחריה.

פסוקי השבוע
• שר־הבטחון משה דיין, בטקס
קבורתם של חללי תש״ח מהעיר העתיקה
בהר הזיתים :״רק כאשר אין חיים — אין
מתים.״
• ח ״ב המערן־י משה כרעם, על
הצעת הפשרה של אבא חושי במרכז מפאי׳י,
בנוגע לאיחוד עם רפ״י :״היא מינחת שש
כאבן שאין לה שופבין.״
-ר!ע ולם—הזח ־ +562־-

שד צוות חוקרים מגדה את המספר האמיתי שד פריט׳ פלסטין 1
** חמד שוקיירי ,״מלך הפליטים״ היה
טוען תמיד כי מצויים כמעט מיליון
וחצי פליטים פלסטיניים. אם כי קשה להסביר
כיצד הפכו כ־ 350 אלף ערבים שברחו
ב 1948 מארץ־ישראל תוך 19 שנה
למיליון וחצי, שעה שלפחות 100,000 מהם
היגרו לצמיתות לכוויית, עומאן ולארצות
שמעבר לים. כיצד קרה שלאחר 19 שנד,
יש עדיין למעלה ממיליון ( 1,250,000 לפי ה־דו״ח
האחרון של ססו״ת; ,סוכנות הסעד
והתעסוקה של האו״ם מיקרים המחייבים
סעד מלא מטעם מוסדות האו״ם ומטעם
מוסדות צדקה בינלאומיים?

כיצד קרה שאיש בעולם לא
חקר ביסודיות את הבעיה עד
כה -אלא פשוט המשיכו לשלם
״ 1500 מיליון דולאר במשף 19 שנה? עתה, לאחר מלחמת ששת
הימים, מצויים רוב הפליטים בשליטתה
של ישראל ואפשר לנסות
לחשב את מספרם האמיתי.

נפשות מתות

* 11 רבית הפליטים, כך אמרו פקידי
*3ן ססו״ת, ישבו בגדה המערבית ובעזה.
פליטי עזר, נשארו במקום. מספרם, לפי
ססו״ת, הוא .750,000 הערכת הממשל הצבאי
בעזה היא, שבסך הכל יש ברצועה
כ־,000ן 450 נפש. כ־ססס 100,מהם הם תושבים
מקוריים של ערי הרצועה וכפריה.

המסקנה: מספר הפליטים ברצועה
הוא 350 אלן? לכל היותר.

פקידי ;ססו״ת בגדה המערבית אינם מוכנים
לגלות את מספר נתיניהם. הם אומרים
שאינם יודעים. ביקור בתריסר מח־נות
הוכיח, שבכל אחד מהם ידע המנהל
המקומי, תמיד פליט ערבי, את המספר
המדוייק של פליטי אותו מחנה.
בכל מחנה יש לוח, בו רושמים מדי
יום ביומו את הנתונים על האוכלוסיה.
מה הפריע למנהלי ססו״ת לקחת נייר ועפרון
ולסכם? מי שמסכם מגיע לתוצאה
ש־ססס 250,פליטים לכל היותר נמצאים
בגדה — (ועוד כ־ 80,000 ברחו לירדן).

המסקנה 600,000 :פליטים (ו
משנחת
ערבים נרסטינ״ם בורחים מבתיהם למחנה פליטים
עזרה בהחלפת האוהלים במיבני־קבע.

עוברים ארעיים
**לכד המחנות הגדולים ביריחו,

^ /שכם וחברון קשה להבחין במחנות
הפליטים בגדה. הם נראים במבט ראשון

לחצו על שוק העבודה בגדה המערבית.
ועל כן ניצלו זאת המעבידים ומיניהם. כאשר
הדבר רק ניתן — לא שילמו לפליטים
את שכר־העבודה המקובל (דינאר
ליום לפועל־בנין) .התוצאה — וילות מפוארות
ברמאללה ,.ירושלים ובית־לחם שנבנו
בחצי־מחיר — על חשבון האו״ם.

0׳ שוו ריו נ 3ד ו01
ייתכן שפחות, מכיוון שלא נלקחו
בחשבון הנפשות המתות, החיות
עדיין ברשימות ססו״ת) ,ועוד כ־
80,000 כירדן.

יש מי ששילם

ך* כל התחיל כאשר הפליטים התישכו
> § במחנות־אוהלים לאורך גבולות ישראל
״על מנת לחזור תוך שבוע שבועיים״ .ה־או״ם
הקים את סוכנות הסעד (המילה
תעסוקה התווספה מאוחר יותר) ,נקבעו
מנות המזון ( 10 קילוגרם קמח 500 ,ירם
סוכך 400 ,גרם קיטניות יבשות 700 ,
גרם שמן לנפש לחודש) .במשך הזמן הוקמו
בתי־ספר עממיים, כמה בתי־ספר מיק־צועיים
לצרכי ראווה.
הוקם מנגנון של 15,000 פקידים, מהם
כ־ 150 אירופיים ואמריקאיים. היתר הם (או
צריכים להיות) מבני הפליטים. מנגנון שהוציא
עד כה, כאמור 1500 ,מיליון דולאר.

ככסן! זה ניתן היה כקלות לפתור
את הבעיה על־ידי התיישבות.
בזה לא היה איש מעוניין -
לא מדינות ערב, שפליטי פלסטין
שימשו בידם קלן 8מדיני שלא יסולא
בפז, לא מנגנון ססו״ת, שכמו
מנגנון הסוכנות בארץ, פחד פחד
מוות מן הרגע שבו יהיה מיותר.
אומות העולם (בראשן — ארצות־הברית:
ס /ס 70 של ההקצבות) המשיכו לשלם, מתוך
שיגרה. ארצות ערב זברית־המועצות,
למשל, לא שילמו. מתוך בטחון שמישהו
יכסה את החשבון.
נוסף לנזסו״ת פעלו כעשרה אירגוג־ם
פרטיים והושיטו סעד לפליטים. הם דאגו
להשלמת מנות המזון, לאספקת בגדים ול
כמו
כפרים: בתי־אבן ,,חלקות־אדמה קטנות,
מסביב עם עצי־פרי וירקות, רחובות מסודרים,
חנויות ובתי־קפה — וכמובן מיס־גדים
(.מרבית הפליטים הם מוסלמים) .בכל
מחנה — בית־ספר, מרפאה, קשר טלפוני.
המחנות הגדולים פחות אידיאליים. בקטנים
יושבים בין 4000ל־ 7000 נפשות, בגדולים
יש בין 40ל־ 70 אלף. השרות הרפואי
של נזסו״ת) דואג לכך שגם בתנאי
הצפיפות שם לא תפרוצנה מגיפות. הוא
עושה זאת בהצלחה יחרה — מצב הבריאות
במחנות טוב בהרבה מאשר בכפרי הגדה.
המבקר במחנות בגדה מקבל את הרושם
שהפליטים יושבים להם במחנה ואינם עושים
כלום. הרחובות מלאים גברים וילדים
(הנשים נשארות בבתים) .פקידי ססו״וז מנסים
להסביר, שכזה המצב זה 19 שנה. הם
טוענים שעיסוקם העיקרי של הפליטים —
לחכות לחלוקת המזון הבאה; לחכות לביקור
הרופא; לחכות למנהל האיזור
ססו״ת; לחכות לשובם למולדת. לחכות.

אין דבר רחוק יותר מן המציאות.
אילו צדקו הפקידים -למי
היה כסו! לקנות בחנויות (הממוצע
כמחנות הקטנים: חנות מכולת
לכל 800 משפחות, בית-קפה
לכל 600 משפחות, חנות לצרכי־בית
לכל אלן* נפשות).
אכן, בפי תושבי המחנות סיפור אחר. הן
עבדו — עד פרוץ המלחמה. עבדו עבודה
כמעט מלאה. עבדו בעבודות ציבוריות,
בבנין, במלאכה, בשרותי־תיירות. לפי דברי
הפקידים, מוצא כל פליט המרוויח למחייתו
מרשימת מקבלי־הסיוע. למעשה — נמחקו
רק עובדי מסו״ת המקומיים. כל האחרים
נחשבים לעובדים ארעיים — גם אם עבדו
12 חדשים בשנה למעלה מעשר שנים.
הם עבדו. אך מכיוון שהיו רבים —

לחלק גדול של פקידות זו יש ניסיון
קולוניאלי קודם — באימפרייה הבריטית
וההולנדית, למשל, הם הרגילו את עור
בדיהם המקומיים לצייתנות מוחלטת —
הפקיד הערבי השומר על פתחו של מנהל־איזור
של ססו״ת נוהג להצדיע הצדעה
צבאית, לכל פקיד ואורח שאינו מקומי.

יחד עם זה -אין הפקידים, ה יושבים
כחלקם שנים רבות כמזרח
התיכון, יודעים מילה ערבית.

כבישים שנבנו על־ידי קבלנים בחצי חינם.
בתי־מלון בירושלים יכלו להגיש שרות פנטסטי
בחצי מחיר.
הסיוע הבינלאומי לפליטים הפך להיות
עסק מכניס ביותר לגבי בעלי־היוזמה בגדה
המערבית. הרצון המדיני של שוקיירי
והמצרים להמשיך במצב הקיים תאם להפליא
את האינטרסים שלהם. לכן נמשך המצב.
לכן אולץ חוסיין להשלים עם שוקיירי.

לבן נבהלים רבים מבעלי העמדות
החשובות בגדה המערבית מן
הרעיון שקרב הקץ לניצול כל העולם
למען כיסם הפרטי.
מצב המחנות בעזה שונה מהמצב בגדה.
שם אין מחנות קטנים. כל מחנה
מאוכלס בהרבה עשרות אלפים תושבים.
הם היו סגורים שם בימי השלטון המצרי
— יחד עם תושבי הרצועה המקוריים. למעשה
התערבבו אלה באלה, והיום אין
לדעת מי פליט ומי לא.
בעלי חנויות בעזה מקבלים סיוע, תושבי
רפיח עובדים כפקידי ס1סו״ת — ויש גם
מצרים לא מעטים שהסתננו במשך הזמן
למחנות הפליטים — משום שגם הקיום העלוב
ביותר במחנה בחאן־יוניס או בדיר־אל־בלאח
עדיף על חיי פלאח בעמק הנילוס.

קמעונית וסיטוגית

ך • מיבשול הגדול ביותר לכל פתרון
| | שאלת הפליטים הוא מנגנון ססו״ת, זו
פקידות קולוניאלית טיפוסית — בני אירופה
ואמריקה.

אלה החיים כרמת חיים העולה
פי מאה ויותר על רמת החיים של
הפליטים, והעולה פי כמה וכמה
על כל מה שאנשי! אלה מיוגליס
היו להשיג בארצותיהם.

שפת ססו״ת היא אנגלית (במיבטאיס
שונים) והפקידות הבכירה תלוייה בכל
מאת האחוזים בעוזרים המקומיים. כרטיסי־המזון,
למשל ,,מודפסים בערבית. רשימות
מקבלי המזון הן באנגלית.

כשעת חלוקת המנות מודיע
פקיד ערבי בקול רם, כערבית, מה
מספר המנות לו זכאי כעל הכרטיס.
בדיד בלל אין כל קשר בין
מה שרשום באמת ככרטיס לבין
מה שהפקיד המחלק מודיע.
אין הפקידות הגבוהה מתערבת בכך —
וכאשר הם בכל זאת מבקרים (עם אנשי ה־מימשל
הצבאי, למשל) במחסני החלוקה, הם
מנסים לטעון, שהמספרים הנקראים בקול רם
הם המספרים של כרטיסי־המזון — ולא של
כמות המזון המתחלקת.
הגנבה בזמן חלוקת המזון היאקימעונית.
יש גם גניבות סיטוניות.

לפי הערבה זהירה כמחצית
מנות המזון מטעם חאו״ם נמכרת
בסופו של דבר בחנויות.

המפתח
ך* ף נוצרה שותפות אינטרסים ביז
^ פקידות ססו״ת, שליטי ערב והחלק
המפגר ביותר מבין הפליטים. שותפות;
זו יש לשבור. צעד ראשון — הפסקת
הקשר בין ססו״ת לבין מדינות ערב. דבר
זה כבר נעשה׳ כתוצאה מן המלחמה. צעד
שני צריך להיות — התוויית תוכנית ברורה
ליישוב הפליטים והקמת גוף אשר
יבצע את התוכנית, ושמפעיליו יהיו ישראליים
ובאי־כוח הפליטים.

רכים מן הפליטים עצמם רוצים
ככד. הם התפכחו. נמאס להם
להיות אזרחים מסוג כ/
לכן כה חבל שפקידי ססו״ת נשארו על
כנם גם אחרי הכיבוש הישראלי ומשמשים
חייץ בין הפליטים לפתרון בעייתם.

בעיית הפליטים היא המפתח
לבעיית המרחב. מדינת ישראל
עשתה מעט מאד כדי להוציא
מפתח זה מידי אויביה.

הילד ישו -שעתיים אתרי שאביו נרכר וגעצר -ואמו מספרת את סיפורה

עלי הוא רוצח. בהתחלה לא
יכולתי אפילו להאמין שהוא
כזה, אבל אחר־כך, כשנזכרתי בהתנהגות
שלו, כמשך השנים שאנחנו
ביחד, הבנתי״.
בתיה עמאר, כת ,32 אם לארבעה
ילדים, הנמצאת בחודש השלישי
להריונה, סיפרה אודות
בעלה, הרוצח המטורף! מקריית־שמונה

זה היה יום רגיל כל כך! אחרי־הצהרים
עמדתי לי בתור, בקופת־חולים. כי הרגשתי
לא טוב בבוקר, מן ההריון ואלי דאג לי
מאד, והציע שאגש למרפאה.
כמו שעמדתי בתור, ראיתי פתאום עוד
שני אנשים נכנסים לקופת־חולים, אחד
מהם היה צעיר אולי בן ,25 והשני היה
יותר מבוגר אולי בן .35 ראיתי אותם
שיש להם הרבה דם על החולצה והידיים.
שניהם, הפצועים האלה, תיכף נכנסו לרופא
שהגיש להם עזרה־ראשונה. רציתי
לדעת מה קרה להם, למה כל פעם שאני
רואה פצוע אני חושבת שזה מתאונת עבודה.
למה? כי הבעל הראשון שלי מורים
ארבל נהרג בתאונת עבודה לפני איזה שבע
וחצי שנים.
שאלתי את הצעיר שיצא מהמרפאה איך
הם נפצעו, והוא ענה :״משוגע אחו יורה
על כל האנשים.״
קרית־שמונה זה מקום קטן. כולם מכירים
את כולם. אז שאלתי כמובן מי זה.
הוא אמר לי שזה אחד שקוראים לו
אלי עמאר.
נעשה לי חושך בעיניים. אין כאן אף
אחד אחר שקוראים לו אלי.
ידעתי שדה בעלי.

יהיה לו אבא. אז אמרתי ליצחק שאני מובנה
להכיר את אלי.
יצחק הביא את אלי אלי הביתה. אלי
היה אלי כל־כך נחמד וטוב, עד שהרגשתי
והאבא הכי טוב. גם
שהוא יהיה הבעל
בשביל הילד, גם בשביל הילדים החדשים
שאנחנו נעשה. כל פעם שהיה לי זמן —
הייתי יוצאת עם אלי. הוא היה האיש הכי
טוב. כל דבר שרציתי, היה קונה לי. מתי
שהיתי רוצה לשבת באיזה בית־קפה, הוא
היה מזיז לי את הכסא, נותן לי לשבת
ואחר־כך יושב. אז, בימים ההם, הוא אף
פעם לא היה אומר לי לא.
הוא היה מספר לי איך היה ילד קטן
במרוקו, וכל פעם הוא גם היה עושה ל־אמא
שלו החורגת צרות, וגונב ממנה

כסף בשביל שיהיה לו לבלות. הוא היה
מזמין את כל החברים שלו לסרטים והם
היו עושים שמח בכסף הזה.
מתי שהוא עלה לארץ, הוא תיכף נכנס
לקיבוץ, והיה לו שם רע. הוא היה רב
תמיד עם האנשים, ועושה איתם ויכוחים.
בקיבוץ ראו שהוא לא בסדר, אז הוא
הפסיק להיות שם.
הוא יצא מהקיבוץ, והיה בלי עבודה,
והתחילו כל הצרות שלו עם המשטרה.
הוא נעצר אז בנסיון לרצח אחרי שדקר
חבר שישן איתו. במזלג הוא דקר אותו.
אלי אמר שהמשטרה החליפה לו את האשמה
למה שזה היה מתוך ריב. השופט נתן לו
אז 6חודשים מאסר־על־תנאי.
אחרי המיקרה הזה הוא כבר היה קצת

עם הראש אד הקיר

גסיון לרצח במזלג

** ת אלי בכלל הכרתי במיקרה. זה היה
אולי איזה חצי שנה אחרי שהבעל
שלי נהרג. האח שלו יצחק, שהוא שוטר
במשטרה, אמר לי שהוא רוצה להכיר לי
את האח שלו. הייתי לבד עם הילד שלי
שמשון, שהוא עכשיו בן תשע, ורציתי ש־

מבולבל. היה נדמה לו שכולם רודפים
אחריו ומשקרים אותו. גם לי היה איתו
קשה נורא. ככה זה. מה לעשות.
אחרי שאלי הכיר אותי הוא החליט להיות
בן־אדם. מתי שהוא סיפר לי את כל
המיקרים האלה, הוא נשבע שכבר עכשיו
יהיה בן־אדם טוב. אבל השבועה והמילה שלו
היא לא מילה. רק אחרי־זה ידעתי כמה הוא
משקר, ושבכלל לא חשוב לו שום דבר
הוץ מעצמו.
בהתחלה היה יופי. הוא היה עוזר לי
להכין אוכל, ואפילו רוחץ את הצלחות
מה שהיינו גומרים לאכול. מתי שאני
הייתי עייפה, הוא אפילו היה עושה ספד
נז׳ה. אבל אחרי כמה זמן הכל נהפך. כמו
שאומרים: הגלגל התהפך. אז רק התחלתי
לראות מה באמת הפרצוף האמיתי שלו. בחיי
חבל שהתחתנתי איתו.

הזוג המאושו

אלי ובתיה עמאר, זמן קצר לאחר נישואיהם. אלי נשא
את בתיה לאשה לפני שבע שנים, שנת לאחר שבעלה
הראשון, מורים, נהרג בתאונת־עבודה. מאוחר יותר, כשנעצר אלי בעוון זיוף כרטיסי פיס,
הסכים השופט לשחרר אותו ולא לשלוח אותו למאסר־בפועל, רק משום שהתרשם מאשתו.

ך•* וא ניסה להיות בסדר, והתחיל לעבוד
ן ) וללמוד בוולקן. הוא עבד שם איזה
שמונה חודשים והיה מרויח 80 לירות
לחודש למה שהוא היה מתלמד. אחרי שהוא
למד הוא קיבל סוג ד׳ ,ועבד שם בסך
הכל אולי איזה שנתיים. אבל גם משם
זרקו אותו בסוף, למה שהוא היה רב עם
כל החברים שלו בעבודה, והיה עושה ויכוחים
עם המנהלים שלו.
אחרי שפיטרו אותו הוא היה עושה לי
הרבה צרות. בינתיים גם נולדו לנו ילדה
וילד. אלישבע שהיא כיום בת שש, ואלישע
שהוא כיום בן — חמש.
אז הוא כבר בכלל לא עזר לי בבית.
אלי תמיד היה אומר לי שאין לו פה
בקריית־שמונה עבודה, והוא הולך לחיפה
למה שם הוא ימצא עבודה. אני הייתי אז
כבר עם שלושה ילדים ורציתי שהוא ישאר
בבית אפילו שהוא כבר עשה לי רק רע.
ביקשתי ממנו שהוא ישאר מתי שהוא ארז
את המזוודות, אז הוא תפס אותי ונתן לי
דחיפה בכל הכוח שלו, והפיל אותי עם
(חמשן בעמוד )20

ק 1לנ 1ע
(המשך מעמוד ) 19

ישראל

הראש אל הקיר. קיבלתי נזמנו מכר. חוקר.
הראש התנפח לי והתחלתי לבכות.
ואלי נסע לחיפה ונשאר שם שנתיים.
הוא סיפר לי שהוא עובד בתור מסגר במספנות
חיל־הים. במשך השנתיים האלו
הייתי רואה אותו כשהוא היה בא הביתה
אולי פעם בחודש, ולפעמים פעם בחודשיים.
בתקופה הזאת הוא לא היה נותן לי כסף.
אז גם אלי לא אהב לראות את הילדים.
היה מתעצבן עליהם, דוחף, ומרביץ להם,
ואותי היה מקלל. וככה היינו חיים, עד
שיום אחד בא אלי הביתה אחיו הצעיר
עמרם, ואמר שהמשטרה עצרה עוד פעם את
אלי. זה היה לפני שלוש שנים. עמרם סיפר
שאלי נתפס אחרי שהיה קונה, בכל הכסף
שהרתיח, כרטיסי־פים, ומזייף אותם.
אני תיכף רצתי אל בית־המעצר בג׳למי,
איפה שהוא עצור גם עכשיו. ומתי שהיה
לו המשפט, הסברתי לשופט את החיים של
אלי, והראיתי לו כמה אלי סבל בגלל שהיה
בלי עבודה. השופט התחשב בו בגללי,
ונתן לו שנה מאסר על תנאי.

צגחניס עם
עיגייס כחולות

״מפיקים את הסרט צנחנים של זהב. לתפקידים
הראשיים מועמדים: אלן דלון,
ג׳וליאנו גמה, יול ברינר, קירק דוגלאס.
צנחנים שהשתתפו במערכה ישותפו בסרט.
על הצנחנים לשלוח תמונה בצירוף הפרטים
הבאים: צבע עיניים, צבע שיער, גובה,
משקל ודרגה צבאית.

מנחם שווילי, בעל המודעה מסתכל על
המודעה שלו ומתרגז .״אני אפטר את ה־פירסומאי
הזה,״ הוא אומר ,״איזה שטויות
הוא כותב כאן. מה זאת אומרת לקחת רק

עדיתד &תה

הכסף גרם לאסון
*100 חשכתי שאלי השתגע. הוא

הלהיט
של העונה

\ * הו צי א את כל הכסף על שטויות.
ואחרי זה הוא פוטר גם מהעבודה בחיפה:
אחיו השוטר מצא לו עבודה ב־מסגריה
של כפר־גלעדי. אלי התחיל לעבוד

שישה ימים לנצח

ך 1הרצחו עדיין עמד
| 1 1 1 1 | 1ד
מפקד תתנת־המש־ 1111 טרה קריית־שמונה, מפקח דויד זלינגר, עם
אקדח שלוף בפתחה של מאורת־הרוצח.

זלינגר נופל

בשעת מילוי
__ קידו, עם 1
בלב, לזרועות העוקבים אחר קציר־וזנ

(בחולצה הכהה: העיתונאי יחזקאל המאי

שם. אבל הוא בכלל לא רצה לעבוד. התחיל
מסתובב בקריית־שמונה, ותמיד סיפר
לי שהוא הולך לשחק קלפים על סוכריות.
בשביל שאאמין לו שהוא משחק על סוכריות
— הוא היה מביא כל פעם הביתה
קצת סוכריות, ונותן את זה לילדים.
אחרי שנה פיטרו אותו מכפר־גלעדי למה
שהוא לא היה בא כל פעם לעבודה והיה
רב עם כולם, כמו בכל מקום. את הפיצויים
שלו 1.500 לירות הוא קיבל רק
לפני שבועיים בצ׳ק. אמרתי או לאלי שכדאי
שנכניס את הכסף בחשבון שלנו בבנק׳
ולאט לאט כשנצטרך נוציא את הכסף׳
ובינתיים עד שהוא ימצא עבודה,
נחייה ולא נהיה רעבים. אבל אלי לא
הסכים. הכסף נשאר אצלו וגרם לאסון.

1 1 1 1ך | 1מוצא מדיסקוטק־הרצח, בתוכו וביריות ממנו קטל אלי עמאר ארבעה
| | 111ן אנשים חפים מפשע (בצילום למעלה, הרוג ברוך כספי) ופצע שישת 1111 אחרים. עמאר זכנע רק אחרי שהמרתף הוצף מים ומולא גז־מדמיע בידי אנשי משמר־הגבול.

זמוגרבי, תל-

אביב; מרכז, תל־אביב ),זה הלהיט הכי
גדול של העונה. אומרים שזה ילך יותר
שבועות מטוברוק, ויביא ליותר קורבנות
מאשר המלחמה עצמה.
במרכז האנשים פוצעים האחד את השני
כדי להגיע לקופה, במוגרבי קורעים בגדים,
בחיפה המשטרה עומדת הכן.
וכל זה לשם מה? כדי להסתכל בנוסטלגיה
על המלחמה שנגמרה כל־כך מהר. כדי
לראות איך נאצר נואם בפני עמו, איך
בקהיר תולים בובות עם זקן ומגן דוד,
ותוקעים בהן חרבות. איך הצבא והנוער
המצרי מתאמן לקראת המלחמה, איך ההמונים
מפגינים נגד ישראל, איך נהגי אוטובוסים
מתנשקים ברחובות כשנודע להם על
כיבוש חיפה, ואיך אנחנו מנצחים אותם
בסוף, למרות כל הסרטים שלהם.
המלחמה כפי שהכרנו אותה בחיים, וכפי
שראינו אותה ביומני קולנוע, מופיעה זו
הפעם הראשונה מתחילתה ועד סופה בסרט
ארוך, ערוך בסדר ובטעם.

צנחנים עם צבע עיניים וצבע שיער?
״אני אוהב צנחנים,״ הוא מודיע ב־דרמאטיות
.״אני לא יודע למה, אבל אני
אוהב אותם. אני גם הלכתי וצילמתי אותם
במסדרים שלהם. בסרט שלי ישתתפו כל הצנחנים
שירצו. מי שלחם מגיע לו גם
להשתתף בסרט, לא חשוב מה צבע העיניים.
״אני עזרתי לצה״ל במלחמה. שלחתי
לחיל־האוויר סרטים. קיבלתי אפילו מכתב
תודה ממפקד חיל־האוויר. אני אוהב אח
הצבא שלנו. ואני לא רציתי לקחת אח יול
ברינר ואת אלן דלון בשביל הסרט. אני
רוצה חיילים אמיתיים.
״יול ברינר לא יראה בכלל טבעי בסרט
כזה. זה לא ימצא חן בעיני הקהל הישראלי.
זה לא ילך בארץ. אולי בחוץ לארץ.״
״אבל אני לא רוצה כוכבים. אני הייתי
מוכן להחליף את יול ברינר ואת אלן דלון
ביחד — בשביל הנהג של מוטה גור. אני
רוצה חיילים אמיתיים ואלופים אמיתיים.
אני לא רוצה כוכבים.״
בכל זאת הוא נוסע בסוף השבוע לחוץ
לארץ כדי לברר אם אלן דלון או יול ברינר
או קירק דוגלאם מוכנים להופיע בסרט שלו.
כי לעת עתה הם עדיין לא קראו את המודעה
שהוא פירסם בעיתונות הישראלית ועוד לא
יודעים שהם עומדים להשתתף בסרט.
״אני נוסע משום שאין לי ברירה,״ הוא
אומר ,״המפיק שלי לא מוכן לתת כסף אם
לא יהיו כוכבים. מה לעשות.״
ומה אם המועמדים הללו לא ירצו להופיע
בסרט שלו.
״לא ירצו? מה זאת אומרת? הסוכן של
אלן דלון הוא חבר טוב שלי. וג׳וליאנו
גמה הוא כמו אח שלי. אני כותב לו היום
מכתב ומחר הוא כאן. אולי אני אקח באמת
את ג׳וליאנו גמה. הקהל כאן יקבל אותו
כאן יותר טוב מאשר כוכב אמריקאי גם
יש לו נסיון הוא יודע להילחם הוא השתתף
בהרבה מערבונים.״
האדון הגע
ה או ש ר (גת, תל־אביב; צרפת) איש
צעיר ומאושר לוקח את אשתו ואת שני
ילדיו לסופשבוע ביער. הם קוטפים פרחים,
משחקים עם הילדים, עושים אהבה, נחים
באושר בין העצים, ולפנות ערב האשד,
זורקת את עצמה, עם זר פרחים ביד, לתוך
הנחל.
האיש לוקח את שני ילדיו אל הפילגש
שלו, וכולם הולכים שוב ליער, קוטפים
פרחים, משחקים עם הילדים, ונחים באושר
בין העצים.
צנצנות *;ם פרחים. איש אחד שקוראים
לו הגל אמר לפני הרבה הרבה שנים
שהאושר מביא לחוסר חיים, חוסר פעילות,
וחוסר אנרגיה. משום שאנשים מאושרים
מסתפקים במה שיש להם.
לא ברור אם הבמאית הצרפתית הצעירה
אניים וארדה הכירה את האדון הזה, אבל
היא הולכת בעקבותיו.
הנגר שלה חי בהרמוניה מלאה עם אשתו
התופרת. יש להם בבית צנצנות עם פרחים,
והצבע של הפרחים מתאים תמיד לצבע של
הדודים והדודות שבאים לבקר. יש להם
הרבה שכנים, ומכרים שכל הזמן מתחתנים
ומולידים ילדים, וכולם חיים בשלוזה מאושרת,
מסופשבוע לסופשבוע, מחג לחג. וכ־שמשהו
פתאום חסר להם, משהו כמו אשה,
למשל, או דבר דומה, הם לא שמים לב־ הם
מיד מחליפים את זה, וממשיכים להיות
מאושרים.
הכוונה היתד שבתום שעתיים של סרט
נרצה כולנו להקיא מרוב אושר, ואם הכוונה
הזאת לא הושגה במלואה הרי זה משום
שבמשך הסרט שוכחת לעיתים הבמאית למה
בעצם התכוונה.
דם בראש
קטלנית יותר מהגכר

(חן, תל-

אביב; ארצות־חברית) כשסילבה קושינה תו־

קושינה וזומר כ,קטלנית יותר מגבר׳
סיגריות בגוף וחיצים בבטן

קעת סיגריות בוערות בגופות של הגברים
שלה, היא עושה את זה בחיוך מפתה ובהומור
מעורר עווית.
כשאלקה זומר יורה בראשים של אוייביה
אף אחד לא חוסך מאיתנו את התענוג
לראות מאיפה בדיוק נכנם הכדור, מאיפה
הוא יצא, וכמה דם נזל משם.
הן עושות את זה כמובן בביקיני או
בפחות מזה; ומפסיקות את זה רק כדי
לתקוע איזה חץ בבטן של מישהו, או כדי
לשכב עם הגבר שזה עתה עינו אותו, או
כדי לזרוק אותו מהגג.
את כל זה הן עושות במסווה של מאבק
בין חברות ביטוח. הן גרות בהרמון של
אנגלי מנוול ההורג מיליונרים ואלי ננ!ט
וזהב, כדי להרודיח את דמי הביטוח שלהם.
אבל כל מה שהוא עושה זה רק מסווה כוי
לאפשר לקהל ליהנות מסטאלג מלא זוועה
וסאדיזם.

לסט! האסטת
יש אנשים שפשוט תמיד מצליחים להיות

בחדשות. כמו מאנדי רייס־דייוויס־שאולי,
למשל.

בהתחלה היא התפרסמה באתם־יודעים־מה,
ומה שנכון, שהפירסום הזה היה באמת עולמו
לגמרי — כי תמונותיה (כמו זאת משמאל)
התפרסמו בעולם כולו.
אבל אחרי זה היא השתנתה. היא נעש־תה
לאחרת: קודם נהייתה זמרת, אחר־כך
היא באה ארצה, היא התחתנה עם רפי
שאולי, הדליקה נרות־שבת, ופתחה דיסקוטק.
חוץ
מזה היא נהייתה מאנדי אמנותית
מאוד. בשטח המחזאות היא הופיעה כשחי
קנית בבית ברנדה אלבה של פ ד רי קו
גארסיה לורקה, בשטח השירה היא
הופיעה בערב־קריאה עם המשורר דויד
אכידן, והשבוע היא גם הגיעה לשטח
הפיסול.
בתערוכה החדשה של הפסל והצייר יגאל
תומרקין, המוצגת החל מהשבוע במוזיאון
ישראל אשר בירושלים, מופיעה גם
מאנדי — כאחד הפסלים.
שמו של הפסל הוא באמת מאנדי, והוא
מזכיר את תמונותיה מהימים הטובים. שכן
הפסל מאנדי הוא ערום לגמרי.
ומי שחושב שזה פרי דמיונו של הפסל,
שיידע שהוא טועה. זהו פסל אמיתי מאד,
שכן הוא יציקה מדוייקת מגופה של מאנדי
רייס־דייודיס המהוללת.
שלוש פעמים היא באה לסטודיו שלו,
והשקיעה את גופה בגבס. את הדמות שהתקבלה
יצק תומרקין בברונזה. ועכשיו יכולים
כל המבקרים בתערוכה לראות העתק
מדוייק לחלוטין — של מאנדי העירומה.

זהירות, הדרו נתיקה
לפני מספר שנים התחתן מורה הנהיגה
הירושלמי עם א חת מיפה-
פיות העיר. לחתונה שלהם הם הזמינו
את כל מורי הנהיגה של ירושלים,

ואת כל היפהפיות, וגם את אחיו של
המורה, משום שהוא קרוב־משפחה.

הוא קרוב־משפחה לא רק בגלל שהוא
אחיו של המורה, אלא גם בגלל שהוא
כמעט היה בעלה של הכלה. הוא הסתובב
איתה זמן רב, והם עמדו להתחתן,
עד שאחיו לקח אותה והתחתן
איתה במקומו.
לאחר החתונה הפכו המורה והיפה-
פיה ליושבי־בית. היא ילדה לו בן, והוא
עבד קשה כדי לפרנס אותו, ובערבים,
כשהוא היה חוזר מהפירנוס, הוא היה
עייף והילד לישון.
היפהפיה הצעירה לא היתה עייפה,
אבל היא נאלצה להסתגל לחיי בעלה,
למרות שגמלה לו על כך בהרבה מריבות
וסקנדלים.
עד שהגיעה מלחמת ששת־הימים. המורה
לנהיגה נעצר על־ידי המשטרה הצבאית
בעוון לקיחת שלל. הוא הושם
במעצר, והיפהפיה שלו נשארה לבדה
בבית.
לא רחוק ממנה נשאר לבדו גם ידידה
הקודם, אחיו של בעלה, ושני האנשים
הבודדים הללו לא יכלו להתגבר על הגעגועים,
ועכשיו אפשר לראות אותם
מדי ערב כשהם נוסעים במכונית־לימוד־הנהיגה
של הבעל, לדיסקוטקים ומועדו־ני־לילה
בתל־אביב, ומתגברים על הגעגועים
בצורה משפחתית מאד.

אמא לא מרשה
הם נפגשו בניו־יורק. הוא — סמי
ין ן?ן ובוכיץ, בנו של איל־הטכסטיל דוג
יעקזיבוכיץ והיא -דורית רזי ארכי
טקטית
יפהפייה מתל־אביב, בתו של סגן־
מנהל החברה ההסתדרותית תיעוש.
סמי הגיע לארצות־הברית לפני מספר
שנים בהוראת הוריו. זה היה אחרי שהוא
פגש בארץ את גאולה לנדאו,
נערת־זוהר תל־אביבית, בתו של בעל קפה
דיצה, שאיתר, הוא רצה להתחתן. אבל ההורים
שלו לא רצו להתחתן איתה ,,ולכן
הם שלחו אותו מהי לניו״יורק שימצא לו
שם משהו אחר. דורית, לעומת זאת, נוסעה
לניו־יורק דווקא מפני שהיא לא מצאת
בארץ אף אחד .״נמאס לי כאן מהכל,״ היא
סיפרה ,״ולכן החלטתי לנסוע.״

איו להצליח בתיאטרון
הצרה הכי גדולה של גד יגיל
השנייה שלו היא — שהוא לא סמי דייווים.

היא שהוא גד יגיל. הצרה

לפני שהוא נסע לחוץ־לארץ, הוא הכיר רק את הצרה הראשונה
שלו. הוא נאבק כאן קשות עם ההצלחה שלו, וכשלא הצליח לנצח
אותה, אסף כסף ונסע לחוץ־לארץ. שם הוא הכיר את סמי דייודיס.
״איזה אמן זה.״ הוא מספר עליו ,״אין דבר שהמיספר הזה לא
יכול לעשות. זה אמן משופשף ורבגוני, זמר, שחקן, רקדן, חקיין
בחסד עליון.״
הוא ראה אותו באולימפיה שבפאריס ויצא משם מיואש לגמרי.
״למה לא בחרתי במיקצוע פשוט ושקט כמו זגג, למשל?״ הוא שאל
את עצמו ,״למה אני צריך להיות דודקא בדרן, כשכבר יש בעולם
מין סמי דייוויס כזה?״
מובן שהוא רק שאל את עצמו, ולא ענה לעצמו, וברור שהוא לא
החליט בעקבות זה להחליף את מיקצועו, אבל הוא החליט, לעומת
זה, ללכת לראות עוד פעם את סמי דייווים. הוא התפעל שוב פעם.
״איך הוא גורף את הקהל! באיזה עוצמה!״ הוא התלהב בפעם

בניו־יורק הם מצאו איש את רעותו. ומאז
דורית גרה בבוסטון אצל האחות שלה
שהיגרה לאמריקה ,,וסמי קפץ אליה במטוס,
מדי סוף שבוע, וכך הס אהבו נורא
האחד את השנייה והחליטו להתחתן. וכיוון
שאי־אפשר להתחתן בלי האבא י־האמא,
הם החליטו לחזור לשם כך לישראל.
דורית חזרה ראשן נה וסמי הבטיח לבוא
אחריה׳ אחרי שיסיים את הבחינות.
ואמנם הוא הגיע. היא חיבתה לו בשדהו•,תעופה,
הם התנשקו והתחבקו והתחילו
מיד לשוחח על החתונה ,,ומשם
לקח אותה סמי לראות את הוריו.
היא ראתה אותם והם דווקא מצאו חך
בעיניה. אבל הם הסתכלו עליה, בדקו את
הייחום שלה ואמרו לו שהם לא שלחו
אותו לאמריקה בשביל שייתחתן עם בת
של פקיד בהסתדרות, ושהם לא מסכימים.
האהבה האמריקאית פרחה עוד יומיים,

השנייה ,״והכי טוב זה איך שהוא מנחם את הישראלים, .מה יש
לכם להתלונן,׳ הוא אומר, ,המצב שלי עוד יותר גרוע. אני עיוור
בעין אחת, בעל אף פחוס, קטן־קומה, כושי, ונוסף לכך גם יהודי׳.״
ולאחר שגד יגיל הספיק ללמוד את סמי דייוויס בעל־פה, הוא נסע
ללונדון ושם התברר לו שיש לו עוד צרה. התברר לו שלא רק שהוא
לא סמי דייווים, אלא שהוא גם לא חיים טופול.
״בהתחלה טופול כעם עלי,״ הוא מספר ,״ושאל אותי למה לא
התייצבתי אצלו מייד. אבל האמת היא שהיו לי מעצורים. טופול
הוא מלך התיאטרון בלונדון. בזמן שישבתי אצלו, הספקתי לענות
בטלפון לשירלי מקלין ולשון קונרי. ושון קונרי בכלל דחף
את הראש שלו בדלת לפני שנכנס, ושאל אותי אם מיסטר טופול
יוכל לקבל אותו עכשיו.״
הוא ישב כמה זמן בלונדון, ולמד גם את טופול, ואחרי זה הוא
חזר ארצה, כי הוא כבר למד את העיקר :״שחקן לא יכול ללמוד
בבית־ספר,״ הוא אומר ,״סמי דייוויס למד על הבמה, וחיים טופול
למד בלהקת נצל ירוק, וגם אני, כשניסיתי ללמוד פעם באופן
מסודר, לא הצלחתי.״
אז עכשיו הוא סוף־סוף מבין שדווקא בגלל זה יש לו עתיד
גדול בחיים.

ואחר־כך שלחו ההורים את בן הטכסטיל
שלהם לאפיקים ,,לעבוד בבית החרושת
אופ־אר של האבא, וכדי שלא יתחתן להם
הפעם עם בת־קיבוץ, הם שלחו אחריו
שומרים, ובסופי השבוע מכינים לו ערמות
של בנות עשירים לבילוי.
הם מקווים שהוא יכנע, ולא — הם ישלחו
אותו לארצות־הברית להמשיך בחיפושים.

במצב הכן
סם דוכינר,

דגי דוכינר, בנו של
מי שהיה פעם בעל מפעלי קרגל והיום הוא
בעל גלריה לאמנות ישראל, נמצא עכשיו
בבריכת שרתון בתל־אביב.
לפני שהוא הגיע לבריכה, הוא היה יליד
קנדה, בעל פספורט
קנדי, שעבד בקנדה
בעניינים הקשורים
לעסקי אביו. כלומר,
בכסף.
לפני שהוא הגיע
לקנדה הוא היה יש ראלי
בעל נטיות חלוציות.
הוא למד ב־בית־ספר
חקלאי, ו־חלם
לעבוד את אדמת
אבותיו.
לכן הוא יושב עכשיו
בבריכת שרתון
בתל־אביב. כי הוא
הגיע ארצה להילחם. בחמישי ליוני הוא רץ
לשגרירות הישראלית בקנדה ואמר שהוא
רוצה לבוא ארצה, ובאמת כעבור שבועיים
הוא כבר היה בארץ.
מלחמה כבר לא היתה לו. אבל כוונות
טובות כן. ועל הכוונות האלה הוא מספר
כל היום לנערות המציפות אותו בבריכה,

ו שבוע מכרו בחצרו של שר־הבטחון
| | ניתוח פלאסטי לכל המרבה במחיר.
וגם מכרו שם את איצ׳ה ממבוש, המוכתר
של עין־הוד, כדי שישמש כגנן. אבל איש
לא קנה אותו. חוץ מזה מכרו בווילה של
דיין זכות לחמש חפיפות־ראש ואת מיטב
האמנות הישראלית.
בחצר החווילה שבצהלה, נערכה אחת המכירות
הפומביות המשעשעות ביותר שנערכו
לאחרונה: ערך אותה דן בן־אמוץ,

ליתר בטחון

ניצב שר־הבטחון, משה דיין, בקרב בני־ביתו ועקב בהתעניינות אחרי הקהל הרב שמילא את המקום, ושנענה
להזמנת חוג ידידות תל־השומר, שתחת חסותו נערכה המכירה הפומבית, בה נאספו רבבות רבות של לירות.

והוא מכר שם בעיקר תמונות, שנתרמו על־ידי
מיטב אמני הארץ. וגם מעטפות בעלות
תוכן סודי — שנודע רק לאחר הקניה.
ובשביל מה מכרו את זה? כדי שיהיה
כסף לחוג ידידות תל־השומר. כסף לרכישת
מכשיר המאפשר לראות על מסך־טל־ביזיה
את מהלך הניתוח — כפי שהוא
משתקף בצילומי רנטגן.
מחיר המכשיר הוא 31 אלף לירות, ובסוף
הערב הסתבר שאספו מספיק כסף —
לשני מכשירים כאלה.

1 1 1 1סוקרת את התמו־

ן נות, לפני שהוצגו
1 1 1 1 1^ 1
1למכירה, אשת האדריכל היפהפיה תמר ישר.

* ה כמעט כמו החתונה שלנו,״ אם־
ס ן רה יעל דיין כאשר הגיעה לבית־הוריה
בצהלה, ומצאה שוב מאות אנשים מצטופפים
בתוך החצר.
אולם שש־מאות האורחים שהתאספו על
הדשא שמאחורי הבית, היו אחרים מאשר
בחתונות בבית־דיין. הפעם הוזמנו רק בעלי
הממון, אליהם נתלוו מספר רופאים מתל
השומר וציירים אשר נידבו את תמונותיהם.
תמונת יוסל ברגנר, למשל, נמכרה תמורת
2500 לירות. פסל של חנה אורלוף —
תמורת .4000 תמונה של נחום גוטמן נקנתה
באלפיים לירות על־ידי איל־נפט אמריקאי,
מיקי טאובמן, שהציע סכום זה ״כי
לא ידעתי איך אומרים בעיברית .1600״
תמונה של מוקדי נקנתה על־ידי אשת
הסוחר סוזנה רוז׳נסקי ב־ 1600 לירות. מיד
לאחר הזכיר, ניגש אליה בעלה, ולאחר

השומן והסולת

של תל־אביב התרכזו בבית־דיין, ויותר מאוחר בחצר הגדולה.
הפעם רוכוו שם לא רק ידידי המשפחה, אלא
בעיקר אצולת־הממון של תל־אביב, אשר קנו הגרלות, מעטפות וחפצי אמנות באלפי לירות.

שיחה רצינית עזבו את בית דיין.
מחיר־השיא שולם עבור פסל שתרם משה
דיין עצמו. זהו פטל עתיק שהוא מצא, כמנהגו.

הפסל הרומי, שנמצא ביריחו, התחרה
בעל־גלריה ז׳אן תירוש, שנסוג אחרי שהמחיר
הגיע ל־ 4000 לירות. רכש אותו היהלומן
הבלגי סם גוטמן.

הזוג הצעיו

שחגג את נישואיו באותה חצר עצמה, בדיוק שבועיים לפני־כן:
יעל דיין ובעלה דב שיאזן, כשלידם רות דיין, אשת השר׳ ,וש בים
בין הקהל אן מהווים מוקד התעניינות, לא פחות מאשר העתיקות הנראות ברקע.

^ ב ל הכי עליזה היתד, מסירת ה־פריטים
הנוספים. את המעטפות הסגורות
קנו אנשים בסכומים גבוהים.
במעטפה הסגורה שרכשה בתיה אפולו,
ידידתו של דן, עבור 190 לירות, היה זוג
כרטיסי נסיעה לאירופה. דן חשש פן יאמרו
שהמכירה מאורגנת, הציע לתרום את הכרטיס
במכירה חוזרת. פרופ׳ שיבא התערב
ודרש כי הכרטיסים ישארו בידי בתיה. דן
ויתר במהירות. מרוב שמחה החליט דן
לעודד את המכירה, סיפר על ניתוח שעשו
לו בתל־השומר, בלוויית דוגמאות: הוא פרם
את חולצתו והציג בפני נשות העשירים את
הצלקת על בטנו השעירה.
אחר־כך התחילו מכירות אישיות יותר.
את שרותי איצ׳ה ממבוש כגנן לא קנה איש,
אבל ניתוח פלסטי ״בכל מקום שהוא״ נרכש
תמורת 130 לירות, על־ידי נערה עם אף
סולד וחמוד.
ואז, סוף־סוף, נערכה ההגרלה על כרטיס-
הטיסה שאליו נכספו כולם. זכה בו אל״מ
צבי קינן, איש חיל־הים לשעבר, עתה מנהל
חברת־ספנות, הנוסע בתוקף תפקידו כל שנה
לאירופה עשרות פעמים!
זה צדק, זה?

הזונה המאושר

1המקבל נז־ידי
דן בן־
אמוץ את הפסל, תרומת דיין, שילם 6500ל״י.

ב מדינה

בית הספר לעתונאזת
מודיע

עוצר כל לילה בממוצע איזה חמישה־עשר
איש. רק כדי שיזדהו. בודק את תעודות־הזהות
שלהם ואחר־כך הם חופשיים לדרכם.
כל שוטר עושה את זה ככה בלילה. זה
לטובת, הציבור.״

משטרה
יד_ של ברזל

דרכי־אדם

כאשר יוסי משיוז־כרמלי מנגן במועדוני
לילה תל־אביביים על העוגב החשמלי שלו,
הוא שוכח עולם ומלואו. הוא מקפץ ורוקד,
משתולל, צועק וצוחק, מכה כאקורדיון,
מפיק ממנו צלילים מגוונים ורעשים מוזרים.
ברדתו מן הבמה, חוזר יוסי להיות בחור
צנוע ושקט, ביישן וילדותי, למרות 23 שנותיו,
נחבא אל הכלים ומעריץ את מוצארט
ובטהובן. ובהתחשב עם שערותיו הארוכות
זה אפילו לא מפליא כל כך.
אם כי, למען האמת, שערות ארוכות אלה
גורמות ליוסי צרות לא מבוטלות. הן אחת
הסיבות שלדעתו המשטרה נטפלת אליו לעתים
מזומנות.
״עזוב אותו!״ בשובו לביתו בדרום
תל־אביב, בשעות הלילה המאוחרות, עוצרת

החלה ההרשמה לקורסים הבאים,
שיתקיימו בשנת הלימודים תשכ״ח—
1967/68

בבית הספר היחיד מסוגו בישראל
צעיר בנשמה ויטמן ומאז הישנה אחרי

לפני יותר מארבעים שנה, פתח
את חנות־הגלידה שלו בתל־אביב
ועד היום הוא יושב בפינת חנותו
במרכז רחוב אלנבי ועוקב בהנאה
המלקקים את הגלידה שלו.
באותן שנות־בראשית נולדו בתל־אביב גם
עסקים ובעלי־מקצועות אחרים, שהפכו לחלק
של ההווי התל־אביבי בדיוק כמו
ויטמן.
יאחד מאלה הוא ינקלה זילברברג בן ה־
,73 מוכר־כעכים זה כבר 41 שנה (״חם
בייגעלעך! טרי בייגעלעך תמרור־נוף

* קורם לעתונאות: מטרת הקורם היא להק נות
ידע עיוני ומעשי במקצוע העתונאות,
וללמד את יסודות הכתיבה, ההבעה והחקירה
העתונאית.
* קורם לפרסום ויחסי־ציבור: במסגרת
קורם זה יעסקו התלמידים בהכנת תכניות־פרסום
ויחסי־ציבור ובדרכי בצוען, וכן ילמדו
את השימוש הנכון בדרכי התקשורת ההמונית.
* קורס לכתיבת תסריטים ! תעשית הסרטים
הישראלית המתפתחת והטלביזיה הכללית ש תופעל
בקרוב יעמידו אתגרים חדשים בפני
התלמידים, שילמדו לכתוב תסריטים ארוכים
וקצרים לסרטי קולנוע וטלביזיה.
* קורס לעריכת בטאונים: הקורם מיועד
להקנות לנציגי גופים, מוסדות, ארגונים, מפעלים
ולאנשים פרטיים ידע בכתיבה, עריכה,
מימון, הפצה והוצאה לאור של בטאונים, עלונים
וכתבי־עת מסוגים שונים.

יום פתיחת הלימודים | 6.9.1967
פרטים מלאים והרשמה :
כל יום אחרי־הצהרים בין השעות 8—4

בבית ציוני אמריקה
רח׳ דני א ל פריש , 1ת ל־ א בי ב

הרשמה לפתות

מופה יוסי משיח־כרמלי
לטובת הציבור?

לידו, כמעט דרך קבע, ניידת־משטרה, מעלה
אותו למכונית לחקירה מורטת־עצבים .״אפילו
תעודת־־הזהות לא עוזרת לי,״ טוען
יוסי .״ומה שמחשיד אותי באמת זאת המזוודה,
של העוגב שלי, שאני סוחב ביד
ימין והתיק עם התלבושת, ביד שמאל.״
גם בשבוע שעבר, עצרה ניידת־משטרה,
באחד הלילות, את יוסי. סיפר הוא :״זה היה
בארבע בבוקר, בדרך לביתי. הלכתי עייף וסחוט
מההופעה ושרקתי. לפתע הגיהה ניידת
וסינוורה אותי באורותיה. היא עצרה בחריקה
וארבעה שוטרים ירדו אלי. שניים
תפשו אותי בידיים — מבלי לומר לי מילה
ורק אחר כך נזכרו לשאול אותי מי אני, מה
אני סוחב ואיפה אני גר. הסברתי להם ואז
אמרו לי לפתוח את המזוודה.
״כשהתכופפתי לפתוח את המזוודה נפל
מכיסי המברג הקטן, אותו אני מחזיק אצלי
בשביל תיקונים בעוגב. רק ראה את זה אחד
השוטרים, הוא זינק עלי והוריד לי שתי
סטירות לחי עצומות. נדהמתי מעוצם המכה
ונפלתי על הכביש ואז הוא החטיף לי שתי
מכות בצוואר. הייתי בטוח שאני מתפרק.
היתד, לו יד של ברזל.
״העוגב נפל על הכביש והשוטרים שעמדו
עד אז בצד קפצו לראות מה נפל. הם תיכף
זיהו אותי וצעקו: מטומטם! מה אתה
מרביץ? עזוב אותו! זה הילד שמנגן ב-
אקורדיון חשמלי!״
״אסור להכות!״ כשהגיע יוסי הביתה
בכה כמו ילד. אביו פנה בתלונה למפכ״ל
המשטרה ויוסי עצמו מצא פתרון אחר לבעיותיו
הליליות. הוא שב מאז כל לילה במונית
(״זה עולה כסף, אבל זה בטוח!״).
משטרת תל־אביב, שעדיין זוכרת את פרשת
הכאת הילד שנחשד רועה־זונות ואת הרושם
הקשה שהדבר עשה בציבור, פתחה
בחקירה, טרם איתרה את השוטר המכה.
דובר־המשטרה חזר והודיע כי ״לשום שוטר
אסור להכות או לאיים אפילו אם הוא
חושד באיש,״ אם כי בקשר לעצירת אורחים
בשעות הלילה הוא הביע את דעתו כי הדבר
הוא ״מקובל והגיוני״.
כפי שהסביר זאת שוטר־מקוף אחד :״אני
העולם הזה 1562

תל־אביבי ותיק אחר הוא קובה יום־טוב
בן ה־ ,68 המסתובב עם העגלה שלו זה 36
שנה ואשר הנציח את הקריאה בק־בוקים,
בק־בולוים והמתלונן כי יצרני בקבוקי״
הפלסטיק הרסו את הפרנסה שלו.
אך הותיק בכולם הוא מוישה שוורץ בן
ה־ 73 המכריז זה 42 שנה בחוצות תל־אביב
שלייפען! שלייפען! לבחיר משחיזי־הסכינים
אין תלונות (״אני לא חי כמו
מלך, אבל אני חי ייתכן ואחת הסיבות
לשלוות נפשו היא התחביב שלו — הציור,
הוא מצייר ״את כל האנשים שאני
רואה ברחוב״ והוא גם מצייר את עצמו
ויוצא בציור די צעיר, זה ״בגלל שבפנים,
בנשמה, אני צעיר.״

ת עו פ ה

דייד־ גמנסיהד־י ^י דיי דג
מכונאות, מכשירנות וגופנאות
מטוסים. הכנה ל קורס טייס.
בולל הבנה לבחינות נגרות.
פרטיםוהרשמה 5—8 ,9—1 :
ת״א: במר 17 ואלנבי 128א׳; חיפה: רח׳
שמריהו לוין ;30 רמת־גן: ביאליק ; 42
חולון: סוקולוב ; 56
נתניה ז הרצל .24

החי
• התרת הרצועה. בירושלים אירחה
וועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת את
אלופי צד,״ל לארוחת־צהרים חגיגית, דאגה
לתפריט מעודכן, שכלל בין השאר: דג
מפרץ־שלמה; ברווז רמת־הגולן; סלט עמק־איילון
וגלידת ששת־הימים.
• תיל־תק ! בעזה ריכז צה״ל את האזרחים
המצריים לשם העברתם מעבר לתעלה,
גילה כי אצל רבים מהם מקדימים
השעונים בשעה אחת, בהתאם לשעון־הקיץ
המצרי, קיבל את ההסבר הלא־כל־כך־מקורי
כי הם רגילים להאזין לקול־קאהיר, לא ראו
צורך לכוון את שעוניהם לפי קול־ישראל,
המאחר בשעה אחת אחר קול־קאהיר.
>• זכות כחידה. בחברון ניצלו מבקרים
ישראליים את בורותם של סוחרים
מקומיים בטיב המטבע הישראלי, רכשו מהם
סחורה תמורת לירות של בחירות, כרזות־התעמולה
חסרות־הערך ודמויי הלירות הישראליות,
אותן הפיצה מפלגה אחת ערב
הבחירות לכנסת השישית.
• עצור! בירושלים החליטו חברי הליגה
למניעת כפייה דתית להגיב בצורה
מקורית על הקלות בה מת־ר ראש־הע־ר
את סגירתם של רחובות. ביום השבת, נטלו
עימהם שני תמרורי אין כניסה הציבו אותם
לפני ביתו של ראש־העיר עצמו.

החודש נפתחים קורסים חדשים

פ 1ליטב> י19 117
תד־אכיב: ברנד 17
תל״אכיב: אלנבי ! 28א׳
חיפה: שמריהו לוין 30

דמת־גן: ביאליק 42
חולון: סוקולוב 56
נתניה: הרצל 24

בשלם
ארצות־הברית
המחיר

ארבע יצירות בכורה
מעשה קונדסות
כוריאוגרפיה ותלבושות :

לשתות האש
כוריאוגרפיה ותלבושות :

ג׳נט אורדמן
מו סי ק ה: לוצ׳ינו בריו
(בכורה עולמית)

פרל לאנג
מוסיקה: סרג׳יו נטרא
תפאורה: דני קרוון
(בכורה עולמית)

שאלה ללא מענה

על כנפי חופים

כוריאוגרפיה :

כוריאוגרפיה ותלבושות :

ג׳נט אורדמן
פרל לאנג
מוסיקה: צ׳ארלס אייבס
מוסיקה: ויואלדי
(בכורה עולמית)
(בכורה ישראלית)
תאורה: חיים תכלת

תל־אביב ,״אהל־שס׳

ידם ד 16.8 /ב־8.30

כרסיסים :״לאן ויתר המשרדים ובערב ההצגה בקופת ״אהל־שם״

הסיבוב הראשון של המרד השחור הסתיים.
התקוממותם של הכושים האמריקאיים
בעשרות ערים, מחוף אל חוף, היתד, אות
אזהרה בלבד, בישרה רעות לעתיד.
דבר אחד כבר התברר לשלטונות ולרוב
הלבן. אם אפשר לשפר את חלקם ולהרגיע
את רוחם של הכושים לפני פרוץ הסיבוב השני
מוטב לעשות זאת מייד.
כי מחיר המלחמה — ולא רק במחיר חיי
אדם — יקר בהרבה ממחיר מניעתה.
ל ו כדוגמה יכול לשמש הסיכום שנעשה
השבוע בדטרויט, מרכז המערכה שמלפני
שבועיים. הנזק הכלכלי שנגרם לדטרויט,
העיר החמישית בארצות־הברית,
היה עצום. רכבות לא הילכו, דלק לא נמכר,
בתי־מלון התרוקנו, עובדים לא הופיעו לעבודה.
ייצור
המכוניות בדטרויט, שהיא מרכז התעשייה
האוטומוטיבית באמריקה, ירד מ־80
אלף יחידות בשבוע שלפני המרד ל־45
אלף בשבוע ההתקוממות.
באיזור המרד פרצו (או, ליתר דיוק, הובערו)
1308 שריפות, נבוזו מאות חנויות,
נגרם נזק כולל של לפחות 250 מיליון דו־לאר
(וכמה מחברות־הביטוח החייבות לכסות
100 מיליון מנזק זה עומדות, כתוצאה מבך,
לפני פשיטת־רגל).
לו היה מושקע חלק מסכום זה בשיקומם
של כושיי דטרויט, בהוצאתם משכונות־ה־עוני
ובנתינת אפשרויות לקידומם החינוכי
והכלכלי של ילדיהם, ייתכן מאד והמרד לא
לא היה פורץ כלל.

התפתחות היוצרת מצב, הדומה לזה שהתהווה
בשנים האחרונות אצל אלפי צעירים
מוסלמיים בארץ, כאשר צעירים רבים אינם
יכולים להרשות לעצמם לשאת אשד, וצעירות
רבות נשארות רווקות.
עצי־הסקה בתשלומים. המכובד ב׳
זקני השבטים, סיניאקה גואבה, הציע את
הפתרון שהתקבל על דעת כל הנוכחים.
כדי לשים אחת ולתמיד קץ לעליית דמיה,מור,ר
(התעריף המקובל עד לפני שלוש
שנים היד, כמאה דולאר אוסטרליים — 400
לירות בערו) ,נקבע מחיר אחיד ויציב למוהר
בגיניאה־החדשה: מאתיים דולאר במזומן
בתוספת עצי־הסקה, צדפים וחזירים
בשווי כולל של מאתיים דולארים גם כן, אך
אותם אפשר לפרוע תוך חמש שנים נ?יום
הנישואין.
איטליה מהתלה
מקפיאת־דס
הקופאי בקולנוע ברומא מנה את העודף
לצעיר שעמד מולו. הצעיר הושיט את

יפאן

רהוט כ ל גיל
מיוחד לילדי ולנוער
תל־אביב -
״ריהוט כל גיל״ ,רח׳ דיזנגוף 222

חיפה -
״אשור ושיש בע״מ״ ,שד׳ מוריה ,52
רחוב שלום עליכם ,3נוה שאנן שד׳
השופטים 11 קרית מוצקין

רחובות -
רהיטי ״אלמוג״ ,רח׳ הרצל 208

רמת השרון -
רהיטי ״בית וגן״ ,ככר העצמאות

נ גר ית גבעתבווו
קורס ערב
לריקוד ג׳אז
בהדרכת שמעון לוי
למתחילים ומתקדמים
פרטים: טלפון 247480 בין השעות
9.00 — 8.00 לפנה״צ7.00 — 5.00 ,

אל המוצא הישר !
אבד ארנק עם תעודות וכסף, כולל
תעודת זהות, תעודת עיתונאי, רשיון
נהיגה על שם פאוזי אל-אסמר ומים-
מכים החשובים לבעליהם בלבד.
נא להתקשר לטלפון 5־ 30134 או לתחנת
המשטרה הקרובה.

ה קיגן
ה־ 3ו
סאדאמיציי היראסודה הוא צייר לפי מקצועו.
אבל את 17 שנותיו האחרונות הוא בילה
בתא הנידונים־למוות של כלא טוקיו. עד עכשיו
נקבעה הוצאתו להורג תשע פעמים ונדחתה
תשע פעמים.
עד היום לא יכולים אנשי משרד־המשפטים
היפאני להחליט אם אכן היראסווה הוא רוצח
המוני, האחראי למותם של 12 איש חפים מפשע.
עירעור
עשירי. כל הפרשה החלה בבוקר
חורף של שנת , 1948 עת נכנס אלמוני
לאחד מסניפי הבנק הקיסרי בטוקיו. הוא
הציג את עצמו כפקיד משרד־הבריאות שבא
לחכן את עובדי הבנק מפני מגיפת הטיפוס
בצורה מקורית: שתיית משקה חיסון.
תוך שניות נפלו מתים מהרעל שבמשקה
12מ־ 16 עובדי הסניף. ארבעה הנותרים ריחפו
חודשים בין •החיים והמוות, זיהו ב־מיסדר־זיהוי
את היראסווה כרוצח־השודד שנמלט
עם שלל של 4500 לירות.
היראסווה, שהכחיש במשפטו כל השתייכות
לשוד, לא המציא אליבי משכנע,
נידון למיזת ומחכה לביצוע פסק־הדין, אותו
דוחים פרקליטיו מדי פעם בעירעורים טכניים
שונים.
השבוע הצליח היראסוזה הישיש 61שנכנס
לכלא בגיל ,44 לדחות את הוצאתו להורג
פעם נוספת. הוא הורשה להגיש עיר־עור
עשירי לבית־המשפט העליון בטוקיו, בו
העלה מחדש את כל טענותיו, המתחילות
גם בעירעור זה, כמו בכל עירעוריו הקודמים
במילים :״אני סאדאמיצ׳י היראסוזה, הקורבן
ה־ 13 ברצח־השוד בסניף הבנק הקיסרי

אוסטרליה

קורסים לערבית
ספרותית ומדוברת
הרשמה:

בית ציוני אמריקה
רחובדניאלפרישתל ־ א בי ב.
כל יו םאח רי הצה רי ם בין ה ש עו ת 8—4

מחיר אחיד לכלות 3300 שיני־כלבים 330 ,קני־סוכר 170 ,
דולארים אוסטרליים 140 ,תריסרים של
צדפים, שבעה גורי חזירים ושבעה צבים
מבוגרים — זה היה המוהר ששילם לאחרונה
צעיר מאוהב בגיניאד,־החדשה לחותנו
המיועד.
כשנודע לקציני־המחוז האוסטרלים על
מוהר־שיא זה, החליטו לעשות משהו ב־נדון.
הם כינסו את מועצת זקני-ד,שבטים,
נועצו בהם כיצד לשים קץ להאמרת המוהר,

פצועה בדטרויט*
מחיר יקר למלחמה

ידו וד,קופאי הניח את הכסף בתוכה. יאז
אמר לו הצעיר: שמור את העודף לעצמך.
הוא פנה ללכת והשאיר את העודף,
עם היד, על דוכן־הקופה.
המשטרה שהוזעקה על־ידי הקופאי אחר
ששב מהתעלפותו, הבינה מייד מה קרה.
היתד, זאת יד כרותה מגופה מבותרת, אותה
נטל סטודנט־לרפואה מן המעבדה לשם ביצוע
מהתלה מקפיאת־דם.
כבר יום קודם לכן נעצר סטודנט אחר
בעוון דומה. הוא הגיש, יחד עם הכסף, לנהג
אוטובוס, אוזן כרותה וטרייה.
תור המהתלות נגמר כאשר שני ד,כמעט־רופאים
סולקו מלימודיהם, הובאו לפני
בית־המשפט ונידונו על ״הפרעת הסדר הציבורי״
לארבעה חודשי מאפר כל אחד.
* מובלת על־ידי אנשי המשמר הלאומי.
העולם ויזרז 1562

האבא עזל הכפר

ניחומים
לא כל כונבות־הבד נולדות באנגליה,
צרפת, איטליה או ארצות־הברית. נוסף לדליה
לביא, שנולדה בשבי־ציון יו,ילה
גולן, שלא יודעת איפה שנולדה, יש כאלה
כמו אולגה פאלינקאס, שנולדח בבל־גראד,
למשל.
האבא שלה הוא אדריכל והיא עצמה
אוהבת פיסול. עוד לא מלאו לה 21 שנה
והיא כבר הספיקה להיות קריינית־טלביזיה
ולהתגלות על-ידי ז׳אן פול בלכזונדו
המסריט איתה עכשיו ברומא.
ומכיוון שיש צדק כעולם ויש מי שעושה
את החשבון, הרי כבר נמצאו ניחומים
ליוגוסלבים על אבדנה של אולגה. הניחומים
האלה באו בצורה הנעימה מאד של מאד־ייה
פרשי, שנולדה דווקא בכפר אוסטרי
קטן.
עד עכשיו, ב־ 27 שנותיה, כבר הספיקה
לככב ב־ 28 סרטים 12 :גרמניים; שבעה
איטלקיים; שלושה אמריקאיים; שני אנגליים;

המפקח בא
אבא אבן נתן לו קופסת סיגארים והוא
נתן לאבא אבן שני בלשים. לאלכסיי
קוסיגין, לעומת זאת, נתן סנפורד גאר־לילן
הרבה יותר: אופנועים צופרים ומכו־ניות־ליודי
עם גגות לבנים.
כי זה, כפי שהוא סיפר זאת בשבוע
שעבר, אחרי ששככה המהומה של עצרת
האו״ם, אחד מתפקידיו בהיים. כמפכ״ל
משטרת ניו־יורק, חייב גארליק לספק שמירה
לכל הנכבדים הבאים לעירו. לא שכל הנכבדים
מסתפקים בשמירה שלו. קוסיגין,
למשל, הביא עמו כמה אלופי־מישנה ואלופים
של המשטרה החשאית שלו כתגבורת.
אבל בדרך כלל משתלט גארליק שחור־השיער,
המרבה לעשן (בעיקר סיגריות
רוסיות, שי השגרירות הסובייטית ליד ה־או״ם)
על המצב. הוא מעדיף להופיע בשטח
בלבוש אזרחי — חליפת־עסקים אפורה. ולא
במדיו הכחולים הרשמיים, והוא גם משוטט
בניו־יורק במכונית שחורה פשוטה החסרה
סימונים מיוחדים. אבל הוא משגיח על שלומם
של האח״מים לגמרי לא רע.
והאח״מים שלו הם באמת אנשים השובים
מאד: ריגדון ג׳ונסון, פידל קאפטרו,
טיטו, גמאל עכד אל־נאצר. הוא
מוצג לפני כולם וכולם מעריכים את שירותיו.
אבל
רק אחד מהם הקפיד ללחוץ את ידו
בלבביות, עת נפרד ממנו בשדה־התעופה.
היה זה גמאל עבד אל־נאצר.
ייתכן והוא לא ידע כי המפקח הכללי
גארליק הוא המפכ׳יל היהודי הראשון בתולדות
משטרת ניו־יורק.

טורה אנבאלייה לא יכלה להתא פק
יותר. היא פתחה את כפתורי חולצתה
ולבשה את ההזיה הלבנה והנוצצת
על בשרה החשוף והשחור.
הזבנית ההולנדית הנבוכה הסבה את
ראשה ואת ההזדמנות הזאת ניצלה

טורה

צרפתי אחד; ספרדי אחד; אוסטרי אחד והאחרון,
כמסופר לעיל, ובו התחילה השבוע,
יהיה יוגוסלבי.

מארייה

לוסיין מסו ם, הרווק הניצחי והמזדקן ( )47 של הכפר הצרפתי הנידח פונטיז׳ו
עשה הרבה דברים בחייו ורק שגיאה אחת. אבל זאת היתה השגיאה המכרעת. היא
התבטאה בכך שהוא נטל סכין ביד ואיים על אמילייה דורה.
אמילייה בת ה־ ,33 אם ששת הילדים מחוץ לנישואין שלוסיין היה אביהם, הודיעה
לו שהיא החליטה לעזוב אותו ולוסיין הודיע לה שאם היא תבצע את האיום הזה
הוא יכניס לה סכין.
אמילייה קיבלה את האיום ברצינות, נטלה את הרובה של אהובה והכניסה לו

כדור ישר בלב,.
בכך היא עשתה ליתומים לא רק את ששת הילדים שלה. אלא עוד 24 ילדים
מסכנים מפונטיז׳ו. כי התברר שלוסיין, המאהב הגדול, לא בזבז את זמנו רק על
אמילייה. הוא הספיק להתעלס עם רוב נשות הכפר וכפי שהתגלה מספרי המועצה
המקומית הי ה לוסיין גוסום אביהם הטבעי של לפחות 30 מבין 45 ילדי פונטיז׳ו.
יש לה שני כלבים, שני חתולים, איזה
מיליון דולאר, ספרייה של 16 סרטים בהם
היא הופיעה 33 ,שנות חיים ובית על חוף
קליפורני שומם שנקרא בית השחף.
זה מה שיש לה. מה שאין לה, לקים
נובאק מיודעתנו, זה בעל. אמנם היו לה
לוונוס ההוליבודית הבלונדית הרבה מחזרים.
עיתונאים ושחקנים; גיסאריסטים וסתס פלי־בויס;
נסיכים ומיליונרים.
אחד מהם אפילו נשא אותה לאשה. היה
זה השחקן האנגלי ריצ׳ארד ג׳ונסון.
הוא החזיק מעמד 14 חודשים. אך כאשר

ש טן החזסז ת
ביקש מקים לבחור בינו לבין חיות־הבית
שלה, היא בחרה דווקא בהן.
זאת העדפה די משונה לגבי בחורה שסיימה
השבוע את שיפוץ בית השחף שלה
בצורה די מקורית. במכה אחת הפך הבית
מסתם בית־מגורים לשיכון רווקות יעיל.
עכשיו נשארו בבית של קים נובאק רק
שני חדרים: חדר־אורחים וחדר שינה. וחדר־השינה
נמצא תיכף ליד הכניסה לבית.
בלי מחצאיות
בגיל 18 היא עשתה מה שנערות רבות
עושות בגיל . 18 היא נכשלה בבחינות־הבגרות.

בכלל לא הפריע לה להצליח בחיים.
בגיל 22 היא כבר היתר, דוגמניודצמרת
אצל קוקו יטאנל, בגיל 27 היתה נערת־שער
בלייף ובחג; בגיל 30 פתחה בית־אופנה
משלה והשבוע, בגיל ,33 זכתה
למינוי ממשלתי בכיר.
אלה הם תולדות החיים הקצרים של מרי־הלן
אדנו, הפאריסאית שמונתה עכשיו
למה שהלשון הרשמית היבשה קוראת ראש־משלחת־התיירוח.
התפקיד
של מרי־הלן החזקה, אדומת־השיער,
טובת־המידות וגבהת־הקומה (1.69
מטר) הוא פשוט. היא מקבלת אורחים
נכבדים בפאריס ומראה להם את פאריס
״כפי שהם מעולם לא היו רואים אותה״
וחוץ מזה היא מייצגת את צרפת בכנסי
תיירות בינלאומיים.
המשימה שלה היא לעודד את התיירות
לצרפת. וגם לייצג את שא דל דה־גול
בכבוד. ולכן, כנראה, היא קיבלה לתשומת־לבה,
גם את דיעותיו של הגנרל על הלבוש.
ומכיודן שהגנרל אמר פעם שמחצאיות זה
לא בשביל צרפתיות ידעה מרי־הלן מה עליה
לעשות לפני שנכנסה ללשכתה ברי דה־ל׳אופרה:
היא הוציאה מן המלתחה שלה
את כל המחצאיות שלה והופיעה לעבודה
בשמלה שכיסתה את ברכיה היפות.

ק טינ ה גדולה
טורה היטב. היא הסירה את החזייה
מעליה והטמינה אותה בארנק שלה.
רק שעד מהרה נתגלתה הגנבה בשווי
של 26 גולדן (בערך 21 לירות) .לזבנית
מן העיר וולקנבורג היה גם קל מאד
לזהות א ת גנבת החזייה.
היתה זאת הכוכבת של להקת־הבלט
ז׳וליבה הגיניאית, טורה בת ה־ .13הבולטת
בין 45 רקדני הלהקה האפריקאית.
טורה
הקטינה הסבירה כי גנבה באין
ברירה. מנהל הלהקה, אמדו סיוקו,
לא נתן לה דמי־כיס.
והיא כל כך רצתה חזיה.
בלחץ הציבור הודיע אמדו, כי להבא
יתן לטורה עשרה גולדן (כשמונה לירות)
לשבוע ואם תחסוך אותם כמו שצריך
היא תוכל לרכוש לעצמה חזיה בדרך
יותר חוקית.
את החזיה הגנובה החזירה טורח בין
כך. המספר של חחזיה — שלוש — חיה
חרבה מדי קטן עבור החזה השופע של
טורה הקטנה.

קים נוכאק

הנערות מגיעות
נד־לדעת שמצנה
להן -סיוט ברחוב

הן מגיעות

למלונות הזולים של טיילת תל־אביב מ־תוך
שמחה וציפייה על ביקורן הראשון
-י בישראל (כמו שתי התיירות־מתנדבות למעלה) .תוך זמן קצר התברר

** כל העולם הן התחילו להגיע. מכל
מטוס שנחת בשדר,־ד,תעופה ירדו עשרות
צעירות, רובן סטודנטיות, שמלחמת
ששודד,ימים עוררה משהו בליבן.
המטוס נוחת, הן יורדות ממנו, חסרות

להן כי באו לכתובת הלא־נכונה, בה הן מהוות מטרה להטררות,
שומעות מן הרגע הראשון הצעות מגונות, מלוות בתנועוה־יריים
רמזניות, והערות מסוג ״בואואיתנו!׳ ,יהיה לכן טובח׳ ,כדאי לכן!״

הדרך לארץ חשבתי לי איך נראים הישראלים.
תיארתי אותם לעצמי כגיבורים,
בגלל המלחמה שלהם.
״כשירדתי בנמל־התעופה, הרגשתי שמשהו
נצבט לי בלב. היתד, זו הרגשה של התרגשות
גדולה לקראת מה שאראה פה בקרוב.
אחרי שנסענו משדה־התעופה לבית־המלון
שלנו, השעה היתד, בקירוב ל־ 2בלילה.
כשהגענו עם המונית שלקחה אותנו לקצה
רחוב אלנבי ליד הים, ראיתי עשרות בחורים
ובחורות שמסתובבים בשטח. לרגע לא יכולתי
להאמין שבשעה כזו אראה כל כך הרבה
אנשים. שמחתי. אבל תיכף־ומיד לאחר־מכן,
כשירדתי מן המונית, כבר היתד, ד,ר־גשתי
אחרת.
״הם תיכף התנפלו עלינו כאילו ירדנו
מכוכב אחר. סובבו אותנו ולא נתנו לנו
מנוחה. אני בכלל לא יודעת איך המשטרה

צעירים. ביניהם ראיתי שהיו הרבה חיילים
עם המדים שלהם. הייתי כל כך מאושרת ונרגשת
שסוף־סוף הצלחתי לבקר כאן, שכמובן
שהתנהגתי אליהם יפה.
״הם כנראה לא הבינו בדיוק למה אני

/ת״ד ח{
מילים מרוב התרגשות, ובאוטובוס המצפה
הן מוסעות העירה.
ומה קורה להן אז?

יפרה טלית ד,ורזון 20 סטודנטית ל־
^ פסיכולוגיה מניו־יורק :״מיד אחרי המלחמה
הצלחתי להשתחרר מעומס הלימודים
שלי, לחסוך וללוות כסף, ולבוא לישראל.
״ברגע שהגענו למקום הזה, שהוא על
שפת־הים, הקיפו אותנו פתאום המון בחורים

1הן נפחדות

1הן, מהם נמלטו בקושי, מרירות ונו גזזת.

26— 4

מתכוונת, ופירושו את דברי אחרת. הסקתי
זאת מתוך התנהגותם. היו כאלה שניסו לשלוח
ידיים. היו גם כאלה שניסו לקחת ממני
את המזוודות. אבל דבר אחד כולם עשו,
הם לא נתנו לי ולחברות שלי לנשום. הם
הקיפו אותנו כאילו הם היו אוכלי־אדם.
״זה היה נורא. הם התקרבו אלינו מכל הצדדים.
נגעו בנו.
״מזל שבעל־המלון והשוערים ידעו על
בואנו. הם יצאו ובכך ממש הצילו אותנו
מידי האספסוף שהיה במקום.
״באתי דרך של אלפי קילומטר כדי לראות
את הארץ הנפלאה הזאת — ובמקום זה נפלתי
לתוך חלום בלהות׳.
״ובכלל, לאיזה מין מקום שלחו אותנו?״
אל שפת־הים.
בכל ערי הים־ר,תיכון, נמצאים המלונות
הכי יפים על הטיילת. אבל את התיירות הנרגשות
שלחו לגור ליד טיילת מיוחדת במינה:
לטיילת היחידה שאסור לטייל בה:
לטיילת של תל־אביב.
אל כיכר הרברט סמואל, המוקפת מועדוני־לילה,
שהם בעצם מועדוני המארחות, כשלידם
הקלובים המפורסמים, של קלפנים ו־משחקי־ביליארד.
בשעות
הלילה מאוכלס האיזור בגברים שיוצאים
לחפש בילוי־לילה, בשיכורים הנפלטים
ממועדונים ומזוגות המחפשים מקום.
לכן גם מסיבות ברורות, נפתחו בסביבה
גם בתי־מלון זולים. חלקם במקומות ששם
היו מלונות־פאר, בשנות השלושים, וחלקם
בדירות שחדריהן מושכרים לזוגות.
ולשם נשלחו התיירות הצעירות.
ז^ו ז^ו
ך* שהן מגיעות למקום, והדבר חוזר
^ ונשנה שוב ושוב, מבלי שאיש יעשה
משהו בנידון. הן מוקפות מיד בעשרות
עוברי־בטל, כשיכורים, ואף בחיילים במדים,
המקבלים ערב חופשה, וכשאין להם מה לעשות,
הם יורדים לטיילת לצוד טרף קל.
ולמראית עין — התיירות האלה הן באמת
טרף קל. הן מגיעות, מלאות התלהבות, מבלי
שיהיה להן מושג לאיזה מין איזור שלחו
אותן, והן חסרות־ישע לגמרי עם ידיהן העמוסות
במזוודות, וזה לפעמים באמצע הלילה.
ואז
כל אותם משוטטי־הכיכר סוגרים

במאמץ ניכר עולה בידיהן של התיירות
111ל ^ 0 1
• 111 להיפטר מן השיירה הנשרכת אחריהן. אינה

מניחה להן לרגע, רודפת אותן עד חורמה, לא מאפשרת להן את ההנאות השקטות בתל־אביב.

עליהן פתאום, מציעים את עזרתם, לוקחים
את המזוזדות, ושולחים ידיים.
קארן פלקי 25 אנתרופולוגית מוושינגטון
:״את כל המיקרה הזה, ההתנפלות הנוראה
הזאת, של חיילים שאת שמם המפואר
שמענו גם בארצות־הברית — ,יכלו
למנוע. לו היו מספרים לנו מיד לאיזה מלון
ולאיזה סביבה הציעו לנו ללכת לא היינו
הולכות. או לפחות היינו יודעות למה אנחנו
צפויות — ואז לא היה נגרם לנו זעזוע
כל־כך גדול.
״הייתי מעדיפה לחשוב כי השלטונות
בארץ יעשו משהו נגד זה. כדי שתיירת שיורדת
מהמלון שלה תוכל ללכת לאורך הטיילת
של שפת־הים. זה לא מובן מאליו?
האם יש מקום בעולם ששם אי־אפשר לטייל
ליד החוף? וזה בעיר הגדולה שלכם?
״וכאן, אחרי שאנחנו באות, מלאות נכונות
לעזור, אנחנו רק יוצאות לרחוב ומגלות שמתנהגים
איתנו יותר גרוע מאשר עם
יצאניות.״

ף• מוזן מיטניק 2סטודנטית ל/גרפיקה
מניו־יורק, קרה אותו דבר :״כל

שלכם פועלת שנותנת להם להתנהג ככה.
״היו שם בחורים שלמן הרגע הראשון
נטפלו אלינו. הם אפילו ניסו להכנס למלון
אליו נכנסנו בכוח. גם כשישבנו בחדרים
לא נרגענו. ולא הפסקנו לפחד.
״אחר כך הסבירו לי. אז מה אנחנו
אשמות? שזה נעשה פה רק על שפת־הים,
ששם יש הרבה אנשים מן העולם־התחתון.
ואיך הצבא מרשה לחיילים שלו שהולכים
במדים להתנהג ככה עם בחורות, ועוד עם
תיירות שמגיעות לארץ?״
דווקא אנשי העולם־התחתון הכחישו את
חלקם בשערוריה:
אמר אחד מהם :״אנחנו דווקא שומרים
על המקום הזה. בגלל שאנחנו צריכים לחיות
בו 24 שעות של היום. אם כל פענ1
יהיו מיקרים כאלה — תבוא המשטרה
תרד גם לחיים שלנו. בלי שתהיה להם
סיבה. רק מפני שככה מתנהגים עם ־־
תיירות שבאות לארץ.
״אנחנו לא רוצים בלבול־מח, ולא רוצים
שיפריעו לנו בפרנסה. אז אנחנו כ וכרתים
לשמור על המקום הזד — ,במקים
המשטרה.״

במרינה
אנשי־מופת גיטרול סכינאים
מאז הפך בית־קפד, ירושלמי מסויים ל-
מקום־מיפגש של אנשי חוגים מפוקפקים,
לא התפלא איש על הקורה שם. בשבוע שעבר,
למשל, התנפל שם אדם אחד על
אשתו, שהסבה יחד עם חברתה ליד אחד
השולחנות. הוא דרש ממנה לשוב לביתה,
אך היא סירבה, יצאה לבסוף מבית־הקפה.
האיש רדף אחרי אשתו, החל מכה אותה
באמצע הרחוב, ניסה לנפץ שימשת מכונית

נתן להשתלט גם על הים. נוסף לחיל־האוזיר
הפרטי שלו (הכולל מטוס אחד),
עומד אייבי להקים גם צי.
הצי של אייבי יכלול אוניה יוונית קטנה.
באמצעותה הוא ינסה לפלוש לא רק
למצרים, אלא גם לארצות המרחב האחרות,
כולל ישראל. כי על סיפון האונייה תוקם
תחנת־שידור פיראטית, תחנת השלום.
חמששפות. אייבי תיכנן את המיבצע
בעת שהותו האחרונה בקפריסין. הוא הצליח
לעניין בעל אוניות יווני בתוכנית וזה
הסבים להעמיד לרשותו של אייבי אוניית־שידור
קטנה לשלושה חודשים.
לפי התוכנית, תשוט חחנת־השידור מחוץ
למים הטריטוריאליים של ישראל, תשדר
ב־ 18 שעות ביממה, בעיקר מוטיקה־קלה, בתוכה
ישובצו שידורי הדשות, תסכיתים
ונאומי־תעמולה למען השלום.
התחנה לא תשדר רק למען שלום ישראל—ערב,
אלא גם למען שלום בוויאט־נאם
ולמען שלום בין היוונים והתורכים בקפריסין.
משום כך יהיו שידוריה בחמש שפות:
עיברית, ערבית, אנגלית, יומית ותורכית.
הבעייה היחידה שטרם מצאה את פתרונה
היא בעיית מנהל התחנה. העיר אייבי, ה

,כעת יי ,2כנ״-פרק -
הדיון שנועד להתקיים ביום רביעי ,9.8.67 ,בקפה עצמאות ברמת־גן,
בנושא:

פדראציה של ארץ־ישראל: בעד ונגד.

נדחה
נובצעגגוות 0111
*?ד־ז* מחמיר ייויתרמית

תעודה בגדו ת
תלמידי טכניכון ייהנו במסגרת המבצע מההקלות הבאות :
.1ספרי לימוד בהוצאת ביה״ס ללא תשלום
.2עזרה במתמטיקה ואנגלית למתקשים.
.3תלמיד, אשר לא יעמוד בבחינות, רשאי להמ שיד-א ת
לימודיו עד להצלחתו.

* נמשכת הרשמת מסיימי כיתות ט׳ ,י /י״א, לכיתות
בוקר, המכינות לבחינות מוקדמות ובגרות למועדי
הבחינות — אפריל .1968
* ההודש נפתחים קורסי ערב לנוער ולמבוגרים
למועד אפריל .1968

פרטים והרשמה: כל יום בין 9—1לפנה׳יצ 4—7 ,בערב :
תל־אביב, דרך פתח־תקוה ( 44 פנת רח׳ הרכבת, תחנה מרכזית)
תל״אביב, דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
רחוב בלפור ( 5מול הטכניון)

מציל רייכר
עשן מן הקנה

שעמדה מקרוב על־מנת להשיג בדרך זו
גזר זכוכית ולפצוע בו את אשתו.
כאשר לא הצליח לשבור את ד,שימשה,
הרים את האשה בשתי ידיו, נשא אותה
לבית־הקפה, נכנם עמה למיטבח והטיל
אותה על ד,ריצפה. אחר־כך הרים סכין ואיים
:״אני אהרוג אותך! אני ארצח אותך!״
באותו רגע החלים אורח מן העיר העתיקה׳
מוסטפה איסחימאן בן ד,־ ,21שהגיעה
השער, להתערב בעניין. בפי שהוא
נזכר :״שמעתי את הצעקות מן המטבח
וניגשתי לראות מה קורה. ראיתי
בחור מחזיק שתי ככינים — באחת איים
על הבחורה ואת השנייה כיוון כלפי בטנו.
תפשתי אותו, התחלתי לד,אבק עמו. לא
הצלחתי לקחת לו את הסכין. קצת נפצעתי
ביד ודם התחיל לרדת. לפתע שמעתי שתי
יריות. ד,סכינאי הפיל את הסכינים בבהלה
יצאתי וראיתי אדם מחזיק אקדח.
מן הקנה של האקדח יצא עשן.״
את העשן הזה העלה העיתונאי הירושלמי
גדעון רייכר שעבר במקום, שמע
את המתרחש, שב למכוניתו, נטל את אקדחו
וירה יריות־הפחדה בתיקרת הביסטרו.
המשטרה, שהגיעה עד מהרה למקום, לא
פתחה תיק. בני־הזוג התפייסו בינתיים
ופתיחת תיק לא היתד, משנה לסבינאי דבר.
אחדי־הבל היא עבריין מועד שהודה לפני
שנה ב־ 99 פריצות, בתנאי מקורי: שיישאר
חופשי עד שתיתם תקופת המאסר־על־תנאי
שקיבל פעם על עבירה קודמת.
דטי״ח על הלחי. אישיות הרבה
יותר נעימה היה מוסטפה, שהפך לשיחת־העיר
על אומץ־לבו. מה שהירושלמים המערביים
לא ידעו כי מוסטפה, שהוא רפד
במיקצועו, הוא גם מתאגרף במישקל־נוצה,
שזכה בשנה שעברה בגביע הבינערבי.
חוץ מזה לא היה ניטרול סכינאים תרגיל
חדש בשבילו. כבר לפני שנה היתד, לו
ההזדמנות לעשות זאת כאשר לקוח לא־שבע־רצון
ניסה לדקור את ארוסת מעבידו.
נזכר מוסטפה, בגאווה :״תיכף התנפלתי
על הדוקר. הוא היה חזק ממני וגם ה־שגעון
הגביר את כוחו. אבל התגברתי
עליו והוצאתי ממנו את הסכין.״
בעל־הבית ערך לכבודו מסיבה, ואפילו
הירשה לארוכתו לנשק למוסמפה על הלחי.
רדיו תחנת השלום
אחרי שהשתלט על המרחב האיזירי שבין
ישראל ומצרים, החליט טייס השלום אייבי
חעולם הזה 1562

מציל איסחימאן

׳א־אסת *•י*י

נשיקה על הלחי

שבוע, בצחוק :״אם לא אמצא מתנדב.
אציע את התפקיד לחנוך גיבתון — אחרי
שיפוטר מקול־ישראל.״

טכניבון -ב תי ספרה בגרו ת
עיתונות נצחין
של נייר
אחרי שהצ׳רציילים, המרשלים והדונובא־נים
כתבו את שלהם, הגיע תור הרומאנים־
בהמשכים. העיתונות האירופית ההמונית,
שהתמחתה בבניית אלילים וניצולם להגברת
התפוצה (כמו הנסיכה סוראייה והמלכה
פאביולה) ,לא היתר, מוכנה לוותר על
נושא מבטיח״תפוצה כמלחמת ששת״הימים.
מחמוד חומד. השבועון הגרמני רבד,תפוצה
קויק הזדרז, יצא בסיפור־בהמשכים
אהבה על חולות לוהטים. סיפור־המעשה
הוא אופייני לדרך בה העורך האירופי הממוצע
מתאר לעצמו שהקורא שלו מתאר
לעצמו את ישראל ושכנותיה.
הגיבורה היהודיה היא, כמובן, סגן ב־צר,״ל,
צעירה כבדת־חזה, החובשת את קו־בע־הפלדה
שלה על שיער ארוך, בלונדי־כהה
בעל גוזן אדמדם, הנקראת אריאלה גולן
ושאביה הוא, כפי שאפשר היה לצפות,
מפקד חטיבת־שריון, אלוף־מישנה גולן.
את הערבים מייצגת המרגלת היפר,פיה
נארימן פראנק, שמפקד רשת־הריגול הירדנית,
סוחר־העורות מחמוד בן שאראט, היה
מעדיף על כל אחת מעשרים נשות הרמונו.
פטר פותר. בחמישה ביוני מפגיש הגורל
את כולם במיטתו של הגיבור האמיתי,
הרופא הגרמני ד״ר פטר שומאן. אריאלה
רוצה ממנו אהבה ונארימן רוצה הרבה
יותר — את ד,יידע של פטר בלוחמת־חידקים.
לא צריך להיות ספק כיצד פטר פותר את
הבעייה ומי מנצח במלחמה הגדולה והקטנה
גם יחד. למי שלא ברור: בקטנה מנצחת —
אריאלה; ובגדולה — האבא שלה.

תעוות הסמכה ממשלתית

סבניבון

תללאביבחי פה

פרטים והר שסה 1 :ך 8לפנה־צ 4-8אחר,־צ
ת ל ־ אביב: דרך פחח־תקוה 126 וסול הקריר ),מל 254891 .
תלאביב: דרך פתח-חקוה 44 וסול ביח הדל) טל 36773 .
חיפה ; רחוב בלפור 5ומול הטכ דון ) טל 69041 .

הדיון הפומבי
למען פדראציה של
ארץ־ישראל (פלשתינה)
שהיה צריך להתקיים ביום שישי,
11.8.67 בשער 20.30 ,בקולנוע ה־קייצי
ריביירה בבת־ים, נידחה עד
להודעה חדשה.

משרד ״תמר״
רחוב ביאליק ,3תל־אביב
נפתח חוג

לרישום עירום אומנותי
(עם הדרכה למבקשים)
פרטים :״תמר״ —
ביאליק ,3תל־אביב, טלפון .625094
--דרושהמודלווספת

:׳ אב תשכ״ז<;7 ,ו<ן.א<>.
2״ 5י

הדוגזן המטודף מקויזדטשנו

סיפורה ה אי ! ש

הו־וצה

הוא אנס

1 1לי