גליון 1563 מתאריך 16 באוגוסט 1967

משפר 1563

המחיר 120 אג׳

אי שזח חו אשסכיאדגן ניגג התרת

השבוע גיליתי מחדש עד כמד, השם
העולם הזה הוא דרכון סוב• .היה זה באותם
הימים בהם חקרתי את גילויי ההתנגדות
הערבית לשלטון הישראלי בעיר העתיקה,
בעזה ובגדה המערבית.
שם העיתון פתח את דלתות משרדיהם של
חוקרי־המשטרה בדרגים הגבוהים ביותר.
הוא גם זיכה אותנו בשיחות גלויות ומועילות
מאוד עם קצינים של המימשל הצבאי
בכל האיזורים האלה, וגם עם מפקדי צבא
בכירים.
הידיעות שקיבלנו ממקורות אלה הן חו־מר־רקע
חיוני.
שם השבועון גם פתח לנו פתח אל הצד
השני — שבלעדיו לא היינו יכולים להגיש
לך תמונה כוללת ומאוזנת.
נכונותם של הקצינים הישראליים לא
הפתיעה אותנו. הם מכירים את העולם הזה,
סומכים על הדיוזח האובייקטיבי שלו.
נכונותם של הערבים היתד, הרבה פחות
מובנת מאליה. כי בעוד שערביי ישראל
הספיקו להכיר את העולם הזה — לא כך
בשטחים החדשים. שם רק המובחרים שבאנשי
האינטליגנציה והפוליטיקאים שמעו
על העולם הזה ועל אחיו בלשון הערבית,

הם נענו לכך. נוספו עליהם, בשני חודשי׳
פירסומו של דף, כמה צעירים חדשים. שהתפתחו
במהירות רבה במתח הגבוה של דף
ונתגלו ככוחות מעולים.
עתה, עם סיום הופעתו של דף, ביקשנו
את רובם לעבור לעבודה בהעול ם הזה.
כולם נענו.
פירוש הדבר כי המערכת התרחבה לפחע
בהרבה, הן מבחינה כמותית והן מבחינה
איכותית. הדבר מאפשר תיכנון חדש לגמרי,
שלא היה כדוגמתו מאז ראשית מערכת זו.
גם בכך תיווכח, מן הסתם, כבר בשבועות
הקרובים.

חחודשייב שד הופעת דף היו חודשיים
של מלחמה מתמדת. נשאו בעולה,
בצורה הברוטאלית ביותר, מוכרי העיתון
ברחובות.
נוסף לחרם של הקיוסקים, שאורגן על־ידי
שני הצהרונים והמפיצים שלהם, נפתחה
התקפת־טירור על המוכרים — בעיקר אלה
שניצבו בתחנה המרכזית בתל־אביב.
ביום הראשון של ההופעה, הוכתה סטודנטית
מתנדבת, שמכרה שם את דף.

הזה אל־עאלס.

לדרור...

א>זה עור

וזה לא פלא כמובן, בי אמא
רוחצת אותו ב״נקה 7לתינוק״
״נקה 7לתינוק״ מותאם במיוחד
לעורם העדין של התינוקות,
והוא בעל כל אותן סגולות
נפלאות של אלסבון נקה : 7
אלקלי)
נויטראלי (ללא
ומעלה קצף רך ונעים.
נקה 7לתינוק״
באריזה ורודה לתינוקת,
ותכלת — לתינוק
תוצרת

ביח״ר

נקה

בע״מ

המפיצים

נורית

בע״מ

פרסום או־קי

זה עדיין לא יצר אצלם את הנכונות
לפתוח את פיהם ואת ליבם. אבל זה הספיק
— פה ושם — כדי לפתוח את הפתח המינימלי
שהיה דרוש להתחלת החקירה הענפה.

הפגייטה
המפתיעה כיותר, מבחינה
זו, התקיימה בשכם.
אשה צעירה, בעלת יופי מזרחי נדיר,
קיבלה את פני בטרקלין בורגני מטופח. היא
הזכירה בחיצוניותה את כוכבות־ד,קולנוע של
מצרים, אבל היא מורה. סיימה אוניברסיטה
צרפתית, ומלמדת בבית־ספר תיכון.
היא אמרה, בכל הכנות :״כן, אני פעילה
של מפלגת אל־בעת. אני מתנגדת לכל שי־תוף־פעולה
עם ישראל — כי אתם כובשים.
לא פחדתי לסכן את חיי בימי חוסיין —
איני מהססת גם עכשיו לעשות מה שהאידיאלים
הלאומיים שלי מכתיבים לי.״
היא מסרבת, למשל, ללמד בבית־ספר תחת
שלטון ישראלי. היא גם סירבה לקבל מידי
המימשל הצבאי את המשכורת לשני חודשי
החופשה. מורים רבים אחרים קיבלו את הכסף.
אלה שסירבו, שלחו יפוי־כוח לעמאן,
והכסף הוברח אליהם. היא סירבה לעשות
גם זאת. היא מחכה לשוב הירדנים, כדי לקבל
מהם את המגיע לה. היא בטוחה שהכסף
לא ילך לאיבוד.
על העולם הזה כבר שמעה. היא קראה את
הזה אל־עאלס למעלה משנה. עוד לפני מלחמת
ששודד,ימים. איך? ״זה הגיע אלי, מה
זה חשוב איך?״
היא ציטטה קטעים מתוך מאמרים של
אורי אבנרי ושלי, והתודכחה על תוכנם.
״זאת הסיבה שאני גלויית־לב,״ אמרה.
״כי אני מכירה אתכם. אינני מסכימה אית־כם,
אבל אני מאמינה ביושר שלכם.״
את תוצאות השיחה הזאת, ועשרות הפגישות
האחרות, תוכל לקרוא בגליון זה.

1מ ל או ת ה
ימ ^ ח ע

ן > בנין ותעשיהן
!חשמלאות רכב!

ב קו ר סי ערב

ב־ 24 באוגוסט

תסודת הסמבה ממ שלתית

ט כ ני כון תלזא בי ב חי פ ה
פרטים והרשמה 8-1 :לפ1ה־צ 4-8אחה־צ
תל־אביב: דרך פחח-חקוה 126 ומול הקריר ),מל 254891 .
חל־אביב: דרך פתח-תקוה 44 נמול ביח הדר) סל 36775 .
סיסה: רח1ב בלפור ( 5סול הטכויון) טל 69041 .

לפני שלושה חודשים סיפרתי לו
על יום־העיון הגדול, בו ניתחנו את כל
מדורי העולם הזה והחלטנו על שורה ארוכה
של חידושים כדי לרענן את המתכונת.
למחרת היום התחלנו בביצוע הדרגתי
של שינויים אלה. בוודאי שמת לב להם,
בכמה מדורים.
ואז, בדיוק, באה המלחמה.
רוב חברי המערכת גוייסו, ובאותה שעה
התחלנו בפירסום הדף היומי לשעודחירום,
שגזל חלק ניכר משארית כוחותינו.
ממילא לא היתד, ברירה אלא להקפיא את
רוב החידושים.
עתה חזרו כל חברי־המערכת, ופירסום דף
הגיע לסיומו.
על כן הגיעה עתה השעה לבצע את החידושים
המובטחים. הם יבוצעו, בהדרגה,
בשבועות הקרובים.
אני מקווה שימצאו חן בעיניך. אם כן
ואם לא — נשמח אם תעיר עליהם במכתב
למערכת.

מפקד מחוז קנר
למחרת הוכה מוכר אחר — ושוב על־ידי
אותו בריון עצמו, שהופיע והתחיל לצעוק:
״קומוניסטים! קומוניסטים!״
המשטרה לא התערבה.
המוכרים המשיכו במלאכתם, הוכו לא
פעם על־ידי בריונים.
הזעקנו את משטרת תל־אביב, וזו הביאה
סוף־סוף לחיסול הבריתות הזאת. מפקד
מחוז תל־אביב עצמו, ניצב יעקב קנר, סייר
בשטח התחנה כדי לעמוד אישית על המצב.
אולם כאשר נעלמו הבריונים, מצאו המוכרים
את עצמם עומדים מול תוקפים
חדשים. דווקא שוטרים החלו מכים אותם,
ודורשים מהם להפסיק את המכירה. על כך
הגיש עורך־הדין אמנון זכרוני תלונה רשמית.
השבוע
קיבל זכרוני מכתב, בחתימתו של
ניצב קנר, שמסר על תוצאות התלונה:
החקירה העלתה
פעל בעניינו של
מ ת ון שיקול־דעת
תוצאנה נגדו מסק

. .הנני ל הו די ען כי
שה שוטר שמואל נפוסי
(המוכר) אברהם קליין
שנמצא כ מו טעה, ועל כן
נות מ ש מעתיות.
כן הנני ל הו די ען כי נערכה חקירה בתלונת
(המוכר) עזרא בן־דויד, נגד ה שוטר
כלפו כהן. נמצא שה שוטר כלפו כ הן הש תמש
נגד מ ר שן ב כו ח ללא הכרח, ועל כ ן
הוא יובא לזין מ שמעתי.

למוכרים זה כבר לא יעזור. אבל לשמה
של משטרת תל־אביב — זה מאז מועיל.

סיום פירסומו של דף ישפיע על העיתון
גם מבחינה אחרת.
ערב הופעתו, פנינו לשורה של עיתונאים
ממדרגה ראשונה, ביניהם חניכי העולם הזה
וחברי המערכת לשעבר, בבקשה להצטרף
לצוות החדש.
העולם יזזר 1563 ,

אתמול היה צה״ל צבא של
כובשים.
היום צה״ל הוא חיל-כיבוש.
אתמול ראה אותו העולם בדמות
החייל הקרבי, הזונק כ־מידבר־סיני
והמטפס בהרי הגולן,
הקורע כשישה ימים גורליים את
טכעת־החנק שנתהדקה סביב מדינתו.

יום רואה אותו העולם בדמות
צעיר חמוש, בעל כומתה ירוקה
ופנים קודרות, המסייר כסימטה
של העיר העתיקה כדי להטיל
מורא על התושבים העוינים.
אתמול צילמו צלמי־הטלכיזיה
את הקצין המאובק והפרוע, המסתער
בראש חייליו ישר לתוך לועי
המקלעים של האדיב.
היום הם מצלמים את אותו
הקצין על כסא המושל הצבאי,
כשהוא חותם על אזהרות, איומים
ועונשים קולקטיביים.
אתמול נראינו כעם קטן ואמיץ,
העומד מול אויבים אדירים.
היום אנחנו נראים במו בל ה כובשים
כבל התקופות ובכל ה מקומות.

תמול האמינו הבל כי הנצ
חון המזהיר יוצר הזדמנות היסטורית
להשגת שלום בר-קיימא.
היום מאמינים הבל בי אחרי
הסיבוב השלישי יבוא הסיבוב הרביעי,
בעוד חמש או שבע שנים.

בל אדם כישראל מרגיש כזה.
עד השביתה בירושלים היתה זו

הרגשה עמומה של אי־נוחות.
מאז השביתה, ברור לבל כי
נוצר מצב חדש.
העיתונים, שמלאו עוד אתמול
סיפורים על גבורה עילאית של
חיילים ואזרחים, על גילויים נהדרים
של התנדבות והתמסרות,
מלאים עתה מדי בוקר כידיעות
על גילוי מחתרות ומעצר מנהיגים,
סגירת חנויות ופיצוץ בתים,
מישפטים צבאיים והפעת־רכוש.
כבל שיחה רצינית בין שני ישראלים
צפה השבוע השאלה:
״לא ן זה י וביל?״

היו תשובות פשוטות לשאלה זו,
והן נשמעו מכל עבר. תשובות כגון:

להם על הראש, אז הם יורידו
אותו״.
״הערבים מתחצפים, מפני שהיינו
הומאניים מדי כלפיהם. הם
מכינים רק את שפת האגרוף״.
״אילו הם היו מנצחים, הם היו
משמידים אותנו. אז למה אנחנו
נוהגים איתם בעדינות?״
הדברים נשמעו כרחוב. הם נשמעו
גם בעיתונות, וגם כמיזנון
הכנסת. לעיתים בגסות פרימיטיבית,
לעיתים בשפה מעודנת.
היתה זאת תגובה ספונטאנית
וטבעית על המאורעות.

הישראלי הנאור, האינטליגנטי,
לא שש ללכת בדרך זו.
לא רק מתוך התנגדות מוסרית,
אלא גם מתוך שיקול הגיוני קר.
הוא ידע כי בל שלטונות־האוקו־פציה
נהגו כך, ובי כל שלטונות•
אוקופציה כמאה העשרים נכשלו.
הוותיקים זכרו את האוקופציה
הבריטית כארץ־ישראל, שנהגה
כך נגד הערכים בשנות ה ,30-ו
אתמול:
התמונה שריתקה את העולם ־ כובשי הכותר
נגד היהודים כשנות ה .40-בשתי ררה בלב הישראלי הנאור: הוא
סלד מפני עונשים קולקטיביים,
הפעמים היא נכשלה לחלוטין.
הם יודעים לאן מובילה דרך זו: מפני פיצוץ בתים ומעצר נכבדים.

מעשה גורר מעשה, תגובה גוררת
תגובה, עד שנוצר מצב ללא
מוצא.
אבל הם לא ראן דרך אחרת.
זה היה מקור המועקה שהשוד

אכל הוא לא ראה ברירה אחרת.
מה לעשות בכית, שמתוכו יורים
על חיילים? איך אפשר להרתיע
ממעשים דומים, מבלי לפוצצו?

לעשות כאשר שביתה כל לית
טוטאלית יוצרת אווירה של
מרי אזרחי? איד אפשר למנוע
הידרדרות, ללא מעצרהאחראים?
זוהי הברירה האכזרית של כל
אוקופציה :
אם נוהגים כ״יד רבה״ -נראה
הדבר בחולשה, ומוביל למרי אזרחי.

נוהגים ב״יד חזקה״ -עוזר
הדבר למיעוט הקיצוני לרכוש את
לב ההמונים ולפתוח במלחמת־גרילה,
המובילה למרחץ־דמים.
שתי הדרכים גם יחד מובילות
לאותו יעד: מרידות, מעשי־טרור,
הוצאות-להורג, גירושים המוניים.
בי זוהי התכונה האופיינית לכל
שיטות האוקופציה בימינו:
בל השיטותהןרעות .
השאלה היא ז איד הפד הכיבוש
למישטר של אוקופציה?
איך הידרדר המצב ותוך חודשיים
קצרים לנקודה זו?
מי אחראי לכך?
על כד יש תשובה פשוטהלמדי:
אחראית לכך ״ממשלת הליכוד הלאומי״.
היא
כילכלה את מעשיה בחוכמה
כשאר השטחים. אך בשטה
זה, האחד והמכריע, היא הנחילה
לעצמה תבוסה היסטורית.
האחריות לרך נופלת כמידה
שווה על אשכול ודיין, יערי ובגין,
אבן ואלון.
גם להלכה וגם למעשה.
אך אחד מהם לא הבין -ולא

היה בלל מסוגל להכין -את ה־בעייה
בעוד מועד.
אף אחד מהם לא הכין בי ישנו
עם פלסטיני, וכי בפני העם הזה
עומדת עתה רק אחת משתי הברירות:
לכרות ברית עם חוסיין
נגד ישראל -או כרית עם ישראל
נגד חוסיין.
אף אחד מהם לא רצה להציע
לעם הזה שום דבר, שום תוכנית,
שום תקווה.
הם פשוט התעלמו מן הכעייה.
הם מנעו כל ויכוח על כף בכנסת
ובציבור. הם חיבו להצעת־שלום
של חוסיין. הם ויתרו על בל
יוזמה מצד ישראל סלפי העם ה פלסטיני,
בל יוזמה שיכלה למשוך
לצידנו את יסודותיו הלאומיים.
ובך עברה היוזמה, בבר למהרת
הכיבוש, לידי אויבי ישראל משני
עברי הגבול.

מה לעשות עכשיו, לפני שניתקע
בבוץ של אוקופציה אשר תכריח
אותנו לעשות מעשים שישימו קץ
לבל תקווה של שלום ושישניאו
אותנו כבל העולם?
התשובה אינה בפי הממשלה, האחראית
לכישלון מחפיר זה.
היא גם אינה בפי המפלגות ה שותפות
לשלטון -שהוכיחו את
אפסותן המחשבתית מול האתגר
ההדש.
התשובה יבולה לבוא רק מתוך
הציבור, הרואה את הסכנה. רק
מתוכו יכולים לקום רעיונות חדשים.
רק הוא יבול להכריח את
הממשלה לבלול בתוכה כוחות
חדשים, להקים מוסדות חדשים,
שיתוו דרבים חדשות.
המצב עדיין אינו אבוד. עו ד
יש אפשרות לשנות את הבל, לעלות
על דרך אחרת.

מכתבים דיפדוף לעולם לא אסלח לכם על ניד. שעשיתם לי.
במשך שנים אני קורא את שד עיתוני-
הערב, והם סיפקו אותי לגמרי.
אז התחלתם לפרסם את דף, וראיתי שהעיתונים
הישנים משעממים. התחלתי לקרוא
בכל יום את העיתון החדש, למרות שלפעמים
הייתי ממש צריך לחפש אותו.
פתאום סגרתם את דף.
מה אני אעשה עכשיו? אני כבר לא יכול
לקרוא את הישנים, וחדש אין.
פשוט נוצר חור.

דויד פנימיני,

תל־אביב

נם אצלנו.

אילו הייתם מפיצים בציבור מניות של
מאה לירות, אני בטוח שהייתם אוספים און
חצי המיליון שהיה דרוש כדי להפוך אוז
דף לעיתון של קבע.
חבל שהצלחה עיתונאית כזאת גדולה
תוכשל על־ידי גורמים כספיים.

יצחק גולד,

תל-אביב

בלי קמח אין תורה.

אני מביט על דף כעל חזרה כללית.
עכשיו אני מחכה להצגת הבכורה, ואין
לי הרבה סבלנות. אז קדימה.

דני,

אי־שם

כן המפקד.

עכשיו שגמרתם עם דף אתם חייבים לספק
לנו את החדשות — לפחות מדי שבוע
זוהי חובה מוסרית, אם לא מעלה מזה.

שמואל רוכין,

רחובו ת

נמלא אותה!

הביטוי המשונה

הגיע המודל החדש!

״ וספהסו פר ״ 150

ה ״ שלאגר ־

החדי ש של וספה, ה ק טנו ע הנדרש ביותר בעולם.

וזח־יר פדגזוגזגז רכתיוגז נזצוגזצגזג!

להשיג בסוכנויות המורשות למכירת ״וספה״ ברחבי הארץ.
רצונד בגרף שרירי וחסון?
ויפודין הפתרון!

מיכאל מורגנשטיץ,
מדינת גשר

ירו שלים

טוב. אני מסכימה. לתוכניתו של אבנרי,
אני — ומי עוד?
ובמה תלמידים בממוצע,
בכל כיתת־תיכון,
לומדים ערבית
במקום צרפתית,
כשפה שנייה?
ואחרון חביב —
כמה בני־גדה מסכימים
לתוכניתכס?

עמליה קדמי,
חיפו!

גורם עולמי
אם אנחנו גורם עולמי — אז סין היא
מדינה שולית.
קצת יחס של כבוד לעולם! אנחנו נקודה
על המפה. מדוע ניתן לניצחון צבאי —
מזהיר, אומנם, אך חד־פעמי — לסובב אח
ראשינו?
דברים כאלה הופכים ארץ מכותרת וחופשית
— למעצמה דיקטאטורית.
כמו שקרה לגרמניה, למשל.
אז אני מעדיף להיות גרורה חופשית
ושוחרת־שלום על מעצמה ניאו־נאצית.

לקבלת חוברת חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 915 .תל־אביב
ח לי פו ת

העיתונים היו השבוע מלאים בסיפורים
על ״בני־מיעוטים״ — כמו למשל על הלוחמים
הדרוזיים שנפלו בשרות צר,״ל.
אולי כבר הגיע הזמן לבטל את הביטו־המשונה
הזה ״בני־מיעוסיס-י
ראשית: אם אנחנו באמת סבורים שבידנו•
הגדה והרמה והרצועה — אז הם כבר בפירוש
לא במיעוט! הגיע הזמן שנתפוס
את זה.
שנית: למה לא לקרוא להם בשמותיהם,
בפרט שאין כמו הערבים והדרוזים גאים על
לאומיותם? ואם גם את זה נבין — אז בכלל
נצעד צעד גדול לקראת הבנה עם שכנינו.

ה דיון

חיים פובול,

תל-אביב

• גרמניה הפכה לנאצית — בעי קבו ת
מפלה דווקא.

פאלפטין או ישמעל ז

למען יופי שעוותיץ־

איני מסכים עם מוטי כהן מרחובות
(העולם הזה 562ו ) ,שהציע שישראל תנפיק
בולי־מאנדם כבולי־הפדראציה ״ישראל־פלש־תינה״.

מדינתנו הוא ישראל ולא ארץ־ישראל.
שם אחרון זה נזכר בתנ״ך רק בפי נוכרים,
הנמצאים בארצם ומדברים אודות ארצנו.
גם הערבים, תושבי המנדאט הבריטי ל־השולם
הזה 1563

שעבר. שרויים בתהליך ניתוק־זהותם מהכינוי
״פלשתיני״ — ובצדק.
כינוי זה היה, מאז ומתמיה ״זמורת־זר*
במרחב השמי.
הוא נותר מן הסלישתים — שבט שאינו
שמי ואשר פלש בדרך הים מן האי כריתים,
לפי עניות דעתי, נובע השם מעצם הפלישה.
יש לשאוף, לכן, שאחינו הערבים יסגלו
לעצמם את השם ״אישמעאיל״ בצד השם
״אישראיל• — ואנחנו את השמות ״ישמעאל״
ו״ישראל״ ,גם לטריטוריות וגם ליושבים
עליהן.

יצחק א. דג:י,

מו שב ה כנרת

• ישמעאל הוא כינוי יהודי־תנ*כי, ולאו
זחקא ערבי־מוסלמי. זכו ת ם של הפלא־ססיניס
להזדהות כרצונם, כפי שזכו תנו —
להתקרא ישראלים, ולא, למשל ,״ציונים*.

הבעת תודה
אני כותב מאי־שם, אחרי שקראתי את
הגליון האחרון, שהגיע אלינו ונשלח על־ידי
אחד הקוראים שלכם — אשר שלח לנו
חבילה וצירף אליה גליון חדש זה.
ברצוני להודות לקורא האלמוני — כי לא
יכולנו להשיג את העיתון, כאן.
ובאותה הזדמנות — תודה לכל אלה
ששלחו סתם חבילות. ולכם — איחולי•
הצלחה במאבקכם למניעת מלחמה.

גדעון סמדר,
פאטנט דיין

ד.צ , 2350 .צה״ל

עיינתי בפירסומים של חברת־המרגרינה
מטע, ונדהמתי שהחברה משתמשת בפירסו־מי־צה״ל
— ויותר נכון בתמונות אלופי־צה׳׳ל
— למטרותיה המסחריות.

ד״ר הרי ירה,
תודה וזיכרון

רסות־ה שבים

למרות שלא שיכלתי איש מקרובי, במלחמה
זו, הזדעזעתי שביום ד,־ 30 לנופלים
לא היו האבל והזיכרון
כמו שהיה
צריך להיות.
כל בתי־ר,שעשועים
היו פתוחים כרגיל
וזה מחפיר שאנשים
שומרים על
ימי־אבל לזכר מאורעות
ויום השואה
— שקרו לפני שנים
רבות — אבל
אינם מכבדים את
זכר אלה שנפלו ל־מענם,
ורק לפני זמן
מו ר״יו ס ף
קצר עוד היו שמחים,
צוחקים ומלאי־תקווה. א
גם שערוריהשלא היה אף גוף רשמי
אחד שזכר את הפרחים הצעירים הללו
שנקטפו.

שמעון מור-יוסף,

• ל מען הטעם ה טו ב — רצוי
לקבוע יוס־אבל לאו מי אחד ויחיד.

עפולר.
היה

(העולם הזה )1562 אני מסכימה לכל מילה
הכתובה בה.
מדוע אין בישראל, כמו בארצות תרבותיות
רבות כל-כך, משטרת־תיירים שדאג
לאינטרסים של אלו שאינן מוצאות כאן
רגליים וידיים י
הישראלים, ברובם, נדיבים וטובי־לב, כלפי
התייר ובייחוד התיירת. אבל כל עוד יש
פרחחים וכל עוד אתם רוצים בתיירות המונית
— אין צידוק להפקיר אותנו לידי
חסד מיקרי או גורל עיוור.
פ תי

ריצ׳מן,

1י11

1 1 -1 1 1

תיכון ״מ שולב״ ל ט כנ או ת ולבגרו ת
הכ שר ת ט כנ אי ם
ל ר דיו -ט לזיזי ה

קיסריה

פלירט עם המדות
המלחמה הזאת הקנתה הרגלים ניפסדים
לנהגי־הארץ.
לא זו בלבד שהם הפסיקו לחלוטין לקחת
טרמפים — הם גם
עושים פלירט עם
המוות, על כל כבי-
שי־המדינה.
אתמול, כשחזרתי
מתל־אביב לירושלים,
כמעט שנהרגתי
פעמיים — על-
ידי מכוניות שדהרו
במהירות מופרזת.
אין אפשרות לרסן
את המטורפי!
הללו? כאן לא מידזמור

סיני ומכוניות
האזרחים אינן גרוטאות
של טאנקים מיצריים.

אברהם זמרי,
הפקעת מסי־־קו״ח

מתקבלים תלמידים לכל הכיתות
ללא ידיעות מקצועיות קודמות

שכרלימודמודרג * סטיפנדיות
ייעוץ פדגוגי והרשמה:
3י ! תצו 1 0ת 9 :־ 1נוכ 1ן ר 7 > 4 :ת ח> !ונ

ירו שלים

כחבר קופת־חולים מכבי עלי להגיב לחליפת
מכתביכם (העולם הזה .) 1562
במכתב־תשובה למערכת טוענת הנהלת
קו״ח מכבי שבגלל העלאת מחירי־התרופות
הם נאלצו להעלות את דמי־החבר.
קו״ח מכבי, בניגוד לכל שאר הקופות,
מגבילה בצורה מינהלית את רישום התרופות.
לרופאים יש הוראות חמורות לרשום
תרופות זולות, מתוצרת־הארץ בלבד.
אני רוקח, במיקצועי. נתקלתי לא פעם
ברופאים שרשמו תרופות לא־מתאימות והתנצלו,
באומרם שקו״ק מכבי אסרה עליו
לרשום תרופות יקרות.
לשם מניעת אי־נעימות אני חותם את
שמי המלא — אך ללא ציון כתובת.

יוסף כהן,

נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר ם׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
ולכיתות ערב לנוער ולמבוגרים
* רדיו אלקטרוניקה מעשית * טלויזית מעשית
* קציני רדיו אלקטרוניקה לצי
* חשמלאות בנין ותעשיה
*• חשמלאות רכב
הסמכה: תעודת בגרות ותעודה מקצועית

אי-שס

חדשות וחידושים
אני חושב שהצד הקל של העיתון —
הוזנח.
בימי מלחמה — אני מבין. כל הכבוד
לצד,״ל — וזה מה שצריך לדבר עליו.
אבל איך אתם רוצים
שנחשוב רק על
פליטים ועל דיין?
דחילקום — תנו
עוד קצת חתיכות!

אמנדן כר,

11ר 7111X 111־

1 1 *1ביב ;רייד־ 1תו־נר1נו־! רנורדו־נכזיר!)

אבוקדו ב קו ס מ טי ק ה
לשם מה?
מאת ד״ר פאול מנודים
תפקידם של תכשירים קוסמ כימאי יצהר הכירו זה מכבר
טיים מתבטא בדרך כלל בהגנת בערכם הרב והמגוון של הגור העור
ובהסרת ליכלוך או זיהום. מים הפעילים באבוקדו. תוצהקוסמטיקה
המדעית החדישה אות מחקרים בינלאומיים ונס־שואפת
למנוע כעד ניוון תאי יונות רבים וממושכים במעב האפידרמיס
ובעיקר בגיל מת דות יצהר אפשרו ייצור תכשיקדם.
באלה חשיבותם היהודית רים קוסמטיים שונים על
של תרפיזי אבוקדו, המכי כסיס אבוקדו, המשלבים בלים
ויטמינים, לצטין, הים תוכם גם את גורם היופי והטדין
ופיטוסטרולים וגם חומ בריאות.
צות בלתי רוויות.

תל־אביב

הגל הככד

שחיתות כלכלית
צה״ל ניקה את רמת־הגולן, סיני והגדה
מאויבים.
בינתיים הפאראזיטים ממשיכים לכרסם.
מדוע לא יטילו על סרסט־מוחות של קציני
צד,״ל לשעבר — לחסל את נגע השחיתות
הכלכלית?
הנה נקודה בד, אפשר להפעיל ביצועיסטים
בהצלחה!

חגה אבי־דן,
לא דק לתיירים !

רא שון־לציון

הכתב שלכם שטוען כי הגברברים ברחובות
עושים צרות רק לתיירות — תמים
בהחלט.
לו הוא היה בחורה, היה יודע שלאו
דווקא תיירת — גם סתם ישראלית, יפה,
בינונית או עקומה, עשוייה לשמש יעד
לדברי־גסות, שריקות־אימתניות ואפילו צביטות
גסות.
אין, כמובן, מוצא למצב, מלבד להחזיק
בארנק שלך — סיבת־ביטחון ארוכה —
ופתוחה.

איילה שפירא,

נתניה

אני תיירת מאוהיו, ארצות־הברית.
חברתי שולה, תירגמה לי את כתבתכם
העולס הזה 1563

מה שנעשה בקול
ישראל גובל
עם שערורייה.
כמה תוכניות־ה־טפה,
הרצאות, דרשות,
שידורי־הסברה
משעממים ותוכניות־רימום
אישיות אנו צריכים לשמוע — או
לא לשמוע — מדי שבוע?
אינני יודעת אם בסיכסוך הפנימי צודק
המנהל של בית־השידור, חנוך גבתון, או

אני רק יודעת שלפי התוכניות המשעממות
והחוזרות על עצמן — זה כאילו ובין כה
לא היה קיים ראש לשירותים הללו.

כחיה לורנץ,

לזה

קוראים

תל־אביב

שידורים כבדי־מישקל.
ליוצאים לנופש
או לסיורים וסיורים אל תשכחו
את המצלמה — תוכלו בעזרתה
להנציח את האתרים והמקומות
המענינים שתבקרו בהם. מצלמות
בכל המחירים. פיתוח והגדלות
צבעוניות.

טעות לעולם צודקת
אחד מחשודי המשפטנים, הדן בדבר
הפיצויים לרב הרא שי הפרוטוקול ה־סטנוגראפי
של הכנסת מיום .)8.8.67
א. א , .תל־אביב

זה נראה כתרנגול מצויין לקראת החיים
האזרחיים (כותרת לקאריקטורה ב־
״הארץ״ על תרגילים צבאיים).

עזרא רודן, רמת-גן
זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהס של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

פ1נו 1ברנד
חי ד ה) ד ח 1בהח לונן 31

רהט דירתך היום,
שלם תוך 3שנים
לנוגלי ם וזדשיגז
רהיטי ״מבט״ ,אולם תצוגות חב׳
הדך, הנביאים ,20 טל 40116 .

בעיות ולבטים
בחי ימ א תהמ י ן
הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

.העולם הזד ,*,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רה׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דמום משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין * 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״נב •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם•

תמהרי
* נולד. לגכריאל כך ,40 ,מישנה
לפרקליט־המדינה (משפט אייכמן, משפט מלחי)
ולאשתו רות, ילדם השלישי, בן.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 41 של חנוך
כרטוס, חבר קיבוץ (עין־החורש) ,עיתונאי
(למרחב) ,סופר (שש כנפיים לאחד) והנספזז
התרבותי של ישראל בלונדון.
4נחוג. יום הולדתו ה־ 50 של ד״ד
אנדרה נתן שוראקי, סגן ראש-עיריית
ירושלים (מסעם רפ״י) .יליד אלג׳יריה ומחברם
של 16 ספרים
(ביניהם: הר צל,
חיי ם וחזון) שלחם
במחתרת הצרפתית
של מלחמת־העולם,
היה לאחר
מגן שופט, המזכיר
הכללי של חברת הצדקה
הצרפתית־יהו־דית
כל ישראל ח ברים
(,אליאנס) ויועץ
דויד בן־גוריון לענייני
מיזוג־גלויות.
נהוג. יום
הולדתו ה־ 60 של
בול *,מי שהיה מפקד חיי-,

הגנרל אוד
האויר הנורבגי והממונה כיום על משקיפי
האו״ם במרחב.
4נחוג. יום הולדתו ה־ 55 של פרופסור
הטכניון (לארכיטקטורה) אביה ד
שמשוני, דיקאן הפקולטה הנתונה במחלקת,
שנולד בקאהיר לפועל חקלאי מסג׳רה
אשר ירד זמנית, מסיבות בריאות, למצריים,
בה הוציא לאור (ב־ )1917 את השבועון
הציוני המצרי הראשון.
4נחוג. יום הולדתו ה־ 68 של ד״ד
ישראל בן־זאב, דור חמישי לילידי ירושלים,
בוגר אוניברסיטת קאהיר (עבודת הדוקטור:
היהודים בערב בראשית האיסלאם)
הידוע יותר בעשרות השנים בהן מילא את
תפקיד המפקח על לימודי הערבית בבתי-
הספר העיבריים ועל התאחדות בני־הי שוב
העל־מפלגתית אותה יסד לפני 30 שנה י־אגודת
גרי־הצדק אותה יסד לפני 15 שנה.
4נחוג. יום הולדתו ה־ 72 של ד״ד
נתן בריזכאי, יליד ירושלים ובנו של
החזן הראשי של בית־כנסת החורבה, מוסמך
אוניברסיטת קושטא למשפטים ששימש
שופט מחוזי(בירושלים) עוד בימי הבריטים,
והיה נשיא בית־המשפם המחוזי של תל־אביב
משך 17 שנות המדינה הראשונות,
עד פרישתו לפני שנתיים.
4נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של עקיבא
גוברין, ח״כ מפא״י ותיק ומי שהיה
שר־התיירות הראשון,
לשעבר מזכיר
הסתדרות הפקידים
ואב בית־הדין העליון
של ארגון ההגנה.

נחוג. יום
הולדתו ד,־ 65 של
שלמה ארזי, סו-
לל־כבישים (עפולה־נצרת)
של שנות העשרים
שהתמקצע
והפך למהנדס־בניין גוברין ומראשי מחלקת העבודות
הציבוריות
המנדאטורית. ארזי, כיום הממונה על המשק
הממשלתי, הוא גם עסקן רב־פעלים, היה
בעבר נשיא מועדון האופנוע בארץ־ישראל,
מזכיר המכבי, הפקח הראשי של הג״א בירושלים
של מלחמת־העולם ומשמש עד
היום כנשיא מועדון המכוניות והסיירות.
4נחוג. יום הולדתו ד,־ 75 של חייל ח
סלאמי, קיסר חבש, שנולד כבנו של
ראש־שבט, תחת השם האזרחי טאפארי מקונן,״
ושאיבד בשנה האחרונה את בנו, יורש־העצר,
עת נהרג זה בתאונת־דרכים ואת
אשתו, שנפטרה ממחלת־הכבד.
אושפזה. כשהיא סובלת מהצטננות,
שחקנית הקולנוע סופיה לורן, בו ביום
ששרת התרבות הסובייטית הודיעה (בתערוכה
העולמית במונטריאול) כי סופיה היא
שחקנית־הקולנוע האהובה עליה ביותר.
4נפטר. בחיפה בגיל 89 פרופסור
הטכניון ( ,להנדסה תעשייתית) מקס קור
ריין, קצין חיל־ההנדסה האוסטרו־הונגרי
של מלחמת־העולם הראשונה, שהיה משך
שנים דיקאן הפקולטה למכונות בטכניון, בת
הכין עשרות עבודות מחקר חשובות.
* פירו ש השם אוד בנו רבגי ת: חוד־ ה סנין.
•• ו שגלה, בעת הכיבו ש האיטלקי של חב ש
( ) 1941— 1936 לזרו שלים ולעיירת־חמרפא האנגלית
באת, בה הופיע תחת השם ג׳ו ך הוי.

העולם הזה ׳1563

3 9 1

*ג! שהו חשוב מאד נעלם מנוף הארץ.
משהו שהיווה בה את אחת האטרקציות
העיקריות עוד לפני חודשיים.

נעלם ״משה דיין החדש״.
אותו משה דיין, שחסידיו אמרו עליו,
באוזני כל מי שרצה לשמוע :״אה, אתה לא
יודע כמה הוא השתנה! הוא אדם חדש לגמרי!
זה לא אותו משה דיין מלפני חמש
שנים! הוא התבגר! הוא מתון! הוא שקול!״

ולראייה: משה דיין החדש יצא
כקריאה להקמת פדרציה כארץ־
ישראל.
כן, בפירוש. הוא דגל בהקמת מדינה פלסטינית
״אוטונומית״ .הוא דגל בפדרציה של
מדינה זו עם ישראל. ואם אפשר, גם עם
עבר־הירדן.
ברור שמשה דיין הישן לא יכול היה להטיף.
לדיעה כזאת, הלקוחה ישר מאוצר־הרעיונות
של השבועון המסדים, ר״ל,

היכולה היתה להיות הוכחה חותכת
יותר ללידתו של משה דיין
חדש־לגמרי?

** כשיו אפשר להדביק מודעות ברחו־
׳ ג בות: מי ראה? מי מצא? מי פגש לאחרונה
את משה־דיין־החדש־לגמרי?

ולא רק בלב אנוש, אלא בלב כל יצורי־תבל.

עיקרון זה מבוססת מלכודת־ד,קופים המפורסמת:
לוקחים
בקבוק בעל צודאר צר, מחברים
אותו לעץ, ומכניסים לתוכו שזיף גדול.
בא הקוף, רואה את השזיף, משלשל את
ידו לתוך הבקבוק. ברגע שהוא מקמץ את
אגרופו מסביב לפרי, שוב אין הוא יכול
להוציא את היד. היד המחזיקה בשזיף אינה
עוברת דרך הצוזאר הצר.
הקוף יכול היה להציל את עצמו בכל
רגע. הוא צריך פשוט להרפות מן השזיף
ולהוציא את היד. אבל לכך אין הוא מסוגל.

לכל מטיפי־הסיפוח, הרי זהו: שמדינת ישראל
היתה, הודה ותהיה לנצח מדינה יהודית.
הענקת האזרחות גם היתד, הופכת לגמרי
את מיבנה המישטר המפלגתי הקיים. היא
היתד, מסכנת את המפלגות הישנות, והיתר,
מעלה כוחות חדשים לגמרי. ובזה בודדאי
אין אבירי־הסיפוח רוצים.

מה נותר?
נותרת מדינה שבה ישלטו לבדם היהודים,
המהווים עתה רוב של ס/ס ,60 והעלולים
להוות בעוד דור מיעוט של ס/ס.40
מדינה שבה יהוו הערבים — המיעוט של
היום, והרוב של מחרתיים — אוכלוסיה

ובמקומו ממלא עתה את מקומו משה דיין
ישן מאד, מוכר וחביב, שקם לתחייה ב־אורח־פלא.

משה
דיין ישן זה נאם, השכוע,
ככנם רפ״י.
לא על פדרציה. מה זה בכלל?
וגם לא על אוטונומיה. מי שמע על זה
אי־פעם?

מדינה כזאת לא תמשוך עלייה
מארצות־הרווחה. כשם שאיש אינו
מהגר עוד לרודזיה.

אלא על סיפוח, פשוטו כמשמעו.
על סיפוח עזה, והגדה. ואולי גם סיני ו־רמת־הגולן.

היא
לא תוכל אף לחלום על שלום עם
העולם הערבי — אי־פעם.

עם אידיאולוגיה נבואית, המגיעה
אל נבכי העכר הרחוק, ושיש
לה צליל מוכר באוזני מי שחי כין
שתי מלחמות-העולם.

כמדינת-הצלכנים, תצטרך להיות
על חרכה עד יומה האחרון.

בקיצור: חזרנו אל משה דיין מיודענו,
איש ה״זבנג־וגמרנו״.
^ ין טעם להתווכח על דעותיו של
^ דיין. כי הן משתנות במהירות המקשה
מאד על הוויכוח.

הדעות משמשות לו רק כמכשירים להשגת
יעד ריגעי. והוא מחליף את המכשירים
בהתאם לצרכיו, כשם שחקלאי מחליף את
ד,טוריה באת, ואת האת במכוש.
מדוע הוא החליף את דעותיו השבוע?
פשוט מאד: מפני שהפדרציה היא דעת
מיעוט. אמנם מיעוט של בעלי־מחשבה ו־צלולי־דעת.
אבל אלה לא יעלו את משה דיין
לשלטון.

ואילו הסיפוח הוא דעת הרוב -
רוב הגדל והולך.
תנועת חרות הכריזה שהיא דוגלת בו.
פורשי חרות הודיעו זאת עוד לפניה.
אין ספק שלוי אשכול דוגל בכך. וגם
יגאל אלון.
ולמעשה גם מפ״ם, הרוצה בסיפוח עזה,
רמת־הגולן וחלק מן הגדה — והמוכנה להחזיק
בשאר הגדה עד שהערבים יכירו בסיפוח
זה. כלומר: עד שיצמחו שערות על
כף ידו של מאיר יערי.

כקיצור: כל המפלגות המרכיבות
את ״הליכוד הלאומי״ דוגלות
עתה, כגלוי או כמוסווה, בסיפוח
השטחים הכבושים.
אז למד. לא משה דיין?

ן* דחף העממי לסיפוח השטחים הוא
| | טבעי לגמרי. קשה לתאר דחף טבעי
יותר.

כי כאן פועל יצר־הקניין, אחד
היצרים העמוקים כיותר כלב
אנוש.

יהודזיה, כמו רודזיה, תחיה על
הר-געש. היא לא תוכל להרפות לרגע
מן המימשל הנוקשה כיותר.
הדכר ישנה כהכרח את אופי המדינה,
אופי המישטר ואופי העם.
אנחנו נהיה עם נוקשה מאד. עם השולט
ביד חזקה. עם שיחניק בקירבו את שארית
הזיקה לערכים ההומאניסטיים שהביאו אבותינו.
מן. הגולה.
חוקינו יהיו נוקשים. הדמוקראטיה הפורמלית
ששרדה בישראל תתרוקן משארית
תוכנה. לא נוכל לקיים במחצית מדינתנו
המורחבת דיקטטורה צבאית או קולוניאלית,
מבלי שהדבר ישפיע על המישטר במחצית
השניה.

הוא נעלם. כאילו לא היה קיים
מעולם.

לא מפני שדיין הוא הפכפך,
חלילה. אלא מפני שאין הוא מיי
הס ככלל שום ערך לדיעות.

אגד תוביל בכל הכבישים. התנועות הקיבוציות
ידרשו להפקיע אדמות כדי להקים
ישובים. חברות השיכון ירצו להקים את הקוביות
שלהן בכל אתר.
(את ההקדמה לכך אנחנו רואים כבר
עתה. קיבוץ של השומר הצעיר היה הראשון
שנהנה מהריסת הכפרים באיזור לטרון ותפס
את אדמותיהם).
תהיה זאת פלישה איטית אך בלתי־נמנעת,
ששום כוח בעולם לא יפסיק אותה.

נזשה דיין בכנס רפי׳י — בן־גגרין ן נואגו, ארגזוגי}ז\2שיב
הוא נשאר רתוק לבקבוק, עד ללכידתו.
כל ספר־היסטוריה מלא בדוגמות מדברי־ימי
העמים. ושום עם לא למד מעולם מדברי
ימי רעהו.

אז יומה נהיה אנחנו שונים?

ך 0עם הוא בסדר גמור. השאלה היא:
) | האם המדינאים הם בסדר גמור? האם
מותר להם להניח לייצר הפרימיטיבי להתגבר
על ההגיון המדיני?

ההגיון המדיני אומר: הסיפוח
יהיה אסון.
כי מה פירושו?

פירושו הוא שמדינת ישראל
תכלול כין מיליון ורכע למיליון
וחצי ערכים( .המיספר המדוייק
תלוי כמידה שכה תגשים הממשלה
את הכטחתה להחזיר את הפליטים).
ערבים
אלה מתרבים במהירות רבד, יותר
מן היהודים. גם אם שיעוריו־,ילודה שלהם
יורד בהדרגה, יישאר פער ניכר.

מה לעשות בהם?
אף אחד ממטיפי־הסיפוח אינו מתסזן ברצינות
להעניק להם אזרחות. הם אינם מת־כזזנים,
אפילו, להעניק אזרחות לתושבי
ירושלים המזרחית.

כי הענקת האזרחות לערכים -
היתה הופכת את ישראל למדינה
דו-לאומית.
ואם יש דבר אחד שהוא קדוש מכל קדוש

חסרת־זכויות וחסרת־ייצוג — וממילא גם
חסרת־הגנה וחסרת־אונים.

את מה זה מזכיר?

זה מזכיר את דרום־אפריקה. ועוד יותר
את רודזיה.

רודזיה יהודית.
לא עוד מדינת־ישראל שהכרנו, ובוודאי
לא ארץ־ישראל כפי שהיתר, צריכה להיות.
אלא:

יהודזיה.

** ה תהיה דמותה של יהודזיה זו?
} *ן את זאת אפשר לקבוע מראש, בוודאות
גמורה, על סמך לקח ההיסטוריה.

האוכלוסיה הערכית תהיה עויי•

יתכן שמישהו מקווה, בסתר לבו, כי בתנאים
אלה יברחו רוב הערבים הנותרים
מן הארץ, וישאירו לנו ארץ ריקה ופנוייה.
תקווה זו אינה ריאלית. ואפילו היתד,
ריאלית, לא היה הדבר משנה הרבד״^כי
טבעת־החנק של בעיית־פליטים חדשודזזז?$׳
מתהדקת סביב מדינתנו, ומבטיחה מלחמה

כל כמד. שנים.

יתכן שהפיבוכ הרכיעי עוד
יהיה כנשק שיגרתי. הסיבוב החמישי,
לכל המאוחר, מוכטח לו
שיהיה גרעיני.

ך * המונים אינם יכולים לערוך חשבו?
< נות כאלה. טבעם לשמוח. על מה שנכבש,
ולרצות לצרף אותו למה שהיה קודם.
אך המדינאים המתעלמים מחשבון ההגיון,
פושעים פשע כלפי מדינת־ישראל. ולא חשוב
מה המניע: דמגוגיה זולה, שאיפת־שלטון
אישית או אינטליגנציה פרימיטיבית.

דיין החדש־לגמרי היה חכם ל׳*
אין־שיעור יותר מדיין הישן׳נושן.
כי הפדרציה — היא הפתרון. הפתרון היחידי
המחבר את הטוב עם המועיל, את הרצוי
עם המצוי.

אם תפתח במלחמת־גרילה, היא תביא
לפעולות־תגמול חריפות, שישניאו את ישראל
בעולם ויחשלו את העולם הערבי נגדנו
כפי שלא התחשל עד כה.
אם תסתפק בהתנגדות פאסיבית, היא תהאמנם,
זה יותר קשה, יותר מסובך, מאודה
גייס חמישי של העולם הערבי, המקיף
את ישראל כשם שהעולם הכושי מקיף את שר הקריאה הפרימיטיבית לסיפוח.
כשם שבניית בית היא מלאכה קשה ומסורודזיה.
(״גייס
חמישי״ במובנו המקורי של המו בכת יותר מאשר הקמת ערימת־חול.
הבית זקוק לאדריכל. את החול יכול לגבב
שג. כדברי הגנרל הספרדי שאמר :״ארבעה .
גייסות פאשיסטיים עולים על מאדריד, וי.־ כל ילד מהרחוב.
לפדרציה יהיו יסודות איתנים
גייס החמישי פועל בתוכה לכיבוש העיר-
מבפנים.״)
של שותפות והסכמה. יהודזיה

רק הפדרציה יכולה לשמור על
אחדות הארץ ולספק את הצרכים
הכטחוניים והכלכליים של ישראל
-מכלי ליצור יהודזיה.

כאותו זמן יווצר לחץ עצום מצד
קכוצות-הלחץ הישראליות לחטוף
את נכסי השטחים המסופחים.

תהיה כנוייה על חול -על הכוח
הגס, שהוא תמיד כסיס רופף וזמני.

1*8ודי אבנדי

* 1121171711x1חעחי 1ן ח

ני אגיד לך למד סגרתי את החנות.
כן, אדוני, אני אגיד לך בדיוק.

״סגרתי -מפני שפחדתי ש רצחו אותי. עכשיו אתה מבין?״
המלים הנמהרות יצאו מפיו של גבר בעל
שיער שיבה ופנים בהירים, סוחר חוטי־סריגה
מרובע הנוצרים בעיר העתיקה.
הוא עשיר, בן משפחת אל־עלמי המפורסמת,
והוא מעדיף לגבב מילים על שלום, על
סוחרים שאינם מתערבים בפוליטיקה בכלל
ובשביתות בפרט.
הוא, על כל פנים, לא התכוון בכלל להצטרף
לשביתה של השבוע שעבר. הוא יודע
בוודאות, שגם בן־אחיו סאלח לא התכוון
לנעול את חנותו ביום השביתה הגדולה.
אז למה שללו את הרשיון מסאלח? מדוע
סגרו את חנותו בשעווה? האם אינם יודעים
שסוחרים הם אנשים שאין להם שום קשר
עם דברים כאלה?
ואז שאלתי אותו :״למה, בכל זאת, הצטרפת
לשביתה?״
והוא ענה בפשטות: מתוך פחד.
אל־עלמי סיפר :״שביתות כאלה היו גם
בעבר. היו שובתים נגד האנגלים ונגד חו־סיין,
ושום דבר לא היה קורה*.
שאלתי :״האם מישהו נרצח באחת מהש־ביתות
הללו, בגלל סירובו לשבות?׳

״לא. אף אחד לא נרצח, אפילו

שיא סגר. אבק עכשיו״...
מה עכשיו?
מדוע פחד לעורו עכשיו?
או אולי לא היה זה רק פחד?
שאלות, שאלות, שאלות. הן ממלאות את
סימטות העיר שבה דרכו הנביאים, שבה
נקבר ישו ושממנה עלה מוחמד לשמים.
שאלות, כמו למשל :״סלח לי, אפנדי,
איפה המחתרת הערבית?׳

״הישראזים עוזבים״
ך פוף ההודש הזה ייעלמו כל ה-

שאלתי את הסוחר הצעיר אס הוא באמת
מאמין בשמועה הזאת.
״אני מאמין כל דבר גם לא חשבנו
שתהיה שביתה כללית לפני שבוע — והם
אירגנו אותה. אולי הם צודקים גם עכשיו?״

העיר הסגורה. איש זה יכול להיות רק ערבי.

ערכי מכני העיר, המוכן ליטול
עליו את הסיכון שיאמרו עליו
״משתף־פעולה״.

מי ״הם״?
״אנא עארף?״ הוא משיכ כמשיכת
כתף. כלומר :״אני

אותיות אדומות כסימטה
ך• א קל לקשור שיחד. עם ערבים בעיר

/העתיקה. עיר זו סגורה, למעשה, בפני
^ ישראלים מהעיר העתיקה ומהגדה הישראלים.
מערבית.
אפשר
כמובן לערוך בה קניות, אפשר
כף משוכנעים רככות ערכים כלבקר
תמורת לירה
שטחים אלה. כי __ מאת אחת ברחבת מיסגד
ך הודיעה להם אל-אקסה, אפשר להשמועות
שתהחליף
כמה מילים עם
המחתרתית.
__ מדריך־התיירים בכנ״היהודים
קונים חבסיית
הקבר הקדוש.
לים בשוק כאן,״ סיאבל
נסה לשוחח, להחליף דיעות — ופר
בבטחון גמור סוחר צעיר בעיר העתיקה,
תיתקל בקיר אטום.
״כדי לארוז בהם את חפציהם. הם יעזבו
למרות שהם מתים לדבר, להביע את
כולם ב־ 31 באוגוסט.״
דיעותיהם, להתווכח — ובעיקר להאשים ומובן,
שאם הישראלים עוזבים בעוד
להוכיח.
שבועיים — אין טעם לשתף עמם פעולה,
עליר למצוא מתווד, האיש שיפתח את
ואפילו לדבר איתם לא כדאי.

שדו כהן

כמובן, עליך לדעת ערבית. לא רק לדבר
פלסטינית שוטפת, אלא גם לקרוא היטב.
כדי שתשים לב, למשל, לאותיות המרוחות
על האבנים העתיקות, משני צידי הסימטה
המובילה אל שער הפרחים.
״מי כתב זאת?״ אני שואל את ״המתווך״.

הוא מעיף מכט כאותיות. כדור
שכאשר עכר כאן כפעם האחרונה
לא נכתכו עדיין. הוא מחט־ ככתפיו

האותיות אומרות,, :תיפול ישראל״

היו דרושות כמה דקות ארוכות
למי שכתב את הסיסמה. והיה
דרוש לפחות שותף אהד, כדי שישמור
עליו ויזהיר אותו מפני
יטוטרים או חיילים ישראליים.
את הטכניקה אנחנו מכירים מימי ההגנה
והאצ״ל.

_ ״למה לדכר עם יהודי?״
** על ראשינו בקע קולו של המואזין,
שקרא לנאמנים מעל צריח מיסגד אל־אקסה
.״חי עלה אל־צלאד!,״ כלומר :״כל חי
— לתפילה!״
השעה היתד בדיוק 12 בצהרים. פנינו
לעבר מדרגות, בצל המיסגד הגדול. מישהו
הסביר לי איך להגיע למקום הזה, אבל אני
משוכנע כי לעולם לא הייתי מצליח למצוא
אותו לבדי.

דפיקה בדלת הברזל. קול של
נער משיב :״הוא לא כאן. הוא
ככית־הסוהר״.

החנויות שנסגרו כ עו נשה;

רשיונות מחמישה טסקיס בעיר המתיקה. מימין: חנות מחוץ לחו
מות׳
הנושאת עדיין את סימן הצלב בתוך העיגול, שצוייר בידי שוטרים
ביום השביתה. משמאל: עטא אבו־עומר ניצב ליד חנותו הנעולה.
השבוע נפתחו מחדש שתי החנויות האלה ועוד חנות נוספת.

הדלת נפתחת — ועולם של שלווי׳ עתיקה
משתרע לפנינו. חצר פנימית מוארת, ומסביבה
מתנשא הבית. אחד הפתחים מוביל
אל חדר־אורחים ארוך, קריר ורגוע. כאן
אתה מרגיש את עצמך חייב לדבי בלחש,
פן תעיר את הקירות משנת־הדורות שלהם.
גבר זקן מאוד ואצילי מאוד מקבל את
פנינו. הוא אינו שואל מי אנחנו, אלא פותח
במחרוזת ברכות, קורא למישהו להגיש
סיגריות ולמישהי להכין קפה. אבל השאלה
בכל זאת מרחפת: מי אנחנו, מה מבוקשנו
בבית הגדול והשקט הזה?
המתווך שלי מציג אותי. הוא גם מוסיף:
״הוא בסדר. הוא חבר של בן־דודי.״
הזקן מדבר. הוא מספר איך היפיעה המשטרה
בשעה ארבע לפנות בוקר, ביום
רביעי, וציוותה על בנו מוסא לארוז את
חפציו ולהילוות אליה לבית־הסוהו׳ ברמלה.
הוא ישב שם שלושה חודשים, במעצר
אדמיניסטרטיבי.
מוסא אל־ביטאר, סוכן־ביטוח בן ,50 ארו
את חפציו בשקט, שתר. קפה (״ארוחת בוקר
תאכל אצלנו,״ אמרו לו הקצינים) ,והלך.

החדר התחיל להתמלא. הזקן הסביר: זד,
בנו הצעיר של מוסא. זהו מוחמר, בנו
האמצעי. נכנסה בחורה יפר,פיה אם בי קצת
עגלגלה .״בתוז״ אני שואל.
בעלת עיני הדבש אינה עונה. הזקן אומר:
כן. עכשיו גמרה את שמידט.
ביקשתי לפגוש את הגברת אל־ביטאר,
אשתו של האסיר. כל ילד הנכנס השמיע
תירוץ אחר מדוע היא אינה מופיעה. לבסוף
אחד הבנים הכריז :״היא לא רוצה לביא.״
גם הבן מוחמד נעלם בשקם. הוא התחיל
לדבר יותר מדי, כנראה.
״יש תמונה של אוסתאז מוסא?״
כמובן שאין. אפילו לא אחת. רק הזקן
מתעקש: בוודאי יש. מעל למיטתו שלו.
תמונה גדולה של כל בני המשפחה. מוסא
הוא הגבר האלגנטי ור,סולידי היושב במרכז.
נזשאללה! תשעה ילדים יש לסבא
הזקן, החאג׳ עמראן סלים אל־ביטאר. גם
לבנו מוסא יש, משאללוז, שלושה בנים
וחמש בנות.

אחת מהן, זו היפהפיה, ניסתה
פעם אחר פעם להפסיק את סכה.
״מה הטעם ככל הדיכוריס האלה?״
היא שואלת כנימוס. אכל
כדור שהיא מתכוונת לומר :״למה
אתה מדכר עם היהודי?״
הוא לא הבין את הרמז, סיפר שמשפחתו
מדיארבכיר שבתורכיה, התיישבה בירושלים
הרבה זמן לפני האנגלים. אין קשר בינה
לבין משפחת סלאח אל־ביטאר, זה מהבעת
שהיה כמה פעמים ראש ממשלת סוריה.

כנו מוסא הוא איש־עסקים. אין
לו שום קשר עם פוליטיקה.
כן, רק פעם אחת, לפני ארכע
שנים, הציג את מועמדותו לפרלמנט
הירדני. הממשלה לא אהכה

הפגנת הבוה: השביתה הנרוית שהשביתה את כל העיר
הוכרזתי פרסונא נון גראטה.
שלום.

¥1חךיך 1 1 1

אחרת, לדבריו, היה
לות עונ שין בידי

י ׳ אומר הסוחר אל־עלמי,
ולכן השתתף ב שביתה,
צפוי לסכנת־רצח ופעוהמארגנים
המחתרתיים.

אותו. הוא לא נכחד. אכל חוץ
מזה לא התעסק כפוליטיקה. מחתרת?
אעוז כיללה! (״חם וחלילה
כרוזים? אעוז כיללה 1רק
כתכו ככה כעיתונים. אכל אפילו
לא ערכו חיפוש, כשעצרו אותו.
הסבא עוד מספר על נכדתו היפהפיה: היא
גמרה את בית־הספר התיכון. בגלל המלחמה
לא ברור מה תעשה הלאה. היא מאורסת
לאיש.
הוא נזכר בלילה הראשון אחרי כיבוש
העיר העתיקה .״החיילים הישראלים ישבו
במיסגד. באמצע הלילה שמענו דפיקות בדלת.
חיילים. ביקשו מאיתנו אור. נתנו להם
שתי מנורות. אשתו של מוסא גם נתנה להם
שני תריסרים של נרות. אמרו לה תודה בנימוס.
אחד אפילו אמר מרסי, מדאם! בצרפתית.״
מבחוץ
נשמע קול :״טלפון!״
אשתו של הזקן רוצה לצאת בעצמי׳ ל־ענות.
אבל הבת לוחשת לה משהו, ואז היא
אומרת לבעלה :״מוטב שתלך אתה להשיב.״
הזקן קם, יצא החוצה וחזר כהרף־עין. הוא
המשיך לחייך ולמלמל מחרוזות של ברכות
ודברי־נימוס — אבל הוא לא דיבר יותר.

שופט דכית־המשפט

ף א יום הרכיעי בבוקר נעצר עוד ירושל־
^ מי וגם הוא הואשם באירגון השביתה
הגדולה. שמו חאפז טהבוב.
המשטרה עצמה לא מצאה את ביתו בקלות,
כאשר באה לעצור אותו, בארבע
לפנות בוקר, היא דפקה על כמה דלתות,
עד שמצאה את הדלת הנכונה.
ואם למשטרה היה קשה — בוודאי שגם
לנו. קשה להאמין כמה שכנים לא ידעו
היכן הוא גר. אבל לבסוף מצאנו. לא אותו,
כי אם את אשתו.
היא גרה עם הוריה, באחד הבתים הנאים
של שכונת שייך ג׳ראח.
חדר־ד,אורחים נראה כאולם־תצוגות במוזיאון
לאמנות המזרח. על הקיר רק תמונה
אחת: ציור שמן של מיסגד אל־אקסה.

לא כמיקרה. כי כעל הכית,
אכיה של הגכרת טהכוכ, הוא
איכרהים סעיד אל־חוסייני, כן
משפחתו של המופתי הירושלמי
לשעכר.
הוא גבר נאה מאוד, תרבותי מאוד, גא
מאוד. מובן מאליו שלחתנו לא היה שום
קשר עם ההאשמות שהועלו נגדו. ובכלל:
אם יש האשמות — יובאו בפני בית־משפט.
השופטים יחקרו אותן ואם ימצאו אותו
חייב — ישלחו אותו למאסר. הרי ישראל
היא מדינת חוק, ושופטיה אנשי־יושר. מדוע
אין סומכים עליהם? מדוע צריכים להשתמש
בסמכויותיו של איזה קצין־צבא צעיר?
השיחה קולחת. איבוד,ים אל־חוסייני שולף
עט, רושם את שם העיתון שבשמו אני
נמצא בביתו; את שמי ואת שם המלווה
הערבי שלי.
דלת צדדית של הטרקלין נפתחת. אשד

צעירה, בעלת פני מלאך כועס, נכנסת.
היא ליידי במושגים האירופיים. זוהי הגברת
זהייה טהבוב. היא נמצאת בבית הוריה עוד
לפני שנעצר בעלה, כי בדיוק אז ילדה את
בנה. יש לה כבר בת אחת.
היא הכירה את בעלה לפני שש שנים,
כאשר היה פרקליט המחוז. אחר־כך התמנה
שופם־שלום ברמאללה, עבר לירושלים כשופט
מחוזי, וכאשר ביקשו למנות אותו
לתפקיד אחר, בעמאן, העדיף להתפטר. הוא
פתח משרד פרטי לפני שנה, והעסקים
שיגשגו.
עסק גם בפוליטיקה?
הגברת טהבוב לא התעייפה בהכחשות.
״לא. הרי כל הזמן היה שופט. אבל היו לו
הרבה אוהדים והוא עזר לאנשים רבים.״
האם ערכו חיפוש בדירתם, כאשר עצרו
אותו?
היא לא יכלה להשיב. כי כאשר הופיעו
השוטרים, היא ישנה בבית הוריה, לא הרחק
מדירתה שלה. היא מיהרה אל בעלה, מצאה
אותו מתגלח. את מזוודתו הכין קודם לכן,
כי כבר לפני שבוע חיפשה אותו המשטרה.
״ניסיתי לשאול אותו מה העניינים, אבל
לא יכולתי. כל פעם היד, אחד השוטרים
נדחף לצידנו.״

המשטרה משוכנעת, כי טהכז־כ
הוא אחד ממוקדי ההתנגדות לישראל.
לפי מקורות האינפורמציה
שלה הוא איש אל־כעת -המפלגה
הסוציאליסטית הדוגלת כ-
איחוד כלל־ערבי -ולכן אויכתה
המושבעת של המדינה.

החשובים -שותקים
** י שאנחנו חייבים לשים עליהם

לים לשכות ולהפגין. אכל מתכנני
ההפגנות והשביתות יושבים ברמאללה״.

ברמאללה יש ריכוז גדול של משכילים,
מורים ופקידים בכירים. רבים מהם
נתונים להשפעת אל־בעת — המפלגה שהיתר,
בלתי־חוקית בימי חוסיין,
הכרוז, לדעת אותו איש, הוא עבודתם
של אנשי אל־בעת. יש בו נימות שמאליות,
ומדברים בו על יריות בתעלה ובקונייטרר,
אבל לא בגבול ירדן.

עברה היא, כי כיום הולדתו של
המלך חופיין, השבוע, ניסו כמה
ם וחרים כעיר העתיקה לערוך הפגנה
פרו-ירדנית. כמה מהם תלו
את דגלי ירדן -אולם מספרם
הגיע לידי 10-15 בלבד. שאר הסוחרים
לא הצטרפו להפגנה זו,
והדגלים הוסרו במהרה.
הסיבה: המחתרת לא עמדה מאחורי הפגנה

המשיך איש הכטחון :״הרבה
אנשים מדברים. אבל האנשים החשובים
באמת שותקים. הם ככלל
לא מתבלטים. אבל אנחנו יודעים
מי הם״.

האם הם העומדים מאחורי המחתרת?
איש־ד,בטחון צחק .״זה בכלל לא רציני.
אין לנו מר, לחשוש מהם.״
אבל סיפרתי לו משהו שהוא לא ידע
עליו. משהו, שברגע ששמע אותו, ניכר היה
שבאיזה מקום בראשו נפתחת מגירה, והחומר
הזה עובר מיון ותיוק מהיר.
כי גם ברמאללה היה לי ״מתווך״ ,והוא
הוביל אותי לסידרת פגישות מאלפות. מס••
1* 1עין הם אנשי אל־בעת.״
עדה פה, מוסד שם, בית פרטי במקום אחר.
המקום הוא רמאללה, זד,מדבר הוא אחד שמעתי סיפורים והכרתי אנשים. כולם צעימאנשי־ד,בטחון
הישראליים בעיר.
רים. שאלתי גם שאלות — אבל לא שמות.
והנר, הסיפור שאיש־ד,בטחון לא ידע עליו.
הוא גם סבור :״בירושלים יבו״

יכול לראות העתק. אמרו לי: הוא יגיע אליך.

(המשך מעמוד )9

ובאמת, הוא הגיע אלי.

גם הוא נוגע לאותה שביתה כללית. הנהו,
פחות או יותר, כפי ששמעתיו מפי צעירה
שבשבילי הינד, עדיין אלמונית:

כיום השביתה נסעו אוטובוסים
מחברון לרמאללה. עכרו דרך ירושלים,
וזה הפר את השביתה. עלי
היה לדאוג שהתחכורה הזאת תיפסק.
עמדתי
לפני ירושלים, ככביש
רמאללה. אני ועוד חברה. לא היו
הרבה אוטובוסים. כמעט שלא
נסעו בכלל.
בא אוטובוס. הנהג שלו חלילי.
איש חברון. עצרנו אותו. זה היה אחד הבתים שטצצו בלב ווזה, אחרי שנתגלה בהם נשק
והזר במהירות לרמאללה.
בתחנה רגילה. כאילו אנו נוסעים ותחזור מייד לרמאללה!״
לירושלים. עלינו. אמרתי לנהג: אנחנו מפחד.
הוא התחיל לרעוד
הרבה נשק
״אתה מפר את השביתה! אנו היינו ספד הבל שתי ילדות. אבל
מזהירות אותך: האוטובוס שלד הוא פחד. הוא ידע למה.
מעתי הרכה, בשיחותי, על כרוז
יישרף אם לא תוריד את הנוסעים
הוא הוריד את בל הנוסעים
^ מטעם ועדה מיסתורית ..שאלתי אם אני

זהו כרוז מחתרתי קלאסי. יש בו גם
קריאה לאי־שיתוף־פעולד״ וגם איום להתנקם
במי שמשתף פעולה.

הוא אינו דבר-התרברכות ריקה
ולו רק מהסיבה שבידי תושביהשטחים המוחזקים נמצא נשק כ־

גם על זה דיברתי עם אנשים שפגשתי.
בעזה ובירושלים, בשכם ובחברון. איש לא
לא אמר שלו אישית יש נשק. אבל כולם
אמרו :״בידי הערבים יש הרבה נשק!״
פיצוץ הבתים בעזר, הוכיח שהם צודקים.
״אבל אפילו אם יפוצצו אלף בתים — עוד
ישאר נשק בידי הערבים!״ אמרו.
מה יעשו בנשק הזהז
הם לא השיבו•

אני לא חושב שברגע זה יייל
מישהו להשיב.
זה תלוי בכל כך הרבה גורמים•

גם בנו.

נוסח הפרו! שהופץ על־ידי המחתרת בירושלים
אתם, כני פלסטין הלוחמים !
ירושלים האצילה ! -חדורי הברה יותר מדי, מכדי שנרשה להם
ביצוע מזימתם, ואנו חזקים יותר מדי, מכדי שניבנע ונשפיל את
אתם, כני פלסטין הקדושים והלוחמים, שלחמו במשך שנים
ארוכות בקולוניאליזם הבריטי ובכיבוש הציוני!
עצמנו תחת הטרור של הסכין המוגהת עתה על צווארנו -ואשר
אתם, כני ההתקוממויות הבלתי־פוסקות נגד הזוועות, העוול
עוד ננעץ אותה כליכם, כאשר תישמע תרועת הסיבוב הקרוב,
והקולוניאליזם !
אשר אין ספק כי נראה אותו -ונבקש בו מות־קדושים, כרצון
אללה.
היום הוא המשך המאבקים הקודמים, ותחילתם של מאבקים
חמורים עוד יותר נגד היהודים החומסים ונגד הכוח הקולוניא-
אנו פונים אליכם כקריאה :
ליסטי העומד מאחוריהם.
אתם, כני ירושלים !
היום הוא היום שבו חייבים אנו להתייצב כשורה אחת, מלוהחרימו
את הסחורות הזולות של אויביכם, ואת הבנקים שלהם,
כדים נגד האוייב ומזימותיו
ואת האוטובוסים שלהם -
השפלות ותחבולותיו הנפ•
הרחיקו את פניכם מכל אלה
שעות. חמושים כאמונה עומן
האוייב עצמו. אינכם

מוקה כצידקת עמדתנו, וכזקוקים
ללחם, לכיסקוויטים,

עין הפקוחה על כל המזי.

למשקאות ולסיגריות שלו,
מות.
ולא לביקור בערים ובמקו־או
יכניעו לא האיומים
מות-הכילויים

שלו. אתם
־. 2-1113

תנו, השמועות לא יפילו את
פיקחים מדי מכדי להפקיד

רוחנו. בל אמצעי-ההשתו-
כידו בסף שבו הוא יהרוג
ללות של שלטון הכיבוש לא
אתכם ואת ילדיכם ואחיכם
יזיזו אותנו מדרכנו.
הפלסטינאים והערכים. אתם
אתם, בני פלסטין!
מכובדים מדי מכדי לתלות

היהודים מנסים היום בכל
את השלטים העיבריים ולכוחם
להשתלט על כלכלתחייך
אליו ...אותו הורג
נו, בדי שיכתיבו לנו כל
קדושיכם, שדמם לא נקרש !
פתרון שירצו. הם מנסים
אתם, פועלי ירושלים!
ה \ 2ט צ גזגזופי שר הכרם, צ ם הזדתיגזח
בבל הערמומיות שיש להם
פועלי האומה הזאת וחלו־לצבוע
את ירושלים הער-
ציה, מניניה כיום סכנה!
בית שלנו בצבע יהודי מלובלו, כדי להציג אותנו בפגי העולם
אל תצטרפו לאידגוניו של האוייב. סרבו לקבל את הזמנותיו.
כאילו אנו מסבימים לכיבוש שלהם וכאילו השלמנו עם שפיכת
אל תסכימו לעבוד כמקומות־העכודה שלו. בל מקום שבו יעבוד
דם הרוגינו -אותם ראינו כמו עינינו לפני ימים אחדים נופלים
אחד מכם, יפתח את הדרך ליהודי שיצטרף לצבא ויילחם בכם.
.קדושים בהגנה על חרותנו וכבודנו וערביות עירנו הקדושה.
אנו יודעים שצר לכם, ועוד נמצא את דרכנו אליכם כדי להכ-
הערכיות,
הם שולחים אלינו את אזרחיהם לבלוע את הסחורות
שי? את מזימת האוייב הרוצח להרעיב אתכם.
כדי לרוקן את השווקים ולאלץ את הסוחרים הערביים לשתף
ואתם, סוחרי ירושלים ובעלי אדמותיה!
עימם פעולה בייבוא סחורתם ומכירתה כשווקינו -וכזאת
אל תוותרו על שעל מאדמתבס, ואל תשבירו בתים וחנויות
נהפוך כולנו תלויים בהם.
להורגי בניכם ואחיכם. הדקו את החגורות. מוטב לחיות בכבוד
הם פותחים סניפים של הבנקים הישראליים בעירנו, ושוברים
מאשר לשבוע השפלה ולהיכנע לאוייב, ששדד את אדמתנו ומנסוכנים
חסרי-כבוד כדי לשכנע את התושבים והסוחרים להפקיד
סה להפוך אותנו לעבדיו.
את הונם כבנקים האלה ולקבל מהם הלוואות לאחר מתן ערבות.
ואתם, מנהיגי העיר ונכבדיה !
מטרתם כזאת היא למשוך את ההון מידינו ולהפוך את רכושנו
עכשיו אתם סמל ההתנגדות. העולם, הערבים וכל עמכם נושעדכון
בידיהם -כצעד ראשון לנישולנו הסופי, כהזדמנות הראאים
עיניהם אליכם. האוייב מבקש מכם לשתף עימו פעולה, ולשונה.
הם אינם מפסיקים להתקשר עם כעלי הרכוש, כדי לשכור
הצטרף למוסדות העירוניים והפוליטיים. אל תושיטו לו יד!
מהם משרדים ובתים וחנויות, למען ייהודם.
עמכם מברך אתכם, ומעריך את עמידתכם האיתנה. הכניעו כל
הם נוסעים כאוטובוסים שלהם בקווים שלנו, כדי לגרש את
המנסה לערוק משורותיכם!
הערכים מן הפרנסה החיונית הזאת ולהדק את אחיזתם עלינו.
אתם, כני ירושלים האצילה שלנו !
הם שולחים לשווקים שלנו את הסחורה חסרת־הערך שלהם -
אנו פונים אליכם, מתוך אמונה כהיענותכם וכעמידתכם האיתביסקוויטים,
מיץ, סיגריות ומשקאות -כדי למשוך את כספנו
נה. כי זהו רצונכם וזהו קולכם. כל פרט שירצה למכור את עצמו
ולהשתמש בו לקניית נשק ופצצות המכוונים אל לב אחינו, שוימכור
את עמו ומולדתו -לא נפנה אליו כמילים. הוא יקבל את
עדיין עומדים על קווי האש ומחכים לסיבוב הקרוב. אחדים מהם
העונש המגיע לו.
נופלים בל יום על ערכיותנו, כבל התנגשות בתעלה וכקוניטרה.
עימדו איתן, כני עמנו הנשגב!
הם מנסים למשוך את הפועלים שלנו למקומות־העכודה החיועימדו
איתן -והנצחון שלכם !
ניים שלהם, פדי לשמור על כלכלתם מפני התמוטטות -כשעה
תחי ירושלים הערכית הנצחית !
שחייליהם עומדים בחזיתות, כדי להמשיך בתוקפנות ובהרג.
יחי מאבק כני פלסטין למען השיחרור והנצחון!
הם פונים אל מנהיגינו ונככדינו שישתפו עימם פעולה, וישמשו
אללה אבבר -ונצחון ויקר לבני פלסטין !
פנים מוכרות, שמאחריהן יבצעו את מזימותיהם השפלות נגד
עמנו, חרותנו וערכיות עירנו.
אירגון המאבק העממי הפלסטיני
הם עושים כל אלה, וינסו לעשות עוד יותר. אבל אנו -הוי בני
הודעה מס 3ירושלים)

במדינה העם שבוע של
התלב טויו ת
המדינה התלבטה.
סעיף ז א׳ :הפליטים. היא התלבטה
בייחס לפליטים. ישראל הבטיחה להחזיר אותם
מעבר־הירדן — לפני שידעה כי מספרם
מגיע לרבע מיליון.
עתה גבר הרצון להתחמק ממילוי הבטחה
זו. בשביל מה להכניס עוד ערבים לשטחים
המוחזקים?
גם התירוץ נמצא בנקל• המלך דרש מן

את ביטול סיפוחה של ירושלים הערבית לישראל.
ושוב
נשאלה השאלה: מדוע לתת לו בכלל
לבוא?
בואו מהווה, למעשה, הזמנה לערביי ירושלים
להפגיו שוב נגד הסיפוח. שום טובה
אינה יכולה לצמוח מכך
ובכלל, מה יש לדבר עם השליח, אחרי שישראל
הודיעה החלטית וסופית כי לא תמלא
אחרי החלטה זו של האו״ם?
אולם לא נעים לריב עם או־תאנט, ביחוד
אחרי שכבר הרגיזו אותו בעת הדיונים ב־או״ם,
בשל חלקו בהוצאות כוח־החירום
מגבול מצריים.
החלטת הממשלה: לקבל את השליח, לדבר

נמשכת ההושמה
לכיתות תדשות לבחינות

בגוות
ו מי ה ד סו ת
למועדים: אפריל 68 ואוקטובר .68
הבחינות נערכות לבחינות מטעם משרד החינוך והתרבות.

כן נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר תיכוניות —
ששית (י׳) ,שביעית (י״א) ,שמינית (י״ב) ההרשמה למגמות הומניסטית, ריאלישטית וביאולוגית.
לרשות התלמידים: מורים אקדמאיים, שטיפנדיות,
חוגים, אספק ת ספרים ללא תשלום נוסף.
אם לא תעמוד בבחינות לאחר שתתכונן להן אצלנו,
נלמד אותך
שנה נוספת
לאותן הבחינות

ב תי ספרתיכוניים, ת ל ־ אביב
גורדון ,53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות .17.30—20.00 ,8.00—14.00
ליד רח׳ ארלויורוב
אנ טו קו ל ס קי
פינת אבן גבירול, בשעות .17.30—20.00

הפריבויב בין ט 1ני עברי הירדן
ב־ 24 באוגוסט יפתח כתל״אביב

קורם ערב -שלב ב׳

ל ר דיו -אלקט רוני ק ה
המכין לקראת בחינות ממשלתיות .
הקורס מיועד לבעלי ידיעות בסיסיות
באלקטרוניקה; ולתלמידים, אשר סיימו,
לפחות 8 ,חדשי לימוד באלקטרוניקה.

פרטים והרשמה: בשעות 9ו בבוקר ; 8—4אחה״צ

תיכוו ערב חדש חיפה
בפקוח משרד החנון־ והתרבות
רח׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .

טזריזז אדתאנבו יגיע רארץ
הפליטים לחזור, כדי לחבל בישראל. הנה כי

היתד, קיימת סכנה כי הפליטים יהפכו שוב
לכדור־מישחק בין שתי ממשלות, המצפצפות
שתיהן על גורלם.
אולם ישראל לא יכלה להפר את ההבטחה
סתם בכר״ מבלי להקים נגדה את העולם
כולו, ואת האו׳ם. מה גם, שכבר ניצחה נצי
חון גדול, כאשר הסכימה ממשלת ירדן להפיץ
את השאלונים המכירים רישמית בקיום
מדינת ישראל.
החלטת הממשלה: להתחיל, לפחות, במילוי
ההבטחה. אבל לנסות לרוקן אותה מתוכנה
המעשי על־ידי קביעת הגבלות־זמן
ודרכי סלקציה, שיאפשרו רק את שובם של
אלפים מעטים ככל האפשר.
ספק אם זוהי החלטה נבונה, או מכובדת.
אם סבורה הממשלה כי השיבה מסכנת את
בטחון המדינה, מוטב שתאמר זאת בפה
מלא. אך אם היא מחליטה להגשים את
ההבטחה, אסור לה לנקוט בשיטת של
התחכמויות, שהעולם יראה בה התאכזרות
גטה בפליטים מצד מדינה שזה עתה הצילה
את עצמה מהשמדה.
סעי]? ב׳ :השליח. אותה שעה עמד
לבוא לישראל שליחו המיוחד של או״תאנט.
הוא בא התאם להחלטת האו״ם, התובעת
העולם הזה 1563

עמו, להגיד לו באדיבות :״אתה מיותר
כאן״.
סעיף! ג ׳ :הארטון. החלטה שלישית,
אחרי התלבטות דומה: להחזיר לאו״ם את
ארמון הנציב, בתנאים שונים.
יתכן כי זוהי ההחלטה הפחות מובנת מכולן.
כי מה יש למפקח או״ם לעשות בירושלים?
סמכותו נוגעת לרמת הגולן ול־תעלת
סואץ. מדוע יישב דווקא בבירת ישראל,
ודווקא בארמון המסמל את השלטון, ודווקא
אחרי שהאו״ם החליט שלא להכיר
בסיפוח העיר לישראל?
החלטת הממשלה נובעת, כמובן, מן הרצון
למנוע התנגשויות בלתי־נחוצות עם האו״ס.
בתור שכזאת, יתכן שהיא נבונה. אבל אזרחים
רבים שאלו את עצמם, בצדק: האם אין
זה מזמין צרות חדשות?
ס עי ף ד׳ -אונר״א. קיים עוד סעיף,
שעליו דובר רק מעט. אבל הוא היה קיים
מאד.
תוך לימוד החומר על הנעשה מחנות
הפליטים, נתברר כי קיימת שחיתות רבה
בשורות אונר״א, סוכנות־הסעד של האו״ם.
רישום מנות לרבבות פליטים, שאינם
קיימים כלל, לא היתד, אפשרית ללא שיתוף־
(המשך בעמוד ) 17

הרשמת תלמידים
לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳

כל יום בין השעות 7—5בערב

* חסך * שכר לימוד מודרג
תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

המכון ל היפנוז ה חינו כי ת
רח׳ הירקון 260ת״א, טלפון 441875

שעורים בהיפנוזה עצמית

ניתנים ע״י אבישלום דרורי אחת לשבוע
בשעות 10-12 בבוקר (לשחקנים ואמנים בלבד) 5—7 ,ו־ 8—10 בערב.
משך הקורס חמישה שבועות.
נושאי השעורים:
מכונת האדם — הגורמים להתנהגות האדם, שינוי עמדות והרגליטז
למידה — לימוד שיטות למידה יעילות והקנית הרגלי למידה;
זכירה — שיפור הזיכרון והגברת כוח הריכוז!
אישיות — עיצוב האישיות;
הרפיה — שיחדור ממתח ומהבעיות הנובעות ממנו.
פרטים ו הרשמ ה:
תל־אביב: רחוב הירקון ,260 טלפון ,441875 בימים ב׳—ה׳
חיפה: רחוב אהוד ,11 אצל הגב, יהודית גבעוני, טלפון 245739

ד\ ז ל טח\ר

1השר הוו

ך * כנסתיצאד ! לפגרה של שלושה חודשים. האם זה משמח או מצער?
ן 1מבחינה אישית, זה משמח מאד. כי הישיבה בכנסת חדלה מלהיות תענוג.
אך מבחינה לאומית, פגרה זו היא שערוריה.
כי בשלושת החודשים הבאים, יוכרעו דברים אשר יקבעו את גורל המדינה לדורות. יוכרעו
בלי השתתפות הכנסת, מבלי שאפשר יהיה אפילו להגיב על כך בכנסת.
אפילו אם תרצה האופוזיציה לכנס את הכנסת לישיבת־פגרה, לא תוכל לעשות זאת-כי
האופוזיציה כולה מונה עכשיו 12ח״כים — ולכינוס־פגרה דרושים 40 חתימות.

הנזמן בלי
** יניקאי יוכל לטעץ כי לגבי בעיות אלה, אין הבדל גדול בין מושב הכנס,ז לבין
ל* פגרתה. כי גם כאשר הכנסת יושבת, נמנע ממנה למלא תפקיד של ממש לגבי הבעיות
המכריעות.
דוגמה יפה לכך ניתן בראשית המושב בשבוע האחרון. יש לה היסטוריה, וגם לקח.
לפני חודש וחצי הגיש ח״כ שמואל מיקוניס (מק״י) הצעה־לסדר־היום :״הכנות לתוכנית־שלום
ישראלית״ .נרשמתי מייד להעברת ההצעה לוזעדה.
(כלומר: הודעתי שאם תציע הממשלה להסיר את ההצעה מסדר־היום, אקום ואדרוש להעבירה
לח־עדה. מי שנרשם ראשון לכך, מקבל את זכות־הדיבור להנמקת הצעתו).
כשעלתה ההצעה, פנה אלי יו״ר הקואליציה, ח״כ מפא״י משה ברעם, וביקש שאוותר על
הצעתי ועל נאומי. הממשלה רצתה ״להקפיא״ את כל העניין לחודש, כי אין לה מה לומר
עדיין. מיקוניס הסכים לכך. נתבקשתי, על כן, לוותר על הצעתי. כלומר: ידבר מיקונים,
יענה ראש־הממשלה, ואז יוקפא הכל.
הסכמתי לכך מאונס, כי לא היה לי עניין שהכנסת תצביע, כמעט פה אחד, נגד הצעה
הקוראת להכנת תוכנית־שלום. לכן לא הצעתי את הצעתי, ולא נאמתי, למרות שלדעתי כל
דחייה של הדיון בבעיות השלום מהווה אסון. בינתיים נשכח כל העניין. אבל מיקוניס לחץ
ולחץ, ובשבוע האחרון הבינה הממשלה שאין לה ברירה אלא לערוך הצבעה.
אולם מפא״י אינה חולמת לקיים הבטחות. ולהסכם ג׳נטלמני יש ערך רק כשיש ג׳נטלמנים.
איזשהו מזכיר במשרד ראש־הממשלה כתב מכתב לקדיש לוז, יו״ר הכנסת, ובו הודיע כי
הממשלה אינה מתנגדת להעברת העניין לוועדה. קדיש לוז קרא מכתב זה, וקבע שהעניין
אמנם יועבר לוזעדה.
קמתי מייד ומחיתי נגד נוהג בלתי־חוקי זה. אי־אפשר לנהל את הכנסת בקורספונדנציה.

הפנים הדתי, לגבי רישום נשואין וגרושין. זהו חוק של כפייה דתית, שהוסכם עליו מראש
בהסכמים הקואליציוניים, בהשתתפות מפ״ם.
(באמצע הוזיכוח, כשהתחסד דובר מפ״ם ותקף את החוק, קם סגן שר־הפנים הדתי ברוגזה,
וגילה מה קרה קרה מאחורי הקלעים, ואיך מכרה מפ״ם את כל העניין לדתיים מראש במקח־ומימכר
שקדם להקמת הממשלה. זה היה שיעור מאלף ביותר, וכמעט משעשע).
היו לי כמה הסתייגויות לחוק, אך היה ברור לי שאין אפילו טעם להסביר אותן, מכיוון
שרוב הנוכחים אף לא יבינו במה מדובר. כי היו אלה נקודות משפטיות עדינות ומסובכות:
אורי אבנרי הייתי מסביר לכנסת את ההבדלים בין ההס תייגויו ת שלי לבין אלה
של קודמי, אילו היה לי הכוח ל כן, ואילו הייתי מא מין שלחברי הכנסת יש ברגע זה הכוח
לעכל את ההבדלים המ שפטיים העדינים האלה.
שר־הסעד בורג: מדוע לא?
אורי א מ רי: אסביר לך מדוע. מפני שאני נמצא באולם הזה כבר 13 שעות, ואני
סבור כי רק לחברי־כנסת מעטים מאד יש — אחרי 13 שעות של ישיבה — הכוח להבחין
בניואנסים מ שפטיים עדינים שבעדיניס, הק שורים בחו ק זה.
אני מרשה לעצמי לתמוה בקול רם ול שאול: מדוע עם ישראל לא יכול להתקיים, עד אחרי
הפגרה, ללא ה שינוי הזה בחוק? איני מ בין את הדחיפו ת שבחוק הזה, עד כדי כך שהוא
צריך להיות נדון בנ סי בו ת כאלה, וברגע האחרון ממש. שוס א סון לא היה -קורה לעם
ישראל, אילו נדון חו ק זה אחרי הפגרה. מה גס שהכנסת אינה דנה בדברים ח שובי ם יותר.
חו ק זה הוא רע למדינת ישראל, רע לעס ישראל, רע לעליה, רע לכולם, והוא טוב
רק לציבור המצומצם המ שתמ ש ב כו חו כדי להעביר חוקי ם של כפייה דתית.

הדתיים דרשו את ליטרת הבשר שלהם, והחוק הועבר.
באותן הנסיבות הובאו, לפתע, לדיון התיקונים לחוק־לשון־הרע.
להצעת־חוק זו היו עשרות הסתייגויות, שחייבו דיון ממצד, ונוקב, לגופו של עניין. אך
החוק הגיע מאוחר בערב, במצב של עייפות כללית, וכל מי שעלה לנמק הסתייגות — נתקל
באנחה קולנית של אי־רצון מצד הנוכחים, שחיכו לסיום הישיבה. רוב הנוכחים רצו להצביע
בלי ויכוח, בלי הנמקות, לפי קודים מפלגתיים.
נימקתי, בזה אחר זה, שבע הסתייגויות שונות, והקדמתי:
אורי א מרי: את החוק הזה רודף מזל רע, מיוחד במינו.
הוא נתקבל ביו סהאחרון של הכנסת הקודמת, ב חי פזון, תחת לחץ של זמן.
זה גרם לזעקה ציבורית, והי ה צורך בתי קון. ה תי קון נתקבל ביו םהאחרון של מו שב
הכנסת, ב שנה שעברה.
ה תיקון שאנו דנים בו עתה הועלה לדיון ״ערב מלחמת־ ש שת־הימים. הוא נתקל במחאה
חריפה מצד חברי־הכנסת המעטים שנכחו אז באולם, שטענו כי אין זו אווירה מתאימה לדון
ברצינות בחוק כה ח שוב.
עכשיו אני רוצה לחדש מחאה זו. אסור שחוק זה יתקבל בנ סיבו ת כפי שיתקבל היום,
תחת לחץ עצום של ז מן, תוך אי־רצון מו בן לקלוט ני מוקי ם וטענות.
חוק הנוגע ל חופ ש־ העי תונות, ו שהדיעות עליו כה ח לו קו ת, מחייב דיון רציני בז מן מתאים.

זד, לא עזר, כמובן. כולנו נאמנו את נאומינו, פעם ועוד פעם, וקומץ המבינים בעניין אף
הקשיב בתשומת־לב. אבל ההצבעה הוכרעה על־ידי ח״כים שאין להם מושג על מה נטוש
הוויכוח. אף אחד מהתיקונים לא נתקבל.
אחרי שנתקבל החוק בקריאה סופית, השמעתי מעל הדוכן את ההודעה הבאה:

אולי א מרי: חו ק זה — סימן של חטא קד מון טבוע על מצחו.
יוז מיו בכל השלבים והגילגוליס, ב מ שך עשר שנים ומעלה, ביק שו לה שתמ ש בו כדי
להפחיד, להרתיע או ל שבור את העי תונו ת החופ שית, הלו חמת, ה חו שפת את פגעי ה שלטון.
הצעת־החוק שלפנינו הכניסה בו כמה הקלות, ולכן לא הצבעתי נגדה. אולם לא יכולתי
להעלות מל דעתי להצביע בעדה, שמא יהיה בכך שמץ של עידוד לאשליה כאילו הפך עתה
הנמר לחתול־בית.
החוק נשאר בעיקרו כמו שהיה.
עדיין הוא מאיים על חופ ש העי תונו ת.
עדיין הוא מעני ש אנ שים שדיברו אמת, ו ש הוכי חו כי דיברו אמת.
עדיין הוא דורש מדוברי־אמת ל הוכיח מה שאינו ני תן להוכחה, בי חס לעניין ציבורי.
עדיין הוא מונע מהם דרכים ח שו בו ת של הגנה סבירה.
עדיין הוא פורש על מ שפטו של דובר־האמת את הח שאיות של תהליכי האינקוויזיציה.

לגל השר סגל

הפרחאגזךז־\־\2

כנוביץי \יי

זה נוגד בפירוש את התקנון. אם ראש־הממשלה רוצה להעביר משהו לוועדה, עליו לבוא
בעצמו ולהציע זאת מעל הדוכן.
לוז הבין זאת מייד. על כן טען כי הממשלה מאשרת רק את הצעתי שלי, להעביר את
העניין לוועדה. לא הממשלה מציעה, אלא אני הוא המציע.
קמתי ומחיתי נגד הגדרה זו. כי מעולם לא ניתן לי להציע את ההצעה מעל דוכן הכנסת,
ולנמק אותה. בשעתו הודעתי רק שאני רוצה להציע זאת. אך בפרוטוקול אין ההצעה קיימת.
אבל זה לא עזר. היו״ר החליט כי העניין נגמר, ההצעה הועברה לוועדה (שם היא תיקבר
בשקט) והכנסת עברה לסדר־היום. כך נמנע כל דיון.

זזורה לחולירייע
ך* יומיים האחרונים

גלשו לעבר הקומדיה. היה זה כאילו ביקשה הכנסת לשחק

ן | פארודיה של עצמה.
היום הראשון הוקדש כולו לדיון על דו״ח מבקר־המדינה — דיון שהוא פארסה בפני,
עצמה (ראה מסנרת) .למחרת היום היו צריכים לגמור את הכל — כי היום הבא הוקדש
לוועידת המיליונרים במישכן הכנסת — ופשוט לא נשאר בו מקום לכנסת עצמה.
לכן התחילה הישיבה בתשע בבוקר, ונמשכה עד אחרי חצות, בהפסקה של שעד, אחת
בלבד. ישבתי בה כמעט במשך 15 שעות רצופות — עד שאי־אפשר היה עוד לתפוס את
המדובר. נאמתי בעצמי ביום זה עשרה נאומים — ונדמה לי שזה השיא בדברי ימי הכנסת.
אפשר היה לחשוב כי בתנאים כאלה, תתרכז הכנסת בדברי־חקיקה שאינם סובלים דיחוי.
אך לא: רוב היום הוקדש לדברים שהיו מונחים מזמן במגירה, ושהועברו עתה דרך המכונה,
בתהליך מכני. הכנסת הפכה בגלוי למנגנון של מרימי־ידיים,
כך קרה לחוק מירשם התושבים — חוק חשוב, המעניק סמכויות עצומות לפקידי משרדי 1 2 -

*י -ק חול! אחד מן התריסר שנתקבלו באותו יום היד — ,לדברי יוזמיו — דחוף באמת.
1היה זה חוק רידינג .4החוק הובא בבוקר לקריאה ראשונה, ובערב של אותו יום
לקריאה סופית. חוץ מחוקי־חירום בעיתות מלחמה, אין לכך תקדים.
מה הדחיפות? השר קול טען: אם לא ניגש מייד להתחלת הבנייה, תמצא תל־אביב את
עצמה בעוד כמה שנים בלי חשמל. ואיש לא שאל: מי אשם בכך? מדוע לא דאגה הממשלה
ליצור במות מספקת בעוד מועד?
הכנסת מצאה את עצמה במצב בלתי־אפשרי. על שולחנו של כל ח״כ נערמו חח־ת־דעת
של מומחים, שסתרו זה את זה. מהנדסים ותברואנים ממשלתיים אמרו שהכל יהיה בסדר.
ואילו עמיתיהם העידו, בחוות־הדעת שמסרו למלר״ז (המועצה הציבורית למניעת רעש
וזיהום) ,כי הכל בהחלט לא יהיה בסדר.
על כך נוסף הלחץ הפנטסטי של משרד־הפיתוח, שאיים בהפסקת־חשמל בעתיד, אם לא
תתקבל דעתו, והמקח־והמימכר הקואליציוני של ״שמור לי ואשמור לך״ ,שהכריח את כל
מפלגות הקואליציה להצביע בעד החוק לפי דרישת הליברלים העצמאיים.
טענתי נגד החוק במליאה ובוועדה, בנימוק פשוט: ישנו ספק סביר לגבי הנזק החמור
העלול להיגרם לבריאות הציבור. כשיש ספק סביר, יש לתת לציבור ליהנות ממנו. יש לעכב
את הכל, עד שיסולק הספק. שמא תורעל העיר, יחלו תושבים בסרטן וייהרגו חולים כרוניים.
אורי א מ רי: מהצעת החוק הזאת עולה ריח רע.
לשר קול, שאותו אני מכבד מאד, יש אף סלקטיבי. הוא ממלא שני תפקידים: הוא שר־הפי
תוח והוא שר־התיירות. ויש לו שני נחיריים, כ מו לכולנו.
הנחיר של שר־התיירות באילת רגיש מאד לריחות, ועל כן התנגד שם להקמת בתי־הזיקוק.
ואילו הנחיר של שר־הפיתוח בתל־אביב הוא קצת פחות רגיש.
לדידי אין שום מקום להיסוס. אני נגד החוק. כי אני סבור שבמיקרה של ספק סביר
כלשהו, יש לעכב את הבנייה. נכון, השר קול מקבל על עצמו כל מיני ה ת חייבויו ת, ואני
מוכן בהחלט להאמין לשר קול, שהוא רגיש לענייני ב רייו ת לא פחות מ מי ש הו אחר. אבל אני
שואל: איזה תוקף חוקי יש להת חיי בויו ת של השר קול? האס השר קול הוא שר פיתוח נצחי?
מנחם מין: אתה מא מין לקול השר.
א * דיאמרי: אני מ א מין לקול השר קול. אבל שר בא ושר הולך, וחברת החשמל
לעולם נשארת.
מי ערב לנו מי יהיה שר־הפיתוח בעוד שנתיים? מי ערב לנו אפילו מי יהיה שר־הפיתוח
בעוד חוד ש? ה שימה הזאת, ה חוזר ת ונ שני ת בבי ת הזה, ששרים באים ומבטיחים בעת

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בדיון על סיכומי
ועדת״הכספיס של הכנסת לדו״ח מבקר•
המדינה :
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה,
אני עולה על הדוכן הזד, באי־רצון רב.
כל הדיון הזה מתנהל באווירה של אי־מציאותיות גוברת
והולכת. לפעמים יש לי ההרגשה שהאולם הזה, שנבנה במת-
בודן בלי חלונות ובלי מגע עם הנוף שמסביב — מתחיל
לסמל את הכנסת גם מבחינת עיסוקיה.

אנו חיים פה באיזה עולם דמיוני משלנו, בלי
בל קשר עם מה שנעשה מסביבנו, לא כמרחק
של אלפי קילומטרים, או אפילו של מאות
קילומטרים, אלא אפילו קילומטר אחד.

השביתה הכללית בעיר העתיקה
הרשיתי לעצמי להיעדר מחלק מן הוויכוח הזה, מפני שרציתי
לדעת מה קורה בעיר־העתיקה, במרחק די קטן מכאן.
עברתי את ההודייה הזאת של העיר־העתיקה ביום השביתה
הכללית. ראיתי מה קורה שם, כשחיילים עוברים חמושים
ברחובות ומציירים צלבים על חנויות סגורות, כדי לאיים
על התושבים בסנקציות. ראיתי את המבטים של האוכלוסיה,
את היחס של הנוער.

קורים דברים חשוכים מאד־מאד־מאד, בסביבתנו
המיידית. אינני מהסס לומר שיש
סכנה שאנו מפסידים את הקרב המכריע של
מלחמת־ששת־הימים--
היו״ר רות הקטין: אין זה שייך לדו -ח של

המבקר.
אורי אבנרי: תיכף אקשר זאת בחזרה, גברתי
היושבת־רא ש
היו״ר רות הקטין: אנו מדברים מל נושא
נזס י י׳ ס ׳

כשעוד היתה לנו אופוזיציה כלשהי בכית הזה.
״כלשהי״ ,מפני שבהערכת אופוזיציה זו אני מרשה לעצמי
להסכים עם מי שהיה אז חבר אותה אופוזיציה, ח״כ תמיר.

אכל היתה איזושהי אופוזיציה. היום אפילו
מראדדהעיניים הזה נעלם.

אד־הוק, של הסדרים בבית הזה.

כל עוד יש קואליציה המקיפה 90 של הבית,
הסדרים הנוכחיים בכית אינם יכולים
להימשך, אלא אם כן נביא לפרלמנטריזם בעתיד
נזק שלא יתוקן.
ויקטור שפ״טוב (מפ״ם) :אתה מתעלם מן ה

הטעם בכך שכבוד מבקר־המדינה אומר את המשפט,
שצוטט פה היום הרבה פעמים :״הבעייה היא באיזו מידה
ניתן לכנסת לעמוד כיום, על משמעותו של התקציבי״

איזו כנסת, אדוני המבקר? מה זאת הכנסת,
ביום, לגבי סוגיה זו?

יעדת־הכספים של הכנסת
היא העתק מדוייק של הממשלה.
יום?,פישר
(המערך)
:אתה מומה.

עובדה שיש ממ שלת חירום, שיש מצב חירום.
אורי אכנרי: הממ שלה הזאת איננה ז מני ת.
מצב חירום יש תמיד. לעולם ועד יש מצב־חירום
במדינה הזאת.

לממשלה הזאת יש כל הסיכויים להתקיים
כמשך שנתיים. עוד לא ראיתי שמפלגה עוזבת
ממשלה מבלי שבולדוזר גדול יוציא אותה.
אני מרשה לעצמי לנבא שממשלת־חירום זו תישאר בתפקידה
לפחות עד הבחירות. אינני אומר שזה טוב. אני גם
לא אומר שזה רע. אני, אישית, חושב שזה רע. אבל נניח
שזה טוב! נובעות מזה מסקנות מיוחדות לגבי הפרלמנט.

הממ שלה היא העתק
של ועדת־הכספיס.

אורי אכנרי:

בוודאי, ז ה או תו דבר.
אלו הם שני
הצדדים של יד אחת.
אבל לדרוש מכף ה מבקר
המדינה
יד שתבקר את גב
היד, או לדרוש מגב היד שתבקר את כף היד —
האם יש לזה מ ש מעו ת כלשהי?

כל זמן שאין לאופוזיציה — אופוזיציה זו שנשארה —
שום דריסת־רגל — לא בוועדת הכספים, ולא בוזעדת־המיש־נד,
לביקורת — מה זה חשוב אם לכנסת יש יותר סמכויות
או פחות סמכויות? המציאות הפרלמנטרית שנוצרה היא׳
כזאת. שאין עוד ערך רב לביקורת זו של הכנסת.

כבוד מבקר־המדינה יכול להיות צודק כפריג
ציפ, אולם לפרינציפ הזה אין כל תובן, כל זמן
שהכנסת איננה יותר מאשר מין מכשיר בידי

אילו הייתם אומרים כי כשעת־חירום צריך
לפזר את הפרלמנט, עוד יכולתי להכין זאת.
אבל אם אתם לא רוצים לפזר את הפרלמנט,
אם אתם רוצים שהוא יימשך ויהיה פרלמנט
גס כשעת־חירום, מוכרחים סדרי הבית הזה
להשתנות כאופן יסודי, לפחות לתקופה שאתה
קורא לה שעת־חירוס.
יש לתת לאופוזיציה ייצוג בנשיאות, בוזעדת־הכספים, ב־וזעדת־החוץ־והבטחון,
לתת לה חלק מתאים בהצעות־לסדר־היום
ובהצעות־חוק פרטיות.
אליעזר שוסטק (המרכז החופיש) :אנחנו עש־

* ן ריס שנח ב שעת חירום.
אורי אבנרי: שעת־החירום היא נצחית.

אמרתי בתחילת דברי, כי אני עולה לדוכן בלי רצון רב.
יש לי פה עמודים על גבי עמודים של הערות לגופו של
דו״ח מבקר־המדינה. אך אין לי שום חשק לנגוע בהם.

מישחק ב״נידמה
אורי אכנרי

:זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר,

גברתי.
אין אנו מדברים על הדברים הח שובים ביותר. דברים
הנוגעים לחיינו ממ ש, דברים המחייבים הכר עות.
כ שאנו, נבחרי הטם, איננו מכריעים — הרי
מי שהו אחר מכריע הכרעות שאין מהן ד רן חזרה.

אני חושש שקורים עכשיו דברים שאין
מהם דרך חזרה בלל, ואנו, נבחרי
העם כביבול, יושבים ומסתכלים בכך כצופים
מן הרחוב.

דבר זה משרה עלי דיכ און גובר והולך.
היו״ר רות הקטין: סלח לי, חבר־הכנסת
אבנרי. אי־אפשר לנצל את הבמה לכל מיני נו שאים
שאינם שייכים לסעיף זה, שאנו דנים בו.
אורי א מרי: ז הו בדיוק העניין, גברתי היו
שבת־ראש.

כי מי שקובע את הסעיפים, ממילא גם
קובע אם לכנסת יש ערך כלשהו, או
שאין לה שום ערך בלל.
ואני חו ש ש מאד שקביעת הסעיפים הנע שית על־

ידי הרוב, על־ידי הנ שיאות שאין בה כיום שום
ייצוג לאופוזיציה, קובעת גם את מ הו תהכנסת 5 חבר־הכנסת תמיר אמר ״ניוון״; אני יכול לח שוב
על מו שגים עוד יותר קשים.
שמואל תמיר (המרכז החופשי) :אני מקבל את
ההגדרות שלן.
אורי א מ רי: אני חו ש ב שבעניין זה נהיה
תמימי זעי ם.

זהו דבר מדכא מאד, למי שלוקח את
תפקידו כמידה כלשהי של רצינות, למי
שאינו שייך לקואליציה, למי שאינו חושב
שהקואליציה הולכת בדרך שהיא
לטובת המדינה.
אם נתייחס לסעיף העומד על סדר היום, כבוד היושבת־ראש:
הוויכוח הזה הוא בלתי־ריאלי בפני עצמו.
אם כבוד היושבת־ראש זוכרת, היתד, לנו תקרית קטנה
לפני שנה, באותו דיון. אמרתי אז: שנד, אחרי שנה קורה
אותו דבר. פקידי הממשלה עושים מה שהם עושים, בין
השאר דברים מאד לא טובים. בא מבקר־המדינה ומגיש דו״ח,
מנוסח במתינות, אבל בעל תוכן חמור ביותר. הדו״ח נדון
באיזו ועדה, ואינו מגיע כלל לדיון רציני בכנסת. ומה עושה
הכנסתי היא אומרת — לפני שנה השתמשתי במילה
שלא מצאה־חן בעיני כבוד היושבת־ראש הנוכחית — הכנסת
אומרת ״פויה״.

ואני שואל את עצמי: זה היה לפני ימה,

הממשלה כדי לשמור על איזה שהוא תהליך
פורמלי של מתן גושפנקה פרלמנטרית לדברים
שהממשלה עושה, או לא עושה ; לדברים יטה-
ממשלה מחליטה, או לא מחליטה.

פרלמנט של רפובליקה עממית
מבחינה זו אין כל הבדל לגבי הביקורת על עניינים כלכליים׳
או ביקורת על הדברים הפוליטיים, שהם ברגע זה
לאין שיעור חשובים יותר.

ויקטור שס״טוב (מפ״ם) :מה היא המסקנה?
אורי אכנרי: גם אני שואל את עצמי לא פעם
| | את ה שאלה: מה אפ שר לתקן?

אם נרצה להרחיק לכת, המסקנה היא — דיברנו על כך
לא פעם בבית הזה, על כל פנים, מאז שאני חבר בו —
שכל מיבנה הכנסת חייב להשתנות. צריך לשנות את כל
מהות הכנסת, את הקשר בין חברי־הכנסת למפלגתם, לסיע־תם
ולממשלה. הכנסת צריכה להיות בית של נבחרים, ולא
בית של נציגי־מפלגות גרידא.
זה לטווח ארוך יותר. לטווח קצר — וארשה לעצמי להציע
זאת מחר בסיכומים — לחלוקת המקומות בוועדות הכנסת׳
לפי מפתח מיספרי
נוקשה של הסיעות יכול
להיות הגיון כלשהו כאשר
האופוזיציה מייצגת אחוז סביר
מהבית הזה/0 ,״,45
״ ,300/אפילו .350/0

ד 1יי

גם לא אעשה זאת, בי אין טעם בכך.
איזה טעם יש להגיד, כי הנר, מבקר־המדינה אומר שבמוסד
זה קרה כך וכך, שלא לפי הסדר התקין, ואנחנו
אומרים :״מה יהיה הסוף? זה לא יכול להימשך כך! דרושים
תיקונים!״ ובעוד שנה יוגש דו״ח נוסף, שבו יצויין
אותו הדבר.
היה לי רעיון אפיקורסי במיקצת. אמרתי לידידי ועוזרי
כאן: הבה ואקח את הנאום שלי מהשנה שעברה, ואקרא
אותו מחדש. עברתי עליו וראיתי שאני באמת יכול לקרוא
אותו, מבלי לשנות אף פסוק.

אולם מה הטעם? האם זה מביא לשינוי?
האם זה מביא לביקורת של ממש?
קריאה: אפ שר לע שות או תו הו ב ר גם לגבי

הדינים־וח שבונות של נזבקר־המדינה.
אורי אבנרי: בן. אני יכול לתאר לעצמי שגס
כבוד מבקר״המדינה יכול לקחת את הדין־וח שבון
מהשנה שעברה, ול שנות רק את ה ש מו ת והסכומים,
או פ שוט לנקוב בסכו מים גדולים יותר.

איזה טעם יש לזה? האם אנו משחקים ב־
״נדמה לי״ ,או עושים עבודה רצינית?

אחריות אישית של עובדי-המדינה
בסוף הדיון הגיש ח״כ אורי אבנרי את הצעת־ההחלטה
הבאה :

(א) סיכומי ועדת-הכספים כפרטים אלה איאבד
באשר האופו נם ממצים, ואינם משקפים את המימצאים
זיציה כולה מהווה רק החמורים שהועלו כדו״ח מבקר המדינה;
״/״ 10 בבית הזה, פל
(כ) הכנסת מטילה על ועדת־הכספים להכד
החלוקה המקודשת ה •טיך כטיפול כדו״ח מבקר-המדינה, ולהגיש את
זו של מיבנה ועדות מסקנותיה במשך השנה, לגבי תיקון העיוותים
הכנסת, על פי מפתה כנושאים בהם דנה הוועדה;
•טל אחוזים היא סי(ג)
הכנסת קובעת כי על הממשלה להגיש
רוס עצמי של הכנסת. לכנסת, תוך חצי שנה מהיום, הצעת נהלים
בי פירוש הדבר ש־ לביצוע ההחלטות וההמלצות של ועדת־הבם-
לאופוזיציה אין חלק פים, כנושאים שנדונו, מתוך מגמה לקבוע ולבשום
החלטה חשובה בשום מוסד חשוב של המחיש את האחריות האישית של עובדי
הכנסת.
המדינה לגבי הסדרים הציבוריים;
היא הופכת את הכנסת לפרלמנט של רפובליקה עממית.
(ד) על הכנסת לשנות את נהליה וסדרי
יכול להיות שגם ברפובליקה עממית יש לפרלמנט
איזה תקנונה, כדי להבטיח ייצוג מתאים לאופוזיציה
שהוא תפקיד. אולם אין זה התפקיד של פרלמנטריזם במדי
בוועדת־המישנה לעניין דו״ח מכקר־המדינה.
נה, כפי שכולנו רוצים בו.
אם הקואליציה היא כה רחבה, אם יש ״ליכוד לאומי״ ,עם
כל המשתמע ממנו, חייב הדבר להביא לשינוי יסודי, אפילו

הדיון הב טחו ת שאינן כלולות בחוק — היא מינהג גרוע.
כי זה מסת מן על ההנחה היסודית שממ שלה זו, בהרכב אי שי זה, היא נצחית. ושום
ופתאום,
דבר איננו נצחי. ראינו שאפילו שר־הבטחון איננו נצחי. יום אחד הוא י שנו
למחרת חיום, יש שר־בטחון אחר לגמרי ובלתי־צפוי.
לכן אני או מ ר: הב טחות אלה של השר, עם כל הכבוד לשר עצ מו, אינן צריכות ל שכנע
אותנו להצביע.

חוק רידינג הועבר באמצעות קנוניה קואליציונית. שר־הבריאות, שמומחיו מתנגדים לתחנה,
לחץ עליהם לטשטש את דעתם. הוא העלים מן הכנסת קטע חשוב ביותר באותה חוזת-דעת.

הצעת״סיכום זו נדחתה ברוב מכריע, כשרק ח״כ
אבנרי, המרכז החופשי ורק״ח מצביעים למענה.

כי השר המפ״מי היה חייב לעזור לשר הליברלי־עצמאי — תמורת עזרה דומה. סחר־מכר.
ההצבעה, בסוף, היתד, סיעתית. המערך הכריח את חבריו, שהתנגדו לחוק, לפרוש מן
האולם או להימנע (כמו רחל צברי, דב סדן ומרדכי ביבי)•־־
כלומר: גם בעניין כזה, הנוגע לבריאות, לא ניתן .
למצפונו של חבר־הכנסת חופש כלשהו.
אם זהו המצב לגבי חוק שאינו פוליטי — איזה חופש
מצפון יש לחברי־הכנסת, חברי המפלגות, בעניין
הקובעים את גורל המדינה?

ליים,״ אומרת האלמונית, כשהיא סורקת ב־כף־ידה,
בשקט, את שיערה המשיי של הפיאה
הנוכרית.
ומה יכולה לעשות בחורה שלא למדה
מיקצוע?
התשובה, במיקרה של האלמונית — דוג־מנות־עירום.

סגדנות

דרוש,
בעצם, אצל דוגמנית־עירום
צעירה ומנוסה?
האלמונית מחייכת את חיוכה המיסתורי:
״סבלנות,״ היא אומרת .״סבלנות פשוטה.
או אם תרצה — סבלנות עירומה.
״עליך להבין,״ היא מוסיפה כשהיא מותחת
את גיזרתד, ארוכת־ר,איברים בחן נמרי,
״לא יושבים מולך גברים האוכלים אותך
בעיניים — כפי שזה יכול לקרות כשאת
יושבת, לבושה דיזקא, בקפה דיזנגופי.
״אלה תלמידים מיקצועיים בהחלט, מסו־

הנעוות התר״אביניות מוכנות להציג גונו רעז
£יי 6 8 3

11*11131X11

רים לאמנות וללימוד־ר,טכניקה, של הציור.
״באותו רגע שאת פושטת את שמלתך
ואת יתר האביזרים, את פשוט הופכת,
לדידי רובם, למשהו חסר ממשות, כמו פסל.
״או ליתר דיוק — לאמצעי סטאטי. לא
למטרה נשית.״
היחסים בין הקהל הגברי שבכיתות הציור
לבין הדוגמנית, מיוחדים במינם, לדעת האלמונית
עם הפיאה:
״זהו קשר דומה למה שקיים בין פאציע־טית
לרופא,״ היא אומרת, לא בלי שמץ של
גאתה מיקצועית.

ן*י* יאנכנסה בחופשיות לאולם האקד־
| ! מיה לציור שבצפון תל־אביב — והחלה
להתפשט.
נערה בת , 18 שישבה עם עפרון דרוך ונייר
על הברכיים, הזדעזעה :״אין היא
מעזה לעשות את זה?״ לחשה.
״זה לא משנה, כשלא מכירים אותך,״ עני

בריססוטס

היא נערה עליזה ו־חסרת־דאגות,
המתפרקת
מהלחץ זהטאפ תנו תטל שעות־העבודה.

״על הדוגמנית הטובה לראות בצייר — וגם בתלמ
שבכיתות־לאמנות — סתם אדם. ומתם אמן.
״לא גבר.״
אבל, כמובן, יש גם מיקרים אחרים לגמרי אצלה.

כיוי מכוס

ן ן 0הצטרף לאחת הכיתות בחור, שלא הו
״ עסיק לאכול את גופי בעיניים,״ היא מספרת.

תה היא, האלמונית עם הפיאה, והסירה את
אחרון בגדיה — מוכנה לשמש דוגמנית־ציור
לכיתה הממתינה.
האלמונית לא היתר, בודדה: בחודשים האחרונים
השתרש בתל־אביב הקטנה, פחות
או יותר, והזעיר־בורגנית, פחות או יותר,
מינהג אירופי בהחלט:
בנות־טובים מוכנות לערטל את גופן —
למען האמנות והפרנסה — בתנאי שזהותן
תישאר אלמונית.
״אני לא מתביישת בגוף שלי,״ אמרה השבוע
נורית, דוגמנית־עירום אחרת — בת
למשפחה מסורתית .״אני לא עושה שום דבר
בלתי־מהוגן.״
״מה יותר יפה — להראות את גופן ולשמור
על מידות טובות — או לרכוס את
בשרן עד לצוואר ולהשתולל עם כל זאב
הבא ליד?״ הוסיפה יהודית, דוגמנית־אמנות־וצילום
שמנמנה וידועה היטב.
אבל יהודית ונורית לא רצו להצטלם, לצורר
הכתבה:
״או שאנו מוסרות את שמנו — או אח
תמונתנו,״ אמרו לכתב, שהיה נבוך יותר
מהן עצמן.

* £ני נערה לכל השבוע,״ מצהירה,
״ ולעומת זאת, האלמונית עם הפיאה,
״נערה רגילה בהחלט — המוכנה לעשות מד,
שכל אחת עושה!״
ומר, היא עושה, באמת?
״אני לא מרבד, לשבת בבית,״ אומרת האלמונית
בפשטות .״אני קוראת המון, לעומת
זאת. חולמת על קאריירה. ובלילה —
הולכת לדיסקוטק.״
כמו כל נערה תל־אביבית טובה.
הקאריירה ׳מתבטאת, לעת עתה, בנסיון
להיות עצמאית:
״בחורה צריכה לדעת לעמוד על הרג
כמו
קורבו=עולה כורעת הנערה האדמונית

לשיעור שלאחר מכן — הוא כבר לא
הופיע.״

תאווה

ך* יה ג 0מיקרה אחר — בחור שמ
י 1ניסר, להתעסק איתי, וכשלא הסכמתי
— ליגלג עלי, כשפגש אותי ברחוב,״ ממשיכה
האלמונית, כשהיא מעשנת סיגריה
בנחת•
״אבל אלה מיקרים בודדים. בדרך כלל,
הקהל הגברי לא כל־כך בארבארי.״
כשהיא לא מופיעה בפני הסטודנטים לאמנות
או לפני עדשות־המצלמה, הנערה האלמונית
חיה חיים אחרים לגמרי.
היא מרבה לרכב על סוסים, לצייר בעצמה,
ולצאת לטיולים ארוכים.
״לבדי,״ היא מטעימה .״אני בחורה בודדה
מאוד, מטבעי״.

ן ה או לאמן -בתנאי שלא יזהו את שמן, אומות

עם והביאה
״הוא פשוט לא היה מסוגל לעבוד, כשישב מולי.
או אולי בכלל לא בא לעבוד.
״בסוף השיעור, הלכתי לצייר, זה שמנחה את הכיתה,
והערתי לו על זה.
״לא מתוך בושה: אני לא נבוכה, כשמסתכלים עלי.
היות ואני חושבת שעבודתי היא די טבעית ואמיתית.
״אלא
משום שהוא הפריע לאווירה השלווה והמיק־צועית,
בכתה. הוא פשוט לא נתן לאחרים לעבוד
באוירה נוחה.
״אני לא יודעת מה הוא אמר לבחור, הצייר־המנחה,״
מסיימת האלמונית עם חיוכה העצוב במיקצת ,״אבל

מה היא אוהבת?
״קודם כל — את עצמי,״ היא אומרת בלי
שמץ של שקר או של בושה .״אחר־כך —
את גופי.
״חוץ מזה — לקרוא את אדגר אלן פו.
ולהימצא בחברתם של גברים.
״סתם כדי לדבר. אני מאוד סקרנית, ומאוד
מתעניינת בבני־אדם.
״ובדרך־כלל — אני נתקלת גם ביחס של
הגינות, פייר בהחלט, אצלם.״
האם המיקצוע אינו מסוכן במיקצת, לנערה
בודדה? האם אין היא סבורה שמערומיו״

קאו״וה?

זוולמת האלמונית, מול סודעות־התיאטרון. לאן תוביל דוג מנות־העירום?
לאורות־הבמה? ל מסן־חקולנוע? או אולי סתם לאהבה ה־גדולה?
לעתיד הפתרונים. היא עצמה עדיין אינה יודעת. לעת עתה היא חיה את חייה
בשקם, הרחק מכל פירסומת. תחת מעטה האל מוניו ת — בלי כל מיגבלו ת שהן.

לעיני גברים רבים כל־כך, עשויים לעורר
תגובות בלתי־רצויות?
האלמונית מחייכת:
״האמן לי,״ היא מדגישה ברכות ,״בטרמפים
נתקלתי בהרבה יותר אי־נעימויות וסכנות
מאשר בעיר.
״עם או בלי שיעורי־ציור עירומים.״
חוץ מזה, היא מסבירה כשהיא פותחת
זוג עיניים בהירות וגדולות, הרי לשם כך
היא שומרת על אלמוניותה.

כנה לשמש להם סתם אמצעי.
״לכן, עד שאמצא לעצמי קאריירה טובה
יותר — אמשיך בדוגמנות. כשיתחשק לי
או כשאזדקק לכסף.
״זהו אמצעי, המאפשר לי להצליח —
ממש כמו הפיאה הזאת, שהיא אמצעי כדי
להפוך את התמונות שלי — יפות יותר,
ומיסתוריות יותר.״

אי״אפשר

ל בוניה -מוכנת לתת הנל למען האמנוח

ך* שביקש הצלם מן האלמונית לר,צ־סלם
ליד כתב־עת הנושא את הכתבה
״בלי כל מוסר״ — בגרמנית — היא חייכה
שוב — ונענתה לבקשתו.
״אבל לאמיתו של דבר אני בחורה מוסרית
נורא,״ הוסיפה מיד, על כל צרה
שלא תבוא-.
״בלי מוסר, לגמרי בלי — אי־אפשר,״
הסבירה.
מדוע?
״בעצם, אני בכלל לא יודעת מר. זד, מוסר
רגיל,״ היא אומרת, לאחר הירהור קל ,״אני
פשוט שומרת על כבוד ועל צורה מסויימת
של חיים.
״על החיים שלי.
״וזה כולל, בין השאר, לא להיות זולה.
ולא לתת את עצמי שיפרטו אותי למעות
קטנות.
״אני אוהבת בני־אדם — אבל אני נשמרת
מפניהם. אני אוהבת גברים — אבל איני מו־

״בלי נל מוסד״ ?35

אך לדעתה :״לג מרי בלי מוסר — אי-אפשר.״

בנניצונוה של עונג! ד 96ו
נזגישה וזבי ״ויבתוך י
סדרת נוספת
של גלידות לבית.־
באריוות נויווזרות;
בבונננויבו נוגווניס;
ובאיכות ...תישנת.

ארבו נווצר!
חוורו!
קסטה שמנת
גלידה מיוחדת
על טהרת
השמנת.
מעדן מיוחד כתוספת לקפה קר.
מומלץ לילדים
רולדה בקופסא
משושה
גלידה ביתית בקופסא שטוחה

מעדן מיוחד לאורחים ולמסיבות
ב־ 3טעמים.
אריזה מיוחדת,
הנוחה להגשה,
נשמרת זמן רב
בפריזר.

*ואיננו שיכורי הצלחה!

הגלידה בקופסת הענק
אריזת ענק למשפחה הגדולה
מכילה 2,000 סמ״ק.
מחיר מיוחד — 3.ל״י,
(עבור כמות של 3חבילות
רגילות).

ןוכ _ ו כ ־ 7ן
מיסוסום והוצאה לאוו־

העולם הזה 1563

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

פעולה מצד אנשי אונו״א, ואין ספק כי
אלה קיבלו את חלקם בשלל.
האם צריכה ישראל לעורר שאלה זו עכשיו?
האם עליה לנקוט אמצעים לביעור השחיתות
ולהענשת המושחתים — או לשתוק,
ובצורה זו להשתיק גם את אנשי
אונר״א הפעילים בשטחה?
מפלגות אלף
טייס
ו טייס

״חסרים כאן אלף טייסים,״ רעם בקול ה־מארשל
מאטביי זאכרוב. מארחיו המצריים
הימהמו, השתמטו מהסברים. אולם המארשל
הסובייטי לא הידסה מהם.
״היכן הם?״ שאל ברוגזה ,״מה עלה בגורלם?״
זאכרוב
לא ויתר. למרות ששהה בקאהיר
כאורח הממשלה המצרית, הרשה לעצמו
לגלות תקיפות. שכן בתוקף תפקידו, כ־רמטכ״ל
הסובייטי, שבא זמן קצר אחר מלחמת
ששודד,ימים כדי לבדוק אפשרויות סיוע
חדשות, חשב שמן הראוי לקבל תמונה שלמה
וממצה על מצב הצבא המצרי.
לבסוף נכנעו המצרים, הודו כי אלף טייסים
מצריים נמחקו ממצבת חיל־האודיר של־

הם, לאחר שנחשדו באהדה יתרה לקומוניזם,
אותה רכשו תוך כדי אימונים צבאיים בבסיסי
הצבא האדום בברית־המועצות.
״מצאנו אותם בלתי־מתאימים,״ הודו המצרים
,״מכיוזן שתמיכתם במישטר שלנו
היתד, מפוקפקת״.
מסיכהענקית. מהיכן נלקח סיפור
זה? הוא הופץ בעל־פה על־ידי ח״כי רק׳׳ח,
מאיר וילנר ותופיק טובי, שחזרו רק לפני
שבועיים ממסע בבירה הסובייטית.
שני מנהיגי רק״ח סיפרו לקהל מאזיניהם,
שהורכב כולו על טהרת עסקני המפלגה, כי
הסיפור מוסמך ומהימן בתכלית .״שמענו
אותו מפי גורמים סובייטיים רמי־מעלה,״
הם הודיעו.
אך גם סיפור זה לא היה בו כדי להסביר
בצורה משכנעת את מפלת הצבא המצרי במלחמה.
לכן הוסיפו השניים סיפורים נוספים.
לדוגמה:
יום לפני המלחמה טסו עדיין
טייסי חיל־האוזיר המצרי בשמי ארצם במלוא
אונם, אולם באותו ערב נערכה לכבודם
מסיבה ענקית.
הטייסים הושקו עד כדי אובדן חושים,
על־ידי סוכנים אימפריאליסטיים, כמובן, למרות
שהשתייה אינה מינהג כה מקובל בארץ
מוסלמית. למחרת התעוררו משנתם באיחור
של כמה שעות גורליות, לאחר שחיל־האוזיר
שלהם נופץ בהיותו, רובו ככולו, על הקר

חילופי
אוכלוסין. וילנר וטובי, שחזרו
ממוסקבה כמנצחים, שכן הוכרו שם כנציגי
״המפלגה הקומוניסטית הישראלית האמיתית״
,לא גילו בינתיים את כל סודות
מלחמת ששת־הימים. צמרת רק״ח עדיין שוקלת
מה לפרסם ואיך. האם בעל־פה, או
גם בכתב? האם רק לחברים או גם לציבור?
אך בינתיים לא הצליחו השניים למנוע
בקיעים שהחלו מתהווים בשורות מפלגתם:
עסקנים וחברים שונים זועזעו לאחרונה מן
המדיניות הסובייטית, הנראית להם צינית
מדי ואינטרסנטית מדי. חלק מן המזועזעים
החל חולם על הקמת סיעה פרו־סינית
גלוייה, חלק אחר החל קורץ אל עבר מק״י.
אולם נחמתם של מנהיגי רק״ח טמונה
בתהליך דומה הקורה דווקא במק״י. גם בה
חלים לאחרונה זעזועים כפולים: חלק נוטה
להתקרבות עד כדי טמיעה במפ״ם, ואילו
חלק אחר קורץ אל עברה של רק״ך.
הליצנים בקרב שתי המפלגות הקומוניסטיות
מנחמים את עצמם: אף אחת מן השתיים
לא תפסיד בסופו של דבר, ומה שיקרה
באמת לא יהיה אלא חילופי אוכלוסין
פשוטים. רק״חיסטים אחדים יעברו למק״י,
ואילו מק״יסטים אחדים ינדדו לרק״ח.

הסברה

קודש וחול :^^72

התפלל ליד הכותל בליל תשעה־באב. בתום
התפילה פנה הצנחן ל שיחת־חולין עם מעריצות
ב מכנסיים הדוקים, שעמדו בעזרת הנשים
במקום, כשרק גדר מפרידה ביניהם.

העולם הזוז 1563

זריעות לכל הצינורות ההאשמות על מחדלי ההסברה של משרדו
של השר ישראל גלילי טרם נדמו, אבל
שר־ההסברה המשיך להיות פעיל מאוד —
לא כל כך בהסברה עצמה כמו בהשתלטות
על כל אמצעי־התיקשורת ההמונית במדינה.
בעוד גלילי מנהל מערכה על הדחתו של
חנוך גיבתון מהנהלת קול ישראל כדי למנות
במקומו את איש־אמונו שמואל אלמוג
— פורסמו גם החילופים שבוצעו במערכת־ההסברה
של משרד־ד,בטחון.
יצחק לבני, מי שהיה עורך שבועון מש־רד־הבטחון
במחנה, מונה כמפקד תחנת גלי-
צה״ל במקומו של סגן־אלוף דן ביהם. הוא
ימשיך אמנם להיות אחראי גם לבמחנה, אך
את השבועון יערוך מעתה יוסף אשכול, מי
שערך עד כר, את הסקירה החודשית של
מערכת הבטחון.
לגמרי במיקרה יוסף אשכול הוא אחיו
של דויד אשכול, יועצו המיוחד של שר־ההסברה,
אחד מפעילי אחדות הטבודה ושותף
במשרד פירסום פרטי.
נס קולנוע. אחרי שמשרד־ההסברה של
גלילי שלח זרועות לצינורות התיקשורת של
הטלביזיה, הרדיו והדפום, מסתבר שגם את
הקולנוע אין הוא מוכן להפקיר ליוזמה הפרטית.
גלילי
עושה עתה מאמצים נואשים על-
מנת להעביר את הטיפול בענייני קולנוע
מסמכות משרד־המסחר־והתעשיה לסמכות
משרד־ההסברה. עד אז מרחיבה מחלקת ההסרטה
שבמינהל־ההסברה את תחומי פעילותה.
השבוע, למשל, נודע כי יגאל אפרתי,

פלישה ועיו העתיקה

ההסתערות ה המונית לערב הכותל בליל
תשעה־באב. בסימטה צרה נדחקים אנ שים
מכל ה שכבות, לאו דווקא דתיים, בעוד אלפי אחרים מנסים לפלס להם דרך החוצה. למרות
חדרו אלפים אל הכותל בכל הדרכים.
שהמ שטרה הקימה מחסו מי ם בכל הכניסות לעיר,

מנהל מחלקת הקולנוע במינהל־ההסברה, מנהל
בלונדון. משא־ומתן על הקמת משרד הפצה
לסרטים ישראליים.

תשעה באב כל איש
כרצוני

״אם בית־המקדש שלהם לא היה נחרב
לפני אלפיים שנה, היהודים בטח היו מחריבים
אותו היום,״ אמרו חנווני רחוב השוק
בעיר העתיקה למראה אלפי היהודים
שנהרו בערב תשעה באב דרך רחוב המדרגות
אל רחבת־הכותל.
והם עוד לא ראו את כולם. כי מרביתם
של רבבות האנשים שבאו להתאבל על
חורבן בית־המקדש נאלצו לעשות דרכם ברגל
אל הכותל, משער יפו לאורך החומה
והר־ציון, מרחק של כארבעה קילומטרים.
המשטרה ומשמר־הגבול הקימו אמנם מחסומים
מבעוד יום כדי שהגישה אל הכותל
תהיה דרך הר־ציון בלבד. אולם אלפי אנשים
הצליחו לחדור דרך סימטאות העיר העתיקה
בכיוון לכותל. בדרכם הם נתקלו באלפי
חוזרים שניסו לצאת דרך שער יפו.
בסימטות הצרות נוצרו פקקים עצומים,
מבלי שגושי האנשים יוכלו להתקדם לכיוון
זה או אחר.
אנשי מישמר־הגבול לא היו במקום על-
מנת לכוון את תנועת ההמונים. לעומת זאת
הס בלטו באמור רחבת־הכותל, שם הוזעקו

למנוע בכוח הזרוע כל מיקרה בו ניסה גבר
להיכנס עם אשתו לעזרת־הגברים שליד הכותל.

מיוחד. הרבבות שהצליחו להגיע
אל רחבת־הכותל לא ראו אותו שונה מאשר
בימים אחרים, מלבד ההמונים שהצטופפו בה
ושני הזרקורים שהוצבו על שני זחל״מים
שהאירו את המיסגדים שנמצאים מאחורי הכותל.

יכלו גם לראות, בעזרת שלטי־ענק
מאירי־עיניים, כיצד חולק האמור בין כל
הרשויות הדתיות של המדינה. הרבנות הראשית
השתלטה על אחד הבניינים ברחבה,
עליו הוצב שלט ענק :״הרב הממונה על
הכותל מטעם הרבנים הראשיים.״ בבניין
סמוך התנוסס שלט צנוע יותר :״משרד
הדתות״ .ואילו הרבנות הצבאית תלתה שלט
גדול על בניין הגובל עם הכותל :״מדרשה
תורנית של הרבנות הצבאית הראשית״.
דווקא ביום בו ראוי היה לערוך טקס
רשמי ליד הכותל כדי ליצור אווירה של
מעמד מיוחד, הניח משרד הדתות לכל איש
להתפלל כרצונו ליד הכותל. מכיוון שאל
הכותל עצמו אי־אפשר היה להניע, ואלה
שתפסו מקומות לידו מיאנו לנטשם עד שעה
מאוחרת בלילה, לא השתקף התשעה־באב
בכנס ההמוני ליד הכותל.
אבל אצל ערביי העיר העתיקה זה דווקא
כן השתקף. בעוד כל בעלי המסעדות וה־קיוסקים
בירושלים היהודית היו סגורים
בגלל האבל, השאירו בעלי העסקים הערביים
את עסקיהם פתוחים עד שעה מאוחרת
בלילה.
בין אלה שחזרו מהכותל היו רבים שנכנסו
להשיב את נפשם במסעדות היחידות
שהיו פתוחות בירושלים ביום האבל הלאומי.

קן לנ 1ע
ישראל
ה עי תונ אי ת נמצאה צילומי ת שעים שעות לנזואץ כבר החלו
אבל הגיבורה הראשית של הסרט חסרה. הגיבורה
הראשית צריכה לעשות דבר פשוט
מאוד. היא צריבה להגיע מצרפת בתור עיתונאית,
ללכת למנדי ולפגוש שם טייס
ישראלי.
הטייס מספר לה הרבה סיפורי־גבורה על
על עצמו, היא מתעלפת ומעריצה אותו עד
שיום אחד הוא נעלם. היא מחכה לו עד בוש
וכשהוא לא חוזר היא נוסעת לקיבוץ, אל
אשתו, כדי לשמוע על ידידה פרטים נוספים.
האשה מספרת. לה שבעלה בעצם לא טס
בכלל, משום שהוא סובל משבר בגב ומכאן
מסתבר שכל מה שהוא סיפר היה שקר.
העיתונאית לא מתייאשת, ממשיכה לכסות
את המלחמה ולאסוף סיפורים אחרים, ויום
אחד היא פוגשת את הטייס שלה באילת הטייס
השתנה. הוא כבר לא מספר לה מספר
סיפורים, וכשהיא חוקרת מתברר לה שהוא
חזר לטוס.
במשך כמה שבועות חיפש הבמאי, קובי
יגר, בחורה צרפתיה שהיא גם יפה וגם דומה
לעיתונאית. בקושי אפשר למצוא בארץ

ישראליות כאלה, ובוודאי שקשה למצוא כאן
צרפתיות כאלה.
בכל זאת הוא מצא. השבוע הוא נפגש
עם ניקול קסל, שחקנית צרפתיה שהחליטה
להשתקע בארץ. המראה הצרפתי והעיתונאי
שלה מצא חן בעיניו, ואם היא תעבור את
מבחני־הבד היא תקבל את התפקיד.
יש לה כל הסיכויים לקבל אותו משום
שיש לה נסיון. בצרפת היא היתד, לא רק
שחקנית אלא גם עיתונאית.

ה ק רב על
מ חי או ת־ ה כ פיי ם
משאלי דעת־קהל אפשר תמיד לזייף, בבחירות
אפשר לקנות קולות. מאז המלחמה
גילו שיטה בדוקה ומדוייקת לקביעת הפופולאריות
של המנהיגים, שיטת מחיאות־ה־כפיים.
לפי
השיטה הזאת הסתבר לכל אוהדי דיין
שדיין הוא האיש הפופולארי ביותר מאז המלחמה,
משום שכשהוא מופיע ביומן־הקול־נוע
הוא זוכה לכמות גדולה ביותר של מחיאות
הכפיים. ואותו הדבר הסתבר גם לאוהדי
רבין, אשכול ובגין
בעזרת הסרט שישה ימים לנצח אפשר עכשיו
סוף סוף לברר את הדבר באופן סופי.
ובכן באופן סופי מתברר שבקולנוע נווגרבי
רבין הוא האיש הפופולארי ביותר, אחריו
במרחק מחיאת־כפיים אחת, או שתיים צועד
דיין, ובסוף בסוף, בגין וחיל־ד,אוויר.
בקולנוע מרכז, לעומת זאת, דיין, חיל־ה־אוויר
ובגין במקום ראשון. רבין במקום שני,

למה שקרה באמת, לפחות למה שנראה
כאילו קרה באמת.
בתיך הזרועות
22 נערות עד גבר (הוד, תל־אביב;
צרפת) מאז עד כלות הנ שימה בלמונדו עדיין

דמונג׳ו ב״ 22 נערות״
גס בעל־הון, פרש, ואלוף־סקי
מה קדה
באמת?
שוד הרכבות הגדוד באנגליה
(פאר, תל־אביב; גרמניה) קשה לשחזר באופן
מדוייק את שוד הרכבת באנגליה, משום
שעד היום לא ידוע מי הוא המוח הגאוני
שאירגן אותו, ולכן אי־אפשר לשאול
אותו גם כיצד בדיוק הוא עשה את זה.
אבל אפשר לתאר את מה שידוע ואת השאר
להשלים בעזרת הדמיון, וזה מה שעשו
יוצרי הסרט. הם השתמשו בכל הפרטים
הידועים: התקפת רכבת הדואר שהובילה
שטרות כסף משומשים ובלתי ממוספרים
על מנת להשמיד אותם, הבריחה המאורגנת
ממקום השוד, חיפושי המשטרה,
התפיסה, והבריחה מבית־הסוהר.
כל מי שעקב אחרי השוד בעיתונים יודע
שזהו סיפור מרתק. גם יוצרי הסרט ידעו
זאת ועשו׳ מזה סרט מרתק, תוך השתדלות
לא להגזים, ולהיות צמודים, אם לא תמיד,

לא חדל להיות הפירחח־השובב־והשובה. רק
שמסרס לסרט הוא עושה את זה יותר טוב.
בסרט הנוכחי שלו הוא אפילי עולה על
עצמו. הוא משחק בתפקיד של פירחח צעיר
וחסר־כל, החי על חשבונן של נסיכות,
כרוניות, יפהפיות, ומאהבים של יפהפיות.
הוא מצליח להשיג אותן לא רק בעזרת
הקסם האישי שלו, אלא בעיקר בזכות השקרים
שלו. הוא מופיע בפניהן פעם בדמות
בעל־הון, פעם בדמות איש־עסקים מצליח,
בעל מגרש למירוצי־סוסים, חבר של ראש־הממשלה,
פרש, אלוף־סקי, וכר.
הצרה היא שהשקרים שלו והקסם האישי
שלו עובדים יותר מדי טוב, ולכן הוא לא
מצליח לצאת מזרועות הנשים שלתוכן נפל.
ההסתבכויות שלו בתוך הזרועות הללו ובתוך
השקרים של עצמו מהווים מקור לשפע
של הברקות ובדיחות.
זהו סרט משעשע מאוד, חמוד מאוד, ולעיתים
אפילו מצחיק מאוד.

דמעות,
ב ר קי ם
ורעמים
ג׳יין אייר

(תל־אביב, תל־אביב; ארצות-

סתם כל מיני חיילים, טנקים, דגלים ישראלים,
הכותל המערבי במקום שלישי, ואשכול
כרגיל אחרון.
סרט ישראל*
או לא
מפיק הסרט שישה
הזה ) 1562 עומד להגיש בקשה לצו־על־תנאי
נגד אשר הירשברג, הממונה על עידוד הסרט
הישראלי.
״אני אגיש נגדו בג״צ, ואני גם אזכה
הוא אומר ,״אני עוד אביא לזה שיפטרו
אותו ממשרד המסחר וד,תעשיה. כולם בעדי,
לכולם יש טענות נגדו. וכשאני אזכה — אז
אני לא מקנא בו.״
מה שעורר את כעסו של המפיק הוא,
שהממונה סירב לאשר את סרטו כסרט
ישראלי. זה עצמו אולי לא היה מפריע לו
כל כך, כמו העובדה שכיוון שהסרט אינו
סרט ישראלי, הוא לא יקבל החזר־מיסים.
״לא איכפת לי כל כך החזר־המיסים,״
אומר המפיק ,״הסרט ילך כל כך טוב שגם
ככה אני ארוויח. אבל איך הוא יכול להגיד
שזה לא סרט ישראלי? שישאל את הקהל.
שיראה איך נשים זקנות בוכות שם. איך
כולם מוחאים כפיים. איך קורעים האחד את
השני כדי להיכנס. שישאלו את הקהל אם
זה סרט ישראלי או לא.״
קהל משוגע. האמת היא שכדי להכין
את הסרט לא היד. צורך להשקיע בו כמעט
כלום. קטעי הקרבות נלקחו מיומני צה״ל,
כל מה שקורה בקהיר ובירדן צולם בקהיר
ובירדן על ידי צלמים ערביים, והעבודה של
יוצרי הסרט היתר. רק לערוך את הקטעים
המוכנים.
אומר על זה אשר הירשברג :״הוא חושב
שמגיע לו החזר מסים. אני חושב שלא. אילו
הייתי כפוף להגיון שלו הייתי מסכים איתו.
אבל אני כפוף להגיון שלי, ואני לא מסכים
איתו.
לא ידעתי שהוא עומד להגיש בג״צ. אכל
אם הוא יגיש, לפי דעתי איו לו שום
סיכוי.״
״אין לי סיכוי?״ שואל המפיק ,״אני אשיג
חתימות של מאה מפיקים. הס יגידו לו אם
זה ישראלי או לא. אני אעמיד נואמים לפני
הסרט, שיסבירו לקהל. אני אעשה משאלים.
כבר התלוננתי בפני שר המסחר והתעשיה.
הקהל בוכה בסרט הזה. הקהל משוגע על
הסרט. הם כולם יהיו לצידי. אני אעשה מלחמה,
ואני אנצח.״
ימים לנצח (העולם

•י* מחזה היה שיגרתי. כזה שרואים
! 1בכל צבא, לאחר כל כיבוש.
איש רחב־גרם, במדי־צבא, יצא מפתח ה־מחסן
של מלון קליח. על שפת ים־המלח.
בזרועותיו נשא חבילות וחפצים גנובים—
שלל אישי, אותו לקח והתכונן להעמיס במכונית
שחנתה בקירבת־מקום.
אלא שמה שאירע לאחר מכן חרג מכל
מיקרה דומה, ברוב צבאות העולם:
קצין־צנחנים שנכח במקום יצא כמעט מכליי
מרוב זעם — למראה הביזה.
״לא בשביל זה שפכו הבחורים שלי את
דמם!״ רטן — וניגש ישר לאזרח עמוס•
החבילות, ולובש־המדים.
הקצין הצעיר חטף, בתגובה נזעמת ופתאומית,
מצלמה מידי אחד מחבריו, כיח־ן
אותה לעבר האיש — והנציח את הביזה.
ואז, רק אז, הבחין בזהותו של האזרח:
היה זה מנחם ים־שחור, עסקן־ההסתדרות
המתפוטר ומנהל בנק אגודת ישראל כיום,

פשוט: כסף!

/ארוכה של פגמים בענייני רכוש.
לא ערבי־פרסי. יהודי־ציבורי, דווקא.
עסקן־הספורט (הפועל) הצעיר והנמרץ, ש

מנהל ״בנק
א גו דתישראל,
שכח א ת
ה די בדה

יומן החדשות
^ גיורא טדיק אמנם וויתר על התו״
כנית להסריט את התסריט שכתב לו התסריטאי
האמריקאי ויקטור סטודוב בשיתוף
עם חיים חפר, אבל ויקטיר סטולוב לא
ויתר על ישראל. מיד עם תום המלחמה הוא
התיישב ליד שולחנו במלון וכתב ארבעה
תסריטים, כולם על המלחמה. מכל ארבעת התסריטים
הללו תסריט אחד לפחות עומד להתממש
בזמן הקרוב, זהו תסריט על ירו-
שלים שהוא כתב בשיתוף עם חיים חפר.
־* אם ירצה השם, אם תרצה קתריו
דנב, ואם ירצה אלן דלץ, הם יגיעו, כלו-
מר לא שלושתם, רק השניים האחרונים, להקרנת
הבכורה של שני סרטים שלהם• העומדים
להיות מוצגים בקרוב בתל־אביב.
מפיצי הסרטים עומדים עימם כבר בקשרי
מכתבים.
מנה 0גולן חזר מחוץ לארץ והביא
בכיסו חוזים עם פיטר ואל אייק ו־רוברט
הופמן. פיטר ואן אייק יהיה ה־כומר
בטוביה החולב, ורוברט הופמן יהיה
הגוי, שמתחתן עם בתו הצעירה של סוביה
( ת קוו המו 0ולוקח אותה מבית הוריה.
ובינתיים, בארץ, הוא הספיק כבר למצוא
את האמא לשבע בנותיו. האמא תהייה בטי

הברית) כל כך הרבה זכרונות אפשר להעלות
בסרט אחד. אפשר להיזכר כמה אורסון
תלם היה צעיר ויפה פעם, איך לאליזבט
טיילור היה סנטר כפול כבר בגיל תשע, ול 1מגס, מהאוהל.
כמה דמעות יכולה היתד, ג׳ון פונטיין לגרום
־ •¥מנחם גולן עושה סרטים בקצב של
סרט נע, סרטו הבא, אחרי טופלה טוריטו,
עם המבט הטרגי הרטוב שלה.
יקרא י מח שמך, איפה היית כל המלחמה.
אפשר גם להיזכר איך בכינו פעם על מר־זאת
תהייה קומדיה, הנכתבת בימים אלה
גורלה של היתומה ג׳יין אייר, איך התרגזנו
בידי חיים חפר׳ על סיירת שמאבדת את ה־על
המורים שהתאכזרו אליה בבית־היתומים,
גייי שלה לפני המלחמה, במשך כל המלחמה
איך שמחנו יחד איתר, כשהיא מצאה עבודה
עוסקת בחיפושים אחרי הגדוד. תוו־כדי־כך
כמטפלת בטירה מכושפת של אורסון וולס,
ואיך קיווינו שהם יתאהבו זה בזו, ואיך הם היא הולכת וגדלה. בסוף המלחמה היא כבר
באמת עשו את זה, מתחת לאורות־ברקים גדוד שלם, עם שבויים, כלי־רכב, משאיות
וקולות־רעמים, וכמה הרבה בעיות עמדו וטנקים.
• •¥אורי זוהר מחפש בחורה צעירה,
בפניהם בדרכם אל הנשואין ואל האושר
רעננה, ישראלית, יפה, לסרטו הבא עלינו לואיך
הם התגברו בסופו של דבר על הכל.
טובה• הבחורה הראשונה שהוא בחן לתפקיד
נזכרים בכל זה ומתגעגעים אל ימי־הנעו־היתד,
אכישג פפה, מלכת־המים . 1966
רים שבהם עוד אפשר היד. ליהנות מסיפורים
רומנטיים שטופי־דמעות כאלה.

מנ ח -שחור

הפך לאחד מחמשת המנהלים העיקריים של
בנק הפועלים — נועד ל שמ ש יורש״עצר למנהל
הכללי של הבנק, אברהם זברסקי, הקרוב
לפרי שה לגימלאות.

עלייתו בשמי־הכלבלה הציבורית היתה
שביטית ממש. הוא נחשב לכוכב הכלכלי
בה״א הידיעה של ההסתדרות, ואף כונה, בפי
חבריו להנהלת בנק הפועלים :״שר־האוצר
לעתיד לבוא״.
אלא שמנחם ים־שהור לא הסתפק בד,צל-
חו תיו הג דו לו ת ו בכי ש רונו הטבעי.
הוא לא רצה רק בעמדה. הוא רצה —
פ שוט — בכסף.
בנצלו את תפקידו הרם, הורים ים־שחור
כספים לחבריו ל״עיסקת־הפרדסים״ — קנו־ניד,
שנועדה להעביר, בא מצעו ת חברת־הפר־דפנו
תההס תדרו תי ת־ סוכנו תי ת יכין־חק״ל,
מי מון לחברה פרטית בה היו שותפים אנ־שי־הקשר.

מורה על מי מון זה מכספי־הציבור זכה
ים־שחור עצמו — לחלק מ מניו ת החברה
הפרטית אותר, עזר ל ממן.
דבר זד, נ תגל ה — לאחר שהעולם הזה
( ) 1543— 1548ח שף את כל פירטי״עיסקת־הפרדסים.

התוצאה:
ים־שחור וחבריו זייפו מיסמך,
ניסו ל טעון שלא הי ה להם חלק בניהול ה־עיסקה.
התוצאה
הנו ספת: נ סיון־זיו ף זה נתגלה
— והעס׳קן המבריק הו שלך מהנהלת הבנק,
או תו עמד לנהל לבדו.

רכוש נדוד ורב
ל א שבמדינת־י שראל אין שוכחים לי
עסקן — ולו גם מפוקפק — א ת שירותיו
הטובים.
על כן, כ שהוקמ ה הנהלתו החד שה של
בנק אגודת ישראל — מונ ה העסקן ה־מפאי״ניק
כמנהלו הכללי של הבנק הדתי.
ובזה, נדמה, נסתיימה בצורה פ חו ת ממס־

המיסמן־ הסנסציוני 1 ן-
ציח כיצד ׳מנהלו של בנק אגודתי־שראל,

מנחם ים־שחור, שולח את

ידו בביז הבמ לון קליה שעל שפת ים־המלח. ים־שחור (במרכז, עם
הגב למצלמה) עומד ליד מכוני תו ומט מין בה את השלל. ברצונו להכין
לו אליבי, שיגר את הביזה למפקד הגדה, בלוויית מכתב־התנצלות.

פקת עוד שערורייה כלכלית אחת, בישראל.
וים־שחור יכול היה ל שוב לקאריירה שלו.
אלא שהרוצה ברווחים עקיפים אינו מתחשב,
כנראה, בערכם:
עובדה — עם בואו לאיזור הגדה, מיהר
ים־שחור לעסוק בביזה, הוציא ממח סן המלון
קליה, צפוני ת לים־המלח, רכו ש גדול
ורב: ליתר דיוק — כמה צ ל חו ת וכלים
מזרחיים חסרי־ערך — אבל ה שייכים לזולת.
ואז בא איש־ר,צנחנים והנציח את האזרח
ה בוזז.

תגובתו של ים־שחור היתד, מיידית;
״ תפסי ק לצלם!״ רעם לעבר הקצין.
מנהלו לשעבר של בנק הפועלים חמק מעינה
הנ ק מנית של המצלמה, שכבר הכילה
את ה מיס מ ך המצולם המעיד על יו ש רו המחוד
ש של ים־שחור.
י ת כן שבזה היד, מסתיים כל העניין —
אילמלא קרא הצנ חן לעברו של ה בוזז מיש־פט
בן שש מילים — ש הוציאו א ת ים־שחור
מ שלוזתו:
״אני א מסור את ז ה להעולס הזה,׳״

הי ה

ספק

ן * איוםהספיק למנהל בנק אגודת יש (
| ראל לגמרי.
יחד עם י תר בני חבורת־ר,בוזזים, עלה
למכונית, התרחק מן המקו ם בדהרה מטורפת.
ולאחר
שהגיע למקום־מיבטחים, ארז מנחם

ים־שחור את הביזה בחבילה, וישב לכתוב
מיכתב מודפס במכונת־כתיבה — אותו שיגר,
יחד עם השלל, לאלוף חיים הרצוג, באותם
הימים מפקד מטה צה״ל בגדה המערבית.
מיסמך־פאר
זה ראוי שיצוטט במלואו:
״חיים ידידי —
בחבילה ה מצורפ ת למכתבי זה תמצא צלחת
אחת, שלושה נדוני ם וארבע ח תיכו ת

11111^ * 1
*יי 1 1 1 1 1 1

מגילות יהושוע,

כפי שהיא נראית לעיניו של צייר אלמו־

ני מן המאה הע שירית, שסידרת ציו ריו,
מ צויו ת כיום בקריית הוואתיקן ברומא. הצייר תאר

חרסינה צבעוני ת, אשר נמצאו בין מאות
ח תיכו ת כאלה, שהתגלגלו במסעדה עזוב ה
על חוף יס־המלח בקליה.
״מאחר שהמקום העזוב שימש מקום-
מנוחה למאות חיילים ומסיירים ב חג ה שבועות
— רובם ראו ב ח תיכו ת אלה מזכרת
שאין לח ע רן, רק בגלל המקום בו נמצאו,
ביניהם גם אני, לקחתי איתי את ה מצוי בחבילה.

מקום התעורר. ויכו ח בני דון ביני לבין

את מעצרו של הבוזז הרא שון ב היסטוריה העיברית, עכן בן־כרמי
בן־זבדי בן־זרח, כיצד הוא מובל לעמק עכור (במרכז) וכיצד רוגמים
אותו כל העם באבנים, קודם ל שריפתו וסקילתו הסופי ת עד מוות.

השלל אותו בזז — למטה הגדה.

.עמק יס-שחור
ן \ ו ת 1קצין

אלא שאיש אחד מן העם — עכן בן־כרמי
בן־זבדי בן־זרח, למטה יהודה — ,מעל בחרם
ושלל שלל.
ואז ציווה יהוד. את יהושוע, ככתוב בפרק

העביר את הצילום למע-

והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת
כל אשר לו כי עבר ברית־יהוה וכי עשה
נבלה בישראל.
וירגמו או תו כל ישראל אבן, וי שרפו
אותם בא ש, ויסקלו אותם באבנים.

סגן צנחנים צעיר על החזקת שלל־מלחמה.
ויש לי ספק אם לא היה צדק בדבריו, ובכדי
להסיר כל ספק, אני מחזיר את כל, שלל
המלחמה׳ לידיך הנאמנות, שידעו ודאי איך
לנהוג בו.

״ים־שחור פשוט בזו — וכשראה שצילמתי
אותו ואני מאיים בשבועונכם — פחד.
״לכן, ורק לכן, החזיר את הגניבה.״
הצד האירוני של כל העניין הוא, שעסקן
ההסתדרות לשעבר בחר, לשם ביזה, במקום
שהונצח, בתנ״ך, כמקום־העונש של הבוזזים
שבין אנשי יהושוע בן־נון.
כפי שכתוב בספר יהושוע, פרק ו׳:

ויקי מו עליו גל אבנים גדול, עד היום
הזה, וי שב יהו ה מחרון־אפו. על כן קרא
שם המקום ההוא —! ענק עכור, עד היום
הזה.

קצין־ר,צנחנים לא הפר את הבטחתו.
הוא לא ידע שים־שחור כבר הכין לעצמו
אליבי — מטופש למדי — ושילח את

ויאמר י הו שוע אל העם: הריעו כי נ תן
יחוה לכס את העיר. והיתח העיר חרם,
היא וכל אשר בה.

״בידידות,

ים־שחור.״
רכת הוא גם הוסיף, בפה מלא, לשאלת כתב
השבועון :״אין זה נכון שהיה ויכוח על
השלל.
העולם הזה.

במדינת ישראל 1967 אין סוקלים את הבוזזים.
אין
עמק ים־שחור, כפי שהיד, עמק עכור.
והעסקן ההסתדרותי ממשיך לשבת על
סודותיו — ועל כיסא־המנהלים של בנק
אגודת ישראל, למרות אי־אלה פגמים ישנים
וחדשים.

אמנות להיטים השיר
של גורן
לא רק הרמטכ״ל יצחק רבין הונצח ב־סיזמון
(נאצר מחכה לרבי!) בעיקבות מלחמת
ששת־הימים.
השבוע הסתבר כי גם לכבוד מעלליו של
הרב הראשי לצה״ל, אלוף שלמה גורן, במלחמה
זו, הובר שיר מיוחד.
שרים אותו לפי המנגינה העממית הידועה
של הרבי אלימלך, ומילותיו, שחוברו בידי
יורם טהר־לב, הן כאלה:
כשהעם נקרא לתורן /אז הרב, רבנו גו רן /
על ראשו חבש את קובע הפלדה,
עם שופר ועם קפוטה /הוא מיהר אל הרקומה
/ולחם גם בסיני גם בגדה.
פזמון: כי רבנו גו רן יש פה רק אחד.
ביום ב׳ נושא תפילה /אל המיקדש על־יד
הכותל /ביום ג׳ כבר נקרא אל ה שפלה,
׳ ל א הספיק לגמור בעזה /ה מכוני ת שלו כבר
זזה /לטהר את מערת המכפלה.
גמשם מיהר רבנו /אל מי שכן רחל אמנו /
זכרונה יגן עלינו עדי עד,
לא אמר שלום־עליכם /כבר קראו לו לבית־לחם
/כי רבנו גו רן יש פה רק אחד.
בחצו ת היה צריך הוא /להגיע ליריחו /
והוא בא לשם מיד עם ה שופר,
אן מסנטה־קטרינה /בא מיברק ב הול: הציל
1א /והוא טס משם ישר אל המדבר.
עם הרב בא על אופנוע /במיקר ה צלם־
קולנוע /שדהר אחריו באש וב שו חו ת,
וישנם אומרים שצה״ל /לא המ שיך לכבו ש
אף שעל — /כי הרב פ שוט נפל
מהכוחות.

כמו דה-גול. אבל אם את שירו של
רבין, המושר בפי הזמרת יפה ירקוני, פסלה
הנהלת המיוסיקול הפאריסאי אולי מפיה, מ

י שראלים
ב פ קיו
המודיעין המצרי לא הסתפק במידע כללי
על צה״ל. זה התברר לאחרונה, לאחר ש־צה׳׳ל
פיענח אינסוף מיסמכים שנפלו לידיו
בששת ימי המלחמה. דוגמה: במשרדי המודיעין
המצרי בעזה נמצא תיק שהוקדש
כולו לבידור והווי בצבא ישראל. מקום כבוד
תפסו בו, בלוויית תמונות, קצין החינוך הראשי
של צה״ל, אל״מ מרדכי (״מורלה״)
בר־און, וקצין הווי ובידור, סא״ל שאול
כיכר • .בעיה בטחונית־אישית הטרידה׳
כנראה לאחרונה את ח״ס רק״ח תוסיק
מוכי. שכן השבוע נראה בקפה תל־אביבי,
ברחוב דיזנגוף, כשהוא שקוע בשיחה עם
ידיד, בעוד שאדם נוסף, בעל גוף, המתין
בשקט בצד עד תום השיחה. לאחר מכן נפרד
טובי מידידו, ואילו הגברתן האלמוני הצטרף
אליו ויצא עמו מבית־הקפה, כשהוא
שומר על מרחק קצר ממנו — מאחוריו• .
שגרירות אוסטריה בישראל כרעה לאחרונה
תחת נטל העבודה, לאחר שהפכה למייצגת
בלעדית של האינטרסים של שלוש מדינות
קומוניסטיות שניתקו את יחסיהן עם ישראל.
עובדי השגרירות שלחו לכן קריאה בהולה
למולדת, שתתגבר את הצוות בכוח אדם.
ובאמת, השבוע הגיע משם קונסול צעיר
בשם ארתור שלפפן, הדובר כמה שפות
סלביות. כשנשאל מד, עבודתו, השיב :״שום
דבר מיוחד, אני רק מייצג אי אילו גרורות
שלנו הוא לא נקב בשמות צ׳כוסלו־בקיה,
יוגוסלביה ובולגריה, מטעמי נימוס
כנראה. י• נמצא ישראלי אחד שלא
צועד עם הזמן, ונשאר נאמן למנהגיו הישנים•
זהו נער הזוהר הרפ״יסטי נחום
רז, הממשיך לחבר מדי יום בדיחה נגד
לוי אשכול. האחרונה שלו: קנו לאשכול
מכונית ללא הגה. הוא התפלא ושאל היכן
ההגה. ענה לו: אצל משה דיין. חה, חה
חח. מצחיק נורא • .ההומור הצרפתי,
לעומת זאת, היה השבוע עוקצני יותר.
כתב השבועון הסאטירי לה־קאנר־אנשינה:
״ברור שהדבר הנאות ביותר, שהיה על
שארל דה״גול לעשות, עם חוזרו מקנדה
לצרפת, היה להגיש את התפטרותו. אפילו
לחמש דקות, כפי שעשה גמאל עכד־אל־
;אצר ״.אחר כך הזכיר השבועון לקוראיו
:״לנאצר לא נתנו ללכת, אך איש
לא מנע מדה־גול לעשות כך, בפעם היחידה
שאכן עשה צעד פזיז מעין זה — ב־. 1946
איש לא החזיק בו אז,״
מושל בירי חו

זמרת ירקתי
כלי־נשק ב שלו ש מלח מו ת

שום שיש בו שורה פוגעת בדה־גול, הרי
את השיר על הרב גורן, המושר אף הוא
בפי יפה ירקוני, פסלה להשמעה הנהלת קול־ישראל.

שני השירים הפסולים אפשר לשמוע
על תקליט ארוך־נגן חדש שהוציאה יפה ירקוני
(לצה״ל באהבה) .אלה הם רק שניים
מתוך תריסר שירים חדשים שהולידה המלחמה,
אותם שרה יפה ירקוני בתקליט זה.
יפה, שהיא הזמרת היחידה בישראל שיש
לה חברת תקליטים עצמאית משלה (ר.ת.א.
— ראשי התיבות של שלוש בנותיה: רות,
תמר, אורית) ,טוענת על גבי עטיפת התקליט
שבשלוש המלחמות שעברו על ישראל,
שימש קולה כאחד מכלי הנשק של צה״ל.
היא אחת היחידות מזמרות ישראל היכולה
לטעון זאת בצדק. מהיום הראשון למלחמה
הצטרפה ללוחמים בירושלים, אחרי שקודם
לכן, בתקופת הכוננות, הופיעה ערב־ערב
בפני יחידות שונות. בירושלים היא שרה
לצנחנים לפני שיצאו לקרב: בשעת הקרב
שרה בפני הפצועים שהובאו לבתי־החולים,
כשהיא עוברת ממיטה למיטה ושרה לכל
פצוע באופן אישי, עד שנתקפה בהיסטריה
ופרצה בבכי: היא הגיעה עם היחידות הראשונות
בעיקבות הפורצים אל הכותל ושרד,
לחיילים בתום הקרב.

חלוציות למופת הפגין השבוע צעיר בן
17 מאנגליה בשם שון מוסליי. הוא
הגיע ארצה כמתנדב, וכשנשלח על־ידי הסוכנות
לקיבוץ בגליל, מחה על כך .״האקלים
שם נוח מדי,״ רטן ,״ואני רוצה
שתשלחו אותי לנגב, דרומה ככל האפשר,
איפה שחם וקשה לעבוד.״ יתכן שאיש
מאנשי הסוכנות לא היה מופתע מגילוי
חלוצי כזה, אילולא היה ידוע שאבי הנער
הוא לא אחר מאשר אוסוולד מוסליי,
שהתפרסם בשעתו כאבי אבות הנאציזם האנגלי.
האב אמנם ידוע כיום כאוהד הערבים,
אך האם היא חדקא אוהדת ישראל מושבעת.
יחם תחת יחס הפגין לאחרונה נוח
מהם, בעליו של ידיעות אחרונות, כשבא
לבנם רפ״י באיצטדיון יד־אליהו והסדרנים
מנעו ממנו את האפשרות לשבת ליד שולחן
העיתונאים. הוא הסביר להם אמנם שהוא
מידיעות א!חר1נות, אך הסדרנים ענו לו שיש
כבר אחד מהעיתון הזה, וקוראים לו של מה
נקדימון. מוזס נכנע להם, תפס מקום
ביציע ונרדם בשעת הנאומים גם לישראל
הגיעה, באיחור אמנם, אופנת דיין,
הנהוגה זד, מכבר בכמה מארצות אירופה.
השבוע הוקמה להקת קצב חדשה בשם
הגנראלים, וחמשת חבריה חובשים בעת ההופעות
כיסוי שחור על אחת מעיניהם.
הוגה הרעיון: צעיר בעל חוש לקצב ולפו־ליטיקה
בשם דן מפרץ במדינת ישראל
יש פרוטקציה. בזאת נוכח השבוע העיתונאי
אריה אבנרי, המאריין מדי
שבוע אישי ציבור ואמנים במלון הילטון
בתל־אביב. ביום השישי האחרון, כמחצית
השעה לפני תחילת התוכנית, כבה האור
בסביבות המלון. עורך התוכנית נזכר כי
בין המוזמנים לראיון נמצא גם סגן שר־הפיתוח,
יהודה שערי, שענייני החשמל
נמצאים בסמכותו. הוא טלפן מיד לביתו,
ביקש את התערבותו בעניין. שערי, מן

תמונת השבות: הנהו שר הבתולה נמצא
הכתר מכנסיית הקבר הקדוש בירושלים היה חבוי במסגרייה תל-אביבית, שם
החביאו אותו שלושה צעירים בני עשרים. ההילה נמצאה בשלמותה — או נכון
יותר, כל חלקיה נמצאו 31 :קרני-שמש מזהב, שבע אבני ספיר ואודם 32 ,ברגים
תאומים ומיסגרת־עטרת. וכך י הי ה אפשר להרכיבה מחדש לראשו של פסל הבתולה.
הצעירים שנעצרו, והודו כבר, הם: אפרים יפה, פנחס אלוני ואברהם ראובן.
למעצר הצעירים הביאו חיפושי המדור המרכזי לבילוש, ומעקב ענף של אנשי
מיפלג הסמים והמוסר (למעלה, ליד חלקי ההילה: מפקח יעקב פרנקנטל ]בחולצה
לבנה[ ,ממיפלג הרכוש ; פקד משה כרמלי ]בחולצה שחורה[ ,ממיפלג סמים ומוסר ;
וראש ענף חקירות סגן־ניצב רפאל יעקבי ]מטלפן[).
הם מסרו לכל צורפי־הזהב את תיאור חלקי־ההילה הגנובה — וביום הראשון של
השבוע הודיע צורף רמת־גני שצעיר הציע לו חלק מן הכתר. מאותו רגע עקבו אנשי
המדור המרכזי אחרי הצעיר, עד שהגיעו למסגרייה ומשם — אל חבריו לפשע.
הסתם, לא רצה לדבר בחושך, לכן דאג
שתחודש אספקת החשמל לאיזור. ובאמת,
דקות ספורות לאחר שנסתיים הראיון עם
סגן־השר, נפסק החשמל שנית, והאולם
שקע בחשיבה# ,ו החשיכה הפריעה גם
לתוכניתם החדשה של עמום קינן, יעקוב
בן*הרצד ועדנה שביט, אותה
החלו להריץ השבוע. הם קוראים לה שלושה
שועלים, וגם היא מבוססת על שילוב
ראיונות של אישים ותוכנית של אמנים
ההברקה של התוכנית הראשונה היתד,
שייכת לנועם לאונר, ששימש מושל
צבאי לאיזור יריחו, והיה בעבר היותר רחוק
שלו ראש עיריית רא שון־לציון. כראש עיר
ומושל נשאל על־ידי השועלים אם יש הבדל
בין עירייה ערבית לעיריה עיברית. הוא
השיב בחיוב. כשנתבקש להסביר, ענה:
״בעיר ערבית יש פחות תככים אישיים
מאשר בעיר עיברית, וכדאי ללמוד מהם.״
שליח ברו מ א
ד,ח״כ הדרוזי ג׳בר מועדי הוא ביש־מזל,
לפחות בכל מה שנוגע לנעליים.
לאחרונה התארח במלון שרתון בתל־אביב,
ולעת ערב הניח את נעליו מחוץ לחדרו,
ליד הדלת, כדי שיזכו בציחצוח הגון. לאחר
חצות חזרה למלון תיירת אמריקאית שיכורה,
שאספה נעליים רבות לאורך המסדרון,
עירבבה אותם זה בזה והניחה אותם בסדר
אחר. התוצאה: ד,ח״כ הנרגז היה נאלץ לצאת
בבוקר כשרק גרביים לרגליו, ולהלך כך
במסדרונות, כדי למצוא את נעליו האבודות.
• גם הארכיבישוף ג׳ ורג׳ חכים, ראש העדה
הקאתולית בישראל, נחשד לפעמים בציונות
יתרה. זה קרה לו השבוע, כשיצא
למסע הרצאות על בעיות המזרח, בו יבקר
בארצות־הברית ובקנדה, ויחטוף שיחה עם
האפיפיור ברומא. בקרב בני עדתו רווחת
השמועה, כי מסעו נערך תוך כדי תיאום עם
הממשלה, במיסגרת מאמצי ההסברה שלה
בעולם על תוצאות המלחמה • .הציונות
דבקה גם בגרמני צעיר, שביקר פעם בישראל
ומתעתד לעשות זאת שוב. הוא לא
ידוע כל כך בזכות עצמו, אלא בזכות אביו:
איל־העיתונות הגרמני אכסל שפרינגר.

כשביקר שפרינגר הבן בארץ נפלה עינו על
ישראלית צעירה — יהודית גליק —
העובדת בדיסקוטק של מנדי. ומאז לא שכח
אותה. השבוע שלח לה מיברק ברכה, לדגל
יום־הולדתה, הודיע כי ישוב לישראל בקרוב.
• סיפור אחר הקשור במאנדי רייש־דייוויס־שאולי:
היא חולמת על פתיחת
דיסקוטק חדש, במקום הנקרא עתה ה חלונו ת
הגבוהים, ויש לה גם שם מיוחד בשבילו,
מיני־מאנדי, ויתוכנן בעיקר בשביל לקורות
צעירים. פשוט דיסקוטק לטפשעשרה9 .
אורח ישן־חדש הגיע השבוע לישראל: הסופר
הצרפתי־יהודי ז׳אן פרנסואה
שציינר, שסיפרו על נושא השואה —
טרבלינקה — עורר לפני כשנה, סמוך ל-
פירסומו, שערוריה של ממש. הוא הטיח בי
האשמות כבדות על מנהיגי היהדות והתנהגותם
בזמן המלחמה. מטרת ביקורו הנוכחי:
הכנת ספר נוסף, הפעם על מדינת ישראל,
שיעורר מן הסתם שערוריה חדשה• .
אגב: בכתיבת הספר יסתייע שטיינר בבן־
דודו הישראלי, הסופר בעל־השערוריות בזכות
עצמו, דן עומר, שספרו ב דו ך נפסל
על־ידי משרד־החינוך וגרם לשביתת־רעב
שלו ליד מישבן הכנסת.

פ סו קי
השבוע
#ראש עיריית ידושלים לשיע
בר, מרדכי איש־שדום :״חלילה לנו
לפרוט את ירושלים של זהב לאסימונים
של פח.״

!+המשורר הסובייטי אנדריי

ווזינזנסקי, בביקורת על אגודת הסופרינ)
הסובייטיים :״אני יצור אנושי, חי ונושם,
בשר ודם, ואינני בובה שתנועותיה נשלטות
באמצעות חוטים.״

• העיתונאית אורה שם־אור,
בביקורתה על תערוכת פסליו של יגאל
תומרקין :״אין לי דבר נגד הומו־סכסואלים,
נגד המשתתפים באורגיות, נגד המשוחחים
עם הרוחות בסיאנסים ספיריטואליסטיים —
כל מה שאני דורשת הוא, שהסוסים יצניעו
אח מומיהם, ושהחברה לא תרשה להם להציג
אותם בפרהסיה.״
הע!ולם הזה, י156.

כי ת ״ המשפט

העדיון ציווה:

הגו את הגון הזה!
ס* בו את הגופה 1אומר ר,צוד הלטיני
ן | העתיק הביאם קורפוס, בו משתמשים
עד היום הזה, לפי החוק הבריטי והישראלי,
כששופט מצווה להביא אדם כלוא, נעלם או
חטוף — על מנת לשמוע את טענותיו.
ואומנם, בשבוע הבא יובא לבית־המשפט
בירושלים גווה המחוטב של אבתיסם אל־חאסיב
( )21 נערה ערבייה־מוסלמית — עלפי
דתה, יהודיה על־פי דת אמה — ותושבת
העיר העתיקה בירושלים.
קודם לכך סיפור טראגי של נערה משכילה
החיה בעולם מפולג — כשאין היא
יודעת מה עדיף — אהבתה לגבר ומוצא־אמה
היהודי מחד — או נאמנותה למשפח־תר״
לסביבתה ולמוסר המזרחי החמור —
מצד שני.
אבתיסם אינה נערה רגילה: ודווקא משום
כך היא מגלמת את ירושלים — המיסתורית,
החצוייה והתלוייה בשני חצאיה, גם יחד.

פריטה הרומאנטית החלה

את אותו המוכר שהיה בחנות בה פגשתי
את אבתיסם.
שוחחנו. עזרתי לו למכור, עד לשעות
הצהריים. אחר־כך הלכנו לחנות של האבא
שלו, הקודמת, זו שברחוב המלכים. אבל
אבתיסם לא היתד, שם.
המוכר הסביר לי שלמד עם אחיה — הלומד
עכשיו באוניברסיטת קאהיר — והיא
לו כמו אחות. גם ביקש, שאפילו אם
תדבר איתי — שלא אשוחח איחה.
למחרת הלכתי לחנות לקנות מזכרות.
ראיתי אותה שם.
היא ניגשה אלי והתחילה לדבר. אז ניגש
אליה המוכר הצעיר, ואמר לד, משהו.
אז ניגשה אלי ללחוש לי שאחכה לה
במרחק 200 מטר, בכיוון שער מנדלבאום.

אז היא נשארה ללון, בחדר אחר, עם הילדות.
אבל אחי אמר שראה אותה ישנה
במיטתי — כשאני הייתי אצל הורי.
הגשתי בקשת־גט. אריה אומר שלא יתן
לי גרוש אחד. שלא יעבוד כדי שלא יהיה
לו כסף, ילך אפילו לבית־הסוהר, במקום
לעבוד במיקצוע שלו, כקבלן־תיקונים.

הוסיפה דינה זדה 16 אחותו
של אריה:

הילדה הקטנה שלו, שושנה, אמרה ״אבא
פושע. הוא רע. הוא מרביץ לאמא יהלך
מהבית. הוא שוכב עם ערבייה. הוא לא
מתבייש, יש לו בנות.״
ובכלל — כשדליה אשתו לא היתר, בבית,
ישבה אבתיסם בחלוק, עישנה סיגריות וכל
החבורה שיחקו איתר, בקלפים. היא גם

( | כיבוש העיר העתיקה בידי צה״ל.
אז נכנס עם המנצחים גם אריה זדה ()31
איש־הג״א, נשוי ואב לשתי בנות קטנות.

אבתיסם אל־חטיב ()21
ה 1 | 1*1 0זןל
גרסה לפרשת־החטי־
11 ^ 1141111
פה בברחה מביתח ובהתידדה עם צעיר יחודי.

סיפר אריה זדה, השבוע, לכתב
״העולם הזה״:

הכרתי את אבתיסם ב־ 12 ליוני, מיד לאחר
הכיבוש.
עמדתי עם אחי וידיד ברחוב־המלכים בעיר
העתיקה, ורציתי לקנות מזכרות. אבל
לא היו לי דינארים, ובני־העיר המזרחית
לא הסכימו לקבל לירות.
אז עמדתי ועילעלתי בשבועון ערבי. פח־אום
ניגשה אלי בחורה בעלת עיניים תכולות
ושיער בלונדי קצר. היא שאלה אותי אם
אני יודע ערבית.
אמרתי שכן. אז הסתכלה על מדי־צה״ל
שלי, ושאלה אם אני מכיר קצין בשם אליהו
משה מזרחי. אמרתי שלא*.
אז הציגה עצמה בשם אבתיסם אל־חאטיב,
ואמרה שמזרחי הוא הדוד שלה — משום
שאמה, שמחה מזרחי, נישאה לפני מלחמת
השיחרור לאחד מבני משפחת אל־חאטיב,
הנוצריד,־ערבית, והעשירה מאוד.
אביה מת בקרבות ,1948 ליד מיסגד עו־מאר
ואמה לפני שבע שנים, אמרה.
עכשיו היא רוצה להכיר את בני־משפחתד.
היהודיים.
הסברתי לה שיש מדור לחיפוש קרובים,
שוחחנו ונפרדנו.

ף* עבור שבועיים הלכתי

עם בני

^ משפחה לכותל.
נכנסנו בעיר העתיקה לחנות אחת. ראיתי

* ה שבוע טענה אבתיסם שאריה הטעח
אותה, אמר שמכיר את הקצין —! שנהרג
בעת קרבות מלחמת ה שיחרור ב־ 948ו.

הגבו

אריה מצביע על הבית בו נערכה החטיפה, ומסביר את אשר ראה :״אני
פתחתי להם את הדלת בגלל ז ה שהם אמרו לי שהם אנ שי הש.ב. הם פ שוט
שיקרו לי ב שביל לחטוף אותת. לה היה לי ספק שהם מוכנים לה שתמש גם בכוח ובאלי מות.״

הלכתי וחיכיתי. היא באה מיד.
מיד התחננה שנעבור אח השער — לעיר
החדשה. זה היה סמוך לשעה שבע — השעה
בה התחיל אז העוצר, בעיר העתיקה.
יצאנו לעיר החדשה. בדרך, סיפרה לי
שכבר יומיים אינה ישנה בבית. ריחמתי
עליה. נכנסנו למסעדה לאכול.
אותוערב הלכנו לקולנוע, לראות את
הסרט אנג׳ליק. בדרך לסרט, סיפרה שבביתה
נודע שהיא מדברת עם חיילים יהודיים וזה
פגע בכל המשפחה.
״הם צעקו עלי: מה פיתאום את מדברת
עם האוייבז״ אמרה לי.
״וכשסיפרתי שחיפשתי את קרובי היהודיים
צעקו עלי — ,דם יהודי זורם ב־עורקייך!׳״
הוסיפה.
מאז הם מיררו את חייה. היא בכתה
נורא. אז החלטתי לקחת אותה אלי — למה
שעל אף שיש לה בעיר שלוש אחיות, כולן
נשואות והיא מרגישה עצמה זרה, לא שייכת
לכאן או לשם.

שתי לא היתה אז בבית. היא הל-
כה לבקר את הוריה במושב זכריה,
ליד בית־שמש, וכיוון שאשת־אחיה ילדה —
נשארה שם 10 ימים.
אז היא נשארה אצלי ארבעה ימים.
על מה שקרה בדירה, בינו לבינה, טרם
הוכרע. ברור רק מה שאומרות הנשים:

סיפרה דליה זדה ( )23 הטועגת
כי הגישה כקשת גירושים:

איש ואשתו ב־״ד
נה שצולמה ביום־חתונתם, לפני שש שנים.

״אנו נשואים שש שנים. יש לי שתי בנות,
רונית בת שנה וחצי ושושנה בת ארבע
וחצי. בהתחלה היה אריה בעל טוב — אבל
לאחרונה הוא רע אלי.
אז לא התפלאתי כשבאתי, למצוא אשה
אחרת, אבתיסם. רק באתי, אמר שאכין לו
ולה אוכל. הכנתי. אמר שהיא תישן בבית.
התנגדתי.
רבנו — והוא הרביץ לי, בפעם הראשונה,
ליד אבתיסם.

התנהגה אל הילדות כאילו היא האמא שלהן.
גועל נפש!

ף כך נולד הרומאן

הגדול.

| והקצר.
כי מכאן גלשו המאורעות במהירות של
סרט־מתח:
כשביקרו אריה ואבתיסם, עם עוד ידידים,
בעיר העתיקה, נחטפה הנערה בפעם הראשונה
על־ידי דודה, בהא אל־חאטיב. הוא הכניס
אותה למונית — אך היא ברחה מהדלת
השנייה.
אז לחשה אבתיטם לאריה שאחיו יגיד
שהוא דודה. הם רדפו אחרי המונית, ואמרו
זאת לדוד.
אל־חאטיב החליט כנראה להערים עליהם,
אמר שזה בסדר, והזמין את כולם לביתו.
אבל כשהלכו לנסוע, עלה עם הנערה למונית
אחת, בעוד הישראלים עלו לשנייה.
ואז, הוא פשוט נעלם.
אריה החל לחפש אחר אהובתו החצוייה.
הוא לא מצא אותה. אז נזכר שהיא סיפרת
כיצד טיפלה בזמן הקרבות כלגיונר פצוע,
בבית־הספר התיכון בו למדה.
״הלכתי לשם ומסרתי פתק למשרתת, שם.
היא הבטיחה להעביר לה אותו — אך לא
העבירה,״ מספר אריה.
ואז לקחה הנערה שבורת־הלב את גורלה
בידיה: היא חזרה אל אריה, כשהיא בורחת
מן הבית שלה — דרך החלון.

טוען אריה זדה :
היא אמרה לי ששמעה איך מחליטים
להעביר אותה לסעודיה, לאחר שיבריחו אותה
לירדן. בסעודיה יושב איש אליו אירסו
אותה, בעודה ילדה, מבלי שתפגוש בו
מעולם.
אז קפצה דרך החלון, נכנסה למכונית
פולקסוואגן שחנתה בקירבת־מקום וברחה.
ואז שמעה איך בהא יורה עליה ברובה,
שתי יריות,
בעיר החדשה פגשה בצעיר ישראלי, ש־

לקח אותה לדירתו. אצלו שהתה עד תשע
בערב, כי היא פחדה לצאת. אחר־כך ביקשה
שיקח אותה אלי.
עד כאן דברי זדה — הטוען שמשך שבועיים
גרר, הנערה מן העיר המזרחית אצלו,
לבסוף אף בהסכמת אשתו דליה.
קרוביה של הנערה פנו לאריה, דרשו
ממנו שיביא אותה ללא תנאים. אז אמר
להם :״זה תלוי באבתיסם וברצונה בלבד.״
וכך נמשכו העניינים, בבדיחות חוזרות
ודשנות — עד שאריה החליט להעביר את
אבתיסם מביתו, למקום־מחבוא, בדירתה של
ארוסת־אחיו, ברחוב יואל ,20 בירושלים.
ושם אירע הפרק הבא בטרגדיה.

*>*עה שהנערה שככה על המיטה,
פרצו לדירה שברחוב יואל ארבעה
גברים.
שניים מהם היו יהודים — כנראה שכירים,
שהופעלו על־ידי משפחת, אל״חאטב,
כדי להביא את הנערה בחזרה. שמו של
העיקרי שבהם הוא מרדכי גבאי, עובד־דואר,
שנתבקש, לדבריו, על־ידי הדוקטור
אמין ערפאד אל־חאטיב, מוסלמי, מוואדי־ג׳וז,
לגלות את הנערה.
גבאי, יחד עם חברו אברהם חפץ ( )36 מצאו
את הבית ברחוב יואל, בשכונת הבוכרים.
הם טענו מבעד לדלת שהם אנשי ש.ב,.
וכשפתח אריה — נכנסו פנימה.
יחד עם איש שלישי ד,יכו את זדה מכות־רצח.
בינתיים חמק קרוב־משפחתו של וד
ד״ר אמין, בהא אל־חאסיב, פנימה — ולקח
את הנערה במכונית.
שמונה ימים לא ידע אריה זדה היכן׳
אהובתו. הוא חיפש כמו משוגע, היה משוכנע
שנרצחה או הוברחה לסעודיה.
לבסוף, באמצעות עורך־הדין ארתור קרני,
הגיש את הבקשה :״הבו את הגופה!״
ומשפחת אל־חאטיב אומנם נדרשה על־ידי
השופט העליון ד״ר בנימין הלוי להביא את
הנערה — על סמך מכתב אותו כתבה למשפחתה
היהודית:
״דודה חביבה,״ נאמר במיסמך .״אני כעת
בישראל, בורחת מקרובי, כי הם רוצים להרוג
אותי. בגלל שלנתי אצל אנשים יהודיים.
״אני לא רוצה לחזור לירדן ולכן רוצה
לבוא אליכם. בת־אחותכם אבתיסם אל־חאטיב.״
השבוע,
כאשר החל להתברר, המשפט, גילה
העיתונאי יוסף צוריאל את אבתיטם — אישם
בגדה, שם הוחבאה על־ידי משפחת אל־חאטיב.
״אני
רוצה לחיות כמוסלמית, להיות מוסלמית!״
אמרה לו הנערה, לדבריו, לאחר
שעברה כפי הנראה שטיפת־מוח רצינית.
כי בליבה של אבתיסם אל־חאסיב־מזרחי
שוכנות שתי נשמות.
ואיזו מהן תגבר — יוודע רק כאשר —
ואם — תופיע ביום השלישי הבא, בפני
בית־הדין הגבוה לצדק.

חצים את שאום אל־ שיו

גאולוז ליד מטוס מצרי כסיני

ההחת

מדוע סירבה גאולה גיל לשיר את
שארם־אל־שייך בפני קהל נהרייתי נלהב שהתאסף
לכבודה בקולנוע טרומפלדור?
״היא אמרה שהיא לא יכולה לשיר את
זה,״ התלונן הקהל ,״משום שכתוב שם
שהמקום הוא שלנו, ובעצם המקום הוא לא
שלנו, האם זוהי סיבה לא לשיר את השיר?״
גאולה לא מסכימה עם הגירסה של הקהל
.״יש שם בשיר שורה האומרת, :את
בלבנו, בלבנו תמיד׳,״ מסבירה גאולה את
הגירסה שלה ,״אני לא רוצה לפגוע באף
אחד שקשור למקום, אבל לי אישית אין
שום יחם רגשי עמוק למקום כזה, שאין לו
קשר היסטורי לעם היהודי. אמרתי את זה
לקהל והקהל קיבל את זה בתשואות.״
כל התקרית החלה כשגאולר, עלתה על הבמה,
עם שלישיית המלוזים שלה, והחלה
לשיר .״רוצים את שארם־אל־ש״ך,״ צעק הקהל
וגאולה שרה להם את הוא היה, שיר־מלחמה
מאת דוכי זלצר, שהוא במיקרה
גם בעלה של גאולה.
״רוצים את שארם־אל־שייך,״ זעק הקהל,
וגאולה שרה להם עוד שיר־מלחמה, הנערה,
הצנחן והאם ה שכולה מאת דובי זלצר.
״רוצים את שארם־אל־ שיין,״ הקהל לא
נרגע, וגאולה שרה להם עוד קצת על המלחמה
מאת דובי זלצר.
וכשהקהל המשיך לעמוד על שלו, הסבירה
לו גאולה מה יש לה נגד השיר, והקהל
לא הבין אותה נכון, כאמור לעיל.

תחמוד
״שאלתי אותה, :את בטיוחה שבעלך לא
צריך להגיע?׳ היא אמרה לי שלא, שהוא
יצא לפני חצי שעה לטיסה.״
כך מתחיל סיפורו של יצחק (״יאנוש״)
יוגש, נער־השעשועים התל־אביבי, שנכנס
לביתו של טייס — ונפגע,.
״בפעם הראשונה ראיתי אותם בדיסקוטק
שלי,״ מספר יאנוש ,״הוא היה לבוש מדי
טייס, והיא היתד, לבושה בשמלה נהדרת.
תיכף שמתי עליה עין, היא היתד, יפהפיה
לא נורמלית.
״הרגשתי שאני צריך למלא כראוי את
תפקידי כבעל־דיסקוטק. ניגשתי אליהם, הצגתי
את עצמי והתחלנו לשוחח. אחר־כך הבעל
יצא לרגע והאשה לחשה לי מהר על
האוזן את הכתובת שלה והזמינה אותי
לבוא לבקר, עוד באותו לילה.
״אני לא נבהל מהזמנות כאלה, ואני גם
לא נוהג לסרב. זה לא יפה.
״הלכתי אליה הביתה, ובשלוש בלילה
התעוררנו פתאום שנינו לקול חריקת מפתח
במנעול הדלת.
״האשד, נבהלה נורא ואמרה לי שזה בעלה,
שכנראה דחו לו את הטיסה. היא דחפה
לי את הבגדים ביד ואמרה לי להתחבא באיזה
מקום.
״אני לא אוהב להתחבא. מה אני? גנב?
פתחתי את החלון וקפצתי. כשהגעתי למטה,
התברר לי שהאשה גרה בקומה השניה, ועד
שהספקתי להתאושש מהתגלית הזאת, תפס

וות־חיים מסביבו.״ היא לא מזכירה שהניצוץ
הכי גדול שהתיז היה מפתח
דירתו בלונדון. הוא התיז אותו לעברה
בתנועה אבירית, בצירוף הזמנה לא פיחות
אבירית לבוא לביקור.
כל זה משום שדליה נוסעת בקרוב
להשתלמות בלונדון, ומשום שבימים
אלה היא הפסיקה לעבוד ויש לה קצה
זמן להחליף ניצוצות עם כל מיני אנשים.
וזה
לא כל כך פשוט, משום שבדרך
כלל דליה היא בחורה עסוקה מאוד.
בבית־הספר קראו לה המוקיונית, ולכן,
כשסיימה את הלימודים, היא הלכה מיז׳
ללהקת־הנחל. שם הפכו אותה לזמרת,
ולכן, כשהיא סיימה את הנח״ל, היא
הצטרפה ללהקת ״ה א חיו ת שמר״ ,ושם
היא הפכה שחקנית.
ומשם היא הלכה לתיאטרון של
גיורא גודיק, והוא שנתן לה ב״קז־בלאן״
,א ת התפקיד שרלוטה הזונה.
ואז התברר שהיא גם רקדנית, לכן,
כ שעדי ע צי ון עזבה את ההצגה, היא
קיבלה במקומה את תפקיד רחל ה
בתולה.

ולאחר
כל זה אין פלא שהיא נוסעת
להשתלמות ללונדון, ששם יש לה, כאמור,
מפתח לדירתו של נינו, כדי לבר.־

שם מה היא באמת.
אותי שוטר־מקוף, שהיה בטוח שגנבתי שם
משהו.״
רק לאחר בילוי של לילה שלם במשטרה,
הצליח יאנוש להוכיח לשוטרים שהוא לא
גנב, אלא רק חמד.

ה ש לו ש

הזאת. יש להם סיבה מספיקה לע שות זאת,
מי היא בתיהבפירי? אלפי אמריק סיבה
ששווה כסה אלפי דולאר.
אים מתעמקים בי מים אלה בבעייה העמוקה
כי בתיה עו מדת להופיע ב תוכני ת אמרי קאית
פופול ארי ת הנקראת ::מצא את הנכון.
ב תוכני ת הזאת תופיע ב תי ה בפני קהל הצופים
יחד עם עוד שתי ב חו רו ת הדו מות
לה כ שתי טיפו ת מים. המארגנים הצליחו
למצוא א ת • ה שתיים הללו, לאחר חיפו שי ם
ברחבי אמריקה.
שלוש הב תיו ת תעמודנה מול הקהל, האחת
בבגד־׳ם, ה שניי ה במדי־צה״ל, וה שלישית
ב שמלת־ערב מפוארת.
הקהל האינטליגנטי יצטרך למצוא מן מבין
ה שלו ש היא ב תי ה כבירי ה א מי תי ת, ו יקבל על כך פרס ש מן ביו תר, עם הרבה
ספרות.
לעת עתה יש אדם אחד בעולם, מלבד
מארגני ומ ש ת תפי ה תוכני ת, שיודע מי היא
בתיה, אבל האדם הזה נמצא ב מ קו ם הלא
נבון, בישראל• .
זהו משהפרנסים 25 ידידה ואהוב־לבה
של מלכת־היזפי. הזא קיבל ה שבזע
מכתב מלא מילות־אהבה, געגועי ם ובעיקר
רשמים, ו בין הרע)מים כ תו ב שהחברה שלו
תהיה זו ב שמלת־הערב המפוארת.
אילו הוא יכול היה לנ סוע לניו־יורק, זת
חיה. בוודאי משתלם לו, מכל הנ חינו ת.
משה פרנסים

ה אד ם השל>ש>
שוטרי הנפה הצפונית בתל־אביב זינקו בבהלה ממקומותיהם. קריאה
טלפונית שהגיעה אליהם בשעת אחת אחר־חצות, ביום החמישי
האחרון, הודיעה כי אדם המזויין ברובה־צייד משתולל ויורה בדיסקוטק
התל־אביבי של פרדריקה.
השוטרים עלו על הניידת, הגיעו לדיסקוטק ומצאו שם שני חורים
בקיר. דם סגל, בעל הדיסקוטק והבעל של פרדריקה סגל
שנמצאת בחוץ־לארץ, חיוור כמו סיד, אלון ז־מישנה אברהם
טמיר שוכב על הריצפה, ועוד מספר רקדנים שהתרוממו ממנוז
והחלו לנקות את בגדיהם.
גיבור־השמחה כבר לא היה שם. אבל שאר החוגגים הצליחו לספר
למשטרה שהאיש עם הרובה הופיע בפתח הדיסקוטק, חייך אל השומר
ואל האנשים שהתכוונו להיכנס, הוציא מתוך מעילו רובה־צייד
והחל לירות.
האנשים נשכבו מיד על הריצפה ושומר הדיסקוטק צעק לעבר

״הוא נהדר,״ אומרת דזויה אורן
על הלהטוטן של ,,כליף״ ,נינו פרציא
ני .״הוא פשוט מתיז ניצוצות של חד•׳

הלוך וחזור
לנערת ישראל וסגנית מיס עולם של השנה
שעברה, יפה שריר, יש כבר נס

האיש :״מה אתה יורה, משוגע.״ האיש החביב חייך אליו והמשיך
לירות על הקהל שעל הארץ.
שעתיים לפני אותו מיקרה הגיעה אשר, מבוגרת למשטרת חולון
וסיפרה שבעלה עומד לרצוח אותה. השוטרים מיהרו לביתה ומצאו
שם בעל שלוו, בנעלי־בית וחלוק, יושב על כורסה ומנקה בשקט את
רוצה־הצייד שלו .״אשתי סובלת מהפרעות נפשיות,״ הוא הסביר
לשוטרים, וכששאלו אותו מה הוא עושה, הוא אמר שהוא מנקה את
רובד,־הצייד שלו, מה שאפשר היה כמובן לראות בעיניים בלתי־מזויינות.
השוטרים
מצאו דמיון מסויים בין שני האנשים, והחליטו לנסוע
לחולון כדי לברר אם שני האנשים הללו אינם במיקרה אותו האיש.
:אבל הבעל ד,שלוו שבחולון כבר לא היה בביתו.
למחרת היום עבר גבר צעיר וחביב על־יד חנות בבית־שמש. הוא
גיסה להיכנס אליה, ובהתחשב עם העובדה שהחנות היתד, סגורה,
הוא החל יורה עליה ברובה־צייד.
השוטרים תפסו אותו, הביאו אותו למשטרה ושם התברר כמובן
שיום לפני כן הוא השתולל בדיסקוטק של פרדריקה, וכמה שעות
לפני זה ניסה לרצוח את אשתו.

יון רב בלרוץ אחרי חתנים סביב העולם.
לפני כשנה לקח אותה מיליונר בלגי לבלגיה
על־מנת להתחתן איתה. ולאחר כמה
שבועות לא ברור מי התחרט, היא או הוא.
בכל אופן, יפה שריר כתבה מכתב בהול
לידידה מזה שנים, אלכם גלעדי, כתב-
הספורט של ידיעות א חרונו ת, וביקשה ממני
שישלח לה כרטים־טיסה.
אלכם שלח לה ברטים, יפה הגיעה ארצו;
והבטיחה לו להתחתן איתו מיד לאחר שייגמרו
לה כל שאר החתנים.
הם כמעט התחתנו ואז נאלצה יפה לעזוב
את הארץ על־מנת לייצג את ישראל
בתחרות בחירת מלכת־היופי. היא זכתה שנו
להצלחה גדולה ביותר, ולכתר של סגנית
מלכת־תבל.
השבוע נודע שיפה מצאה שם, בניו־יורק,
מיליונר אמריקאי והחליטה להינשא לו. היא
הזעיקה לשם כך את אמה מהארץ, הודיעה
על־כך לכל ידידיה וקבעה אפילו מועד לחתונה.
אלכם
מכין בינתיים את ברטים החזור.

ספרים
מקור
כך נולדה
חברונ ה
שישה ימי־תהילה (מאת אביעזר גו
? ; 1הוצאת דקל; 327 ענד׳) אה הידיעה
הראשונה על התעצמות המערך המצרי בסיני
קיבל יצחק רבין בבית דודתו בירושלים,
עת ביקר אומה לרגל מיצעד
יום־העצמאות שנערך בבירה. היתד, זאת כוס
הקפה הרגועה האחרונה שלגם ב־ 25הימים
הבאים.
רבין, מי שהיה מפקד־החטיבה (הראל)
הצעיר ביותר במלחמת העצמאות הבין עד
מהרה עד כמה מוחשית הסכנה הפעם. כפי
שהסביר אחמד שוקיירי בראיון טלביזיה
צרפתי על השאלה מה יעשו הערבים ביהודי
ישראל אחרי הנצחון :״כל אלה שהגיעו
לפלשתינה אחרי 1948 יגורשו מייד לארצות
מוצאם והאחרים אינם בעיי ה ...לא יישארו
מהם רבים.״
135)1משאיות אשפה. גולן, עיתונאי
ותיק (ידיעות אחרונו ת) עוד מתקופת
היותו איש־מחתרת בירושלים של שנות
ה־ 40 ואחד משני העיתונאים הישראליים
היחידים שנוכחו בהוצאתו להורג של
אדולף אייכמן (השני: איש מעריב שמואל
שניצר) כתב ספר־הפורטז׳ה שוטף וקריא
על מלחמת ששת־הימים, בו הוא מיזג ודאו־רי־רקע
עם הבלטת עובדות רבות־עניין.
במירון, ליד צפת, היו ערב המלחמה
התושבים כל כך נכונים לקראת הבאות
עד שביום השבת יצא אפילו הרב המקומי,
בראש המתפללים עטופי הטליתות, לחפור
חפירות. בתל אביב, לעומת זאת, היו ה־מיקלטים
כל כך מוזנחים עד שהעירייה נאלצה
להריק מהם אשפה בכדי מיטען של
1350 משאיות.
קומנדו במקרר. הקורבנות הראשונים
של מלחמת־הבזק היו 12 פרות ברפת של

עניין רציני. הקרב על תל עלי מונטאר, במבואות
עזה, למשל, היה קרב קשה מאד
לחיילי צה״ל. ליד מוצב זה נפלו 50 שנה
קודם לכן 8000 חיילים בריטיים עד שהצליחו
להוציא אותו מידי התורכים.
גם השלל, ממנו אפשר ,.לדעת גולן, לחמש
לפחות דיביזיה משוריינת שלמה בנשק
סובייטי, לא הושג בקלות. אבל צה״ל, ובראשו
רבין, ידעו לעשות את המלאכה.
רבין מתואר בספר כבעל קול בטנוני,
המעשן סיגריות בשרשרת והממעט לדבר
(אמר אחד הקצינים אחר פגישה איתו: הוא
שמע ארוכות, אך דיבר קצרות).
טיפוס בזכות עצמו הוא גיסו של רבין,
אלוף אברהם יפה, הרגיל להזכיר, בהצביעו
על היקפו הלא־מבוטל :״אני אוהב דיאטה,
אבל הרבה דיאטה!״
או אריאל שרון, הידוע יותר כאריק:
הגבר בעל הבלורית הבלונדית והחיוך הזדוני
שליבותיהן של פקידות המטה מחישים
את פעימותיהם בהתקרבו.״
הנזיר בג׳יס. כיאה לעיתונאי טוב, לא
נעלמה לרגע הנקודה האנושית מעינו של
גולן. אחד הקצינים הבכירים שפקד על
כיבוש טול־כרם היה הקריקטוריסט רענן
לוריא, שחזר לשם כך במיוחד ארצה מתערוכת
ציוריו באקספו 67 במונטריאול.
ואחד מקציני־ר,רגמים המצטיינים בכיבוש
ג׳נין היה בני מהרשק, מי שהיה הפולי־טרוק
של הפלמ״ח׳ שלא ויתר, למרות
שישים שנותיו, על שירות קרבי.
אחד מכובשי חברון קרא לבתו, שנולדה
למחרת הכיבוש, חברונה והרב גורן לא
להזכיר לצנחנים לפני הפריצה, ל־שכח
שער־האריות
לברך ברוך שהחיינו ו הגיענו

הרשמה לכיתות בוקר
ל שנה

הלי מודי ם תשכ׳־ח

תפירה, גזירה, ציור אפנ ה
ב שילוב עםל מודי ם תיכוניי ם

מרכז ארצי ללמודי מקצועות האפנה

מתק בלו ת מ סיי מו ת כי תו ת ח׳ ,ט׳ ,י׳
ל מ סלולי םהב אי ם

דו־ שנתי, תלת־ שנתי, ארבע־ שנתי
תל־אביב,
חיפה,

ר חו ב

ה ש רון

ר חו ב

בלפו ר

( ת חנ ה

מ ר כזי ת).

( פינ ת

נו רד או).

לז מן הזה.

מפקד הצנחנים, מוטה גור, התגלה כחייל
אנושי מאד. מייד אחר כיבוש הכותל
שלח שני חיילים בג׳יפ לדירה קטנה
בשכונת גאולה הירושלמית. משם הם
הביאו את מי שהיה תושב העיר העתיקה,
רבי אברהם הנזיר, איש שהסתגר משך 19
שנים בדירתו ולא יצא ממנה כי נדר נדר
בו שוכן אחר ששלאיצא
מפתח ביתו,
פונה ב־ 1948 מן הרובע היהודי בעיר העתיקה,
עד אם ״ייפדה הכותל משוביו״.

סוף

מכירת

העונה

תרמם
ה ת מי דו ת
הי סו דיו ת

עד כד סחורותינו !
הצעות מיוחדות בבל המחלקות בהנחה עד סץ<50

על קץ העידן האירופי
באראקלף ;

ספריית

( מאת !׳ פ רי

הפועלים ; 288

אם כי מפ״ם איבדה מזמן כל שמץ של
מחשבה רעננה, אי־אפשר לומר זאת על
הוצאת ספרים שלה — ספריית הפועלים.
החודש היא הוציאה, בסידרה של דעת
ז מננו את ספרו של איש אוכספורד בארא־קלף,
נשיא החברה ההיסטורית, העובד עתה
על דברי ימי העולם במאה ד,־.20
קץ העידן שלו אינו סיפור ההיסטוריה.
זהו נסיון להאיר את התמורות היסודיות
במיבנה המדיני של העולם מאז שלהי המאה
שעברה.
תמורות אלה נדונות בפרקים מאלפים,
המנוסחים בבהירות ובסגנון קל והדנים,
׳ בין השאר, במעבר ממערכת מדיניות
אירופית למדיניות כלל־עולמית; במכלול הבעיות
של חברת־ההמונים בהשפעה התרבות
הטכנולוגית החדשה על האומנויות.

ת ל ״ אניב

הרצליה

חינה

שי ר ה
אנשי־חצות
ועינויים של ר״יו (מאת סמי ביר-
נבך; הוצאת ה מ חבר; 30 עמ ׳) עוד ספר

אריק שרון (בתום המלחמה)*
הוא שמע א רונו ת, אך דיבר קצרות

נחל־עוז שנהרגו בהפגזה המצרית וכשפרצו
הטנקים הראשונים למרכז עזה הם עצרו
לפני עגלת־רוכלים הפוכה שסביבה נערמו
תפוזים. התפוזים כיסו על כמות חומו־נפץ
שהיתר, מספקת לכל טור הטנקים.
בשארם א־שייך הסתתרו אנשי קומנדו
מצרים דווקא במקרר הגדול של כפינת־דייג
שהיתר. במקום והתשובה המדוייקת של
אנשי ספינת הריגול האמריקאית ליבו טי לאנשי
היל־הים הישראלי, שהציעו לדם עז־רה־ראשונה,
היתה: לכו לעזאזל!
כעד קול כטנו ני. המלחמה היתה

לידו: י שעיהו גביש.

העולם הדה 1563

שיריב ראשון של משורר צעיר (.)19
אבל הצעיר הזה נעשה למשורר מזמן.
סיפר הוא :״אינני זוכר את היום בו כתבתי
לראשונה.״
זה היה, כנראה, עת עבר בירנבך מ־מונטרה
השווייצית (בה התחנך) ללונדון
(״עולם של שירי בלוז, גערות צ׳לסי וערפל
של יתד,״).
אם כי למען האמת הוא כבר כתב ב־מונטרה
(תן לז מן לזדלוף /שעת ילד
בוכה

/לו מכנסי ג׳ינס

/סוודר אפור /

זכאב־לב) .הרי התבגרותו וכתיבתו הטובה
באו לו רק אחר משבר האהבה הנכזבת
לפאטריסיה הדנית, לה הקדיש שירי ספרו.
וכששב הביתה, לבית אביו, היהלומן ה־תל־אביבי,
כבר היה מבוגר לגמרי. וידע
לכתוב על המציאות האפורה של תל־אביב:
עיר, חול לשעבר /עכ שיו מידרכות וכיכר
/ו ה מון אנ שי ם, שלחצות

ב שלם

״אסור לודיאט־נאם לעמוד לבדה. אולי אין
זו השעה האידיאלית להתחיל במהפכה
דרום־אמריקאית כוללת — אך אין לי אש ליות
שאפשר לנצח פה מבלי להילחם.״
הצהרה זו, בתוספת ההילה המהפכניות
שכבר היתד, לגבארה, זיכתה את צ׳ה, בפי
נציגי הוועידה, בתואר ״יורשו הפעיל של
לנין.״
אולי משום שמלבד עוד איש אחד, היה
גבארה המנהיג הכאריסמאטי (בחסדי־שמיים)
הבולט, בוועידת הבאנה.
השני: סטוקלי קארמייקל ,27 ,איש ״העוצמה
השחורה,״ מארצות־הברית, שהצהיר
בזעם:
״האימפריאליזם היאנקי קיים זמן רב מדי.
אתם מוכנים להשמידו מבחוץ? אנו, האמריקאים
השחורים, נשמידו — מבפנים!״
כל זה לא מצא חן בעיני רוסיה — אשר
זכתה, בצד המערב, לביקורת קטלנית, בפי
המתכנסים.
הסביר אחד מנציגי הוועידה:
״כשמדובר בעקרונות — אנו, בניגוד לארצות
מזרח־אירופה, בוחרים בקו העקרוני,
לא בכדאיות הכלכלית.״
במילים אחרות: בעוד שהעולם הקומוניסטי
הגיע לדו־קיום עם המערב והעולם השלישי
דואג, קודם כל, לרווחה כלכלית — נוצר
עולם רביעי, מהפכני לגמרי.
הוא אידיאליסטי מדי כדי להיות כעת
פרו־סיני.
אך אם לא יבינו המערב וברית־המועצות
את הצורך בשינוי מיידי בלאטינו־אמריקה
— הם ידחפו את קאסטרו ומרעיו לזרוע •ת
פקין — ממש כפי שארצות־הברית דחפה.
בעבר, את קאססרו האידיאליסטי — לזרועות
ברית־המועצות.
קובה יורשו

למן העולם הרביעי נולד, השבוע, באולם־ה־ישיבות
של ועדה מם׳ ,3בוועידת אירגון־
הסולידאריות הלאטינו־אמריקאי.
סי ס מ תו :״אם אתם מהפכנים — תעשו
מהפכה.״
או פיו: פעיל ולוחם — בכל מישטר
״ריאקציוני, אנטי־מהפכני ואימפריאליסיטי,״
כדברי החלטה אחת.
מדיניותו: הסתייגות מברית־המועצות
ואירופה המזרחית — על־אף העזרה הניכרת
שהן מגישות לקובה של קאסטרו בפרט,
ולתנועות הקומוניסטיות הדרום־אמריקאיות,
בכלל.
מ נ הי ג ו: ארנססו (צ׳ה) גבארה.
העולם הרביעי נולד כמעט במיקרד— ,
בוועידת הסולידאריות הקודמת, שנערכה
לפני כשנה בהבאנה. אז התכנסו תנועות
ניטראליסטיות וקומוניססיות שונות, להקמת
״חזית עממית״ בינלאומית.
התוצאה: נתגלה ריב חריף בין המדינות
האסיאניות, האמריקאיות והדרום־אמריקאיות
— לבין ברית־ד,מועצות.
ריב זה נגרם על־ידי עובדה מארכסיסטית
למדי: הבדל בולט בין השפע הכלכלי הסובייטי
— ההופך את רוסיה למדינת־חזחה
— לבין הרעב והמחסור השוררים, במה
שמכונה — לשם תיפארת המליצה — כ־
״מדינות תת־מתפתחות.״
• הריב גם הוליד הבדלי־גישות: ברית-
המועצות רוצה להעלות את הרמה הכלכלית
של ארצות אלו, ליהפך, תוך־כדי־הגשת־עזרה
— לבעלת־ההשפעה הבולטת בהן.
• ואילו המדינות התת־מפותחות רוצות
— להשתחרר בעוני, ותוך־כדי־כך לנקום
באלה שדיכאו את ההמון, עשרות, מאות ובאפריקה
— אף אלפי שנים:
בקיצור: הן לא מוכנות לוירתר על מהפכת
אוקטובר משלהן.
,,אי־ שםכאמ רי ק ה .״ משום כך גם
הפך הקומוניסט הארגנטיני צ׳ה גבארה,
שסייע לפידל קאסטרו לחולל מהפכה בקובה,
לגיבור העולם הרביעי.
קאסטרו עצמו אינו קומוניסט מן הסוג

סין

קונפוציום (באמצע, בין ראו-טסה ושאקה)*
כולם מ סתייגי ם מן הפציפיזם

הישן, ואולי — אף קומוניסט בעל־כורחו.
המנהיג הרומאנטי ובעל הדחף, היודע להעריך
אפילו את יריביו• התלהב, מן הרגע
הראשון, מצ׳ה המבריק והאכזר.
כשפידל הפך למנהיג־הניצחון, נאלץ לעזוב
את הרומאנטיקה כדי להתמסר לשלטון
ולכלכלה, ויתר צ׳ד, על מקומו בממשלה החדשה,
וירד למחתרת — ״אי־שם באמריקה
הלאטינית.״
למעשה — בבוליביה, שם חיים כוריאמר
פידל קאססרו, בי שיבת ממ שלת

הבאנה, כ ש שמע על ניצחון צה״ל ב מלח מ ת
ששת הימים :״אני שונא את הפוליטיקה של
הי שרא לי ם ...אבל יש להם ביצים!״

הבדיל בתנאי־בלב, משמשים עבדים־אריסים
לחברות הגדולות, להן מסייעת הארץ הקונה
את המתכת — ארצות־הברית.
המשלחות מבוליביה, יחד עם אלו של
גואטמלה, קולומביה וונצואלה, היו גם הפעילות
המרכזיות, בין 27 המשלחות שהגיעו
להבאנה, כדי לרקום ״טבעת פלדח
של מהפכנות וגרילה.״
בחסדי שמיים. צ׳ה עצמו שיגר
תצלום שמגלה את המראה החדש שלו —
ועצומה, בה הסביר:
* לאו־טסה נ תן את הבסיס לדת הטאואי־זם,
שעיקרה אי־פעילות, ומוערץ יחד עם
שאקה ו קונפו ציוס כאל.

המהפכה
ה אנ טי־ ת ר בו תי ת
המשמרות האדומים ממשיכים להשתולל.
אחרי שערפו פיסלי־אריות מלכותיים, ושרפו
סיפרי־קלאסיקונים סיניים ומערביים
— הם נטפלו, עכשיו, לפילוסופיה הסינית
המסורתית:
״קונפוציוס היה אנטי־מהפכן וריאקציו־נר,״
נכתב בעיתוני־הקיר המפורסמים, הרואים
אור, החודש, על קירות ערי־סין.
״מישנתו של הפילוסוף קונפוציוס, שחי
לפני 2500 שנה, היתד, גר לרגליהם של
הקיסרים הפאודאלים, הכובשים היפאנים —
(המשך בעמוד )27

וו 3יייין ׳שנעוו ןמערך
לונסרוקת נאה -להרנטה נעימה -ולמגר בריא -מוצוי הטעו טו
ספריי ״נ קי־ ה מיי צ ב
מ ל חו ת־ ה אוי ר. מוצע
לשער רגיל — מקנה סז לשער רך —

01( 8.1. 7 0 2 .
0 01181. 15 0 2 .א1־׳\£1
7 02.
• 5£1ז>1יך^5
־ד 5£ז>ת־ו57
15 02.

אתהתס רו ק ת מבלי להק שו תאת השער.
בשני סוגי ם י
ברק וזו ה ר.
ג<זגא) ״ מ חזי ק״ התס רו ק ת.

איני מושפע

ספריי ״רך״ — מ חזי קאתהתס רו קתל שעות רבות.
מיו עד בעי ק ר לנ שי ם בעלו ת שער קצר ו עדין.
1ז{ ת ס רו קתמ סו דרת. מקל על סדור

מ חד ש בבית. מונ עהתפר עו ת השער ב רוח.

5£7 4 57¥££

התסרוקת והתקנתה

ב ש טי פה — מסלקאבק, שו מני ם ו שיירי פיג מנ טי ם ונ ב ע.
מ שאיר א ת •השער רך, מ ב רי ק ו רי חני.
ני תן לה שיגו ב סוגי ם שוני ם :
. 1לשער רגיל . 1 ,לשער ש מן . 3 ,לשער יבש .4 ,לשער צבוע ו מ חו מ צן.
תכשיר ה מ כי ל ״פ רו ט אין״ מעשיר אתה שיער ו מ עני ק לו רוך וזו ה ר ״ בייא׳ .
מו מל ץ ב מיו ח ד לנ שי ם ב עלו ת שער צבוע ושער יבש ו ד לי ל.

— 10.ל-י
נא כתבי לת.ד 16202 .ת״א ותקבלי המרי הדרכה והסבר מפורטים
יעוץ אישי ניתן סיגם ב״בית רגלון ,,,רח, חובבי ציון ,65 טל >247555 בימים ב, ו ד׳ בין השעות 16.00—18.30

כה אמר מייק ל

כאשר חזר מורים מיקדווייט לפני
15 שנים מן השירות הצבאי בקוריאה, ידע
בן ה־ 20 מה הוא רוצה לעשות בחייו.
הוא רצה להיות שחקן.
הוא פנה לאביו, סבל בשוק הדגים הלונדוני
ואביו נבהל נורא. כי הוא היה
משוכנע שמורים שלו הולך להיות הומו.
זה היה ההסבר היחיד שאבא־מיקלווייט
היה יכול לתת לעצמו על שאיפתו ה־תמהונית
של בנו.
האמא של מורים כבר היתד, בעלת
אופקים רחבים יותר. בתור שוטפת־רצ־פות
מקצועית היו לה מושגים יותר מודרניים
בענייני העולם והיא תיכף נטלה
את כל חסכונותיה — כ־ 300 לירות סטרלינג
( 2600 לירות) — ונתנה אותן למורים.
על־מנת שיוכל ללמוד את מקצועו
החדש בשקט.
כיום מרוזיח מורים 300 לירות סטרלינג

היה מייקל־מוריס, כאמור לעיל, נשוי
(שלוש שנים) .מה שנוגע למין יש לו המון
נסיון. החל מגיל ( 15 לפי עדותו — בגן
ציבורי עם גברת מבוגרת בהרבה ממנו).
בקשר לנושא זה הוא מסתייג לחלוטין
מאלפי, הרומיאו של הסרט בעל אותו שם.
מייקל מעולם לא היה עושה את זה במכונית.
הרגליים שלה הן יותר מדי ארוכות.
קיין
הארוך ( 1.85 מסר) והממושקף
חושב שמין יותר חשוב וגם יותר מעניין
מאשר לצפות בטלביזיה, למשל. חוץ מזה
הוא מתנגד לאירוסין (״זה רק סוב ל־צורפים
הרוצים למכור טבעות״) ,ויש לו
גם כלל של זהב להצלחתם של נישואין:
״לגבר אסור להיות בתול — האשה חייבת
להיות!״
אם כי לא ברור כיצד זה היה מתבצע
לו היו כולם רוצים לשמור על העיקרון הזה
— גם החתנים וגם הכלות — הרי
דבר אחד ברור: קיין יודע על מה הוא
מדבר.
הלא היה זה הוא שאמר פעם (כמו פמה
אנשים אחרים) :״כסף היא לא חשוב כאשר
יש לך אותו׳ אבל הוא נורא חשוב
כאשי אין לך אותו.״

בת־סזביס
בחוד ש שעבר בחר הי ר חון האמריקאי פלייבוי בעלמה ח מוד הוח שופ ה ופירסם אותה,
כדרכו מדי חוד ש, בדפי ם האמצעים של הירחון. תוך תיאור מלא של מידו תיה ועיסוקיה,
אורחותיה ותחביביה. הוא רק שכח לדווח על תחביב אחד.
היתה זא ת העובדה המצערת כי נערת פלייבוי לחודש שעבר לא היתה אלא יצאנית.
עובדה זאת נודעה לעורכים כאשר המ שטרה עצרה את נערת־האמצע בעת ביצוע מיקצועי.
לכן החליטו החודש עורכי פלייבוי להקפיד כ מו שצריך והם בחרו בנערת־אמצע בדוקה
וטהורה, דוג מ ה חיו בי ת לנערות א מריקאיזת (שלא לדבר על נערים אמריקאיים) .היתה זאת
הסטודנטית למ שפטים הייתר רייאן, בת ה־.20
זה לא רק שהייתר היא בחורה רצינית ומ שכילה, אלא שיש לה גם מידו ת רציניות
( )88— 50— 92 ויחס רציני אל החיים. הוריה, למשל, די אמידים כדי ל מ מן את לימודיה באוניברסיטה,
אבל הייתר מעדיפה להרוויח את לחמה והיא עובדת כזבנית בחנות־בגדים (וקודם
לכן עבדה בחברת־ביטוח).
חוץ מזה יש לה ה מון תחביבי ם יפים, ההולמים נערה אמריקאית בת־טובים. היא אוהב ת
חתולים וכלבים, מרבה לצוד ארנבות, עולה מדי פעם על או פנו ע וטסה ה מון על ה מו סטנג
שלה. ויש לה גם תחביב אחד בריא באמת: צלילה. ולכן היא מרבה להצטלם עם מסכת-
צלילה.
בכל זאת יש לה בעייה אחת, להייתר: מה היא תעשה כאשר היא תהיה עורכת־דין. כי
אם היא תתמחה ב מ שפ טי־אי שות, היא כבר הודיעה שהיא תמיד תצדד לצידו של הגבר.
זה רק מראה שאין דבר כזה כסו כליל ה שלמות.

הגנ העצ מי ת

קיץ (עם וינטרם ב״אדסי״)
בשלוש שעות; יש לו 50 חליפות בארונות־הבגדים
שלו; יש לו אשה גרושה ויש לו
המון מכרות רמות־מעלה מסוג נטאלי

ווד, נאנסי סיגטרה וליזה מינאדי.

חוץ מזה יש לו גם שם חדש. עכשיו
קוראים לו מייקל קיין והוא האיש
שעשה קופות בשמונה סרטים מתיק אופ־קרס
סודי ביותר עד אלפי.
חוץ מכל מה שיש לו, יש לו גם המון
דיעות על כל מיני נושאים — אבל בעיקר
על מין ונישואין. מה שנוגע לנישואין

סופי הא רדי היתה המורה לאנגלית
האהובה ביו תר בבית־ספר תי כון פאריסאי
מסויים. עד שיום א חז החליט מנהל בית-
הספר שבעצם כדאי לה לסופי לבחור לעצמה
מיקצוע אחר.
בהתח שב בעובד ה שאחיו של או תו מנהל
היה צלם מיקצו עי, לא צריך להתפלא שה־מיקצוע
החדש של סופי היה דוגמנות־צילום.
ככל שהיא הצליחה יו תר ב מיקצוע ה ה חד
ש, כן היא נודעה יו תר ברבים. על־מנת
להרתיע את הגברים שרצו לדעת אותה יותר
מדי טוב, נקטה סופי, כפי שהתברר ה שבוע,
בתכסיס קיצוני למדי.
היא פ שוט היתה נוהג ת לשלוף מארנקה
הגדול סכין־מיטבח ענקית ולאיים בה על
הגברים הנטפלים. זה בדיוק מה שהיא עש תה
למנהל בית־הספר, שניסה לבוא ולגבו ת
את שכר־התיוון שהוא תיאר לעצמו שהגיע

ה שופט־החוקר הפאריסאי, שהורה לשחרר
את סופי ולבטל את ההא שמה נגדה (על
נסיון לרצח) ,סבור היה כי לשם הגנה עצמית
גם סכין־מיטבח כשרה.

אהבה עזה
מי עוד זוכר את הספר של ההולנדי ההוא ז הספר נקרא ״הככל האדם האנגלים
ז״ וזאת דווקא שאלה טובה. לפחות בהתחשב בסיפור, שבא השבוע, על צעיר
אחד בעיר האנגלית יורק.
הצעיר הזה כל כך לא רצה להיפרד ממכתבי־האהבה של נערתו, עד שחתך אותם
לרבבות עיגולי־נייר, דחס אותם איש לרעהו, והרכיב אותם על מוט־מתכת. אחר־כך
כיסה את כל העסק הזה בלכה קשה ובידית מוכספת. ובצורה כזאת — של מקל-
טיולים — הוא מצליח לשאת עימו דרך קבע א ת מכתבי נערתו.
רק שלא צריך לחשוב שהשגעון בנושא זה מוגבל לאנגלים. ברומא, למשל, רצה
טוני אפליי להיות ״פייר״ עם נערתו ולקיים את ההבטחה שהבטיח לה, להשמיד
את כל מכתבי־האהבה שהיא משגרת לו.
כנראה לא היו מספיק גפרורים, ולכן הוא פשוט ניסה ללעוס ולבלוע את כל ה ה תכתבות
הרומנטית.
התוצאה היתה שהכניסו אותו לבית־חולים — כשהוא סובל מהרעלת־דיו.

סגירת המעגל
מה יש לאווה ד1צי שאין לאחרות?
יש לה 22 אביבי ם; בתח מוד ה הנקראת
אנו שקה ושלא כל כך ב ד וי מי האבא שלה;
עבר רב־גווני בו היתה אווה טלפוניס טי ת,
סדרנית־קולנוע, דיילת ודוג מניוד צי לו ם ועכ
שיו יש לה נם הצלחה מסחררת.
כא שר הגיעה אווה לסרטת הרא שון הסתפקה,
כי או ת למתחילה גר מני ה קטנה
ועלומת־ שס, ב־ 6000 מארקים ( 3500 לירות)
.זה עשה רושם על מפיק צרפתי ש החליט
שאווה ז ה מה שהוא צריך לסרט

עת הדובדבנים חלפה. אבל הוא כבר שילם
מחיר יותר קל ב שביל אווה עם ח פי רו ת
האלה — 85.000 לירות.
ואז הופיע ב ש טח היהודי הא״י זלצ־מ
ן, ז ה שעושה את כל הג׳יימס בונדים.
הוא הסתכל פעם אח ת בגר מניה הצעירה
ונכבש. הוא נ תן לה תפ קיד ראשי בד,קץ
בברלין ו מ שכור ת של 150 אלף לירות.
מה יש לאווה זאת, בכל זאת? יש לה,
כפי שכולם מוכנים לאשר, רגליים א רוכו ת
מאד. בדיוק מטר ועשרה: רגליים בגו ף
המתרומם למטר שבעים ו ש מונה.
וה שבוע נהיה לה עוד מ שהו. מ עין סגירת
המעגל. היא הודיעה שני שאה לאיש. אבל
היא לא מוכנ ה לגלות מי הוא האיש.
הייתר ייי

לא בזה-

וגברי, אז אני מוכנה תיכף ומייד להיכנע

אדישות יחסית
•י* אווירה כמועדון הים התיכון ה
לצרפתי

מפנה את גבה אפילו הי שראלית אילנה סתוי .״כיוס מבוק שים רק
חיילים,״ אמרו הצ רפתיות, ואילנה, ב תו של קצין ההגנה נע מן ס תוי,
הלכה בעקבותיהן. היא מחפ שת רק אנשי־צה״ל — ובינתיים מבלה ב מו ע דון הים ה תיכון.

ך* ל שנה אנו כובשות את ישראל —
אבל השנה כולנו רוצות לכבוש את
הכובשים!״
כך שחה התיירת הצרפתיה ז׳קי — חברת
מועדון הים התיכון, אשר תפשה השבוע,
יחד עם עשרות חברים וחברות המועדון,
את מלון קיסריה המפואר — והפכה אותו
למרכז הצייד הפרטי שלה.
צייד חיילי־ישראל, בידי יפהפיות צרפתיות.

משום שעל־אף העובדה שהגנראל דה־גול
נמצא בברוגז גמור עם ישראל —
ובייחוד עם צה״ל — מסרבות נתינותיו
היפות של הגנראל הזקן ללכת בעיקבותיו.
הן דווקא באות הנה לחפש את החיילים
הגבריים והמנצחים ,,שהרטיטו את העולם
כולו — כדי שיגרמו עתה לליבותיהם הרכים
וד,רומאנטיים לרעוד במקצת.
״מה יש? אם האוייב הוא כזה, נאה

ן ! שוכן־פאר במלון קיסריה — שונה
מאוד, השנה, מכל
יתר השנים.
הישראלים המועטים
הנוהגים
לבקר במועדון־
החתיכות הצרפתי,
מדי שנה בשנה,
מרגישים
זאת היטב:
אם אין הם לובשים מדים — אין להם,
פשוט, סיכויים כלשהם להתלבש על מישהי.
ולא עוזר, ברוב המיקרים, שהם מתפארים
— ובצדק — שגם הם בעצם,
היו ברמת־הגולן או בסיני.
רוב התיירות היפות עדיין לא שמעו על
שירות־המילואים. עבורן — חייל זה אחד
כזה, שלובש מדים.
ישראלים אחרים — לא מבוקשים.
והצרפתים היושבים במועדון — בכלל
לא סחורה. אפילו הישראליות, במועדון,
מפנות להם גב.
קחו, למשל, את אילנה סתוי, אורחת
צברית של המועדון הקיסרי. מדי יום
היא מבזבזת 12 לירות על חרוזים —
הסחורה של המועדון. מדי יום היא משתמשת
בכסף כדי לשתות בחברתם של

רב״ט דויד כהן —

הבל! או כפי שחקי

הפאריסאית כבר למדה :״כל הכבוד לצח״ל!״

החיילים המבלים במקום כשיש להם פנאי,
הצרפתים השזופים והגבריים, אשר בשנים
נורמאליות היו ודאי הופכים לאובייקט של
הערצה, עבור כל נערה ישראלית תקינה
— זוכים מצידה ליחס של אדישות.
יחסית, כמובן: הרי לא כל יום יש
חייל בשטח.
לכן אין פלא שמשהו זז, כאשר הגיע
למלון קיסריה, לגמרי במיקרה, רב־טוראי

חמועווו הצובת׳ ננש את״מלון קיסויה -
והצונתיות חצות וכבוש את הכובשים

ס? ? מ נו ם,י 5

ב שלם
( ה מ שן מעמוד )24

וגם אנשיו של צ׳יאנג־קיי־צ׳ק.״
דיעה זו קיבלה גם גושפנקת־יתר מצד
סוכנות הידיעות הרשמית של פקין.
אלא שלא רק המשמרות האדומים של
מאו־ססה־סונג התנגדו למישנתו של קוני
פוציום — שהתנגד לאלימות, בצורה קיצונית:
השבוע
נודע כי גם אויבי־מישסרו של
מאו הסתייגו מן הפאציפיזם, החלו בפעו־לות־חבלה
רבות, נגד רכבות, מיתקנים ואף
מחנות־צבא, ברחבי המחוזות הצחיחים —
והרעבים יותר — של סין העממית.

ביאפדה
מן המשטרה הצבאית צעיר ושזוף, בשם
דויד כהן.
דויד נימנה עם כובשי־הרמה, ובימים
אלה היא מוצב בתחנת המשטרה של אל־עריש.
חבר
עם מצלמה לקח אותו׳ בימי־חו־פשתו,
לטיול — אל המקום האכזוטי הזד,
שניקרא קיסריה.
כאן פקח דויד זוג עיניים. והיפה&יות —
עשרה זוגות.
תוך זמן קצר מאוד היה החייל מוקף
נערות.
״זה כמו הרמון!״ עוד הספיק למלמל

היא כרכה סביב מותניה מגבת, המבליטה
את עורה השזוף וחזה הפרובו־קאטיבי
— ויצאה להתקפה.
היא הביטה, חייכה, נגעה, והצהירה:
״עכשיו החלטתי להישאר בארץ!״
כנראה שלא רק בגלל הופעתו של הרב״ט
הנאה — אולי גם משום שהיא רוצה לעסוק׳
דווקא בישראל, במיקצועה הקבוע
— תיפאורה ותיאטרון.
״כל מה שקורה בארץ הזאת תיאטראלי
כל־כך!״ היא נאנחת.
סיכמה את המצב ז׳קי — זו שזכתה,
בפועל, בפרס הגברי:

צ״דות!

הצרפתיות מחכות על מירפסת ה מלון לטרף הצבאי הגברי. הוא לא בא
— כי צה״ל עסוק ב שטחי־כיבו ש אחרים. הגברים הצרפתיים ה מצויים
במקום בקו שי מעזים להתקרב ליפהפיות .״ה שנ ה הן ממ ש בלתי־נסבלות,״ אמר אחד מהם.

— עד שזיקי התלבשה עליו לגמרי.
מחוץ לתחום המלון ממש — מאחר ובבניין
עצמו שורר מישטר חמור מאד של
הפרדת־מינים, אם לא גזעים.
סיפרה ז׳קי, כשהצליחה לנשום עמוקות,
אחרי שעזבה את דויד לרגע:
״כאן אין איש מעז לעשות את העולה
על רוחו.
״זו חופשה, זו? זה מחנה צבאי!
״אין בכלל יחסים אינטימיים, אלא בהסתר.
אסור לגבר להיכנס לחדר של בחורה,
במלון — והעיקר, אסור להיפך.
״זוהי ממש אפלייה!
״אתם חושבים שזה הכל? אז אתם
טועים:
״גם אסור להביא הנה אורחים. אסור
לתת לישראלים להיכנס לשטח. אסור
להתיידד עם ישראלים. אפילו כשהם כאלה
שזופים וחביבים, מאור־עקיבא הסמוכה.
״מיליון ואחד איסורים! אני כבר לא
יכולה יותר!״
על כן היוותה הופעתו של הרב״ט דויד,
על מדי־צה״ל המגוהצים שלו, סנסאציה.
סילבי אברוצ׳קו, פאריסאית הלומדת רוקחות,
קמה ממגבות־השיזוף הניצחיות שלה,
החליטה שהנער הגברי הוא תרופה לעיניים.
רק אחרי שראתה כיצד ידידותיה נחפזות,
ויתרה, הפליטה ברישול:
״אין לי זמן לרומאנים!״

״תמיד אנו באות לראות, לנוח ולהשתזף.
״הפעם באנו כדי להיווכח מי הם הגברים
שחוללו את הפלא הזה,
״הנהלת המלון הוסיפה לחמם לנו את
הדם עם התקנות הטיפשיות שלה.
״אז אם תראו, ביום מן הימים, צרפתיות
אמיתיות יוצאות לצוד גברים ברחובות הארץ
— ר,זהרו!״
״טוף־סוף, מאוייב יפה כזה, אפילו כובשי
סואץ צריכים להיזהר!״

כדורסדן זוהר
אלזזוס נזפתח־תקסה לבית־אלפא

חייל?׳

שואלת הציידת בבאר ה מ לון
קיסריה. האורח, מבני אור־עקיבא
הס מוכה, מסביר חייל־מילואים מהו.

ספן רט

חבל ביאפרה, הלוחם למען פרישתו מ־הפדרציה
של ניגריה, מכנה עצמו ישראל
של אפריקה.
אולי משום שרוב הסעד הישראלי ל־ניגריה
הושקע במחוז ביאפרה, בו גרים
בני שיבטי־האיבו, ולא ביתר המחוזות —
המוסלמיים, לפי מהותם.
ואולי משום שביאפרה היא מדינה קטנה,
נבדלת, מוקפת אויבים מוסלמיים.
גם מלחמת־העצמאות של ביאפרה מזכירה,
לא מעט, את מלחמת־השיחרור העיברית של
: 1948 לביאפרה אין צבא סדיר, יש רק
מטוס אחד, ובו היא מפציצה את לאגום!
בירת־ניגריה, שהצהירה, השבוע, שהיא תנהל
״מלחמת חורמה טוטאלית״ להשמדת ״החבל
הפורש.״
תוך כדי־כך לא הזכירה ניגריה את הטבח
ההמוני שטבחה בבני־האיבו, משר שנים
ארוכות, את הרודנות של המוסלמים, הממלאים
את כל משרות־השלטון.
רק בששת השבועות האחרונים מדברת
ממשלת לאגוס על ״האוייב במחוז המזרחי
— המכנה עצמו רפובליקה של ביאפרה.״
בינתיים הצטרף עוד מחוז — בדרום־מערב
ניגריה — למלחמת־ד,עצמאות.
אם כי מחוז זה מאוכלס רק חלקית בני־איבו
— אין אנשי־ד,משטרה, הצבא והפקידות
מרוצים מממשלת לאגוס הרחוקה —
לכן הם היו מוכנים לתת את ידם לכוחות
השיחרור.
אמר קצין־משטרה משבט־איבו, במחוז
הדרום־מזרחי:
״קודם כל, שוחטים עכשיו את האיבו
ברחבי ניגריה — ואני עדיין רוצה להישאר

״ושנית — מטאטא חדש מטאטא תמיד
טוב יותר. אז למה שאני לא אעזור ל־ביאפרה?״
למטאטא
הביאפרי יש גם סיכויים טובים
לטאטא את ממשלת־לאגוס מאדמותיו: בשבוע
אישרה צרפת — הנאבקת בהשפעה
הבריטית והאמריקאית באפריקה — 17
מיליון דולאר לביאפרה, כ״סעד מיידי״ .י
ליתר זהירות, לא יועבר הכסף לביאפרה
עצמה — אלא לקופת־המהפכה, השוכנת
בטח בכספת בבאנק — אי־שם בשווייץ.

״האם להפסיד נגד גיבעת־ברנר?״
זו היתה השאלה ששאלה עצמה קבוצת־הכדוסל
של הפועל בית־אלפא בשבוע שעבר.
התשובה :״לשחק כמו עם בל קבוצה.
אפילו לנסות להרוויח.״
היתד, זו החלטה לא־אופיינית: הכרעה
אחרת נתקבלה כאשר אפשר היה להפסיד
לקיבוץ גבעת־חיים.
מהלכים בלתי־ספורטיביים כאלה מתקבלים,
שעה שקבוצה רוצה לתמוך קבוצה־שכנה,
או חברה־למרכז מול קבוצה עויינת, כביכול.
לפני מישחקי המחזור האחרון, היה המצב׳
בתחתית הליגה הלאומית לכדורסל כך:
הפועל בית־אלפא — 14 נקודות; מכבי
פתח־תקווה — 13 נקודות; הפועל גיבעת־חיים
13 נקודות; אסא תל־אביב — .10
לפי התקנון הקיים, כשלשלוש קבוצות יש
מספר נקודות שווה, עם סיום מישחקי״הליגה,
מכריע זו שלה מספר נצחונות גדול יותר.
אחדות פועלית. כיוון ששלוש הקבו־צות
של הקיבוצים — גיבעת־חיים, גיבעת־ברני
ובית־אלפא — נוהגות סולידאריות
פועלית, אפשר היה לארגן, לפי התקנון הזר
ירידה לליגה א׳ למכבי פתח־תקודה.
למזלן של קבוצות־הקיבוצים, נפלה השביע
הכרעה שהקלה עליהם מאוד: מכבי
פתח־תקווה נוצחה, במחזור האחרון, על
מיגרשה. הפועל גבת גבר עליה ב־.54:58
להפסד הפתח־תקוואי תרם משחקו הגרוע
של זוהר כהן, מי שהיה מאמן הקבוצה.
בית־אלפא גברה על גיבעת־ברנר ב־,65:75
וגבעת־חיים ניצחה את אסא ב־ ,45:61 ועקב
ניצחונה — נשארה בליגה.
עזרה לכוחות ״האור״ אף משטרת־ישראל:
ניידות המשטרה במישחק פתח־תקווה—בין;| -
אלפא, שנוהל על מיגרשם של המכבים באם־
המושבות, דיווחו באלחוט למשק בית־אלפא
על התקדמותו של המאבק.

דניה

כדורגל
כדורסל נצחון
ה טובי ם

פורנוגר אפיה

כדאי לדיי

יום אחד החליט המיליונר האנגלי־יהודי
עמנואל דיי שכדי להיות מאושר, הוא צריך
לאמץ לעצמו משהו. כמו קבוצת כדורגל.
בחירתו של דיי נפלה על נבחרת השכונה
הרמת־גנית רמת־עמידר. לקבוצה בא האימוץ
בזמן• עוד לפני תקופה קצרה נאלצו מנהלי
הקבוצה לעבור בין בתי השכונה על־מנת
לאסוף נעלי כדורגל לשחקנים ולא תמיד
היה לנבחרת מספיק כסף כדי לנסוע למיפג־שי
הכדורגל, אפילו כשהגיעה לליגה א׳.
מאז שדיי דואג למכבי רמת־עמידר הם
גם לא נאלצים לחכות יותר למשאית הרעועה
שלהם בשבתות. זכו באוטובוס מרווח.
דיי לא הסתפק בכך. הוא גם הקים חומה
סביב המגרש של השכונה, הזריע דשא על
המגרש, עומד לבנות במקום מועדון גדול.
אבל את הוקרתו הגדולה •אמת הוכיח דיי
לקבוצתו החודש במחווה מיליונרי אמיתי:
לנוכח סיום העונה הוא שלח לכל הכדורגלנים
שלו כרטיסי־טיסה לסיור באירופה.
והם לא נשארו חייבים. השבוע, שיחקו בש־ |
וויץ נגד קבוצת אמריסחיל, ניצחו אותה .0:1

מ ש תל מ ת

כוה הם הנכרים

ך* ניכה אחת הצרפתיות האחרות, ש(
{ כבר כיתרו את היעד הצברי הלוחם:
״סתם קינאה של מפסידה!״
אמיצה יותר היתד. קלר ארז׳וק, מיניאטו־רד.
חתיכית וצרפתייה טהורה — בעלת
מראה יפאני.

ישראל

א פ רי ק ה

מעכשיו לא יהיה עוד בדניה דבר כזה
כמו פורנוגרפיה כתובה.
הצעת־חוק שנתקבלה בפארלמנם הוני בחודש
שעבר וההופכת לחוק בשנה הבאה,
מאפשרת הפצתה של כל סיפרות תועבה
שהיא — ואף מבטלת את עצם המושג
פורנוגראפיה.
יוצאים מן הכלל: ציורים פורנוגראפיים
קיצוניים, שבגללם עדיין אפשר לעצור חנוונים
וספרנים.
״זהו סוף הענף,״ אמר לכתב אמריקאי
צ׳ארלס כריסטנדן, אחד המו״לים שהתמחו
בענף התועבה, שפרח לאחרונה בדניה וביתר
ארצות־סקאנדינביה.
״מן הרגע בו הפורנוגראפיה תהיה חוקית
— יאבד חלק ניכר מציבור־הקוראים.״
בדניה מכרו, עד כה, סיפרי־תועבה בקרוב
לחמישה מיליון לירות לשנה.

5לך י?1ך׳.׳

מספר 1563

שנ ה 3 0

י׳ אב תשכ״ז16.8.1957 ,

התמונה שצולמה
שעת מעשה
׳ ־ ש חו ר ( עו מדבאמצע.
ונר א ה מג בו) מ ע מי סלמ כוני ת,
כשלידו עובדי־ אורח