גליון 1564 מתאריך 23 באוגוסט 1967

1564

י״ז כ אב תשכ״ז23.8.1967 ,
ברחבת המיסגד

המאוחדת

טקיף

-תשקיף --תנשקי ף --תנשקיף --תשקיף --תטקיף

ערד קרב על הסי ם

תעייף --תשקיף

ל״ע מ חו ל קי םסולה אי חו ד

מתגבש מוקד חדש של סיכסוך ישראלי-ערכי כמימדים בינ-דאו-
מיים: ניצול מי־הירדן ויובליו. כין השאר מתכננים מהנדסי תה״ל
ניצול של חלק ממי-הירמוף לשם המתקת מי־הכינרת (והמוביל הארצי)
.לצורף זה מתכוונים לחפור תעלה כאורף של שישה קילומטרים
כלבד. ישראל תסתמף על תוכנית־המים המקורית של
ג׳ונסטון, ואילו הערכים יטענו שהישראלים רוצים לגזול את מי־ההשקייה
של הגדה המזדהית. כשנים האחרונות הפרו הירדנים
תעלת-הטייה לניצול מים אלה למטרות חקלאיות ממזרח לירדן.

בשיקום האיחוד המשולש של מפלגות״הפועלים, יגרום הדבר למחלוקת פנימית
קשה במפלגת הליברלים העצמאיים. ח״ב יזהר הררי, עומד בראש המחנה התובע
השתלבות מפלגתו במפא״י המורחבת. דווקא תנועת ״העובד הציוני״ ,ובראשה
הילל זיידל, מתנגדת בהחלט להצטרפות בזו. שר-התיירות-והפיתוח, משה קול,
שהוא עצמו איש ״העובד הציוני״ ,נוטה לעמדת זיידל, אך לא פסק סופית. שום
גורם בליברלים העצמאיים אינו נוטה להתקשרות אחרת — למשל עם גח״ל.

$ריק ררלר לא יבר א
ירוטליםבלי עו צ ר
העוצר בירושלים המזרחית, מחצות עד ארבע בבוקר, יבוטל בימים הקרובים.
החלטה זו היא חלק משורת״צעדים, שמטרתם: להמחיש לתושבים הערבים כי
סיפוח העיר לישראל היא עובדה קיימת וסופית. לשם כך מעבירה מיפקדת צה״ל
בגדה את כל הפניות של ערביי ירושלים, המגיעות אליה, אל השלטונות האזרחיים
של המדינה והעיריה. הערבים מעדיפים עדיין לפנות לשלטונות הכיבוש,
כי בצורה זו הם מביעים אי״הכרה במעמדם כתושבי ישראל, נחשבים כאוכלוסיה
בבושה. לאותה מטרה גם נמנע מגע בין הקונסוליות הזרות ומיפקדת צה״ל, והן
נאלצות עתה לפנות בבל עניין למשרד״החוץ. כדי להבהיר את הדבר סופית
לערביי ירושלים, יפורסם מינשר מפורט, שיסביר את המצב.

כתב ״לה מונד״ לענייני המרחב, הצרפתי־היהודי-המצרי אריק
דולו, לא יבקר כישראל החודש, כפי שתיכנן. תחת זאת יסע כתבו
של היומון הפאריסאי רב־ההשפעה לוועידת־הפיסגה הערבית בחרטום
ויערוף סיור כארצות־ערב. כוונת דולו לבקר כארץ, זו הפעם
השנייה, נתקבלה כמורת־רוח במשרד־החוץ הישראלי, הסבור כי
בימי המלחמה שלח העיתונאי הצרפתי מקאהיר, לעיתונו, מיברקים
כעלי מגמה פרו-ערכית מדי. משרד-ההוץ אף התחיל לארגן מסע-
תעמולה נגד רולו, בדי למנוע את בואו -ונחום גולדמן הודיע בארץ ^
שהוא יעץ אישית דאריק רולו שלא יטוס לישראל.

א לו ן עז רלאייבי לצאת
ה רי ג ת בר ז ד ים גר מהלמ רי
הרקע לגילויי המרי האזרחי כאל־עריש: הריגתם של שלושה
בוזזים מקומיים, שחדרו למחפני־מזון מצריים נטושים.

יגאל אלון הוא שלחץ על משטרת״ישראל להעניק לאייבי נתן רשות־יציאה מן
הארץ, ולהחזיר לידיו א ת דרכונו המוחרם. הדבר עורר רוגז אצל קציני המטה
הארצי, הרואים תקדים מסובן בכך שנותנים לצאת מן הארץ לאדם נג*:ו תלוי
ועומד אישום פלילי על־פי החוק למניעת הסתננות. אייבי הבטיח, בעל״פה בלבד.
שלא יטוס שוב למצריים, הבטחה אותה כבר הפר בחודש שעבר.

כף התחילה, לדכדיהם, השתלשלות־עניינים שהביאה
להקמת מחסומים בדרבים, להנפת דגל מצרי בעיר הכבושה ול-
שכיתת המיסחר בה.

פ תי חתהגג קי ם בגדך*]
קרן המטבע הבינלאומית משתדלת לשבנע א ת ממשלת ירדן להעביר לבנקים
הערביים בגדה א ת בספי־לקוחותיהם, המוקפאים במרכזי הבנקים האלה בעמאן.
סניפי־הבנקים בגדה סגורים מאז הכיבוש, בי אין הם מסוגלים לשלם ללקוחות
את כספם. הדבר יאפשר פתיחת הבנקים בגדה מחדש. הקלה נוספת לאנשי•
הכלכלה בגדה: סחורותיהם, הנמצאות במחסני־ערובה בירדן, ישוחררו, אחר*
שישולם עליהן מכס ירדני, ויועברו לישראל. באן יגבו עליהם גם מבס ישראלי אן
האוצר יתחשב במצב המיוחד ויק טין את שיעורי־־המכס שלו לגבי סחורה זו.

אי ךטלפד בי ם בי ך ע רי הגדה
אפילו אם תחובר רשת־הטלפונים של הגדה לרשת הישראלית, לא
תהיה קיימת, למעשה, תיקשורת טלפונית בינעירונית סדירה. כף
קורה ככר היום בין ערי-הגדה השונות לבין עצמן. הסיבה: רשת־הטלפונים
הירדנית בגדה מוזנחת לחלוטין. כין ירושלים לחברון
קיימים שמונה קווים כלבד ; כין ירושלים לשכם ; 18 -וכין ירושלים
לרכת־עמון .20 -לשם השוואה: כין תל-אביב לפתח־תקווה
יש ב 300-קווים. רוב הקווים בגדה תפוסים, כל שעות היום, על־ידי
יחידות המימשל הצבאי. מכיוון שהרחבת־הרשת היתה עולה
מיליונים, ירדה תוכנית ההרחבה פן הפרק.

ה ת פיי סדתאס בו ל -ש פי ר א
היחסים המתוחים בין לוי אשכול ובין שר״הפנים המפד״לי, חיים משה שפירא
משתפרים והולכים. באותו קצב מצטננים היחסים בין שפירא לדיין. שפירא
שהכריח א ת אשכול בשעתו למסור א ת תיק הבטחון למשה דיין, מתאכזב והולד
ממנו, וטען השבוע :״ הו א נע במו מטוטלת.״ לעומת זאת, מתפעל שפירא מעמדתו
התקיפה של ראש־הממשלה, שהוא עכשיו לא פחות קיצוני מדיין ובגין.

צברים

לחו״ל

ישראל מתחילה לייצא לחו״ל פירות־צבד. עכור המשלוח הראשון
שילמו השבוע בלונדון 1200 לירות (ישראליות) לטונה. הייצואן הוא
חקלאי מסביבות נצרת, האוסף את הצברים מעל למשוכות בגליל,
מנקה אותם מן הקוצים ואורז אותם למשלוח. גם יכואני־פירות גרמניים
וצרפתיים הביעו עניין בצברים.

-תשקיף

-תשקיף תשקיף

ט ע רו רי ה גרספ ת ס בי ב ״רסקו״
שערוריה חדשה הקשורה בבשלונותיה וגרעונותיה של חברת*
הענק ״דסק״ו״ ,בתקופת הנהלתו של מרדכי שטרן, עלולה להחשף
כימים הקרובים, כאשר יושלם הדו״ח על פעולות ״רסק״ו״ ודברות־הבת
שלה כארצות-הכרית. נרמז כי עם השלמת ההקירה, הנערכת
ביוזמת ההנהלה החדשה של ״רסק״ו״ ,צפויים גילויים מרעישיב על
כיזבוזים וגרעונות המסתכמים במיליוני דולאר.
ח יפרש יש אחר ;.שק־־סזלל
מטה מיוחד של המשטרה הצבאית ומשטרת ישראל הוקם לאיתור נשק־שלל.
חוליות מעורבות עורכות חיפושים שיטתיים אצל עבריינים מועדים, העשויים
להחזיק נשק שהובא מן החזית. בקרוב יתחילו גם בחיפושי־פתע נרחבים, כדי
לזרז אזרחים סתם למסור נשק־שלל שלקחו למזכרת. המשטרה חוששת שריבוי
הנשק הבלתי־חוקי יביא לגל פשעים חמורים.

החוקיותמ! ל רק״ח
עדיין לא הוכרע אם להוציא את רק״ח אל מחוץ לחוק, או לא. עד
כה נבלמה נטייה זו בגלל שיקולים מעשיים שונים, בגון הבעייה
הברוכה כמעמד חכרי־הכנסת הנבחרים של רק״ח, ואי-הרצון לדחוף
את המפלגה למחתרת, שם היא תהיה קיצונית יותר. אולם עתה
נוצר שיקול חדש ככיוון ההפוף. הוגי השלטון חוששים כי רק״ה
תובל להתסיס את אוכלוסיית השטחים המוחזקים, הן במגעים אישיים
והן על־ידי העתון ״אל-איתיהאד״ .במעט ואין אפשרות למנוע .
זאת, למרות איסור הפצת העתון כשטחים אלה, ואי־מתן רשיונות־כניסה
לעסקנים וגם לח״כים של רק״ה. לכן מתרבים הרואים בהוצאת
המפלגה אל מהוץ לחוק, וסגירת העתון, את הפתרץ המעשי
היחידי בתנאים אלה.

רודנסקי יטחק את ״כגר״ בלרגדרן?
שמואל רודנסקי, שחקן ״ ה בי מ ה״ המושעה, שגילם בהצלחה את תפקידו של
טוביה החולב במחזה המוסיקלי ״בנר על הגג״ בישראל, עשוי להחליף את חיים
טופול בתפקיד זה במחזה המוצג עתה בהצלחה גדולה בלונדון. חוזהו של חיים
טופול עומד להסתיים בעוד חודשים מעטים. למרות הצלחתו, ולמרות הסכומים
הגדולים שמציעים לו תמורת הארכת חוזהו, אין טופול נוטה להאריך את החוזה.
הוא טוען שהופעה ממושכת בתפקיד אחד מעייפת ומנוונת אותו. מאחר
שהבריטים סבורים שאת תפקיד טוביה בלונדון צריך לשחק שחקן זר, נערכים
גישושים לקראת האפשרות שרודנסקי יחליף א ת טופול. רודנסקי עומד להופיע
בימים הקרובים בתפקיד טוביה בסרטו של היהודי גרמני ארתור בראונר,
שיבויים בישראל בידי מנחם גולן ,״טוביה ושבע בנותיו״.

-תשקיף

-תשקיף

תקליטה החדש של

יפה ידקנני

שירי ״ מלחמת
ששת הי מי ם״
* נאצר מחכה לרבין

בפאריס אסרו עליה לשיר :

* רבי גורן

״הוא הפסיד כבר את הכל /אך הרויח את דה־גול !״

* ירושלים של זהב

מתוך ה שיר :״נאצר מ חנ ה לרבי!!

* מיצרי טיראן

בארץ לא ישמיעו את :
״אך ישנם אומרים שצה״ל /לא כבש יותר אף שעל /
כי הרב פשוט נפל מהכוחות

* שארם א-שיין

לילדי םבמקלט

מ תון השיר :״רבי גו רן״

* שירים חדשים

אבל שירים אלהב מלו א ם, עם עוד עשרה שירים,
בהם ליו ת ה יפה ירקוני אתה לו ח מי ם
ב ת קו פ ת הציפיה, בימי המלחמה ובימי הזו הר והיגון
שלאחריה, מופיעים בתק לי ט ה החד ש —

* מיכל שלי
* עיר זאת

לצה׳׳ל באהבה

* המכתב
* אורי

לגזשיג בכל וזפויווז גזגזלליפויב

* הן אפשר

״קול הרע״ מכל החזיתיות״
שידורי רדיו

העולם הזה 1564

קהיר בעברית

בתקופת המלחמה
למזכרת תקליט
ב הו צאתר.ת.א. בע״מ

להשיג בכל ת־בגיגד! \זו\21 ליב\־יב

השפעת ,,העולם הזה״ גדולה: אבל
העיר שמייחסים לה — גדול עוד יותר•
עובדה: כל פעם שמישהו עושה משהו
שאינו עולה, בדיוק, בקנה אחד עם כוונותיו
של המישטר — העולם הזה או עורכיו הם
האחראיים.
השבוע שוב היתד, לי ההזדמנות להיווכח
בזה.

מה טוענים, הפעסז שהשבועון המסדים
הזה הוא שקילקל למשרד־החוץ
חמיבצע־הסברה
שוב:
שיכנועו של
עיתונאי וסופר ערבי,
שמדינת ישראל
היא שוחרת־שלום ו־לוחמת־צדק.

חלקו של ה עולם
הוה בפרשה
נודע לנו ממאמריו
של העיתונאי עמוס
אילון ביומון הארץ.
טען אילון: במש־רד־החוץ
אומרים עג
א לי
כשיו כי מוקדם מ־אוד
בתקופת שהותו
נפל העיתונאי הקופטי, ודאגי גאלי, לידיו
של ח״ב אורי אבנרי, שד,טעינו אינפורמציה
בלתי־נכונה.
הוסיף אילון על דעת עצמו: יהא זה
כאשר יהא, הצרה היא שלא נפגש די הצורך
עם אנשים אחרים.

אינפורמציה זו היתה לדידינו הפתעה•

ביקורו של וואגי גאלי הוא דוגמה
אופיינית של קילקול רצון טוב ויחסי־ידידות.
גאלי,
בן־עשירים מצרי־קופטי, שהגלה
עצמו לפני שנים רבות, הוא שמאלן ופאצי־פיסט.
הוא גם ידידם של ישראלים רבים
בניכר.
עם זאת, כסוציאליסט ובמצרי מלידה, לא
הפך את עורו, לא התכחש לסיבלו של עמו,
דבר שיש לכבד אותו עליו: רק נחותי־הערך
וקטני־המוסר הופכים ליהודים־של-

הפריץ, או במיקרה כזה — לערבים־של־הפריץ.

גאלי לא נהג כן. הוא נשאר ערבי,
סוציאליסט ושוחר־שלום.
אך בהיותו חדור סקרנות לוהטת, ביקש
מן ד,ניספח לעיתונות בשגרירות ישראל בלונדון,
אברהם שרון, אפשרות לבקר בישראל.
שרון,
איש רחב־אופקים ופיקח, אירגן
זאת מייד — מה עוד שגאלי, המצרי הגולה,
קיבל שליחות עיתונאית מאת הטיימס וה־אובזרבר
— שניים מהחשובים שבעיתוני־בריטניה
— לסקור עבורם את מצב הפליטים
והגדה — בעזרת השפה הערבית השגורה
בפיו. גאלי בא ארצה, פגש ידידים ישראלייב
והתלהב מישראל.
ואז פגש את פקידי משרד־החוץ.
הזוטרים, כמובן. את הבכירים לא נתנו
לו לראות. גם את שר־החוץ, ראש הממשלה־ושר־ד,בטחון
לא הפגישו לו.
התוצאה: גאלי נתקל רק באנשים מדרג
ד. ומאחר שאנשים אלה רואים בכל ערבי׳
משהו שאפשר לקנות — הוצע לו, כאופן
דיסקרטי ושקט, שמשרדהחוץ הישראלי
ישלם לו שוחד — בצורת כיסוי הוצאות
ודמי־שהות.
מאותו רגע הפך גאלי, הרומאנטי וטוב-
ד,לב, לעויין לחלוטין.

אי־אפשר היה להודות שמשרד־החוץ
הוא שקילקל את העניין.
על כן נימצא שעיר לעזאזל: אורי אבנרי.
המצחיק הוא שאבנרי כלל לא פגש בגאלי
— מלבד פגישה בת חמש דקות, בד, בירן
אותו על בואו, ולא שוחח איתו.
הסיבה: על אף המלצותיהם של ידידי־אבנרי
בחו״ל, לא יכול היה אבנרי לראות
את העיתונאי — כי עסק באותם ימים 20 ,
שעות ביממה, בהוצאת הדף היו מי שלנו
ובפעילות פארלמנטרית.

מכתבים
דם וכס?,

גו־יגדיי עו 11-1־

חז רו ר ^ כו

ה 3ועליםעלושער *113

תסרוק תן תרהיב כל עין לאחר שתגלגלי את שערותיך,
ל־ 10 דקות בלבד, בגלגלי־השער ג׳ט־סט.
חממי קצת את חרולים ג׳ט־סט, גלגלי בתוכם את
שערך כשהוא יבש, ולאחר 15—5דקות הורידי את
הרולים וסרקי את שערך.
ללא שעות במספרה, ללא שינה עם גלגלי־שער —
תסרוקת מרהיבה ב־ 10 דקות, עם ה״רולים״
הפטנטיים ג׳ט״סט.
הוראות בעברית — בתוך כל אריזה.
מפיץ בלעדי לישראל: מפיצים בע״מ, טל 612352 .ת״א.

• העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 סלסון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רה׳ פין 6י• גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״נג •
העורך הראשי: אות אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם•

כאם ששיכלה את בנה במלחמת־ששת־הימים,
כואב לבי לראות את המודעות ב־עתונים
המשתמשים בחיילי צה״ל לצרכים
מסחריים. אני חושבת שזוהי פגיעה בהוריו
של כל חייל, פגיעה בטעם הטוב וניצול
כל הקדוש והיקר לנו לעשיית כסף.
אני גם מתנגדת לאופנה הזולה לשים את
אלופי צד,״ל על מחזיקי־מפתחות, ולכפתורים
על המלחמה שמפיצים לאחרונה בארץ.
אני גם מתנגדת למודעות פוליטיות המדברות
בשם חללינו ויקירינו, לכל מיני מטרות
פוליטיות ומפלגתיות, לא חשוב איזה.
אנא, נשמור על הטעם הטוב! לא בשביל
זה נפלו בנינו.

אם שכורה,
חגיגה לאסירי — המדהימה :

תל-אביב

אני פונה לקוראים: תינתן חנינה לא רק
לעבריינים אלא גם לשפוטי מלחמת ששת
הימים!
רובם הם אנשי־מילואים. כולם נלחמו ללא

אם מגיע לאיזה שהם אסירים חנינה —
אז קודם כל לאסירי מלחמת־ששת־הימים,
שהיו בין מביאי הניצחון.
יצחק

לנים?

רוכר מרקום, פאריס
מסעות אייבי גתן

קראתי (העולם הזה )1561 את סיפורו האישי
של מר אייבי
נתן על ביקורו האחרון
במצריים.
דעתי שמר נתן
אינו אלא אדם המחפש
רושם ופיר־סומת.
הוא
נוהג כמו
ילד המרמה את אביו
כדי להתחמק
מבית־הספר.
העם הערבי יודע
שכל ישראלי רוצה ידידיה שלום. מר נתן מפריע
למאמציהם של
אנשים רציניים להשיג אותו.
ממשלת ישראל צריכה להעניש אדם כמו
מר נתן בכל חומר הדין.

בני ידידיה,

אילי חיפ ה

כולל עריקים, בוזזי ם, נזוגי־לב וחב
פדרציה
-מייד!
אל לממשלת ישראל לחיות באשלייה שההגיון
יגבר על גאוותם של שליטי ערב.
עליה לעשות מייד, ללא דיחוי, להקמת
פדראציה של מדינה יהודית חד־לאומית ומדינה
פאלסטינית ערבית בגדה.
אין לחכות ליוזמה בינלאומית. אסור להשאיר
את הערבים בשטחי־הכיבוש ללא
הסבר על עתידם.

אריה אברמוביץ

סטודנט למ שפטים, ירו שלים

האוייב המכוער
מי שאמר ״אלד,ים, שמור לי מידידי ואני
אדאג לאוייבי״ התכוון ודאי לאוייב היפה. ו

באמת,
מי לא היה מעדיף אחת נערות ד,גוגו
הצרפתיות של קיסריה (העולם הזה
)1563 על פני הזקן הגא־ גא מארמון אלישע,
בפאריס?

ניו־יורק

• השאלה היא: שופטים אדם לפי מעשיו
— או כוונותיו?

המחתרת בגדה
בעיקבות גילוייכם (העולם הזה ) 1563 יש
למצוא ולתפוש את כל חברי המחתרת;
וכל המשתפים עימם פעולה. לגלות את כל
מצבורי־הנשק, לאסור את יושבי־הבתים, להעלות
את הבתים באש!
להמשיך בעיקוב אחר המורה עימו נפגש
שלום כהן, ולהביא לתפישת כל חברי אל-
בעת!
כל אדם המעורר חשד — יש לאסרו
ולקרוע לו א ת
רק כך ירגעו הערבים בגדה!

אכדהם לוי,

חיפ ה

זהו נסיון ישן־נושן: כל דיכוי מעורר הז־העולם
הזה 1564

מרדות• דיכוי חזק יותר — התמרדות מהירה
יותר.
בצדק אמר אורי אבנרי שזה מעגל־קסמים.
השאלה היא רק: האם נוכל לנהוג ברכות
זמן די ארוך, כדי למנוע בגדה מרד נוסח
אירלנד נגד בריטניה?

שמואר שלמון,

תל־אביב

• פיתגס אמריקאי או מר: דבר ברכו ת
והחזק במקל קשה.

ההיסטוריה חוזרת 7
נזדעזעתי לראות תצלומו של הילד הכושי

ילד כושי כניווארק (57א)15

ונשקה שוקולד נמס שר עדית
טעיםלהפליא, מזין ומרענן,
לילדיםולמבוגרים כאחד.
2כפיות בבוס, מעט חלב — לבחוש
היטב ולמלא את הכוס בחלב קר.

ניתן להשיג ב קו פ ס או ת ח תו מו ת

וכעת גם באריזה החדשה
והנוחה בת 120 גר.

ה נ 1ם ־ הדזכיט ־ נזנצדינבכ ״ ו ־ נ

ילד יהודי בוורשה ()1943
מול הקלגסים האמריקאיים( .העולם הזה
.)1562 האין זה מזכיר לכם את הילד היהודי,
בגיטו ווארשה, מול הקלגסים הנאציים?

סילכי שדטן,
מיסתורי הפיאה

*^יחנסיה ריאו־ית

אשדוד

דחילקום, אם אתם רוצים בנערה טיסתו־רית
— תייבאו אותה!
אני מכיר את המיסתורית עם הפיאה
(העולם הזה ) 1563 מכסית. ואם היא רוצה
לשמור על המיסתורין — למה היא מצטלמת
אן־פאס ובפרופיל?

שמוליד, מזרחי,

ירושלים

זכות ל,דימה במדור זה תינתן
למכתביה ם של ל,וראיס המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזח . 1564

תיכון עיוני במגמות

תיכון מקצועי במגמות

הומניסטית

גרפיקה * שרטוט
ציור או פנ ה * פקידות

תל-אביב

נערת־הפיאה — ובלי שום דבר אחר —
היא בעלת אחד הגופות היפים שהיד, לכם
הכבוד לפרסם ולי העונג לראות.
זהו ההבדל בין עירום אסתטי לפורנו־גראפיה
שדופה. אולי תתנו לנו עוד הזדמנות
לראות את המיסתורית?

יואל שולץ,

הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ח לכתות ט׳ י* י״א י״ב

ריאלית

5—8 9—1 פרטים והרשמה

תל־אכיב
* במר 17
¥אלנבי 128א
שמריהו לוין 30

ביאליק 42

כולל הכנר. לבחינות הבגרות הנערכות ע״י משרד החינוך

חיפה

רדיו אלקט רוני ק ה * טלויזי ה * תעופה
רמת־גן

חולון

נתניה

סוקולוב 56

הרצל 24

תם ר1רים
נישאו • מו חמדןן לי ׳ ,25 הידוע
יותר כקא סיו ם ק ליי, אלוף־העולם במיש־קל־כבד
באיגרוף, שתוארו נשלל ממנו עקב
סירובו להתגייס לשירות צבאי אמריקאי, עם
כ לי נדהגויר .17 ,עלי־קליי גרוש מאשתו
הראשונה, לה הוא משלם מזונות חודשיים
בסך 3750 לירות.

אנדריאספפנד רי או,
•אושפז.
כשהוא סובל משחפת בשלב מתקדם, בבית־חולים
צבאי, אליו הועבר מן הכלא הצבאי
בו הוחזק מאז ההפיכה הצבאית היוונית באשמה
מבויימת של בגידה במולדת. פפנד-
ריאו, שר־לשעבר בממשלת יוזן, הוא כלכלן
שמאלני בעל שם עולם, שהיה פרופסור באוניברסיטת
קליפורניה והרוח החיה מאחרי
פעילות אביו, מי שהיה ראש־ממשלת יוזן.
גיאורגי פפנדריאו.

• אושפזה. איזכלה רוסליני,15 ,
בתם של שחקנית הקולנוע השבדית־אמריק־אית
אינגריד ברגמן ומפיק־הסרטים האיטלקי
רוברטו רוסליני, לשם טיפול בחום•

איזבלה רוסליני ואמה
השדרה המעוקם שלה, שיישורו ומתיחתו
הוסיפו ארבעה סנטימטרים לגובהה של איז־בלה.

מונט
-בלאו
דובק מנטול
פול רי ס
(קינג־סייז)

3סיגריות מנטול מרעננות של דובק
־סוס ד־ר יעקבסון

הגנרל ג ח ־ווין,
אושפז בלונדון
נשיא בורמהשתפש את השלטון בארצו במהפכה
צבאית לפני חמש שנים, כשהוא סובל
ממחלה שרופאיו לא היו מוכנים לגלות
את טיבה.

נחוג יום־הולדתו ה־ 40 של: ועם
לאונו* ,עורך־דין ורב־סרן (מילואים) ,איש
חטיבת גבעתי במלחמת־העצמאות, שהתפרסם
לאחריה כראש העיר ראשון־לציון וב־מושל
הצבאי הראשון של צה״ל ביריחו.

נחוג יום־הולדתו ה־ 47 של עמוס
כן*:וריץ, יליד לונדון, מנכ״ל מפעל ההלבשה
אתא ובנו הזכר היחיד של דויד בן־
גוריון (לו גם שתי בנות) .בן־גוריון, תלמיד
בית־הספר החקלאי כדורי, היה בעבר
רב־סרן בצבא הבריטי, מפקד המשטרה של
מחוז תל־אביב וסגן מפכ״ל משטרת ישראל.

נחוג יום־הולדתו ר,־ 56 של הרימן
הולנדר, איש־עסקים דתי (אבנעל, ני תן־
די מונה, מיגדל) ועסקן ציבורי (.סגן יו״ר
הוועד הפועל הציוני) ,שהיה בגיל 37ה־מנכ״ל
הראשון של משרד־המסחר־והתעשייה.

נחוג יום־הולדתו ה־ 57 של זאב
הרינג, מנהל המחלקה ליחסים בינלאומיים
של ההסתדרות, משפטן לפי חינוכו ועמקן
ציוני בפולין, ממנה הצליח להימלט בשנת
1940 על־מנת להתנדב ליחידות הארצישראליות
של הצבא הבריטי. אחר מלחמת־העולם
טיפל הרינג בשארית הפליטה, חזר ארצה לתפקיד
קצין־תרבות חטיבתי במלחמת העצמאות,
השתלם בכלכלה בלונדון וזרח כאחד
הכוכבים האקדמיים של מפא״י.

נחוג יום־הולדתו ד,־ 60 של דניאל
לוין, שגריר ישראל בהולנד, יליד גרמניה,
שהספיק להיות קונסול ישראל מזינה, שגריר
ישראל בבורמה וציר ישראל ביפאן.

נפטר בנידיורק בגיל ,86ה. ה.
*ונג, בנקאי לפי מיקצועו ומי שהיה ראש־ממשלת
סין משך כל ימי מלחמודהעולם השנייה.
קונג, גיסו של צ־יאנג״קיי־צ׳ק, טען
תמיד כי הוא צאצא ישיר (דור )75 של
קונפוציוס.
העולם יחזה 1564

1111 ן ן

ה פ רו טו הודי ם
צעיר ערב
למחרת מלחמת־ששת־הימים פירסמה ממשלת ישראל שיחה רדיו
טלפונית בין נשיא מצריים לבין מלך ירדן, שנקלטה על־ידי ישראל.
עד כה לא פירסמה הממשלה שיחה שניה, שנקלטה עוד לפני בן,
ושיש לה חשיבות רכה עוד יותר.
שיחה סודית זו מתפרסמת להלן לראשונה, והיא שופכת אור הדש
לגמרי על הנעשה עתה בשטחים המוחזקים.
ת א רי ך ה שי ח ה 1 6 :במאי . 1967
הדוברים: חו ס ״! מ לן ירדן (הקול ה נמוך)
וגמאל ננבד־אל־נאצר, נשיא הקהיליה
הערבית המאוחדת (הקול הגבוה יו מו).
נאצר: האלו! האלו! (הפרעות אטמו־ספריות
ממו שכות).

חו סיין: האלו! נעם! אני שומע.
נאצר: הוד מלכותו?
חו סיין: נעם. חוסיין מדבר.
נאצר: יש לי הודעה חשובה אליך, יא
אחי. נתתי אתמול פקודה לצבא שלי ל
היכנס לחצי־האי סיני. אמרתי לכוח־החירום
של האו״ם להסתלה מגבולות ישראל. בעוד
שבוע אני עומד לסגור את מיצר־טיראן בפני
האוניות לאילת.
חו סיין: אבל יא־ראיס! (הפסקה ממושכת
והפרעות) זה התגרות בישראל!
נאצר: בוודאי. אני עומד לפנות לישראל
בהזמנה גלוייה שיפתחו במלחמה נגדנו.
אדרבה, שיבואו!
חו סיי ן: ואתה בטוח שהם לא יתקיפו?
נאצרג מובן מאליו שהם יתקיפו. זאח
המטרה שלי, יא אחי. שיתקיפו!
חו פיין: סלח לי, יא ראיס, על שאלתי,
אבל האם אתה בטוח כי הצבא המצרי יכול
להדוף את ההתקפה הישראלית? אני יודע שהצבא
המצרי הוא עטור־תהילה, אבל
נאצר: לצבא שלי אין שום סיכוי לנצח
את ישראל. אני בטוח שהישראלים יגיעו
תוך שלושה ימים לתעלת־סואץ. כבר. נתתי
הוראות לסתום את התעלה.
חו סיין: אינני מבין, יא ראיס. אתה מזמין
את הישראלים לכבוש את כל סיני?
נאצר: בוזדאי, יא אתי. הטלתי על הצבא
המיצרי להקריב את עצמו למען שיחדור
פלסטין.
חו סיין: איך, יא ראיס? על־ידי כך שינחל
מפלה ויאבד את כל ציודו? איך זה
יביא לשיחרור פלסטין?
נאצר: ובכן, תשמע היטב, יא אחי.
זוהי התוכנית הסודית שלי. הגעתי למסקנה
כי בדורנו לא תהיה שום אפשרות לצבאות
שלנו לנצח את הצבא הישראלי. הפער הטכני
בינינו גדול מדי. הערבים יכולים לנצח
רק במלחמת גרילה, כמו בח־יאט־נאם.
חו סיין: איזה גרילה, יא ראיס? הרי
בישראל אין אוכלוסיה ערבית, שיכולה לנהל
מלחמת גרילה נגדם. ערביי ישראל הם מעטים
מדי. חוץ מזה, כבר ראינו שערביי ישראל,
למרות כל מה שעשו להם, אינם מוכנים
לעשות את המעשה הכי קטן נגד השלטונות
בישראל.
נאצר: זהו בדיוק, יא אחי. צריכים להביא
לכך שישראל תכלול אוכלוסיה ערבית
הרבה יותר גדולה ותקיפה.
חו סיין: איך נעשה את זה, יא ראיס?
נכריח את ישראל להחזיר פליטים?
נאצר: חלילה, יא אחי! אם ישראל תחזיר
פליטים, אנחנו נפסיד את הנשק הכי

סוכנים שלי בישראל להציף את העיתונים
במכתבים, ולפרסם מודעות, ולהחתים עצומות.
הם יכריחו את הממשלה שלהם לספח
את השטחים ״המשוחררים״.
חוסיין: אני לא בטוח. תראה מה שהישראלים
אמרו וכתבו על דרום־אפריקה
ועל רודזיה. הם הבינו טוב מאוד שזה
שגעון שם. אחרי כל זה, הם לא יהפכו
את עצמם לדרום־אפריקה ציונית.
נאצר: כל אהד הוא חכם כשזה נוגע
למדינה אחרת. ברגע שהשטחים יהיו בידיהם,
הם ירצו לספח אותם. אולי הם
יהססו חודש־חודשיים, אבל אחר כך זה
יתגלגל מעצמו.
חוסיין: הידידים שלהם בעולם לא יתנו
להם. הם יעצו להחזיר לנו את השבחים.
נאצר: להחזיר לנו? חה־חה! פשוט לא
ניתן להם להחזיר לנו, יא אחי! אנחנו נסרב

חשוב שלנו! הפליטים יהיו אסירי תודה לישראל,
וירצו לחיות בשקט, כאזרחים ישראליים.
בזה יתחסל כל המאבק שלנו ל-
שיחרור פלסטין.
חו סיין: אז איך, יא ראיס?
נאצר: אנחנו נכריח את ישראל להתקיף
אותנו. הם יכבשו את רצועת־עזה וחצי־האי
סיני. אז יהיו להם עוד חצי מיליון
ערבים נוספים במדינת־השודדים שלהב.
חו סיין: וזה יספיק, יא ראיס? אתה חושב
שבעזה אפשר לנהל מלחמת גרילה?
נאצר: בוודאי שלא. אבל גם אתה תכריח
את ישראל להתקיף אותך. תפגיז אותם
בתותחים, ואז לא תהיה להם ברירה.
חו סיין: אבל יא ראיס! הצבא שלי לא
יוכל לעצור את הישראלים! הם יגיעו תוך
יומיים אל הירדן!
נאצר: זד, מה שאני רוצה, יא אחי.
אחרי שיכבשו את כל השטחים האלה, יהיו
להם מיליון וחצי ערבים במדינה שלהם.
כמעט ערבי אחד על כל יהודי. אז נוכל
לפעול נגדם ברצינות.
חו סיין: אבל יא ראיס, אתה הורם את
הממלכה שלי! אתה הרי יודע שהפלסטינים
האלה אינם אוהבים אותי! האנשים שלך
עזרו להשניא אותי עליהם.
נאצר: בחייאת אללה, יא אחי, הבה
נשכח מה שהיה. אחרי שהציונים יכבשו
אותם, הם יתחילו לאהוב אותך, תאמין לי.
חו סיין: היהודים הם ערמומיים מאד.
אל תשכח זאת, יא ראיס. הם יכולים להתחכם.
הם יציעו לפלסטינים להקים מדינה
משלהם, ויעשו איתר, פדרציה, ואז זד, יגמור
גס אותי וגם אותך. הם יישבו אפילו את
הפליטים. אז מה נעשה? יהיה להם שלום
עם מדינה ערבית, ולנו לא
יהיה עוד בשם שרב הנורזזגזה •.גזנזרך גהנשיא
מי לדבר. העולם יצחק מאיתנו.
נאצר: אל תדאג, יא אחי. היהודים הם לדבר איתם! נסית נגדם בכל תחנות הרדיו!
לא חכמים כאלה.
נגיד שאנחנו הולכים להשמיד אותם מחר
בבוקר! הם לא יוכלו להחזיר לנו את
חו סיין: אל תהיה בטוח. אפילו משה
השטחים. הם יצטרכו לספח אותם למדינתם,
דיין שלהם אמר לא מומן כי הוא בעד
פדרציה. אם הם יקימו פדרציה כזאת, זהו אם ירצו ואם לא. והם ירצו, יא אחי. ועוד
סוף הממלכה שלי. אפילו תושבי עבר־ איך ירצו!
הירדן ירצו להצטרף למדינה הפלסטינית. לך
חו סיין: אתה חושב שזה כל־כך קל
יותר קל, יא ראיס. אתה יושב במצרים.
להמריד את הערבים בשטחים האלה נגד הנאצר:
וואלה, יא אחי, אתה לא מכיר ציונים? זה יהיה קשה מאוד.
נאצר: בוזדאי, אבל התוכניות שלי
את הציונים. ברגע שיכבשו חתיכת אדמה,
מוכנות. הציונים יעזרו לנו.
הם ירצו להקים עליה קיבוצים. אפילו המשה
דיין שלך ישכח כל מה שהוא אמר. יש
חו סיין: איך, יא ראיס? למה שהציונים
להם תיאבון גדול, יא אחי. כל דונם שהם, יעזרו לנו?
יכבשו, הם יצרפו אותו למדינה שלהם.
נאצר: בהתחלה הציונים יתנהגו אולי
חוביין: אתה מזלזל בהם יותר מדי, בשכל. בטח יפוצצו כמה כפרים, אבל חוץ
יא ראיס. המנהיגים שלהם לא טיפשים. הם
מזה ינסו להיות בסדר. ישמיעו דברי נועם.
לא יספחו למדינה שלהם שטחים שיש בהם הם ירצו שהאוכלוסיה תהיה מבסוטה.
מיליון וחצי ערבים. הרי הם תמיד רצו
חו סיין: ועוד איך תהיה מבסוטה! הם
מדינה יהודית, בלי ערבים. אפילו בן־גוריון
כל־כך יפחדו שהציונים ישמידו אותם,
סירב לספח ב־ 1957 את עזה לישראל.
שייפול להם אבן מהלב כשהציונים לא יעשו
נאצר: אל תדאג, יא אחי. אני כבר
להם כלום. אז לא תהיה שום גרילה, יא
עשיתי הכנות. ברגע שהציונים יכבשו את ראיס.
הגדה המערבית ואת עזה, יתחילו כל הנ
אצר: חכה, חכה! זה לא כל־כך פשוט.

הציונים יספחו את ירושלים לישראל. אז
אנחנו נדאג שהערבים יכריזו שם על שביתה
כללית.
חו סיין: מה זה יעזור?
נאצר: זה יעזור מאד. הציונים יצטרכו
להגיב על -זה. הם יתחילו לסגור חנויות,
להטיל עונשים ולאסור מנהיגים.
חו פ י ין: איזה מנהיגים, יא ראיס? אין
שם מנהיגים גדולים כאלה שהעם ילך אחריהם.
נאצר:
אחרי שיאסרו אותם, הם יהיו
מנהיגים כאלה. זה שהשלטון הזר אוסר
אותו, הופך למנהיג. זה תמיד ככה.
חוסיין: אבל איך אתה מגיע לגרילה?
נאצר: זה ילך די מהר. אחרי סימני־ההתנגדות
הראשונים, תחיה כל ישראל
מלאה דרישות לנהוג בערבים ב״יד חזקה״.
בכל עם יש במיקרה כזה אלף אידיוטים
שידרשו את זה. אני גם אתן הוראות לכל
הסוכנים שלנו בישראל לכתוב מכתבים
כאלה למערכות העיתונים. אז הממשלה
תתחיל לנהוג ב״יד חזקה״ .ויטילו עונשים,
ויעצרו אנשים, ויפוצצו בתים. זה ייצור
את האווירה המתאימה.
חו סיין: אווירה למה, יא ראיס?
נאצר: למלחמת־שיחרור, יא אחי. בהתחלה
תקום מחתרת קטנה ועלובה. פעו־לות־התגמול
של השלטונות יהפכו את חבריה
לגיבורים. הציבור הערבי יתחיל לראות
שהם צודקים ויגן עליהם; הישראלים יצטרכו
להגיב בצורה יותר ויותר חריפה נגד הציבור
הערבי כולו. יפוצצו כפרים ויהרגו
אנשים. יקימו מחנות־ריכוז. עד שתהיה, מלח־מת־שיחרור
אמיתית.
חו סיין: והערבים ינצחו?
נאצר: זה יקח זמן. קודם ננתק את
ישראל מדעת־הקהל בעולם. כל הידידים
שלהם יעזבו אותה, כשיקראו בעיתוני העולם
על המעשים האלה. הממשלה האמריקאית
תתרחק מהם, כמו הצרפתית. כולם
יראו שישראל היא כמו דרום־אפריקה. ה־עליה
היהודית תיפסק גם. מי יעלה למדינה
כזאת?
חו סיין: ומה אם הישראלים יגרשו את
כל הערבים מן השטחים האלה?
נאצר: זד, יהיה קשה להם מאד. איך
מגרשים מיליון וחצי אנשים בימי שלום?
חוץ מזה, שיגרשו! תמיד טוב שיש פליטים.
הפליטים הם הנשק הכי טוב שלנו נגד
ישראל.
חו סיין: אז אולי לא כדאי שנחזיר לישראל
את הפליטים שכבר ברחו?
נאצר: בוזדאי שלא. תגיד שהם יהיו
קוץ בבשר ישראל, שיהפכו את המדינה. אז
הישראלים יפחדו לקחת אותם חזרה.
חו סיין: בסדר. אטפל בזה מייד.
נאצר: ואל תשכח, לנו יש נשק סודי
שנוכל להפעילו תמיד נגד ישראל.
חו סיין: איזה?
נאצר: אנחנו נוכל להתקיף את ישראל
בכל רגע שנרצה.
חו סיין: אבל אז הרי ידפקו אותנו עוד
פעם! הם יכבשו את עבר־הירדן ואת מצריים!
נאצר: אהה, אתה מתחיל להבין, יא
אחי. הם יכבשו את עבר־הירדן, את סוריה
ואת מצריים. אז יהיו שלושים וחמישה
מיליון ערבים במדינה היהודית — וזה יהיה
הסוף שלה, אינשאללה!

א 11־י

אבנדי

שם מפורסם — ברחבי עולם :

צבעיו שיער

^ 1ם 1 £י11

במקום מי חמצן
£מ 08£1

זי אג ס ץ ^)

מצורף חנ ם לכל א ריז ה

5ו /\8ק שנו

/מסמס

׳ 0 0 5

מ מ שלת חלם שום דבר לא בילבל את האזרח הישראלי
השבוע כמו עמדת ממשלתו לגבי הפליטים
המבקשים לחזור מעבר־הירדן לגדה.
למחרת הכיבוש שוכנעו רוב הפליטים האלה
לברוח אל מעבר לירדן, ולא תמיד ב־דברי־נועם.
טענו, השבוע׳ ראשוני החוזרים
לקלקיליה: אחרי הכיבוש הם גורשו מבתיהם,
הועברו ישר אל הירדן (ראה כתבת).
לאחר מכן, כאשר האהדה לישראל בעולם
ירדה באופן תלול, החליטה הממשלה
להרשות לכל הפליטים האלה להזור.
השבוע קבעה הממשלה כי שום פליט לא
יורשה לחזור אחרי סוף החודש. פירוש
הדבר, למעשה: רובם הגדול של הפליטים לא
יוכלו לשוב.
קרחים מבאן ומכאן. ברור כי ביצוע
החלטה זו תבאיש את ריח ישראל בעולם,
תרחיק ממנה את אנשי־המצפון שהתייצבו
לימינה ערב המלחמה. היא תספק לערבים
חומר־גלם אידיאלי למסע אנטי־ישראלי חדש
באו״ם.
ובעיקר: היא תשניא את ישראל על כל
תושבי הגדה׳ שקרוביהם יישארו מנותקים
מהם. שינאה זו עוד תגבר אם אלה ינסו לחזור
באופן כלתי־חוקי, וייהרגו.
אם כן, מד, היה הטעם? אם מתכוונת הממשלה
לנהל מדיניות שתתעלם מרגשות
חושבי הגדה ומדעת־הקהל העולמית, מדוע
מוחזרים החודש רבבות?
ואם רוצים, להיפך, לרכוש את הלבבות
כדי ליצור אקלים של שלום — מה הטעם
להגביל את התאריך באופן שרירותי?
יש רק פתרון אחד לתעלומה: לממשלת
״הליכוד הלאומי״ אין שום מדיניות. אין
היא יודעת מה היא רוצה, והיא מיטלטלת
אנה ואנה על גליה של דעת־קהל מפוברקת
והפכפכה.
אין זה סימן טוב לבאות.

מי הרג
א ת היו״ר?

טקסטיל

תוצרת בית חרושת נקה בע״נז
המפיצים חב, נורית בע״מ

הנשות קציני־י ם

החודש נפתחים קורסי ערב
• רדיו מעשי
• ׳קציני רדיו
• טלביזיה מעשית
• חשמלאות
פרטים והרשמה:
בשעות 1—9בבוקר; 8—4אחרי־הצהרים
רחוב הנגב 8— 10
( תחנה• מ ר כזי ת)

העם

תעלומות

תל-אביב

במדינה

ירושלים

חיפה

באר-שבע

רחוב ההסתדרות 20
(פנ תשמ אי ) 1

רחו ב בי א לי ק 17
(פנ ת הרצל. .

רחו בההסתדרות 76
׳ ( מול ה דו א ר)

הנו

די ^י די דן ט דוני ח ה
רחובות
ר חוב ה ר צל 208
(ע״יהמשטרה)

הדצבייה
ר ח׳ סוקולוב 35
( בנין הסופרמרקט )

ביולים הג דו ל בי שראללמק צו עו ת האלקטרוניקה

״מחר נהיה חכמים יותר,״ אמר ביום
השבת האחרון נורברט קריג, עובד סביר
בשגרירות ארצות־הברית בפראג, על היעלמו
של יו״ר הג׳וינט, צ׳ארלס ג׳ורדן.
ואכן, למחרת היו כולם חכמים יותר:
קריג ופול קפלן, אחיינו של ג׳ורדן, נקראו
לזהות את גופתו שיל היו״ר, שנמצאה צפה
בנהר מולדבה׳ בלב הבירה תצ׳כית.
ג׳ורדן נעלם יומיים לפני כן, משירד
ממלון־הפאר אפסלאנאד, לקנות עתון אמריקאי•
זוהי לפחות הגירסד. הרשמית. אבל
ברום ווכטל, קולנל בדימוס בצבא האמריקאי׳
וכיום סגן־נשיא מלב״ן — אינו מקבל
גירסה זו:
לדעת ווכטל, ששה בישראל עד לאמצע
השבוע, כאשר טס להלוויית ידידו׳ לא יתכן
הדבר :״אני מכיר היטב את מלון אספלאנאד
יש בו דוכן לממכר עתונים זרים. אין צורן
לצאת ממנו, לקניית עתון אמריקאי.״
שתי גירסות. יתר־על־כן, לדברי הקולונל
ועל־פי־נסיונו האישי, די לצלצל לשירות
— כדי לקבל עתון כזה לחדר.
יתכן שוזכטל עשוי לשפוך אור גם על
סיבת־היעלמו והירצחו של ג׳ורדן: לדבריו,
יקבל ג׳ורדן, ביום היעלמו׳ הזמנת לבוא לפגישה
עם גורמים יהודיים בפראג, בשעות
הצהריים.
״יתכן שהקדימו את ההזמנה לשעות הבוקר
— ואז נחטף,״ מוסיף ידידו.
מכל מקום, שתי הגירסות המקובלות עלי
מותו, כבר הוזמו:
#בארץ ובאמריקה פשטו שמועות שנחטף
״עקב השתתפותו בכנס המיליונרים
בירושלים.״ אף דובר על ״משפט ראווה
קרוב.״ זה לא קרה.
• בצ׳כיה, לעומת זאת׳ טענו שג׳ורדן
נרצח על־ידי ליסטים. זוהי שטות, לגבי
אדם המטייל כמרכז העיר, בה מסתובב־פ
שוטרים וק׳נדרמים.
מלבד זאת היה ארנקו של הקורבן בכיסו,
ושעונו היקר על פרק־ידו.
המסקנה: רק המשטרה החשאית או רש!־;־
ריגול עויינת יכלו לפגוע ביו״ר הג׳וינט,
בצורה ובנסיבות אלו.
דבר שהגביר את השמועות באילו איש
העולם הזה

6 4נ1 :

הג׳וינט התמים היד, סוכן חשאי של מעצמה
כלשהי. שמועות הניזונות עוד יותר מסיורו
— בחברת אשתו אליזבט ואחיינו קפלן —
ברומניה ובהונגריה.
מפלגות לקראת
מפא״י רבתי קוראי העתונים החלו מזמן לדלג על הידיעות
הנוגעות למו״מ האינסופי בין
מפא״י׳ הפ״י ואחדות־העבודה. זה התחיל
לשעמם. אך השבוע נראה כי בכל זאת
יתגשם האיחוד.
מה קרה? מי ניצח?
ראש־הממשדה הכא. למביט השטחי
היה נראה כי המנצחים הם אנשי רפ״י. הם
דרשי כי עוד לפני הבחירות לכנסת תתכנס
ועידת־המפלגה, כדי שזו תקבע את מועמדי
המפלגה לכנסת ולממשלה הכאה. הם דרשי
גם כי צירי ועידה זו ייבחרו באופן ישיר
על־ידי כל חברי המפלגה המורחבת.
הכוונה: בעוד שאין למשה דיין כמעט
שום סיכוי לעמוד בראש־הרשימה, אם זו
תיקבע על־ידי ועידה של עסקנים״ הרי יש
לו סיכוי רב יותר אם ישלטו מועידה אנשי־השורה.
השבוע
נתקבלה על דעת הכל ״הצעת־פשרה
של פינחס ספיר, שקבעה כי הוועידה
אמנם תיבחר בבחירות כלליות של
חברי־המפלגה. למראית־עין: נצחון גדול של
רפ״י, ומפלה לאשכול, אלון ושות׳.
־ — 557 למי? אולם רק למראית־עין.
כי הפשרה הכילה סעיף נוסף, האומר את
ההיפן.
אם ידרשו 55 מחכרי מוסדות המפלגה
המורחבת להרכיב את הוועידה על־ידי הסכם
בין העסקנים, לא תתקיימנה שום בחירות
במפלגה.
כמעט בטוח כי בעוד שנה עדיין יהיד,
רוב של 55 לתומכי אשכול, יחד עם
אנשי אחדות־העבודה. במיקרה זה יהיו סי
כוייו
של דיין להגיע לשלטון בעוד שנתיים:
אפם.
בכל זאת, קרוב לוודאי כי רפ״י תסכים
לפשרה זו, המצילה את יוקרתה.
מדוע? כי רוב עסקניה התייאשו מקיום
נפרד ומד,קופה הריקה.

באר-שבע

ארבע כנפות־ הארץ

נמצא במסע בחו״ל, שיארך חודשיים:
• יוס,ר מי מין, טגן ראש־העיר מטעם
המפד״ל, משרת עתה במילואים:
• מאיר כן־יאיר, חבר מועצת ה־עיריה
מטעם מפא״י, המחזיק בתיק החינוך,
עזב לאחרונה את העיר ומתגורר בחולון:
• דיי רהר פז, ראש סיעת מפא״י ב־עיריה,
יוצא בקרוב לרומניה;
• נחוס בן־זאכי, המפ״מניק יוצא
לשבדיה.
ואם גם נאווי ייצא, מי ישאר לנהל את
באר־שבע?
רדיו הסוסים!״ קרא
בסניף מפלגתו,
המצב ולערוך
היתד, לסוס
עיריית בירת־

״הגיע הזמן להחליף את
השבוע מפא״יניק כאר־שבעי
״צריך להוציא מסקנות מן
בחירות חדשות!״ וכוונתו
מסויים: אליהו נאווי, ראש
הנגב.
עיר ריקה. אילו היתד, זו קריאת־קרב
של חבר בודד, לא היה בה כדי להדאיג את
ראש־העיר, אולם בקלחת הפנימית המתבשלת
עתה בסניף מפא״י במקום, ישנם
רבים המזדהים איתה.
״הגיע הזמן שתכיר במפלגה שהושיבה
אותך על כס ראש־העיר,״ התריס בפניו של
נאווי חבר מפלגה אחר ,״ובכלל׳ עליך לדאוג
לעיר ולא לאיזה תפקיד ממלכתי שמישהו
במרכז המפלגה הבטיח לך פעם.״
אולם מכל הטענות שהושמעו נגד נאווי,
היתד, אחת מיוחדת, שנוסחה בקפידה, נשלחה
בצורת מכתב אל מרכז השלטון המקומי
בישראל.
התלונן עסקן מפא״י עזרא דבי בפני יו״ר
מרכז השלטון המקומי, פינחס אילון: אסור
לכם לצרף את נאווי למשלחת הרישמית היוצאת
מטעמכם לגרמניה כדי להתארח אצל
עמיתכם בגרמניה, כי אין להתיר לראש־עיר
לצאת לחו״ל, בזמן שהעיר התרוקנה מ־נבחריה.
פירט
דבי, המחזיק במועצת עיריית באר־שבע
בתיק הסעד, את כוונתו:
• זאב זריזי, סגנו של נאווי מטעם
מפ״ם, יצא ככר לקנדה ולארצות־הברית לתקופה
של ארבעה חודשים:
#ישראל שילת, איש גח״ל בעיריה,
האיש שגיבתן
א ת כול ם
בנימין אליאב, ממלא מקום יו״ר רשות
השידור, הוא עיתונאי ותיק בן ,58 שעבר
את כל הדרך מעיתוני המפלגה הרביזיוניסטית
שלפני המדינה והירדן, המ שקיף)
עד לתפקיד של יועץ מדיני לשר־החוץ (אחר
ששימש מזכיר ראשון של שגרירות ישראל
בבואינום־איירים; קונסול כללי בניו־יורק ועורי
צהרון־הנפל של מפא״י בשנות החמישים,
הדור).
השבוע הוכיח כי טרם שכח את מישנתו
העיתונאית. הוא יצא בכתבה מפורטת ומוחצת
נגד מנכ״ל קול ישראל, חנוך גבתון.
היה זה מאמר תוקפני שהשתרע על חצי
עמוד ושבסופו הזכיר אליאב, כבדרך אגב,
שהחליט לשוב למקצועו הראשון, העיתונאות.
להכניס
אוויר. לדעתו של אליאב אין
זאת טרגדיה ואין זה עוול שגבתון צריך
ללכת. גבתון בן ה־ 50 הוא ״אדם שאין
לו שאר־רוח, שאין לו שיעור־קומה רוחני,
מוסרי או אינטלקטואלי, שכל כוחותיו אך
ורק בזריזות מקצועית שנחל כשלון
חרוץ . .ביחסי גומלין עם אנשים . .
שאפתן שהחל לזהות את התפקיד עם
עצמו״.
וכאשר ילך גבתון יבריא, בלשונו הציורית
של אליאב, קול ישראל, ייפתחו בו
החלונות וייכנס בו אוויר צח.
להיות *מגדיר. אליאב לא הסתפק בתיאורים
ציוריים. הוא גם גילה כי גבתון
תרם מילה חדשה ללשון העברית: לגבתן,
שפירושה להוליך שולל עובד קול ישראל
המצפה לטובות.
גבתון אפילו הצליח לגבתן את אליאב
עצמו. אחר שזה ניסה לסדר לו כל מיני
ג׳וכים בשירות־החוץ והביא לו, לבסוף, את
ההצעה להיות קונסול כללי בלוס־אנגילס,
סרב גבתון לקבל את ההצעה.
הוא רק היה מוכן להיות שגריר (בפרו
הדרום־אמריקאית) וכשאליאב סידר לו את
הג׳וב הזה גבתון גיבתן אותו שוב. עכשיו
הוא לא רוצה להיות אפילו שגריר. הוא רק
רוצה להיות מנ״כל קול ישראל.
משפט בכל, מכל, כל
השבוע הופיעה אבתיסם אל־חטיב בפני
שופטי בית־המשפט העליון, כשהיא מל1זה
על־ידי קרוביה, שצייתו להוראת ההביאס־קורפוס
(העולם הזה .) 1563 היא הכחישה
בכל, מכל, כל כאילו הוצאה בניגוד לרצונה
מביתו של אריה זדה, הצעיר היהודי
אותו הכירה בעיר העתיקה.
לכל השאלות של השופטים חזרה והצהירה
כי ברצונה לחיות אך ורק בבית דודה.
התוצאה היתד, שהשופטים דחו את עתירת
זדה — ואבתיסם שבה מבית־המשפט אל
בית דודה, אם כי החליטה לצאת את ירושלים,
לפחות זמנית, על־מנת לזכות במעט
שקט.

אחר שהשתחררה מסיוטי השבועות
האחרונים היתה אכתיסם
נכונה לספר לכתב ״העולם הזה״
את בל קורותיה:
נולדתי ב־ 8בספטמבר . 1946 אמי, מזל
מזרחה היתר, נשואה לאבי ־־ הממונה על
המשרפה במחלקת התברואה של ירושלים
העתיקה.
אבא נהרג ב־ ,,1948 יחד עם עוד 40 איש,
שהקשיבו לנאום במיגרש אל־שריף. נפלה
עליהם פצצה ועד היום הזה אני לא יודעת
אם היתה זו פצצה יהודית או ערבית.
מאז אני שונאת מלחמה. גדלתי אצל דודי,
וכשאמי נפטרה, נהגו בי יפה מאוד. גם
למדתי, עד לגיל 13 וחצי. כך, שכאשר פרצה
המלחמה האחרונה, לא רציתי בקרבות:
העולם הזח 1564

אבתיסם ככית־המשפט
דודים

יהודיים

ודודים

ערביים

כי יש לי דודים יהודיים ודודים ערביים
ומי שנהרג — נהרג מישהי מבני־משפחתי
ומבני־העמים שלי.
את אריה פגשתי בחנות שברחוב המלכים.
שאלתי אותו אם הוא מכיר את דודי, אליהו
מזרחי. הוא הסתכל בי טוב־טוב, ואמר שכן.
שפגש אותו לפני כמה ימים.
אותו רגע הרגשתי געגועים חזקים ורצון
עז לראות את הדוד אליהו שאיני מכירה.
עכשיו אני יודעת שהוא נפטר, עוד ב־, 1948
אבל אז לא ידעתי.
ביקשתי מאריה שיקח אותי לדוד אליהו.
אריה הסכים. במקום זאת — לקח אותי
אליו הביתה. לילה שלם ישבנו ודיברנו. לא
היתד, לי ברירה, נשארתי אצלו לישון.
אשתו היתד, אז עם שתי הילדות מחוץ
לבית.
כלואה במו אסירה. למחרת, לקח
אותי אריה לאליהו, כביכול. לאמיתו של
דכר< לקח אותי לבית בשכונת הבוכרים, שם
גרד, שולה, ארוסתו של אחיו.
שם נשארתי עשרה ימים. לאט לאט הבנתי
שהוא משקר אותי. היה מספר לי כל מיני
סיפורים מצחיקים על הדוד אליהו. פעם
שאיחר לפגישה איתו, פעם שלא רצה לבוא.
כל פעם שביקשתי ללכת היה אריה מציין
שאמר לשולה לא לתת לי לגשת הביתה.
גם כשהלכה לכל מיני קניות, היתד, נועלת
אותי בחדר.
לא רציתי לצעוק או לבקש עזרת השכנים.
זה היה בדיוק אחרי המלחמה ולא
ידעתי מה היהודים יכולים לעשות לערבייה
— אפילו שאמי היתד, יהודיה.
מאותה סיבה גם לא יכלה משפחתי למצוא
אותי, בימים הראשונים ההם.
הייתי, למעשר״ כלואה כמו בבית־הסוהר.
גם אריה אמר לי פעם שאני אסירה שלו.
צעקה מן המרפסת. התחלתי להתגעגע
נורא למשפחה. אצל שולה לא
נתנו לי לעשות שום דבר. אפילו לא לעזור
להם. אחרי עשרה ימים יצאה שולד, לקנות
משהו — ושכחה לנעול את הדלת. ברחתי.
כך חזרתי למשפחה. סיפרתי לדודי סדיוק
בה שקרה לי ולמה הלכתי עם אריה. הם
לא אמרו שום דבר. כנראה שפחדו שיהיו
פירסומים. מכל מקום, זה שירו עלי זה לא
נכון.
כשהייתי עם המשפחה שלושה־עשר יום,
בא אריה ואמר שדודי אליהו מחכה. שמחתי
כל־כך ששכחתי אפילו שכלאו אותי. הלכתי
איתו.
הוא לקח אותי אליו הביתה. דליה,
אשתו, היתד, שם. הוא הכריח אותה לעשות
לנו אוכל. אחר־כך שמעתי שהם רבים,
בעברית.
(המשך

בעמוד

אהולוד ( 1x11 דו בעודם בודו. גשו חד8עותי והוא ונו
נושא גונז׳ לתעמולה נגד ישראל -עכשיו הוא

גי8וד

השח חו ת

״לאן, סבתא?״ שאלו העתונאים את הזקנה
שבקושי גררה את עצמה מממלכת
חוסיין לממלכת צה״ל. והיא ענתה :״לקלקיליה!״
כאילו אמרה :״לגן עדן!״
גם הגבר הצעיר, שחבש כפייה מנומרת
בשחור לבן. הוא ברח מקלקיליה עם אשתו
ושלושת ילדיהם ביום הראשון של הקרבות.
שלושה ימים הלכו מזרחה, עד :.שר
דאמיה. הם היו בטוחים, שאם רק ישיגו
אותם הישראלים — ישחטו אותם. כך אמרו
להם תמיד.
עכשיו הוא כבר יודע שטעה. לכן, ביום
הראשון שהודיעו על הרשמה במחנה האוהלים
ליד עמאן, מיהר להירשם.

מראה גער הגשו

סבתא, ב ת ונכדה עומדות מול גשר אלנבי, שזה
עתה חצוהו. פני הן לביתן שבכפר — ולגברים
שלהן שנ שארו בבית. החיים. הס עדיין? הסבתא הזקנה מונה: אללה יודע יחד
איתן חזרו ארצה ביום השיבה הרא שון, שהיה יום הש שי שעבר 361 ,מ תו שבי הגדה.

8עס טרנזיסטור

כדי כנפי־צנחן
^ ותה התמונה עצמה חזרה ליד

\ £גשר אום־שורט. בימים כתיקונם, לא
היו בני הגדה משתמשים בגשר זה. הוא
ניבנה על־ידי הצבא הירדני, לשימוש הצבא
בלבד.

ניגש בחופשיות לאוהל שהוקם במרחק
מאה מטרים בתוך שטח ירדן ואשר בו
מיינו שוטרים ישראליים את הפליטים.
זה כבר נראה יותר מדי לירדנים, והם
דרשו ממנו לפחות שיסיר את דרגותיו
וכנפי־הצנחן. הוא נעלב וחזר לגדה המערבית.

״הזקן
חזר!״
* * הקרה בינתיים לחסן חידר עפאני?
הוא נח בצל העצים ליד גשר אלנבי.
שלט מכריז׳ בערבית ובאנגלית, כי כאן
שטח ייעור.
סמל קרא ברמקול בערבית :״תושבי
קלקיליה — לעלות למשאית!״
חסן, לבוש מעיל נאד״ וראשו עטוף
כפייה של משי טהור, נטל את מזוודתו וניגש
למשאית. מכל הצדדים נדחפו צרורות
ומטלטלים.
המשאית זזה.
המשאית, שעל שמשתה הקדמית הודבק

אמצעי התק שורת והבידור היחידי של המ
שפחה שלה: מכ שיר רדיו־טרנזיסטור גדול.

הצעד הראשון לישראל 1252

צע גשר אום־שורט.

כאן עובר קו הפסקת־האש.

^ ני לא הייתי רוצה לחיות בקלקי־
1 ליה!״ הפטיר טוראי ישראלי ליד גשר
אלנבי.
על כך מיהר לענות לו חברו :״כי אתה
לא נולדת בקלקיליה!״
חסן חידר עפאני׳ 60 נולד שם. לכן
הוא חזר ביום ששי האחרון מעמאן.לביתו
שבכפר.
למרות שהוא ידע, כי ביתו הוא עתה
באמצע גשר אום־
שורט מוציא חייל חל־חרבות.
הוא לא היה יחיד. רבים חצו את הגשר,
ישראלי את מי מייתו ומגי ש אות ה לפצנונו
הצמא. החוזרים קיבלו שתייה קרה בבואם. כשפניהם אל אותה עיר הרוסה.

גיס לתינוס

מתחת לקרשים

זורם הירדן השקט. פליט זה, הנו שא את מטלטליו על ראשו, חוז ר
לביתו בטולכרס. הוא היה בגדה ה מז רחי ת בטרם פרצו הקרבות ה אחרונים.
מתנדב צעיר של מגן דויד אדום מ ת בונן בו מן הצד.

בקרבות ניפגע רק בחלקו העליון, על־ידי
פגז ישראלי. אפשר לעבור עליו בנוחיות
רבה.
גם האווירה נוחה יותר. אם בגשר אלנבי
ההרוס שמרו בקפידה על קו־התיחום בין
שני הצבאות, הרי כאן עומדים הישראלים
משני צידי הגשר. צלמים, שוטרים׳ אפילו
קציני־צבא דורכים על אדמת עבר־הירדן.
שוטר ירדני נשא מזוודה של אשד, עד
לקצה המזרחי של הגשר.
עד כדי כך, שקצין ישראלי, שהיה
ממונה על הקשר עם אנשי הצלב האדום,

התו פליט, נעצרה אחרי כמה שעות באחד
מרחובות העיר קלקיליה. רחוב ארוך, שמשני
צדיו בתי אבן.
נכון יותר: אבני בתים.
כי אפילו בית אחד אינו עומד על תילו.
כולם נהרסו.
חסן לא שם לב לכך. גבר צעיר ונרגש׳
ניגש אליו ונשק את ידו. זהו בנו עלי.
הוא היה אצלו בעמאן לא מזמן, וסיפר לו
בדיוק מה קרה בהעדרו בקלקיליה, עירי
מגוריו.
עלי קיבל רשיון מיוחד מהמושל הצבא!־

חסו 1ג1ש 0את ידי זווו

שבא לברכו על שובו בריא ושלם מגלותו
הקצרה. בפתח נראית א שתו של
חסן, זו רחת מאושר. מעבר לפתח, בחצר המאורת, מצטופפים בל ילדי המ שפחה הענפה.

חסן!מסבל!נשיקת בחו

השניה, מנגבת דמעות־התרג שות. מי מין: אמו, הזקנה של חסן, קיבלה אף היא נ שיקות מבנה.

אחד מהם ואמרתי לו, :יא חוואגיה מיכה,
בחיאת אללה, לאן אתם לוקחים אותנו י׳
הוא ענה, :ואללה, אבו עלי אינני יודע.
אמרו לי להיות כאן ואנחנו כאן.׳״
הם הביאו אותו לנהר הירדן, ואמרו לו
לעבור לצד השני.
4,׳ 4׳4

אינשאללה י
וא היה כטדח, שמשפחתו נהו
| רג ה כולה בקרבות, ומשפחתו היתה
משוכנעת שהוא נהרג בכיבוש העיר.
סיפרה אשתו :״ברחנו לכרמי הזיתים.
השכן אמר לנו שהוא השאיר את בעלי
לבד בבית, עם הסטן שלו. כשעברו הימים
והוא לא הופיע, אמרנו: בטח התגונן
ונהרג. נכדתי היתד. אומרת כל היום, :יא
מיסכן סבא. הרגו אותו היהודים. למה

הרגו אותו היהודים!״׳
המשפחה הורשתה לחזור כעמר ששה
שבועות׳ ואילו הסבא המיסכן נסע לכוויית,
שם מתגוררת בתו. השניים ביכו את המשפחה
האבודה. אבל כוויית היא רחוקה
מאוד מקלקיליה. לכן החליט לצאת בדרכו
חזרה. הוא הגיע לעמאן, והתארח
אצל בני משפחתו שם .״היה לי חדר לבד.
רדיו מפה ורדיו מפה. כל היום נרגילה.
לא היה חסר לי שום דבר.״
פרט לקלקיליה.
ואז הופיע בנו עלי .״סבלנות,״ יעץ לו.
והנה עכשיו הוא יושב בין בני ביתו.
״אינשאללה יבוא היום ונשב שוב בביתנו,״
סיים את סיפורו.
הוא אופטימי. יש לו את חלקת האדמה
שלו. יש לו את בניו. זה יהיה בסדר,
אינשאללה.

מן המ שאית, באחד ה רחובו ת ההרוסים של

^ 1 1 1 11 11 # 1 1 1 1 1 1קלקיליה. היא לבו שה מעיל שחור, ועטופ ה

כולה שחורים. גס מצב־הרוח שלה היה שחור — למראה עירה, ביתה ובתי מכריה.

לנסוע לעמאן, לראות את אביו. הוא נסע
עם משאית שהובילה אבטיחים לביירות.
המשאית המשיכה בדרכה, והוא המתין לה
במשך שבוע בעמאן, כדי לשוב איתר. לגדה
המערבית .״אבי רצה להסתנן בחזרה.
הוא אמר שהוא מעדיף למות בקלקיליה מאשר
לחיות בארמון בכל מקום אחר בעולם.
אמרתי לו שיתאזר בסבלנות; שעוד מעט
יתנו לו לחזור הביתה.״
חסן חידר עפאני התקדם לאורך ה־סימטה
הצדדית. מכיוון שביתו הרום, יתאכסן
אצל אחיו.
על כל צעד רץ לקראתו מישהו. בן, בת,
נכדה. הנה אשתו. היא צוחקת, כולה לבושה
בלבן, ומאושרת. איזה אושר! ״הזקן חזר!
אהלן וסאהלאן!״
שכנים מתקהלים. הגברים מחבקים את
חסן ומנשקים אותו על לחיו. הנשים נושקות
את ידו — אס הן צעירות ממנו.
את יד אמו — הוא נושק בהדרת־כבוד
ובייראה.
״תה!״ ציוותה האשה, ותריסר רגליים
רצו לכיוון המיטבח.

סטן ו־ 150 כדורים
לי מ ד תי -מכאן לא אזוז: מ-
קלקיליה זאת — לא יבריח אותי

איש!״
הסלאמים נגמרו, בא תור הסיפורים.

חסן נהנה לספר את הכל. את התחלת ההרעשה
על הכפר, את ההסתערות של חיילי
צה״ל. איך אמר לאשתו ולילדים לצאת לפרדסים,
לחפש שם מחסה. איך הוא עצמו
נשאר בתוך הבית. איך הערים את המזרונים
על שולחן — ונכנס לישון מתחת
לשולחן. איך לקח את הסטן שנתנה לו
ממשלת ירדן (״ 150 כדורים נתנו לי —
ו־ 150 כדורים נשארו לי! לא יריתי כדור
אחד עטף אותו במעיל והחביא אותו
בפינה.
צה״ל נכנם לעיר — אבל אשתו ובני
ביתו לא חזרו. נותר רק שכנו. גם הוא
החליט להסתלק למראה החיילים.
״בלילה הראשון של הכיבוש לא היה שום
דבר. ישנתי, וחיכיתי שיהיה בוקר. גם
בבוקר לא היה כלום. אוכל לא היר, בבית.
הדלקתי נרגילה ועישנתי. למחרת זה היה
נורא. הופיעו אנשים — המון אנשים —
והתחילו לקחת כל מה שהיה בבתים. הכל!״
לביתו שלו לא נכנסו. אבל חיילים קראו
ברמקול, כי כל התושבים חייבים להתאסף
ליד המיסגד. הוא לא הלך. החליט שביתו
בטוח יותר. חיילים מצאו אותו שם, והורו
לו להצטרף ליתר התושבים ליד המיסגד.
שם העלו אותם לאוטובוסים של אגד.
הסן הכיר את האוטובוסים האלה מומן.
גם את הנהגים שלהם.
״הכרתי ארבעה מהנהגים. היו נוסעים
בקו מגדיאל, כפר סבא, רעננה. תפסתי

ס ן שלא נרגעה מן העובדה שהוא חזר חי.
^ 1 0 7 ! 18111
* ייי *#י י * 1במ שך כל ז מן העדרו היתה היא מ שוכנ

| 1#11
נעת כי היהודים הרגוהו, הצטערה על כי לא יוסיף עוד לתת לה גרו שים לקניית ממתקים.

במקום שומם, רחוק מישוב, מועברים מיצרנים
פלאח וילד.
הם הזמינו אותנו לבוא עימם, אל ר,פית,
היססנו. אולי זו מלכודת? אולי מהנים
לנו חיילי הלגיון בצל העצים?
אך לא היה נעים לסרב. הלכנו איתם.
הם סיפרו, בערבית, כי יש כאן פרדס
גדול, והם באים כל יום משכם לעבדו.
״איפה הגבול?״ שאלנו.
האיש הראה בתנועה כללית מזרחה.

כללית ,״קרוב!״
הוא גילה שהוא בא מיפו. לכן הוא יודע
קצת עברית. אט־אט התברר שהוא יודע
הרבה יותר מזה. על מפא״י ומפ״ם, על
גולדה מאירסון שהפכה מאיר (״מדוע?״),
על דיזנגוף ורוקח, על 32 הקומות של מיג־דל־שלום.
על רק״ח ומק״י (״מיקונים, הוא
ותיק מאד. אני זוכר אותו מלפני 35 שנים.״)
על אל־יום, ועל העולם הזה.

__ מאח

אוד אבנר •

עו מדו ת המ שאיו ת הערביות בתור. כולן נו שאות מ ספרים
ירדניים, וסמלים של חברות ערביות. הן באו לתל־אל־סוס
בכבי ש צדדי, ה מוביל מתובאס אל הירדן. .התמונה צולמה מ מכוני ת העורך, לאחר שגורש משם.

ליד הבית, בתוך הפרדס, המתין לנו איש
בחולצה לבנה נקיה ומכנסיים מגוהצים. הוא
לחץ את ידינו, מבלי להציג את עצמו. היה
ברור שזהו הבום.
על שולחן, בחוץ, בצל סוכה משורגת
גפנים המתין לנו קנקן־זכוכית של מי־קרח.
שתינו אותם בצמא. הכל נראה רגוע, שלוז,

שתינו עוד מי־קרח. אכלנו מילון מקורר.
הכל מתיבת־קרח עתיקה. ואת הקרח הוא
מביא עימו בכל יום משכם.
״רוצים לראות עכשיו את הירדן?״ שאל
האיש לבסוף, מקץ שעה.
צעדנו תריסר צעדים. לפתע, כמו במטה־קסמים,
הנהר לפנינו.

בלתי־מזויינות. שום חייל — שלנו או יידני
— לא נראה.
לבסוף נפרדו שתי דמויות מן הארבעה
ופסעו בצעדים איטיים לעברנו, בצל השדרה.
חיכינו, עד שהתקרבו.
״סעידה!״ ברכנו אותם לשלום. היו אלה

עלי העצים רישרשו.
דיברנו באנגלית, בעברית ובערבית. האיש
סיפר כי הוא משכם, וכי הפרדס הוא שלו.
המים נשאבים מן הירדן. סביבנו עובדים
פועלים, חלקם בפרדס, חלקם בבניית מבנה
חדש ליד הישן. איפה הירדן? שוב תנועה

לא נהר, כי אם נחל. כארבעה מטרים
רוחב. באמצע הפרדס. ממול — חורשה
סבוכה. שוב הרגשה של אי־נוחות. אחרי
כל עץ יכול היה להמתין לגיונר כדי לחטוף
אותנו.
מה עומק הנהר? כמטר.

בלב המידבר

* הציידל היו ת באיזשהו מקום
״ 1כאן,״ אמר הצלם.
האיש בגשר דמיה אמר שזה שלושה
קילומטר צפונה. הספידומטר של המכונית
הראה שעברנו מאז שלושים קילומטר.
דרך־עפר טובה יצאה מן הכביש מזרחה,
אל הירדן. מרחוק נראתה דרך המובילה מן
הירדן אל ההרים של עמאן.
כמו לאורך כל הכביש מגשר דמיה, היה
הנוף צחיח ושומם. פה ושם היו כפרים
נטושים, או כמעט־נטושים. פה ושם היו
צינורות־מים ובארות, ובוסתן פורה. חוץ
מזה נראה הכל כמת. החום היבש, שהעיק
על הנוף כולו, היה הרוצח.
ירדנו מן הכביש — כביש יריחו בית־שאן
— ועלינו על דרך העפר. התקדמנו באיטיות,
בזהירות, לעבר הנהר. מי יודע מי נמצא

לפתע — שריקה חדה, מלמעלה. הוצאנו
את ראשינו מבעד לחלונות המכונית, והסתכלנו
כלפי מעלה. שם, בראש גבעה תלולי״
עמד אוהל־סיירים קטן ובולם למרחקים,
ולידו שני חיילים.
״מה יש?״ צעקנו.
״אל תסעו הלאה. יכולים לירות עליכם!״
הגיעה מלמעלה צעקה.
החייל לא צעק מאיזה צד יירו עלינו.
החנינו את המכונית לרגלי הגבעה, לגמנו
לגימה חסכונית אחרונה מן התרמוס, ויצאנו
ברגל מזרחה, הצלם, כתבת ואני.
הלכנו קילומטר, שניים. מימין ומשמאל:
שלטי־אזהרה של שדות־מוקשים. שלוש־ארבע
ביקתות עזובות. ליד הדרך — מחברת זרו-
קד, של ילד ערבי, עם כל מיני חשבונות.
שלושה כלבים עזובים נבחו בהתלהבות.
הדרך התמשכה, והרגשה של אי־נוחות
התגנבה ללבנו. אנחנו לבדנו. השטח ריק. לא
יכולנו לעבור את הגבול בטעות, כי הגבול
הוא הירדן. אך אולי זהו שטח־הפקר? מי
שולט כאן — צד,״ל או הירדנים? האם התצפית,
מאחורינו, בראש הגבעה, היא הנקודה
האחרונה של ישראל?
אחרי עיקול, נכנסה הדרך לפתע לשדרה
של ברושים. היא הובילה לתוך פרדס. בין
העצים, גג לבן של בית לבן. היכן, לעזאזל,
הגבול?
״משהו זז שם!״ קרא הצלם.
הרמתי את המשקפת. על הדרך, כחמישים
מטר לפנינו, כמעט חבויות בצל העצים,
עמדו ארבע דמויות,
הן לבשו כפיות.

נקודת הביקורת

זזק של כמה ע שרות ממרים מן הירדן. כאן נעצרות המ שאיו ת ה

מו סו ת, כדי לקבל אי שור למעבר. כמה חיילים שומרים על הסדר.
המקום משמ ש גם כתחנת־מעבר לתו שבי הגדה הרוצים לעבור, לצמיתות,
לעבר־הירדן. לפני צאתם עליהם למלא טופס־הצהרה מתאים.

;חד בין העצים

** מ ד נו כ מו במערבון מסוג גי. אנחנו
— שלושה אנשים, לרוחב הדרך, צופים
אליהם. הם — ארבע דמויות, לרוחב הדרך,
מסתכלות לעברנו.
כך, מן הסתם, נפגשו שני שבטים בימי
האדם הקדמון. חשדניים, פוחדים איש מפני
רעהו, מוכנים לברוח או להתקיף.
הסתכלתי שוב במשקפת. הדמויות נראו

תור לפני הירדן

התנועה ב מקו ם שומם זה היא
עצומה. כל כמה דקות באות מש איו
ת מאזור שכם, בדרכן לעמאן, ו חוז רו ת מ שאיות אחרות משם,

בדרכן הביתה. ב מ שאי ת האחרונה — מטלנולין של מ שפחה, העוזב ת
את. ה שטח הי שראלי, ב מ שאי ת שלפניה אבטותים המיועדים
לעמאן ולכוויית. במש איות הנעו ת לפניה — תיבות של ירקות.

של הגדה־לעבו-היודן
היכן עוברים הירקות לעמאן, בדרכם
לכוויית? אהד״ אמר האיש, ועיניו הממזריות
נצצו, כאילו אמר :״עכשיו אני יודע מד,
אתם מחפשים במקום נידח זה.״
ובכן, זה כמה קילומטרים צפונה. במקום
הקרוי תל־אי־סוס. עוברים כל היום. לא
בלילה, רק ביום. הרבה־הרבה.

רחוב אדנבי כלב המידבר
*שענו צפונה. עוד כמה קילומטרים,
^מסביב — מידבר שומם. שומם וריק.
לפתע — תימרת אבק. משאית ועוד אחת.
ועוד אחת.
הם ירדו מן הכביש. נסענו אחריהן.
האבק מילא את החלל. כל מכונית הרימה
מאחוריה ענן, כמו אוניית־מלחמה המניחה
מסו־עשן. יצאתי כדי לנקות את השמשה.
שקעתי באבק עד מעל לקרסולים.
התנועה היתר, פנטסטית. משאית אחרי
משאית. רחוב אלנבי בלב מידבר. כמו בשוק
הסיטוני. כל המשאיות הבאות —
עמוסות תיבות־ירקות. כל המשאיות החתרות
— ריקות. לכל המשאיות — מיספרים
ירדניים.
אחרי קילומטר או שניים, ביקתה ישנה
בלב המישור. שם עמדו בתור כעשרים
משאיות. הנהגים עמדו בתור ליד הביקתה,
קיבלו מחייל אישור כלשהו, והמשיכו בדרך.
בקצב של משאית אחת לכל כמה דקות.
רוב המשאיות היו עמוסות פירות וירקות.
המיועדים לכוויית. אחדות נשאו מטלטלים
ונשים. עוזבי־הגדה העוברים לירדן.
חייל אדיב בדק את תעודותינו, והתנדב
להילוות אלינו אל הנהר, כדי שנוכל לצלם
את המשאיות העוברות במי־הירדן הרדודים.
אין כאן גשר.
לפתע צץ סרן .״מי אתם?״
הראיתי לו את התעודה הצבאית, המעידה
כי לח״ב אורי אבנרי ולמלווים מותר לנוע
בכל מקום בגדה המערבית. למראה השם,
החמיצו פני הסרן עוד יותר.
״התעודה הזאת לא שווה פה כלום,״ אמר
בגסות .״תסתובב מייד ותסתלק מכאן!״
התייעצנו כמה דקות. ירדתי שוב אל
הסרן, ביקשתיו להתקשר עם מפקדיו. הוא
ענה בגסות ברוטאלית עוד יותר :״אמרתי
לך להסתלק מייד. אם אראה אותך כאן
בעוד דקה, אפעל נגדך.״
כמה חיילים חמושים עקבו אחרי דבריו
בהנאה .״אנחנו מנתניה,״ הסבירו.

והירדן. הירדן באמצע

הנהר מתפתל בין הגדה ה מו חז ק ת בידי ישראל, משמאל, לבין עבר־

שלושה אנשים, בלתי־מזויינים. הם יכלו
לקלל אותנו. הם יכלו להקדיר פניהם לעברנו
הם יכלו להתעלם מאיתנו. תחת זאת בירכונו

הירדן, מימין. נוף זה אופייני לכל הדרך בין גשר דמיה לבין תל־אל־סוס,
מקום המעבר של מ שאיות־הירקות, כ שלו שים קילומטרים
מצפון לגשר. הנהר כאן רחב יותר מאשר במקוס־המעבר הקבוע.

לשלום, ברצינות, כדרכם לגבי זרים.
מעניינת עוד יותר היתד, התנהגות הילדים.
הם צעקו ״שלום!״ לא כדרך ילדי רמאללה ו־

סיפור רע על הערכים
** ילמנו את ״המקום ״,ונסענו. החלטנו

^ לבדוק מניין באות המשאיות. זה היה
קל, לפי תמרות האבק.
הן לא באו בכביש שלאורך הירדן, וכמונו,
אלא בדרך צדדית, המובילה משכם צפונה,
דרך הכפר תובאס (היא תבץ התנ״כית),
לעבר בית־שאן. זהו כביש סוג ב׳.
הנוף הוא מרהיב. עברנו נחל קטן, העובר
על פני הכביש. הוא היה רק אחד הנחלים
הזורמים שהפתיעו אותנו ביום זה — לפחות
שלושה נחלים של מים זורמים, בין אזור
שכם והירדן, בארץ נהדרת זו — ליבה של
ארץ־ישראל.
בצד הכביש עמד ערבי צעיר בערימת
תבואה. הוא זרה את החיטה בקילשון כמוו
בימי קדם. ירדנו כדי לצלמו.
הוא חייך לעברנו .״בבקשה, אל תצלמו,״
אמר באנגלית. אנגלית טובה, לאפתעתנו.
״מדוע?״ שאלנו.
״אתם תעשו סיפור רע על הערבים,״
אמר•
״למד, סיפור רע? אולי סיפור טוב?״
הצעיר לא שוכנע. אין ספק שעבר בית
ספר תיכוני, ושהוא מתבייש בנחשלוח
כפרו. לבסוף הרשה לצלם.

הביתבתוו הפרדס

הירדן. מלפנים

זהו הבית הלבן, המציץ מ בין העצים, המתואר ב!
כתבה. הירדן עובר בחור שה. מ אחוריו — הרי עבר־שלטי־אזהרה
של מוקשים^ .צלם צילם תמונה זו לפני הפגי שה עם הערבים.

חשפן מאבדקייבק

***עת דימדומים. לפתע, משמא? ל־כביש
— תמונה מקסימה. שבט תנ״כי
בימי האבות.
שדד, שטוח. כמה עצים. ביניהם — אוהלים
אחדים. הגברים ליד ערימות התבואה,
זורים. הנשים מכינות אובל. כלבים מתרוצצים.
ילדים. דינדון פעמונים של עזים וגמלים
כורעים. סופו של יום עמל. הכל
רגוע, מוכן לערב. אחרי החום המעיק של
היום, רוח קרירה קלה.
הגברים מנופפים לנו מרחוק לשלום. הילדים
צועקים ״שלום!״
אחרי כמה מאות מטרים, הכפר תובאם.
שוב צועקים הילדים ״שלום!״ שוב עונים
הגברים ברצינות מכובדת לברכתנו.
לא היד, שמץ התרפסות או חנופה. היינו

השד בין העצים
שלושה— ארבסה

מסרים.

נקודה

בעל הפרדס מ שוחח עם אורי אבנרי. כמה צעדים מאחוריו:
נהר הירדן, העובר בין העצים, כ שרוחבו
זו נמצאת כחמי שה קילו מטרים מדרום למעבר־הירקות.

בית־לחם, הרגילים להוציא כסף מתיירים.
אלא כסתם ילדים, שלמדו מילד. חדשה ורצו
לבדוק את השפעתה. יותר מכל סימן אחר,
העיד הדבר על חוסר־עוינות באוכלוסיה.
ילדים אינם מחביאים רגשות. והם שומעים
מד, נאמר בבית.
העדר זה של עוינות, בחבל־ארץ הנחשב
לאנטי־יהודי קיצוני מימים־ימימה, היה האפתעה
העיקרית של היום. קראנו בעיתונים
על אנשים שמצאו בכל מקום שינאה
ושיטנה. אני חושד שהם נשאו את השינאה
עימם, ומצאו את אשר חשבו למצוא.
במשך כל היום, בין שכם והירדן, היו
לנו עשרות מיפגשים זעירים, בלתי־אמצעיים.
לפעמים רק החלפת חיוך, לפעמים החלפת
כמה מלים, בקשת כיוון, שאלה לשם המקום.
לא ראיתי שום שינאה, גם לא שום פחד.
רק אדיבות מכובדת, קצת סקרנות, הרבה
גאווה, ולעיתים גם ידידות אנושית פשוטה.
האם פירוש הדבר שהם אוהבים את
ישראל. בוודאי שלא. במישור הפוליטי, הם
בוודאי ערבים לאומנים. אך פירוש הדבר
שאין עוינות אינסטינקטיבית לישראלים, כ־בני־אדם,
כל עוד הם מתנהגים באדיבות
ובכבוד.
קודם לכן, בצהריים, מצפון לדמיה, בלב
הנוף הצחיח, הגענו לפאטה מורגאנה. בך
חשבנו, תחילה. בחום הנורא, בו הרגשנו
כאילו גופנו התייבש לגמרי, ראינו לפנינו
צנור גדול, ומתוכו קולחים בעליצות קילוחי
מים לתוך בריכה קטנה• רחצנו את עצמנו
במים הקרירים והתכוננו להתרחץ בבריכה,
כשראיתי ערבי בודד, שרוע בצל ומנמנם.
ניגשתי. הוא קפץ ממקומו, הציע לי תה.
אחר כך התעקש להראות לי את המשאבה,
המוציאה את הפלא מחיק האדמה, בעומק
של 110 מטרים. תוך כדי כך התעניין מניין
אני. פניו אורו כשסיפרתי לו שאני מתל-
אביב. הוא גילה לי שאנחנו, בעצם, שכנים,
כי הוא בא מאבו־קישק. בשתי אצבעות
מתחככות הוא עשה תנועה של שכנות.

ידכד כצד הדר;־
ך * לי להירד. המטיילים הישראליים הו
1מעטים, המזדמנים לסביבה זו, כבר
חזרו הביתה. עצרנו בכפר הקטן, בעל
מפלי־המים, בו מסתעף הכביש לתובאם מן
הכביש לדמיה.
אחד היובלים עובר בגן קטן. בלב הגן
ברכה זעירה. כמה מוכרי־גזוז צעירים
מקררים בה את בקבוקיהם במים הקרים.
ישבנו. החלפנו כמה מילים. השווינו מילים
ערביות ועיבריות. הבטנו בהר עיבל, המתנשא
ממול. הקשבנו לקולותיו של כפר
המתכונן ללילה. סיפרנו לצעירים על ישראל,
על תל־אביב הגדולה והרחוקה. מרחק של
פחות משעה.
הארץ יפה כל־כך. יכולנו לחיות בה,
כולנו, בשלווה. אילו היתד, לנו מידה של
.חוכמת־חיים.

א*ו ל ₪ו לאו״ב
כדי לחטוף פיוסומת
בים — יכריזו ג׳יהאד לשיחרור הסלע
הקדוש.״

״?כנות כית-הטיקדש !״

מיבצר הוב גוון

הוא הבניין מצד י מין, מעל לכותל המערבי. הרב
גו רן תלה עליו את השלט ״מידר שה תורנית של
צה״ל״ .אחרי התפילה הפ רו בו ק טיבי ת — נסגרה המידר שה. פרט מעניין: הבחור הנראה מצד
י מין, בקבוצ ה לפני הכותל, לא חב ש כיפה. קבוצ ת חרדים דו חפ ת או תו בכו ח החוצה.

* ורן אינו בור ועם־הארץ, שלא ידע מה
**,הוא עושה. הוא ידע היטב מה עלולה
להיות תגובת המוסלמים. אבל זה לא היה
איכפת לו.
כבר לפני ארבע שנים הוציא הוברת מטעם
הרבנות הצבאית, המוקדשת כולר, ל־בית־המיקדש.
בצד המאמרים על תולדות
הבית, על מימצאים ארכיאולוגיים והשערות
היסטוריות, הופיע מאמר ארוך בחתימתו
של הרב גורן עצמו, ששאל: אם יהיה הר־הבית
בידינו — האם עלינו לבנות את בית־המיקדש,
או נצטרך לחכות עד שיוריד לנו
אלוהים בית־מיקדש של אש מן השמים?

ט 1הרב גוון
לאחר ציטוט מקורות שונים כמו ה־רמב״ם,
רש״י, רבנו מנחם המאירי ויוסף
קארו — הוא סיכם את המאמר בקביעה,
שאם אמנם יבוא היום ועם ישראל יצליח
לשחרר את הר־הבית, תהיה עליו חובה

חגורם הראשון חוו: 0ה1

מפה זו מדאח את שטח חרם אל־שריף -חצר שני המיסגדים אל־אקפח
(מימין) וכיפת הסלע (כמרכז) .כפינה התחתונה מימין נראה
הכית כו שוכנת מידרשת הדכנות הצכאית. מיד משמאלה: שער המונרכים,
המוכיל אל חצר המיסגדים. משמאל לשער: הכותל המערכי.
החלק הכהה של המפה הוא הר־הכית המקורי, לפי מדידותיו של הרב
גורן. ליהודי מותר לעמוד, לפי התיאוריה שפיתח הרב גורן, מחוץ
לשטח זה, גם אם הוא כלול כתור שטחו של החרם אל־שריה המוסלמי.

^ ל הרב הראשי של צד,״ל התייחסו
לאזר חי ם רבים בחיוך סלחני. כמה חיילים
אפילו החליטו שהוא חברה׳מן, בגלל אי־אלה
הקלות שהכניס במיצוות הדתיות. ואילו
עסקנים דתיים אמרו עליו שהוא רודף־פיר-
סומת קיצוני.
אלה שחיבבו את הצבר בן ה־ 50 אמרו
עליו, למחרת כיבוש העיר העתיקה בידי
צה״ל :״הוא גנב את ההצגה ממשה דיין!״
ואילו הפרופסור ישעיהו לייבוביץ׳ ,אדם
דתי שאינו שייך לשום מוסד, אמר עליו:
״המוקיון עם השופר!״
השבוע, שעה שהעיר העתיקה תססה וי
געשה, הזכירו ערבים רבים את הרב הראשי
של צה״ל כאחד הגורמים להתנגדותם
לסיפוח עירם לישראל .״לא רק כבשתם אותנו
— אתם רוצים לגזול מאתנו את המקום
הקדוש ביותר שלנו!״
הם התסזנו למיבצע המרעיש ביותר של

הרב גורן — התפילה ההפגנתית שערך
בתוך החרם אל־שריף — חצר המיסגדים
המוסלמיים אל־אקסה וכיפת־הסלע — ביום
תשעה באב.
מיסגד כיפת־הסלע הוא המקום השלישי
בקדושתו לאיסלאם, אחרי מכה ומדינה. כי
מכאן עלה, לפי האמונה המוסלמית, הנביא
מוחמד לשמיים, רכוב על סוסו בוראק.
כאן, לפי אותה אמונה, ישוב ביום הדין.
הוא יישב ליד הסלע הקדוש, וימליץ בפני
אללה על דין כל אדם.
״את המקום הזה,״ אמר השבוע אחד מ־מורי־הדרך
של החרם, לכתב העולם הזה,
״לא הצליח העולם הנוצרי כולו לקחת מ־איתנו.
אתם חושבים שתוכלו לגזול אותו
סתם ככה? היזהרו! לא יהיה לכם עסק עם
ערביי פלסטין. אפילו לא עם ערביי העולם.
יהיה לכם עסק עם האיסלאם כולו! אנשים
שלא איכפת להם אם תשחטו את כל הער־

הגוום השני לזעם: נעוות בלבוש מיני

את יצחק בנו. כאן בנה דויד המלך את המזבח הראשון, וכאן הקים
שלמה המלך את בית־המיקדש. מסביב לסלע — עמודי השייש המפוארים
של המיסגד, אשר ניבנה על־ידי המוסלמים בשנת ו.69

סלע פיסגת המוריה:מ״-״ג!
אה את הסלע האגדתי בכל יופיו. כאן, לפי המסורת, עקד אברהם

:הוסע בשופר בהו הבית

לבנות את בית־המיקדש. תעמוד רק בעייה
קטנה: קביעת המקום. כי על פי הדין יש
לבנות את בית־המיקדש בדיוק באותו מקום
שעליו עמד הבית הקודם.
התפילה של ט׳ באב היתד, שלב מוקדם

לקראת הגשמתו של החלום הנכסף הזה.

״הפגנה אווילית!״
׳יזרזך1־וח~~וו^״זזדוד,ן וווו! —ן

^ יהזהצעד, שאפילו הרבנים הראן
) שיים אונמרמן וניטים התנגדו ל, בתוקף•
כפי שניסים עצמו הכריז יום לפני
כן: אף שהר־הבית נמצא תחת שלטון ישראל,
וכל יהודי יכול להיכנס אליו, הרי שהיהודים
מדירים את עצמם ממנו לבל יטמאו
את המקום הקדוש. בית־המיקדש, כך קבע
הרב ניטים, ייבנה על־ידי הקדוש־ברוך־הוא,
בזמן שייראה לו.
ואילו פרופסור לייבוביץ׳ ,שנשאל לדעתו
על־ידי העולם הזה, פסק כי מעשהו של
גורן הוא ״פרוסטיטוציה של דת ישראל לצרכים
פאטריוטיים־לאומיים. מבחינה פוליטית
— זהו צעד מסוכן ביותר. זה יכול
להיות חומר מצויין לתעמולה, שאנו מתנכלים
לדת האיסלאם.״
הוא הדגיש :״אותי מדאיגה בעיקר הפרו־טטיטוציה
של דת ישראל למטרות הפגנה
וראחיה. זוהי הפגנה אווילית, חסרת־טעם
ומעוררת בחילה!״ <
גם הממשלה חשבה כמוהו. שכן היא נזעקה
נוכח המשמעות החמורה של התפילה
ד,הפגנתית, וביקשה את ועדת השרים למקומות
הקדושים להטיל את מרותה על
(המשך בעמוד )16

מדרום לחרם אל־שריף הוא בית־הדין הרבני הגבוה
לעירסוריס. בית־הדין שוכן במיבנה של
בשכונת חמו
שגרו ב שכונת
בית־ספר ערבי לבנות, שגרו
חמוגרבים — השכונה שנהרסה כדי לפנות את הרחבה.

מצטלמות על רקע מיסגד הסלע הקדוש מיבצר הרב גיסי

..מוקיון עם שופר

פרופסור הדתי ישעיהו ליבוביץ את הרב
גורן, בגלל תעלולי־הפירסומת ליד הכותל.

הרב

גורן 0301

(המשך מעמוד ) 15

רמת-נן, גבעתיים; בגי״ברק -
ביום רביעי ,30.8 ,בשעה ,20.30 בקפה ״עצמאות״ ,בגן המלך
דויד, רמת־גן
פגי ש ת־־ רו טי ב ה

בהשתתפות נציגי ההנהלה,
חבר, ראה הופעתך־ כחובה.

הרב הראשי של צה״ל. המרות הופעלה בצינורות
המקובלים — באמצעות שר־הבמחון
משה דיין.
גורן נחשב לאיש של דיין. במיקרה הזה
לא שפעה פגישתם סממני ידידות. דיין הסביר
לרב, בלי חוכמות, כי עליו לוזתר על
רעיון התפילה בשבת. בלית ברירה, קיבל
גורן את הדין. הוא ממילא כבר השיג את
מטרתו.
אבל היה ברור דבר אחד: הוא לא ירפה
מהר־הבית ומן השגעון המסוכן. הצעת: לבנות
בית־כנסת בתוך החרם אל־שריף עודנה
עומדת.
כשם שתקע בשופרו שם קודם לכן, הוא
מתכוון לשוב ולתקוע בעתיד.

דין שד כובשים

לרדיו־אלקטרוניקה
המבין לקראת בחינות ממשלתיות .
הקורש מיועד לבעלי ידיעות בשישיות
באלקטרוניקה ; ולתלמידים, אשר סיימו,
לפחות 8 ,חדשי לימוד באלקטרוניקה.

פרטים והרשמה: בשעות 1— 9בבוקר; 8— 4אחוו״צ

טכניכון
תל־אביב, יי ד פתח־־תקוה ( 126 מול הקריה)
טל 254891 .

תמונה).

באותו רגע ניגש אליו צנחן דתי, שאל
אותו מה בדבר האיסור ליהודי להיכנס לשטח
הר־הבית. גורן ענה לו כי האיסור
אינו חל לגבי כובשים, וכל עוד ״יש לנו
דין כובשים — מותר לנו להיכנס לכל שטח
הר־הבית.״
על סמך פסיקה זו עברו למחרת מאות
יהודים דתיים את חצר החרס, בדרכם לכותל
המערבי.

מידרשה בבית המופתי
* כר התרועה לא מש מליבו של הרב

ונגרנת
ו 1בו ד

בהצלחהב חינו ת

בזו ד! ד־ בזו 1־1
ב* 31 באוגוסט

נפתחות כתות בוקר וערב
לבחינות בגרות ומוקדמות
הנערכות מטעם משרד החינוך
במועד — אפריל 6 8
טיפול אינדיבידואלי
נו טי ם ז הו טמה: בבוקר 13-8

אחה״ג 8-4

גבונטיה טכנית ״ך ש ,
הח שמל ד2

תחנה מונזי ת מאתוד׳ תחנת

חס ז —
ך * תקיעה של תשעה באב לא היתר,
ן !התקיעה הראשונה שתקע הרב גורן מול
מדרגות מיסגד הסלע. עובדה זו לא זכתה
עד כה לשום פירסום.
כאשר פרצו הצנחנים את שער האריות
והתקדמו לתוך העיר העתיקה, הם עקפו
את המרכזים המאוכלסים וניצלו את השטח
הפתוח היחידי שבעיר העתיקה: רחבת חרס
אל־שריף.
איתם רץ הרב גורן, כשבידו ספר תורה
ושופר. כאשר הגיע אל מול מיסגד כיפת־הסלע
הוא נעצר — ותקע בשופר (ראה

יום לפני כן הודיע גורן לכל אנשי צרת
הרבנות הצבאית, כי עליהם לטבול ולהיות
מוכנים לתפילה הראשונה בהר־הבית. הוא
הודיע, כי גם יחזור ויבצע את התפילה בשבת
הקרובה, היא שבת נחמו (על פי הפטרת
השבוע נחמו נחמו עמי, ישעיהו מ׳).
הרבנים הצבאיים חיכו ליד השער הירוק.
כמד, מתפללים, שידעו מראש על העומד
להתרחש, ציפו גם הם לאלוף בעל הזקן
המלבין.
השוער הערבי פתח לקצין הישראלי את
השער הירוק, וכל הכבודה פסעה אל תיו
החצר. בהתרגשות גוברת הגיעו אל נקודה
בין שני המיסגדים. כאן, קבע גורן, הוא
המקום הקרוב ביותר לבית־המיקדש, שבו
מותר ליהודי לעמוד.
אנשי הרבנות הצבאית הציבו תיבה, ועליה
ספר תורה. גורן פתח בתפילת מינווה
רגילה, בפסוק אשרי יושבי ביתך הוא גולל

הבת 4

ג, יחיפה״״ 10
הרצל !1

} גורן. להיפך: עם כל יום שעבר גמלה
בו ההחלטה לשוב אל מול הסלע, להתפלל
ולתקוע בשופר. בייחוד שבפעם הראשונה,
לא שם איש לב לכך, בסערת הקרב ובהתרגשות
שיחדור הכותל המערבי.
הוא התמסר לחקר הדינים הדתיים הקשורים
בהר־הבית. הוא פנה גם אל פרופסור
ייגאל ידין, ביקש אצלו נתונים ארכיאולוגיים.
הוא
גם ערך מדידות, בהתבססו על קביעת
ההלכה, כי שטח הר־הבית כולו הוא
500 אמה על 500 אמה*.
מספרי פלאביוס, המישנה והתלמוד הירושלמי
— בו הוא נחשב לבקי עולמי —
אסף הרב גורן את הנתונים הדרושים לו,
ואז הכנים לפעולה מודדים של חיל־ההנד־סה.
כאשר סיימו את עבודתם, קבע האלוף
הדתי את שטח הר־הבית. לפי קביעתו זו,
כלולים אמנם שני המיסגדים, אל־אקסה ו־כיפת־הסלע,
בשטח הר־הבית — אולם לא
כן שאר השטח שבין חומות חרם אל־שריף
כיום.
מיבצעו הראשון היה כיבוש בית, שחציו
בתוך שטח חרם אל־שריף, וחציו מחוצה
לו. בית זה עומד ליד שער המוגר־בים,
והוא משקיף על הכותל המערבי מצד
דרום. הבית, הידוע בשם ״בית המ־פתי״,
זכה לשלט לבן, ועליו השם ״מידרשה תורנית
של צה״ל*.
שומרי חצר המיסגדים התרגלו לראות את
הקצין המזוקן יוצא ונכנס דרך שער העץ
הירוק, הידוע בשם שער המוגרבים. הם גם
ראו אותו לא פעם נכנס דרך השער הרגיל,
בו נכנסים המבקרים. המעבר לאורך האגף
המערבי של החרס הינו, לפי חשבונו של
גורן, מחוץ לתחום הר־הבית (ראה ציורך
אגב, לפי חשבון זה, יוצא כי הכותל המערבי
עצמו אינו חלק מהר־הבית, אלא רק
קיר-תומך לעפר של ההר.

הערבים חרקו שן
ך • יום שלישי, ט׳ באב, היתר רחבת
^ הכותל המערבי מלאה יהודים שצמו, ו־התייפחו
על חורבן בית־המיקדש. רק מעטים
מהם שמו לב אל הרב הראשי של צה״ל,
שהגיע במכוניתו עד לשער האשפתות. מן
המכונית יצאו עמו כמה רבנים במדים. משם
החלו מטפסים לעבר שער המוגרבים, שם
ניצבה המידרשה התורנית.
* אמה, בחי שוב
ל־ 60 סנטימטרים.

קרקעות, נח שבת

היום

הצנחנים בהר־־הבית
״חלאס, החיילים הלכו!״
את ספר התורה וקרא את פרשת תענית הציבור
של יום זה. בסיום התפילה, בהגיעו
לפסוק אנחנו כורעים ומ שתחווים — הוא
כרע על ברכיו והשתחווה כפי שהיו עושים
בבית־המיקדש.
מסביב התקבצו מבקרים יהודים, שאחדים
מהם הצטרפו לתפילה. ערבים עמדו בצד
וחרקו שן.
ואז קם הרב על רגליו, נטל שופר ותקע
בו תרועה ארוכה — דבר שאינו נהוג כלל
בתשעה באב.

זרע הקנאות
ן*ז וא אמנם זכר, לפירסומת — אבל
1 1הוא הגדיש את הסאה. למחרת היום
היתד, המידרשה הצבאית שלו׳ ,ליד שער
המוגרבים, נעולה על מנעול ובריח .״הלאם,׳׳
הסבירה צעירה ערביה הגרה בשכנות ,״החיילים
הלכו.״
לרב נותר לבצע את הנסיגה הציבורית.
הוא הכין הודעה ארוכה. הביא אותה בעצמו
לאישורו של שר־הבטחון. דיין קרא את
ההודעה, שהשתרעה על ארבעה עמודיב,
קרע אותה, וניסח בו־במקום הודעה קצרה,
ללא נימוקים, בה הודיע בשם הרב גורן
על ביטול הכוונה להתפלל בחצר החרם.
ליתר בטחון, ביקשו השלטונות הישראליים
מהשייכים הממונים על הווקף הירושלמי,
לסגור את החרם בפני מבקרים יהודיים
בשבת.
אבל הבעייה לא נגמרה. הזרע שזרע הרב
הצבאי התחיל לנבוט. אזרח ירושלמי כבו•
פנה לבית־המשפט העליון, ביקש צו נגד
שר־הדתות, שינמק מדוע אסור ליהודים
להתפלל בשטח הר־הבית.
נימוקי הבקשה היו משפטיים. אבל הרוח
היתר. כולה של קנאות דתית ולאומית —
בדיוק לפי רוחו של גורן.
העולם

תזה 1564

זה קרה שוב: צעירה ביקשה טרמפ בלילה:־ ונפלה קורבן לאנסי-הטומפ האכזריים

השבוע שוב חזרה פרשת התעללות אכזרית
כאחד מכבישי הארץ. אנסים אכזריים ניצלו
את רצונה של צעירה לטרמפ, תקפו אותה ואנסו
אותה משך המיט •טעות רצופות. בחקי־רת
המשטרה גילתה הצעירה מה עבר עליה :
הם החזיקו אותי. אחד מהם הוציא מתחת לכיסא סמרטוט.
עם ריח נורא. כשאני נאבקת, דחף לי את הסמרטוט המלוכלך
לתוך הפה. השני כבר קשר לי את הידיים עם איזה
חבל. זה כאב, זה חתך בתוך הבשר שלי.
אחר־כך הפילו אותי על הארץ וסחבו מעלי את הבגדים.
שמעתי את הבד נקרע, אני חושבת שזו היתד, החצאית שלי.
הם היו עלי. האוזיר היה קר. הרגשתי את הרוח על הגוף
שלי וגם את הבשר שלהם. הייתי חצי מעולפת — ופיתאום
חשבתי שאני חולמת: איזה כלב נבח.
האנסים נבהלו, והתחילו לקלל. הם לקחו אותי, עירומה,
ודחפו אותי לתוך הטנדר. ונסעו איתי.
חשבתי שאני ניצלתי, אבל אחרי נסיעה די קצרה, שוב
גררו אותי החוצה — וכשהם מדברים בעברית על מה שהם
הולכים לעשות לי, ניגשו אלי — ובאמת עשו לי את זה.

מתחת למושב־הנהג שלפו חבל דק וסמרטוט מצחין. בסחבה,
קשרו את פיה. בחבל — את ידיה ואת רגליה.
ואז הם עשו זאת: על אף מאבקיה הנואשים, הפשיטו!
מעל גופה, במהירות, את כל בגדיה. אחר־כך גררו אותה
לקרקע — ושם, על האדמה המלוכלכת, אנסו אותה בזה
אחר זה.

נאן חינחה הצעידה רסוגב

סאדיסט פסיכופאטי בטנדר מ?דכ?ד
ץ ה היה סיפורה של הצעירה מכפר־אתא, קורבן ה־ן
אונס האכזרי והכפול, ליד חוזת הזרע, שני קילומטרים
דרומה לאחיהוד.
לא היה זה האונס המחריד הראשון, הפוקד טרמפיסטיות
בלתי־זהירות, המתפתות לנסוע, לבדן, בכבישי־הארץ, בשעת־לילה.
אולם
היתד. זו, ללא ספק, דוגמה קלאסית של מה שיכול
לקרות לבחורה המפקידה את גורלה, את גופה ואף את חייה
בידי הסאדיסטים האלמוניים המשוטטים בלילות בכבישי
ישראל.
בטוחים לגמרי מפני נקמת־החוק — מאחר ואין כמעט כל
אפשרות לגלות אותם, לאחר מעשה.
הפעם היתה הצעירה — שנפלה קורבן לסאדיסטים —
דמות שלא עוררה את חמדתם של זאבי־הדרכים הרגילים,
המנסים לאסוף פגישה, בכביש עכו—חיפה. רובם פשוט
עברו על־פני הנערה העגלגלה, בינונית־הקומה ומקורזלת השיער
השחור.
אם כי הנערה מכפר־אתא, בת — 21 היא נראית כילדה
קטנה ממש.
אלא שהנהג אשר ישב ליד ההגה של הטנדר לא היה גבר
נורמאלי, אלא סאדיסט פסיכופאטי.
מה שקרה, מן הרגע בו נתקל פסיכופאם זה, ועימו חברו
הלא פחות חולה ממנו, בשעת לילה, בבחורה בודדת וחסרת
ישע — ניתן לשיחזור לפי סיפורה של הצעירה.

באן ניסו ובצע וממם והתחרטו

כלב-שמירה בחווה פרטית
*=־ שעה : 0.15 הטנדר סטה שוב מן המסלול — הפעם
( | לעבר מיזבלת־שפרעם, למרגלות בית־הספר לשוטרים.
ואז א־רע הדבר: שניהם שלחו ידיים. הם קרעו את חולצת
הצעירה:
התחלתי לצרוח ולהילחם איתם. אבל השניים היו גברים
ואני רק אשה.
חוץ מזה — הם לא היססו לסטור ואפילו להרביץ לי
באגרופים, ישר בפרצוף.

ן* נהג אנס אותה באכזריות קיצונית. וכאשר ניסתה
ן ן להתגונן, בשארית כוחותיה, למרות הסחבה בפיה ו-
ידיה ורגליה עקודות — עוד היכר, אותה בצלעותיה.
אחר־כך סיים ופינה את מקומו לחברו.
שעה שאחד הגברים היה אונס אותה, ניצב השני מן הצד
והעיר הערות לגלגניות. אחר־כך היו מתחלפים התפקידים.
כך עסקו בנערה המיסכנר. שני הגברים, שעה ארוכה,
כשהם מתחלפים והולכים.
: 1.50 שני הגברים נטשו את הנערה על הקרקע. אחד
מהם פנה לעבר הטנדר, ובעזרת סחבות כיסה את המספר —
כדי שלא תוכל לזהות אותם•
בבעיטה חזקה, עורר אחד הגברים את הנערה מעלפונה.
אחר־כך, ציווה הבחור השני עליה לשוב למכונית, כשהוא
מתיר את כבליה. הנערה ההמומה קמה, ונכנסה לטנדר.
במהירות של 40 קילומטר לשעה החלה המכונית חוזרת,
לאיטה, כדי לא לעורר חשד.
בעוד הנהג מרוצה מעצמו ונוהג בשקם — נרדם חברו,
לצידה של הנערה הנאנסת.

לא מחסומים, לא שידורים

עינויים, השפלות, אינוסים
שעה : 8.50 הצעירה השחרחורת והשמנמנה ירדה מן
| | האוטובוס בתוואי חיפה—עכו, ליד צומת כפר־אתא. שם
עמדה וחיכתה לטרמפ שיוביל אותה לבית־הוריר, בכפר־אתא.
היא עמדה ליד תחנת הטרמפיסטים־החיילים, במרחק כמה
מטרים מתחנת האוטובוס: היא רצתה לחסוך את מחיר הנסיעה
ולנסוע במכונית, בטרמפ.
: 8.40 גבר צעיר ואלמוני הצטרף אל הנערה, חיכה
לצידה.
: 8.40 טנדר מלוכלך ומאובק נעצר ליד שני הטרמפיסטים
.״בבקשה, עלי,״ הציע הנהג לבחורה. ואחר־כך גם
הסכים שהבחור השני יסע איתם.
״האם אתה מגיע לכפר־אתא?״ שאלה הצעירה את הנהג.
הוא ענה בחיוב. בינתיים החלו הנהג והצעיר שעלה לדבר
ביניהם — ואז הבחינה הצעירה שהשניים מכירים זה את זה.
: 8.55 הטנדר הגיע לכפר־אתא .״עצור,״ ביקשה הנערה
מן הנהג. הוא לא הגיב. הוא הוסיף לנסוע כמטורף. אז
החלה הצעירה לצעוק.
״אל תבהלי, אני צריך רק משהו ליד שפרעם,״ ניסה הנהג
להרגיע את הבחורה. גם ידידו, שהבין כנראה את הרמז,
הצטרף אל הסבריו .״אנחנו נחזיר אותך לכפר־אתא,״ הבטיח
,״עד הבית.״
ואכן, כך עשו — כעבור חמש שעות של עינויים, השפלות
ואינוס.

אחד שקט, אחד נרדם

ך * יטעה : 2.00 הטנדר הגיע למרכז שיכוני כפר־אתא.
{ | ואז פתח הבחור השני את הדלת, ובדחיפה — הטיל
את הצעירה החוצה .״אם תודיעי למשטרה, אהרוג אותך!״
היו המילים האחרונות לעברה.
אחר־כך נעלם, עם חברו, לתוך האפלה. בצעדים כושלים
ניגשה הצעירה לעבר השיכון, אך התמוטטה ונפלה על המדרכה.
מכונית
מיקרית שחלפה בין השיכונים גילתה את הנערה
המעולפת והעירומה למחצה. הנהג לקח אותה לתחנת־המש־טרה
בקריית־חיים — משם הועברה מייד לבית־החולים
הקרוב ביותר — לשם טיפול.
בך אירע שהאיש הראשון ששמע רשמית על ר,מיקרה
היה ידידה האישי וחברה ללימודים של הנערה — היומנאי
במשטרת שפרעם, שמעון אברהם.
השניים למדו ביחד בבית־הספר התיכון בקריית־חיים.
שמעון, המזועזע אישית, דיווח על המיקרה החמור למרכז
הנפה, בעכו.
וכאן אירע מיקרה תמוה ונעשה מישגה טראגי — שב־עיקבותיו
יצאו, אולי, האנסים ללא כל עונש: משטרת עכו
לא פעלה, כל אותו לילה.
ראש ענף־החקירות במשטרת עכו, רב־פקד פישר, ידוע
בקפדנותו בכל הנוגע לשנתו הלילית. קיימת הוראת־קבע במשטרת
עכו לא להעיר אותו.
היומנאי במשטרת עכו החליט שד,מיקרה אינו די רציני —
ונתן לרב־פקד לישון.
כך הפסידה המשטרה את ההזדמנות היחידה כמעט לתפוש
את הטנדר: שום מחסומים לא הוקמו, אותו לילה, שום
שידורים לא ציוו לערוך חיפוש אצל חשודים, הנוסעים
במכונית מן הסוג הנידון.

נאן ביצעו החוטדס את זממס
הצעירה החלה להתחנן, ופרצה בבכי מר. בעברית ובערבית,
השגורה בסיד״ ביקשה מן האנסים שירפו ממנה.
הם ענו לה —.דווקא בעברית צחה, מתובלת בקללות
מיזרחיות עסיסיות. תוך־כדי גידוף, הוסיפו להיאבק איתר״
אין ספק שהיו מבצעים בה את זממם כבר שם — אלא
שכאן התערב המיקרה.
: 0.25 כלב־שמירה בחודה פרטית, הנמצאת במרחק־מה
מן המיזבלה, התעורר נוכח הקולות הבוקעים מן הטנדר —
והחל לנבוח. השניים נבהלו והתניעו את המנוע.

קרדות, צביטות, מבות
שעה : 0.27 הטנדר הגיע לכביש הראשי. במקום
( | לפנות ימינה, לעבר כפר־אתא, פנה שמאלה, לקראת׳
אחיהוד. הצעירה החלה צועקת בקולי־קולות. היא גם פתחה
את הדלת, בכוונה לקפוץ החוצה.
אז חבט בה הבחור שישב לצידה בראשה. בקללות נוראות
ובצביטות אכזריות בשדיה ובירכיה, הכריח אותה להרפות
מן הדלת. הצעירה צווחה מכאבים, עזבה את הידית —
ואז קיבלה מכה נוספת בראשה, שד,יממה אותה לחלוטין.
: 10.00 הטנדר הגיע לחוות הזרע. שם כיבה הנהג את
המנוע.
בשביל צדדי, ליד גיבעה קטנה שסמוך לה ניצבה עגלת-
סוסים עזובה, דחפו שני הבחורים את הנערה לפניהם.

לא קלסתרון, לא תמוגת־דגם
ך* שהתעורר פישר מתרדמתו המעשית והמיקצועית,
^ הוא פעל במהירות — והורה להטיל איפול מוחלט על
המיקרו־״
פרט להודעה לעיתונות, נאסר על כל תחנות־המשטרה
באיזור לקיים קשר עם איש מן החוץ ולמסור פרט כלשהו
על המיקרו״
שוטרי־הנפה אף הוזהרו שלא לדבר עם נשותיהם על
האונס.
כך הפסידה משטרת־עכו עוד הזדמנות אחת: היא לא
גייסה את עזרת הציבור — שהיא, אולי, המקור היחיד לידיעות,
במיקרה כזה.
אילו גויסה כל העיתונות ונעשה פומבי בציבור על
אופיים המסוכן של שני מטורפי־המין, המסוגלים לבצע שוב
ושוב מעשי־אונם אכזריים — יתכן שהיו מאתרים כבר את
פושעי־המין.
נראה שהמשטרה התייאשה מלגלות, למעשה, את האנסים:
גם ביום הרביעי אחרי המיקרה, עדיין לא הובאו פירטי־האנסים
אל הקלסתרון, עדיין לא פורסמה תמונת־דגם, שתעזור
לזהות את הפושעים.
דבר זה, אותו הבינו כל אלד, ששמעו את פירטי־החקירה
— או אי־החקירה — הוחזזר גם לניצב אהרון סלע, מפקד
המחוז הצפוני של משטרת ישראל. סלע, הזועם על טיפול
פקודיו במיקרד״ ציודה על ניצב־מישנה מנחם בנדל, ראש
ענף חקירות במחוז הצפוני, לקבל את החקירה לידיו.

!משכת ההרשמה
וניחוח הדשות ובחינות

1מ 1חרת 1ת
למועדים: אפריל 68 ואוקטובר . 68
הבחינות נערכות
מטעם משרד החינוך והתרבות.

כן נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר תיכוניות —
ששית (י׳) ,שביעית (י״א) ,שמינית (י״ב) ההרשמה למגמות הומניסטית, ריאליסטית וביאולוגית.
לרשות התלמידים: מורים אקדמאיים מנוסים, סטיפנדיות,
חוגים, אס פקת ספרים ללא תשלום נוסף.
אם לא תעמוד בבחינות לאחר שתתכונן להן אצלנו,
נלמד אותך
שנה נוספת

לאותן הבחינות
קולנוע ישראל העיקר להרוויח
אם אי־אפשר להרוויח מהמלחמה האחרונה
ביושר, עושים את זה לא ביושר. העיקר
להרוויח. כל זמן שאפשר.
המודעה המפרסמת את הסרט הישן קרייה

ע רי ת ר

טני ס בלי בדודים
יצרים

ב תי ספרתיכוניים, ת ל ־ אביב
גורדון ,53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות . 17.30— 20.00 ,8.00— 14.00
אנטוקולסקי ,4ליד רח׳ ארליזורוב
פינת אבן גבירול, בשעות . 17.30— 20.00

נמשכת

ההרשסה

לכיתות: ש שית ן י׳) ,ש בי עי ת (י״א)
ושמינית (י״ב<;
במגמות־ הומניסטית, ריאלית וביאולוגית
לפי תכניות משרד החינוך והתרבות
* מורים אקדמאיים מנוסים
* קרן סטיפנדיות
* חוגים לספורט, אמנות ומוסיקה
* אספקת ספרים חינם
התיעצות פדגוגית והרשמה: גמנסיה גורדון, ת״א,
רחוב גורדון 53 פינת רחוב ריינם, טלפון 248514
בל יום כין השעות 17.30-20.00 ,9.00-14.00

ג>1ג >\י ( 7ג 1ד ז*11

(אסתר, תל־אביב; אנגליה־איטליה)

תרגום שם הסרט של אנטוניוני לעברית הוא
התפוצצות או הגדלה.
נראה שקשה היה להחליט באיזה מן השניים
לבחור ובחרו בשם שמביא הכי הרבה
קהל לאולם, קהל שברובו לא רוצה
לראות סרט כזה.
בתוף האווירה של לונדון המודרנית מטפי
אנטוניוני סיפור על צלם אנגלי צעיר,
דייוויד המינגס, שיוצא יום אחד לאחר העבודה,
לצלם להנאתו צילומים בגן העיר,
ומצלם זוג המתנה אהבים בלב הגן.
האשד ,.שראתה אותו מצלם, מנסה לקחת
ממנו את התמונות, הלהיטות שלה מעוררת
את סקרנותו, הוא מפתח את הפילם, מגדיל
את התמונות, ומגלה שבמסורה של סצינת
אהבה תמימה נערך במקום רצח.
הוא הולך לספר את הדבר לידידו, וכשהיא
חוזר, הוא מגלה שכל הצילומים שלו
נגנבו על־ידי האשה. הפילם נעלם, והגוויה
שהוא ראה בצילום נלקחה ממקום הפשע.
אין לו שום הוכחות לכך שהרצח אירע.
יכול להיות שהוא לא אירע כלל.
סרטו החדש של אנטוניוני חוזר כל הזמן
על אותה שאלה. מהי האמת מבין כל מה
שמתרחש לנגד עינינו? על הגיבור עצמו
לא ידוע לנו דבר. הוא אומר שיש לו ילדים
ושהוא נשוי, אבל הוא אומר גם את
ההיפך. הוא מנסה כמה פעמים לספר משהו
על עצמו אבל הוא נעצר תמיד באמצע. והיחסים
שלו עם הדוגמנית הנבחרת שלו
ורושקה, נראים כמו יחסים בין צלם ודוגמנית׳
כמו בין גבר לאשת, וכמו יחסים בין
שני אנשים שאינם מכירים ואינם יודעים
האחד על השני.
אפילו את הרצח, העובדה הממשית ביותר
בסרט, הוא לא ראה. הוא מגלה אותו
רק בתמונה, בצילום, לא במציאות.
בטוף הסרט הופכים כל הפרטים הללו
לסמל, כשקבוצת של נוער צעיר וצבעוני
צופה בהתלהבות, השכם בבוקר, במשחק
טניס, שנערף במגרש ריק, צבוע שחור,
ללא כדור וללא רקטות.
זהו סרט יפה להפליא. סימפוניה של צבעים
ותנועות. ובכל זאת נראה כאילו אנטו־ניוני
לא אוהב את הקצב והאווירה של החיים
בלונדון, האנשים שם יותר מדי דומים
לגיבורים האריסטוקרטיים המשועממים
שלו, מסרטיו הקודמים.
לזכר היטלר
המנצחים והמנוצחים

או ף!
ח ם בעיר!
חםומ חני ק!
בבריכת ״גלית״ לא תרגיש
בחום ובטחנק. בבריכת
״גלית״ נושבת רוח קרירה,
צל עצים, דשא ואוירה קרירה,
נעימה ואינטימית .
ובלילה רחצה לילית פנטסטית.
בימים א /ג׳ ,ה׳,
בשעות .11-8
כא הינפש ככריכת ״גלית״
יד אליהו, ליד איצטדיון הכדורסל.

.ח119ק)16

נאמנה (ארנזון־דויד, תל־אביב) עשוייה בצורר.
המכוונת לגנוב את דעת הקהל. כת־ב
בה :״הקרב על ירושלים מאז 1948 עד מלחמת
ששת־הימים .1967 הסרט העלילתי הראשון
על ירושלים של זהב ושל ברזל ושל
עופרת.״ וכדי שלא תהיינה שום טעויות,
מלוות את המודעה תמונות של רבין ושל
דיין.
הקהל הולך לסרט משום שהוא רוצה
לראות עוד סרט על המלחמה האחרונה,
ובאולם הקולנוע מתברר לו שזהו בעצם
סרט ישן, עשוי בצורה די פרימיטיבית, על

ואז, כשהיא חוזרת הביתה, היא מגלה
שבעלה חזר, והוא מתחבא מרודפיו במיטה
שלה. היא אומרת לעצמה ״הייל היטלר״ ונכנסת
להתחבא איתו במיטה.
אבל למחרת היום בא שוב החייל האמריקאי,
האשד. מתפשטת, ומכניסה אותו מיד
למיטה כדי שלא יראה את בעלה, אבל הבעל
מציץ לתוך החדר ורואה מה היא
עושה. מה שהוא רואה מזכיר לו כמובן את
היטלר ואת הצבא הגרמני. האשד, רואה
שהוא ראה, ונכנסת מיד למיטה שלו בדי
לפייס אותו. הוא מבטיח לה שהיטלר לא

ורושקח והמינגס כ״יצרים״
כמו צלם ודוג מני ת

מת. שהוא יחזור ויציל את גרמניה. הדבר
הזה מזכיר לה תיכף ומיד את מפלת גרמניה
והיא רצה שוב לחייל האמריקאי.
אנשים חולניים. מה הם יכולים לעשות?
כל דבר מזכיר להם את היטלר.

שירה
לי ד

כוס־־קפה
ריצ׳ארד השלישי

דרס,

אביב; ינון) זח־עות המלחמה עדיין לא נגמרו.
נראה שעוד שבועות ארוכים נצטרף
לעמוד בהם. אין דבר. מי שהצליח לעמוד
בגבורה, עד הסוף, בזוועה שהביאה המלחמה
לקולנוע ירון, יוכל לעמוד כבר בפני כל
סבל ואסון.
האסון הנוכחי מתחיל כשחייל רוסי נכנס,
בתום מלחמת העולם השנייה, לבית גרמני
ופוגש שם את אריקה, אלמנה־יתומה־אומל־לה־גרמניה.
הוא צועק :״ניצחנו!״ ומוביל
אותה אל המיטה. היא מסתכלת עליו, אומרת
לעצמה :״גרמניה אבודה, היטלר מת,
הכל אבוד.״ ונופלת לזרועותיו.
אחרי זה היא יוצאת מן הבית ורואה חייל
אמריקאי. היא הולכת עם החייל הזה לביתו
וכשהוא מכבה את האור, היא רואה פתאום
לנגד עיניה את צבאות היטלר המובסים, מה
שגורם לה להתפשט ולהיכנס למיטה שלו.

(פריז,

תל-אביב;

אנגליה) שקספיר יצר אותו גיבן ובעל־מום.
יצור מכוער באופן פיזי ורוחני. אדם שרוצח
את אחיו, את אשתו, גורם למותו של
אביו, של בני־אחיו, ומחסל עוד עשרות אנשים
כדי להגיע לשלטון, ולבסוף, כשהוא
מגיע אליו, הוא מאבד אותו בשדה־הקרב,
כשהוא נרדף על־ידי כל האנשים שעורר
נגדו, ועל־ידי הרוחות של הנרצחים, המציקות
לו בשנתו.
הוא מת במלחמה לאחר שהוא משמיע את
המשפט השני הכי מפורסם בתיאטרון אחרי
ד,להיות או לא להיו ת: מלכותי — תמורת
סוס.

לורנס אוליבייה הוא ריצ׳ארד יותר יפה
ופחות אכזר מזה של שקספיר. כרגיל —
הוא נפלא. הוא מדקלם את שקספיר כאילו
היתד, זאת שיחה על כום־קפה, ושקספיר לא
מאבד בכף שום דבר מהיופי. שלו או מהפיוט
שלו. הסרט כולו הוא קולנועי מאד.
מלא תנועה. מרתק. ונאמן בדרך כלל. ,למרות
הרבה קיצורים, למחזה המקורי.

נוער עולה, המגיע מהאונייה לבית־נוער בירושלים,
עובר שם את קשיי ההסתגלות
לארץ. ורק לאחר מלחמת השיחרור הופכים
הנערים לצברים גמורים.
הסרט נגמר ועל המסך מופיעים דיין,
רבין וכל הכוכבים ואהובי הקהל מיומני הקולנוע
האחרונים.
הקטעים מוכרים, ידועים ולעוסים כבר,
והקהל בכל זאת מתלהב, מוחא כפיים, ויוצא
מן הקולנוע שבע ומרוצה, אחרי שראה
את המהדורה המתוקנת של ירושלים קרייה

איריס וסנה -חנוננח
החלוצית גשמי הסורנווו

נאמנה.
מי סקח?
בזמן המלחמה היה יהודה (ג׳אד) נאמן
ידוע בשם הרופא של הצנחנים, וכל הצנחנים
שחייבים לו את חייהם מספרים על מעשיו
עד היום.
בבית־החולים איכילוב ידוע ג׳אד בשם הבמאי,
וכשהוא הסריט את סרטו הראשון
השמלה, קראו לו, לשם קיצור, פשוט הרופא.
הוא סיים את סרטו הראשון לא מזמן.
ליאורה ריבלין, שמילאה בו תפקיד ראשי,
חזרה לתיאטרון, אסי דיין, הגיבור הראשי
שלו, עבר מאז די הרבה הרפתקאות, ג׳וזי
כץ כבר נסעה לחוץ־לארץ, וג׳אד מתכנן
בינתיים את ההמשך.
בסרט שהסתיים, ליאורה ריבלין היא בחורה
צעידה וצנועה שקונה לעצמה יום אחד
שמלה חדשה, ומרגישה
שבגלל זה
תוכל לכבוש את כל
העולם.
היא כמעט מצליחה
לכבוש את אסי
דיין, צעיר עליז ו־שוחר־הרפתקאות,
אבל
אסי מלווה אותה
לביתה ושם פוגש
את ג׳וזי כץ.
הוא עוזב אותה,יחד
עם השמלה שלה, ולוקח
את ג׳וזי כץ
לבלות.
לא צריך להצטער על זה, משום שההמשך׳
אם יבוא, יהיה הרבה יותר מעודד,
הבחור ישוב ויתראה עם הנערה, ולאט־לאט
יתפתחו ביניהם יחסים אחרים, שאינם
תלויים בשמלות או בדברים דומים.
ההמשך הזה עדיין מחכה לבעל־הון סקרן
שיהיה מעוניין לדעת מה סוף הסרט, ויהיה
מוכן גם להשקיע לשם כך חמישים אלף
לירות.
מי שראה את ההתחלה אומר שזה כדאי.

** צמתי את העיניים. גיסתי ל-
דמות לעצמי שאסי דייך הוא זה,

האיש שאני אוהבת.
״כך הצלחתי להתנשק עם אסי בצורה
אמיתית באמת. טובה באמת.״
הנערה הבלונדית בת ד,־ 18 ובעלת הרווחים
הקלים בין השיניים הקידמיות, שהפליטה
מילים אלה בפני כתב העולם הזה,
השבוע׳ לא היתר, אשתו הצעירה־חדשה של
אסי דיין — אהרונה.
היתד, זו אשד, אחרת בתכלית. צברית גם
היא. שחקנית גם היא. חדשה בנוף החתיכות
הישראלי גם היא, ללא ספק.
ובכל זאת — דמות שונה בתכלית: כי
אירים יוטבת, הנערונת האלמונית שכבר
הספיקה לקשט את השער של מוסף־צהרון
אחד, הפכה בין לילה לשם דבר.
את הנס הזה חולל איש שעבר, בעצמו,
שינוי מוחלט: יוסף (״פפו״) מילוא, במאי-
התיאטרון המהולל של תיאטרון היפה, אשר
פשט צורה ולבש צורה של במאי־קולנוע,

במיוחד לתפקידה: אביה היד, אחד מגיבורי
מלחמת העצמאות וגם של מלחמת־הבזק.
כי אלוף־מישנה לנצט׳ מפקד־חטיבה במלחמת
ששת הימים, נפצע בפעולה קרבית
וזכה לעשות הי&טוריה — שעוד
יסופר עליה.
גם דודתה אלוף־מישנה שושנה, גרשונו־ביץ,
מי שהיתר, מפקדת הח״ן, מוסיפה להילה
המלחמתית־חלוצית של איריס יוטבת
הצעירה.

״תשחקי בסרט ישרי,-:
^ פשר לראות שהגימנזיסטית

להוציא׳ אולי, את האיש שהיא חייבת
לנשק: אסי דיין .״אסי הוא נחמד נורא,״
אומרת איריס, כשצעיף חולמני מכסה את
עיניה היפות .״פרט לו — אין כאן שום
דבר מיוחד. הכל רגיל.״
גם בעת ההסרטה, אין כל אפשרות להוציא
אותה משיווי מישקלה. רק פעם
אחת הוציאו אותה מן השלווה — ואז
היתר, לה סיבה מספקת.
זה קרה כאשר פפו ציווה להשליך עליה
דלי של מים צוננים — בסצינה הדורשת
זאת. איריס, רטובה עד לעצמות, החלה

\ £הצעירה, שזה עתה סיימה תיכון׳ לא
נימסר, לאולפן ההסרטה במיקרה.
מה עוד שלפני עשר שנים, כשר,יחד,
איריס בסך הכל בת שמונה כבר הופיעה
בפני ד,מסרטה.
היה זה כאשר דודה, פיטר פרי, ביים את
סירטו איי לייק מייק ושיתף את הילדונת
מפוזרת השיניים במסיבת־ד,זאטוטים שמהווה
את אחת הסצינות רנלבבות של הסרט.
וכאשר הגיעה איריס לגיוס, ידעה מה
שהיא רוצה: ללכת ללהקה צבאית.
משום כך׳ גם הופיעה בפני הבוחנים
עם הגיטארה שלה בידה, והתכוננה לשיר,

יומן החדשות
¥הדיסקוטק של מנדי עומד ליהפך
בקרוב לסינמטק. הוגה הצירוף הזה, איקא
ישראלי, מתכונן להקרין במקום, כל יום
משעה שתיים עד שמונה, מיבחר סרטים
טובים, מלוזים במשקה חריף או לא חריף.
¥א 30ץ סלמון, הצלם של נבע,
התהפך עם המכונית שלו ונפל לתוך תהום.
למזלו זה קרה לו בשעה שצילם סרט דוקומנטרי
של פרדי שטייכהרט, בדיוק בסצינה
של שיחזור הוצאת פצועים בקרב.
כל הרופאים שבאו לשחזר, נתנו לו עזרה
ראשונה, וההליקופטר שצריך היה להראות
איך לקחו את הפצועים, לקח אותו להדסה.
בגלל המיקרה מתעכבים צילומי סרטו הראשון
של ל׳אן סלכיק, דפנה, שהיו
צריכים להתחיל השבוע.
¥את הגיבורה הראשית שלו מחפש
אורי זוהר בארץ, אבל בקשר לגיבור
הראשי הוא לא סומך על הגברים הישראליים•
הוא מחפש אותו בחוץ־לארץ בין
סטנלי כייקר, לורנס הארווי ועוד
מספר שחקנים אנגליים.
¥אילן דר (לשעבר איבאן לנג׳יאל),
המומחה של חיל־האוויר, שעשה עליו כבר
סרט דוקומנטרי מוצלח עוד לפני שחיל־האוויר
הראה את גבורותיו במלחמה, מתכונן
לעשות עליו סרט נוסף, בין שעה וחצי,
שיתאר את תפקידו ועלילותיו במלחמה.
¥המפיק מיכאל שווילי מתכונן להסריט
בארץ בגירסה מחודשת את היהודי
זים. הוא כבר קיבל את הסכמתו של טר*
אנר יאנג, במאי הג׳יימס־בונדים, לשמש
כבמאי הסרט .״אני צריך רק לעשות שינויים
בתסריט,״ הוא מסביר ,״כי אשר הירש
סרג לא יתן אישור לעשות כאן סרט
אנטישמי.״
והעולם הזה 1564

בלי סאכאריו ״״;ז;
בתו) לע שות את סרטו הרא שון אחרי קא־ריירה
מזהירה כבמאי ו ש חקן תיאטרון.

לצעוק וליילל מקור ולבסוף איבדה את
שליטתה העצמית ונמלטה לייבש את בגדיה.

ן״* וא הלך פשרות

חתיך מס׳ 1
של אסי
נוע, שבוע אחר שקצר בי קו רו ת
קליי של במת השחקנים, חודש

הקולנוע הישראלי מבטיח להיות בן־הזקוני ם של משה דיין,
(ליד גדעון זינגר וחנה עדן) ,ה מופיע בתפקיד כוכב בקולנלהבות
בהופעת־הבכורה שלו ב תי א ט רון, בעלילות טלמכום
אחר שנשא אשר, וחצי שנר, אחר שהחליט להיות שחקן.

שעה שהחליט לביים במו ידיו את סירטו
הראשון — לפי הוא הלך בשדות, סיפרו
של משה לזמיר, שצילומיו החלו להתבצע,
השבוע.

הילה מלחמתית

** יוון שפפו אינו במאי-קולנוע מי־
^ קצועי, הוא גם בחר בנערה בלתי-
מיקצועית.
למעשה, היה הכל בעברה של איריס יו־טבת
מכוון לדחוף אותה לעבר הזרקורים.
דודה הוא הבמאי פיטר פרי ומתה — השחקנית
בתיה לנצט, אשתו של פיטר.
גם מבחינת הרקע החלוצי־הלוחם של
התסריט, מתאימה הצברית בהירת־השיער

בישיבה הבאה עם הבוחנים, את חייל שולי
חזר.
ואז חטף אותה פפו — בפניו הוצגה, לגמרי
לא במיקרה. מילוא העיף בה מבט,
שוחח איתה׳ ופסק:
״אני רוצה שתשחקי בסרט שלי.״
אירים נתמלאה שמחה, והסכימה, כמובן,
בלב רוטט — מבלי לדעת שפפו כבר
ייחד לה אז את התפקיד הראשי, תפקידה
של מיקה, הדמות הנשית הבכירה בסיפורו
של משר, שמיר.

דלי צוגגיס
*\ירים עצמה מתייחסת •לקאריירה
שלה בשיעמום מיקצועי לגמרי. היא
אינה מתפעלת משום דבר.

לא לימוגדה
הוא סרט חלוצי

וללא בושה.
הוא, נוסף על העלילה הקודמת,
פר את סיפורו של צנחן צעיר,
ששת־הימים. זה לא בדיוק מה
כתב. אבל סרט זה סרט׳ והזמנים
ואיתם — הסיפורים.
ובעצם — לא רק הסיפורים. גם בדמויות
המרכזיות של היצירה הקולנועית הזו חל
שינוי עמוק, עם ההסרטה.
איריס — הפכה לכוכבת לכל דבר, בין
לילה, ממש.
אסף דיין — לחתיך מספר אחד של הקולנוע
הישראלי הצעיר. למעין אלן דלון
ישראלי שכזה.
ואילו יוסף מילוא, שהיה עד כה בשיא
קאריירד, אחת — בחר להתחיל מלמטה,
בקאריירה חדשה לגמרי, קולנועית בתכלית.
מה תהיינה התוצאות האמנותיות של
ההרפתקה הזו עדיין קשה לדעת. אבל
ברור שפפו מתייחס לעבודתו כלעבודת־קודש:
״כוונתי
שלא לעשות את הוא הלן בשדות
•ללימונדד״״ הבטיח הבמאי, השבוע,
לכתב העולם הזה .״זד, לא יהיה סאכארינה,
אלא סרט כימעט־תעודתי.״

גם מסבמלחמת ששמיר משתנים,

במדינה

רא יוסף ג׳י. החודש, ללא הודעה מראש,
הופיע ג׳י במשק רביבים, הצהיר בפני החברים
המופתעים כי המשורר חיים גורי,
זה שגילה אותו ויצר את האגדה סב־־ו,
שלח אותו לפגישה בקיבוץ. פגישה עם מי?
עם הסניף המקומי של אגודת שוחרי׳ יוכקה
ג׳י. האורח הלא־קרוא עורר התעניינות ב־קיבוצניקים,
שמילאו את חדר האוכל מפה
לפה, האזינו שעה ארוכה להרצאה על ברית־המועצות,
שהיתר מלווה בקביעות פסקניות
של מי שיודע סודות מן החדר.

(המשך מעמוד )9

אחר־כך הוא לקח אותי שוב לשולה —
ושוב כלא אותי.
ביום השלישי, כשיצאתי למרפסת, ראיתי
ערבי ברחוב. צעקתי לו שאני ערביה אותה
מחזיקים היהודים, ונתתי לו את הכתובת
של משפחתי. הם באו ושיחררו אותי.
את תמונות״דודי יש לאריה ממני: הוא
גנב אותן מתוך הארנק שלי, בלי רשותי.
עכשיו טוב לי. אני לא מאורסת לאיש מסעודיה,
זו המצאה של אריה.
עד כאן דברי אבתיסם. הוסיף עו-
רך־הדין של המשפחה׳ אחמד מוגרבי, אצלו
רואיינה הנערה על־ידי כתב העולם הזה:
״אני יודע שהיא לא סיפרה לך את כל האמת.
היא לא ישנה כל הזמן אצל שולה,
אלא גם אצלו. אבל הנערה פוחדת. משפחתה
מוסלמית. כמוני, בעצם.
״אבל לי כבר יש מנטאליות אחרת.״

כ לז־ חרס

דרכי־אדם
הכבוד
האח רון

תמונת השבוע: נשות הצמות הסובייטית

מוטקה ראובן ידע שסופו יהיה בנמל-
אשדוד — על כן תיכנן את הלוזייתו ל־פרטי־פרטיה.
הוא
ציווה שיקברו אותו על מיגרש־התפוזים,
שבעזרתו נהג הסוואר הצעיר,
בעל העבר האקדמאי, להעביר את הארגזים
לאוניות׳ אותן משרת הנמל.
הוא גם ציווה שלא יספידו אותו יותר משש
דקות :״זה מיותר, אמר ב׳פשטות.
לכן, כשהתכנסו השבוע חבריו לעבודה
לחלוק לו את הכבוד האחרון, נהגו בדיוק
כמבוקשו: ארונו הוצב על המנגש, ומשם
יצא מוטקה לדרכו האחרונה.
היה זה עוד יותר ׳מתאים, לאור העובדה
שהסוואר נספה כתוצאה מתאונה — בה
נפלו עליו ארגזי־התפוזים האהובים שלו,
מאותו מנגש ממש.
״ווארדדז׳ ״ מוטקה ראובן הגיע ארצד,
עם אחת מפלוגות המח״ל׳ (מתנדבי חוץ*
לארץ, של מלחמת העצמאות) ,ישר מבראזיל.
במלחמה נלחם כאריה, ואחר־כך ניסה
להקים משפחה — ולא הצליח. עם הצטרפותו
לשרותי־הנמל הפר פעיל בוועד, עבר קורסים,
הפך את הנמל למטרת חייו.
בנמל גם סיים את חייו. כי, כאשר הושמעה
לפני חצי שנה הקריאה הסאלוניקאית
ויארדה! (היזסון!) ומוטקה לא שעה אליה.
נפגע הסוואר־האקדמאי הצעיר ( )37 פגיעות
אנושות, כתוצאה מהן מת השבוע.

החי
• אל־קאלאגאן. בגדה המערבית החרימו
פקידי המימשל הצבאי את כל גליונות
העיתון הערבי הממשלתי (וההסתדרותי) אל־יום;
גילו במאוחר, כי ההוראה שניתנה להם
היתד, להחרים את העיתון הערבי האנטי-
ממשלתי (והקומוניסטי) אל־איתיחאד.
• גם על ארבע. בירושלים התרכזו
כמה פלאחים ליד שער שכם, הציעו את
בהמותיהם לאורחים היהודים לפי התעריף

הבא: שעת רכיבה על סוס — 8ל״י; על
פרד — 4ל״י; על חמור — 2ל״י.

זכרונותיה של סווטלנה סטאלין הופצו בגירסה סובייטית כדי להקדים א ת הפירסום
האמריקאי שלהם, הצפוי בחודש הבא. כדי לשוות לגירסה המוסקבאית של יומני
סווטלנה מהימנות־יתר, סיפקו הסוכנים הספרותיים הסובייטיים גם שורת תצלומים
מקוריים, כמו זה שלמעלה, המראה את מי שהיה סגן ראש־הממשלה ושר סחר־החוץ
הסובייטי, אנס ט אס מיקויאן, מציג לסווטלנה סטאלין (לידו) ,לחברתה ולאשתו
(הרחוקה ממנו) את כושרו כלהטוטן בהטלת בקבוקים ריקים (של משקאות קלים).
אנשים בלי תה המזכיר הכללי של ההסתדרות לוקח את׳
העניינים בידיים. זה שאמר השבוע, כי ההסתדרות
היא די חזקה כדי לגלות את
המישגים של עצמה ללא בושה, זה עוד
כלום. אבל זה שגרם למהפכה בוועד־הפועל
— בגלל זה הוא יירשם בהיסטוריה. עובדה:
אהרון בקר הוא המזכיר הכללי הראשון
שהעז להפסיק את שתיית התה ואכילת הכעכים
בעת ישיבות הוועד־הפועל. וכך זה
קרה: בישיבה האחרונה התלונן אחד ה־הברים
כי המלצרים מתרוצצים בעת נאומו
ומפריעים לו. בקר הורה להם לדחות את
הגשת התה. אחר־כך החלו כמה חברים
לצעוק שיתנו את התה לפני שהוא יתקרר.
ואז הודיע המזכיר הכללי :״מזה זמן רב
אני חושב בכלל להפסיק את הנוהג הזה.
גם בעת ישיבות הכנסת לא מגישים תה.״
צעקו החברים :״אבל בכנסת יש מזנון!״ ענה
בקר :״גם בהסתדרות יש מזנון!״ י• רעיית
שר־הבטחון תורמת גם משהו משלה למען
הבטחון. היא עושה זאת על־ידי הפגת המתיחות
באל־עריש ובצפון סיני. השבוע הודיעה
רות דיין, מנהלת מ שכית, כי החברה שלה
מוכנה לשווק בישראל את עבודות הריקמה
האמנותית — מעשה ידיהן של 600 נשות
הסביבה. עד לפני המלחמה שווקה התוצרת
הנאה הזו כולה למצריים, ומזה שלושה
חוד שים שהמלאי הולך וגדל באין קונים.
יוזמתה של דיין התקבלה בשמחה במשרדי

הלוויית ראובן בנמל אשדוד
חייס בנמל והפסד של שש דקות

המושל הצבאי במקום • .המראייו־הבדחן
שמואל שי גילה השבוע, כי מאז שאסור
להשתמש בביטוי ״שטחים כבושים״ ,הוא
נוהג לאכול רק מלפפונים משוחררים# .
אגב, לשי יש רעיון מצויין כיצד למנוע
החזרתם לגדה של פליטים מירדן :״צריך
פשוט לשלוח אליהם שליחים ציוניים, כדי
שינהלו תעמולה לעליה, ואז מובטח לנו
שאף אחד מהם לא יחזור.״

סו דו ת
בנעוריו הוא כעס על אביו, כי אילץ אותו
להאזין להרצאה על אוננות. נערה נשקה
לו לראשונה בהיותו בן ,21 ואת סודות
המין גילה למעשה רק שנתיים לאחר מכן.
האינטליגנציה שלו מוגדרת כ״ממוצעת טובה״
,וכשהתבקש פעם להגדיר תפוח, ענה:
״פרי מענג, המשפר את הבריאות.״ אלה הם
מיקצת בן המימצאים שפירסם לאחרונה ד״ר
שלמה קולצ׳ר, מנהל המכון הפסיכיאטרי
בבית־החולים תל־השומר, מתוך מחקר
שערך באדולף אייכמן, בתקופת חקירתו
ומשפטו, לפני למעלה משש שנים. בשיחות
הארוכות שקיים הפסיכיאטר עם הלקוח־המיוחד־במינו־שלו,
שאל אותו האם הרגיש
אי־פעם רגשות אשמה .״פעם או פעמיים,״
השיב אייכמן ,״מפני שברחתי מהשיעורים
בבית־הספר.״ .ומה הוא חש למראה רצח
ילדים? ״השתריינתי בתוך עצמי,״ השיב,
״ואף על פי כן עשיתי את עבודתי.״ #1
הפושע הנאצי ראה עצמו כאידיאליסט. אידיאליסטים
אחרים היו בעיניו גם אלכרט
שווייצי ומאהטמה גאנדי# .י׳ ״הוא
נטה להתייחם לספרים ולסופרים,״ מספר
ר׳ד״ר קולצ׳ר .״הוא אמר כי הוא אוהב את
האיליאם ואת האודיסיאה, אבל כששוחחתי
איתו ראיתי שהדבר אינו נכון. הוא הזכיר
שמו של קאנט, ולא ידע דבר על יצירתו.
הוא דיבר על גיתה ועל שילר, ולא ידע
אף שורה אחת משיריהם.״ בצעירותו למד
אייכמן לנגן על כינור, אך מעולם לא ביקר
בקונצרט או באופירה, ואף לא בתיאטרון.
• העיתונאי האמריקאי ג׳ים בישום פיר־סם
כבר ספרים על נשיאים אמריקאים. פעם
עשה זאת על אברהם לינקולן ופעם
עשה זאת על ג׳ון פיצג׳רלד קנדי.
עתה עשה זאת גם על לינדון ג׳ונסון.
ספרו החדש — יום אחד בחיי הנשיא —
מציג את הנשיא האמריקאי כבעל טוב, אב
מסור לילדיו וסבא למופת לנכדתו הקטנה.
נוסף לזאת: לג׳ונסון יש רק עשרים חליפות,
לעומת הארבעים שהיו לקודמו, וכן ששה
זוגות נעליים, וכמה תריסרי חולצות ועניבות•
הוא מקפיד על לבושו, סיפרו סוכני
הבית־הלבן לבישום, וכל בוקר הוא ניצב
שעה קלה ליד הארון, בוחר בעצמו את
החליפה, וכן את הנעליים והחולצה המתאימים•
י • ואם כבר מדובר על גדולי עולם,
צריך להזכיר גם את יוסף גבעון, המתק
״אילו
הוטל עלי לחיות עוד פעם את חיי,״
אמר פעם משה דיין, ברגע של אמת,
״לא הייתי מקים משפחה.״ קשה אמנם לנחש
בפני מי שפך שר־הבטחון הישראלי אח
ליבו, בווידוי כה אינטימי, אולם באותה
מידה קשה גם להטיל ספק במיהמנות הציטוט
הזה. הוא נזכר השבוע בכתבת בתו-,
יעל שיאון לבית דיין, שנשאה את הכותרת
אבי # .יעל, שגילתה בכתבתה פנים
חדשות של אביה, לא חסכה מילים כדי
לתאר את בדידותו .״הוא מחזיק את המפתח
לכלא שלו עצמו,״ כתבה ,״הוא אדם בודד
מתוך בחירתו העצמית, בהכרה, בכוונה.״
בין המעטים להם רחש דיין יחס חם ומיוחד
מונה יעל את סבתה, דכורה דיין, ואת
המפקד הבריטי יוצא־הדופן ציארלס אורד
וינגייט • .גילוי נוסף שלה: דיין
מעולם לא יצא לחפירותיו הארכיאולוגיות
הפרטיות בחברת מישהו אחר. תמיד הוא
עשה זאת לבד. ונימוקו :״אז אני עוסק
בהירהורי, רחוק מבני־אדם, בחברה הנפלאה
של כלי חרם שאנשי אברהם אבינו נגעו
בהם; של כלים שאנשי דויד המלך השתמשו
בהם ועוד מגלה יעל :״דיין
רגיש יותר למה שאנשים אומרים וכותבים
עליו, משהיה רוצה להודות. הוא דואג להופעה
נאה בצילומים, גאה על המחמאות
שקיבל מאת שארל דה־גול או כרנרד
מונטגומרי, ולעיתים הוא אפילו מתגאה,
כמו ילד, על הפירסום השלילי שהוא זוכה
בו כאנפאן טריבל.״ #1בתו של שר־הבטחון
והרמסכ״ל־לשעבר, מודד״ יחד עם זאת, כי
מספר הנשים שאמרו לה בהזדמנויות שמות
כי הן מאוהבות באביה, גורם לד, מבוכה.
״אפילו אם איננו אב לדוגמה,״ מסיימת
הסופרת שנישאה זה עתה ,״הרי אין כל ספק
שהוא אשר נתן לנו את הכוח ואת התבונה
להבין כי זהו מחיר קטן שיש לשלם תמורת
העמידה לרשותו של הכלל י כתב מ ע־י ב
שמואל שגב, שנשחף גם הוא במבול היצירה
הפוקד לאחרונה רבים מעיתונאי ישראל׳
התלונן השבוע כי הצנזורה הוציאה לו
הרבה קטעים מתוך ספרו, העומד להופיע
בקרוב — ספר שיטפל, כמובן, במלחמת
ששת הימים. כששמע על כך הפיזמונאי
דידי מנוסי, פנה אל שגב, הידוע בקשריו
ההדוקים עם מערכת הבטחון, ושאל אותו:
״זה נכון שהצנזורה מוציאה לך ספר?״ •1
ואם כבר מדובר על עיתונאים ועל ספרות-
מלחמה, אפשר לגלות את הסוד הבינ־עיתת־אי
הכמוס ביותר של הזמן האחרון: שלושה
עיתונאים — כולם כתבים צבאיים — סיימו
זה עתה עריכת ספר משותף על מלחמת
ששת הימים, שיראה אור בימים הקרובים.
השלושה: זאב שיף מהארץ, איתן הבד
מידיעו ת אח רונו ת

ואלי לנדאו

ממעריב,

עבדו בשבועות האחרונים על הספר, שילרא
מאת כ תבנו הצבאי, למרות השינאה השוררת
בין עורכי העיתונים שלהם. לכן גם
שמרו על כך בסוד. הם חששו שאם יוודע
לעורכיהם על השיתוף הביג־עיתונאי הזה,
ינסו להפעיל עליהם לחץ לבטלו. את ההקדמה
לספר כתב ראש המודיעין של צה״ל,
האלוף אהרון יריב.

פשוקי השבוע
• רב־אלוך חיים לסקוב, מוהל
רשות הנמלים, על לקחי המלחמה :״בצד,״ל
קיימת ניידות — בחיי היום־יום קיימת
נייחות; בצה״ל יוזמים שינויים, ואילו בחיי
היום־יום מחכים שהם יקרו מאליהם• ,אז
פשרות רודפות פשרות, כשהן פותרות את
המצב הקיים ולא את מד, שצריך.״

* הוגה הדיעות המצרי אהמד
כיאה אל־דין :״כל העולם מצוי כיום
במלכודת עכברים — הערבים והישראלים
כאחד, הרוסים וכמוהם האמריקאים, הארצות
היצרניות וכן הארצות הצרכניות, מצריים
המפסידה את רווחי הפעלת התעלה ומדינות
אחרות המאבדות את היתרון הנובע מהשימוש

העולם הזה 1564

ה סג צד מ ה
ה מ שו טטת
המאבק בין המצלמה של מניה קדמון
לבין אמנון מור עומד להסתיים בהסכם־
שלום. הכוחות במאבק הזה לא. היו כל־כך
שווים, משום שמאחורי המצלמה של מניה
עמד האבא שלה, פרופסור יהווה קרמון,
דיקן הפקולטה לגיאוגרפיה באוניברסיטה
העברית, וגם האמא שלה, ומאחורי אמנון
מור עמד רק אמנון מור.
למניה יש גוף חטוב ושיער בלונדי רך
וגולש, שהיא הביאה מארץ מולדתה שבדיה.
עשר שנים היא ישבה בירושלים, ובשנים
האחרונות קשרה קשרים הדוקים עם אמנון
מור, המגיה של עיתון העולים המנוקד,

זסר 0 )1(1עיוסריס
ביום השי שי האחרון עלה ריזמו

אילקה רווה

על בי מת מועדון החמאם,

מי שמכיר את אילקה רווה יודע שכל פעם שהוא עולה על הבמה ופו ת ח את פיו, זה כד״
לשיר את השיר הידוע קאלינקה.
יתכן שסוסיסחה מכיר את אילקה רווה, ויתכן שלא. בכל אופן, כשאילקה התחיל
לשיר, הוא, ניגש אליו, הו שיט לו יד גדולה ו שרירית, וסתם בה את פיו.
הזסר ה שתתק, ובוסי ניצל את השקנו הזה כדי להודיע לו שאם עוד פעם ישיר את
קאלינקה, או כל שיר רומי אחר, הוא ידאג אי שית לכך שיותר לא יוכל לשיר שום דבר, לא
שירים רוסיים ולא שירים לא־רוסייס.
כשהוא הוריד את ידו, אמר לו הזמר :״אבל הקהל רוצה ל ש מוע את השיר!״ בוסי הודיע
לאילקה שלא איכפ ת לו מה הקהל רוצה, ואחר כ ן הוא התחיל לפרט מה מצידו יכיל הקהל
לע שות, אם הוא רוצה. אבל כיוון שהקהל ממילא לא שמע בקולו, לא כדאי לפרט זאת כאן.
זה גם לא כל־כן יפה.
לאילקה לא נותרה ברירה, והוא סיים את ה תוכנית ב שיר האמריקאי סאמרטיים.
אבל מיד אחרי ה תוכני ת הוא הלך למשטרה. המ שטרה התייחסה לעניין ברצינות רבה,
ואמרה לו שהוא בהחלט יכול לשיר שירים רוסיים, כסה שהוא רוצה, ואם מי ש הו לא ירשה
לו, שיפנה למ שטרה, והמ שטרה תגן עליו.
לכן אין להתפלא אם מעכ שיו כל פעם שנ שמע את אילקה שר שירים, נוכל לראות גם שני
!שוטרים, שעומדים על ידו ו שומרים עליו עד שיגמור.

כשג׳רדיו (״ג׳ודי״) גרברט הגיעה
ארצה ממכסיקו לפני שנתיים, עטו עליה
כל זאבי תל־אביב, ולאחר קרב קשה
זכה בה מיכאל (״מייק״) סטולו•

בצקי.

הקרב על ג׳ורי לא נערך לשווא, משום
שג׳ודי היתה יפהפיה בלונדית מקסימה,
ונוסף על זה גם תרבותית ומשכילה,
ונוסף על זה גם יודעת לבלות׳ ועוד כל
מיני דברים.
מייק זכה בה לא רק משום שהוא
איש־יחסי־ציבור, ולכן יודע לנהל יחסים,
וגם לא רק משום שהוא תושב קבוע
של ״ורה״ ו״מנדי״ ,ויש לו נסיון ב
מניה
קדמון

בה מחדש. הידידות שלהם הלכה ונתהדקה,
אמנון הפך בן־בית אצל משפחת קרמון,
אבל בעיני משפחת קרמון הדבר לא מצא
חן. וכשהבת החליטה שהיא זקוקה להשתלמות
בשטח הצילום, שלחו אותה בשמחה
רבה להשתלם בגרמניה.
מלחמת־ששת־הימים החזירה את הבת ארצה.
היא באה להראות מה למדה בגרמניה,
ועכשיו היא משוטטת בירושלים ומצלמת.
כשהיא תגמור לצלם, היא תחזור לגרמניה
להמשיך בלימודיה, אבל הפעם, מלבד המצלמה,
היא תיקח איחה גם את אמנון.

טשתל עו ל ס חוז ר ת
לעודד בן־ארי יש כל מה שדרוש ל־נער־שעשועים
תל־אביבי. יש לו הרבה כסף,
כי הוא אחד ממנהלי מיפעל הלנה רובינש טיין
בארץ. יש לו מכונית שברולט הדורה,
דירה מרווחת, הרבה מחזרות.
אבל לעודד בן־ארי יש צרה אחת. הוא
אוהב טרמפיסטיות. הוא מובן להתאהב בכל
נערה, לאבד למענה את ראשו, בתנאי שתהייה
טרמפיסטית.
את הטרמפיסטית האחרונה שלו, חנה
יעקס הוא מצא בצומת נתניה. הוא העלה
אותה אל מכוניתו. הוא הבחין בכך שהיא
יפה מאוד, התחיל לשוחח איתה, והבחין בכך
שהיא גם קצת אינטליגנטית. וכשהוא הסתכל
על אורך שמלתה ועל קוצר רגליה, הוא
הבין שהיא גם בחורה צנועה מאוד.
כתוצאה מכל זה היא מצאה חן בעיניו.
הוא שאל אותה אם היא כמו כל הבחורות
הללו, שמסתובבות כל הזמן בחצאיות שמגלות
הכל, ועושות כל מה שאפשר כדי
שיראו להן כמה שאפשר. היא אמרה לו ש־
״מה פתאום,״ והוא הרגיש שלאט־לאט הוא
מתאהב בה.
כשהם הגיעו לתל־אביב, הוא לקח אותה

פתה את פיו

והחל שר את השיר הרוסי הידוע, קאלינקה.

למתחיל. בתום עשר שנים היא החליטה
להיות צלמת. ההורים שלה שלחו אותה
לגרמניה ללמוד צילום.
היא חזרה ארצה, התחילה לצלם, ואז
התברר שהיא סובלת מדלקת־ריאות קשה.
ההורים שלחו אותה לשווייץ. כל זה היה
מדי ארוך בשביל אמנון, והוא החל לשכוח
אותה.
אבל היא התרפאה, חזרה ארצה והוא נזכר
הדסה לוהסת שוב

ישר לקפה ורה כדי להראות אותה שם.
אבל בקפה ורה
וגם הוא מבין בדברים תמימים וטהורים.
הוא התחיל לחזר אחרי הבחורה במרץ, ועודד
הבין שאם הוא ישאיר אותה במקום
עוד כמה רגעים, יקלקלו לו את התגלית
שלו, ישחיתו אותה, ויהפכו אותה לנערת־מיני
רגילה.
הוא הוציא אותה מיד מהקפה, ליווה אותה
הביתה וקבע איתה פגישה לאותו ערב.
הוא חזר הביתה שמח ומאושר, וצמא
לאהבה המחכה לו. מרוב צמאון הוא נעצר
ליד קיוסק, כדי לשתות מיץ אשכוליות.
בין לגימה ללגימה הוא התבונן בשערי השבועונים
שהיו תלויים על דוכן הקיוסק,
וכמעט קיבל שבץ־לב.
על שער אחד משבועוני־העירום הופיעה
תמונת־עירום של חנה, ליד וידוייה האישי.
אבל מה יכול עודד בן־ארי לעשות? הוא
פשוט אוהב טרמפיסטיות. הוא לא יכול
להתגבר על עצמו. לכן כבר למחרת היום
הוא מצא את עצמו במכונית, עם ידיד, ועם
תיירת אמריקאית נאה.
הידיד החל מחזר אחריה במרץ, ועודד,

ישב אריה אבנרי,

עניינים הקשורים למקומות הללו.
בגלל הסקס־הוא
זכה בה בעיקר
אפיל שלו, המצוי בדרך כלל במקטרת
שאינה משה מפיו, ובחוש־ההומור היוצא
משם לפעמים,
כשהמקטרת
לא מפריעה.
אחרי שהוא ניצח
בקרב, וזכה בה,
היא נכנעה ועברה
לגור בדירתו שבכפר
ויתקין. היא
בישלה שם, קיבלה
את האורחים
שלו, והפגינה בפני
כולם, ובעיקר
בפניו, את אהבתה. סטולוכציקי הוא ראה שכך
הדבר, החליט ל־ותר
לה על העובדה שהיא נוצריה, ולשאת
אותה לאשה. כשהוא הציע לה
את הצעתו האדיבה, היא נפלה על
צווארו בשמחה, ארזה מיד את כל חפציה,
ונסעה למכסיקו כדי להודיע להוריה,
לחסל שם את כל העניינים ולחזור
ארצה לבעלה.
היא בישרה להוריה. יודעים א ת זה
מהמכתבים שהיא כתבה לו. אבל מה
היא עשתה אחרי זה לא ידוע, כי היא
הפסיקה לכתוב.
השבוע טייל מייק עם אורחים מחוץ״
לארץ ברצועת עזה. כשהגיעו לאל־עריש,
נכנסו למועדון־קצינים באחד המחנות,
כדי

ל ש תו ת

מ שקה

קי רו ת

הדסה מור היא סופרת רצינית ואחראית.
היא אינה בודה את סיפוריה מדמיונה.
עליה לחיות אותם קודם, כך היא מרגישה,
לפני שהיא כותבת אותם.
מאז כתבה את הרומן הסנסציוני שלה
דרכים לוה טו ת, בו חשפה באופן אוטר
ביאוגרפי את עלילות האהבה שלה עם אישיות
מרכזית במדינה, שהופיעה בספר בשם
בדוי — נזהרים אנשים רבים לא ליצור
עמה ידידות אינטימית קרובה, מחשש פן
יהפכו לגיבורי יצירותיה הבאות.
אולם הדסה אינה נחה על זרי־הדפנה הספרותיים
שלה. במרץ בלתי־נלאה היא ממשיכה
לאסוף חומר. כדי לעשות זאת בצורה
הטובה ביותר, היא חזרה לרקע שסיפק לה
את סיפורי־האהבה של הרומן הראשון שלה.
אי־אפשר לשכוח את תיאור האונס שאונם
מתי יניב, גיבור דרכים לו ה טו ת, את הסטודנטית
הגר מירוז בירושלים.
עכשיו נמצאת הדסה מור שוב בירושלים,
ושוב כסטודנטית. היא אמנם בעלת תואר
ב״א בחינוך, אולם עתה היא לומדת משפטים,
שנה שלישית. היא גרה במרתף חמוד
בירושלים ועובדת כעיתונאית חפשית בידיעות
אחרונות. אבל גיבור הרומן שלה,
הפעם, אינו איש־צבא בכיר, כי אם קריין־
חדשות בקול ישראל — חיים תדמץ.
חיים תדמון נמצא אמנם במעמד משפטי
של נשוי. הוא עדיין נשוי למשוררת ולקריי־נית
רחל חלפי, עמה הוא מתגורר ב־טלביה.
אולם השניים עומדים בפני גירושין,
והירושלמים, הרואים עתה את הדסה מור
בחברתו של חיים תדמון, כבר מספרים שהוא
עומד לשאת אותה לאשה.
״אנחנו עוד לא מתחתנים,״ אמרה השבוע
הדסה מור ,״קודם כל הוא צריך להתגרש.
בכלל, התחילו לדבר על כך עוד לפני שאנחנו
החלטנו.״
אבל אם יהיה תדמון גיבור הרומן הרביעי
של הדסה מור, הוא יצטרך להמתין מעט.
בינתיים עסוקה הדסה בחיבור הרומן השלישי
שלה, בו היא מקדישה שני פרקים
ה מועדון
היו תלויות בערבוביה תמונות
של בחורות שביקרו במקום, ליד תמונות
של עבד־אל־נאצר, עאמר ומנהיגים
מצריים אחרים.
התיירים מיהרו לחטוף את המנהיגים
המצריים, כדי לקחתם למזכרת, ומייק
נעמד ליד תמונת א חת הבחורות, וקפא
במקום. הוא ראה שם אתג׳ודי שלו,
שותה בירה ומחייכת לעבר קצין מצרי.
עכשיו הוא מוכן לתת כמה שנים מחייו
כדי לדעת אם גם על הקצין המצרי
היא נסעה לבשר להוריה או לא.

שלמים לחוויותיה בתקופת המלחמה האחרונה.
הספר יצא אמנם רק בעוד מספר חודשים,
אך הדסה מבטיחה שהוא יעורר מיש
לא פחות מיצירתה הראשונה.
לאלה, שיזהו את האנשים מאחורי השמות
הבדויים.

שהיתר, לו כוונה מלאה לעשות את אותו
הדבר, ניסה לצנן את התלהבותו ולפנות
מקום לעצמו.
״השתגעת,״ הוא אמר לו בעברית ,״תראה
איזה פרצוף יש לה! דבר כזה אתה תכנים
למיטה שלך?״
״מה הוא אומר?״ שאלה התיירת בצחוק.
״הוא אומר שאת חמודה נורא,״ הסביר
לה הידיד ,״שיש לך עיניים נפלאות.״
התיירת נהנתה וחייכה אל עודד חיוך
חושף־שיניים.
״תשמע, היא הרי מלוכלכת! אתה לא
דואה?״ הוסיף עודד להשמיע דברי חיבה,

הייתי נוגע
החבר תירגם לה
הודתה לעודד בחיוך
איות האלה בכלל,״ הוסיף
וכך שטפה לה השיחה להנאת
שהטרמפיסטית הגיעה למחוז־חפצה. עודד
עצר את המכונית, והטרמפיסטית קירבה את
פיה אל אוזנו, ולחשה לו :״אני באמת מודה
לך מאוד על הטרמפ, וגם על כל המחמאות
שנתת לי.״
ולפני שעודד הספיק לשים לב שהיא דיברה
אליו בעברית צברית צחה, היא כבר
נמצאה הרחק מהמכונית.

הדסה מור

ספורט

הו צאתפדיא חי אסףבע ״ מ
תל־אביב, יוסף הנשיא ,13 טל 613339 .

שערוריות

פכר הופיע ספרו של

רובוט

דונובו

וצוות עוזריו מה״לום אנג׳לס טיימם״

ש שה י מי ם ביוני
מלחמת ישראל על קיומה

ספר בלתי רגיל, המתאר היסטוריה שהתרחשה זה עתה.
כתבות משדות הקרב מאת סופרים צבאיים בחזיתות
מצרים, ירדן, סוריה וירושלים, ומבצעי חיל האויר
הישראלי.
מה התרחש על בימת האו״מ ומאחורי הקלעים.
ישראל כפי שנראתה בימי המלחמה בעיני אויביה וידידיה
בעולם.
המאבק הדרמתי בין ארצות־הברית ורוסיה למניעתה של
נסיגה ישראלית מהשטח המשוחרר.
מחיר הספר 5.40ל ״י
להשיג בהוצאה ובכל חנויות הספרים בארץ

ההרשמה: לפנה״צ ! 1—8אחר,״צ 8—4

1גמגסיהטבנית
תלאבגהחשמל 2 7ושלים: ב| • הודהם1
:הר צל 4
תחנה מונזית-מאחזדי תחנת הנח * חיפה

קוני

במחירים גבוהים

מ דו ר. קליטה
גם של חברות

מכל הסוגים

מ ל1 3 1

ויתר המלוות

״נוה״ ,שדרות רוטשילד ,15 תל־יביב,
טל ,54931 .פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד .6.30

נפיל תו של
האיש
ה חז ק
ענף הכדורעף אינו עולה, בדרך כלל,
לכותרות.
השבוע זה בכל זאת קרה — והנחית
לענף נוקאוט רציני מאוד: מאמן הניבחרת
הישראלית בכדורעף, מיכה שמבן הוחשד
באי־סדרים כספיים חמורים ורבים.
שמבן אינו רק עסקן כדורעף מקומי.
פעילותו בשדה־הטפורט הישראלי ענפה.
החשדות הפכו לשיחת־היום בחוגי־הספורט,
היכו בהלם את כל מכריו ומוקיריו.
כמות כפולה של דודארים. הכל
החל כשגיזבר התאחדות הספורט, יהושע
ברלב, פירסם דו״ח נוקב על האימון בענף
הכדורעף.
ברלב, המשמש בחייו הלא־ספורטיביים כמזכיר
כללי של בנק הפועלים, נתבקש לפני
שבועיים על־ידי גורמים רבים, ובראשם
רכז הספורט של אגודת אליצור, זאב ברוזר־מן,
לחקור פרשות כספיות אשר מהן נדף,
לדעתו של ברוורמן, ריח בלתי־כשר.
הפרשה: מסע ניבחרת הכדורעף, בחורף
שעבר, להולנד. במסע זה השתתפה ני־בחרת
ישראל בטורניר בינלאומי לארצות
מערב־אירופה.
מובן מאליו שהשחקנים רשאים היי להוציא
מטבע זר למימון־המסע. עכשיו הועלה
החשד ששמבן הוציא לחו״ל כמות כפולה
של דולארים ממה שהתיר לו האוצר —
אם לא למעלה מזה. כמו כן הועלתה האפשרות
שכמה מן השחקנים קיבלו פחות
דולארים לדמי־כים ממה שההתאחדות הקציבה
להם, באמצעות מאמנם.
לכאורה — האשמות פעוטות. למעשה —
סכומים המסתכמים באלפי דולארים.
שלושת־רכעי משכורת. מימצאיו של
ברלב, המשתרעים על עמודים רבים, הוגשו
ליושב־ראש הנהלת ההתאחדות לספורט —
החיפאי שמואל ביאליק.
הגיזבר אף דרש מביאליק לכנס ישיבה
מיוחדת של נשיאות ההתאחדות, בגלל חו־מרת־המימצאים.
כתב
ברלב לביאליק:
״אני, מכל מקום, המלצתי להעביר את
מימצאי ליועץ המשפטי של ההתאחדות ואת
הטיפול בכל העניין, באם ימצא היועץ המשפטי
זאת לראוי — לידי בית־הדין העליון
של התאחדות הספורט.״
מלבד חומרת ההאשמות׳ היתד, אישיותו
הרבגונית של שמבן הסיכה העיקרית לשערורייה.

המאמן מיכה שמבן הוא גם הדאקטא־טור
המעשי של ענף הכדורעף — הנוגד לקו
שלו מוצא עצמו חיש־קל מחוץ לשדה־הכדורעף
הישראלי.
מלבד זאת הוא חבר נשיאות והנהלת התאחדות
הספורט הישראלית! יושב־ראש הוועדה
המיקצועית; חבר ועדת הכדורעף —
ועד לפני חודשים אחדים היו״ר שלה! חבר
ועדת באנגקוק, שהיתר, ועדת אד־הוק בעבר
— וכעת חבר ועדת מכסיקו! שופט
כדורעף בינלאומי! מאמן קבוצת הפועל
גיבעת־ברנר בליגה הלאומית, בשנים האחרונות!
מאמן ניבחרת ישראל בכדורעף ועוד.
חוץ מזה, שמבן הוא גם איש הפועל.
שם הוא מכהן כחבר מזכירות מרכז הפועל!
כרכז־ההדרכה של האגודה! כחבר
ועדת הכדורעף של הפועל.
עבור ג׳ובים אלה הוא מקבל, מהפועל,
שלושת ריבעי משכורת מלאה.
במוסדות חינוך שונים מכהן שמבן כמורה:
בסמינאר הקיבוצים! בבית־הספר התיכון
בקריית־אונו! ועוד.
מרד הוותיקים. ההתקפה החזיתית על
שמבן לא באה במפתיע.
קדם לה ריב ותסיסה, בקרב השחקנים הותיקים
של הניבחרת, שהתקוממו נגד ה־דיקטאטורה
של האיש החזק.
אחד הוותיקים בענף הכדורעף, דויד
כפרי, בעל מיספר ההופעות הרב ביותר ב־ניבחרת,
הגיע לקרע גלוי עם שמבן.
מיכה, שאינו אוהב מתנגדים, ניסה להרחיק
את כפרי מן הניבחרת, לשבור את
מטה לחמו: הוא ניסה לשכנע את אחת הקבוצות
אותן מאמן כפרי, שלא כדאי להעסיק
אותו בעתיד.
דבר זר, גרם לויכוח סוער וקולני בהתאחדות
הספורט, שהתפלגה לשני מחנות:
בעד כפרי ובעד שמבן.
״אתה לא תגזול את פרנסתי!״ הטיח

כפרי, באחת ההזדמנויות בפומבי, בפני
שמבן עצמו.
כל זה לא נעלם מעיני סיעת מפ״ם ב־הפועל
— מאחר שנוסף לכל עיסוקיו הספורטיביים
הטהורים, פחות או יותר, מכהן
שמבן גם כאיש־הכדורעף של מפלגתו.
משום כך לא עמדה מפ״ם מאחריו בשבוע
שעבר — כאשר החליטה התאחדות
הספורט להחליף את שמבן ביושב־ראש
אחר, שישלוט מעתה על ועדת הכדורעף
של ההתאחדות.
מכה שנייה זו — כימעט שחיסלה סופית
את הפרסטיז׳ה של העסקן הוותיק.
סידור סדירה. אם היה עוד צויך
במשהו נוסף, באו פרטים נוסכים שהנחיתו
מהלומת־מוות לשמו הטוב של שמבן.
ההתאחדות הקציבה, בשנים עברו, לשחקנים
היוצאים רק מאה עד מאתיים דולאר

מאמן שמבן
אלפי דולארים או רבבות לירות

מן ההקצבה במטבע זר המותרת לכל
ישראלי — שהיתר, בסך 500 דולאר והיא
כעת בסך 350 דולאר.
שמבן, לעומת זאת, נהג לרכוש את ההקצבה
המלאה של כל חברי הניבחרת —
ולהשתמש בהפרש, כשלוש־עד־ארבע־מאות
לירות לגולגולת — לצרכיו הפרטיים.
משך שנים צבר כך אלפי דולארים, או
רבבות לירות, לצרכיו האישיים.
הדבר התגלה כך:
במארס הושעה העולה החדש שלמה
(סלומון) בדוקנר, איש אליצור תל־אביב,
מניבחרת ישראל, על כי הוא מקבל, כביכול,
כסף ממש עבור הופעתו בקבוצה.
ברוקנר׳ שבתור עולה חדש עדיין לא
הכיר את כוחו של שמבן, וגולל את הצד
שלו בסיפור: הוא טען ששמבן גרם לו לסילוקו,
מאחר שהוא עצמו, סלומון, סירב לעבור
לד,פועל מאליצור — וזאת, תמורת
תשלום חודשי מלא וסידור בדירה.
פ רוג לבצמרת. תגובת שמבן: מסע־צלב
נגד קבוצת אליצור תל־אביב, כולה.
האמצעי: מוסדות התאחדות הספורט, בד,
שלט היטב.
כך הגיעו גילגולי־ההתקפות־והתקפות־ה־נגד
לשערוריית השבוע שעבר.
הפרשה לא היתה מתפוצצת, גם כעת,
לו הכל עבר חלק: הוצע לשמבן להתפטר,
ולהחליק את כל העניין. אך שמבן, שהסכים
עקרונית, דרש להמשיך ולאמן את ניבחרת
הכדורעף עד לאחר אליפות אירופה, שתיערך
באיסטמבול בסוף אוקטובר.
זה כבר היה יותר מדי והפרשה פוצצה.
צד אחר של הפרשה, המאיימת להסתבך
עוד יותר, כשבועות הקרובים, הוא ה־סיכסוך
בין יו״ר התאחדות הספורט, שמואל
ביאליק, לבין הגיזבר, יהושע ברלב. ועדת־המינויים
של הפועל, שנועדה לדון בפעולות
ההתאחדות׳ הוקמה בעיקר בגלל המחלוקת
בין הגיזבר ליו״ר שלו.
כיוון שברלב וביאליק אינם מוכנים,
עקרונית, אף לשבת ביחד — מובן שמי״
מצאיו של ברלב זוכים, אוטמאטית, לגישו,
שלילית מצדו, גם הפעם.
שמבן, מצידו, תובע בפשטות :״א!.י
רוצה ועדת חקירה!״
מתנגדיו טוענים :״ודאי שהוא רוצה. זה
ימנע ממנו להופיע בפני בית־הדין של
התאחדות הספורט!״

התמורה כמקום -כמזומן.
העולם

הזה 1564

הכל תלוי בטיב המילוי
מארמי התחרות הבינלאומית מיס עולם יצאו, השבוע, באזהרה חמורה: אסור
למועמדות לתחרות מיס עולם — למלא א ת חזיות בגד״הים בכותנה או בריפוד
מלאכותי אחר.
״אבל אם את לובשת בגד־ים עם ריפוד טבעי דק — זה בסדר,״ הרגיעו את אחת
המועמדות, שפרצה בבכי, משום שסברה כי עליה לוותר על בגד־ים יקר־מציאות,
אותו תפרה לעצמה בשלוש מאות דולאר, והמחזיק את ה חז ה בעל הממדים הטב עיים
המדהימים שלה — במצב מאוזן יותר מכפי שהטבע ברא אותו.

שלו,׳ קי קנדי

לז חו ת ר׳.

לג׳קרין קנדי יש המון מעלות: היא
מיליונרית, תרבותית, יפהפיה, ויש לה אחות
נסיכה.
האחות היא הנסיכה לי ראדזיוויל, שיש
לה מעלות בזכות עצמה: היא מיליונרית,
עושה את המסיבות המפוארות ביותר של
איטליה ובריטניה — ארצות בהן היא נוהגת
לשהות — וחוץ מזה יש לה כישרון כללי.

לפני כחודש ימים נימאס לנסיכה לי מזה
שהכישרון שלה כללי כל־כך. היא החליטה
להפוך אותו לפרטי. או אם תרצו ציבורי.
על כן הופיעה, לפני כשבועיים, בהצגת־בכורה
של המחזה סיפור פילדלפיה, שהועלה
בתיאטרון איבאנ הו, בשיקאגו.
את תלבושותיה של לי ראדזיח־יל _ הנחשבת
לאחת מעשר הנשים הלובשות בצורה
המוצלחת ביותר בעולם — תיכנן האופי
נאי הפאריסאי איס סן־לורן.
אומרים שהן עלו יותר מעצם הפקת־ההצגה.
אגב,
הצלחתה של לי מובטחת: שיהאגו
היא עיר בעלת מיעוט גדול ממוצא פולני,
ובעלה של לי הוא רוזן פולני — שכבר
הצליח להתפרסם בארצות־הברית, שעה שערו
מסע־תעמולה, בין המהגרים הפולניים־
האמריקאיים, למען היבחרו לנשיא של גיסו,
ג׳ון פיצגראלד קנדי המנוח.

קצת פרטיות
הסיס מ ה של משפחת הדוכסים מ-
סטאנהופ היא לאל ולמלך! עד כמה
הסיס מ ה הזאת נכונה הוכח השבוע
כאשר נפטר הדוכס האחרון לבית סטאג־הופ.
הדוכס
הערירי הזה חי את רוב 86
שנותיו בארמון בן 50 חדרים במרכזה
של אחוזה כפרית שהשתרעה על 14,000
דונם. ואת הבית הזה הוא השאיר ל־יורש־העצר,
הנסיך צ׳רלס.
כי הנסיון של הדוכס בעת ביקוריו
בלונדון, בה שימש לפני הרבה, הרבה
שנים כשר־החינוך וכשר־הצי, הוכיח לו
כי כל גורדי־השחקים ורבי־הקומות נוט לים
את הפרטיות המלכותית האחרונה
שעוד נותרה לתושבי ארמון באקינגהאם
שהם, בדרך כלל, המלכה (או המלך).
״ואם הנסיך ציארלס רוצה בעתיד
בחיי־משפחה מאושרים חייבת להיות לו
קצת פרטיות,״ הוא הסביר בצוואה שלו.

הנסיבה ראדזיוויל

לא רק בכמה בתבי־עת אמריקאיים, אלא גם
בצרפת, מערב־גרסניה ובריטניה,

וואנסה חצה
משנשאלה אמרה:

ואנסה

דעתה

״ב טח שאני שמחה.

?היוו! !ולה

מי לא רוצה להיות אלה יוונית?
ה שחקנית הבריטית המכובדת
רדגרייס דווקא רוצה.

ואנסה

ויקטור סקר־

על כן הצליח גס הצלם
כנסקי לה שיג את מ בוק שו ולבצע בה את
ז מ מו:
לצלם אותה צילוסי־עירוס, על אף העובדה
שהיא, כאמור, שחקנית מכובדת נודא ומ הוגנת
נורא.
אין עשה זאת ויקטור הצלם? פ שוט מאוד.
הוא בא אליה ואמר* :גברתי, את בעלת
נוף של אלה יוונית.

*מן הראוי שגם יתר האנשים יהיו מאו שרים
וידעו זאת.׳־
איזו אשה יכולה לעמוד בפני פי תוי כזה?
לא ואנסה.
היא הצטלמה — ואת התוצאה ראו כארבעים
מי ליון איש, מ שום שהתצלוס פורסם

הערבייה המודרנית
הטאנקים לא עזרו, המיגים נשרפו בשדות-

״אני לא כזו — אבל בת מונ ה אני בא מת
נראית כ מו אלה׳.

פאזיה

כובסת רדגרייב

התעופה — אז אולי יעזור לעכד־אל־נאצר
נשקו החדש שהוא לגמרי לא סודי.
קוראים לו פאזיה פאבה והיא רקדנית
מצרית. היא מופיעה, כמובן, בארצות־הברית
— למה שיצוא כזה נועד רק לארצות
האימפריאליסטיות המושחתות, לא ל־קאהיר
עצמה.
חוץ מזה — היא נראית, בעצם, כמוצר
אמריקאי טהור — או לפחות נקי.
פאזיה היא בלונדית, ערביה, מפותחת
במידותיה, ובעלת כישרון לא־מצוי לרקוד
ריקודי־בטן. בכישרון זה היא אף מוצאת
את פרנסתה — כשאינה מופיעה כדוגמנית־עירום
בירחון זה או אחר.
על עצמה טוענת פאזיה לא בלי צניעות:
״ממיני,גן של הערביות בכלל ושל המצריות
בפרט — לעשות את הכל כדי שלגברים
שלנו יהיה טוב.
״לימדו אותי לשיר ולרקוד, עוד כשהייתי
ילדה.
״זוהי מסורת חושנית־ערבית, שאין לאף
עם אחר.

״אלא שביררנו אשה צריכה גם להיות
משכילה. יש לי מזל: אני אשד, מודרנית
לכל דבר.״
כפי שאפשר להיווכח כאן, לא כוי

פירסומת־חעם
אין דבר גרוע יותר ממהפכן שהפן למוסד
ציבורי — להוציא מהפכנית שהפכה
למסורת. השבוע הוכיחו זאת
״בנות המהפכה האמריקאית״׳ אירגון
של צאצאי־מתיישבים בארצות״הברית,
שסירב להעניק לזמרת ג׳ואן באאז את
אולמו — ״מאחר והיא פועלת פעילות
חתרנית ומהפכנית״ בעזרת שירי־העמים
הפאציפיסטיים והסוציאליים שלה.
ג׳ואן אירגנה קונצרט באולם אחר ו הודתה
בסוף השירים ל״אירגון בנות ה מהפכה״
״עבור פירסומת־החינם שהעני קו

23י-

בשלם
פולין
ה ס טיי ה
הציונית
״תל־אביב תגיב בחריפות על ניתוק־היח־סים
של פולין — היא תקרא בחזרה לישראל
את הממשלה הפולנית!״
זוהי הבדיחה האנטי־שמית המסתובבת בוורשה,
כיום. משום שעל־אף העובדה שנותרו
רק 30 אלף יהודים בפולין _ הם
מהווים חלק נכבד מצמרת־השילסון.
מפקדיו הבכירים של הצבא האדום, ושל
המשטרה החשאית; פרופסורים באוניברסיטאות;
שרי־כלבלה ואוצר — פולין ידעה
יהודים רבים בין שליטיה שלאחר מלחמת-
העולם השנייה, על אף האנטי־שמיות הסטא־לינית.
זאת
— משום שסטאלין — והמנהיגים

הסובייטיים שבאו בעיקבותיו — סמכו עוד
פחות על הפולנים מאשר על היהודים, הה־ליסו
ששילטון קומוניטטי־פולני הבולל יהודים
רבים הוא ערובה לקת לא אנטי־סוביים׳.
מסיבודהניצחדן. מצב נהדר זה של
״שסע את היהודים בפולנים ואת הפולנים
ביהודים״ — השתנה, למרבה צערה של
מוסקבה, עם מלחמת ששת־הימים.
אז ראו כל קציני הצבא הפולני במפלתו
של נאצר — כישלון סובייטי.
באופן ספונטאני לגמרי נערכו מסיבות-
ניצחון, במיפקדות הצבא, חיל־האתיר ואף
המשטרה החשאית הפולנית.
והמשיקים כוסיות הוודקה לחיי צה״ל,
בהתלהבות הגדולה ביותר, היו דתקא אנשי
הזרמים הלאומניים — הסמויים אך החזקים,
בקרב הצבא הפולני־הקומוניסטי.
ידיעות על כך הגיעו לאוזני הרוסים.
השבוע הם נקטו בצעך הראשון לבלימת
(המשך ב ע מו ד )25

מוען בינלאומי סולק ממכון ו״צמן משו^
שהכניס לשימוש גלולת אל־תינוק ישראלית׳

(..אוו צי

ב עיו ת?
לסימה >ש פתרח!
אם את מתלבטת בבעיה אין להכניס את כל הציוד למטבח קטן — פני
ל״סימה״ .״סימה״ — תנור האיכות של ״פזגז״ שרוחבו רק 40ס״מ. עם
זאת׳ הוא מכיל את כל השכלולים האחרונים בשטח הבישול, האפיה והגריל,
ומופעל בגז או בגז וחשמל.
״פזגז״ ,חברת הגז הגדולה בישראל, מציעה את שיא השכלול במכשירי
הבישול :״עתיד״ — הנירכש בשלבים: כיריים, ארון, תא־אפיה ,״טופז״ —
כיריים מודרניים ,״אופיר״ — התנור הזול ביותר עם טרמוסטט ; ״אורן״
ו״קומט״ — תנורי יוקרה למטבח משוכלל ; מכשירי בישול׳ גריל ותאורה
לפיקניק ; ועוד.

111( 111 הציון!״
* זילודהמדענים מישראל היא, כשלעצ־
4מה, איום רציני על חייה המדעיים של
הארץ. אולם כשיורד מן הארץ אדם שחולל
מהפכה שלמה בחיי־המדינה — אין בכלל
אפשרות לתקן את הנזק.
זה מד שקרה, השבוע, כאשר יצא במטוס

ך* תחוש המדעי אהבו

המבחר העשיר והמודרני של מכשירי ״פזגז״ המשוכללים,
השירות היעיל, האמין והמהיר ואספקת הגז הדייקנית — הם
ערובה לכך כי

עיצוב מודדני.ו11 יא העובהולימגחד צ ב עי לב טעמך
בינג־ליניאל

תיכון ערב חדש חיפה

לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳

* חסך * שכר לימוד מודרג
תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מגת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למענו החדש.

את שלזניאק

ף* תחילה, קיבלה הנהלת המנגן את 1

בפקוח משרד החנוך והתרבות
רח׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .

כל יום בין השעות 7—5בערב

פחות.
בייחוד הנהלת מכון וויצמן.
כי הפרופסור הנימרץ והמעמיק נחשב
לאיש קשה: הוא לא ציית להוראות פוליטיות
או אירגוניות, לא קיבל מרותו של
המנהל העיקרי, עמוס דר,־שליט.
שלזניאק, שהגיע ארצה כמדען בעל־יוקרה
עולמית, עקב השתתפותו במישלחה־מחקר
מדעית לקוטב הדרומי, נחשב לאחד החוקרים
המקוריים ביותר בשטח הביאודינאמיקד— ,
ענף המדע העוסק בתהליכי־ההתפתחות של
כל הייצורים החיים.
עתוני־ארצות־הברית המדעיים יצאו בכות־רות־אבל,
ממש, שעה שהמדען החליט לעלות
לישראל, ולנטוש את ארץ מולדתו.

׳גג/ל׳ע 1?*7ב!7ך ג

הרשמת תלמידים

החליט בגיל 17 שהוא מוכן לודתר על נתי-
נותו האמריקאית — כדי לזכות לשרת ב־צה״ל.
תוך
שנות־ישיבתם בארץ רכשו בני־הזוג
היהודי־האמריקאי ידידים רבים ואמיצים.
״פשוט אין אנשים כאלה,״ אמר השבוע אחד
מהם, מבכירי המכון, לכתב העולם הזה.

כרוב׳ שלו1יאק

^ ש לזני א ק בזרועות פתוחות.
אבל אט־אט, כשראו שיש להם עסק עם
איש עצמאי באמת — שינו את הנימה.
הפרופסור פשוט לא קיבל את הצווים
המינהליים להם סגדו רוב חבריו למכון.
הוא גם המשיך, באופן עצמאי ובלתי־מתפשר,
במחקריו האופייניים — לא תמיד
בקוד בו רצתה ההנהלה.
הדבר הרגיז את הפרופסור עמים דה־שליט
עד כדי־כך שהוא ציווה להפסיק את
המימון של המכון לביאודינאמיקה.
שלזניאק הגיב בדרכו השקטה והאופיינית:
הוא אירגן למכונו תרומות והלוואות, אותן
השיג הודות לקשריו עם יהדות־אמויקה —
והמשיך במחקר.

אל־על, מנמל־האתיר לוו, הפרופסור משה־חיים
(שלי) שלזניאק, אבי גלולת־ההריון
הישראלית והאיש שהמציא את השיטה כיצד
להבדיל בין עובר זכר לעובר נקבה —
בבטן האם.
שלזניאק עלה למטוס, בחברת רוזלין אשתו,
כשעשרות ידידים — מגדולי־האמנים,
חשובי אנשי־הציבור והבכירים שבמדעני המדינה
— בוכים ממש.
היה על מה לבכות: כי שלזניאק לא עזב
מרצונו, כדי להשיג משרה מדעית טובה
יותר בחוצלארץ. הוא, פשוט, נדחק ממכון
תייצמן למדע — על־ידי מנהלו, פרופסור
עמום דה־שליט.

^ שיא הגיע הריב בינו לבי! ההנה-
/לה, כשהחל הפרופסור שלזניאק להלחם
למען שימוש מוגבר של גלולות בטוחות
נגד הריון — שאת ייצורן המקומי שיכלל
במכון הפרטי שלו*.
לכך התנגדו לא רק אנשי החוגים הדתיים

, 1950 בכוונה לשבת בה קבע.
הוא קיבל, ככל מדעני מכון־וזיצמן, בית
ברחובות. נוסף לכך גם רכש לעצמו בית
במושבת־האמנים עין־הוד.
בנו של הפרופסור, הצלם הנרי שלזניאק,

* בוועידת רחובו ת ל קיוו ס בריאות בארצות
מ תפ ת חו ת שנפתחה ה שבוע פרץ ויכוח
חריף בין שוללי ו מ חייבי גלולות אל־תינוק
כ שכמה סן ה שוללים העלו את• הנימוק ש נ
שות הארצות ה מ תפ ת חו ת נח שלות מדי
ליטול גלזלות לפי מ ח זוי קבוע.

ן* רופסור שדזניאק בא ארצה, ב-

אשתו הישראלית של צ ול׳ הץ־ושלמי הפסידה את בתה
לאשה דנית והתשמה עם קצין מצד׳

לראות את בתה הקטנה, שהיתר, עם
צ׳ארלי ועם הדנית.

אן והקצין ׳המצד׳

בצילום שנלקח שנלקח בפרבר קאהירי והמעיד
על ידידותם של השניים (פניו של ה קצין
נ מחקו כדי למנוע פגיעה אפ שרית בו).

ך* שבוע קיבלה ישראלית, המתגו־
( | ררת בפאריס, מכתב־אהבה ממצריים:
״חזרי לקאהיך,״ כתב לה הקצין, ברגשנות
ובסיגנון אוהב.
״בואי אלי ונתחתן.
״זה שאת יהודיה — לא יפריע לאושרנו.
אני נשבע לך!
״העיקר — שתבואי מהר.״
כשקיבלה אן בן־סימון > )30 את המיכתב.
בדירתה הקטנה שברובע ד,־ 16 של פאריס,
היא חייכה: אומנם לא היה בכוונתה של
הישראלית לנסוע, פעם נוספת, למצריים.
אך פנייתו של הקצין בכל זאת החניפה לה.

ך* כירה הצרפתית ציפתה לה אב-
.1זבה נוראה: נודע לה, שצ׳ארלי נסע
לדניה לביתה של הדנית שלו, אשר הרתה
לו, בינתיים.
מובן מאליו שבן־סימון לקח את בתה הקטנה
של אן איתו.
גם ההודעה, אותה קיבלה באותו יום
ממש, ואשר בישרה לה על מענק מטעם מוסד
ממשלתי שוודי, עבור עבודתה לשיפור
תנאיים סוציאליים כפריים, לא שימחה את
ליבה.
אולם אן בן־סימון היא אשד, מעשית: היא
החליטה שעליה לצאת מן הדיכאון — וחיפשה
מקום בו תוכל לעבוד, ולהשתמש ב־מילגה
השוודית.
היא מצאה אותו: כפר מיצרי נידח.
״הייתי תמיד סקרנית נורא למה שקורה ב
ישראלית
וקיים עימד, ידידות הדוקה מאוד.
״הוא היה סימפאטי מאוד,״ מודה אן,
כיום.
יתכן שהיה יוצא מזה הרבה יותר מסתם
סימפאטיה — אלא שאן נאלצה להפסיק את
שהותה בארצו של נאצר, לאחר שבילתה כל
חודש פברואר 1967 בקאהיר ובמצריים
בכלל.
היא קיבלה מכתב בו מודיע צ׳ארלי שהוא
מוכן, סוף־סוף לתת לה גט.
אן נפרדה מן הקצין המצרי שלה, ארזה
את המזוודה הבודדת שלה — וטסה לדניה.

*** ם עברו עליה זעזועים נוספים.
/ן\ קו ד ם כל — הפגישה עם בתה הקטנה.
כשהפגיש צ׳ארלי את האם והבת, קראה הפעוטה
לאן דודה׳ בעוד שהדנית זכתה מפיה
של הילדה לכינוי אנוא.
שנית — היחס של צ׳ארלי עצמו. עת

אן ליד הפיראמידות
אחת מן ה ת מונו ת הרבות מ תון האלבום הפרטי
שי אן, המכיל מזכ רו ת רבות מארבעת
ה שבועו ת שבילתה אן החורף במצרים.

^ ן בן־סימץ נולדה בפאריס — אבל
במשך שמונה שנים היתד, לא רק
ישראלית, אלא תושבת־קבע בקפה הסטודנטים
המנוח של ירושלים, ניצן.
שם גם הכירה את המלצר ואיש־הבוהמה
צ׳ארלי בן־סימון — ונישאה לו.
הזוג חי חיים פחות ממאושרים — זמן־
מה. צ׳ארלי עבד, וכעבור זמן־מה אף פתח
בירושלים מסעדה קטנה בשם ביסטרו, אשר
בימי־חייה הקצרים הפכה למרכז־ההוללים
והמצ׳זבטים של הבירה.
ואז באו הצרות: צ׳ארלי הכיר תיירת
דנית לא־יהודיה — והתאהב בה.
אן, שלא יודעת פשרות, ביקשה גט. היא
קיבלה רק פרידה. צ׳ארלי סגר את המסעדה,
לקח את הדנית ואת ילדתה הקטנה של אן
ונסע לחו״ל.

החליטה שעליה

לשכוח

משום כך נסעה להודו.
שם, במשך שנה תמימה, הסתגרה באחד
הכפרים ההודים הנידחים ביותר — ודאגה
לשיקומו ולשלום תושביו.
מאמציה ראו ברכה — ובתום השנה לא
זו בלבד ששיפרה לאין־שיעור את מעמדו
של הכפר, אלא אף זכתה לתואר־כבוד של
״ראש כפר ושבט.״
עבודתה הסוציאלית של הישראלית־הצר־פתית
זכתה גם בפרס חשוב לא פחות:
עיתונאי שחדי שביקר בכפר, התרשם כל־כך
ממאמציה ומאישיותה — שהבטיח להשיג
לה מילגה.
אלא שאן בן־סימון לא כל־כך האמינה
במילגה הזאת — על כן, עם תום עבודתה
בהודו, לקחה את הרגליים ונסעה — לפאריס.
במדינה,
אלא גם הנהלת־מכון־וזיצמן — הנתונה
ללחצים מפלגתיים מובהקים.
אלא שאי־אפשר היה לחיות, זמן רב, באווירה
מורעלת. כשנשאל הפרופסור, לפני
צאתו, על־ידי כתב העולם הזה אם הוא
יורד ענה:
״כן. אני אומנם אחזור הנה לפעמים, אם
יזמינו אותי להרצאות חד־פעמיות.
״אבל אני לא אעבוד יותר במכון —

צ־רלי ובחן

איש הבו היסה, בעל־המסמדה, המלצר ו־הנהג־לעת־מצוא,
עם ב תו הבכירה, שנול דה
לו מנ שיאיו הרא שונים, בחברתה של אן, ממנה התגרש רק לפני
כחצי שנה, אחרי עיכובים מ מו שכים בפרוצדורה של הגירושים.

מצריים,״ היא מסבירה .״אז החלטתי לנסוע
לקאהיר — ומשם לכפר כלשהו.״

דבר דא קשה עדיה במיוחד: כי
( ) אן בן־סימון מחזיקה עדיין, נוסף ל־דרכונה
הישראלי, בדרכון צרפתי.
גם המצרים לא עשו לה שום קשיים —
אם כי ידעו שהיא יהודיה.
להיפך — המצרים השתדלו נורא להוכיח
שהם אנטי־ישראליים אבל לא אנטי־שמיים.
במיוחד השתדל קצין־צבא מצרי יפה־תואר.
הוא כל־כך השתדל עד כי התאהב ב
ובארץ
בכלל.״
פרופסור שלזניאק אינו אדם נקמני.
אולם מעשה־נקמה נגד אויבי המכון־
לביודינאמיקה בכל זאת עשה, לפני צאתו:
עוד בזמן שאשתו רוזלין ארזה את המזוודות,
אירגן הפרופסור המבריק, בשקט,
תרומה של שלושת ריבעי מיליון לירות —
כדי שמכונו האהוב ימשיך לפעול גם בהיעדרו.

הדנית
ושני הילדיס

של צ׳רלי, הבת הגדולה
שלו ושל אן
ו הבן הקטן שלו ושל הזני ת, אות ה הכיר בירו שלים בעת היו תו בעל
הביסטרו, ואשר עמה עבר ל קופנ האגן, בה היא מגדלת את שני ילדיו.

מייל ברחובות קופנהגן עם הדנית ועם אן
— פגש בחבר, הציג את שתי הנשים :״נא
להכיר: אשתי — ואשתי.״
שלישית — העובדה שלציארלי כבר היה,
בינתיים, בן — אותו ילדה לו הדנית שלו.
אלא שעל־אף שורת המכות הזאת — קיבלה
אן בן־סימון את צוו־הגירושין המבוקש.
בעצבים מעורערים אבל בלב שקט חזרה
לפאריס.
יומיים לאחר שהגיעה לבירת־צרפת —
קיבלה התקפת־עצבים, התמוטטה, אושפזה
בבית־חולים, עד יעבור משברה הריגשי.
לפני שבועיים יצאה אן בן־סימון מבית
ר,חולים׳
חיוורת, שקטה — וללא התחייבויות.
ואז,
בדירתה, מצאה את מכתבו של הקצין
המצרי.
״אינני יודעת מה לעשות,״ היא אמרה,.
השבוע, בעצב, לכתב העולם הזה בפאריס.
״הוא סימפאטי כל־כך ויתכן שיהיה לי
טוב, על אף שהוא מצרי.
״מצד שני — אוכל להמשיך במצריים את
עבודתי הסוציאלית.
״אבל נורא הייתי רוצה שיהיה שלום.
כדי שאוכל, לפחות״ לבקר מפעם לפעם בירושלים
שלי.״

״הסטייה הציונית של הצבא הפולני *,כפי
שהגדיר זאת אחד מאנשי הפוליטביורו.
הם גרמו לפיטוריו של הגנראל גססלאב
(הטננאי) מאנקיביץ, הממונה על התעופה
הפולנית, יהודי — ואחד מחבריו של גומו־לקה
למאסר בשנת . 1950
יחד עם עוד שני קציני מטכ״ל וחמישים

קצינים בכירים הודח מאנקיביץ — לפי
דרישתה המפורשת של מוסקבה, ובפועלם
הישיר של הקומוניסטים הקיצוניים בוורשה,
המכונים הפארטיזנים.
הם הסתמכו, במאמציהם האנטי־יהודיים,
על דברי חברו של מאנקיביץ, גומולקה
(המשך בעמוד )26

(המשך מעמוד )24

בשלם

כו ק צו ענפלא
ללאאבטלה

(המשך מעמוד )25

ב בי תספר ״ דיא 1ה ״ רכש
התל מי ד, ב נו ס ף לי ד ע כוקצועי.
סיון מ ע שי רב ובט חוו ע צ מי
ב ע בו דהמע שי ת, וז אתתודות
ללקוחות הרבות והקבועות
המבק רו תבס לון
בי ת־ הספרוהנה נו ת
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן ב מ חי רים
נ מו כי ם ביו ת ר
ל מ סיי מי ה קו ר ס
ני ת נו ת ת עו דו ת
סיוםו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה.
הקוד החדש
גפתח:

דיאנה

בפר

דיזנגוף דייום 1ת״ א

ט ל2 2 5 0 6 5 .

די א רי דז בוו ־וני דז ד ע
תיכון ״משולב״ לטכגאות ולבגרות

עצמו, שהצהיר מייד לאחר הניצחון הישראלי:

ישכח כל אזרח פולני שאין לפולנים
מולדת שנייה. רק מולדת אחת ויחידה, ושמר.
פולין.״
הדרקון השועט
המחזה הזכיר את איזור־הירדן, בימי קרבות
ששודד,ימים — או את מלחמת הודו־פאקיסטן.
אלפי
פליטים נהרו, השבוע, מעבר לגבול
הסיני־בורמאי. הם נשאו עימם
את מעט המטלטלים שיכלו
לשאת על גבם או בזרועותיהם,
ילדיהם צלעו
אחריהם.
ההבדל הקטן: היו אלה
סינים. כי בפעם הראשונה
מאז כמה עשרות שנים,
שוב שורר מצב של מלחמת־אזרחים
במחוז יונאן ובמחוזות
אחרים של סין העממית.
היתר.
וו תוצאה ישירה
של מאבק־התרבות של המשמרות
האדומים של מאו.
ההיסטריה הרעיונית והפא־נאטיות
הלאומנית של המשמרות
הגיעה, החודש, לנקו־דת־ריתחה.
היא
גרמה לתוצאה ישירה:
התקוממות המונים פועליה
ואיכרית ממש — אלא
שהתקוממות זו היתה מבחנת
נגד מאו צה־דון וחוגי־השלטון
המשתמשים בשמו
כבקמיע.
בקאנטון, בה פרצו קרבות
עוד לפני יונאן, היה
המצב כה חמור שמאות גופות נרקבות ומתפוררות
נשארו ברחובות — טרף לעיט
ולכלבים השוטים של העיר.

הו פג

פי ר א טי ם
חדשים

* קציני רדיו אלקטרוניקה לאי
חשמלאות בנין ותעשיה
* חשמלאות רבב

הסמכה: תעודת בגרות ותעודה מקצועיו

מתקבלים תלמידים לכל הכיתות
ללא ידיעות מקצועיות קודמות

שכר לימודמודרג * סטיפנדיות
ייעוץ פדגוגי והרשמה:

! • 3הונ 1ו 11ו9 :1יי ובבקר 7 - 4 :אתח,׳

7111ע* 1ונן 7־
*1 X 1

א 3י ב (דייר־ רה1־11־111־ 1המרכזית )

חליפות חויון

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח קורס ערב של חודש
( x2בשבוע שעתיים)

יקצ רנו ת
ת א שדו מ ס 11ק19
) 0121611

6 2 ,2 5 ,1 9 /2

עברית ו/או אנגלית
הצלחה מו בטחת ! הרשמה :
ת״א: גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

היושם־ראש מאו*
טרף לעיט ולכלבים ה שוסים

בית־הנבחרים האוטונומי צועק :״ננתק קש
דינו עם בריטניה הגדולה!״

בריטניה

הכ שרת טבנ אי ם
לרדיו־טלויזיה

נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר ט
ולכיתות ערב לנוער ולמבוגרים
* רדיו אלקטרוניקה מעשית * טלויזיה מעשית

מאנכס הוא אי זעיר, בין אירלנד לבריטניה.
יש לו 570 קילומטר מרובע ו־55
אלף תושבים — אך הוא נהנה ממעמד מיוחד,
עוד מאז ימי־הביניים, המקנה לו עצמאות
פנימית וזכות לקיים פרלמנט משלו.
ובית־נבחרים זה אינו רוצה לפגוע בפי־ראטים
של ראדיו ק א רו ליי ך צ פון: כי תחנה
זו לא זו בלבד שעומדת לסייע לראדיו
מאנכס, בעל העוצמה של קילו־ואט אחד להגיע
לעוצמה של חמישה קילו־ואט צנועים.
הפיראטים אף משדרים — חינם אין־בסף
— פירסומת־תיירות עבור האי מאנכס
מצד שני, מספקים סיטונאי־האי את כל
מיצרכי־התחנה, וזוהי הכנסה לא מבוטלת,
עבור אי בן 55 אלף תושבים.
עכשיו מתנהל קרב חוקי בין מאנכס לבריטניה,
הדורשת הפסקת־אספקה, בעוד ש־

•זהו שוד ימי!״
כך אמרו, השבוע, אנשים הידועים ברחבי
אירופה כשודדי־ים: מנהלי חברה בריטית־לשעבר,
המפעילה את ראדיו ק א רו ל״ן, הראשונה
והחזקה ביותר שבין תחנות־השידור
הפיראטיות אשר סייעו להפוך את אנגליה
ל״בריטניה של קצב ושל להיטים.״
ראדיו קארוליין־צפון מסרב להיסגר בעיק־בות
צחרהדואר הבריטי, המופעל החל בחודש
זה, והאוסר על ״גורמים בריטיים פרטיים
לשדר בלי רשות הדואר המלכותי.״
עד כה פעלו כעשר תחנות־שידור בלתי־חוקיות,
כולן מחוץ למים הטריטוריאליים
של בריטניה, כולן מעל אוניות ישנות או
פלאטפורמות המוצבות על פני הים.
משהופעל הצוו, ניכנעו כל התחנות —
מחשש שר,צי המלכותי יתקוף אותן ויטביע
את אוניותיהן.
כירת הפיראטים. במקום זאת הן
בחרו בבסיס חדש.
בדומה לשודדי־הים של ימות־הכיבוש הגדולים,
אשר הפכו את האיים הקאריביים
לחוף־הפיראטים, עברו כל החברות הבריטיות
המחזיקות תחנות־שידור לאמסטרדם.
כי הולנד היא הארץ היחידה שמסרבת
לתמוך בעמדה הבריטית, הטוענת ששודדי־הים
מפריעים לשידורי־ו־,מדינות וו־,אוניות
בלב־ים, פוגעות בהסדרים בינלאומיים ומסכנים
את שלום הימאים על־חופי בריטניה.
״שטויות!״ עונים הפיראטים .״הם סתם
מתרגזים שאנו לא משלמים מס־הכנסה —
ושאנו משדרים תוכניות מוצלחות יותר מ־הבי.בי.סי.״

מרד
על האי. מלבד הולנד, לד, יש
מסורת ארוכה של קרבות ימיים עם בריטניה,
מצאו לעצמם חלק משדרי־הפיראטים
בן־ברית אחר: האי מאנכס.
מאוריציוס מאה

ל או מנו ת
לפני עשרים שנה חשבו כולם שהעולם
הולך לקראת קיטוב — ,יתחלק לשתי מעצי
מות־על, האחת מזרחית והשנייה מערבית.
היום כבר ברור שהמאה העשרים היא
מאה של התייאת־הלאומנות.
זאת הוכיחה שוב, השבוע, הצבעה שנערכה
באי מאוריציוס אשר באוקינוס ההודי:
רובם של 750 אלף תושבי־האי שזור הריר,געש
הצביעו בעד עצמאות מבריטניה. בעד
הקמתה של מדינה עצמאית.
האי מאוריציוס היה פעם צרפתי, ושימש
כבמה לאהבתם הגדולה ובת־ד,אלמוות של
הזוג פאול ווירגיניה — המפורסם, בצרפת,
לא פחות מדומיאו ויוליד.,
ב־ 1810 כבשה בריטניה את האי, ומאז
ניהלה את עסקיו בהצלחה רבה.
אבל ב־ 1967 לא מדברים על הצלחה כלכלית
אלא על גאווה לאומית.
אחרי האח הבכור ז אויבו העיקרי
של השינוי הצפוי אינו, כפי שניתן היה
לצפות, ראש־ד,ממשלה הבריטי ג׳ורג׳ וילסון
— אלא נשיא צרפת, דווקא, הגנראל דר,־גול.
הסיבה: שכנו המיידי של מאוריציוס הוא
האי ראוניון, הצרפתי, אשר מהווה :״חלק
מהותי מאדמת צרפת״ ובוחר בנציג לבית־הניבחרים
של דד,־גול — שאינו אחר מאשר
מישל דברה, שר הכלכלה הצרפתי לשעבר.
ותושבי ראוינון כבר שוקלים, בעימות
אם אפשר ללכת אחרי אחיהם הבכור מאור־ציום.

קאריקטורה
של ביל נזולדין.
העולם הזה 1564

שיעד שחור, נודש

יית!נידו, למה שאני אמנע מכס
את התענוגים שלי? למה שאני
לא אתן לכס, פעם אחת, ל;רדדא
את המכתבים כמו שה;פ מגי;?ים?
**:פרט שהם לי ואני רוצה רצת
להשתזף, והמכתבים שלכם כיד
כה נחמדים במיוהד השבוע?
אז הנה לכם, הכד ציטטות, ככתבן
וכלשונן -

שאני מנסה לחטט ב מג רעו תי, ולהתגבר עלי הן,
לא מצאתי את שורש כ שלונותי.
״חברי וידידי או מדים עלי שאני בחור
טוב. בעבודה מרוצים מאוד ממני. אני עושה
דווקא הכל על מנת למצוא חן בעיני
נערות. הייתכן וזאת היא מגרעת׳?
״יהיה זה מצחיק אם עוד י היו לי דרי שות
מיוחדות. אבל אני רוצה באחת. לא
ח שוב מי. לפחו ת שתגיד אם יש בי מגרעות,
ומה הן, ואתקנן.
״התהיה כזאת?״

החיים הצעירים

ועוד איך. כי אתן בטח מבינות ש()3/1564
אנושי וכנה ושחה באמת. ואם לא תכתבו
לו, אני אקמט אתכן.

,החופש הגדול מסתיים, ואני מרגישה שלא
הספקתי לעשוס כלום!
״אפשר להוסיף, למען ההצלחה המסחרית,
שדווקא אינני סובלת בדרך כלל מ־שיעמום.
אבל עכשיו החברה שלנו בצבא,
ואין להם זמן לנערות, ועוד מעט נאלץ
לארגן הפיכה צבאית לזמן החופשות.
״כך שאני מחפשת בחור־המחפש־הרפת־קאות,
ועם שכל, כדי למנוע את ההרגשה
שחיי הצעירים ( )18 מתבזבזים לשווא.״
חוץ מזה מוסיפר )1/1564( .בנ.ב ,.שכל
העניין הזה, זה דחוף בצורה נוראה. אז
תמהרו, ואל תבזבזו לה את חייה הצעירים.
שמעתם?

* *בדי פיסוק

״הייתי מעוניין להכיר בעזרת מדורך נע*
רה בגיל 9—17ו שתהיה חתיכה ואם אפשר
שיהיה לה גם מכונית כי אני בעיקר
אוהב טיולים היו ת ונס אני ב חור נחמד וגבוה
אפילו יפה״

זהו. לא רק שהוא עניו לא־רגיל, כמו
שאולי הבחנתם בפיקחותכם, אלא שהוא גם
לא יודע למה שנועדו הנקודות בכתיבה.
ותמהתני למה מתכוון ( )2/1564 כשהוא
מציין ״הייתי דורש מנערה אותן מעלות
אס אפשר.״ תסלח לי, על איזה מעלות
אתה מדבר?
אבל מה, הוא חייל.

דמה? דמה?

שימו לב למכתב זה:
,הנני בגיל ,32 ופשוט לא הולך לי.

אני חושבת )7/1564( ,יקירתי, שאת נשמעת
כמו נערת־חלומות. ואם את עוד קטנה
ולא מבינה את זה, אין דבר, זד. עוד יבוא.

ו־ז ד וה 1וו!ו >111111׳! 1

המון פדוסים

״יש לי מעט פלוסים:
״אני מהנדס ה מתכנן קונ סטרוקציו ת ל־בנייני־ענק,
אן משלי אין לי אפילו בניין
קטן או תו אני רוצה לתכנן ולבנות בעזרת
מי שהי, ה מסוגל ת להנות מחיים שקטים בבית
קט מוקף גינה, וכלב־הזאב היקר שלי.״

איש ביתי מאד, הייתי אומרת. ולא רק
זה )5/1564( :מתכוז־ן לזה ברצינות.

במידבר

״סמל בצה״ל, המתייב ש במידבר הגדול,
והמ שתעמם ברוב שעות היום, האין זה
טראגי?״

לא כל כך טראגי, אבל בטח מרגיז, ובפרט
שהמידבר הוא כל־כך גדול ו()6/1564
הוא כל כך נחמד, ויש לו עיניים ירוקות,
אפילו.

( .)8/1564 הצעה קצרה ומפתה:
״ברצוני להכיר נערה מ סביבות חיפה.
גילי — 21 שנה, ה שכלתי י -אוניברסי

תראו איזה מותק שמרתי לסוף:

אתם יודעים בת כמה יכילה להיות המ
בוגר ת הז א ת׳ אפילו בת . 16 בזאת זקנה.
כי ( )9/1564 הוא בן .15 אבל מפותח.
עובדה שהוא כותב לי :״ושוב אקווה, שתכירי
לי אחת דרך מדורך, שתהיה כ מו בן
מה שיותר ח תיכ ה.״

כל הכבוד!

מאז שהזכרתי באחת הפעמים
משהו על מישהו שמצא משהו,
התעוררתם כולכם לתחיה, והתחלתם
לאבר ולמצוא דכרים כ-
שצף־קצף.
אין לי כל כך מקום, אז עכשיו
רק שניים:

,913666 ובקשי את מנשה,
״נערה זאת מוצאת חן בעיני. אנא עיזרו
לי למצאה.״
ברצון.

את התמונה אתם רואים. היא צולמה
די מזמן על חוף אילת. עכשיו ככה: לא רק
שהמצולמת יכולה לקבל את האוריגינל,
כלומר, את התצלום, שהוא גדול ובצבעים
טבעיים בהחלט, אלא שהמצלם שלה מצוייר
בשם סקנדינבי לחלוטין, ונמצא בתל־אביב.
גם זה מעניין, לא?
מציאה ב•:
״עשו עימי חסד ופרסמו מודעה זאת כלשונה:
״הנערה
הבלונדית שנסעה לגדה המערבית
ב־ד.8.6ד, באוטובוס מספר 6של יכין־חקל,
בחברת אביה, אמה ואחיה, ואשר ישבה במושב
מספר — 18 אנא התקשרי לטלפון

מהדף אילת

היא ישבה כל הזמן בשקט?

חיפו שיו ת יקרות!

אתן צריכות לראות פעם את החדר שלי.
חלום! כל הקירות מכוסים בתמונות שלכם.
יש לי מגבות ודגלים ובובות עם הפנים
שלכם. אמא שלי פורצת בצעקות כל פעם
שהיא נכנסת לחדרי.
דבי ס,

ג׳ורג׳ היקר,

אלים ס,
הנדה רינגו

היקר,

אני לא אחת מהנערות הטיפשות שרצות
אחריכם וצורחות ״חיפושיות! חיפושיות!״
אני בחורה מנומסת ומתנהגת בנימוס. אבל
אילו ידעת מה מתרחש בתוכי!
מגי ו.

ג׳ון
זה נכון שבשעת ההופעה שלכם אתם לא
מסתכלים בנו, היושבים בקהל, אלא אתם
רואים לנגד עיניכם רק דולארים מרשרשים?

אני חושבת שאתה נורא סקסי, אבל אני
עוד לא יודעת בדיוק מה זה.

מילדרד ג.

שירלי ד.

היקר,

אני לא אחת מאותן נערות הרודפות אחרי
גברים. אני חושבת שנערה צריכה להמתין
עד שהגבר ירדוף אחריה. אבל אני
מקמר, שאני לא אצטרך לחכות לך עוד
הרבה זמן.

מבוגרת ממני

״עברתי לחיפה וכאן עדיין לא הצלחתי
להשיג חברה. ולכן א שמח להתכתב ולהכיר
אחת מבנות חיפה. היו ת ואני נראה הרבה
יותר מבוגר מכפי שנראה כל אחד בגילי,
אז זו שתכתוב לי יכול ה להיות גם קצת
יותר מבוגר ת מ מני.״

ככל

המדור הספרותי שדי היום הוא
פצצה. בדיוק מתאים לכם. זהו
לקט מתוך ספד שהופיע בניו־יורק,
ולא רק ששמו ״מכתבים אל ה־חיפושיות״
,אלא הוא כולו מכתבים
אל החיפושיות. אמיתיים. שנשלחו_.

ואילו
מציאות.

מספר היעד שלכם — הוא (.)4/1564

השכדה אוניברסיטאית

צניחה אד היעד

״אני תלמידת תי כון די נחמדה (בלונדית),
אך הצרה שאני ב מיקצת ביי שנית.
,הי ה ברצוני להתכתב עם חייל, שגם
הוא נחמד, ונוסף לכך גבוה. ואס תהיה
אפשרות, שיהיה זה צנחן.״

״הנני נערה רגילה, בת שש עשרה וחצי
(כמעט) ,ואני מזדקרת לגובה של 74ו ם״מ
(איום, לא?) ואני לומדת בבית־ספר חקלאי.
״אני מקווה לפגו ש בחור נחמד וגבוה,
מעל לגילי.
״רותי יקירתי, יש לי שיער שחור, גולש,
ואומרים שאני דומה לאינדיאנית. מה את
חו שב ת על זה? זה בסדר?״

טאית, ודרי שוחי — צנועו ת למדי.״

זהו, אגב, המכתב כולו. אבל למי דרוש
יותר?

אל ה חיפו שיו ת,

שמעתי שהופעתם לפני המלכד,־האם. האם

פול היקר,

ג׳ו רג׳ היקר,

אנא נסה להבין: אינני איהבת אותך משום

חיפו שיו ת יקרות,

זהו מכתבי ה־ 43 אליכם. תענו לי בבקשה
מהר, כ* הבולים שלי נגמרים.

שאתר, חיפושית, אלא משום שאתה — אתה.
עכשיו תגיד בוזדאי ״כך אומרות כל הנערות״׳
אבל אצלי זה ברצינות וגם אתה
בודדאי מרגיש בלב שזה כך.
בבקשה, אל תטלפן אלי עכשיו. מוטב
שתחכה עד שגם אתה תרגע מעט.
ש לן לנצח נצחים,
לואיזה
ג׳ון יקירי,

אני שוקלת 47 קילו, הגובה שלי 1.62
מטר, וכולי שלך.
ביאטרים ל.
חי פו שיו ת יקרות,

מדי לילה אני חולמת עליכם וחושבת:
החיפושיות אפילו לא יודעות שגליריה גודמן
קיימת בעולם. אבל היא קיימת באמת,
וחיה רק בשבילכם.
גלודיה
ג׳ורג, היקר,

אתה כביר! אני אמשיך להעריץ אותך
אפילו כשתהיה בן שלושים!

לאורה
ג׳ון האהוב ו ה מתוק,

סינדי פלינט

המכתב הזה יהיה קצר משום שעיני מלאות
דמעות. לעולם לא אוכל לאהוב או
להינשא לגבר אחר. שפתיים אחרות לא
ינשקוני. לאהוב אותך, זה הדבר היחיד שעוד
נותר לי בחיים.
קארן ר.

חיפו שיו ת יקרות,

האם נכון הדבר שמצאתם שלוש נערות
באמבטיה שלכם? יש מחשבה שלא נותנת
לנו מנוח: האם הבחנתם בהן לפני שאתם
נכנסתם בעצמכם לאמבט, או אחרי?
ג׳ו בי, דבי

פול היקר,

שלא תעיז להתחתן עם בחורה אחרת, לפני
שתבחן את מארג׳י בלאושטיין לתפקיד.

חיפו שיו ת

נכבדות,

אני בן 16 ובשום אופן לא מצליח למצוא
בחורה. אולי תשלחו לי כמה כתובות של
בחורות שאתם לא צריכים?

ה מון נ שיקות,
מארג׳׳

תודה מראש.
וולטר ה.

ג׳ון ה מתוק שלי!

רזיתי בעשרה קילוגרמים, הכל הודות
לך. אני בכלל לא אוכלת יותר, אלא רק
יושבת, מסתכלת בתמונות שלך, והוגה בך.
וכך הפכתי מפילים השמנה לפיליס הרזה.
פילים ר.

וג׳ני

דינגו היקר,

החיפרטיות בחברת ראש־ממשרת בריטניה הארורד דידסו

יש לי אף בדיוק כמו שלך, אבל אני נערה.
מה לעשות?
שלן,

בטסי א.

מספר 1564

י״ז כאב תשכ״ז23.8.1967 ,

אנשי הטונב תקפו שוב -הנעס בכנר אחא