גליון 1565 מתאריך 30 באוגוסט 1967

סוד שליחותו החדשה
של א״ב׳ נתן לקפריסין

*אלאלון חונה
להנגש

אומרים עיש יותר ישראלים בגדר.
מאשר בתל־אביב. אבל כמד, מהם דיברו עם
ערבי יותר מכמה מלים הנוגעות לקניית
סחורה?
התשובה תדהים אותך, כשם שהיא מדהימה
אותי כל פעם מחדש.
הנה תמונה: משאית של טיול מאורגן,
בחורשת התמרים שמצפון לעיר אל־עריש.
כאן היה פעם מחנה צבאי מצרי, וכיום
מתרכזים בו פיקניקים עממיים. המטיילים
סיימו את ארוחת־הצהריים שלהם, עלו על
המשאית ונסעו ״העירה״ — לראות את
אל־עריש. הם חלפו ברחוב הראשי — מקום
עלוב לכל הדיעות. הנהג רק האיט את
הנסיעה, לא עצר.
משפחה ישראלית, שנסעה במכוניתה הפרטית,
אף היא עברה את המסלול הזה —
בלי לעצור.
״אין אפילו מה לקנות כאן,״ פסק הבעל. י במבואות שכם, בכביש המוביל מ־עמק
הירדן מערבה, נמצאת פרשת־דרכים
הררית בעלת יופי
נדיר. קוראים לה
בידאן, והיא מצטיינת
במעיינות הקרים
הנובעים בה. הערבים
הקימו שם כמה בתי
קפה קטנים, בצל העצים
הענפים.
אבל כמעט שאינך
יכול לראות את העצים,
המעיינות והנוף.
המקום מלא
טיילים ישראליים —
העסוקים בקניית סי־דקית,
שקדים וירקות.
כאשר
חלפתי על
פני המקום, לא מזמן,
ניצבו שלוש ילדות
ערביות בצד
הכביש ונופפו לעברנו
.״בלירה! בלירה!״
צעקו — ו אבנרי באל־עריש
מייד פרצו בצחוק
וכבשו את פניהן בהנאה.
הן לא מכרו שום דבר. רק אמרו את
המלה היחידה, שלדעתן משתמשים בה ישראלים
וערבים במיפגשיהם.

רזנ סרודן רב בז־רהיברת
ד ד ! ו ד1
ב ־ סו
גד^גדיי טער

ח לו ל! םיהמע לי םעל נגי^ר־ •בעי

תסרוקתך תרהיב כל עין לאחר שתגלגלי את שערותיך,
ל־ 10 דקות בלבד, בגלגלי־השער ג׳ט־סט.
חממי קצת א ת הרולים ג׳ט־סט, גלגלי בתוכם את
שערך כשהוא יבש, ולאחר 15—5דקות הורידי א ת
הרולים וסרקי א ת שערך.
ללא שעות במספרה, ללא שינה עם גלגלי־שער —
תסרוקת מרהיבה ב־ 10 דקות, עם ה״רולים״
הפטנטיים ג׳ט־סט.
הוראות בעברית — בתוך כל אריזה.
מפיץ בלעדי לישראל: מפיצים בע״מ, טל• 625174ת״א.
להשיג בכל הפרפומריות

קוני

במחירים גבוהים

מלוה ק לי ט ה
מכל הסוגים
91ל 1

גם של חברות
| 1ויתד המלוות

.נוה׳י, שדרות רוטשילד ,15 תל־יביב׳
סל ,54931 .פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד .6.30

יצאנו לסיור בעזה. עזה העלובה,
עזה השורצת בני־אדם כאילו היתד. קן־
נמלים. עזה של שוקיירי.
והנה מוך תמונת: התיישבנו בקפה ברחוב
הראשי, לא הרחק מתחנת המשטרה. בניגוד
לשאר המוסדות מסוג זה ברצועה כולה,
היה הקפה מודרני, נקי ורחב־ידיים.
הזמנו גלידה נבוזה, למי שעדיין זוכר
את התוצרת הערבית שלפני תש״ח) והמלצר
הביא גם כוסות מים קרים. אורי אבנרי
הזמין גם נרגילה.
שוטר של שרות בתי־הסוהר חלף על
פנינו. הוא נעצר, חזר והזהיר אותנו :״אל
תשתו את המים האלה! ב״ 56 פוצצנו את
הביוב ומאז המים לא בסדר.״ הוא חכך בדעתו,
והוסיף :״גם הגלידה לא בסדר.״
לידנו ישבו שלושה גברים אלגנטיים.
שאלתי אחר מהם :״האם המים באמת לא
בסדר?׳

האיש, שלא הבין עברית, אך הבין את
כוונתו של השוטר, ניגש לשולחננו, נטל כוס
מים ושתה את תוכנה עד הטיפה האחרונה.
״המים טובים ובריאים כאן, אדוני,״ ענה.
החלטתי לא לשאול אותו על הגלידה.

הפגישה המיקרית הזאת בבית-
הקפה התפתחה לשיחה מאלפת — לשני הצדדים.
במרוצתה אף הזמין אותי אותו גבר
אלגנטי — הוא פליט מבאר־שבע — לנסות
את כוחי בשש־בש. חבריו לשולחן הזהירו
אותי :״הוא האלוף של עזה. כבר ניצח את
כולנו!״
במישחק ששמו שלושים ואחד היו התוצאות
0:35 לטובתי — להנאתם הגלוייה של
המסובים. המנוצח עצמו לחץ את ידי והכריז
:״חוואג׳ה, אתה אורח שלנו. לכבוד לי
שניצחת.״
תוך כדי המישחק היתד, לנו הזדמנות לשוחח
בחופשיות רבה. הם שאלו ושאלו ושאלו.
על רמת־המחייד״ על המישטר הפוליטי,
על היחס אל ערביי ישראל, על קיבוצים.
ברור היה לגמרי, שהם צמאים להכיר
את ישראל האמיתית — לא זו שסיפרו להם
אודותיה במשך 20 שנות ניוון.
גם התווכחנו על המלחמה ועל גורמיה. על
עבד־אל־נאצר ועל דיין. כאשר נפרדנו, למדנו
הרבה איש על ריעות רעהו. בקשתם המסיימת
היתד :,״כתוב בדיוק מה ששמעת.
כתוב ליתר הישראלים — שגם הם ישבו
בבתי־הקפה וידברו איתנו. והעיקר: כתוב
שאסור לשכוח את בעיית הפליטים. אם יז־

בהן משחק שש־־כש בעזה
כרו אותה תמיד — ימצאו לה בסוף פיתרוין.
ורק אז יבוא הפיתרון לכל.״

בבית־קפה הרבה יותר צנוע באל־עריש
הפציר באוזנינו מורה מצרי :״אלפי
ישראלים באים לכאן, עוברים בעיר — ,אבל
הם אינם רואים אותנו. ובוודאי שאמם
שומעים אותנו.״
אני יכול להעיד: הישראלים האלה מפכי־דים
הרבה.
השפה אינה חייבת להיות מיכשול. רבים
הם המשכילים הדוברים גם אנגלית, צרפתית
או גרמנית. יש ביניהם שאפילו מדברים
רוסית — אבל אלה עדיין מיעוט.
מכתבים ארץ אחת

בקשר לסידרתו של אורי אבנרי על ״ארץ
אחת״:
( )1מה דעתך על הקמת ברית משולשת:
ישראל—פאלסטין—רמת־הגולן — שתהיה
מדינת דרוזים־צ׳רקסים, כאות תודה על עזרתם
הנאמנה למדינה?
( )2אולי תדפיסו חוברת שתנוסח על־ידי
ועידה או אסיפה של מחייבי הפדרציה —
ותופץ בציבור הרחב?

מרדכי קרניאד,

חיפה

התשובה היא חיונית.

לשון רעה מאוד
הזדעזעתי לקרוא (העולם הזה )1563ש־אבנרי
לא הצביע נגד חוק לשון הרע בכנסת
— רק מפני שהכניסו בחוק זה כמה
הקלות.
אני יודע: לא נעים להיות בודד באופוזיציה,
אך היתד, זו חובתכם להצביע נגד.

קוראיו הנאמנים של השבועון מצפים לראות
חוק זה יורד לטמיון. איננו רוצים
נמרים בבית־המחוקקים שלנו — אך גם
חתול־בית רחוק מאוד מנפשנו.

כנימין (פפו) אברמוב, תל־אביב
• לא חוק לשון־הרע עמד להצבעה,
אלא התיקונים בלבד. הצבעה נגד התיקונים
פירושה — חיוב החוק כמו שהוא.

דופקים משוחררי צה״ל
קראתי במעריב מודעה מחברת ויטה. הדורשת
נהגים לעבודה.
מאחר והנני נהג מחוסר־עבודה, פניתי ל־ויטה
והצעתי את מועמדותי. נשאלתי, בין
השאר, אם אני ממשוחררי צה״ל, ואם מוטלת
עלי חובת מילואים.
כשעניתי בחיוב, השיבוני כי אין וימה
מעוניינת במשוחררי־צה״ל, ובכאלה החייבים
לשרת מדי שנר, במילואים.
ההרגשה כי הכושי עשה את שלו, הכושי

התמורה כמקום -פמזומן.
העולם הזה 1565

־כול ללכת אינה מרפה עכשיו ממני.

אורי מורד, בני-ברק
טוענת הנהלת ויטה :״המודעה נוס•

לא סוב. רצינו במפיצים עצמאיים, עם
רנב עצמאי. נראה שמנהל המכירות אמר
למר מורד שאין לו התנאים הללו, והוא
הבין בזה שאין לו עניין אחר׳.

כנכה צה״ל, שנפצע במלחמת השיחרור,
צר לי לקבוע שהיום הנני אדם שבע־אכזבוח
ומרורים. כל הדלתות נסרקו בפני, ואפשרויות,
מוגבלות מאוד.

עזרא מאיר,
אדמות הקיבוצים

ירושלים

הופתענו לקרוא בשבועונכם (העולם הזה
562י) את הקסע בו מסופר לקוראים כי
קיבוץ נחשון של השומר הצעיר מעבד חלק
מאדמות כפרי מובלעת לאטרון.
עלינו לציין בבירור, באופן חד־משמעי,
שאף קיבוץ אחד באיזור בכלל, וקיבוץ השומר
הצעיר נחשון בפרט, לא עלה למטרות
עיבוד חקלאי, בכל צורה שהיא, על
חלקת־שדה או שעל אדמה השייכים לתושבי-
הכפרים של מובלעת לאטרון, שנעזבו על־ידם
כתוצאת מלחמת־ששת־הימים.
בפיסקה זו, שפורסמה בעיתונכם, כאילו
אנו מעבדים שטחים של כפרי המובלעת,
רואים אנו נסיון להכתים שמנו ברבים.
מזכירות יוימץ נחשון, נחל־אילון
• קיבוץ נחשון צודק. חקירת העולם
הזה העלתה כי הוא מעבד שטחים של מה
שהיה שטת ההפקר, אן לא את אדמת הכפרים.
לעומת זאת הודיעה הסוכנות על
כוונתה למסור אדמה זו להתיישבות יהודית.

נגד הזרם
השבח לאל — נשארתם נאמנים לעצמכם,
ואתם ממשיכים לשחות נגד הזרם.
כבר חששתי שבימי שיגעון כאלה, גם
אתם תיהפכו לאסטבלישמנט, או כמו שאומר
העיתונאי אליהו עמיקם — חלק מן
הקיימת.

עליזה גורי,

רחובות

הישראלי וכ״ב
יש הרבה ישראלים בחוץ־לארץ. אחד מהם,
שטרם נתפרסם, הוא צבי פוקובסקי, הלומד

ככה 1ה
מתחיל.״
קודם — את רוכשת
כיריים ,,עתיד״ ניפל־אות
ומשוכללות, שיא
היופי והעיצוב 5 .להבות;
סידור לצליית ולחימום המבורגר,
איטי בשבת.
אחר-כך — א ת קונה
ארון ״עתיד״ ,נאה
ומצופה אמאיל, עם
מדפים ותאים.
יותר מאוחר — את
מוסיפה תא־אפיה וגריל
״עתיד״ ,עם טר־מוסטט,
שיפוד מסתובב,
תאורה פנימית.
״פזגז״ ,חברת הגז הגדולה
בארץ, מציעה
את שיא השיכלול במכשירי
הבישול :״ סימה״
— תנור המופעל
בגז או בגז וחשמל שרוחבו
40ס״מ טופז״
— כיריים מודרניים;
״אופיר״ — התנור
הזול ביותר עם
טרמוסטט; ״אורן״ ו-
״ קו מ ט״ — תנורי
יוקרה למטבח משוכלל,
מכשירי בישול, גריל ותאורה
לפיקניק; ועוד.
המבחר העשיר והמודרני של מכשירי
״פזגז״ המשוכללים, השירות
היעיל, האמין והמהיר ואספקת
הגז הדייקנית — הם ערובה לכך

•?ו ,17ם

עיצוב מודרני• שיא השבביוביימבוזר צבע, ביפי טעמך

שם מפורסם — ברחבי עולם !

פוקוכפקי עם כ״ב
במאות באולפני הטלביזיה אן־בי־סי בקליפורניה.
כיוון
שצביקה חוזר באוקטובר לבקר את
משפחתו בפתח־תקזזה, הייתי רוצה שתפרסמו
את תמונתו — בלוויית בובת־תשעודה של
השחקנית בריז׳ים בארדו.
אחרי ב״ב, הוא גם הצטלם עם בתיה
כבירי, מלכת־היופי של ישראל. אבל את
התמונה הזאת אשלח לכם בנפרד.

חנן גרוס,

ניו־יורק

בבקשה.

טעות לעולם צודקת
״המשטרק מסיירת ברחובות ניו הייבן, כשהיא
מצויידת בפצצותגזעמדמ
י ע ״ (הארץ 22 ,באוגוסט).

גדעון רוזנפלד,

תל־אביב

זבות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העזלס הזה 1565

צבע* שיער!

4ו 1£0עו1

ז> 1 0ירסמ 8 £ 1

ב מ קו ם מי ח מ צן
זי אג סץאס

מצורף חנ ם לכל א ריז ה
5ו 8ז /קשס 1-מ 0׳_ו

; 25 כטולכרם ; 30 -בשכם ; 19 -בסככות
לטרון ; 16 -בקלקיליה .15 -

המאבק על ״אל־על״

ברצועת עזה — נהרגו : 10 בבית־לחם — שבעה:
בג׳נין — שניים.

כניגוד לדיעה הרווחת בחוגים רהבים,
בצמרת המדינה, עדיין לא ברור מי יהיה
כעל תפקיד המנכ״ל של ״אל על״.
האי״ט• ,בשמו הוזכר כהקשר זה כמועמד
טבעי, לא קיבל עדיין שום הצעה כזאת
מצד שר־התחבורה.

לדעת העיתונאית האמריקאית מרתח
גלהורן, מי שהיתה אשתו של אדנסט המינג־ווי
ואשר אספה מיספרים אלה, לא היו
אבירות אזרחיות ברמת־הגולן ובסיני.

שמעז! פרס
״כנס לממשלה
פיקוח גרעיני
ישראל לא תצטרף להסכם האמריקאי־סובייטי
לאי־הפצת נשק גרעיני. אך היא
תימנע מלהודיע על פך בפירוש, אלא אס
פן יופעל עליה להץ אמריקאי כבד.
ההסכם אינו מעניק למדינות הבלתי־גרעיניות ערובד.
כלשהי מפני התקפה אטומית או סחיטה גרעינית.

לפי שעה הסר בהספב הסעיף הקובע את
סידרי הפיקוח. משום פך גס לא ברור איך
יובטה, למשל, שלא תגיע לידי מצריים
פצצה גרעינית פינית.
הדבר עשוי להביא למחלוקת חריפה בין ישראל
לארצות־הברית.

מיבצע־רחמיס
עם תום מיבצע שיבת־ד,פליטים הנוכחי, המסתיים ב־31
באוגוסט, יוחל במיבצע־רחמים ,״לפנים משורת הדין״:
מיבצע איחוד משפחות.

במיבצע זה ידונו שלטונות ישראל לגופה
של כל פנייה אישית, לעניינה של כל
משפחה ומשפחה.
מיבצע זה יימשך במשך כל חודש ספטמבר ויאפשר
שיבתם ארצה של לא יותר מכמה מאות פליטים.

מיבצע פליט, הנוכחי, יסתכם, לעומת
זאת, כלא יותר מ* 19 אלף חוזרים.

ריב בסוכנות
המפד״ל אינה מאושרת מן הריאורגניזציה
של הסוכנות היהודית.
חלוקת־התפקידים הנהוגה עתה תוכננה במשך שלוש
שנים שלמות, ועברה אישורן של ועדות שונות.

עתה, פחות משנה אחרי הפעלתה, טוענים
הדתיים כי היא מקפחת את עסקניה הבכירים
בסוכנות.
לכן דרשה צמרת המפלגה מיו״ר הסוכנות, אריה
פינקוס, לבטל את הריאורגניזציה.

פינקום, שראה דווקא כריאורגניזציה
גולת־הבותדת של פעולתו בסוכנות -סירב.

הריב נשמר עדיין בסוד, אבל הוא עשוי לפרוץ החוצה
ולהחמיר.

דרישת־כיניים של המפד״ל: להקפיא את
הריאורגניזציה עד לכינוס הקונגרס הציוני
הבא.
גם זאת דהה פינקום, מתוך ידיעה כי
עסקני הקונגרס ייכנעו ללהץ המפד״ל.

כמה אזרחים
והרגז במלחמה?
אומדן ההרוגים האזרחיים המשוער, במלחמת
ששת־הימים 200 :לכל היותר.
הפירוט 15 :ישראלים נהרגו בעת הפגזת ירושלים,
ושמונה נהרגו בהפצצות מן האוויר, בחלקים שונים של
הארץ.

בצד הערבי נהרגו כ־ 50 אזרחים, עת ברחו
במכוניותיהם ככבישים הראשיים של הגדה
והרצועה; כירושלים ובסביבותיה נהרגו

התוצאה הראשונה של איחוד מפא״י־רפ״י
תהיה דרישה מצד רפ״י לייצוג מתאים
בממשלה.
כיום יש לרפ״י רק שר אחד, לעומת שלושה שרים
של אחדות־העבודה — למרות שסיעת רפ״י בכנסת
גדולה בח״כ אחד ממיספר הח״כים של אחדות־העבודה.

המועמד השני לכהונת שר, מטעם רפ״י,
הוא שמעון פרם.
צירופו לממשלה — אולי בתפקיד חדש שיימצא
למענו — לא יפריע לגח״ל.

לגח״ל יש רק שני שרים, למרות שמגיעים
לה לפחות חמישה, אך אין היא נוטה
להרחיב את ייצוגה, או לדרוש תיקים.
הסיבה: ברצונה לשמור על הטענה שהיא שייכת רק
לליכוד הלאומי, אך לא לקואליציה.

חלוקת ה שלד

קיים חשש כי שר־התחבורה, משה כרמל, מבקש
למסור את עמדות־המפתח בחברה לאנשי אחדות־העבודה.
יצחק בן־אהרון — העסקן הוותיק של המפלגה, אשר
נשאר ללא ג׳וב כתוצאה מיוזמותיו הפוליטיות העצמאיות
— הוזכר כמי שעומד להיות הבום האמיתי על
החברה.

״שמשנך
מגייסת את ננטשיה
שליח מיוחד של קבוצת הכדורגל של
כרם התימנים ,״שמשון״ תל־אכיב, יצא
השבוע לקופנהגן כסודי-סודות, על מנת
להחזיר לקבוצה את כוכבה, משה (״קיש״)
רומנו, שירד מהארץ לפני שבועיים, במפתיע.
השליח הוא יוסף שאול, בעל ״פונדק שאול״ בכרם.
שאול נושא עימו יפוי־כוח להציע לרומנו — חמורת
שובו ארצה — מקום־עבודה כסוכן טוטו־כדורגל בכרם.
וכן מכונית פרטית.

בינתיים עושה ״שמשון״ מאמצים להינצל
מפני התפוררות מוחלטת, נוכח נטישת
כוכביה: היא מנסה, ביאוש, להחזיר לשורות
הקבוצה גם את שמעון כהן וגם את
יאיר מדר, הנמצאים כארצות־הברית.

כך יחולק מחדש השלל במפלגת האיהור
החדשה, שתוקם על־ידי מפא״י, אחדות
העבודה ורפ״י:

שמעון כהן, המשחק בליגה האמריקאית המיקצוענית,
היתנה את הסכמתו לחזור בכך שיחזירו קודם את רומנו.

6למרחב יעבור מסטאטוס של יומון לאחדות־העבו־דה
לסטאטוס של ביטאון המפלגה החדשה. דבר ימשיך
להיות עתון ההסתדרות.

כך נראות
25 אלף לירות

• יוקם פתב־עת עיוני. לשם כך, ישתמשו
כצוותות •טל ,,מבט חדשי״ ,שבועון־רפ״י,
ושל ״אות״ ,ביטאון המערך.
• שלוש המפלגות יקימו לישכת־דוברות מורחבת
אחידה. יצורפו אליה נציגי שלושת הזרמים. היא תעסוק
בחומר־שוטף וביחסי־ציבור, תשתדל בעיקר לעורר רושם
של קוד אחיד בתוך המפלגה.

--בח שי ש. אלה 50 קילו, או 250 סוליות חשיש,שנתגלו השבוע אצל כנופית־סמים מסוכנת, במכונית
שנסעה מן העיר העתיקה תל־אביבה.
אנשי המחלקה לתפקידים מיוחדים, המתחקים אחר

• השינויים האישיים העיקריים יבוצעו
במייטורים המפלגתיים, ההסתדרותיים וה־סוכנותיים.

בממשלה, לעומת זאת, לא יהולו
שינויים רכים.
מזכירות המפלגה תורכב מטרויקה של מזכירים.
המזכירה הבכירה תהיה, בהתחלה, גולדה מאיר. שני
מזכירי־המישנה טרם נקבעו על־ידי אחדות־העבודה
ורפ״י.

• שם המפלגה האחידה יהיה מפלגת
העבודה הישראלית או מפלגת ׳ העבודה
המאוחדת.
שפירא רוצה באיחוד
איחוד מחנה העבודה יגרור מאמצים קדחתניים
מצד שר־הפנים, חיים משה שפירא,
לאחד את המפד״ל, אגודת ישראל ופאג״י.
אם יבוצע האיחוד, יחדש שפירא את תוכנית־החנק
הישנה שלו: להעלות את אחוז החסימה לפני הבחירות
לכנסת השביעית, למנוע את ייצוגן של המפלגות
הקטנות בבית.

ספיר ־
פזפזלארי י 1תר
שר האוצר, פינחס ספיר, הופך ליותר
ויותר פופולארי.
משך השנה האחרונה, ירדה מאוד קרנו של השר.
עכשיו, עקב יוזמתו לאיחוד מפא״י, אחדות העבודה
ורפ״י — שנשאה פרי — הפך שוב ספיר לדמות
מקובלת על הציבור.

עם ביצוע האיחוד תעלה עוד יותר קרנו.

סחר־הסמים בין הגדה לבין מצריים, אשר עובר דרך
ישראל, קיבלו ידיעות על מישלוח גדול — ותפשו אח
מרדכי וגר, תושב ירושלים, שהתחבר עם שני סוחרי-
חשיש מבית־לחם, מוחמד אלחרסי ( )45 ואחד הצעיר
יסמעיל (.)29

זהו מישלוח־החשיש הגדול ביותר שנתפש,
אי־פעם, כישראל.

עוד אמריקאי
ל״מכבי״ תל־אביב
קבוצת הכדורסל של מכבי־תל־אביב
עומדת לצרף לשורותיה עוד כדורסלן אמריקאי
בעל שיעור־קומה וידוע שם.
שמו עדיין נשמר בסוד — אך הוא יגיע כנראה.
בימים הקרובים, יחד עם טל בדודי — אשר שוחרר
מהשירות הצבאי בארצות־הברית ושב לשחק בשורות
מכבי תל־אביב.

מכיוון שלאחר עזיבתו של כרודי צורף
כדורסלן אמריקאי אחר למכבי-תל-אכיב,
מנסים עתה עסקני מכבי להיפטר ממנו,
למנוע מצב
ולמכרו לקבוצה אהרת, וכך
בו ישחקו שלושה כדורסלנים אמריקאיים
כהמישיה הראשונה של אלופת ישראל.

במרחב
הפיסגה
ה טו בי ם
והרעי ם
בשלוש ועידות הפיסגה הקודמות, היה
גמאל עבד־אל־נאצר האח הגדול. הוא שהגה
לראשונה את רעיון הפיסגה, והוא
אשר קבע בבל אחת מן הוועידות היכן
גבול־הפשרה בין כל המתחרים.
השבוע, שעה שבחרטום הלוהטת נעשו
ההכנות האחרונות לפתיחת הפיסגה הרביעית,
היה ברור כי נשיא מצרים אינו
שליט השליטים. מלחמת ששת הימים הורידה
אותו מכיסאו הרם.
מקומו לא נתפס על־ידי מנהיג אחר, אם
כי לא חסרים מתחרים. בולט ביניהם נשיא

ום־חפת
דזח עו תי ה ם ־

ק טי־־ידנא

י^ ,והודף •
א * כי\

1 1 3־ 1 1

ילובוג יי ם בלבד

ה צג ת בכורה א ר צי ת
ה חל מ השבוע
הזלננב

5 7.15 9.30

מזו

!דון סח

עסוווו

ימ״ן

ראש־ממשדה מחג׳וב

קו פרק רי להואהמבודדה אי דאל • לי מי ה חו ם.
מוג ש ב הו קרה על־יד• ט מ בו ר. טו פרק רי ל שו מ ר
על ק רי רו ת די רתךמפ ני ג לי החוםב קי ץ, מ תי ב ש
מהרלשכבהבל תי חדירהל מי ם ו חו ם. מונע
ב ת מי םומ גן ב פני אלקל• ו ק רני השמש.
סו פרק רי ל -ה מ בו דדהאידאל׳ -נו עדלצ בי ע ה
ח י צו ניתעלב טוו. טי ח. אסבסטועץ -מו ג ש
בתשעה גו וני ם ש וני ם ( אפשר לגווגו ע ל ־י ד׳
א מוז ליו מ רו בו -ולקבל גו ו ני ם ר בי ם יותר!.
קו פרק רי ל הו אהמוגןשלדב קי ץ -וי עי לגם
ב חו ר ה

מתווך, לא מנהיג

^ 1מוי והיזון־־
סכז בו ר ־

#תם לנינעי! איית

אלג׳יריה, ד,וארי בומדיין, המדבר בשם מלחמת
השיחרור הלאומית ובשם הסוציאליזם.
את החלל הריק ממלא במידה כלשהי ראש

ממשלתה של סודאן, מוחמד מחג׳וב (ראה
להלן) — אבל כמתווך, לא כמנהיג.
פוחדים מהצבעה. לבן אפשר היה
להניח, עוד עם פתיחת הוועידה, בי מיפגש
זה יהיה של פשרות, לא החלטות.
סוריה ואלג׳יריה הכריזו מראש, שאין כל
טעם בוועידת חרטום. כוונתן ברורה: על־ידי
נקיטת עמדה אקטיביסטית קיצונית, יאלצו
גם את נשיא מצרים להיות קיצוני —
לבל יואשם כתבוסתן.
הצעות חוסיין ובורגיבה לפתור את בעיית
ארץ־ישראל על־ידי התקרבות לארצות־הברית
— חסרת־סיכוי להתקבל על דעת כלל המשתתפים.
ואז
עשוי לקרות מה שקרה בוועידת
שרי־החוץ ובוועידת שרי־ד,כלכלה בבגדאד:
איש לא יעז להציע הצבעה. שכן הצבעה —
פירושה קרע ברור.
התוצאה המתקבלת על הדעת: גיבוש מחנה
פרו־סובייטי אקטיביסטי של הערבים ״הרעים״
,שידגול במלחמת־גרילה בישראל ויקרא
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 565ו

תמחרים
נולד בלונדון, לזמר־החיסושיות רינ־מ
סטאר ולאשתו מורץ, בנם השני.

אושפז. בג׳קרטה, אחמד סוקרבו,
הנשיא המודח של אינדונזיה, כשהוא סובל
בכליותיו ומדכאון נפשי גם יחד.

נחוג יום הו־לדתו
ד,־ 41 של ד ״ ר

צבי דינשטיין,

ח״ם המערך וסגן
שר־האוצר (לעניינים
הכלכליים של הגדה)
,עורך־דין לפי
מקצועו וחתנו של
המנהיג הציוני ואיש
ההתישבות ד״ד אר־תור
רופיף, לשעבר
המפקח על מטבע
חוץ, מנהל רשות
ההשקעות וסגן שר־הבטחון.

דינשטיין

ולכן גם גיסו של יגאל ידין, הנשוי
גם הוא לבתו של ד״ר רופין.

נחוג יום הולדתו ה־ 54 של מנחם
כ נין, השר בלי תיק ומנהיג תנועת החירות,
בנו של מזכיר. קהילה יהודית בפולין
שעבר בגיל 16 מן השומר הצעיר
לבית״ר, משפטן שנבחר בגיל 26 לנציב 70
אלף הבית״רים בפולין, ממנה הגיע ארצה
בשורות הצבא הפולני, אותו עזב על־מנת
לקבל את הפיקוד על הארגון הצבאי הלאומי
בראשו עמד עד צאת הבריטים. בגין, המרבה
להשתמש בשמות־עט לחתימה על מאמריו,
חותם לעתים גם בשם ישראל ססובר, שמו
של רב אותו נטל לעצמו בימי המחתרת.

נחוג יום הולדתו ה־ 61 של ש מו א ל
ב נ צו ר, שגריר ישראל בשווייץ, פועל־בנ־יין
ועסקן מפא״י בחיפה לפני שהיה קונסול
ישראל בבודפסט, ציר באוסטריה וסגן־מנ־כ״ל
משרד־החוץ.

נחוג יום הולדתו ה־ 72 של פנחס
א כיי ט ר, מי שהיה שופט מחוזי בתל־אביב,
ושיסד בילדותו, בעיר הולדתו הרוסית,
אגודת דוברי עברית (דורשי שפת־עבר)
,ושהספיק לשרת בארץ, במלחמת־העולם

הראשונה, גם בצבא התורכי וגם בצבא הבריטי.

נחוג יום הו
לדתו
ה־ 42 של אבנר
גרעין, ראש המועצה
המקומית אשדוד,
שנולד ביוגוסלביה
בשם גרין, ו־שנמלט
בגיל צעיר
ממחנה־ריכוז גרמני
על־מנת להצטרף לפרטיזנים
של טיטו
ושעלה לארץ כאיש
מח״ל של מלחמת
העצמאות ושהשתלם
אחר כך בתפקידי
עובד סוציאלי (מלבן,
לשכת־הסעד אשדוד).

השלום העברי ביפו.

נחוג יום הולדתו ה־ 80 של ד״ר
מאיר פקר, מי שהיה רופא בצבא הצאר
ומשך 18 שנים רופא המשרד הארצישראלי
בוזרשה, בירת פולין, ושהיה מעניק
בתוקף תפקידו זה את האישור הבריאותי
לרבבות עולים, שהיה בארץ המפקח הראשון
על בריאות העובדים מטעם משרד־העבודה
והמתעמל ועורך צעדה יומית עד עצם היום
הזה.

גרעין

נחוג יום הולדתו ה־ 79 של ש ״י
ע גנון, חתן פרס־נובל לספרות שיצירותיו
תורגמו ל־ 15 לשונות, בנו של סוחר־פרוזת
פולני שכתב לראשונה בגיל תשע (חרוזים
קלים בעברית) ושעיסוקו הראשון בארץ,
אליה עלה בגיל ,21 היה מזכיר בית־משפט

נפטר. בבוסטון, בגיל ,64ד ״ ר
גריגורי פינקוס, הרופא היהודי־האמריקאי
הנחשב לאבי הגלולות למניעת־הריון (אל*
תינוק).

פטר בהונולולו, בגיל ,85 הנר׳׳
ג׳ .קייזר, איל־תעשייד, אמריקאי (מספנות,
פלדה, מלט, אלומיניום, ערי־קייט)
שהונו נאמד באלפיים מיליון דולאר ושסיפק
בשעתו את החלקים למכוניות הראשונות
שהורכבו בארץ במיפעל בו היה שותף
(קייזר־פרייזר ואחר כך קייזר־אילין) ושנשאו
את שמו, מכוניות הנרי ג׳.

האהובה בחברה...

פרסום דיר יעקבסון

*ץ ין מנוס מלחזור על המעשיר, הישנה אודות המשרת
^ שהביא לאדונו מן השוק דגים באושים.
האדון האכזר ציודה על המשרת לבחור בין שלושה
עונשים:

לאכול ארג הדגים הבאושים, או לקבל עשרים
מלקות, או לשלם את תמורת הדגים.
המשרת האומלל בחר באכילת הדגים המסריחים. אך
אחרי שאכל את מחציתם, לא יכול היה להמשיך. הוא
בחר במלקות.
משספג את מחצית המלקות, לא יכול היה לעמוד בסבל.
הוא שילם את תמורת הדגים.

כך הביא על עצמו את כל שלושת העונשים :
גם אכל דגים באושים, גם ספג מלקות וגם
שילם את מלוא התמורה.
זהו, בערך, מה שקורה לממשלת ישראל — ממשלת
הליכוד הלאומי — בעניין שיבת הפליטים מעבר הירדן
לגדה המערבית.

תירוץ מס׳ ו: הירדנים מסיתים את הפליטים נגד ישראל.
לכן אי־אפשר להחזירם.

זה גובל באבסורד.
כי הירדנים מסיתים נגדנו את כל ערביי ארץ־ישראל. הם
עושים זאת ברדיו. מבחינה זו אין כל הבדל בין הפליט
היושב במחנה ממזרח לירדן, ובין הערבי היושב בביתו
ממערב לירדן.

ולהיפך: הרכה יותר קל להפריד את תעמד
לת־הזוועה הירדנית כלב הפליט שחזר למערב,
והרואה את המציאות, מאשר אם אותו פליט
יישאר במזרח.
תירוץ מס׳ :2לא נעזור לחוסיין, הממשיך במלחמה נגדנו.

גם זהו הגיון עקום.
לא הבטחנו להחזיר את הפליטים כדי לעשות טובה

טראסט-מוחות שאינו מפוגל להחליט שום
דבר, העושה ככל עניין דבר והיפוכו, שחפף
את חוסר־השיטה לשיטה מקודשת.

ה היה, אם כן, מקור ההחלטה? כמו כל ההחלטות
באותה תקופה, היה מקורה בדאגה למה שמתרחש באו״ם.
עתוני העולם מלאו תמונות מחרידות על ״גשר הדמעות״
ליד יריחו. הכתבים הזרים כתבו על בריחת הערבים, ועל
הברחתם, ועל הריגת המנסים לחוור.
שגרירויות ישראל בעולם שלחו מיברקי אס־או־אס. דעת־הקהל
בארצות המערב, שתמכה בישראל עד לאותו רגע,
החלה פונה לה עורף.

טראסט זה יכול היה, בשאלת הפליטים, לעשות אחת
משלושה דברים:

• הוא יכול היה להימנע מלשלוח מן הארץ
את 150 אלן* הפליטים החדשים.
אילו ניתנה לכל המפקדים, מן הרגע הראשון, הוראה
מפורשת וחד־משמעית להימנע מכל עידוד, אינוס ושיכנוע
ליציאה מן הארץ, היו רק חלק קטן מן הפליטים האלה
בורחים.

• הוא יבול היה להכריז שלא יוחזר א?,
פליט אחד.

בקיצור: היה חשש כי ישראל תפסיד את
המערכה המדינית באו״ם, למרות כל הנאומים
המזהירים של אבא אבן.

זה היה מקומם, כמובן, את העולם ואת תושבי השטחים
המוחזקים. אבל זה היה מוכיח, לפחות, שהממשלה יודעת
מה היא רוצה.

לכן הוחלט על מעשה הפגנתי מרשים: ההכרזה על
נכונות הממשלה להחזיר את כל הפליטים שירצו בכך.

• הוא יכול עכשיו להחזיר את בל הפליטים
הרוצים לחזור.

וזה באמת עזר. דעת־הקהל העולמית שוב
התלכדה סביב ישראל הנאורה, ובל ההחלטות
האנטי-ישראליות באו״ם ירדו מן הפרק.

את שלה באו״ם, שוב לא
ניסרה רק שאלה אחת בחלל
ממילוי ההבטחה?
שקוף עד כדי פרימיטיביות,
באוגוסט — ונאמר שאחריו

תחת זאת באו תירוצים עלובים, המעליבים
את השכל הישר.

וככל זאת: אפילו דעת־הקהל העולמית אינה
חשובה במו האקלים בגדה ובעזה.

בלנו דגים באושים -והחזרנו רבבות פליטים.
ספגנו מכות — ועוררנו נגדנו את דעת הטובים בעולם.
ונשלם את המחיר המלא — על־ידי כך שנהפוך את
מיליון וחצי תושבי השטחים המוחזקים לכלי־נשק בידי
אויבי ישראל.
זהו סיכום של מיבצע — מיבצע־לדוגמה של ממשלת
הליכוד הלאומי, בה מרוכזים מיטב המוחות של המישטר
הקיים, מבגין ועד ברזילי, מדיין ועד אלון, מאשכול ועד
השפיראים.

אולם ההחלטה לא היתה תוצאה של מדיניות
חדשה.

ך* נימוקים שבאו להצדיק החלטה זו רק מחמירים
ן | את הריח הרע הנודף ממנה.
אילו אמרה ממשלת ישראל :״אני מתחרטת, איני יכולה
לעמוד בד,בטחתי היתד, זאת רק חצי צרה.

ן קל לזלזל בה היום. זה ג׳דה. זה חברמני. זר,
אבל המזלזלים היום — ישבו עוד לפני שלושה
בנשימה עצורה ליד הרדיו, כשעיניהם דומעות
הידיעות על הפגנות האהדה. והעזרה של טובי
בעשרות הארצות, למען ישראל הנתונה בסכנה.

גברירי. חודשים לשמע
העולם,

וכאן, בשכם ובחברון, בטולברם וכג׳נין,
תיראה הפסקת שיבתם של הפליטים כהתעללות.

**דוע
הסכימה הממשלה בכלל להחזיר את הפליטים
שנטשו — חלקם מרצון, חלקם מאונס, חלקם מפחד —
את הגדה בימי המלחמה ואחריה?
היה יבול להיות ערך היסטורי להחלטה זו.
אילו.
אילו היתד, חלק ממדיניות חדשה ונועזת.
אילו היתד, קשורה בתוכנית ליישוב הפליטים בארץ־
ישראל, ובמיבצע לעידוד כוחות חדשים בין ערביי פלסטין,
וברעיון גדול של פדרציה שתאחד מחדש את הארץ, תוך
ברית־אחים בין שני עמיה.

כעיני העולם בולו תהיה לכד משמעות אחת
ויחידה: ישראל הפרה את הבטחתה החגיגית
למשפחת האומות. היא מעלה באמון מדינות•
התרבות שעזרו לה כאו״ם.

כך אנו יוצרים, כמו ידינו, ביצה חדשה
שתזין את יתושי ההתנגדות של היום, המרי
של מחר, והמחתרת של מחרתיים.

ן•* עת־הקהל העולמית חשובה. חשובה מאדי

כי שם יושבים מאות־ר,אלפים שעימם נצטרך לחיות,
בצורה זו או אחרת, כידידים או כאויבים.

היא החזירה חלק מן הפליטים, והשניאה את
עצמה על כל העולם, וקוממה נגד עצמה את
ערביי הגדה.

^ חרישההכרזה השיגה
\*ד,יד. בה צורך. מאותה שעה
הליכוד הלאומי: איך להתחמק
הטכסיס שנמצא, לבסוף, היה
נקבע תאריך שרירותי — ד,־31
לא יוחזרו הפליטים.
מכיוון שנקבעה באותה שעה מיכסה מירבית של 3000
חוזרים ליום, היה פירוש הדבר כי לכל היותר יספיקו
לחזור שליש מן הפליטים. למעשה, בגלל עיכובים שונים,
יוכלו לחזור כמה אלפים בלבד.

החשש שמא בא הכובש הישראלי לנשל, לגרש, להפקיע.
אי־שיבת הפליטים תוסיף לכך נימה אישית. כי מי
שיש לו בירדן אב ואם, בן ובת, נכד ודוד, דודן ואחיין,
או סתם ידיד ומכר — ישנא את המישטר המונע את שיבתם.

פליבווז וילדיה גזוזכים דיר גשר אל!בי
לחוסיין. להיפך, חוסיין הוא ר,מעוניין כי תיווצר בעיית־פליטים
חדשה, שתצדיק את תביעתו לגדה המערבית.
תירוץ סס׳ :3הפליטים בכלל אינם רוצים לחזור. ולראייה:
בשום יום לא חזרו כל 3000 האיש שקיבלו את ההיתר לכך.

מצויין. אם בן, למה לסגור את הדלת, בצורה
בה מכישה? אם ממילא אין הם רוצים לחזור,
אפשר להשאיר את הדלת פתוחה.
תירוץ מס :4 ,אי־אפשר להחזיר את הפליטים, מניוון
שיש גילויים של מרי אזרחי בגדה.

זהו, אולי, התירוץ המוזר שבכולם.
כי שיבת הפליטים לא תגדיל את ההתנגדות. אך, לעומת
זאת, אי־שיבתם תחמיר אותה בהרבה.
כרגע נזונה ההתנגדות מרחשי־לב לאומיים. מדרבן אותה

זוהי הדרך המכובדת היחידה. וגם הדרך היחידה שיש בה
תבונה כלשהי.
אבל זה יקומם נגד הממשלה את כל הזרמים הפאשיסטיים
שצצו לאחרונה בישראל, כפיטריות מורעלות אחר גשם הדם,
ואת כל החוגים המדברים גבוהה־גבוהה על שיחדור, כשהם
מתכודנים לעשות ביזנס במיגרשים משוחררים, ולקבל לידיהם
זכיונות משוחררים, ולשים קיבוצים במקום כפרים משוחררים.

ין כאן רק שאלה של מוסר, של צדק, של שם טוב
ץ ) בעולם. יש כאן, קודם כל, שאלה של מדיניות.
מי שרוצה לספח את הגדה ועזה למדינת ד,יד,ודים, ומת־כוון
בסתר־ליבו לגרש, במוקדם או במאוחר, את מיליון
וחצי תושביהן שיפגעו ביהדות המדינה, מוכרח להתנגד
לשיבת הפליטים.
אך מי שמאמין כי הדרך היחידה להשגת שלום, ולמניעת
מלחמת־השמדה גרעינית במרחב, היא בפדרציה של מדינת
ישראל וקהיליה ערבית פלסטינית — מוכרח לתמוך בהחזרת
הפליטים.

בי לא חשוב מה יהיה מיספר תושביה של
הקהיליה הפלסטינית, שתקום בעזרתנו, וש*
תהיה קשורה בפדרציה צבאית, מדינית וכל^

כלית עימנו.

חשוב רק שניצור מייד את האווירה הדרושה להצלחת
מיבצע היסטורי זה.

במרחב
(המסך מעמוד )5

לפתרון סופי על־ידי מלחמה! ומנגדו —
מחנה פרו־מערבי, שישפיע על ארצות־הברית
כדי שזו תאלץ את ישראל לוזתר לערבים
.הסונים״.

סח־אן
האיש ש טס לקא הי ר
כוכב חדש דרך בשמי המרחב. זהו גבר
גבוה, מגושם, בעל פנים שחורים אשר שלוש
צלקות קטנות חתוכות מתחת לעינו, על

לחיו הימנית. מוחמד אחמד מחג׳וב, ראש
ממשלת סודאן, הוא חטים המחזיק את הלבנים
המתפוררות של בניין הליגה הערבית.
הוא נכנם לתפקיד זה בחודש שעבר.
נצחון כחרטוס. מחג׳וב טס לקאהיר
והציע הצעה: ועידה של שרי־החוץ הערביים.
מכיודן שהרעיון היה שלו, נבחרה
חרטום בירתו למושב הודעידה.
13 המדינות הערביות נענו להזמנה, מי
ברצון מי בדוחק. הצטרף אל השרים אחמד
שוקיירי, ראש אירגון השיחרור הפלסטיני.
הוועידה הסכימה לוזתר על כל דיון מעשי
בבעיות והתרכזה — כהצעת מחג׳וב —

בנקודה אחת ויחידה: עריכת ועידת־פיסגה
של שליטי ערב.
כאשר החליטו לבסוף שרי־החוץ על
קיום הפיסגה, היד, זה נצחונו האישי של
מחג׳וב. נצחון ריק, למעשה, שכן השרים
לא יכלו אפילו להסכים על הנושאים שייכללו
בסדר־היום של הוועידה המוצעת.
פשרה כתימן. לא במיקרה מצאו כל
הזרמים העויינים מיפגש בחרטום.
סודאן היא שכנתה של מצרים, והשפעתה
התרבותית והכלכלית של מצרים היא חזקה
מאוד בארץ הדרומית. מחג׳וב ( )63 הוא
חניך מצרים. אבל ממשלת סודאן אינה סוצי
אליסטית,
אם כי היא רואה את עצמה
מתקדמת הרבה יותר מסעודיה או לוב. לכן
יכולה היא לטעון שהיא עומדת במרכז העולם
הערבי, וכל עוד קיים סיכוי כלשהו
לפשרה בינערבית — הרי מחג׳וב הוא המועמד
הטבעי לתוזך.
הוא הדגים זאת השבוע מחדש. אחרי
ביקור בריאד ובקאהיר, הודיע שפייצל ו־עבד־אל־נאצר
הסכימו להצעת־הפשרה שלו
על תימן: הצבא המצרי יוצא, ובמקומו
יורכבו יחידות־פיקוח מתוניסיה, אלג׳יריה
וסודאן, שתחת חסותן ייערך מישאל״העם,
על מישטר רפובליקאי או מלוכני בתימן.

קפהק פו א -ז הו המשקה של ה עונ ה!
מרענן -ממריץ -מ רו מםאת מצב הרו ח.
עשו כ שניהם — הכינו או תו מן הקפה
ה טוב ביו תר — קפהנמס עלית כמובן.
העם

החליט —

קפה

עלית

חפה קפוא עדי ת

אזרח ירושלמי הבהיל את המשמוה:
יה עלינו ר בבר החל מצור שומשו לילהכשלוש קומות שונות של בית־חולים הדסה בירושלים שכבו השבוע שלושה צעירים.
כולם נפצעו בסימטותיו של כפר אבו־דים, הדבוק לגבעות שממזרח לירושלים. אחד מהם,
ריאד סלמן ג׳בר אל־חטיב, פצע את השניים האחרים. ואילו הם נפצעו בשעה שניסו
ללכוד אותו הי.
היה זה סיומה של התקרית החמורה ביותר שאירעה עד כה באיזורים המוחזקים בידי
צה״ל. כי בפעם הראשונה הוקם מחסום על כביש, ואש נפתחה על מכונית אזרחית.
אל־חטיב בן ה־ 19 עשה את פעולת־הטירור שלו לבדו. רק במיקרה לא נהרג בה איש.
מיקרה מפתיע עוד יותר הוא, שלא נהרג איש במצוד הגדול שנמשך משעות הערב
המוקדמות של יום ה׳ ועד לשעות הבוקר של יום ו׳.
נהרסו ארבעה בתים! ליד המקום בו
כאשר הסתיים המצוד — רעם הדינמיט.
נראה אל־חטיב יורה על אנשי מישמר־הגבול והצנחנים שחיפשו אותו.
שלושה מבתים אלה שימשו בית״ספר לילדי הכפר. בית רביעי עמך ריק _ הוא
ניבנה מחסכונותיו של אחד התושבים העובד בכוזיית ואשר לא הספיק לרהטו ולהתיישב בו.

כן ןכור יומיים הובא אל־חטיב עצמו לאבו־דיס. הוא הוביל את המשטרה אל הבית
שבו שוכנת משפחתו מזה שנתיים בלבד. הוא דרוזי מהגליל, והכפר הוא כמעט כולו
מוסלמי. הצעיר הראה לשוטרים את הבאר, בה השליך את אקדחו.
בתים מסביב פוצצו — כי תושביהם לא
אביו ואחיו נעצרו — והבית פוצץ. גם
הודיעו למשטרה שהטרוריסט הפצוע מסתתר בביתו.
בשעה שהבתים הועפו לשמים, ביום הראשון בבוקר, הוצא אל־חטיב מבית־החולים,
אחרי ששופט הורה לעצרו ל־ 14 יום. הוא נלקח לבית־החולים של כלא רמלה.
במחלקה החירורגית של הדסה סיפר רב־שוטר
כיצד לכד את אל־חטיב. השוטר, ששירת שנתיים וחצי בצה״ל, לובש מזה חמש
שנים את הכומתה הירוקה של מישמר־הגבול. וזה סיפורו, אותו סיפר בעברית שוטפת
שעה שישב על מיטתו בבית־ד,חולים (תמונה משמאל):
1ע לו ת למכוניות!״ קרא לנו המפקד.
ץ ־ בדקנו את הנשק, ועלינו על הג׳יפים.
לא היינו צריכים לנסוע רחוק. בסך הכל
איזה שניים־שלושה קילומטרים, עד הפרברים
המזרחיים של ירושלים.
מישהו ירה על מכונית, ליד הכפר אבו־

כנראה, ולכן הוא מוזנח כל־כך.
הגענו למקום. נהג המכונית, בחור מירושלים, הראה לנו איפה הוא נתקל במחסום
וירו עליו.
המחסום היה בסך הכל כמה אבנים.
היו איתנו שני גששים, בלי כלבים.

דים, וצריכים לתפוס אותו.

^ קח לנו חצי שעה מרגע האתראה, עד
/שהגענו למקום. זהו ואדי עמוק,
שהרים מתנשאים משני צדיו. כביש אספלט
במצב לא טוב מוביל לבית־לחם וליריחו.
כביש צדדי, שלא משתמשים בו הרבה

עלינו על העקבות, עד שהגענו לזיתים, לא
רחוק מהכביש. משם ירה הבחור הזה.
מצאנו שני תרמילים של כדורי אקדח 9
מילימטר קצר.

ך* לכנו עם העקבות, לכיוון הכפר.
( ן הדלקנו את הזרקורים של הג׳יפים, ו

חיפשנו
תנועה חשודה. סרקנו את השטח —
אבל לא מצאנו כלום.
אחרי שעה וחצי, כשסיימו כין הבתים,
שמענו מישהו שורק. שריקה כזאת חדה
וארוכה.
לא היו בכלל אנשים ברחובות.
פתאום, אחרי השריקה — יריה.

אחר־כך, כשתפסנו אותו ושאלתי אותו
למה שרק, הוא ענה לי :״רצית לטשטש את
הכוח שלכם. פה שריקה, שם יריה. לטשטש
את הכוח שלכם — ולברוח.״
וכל הזמן ששרק וירה — לא ראינו אותו.

ך{ תאום ראינו אותו על איזה גג. רק
^ לשנייה. הוא קפץ ונעלם.
ניסינו להאיר עם הפרוז׳קטור ולא הצלחנו
לגלות אותו.
החברה התפזרו בשטח, וסרקו את כל השטח
מחדש. המפקד הזהיר אותנו: לא להרוג
אותו. לתפוס אותו חי.
כעבור איזה עשרים דקות, פצע את האיש
הראשון שלנו. איל מאיפה בא הכדור
— לא ידענו.

--מאת ,

איש משמר הגבול(ל־עלה)

אחד הבתים שפוצצו

לידה שלושה מילדיה, ביתה הוא אחד מששת הבתים שפוצצו

על־ידי צה״ל, אחרי המצוד. אחד מבתים אלה היה הבית בו התגוררה
משפחת הטרוריסט שנתפס. הוא הסתתר בבית אחרי שנפצע. צה״ל
האשים את דיירי הבתים הסמוכים שלא מסרו על הימצאו שם.

חבשנו את הפצע של הבחור, ולקחנו אותו
בג׳יפ לבית־ד,חולים. אנחנו המשכנו בסריקה.

ך* ע בו ר כמה זמן, ראיתי לאור הזרקור
^ אדם עולה על הרכס ליד איזה בית —
ומייד נעלם.
לקחתי את ד,חולייה שלי — קליין, מאנדו,
אחמד ועבדאללה — ועשיתי איגוף. כשגמרתי
לעקוף את המקום — חסמתי לו את
המעבר.
השכבתי שם את המארב, וחיכיתי שיופיע.
כעבור איזה שלוש דקות הוא הופיע מולנו.
קראתי לו בערבית לעצור ולהרים את
הידיים. הוא התחיל לקלל אותנו ואת ישראל,
וענה :״אני לא ארים את ד,ידים! אתם
תבואו אלי אחד אחד ואגמור אתכם!״
הוא עמד ליד בית. ראיתי שהוא ממשיך
לברוח. נתתי פקודה ״אש!״ והחוליה ירתה.
היו לה שני עוזי, מיקלעון ורובה. לי היה
עוזי.
י 1איתי מייד שפגענו בו ברגליים. הוא
נפל לאיזה תעלה והמשיך לברוח .׳

(המשך מעמוד )9

לשבח
בצ יון
זכה
בתח רו ת ״המוצר ה ט עי ם 1967״.

פתאום התקרבתי לסוף התעלה — שנגמרה
במין מערה. הוא היה שם בפנים — במרחק
שני מטרים ממני.

ך * איתי את הלהבות של היריות שלו.
1שש פעמים ירה לעברי, כשהיינו פנים
אל פנים.
אילו היה המפקד אומר להרוג אותו,
הייתי מחסל אותו בקלות. רימון אחד. אבל
המפקד אמר לתפוס אותו חי.
חטפתי כדור אחד ביד ימין. כדור שני
קרע לי את המעיל. אבל לא הרגשתי כלום.
רק ראיתי את הלהבה של הכדורים שלו —
ויריתי לכיוון שלו.
יריתי צרור אחד — ואז יד ימין חדלה
לפעול• הרגשתי משהו רטוב וחם על האצבעות.
ראיתי שזה דם.
קראתי :״חברה, נפצעתי!״
אבל לא הפלתי את העוזי. אוי ואבוי
אם הייתי מפיל את העוזי והוא היה לוקח
אותו.

ך * בשי אותי ועזבתי את המקום. זובל
| | אחר כך, בבית החולים, פגשתי אותו.
את הבחור שחסם את הכביש ושעשינו
מצוד עליו כל הלילה.
הוא אמר לי :״כששמעתי אותך צועק —
הייתי בטוח שהרגתי אותך.״
שאלתי אותו :״למה לא עצרת, כשקראתי

מי ץ 1ו 31£1ו ליו ת!_!*
בננו רג

אבל אז עוד לא ידענו. הסתערנו על המקום
שבו נעלם. חשבנו שהוא נכנס לבית
הסמוך.
מתוך הבית יצא איזה גבר. ראיתי שהוא
לא פצוע, והייתי משוכנע שזה לא הוא. כי
הייתי בטוח שהבחור ההוא נפצע. פיזרת•
את החוליה. שתשמור על הבית והגבר שיצא
ממנו. אמרתי להם :״אבדוק את התעלה
אישית.״
כי ידעתי שהבחור הזה מסוכן ועלול
לפגוע בכל החוליה.
הלכתי בסריקה בתוך התעלה,

מרווה, טעים, ומיוחד במינו.
מצויין כבסיס לקוקטייליס. תערובת מעניינת
של אשכוליות ובננות ישר מן השדה.
להשיג בחנויות השופרסל, הסופרמרקט
וחנויות המכולת המובחרות.

לרגלי

הרחבה

עברנו
מרכז עדשות מגע

7נ1פ!/ו

7נ 1פו!ו

מ 1£א 3 0 £א 1 1£כ<^ 7א 0כ<

״גרוזובסקי -אישון -לנס״
ת״א רח׳ שגיאור ; 5ליד מוגרבי
מול מגרש חניה פינת פינסקר)
טל 55029 .
שעות קבלה 9—17

$הז מנ ת
$מ7ץ 1נ 11ת

הז מנ ת
מ7ץ 1מות?

לבתי הבראה 1מלוג 1ו1

לבתי הבראה ומלונות?

בכל האיץ
ללא תטלזם מסף

ח א רחינורדח 28
טל 222042 .

1- ^ 553

בבל האוע
ללא תטלום מסף

ענ עי

תא רח׳נ 1רח2 8 1
טל 222042 .

והוא ענה :״הייתי בטוח שאחרי שיריתי
עליכם — תהרגו אותי. אז אמרתי מוטב
למות בקרב.״
שאלתי אותו :״מה הרגשת, כשירית עלי
מהמערה?״
הוא ענה לי :״זה היית אתה?״
אמרתי לו :״כן.״
אז הוא אמר :״אני כאמת מתחרט.״ והוא
התחיל לבכות. ירדו לו דמעות.

ך * ציתילדעת למה עשה כל זה. למה
| הקים את המחסום וירה במכונית האזרחית.
הוא
סיפר לי, שמייד אחרי שהצבא הערבי
נסוג, הוא מצא יחד עם שני חברים
נשק שהצבא השאיר. הם שמעו שהיהודים
שוחטים ואונסים. אז הם החליטו להשתמש
בנשק הזה, לשדוד ולהרוג יהודים.
אחרי שבוע, הודיעו לו השניים שהם שינו
את דעתם. לא רוצים להרוג יהודים ולא
רוצים להשתמש בנשק.
אבל הוא לא שינה אז? דעתו. הוא ראה
שהם מוגי־לב — והחליט שהוא יהיה גבר
וימשיך בתוכנית.
קודם כל הלך והעביר את הרובה מהמקום
שהחביאו אותו שלושתם למקום חדש,
ששני חבריו לא ידעו עליו.
באותו יום, לפני שהקים את המחסום,
רצה להוציא את הרובה מהמחבוא ולהשתמש
בו. אבל הוא ראה את המכונית עולה
בכביש, והחלים לא לחכות. היה לו אקדח
בכיס.
הוא שם שתיים־שלוש אבנים לרוחב הכביש,
וחיכה. כשראה שהמכונית לא נעצרת,
הוא פתח עליה באש. אבל הוא ידע שלא
פגע באיש — כי המכונית המשיכה לנסוע
לכיוון ירושלים.
שאלתי אותו אם הוא חושב שזה היה
מחוכם.
הוא שתק. שתק ובכה.
לא חשב, כנראה, שהמלחמה האישית שלו
תהיה כל כך קצרה.
שד,מחתרת הפרטית תחוסל כל כך מהר.
על חורבות אבו־דיס קונן איסמעיל מוחמד
עריקאת, שפעם שירת בפתח־תקווה כשוטר
המנדט :״הוא היד, זר. הוא היה פושע. למה
צריכים כולנו לסבול? יכלו להרוס את הבית
שלו בדחפור, ולתת אזהרה לכפר שזה
לא יקרה פעם נוספת. היינו נזהרים. היינו
שומרים בעצמנו על הכביש. אבל לא
ככה נניח שאנחנו חיות — איפה
התבונה והקידמה של הישראלים?״
העולם הזה 1565

במדינה
העם
הז מן
עושה א ת שלו,
אבל מ ה?
ביום הראשון של השבוע הכיל׳ העמוד
הראשון של אחד היומונים — הארץ — 16
ידיעות. ל־ 13 מהן היה מכנה משותף. הן
נגעו ליחסי ישראל—ערב:
• מטוס סוחוי 7מצרי הופל בסיני,
שני הונס.
• לאחר תקרית היריות ממזרח ירושלים
— צהיל פוצץ שישה בתים באבו־דיס.
• שעה אחרונה: אש מצרית בתעלה.
• בול לתעלה — יבקר במצריים.
• פניות מצד או תאנט וארה׳־ב להאריך
את מועד שוב הפליטים.
• היום פגישת תלמן—אבן.
• מקורות בקאהיר: חוסיין יגיש לפיס־גה
תוכנית חדשה לפתרון בעיית פלסטין.
• בורגיבה קורא לערבים להכיר בקיום
ישראל.
• ביירות: מו״מ על פתיחת התעלה.
• גוסינג בקאהיר; ייצא לדמשק.
• ישראל תפסיק ביום ג׳ מסירת אישורי
המעבר (לפליטים).
• ארמון הנציב נמסר למשקיפים.
• חייל סורי נהרג בהיתקלות ונם משמר
צה״ל.

די היה בקריאת הכותרות בלבד כדי להיווכח
שהבעייה הערבית הפכה למרכז החיים
הלאומיים — וכמעט לנושא היחידי העומד
על הפרק.
כנות היענה. מי שחשב כי אחרי ה־נצחון
המזהיר במלחמת־ששת־הימים תיעלם
בעייה זו, לפחות זמנית, טעה. קרה בדיוק
ההיפר.
כלפי חוץ, נשאר מצב־ד,מלחמה בעיצומו,
ורק עבר מן הזירה הצבאית הסדירה לזירה
המדינית.
ועם צירוף מיליון וחצי ערבים למרחב־השליטה
של המדינה, זכתה ישראל בפעם
הראשונה בבעייה ערבית פנימית בעלת ממדים
עצומים, העלולה לשנות את כל מהותה
של המדינה, רוחה ופעילותה.
לראשי המדינה היה נדמה כי הבעייה
תיעלם, איכשהו, אם רק ״יתנו לזמן לעשות
את שלו״ ,ולא יחליטו בינתיים שום החלטה.
מאורעות
השבוע הוכיחו שזהו דמיון־
שווא. הבעייה הולכת ומחריפה — וגם האזרח
האדיש ביותר התחיל להרגיש שהגיע
הזמן לקביעת מדיניות ברורה.

דיעות

מ• יגיע ראשון

לקאהיד

^ ת ם יודעים מה עושה אייבי נתן בקפריסין? אתם יודעים
למה התערב יגאל אלון אישית, כדי שהמשטרה תחזיר לו את
דרכונו המוחרם?״
את השאלה הציגו כמה מאנשי־הצמרת של רפ״י.
הם גם היו מוכנים לספק את התשובה — והשתדלו שזו תישמע
כמשהו חמור ומחריד. הם גילו:

״אלון שלח את אייכי נתן לקפריסין, כדי שיסדר
לו פגישה עם נאצר!״
ומה רע בכך?
״הוא מת לגנוב את ההצגה מדיין. הוא מת לזכות במירוץ אל
ראשות הממשלה.

״אם ייפגש עם נאצר -אפילו לצילום של חמש
דקות -זה מספיק.
״ברור לו שהוא לא יכול למנוע את איחוד רס״י־מפא״י — לכן
הוא משתדל לדפוק את דיין בתוך המפלגה.״

*.שמיעה ראשונה -זה נשמע דמיוני.

אכל כהדלפות היה גרעין גדול מאוד של אמת.

אנשי רפ״י, כמובן, פירשו את הגרעין הזה כפי שנוח להם.
הם אמרו, פחות או יותר:
יגאל אלון מקנא בדיין. הוא מנסה להתחרות בו. יומיים אחרי
שדיין הכריז כי אסור להחזיר את הגדה — מיהר אלון והכריז

משהו עוד יותר קיצוני.
אבל העם מאמין יותר לדיין שהוא קיצוני.

ואז כא עניין הפגישה עם נאצר. וגם כזה יש
תקדים הנוגע למשה דיין.
מייד עם תום קרבות ששת־הימים, כתב פיאר מנדס־פראנס, ראש־הממשלה
לשעבר של צרפת, מכתב למשה דיין. הוא הציע לו:

״פנה כאופן אישי וישיר לגמאל עכד־אל־־נאצר.
צא לתעלת־סואץ, ומשם הציע לו פגישה של הייל
עם חייל.
״הקריאה הדראמטית הזאת עשויה להצליח.
״אם לא תצליח — היא תפגין את רצונה של ישראל לשלום.״
דיין, כשר בממשלה, לא ראה את עצמו חופשי לעשות כעצת
מנדס־פראנס. הוא שאל את לוי אשכול,

ראש־ממשלת ישראל ענה: לא !
הנימוק: זהו מחוזה פוליטי מובהק, והוא שייך לתחום פעילותו של
ראש־ד,ממשלה, או אולי של שר־החוץ.
לכן נגנז הרעיון.
עד שבא אלון, וחידש אותו.
איך בא הרעיון?
כאן נכנס לתמונה אייבי נתן.

*מים מיספר לפני שיצא אייבי לקפריסין, משם עמד לטוס
1לפורט־סעיד, הוא נפגש פגישה מיקרית עם יגאל אלון בקליפורניה.
שם גולל לפניו את תוכנית טיסתו למצריים. אייבי גם דן עימו

״על ישראל להמשין ולשבת על גדות הירדן;
אסור להחזיר שטחים כבושים; אין
לתת אזרחות ישראלית לתושבי הרצועה,
הגדה, הרמה וסיני; אסור להחזיר פליטים,
יש ליישב את השטחים הכבושים ביהודים,
בגלוי ובכל דרך אחרת!״

* שלוש הידיעות האחרות באותו עמוד:
• נאצר מסכים לפינוי מתימן תוך 3
חודשים.
#אשכול ואבן יוצאים לחופשה.
• מרכז מפא״י יאשר היום האיחוד.

העולם הזה 1565

באותה הזדמנות מה יוכל להציע למצרים, תמורת הסכמתם להסדר
כלשהו עם ישראל.

אייכי עצמו סיפר, אחרי שחזר מטיסתו, כי דיכר
עם המצרים, כשנפגש עימם כפורט־סעיד, על יגאל
אלון, כעל המנהיג הישראלי עימו אפשר להגיע
להסדר.
תשובת המצרים היתה :״מי זה יגאל אלון?״
הסתבר כי הם לא שמעו עליו כלל. כשהראה להם אייבי את
תמונתו של אלון בחברת השחקנית גילה אלמגור, התעניינו המצרים
יותר בגילה מאשר ביגאל.

אייכי עצמו, לפי דכריו, לא התכונן לחזור מפורט־סעיד
לישראל. המצרים אמרו לו ,״חזור לקפריסין,
חכה 24 שעות ותקכל תשוכה מאיתנו״.
אולם בדרכו חזרה לקפריסין סחפו הרוחות את מטוסו והוא
נאלץ לחזור ולנחות בישראל.
כאשר חזר לארץ, ופירסם את סיפור טיסתו, קפץ יגאל אלון
על הרעיון. אם באמת מוכנים המצרים לדיון״.כלשהו עם נציג
ישראלי על תנאים להסדר, מדוע שלא יהיה הוא נציג ישראלי זה?

ל כו ל ם !

יגאל אלון וא״ני נתן

!ודתרזזונזחז!

מדי ם

מחיאות־כפיים סוערות, ואיסר הראל, שהעלה
דרישות אלה לפני קהל מאזינים
מצומצם ומובחר, התיישב על כיסאו וכבש
את פניו בידיו.
אי־אמון כאלוהים. זה אירע השבוע,
בכנס מיוחד של צעירי המפד״ל, בתל־אביב.
הראל הופיע לפני הצעירים חובשי־הכיפוו*
הסרוגות כמומחה לבעיות בטחוניות פנימיות.
כך נאמר בהזמנות. אך מלבדו היו גם
מומחים אחרים.
סגן שר־הפנים, ישראל שלמה בן־מאיר,
הופיע בהרצאה מדינית וקבע, בין השאר•
״עצם הכיבוש, הוא המקדש אותו!׳י
• ״כל ויתור איזשהו מביע אי־אמון ב־קדוש־ברוך־הוא!׳*

״הדתיים הם בעד ארץ־ישראל שלמה,

כד נולד הרעיון שאייכי יחזור וישוכ לקפריסין, שם
ינסה להתקשר שוכ עם המצרים ולשכנעם להיפגש
עם יגאל אלון.
כמתוזך אפשרי הובא בחשבון אריק דולו, כתב לה מונד שעזר
לאייבי בעבר.
זוהי הסיבה, לדברי אנשי רפ״י, מדוע פעל יגאל אלון על־מנת
לאפשר לאייבי לצאת מהארץ בדחיפות כזו, ולחזור לקפריסין,
משם יוכל להתקשר בקלות יחסית עם המצרים. ללא התערבות
אלון, לא היתד, המשטרה מתירה לאייבי לצאת מן הארץ, אחרי
שהואשם בעבירה על החוק למניעת הסתננות והפר הבטחה מפורשת
בכתב שלא לטוס למצריים.
עד כמה תמימה היתד, התכנית החדשה ניתן היה להיווכח השבוע.
כאשר שמע כתב לה מונד, אריק רולו, המקורב לנשיא מצריים,
את הרעיון, הגיב על כך בשיחה טלפונית למערכת העולם הזה:

אדון שוחח וחי׳ א״ב׳ בנויבוץ גינוסו
שאינה מצטמצמת רק בתחומי הגדה המערבית!״

״אין להיות מודאגים מהחזרת הפליטים
האחרונה. זה מתאזן בסופו של דבר,
כי כל יום יוצאים מהגדה המערבית למזר־חית.
זה אפילו יותר ממתאזן!״
• ״התיישבות יהודית ליד שכם חשובה
יותר מכל הכרזה מדינית!״

״זה מצחיק, לא? שדווקא אלון, שהצהיר כי הירדן
הוא גכולה של ישראל, יהיה האיש שנאצר יסכים
לקכלו״.

• ״ובכלל, יש ארצות, כמו הולנד, למשל,
שבהן יש מיניסטריון מיוחד להגירה.
אפשר לשכנע אנשים להגר מן הארץ!״
גם בן־מאיר התקבל במחיאות סוערות.
הוא סיים את דבריו והוכרזה הפסקה. איטר
הראל הוציא כיפה מכיסו, חבשה לראשו והשתתף
בתפילת מינחה.

אחר־כך דיבר רב־אלוף חיים לסקוב, גם
הוא היה בעד ונגד, כמו קודמיו. גם הצעירים
שהשתתפו בוויכוח היו כמוהו. אופייני
לאותם צעירים היה כתב הצופה, משד,
אישון:
״לא הקאדי מירושלים ילמד את העם היהודי
פרק בהיסטוריה! תקופה חדשה הגיעה!
דרושים מדים לכולם!״

נמשיה מדמן מיסודם של ״ב חן ״ בתי ספר תיכוניים

ן בי מי םהק רו בי םתס תיי ם ההר ש מה |
לכיתות: ששית (י׳) ,שביעית >י״א)
ושמינית (י״ב),
במגמות: הומניסטית, ריאלית וביאולוגית
לפי תכניות משרד החינוך והתרבות
*.מורים אקדמאיים מנוסים
* קרן סטיפנדיות
* חוגים לספורט, אמנות ומוסיקה
* אספקת ספרים חינם
התיעצות פדגוגית והרשמה: גמנסיה גורדון, ת״א,
רחוב גורדון 53 פינת רחוב ריינס, טלפון 248514
פל יום בין השעות 17.30-20.00 ,9.00-14.00

ד פד סידד וג 1ד ז * 1ן
במדינה עיתונות

גדיש, קיווה כי הספרים יוכנסו לשימוש־חובר,
כבר בראשון בספטמבר, עם פתיחת
בתי־הספר. לכן לא קימץ בהוצאות.
למורים הערביים נאמר, רישמית, כי יקבלו
את הספרים החדשים — שהם הספרים הנהוגים
בבתי־הספר הערביים בישראל.
צריכים לדעת
לס פיר
תקרית היריות ממזרח לירושלים זכתה
ביום הראשון לכותרות שמנות ביומונים:
• ״הצופה״ :״פוצצו 4בתים ערביים
בתגובה על היריות שנורו על מטיילים.״
• ״למרחב 5בתים פוצצו בכפר
אבו־דיס.״

• ״הארץ״:

״צה״ל פוצץ 6בתים

באבו־דיס.״

כמה עשרות אלפים 7מספר מורים
משכם ומירושלים נסעו לנצרת, השיגו אצל
עמיתיהם את הספרים המיועדים להם —
והחליטו כי ישבתו ולא ילמדו לפי התוכנית
הישראלית.
קביעתם, :הרמה היא כל כך נמוכה,

מ סו ר ת
2ו ה שבטים
סימן־הזיהוי הבולט ביותר של החייל ה־מיצרי
הוא גבו — כך לומדים חיילי צה״ל
בקריקטורות של לארי נילסן וג׳ון היפי,
שני קריקטוריסטים אמריקאיים שעלו השבוע
על הגל הישראלי במו״לות העולמית.
צ סוגי משאיות. אחר שורת הספרים
הכבדים מסוג מלחמת ששת־הימים של ה־צ׳רצ׳ילים
וחרב שלוחה של הגנרל מארשאל,
הגיעה עתה שעתם של הספרים הקלים
יותר ועשרות הקריקטורות בסיפרם של ניל־סן
והיפי (כמה מהן בעמוד זה) הם מידגם
די מייצג.
בהקדמה לסיפרם שזכה בשם הדרן ל-
סואץ (או: משהו מוזר אירע בדרך לקאהיר)

בימים הקרובים חסת״ס ההרשמה
דביתות בוקר או ערב

״אני בטוח בהחלט כנצחוננו:״

לבחינות
בגרות 1מו הדמ 1ת
למועדים: אפריל 68 ואוקטובר .68
הבחינות נערכות
מטעם משרד החינוך והתרבות.

כן נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר תיכוניות —
ששית (י׳) ,שביעית (י״א) ,שמינית (י״ב) ההרשמה למגמות הומניטטית, ריאליטטית וביאולוגית.
לרשות התלמידים: מורים אקדמאיים מנוסים, סטיפנדיות,
חוגים, אספקת טפרים ללא תשלום נוסף.
אם לא תעמוד בבחינות לאחר שתתכונן לחן אצלנו,
נלמד אותן
לאותן הבחינות
שנח נוטפת

ב תי ספרתיכוניים, ת ל -אביב
גורדון ,53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות .17.30—20.00 ,8.00—14.00
אנטוקולסקי ,4ליד רח׳ ארלחורוב
פינת אבן גבירול, בשעות .17.30—20.00

מזדרזים המחברים לציין שאין בכוונתם
להקל ראש בכובד המאורעות האחרונים
במרחב, רק שמאז ומתמיד נהגו 12 שבטים
מרחביים מסויימים לצחוק בעת צרה.
האמת שגם אי־אפשר אחרת. למשל כאשר
חושבים על חיל־האספקה היהודי. הלא ברור
לגמרי שהוא זקוק לשני סוגי משאיות —
אחד למזונות בשריים ואחד — למזונות חלביים.

מה כותב סוחר־הנשק התל־אביבי על
כרזת־הפרסומת לסחורתו?
רובים מצריים לא־משומשים,
פעם אחת (בחולות סיני).

נפלו

חינוך הוא
הגדיש
אתה סי א ה

דמת־גן, גבעתיים, בגי״ברק -
ביום רביעי ,30.8 ,בשעה ,20.30 בקפה ״עצמאות״ ,בגן המלד
דויד, רמת־גן

פגישת־חטיבה
בהשתתפות נציגי ההנהלה,
חכר, ראה הופעתו כחובה.

כמה עצים נטעה הקרן־הקיימת־לישראל בשנת?1953
ספק
אם יימצאו עשרה אזרחים בישראל,
היודעים את התשובה בעל פה. אבל המחלקה
הערבית במשרד החינוך קיזזתה, כי
תוך מספר שבועות ידעו כל הילדים הערביים
בגדר, המערבית את התשובה המדוייקת, .
היא הדפיסה את ספרי־הלימוד המכילים
אינפורמציה חיונית זו, ועוד חומר לימודי
מובהק מן הסוג הזה. האחראי למחלקה
הערבית, סגן מנכ״ל משרד־החינוך, יוסף

עשרה

מיליון.

״מעניין, הוא לא נראה במו יהודי״
ששום תלמיד אינו יכול לתפוס מקום בחברה
על סמך הידיעות שהוא ירכוש מספרים
אלה.״ שלא לדבר על מחיקת פרקים
שלמים של ההיסטוריה והתרבות הערבית,
והחלפתם בהיסטוריה ציונית.
במקום לעמוד מול שביתר, כללית, העדיפה
הממשלה לבטל את תוכניתה. למחלקתו
של גדיש — ראש עיריית עכו לשעבד,
שאינו קורא או כותב ערבית — ניתנה
הוראה לגנוז את רבבות הספרים החדשים.
עתה אין שואלים במשרד הח־נוד כמד
העולם הזה 1565

״תוכנית השרו״ שד מפי ,

האליבי הגד 11

•כל שיחה עם פקידי הממשלה האמריקאית,״ גילה
* ,,לא מכבר דיפלומט ישראלי בכיר בוושינגטון. ,הם
מצטטים את טל המישמר. במשרד־החוץ האמריקאי, זהו
עכשיו העיתון הישראלי המתורגם ביותר.״
מה גרם לקירבד, מוזרה זו בין מוקד הקאפיטליזם
האמריקאי ומיבצר המארכסיזם הישראלי?

סיבה פשוטה כיותר :״על המישמר״ הוא
ביום העיתון הישראלי היחידי (מלבד עתוני
דל,״ח) הדוגל כהחזרת הגדה למלן־ חוסיין,
שהוא עמוד־התייד של המעדר האמריקאי
במרחב.
כדברי האימרה האנגלית. :הפוליטיקה, כמו האהבה,
מזמנת יחד במיטה אחת את ד,״צורים המשונים ביותר.״
ינו רי

וזן גז ך

.מזג סייין

ג= שבוע פירסמה הוועדה המדינית של מפ״ם סוף־סוף
( | את ״תוכנית השלום״ שלה.
עם קום המדינה, דגלה מפ״ם ברעיון של פדרציה של
ישראל ומדינה פלסטינית.

כמה מראשי המפלגה הרחבה (שכללה אז
גס את ד״ר משה סנה, יגאל אלון ויצחק
שדה) סברו אפילו שכדאי להפעיל את צה״ל
לשם כיבוש הגדה המערבית,
כדי להקים
בה את המדינה הפלסטינית.
ההוגה
העיקרי ברעיון המדינה
הפלסטינית והפדרציה
של ארץ־ישראל היד, אהרון
כהן, איש שער־העמקים,
המומחה מם׳ 1של המפלגה
לעניינים ערביים.
בינתיים הסתבך כהן בפרשת
משפטיו־,ריגול המפורסם,
והשפעתו בצמרת
מאיר יערי
מפ״ם ירדה לנקודת־האפס.
ב־ 1961 קיבלה מפ״ם המצומקת
תוכנית־שלום חדשה, שסתרה את הראשונה. עיקרה:
אוריינטציה על ירדן.

כדי להצדיק את המעבר מן הקצה האחד
לקצה השני, נקבע אז כי מדינת ירדן היא
המגלמת את ישות האומה הערכית הפלסטינית
-טענה הלקוחה ממישנתו של חוסיין.

אחרי מלחמת־ששת־הימים, היר, נדמה לרגע כאילו תחזור
מפ״ם לתוכניתה המקורית, שנעשתה עתר, אקטואלית ביותר.
אולם מפ״ם אינה מפלגה גמישה, המשתנה עם המציאות.
בראשה עומדים מנהיגים קשישים, שלא התחלפו במשך
קרוב לחמישים שנה. הם התעקשו לשמור על התוכנית משנת
,1961 אפילו כאשר משה דיין, שקיבל את תיק־ר,בטחון
בהסכמת מפ״ם, החל (זמנית) מדבר על פדרציה.

תובנית-השלום שנתקבלה השבוע אינה,
למעשה, אלא ניסיון להתאים את תוכנית־1961
למציאות הנוכחית. ניסיון זה הוליד את אחד
המיסמכים המוזרים ביותר כתולדות המדינה.

ס־יפון ז ט־ז־גז, הזזו\ 2ת ס־עי גגור\
ץ* לפי סוריה ומצריים נוקטת התוכנית בקו בלתי^
• מתפשר. מהן נדרשת, למעשה, כניעה ללא־תנאי.
בהתאם לדרישת קיבוצי השומר־הצעיר בגבול הצפוני,
עצים נטעה הקרן הק״מת, אלא כמה עשרות
אלפי לירות הוצאו לריק?
שערוריות סייע
ל אל מג ה
״יש נוהג הודי עתיק,״ כתבה השבוע
חברת הסתדרות ותיקה אל מזכיר ההסתדרות
אהרון בקר ,״לפיו קוברים את האלמנה
בעודה בחיים, יחד עם בעלה המניח.״
על גבי שלושה עמודי מכונתיכתיבה
כתובים בצפיפות, פירטה האלמנה רעיה אב־רוצקי
את טענותיה והאשמותיו .,והיא
ידעה על מה היא סחה.
מלבד היותה חברת הסתדרות בעלת ותק
העולם הזה 1565

תובעת מפ״ם ״לפרז׳ את הרמה הסורית. אך למונח
״פירוז״ ניתן פירוש חדש :״עמדות־מגן״ ישראליות תישארנה
ברמת הגולן. לא נאמר בפירוש אם הכוונה למוצבים צבאיים,
להיאחזויות נח״ל או לקיבוצים.

פירוש הדבר, למעשה: סיפוח הרמה הסורית
למדינה, בצורה זו או אחרת.
רק אדם תמים יכול להאמין שיש סיכוי כלשהו לכך
שסוריה תסכים לשלום בתנאים כאלה (או בכל תנאי אחר).
דמשק רחוקה מלהכיר בקיום ישראל אפילו בגבולות
הקודמים.

לגבי סוריה הפתרון הוא: המשן -המלחמה,
תוף סיפוח כלתי-רשמי של הרמה לישראל.
הוא הדין לגבי מצר״ם.
תוכנית מפ״ם תובעת ממצר״ם להכיר בקיום ישראל
ולהסכים לשלום רישמי עימד״ בתנאים הבאים:
• סיפוח רצועת־עזה לישראל,
• ש״ט ישראלי חופשי במיצרי־טיראן ובתעלת־סואץ,
9פירוז מידבר־סיני. כדי להסיר ״אחת ולתמיד״ את
האיום ד,מיצרי על גבול ישראל.
חוץ מקבוצות־טירוף קטנות, הדוגלות בסיפוח רישמי של
חצי־האי סיני לישראל, אין שום גורם בישראל הנוקט בקו
קיצוני יותר כלפי מצריים.

מכיוון שברור לחלוטין שאין שמץ של סיכוי
שממשלה מצרית כלשהי תסכים לתנאים כאלה
בעתיד הנראה לעין, פירוש הדבר, למעשה:
המשך המלחמה עם מצריים, תוף סיפוח רשמי
של רצועת עזה והחזקת חצי־האי.
גם מבחינה זו, לא נותר עוד הבדל בין מפ״ם ובין
חרות ורפ״י.

\זזזן\־\ז שכס ויריזזו
*•חידוש האמיתי של מפ״ם הוא בגיזרה הירדנית.
ן | שם מציעה מפ״ם ברית בין ישראל והמלך חוס״ן.

מה מוצע לחוסיין תמורת כרית זו?

לפי תוכנית מפ״ם:
• ״ירושלים השלמה היא בירתה של מדינת ישראל.״

כלומר: חוסיין נדרש להכיר רישמית בסיפוח
ירושלים המזרחית לישראל.
• ״תיקוני גבול הכרח״ם להבטחת בטחונה של ישראל״
בשאר שטחי הגדה. התוכנית לא פירטה מה הם היקפם
של התיקונים, אך מתוך שיחות במפלגה ברור כי הכוונה
היא לספח לישראל את אזור
לטרון, את השטח שמצפון
לכביש ירושלים עד רמאללה,
את קלקיליה, את טול־כרם,
את ג׳נין ואולי גם
שטחים בהר חברון.

• שום מישטר ירדני לא יוכל להסכים לה, כי פירושה
כניעה מוחלטת לישראל, הכרה בקיומה והסכמה להתפשטותה•
אין שמץ של סיכוי כי המלך חוסיין יסכים לכך,
או אף יוכל לחלום על הסכמה כזאת.
• שום ממשלה ישראלית לא תוכל להסכים להסדר
שיאפשר שוב את הצבת הצבאות של מדינות־ערב ממערב
לירדן.
מפ״ם מציעה גם לשקם את ״רוב״ הפליטים בירדן, בעזרת
שיתוף־פעולר, עם ישראל.
לא נאמר בתוכנית מה יקרה
עם שאר הפליטים.

בנזו בגין ופרס־

רטי ,,תוכנית ה־שלום״
הם כה בלתי־

מציאותיים, עד כי נדמה
שהיא חוברה על כותב אחר.

אם כן -מדוע מפרסמת
מפ״ם תוכנית
שאין לה שחר שד
סיכוי להוביל לשלום?

אהרון כהן

הסבר אחד יכול להיות
טמון בעובדה שמפ״ם היא כה קשישה, עד כי איבדה כל
קשר עם המציאות ואין לה עוד מושג מה הם הלכי־ד,רוחות
בארצות־ערב. מנהיגיה הקשישים, השולטים בה ללא הגבלה,
חיים בעולם של דוקטרינות מופשטות.

אולם יש הסכר מעשי יותר: מפ״ם זקוקה
לאליבי כלפי ידידיה המארכסיסטיים בארצות•
המערב, מסוגם של ז׳אן־פול סארטר. בעודה
יושבת כממשלת ״הליכוד הלאומי״ ,הנגררת
לדרך של סיפוח ממשי כלתי-מוצהר, עליה
להוכיח שהיא עצמה מובנה לשלום.
מי שמע״ן בתוכנית בחו״ל באופן שטחי, מבלי להתעמק
בפרטים, יכול לקבל את הרושם שמפ״ם דוגלת בשלום,
תוך החזרת השטחים הכבושים. ואילו לחברי קיבוציה,
ולשותפיה בממשלה, תוכל מפ״ם להוכיח, בצדק, כי תוכניתה
מובילה לסיפוח כל השטחים האלה למדינה — חלקם למעשה,
חלקם גם להלכה.
עיקר התוכנית טמון, כמובן, במה שאין בה. אין בה
זכר להגדרה עצמית לערב״ הגדה. מפ״ם אינה מציעה
אפילו לשאול את תושבי הגדה אם אמנם יש ברצונם
לחזור לדיקטטורה הצבאית של המלך חוס״ן.

התוכנית בולה -לא זו כלבד שאינה מובילה
לשלום, אלא שהיא באה לחסום את הדרך
היחידה היכולה להביא לשלום.
היא באה לטרפד את רעיון הפדרציה, ואת רעיון המדינה
הפלסטינית הקשורה בישראל — רעיונות שמס״ם עצמה
גיבשה אותם בגילגול קודם. כמה מאנשי מפ״ם, וביניהם
אהרון כהן, עדיין נאמנים לרעיונות אלה.
מובן שאיחוד פדרטיבי של הארץ לא ״תכן אם יסופחו
עזה וחלק מן הגדה לישראל, והשאר יוחזר לחוס״ן.

כלומר: חוסיין נדרש
להכיר רישמית בישראל,
בסיפוח ירד
שלים ושטחים אלה.
תמורת החזרת חלק
מו הגדה. שלא יהיה
הרבה ייתר מאשר ע-
מק-הירדן ושכם.

שני הדברים כאחד יהפכו את ערביי פלסטין
לאויבי־נצח של ישראל, חלקם בגייס חמישי
בתוכה, חלקם כפדאיון פוטנציאליים מעבר
לגבולה.

החזרה זו ״תתאפשר• רק
אחרי שחוס״ן יסכים לחוזה של שיתוף־פעולה ואי־התקפה
עם ישראלי
תוכנית זו תיתקל, בלי ספק, בהתנגדות כפולה:

״אילו חוברה תוכנית זו על־ידי שמעון פרס או מנחם
בגין, הייתי אומר שזו התחכמות מוצלחת,״ אמר אחד
מאנשי השמאל המפ״מי, המתנגדים לתוכנית .״הטרגדיה
היא שמאיר יערי מתכוון לזה ברצינות.״

של ארבעים שנה, היתר, אלמנתו של אחד
מבכירי העובדים בחברה ההסתדרותית־סוב־נותית
יכין־חק״ל. בעלה מרדכי, שהיה ידוע
בכינויו החבר מקס, היה לפני תריסר שנים
ממיסדי חברת הפרדסים סעפה — אותה
חברה שעמדה השנה במוקד שערור״ת הפרדסים
הגדולה של ההסתדרות. והנה לאחר
שמנחם ים־שחור וחבריו הועפו מכל
תפקידיהם בהסתדרות בגלל אותה שערורייה
(העולם הזה 1543 ואילך) מאיימת אלמנתו
של אברוצקי לעורר את כל הפרשה מחדש.
״בשנת 1939 הציעו למקס לעבוד ביכין־
חק״ל בראשון־לציון,״ כתבה אלמנתו לבקר.
ואמנם קיבל אברוצקי את ההצעה. הוא נטש
את עבודתו בסלילת כבישים ובפרדסים,
ועבר לתפקידו החדש.
כל אותם שנים לא הפסיק את פעילותו
בהגנה ובמפא״י .״כמעט תמיד ה״תי מחכה

לו לילה־לילד״ עד שסיים את פעילותו הציבורית.
בשנים 1954—1953 עסק בהקמת
סעפה, וכעבור שנתיים נפטר.״
ומה עשו חבריו בסעפה כדי לעזור לאלמנה
שהחזיקה במניותיוז הם נטלו ממנה
את כספי־ד,פיצויים והגימלאות שקיבלה, כ־הלוזאה
צמודה, והכניסו אותם לקופה. אחר
כך נתנו לה רק מעט מהרווחים שקיבלו שאר
החברים. ונוסף לזה העלימו ממנה דו״חות,
בטענה שהיא לא מבינה בעניינים. בתחילה
בלעה האלמנה את כל הסיפורים שהלעיטו
אותה בהם. עד ״שקראתי את העולם הזה
ואת כל מה שנעשה בסעפה.״
עמוד אחר עמוד. רעיה אברוצקי
רתחה. תחילה פנתה אישית למנהלי סעפה,
ידידי בעלה משכבר הימים, אבל אלה לא
שעו לתחנותיה. לכן החליטה לפנות אל
מזכיר ההסתדרות. ולו גילתה הכל.

על אחד הנושא בתפקיד הסתדרותי בכיר
סיפרה כיצד עשה עיסקות פרטיות בכספי
ציבור, וכיצד התעשר מכך, קנה וילה לו
ולבניו ופיזר כספו בחו״ל.
על אחר סיפרה כיצד היה מרמה את
חבריו, ומעלים מהם את מצבה האמיתי של
סעפה, כדי לחפות על עיסקות אפלות.
וכך מילאה עמוד אחר עמוד בפרטים שהקפיצו
את מזכיר ההסתדרות מכיסאו.
בסוף המכתב דרשה האלמנה המקופחת
רק מעט: את כספי ההלוואה שנתנה לדורשי
רעתה ברוב תמימותה, את הפרשי הרווחים
מן החברה (״כולם קיבלו 20 אלף ואילו
אני רק 7,000ל״י״) ,ואת פיטורי הרמאים
שנותרו עד״ן במישרותיהם.
השבזע יצטרך בקר להחליט אם לחקור
את פרטי האשמות ולהסיק את המסקנות
מכך, כפי שעשה בעיסקת הפרדסים.

בם דזגה

,,אגד תיור ׳
ו״אגדדןתיור

ירושלים
12 מי יודע?

שמחים להודיע על הפעלת

אחד ממלקוחי השלל הגדולים ביותר שנפלו
בידי כוחות צה״ל אשר כבשו את ירושלים
העתיקה היה צי אוטובוסים שלם,
שאף נהג אחד לא יכול היה לעמוד בפני
הפיתוי לעלות עליהם ולנסות להניעם
היו אלה תריסר אוטובוסים חדישים מתוצרת
סרצדס, שכל אחד מהם נראה כמו
מטוס. האוטובוסים מדגם ,1967 היו חדשים
לגמרי, ללא מספרי־רישוי ומבלי שעשו
אפילו את הרצתם. הם היו צבועים בכחול,
ובעלי צורה אולטרה־מודרנית, כשהחלק הגדול
של מרכביהם עשוי זכוכית. המושבים
באוטובוסים אלה היו ככסאות־מסוס, כורסות
מרופדות, עמוקות וגבוהות.
לכל מי שהתנסה בנסיעה באוטובוסים הישראליים
בעלי מושבי־העץ, נראו ד,מוצ-
דסים המבהיקים כחלום עלי־אדמות.
לא עניין אבוד. מובן שבתנאי התחבורה
של לוחמי ירושלים, שחלק מהם הובל
אל הקרבות במשאיות ובמכוניות תנובה,
היה זה רק טבעי שהלוחמים יחרימו את ה־מרצדסים,
יצבעו אותם בצבע חאקי וימשיכו
את המלחמה עם מיזוג־אוויר.
כאשר הסתיימה המלחמה, לטשו רבים את
עיניהם אל אוצר האוטובוסים. חברות התחבורה
הציבוריות הציעו למימשל הצבאי בגדה
הצעות מפתות תמורת צי רכב זה. ואחת
מחברות התיירות בארץ היתר. מוכנה
לשלם לממשלה 2מיליון ל״י תמורתם
אולם לא היתד. כל אפשרות לקבל הצעות
אלה. לרדות שהאוטובוסים נרכשו בחלקם
מכספי מחלקת התיירות של ממשלת ירדן,
הם היו רשומים על שמו של אדם פרסי —
ראוף דרוויש, מנהל חברת נסיעות בירושלים
המזרחית.
תחילה חשש דרוויש לפנות אל צה״ל להחזרת
צי האוטובוסים שלו. הוא ראה בכך
עניין אבוד. אולם כשהחלו שלטונות צה״ל
להחזיר לערביי הגדה רכוש שהופקע מהם
במהלך המלחמה, אזר אומץ וביקש להחזירם

בתחילה נדחו בקשותיו. אז איים דרוויש
להפעיל את ממשלת גרמיה באמצעות חברת
מרצדס, לה טרם שילם את כל הכספים
עבור המכוניות החדישות.
האיום עזר.
השבוע הוחזרו לדרוויש עשרה אוטובוסים
צבועים בצבעי צה״ל. אוטובוס נוסף, שנפגע
בעת שירותו בתאונה, הוחזר כשהוא
נגרר על־ידי גוררת.
אך איש לא ידע מה עלה בגורלו של האוטובוס
ה־.12
טיולים חדשים
טיול א׳:

רצועת עזה
תל־אביב, דרך כביש החוף לעיר עזה,
חאן־יונס, רפיח, אל־עריש, חורשות הדקלים
וחזרה למקום היציאה.

טיול ב׳:

ירו שלים — ביתלחם — חברון
תל״אביב, ירושלים, מינזר מר אליאס, קבר
רחל, נבי דניאל, בריכות שלמה, גוש עציון,
חברון, מערת המכפלה, בית לחם.
בירושלים העתיקה: הכותל המערבי, הר
הזיתים, הר הצופים, נחל קידרון, יד
אבשלום, שייח ג׳ראח וחזרה למקום היציאה.

טיול ג׳:

יריחו — שכם — טול כר ם
תל־אביב, טול כרם, שכם, וואדי פרעה,
הג׳יפטליק, בקעת־יריחו, העיר יריחו, קליה,
עין פשחה (אפשרות רחצה) ,מעלה האדומים,
רמאללה וחזרה למקום היציאה.
הטיולים מתקיימים בכל ימות השבוע.
באוטובוסים מפוארים וממוזגי אויר• .

מספר

ה מ קו מות מוגבל

פרטים והרשמה במשרדי ״אגד תיור״ ,״אגד^),
דן תיור״ ובמשרדי הנסיעות.

עסקים
מ סי ל טון
לה>לטון

בימת ״תשואות״
מציגה

כגוי וזפוי8:י

ט עי מ ה יותר
מרגיעה יותר
ק רי ר ה יו ת ר

עם השלישיה הנודעת

גדי אילון
דני ליטני
מ רטי ןגילת
הצגת בכורה:
1.9קרית־ים ״ניצן״
4.9תל־אביב ״נחמני״
5.9ירושלים ״מיסשל״
6.9רמתיים ״בית העם״
7.9צפת ״צליל״
8.9חיפה ״ביתנו״
9.9ק. מוצקין ״בית ההסתדרות״
11.9כפר אתא ״שביט״

המנוי - קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.
0ל־?</ס< מנא

שן וז^ז^ווס

האמרגנים בארץ נואשו מזמן מלמצוא או־מנים־כוכבים
חדשים, אשר יזנקו את מרומי
במות הבידור בארץ בבת אחת, ויכניסו
לכיסיהם כסף רב. הבידור בארץ, מבוסס זה
שנים מיספר על אותם אומנים ואותן להקות
כאשר רק לעיתים רחוקות מתגלה לפעמים
אומן חדש.
אולם מרים עציוני, האמרגנית־האשה היחידה
בארץ, ראתה את האפשרויות החדשות
הגלומות בשטחים הכבושים. מיד לכשהצליחה
להשיג רשיון בגדה נסעה לשם
והחלה לחפש את האמנים הפופולאריים
ביותר בשטח.
לאחר יומיים שהסתובבה בעריה הראשיות
של הגדה, בהם ערכה מחקר־זוטא בבתי-
הקפה וחנויות התקליטים הגיעה למסקנה כי
האמן המבוקש הינו אחמד אבו־רנם ולהקתו
בת ששת המנגנים.
בעזרת משטרת ירושלים הצליחה עציוני
לאתר את כתובתו: אחמד מתגורר בחוו״לת•
פאר על הר־הזיתים בירושלים. אחמד שמח
להצעתה של האמרגנית אולם במהרה נתגלה
קושי שקשה היה להתגבר עליו• לאבד
רנם יש חוזה לשנה שלמה עם מלון הילסוו
רמאללה, האוסר עליו להופיע בכל מקום
אחר, למרות שהילמון־רמאללה׳ סגור עתה
ויפתח רק בעוד חודש.
מרים עציוני כבר עמדה לוותר, עד שלפתע
עלה בליבה רעיון מבריק. היא נפגשה עם
מנהל הילסון־רמאללה והציעה לו כיאבו־רנם
(המשך בעמוד ) 19

העולם תזה 1565

מינגן הנצתו!
שר הצנחנים
נים חו־אניב
ריתק ונ ע
מיליון אזרחים
]להבים

צנחן גול הוו הל־אביב גחנה לסירה שתימשת אותו

חוסה 0 *8 2
הס כבשו את תל־אכים תוף 55 דקות -
ותל־אביב לא התנגדה. להיפד: היא
פתחה את ליפה לצנחנים, שהפגינו את
יכולתם מול חון! ימה. הם קפצו כדכוקות מתוף ״נודדים״ ככדים, וגם כ*
פודדים, כמפיגנים עוצרי־נשימה של צניחה חופשית. כים חיכו להם
משחתות וצוללות של חיל־הים, ועשרות סירות־מנוע של אזרחים פרטיים,
שהוכאו מכל קצות הארץ -אפילו מהכינרת. צלמי ״העולם
הזה״ צילמו את המיפגן המרהיכ מתוך סירות וממקומות־תצפית כחוף.

.י׳ ן ן

נ ו נראה התוו: המונים בבל נסורת תצפית

תסיוות חשות למסום־כשצנחן עור באוויר מושכים את המצנח -עור מעם גם הצנחן

,יאגואר׳ ראשון מסוגו נאוץ משגע את יושב־ ד־זנגוף

זיו ג
ך יא עשתה זאת שוב !
§ ן כך הגיבו, השבוע, בקינאה בולטת, יושביהם
הקבועים של מרכזי דיזנגוף, כאשר
מכונית־ספורט מהודרת, בצבע כחול־כסף,
דהרה על פניהם במהירות וברעש.
ליד ההגה של היאגואר אי.תי ,.מודל 67׳,
היחידי שישנו כיום בידי ישראלי בארץ,
ישבה נערה שחורת־שיער ונאת־מראה, כש־בהונות־רגליה
היחפים דורסים באכזריות
את דוושת־הדלק, ידיה בעלות האצבעות המטופחות
והציפורניים הצבועות בצבע הדם,
אחזו בהגה בביטחון מיקצועני — למרות
העובדה שאת שיעורי־הנהיגה סיימה, בבחי־

האכסטראודאגאנטית היקנו לה מקום־קבע ב־פאנטיאון־ר,חתיכות
של ישראל.
אבל זה לא הספיק לעיתונאית החצופה:
היא לא רצתה להיות אחת המוצלחות. היא
החליטה להיות המוצלחת.

שזופת־מתניים
ומכתבי איום

ת זאת עשתה זיווה, בתחילה, באמצעות
אביזרים שונים למיניהם.
אופנת־בגדיה היתד, תמיד• שונה מזו של

דיפלומאט זר, בן־מיליונר אמריקאי, קצין בכיר ואי
כספים בריטי.
בין מחזריה ומלודיה להצגות־תיאטרון ולמועדון
לילה — היה זה בימים שלפני עידן הדיסקוטק -
נראו צ׳ארלם קלור, המיליונר היהודי־בריטי הציונ
ארתור בן־נתן, כיום שגריר ישראל בבון; וכל בחיו
העיתונאים הנוצצים.
לזיודה יצא שם של אומרת את אשר עם לבה, לל;
כל מעצורים. היא לא היססה, מעולם, אף לד,שח
מש בלשון מתובלת בביטויים גבריים ב7בד, זיעזע
בכך לא נער רך אחד.

זיווה מנקות את העי]״ -כשהיא שבות ביעף, נמהיווח מטו
נה מוצלחת, יומיים לפני שהגיע היאגואר.
הסובבות אותה. לרוב — צדקה זיתה, ולא
הנהגת הדוהרת, שהלהיבה את הגברים
אלו שהתייחסו אליה כאל מגזימה: כעבור
שישבו ליד שולחנות־הקפה, גרמה לחתיכות
חודשים אחדים הלכו גם היתר בדרכה.
המפורכסות שם להצהיב מרוב שינאה, לא
כך העזה, כראשונה, לשים על הראש
היתד, בתו של מיליונר.
פיאה ארוכת־שיער — שעלתה לה, אז, כשש
היתר, זו עיתונאית חרוצה ושנונה בידיעות
מאות לירות — וכאשר רוב המיזדנגפות
אחרונות, באמצע שנות העשרים של חייה:
החלו לקבל מפארים ומלונדון פיאות משלהן
אבל העיתונאית זיווה יריב אינה בחורה — הורידה אותה בתנועה חביבה אחת, ולא
רגילה — ובעיקר, חייה אינם חיים רגילים.
חבשה עוד את הפיאה השחורה שלה — אלא
להזדמנויות חגיגיות.

זיתה התפרסמה בזכות כתבותיה העוקצטור
אישי
ניות, וראיונותיה עם אישים ידועים, שרים,
ויפהפיה רציגית ח״כים, דמויות מפורסמות ואורחים נודעים
שביקרו בארץ.
* יווה יריב נולדה להוריה הפולניים,
כתבות אלה מפרי עטה הביאו לכך, שלא
} כזיווה הורוביץ. עוד בהיותה תלמידת -פעם קיבלה זיווה מכתבים אנונימיים ובהם
גימנסיה עוררה את תגובותיהם הנלהבות ו־ איומים לשלומה — כתגובה על הכתבות
הנרגזות של כל חתיכי הכיתות הגבוהות שפירסמה.
יותר — בשל התנהגותה המתגרד,־תמימה.
אלא שכל זה היה בבחינת חידושים חיצוניים.
זמן ארוך-ארוך המשיכה זיתה להחשב,
זיווה, שכונתה בפי חבריה לספסל הלימודים
— ״הבתולה החצופה״ דאגה לעו בבור,מה ובחוגי־הדיפלומטים, ביניהם נהגה
להסתובב, לבתולה חצופה וקטנה.
רר בכל מקום מהומות רציניות.
עד שיום אחד עברה למיתקפה בתחום
אבל תמיד בחן. כי זיווה לא הסתפקה בכך
עקרוני ובסיסי הרבה יותר.
שכולם ידברו עליה: היא פשוט ציפצפה
על כולם.

כך היתד, זיווד — ,מעל עמודי העולם הגער

זה — בעלת הטור־האישי הראשונה, מלבד
ולשון מתובלת
כתבת הארץ סילבי קשת, שזכתה ליהפך ל־שם־דבר,
לפירמה.
חוץ מזה זיתה יריב היא יפהפיה רצינית * .ה קרה בן־לילה.
( זיתה הזוהרת נראתה, בזה אחר זה, עם עיסוקה העיקרי בימים אלה, אחרי ששחתה כבר בכן
רגליה המחוטבות, גופה הנאה והתנהגותה

שעוות מתנופפות

-בייחוד כשהוא שייך חיווה יריב
הדהימר היכרות אחרת שלה היתד, עם קצין צה״ל, אלוף
מישנה רב (שטייגר) שיאון.

* אלוף־שריו־ן
ומכגם י-ג׳יגס

ך • 0נראו ביחד — כמעט בכל מקום. הם נראו
( | מתחשבים זה בזו, אם כי לא פעם נראתה זיתה
לא מתחשבת בו כל כך.
הם היו זוג ייצוגי: המבריקה שבחתיכות התל־

אביביות; והקצין הסימפאטי והשקט.
עד שיום אחד זה נגמר: זיתה נטשה את
דב, יצאה לכסות את מלחמת ששת־הימים,
באוגדה של אלוף השריון שרוליק טל.
ואז בא השלום. או לפחות — הפסקת-
האש.
ואל זיתה באה מכונית היאגואר.
כיום ברור לכל מי שרואה את הנערה,
לובשת־הג׳ינס, ובעלת השיער ד,מתעופף ברוח,
כי הקשר בינה לבין היאגואר שלה
הוא הרבה יותר מסתם קאפריזה:
זוהי אהבה כנה ואמיתית.
ככל אהבה, עלתה גם אהבתה של זיתה

שהחנית בסרט

זיווה לא מחמיצה שוס הזדמנות לשרת את הכלל ולרכוש

נסיונות עיתונאיים נוספים. כשהוסרט הסרט אלדורדו
התנדבה לגלם תפקיד נערת־זוהר טיפוסית בנשף הוללות (למעלה) ,בו הצליחה מעל למשוער.

נה, בכבישי הארץ וברחוב צנון תל־אביבי
ליאגואר הרבה מאד:
35 אלף לירות.
האמת, שאין, בעצם, אפשרות לוודא את
המחיר המדוייק, בישראל. כי בכל הארץ אין
מכונית־יאגואר פתוחה שנייה, מן הסוג הזה,
השייכת לישראלי או לישראלית.
והמחיר מדבר בעד עצמו: נוסף ליופי המכונית
— יש לה גם תכונות נהדרות: למשל,
זינוק ל־ 100ק״מ בשעה תור חמש
שניות.

!סחרי החדש של זיווה, שהשאירה את הפיאות הנוכריות
ן והמעדיפה עתה להיראות בנזכונית־הספורט שלה, שהיא
לחופים האפשריים בארץ, שיחקה גולף ורכבה על סוסים.

כפי הנראה ביגואר שלה לא רק נושא לקשר
ריגשי, אלא בחינת־יוקרה נוספת, ה־עשוייה,
אומנם, להסתיים בצורה לא נעימה
כל־כך:
כי היאגואר היא מכונית־הפורענות של
החוג הנוצץ האירופי:
• השחקנית הצרפתית, פראנסואז דור־ליאק
נהרגה, לפני חודשים אחדים, ליד ה־הגר,
של היאגואר שלה, בתאונת־דרכים.
• זה מה שקרה גם לסופר אלבר קאמי.
• גם ג׳יין מאנספילד, עצומת־החזה,
נהרגה ליד ההגה של מכונית כזו.
• והיאגואר הפכה עד כדי־כך לסמל
של מהירות מופרזת הרת־אסון, שבסרט
בנות־טוביס, דאגו המפיקים להציג את מותה
של השחקנית פאסקאל פטי — ליד ההגה
של מכונית. מדגם יאגואר, כמובן.

״כעבור שבועיים מצא את חברג עליז ו־ ׳
מנצח.
״נוי זה עזר? שאל החבר הטוב.
״ועוד איך! ענה האלמן המרוצה. קניתי
לה יאגואר — ועוד בלילה הראשון הוא
טרף אותה.״

הכשר של זיווה
והיאגואר של הבעל
11ו>יו״ 1וי ׳< ווו

**חות רוו —ו

4שאר דק לקוות שזיווה יריב, ש־דהירה
לקנטארה
^ למדה נהיגה שנה שלמה, עברה ארבע
בחינות, עד שקיבלה את הרשיון 48 שעות
גמכונית־היוקרה
לפני בוא היאגואר האהוב שלה — תזהר
יותר.
ף 1״יאגואר״־ספורט של זיווה יריב
לא כמו באותה הזדמנות עת נער־שעשו־
/שישה צילינדרים, ולא פחות משלושה עים תל־אביבי הסיעה במכוניתו על גשר־קארבורטורים.
העץ
של הירקון ליד תחנת־החשמל והדהיר
•הרשיון והביטוח שלה בלבד, עולים לנעאת
שניהם על מכוניתם ישר לתוך המים,
רה התוססת הזאת — כמאה וחמישים לירות
תוך כדי שבירת הגשר.
לחודש.
הגשר היה חסום חודשיים לתנועה ונקרא
המכונית הזאת מסוגלת לדהור עד למהיעד
היום, בחוגים רחבים, גשר זיווה.
רות של 280 קילומטר לשעה. אך כפי שאלא
שזיווה עצמה אינה זהירה.
שאל אחד מנערי־השעשועים הדיזנגופיים, ב־היא
ומכוניתו־ .מזכירים לרבים את הקינאה
עצובה:
בדיחה על היאגואר:
״גבר רצה לרצוח את אשתו.
״לאיפה היא תדהר, במהירות כזאתי ל־קנטארהז״
״יעץ
לו חבר: קנה לה מכונית. היא
במאת האחוזים
תתנגש ותמות.
לזיווה כל זה לא איכפת. הצברית, שלמדה
גם בתפקיד עי־ארכיאולוגיה
והיסטוריה ישראלית עתיקה ב״קנה
לה שברולט — ושום דבר לא קרה,
תונאי. כאן, באחת הנציגויות הדיפלומטיות.
משך 3שנים באוניברסיטה העברית, רואה
״אמר החבר: קנה לה יאגואר.

נעות הזוהר

הקומנדו שד הסדרנים הנך דיסקוטק רשדה-קדב שגעוני
הם ניגשו לפזר את המהומות ביעילות
חסרת־תקדים. בעזרת דחיפות ומכות־אגרוף.
התנהגותם של הסדרנים, הובשי כובעי־המצחייה
הכימעט־צבאיים׳ לא עזרה להשיב
את השקט על כנו. צעירות בנות , 14 שני־כנסו
לאווירת ההיסטריה ששררה במקום,
החלו למרוט את שיערן, כשהן צווחות בקול
חד. ביחד עם הבנים הלבושים בגדים עליזים
התנפלו נגד מחיצת־המתכת המפרידה בין האולם
לבמה.
שם, כשכליהם בידיהם, ניצבו הצעירים
לכלההמולה: להקת המיפלצות, שגרמו פרועי־השיער והעצבנים.
הנגנים דווקא לא התרגשו. להיפך. הם
המשיכו לנגן בכל המרץ.
הדבר הגביר עוד יותר את התלהבות קהל־המעריצים
הצעירים. הלחץ העצום על גדר־גברוהסבכות
התמוטטו פתאום, הברזל כשבני־הנוער השרויים באכסטאזה ממש נוהרים
פנימה.
כדי להיותקרובים, ואולי לגעת, במי־פלצות
הנערצות שלהם.

גיטרה נגד קהל
ך* יו אלו מיפלצית תמימות למדי.

גיטאוה ער הראש

מאיים להשליך סדרן ממושקף, מאנשי־הקומנדו
השומרים על הסדר בעיר־הנוער. הסדרנים איבדו
את שליסתס על הקהל ועל עצמם, גרסו יותר צרות ממעריצים של להקת־המיפלצות.

( !יעקב (״יקי״) יושע, המיפלצת הראשית,
הוא נער מתולתל־שיער ותמים־עיניים. אבל
על הבימה הוא היה אדם אחר לגמרי: הוא
לקח את הגיטארה שלו׳ השליך אותה על
הריצפה, ניסה לדרוס אותה, לפי מיטב המסורת
של להקות־הקצב האמריקאיות.
הדבר עורר גלי־היסטריה חדשים כאולם:
הצעירים, כולל ילדים קטנים רבים ,׳פרצו
בתשואות, קרבי עוד יותר ללהקה.
גם הסדרנים׳ אנשי־הקומנדו המפורסמים,
נידבקו באותה היסטריה. הם דחפו את בני-
הנוער בחזרה, כשהם משתמשים בידיים ואף
בבעיטות. וצועקים כל הזמן, לא פחות חזק
מן המעריצים הקטנים.
סדרן ממושקף עבר אף על מאמצי חבריו:

| 1ץ ן ^ אומרת יפית קוקוס () 16
1 1חברת תנועת הנוער ל1

נוער :״אני מתה על מוסיקה. כמה שיותר
רעש, יותר טוב. הייתי הופכת לחברה של אחד
המיפלצות, אבל אז הייתי נשארת תמיד בצד.״

את חברי־להקת המיפלצות על הידיים ונשאו
אותם בתהלוכת־ניצחון׳ תוך־כדי קריאות
כמו ״רוצים את יקי!״ ו״הלאה המבוגרים!״
ובעיקר :״למה לא מביאים את החיפושיות?״
ואז קרא יקי לעבר הקהל:
״אתם אוהבים אותנו?״
״כן! כן!״ נהם ההמון הצעיר.
״אז תלכו בבקשה בשקט הביתה. אחרת
לא נקבל כסף מעיר־הנוער!״ אמר יקי.
החברה הלכו.

ך* דיסקוטק סעיר־הנוער, שבגני!
| התערוכה בתל־אביב, נראה כשדה־קרב.
צעירים וצעירות טיפסו על הפיגומים,
ומשם — על הקירות ממש, כשחבריהם תומכים
בהם, מלמטה.
נערות עם שיער בלונדי ופרוע׳ בקצר־צאיות־מאכסימום,
השתוללו והשמיעו קולות
של עכברים שחוטים.
צעירים עם שיער כהה, לא פחות ארוך
ומסובך, פערו פיהם בצעקה, שלא נשמעה
כלל, בהמולת הכללית.
ומעל לכל ההמולה, נשמע בבירור קול

המעויצים ומרדכי (״מומי״)

להקת־הלהיטיס, המיפלצות, הם יעקב (״יקי״)
יושע ;) 16( ,יהודה (״אודי״) קדישון (,)16
לוי 15 היו אלה חברי־הלהקה הצעירים

הבוקע מן הרמקול :״אנשי הקומנדו! גשו
מייד לדיסקוטק! אנשי הקומנדו — לדיסקוטק!״

*קומנדו כפעולה

פוהני־הגדו״״ד ב;:

על־פני הסדדוימ שעמדו דוסרי־אונים. לנוע
שבא למקום לא היה איכפת שוס דבו
הוא קרא ללא הרף :״רוצים את החיפושיות!

ך* קומנדו הזה לא היה מורכב מן
| חיילים׳ אלא מסדרנים עירוניים, העונים
על כינוי משונה זה, בעיר־הנוער.
הם התנהגו באמת, כאנשי־קומנדו בשעת־קרב:
כשראו כיצד הצעירים המשולהבים קורעים
זה לזו וזו לזה את החולצות הציבעו־ניות
החליטו, מבלי לבדוק את הדבר מקרוב,
שכאן פרצו מהומות של ממש.

ולא הסדרנים של עיר הנוער אשר הצליחו להרגיע את עשרות
המעריצים הצעירים והמשולהבים, לשלוח אותם הביתה בבקשה
מיוחדת ומקורית. :אס אתם אוהבים אותנו — אז לכו בבקשה!״

הוא עלה לבמה, קרע את המיקרופון מידי
יקי, החל צועק לתוכו :״לעזוב מייד את
האולם! לעזוב מייד!״
הסדרן התרתח. הוא קפץ מן הבמה, קטף
את הגיטארה החשמלית מידיו של אודי, אחד
מחברי להקת־המיפלצות ונופף בה מעל
לראשי־הקהל׳ באיום.

כחזדי־ישיבח מדקדיס

^ ל א שגם ז ה לא עזר.
בחורי־ישיבה, מרקדים, חברי־תנועות נו־צצי־עיניים,
וסתם בני צפון ומיזרח תל־אביב
נהרו על־פני הסדרנים לבמה. הם לקחו

תגובת הסדרנים: הם ציוו לעצור את
חברי־הלהקה כאחראים להתפרעות ציבורית.
ורק כעבור שעות שוחררו המיפלצות בערבית.
אנשי עיר־הנוער, מוסד שהצטיין השנה׳
כמד כל השנים, באירגון מופעי-
בידור חינוכיים לצעירים, חשבו שהם מתעלפים:
שערורייה כעיר־הנוער שלהם!
האמת היא שעיר־הנוער וגני התערוכה
בכלל לא היו אשמים במה שאירע.
כי ההתפרעות הספונטאנית בביתן 19 לא
היתד, אלא חלק מתופעה כלל־ארצית, ואולי
כלל־עולמית: הדרך בה מגיב הנוער של
,1967 כשהוא מזדהה לגמרי עם משהו, עם
מישהו׳ עם מיקצב מסויים.

במדינה
(המשן מעמוד ) 14

יעבוד בשביל אותה חברה אך במקום אחר:
בהילמון תל־אביב.

ואמנם ביום הששי האחרון נערכה הבכורה
של מופעי אבו־רנם בישראל, באחד
מאולמות הילסון וזל־אביב.

פ שעי
ה ב תול ה
הנ אנ ס ת
״מימצאי־הבדיקה הרפואית שנערכה על
גופה של הנערה הנאנסת, ששמה נאסר
לפירסום, מגלים שעל אף חמש שעות של
אונס והתעללות — נשארה הצעירה בבתוליה.״

גילה, השבוע, לכתב העולם הזה איש
משטרה בכיר, מאלה המנהלים את חקירת
שני האחים העצורים החשודים באונס הצעירה
התמירה מכפר־אתא (העולם הזה .)1564
אותו קצין גילה גם שורה שלמה של
עובדות נוספות על האונס עצמו:
#אם כי שניהם אנסו אותה, עשו זאת
האחים, שהם בעלי־עסק באחד מיישובי-
הצפון, בצורה הנוגדת את הטבע: הנערה
נשארה בתולה, מבחינה טכנית.
• אם כי כבר אירע אונם דומה ברוב
פרטיו למיקרה, לפני כשנה ומשהו, לא התלוננה
אז הנערה במשטרה, מרוב בושה. על
כן יתכן שזוהי לא עבירתם הראשונה של
החוטפים.
שני אחים. גם אישיותם של האחים־
האנסים מורכבת יותר מכפי שנידמה היה
בתחילה:
הבכור, שזיהה עצמו בשעת התקיפה, כיוסף,
הוא גרוש, שתקן, מסוגר, וזכה דוזקא
בהצלחה בלתי־מבוטלת אצל המין הנשי.
הוא עלה מרומניה לפני גיל ד,־ ,20 חונך
במשק, נישא לעולה ממזרח אירופה ויש
לו בת המתגוררת עם האם בחו״ל.
הוא אהב ריקודי־עם, ביקר באירופה ועבד
שם כנהג־אוטובום.
האח הצעיר, שזיהה עצמו כאברהם, אם
כי שמו אחר, גרוש אף הוא. גם הוא, כמו
אחיו, בעל כיבושים נשיים רבים, במלחמה
שירת ביחידת־תותחנים. בעבר היה בטיפול
פסיכיאטרי.
פרט אחר: בעוד שהבכור התנגד בתוקף
שאחיו יהיה נוכח, כשקיים מגע מיני, בכוח,
עם הקורבן, היה האח הצעיר לא רק נכון
לכך, אלא אף ביקש מאחיו שיסתכל — אם
כי ביצע בנערה מעשה מגונה בניגוד לטבע.
ישר כעיניים. גם גילוי האנסים היה
מוזר. זהותם של החשודים נתגלתה לאחר
שהופצה תמונת־ר,קלסתרון של התוקפים,
על־פי תיאורה של הנערה. אז גילה חדד
תושייה, סמל משטרת שפרעם מכונית־ויליס
שנצבעה מחדש. הוא ביקש לברר את זהות
בעליה וכך נתפשו האחים.
כאשר הובאו למיסדר־זיהוי, ניסה האחד
מהם להיתמם, והסתכל לנאנסת ישר לעיניים.
אבל השני הרכין ראשו ולא פצח פרשני
החשודים שתקו כאשר שופט־השלום
ציודה לעצרם, השבוע, ל־ 15 ימי־חקירה, אסר
לעת־עתה לא רק פירסום שם הנאנסת —
אלא גם את פירסום שמותיהם של החשודים
באונס.

דרכי־חיים
פגישה

2נב

שגי עול מו ת

כשבני משפחת עזר מצאו על דלת ביתם,
ברמת־יצחק, טביעת יד שחורה, הם נחרדו:
לא משום שחשבו שהנזאפיה מאיימת עליהם:
אלא משום שלדעת המשפחה — יד
כזו מביאה מזל רע מאוד.
הם גם ידעו מייד — או לפחות חשבו
שידעו — מיהו האיש שהטביע את כף־
ידו נגדם: שכנם אפרים בכור, האיש היחיד
המתגורר באותו בית מלבדם.
מאיר, הבן הבכור של משפחת עזר,
הסתכל על בכור אפרים בעין עקומה: מבטים
שחורים לא פחות מכף־היד עברו בין
השניים.
אבל הוא הבליג — כי לא יפה להיכנס
לסיבסוכי־שכנים.
העולם הזה 1565

נצצה הידהויו בדיה -איומים הושמע! מחש

-חזיזים הוטדו נוהונות
מחתות 0131 התיחניס מחלק־הלילה של היומון היום, שמואל
ביטון, נעצר ליד מסעדת ציווו, בכרם התימנים
בתל־אביב והציץ בשעונו.
השעה היתד .3.25 ,ביטון התכונן להמשיך
בדרכו — כשהבחין בשני גברים, המתנהגים
בצורה חשודה: אחד מהם היה בן השכונה
שנתפרסם כשהורשע בעוון שוד, ואשר שוחרר
לאחרונה בתוקף חוק החנינה, השני
היה אלמוני.
ביטון הסתכל בסקרנות בכיוון פתח המסעדה.
אז המזין לפתע בחפץ עם פתיל
בוער.
מבלי להסס, רץ לפתח המסעדה, הרים
את הפצצה — והשליך אותה הרחק. באותו
רגע התפוצצה החבילה ברעם אדיר, שזיעזע
את שמשות רחוב בן־יהודה, המרוחק כחצי
קילומטר, ניפצה את הזגוגית של דלת המסעדה.
שתי
נשים הרות התעלפו, בכרם.
רצח״נ ק ם. כך נתבשרו בני כרם התימנים,
בקולי־קולות, שבשכונה שלהם
קיימת מחתרת — הקוראת לעצמה מ.ת.ש.ה,.
או, כדברי אחד מחברי האירגון ,״מחתרת
לטיהור שכונת התימנים או משהו כזד -אני

לא בטוח.״
המחתרת הוקמה בעצם מלחמת ששת־הימים.
אז אירעו התקריות הראשונות —
אלא שהיו אלו תקריות בודדות, משום שרוב
הערבים העובדים בכרם, והבאים מאום־אל־פאחם
וכפרים אחרים מאיזור המשולש־לשעבר,
היו אז מרותקים לאיזורי־מגוריהם.
בכל זאת, הסתובבו קבוצות צעירים בכרם,
ציירו כתובות על הקירות בהן ביקשו
״נקם על דמם של אברי, של בנו של יעקב,
של כל בני השכונה שנופלים,״ וקראו
״נהרוג את כל הערבים!״
ביסוד המהומה היתד, העובדה שפועלים
ערביים רבים עובדים, לא רק במסעדות השכונה
התל־אביבית התימנית הענייה, אלא
גם במסעדות ובעסקים אחרים. ועם זאת,
ישנם רבים מבני הכרם המובטלים. ברור
שמצב זה מעורר סיכסוך בין־עדתי — ואף
גרוע מזה.
בימי הקרבות, למשל, יצא בן השכונה,
יפת עיטור, לרחובות כדי לנקום את נקמת
אחיו שלמה, שנפל בקרב על ירושלים. הוא
פגש בשני פועלים ערביים, דקר אותם,
נעצר, וממתין עתה למשפטו.
״ כ לי ע ר בו שי ם לפני שלושה שבו־עות
התחדשה התסיסה האנסי־ערבית בכרם
התימנים, עקב שובם של הכפריים למקומות־עבודתם
הקודמים.
למסעדת ציון לוי, למשל, חזרו ארבעה
ערכים. לפונדק שאול המפואר — .11 ועשרו
;,רבות למאפיות ולעסקים אחרים בסביבה.
מייד
באה תגובת־ד,מחתרת: מספר חזיזים
הוטלו בפתחי־מסעדות, ברחוב פדויים שב־ברם.
ממכוניות שחלפו ברחוב הושמעו קרי־אות
כמו :״נהרוג את הערבים!״ או ״נרצח
את מעסיקי הערכושים!״
הזירות אמיתית. ואז הכניס מישהו
חתיכת בשר־חזיר מצחינה מתחת לדלתה
של משפחת עזר.
מאיר ניגש לאפרים בכור — וקטטה
רצינית פרצה בין השניים. ובין שתי המשפחות
בכלל.
לו היד, מסתיים הכל כאן, היתר, נשארת
הפרשה בגבולות של ריב שכנים.
אלא שלפתע אירע אסון בבית הקטן ב־רמת־יצחק:
אב משפחת עזר נפטר.

כתבת האיום

נצבעה מחדש, באותיות בצבע דם, ביסים האחרונים. הסיסמה

נכתבה, במקורה, עוד בזמן קרבות ששת־הימים: אל תושבי
השכונה! כל המחזיק ישא על אחריותו כמו שאנחנו נשאנו בחזית.
מ.ת.ש.ה( .מחתרת טיהור שכונת התימנים) .שגיאת הכתיב מעידה על טיב בעליה.

ןןןךך חלק מבני־הכרם מובטלים. אבל גם הכפריים
ן -ךןךןן ) ן ט ^ ן1ך
4הערביים של אום־אל־פאחם והמביכה חסרי׳
1 ^ 7 7 1 11 11411
פדנסח, לעתים. בעלי־המסעדח מעדיפים להעסיק את הערבים, שהם חרוצים וזולים
הרבה יותר, מעוררים ב כן את זעמם של כמה צעירים חסרי־רסן מבני־השכונה התימנית.

כתובות אנטי־ערביות מימי־הקרבות על
קירות השכונה צובעו מחדש.
מספר תושבי־הכרם, שהתנגדו למשטר־הטרור
הזה, פנו למשטרה. איש לא עשה
כלום. אם כי רוב אנשי־השכונה יודעים,
בערך, מיהם חברי־המחתרת, המונה כעשרים
איש, לדברי מנהיגיה.
חלק מהם נוהגים להתכנס במסעדת מיזנון
מאיר שבכרם, השייכת ליוסף (״אלמוני״)
יוסף. מקום־איסוף לחלק נכבד מפרחחי
הכרם.
התוצאה: בהיעדר הגנה משטרתית, הקים
ציון לוי, יחד עם בעלי־מסעדה אחרים,
פלוגת־אגרוף המגינה על העסקים המעסיקים
פועלים מבני־ד,מיעוטים, בולשת אחרי המתנקשים
ומגישה להם עזרה.
״אנחנו נגלה מיהם!״ הבטיח לי אחד
מאוהדי־ד,מסעדות .״נוציא אותם בלילה ממיטותיהם.
אל תדאג. נגמור אותם!״
״ נפרקאתהכרם :״ אלא שגם המחתרת
מתכוננת לליל־סכינים־ארוכות•
כתב העולם הזה, שנתקף על־ידי פרחחים,
שעה שביקר בכרם־התימנים כדי לצלם ולראיין
אנשים, הצליח להיפגש עם כמה
מאנשי־המחתרת.

ובניו האבלים האשימו את אפרים בכור —
שהרג את אביהם, באמצעות כישוף.
האשמות אלו לוו, כמובן, על־ידי מעש-ם:
הבנים נכנסו לתיגרה עם אפרים. התפתחה
קטטה רצינית. המשטרה הוזעקה.
השבוע העיד בא־כוח המשטרה, בבית־משפט
השלום בתל־אביב:
״משפחת עזר טוענת שאבי־המשפחה נפטר
כתוצאה מכישוף — מעשה־ידיו של אפריים
בכור.״

הצהיר בפניו איש המתימר לשמש כחבר־צמרת
באירגון; צעיר בן 22 שאישר כי
לקח חלק בפיצוץ־המסעדה ציון:
״יש לנו פה מספיק חברה שמוכנים
לעשות בל דבר בשביל זה.
״אנחנו מחתרת — בדיוק כמו האצ״ל
ואפילו יותר טובה.
״כל לילה נראה להם, עכשיו. מי שמעסיק
פה ערבים הוא גרוע מערבי.
״את הפיצוץ אצל ציון תיכננו מזמן.
רצינו להרוס את כל המסעדה, שידע לא
להעסיק אותם. שמנו שם קילוגרם שלם של
חומר־נסץ, כזה שר,דייגים משתמשים בו.
״אם לא היו מזיזים את החומר היד,
מתפוצץ כל הבניין.
״אין לנו דבר, אישית, נגד ציון. כל מי
שיעבדו אצלו ערבים יסבול.
״עד שיסתלקו כל הערבים מפה. המשטרה
לא יכולה לעשות שום דבר. השוטרים חברים
שלנו וגם כן לא אוהבים ערבים.
״אנחנו יכולים לפרק את הכרם אם אנו
רק רוצים. כל אחד אצלנו הוא גיבור, וגם
החשיש עוזר לנו.
״חוץ מזה, אם מישהו יגיד משהו למשטרה,
נגמור אותו באותו לילה.״

מבלי להתיחס לאמיתות הטענה, הוסיף
איש־המשטרה:
״קיים חשש שהעניינים יתגלגלו עד ל־מעשה־פשע״.
בכור
עצמו הכחיש את כל העניין :״זוהי
פגישה בין שני עולמות,״ אמר .״עולם של
אמונות תפלות ועולם חופשי.״
ולהוכחה מוחצת הוסיף:
״מכשף — אני? לו הייתי מכשף, הייתי
מכשף אח נאצר, לא כן?״

צרפת קוראת לפני שבועיים התגרשה גליה ארקץ
מבעלה הצרפתי, מ * מו כהן, ומכל הלווילות
המפוארות שלו,מבתי־החרושת
שמלות שלו, מהמכוניות הפתוחות, ומכל
מה שהיה לו, או לפחות מחצי מזה.
היא הגיעה ארצה לפני שנה. הסתובבה
בכל הדיסקוטקים, ובאחד מהם גילתה את
משה ינוקא. היא ניהלה איתו רוסן,
וחשבו שהיא תעזוב את בעלה ותישאר כאן
בארץ.
אבל היא לא ויתרה. היא חזרה לצרפת,
לבעלה, ולכסף, ועכשיו היא התגרשה מהם.
זאת אומרת לא מכולם.
חשבו שאחרי זה היא תחזזר אל אהבת
נעוריה, ינוקא. אבל היא לא עשתה את זה.
היא ויתרה על בעלה, אך לא ויתרה על
צרפת, ואת הכסף של בעלה היא החליפה
בכסף יותר גדול, של מיליונר יותר גדול.
החתונה החדשה תיעך ן בזמן הקרוב.
מה אזמר על זה ינוקא?״אולי לפני
שנה לא הייתי יכול להתגבר על זה,״ הוא

ססחמן הגדול
״לא נכון שאניטה אקכרג היא בחורה קרד״״ אומר פול
סמית ,״היא חמה כמו אש. היא אשד, מלאת תשוקה ולהט.״
ובזה הוא, כמובן, רוצה לרמוז רמז דק שהיה לו התענוג ללמוד
את הדברים מנסיונו האישי.
הוא גם רומז רמז דק שיש לה לאניטה, בווילה שלה, מיטה
עגולה, בקוטר של ארבעה וחצי מטר, וכשמתעוררים במיטה הזאת
בבוקר לא יודעים באיזה כיוון נמצאים. הוא לא רוצה להיות בלתי־עניו,
אבל הוא מוכן להוסיף שמה שאניטה אקברג אוהבת, יותר
מכל, זה גברים טובים, חזקים, שיודעים איך להיות גברים.
מובן שבהתחשב בכל הרמזים הללו היא רצתה להתחתן איתו.
״אבל אני עוד לא יצרתי לעצמי שם,״ הוא מודה ,״ולכן ביקשתי
ממנה שתחכה לי שנה. היא חיכתה לי שנה שלמה, אבל זה לקח
לי יותר. כעבור שנה וחצי היא כבר לא יכלה לחכות והתחתנה עם
ידיד שלי, ריקי ואך־דורן.״
וכל זה למה? משום שפול סמית הוא פשוט בחור מוצלח.
אפשר לראות אותו כל יום ברחוב דיזנגוף. הוא נראה כמו שני
אנשים, שעלו האחד על הראש של השני. הוא משתרע לגובה של
מטר תשעים ושלוש, ושוקל מאה ארבעים קילו. חצי מהמשקל הזה
נמצא בשרירים של הידיים.
קשה לא להבחין בו כשהוא עובר ברחוב. האלוהים דאג לזה,
כשנתן לו גובה כל־כך גדול, ולשאר הוא דואג בעצמו. הוא לובש
חגורת עור רחבה, שרוכי־עור על הצוואר ועל הידיים, ונראה בסך
הכל כמו משהו מתקופת האדם הקדמון.
ואם כל זה לא די, הרי יש לו תיק מלא תעודות, המראות
שהוא אדם מוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל. הוא גמר מ״א בגיל
עשרים, וב״א בגיל שמונה־עשרה. התפקיד הראשון שלד בקולנוע
היה באקסודוס. הוא הסתתר שם מאחורי הגב של פול ניומן,
ולכן לא כל־כך ראו אותו.
אחרי זה כל־כך התפעלו מהתפקיד שלו בסרט, למרות שפול
ניומן הסתיר אותו, שהוא הפך שחקן כדורגל גדול ומפורסם והיה
אחד מעשרים ושניים השחקנים הכי טובים באמריקה. אחרי זה
הוא קצת שיחק, קצת ביים, ובעיקר ניהל קריירה עשירה ומפותחת.
במהלך הקריירה שלו הוא הכיר את אורסולה אנדרם, ואת
בעלה ג׳ ץ דרק. הם אהבו אותו מאוד, ובעיקר הוא אהב אותם.
״הוא בחור יפה להפליא,״ הוא מספר ,״ואינטליגנטי באופן יוצא

להיות לו אשד, נהדרת. היא משכילה, בעלת
מ״א בפילוסופיה, ויפה מאוד, יופי טבעי,
שאין לו שום קשר עם העובדה שסבתה
היא הלנה רובינשטיין ז״ל בכבודה
ובעצמה.
לאחר שהוא הכיר אותה, הוא רץ מהר
לספר לחברה שמצא בחורה נהדרת שמשוגליה
ארקץ
געת אחריו עד מעל לראש. אחר כך הוא
אומר ,״אבל עכשיו, לאחר שנה, זח לא היה מספר להם כל פעם על התפתחויות
חדשות של המציאה, עד שהנערה חזרה ל1-
כל־כך נורא. אני אוהב אותה, אמנם. אבל
לונדון, ואז הוא היה מספר להם על המכאני
מבין שזהו זה.״
תבים מלאי התשוקה והאהבה שהיא כותבת

יום אחד הוא הודיע שהיא הזמינה אותו
לבוא ללונדון, וכמה ימים לאחר מכן הוא
נסע לשם.
הוא חזר משם כעבור חודש, עם אוסף
של מקטרות, עם תמונות של מכוניות שהוא
רוצה לקנות, ובעיקר, בעיקר, עם תחתוני-
ביקיני כחולים, שהוא קנה בחנויות מרקם
אנד ספנסר.
למייק (״צ׳כה״) סלובטיצקי לא הולד•
קודם עזבה אותו בחורה אמריקאית,
״ואיפה ד,הלנה רובינשטיין שלך?״ שאלו
שכמעט ועמדה להיות אשתו, והשבוע הת אותו החברים ,״היא תבוא הנה לבד,״ הוא
ברר שעזבה אותו אנגליה, שבמעט ועמדה אמר ,״כנראה בחודש הבא. היא צריכה לגלהיות
החברה שלו.
מור שם את כל העניינים שלה, אם היא
סוזי, הכמעט־חברה שלו. היתד, יכולה רוצה להתחתן איתי.״
הכלה הגיעה

תכל

בז כו ת

הווו תנ ת

בעיצומה של ה שינ א הבין אריק לביא לשושיק שני היתה שושיק אומרת :״הכל
אני יכולה להבין, אבל אני לא מבינה איך הוא עשה דבר כזה לאמי.״
משום שאריק היה מיודד מאוד עם אמה של שושיק, ו ה תייח ס אליה יותר כמו
אל חברה מאשר כמו אל חותנת. לפני כמה חודשים מת אביה של שושיק, אחרי
יסורים של הרבה שנים, והאם נשארה לבד. באותו זמן עזב אריק את הבית,
והאם סבלה את שתי המכות בשקט.
השינאה בין אריק לשושיק היתה בשיאה. לשניהם היו עורכי־דין שעסקו בענייני
גירושיהם. הם עברו בקליפורניה איש על פני רעותו, מבלי לאמר מילה. אריק היה
נראה עם רחל אופי, המזכירה לשעבר של גודיק, ושושיק היתה נראית לבדה.
לפני שלושה שבועות חלתה אמהש׳ל שושיק ונפלה למשכב. היא סבלה מלחץ־דם
ומחום גבוה. אריק בא לבקר אותה, ופגש שם את שושיק.
הם שבו לדבר איש עם רעותו. לאט״לאט התהדקו הקשרים ביניהם מחדש,
ועכשיו הם נראים שוב מאושרים, ביחד.
מי שיסבול מכל זה יהיו, כנראה, שני עורכי״הדין. אם יחליטו אריק ושושיק
שלא להתגרש, אחרי הכל.

מהכלל. היא היתד, פשוט נאיבית, והוא היה מלמד אותה כל יום
איך להתנהג, איך לדבר ומה לעשות. עכשיו היא כבר אינטליגנטית,
אבל זה רק בגלל שהוא לימד אותה.״
״ג׳ון דרק היה כל כך יפה,״ הוא נזכר ,״שהיתר, לו הצלחה
עצומה אצל גברים. ויום אחד רו קהדפץ ניסה להתחיל איתו,
והוא היה צריך ממש לתת לו מכות כדי שיעזוב אותו.״
אבל שיא הקריירה שלו היתד, כשהוא הגיע אל דכי ריינולדס.
״כולם אמרו אז שהיא מיסכנה, בגלל שליז טיילור לקחה
לה את בעלה, אבל בהוליבוד ידעו שהיא לא מיסכנה בכלל, היא
שכבד, אז עם עשרות גברים. כל ערב עם גבר אחר. זה היה משעשע
מאוד,״ הוא נזכר ,״זה היה אצלה ספורט שכזה.״
אחרי זה נגמרה תקופת־הזוהר שלו, ועכשיו, מאז שהגיע

פול סמית
לישראל, הוא בכלל בירידה. הוא מתכונן אמנם לעזור לאורי
זוהר, לביים את הסרט שלו, אבל בינתיים הוא יוצא עם
קיבוצניקית גרושה. היא עדיין לא אשה, הקיבוצניקית הזאת, אבל
הוא מבטיח שהוא יעשה ממנה .״כי אין בכלל נשים,״ הוא אומר,
״כל אשד, הופכת אשד, רק אם יש לה גבר טוב, שמחנך ומדריך
אותה.״

והשבוע היא באמת באה.
מייק רץ מהר לספר לחברה שהיא באה.
שיתכוננו, שיתחילו להכין מתנות לחתונה,
אבל כשהוא ראה אותה, הוא הבין שהוא
לא יוכל להתחתן איתה. כי אם הוא ירצה
להתחתן איתר״ הוא יצטרך להתחתן גם עם
החבר הצרפתי, ג׳רום, שהיא הביאה איתר,
מאנגליה. כי היא פשוט לא מוכנה להיפרד
מהחבר הזה.
ארבע בעיות
כל שנה מביאה איתר, את הבעיות המיוחדות
שלה. אבל הבעיות של ורדה
מאיר, בתו של המיליונר כנימין מאיר
גדלות משנה לשנה.
לפני ארבע שנים היתד, לוזרדה בעייה
אחת. היא התאהבה
בתימני צעיר, בן של
שמש בבית־ספר הרצליה
והלכה אחריו
למרות התנגדות הוריה.
ההורים
רדפו אחריה
עם המשטרה, והצליחו
להוציא אותה
ממש מתחת לחופה
התימנית. אחרי
זה ורדה חזרה
למוטב ולהוריה, וורדה
מאיר
היום יש לד, כבר
ארבע בעיות במקום
אחת.
בעייה אחת היא בן של פרדסן עשיר,
מראשון־לציון. ר,געיית השנייה היא דוקטור
פסיכיאטר, ועוד שתי בעיות אחרות, שגם הן
באות ממשפחות טובות מאד ועשירות
מאד.
היא עדיין לא פתרה אותן. אבל הפעם,
הפלא ופלא, הוריה לא מתנגדים לאף אחד
מהארבעה.

למען
ה מול ד ת
עויד ־ דיו מצליח, בעל משרי
גדול, הרבה קליינטים, מזכירות ועוזרים,
ועם בוא המלחמ ה הוא עזב את
כל זה והלך לצבא.
בצבא הוא הכיר חיילת צעירה ויפה,
התאהב בה ובילה איתה עד תום שירותו.
המלחמה נגמרה, הוא השתחרר מהצבא
וחזר לעבודתו, לאשתו ולילדיו.
אבל זכרונה של החיילת לא נתן לו
מנוח.

הוא גוייס שוב למילואים, עזב את המשרד
המצליח ואת אשתו. והוא מתכונן,
בחודשים הבאים, לשרת את המולדת,
יחד עם ידידתו החיילת, כמה שאפשר
יותר.
כי במצב״חירום, כשעתיד המדינה מונח
על כף המאזניים, מי יעמוד מנגדז

המתיחה הגדולות
יורם פולני הוא פלייבוי גדול. זה בא
לו בקלות די גדולה. כי הוא עשיר גדול.
בזכות הפרדסים הגדולים של האבא הגזול
שלו.
והשבוע, כשהוא בילה בחברה גדולה, הוא
הודיע לכולם בשורה גדולה. הוא הודיע
שהוא הצליח לצוד את המציאה הגדולה
ביותר בשוק החתיכות הישראלי, את אי*
רית פדרמן, בתו הגדולה של המלונאי
הגדול. והוא הודיע שהוא עומד לעווך
איתה חתונה גזולה.
רק שתוך יומיים נאלץ להודות שזאת
חיתה, בסך הכל, מתיחה גדולה.

במדינה

באיגרת מיוחדת ל״1ו1ו:לם חוה*

דרכי־אדם

ריקה זראי

ב קו לרס

״האלו? אפשר לקבל את שמעונה לינדנ־באום?״
״מדברת,״
ענתה החרשת־האילמת.
כי שמעונה, בת ה־ 16 החמודה מבת־ים,
הפכה, השבוע, לאחד האנשים עליהם אפשר
להגיד בבירור: קרה להם נס.
עד לפני שיבער, הודשים היתד, שמעונה
ילדה רגילה בהחלט. יום אחד רצתה לבקש
את אמה שתכין לה כריכים — ולפתע חשה
מחנק בגרון.
היא החלה לעשות העוויות — ואמה צחקה,
כי חשבה שזוהי מהתלה. היא גם
העירה לבתר, משהו ברוח זו — אבל
שמעונה לא שמעה.
הילדה הפכה, בן רגע, לחרשת־אילמת.
סוף טוב, הקול טוב. האם המזועזעת
שלחה את שמעונה לקופת־חולים. שם טענו
הרופאים, בתחילה, שזוהי תופעה זמנית,
שנגרמה על־ידי חולשת מיתרי־הקול.
אולם משלא עבר הפגע, יעצו לאם לשלוח
את בתה לרופא ידוע בשוזייץ, שהתמר־,
בטיפול בחרשים־אילמים.
ההורים הכינו את כרטים־הטיסה — ואז
פרצה המלחמה.
שמעונה לא התייאשה. היא החלה מתכתבת
עם חברותיה, במקום לשוחח איתן.
בפתקיה, הסבירה שהיא, אשר היתר, קודם
לכן בלתי־מסורתית לחלוטין, הפכה לדתית:
״מי יודע,״ כתבה פעם אחת לחברתה,
״אולי אלוהים יעזור לי?״
שמעונה גם ביקרה בכותל המערבי, מש־שוחררה
ירושלים המזרחית, אולם ללא הועיל.
אלא
שהילדה לא התיאשה. היא ביקרה
פעם נוספת — בלי ההורים, התפללה בדבקות
— והעיקר, באמונה.
מספרת שמעונה:
״אחרי שהכנסתי פתק בכותל, עם בקשת
הבראה, הרגשתי שכל מיני קולות בוקעים
מהגרון שלי.
״ניגשתי לאדם אחד ושאלתי אותו, :מה
השעה?׳ והוא שמע אותי וענה, :אין לי
שעון׳.״
כך חזרה שמעונה מעולם הדממה — הודות
לאמונתה. כי תופעה ידועה היא, שאנשים
מסוגלים לרפא עצמם — בעזרת
היפנוזה־עצמית, אם אמונתם גדולה די הצורך.
כפי
שהסביר, השבוע, הפסיכולוג ד״ר
דויד רודי:
״זה קורה הרבה מאוד פעמים. להרבה
מאוד אנשים.
״ברפואה קוראים לזה תופעה היסטרית.
יש כאב־ראש היסטרי. עיוורון היסטרי, שיתוק
היסטרי ועוד.
״זה קורה, לרוב, כשמישהו אינו מסיגל
להסתדר בקשרים ריגשיים עם אדם אחר.
במיקרה זה גרמה, כנראה, התרגשות־הניצחון
והאמונה בכותל לגורם המכריע.״
שמעונה, מצידה, בוחלת בהסברים פסיכולוגיים:
היא
הפכה לדתית־קיצונית והכריחה את
הוריה לא רק להנהיג מיטבח כשר — אלא
גם להתפלל שלוש פעמים ביום.
בקול רם, כמובן.

חקלאות
גס מילון
גס מלספון
עד לפני 20 שנה נהגו רבים בארץ להכין
את סלט הירקות שלהם מפקום (חורז עם בב־חום)
,ירק מוארך הדומה בצורתו ובטעמו
למלפפון. ואז נעלם הפקוס מן הדוכנים יחך
עם רוב ערביי ארץ־ישראל.
בשנים הבאות ניסו כמה יוצאי עיראק,
שהיו רגילים לירק במולדתם (תחת השם
תערוג׳י) ,לגדל מדי פעם כמד, טונות פקוס,
אך לא הצליחו לגדל פקוס בכמויות.
החודש שב הפקוס והופיע על שולחנות
רבים בארץ. היה זה יבוא תיירים מארץ־
ישראל המזרחית, יחד עמו יובא מדריך ב־על־פה
לאלה שלא ידעוהו בעבר:
הפקום הצעיר (בן ששה שבועות) מתאים
במיוחד לסלטים או לכיבוש במי מלח.
הפקום המבוגר יותר (שמונה שבועות)
מתאים יותר לבישול, ודומה אז לקישוא.
הפקוס המזדקן (עשרה שבועות) מצהיב
וכמעט והופך לפרי, דומה בכל למילון.
העולם הזה 1565

^ שקנת את 1

טהאטים אותה:

ירושלמית בת הארץ. לפיכך אין בל סכנה
שיעל תאבד את רגשותיה הלאומיים.
אני יודעת שכל הפרטים הללו שייכים,
בעצם, לחדר־המיטות. אבל מה לעשות.
בצרפת נאלצתי בהתחלה לעבוד מאוד קשה

מאת ריקה 1דא•

^ ה הם
$70 חה״ם וום ום לה
ך• עלי לשעבר, יוחנן זראי, הדליף
^ לעתונות בישראל ידיעות כאילו קיים
מאכק בינו לביני בקשר לגורלה של בתנו,
יעל. הרושם שנשאר, לאחר קריאת המאמרים
הוא שהמלחין האומלל נאבק למען שלומה
הרוחני של יעל. ושהוא בעל לב יהודי חם
ואיש החרד לגורלה של יעל.
רושם זה הושג בקלות: על־ידי ניפנוף דגל
לאומי, ושימוש חוזר בכינויים כמו, יהודי״,
•לאומי״, ,מדינה״ וכן הלאה.
אני רחוקה. אינני יכולה להתגונן אישית.
לכן אין לי ברירה אלא לפרסם כאן את העובדות
האמיתיות — שהן אחרות לגמרי.
תמיד סירבתי למסור את סודות־חדר־המיטות
שלי. חשבתי לתומי שסודות אלה
אינם שייכים לעתונות.
טעיתי, לצערי. נוכחי שיוחנן מנסר, לסלף
את האמת, בכל מחיר.
לכן אני נאלצת לספר, בפעם הראשונה,
את כל האמת.

רק אנגלית
* וחנן נולד בהונגריה, למשפחה

מתבוללת שחגגה רק את החגים הנוצריים,
סירבה לחוג את חגי־היהדות.
מחצית בני־משפחתו של יוחנן, מצד האם
— נוצריים. גם יוחנן זראי, היהודי בעל הלב
החם, התנצר, בזמן המלחמה.
איני מאשימה אותו. היה זה לשם הצלת
נפשו. אבל כדאי לזכור את דאגתו לדתו,
בכל זאת.
עם זאת, לו הפך יוחנן לציוני נלהב׳ עם
בואו ארצה, יכול היה להגיד שהכל בסדר.
האמת היא שתחת זאת גילה עצמו בעלי
לשעבר כאנטי־ציוני נלהב. הוא סירב: לדבר
עברית, דיבר רק אנגלית עם מכריו וגם
איתי — מיום היכרותנו ועד ליום ה־נירושין.
זראי
גם לא התבייש להכריז על דעותיו
אלו בפומבי.
כיוון שיוחנן לא יכול היה לסבול, לדבריו,
את המנטאליות היהודית ואת הישראלים,
חיפש לעצמו עבודה כמנהל מוסיקאלי
של אירגון הצעירים הנוצריים — ן וזאינזק״א.
״שם לא אראה פרצופים יהודיים,״ אמר.
כשהתנגדתי לדיבורים כאלה כינה אותי
״שוביניסטית ישראלית צרת־מוח.״

״את 8רוביגציא?ית 1״

*יום אחד, כתוצאה מוזיכוחים מרים
7אלה, החליט הפאטריוט הגדול לנסוע ל־

חו״ל. לא רציתי לנסוע. אז אמר לי :״סעי
איתי או תשארי פה.״
נשארתי. הוא הפקיר אותי ואת בתו —
אותה הוא אוהב פיתאום כל־כך — בארץ.
משך זמן רב נאלצתי לעבוד כמו מטורפת,
כדי לשלם חלק מן החובות שהבעל האוהב
והאב המסור השאיר אחריו.
רציתי לתקן את המצב. משום כך, ולא
כדי לקדם את הקאריירה שלי, נסעתי אחריו
לחו״ל גם אני.
נפגשנו בשווייץ. במשך שבועות מספר,
התאכסנו בציריך אצל דודתו הנוצריה, גברת
הינדרמן. משם נסענו לפאריס — לדודו,
נוצרי גם הוא.
בפאריס לא נגמרו הבעיות: בתל־אביב התלונן
יוחנן על מחנק רוחני בגלל הישראלים.
בפאריס התלונן על מחנק רוחני — בגללי.
״את פרובינציאלית וישראלית מסריחה,״
אמר .״ואני לא נולדתי להיות נשוי ואב
לילדה.״

כדי לפרנס את בתי ואת עצמי. אחר כך
חליתי קשה.
כשנכנסתי לבית־החולים, סירב יוחנן לבוא
ולבקר. הוא גם סירב להחזיק בבתנו ולטפל
בד, עד שאבריא.
במקום זאת, שלח אותה מייד ארצה,
להורי.
כשיצאתי מבית־ד,חולים, והתחלתי לעבוד,
שלחתי כרטיס־טיסה לאמי וליעל — כדי
שישובו לפאריס, אלי.
לפני הגירושין עשה יוחנן מחווה: הוא
הצהיר שהוא רוצה להשתתף בחינוכה של
בתו, ושישלם לה, מדי חודש 300 ,פראנקים
— 200 לירות ישראליות.
ואומנם, בחודש הראשון לאחר הגט׳ הו־
(המשך בעמוד )22

גם ב8ורטוג?

ל אמרגגי פאריס מכירים את יעל
הקטנה: בתחילת־דרכי נאלצתי לגרור אותה
תמיד איתי — כי בעלי ישן עד שלוש
אחר־הצהריים, סירב בתוקף להישאר עימה.
כשאמרתי לו שעליו לפרנס אותה אמר:
״רצית בילדה? עכשיו תדאגי לה!״
כשהכנסתי את יעל לגן־הילדים היהודי של
פאריס, סירב רוב הזמן לגשת לקחת אותה
או להביא אותה שמה, בטענה שהייתי צריכה
לקחת גן צרפתי — סמוך לבית.
עיתונאי אחד כתב שאחרי הגירושין המשכתי
להחזיק בילדה. הוא שכח לשאול את
יוחנן זראי וזה לא אמר לו שמעולם, מעולם
לא ביקש להחזיק בה או לטפל בה.
בעלי לשעבר פירסם כאילו קבע את בסיסו
לאחר הגירושין בארץ. אפילו זה לא נכון:
זמן ממושך אחרי הגירושין אפשר היה לראותו,
שיכור לעתים קרובות, בקפה לה־קופול
הפאריסאי. אחר־כך, כשלא מצא עוד
עבודה בבירת־צרפת נסע לישראל.
אבל גם הפעם לא נשאר: מייד נסע שוב,
הפעם לפורטוגל, שם כיהן אבי־אשתו, מר
גלבוע, סתור ציר ישראל בליסבון.
מר יוחנן זראי נשאר בפורטוגל עד שמר
גלבוע סיים את תפקידו בארץ זו.

בלי מזוגות
**אידך ,,הייתי רוצה שהקהל היש-
ראלי ידע, שתמיד נשארתי ישראלית ו

הילדה

יעל, בתס היחידס
של ריקה ויוחנן
זראי, לפני תשע שנים, עת עדיין היוו הזר־אים
משפחה תל־אביבית, שלווח פחות או יותר.

הסודות

אנשים

(המשך מעמוד )21

פיע יוחנן. אבל על־מנת לבקש ממני הלוואה
י קטנה.
נתתי לו 450 פראנקים.
עודני מחכה שיחזיר לי הלוואה זו. כפי
שאני מחכה שישלם, ארבע וחצי שנים
לאחר הגירושין, את המזונות לבתנו יעל,
בשיעור 200 לירות לחודש.

״איפה אבא?״
**ר זראי מסור נורא^לדברעללעתיד
]ובתו•
אבל כשכתבתי לו לפני חודשים מספר ש־ליעל
יש בעיות בחוט־השידרה ושעליה לעבור
טיפול ארוך — הוא לא ענה אף מילה.
לא התעניין בכלל מד, שיש לה.
לאותה תגובה זכתה הילדה גם לפני

קטע ממכתבה של ריקה
שנתיים, כשכתבתי לו שיש להרכיב ליעל
מכשיר ליישור שיניה.
ולפני הגירושין, כשהילדה שכבה ב־40
מעלות חום וקראה בחולשה ״אבא אבא,
איפה אתה?״ נעלם מר זראי — כמנהגו —
לארבעה ימים, מבלי להשאיר כתובת או
מספר טלפון.
מפירסומיו של בעלי הגרוש, אפשר לחשוב
שחיכיתי בקוצר־רוח לרגע בו יכולתי
ליהפך לצרפתיה. האם לא ידוע לו שלאחר
חמש שנים בצרפת אפשר לקבל אזרחותי
לו רציתי בכך, הייתי יכולה להיות צר־פתיה
מזה שלוש שנים.
אבל אני, לאחר שנים ארוכות בניכר, מוסיפה
להחזיק בדרכוני הישראלי — ללא שינוי.
יוחנן צריך לדעת׳ בדיוק כמוני, שקטינה
ישראלית, בת להורים ישראליים פשוט לא
יכולה ליהפך לאזרחית צרפתייה.
זה גם מה שעורך־הדין שלי ענה לו, לפני
שבועות מספר.
טביעת אצבעות
אולי זו סתם פליטת־פה, ואולי זה משהו

בעל משמעות, בכל אופן, מרים אשכול,
רעיית ראש־הממשלה, הסבירה לידידים:
״עדיין לא החלטנו אם נרוץ בפעם הבאה לבחירות
לכנסת חוץ מזה: אל מבול
הספרים העוסקים במלחמת ששודר,ימים,
עומדים להצטרף בעתיד הקרוב עוד כשישה
ספרים. כולם תוצרת ישראל. אבל אלה לא
כל כך חשובים, כמו.ספר אחד, שעל ההכנות
לכתיבתו שוקד ׳עתה אהרון כירן,
אחד מיועציו של ראש־ד,ממשלה. ספר זה,
שייכתב בעזרת צוות שלם, ויתבסס על יומנים
אישיים לגמרי, יביע את גירסתו של
לוי אשכול על המלחמה, על ימי המתיחות
שקדמו לה, ועל השלכותיה • .ספר
אחר עליו דובר לאחרונה, הושלם כבר. זהו
ספרו של איסר הראל, לשעבר האיש הכי
חשאי של ישראל, המטפל בפרשת חטיפתו
ומשפטו של אדולף אייכמן. כתב־היד, שהושלם
כבר לפני למעלה מחודש, נמצא
מזה זמן רב בצנזורה. יודעי־דבר אומרים,
כי מעולם לא היה מונח ספר במשך זמן כה
רב בצנזורה • .כשנשאל נציב שרות בהיר,סוהר,
אריה ניר, כיצד קרה שסוחר
הקרקעות מיכאל פולק ערך סעודה חגיגית
לחבריו לכלא, ענה :״מישהו הגניב לאוזניו
של פולק, כי או־טו־טו הוא עומד לקבל
חנינה. פולק שמח, ערך חגיגה לחבריו ב־בית־הסוהר,
ורק לאחר שנסתיימה השמחה,
התברר לו כי הוטעה. הוא עדיין ממשיך
לשבת ולרצות את עונשו על ההווי המיוחד
של שטחי־ר,כיבוש סיפר השבוע
אריה (״אריק״) ניסן, מושלה לשעבר של
העיר המצרית קנטארה: תושבים רבים בעיר
חששו כי קרוביהם במצרים דואגים
לשלומם, בעיקר לאחר שנפוצו שמועות על
הרוגים רבים. לכן באה משלחת אל המושל,
וביקשה שיעביר מכתב אל העבר השני של
התעלה. חברי המשלחת הציעו שהמושל יכתוב
את המכתב, ואילו התושבים יחתמו
עליו בזה אחר זה, על־ידי הטבעת טביעת
אצבעם על הניר • .מוסף עיתון יום א׳
הלונדוני רב־ד,תפוצה סאנדיי טיימס הוקדש
בשבוע שעבר כולו לירושלים. את אחת הכתבות
קישט ציור של יהודים דתיים ליד

הכותל (ראה תמונה) ,שנראה כאילו נלקח
מספר קריקטורות אנטישמי. הכתבה שזכתה
בעיטור זה היתד, הבעייה היהודית של ישראל,
ובה דובר על נטורי־קרתא ורבם,
עמרם כלוי, שהוגדר כסבא ל־ 48 נכדים.
עיניים בכו תל
כבר ארבעה חודשים עברו מאז הוזמן
הילל זיידל, חבר הוועד־הפועל של ההסתדרות,
לברית־המועצות, כדי להשתתף בועידה
בינלאומית לענייני ביטוח סוציאלי,
ורשמי הביקור עדיין טריים בזכרונו. השבוע
העלה העסקן הליבראלי־עצמאי כמה פרשיות
קטנות מן הביקור הזה. למשל: ערב הפתיחה
נערכה מסיבת־ענק למשתתפים במסעדה
מפוארת בלנינגראד. הוודקה נשפכה כמים,
והשולחנות שפעו הררי קוויאר. לפתע הבחין
זיידל, מבעד למירפסת, כי דגל ישראל,
שניצב בתוך שורת דגלי האומות בחזית הבניין,
מקופל. הוא היפנה את תשומת־ליבו
של נציג ישראלי אחר, יגאל אלץ, לכך,
והשניים קמו תוך כדי הזלילה, יצאו החוצה,
התרוממו על בהונות רגליהם ופרשו את הדגל
.״בשובנו לאולם,״ סיפר זיידל, שהוא
פרטיזן לשעבר ,״נתקלנו במבטים רבי־משנד
עות של יהודים רבים מבין האורחים והמארחים.
הם התבוננו בנו בגאזזה ובהכרת־תודה.״
• מלבד זאת השתתפו הישראלים
גם בערב שהוקדש לשירת אידיש, בו שובץ
גם שיר עברי משל אלכסנדר פן. וכמובן,
כמו כל ישראלי המזדמן לברית־המוע־צות,
התפללו בבית־כנסת .״העיק במיקצת
על האווירה הנרגשת הזו,״ סיפר זיידל,
״דבר בלתי־נעים: דרך אשנב החדר, הנמצא
בסמוך לארון הקודש, הציצו תכופות זוג
עיניים, שסקרו את קהל המתפללים. אמנם
הוסבר לנו, שהאיש מאחורי האשנב הוא
הגוי של שבת, שבא לראות אם כל הנרות
דולקים כשורד״ והוא גם איש המלתחה.
אך למרות ההסבר הזה, לא השתחררנו מן
ההרגשה הבלתי־נעימה של עיניים בכותל,
העוקבות בעימות מה קונים תושבי הגדה
בישראלי עדיין לא נעשה על כך מחקר מפורט,
אך הסיפור הבא עשוי להבהיר במיקצת
את המצב: השבוע הופיעו נכבדים ערביים

חמישה שירים עבריים

^ן לא שיוחנן זראי, למטרות־פירסו־
\ ג מת קלוקלות, התעלם מכל זה.
הוא השיג מבית־המשפט צו האוסר עלי
להשיג לבתי אזרחות צרפתית.
לפי כל הגיון ישר, צו־מניעה זה מיותר
בהחלט. אגב, את הידיעות על כך, קיבלתי
מעתונות ישראל. רישמית, לא הודיע לי
איש על הוצאת הצו.
ולבסוף הערה אחת:
במיוחד נפגעתי מהערתו של עיתונאי שכתב
:״ריקה השילה מעל עצמה את אדרתה
הישראלית, ללא יסורי־מצפון מרובים.״
האמת היא שמאז שבע וחצי שנים שאני
מופיעה בחו״ל, אני שרה בכל הופעה, בלי
יוצא מן הכלל, חמישה שירים עבריים. אני
גם מופיעה בכל מקום כזמרת ישראלית.
ועוד סילוף זדוני אחד: כתבו כאילו בזמן
ההפגנה הפרו־ישראלית רציתי לרמות
את הקהל היהודי — ולבשתי מדי־צה״ל.
האמת היא שלבשתי חליפה שחורה רגילה.
ללא כל זכר למדים.
אבל העתונאי לא הסתפק בסילוף האמת:
הוא גם סילף את פני.
הוא בחר מן הארכיון תמונה מיושנת,
מלפני שנים רבות, והדביק אותה לרשימה
כאילו וזוהי תמונתי מיום ההפגנה, במדים.
בשיטות כאלה אפשר, כמובן, לרמות אנשים.
אבל האמת נשארה כמות שהיא: שאני
הרבה יותר ישראלית מיוחנן זראי,
בלבי. ושישראל היא תמיד ביתי.
עוד אשוב ארצה — ובקרוב !

דתיים ליד הכותל כ״סאנדיי טייטס״
גם סבא ל־ 48 נכדים

פסוקי השסע
• רכ־אלוף חיים לסקוב,
על לקחי המלחמה :״עליונות אוויר
היא בכיס רק לאחר שהושגה.״

• אלון ז־מישכה אהרץ ח־י־די,
קצין צנחנים ראשי :״ישנם
עמים היודעים להילחם ויש כאלח
שלא — הערבים לא יודעים להילחם,
והיהודים לעומתם הם עם של גבורה.״

העיתונאי בן־עמי פייג*
נולד, בידיעות אחרונות, בכתבה
הנושאת כותרת ״יהודים, גויים ו־מרכסיזם״
:״אברהם אבינו היה קא־פיטליסט,
יהודה ד,לוי — פרדסן,
שמואל הנגיד — מיליטאריסט,
רש״י — קלריקל ודון יצחק אבו־בנאל
— בנקאי.״

• מנהיג מק׳׳י משה סנה:
״קומוניסטים רבים הכזיבו אותי,
אבל לא הקומוניזם!״

• העיתון המרוקאי ״אל

עלם״ :״מי הוא ציוני? זהו יהודי
אמריקאי, המשלם דולר ליהודי אנגלי,
המוסר אותו ליהודי גרמני, ה־מעבירו
אחר־כך ליהודי פולני, כדי
שזר, ישתמש בו בפלשתין.״
מרמאללה בדיסקוטק התל־אביבי א־פרופו,

על-מנת לחוש קצת אווירה ישראלית בעיר
הגדולה. לקראת סוף הביקור הבחין
אחד מהם במארחת רכקה (״ריקי״) אנ״
גל, פנה לבעל המקום והתעניין בגובה המוהר
הנדרש עבורה. בעל המקום, שלמה
גבעולי, הסביר לאורח כי בישראל כמעט
ולא נהוג כבר המוהר. אך האורח לא התייאש,
הציע תחילה 3,000 לירות ישראליות,
העלה אחר־כך את המחיר בעוד אלפיים
לירות. ריקי עצמה הסבירה בנימוס, כי
עיסקה מסוג כזה אינה באה בחשבון.
פרח טיי ס
בעכו נערך בשבוע שעבר הערב הראשון
במיסגרת סידרת לילות עכו, בחאן אל־עוכד
דן. וזו היתד, הזדמנות טובה מאוד להופעת
בכורה של שני כוכבי זמר מרדיו רמאללה.
האחד מוחמד כלן והשני ג׳ורג, איליה•
מסמר ההופעה שלהם היתד. יסירה
בצוותא עם הקהל העברי־ערבי של רבאנו
שלום עליכם. אחר־כך הלכו השניים לחדריהם
במלון מקומי, הנושא במיקרד, את השם
ירדן • .משפחת דיין ידועה מכבר כמשפחה
של גלויי־לב. הנה, אפי דיין, למשל. בסרט
הוא הלך בשדות, שעל הסרטתו עובדים
עתה׳ מככבת בתפקיד אמו השחקנית
חנה עדן (מקודם: מסינגר) .ולמרות כל
החזרות הממושכות שמטרתן להכניס את
השניים לאווירה משפחתית, קיים עדיין חשש
רציני להתהוות תסביר אדיפוס .״איך אני
יכול לקרוא אמא, לחתיכה נהדרת כזו?״
מתלונן אסי • .ועוד שחקן, ותיק יותר,
הלא הוא ג׳וקי ארקין. זה עתה סיים
סיבוב הופעות עם להקתו באוניברסיטות
ברחבי ארצות־הברית. בין השאר, הגיע גם
למקום הנקרא לה־בק טכסס, שם יש, מלבד
אוניברסיטה, גם בית־ספר לטייס, ובמיקרה
לומדים בו פרחי״טייס ערביים. לקראת ההופעה
הורגשה תכונה בקהילה היהודית
במקום, שבאה כולה להופעה — 15 איש
במספר. אחת הסיבות להופעה היהודית המלוכדת
היתד, השמועה שפרחי־הטייס יפגינו
נגד השחקן הישראלי. ובאמת, אך עלה ג׳וקי
על הבמה, קמו עשרת הטייסים שישבו בשורה
הראשונה, ופנו בהפגנתיות אל עבר
היציאה. קרא לעברם דוקי :״אין לכס מה
למהר, המלחמה נגמרה כבר ואני בכלל לא
מתכוון להתקיף אתכם! השארו כאן, תר,ני
מההצגה, ולאחריה נרים כוסית למען השלום!״
העשרה נעמדו נבוכים קימעה, חזרו
למקומותיהם וצפו בשקט בכל ההצגה. ובאמת,
לאחר־מכן הזמינו הם את ארקין למסעדה
מפוארת, אכלו ושתו לחיי השלום.
#הצלחה אחרת היתד, לבמאי הצעיר ׳יוס!ז
ספרא: אחרי שמצא מפיק למחזהו הקיק־לופ
הקטן, אותו הוא כתב וביים ובו הוא
משחק, נתברר לו שד,מפיק אינו אלא בעל-
חזירייה — ו״שגישתו מתאימה למיקצוע.״
מסקנה: ספרא ויתר על המימון, הפן• את
במת אתגר שלו למעין קואופרטיב, המשיך
בחזרות. השבוע מצא ספרא מממן חדש, והצגת
הבכורה של המחזה הניסויי־המקורי
שלו קרובה.
העולם הזה 1565

קולנוע
יומן הווד שזת
^ ביום השישי האחרון צלצל הטלפון
בביתו של מבקר הקולנוע עזריה רפי
פורט. מישהו מפארים רצה לשוחח איתו.
עזריה לא מכיר שום אדם בפאריס, והוא
חיכה ליד הטלפון בסבלנות. כעבור מספר
דקות הודיעו לו שהשיחה בוטלה. כעבור
יום הוא שכח מכל העניין, וכעבור יומיים
הוא נזכר בכך מחדש. הוא קיבל טלגרמה
מהשחקן רוכרט הירש המזמין אותו
לבוא לפאריס להשתתף בסרט שלו. בתור
שחקן. לא בתור מבקר.
* לו לנארד היה אחד מהטייסים הראשונים
של צה״ל. הוא בא ארצה בתור
מתנדב, הטיס יחד עם עזר וויצמן את
האווירונים הראשונים של המדינה, ועם תום
מלחמת־העצמאות חזר לארצות־הברית. עכשיו,
עם המלחמה האחרונה, החלו לעלות

ע ו ״ ת ר& ת ה

ך* ישראל מסריטים ניסים אלוני וה־
2במאי דויד פרלוב את הגלולה. גם בגרמניה
המערבית הסריטו את הגלולה —
גלולה אחרת, אומנם, אבל גם הוא סרט
חדיש, צעיר, רענן ושובר־מוסכמות.
כי הקולנוע הגרמני פותח תקופה חדשה.
בניגוד לישראל, בה מהווה ההפקה הקולנועית,
עדיין, סתם עסק בו אפשר, לפעמים,
גם להשקיע כישרון, הפך הקולנוע הגרמני
בחמש השנים האחרונות, לאוואנגרדי ממש.
לאן התוקפים בחשאי

(תמר, תל־אביב;

איטליה) הוא סרט מלא תנועה. הגיבור החמוד
עם תלתל השיבה על הראש, יורד
ממטוס. הולך בכביש. לוקח טקסי. רוצח
קצת. לוקח מטוס. טס. מגיע. לוקח טקסי.
נוסע. הורג שניים שלושה. מכניס כמה
אגרופים. לוקח טקסי. עולה על מטוס. יורד
מהמטוס. לוקח עוד טקסי.
לוקח לו חצי סרט עד שהוא מגיע לאיזה
מקום. ולאן אתם חושבים הוא מגיע? לשולחן.
סביב השולחן יושבים אנשים והוא
מדבר איתם. הוא מסביר להם שיש כאן,
בסרט, אירגון חשאי בעל כוח עצום, הפועל
בעזרת אנשים מהופנטים ימוכי־סמים,
שמופעלים לסי רצונו של אדם מסויים, בלתי
ידוע, ורוצחים כל מיני מדענים ואנשי שם.
הוא קם מהשולחן, מתחיל עוד פעם
לנסוע ומגיע לעוד שולחן, ושם הוא מסביר
עוד פעם את כל העניין מחדש.
בתום עשרה שולחנות כאלה, ולאחר שהוא
גמר כבר את כל כלי־הרכב שבעולם,
הוא מתחיל לפעול. נכנם לתוך המבצר של
האוייב, מציל בחורות מכוערות, יוצא משם,
הורג קצת, נכנס שוב, מנצח, לוקח טקסי
וממשיך לנסוע. אני מקווה שאם הוא יגיע
פעם לאיזה מקום לא יעשו מזה סרט חדש.

מלחמת
ה מיני ם

סולל הגל החדש הקולנועי בגרמניה את הדרך לתעשייה קולנו־ך
יי ״ן
עית טובה. זוהי סצינה מתוך הגלולה הזהובה: תלמידה חולמת

סיום בו רודפים אחריה מוריה, בעזרת דחפור, כשהיא חשופה לעולם ולגורל גם יחד.

ף 1 1ע ך היא הבמאית מאי

ו ספילס, המסריטה,

בביקיני ובאקדח־קפצונים, את סירטה האחרון.

זה התחיל באמת רק לפני שנתיים, כאשר
יצרן־הטכסטילים פטר שאמוני גייס 300 אלף
מארק להפקת הדבר הזה, סרטו של הבמאי
אולריך שאמוני, שהוא במיקרה גם אחיו של
פטר שאמוני.
הסרט, המתאר הפלה, הפך לשובר־קופות.
הוא גייס לא רק את התלהבות המבקרים הקולנועיים
— אלא גם את ד,מארקים של הצופים
הצעירים, שהיו מורגלים עד אז רק
לסרטים צרפתיים ובריטיים טובים, עקפו כל
בית־קולנוע בו הוצג הקיטש המוסיקאלי הגרמני
הרגיל.

* • ו ד 3־ 1962 יצאה קבוצה של במאי־
} סירטונים במינשר בו היא הצהירה:
״התמוטטות הסרט הגרמני המסורתי קוברת
אותו גם מבחינה כלכלי ת ...הסרט
הישן מת. יחי הסרט החדש!״
לו יצאו אורי זוהר, ניסים אלוני ועמוס
קינן בהצהרה כזו בישראל, היו צוחקים
עליהם. בגרמניה נמצאו מיליונרים שמימנו
את התעשייה הצעירה — והזולה יחסית.
התוצאה: מבול של סרטים בעלי רמה אמ־נותית,
יכולת טכנית — וכוח־קופה.
בין היתר: סורלס הצעיר, שהופק על־ידי
וולקר שלונדורף, גרמני צעיר שנמאס לו

רתיעה (צפון, תל־אביב; אנגליה) הקהל
לא אשם במה שקרה בקולנוע במוצאי־שבת.
האשם הוא בעל־הקולנוע. הקהל הבין לפי
המודעות שהוא עומד לראות סרט עם
ארצות־הבדית) מה שטוב במערבונים זה
קתרין דנב, זאת ממטריות שרבות. שזהו
הופך סמל פאלי, ורק צלצול הטלפון, או שאת הסיפור שלהם לא צריך להמציא. הוא
סרט על אשד, שדוחה גברים ונדחפת לזרו צלצול בדלת מפסיק כל זה ומחזיר אותה כבר ישנו. צריך רק להכניס לתוכו שחקעותיהם.
נושא מבטיח מאוד. הקהל שמע
למציאות.
נים, ולשנות קצת את סדר המאורעות ההשעון
לא זז, השעה תמיד שתיים־עשרה,
אפילו שיהיו אולי שני מיקרי רצח. עוד יותר
מהחלון נראה רק מנזר מלא נזירות, ומדי ידוע.
מבטיח, והוא הלך לראות את הסרט.
המאורעות מתחילים תמיד כשהאיש הרע
פעם שלושה אנשים עקומים עוברים למטה.
בקולנוע התברר לקהל שזהו מחקר אמנו מנגנים, שרים ומבקשים נדבות. לאחר מספר שוכר אקדוחנים כדי להכריח את המשפחה
ת, רגיש בנפשה של אשה מטורפת. הוא לא ימים כאלה בתוך הקירות הרועדים של הבית השלווה של עובדי האדמה הטובים לתת לו
בא לראות את זה, הוא התחיל לצעוק, היא לא מסוגלת לחזור יותר למציאות, ו משהו, במיקרה זה, את מקורות המים שלהרעיש,
למחוא כפיים.
להם.
צריך היה־ להכין את הקהל לסרט. צריך הסרט מסתיים ברצח.
אחרי זה מופיע גיבור הסרט, נלחם למען
מיקרה קיצוני. זהו מחקר גאוני בהיה
לעשות הצגה מיוחדת למבקרים, צריך נפשה של אשד, חולה, הוא עשוי בכישרון האנשים הטהורים ובסופו של דבר מנצח.
היה לדאוג לכך שרק מי שרוצה לראות את כל כך גדול עד שאפשר במשך הסרט לא את מה שקורה עד סופו של דבר אפשר
הסרט הזה, ולא שום סרט אחר, יבוא רק להבין את החולה, אלא גם לחיות איתה, לבחור מבין מאות אפשרויות. הוארד הוקם
לקולנוע וישב בשקט. כי אם הסרט יכשל, ולהשתגע איתה. הצרה היא שתיאור מחלת בחר באפשרות של שני הידידים הנלחמים
בעל הקולנוע אולי יפסיד קצת כסף. אבל רוח הוא נושא טוב יותר לפסיכיאטר מאשר זה למען זה. השריף (רוברט מיצ׳ם, המתגאנחנו
נפסיד את ההזדמנות לראות את סרלה
כאן כקומיקאי טוב) והאקדוחן (ג׳ון
לסרט.
טיו של הבמאי הגדול, רומן פולנסקי.
וכדי לתאר את האדם הבודד הנתון לפח ויין) .השריף נמצא בסכנה. וג׳ון ויין נחלץ
השעון לא זז. כל מי שיודע ליהנות דים, חוסר־אמון, חשדנות, המולידים שינאה לעזור לו.
מסרטים, הסרט מרתק אותו כבר מההתחלה. כלפי כל דומיו ובעיקר כלפי המין השני,
אבל כיוון שהסיפור הזה לא יכול למלא
רואים בחורה יפה, רגישה, לכאורה נורמאין
צורך להביא מיקרה כל כך קיצוני, בצד מערבון שלם, נוספו לו עוד כמד, מערבונים
לית, משמתבוננים בה קצת, והבמאי מאפשר מספר מיקרים בנאלים פשוטים.
אחרים. למשל, קטע מתוך מערבון על צעיר
לעשות זאת ביד רחבה. אך מתברר שהיא
מבחינה זאת הסרט הוא כישלון. אך אילו הנוקם במשך שנים את נקמת ידידו שנהרג,
חולה. היא שוכחת את עצמה, היא מפוזרת, היה פירוס מלך אפירוס חי, ומגיע לראות קטע מתוך מערבון על בת המערב הפרוע,
היא תלוייה יותר מדי באחותה, ומוזרה את הסרט הזה, בוודאי היה אומר על זה: הנלחמת במו־ידיה באויביה, קטע מתוך הומבולבלת
ונפחדת ביחסיה עם גברים.
״עוד כישלון כזה וניצחנו.״
מערבון על המאבק בין שני האקדוחנים
וכשהאחות, עמה היא גרה, נוסעת לחמישה
הגדולים ביותר של המערב, וכר.
עשר יום מחוץ לעיר, ניתן לעקוב אחרי פל וכיח־ן שגם זה לא הספיק, הוחלט למלא
התפתחות המחלה שלה יום יום, שעה שעה•
את הסרט בהומור טוב, בהמון הברקות
הפחד מגברים הופך אימה, הפיזור מתחלף
שרויות
אפ ה ובדיחות מצחיקות על חשבון המערב הפרוע
בהזיות. ידיים וגופות גבריים יוצאים מכל
דו־קרב כאלדודדו (אלנבי, תל-אביב; וכל השוכנים בו.
פינה, הקירות נבקעים ומתפתלים, כל חפץ

מארצו, והיושב קבע בפאריס; לעניין, יקירי,
מאת הבמאית הצעירה מאי ספילס; בלי
פשרות של ז׳ן־מארי שטראוב; והדבר הזה,

שזכה בחמישה פרסים קולנועיים.

ה מאפיין את הסרט הגרמני ה־
* ן חדשן
״קודם כל — תיאור המאורעות חשוף,
עירום ממש,״ אומר אחד הבמאים הצעירים,
הורסט־מאנפרד אדלוף, אשר מוסיף :״לעיתים
— גם הכוכבות.
״שנית — סוף הסרט משאיר את הבעיות
פתוחות ואינו מתיימר להסיק מסקנות.
״ושלישית — הוא מהווה, בדרך כלל, סיפור
אוטוביוגראפי, סיפור־חייהם או חלק מ־סיפור־חייהם
של התסריטנים, הבמאים וכו׳.״
אולי משום כך, ואולי משום שגם בגרמניה
כבר נמאס הקיטש העליז, זוכה הגל
החדש המערב־גרמני להצלחה מסחררת. בניגוד
לנסיונות החיוורים והמעטים ליצור גל
חדש ישראלי, למשל.
אבל זה טבעי: בגרמניה, בניגוד לישראל,
אין עוזרים להפיק סרטים, מטעם המדינה.
ועל כן אין איש, מלבד בעלי בתי־ד,קולנוע,
שיוכל להשפיע על הסיגנון, האופי והרמה
של סרטי הגל־החדש.
בו זכרונות. הוא כתב בעזרת סופר מקצועי
את תסריט קורותיו, השיג לתסריט הזה
מפיק בשם אירווין ליין, ושניהם עלו
ארצה כדי להיפגש עם עזר וויצמן, לבקש
ממנו את עזרת הצבא, ומחבריו, במשרדי
הממשלה, עזרה כספית. העזרה הכספית שהם
דורשים היא סכום פעוט של חצי מיליון
דולאר .״למה כל כך הרבה,״ שואלים אותם.
״זו השקעה כדאית,״ הם אומרים ,״נעשה
סרט גדול שיפאר את חיל האוויר.״ מקורות
יודעי דבר אומרים שהנימוק הזה שיכנע
את הממשלה.
^ אברהם דשא מפיק סרטו של
אורי זוהר כל ממזר מלך, חזר מחוץ־
לארץ, לאחר שחתם על חוזים לתפקידים
ראשיים בסרט עם פייר אנגלי וויליאם

ברגר.

עכשיו כבר מותר לספר שהאשה הראשונה
שצריכה היתד, למלא את תפקיד
אמו של אורי (אפי דיין) בסרט הוא הלו
בשדות היתד, חנה מרון. יום!? מילוא
צלצל אליה, שאל אותה אם היא מוכנה
למלא את התפקיד. חנה מרון לא נעלבה
מזה שרק לפני כמה שנים היא היתר, הבת
(מיקה) והיום כבר מבקשים ממנה להיות
האמא, והסכימה. אבל לאחר מכן החליט
מילוא למלא את הסרט שלו בתגליות חדשות,
ובמקום חנה מרון הוא בחר ב חנ ה

עדן׳

השבוע נו שה ונה ה מיכאל׳ מהונעותיה המזהירות
בפאריס־ ורק ידידיה הסרובים ביותר יודעים מדוע:

ך* ימים הראשונים למלחמה נודע
*4לרבקה מיכאלי שהיא נושאת בביטנה
ילה האבא האהוב לא היה על ידה. הוא
לחם אי־שם בגבולות. היא היחד. צריכה
להחליט לבדה מה לעשות.
היא ידעה שאבי ילדה הוא איש נשוי, ש־יתכן
וישיג גט רק בעוד זמן רב. אבל היא
ידעה גם שאהובה לוחם אי־שם, במלחמה
שאז עדיין לא ידעו את תוצאותיה. הוא יכול
לחזור, והוא יכול לא לחזור.
היא צריכה היתד, להזדרז ולהחליט, תוך
יום, יומיים. לא היה מי שייעץ לה, היא לא
רצתה לשתף בבעיותיה אף אחד. היא התגעגעה
לאבא, ולא ידעה מר, לעשות בילדו.
רומאד חשאי לגמרי

** וד בשבוע שעבר היא נמצאה ב־פאריס,
היא הופיעה באולימפיה ומאות
צרפתים באו יום יום לראות אותה ולמחוא
לה כפיים. איש מהם לא ידע שהיא לא

ונהה ויורם בחשונה היחידה שנה עווגו ינוד: משף־נורים חשנה
נמצאת אף פעם לבד על הבמה. היא נמצאת
שם תמיד יחד עם הילד שלה, שהוא היום
בן חמישה חודשים, או יותר נכון בן מינוס
ארבעה חדשים.
רבקה הכירה את האבא, יורם ליבוביץ,
לפני שנה. הוא היה בחור בן גילה, צעיר
ממנה ב־ 19 יום. שהגיע ארצה מאנגליה שם
למד את מדע הביטוח ולא שמע אף פעם
על הזמרת־שחקנית־בדרנית הפופולארית רבקה
מיכאלי.
הוא לא היד, מהבוהימה, הוא עסק כביטוח
והיה רחוק מאוד מכל הווי החברר,
והאווירה שרבקה הכירה. הוא אמנם לא
שמע על רבקה לפני כן. אבל מאז שהכיר
אותה לא חדל לשמוע עליה, ולראות אותה.
אם כי הרומן שהתנהל ביניהם היד, חשאי
לגמרי.
רבקה המשיכה להיראות עם חבריה הרגילים,
ואת יורם היתד, פוגשת רק מחוץ
לכסית, קליפורניה וכל המקומות של ה־חבר׳ה.
הוא לא רצה לבוא לשם .״זה לא,
מקומות בשבילי,״ הוא היה אומר.

,,אני רוצה

להתחתן!״
ך* כקה התחילה להתפרסם עוד כ!
שעבדה בקול־ישראל. פירסם אותה הקול
הנעים שלה, ההומור השובב והכישרון
המיוחד לשוחח עם הקהל ולשעשע אותו.
מקול־ישראל היא עברה לבמה והופיעה זמן
רב יחד עם יוסי בנאי בהצגה המצליחה
והמוצלחת ילדות קשה. אחרי זה היא הפכה
הבדרנית מספר שניים של ישראל, וכשאורי
זוהר פרש מבמות הבידור היא תפסה את
מקומו.
הקהל אהב אותר, ושילם הרבה כסף כדי

לראות אותרי, אך יותר מכל אהבו אצלה את
השיר הידוע שלה בת עשרים ושש. בכל הופעה
שלה היא היתד, ,משמיעה את השיר,
ועשרות בני נוער זקנים וצעירים היו באן ם
לשמוע אותו. לא איכפת לי אם נבר מבוגר
או זקן /העיקר אני רוצה להתזזתן׳ היא
היתד, שרה והקהל היד, מתלהב — ,ופתאום
בלב, באיזה פינה / ,מתחשק להיות בורגנית

קטנה היא היתה ממשיכה והקהל היה שוקע
בדממה ארוכה. והשיר היה מסתיים במילים:
בת עשרים ושש, בת עשרים ושש, בת עש רים
ושש.

כמבונית־ספורט
בשדות מוקשים

ך! מיקרה או לא במיקרה, בגלל ה-
^ שיר או אולי לא בגלל השיר, מלאו לרבקה
השנה עשרים ושש, והיא עדיין רווקה. לרבקה,
בת למשפחת מיכאלי־שווילי הגרוזית־ה־ירושלמית
הותיקה (ששה דורות בארץ) והמכובדת
(שני ההורים עורכי־דין) היו הרבה
ידידים. היא עברה הרבה מסיבות, הרבה הרפתקאות,
בדיוק כמו הבחורה מהשיר, אך
עדיין לא התחתנה.
אלא שלרבקה, שלא כמו הבחורה בשיר,
הדבר לא הפריע במיוחד. היא היתה בחורה
עצמאית׳ מפורסמת, אהובה על הכל, והיא
יכולה היתר, להרשות לעצמה להיות לבד, או
עם מי שהיא רוצה. במשך שלוש וחצי שנים
היא יצאה עם האמרגן בעל תחנות־הדלק
אשר חבקין. במשך הרומן הם החליטו הרבה
מאוד פעמים להתחתן, הם החליטו עוד יותר
פעמים לא להתחתן, ובסוף כשכולם היו
בטוחים שהנה, הם גמרו להחליט ועומדים
להתחתן בפועל, הם נפרדו לנצח.
בזמן המלחמה, כשיורם היה אי־שם. הו
פיעה
רבקה מיכאלי בין החיילים. היא עברה
עם מכונית־ד,ספורט שלה ממחנה למחנה, נתנה
שלוש, ארבע הופעות בערב. היא לא
פחדה, נסעד, לבדה, עברה אפילו פעם ופעמיים
בשדות מוקשים.
היא היתד, בחודש השני להריונה. אהובה,
שנפרד עוד קודם מאשתו האנגליה, צריך
היד, לנסוע יום לפני המלחמה לאנגליה, כדי
לנסות להשיג את הגט, אבל המלחמה פרצה,
ובמקום לנסוע לאנגליה הוא נסע לחזית.
זירוז תהזיבי־הזידה

ך* ע ר כי םהיתהרבקה מופיעה בפני
^ החיילים, ובימים היא היתד, משדרת תכניות
לנשותיהם בעורף. כמעט ולא נותר לה
זמן לחשוב על הבעיות הפרטיות שלה.
השיר בת עשרים ושש נעלם לגמרי מהרפרטואר
שלה, ובמקום זה היו התכניות ל־עקרת־הבית
מלאות הודעות משמחות על
הולדת ילדים וילדות לחיילים מגוייסים.
״כנראה שהמלחמה מזרזת את תהליכי הלידה,״
היא הסבירה את זה באחת התכניות
שלה.
אחרי המלחמה נסע יורם לאנגליה לנסות
לזרז את תהליך קבלת הגט, שנמשך כידוע
באנגליה שנתיים, אך הוא לא הצליח. רבקה
נסעה לצרפת להופיע באולימפית. התכוננה
לנסוע לאנגליה, להינשא בנשואים אזרחיים,
ולחזור עם בעלה ארצה.
אולם השבוע החליטה להפסיק את הופעותיה
באולימפיה, הריונה נעשה בולט מדי.
היא החליטה לצאת למקום שקט יותר, לחכות
שם ללידת בן־אהבתה.

במדינה
ססודנטיס
מ ח תי ת
אוני ב ר סי ט אי ת
השבוע הגיבו בזעם סטודנטים על תופעה
חדשה בתכלית בחיים האוניברסמאיים
של ירושלים: פעולות־הפחדה נגד סטודנטים
ערביים, הלומדים בבירה.
אחד מהם היה יוסוף עזיזי, שהתגורר בשיכון
סטודנטים בחדר
אחד עם סטודנט
יהודי.
עם פרוץ הקרבות
יצא הסטודנט היהודי
לחזית. בלי
חברו נשאר עזיזי
מבודד, זכה ביחס
קריר ועויין מן הסובבים
אותו, אך
הבין את לחץ הנסיבות
והבליג.

״הזהרנוך :״

כשחזר חברו מן הקזיזי
קרבות,
הודיע זה
שהוא עוזב את החדר. אז נשאר עזיזי לבדו
בחדר שבשיכון הסטודנטים. הוא תקע פתק
חדש על הדלת ובו שמו — בערבית בלבד.
הסביר עזיזי. :פשוט לא ביקרו אותי
יותר אלא חברים ערביים.״
הדבר עורר, כפי הנראה, את כעסם של

מה מושך את הקהל ל״יתוש בראש״ ב״הביטה״ ?

קראה מודעה מאירת־עיניים של חברת התעופה
הישראלית הפנימית.
פתיחת שדה־התעופה של ירושלים בקל־נדיה
לתעופה פנימית, פתחה אמנם אפשרו־יות
חדשות לתחבורה הפנימית אולם המטוס
עדיין רחוק מלהוות תחרות למונית, לפחות
בקו ירושלים — חל־אביב. משך השהייה ב״
אויר מתל־אביב לירושלים הוא אמנם 15
דקות בלבד, אך כדי להגיע במטוס מתל-
אביב לירושלים דרושות לפחות שעתיים
ורבע.

כפי שסיפרו מכסיונם נוסעים שכיסו
לטוס השבוע כקו החדש של

״ארקיע״:

״חצי שעה לפחות אתה חייב להקדיש לרכישת
הכרטיס. ארקיע אינה מוכנה לקבל
הזמנות לכרטיסים בטלפון ויש לקנות אח
הכרטיס באחד משני משרדיה בתל־אביב.
רבע שעה נוספת דרושה כדי להגיע במונית
מיוחדת לשדה־התעופה דב בתל־אביב,
שאין כל קוי שירות אליו. והחברה גם דורשת
שתהיה בשדה־התעופד 20 ,דקות לפני
צאת המטוס.
אחרי שעלית על המטוס הוא מאחר לעתים
קרובות להמריא ב־ 20 דקות.
15 דקות נמשכת הטיסה עד לקלנדיה.
שם עליך להמתין 15 דקות נוספות עד
שהמונית הנוסעת לירושלים תצא לדרכה.
הנסיעה לירושלים נמשכת 20 דקות. סך
הכל 135 :דקות.״
כדי להגיע כ־ 45 דקות מאוחר יותר מאשר
במונית יש להשקיע סכום הגדול פי
ארבע ממחיר הנסיעה במונית 14 :ל״י —
11ל״י מחיר כרטיס הטיסה 2 ,ל״י מונית
מיוחדת לשדר, ד ב ולירה נוספת לשרות כין
קלנדיה לירושלים.

כי ״יתוש בראש״ היא הקומדיה המצליחה ביותר של העונה !

בתל־ א ביב או ל ם ״הבימה״
יום ג׳ 29.8ב־8.30
יום ה׳ 31.8ב־8.30
מוצ״ש 2.9ב־8.30

יום ב׳ 4.9ב־ 830
יום ג׳ 5.9ב־8.30

בגלל הביקוש הרב נא הכינו כרטיסים מראש !
רק בליר ה

קטע ממכתב־האיום
שלב אל״ף: שם טברי

קנאים וסתם פרחחים. כי יום אחד מצא
עזיזי, מתחת לדלת, מכתב בזו הלשון:
אתה מוזהר בזאת!
אס תמשיך בהתנהגותך החוצפנית זה־הפננתית
נגד מדינת ישראל תבוא עליך
כלייה.
שלבא שאנו דורשים ממך לעשות הוא
לרשום את שמך על דלת חדרך בעברית.
אין אנו מתנגדים שיופיע גם שמך בשפתי
האם שלך, היא השפה הערבית.
אך עליך ל!הבין שאם אתה חי במדינת ישראל
וגר בשינון הסטודנטים של האוניברסיטה
העברית עליך לירשום שמך בשפת־הארץ
ולא לירשום בצורה הפגנתית את השם ר ק

בער בי ת.
שים לב, אתה הוזהרת והון סברו לך הנימוקים.

שד ידם שלישי בבוקר שעה 3.30 לא
תמלא אחר הדרישות שלנו, תהיה במצב לא
נעים ידנו ארוכה ואכזרית גס יחד.
אירגון אנשי הש.ש.
(ודאי שמעתא עליהם ועל פעלם).

״; סלקאותך מלבד שגיאת־כתיב
אחת וכמה מחיקות נשא מכתב־האיום גם
ציור של גולגולת.
עזיזי הנדהם פנה לאב־הבית, כינורי. אבי
הבית הבטיח לחקור בדבר.
מאחר ששום דבר לא נעשה, החל יוסוף
חושש לחייו. הוא אמר לכינורי שיגש למשטרה.

תתלונן נסלק אותך מן השיכון!״
זעק כינורי.
עזיזי חשש יותר מן המחתרת מאשר מ־אב־הבית.
הוא פנה למשטרה.
כשהבחין עזיזי ששום דבר לא נעשה לה
גן עליו, הסיק את המסקנות. הוא נטש את
שיכון הסטודנטים, עבר למקום־מגורים אחר.

תחבודר. קיצור הדרך
גס אתה מזג חוויה טס קיצור דרך — סוס
עס ארקיע ב־ 15 דקות מתל־אביב לירושלים!
הפולס הזה 565ז

המרחק בין ירושלים לרמאללה גדול יותר
מן המרחק שבין רמאללה לירושלים. זה
מנוגד אמנם לכל כללי ההנדסה, כפי שלומדים
אותם בבית־ספר, אבל זה נכון.
ההוכחה לכך טמונה בקו התחבורה הבינעירוני
המקשר שתי ערים אלה, בתנאי שלא
נוטעים באגד, אלא משתמשים בשירותיה של
חברת האוטובוסים הערבית.
משרתי הציבור. את האוטובוס הלבן־
אדום של החברה הערכית אפשר להשיג
באחד הרחובות המסתעפים מבכר השוק של
רמאללה. אין לו מספר מיוחד, אך אפשר
לזהותו לפי קריאות עוזר־הנהג הניצב לפיתתו
:״אורושלם! אל־קודס!״ קורא הוא׳
עד שמתמלא האוטובוס.
נכנסים, מגישים את הכסף לנהג, הוא
מסרב לקבלו ומורה לך להיכנס פנימה.
יושבים קצת, עד שעוזר־הנהג מסיים את
קריאותיו ועולה פנימה.
האוטובוס חורק ומתחיל את הנסיעה. כל
צילצול עוצר את המכונית. אין תחנות בכלל.
איפה שרוצים יורדים. איפה שרוצים עולים.
עוזר הנהג גובה בינתיים את דמי־הנסיעה
— חמישים אגורות עד ירושלים. מפעם
לפעם הוא מפסיק את הגבייה. כדי לבעוט
בדלת האחורית, על מנת שתיסגר. ותיקי
היישוב נהנים :״ככה היו נוסעים גם אצלנו,
לפני עשרים ושלושים שנה.״
כעבור חצי שעה, תלוי במספר החניות
שכדרך — מגיע האוטובוס לשער שכם שבירושלים
המזרחית׳ ופורק את מטענו: גברים,
נשים, ילדים ותרנגולות. כל בעל״חי
רשאי ליהנות משירותיה הטובים של החברה.
אולם כל זה משתנה כשנוסעים בכיוון
ההפוך. הנהג לא מתניע את המכונה לפני
שעוזרו גומר לגבות את הכסף. הפעם משלמים
בדיוק כפליים: מאה אגורות טבין
ותקילין. למה? ״סבלנות יא חביבי,״ מסביר
העוזר ,״תיכף תיראה.״
נוסעים, עומדים• נוסעים, עומדים, עד שעוברים
את הווילה המהודרת של המלך חד
סיין, על אם הדרך בואכה רמאללה. ואז
מפסיקים עם חניות הביניים.
לפתע סוטה האוטובוס מן הכביש הראשי,
עולה על דרך־עפר, מעלה אחריו ענני אבק
סמיכים. חולפות חמש דקות, וחוזרים שוב
אל דרך המלך.
בגלל הסיבוב הזה משלמים חצי לירה נוספת
על המחיר הרגיל. אבל על־ידי כך עוקפים
גם את מחסום המשטרה הצבאית הניצב
על הדרך כדי לבדוק רשיונות כניסה.
הסביר הנהג :״הישראלים קבעו שצריך
רשיונות׳ והם עצמם הגו את הרעיון כיצד
להסתדר בלעדיהם. אנחנו רק משרתי הציבור:
רוצה בחצי לידה, ניסע ישר. רוצה
בלירה, נעשה סיבוב.״

דדח -אלקט חני ק ה
טדויזיה 40
החודש

בקורסי קרב או בוקר
לקראת התואר אלקטרונאי מוסמך
למוד עיוני ומעעוי במעברות מטובללות

וניבו1

פרסים והר ש סה 8-1 :לפנה־צ 4-8איזה־צ
ת ל ־ אביב ; דרך פחח-תקזה 1 126 םול הקריר ).סל 254891 .
ת ל ־ אביב: דרך פוזח-תק1ר> 44 .מ!ל ביח הדר) סל 36773 .
חיפה: רחוב בלפור > 5ם ול הם כני!ן) מל. ן6904

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״טנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למעט ההדש.

בשל
מכו ת

די^ודידן־טו־ונידזרז

תיכון ״משולב״׳ ל טככ או ת ולבגרו ת

חצות

הכ שרת טכנ אי ם
לרדיו-טלויזיה

יוון

מה קורה כיום ביוון --לאחר שההפיכה
הפאשיסטית־צבאית הפכה את ערש־התרבות
המערבית לבית כלא אחד גדול?

סיפר, השבוע, כארילאום פ.
עציר פוליטי שנימדט מיוון:

נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
ולכיתות ערב לנוער ולמבוגרים
* רדיו אלקטרוניקה מעשית * טלויזיח מעשית
* קציני רדיו אלקטרוניקה לצי
* חשמלאות בנין ותעשיה
* חשמלאות רכב
הסמכה: תעודת בגרות ותעודה מקצועית

מתקבלים תלמידים לכל הכיתות
ללא ידיעות מקצועיות קודמות

שכר לימודמודרג * סטיפנדיות
ייעוץ פדגוגי והרשמה:
ב ! ו. ו ו 1 ( 1ו :11

9־ 1בבחר4 :־ 7אתחזנ

נודז ע* 1ונן 7

אני פועל־בניין בן .38 חשבתי שהמשטרה
החשאית לא מכירה אותי, לא יודעת שהייתי
אוהד למפלגת פאפאנדראוס.
אבל ב־ 29 באפריל התדפקו על דלתי.
ארבעה שוטרים ושבעה חיילים, במשאית.
הם אמרו לי ״אתה צריך לבוא איתנו.״
אחר־־בן־ ציוו על אשתי לתת לי שתי שמיכות.
נסענו.
חיש־מהר הצטרפו לשיירה הרבה
משאיות אחרות עם עצורים. במשאית, זיהיתי
את השכן שלי, גאורגיוס ז. כמוני, גם
הוא היה כבול בידיו וברגליו. כמוני, גם
הוא קיבל מפעם לפעם בעיטות.
בבית־הכלא באתונה ישבנו בתא אחד עם
כמה מאות איש. לא היד, מקום לכולם
לישון. נהגנו לשכב על הרצפה לפי תור
מסויים. הצחנה היתד, איומה.
חמישה ימים לא נתנו לנו אוכל. רק מים
מעופשים.
״תדבר בשבילנו!״ ביום החמישי

״אם לא תיהפך ליווני טוב נחסל אותך,׳׳
נהגו להגיד, תוך־כדי מכות .״אצלנו איש״
מרכז דומה לקומוניסט, לכל דבר.״
״ תמדןובף! ״ פעם אחת בא שר־הפנים,
פאטאקום, לבקר באי.
״כשנרמוז לכם — תמחו כף,״ ציוו עלינו
השומרים.
חלק מאיתנו עשה כך. מי שלא עשה את
זר — ,קיבל מכות חזקות יותר.
בזמן ביקורו של פאטאקום ליווה אותו
חבר בית־ניבחרים שהכרתי. הוא לחש לי:
״חתום על הצהרת־נאמנות ותשוחרר.״
ביקשתי לעשות כן. ב־ 28 ביוני הוחתמתי
על מיסמך שלא קראתי, אבל שכלל הצהרת־אמונים
בממשלת פאטאקום והתחייבות לא
להתנגד לה.
ב־ 13 ביוני שוחררתי, סוף־סוף. איתי עוד
500 איש, שחתמו.
חזרנו הביתה. לא קיבלנו עבודה. הייני
רעבים ללחם.
אז החלטתי להגר. לקחתי איתי 4000
דראכמות ( 400 לירות) .אבל בגבול גנבו
לי המוכסים את הכל — מלבד 10 לירות.

צד פ ת
העתיד
ה אכזרי
צרפת הופכת למדינה זקנה מאוד.
לא רק בשל מדיניותו של שארל דה־גול,
הישיש והמוזר. אלא גם משום שפחות ו
מקצוע
נפלא
ללא אבטלה
ב בי תספר ״ד*א1ה״ דנש

התל מי ד, ב נו ס ף
סיון מ ע שי רב
ב ע בו דהמע שי ת.
ל ל קו חו תהר בו ת
המבק רו תבס לון

לי דעמק צו עי,
ובס חו ןעצ מי
וז אתתודות
והק בו עו ת

שוטרים יווניים אוסרים פעיל פוליטי
״אתה צריך לבוא איתנו!״

ה קוד ם׳
ה חד ש
נפתח:

ד־יאנה
״אולפן

גרג״ (בר־קמא)

פותח קורס ערב של חודש
( * 2בשבוע שעתיים)

י־קצרנות
עברית ו/או אנגלית
הצלחהמובטחת ! הרשמה:
ת ״ א: גורמן ,5סל 236209 .
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

תא שדו מסריק19
)0121611

6 2 ,2 5 1 9 /2

הועלינו על ספינת־מלחמה, בשעת חצות, כדי
שאיש מן העיר לא יראה.
יומיים היינו על האונייה. אחר־כך הגענו
לאי־הכלא יארום.
הכלא כיארוס היה מלא וגדוש. על כן
התגוררנו באוהלים.
חמישה איש באוהל אחד.
שכבנו על הרצפה. משמר חמוש לא התיר
לנו לצאת אלא פעמיים ביום מן האוהל —
כדי לטבול בים, לשם נקיון, וכדי לעשות
את צרכינו.
שני גברים, איכר בן 40 וסוחר־טבם געל,
התגרו בזקיף .״לא תשנו את השקפותינו,״
אמרו להם.
לקחו אותם לטיפול. הם חזרו עם סימני־שוטים
על הגוף. ועם פרצופים שבורים.
אכלנו קילו לחם ליום, קצת אטריות או
עדשים. ופעמיים, בחודשיים ימים, מנה של
בשר.
יום אחד קראו לי למשרד־הכלא. ישבו
שם קצינים. מאחרי גבם, על הקיר, היו
תמונות המלך קונסטנטין, המלכה אנה־מאריה
ושר־הפנים פאטאקוס.
שאלו אותי מדוע הצבעתי בעד מפלגת המרכז,
מדוע דיברתי בקפה העיירה שלי
למען פאפאנדראוס.
אחר־כך הרביץ לי סרן אחד מבות־רצח.
כשאמרתי לו שעכשיו איני מדבר בעד שום
מפלגה, אמר :״תדבר בשבילנו!״ והמשיך
להרביץ.
מאותו יום אני, ואחרים, קיבלנו מכות,
כימעט מדי יום.
המכות נמשכו, בדרך כלל׳ משעות אחר־הצהרים
עד חצות בלילה.

פחות משפחות הן רבות־ילדים. ויותר ויותר
זקנים חולשים, משום כך, על עמדות־המפתח
של הארץ.
בכלכלה, בשלטון, באמנות, ואפילו בספורט
ישלטו בקרוב, כמו ביתר ארצות-
אירופה — אנשים בני 30 ומעלה.
וגם הרבה פחות זקנים ימותו, ב־1967
בצרפת, מאשר בי , 1964 למשל.
אז מתו 11,4איש מכל אלף אזרחים
צרפתיים. כיום מתים רק 10,6מכל אלף.
מדינה זקנה. יתכן וזד, נראה מעודד
— אבל הצרה היא שאחוז הממשיכים לחיות
גבוה הרבה יותר, דווקא בין הישישים.
לאור העובדה שרק חמישה ילדים נולדים
לבל אלף צרפתים — גורם מצב זה דאגה
רצינית למתכננים דמוגראפיים.
״העתיד הוא אכזרי למדי,״ טוענים המומחים
הללו .״אם לא נעודד את הילודה,
במו בעבר — ניהפך למדינה זקנה וחסרת־כוח
ודמיון־יוצר.״

המצורע
מפא רי ס
מכונית־השיטור שחלפה ברחוב ריבולי
הפאריטאי הבחינה באלמוני המתנהג באומן
חשוד.
השוטרים קפצו מן המכונית, ביקשו ממנו
להזדהות.
האלמוני הסיר את דש־מעילו, בו כיסה
את פניו — ואז נתגלה לאנשי־המקוף שהאיש
מצורע.
(המשך. בענווך; )23
-מ>גו 7נ 4ודלק 63ז

הנוסעת הסמויה האטומית י =
אצלנו נוסעים סמויים הם ילדים בני
, 14 הקופצים למטוס אל־על בניו־יורק, כדי
להתפלל כאן ליד הכותל המערבי. לאוסטרא־
סנדרה לים ולאמריקאים יש יותר מזל — אצלם
זה נערות יפות.
יש עכשיו באוסטרליה מגיפה של נוסעות
סמויות. היא נובעת מן העובדה שקשה

מאוד, לנערונת בשנות העשרה שלה, לצבור
את שלושת אלפי הלירות הדרושות לרכישת
כרטיס ללונדון, שלא לדבר על ניו־יורק.
ואוסטרליה משעממת כל־כך!
אז אין פלא שהאומנת בת ה־ ,20סנדרה
הילדר, קפצה לתוך סיירת אטומית אמריקאית,
א/ק לננג ביץ׳ ,שהיא אניית־הדגל
של אדמיראל הצי האמריקאי במזרח הרחוק.
סאנדרה לא עשתה זאת לבד, כמובן.
עזר לה איש מישמר חופים אמריקאי בן
,23 בשם כר;ארד (״באד״) כרוור.
באד התאהב בסנדרה, אותר, הכיר על שפת־הים
של סידני — והחליט לקחת אותה איתו.
במשך המסע לאמריקה הרחוקה, התגוררה
סנדרה בתאו הפרטי של האדמיראל —
שלא היה באונייתו. אנשי־המישמר הידידו תיים׳
כולל באד וחבריו הטובים, סיפקו לה
את כל דרישותיה, במזון, בירה ודברים נעימים
אחרים.
רק כשהרגליים של סאנדרה התחילו לכאוב׳
והיא השאירה משום כך את נעלייה
מחוץ לדלת־התא, נתגלתה נוכחותה במיטתו
של האדמיראל.
סאנדרה נעצרה. נערך מיסדר־זיהוי והיא
נתבעה לזהות מי •הם הימאים שעזרו לה
לעלות על האונייה — הנחשבת, משום היותה
בעלת התנעה גרעינית, לאחד הסודות
הכמוסים ביותר של הצי האמריקאי.
אבל אמריקה היא אמריקה: כשהגיעה
סאנדרה לניו־יורק נתנו לה להופיע בתוכנית
טלביזיה בניו־יורק — כשהיא לובשת חצ־אית־מיני
ואחר־כך ערכו לה סיבוב הופעות
בקאליפורניה.
סאנדרה טוענת ״איני רוצה להתחתן. אני
צעירה מדי.״ אבל בינתיים נמצא אחד ממחז־ריד.
האוסטראליים — גם הוא מלח —
שכבר שלח לה ברטים בחזרה _ כדי
שתשוב מאמריקה לאוסטרליה שלה, ויש
להניח — אליו.

החול״אאנים
של הרדיו

שלא יהיה שום מקוס לאשליות. גם מאחורי
מסך־הברזל החבר׳ה אוהבים לעשות
שמח. רק כשהם עושים יותר מדי שמח, אז
עושים להם שמח.
זה קרה השבוע כאשר כל שדרי תחנות
הפיראטים בברית־המועצות העזו להתכנס בכפר
הדרומי ראזינה. הבולשת לא חיכתה
הרבה, פשוט עצרה את כולם.
כי כל תחנות־השידור האלה, שהן חובבניות
ופיראטיות גם יחד, מפריעות זה מזמן
לסדר הסובייטי הטוב. זה לא חשוב שהם
משדרים ג׳אז מערבי, בדיחות פוליטיות ו־
״שמוננות־שווא״.
זה אפילו לא כל כן אסון שהם קוראים
לעצמם השלד המעופף אי הטפיל או
החתול השחור ולא אוקטובר אדום
או קארל מארכס.

את גלי האתר ומפריעים להתקשרויות חיוניות.
כמו במיקרה של הרופא שלא היה
יכול לעלות על גל ולשדר הוראות עזרה־ראשונה
לנפגע בקידוח־נפט, כי הגל היה
תפוש על־ידי רוקנ׳רול; או המיקרה של ה־נווטים
על ספינות הוולגה, שלא יכלו לקבל
הוראות־כיוון כי הגלים היו.תפושים בזעקות
יו־יו.
אבל אצל הרוסים אין חוכמות. הם לא רק
שאסרו את החבריה הטובים האלה, אלא גם
נתנו להם שם־חרפת, וזה בוודאי יחסל אותם.
מעכשיו קוראים להם החוליגאנים של הרדיו.

שבאמת חמור, כפי שהודיעה העיתונות
הסוביימ ת, זה ששדרים אלה תופסים

האח רונ ה של 007
נא להכיר: ס מנ ט ה האלידיי (אין כל קשר עם ג׳וני האלידיי) הפארטנרית
הקולנועית האחרונה של ג׳ימס בונד, הוא מיסטר .007
סמנטה, המופיעה בקאזינו רויאל, יחד עם עוד כמה עשרות חתיכות, אוהבת
פירסומת. לכן היא גם מופיעה, בלונדון, כדוגמנית־עירום.
ולפני שהפכה לשחקנית ולפני שהופיעה כדוגמנית־עירום היתה גם חברה בבאלט
המלכותי הלונדוני.

ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות
אחרי שרמאלד ריגאן, שחקו המערבונים המזדקן, נבחר למושל קליפורניה,
התחיל העסק למצוא חן בעיני תושבי הוליבוד האחרים.
למה שגם האחרים לא יתחילו להתעסק בפוליטיקהו אחרי הכל אמריקה היא
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וריגאן עוד עלול להיות מועמד הרפובליקאים
לנשיאות בשנה הבאה.
הזכירו כל מיני שמות לכל מיני תפקידים, כמו ג׳ון ויין שרצה להיות סנטור
רפובליקאי ולכי קיי, שהפיצו עליו כי יהיה שגריר לישראל, אבל בסוף נמצא נחשון
אחד בכל זאת, שלא רק דיבר אלא גם עשה.
הנחשון הזה הוא נחשונית וידוע יותר בשם שירלי טמפל, ילדת־הקולנוע של
שנות השלושים. הילדונת המתוקה שהתבגרה מזמן הודיעה השבוע שהחליטה להיות
מועמדת בבחירות הקרובות לקונגרס האמריקאי.
אחרי הכל היא, כפי שנזדרז איש יחסי־הציבור שלה להסביר ,״אשה נבונה
ושקולה, אזרחית טובה ואם טובה.״
״כן, אדוני, השנה מדגישה האופנה את
הכל,״ אמר השבוע חייט־יוקרה ברחוב סאביל
רו הלונדוני לכתב־אופנה מירחון־גברים ידוע.
ובאמת, נדמה שהמכנסיים מראות השנה
כל מה שאפשר להראות. אצל הבחורים
וכמובן — וזה. פחות חדש — אצל החתיכות.

אופנת
האימפוטגטים
חצאיות לגברים
קוראים לזה מכנסי־טבור, מכנסי־סטרץ׳,
מכנסי־מוד, ועוד חצי תריסר כינויים —
שהמשותף להם הוא כי המכנסיים צרים,
הדוקים, ומבליטים את חלקי־הגוף למיניהם.
עכשיו בא הדוקטור סילודיידל, גרמני
ומומחה למחלות־מין וטוען :״המכנסים הצרים
גורמים לגבר להיות אימפוטנט!׳
מסביר הד״ר סילו־זיידל :״המכנסיים הצרים
לוחצים הם עשויים לגרום לגוף
להתרגל למצבים בלתי־בריאים.
התוצאה הצפוייה — עקרות. ולפעמים —
סתם חוסר כוח־גברא.״
טוען הסכסולוג :״כדאי היה, בכלל, שגברים
ילבשו מכנסיים רחבים מאוד, בלתי־מהודקים
לאגן־הירכיים או לרגליים.
״לא היה מזיק גם לו לבשי חצאיות. אם
כי לחצאית הסקוטית, למשל, יש מגרעות
משלה — היא גורמת לצננת.״
לדעתו של סילו־זיידל, נח המכנסיים
המהודקים של הנערות הצעירות עשויים
לפגוע בסיכוייהן ללדת, בבוא היום.

סמכטה
• אחרי שמשטרת האנובר פיזרה באכזריות
הפננת־מחאה נגד ביקורו של השאח
הפרסי, יזה פאחל יי, משום שניסתה
ליידות ביצים סרוחות ועגבניות טריות
בהוד מלכותו, מצא לעצמו האמן הגרמני
דיטריף קיטנר (ו )3נחמה: הוא צייר
את תמונתו של השאח, הפך אותה ליעד־יירי
בשוק־הפישפשים של האנובר. עכשיו,
תמורת עשרים פניג, יכול כל סטודנט לשלח
ענבניה בשליט המצוייר — ותמורת 50
פניג ביצהבלתי־ראוייה לאכילה.

• מאריפול, פסלת־הבובות האבנגר־דית
היפה, שהיא ילידת ונצואלה ותושבת־פאריס,
התפרסמה השנה כשהבינה פסל של
בעל הפלייבוי, יוהפגר, עבור שער השבועון
האמריקאי טייס. השבוע נתבקשה
מאריסול על־ידי בית פלייבוי להכין פסל של
אחת השפנפנות. הפסלת סירבה :״אינני
מסוגלת,״ הודתה ,״הנערות הללו עם האוזניים
והזנב כבר נראות בעצמן כקאריקטורה.״

• כשמספרוגו של דונאלד שי ף,
בעיר האמריקאית מינאפוליס, החלה להציג
ללקוחותיה הגבריים סירטי שמונה
מילימטר של נערות עירום, בשעת התגלחת,
קמה שערורייה בין נשות הלקוחות:
לא חלילה נגד עצם הצגת־העירום
אלא נגד זה שלילדים המבקרים במקום

ובריס בפיסא
אין סרטים משלהם. הבטיח הספר שיף:
״ליד כורסת תיספורת־הילדים אציג סיר־טונים
מצויירים״.

השחקנית היהודית־האמריקאית

כרכ

(״מצחיקונת״) שטרייסנד זכתה,
בשבוע אחד, למחמאה רצינית ולאכזבה
גדולה. המחמאה: ברברה נתבשרה שאמרי־קאיות
צעירות רבות עוברות ניתוח־אף כדי
שיפסלו להן ״חוסם־א־לה־ברברהי שאינו
אלא אף יהודי. האכזבה: היא הגיעה לפאריס׳
לביקור, ואיש לא זיהה אותה או קיבל
את פניה. נאנחה ברברה :״חשבתי שניו־יורק
קרובה יותר לצרפת.״

• לצלילי שיר הביטלס ״יום בחיים״,
צעדה השבוע בלונדון הלווייתו של המחזאי
ג, אורטני ( )34 שהתאבד יחד עם חברו
לדירה ולחיים קנת הליודל 41 היה זה
לפי צוואתו של -המחזאי, בעל המחזה העונתי
שלל, המוצג עתה בבירת בריטניה. הטקס
נסתיים בנגינת אור ירח לדבוסי. אחר־כך
צעדו האבלים — ברובם המכריע המוסכסוא־לים
— לחלוק לנפטר כבוד אחרון, במסיבה
סגורה ואינטימית למדי.

מבצע גגוות ועם

מזיז• יזריגזר ומי!י*ימ

תקודת בגדו ת
תלמידי טכניכון ייהנו במסגרת המבצע מההקלות:
.1ספרי לימוד בהוצאת ביה״ס ללא תשלום.
. 2עזרה במתמטיקה ואנגלית למתקשים.
.3תלמיד, אשר לא יעמוד בבחינות רשאי להמשיך את
לימודיו חינם עד להצלחתו.
ב־ 5בספטמבר נפתחות ביתות חדשות
* נמשכת ההרשמה למסיימי כיתות ט׳ ,י /י״א לכיתות
בוקר, המכינות לבחינות מוקדמות ובגרות למועדי
הבחינות — אפריל .1968
החודש נפתחים קורסי ערב לנוער ולמבוגרים למועד
אפריל .1968
פרטים והרשמה 9—1 :לפנה״צ ; 4—7בערב,
תל״אביב, דרך פתח־תקוה ( 44 פנת רח׳ הרכבת, תח. מרכזית)
תל־אביב, דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
חיפה, רח׳ בלפור ( 5מול הטכניון)

תודעה
י מני ת

טכני בון -בתי פ ר לבגרות

(כולל 4רמקולים)

ב־ — 385ל״י
כל ערוץ 0ב ואט
פרטים והדגמה במשרדי המכללה
לאלקטרוניקה: תל־אביב,
רח׳ הנגב ( ,8תחנה מרכזית)

(המשך מעמוד )26

החולה נלקח בדחיפות לבית־החולים סן־
לואי. שם זוהה האלמוני כאדוארד בורגיניון
( ,)43 פושט־יד המוכר היטב למומחים לצרעת
של בית־החולים.
הוא זכה בטיפול דחוף — ומייד לאחריו,
תבע המצורע שישחררו אותו, כדי שיוכל
לשוב ולשוטט ברחובות בירת האורות,
ולבקש נדבות.
לאנשי־החוק הנבוכים לא היתה ברירה:
החוק הצרפתי אינו מכיר סעיף לפיו יש
לכלוא או לאשפז חולה־צרעת.
הם שיחררו את בורגיניון, והוא שב למקומו
הקבוע, ליד מוזיאון הלובר, כשהוא
מציב לראווה את פניו המושחתות.
״בטוף החודש, עם תום עונת התיירות,
אפרוש כמו כל שנה לחוותי שבמחוז אי־אן־
פרובנס,״ הצהיר המצורע, לשאלת כתבים
צרפתיים ששאלו אותו לתוכניותיו בעתיד.

08י
מערכת סטריאופונית
משוכללת

בשלם

אמנות
מ חוו ה של פרידה
(קדחת האכיב } תיאטרון קאמרי;
מאת נואל קהארד; עברית: יעקב שבתאי;
תפאורה: יוסף קרול; במאי: לאונרד שאן).

לפני שנים רבות גילה המחזאי האריסטו־קראטי
הבריטי, נואל קווארד, את הבוהמה.
כיום גילה התיאטרון הקאמרי את ההומור

ש בדי ה

במשך 250 שנים נסעו הכרכרות, האופניים,
הרכבות והמכוניות בשבדיה בצידו
השמאלי של הכביש.
כמו באנגליה, בערך.
השנה זה משתנה: חוק חדש התאים את
התעבורה בכבישים השכדיים לנעשה ביתר
ארצות אירופה והמרחב.
כדי להקל על השבדים, השמרניים במקצת,
את המעבר ימינה, גייסה התעמולה של
משרד התחבורה בשטוקהולם את כל האמצעים
שלרשותה.
פסיכולוגים, מומחי־יעול־ובטיחות ופקידים
בכירים עיבדו מסע־הסברה שיקל על ה־שבדיים
לנסוע מימין.
האות הלאטינית ה״א, ראש התיבה מדן
בשבדית, הפכה לסמל לימיניזאציה. אפשר
לראות אותה בכתבי־עת ועתונים, על קופסאות
גפרורים וסיגריות — ולאחרונה
אפילו על תחתוני־נערות. המופצים חינם
אין־כסף, ובלבד להכניס את הימין לתודעה.

קרוב
או לא?

תיאטרון

מוען

הכושי הפצוע זחל על ארבע לשער שג־רירוידארגנסינה
בפאריס. בשארית־כוחותיו
התדפק על הדלת וקיבל מיקלט.
כך הגיע למחוז מיבטחים עמנואל מוטים־,
צ׳ומבה, אחיינו של מואיז צ׳ומבה, שהיד,
כלוא וחטוף בשגרירות קונגו הסמוכה.
עמנואל, סטודנט בן ,24 נתבקש ביום לסור
לשגרירות קונגו־קינשאסה בפאריס ״לסידור
עניינים פורמאליים״ .הוא ניגש וני-
כלא.
עמנואל, נכה־פוליו, סיפר כי כשהגיע לשגרירות,
קרעו מעל גופו את מכשיר־העזר, שבעזרתו
התהלך והזריקו לו זריקת־הרדמה.
הנכה נמלט .״הייתי כלוא שעות ספורות
בחדר שבשגרירות,״ סיפר עמנואל צ׳ו־מבה
.״שמעתי את איומיהם של אנשי ארצי,
דרך הדלת.
במאמצים רבים הצליח לפתוח את החלון
שבחדרו — ולזחול החוצה. יש להניח שהחלון
לא היה נעול — כי לא האמינו
שהנכה יוכל להימלט, ללא מכשיר־העזר
שלו.
עמנואל צ׳ומבה הגיש, מחדרו שבשגרירות
ארגנטינה, תלונה למשטרת צרפת.
הפרשה המיסתורית בלאו הכי הפכה בסוף
השבוע למסובכת עוד יותר.
אז הודיעה משפחתו של מנהיג־קאטאנגה
החטוף באלג׳יריה, מואיז צ׳ומבה, שבעצם
אין עמנואל קרוב־משפחתו של מואיז ״ואין
אנו יודעים דבר וחצי דבר על זהותו האמיתית
של הצעיר הנכה.״

כרור הארץ
• ההגדל הקטן בבומביי, הודו, נפטרו
ארבעה תושבים מקומיים אשר לא יכלו
להתאפק יותר, החליטו לעקוף את החוק האוסר
מכירת משקאות חריפים במדינת מא־האראשטה,
אליה שייכת בומביי, שתו במקום
משקאות חריפים לכת־רהיטים צרפתית.
• סדר צריך להיות. בזזאדאל, גרמניה,
העגינו ארנסט־יורגן קוק ואשתו אול־גד,
את סיפנתם אחר שסיימו מסע סביב העולם
שארך שלוש שנים, חודשיים ו־27
ימים, הודיעו למעבידיהם שהם זקוקים מייד
לחופשה ממושכת.

חנה מרון ב״קדחת האביב״
יש לה בשפע

הבריטי היבש, תירגם אותו להתרוצצות עברית
— וקוצר גלי־צחוק בלתי־מוצדקים מן
הקהל הבא לראות איך מתנהגים כל המשוגעים
הללו.
קדחת האביב הוא מחזה מיושן מטיבעו.
הוא היה, בעצם, מיושן עוד בזמן בתיבתו,
ב־ . 1952 אלא שיש תמיד אנשים המוכנים
לצחוק מן הצפודים המוזרות הללו: סופרים.
שחקניות, ציירים ובדומה.
אולי יש צדק פיוטי בעובדה שישראל
של 1967 צוחקת ממד, שבריטניה של 1967
הכניסה לרפרטואר הקלאסי־הלאומי שלה —
כמחווה של פרידה למחזאי שהפך אנדרטה״
ולא נכס חי. התיאטרון הקאמרי לא השכיל
להבין זאת, מציג את קדחת האביב כיצירה:
חיה. משום שרמת־הקהל כרמת ועדת־הרפר־טואר
— הוא קוצר הצלחה.
מישחק בלתי־־נלאה. מבחינה תיאט רונית
מאפשר המחזה לדמויות המרכזיות.
ובמישנה־עוצמה גם לדמויות־ד,מישנה, ל הבליט
את כישרון־המישחק שלהן. כשיש
להן.
לחנה מרון יש בשפע. היא מגלמת את
דמות השחקנית־בדימוס בחן ובטבעיות מיי־בית.
היא גם מטילה את צל אישיותה על
שחקניות צעירות ולא פחות מוכשרות, כמו
שושיק שני, המגלה עצמה כהתגלמות ה־טפשעשרה.
דבר המצריך, כמובן, אצל אשת
כשושיק מישחק בלתי־נלאד, ומוצלח.
עליזה יצחקי, בתפקיד הבת, סורל, יורדת
קצת מרמת אמד — ,אף לא באשמתה. אין
זו, פשוט, התמודדות שודת־כוחות. שלמד.
וישינסקי, בתפקיד סימון הבן, הוא אנטי־פאטי
לתיאבון, ואלמלא דיבר בקול חד וצורמני
— היה מגלם את הדמות להפליא.
אכזבת־המחזה הוא דוזקא יוסף מילוא —
ואומנם, שחקן גדול זה נטל על עצמה
הפעם, תפקיד כפוי־טובה וחסר־חשיבות. אין
הוא מתמודד איתו כפי שצריך היה. ואולי
חש הוא שפשוט זה מאמץ בימתי בלתי-
כדאי.
תרגום כלתי־נשמע. התפאורה של
קרול עדכנית, אולי טים־טיפר, ריאליסטית
מדי, אך מכל מקום — מתאימה לרוח־הבימוי.
התלבושות באופנת־הפום הן המצאה
מבריקה של גדעון אוברזון ותאווה
לעיניים.
תרגומו של יעקב שבתאי, חבר־קיבוץ׳
ואיש המרוחק מן הד,וויי שהוא מעבד לעברית,
ממלא את תפקידו המדוייק של
תרגום בימתי: אין שומעים את המתרגם,
אלא את המחזאי המקורי בלבד.
העזלם הזה 11565

ספורט
כדורגל

הי ה שתוי אחר שלושה חודשים של פגרה (הכוננות,
מלחמת ששת־הימים ופגרת־הקיץ הרגילה)
התחדשו השבוע משחקי הכדורגל, הסדירים.
זאת לא היתד, התחלה של ליגה חדשה, כבכל
עונה סדירה, אלא המשך לליגה בת שנתיים,
ליגת־ההקפאה.
״אחווה!״ מתכנני הליגה הארוכה
חשבו לתומם שישיגו הרבה מליגה שתימשך
שנתיים, בארבעה סיבובים. קברניטי הכדורגל
קיוו להילחם על־ידי הפעלת ליגה ממושכת
זו במקצוענות המוסווית, בסחיטת־ד,נספים
על־ידי הכוכבים ולזכות לכך שהמשחקים
יתנהלו באיוירה ספורטיבית ובהגינות הן
בין השחקנים והן בקהל הרב הנוהר למגרשים.

קיוו שהמאמנים יוכלו להדריך את
קבוצותיהם בשקט ובשלווה, יוכלו לברור
שחקנים צעירים בעלי־עתיד.
כל התיקוות האלה התבדו, לאורך כל החזית:
המקצוענות נמשכת; הכדורגלנים ממשיכים
לקבל כספים מתחת לשולחן; רבים
ממשיכים להתפרע על המגרשים; שופטים
נאלצים להפסיק משחקים ושחקנים מצטיינים

שוער אלקייס
״אתה

מסריח

נזקוניאק!״

לא חדלו לעזוב את הארץ כדי לרעות
בשדות זרים, המבטיחים יותר.
לא עזרה אפילו פנייה ברגע האחרון, של
יושב־ראש הוועדה המקצועית, מיכה אלמוג,
שהתחנן אל הכדורגלנים בשידור מיוחד בנלי
צח״? לנהוג בהגינות על המגרשים,
לקיים את הסיסמה המעודכנת של ועדת הסדר
וההגינות מאחוות לוחמים בקרב —
לאחוות ספורטאים במגרש.
״שיכור!״ את הכשלון לדוגמה הציג
השבוע על המגרש שוער הפועל תל־אכיב,
דני אלקיים. במשחק הליגה בין קבוצתו
לד,כוח רמת־גן נגח בדקה ה־ 40 של המשחק.
תוך זינוק אל כדור גבוה, בבטנו ובראשו
של כדורגלן הכוח פרקש, וזה נפל מתפתל
מכאבים.
השופט׳ שמואל הנדוורק, פסק מייד על
בעיטת אהת־עשרה לזכות הכוח והרחיק את
אלקיים מן השדה. הכוח ניצל את הבעיטה
והבקיע את שערו השלישי, לאחר שבדקות
הפתיחה הבקיע שני שערים באשמתו הישירה
של אלקיים, שלא שמר על שער הפועל
כיאות.
ואז הורה הנדוורק לפתע לכדורגלן הפועל
דני בורסוק לעזוב גם כן את המיגרש. לטענת
השופט אמר לו בורטוק (שהינו חתנו של
יושב־ראש איגוד השופטים) :״אתה מסריח
מקוניאק — אתה שיכור!״
הנדוורק טען גם שמאמן הפועל, מרימו־ביץ,
הצטרף לשחקנו, צעק גם לעברו:
״שיכור!״ זה היה יותר מדי בשביל השופט,
הוא הפסיק את המשחק והעביר את
המשכו לבין כותלי ההתאחדות הישראלית
לכדורגל.
על טענת השכרות הגיב הנדוורק לפני
כתב העולם הזה :״זאת עלילה! אני איני
שותה אלכוהול מעולם!״
העולם הזה 1565

נותרה רק השאלה מי היה השתוי במיש־חק
בכל זאת. אולי אלקיים? כך לפחות
נידמה היה לצופים במיגרש שראו אותו
מתנדנד כלולב וסופג שערים שלא היו
מחוייבי המציאות.
אחרת גם קצת קשה להסביר כיצד אלקיים,
מורה לחינוך גופני לפי מקצועו, האמון יעל
הגינות ספורטאית, נגח בבטנו של כדורגלן
הכוח.

מכשירי
!ני תז

ס פו ר ט־ חו ב ה
עסקן הספורט ושופט הכדורגל הראשי
אחמד רמדאן ערמאן השמנמן והמקריח ישב
השבוע משמים בביתו ברפיח ונזכר בימים
הטובים שחלפו לפני שלושה חודשים :״ברצועה
היה חוק ספורט־חובה בכל ביתיר,ספר
התנהלו כל יום, אחרי הלימודים,
אימוני־ספורט, כשבכל יום עוסקים התלמידים
בענף ספורט אחר!״ הסביר ערמאן ב־גאזדה
לא מבוטלת.
ואם כי עסקן הספורט הרצועתי הודה כי
המצרים ראו בעזתים אזרחים נחותי־דרגה
ולא ששו כל כך לשחק איתם, הרי העובדה
היא כי הספורט, ובמיוחד משחק הכדורגל,
פרח ברצועה.
ליד ליגה לאומית (שש קבוצות) פעלה
ליגה ב׳ ( 14 קבוצות) וג׳ ולמרות הכל לא
התביישו המצרים ונטלו לקבוצותיהם כדורגלנים
מצטיינים מעזה כאשר הם גילו
כאלה. בנבחרת המצרית, למשל׳ משחקים
עד היום שלושה כדורגלנים מן הרצועה
(השוער ושני מגינים).
ככחרתכו ויי ת. משחק הכדורגל האחרון
ברצועה נערך ברפיח, עשרה ימים
לפני המלחמה, בנוכחות 5000 צופים וכמה
גנראלים מצריים. ולמרות שהיריב היה נבחרת
קאהיר הצליחו כדורגלני רפיח לשמור
על שוויון שערים — .1:1
את השער המשווה הכניס, דרך אגב, איש
רפיח צעיר ( )21 מוחמד עלי גאוזאד, שעיסוקו
הרגיל בחיים הוא כדורגלן נבחרת
הכדורגל של כוויית. עקב המלחמה הוא נתקע
ברפיח׳ בה ביקר את משפחתו, ובינתיים
הוא מתעסק שם במכון המים המקומי.
ג כי עאפ רי ק ה. למרות הצלחותיהם
הלא־קטנות של אנשי הרצועה בכדורגל (הם
עמדו לארח הקיץ את נבחרות אפריקה
למישחקים על גביע אפריקה ש ע £ו להערך
בעזה) הם לא בלטו כל כך בענפי ספורט
אחרים.
כאשר יצאה למשל, בראשית השנה, נבחרת
הרצועה למשחקי טניס־השולחן בשטוק־הולם
לא התפלא איש על הדירוג של הנבחרת
הרצועתי׳ת: המקום האחרון.

5ה ,0ק 6ק (1

זולים

יותר

עכעו>ו!
טעם פרא

ב מ סלול
6דעאתהא וי ב ! נבחרת הכדורסל,
בהדרכת המאמן הלאומי שמעון שלח, מתאמנת
בקדחתנות לקראת יציאתה לאליפות
אירופה בסוף ספטמבר בטאמפרה, פינלנד.
משחקי־הידידות נגד נבחרתה של יוזן,
השוהה בארץ, מהווים עבורה מבחן־כושר
ולימוד היריב, כי היוונים יתמודדו עם הישראלים
באותו הבית באליפות אירופה.
בשני המשחקים שערכו שתי הנבחרות בארץ,
ניצחה הנבחרת הישראלית.
<$חז רהלנבחרת. המאמן הלאומי
מילובאן צ־יריץ׳ צרף חזרה לנבחרת הלאומית
בכדורגל את שני השחקנים המצטיינים, השוער
חיים לוין ושחקן הבלבו החיפאי דני
שמולביץ. בעבר היו לצ׳יריץ׳ בעיות משמעתיות
עם שניהם, אולם עתה, לקראת המאבקים
הקשים הצפויים, החליט לוותר על
הפרסטיז׳ה למען ההישגים.
• מ ק צו עלע תי ד. האתלט יאיר
פנטילט (מכבי תל־אביב) חזר לארץ אחר
שהשתתף בתחרויות בינלאומיות באנגליה
ובקורס למאמנים, מקצוע עליו הוא חושב
ברצינות.
• עו ד עו נהלב רו די. שליח מכבי
תל־אביב שיצא לארצות־הברית בכדי להחזיר
את הכדורסלן האמריקאי טאל ברודי, שב
ארצה והודיע כי יש סיכויים שברודי ישחק
עונה נוספת במכבי תל־אביב.
• אהתמתוך .44 בטוקיו נפתחו
משחקי האוניברסיאדה העולמית (משחקי
הסטודנטים) בהשתתפות 44 מדינות, כולל
ישראל. את דגל־ר,סטודנטים נשא בפתיחה
נציג ישראל, שהלך בראש התהלוכה, כי שם
ארגון הסטודנטים (אס״א) עומד בראש הרשימה
האלפביתית הלועזית.

בבק בו ק
ה ט פו ת
111 די
ל כן דרשי
ע 1ד ה ייו ם
מי ץ מ מו ת ק
״ארדי״
לבחירתך בטעם פטל,
לימון, תפח, אננס או
מנדרינה.
^ ררי

מייצר

״ואת ה טו ב ביו תר

ספרים
מקור

מליס, מ לי ם

פואמות דוקומנטריות

(נמת

עונזר; הוצאת גולגותא; 80 ענד) דן עומר,
הירושלמי בן ה־ ,26 עשה את זה שוב. אחרי
אלוהים בנ״נס, שזיכה אותו בביקורות אוהדות;
בדרך, שהביא עליו, בעוון תוכנו ה־פורנוגראפי,
איסור־הפצה, השתפטות בביתר,משפם
העליון ושביתת־רעב׳ הוציא השבוע
ספר רביעי ומצויין.
אם כי הפאומות־כביכול של עומר אינן
אלא שטף בלתי־פוסק של גיבובי־מלים ורעיונות
הבאים לו זה בהקשר לזד. הרי
רה שמקשר ביניהם הוא מה שקובע. ומה

מעתה ״ויטל שמפו״
גם בשפופרת פלס טיק חדישה —
כמות כפולה במחיר חסכוני.
״ויטל שמפו״
עשיר בויטמינים, בעל ניחוח
לימונים מרענן, מעניק
לשערך בריאות וחן

תוצרת ביח״ר נקר, בע״מ
המפיצים חב׳ נורית בע״מ

גם נקה לנולין שמפו -מיוחד לשער יבש,
מעתה להשיג בשפופרות פלסטיק.

תיכון ערב חדש חיפה
בפקוח משרד החנוך והתרבות

רח׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .

הרשמת תלמידים
לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳

כל יום בין השעות 7—5בערב

* חסך * שכר לימוד מודרג
תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

.העולם הזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 סלם ון 5־30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רח׳ יין • 6גלופות: צינקוגרסיה כספי בע״לג •
העורך הראשי: אורי אבנרי • הם ו*ל: העולם הזה בע*נב

סופר עומר

^ כלי*ב שישי הייתי לוקח את פש־נל,
את אורי לוי, ואת כל החבר׳ה השחקנים
וכולנו היינו הולכים לבלות כמה
שעות עליזות בשוק הכרמל. בשוק היו כולם
מכירים אותי. .הנה טופול,״ היו צועקים
בעלי הדוכנים ורצים אלי עם עגבניה,
עם מלפפון, עם איזה פרי, או חתיכת נייר,
שאחתום.
הביקור האחרון שלנו בשוק נערך שבועיים
לפני שיצאתי לאנגלית ״עכשיו גג

מאת

טו פו ל

מרו החיים הטובים שלך,״ אמר לי אז פש־נל
,״בלונדון תלך לשוק ואף אחד לא יכיר
אותך. שם כבר לא תקבל יחס כזד.״
השבוע הגיע פשנל לאנגליה לחתום על
חוזים לסרט. יום לאחר בואו לקחתי אותו
לבילוי בשוק היהודי בלונדון.
יהודי אחד ראה אותי ושם מיד את התקליט
של לו הייתי רוטשילד על הפטיפון.
״מה זה? מה זד?,״ שאלו אותו חבריו .״חיים
טופול כאן, חיים טופול, תעביר הלאה.״
הוא צעק, ועוד לפני שהספקנו להגיע לחנות
השנייה של השוק, השוק המה מצעקות ו־קריאות־שמחה
:״חיים טופול, חיים מופול
בא לשוק.״
עוד מישהו שם את התקליט של לו הייתי
רוטשילד, ועוד מישהו, ועוד מישהו, ובעבור
כמה דקות כל השוק רעד, ואלפי תקליטים
ניגנו פד. אחד :״לו הייתי רוטשילד, אילו
רק הייתי רוטשילד.״ מי שלא היה לו פטיפון׳
שר את זה בקול טבעי, ומי שלא היה
לו קול, רקד את זה, ומיד התאספו עשרות
בעלי חנויות, שזנחו את חנויותיהם ואת
דוכניהם והתחילו לרקוד סביבי ולשיר. מישהי
אמר :״הוא בטח רעב, תביאו לו לאכול
משהו.״ ומאות בעלי דוכנים רצו לדוכניהם

שותה, חושב, חולם

שמקשר ביניהם זאת הלשון העברית של
עומר, בה הוא שולט שליטה מלאה ומוחלטת
(ירושלים :״העיר שנפלה משכינה למירמס
שיכונים*).
10 קופיקות לחרוז. השיא בספרונו
של עומר היא האודה לשאול טשרניחובסקי,
בה מעלה עומר בליל ירושלמי סגריר (״אני
שותה הלילה וויסקי, חושב וחולם עליך!״)
את קורות גדול ונעים המשוררים העבריים.
עומר לא פוסח על פרם אחד מחייו של
שאול טשרניחובסקי, החל מנשואיו לרוסייה
הפרובוסלבית מילאניה קארלובנד. פון גו־ז־אס־גורדצביץ
(הקבורה בבית־ר,קברות הנוצרי
בחיפה) ועד העובדה שטשרניחובטקי,
רופא לפי מקצועו, רעב כמעט תמיד ללחם.
המו״לים העבריים הטובים של אודיסה,
וורשה וברלין של ראשית המאה שילמו רק
עשר קופיקות לחרוז וכאשר עלה המשורר
ארצה לא רצתה הדסה לקבל אותו לעבודה
״איזה מין רופא הוא זה הכותב שירים?״).
היד, זה מאיר דיזנגוף׳ ראש העיר תל-
אביב של אותם ימים, שנחלץ לעזרת משורר
לנוכח פסל אפולו ומינה אותו כרופא ראשי
לתלמידי בתי־הספר העירוניים (״עשרים פונט
לחודש״).

תו *3קדח
!ד״ר כדקל וכנו מיכאד (מאת דו
צלסה; הוצאת אגודת הסופרים; 157 עם׳)

ההתלהבות הכללית מסיפוריו הקצרים של
דן צלקד, הצעיר ( )31 הגיעה עד כדי כך
שכאשר היה מוכן עם ספרו הראשון נמצא
לו מייד סנדק מכובד מאד — אגודת הסופרים
בישראל.
קצת קשה להבין את זכותו של צלקת
לכבוד זה, אלא אם כן הסיבה היא העובדה כי
הוא עלה מפולין לפני עשר שנים בלבד.
הפילגש של האבא. הד״ר רוברם
ברקל ובנו מיכאל הם צמד ניצולי אושוויץ
החיים יחד בוורשה אחר שהד״ר הודח מן
הפרופסורה שלו באוניברסיטה (על ששם ללעג
את ספרו של פרופסור סובייטי).
הדוקטור הוא איש המתעניין בהרבה דברים
— נשים, ארצות רחוקות, אמבטיות חמות.
זד, בניגוד גמור לבנו מיכאל, המעשי
הרבה יותר מאביו; מעשי עד כדי כך
שהוא כמעט ונוטל ממנו את פילגשו.
הכוכעים של הגשים. הספר מלא
אמרות־כנף ועובדות לא־כל־כך־ידועות המושמעות
מפי ידידים ומכרים של הברקלים.
ההיסטוריה, אומר אחד מהם באחת ההזדמנויות,
יוצאת מהר מן האופנה — כמו
כובעי הנשים.
אהבה צריך לעשות בנעליים, אומר מישהו
אחר בשם אריסטו, וזאת כדי לשמור על

.אני ישן

בגיסה שר וחד ולמש
״המחיר שרי
בשום הסוסים -

0נ אדר וודאו ושנו־

א>1311 ׳1
ניאנסח שר
הנסיך נ״צר *סעודיה־והביאו
לי סלים, שקיות וכדים מלאים כל
טוב.
לפנות ערב, כשיצאנו מהשוק, אנלר לי
פשנל :״טוב, לונדון זה לא חוכמה, נראה
אותך בשוק של ניו־יורק.״
שתקתי.

כיסא כמדעדון
ך* ששדונסקי הגיע ללונדון, לקחתי
^ אותו למועדון־האמנים. עמדנו בפתח־המועדון
ולא ראינו בו איש .״מה זה, אין
אמנים בלונדון?״ שאל שלונסקי. נכנסנו
פנימה ופתאום המועדון כולו קם על רגליו.
השחקנים, הסופרים והמשוררים, שהסתתרו
מאחורי הכיסאות הגבוהים, התגלו וניגשו
לברך אותנו.
״טופול, מה נשמע, בו תשב, איך הולכת
ההצגה.״ כמה שחקניות החלו לנשק אותי
על כל אחת מלחיי. ואז בא המלצר. כולם
חזרו והתיישבו במקומותיהם והוגש לי
כיסא גדול ועליו שלט: חיים טופול. כשאדם
מגיע להיות אמן ידוע ומוכר בלונדון,
הוא מקבל כיסא מיוחד במועדון דאמנים,
רטיבות הגוף.
חוץ מזר, מסופר בספר על תוכי שהקריה
בעת הפצצה מן ד,אויר דעל העובדה כי אפילו
באפריקה יש מקום בו עורכים מלהטות
שוורים. זה הוא האי פאמבד( ,ליד זנזיבר)
אליו הביאו כובשיו הפורטוגליים מינהג זד,
לפני כמד, מאות שנים.
העולם הזה 1565

זה הסימן לכך שהוא באמת ידוע ומוכר,
מלבד כל הסימנים האחרים.
הרגשתי לא נעים, ממש לא נוח. בשבילי
כישראלי שלונסקי זה גאון, ופה בא הילד
הזה, הקסנצ׳יק, כלומר אני, ומתנהגים אליו ׳
כמו מלך. שמעתי ששלונסקי עכשיו? ,אחר׳
הרבה ויכוחים ודיונים, זכה לקבל
אלף דולאר פרם. אז אני שואל, איפה הצדק
כאן?

בילוי בתמזה

ך* מועדון האמניס אני יושב אמנם
על כיסא מיוחד ששייך לי בלבד. אבל
לעומת זאת אני שוכב במיטה של רחל
ולטש. אני גר לא רחוק מארמון המלכה, בבית
בן שתי קומות שהיה שייך בעבר ל-
כוכבת־הגוף הידועה. זד, לא מפריע לי
לישון במיטה שלה. כל זמן שהיא איננה
שם — זה בסדר.
אני ישן במיטה של רחל ולטש, נוסע ב־ג׳אגואר
של ג׳ון סוליבן, בעלה של דליה
לביא, ושט ביאכטה של הנסיך פייצל.
ביום השבת האחרון יצא הנטיו פייצל אל
מחוץ לעיר ונתן לי את מפתחות היאכטה.
לקחתי את ילדי ואת אשתי, ונסענו לבילוי
של יום שלם לאורך התמזה.
אבל למרות כל הפריטים החשובים הללו,
נשארתי אותו חיים טופול. צעיר ישראלי
שאמנם כבש את לונדון, אבל לונדון עדיין
לא כבשה אותו. נשארתי צבר בדמי יב־נפשי,
ובעיניים של צבר אני מודד את כל
הנעשה סביבי.
שירלי מקלין, ידידה חדשה שלי בעיר החדשה,
היא בחורה נהדרת. חבר׳המנית יוצאת
מן הכלל. היא היתרי יכולה להיות בשקט
ישראלית, מהנוער העובד ומההכשרה.
גם שון קונרי בחור נהדר. יכול היה
להיות בפלמ״ח.
הכרתי את שון לאחר שהוא חזה בהצגה
שלי, ובא אל מאחורי הקלעים להודות לי.

אוי,

ך ן1ו>1£1ל1
הוא הזמין אותי לארוחת־צהריים גדולה
בביתו. האוכל היה לא רע.

פורטרטים בבית

ך* ימים אלה נפגשתי עם סמי דייוויס.
הוא סופר־אדם. כולו פקעת של שרירים
ועצבים. שחקן גדול, ויהודי טוב. גם
אשתו נהדרת. גם כן יד,ודיה טובה.
הנסיך צ׳ארלס, בנה של המלכה אליזבט,
הוא עדיין לא חבר שלי. הוא בא אמנם להצגה,
ישב בה עד הסוף, אבל רצים מיהרו
אלי בתום ההצגה ואמרו לי שאין זה מכבודו
של הנסיך לעלות אל מאחורי הקלעים
לברך את השחקן. השחקן צריך לרדת אליו,
ולהשתחוות לפניו. לא ירדתי.
מילא, לרדת הייתי מוכן, אבל להשתחוות,
מה פתאום להשתחוות?
חוץ מזה יש לי הרבה חברים לא־קרואים.
הם מנסים להתגנב אלי לחדר־ההלבשה המפואר
שלי, הם מקיפים את הבית שלי, הם
שולחים לי מכתבים, ומתנות, ויש לי בבית
מחסן מלא פורטרטים שלי, מעשה ידיהם.
כל מי שיודע להחזיק עיפרון שולח לי

תיגו ם

ט הו ר ה טו ב ה

מציאות כפירסוס (מאת רוסר ריבם;
הוצאת צ׳צ׳יק; 143 עמ׳< הפירסומאי האמריקאי
ריבס קובע שני כללי־יסוד לפיר-
סוס טוב. הראשון הוא לא להתחכם. אחרת
העולס הזה 1565

קיבלתי עד עכשיו שבעים תסריטים. ארבעה
סוכנים שלי ישבו וקראו אותם אחד
אחד. מבין כולם ההצעה הכי נראית לי זו
ההצעה של פרד זינמן, זה שעשה את מטתה
ועד עולם ואת אדם לנל עת.

איך אני יכול. להיות עכשיו מאהב שלה?

שותף בהצגה

לי הרכה חברים בלתי־קרואים, אבל
׳ בעיקר חברות. הן רצות אחרי, מנסות לחזר
אחרי, שולחות לי מכתבי־אהבה שאשתי
קוראת וממיינת, שולחות לי שפתונים, לבבות,
פרחים, ואילו יכלו, היו שולחות גם
את עצמן, לא חשוב באיזו אריזה.
הן בדרך כלל לא נורמליות. בחורה נורמלית
לא תעשה שטויות כאלה.
אם כי לפי מספר המכתבים המונחים בחדר,
מסתבר שלונדון מלאה לא נורמליות.
בעוד חצי שנה אסיים את תפקידי בתור
טוביה החולב, אבל אני כבר מתכונן להשתנות
ולהפוך מהפכן קומוניסט צעיר ונלהב.
זה יהיה, לשם שינוי, תפקיד קולנועי.

ך* ההסרטה תתחיל באפריל, לצידי
| 1ישחק בעל האוסקאר פול סקופילד.
אומרים שזה מביא מזל טוב, כשהאוסקאר
נמצא בסביבה.
המחיר שלי בשוק, בימים אלה, הוא עשרים
וחמישה עד שלושים אלף דולאר לשבוע,
אבל לא כל אחד יכול לקנות אותי
במחיר הזה. בשביל פרו זינמן הייתי מוכן
לעבוד אפילו בשביל אלף דולאר לשבוע.
כדאי לי לעשות תפקיד טוב בשביל פרוטות,
ולא לעשות תפקיד רע, בשביל הרבה כסף,
ולהיות אחרי זה מובטל.
לעת עתה אין סכנה כזאת. עד עכשיו
דחיתי, בין השאר, את קרלו פונטי, שהיה
בהצגה שלי, נכנס מיד לאחר־מכן אל מאחורי
הקלעים והציע לי בבת־אחת שלושה תפקידים
ראשיים, בשלושה סרטים, תמורת חצי
מיליון דולאר. לפני זה הוא השקיע בי ארוחה
איטלקית דשנה, עם הרבה ספגטי, אבל
מסתבר שההשקעה היתד• לחינם. אני דרשתי
לפקח על התסריטים ולקבוע בעצמי מי
יהיה הבמאי, ופונסי לא הסכים לזה.
הפגישה עם דבורה קר היתר, עוד יותר
נעימה. היא הזמינה אותי לארוחת־ערב בחדר
רומנטי, מואר בנרות, וביקשה אותי
שאהיה המאהב שלה. בסרט. סירבתי. הערצתי
אותה בתור אשר, כשהייתי ילד קטן. אז

ן* בל אופן, גם אם לא אקבל שום תם־
קיד וגם אם אהיה מובטל, אין לעת
עתה שום סכנה שאגווע ברעב. להצגה כבר
נמכרו כל הכרטיסים לכמה חודשים מראש.
כרטיסים בשישים וארבעה אלף לירות שטרלינג.
אולי
זה לא היה כל כך מעניין אילולא
הייתי שותף בהצגה. דרשתי מראש, עם תחילת
•ההצגה, לקבל אחוזים מהמכירה, ולא
משבורת קבועה. המארגנים לא היו בטוחים
שההצגה תלך, וקפצו על הצעתי בשמחה.
סלאח שבתי, שגם בו אני שותף, מוצג
כבר שבוע שביעי בלונדון, באולמות מלאים,
התקליטים של שירי ההצגה, שגם בהם אני
שותף, נמכרו בשיא של למעלה ממאה אלף
תקליטים, והם צועדים באחד המקומות הראשונים
במיצעד הפיזמונים. תקליט שבארץ
נכשל, תקליט של שירי מלחמה, שהוקלטו
הרבה זמן לפני המלחמה, הובא מיד לאחר
המלחמה ללונדון, נמכר כבר בעשרת אלפים
עותקים, וכמובן שגם בזה אני שותף.
לכן אין מה לדאוג לי. אני אמנם מוציא
למעלה משבעת אלפים לירות ישראליות לחודש
על הוצאות הבית שלי, אני אמנם
הבאתי לונדון את הורי ושלחתי אותם לקנדה,
לבקר קרובי משפחה, אבל את כל זה
אני עושה עם הכסף הקטן שלי, עם דמי
הכיס.
אני דווקא צודק שאני מסרב להמשיך את
ההצגה יותר משנה. כי יש סכנה שבתום
שנה, בשאעלה על הבמה ואשיר את לו
הייתי רוטשילד, זד. יהיה ממש לא אקטואלי.

יכול עיטור במודעה לזכות לתגובות כה
שונות כמו במיקרה מסויים בו סברו צרכנים
שונים על אותו ציור כי הוא. מצבת־קבר״,
״תימסח בשעת אכילה חתול השוכב על
גבו ומסתכל השמימה״.
הכלל השני בספרו של ריבס (שתורגם
לעברית על־ידי הפירסומאי התל־אביבי ה־

וזתיק חיים אפרוני) הוא: אם מצאת מסע-
פירסום טוב, חזור ופרסם אותו ככל יכולתך
(.כל עוד אין מוצר מתישן — מסע גדול
לא יבלה לעולם״).
עדיף מעט־סופרים. ריבם בן ה-ד,5
מיליונר בזכות מסעות־הפירסום שלו, המבלה
את רוב ימיו באחוזתו בת 240 הדונם

באי ג׳מייקה, מצטט אמנם את ודלדימיר אי-
ליץ׳ לנין שאמר כי. המילים הקולעות ש 1זת
מאה חטיבות צבא,״ אבל הוא לא שוכח גם
להזכיר מה שאמר פעם פירסומאי טוב:
קל הרבה יותר למכור סחורה טובה
מאשר סחורה רעד מוצר משובח כוחו
רב מכוחו של עט־סופרים משובח!׳

פורטרט. אף אחד מהם לא דומה לי, אבל
אני בכל זאת שומר עליהם.
אפילו המלבישה שלי, בחורה ישראלית
חמודה, מקבלת בזכותי מתנות, ובשבוע שעבר
היא קיבלה בכוח חליפה מהודרת, בתור
שוחד, כדי שתכנים בחור צעיר לחדר ההלבשה
שלי.

מבתבים בחדר

ספגטי כארוחה

מחכהלתינוק -אבלהאב עדיין
ממתיןלגטכדילשאתהל אש ר .
ובינתיים היא מגלה :