גליון 1566 מתאריך 6 בספטמבר 1967

כ׳ אלול תשב״ז6.9.1967 ,

׳כ־חובל דויד זיו מסתתר מצלם ״העולם הזה

המחיר 120 אג׳

עים או המיוחסים הותר להגר לכזזיית או לסעודיה.

דאגה לרופאי ג׳ורדן
יש חשש שמישהו יתנכל לחייהם של הרופאים
אשר ביצעו ניתוח אחר־מוות בגופתו
של איש הג׳וינט, צ׳ארלס ג׳׳ורדן.
משום כך, החלו רופאים אמריקאיים ידועי־שם לנקוט
בצעדים המכוונים להבטיח את שלומם של שני רופאים
פאתולוגים צ׳כיים אשר ניתחו את גופתו של המנהיג
היהודי־האמריקאי.

אולטימטום לערבים
״אם לא תיכנסו עימנו למשא-ומתן ישיר
לדיון כגורל השטחים המוחזקים, עד התאריך
הנקוב, יסופחו השטחים -למחרת
היום -לישראל!״
זהו תובן האולטימטום אשר חוגים מסו־יימים
בצמרת המפלגות בישראל מציעים
להגיש בעתיד הקרוב, למדינות־ערב.
חוגים אלה, אשר במרכזם עומדים אנשי רפ״י. מציעים
לקבוע תאריך ברור — של כמה שבועות או
חודשים — עד לסיום תקופת־הנבונות, בה מוכנה ישראל
לדון על גורל השטחים. הם מסתמכים על התקדים של
התאריך הסופי להחזרת הפליטים.

ההנחה היא שאין סיכוי שהערכים ייענו
לאולטימטום זה.

ראש! של גבתי
ראשו של חיים גכתי, שר־החקלאות, עשוי
להיות המחיר שאשכול ישלם לרפ״י, עכור
הצטרפותה למפלגת העבודה.
בהתאם ליחסי־הכוחות הקיימים, תובעת רפ״י לעצמה
משרד ממשלתי נוסף למשרד הביטחון — הנמצא כבר
בידיה, באמצעות משה דיין.

אחת האפשרויות הריאליות: משרד החקלאות.
הסיבה:
גבתי הוא החלש שבשרי־מפא״י בממשלה.
שום קבוצת־לחץ אישית אינה מבטיחה את עורפו.

החשש לחייהם של שני הרופאים התעורר
מאחר וזכור תקדים־פראג אחר: כתחילת
קיום המישטר הקומוניסטי בצ׳כיה, נעלמו
ללא עיקבות שני הפאתולוגים שכיצעו ניתוח
אחר-מוות כגופתו של המנהיג הצ׳כו־סלובאקי
יאן מאסריק -שהתאבד, כביכול,
בקפיצה מחלון־ביתו.

זה מה שיישאר מרפי־ ,
רק שישה מתוך 34 עסקני־המנגנון הקבוע
של רפ״י יוכלו להמשיך ולקבל מיערות
במיסגרת מפלגת העכודה המאוחדת, כשתקום.

ששת
הבכירים, המועמדים לעבור לעבודה במרכז
החדש, הם: עורך מבט חדש, אברהם וזלפנזון; דובר
רפ״י, פינחס יורמן! יו״ר מחלקת הר,סברה, אלקנה גלי;
מנהלת המחלקה רינה ברקאי; מנהל מחלקת האירגון,
יוסף רביב; ומזכירתו האישית של שמעון פרס, אביבה
אצ׳רקן.
לסקזב שזב על הכחנת
שוב מנפים להדיח את דכ-אלוף חיים
לסקוב מתפקידו כמנהל רשות הנמלים.
אינטרסנטים שונים שוב מחזיקים את לסקוב על
הכוזנת .־

״הוא מהווה קוץ ככשרנו ״,אמר אחד
מעסקני חכרת שירותי-נמל מאוחדים, ה־יטייכת
למולל בונה, והתובעת לעצמה העלאת
תעריפים כפיצוי על ירידת נפח המיט-
ענים כנמל חיפה.
כן מתנגד ללסקוב גם אבא חושי, ראש עיריית חיפה,
חושי כבר הגדיר פעם את לסקוב כ״נטע זר״ בנמל עירו.

אנשי גולדה טוהרו
משרד-החוץ כירושלים טוהר מן האחרון
שבאנשי-גולדה-מאיר.
יעקב ניצן, סגן המנכ״ל לענייני מינהל, הוצא לחופשה
ממושכת — ולוחץ לקבל תפקיד דיפלומאטי בכיה
בחוץ־לארץ, כדי להסכים לסילוקו הסופי מעמדת־כוח
במשרד, בבירה.

הוא מסתמך על תקדים קרוב: איש גולדה
אחר, המנב״ל אריה לבבי, הוח ל]?
בתפקידו על־ידי גדעון רפאל
-וקיבל, תמורת הליכתו
השקטה, תפקיד של שגדיר כ־שווייץ.

יתכן
שלסקוב יבחל באינטריגות הללו -
ואז מובטחת לו מישרה חדשה: מנכ״ל
של אחת מחברות-ההשקעות הגדולות.

מספרים אסורים
מימצאים אסורים על ייצוא הנפט מן
הארץ פורסמו השבוע, כנראה בטעות, על-

700 פליטים
ליום

התוצאה: לאזרחי-ישראל אפור לקרוא
מימצאים אלה. לדיפלומאטים זרים הם כן
נשלחו.

פלאח ב־ 3לירות
תופעה חדשה: פועלים חקלאיים המסתננים
מן הגדה המערבית בדי לעבוד כ*
•טדות ישראליים. האיכרים מעסיקים אותם
ברצון, בלי לשאול שאלות, מכיוון שהשכר
שלהם נמוך מאוד: שלוש לירות ליום.
תופעה זו קיימת בעיקר באזור השרון. פלאחים
מהגדה, המבקרים אצל קרוביהם בצד הישראלי, יוצאים
איתם לעבודה.

התפוקה שלהם גבוהה מאוד, והם עובדים
ללא הגבלות שעות־עכודה רבות. לדברי
אחד הפרדסנים כאזור רעננה :״כמו בימים
הטובים: מבוקר עד ערב״.
ככל שהם מתאקלמים ולומדים עברית, עולה דרישת־השכר
שלהם, אולם היא רחוקה עדיין ממה שמקבל
ערבי ישראלי בעד יום־עבודה 12 :לירות.

מיתון במיתון
קשה להשיג טפסן. זוהי אחת התופעות
של שוק-העבודה המשתנה בישראל.
האבטלה האופיינית לשיא המיתון, פחתה בהרבה. עד
כדי כך — שלישכות־העבודה אינן מנצלות את מלוא
התקציב לעבודות יזומות, מכיוון שאין די מובטלים.

הצבא קלט חלק מכוח-העבודה העודף. גם
מיפעלים בטחוניים רכים נזקקו לתוספת
כוח־אדם -כעיקר מקצועי. ואילו מיפעלים
המייצרים נשק לייצוא ספגו אף הם חלק.
הבנייה הציבורית מקבלת תנופה, ויש סימנים שגם
קבלנים פרטיים מחדשים את פעילותם.

התחזית לקראת השנה הבאה: תעסוקה
מלאה, שיגשוג -ומצב־רוח מרוצה לקראת
הבחירות לכנסת.

סחר־מכר במפד״ל
המפד״ל תשמור, גם השנה, על מכורת
אנטי-דמוקראטית, כת 16 שנים.
גם השנה לא ייבחרו הצירים לוועידה הארצית של
המפלגה הדתית הלאומית — אלא ימונו מראש, לפי
הסכם קבוע בין הסיעה המרכזית (שפירא, רפאל,
ורהפטיג, שחור) — שאינה רוצה להסתכן באיבוד
שליטתה על הרעידה, לבין סיעת הצעירים (זבולון
האמר) שרוצה בשמירת־כוחה.

הסיעה המרכזית והצעירים, יחדיו, מהווים
רוב מוחלט בין צירי הוועידה. משום
כך, נאדצת סיעת למיפ:ה
(אונא, בורג, חזני) ,לקבל, גם ה שג
את הדין ולמנוע התמרדות
גלוייה.

קזפזת פתוחות:
רמז לפזרצים

כ* 700 פליטים ליום יוצאים
את ישראל והשטחים המוחזקים,
מדי יום.

כאיזור פתח-תקווה משאירים
את קופות-הפלדה של העסקים
פתוחות וריקות, לפי פקודת ה משטרה.

רובם
— תושבי רצועת־עזה, המקבלים
כניסה חופשית לגדה, ועושים בה
שימוש, לעיתים, כדי לחצות את הירדן
ולעבור לגדה המיזרחית.

רב־פקד מיכאל בוכנר, מי שהיה ראש
ענף תפקידים מיוחדים במחוז הדרום וחזר
לשמש מפקד נפת המשטרה בפתח־תקוזה
והשרון, הורה לנהוג כן — כדי שהעבר־י־נים
יראו שאין מה לגנוב.

השלטונות אינם מתנגדים ל כך
-ועל כן גבר, כימים האחרונים,
זרם הפליטים-היוצ-
אים אשר חוצים את גשר דמיה
מיזרחה.
בימי השילטון המיצרי לא יכלו רוב
תושבי הרצועה לעבור למיצריים או לכל
ארץ ערבית אחרת. רק לבעלי האמצ־

ידי הלישכה המרכזית לסטאטיסטיקד
הוחרמו כל הגיליונות של הפירסום שהוצאו למכירה
בשוק האזרחי — אך דווקא הגיליונות המיועדים לשגרירויות
הזרות בארץ שוגרו, כרגיל.

לזיפגר ישן — גידגגה זזרשה

כעלי החנויות, בהן יש קופות,
קיבלו את העצה להעכיר את כספיהם,
מדי יום כיומו, לבנקים
ולא להשאיר מזומנים כמקום.

איך היית מרגיש אילו שמעת ביום
הרביעי בבוקר מקום עולמי, בלעדי לגמרי
— והיית יודע שאינך יבול לפרסמו אלא
אור ליום הרביעי הבא?
איך היית מרגיש אילו היית יושב על הסקופ
הזה, חרד להופעת כל יומון וצהרון,
יום אחרי יום — שמא הוא עלה בינתיים
על הסקופ הזה?
זה קורה לנו לעיתים קרובות. למען האמת׳
כבר התרגלנו לכך. ראינו מאות סקופים
חשובים שלנו אובדים בדרך זו. ראינו
מאות אחרות מתאחרים.

בינתיים הו פי ע הדף היומי שלנו, בימי
המלחמה ולמחרתה, וגאל אותנו זמנית
מסיוט זה. כל סקופ שבא אלינו — יכול
היה להתפרסם תוך כמה שעות, ולעיתים
תוך כמה דקות.
בכמה מיקרים זה היה רע. כי הסקופ
שלנו הופיע זמן רב לפני שהמאורע הוד
אשר בגלוי. במיקרים מסויימים פירסמנו
סקופ, ונתקלנו באי־אמון גמור של יודעי-
דבר. כעבור שבועיים־שלושה, כאשר הדבר
התגשם לעיני כל, כבר שכחו שפירסמנו
אותו.
אך בדרך כלל היד, זה זמן טוב לסקופים.
פירסמנו רבים מהם. תוך כדי כך שיכללנו
את מנגנון־החדשות שלנו, זכינו לעזרתם של
מודיעים רבים חדשים, חדרנו לפינות שלא
יכולנו לסקר אותן קודם לכן.
בינתיים סיים הדף את הופעתו, יחד עם
שעת־החירום שהולידה אותו, ועכשיו חזרה
הבעייה הקודמת: מה לעשות בסקופ המזדמן
לידינו בראשית השבוע?

רצון זה הוליד את המדור החדש, שהחל
מופיע לפני שבועיים. זהו המדור תשקיף,
שהוא יורש מחלקת החדשות של דף.
מדור זה ייבדל בכמה בחינוס מן המדור
תצפית, שקדם לו. בעוד שתצפית התייחס רק
לעתיד, ניתח התפתחויות שישאו פרי רק
מחר, מתייחס תשקיף לכל שלושת הזמנים
— עבר, הווה ועתיד.
הוא בא לקלוט את האינפורמציה הבלעדית
המגיעה אלינו — למשל, על דיונים
המתנהלים מאחורי הקלעים במוסדות ממלכתיים
ואחרים, על החלטות שנתקבלו או
העומדות להתקבל. כל זה בתנאי שהאינפורמציה
היא בלעדית של השבועון המסויים.
בשבועיים האחרונים כבר הספיק המדור
לפרסם כמה סקופים חשובים, כך היד, הראשון
שהודיע על ההחלטה לבטל את העוצר
בירושלים המזרחית, ועל המשא־והמתן
שהתנהל מאחורי הקלעים לפתיחת הבנקים
בגדה.

מדור זה הוא רק אחד החידושים במסגרת
התוכנית לרענן את מתכונת העולם חזה,
שפתחנו בה לפני שבועיים, והנמשכת
עדיין•
אני מקווה שחידושים אלה מוצאים חן בעיניך,
ושהם מעלים עוד יותר את ערכו של
שבועון זה כמקור לאינפורמציה, כמזון למחשבה
וכבמה של בידור בשבילך.
אם כן ואם לא — נשמח לשמוע את
דיעותיך על חידושים אלה, את הצעותיך
וגם את ביקורתך.

ביו־ קליר
לטהור פנמי עזר בפנייך
והפתר וןלבעיותע זר שם !

*01601־ 6 1 0
06161111 ? 1111( 111816111
פעולתן המוגברת של בלוטות השומן בעור מתבגר או שמן, גורמת להרחבת
הנקבוביות וסתימתן. תכשירי ביו־קליר מטהרים את העור על־ידי וויסות
פעולת בלוטות השומן וזרח תהליך בשירתם של תאי העור המתים.
תכשירי ביו־קליר מנקים את העור לעומק ומרחיקים
ממנו את המראה השמנוני. העור נעשה חלק ומשיי.
\ ¥3511ע0163־210
מנקה את העור לעומק אך בעדינות. רוחץ ביסודיות
ומרחיק את תאי העור המתים ומעלים את עקבות
פגמי העור.
6 !>01:1011ע510-01631? 0
טוניק מרענן ומחטא ומעדן את העור, מכווץ את
הנקבוביות, ומונע התהוות הנקודות השחורות.

לבעיית הזמן אין, כמובן, פתרון ב־מיסגרת
של שבועון. בכל זאת רצינו שהעולם
הזה יפיק תועלת ממנגנון־החדשות
של דף.

01631: 0163111־210
משלים את פעולת הניקוי והטיהור של תכשירי
ביו־קליר האחרים.
מכתבים שניים אוהכים אחת
הדברים שלי יכאיבו, בני פלסטין: השטח
הריבוני הנוכחי של ישראל הוא יחידה ריבונית
אחת, בעלת כושר־קיום כלכלי וביטחוני
סביר.
על אחד משני העמים לעזוב את השטח,
לטובת חברו. לא עזיבה של בהלה או כפייה,
אלא במשך 30—20 שנה, תוך עזרה מצד
העם שצשאר, להיקלט בקאנאדה, אוסטרליה
או ארצות אחרות.
זהו פיתרון טוב, שיתקבל 5מעם ללא
סייג על־ידי מר אחמד שוקיירי, מר מנחם
בגין, מר גמאל עבד־אל־נאצר ומר חוסיין
מירדן. אלא שכל אחד רוצה שהעם השני
הוא שיעזוב.
הדבר דומה לשני בחורים שאהבו עלמה,
שהשיבה לשניהם אהבה.׳ על כן בא אני

דוגמת חינם וחוברת הסבר מיוחדת על הטיפול בעור
שמן ישלחו לכל דורש. נא לפנות בכתב למחלקת
ההדרכה, הלנה רובינשטיין. ת.ד 1 .מגדל העמק.

צידוק להימצאם של כל הדיפלומאטים הללו
בפאריס — לא כל שכן היום.
יש להסיק את המסקנה המתאימה.

מ. טישלר,

כסך הכר

עפולה

נדהמתי מן הציור של האנגלי ג׳ראלד
סקארף בסאנדיי טיימם (העולם הזה .)1665

נטורי קרתא של סקארף
נטורי־קרתא שלו הם בסך־הכל קאריקטורה
אנטישמית גסה.

י. ד ,.רעננה
לשם השוואה ראה תמונות.

מה קרה?

קאריקטורה אנטי־שמית וינאית*
ומבקש: יסור נא האחד מעל פני העלמה.
בטוחני שימצא עלמה אחרת שתאהב אותו.

יעקב ברגר,
צרפת והביזכוז

ירושלים

״ישראל תוססת את המקום השלישי ב־ביזבוז
המשווע של הדיפלומאטית, בצרפת,״
כתבתם (העולם הזה )15:8באוקטובר .1966
לאור יחסינו עם צרפת, עכשיו, נראה שלא
הפרזתם. עם זאת, אם בזמנו לא היה
* על משפט מלילת־הדם בקיוב.
העולם הזה 1566

בכל 13 השנים שאני קורא את השבועון
המסדים, לא ראיתי עוד גליון כל־כך מלא
וגדוש אינפורמציה מרתקת כמו הגליון האחרון
(העולם הזה .)1565 פשוט לא להאמין
שאפשר להכניס את כל זה לתוך עמודים
כל כך מעטים.
מה קרה?

דויד גורן,

תל־אביב

הרי קראת.

הביטוי המשונה
העיתונים היו השבוע מלאים סיפורים על
״בני־מיעוטים״ — כמו למשל על הלוחמים
הדרוזים שנפלו בשרות צד,״ל.
אולי כבר הגיע הזמן לבטל את הביטוי
המשונה הזה ״בני־מיעוטים״?
ראשית: אם אנחנו באמת סבורים שבידנו
(המשך בעמוד )4
שחם לבינסון אילון

(המשך מעמוד )3

הגדה והרמה והרצועה — אז הם כבר בפירוש
לא במיעוט! הגיע הזמן שנתפוס את

שנית: למה לא לקרוא להם בשמותיהם,
בפרט שאין כמו הערבים והדרוזים גאים על
לאומיותם? ואם גם את זה נבין — אז
בכלל נצעד צעד גדול לקראת הבנה עם
שכנינו.

מיכאל מורגנשטיין,
אסירים וכסף

ירושלים

כאן בארץ נימצאים בכלא רק עניים מרודים
ובני דלפונים.
אין אפילו עשיר או אמיד אחה בין האסירים.
זה קצת מוזר!

איש מפלגתי רע

שפוט,

אי-שם

ביום 12 באוגוסט, בשתיים בלילה, קיבלה
אשתי חום של 40.2מעלות וסבלה מדיקאות,
שילשול וצמרמורת.
צילצלתי לכל הרופאים, בלי יוצא מהכלל,
אך איש מהם לא נענה. ביקשתי עזרת
המרכזן, מר חביב חינגא מטבריה, והוא
נענה וחייג לכל הרופאים שנית. ענה רק
ד״ר זערור.
לאחר שהסברתי לו את מצב אשתי, היו
כל תחנוני לשוזא. הוא סירב בתוקף לבוא
לביקור, והודיע לי טלפונית :״אין צורך
בביקור. יש לתת לה אסיאלגן, ולשים קומפרסים
עם מים קרים.״
בתשע התקשרתי עם הרופא התורן —
שהיה אותו ד״ר זערור. הוא הודיע שיבוא
רק אחרי .11
כשהגיע, נתן לי שלושה סוגי כדורים
מפוזרים ומעורבבים, והניחם על שולחן בית•
ללא עטיפה בכלל.

חמו בן־יוסן ז, טבריה
• טוען ד״ר זערור :״זה היה מיקרה
של שילשול קל. לא היתה לי תחבורה. האיש
הזה הוא איש רע, איש מפלגתי האוהב
לעשות צרות,״

המוקיון עם השופר
איני נימנה עם קוראיו הקבועים של שבו־עונכם
החשוב. מדי
פעם אני מציץ —
ונפגע.
הפעם נפגעתי באמת
על־ידי מאמר־בם
הארסי נגד האלוף
הרב גורן (העולם

הזה

1564

תהיה דעתכם אשר
תהיה, אין לכם רשות
להשתמש ב־מיליו
המעליבות של
הפרוס׳ לייבוביץ, היילפריו בביטויים כמו ״ה-
מוקיון עם השופר״
או ״פרוסטיטוציה }הפקרה לזנות) של דת
ישראל לצרכים פאטריוטיים־לאומיים.״

בן־חיים היילפרין,

מורה להיסטוריה, חיפה

בתערוכה בין־לאומית לחקלאות ולמזון

״אגרקספן

זכה שוקולד פיגרו שלנו בתואר

..המוצר הטעים מכ1לם־
זו עדות נוספת לאיכות הבין־לאומית של
מוצרי צ-ד, האהובים על ישראל

ק נ 7מ 7זגז 71 לנו מ תווי ס ס ! 71

אין דעתי נוחה ממאמרכם על הרב גורן.
למוסלמים זהו המקום
השלישי בקדושה —
אחרי מכה ומדינה.
ליהודים — היחיד
והראשון לקדושה.
אינני אומר שעלינו
להתחיל מייד בבניין
בית־המיקדש
השלישי. הדבר אינו
ניתן כעת בידי אדמ.
לעומת זאת, אינני
מוצא פסול בתפילה
היהודית בהו־הארבלי
הבית,
שהיא מינהג
קדמון מאז חורבן
בית המיקדש השני, לפני 1897 שנה בדיוק.

מרדכי הארבלי,
גביא כעידו

מיצפה־הגליל

הייתי רוצה להגיד לכם שחזיתי שבחודש
אפריל יהיה שלום עם מדינות־ערב, כולל
מצריים.
את החזון הזה חזיתי לפני שבועיים, והייתי
רוצה שתפרסמו את זה, ואם לא —
שמרו את מכתבי עד לחודש אפריל.

נחמגי לזר, יפו

זיווה והיאגואר
כחובב מכוניות־ספורם ומירוץ עלי להעיר
בקשר למכונית־היאגואר של זיווה יריב
(העולם הזה :) 1565

י • היא נקראת אי.טיפ ולא אי.תי. זאת
— במיסגרת הסידרה די״טים, סי. ג׳י.סי,־
טיפ ועוד.
• יש לה מנוע שישה צילינדרים בטור,
(המשך בעמוד )6

העולם הזה

1566

ממשלת מצרים אינה רוצה בהם
כאן כשם שאנחנו שולחים רופאים צעירים
לשנת־שירות בספר. מקבלים משכורת טובה,
אבל מתגעגעים הביתה.
לפני חודש עמדו לשוב כולם למצרים.
כך הודיעו להם. אבל ברגע האחרון סירבה
הממשלה המצרית לקבל אותם בחזרה. כי
הם מצרים, ואל־עריש היא חלק ממצרים.
לכן הם נשארו.

ככה זה

ילד וילדה נוכרים באשפה בכניסה לאל־עריש ״.הם מחפשים שיירי
אוכל. העיר, שאיש כמעט לא ברח ממנה במלחמה, נשארה ללא מקורות•
הכנסה. מקור־הפרנסה העיקרי

-מחנות הצבא המצרי

-נעלם.

* 4גדולים משחקים בנו. הם מנהלים
/ /ן ) א ת המישחקים שלהם על חשבוננו.
הם בטח יגיעו לידי הסדר. בעוד חצי־שנה,
שנה. ובינתיים אנחנו נמות מרעב!״
לשיחה הצטרף גבר בעל שיער שיבה,
לבוש גלאביית פסים. גם הוא מורה. מתבל
את דיבורו במשפטים אנגליים מהוקצעים.
״משכורת לא קיבלנו זה שלושה חודשים.
ממה נחייה? אני כבר מוכר את הרהיטים
שלי. דבר ששווה מאה לירות מכרתי בחמש
לירות.״
כאשר הסתלק הצבא המצרי, פשטה האוכלוסייה
האזרחית על מחסני־המזון במחנות.
מאז אוכלים תושבי אל־עריש שימורים.
״אבל כמה זמן אפשר לחיות בלי ירקות,
בלי פירות, בלי לחם? אנחנו כבר חולים
מהשימורים!״
הוא היה רוצה לחזור הביתה. לא רק הוא.
החבורה הקטנה שהצטופפה סביבנו מאשרת
זאת בניד־ראש קולקטיבי. אחד הוא מנהל
בית־הספר. נקודות־הקעקע מראות שהוא
קופטי. שני הוא מפקח מינהלי במשרד החינוך.
המורה האלכסנדרוני פונה אליו
כ״יוטף ביי״.
״יוסף ביי?״ אני שואל ,״עוד קוראים
למישהו ביי או באשא? הרי ביטלתם את
תוארי האצולה
האלכסנדרוני אינו משיב. המורה לאנגלית
מסביר במקומו :״ככה זה אצל בני־אדם.
לא הכל הולך לפי צו רישמי. אומרים
למישהו ביי בלי כוונה, רק בשביל ההרגשה
הטובה.״
ובליבי הירהרתי: כמה דברים עוד עושים
במצרים בלי כוזנה, רק בשביל ההרגשה הטובה,
כמו בימי פארוק?

קבוצה עליזהד

נחליאל בשומרון, העדיפה בילוי בשפת־היס
היפה של אל־עריש על ביקור בעיר המוזנחת.

גילויים לגיטימיים
** רוע לא יפתחו את בתי־הספר וילמדו

>ייפה הגבול בין מצרים וארץ־ישראל?
\ £מ י ראה אותו לאחרונה? על המפה הוא
עוד מצוייר. אבל כשנוסעים בכביש —
אין שום זכר. אותו כביש שיוצא מתל־אביב
ועובר בעזה נכנס למצרים באופן החלק
ביותר.
סימן־הדרך הראשון שנתקלתי בו* היה
אנושי: מכונית קטנה עמדה בצד הכביש,
כשפניה לכיוון עזה ושתי דלתותיה פתוחות.
בצד, על האדמה החולית הבהירה, פרשו
שני גברים שטיחון צבעוני והתפללו לאללה,
כשפניהם למזרח. הם לא לבשו את הקומבאז
הפלסטיני, לא את העבאייה הבדואית, וגם
לא את החליפה האירופית הכבדה שערבים
עירוניים מתענים בה באלגנטיות נוראה.
הם לבשו גלאבייה לבנה וארוכה. גליבייה
מן הסוג שלובשים רק במצרים. חולצה
שנגמרת בקרסול.
רק אז ידעתי כי אנחנו במצרים.

דא חסר 7הם
ץ* אן רעבים, אדוני. רעבים, רעבים!״
זה היה המצרי הראשון שאני פוגש
על אדמה מצרית מאז כיבוש שארם אל־שייך
בשנת . 1956
הוא היה עצוב מאוד — דבר שאינו
רגיל אצל מצרי.
ישבנו בבית־קפה ברחוב הראשי של אל־עריש.
הוא היה ידידותי מאוד, ונראה שהוא
משתוקק לפתוח בשיחה. כמה משפטים של
מה־בכך, ואחר כך :״אתה מדבר ערבית
מצרית טהורה. איפה למדת אותה?״
סיפרתי לו שלמדתי וחייתי באלכסנדריה.
עיניו התערפלו .״גם אני מאלכסנדריה. אני
גר בגלים.״

גלים היא קיצור של גלימנופולוס, נכבד
יוזני שעל שמו נקראה תחנה באלכסנדריה.
״עכשיו הזמן להיות בגלים,״ אמרתי לו.
כי גלים שוכנת על שפת־הים, ויש בה
חוף נהדר, בעיקר לעשירים. הוא נאנח
בגעגועים.
״אני גר בדיוק מאחורי תחנת הדלק. אתה
זוכר איפה תחנת הדלק?״
אני זוכר.
״אבל אנחנו לא הולכים לחוף בגלים.
עכשיו באים לשם כל בני באקוס. אנשים
בסדר הולכים לחופים החדשים.״
הוא נאנח על התופעה הזאת, שבני
שכונת־העניים פלשו לחופי האצולה, ואדם
הגון צריך להוציא 150 לירות מצריות לשנה
כדי לשכור קבינה על החוף במרחק
רב. בחוף שפעם היה שמור למלך, אחרי
ארמון מונטזה.
מי יכול להרשות לעצמו הוצאות כאלה?
הוא מנה אותם: שחקנים, עתונאים, מנהלי
חברות ממשלתיות, קציני צבא. לאלה לא
חסר מעולם כסף במצרים, וגם היום לא
חסר להם.

כרגע האחרון

_ ״רזן1-

~ך יוא מורה ונהג לנסוע הביתה פעם
| ) בחודש .״כל המצרים שעבדו באל־עריש
קיבלו כרטיסי־הנחה ברכבת,״ סיפר לי.
״מה פירוש כל המצרים — הרי כל
תושבי אל־עריש הם מצרים
הוא חשב לרגע והשיב :״כן, כולנו מצדים
כאן. אבל יש מצרים של סיני ומצרים
של עמק הנילוס. כן, זהו, אנחנו בני עמק
הנילוס. אוולאד ואדי אל־ניל.״
יש 5000 מהם באל־עריש: מורים, פקידים,
מדריכים ומשפחותיהם. הם נשלחו ל

ילדי אל־עריש — וכך יקבלו משכורת?
המנהל
הקופטי, שמצץ בשקט את הנרגילה
שלו, השיב :״אי־אפשר. גם מבחינה
טכנית אי־אפשר. הכל הרום. לא נותרו רצפות
בבתי־הספר. התושבים עקרו את הקרשים
כדי להשתמש בעץ לבישול.״
אילו היו קרשים, היה חסר משהו אחר.
ואם הכל היה נמצא — היו מסרבים לשתף
פעולה עם הכובש.
״ברור שיש כאן התנגדות לשלטון הכיבוש.
זאת זכותנו. זאת חובתנו להתנגד.״
כמו, למשל, זריעת מסמרים על הכביש,
והקמת מחסומים .״אלה גילויים לגיטימיים
של התנגדות עממית,״ פסק .״זה אינו פותר
את שלטונות הכיבוש מן החובה להבטיח
תנאים מינימליים למחיית האוכלוסייה.״
במקום זה, לדבריו,

נמכרים

מיןןף ^ ץ | ן -אשתו וילדיו מחכים
111 7 117 לו באלכסנדריה. לו
לא פרצה המלחמה לפני גמר הבחינות
בבית־הספר — היה מספיק לחזוק לשם.

המיצרכים

שנמצאו במחסני הממשלה המצרית לסוחרי
עזה .״להם יש כסף. לנו אין. המיצרכים
הולכים ישר לשוק השחור בעזה. וכאן —
המחירים עולים.״
הוא אינו אוהב במיוחד את אנשי עזה.
ברור שהוא מצטער שצה״ל ביטל את המחסום
בין הרצועה לבין סיני, ושעכשיו
יכול כל פלסטיני להיכנס לשטח מצרים
בלי רשיון.

נטה לירות

ך• כניןה מו ש ל ישב רב־סרן מנשה —
ומולו נציג משרד־העבודה. הם דנו
בפתיחת לישכת־עבודה במהירות המכסימלית.
סגן־המושל מסר את הפרטים היבשים:
40 אלף חושבים. לפחות 4000 זקוקים באופן
דחוף לעבודה. כולם כבר מיקרי־סעד.
מקורות־עבודה — מוגבלים. בחודש הבא
יתחיל קטיף התמרים. בינתיים: רק קצת
דייג. איסוף השלל נגמר כמעט לגמרי.
הוא יספק את המשרד, את הרהיטים, ימצא
פקידים מצריים. העיקר שהלישכה תתחיל
לפעול. שהאנשים יתחילו לעבוד. לקבי כמה
לירות למחייה.
הוא אינו רוצה להיות מושל ש, עיר
רעבה.

מודה נבוך

הוא בא מקהיר,
כדי לשמש מורה
באל־עריש .״הגדולים מנהלים את המיש־חקיס
שלהם — ואנחנו פח מתים!״ אמר.

(המשך מעמוד )4
4.2ליטר.
•• יש לה מהירות מירבית של 240
קמ״ש, ותאוצה(אפ־שרוודזינוק)
של 7.2
שניות. כלומר: בפרק
זמן זה היא
יכולה לעבור מ־ס
עד ל־ססז קמ״ש.
• באירופה מכונית
זו אינה יקרה
ולא נחשבת למכר
נית־יוקרה כמו פרא־רי,
מאזראטי, אס׳
לון־מארטין וינסן.
• היאגואר תגיע אורי למירב יכולתה רק
עם דלק של —98
100 אוקטאן. עם בנזין ישראלי לא תגיע
למהירות של יותר מ־ 200—190 קמ״ש מבלי
לגרום נזק למנוע.
יוסף אורי, רמת־גן

יריות בדיסקוטק

נדהמתי לקרוא בעתונכם (העולם הזה

מי שמכיר את תולדות מלחמת־השיחרור
יודע, כי אל״מ טמיר, מי שהיה מפקדו
האחרון של גוש עציון, אינו מאלה הממהרים
להשתטח בהישמע יריות. ויעידו על
כך פיקודיו מאז ועד עתה, הפרושים בכל
רחבי הארץ.

תל־אביב

דיפלומאטים כדרכים

.)1563 כי בתקרית שאירעה ליד הדיסקוטק
של פרדריקה, גילו השוטרים, שהוזעקו למקום,
את אלוף־מישנה אברהם טמיר, כשהוא
שוכב על הריצפה.
כמי שהיה עד ראייה למיקרה, הריני

האהובה

להעמידכם על טעותכם: אל״מ טמיר הגיע
למקום התקרית במכוניתו, לאחר שנשמעו
יריות הרובה. הוא רדף אחרי היורה האלמוני
כדי ללוכדו, והיה היחיד במקום שהתנהג
כגבר.

במוצאי־שבת 26 ,באוגוסט, נסעתי על קטנוע
הנהוג בידי חברי, בירושלים. יצאנו מרחוב
האר״י לרחוב עזה ולפתע הגיחה מכונית
105־ 100ק.ה, הנהוגה בידי עובד שגרירות
קונגו.
רק בנס לא נגרמה תאונה על־ידי המכונית
הדיפלומאטית, שנסעה במהירות רבה.
כשמחיתי בתנועת־יד, יצא הנהג, אזרח זר
המייצג את מדינתו בארצי, וירק בפני. ב־עיקבות
ריב־מילים בינינו, התאסף קהל רב
שנדהם נוכח התנהגותו הפרועה של הזר,
אשר ירק בפני בפעם נוספת.
גיליתי התאפקות, אך לדעתי היתה זו
הבעת זילזול באזרח ישראלי ובמדינה כולה.

איתן קדמי,

חברה...

ירושלים

ך* אימפריה הישראלית, המשתרעת עתה ממרומי
ן | קונייטרה ועד שפלת קאנטרה, כוללת כמיליון וחצי
ערבים.
המיספר המדוייק אינו ידוע. גם אין הוא חשוב ביותר.
החשוב הוא כי באימפריה זו חיים, ברגע זה, שלושה
ערבים בצד כל חמישה יהודים.

מה לעשות בהם?
זוהי שאלת־היסוד של קיומנו.
בלי תשובה ברורה על שאלה זו, כל הסיסמות בנוסח
״שטח משוחרר לא יוחזר״ הן פיתפותי־ביצים.

כרוע מזה: הן פותחות פתח לסכנות, אשר
כהשוואה אליהן מחווירה אפילו הספנה שאיימה
על מדינת־ישראל ערב ה־ 5ביוני .1907

0נספח את השטחים הכבושים — מה יקרה?
מבחינה תיאורטית ומעשית, יש רק ארבעה פתרונות
לבעייה זו:

• אפשר להפוך את ישראל למדינה דו־לאומית.

אפשר לחסל את מיליון וחצי הערכים
מבחינה גופנית.
9אפשר לגרש אותם מן המדינה המורחבת.
@ אפשר להחזיק אותם במישטר קולוניאלי.

ערבים על משאיות, ולהובילם לירדן. אך תחת לחץ העולם,
נאלצנו מאז להחזיר רבים מהם.
האם אפשר לבצע גירוש המוני כשאין קרבות?
הדבר אינו ניתן לביצוע בחשאי. העולם יסתכל. העולם
יזעק. דווקא ידידי ישראל, שהם אנשי־המוסר ברוב הארצות,
יזדעקו ראשונים.

גירוש כזה היה מביא לבידוד מוחלט וגמור
של ישראל כעולם, הפיכתה למדינה מנודה
ומוחרמת, עם בל הסכנות הבטחוניות והמדיניות
הנובעות מכך.

להקים שכם־עילית על הר־עיבל, וירושלים עילית על
הר־הזיתים.
להשאיר את השיפוט הצבאי לאוכלוסיה הערבית.

לרבא בל סימן של מרי ומרד כעזרת חוקי־חירום
דרקוניים. לשלוט בהם כיד חזקה. להפקיע
אדמות.
לייהד את הגדה, כפי שלא הצלחנו לייהד את הגליל.

זוהי, למעשה, דרך־מחשכתם של בל המטיפים
לסיפוח, כמידה שהם חושבים ככלל׳.
השאלה היא: האם זה יצליח?
לשנה, שנתיים — בוודאי. אך מד, יהיה המצב בעוד
עשר שנים?
יוזצר לחץ בלתי־נסבל מצד האוכלוסיה הערבית, שתתקרב
במהרה ל־ס /ס .50 היא תיעזר על־ידי 100 מיליון ערבים
מסביבנו, שיחלימו מהלם המפלה.

יש המאמינים כי אפשר להשיג גירוש בדרך פחות מרגיזה.
הם אומרים :״פשוט נמאים עליהם את החיים. נחזיק אותם

פתרונות אלה — אפשר לגוון אותם או לשלב אותם זה
בזה.
אך דומני כי גם גאון מדיני לא ימצא פתרון אחר.
אם כן, הבה ונבדוק פתרונות אלה לגופם.

בדי לעמוד מול לחץ זה, יצטרך המישטר
הפנימי כישראל עצמה, להשתנות.

בדיקה מעשית, ללא שיקולים מוסריים, ללא
רגשות -פשוט בתרגיל שד הגיון קר.

המטיפים ל״יד חזקה״ ירצו להטיל את מרותם על כל
המדינה, כדי לפעול ביעילות. אחרי שיפעילו את חוקי־החירום
באורח־קבע נגד מחצית אחת של האוכלוסיה, ייאלצו
להפעילן גם נגד המחצית השניה, היהודית.

ףאחד מכל המטיפים ברגע זה לסיפוח השטחים
^ הכבושים אינו רוצה במדינה דו־לאומית.

ישראל בולה
ישראלית.

להיפך: כל המטיפים (זולת קבוצת־שוליים
כנענית) הם קנאים לרעיון המדינה היהודית.

זוהי הדרך לפאשיזם. הדרך למישטר של מנעה ששום
יהודי בעולם לא ירצה לבוא אליה, ושטובי כוחותיו יהגרו
ממגד, לארצות הרווחה.
תיתכן, כמובן, גם תגובה הפוכה. המישטר הקולוניאלי
עשוי להימאס במהירות על הישראלים עצמם. יישמעו
קולות שיציעו לתת לערבים כמה זכויות אנושיות ואזרחיות.
בהדרגה יגיעו למעמד של אזרחים מלאים במדינה.

כולם דוגלים באימרתו של משה דיין, שאמר בטלביזיה
האמריקאית, למחרת המלחמה :״ישראל צריכה להיות מדינה
יהודית כשם שצרפת היא מדינה צרפתית.״

מדינה יהודית -בלומר, מדינה שבמעט בל
תושביה הם יהודים.
מדינה השייכת לכל היהודים
לפתור את בעייתם.

בעולם,

והקיימת כדי

~׳כמיקרה׳ 7ה׳ יובילי הפתרון הרביעי אל הפתרון
הראשון: הפיכת ישראל למדינה דו־לאומית,
במתכונת דמוקראטית מקובלת, בה
ישלוט הרוב הערכי.

בזאת היתה ישראל ב 4-ביוני. היא לא תהיה
בזאת אם יסופחו השטחים הכבושים.
אחרי הסיפוח 40 מתושבי ישראל יהיו ערבים.
שיעור־הילודה של ערבים אלה עולה לאין־שיעור על זו
של היהודים, והדבר לא ישתנה תוך זמן קצר.
סיכוייה של מדינה כזאת למשוך עליה יהודית מארצות־המערב
הם אפסיים. עוד פחות מעשיים סיכוייה לשכנע את
ברית־המועצות להתיר עליה יהודית בממדים ניכרים.
תוך 15 או 20 שנה, יהיו הערבים רוב במדינת ישראל.

לכך מסכימים, גם ברגע זה, כל מדינות־ערב. על בסים
זה אפשר להשיג כיום שלום אפילו עם ראשי סישטר אל־בעת
בדמשק. הם אמרו לי זאת בפירוש, לפני שנה.

מי רוצה בבך?

ואז ייאמר: הציונות ניצחה עד כדי התאבדות.

כירי הסיפוח אינם דוגלים בפתרון כזה. הם רוצים
> £לספח את השטחים הכבושים למדינה היהודית .

אין הם הראשונים בהיסטוריה האנושית
שהובילו את עמם לאבדון מאחורי דגל של
התנשאות לאומית, פטריוטיזם נבוב ומחשבה
מבולבלת.

כלומר: הם היו רוצים בסיפוח שטחים

השאלה היא: איך עושים את זה?
אפילו רצה בכך מישהו, צריך להיות ברור שישראל אינה
יכולה לעלות על דרך של פתרון סופי.
מכיוון שאיננו עוסקים כאן במוסר, אלא רק בדברים
מעשיים, חייבים אנחנו לשאול:
המסוגלים אנחנו לרוקן את השטחים המשוחררים בדרך
של חיסול גופני?

^ ם כן, מה רוצים המטיפים־לסיפוח? על מה הם חושבים,
כשהם נואמים את נאומיהם הנלהבים?
חוששני שאין הם חושבים כלל. הם רוצים פשוט לעלות
על גל פופולארי, העשוי לשאת אותם למעלה.

ישראל תהיה, פשוטו במשמעו, מדינה ערבית,
בעדת מיעוט יהודי.

ריקים.
שטחים משוחררים, תרתי משמע: משוחררים מן
השלטון הקודם, וגם מן האוכלוסיה הקודמת.

תהפוך, בהדרגה, למושבה

נזנןר נז 1בוה 2ג \ רינ \ ז

את הדוגמה האחרונה הציגו לנו, זה עתה, גמאל עבד־אל־נאצר
והמלך חוסיין.

במצב כלכלי ירוד, ללא זכויות לאומיות ואזרחיות, ואז
יבינו את הרמז ויסתלקו מעצמם תוך כמה שנים.״

ך* שפה העברית, יש
^ ו״ספחת״ .ולא במיקרה.
ספחת היא, לפי מלון גור ,״נגע בעור הב שר ...חתיכת
בשר בולטת מהגוף.״ כלומר, משהו חולני הנספח לגוף.
שורש

זוהי אשליה מסובנת.

יתכן שהעשירים יעזבו, אם יקבלו פיצויים. יתכן שחלק
מן האינטליגנציה תחפש חיים חדשים בכוויית ובגרמניה.

אולם עם שלם אינו עוזכ את ביתו כגלל
מצוקה פוליטית או כלכלית.

למילים

״סיפוח״

קירבה זו לא נעלמה מעיני חז״ל. הם אמרו
(יכמ׳ מז, ע״ב) :״קשים גרים לישראל
כספחת.״

ישראל אינה מסוגלת לכך. אפילו היתד, קמה בינינו
דיקטטורה פאשיסטית, וכל האנשים ההגונים היו נכלאים
במחנה־ריכוז במנזר סנטה־קטרינה, לא היה הדבר משנה
את המצב.

להיפך: שיעור הילודה יעלה בהכרח. שני תינוקות חדשים
ימלאו את מקומו של כל מהגר ערבי.

להטיל מישטר* ותרת הדרך הרביעית
קולוניאלי על האוכלוסיה הערבית.
כלומר: לא להעניק להם אזרחות במדינה. לא לתת להם
שום זכויות אזרחיות.

• 1שנה דרך

להשאיר אותם במדינה, בלית ברירה, אך לא
להותיר להם שום חלק כמדינה.

ומי שרוצה לשמור על אחדות ארץ־ישראל, ולקצור את
קציר הנצחון — מוטב שיחפש דרך פחות פרימיטיבית, ולכן

_גם פחות פופולארית.

להתייחס אל השטחים המשוחררים כאל מושבה ישראלית,
כדוגמת אלג׳יריה הצרפתית בשעתו, תוך יישובם ושיכונם
של המוני יהודים בהם.

זוהי דרך הפדרציה -הדרך המעשית היחידה
המבטיחה את בטחון ישראל והתפתחותה,
מבלי למהול את תובנה וייחודה.

זה אינו מעשי. פשוטו במשמעו.

העולם פשוט לא היה מניח לנו.

אחרת לריקון השטחים, בצורה הומאנית

יותר.

גירוש הערבים.
אבל איך עושים את זה?
תוך סערת־המלחמה אפשר היה להעלות כמה רבבות

גופו של ציבור, גופה של מדינה, דומים לגוף האדם. גידול
אינו תמיד סימן של בריאות. הגידול יכול להיות סימן של
צרעת.

גידול המדינה בדרך של סיפוח פרימיטיבי
עלול להביא לחורבנה בדורנו.

. 1י ץ 1

במדינה
העם
גי ת בלי ס פר
איש לא יכול היה לפקפק השבוע בעובדה
כי ישראל היא מדינה מרחבית.
בחרטום נסתיימה ועידת ראשי מדינות־ערב,
שהוקדשה כמעט כולה לענייני ישראל.
כל בירות המרחב — מאלג׳יריה ועד ירושלים
— דמו לתחנות־מעבר למדינאים,
שערכו מסעות קדחתניים וקיימו דיונים
בבעיות ישראל־ערב.
באזור סואץ התחדשה המלחמה הזעירה
לקביעת תקדימים במאבק על חופש־השייט.
בצמרת ישראל עצמה היו כמעט כל הדיונים
מוקדשים לבעיות ערביות.
והמאורע העיקרי של השבוע — פתיחת
שנת הלימודים — יעמד כולו בסימן הבעייה
הערבית (ראה חינוך).
שו םדברלא. למראית־עין היתד, זאת
בעיית פוליטית בלבד. האם ישתפו המורים
הערביים פעולה? האם ייפתחו גתי־הספר
בגדה ובעזה?
אך מאחורי הבעיות המעשיות עמדה בעייה
הרבה יותר עמוקה: בעייה חינוכית ורעיונית.
לישראל ניתנת לפתע, השליטה על חינוכם
של מאות אלפי ילדים ערביים.
מה יכלה ישראל להציע להם, במקום ה1^1

חתום
על הכרוז איחוד מורי הגדה המערבית.
בארבעת הסעיפים של הכרוז הודיע
איחוד המורים, כי פתיחת בתי־הספר רק
תשרת את ישראל, והיא מכוונת לפגוע
בערכי התרבות והלאומיות הערביים.
השבחת הלימודים, לעומת זאת, תוכיח
לעולם כי קיימת התנגדות כללית לכיבוש
הישראלי, ותהווה הפגנה חד־משמעית המוכיחה
כי ערביי הגדה המערבית ממשיכים
לראות את עצמם חלק מהממלכה הירדנית.
״נחכה ונראה כאשר הגיעה שעת
פתיחתם של בתי־הספר׳ השבוע, היתר,
למחברי הכרוז הצלחה ניכרת.
מוקד השביתה היתר, העיר שכם. מנהל
מחלקת החינוך וצוות פקידיו, שעבדו במשך
החודשיים האחרונים תחת המימשל הצבאי,
סגרו את משרדם ומסרו את מפתחותיו ל־ראש־העיר
— ביום בו היו צריכים להיפתח
בתי־הספר.
בכל המשולש שכם־טולכרם־ג׳נין לא נפתח
אפילו בית־ספר אחד.
בחלק הדרומי של הגדה היה המצב שונה.
— אם כי לא אחיד. ברמאללה, חברון ובית־לחם
נפתחו מספר בתי־ספר ממשלתיים,
בעוד אחרים נשארו סגורים. נוכחות התלמידים
במוסדות הפתוחים נעה בין ״200/
—ס/ס .80 נוכחות המורים: בין ס/״/ 0—10ס.50
בירושלים המזרחית נפתחו רק כתי־הספר

החלטות מהפיסגה העובית זוגו!

** יום ליום

גברה העצבנות בחדרי משרד־החוץ בירושלים. הידיעות מחרטום נקראו

ע /במתיחות.
כשבאה הידיעה על ההחלטות, היא עברה במהירות־הבזק בין איש לאיש. ורק אז העזו
הפקידים האחראיים לנשום לרודחה ולחייך חיוך של הקלה.
הסכנה הגדולה חלפה.

הוועידה לא הציעה הצעת־שלום לישראל.

הסבנח שר מיתקפת השלום
**ה הדאיג כל־כך את קברניטי מדיניות־החוץ הישראלית? מדוע חששו כל־כך
מפני הצעת־שלום?

בשלב הנובחי, אין משרד־החוץ רואה את עצמו במוסד שתפקידו
להשיג שלום. תפקידו הוא לאפשר את החזקת השטחים הבכושים.
קטע מכרוז מורי הגדה המערבית
״ירצו — ילמדו, לא ירצו — לא ׳למדו!״

הצר

לשינאת־ישראל,

חינוך השוביניסטי
שניתן להם עד כה?
התשובה העגומה היתה: שום דבר לא•
עצי הקרן הקיימת. מזה 19 שנה
קיים חינוך ערבי בישראל. הוא יכול היה
להיות מעבדה לגיבוש אידיאל חינוכי חדש
— אידיאל המחנך ערבי לאומי, הנאמן לעמו
ולמסורתו, אך המבין את שאיפות ישראל
והמאמין בשילובם ההדדי של מאוויי ישראל
וערב.
אולם החינוך הערבי בישראל מסור
בידי עסקניב קטנטנים, חסרי השקפת־עולם
ומשוללי־מעוף. הם מילאו את ספרי־הלימוד
הערביים בתרגילי־חשבון על עצי הקרן־
הקיימת, וקרעו מספרי־ההיסטוריה את תולדות
המרד הערבי במידבר.
לא היה זכר להקניית תמונה שלמה של
ההיסטוריה של הארץ׳ המשלבת יחד את
יצירות שני העמים בתקופות השונות, את
גיבוריהם ונביאיהם.
התוצאה היתד, כפולה: הרמה הלימודית
של ערביי ישראל היא ירודה, ורוב חניכי
בית־הספר הערבי בישראל עויינים את
מטרות המדינה.
ילדים וגברים. לכן לא היה בסיס מן
המוכן לחינוך בעזה, ברמאללה ובירושלים
המזרחית. ספרי־ר,לימוד ,1ירדניים והמצריים
מלאים הסתה נגד ישראל. ספרי־הלימוד
הערביים־הישראליים עוררו בוז מוצדק. כל
פתרון־ביניים, כגון קריעת־עמודים מהספרים
או לימוד בלי ספרים, היה עגום.
כך הפך מחדל של שנית לכשלון אקטואלי.
כשלון בעל תוצאות מרחיקות לכת.
כי-הילדים של היום הם הגברים של מחר.
חינוך מחר,
אינ ש אלל ה
חמישית: אנו רואים בכל מורה או נזורה
או פקיד במערכת החינוך המקבל משכורת
מהיהודים — משתף־פעולה, בונד במולדתו
ובעמו|1 ,הוא יקבל את עונשו מהממשלה
והעם כאחד,

כך מסתיים כרוז משוכפל בערבית, שהופץ
השבוע בירושלים המזרחית ובערי
הגדה המערבית (ראה תצלום בעמוד זה).

כשם שצה״ל שומר על שטחים אלה בחזית הצבאית, שומר עליהם משרד־החוץ בחזיה

המדינית.
אילו באה הצעת־שלום ערבית, היה תפקיד זה נעשה הרבה יותר קשה. וזאת משלוש סיבות:
• היא היתד, עלולה לגרום ללחץ אמריקאי חזק על ישראל למען פינוי שטחי־ד,כיבוש,
• היא היתד, עלולה להפנות נגד ישראל את דעת־הקהל העולמית,

הפרטיים, השייכים לכנסיות או למיסיונים,
בתי־הספר הממלכתיים נשארו סגורים.
קציני המימשל לא נראו מודאגים .״אנחנו
אדישים לגמרי,״ הצהיר אחד מהם .״ירצו
ללמוד — ילמדו. לא ירצו — לא ילמדו.״
כבר ביום הראשון של שנודד־,לימודים היה
אותו קצין מוכן להמר, שהמורים והתלמידים
עוד יופיעו .״היום נפתחו חצי תריסר בתי־ספר.
מחר ייפתחו עוד. ואם לא מחר —
אז מחרתיים, או בחודש הבא. אינשאללה.
אימצנו לעצמנו את הפילוסופיה הערבית לכל
אורך הקו: נחכה ונראה.״

המשק
יד חד שה
חוגי המשק עקבו בסקרנות רבה אחרי
השתלשלות התפטרותו של האלוף אפריים
בן־ארצי באל־על, בה שימש יו״ר מועצת
המנהלים.
רבים היו אשר ניבאו בי בן־ארצי בן ד,־57
יחזור בו מהתפטרותו וימשיך באל־על. אנשים
אלה הסתמכו על הודעותיו התכופות
של בן־ארצי, כי למרות שהתפטר נותרה לו
עדיין עבודה של חודשים רבים באל־על, וכי
עליו אף לנסוע לחו״ל מספר פעמים בשליחות
החברה.
אולם השבוע הודיעה תשלובת ערד ה־חימית
כי בן־ארצי התמנה בשכר מלא ליו״ר
מועצת־ד,מנהלים של התשלובת במקומו של
מאיר שרמן שפרש.
יותר מסתם נפט. מאיר שרמן נחשב
לפלא כלכלי במשרד האוצר כאשר היה
משך חמש שנים הנספח הכלכלי של ישראל
בארצות־הברית. לפני שבע שנים הוא התפטר
ומונה על־ידי המיליונר האנגלי סיר אייזק
וזלפסון למנהל חברת פז בארץ, עמדה בעלת
עצמה, החורגת הרבה מעבר לחברת הנפט,
מאחר ששרמן אף היה יד ימינו של וולנד
סון בכל הנוגע לעיסקותיו בארץ.
בן־ארצי הבין כי התפטרותו של שרמן
מתשלובת ערד, הינד, קרש־קפיצה עבורו.
הוא הסכים לקבל את תפקיד יושב־ראש
מועצת המנהלים של התשלובת לאחר שוולפ־סון
הבטיח לו, כי בעתיד הקרוב יקבל את
כל תפקידיו של שרמן, שהחליט כי בגיל
55 מותר לו לנסות ולפנות לעסקים פרטיים.

בירי \זי גזוופוחז?

#היא היתד, עלולה לפתוח מחלוקת חריפה בממשלה ובציבור, בין הרוצים בסיפוח
השטחים בכל מחיר לבין המוכנים לוויתורים תמורת שלום של ממש.

כל הבעיות האלה תימנענה אם ינקטו הערכים עמדה קיצונית ובלתי•
מתפשרת. בדיוק לכך מתפללים לוי אשבול ואבא אבן.

הגנים ער המערב
**ה, כבל זאת, הוחלט בודעידת הפיסגה? מה הן תוצאותיה האמיתיות?
כל החלטה של ועידה ערבית דומה לכתב־חרטומים. כי המנסחים לוקחים בחשבון את
סיסמות התעמולה הערבית, ואת מצב־רוח ההמונים שחונכו על ברכי תעמולה זו.
החרטומים של חרטום* לא חרגו מכלל זה. הם ניסחו החלטות סתומות, הזקוקות לפירושיב.
המשמעות האמיתית של ההחלטות היא:
• המדינות שלחמו בישראל (מצריים, ירדן וסוריה) יקבלו הקצבה גדולה ממדינות*
אולם השם ״חרטום״ אינו גזור מן המילה חרטום (מתחרז עם אדום) ,שפירושה חכנז
מיצרי קדום, אלא מן המילה חרטום (מתחרז עם עצום) שפירושה מקור של עוף לא חד,
וכן גם הפה והחוטם של כל בהמה. חרטום, בשפה הערבית, הוא חדק של פיל. השם
העברי־ערבי ניתן לעיר מפני שאיחוד שתי זרועות הנילוס (הלבן והכחול) ליד חרטום משוות
למקום זה צורת חדק של פיל. העתונים שכתבו השבוע על ועידת ״חארטוס״ כאילו היתר,
זאת מילה זרה, לא הבינו את המקור העברי של השם.

ונתב חרטומים-אורם מתחבא בהו מיבנה
הנפט הערביות, ותמורתה הן מסכימות לחידוש הזרמת הנפט למדינות מערב־אירופה.
כל המדינות הערביות (זולת אלג׳יריה וסוריה) הסכימו שיש לנהל פעולה מדינית
להשגת הסכם עם מדינות המערב, שיביא להפעלת לחץ על ישראל לפינוי שטחי־הכיבוש.

+למען הסכם כזה מופנות מדינות־ערב לעשות ויתורים מרחיקי־לכת,
לעומת עמדתן הקודמת, אך לא ״להכיר״ כישראל רישמית, ולא
לכרות עימה הסכם־שלום רישמי.
אחרי שפגה השימחה הראשונה בירושלים, גרמו החלטות אלה לדאגה. הסכנה המיידית
של מיתקפת־שלום ערבית, אמנם חלפה, אבל לטח־ח ארוך נשארה סכנה רבה.

חשננית המצדת והיוונית
^ ף שוועידת חרטום לא הגדירה שום מצע־שלום ברור, הודלפו תוכניות־השלום
\ 1השונות בעת הוועידה ולפניה. הן ברורות עתה בקודים כלליים.
התוכנית המצרית, שדוברה העיקרי הוא הנשיא טיטיו מיוגוסלביה:
צה״ל יתרחק מן התעלה, ותמורת זאת תכיר מצריים בחופש־המעבר לאוניות
ישראליות במיצרי־טיראן ושל סחורות ישראליות בתעלת־סואץ (אולם לא בחופש־המעבו של
אוניות בדגל ישראלי בתעלה).

• ישראל תפנה את חצי־האי סיני ועזה, ותמורת זאת תוותר
מצריים על מצב־הלוחמה עם ישראל.
נראה כי ההצעה אינה כוללת עוד שום דרישה כלפי ישראל בעניין החזרת הפליטים.
יתכן מאד כי כרוכה בה גם הסכמה מצרית לפירוז חצי־האי סיני ועזה מכוחות צבאיים.
הצעת־השלום של המלך חוסיין משלימה, למעשה, את ההצעה המצרית. עיקריה:

• ישראל תחזיר לירדן את הגדה, וככללה ירושלים המזרחית.
הכותל המערבי, והגישה אליו, יישארו למעשה בידי ישראל.
• כל הגדה תפורז מכוחות צבאיים.

• ירדן תוותר על הדרישה להחזרת הפליטים לישראל, ותשקם את
הפליטים כגדה, כעזרה בינלאומית.
#ו ירדן תוותר על מצב־הלוחמה עם ישראל.

תחום בין מינימום!מכסימום
ילד הוצעו הצעות כאלה לישראל ביום ה־ 4ביוני ,1967 או בכל תאריך שלפני כן, הן
^ היו מתקבלות על־ידי הציבור הישראלי בהתלהבות עצומה, כנצחון ישראלי אדיר.
כיום המצב שונה לגמרי.

כעוד שכעיני כל ערכי הוויתורים המוצעים הם מרקיעי־שחקים ממש,
הרי כעיני הישראלי הממוצע הם עלוכים כהשוואה לנצחונות צה״ל.
הדבר בולט לגבי ירושלים. אחרי הסיפוח הרישמי המהיר של העיר לישראל, אין שום
ממשלה בישראל יכולה אף לחלום על החזרתה לירדן. לעומת זאת, אין שום ערבי יכול אף
לחלום על הסכמה ערבית לוזתר על ירושלים, המקודשת לאיסלאם.

גם כשטחים אחרים יש פער רב כין המכסימום שממשלה ערכית
כלשהי יכולה להציעו -לבין המינימום שממשלת ישראל מסוגלת לקבלו.

יתכן שחלק גדול מדעת־הקהל בישראל היה מקבל את רעיון החזרת השטחים תמורת
הסכם־שלום רישמי וחתום, הפותח את כל הגבולות בין ישראל וארצות־ערב. אולם אחרי
20 שנה של אי־הכרה בעצם קיום המדינה ב״פלסטין הכבושה״ ,זהו דבר ששום מנהיג ערבי
אינו יכול להסכים לו בגלוי, אלא אחרי תקופת־ביניים ממושכת של אי־לוחמה.
אותה בעייה מתעוררת, ביתר שאת, לגבי דרישת ישראל למשא־ומתן גלוי וישיר.
משא־ומתן כזה פירושו, בעיני הערבים, הכרה מראש בקיומה החוקי של ישראל. כלומר:
הם רואים בדרישה זו טכסיס שמטרתו להשיג מהם מראש את הכניעה לדרישה הישראלית
העיקרית — בעוד שישראל אינה מוכנה לוותר שום ויתור מראש.

הערכים משוכנעים כי גם כסיום המשא־והמתן לא תסכים ישראל
לשום דכר זולת ההכרה הערכית כסטאטום־קוו -דהיינו, כניעה ערכית
ללא־תנאים.
במצב כזה, הסיכויים לשלום בין ישראל ומדינות ערב הם אפסיים.

האס ינודה אמריקה להכריח7
**דוע, ככל זאת, מדברים הערבים על ״פעולה מדינית״ ,ומדליפים הצעות־הסכם?
התשובה: המנהיגים הערביים כלל אינם מתכוזנים להסכם עם ישראל.

הם מתכוונים להסכם עם אמריקה ובריטניה- .
כל הערבים — ובכלל זה הערבים בשטחי־הכיבוש ואף בישראל עצמה — מאמינים
באמונה עיוורת כי ישראל היא סוכנת האימפריאליזם המערבי. מכאן נובעת המסקנה כי די
בהסכם עם אמריקה, כדי שישראל תקבל את פקודת הנסיגה — ותציית.
המגמה האמיתית שהסתמנה בוועידת הפיסגה היא בכיוון זה.
מצריים תשתף פעולה עם המדינות הפרו־אמריקאיות בעולם הערבי, כדי להגיע להסדר
מדיני־כלכלי עם וושינגטון. בכך היא מקווה, כנראה, להשתחרר גם מן התלות המוגזמת
בברית־המועצות, ולהחזיר את חופש־התימרון בין הגושים שהעלה את עבד־אל־נאצר לגדולה.

הערכים רוצים להגיע לידי הסכם עם ארצות־הכרית, שתמורתו
תכריח ארצות־הכרית את ישראל להסכים לתנאי־שלום המקובלים
על הערכים.
האם ארצות־הברית מוכנה לכך?
זוהי השאלה המעסיקה כיום את ממשלת ישראל יותר מכל שאלה אחרת.
כותבי־מודעות בעתונים יכולים להזהיר בפני ״כניעה ללחץ האמריקאי״ .אין גם ספק
שישראל אינה נאלצת לקבל אוטומטית כל תכתיב אמריקאי. אולם המציאות היא שישראל
תלוייה כיום באמריקה יותר מאשר אי־פעם.
אחרי מה שקרה ביחסי ישראל־צרפת, שוב אין ישראל יכולה לסמוך על קבלת נשק וחלפים
מפארים. המקורות היחידים לרכש, בהתה ובעתיד, הם וושינגטון ולונדון.

אי־אפשר לדגול כמדיניות שתביא כהכרח למלחמה חדשה כין ישראל
והערכים, תוך עשר שנים לכל היותר -ולזלזל כמקורות־נשק.
יתר על כן, החזקת השטחים הכבושים תעלה בכסף רב. חלק מן הכסף הזה צריך
לבוא מאמריקה. המיתון בישראל עדיין נמשך. כך גוברת גם התלות הכלכלית באמריקה.

לכן יהיה זה קשה מאד לעמוד נגד לחץ אמריקאי נוקשה ועיקכי.
השאלה היא: האם יהיה לחץ כזה?

סיוון השארה הגדול: אוזויקה
דבר תלוי בכמה גורמים חשובים מאד, שבחלקם הם סותרים זה את זה. בין השאר:
בשנה הבאה ייערכו הבחירות לנשיאות בארצות־הברית. בניגוד לבחירות 1956

״אני נזוזפש א ת הפתרון י״
(כשנבחר אייזנהואר מחדש) ו־( 1964 כשנבחר ג׳ונסון ברוב עצום) פרוש ערפל סמיך על
תוצאות בחירות אלה.

ג׳׳ונסון נתון כצדה קשה. הוא יהיה זקוק לכל קול. הקולות היהודיים
יכולים להכריע. לכן אין להניח כי ג׳ונסון יעשה מעשה עויין לישראל.

מאידך, יעלו סיכויי ג׳ונסון בצורה מסחררת אם ישיג הסכם עם ברית־המועצות
בשאלת ויאט־נאם. ג׳ונסון מעוניין בהסדר עולמי, שיכלול גם את ויאט־נאם וגם את המרחב.
הוא יכול להיות מעוניין להסתדר, תוך כדי כך, עם הערבים.

הסדר עולמי כזה יכול להיות לו יותר חשוב מן הקולות היהודיים,
מכיוון שוויאט־נאם עומדת כראש דאגות הציבור האמריקאי.
#ו קבוצות חשובות במשרד־החוץ ובמשרד־הבטחון האמריקאי עדיין מאמינות כי הכוח
הערבי חשוב יותר למערך האמריקאי מאשר הכוח הישראלי, והן עשויות להתלהב לכל
סיכוי להסדר כולל עם הערבים, שיחזיר את המרחב לאזור־ההשפעה האמריקאי.

האם מוכנות קבוצות אלה לסמוך מחדש על עכד־אל־נאצר?
ערב צאתו לחרטום ביצע נשיא מצריים הפיכה שקטה נגד כל גורמי האופוזיציה, בעיקר
בצבא. הוא שם במעצר־בית אפילו את ידידו, גיסו וסגנו — עבד־אל־חכים עאמר.
מדוע?
מישטרו של עבד־אל־נאצר רופף. עצם קיומו הוא בבחינת נם, כי שום דיקטטור צבאי
בעולם עד כר, לא החזיק מעמד אחרי מפלה צבאית מוחצת. גם המצב הכלכלי מתקרב לשואה.
מצב זד, יכול להקל על סוכנות־הביון האמריקאית לחולל במצריים הפיכה צבאית פרו־אמריקאית,
דוגמת אלה שבוצעו באינדונזיה ובגאנה, בהן הודחו שני ידידיו של נשיא
מצריים — סוקארנו ואנקרומה.

הסוכנים האמריקאיים מכטיחים לגורמי האופוזיציה כי מישטר
מצרי חדש, פרו־אמריקאי, ישיג כקלות את נסיגת ישראל מכל השטחים
הכבושים.
אילו התקיימה הפיכה כזאת, היה קשה הרבה יותר לישראל להחזיק בשטחי־ד,כיבוש. אולם
עד כה לא אירעה כזאת.
על כן נותרה השאלה: האם מוכנים האמריקאים להסתדר עם עבד־אל־נאצר עצמו?

ואם כן, כאיזה תנאים?

אמויקה תוא> ואסו־יקה
*א כר אחד כדור.
| רק כשורה שניה תוכל לדאוג לאינטרסים שד ישראל.

במגעיה עם מצריים, תדאג אמריקה קודם כל לאינטרסים של עצמה.

העמדה הרישמית של אמריקה היא גם כיום שעל ישראל לסגת מכל שטחי־הכיבוש, תמורת
פתיחת התעלה והכרה הדדית.
כיום אין עבד־אל־נאצר מוכן לכך, לפחות לא בגלוי. אך מה יקרה אם יסכים לכך
מחר — הוא או מי שיבוא במקומו?

סכנה זו קיימת, והיא העומדת לנגד עיני משרד־החוץ הישראלי.
ישראל יכלה, כמובן, לחסל סכנה זו אילו יצרה מצידה, ביוזמתה שלה, מצב חדש בבעיית
או־ץ־ישראל, למשל, אילו ניגשה להגשמת תוכנית הפדרציה, תוך השגת הסכם ישיר בינה
ובין ממשלה פלסטינית זמנית.

כצורה זו היתה מונעת כל אפשרות של הסכם ערכי-אמריקאי על
השכונה, מאחורי גכה.
היא גם היתר, משמיטה את הקרקע מתחת לעמדתן הנוכחית של ממשלות ערב. כי
בהחלטות ועידת־הפיסגה יש סעיף מרכזי, הדוגל ב״החזרת זכויות העם הפלסטיני״.

אם יקכע העם הפלסטיני כי זכויותיו כאו על סיפוקן, תוך הסכם ישיר
עם ישראל -יתרוקנו כל שאר החלטות הפיסגה מתוכנן.
בהעדר יוזמה כזאת, עלול להיוזצר מצב שבעוד ממשלת ישראל חותרת לסיפוח השטחים,
יסתדר העולם על חשבונה, מאחורי גבה.

כמדינה

£111011

מנג ח;

האנ שים
שחזרו
מן הכפור

נעלם בוזברשרי חלה
אלנט -הספר״ השיסר על בריאותו
וגטישותו הטבעית של השיער

בשבוע שעבר חזר כתריאל כץ מן הכפור
בפעם השנייה תוך חודשיים. הפעם הראשונה
היתד, כאשר שב ממוסקבה, בה שימש שג־ריר
ישראל עד ניתוק היחסים בעיקבות
מלחמת ששת־הימים.
והפעם השנייה היתד, יציאתו מן האב־מלה
המאונסת של שגריר ללא שגרירות,
כאשר נתמנה ליו״ר יד ושם, מוסד הנצחת״
השואה*.
לא היה זה תפקיד קשה מדי עבור כץ
בן ד,־ ,59 הרגיל מאז ומתמיד למלא תפקי־דים
נכבדים. לפני 20 שנה היה דובר אירגון
ההגנה העברי בארץ־ישראל ולפני 19 שנה
היה הדובר הראשון של צד,״ל.
אחר־כך פנה לשירות החוץ, ייצג את יש־ראל
כמיופה,־כוח בבודפסט וכציר בוורשה•
ואז חזר ארצה, קיבל על עצמו תפקיד עוד
יותר אחראי: מזכיר הממשלה.
מג׳וב זה עבר לניו־יורק, בה שימש קונסול
כללי ולאחר מכן הגיעה שעת השיא
של הקריירה שלו — השגרירות במוסקבה.
גם מם׳ .2למען הסדר הטוב הוחלט
לדאוג לתעסוקה לא רק לאיש מס׳ 1שחזר
מן הכפור הרוסי. השבוע הגיע גם תורו
של מס׳ ,2מי שהיה המזכיר הראשון בשגרירות
ישראל במוסקבה, דויד ברטוב
בן ד,־.43
ברטוב, שלפני שליחותו למוסקבה, היה
מנהל לשכת נשיא המדינה, נפגש דשבוע
שוב עם הנשיא, הושבע על־ידו לתפקיד
שופט־שלום ורשס בית־המשפט העליון.

אלנט -לתסרוקת מושלמת באמת.

ירושלים
סו ד
ה מגילו ת
ון=וא=/ז £ס

רמת־גן, גבעתיים, בני־ברק -
ביום רביעי ,13.9.67 תערך בקפה ״עצמאות״
בגן המלך־דוד ברמת־גן.

פגישה עם נציגי ההנהלה
פרטים מלאים בגליון הבא.
חיפה תיכון ערב חדש
בפקוח משרד החנוך והתרבות
רה׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .

הרשמת תלמידים
לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳

כל יום בין השעות 7—5בערב

* חסך * שכר לימוד מודרג
.תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

לגברים בלבד מכון האהבה החופשית והטהורה
(נוסח שבדיה)
מודיע על האפשרות להכיר את בת
הזוג המתאימה שעיקר מטרתה היא
האהבה הרצינית והטהורה.
לשם קבלת פרטים פגו לת.ד15037 .
תל־אביב.
עדיפות תינתן לגברים גבוהים ונאים.

הגנוזות

ישראל תפשה, עם כיבוש ירושלים המזרחית,
גם את מוזיאון רוקפלר. ולא רק
את המוזיאון — אלא גם את המגילות הגנוזות,
השוות מיליונים.
מעולם לא השמיעה ממשלת ירדן, לה
שייכות המגילות שניקנו מבדואי בכסף טוב,
מחאה או דרישה להחזיר את המגילות.
מדוע?
פרי בשל. גילה, השבוע, השבועון ה־ערבי־התוניסי
ז׳ן אפריק, המופיע בפאריס:
כיבוש המגילות הגנוזות מהודה תפישתו
של שלל־ד,מלחמה החשוב ביותר במרחב,
מאז כבש נאפוליאון את האובליסק של
קליאופטרה ומאז העביר לורד אלגין את
פיסלי־הפארתנן למוזיאון הבריטי.
אך צחוק הגורל הוא שמוזיאון רוקפלר
נפל לידי הישראלים רק משום שירדן העלתה
על דעתה את הרעיון המוזר שיש להלאים
מוזיאון זה. ועוד שמונה חודשים קצרים
לפני מלחמת־הבזק.
המוזיאון הוקם ומומן על־ידי קרן רוקפלר.
אלמלא הולאם, הוא היה עדיין בפיקוח הדירקטוריון
הבינלאומי שלו.
המוזיאון שהוקם ב־ 1929 היה שייך בשעתו,
חוקית, לשלטונות המנדאט. אחרי
תום המנדאט, ב־ , 1948 הועברו ההנהלה והמימון
לקרן בינלאומית, מאחר ולפי החלטת
האו״ם — שלא מומשה לעולם —
היה צריך להביא לבינאום ירושלים.
בריטניה המליצה על הקרן הבינלאומית,
מכיוזן שהניחה שלירדן אין די ארכיאולוגים
מוסמכים. היא ידעה על מה היא מדברת:
היא מנעה את הכשרתם בעצמה.
ב־ 1955 ניסתה ממשלת ירדן להלאים את
המוזיאון. הדבר נידחה על־ידי שגרירי אר־צות־הברית
ובריטניה שקבעו כי ״המוזיאון
בידיים הטובות ביותר.״
הירדנים התעקשו ואשתקד מינתה ממשלת
עמאן את מושל ירושלים לכהן כחבר מיגר,לת
המוזיאון. המושל תבע מייד את הלאמת
המוזיאון.
היא בוצעה לבסוף והפכה עובדה רשמית
בנובמבר .1966 ביוני 1967 יכלו הישראלים,
פשוט, לקטוף את הפרי הבשל.
* גס. היו׳׳ר הקודם של יד־ושם היה
שגריר ישראלי מנותק — ד״ר אריה קובובי
ששב מארגנטינה, שניתקה את היחסים אחר
חטיפת אייכמן מארצה.

קוב על המקל ;1

בצעיר שנשא מקל בידו והשתדל לנפץ את
דלתות המאפייה, נאבק איתו ועצר אותו.

^ ם יתחילו אי־פעם שחיטות בין
יהודים לערבים בישראל — הן יתחילו
בכרם התימנים!
כך התבטא, השבוע, אהד מנכבדי הכרם,
אחוז־ד,סלידה מן התסיסה הפרועה ההופכת
את שכונת התימנים, ליד שוק הכרמל במרכז
תל־אביב, לפצצת־זמן שתתפוצץ בכל רגע.
ובעצם — כבר התפוצצה. או נכון יותר

מחנים לחאוקה

באו לחזות בהטלת הפצצות מל מסעדות.
בתמונה: הצטופפות המונים באחת הסימטאות.

התסיסה הבוועה נכדם התימנים התל־אביב,
הגיעה לשיאים נוספיס של חנלות
— ממשיכה להתפוצץ באיזור סוער זה,
אחרי המאורעות שאורגנו על־ידי ״מחתרת
הכרם״ (העולם הזה )1565 שוב התפרעו,
השבוע, אנשי הכרם.
ביום השלישי, למשל, ניכנסה קבוצת-
צעירים למאפיית ויקטוריה, בשעה 12.30
בלילה. הצעירים נשאו בידיהם לונוים (מו־טות־ברזל
ליציקות־בניין) .״באנו להכות ערכים!״
צעקו. בעל המאפייה, הנואש, התחנן
על חייו .״אני לא ערבי!״ אמר.
הם האמינו לו, בקושי. לעומת זאת, ניפצו
את הטלפון, כדי שבעל המקום לא יזעיק את
המשטרה, ואחר־כך הרסו, בשיטתיות ובצורה
פראית, את כל כלי־העבודה במאפייה.

ך! מטה משטרת תל־אכיג הוחלט
למנוע את המשך מעשי־הטרור בכל
מחיר. יחידת־שוטרים בת 30 איש, כולם
שוטרי־מקוף, גוייסה בבהילות. אליה הצטרפו
10 אנשים מן המדור המרכזי, ומן המחלק
לסמים ומוסר, המכירים את עברייני השכונה.
כך הוצפה השכונה, באמצע הלילה, ניידות
ושוטרים, שנתקלו בקבוצות צעירים.
השוטרים תבעו מן הצעירים להתפזר. הם
נתנו לבקשתם תוקף־מישנה על־ידי דחיפות
עזות. הצעירים גילו התגוננות סבילה, שבו
וישבו על המידרכה, כשהם רוטנים.

תוך כדי־כך נתקלו השוטרים במכרים
ותיקים: הם עצרו חמישה חשודים. גואל
תנעמי 29 מנחם כהן 27 אמנון מגרי
( ,)31 יגאל שרעבי ( )27 ודרורי יהודאי (.)28

מחרת החיפושים ניכנס למסעדת
/ציון לוי — בה החלה כל הפרשה —
אחד אבנר מורי. מורי כעס על ציון .״הוא
גורם ישיר למעצר,״ רטן. אולי חשב כך משום
שציון העסיק במסעדתו, ערבים. את
כעסו פירק הלקוח בהטחת ידו בכוס ריקה,
שעמדה על שולחן. הכוס נשברה. מורי
נפצע בידו.
מיד נפוצו שמועות מוגזמות ומנופחות.
דויד ארחי, ששמע על כך, חשב שהוא חייב
להתערב. הוא ניגש לציון וטען שזה אשם
בכל. אחיו של ציון שמע את זאת, קרא
לציון לצאת החוצה לדויד.
ציון יצא בריצה, שלף אקדח מכיסו, וסטר
פעמיים לדויד בלחייו.
״זה יהיה הסוף שלך!״ היתד, תגובתו של
דויד ארחי .״בגלל הסטירות אני עוד אחסל
אותך.״
דויד ארחי הגיע לביתו וליד הפתח הרים
חפץ׳ אחז אותו כרימון, נשך בניצרה,
והשליך אותו לעבר ציון, כשהוא צורח:

נצצה בפונדק
העובדים

הערבים בפונדק,

השייך לשאול בעל הצלקת, ניפצה את הזכוכיות במסעדה,
שליד הכניסה אליו, עם הגב לקיר, עומדים שלושה
ואשתו של שאול, חנה (מעשנת סיגריה, בשמלה לבנה).

לבסוף החליטה המשטרה לעשות משהו.
היא הזמינה את עמרני׳ אחד מנכבדי השכונה,
שישכין שלום או לפחות ישקיט את
הרוחות. עמרני פנה לצעירים שבסימטאות,
ביקש מהם להתפזר — ונענה בחיוב.
זה החזיק מעמד לילה אחד בלבד.

וכך התגלגלו העניינים הלאה:
אנשי־המחתרת החליטו לפגוע באיש
החזק בשכונה: המוכתר, בעל הצלקת, ובעל
הפונדק יוסף שאול. אלמוני השליך
לעבר מסעדתו דרוב — וברח.
• באותו לילה היכר, שיכור בדלת אחת

לי ל ,111ח01130 ,11

השוטרים המתוחים החלו להכות את הצעירים.
אחר־כך ביצעו מספר מעצרים. העצורים
נלקחו ״כחשודים בביצוע מעשה־האלימות
במאפייה ויקטוריה״.

ך* ינתיים החלו צעירי־השכונה בניהול
מלחמה פרטית בשוטרים. הם השליכו,
מעל גגות, ומחלונות סמוכים, ארגזים ריקים
ובקבוקים. תגובת. השוטרים: מכות על ימין
ועל שמאל, נגד כל מי שנמצא שם אותו זמן.
ברגע מסויים, הושלך דרוב (לבנת־חבלה
קטנה, המהווה רימון־יד פרימיטיבי ) על
ניידת־משטרה. המיטען התפוצץ באוויר ולא
פגע במכונית או בשוטרים.
עם בוקר פתחו השוטרים בחיפושים
מדוקדקים ברחבי השכונה. הם עברו מבית
לבית, עצרו אנשים, חקרו אותם.

שוטו בכל נינה

ניידות משטרה וסיורי רגלי
מילאו את השכונה לאחר
הטלת הפצצה. בכל פינה הוצבו שוטרים, ובלשים לבושי אזרחית
הסתובבו בין הסקרנים כדי לשמוע מקרוב מי הם מטילי הפצצות.

שועלים בכרם כ״

רחובות השכונה, כשמכשיר הקשר בידי אחד
מהם משמש להזעקת תגבורת בשעת הצורן.

״ר,זהרו! רימון חי!״
ציון נס על נפשו — כשעל ר,ריצפה
נשארה מונחת מישקולת פשוטה. תקרית
כמעט־משעשעת זאת לא הרפתה את המתח.
המהומה נמשכה. היו בעד והיו נגד ציון —
שישב, ליד המסעדה, וקונן :״למה כולם
רוצים לחסל אותי? מה עשיתי?״
ובאמת, ציון לא עשה דבר. מלבד להעסיק
פועלים ערביים. אבל זה מספיק, כנראה, בכרם,
כדי להצדיק נסיון לינץ׳ לבן־אדם.

*-שוטרים שסיידו כסימטאות ה

) צרות התחילו עכשיו להלך חמישה־חמישה:
בזוגות כבר היה מסוכן מדי.

הקיר במרכז

השכונה

כרזית־ענק:

המחזיק ערבים ישא על אחריותו
ה.ש.ה( .ראשי התיבות הס תושבי
שכונת התימנים כפי שהסביר צעיר

למחרת ניסו כמה צעירים לשרוף את
מאפייתו של אמן. הנסיון ניכשל.
בעלי המסעדות והעסקים בכרם התימנים,
מרטו בינתיים לעצמם את השיערות. על אף
התארגנותם המשותפת, הם ידעו שמצבם
בכי רע: בני צפון תל־אביב כבר פחדו לבוא:
ה&ידיון בעסקים ירד: ונוסף לכך, לצעירים
המשוטטים והמובטלים ברובם — אין מה
להפסיד, בעוד שלהם יש ויש.
נוסף עוד גורם אחד: אנשי־הזרוע. כמה מצעירי
השכונה, תכננו לגבות מכל ״מעסיק־ערבים״
50 לירות דמי־לא־יחרץ ,״כדי שלא
יקרה לך שום דבר״.

אל תושבי השכונה. כל
כמו שאחינו נשאו בחזית.
שכונת הכרם ולא טיהור
אלמוני שבוע קודם לכן).

המאפיות בכרם, בשעה שתיים לפנות בוקר.
״כך כואב לערבים הנעולים בפנים!״ צרח.
מלים יותר חשובות היו כפיו של שאול
בעל־הצלקת :״אנחנו ניפתור את הבעייה בכוחותינו
אנו,״ אמר ,״לא בעזרת המשטרה.״
אבל אחרת חשבו אנשי־ד,מחתרת ובניד,שכונה
המוסתים, שהוסיפו להסתובב בסי-
מטאות האפלוליות כשהם צורחים ״כל ערבי
הוא גייס חמישי של שוקיירי. אנחנו ניקח
את החוק בידיים שלנו!״
על־מנת למנוע שזה יקרה — חייבים האזרחים
השלווים של הכרם, שהם בכל זאת
רוב הציבור, לחסל ככוחות משותפים את
זרעי־ד,מרעים שצצו ביניהם.

במרחב

נושת הרשם ־קול שר אח׳ גויס אשכור

זה קרה
ז>ו^ ;1* ! 911 1
ך* ״ 18 במאי 19 )57 נתפש קברניט המיכלית חיפה, דויד ויו,
2במירמת־מכם קטנטנה: הוא ניכנס לנמל יפו עם רשמקול ישן,
חזר מאונייתו עם חדש — על מנת לחסוך את התשלום עליו.
שילטונות־הנמל העבירו את המיקרה למכס — ואז אירע משהו
בלתי־רגיל.
או נכון יותר, שורה שלמה של דברים בלתי־רגילים.

• על כל הפרשה הוטל, מגכוה, איפול חמור.
• המשטרה נימנעה מלהגיש תיק פלילי.
• עיתונאים שחקרו במיקרה הוזהרו לבל יעיזו י לפרסם מילה.
• וכאשר התפוצץ, השבוע, הסיפור הכאנאלי
הזה -יצאו בל דוכרי־חסרת ״צים״ ואיגוד הימאים
מכליהם בדי להטעים כמה שזה סיפור שיגרתי.
מה היתר, הסיבה להיסטריה שתקפה את כל הנוגעים בדבר? מה
היה הסוד שהסתתר מאחרי פרשת־המכס העלובה?

הציר הרים שפופרת לקונסול שלו בקושטא, פקד על גילעדי
להתיר לאונייה לעצור.
וכך אירע שזיו יצא מנצח: אשתו, שתי בנותיו יאשתו של
המכונאי הראשי ירדו בנמל־קושטא, טסו ללוד, בתרועת־ניצחון.

הגיס
במע צר־גי ת

דבר שעלה למדינה כסך רב, לא רק במיסים, אלא
אך עקב פיגורה של האונייה.

בולם התחמקו

כתב לה מונד אריק רולו לא חשב לשמוע
משהו מרעיש בקאהיר. הוא בסך־הכל התעכב
שם ליום אחד, בדרכו מפאריס לוועידר.
הפיסגה בחרטום.
יום זה הספיק לו כדי לשמוע את הידיעה
המרעישה ביותר שיצאה ממצריים מאז מלחמת
ששת־הימים. הוא טילגרף אותה לעיתונו:
המרשאל עבד־אל־חכים עאמר מוחזק
במעצר־בית.
הימין משתלט. רק כעבור שבוע תמים
ניתן אישור רשמי לסקופ של רולו. אל־אהראם,
שעורכו חסניין הייכל הוא ידידו
האישי של רולו, גילה כי לא רק עאמר,
אלא עוד כחמישים קצינים נעצרו. ביניהם:
שאמס־אל־דין בדראן, שכיהן כשר־המלחמדי
במלחמת ששת־הימים. האשמה: נסיון להשתלט
על הצבא, אחרי שרבים מקציניו הודחו
מתפקידיהם.
עאמר, גיסו של עבד־אל־נאצר, נחשב עד
כה לצל של הראיס. נכונותו לעמוד בראש
קשר צבאי התפרשה, על כן, כנסיון ״להציל
את עבד־אל־נאצר מתוצאות התבוסה״ .לפי
תיאוריה זו, מתגבש עתה שלטון הימין במצרים.
הדחת מאות קצינים בכירים היא
חלק מתוכנית הטיהור של הימין, עימד׳
נאלץ עבד־אל־נאצר להשלים.

ך* שבוע יצאה כתבת העולם הזה, בלוזיית צלם, לבדוק את
( )סיפורו התמוה של דויד זיו, אחיה של מרים אשכול ורב־חובל
שסרח.
קבלת הפנים שערך להם דובר צים היתד, פחות מנלהבת:
״ברור שאני יודע למה את באת,״ הפליט הדובר, אליהו שרגאי.
״אבל אנחנו לא יודעים משום דבר.

״אנחנו לא יודעים איפה האונייה. אנחנו לא יודעים
איפה רכ*החובל. ובכלל אני לא יודע אם ה אונייה
שייכת לנו״.
עובד אחר בצים היה הרבה יותר ברור בדבריו:
״אני חושב שכל העסק הרבה פחות נעים לחברת שהם־צים

מאשר ללוי אשכול,״ הפליט.

״הרי בל העסק הזה אינו הברחה רצינית. בל
ימאי עושה דברים כאלה. אבל עד עכשיו נתפש רק רב־חובל
אחד בהברחה: רב־החובל ראובן רון שהבריח 200 שעונים
והושעה מתפקידו.״
מתחמק לא פחות היה מזכירו המינהלי של איגוד הימאים
בחיפה, אהרון אקהויז:
״ברור שאני יודע מה אתם רוצים,״ אמר .״אבל אנחנו צריכים
להגן על הימאים שלנו.
״לא לפרסם שום פרט. על כן לא אמסור לך דבר על רב־חובל זה.״

מישהו הלשין
מלחמה פרטית
ך• אמת הפשוטה, העלוכה והמיטעיטעת היא :
מרים
1 1הקברניט דויד זיו־זליקוביץ הוא אחיה של
ב״החובל דויד זיו מתגורר, רישמית, ברחוב דוב הה ,9
אשכול -וגיסו של ראש־הממשלה.
1בבני־ברק.
אולם זיו עבר כתובת, מבלי להשאיר עיקבות.
וכאשר נתפש כמעשה־מירמה פעוט זה -עמד
חקירה זריזה של כתבת העולם הזה, גילתה את כתובתו החדשה:
ביסאו של לוי אשכול על בלימה.
היה זה בימים שקדמו למילחמת ששת״הימים. רפ״י עשתה אז את
הכל כדי להפיל את ראש־הממשלה.
המדינה געשה. אווירה של תיסכול אפפה את המדינה כולה. בארץ
הסתובבו ״בדיחות אשכול״ שהונחו על־ידי יריביו הפוליטיים,
ומהתלות על הישראלי היורד האחרון היוצא מנמל־האודיר ומכבה
את האורות.

ואז, כשדי היה בזעזוע הנוסך הקטן ביותר בדי
לשים קץ לקאריירה של אשכול -באה המהלומה :
אחי־אשתו נתפש במעילת־מכס.
על כן הופעלו -כל אמצעי־המדינה, כדי להשתיק את הפרשה —
מבלי למנוע, אומנם, את ההליכים המינהליים והחוקיים המקובלים
במיקרים כאלה.
מאחר ובלאו הכי, אין זה מקובל, בנמל־יפו, לחטט בכליהם
של קברניטים ורבי־חובל.
משום כך גם ברור היה שמישהו — וכנראה מישהו מיפלגתי
מאוד — הוא זה שטרח להלשין במשטרת־נמל יפו, שרב־החובל
חפץ לחסוך לעצמו כמאה לירות ישראליות במכס.

הציר טיזפן
ך * רכו *טל דויד זליקוביץ בצי של צים ארוכה ודי מפוארת.
1הוא הצטרף לצי־הסוחר לפני 18 שנה, עבד בו יפה. וכאשר
כבר היה דויד
אחותו התפרסמה עקב נשואיהלראש־הממשלה,
קצין־ראשון בתקן של רב־חובל.
ואומנם, היתר, זו שנה מאושרת מאוד למשפחת זליקוביץ: ממש
זמן קצר לאחר שהאחות הקטנה, מרים, נישאה לראש־ממשלת ישראל
בכבודו ובעצמו, זכה גם דויד זיו, האח הבכור, להגשים את
חלום חייו:
הוא קיבל לידיו את המיכלית חיפה, הפך לרב־חובל כדת וכדין.

הוא מתגורר כעת בבית נאה שברחוב ביאליק ,96 במרכז רמת־גן.
משהגיעו הצלם והכתבת, הם נתקלו בזיו, עב־הבשר ונעים־
ההבעה, כשהוא יושב עדיין על מיזוזדות. אשתו, נעולה בסנדלי־אילת
ושתי בנותיו העגלגלות היו גם הן נוכחות.
הצהיר זיו בפני הכתבת:

״לא תפשו אותי עם טייפרקורדר. לא עצרו אותי
עם טייפרקורדר. ולא חיפשו אצלי טייפרקורדר.
״לא החלפתי טייפרקורדר, אפילו. יש לי טייפרקורדר אחד, שנמצא
באונייה.

״בל העסק מצוץ מן האצבע.

״כל הסיפור הוא בכלל מלפני שמונה חודשים. ולא מה־ 18 במאי.
״אבל בכלל — זוהי מלחמה של אדם סרטי, שיש לי איתו
סיכסוכים בענייני־עבודה. והוא שדואג לפרסם את כל הסיפור.

״בן, זה נבון שהטסתי את אשתי ממיצרי-הדאר-
דאנלים. עצרתי שם את האונייה.
״אבל תמיד כשעוצרים משלמים אגרת־מעבר. וחוץ מזה — גם
הטסתי את הטבח, שהיה חולה.
״לכן שילמו מימים עבור כולם.
״בכלל, לקחו נמלה, ועשו ממנה אכססרה־פיל.״

מה שלא מנע מן המכם לפרסם, השבוע, בי זיו
נקנס קנס-כופר של מאה לירות — לאחר ששילם את
המכס שרצה להעלים, על הרשמקול.
״וזאת — משום שלדעתנו לא היה בכוונת רב־החובל זיו לעסוק
בהברחה בקנה־מידה מיסחרי,״ הצהירו שלטונות־המכס.

ה פי סגה
דו־ קרב
בחר טו ם
בוועידת הפיסגד, ניצבו שני יריבים מרכזיים:
חוסיין מלך ירדן, ואחמד שוקיירי,
ראש אירגון השיחרור הפלסטיני. ד,התנגשו״
יות ביניהם נמשכו מרגע פתיחת הוועידה
ועד לרגע בו הודיע שוקיירי שהוא מחרים
אותה ואינו משתתף בישיבת הנעילה.
טען המלך: הפיסגה חייבת לקבל את עקרון
הפיתרון המדיני לבעיית ארץ־ישראל,
ולתת לו חופש־תימרון כדי שהוא יגיע לידי
הסכם עם ישראל.
עבד־אל־נאצר עצמו תמך בעמדת חוסייז•
ואז ניתנה רשות הדיבור לשוקיירי. הוא
היה נרגז מאוד, התנפל בשצף־קצף על חו־סיין
ועבד־אל־נאצר .״המדינות הערביות ר־שאיות
לעשות כרצונן בשטחים השייכים
לאומד, הערבית, ויצטרכו לתת על כך את
הדין רק בפני ההיסטוריה. אבל העם הפלס־טיני,
הנאבק להחזרת כל מולדתו, כופר בזכותן
של המדינות הערביות לקבל בשמו
את העובדות המוגמרות שיצרה ישראל. אנו
דוחים מראש כל תוכנית שתביא ביום מן
הימים להכרה בקיומה של ישראל!״
הפתרון שהוא דרש :״מלחמה! רק מלחמתו
צריכים להגיש עזרה ונשק לתושבי הגדת,
אחרת יאחז בהם הייאוש וכמה מהנכב־דיס
יפתחו במשא-ומתן עם ממשלת ישראל.״
דבריו, כפי שסיפר אחד המשתתפים ,תקבלו
ב״שתיקה קרה כמו קרח.״
ההישג האחד הגדול בא לשוקיירי ביום האחרון
לפני הנעילה, בעת ניסוח ההחלטות.
סעיף מספר 3של ההחלטות קבע:
ראשי המדינות הערביות באו לידי הפנס
לאחד את מאמציהם בשטח המדיני, הפנימי
והחיצוני, כמו בשטח הדיפלומטי, כדי למחוק
את תוצאות התוקפנות. איחוד המאמ־ציס
האלה הוא עקרון־יסוד, אליו חייבות
להצטרף כל המדינות הערביות.

מאז המשיך כפועלו המיקצועי, ככבוד וביושר. גם
אשתו ושתי בנותיו שבעו ממנו נחת.

שוקיירי זעק חמס, הציע להוסיף אח התיקון
הבא :״עקרון זה כולל את אי־ההכרה
במדינת ישראל, אי ניהול משא־ומתן לשלום
עם ישראל וזכוודהבעלות של הפלסטינאים
על מולדתם.״
חוסיין התנגד להוספת המשפט הזה. נציג
תוניסיה צידד עם חוסיין. אבל לבסוף התקבל
התיקון.
אך הדבר לא סיפק את שוקיירי, כי שני
תיקונים אחרים שלו נדחו ברוב עצום. התיקון
הראשון דרש, כי מלבד גינוי משא־ומתן
לשלום, תיכלל גם פסילה מפורשר. של
דו־קיום בשלום עם ישראל.
התיקון השני שנידחה נועד לאסור במפורש
על מדינה ערבית כלשהי לנקוט יוזמה
חד־צדדית למציאת פיתרון נפרד. חוסיין הודיע
שהוא רואה בהצעת־ד,תיקון פגיעה אישית
בו, מאחר שברור כי הוא מתכוון
לנקוט בדיוק ביוזמה כזו, בתיווכן של !פעצ-
מות המערב.

בי דויד אהב את משפחתו עד מאוד. עד כדי־כך שכאשר רצו
לשוב הבנות הביתה, לפני שנתיים, עת שהו על סיפונה של חיפה,

הצהיר רב־החובל זיו שיעצור את המיכלית בקושטא, כשהיא תעבור
את מיצרי־הדארדאנלים בדרכה לנמל־הסובייטי אודיסה, בים השחור.
הוא אף הבריק על כדדנותיו למי שהיה אז קונסול ישראל בקושטא,
אברהם גילעדי.
גילעדי הופתע. יתר על כן, הוא רגז: כי אונייה ישראלית
העוברת במיצרים מבלי להיעצר משלמת סוג אחד של מסים; אכל

אונייה העוצרת ומורידה נוסעים -כמיקרה זה
משפחתו של רכ-ההובל, שרצתה לטוס ארצה מתורכיה
— משלמת מסים אחרים לגמרי, גבוהים בהרבה.

על כן הבריק גילעדי לזיו :״לא לעצור. לא להוריד נוסעים.״
הדבר לא מצא חן בעיניו של רב־החובל המיוחם.
הוא רטן מאוד, שיגר מיברקים בהולים לאנשים רמי־מעלה
בישראל.

בתוצאה מכך קיבל ציר ישראל באנקרה, בירת
תורכיה, שהיה אז משה ששון, מיכרק דחוך מירושלים.

צ די ם

רב־חובל דויד זיו-זליקוביץ
העולם הזה 1566

מושל ירושלים לשעבר. שהוגלה לצבת
מצהיר -בשיחה עם 05111:1גוג
ל א יו ד ע מה בדיוק אמר המלך
> 1\ /חוסיין עלי בחרטום. לא שמעתי אותו.
על כל פנים, לא שיגרתי לו לא מיברק
ולא מכתב.״
המקום: האכסדרה הסולידית של מלון
פיסגה, על הר כנען. השמיע את הדברים
גבר נאה מאוד ואלגנטי מאוד: אנוור אל־הטיב,
שהיד מושל ירושלים ביום בו נפלה
העיר העתיקה לידי צה״ל.
מפקד הצבא הירדני בעיר בא אליו באותו
לילה, והודיע לו שהוא עומד לסגת. הציע
לו לנסוע איתו לעמאן. אל־חטיב, בן אחת
המשפחות הפלסטיניות הוותיקות והעשירות
ביותר, דחה את ההצעה .״אללה עמכם,״
אמר למפקד ,״אני נשאר בביתי.״
כי הוא היד. מושל־המחוז הפלסטיני היחידי
בגדה המערבית. השאר באו כולם מ־עבר־הירדן.

בכל זאת עם האיגרת לחוסיין? על
סמך מה אמר המלך, כי קיבל מאנוור אל־חטיב
איגרת האומרת כי עיני ערביי פלסטין
נשואות לוועידת הפיסגה? אל־חטיב קימט
מעט את מצחו הרחב, הצית סיגריה
אמריקאית, והביע את דעתו:
״אני לא שלחתי לו שום איגרת מצפת.
אבל ייתכן שבימים הראשונים אחרי המלחמה,
כאשר הייתי מקבל בביתי עיתונאים
ואישים רבים, הבעתי את מישאלתי שתתכנס
ועידת פיסגה, ושהמלך ידע להשיג מ
טוס,״
סיכם ,״כי הדבר היחידי שהוא עושה
בהצלחה זה להגדיל את מספר אויבי העם
הערבי בעולם.״
אל־חטיב מאמין בכנות בהנחת־היסוד של
הממלכה הירדנית, האומרת: פלסטין היא
ירדן, ירדן היא פלסטין.
אבל אם לאוזניים ישראליות יש למשפט
זה צליל של סיפוח הגדה המערבית על־ידי
הנסיכות המדברית העבר־ירדנית, הרי שהוא
רואה זאת אחרת.
״אתם אולי שוכחים שעבר־הירדן היתד,
פעם חלק מפלסטין. בעצם, הרבה בישראל
אינם יודעים זאת בכלל, כי לא היו אז
בארץ. אבל אנחנו לא שוכחים. איננו שוכחים
כי רק אחרי מלחמת־העולם הראשונה
קיבלה עבר־הירדן מעמד נפרד. הנסיך עבד־אללה
היה בדרכו לדמשק, להילחם בצרפתים,
ואז הציע לו צ׳רצ׳יל את עבר־הירדן
במקום זה.
״עמאן היתד, אז עיירה קטנה. תושביה היו
ברובם צ׳רקסים, ורוב הסוחרים — דמשק־אים.
היום זה שונה לגמרי. עמאן היא עיר
בת 350 אלף איש. יש בה הווילות היפות
ביותר במזרח התיכון כולו. לא ראיתי וילות
כאלה בקאטמון או ברחביה. והיא עיר
פלסטינאית. הצ׳רקסים הם מיעוט קטן. הסוחרים
הדמשקאים חזרו לדמשק. הפלסטינים
אינם רק רוב — הם גם המשכילים,
העשירים והפעילים ביותר.

אנוור

א ד ־ חטיב

מבטל אפשרות של פעולה פלסטינאית עצמאית?
בהחלט
לא. אולי אפילו להיפך: יש ויען
מקום לפעולה פלסטינית עצמאית בשביל
הסדר של שלום. ירצה חוסיין להצטרף —
יצטרף. לא ירצה — לא צריך.

״עכשיו הזמן שירימו את קולם אנשי ההגיון
הדוגלים בשלום,״ הסביר .״אפשר בהחלט
לספח את הגדה ואת סיני ואת הרמה.
אפשר לכבוש את עמאן ואת קאהיר.
אפשר הכל. אבל אז רק זורעים את זרע
המלחמה הבאה.״

הפת רון :1) 111ב דו צי ה !
ועידה זו את המעשים הנבונים שיביאו לפתרון
צודק של מצבנו. אני יודע שהוא
קיבל את הודעותי אלה, הן בעל־פה והן
בכתב, מאחרים. אני מניח שזה מה שהוא

ציטט בחרטום.״

לדכר? עם הפלסטינאיים!

? !1111* 1 — 1
^ נוודאל ־ ח טי ב מרוצה מתוצאות ועי־
\ £דת הפיסגה .״קראתי בג׳רוזלס פוסט
שישראל אינה מרוצה מהחלטות חרטום. זאת
טעות. בחרטום חל בכל זאת מיפנה. הוחלט
להפסיק את הדיבורים על מלחמה ועל השמדת
ישראל. נכון, לא החליטו על הכרה או
על שלום. אבל ישראל צריכה להבין, שמדינות
ערב חייבות לשמור על יוקרה כלשהי.
אי־אפשר בבת־אחת לעבור מקיצוניות אחת
לשנייה. זה דורש זמן. העיקר שהדלת נפתחה
למציאת פיתרון.״
עם מי צריכה ישראל למצוא פיתרון?
דעתו ברורה לגמרי :״עם הפלסטינאים.
העולם הערבי לא יתערב. נאצר לקח קצת
כסף, חוסיין לקח גם כן — וזהו זה. הצעד
הבא שייך לנו.״
בישראל קיימת דיעה, ששלום יש לעשות
קודם כל עם המלך חוסיין. מה דעתו על

״גם אם ישראל רוצה בהסדר עם חוסיין
— עליה לעשות זאת באמצעות הפלסטי-
נאים. אנחנו יכולים לעודד אותו לעשות
שלום. בלעדנו — יהסס.״

שו קיי רי מ ג׳ נ ץ
ל ״ ח טי ם היה משולב לגמרי במישטר
הירדני, ונהנה מאמונו המלא של המלך
חוסיין. במשך תקופה ארוכה כיהן כשגריר
ירדן בקאהיר, וכנציגה הקבוע בליגה הערבית.
שם למד להכיר מקרוב את אחמד
שוקיירי — והוא לא מצא חן בעיניו. לדבריו
:״דמאגוג מסוכן, מן הסוג הישן. אדם
שמדבר על דם ואש אבל מחזיק שתי וילות
מפוארות — אחת בכייפון בהרי לבנון ואחת
בקאהיר. אדם המדבר בשביל לזכות במחי־אות־כפיים
של ההמונים, ולא בשביל לפתור
בעיות. נזג׳נון. משוגע.״
השניים התנגשו לעיתים קרובות במושבי
הליגה הערבית. שוקיירי תקף אז את חו־סיין
ואל־חטיב השיב לו.
״חבל שלא פירקו את אירגונו בחר־

״ ישראל -שיכורתנצחו ; •11

והוא ציטט את בן־גוריון :״הערבים יכולים
להפסיד כל עשר שנים במלחמה. אבל
אם ישראל תפסיד מלחמה אחת — זה יהיה
לאלפיים שנה.״

פדדצייה מידי

״שוק״ד• ־ ד מגוג
״ עמאן -וניד

פלסטינית...״

״הסיסגה -נט שה
״כך שאפשר לדבר באותה קלות על סיפוח
הגדה המזרחית לפלסטין•״

ארוחת־צהריים זעבדאזדה
9האחיות היא כה גדולה, מדוע
^ לא העביר חוסיין את הבירה לירושלים
העתיקה?
התשובה היחידה שמצא, :׳מפני שירושלים
הוכרזה על־ידי האו״ם כעיר בינלאומית.״
והוא סיפר כיצד, בהיותו ראש עיריית
ירושלים בשנים ,1950—1949 היה מארח
מדי יום שישי את המלך עבדאללה .״הוא
היה בא להתפלל במיסגד אל-אקצה, ואחרי
התפילה הייתי מזמין אותו לארוחת־צהריים
חגיגית. לפעמים הייתי מזמין לארוחות אלה
את הקונסולים הזרים בירושלים. אבל הם
היו דוחים את ההזמנה. כי השתתפות בסעודות
אלה היתד, מתפרשת כהכרה בשלטונו
של המלך על ירושלים.״
יש אולי עוד סיבה: ירושלים היתד, אז
עיר קטנה וענייה, כמעט כולה בין החומות.
רק בשנות השישים, כשבני העיר התחילו
לשלוח כסף מכוויית ומסעודיה, התפתחה
ירושלים מחוץ לחומות וניבנו הבתים והחנויות
שאפשר לראותם כיום.

יש מקדמ בארץ
אם פירוש הדכר שהוא מתעקש ב!
) כל מחיר לראות את עצמו כירדני, ו

סוכן • 1ייי

אותנו...יי

מה, למשל?
״ישראל חייבת להיות מספיק נבונה כדי
להבין, שלנצח במאבק על השלום זה קשה
וחשוב עוד יותר מאשר לנצח במלחמה. ישראל
תמיד הכריזה שאין לה שאיפות התפשטות,
וכי כל מה שהיא רוצה זה לחיות
בשלום עם שכניה, בלי פגיעות הפידאיון
ובלי חרם. עכשיו עליה לזכור את הכרזו־תיד.
אלה, ולא להיות שיכורת־ניצחון.״
הוא המשיך, כמי שמדבר על נושא שכבר
הספיק להרהר בו היטב :״הארץ הזאת מספיק
רחבה בשביל שנינו. אם יהיה שלום,
אוצרות העולם הערבי מספיק גדולים כדי
להזין את הארץ הזאת בכל טוב, על שני
העמים החיים בה.
״יהודים וערבים כבר חיו יחד בשלום.
באה תקופה של שינאה ושל פחד הדדי, אבל
אפשר להסיר את הפחד הזה. אנשים פרטיים
משני העמים עושים זאת. עכשיו הממשלה
צריכה לעשות זאת.״
בעת ישיבתו בגלות בצפת הספיק לקשור
מספר רב של ידידויות .״אנשים באים אלי.
יודעים מי אני ושאני יושב בגלות. הם מעודדים
אותי, מזמינים אותי אליהם הביתה
כאשר אשתחרר. אנשים נפלאים. אני מקווה
לבקר אצלם, ולהזמין אותם אלי.״
מן הדוגמה האישית הזאת, הוא מסיק
מסקנה כללית. דבר אחד ברור לו: עם אחד
לא יוכל לשגשג לבדו בארץ הזאת. חייבים
שני העמים לעשות זאת במשותף — או
ששניהם לא יוכלו ליהנות משלום.

ן * ואס כו ר שיש רק פיתרון מעשי אחד:
( ) פדראציה של שתי המדינות, ישראל ופלסטין,
בתחומי ארץ־ישראל השלמה.
מתי הזמן להשיג זאת?
״עכשיו! היום! ברגע זה! המנהיגים הפוליטיים,
המשכילים, הוגי־הדעות — כולם
נשארו כאן. יש עם מי לדבר. חיכינו —
ואני הייתי אחד מהם — לראות מה תהיה
תוצאת ועידת הפיסגה. עכשיו ברור שאין
לנו מה לחכות יותר. מי שקיווה שראשי המדינות
הערביות יצילו אותו — עכשיו יודע
שהוא יכול לסמוך רק על עצמו. הפיסגה
נטשה אותנו.
״במקום להגלות אותנו לכל פינות הארץ,
צריכים לעודד אותנו להיפגש. צריכים לתת׳
לי לנסוע לנאבלוס, לשמוע מה חושבים שם.
להזמין את אנשי חברון אלי לירושלים. שנתייעץ,
נגיע למסקנות. אין לכם מד, לחשוש
מזה. אנחנו מספיק מעשיים ומפוכחים כדי
להבין שעכשיו המישחק הוא ביניכם לבינינו.
בלי מתווכים.
״היינו מטכסים עצה, מגבשים עמדה ובאים
אליכם ואומרים: זה מה שמנהיגי פלסטין
חושבים. זה מה שהם רוצים מכם. מה
אתם מוכנים לתת?״
האם יעזו להחליט בלי לקבל רשות מ־חוסיין?
הוא
צחק .״בטח. זה עניין שלנו! ד,אחריש
לקחו כסף והתפנו לבעיות שלהם. עכשיו
הם צריכים לתת לנו לדאוג לעצמנו.
״כמובן, היינו מעדיפים למצוא הסדר של
הבעייה בתיאום עם העולם הערבי כולו. אבל
מה נעשה — נשב בחיבוק־ידיים ונחכה עד
שיבוא המזאג, כמו שהמצרים אומרים? עד
שיבוא מצב־הרוח המתאים לכך?
״עכשיו הזמן לפעול. אני בן פלסטין ואני
יודע מה חושבים אחי ורעי. עכשיו הזמן
לפעול. אתם מבינים? עכשיו. אסור לאחר
את המועד. אל תביטו לוושינגטון או ללונדון.
ולא לקאהיר או אפילו לעמאן.
תביטו הנה. לנאבלום, לירושלים, לחברון.״
אפשר בקלות גם להוסיף: לצפת.

איריס

אחרונה
^ פי דיין הוא בן למשפחת שוברים
לבבות. לכן אין פלא שזה מורגש עליו.
חינוך ותורשה תמיד עושים משהו.

אסי ואיריס הם אומנם בני אותו גיל, אבל על א׳
הרבה יותר הרפתקאות ומאורעות, והוא כבר אדם ב;
הרבה יותר עשיר למרות גילו הצעיר.

הוא עומד להוציא בהוצאת טברסקי, אבל כל
זה לא חכמה. משום שאת זה הוא מספר
לכל אחת מן המכירות שיש לו.

ז־־יין הבזטן
הוא התפרסם לראשונה פירסום עולמי
כששבר קודם כל את לבה של אשתו, ואחר
כך את הכוס של הרבי, בטכס החתונה המפורסם
ביותר שאירע בארץ.
חודש לאחר החתונה הוא כבר הצליח
לשבור לב שני, את לבד, של אירים יוטבתל
התגלית החדשה הממלאת את תפקיד אהובתו
בהוא הלן בשדות.

עם תחילח ההסרטה היו היחסים ביניהם
מקצועיים לחלוטין. אפי לקח את איריס
לשדות, אותם שדות שבהם הוא הולך, ליטף
את שערותיה, את צווארה, נשק לשתי עיניה,
ליטף את גופה והצמיד אותה אל לבו, ממש
כמו שכתב משה שמיר.
אבל היחסים המקצועיים הללו השפיעו
קשות על לבד, הרך של הנערה בת השמונה־עשרה׳
והיא התאהבה באהוב־לבה הקולנועי.
״זה עוזר לה בעבודה,״ מסבירים אנשי
הצוות, העוקבים אחר המאורעות בחרדה רבה,
״היא מסתכלת עליו כל הזמן כמו אליל, היא
מביטה בו באהבה לפני המצלמות ומאחורי
המצלמות. וכשיש לה איזה סצינה משותפת
איתו היא עושה את זה ממש כמו בחיים, זה
נראה אמיתי בגלל זה.״

בל מיגי דודות

>8888965818*5318819983
ך* ם נמצאים רוב הזמן יחד. רואים
{ $אותם יושבים בפינות שונות, מרוחקות,
ומסתודדים. כשהיא צריכה לאיזה מקום, הוא
מלודה אותה.
יש להם הרבה דברים משותפים לשוחח
עליהם. לא רק הווה משותף אלא גם עבר
משותף. עבר רחוק.
כי אסי דיין הוא אמנם בנו של אתם־
יודעים־מי אבל גם לאיריס לא חסר יחוס
צבאי.
היא נולדה לאלוף־משנה לנצט, גיבור
מלחמת־העצמאות ומלחמת ששת־הימים׳ ואם
זה לא די הרי יש לה גם דודה שהיתר,
מפקדת ח״ן ויש לה עוד דודה אחת שקוראים
לה בתיה לנצט.
לכן, כשרואים את השניים מתבודדים ו־מסתודדים,
אפשר בהחלט להבין על מה הם
מדברים. על המשפחות הצבאיות שלהם,
כמובן.

שפה משותפת
ך* וץ מזה אומרים שהוא גם מספר לה
( | על התסריט שכתב לפי סיפורו של עגנון,
בלב ימים, ועל האוטוביוגרפיה הזמנית שהוא
כתב ועמד להוציא בהוצאת עמיקס, ועכשיו

אבל איך, בכל זאת, מקבלת את כל
זה אשתו החדשה ויהפהפיה, אד,רונה?
היא אומרת :״אינני חושכת לקחת את זה
ברצינות. ביקרתי במקום הצילומים, ויש לי
רושם שאין בעיות. נדמה לי שבארץ פשוט
ממציאים אהבות.״
אסי אומר על זה משהו אחר :״אהרונה
ידעה שאני הולך לעשות סרטים. הסיכון
הוא סיכון ידוע. היא יודעת שזהו הלק

מעבודתי, להתייחס ככה אל שחקניות בסרט.
״זה טבעי שאני נותן לאיריס הרגשה טובה,
כי היא פשוט מוצאת שפה משותפת
איתי מאשר עם גדעון זינגר ואחרים, אנחנו
פשוט בני אותו גיל, וההרגשה שלה פשוט
טובה כשאני לידה, אבל אני יא חושב שהיא
מאוהבת בי.״

מה שקרה לו עם איריס קרה לו פעם לפני חצי
ליאורה ריבלין. הוא.ניהל איתר, רומן ארוך בסרט ק
אחד הוא אפילו עשה לה כל, מה שעשה לאיריס לפני
אבל ליבה של ליאורה נשאר משום מה שלם אחרי ז
״גם אז אשתי ידעה על זד״״ הוא אומר ,״היא 1
חברה שלי, אבל כבר החלטנו להתחתן. היא הבינה
היא יודעת שזה המקצוע.״
אבל תאמינו או לא תאמינו העבר שלו התחיל עו
לפני ליאורה ריבלין. שנה לפני כן הוא עשר, כמעט

אהדתה. :נאוץ בשום
ממציאים אהבות׳׳
אסי. :אשתי יודסת
שזה תרת מעבודת
א ריס :״הדגשת שזה
ת\בד שאני אוהבת״
הובר לאשתו, בסרט יווני שצולם ביוון
על־ידי ידידה של אחותו, מיכאל קאקויאניס.

שוכב גדול

יין

כלל,״ הוא מודה ,״אני הייתי
שובב גדול עוד מגיל צעיר.״ וכדי להוכיח
את זה הוא מספר :״כשהייתי בן
המש המשטרה האנגלית חיפשה אותי במשך
יום שלם. זה היה בשנת .45 גרנו אז בירושלים.
בסוף מצאו אותי בעיר העתיקה,
ברחתי לשם.
״וגם כשהייתי גדול יותר היו להם צרות
איתי. לפני ארבע שנים נסעתי עם חבר שלי
במטוס לקפריסין, וניסינו להגיע בדרך לא־חוקית
לתורכיה. תפסו אותנו ושפטו אותנו
לחודש מאסר ולגירוש מקפריסין. ישבנו

ב בו ת עם יום

!ילו
ותו

כמה ימים בבית־סוהר עד שההורים שיחררו
אותנו. יש לי מרץ, ואני פשוט פעיל מאוד
בכל השטחים.״
אבל תיכף הוא מתקן את עצמו :״אני לא
חושב את עצמי לדון־ז׳ואן גדול, ואני לא
חושב שהבחורות אהבו אותי אז יותר ממה
שהן אוהבות אותי היום.״
אחר כך הוא אפילו מוסיף :״בכלל,
אותה סצינת־אהבה גדולה ואמיתית עם אי־

בדרך לפלס

אסי דיין שוכב במיטה, לבוש בתחתונים, לצידה של
אירים יוטבת, בפיג׳מה גברית מלאה, מסוג הפיג׳סות

שהיו לובשים בשנת . 1948 שניהם ישנים שנת־ישריס, באוהל, כמה דקות לפני שאסי
נלקח לפלמ״ח. כל זה קורה לפני המצלמה של יוסף מילוא בסרט הוא הלך בשדות.

ריס עוד לא התקיימה בכלל. לעת עתה היו
לנו קצת יחסי־אהבה, ובסצינה אחת ישנו
יחד, שנת־ישרים, באוהל, אני הייתי בתחתונים•
והיא היתד, בפיג׳מה מלאה, כמו
שלבשו בשנת ארבעים־ושמונה.
״הסצינה הגדולה תוסרט כעוד כמה שבועות.
יסריטו אז איך שאנחנו שוכבים יחד
בפעם הראשונה. לא יהיה אמנם שום עירום,
אבל תהייה די הרבה ארוטיקה.״

טון חולמני

ירים מחכה לסצינה זו בהתרגשות.
\ 4״אני מתרגשת מדברים כאלה,״ היא אומרת׳
״אני מרגישה כאילו זה החיים. גם
בסצינה הראשונה כשהתנשקנו, אסי ואני,
עצמתי את העיניים שלי, והרגשתי שאסי זה
הגבר שאני אוהבת. ממש הרגשתי את זה,
ובגלל זה הסצינה יצאה באמת טבעית
ואמיתית.״
״הוא נחמד נורא, אסי,״ היא אומרת בטון
חולמני ,״חוץ יממנו אין כאן אף אחד. לא
קורה כאן שום דבר. הכל רגיל מדי.״

אבל אחר כך היא מתחרטת ומודה :״אין
לי למעשה טיפוס מוגדר, אבל אני לא חושבת
שאסי דיין הוא הטיפוס שלי. אין לי
אמנם חכר, אבל אסי בשבילי הוא ידיד טוב.״

כ 7מיגי לבכות

• כששובו״הלבכות לבית-דיין ׳יסיים
| את תפקידו עם הנערה הצעירה וד,חולמנית,
מחכה לו כבר לב חדש ובשל׳ לבבה של
חנה עדן.
חנה עדן ידועה כאחת הנשים המצליחות
בשטח הלבבות; ומבלי להעליב, יש לה
אפילו יותר נסיון מהבן הקולנועי שלה. בכל
זאת היא עדיין צעירה ויפה ומלאתיעלומים,
ויש אומרים שמאוד לא מתאים לה דווקא
להיות אמו.
היא בעצמה מודה בזה .״תארו לכם שאני
צריכה להיות אמא. טוב, אמא זה לא כל כך
נורא, אבל אמא לאסי דיין זה נורא. אני
מרגישה שהייתי יכולה בקלות להיות
המאהבת שלו. הייתי עושה את זה ביתד
הצלחה.״

ספורט כדורגל
אולי
תו צאה
חיובי ת

עליהם את הדין, וסיים בינתיים את הקריירה
הספורטאית שלו כשסגנו, מוניה לנכי,
תופש את מקומו, ממשיך בהכנות הנבדרת
לקראת המיפגש הגורלי.

שחקן נבחרת הכדורגל של ישראל, ראובן
יאנג, הודיע ערב יציאת הנבחרת למישחקים
הידידותיים בהולנד ורומניה כי הוא החליט
לנסוע גם ללא רשות מעבידו, משרד־החינוך.
המפקח המחוזי של משרד־החינוך בחיפה,
אלכסנדר דרור, התנגד לשחרור יאנג, מורד,
לחינוך גופני בחייו האזרחיים, מעבודתו
לשם יציאה עם הנבחרת, שכללה 20 שחקנים׳
3עסקנים, מאמן ורופא.
לא היה צורך בהחרפת הסכסוך, האופייני
כל כך לשחקני הנבחרת שמעבידיהם לא רואים
בעין יפה את היעדרויותיהם התכופות
בשליחות הספורט. מזכיר ההתאחדות לכדורגל
הצליח ממש ברגע האחרון לשכנע
את המפקח שייצוג המדינה בנבחרת הוא
תפקיד די חינוכי המצדיק אפילו את העדרו
הזמני של מורה לחינוך גופני ממקום
עבודתו.
ועכשיו סבורים כמה מביני־דבר שייתכן
ולסכסוך שזכה בהדים רבים, עוד עלולה
להיות אפילו תוצאה חיובית: סוף סוף
ייקבע נוהל המאפשר לספורטאים לצאת בשליחות
הענף שלהם ללא חשש שכאשר הם
שבים לבתיהם, אפילו עטורי־נצחון, הדבר
הראשון המחכה להם היא דווקא הודעת
פיטורים ממקום עבודתם׳ בגלל היעדרות.

כדורגלן יאנג
בלי פיטורים

אמנות

מ תנ ת
ל א־פריד ה

הסברה בע״מ

עכו — .במסיבה לציון 30 שנה למפעל הצבעים
טמבור, ולרגל הופעת הספר ״עכו״
בעריכת ד״ר זאב וילנאי שיצא לאור על־ידי
טמבור, שהתקיימה בקריפטה ע״ש יוחנן
הקדוש, בהשתתפות שר התיירות מר מ. קול,
ראש עיריית עכו מר כתראן, חברי מועצת
העירייה, נציגי הנהלת טמבור, נכבדים ועתו־נתאים.
פתח ראש העיר בברכה מיוחדת
בציינו שזו הפעם הראשונה שמפעל תעשייתי
כ״טמבור״ ,תורם תרומה רוחנית חשובה על־ידי
הוצאת אלבום כה מפואר על־עכו. ראש
העיר הדגיש בדבריו כי טמבור הוסיף נדבך
חדש לתרומתו הגדולה לפיתוח העיר ולקידומה•
יצויץ כי הספר נערך ונכתב על־ידי
הגיאוגרף הנודע ד״ר ז. וילנאי, ומכיל 80
עמודים טקסט, עמודי צילומים צבעוניים
מרהיבים על עכו בכל תמורותיה.
נציג הנהלת טמבור מר אורי קלנר סיפר
על 30 שנות המפעל וסיים ד״ר זאב וילנאי
בספרו על מכמני עכו ועל פעלה כעיר
יהודית מזה הרבה דורות.

יופיה של הא שה טמון ב שערה
שער בריא, מלא ונאה בגונו ובסדורו מהוה מסגרת־נוי לפניה של האשה ועטרה
לכל הופעתה. תהיה תסרוקתך קצרה או ארוכה, מסולסלת או חלקה, אופנתית
או יוצאת־דופן — א ם שערך אינו מטופל כהלכה — הופעתך תהיה פגומה.
נקיון — מבנהו ״המברשתי״ של השער גורם לו שיהיה ״מאסף אידיאלי״
של אבק, פיח ורטיבות מחלל האויר ושומן׳ זיעה, קשקשים והפרשות אחרות
מעור הקרקפת. חברת רבלון משווקת ארבעה סוגים של (00 ן ת 131-1116 81131ת 0ט!)^
לשער רגיל, שמן, יבש ולשער מולבן וצבוע. כל אחד מתכשירים אלה מכיל מרכיבים
כימיים מיוחדים לטפול ב״בעית״ השער כגון: חדירת שומן, העשרת שורשים.
הזנה — שער אשר מטבעו או עקב ההשפעות שמנינו הוא דליל, שדוף ,״ריק׳׳׳ של נשיר או קצוץ — לא ״י ת חי ה״ אלא לאחר טפול־הזנתי סייר•
רבלון מכיל פרוטאינים מזינים אשר הוכיחו את יעילותם בהטבת הצורה
ו״התחו שה״ של השערות, בשפור התכונות הטבחיות של כל סוגי השער, וכן
בתקון הלקויים של שער שנפגם.
טפולמיוחד — קשקשים בשערות הן תופעה טבעית ושכיחה. תופעה
זו מלווה בגרויים מטרידים ובנשורת דוחה של קשקשים. מעבדות המחקר של
חברת רבלון גילו לאחרונה את נוסחת הפלאים 2 ? 11 המכילה צינקפיראדינטיון.
2 ? 11 מוצע הן בצורה של שמפו והן בצורה של קרם־שערות, התכשיר מסלק
את הקשקשים מהשערות ובו בזמן מנטרל גם את גורמי הקשקשת.
עצובהתסרוקת — ספריי השערות משמש רשת ד קי ק ה ובלתי״נראית,
אינה שוברת את השערות ואיננה מקנה הרגשה של דביקות או כובד. את הספריי
יש לפזר בשכבה ד קי ק ה ביותר הן מטעמי חסכון והן כדי לא ״להרטיב״ את
השער יתר״על המידה. לכן חשוב מאד לבחור בספריי המתאים לסוג השער.
80111׳0 01:111ן> 1¥1׳ 1של רבלון מתאים לשער רגיל.
0 011* 1 ,ז* 1ז\ — 1,1לשער עקשני או ארוך במיוחד,
ס 0 1 ,מ 0יך
ו 8.4X1?: 8127 לשער קצר ומסולסל.
חשמוש הנכון בספריי המתאים מבטיח תסרוקת מסודרת, שער זוהר וטבעי, ריח
בוש* קליל והרגשת רעננות.

מאמן סקציית הכדורגל נם־ציונה (ס.כ. נס־ציונה)
,דודו קרמר׳ הודיע בסוף השבוע
שעבר שהוא פורש מקבוצתו מביתן שההנהלה
של הקבוצה, הנמצאת בתחתית
הליגה, לא קיימה את הבטחותיה.
אחרי שתחנוני השחקנים אל מאמנם הנערץ
לא עזרו, הם החליטו לנקוט בדרך
אחרת, לשכנע אותו לחזור בו׳ אחר שיחזה
במישחקם המעולה במיפגש השבת.
נגד יריב צמרת, הפועל באר־שבע, ועל
מיגרשו החליטו שחקני נס־ציונה לחולל את
ההפתעה, בניגוד לכל התחזיות. וזה כדיוק
מה שהם עשו. הם עשו את הבלתי־אפשרי
כמעט, ניצחו את הפועל באר־שבע בשיעור
של .0:1
אחרי מתנת לא־פרידה כזאת כבר לא היה
לדודו יותר לב לעזוב את ס.כ. שלו והוא
הודיע שהוא חוזר בו מהתפטרותו.
כדורעף המרד על המיגרש
התפוטרותו של מאמן ועסקן הכדורעף
מיכה שמבן התקבלה השבוע, אחרי שהיועץ
המשפטי של התאחדות הספורט, עורך־דין
צבי יפה, בדק את המימצאים וחיוזה את
דעתו כי אין מוצא אחר.
נבחרת הכדורעף, הנמצאת בהכנות האחרונות
לקראת אליפות אירופה שתיערך
בחודש הבא בקושטא, היתד, טבורה אחרת.
לדעתה לא היה מוצדק להוציא את שמבן
ברגע האחרון מאימון הנבחרת שיש לה
סיכויים סבירים להגיע במיפגשים אלה לפי־סגת
הכדורעף. ואחר שגם כקשתו האישית
של שמבן, לאפשר לו לסיים את אימון הנבחרת
למרות כל מה שהיד״ לא עזרה,
החליטו הכדורעפנים להתמרד. הם הודיעו:
״רק מיכה יאמן אותנו לקראת האליפות.
רק הוא מסוגל להביא אותנו למטרה
הנכספת.״
ליתר הדגשה הבהירו כי אם שמבן לא
יאמן אותם, לא יסכימו להופיע לאימונים
וגם לא יסעו לתחרויות האליפות שיתקיימו
בתורכיה.
מחווה פפורנזאי. איום חסר־ תקדים
זה נתקל בתגובת אין־אונים של ראשי הכדורעף
שלא ידעו כיצד להתגבר עליו.
לבסוף מצאו את הפתרון הנכון. אם שמבן
כל כך דואג לכדורעף שינסה הוא לשכנע
את המתמרדים.
וזה בדיוק מה ששמבן עשה. במחתה
ספורטאי ביקש את שחקני הנבחרת לקבל
תיאטרון סתם ממזר עלילות טלמכוס קריי (בימת ה-
שחקנים; בימוי: אמנון מסקין; המחזה;
לואיס ג׳ון קארלינו; עברית: תירצה אתו;
תנועה: חנינה צוקרמן) .בדרך כלל מציגי,פ

בישראל מחזות טובים בביצוע גרוע. הפעם
מוצג בבימת השחקנים׳ הניסויית והצעירה,
מחזר, רע — בביצוע מצויין.
מתח־מתמיד, תוצאתו הישירה של הבימוי
המחונן, מעביר לאורך קיטעי־השיא שבחייו
של סתם ממזר אחד — קטעים מהם מורכב
המחזה.
הטכסט, המליצי והמנופח בדרך כלל,
הופך בפיהם של השחקנים — היושבים, אן־
לא מבלי נוע׳ בשורה אחת — למשהי
פשטני: לידה בלתי־חוקית; ילדות אומללה:
בריחה להוליבוד; מסיבות־חשק: פיתוי הומו־סכסואלי:
אהבה: אבהות של ילד בלתי־חוקי:
ושוב בריחה. אך הוא מועבר לבמה
כרצף אנושי ממש, כחווייה בעלת משמעות
עמוקה עבור כל אחד מן הצופים.
אורגיה פרועה. נס תיאטרוני זה
מחוללים אמנון מסקין וחבריו, בעזרי,
בימוי קפדני, מקוטע ואכזרי — ובעזרתה של
תנועת־באלט ממש, לה משועבדים כל השחקנים,
על אף היותם מרותקים לכיסאותיהם.
תנועה
זו, שבויימה על־ידי חנינה צוקרמן,
מאפשרת לראות בשורת השחקנים היושבת
— אורגיה פרועה, רכבת נוסעת׳ שכונד
שלמה הנרדמת וחולמת, או אולפן־הסרטד
סואן.
מצטיינים כמיוחד: מסקין עצמו, בתפקיד
הנביא; רותגלר־אשכר,כימעט בכל תפקידיה:
מיכאל כפיר בתפקידי וורן ולאקי; הילל
נאמן בתפקידי אוליבר וקולין; ליבנת שלם;
ואיצקו רחמימוב, בכל תפקידיו.
חלש׳ עדיין: אסי דיין. אישיותו תיאטרונית,
אך ניכר שהוא בתחילת הדרך.
פולחן המספרים. ציון מיוחד יש
להעניק לסצינת־הפולחן, המבויימת להפליא
והמבוצעת בשיכרון־חושים ממש, כשכל האולם
נתפש לקצב פולחן תסר־משמעות,
דיקלום של סתם מילים וסתם מספרים —
המצטרפים ללחן יפהפה, לחווייה יותר מ־תיאטרונית.
תירגומה
של תירצה אתר — לא רע, אך
מתעלם — במזיד? — מדו משמעויות אמריקאיות
ולוקה, כרגיל אצלנו, במליציות
העולה אף על זו של המקור המנופח.
בקיצור: ערב כל־כך טוב שספק אם יחזור
כזה, בעתיד הקרוב, בתיאטרון העברי.
העולם ויזה 1566

במדינה

הפעם סופית:
רדיו עוד מועמד דמותו וגורלו של שירות השידור ה־ממלכתי
עשויים לד,חרץ השבוע בעת ש־210
העובדים הקבועים של קול־ישראל יבחרו את
חברי הוועד שלהם.
תוצאות הצבעה זו עשויים להציב מכשול
נוסף בפני מאמציו הנואשים של שר־ההסברה
ישראל גלילי להיפטר מחנוך גבתון
כמנהל קול־ישראל.
אם לא יצליחו חברי הקבוצה בראשותו של
חגי פינסקר׳ הידועה כקבוצת מתנגדי־גבתון
להשיג רוב בין חמישה חברי הוועד הנבחרים,
יישמט הקרקע מתחת לטענתו העיקרית של
גלילי נגד גבתון — שצריך להעבירו מתפקידו,
כי רוב עובדי לוול־ישראל מתנגדים

שיחות מוקלטות. בינתיים לבשה
מלחמת הבחירות הפנימית בקול־ישראל צורה
חריפה ביותר. אחת מעובדות קול־ישראל
הנמצאת בהריון האשימה כי אחד הצדדים
אף איים עליה באלימות. ואילו אוהדי־גבתון
האשימו את ראשי מתנגדיו כי הם משתמשים
במכשירי ההקלטה של קול־ישראל כדי
להקליט שיחות של יריביהם.
האמת היא שמה שנראה לציבור כמאבק
ציבורי בין שר־ד,הסברה לבין מנהל שירות־ד,שידור,
אינו אלא מלחמה אישית פנימית
בתוך קול־ישראל. לגבתון כמעט ואין כל
קשר אליה ואין זו משנה אם ילך או ישאר
בתפקידו.
המחנה המוגדר כמתנגדי־גבתון הוא בעצם
המחנה של חטיבת־ד,חדשות בקול־ישראל,
בראשו עומדים חגי פינסקר, עמום גורדון
ויצחק גולן. מחנה אוהדי־גבתון הוא המחנה
של חטיבת־ד,תכניות, בראשו עומדים
לאה פורת ומשה חובב.
הקרב הנטוש ביניהם הוא הקרב על השלטון
בקול־׳ישראל, שהפך לקרב אכזרי
עם התקרב מועד הפעלת הטלביזיה. ברור

11111
( 1 0 1 1 - 11111

ויד בן־גוריון, האדם אשר בגללו
הוקמה המפלגה העומדת להתחסל עכ
שיו,
החליט לעזוב את הזירה הפוליטית
ולשוב לצריפו שבשדה•
בוקר.
אדריכלי־־האיחוד עם מפא״י, שמעון פרס
ויוסף אלמוגי, מנסים לשמור את הידיעה
הזאת בסוד כמום. כי ברגע שבן־גוריון יצהיר
על תכניתו, תתעורר ברפ״י תסיסה נגד
האיחוד, בסיסמה :״אסור להשליך את בן־
גוריון לכלבים״.

פרם ואלמוגי, אשר ביקרו השבוע
אצל כן־גוריון, כדי להניעו מצעדו
זה, או לפחות למנוע ממנו להודיע
על כף עד שלא ייחתם הסבם־
האיחוד כין המפלגות, נתקלו כקיר
אטום.
״אני עומד לומר את דעתי על האיחוד,
בישיבת המרכז שתתקיים בשבוע הבא.

ואחר כך אני יורד לשדה-בוקר,
לפחות לעשרים השנים הבאות,״
במצב כזה הם יכולים תוך זמן קצר
לטרפד (כפי שהדבר נקרא בלשונם) את
אלמוג שהיה נמוך מהם בדרגה ולגרום תוך
זמן קצר להחלפתו במועמד משלהם.
אלמוג, שנטל בחשבון אפשרות כזו, אינו
שש לכן למינוי, במיקרה שגלילי יצליח לסלק
את גבתון. ידידיו רמזו שאם יקבל
את המינוי הוא עלול, כאחד מצעדיו הראשונית,
לסלק את גורדון מראשות חטיבת־החדשות
ולנטרל את חגי פינסקר שהוא
ראש המסכסכים והתככנים בקול־ישראל, יחד
עם היותו איש רדיו מצויין.
סיכויים טובים. באנשי חטיבת־התכ־ניות,
בראשותה של לאה פורת, תומכים רוב
עובדי הרדיו בתל־אביב׳ שהם כ־/4ס 40 מכלל
עובדי שרות השידור. אפילו אנשי החדשות
בתל־אביב בראשותה של דינה גורן עומדים
לצידה, כשאנשי החדשות מירושלים משתדלים
כפעולת־תגמול לנטרל אותם מכל
השפעה ברדיו. הדברים הגיעו עד לעיכוב
ידיעות המגיעות מתל־אביב או הוראות
לכתבים בתל־אביב מעל ראשה של דינה
גורן.
תביעתם האחרונה של אלה המכונים
אוהזי-גבתון ובעצם אינם מצדדי לאה פורת
היא הצגת מועמדותה של לאה פורת כמנהלת
קול־ישראל יחד עם מועמדותו של
אלמוג.
מאחר שלאה פורת נמנית אף היא על
אנשי אחדות־העבודה ויש לה מהלכים בקרב
חברי מועצת רשות השידור, טובים סיכוייה
לזכות במינוי לא פחות מאלה של אלמוג.

הודיע להם בתוקף, דויד בן־גוריון.

בחינה מסויימת מקל צעדו זה של
בן־גוריון על התומכים באיחוד עם
מפא״י. מזה חודשים רבים הם אינם מוצאים
פתרון לבעיית בן־גוריון והאיחוד, וכיצד
ישתלב בן־גוריון, אשר אינו מוכן
שיהיה איזשהו קשר בינו לבין ראש־ר,ממשלה
לוי אשכול או בינו ושר־המשפטים
יעקב שמשון שפירא.

שופרות ההסברה של רפ״י כבר
עיבדו תכנית כיצד להסביר לציבור
את לבתו של כן-גוריון.
ההסבר הרישמי יהיה שבעצם בן־גוריון
יושב בשדה־בוקר כבר מר,־ 13 ביוני ,1963
עת התפטר מהממשלה. ההפסקות היחידות
שהיו לו משדר,־בוקר היו כאשר הוא אולץ
לעשות כן על־ידי מפלגתו ערב הבחירות
לכנסת ובעת חגיגות יובלו השמונים.
בן־גוריון, תטען הגירסה הרישמית של
רפ״י, החליט להמשיך ולכתוב את שלושת
ספריו. האחד על תולדות הקמת

ישראל מאז ,1947 השני על ההיס
ריים
שעלתה לארצות־הכרית ב־ ,1956 עברה
משם לישראל וחזרה לאמריקה — בסן-
פראנציסקו.
שם קראה באחד העיתונים כיצד מגיב
רוקוול על ״מינהגם הבארבארי של היהודים,
שכפו את ברית־המילה על אמריקה.״
העיר לינקולן רוקוול :״זהו סירוס גופני
ורוחני כ א חד ...כשלעצמי, לא איכפת לי
שהיהודים יעשו לעצמם ברית־מילה. אבל אם
כבר — שיחתכו עוד חמישה אינצ׳ים
דברים אלה הסעירו את גליה. באותו עיתון
קראה כיצד הנצאים האמריקאיים עומ־

דרכי-אדס פיכסקד אוהדים ומתנגדים

שהקבוצה שתשלוט בקול־ישראל היא שתקבע
אלו עובדים, מאיזה מחנה, הם שישלטו
גם בטלביזיה.
טירפוד מהיר. פינסקר, גורדון וחבריהם
סבורים שעם מינויו של שמואל
אלמוג כמנהל קול־ישראל במקומו של
גבתון׳ כפי שדורש גלילי, יקל עליהם
להשתלט על שירות השידור. כי שמואל
אלמוג, הנמצא עתה בחופשת לימודים ולומד
היסטוריה באוניברסיטה בירושלים היה עובד
חטיבת־ר,חדשות וכפוף לגורדין, גולן ופי־נסקר.
העולם
הזה 1566

ב רי ת־ מי ל ה לגאצי כאשר הגיעה ארצה, השבוע. הבשורה על
ד,ירצחו של המנהיג האמריקאי־הנאצי, ג׳ירג׳
לינקולן רוקוול, נשמה הישראלית גליה
אשור ( )25 לרווחה.
היו לה סיבות טובות לכך. לא זו בלבד
שנתקלה אישית בנאצי־הקנאי, אלא גם סבלה
לא מעט בגלל איומי־נאמניו המטורפים למחצה.

גליד, היא, אולי, הישראלית היחידה
שהעזה לתקוף את מנהיג־הנאצי בפניו —
ולצאת מן הסבך מבלי להיפגע.
ליחמייד עוד 5אידן /וה אירע לפני
פחות משנה. אז היחד, גליה — ילידת מצ
אשור

1הגיס ב אר בריי ם...

עלילות אשור ;בעיתון אמריקאי)
סירוס גופני ורוחני

טוריה של ההתישבות הציונית מאז
הבילו״יים, והשלישי על מלחמת
השיחרור.
וחוץ מזה, טען אחד האישים המרכזיים של
רפ״י, יש עוד סיבה אחת לשיבתו של בן־
גוריון לשדה־בוקר :״אצל בן־גוריון,

הנוהג לענות אישית על כל מכתביו,
הצטבר דואר רב, ולענות
עליו יקה לו מספר חודשים, לכן
היא צייד שקט מעיתונאים, אירועים
ופוליטיקה והוא יורד לשדה־בוקר.״

דים
להקרין סירטון בן 25 דקה על מיפלג־תם.
למחרת התייצבה עם מקלט־קול נייד
בפתח הקולנוע, כמבקרת מן המניין.
איומים כלילה. הסרט היה באמת מחריד.
כשנסתיים,
ניגשה גליה אל ז־וקודל, שהיה
מוקף שישה שומרי־ראש חסונים. היא הפעילה
את המקלט־קול והפליטה:
״כלום אין זה נכון שאתה בעצמך בעל
ברית־מילה, מד רוקוולז״
מנהיג הנאצים נבוך .״אין בדעתי לדון
בנושא!״ אמר והסתלק.
לכאורה — תקרית קטנה. אבל לגבי גליה
היו לה תוצאות רציניות מאוד.
למחרת, משד,תפרסמי, התרסתה של הישראלית
הצעירה בעיתונות המקומית, קרא
אותה בעל בית־הקפה בו עבדה — וגירש
אותה ממקום־עבודתה, ללא הודעה מוקדמת.
אלמונים צעירים החלו להטריד אותה בכתובתה
— שפורסמה בעיתון .״עקבו אחרי
ברחובות,״ סיפרה השבוע גליה, בתל־אביב.
״חששתי לחיי.״
יום אחד, לקחה טרמפ במכונית. הנהג
שוחח איתר, שיחה ידידותית. עד שלפתע
היא זיהתה את פניו, שנראו לה מוכרים גם
קודם לכן:
״היה זה אחד משומרי־ראשו של רוקוול,״
נזכרת גליה בחרדה .״ירדתי בקפיצה. ומאותו
רגע הרגשתי שחיי אינם בטוחים באמריקה.״
משום
כך חזרה לישראל — בה השאירה,
במשק דגניה, את חפציה האישיים.
עכשיו היא ישראלית לכל דבר .״אבל עד
ששמעתי כי הנאצי הזה נהרג על־ידי אחד
מאנשי־מפלגתו — לא הצלחתי להשתחרר.
מן הפחד שלי שיתנקמו בי, ביום מן הימים,״
היא מודה.

החי
• משנה שם, משנה מזל. ביבנה
פנה פרץ מכלוף למשרד־הפנים, ביקש להחליף
את שם בנו, דד,־גול מכלוף, לדיין מב־לוף.

הגדה השלישית. בירושלים התכנסה
ועדת השמות הממשלתית, הציעה
להמיר את המונח הגדת המערבית במערב
הירדן או האיזור המזרחי, אחרי שדחתה
הצעת מיעוט לקרוא לשטח זה עבר הירדן
המערבי.

קן לנוע ישראל צנחני ם של כסף
הריב על הכנסות שישה •מיס לנצזז
הסתיים. בין כל הצדדים הושגה פשרה,
מונו שלושה כונסי נכסים, וכל ההכנסות
תחולקנה תחת פיקוח קפדני לפי החווה,
בין המפיק, מיכאל שוזילי, העורך, וכל
שאר המשתתפים.
אבל בינתיים יש בחזית שווילי מלחמות
חדשות. המלחמה האחרונה היא על הסרט
החדש שהוא התכונן להפיק: צנחנים של
זהב.

שוזילי עצמו מסביר את המאבק הזה בפשטות
רבה :״אני אין לי ריב עם אף אחד,
הריב על הסרט הוא בין יהודה נאמן,
התסריטאי, ובין אלי לנדאו, שמהספר
שלו כתב יהודה נאמן את התסריט.״
גם ליהודה (ג׳אד) נאמן יש הסבר פשוט:
״אני, אין לי ריב עם אף אחד,״ הוא אומר,
״ביקשו ממני תסריט, שילמו לי כסף, ואני
כתבתי. זה הכל. הריב הוא בין אלי לנדאו
לשח־יליד
ובכן אם אף אחד לא רב עם אף אחד
מדוע בכל זאת מעכבים את הסרט, פונים
לעורכי־דין, ומאיימים במשפטים איש על
רעהו ז
מסביר את זה בכנות אמיתית אלי לנדאו
:״אני הסתבכתי. עשיתי את טעות חיי.

נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
ולכיתות ערב לנוער ולמבוגרים
* רדיו אלקטרוניקה מעשית * טלויזיה מעשית
* קציני רדיו אלקטרוניקה לצי
* חשמלאות בנין ותעשיה
* חשמלאות רכב
הסמכה: תעודת בגרות ותעודה מקצועית

מתקבלים תלמידים לכל הכיתות
ללא ידיעות מקצועיות קודמות

שכר לימודמודרג * סטיפנדיות
ייעוץ פדגוגי והרשמה:

הוו 1ע 9 :1 1 1־ 1ב ב! ק ר:

4־ 7אתהןי

ניד 11יוון 7־

דברי * וביב

(ליד 171־11־ 7111 דזורדו־ ?3ירנ)

קוני

במחירים גבוהים

מ ק רי ם
מ צ חי קי ם

מלוה ק לי ט ה
מכל דזסוגים
91ל 1ה

גס של חברות
| | 11 3ויתר המלוות

הרומאים

מיקרה מצחיק אירע לי בדרך לפנרום.

*נורד, שורות רוטשילד , 15 תל־יביב,
טל ,54931 .פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד .6.30

התמורה במקום -במזומן.

1111 1111 111— 1

״ אג ד תיור״ ו ״ אגד דן תיור׳
ש מחי ם להודיע על הפעלת

טיולים חדשים !

רמת הגולן
ר צו ע ת עזה -צפון סיגי
ירו שלים -ביתלחם -חברון
יריחו -שבם -סו לכרם

הטיולים מתקיימים בכל ימות השבוע באוטו-
בוסים ממוזגי אויר.
פרטים והרשמה במשרדי ״אגד תיור״ ,״אגד דן
תיור״ ובמשרדי הנסיעות.

— מספר ה מ קו מו ת מוגבל —

באים

(הול׳ ,תל-אביב;

אנגליה) הוא שם־מכנים־רודחים לסרט שנקרא:

המיקרה הוא באמת מצחיק. אריסטוקרט
רומאי צעיר מתאהב ביפהפיה מבית־הזונות
הסמוך, ועבדו הנאמן (זירו מוסטל) מתנדב
לחתן אותו איתר, בתנאי שישחרר אותו
מעבדותו.
אבל הזונה כבר נמכרה לקצין רומאי אכזר
שצריך לבוא לקחתה לפנות ערב, ולכן
נאלץ העבד לספר לבעל בית־הזונות שהזונה
שלו חולה בדבר.
בעל בית־ר,זונות מוסר אותה מיד לידיו,
ואז מתברר שהזונה בכלל לא רוצה לברוח
עם האריסטוקרט הצעיר, משום שהיא זונה
נאמנה, והיא נאמנה לבעלה לעתיד.
האריסטוקרט ועבדו שמים אותה בבית,
והולכים לחפש זיעת סוסים כדי להרדים
אותה ולחתן אותה בעל כורחה, אלא שביד
תיים חוזר האבא של האריסטוקרט וכשהוא
רואה את רזונה הוא מתכונן לטפל בה,
משום שהוא חושב שהיא העוזרת החדשה,
והיא עוד לא מספיק לבצע את זממו עד
שגם אשתו הדואגת חוזרת מביקור אצל
אמה, ואחריה בא הקצין האכזר וכל מה
שקורה לאנשים האלו כשהם נפגשים יחד
דומה אמנם לכל מיני דברים שכבר ראינו
בכל מיני סרטים, אבל הוא הרבה יותר
מהיר, משוכלל, מטורף ומצחיק.

מישהו הביא את שווילי אלי, והציע לי
שהוא יעשה סרט לפי הספר שלי. תוך חצי
שעה חתמתי על חוזה, ועכשיו אני יודע
שהעניין נועד מראש לכישלון.
״בהתחלה היו מודעות בהן מבקשים צנחנים
עם עיניים כחולות, אחר כך כל יום היה
בעיתונים פירסום אחר על זה, התכוננו
לקחת במאי סוג ג׳ עם צוזת סוג ד־ .ואחר־כך
הבנתי שעומד לצאת מזה משהו כמו
שישה ימיס לנצח.

״ג׳אד קיבל כסף כדי לכתוב תסריט. הוא
איש קולנוע, ג׳אד, יש לו אינטרסים שלו.
קבענו בעל־פה שנעבוד על זה יחד. הייתי
תמים, האמנתי בו. הוא כתב תסריט לבד,
וגם לא הוסיף עליו את שמי.
״לא איכפת לי הכסף, הצרה היא שאני
לא יכול להרשות, לא כלפי החברים שלי
ולא כלפי העניין, שסרט על הצנחנים, דוקומנט
הסטורי, יכנס לידיים כאלה.
״רציתי לצאת מהעסק, הייתי מוכן לשלם
את כל ההוצאות שהיו עד עכשיו, כדי שלא
יגעו בספר שלי ולא יעשו עליו שום סרט,
אבל הם רצו שאני אצא, ואז, הם יקחו
את הכסף ויעשו את הסרט לבדם. סוף־סוף
אץ לי אופציה על ההסטוריה.״
לעת עתה גורל הספר, והסרט עדיין לא
נקבע, אבל מיכאל שחיילי כבר מוכן להרהר
הרהורים נבונים בקול רם :״בעצם יש כבר
יותר מדי סרטים על המלחמה. כולם עושים
סרטים. צריך אולי לעשות משהו חוש.״

יומן החדשות
העבודות בהוא הלך בשדות מתנהלות
בקצב מהיר. עד עכשיו הספיק צלם הסרט
כבר להתפטר פעמיים, ופעמיים לחזור בו
מהתפטרותו, ומנהל הייצור של הסרט הספיק
להיות מפוטר, ועדיין לא לחזור בו.
הפראי ואשתו הקנוייה. משום שהצייד לא
היה תמיד צייד פראי. כשהוא היה קטן בכלל
לא היה צייד. רק החיים עשו אותו כזה.
אבל זאת טעות. משום שברגע שהקשרים
מתחילים להיקשר מתחילות הזוועות. קודם
מראים איך הצייד נלכד במלכודת ורגלו
נשברת, אחר־כך טורפת אותו במשך עש־דקות
להקת זאבים, ואחר־כך הוא מגיע
לאשתו ומצווה עליה לקצוץ את רגלו בגרזן׳
וכן הלאה וכן הלאה, הכל עשוי במקצועיות
מורטת עצבים.
כשנגמרות הזוועות חוזרים שוב לנושא
של הסרט, והצייד, שקודם היכר, את אשתו
כמו חיית־יער, מנשק אותה עכשיו כמו שהקן
שלמד איך עושים את זה בסטודיו למשחק.

אילוף
ה סו ר ר
(אוריון,

המל כו ד ת
הברית) בהתחלת הסרט המיזוג־אוויר של

מברק לצעירי ישראל
ן ב־ 12 בספטמבר ן
אנו מגיעים
ן ב־ 4ו בספטמבר ן
מופיעי ם ן קולנע ״סביון״ .ן הכינו
מ״ הנ סי כי ם ״ ן

ל חיפ ה
בבת־ים
כ ר טי סי ם
ב א הב ה

תל־אביב; ארצות־

הקולנוע היה מקולקל, ולכן כל מה שאפשר
לזכור ממנו, זה שעל המסך היה המון שלג,
קר ונהדר.
אחר-כך, כשתיקנו את המיזוג־אוויר היה
רושם שעומדים לראות סרט נטורליסטי
אכזרי, נוסח אמיל זולא על אנשים החיים
כמו חיות יער.
מה שנטע את הרושם הזה היתד, העוזרת
האילמת, שהוריה נאנסו על־ידי אינדיאנים,
ועם תחילת המיזוג־אוזיר היא נמכרת לצייד־גם־רוח,
ברברי, וחסר תרבות.
הצייד החייתי קושר אותה בחבל וסוחב
אותה ליער, לבקתה בה הוא חי.
ואז מתברר שזר, עומד דווקא להיות
סרט על יחסים הנקשרים אט־אט בין הצייד

מוסטל כ״הרומאים באים״
זונה נאמנת

ך* יום א״י רוצה לספר לכם סיפור(
) הצלחה: איך שאשר, קטנה וסימפאטיוז,
שהיתר, בסך הכל ידידתו של מנכ״ל משרד-
הפיתוח, הפכה לבעלת־הכוח במשרד זה:
כוח שדי בו, לפחות, כדי להכניס אנדרלמוסיה׳
מריבות ואינטריגות לבית־דויד השקט,
שברחוב קרן היסוד בירושלים, מול
העיר העתיקה.
יהודית בן־ישראל אינה אישיות מסעי ה
מטיבעה: האשד, בתחילת שנות השלושים
של חייה, היחד, נשואה, כ־ 12 שנים, לאחד
מעובדי קול־ישראל.
רומאן זר, נסתיים לפני שנה. היא התגרשה
מבעלה, לקחה את שני ילדיה והפכה,
לראשונה בחייה, לעצמאית.
עצמאית — אך לא בודדה. כי יהודית,
ילידת ארגנטינה שניקלטה יפה בארץ, רכשה
מכרים וידידים רבים, בירושלים. מהם
חשובים.
אחד החשובים ביותר היד, ישראל גל־עד.

נרשמה כמובטלת בלישכת העבודה הירושלמית.

הצהרה
תמימה
ף* ל המונקיי־כיזנס הזה לא מצא חן
^ בעיני ד,מישנה למנהל־הכללי.
אלוף־מישנה נחשון זעם לא רק על הרינונים
המהלכים במשרד אלא גם על העובדה
שבתיאוריה הובאה יהודית כדי
לשמש לו עצמו מזכירה.
הוא התעלם מרצונו של גל־עד, סירב בפשטות
לקבל את יהודית. כן דרש, בהתאם
למקובל, שהמזכירה שתמונה לו תיבחר
במיכרז־פנימי — מבין עובדי המשרד.
לו נהגו כך, בתחילה, היתד, יורדת יהודית
מן הפרק: על המועמדת להיות עובדת־קבע,
ויהודית היא עדיין עובדת ארעית — על אף
הכוח המרוכז בידיה.
וכך אירע שאחת העובדות הוותיקות

עגיין 9ר5זי
*ל-עד, המכהן כמנהד־כדלי של

]( 70ן
!111
ישוואו
1(1שח
911 חות 1 איו נ1י91:1

011 וכ1
תפסין

^ משרד־ר,פיתוח, הוא אחד הפקידים הבכירים
המוכשרים ביותר — והפרובלמאטיים
ביותר — של מדינת ישראל.
לא בשל עצם הקאריירה הציבורית של
הכיצועיסט הנימרץ ( )47 שהחל דרכו במנגנון
המדינה עוד עם עלותו ארצה,
ב־ .1949 כבר אז הצטיין גל־עד מאד, כמפקח
מיסיס ראשי באיזור חיפה, וב־ 1956 הגיע
אף לתפקיד מפקח ראשי על מם־ההכנסה.
משם היתר, הדרך למשרה רמה באמת —
קצרה: ב־ 1959 נתמנה למישנה לממונה על
הכנסות־המדינה.
ישראל גל־עד היה ידוע כאדם השומר את
חייו הפרטיים לעצמו. מסתבר שעכשיו,
כאשר הוא עסוק במשרתו החשובה, נאלץ
להביא את ענייניו הפרטיים למשרד.
ובאמת — מה יכול להיות יותר פרטי,
אצל אדם ציבורי, מידידות יפה ואמיתית?
אך כשהמדובר בידידה׳ ולא בידיד?

רכר משעשע

כל החל כאשר ישראל גל־עד נתמנה
| | למנכ״ל משרד־ד,פיתוח.
כניסתו למשרה החשובה היתרי מלווה
הצהרות יפות מאוד, דווקא. גל־עד הכריז:
,יש הכרח להגיע להפרדה בין התפקיד הממלכתי
והתפקיד העיסקי.״ ואף הוסיף,
בהזדמנות אחרת. :יש לשנות את השיטה הנוכחית,
לפיה ממנים לתפקידים שונים אנשים
שזה עתה ניכנסו לתפקידם והחסרים
את הידע הדרוש.״
וכדי להמחיש את הקת הזה, מינה מייד
לתפקיד מזכירתו האישית — את ידידתו
משכבר הימים, יהודית בן־ישראל.
המנכ״ל עשה זאת בצורה דיסקרטית מאוד:
יום אחד התפנתה, לגמרי במיקרה׳ משרתה
של אחת הפקידות המישניות — שיצאה
לחופשת־לידה.
גל־עד הרים שפופרת והזעיק את יהודית
בן־ישראל, שעבדה אז עוד כפקידתו של
פינחס רבינוביץ, עורך־הדין הירושלמי הידוע.
משהופיעה יהודית במשרד־הפיתוח, היא
לא עבדה סתם כך, כפקידה פשוטה. שולחנה
הוצב — להתמרמרותם הרבה של יתר העובדים,
הקנאיים — בחדר המפריד בין
לישכתו של המנכ״ל גל־עד לבין חדרו של
ד,מישנה למנכ״ל, אלוף־מישנה אהרון נחשון,
אותו הביא גל־עד, קודם לכן, מן הצבא
למשרד־ד,פיתוח.
הדבר המשעשע עוד,יותר מעצם בואה של
הידידה למשרת־קבע במשרד הבום היה האופן
בו נתקבלה: משהוחוור ליהודית שאין
אפשרות להיכנס למשרד־ד,פיתוח אלא
באמצעות לישכת־העבודה, לא היססה: היא

במשרד־ד,פיתוח׳ שרה פלורנטין, זכתה ב־מיכרז
ונתמנתה למזכירתו של המישנה
למנהל.
.קדמה לפרשה זו הצהרתה התמימה של
יהודית עצמה,״ ידע לספר לי מישהו במשרד־הפיתוח.
.כשרק באה מלישכת־ר,עבודה, הסתובבה
ואמרה לכולם ש׳גל־עד הבטיח לי
להיות מזכירתו׳ .ברור שזה עורר סקאנדאל
— וכך ניסה גל־עד לכבות את השריפה
והכניס אותה לבוץ חדש עם מינוייה כמזכירת
המישנר-,למנהל.״

פקידה ארעית
ן* ך הגיעה מלחמת־הגרילה ב-
משרד־ד,פיתוח בירושלים לשלב חדש:
למאבק על מיקום שולחנה של יהודית.
נחשון התנגד בחריפות ששולחני, יוצב
בחדר־הקישור, בינו לבין הבוס. גל־עד לא
חלם לוותר על קירבתה של ידידתו האישית.
התוצאה: גל־עד ניצח. שרה פלורנטין, ה
מזכירה
של המישנה, נאלצה להסתפק בחדר
המרוחק מן הבוס. יהודית בן־ישראל׳ .פקידה
ארעית בלבד, כתבנית פשוטה במשרד
ותו לא,״ קיבלה שולחן ליד המנכ״ל.
עתה פרצו המריבות ברצינות. כיום, סתם
דו״ח שיגרתי או מיכתב רגיל יכולים לשמש
נושא לתככים — או להתנגדות מצד העובדים
הוותיקים.
בייחוד לאור העובדה שכבר הושמעו דברים
חריפים מאוד, בעת ויכוחים סוערים
בין המנכ״ל למישנה־למנכ״ל. וכשד,חתולים
רבים — העכברים הקטנים עורכים חינגה.

הופעה מרשימה
י <-עניין היה יותר משעשע לולא

( | היה גל־עד עצמו מתנגד עקרוני של
שיטת הכנסת־ר,ידידים למשרד ממשלתי: הוא
אף התפטר פעם, ממשרה קודמת׳ בגלל
עקרון זה.
זה אירע זמן רב לאחר שגל־עד הפך
לאחד מאנשי־אימונו של פינחס ספיר באוצר,
וכונה אפילו ״אבא אכן שלנו״ בפי
חבריו. הופעתו הציבורית המרשימה של
יליד לונדון זה, שסיים את חוק לימודיו
באוניברסיטת לונדון ובבית־הספר למשפט
של הווארד, היתד, כה מרשימה, שתוך זמן
קצר הפך גל־עד לשליחם המעופף של אנשי־האוצר.

הניע למשלחת ישראל לשיחות השוק
האירופי, לאירגון המכס הבינלאומי ואף
למישלחת ישראל באו״ם׳ באיגוד המיסחר
הבינלאומי. לבסוף מונה מישנה למנכ״ל
משרד־המסחר־וו־,תעשייה.
אלא שלפתע, אחרי שהפך לנווד בינלאומי
קבוע, קוטעה קאריירה זו: גל־עד התפטר,
בתחילת , 1966 מתפקידו — בעצם היום בו
מינה השר החדש, חיים צדוק, את ידידו
האישי של גל־עד׳ איש האוצר דויד גולן,
לתפקיד המנכ״ל. סיבת ההתפטרות: גל־עד
היה סבור שתפקיד זה מגיע לו.
הנימוק הפורמאלי בפיו :״אין להביא אדם
מבחוץ, איש אוצר או משהו כזה. שר חדש
או ממונה חדש לא יכול להביא עימו
לתפקידים מרכזיים מאנ״ש.״
כשנתיים לאחר מכן הביא המנכ״ל החדש
של משרד־ד,פיתוח, שנקרא במיקרה ישראל
גל־עד, את אחת מאנ״ש, במלוא מובן
המילה, לתפקיד בכיר למדי, רב־אחריות ללא
כל צל של ספק.
וכששאלתי השבוע את המעוניינת׳ יהודית
בן־ישראל, מה, בכל זאת, עמדתה
לגבי המינוי, ענתה:
״אני עובדת מדינה ואסור לי לדבר על
העניינים המתרחשים בתוך המשרד.״
כנראה — משום שהם מתרחשים. בייחוד
בחדר המנכ״ל, ובחדר הסמוך לו — בו
יושבת אשד, עליה יכול ישראל גל־עד לסמוך.

ה מזניו ה
כיצד ולמה שבר ישראל גל-עד, מנכ״ל משרד-הפיתוח
(למעלה) ,את כלל-הברזל שהוא עצמו קבע, לפיו אסור
לאייש משרות בכירות על-סמך ידידות אישית בלבד
העולס הזה 1566

אנשים
ממנה ופתח בריצה אחרי הצעירים הנמלטים.
לבסוף תפס אותם והובילם ללישכתו
של מושל הרצועה, אלוף־מישנה מרדכי
(״מוטה״) גור. אנשי הלישכה נדהמו קצת
לראותו בבגדים אזרחיים, כששני הצעירים
אחוזים בידיו.

אין
ב כי ס או ת
אין מקום לדאגות! בזאת יכלו להיווכח
ביום החמישי בערב, אותם האזרחים שהציצו
לדולפין — בר ומסעדה בתל־אביב.
ליד שולחן אחד סעדו את ליבם ראש־המנד
שלה לוי אשבול ורעייתו מרים ן ליד
שולחן אחר עשה את אותו הדבר שר־הבט־חון
משה דיין, ו׳ליד שולחן שלישי, גדול
יותר, ישבו בחברת נשותיהם שר־החוץ
אבא אכן ומושל הגדה לשעבר חיים
(״ויויאן״) חרצוג. שר־החוץ אף רקד
עם רעייתו, פוזי, ריקוד אחד, לפי מנגינת
השיר האידישאי דו ביסט שיין וי דה לבונח
(את יפה כמו הירח) .י • ״האם אדוני שואף
להיות שר בממשלת ישראלי״ נשאל השבוע
ח״ב רפ״י יוסן ז אלמוגי, בשיחה על
האיחוד הצפוי בין מפלגתו לבין מפא״י
ואחדות העבודה .״לא!״ השיב מי שהיה
פעם שר השיכון והפיתוח ,״מעולם לא
עניינו אותי כיסאות, אם כי תמיד קיבלתי
על עצמי — לפעמים בעל כורחי — תפקידים
שהתנועה הטילה עלי.״ י • חבר אחר
ממפלגתו של אלמוגי, המכהן כשר־הבטחון,
הפתיע השבוע הרבה מתושבי העיר העתיקה
בירושלים, כשיצא לסיור בחנויות
העתיקות. בהזדמנות אחת העיר משה דיין
לבעל חנות, כי הכד העתיק שהציג בפניו
הוא מזוייף .״שמע,״ אמר דיין ,״הראש הזה
אינו מתאים לגוף!״ אחרי שסיים השר את
קניותיו, בסכום של חמש מאות ל״י, אמר
בעל החנות לבנו :״ראית מה זאת בקיאות?
אלהים ישמור! איך הוא ידע שהראש של
הכד לא מתאים לגוף? הם הרי הודבקו יפה
זה לזה! זה לא סתם תייר, זה גבר עם
ראש סגן־אלוף יצחק מודעי,
מי שכיהן לאחר המלחמה כמושלה הצבאי
של עזה, חזר כבר לעבודתו האזרחית, כמנהל
חברת התמרוקים רבלון. השבוע לקח את
אשתו וילדיו לטיול אזרחי בעיר, במכוניתו
הפרטית. ליד עזה הושלכה לעברו• אבן
גדולה, שניפצה את השימשה. מודעי לא
התבלבל, עצר את המכונית בו במקום, יצא

#הוא גם משה דיין
וגם קצין משוחרר וגם איש תמרוקים. זה
משה הדיין השני, איש פרסום צעיר, שמונה
בשבוע שעבר, בדיוק ביום הולדתו ה־,30
למנהל הפירסום של הל-נה רובינשטיין• .
שאלת היחס בין ישראל לערביי הגדה העסיקה
לאחרונה גם את במאי הסרטים עקיבא
ברקין, העוסק בימים אלה בהפקת סרט על
ירושלים המאוחדת. באחת ההזדמנויות ראיין
לצורך הסרט את אחד הסוחרים ששבתו בשביתה
הכללית .״למה שבתת?״ שאל ברקין.
״מפחד!״ ענה הסוחר .״פחדתי מכם, הישראלים.״
הבמאי תמה קצת איך מפחד מקיימים
שביתה, ואז הסביר הסוחר :״פחדתי מיחס
רע, לכן שבתתי, כי שמעתי שאצלכם
בישראל אפשר להשיג כל דבר באמצעות
שביתה — אפילו יחס טוב מצד השלטונות!״
• האיחוד הפועלי הקרוב יוליד עימו גם
מוסדות חדשים, כמו הלישכה הרעיונית שעליה
מדברים עכשיו במפא״י, באחדות־העבודה
וברפ״י. הכוונה היא להקים גוף
מיוחד שידון בשאלות רעיוניות, כדי להחיות
קצת. את חיי הרוח של המפלגות ה־מתאחדות.
בינתיים מדברים על שלושה
מועמדים לצורך זה — שלושתם עסקנים
צעירים בגילם: מרדכי (״דוקשי״) נסיהו,
מפא״יניק מבתי ברל, אברהם ולפנזון,
עורך שבועון רפ״י מבט חדש, ואליהו
חסין, עתונאי מלמרחב ולשעבר דמות מרכזית
של הבוהימה הירושלמית.

ח תי מו ת
על טנ קי ם
אסיר פראג לשעבר, שמעון אורג־שטיין,
שנידון למאסר בזמן משפטי פראג
המפורסמים, הטיל השבוע אור חדש על
פרשת מותו של צ׳ארלס ג׳ורדן בבירה
הצ׳כוסלובקית. גילה אורנשטיין: לג׳ורדן
היה יחס מיוחד במינו לפראג, מתקופת
שיחרורה מהכיבוש הנאצי, כשעסק בשיקום
העקורים היהודיים במזרח־אירופה. מאז היה
נוהג לקפוץ לעיר בכל הזדמנות, כדי להינפש
בה. גם הפעם עשה כך, אלא שטלפון
מיסתורי הצליח להוציא אותו מן המלון לפגישה.
הוא לא גילה לאשתו את סוד
הפגישה, ואמר לה כי הוא יוצא לקנות
עתון, למרות שבאותו שעה היה כבר קיוסק
הציירת משאנדאליזה

דפנה מנן
*•ץ שבתם שדפנה מנן היא סתם
ן | חתיכה מדהימה? שיש לה שיערות
בלונדיניות וגוף משגע וזה הכל? שהיא חיה
בשביל להיות יפה?
טעות. דפנה היא, בעצם ומתחת לפני
היופי, בחורה רצינית נורא.
את זד. היא קיבלה בירושה׳ וזה גם
נשאר במשפחה: אביה הוא דיפלומאט
ישראלי בצרפת. אמה היא מרצה לתרבות
צרפת באוניברסיטת ירושלים.
לפני שלוש שנים החליטה דפנה, שהיא
כיום בת ,23 לבחון אם כל התרבות הזאת
של האמא וכל הצרפתיות הזאת של אבא
שוות משהו.
היא קמה, ונסעה לפאריס.
שם נוכחה ידידתנו בהירת־השיער שדרכה
של נערה ישראלית בעיר־ר,אורות יכולה
להיות, בהתחלה, אפלולית למדי: בייחוד
כשהיא הגונה.

על כן ניגשה להירשם לבית־ספר לאמנות
פאריסאי — מעין בצלאל צרפתי שכזה —
ברגשות מעורבים: כאלף ומאתיים צרפתים,
סינים׳ ויטנאמים, גרמנים והולאנדים עמדו
שם בתור, יחד עם דפנה, התחרו על 70
מקומות פנויים בכיתה החדשה.
וראה זה פלא: לא ברור אם הבוחנים
התלהבו מכישרונותיה הגנוזים של דפנה טנן
או מהופעתה — אבל ברור שהם קיבלו
אותה ברצון.

ף* ך הפכה דפנה לתלמידה מן המניין.
^ ורק אז הסתבר לה שזה בעצם לא
מספיק: צריך גם להרוויח קצת כסף.
״הציעו לי כל מיני הצעות נהדרות,
בסרטי־קולנוע ובטלביזיה,״ מספרת דפנה בלי
צניעות מעושה .״אבל כשהוברר לי שהדרך
לאולפן סוטה מעט הצידה — לעבר מקומות־המגורים
של המפיקים, למשל — דחיתי את
ההצעות האדיבות בתודה.״
תחת זאת׳ הפכה הישראלית בת־הדיפלו־מאט
לנערת אדפר, הדואגת לילדי משפחות
צרפתיות. וכשזה ניגמר לה, דאגה לזוג
ישישים, תמורת מקום־לינה.
תוך כדי כל מיני עבודות כאלו קנתה
לעצמה כלי־רכב קטנטן, שבעזרתו אפשר
היה לראות אותה דוהרת לאורך השאנז־

הגונה השבוע: מגן־דוד עד חזייה נטחה

האופנאים האמריקאיים הופיעו השבוע עם מוצר־אופנה חדש: חזיזת שאפשר לנפח אות, 1
ואז מתגלים עליהן כל מיני ציורים ענייניים: כמו מגן־דויד, שהוא כיום מאוד מאוד באופנה,

העתונים בסביבה סגור. בדרכו לפגישה עבר
בפארק גדול וחשוך, ומאז לא נודעו עקבותיו,
עד. שנמצאה גופתו. אורנשטיין עצמו
סיפר כי הכיר את ג׳ורדן אישית, כשטיפל
ברכישת נשק במזרח אירופה, ערב הקמת
המדינה. הוא גם מכיר היטב את המלון בו
התאכסן לאחרונה, וכן את הקיוסק ואת הפארק
• .גילוי אחר שייך ליוסי הראל,
מי שהיה מפקד אוניית המעפילים אכסודוס,
ועתה מבעלי בריכת השחייה של תל־אביב.
״אוטו פרמינג׳ר הציע לי להשתתף בעבודה
על הפקת הסרט אכסודוס,״ גילה
הראל ,״והיה מוכן לשלם לי טוב עבור
יעוץ היסטורי.״ הראל סירב, שכן ״אני
אוהב לעשות מעשים של ממש, ולא לעשות
סרטים עליהם.״ גילוי נוסף: במקומו קיבלו
על עצמם את עבודת היעוץ אנשים אחרים,
תמורת תשלום, כמובן, למרות שלא נטלו
חלק בהבאת האונייה אל חופי הארץ# .
תנועה חדשה עומדת להיוולד בישראל. יוזם
אותה הסופר־משורר דן עומר. תהיה זו
תנועת אנשי ציבור למען התרת עישון חוקי
של חשיש בישראל. עומר מקוזה להשיג
חתימות נכבדות על עצומה ברוח זו, כדוגמת
עצומה דומה שפורסמה באנגליה, ושעליה
חתמו בין השאר חברי להקת החיפו שיות
• .משורר אחר, דויד אבידן,
גרם לאחרונה להתרגשות באחד מסניפי בנק
דיסקונט בתל־אביב, כשמסר לפדיון צ׳יק
בחתימתו ולפקודת עצמו, שנשא את התאריך
של הראשון בינואר שנת אלפיים.
הפקידה היססה קצת, ניגשה למנהל, וזה
הורה לה לאשר את הצ׳יק. הסכום: עשר
לירות ישראליות בלבד • .שאלת השבוע

גערת הטס!/
אלמה, בשמלת־ערב מהודקת היטב לגיזרתה
הנאה.
^ כלות היא הירכתה -לבד• ״לא
/מרצון,״ היא מסבירה בגלוי־לב אופייני.
״אבל לישראלים המעניינים שבפאריס אין
פנאי; חברים צרפתיים כימעט שאין לי;
וישראלים משעממים אינני רוצה להכיר.״
בילוייה העיקריים הם ״לנשום אוויר, לרכב
על סוסים ולצחוק.״
את זה היא עשתה, בזמן הפנוי שבין
שיעורי־הציור, עד לפרוץ מלחמת ששת־הימים.
אז שמה מצור, יחד עם מאות
ישראלים אחרים, על המטוסים החוזרים
ארצה — וכמוהם, הגיעה רק אחרי תום
הקרבות.
מאז הספיקה כבר להסתובב בכל שיטחי־הכיבוש,
ולהכיר המון ידידים חדשים וותיקים
ואפילו את אורי זוהר.
זוהר התלהב מדפנה, והזמין אותה לכוס
קפה. אחר־כך אפילו הציע לה להופיע
בסירטו החדש, כל ממזר מלך.
אלא שלזוהר עדיין לא ברור אם דפנה
די פוטוגנית. ולדפנה עדיין לא ברור אם
אורי זוהר די עשיר:
״אני רוצה בעצם לעבוד בסרט רק בשביל
להרוויח די כדי לממן את לימודי, בשנה
הבאה, בפאריס,״ היא מצהירה.
—י 1 0וווי,ג

שייכת לפיזמונאי דידי מנוסי :״מד,
יותר טוב, מדינה קטינה עם מנהיגים גדו־

פסוקי השבוע
• המדינאי הצרפתי הגולה
ג׳אק סוסטל, בצטטו מימרה
ערבית על עמי המאגרב :״המארו־קאים
הם לוחמים; האלג׳ירים —
גברים; הטוניסים — נשים.״
• המבקר זאב רב־נוף, על
ההצגה רב סרן ברברה, בתיאטרון
הקאמרי :״ג׳ירמן אוניקובסקי —
כבויה, שטוחה, חורקת; זלמן לביוש
— קולני, מנופח, חסר־ברק;
שמעון בר — מקומט ומסורבל.״

• העתונאיתסילכיקשת,
על השמועה שאלוף עזר ויצמן,
ישוחרר ויהפוך מועמד גח״ל בבחירות
הבאות :״הכל אפשרי, וחוץ
מזה זוהי המפלגה היחידה שאין לד,
גנרל משלה.״

• ראש ממשלת צרפת,
ג׳ורג׳ פומפידו :״כשהענקנו
עצמאות לאלג׳יריה — עשינו היסטוריה;
כשגמאל עבד־אל־נאצר הל־אים
את תעלת סואץ — הוא שינה
את פני כדור הארץ; כשישראל שילחה
את הטנקים שלה לתוך סיני —
היא טילטלה טלטלה עזה את כל
העולם.״
לים, או מדינה גדולה עם מנהיגים קטנים?״
מלבד זאת מתגאה דידי ביחוד שלו :״אני
היחיד מקרב חברי, עמיתי ומכרי, שלא עורך
אלבום, לא כותב ספר, לא עושה סרט ולא
ממחיז מחזה על מלחמת ששת״הימים.״
לקיתונות של זעם ובוז זכה לאחרונה איש
הליגה למניעת כפייה דתית בירושלים, הדוקטור
ר 0מואב, מצד העתונות הדתית.
הסיבה: מלחמתו, לפעמים האישית לגמרי,
נגד השתלטות הדתיים על הכותל המערבי.
השבוע, למשל, כתב הצופה, יומון המפד״ל,
על מואב :״בהפגינו נגד הקדושה משתלב
מואב באוהלי אדום וישמעלים, מואב והגרים.״
• הסיפור הבא שייך לאיש מילואים
ירושלמי, והוא מעיד על התלהבותו
ורוח לחימתו של המשורר הפלמ״חאי חיים
גורי :״ישבנו בעמדה בעת הקרבות ש־נייילי
הצנחנים בירושלים, כשלפתע שמענו
את גורי מתלהב, כשהוא צופה במשקפת־שדה,
:תראו איזה הסתערות! יופי של
הסתערות! אילו היו לנו לוחמים כאלה ב-
תש״ח, היה הכל נראה אחרת!׳ ביקשתי ממנו
את המשקפת, וראיתי שהוא מבזבז את התלהבותי
על נסיגה של לגיונרים מאחד
ממוצביהם. אמרתי לו שזו לא הסתערות,
אלא נסיגה, ולא שלנו, אלא שלהם. הוא
לא נרגע, .לא חשוב! לא חשוב!׳ אמר, ,אני
בכל זאת מוכרח לכתוב על כר׳!״ י • הזמר
אריק לביא, על פסל הגרוטאות יגאל
תומרקין :״מאז סוף המלחמה הוא מסתובב
בסיני, וכל פעם שהוא רואה טנק
הרוס הוא חותם עליו את שמו.״
העולם הזה 1566

מעשה
בבתולה

הנערות של צפת יכולות כבר לצאת אל
מחוץ לביתן. האמהות יכולות כבר לישון
בשקנו. ג׳ימי לויד עזב סוף־סוף את העיר
שלהן.
מאורעות ג׳ינזי לויד התחילו כבר לפני
שנה וחצי. הכושי הגבוה והיפהפה, שהחל
מופיע במועדון־לילה צפתי, הצליח בימים
מעטים לעורר אהדה בלבות כל אנשי צפת,
ובעיקר נשות צפת. ואז פגע בו מזל ביש,
והוא עורר אהדה גדולה מדי בלבה של
נופשת תל־אביבית צעירה, בתולה צנועה
וטהורה.
תחילה היא התאהבה בו, והכל היה בסדר.
היא היתה באה לשמוע את קולו במועדון,
ואחר־כן הם נפגשו קצת, וגם היא השמיעה
לו את קולה, ואחר־כן הם הלכו יחדיו לביתו.

היה לאחר ההופעה שלה במועדון,
בחצות הלילה.
כמה שעות לאחר מכן הוזעק לביתו של
ג׳ימי אמבולנס, והבחורה נלקחה משם באלונקה.
היא
שכבה בבית־החולים שלושה שבועות
והרופא הודיע שאילו היתה הנערה מובאת
שעה אחת מאוחר יותר, היתה נופחת את
נשמתה. כל צפת דיברה על המיקרה המצער
שאירע לה. ג׳ימי התחיל להרגיש מאוד לא
נוח. אנשים היו מסתכלים עליו בזעם. האמהות
היו מכניסות את הילדות שלהן הביתה
כשהוא היה עובר ברחוב, ובתולות
צפת היו בורחות ממנו בבהלה ומסתגרות
בבתיהן.
הוא עזב את צפת, חזר להוליבוד, הופיע
שם במועדון קוקוס, ועם תחילת החודש,
הוא חזר לצפת. בצפת הוכרז שוב מצב-
חירום, וכל הבתולות הסתגרו בבתיהן, והשבוע,
כשג׳ימי לויד עזב את העיר ועבר
לחיפה, להופיע שם במולין רוז׳ ,חזרו החיים
בצפת למסלולם,

כ אן ל א
״כסיתיי8
את התודה על שיש לה בעל כל בך אוהב
ומסור, חייבת יפה ירקוני לחצלול
איש״כסית. משום שלפני שהשניים התחתנו,
הם בכלל לא עמדו להתחתן. הם רבו,
ונפרדו וניתקו את הקשרים שהיו קיימים
ביניהם.
אבל חצקל איש־כסית ראה את זה, והדבר
לא מצא חן בעיניו. הוא ניסה לעבוד

עזתינ שי,
כל מי שמקורב לחוגים של דיסקוטק
פרדריקה, יודע לספר שבזמן האחרון קרה
לבעלת הבית, פרדריקה סגל, מיקרה

יוצאות ממנו יחד, הולכות לבלות יחד, והולכות
לישון יחד.
וכשהיא נסעה לפאריס, לפני שישה שבועות,
יחד עם ידידתה החדשה, הבינו חורשי
השמועות שהשמועות שחרשו היו נכונות.
השבוע חזרה פרדריקה סגל ארצה, והיא
יכולה ספר במו פיה על יחסיה עם הדוגמנית
:״אני עוד לא גמרתי עם הגברים,״
היא אומרת ,״כשאני אגמור איתם, אני
אוכל להתחיל עם נשים. לעת עתה עוד לא.״
אמרו שהיא ברחה לפאריס כדי לנהל שם
את יחסיה החדשים בשקט, וללא הפרעות,
אבל היא אומרת שהיא נסעה משום שהיה
לה כבר די בשתי שריפות בדיסקוטק, ו פרדריקה מוזר.
היא התאהבה בנערת־הזוהר, הרקדנית־דוגמנית
יהודית פרי.
המקורבים מספרים שהן לא נפרדות האחת
מהשניה, הן יושבות יחד בדיסקוטק,

תאונה אחת של בעלה, והיא רצתה לנוח
מזה.
אמרו גם שהיא מחזיקה את יהודית פרי
על־ידה כדי למשוך את הגברים, ולקחת מ
הגיבה
פרדי ״זה נכון שהשמנתי, וזה
באופנה להיות בהריון לא מסודר במיוחד.
אבל זאת סתם מתיחה שמתחנו, אני ובעלי,
את פוקה הירש.״

קצת על לבו של שייקח, אחר־כך הוא
ניסה לעבוד קצת על לבה של יפה, וכשהוא
ראה שזה לא הולך ככה, הוא החליט לפעול
בעורמה.
זה היה בזמן מלחמת־ר,שיחדור. הוא נמצא
אז הרבה ברחובות, כדי להאכיל את השיירות
לנגב, ושייקה הודיע לו יום אחד
שהוא עומד לבקר אצלו, שיחכה לו.
חצקל מיהר והזמין את יפה לבלות אצלו
יום ברחובות. יפה באה בלילה, וב־ 3בלילה
עבר שם שייקר ,,בחברתו של הקו
פאריס,
הוא החליט לנסוע להתרפא דרך

היא הרימה את קולה וצעקה לעברו ב
לונל
מרקוס.

הפגישה היתד, כל־כך נרגשת, שהוחלט
מיד לבצע חתונה, בחסות חצקל, כמובן.
מאז קשורים יפה וחצקל בקשרי־אהבה
חזקים, כל פעם שיפה מופיעה באיישהו
קצה של העולם, מגיע אליד״ לפני או אחרי
ההופעה, סל גדול של פרחים, מלווה בטלגר־מה
מחצקל.
כל יום שישי, כשהיא נמצאת בארץ, מגיע
אליה שליח, עם איזה תבשיל מיוחד ועוגה
של חצקל, ולפני זמן־מה, כשהיא ביקשה
ממנו שישאיל לה כיסאות למסיבה שהיא
עורכת בביתה. הוא שלח לה כיסאות, ועל
הכיסאות היה מונח עגל שלם, מוכן לאכילה.
כל שנה נוסע חצקל ( 150 קילו) לאחת
מערי־המרפא של אירופה, כדי להוריד קצת
מהמישקל. גם השנה הוא נסע, אבל כיוון
שהשנה מופיעה יפה ירקוני באולינזפיה, ב־

אולימפיה.

עברית :״חצקל תתעורר! כאן לא כסית!״

יפה קבעה איתו פגישה, לפני ההופעה,
בקפה דה־לה־פה. היא הגיעה לשם באיחור
של כמה דקות, ומצאה את חצקל מונח על
הכיסא וישן, ממש כמו בבית.
הם נסעו לאולימפיה, חצקל התיישב בשורה
השלישית באמצע, ויפה התחילה לשיר.
באמצע השיר היא הציצה לשורה השלישית
באמצע, כדי לראות איך עושים •השירים
שלה רושם על חצקל, והיא גילתה
שחצקל מונח על הכיסא שלו, וישן שנת-
ישרים.

כל הישראלים שמילאו את האולם פרצו
בצחוק.

האם נכון ש...
עורן תוכניות בקול־ישראל, אהוד
מנור, מרבה להשמיע בתוכניותיו את שי ריה
של?}פרה פוקס, בעיקר בגלל העובדה
שהיא גם במיקרה אשתו ושהוא, גם
במיקרה, מחבר את רוב המילים לשיריה?
+מתכננת האופנה אלה גפטר לא
מצליחה לקבל גט מבעלה, עורך־דין ידוע,
למרות שבעלה עורן־הדין מגלה כבר מזמן
התעניינות יותר ממשפטית באשה אחרת,
הקשורה גס היא בעריכת־דין, מכיוון שהיא
בעצמה עורכת־דין?

מנצחים ומנוצחים

חצקל

מנה את העודפים שלה, אבל היא אומרת ש:
״אם מישהו יכול לתת למישהו עודפים של,
גברים, אז זה אני לה, ולא היא לי.״
אז מה בכל זאת היא עשתה בפאריס, אם
כל מד, שמספרים עליה לא נכון?
קודם כל חזרתי לאהבה קודמת שלי; .לדניאל
ז ׳לין. הייתי איתו הרבה זמן. אבל
אני לא יודעת כמה, כי לא הסתכלנו על השעון.
אחר כך הייתי די הרבה זמן עם
שחקן ספרדי ידוע מאוד, שעשה כבר ארבעים
סרטים בספרד, אבל אני לא זוכרת את
שמו. רציתי גם לנסוע אל פייר כרוך,
ידיד ישן שלי, ואנוק אימה, אבל זה לא
יצא. היו לי שם המון גברים, אני ממש
לא יכולה לספור אותם, ואני לא זוכרת-
כמה.
״וברור שהיתר, לי הצלחה יותר גדולה
מזו של יהודית, כי יהודית לא יודעת בכלל
לדבר צרפתית.״
ואם השמועות האלה על פרדי לא מספיקות,
רק דרכה רגלה בארץ ביום הראשון,
הודיעו כל חבריה שפרדי בהריון עם הספרדי
הזה, שהיא לא כל כך זוכרת את
שמו, ארמנדו אכרבנאל.

במקום לבלות את הלילה במועדון השעות הקטנות בצפת, יחד עם ידידתו החדשה, בילה
יצחק שרז את הלילה במשטרת צפת, יחד עם חמישה שוטרים גדולים ומפותחים.
בהתחלת הלילה הוא ישב יחד עם ידידתו הדוגמנית, עקב אחרי התכנית, שתה ואהב.
אבל באמצע הלילה קם פתאום בחור עירני אחד והודיע לזמר־הערב שהתוכנית לא
מוצאת חן בעיניו. כדי להוכיח את דבריו הוא עלה על הבמה וניסה להוריד ממנה את הזמר,
שהיה במיקרה מייד, בורנשטיין.
יצחק שרז, שהוא גם בעל המועדון והאחראי לו, לא יכול היה לתת לבריון פשוט
לנצח את הזמר שלו, והוא עלה על הבמה ונכנס לתוך הקרב.
האורחים החלו מיד להזדהות, מי עם הזמר ומי עם הפירחח, והמועדון נחלק לשני
מחנות ניצים. האנשים לא רצו להפסיק עד שיתברר מי ינצח, ואז באה המשטרה, והתברר
שהיא ניצחה, ואילו המועדון הפסיד. הרבה כסף.

הזיי פן
״אני לא מבינה איזו מין צורת־התנה־גות
זו,״ כתבה אשה אנגליה לחיים
טופול ,״איך א תה לא מתביישז אני
מבינה שאתה לא מתרגש ממעריצים,
אבל לפחות אתה יכול להתנהג איתם
בהגינות.״
מסתבר שהאשה הזאת החליטה, אחרי
המלחמה, להעביר כסף למדינת־ישראל,
וכיוון שהיא לא מכירה שום ישראלי
מלבד חיים טופול, היא שלחה לו במעטפה,
לפי כתובת התיאטרון, עשרים וחמש
לירות אנגליות.
״לפחות יכולת להודיע שקיבלת את
הכסף,״ היא כתבה ,״אני כבר לא
מבקשת תודה.״
חיים טופול בדק מיד, בעזרת ארבעת
המזכירים שלו, א ת כל המכתבים שקיבל
לאחרונה, ולא מצא שום מכתב
עם עשרים וחמש לירות. הוא שלח ל־אשה
מכתב חוזר כדי לברר א ת העניין.
אבל למחרת הגיע אליו מכתב שני,
מאשה אחרת, עם או תה התלונה, ואחר
כך הגיע עוד מכתב ועוד מכתב, וכשהוא
ראה שהתלונות מגיעות לסכומים של
כמה מאות לירות אנגליות, הוא פנה
למשטרה.
הסקוטלאנד־יארד נכנס מיד לפעולה,
וכעבור ימים אחדים הוא תפס צעיר
אנגלי, שהיה מזייף א ת חתימתו של
חיים טופול, ופודה במקומו את הכספים.

שגרם לגילויו של הזייפן היתה
העובדה שלחיים טופול יש שתי חתימות.
אחת לאוטוגרפים ואחת לצ׳קים. הזייפן
לא ידע את זה, וחתם את חתימת
האוטוגרפים על הצ׳קים.

די. די. תפסקנה להידחף )3/1566( .זה המספר
שלו.

כתיבה? או להפוך לשחקנית? או למזג את
שני הדברים יחד וליהפך לגמזו?

דא־מיוחד

טיפש־עשרה מלודרמאטית.),
״רותי, האם יהיה קשה לקבל אחד נזה?
אני מבטיחה להיות ילדה טובה, ולא לכתוב
מכתבים משעממים.
״הוא צריך להיות די מבוגר, עד .23 ני
הלאה הס באמת יותר מדי מבוגרים.״

שלום לכם יקירי. כחיים קורים
הרבה דברים. אפילו ששולחים
מכתבים ולא מקבלים תשובה. .בן,
בן. כבה זה החיים.
אז מה? מי ששלח פעם ולא
אז מה יש לי להוסיף, פרט למספר —
נענה, או קיבל תשובות שלא ל (?)2/1566
עניין, או שנוועה לו ההתכתבות

באן.
אז הרי בשביל זה אניגבוה עם מכונית מפורט
שיכתוב שנית. שלא ייתבייש. רק
תשמעו!
שתהיו מרוצים ועליזים.
הוא אמנם שאל אותי על אחת, מסויימת,
תכתבו

אז אל תתביישו. רק
אבל מי אני שאמנע אותו מכן:
המזוייפים,
את המכתבים האלה
בן ,25 גובה 185ס״מ, צבע עיניים כחול,
שאני מתעבת, שאדם כותב שנית,
שיער שטני.
בעל מכונית ספורט, ומבטיח נסיעה של
בשם יאחר. אני שונאת זייפנים,
140 קמ״ש.
ואני אעניש אותם.
עכשיו עוד עניין.פרטי: ע .ש.
שמספיד צויין ב־ .2/1558 אולי
תשלחי לי את הכתובת שלד, כי
טובך? את יודעת שמצפים לך
כאן יותר מתריסר מכתבים??!

נובר ושקרן
תביטו איזה ערמומי! לא רק שהוא כותב
על עצמו, אלא הוא אפילו מעניק לעצמו את
המספר (.)1/1566
אתם רוצים לדעת מה הוא כותב על עצמו?
זה מה שהוא׳כותב:
״אז ככה: אני בחור רע, אגואיסט, נוכל
ושקרן, קר־רוח וקמצן.
״לעומת זאת אני פיקח כשד וגם חריף
(וצעיר ובשל ובן .)24 ויפה כמו מלאן ולכן
כל הבנות טועות בי.
״אז מה אם אני יפה? אבל הרי אני נורא,
חוץ מזה. לא? מי מוכנה להתמודד איתי?
עזרי לי למצוא את המכשפה (חוץ ממן, כמובן).״

למה
כמובן?

די מבוגר

״אני בת שבע־עשרה וחצי, תלמידת תיכון
שנה רביעית. לא מכוערת, אפילו די חתיכית.
זהו.
״הייתי רוצה חבר. יותר נכון, ידיד. משי
כיל, ועם חוש הומור. אני זקוקה לאחד
כזה בצורה לא רגילה (את בטח תכתבי, בת

המדור הספרותי היום הוא גם
מדור מכתבים. מכתבים ששלחו
ילדים אל אלוהים. ליקטו אותם
שני אנשים בשם מרשל וטמפל,
והספר יצא לאור כאמריקה. אני
לא אסביר לבם על קיסמו של הספר,
וגם לא על מה שניקרא אמונה
תמימה. אכל אם לצטט את
ההקדמה כדבר ״עולמם הכמוס
של הילדים״ ,תבינו בוודאי למה.
אגב, כספר המקורי מופיעים ה־מבתכים
בכתב-ידם של הילדים.

שוב פעם אחד בסדר. היום יש מזל למדור
הזה .״אני אינני מישהו מיוחד ואיני
מחפש משהו מיוחד,״ זה בדיוק ההמלצה
האידיאלית לפי השקפתי הפרטית.
״אבל משהו בכל זאת אני מחפש,״ ואתן
מוזמנות לנחש מה. ובפרט שהוא מסיים את
מכתבו ב״מחכה לבאות.״
אז עבור הבאות )4/1566( :הוא ירושלמי,
ותשתדלנה להיות גם־כן.
מה יש?

אמנות וספרות ככלל

והנה לכם דוגמה מהתוצר הישראלי המפונק
הרגיל:

נער

״ברצינות, אני לא כל כך משתגע אחרי
בת, אבל בהזדמנות זאת אבקש סמך טובה:
פרסמי בבקשה את שסי בסדורך. אין לי
הרבה מה למכור לן: אני נער ככל הנערים.
קצת גבוה, קצת בודד, ומחפש נערה.״

הייתם מאמינים ש( )6/1566 רק עולה לשמינית?

מה שהיפשתן

פה יש לי תשובה לכל תפילותיכם! גם
אתן תמיד מחפשות חיילים חתיכים ומשכילים,
וגם אתן תמיד באות בצמדות — ומחפשות
לכן צמדים (אם כי מעולם לא הצלחתי
להבין למה).
אז הנה לכן, בדיוק מה שחלמתן:

״נשבר לי לצאת עם חברה בגילי תוך
כדי הרגשה שאני מבוגרת מהם בהרבה. ובכל
השטחים.
״כתחביב עסקתי באמנות וספרות בכלל,
ובאמנות התיאטרון בפרט. לאחר הצבא מתעתדת
להמשיך בשני המישורים כאחד.״

״שני חיילי גולני, שבעים בטירטורים אן
עניים בבנות, מבקשים להתכתב עם שתיים
(רצוי שתהיינה חברות) ,רצוי מאיזור חיפה.
״שנינו בוגרי הריאלי בחיפה. משמע :
אינטליגנטים, שנונים, והבינה שוכנת בנו.״

אולי מישהו יסביר לי את עניין התחביבים
האלה 5/1566 מתכוננת להתמסר ל
חוץ
מזה יש ל( )7/1566 חוש הומור, והם
יפים, עוד נוסף לכל זה.

נורא: על החזה של שרית בן־גל( ,בעלת השיער הקצר) יש משה
דיין, וכתוב עליו העם החליט. על החזה למעלה כתוב שהם עשו
זאת ויש תמונה של מטוס מיראז׳ .שיהיה ברור מי עשה. על החזה
מימין יש כפתור לצנחנים באהבה. אבל לעומת זאת באמצע נכתב

על לונדון העליזה שמעתם? יופי. סימן שאתם משכילים וחכמים.
בעד זה אני אספר לכם על תל־אביב העליזה, או איך פלאי העולם
הגדול והעליז מתחילים להגיע אלינו. כמו שעונים וכפתורים, למשל.
ומי שחושב שהוא ראה כבר קודם שעונים וכפתורים _ לא
יודע על מה שהוא מדבר.
השעונים באמת באו מלונדון, נמכרים באיווניר. והם לא דומים
לשום שעון בעולם, כמו שאתם יכולים לראות על תלמה בירמן
(בעלת השערות הארוכות) שהיא מכוסה בכל מיני שעונים כאלה,
כדי שתוכלו לראות. וזהו לא רק הגודל שלהם המדהים שמייחד את
השעונים האלה — אלא הצבעים הלא־נורמליים שלהם. בעיקר: לוח־הספרות
(שעליו יש בדרך כלל רק ארבע ספרות־ענק) הוא או אדום
משוגע, או סגול צועק או ירוק פלוארסצנטי, או צירוף של ירוק-
אדום לא נורמלי. או השעון התלוי, שהוא צירוף של ירוק חיוזריין
וסגול צורח.
אבל מה? הם עולים שמונים וחמש לירות האחד, וזה קצת
הרבה בשביל קוריוז. אפילו אם הוא הולך ומורה את השעות.
ובפרט שבלונדון העליזה זה באמת שעון יותר עליז, למשהוא
עולה חמש סטרלינג בלבד. בדיוק חצי.

בפירוש: לקוסיגין: נייאט. שיידע לו. ויותר צפונית על הוזזה,
למעלה לגמרי, יש כפתור או״ם שמו״ם ואתם יודעים מי המציא
את זה.
ויש עוד המון כפתורים, ונורא מצחיקים, וחוץ מזה אתם יכולים
לבד להמציא איפה הכי מתאים לענוד את גבולות של שלום,
למשל, או את יחי ישראל. ואם יש לכם רעיונות בנידון _ אל
תשלחו אותם אלי.

הכפתורים, לעומת זאת, הם עניין שונה לגמרי; אם כי הם
באופנה בדיוק אותו דבר: אותם עושים בארץ ומוכרים בארץ, וכל
הנזק הוא שלושים אגורות הכפתור, וכתובים עליהם דברים מצחיקים

אלוהים היקר,
אלוהים היקר,

בשבוע שעבר ירד הגשם שלושה ימים.
אנחנו כבר חשבנו שזה יהיה כמו המבול.
אבל בסוף —־ זה לא היה. זה שימח

אלוהים היקר,

שמי הוא רוברט. אני רוצה שיהיה לי אח
קטן. אמא שלי אמרה לי שאני אגיד לאבא
שלי. אבא שלי אמר לי לבקש את זה ממך.
אתה חושב שתוכל לעשות את זה?

אני הילד היחיד שהוא סיני, בכל הכיתה
שלנו. הם כולם אומרים עליך שאתה אמריקני.
אבל גם אני כזה, אז אולי גם אתה
סיני?
בידידות רבה,
קים

בהצלחה1
רוברם אלוהים היקר,

בכנסיה דווקא בסדר גמור, אבל חבל שאין
שם מוסיקה יותר מעניינת. אני מקווה שה-
הערה הזאת לא פוגעת ברגשותיך.

אלוהים היקר,

המורה הקריאה לנו את הקטע ששם בני
ישראל יוצאים ממצריים ועוברים בחורבה.

ידידן ברי

אלוהים היקר,

אתה באמת יודע לעשות את כל הדברים?
הלוואי שאני הייתי יכול גם.

אלוהים היקר מאד,

אני כתבתי לך על משהו לפני כמה זמן,
זוכר? אז אני כבר עשיתי את מה שהבטחתי׳
אבל אתה עוד לא שלחת לי את הסוס.
מרטין אלוהים היקר,

כשהתחלת לעשות את העולם והתחלת
לשים עליו כל מיני אנשים ואת כל החיות,
ודשא, ואת כל הכוכבים, התעייפת מאוד?
יש לי גם עוד הרבה שאלות אחרות.
בכבוד רב,

לואיס

אותי מאוד, כי לתיבה מותר לקחת שתי
חיות מכל מין, ולנו יש שלושה חתולים.
שלום וברכה,

שלן, שרמן

אלוהים היקר,

למה אתה לא יכול לעשות את זה שלא
יירד גשם כל היום, דווקא בשבתות?
רוז

דונה

אלוהים היקר,

אלוהים היקר,

אלוהים היקר,

אני רוצה ממך את הדברים הבאים:
אופניים חושים; סט של כימיו•,־לנוערי, מס׳
;3כלב; מצלמת־קולנוע; כספת בייסבול.
אם אתה לא יכול לתת לי את כולם, אז
תן לי את רובם.

ביום שישי זה אנחנו נוסעים לחופשה לשבועיים,
כך שלא נהיה בכנסייה. אני מקווה
שתהיה שם כשנחזור. מתי אתה לוקח חופשה?

אני
חושב שזה עצום, איך כל האסטרונאוטים
האלה מצליחים לעלות לשמיים ולרחף
סביב עם החלליות האלה שלהם. בבקשה,
תעשה שאף אחד מהם לא ייפול על הבית
שלנו.

דוני

נורמן

אריק

שלום,

אני גם יהודיה. פאולה אלוהים היקר,

אתה נורא חמוד.
אלן

לד קובעת
רמת הלימודים
בשל אדצות־הבדית
המש מרות
ה שחוריס
האיש השחום, בעל השיער המקורזל והידיים
הכבולות, הוצא ממכונית־השיטור ונתקבל
בתשואות על־ידי הכושים שעמדו משני
צירי הפתח של בית־המישפט הניו־יורקי.
השוטרים הסירו מעליו את האזיקים.
כעבור שעה כבר היה ראפ בראון, שנעצר
קודם לכן בעוון הסתה למרד, איש חופשי —
או לפחות משוחרר בערבות, שגוייסה, כולה
במזומנים, על־ידי תומכיו.
תגובתו הראשונה של ראפ:
• הצהרה בה הוא תובע לסייע ל״מא־בקם
המהפכני של האנשים השחורים לא רק
בארצות־הברית אלא גם ברודזיה ובדרום־
אפריקה״.
4הצהרה שנייה בה הוא מצהיר ש״הכו־שים
האמריקאיים מקימים כוח־גריליה, להתגוננות
עצמית״.
רק פוואהילית. בעוד שקשה להניח
שעשרים מיליוני כושים אמריקאיים יסכנו
את עצמם בהגשת סיוע צכאי פעיל למדוכאי

פאטאקוס (קרדו) והמלך
״השד אינו נורא כל כך !״

דרום־אפריקה, אין ספק שהצהרתו השנייה
של ראפ בראון מבוססת על עובדות.
קיימים כרגע בארצות־הברית יותר מאלף
אירגוני־מחתרת־והתגוננות כושיים. כולם דוגלים
בשימוש בנשק נגד האדם הלבן, כולם
אוגרים את הכלים הדרושים לכך.
הבולטים שבין האירגונים:
• המיליציה השחורה (בלקסטון רנג׳רס)
של שיקאגו: היא נענה כשלושת אלפים
כושים, שולטת לגמרי על הגטו השחור של
שיקאגו. בין השאר, מצויירת המיליציה השחורה
במכוניות ובמכשירי־אלחוט. מכוניות
אלו עוקבות אחר מכוניות־ר,שיטור העירוניות,
מדווחת. באלחוט על כל ניסיון־
הפחדה, על כל פגיעה בכושי מצד שוטר,
ומסוגלות להזעיק מייד למקום המוני־מפגינים.
£הפאטרול
לעת אזעקה (אלרט פאט־רול)
.אירגון כלל־אמריקאי חצי־מחתרתי. בר
א שו עומד לו גוסט. כוחותיו בולטים בייחוד
בגטו וואטס, בעל העבר העגום,
שבלוס־אנ׳לס.
• ד,יו.אם( .ארצות־הברית) :מנהיגו, רון
קאטנגה, גילח את פדחתו, מזהה עצמו עם
האפריקאים, כופה על כל חברי־האירגון
לדבר, בינם לבין עצמם, בשפת הסוזאהילי.
עוד ויטקונג. אירגון מסוכן יותר הוא
ה־ר.א.נז( .״תנועת הפעולה המהפכנית״) ,המארגנת
מרי צבאי כלל־אמריקאי, ניסתה
לפוצץ את פסל החירות ולהרוג מנהיגים כושים
מתונים, לשם פרובוקאציה. כמה
מאנשיו יושבים בכלא.
• המשמרות השחורים (בלאק גוארדס)
על מישקל המישמרות האדומים: אירגון פרו־סיני,
מחתרתי, פעיל בפילדלפיה.
והשבוע גם נודע שסטוק קרמייקל, המנהיג
הכושי הקיצוני הגולה, נימצא עכשיו ב־העולם
הזה ׳1566י

האנוי, בירת ויטנאם הצפונית, שם הוא
מנסה לגייס את תמיכת הוויטקונג והממשלה
הצפון־וטנאמית לרעיונו המקורי: אירגון וי־טקונג
שחור, ברחבי אמריקה עצמה.

הבטח הצלחתך בבחינות
יוון הטרור נגד זורבה
האם מלחינו של זורבה היווני עונה עד
כדי־כך שאי־אפשר להציגו בציבור?
זוהי השאלה אותה הציגו חברי הוועד
לשיחרורו של ניקום תיאודוראקיס, שנעצר
לפני כשבוע על־ידי הבולשת היוונית.
״למען תאודוראקיס לא נחשה,״ הצהירו
חברי־הוועד, המקיף שחקנים, במאים, אנשי־רוח
ואנשי־ציבור כמו איב מונסאן, סימון
סיניורה, ז׳ן־לוק גודאר, ז׳ולייט גרקו, מישל
פיקולי.
ברומא אף פנה יו״ר חבר־השו&טים של
פסטיבאל הסרטים בוונציה, הסופר אלברטו
מוראביה, לשר־החוץ האיטלקי בדרישה להתערב:
״חייו
של תיאודוראקיס בסכנה,״ אמר מוראביה
.״עלינו להציל אותו — ולו ברגע האחרון.״
עיתונות
הארצות הסקנדינביות גינתה בחריפות
את השתוללות השליטים היוונים החדשים.
מישטר
של אימה. אלא שתיאודו־ראקיס,
גם אם יינצל, אינו אלא קורבן אחד
— ובמיקרה מפורסם — של הטרור היווני.
עימו נעצרו אותו שבוע ועונו בהמוניהם
עשרות, אם לא מאות׳ עצירים חדשים.
המישטר היווני הפאשיסטי, שהרגיש כי
דעת הציבור היא נגדו, נקט בסוף השבוע
שורה של פעולות־תעמולה בעולם הגדול.
בין השאר, דאג לממן פירסומן של רשימות,
בכמה שבועוני־יוקרה מערביים׳ המספרות
״שהשד אינו נורא כל־כך, ושכל החותם על
הצהרת נאמנות — יכול להשתחרר מבתי־הסוהר
ביוון״.
מלבד אלה שכבר עונו למוות, כמובן.
מלכה פת־מלך. בסוף השבוע כמעט
וקרב הטרור לבית־המלכות. אם כי האיש
החזק של ההפיכה, שר־הפנים פאטאקום,
מרבה להופיע בחברת המלך קונסטנטין, לא
היסס אחד מראשי ההפיכה להכריז ביריד
סאלוניקי כי אם ארצות סקנדינביה לא תפסקנה
להשמיץ את יוון תנתק זאת את
קשריהן עמן.
היה זה איום מדהים במדינה שמלכתה הצעירה,
אן־מאריה׳ היא בת מלך דניה הסקנדינבית.
סין אוויר
בריא

משותף לטיבט ולשווייץ, מלבד העובדה
שבשתי הארצות יש שרשרות־הרים?
מעט מאוד. שוויץ, אומנם היא אחד המקומות
הגבוהים ביותר באירופה — וטיבט
הגבוהה גם באסיה וגם בעולם. בשתי ה־ארצות־שלגי־נצח
על פסגות־ההרים, ובשתיהן
— אוכלוסייה של כפרים הרריים.
שלום בה״א הידיעה. אלא בעוד ש-
שווייץ הפכה לסמל של שלום בלב יבשת
מסוכסכת ולוחמת, הפכה טיבט לסמל הפוך:
סימלה של ארץ שוחרת־שלום קטנה, שנכבשה
על־ידי שכן ענק ואימפריאליסטי: סין
האדומה.
הדאלאי־לאמה׳ ״המלך־הכומר־האלוהי״ של
טיבט, נאלץ בזמנו לנטוש את לאסה, בירת
טיבט, שעה שהצבא האדום הסיני התקדם
לתוך העמקים ולאורך הרכסים, עד שהגיע
לגבול טיבט־הודו. הוא בעצמו ברח להודו
— אך את נאמניו החשובים ביותר שיגר
לשווייץ. קודם כל — משום שזוהי ארץ
השלום בה״א הידיעה. שנית — משום
שאוויר ההרים התאים יותר לריאותיהם.
השבוע, יצא ראדיו פקין בהתקפה חריפה
על ״הפעילות־האנטי־סינית של השודדים ה־

טיבטיים בשווייץ.״
השידור התכוון למכון הטיבטי, הממומן
על־ידי שווייץ ועל־ידי קרנות מערביים אחרים.
המכון מטפל לא רק ב־ 600 הפליטים
הטיבטיים היושבים בהרי שווייץ, אלא גם,
ובעיקר, ב־ 45 הטיבטיים הגולים בהודו,
ושקרבתם למולדתם מרגיזה את הסינים
במיוחד

למד בהדרכת מורים אקדמאיים בעלי נסיון רב בהכנה
לבגרות ולמוקדמות תרגילים ותקצירים בהוצאת ביה״ס.

מתחילת ספטמבר נפתחים קורסים חדשים
פרטים והרשמה5—8 : 9—1 :

בול״טכניקו
תל״אביג נ ברנר 17
רמת־נן: ביאליק 42

חולץ:

חיפה 1שמריהו.לוין 30
נתניה: הרצל 24
סוקולוב 56

למד

הנהלת
ח שבונו ת

במכון

קו ר ס בוקר מזורז
סוג ג׳
קור ס ערב י סודי
סוג ג׳
קור סלמתקד מי ם
סוג ד׳
קור ס דו שנתי
למנהלי חשבונות
מדופל מי ם

הפתיחה 14.9
ת״א, רה׳ סמולנסקין 7מפנת
בן־יהודד 90 ,ר״ג, שדרת הילד
21ע״י קולנוע אורדע

מגבות פרוטה למטבח

מנגבות בעצמן —
בחצי הז מן
אין צורך לגהץ ולעמלן

ממוצרי ורדינון

קרנן, קוביוסטוס וסוובן־יצדיס
התחלתי להרים ראש, להסתכל על אנשים מגבוה. הרגשתי
שכולם חייבים לי.

מקום תחת השמש

מאת!

ע מו ס בנימיני

פפי שסופר לכתב

זהו מיסמך חכרתי מזעזע -ויחיד כמינו:
סיפורו האישי של עמוס כנימיני 33 כן־
טוכיס מרמת־השרון, קוכיוסטוס, מופרע -
וקורכן היצרים שלו, פפי שהובתכ לכתכ
״העולם הזה״ ,שמואל שקד. כנימיני, שכיצע
כמשך הקאריירה הרכנונית שלו עשרות עכירות
ופשעים, עומד שוכ על סן* הכלא. הוא
משלה עצמו שיוכל להימלט אל תוף מוסד
פסיכיאטרי. ואכן, כהכרה מתוקנת היו מאשפזים
אותו. אכל החוק עשוי, כפי הנראה, להח זירו
למעגל-הקסמים של כלא-עכירות-כלא.
ך נכתי, פרצתי, זייפתי צ׳קים, הוצאתי מבני־אדם
^ מאות אלפי לירות במעשי־מירמה. הרשיתי לעצמי הכל.
ידעתי שבנימיני ישלם.
להיות ממשפחת בנימיני מרמת־השרון — זה להיות
פירמה. המשפחה שלי, הסבא, האבא, הדודים והדודות —
הם מבוני־הארץ. משפחת חקלאים מבוססת ומושרשת. יש
להם עסקים גדולים ורבים בכל רחבי הארץ.
המשפחה שלי היא משפחה מאוד אמידה. עובדה: הם
שילמו בגלל מעשי, מיליון ורבע לירות במזומן למאות
אנשים שבאו בתביעות. כמובן שהם שילמו רק לאלו
שהתביעות שלהם, כלפי, היו צודקות.

משולש ככל אכטיח

כר למן הרגע הראשון שנולדתי ידעו כולם, למש־פחה
נולד גאון חדש. כל חכמה שהוצאתי מפי נתנה

העולם הזה

השראה לכל המשפחה. אפשר היה לראות, כבר אז, בעיניהם,
את ברק הגאוזה בילד הצעיר והחכם.
גדלתי באוירה לא בריאה. כולם פינקו אותי. כל מה
שרציתי קיבלתי. כסף מעולם לא היה חסר לי.
בבית־הספר, הרבצתי לילדים, הפרעתי למורים בשעורים,
משכתי לילדות בצמות. וכולם פחדו להתלונן עלי בפני
משפחתי.
כשהגעתי לכתה ח׳ ,היתד, לי אמביציה להיות הכי־טוב:
הייתי צריך להיות התלמיד הכי־טוב, הספורטאי הכי־טוב,
השחקן הכי־טוב, עורך העיתון הכיתתי, ראש הוועדות
הכיתתיות, המנהיג של התנועה.
מרגע ההצלחה שלי גם התחילו הצרות. כמה שהייתי
יותר טוב, הייתי מוכרח להיות יותר רע.
ערב אחד, כשהלכתי לי ברמת־השרון, ראיתי מיקשה
קטנה של אבטיחים והתחשק לי לאכול אחד מהם. ניכנסתי
למיקשה, הוצאתי את האולר מן הכיס, והתחלתי לחתוך
לי משולשים על כל אבטיח, כדי לבדוק אם הוא אדום ומתוק.
הבעל של המיקשה היה נורא חכם. הוא הסתכל וראה איך
אני משמיד לו את הכל, בחיפושי אחר אבטיח מתוק. אבל
הוא בכלל לא הפריע לי: רק אחרי שסוף־סוף הצלחתי
למצוא לי אבטיח טוב, הלך לאבי ודרש ממנו כסף עבור
כל המיקשה.
אבי שילם את כל מה שהוא דרש. רק שהעניין יושתק.
כשבאתי הביתה, אבי לא פנה אלי ולא אמר לי כלום,
רק יותר מאוחר שמעתי מאחורי הדלת איך מדברים
במשפחה על עניין המיקשה והחבלה.
וכך, משום שאבי שילם ולא העניש אותי, התחילו הצרות
האמיתיות. הרגשתי שמה שלא יהיה, המשפחה תדאג לי
ותעשה הכל כדי שלא יקרה לי דבר רע.

גמר לימודי, החליטה המשפחה שעלי לקבל
חינוך חקלאי. הם הכניסו אותי לפנימיה של משמר־העמק.
חיי בפנימיה הזו היו כישלון אחד גדול.
אח הפנימיה עזבתי באמצע שנת־הלימודים. חזרתי הביתה.
בבית לא היה לי מה לעשות. היו לי כמה חודשים להרוג,
עד לתחילת שנודד,לימודים החדשה, בתיכון הרגיל.
ההחלטה הזאת שינתה את כל מהלך חיי.
כי את הזמן שלי הרגתי מצויץ: נסעתי לתל־אביב והתחלתי
לכייף.
הייתי אז בן 14 וחצי. בגיל זה גיליתי את הטיילת של
שפת־הים, הטיר שעל עמודי הביטדן ואת הביליארד.
רציתי להראות לכולם טיפוס קשוח. שאני לא מפחד
מכלום. חשבתי שבצורה כזו אכבוש לי מקום תחת השמש.
בביליארד היו אותה שעה רועי־זונות וספסרי־קולנוע. מחתי
ללכת ולהיות כמוהם. ללבוש מיכנסי דונגריז אוריגינאל,
להרכיב משקפי־שמש איטלקיות, וללכת עם נעלי שפיץ.
ברור שהפסדתי. עוד ביום הראשון הפסדתי 100 ליר־ת.
מה עשיתי? אחרי ההפסד, הזמנתי את כל הג׳מעה
לארוחה על חשבוני: המחיר: עוד 15 לירות.
רציתי שימשיכו לראות שיש לי הרבה כסף. לכן התחלתי
לגנוב מכל הארנקים של הדודות.
וכך גנבתי בשבוע אחד כמה אלפי לירות. את כל הכסף
הזה הפסדתי בביליארד, ובהזמנות על חברים. העיקר —
לעשות עליהם רושם.
שכן שלנו, ברמת־השרון, יוסקה בן־עמי שמו, חיבב אותי
מאוד. הוא ראה איך שאני מבזבז כסף, ושאל אם אני רוצה
למכור לו את האקורדיון שהיה אצלו בבית. הוא אמר שהוא
רוצה בשבילו רק 120 לירות.
הסכמתי. סיכמנו בינינו שאכנס אליו הביתה, מבלי שאף
אחד ידע, אקח את האקורדיון ואמכור אותו.
בלילה, פרצתי את המנעול שבדלת־ביתו. לקחתי את
האקורדיון ומכרתי אותו. את הכסף הפסדתי בביליארד.
נפתח נגדי תיק פלילי. ופסק־הדין הראשון שלי דיה:
שנתיים התנהגות טובה.
בביליארד ראיתי איך החבריה הטובים רוכבים על אופנועים
מושכרים. היו לכולם טריומף־טייגר.
גם אני רציתי להיות אחד מהם. התחלתי לשכור מהחבר׳ד.
אופנועים לשעות אחדות, כדי שילמדו אותי לרכב.
כשלמדתי סוף־סוף לרכב רציתי להשכיר לי אופנוע
ליומיים. כסף לא היה לי באותו יום.
על כן לקחתי את פינקס הצ׳קים של אבא שלי ותלשתי
מתוכו צ׳ק. זייפתי את חתימת אבי, וניגשתי לפדות את
הכסף בבנק שנוהל על־ידי סבא שלי.
הבנק נתן לי 75 לירות.
באותו יום שכרתי אופנוע ליומיים. כשחזרתי הביתה,
ההורים והמשפחה לא דיברו איתי על הזיוף. חצי שנה
מאוחר יותר נודע לי שהם ידעו על זה — ושתקו.

המשוגע ש? המשפח ה
פון! נימאס לי מהסנוקר ומן ההפסדים. חזרתי לבלות
ברמת־השרון ולעבוד על טרקטור בשדות של המשפחה.
נכנסתי לתקופה של השתוללות בלתי־פוסקת — במושבה.
הפכתי להיות הפרחח התורן של רמת־השרון.
כולם היו מקבלים את תעלולי בחיוך, ואפילו מעודדים

יוו1ן ב 01ו טת ע1ב ווהסטונית

לקראת התואר מהנדס:
• הנדסת אלקטרוניקה • הנדסת
מכונות • הנדסת ייצור • הנדסת כנין
בשעורי ערב במשך 4שנים.
הסטודנטים יוכנו למבחני אחת האגודות
הבריטיות הבאות:
!! 10511101100 0£ז 1.

לקראתה תו א ר 8.50.של

א0סא 10

לקראת מבחנים של
ץ0!1016110צ? 06111110316 01
ץ511־?61ד 1תז1>]1496 1ן ז 31ס 01

כלימודי ערכ,
0 0 1 0 1 0 0 1 1
5־ £ 3 4 1 0 £ 1 1 8 1 0 0 0 1
כמשך 4שנים.

110 1 0 5 1 1 1 0 1 1 0 0 0 £ 0 4־ 1־

מתקבלים בעלי תעודת בגרות,

5־ 0 4 1 1 0 1 1 0 0 £ 0 8 1 0 0 0 1־7 1 1 6 105111111100 0 1
ללא בחינות־תחרות5 000001

5־£ 1 1 0 1 0 5 1 1 1 0 1 1 0 0 0 10011301031 £ 0 ^ 111001
מתקבלים בעלי תעודת בגרות ובוגרי בתי־ספר מקצוכניסה במבחני לעמוד יחויבו אחרים מועמדים בפקולטה
זו יתקבלו תלמידים
עיים. מועמדים בעלי נתונים השכלתיים בלתי מספבמתמטיקה
ופיזיקה.
קים, יוכלו להתקבל לקורס הכנה של שנה אחת.
ללא מבחני כניסה.
קיימת אפשרות של לימוד המקצועות הבודדים הבאים, ברמות שונות: שרטוט טכני • הנדסה תיאורטית •
• מתמטיקה • תורת החשמל • אלקטרוניקה • מכניקה • תרמודינמיקה • הידראוליקה
ההרשמה עד 28.9.67 בין השעות 17.00—20.00
בתל־אביב, דרך חיפה מס 81 בין הרחובות פנקס—ז׳בוטינסקי, בנין בי״ם ״תיכון חדש קוי אוטובוסים)5 ,25 ,27 ,28 ,61 :

המועמדים יסווגו לפי רמות,
בהתאם למבחני מיון.
קיימות כתות ברמה תיכונית ועל־תיכונית.

תוא גנב נסנים, זייף צ׳סים, ר מה נובחים, הונה תיירים־־ והמשפחה שידמה את הנר

אותי להמשיך. אבל מאחורי גבי טענו שבמשפחת בנימיני
ישנו משוגע אחד.
במשך כל התקופה הזו המשכתי לגנוב כספים מהדודים
והדודות במשפחה. לפעמים גם הצלחתי לגנוב צ׳קים ולזייף
אותם. אבל גם זה התחיל להימאס עלי.
באותה שנה סיימה החברה שלי את הסמינר למורות —
והתחתנו. החתונה איפשרה לי להוציא עוד יותר כספים
מהמשפחה.
אבל הרגשתי שחיי המשפחה משעממים אותי. התגעגעתי י
לחיי־הלילה. לכן התחלתי לשחק קלפים במורשה, וגם
לקחת סמים משכרים. התמכרתי לסמים ולקלפים.
דווקא במורשה, מקום אלגנטי, עם וילות, היו בתי־ההימורים
הכי גדולים בארץ. שם שיחקו על סכומים גבוהים
במיוחד. יכולת לראות שם את כל הסוחרים הגדולים של
הארץ מפסידים, בן רגע, עשרות אלפי לירות במשחקי־הקוביה.
זר, משך אותי נורא.
הפסדתי שם המון כסף. אני בקושי זוכר כמה. הייתי
סהרורי. אבל פתאום ראיתי שאני באמת לא בסדר, ועשיתי
נסיון ראשון להיות בטיפול פסיכולוגי, אצל ד״ר רודי,
שהוא קרוב־משסחה רחוק שלנו.
הניסיון לא הצליח. אבא שלי, יחד עם בל המשפחה,
התנגדו לטיפול. הם רצו שאני אהיה כמו שאני.
אבל אני ראיתי שככה לא אוכל להמשיך. לא היה לי
בות לשום דבר. בחודש ברחתי מהבית והשארתיאת האשד, כשהיא
השמיני להריונה. ועברתי להיות מדריך חקלאי בתענך.
כעבור תקופה קצרה, הצטרפה אלי אשתי. חיינו שם די
יפה — אבל לא יכולתי לחיות ככה הרבה זמן.
אשתי ילדה בת ועברה לגור אצל הוריה. הדבר כימעט
ולא השפיע עלי. הייתי כל־כך להוט לקלפים עד שכימעט
ולא היה איכפת לי מה נעשה בחוץ.
תקופה קצרה לאחר מכן — התגרשתי מאשתי.

יום אחד התיישבתי לשחק עם תייר מפלורידה. התפתחה
שיחה והסברתי לו שאני סוחר־קרקעות. התייר אמר שהוא
בעצם בא לארץ כדי לעשות פה עסקים וכדי לקנות מיגרש
עליו יוכל להקים בית־מלון.
לקחתי אותו לסיבוב והראיתי לו את הסלע של בת־ים.
הסלע מצא חן בעיני התייר. הוא החליט לקנות אותו,
להקים ריביירה ומלון, מן החוף לתוך הים, ועד לסלע.
לא רציתי להיות פזיז. ידעתי שהתייר הוא פראייר טוב,
לכן סירבתי למכור.
הוא ממש בכה. בסוף עשיתי לו טובה ודרשתי ממנו
דמי־קדימה בסך 30 אלף לירות. התייר שילם.
אז הוברר לאמריקאי שרימיתי אותו. הוא שכר בלשים
פרטיים, והם הגיעו למשפחתי. היה מו״מ — בסוף התפשר־

סוס מ76 סטיר! באלף זירות
יה לי ר?{ מהלן לפים. הרגשתי איך שאני נגמר.
ן ל בדיוק אז פגשתי במשה,־וחצי, בחור מנאות־הכיכר, והוא
הציע לי לעבוד בתור בוקר.
למחרת כבר עבדתי בנאות־הכיכר על עדר פרות.
אחרי שעבדתי ככה כמה חודשים, היתד, החלטה של
המשק שצריכים לקנות סוס חדש לבוקר. נתנו לי אלף
לירות ושלחו אותי לקנות סוס.
במקום לקנות סוס — הפסדתי את הכסף בקלפים. נשארו
לי בכיס כמד, לירות, ובלירה אחת קניתי סוס כזה לבן
מפלסטיק שהוא יכול גם להתקפל. הבאתי אותו למשק.
חשבתי שלחברי המקום יש חוש הומור, אבל הם לא
צחקו מזה.
מנאות־הכיכר חזרתי הביתה. היתד, זו תקופה של פרוספריטי,
במכירת קרקעות. רציתי להיכנס לענף הזה, כדי
לעשות כספים. ראיתי שאפשר להרוויח הרבה.
כסף לא היה לי. אז הלכתי לחברות קבלניות לבניין,
ובהסתמך על שם משפחתי, או על קשרים שהיו להם עם
אבי, הוצאתי מהם עשרות אלפי לירות. מובן שאת כל
הכסף הזה הייתי מפסיד בקלפים ובמשחקי קוביה.
כל אותו זמן חשבתי איך אפשר לתפוס צייד קל: אנשים
שרוצים לקנות אדמות. כשהייתי מוצא כמה כאלה, הייתי
לוקח מהם מיפרעה על חשבון האדמה — ונעלם עם
הכסף. כולם חיפשו אותי באותם זמנים. אפילו המשטרה.
ראיתי שקשה להסתתר — ועברתי לגור במלון דן, שהיד.
אז מלון חדש. התנהגותי יצרה את הרושם של אדם
חסר־דאגה. לבושי היה קליל ויפה, והקפדתי על הופעתי.

פנקס הצ׳קים שלו ונתן לי המחאה כשד,פקידה מטביעה
בפניו את חותמת המשרד שלו על הצ׳ק.
אחרי שגמרתי עם העניין הזה, קרה לי מיקרה מפתיע.
נכנסתי לקלוב באקארה ברמת־גן. בקלוב הזה נמצאים
האנשים העשירים ביותר במדינה. ניכנסתי עם 500 לירות
ותוך 25 רגעים יצאתי משם עם 28,500 לירות.
יום אחד עצרה אותי המשטרה.
אז הייתי גם מבוקש בכל מיני מקומות אחרים. בטבריה,
למשל, היה לי תיק. הועברתי ממקום למקום, לחקירה. בסוף
הוחזרתי לשופט קנת, למשפט. אצלו עשיתי ריכוז תיקים,
הודיתי ביותר מ־ 70 מהם — ונשפטתי לשנתיים.
זה היה לפני שנה וחצי. אז החלטתי שזה יהיה המאסר
האחרון שלי.
485 ימים ולילות ישבתי בכלא רמלה. רוב ימי־מאסרי
עברו עלי באגף המיוחד, שהוא האגף הפסיכיאטרי של
שירות בתי־הסוהר, בהנהלת ד״ר סילפן.
לאגף המיוחד הגעתי על פי בקשתי אני: רציתי לברר
עם הרופא מה בדיוק קורה לי, שאני בן־אדם כזה. רציתי
להיות בטיפול, כמו בפעמים הקודמות, אצל ד״ר רודי.
אבל באגף לא קיבלתי כל טיפול. רק כדורי־ארגעה.
הדרך היחידה להישאר נורמאלי היתד, להעסיק את עצמי
כמד. שיותר. התחלתי לצייר וללמוד. ניגשתי אפילו לבחינות
בגרות בספרות ובדקדוק עברי — ועברתי אותן בהצלחה.

מימיני וציור עצמי עלו
גם בחינות־בגרות בספרות ובדקדוק עברי

תי עם התייר ושילמתי לו בחזרה, באמצעות הדוד שלי,
כ־ 11 אלף לירות.

ניתוח־ארגק כבית־חולים
•ץ קופה קצרה אחרי פרשת־הסלע, הזדמן לי להכיר
1 1סוחר־קרקעות אמיתי. הוצגתי בפניו כבן למשפחת
בנימיני.
נתתי לסוחר להבין שאם הוא יעשה עסקים איתי, הוא
ירוזיח הרבה מאוד כסף. הסוחר, שהיה תמים, התלהב נורא
מהרעיון. הוא חיזר כל הזמן אחרי.
בימים הראשונים נתתי לו להרוויח פירורים מכל מיני
עיסקות קטנות. מפעם לפעם הוא הרוויח יותר. ואני
חיכיתי לרגע המתאים.
יום אחד, למזלי, נפל הסרסור למשכב והיה צריך
לעבור ניתוח. הוא הוכנס לבית־חולים.
בזמן שהוא שכב ממש על שולחן הניתוחים ניכנסתי
אליו עם הפקידה שלו, אמרתי לו שיש לי עיסקה גדולה,
שצריך להשקיע מייד 30 אלף לירות.
הסוחר, שפחד להפסיד את העיסקה, מיהר לקחת את

שבועיים של שכרות

ץ יושהשתחררתי מהכלא, נשבעתי לפני השער ש־
^ נסגר מאחרי שזו הפעם האחרונה שאני רואה אותו
והוא אותי. התכוונתי לכך ברצינות.
היום אני שוב מועמד להיכנס לכלא.
מיד עם השיחרור, נסעתי הביתה. חשבתי שאוכל להסתדר,
למרות ידיעתי שיהיו לי קשיים. ואז פרצה המלחמה
ניגשתי ליחידת הקישור שלי. הם שלחו אותי לקצין
העיר. כל המלחמה שלחו אותי ממשרד למשרד. בסוף לא
גייסו אותי.
נסעתי לתל־אביב והשתכרתי — שבועיים רצופים. תוך
כדי שכרות פגשתי את חברי מהקלובים.
תוך תקופה קצרה הפסדתי אלפי לירות. היתר, לי התחייבות
של כבוד להחזיר את הכסף.
אז הלכתי לגנוב, בלילות.
עסקתי בהתפרצויות — טאשש: פריצות דרך צינורות.
בזו אחר זו. למדתי איך בבית־הסוהר.
בעיקר התפרצתי, בחודשים האחרונים, למלונות של
הרצליה־פיתוח. התפרצתי שבע פעמים וגנבתי עשרות אלפי
דולארים. לא הצלחתי לממש את הכסף הזה — ונתפסתי.
אחרי החקירה, שוחררתי בערבות והתחלתי לעבוד מחדש,
בג׳ין של המשפחה. עכשיו אני מקודד, סוף־סוף להצליח
בטיפול פסיכיאטרי, להבריא ולהיות בן־אדם. לא איכפת לי
להימצא כמה שנים במוסד סגור, בשווייץ, אם צריך: העיקר
להבריא ולהיות אחד שאינו מחוץ לחברה.
אני יודע שיש לי כישרונות רבים. אני מצייר טוב ועומד
לפתוח בימים הקרובים תערוכה. אני שחקן שח טוב, ובחור
עם כושר. הייתי רוצה להפוך את כל המרץ, להסיק משהו
פרודוקטיבי, מהידע שלי.
לכן אני רוצה ללכת לטיפול.
המענין הוא שבכל מה שעשיתי עד עכשיו, אני הייתי
הסובל היחידי. תמיד הוחזרו הכספים והרכוש שגנבתי.
עכשיו, אחרי כל מד, שעבר עלי, מתברר לי שאני
בכלל לא פושע אמיתי. אני סתם איש חולה.

—״מזייי׳יי•*^

׳העולם הזה 1566

דרוש: בעל

לם־החתונות של הרובע התשיעי בפאריס,
בין העלמה הארדי לבין הבעל עליו תחליט
בשבועיים הקרובים.

׳שואל

השחקנית הפאריסאית פרנפואזהארדי
רוצה בילד. היא משתגעת אחרי ילד. היא
מתה לילד.
יש לה רק צרה אהת: היא אינה נשואה.
אומנם נערה כה יפה ומפורסמת כמו
פראנסואז יכולה לתקן את המעוות בנקל.
יש לה גברים בשפע.
וזוהי בדיוק הצרה.
עכשיו מתלבטת פרנסואז הארדי: מי
יהיה האב של ילדה, כלומר — את מי
תיבחר בתור בעל, כדי שיעניק לה בן?
הברירה די רבגונית: יש לה את ז *],
מארי פדייה ( )28 המכונה על־ידי עיתו־נות־צרפת
הארוס הניצחי.
יש לה גם את דאק דיטרונק ()23
המצחיק אותה, לדבריה, ומנעים לה את
שעות־הדיכאון.
יש לה, כמובן, את נער־השעשועים הבריטי
קלוד פוטרפלאם, וגם את פאב־ריס
דולו ( )20 הצעיר ממנה בשלוש שנים
והגורם לה ״להרגיש נבונה ומבוגרת.״
פרנסואז הארדי עצמה טרם החליטה במי
מן המחזרים לבחור. לעומת זאת, כבר קבעה
את המקום ואת המועד בו תינשא: ב־28
בחורש ספטמבר ייערך טקס כלולות באו־

דבר ים

שרי(שרה) לופי
טכינר היא יהו
פרנסואז
הארדי

בעלמא

• אבטלה מיוחדת :
אין שבין הנשיא האינדונזי אחמד סול,אד־

לחחה־הנשו־

גו לבין אשתו הצעירה מאוד והיפאנית
מאוד, ר אטנה סארי דווי, יש המט
סעיפים: כולם מבטיחים נאמנות וקשר ש יימשך
כימעם לעד. אבל אין סעיף המחייב
את ראטנה סארי להישאר לצידו של הישיש
המודח כשהוא מובטל: על בן הגישה החמודה,
לאחר שנוכחה במפלתו הסופית של
הדיקטאטור, בקשת־גירושין למוסדות ב־ג׳קארטה.
הנימוק :״לצידו של איש זה אין
לי עתיד.״

• תפקיד משכנע :״האי ש הזה
אבזרי נורא ונהג בי בצורה בלתי־אנו־שית
״ קראה האשה הצעירה ( )29בהצביעה
לעבר השחקן. אלא שהפעם לא
היה זה בסרט, והשחקן גם לא היה
דמות של נוכל, אלא של גיבור: קארי
גראנט מצא את עצמו, השבוע, עם

בקשת־גט מצד אשתו דיאן קאנון.
דיאן, אם לילדתם האחת, ג׳ניפר
גראנט, היא אשתו הרביעית של השחקן,
ומבטיחה :״גם האחרונה!״
• מיני־פראגס: צרפת הולידה את
הקצרצאית, צרפת הפיצה אותה בעולם, ו־קווי־התעופה
הלאומיים הצרפתיים, אייר
פראנס, היו עוד לפני שבוע, למעשה, מיני־פראנס
— אם לשפוט על־פי בגדי־הנוסעות.
עכשיו כל זה נגמר, לפחות בתוואי פאריס־מאדאגאסקאר:
הנהלת החברה אסרה על הנוסעות
בקת זה לעלות למטוס, כשהן
לובשות חצאית מיני — מאחר ונערה הלובשת
בגד זה בציבור במאדאגאסקאר עשוייה
להישפט עד לעשרה ימי־מאסר.
• המבול בא. עכשיו זה קרה גם
באיטליה. בדיוק כמו שזה קרה בניו־יורק,
תשעה חודשים אחרי שירד על העיר החושן
הגדול בעיקבות הפסקת זרם החשמל:
תשעה חודשים אחרי השטפונות הגדולים
שפגעו בחורף שעבר בוונציה עלה שיעור
הילודה בעיר האדריאטית לממדים עצומים,
העולים בהרבה על הממוצע הוונציאני הרגיל.

ההסבר המתאים לכן נתן אב וונציאני
טרי אחד שהתנצל ואמר :״כשהיינו
כלואים בגלל הגשמים כל כן הרבה ימים
בבית מה כבר יכולנו לעשות חו׳ן מזה?״

המין השחור

לולה פונטאנה

״היא הפנתר השחור שלי!״ קרא החודש
בהתלהבות השחקן האמריקאי־כושי־יהודי,
סמי דייח־ים הכן. סמי דיבר על הקטינה
הסכסית ביותר של הבמה, בשנת : 1967
לולה פונטאנה שחומת־העור, שהחלה
את הקאריירה שלה בתפקיד נערה טיפש־עשרה
במחזמר נער הזהב.
אלא שבאמריקה, כמו בכל העולם, עולה
נערה מוכשרת בדרגה. תפקידה הקטן במחזמר
הביא אותה בפני המסרסות, לצילומי־מיבחן.
ואז נזכר בה איש־השעשועים דיי־וויס,
גיבור נער הזהב.
הוא אסף את לולה, החתים אותה על חוזה,
ונטל אותה לסיבוב — דודקא הרחק
מן הקולנוע: במועדוני־הלילה של ניו־יורק.
אחר־כך הטביל אותה בתואר הסין השחור,
כנראה כמישקל־נגד לעוצמה השחורה.
ולאחר מכן, כשכבר לא היה צורך בשום
דבר נוסף כדי להאדיר את עוצמתה של
לולה החזיר אותה לאולפני ההסרטה. ועכשיו
היא מופיעה, בסרט איטלקי, בסצינה נועזת
במיוחד של חשפנות.

דיה כשרה. כך סבורים,
לפחות, הוריה
בקליבלנד, שלא יודעים
בדיוק מה עיסוקיה
בהוליבוד, שם
היא עובדת ככוכנת־נוסעת
לתכשירי־אי־פור.
אלא
ששרי־שרה
עוסקת בעוד כמה
דברים: היפהפיה הבלונדית
בת ה־23
וחצי אוהבת את עצמה,
את מראה־גופה
— ואת הכסף שאהבה
זו עשוייה להכניס

על כן בחרה, בין בקאריירה השאר,
צדדית של דוגמנית־צילום.
תצלומיה החלו
לראות אור, לאחרונה,
באנגליה,
ניו־זילאנד, אוסטראל־יה
— בכל מקום,
כימעט, מלבד ישראל
ואמריקה.
״באמריקה לא רציתי,
כדי שהורי לא
יראו,״ היא טענה,
כששאלו אותה על
היעדר־תמונותיה ב־מרכזי־תרבות
אלה.
״וישראל היא ארץ
כל־כך נהדרת ולוחמת,
נו, איך להגיד?
לו לבשתי מדי-
צד,״ל כן. אבל לא
כך.״ נמחקה בינתיים
אמריקה מרשימת ה־החודש
חיסורים:
הופיעה
תמונתה העירומה
של שרי־שרה
גם בירחון אמריקאי
נפוץ.
ועכשיו חסרה רק
ישראל.
ויודעי־דבר המכירים
את שרי־שרה
בטוחים שלא תשאיר

חיסרון כזה בעינו
זמן רב.
היא כבר תמצא
דרך. מי יודע אולי
עוד תבוא ארצה כמתנדבת?

שרי
דו־פטכרגר

לא צריך להגזים
אפשר להתקרא טוויגי,

להיות בת 17 וכבר בדרן למיליונרית — ובכל זאת

לחשוב שיש לן צרות.
זה, מכל מקום, מה שקורה לטוויגי הבריטית. לפני מספר שבועות טסה בפעם
הראשונה לאמריקה — ונתקבלה בתרועות ממש. עד בדי־כן קינאו האמריקאים
בהצלחתה, שהם מיהרו להטיס ללונדון את דוגמנית־הצמרת שלהם, וילהלמינה.
אבל טוויגי אינה נרתעת מקונקורנציה. לאחר ששבה ללונדון, ונודע לאמרגנה־שומרה,
האופנאי ג׳וסטין דה־וילנב, כי הצלחתה בארצות־הברית קטנה יותר
מכפי שאפשר היה לקוות — הוא ה סי ק את המסקנות:
בשיחה טלפונית בינלאומית וזריזה אחת חתם דה־וילנב חוזה עם חברת קונפקציה
אמריקאית גדולה: מעתה ישאו כל דוגמות־השיא של החברה את התווית שמלות
טוויגי.
וכדי לממש את נוכחותה של טוויגי ביבשת האמריקאית, שלח אותה האיפנאי,
בפעם השנייה תוך שלושה חודשים, לניו־יורק.
לשדה התעופה הגיעה טוויגי כשהיא לובשת שמלת־מיני בסימון אינדיאני, עשוייה
מעור איילה — ומוקאזינים נהדרים .״זה אינדיאני הגווע ברעב!״ צרח אחד הסבלים,
בשדה־התעופה.
הגיבה טוויגי :״התכוונתי לתקוע נוצה בשיער שלי — אך החלטתי שזה יהפוך
את בל העניין למוגזם.״

חם רן רים
נולד. לאיתן אזרחי, לשעבר מנהל
חטיבת סחר־חוץ של משרד־המסחר־והתע־שייר״
שהתפטר ממשרתו כאשר לא מונה
לתפקיד מנכ״ל המשרד בעת העברתו של
המנכ״ל הקודם, מיכאל צור, לתפקיד יו״ ר
הדירקטוריון של צים, ולאשתו עידית,
בנם השלישי.
אושפז. כשהוא סובל מהתקף־לב,
ד״ר גרהארד שרדר, שר־ההגנה של
גרמניה (ולשעבר שר־החוץ שלה) ,אחרי
שהתחלק על קליפת־בננה במעון־הקיץ שלו.

נחוג. יום הולדתו ד,־ 59 של לינדו*
ג׳ונסון, נשיא ארצות־הברית.
נח ו ג. יום הולדתו ד,־ 61 של ד״ר
שמעו* אגרנט, נשיא בית־המשפט העל־יון,
בנו של רופא־שיניים אמריקאי ולשעבר
יו״ר אגודת הסטודנטים היהודיים באוניברסי־טת
צ׳יקאגו, אבוקה* ,שעלה ארצה לתפקיד
של שופט־שלום מנדאטורי והגאה על הסיסמה
המקשטת את שולחן־עבודתו: דיעה
חסרת —< מה קנית? זיעה קנית — סה
חסרת?

נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של יצחק
סלע, מורה, עורך (שבועון העולים פרח־דור)
,סופר שופע ( 12 ספרי ילדים; סיפורי-
אהבה מתקופת החשמונאים) ,מחזאי פורה
(שרגא פייבוש הולך העירה) והרוח החייה
של האגודה למען גרי־צדק, שהוא היו״ר
שלה.
נפרדו. בשוזייץ, בה הם מתגוררים
זה שנים מספר על־מנת להמנע מתחולת
מס־ההכנסה האמריקאי הגבוה, כוכבי ה
לאריגים
מודונ״ס־אבקת כביסה מודרג־ת

קולנוע אודריהפבדן 38,ומל פרד,49 ,

אחרי 17 שנות נשואין ובן אחד, שון,

טקסטיל

התאבדה. בתלייה בבית־סוהר גרמני,
בגיל ,60 אילזה קו ף, המפלצת מ־בוכנוולר,
אשת מפקד מחנה־הריכוז בוכנ־וולד
קארל קוף (שהוצא להורג על־ידי הנאצים
עצמם בעודן שחיתות) .קור נדונה
לפני 17 שנד, למאסר־עולם על מעשי הזוועה
שביצעה באסירי בוכנוולד, מעורם היתה נוהגת
להכין אהילים לנברשות וארנקים.
נקה ביח״ר
תוצרת
המפיצים חב ׳ נורית

נפטר. בלונדון, בגיל ,32 כנראה מ־שימוש־יתר
בסמים משכרים,
אפשטיין, האיש שגילה את ארבע החיפושיות
בעיר הולדתו ליברפול והפך למיליונר
אחרי שעשה גם כל אחת מארבע החיפושיות
למיליונרים. אפשטיין, בנו של סוחר
רהיטים יהודי, היה כישלון מוחלט עד שגילה
את החיפושיות, אותן העלה לגדולה
ומהן קיבל ס /ס 20 מכל רווחיהן.

כרייאן

בע״נז
בע״ מ

הכשרתק ציני־י

נותרו מספר מקומות לכתות כוקר .
ט /י /י״א, י״ב, למגמות משולבות1
לבגרות ולמגמות מקצועיות
* רדיו אלקטרוניקה טלויזיה רדיו
קציני
* הכשרת
די * ודידןטד ־ ו ני 1ז 1ז
פרטים והרשמה:
9—1לפנה״צ 4—8 ,אחה״צ.

תל-אביב

ר חו בהנגב 8 — 10
( תחנהמר כזי ת)

ירושלים

חיפה

ר חו בההסתדרות 20
( פנ תשמאי ) 1

ר חו בביאליק 17
( פנ תהרצל. ;.

באד-שבע

ר חו בההסתדרות ; 76
( #מו ל ה דו א ר)

רחובות
ר חו בהרצל 208
( ע ״יהמשטרה )

הרצ לי ה
ר ח׳ סיקוליב 35
ן( בנין הסופרמרקט )

ביולים הנ״דול : 1ישראללמק צו עו ת האלקטרוניקה

אפשטיין (למעלה) והחיפושיות
נפטר. במוסקבה, מהתקף־לב, בגיל

,76 הסופר היהודי־סובייסי אילייה אר״*
בורג, שנתן בספרו ההפשרה את השם
לתקופה האחר־סטאלינית ושהיה עקבי בתמיכתו
בקו האנטי־ישראלי של ממשלתו,
אך לא היסס להודיע ״כל עוד נשאר אנטישמי
אחד בעולם אענה בגאווה על השאלה
ללאומיותי — יהודי אנוכי!״.

נפטר. באנגליה, בגיל ,81 זיגפדיד
ששון, צאצא יהודים בגדאדיים ואחד מגדולי
המשוררים האנגליים שדמותו נקבעה
במוראות מלחמת־העולם הראשונה עת הביע,
כמפקד־פלוגה קרבי שזכה בעיטור על אומץ־
לב, את בחילתו מן המלחמה על־ידי תלישת
העיטור ממדיו והשלכתו לנהר התמזה.
* תפקיד שהבטיח עתיד משפטי נכבד גם
ליו״ר הבא, ארתור גולדברג, כיום שגריר
ארצות־הברית באו״ס ולשעבר שופט ביתי
המשפט העליון של ארצות־הברית.
העולם הזה 1566

כיום א 10 ,,באוקטובר, יפתח בתל־אביב קורב ערב הדש

להסמכת מכונאים לניהול מוסכי

ה קו ר סי ם מיועדי ם לבעלי מקצוע ה מ עוניני םבהסמכה
מ שן הקורס — שנה
פרטים והרשמה 9—1 :לפני־הצהרים 4—8 ,אחר־הצהרים

טכנימן

תל־אביב, דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה) טל׳ 254891
תל־אביב, דרך פתח־תקוה ( 44 מול בית הדר) טל׳ 36773