גליון 1567 מתאריך 13 בספטמבר 1967

דזיד־ור^יבז״ רז קוו ^ו ך ^י ס ^1ד* 11-1111־ יו ב עו
סידור מ הי ר של תסרוק תך, קל לשימוש וללא
הרטבת השער. בעזרת ג׳ ט־ סטת מיד ת ס פי קי
לסדר לעצמך תס רוק ת.
ג׳ ט־ ס ט משחרר כל א שה משעות ארוכות
ב מספרה ומאפ שר לה לישון ב מנוח ה, בלי
גלגלי־שער.

לפני שלושה שבועות סיפרתי לו,
במדור זה, על פרשת ביקורו של העיתונאי
המצרי הגולה ואגי אל־גאלי, שהוזמן לארץ
על־ידי משרד־החוץ.
אחרי צאתו, טען עמוס אילון בהארץ כי
הפך כאן לאנטי־ישראלי. כששאל אילון על
כך את פקידי משרד־החוץ, הם ענו לו כי
גאלי ״נפל לידיו של זז״כ אורי אבנרי, ש־הטעין
אותו אינפורמציה לא־נכונה על ישראל.״

יכולתי לספר לך, באותה רשימה, כי
אבנרי פנה בעניין זה אל שר־החוץ עצמו.
כי לא היה זה נאה לדווח על כך, לפני ששר־החוץ
קיבל את המכתב ויכול היה להגיב
עליו.
עתה ניתנים הדברים לפירסום. אולי תמצא
בהם עניין.

להלן מכתבו של עורך העולם הזה אל
שר־החוץ, במלואו וכלשונו:
.17.8,67
לכבוד נזר אבא אבן,
שר־החוץ,
ירושלים.
השלום,
צר לי שעלי להגיש לך מחאה רשמית על
התנהגות פקידי משרדך, שזהותם אינה ידועה

שלשום פירסם מר עמוס אילון, מעל
עמודי הארץ, מאמו־על
ביקורו של העיתונאי
המצרי ה־קופטי
הגולה בארץ.
בין השאר דיווח
מר אילון על שיחה
שקיים עם פקידי
משרדך. בשיחה זו
ניסה מר אילון לברר
מה גרם לכך
שהעיתונאי, שהיה
ידוע כפירו־ישראלי
מובהק, הפך בעת
ביקורו כאן לאנטי־אבן
ישראלי.
הפקידים
הסבירו למר אילון — לדבריו
— כי הסיבה לכך היא זאת: העיתונאי ״נפל
לידי ח״כ אורי אבנרי,״ וזה ״הטעין אותו
אינפורמציה לא־נכונה״ על ישראל.
טענה זו היא שקר זדוני.
לא דיברתי עם העיתונאי הנ״ל אף מילת
אחת, זולת ״שלום״ .הוא בא אלי למחרת
הגיעו ארצה, הביא לי המלצה של ידידים
משותפים, וביקש לשוחח עמי. הייתי !נסוק
אותה שעה, זעל כן ביקשתי למסור לו כי
יחזור אלי אחרי שיאסוף רשמים משלו. הוא
לא עשה זאת. ממילא לא מסרתי לו אינפורמציה
— נכונה או בלתי־נכונה — בלשה־.
מפליא בעיני שפקידיך מרהיבים עוז בנפשם
להפיץ בקלות־דעת כזאת, באוזני עיתונאים
אחראיים, שקרים וכזבים, מבלי לטרוח
מכתבים איש השנה
איש השנה — הוא יצחק רבין, הרמטכ״ל,
אשר הוכיח משמעת ברזל, בציות לכל החלטה
מדינית, ואשר הודות לו ניקנד, הניצ־

המדע מביא לך את שיטת ״גלגל השער המחומם״
לשימוש בשער יבש, בדקות מספר.
לתסרוקת לתסרוקת לתסרוקת כעבור 15

8״רולים״ ו־ 2ומהד קי ם, לשימוש במשך שנים —
רק 13.90ל״י.
להשיג בכל הפרפומריות

...משה דיין, עד כמה שזה מצער.
שמואל לד, תל־אביב

ד״ד שפרבר,
רבץ

עבד-אל־נאצר

ניסים כדורי,

חיפה

בשנה שחלפה היה רק אדם אחד הראוי
לתואר אישיר,שנה של העולם הזה: רב־אלוף
יצחק רבין, שיחייה.
דבורה ננר, חיפה
...כ מובן שאשכול! לוי הזקן התנשא מעל
לכל הקשיים, ידע להיות גדול ברגע ה־

ערמון כוזנדו, אשדוד

מאו צה־דון. ישראל היא חשובה, אבל
בעולם בילבל מאו את חישובי המערב.

חון במהירות כזו — האיש אשר קולו השקט
היקנה בטחון ואמונה לרבבות פיקודיו.

הוראות שימוש בעברית — בתוך כל אריזה

גדול ביותר של ההיסטוריה הישראלית החדישה.

ב ד אל־נאצר. בלעדיו, כר דימה, לא
היינו מגיעים לגבולות ארץ־ישראל המערבית.
אלחנן כר־גיורא, תל־אביב

חממי קצת את ה״רולים״ ,גלגלי בתוכם את שערך

כשהוא יבש והדקי במהדק.
חופשית — הסירי ה״רולים״ כעבור 5דקות.
רגילה — הסירי ה״רולים״ כעבור 10 דקות.
מיוחדת ומסולסלת — הסירי את ה״רולים״
דקות.

טירחה מינימלית לברר את אמיתותם. אילו
שאלו את שרות־הבטחזן, שבוודאי עקב אחרי
הנ״ל, היו נוכחים לדעת כי אותה מלאכת־הטענה
היא פרי דמיונם.
רע, בעיני, שמשרד־החוץ משמיץ אורחים
ישראליים. רע בעיני שבעתיים שמשרד־החוץ
משמיץ נבחרי־ציבור. לפיכך אבקשך (א)
לנזוף באחראים, מב) להביא להכחשת הדברים
על־ידי מכתב של דובר המשרד למערכת
הארץ.
בברכה,
ח״כ אורי אבנרי.

השבוע קיבלנו תשובה רשמית מטעם
שר־החוץ. להלן היא במלואה:
ירושלים, כ״ט באב תשכ״ז,
4בספטמבר .1967
לכבוד
ח״כ אורי אבנרי,
הכנסת,
הקריה, ירושלים.
נכבדי,
על דעת שר־החוץ הנני להשיב על מכתבך
מיום .17.8.67
הננו מצטערים, כמובן, אס מישהו מעובדי
משרדנו אמנם התבטא כטענת הכתבה בעיתון
הארץ. למותר לאמר כי אין התבטאות
מעין זו משקפת ריעות של שר־החוץ או
דעת המשרד.
נתנו הוראות לבדוק נכונות הדברים, אולם
הבדיקה לא העלתה כל תוצאות, מה גם שהקשתה
עלינו העובדה כי סופר הארץ, שחיבר
הכתבה, סירב לגלות את האיש עימו
דיבר.
לעומת זאת, הופנתה תשומת־לבנו לידיעה
שהופיעה בעיתון דבר מיום ,29.8.67 אשר
הנני מצרפה בזה. הידיעה מדברת בעד עצמה,
וזורקת אור חדש, ממקור ראשון, על נכונות
כל הכתבה.
בכבזד רב,
ע. שמעוני, מנהל לשכת השר.
הכתבה שהיתר, מצורפת למברב מספרת,
מפי סוכנות הידיעות היהודית בלונדון, כי
וגיד, אל־גאלי הודיע, בראיון משידר של ה־בי.בי.סי
,.כי עזב את משרד־החוץ ברוח
טובה, וכי כל הסיפור על אכזבתי מן הארץ
מצוץ מן האצבע.

בינתיים קיבלנו מכתב מאל־גארי עצמו.
הוא ראה צורך להודיע לנו שקרא את המאמר,
ונפגע על כך שכתבו עליי, מאחורי
גבו, דברים בלתי־נכונים.
״איני מבין איך נגרר מר אבניי לתוך העניין
הזד״״ כתב העיתונאי .״כתבתי למשרד
החוץ הישראלי מאמר ברוח זו.״

בנימינה

• כמו בכל שנה מוזמנים הקוראים להציע
אח הצעותיהם לאיש השנה וכן לאיש:
העולם, איש המרחב, איש המדיניות, איש
הכלכלה, איש הבטחון, איש הדת, איש היהדות,
איש צעיר, איש הספרות, איש העיתונות,
איש הכנסת, איש המשפט, אשת השנה,
איש המדע, איש הספורט, איש האמנות ואיש
התיאטרזן.

עוד כפתור
אני מציע לאזרחי ישראל לחתום על עצומה

פ אש יזם עקר —
לא יגבר !
א. א ,.ירושלים
העולם הזה 1567

זיווה והעשירים
זיווה יריב (העולם הזה )1565 מרבה לעשות
הרבה סארקסטיקה על העשירים שזה
עתה התעשרו — הנוו־ריש. על הפורמייקה
שלהם ועל ספות־הקטיפה
האדומות.
והנה, נפלה הגברת
יריב בפח. ב־חו״ל,
ובייחוד באנגליה,
נקנית ה־יאגואר
בעיקר על־ידי
סוחרי־דגים שהתעשרו
והמוני־העם
שזכו בטוטו כדורגל.
בייחוד על־ידי הפושטים
המאושרים.
חבל. חבל מאוד.
זה שנים אני האמנתי
שגברת יריב
היא באמת בחורה עם טעם מעודן, מכל
הבחינות.
מל,סיס סלומון, אילת

אנטי־שמיות ודת
פירסמתב (העולם הזה )1565 ציור שצורף
לכתבת סאנזיי טיימס הלונדוני ושנראה כלקוח
מספר קאריקטורות אנטי־שמי.
האם אחוז גדול מן הציבור החילוני בארץ
לא רואה את אנשי נטורי קרתא בדיוק
באותה צורה? או כמו ככרזות דומות
(ראר; תמונה) ?
על המנהיגים הדתיים לשנות את מדיניות
הפרובוקציה, המושתתת על ״שמור לי ואש־

נוסף על יתרונות האיכות הידועים מזמן של הקונטסה — 1300-לפניך כמה יתרונות נוספים,
להנאה ולבטחון: חזית מכשירים ושעונים מרופדת, שמשה קדמית צבעונית להגנה משמש,
מתיזי שמשות לרחצה אוטומטית, אורות כפולים מלפנים, זרקור מיוחד לנסיעה
אחורנית ומגיני טומבונים.
ברזה אנטי־שמית*
מור לך׳ וינסו להחדיר לציבור הרחב תודעת
דת בדרכים אחרות, לא בכפייה.
רק כך יקום גשר בין ציבור חילוני לציבור
דתי, דבר שיקרב את הציבור הרחב
לדת, במדינה.
יהושוע ליכרמן, תל-אביב

קופת״חולים משיבה
לפרשת מר חמו בן־יוסף, מטבריה (העולם
הזה :)1566
קופודחולים טבריה מקיימת תורנות לילה
ביל יום בין השעות .24.00—20.00 אחרי
חצות, בל חבר קו״ח הזקוק לעזרה רפואית
יכול לפנות לכל רופא בעיר, פרטי או חבר

ד״ר זערור, רופא קו״ח, היה הרופא היחידי
שענה לקריאה של החבר חמו בן־יוסף.
לאחר קבלת פרטים על המחלה של החולה
הוא נתן את ההוראה המתאימה, היות ולא
ראה צורך בביקור־בית.
למחרת, ביקר ד״ר זערור לפי בקשת החבר
בביתה של החולה ומצא אותה במצב
משביע־רצון, עם חום נמוך ושילשול קל
בלבד.
לא יכולנו למצוא בהתנהגותו של ד״ר
זערור כל פגם. לפי דעתנו הוא נהג לפי כל
כללי האסיקה הרפואית.
יש לציין שקו״ח כללית היא המוסד ה:
יחיד המקיים תורנות־לילה בטבריה.
ד״ר .0פישר, קו״ח כללית, טבריה

טעות לעולם צודקת
...החיילת בת ה־ 10 נפצעה קל( .היום,
.)30.8.67
רפי, צה-ל
* מודעת פירסומת לסרט האנטי־שמי בשם
היהודי הניצוד.
העולם הזה ! 567

כמה תשלם תמורת קונטסה 1968 עם כל היתרונות האלה? 450 -ל״יפחות
מהמחיר הקבוע, כי לתקופה מוגבלת בלבד תינתן ההנחה בגובה זה על דגמי .1968
מחיר הקונטסה 3הילוכים — 10,599ל״י
מחיר הקונטסה 4הילוכים — 10,849ל״י

אצל א. אילין תע שיות בע׳־מ • והמפיצים המור שים ברחבי האר>ן
ירושלים

תדאביב

חיפה

קפריש בע״מ, שלומאיון המלבה 1$

קפריש בע״מ, דרך פ״ת 19

קפריש בע״מ, רח׳ אלנגי 3
פרסום א. גלבלום

שנ!ואות וגב

ערב
נפתחים קורסים חדשים

פרטים והרשמה בשעות 1—9
בבוקר; 4—7אחה״צ, ס ב־נ
יכון: תל־אביב,דרך פתח־תקוה
( 44 תחנה מרכזית,
פנת רח׳ הרכבת) .תל־אביב,
דרך פתח־תקור( 126 ,מול
הקריר .),חיפה, רח׳ בלפור 5
(מול הטכניון).

טבניכון ת ל -א בי ב •

מבצע פרסים חדש של !3111
1 0-0

פרס ש1י
פרס שלישי:
400 פרסים
1וספים

ערימה של אלפי ממבשת בנות 50 אג־ תעמוד לרשותך. כ ל סכום
כסף שתוכל להעביר במו ידיך במ שך 3דקות יהיה שייך לך.
ערימה של אלפי מטבעות בנות 25 אג־ תעמוד לרשותך. כ ל סכום
כסף שתוכל להעביר במו •דיך במ שך 3דקות יהיה שייך לך.
ערימה של אלפי מטבעות בנות 10 אג־ תעמוד לרשותך. כל סכום
כסף שתוכל להעביר במו ידיך במ שך 3דקות יהיה שייך לך.

ני וי סיי ם מ ^ /י י י

חב ר ת טמפו, חלוצת המ שקאות הקלים בארץ, מחלקת פדס>ם
במבצע ללא ת ק די ם שבו הזוכים ה ם הקובעים א ת גודל הפרס
שבו יזכו, ואלו הפרסים:

200 טיסות במטוס ח ב ./טםפ1־ בשמי הארץ והשטחים המשוחררים.
200 ארגזים של ״ םםפ *1משפחתי נישלח לביתו של הזוכה).

ו זאת עליךלעשותבכדילהשתתףבמבצע :
בכל פקק. טמפו־ מודפסתאותמתחתלשעם
צרף מ ה או תיו ת ה מו ד פ סו תאחתמשתיהסיסמאות :

טמפו עדי ד מכד ת ח לי ף
או טמפוהולךלירוחםשבגגב
שלח את הפקקים בצרוף שמך וכתובתך המחייקת ל טמפו ׳ -חולון .
או. ט מפ ד-ירו ח ם ובדאר חוזר תקבל גלויה ובה מספרך שישתתף בהגרלה.
עבור כלסיסמה שתשלח תקבל מספר להשתתפות בהגרלה.
הגרלת ביניים חערך אחת לשבועיים בנוכחות נציג החברה, נציג משרד הפרסום,
רו־ח החברה י ועו״ד החברה, בכל הגרלת ביניים יוגרלו 40 טיסות בשמי הארץ
וכן 40 פרסים של ארגזי, טספד משפחתי.

•הזוכים ה מ או ש רי ם בפרס ראשון, שגי ושלישי,
יוזמנו לקבלת הפרסים בטכס חגיגי, עם תכנית אמנותית,
שיערך בוזיבל התרבות בתל־אביב.

העולם הז ה 1567

בעולם פולין העצמאיים
הכוח השלישי מודרני כיום מאוד. לא
רק בהאבאנה, אלא גם בבוקרשט׳ ואף
בפאריס.
השבוע היתד׳ אי־ההזדהות מקובלת ביותר
על תושבי־ווארשה, בירת־פולין. בייחוד לאחר
שדה־גול הצהיר ש״כמונו כמוכם, אסור
לכם להיהפך למשועבדים למנגנון זר״.
הערותיו של נשיא צרפת הקשיש והרעש!,
שרמזו שפולין צריכה להשתחרר מהשפעת
ברית־המועצות כפי שצרפת השתחררה מהשפעת
ארצות־הברית, לא נפלו על אוזניים
אטומות.
הפולנים נמצאים, כרגע׳ בשלב־מעבר מעמדתם
הפרו־סובייטית הבלתי־מסוייגת, אך
טרם קיבלו על עצמם קוו עצמאי, כמו זה
של ממשלת רומניה, למשל, התובעת עצמאות
יתרה לכל אחת ממדינות אירופה המזרחית
— תוך תאום כללי עם רוסיה.
קל לדבר. אלא שלמרבה הצער, אם
כוונת דה־גול היתד, טובה וראוייה לשבח —
ספק רב אם איחוליו היו מעשיים כלל.
כי •אירופה המיזרחית משועבדת לרוסיה
— כפי שצרפת עדיין משועבדת לאמריקה
— בצורות הרבה יותר מורכבות מסתם
שיעבוד צבאי־פוליטי.
פולין קיבלה, משך עשרים שנה ויותר,
השפעה תרבותית רוסית. כיום, על אף
מאמצי הלאומנים והדתיים־הקאתוליים, שלטת

מערבי יחיד — אלא גם זרם של ידיעות
ושל זהב, אותו מתקשה סין לייצא בדרכים
אחרות.
לא כטו היטלו* .כך התנהלו העניינים
לטובת כל הצדדים, שנים רבות. כפי שהתנהלו
בשוזייץ, בזמן המלחמה, בין נאצים
למערביים.
אלא שמסתבר שאפילו היטלר והגגי־אלים
שלו ידעו להתאפק, בשעת צרה: מה, שכנראה,
אי־אפשר לצפות מסין.
כי משך כל הזמן ברור היה שנאשר
סין תרצה יהיה לה קל לחסל את המובלעת
הבריטית שעל אדמתה. אלא שכאמור זה
לא היה כדאי לה.
לפני כחודש חידשו הקומוניסטים של
מאו את המהומות בהונג־קונג ונידמה שהנה
מגיע הקץ להונג־הונג, עיר פרזות.
אמר על כך השבוע, ען תונאי מהונג־קונג
:״אף אדם שפוי אינו הורג את התרנגולת
המטילה ביצי־זהב.״
אלא שכבר לא ברור אם הענק הסיני,
הלובש את מדי המישמרות האדומים, שפוי
לגמרי.
מיגזר הדבדגים

מכסיקו

בישראל, ובמדינות רבות אחרות, קיימים
מינזרי־שתקנים. במכסיקו היה קיים, עד
לפני שבוע, מינזר הדברנים.
זהו מינזר קאתולי של
מיסדר הבנדיקטינים, העוסק,
זה 18 חודש, בטיפול פסי־כו־אנאליטי.
הנזירים שבמקום,
בראשותו של האב
גרגואר למרסייה 54 יליד
בלגיה, שקיבל נתינות מב־סיקאית
לאחר מלחמת־העו־לם
השנייה, מטפלים האחד
בשני — וכולם ביזזד, ב־צאן־מרעיתם,
המבקרים ב־מינזר
כדי למצוא מרגוע
ופיתרון לבעיות־הנפש שלהם.

סרטו של
קאדל פורמן

זוין ני1ן
נשוי 03
סיון 00309

״הנזירים־הפסיביים״

רוסיפיקאציה כימעט גמורה, בחינוך ובחלק
ניכר מן התרבות הפולניים.
משום כך, אפשרית החזרה לאירופיות, המיוחלת
כל־כך על־ידי דה־גול מצד אחד,,
וד,לאומנים הפולניים מצד שני, רק אם
אירופה תיהפך, ביום מן הימים, לגוש
כלכלי אחיד — המקיף, אפילו, חלק מארצות
אירופה המיזרחית.
וזאת, בדיוק, טרח דה־גול למנוע — או
לפחות לעכב — כאשר התנגד להפיכת
השוק האירופי המשותף למעצמה לא רק
כלכלית אלא גם פוליטית.
מסקנה: הרבה יותר קל לדבר על אחדות
אירופה ועל אי־תלותה מאשר להגשים
תהליכים אלה.
מסתבר שכדי ששאיפותיו של דה־גול
תתגשמנה, צריך יהיה לחכות להסתלקותו
מן הבמה של דד,־גול עצמו.

שפו או גלתי־שפוי

משך עשרות בשנים, היתד, הונג־קונג
מעין שווייץ של המיזרח הרחוק. סין העממית
קיבלה, באמצעות הנמל הבריטי שעל
אדמתה, סחורות שלא יכלה לקבל מאירופה
ומאמריקה — בגלל החרם אותו הטילו
אמריקה ומדינות־נאס״ו על היצוא לארץ הקומוניסטית
הכבירה.
ואילו המערב קיבל זרם בלתי־פוסק לא
רק של פליטים — שראו בהונג־קונג שער־העולם
הזח 1567

השבוע פירסם הוואטיקן שברומא,
מרכז כל הקאתולים
בעולם כולו, צחי האוסר על
מינזר הדברנים — ששמו
הרשמי הוא מינזר מאריה
של התחייה — לעסוק ב־פסיכואנאליטיקה.
״הדבר
מזיק לדת ול־כנסייה,״
נאמר בצוו, התובע
לעצמו גם את בנייני־המיג־זר
ואת רכושם של למרסייד,
וחבריו.
למרסייה עצמו לא התוזכח
עם הצוז. תחת זאת, הודיע
שהוא פורש מן המיסדר הבנדיקטיני, ביקש
מן הוואטיקן שיקבל אותו כ״נוצרי מן השורה,
ולא ככומר או נזיר״.
אחר־כך עבר, עם יתר הנזירים הדברניים,
לבניינים סמוכים — שם ימשיכו לטפל ב־בעיות־הנפש
של אזרחי קורנאבאקה המכסי־קאים
שהתרגלו, מן הסתם, לנזירים־הפסי־כיים,
כפי שהם מוגדרים בסביבה.

,ב״יטניה
מה מותר
לשוטר?

השוטר הלונדוני הוא גאוות־בריטניה: ישר,
בלתי־חמוש, לא ניתן לשיחוד, ומהימן מכל
הבחינות.
כך, לפחות, טוענת האגדה. למעשה, עם
התרחבות אימפרית־הפשע הלונדונית, מקבלים
רוב השוטרים של מיפלג המוסר והסמים
— שוחד רציני: ולא פעם אירע שסטודנטים,
זרים וסתם עבריינים קיבלו מכות־רצח
שעוצמתן אינה נופלת מזו של אלות
משטרות אחרות, מידי שוטרים לונדוניים
דווקא.
חיפוש אינטימי. השבוע, הוכח שגם
בתחום המוסר המיני אין השוטר הבריטי
נקי כל־כך.
על דוכן העדים בבית־משפט לונדוני הופיעה
מאדלן פרובוסט ( )19 נערת או־פר
(המשן בעמוד )6

הנוחיד• שוו• לבל נפש

השבוע שעות ההצגות 6.00 — 9.00

חיילי צה״ל ! בכל הצגה יוקצב מספר כרטיסים בהנחה ניכרת
לחיילים בחופשה, באדיבות חברת ״קולומביה״ והנהלת ״הסינרמה״
יום שני
יום שלישי
יום ראשוז
הנחה מיוחדת הנחה מיוחדת
מיוחדת
׳הנחה מיוחדת הנחה הנחה לחיילי
לחיילי
רק בהצגה לחיילי מיוחדת
לחיילי ראשונה לחיילי חיל הקשר גיטות חיל
וחיל פללי
חיל האויר הצנחנים השריון
התותחנים
+חיילים בחופשה מחילות שאינם נקובים בימים דלעיל יד,נו גם
הם ממספר מצומצם של כרטיסי הנחה

ענקסוטיהתוהחהעלהחסן הו1נ0ש( הטינו!

חיפה תיכון ערב חדש
בפקוח משרד החנוך והתרבות
רה׳ שבתאי לוי 26 טל 521113 .
תלמידים הרשמת
לכיתות ט׳ י׳ יא׳ יב׳
כל יום בין השעות 7—5בערב

* חסך * שכר לימוד מודרג
תלמידינו נבחנים בבחינות בגרות יחד עם תלמידי
בתי ספר בוקר שבפקוח משרד החינוך

להקת ,,הנסיכים״
להקה זו, חוזרת לאחר תקופה ארוכה — מסיורה המוצלח בחו״ל (בארצות אירופה
וסקנדינביה).
הלהקה מורכבת מהבחורים: שאול בר עוז, אמיל שוהבני, משה מולכו, דני שושן
ויהודה שרהבני. האמרגן הנהו מר פליקס.
חבריה זו, שנוסדה ב־ , 1965 הופיעו בשם ״נערי החוף״ ובבואם לגרמניה, בשנת , 1966
הדביקו להם את השם ״נסיכי ישראל״ .בגרמניה המערבית הופיעו במועדונים מפוארים
כגון: פני קלוב, ברלין, סטאר קלוב המבורג, ליברפול הוף, ברלין, סטאר קלוב
בקופנהגן ובדנמרק.
לאחר מכן, הוציאה החברה הנודעת ״דקה״ תקליטים שאף הגיעו ארצה.

בעורם
(המשך מעמוד )5
צרפתייה, שהאשימה את השוטר המקופי
ג׳ון גרימסדייל בביצוע מעשה מגונה.
״הייתי ברחוב ושאלתי את השוטר לכתובת
מעבידתי,״ סיפרה הנערה השחרחורת
ומהוטבת־הגיזרה .״הוא אמר לי איך להגיע
לשם.
״כשהגעתי לפני הבית, ראיתי שהוא כבר
מחכה לי שם. הוא ביקש להיכנס, ואחר־כך
תבע לערוך חיפושי בחדרי.
״,יש חשד בהחזקת סמים׳ טען. הייתי
נפחדת, ולא ידעתי מה לעשות.

״גרימסדייל ערך חיפוש מדוקדק בכלי, שבחדרי.
הוא הפך, בחיפושיו, את כל תחתוני
וחזיותי.
״אחר־כך ביקש מן המעבידה שלי ומנערת־או־פר
אחרת שבבית להישאר בחדר־האוכל.
הוא לקח אותי למיטבח, וערך חיפוש יסודי
בבגדי.
״קודם הרים את חצאיתי. אחר־כך פתח
את כפתורי חולצתי ומישש בפנים.״
משנשאלה מאדלן אם זה הציק לה ענתה:
״זה לא היה כל־כך נעים.״
כאשר נחקרה הלאה מדוע הרשתה לסתם

שוטר לערוך חיפוש ללא פרובוקציה וללא
צוו־חיפוש, ענתה:
״אני זרה פה. הייתי המומה מפחד שיגרשו
אותי. בצרפת זה אסור — אבל מה אני
יודעת מה מותר לשוטר בריטי?״ •

כדור הארץ
• חשבון האימים. בח־שינגטון גילה
החשב־הכללי כי ארצות־הברית מוציאה
320,000 דולאר על כל חייל ויאט־קונג שחייליה
מצליחים להרוג בודיאט־נאם, אך רק

53 דולאר לשיקום כל חסר־אמצעים אמריקאי
בארצות־הברית גופה.
• הסנדלר היחף. באוכספורד, אנגליה,
עמד שוטר־מקוף על כך כי פונדקאי
מקומי יכבד אותו בכוסית ויסקי מבקבוקו
הפרטי, עצר אותו כשגילה שהוויסקי מהול
במים, שמע כיצד שופט־השלום משחרר את
הפונדקאי מכל אשמה, אחר שקיבל את הסברו
כי ברשותו בקבוק ויסקי המהול במיוחד
במים, ממנו הוא מוזג רק לעצמו, וזה
כאשר הלקוחות מבקשים ממנו לשתות עם־
הם לחיים!

1ש 1יו
ת! השגה ביותו
111

תערובת אמחקאית,קינג סייז טלטו

1 1^2

העולם הזה 1567

על שלום -ואין בטחון אחר שהוא בר־קיימא -
לך לשלום.
לכל פינה של ארץ זו, שם שוכנים בני העם השני —
שארצנו היא ארצו, כשם שארצו היא ארצנו.

לך לשלום, דבר לשלום. פעל לשלום.

^ ין קל מזה. כל אשר עליך לעשות הוא להגיע לשם.
בקרוב לא יהיה אף צורך ברשיון.

סע לשכם, ליריחו, לבית־לחם, לרפיח.
היכנס לבית־קפה. הזמן ספל קהוזדי.

דבר עם היושבים בשולחן הסמוך.

תחילה על דברים של מה בכך. ולאחר מכן, אם תוכל,
על הדברים החשובים.
אתה תיענה בסבר פנים יפות. כאשר אין השינאה בליבך,
תתפלא להיווכח כי גם אין השינאד, בלב השכן.
י הוא סקרן. הוא רוצה לשמוע. אתה בא מעולם אחר, והוא
רוצה להכיר עולם זה.
הוא נבוך. הוא מחפש תשובות חדשות.
הוא לא יתרפס ולא יתחנף. העם השני הוא עם גאה,
וגם בהיותו חסר־ישע תחת כיבוש צבאי — ישמור על גאוותו.
אל תתרפס ואל תתחנף גם אתה. היה גאה — גאה ולא
שחצן.

ך אחת מנקודות״המיפנה הקודמות של ההיסטוריה
.*1העברית, כתב זאב ז׳בוסינסקי מאמר שהיכה גלים בלב
כולנו, הנערים דאז.

הוא אמר: לסל עם יש ספורט לאומי. הספורט
הלאומי של היהודים, בעת הזאת, צריד
להיות: להעפיל לארץ־ישראל.
הוא קרא לצעירים: קחו סירות, עלו על ספינות, הבקיעו
את המצור הבריטי, עלו לארץ.
כולם יחד, ואיש־איש בפני עצמו.
הגיעו אליה בכל הדרכים, מכל הכיוזנים, בכל האמצעים.
(איני בטוח אם כך הוא אמר, בדיוק. אבל כך נחרטו
הדברים בזכרוני. והתוצאה חשובה יותר מן הניסוח).

כף נולדה ההעפלה, שהחלו בה חסידי ז׳בו
טינסקי, שהפבה לאחר מבן נשק בידי ההגנה,
ושמילאה תפקיד בה חשוב במאבק להקמת
מדינת־ישראל.

בהשזדאה אליו — כל שאר היעדים, האמיתיים וד,מדומים,
אינם אלא דברי הבל ורעות־רוח.
רק השלום יבטיח את עתיד המדינה הזאת.
לא דונמים של אדמה. לא מיבצרים. לא קברים.

השלום. הוא ורק הוא.

** ה יכול אתה לעשות למען השלום? הרבה מאד.
הכל. כי השלום האמיתי — לא זה הקבור בניירות, לא
זה החתום במיסמכים — הוא שלום בין עמים.

והעמים הם -בני־אדם.
השלום לא ייוולד בקאהיר, בעמאן, בדמשק.

הוא יקום בשכם, בחברון, בעזה, בחאן־יוניס.

לך לגדה. לך לעזה .
אלא בש ליח .
כשליח מדינתך, שאתה יכול לשמש לה פה.
כשליח היעד הלאומי העליון, שהוא:
השלום.

^ פני שלושה חורשים איימה סכנת־מוזת על מדי׳
/נתנו, על עמנו, על כל אשר הוקם ונבנה כאן במשך
שלושה דורות.
אז אחזנו באמצעי האחרון שנותר לנו, באותו רגע:
ה נשק .

עיתים קרובות

תרגיש כי קיר־זכוכית עבה חוצץ

/בינך ובין בן־שיחך.
אתה מחייך אליו, והוא מחייך אליך. נוצר ביניכם קשר
אנושי אמיתי, בלתי־אמצעי. אך נדמה לך שאינו קולט את
דבריך, כשם שאתה אינך מסוגל לקלוט את דבריו.

המגע עצמו, החיוך, סיגנון הדיבור, גיסתי
הדברים -הם היוצרים את הגשר הראשון,
עליו יעברו מחר המילים וההגיונות.
צא ללמד, אך צא גם ללמוד.
נסה להכניס את בן־שיחך לעולמך הנפשי — אך נסה גם
להיכנס לעולמו הרוחני שלו. זהו נוף בלתי־מוכר, לעיתים
אף מבהיל ומרתיע ברגע הראשון — אך עליך להכירו כדי
להשפיע.

יצאנו לקרב, בשרק שתי מחשבות מנקרות
בליבנו: להינצל, ולהגיע לשלום.

ובאשר אתה משפיע -אל תחשוש מלהיות
מושפע.

הוא יקום בין שני העמים, הקוראים לארץ זאת: מולדת.
שני עמים, שתי לשונות — אך מולדת אחת.
ושני עמים אלד — ,מבני־אדם הם מורכבים.

בני־אדם חיים, היבולים להיפגש. להידבר.

ם הגעת, בשכלך הישר, לפיתרון הגיוני וצודק של
בעיית ארצנו, כמו רעיון הפדרציה, הסבר אותו.
אם לא הגעת עדיין במוחך לפיתרון כזה — דבר על
עקרונות. על דו־קיום ושלום וכבוד הדדי.

אם אתה מאמין כבך, אתה תזרע זרע שייקלט
-אולי מתחת לסף ההברה -ושינבוט
אחרי שיבה שרשים.

שיכרון שהשכיח מליבנו את אשר חשבנו רק אתמול.
השלום האחד, הגדול, מורכב מהרבה רבבות שלומות
זה טבעי. לא היינו בני־אדם בריאים, לולא ידענו שיכרון זה.
קטנים, כשם שההר השגיא מורכב מגרגירי עפר.
אך אוי לנו אם נחייה בשיכרון, ואס נמליך. חיוך העובר מאיש לאיש, שיחר, הקולחת בין אדם
עלינו שיכורים.
לרעהו, אפילו מבט — הוא גרגיר של שלום.

גרגיר של שלום, שאתה נושא אותו עמך,
ך• חלוף השיכרון, זוהי המציאות המזדקרת לנגד, בפקדון למען עמך.
עינינו, כהרי חברון וגריזים:

צה״ל עשה את מחצית המלאכה.
^ גזען, הפאשיסט, השונא את העם השני — יישאר
הוא הרחיק את הסכנה, לזמן רב. אולי
ן | נא בבית. מקומו בהסגר, כי הוא נושא עימו חיידק.

חיל-השלום צריך להיות, אף הוא, חיל-העם.
הוא צריך להיות -העם.

כי שינאה יוצרת שינאה. שינאה מוצאת שינאד, בכל שתלך.
לא אלה הפנים האמיתיים של עמנו. איננו צלבנים חדשים,
ואיננו רוצים שסופנו יהיה כסוף הצלבנים.

בשלב הראשון הוא צריך ליצור את אלפי הגשרים
הקטנים על פני התהום.
בשלב השני הוא צריך לעבור על גשרים אלה, ולבצע
מיבצעים ממשיים של שלום.

לחמש, אולי לעשר שנים.

טבעת־החנק, שהתהדקה סביב צוואר מדינתנו, נקרעה.
אך צה״ל לא הביא, ולא יכול היה להביא, את השלום.

והשלום, הוא ורק הוא, הנהו היעד הלאומי
העליון כדור זה.

שא את דבר עמך. עמך -שיצא למלחמה,
בשתפילת השלום כליכו. עמך הרוצה כחיים,
כבטחון, כשלום.

אל תירתע ואל תתייאש. בי זה טיכעי.

תור בשטחים שנכבשו על־ידי צה״ל במלחמה האחרונה.
לא ככובש. לא כמנצל. לא כמשעבד.

שיכרון אחז בנו. שיכרון של גאווה מוצדקת,
של תחושת-בוה רוננת.

היה גאה. היה מנומס. היה אנושי.
אם אינך יודע את שפתם — אל תחשוש. רבים יודעים
אנגלית, וגם צרפתית, גרמנית ואפילו רוסית. כי העם
השני, כמו עמנו, הוא עם קולט־שפות ומהיר־תפיסה.

במשך עשרים שנה, במשך חמישים שנה, חיו שני עמינו
בשני עולמות שונים. חוסר־הקשר ביניהם הוא כה תהומי,
עד כי למילה אחת יש שתי משמעויות שונות לגמרי בשתי
השפות.
אתה אומר ״שלום״ — ובן־שיחר שומע :״כניעה״.
בן־שיחך אומר ״צדק״ — ואתה שומע ״חיסול״.
אתה מתאר את יפי קיבוצך — ובן־שיחך יזכור כי
הקיבוץ שוכן על אדמה ״נטושה״ ,אדמה שבעליה הקודמים
נמקים במחנה־פליטים.
בן־שיחך יתלונן כי לא ניתן לאחיו לחזור אליו ממיזרח־הירדן
— ואתה מעלה בדמיונך מה היה קורה אילו נוצחנו
במלחמה זו.
לכן, לעיתים קרובות, לא תשכנע, ולא תשיג הסכם.
אין דבר. לא המילים לבדן חשובות.

ילו שאל אותי היום אדם מישראל, צעיר או
^ קשיש :״מה יכול אני לעשות ברגע זה למען המדינה?״
— כי אז כך הייתי עונה לו:

מי שידע תפילה, התפלל בליבו: אנא, אלוהים שבשמיים,
תהא־נא זאת המלחמה האחרונה.
ומי שאין אלוהים בליבו, נשבע לעצמו: כאשר תיגמר
מלחמה זו, אתרום את תרומתי למען ייכון השלום.
עברו ימים מעטים. ניצחון כביר נפל בחלקנו. הקרבנות
שלנו היו יקרים, אך הם היו רק עשירית, ופחות מעשירית,
ממד, שחששנו בפרוס המערכה.

אל תסתפק כערים. בעברך כדרכך בכפר
נידח -עצור. היכנס לבית־הקפה. שאל שאלות.
אתה תיענה בשמחה -והשאלות תומטרנה
עליך.

חיידק השינאה, שאין מסוכן ומדבק ממנו.
אם בריא אתה, אם רצונך כבטחון המבוסם

תמול התגייס

העם לצבא־ההגנה. היום עליך להתגייס

לחיל ״ השלום.
צבא־ההגנה היה צבא העם. במשך כמד, ימים גורליים,
הוא היד, העם.

לבן: לך לגדה, לך לעזה.

מ אנז ג י * 1 1 1 3־ 1

במרחב

׳ינחם לגיגמזן אילנו

דרזס־ערב

ל גי לו ח
דחט-
פו מהטופ ים סכינים 3 בדיספנסרר 1 סגול 20

כמו הגנה
ואצ״ל
זה נראה כאילו מישהו במשרד המושבות
בלונדון הוציא מן המגירות תיק מאובק
שנשא את הציון פלשתינה (א״י) — פינוי,
הורה למזכירה להחליף בכל מקום את השם
ארץ־ישראל בשם דרום־ערב — וצירף לתיק
החדש פתק :״נא לבצע לפי התוכנית״.
כי מה שקרה בשבוע האחרון בדרום־ערב
היה העתק כמעט מדוייק של מה שקרה
בארץ־ישראל בטוף המנדט הבריטי, לפני 20
שנה.
כמו בווינגראד. עד הרגע האחרון,
התעקשה בריטניה לשמור על השלטון בידיה.
היא ניהלה את עדן ואת 17 הנסיכויות

הגדולה היתה: איחוד נסיכויות הנפט הדרומיות
עם תימן; הרפוכליקאית, בחסות
מצרית.
מלחמת ששת־הימים הנחיתה לתקווה זאת
מהלומה קטלנית: המצרים החליטו לפנות את
תימן, והאח הגדול בחלק זה של העולם
הוא עתה פייצל הסעודי, לא עבד־אל־נאצר.
חזית השיחרור ניצלת את ההזדמנות,
עברה למיתקפה כללית. בצורה המזכירה את
תפיסת־המישטרה וערים שלמות תחת אפם
של הבריטים בארץ, תפסו לוחמי החזית
12 מתוך 17 מדינות הפדראציה. השליטים,
שסמכו על חסות הצבא הבריטי, נישבו או
ברחו.
רק נוכחותם של 9000 חיילים בריטיים
בעדן מנעה השתלטות החזית על עיר זו.
פגישה עס עתונאים. המושל הבריטי,
סר האמפריי טרווליאן, מיהר להודיע,
כי ממשלתו החליטה להכיר בתנועה
הלאומית כ״נציגת העם״ ,ותמסור לה את
השלטון באופן הדרגתי ומסודר.

אופ!

פרמה נ 5סכינים בדיספנסר
לבן 2 0 0

מנהיג מחתרת א־שעכי
הכל לפי הדוגמה של פלשתינה (א״י)
באמצעות ממשלת־בובות׳ סירבה להכיר בתנועת
השיחרור ששאפה להקים מדינר,
עצמאית.
היא הזרימה לפינה הדרום־מערבית של
חצי־האי ערב חיילים, ציוד ונשק ״כדי להגן
על הסדר הציבורי״.
חייליה רדפו אחר הטרוריסטים ׳,ערכו
חיפושי־נשק והטילו עוצר. פקידיה ומושליה
התבצרו במובלעות מוגנות, מאחורי גדרי־תייל
ומיגדלי־שמירה. מי שזוכר את בווי־נגראד
בלב ירושלים מכיר את האבטיפוס של
מובלעות אלה.
חיילים חמושים ליוו את הנשים האנגליות,
כאשר אלה התרחצו עם ילדיהן
בים.
כמו בחיפה. עד שבא המיפנה: העניין
נמאס לממשלת בריטניה, היא החליטה כי
בארות הנפט אינן מצדיקות את הטירחה
וההוצאות. גם אם תוקם מדינה עצמאית,
אפשר יהיה לקנות את הנפט — בלי טובות,
ובלי איומים.
אשר לערכה האסטרטגי של עדן — באין
אימפריה, אין גם צורך בבסיסים ממזרח
לסואץ.
על כן נפלה ההכרעה: לפנות את הפדראציה
הדרום־ערבית ואת עדן הבירה.
נקבע מועד — ה־ 9בינואר הקרוב — בו
יעזוב החייל הבריטי האחרון. ואז, כשם
שהנציב העליון הצדיע להורדת הדגל בחיפה
ב־ 14 במאי — 1948 יצדיע המושל הבריטי
להורדת הדגל בנמל עדן.
תוצאות המלחמה. עד אז יעבירו
הבריטים את השלטון לידי ממשלה זמנית,
שתוקם בחסות האו״ם.
בישראל היתה זו ממשלה שעמדה בראש
אירגון מחתרתי — ההגנה. בדרום־עדב
תהיה זו ממשלה העומדת כיום בראש אי־רגון
מחתרתי — חזית השיחרור הלאומית.
אלא שלחזית השיחתר יש מתחרד, אקטי־ביסטי
חזק — בדיוק כשם שהאצ״ל היה
מתחרה של ההגנה. זוהי מחתרת פלוסי
(חזית לשיחרור דרום תימן) ,שהיתה קיצונית
הרבה יותר במלחמתה נגד הצבא הבריטי.
מאחורי פלוסי עומדת מצרים, ותקוזתה

ובעיירה לוהטת ומאובקת קיבל גבר
גדול ושופע־מרץ את נציגי העתונים הזרים
בדרום־ערב. שמו קהטאן א־שעבי׳ והוא ראש
חזית השיחרור. את הכתבים קיבל בזי־נגיבר,
בירת נסיכות פדלי — אחת מתריסר
הנסיכויות שאנשיו תפסו.
בשבתו 35 קילומטרים מעדן, הצהיר בפני
הכתבים :״אנחנו הממשלה החוקית של
דרום־ערב! איננו זקוקים לאישורה של הממשלה
הבריטית לעובדה הקיימת הזאת.״
מה יחסו למצרים?
א־שעבי, שבעת ביקורו האחרון בקאהיר
היה שם פחות או יותר במעצר־בית, השיב:
״אנחנו ידידי כל האומות הערביות. אבל לא
נרשה התערבות מבחוץ בעניינינו!״
הוא הסביר את ההבדל היסודי בינו לבין
פלוסי :״איחוד עם תימן? אני מניח שזה
יבוא. אבל בעתיד הרחוק. בינתיים — נדאג
לעניינינו כאן.״
גם פלישה זרה ץ נצחונו של א־שעבי
לא היה עדיין מובטח, שכן פלוסי סברה כי
השלטון מגיע לה.
באותה שעה שאנשי החזית תפסו את
הנסיכויות׳ חצתה יחידת קומנדו של פלווסי
את הגבול התימני אל נסיכות וחידי, עצרה
את הסולטן ותפסה את השלטון. מישמרות
בריטיים, שעקבו אחר הפעולה מראשיתה, לא
התערבו.
למחרת הורתה פלוסי לתושבי עדן לקיים
שביתה כללית. ההוראה בוצעה במלואה,
והמחתרת הפרו־מצרית הכריזה שזו הוכחה
לשלטונה המוחלט בעיר. אך א־שעבי צחק.
״גם אם אנחנו נורה להשבית את עדן —
ישבתו הסוחרים.״
ואילו בקאהיר שידר מתחרהו, עבד־אל־קאווי
מקארי :״האנגלים מנסים לתקוע טריז
בין שתי התנועות!״
ומה עם פלישה זרה, כמו של צבאות ערב
לישראל? גם אפשרות זו קיימת. כאשר טס
השבוע השר הבריטי לורד שאקלטון לריאד,
כדי לשוחח עם המלך פייצל על בעיית
דרום־ערב, נרמז בפירוש על האפשרות שבבוא
ה־ 9בינואר לא יהיה המאבק בין
חוזית חשיזזרור לבין פלוסי בלבד.
העולם הזה 567מ

איש הטבוע: הפרקליט מרמאללה שהרעיש את המרחב כשהציע:
^ 6לט נחושת סולידי, על אחד הבתים ברחוב ה־ראשי
של רמאללה, אומר :״עזיז שחאוה — עורך־
דין״ .לפני עשרים שנה התנוסס אותו שלט על הכניסה
לבית טברייני. אז היה עזיז שהאדר, פרקליטי צעיר בעיר
הכינרת.
השבוע שמעו עליו אזרחי ישראל לראשונה. כי בפיו היתד,
בשורה מחשמלת.

הוא הודיע, שנוצרה תנועה של מנהיגים
פלסטיניים בגדה המערבית, למען הקמת רפובליקה
פלסטינית עצמאית, הקשורה עם ישראל.

נית — אלא העובדה שנמצאו אנשים שהעזו להצהיר על כך
בגלוי, בפני עיתונאים ישראליים.״
כי בעבר כבר הרגיש שחאדה עצמו את נחת זרועו של
מלך ירדן, בשל שאיפתו לעצמאות פלסטינית.
זה היה ב־ .1949 עורך־הדין הטברייני, שברח מביתו במלחמת
תש״ח, נסע ללוזאן שבשוזייץ, כדי להשתתף בישיבה
של ועדת־הפיום של האו״ם. עמו נסע עורך־דין אחר: מוחמד

מדינות. הפליטים אינם מדינה, לכן אי־אפשר לנהל איתם
משא־ומתן.

בכלא הירדני

ך * וואדי הזר ללבנון, אך לא ניתק את המגע עם סוכן
) נים ישראליים. לבסוף עבר את הגבול בלילה, רכוב על

את הצהרתו המרעישה השמיע באוזני קבוצה גדולה של
עיתונאים, במשרדי המושל הצבאי ברמאללה.

להינתק מחוסיין

ך* עיתונאים הוזמנו על־ידי פיקוד צה״ל לסיור שיגן
| רתי ברמאללה, בית־לחם ויריחו. התחנה הראשונה היתר,
רמאללה. המושל המקומי ר,ירצה בפניהם על בעיות העיר,
ועל פתרונות המימשל.
כעבור מספר דקות הופיע גבר רזה, המתחיל להקריח,
בעל תווי־פנים נמרצים ובטחון־עצמי רב. המושל הציג אותו:
עורך־הדין שחאדה .״הוא מוכן לענות לשאלות,״ אמר המושל.
כתב
קול-העם שאל :״האם מסתמנת נכונות לפתרון ישיר
בין ערביי הגדה לבין ישראל.״

שהארה הצהיר :״קיימת תנועה לניתוק ה קשר
בין הגדה המערבית לבין ממלכת הירדן.
תנועה זו דוגלת בהקמת רפובליקה פלסטינית
עצמאית, שתהיה קשורה בחוזה שלום עם
מדינת ישראל. נמאס לנו המצב הקיים. נמאס
לנו האיחוד-מאונס עם המלד חוסיין.״

כאשר שאל אותו כתב הארץ אם זו דעתו הפרטית, או אם
שותפים לה עוד מנהיגים ערביים, השיב:

״זאת אינה דעת-יחיד. יש לה תומכים ב־נאכלום
ובבית-לחם ובחברון״.

הוא לא אמר מי הם התומכים האלה, אבל הוא נתן להבין
שכבר קויימו מיספר פגישות, וכי הוחלפו דעות ברוח זו.

תומכים ברעיון

ך* אישור ניתן בתחנה הבאה של הסיור: בית־לחם.
ן \ ראש העיר, אליאס בנדק, סיפר על בעיותיה הכלכליות
של עירו, ועל העוול המשווע שנעשה לה כאשר נותקה מירושלים
העתיקה.
אבל הכתבים היו הרבה יותר מעוניינים בשאלות הפוליטיות.
הם שאלו אותו אס הוא יודע משהו על התנועה להקמת
רפובליקה. פלסטינית. הוא ענה :״כן, בהחלט.״
האם הוא תומך בה?

״גזה? מועל לראש שלי?״
סוס. ישראל הציעה לו לבוא ארצה, ולשמש מעין מנהיג
לערביי ישראל, כדי לבלום את השפעת המפלגה הקומוניסטית.
היא קיודתה לעשות ממנו קוויזלינג שכיר, אך הוא לא
הסכים לתוכנית. הוא זנח את הפוליטיקה, השתקע בנצרת,
בנה קאריירה מצליחה של פרקליט פרטי.
עמיתו הטברייני חזר לרמאללה. הוא ידע שהמגעים עם
ישראל לא יישארו בגדר סוד, על כן מיהר אל נציגות הליגה
הערבית, והודיע על כל מה שהיה בלוזאן. הוא הסביר כי
דיבר על דעת נציגות הפליטים, מתוך כוונה למצוא פתרון
הולם לבעיית הפליטים.

נימר אל־הווארי, ראש אירגוין־הנוער אל־נג׳אדה המפורסם,
שגם הוא נהיה לפליט.
הם הופיעו בפני ועדת־הפיום כנציגי הפליטים הפלסטיניים.
אבל הם לא נפגשו רק עם חברי הוועדה. הם באו
במגע גם עם המישלחת הישראלית.

זה לא שיכנע את הירדנים, והם השליכו
אותו לכלא.
כאשר השתחרר, פנה אף הוא עורף לפוליטיקה, ובנה גם
הוא קאריירה מצליחה כפרקליט פרטי.

עד שבא הכיבוש הישראלי, ושוב נעשו כל
הרעיונות הישנים לבוערים.

א ת ני דינו!

קרן־אור באפלה

ברמערכת העולם הזה, שנפגש עמו במשרדו ה(
) שבוע, מדווח על הפגישה:
לפני שיכולתי להסביר לו מי אני ומה הוא עיתוני, החל
הגבר הנמרץ לחטט בין מגירות שולחן־העבודה שלו. הוא
היה כה נרגש, עד ששכח אפילו להציע לי לשבת על אחת
הבורסות הגדולות, בחדרו. הרחב. לבסוף מצא את אשר
חיפש: דף תלוש מתוך כתב־עת לועזי.
הוא הראה לי את הדף. היה זה קטע מתוך השבועון
ניוזודק, ובו צילום של שוטרים גוררים את אורי אבנרי,
כאשר נסע בראש שיירת האחווה לכפרים הערביים במשולש.

״אתה רואה, אדוני, אני יודע בדיוק מי אתם
ומה אתם. תלשתי את הדף הזה לפני כמעט
שנתיים. קיוויתי שיבוא היום ואנו ניפגש״.
הוא סיפר, כי מזה שנים עקב אחרי העולם, זה.

״כן, בהחלט.״
ולא רק הוא. גם מנהל לישכת־המיסחר. גם איוב מוטאלם,
מי שהיה שר־הפיתוח בממשלת ירדן.

בשיחה פרטית הסביר שר־הפיתוח, כי התמיכה
הנלהבת ביותר לתוכנית זו מצוייה
דווקא בהר הברון.

שילוח טירפד
ך* ידיעה הפומבית על קיומה של תנועה זו הגיעה
( | לקהל הערבי הרחב למחרת בבוקר, מעל עמודי נ׳רו־סלס
פוסט. היא עוררה תדהמה כללית. הסביר מורה ברמאללה,
המלמד בבית־ספר נוצרי בירושלים :״מה שמדהים זה
אולי לא כל כך עצם המחשבה על הקמת רפובליקה פלסטי-

בפי השניים היתה הצעה מהפכנית: שישראל
תנהל משא־ומתן עם הפליטים הפלסטיניים,
כדי למצוא פתרון ישיר איתם.
ראובן שילוח המנוח, ראש הביון של אז,
טירפד את ההצעה. כמי שעבד במשך שנים
עם האינטליג׳נס, דגל בנאמנות לקו הבריטי
במרחב. קו זה התבסס על חיזוק הממלכה
הירדנית ההאשמית, כשלונדון משמשת מתווכת
בין ירושלים לבין עמאן. מכיוון שמשא־ומתן
עב הפליטים הפלסטיניים פירושו עקיפת
ירדן וחיסולה, המליץ לדחות את ההצעה.
הנימוק שניתן לשחאדה ולהודאוי היר, אינפנטילי: מכיוזן
שישראל היא מדינה, יכולה היא לנהל משא־ומתן דק עם

״הרעיון שלכם של פדרציה מרחבית, בה
תהיה ישראל שותפה, נראה לי כקרן־אור באפלה
של אזורנו ״.והוסיף :״ולא רק לי״.
הוא ידע על חוק לשון הרע ועל הנסיונות לחסל את
השבועון המסדים .״אנא, תן את ברכותי לחבר־הכנסת שלנו,״
אמר בחיוך.

היה ברור, שהידיעה על ישראלים הדוגלים
בכנות בשלום נפוצה במשן* השנים בין המשכילים
הערביים. עתה נבט הזרע, ומאחורי חומות
השינאה מופיעים הניצנים הראשונים של
נכונות להידברות.
הצהרתו של שחאדה, ותמיכת חבריו, היא הצעד המעודד
הראשון בכיוון לפתרון האחד הבא בחשבון: פדרציה של
שני העמים בארצם המשותפת.

כמדינה
העם

בחיבוק־ידיים
״אנחנו פה!״ הכריז ראש הממשלה, על
גדת התעלה. והוא הוסיף: כל עוד לא יהיה
שלום, ימשיך צה״ל לשבת שם.
לשבת — בחיבוק־ידיים?
שני קרבות קצרים אך חמורים מאד נתנו
את התשובה: לא.
הראשון התלקח בפתחה הדרומי של התעלה,
יומיים לפני הכרזתו של אשכול. שתי
טרפדות ופולשת ישראליות התקרבו מדרום,
לנקודה שנראתה למצרים כקרובה מדי׳לתעלה.
לכן פתחו עליהן באש. העיר סואץ,
יישוב־ספר על המפה החדשה, שילמה על
כך מחיר יקר בהרוגים, פצועים והריסות.
הקרב השני התנהל אף הוא משני צירי
התעלה. המוקד: איסמעיליה. גם במיקרה
הזד. קבעו משקיפי האו״ם, כי המצרים היו
הראשונים שפתחו באש. התגובה הארטילרית
שק צד,״ל פגעה קשות בעיר הווילות, הטובלת
בירק. כתבים זרים, שביקרו בה, דיווחו:
העיר ריקה, האזרחים הבודדים המסתובבים
בה עושים את מלאכתם כשהם חמושים ב־תת־מיקלעים.
ואילו
פרשן רדיו קאהיר, שניתח את שני
הקרבות, הגיע למסקנה שמסרתה הראשונה
של ישראל היתד, לפגוע באזרחי שתי הערים
— כדי להוריד את המוראל של המצרים,
לדחוף אותם ל״שלום של כניעה״.
רדיו מסע ההשמצות איזה כוחות לחמו בזירת הקרב הצרה
של הכותל המערבי, בשביעי לחודש יוני
השנתי
כל ילד יודע את התשובה: צנחני צה״ל

...על הסכין אין צורך לדבר _ הוא כבר ידוע
ומקובל על קהל המתגלחים בכל רחבי הארץ.
דיפלתוגו מעניק כעת שי ללקוחותיו.

לכל אריזה מיוחדת (של שתי חפיסות בנות חמישה ושלושה סכיני גלוח) מצורף

מחזיק מפתחות מקורי
שישמח כל מחזיק בו, כי מחזיקי מפתחות תמצא לרוב אך לא כמו של ״דיפלומט״.
הנאה כפולה עם כל קניה —
גלוח חד וחלק בעזרת סכיני דיפלומט. ומחזיק מפתחות שכולם מחזיקים ממנו.
גיבתון ונו׳ וכו׳ וכו׳

פרסום א. אריאלי

הבשרת קציני-ים

ח לי כו ת הויו ן

נפתחים קורסי ערב

! חאם|
ש דו

סוי 19!1

62,25,19/2

רדיו מעשי
קציני רדיו
טלביזיה מעשית
חשמלאות

פרטים.והרשמה:
בשעות 1—9בבוקר; 8—4אחה״צ

פ ר טי םוהרשמה
תל ־ אביב
הנגב 8 - 1 0

(תחנה מרכזית)

9-1בבקד

די1יור 1דןט דוני דן 1ז

4 - 0אח״הצ

ירו שלי ם
רה׳ ההסתדרות 20
(פנת רח׳ שמאיו)

חי פ ה
רח׳ ביאליק
(פנת רח׳ הרצל)

ב אר־ שבע

רח׳ ההסתדרות 6ך
(מול הדואר)

ביה ה ג דו ל בי שראללמק צו עו ת האלקטרוניקה

המסתערים מצד אחד, וכוחות הלגיון מן הצד
השני.
אולם זוהי רק תשובה חלקית. כי באותו
היום התחולל באותו המקום גם קרב אחר
— קרב הפירסום האישי בין ראש־ממשלת
ישראל לבין שר־הבטחון שלה.
זהו רק אחד הסודות הכמוסים, שנלחשו
השבוע מפה לאוזן בקרב עובדי קול־ישראל,
במיסגרת מסע ההשמצות בין חסידי חנוך
גיבתון לבין יריביו. כי השבוע, ערב
הבחירות לוועד העובדים, הגיעה המלחמה
בין שני המחנות לשיא חדש.
אם ינצחו חסידי גיכתון — יוכל זה
להמשיך ולהילחם על מעמדו ברדיו ועל
כהונתו כמנהל. אם ינצחו יריביו — ייחלש
מעמדו והקאריירה הקול־ישראלית שלו תיקרב
לקיצה.
ומה באמת קרה בכותל?
מספרים החסידים: דיין הגיע אל
הכותל לפני אשכול, והוא הוקלט על־ידי
איש הרדיו ברגע ההיסטורי. אולם שידור
דבריו עוכב לכמה שעות, עד שהגיע לשם
גם אשכול. אשכול הוקלט, ורק אז התבשרו
המוני בית־ישראל כי שני המנהיגים הנועזים
נכחו בכותל ביום הכיבוש ונאמו על גודל
המעמד. וזה מוכיח, לדברי חסידי גיבתון,
(המשך בעמוד )19
העולם הזה 1567

הצהרתו הגנתיעה שר ויין: מה עוגן מאחוריה?
של ישראל ומדינה ערבית פלסטינית. דויד בן־גוריון הביע
אז דיעות דומות.
לאחר מכן החל דיין מדבר על מינהל משותף ישראלי—
ירדני, בגדה המערבית. כלומר — שלילת האוטונומיה של
תושבי הגדה.
לפתע, בלי אזהרה מוקדמת, עבר דיין מן הקצה אל הקצה׳
הפך אידיאולוג ראשי של סיפוח השטחים לישראל.
בכנס של רפ״י, הפליג בדברים רודיי מיסטיקה דתית, דיבר
על ענתות, שילה ויריחו, ארץ האבות, ועל ״קשר בל
ינותק״.

עתה בא מיפנה דראסטי נוסף. דיין מוכן,
למעשה, להחזיר את כל הגדה, כולל ענתות,
שילה ויריחו, למלך הירדני.

חזרה ר 10 שי בן־1וריון
ה המריץ את דיין ללכת לפתע בדרך זו
— בגלוי ולעיני כל?
על כך חלוקות הדיעות גם בין ידידיו ומקורי
ביו. כמו תמיד, אין איש מבין בדיוק את הלכי־מחשבתו.

בצמרת המדינה שוררת הדיעה כי אין ככלל
הסכר לתופעה זו .״הוא אינו אדם יציב,״ אמד
אחד השרים, כמיזנון הכנסת .״זו לא הפעם
הראשונה, מאז כניסתו לממשלה, שהוא עושה
היום דכר אחד, ומחר את ההיפך. התרגלנו
לזה״.

יריביו של דיין, במפלגת־העבודה־המאוחדת של מחר, רואים
בכך טכסיס .״דיין רוצה ליצור לעצמו בבואה ציבורית
של אדם מתון,״ הם אמרו .״הוא רוצה להשתחרר מן הכתם
של, זבנג וגמרנו׳ .הוא הבין כי בתור פרא־אדם לא יגיע
לשלטון.״
אחרים ראו בתפנית זו רק את שיבתו של דיין לקו הבן־
גוריוני המסורתי. כי דיעותיו החדשות של דיין תואמות
לפחות שני עקרונות־יסוד של המדיניות הבן־גוריונית ה׳
קלאסית:

*ץ שרד״החוץ כירושלים נדהם. הפקידים שקראו את
( /גליון השבועון הבריטי סאנדיי טיימס, לא האמינו למראה
עיניהם.
רבים מאנשי רפ״י התחלחלו.
רבבות שוחרי־סיפוח, המטיפים ל״שטח משוחרר־לא־יוחזר״.
התמלאו בחמת־זעם .״הוא בגד בנו!״ הם רטנו.

• שאיפה להסכם כין ישראל לכין המלכות
ההאשמית, כחפות בריטניה או אמריקה.

במלחמת־העצמאות שלח בן־גוריון את דיין למלך עבד־אללה,
מתוך אמונה כי הלה לא יפעל נגד ישראל. גם אחרי
שעבדאללה הפריך תקווה זו ותקף את ישראל, נמנע בן־
גוריון מכל התגרות בחזית הירדנית, מנע את כיבוש העיר
העתיקה.

אפילו חכריו של משה דיין כממשלת ישראל
אמרו כגלוי :״איננו מכינים אותו. כשכיל מה
הוא צריך את זה?״

• התנגדות קיצונית להפרת עקרון המדינה
היהודית ההומוגנית.

חנזן ודות שו הופנית ד״ן

בן־גוריון
להכניס 350
כיום לסיפוח
יהוו הערבים

ך • להתגוכותהאלה באו בעיקבות ראיון שנתן שר־
^ הבטחון, בעל הילת התקיפות והנוקשות, לעיתונאי
בריטי.
בראיון זה, בצד המליצות השיגרתיות על כוחה של ישראל׳
הציע משה דיין תוכנית חדשה לפיתרון בעיות המרחב:
ברית־שלום של ישראל והמלך חוסיין.
התנאים המוצעים על־ידי דיין:

1ם רוצים להגיע להסכם כלשהו עם המלך חוסיין,
]הרי יש בתוכניתו של דיין כמה נקודות־אחיזה מעניי־

ישראל, אלא בידי מדינות זרות או מוסדות זרים).

• הגפת הדגל הירדני על המקומות הקדושים
המוסלמיים.
הפירסום גרם לתגובה נזעמת בישיבת הממשלה. דיין
נאלץ לפרסם ״הכחשה״.
הכחשה זו היתד, בלתי־משכנעת במיוחד, מכיוון שבשבוע
שעבר השמיע דיין בבנם צמרת רפ״י דברים דומים מאד.

שלושה חודשים -שש רפות שונות
ין אלה דיעותיו הקבועות של דיין. כי לדיין אין
\ * בכלל דיעות קבועות על נושא מרכזי זה.

מאז ערב המלחמה, החל׳ין ז את דיעותיו ככר
שש פעמים.
לפני המלחמה השמיע רעיון של פדרציה ישראלית—
ירדנין?.

כזמן המלחמה הבטיח ש״לא ניפרד לעולם״
מן המקומות הקדושים.
למחרת המלחמה, החל מדבר על מתן ״אוטונומיה״ לשטחים
המוחזקים, ואף רמז על תמיכתו ברעיון של פדרציה

שום מישטר ירדני אינו יכול לוותר על ירושלים
הערכית, ועל הראם אל-שריף המקודש
לאיסלאם. ושום ממשלה ישראלית אינה יכולה
לוותר כיום, אחרי הסיפוח, על ירושלים, הכותל
והר-הכית.
הרעיון של דיין בא לספק נוסחה שתאפשר לשני הצדדים
לשמור על יוקרתם — ולסגת.
חוסיין יוכל לטעון כי שיחרר את עיקר ירושלים —
המקומות הקדושים — מן הסיפוח הציוני. ולראייה: הדגל
הירדני יתנופף שוב מעל למיסגד הסלע.
אותה שעה תוכל ממשלת ישראל לטעון כי סיפוח ירושלים
נשאר, למעשה, על כנו.

8נבת>-וות ליוזמת שדוס-מפומית

השיפוד הצבאי: נידו!

• החזרת כל הגדה לירדן.

• החזקת שלושה בסיסים צבאיים קטנים
של צה״ל לאורך נהר־הירדן.
• השארת ירושלים כידי ישראל, אך הפיכת
המקומות הקדושים כה לשטח ״אכס־מרי־טוריאלי״(
.כלומר, שטח שהריבונות עליו לא תהיה בידי

נסוג מעזה, אחרי מיבצע־סיני, כי לא רצה
אלף ערבים נוספים למדינה. הוא מתנגד גם
השטחים, בחששו מפני מדינה דו־לאומית, בה
מחר מיעוט של ,4070 ומחרתיים רוב גדול.

כיום ברור כי בל הסכם בין ישראל וירדן ייתקל במחסום
בל־יעבור: בעיית ירושלים.

ייייי

^ שאלה הגדולה, המרחפת מעל להצעתו של דיין,
| { היא שונה לגמרי: האם בכלל רצוי הסכם עם ירדן,
על חשבון ערביי פלסטין?

^ 81ו * י

נות. הן מוכיחות כי דיין לא הפליט את הדברים בהיסח־הדעת.
המלך
חוסיין דרש את החזרת הגדה, והציע לפרז אותה.

הצעתו הנגדית של דיין אינה סותרת גישה
זו, אלא משלימה אותה.
מובן ששלושה בסיסים צבאיים קטנים לאורך הירדן לא
יוכלו להגן על הגדה, אם הצבא הירדני (או העיראקי, למשל)
ירצו לחדור אליה למרות הסכם הפירוז. אולם הם
ישמשו גורם מרתיע ראשון במעלה.
כדי להגן על הגדה, במיקרה כזה, אין צורך להחזיק כוח
צבאי ניכר בגדה. להיפך, עקרון מלחמת־הבזק, כפי שהופעל
במלחמת־ששת־הימים, מחייב את השארת עיקר כוח־המחץ
של צה״ל בעמדה ריכוזית בישראל, כשהוא מוכן
להתקפת־נגד מהירה ומוחצת.

השארת בסיסים קטנים לאורך הירדן, תוך
הפכם, כאה, כמיקרה זה, כדי לאפשר התק•
פת-נגד כזאת. כל כוח שיעבור את הירדן
ייתקל כיחידות הקטנות של צה״ל. היתקלות
זו תשמש עילה מספקת להתקפת-נגד, שתמגר
את הכוח הזר כלי כל קושי.

הצרת היוקוה ניוושוים
* ם הרעיון לגבי ירושלים והמקומות הקדושים אינו
^ מיקרי. יש בו מחשבה.

השאלה אינה נוגעת לעתיד. היא נוגעת
דווקא להווה.
השבוע השמיעו עסקני הגדה בפעם הראשונה בגלוי, או
כמעט בגלוי, את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית, בלי
הסכמת ירדן, כחלק מפדרציר, עם ישראל (ראה עמוד .)9
לפי כל הסימנים, עומד רעיון זה להתפשט עתה במהירות
ברחבי הגדה ועזה, אחרי כשלון ועידת־הפיסגה.

הצהרתו של דיין, המביעה נכונות להחזיר
את השטחים לירדן, היא מכת-מוות לתנועה
כזאת.
כי ברגע שמת$ורר שוב החשש כי מחר יחזור חוסיין
לגדה, יחד עם שוטריו ובלשיו, ייאלמו כל עסקני הגדה. הפחד
מפני פעולות־נקם, מרתפי־עינויים והוצאה־להורג יתגבר
— בצדק — על כל רגש אחר.
מה גם שבאותו יום בו פורסמה הצהרת דיין, פירסם גם
ראש ממשלת ירדן הצהרה משלו. הוא הודיע כי רעיון המדינה
הפלסטינית, והפדרציה עם ישראל, היא סכנה עיקרית
למדינתו, וכי כל ערבי הנותן יד לרעיון זה הוא
״בוגד בירדן, בערביות ובדת״ ,ויבוא על עונשו.
שיתוף־פעולה זה של דיין וחוסיין — לבלימת כל יוזמת־שלום
ישירה של ערביי פלסטין — הוא כבר עובדה קיימת.
יתכן שזה יישאר גם שיתוף־הפעולה היחידי בין השניים.

כשפעולה זו כאה מצד שר־הכטחון, האחראי
על המימשל הצבאי ככל השטחים הכבושים,
הרי זו דוגמה קלאסית של חוסד-אחריות.

אשבור בחזית

במרחק מטרים אחדים משפת התעלה. הוא פוסט בחולות,
עובר בבונקרים ובעמדות, שהיו בעבר הקרוב בידי
חיילי מצרים, עתה נמצאים בהם חיילי צה״ל. צלם של יומן הקולנוע מנציח כל תנועה.

יני -אדמת הנצח,ץ ! מצהיר
^ כריו גדול, מודפס על נייר צהוב.
המצרים׳ שהדביקו את הכרוז על קירות
הבתים בקנטרה, חשבו שהנצחון יהיה מצרי.
עכשיו הם יושבים מן הצד השני של התעלה,
ומתבוננים בדגל הישראלי המתנוסס
מעל לכרוזי־הנצחון.

הצד השני קרוב מאוד: רגע אחד אתה
עומד בכיכר נקייה, וכעבור 100 מטרים של
כביש אספלט אתה כבר עומד על שפת
התעלה. לולא החבל שנמתח לאורך הכביש,
והזקיף הקורא לך לעצור, אפשר היה לדהור
ישר לתוך רצועת המים, מכוח־התאוצה של
הנסיעה.

עיר מנוקבת ומתמוטטת

וווו

,׳ :גגגזזבו 3.

וו 111:וווו

— 11 111 11 ווו —

ף ידמה, שמלבד הדגל הישראלי בראש
התורן — שום דבר לא זז בקנטרה.
תחושה של עזובה מוחלטת אופפת את העיר.
אין כמעט סימני פגיעות בבתים. הקירות
נראים שלמים. רק הדלת הפרוצה
לרווחה של קפה גדול, או דממת־המוות האופפת
את משרדי האיחוד הסוציאליסטי,
מעידים שכאן עברה מלחמה.
ליד הבית השני מחוץ התעלה עומדת
מכונית לבנה, מעוכה ושבורה. שני אנשי
או״ם מטפלים בה. לפני יומיים התהפך בה
אחד המשקיפים. הוא שוכב בבית־החולים,

שדו כהן
עם גב שבור. סמל ישראלי מתבונן בהם
ומעיר בזילוול :״לא יודעים לנהוג בגרוש.
כל הזמן תאונות. הורסים מכוניות כמו זבל.״
גם הצד השני נראה שומם. קנטרה המערבית
מציגה חזית דוממת לחלוטין, שגם
בה נע דבר אחד בלבד: דגל שחור־לבן־אדום׳
על ראש מיגדל פלדה.
אבל אם בצד המזרחי, הישראלי, אין רואים
כמעט סימני פגיעה, הרי שקנטרה המצרית
מנוקבת ומתמוטטת מפגיעת פגזים וכדורים.

השלט מכריז, באנגלית ובערבית, :אל־קנטרה
45.130ק״מ״ — המרחק מפתח
התעלה, בפורט־סעיד שבצפון. תמונה זו, שצולמה בטלסקופ סן

הצו הישראלי, מראה את השמשות המנופצות, את הקיר המרוטש
מימין, ואת הארובה מעל הגגות משמאל: מנוקבת ומכופפת. במרכז,
למטה, ליד הסירה התלויה, גבר מצרי, שזרועו נתונה בתחבושת.

מ?ד התעלה

^ פתעהתנער המקום כולו לתחייה.
/תנועה קדחתנית אחזה את הרחוב הקצר.
רעש וחריקת גלגלים.
מן הג׳ים שבא בדהרה ירד קצין־צבא.
את פני הקצין אפשר היה לזהות: הם עיטרו
את שער גליון לייף על מלחמת ששת־הימים.
זהו אלוף־מישנה שמואל, מפקד הכוח
(המשך בעמוד )24

.,אנחנו בה!״ הנויז ואש-הממשרה דו׳ אשנור ער שנח תערת סואץ -ונעבוו
שמונה שעות אמרו זאת שוב בצורה ברווה תותחי צה־־ל שהבגיזו את איסמעיליה
מקום המעכו
רת, הוקם גשר
נע כפירדאן, כין
קנטרה לאיסמ־עיליה.
מאז מלחמת
ששת הימים
אין כמעט
תנועה כין קנטרה
המערכית
לכין קנטרה המזרחית.
גב ה מים,
שסופקו כצינור
תת־מימי
מן הנילוס, נותקו.
כעיר נשארה
רזרכה קטנה
מאוד של
מים, והאזרחים
המצריים חייכים
להסתפק כמי
הכארות המעטות
המצויות
ליד כתיהם. חיילי
צה״ל, ה
•טוהים כעיר ו־כסכיכתה
מקב־לים
את מנות
המים הדרושות
להם באמצעות
מיכליות מיוח דות,
המביאות
מים ממרחק רב.

שתי סירות־דייגים
נחות כמיס
הרגועים.
זוהי תעלת סואץ
בכוקר שקט.
על החוף נראים
הכתים הראשונים
של קנטרה
המצרית, כצד
המערכי של התעלה.
פגזי התותחים
של צ־ה״ל,
ואלפי כדורי
מיקלעים,
השאירו את אותותיהם
כקירות
המנוקכים. השם
קנטרה, שפירושו
״מעכורת״,
ניתן למקום כאשר
הוחלט להניח
פסי רכי
כת ממצרים להרככת
סיני.
חצתה
את התעלה
כנקודה
זו על גכי ספינת
מעכורת גדולה,
שהיתה
נקשרת לגדה לאחר
עכור הר-
ככת. עתה, כ
אשכור(במרכז)
מתבונן רעבו התעלה, מימין: מנסו הזית חדווס גביש מסביר

האינטרסים כמרחב, על ממשלת ישראל.
הולנד כולה, וממשלתה בפרט, עמדו לימין ישרא•1
במלחמה. ארץ זו גם מייצגת את האינטרסים הישראליים
במדינות שניתקו את היחסים עם הארץ.
אבל במסיבת קוקטייל שנערכה באמסטרדם, בשגרירות
השזזדית, ניגש שר־החוץ ההולנדי לשגריר ישראל, ורמז
לו שארצו מקוזה ״שגם להבא תמשיך ישראל

ת 1י| ןץוך
מי בעד שלום?
זוהי מפת־המיפלגות הקואליציוניות, ועבר
דותיהן בלפי בעיית השלום ו/או הקו הנוקשה
כלפי הערכים :
בתחתית הטבלה עומדת מפ״ם: היא בעד קו מתון
ביותר, יחסית.
אחריה — מפא״י הישנה. להוציא את אשכול, התקיף.
אחר־כך בא המפד״ל, שוחר־השלום, יחסית.
אחר־כך — במישור שווה, כימעט — אחדות־העבודה,
גח״ל ורפ״י, בעלות הקו התקיף מאוד.

היערכות זו מבטיחה, בשלב זה, מדיניות
ממשלתית מתונה.

הגדה תיפתח
בבר בימים הקרובים תיפתח הגרה המערבית
לתנועה חופשית מצד ישראל.

לא לאכזב -ותהדש את המיבצע ההומא־ניטרי
הגדול, החזרת הפליטים.״
התוצאה: פשטם אבן לעצרת האו״ם, השבוע,
היה לו יפוי־כוח ממשלתי להודיע
שמיכצע ״פליט״ יחודש.

״לא!״ לצלב האדום
ישראל לא תשתף את הצלב האדום הבינלאומי
כעת חידוש מיכצע ״פליט״ -החזרתם
של פליטים מן הגדה לשטחי-ישראל.
הצלב האדום נהג להעביר לידי ישראל את בקשות־השיבה.
עכשיו מתכוננת ישראל לפתוח תחנת־רישום
משלה, על גשר אלנבי.

כל הרוצים לשוב יצטרכו לבוא לגשר,
ולהגיש אישית את בקשותיהם -לידי הישראלים.

נימצאת
עדיין בצבא, לקבל את המיטה החולה.
גם אישיות פיננסית, מנהל חברה משגשגת, שהוצע
על־ידי משרד הפיתוח — דחה את התפקיד בתודה.
סיבת הסירובים ההמוניים: נציגיהם של עובדי חברת
החשמל שותפים להנהלת החברה — דבר המונע מן
המנהל ניהול מדיניות עצמאית.

שביתה בבתי־חזלים
תיתכן השבתה כללית של כל בתי־ד,חולים בארץ —
על רקע מיקצועי.
סנונית לה משמשת שביתת־ד,אזהרה של רופאי בתי-
החולים, שביקשו תשלום שונה עבור תורנויות.

רקע הפעולה המיקצועית של רופאים
אלה: הם דורשים הגדלת התקן, ככל מח לקה
ומחלקה של בתי-החולים.
עד כה, קיים תקן של רופא אחד וסגן אחד לכל
מחלקה. הרופאים דורשים שיותר רופאים צעירים יוכלו
להיקלט במחלקות בתי־החולים, עם סיום התמחותם במקום
— במקום להיפלט לשוק קופות־ד,חולים, שם הם
הופכים ללבלרים, מאבדים כל אפשרות של התקדמות
מיקצועית.

משרד הבריאות מתנגד לבל שינוי כ
חומת-התקן.

בעלי ההצעה ברוח זו מתבססים על התקווה שירדן
תכשיל הסדר מעין זה — מטעמי יוקרה.

אלא שהפרצות הראשונות בחומה זו כבר ניכרות:
הוגדל תקן הרופאים בבית־החולים בתל־השומר, ובמחלקה
האורטופדית של בית־החולים אסף הרופא.

סנה מותקף במק״,

חשיש באוניברסיטה

תסיסה גוברת כתוף מק״י מערערת את
המפלגה כעיקכות התקפה מוסווית נגד עורך
״קול־העם״ כפועל, ד״ר משה סנה, אשר
פורסמה על־ידי העורך האחראי של היומון.

מכת־החשיש פשתה בקאמפוס של האוניברסיטה
העברית כירושלים.
האמריקאים, שהם הרוב כין 4000 הסטו-
דנטים־לעונת־הקייץ הלומדים עברית ב
קאמפום, הביאו איתם מארצות־הברית
את הרגל עישון הסמים.

הצורך ברשיונות־תנועה, שכבר בוטל
לגבי רצועת־עזד, ואל־עריש, יבוטל כליל.

לעומת זאת, לא ייפתח הגבול
לפי שעה ככיוון ההפוד.
ערביי הגדה (מחוץ לירושלים)
יזדקקו גם להבא לרשיון מיוחד
בדי לבוא לישראל.

הם מצאו כאן קרקע פורייה. את הסם,
אותו מעשנים בחדרי־שינה, בכיתות ריקות
ובגנים, הם משיגים משני סוחרים ישראליים,
דמויות ידועות בבור,מה הירושלמית, המוכרים
את הסם לסטודנטים — בעיר העתיקה
דווקא.
שם יש פחות שוטרים — וגם אפשר
לחשוב שד,חשיש בא מעבר לגבול.

יש להניח כי הגבלה זו תיפול גם
היא, בעתיד הלא־רחוק, תחת לחץ המציאות.

התחלת הלימודים הפדידים,
ועם הפיכת האמריקאים למיעוט
קטן, תוחלש מכת-הסמים האוניברסיטאית
במידה ניכרת.

כמה עולה
הגדה?

ירושלים: שער
הברחות כפול

אחזקת הגדה המערבית בידי
ישראל עולה למדינה 10 מיליון
לירות לחודש.
כלכלני הממשלה הגיעו לתחשיב מדו־ייק
וסופי פחות או יותר — רק עכשיו.
תחשיב זה מבוסס על אחזקה של
עשרה חודשים בערך, מראשית יוני
1967 ועד לסוף מארס — 1968 סוף
השנה התקציבית.

ארבעה מטילי־הזהב, שנתפשו בידי ערבי
בירושלים, הם, לדעת חוקרי המשטרה, חלק
מן השלל, שנילקח לפני חודשים מספר,
בשעת שוד הבנק הפרטי נזונטאגו ושרת׳
בלונדון.

הינזעויי ב 2ן א\זיר
נויגזדר וזרועו! ״אווז נזרוזנזוז
לדעת החוקרים, הוכרח הזהב -
האחראי, צבי ברטשטיין — שהוא בעלה של אסתר
מסקנה: בשנת הכספים הנוכחית תוציא
במחיר זול -לארצות המרחב, הועבר עב-
וילנסקה — פירסם מאמר התוקף אחד מנושאי־כליו של
ישראל על הגדה מאה מיליון לירות.
שיו לישראל בצינורות־ההברחה הרגילים-
סנה, צ׳ורלניקוב, על ״הנימה האולטרה־פאטריוטית״ שלו
בהם זורמים גם סיגריות זרות, סחורות•
ועל תמיכתו למעשה בלוי אשכול.
סידקית במו עטים ומזכרות -וכמובן, גם
כל חברי מק״י הבינו שהכוונה לסנה עצמו.
חשיש ואופיוס.
תגובת הדוקטור: הוא שלח את אחד מאנשיו, יהודה

טלמאן נגד או־טאנט

ארנסטו טלמאן, נציגו האישי של או־תאנט
לחקר איחוד ירושלים, התרשם חיובית
מאיחודה של הבירה.
עובדה זו גילה טלמאן לאו־תאנט, בשיחה עם מזכיר
האו״ם שנתקיימה בניו־יורק.

התוצאה: או-תאנט תבע מנציגו לעכב
את פירסום הדו״ח שלו -ואף תבע שה•
דו״ח יהיה ״פרופורציונאלי״ ,בלומר, שלעמדת
הערכים יינתן במיסמך מקום זהה
לזה שניתן לדיעה הישראלית.
טלמאן נעלב קשות מזה — והדליף לעיתון השווייצי
צירינע אלנמיינע את כל העניין.

לחץ הולנדי
חידוש מיבצע ״פליט״ הוחש על-ידי לחץ
מטעם ממשלת הולנד, הידידותית וחפרת

להב, לכתוב בקול־העם, תחת החתימה י. ברק, מאמר
נגד ברטשטיין.
עכשיו ממתינים, בתוך מערכת היומון הקומוניסטי,
לסיבוב הבא.
יתכן שהפעם יתקיפו אנשי האגף השמאלי במק״י —
את סנה, אישית.

מי ינהל
את חכרת החשמל?
עובדי חברת החשמל כדרום הארץ יתנגדו
כאופן קיצוני למינויו של יעקב חושי,
אחיו של אבא חושי, לתפקיד מנהל חכרת
החשמל -בעיקבות פרישתו של יעקב
פלד, המנהל הנוכחי.
פלד התנגד להצעת שר־ד,פיתוח, לדחות את התפטרותו,
כדי שיהיה לשר סיפק למצוא מועמד מתאים אחר. עד
כה, סירבו רב־אלוף חיים לסקוב ואישיות בטחונית ה־

צינורות אלה עוברים, כרגע, דרך ליבה של ירושלים
הדו״לאומית — המשמשת שער כפול: לעולם העיב,׳
דרך הגדה, ולאירופה, דרך נמל חיפה.

מנות ברזל
של אמנות
תלושים המקנים לחברי־קיבוץ אפשרות
לרכוש תמונות, חפצי־אמנות ודברי-נוי
יחולקו, בקרוב, בין חברי המשקים.
לשם כך, יקימו התנועות הקיבוציות, בקרוב, גאלריה
משותפת, שתשווק את יצרותיהם של בני־המשקים. שם
יוכלו הקיבוצניקים לרכוש תמונות ופסלים.
הגאלריה של התנועה הקיבוצית תיפתח בתל־אביב —
ברחוב גורדון, שהפך לאחרונה רחוב של תערוכות ו־גאלריות.

סגן*מישנה ענת קידשנו עוקה מיחידתה ונוחה רחרח
של כן הובאה למשפט שוו אוחה לישיבה במחבוש

ה!ו ח חג
ך* צינת צה״ד המפורסמת ביותר
א | בעולם היתד. השבוע סגן־מישנה ענת
קירשנר, בת , 19 נתנייתית המשרתת כקצינת
ח״ן באחת מיחידות השריון.
ם ג״מ ענת זכתה לפרסום עולמי בשל
סיבה חסרת־תקדים. היא הקצינה הראשונה
בהיסטוריה הצבאית שהועמדה לדין וישבה
בכלא על שהשתתפה בקרב.
ליתר דיוק: סג״מ ענת קירשנר נאשמה
בכך שבעת המלחמה, במקום להיות עם יחידת
הח״ן שלה באחת הערים בדרום הארץ,
היא הצטרפה ליחידת־שריון שלחמה בגדה
המערבית וברמת־הגולן.
על עבירה זו נדונה ענת ל־ 35 ימי מאסר.
היא ישבה רק שבעד, ימים במחבוש. קצינת
ח״ן ראשית, אלוף־מישנה סטלד, לוי, המליצה
לשחררה משום שהקצינה הצעירה ערקה
מהעורף אל החזית.

נתניה עוזה באש
ף* דבר אירע ביום הראשון למלחמת
( | ששודר,ימים. סג״מ ענת יצאה מביתה
שבנתניה, ועלתה על האוטובוס שעמד לקחתה
ליחידתו; בדרום. הצעירה בת ד 19המשרתת
מזה שנה בצה״ל, היתד, חסרת
נסיון קרבי כלשהו, כמרבית חיילות צה״ל.
אולם נראה שהרקע המשפחתי שלה השפיע
כאשר שמעה לפתע ברדיו על פרוץ
המלחמה. אביה של ענת היה קצין הקשר
של האצ״ל בנתניה. שמה ניתן לה על שמו
של אלוף ענת — הוא דוד רזיאל, מפקדו
הראשון של האצ״ל. אמה היא אחת מותיקות
ההגנה בשרון.
כאשר שמעה על פרוץ המלחמה לא חשבה
ענת פעמיים. היא עצרה את האוטובוס ולקחה
טרמפ לכיוון צפון. היא יצאה אל
היחידה בה שירתה לפני שהלכה לקורס
קצינות — יחידת־מילואים של שריון.
מאמזו• תוילזה לזית ליתמות ררר היתד.

יחידת־ד,שריון, שכללה טנקים מדגם שרמן
וזחלים, מוכנה לתזוזה. במקום שררה אודי־רת
דיכאון. הידיעות הראשונות שהגיעו למקום
מהמלחמה לא היו מעודדות ביותר.
החיילים הצמודים לטרנזיסטורים שמעו ידיעות
כי נתניה מופצצת מד,אויר ועולה באש.
באותו רגע כמעט הגיעה הפקודה לתזוזה.
במהומה הכללית ובתרועות הצהלה שפרצו
עם הישמע הפקודה לא שם איש ליבו לכך
שם ג״מ ענת עלתה־ על אחד מזחל״מי הפיקוד
בניגוד לפקודת הקבע המפורשת בצה׳׳ל ש־חיילות
לא יוצאות לקרב.
רק שסג״ט ענת לא היתד, שם האשד, היחידה.
על אותו זחל ישבה עוד חיילת אחת
— סמלת יעל גרינברג, בתו של רופא
מנתניה, שכנתה של ענת, ששירתה ביחידה
כמזכירתו של מפקד החטיבה.
טור השריון החל לזוז לעבר הגבול הירדני.
אולם עוד לפני שהגיע אל הגבול
אירעה התקלה. באחת מחניות הביניים בדרך
גילה קצין מודיעין שהופיע בלווית אלוף
פיקוד הצפון, את שתי החיילות בזחל״ם
הפיקוד. הוא הורה להם להסתלק מהמקום.
מפקד החטיבה פקד עליהן להצטרף אל
הדרגים — שיירות האספקה והתחמושת
של החטיבה הנשארות בעורף ואינן משתתפות
בקרב. אולם לפני שהספיקו לעשות
זאת, שוב החל הטור לנוע והחיילות הצטרפו
אל זחל׳׳ם אחר בקבוצת ו,מפקדה.

דם על הדפנות
קראת שעות הערב חצה

טור השריון את הגבול. מסביב
התפוצצו פגזים ופצצות
של הארטילריה הירדנית. אולם
שתי החיילות לא גילו כל סימני
התרגשות. הן כבר היו אחוזות
בקדחת־ר,מלחמה שאחזה בחיילים.

הסמלת יעל גרינברג, אשר יחד עם
ענת קירשנר שהתה במשך שלושה
ימים רצופים בתוך זחל הפיקוד של יחידת שריון, אשר לקחה חלק

בזחל הפיקוד
העולם הזה 1567

עד למחרת בבוקר נראתה המלחמה לשתי
החיילות, הקצינה והסמלת, כיציאה לפיקניק
עליז כשפה ושם שומעים את רעם הפגזים
ושריקת הכדורים.
ואז נכנסה היחידה לתוך המלחמה עצמה.
היא יצאה לעמק דותן, בכיוון לג׳נין. כשהגיע
הזחל״ם, ובו שתי החיילות, למבואות
העיר החלו צליפות אל הטור. יריות הצלפים
פגעו בזחל׳׳ם ואחד הכדורים פגע
בסמל בני שנהרג במקום.
״הטור היה בתנועה,״ סיפרה אחר כך יעל.
״אי־אפשר היה לפנות את ההרוג. דפנות
הזחל היו מכוסות בדם. כולנו התקפלנו
בתוך הזחל ואחד החיילים כיסה את ההרוג•
מפקד הזחל ישב וירה כל הזמן
בתת־מקלע שלו. כשהודיעו למח׳׳ט כי יש
לנו הרוג בזחל, הוא בא אלינו ואו ראה
אותי ואת ענת. הוא פתח עלי בצרחות. על
ענת הוא לא צעק, כיון שלא היה אחראי
עליה, היא הצטרפה ליחידה מרצונה.״
אולם החויה המזעזעת של המלחמה ציפי

הקצינה והטנק

סג״מ ענת קירשנר (למעלה) במדי הקצינה שלה, כשסמל
השריון מתנוסס על כובעה. למטה נראה אחד הטנקים של
היחידה אליה הצטרפה ענת בימי הקרבות בגדה וברמה, שנתקע בשעת חציית אחד הנחלים.
תה לשתי החיילות, שלא היתד, כבר אפשרות
להעבירן לעורף, רק עתה.

אין יציאה מהתופת
אשר נכנסה יחידת השריון אל ג׳נין
התברר לד.

היא כמעט מכותרת.
כוחות שריון ירדניים,
שכללו כ־ 50 פטונים,
הגיעו למקום והיה
צורך להזעיק את מטוסי
חיל־האוויר.
כשהמטוסים יורים
מעל והטנקים הירדניים
צולפים מטודח
קרוב, הסתתרו שתי
החיילות מאחורי גדר
אבנים. בקרב־שריון
זד, סבלה היחידה
אבידות רבות.
כאשר תם הקרב,
בא המח״ט בעצמו
כדי לבדוק אם לא
אירע לשתי החיילות
דבר. הוא נשם לרון־

בעת הקרבות בגדה, לא שהתה אמנם בעת הקרבות ברמת־הגולן, אן
נלחמה שס בכל זאת. זר, אירע עת השתתפה בשיחזור הקרבות, ש־צולם
בימים אלה ובו מופיעה יעל כאשר, יחידה בין החיילים.

חד, כשראה אותן קמות על רגליהן. הן
לא נפגעו בגופן. אולם, לעומת זאת,
הוכו בהלם. לא רחוק מהן היתד, מוטלת
גויתו של חייל צעיר. היד. זה הסמל איתן
קרפל, מי שהיד, בזמנו שחקן בתיאטרון
העירוני בחיפה, והשתתף בתפקיד הילד במעגל
הגיר הקאוקזי.
איתן היה חברם הטוב של שתי החיילות
ששירתו עמו. הוא היה אחד מידידיה הקרובים
של ענת.
שתי החיילות מוכות־ההלם הועלו על
זחל״ם שנע אל אחת הגבעות שם נערכה
החטיבה מחדש. בדרך הועמסו על הזחל
ארבעה פצועים.
מראות הדמים, ההרוגים והפצועים השפיעו
לא רק על החיילות. גם החיילים הבריאים
שבזחל היו מוכים הלם. אחד מהם סרב
לסגור את דלת הזחל. היתד, זו יעל שהתאוששה
ראשונה ובצעקות הצליחה לשכנע את
החייל מוכה־ההלם לסגור את דלת הזחל.
כאשר הגיע הזחל אל תחנת איסוף הפצועים
ד,גדודית החלו החיילות לצעוק שהן
רוצות לצאת מתוך התופת. אלא שאז כבר
לא היה רכב שיוציא אותן משם.

גופות ידידים ומכרים
^ רגיעה נמשכה כמה שעות. בשעות

( | אחרי־הצהריים פרצו הקרבות שוב. יחי־דת־הסיור
של החטיבה עלתה על מארב של
פטונים. כדי לחלץ את הסיור החלו להפגיז
את הפטונים באש מרגמות. ירי המרגמות
הוציא את יעל משלוותה והיא החליטה
להסתלק מהמלחמה. ענת, לעומתה לא רצתה
לחזור. היא ישבה בזחל״ם של מפקד הארטילריה
ועקבה מקרוב אחרי מהלך הקרב.
האש עוד לא השתתקה ולענת ויעל התב־
(המשך בעמוד )18

בקיבוץ הגושוים, בגליל העליון, קווים
ך• ש בו עהיאשץ להכרמת טוביה
ושבע• בנותיו, בעיירה היהודית הטהורה
שהוקמה ליד משק הגושרים, לא הרחק מן
הגבול הסורי ז״ל, נערך פוגרום.
ביתו של טוביה הועלה באש ועשרות
ממובטלי קריודשמונה, שהוזמנו במיוחד
על־פי פרצופיהם הסלאביים המובהקים, הסתערו
על היהודים האומללים בצווחות־קוזאקים
איומות.
אלא שכל זה היה כאין וכאפס לעומת הפוגרום
השונה במיקצת, שהתחולל השבוע
במעוני־הצוות הקולנועי, בתוך קיבוץ הגו־שרים
עצמו:
כי המשק השליו והצנוע הפך, בינתיים,
למעין הוליבוד־זוטא, לעיר־הוללות־ובילויים
סואנת יותר מתל־אביב.
•י ה קו ר ה בכל שעות היום — וכמובן׳
} לאורך כל שעות הלילה.
ביום מצלמים, משחזרים, עושים חזרות,
מארגנים, מאפרים, מתווכחים.
בלילה, אפשר לראות את הכוכבים, ה־כוכבות,
הטכנאים, הקיבוצניקים והמתנדבות
הזרות המשרתות בהגושרים — כשהם מסתובבים
שניים־שניים, וגוררים אחרי גבם
שמיכה אחת לזוג — בחיפושים נואשים אחר
מקום שקט בו אפשר לעשות קצת חיים.
״לו האירו את הזרקורים בחורשות־התאנים,
במקום בעיירה — אפשר היה לצלם
עשרות סצינות מעניינות מאוד.״ אמר אחו

בו ג רו ם 1
מבני־המשק במבט מלא אושר.
במיוחד משגעים את החברה הכוכבים ה־גרמניים,
שבאו לככב בסרט זה•

ך ך 1ם ך 1 1ע ך 4 >1הוא רוברם האופמן, המסתובב כל היום במכנסיים קצרצרים,
| 1311 הפך תון זמן קצר לאלילן של כל הנערות במקום, מקובל לא
1 /1 111
רק על כוכבות הסרט — אלא גם על המזדנבות הזרות הרבות, שבין המתנדבות,

יש תקווה לתקווה
האופמן, ובמציאות

מור, המופיעה בסו־מ בתפקיד חווה, בתו של
טוביה החולב: בסרס היא מתחתנת עם רוברט
נשואה לעורן־הדין שאול בן־חיים, ומחכה לבואה הקרוב של החסידה.

הן הניצבות: נערות תמהוניות והיסטריות, שהתלכדו
בהגושרים מירושלים, חיפה וטבריה,
מעריצות את השחקנים ועושות זזיים בהקימן לתחייה את המציאות של תחום המושב.

הצבויות הרוסיות

כי הסרט טוביה ושבע בנותיו, על אף עלילתו
טהורה, הוא קו־פרודוקציה ישראלית־גרמנית, המופי
על״ידי שני בעלי־קולנוע ישראליים ועל״ידי ר,מפ

כומר)
סיסה ה־העושה
והאחורי.

ידית

:משותף
ו־,יהודי־

הגרמני ארתור בראונר, תושב ברלין.
ומשום כך מככבים בו השחקנים הגרמניים
פיטר ואן־אייק, מארק קלינג ורוברט האופמן.
רוברט, במיוחד, משגע את הבנות. מספרים
שכאשר הופיעה במקום עלים בו־נפילד,
מי שהיתר, אשתו של הנגן אדי
קלברט והמשחקת עכשיו את הגוי בגללה
מתאבדת אחת מבנות טוביה, היתד, שאלתה
הראשונה:
״איפה רוברט היפהפה?״
מאז, הפכה התשובה לשאלה, במשק:
״לצידה של עלים.״
ועלים, שסירבה לגור כמו כולן, שלוש־שלוש
בחדר, מאושרת מן הרומאן החדש
שלה, המעורר את קינאתן של כל הנוכחות.

חרתשעשתה היסטוריה במקום
\ 1היא סוכנת־הביטוח בת ה־ ,26 מרים
מיכאלי.
מרים׳ הרוצה לעסוק בקולנוע, טוענת :״מי
שרוצה להיות רב־חובל צריך לשטוף רצפות.״
משום כך היא הפכה?מלבישה ולמפשיטה
הפרטית של הגרמני פיטר ואן־אייק הבלונדי,
ואינה זזה ממנו סנטימטר.
זוג מסוג אחר לגמרי, המסתובב במקום,
היא השחקנית תקווה מור, המשחקת את
התפקיד הראשי, חוור״ ושהגיע־ ,למקום׳ בחודש
השלישי של הריונה, בלוויית בעלה
עורך־ד׳דין שאול בן־חיים.

״את בסדר, מותק? אינך חשה ברע,
יקירתי?״ הוא רץ אחריה כל הזמן.
לא פחות מסורה היא ניורה, אשתו מזה

עלים בונפילד בתפקיד ר,שיקצה המעבירה

1 111 את נל היהודים על זעתם, מתאמנת בחשק

רב (למעלה) לקראת ריקוד־החתונה המפתה שלה בסרט. בעיירה היהודית, בה נערן הפוגרום
(למטה, מימין) ,היא מהווה את סמל הרע, מול הבנות היהודיות — הכשרות והטובות.
40 שנה של טוביה (שמואל רוז־נסקי)• ״תג ׳
ניס! תג:יכ!״ ה־א ריחשת יי רן הצד׳ בל
פעם שהוא ניצב לאור דזרקורים. יהכיונה,
כמובן, לסצינה.

התנדבות הזרות, להקת־אווזות
| ) עצומה, העובדות במשק, גונבות משהו
אחר. הן איבדו כל תקווה להתלבש על השחקנים
— ועל כן השתלטו על הטכנאים
והחשמלאים של הסרט.
בני־המשק עושים חיים, בלב ים של יופי
נשי עירוני וזר.
ומעל לכל הבלאגאן ניצב הבמאי, מנחם
גולן, שהגיע להגושרים יחד עם אשתו רחל
ושלוש בנות משלו שאחת מהן אף קיבלה
תפקיד קטן בסרט.
גולן נמצא בכל מקום. ותפקידיו לא
מסתיימים עם הפסקת־ההסרטד״ לעת ערב:
השבוע הוא הפך למציל, קפץ לנחל החוצה
את המשק, כדי להציל את רודנסקי, שנפל
למים.
״מאז מכנים כולם את רודנסקי — הטובע
הכללי,״ הוא מספר בחיוך.

!חאס הגרמני״;״״

המגלם בסרט דמות רוסית טהורה,

ה ק בי נ ה
! ה פו סחת

שראתה מול עיניה גו־
(המשך מעמוד )15
פות של ידידים ומכרים
רר שהן לא החיישנפלו,
התעקשה להישלות
היחידות ב־ ו
אר עם הלוחמים, בחוששטח.
עם כוחות
נוספים של צה׳׳ל שהגיעו למקום, הגיעו עוד בה שהופעתה הנשית מעודדת את החיילים.
שתי חיילות, אחת חיילת בשרות סדיר וביום
החמישי למלחמת ששת־הימים, הועהשניה
חיילת מילואים. שתי הותיקות שברה
חטיבת השריון בה נמצאה ענת לגיזרה
עברו שני ימי מלחמה ניסו לגרש אותן.
הסורית. ענת לא עצמה עין עד שהיחידה
״לא רצינו שהן יעברו מה שאנחנו עברנו.״
התארגנה בשטח ההיערכות שלה. רק אז
בלילה חזרה הסמלת יעל אל מחנה ההחליטה
לישון מעט כדי להיות ערה לקראת
חטיבה בשטח ישראל. סג״מ ענת המשיכה
הקרב הבא — הקרב על רמת הגולן.
עם טור השריון, שחדר עמוק אל תוך הגדה
ענת התקפלה בזחל״ם, התכסתה בשמיכות
ונרדמה. היא ישנה מספר שעות. כאשר
המערבית.
התעוררה היא מצאה את עצמה בתוך ה־גם
כאשר הסתיימו הקרבות בגדה לא
זחל״ם. אבל הוא כבר לא היה בשטח העזבה
ענת את יחידת השריון שלד -למרות
היערכות, אלא בלב הרמה הסורית.
שלא עצמה עין במשך שלוש יממות, למרות

יעל גרינברג, שהחמיצה את הקרב על
הרמה, השתתפה בו למרות זאת. כאשר
הוחלט לשחזר את קרבות החטיבה, שיחזרו
את כיבוש ג׳נין. אלא שבמקום לכבוש את
ג׳נין כבשו את קונייטרה. אם מישהו יראה
פעם את הסרט אולי יבחין כי בין כל
החיילים הלוחמים חבושי הקסדות, נמצא גם
גוף נשי אחד — גופה של הסמלת יעל
גרינברג.

חגיכח?חייזת ח״ן

ך* שהדפה המלחמה שוחררה יעל
גרינברג משמתה הסדיר. היא מתכוננת
עתה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה בירושלים.

ענת
קירשנר חזרה ליחידתו־ .,כאשר נשאלה
כיצד ערקה אל הקרב ועזבה את בנות הח״ן
שלה, השיבה :״הן לא היו הולכות לאיבוד.
בין כה וכה יש להן עוד קצינה אחת.״
אולם היא הועמדה לדין על היעדרות
מיחידתה בשעת המלחמה ונדונה ל־ 35 ימי
מאסר. היה זה אלוף פקוד־הדרום, ישעיהו
גביש, שהחליט לחון אותה .״היא גילתה
אומץ רב למרות העבירה המשמעתית שלה,״
פסק וחתם על פקודת החנינה.
כך זכתה סג״מ ענת קירשנר להתפרסם
כקצינת היחידה שהיתר. ביחידה לוחמת תחת
אש במלחמת ששת־היר־ם. בספר מעשי־גבורה
העומד לצאת לאור בקרוב, בהוצאת
מעדנות, יהיה סיפור המלחמה הפרטית שלה
הסיפור היחיד של חיילת במלחמה זו.

ץ 5 \/ס 5 1 ) 111
11616113 11111( 111816111
סקין דיו -הטל הדרוש לעורך
שומר על קוי החיוך
מונע היווצרות קמטים בטרם עת
וי 5101 דרך חיים חדשה לעור הפנים• טיפוח עור הפנים ע־י
הוספת לחות היא דרך המתאימה לכל סוג של עור, מבקר עד ערב —
ומלילה עד בקר•
ול 1.5!0ס ו ו 0 £א 3£1מפנק ומרגיע, עונה לקריאת הצמא של העור,
משקה ומרווה אותו• ס קין דיו מפסיק את תהליך ייבוש העור והתהוות
קמטים בטרם עת•
^ושם (יז 5^ 1בלילה לפני השינה• בבקר העלי ו\ו£ם א£1ן 5 העלי א11; £510ו £1לפני איפור הפנים וכך עשי בכל הזדמנות במשך היום• עורך
יספוג את הטל המרווה במהירות ויחזיר לעור את המראה הצעיר והזוהר•

במדינה
(המשך מעמוד )10
עד לאיזו רמה הידרדר הרדיו, תחת לחצם
של ראש־הממשלה ושר־ההסברה שלו.
עונים היריבים: דיין מיהר בכוונה
אל הכותל, כדי להגיע לשם ראשון, ולזכות
במירב הפירסום. וכשאמר לו איש הרדיו
כי צריך להקליט גס את ראש־הממשלה,
הניף שר־הבטחון את ידו בזילזול ואמר:
״אה, זה לא חשוב!״ וזד, מוכיח, לדברי
יריבי גיבתון, כי רק הם שומרים על איזון
מלא בדיווח, ולא מפקירים את הרדיו הממלכתי
לאינטרסים אישיים של עסקן זה
או אחר.
ממשיכים החוסידים: כשפנו כמה
אנשי רדיו ניטראליים אל שר־העבודה, יגאל
אלון, בבקשה שינסה לדזווך בטיכסוך, המוריד
את רמת העבודה בבית־השידור הממלכתי,
הקשיב אלון בסבלנות, ולבסוף
סירב. למה״ כי הוא עוד שונא את גיבתון
מאז שידור הרדיו המפורסם על בית־שאן,
שגילה ברבים כי בישראל נמצאת ילדה יהודיה
רעבה ללחם.
נזכרים היריבים: כשהשקיעו כל
אנשי הרדיו את כוחם ומירצם בדיווח על
מלחמת ששת־הימים, ניצל גיבתון את הזמן
כדי לטפל בענייני הטלביזיה, ולרומם את
מעמדו.
מניבים החסידים: שבועיים לאחר
המלחמה, קרא אשכול את גיבתון לשיחה
ואמר לו בפירוש :״כל זמן שהייתי שר־האוצר
כעסתי עליך כשקט, עתה כראש־ממשלה,
לא אסבול יותר שאת הרדיו ינהל
אדם שעוד לפני הבחירות לכנסת שירת את
יריבי על חשבוני. הגיע הזמן שניפרד!״
לוחשים היריבים: אשכול צודק.
גיבתון התרגל לפני שנים לשרת את בן-
גוריון וחבריו, והוא המשיך בזאת גם
לאחר שאלה סולקו מן השלטון.
מגלים החסידים: זה לא בדיוק כך.
היו אנשים שהסיתו את אשכול.
וכו׳ וכו׳ ופו״.

הראשון

איש שרות־הבטחון הראשון במדינת־ישר־אל,
ששמו ועובדת היותו איש ש.ב. הותרו
לפרסום, היה גם איש הש.ב. הראשון שלא
זכה לראות זאת. כי שמעון דרעי (,)27
שנהרג השבוע בקרב עם כנופיית אל־פתח,
היה איש השרות הראשון שנהרג בישראל
בעת מילוי תפקידו מאז הקמת השרות .־
זוהי הסיבה שהביאה גם את רעיית ראשי
הממשלה, מרים אשכול, לערוך ביקור תנחומים
דווקא במשפחתו של דרעי, מבין כל
משפחות חללי מלחמת ששת־הימים ולאחריה.
האיש במיקלט. מי שהורגל בתיאוריהם
של סוכנים חשאיים כפי שהם מופיעים
בספרי־ריגול נוסת ג׳ימם בונד, לא היה
מזהה לעולם את שמעון דרעי כאיש שרות־הבטחון:
צעיר חייכן ולבבי, נעים הליכות,
לבוש בפשטות, שאינו מעשן, אינו שותה
משקאות חריפים ואינו נוסע במכוניות מפוארות.
דיירי
הבית הרמת־גני בו התגורר דרעי
בשנה האחרונה, מאז נשא לאשר, מורה בת
מושב אביחיל, הכירו אותו כמי שמרבה
לשחק ולהשתעשע עם ילדיהם, משתתף פעיל
בישיבות ועד־הבית, אך מאחר לחזור בלילות.
שמעון,
יליד צפת שגדל והתגורר עד לפני
שנה בחיפה, היה קצין צנחנים עד שגויים
לשרות־הבטחון. למרות זאת לא גויים במלחמה
האחרונה. בשעת האזעקות ישב במיק־לט
והרגיע את ילדי השכנים.
כי המלחמה שלו החלה כאשר הסתיימה
המלחמה של האחרים. הוא נמנה על חוליה
שעסקה במעקב וגילוי אנשי אל־פתח בגדה.
הקץ למחלוקת. לפני שבוע חל יום־
השנה לנשואיו. משפחתו הענפה, דוד שלישי
בארץ, התלקטה מכל פינות הארץ לבית הורי
אשתו באביחיל, שם נערכה מסיבה חגיגית
עד השעות המוקדמות של הבוקר.
למחרת יצא שמעון, עם אחד מחבריו ליחידה,
לעצור איש אל־פתח בג׳נין. שני
אנשי הבטחון גילו שם ארבעה צעירים
ערבים. בשער. שערכו חיפוש בכליהם, שלף
אחד הערבים אקדח וירה בשמעון שנפל
מתבוסס בדמו. חברו השיב אש וירה בערבים
שניסו להימלט. שניים מהם נהרגו
במקום. שניים נכנעו.
שמעון דרעי נפטר בבית־החולים מפצעיו.
אם היתד, פעם מחלוקת אם שייכים אנשי
הש.ב. למשטרה או לצבא, בא מותו של
שמעון דרעי וקבע תקדים: הוא נקבר בטקס
צבאי מלא בחלקה הצבאית בבית־הקברות
בחיפה.
העולם הזה 1567

מיקדה הרצח האכזרי והמיסתורי שאירע
ער רקע גר שמועות-הזוועה המחרידות

ך*מוצאי־שכת האחרון החלו להס-
4תנן למערכות העתונים — ומשם לציבור
הרחב — כמה וכמה שמועות־זוועה:
#דובר על היעלמו של נהג־מונית,
מתחנת גורדון־דיזנגוף בתל־אביב.
#דובר על היעלמה של מכונית שולק־סוואגן,
אדומה ובה אחות רחמנייה צעירה,
מאיזור פרדס־כץ.
#דובר על היעלמו של נהג־מונית שני
— מתחנת מלון הילטון התל־אביבי.
זמן קצר לאחר שהגיעו השמועות לציבור,
הצטרף אליהן סיפור נוסף:
״מחתרת ערבית מן הגדה רצחה שלושה
ישראלים,״ אמרה השמועה .״שני גברים
ואשד, אחת.
״היא העלימה את המכוניות מעבר לגשר
דמיה, לתוך ירדן. היא נפטרה מן הגופות של
הנרצחים.
״תפקיד הפעולה היה — לזרוע בהלה

בכבישי הארץ.״

***מועות״הזוועה באמת גרמו לבהלה
^ כללית.
נערות פסקו לתפוש טרמפים. נהגים סתם
הצטיידו באקדחים. נהגי־מוניות סירבו לקחת
נוסעים למרחקים גדולים או לאיזורים שוממים.

ביום הראשון בלילה הוברר שחלק
ניכר מן השמועות היו כוזבות:
<• הנהג מתחנת חילטון לא היה קיים.
׳ >0אחות רחמניה, צעירה, שעבדה בבית־החולים
תל־השומר׳ נמצאה במכוניתה, על־ידי
מסוקים שסרקו את כבישי־השפלה,
לאחר ניסיון התאבדות. היא הושפזה בבית־החולים.

מיקרה אחד היה, בכל זאת, מיקרה־פשע:
הירצחו
של הנהג ראובן לוינשטיין ()55
מתחנת המוניות גורדון־דיזנגוף, שנמצא
בארגז־החפצים של מכוניתו, בירושלים, כש
אשתו,
ארנה, לחצה לתוך ידו כריך —
והוא נסע.
הוא לא שב עוד.

**לכד אשתו, ראו באותן שעות את
ראובן לוינשטיין לפחות עוד שניאנשים:
• אחר־הצהריים חנה בתחנת נורדון השוממה
נהג־מונית זר, חאפר. הוא ראה כיצד
לוינשטיין מחכה, במוניתו, ליד חנות איתא
הגדולה שבדיזנגוף.
״הנוסע שלי הוא איש־עסקים ויש לו
משהו לעשות בפנים,״ אמר.
בשעות הערב — ב־ 10.15 בערך —
ראה האחראי על השמירה במלון רנדת־אביב
בצפון תל־אביב את מכונית האופל
הכחולה של לוינשטיין׳ כשהוא בפנים

פה מכל עבר, הפכו אותה למסננת 35 .
דקירות בגב׳ 15 דקירות בחזה ובבטן ר
כמה דקירות בצוואר, מתחת לאוזן, היו
פראיות במיוחד.
הגופה ,,שנמצאה בארגז־הבגאד, היתז׳
מקופלת כמו ילד קטן הישן לבטח, כשפניה
לקיר — אי במיקן־ה זה, למושב האחורי.
בכיס מכנסיו הכהים של לוינשטיין נמצאו׳׳
חבילה עם 204 לירות. מחוברת במחזיק

של מונית מס׳ 108־ ,40 מכונית האופל הכחולה של לוינשטיין,
בה נמצאה גווייתו כשהיא דקורה ב־ 56 דקירות. המכונית נגררה
על־יד׳ המשטרה ממגרש החנייה הירושלמי בה גילה אותה אזרח שחש בריח הגופה הנרקבת.

ארגז המוות

ך! 14 111ך | שתי בנותיו של לוינשטיין, כמה שעות אחר שקיבלו את בשורת האסון.
| ן 1 11/1111 הבכירה (בלבן) נשואה ובת ,25 שוכבת מעולפת שעה שאחותה הצעירה
17 חברת קיבוץ, מתבוננת, כאילו היתה מהופנטת, בתמונת אביה בעיתון הערב.
56 דקיחת־אולר בגופו וכשצלעותיו שבורות.
היה זה אחד ממיקרי־הרצח האכזריים וזד
מיסתוריים של השנה.

ך* אובן לויגשטיץ היה אדם שקט,
( ידידותי וסימפאטי.
יוצא גרמניה ,,שזכה לא מכבר לסכום
הגון מאוד של פיצויים, ושהיה מקפיד על
הרגלים קבועים: היה בא הביתה לקחת
כריכים מאשתו, מדי יום ביומו, גם כשלא
יכול היה לבוא לסעוד בבית.
ביום היעלמו הוא לא בא לאכול.
רק בשעה עשר בלילה הופיע לוינשטיין
בדירתו :״יש לי נסיעה,״ אמר.

הגוודבו: ואונו רוינשס״ן

ושלושה נוסעים איתו. לדברי האחראי, זלמן,
המשיך לוינשטיין עם נוסעיו, כפי הנראה
צפונה, בכיוון הרצליה.
משום כך, מדהימה העובדה שהגופה
נמצאה במיגרש החנייה שליד בית סולל־בונה,
ברחוב קינג ג׳ורג׳ בירושלים, מול
בניין הסוכנות היהודית.
כלומר — בבירה, שהיא בדרום. בכיוון
ההפוך לגמרי לזה בו נסעה מכוניתו של
הנירצח.

י* רצח עצמו בוצע בפראות נוראה.
( 561 הדקירות שבוצעו, כולן ,,בעזרה,
אולר קצר (להב של כ־ 10ם״מ^ חדרו לגו״

פלאסטי. בכיס חולצתו הכחולה, קצרתי
השרוולים, נמצאו עוד 40 לירות.
לעומת זאת לא נמצא ארנקו — עם כל
ניירותיו ורשיון־הנהיגה.
בגדי הנרצח היו כתומים בדם. המכונית,
לעומת זאת״ היתד, נקייה לגמרי. רק בארגז־הבגאז׳
היו כתמי־דם.

ך* ל העובדות הללו מעידות על כמה
^ נתונים בסיסיים:
#ראובן לוינשטיין נירצח הרחק מירושלים.
אולי בהרצליה, או בקירבת מלון
רמת־אביב, מאחר ומימצאי המכון הפאתו־לוגי,
בו נותחה הגופה ניתוח אחר־מוות,
מעידים כי הוא מת בלילה בין יום ד׳ ליום

#הוא נרצח מחוץ למכונית: אחרת היו
גם מושבי־המכונית מוכתמים.
#שוד לא היה המניע לרצח: שעונו של
הנהג וכספו, מעידים שהרוצח או הרוצחים
לא רצו את רכושו.
•• הוא נרצח, כפי הנראה, על־ידי אנשים
אחדים: העובדה שצלעותיו של ראובן היו
שבורות וכל גופו נחבט קשות, מוכיחה
שכוח עדיף גבר עליו.
#קיימת סברה חזקה שהרוצחים דיברו
אנגלית. הזזאפר טען שהיו אלה דוברי־אנגלית.
אחד מנהגי גורדון טען אמנם שה־חאפר
אמר לו שהם דיברו בינם לבין עצמם
ערבית.
נסיבות הרצח מעידות על כמה אפשרויות:
רצח בידי ערבים, מתוך מניעים פוליטיים!
או רצח על רקע אישי, כספי או פלילי,
בנסיבות שטרם הובררו•
אך דבר אחד ברור: רצח־הנהג הכנים
מימד חדש של פחד בקרב אנשי־המוניות.
״זמן רב יעבור עד שנעיז שוב להתייחם
לנסיעה ארוכה מחוץ לעיר כאל דבר טוב
וכדאיי,״ אמד נהג־מונית השבוע, כשהוא
מסתכל בחשד בכל נוסע אפשרי.

אנשים
כאשר אתה אומר: פנינו לשלום -
אנחנו בעד פדרציה בארץ־ישראלמה עליך לעשות?
מה הם הצעדים הממשיים להגשמת המטרה?
ביום ד׳ הקרוב 13 ,בספטמבר, בשעה 8.30 בערב, ייערך בנושא זה דיון
בקפה ״עצמאות״ ,בגן המלך דויד, רמת־גן)
בהשתתפותם של

שלום כהן
עו״ד שמואל סגל

עו״ד אמנון זכרוני
אלכם מסים

חברי חטיבת רמת־גן ותל־אביב, ואוהדים, מוזמנים.

חברי התנועה בכל הארץ -
היכונו לכנס הארצי, שיתקיים ביום רביעי הבא 20 ,בספטמבר, ואשר
בו ייערך דיון כללי^על דרך התנועה בעתיד.
את הרצאת הפתיחה

המלחמה נגמרה — מה עכשיו?
ישא אורי אבנרי
פרטים מלאים בגליון הבא.

איך ל הסביר
אתא פנ ת

הריהוט העתיק?

מנוס מחדגוניות
איד להסביר את אוסנת הרהוט
העתיקי — שאלתי את ג׳וזאפא בא
ליני, מזכיר האגודה הלאומית של
סוחרי העתיקות האיטלקית והרוח החיה
ביריד העתיקות הדו־שנתי שייפתח
כאן בסתיו.
אוסנת העתיקות היא בריחה מחד־גוניות
התוצר התעשיתי. רבים ם־
בקשים כיום להקנות לביתם אופי
אישי ולשלול ממנו את הדפום החדיש
הרגיל, על ידי רהוט מעשה
ידי אמן שנעשה מתור הקפדה על
טיב העץ ועל כל סרט ופרס בקי-
שוטו. זוהי תגובה הגיונית למהי רות
המסחררת של תקופתנו, לאלפי
החפצים בעלי אותה צורה וצבע ש המכונה
כופה עלינו וכמוה גם ה אומן
העובד כשעיניו על שעונו כל
הזמן — משיב באליני, שבית מסחרו
דומה למוזיאון.

הארץ

28.8.67

האפנה ה א חרונ ה באירופה -בכל הקשור לריהו ט
וקישוט הדירה -עומדת ב סי מן ה מנו ט נין ה חדגוניות.
מנוט מן ה קו והצבע ה א חי די םהמ אפיני ם
אלפי חפצים ואביזרים בימינו.
אלה הרוצים -בב חיר ת רי הו ט וקי שוט הדירה
לתת ביטוי לאי שיותם ו טעמם ה מיו חד, בוח רים ברי הו ט מסוגנן ב קו העתיק. ר הי טי ם אל ה
נושאים ב תוכ ם הי ס טורי הוא מנו ת ע תיק ה,
שעברה מ אב לבנו במשך מ או ת שנים. כל חתך,
חריץ, קי מור ועיקול יכולים להעשות רק בידיו
של א מן בעל לב ורגש, המכיר א ת תכונותיו
וייחודו של בל גרגיר עץ.
רהי טים אלה, בסגנון כפרי־רוס טיק ובסגנונות
צרפתיים, ספרדיים ו אי ט ל קיי םמהמ או ת ה״16
עד ה״ , 19ה מיוב אי ם מארצות מוצאם, נמכרים
ב,,ורשאי״ ,ומאפ שרים לכל א חד ליצור בביתו
אווירה ח מי מ ה ושונה.
מתנות מבית־לחם
מתי בדיוק החלה המתיחות הגדולה, שהסתיימה
לבסוף במלחמת ששת־הימים? את
הסוד ההיסטורי הזה גילה השבוע עדי
יפה, מזכירו המדיני של ראש־הממשלה.
זה קרה דקות ספורות לפני תחילת מיצעד
צד,״ל, ביום העצמאות האחרון. בעוד שצמרת
המדינה התכוננה לקבל את פני הצועדים,
ניגש הרממכ״ל, רב־אלוף יצחק
רבץ, אל ראש־הממשלה, ולחש לו משהו
על אוזנו. המשהו הזה הטריד את לוי
אשכול במשך כל זמן המיצעד, ומיד כשהסתיים,
הורד. ליועצו לכנס את אנשי ה־בטחון
הבכירים ביותר, לדיון דחוף• .
ועוד גילוי של יפה: שבוע לאחר מכן,
כשעשה אשכול את דרכו מירושלים לתל-
אביב, נודע לו על סגירת מיצרי טיראן.
הוא הירהר כמה דקות במצב החדש שנת־הוזה,
ופקד להזעיק אליו בדחיפות את נציגיה
הבכירים של האופוזיציה. ובאמת, הוזעקו
אליו הח״כים משה דיין, מנחם
בגין ושמעון פרס, שהיו אותה שעד,
פזורים במקומות שונים בארץ. אשכול הורה
להעמיד לרשותם מכוניות והליקופטרים,
ובלבד שיבואו מהר • .כמה ימים לאחר
מכן אירעה הפגישה המפורסמת בין אשכול
לבין השגריר הסובייטי. וגם על כך יש
לעדי יפה כמה גילויים קטנים: זה אירע
בשתיים אחר חצות, כשראש־ד,ממשלה העייף
עלה על יצועו, במלון דן בתל־אביב.
הטלפון העיר את יפה, ומעבר לקו בקע
קולו של מזכיר השגרירות הסובייטית, שביקש
לקבוע פגישה דחופה עם השגריר
דימיטרי צ׳ובחין. עדי ידע כי אשכול
עייף, לכן ניסה לדחות את הפגישה לשעות
הבוקר המאוחרות, אך המזכיר התעקש .״אל
תקבל על עצמך את האחריות לדחיית הפגישה,״
יעץ הסובייטי למזכיר ראש־הממ־שלה.
ובאמת, יפה הלך והעיר את אשכול,
וכן את אריה לבכי, מנב״ל משרד־החוץ
שהתגורר אף הוא במלון דן. בשלוש לפנות
בוקר נפגשו הישראלים והרוסים. אשכול
ויפה לא הספיקו להתלבש כראוי, והם קיבלו
את צ׳ובאחין בחולצות פיג׳מה. לבבי,
לעומתם, האמון על כללי הטכס, היה זריז
יותר והופיע לפגישה כשהוא לבוש בקפידה.
באותה שעת־לילד, מאוחרת היה כבר מטבח
המלון סגור, והטבח ישן. לכן הסתפקו
בעלי השיחה בכד מיץ שנותר מן הערב
הקודם, ובשתי הכוסות היחידות שנותרו
נקיות. רק מאוחר יותר, כשגם לבבי וגם
המזכיר הסובייטי הרגישו בצמא, יצא עדי
יכה לחפש כוסות אחרות. הוא לא מצא.
לכן הסתפקו השניים בשני ספלים, המשמשים
בדרך כלל את אורחי המלון לציחצוח
שיניים • .גיבורו של גילוי אחר הוא
המלך חוסיין. השבוע התברר, כי בנוסף
ליצוא ירקות ופירות מן הגדה המערבית אל
הגדה המזרחית של הירדן, מתקיים גם ייצוא
של חפצי־אמנות באותו הכיוון. והאדם ה־רוכש
אותם הוא לא אחר מאשר המלך הירדני•
ערב צאתו לסיור בתורכיה, הוזמנו
בבית־לחם חפצי־אמנות לפי כתובת ארמון
המלך בעמאן. ההזמנה התמלאה, והמלך הירדני
חילק למקבלי פניו התורכיים מזב־רות
מן השטח האבוד של ממלכתו, הנתון
לשליטת ישראל.
מכוניות מפראג
הסופר הצ׳כי הגולה בישראל, לאדים
לאם מניאצ׳קו, עסוק יותר מדי בסיורים
ובהרצאות. לכן הודיע השבוע כי אין
לו זמן כדי לחזור לפראג ולהתייצב שם
בפני בית־משפט ממלכתי. חוץ מזה הוא
התרשם עמוקות מהסיור שערך ברמה הסורית׳
שכן שם ראה הרבה מכוניות וכלי־נשק
הרוסים, תוצרת מולדתו הצ׳בוסלובקית.
״אני מכיר אישית רבים מן האנשים שייצרו
כלים אלה,״ סיפר עם תום הסיור ,״וכמובן
אני גם מכיר את האנשים ששילמו במיטב
כספם כדי לממן את ייצורם ואת
משלוהם של כלים אלה.״ הוסיף הסופר:
״היה לי עצוב, אך שמחתי, שאותן מאמרות׳
גאוות כשרונה של הארץ שאני נימנה
עליה, הן הרוסות, ושאותן פראגות הן
הרוסות, ושאותם לועי־תותחים ממבניצה
הם שבורים ומכופפים.״ 0לתשומת־ליבם
של כל הכותבים ושל כל אלה המתעתדים
(המשך בעמוד )22

הוא מנו נערתו לואש

זוניו-ועלה ער עמוד נשניסח^רהציר חתור

נירה ונמיר
לירות, כ שאורה

תמונתה של נירה היפה, כפ,י שצוירה טל״ידי יורם היפה (בפיאות
ארוכות) ,נרכשה על־ידי ראש העיר מרדכי נמיר תמורת 200
א שתו (במשקפיים) מגלה יחס של ספק לכל עניין רכישת התמונות.

אחד מימות השבוע שעבר פתח
^ יורם לוקוב בתל־אביב את התערוכה
של ציוריו החדשים. אשת ראש העיר תל-
אביב, אורה נמיר, פרשה את חסותה על
הצייר היפה, אליל נשות הבוהימזז. חתיכות
דיזנגוף התגודדו מסביבו והצטלמו לצידו,
למרות מבטיה הזועפים של נערתו התורנית,
הבת של בית־החרושת עול מית, ליהיא
עפרון.
למחרת כבר בכו אותן חתיכות בדמעות
גדולות על יורם היפה: אותה שעה שכב
הצייר השחרחר וגבה־הקומה עם תפרים

בצידם הימני של פניו ועם זעזוע־מוח קשה,
בבית־החולים ביילינסון — כשליה,יא שוכבת
בחדר סמוך, עם שברים ברגלה.
״עכשיו אי־אפשר יהיה לקרוא ליורם
,היפה אמר הפיזמונאי דידי מנוסי, ו־אנשי־קליפורניה
הנידו בראשיהם בעצב.
ומה הביא את הצייר הצעיר והדון ג׳ואני
למיטת־האסון י לא חתיכה כי אם חתול :
שעה שחזר ממסיבת־התערוכה, אותה ערך
למענו רודף־חתיכות אחר, המהנדס אברהם
לשם, עלה יורם, בשעה שתיים וחצי בלילה,
על עמוד חשמל :״ניסיתי להציל חייה של

הלוליטה

נערה ב ת — 16 בעלת גוף שסיי מי ופנים מכוערו ת — שהתחילה
עם היפה ב מו ע דון בכחוס הירו שלמי. יורם צייר אותה לפי בקש תה,
אולם תבע ממנה להסתיר את פניה — כשהיא מבליטה על־ידי כך את יתר תכונו תיה.

חתולה שניכנסה לי בין הגלגלים,״ הסביר
הצייר טוב־הלב.
הדבר לא רק עלה לו באישפוז ובתפרים
— אלא גם בפציעת חברתו.
אלא שיורם נשאר יפה, גם אם יצטרך
לשאת מעתה בגאוזה כמה צלקות פוטוגניות.
הוא גם נשאר יורם 48 :שעות לאחר
שהוכנסו למחלקת מיקרי־אסון, כבר שיגעו
ליד,יא ויורם את כל אחיות ביילינסון, כשהם
דוחפים זה את זו, על כיסאות־גלגלים, לאורך
מיסדרונות בית־החולים הממושטר.

וכך אירע שבתערובת הצייר היפה אפשר
היה לראות את דיוקנן — ולפעמים גם את
גופן — של נשים שונות מאוד זו מזו.
(המשך ב ע מו ד )29

מין, כייף, ואמנות
ך י< י יורם הוא דוגמה חיה של הצעיר
^ הישראלי האוהב את החיים רק קצת
פחות מן האמנות — ואת האמנות טיפח
פחות מן המין הנשי.
יורם היפה נולד לפני 27 אביבים בקיבוץ
נען ״ומאז לא הפסקתי אף רגע לאהוב
נשים,״ כפי שהתבטא פעם, אחרי כמה
כוסיות.
״התחלתי להתעניין בעירום במשק, בגיל
,17״ סיפר יורם, לפני שנפצע .״זה היה
בשיעורי־האמנות של קיבוץ נען.
״נהגו להזמין דוגמנית־ציור, שתבוא ותתפשט
בפני כיתת־ציור למבוגרים.
״הייתי הנער היחיד שישב שם, וצייר
בשקדנות.
״מאז לא הפסקתי, עד עצם היום הזה.
לא לצייר — ולא לאהוב את היופי הנשי.״

נשים בתערוכה

ךיווןןןן היא ת מונ תו האחרונה של הצייר. המצויירת היתה בטוח ה שיורם מז מין
1אותה לשבת עירום כתירוץ, נעלבה ק שות כאשר הוא החל לצייר אותה
ב מקום לפעול. תגובתה ה מיידית: היא פרצה בבכי מר, אספה את בגדיה, התלבשה וברחה.

^ ת שני תחביביו אלה מאחד יורם,
^ בניגוד לחבריו האמנים, המעדיפים דוגמניות
מטיפוס אמתי, או נשים מסורבלות
אבל עם אופי :
״אני תובע מן הדוגמניות שלי שתהיינה
יפות,״ הוא מדגיש .״אני אוהב אותן סכסיות
— גם על הבד.״
משום כך צייר יורם היפה כל מיני נשים
— אבל העיקר שתהיינה מיניות.

הביישנית
את ז הו ת ה

בפני כי־ 1

פרצה בבכי
תת־בצלאל, הסתירה
הי שראלית בעזרת ספר אנגלי.

עתה
ז תי * ב

אתת

אנשים

לעצמך

תופ ש ונופ ש

(המשך מעמוד )20
הצטרף לטיול* ה חג
הנפלאים

לא יר ופה
איטליה, יוון,
טורקיה
4.10.67 — 19.9
18.10.67 — 3.10

ת־א מר 6 .־ו 611׳. 0חיפה טל 69033 .ירושלים סל** 33 • .

1945 די
טיולי חגים באירופה ־
אנגליה, הולנד, בלגיה,
לובסמבורג, צרפת, שוויץ
פרטים והרשמה בכל משרדי ״קופל טורם״
ת״א, רח׳ טשרניחובסקי • 4ירושלים, רח׳ המלך דוד • 8חיפה,
שדר׳ הנשיא • 133 רמת־גן, רח׳ ביאליק • 47 נתניה, רה׳ הרצל 4
אשקלון, מרכז נפתי.

לכתוב ספרים על מלחמת ששודד,ימים :״כל
אותם שנחפזים עתה לעשות ספרים הרבה
על ההיסטוריה ועל האירועים של המלחמה
הזאת יוחזקו, מן הסתם, שוטים גדולים כבר
מקץ שנה.״ וזה שאמר דברים אלה הוא לא
סתם קוטל קנים — זהו אלאסטיר כיד
קאן, מנהל המכון המפורסם לעיונים אים־
טראטגיים בלונדון • .לאיש הזה, המבין
בענייני מלחמה, יש דעה נחרצת על אנשים
מסוגם של גמאל עבד־אד־נאצר, משה
דיין והמלך חופיין. אלה הם, לדבריו,
״נפוליאונים זעירים למנכ״ל משרד-
הדתות, הד״ר שלמה זנוויל כהנא, יש
כשרון מיוחד כיצד להסתדר בעולם הזה
מבלי לחטוא לעולם הבא. הנה, למשל, השאלה
העקרונית אם מותר או אסור ליהודי
להיכנס לתחום הר־הבית. הד״ר הדתי, הידוע
כמי שממציא מקומות קדושים בסיטונות,
נשאל השבוע אם הוא עצמו היה כבר בתר־הבית.
הוא ענה :״יש לי הרושם שעברתי
את הר־הבית, יחד עם אחרים, מבלי לדעת
שזהו הר־הבית. יש הגורסים שמותר היד,
לעבור שם, אך כמובן שאינני יכול לומר
אחרת מאשר פסק־הדין של הרבנות הראשית.״
אגב: הרבנות פסקה, כידוע, שאסור
הדבר בתכלית האיסור • .בעייה
הלכתית ממדרגה ראשונה התעוררה לאחרונה
ב תי א ט רון השדרה, המציג את פישקה
החיגר. שכן פישקה, אותו משחק יעקוב
כודו, נושא לו לאשת את בתיה׳לה ה־גיבנת,
אותה מגלמת רחל אטאם. ומכיוון
שהסכם נעשה כדת וכדין, בדייקנות
מלאה, יש החוששים לביגמיה. אחד השחקנים
הציע להביא את ד,בעיית לדיון ברבנות,
כדי להימנע מסיבוכים • .תחושה היסטורית
עמוקה מפעמת בקרבו של במאי הסרטים
מיכה שגריר. השבוע החליט כי את
הקרנת הבכורה של סרטו, הסיירים, המטפל
בתקופת הפעולות הצבאיות שקדמו למלחמת
סיני, יקיים דווקא בירושלים, בפני
מוזמנים נבחרים מלוחמי היחידה־הסודית־לשעבר,
שנקראה יחידה . 101 בכורה מיוחדת
לבוהמה התל־אביבית הבטיח מיכה
לארגן מיד לאחר מכן • .אגב, מיכה עצמו,
חניך השומר־הצעיר ולשעבר כתב ירושלמי
של על המי שמר, דוגל בהחזרת השטחים הכבושים.
כך לפחות הכריז השבוע בפני ידידים,
ונימוקו עימו :״אני בעד החזרה, ולו
רק בגלל שמשה שמיר נגד.״ כידוע נימנה
משה שמיר המפ״מניק על קבוצה, שזה
עתה קמה, הדוגלת בשלמות הארץ ובסיפוח
הרמה, הגדה, הרצועה וסיני לישראל. על
קבוצה זו נימנים גם המשורר הלאומי־הקיצוני
אורי צכי גריגכרג, הסופר
הכנעני אהרון אמיר וח״ב־מפא״י לשעבר
אליעזר ליבנה • .ואם כבר מדובר
על הסיירים: בסרט מככב בתפקיד איש אל־פתח
בעל הדיסקוטק הירושלמי פוס־פוס (לשעבר
מו ע דון סורמללו) יוסי אוחנה.
יוסי, צנחן שזו לו הפעם הראשונה להופיע
בסרט, הצליח מעל לכל המשוער, ועתה צדה
אותו עינו של המפיק הארי זלצמן, העומד
להסריט בקרוב בארץ את סרט המלחמה
אל־עלמיין.
טובית מחיפה
דווקא התחיל ללכת למנחם ים־שחור,
מנכ״ל בנק אגודת־ישראל. אחרי כל הצרות

ג ל* נר

גוטרמן

״ המחד שי ם׳
צפוי פו ר מיי ק ה לארונות קיר
ומטבח. ה חלפ ת תריסי עץ
לפל ס טי ק. ת קוני ם שונים
בביתך. כל עבודות נגרות
ב מחירי פרסום
הרצליה, רחי קלישר ,3טל 938176 .

שהיו לו בעבר עצר אותו השבוע שוטר־תנועה
והעיר לו כי עבר עבירת־תנועה וביקש
את הרשיונות שלו. כשראה במי
המדובר, אמר לו :״זד, אתה ים־שחור שכותבים
עליך? אז אני מוותר לך. כבר יש
לך מספיק צרות כמו שזה עוד אחד
שגילה טוב־לב הוא ח״ם פועלי אגודת־ישראל
יעקב כץ, שהוא נוסף לשאר תפקידיו
גם חבר מועצת־העיר חיפה. הוא ניצל
את פגרת הכנסת ופתח את לשכתו לכל
החיפאים, גם לא חברי מפלגתו, וסייע להם
בזירוז כל מיני טיפולים בעירייה. טוב־הלב
שלו בא כנראה מתוך דתיותו הקיצונית. הוא
דתי כל כך עד שבאחד מסיוריו באזורים
הכבושים לא שכח להניח כיפה גם על המטפחת
הרטובה בעזרתה ניסה להגן על

ח״ב גץ
ני פ ה על ה מטפח ת

עצמו מהחום הרב נראה תמונה על
קשר דתי מסוג אחר סיפר השבוע דובר משרד
הפנים יצחק אגבי. הוא גילה כי הוא
נכדו של הרב שמעון אגסי, מי שיסד בשעתו
את בית־המידרש לרבנים בבגדאד. וחוץ
מזה היה לו, כמו לכל אגסי אחר, עוד סבא.
אבל זה היה דווקא שר־האוצר של ממלכת
בוואריה הגרמנית, בראשית המאה. זה מה
שנקרא מיזוג־גלויות • .מי שחזר השבוע
מן הגולה אלה הם חמשת הנסיכים, להקת־קצב
של ילידי הארץ שעשתה חיל בעולם
הגדול, כולל מכירת כמה רבבות תקליטים
של שירים ישראליים. עכשיו הם (זאת אומרת
שאור כד־עוז, משה מולנו, דני

שושן, אמיל שרהכני ויהודה שר־הכני)
מתכוננים לעשות חיל גם בארץ,
בשורת הופעות.

פסוקי השסע
• ש ר ״ הבטח ון משה דיין, בראיון לסאנדיי סיימס הלונדוני :״בעוד עשר
שנים יהיה קיומה של ירדן בעייה חמורה מזו של קיום ישראל.״
• כתבה ״ סאנדייטיימם ״ ,ה ג רי בראנ דון, על דיין :״במבט ראשון
הוא נראה יותר כקצין אספקה מאשר כמצביא — גופו נראה רכרוכי, מכנסיו
תלויים וכיסוי עינו גדול מדי ושקוף מעט.״
• נשיא צרפת, שארל דה־גול, בספר המבקרים במחנה ההשמדה אושודיץ,
פולין :״אושוזיץ — איזה עצבות, איזה גועל — אך למרות הכל חייבת האנושות
להמשיך ולקוות.״
• ש רי ה פ ני ם, משהחייבש פי ר א :״כשאני מתפלל כל בוקר, אני מבקש
ששרים לא ישמיעו הצהרות מדיניות, ואם הם כן משמיעים הצהרות, אז, אנא,
שתהיה הצהרה רק של שר אחד, ורק אחת ליום.״
• עו ר ך ״ א ל ־ אהרם ״ הבניין היי כ ל :״אנו הערבים איננו יכולים לשתות
את הנפט שלנו, ועל כן עלינו למוכרו.״
• ה סו פריצחק או ר פז, בביקורת קטלנית על ביטחוניזם עקר :״אין שלום
כי אם בביטחון: אין ביטחון כי אם במלחמה: ובכן — אין שלום כי אם במלחמה.״

העולם חזרי 1567

הקיבול
נגד העיר
לעסקן הידוע העוסק ב מ שר ת ציבורית
מכובדת יש שתי נשים. האחת ב קי בו ץ
והשניי/ה בעיר.
אשתו שבקיבוץ נותרה לו עוד מהתקופ ה
בה היה חבר קיבוץ. הוא נשא אות ה לאשה
כשהיו צעירים ויפים והוליד לה אחר כן
שני ילדים.
ו!אד הקיבוץ עשה שגיאה ושלח; או תו
העירה /ב שליחות.
ב שליחו ת לפני 12 שנה, הוא הכיר
בחורה תל־אביבית והתאהב בה.
הוא חזר לקיבוץ וביקש גט מא שתו הראשונה.
אבל האשה לא רצתה לתת.
הוא ויתר על הגט, עזב את הקיבוץ
והחל לחיו ת בדירה מ שותפת עם א שתו
השנייה.
בינתיים נולד לו ילד, שתגיע בי מים אלה
לגיל . 10 ורוב מכריו וידידיו קוראים לפי־לגשו
א שתו ואינם יודעים שאי־שם בקיבוץ
יש לו אשה אחרת.
אשתו שבקיבוץ ממ שיכה לננוור לו טינה,
וכל הקיבוץ עומד מאחוריה. היא לא נותנת
לו להתקרב לשני ילדיו, והקיבוץ שומר
שלא יצליח לע שות זאת בלא ידיעתה.
הקיבוץ אפילו שכר עורך־דין כדי ל הגן
על האשה מפני תביע ת הגט של בעלה,
שנמאס לו לחיו ת בחטא.
ומי אתם חו שבי ם עו מד לצד הבעל,
ב מ שפטו נגד האשה והקיבוץ, אם לא חברת
הכנסת ה מפ א״יי ת שולמית אלוני ץ

הוא היה אחד הקצינים היפים ביותר
בחיל־הים, ומי שמכיר את חיל־הים יודע
שההתחרות שם די קשה. כשהוא היה עובר
בחיפה, במדים הלבנים של חיל־הים הנשים
היו משמיעות אנחות מאחורי גבו, וכשהוא
עבר לירושלים, והחליף את הלבוש שלו
בלבוש אזרחי, הנשים נאנחות לפני עיניו.
אבל זה לא עזר להן. למרות כל התכונות
המיוחדות שלו הוא נשאר איש משפחה
מסור, שבא הביתה לאחר העבודה, לובש אח
נעלי הבית ואת החלוק, ועוזר לאשתו ד לי ה
לרחוץ כלים.
וכ ש אב רהם מי ר ב נשלח לרגל עבודתו
לרומא, הוא חיפש מקום שקט ומרכזי לגור
בו והגיע לפנסיון חם ונעים ליד ויה־ונטו
המפורסמת.
בחדר הקבלה של הפנסיון ישבה אשר,
זקנה, בעלת שיער לבן חלק, מתוח על העורף,
ועיניים קטנות עצובות.
רק כעבור יומיים הוא שם לב לכך שה־

תנו לה >ד, בבק שה

פייראנג׳לי
״אני יודעת שהעולם הוא גדול, אבל אני
עדיין מקווה שבעולם הגדול הזה ימצא
בשבילי עוד בן אדם אחד שיתן לי יד,
ויקח אותי מכאן, ויעביר אותי את כל
ההרים הנוראים, ויביא אותי לעולם החלומות,
שכבר שכחתי איך הוא נראה.״
כשפייראנגילי התגלתה לעולם, היא
היתד, ילדה קטנה, בת שלוש־עשרה, עם

הפנסיון שד דונה מאריה
אשד. הזקנה העצובה יושבת לה לבדה,
במשך בל היום, בחדר הקבלה הקטן. איש
לא בא לבקר אותה׳ לא ילדים, לא שכנים,
לא מכרים.
אברהם מירב החל להתעניין בגורלה של
האשד, הבודדת, וכשיום אחד הוא ניסה
לפתוח בשיחה איתר״ התברר לו שהיא אשה
חכמה, עדינה, שאיבדה את כל מר, שהיה לה
בחיים, וככר אינה מקווה למצוא שום דבר
חדש.
התעניינותו של האיש הצעיר המצליח בגורלה
לא היתד, ברורה לה. בהתחלה היא
תמהה, היא היתד, נבוכה. מזה הרבה שנים
היא כבר לא היתד, רגילה לכך. אחר־כך היא
החלה להתרגל, היא סיפרה לו על בעלה
שמת, על ידידים וקרובים ישנים שנעלמו
במשך השנים, הוא סיפר לה על ארץ־ישראל,

פעם צעקות, תמיד צעקות*

תמר

עיניים שחורות, ענקיות, וצחוק של ילדה
תמימה. העולם השתגע אחריה אז, והעריץ
אותה, והיא עברה מסרט לסרט.
היום העולם עדיין מעריץ אותה אך כבר
לא משתגע אחריה. הצעות לסרטים לא
רודפות אחריה באותו קצב. והשבוע, כשהיא
הגיעה ארצה על מנת לשחק בסרטו של
אורי זוהר, כל מ מזר מלך, אפשר היה לראות

ההתפוצצות החברתית הראשונה קרתה
כששמעונה שווארץ, שעמדה להתחתן
מחדש עם בעלה לשעבר בני
בירק, פגשה בלונדון את המיליונר
נורמן־ רוזוורט והתחתנה איתו.
ההתפוצצות החברתית השניה קרתה
כשבני בירק התחתן, לאחר מכן, עם
תמר גרבוב, מלכת הצעדה, לאחר
שבועיים וחצי של הכרות.
אחרי שתי ההתפוצצויות הללו היה
קצת שקט שלפני הסערה. שמעונה חיתה
לה באושר עם בעלה, באה מדי פעם
לבקר בארץ, והשבוע, כשהיא עזבה את
הארץ לאחר ביקור קצר עם בעלה, היא
היתה אפילו בחודש השישי להריונה.
בני בירק עבר לגור עם אשתו החדשה
בדירה בה חי עם אשתו הראשונה
ב״נווה אביבים״ .היו להם כל התנאים
להיות מאושרים. היא היתה לא פחות
יפה מאשתו הראשונה, להוריה היה
הרבה כסף, והם לא חסכו אותו ממנה,
וכן גם להוריו.
בכל זאת, לא ברור למה, אבל הצעקות
שנשמעו פעם מדירתם של שמעונה
ובני בירק, נשמעות עכשיו מהדירה של
תמר ובני בירק.
ייתכן, פשוט, שלדירה יש מזל רע.

על חייו, על אשתו ועל שני ילדיו. האשד,
החלד, לאט לאט לחזור לחיים, ולמצוא
עניין מחודש בהם.
אברהם הסתובב בענייני עבודתו במקומות
שונים בעולם, אכל כשהוא היה עובר ברומא
הוא לעולם לא היה שוכח לקפוץ
לבקר את דו נהמאריה, האשד, הזקנה,
בעלת הפנסיון דונ ה נזאריה. וכשהוא לא
היה עובר ברומא הוא היה שולח לה מתנות,
פרחים, מזכרות. היא היתד. חיה ממכתב
אחד שלו למכתב שני, ובמכתביה התכופים
הפצירה בו להביא אליה את אשתו ואת
ילדיו, ולעבור לגור איתר, בפנסיון שלה.
אבל אברהם סיים את שליחותו בחוץ
לארץ, חזר ארצה, והחל להתבסם מחדש
בביתו ובארצו.
ואז יום אחד הגיע מכתב מדונה מאריה.
היא סיפרה לו שהיא חולה מאוד, שכנראה
לא נותר לה כבר הרבה זמן לחיות. היא
היתד, רוצה לראות אותו, עוד פעם אחרונה
בחיים, אבל היא לא מעזה לבקש.
אברהם לא היסס הרבו; ,הוא עלה על
המטוס הראשון ונסע לרומא, להיפרד מידי•
דתו. שבוע לאחר מכן היא החזירה אח
נשמתה לבורא. וכשפתחו את הצוואה שלה
התברר שהיא הורישה את כל הונה, כולל
הפנסיון במרכז רומא, לאברהם מירב.

שהיא כבר לא ילדה בת שלוש־עשרה. יש
לה עור מתוח, עיגולים מתחת לעיניים,
ופה ושם קמטים שאינם מוסתרים היטב.
אבל כשמסתכלים עליה בפעם השנייה
רואים שעדיין נשארו לה העיניים השחורות
הגדולות והצחוק הילדותי השובב. היא נשארה
אותה ילדה רגישה וכנה, והווידוי שהיא
מוסרת בקול שקט ורגוע נוגע ללב.
״התגרשתי כבר משני בעלים. אני חיה
לבד,״ היא מספרת ,״וכל מה שיש לי בחיים
זה העבודה ושני הילדים שלי.״
מהגברים מהם נפרדתי לא לקחתי פרוטה.
רציתי שהילדים שבאו מבטני ישארו נקיים,
ויאכלו רק מהכסף שהאמא שלהם מרוויחה.
כסף נקי.
אני לא אוהבת אנשים שמרחמים על
עצמם ואני לא ׳אוהבת אנשים שמרתמים
עלי. כשמת אבי והייתי בת חמש־עשרה,
הוא אמר שאני אהייה הבום של המשפחה.
מאז אני שומרת על בני אדם וטבעי שאני
גם אשמור על ילדי.
בכלל, שקרים זה כמו שמן צף. אני שונאת
מעמידי פנים, ואני אוהבת את האנשים
שמסוגלים להסתכל בעיניים ולדבר.
כל הצרה שלי היא שאני יותר מדי
רומנטית ואני חיה להיום ולא למחר. אין
לי בעיות ואין לי קומפלכסים. אני בוכה
כשאני רוצה ואני צוחקת כשאני רוצה. אני
מצאתי את האלוהים. אני מקווה שהוא לא
יעזוב אותי לעולם.
אני פצעתי את עצמי הרבה פעמים בחיי,
ואף אחד לא הושיט לי יד לעזרה. היו
הרבה הרים שמהם נפלתי ונפצעתי, אבל
כשנפצעתי אפילו לא הרגשתי שנפצעתי, רק
מאוחר יותר נוכחתי בזה.
מה שעזר לי זה שאני יודעת שהעולם
הוא יפה, כי אני טיפוס שמוצא יופי בטיול
באוויר הצח, בפרח. די לי לפתוח את החלון,
להרגיש את האוויר, המים והשמיים החופשיים.
הרי בשבילם לא צריך לשלם כלום.
אני אוהבת עשב ואני אוהבת את האדמה,
אני תמיד יושבת על האדמה, אני מעדיפה
אותה על הבורסות הנוחות. דרוש לי מעט
מאוד, ואני משיגה את זה.
למזלי יש לי חדר, עם מפתח קטן בלבי,
אחרת הייתי נפגעת מהחיים בעולם ובד,וליווה
אנשים
שנכנסים לחדרי ורואים את הבובות,
פוקחים זוג עיניים. אבל הם לא תופסים
שלי לא היתד, אף פעם,אפשרות לשחק עם
בובות כי לא היו לי כאלה. הרי בובות הן
כל כך יפות וגם לא מדברות.
אני חושבת שאני מין טיפוס של חתולה
שלא צועקת לא שורטת אבל יודעת בדיוק
מה נעשה סביבה.
היום אני חופשייה לאהבה, והייתי שמחה
למצוא אותר, פה, בישראל. אבל כמה שראיתי
עד עכשיו, הגברים הישראליים בטוחים
מאוד בעצמם. הם לא ותרנים, הם דוגרים,
הם חסרי פשרות. אולי הם קשים קצת, אבל
אני חושבת שיתכן ואותה יד שאני כל בך
מחכה לה, תושט אלי מכאן.
הדירה חלק מהזמן שלו מבלה המבקר הספרותי
גבריאל מוקד באוניברסיטה ש? תל־אביב,
שם הוא מרצה על פילוסופיה וספרות.
חלק אחר הוא מבלה במערכת של העיתון
הספרותי עכ שיו, אותו הוא עורך. אבל את
רוב זמנו מבלה גבריאל מוקד באמבטיה,
שם הוא נוהג להתרחץ במשך רוב שעות
היום.
לכן לא נותר לו זמן רב להתלבש, והוא
מקבל את אורחיו בדרך בלל בתחתונים. אס
כי לא ברור כיצד ולמה בחמש־עשרה לחודש
ספטמבר, בצהריים, כל שנה באותה השעה,
בדיוק לפי שעון, הוא מחליף את בגדי
הקיץ שלו לבגדי חורף.
בין כל שאר העיסוקים המעניינים שלו
הוא היה נשוי פעם למשוררת הצעירה?ן ופ״
רה שוני אחרי שנתיים הוא התגרש
ממנה, קנה לה דירה משלה, וביקש ממנה
שתשאיר בדירה המשותפת שלהם את חפציה
מוקד האישיים, כלי המטבח שלד״ ושאר קישוטי
הדירה.
באותה דירה קטנה, שהיתר, מלאה חפצים
של עופרה שונית, הוא התחתן עם דני ״
אלה, שהיתר, ידועה בתור אשת אנשי
ספרות.
עכשיו הוא החליט להתגרש מדניאלה. הוא
קנה לה דירה קטנה, אבל ביקש ממנה
להשאיר בדירה המשותפת שלהם את חפציה,
כלי המטבח שלה ושאר הקישוטים, והוא
מתכונן להכניס לדירה המוכנה הזאת סטודנטית
צעירה, בת עשרים, שלומדת אצלו.
אומרים שאם ימשיך ככר. לא יהיה בעתיד
הקרוב מקום לנשים שלו, בתוך
הדירה שלו.

בתעלה אין בל חדש
(ו!משן מעמוד ) 12

בסופרמרקט׳
ב סו פ ד סו ל•
ו ב חנויו ת. ..

1011

י־הי-יה
פרו

ב^ודיזת ואקו ם

^־גוצו־ רב !£13.ו־ .ב ע ״.בז

באזור הזה. אבל חייליו מעדיפים לקרוא לו
״מלך התעלה״.
הוא מלך מן הסוג הישן: אקדח על מותן
אחת, סכין קומנדו על השנייה, ועל כתפו
ובלויים שני כלים רציניים: טומי־גן ועוזי.
״המלך״ עובר בין החצרות, מגיע לשוהה
בה ניצבים שני חיילים ליד מיקלע. בסדר.
הוא דוהר הלאה. הרוח נושאת משפטים
מקוטעים. :כמה זמן יקה להם להיכנס
לעמדות בבת אחת עם כל ה כ לי ם...״
זאת אינה ביקורת שיגרתית. עוד מעט
להגיע הנה ראש־הממשלה ו״המלך צריך אחראי לבטחונו.

הרחצה שביטלה

מים צלולים ומפתים. להקות דגים
ן ) שטות בנחת. האניות הגדולות, שהעכירו
את המים הכחולים ופלטו שמנים, נעלמו
נידמה לישהדבר המזמן.
בחום הבוקר
ביותר הוא לקפוץ למים. חזרתי טבעי למכונית, הוצאתי בגד־ים ומגבת, וחזרתי
לתעלה. הכל נראה כל כך שקטבסביבה.
התבוננתי במשקפת בחוף
מרחק 100 מטרים
השני,
בלבד. הכל מת. אפילו כלב
לא נראה.
ירדתי לרציף הבטחון. למען
הזהירות, ירדתי בקצה
הרציף, לא במרכזו. כי בקצה
עומדת ספינת־מעבורת
גדולה, ואילומרכז הרציף
חשוף וגלוי.
המעבורת בנוייה בצורת
גשר צף: במרכזה מישטח
היכול לשאת שתי משאיות,
ובירכתיה שתי קבינות מאו־רכות,
עם ספסלי־עץ נוחים,
בהם ישבו האזרחים שעברו
מצד אחד לשני. הבוקר הונף
על המעבורת, לראשונה, דגל
ישראל. האם זה הופך אותה
ליחידה של חיל־הים, או סתם
לשטח מסופח?
כך או כך, היא משמשת
מחסה יעיל מעיני המצרים
שבצר השני. אפשר בשקט
לרדת למים, בינה לבין הרציף.
אבל
אם המצרים לא ראו
אותי — הרי שצה״ל עינו
פקוחה. מעל אחד הגגות נשמעה
קריאה. :לא לרדת למים!״
כעבור דקה :״אתה רוצה
להתחיל מלחמה חדשה?״

הצי מיליון פליטים

ל מד
הנהלת חשבונות
במכון

קור ס בוקר מזורז
סוג ג׳
קור ס ערב י סו די
סוג ג׳
קור סלמתקד מי ם
סוג ד׳
קו ר ס דו שנתי
ל מנהלי חשבונות
מדופל מי ם

הפתיחה 14.9
תל־אביב, רחוב סמולנסקין ,7
מפנת בן־יהודה .90
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע״.

אברהם יפה, הציע :״עשו סיבוב בעיר.
תראו איך הם חיים.״
יצאנו לסיור בקנטרה, כדי לראות איך
חיים 1180 האזרחים המצריים, שנותרו בבתיהם
מתוך אוכלוסיה של 15 אלף.
תארו לכם שאתם גרים בבית בן ארבע
דירות. דיירי שלוש מהן ברחו. גם עשרים
הבתים מסביבכם ריקים. כל החנויות ברחוב
סגורות. רק ברחוב הרביעי יש חנות אחת
פתוחה: זקן מתקן נעליים ללקוחות שאינם.
יש גם בעל הקפה. הוא סגר את הקפה
הגדול, אבל לא עזב את ביתו.
ראינו אותו יושב על המידרכה, ליד פתח
ביתו, לבוש מכנסי פיג׳מה וגופייה. אשתו
ישבה לידו. גבר צנום, כבן ששים, התנדנד
לפניהם. לא היה שום צורך להתקרב אליו
כדי להבין שהוא כבר לגם כמה כוסיות.
איפה השיג את המשקה בעיר הריקה?
מינאס פאפאס, בעל בית־הקפה, הסביר:
״כשהתחילה המלחמה סגרתי את הקפה שלי.
אבל קודם הוצאתי את כל הבקבוקים והעברתי
אותם לדירתי. אני מוכר לכל מי
שרוצה.״
מלאי הכירה נגמר, ועמו היין. נותרו רק

מכתב ראנא

החתיכה ש 7חרפיסמד

• צל םשכ ^ אי ת ^ שואדלללו
| ! אתם מבלים את הזמן כאן? לא נשארו
כמה חתיכות מצריות?״
התשובה הפתיעה :״נשארה אחת פצצה.
חתיכה רצינית מאד. בעלה ברח ועזב אותר״
הוא גרמני. היא דווקא בסדר עם החברה.״
חשבתי שמותחים אותנו.
״לא ברצינות. יש לה אפילו חבר אחד,
רב־סמל.״
חייל גדול, הדומה בצורה מפתיעה לאלוף

נשק בחורות

ך* ימים הראשונים לאחר התבוסה
4המצרית נהרו דרך קנטרה רבבות חיילים,
בדרכם לגדה המערבית של התעלה.
החיילים בדרך כלל שחו את מאה המטרים
לצד השני. אזרחים ונשים עברו בסירות.
חיילי צד,״ל לא הפריעו להם. הם רק התעניינו
בקצינים.
כאשר הבחינו בכך הקצינים, מיהרו לבית
הנטוש הקרוב ביותר, פשטו את מדיהם,
השליכו את נשקם, חיטטו בין ארונות־הבגדים
עד שמצאו גלבייה או חליפה
שימושית — ועברו את התעלה כאזרחים
נפחדים.
רבבות חיילים קברו את נשקם בחולות,
לצידי הדרכים המובילות לתעלה. לכן אפשר
עד היום לראות בדואים מתקדמים לאורך
הדרכים, כשהם מחטטים בחולות בעזרת
דקרים ארוכים ממתכת. כאשר הם נתקלים
במתכת קבורה, הם יודעים כי זהו נשק
מצרי.
בימים הראשונים היה מחירו של רובה
שש לירות מצריות, בשוק הבדואי. כיום
מקבלים תמורתו 50 לירות מצריות. פירוש
הדבר: יש דרישה ערה לנשק. לפי הערסר,
אחת, מוברח הנשק לתימן, שם מוכנים אנשי
השבטים המלוכנים לשלם בעדו בזהב טוב.

ישני רופאים ומשרת
ך* מחצית האוכלופיה שנותרה ב-

אשר נשאר באל־עריש ואינו
יכול להגיע לקנטרה. הוא
עובד שם בדואר, והמ שפחה באה לביקור בקנטרה — ונש ארה
תקועה שם בע ק בו תי ה של מלחמת ששת הימים.

יד המחסום של ה/זקיף
נקבצו שניים־שלו־שה
חיילים. הם מפטפטים. הנושא העיקרי
הוא הקרב שהתנהל יום קודם לכן
מסביב לפורט תאופיק, בדרום התעלה .״המצרים
הודיעו על 46 הרוגים בסואץ,״ אומר
המ״פ, איש נחל־עוז.
חייל מעיר :״שידעו מה זה הפגזה על
יישוב־ספר!״
״הלילה פתחו פתאום באש־מרגמות גם
העמדות שלנו לא רחוק מכאן,״ המשיך
מפקד־הפלוגה .״החזרנו להם יותר משקיבלנו
והם השתתקו.״
הוא הירהר בקול רם :״בחיי ע אני לא
מבין אותם. מד, פתאום פתחו באש, בלי כל
סיבה?״
החייל חיווה את דעתו :״הם עצבנים. כל
הלילה עפים כדורים.״
״אומרים שיש עכשיו איזה חצי־מיליון
פליטים מאזור התעלה, בתוך 1מצרים.״
״רק עכשיו הם תופסים איזה מפלה
היתד. להם. כל מה שקרה בסיני זד, שום
דבר לעומת הפגזה אחת על איסמעיליד, או
סואץ.״
״הממזר הזד, בכל זאת מחזיק מעמד. כל
הדפיקה הזאת — והוא לא נופל.״
הכוונה, כמובן׳ לעבד־אל־נאצר.

כלומר: נשק שהוחזק ביודעין, מתוך כוונה
להשתמש בו נגד צה״ל. כי סתם נשק
זרוק — אפשר למצוא מדי פעם באיזה בית
עזוב. בדרך כלל מוצאים ליד הנשק חלקים
של מדי קצין בצבא המצרי.

משקאות ״קשים״ :ערק, קוניאק, ליקרים.
הכל תוצרת מצרים. הכל יקר מאד .״היו
הרבה מסים ומכס,״ הסביר פאפאס.
הוא יווני, אבל נולד בפורט סעיד. לא ברח
לצד השני — כי אין לו איש שם. כאן
ביתו, כאן רכושו, וכאן אשתו.
הוא מוכר בקבוק קטן של ערק ב־35
גרוש מצרים. לפי השער הרשמי 2.10 :ל״י.
חמישה בקבוקים בעשר לירות. היה מעדיף
לקבל מזון במקום הקסף. אולי קצת בשר.

מזון תמורת עבודה

^ ל?,מאה ושמונים נפיט בלי חנו-
יות. את המזון הם מקבלים מידי צה״ל.
ימי שמועסק באמצעות המימשל הצבאי, אינו
מקבל כסף. כי בכסף אין מה לקנות. הוא
מקבל מזון ליד. שכר יום־עבודה: שלושה
קילוגרם קמח 300 ,גרם סוכר 300 ,גרם
אורז, קילוגרם תירס, חפיסה קטנה של תה.
בעתיד הקרוב יוסיפו גם נפט ושמן.
כי אספקת הגאז לבישול הולכת ונגמרת.
העיר המודרנית תצטרך לשוב לפרימוסים.
מבין תושבי העיר מסוגלים כ־ 250 איש
לצאת לעבודה. המימשל הצבאי מעסיק כ־,.80
בתורנות. הם מנקים את הרחובות, מרססים
את הבתים העזובים בדי.די.טי ,.מפזרים כשר
מורעל וקוברים את הכלבים המתפגרים
כתוצאה מכך.
בעוד מספר ימים ייפתח בית־הספר. צוות
הוראה לא חסר: נשארו כאן ארבעה מורים.
שמונה סטודנטים שאינם יכולים להגיע
לאוניברסיטות שלהם התנדבו ללמד. כנראה
שלא יהיו להם בעיות: המורים והתלמידים
יבואו בזמן.
בכלל, אין בקנטרה בעיות של שיתוף־
פעולה. עד היום, למשל, לא מצאו נשק
בבתים.

^ קנטרה היא קופטית. הכנסייה שלהם
פתוחה, והכומר מנהל את התפילות בקביעות.
לפני שבוע התהפכה מנורת נפט באחד
הבתים׳ וצעיר קופטי ניכווה קשה. הוא
הועבר באמבולנס צבאי לבית־החולים באל־עריש.
כעבור יומיים מת. הוא הוחזר
לקנטרה, נקבר בטכס דתי. נזכומר מצא
לנכון, לאחר מכן ,.להודות רשמית לצד,״ל.
מוקד־החיים היחידי במרכז העיר הוא בניין
בן שלוש קומות, שעליו מתנוסס דגל האו״ם.
כאן מקום־המגורים של המשקיפים. הם
מעסיקים מספר משרתים מצריים, ומכו־ניותיהם
הן הרכב היחידי כמעט המרים את
אבק הרחוב הרחב והיפה.
ליד הבניין הגדול עומדת וילה נאה בת
שתי קומות. על מרפסתה עטוף דגל לבן
הנושא סמלי הצלב והסהר האדום. זוהי
המרפאה החדשה שהקים המימשל הצבאי.
שני רופאים מצריים הובאו מאל־עריש, והם
מקבלים את החולים.
בעיר שאין בה חשמל׳ חוברה הווילה הקטנה
לגנראטור של בית האו״ם, וכך נהנים
שני הרופאים מאור, מפריג׳ידר וממאחיררים.
משרת, המקבל את משכורתו מהמושל, דואג
לנוחיותם.
לפני כן היו החולים באים אל הרופא
הצבאי.

אשכול ב״כובע שוקיירי״
* * ן הככיש הראשי נשמע רעש של

טור מכוניות. חזרנו למחסום, בדיוק
בזמן לראות את שיירת ראש־הממשלה מגיעה.
לוי אשכול היה לבוש חולצה ומכנסי
חאקי חדשים. לראשו חבש כובע־מצחייה
בצבע זית .״כובע שוקיירי״ קוראים לו
החיילים.
יגאל אלון, שבא איתו, לבש אותם בגדים
— אך העדיף כובע טמבל. זד, ביקורו הראשון
של מפקד הפלמ״ת לשעבר בקנטרה.
פעם׳ לפני הרבה שנים, כמעט הגיע לכאן
כמנצח. ב־ 1950 כבש את אל־עריש והתקדם
כמה עשרות קילומטרים לכיוון התעלה. אבל
בן־גוריון נתן אז את הפקודה לסגת —
כדי לא להסתבך עם הצבא האנגלי שישב
באזור התעלה. תירוץ מגוחך, לדעת אלון.
״מלך התעלה״ קיבל את אורחיו באותה
גאווה שעקרת־בית מפגינה כאשר היא מראה
את דירתה לאורחיה.
מן הצד השני עקבו אחר הנעשה, כמה
מישקפות מצריות. מן הסתם חשבו שזאת
עוד קבוצה של מטיילים.
אשכול הקשיב הרבה ודיבר מעט. מה שהיד׳
לו לומר היה מופנה לא רק למארחיו.
עיקר דבריו היו מכוונים לצד שכנגד. אם
המצרים אינם מוכנים לדבר על שלום, הכריז,
אזי תשובתנו היא :״אנחנו פה!״
כעבור שמונה שעות, בשעה עשר שלאותו
לילה, רעמה אותה בשורה מלועי התותחים
של צד,״ל, כמה קילומטרים מדרום לקנטרה.
העולם הזה 1567

קולנוע
ההבטחה וההגשסה

צחורה

מיתר, אבל אסור

הבגדים שלה לכל מיני אנשים.״
חברה אחרת אומרת שיש לה הצלחה אצל גברים :״הולך לה
נורא אצל בחורים. אבל יש לה חבר קבוע, אלא שעכשיו הם
נפרדו. הוא לא הסכים שהיא תהייה שחקנית־קולנוע. הוא אמר לה
שסרט אחד היא יכולה לשחק, אבל אחר־כך היא יכולה לבחור
בין חוזה עם גולן לחמש שנים ובינו. אז היא בחרה כמובן בחוזה.
המורה שלה בבית־הספר לדרמה מספר שהיא היתד, תלמידה
טובה, תמיד קיבלה ציונים טובים, ופעם כשבית־הספר עשה סרט
קצר, בן רבע שעה, נתנו לה את התפקיד הראשי. היא היתה
שם בחורה צעירה שעושה הכנות לחתונה.
המאפרת של הסרט אומרת שהיא יותר יפה מדליה לביא.

הצנזור הישראלי הולך ומתקדם והעירום
בזמן האחרון לא משפיע עליו בצורה כל
כך קשה כמו פעם.
אבל יש סרטים שלא זכו ליהנות מהקידמה
הזאת. למשל סרטו של במאי שודדי צעיר
הנקרא אולה ויוליה. אולר. ויוליד. הוא מן
(מין?) סיפור רו מאו ויולי ה של עידן הפופ.
אולר. הוא זמר פופ מפורסם ויוליד. היא
שחקנית של תיאטרון קטן. הם נפגשים בלובי
של בית־מלון. הוא בטוח שהיא אחת
המעריצות שלו, היא בטוחה לא, ולאט־לאט
נקשרים ביניהם קשרים מוזרים, המתאימים
לתיאטרון האבסורד שבו היא משחקת,
ולמוסיקת האבסורד אותההוא מנגן ולעולם
האבסורד שבו הם חיים.
אבל בסרט יש הרבהעירום, וכשהוא
הובא לפני שנה וחצי ארצה, פסלה אותו
הצנזורה. אז עוד אסור היה להסתכל על
דברים כאלה.
היום כבר מותר, ולבן שוב הביאי את
הסרט ארצה והגישו אותו לצנזורה.
בצנזורה אמרו שיתכן וזה לא כל כך נורא
מר. שרואים שם, אבל כיוזן שכבר אסרו את
הסרט לפני שנה אי־אפשר להתיר אותו עכשיו.

ישראל

גול וגולס
יש ביקוש גדול על הגולם מפראג. גדול
כמעט כמו על מלחמת ששת־הימים. כולם

״אולה ויוליד:״
אבסורד, אבסורד, אבסורד
כל מיגי בתולות כתולה לנסיך

(אופיר, תל־אביב; אי־

טליה) לא ברור מדוע אשתו של הנסיך
(ויטוריו גסמן) עדיין לא ילדה לו ילד
שלוש שנים לאחר נשואיהם. נאמני הנסיך
אומרים שזה בגלל שהיא בתולה, ונאמני
הנסיכה אומרים שזה בגלל שהוא בתול.
בכל אופן שניהם מקבלים מזה תסביכים,
וכדי לפתור את הבעייה באים רופאים, בודקים
קודם כל את הנסיכה, ומגלים שאכן

נערת הטבת1

אבימל נו
** ולס אומרים שאביטל פז היא בחורה מיוחדת לגמרי.
^ היא עברה כבר את טבילת־האש של הקולנוע וגמרה יום
צילומים ראשון ב טובי ה החולב.
האמא שלה, למשל, אומרת עליה :״תמיד היו לה נטיות הומניות.
היא קצת מציירת, בבית־ספר יסודי היא רקדה, תמיד היא נמשכה
להצגות של בית־ספר, ובצבא היא גם ביימה משהו.
היא בחורה חברתית מאוד, וילדה נבונה. בבית היא דווקא לא
עוזרת כל כך, אבל זה כמו כל ילדה. יש דברים מסויימים שהיא
עוזרת. היא רוחצת כלים לפעמים, או שופכת את האשפה.
יש לה הרבה חברים, וחברות, והיא יוצאת הרבה, וגם באים
הרבה לבקר אותה, זה טבעי, היא בחורה נאה.״

ץ כרתה הטובה מסכימה עם הגירסה של האמא :״היא
| | בחורה נחמדה נורא. גם טובת־לב, תמיד היא מחלקת את
יודעים שסרט המבוסס על הסיפור הידוע
יכניס הרבה כספים ויזכה להצלחה גדולה.
לכן רבים עליו, כמו על המלחמה.
סיפור הגולם התחיל כשמנחם גולן בא
ארצה מפסטיבל קאן והודיע שהוא עומד
להסריט את הגולם. התסריט שנכתב בידי
אלכם מימון כבר מוכן, והחוזה כבר חתום.
מועד ההסרטה נקבע לתחילת השנה הבאה.
האמת על הגולם. אבל השבוע הגיע
ארצה דויד גיל, יורד ישראלי שהתחיל את
הקריירה האמריקאית שלו בתור מפיץ־סר־טים,
והוא ממשיך אותה בתור מפיק, ואותו
דוד גיל הביא סיפור חדש על הגולם של
המה״רל :״היה לי תסריט על הגולם מפראג,״
הוא מספר ,״תסריט מצויין, הבאתי את
התסריט הזה לארתור בראונר. זה מצא חן
בעיניו. הוא החליט להפיק אותו.
״בקאן פגשתי את מנחם גולן וסיפרתי
לו על זה. הרעיון מצא חן בעיניו והוא
הלך מיד לארתור בראונר, אמר לו שיש לו
תסריט על המה״רל וביקש שישקיע. אבל
בראונר כבר בחר את התסריט שלי.״
מובן שהסיפור של גולן הוא הפוך לגמרי.
הרעיון והתסריט המקורי, מסתבר מגירסת
גולן היו של גולן ולא של גיל. אחר־כך
פגש גולן את גיל, ולא גיל את גולן, וסיפר
היא אינה מסוגלת לשכב עם גברים, ואחר־כך
כדי לברר מה מצב הנם יך מביאים לו
בתולה טרייה (וירנה ליזי) ,ועומדים ועוקבים
אחרי מה שהוא מסוגל לעשות לה.
הנסיך, שבמשך כל הסרט צריך להוכיח
את גבריותו, נכנס לכל מיני מצבים מצחיקים
ומבצע כל מיני תעלולים משעשעים, שגורמים
יותר לחיוך מאשר לצחוק. וכשנדמה
שהנה מגיע רגע השיא, ומעכשיו יגיע הסרט
לרמה המצופה, הוא פתאום נפסק.
היא והוא
הרוזנת מהונג־קונג

תל-אביב;

(אנגליה) היא (סופיה לורן) בת־אצילים רוסית
שנולדה בהונג־קונג לפליטי־מהפכה חם־
רי־כל, פוגשת את בן האצולה החדשה, בנו

״ואני מבינה בזר״״ היא מוסיפה. הצלם אומר שהיא מקבלת טוב
את האור, ומנחם גולן אומר שהיא התגלית של הסרט שלו.

ף מה היא עצמה אומרת על עצמה .״מה שרציתי באמת,״
1היא אומרת ,״זה להיות רקדנית. למדתי הרבה לרקוד, אבל זה
חדל לספק אותי כאמצעי־ביטוי. בכל זאת אני עדיין נמשכת לזה.
יש לריקוד השפעה פיזית עלי.״
יותר מאוחר היא הבינה שאמצעי הביטוי המתאים בשבילה הוא
המישחק. היא החליטה ללמוד לשחק. ונשבעה לעצמה שגם תצליח.
״עכשיו אני מתחילה לקיים את ההבטחה,״ היא אומרת.

לו על הסרט. הוא גם סיפר לו שיש לו
משקיע — קרול הלמן.
דוד גיל שמע את הדבר והלך מיד לאר־תור
בראונר, סיפר לו את דברי גולן,
והציע לו לעשות סרט על אותו נושא.
ארתור בראונר התרגז על שגולן חתם על
חוזה עם מפיק אחר, ולא איתו, ומיהר
לחתום על חוזה עם הגולם מפראג השני.
מכל זה מסתבר שאת האמת אולי לא
נדע אף פעם, אבל במקום זה נצטרך לראות
בזמן הקרוב שני גלמים מפראג.
במאים מחפשים
ולא מוצאים
בחורה יפהפיה, לבושה במכנסיים הדוקות
וחולצה גלוייה, עומדת בפינת הרחוב.
בחור צעיר מתלהב מהמראה היפה וניגש
אליה. הוא מציע לה ארוחת־צהריים, פגישה
לערב, לשתות איתו קפה, ועוד הצעות מגונות.
היא עדיין לא מספיקה לעיין בהצעות
הללו והוא מוריד את עיניו לעבר רגליה,
ומגלה שהיא נכה. הוא מבקש סליחה והולך.
של איל־נפט אמריקאי (מארלון בראנדו) ,בתוך
הארון של חדרו המפואר באונייה המפליגה
לאמריקה.
הוא נוסע לאמריקה כדי לקבל מינוי לשגריר
והיא בורחת לאמריקה מכיוון שאינה
רוצה להיות יותר זונד,־מארחת בבארים
זולים וקטנים.
בהתחלה הוא רוצה שתסתלק מחדרו. אחר
כך הוא מנסה להסתיר אותה בדרכים משעשעות
ומצחיקות מעיני המשרתים, המלצרים,
העיתונאים, כל אנשי האונייה ואשתו שבאה
לפגוש אותו.
בסוף, כמצופה, הוא מתאהב בה.
כדאי אולי להניח להיסטוריה אם הסרט
ראוי לצ׳רלי צ׳פלין כבמאי, אם לא.
אנחנו, האנשים הפשוטים, יכולים לראות
אותו, ליהנות מכל הבדיחות הישנות והחדשות
ולהתרגש מכל מה שקורה בסרט.

כך מתחיל סרטו של עקיבא ברקין שנקרא
שונה אבל לא מ שונה.
עקיבא ברקין הוא במאי רבגוני. הוא למד
באיטליה בבית־ספר נסיוני לקולנוע, ואחרי
זה הוא עשה הרבה סרטים על נושאים
שונים ומגודנים.
הוא עשה סרט על בחורה אחת, יפהפיה,
לבושה יפה, שעומדת ברחוב ובחור צעיר
ניגש ומנסה להתחיל איתה. כשהוא מגלה
שהיא עיוורת הוא עוזב אותה. זהו סרט על
עיוורים בעידן המכונה.
אבל הבחור הכשרוני והנמרץ לא הסתפק
בזה. הוא המשיך לעבוד ללא ליאות .״קיבלתי
אימה,״ הוא מספר ,״כשראיתי שאנחנו
לא מחפשים. מה שהמלחמה עשתה לנו
זה לעורר אותנו לחפש.״ הוא נותן דוגמא,
״אני מחפש כיוון. עדיין לא מצאתי.״ לכן
הוא גם עשה סרט על בחור צעיר המחפש
בארץ את מרטין בובר.
עכשיו הוא מתכונן לעשות סרט על
הערבים, המחפשים את הכיוזן ההפוך. ובינתיים
הוא עצמו מחפש משקיעים.
עם כל הנסיון הזה הוא פתח באוניברסיטה
סטודיו נסיוני לקולנוע. יש לו כבר
בסטודיו ארבעים תלמידים שעובדים ומס־ריטים
לבד.
״לא שכל אחד מהם יהיה פליני,״ הוא
מוכן לגלות בסוד ,״אלא שכל אחד יגלה
את עולמו הפרטי שלו.״ למטרה זו הם
מסתובבים עכשיו ימים שלמים ומצלמים
את שוק מחנה־יהודה בירושלים.

יומן החדשות
¥הגיבורה הראשית ב טובי ה החולב היא
השחקנית בטי סגל. למעשה התפקיד היה
מיועד לחנה מרון. מנחם גולן חשב
עליה כשהחל לחלק תפקידים, וגם פנה
אליה לאחר מכן, אבל חנה מרון אמנם לא
נפגעה כשהציעו לה לשחק את אמו של
אורי בהוא הלך ב שדות, אבל היא נפגעה
מזה שהציעו לה לשחק את האמא של שבע
בנותיו של טוביה. היא טענה שהתפקיד
מיועד לאשר, זקנה, וסירבה לקבל אותו.

תם חרים
נולדה. בשדרות, שבצפון הנגב, להביכה
תורג׳מן ,35 ,ולבעלה, איש
חברא קדישא לפי מקצועו, שלישייה של
בנים־זכרים נוסף לששת הבנים והבת האחת
שנולדו להם ב־ 18 שנות נשואיהם.
נחוג. יום הולדתו ה־ 42 של פרופסור
האוניברסיטה העברית (לבלשנות שמית ועברית)
משה־הנרי גושן־גוטשטיין,
יליד גרמניה ובעל תואר הדוקטור הראשון
של האוניברסיטה העברית לבלשנות שמית,
שהוא גם תסריטאי חובב אך הידוע יותר
בטורי הלשון שלו בעיתונות היומית ובעריכתה
מחדש של הקונקורדנציה לתנ׳׳ך
של מנדלקורן, בה אפשר לאתר היכן נמצאת
כל מילה בתנ״ך.
נחוג. יום הולדתו ה־ 45 של פרופסור
(למחקר אקלימי) עז ר ה זו ה ר, האיש ששבר
את אגדת משמעת־המים, עת שירת
בחיל־הרפואה של צה״ל וקבע כי בתנאי
האקלים של הארץ יש לשתות כמות מירבית
של נוזלים.

נחוג. יום הולדתו ה־סד של מרדכי
מקםשסט, פרסומאי יוצא־גרמניה, שהחדיר
עם שיקומיות פרסום שפט שלו, כבר
לפני 35 שנים, את הפירסום הקולנועי בארץ
(בחמישה בתי־ד,קולנוע של תל־אביב
של אותם ימים שמנתה 40 אלף תושבים)
והמפורסם היום יותר בזכות ה שפ מסקופ
שלו — שיקופיות־פירסום על מסף רחב.

גא להביד:
כיריים

לר שותן ולב חי ר תן שורה של כיריים חדישים ומ שוכללים :
״ מופז הכיריים המעוצבים בסגנון זויתי מו שלם,
צבעי הק שת, מבערי ״משי״.
״ הליום הכיריי ם המו שלמים עם גריל לצליית בשר.
״ שביט 2כיריים מרובעים עם 5ל הבו ת, צבעי פ ס טל מרהיבים, על
טהרתהאמ אי ל.
לוח

ה חזי ת

בכל

נחוג. בלוס־אנג׳לם יום הולדתה ה־52
של השחקנית אינגריד כרגמן, ששבה
לארצות־הברית להופעה במחזה של יוג׳ין
או׳נייל* ולשהות ממושכת לראשונה מאז
.1946 בינתיים הספיקה לאהוב, לשאת ולהתגרש
מרוברטו רוסליני (וללדת לו שלושה
ילדים) ולהינשא לבעלה השלישי, מפיק-

לכל הכיריים — תו־תקן של מכון התקנים.
״פזגז״ ,חבר ת הגז הגדולה בארץ, מציעה א ת שיא השכלול במכשירי הבישול
מיד ראשונה :״עתיד״ — הנירכש בשלבים: כיריים, ארון, תא״אפיה; ״ סי מ ה ״ —
תנור המופעל בגז או בגז וח שמל שרוחבו רק 40ס״ מ; ״אופיר״ — התנור
הזול ביותר עם ט ר מו סטט; ״אורן״ ו״ קו מ ט תנורי יו קר הלמ טב ח משוכלל,
מכשירי בישול גריל ו ת אור ה לפיקניק; ועוד.

המבחר העשיר והמודרני של תנורי ״פזגז״ המשוכללים, השירות
היעיל, האמין והמהיר ואספקת הגז הדייקנית — הם ערובה לכך

יעד*

׳ ב /ל • ס?!? 1בזוך

עי צו ב ו די ני •עויא ה שבניונלימבחו־ צ ב עי בי קי ט ענזך
בינג ליניאל

כרגמן ()1946
המחזות לארס שמידט, עימו היא חייה באחוזה
כפרית ליד פאריס ובאי השבדי הפרטי
שלהם, דאנהולמן.
נח ו ג. יום הולדתו ה־ 80 של פרופסור
הרמן צונדק, רופא ירושלמי ותיק (לב,
חילוף־חומרים ומנהל לשעבר של בית־החולים
ביקור־חולים ואחד מארבעת האחים
צונדק, הפרופסורים־הרופאים (האחרים: מקם,
ברנרד, גיאורג) יליד־גרמניה צונדק טיפל
בשעתו בקנצלרים גרמניים (חרמן מילר,
קורט פון־שלייכר) ובבני משפחות המלכות
של מצרים, עיראק ועבר־הירדן וכמובן באישים
ארצישראליים כרב הראשי אברהם יצחק
הכהן קוק וחותם מגילת־העצמאות (ושר־הדתות
הראשון) הרב יהודה לייב מימון.

נפטר. בגרמניה, בגיל ,74 גרהארד
רוסכאך, סרן בדימום של מלחמת־העולם
הראשונה, שקבע שלא במתכוון בשנת 1924
את החולצה החומה לסמל הנאצים כאשר
רכש, לשם ביגוד של אנשי פלוגות הסער
הנאציות ( ס. א מלאי מיושן ומוזל של
חולצות, שהיו, במיקרה, חומות.

א 1פלס * £1) 0 8

ליאו גולדברג בע״מ
תל־אביב

חיפה

• י רו ש לי ם

נפטר. בבאזל, שווייץ, בגיל ,75 פאול
דרייפום דה־־גרינצכורג. כנקאי, נדבן
ומשקיע־הון (בירה נשר, ביטוח מגדל) שהכשיל,
באמצע מלחמת־העולם השנייה את
תכניתו של מפקד משטרת שוזייץ לסמן את
דרכוניהם של יהודי שוזייץ, מתוך מחווה־חנופה
לשכנים הנאציים, באות יו״ד (יהודי).
* אחרי כי שלונה בדולם רוים הצהוב
( ) 1965 החליטה לפרו ש, לעת עתה, מן הסרטים

העולם
הזה 1567

לישראל ב א הב ה
ה סוד האלוי
האחת מלכה. השנייה באה מן האשפתות
לגדולה הנוכחית. האחת מלכה — השנייה,
בסך הכל, מלכה בלתי־מוכתרת של חתיכות־הקולנוע.

איחד, בכל זאת, השבוע, את הנסיכה
מונה אשת חוסיין ואת סופיה יורן ץ

מונה, פייצל ועבדאללה

נו ד ^ רז

פשוט מאוד: שתיהן היו, כפי הנראה, בהריון.
ושתיהן הסתירו זאת — עד שזה הפך
לעובדה בולטת מכדי שאפשר יהיה להסתיר
זאת.
הריונה של מונה נתגלה כשחוסיין יצא,
לבדו, לביקור־מדינה רשמי בתורכיה. אז
נאלצו רופאי־החצר, בעמאן, לגלות את הבשורה
המשמחת שמונה, אמם של פייצל
ועבדאללה, מתעתדת להיות אם בפעם
השלישית.
הריונה של סופיה, לעומת זאת, היה
סודי, לכאורה, גם לאחר שעיתונות־העולם
פירסמה את הבשורה. הסיבה: פעמים רבות
קודם לכן כבר היתד, סופיה יפת־העיניים
ורבת־הכישרון בהריון — ותמיד הפילה.
.אין אנו רוצים להגיב מוקדם מדי,״ הגיב
מוקדם ככל שאפשר היה, בעלה של סופיה
לורן, קרלו פונטי, ממנו היא נפרדה —
כביכול — כמה חודשים קודם לכן.
האמת היא ששתי הידיעות המשמחות היו,
כימעט, שלוש: גם מיא פארו, אשתו של
פראנק סינאטרה, אמורה היתד, להיות
הרה.
אלא שכאשר חקרו כתבי־הוליבוד זריזים
את הידיעה, נתברר להם שהריונה של מיא
הצעירה הוא בסך הכל כר, אותו תחב האחראי
על האביזרים, באולפן ד,הוליבודי בו
מופיעה מיא, מתחת לשמלתה — לשם עיצובה
של סצינת־הוץ ון קשה במיוחד, שב־סירטה
הנוכחי.

זה עכשיו במודה: אופנת־ה שנה שוב אינ ה לנסוע לשעשע אתה חיילי םהאמ רי ק איי ם
בוויטנא ם — אל א לעשות דברים אחרים, חדישים יותר.
עוד בי מי ם הרא שונים ל א חר הפסקת קרבות ש שת־הימים, התארגן זרם רציני
מאוד של שחקנים, זמריו ת ובוכבניות, שרצו לבנות אתהקא ריי ר ה שלהם, במסע
ק ל לישראל ולסביב ה.
מאז למדו קציני־החינוך לקח. לא כל מ תנדבת א מנו תי ת פחו ת או יותר מ תקבל ת.
אף לא כשהיא יפה כ מו קרידה מאנטס, כוכבנית א מ רי ק אי ת־ מ כ סי ק אי ת,
הרוצה — ניחשתם! — לנסוע לישראל.
בעצם, ספק רב א ם קצין־חינון־ראשי כבר קיבל א ת הצעתה של קרידה, הבלונדית
לא־כל־כך טבעית, שמידותיה ה טרו מיו ת מונעות, מן הסתם, דיקדוקי־עניו ת כבחינת
צבע שיערה ה א מי תי.
קרידה רוצה לנסוע בעולם: בהתחלה, דיברה על אירופה, וכ ש ה מל חמה בווי טנ א ם
גברה — הצהירה על נכונות ה לשעשע אתה לו ח מי ם בעלי ה כו מ תו ת הירו קו ת.
אלא שעכשיו ה פ סי קו ל א הוב אתהמלחמה, ב א מריק ה. וכיוון שיש י הו די ם רבים,
בל אס־וג אס — עיר ה הי מורי ם, בה הופיעה בת סאן־דייגו ה ח מוד ה לפני שעברה
להוליבוד — היא עברה ל סי מון חדש:
״עכשיו כל מאוויי — לבוא לישראל!״ הודיעה.
לאחר ששמעו עד כמה היא פרו־שמית, ה ח תי מו או תהמ פי קי ם הוליבודיי ם על
חוזה, ל סי רטםה מל ח מ תי הבא.
שמות המפיקי ם: כהן ואהרונסון.

סי ד

בקאן ובעיר־האורות, י ופיווו עם עיניים עצו־בלונדון
כבר הפכה טוויגי, הדוג מני ת
מו ת בגודלן, כ שאיפור בולט מאוד הופך את
שטוזזת־החזה הנצומת־הנניניים, לכוכב־מי ש־הפנים
לחיוורות יונה,
אחר בואה של
תר מסיד — ואת
דוגמנית־ה שיא האנז-
הגדולות־העיניים
ו־קאית
וילהלמי*
פחות־או־יותר לשקו״

עות ב תו ך הגולגולת
אבל פאריס. שממש.
היווה
פעם המחדובכן,
נא להכיר:
שת, ו שהפכה בינזהו
המראה אה־לח־תיים
ל שנייה ב מעטוויגי,
נוסח פאריס.
לה אחר קארנבי
רק שכדאי להזדסטריט
— ובכל־זאון
רז אפילו לאלה ש נשארה
רא שונה לטוויגיי
ו״בובת־טדויגי״
לא חוז רו ת מקאן וטעם
הטוב, אימצה,
מפארים.
בינתיים, את המראה
באופנה אי־אפשר,
של הבריטית בת הכידוע,
לדעת אף פאפילו

יצרה
עם מה ילד יום.
״ בו בו ת טוויני״ מעכ
שיו הולך הפלסטיק
כדי להקל
מראה של סיד
על ה מעוניינו ת לבמי
יודע איזה מרצע
חי קוי מושלם.
אה ילך אחר־כן ואל
תתפלאו אם
איזה פנים יהיו לבהי
שראליות המתחיול־בכלל
חורו

לות לזרום ארצה,
טוויגי בפרט?
איפור נוסח טוויגי
בחזרה מן ה חו פ שו ת

• החלפת זקיפים: היא בסך־הכל
לא אחרת מרוב הנערות בגילה: אבל הצרה
היא שלינדה כידד ג׳ונסון היא
לא נערה רגילה, אלא בתו של הנשיא. כאשר
התגנבה השמועה החוצה שהשחקן
ג׳ורג׳ האמילטץ שוב אינו מבקר אצלה,
והיא נראתה הרבה בחברתו של החובל
צ׳ארלס רוג, ריננה כל וושינגטון.
עכשיו נודע גם מדוע נטש המילטון את
המערכה: אבא־ג׳ונסון ד,ירבה לכנות אותו
״צ׳ארלי״ .חוץ מזה, לצ׳ארלי האמיתי — החדש
— יש יותר הזדמנויות לחזר אחר
לינדה: בעוד שג׳ורג׳ עסוק לרוב בהוליבוד,
בהסרטות, משמש רוב, מזה כשנה, כשלישו
של הנשיא.
• כל העולם כמה: וכל האנשים,
שחקנים. אפילו א חו ת של ג׳אקי קנדי,
היא הנסיכה לי כוכייה יתיוויל. נכון-
אמנם, שעד כה הופיעה רק פעם אחת —
אבל לא ח שוב: היא קיבלה חוזה־טלביזיה,
תופיע כמלודרמ ה הידועה לאורה. מדריכה
והבמאי שלה יהיה הסופר ט רומן (בדם

קרן קאפוט.

אותה שעה נודע על בזכבת — סליחה,
כוכב! — אחר הפור ש, לעת עתה, מן הבמה
והטלביזיה. המדובר באנטואן, ארוך־השי-
ער והנ שי למראה, המתגייס לצבא הצרפתי.

דבריס בעלסא
שם, בדומה ל שי מ שון, יגז רו כפי הנראה את
תלתליו.
• המועמדת מהוליכוד: לפרבדר,

הסובייטי שוב אין שנאות חזקות, בשילטון
האמריקאי. הוא מוכן להתייחס לג׳ונסון ב־סלחנות־מה,
ואף ריצ׳ארד ניקסון ה־רפובליקאי
מבקר במוסקבה.
אבל כוכבת־הילדות לשעבר, שירלי
טמפל, לא תזכה לסליחה ולמחילה, מצד
יומון־ד,ממשלה הסובייטי: אחרי ששירלי,
כיום בשנות ה־ 40 של חייה, העמידה את
עצמה כמועמדת לקונגרס, היא הרחיקה לכת,
ערכה מסיבת עיתונאים, ודגלה בהמשך מלחמת
וייט־נאם.
תגובת פראבדת :״היא צורחת כמו נץ לכל
דבר ...הילדה המפגרת לשעבר החליטה
לתפוש מקום בבית־הניבחרים, לכוון את המפציצים
המרעישים אזרחים תמימים, למרחוק

גם בהוליבוד היו תגובות, על מועמדותה
של שירלי: אלא שלאחר בחירתו של השחקן
ריגן לתפקיד מושל קליפורניה, שוב לא צחק
איש על האפשרות ששירלי ממפל תיכנס
לבית.

קדידה

אלו ליווח ליום יעלה הלהסוט החוש

*שראל תצטרף בקרוב למפת המדינות
שבמימיהן פועלות ספינות פיראטים.
אלא שהפיראטים של שנות ה־ 60 של המאה
אינם מניפים דגלים שחורים עם גולגלות
ועצמות מתים. במקומם הן מניפות תרנים
גבוהים השולחים גלי־רדיו.
אלה הן תחנות־השידור הבלתי־חוקיות.
מביתן שמרבית המדינות בעולם אוסרות

יתר־על־כן: בתנאים הקיימים בארץ ברור
שבידי השלטונות אמצעי־לחץ מספיקים על
מנת לשכנע את כל המפרסמים לא לפרסם
בתחנת־רדיו פיראטית.
למרות זאת החליט טייס־השלום, אייבי
נתן, ליטול על עצמו את הסיכון, להקים
תחגת־רדיו על גבי אניה שתשוט מחוץ
למים הטריטראליים של ישראל, וזאת מתוך
הנחה שממשלת ישראל לא תלחם באניה
שתחנת־השידור שלה משדרת תעמולת־שלום
לישראל ולארצות־ערב.

אייכי נתן
ליד חו פי קפ ריסין —

הקמת תחנות־רדיו פרטיות ללא רשיון
בתחומיהן, מקימים בעלי יוזמה פרטית
תחנות־שידור על גבי אניות השטות מחוץ
למים הטריטוראליים של המדינות אך שבכוחן
לשדר אליהן כמו כל תחנת־רדיו.
רק בעוד תחנות־הרדיו הפיראטיות הפועלות
ביוון, ארצות סקנדינביה, בריטניה
והולנד׳ מיועדות להפקת רווחים באמצעות
פירסומת, תהיה תחנת־הרדיו הפיראטית של
ישראל מיועדת למטרה שונה — השלום.

* יכח הצלחתו של

הגל

הקל

^ קול ישראל, לבר השתעשעו רבים ברעיון
להקים תחנת־רדיו פיראטית בארץ. אולם
הממשלה הבהירה בי תילחם בכל האמצעים
העומדים לרשותה בכל נסיון כזה.

ך* שבוע האזזרון החל רעיונו של
1אייבי קורם עור וגידים. אייבי׳ שהגיע
לפני שבוע להולנד, מצא בנמל פליסינגן
שתי אניות־שידור פיראטיות העוגנות באפס־מעשה
,,אחרי שממשלת הולנד הצליחה
למנוע מהן את השידורים בתחומיה. שם
האחת צ׳יטה 2ושם השניה יוז מ ה פרטית.
הצ׳ינוח כבר נרכשה על־ידי בעלי־הון
אמריקאים לשם הפעלתה כתחנת־רדיו
פיראטית ליד חופי מיאמי בארצות־הברית.
אייבי החל מיד לנהל משא־ומתן לחכירת
א /ק יוז מ ה פרטית בת 480 הטון.
ארכה של יוז מ ה הוא 62 מטר והיא נושאת
עליה שני משדרים שעוצמתם היא 50
אלף ווט. בעבר פעלה בחופי הולנד כ־תחנת־השידור
של רדיו דו לפין ורדיו .227
בעלי האניה הסכימו להחכיר אותה לאייבי
תמורת כאלף ל״י ליום. אייבי המתכונן בימים
הקרובים לחתום על החוזה, אחרי
שיצליח לגייס את הסכום הדרוש בעזרת
כמה בעלי־הון מישראל, הודיע כבר כי האונייה
תפליג לישראל תוך שבועיים עד חודש.

ך* ינתיים הצליח אייכי לארגן ב־
^ ישראל צוות של שדרנים שיפעילו את
המשדרים שעל גבי האניה בתורנות. לפי
התוכנית תעגון אוניית הפיראטים הישראלית,
שתניף דגל הולנדי ותקרא שלום אחד ליד
חופי קפריסין, תשדר במשך 12 שעות ביום
מוסיקה קלה, חדשות ושידורי־תעמולה לשלום
בין ישראל לשכנותיה, בעברית וערבית.

א/לן ״יוזמה פרטית״ כנמל הולנדי
— 12 שעות מוסיקה קלה, חד שות ותע מול ה

ברור שממשלת ישראל לא תתיר לאנייה
לשדר לאורך ימים. קשה להניח גם שלאייבי
יהיו המקורות הכספיים להפעלתה במשך
תקופה ארוכה.

אולם אייבי סבור שדי כלהטוט שיימשך
כמה שבועות כדי להכות גלים בארצות המרחב
ולהסב את תשומת־הלב לתחנתו,
לפני שתיאלץ להיסגר.

11111־1
י מיי *!

—ונו ן ין§!11

111111111111111111

• העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש רא ל י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בעיט,
תל־אביב, רת׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם• •
העורך הראשי: אות אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״נב

שנוי כת ובת
מנוי חמבקש לשנות את כתובתו סתבץ ש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למענו החדש.

העולס הזה 1567

הנערות של יורם
(המשך מעמוד )21

בין השאר :
• נירה ירון, נערת־בוהימה סוערת לשעבר,
ודוגמנית־מודעות לסכיני גילוח שהיתר,
פעם, כמו רבות אחרות, חברתו של
יורם.
• היצאנית המארוקאית והיפה ליליאן,
שנסעה לא מזמן מן הארץ, כשהיא משאירה
אחריה חובות וצ׳קים רבים בלי כיסוי .״היא
היתה בעלת גוף משגע, ויכלה לעומד שעות,
מבלי לזוז,״ מספר עליה יורם.
• נשים נשואות, נשות חברה וסתם
נערות־כסית, שראו כולן לכבוד לעצמן —
־הופיע בפני מכחוליו ועיניו הבוחנות של
היפהפה.
• גרושתו, דפנה סנן, ישראלית ממוצא
רומני, שעזבה את יורם היפה לאחר שנה
אחת של נשואים. חזרה לא מזמן ארצה.

...הראוי ל ש מו ־ א ת
הבירה הראויה
לשמה ־׳׳גולדסטאר׳־.
מרווהצמאון,
משיבה

נפש .

גירושין למען הציור

יח1־[ ן ד ווווו ־
^ ר1-1זד
^ ת אשתו הכיר יורם עוד בהיותו
תלמיד בצלאל מתהולל — ומאז לא
יכול היה להפרד מעליה — חרף כל הנאות
והסוערות שנקלעו לדרכו, ולפעמים גם הסיחו
את דעתו לכיוונים אחרים.
כך, למשל, טוען יורם שהוא התגרש
מאשתו משום שהיא סירבה לאפשר לו לצייר
נשים חשופות :״זאת לא יכולתי לסבול,״
הוא מטעים בפשטות.
סירובה של דפנה וגירושיו של יורם לא
מנעו ממנו למצוא דוגמות רבות למדי של
אסתטיקה נשיח, שדווקא היו מוכנות ומזומנות
לבלות בחברתו.
כמו למשל: נטע בלומנטל, תלמידת האקדמיה
למוסיקה, שהיתר, אחת מחברותיו
הפחות־או־יותר קבועות (עמוד , 20 תמונה
מימין, למעלה) ועימר, בילה כמה מלילות־ירושלים
סוערים ביותר.
או כמו יהודית פרי, נערת החן של ישראל
לשעבר (מימין, באמצע) ,שהכירה את יורם
עוד לפני שהפכה לביטניקית־למחצה.
או כמו כוכבת־הסרט פורטונה, אהובה
גורן, עימד, יצא יורם ( מי מין, למטה) ,בהפסקות
קלות כדי להתאושש עם אחרות —
משך שנה תמימה.
לאו דווקא שלוש אלו — אבל רוב חברותיי
של יורם היו מעוניינות מאוד לזכות
בחתיכה של נצח, על הבדים של הצייר
הסימפאטי.
״אלא שלא בכולן רציתי,״ אומר יורם.
״לדוגמנית״עירום דרושות כל מיני תכונות.
״קודם כל, עליה להיות אסתטית. היא
חייבת להיות בעלת גוף לאו דווקא מעניין
— אבל אכספרסיבי.
״שנית, היא צריכה להיות בעלת סבלנות
עצומה. היא מוכרחה לשבת מבלי לזוז.
״קחו למשל את נירה ירון. היא דווקא
השתגעה להתפשט — אך מייד התלבשה
בחזרה. לא היתר, לה הסבלנות לשבת שעות
ארובות מול הבד.
״לעומת זאת, נערות אחרות שהיו הכמות
פחות ומעניינות פחות — משמשות לי
דוגמניות ניפלאות, כי יש להן סבלנות,״
הוא מוסיף.

שתי 3שימ יפות

כד נירה ידון בכל זאת שימשה
דוגמנית לשתיים מתמונותיו של יורם
— שכל אחת מהן עשתה היסטוריה, בניפרד.

הראשונה: ציור בו מופיעות נירה, דפנה,
ויורם עצמו, והמ כונ ה המ שול ש.

״ציירתי את זה כשהסתובבתי עם נירה,
ודפנה חזרה אלי,״ אומר יורם בברק קונדסי
בעיניו.
״אינני מוכן להיפרד מעל תמונה זו. לכן
סימנתי עליה, בעת התערוכה, מחיר של
2500 לירות. ברור שזה הרבה יותר ממה
שאני לוקח עבור ציור — אבל כך, לפחות,
לא יתפתה איש לקנות אותה.״
הציור השני של נירה שעשה היסטוריה,
ושצוייר, אף הוא, לפני נשואיה השניים של
נירה — וליתר דיוק, בזמן חברותה עם
יורם, מייד אחרי גירושיה מנער־ד,שעשועים
ייאב רחמני.
היה זה פורטרט פראי וסוער של נירה
היפה. משראה ראש העיר תל־אביב, מרדכי
נמיר, את התמונה בתערוכה — התאהב בה,
רכש אותה תמורת מאתיים לירות.
אורה נמיר היתד, הרבה פחות נילהבת
מבעלה: היא פיקפקה בכל העניין, הסכימה
רק כשראתה עד כמה נמיר נילהט לקנות
את נירה.
זר. לא הפליא את יורם כלל, כי לדעתו
נירה היא אחת משתי הנשים היפות בארץ.
השנייה, עליה הוא מדבר עד היום ב־הערצד״
היא, לדעתו, גרושתו דפנה.
העולם הזה 1567

עו פ ר חברה לרכב בע״מ, רח׳ הסדנה ,6תל־אביב, סוכנים ראשיים לישראל לקטנועי וספה.
צ בי תעשיית אופנועים, נוסדה ב־ , 1948 עסקה ביצור אופנועים ״צבי״ .כעבור מספר שנים החלו ביצור תלת־אופנועים ובד בבד החלה
ביבוא ושיפוץ של אופנועים ב.ס.א. מעודפי הצבא הבריטי. בשנים האחרונות עסקה ביבוא ויצור חלקי תלת־אופנועים ״איזוקארו 500״
ו״מוטוקארו 500״ מאיטליה .״ עופי ״ נוסדה במטרה לייבא ולשווק את קטנוע ״וספר,״ בישראל.
קטנוע וספה מוצר של חברת פיאג׳ו מאיטליה — הקטנוע הידוע והנפוץ ביותר בעולם.
הייצור השנתי של פיאג׳ו — 250,000 קטנועים לשנה. בישראל יש כ־ 15,000 קטנועי ״וספה״.
לקטנועי ״ וספה ״ תכונות מכניות מיוחדות המוגנות בפטנטים עולמיים. תמסורת ישירה מהמנוע לגלגל האחורי ללא שרשראות או
גל־הנע (דריבשפט) כפי שזה מקובל בקטנועים אחרים. כלומר, המנוע מניע ישירות ציר ראשי אשר אליו מחובר הגלגל האחורי.
זו התכונה הבולטת של ד,״יספה״ אשר בגללה אין אבדן כח על תמסורת ויש לקטנוע אורך חיים עצום מבחינה מכנית. קטנועים
אלה מסוגלים לנסוע 150,000ק״מ ללא שיפוץ (אוברול) כללי. זה מספר עצום של קילומטרים בהתחשב בגודלו של המנוע. דבר זה
נובע גם מהמבנה המכני הפשוט של ר,״וספה״ שמעטים בו החלקים הנעים — והיום השאיפה היא בייצור מכוניות מודרניות לייצר רכב
שהחלקים הנעים משתחקים ומגיעים לבלאי מהיר יהיו מעטים ככל האפשר.
לארץ מובאים מספר דגמים של קטנועי ״ וספה וספה 150״ -זהו הדגם הבסיסי אשר מיוצר כבר שנים רבות, רכב רב־שימושי
מתאים במיוחד לעבודה מאומצת ונסיעה בדרכים קשות .״ וספהספ רי נ ט 150 המנוע בעל הספק גדול ביותר ובעל

תאוצה ומהירות — קטנוע ספורטיבי.
וספה ״ סו פרס פו ר ט מנוע 2כ״ס בעל עצמה רבה יותר. קטנוע מסיבי וחזק יותר, ומיועד לאלה המבקשים ״משהו מיוחד״

במדינה
דרכי־חיים
שעה . 04 דו
ברכבת ישראל

הופעה בכורה ארצית בשעה 9.15 בערב
יום ד׳ 13.9
בקולנע

״סינרמה״
תל־אביב

פיכיפ — הופיעו בהצלחה עצומה במשך שנה באירופה
פיכיפ — הוקלטו בעשרות חברות תקליטים
םיכיפ — הוזמנו להופיע על מסכי הטלויזיה

גוער כמבוגר! הבטיחו מקומות מראש
כרטיסים אפשר להשיג מהיום בכל משרדי הכרטיסים
בקרוב :
׳ — קרית גת * ״גן עדן עכו * ״אורות״ — קרית מוצקין *
* ״נגה״ — גבעתיים * ״תפארת״ — הרצליה
חולון

?וני
במחירים גבוהים

לוה ק לי ט ה
מכל הפוכים
מ ל 1ה

גם של חברות

ויתר המלוות

״נוה״ ,שדרות רוטשילד ,15 תל־יביב,
טל ,54931 .פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד .6.30

התמורה במקום -במזומן.

״ אג דתיור׳ ו ״ אגד דן תיון־״
ש מחי ם להודיע על הפעלת

טיולים חדשים

רמת הגולן
רצועת עזה ־־ צפון סיני
ירו שלים ־ בי תלחם ־ חברון
יריחו ־ שכ ם -טול כרם

הטיולים מתקיימים בכל ימות השבוע באוטובוסים
ממוזגי אויר.
פרטים והרשמה במשרדי ״אגד תיור״ ,״אגד דן
תיור״ ובמשרדי הנסיעות.

— מ ספר ה מ קו מו ת מוגבל —

הרכבת האחרונה לירושלים מתל־אביב שיצאה
באחד מימות השבוע שעבר, כרגיל,
בשעה ,17:04 היתד, מאוכלסת כמה יהודים
ירושלמיים עבדקניים ששבו מביקורי קרובים
בבני־ברק; כמה צעירות ירושלמיות שבילו
בשפת־ימה של תל־אביב וקבוצה גדולה של
ערבים שביקרו ביפו והעדיפו לחזור
לבתיהם במזרח ירושלים ברכבת. אמצעי
תחבורה שנמנע מהם במשך 19 השנים
האחרונות.
הקבוצה יוצאת הדופן היחידה בקרונות
היתד, של עשרה פרחי־כהונה יוונים־אורתו־דוכסים
מאחד מבתי־המידרש שבסביבות ירושלים.
הם התרכזו בקצה אחד הקרונות ושוחחו
בינם לבין עצמם בשקט. גלימותיהם
האפרפרות ושערותיו,ם הארוכות שיוו גוון
נוסף לאוכלוסיית הרכבת.
גוון זד, הפך עד מהרה לצליל עת פתחו
פרחי־הכהונד, מימרה ערבית שלווה. אך
צליל ערבי זה צרם את אוזניהם של כמה
פרחחים הדוקי־מכנסיים וארוכי־בלורית שהוכיחו
כבר קודם לכן את מציאותם ברכבת.
את. תחנת כפר־חב״ד ניצלו לנסיון של
התקפת צביטות מרוכזת על ישבני כמה מן
הנוסעות הצעירות. את תחנת נחל־שורק
ניצלו למזימה של משיכת בקבוקי טמפו
מקוררים, ללא תשלום, מדלי המוכר.
״מלוכלך שכמוך!״ אם עד אותו רגע
התיחסו שאר הנוסעים אל תעלוליהם של
הפרחחים בסלחנות הרי השתנה הדבר לחלוטין
ברגע שד,פרחחים נטפלו לפרהי־הכהונה
הערביים, הורו להם, תוך קללות
להפסיק את השירה בציבור שלהם.
הפרחחים הוקפו תוך שניות טבעת אדם
שהפרידה ביניהם לערבים, הסיטה אותם,
בסיועם התקיף של שני סמלי צה״ל, גופנית
מן המקום.
ירושלמי בעל מראה של מרצה באוניברסיטה
ניסה להטיף לפרחחים בטובות,
הסביר את חשיבות שוויון הזכויות לכל;
נוסעים אחרים גינו אותם ביתר תקיפות
ויהודי במגבעת שחורה ורחבת־תיתורת ש־ציציותיו
הציצו מחולצתו מילמל לעומתם
מיקרא מפורש בהברה אשכנזית.
אבל המילה האחרונה היתד, לצעירה במכנסיים
״ קצרות, ג׳ינג׳ית טובת־מראה ששערה
היד, אסוף לזנב־סוס. היא ניגשה אל
אחד הפרחחים, שנאלץ להתבודד בפינת
הקרון עם חבריו, על רקע הזימרד, המתחדשת
של הערבים, תפשה בחולצתו ולאטה
בפניו :״מנוול מלוכלך שכמוך!״

בית־זקגים
באחד הבתים הישנים של תל־אביב מצוי
חדר חשוך שלאורך קירותיו מונחים ללא
כל סדר מיוחד רשם־קול גרונדינג דגם ;67
פטיפון המופעל על־ידי מנואלד. ובעל רמקול
ענק; צמידים; טבעות ושעונים; תנור חשמלי׳
זוג אופניים שרוטות וכמה שמלות
מקומטות.
זה לא מחסן של חפצים גנובים וגם לא
חנות של מציאות משוק הפשפשים. זה הוא
אחד משני גתי־המשכון (לתזבארדו) שנותרו
בארץ. וגם שניים אלה נותרו רק במיקרה.
כפי שהעיד המשכונאי י. גרינפלד :״כמעט
אף אחד אינו יודע שיש מקום כזה בו
מלווים כסף תמורת הפקדה של חפצים.״
הוא גם הסביר מדוע אינו קורא ל־לומבארדו
בשמו העברי המקורי, בית־עבוט
:״יחשבו שזה בית־זקנים!״
אולם אלד, שיודעים על קיום הלומבארדו,
אנשים קטנים עם חובות גדולים, הנזקקים
בדחיפות למאה או מאתיים לירות (״אדם
חייב לפרוע שטר תוך כמה שעות; אשה
צריכה לקנות תרופה יקרה לבן חולה״)
באים לגרינפלד וממשכנים אצלו חפצים
לשבועיים, חודש ויותר.
את ערכם של המשכונות קובע גרינפלד
בטביעת־עין המבוססת עלו נסיון־חיים (״שעון
דוקסה חדש — 50 לירות; ישן — 25״) או
בהסכמה הדדית.
רק שלא תמיד קיימת הסכמה כזאת :״פעם
באה אשד, למשכן טבעת ודרשה 300 לירות,
למרות שהטבעת היתד, שווה לכל היותר
עשר לירות. היא הסבירה לי שהיא קיבלה
את הטבעת בירושה מאמה ולכן היא שתר,
בשבילה אפילו אלפי לירות.״
כל מיני שפחנים. המדיה המטרידה

את גרינפלד באמת היא בעיית השיכחה. כל
לקוח חמישי פשוט שוכח לפדות את החפץ
שהפקיד. ומכיוון שהחוק מחייב לשמור על
המשכון משך שבעה חודשים לפחות, התוצאה
היא שאחרי תקופת המתנה כד. ממושכת
מאבד החפץ, על־פי־רוב גם את מעט ערכו.
ואם השכחנים הם סתם שכחנים הרי
האסון עדיין די מוגבל, שלא כמו במיקרה
שהשכחנים אינם אלא גנבים, המשאירים
חפצים גנובים, אותם מחרימה המשטרה על־חשבון
המשכונאי.
אבל האכזבה הגדולה ביותר היתד, לו
לגרינפלד השנה: כשהתחיל המיתון היה
משוכנע כי תקופת פרוספריטי עומדת בשער.
רק שהתברר שלקוחותיו הקבועים הם כל
כך בצרות עד שלא היו מוכנים להסתכן
בהפקדת חפצים.
הם פשוט לא היו בטוחים שיוכלו אי־פעם
לפדות אותם, אם המיתון יימשך.
עיניים ואוזניים

עיתונ?ת

זאב שיף טס פעם במטוס מיראז׳ וגילה כי
״ישראל של טייסי המיראז׳ נמדדת בשניות
וברגעים״ .אלי לנדאו עמד ליד מוטה גור,
עת נתן זה את הפקודה
לכיבוש העיר
העתיקה ושמע אותו
מסנן מבין שיניו
״האופרציה החלה״
ואיתן הבר עקב אחרי
הישיש בן ד,־80
שהיה מגיע בכל יום
של ימי הכוננות
ערב מלחמת ששת־הימים
למחנה ה־מטכ״ל
ומשקה את
השוטרים הצבאיים
בקפה חם.
שלושה אלה לא
שמרו את התרשמויותיהם לעצמם, אלא הואיל
והם עיתונאים, כתבים צבאיים, שיתפו
גם את קהל הקוראים
בחוויותיהם. השבוע
גם כינסו השלושה
את עיקר הכתבות
האלה מימי
הכוננות והמלחמה
בספר משותף, בעל
השם ההולם נזאת
כתבנו הצבאי (הוצאת
כידון; 204 עם׳).
שלושת הכתבים
הצעירים, כולם
קציני מילואים, איש
הארץ שיף (,)35
איש מעריב לנדאו ( )28 ואיש יריעות אחרונות
הבר 27 לא מחדשים הרבה בספרם,
אך מצליחים להעלות
מחדש את אווירת החודשים
מאי—יוני
ובמיוחד מאותי הרגע
שקריין קו7־
ישראל, יורם ארבל
הודיע :״משעות הבוקר
מתחוללים בחזית
הדרום קרבות
עזים בין כוחות אויר
ושריון מצריים, שנעו
לעבר גבול ישראל,
ובין כוחותינו לנדאו שיצאו לבלמם.״
מעיניהם ומאוזני־הם
של השלושה נעלם מעט מאוד כפי שמסתבר
מן הספר, כי בו אפשר לגלות,
בין השאר, כי
#דכי אחת האוניות התקועות באגס
המר של תעלת סואץ היא א /ק נאצר.

דרכי-אדס
סיפורו

ספר
22 שנים היה משה גלמידי נמוך הקומה
ובעל הקרחת עם קצוזת השיער הג׳ינג׳י,
בעל התואר הבלחי רשמי של מלך ספרי
העולם הזה 1567

י.־א1ת*בד

תל־אביב. למרות שמספרתו, השוכנת ליד
כרם התימנים היא אולי הקטנה במספרות
תל־אביב (ארבעה על שניים) והיקרה שבהם
( 5ל״י לתספורת) נוהרים אליה מכל קצות
הארץ.
בין לקוחותיו של גלמידי, הנאלצים להמתין
לפעמים למעלה משעתיים בתור,
נמנים מרבית אמני ישראל ואנשי החברה ה
שלושה
לילות במידבר, ושני ימים בנווה־מידבר׳
לא הרתק מים־המלח.
התפעל, השבוע, שר־התיירות הירדני :״אם
יש אפשרויות כאלו — מי רוצה בכלל אתרים
קדושים?״
ירושלים האנדרטה שיצאה מבדידותה

נעלםבהברשה יזלרז
#לנ.ט -הספריי השומר על בריאותו
וגמישותו הטבעית של השיער

איך השפיעה המלחמה על אנדרטת השלום
של אייבי נתן, מעשה־ידיו של הפסל יגאל
תומרקין?
פשוט מאד: לפני המלחמה ניצבה האנדרטה
בבדידותה, על אם הדרך להר־ציון בירושלים.
אולם המלחמה שינתה את הגיאוגרפיה העירונית,
והבדידות נסתיימה, שכן הדרך
הפכה הומה, והרבה תושבים ערביים עושים
בה את דרכם אל מרכז העיר.
אלה מביניהם שיוצאים מביתם רכובים
על חמורים, מתעכבים ליד האנדרטה, קושרים
אליה את חמוריהם, וממשיכים דרכם
ברגל. לעת ערב, כשהם חוזרים מן העיר,
הם מתירים את החמורים ורוכבים עליהם
הביתה.

ן*ל.1ט -לתסרוקת מו שלמת באמת.

ספנות
עי׳י ו
ספר גלמידי בפעולה*
השערות כיסו את כל הקרחת
גבוהה; עורכי־דין; תעשיינים; אנשי־עסקים.
כי גלמידי רכש לו שם כבעל ידי־זהב,
המצליח להתאים לכל גבר תספורת לפי אופיו
ודרישותיו. ובדיוק זה מה שעשה לפני
כמה שבועות לאיל־האופנה האמריקאי
אנדריו פולארק, שהגיע למספרתו במיקרה,
בעת ביקור בארץ.
פולארק, הקרח למחצה, יצא מהמספרה
כשמעט שערותיו מכסות את כל קרחתו.
ואת זה הוא לא יכול היה לשכוח לגלמידי.
״בכל אמריקה אין ספר־גברים אחד שמסוגל
לעשות מה שאתה עשית לי,״ התפעל.
סאלון בשדרה. השבוע בא הגמול.
פולארק הזמין את גלמידי לבוא אליו
לניו־יורק.
״הזהב אינו מתגלגל כאן ברחובות,,־ כתב
לגלמידי ,״אבל אני אעשה הכל כדי להפוך
אותך למפורסם שבספרי אמריקה.״
לשם כך הבטיח פולארק לערוך לגלמידי
סידרת הופעות בטלביזיה בהן ירואיין גלמי-
די על־ידי מראיינים ידועי־שם ובהן יציג
לאמריקאים כיצד יש לספר כוכבי קולנוע
וטלביזיה ידועים.
לגלמדי לא היו הרבה היסוסים. הוא מכר
את מכוניתו, וטס לארצות־הברית. הוא כבר
החליט• שאם יצליח המסע כמתוכנן, ימכור
את המספרה ברחוב הכובשים ויהפוך לבעליו
של סאלון תסרוקות לגברים בשדרה החמישית
בניו־יורק.
תיירות הגמלים הקדושים ישראל מפרסמת בעולם, מאז כיבוש
הגדה, מודעות־תיירות בה היא מציעה :״בואו
לישראל — ובקרו את כל המקומות הקדושים!״
ירדן,
שסיפקה לישראל במלחמת ששת־הימים,
את המקומות הקדושים החסרים,
החליטה לצאת להתקפת־נגד כי הרי, בכל
זאת, ממשלה ששליש מהכנסותיה במטבע־חוץ
באו לה מתיירות זרה חייבת להגיב
כשהיא מפסידה את מוקדי־המשיכה העיקריים
לתיירים.
התגובה שבאה, השבוע מממשלת עמאן:
היא החלה מארגנת שיירות־גמלים לתיירים.
השיירות מורכבות מגמלים אמיתיים,
ומבדואים לא פחות אמיתיים — אנשי השבטים
המשוטטים בגבולות הגדה המיזרחית.
התיירים זוכים לא רק בהווי ציורי, בנוף
מרהיב, וברכיבה על גמלים אכזוטיים —
אלא גם לבתי־שימוש מתקפלים, למקררים
חשמליים ניידים ואף לאמבטיות־רחצה ניידות.
הסיורים
כוללים שהות־לילה בעיר הסלע
האדום — פטרה, ביקור במיבצר־צליינים,
* מספר את השחקן גדעון זינגר.
העולם הזה 1567
המזל החיבה המיוחדת שהגו בני משפחת בור־כרד
לאות עי״ן לא נבעה מזה שהם היו
יוצאי המזרח. להיפך. הם היו ייקים שעלו
ארצה מגרמניה והעבירו איתם את העסק
המשפחתי — צי אוניות קטן.
וכל אונייה בצי הזה נקראה בשם שהתחיל
בעי״ן: א/מ עתיד; א/ק עמל; א/ק
עליזה.
ליתר ביטחון גם נקראה חברת הספנות בשם
עייני — חברת עתיד, והיא היתה חברת
הספנות העברית הגדולה לפני קום המדינה׳
כשבידיה 750/0של הצי העברי (האונייה
הרביעית היתד, אוניית־הנוסעים קדמה).
טעות
גורלית. משך 15 השנים שקדמו
להקמת המדינה, פרחה חברת עתיד.
אוניותיה הפליגו בחופים המזרחיים של ה־ים־התיכון
והבלקנים, והיא אפילו השתדלה
להעסיק כמה שיותר מלחים עבריים (בשכר
של חמש לירות ארצישראליות לחודש למלח
כשיר) במקום הצוות הגרמני שבא עם הצי
היהודי מגרמניה.
עתיד גם נרתמה למאמץ המלחמתי של
מלחמת־העולם השנייה, הפליגה דרך קבע
באחד הקטעים המסוכנים ביותר של החזית
הים־תיכונית: אלכסנדריה—טוברוק.
עוד בעיצומם של ימי־המלחמה הזדרזו הבריטים
להראות לבורכרדים את הכרת תודתם׳
מסרו להם, במחיר סמלי בלבד, כמה
ספינות שהיו תקועות בנמל חיפה מאז
הורדו מהן, ערב מלחמת־העולם, מעפילים
יהודיים.
חברת עתיד נהגה כמקובל, קבעה לספינות
החדשות שמות עייניים מובהקים: עליזה
; 2ענטר; עמוס; עגור.
ואז החליט מישהו שלא צריכים להיות
ייקים כל כך והורה לתת לספינות הנותרות
שמות לא־עייניים: לילי ומתבן.
וזאת היתה, כפי שמספר הימאי הוותיק
רב־חובל זאב הים, בזכרונותיו בירחון הימאים׳
טעות גורלית: ללא עי׳ץ לא הלך
לספינות עתיד. תוך זמן קצר טובעה לילי
על־ידי צוללת איטלקית בין קפריסין לתור-
כיה ומתבן נפלה קורבן לסערה בחופי
מצריים.

נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
ולכיתות ערב לנוער ולמבוגרים

הווי
• חתונה ללא תאונה. בחיפה
הוצב, באורח מיקרי לגמרי, ליד אולס־חתו־נות,
תמרור אזהרה זהירות, ילדים לפנין!
• רמז דק. בירושלים גילו בני העדה
הנוצרית בעיר כי בעת מיספור הבתים בעיר
העתיקה על־ידי עיריית ירושלים, עלה
בחלקה של כנסיית הקבר הקדוש, ברחוב
סנטה הלנה, המספר ,18 או כפי שהסבירו
להם כמה יודעי־לשון, ח׳׳י בעברית.
• פאנצ׳ר. בירושלים עמד אזרח ב־בחינת־הנהיגה,
אחר שנכשל בה בשמונה
הפעמים הקודמות, שילש מרוב שמחה 150
לירות לכיס הבוחן, נעצר בו־במקום על
שיחוד עובד־מדינה.

* רדיו אלקטרוניקה מעשית * טלויזיה מעשית
* קציני רדיו אלקטרוניקה לצי
* חשמלאות בנין ותעשיה
* חשמלאות רכב

הסמכה: תעודת בגרות ותעודה מקצועית

מתקבלים תלמידים לכל הכיתות
ללא ידיעות מקצועיות קודמות

שכר לימודמודרג * סטיפנדיות
ייעוץ פדגוגי והרשמה:
וכי! ו 1ד 1ו 9.1111־ ובבחר 4 :־ 7אחהןנ

נורזעו * ונן 7־

( 1 X 1 * 1 ^ 3ד*יז־ 1תו־נו־111ז רפי־דר־נבזיר!)

ח ם ״ ר 15 67

ח׳אלולתשכ״ז13.9.1987,

המחיר 120 אג׳

נערה זו

חתונלוגה מנשדה
ודה ר ה על זוול-ס

*ייייי

לתוך אש האוייב

70110

*משמוושגג