גליון 1568 מתאריך 20 בספטמבר 1967

לפני 1567 שבועות לחץ משה שהם על כפתור המכונה בבית־הדפום שלו. הגליון
הראשון של העולם הזה• יצא לאור העולם.
השבוע, כאשר הדפוס שלו היה עסוק בהדפסת גליון מספר ,1568 נדם לבו של משה שהם.
מלאכת ההדפסה נפסקה. בין עובדי הדפוס עברה הבשורה :״הזקן איננו.״ הידיעה הגיעה
גם למערכת, וגם בה נדמה העבודה.
אבל ההפסקה היתד, רק לכמה רגעים. המכונות חידשו את מירוצן המתכתי, והבניין של
דפוס שהם רעד עם כל סיבוב של הגלגלים.
היתד, זו הדרך הנאותה ביותר להנציח את פעלו של האיש שיפד את הדפוס.

גאוותו של משה שהם היתד, בכך, כי הדפום שלו הוא הדפום העברי הוותיק ביותר
הפועל כיום בארץ. הוא יסד אותו
בעצמו ביפו, לפני מלחמת־העולם הראשונה.
הקאריירה
שלד במדפיס נפסקה —
אך רק לזמן קצר — כאשר גורש
מהארץ על־ידי השלטון התורכי, בשל
היותו נתין רוסי. הוא עבר לקא־היר,
יחד עם יתר גולי ארץ־יש־ראל
— ונכנס מייד כשותף לדפוס

סקנדינביה ...החולצה החדי שה
באפנה ה חדפי ת -ספורטיבי ת
של ניבה, עשויה מא/׳לזריילו•
חו לצתסקנדינביהנוחה,
| ך ^ חמימהללאמשקל, רכה
—7 ן ונ עי מ ה למגע, מתכבסתב קלו ת
־ וללא גיהוץ.

<6ב אוו ־ פו םומ אי ם
קוני במחירים גבוהים

לו ה
מפל הסוגים
מ ל 1ה

קליטה

גם של חברות
| 1ויתר המלוות

.נוד,״ ,שדרות רוטשילד , 15 תל־יביב,
טל ,54931 .פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד .6.30

התמורה במקום -במזומן.

׳71 1 /

11 ווונו * אווונ פ תוח יים נ ב
ב קו ד ם׳

ערב

קורסים חדשים

פרטים והרשמה בשעות 1—9בבוקר; 4_ 7
אחה״צ, טכניכץ: תל־אכיב, דרך פתח־תקוה
( 44 תחנה מרכזית, פנת רח׳ הרכבת).
תל־אכיב, דרך בתה־תקוה ( 126 מול
הקריה) .חיפה, רח׳ בלכור ל(מול הטכניון).

~ כאשר כבשו האנגלים את הארץ,
והחליטו להדפיס עתון בעברית, הם
פנו באופן הטבעי ביותר לשד,ם.
חדשות מהארץ הודפס בקאהיר, מטעם
הצבא הבריטי, והופץ בישוב
העברי הקטן של אז.
כאשר נכנסנו אנו, חברי המערכת
הנוכחית של העולם הזה, לדפוס
שלד לראשונה, היינו מתחילים ירוקים
לעומת שנות הנסיון שצבר
במקצוע.
הוא כבר לא עמד בעצמו ליד
מכונת־ההדפסה. שני בניו, אליהו
ודוב, עשו את המלאכה ביעילות ובמסירות שלה מסוגלים רק מי שצבע־דפוס מהול בדם
הזורם בעורקיו. אבל משה שהם לא ניתק ממכונותיו. קולו התרומם מעל להמולה שלהן.
עד לשבועות האחרונים של חייו, היה מופיע בשעות הלילה המאוחרות לראות את מכונותיו
פולטות את גליונות העולם הזה.

פעםכשנה, כשלושה שבועות לפני ראש־השנה מתערערים כדרי עבודתו של
העולם הזה, ונכנס לתוקפו סדר מיוחד.
צוות אחד פורש מן העבודה הסדירה, ומקדיש את כל זמנו ומאמציו לגליון ראש־השנה.
כי אנחנו משתדלים להפוך את גליון ראש־השנה למיסמך — מיסמך המספק לכל
הקורא אותו מזון׳למחשבה למשך ימים רבים, מיסמך המהווה את שיא העתונות באותה שנה.
השבוע התחיל צוות מיוחד זה בעבודתו להכנת הגליון המיוחד. אורי אבנרי פרש מכל
עיסוקיו, כמו בכל שנה, כדי לכתוב בעצמו את כתבת־הענק של השנה.
הפעם זהו אתגר מיוחד. כי ברור לגמרי מהו המאורע המרכזי של השנה — מלחמת־ששודד,ימים
— וכבר נכתבו עליו מיליוני מילים במאה שפות.
אולם כתבת־ענק זו לא תהיה דומה לאלפי המאמרים שנכתבו עד כה, בחיפזון, תחת
לחץ המאורעות והזמן. גם הפעם ישתדל העולם הזה לתת תמונה אחרת, שלמה, מאוזנת —
בעזרת עובדות חדשות, שלא נתפרסמו עד כה, ובעזרת ראייה חדשה של העובדות הידועות.
במרכז הכתבה תעמוד, כמובן, דמותו של איש־

השנה. הפעם תהיה זאת כתבה מיוחדת במינה —
אפילו בד,שתאה לכתבות על 17 אנשי־השנה הקודמים.
איני יכל לגלות לך מי הוא איש־השנה. אבל אני יכול
לגלות כי ניתוח אישיותו יגלה לך עולם חדש.
שנקרא אז תשע בערב, בעריכתו של אורי קיסרי.
מכתכים איש השנה
נכון שדיין דאג לפירסומת רבת־מימ־דים,
אך לא מגיע לו. לרבין מגיע, לעומת
זאת, כל הכבוד: אך הוא רק עשה את המוטל
עליו.
איש השנה הוא לגמרי אחר: אזרח ישראל
— שהוא גם חייל בצה״ל.
מועמדים אחרים:
מדינאי בינלאומי: דה־גול, שהגיע לברוגז
עם כל העולם.
שחקן השנה: חיים טופול.
שחקן־חוץ: המלך חוסיין. עד כה הוא
משחק יפה מאוד.
ח״כ השנה: אורי אבנרי. כרגיל.
המאורע החשוב של השנה: מלחמת ששת־הימים
ותוצאותיה.

גדעון גלעדי,

הרצליה

אני מציע לבחור את משה דיין, שהועלה והעיתונות בלחץ דעת־הציבור
למרות התנגדות צמרת המערך, ממש ברגע
האחרון.
הוזיכוחים, הלחישות וצרות־העין על הנושא
״מי תרם לנצחון, רבין או דיין?״ —
נשאיר להיסטוריון.
משה דיין הוא שר־בטחון רביעי. קדמו
לו פינחס לבון ולוי אשכול הכושלים. דיין
הוא ממשיכו של דויד בן־גוריון, תלמידו
ואולי אפילו יורשו.

דרור יעקובוביץ, נליל-יס

טכניכון

תל-אביב-חיפה

המעמיד אף שופט רם ונישא למשפט, כשהוא
השוד.
אל ישכיחו מאורעות ששת־הימים מעינינו
את הצדק המוחלט.

כרמלה נוף,

תל-אביב

. ..אלופי צד,״ל, כקולקטיב.
הלוחם העברי.

חייל כסיני,

אי-שס

שמואל אבינועם, חיפה
.. .הרב גורן. זוהי התגלמות של רעיון
מלכות ישראל השלמה.

משה כהן־צדק,
ספק ספחת 1

בני-ברק

לדעתי הגזים ח״כ
אבנרי (העולם הזה
)1566 בהערכתו את
הסכנות הצפויות מן
הסיפוח, ומצד הערבים
הפלשתינאים.
אין דומה דינו של
עם ישראל לדין עמים
אחרים. בגורלנו
המיוחד בהיסטוריה,
כן גם נצחו־ננו
הגדול.
אני מציע למר אבנר,
שישאיר לקברניטי
האומה לדאוג
לעתיד ארץ־ישראל.

זאב יפה,

השופט מלחי. אין לשכוח את אשר
עשה: הוכיח שיש צדק מוחלט במדינה,

מנדל
ה עול ם

הז ה 1568

בימים האחרונים דובר בעיתונות על הקמת
התנועה הערבית למען מדינה פלשתינאית
עצמאית.
זו הזדמנות יוצאת מגדר הרגיל להביא
לידי פתרון טוב לבעיית כאובה זו.
אך חובה עלינו שלא להתערב, בינתיים,
במאמציה של תנוער, זו, לא לטובה ולא
לרעה, לא מצד הממשלה ולא מצד מפלגות
כגון הכוח החדש.
תמיכת אבנרי בתוכנית תשניא אותו על
יתר המפלגות. תמיכת הממשלה תהפוך את

ירקות — ואף סתם קופסות־פח, להשתמש
בהן כבכלי־אוכל.
כבר עמדו ללכת — והנה מגיעה מכונית
שנייה. וזו באמת הכילה שלל רב: ענפי-
עצים, שנגזמו למטרות־נוי, על־ידי חיילים,
באחד המחנות.
הילדים התנפלו שוב על חומר־ההסקה ה־מצויין:
בחורף, קר בבקתות־החמר.
צילמתי את התמונה, והריני שולח אותה
לפירסום — כדי להראות איפה הבעייה האמיתית
שלנו, ואיפה האתגר הגדול ה

וא£קו1פ
הדגם ה מ פו רסם בעיצוב חדיש

ילדי רפיח ומכונית האשפה
מנהיגיה הערביים של התנועה לקוזיזלינגים,
בעיני חבריהם.

דויד דס,
מקדחת כיום שרג

תל-אביב

בשנים האחרונות היה העולם הזח עיתון
טוב, ולפעמים גם פחות טוב. בשבועות האחרונים
הוא שוב הפך לעיתון גדול.
לולא אתם, הייתי מתייאש מן הארץ, ולא
הייתי חוזר אליה. מכל העיתונים המגיעים
אלי, עיתוני בוקר וערב, נושב רוח של שוביניזם
גועלי, פרי גיסאות מזרח אירופה וצפון
אפריקה, המעלה לפעמים את ההרגשה
כי במלחמה האחרונה הרוויח עמנו שטחים
והפסיד את שפיות דעתו.
אחרי כל אלה, לקרוא את העולם הזה זה
כמו מקלחת מרעננת אחרי יום שרב. אתם
הקול האחרון של ההגיון והשכל הישר.
אל יפול רוחכם. המשיכו. אני בטוח שיש
רבבות ישראלים, בארץ ובחו״ל, החושבים
כמוני. אחרי שיישכחו אלפי מאמרי ההידד,
ייזכרו דבריו של העולם הזה בשעה זו.

אריה ג,.

ניו־יורק

הפיתרון היחיד
המדיניות הרשמית הנוכחית קובעת שכל
עוד לא ישבו הערבים איתנו ליד שולחן
אחד — אין הממשלה מפרטת את תוכניו־

זוהי מדיניות חסרת ריאליזם, בצורה
משוועת ממש.
תנאי זה יכריח את הממשלה להחזיר את
השטחים המשוחררים, כשישבו, תמורת
שלום מפוקפק.
הוא לא יפתור את הבעייה האמיתית,
שהיא לא ממשלות ערב אלא הפלשתינאים.
אנו עשויים להרודיח שטחים אך להפסיד
את השלום.
הפיתרון האמיתי היחיד: לתת ולשאת עם
הפלשתינאים, היושבים בטוזח־מגע איתנו.

אריה אכרמוביץ,
חרפת הכבישים

חיפה

עלי להביע חרדה וצער על התנהגותם של
נהגי המכוניות 546־( 717 סימלן ה לבנה) ו־
128־( 89 אוטובוס אגז־טיול).
הם סירבו בתוקף לקחת שלושה חיילים
בטרמפ, ביום ו׳ ד,־ 8לספטמבר — חיילים
שעמדו באיזור שומם בליבה של רמת־הגולן.
המזעזע הוא שעצרו, עקב שיבושים בכביש,
אך מייד צעקו :״לא רוצים לקחת
אתכם!״
יש להגביר פעולה כדי להעניש את אלה
המונעים טרמפ מחיילי צד,״ל, ולפעמים גם
את החופשות הקצרות והיקרות שלהם.

רכ״ט צח״ל,

אי-שם

הקטנוע הנדרש ביותר בעולם חזק, מהיר וחסכוני
לכל תנאי דרך —
במישור ובהרים

קורא לנו. אם נפתור את בעייתם — פתרנו
את עיקר בעייתנו.

נחמיה מזרחי, רחובות
• ילדי-הפליטים, כפי שצולמו על־ידי
הקורא מזרחי — ראה תמונה.

מחומות כמועדון
נמצא בית קטן בלב שכונת רחביה. המשמש
בית־כנסת לאגודת־ישראל. בתוך
בית זה הופלש מועדון־נוער של ארגון
הנוער הדתי עזרא.
זה שנים רבות פונים למשטרה ולעירייה,
לשים קץ לשערורייה של רעש בלתי־סביר,
צריחות וצעקות בכל שעות היום והלילה —
ללא הועיל.
השנה הקימו בחורי־ד,ישיבה והמשתמטות
משירות צבאי מועדון־פינגפונג בתוך ביתד,כנסת
ובחצרו. הדברים הגיעו לשיא בטי
באב. בעת אמירת קינות בתוך בית־הכנסת,
התחילו לשחק פינגפונג בחצר.
על־אף חוקי־ההפרדה, משחקים בחורים
ובחורות ביחד.
אפשר לראות איך בחורות עולות על קטנוע
של בחור, ונוסעות עימו — כנראה
לפי חוקי־הצניעות.
גבאי בית־הכנסת והרב — שהוא חבר
בית־הדין לערעורים של הרבנות הראשית —
יודעים הכל, ואינם נוקפים אצבע לריסון
הפורענות.

ד״ר אפרים פורת ,׳רושליס
עוד פולין לא אבדה
כתבתם (העולם הזה :)1567״פולין קיבלה
משך 20 שנה ויותר השפעה תרבותית
רוסית.״
מושגים כאלה הם בדיחה. אומנם תרבות
פולין, לפני המלחמה׳
היתה גבוהה.
עכשיו׳ לאחר הכיבוש
על־ידי הרוסים,
רמת התרבות נופלת
בהחלט מאשר קודם.
עם זאת, עדיין אין
להשוות את תרבות
פולין דעכשיו לתרבות
רוסיה: את זו
האחרונה חייבים להשוות
לתרבות קונגו,
ויטנאם וכדומה. פוקסברומר אני מכיר את התרבות
של רוסיה
ושל העם שלה: חייתי ברוסיה שנה וחודשיים
ימים.

מיכאל פוקפכרומר,

רמת-אליהו

קסדות לרוכבי אופנועים וקטנועים
לפי התקן

ומשקפי מגן
להשיג בחנו יות ש. ל .י
אביזרים לרכב
מהנאות ומתנות
חנות ומחסן מרכזי ת״א,
השרון , 19 פנת השפלה .3
סניף רח׳ אבן גבירול .68
ליד קפה רוול החדש, ת״א.
סניף באר־שבע חברת שחן,
רחוב הדסה .46
וסניפי החברה ברחבי הארץ

האתגר
זה קרה השבוע בשערי־רפיח.
משאית השליכה במקום אשפה — וילדי
מחנה־הפליטים הסמוך התנפלו על הזבל
בתרועות־גיל. הם אספו פירורי־לחם, שיירי־חעולס
הזה 1568

זבות קדימה במדור זה״תינתן
למכתביהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלסון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רה׳ פין 6י• גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*נג •
העורך הראשי: אות אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״נב

נ 11־ | 1

(£נ<• .ב^<:וד־ 3ר־סונ־ז^־/י 0

7113

הקרבורטור תמיד נ קי
היו ת ובנזין פז פלו ס

יק א

מכיל תוספתהמ קנ ה לו פ עול ה של
א ל -זהםן־־דטרגנטיות־) א שר מ ר חי ק ה
תוך כדי ז רי מ ת הבנזין אתהמשקעים
מי דלאחדהת הוו ת ם.

יותר עוצמה
פז פלו ס ק. א מונ עסתי מו ת
במערכת הבנזין והקר בו ר טו רוהפר עו ת
ב פ עו ל ת

מנו ע ת קינ ה, ו כ תו צאהמכך

מגביר אתההספקהמכ סי מ לי של ה מנו ע.

יותר קילו מ טרי ם
תו ספת פז פ לו ס ק. א מונ ע ת
ת ע רו בתע שיר ה מ די ב פ עו לתסרק,
א שר נג רמתכ תו צאהממשקעיםבקר בו ר טו ר
ועל ידי כך מ בי אהב מי שרין לחס כון
בתצ רו כ ת הבנזין.

מונע החלדה וקורוזיה
פז פלו ס ק. א
מונ עהחלדה זקורוזיה
במערכת הבנזין של כלי הרכב.

תו צרתחברת 1ץ £19 ארה״ב .

די ה עויג *ין־־־ יי־דן בדנ דו נו ד! ״ ק ו ״ ו״ו_נו1״ ופר־ ר ו בי

ה ארץ

ה עו ל ם

הז ה 1568

בשלם
״אולי האינטליג׳נס שוב אינו בוטח בי?
שאלתי את עצמי. אולי אני חשוד כסוכן־
כפול?״
הטיפול נמשך ונמשך .״הכאבים הגיעו
לידי כך שכבר לא הייתי בן־אום אלא בהמה
פשוטה,״ נזכר ויין.
דטנאם האיש
שרצה
ב שלום
מילת־ר׳מפתח,

השבוע׳

בויטנאם היתר,
.שלום״.
דיברו על שלום האמריקאים — והתכוננו
להקים חומת־מגן באיזור המפורז, שבבר
הוכיח את אפסיותו.
דיברו על שלום אנשי אירגון־השיחרור
בדרום־ויטנאם, ה־ויט־קונג׳
אשר פיר־סמו
מצע חדש, בו
הובטח, בין השאר:
#להקים חזית
שיחרור לאומית של
דרום־ויטנאם, הכוללת
קומוניסטים ולא
קומוניסטים.
• כשחזית זו
תגיע לשלטון, היא
תכיר ״בזכות להחזיק
ברכוש פרטי ולהחזיק
את אמצעידין
דזו
י,ייצור בבעלות פרטית״.

החזית תשמור על זכויות הכנסיות
השונות, ורכושן.
• היא תעודד את פעילותה הכלכלית של
הבורגנות התעשייתית והמסחרית.
• היא תקבל עזרה כלכלית וטכנית מכל
המדינות, בין אם ממזרח או ממערב.
תגובה מהירה. היה זה המיסמך
המתקדם ביותר והדמוקראטי ביותר שפורסם
אי־פעם על־ידי אירגון המחתרת הקומוניסטי.
גם אם היה המצע החדש של הויט־קונג
הקומוניסטי תכסיס — ברור שאם יהווה הוא
בסים להסכם עם ממשלת סייגון עתידית,
הוא ימנע מבעליו כל אפשרות של השתלטות
חד־צדדית.
אלא שעצם האפשרות שמישהו בסייגון
ינהל מו״מ, או אפילו יגיש לסיכומים, עם
הויט־קונג הוציאה מכליהם את האמריקאים
ואת מועצת־ד,קצינים הדרומית.
תגובתם של הקצינים לא איחרה לבוא.
היא לא היתר, מכוונת נגד הויט־קונג —
אלא נגד שוחרי־השלום בסייגון.
באמצע השבוע שעבר נעצר טרונג דין־
דזו ,,המועמד שזכה במספר הקולות הגדול
ביותר בבחירות של ראשית החודש, אחרי
נשיא דרום־ויטנאם׳ הגנראל נגויין ואן תיאו.
היה זה המועמד שדרש שלום — ומייד.

ארצנת הברית
חץ ה שלווה
וה אף האלקט רוני

בריטניה
״אני לא מרגל!״ טען, משך 18 חודשי־מאסר
בידי הרוסים, איש־העסקים והסוכן
למכשירי־אלקטרוניקה הבריטי, גרוויל ויין.
הרוסים לא האמינו לו: הם עצרוהו, כחשוד
בהיותו איש־קשר של אלוף־מישנה
פנקובסקי, איש הצבא־האדום, ששנא את
הקומוניזם, מכר סודות למעצמות המערב.
עכשיו, שלוש שנים לאחר שויין הוחלף,
ליד חומת־ברלין, תמורת המרגל הסובייטי
נורדון לונסדייל, פירסם ויין את זכרונותיו
— והודה ״הייתי מרגל באינטליג׳נם הבריטי.״
מיבחן״הסבל. פרשת קשריו עם פנקו־בסקי,
המעניינים כשלעצמם ,,כבר פורסמו
— על־ידי הסובייטים.
לעומת זאת, ויין מפרסם לראשונה סוד
אחר: הוא מגלה כיצד בריטניה משתמשת,
אף היא, בשיטות־טרור ובעינויים כדי לשבור
את המרגלים המיזרחיים שבידה.
הדבר נודע לויין, לאחר שהוא הסכים
לעבור ״מיבחן־סבל״ ,,ערב צאתו למוסקבה.
הוא הועבר לחווילה עזובה. שם נלקח
למוסך חשוף־קירות, הופשט, הורעב, ועבר
טיפול בידיהם של שני מומחים.
הסוכנים הבריטיים היכו את האיש בכליותיו
ובקיבתו, בשריריו ובצווארו — מבלי
להשאיר עיקיבות כלשהן.
ובמשך בל זמן. הטיפול לא פסקו לחקור:
״מי איש־הקשר שלך בשגרירות הסובייטית?
מי מהרוסים נותן לך כסף?״
בהמה פשוטה .״אחרי יומיים של
טיפול כזד״״ מספר ויין ,״התחלתי לחשוב
שזה כבר לא מיבחן.

עשן מסנוור וצורב — אשר אינו יכול
להגיע, בשום פנים ואופן, לתא־הנהג.
מכשיר אחר לגמרי הוא ״האף האלקטרוני״
.מכשיר זה ״מריח״ את נוכחותו של
צלף או לוחם עוין, המסתתר בסביבה.
משתמשים במיתקן, אותו אפשר לשאת על
הגב, כמו תרמיל, ביערות ויטנאם —
ובגיטאות השחורים של הדרום.
חברות כימיות אחרות באמריקה עורכות
עתה ניסויים על ״חץ השלווה״ :זהו אקדח
יורה־חצים. החצים חדורים חומר כימי, המשפיע
כסם מרגיע .״הנפגע בחץ כזה שוקע
בחלומות ובהזיות, ובמשך חצי שעה רוצה
רק בשלום ובשלווה,״ מסבירים המדענים.
חברת ווסטרן, שבעיירה פורט־וורת, המציאה
תחבולה לא פחות מחוכמת :״קליפת־הבננה
המתמדת״ .זהו תכשיר ההופך כל מידרכה,
עליה הוא מותז, לחלק פי עשר מן הקרח.
״שום הפגנה או מהומה לא תיתכן, כשאתה
יורה את הנוזל הזר, על הרצפות,״ מסבירים
אנשי החברה.
ואילו נשקם האישי של השוטרים הנלחמים
במהומות הוא בקבוק־ההתזה המכיל תכשיר
מיוחד המסוגל לשתק אדם, לחלוטין, במשך
חצי שעה .״כשעוצרים איש בעזרת הבקבוקון,
אין הוא מרגיש כלל שנלקח
בשבי״ ,אומרים השוטרים.
לדברי יצרני־התכשיר, עשוי השימוש ב־בקבוקונים
— היורים למרחק שמונה מטר
— להיות שגור, בעתיד הקרוב, גם בישראל:
כבר עכשיו משתמשים, לדבריהם,
אנשי משטרת ישראל בבקבוקים דומים —
המכילים, אומנם, רק גאז מדמיע חזק
ביותר.

ה עול ם

הז ה 1568

נעלם בהבדע\וז לזדרז
אלנט

הספריי השזמר על בריאותגוגמישותו הטבעית של השיער

אלנט -לתסרוקת מושלמת באמת.

מאו אמר שמלחמות המאה העשרים
יתנהלו, יותר ויותר ,,בתוככי המדינות.
ומשטרות אמריקה, שנתקלו הקייץ בכמה
וכמה דוגמאות מובחרות של מלחמת־גרילח
עירונית בניווארק, שיקאגו ועוד, מקבלות
את דעתו של מנהיג סין המהפכנית.
משום כך גם עוברת תעשיית הנשק האמריקאית,
יותר ויותר, לייצורם של מכי
שירי־לוחמה מסוג חדש: מכשירים המכודנים
לחסל כל התמרדות עירונית וכל מעשה־תוקפנות
אינדיבידואלי.
״ 0בישראל. הגולם הרציני ביותר של
מערכת־החימוש הפנימית הוא הטנק המעשן,
שהודגם השבוע באטלנטה ,,שבדרום ארצות־הברית.
זהו
טנק פחות־או יותר פתוח, המפליט

סכות בכליות, בקיבה, בשרירים, בצוואר
חישול המרגל

£111611:

ויין ואשתו

נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
ולכיתות ערב לנוער ולמבוגרים
* רדיו אלקטרוניקה מעשית * טלויזיה מעשית
* קציני רדיו אלקטרוניקה לצי
* חשמלאות בנין ותעשיה
* חשמלאות רכב
הסמכה: תעודת בגרות ותעודה מקצועית

מתקבלים תלמידים לכל הכיתות
ללא ידיעות מקצועיות קודמות

שכר לימודמודרג * סטיפנדיות
ייעוץ פדגוגי והרשמה:
בי! ונו!*ו11ת9 1בבק1־ 4־ 7אתהן ג

ווה ! ו 1) ±ח 1ן 7

1נדז המרכזית)
;ר*יד־1זרזנד

תמרורים
התארסה אחר התפוצצות הרומאן
שלה עם כוכב־הקולנוע ג׳ורג׳ האמילטון
ואחר היכרות של ארבעה חודשים1? ,ינדה
ג׳ונ סון ,24 ,הבכורה בשתי בנותיו של
נשיא ארצות־הברית, עם סרן חיל־הנחתים
(המארינס) צ׳ ארלם רו ב ,28 ,נספח צבאי
בבית הלבן, העומד לצאת לשירות בוויאט־נאם,
מייד אחר נישואיו, שייערכו בעוד
שלושה חודשים.
נחוג יום הולדתו ה־ 60 של אגרונום
יוסן 8אטינגר, מי שהיה משך שנים מנהל
מדור הירקות במישרד־החקלאות ושהוא ה
איש
שהרחיב למכר
דיהם הנוכחיים את
גידולי תות־השדה ו־הארטישוק
(קינרם)
בארץ ושיזם את גידול
הירקות המקדימים
בחממות. אביו
של אטינגר היה
עקיבא אטינגר, מאבות
ההתישבות בארץ,
אגרונום גם כן אטינגר שעוד הספיק לחנך
לחקלאות יהודים ברוסיה,
ארגנטינה ובראזיל.
נחוג יום הולדתו ה־ 70 של

הרב

יצחק אכו־חצירה, הרב הראשי של
רמלה־לוד, יליד מארוקו ובן שושלת רבנים,
אב לששה בנים ולשש בנות, המשמש בתפקידו
מאז עלותו ארצה עם קום המדינה
ושחינו המנהיג הרוחני של יוצאי צפון-
אפריקה בארץ.
נישא בלום־אנג׳לס, הסופר

הנ רי

מילר ,75 ,הידוע בספריו. האירופיים נחוגו
של סרטן) לחוקי טוקודה ,29 ,זמרת

יפאנית שהופיעה לטקס־הנישואין כשלצווא-
רה ענק אבני־אילת. הנרי והוקי(שהיא אשתו
החמישית של מילר) יצאו לירח־דבש בשבדיה
ובצרפת, בה נערכת תערוכת הציורים
הראשונה של הסופר הקשיש המנסה
בימים אלה את כוחו גם בציור.

נפטר בארצות־הברית בגיל ,70 ארג־סט
הנדרסון, חוקר־עתיקות, מייסד ויו״ר
מועצת־המנהלים של שרשרת מלונות שרתון.

הנדרסון התחיל את דרכו כסוחר מקלטי־רדיו,
רכש ב־ 1939 את מלון ש חזון הראשון
שלו (בבוסטון, ארצות־הברית) ממנו פיתח
את שרשרת 153 המלונות, שאחד מהם ניצב
על חוף ימה של תל־אביב והאחרון בהם
נפתח לפני חודש באי מלטה.
נפטר בארצות־הברית, בגיל ,78
צ׳ארלס כיייס יארו, זבן לפי מקצועו,
שהמציא לפני 30 שנה את מישחק החברה
ריכוז, ממנו מכר יותר מ־ 45 מיליון יחידות
ברחבי העולם ואת מיליון הדולאר תמלוגים
אותם קיבל תמורתו הקדיש לחיים הטובים,
גידול־פרחים ומסעות סביב העולם.

דזי א ל

הקניון האדום, בדרום הנגב
ברשותו האדיבה של משרד. התיירות (צלם .1 :בדאון)

111ה י

סייני ־י סן ־

סיגריות

.כיד

המלך
ה עגל ס

הז ה 1.568׳

* | 8 8 *881 8

*** נים ארוכות

הטילו צבאות יוון מצור על העיר

^ טרויה.
הם ניתקו אותה מן המרחב הסובב אותה, אך לא יכלו
לה. המיבצר האדיר עמד במיבחן.
לבסוף, כאשר עייפו מן המלחמה, החליט הפיקח ביוונים,
אודיסאוס, לכבוש את העיר מבפנים.

על אפיאום הפסל הוטל לבנות סוס״ענק מעץ,
מרהיב־עין ביופיו, ובו הוחבאו רבים ממיטב
הלוחמים של מדינות יוון.
הסוס הועמד מול חומות טרויה, והיוונים הזרו לסירו־תיהם.
באוזני הכתבים הזרים הם הצהירו כי נואשו מן התקווה
לזרוק את בני־טרויה לים, וכי מעתה ינקטו באמצעים
מדיניים, כדי י לחסל את תוצאות התוקפנות.

ך* איטר ראו בני־טרויה כי היוזנים נטשו את המצור
^ והפליגו בסירותיהם, הם צהלו ועלזו.

הם נהרו כהמוניויזב מתוך חומות עירם אל
השטחים המשוחררים, בדי לסייר במחנה ה יווני
הנטוש. שם נילו את סוס־הענק.
אחדים מהם הבינו כי זוהי תחבולה יוונית. אחד, לאוקון,
הזהיר בפני סיפוח הסוס לקודשי המדינה. הוא תבע להשאירו
מחוץ לגבולות טרויה. אבל שני נחשים — האחד
פוליטיקאי והשני עיתונאי — חנקו את לאוקון ואת בניו.

שאר כני־טרויה, ובראשם הדתיים, הבריזו
בי הסום הוא אחד מקדשי האומה, ויש להבני-
פו אל בין החומות. ראשי המפלגות, הפופריס,
המשוררים, ובל מי שהשתוקק להופיע בכות רות
העיתונות המקומית, התחרו ביניהם כדרישה
לסיפוח הסום. בל מי שהתנגד לבך
הוהשד הקומוניסט, כעוכר-טרויה ובחסר רגש
לאומי.
מייד החלה החתמת בני־טרויה על עצומה לממשלה, שלא
להחזיר את הסוס. הממשלה קיבלה את הדרישה.
שכרון־הנצחון הציף את העיר. עד מאוחר בלילה זללו
וסבאו כל בני טרויה, השתכרו מנאומים מצלצלים והקשיבו
לכוהן הצבאי הראשי, שתקע בשופר מול פני הסוס.

בלילה נרדם העם השיכור. סובן יווני התגנב
לסוס, פתח את פיתחו והלוחמים יצאו מתוכו.
הצי היווני, שהיה חבוי במיפרץ סמוך, חזר
כשקט לחוף. היוונים חדרו לעיר, רצחו את בל
תושביה ומחקו אותה מעל פני האדמה.

*** נים ארובות הטילו צבאות ערב מצור על מדינת
ישראל. הם ניתקו אותה מן המרחב הסובב אותה, אך
לא יכלו לה. המדינה היתד, כמיבצר אדיר.
היה סיבוב אחד, שני ושלישי. אבל ככל סיבוב ניצח צד,״ל.
בתום הסיבוב השלישי, כאשר נטשו צבאות־ערב את שוות
הקרב, נכבשו שטחי־ענק בצפון, בדרום ובמיזרח.
כאשר ראו אזרחי־ישראל כי צבאות־ערב מוגרו ונמלטו
אל מעבר לנהר ולתעלה, הם צהלו ועלזו.
רק מעטים מבינים כי סיפוח השטחים האלה למדינה היה
מהודה סכנה רבה. כי סיפוח זה היה מכנים למדינה למעלה
ממיליון תושבים חדשים, המתרבים במהירות עצומה. המדינה,
שהיתר. עד אתמול בעלת צביון עיברי מובהק, היתר.
הופכת בדרך זו למדינה דו־לאומית.

אבל המעטים הסבורים בך פוחדים מלהביע
את דעתם בפומבי. הם חוששים שמא יאבדו
מפלגותיהם קולות בבחירות, ושמא יאבדו
עיתוניהם קוראים. בדאי להם יותר להצטרך
למקהלה הקולנית, או לשתוק.

הוא יכול להיות כך:
אזרחי־ישראל היו שיכורי נצחון. הם התעלמו מן האז־הרה
של רואי־הנולד, שהציעו להשאיר את המדינה כמו
שהיא, ולאחד את הארץ בדרך של הקמת פדרציה שתבטיח
את בטחון המדינה ואת התפתחותה מבלי להרחיב את
גבולות המדינה עצמה.

בל המטורפים של קבוצות־השוליים, שדבריהם
עוררו אך אתמול גיחוך וציחקוקים, התחברו
לאגודה אחת. עצומה המונית תובעת מן
הממשלה ״שטח משוחרר לא יוחזר״.

ן ף* משך האגדה אינו ידוע עדיין. בעוד אלפיים שנה

בבחירות שנת 1969 לא ניתן לתושבים הערביים להשתתף,
מכירן שלא ניתנה להם אזרחות ישראלית. אולם תחת
לחץ דעודהקהל העולמית, וכדי למנוע זעזועים באזורים
הערביים, הוענקה האזרחות לתושבים האלה בשנת .1971
העליה היהודית, שנפסקה למעשה ב־ , 1966 לא התחדשה
בממדים ניכרים, מחוסר לחץ אנטי־שמי הזק בארץ כלשהי.

שאר אזרחי־ישראל, ובראשם עסקנים צמאי־שלטון, עיתונאים
צמאי־תפוצה וכלכלנים צמאי־בצע, אומרים כי השטחים
הם מקודשים לאומה, וכי יש להכניסם אל בין חומות המדינה.
כל מי שמתנגד לכך מוחשד כקומוניסט, כעוכר־ישראל
וכחסר רגש לאומי.

| | אפשר יהיה לקרוא אותו בכתביו של הומרום חדש.,
שישאו את השם ישראליאדוז.

תחת זאת החליטה הממשלה, כשנת ,1967
לספח את השטחים למדינה למעשה, ובשנת
1968 הוברז על סיפוחס להלבה. המאורע נחוג
כמשך שלושה ימים ולילות של חינגא והילולא.

בבחירות של שנת 1973 נבחרו לבנסת השמינית
43 חברי-בנסת ערביים. ככנסת ה תשיעית
היו 48 ערבים, כבנסת העשירית 56

ובכנסת האחת־עשרה .63
בשנת 1985 ביטלה הכנסת את חוק־השבות. בשנת 1987
פירסמה הממשלה ספר לבן, שהגביל את העלייה היהודית
לארץ, ואסרה מכירת קרקעות ליהודים. בשנת 1989 הוסב
שם המדינה רשמית ל״ישמעאל״.

כאותה שנה חיו כישמעאל 3.4מיליון ערכים
ו־ 2.8מיליון עיכרים. אמצעי הממשלה לעודד
ירידה יהודית נשאו פרי, כעיקר כשכבות המשכילות
והעשירות.
בשנת 1996 התכנס בברוקלין הקונגרס הניאו־ציוני הראשון,
שתבע את הקמתו של בית לאומי יהודי, אשר יובטח
במשפט גלוי של העמים.

על ההנהלה הניאו-ציונית הוטל לבוא כדברים
עם ממשלת קנדה, בדי להקים בשטחה
מדינה יהודית אוטונומית.

*ה יכול לקרות. יכול לקרות גם ההיפך.
(זה יוכרע כחודשים הקרובים.

א 11־י

א 3נ 1־ י

מכו 1ין ת־מן תרות
ל שרי הממ שלה
החלפת רכב־השרים במכוניות־־וקרה יבשר את קץ
המיתון גם בדרג הממשלתי.

אחרי שכל אלופי-צה״ל החליפו את מכוניותיהם
ברכב מסוג משוכה יותר, החליטו
גם השרים שלא די להם במכוניות ״לארק״.
בימים אלה מחליפים את מכוניות־הלארק במכוניות
אמריקאיות, מדגם דארט.

תוגו ק ץ ־י
א שכול :
חיזוק דיוקן ציבורי
ראש הממשלה, לוי אשכול, ירבה להופיע במקומות־עבודה
כשהוא לבוש חאקי.
כן ירבה אשכול להתייצב במקומות המיועדים להתיישבות
חקלאית.

הסיכה: יועציו של ראש-הממשלה הסיקו
מן התגובות על סיוריו בקווי שביתת-הנשק,
כשהוא לובש מדים, כי סיורים כאלה מחזקים
את דמותו הציבורית של
אשבול.

מחיר ה״דארט״ ,כשהיא נמכרת לסתם
משלפ-מיסים 28 :אלף לירות ומעלה.

אנשי שוקיירי נהנים
מאמנת ג נבה
צבא השחרור הפלשתינאי של אחמד שו־קיירי,
מוכר על-ידי מדינת ישראל כצבא
רשמי.
מיד לאחר תום המלחמה הסתבר לשלטונות צה״ל,
שלפי אמנת ג׳נבה, עליהם להכיר בצבאו של שוקיירי
כצבא, מכיון שהוא לבש מדים ונוהל כצבא.
בפני צה״ל עמדה הברירה: לכלוא את כל חיילי
שוקיירי כשבויים או להניח להם להסתובב ברצועה
חפשיים.

הסיורים בנקודות־היישוב מכוונים להזכיר
למתנחלים ולאנשי־המשקים כי
אשכול היה בעבר אחראי להתיישבות
בכלל.
שחיתות בסוכנות ה ס עד
ישראל תפרסם בקרוב חומר רב על שחיתות
בקרב אנשי סוכנות הסעד והתעסוקה
של האו״ם.
לפי ידיעות הנמצאות בארץ, נהגו הפקידים להעביר
מזון המיועד לפליטים — לידי סוחרים שמכרו אותו
בשוק השחור.
התחבולה: הם השתמשו בשמותיהם ובתעודותיהם של
נפטרים׳ ,שהמשיכו לקבל את מנותיהם, כביכול, באישור
הפקידים.
בין שאר ההוכחות: עדויות פקידי סוכנות הסעד
שפרשו, והשוואת הרשימות של האו״ם עם רישום-
הנפטרים של משרד־הפנים הירדני, שנפלו בידי צה״ל.
פירסום חומר זה התעכב, עד עתה, מטעמים מדיניים.

נפט עיראקי
דרך ירדן
יתכן שירדן תסייע לעיראק להתגבר על
קשיי־הנפט שלה.
סוריה מסרבת להתיר הזרמת נפט דרך הצינורות
שבשטחה — מערבה.

עתה מתכננת עמאן הנחת קוו-נפט, עד
לגבול העיראקי, שיחבר גבול
זה עם הקוו המזרים נפט מסעודיה,
דר!־ ירדן, ללבנון.
בעייה אחת שיש לפתור: להבטיח
שנפט עיראקי זה לא ייפגע על־ידי ישראל
— מאחר וקטע מן הצינור הזה,
דרכו עובר הנפט הסעודי המגיע אהר־כך
ללבנון — עובר ברמת־הגולן.
הירדנים מניחים שאפשר להסתדר עם
הישראלים. אולם אם כך יהיה, אומנם,
עדיין נשארה בעייה נוספת:
קטע אחר, קצר ביותר, עובר דרך
סוריה. וכלל לא בטוח שהסורים לא
יעצרו את הנפט העיראקי, לו יתירו
הישראלים לעבור.

בגין מבק ש
ידידים
גם השר ללא תיק, מנחם בגין, נרתם
למסע גיום־הידידים.
בגין יצא השבוע למערב־אירופה —
לימים מספר בלבד.

כוונתו העיקרית: גיוס דעת־הקהל
בצרפת, שם הוא פופולארי
למדי, ונהנה מחוג מוקירים
אישיים.

ספיר: היעדרות דיפלומטי ת
נסיעתו הבהולה של שר־האוצר, פינחס
ספיר, באה כדי לחזק את מעמדו, כעת
הדיונים על איחוד מפלגות הפועלים.
ספיר התכוון להיעדר, תחילה, שבועיים — אך
משהחלו דיוני־האיחוד לזחול, המשיך בסיורו בחו״ל•
משום כך גם הטיל על שר־המסחר־והתעשייה, זאב
שרף, להגיש במקומו את הצעת־התקציב הנוסף לכנסת —
צעד ללא תקדים.

מנהיגים חד שים
לגח״ל
גח״ל מנהלת מו״מ עם קצין בכיר, העומד
לפרוש, לשם הכללתו כמקום ריאלי
כרשימת־המועמדים שלה לבחירות הבאות.
זהו חלק מנסיון גח״ל להקים הנהגה חדשה
לגוש, מול הקמתה של מפלגת העבודה
המאוחדת.
לאיש־הצבא בדימוס הובטח לא רק מקום בצמרת
הפוליטית — אלא אף שיבוצו כמנהל אחד המיפעלים
הכלכליים של התנועה.

מקומו כרשימת גח״ל לכנסת: מספר .2
מו״מ אחר אותו ניהלה גח״ל עם יוצא־צה״ל: עם
רב־אלוף חיים לסקוב.

אחד הקורבנות העיקריים: ד״ר יוחנן כאדר,
שיתבקש לפנות את מקומו לדם חדש.

ה מ שטרה
נגד העיריה
סיכם וך חמור יפרוץ בין משטרת ישראל
לבין מחלקת התנועה של עיריית
תל־אביב.

העירייה מאשימה את המשטרה,
כי היא מנהלת ״מדיניות
של הכלה שיטתית כשיש צורך
כהוצאת רשיונות לביצוע עכו
דות־בכישים.״

י או נזגז אנו וגז לא נגוז?״
צה״ל בחר באפשרות השניה.

רק אלה שהיו הכריס בארגונים מחתרתיים
במו ארגון ״אל פאתח״ נעצרו ואילו
כל חייליו של שוקיירי מסתובבים עתה
חפשיים ברצועה.

ערבי* י שראל
ס ר חי לירדן
לא רק תושבי הגדה המערבית נימלטים לממלכה
ההאשמית.

גם בריחת ערביי-ישראל, תושבי המשולש,
נצרת והגליל, גוברת מיום ליום.
הדבר החל בין צעירי־המשולש, שהשתעשעו בנסיעות
לגדה המזרחית, יחד עם תושבי עזה והגדה המערבית
שעזבו.
צעירים אלה נהגו להגיע לרבת־עמון, לבקר אצל
קרובים, לעשות תיירות בירדן יומיים־שלושה —
ולחזור.
אולם לאחר שחלק מן הצעירים נתפש על־ידי משמרות
צה״ל ומשמר־הגבול והועמדו לדין, נשארו רבים מן
הצעירים מעבר לגבול.

עתה עוזבות משפחות שלמות.
מלוד למשל יצאה משפחה בת 14 נפשות. וגם
מכפרי־המשולש יצאו משפחות רבות.

טענה מסייעת: למשטרה אין מושג על בעיות הנדסה,
ואף לא קצינים בעלי ידיעות מיקצועיות בהנדסת־בינוי־וכבישים.
משום
כך, טוענים אנשי העירייה, צולעות עבודות
הביוב, הנחת קוזי טלפון ומים, והכבישים קרועים
שוב ושוב.

״המשטרה מעכבת במזיד הוצאת רשיונות
— ובשמכצעים את העבודות בכל זאת,
היא מטרידה את הקבלנים ״,מתלוננים הפקידים.

אין
של 1ם
לתנועת ה שלום
תנועת השלום בישראל עומרת על סף
פירוק.
התנועה, בה פעלו מפלגות פועלים מכל הסוגים
בשיתוף עם ברית־המועצות ונציגים מן הדמוקראטיות
העממיות, כבר שותקה חלקית, בזמן הפילוג מק״׳י—
רק״ח.
עכשיו, לאחר המלחמה ועמדת רוסיה, עומדת אחדות
העבודה לבשר, רשמית, על פרישתה ממנה.
ההודעה תבוא עוד לפני יום הפיכת אוקטובר.
מפ״ם, לעומת זאת, עדיין מתלבטת לא רק על
מקומה בתנועת השלום — אלא אפילו כיצד להזכיר
את יום הפיכת אוקטובר ביומון שלה, על המשמר.

^ ר לי?{ליו אחי יהונתן. נעמת לי
מאוד. נפלאתה לי אהבתך מאהבת
נשים.״ כך קונן דויד המלך על ידיד־נפשו.
וקינתו נשארה עד היום סמל לאחוות־רעים.
כאשר מת ביום חמישי האחרון אחיו־בנפש
של גמאל עבד־אל־נאצר — לא ביטל
רדיו קאהיר אף מישדר אחד ממישדרי השיגוה
והזימרה שלו לאות אבל.
המרשל עבד־אל־חכים עאמר, הצל של
נשיא מצרים מזה 27 שנים, הלך לעולמו,
וכל אשר ממשלת מצרים מצאה לנכון לומר,
בהודעתה הרשמית׳ היה :״אירע מיקרה

איך הלך לעולמו — מהתאבדות או מרצחי
הגירסה הרשמית אמרה: הוא בלע כדורי־רעל׳
כאשר כאו לביתו ראש המטה ומפקד
הצבא המצרי׳ כדי להזמינו לחקירה. מכיוון
שלא רצה לעמוד במשפט המשפיל, העדיף
להתאבד.
אבל הגירסה הרשמית לא יכלה לחנוק את
השמועות שסובבו את העולם כולו׳ ושמוקדן
היה בקאהיר עצמה. שמועות אלה אמרו,
בפירוש, שהמרשל בן ד,־ 48 נרצח.

** וגונ אי צרפ תי, שהגיע לפאריס
> מקאהיר יומיים אחרי ההודעה על ההתאבדות,
מסר טלפונית לכתב ;העולם הזה:
לא צריכים לדון לפי שידורי קאהיר. למותו
של עאמר היתר. השפעה מהממת על דעת
הקהל במצרים.
כל עתוני קאהיר החליפו את הכותרות
הראשיות שלהם׳ המודפסות בדרך כלל באדום,
בכותרת שחורה שמנה׳ שמסרה על
מותו של עאמר. לא היה עתון שלא פירסם
תמונה גדולה שלו. אל־אהראם הקדיש את
כל העמוד הראשון להתאבדות.
לא היו׳ כמובן, שום גילויים רשמיים של
אבל. גם במקומות ציבוריים — כמו מיסגדים
או מועדונים — לא נערך שום טכס־אזכרה.
השלטונות מנעו זאת.

^ 8עדותו החיל! של עתונאי זה נוספו
אלפי פרטים. כולם הבהירו, שמה שאירע
בסוף־שבוע זה בקאהיר הוא אחת
מנקודות־המיפנה החשובות ביותר בתולדותיה
של מצרים הנאצרית.

ןווןך

111.111111
דיברו בבטחון
צה״ל הצטלמו

החיים בצמות
שלישייה ט)ל

במאמר־ההססד

קצינים:

היחידי

משמאל

תמונה מן הימים הראשונים של
המהפכה: במכונית־שרד, נוסעת
(מוסתר־למחצח) הנשיא הראשון

שהוקרא

ברדיו

קאהיר — מאמרו של עורך אל־יאהראם —

נאמר כי עבד אל־חכים עאמר ניסה להתאבד
בפעם הראשונה בליל ד,־ 8ביוני, כאשד
התברר מה גודל התבוסה המצרית בסיני.
שר ההגנה, שמאס־אל־דין בדראן —
קולונל לשעבר, וידידו האישי של עאמר
טילפן לגמאל־עבד־אל נאצר, ביקש ממנו
לבוא מייד למיפקדה העליונה .״אני חושש
שעאמר עלול לעשות משהו לעצמו,״ אמר.
עבד־אל־נאצר נסע מייד מארמון הנשיאות,

של המהפכה המצרית הגנראל מוחמד נגיב, לידו גמאל עבד־אל־נאצר
ועבד־אל־חכים עאמר. אחרי סילוקו של נגיב מראשות
השלטון נשארו שניי החברים לבדם בצמרת השלטון של מצריים.

ובמשך כל הלילה ישב ליד עאמר — האיש
הקרוב לו ביותר עלי אדמות .״אני אשם-,׳
חזר ואמר למרשל הארוך והמשופם ,״אני
אחראי לתבוסה, לא אתה.״
היתד, זו ראשית ההתמוטטות של עולמם
המשותף.

ך• שניים היו ניגוד מוחלט, נאצר, ה!
| מבוגר מידידו בשנתיים׳ הוא שתקן,
חשדן, מכונס בעצמו, קר־רוח וערמומי. כל

את השלטון על הצבא לידי אחר — מלבד
עבד־אל־נאצר. הוא התפנה לפעולות פוליטיות
ודיפלומטיות — והפקיד את הצבא בידיו
של עכד־אל־חכים עאמר. כי הוא בטח
בו לחלוטין.
״אנחנו לב אחד הפועם בשני גופות,״
הסביר פעם עבד־אל־נאצר לעתונאי אחד.
כאשר נולד בנו החמישי של נשיא מצרים־
קרא לו עבד־אל־חכים.
עאמר גמל לגמאל, קרא לבנו הרביעי
גמאל. ואילו את בתו הבכירה, אמאל, השיא

סופו סנ נוס׳ 2

ןףן * ןךץך בסוף מאי צחקו עמאר ועבד־אל־נאצר בכל פה, בשבתם
עם טייסי חיל־האוויר המצרי בביר־גפגאפה שבסיני. הם
גמור טל מלחמה ועל נצחון. כעבור שבוע התפוררו החלומות. חיילי
ברחובות עזה, כשהם מציגים שלל: תמונה גדולה של המרשאל עמאר.

אלה תוצאה, בין השאר, מהתייתמותו מאמו
בהיותו בן שמונה.
ואילו עאמר היה עליז, טוב־לב, מתחבר
בקלות וסלחן. סיסמתו היתר, מעליש — אין
דבר.
הם השלימו איש את רעהו, כפי שגילו
לראשונה בשנת 1942׳ כאשר שירתו שניהם
בנקודה נידחת בסודאן. מלחמת־העולם געשה
אז במידבריות לוב ומצרים, אך שני הקצינים
הצעירים — שזה עתה זכו לכוכב השני של
סגן — נשלחו לשמור על סכר גיבאב אל־אווליה.
מעין גלות על לאומניות היוקדת
ושינאתם לאנגלים.
שם טוו את חלומותיהם על הפיכד״ והחלו
בתיכנון שנועד להביא אותם לשלטון כעבור
עשר שנים.
הידידות הפכה לאהבה. השניים שירתו
יחד בארץ־ישראל׳ ב־ .1948 כתב עבד־אל־נאצר
לאחר מכן :״כיוונו את כדורינו ל־אוייב
בחפירותיו שלפנינו, אבל ליבנו ריחף
מעל אדמתנו הרחוקה, שהשארנו בידי זאבים
ידענו כי שדה־הקרב הגדול שלנו
הוא מצרים!״
כאשר בא יומם ללחום באותו שדה־קרב׳
היה זה רב־סרן עאמר שפיקד על הגדוד
אשר הסתער על מחנה המטכ״ל וכבש אותו.
לקראת בוקר ה־ 23 ביולי, היה זה עאמר
שניסח את ״ההודעה לעם המצרי האצ-ל״,
שבישרה את המהפכה.

*ץ לוכד הגדול של עבד־אל־נאצר היה
| 1לחולל מהפכה של ממש — לא סתם
הפיכה צבאית. חלום זה לא ד,ירפה ממנו
עד היום.
כך הוא כתב בפילוסופיה של המהפכה:
״חשבתי שהעם מוכן. שדרוש רק חיל־חלוץ.
חשבתי שאנחנו (החיילים) נהיה הקומנדו
הזה. שתפקידנו יימשך רק מספר שעות,
ושמייד לאחר מכן תבוא הצעידה הקדושה
של שורות צפופות ורעם של רגליים צועדות.
שמעתי כל זה בדמיוני ...באה המציאות
של ד,־ 23 ביולי. חיל־החלוץ ביצע
את משימתו והסתער על מצודת העריצות.
זרק את פארוק וחיכה לשורות הצפופות שיתקדמו
בצעדתן הקדושה אל היעד הגדול.
חיכה זמן ר ב
בלית ברירה, נשען מישטרו של עבד־אל־נאצר
על הצבא. אבל הוא לא שכח את
חלומו.
שום דיקטטור צבאי בהיסטוריה לא מסר

לאחיו הצעיר של גמאל, סרן־הטייס חוסיין
עבד־אל־נאצר.

• 8כד־־אל־נאצר הרעיב את עמו כדי
^ לפנק את הצבא. עאמר היה הסוכן־
הנוסע: הוא קנה נשק׳ תיכנן את קרבות
תימן, ניסה להשתלט על סוריה, כאשר זו
היתד ,״החבל הצפוני של קע״ם״.
אבל כאשר בא המיבחן הגדול של הצבא
המצרי — דחה עבד־אל־נאצר את עצתו של
המרשל. בימי המתיחות של חודש מאי האחרון,
קבע עאמר כי הצבא המצרי די חזק
כדי לנצח את ישראל — בתנאי שהוא יפתח
ראשון בהתקפה.
אבל הנשיא ידע, שפתיחת מלחמה על־ידי
מצרים עלולה להביא עליה חורבן. גם האמריקאים
וגם הרוסים הזהירו אותו מפני
צעד זה. לכן דחה את עצת עאמר, וקיווה
שהבלוף העצום שלו יצליח.
הבלוף נכשל׳ והצבא המצרי התמוטט.
גנרלים וקצינים זוטרים דרשו שעבד־אל־נאצר
ישא באחריות. בפעם הראשונה מאז 1952
התייצב הצבא נגד עבד־אל־נאצר. לכן הופיע
בטלביזיה והודיע שהוא מתפטר.
ואז סוף־סוף שמע את הקולות שהוא
חלם עליהם כל ימיו: קולות המיליונים הצועדים
ברחובות. היה ברור לו לגמרי, כי
הצבא — ״חיל־החלוץ״ של הפילוסופיה של
המהפכה — גמר את תפקידו המהפכני. הוא
יכול לחזור לקסרקטיגיו. מי שאינו מרוצה
מכך יכול ללכת לעזאזל. ובראש הבלתי־מרוצים
— אחיו־כנפש׳ עבד־אל־חכים עאמר.
מכאן ועד לקשירת קשר צבאי נגד הנשיא
היה רק צעד קטן. עאמר עשה את הצעד
הזה — ונכשל. נסיון ההתמרדות של הקצונה
חוסל. אבל המצב היסודי לא השתנה: הקרע
בין עבד־אל־נאצר והצבא נשאר פעור.
אילו היו ההמונים מלוכדים במיסגרת
שלטונית, היה עבד־אל־נאצר מתגבר על המשבר
הזה. אבל מפלגת וזאיחוד הסוצי־ליסטי
רחוקה מאוד מלהיות מסוגלת למלא
את תפקידי השלטון. שכן במשך 15 שנה
הוצבו קציני צבא בכל המישמרות החיוניות,
ומלבד הצבא וד,בולשת אין שום מג ינון של
ממש במצרים כולה.
מותו של עאמר חיסל את מנהיגם של הקצינים
הבלתי־מרוצים. השאלה היא עתה:
באיזה מהירות יצמח להם מנהיג חדש׳ ומה
סיכוייו להצליח.

שאל את הרוקח או הרופא שלך

במדינה העם
מ ח כי ם לב שורה מקא הי ד
השבוע עמד, מחדש, בסימן שידורי־ה־חדשות.
אזרחי
ישראל נקבצו סביב מכשירי הרדיו,
וציפו לבשורות מקאהיר.
מבחינה מסויימת, היה זה המשך ישיר
של ימי מאי־יוני הגורליים. אך הפעם לא

צפו הישראלים בחרדה לבשורות על תנועות
הצבא המצרי לעבר תל־אביב — כי אם
לעבר קאהיר.
את הציפיה הזאת הולידה ידיעה יבשה של
ראדיו קאהיר. בין שני שירים עליזים, הודיע
הקריין המצרי על התאבדותו של המרשל
עבד־אל־חכים עאמר — ״הצל״ של עבד־אל־נאצר
(ראה עמוד .)9
גם האזרח הרחוק ביותר מבעיות המרחב
הבין, כי התאבדותו של האיש מספר שניים
במישטר הנאצריסטי אינה יכולה להיות טוף״

אלי כהן, אולי גדול המרגלים שהיו למדינת ישראל, חזר בימים אלה
לחדשות. בפאריס יצא לאור ספר, פרי עטם של העתונאים ישעיהו כן־
פורת מ״ידיעות אחרונות״ ואורי דן מ״מעריב״ ,שבחרו כשם המשותן ז
״כן דן״ .שם הספר הוא ,,המרגל שבא מתל-אביב״ ,ומסופרת בו בכל
פרטיה, עלילת אלי בהן. הספר עומד להופיע כקרוב בעברית בישראל.
המחברים מספרים על חדירתו של בהן, יליד אלכסנדריה, אל לב לכה
של צמרת השלטון בסוריה, ומסיימים בסיפור לכידתו והוצאתו
להורג כתליה. ק* הם מתארים את סו?,הקאריירה המופלאה :

ש קו ף
ו בל ת•!דאה

^ פי ש ד

ת ע שיו ת פרמצבטיוחנ
ת.ד 18030 טל 7410 3 7 .

* הקרה ביום חמישי אחד, בשעה שמו!
נד, בבוקר, בעיצומו של חודש ינואר
. 1965
אלי כהן סיים זה עחד, את שידורו לעבר
תל־אביב. ערב קודם לכן, שעה שסעד בחברתו
של הקולונל סאלים חאטום, נודע לו
שהנשיא אל־חאפז כינס את ממוני המשרד
השני, הגוף ללוחמה בריגול בסוריה, כדי
לדון בתוכנית איחודם של כמה וכמה איר־גונים
פאלסטיניים.
חאפז, כך סיפר חאטום, רצה להקים חטיבה
של אנשי־קומאנדו פאלסטיניים. חטיבה
זו, שבראשה יעמדו קצינים סוריים, תבצע
פעולות־חבלה בתוככי ישראל.
הנשיא הזכיר את מלחמת אלג׳יריה, והעלה
את התקווה שהמאבק האנטי־ישראלי
חייב לקבל, מעכשיו, איפי של מלחמה עממית
פאלסטינית, כדי שיוכלו לכבוש מחדש
את השטחים ״שלהם״.

האמיתי?״ שאל הקולונל.
״כאמל אמין תאבט, מהגר ארגנטיני,״
התעקש כהן.
״בסדר. לא חשוב. נטפל בך — ותדבר,״
סינן סווידאני בין שיניו. אלי, שראה את הגברים
המאיימים עליו מכל עבר בנשקם,
שוב לא הגיב. הוא ידע, ודאי שידע ברגע
זה, שהכל אבוד.
ראש שירותי הריגול־הנגדי רכן על המיטה,
העיף מבט רב־ידיעות לעבר המשדר
והמקלט השקטים.
״מעניין מאוד,״ הפליט הקולונל .״האם יש
למשדר הזה עוצמה המספיקה כדי להגיע לתל־אביב?
תודה: אתה עובד בשביל ישראל!״

ף* עוד שהקולונל סווידאני וסגניו שומ־
**י רים על המרגל בחדר־המיטות, הפכו
אנשיהם את הדירה. כך גילו גם את המשדר
השני. עתה הפכה חדוזתו המטורפת של

הזזו ג ל
עתה הזמן להזמין חליפתו
לחורף

תפירה מעולה ובמחירים
קדמ״עונתיים, תפירה גם
מבד הקונה החל

נחלת בנימין ,59 פנת אחד העם, תל־אביב.

לרגלי

הרחבה

עברנו
מרכז עדשות מגע
מ 1£א 3 0 £א 1 £ 0 1 1£א 0כ<

״גרוזוכסקי -אי שון-לנס״
ת״א רח׳ שניאור ( 5ליד מוגרבי
מול מגרש חניה פינת פינסקר)
טל 55029 .
שעות קבלה 9—17

שלו* הוו חדחשה
המרגל סיים את שידורו בשעה שמונה,
בערך. ישוב על מיטתו, סובב את כפתורי
המקלט, בתקווה לקבל את הוראות תל־אביב,
שהועברו לו, בדרך כלל, מייד עם
תום שידורו. המשדר הזעיר, אותו הוציא
כבכל ערב ובכל בוקר ממחבואו, ניצב על
המצע — לצידו.
עתה היה עליו לשמוע את הקישקוש האופייני,
הבוקע מן המקלט: זאז ידע שתל־אביב
משדרת.
ברגע זה שמע אלי כהן מהלומות כבדות
על הדלת. הוא לא הספיק להגיב. דלת הדירה
נפרצה, הפכה רסיסים. אלי קם, כשהוא מגן,
אינסטינקטיבית, בידיו, על המשדר הזעיר —
אבל בחדר כבר היו שמונה גברים, כולם
לבושים אזרחית. הם כיוונו לעברו את
אקדחיהם, וציוו עליו להרים ידיים.
אלי לא ידע שדירתו מכותרת. אותו רגע
סבבו את הבית כמה עשרות מאנשי שירותי־הביטחון
הסוריים.
גבר חסין פרש מן הקבוצה הסובבת את
המרגל. בניגוד ליתר, הוא לבש מדי־צבא
סוריים. אלי הכיר אותו: היה זה הקולונל
אחמד סודידאני, ראש שירותי המודיעין ושירותי
הריגול־הנגדי של סוריה.
״סוף־סוף תפשנו אותך על חם, מרגל!״
זעק הקולונל הצעיר, כשקולו אינו מסתיר
את זעמו — ואת תחושת־הניצחון שלו.
״דחילכום,״ הגיב כהן בשקט .״מה אתם
רוצים ממני? אני ערבי מארגנטינה.״
״הסיפור הזה נמשך די והותר. מה שמך

סוזידאני לזעם קר וציני. הקולונל ידע היטב
שחאטום ודאלי נמנים על חבריו האינטימיים
של אלי כהן. הוא הבין מה כמות ומהות
הידיעות, השאובות ממיטב המקורות הסוריים,
שעברו דרך כהן מדמשק לתל־אביב.
מרוב זעם, ירק הקולונל בפני כהן:
״כלב מטונף!״ זעק לעברו .״אתה תמות.
ספר את כל האמת! היכן אתה מסתיר את 4
יתר המשדרים? גלה לנו את שמותיהם של
יתר המרגלים הציוניים בדמשק!״
״שני משדרים היו די והותר בשבילי,״
ענה כהן החיוזר כסיד — אך השקט.
אז גילה אחד מקציני סזידאני שתי תגליות
נוספות: אבקת חומר־נפץ המוסתרת בסבון
ירדליי, ושלוש שקיקיות זעומות, המכילות
סם ממית.
״אנחנו נבחר ברגע מותך, לא אתה!״
העיר סווידאני.
בינתיים גילו על המזווה שורר, של סרטים:
תצלומיו האחרונים של אלי כהן, שהיו
מוכנים למשלוח לישראל, וכן כמה וכמה
פינקסי־צ׳קים, בתוספת התכתבותו המלאה
עם זלינגר.
״לא התכוונתי להשתמש בחומרי־הנפץ כדי
לבצע חבלות בדמשק,״ העיר כהן .״אלמלא
תפשתם אותי מהר, הייתי מפוצץ את משדרי.
זוהי האמת לאמיתה.״

ף שלב זה חשב עדיץ סווידאני שיש י
לו עסק עם מרגל ערבי, המכור לש.ב.
הישראלי. הוא לא חלם שבידיו ישראלי ממש.

מ 1ה ד

ד 1״ ה

דייו

1 1 0 1 1־ 1 9־ 1
(להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בוויכוח על
התקציב הנוסף שהוגש לישיבת־הפגרה של הכנסת).
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
כאשר הכריזה הממשלה על כומתה להגיש תקציב נוסף,
ולכנס ישיבת־פגרה מיוחדת, חשבתי כי זהו אקט כלכלי
שנועד לתת מנוף למדיניות חדשה.

העזתי לחשוב שאולי החליטה הממשלה
להחליט.
אך התקציב שהונח לפנינו — אין לו קשר לשום מדיניות,
אין לו קשר למאורעות ההיסטוריים, ולהכרעות הגורליות
העומדות לפנינו.

בסד הכל נקראנו להשתתף היום בטקס
הקבורה של מדיניות המיתון.
הסבל שעברנו לא תרם דבר להבראת המשק. עם תקציב
נוסף זה, אנחנו פשוט חוזרים למקום בו התחלנו — יש
דולארים, מדפיסים לירות, ועד אחרי הבחירות הכל יהיה
בסדר.

בימים רגילים, זה רע. כימים הרי-גורל, זהו
אסון.

כל שר מדבר, וסותר לא רק את אשר אומר שר שני באותו
יום, אלא גם מה שהוא עצמו אמר אתמול, ויאמר מחר?

שעות רבות על הבעיות הגורליות, על ההכרעות הגורליות
העומדות לפנינו.

הלוואי והיה לי הזמן לדבר מעל הכמה הזאת
רגל יררגי בירושלינו
ולהשיב -ולוא אך כמעט — על דכרי־ההבל
אשר נאמרו באן על מה שמתקרא ״סיפוח
הנה פורסמה הצהרתו של שר־הבטחון, משה דיין. המשוחרהשטחים חוסיין
הוא
מציע להחזיר אי* הגדה למלן•
רים״ .סיפוח זה לא
ולהשאיר כה שלושה בסיסים צבאיים קטנים
יביא אפילו למדינה
לצה״ל, להפיך־ הלקים מירושלים לאכס־טדיטו•
דו-לאומית, כי אם לריאליים,
ולהבין? דגל ירדני מעל למקומות
מדינה ערבית כארץ־
הקדושים לאיסלאם.
ישראל השלמה.
היתר, אחר־כך הכחשה שאישרה את הדברים. אין לפקפק ן
מה הטעם לדבר על ״תוכניות
דמוגרפיות״? האם נארגן
תחרות, כביכול, בין האמהות
הישראליות, לבין האמהות
בעם השכן? האם
מפקפק מישהו מה תהיינה
התוצאות של תחרות כזאת?

בהם, כי שר־הבטחון משה דיין אמר בשבוע שעבר, בוועידת
רפ״י, בדיוק את אותם דברים.
איך אפשר להתעלם מתוכנית כזאת, כשמנהלים ויכוח
כלכלי? אם יחזירו את הגדה לעבר־הירדן, מה יקרה למאות
מיליוני הלירות החדשות, שאנחנ מדפיסים אותן עכשיו?*
הרי זה יגרום אז לאינפלציה איומה במדינת־ישראל!

אבל, לא זה העיקר. העיקר הוא חוסר־האחריות
הפוליטי המחריד שבהצהרה זו.

הרי אפשר לחשב
היום, על פי נתונים
פטאטיסטיים יבשים,
דיין
כי עד פון! המאה הזאת
יגיעו ערביי פלסטין ל־ 4—5מיליון נפש.

בימים כאלה אסור לחבר תקציב שאינו חלק ממדיניות
הנה החלה להתארגן בגדה ובעזה הנוער, רצינית למען
גדולה. ברורה, מהפכנית ונועזת.
ן מדינה פלסטינית, שתקיים פדרציה עם מדינת ישראל. זה
פותח פתח לתהליך המוביל לשלום־אמת. יש מנהיגים
המדברים, זו הפעם הראשונה, בפה מלא על דרך זו.
יללת גזד1ז ן יאן־פאשי^־יים•
אמיל חביבי (רק״ח) :איזה מנהיגים?!
מה תעשו עם ה־ 4—5מיליון האנשים האלה? האם תגרשו
כבוד היושבת־ראש, נצחוננו המזהיר נתן לנו אפשרות
אורי אבנרי: המנהיניס. לא עורך־דין אחד. אותם? האם אפשר לגרש אותם?
לפתור את בעיית הפליטים הערביים.
דיברנו עס עשרות מנהיגים, משכבות־הציבור השויכולנו
להתחיל מחר בבוקר — יכולנו להתחיל אתנות
בנדה. בכל שיחה נשמע לפחות הירהור רציני4
מול ;— במיבצע עצום, בהדרד
אל הפדרציה
הזו
- 11111,
ולעיתים גס דיבור גלוי, על האפשרות זו
עזרת זרם הון בינלאומי,
להקים בארץ הזאת פדרציה של מדינת ישראלן י,
ליישוב רבבות פליטים.
הלוואי ואפשר היה ללומר כל מה שיש לומר. אולם, כבוד
ומדינה פלסטינית.
היושבת־ראש, הזמן
זמן ההעומד לרשותי נגמר, ואסיים בכמה
זה היה מתניע את
והנה בא שר־הבטחון משה דיין ואומר לאנשים אלה:
הצעות מיידיות, המצביעות על הכיוון הנכון.
גלגלי המשק בכל רחמחר
תחזור אליכם הבולשת הירדנית, וכל מי שמרים כיום
קולו למען ברית עם מדינת־ישראל, מחר יימצא במרתפי
(א) יש לתת למנהיגים ולאנשי־ציבור בעם
בי ישראל, בכל רהכי
העינויים של הממשלה הירדנית!
הערבי הפלסטיני את האפשרות להיפגש,
ארץ ישראל.וכעיקר,

זה היה סולל את הדיר
לשלום במרחב,
לפדרציה של ארץ־
ישראל השלימה, לברית
בין ישראל ו־רפובליקה
פלסטינית
חופשית.

איזו אחריות זז? איזו מטרה זה משרת?
זהו טורפדו השלוח לעבר אונית-השלוס!
ובאותו יום, שבו מתפרסמים הדברים, אנחנו רואים
טורפדו שני, מכיוזן אחר, כאשי ראש־ממשלת ירדן מזהיר
בפני הסכנה הנוראה של התנועה הערבית להקמת מדינה
פלסטינית שתכרות ברית־פדרציה עם ישראל, ומאיים על
ראשיה.

והנה, הממשלה — זו שאינה
מסוגלת להחליט, זו
שאינה מסוגלת אפילו לחחביבי
שוב,
זו הפוחדת מיללת־ה־תנים
של הניאו־פשיסטים שהרימו
ראש בארצנו — אינה מסוגלת לכך.

תחת לפתור את בעיית הפליטים, היא יצרה
בעיית־פליטים שנייה, חדשה.
בעיית־פליטים שתשניא אותנו על בני העם השני החי
בארץ הזאת, שאחיהם והוריהם נשארים מעבר לירדן. בעיית״
פליטים שתשמיט את הקרקע מתחת לפתרון של ־ פדרציה
ושלום. בעיית־פליטים שכבר עלתה לנו מחיר נורא, באובדן
אהבתם ואהדתם של עמים שלמים, כמו הולנד דנמרק
ואחרים.

והרי רק לפני שלושה חודשים שמענו, עם
דמעות בעינינו כיצד בני־המצפון כעולם כולו
מתייצבים לימין המדינה במצוקתה ובהרדתה.
אבל מה אפשר לדרוש מממשלה כזאת, ממשלה בה כמעט

י ה.ר

להתדיין, לטכס עצה, לגבש דעה.
(ב) יש להקים מינהל

שמואל תמיר

שוקיירי בראש!
אורי אבנרי: אתה ועבד־אל־נאצר המצאתם
את שוקיירי. ערביי פלסטין אינם מכירים בו. הם
לא בחרו בו. את כל סמכותו הוא יונק מהדיקטסורה
הצבאית בקהיר.
היו״ר דבורה נצר: אבקש לאפשר לנואם
לסיים,

כווה שולה \זגר\ז?
ואיפה, כבוד היושבת־ראש, התקציב לגדה?
נעשות כל מיני פעולות בגדה. כולנו יודעים את זאת.
במשרדי־הממשלה השונים מוכרחים להיות תקציבים לפעולות
אלה. איפה הם בתוך התקציב המוגש לנו?
אולי, כבוד היושבת־ראש, יוכל השר בדברי תשובתו לתת
לנו קצת אינפורמציה — מאיזה כספים מממנים את הפעולות
הללו? איזה פעולות ישנן במשרדו של כבוד השר,
ובשאר המשרדים?

מניין האמצעים לפעולות אלה? לאיזה סכומים
זה.מגיע?
איך אפשר לכנס את הכנסת לישיבה כזאת, ולא למסור
אינפורמציה על מה שקורה בגדה?
כבוד היושבת־ראש, אפשר היה לדבר, צריכים היינו לדבר,
כסף חדש
תושבים חדשים.

נועד

למחזור

הנספים של

כמיליון)

(המרכז החופשי) :עם אחמאד

אורי אבנרי ( :ב) יש להקים גרעין של מינהל
ערכי כשטחים המוחזקים על־ידי צה״ל, ולהעכיר
כהדרגה את סמכויות הניהול הפנימי
למינהל ערכי חדש זה.
(ג) יש להצהיר חגיגית -וזה היה אולי,
צריף להיות הסעיף הראשון -באוזני העם
הפלסטיני, ששום החלטה לגבי גורל השטחים
האלה לא תתקבל נגד הכרעתו החופשית של
העם הפלסטיני עצמו.
(ד) יש לפתוח במיבצע של ישוב הפליטים
ופיתוח השטחים המוחזקים, כדי דסגלם להוות
יחידה כלכלית, בכרית עם מדינת-ישראל,
בתור הפדרציה של ארץ־ישראל השלמה.

הוא גם העלה על דעתו רעיון שטני, אותו
רעיון שעתיד היה לגרום סבל כה רב לאלי
כהן: לשדר שידורים חדשים למרכז הש.ב,.
המכילים ידיעות המוכתבות לאלי על־ידי
ראש שירותי הביון הסורי.
דירת אלי כהן, שנראתה כשדה־קרב, לאחר
החיפוש, הפכה למוצב. שלושה ימים ושני
לילות נשארו סווידאני עם מחצית תריסר
מאנשיו, במקום. הקולונל וסגנו, סגן־מישנה
עדנן טבארה, ערכו את חקירת המרגל. היתר
שמרו. בשלב זה עדיין לא עינו את אלי.
אותו ערב, כשהוא מאיים על אלי באקדח,
הכריח סווידאני את שבויו לכתוב שדר
בצופן, ולשדרו לתל־אביב. היתד, זו איגרת
תמימה :״הצבא הסורי נמצא במצב הכן,״
נאמר בה.
מומחה לפיענוח צופן סורי ניצב ליד אלי
כהן, בשעת השידור.
ואז, כשששה שומרים מכוונים את נשקם
לעברו, הצליח אלי כהן להגניב אזהרה
לעבר תל־אביב. אם כי לא שינה במילה
את השדר המוכתב, הוא שינה לעומת זאת

את קצב־השידור: וכך נודע לתל־אביב —
כמוסכם מראש — שאלי נפל בידי האוייב.

ך* מרכז הש.ב. בתל־אביב היה זה ליל־
4אבל ממש. ברגע בו קלטו הטכנאים
את שידורו של אלי כהן, הם תפשו את
הסימן המוסכם. כולם, כולל ״דחזיש״ ,האזינו
שוב ושוב לשדר, המוקלט על סליל
והאומר, כאילו בקולי־קולות, שוב ושוב:
״תפשו אותי.״
היתד, זו הודעתו האחרונה של אלי כהן.
סוזידאני לא הסתפק בזה. למחרת, בשמונה
בבוקר, כשהוא שוב מאיים על אלי כהן
באקדחו, הוא הכריח את המרגל לשדר
לתל־אביב פעם נוספת. הפעם לא טרח אלי
לשנות את הקצב. כשהגיעה תשובת המרכז
מתל־אביב, תפש כהן שהממונים עליו הבינו,
ערב קודם לכן, מה אירע.
תל־אביב ידעה עכשיו שהסוכן הטוב ביותר
שלה נמצא בידי הסורים.
״לא תפשנו את שידוריך מאתמול ומן
הבוקר,״ נאמר בתשובת תל־אביב .״נסה

לחזור ולשדר הערב.״
כך הצטרפה תל־אביב למישחק הנערך
בדמשק. סוזידאני, מצידו, היה משוכנע שה־ישראליים
לא גילו אף רמז מן המתרחש.
״הם נפלו במלכודת,״ אמר .״צריך להמשיך.״
כהן נאלץ, באימת־מודת, לחזור על שידוריו
הקודמים. ביתן שחשש שתל־אביב תשתכנע
מחזרה זו, הגניב, שוב, את ההפסקה
שפירושה ״אני שבוי. אל תאמינו.״
ואז, ביום ראשון ה־ 24 בינואר ,1965
שעה קלה לפני שראדיו דמשק יודיע על־פי
פקודתו האישית של הנשיא אל־חאפז כי
המרגל כאמל אמין תאבט נתפש, קיבלה תל־אביב
את הודעתו האחרונה של הסוכן שלה.
כמו קודמות, הוכתבה על־ידי קולונל אחמד
סווידאני.
וזהו הנוסח המדוייק והמלא שלה:
״אל ראש הממשלה לוי אשכול ואל הממונה
על שירותי הביטחון של תל־אביב.
כאמל וידידיו הם אורחינו בדמשק. אנו
מצפים שתשגרו לנו את כל עמיתיו. שירות
הריגול־הנגדי הסורי. סוף.״

פסוק; כי אחריה חייב לקרוא משהו דראמטי,
הרה,־גורל. משהו הקשור בגורלו של האיש
מספר אחד.
ובין מהדורת־חדשות למישנה, התעמק האורח
בשאלת־השאלות: אם יפול עבד־אל־נאצר
— האם זר, יהיה טוב או רע לישראל?
היה זה אות הזמן, כי שלושה חודשים
בלבד אחרי תום הקרבות בסיני, לא היתד,
התשובה לשאלה זו ברורה.
הכנסת גיסטה
ל חו סיין
ח״ב חירות יוסף שופמן, ניצל את הגשת
התקציב הנוסף (ראה גם דו״ח לבוחר) לעשיית
חשבון קצר עם פורשי חירות, אנשי
המרכז החופשי.
(המשך בעמוד )12

במדינה
(המוסך מעמוד )11

01?1115£5

ונוס

הפלג עם

5עמ> ¥1€

בנעימים

אנית המעבורת 5ס * 7.5.5 . £1¥עברה בעונה האחרונה שורה
של שיפורים ושיפוצים להנאתך ולחזחתך.
5סן ממשיכה את הפלגותיה בכל יום ששי מחיפה: ללימסול—
פיריאוס—אנקונה. אורך ההפלגה 3ימים.
הצעה מיוחדת: הפלגה הלוך ושוב עם 5ס א מחיפה לאנקונה
— ומשם ברכבת מידית ללונדון במחירים נוחים.

הפלג עם ונוס וקח אתך א ת מכוניתך.
נא לפנות לכל משרדי הנסיעות
או לסוכן הכללי בישראל:

איי • ן

ר הנ פ רי

חיפה • תל־אביב • ירושלים • אשדוד

ה ע מו דוהמדף

מ קו ר

ייצור עצמי
עמודים

לספריות

ופורמאיקה
-¥ברים

מדפים

מכתביות

פוליטורה

^ שולחנות בתיבה

ארונות ספרים עם מגירות

עמודיםומדפים ממתכת
למכלת * לחנויו ת * ולמח סני ם
אנו באים לבית הקונ ה לתכנון וייעוץ
רח׳ וולפסון ,26 פנת צ׳לנוב, ת״א (ע״י ת חנ ה מרכזית) טל 829831 .
פתוח ללא הפסק מ״ 8בבוקר עד 7בערב

מכיוון שאלה הם כיום התובעים הקולניים
ביותר של סיפוח הגדה הזכיר להם שופמן,
בעת נאומו על התקציב, כבדרך אגב, כי
הם היו אלה, עת עדיין ישבו במרכז תנועת
החירות, שסברו ״שהתנועה לא תוכל
להתפתח אם לא תוותר על העיקרון של
שלמות המולדת״.
ויתור על עכר־הירדן. זה היה יותר
מדי בשביל שמואל תמיר, שזעק לשמע
דברים אלה :״זה ההיפך מהאמת.״
שופמן, לפי עיסוקו יצרן סבון רפואי,
לא נתן לקריאת־ביניים זאת שתסכן אותו,
הזכיר מייד לתמיר :״במצע שלכם הודעתם
שצריך לכרות שלום על יסוד הסטטוס־קוו
של הגבולות הקיימים ;לפני החמישי ביוני).״
ובכלל, חזר שופמן וטען, אי־אפשר להכחיש
דברים שנאמרו בוזיכוח שהתנהל בשעתו
בפומבי במרכז חירות.
כאשר שמע תמיר האשמה זאת בפעם
השנייה, לא הגיב עליה, פתח חזית שנייה,
צעק לעבר שופמן, כי הוא שכח שהוא לא
מדבר בתנועת החירות אלא ״כאן( ,ב)
כנסת״.
ואולי על־מנת להשכיח את עברו הלא־כל־כך
תומך בגבולות מורחבים זרק תמיר
לעבר שופמן שאלה משונה באמת :״אתה
מוכן לכרות חוזה שלום בגבולות הנוכחים
ולוותר על עבר־הירדן (המזרחי)?״
וכאן בא תורו של שופמן להוכיח את
חוש ההומור שלו. השיב הוא, לסיכום חילופי
קריאות־הביניים :״כשם שקיימת הג׳סטה
של חוסיין, המוכן לתת לנו מעבר לכותל
המערבי, אנו מוכנים לתת לו עכשיו לשות
לשבת ברבת־עמון!״

ערד
ב חי רו ת
בלי ה שמצות

אנו יהודיות חסוטת
צעעו שתי נשים בעזה!

האדם המופתע ביותר בערד הוא סוציולוג
אמריקאי, העורך שם מחקר חברתי. הוא
אינו מבין כיצד ייתכן, כי שבוע לפני יום
הבחירות למועצה העירונית אין שומעים
שם שום השמצה.
הדבר היחידי היכול להיחשב בהשמצה היא
טענה שפורסמה בעלון־כחירות של מפ״ם,
כאילו מפא״י קונה קולות בכסף בערד.
ההאשמה זכתה מייד להכחשה מפא״יית
נמרצת׳ בצירוף כמה הערות לא־נעימות על
מעשי מפ״ם עצמה.
כל זה להנאתם של תושבי העיר המודרנית,
המזדקרת מתוך חולות המידבר,
על שפת הירידה התלולה אל ים המלח.
הרשימה הצעירה. בחירות אלה יהיו
הראשונות בתולדות ערד. אלפיים תושבי
העיר ייקראו לבחור תשעה חברים למועצה,
ושש רשימות מתחרות על קולותיהם*.
בעל־הקולנוע במקום הפיץ בין התושבים
טפסים של טוטו בחירות, בו נתבקשו לנחש
את התוצאות. התוצאה העיקרית׳ שבוע
לפני פתיחת הקלפי, לא הפתיעה איש: במקום
הראשון צעד המהנדס אברהם (״בייגה״)
שוחט ראש רשימת המערך.
אולם אם בחירתו של בייגה הפופולרי
היתד, צפויה, עוררה תוצאה אחרת של הטוטו
הפתעה כללית: שני תושבים צעירים,
אורי פראנק ואהוד חוצן׳ זכו למספר קולות
העשוי להבטיח לרשימתם מקום אחד במועצה.
זוהי
רשימת העולם הזה כוח־חדש, והעומדים
בראשה קובעים את אופייה: פראנק
הוא צבר גבוה בן ,31 מנהל עבודות־עפר
העובד עתה כנהג. הוא נשוי ואב לארבעה
ילדים (״אשתי היא אמנם צברית, אבל ממוצא
תימני!״) ומתגורר מזה ארבע שנים
בערד.
אהוד חוצן׳ ,24 השני ברשימה, הוא
חשמלאי, נשוי ואב לבת .״אינני עסקן, לא
הייתי ולא אהיה,״ הכריז .״בכלל ככל שענייני
העיר יהיו נתונים יותר בידי האזרחים
ופחות בידי העסקנים — יוטב לעיר
ולנו.״
יוסי אסא׳ גבר רחב־כתפיים ובעל פנים
מנומשות, אחראי להפעלת קומפרסורים בשדה
הגאז של נפטא• ״עדיין יש אווירה כאן
של קיבוץ גדול,״ הסביר את מניעיו ל־
(המשך במנזוד ) 16
• המערך, גזז״ל, רשימה עצמאית, מפ״ס,
המפד״ל (המיוצגת על־ידי שלוש נציגות
דווקא) והעוולס הזה כוח־זזדש. רשימה שביעית,
של רפ״י, בוטלה ברגע האחרון.

** יממהקטנה כי סו, מול חוף הים,
^ בקירבת רחוב 60 המסורסת חצר קטנה,
שני צריפים ירוקים ששימשו פעם גן־
ילדים. גם עכשיו נראה ד׳מקום כגן־ילדים.
לא פחות מ־ 13 זאטוטים משחקים בחצר.
כאן גרות עתה שתי התאומות המפורסמות
מעזה, הלן וג׳וזפין חנא, שתי האחיות ע׳
סיפוריהן אינם יורדים מזה שלושה חודשים
מעל דפי העיתונות הישראלית. אלה הם
הסיפורים על יהדותן ועל חטיפתן בידי שני
ערבים מעזה עד לשחרורן במלחמת ששת־הימים,
שהזילו דמעה מעיני כל קורא.
מדי יום מספקות האחיות התאומות סיפורי
אומללות חדשים לעיתונים הישראליים.
האחת מהן, הלן, הגישה השבוע תביעה
למזונות נגד בעלה, מוחמד איברהים סנדו־קה,
תושב עזה, כדי שיפרנס את שבעת
ילדיהם הנמצאים עמה מאז ״שוחררה״ בידי
צה״ל.
יחד עם בקשתה טענה הלן כי סנדוקה
היה קצין בצבא השחרור הפלשתינאי של
אחמד שוקיירי. באותו זמן היא הגישה
תלונה נוספת, תבעה לעצור את בעלה לפי
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם,
כיוון שלדבריה היה חייל בגדוד הערבי
הפלשתינאי שגייס המופתי של ירושלים
לעזרת הנאצים, לחם לצד הנאצים במלחמת־העולם
השניה והרג יהודים באירופה המזרחית.
מאבקן
הציבורי המזעזע של שתי התאומות
יגיע לשיאו השבוע כאשר בית־הדין
הרבני בתל־אביב יתבקש להוציא פסק־דין
הצהרתי כי שתיהן יהודיות כשרות.
נכנסים אל הבית ופוגשים את שתי האחיות.
הן מדברות רוסית, עברית וערבית.

, 0זה הנר גרוף ר סועו
אהד הבעריה העוסרגיס
אך הן אינן מוכנות לדבר בשום שפה עד
שיבוא האח הגדול אנטולי, שעזב את רצועת
עזה ב־ 1957 עם נסיגת הכוחות הישראליים,
ומאז הוא מתגורר בישראל.
״כמה אתם משלמים?״ שואל אנטולי.
משלמים בעד מה?
״בעד זה שנדבר ונצטלם. האחיות לא
מוכנות לדבר בלי כסף. הן במצב קשה. חוץ
מזה כל העיתונים שילמו. גם נזעריב ש־פירסם
את הסיפור ראשון. אנחנו עומדים,.
להוציא רומן מהסיפור שלהן. אולי נעשה
גם סרט עליהן. אז לא בא בחשבון לדבר
בלי כסף!״
על שאלה אחת הסכימה הלן האומללה
לענות בכל זאת.
״בשבוע אחד הגשת נגד בעלך תביעה
למזונות ובאותו זמן תבעת לעצרו לפי
החוק לעשיית דין בנאצים. מה את רוצה,
שיהיה חופשי וישלם מזונות או ישב בבית־סוהר
ולא יוכל לשלם מזונות?״
הלן הבלונדית לא חושבת פעמיים. בלי
עזרת האח היא פורצת בשטף דיבור :״שישב
בבית־הסוהר. אנחנו רוצים להעניש
אותו על המעשים שעשה. הילדים שלו —
הוא לא יראה אותם לעולם. הם יחיו פה
וימותו פה. הוא הרג הרבה יהודים לא רק
לצד הנאצים אלא גם בחברון. בעצמו סיפר
לי איך במאורעות 1936 הרג ילדים יהודים
בבית־יתומים בחברון״.

גגו* חסון בוכה

^ ההכלכ לו ף מה שהן מספרות.
יש לי תעודות המוכיחות שכל מה
שהן אומרות הוא שקר מתחילתו עד סופו.
אני אוהב את אשתי הלן. אינני שונא אותה.
אני רק כועס על מה שעשתה לי. אם תחזור
אלי אסלח לה על הכל. אם לא — לא אשא
עוד אשד, בחיי. כל מה שאני רוצה הוא
שיאפשרו לי לגדל את שבעת ילדי אצלי.
הם חלק מהכבד שלי. אינני יכול להבין איך
לא השתגעתי אחרי מה שעבר עלי בשלושת
החודשים האחרונים. כנראה שאלוהים נותן
לי כוח כדי שאוכל לקבל את ילדי חזרה.
אני מאמין שבישראל יש מספיק צדק רדי
לא להרשות לגזול מאב את ילדיו.״
מוחמד איברהים סנדוקה פרץ בבכי באמצע
דבריו. הדמעות חנקו את גרונו של

קים. כאשר פרצה המלחמה ב־ 1948 ציוה
אבי הלאומני על כל בניו להתגייס לכנופיות
הפלשתינאיות. לא רציתי להלחם. ברחתי
לעזה ושם נשארתי כפליט פלשתינאי. תחילה
חייתי על קיצבת סעד עד שמצאתי עבודה
כעוזר למפקח על חלוקת מזון במחנות
הפליטים מטעם אונר״א. במשרה זו עבדתי
עד שנת .1965 אחר כך עבדתי עד למלחמה
בסוכנות נזרצדס בעזה. הייתי צריך להיות
בן 12 כשהרגתי יהודים בחברון ובן 16
כשנלחמתי לצד הנאצים. חוץ מזה הייתי
צריך לדעת גרמנית. זאת הוכחה שכל סיפוריה
של הלן הם שקר.״

מוחמד סנדוקה שם עינו על הלן. מוחמר
עצמו אינו מכחיש כי חטף את הלן כדי
לשאתה .״הייתי חייב לעשות זאת. בהסכמתה
של אמה, שכן אסור היה לי לשאתה
לסי החוק. היא היתד, רק בת .17״ לדבריו
רק אחרי שבעל אותה, יכול היה לשאתה.
הוא לא נשא אותה בטקס דתי, אלא רשם
את הנשואין אצל רשם הנשואין המוסלמי
בעזה, ב־ 28 בינואר . 1953
למחרת הגישה הלן בקשה לבית־הדין
השרעי בעזה, הודיעה כי בחרה לעבור
לדת האיסלאם וביקשה לשנות את שמה
מהלו לליילה. הבקשה אושרה בנוכחות שני

לעומת זאת טוענות האחיות :״סנדוקה
43 שנים למשפחה אמידה. לאבי היו שלוש
חנויות למזכרות, אחת בסרפנד ושתיים איננו בן .43 הוא בן .60 כולם בעזר, מכיבירושלים.
סיימתי את בית־הספר התיכון
רים אותו כיליד חברון ולא כיליד ירושלים.
יש לנו עדים והוכחות כי היה מספר
עמאריה ביפו ואחר כך עזרתי לאבי בעס־
.לכולם שהרג יהודים בחברון ולחם לצד
הנאצים במלחמת־העולם השניה. אנחנו נוכיח
זאת בבית־המשפט.״

עדים, ומוחמד סנדוקה מנפנף בה כדי להוכיח
שאשתו היא מוסלמית.
״תעודת ההתאסלמות אינה שוד. פרוטה,״
טען השבוע פרקליטה של הלן, עורך־דין
מנשה בר־שלטון .״היא היתד, אז קטינה
לפי החוק. חוץ מזה היו שני העדים שני
אנשי המודיעין המצרי.״
עד כמה חסרה תעודת ההתאסלמות ערך
יכולה להעיד העובדה כי ב־ 1966 הוציאה
הלן למרות שהיתר, רשומה כמוסלמית, תעודה
ממשרד הפנים ברצועה לפיה היא נוצריה,
תעודה שעזרה לה להתקבל לעבודה כאחות-
בבית־חולים נוצרי.

הגבר החסון שבבת אחת חרב עליו עולמו
והוא נשאר בודד וערירי בעזה. סנדוקר.
מנהל עתה מאבק כדי להחזיר אליו את
שבעת ילדיו. הוא מציף במכתבים ובבקשות
את שלטונות צה״ל ואת משרדי הממשלה
בליווי מסמכים המאשרים את טענותיו.
זו מול זו עומדות שתי גירסות. זו של
התאומות הטוענות כי הוכרחו להינשא בחטיפה
בהיותן בנות ,17 ומשך 19 שנים
נאלצו לחיות בעזה כמוסלמיות; וזו של
סנדוקה הטוען כי אשתו מוסלמית וכי כל
סיפורה בדוי ומצוץ מן האצבע.
טוען סנדוקה :״נולדתי בירושלים לפני

החתשגגות
משפחתמונה תית
מאושרת בה
נראים הלן ובעלה מוחמד סנדוקה עם
שבעת ילדיהם. תמונה זו צולמה זמן
קצר לפני שברחה הלן עם אחותה ג׳וז־פין
(בתמונה מימין) לישראל לאחר המלחמה.
אם לשאת אשד, שהתגרש ממנה, אלא
היתד, בינתיים נשואה לאחר. כיצד יכול סנ־דוקר,
לשאתה בשנית אם לא התחתנה בינתיים.
טוען פרקליטה של הלן :״לסנדוקד, היו
מהלכים בקרב הממשל בעזה. עובדה היא
שכל תעודותיו חתומות על-ידי המושל הצבאי
של עזה. גם תעודות־הנשואין שלו.
אם הצליח להשיג חתימת המושל על תעודותיו
זאת לא היתד, בשבילו בעייה להשיג
איזה תעודות שרצה בעזה של אז.״

מוכת הידדיס קובעת
אמתחתו שר סגדוקה״״יש רק

ההתאסלמות = ״

הלן סנדוקה שהוצאה פל־ידי בית הדין השיעי
בעזה בה מכריזה הלן :״האלוהים
האיר את ליבי לאיסלאם והדריך אותי
אליו לאחר מחשבה ומחקר. אני מכירה
שאין אלוהים בלעדי אללה ומוחמד
הוא נביאו. אני כופרת בבל דת חוץ נזה־איסלאם
וקוראת לעצמי לילה במקום הלן.״

יהודיה, מוסלמית, מצריה
ף• פרשה בולה החלה ב־ 1953 כאשר

| 1פגש מוחמד סנדוקה לראשונה בהלן
חנא, שהיתר, אז יפהפיה בלונדית בת 17
שעבדה כאחות בבית־חולים בעזה. בנוף האנושי
של עזה היו הלן ואחותה התאומה
ג׳וזפין, תופעה יוצאת דופן. הן נראו כשתי
אירופאיות ומשכו תשומת לב בשל יופיין.
השתיים היו בנות למשפחה מוזרה ביותר.
אביהן קרא לעצמו יוסוף חנא אל־חנא, והציג
את עצמו כערבי נוצרי יליד חיפה.
האמת היתד, שהוא היה מצרי מוסלמי בשם
יוסוף חמיד עלי עומאר, שנולד במצרים
ב־ 1904 וגר ברחוב אסעד אל בראני 13
ברובע זאידה זייניב בקהיר.
ב־ 1924 עבד יוסוף כפועל רכבת בקהיר.
שם הכיר יהודים מפלשתין ועבר לעבוד
בשרות סולל־בונה בחיפה ב־ .1929 בחיפה
הכיר יוסוף את מסיה פלפה.
מסיה פלפה היתד. בת למשפחת סובוט־ניקים
מחארקוב, רוסיה, שברחו עם פרוץ
המהפכה לתורכיה. היא התגיירה שם עם כל
משפחתה ועלתה לארץ. כאן נישאה ליהודי
תל-אביבי בשם דוד אברמוביץ.
התגירותה של מסיה, אמן של התאומות,
בשנת , 1924 הוא הקשר היחיד של כל
המשפחה ליהדות ועל סמך גיור זה נתן
בית־הדין הרבני בתל־אביב, ב־ , 1961 פסק
דין המכיר בדוסיה ובילדיה כיהודים.
כי נשואיה של מסיה עם היהודי לא עלו
יפה. היא התגרשה ממנו, וב־ 1932 נישאה
ליוסוף עומאר, שהתנצר כדי לשאת את
הסובוטניקית שהתגיירה. מנשואין אלה נולדו
להם חמישה ילדים, בהן שתי התאומות.
ב־ 1946 עברה המשפחה לגור בעזה.
כולם הכירו אותם שם כמוסלמים. שם גם
גדלו שתי התאומות עד לשנת ,1953 כאשר

נישואין: ,ירושין, גשואץ
ף* אותה תקופה הרתה ז׳וזפין, אחו־

תה של הלן, לאח מוסלמי בשם אחמד
פואד חמו שעבד עמד. בבית־החולים. מצד
שני לא רוותה הלן נחתמנשואיה עם סנדו־קה.
יוסוף האב החליט לברוח מהרצועה.
הוא נטל את משפחתו וברח לישראל.
ב־ 22 לאוגוסט 1954 נתפסה המשפחה
כולה בידי צה״ל לאתר שחצתה את הגבול,
ונכלאה בבאר־שבע. הנשים הוחזרו לרצועה
כעבור ארבעה ימים, והגברים, כעבור שלושה
חודשים של מעצר בישראל.
״הם היו אז בישראל?!״ טוען סנדוקה,
״מדוע לא טענו אז כי הן יהודיות וכי הן
רוצות לחיות בישראל?״
טוענות האחיות :״אמרנו אז לשלטונות
צה״ל שאנחנו יהודיות, אבל לא האמינו לנו.״
לאחר שישבו במעצר בעזה שוחררו האחיות.
הלן הזרה לסנדוקה שהכריח את
האח בבית־החולים לשאת את ג׳וזפין לאשה.
אבל ג׳וזפין התגרשה ממנו כעבור שלושה
חודשים. היא הכירה את יוסוף ראג׳ב אחמד
אליאן, אלוף עזה באגרוף במשקל־כבד, שסילק
את בעלה ונשא אותה לאשה. היא
וזיר, עמו בשלום וילדה לו חמישה ילדים.
אולם צרותיה של אחותה הלן נמשכו.
ב־ 1955 טען סנדוקה כי גילה שאשתו
בוגדת בו עם רופא אמריקאי שעבד ברצועה
ולכן החליט לגרשה. כעבור שלושה
חודשים נשא אותה מחדש.
אבל לפי החוק המוסלמי אין בעל רשאי

טענה חזקה אחת. ב־ , 1956 כאשר נכבשה
הרצועה בידי צה״ל, הועברו כל בני
המשפחה, מלבד התאומות הנשואות, לישראל•
אחרי ששיתפו פעולה עם שלטינות
צה״ל בעת הכיבוש לא יכלו להישאר ברצועה
אחרי הנסיגה. מדוע לא הצטרפו התאומות
אל בני־משפחתן שעברו לישראל והוכרו
בה כיהודים?
״הבעלים שלנו חטפו אותנו, העבירו
אותנו לסיני והחביאו אותנו כל זמן הכיבוש׳״
טוענות האחיות לסנדוקה יש הוכחה
שסיפור זה בדוי. יש בידיו תעודת־לידה של
בתו נאוול, שהלן ילדה אותה בעזה בזמן
הכיבוש הישראלי .״אם הברחתי אותה והחבאתי
אותה, איך היא יכלה ללדת בעזה?״
שאלה זו נשארה ללא תשובה.
בדיד, אחרת בסיפורן של האחיות היא
הטענה כי בעליהן ברחו מעזה עם הכיבוש
הישראלי במלחמת ששת־הימים. האמת היא
כי שני הבעלים נשארו בעיר. בעלה של
ג׳וזפין הרשה לה מרצונו לעבור עם ילדיהם
לישראל אל משפחתה, הגיש בקשה
לגיור מתוך תקוה כי גם לו יותן להתגורר
בישראל כיהודי. הוא מוכן אפילו לייצג את
ישראל בזירת האיגרוף העולמי. היחסים
בינו לבין אשתו ומשפחתה נשארו תקינים
והוא עומד להעיד כי סנדוקה אכן היה
קצין בצבא השחרור הפלסטינאי.
הלן, לעומת זאת, עזבה את בעלה באחד
הימים, בעזרת אחיה אנטולי, המתגורר בארץ
מאז . 1956 למחרת באו חיילי צה״ל
ולקחו מסנדוקה את שבעת ילדיו. הוא ניסה
להתנגד בכוח להעברתם לישראל והוכה,
לדבריו, בידי החיילים.
איזו משתי הגירסות היא הנכונה, זו של
האחיות או זו של סנדוקה?
על כך יצטרכו להחליט בתי־הדין בישראל
בפניהם יתבררו תביעותיה של הלן נגדו.
תהיה החלטתם של מוסדות אלה כאשר
תהיה, דבר אחד ברור: מנמקה לא יזכה
עוד לחיות עם אשתו וילדיו.
אפילו ייקבע כי אשתו הלן היא מוסלמית,
יכול בית־הדין המוסלמי להכריז עליה
כמורדת, אך אינו יכול לחייבה לחזור אל
בעלה. והילדים? קרוב לודאי שבקשר אליהם
ייפסק כפי שקבעו כבר תקדימים בישראל:
טובת הילדים היא הקובעת. כל
בית־משפט ישראלי יקבע כי טובת הילדים
קובעת שיחיו עם אמן בישראל מאשר עם
אביהן ברצועת עזה.

יי — 13

בעמאן היא קיבלה מתנה מהמלך הוס״ן -ברומא היא הצטלמה צילומי-עירום -ונתד-א

*ייי ומינה פאואר, בתו של טירון
| פאואר, זעמה מאד על במאי הטלוויזיה
שלה :״אם אתה רוצה זונה תיקח לך אחת
מהרחוב, לא אותי.״ והיא בטח יודעת מה
שהיא אומרת, למרות שהיא ילדה קטנה
מאוד, רק בת חמש־עשרה.
אם כי ממינה פאואר הספיקה במשך
חמש־עשרה שנות חייה לעשות יותר סקנדלים
בינלאומיים מאשר אמה, לינדה כריס־טיאן,
אומרים שאת כל הסקנדלים הללו
ביימה האמא שלה.

זה התחיל כאשר ממינה היתד, בת שלוש־עשרה.
היא התפשטה ערומה כביום היוולדה
בפני צוותות של עיתונאים. ואחרי שהיא
התפשטה התברר שעדיין אין לה מה להראות
לעיתונאים, ואחרי זה התברר שה־התפשטות
נערכה בהשראת אמה, שחשבה
שכבר הגיע הזמן שבתה הצעירה תלך
בדרכי אמה.
אם כי האמא מכחישה את זה.
לפני שנה הודיעה ממינה שהיא מתחתנת,
ואחר־כך התברר שעדיין אין לה עם מי

עם הידיד הישראלי

קן־הקולנוע אסי דיין (,במכנסיים שחורים וללא חולצה) הכירה רומינה בעת

לעשות את זה. ואחרי זה התברר שגם זה
נעשה בהשראת אמה שהחליטה שהבת שלה
כבר די גדולה כדי לעשות כל מה שהאמא
שלה כבר לא יכולה לעשות בעצמה.
אם כי האמא הכחישה גם את זה.

הפקת סרט טלביזי
בסרט משחקים רונו
הימיס, כשרומינה ,

ניגש אליו, לכן הוא התרגז עליו נורא וקרא לו דונל
באנגלית).
אני, באופן אישי, לא התעסקתי איתו אף פעם. או
ידידה יותר מדי טובה של מונה. אבל אני ידידה טובה
שלו. אני לא אומרת שלא. כל שנה אנחנו חוגגים יחד
ההולדת שלנו. יש לנו יום־הולדת באותו חודש (נובמבר

* עכשיו רוטינה הקטנה באה ארצה
| יחד עם אמה ואחותה, כדי לשחק בסרט
טלוויזיה בן חמשים דקות לצידו של שארל
אזנאבור. היא משחקת בסרט את עצמה,
והוא את עצמו, ושניהם מגיעים ארצה, לאחר
המלחמה ופוגשים כאן את אסי דיין, המשחק
את עצמו ועוד כל מיני גיבורים ישראלים.
בעיית הזנות עלתה כשהבמאי ביקש מרו־מינה
לשים אודם על השפתיים. רומינה
התרגזה והודיעה לו או שישנה את דעתו
עליה ולא יכריח אותה לעשות דברים כאלה
מכוערים, או שהיא תלך הביתה ולא תהייה
אף פעם שחקנית.

הלוליטה המדהימה
כשלגופה לא חרבה

היא רומינה, בתו של טירון פאואר, שחשפה
עצמה כבר בגיל צעיר לעדשות הצלמים
ותר מאשר צמתה הארוכה ומגבת־רחצה צבעונית, קצרה וקלילה מאוד.

ינדה כדיסטיאן אוהבת מאוד את
הבת שלה, ואוהבת מאוד לדבר על הבת
הזאת, אבל עוד יותר היא אוהבת לדבר על
האמא של הבת הזאת.
״לפני שבועיים הייתי בירדן עם שתי הבנות,״
היא מספרת ,״נסעתי לבקר את
חוסיין. הוא הזמין אותי. אנחנו ידידים
מצויינים. כשהוא שמע שלבת הקטנה שלי,
טיירין, יש יום־הולדת, השבוע, הוא שלח
לה סוס, לווילה שלנו ברומא.
כשבאנו, הבאתי לאשתו מונה ענק אינדיאני
נורא יפה וקיבלתי ממנו, בין השאר, סיכות
נהדרות, וסרט על ההפצצות בעמאן, ועל
הפליטים, ועל הקרבות. כשהקרינו את הסרנו
הזה לפני חוסיין הוא בכה, וסיפר לי כמה
שהוא אומלל על זה שהפסיד את ירושלים.
החלום הגדול שלו, כך הוא אמר לי, זה
לזכות לראות את השלום בזמנו. הוא, אדם
נהדר, רגיש מאוד, ואינטליגנטי.
דווקא כשהיינו שם לא היה לו מצב־רוח
טוב בגלל עוד כמה סיבות. היה לו סוס אחד
שהוא אהב נורא, והסוס הזה התאהב משום
מה במונה, והתחיל לבעוט בו כל פעם שהוא

האם ושת׳ בנותיה נק
נשואיה לטירון פאואר, שהיו נישואיה הראשונים: נ

נ היא צעקה לבמאי:
של יום. לו ב־ 13 ולי ב־ . 14 לפני שלוש
שנים חגגנו יחד בפאריס, ומאז או שהוא
מזמין אותי לארמון שלו, או שהוא בא אלי,
ואם הוא לא יבול הוא שולח מתנות.

ך * *ץ מחוסיין יש ללינדה המון ידידים,
ן | וחוץ מכל הידידים היו לה גם שני
בעלים, הראשון ביניהם היה טיירון פאואר.
״נפרדנו שנתיים לפני מותו. נתתי לו את
הגט כמתנה ליום־ההולדת שלו. הוא אמר ש
חמישים
דקות שלשם הופעה בו היא באה ארצה.
אמי ושארל אזנאבור, במיפגש לאחר מלחמת ששת־
!בור הם אורחים מחו״ל, ואסי הוא אחד הגיבורים.
ומור שוט
י גם
יום־
;בדל

הוא רוצה להיות חופשי. זה היה מיד לאחר
לידתה של הקטנה.״
לפני שהיא התחתנה עם טירון פאואר, היא
החליטה שקרי גרנט זה הגבר בשבילה. היא
פגשה אותו במסיבה אצל טירון פאואר, לפני
שהתגרש מאשתו הראשונה, אנאבלה. היא

דוגמנית עיווס

שימשה רומינה עוד לפני הגיעה
לגיל חמש־עשרה כשהיא הדגימה
פלסטיק קלילים. זה היה שנתיים אחרי
חזייה מקורית עשוייה מפסי פלס

ראתה מיד שקרי הוא הגבר בשבילה. היא
התחילה לחזר אחריו, ולגלות לו את אהבתה.
ובסוף הערב הוא לקת אותה הצידה ואמר
לה :״תראי גבירתי. את יפה, את נהדרת.
את זוהרת ומקסימה, אבל אני חושש שאנו

פשוט מאוד לא מתאימים האחד לשניה!״
אחרי זה היא זרקה את עצמה ביאוש לזרועותיו
של טירון פאואר והתנחמה בהן
במשך מספר שנים. מטירון פאואר היא
התנחמה בזרועותיהם של מיטב מאהבי אירופה.
ובעיקר בזרועותיו של אדמונד פורדום.
איתו היא התחתנה. באותו זמן התפרסם
בעולם שמה הרע. ועירבבו אותה בכל השערוריות
שקרו בעולם .״כל זה בגלל אשתו
של אדמונד שלא רצתה לתת לו גט, היא
מספרת ,״ורצה אחרי לכל מקום עם צלם
ובלש.״

(חובשת החרשתי
בנותיה מן
הקטנה (קצרת־

השיער) ורומינה הבכורה, לה נתונה כל תשומת־לב האם בשנים אלה,
ועבורה היא יוצרת מצבים מיוחדים, פגישות מיוחדות ואירועים מיוחדים
ובלבד להוציא את שמה של רומינה ולרוממו. פעולה בה הצליחה עד כה.

.נסיונה הראשון בהופעות עירום, בהן די איכזבה את הצלמים,
בהתחשב בעובדה שבגיל הרן הזה, בכל זאת עוד לא היה לה הרבה
מה להראות. זה לא מנע את אמה מלנסות שוב כעבור שנתיים.

ך ) יגרה התגרשה מאדמונד בגלל
/שהוא היד, מנגן כל היום את באך .״זד,
עשה אותי חרשת, לא יכולתי יותר. התגרשנו.
שש שנים הסתובבנו בהפסקות, אחרי
זה היינו נשואים שישה חודשים אבל גם
עכשיו אנחנו ידידים טובים, וכשהייתי צריכה
לנסוע לארץ צלצלתי אליו שיוביל אותי
למטוס, כי היו לי המון חבילות.״
אחרי הגירושין הללו היו לה שוב המון
מחזרים. כולם רדפו אחריה עם צ׳קים ביד.
אבל זה לא עניין אותה .״כל הצ׳ארלס קלור
והאונאזיס ובני מינם.״ היא אומרת .״הפרחים
והיהלומים שלהם לא שונים מאלה
של האחרים, רק שיש להם יותר קומ־פלכסים.״

שהיא אוהבת זה גברים שיודעים
לרקוד, ולצערה הרב שני הבעלים שלה לא
ידעו לעשות את זה.
״בסך הכל השגתי כל גבר שרציתי בחיי,״
היא מסכמת את העניין ,״חוץ מאחד, זה היה
כשהייתי בת שלוש־עשרה, הייתי מאוהבת
בו כמו מטורפת, אבל הוא היה כומר־הווידוי
שלי, והוא לא נענה לי.״
האם היא היתד, מאחלת לבתה חיים במו
שהיו לה? בהחלט:
״אני חושבת שהיא תגיע אפילו עוד יותר
רחוק. עכשיו אני כותבת תסריט עלי ועליה.
איך שאנחנו שתינו מתאהבות באותו גבר,
ובסופו של דבר אני מוותרת לה. כי אני
מוכנה לעשות בשבילה הכל, אני כבר חייתי
די, ונהניתי די. עכשיו הגיע תורה, וכשהיא
מאושרת גם אני מאושרת.״

בצר האב

יושבות שתי בנותיו

של טירון פאואך
(בציור, לבוש כנסיך ל,ודי) בחווילתן ברומא.

במדינה

*ו1£ו

(המשך מעמוד ) 12

הצטרף לרשימה .״כל תושב חייב לתרום
ממרצו לא רק לניהול ביתו שלו, אלא גם
לניהול ענייני הכלל.״
שלושתם אינם מחפשים מישרה עירונית,
או טובות־הנאה מקירבתם למועצה. הם גם
מבטיחים חידוש נוסף בחיים המוניציפליים:
״אם ייבחרו נציגים שלנו למועצה׳ הם יהיו
תלויים אך ורק בבוחריהם. לא נקבל הוראות
ממרכז מפלגתי היושב בתל־אביב,
והקובע את גורל השלטון בערד לפי הסכמים
עם מרכזים אחרים, כחלק ממיסחר כלל־ארצי.״
הקשר
שלהם עם מרכז התנועה יסתכם,
בעיקרו׳ ברתימת המומחים והכוחות המקצועיים
המרוכזים בתנועה הצעירה —
לפתרון הבעיות שהם ייתקלו בהן בשבתש
במועצת העיר.

ה מ שק
הצד השני
של המטבע

וככז־דויר־י סייוד־־ בזיודו־דיס־

$599

האם לאזרח הישראלי ישנה השפעה על
צורת כספו או על יופיו? התשובה על כך:
לא ולא!
יש לו אמנם השפעה על בולי המדינה,
הידועים בעולם ביופיים, כי כל אזרח יכול
להשתתף במיכרזים על ציורי הבולים של

תשלום בלירות ישראליות
-כפוף למס נסיעות.

נצל מחיר הסיוד המיוחדים
71 יום באר צו תהב רי ח

השהייה בארה״ב עד 21 יום
נ מינימום 14 יום{
הטיסות במחלקת תיירות/
בימים ב׳ עד ה׳ בלבד
וכפוף להגבלות עונתיות.

מטבע הלירה החדש
דנים,

סנה מיד לסוכן הנסיעות שדך
או למשרד־ נתיב אויר אולימס־ק
ססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס

ת״א טל 6 .־ 611401 חיבה טל 69035 .

ירושלים טל 22336 .

טפולים בהפנרזה
ובחשמל בהנחה
נגד דיכאון, עצבנות, פחד,
מתח, גמגום, ומחלות
פסיכוסומטיות אחרות.
בנין אל־על, בן־יהודד 32 ,ת״א,
חדר ,403 טלפון ,58940 :מ־—4.00
7.00 אחד,״צ, זוהר.

למדי מקצוע

ו ביוו ־
ו ר בו =נון

*ו כי ב ה

בכתות בוקר או ערב

למד נהגות אצל המורה

״בנו״

כל השפות — שיטות מיוחדות
פג ר•

קפד .״הדלי ,׳ דיזנגוף 43
טלפון 228988

מחליטים,

מעבירים

ישראל, גם אם אינו בעל מקצוע בשטח זה.
אך בכל מד, שנוגע לכסף, המצב הוא שונה.
גם זה וגם זה. השבוע הוצא לשוק
מטבע חדש, בערך של לירה ישראלית אחת,
מעשה ידי סטודיו רולי והגרפיקאי צבי נרקיס.
מי קבע את צורתו?
הודתה דוברת בנק ישראל, רמה ביתן:
״זה נעשה על פי מיכרז סגור, המקיף בדרך
כלל כעשרה גרפיקאים בעלי נסיון,
הידועים כאנשי מקצוע מעולים.״
ומי דן בהצעותיהם? ועדה ציבורית בראשותו
של השופט העליון אלפרד ויתקון.
בוועדה זו ישנם גרפיקאים וציירים, כמו
מיכאל ארדון ורודי דיין, ומומחים אחרים,
כמו מנהל בנק לאומי ארנסט להמן, ועורך
היומון האנגלי נ׳רוזלם פוסס, טד לוריא.
אלה דנים, מחליטים, ומעבירים את החלטתם,
בצורת המלצה, לנגיד בנק ישראל,
דויד (״דוליק״) הורביץ.
תוצאת החלטתם האחרונה: הלירה המתכתית
החדשה, העשויה מנתך של נחושת
וניקל (ראה תמונה) ,השונה מן המטבעות
הקודמים הנהוגים בישראל, בכך שאינה מסתפקת
בסמל אחד, כמו המנורה, או התמר,
אלא משלבת בתוכה שני סמלים: גם מנורה
וגם רימונים*.
בקרב גרפיקאים רבים עוררה אמנם הלירה
החדשה התנגדות אסתטית, אולם לגבי האזרח
הפשוט יש בה נחמה: עם כל חסרונותיה׳
היא יפה יותר משטרות הנייר הנהוגים
עד עתה, שבכיעורם קשה עדיין להתחרות.

כתות
הבוקר משולבות
בלימודים תיכוניים.
פרטים והרשמה 5—8 ,9—1 :

הכל \

ת״א, ברנר 17
חיפה, שמריהו לוין ^ 30 9 רמת־גן, ביאליק 42 1 חולון, סוקדלוב 56

נתניה, הרצל 24

״המדינה הזאת כבר לא תהיה עוד מה
שהיתר!,״ ניחש הסופר משה שמיר בימים
שקדמו למלחמת ששת־הימים.
אחר כך פרצה המלחמה, והמדינה הזאת
באמת אינה אותה מדינה שהיתה. היא

פ ול יטכניקום

דיעות

* שלישיית ריסונים, אשר דוגמתם נמצאה
בשקלים ישראליים עתיקים, מתקופת
בית שני.
ה עו ל ם

הז ה *156

״תבלול בעין ...קוץ ננשד ...עצם בגדוד־ נאת מדינת ׳שואל נסנויס שנפסלו
ך* מלחמת־העולם השניה השתתפו
היהודים בבריגדה מיוחדת, וניצלו את
ההזדמנות לגניבת נשק. כך יסדו אח איר־גוני
הסידור אצ״ל, הגנה ולח״י, שערכו
בקרבות 1948 שחיטות ביישוב הערבי, והבריחו
ערבים, שנסו מפני השחיטות.
כך נולדה מדינת ישראל, וכך הודבק סרטן
מזוהם בגופה של המולדת הערבית. כפי
שהגדיר אותה המנוח עבדאללה :״תבלול
בעין, קוץ בבשר החי ועצם בגרון.״
זהו קטע מתוך ספר לימוד ירדני והוא
מיועד לתלמידי השנה הראשונה של בתי־הספר
התיכוניים.
ואין זה קטע בודד, או יוצא־דופן.

במשרד־החינוך־וד,תרבות של ישראל, מצוייר,
כרגע ערימה ענקית של קטעים מסוג
זה, הפסולים, ללא ספק, לחינוך צעירים
החייבים לחיות בשלום עם שכניהם.
ובינתיים שוררת מבוכה ומהומה בקרב
המורים והתלמידים של הגדה.
לדוגמה: בהר חברון, שבו נפתחו בתחילת
החודש, מרבית בתי־הססר הממשלתיים
( 82 מתוך ,)88 פרצה השבוע שביתה כללית
של מורים.
לא שהם מתנגדים לספרי־ד,לימוד הנהוגים
בישראל, ולא שהם חסידים עקשניים
של ספרייה,לימוד הירדניים, אלא שהם ממאנים
להמשיך וללמד בלי ספרים בכלל.
כי עד היום לא סופקו להם ספרים מאיזה
מין שהוא, מכיוון שמשרד־החינוך־וד,תרבות
לא הספיק עדיין לסיים את מלאכתו, לפסול
סופית את ספרי־הלימוד הירדניים, ולספק
במקומם ספרים חדשים.
ובאמת, עבודת טיהור הספרים היא קשה.
להלן קטעים נבחרים מתוך האוסף המצוי
במשרד־החינוך:

• גיאוגרפיה לכימה ד׳:

...א ל תשכח כי חלק יקר מפלסטין נגזל
עבתה ושמנה — בצפון, במרכז ובדרום.
גם אהרון אמיר, שהוא דווקא משורר,
ניחש לו את ניחושיו הפרטיים בימים שלפני
המלחמה. וגם הניחושים שלו פגעו בול
בעת המלחמה.
כתב אמיר, בין השאר :״ייצא איפוא הקול
מכל קצוזת המחנה ומקצה אל קצה תעבור
הקריאה: הכל! גם יהודה וגם שומרון. גם
גולן וגם סיני!״
הפינה הקטנטונמ. כל זה היה נשאר
מפוזר בגליונות העיתונים, והיה נשכח מלב
הקוראים, לולי בא הד״ר אהרון בן־עמי מ־תל־אביב,
וריכז את כל המאמרים האלה, ועוד
רבים אחרים, בספר עב־כרם.
את השם נטל מאמיר — הכל — ובכדי
להקל על הקורא, לבל יתעייף מים המאמרים,
צירף לספר גם מפות: מפת מלכות דויד
ושלמה, מן הפרת ועד אילת, או מפת

על־ידי הכנופיות הפושעות של היהודים,
ועלינו להכין עצמנו ולהיות מוכנים להחזיר
חלק זה ולטהרו מן הכנופיות הפושעות
של היהודים...

• הציביליזציה של התקופה ה עתיקה
וימי־הכיניים לכתה י״ב:
...ישנם דברים בהתנהגות היהודים כמסופר
עליהם בתורה: כי היו הורגים כל
נפש היה בכפר שמשתלטים עליו,״ ואינם
משאירים זקנים, נשים וטף.־..

יחד?

• היסטוריה ספרותית לכיתה

...האם יהיה לישראל דגל ליד מקום המולד
ולמרגלות אל־חראם? למה לא היו אל
מול האויב גלי אש ודם? ולמה לא נקמת?

• מקראה לפיתה ח׳:

...היהודים השתלטו מתוך רמאות על
שטח הגדול פי שלוש מירושלים העתיקה,
אך יום שיחרורה קרוב, בעזרת אללה.

• קיצור תולדות העולם החדש
לכיתה ט׳:

לה אינם הקטעים היחידים המיו־עד־ם
לפסילה. באוסף המשרד מצויים
גם קטעים מסוג אחר.

קד״ מכיוזן שהיתר, בוגדנית ומושחתת

למשל: בספר דיקדוק ירדני, המיועד לכיתה
ז׳ עממי, מתכונן הצנזור החינוכי
למחוק את המשפט :״שני חיילים תפסו

...יהדות אירופה היתד, שנואה ועשו־

• ההיסטוריה של אירופה -
ימי־הביניים והזמן החדש לכימה

מרגל״ ,וגם את המשפט ״המולדת אהובה״.
משפטים כאלה בדיוק מופיעים בספרי־הלימוד
הנהוגים בישראל.
דוגמה אחרת היא המשפט ״לא אשכחך
יפו, כל עוד אני חי!״ המזכיר, כמובן, את
״אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני!״
לכן מתלבטים האחראים הישראלים מה
לפסול ומה לאשר. האם צריך לפסול ״אחר
כך משתפל ההר מערבה, אל החוף, שם
תראה עמקים פוריים ובוסתנים דשנים וערים
יקרות לנו. מהן יפו, כלת הים, וחיפה

ושאלת השאלות היא: איזה ספרים יירשו
את הספרים הפסולים? מה בדיוק לתת לתלמיד
הערבי בגדה?
האם לתת להם ספר־לימוד הנהוג בבתי־ספר
יסודיים בישראל והקרוי עצמאות
ישרא.ל. בו כתוב, למשל :״הערבים שהציפו
את המושבות העבריות ראו את המשקים
הפורחים של היהודים וביקשו ליהנות לא
רק בעבודה קשה, אלא גם בדרך קלה סי
כמה: במעשי גניבה ושוד.״
ן• תוודה השבוע אחד ממפקחי משחי
1החינוך :״לא אלה ולא אלה כשרים
ללימוד, ואולי עתה היא ההזדמנות להרכיב
צוותות מעורבים של יהודים וערבים, שיחברו
ויערכו ספר אחיד לכל. ללא הכללות,
ללא הסתה לאומית וללא סילופים!״

...האימפריאליזם האירופי פעל כדי לגזול
חלק יקר מהמולדת הערבית בפלסטין,
והקים בה את אשר קרא מדינת־ישראל —
בשביל הציונים, הזרים התוקפנים...

9היסטוריה של הערכים ושל
המוסלמים, לבימה ד׳:

...והיהודי אינו אוהב אלא את היהודי.
והם בוגדים ושקרנים
היהודים תמיד עוסקים במירמה ובהונאה,
ותמיד חורשים מזימות
...כי היהודים תמיד פוחדים מן הבריות
ושונאים את הבריות, ולכן חיים הם ב־מיבצרים

...היהודים הם עם בוגדני שאינו מקיים
את הבטחותיו לעולם...

• מתמטיקה לכימה ה׳:

/5 ,,.נ מהצבא הירדני האמיץ נמצאות
בגדה המערבית, ואילו 3/10 ממנו בגדה
המזרחית. מד, מספר חיילי הצבא הירדני
האמיץ, הנמצאים בגדה המערבית והמזרחית

האמת ההיסטורית
קטורות

מסוג זאת בעבר (שני חלקי

על ישראל כפי שהיתה עלולה להשתקף בדיעו־תיהם
של תלמידי הגדה שחונכו על קרי־הצבת
המוחצות את ישראל: מצרים ומוריה).

• נתן אלתרמן :״זו הפעם הראשונה
מאז חורבן בית שני נמצאת ארץ־ישראל
בידינו. המדינה והארץ הן מעתה מהות אחת
ומעכשיו חסר לה להתחברות ההיסטורית
הזו רק עם ישראל שיארוג יחד עם היש
שהושג את החוט המשולש שלא יינתק.״
• האלון? עזר ויצמן :״אם ביסוס
עם ישראל בארצו יבוא על־ידי שלום —
כל הכבוד, אבל אני לא רץ אחרי השלום
בכל מחיר, אני רץ אחרי ביסוס העם בכל
מחיר,״
והעיקר :״אויה לנו אם נשמיט מידינו את
האפשרות שהגענו אליה היום

מלכות החשמונאים הגדולה, הכוללת את שתי
גדות הירדן.
והנל מכיל את הכל.
דוגמות:
• פרופסור יובל נאמן, פיסיקאי:,
״בעיית הפליטים — בידנו עתה לארגן הגירתם,
או ליישבם בשטחים ריקים צריך
שנהיה נכונים להחלטות־גנאי באו״ם, סנקציות,
ניתוק יחסים, הוצאה מהאו״ם וכל
העיקר :״לשמור על הישגי מלחמת התעוזה.״
0אליעזר
ליבנה, לשעבר ח״כ
מפא״י :״הנצחון על עמי ערב בשלהי הספירה
תשכ״ז היה ביטוי להתעלות מתוך
עצמו: המיבצע הצבאי גילם הישג תחני־פנימי
נרחב הימנו, העם קם מאפרו והתחבר

מפירורי נשמתו.״
העיקר :״ישראל אינה עוד מדינת־חלוקה.״ נרצח

פ שעי ם
הנהג

חולייה משטרתית׳ מורכבת מטוב־ החוקרים
בארץ, המשיכה השבוע בחיפושיה
אחר רוצח, או רוצחי, נהג המונית ראובן
לוינשטיין.
החוקרים הצליחו לגלות את המקטרת של
קרבן הרצח האכזר. העובדה שהפייפ
נמצא באזור הרצליה סייעה לסברה שהחלה
להתגבש: לוינשטיין לא נרצח בירושלים, בה
נמצא, דקור ככברה, בארגז מוניתו.
ייתכן מאד כי נרצח באזור החוף וגופתו
הובאה על־ידי רוצחיו לירושלים לשם
טישטוש עיקבותיהם.
וחיזוק ניכר קיבלה סברה זאת כשבדיקות
מעבדות־המשטרה גילו, בסוף השבוע, על
בגדיו של לוינשטיין חול־ים ושיירי עשב־ים.

בריא 1ת הרופא בבית ה מוכ ת ר
נרצח לוינשטיין בארגז המונית שלו
פייפ, חול ועשב־יס

אחד הישראלים היפים ביותר באזורים
הכבושים הוא קצין־הרפואה הישראלי. בדיוק

כמו היועץ מטעם משרד החקלאות, נתונה
גם דאגתו של קצין־הרפואה קודם כל לאיש
הקטן במקום.
וזה שיש למה לדאוג הוכיח סקר שפורסם
השבוע וגילה את עובדות החיים הרפואיות
בשטחים הכבושים.
כפי שאפשר היה לצפות המצב הטוב ביותר
הוא בגדה, שבבתי־ד,חולים שלה מצויות
יותר מ־ 2000 מיטות (כולל 400 לחולי־נפש
ו־ 200 לחולי־שחפת).
בגדה גם חוסלו, פחות או יותר, מחלות־העיניים
שאפיינו איזור זד, עד לפני 20 שנה.
לעומת זאת שם שכיחים מאד ר,מיקרים של
חולי תולעים ומחלות זיהומיות אחרות —
כנראה כתוצאה של הנוהג להשקות שדות
במי־שופכין.
נוהג אחר שלא נעלם מן הגדה הוא
הנוהג של האשה הערבית ללדת בביתר״
בעזרת מיילדת.
תת״תזונה ופער. עגום כהרבה הוא
המצב ברצועת־עזד, וצפון־סיני. בששת בתי־החולים
שלהן מצויים כמה עשרות רופאים
שאחת הבעיות העיקריות שלהם היא תופעה
נרחבת של תת־תזונה בעיקר בין הפליטים
וילדיהם.
תופעה אחרת שהדהימה את קציני הרפואה
הישראליים ברצועה הוא הפער העצום בין
מקבלי המשכורות בפרסונאל הרפואי. מנהל
שירותי־הבריאות למשל, מקבל משכורת הגדולה
פי 50 מזאת של פועל־נקיון באחד
מבתי־החולים.
מרפאת קופת־חולים. אשר לרמת־הגולן
המצב פרימיטיבי שם עוד יותר. רק
שעכשיו שוב לא מגיע אחת לשבועיים הרופא
לביתו של מוכתר מג׳דל־שמס׳ גדול
הכפרים באיזור ( 4000 נפש) ובודק את החולים.

כבר יכולים להיבדק בכל יום במרפאה
המקומית שנפתחה על־ידי קופת־חוליס.
ובקונייטרה הם יכולים לעשות זאת במרפאה
המאויישת על־ידי רופאים של צד,״ל.

ה עול ם

הז ה 1568

במדינה

מ ק צו ע נפלא
ללא אבטל ה

דרכי־חיים

ב בי תספר יי די א1ה״ ריכ ש

התל מי ד. ב נו ס ף לי ד ע כוקצועי
סיון מ ע שי רב ובס חון ע צ מי
ב ע בו דהמע שי ת, וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת

המבק רו תבס לון

ה תי ק
ה טוב
״זה אני, פנחס נפתלי, שהיצלתי את האחות
מתל־השומר ממוות בטוח, לאחר שניסתה
להתאבד בחורשות־הכרמל ולא, כפי
שסיפרה המשטרה, המסוקים שחיפשו אחריה,״
גילה השבוע צעיר בן 33 שבמשטרת־ישראל
אין לו בדיוק שם של עושר,־טובות.
שם הוא ידוע יותר, כדברי התביעה במשפטים
בהם הוא מעורב, כ״איש מושחת, פורץ,
גנב ורועה־זונות״.
אך בכל זאת היד, זה נפתלי שפתר את
התעלומה של האחות עדנה רזוק (,)26
שהיעלמה העסיק בשבוע שעבר את דעת־הקהל
לא פחות מהיעלמו של נהג־המונית
ראובן לוינשטיין, שנמצא לבסוף דקור למוות
בארגז מוניתו במגרש־חנייה ירושלמי.
חלוק לבן. נפתלי התל־אביבי הזדמן
בשבוע שעבר לחיפה לרגל משפט בו הואשם
בנסיון התפרצות לחנות־נשק בעפולה. מש־

הקורס׳ החדש נפתח:
. 1.10.67

שחגגה בשבוע שעבר חטיבת
^ הראל המהוללת את כנס הנצחון החגיגי
שלה, בהשתתפות הרמטכ״ל, ישבו
בדין צבאי שניים
הם לא הואשמו בעבירות שיגרתיות. הם
נלחמו על כבודם, ועל החופש שלהם,
כמואשמים על ביצוע שוד בנק.
כתב־האישום שהוגש
היד, חד־משמעי: עם תום הקרבות על העיר
יריחו, חדרו שניים אלה לבנק של ירדן,
אחד משלושת הבנקים שבלב עיר־ד,פליטים,
ושדדו אותו, בעזרת נשקם הצבאי.
היתר, זו האשמה קשה. חוגגי־הראל, שהתכנסו
בכפר נבי סמואל, הנשקף על הדרך
המובילה למבואות ירושלים, התלחשו
עליה בלב כבד.
אבל היתר, זו גם האשמה המוסיפה כבוד
לצה״ל: כי אין הרבה צבאות בעולם, המוכנים
להודות מהר כל־כך על שגיאות אפשריות
שנעשו — ולנקוט ביד תקיפה כל־כך
בצעדים לתיקון המעוות.

״53089

ב שנה
החד שה

0000^ 3

באם תטייל בסיני, ברמה, בגדה
או בכל מקום אחר בישראל
היפה והגדולה, אל תשכח את
המצלמה !
מבחר עשיר של מצלמות, גם מקשיים החוששים לאנשים כביכול בהפעלת המצלמה !

3י 1נ ו 1בדנד
ח ב!ה,רחוג החלוק ז3

ה ת חנ ה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין

האשה בוגדת,
הבעל נאסר
בשבט נאם לו לי במחוז
היינאן שבסין נחשב הניאוף
לפשע חמור, אך השיפוט הוא
בלתי רגיל: אם נתפסת אשה
נשואה בניאוף, דנים את הבעל
למאסר. מדוע? כי לדעת הסינים
החכמים יש מקום להאשים את
הבעל בהזנחת אשתו. והרי הבעל
יכול לשמח את אשתו כל כך
בקלות — למשל, על ידי כך
שהוא מביא לה במתנה גרבי
״מרסי״ .שישה גרבי מרסי ב־ארנקון
אחד הם המתנה שהיא
תעריך; זוהי מתנה שתאריך
ימים, היא אלגנטית וטובת טעם
ומחירה — 6.ל״י בלבד.
נ ש • נז*ונעינ1דנ בגרבי

פתוחה בימים שני וחמישי בבית
הבריאות שראום. רחוב בלפור , 14
תל־אביב, חדר מס׳ ,9בין השעות
8—6.30 בערב.

מרכז ה שפוק
נגרות * צבעות * חרסינה * ריצוף * מוז איק ה
מסגרות

תריסי פלס טיק

ריצוף פלסטי
אינסטלציה * ח שמלאות * מסגרות אלומיניום
וכלעבודותרמונט .

נירוסטה

תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצח
אושרי

מציל נפתלי
״עזוב אותי! תן לי למות!״

נדחה המשפט החליט להתאוורר קצת בכרמל.
הוא ניגש לקיוסק, קנה בקבוק מיץ־אשבו־ליות
ויצא לדרך.
״כשהגעתי לחורשות־הכרמל,״ הוא נזכר,
״ראיתי פתאום משהו מבריק. הסתכלתי
יותר טוב וראיתי שזאת פולקסוואגן אדומה.
״מייד נזכרתי בידיעה ששמעתי באותו
בוקר בחדשות על היעלמה של אחות ב־פולקסוואגן
אדומה, אבל פחדתי לגשת למכונית•
המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש
היתר, שרצחו אותה. לא רציתי להסתבך.
רק היד, חסר לי שיאשימו אותי ברצח.
״בכל זאת ניגשתי לפולקסויאגז. ואז שמעתי
אנחות וראיתי את החלוק הלבן של
האחות. רצתי בחזרה למכונית שלי והבאתי
משם את בקבוק המיץ. ניגשתי לאחות ונתתי
לה כמה סטירות־לחי, כדי שתתעורר, ושפכתי
לה לפה כמה טיפות מיץ.
״פתאום לחשה לי, :תן לי למות. עזוב
אותי! אני רוצה למות!׳״
כלי ״תודה!״ ״לא ויתרתי לה. סחבתי
אותה על גבי והבאתי אותה למכונית שלי.
נורא פחדתי שהיא תרדם לי. חששתי שאם
תישן היא תמות. תפסתי אותה בשערות כדי
שלא תרדם.
״כשהגעתי לכרמל תיכף כיוונו אותי אנשים
לשני בתי־החולים בהר. אבל בשניהם
אמרו לי שהם לא תורנים והם לא רצו
לקבל את האחות. רק בן בית־החולים) רנזב״ם
קיבלו אותה ומייד גם הזמינו את המשטרה.
״ואלה אפילו לא אמרו לי, תודה!׳ הם
רק חקרו אותי.
״כשגמרתי איתם החלטתי גם אני לחקור.
רציתי לדעת מדוע ניסתה האחות להתאבד.
גיליתי כי היא נשואה וכבר ניסתה להתאבד
שלוש פעמים. כך סיפרו לי החברות שלה
לעבודה. היא עשתה זאת מתוך אכזבה מהנישואין
שלה או אולי בגלל שרצו להוריד
אותה מתפקיד של אחראית למחלקה.
״מה שלא יהיו הסיבות שלה, אני שמח
מאוד שהצלתי את חייה. כי עד עכשיו היו
לי רק תיקים לא טובים במשטרה.
״מי יודע, אולי הפעם יפתחו לי תיק
טוב?״

על כן לא העיק משפטם הצבאי של שניים
מפיקודיו על שמחתו של אלוף־מישנה אורי
בן־ארי, מפקדה של החטיבה בעלת המסורת
המגיעה עד לימי היותה חטיבת פלמ״ח,
שהשתתפה בקרבות תש״ח על ירושלים.
כי סימלי הדבר שצבא המסוגל לחגוג את
ניצחונו, כפי שעושה צה״ל, מסוגל — באותו
שבוע ממש — לפתוח במשפט צבאי פומבי
נגד בוזזים, מבין שורותיו, משפט שבכל
ארץ אחרת היה מתנהל בסתר ובבושת־פנים.

זחל״ם בכיכר המרכזית

^ כל התחיל ביום השלישי של ה(
| מלחמה. אחד מגדודי השריון של

חשוון

פואד ג׳בשי, בעל הסופרמרקט
ביריחו שנפרץ ביום
חיילי צה״ל ורוקן כולו.
הכיבוש על־ידי
״לקחו ממני סחורות בשווי 40 אלף ל״י,
אבל אולי עשו זאת תושבי המקום,״ אמר
פואד, שלא ידע כי הפורצים עומדים לדין.

בסעות הכיבוש פוצו שני אנשי ־צבא לבנק היווני -לאו נעלם הנסך?
חטיבת הראל גלש במורדות המזרחיים של
הרי־יהודה לעבר יריחו.
יחידת הטנקים חצתה את העיר מתוך
כוונה להמשיך לעבר גשר אלנבי. אולם
בבתים שונים נותרו קיני התנגדות, מהם
צלפו לעבר יחידות צה״ל. ואז, כשהעיר
עוד אינה מטוהרת וברחובותיה שורקים
כדורים ופגזים, יצא זחל״ם בודד לעבר אחו?
הכיכרות המרכזיות שברחובה הראשי של
יריחו.
הזחל״ם עצר ליד הכיכר. החיילים התפרסו
להגנה היקפית מעל הזחל ואילו אחרים
קפצו אל המדרכה הסמוכה והחלו לפרוץ את
תריס־הברזל של סופרמרקט ג׳באשי. החיילים
חדרו לחנות והחלו להוציא ממנה לזחל״ם
שלהם מכל הבא ליד: שימורי־מזון, משקאות׳
שקי־אורז ושקי־סוכר.

ניתוק מן הדרגים

כשיחזור קרב לצרכי
הסרטה בלטרון, הופיעו במקום חוקרי המשטרה
הצבאית (מצ״ח) .הם ניגשו ערכו חיפוש בכליו. לאחר מכן הודיעו לו כי הוא
עצור.
ההאשמה: הוא נחשד בעיניהם כשותף
לשוד הבנק ביריחו.
כעבור מספר ימים חזרה התמונה. אנשי
המצ״ח הופיעו ביחידה, ועצרו
בחיפוש שנערך בכליהם ובחפציהם׳האישיים
של השניים לא התגלה דבר. אף־על־פי־כן
הועמדו השניים לדין.
מכיון שכל כסף ירדני לא נמצא ברשות
שני החשודים ובעדויות שגבו החוקרים לא
נמצאה עדות שאמנם שדדו השניים את
הבנק, הם הואשמו לפי שני סעיפי אישום
צבאיים:
י • שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף
58 של חוקת השיפוט הצבאית.
£התנהגות שאינה הולמת תפקיד, לפי

גירסה שונה לגמרי על מה שהתרחש בבנק
של ירדן ביריחו.

״הייתי בתוך הסופרמרקט
כאשר שמעתי לפתע יריות מבחוץ.
הייתי אז עמוס בבקבוקי משקאות. זרקתי
את הכל ורצתי החוצה. ראיתי את חיילי
הזחל״ם יורים ברובים, בעוזים ובמכונת־היריד
0,5 ,שעל הזחל״ם לעבר החלונות של
הבית ממול. באותו זמן לא ראיתי ולא ידעתי
שזה בנק.
״לא חשבתי הרבה ומיד זינקתי לעבר דלת
הבית אליו ירו החיילים. רציתי לטהר אותו.
חשבתי שיורים משם אלינו. דלת־הכניסה
היתד, פתוחה. עליתי במדרגות. גם דלת־הכניסה
היתד, כבר פרוצה. יריתי כמה
צרורות ורק אז גיליתי שאני נמצא בתוך
בנק. לא היה שם אף אחד. ערכתי סיור
בחדרים. ראיתי את תא הקופאי .״מאחוריו
היה הקיר הרוס. בפנים היתד, קופת הבנק.
היא היתד, פתוחה. מסביבה היו מפוזרים
שקים מלאים כסף. היה חושך בחדר. הרמתי
כמה מהשקים והוצאתי אותם לחדר השני.

אפילו תתקבל טענתם כי לא לקחו ממנו
כסף?
מדוע מיהרו להסתלק מהמקום אחרי
שיצאו מהבנק למרות שלא השלימו את
איסוף המצרכים שהוציאו מתוך הסופרמרקט?

מה שברור הוא, כי בשעה
היו בתוך הבנק, עדיין היו בתוך חדר-
הקופה שקי־כסף רבים. התעלומה היא להיכן
נעלמו שקי־כסף אלה עד שבאו הסורקים
למקום, זמן קצר יותר מאוחר, בעיר שאיש
מתוך כל תושביה לא העז אפילו להסתובב
ברחובותיה?

חלל! מן המלחמה
ף* יריחו עצמה לא התרגש איש מהמש־פט
שנערך לשני אנשי הצבא. התושבים
אפילו לא ידעו על כך. על שוד הבנק לא
הגיש איש תלונה למשטרה או לצבא.

171X1 7119ב*1־י111

38^111
*111111
להסתכן מדוע
ולחדור ליריחו בעיצומם של הקרבות כדי
לפרוץ סופרמרקט ולהוריק את הסחורה מעל
מדפיו?
שביצעו את המעשה לחיילים היה הסבר הגיוני לכך. הם סיפרו כי במהלך
הקרבות נותקה היחידה מן הדרגים
שנעו מאחריה. הדרגים הם שיירות האספקה
הנושאות את מלאי הדלק, התחמושת והמזון.
אחרי שאזלו מנות־הקרב שלהם, נשארו החיילים,
בגלל הניתוק, ללא מזון.

הם גם לא הואשמו ולא הועמדו לדין בגלל
פריצת הסופרמרקט. המעשה עליו נקראו
לתת את הדין אירע אחרי פריצת הסופרמרקט.

תגלית
חמורה

ך* אשי הושלם כיבוש יריחו, החל
חיל־המצב לסרוק את העיר ולבדקה.
עוצר הוכרז בעיר. איש מהתושבים שנשארו
בה לא הסתובב ברחובות. ואז גילו הסורקים
תגלית חמורה.
אחד משלושת הבנקים שבעיר היה פרוץ.
היה זה הבנק של ירדן. החנויות שבקומת
הקרקע של הבנק, חנויות־מכולת ברובן, עלו
באש ונשרפו. דלת הכניסה לבנק, השוכן
בקומה השניה של הבנין, היתד, מנוקבת
כדורים ככברה.
כשעלו הסורקים אל הבנק התגלה לעיניהם
מחזה כמו לאחר שוד אלים. דלת הכניסה
לבנק היתר, פרוצה. בפנים היד, הקיר, שהוביל
אל קופת הבנק, מאחורי תא הקופאי,
הרוס כולו. הקופה עצמה היתד, פתוחה. מסביבה
היו מפוזרים מספר שקי־כסף ריקים.
הסכום שהצליחו הסורקים למצוא בקופת
הבנק הסתכם ב״ 30 דינרים של כסף.
הבנק של ירדן הפרוץ היה בדיוק מול הסופרמרקט
של האחים ג׳באשי
אלא שאז, שעות מספר לאחר שוך הקיבות
במקום, לא העלה איש בדעתו כי
במקום בוצע שוד.

לחישות, רינונים ומצ״ח
ן * דדרים התגלגלו הרבה יותר מאוחר.
) 1היו אלה כובשי יריחו, חיילי חטיבת
הראל, שהחלו לגלגל ביניהם לבין עצמם
סיפורי לחישות על ״שוד הבנק ביריחו״.
הדברים הגיעו עד לאזני מפקד החטיבה,
אורי בן־ארי. כאשר שמע את הרינונים על
השוד הזמין את חוקרי המשטרה הצבאית
לחקור אם יש בסיס לשמועות.
וכך אירע שבאחד הימים,

הננס השדוד

זהו הבנק של ירדן במרכז יריחו שנפרץ
ביום הכיבוש וקופתו רוקנה
כליל. בקומת הקרקע נראות חנויות המכולת של הבנק שהועלו

סעיף 150 של חוקת השיפוט הצבאית.

האשמות חמורות
*־־ תביעה, שהסתייעה בעדים רבים,
( | כולם מקרב חיילי הזחל״ם בו חדר
אל יריחו, האשימה את השניים כי
פרצו בעזרת יריות מכונת היריד, של ה־זחל״ם
את דלת הברזל של הבנק וכי חדרו
לתוכו, כשד,קרבות ביריחו עצמה טרם
הסתיימו.
עדות אחת בלבד האשימה
באשמה יותר חמורה. אחד החיילים
העיד בצית־המשפם כי ראה את
חוזרים מהבנק אליו פרצו,
אחרי שהושלמה פריצת הסופרמרקט, כשבידיהם
שקיות כסף. אולם עדות זו לא הסתייעה
בכל עדות נוספת.

שקים מלאים כסן ש
׳ותחילה סרבו לשתף
פעולה עם חוקריהם, גוללו בבית־המשפט

באש. הלהבה הגיעה עד הקומה השניה, בה נמצא הבנק. משמאל:
שער הברזל של הבנק שנפרץ על־ידי צרורות כדורים שנורו
ממכונת־יריה של הזחל״ם בו הגיעו למקום החיילים המואשמים.

שמתי אותם על הדוכן, סתם מתוך סקרנות;
כדי לראות מה יש בהם.
קראתי
״אז נכנס אחרי לבנק
לו לבוא ולראות מה מצאתי. אחריו נכנם
הוא יעץ לנו לצאת גם מהמקום ותיכף יצאנו משם, מבלי שלקחנו
דבר.״
,היה זהה ברוב הסיפורו
פרטים,
חזר והדגיש :״לא לקחנו שום כסף.״
התעלומה חקירת השתי וערב שנערכה ל-
*1נאשמים על־ידי התביעה ובית־המשפט,
בראשותו של נשיא בית־הדין הצבאי בפיקוד
המרכז, סגן־אלוף יעקב ארנון, ערב פסק־הדין
שיינתן בימים הקרובים, התבקשו הנאשמים
לענות על כמה שאלות, שהתמורות
בהן היו:
מדוע מצאו לנכון לד,כנס אל הבנק,

מנהלו של הבנק, מחמוד חלילי. ברח׳ עם
התקרב כוחות צה״ל לעיר, לעמאן. תושבי
יריחו משוכנעים כי הוא נטל את הכסף עמו.
הם לא ידעו כלל שביום הכיבוש עדיין היה
כסף בבנק כפי שהיה בבנק המצרי בעיר,
בו נמצאו 4000 דינרים.
בעל הסופרמרקט שנפרץ ורוקן, פואד
ג׳בשי, תושב ירושלים שהשתכן ביריחו לפני
19 שנים, לא הגיש אף הוא תלונה לאיש.
״המצרכים שהוצאו מחנותי היו בשווי של
4000 דינר (כ־ 40 אלף ל״י),״ סיפר .״באתי
לחנות שלושה ימים אחרי הכיבוש ומצאתי
אותה ריקה. לא רק החנות שלי נפרצה, אלא
עוד חנויות מכולת בסביבה. אבל הן היו
שרופות. שלי לא. קיבלתי את זה כחלק
מהמלחמה. מה אני יכול לעשות? יכול
להיות שתושבי המקום עשו את זה, אני לא
יודע.״
כיום, כל מלאי המצרכים בסופרמרקט של
ג׳בשי הוא על טהרת התוצרת הישראלית.

אנשים
ראיון א לו הי
שר־המשפטים לשעבר, ומי שהיה בימי
תש״ח מושלה הצבאי של ירושלים, גילה
השבוע את דעתו על מלחמת ששת־הימים.
אמר דוב יוסף :״חיילי 1948 היו הרבה
יותר גיבורים מחיילי המלחמה האחרונה,
ולו היו נותנים להם או רק עשירית מן
הנשק המצוי בידי החיילים של היום, היתה
ירושלים שלמה ומאוחדת מזה 19 שנה•״ 9
ואם כבר מדובר על ירושלים: גם הבירה
זכתה לאחרונה לערבי־ראיונות פומביים,
כפי שיש כבר בתל—ביב ובחיפה. בתל־אביב
מתקיימים הערבים האלה במלונות, כמו
דן והילטון, ואילו בירושלים מתקיימת התוכנית
בבית־ד,הסתדרות. בליל שבת האחרון,
למשל, רואיינה שם כוהנת הדת היפאנית
קומיקו פוג׳ינומיה, שהיא אשת
הכהן הגדול של דת פוז׳יצ׳וסה. לפתע,
באמצע הראיון, ביקשה הכוהנת מהמראיין
הפסקה קצרה. היא נימקה את בקשתה
בעובדה שקיבלה בזה הרגע קריאה מאלוהים.
הקהל נידה,ם והשתתק, והכוהנת מיל-
מלה כמה מילים ופצחה בשירה עזה, בקול
סופראן. ורק לאחר שסיימה את הדו־שיח
הזה, תורגמו דבריה לקהל הרחב • .אגב:
באותה תוכנית התקשר המנחה, יורם
רונן, איש קול ישראל, טלפונית מירו־שלים
לפרנקפורט, כדי לדבר קצת עם
אייכינתן. הוא שמע ממנו על רכישת
האוניה שלום , 1למטרת שידורים לארצות
המרחב, אך התבשר כי האוניה לא תתחיל
למלא את תפקידה, עד שיפתחו את תעלת
סואץ מחדש. הטיבה: אייבי רוצה לחנוך

את האוניה על־ידי השטתה דרך התעלה —
שיוט, שיהיה לדבריו, סמלי והפגנתי, ויפנה
אל האוניה את התעניינות דעת־הקהל העולמית
9 .על אישיותו של אחמד שוקיי־רי
הטיל לאחרונה אור העתונאי הנודע
אריק דולו, כתב לררנזונד הצרפתי לענייני
המרחב. סיפר רולו :״בנובמבר אשתקד
הייתי בקאהיר. שוקיירי שלח אלי שני
סטודנטים פלשתינאים וביקש באמצעותם

פסוקי ה ש בוע
9ראש־עידיית חברון, מוחמר
עלי אל-נ׳עכרי, על השר
הירדני אחמד טוקאן, שכינה אותו
״בוגד״ :״אף־על־פי שהוא ממשפחה
נכבדה, הרי שכל אחד יודע שכשם
שצינצנת־דבש מכילה רק דבש, כן
לא יתכן שפח־אשפה יכיל משהו
אחר מלבד אשפה.״

• השופט המחוזי יוסף
ל ם בתביעת דיירים בתל־אביב, לפנות
בית־כגסת המצוי בדירת מגורים
והמפריע את מנוחת השכנים :״לא
יתכן שבעיר יהודית תפילה תיחשב
כמיטרד.״

העתונאי שמואל שני

על שר־הבטחון משה דיין:
״אין אדם יכול לצעוד בראש, כל
עוד לא החליט לאן הוא רוצה להגיע״.

ראיון
עמי ועם כתב אחר, מידידי, שהוא
איש השמאל. הוא פתח את הראיון בשטף
שבחים לגנרל דד,־גול. הצטחקתי ואמרתי
לו, :דבריך עשויים שלא לשאת חן בעיני
ידידי, שהוא איש האופוזיציה בצרפת...׳
ואז, ללא כל היסום, פתח שוקיירי בהתקפה
עזה נגד דר,־גול. הוא תיאר את הגנרל
כאימפריאליסט נורא. ואחרי כן, בפנותו אל
שנינו, הוא התחייך לרוחב כל פניו ואמר:
,אני מקודד, שעכשיו שניכם מרוצים׳.״ 9
בגלל פגרת הכנסת, הפסידו אזרחים רבים
את התענוג לשמע קריאות הביניים של
הח״כים. השבוע יכלו ליהנות מחוש, לרגל
המושב המיוחד שדן בתקציב. אמר יוסף
סרדין, ח״כ גח״ל :״הלוואי ורוסיה היתד,
חיה על פי הרגשות, במקום לחיות לפי
האינטרסים האימפריאליסטיים מתקופת הצאר
פטר הגדול.״ שיסע אותו ח״כ מק״י שמואל
מיקוניס :״מאיפה אתר, מכיר את פטר
הגדול?״ ענה סרלין :״מהגימנסיה בה למדתי!״

קו דהאמ הי ת
אזנאבור ואשתו אודה בהרצליה

למרדכי (״מוטי״) הוד, מפקד חיל־האוויר,
שיטות משלו כיצד לנהל תעמולה
ציונית בחו׳׳ל. הנה, בעת ביקורו בדרום־
אפריקה כאורח ההסתדרות הציונית במקום,
סיפר למאזיניו הנלהבים, כי המלחמה, ב־
1948 ארכה שבועות רבים, המסע לסואץ
ב־ 1956 ארך 100 שעות, ואילו לאחרונה,
במלחמת ששת הימים, נזקק צה״ל רק ל־56
שעות כדי להגיע אל התעלה. המסקנה: אותם
יהודים טובים, הריצים לעזור לישראל

שיטרידו אותו לא את אשתו
במלחמה הבאה, חייבים כבר עכשיו לעלות
ולהתיישב בארץ. אחרת יגיעו באיחור לסיבוב
הרביעי שיהיה, לפי גירסת האלוף
בן דגניה, קצר יותר מכל קודמיו• .
ח״כ רק״ח מאיר וילנר חזר לישראל,
לאחר מסע ארוך במרבית הבירות הקומוניסטיות,
מלא מרץ ובמלוא הכושר. לכן

01) 11* 01- 9 1 0 5 $
0א 6 11 4

0א1£401

1 € 4 ׳ 5א 1 £א 4

דורה-גלזס
בנרתיק סובב
1.95ל״י

חו ט!

1 3 .9 0

וווון ג01 וטת עוב אר;130ת ת

לקראת התואר מהנדס:
• הנדסת אלקטרוניקה • הנדסת
מכונות • הנדסת ייצור • הנדסת כנין
בשעורי ערב במשך 4שנים.
הסטודנטים יוכנו למבחני אחת האגודות
הבריטיות הבאות:
5ז£ 1 1 § 11166

£3410

5ז 6 0ת £1ת £

116 1051111111011 0 £

טז ד ד

01110 8 1 6 0 1 1

01711

11151111111011 0 £

לקראתה תו א ר 8.50.של

זתזצמפזתאט )10x001
בלימודי ערב, במשך 4שנים.
חשוב עבור המתעתדים להתמחות למקצועות הקשורים
במחשבים־אלקטרוניים, סטטיסטיקה, ביטוח וכו׳.

לקראת מבחנים של
07מ 6ג £10 סצ? 16 0£א11£10צ 0 6
ץ־61:811ל\גמז 1496 1י 1נ11ת 01 0 3

המועמדים יסווגו לפי רמות,
בהתאם למבחני מיון.
קיימות כתות ברמה תיכונית ועל־תיכונית.

מתקבלים בעלי תעודת בגרות,

5־ 1051111111011 0 1-0411011011 £11£111661טנן !-
ללא בחינות־תחרות)001100111-5( .

5־ז 6 6ת £ 1ת? 116 11151111111011 0 £ 11160113.111031 £
מתקבלים בעלי תעודת בגרות ובוגרי בתי־ספר מקצובפקולטה
זו יתקבלו תלמידים
מועמדים אחרים יחויבו לעמוד במבהני כניסה
עיים. מועמדים בעלי נתונים השכלתיים בלתי מספללא
מבחני כניסה.
במתמטיקה ופיזיקה.
קים, יוכלו להתקבל לקורס הכנה של שנה אחת.
קיימת אפשרות של לימוד המקצועות הבודדים הבאים, ברמות שונות: שרטוט טכני 9הנדסה תיאורטית 9
#מתמטיקה 9תורת החשמל 9אלקטרוניקה 0מכניקה 9תרמודינמיקה 9הידראוליקה
ההרשמה עד 28.9.67 בין השעות 17.00—20.00
בתל־אביב, דרך חיפה מם׳ ( 81 בין הרחובות פנקס—ז׳בוטינסקי, בנין בי״ס ״תיכון חדש קוי אוטובוסים)5 ,25 ,27 ,28 ,61 :

320

ה עו ל ם

הז ה 1568

ערך השבוע הפגזה כבדה על כל יריביו
הפוליטיים, מבלי לברור ביטויים פרלמנטא־ריים
במיוחד. על שר־הבטחון משה דיין :
״מי זה בכלל הדיין הזה? זהו הגורל המר
של עם ישראל, שחוליגאן כזה, הרפתקן,
פטפטן, שאינו מבין כלום בפוליטיקה, יכול
להיות שר־בטחון אצלנו על חברו־לשעבר,
ח״ב מק״י שמואל מיק ונים :
״ומי זה מיקונים? מנהיגה של המפלגה
הקומוניסטית הממשלתית.״ דאה רגין,
אשת הרמטכ״ל יצחק רכיי, נרתמה כידוע
^ ערהנתפשה במחנה צבאי, כשהיא
!׳/מתחזה כסרן!״ צעקו הידיעות בעיתונות,
השבוע.
כתב העולם הזה, שריאיין את בתיה לוי
( ,)25 ילידת בולגריה ותושבת רמלה, שמע
מפיה סיפור אחר לגמרי.
סי פרהבתיהלוי :
״זו לא הפעם הראשונה שאני נדפקת
וסובלת בחיים שלי, בגלל הלב הטוב שלי.
זה התחיל ככה: יצאתי מהבית, כדי לנסוע
לאל־עריש, שם משרת חבר שלי.
״לבשתי חולצה ומכנסי חאקי, שנשארו
לי מהמילואים.
״עליתי למונית והגעתי ישר לעזה. שם,
בתחנת הטרמפים, חיכיתי להסעה דרומה.
״הגיעה מכונית מסחרית. לידי עמו חייל.
התחלנו לדבר. הוא סיפר לי ששמו יהודה,
״כיוון שגם הוא נסע לסביבות אל־עריש,
החלטנו לנסוע ביחד. עלינו למכונה. היא
דהרה כמו משוגעת.
ירוםדמ סי ד ת ־ הרבבת אל-עריש עצרה המכונית פתאום — ושנינו
1נזרקנו נגד הקאבינה.
״היו שם ברזלים. יהודה נחבט קשה
בראשו ואני בידיים ובגב.
״המכונית היתד. שקועה בחולות, אבל
הנהג הצליח להוציא אותה משם. כשראה
באיזה מצב נמצא יהודה, נסע ישר למושל
הצבאי של אל־עריש.
״כשהגענו למושל, הזעיקו רופא. הוא
פקד להעביר את החייל, תיכף ומייד, לבית־החולים
בבאר־שבע.
״נסענו לשדה־התעופה של אל־עריש. שם
כבר חנה הליקופטר. ניסיתי לעלות, כי
רציתי להיות עם יהודה.
״אבל לא נתנו לי. אז נכנסה לי מחשבה.״

* יגשתילשק ״ ם שבשדה־התעופה.
קניתי לי דרגות של סגן. לבשתי אותן
על החולצה שלי.
״ניגשתי להליקופטר. הסברתי לחובש
שאני אחות ושאני ביחד עם החייל הפצוע.
אז הרשו לי לעלות, ולטוס עם יהודה לבאר־שבע.

הקברן
ביקש נסו וקיבל וגנות מסגן ואשהעיו
ך • מו של סגן ראש־העיר נתניה רתח.
1הוא זינק לעבר הקבלן ישראל וייס,
תפש אותו בזרועו וניסה להטיל אותו
למטה, לאורן כל המדרגות.
אלא שברגע האחרון התערב גיזבר העירייה,
משה שיפמן׳ שבמשרדו התרחשה
השערורייה. ביחד עם אחד מפקידיו, תפש בזרועותיהם
של שני הנצים והפריד ביניהם
לפני שיר,רגו זה את זה.

ך• תיגרה הבלתי־מכובדת בין סגן
| { ראש־העיר שקד, שהוא גם ראש־העיר
לשעכר והאיש החזק בעיריית נתניה׳ לבין
אחד מלקוחותיו ,,לא היתד, הדבר השמח היחידי,
אותו יום, בבניין העירייה.
קדמו לה האשמות הדדיות שנשמעו כלקוחות
ממיטב הרומאנים הזעירים :״שני
בניך פרובלמטיים!״ צרת הקבלן על ראש־העיר
לשעבר .״אתה רק רוצה כסף ממני כדי
לקיים את הפילגש שלך!״ ענה לו שקד
המכובד.
האשמה זו היא שהרתיחה את דמו של הקבלן
.״מגיעים לי כספים מהעירייה,״ הוא
צרח .״מגיע לי ממך 861 לירות!״
ואז פרצה התיגרה.
ולא היתד, זו הפעם הראשונה: עובדי
עיריית־נתניה רגילים כבר לזעקות הבוקעות
מחדרי־הגיזברות, כל פעם שמשה שקד נפגש
עם הקבלן וייס.
טוען וייס :״שקד התנכל לי. הוא מנצל
את תפקידו כדי למנוע תשלום עשרות אלפי
לירות שעיריית נתגייר, חייבת לי עבור
עבודות בנייה שעשיתי עבורה.״
עונה שקד :״שטויות. וייס הוא אדם
חולה. פסיכי.״

יך יכול להרשות לעצמו סגן ראש־עיר
לנהוג בצורה כזאת — בין אם הוא
צודק או לא? בנתניה זה אפשרי. כי בנתניה

ר,כלן וייס וידידה פרידה
עוני בנים התנפלו —

מידיו את הרסן: הוא הצליח לשמור לעצמו
את התפקיד הכל־יכול של סגן ראש־העיר
לענייני כספים.
בעזרת המפתח לקופת־העירייה שולט
עכשיו שקד על כל הנעשה בעיר — על אפו
ועל חמתו של בר־מנחם הזועף. ושקד אפילו
מוסיף לשבת בחדר ראש־העיר נתניה.

1ג מ הפיוגם

סגן ראש־העיר שקד
— שתי ׳דייס נשברו

יש למשה שקד מקום מיוחד במינו.
שקד, המכונה בפי עמך שוקד, הוא למעשה
שליטה האמיתי של העיר. אומנם נאלץ
לוותר׳ על־פי ההסכם הקואליציוני מימי הבחירות,
על מקומו כראש־עיר, לטובת ד״ר
אברהם בר־מנחם. אולם עזיבתו, לא נטלה

הטעינה 9מומח

״כל הדרך החזקתי את העוזי שלו וגם
| את הנעליים שהורדתי מהרגליים שלו. כשן
הגענו לבית־החולים, קיבלו את הנעליים אך
סירבו לקחת את העוזי.
״כבר רציתי לחזור הביתה, ואז נודע לי
1שההליקופטר ממשיך צפונה. אמרתי לעצמי
שאפשר להמשיך ולקצר את הדרך.
״ב־ 11 וחצי הגענו לשדה־התעופה. רציתי
להמשיך הביתה, אך בבסיס יעצו לי להישאר
בלילה ולהמשיך למחרת בבוקר.

בבוקר השכם, ניגשתי לשער. בידיים היד,
לי העוזי של יהודה. על הדרגות שבכתפיים
בכלל שכחתי.
״המ.צ. בשער אמר לי שבשעה כזאת קשה
לתפוש טרמפ. שאוכל קודם ארוחת־בוקר.
״כשרציתי להתיישב לאכול, ניגש אלי
סגן־אלוף אחד. הוא שאל אותי מי אני
וביקש לראות תעודות.
״הוא גם הזמין קצין ביטחון. ביקשו
פרטים. סיפרתי להם איפה אני גרה, מי

בכל מקום, מתערב בכל דבר, נחשב לעסקן
ציבורי רב־עוצמד״ המעדיף להישאר
מאחרי הקלעים ולבחוש בקדרה, הרחק
מזרקורי־הציבור.
הודות לקשריו זכה וייס בעבר׳ במיכרזים
המסתכמים, לדברי תושבי־ד׳עיר, במיליוני
לירות. הוא בנה בתי־ספר בעיר, והתבסס.

״על הכיסא שלי!״ כפי שהתבטא׳ בין
ידידים, בר־מנחם, לא מזמן.

ך• קכלן ישראל וייס

הוא דמות לא

ן | פחות ידועה בנתניה.
הוא נחשב לאחד מעשירי־העיר. הוא נמצא
אני, את כל העניין. אחרי שקיבלו ממגי
את הפרטים הם הסתלקו. חיכיתי למעלה
משעה. ראיתי שאף אחד לא מתעניין בי,
הלכתי — עם העוזי — לשער הבסיס,
ונסעתי הביתה.

ך צי שעה אחרי שהייתי בבית,
שמעתי דפיקות בבית. נכנסו שני
שוטרים והתחילו לערוך חיפוש.
״לא היה להם הרבה מד, לחפש. העוזי
היה מונח על הרצפה, גלוי, ליד הארון.
הדרגות היו עדיין על החולצה. בארון גם
מצאו אקדח־רקטות, שקיבלתי קודם מנהג
של אגד, והתכוונתי למסור ביום שנסעתי
לאל־עריש, ויתד של אוהל.
״בגלל הנסיעה לא החזרתי את זה.
״לקחו אותי למשטרת אבו־כביר. ישבתי
במעצר 48 ,שעות, בכלא־הנשים. אחר־כך
הביאו אותי בפני שופט־שלום בתל־אביב
ואחי חתם עבורי על ערבות.״

עכשיו נפסק זרם־הכספים לקופת־עסקיו.
כי האיש שחולש עתה על התקציבים הוא
משה שקד, ומשה שקד לא אוהב במיוחד את
ישראל וייס.
בין השאר: משום שויים הוא דתי, המקורב
למפלגות הדתיות, שלא אוהבות את שקד.
אבל ישנה עוד סיבה אחת.
וייס המסורתי הכיר לפני שנתיים תיירת
הולנדית בת 40 בערך, בשם פרידה
וונדרהוסט.
פרידה באה להינפש בעיר־הקייט — ועשתה
זאת בחברתו של ישראל המבוגר
והשמרן.
חברה יפה — להוציא את העובדה שישראל
וייס נשוי ואב לשלושה ילדים: שני
בנים ובת שלא לדבר על נכדיו הרבים.

* <9כילות אישית זו סיפקה אולי לשקד,
] סגן ראש־העיר לענייני כספים, עילה
להתייחס לוייס בזילזול.
וייס, מצידו, רואה בכל עניין הפילגש
נקודה עדינה. על כן גם הגיב בהערות בלתי-
נעימות׳ המתיחסות לשני בניו של ראש־העיר־לשעבר,
שעדיין רווקים.
וייס עצמו מכיר, גם הוא, סבל בנים:
כאשר הציג את פרידה כאשתו בציבור׳ לפני
שבועות מספר, התנפלו עליו שני בניו
ושברו לו את שתי ידיו.
השבוע שקל ישראל וייס אם להגיש קובלנה
פלילית פרטית נגד סגן ראש־דעיר שקד.
״אם נגיש, טרם ברור אם נגיש קובלנה
על נסיון לרצח או על תקיפה גופנית,״
אמר בלהט.

למאמץ הלאומי, ויצאה לחו״ל בשליחות
של איסוף־כספים. היא טענה אמנם ערב
יציאתה כי זה לא בשבילה, ואין לה נסיון
בשטח הזה, אבל כלום לא עזר לה. הפופולריות
הרבה של בעלה היתד, חייבת להיות
מתורגמת לכסף. אולם כיאה לאם טובה
במשפחה צבאית, השאירה טרם צאתה
פקודות־שיגרה לבתה דליה בת ה־ : 17״בימות
החול כיבוי־אורות לא יאוחר מ־11
בערב: בליל שבת ובמוצאי־שבת — כיבוי־אורות
לא יאוחר מחצות.״ על החתום:
״אמא שחקן־זמר שקפץ השבוע לישראל
בלוויית רעייתו, הוא שארל אזנא־בור.
הוא דווקא נראה די מבסוט מישראל,
אלא שדבר אחד הטריד אותו: הטרדנים.
״לא איכפת לי שיטרידו אותי,״ הסביר ל־מלוויו
,״רק שהם לא יפנו אל אשתי אולה״.

ך> -<5 חיר מכתבו של אורי אבנרי, אל חברי
התנועה, לקראת הכנס הארצי :

תפקיד גדול מחכה ילך.
אחרי זעזוע המלחמה ושמחת
הנצחון, הגיעה העת
לפעול למען השלום.
מעולם לא היו לפעולה כזאת
סיכויים מוכים יותר.
מיליון וחצי הערכים, הנמצאים
כשטחים הככושים כידי
צה״ל, מוכנים לשמוע
דכרי הגיון ושלום הכאים
מישראל.
התוכנית שגיכשנו כמשך
19 שנים -תוכנית הפדרציה
שתאהד את אדץ־ישראל
מהדש, מכחינה מדינית, כלכלית
וצכאית, תוך דו־קיום
של מדינת-ישראל ומדינת־פלסטין
ערכית -הפכה
עתה אפשרות ריאלית ואקטואלית.

מעולם לא היה מחנה־השלום
המאורגן כישראל
חלש יותר מאשר כיום.
מכל הכוחות הפוליטיים
המאורגנים כישראל, נשארה
תנועתנו הכוח היחידי
כמערכה, המוסיף להיות נאמן
לעקרונות שלהם, זה
מטיל עלינו הוכה כפולה
ומכופלת וזה מטיל קודם כל
הוכה אישית עליך .
קכוצת-פעילים, כעלת הכרה
ומצפון, ותהיה גם קטנה,
יכולה עתה להרים דגל
שייראה מרחוק ושימשוך
אוהדים מכל עכר.
על כן החלטנו לפתוח ב־מיכצע
גדול להפצת רעיון
הפדרציה כישראל, כשטחים
המוחזקים, כמרחכ וכעולם.
כחלק
השום ממיכצע זה
אנו מתכוננים לכקש מכל
ישראלי המטייל כשטחים
המוחזקים -למלא שליחות
של שלום והכנה.
כדי להתייעץ על התוכנית
הפוליטית והאירגונית לפעולותינו
כזמן הקרום החלטנו
לכנס כינוס של פעילים, הכרים
ואוהדים.
אני פונה אליך אישית ככל
לשון של כקשה: אנא
ראה כחובה לעצמך לכוא
לפגישה זו. אם יש כיכולתך
להרים תרומה למען מיכצע
זה, ולו גם צנועה, אנא עשה
זאת.
אנחנו מעטים. תפקידנו
עצום. אין תחליף אף לאחד
מאיתנו. אתה דר וש .

הכנס ייערך כיום רכיעי,
20 כפפטמכר, כשעה 7כערב,
כאולם קפה ,,עצמאות״
,כגן המלך דויד כר*
מת-גן(מול קולנוע ״רמה״).
החברים מתבקשים לדייק.
לחברים מחוץ לעיר, שיהיו
מעוניינים ככך, מובטחת
לינה.

קן לנ 1ע פרסים טעות
ב כ תוב ת
כשד,מפיץ הישראלי בא לצרפת לקנות
סרטים, הוא שאל שם, כרגיל, אם יש
משהו על זונות, ועירום, כי זה־באופנה.
אמרו לו שיש לו מזל, במיקרה, יש להם
בדיוק סרט על זונות. הוא קנה את הסרט
מבלי לראות אותו. וכך קרה שסרט של
לואי בונואל, שזכה בשבוע שעבר בפרס
הראשון בפסטיבל וונציה, הגיע ארצה. איזה
מזל שעלה בדעתו של בונואל לעשות סרט
על זונות.
בונואל, שנחשב היום לגדול הבמאים בעולם,
יחד עם אנטוניוני, ברגמן ופליני, עשה
כבר עשרים ושבעה סרטים, ורק שלושה
מתוך אותם סרטים, הגיעו ארצה וזכו
לכישלון גדול.
חלומות חולניים. סרטו העשרים ושבע
של בונואל, המספר על אשת־רופא החיה
בדירת־פאר בפאריס, עם בעל טוב
ועדין, וחולמת על בעל ברוטאלי, שיקח אותה
לטיול ביער ויאנוס אותה שם. היא חולמת
גם על אריסטוקרט עשיר שיקח אותה
אליו לטירה שלו, ינצל אותה, ויתן אותה
לאחר מכן למשרתו, כדי שישליך אותה
החוצה. ועל גבר אלים שיקרע את בגדיה
מעליה ויכסה אותה בבוץ.
היא מעבירה את חייה בחלומות כאלה,
ובסוף היא גם מוצאת דרך להגשים אותם.
היא יוצאת מביתה, כל יום משעה שתיים
עד חמש, והולכת לעבוד בבית־זונות. שם,
בבית־הזונות, היא קונה נסיון אצל פסיכיאטר
הזוחל לפניה על ארבע, היא נותנת את
עצמה להלקזיה בידי כושי רב־שרירים ובסוף׳
כשפושע צעיר בעל שיני זהב מתאהב
בה ויורה בבעלה מרוב קנאה, היא
עוזבת את כל עיסוקיה, מתחילה להוביל
את בעלה המשותק בכיסא גלגלים, וממשיכה
לחלום את חלומותיה החולניים.
לסרט, כמו לרומן המפורסם, עליו הוא
מבוסס, קוראים יפהפיית חיום. כך קוראים
לזה בצרפתית. כשמתרגמים את זה לעברית

ג׳ינה וז׳ן לואי ב״המוות הטיל ביצה״

עי ״ ת & ת ה

של ששת השחקנים הכושלים שנבחרו כדי
להילחם בגנב, ובפני־הסוס של הסוסים
שלהם, וביול ברינר שאינו מוריד את הכובע
מעל ראשו אפילו פעם אחת משום
שד,קרחת שלו, היום, כבר נראית אמיתית.

חו_ של סרדין
ק פ רי ס ה

גורל אכזר: ביצה לא טרייה

ללא
(תל־אביב, תל־אביב; ארצות-

הברית) כל הסוכנים החשאים של מכוני-
היופי רודפים אחרי הסוכנים החשאים של
מכוני־היופי האחרים, כדי למצוא כל מיני
סודות של תמרוקים מיוחדים.
אבל איש לא מתייחם אל כל זה ברצינות,
וככה זה גם נראה, משום שהסרט נעשה
בעצם כדי להראות את דוריס דיי במלוא
עלומיה הנצחיים.
אבל דורים דיי, שעוד בסרט האחרון שלה
נראתה כמו קופסת־שימורים, נראית עכשיו
כבר כמו קופסת־סרדינים, ואם היא תמשיך
ככה בסרט הבא שלה היא כבר תיראה ב־תדאי
כמו שהיא, בלי הקופסה.

קרחת

בל יום רביעי

(אופיר, תל־אביב; אר
צות־הברית)
אתם יודעים מה המיליונר האמריקאי
(גאיסון רוברטס) עושה? לא תאמינו.
הוא בוגד באשתו בכל יום רביעי.
יש לו אשה, והוא נשוי לה כחוק, ובכל
זאת הוא בוגד בה ביום רביעי.
הצד הרעיוני של הסרט מבוסס על התגלית
המרעישה הזאת, וההומור שלו מבוסם
על הצרחות של ג׳יין פונדה.
ומי שחושב שיש גבול לחוסר הר,ומור
ולחוסר רעיונות, יכול ללכת לסרט ולהיווכח
בהיפך.

אין כו ח
יותר מדי לגבר אחד

סו ס
שובם של השבעה

גבולות

(תמר, תל-אביב;

ארצות־הברית) שבעת ווסמוראים היה אחד
הסרטים הגדולים ביותר שעלו אי־פעם על
הבד. בעקבות ההצלחה שלו נעשה לו העתק
אמריקאי בשם שבעת המופלאים, ובעקבות
ההצלחה של ההעתק הוחלט לעשות העתק
להעתק.
אבל ההעתק הזה לא דומה לא להעתק
ולא למקור. הדבר הראשון שבולט בו הוא
ההומור התפל וחסר־הטעם המלתה בחוסר־מתח,
ובסיפור עלוב על מקסיקאי אכזר
הגונב גברים, ומעביד אותם בבניית הכפר
שלו, שנהרס על־ידי שודדים.
הסיפור הזה מכוסה כל הזמן בסני־הסום

(צפון, תל-

אביב; איטליה) יש לו שלוש נשים, שלושה
בתים, ארבעה ילדים ואחד בדרך. הוא אוהב
את כולם. הוא קונה לנשים מתנות וזוכר
את ימי־ההולדת שלהן, הוא מנשק אותן
בשתיים־עשרד, בלילה בראש־השנה, מסדר
להן עצי־אשוח בחג המולד, משחק עם הילדים
שלהן, ומבטח אותן בחברות־ביטוח.
הן אוהבות אותו, ולא עושות לו בעיות,
אבל יש צרר, אחת: אין לו די כוח. זה
מעייף אותו, ובסוף הוא מתמוטט.
הסרט מתרחש בצורת וידוי לעיניו הנדהמות
של הכומר. לעתים הוא מזכיר את
שאר סרטיו של הבמאי המצויין פייטרו ברמי,
אבל לעתים קרובות הוא לא מזכיר
אותם. משום שהוא פושר מאוד, מלא מוסר־השכל
אמנם, אך חסר־ברק.

יוצא מזה יצאנית הצמדת. מי שלא מאמין
שישאל את המפיץ.

יומן ה חד שו ת
^ סוף סוף ניאות פיטר וואן אייק,
המופיע עכשיו בטוביה החולב, לגלות מדוע
השיער הלבן שלו שינה את צבעו לצהוב.
״צבעתי את השיער שלי ללבן,״ הוא מספר,
״כי אמרו לי שזה יכול להיות סמל מסחרי
מצויין. ובאמת זה עזר לי הרבה בקריירה
שלי. עכשיו ראיתי שזה כבר לא עוזר יותר,
לכן שיניתי אותו. אחד הבמאים האחרונים
שעבדו איתי אמר לי שכדאי לי לצבוע שן
אחת קידמית בשחור. הוא אמר לי שעוד אף
שחקן לא עשה את זה, ושזה יעשה פלאים
לקריירה שלי. אבל לזה כבר לא הסכמתי.
עכשיו אני סומך על הכישרון שלי. זה
הסמל המסחרי הכי טוב.״
אין שום ספק שתוך זמן לא רב
ייעשה בארץ סרט על המחתרת. אבל עדיין
לא ברור מי יעשה אותו. יורם קניוק
עובד כבר מזה שלושה חודשים על התסריט
שיעסוק בחייו של יאיר, הוא משוחח עם
הורים, קרובים, אנשי־מחתרת לשעבר, ו־מפיקי־סרטים.
בעוד הוא עובד הגיע ארצה
מפיק אמריקאי עם תסריט מוכן, שנכתב לפי
סיפור קצר של יגאל מוסנזון. במרכז התסריט
עומד פיצוץ מלון המלך דוד, כל מה
שקדם לזה, וכל מה שבא אחרי זה. ובעוד
הוא מגיע, הגיע ארצה גם היי קלוס עם
רצון עז לעשות סרט על חייו של יאיר. אין
ספק שמכל הסרטים יצא בסוף סרט אחד.
ג׳ינה לולוכריג׳ידה ממשיכה בימים
אלה לשחק תפק־דים של ילדות צעירות,
אבל הגורל האכזר רודף אחריה בעקשנות.
בסרטה האחרון הנקרא המוות הטיל
ביצה, היא צריכה לבצע סצינות אהבה מרעישות
עם ז׳אן לואי טרינטיניאן,
אלא שד,הסרטה נפסקה השבוע משום שג׳ינה
חלתה בהרעלה קשה, לאחר שאכלה בטעות
ביצה לא טרייה.
ה עול ם

הז ה 568ז

ספרים מקור
ר א שי־ תיבו ת
ב ספר שמואל א,
מיומנו שד איש ניל״י (מאת ל.י.

שניאורסדן; תוצאת מ סנ ס; 127 עמ׳) ״שבעה
קילומטרים מבאר־שבע מערבה, בכיסוי עץ־
זית עבות, נמצאים חמישה תותח* הוביצרים
אוסטריים. שני קילומטרים הלאה משם, על
גב גבעה קטנה, עומדים עוד תותחים
כך נכתב בשדר ריגול שיגרתי שמאות כמותו
העבירו אנשי ניל״י מארץ־ישראל אל
מפקדת הצבא הבריטי במצרים של מלחמת
העולם הראשונה.
אחד הבלדרים המרכזיים בהעברת שדרים
אלה היד, לוי יצחק (״ליובה״) שניאורסון, כיום
פרדסו חדרתי נכבד וישיש (.)79
פסוק כיטורה השמינית. בשנים
1917 ,1916 ניסה שניאורסון, בין השאר,
לצאת למערב גם דרך קושטא. וכאשר נסיון
זה לא עלה יפה והוא נתקע בבירה העותומנית׳
הוא מכר לשם קיומו גפרורים ברחוב.
חוץ מזה שניאורסון הוא גם האיש שנתן
את השם ניל״י למחתרת־הריגול. את זה הוא
עשה לפי שיטתו שבשעת צרה או מבוכה
פותחים את תנ״ך־הכיס ומונים, מן המקום
בו נתקעת האצבע, שבע שורות. הפסוק
שבשורה השמינית הוא הפסוק הגואל.
מכיוון שבאותה הזדמנות נתקעה אצבעו
של שניאורסון בפסוק כ״א של פרק ט״ו
של ספר שמואל א׳(פרשת כעסו של שמואל
על ביזת שאול את אגג, מלך עמלק) יצא שהפסוק
בשורה השמינית משם מתחיל במלים
וגס נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם.
שניאורסון ניסה לבחור בין נצח, נצח ישראל

וכו׳ כשלפתע צץ במוחו הרעיון לנסות
ראשי־תיבות. וזה בדיוק בה שהוא עשה —
ניל׳׳י׳ נצח ישראל לא ישקר.
סדץ במרפסת. אחר שליחויות רבות
אל ומן מרכז־הריגול שהיה בתחנת־הנסיונות

בעתלית ושכסימן מוסכם למעבר בטוח בו
שימש סדין לבן• שהיה תלוי לשם ייבוש־כביכול
במרפסת התחנה, חוייל שניאורסון
כקצין־מודיעין לצבא הבריטי שגם העניק לו,
בתום שירותו, תואר של קצין מיסדר האימפריה
הבריטית (או.ב;אי.).
מה שלא מנע ממנו להפוך כעבור עשרים
שנים נוספות לאחד הפעילים ביותר במחתרת
אנטי־בריטית דווקא, כשהיה אחד החברים
הראשונים והקשישים (״הסבא של ה־לח״י״)
של לווזמי־חירות־ישראל בשומרון.

תרגום

חידון
ל אינ טלק טו א לי ם

הנרי הראשון (יושב, באמצע) שופט שכוי צרפתי

ארץ הישימון (סאת ת.ס. אליום; הו־צאת
אל״ף; 76 עם׳) זאת היא הפואימה ה
יסודית
של תומם סטרנס אליוט, המשורר
האמריקאי המאונגלז, חתן פרס־נובל לספרות
, 1948 שפירסום ארץ הי שיסון שלו בשנת
1922 הבטיח לו את מקומו בשירה האנגלית
והעולמית גם יחד.
אם כי אליוט נהג בחייו, שאת רוב
שנותיו בילה בלונדון, בה היה מו״ל
מצליח׳ בפשטות רבה (כולל נישואי־פתע
למזכירה צעירה ממנו בשלושום שנה ונוהג
להשמיע שריקות משונות בעת ארוחות לכבודו
מתוך כוונה להוציא את מארחיו האנגלים
משלוותם) הרי שירתו של אליוט
היא מסובכת הרבה יותר.
434 השורות של הישימון, החל משורת הפתיחה
המפורסמת אפריל הוא האגזר ב־ירחים
מלאות סמלים וסימליות והן, כפי
שמבקר אחד כתב פעם, חידון לאינטלקטואלים.

לא היה זה הסדין הידויד בתולדות ה־היססוריה
הצבאית של ארץ־ישראל 50 .
שנים יותר מאוחר, במלחמת ששתיהימים,
היו מילות־ההפעלה למיבצע כולו המלים

סדין אדום!

על 500 עסודי־תלייה 500 ,מתנגדים

למעשה הי שימון הוא תיאור העולם חסר-
הערכים והאמונה, מלא־היאוש וחסר־האש־ליות.
חיסרון
אחד. המשורר הצעיר מנחם
בראון העז וביצע תרגום חוזר לעברית של
אחץ הישימון (אחר תרגומו הראשון של נוח
שטרן שבוצע לפני כשלושים שנה<
לבראון, שעשה מלאכה לא רעה׳ יש רק
חיסרון אחד. חיסרון זה שכיח אצל הרבה
מתרגמים עבריים, אבל הוא קצת מפריע
אצל מתרגמי־שירה.
חיסרון זה הוא ששליטתו של בראון בלשון
האנגלית אינה כל כך מושלמת. כפי
שמוכיחות מייד השוואות בין התרגום
למקור.

בין ה סדפי ם

יוצא מן הכלל

אחד מן הספרים שהגיע החודש לרשימת
רבי־המכר בבריטניה ובארצות־הברית
הוא כריססוף, מלן האיטי, פרי־עטו של ההיסטוריון
היוברט קול, המוכיח, בין השאר,
כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

וין ן ףו
000ו9הן וי1
סו פרק ריל הו אהמ בו דדה אי דאל׳ לימי ה חו ם.
מוג ש ב הו קרה על־ידי ט מ בו ר סו פרק ריל שומר
על ק רי רו ת די ר תך מפני גלי ה חו ם בקיץ, מ תי ב ש
מהרל שכב הבל תי ח די רהל מי ם ו חו ם, מונ ע
כ ת מי ם ומגי בפני אלקל׳ וקרני ה שמ ש.
סו פר קריל ־ ה מ בו דדה אי ד א לי -נו עדל צבי ע ה
חי צוני ת על בטון. טי ח. אסבסט ועץ -מוג ש
בתשעה גווני ם שוני ם (אפשר לגוונו על-יד׳
אמוזלין מדזכז -ול ק בל גווני ם רבי ם יותר!
סופ ר ק דיל הו א המזגן שלד בקי ץ -ויעיל ג ם
בחורף.

טכזבור

גם המין־ חתאבד. במיקוד, זה היוצא
מן הכלל הוא כי ההיסטוריה בכל זאת
חוזרת לפעמים על עצמה. ובמיוחד כשהמדובר
על ההיסטוריה של האיטי, הרפובליקה
הכושית היחידה מחוץ ליבשת האפריקאית.
עוד במאה ה־ 18 שלטו שם 35 אלף לבנים
צרפתיים על חצי מיליון עבדים כושיים ו־30
אלף בני תערובת חופשיים.
מצב־עניינים כזה לא היה יכול להימשך
לעד. הכושים התמרדו בצרפתים ונכנסו במקום
זה תחת עולם של רודנים מקומיים
נחשלים ואכזריים (אחד מהם התגאה בעובדה
שהציב לילה אחד 500 עמודי־תלייה בכיכר
המרכזית של הבירה, ותלה עליהם 500 ,
ממתנגדיו).
ואז הופיע משרת־בית כושי חסר שם
משפחה, אחד כריסטוף, תפש את השלטון,
הכתיר את עצמו למלך האיטי, תחת השם
הנרי הראשון.
הצלחתו עמדה לו בדיוק עד הרגע בו
סבל מהתקף־לב. חייליו שראו בו עד אז
בן־אלמוות ניסו להתמרד בו. זה היה יותר
מדי בשביל הנרי־כריסטוף. הוא התאבד והאיטי
חזרה לתוהו ובוהו.

אמנות

תיאטרון קיט ש
קלא סי

ית*ש
בראש (?!ומדיה מאת ג׳ורג׳ פדו.
עברית: נסים אלוני; הצגה: פטריק דומגול;
תפאורה: יוסף קארל; תיאטרון הבימה) .ממבט
ראשון נידמה שניכנס להבימה יתוש
שדה מודרנית...
היא נוהגת לפי צו האופנה האחרונה : יייניר עקבים מרובעים, חצאיות מיני, דמות טוויגי
״פז תנורי ״ פז אופיר״ ,״אורן״ ו״קו מט״ חינם
המודרניים, המשוכללים והנוחים ביותר בתנורי הבישול,
האפיה והגדיל. הם מופעלים בגז, או בגז וחשמל, והתקנתם
במקום כיריים — אינה דורשת שינוי באינסטלציה.
״פז״״ ,חברת הגז הגדולה בארץ, מציעה את שיא
השכלול במכשירי הבישול, מידראשונה :״סי מ ה״
תנור המופעל בגז או בגז וחשמל שרוחבו רק 40ס״מ.
״עתיד״ — הנירכש בשלבים: כירה, ארון, תא אפיה,
״טופז״ — כיריים מודרניים, מכשירי בישול גריל, תאורה
לפיקניק ועוד.

המבחר העשיר והמודרני של מכשירי ״פזגז״
המשוכללים, השרות היעיל, האמין והמהיר
ואספקת הגז הדיקנית — הם ערובה לכך כי

בראש, להעלות על בימיתיה את המחזה ה־בולבארדי
של ג׳ורג׳ פדו. רק אחר־כך מתברר
שהתיאטרון הבולבארדי — קומדיות־של־טעויות,
עם המון מין ומצבים גסים —
הפך מתחליף לתיאטרון טוב לסוג מסויים
של תיאטרון קלאסי.
צביטות בישבן. העלילה מבולבלת:
אשד, החולמת לבגוד בבעלה (טובה פרדו)
מגלה שבעלה (שרגא פרידמן) הפסיק להתעניין
בחמודותיה, חוששת שהוא בוגד בה.
בעזרת ידידתה הספרדית (עדה טל) היא
מפברקת מכתב־אהבים לבעלה: בכוונה לראות
אם יבוא לפגישה.
כאן נכנסים לתמונה — איכשהו — דודן
חסר־חך, המגמגם לאורך כל המחזה (ניסים
עזיקרי); חדרנית חצופה (יעל דרויאנוב)
ובעלה רב־ד,משרתים (שמואל סגל) .שלא
לדבר על בעלה הקנאי של החברה (ברוך
דויד) ועל רופא המשפחה (רפאל קלצ׳קין־).
כולם מוצאים איכשהו את דרכם למלון־
פגישות, שם מכהן משרת שאינו אלא כפילו
של הבעל הנחשד כבוגד.
ממיכלול זה של דמויות אבסורדיות בישל
פדו, תבשיל של התרוצצויות, נפילות, צביטות
בישבן וסצינות־מיטה מופסקות —
שאין בינן לבין תיאטרון טוב ולא כלום.
עולם עליז. בטוף, כמובן, בא הכל על
מקומו בשלום: הבעל מגלה שאשתו לא
בגדה בו, האשד — ,שבעלה היה סתם אימפוטנט
ולא חסר־אמונים, והכל — .שהעולם
הוא מקום עליז ומסודר.
היחידי שנשאר קירח טבל הצדדים הוא
הצופה: אין הוא מסוגל להבין מדוע עליו
לסבול, לאורך תרגיל־שיחזור תפל זה —
ועוד פחות, מדוע אנשי־תיאטרון גדולים,
כולל יונסקו, העזו להשוות את פדו חסר-
ההומור ורב־הגסויות עם גאוני־ההומור מסוגם
של האחים מארכס או צ׳ארלי צ׳פלין.
להיטים כסף
מז הב
ומברזל

י ׳?*7/יס ל7//7£7

כאשר בני אמדורסקי, מחצית צמד הדודאים,
ושליש משלישיית גשר הירקון, האזין
לירושלים של זהב, התרגש כמו כולם. וכאשר
שמע גם את שירם של רן אלירן,
שארם אל־שייך, ואת הלכנו למילואים של
החלונות הגבוהים, ועוד הרבה שירי מלחמה
אחרים, הבין שכאן אפשר גם לעשות כסף.
)!0אלף עותקים. אמדורסקי התקשר
עם חברת התקליטים הד־ארצי, הוציא עמה
את התקליט ״ירושלים של זהב ושירי מלחמת
ששת־הימים״ (ארוך־נגן 15.90 ,ל״י).
השבוע, חודשיים אחר הופעתו של תקליט
שירי ששת־הימים הראשון, כאשר ישבו
אמדורסקי והד־ארצי להסדיר את החשבון
ביניהם, הסתבר כי התקליט נמכר במספר
שיא של עותקים.60.000 :
תקליטי־השיא עד עכשיו, אלה של שלישיית
גשר הירקון, התרנגולים והיה היו
זמנים, לא זכו כל אחד לתפוצה גדולה משל
20.000 עותקים.
שיר הצנחן. הצלחה מסחררת זו נתנה
לאמדורסקי רעיון להמשיך ולרוץ הלאה
בשביל הזהב שהתקליט סלל לו.
בימים אלה הוא עומד להוציא, גם כן
עם וזד־ארצי, תקליט נוסף — ירושלים של
ברזל, שהוא השיר המרכזי בתקליט, של
הצנחן מאיר אריאל, שהתפרסם עת כמעט
ודחק שירו את ירושלים של זהב מרשימת
שירי המלחמה המבוקשים.
תקליט ההצלחה. אריאל לא הסתפק
בשיר הברזל, אותו הוא מזמר בעצמו. הוא
גם מגיש שיר חדש לגמרי — עסק ביש.
אבל כדי שהעסק יהיה מוצלח באמת, דאג
אמדורסקי לצרף לתקליט שורה של שירי-
מלחמה נוספים, המושמעים על־ידי אריק
לביא, זמירה חן, שלישיית גשר הירקון.
ה עו ל ם

הז ה 1568

על חיוו! ואבשים

• בין החיות של סופיה לולן אפשר
היה לראות, השבוע: אחד נמר; אחד אריה;
אחד דוב שחור; אחד ברדלס; אחד אוסלוט;
ואחד מארצ׳לו מאסטרויאני.
כל גן־החיות הפרטי הזה היה חלק ממאמץ
מאורגן, אך ורק למען סופיה לורן:
היא הופיעה באמצע כל החיות הללו בסיר-
טה המוסיקאלי הראשון מסופיה באהבה.
הצרה, שהסרט, בו מופיעה סופיה שופ־עת־החזה
ושחורת־העיניים לצידם של מאס-
טרויאני 42 פיטר סלרס ו ג׳ ו נ תן
וינטרם, יוסרט — למען הטלביזיה בלבד.
סתם בני־תמותה, בארצות בהן הטלביזיה
עדיין חינוכית, לא יוכלו לראות את היפה.

• הסופר־הביטניק האמריקאי, ווילים
בורוס, הוא איש קשה: לא זו בלבד שרצח
את אשתו בשעת שיגעון; שישב בביתר,סוהר;
שהוא הומו; שגנב ושדד; אלא שהוא
גם מתמכר, מדי בפעם בפעם, לסמים.
הוא פירסם כמה וכמה ספרים מצויינים
ומזעזעים, שהידוע בהם הוא הסעודה העירומה•
אבל תהילתו וכספו לא מפריעים לו

להסתבך, שוב ושוב עם מורפיום והרואין,
שלא לדבר על חשיש ומאריהואנה.
השבוע פירסם בורוס, הנראה כגופה •המהלכת
על שתיים, מאמר משמח: הוא תיאר
בו כיצד השתחרר, בעזרת טיפול רפואי, מן
ההרגל האיום הזה, השימוש בסמים.
״השתחררתי לגמרי מן הצורך בהזרקת
מורפיום לתוך ורידי,״ הצהיר הסופר ההומו
בשמחה.
^אגב, הוא השתחרר מזה — בפעם ה־.11
י אצל הגרמנים, כידוע, אין חכמות.
גם אצל הגרמניות לא.
לכן כאשר מרגרתה גייסלר צמחה
ופרחה היא צמחה ופרחה כמו שצריך עד

• הזמרת יהטארי ׳קלוני העשירה
היתר, נשואה לשחקן ההוליבודי חוזה
פרד. השניים חיו באושר ועושר, מאז
1953 ועד .1962
והתגרשו.
״הוא היה אכזרי אלי ולחמשת הילדים
שלנו,״ טענה הזמרת.
אולי משום כך התחתנה שוב עם חוזה,
שנה לאחר מכן. ב־.1963
עכשיו — 1967 ורוזמארי קלוני מבקשת
גט מבעלה חוזה פרר.
העילה :״אכזריות קעננית.״

מי ס פ רי ם
ג ר מניי ם
בדיוק

מרגרתה

התשעיס־ששים־

שהיא מילאה
תשעיס שלה.
ואז היא כבר הגיעה לעשרים ושתיים
שנות־חייס ועדיין היא לא הצטיינה במאומה.
חוץ
ממידות הגוף הנ״ל הראויות לציון.
לכן היא החליטה לעסוק באיזה דבר רציני.
כמו שחייה, למשל. ובקיץ ה־ 22 שלה היא
התחילה ללמוד שחייה.
היא למדה ולמדה עד שהיא ידעה כל כך
טוב לשחות שהחליטה שאם כבר לשחות
אז כדאי כבר גם לדעת לצלול.
לכן היא למדה לצלול.
והיא למדה כל כן מהר וכל כן טוב
שכאשר היא הופיעה השבוע באיי באהאסה,
היא יכלה להוסיף עוד מיספר אחד ל־מיספריה
המרשימים.
המיספר. הזה הוא שבעים וששה.
זהו עומק המים (במטרים) אליו צללה
מרגרתה גייסלר באליפות העולם בצלילה
לגברות.
זה נתן לה ; 2 ,חודשים בלבד אחרי
שלמדה לשחות, את המקום השני באליפות
הצלילה.
במקום הראשון זכתה שחיינית ותיקה
יותר — האוסטרלית קתרין טרום שהעמיקה
ל־ 95 מטרים.

עכשיו בא הפסיכולוג הניו״יורקי אלברט אליס, ונתן לזה את אישורו המדעי.
מסתבר שהבגידה בבעל היא דבר בריא. אומר ״מנהל המכון לחיים הגיוניים״ ,כמו
שאליס מכנה את המוסד המממן אותו :
״כל אחד מאיתנו צריך לקיים יחסים מחוץ למיסגרת הנשואין.
״זה מוציא אותנו מן השיגרה, מחזק את הבריאות הגופנית — ואף עוזר לנשואין.״
סיבת הדבר, לדברי הדוקטור ה טו ב :״בנשואין שוכחים, בהדרגה, מה זה שיא
של יחסים. וכל אחד מאיתנו רשאי לזכות, לפחות פעם אחת לפני שהוא מת, בשיא
כזה.״
מסיק הרופא בעל ההשקפות הבריאות :
״בחברה היהודית־נוצרית, זו שמבוססת על המוסר הנוכחי, אפשר בהחלט לשמור
על בריאות נפשית, על מוסר — ועל יחסים מחוץ לנשואין.
״בני־אדם אינם נוטים, מטבעם, לקשר עם בן־זוג אחד בלבד. האהבה הרומאנטית
נמשכת בין שלוש לחמש שנים.
״בייחוד כשבני־הזוג מתגוררים מתחת לגג אחד,״ הוא מוסיף.
מסקנותיו של הדוקטור :״גבר שחי עם אשה 30 שנה ולא בגד — או שאינו
נורמאלי מבחינה גופנית, או שהוא, פשוט, פסיכי.״

ליזה
מלכת תחתיכות
מדי שנה בוחרת מערכת פלייבוי את
החתיכה החשופה הנהדרת ביותר שפורסמה
מעל דפי־העיתון, בשנה הקודמת.

1967 זוהי ליזה כייקר. ליזה,
שזכתה לפירסום עולמי הודות ליופייה
ולהופעתה בירחון המופץ בארבעה מיליון
טפסים (מהם כארבעת אלפים בישראל)
היא חביבת־החיילים האמריקאים בוויטנאם
— ועכשיו גם חביבת מערכת
פלייבוי.

כפרס על היותה מלכת היפות העירומות•
קיבלה ליזה מכונית פליימות
באראקודה, בצבע ורוד.
מאושרת פחות היתר, דידי לינד
הקטנטנה (0 160״מ) המופיעה כנערת החודש
האחרון של פלייבוי.
היא זוכה רק בפירסומת הרגילה, המקובלת
בירחון זה.
אבל עם הופעה כשלה, עיניים כמו
שלה, ועם כל השאר, אין מה לדאוג.

ומי שחושב שכולם אוהבים חתיכות
פשוט סועד״ בכל זאת.
הנה, למשל, גטי פרידאן, דוברת
האירגון האמריקאי הלאומי למען האשד״
הנאבק זה שנתיים נגד מין בנתיבי האוויר
של ארצות־הברית.
לדברי בטי מדגישות חברות־התעופה
יותר מדי את נשיותן של הדיילות, מחדירות
מין לדברים יומיומיים כמו הגשת
תה וכריכים — ובכלל, מי צריך אשד,
נשית? העיקר שתהיה מועילה.
נציגי חברות־התעופה האמריקאיות,
שהם כמובן גברים, סבורים אחרת:
״זוהי משרה הדורשת מגע נשי רך,
התחשבות ובכלל — מי ראה דייל שירגיע
נוסע?״ הם אומרים.
אבל בטי הנוראה בשלה: היא הגישה
צוו על תנאי לבית־המשפט העליון של
ארצותיה,ברית, לבוא ולהוכיח מדוע יפלו
דווקא את הגברים לרעה, בעת מתן
משרות־דיילות.
לעת עתה הקרב נמשך. סיכם, השבוע,
דובר התאחדות התעבורה האווירית האמריקאית
את הבעייה:
״כל הפיטפוט הזה על מה יהיה המין
של הדיילת שווה לפח.
״מה זה משנה מה הן? העיקר —
שיהיו חתיכות!״

במדינה
מ שפ ט
שיטות של א שדוד
כשאנשי האוצר ספרו את הביקורות ש;׳
כרטיסי הסרט עליזה מזרחי על מנת להחזיר
למפיקים, למפיצים ולבעלי בתי־הקולנוע את
המסים ששולמו על כל כרטיס, הם גילו
שביקורות־הכרמיסים מהקולנוע של אשדוד
לא מתאימות לזמן הצגת הסרט.
האוצר שלח פקחים לברר את העניין במקום,
ושם התברר שבעל הקולנוע מכר את
כרסיסי הסרט הישראלי לסרטים אחרים,
ואסף בצורה כזאת מספר רב של ביקורות,
שעל כל אחת מהן הוא היה עתיד לקבל
סכום מסויים של החזר מסים.
בעל בית־הקולנוע הובא לחקירה ואז התברר
שההונאה שלו נעשתה בתום־לב. באשדוד
נוהגים הסדרנים לשרוף את ביקורות
הכרטיסים, כדי שפירחתי העיר לא יגנבו
אותן ולא ישתמשו בהן.
הסדרנים לא ידעו שביקורות של סרט
ישראלי שוות כסף והם שרפו גם אותן.
בעל בית־הקולנוע החליט להחזיר אותן לעצמו
בדרך אחרת, ומכר את כרסיסי עליזה
מזרחי לסרטים אחרי*
משרד האוצר עדיין לא יודע אם להאמין
לגירסה שלו או לא. כדי לברר את זה יגישו
נגדו, כנראה, תביעה משפטית.

מפא״יות במו. גולדה, די! ו״נימאס מן הזקנים״
רמזו בבירור שהכפתורים קרובים
ברוחם ובכוונתם, לרפ״י.
״אני כתודה ״.השבוע, זמן רב לאחר
שרפ״י הפכה חלק מן הממשלה, המשיכו
למכור את הכפתורים בבוטיקים של פסז׳
דיזנגוף בתל־אביב.
מפיץ הכפתורים: מוציא־לאור לא־ידוע
בשם אמנון נאור 39 אשר המציא, צייר
ומימן את הכפתורים במו ידיו.
משנשאל נאור מדוע הוא משרת את
רפ״י, הכחיש את השתייכותו למפלגה:
״זה היה הלך־הרוח ברחוב אחרי המלחמה,״
אמר,, .חשבתי שארוויח כך יותר.״
הכחשה זו לא מנעה מנאור לגשת לכנס
רפ״י גדול, לפני שבועות מספר, ולחלק
200 כפתורי־דיין לאוהדיו במפלגה — חינם.
אבל איש־רפ״י או לא, נאור מתכוון לשחק
על בטוח.
השבוע, אחרי שהרוח ברחוב השתנתה
במקצת, החליט נאור להפריח סידרה חדשה.
סיסמות לדוגמה :״אני בתולה״ ,מצד אחד,

אין ר ח מי ם
על ר ח מי ם
לצעיר בן ה־ 20 יש כבר דיעה רעה מאד
על אחוות המין האנושי .״הכלב,״ נוהג

כפתור ״גולדה״

כפתור ״העם״

כ פ תו רי ם פו ר חי ם

דרכי־אדם

— יכול להתחיל —
עסקים ערב הקמת ממשלת הליכוד הלאומי הוצף
השוק הישראלי בכפתורים נושאי־סיסמות.
בעוד שכפתורים דומים, המופצים באר-
צות־הברית, נושאים סיסמות שמאליות או
ביטניקיות היו כפתורי־ישראל בעלי מגמה
אחרת.
.אום שמום״, ,לך לעזה״, ,דיין, דיין,
דיין״ ,היו רק כמה מהן וסיסמות אנטי־

ו״אתה יכול להתחיל
לגמרי.

איתי״׳ מצד שני

כפתור ״דייו״
״אתה —

רחמים תירם לומר ,״זה האח הכי טוב שלי.
הוא אפילו יותר טוב מאח. הוא לפחות
לא מסגיר אותי למשטרה.״
למסקנה זאת הגיע תירם באשר היה
מהלך רעב ברחובות ועובר ״ליד מקום
שמוכרים פלאפל, כדי שייכנס לי, לפחות,
הריח לאף״ ואז החליט לאכול משהו: יותר
ממשי מריח — אצל אחיו הבכור, מרדכי.
לשם כך פרץ לדירתו של האח, נכנס למטבח,
וכפי שהוא מתאר זאת ״לקחתי לי חתיכת
לחם עם כמה עגבניות וגם סכין־גילוח כדי
להתגלח.״ אך אפ^לו רצונו זה של רחמים
לנקיון אישי לא עשה כל רושם על אחיו,

שתפש אותו בשעת מעשה, מסר אותו למשטרה•
מיקרה
אבוד. זאת היתה היכרותו הראשונה
של רחמים עם בית של ממש —
בית־הסוהר. כי קודם לכן התגלגל רחמים,
היתום יליד חדרה, ממוסד למוסד, כולל
ישיבה בבני־ברק (״באמת התורה, החיים שם
לא היו חיים!״).
ביקור ראשון *״בבית־הסוהר הביא בעיק־בותיו
לביקור שני ועולם העבריינים הקטנים
נהיה עולמו של רחמים. הוא ישן על ספסל
בטיילת שפת־הים התל־אביבית, גנב מדי
פעם כדי לאכול ולשתות את הקוניאק שהתחבב
עליו.
בתחילה עוד ניסה לחזור למוטב, פנה
לוועדה לשיקום האסיר, קיבל עזרה ראשונה
( 25 לירות) .כשנגמר לו הכסף, פנה לקצין־
המיבחן׳ הודיע לו :״עזור לי, אני רוצה
להיות בן־אדם!״
קצין־המיבחן לא עזר. לדעתו היה רחמים
בן ה־ 20 מיקרה אבוד.
ועכשיו מרחמת על רחמים רק המשסרה.
מדי פעם היא עוצרת אותו, בעוון שוטטות,
ל־ 48 שעות בבית־המעצר. וכך ישן רחמים,
לעתים מזומנות, לפחות שני לילות רצופים
בצורה שבכל זאת עדיפה על שינה על
ספסל.

ה עו ל ם

הז ה 1568

השניים נפגשו עכשיו בלב היבשת השחורה,
התקשרו וניעזאו מחדש.
רצח בדם קר
במסיבת מלאות שנתיים לדיסקוטק של
פרדדיקהסגל היה נורא שמח, ורק,
אורי אפנצלר, המהנדס, היה עצוב.
פרדריקה סגל היתה לבושה בשמלה כחולה
מלאת נוצות מוכנות למריטה. כל חתיכות
העונה הגיעו בשמלות־ערב ארוכות, ונסים
אלוני הסתובב ביניהן ושאל אותן
מה קרה שלנשים יש בדמן האחרון כתפיים
רחבות, והן דוחפות בהן כל הדמן. נחום

פדדרייקה (והצייר יופל גרגר)
רל הסתובב וסיפר בדיחות, וכולם צחקו,
ורק אורי אפנצלר היה עצוב.
הוא הגיע לדיסקוטק לבדו, העיף מבט על
איצ׳ה ממכוש, שנשען על ראשה של
רינה גנור, על יפהפיית הערב מלכה
רוזנכלאט, דאז נתקלו עיניו בידידתו ש־הסתודדה
עם ידיד חדש
אשתו של אורי אפנצלר ברחה ממנו,
לפני זמן לא רב, לפאריס. הוא התנחם על
אובדנה בדרועותיה, של הידידה, אבל הוא
להתנחם, והנה, באמצע
עדיין לא גמר
ההתנחמות, הוא בא לבדו למסיבת יום-
ההולדת של הדיסקוטק של פרדריקה, ומוצא
שם את הנחמה שלו, את הידידה
הזאת, בזרועותיו של אחר.
בהתחלה הוא ניסה להתנחם על זה
במריטת נוצות משמלתה של פרדריקה סגל.
אחר כן הוא התנחם קצת בשיחות לבביות
עם הבודדות של המסיבה. הוא שוחח איתן
על כמה שהן מכוערות ושאל אותן למה
זה, ו אין זה קרה להן. הידידה שלו זרקת
לו מדי פעם מילה, או מבט אבל זה לא
עזר.
המלצרים שברו כוסות, והברמן שבר
בקבוקים אבל גם זה לא עזר. ולבסוף מרוב
יאוש הוא התנפל בחמת זעם על
מצלמה של אחד הצלמים במקום ורצח אותה
בדם קר.

הד 73ן של
חיי הנ*ש1א>ן
לנשותיו של אהרון עופר, עורך־
הדין הידוע, אין מזל. מאשתו הראשונה
הוא נפרד, והתגרש מספר שנים לאחר
שהתחתנו.
עם אשתו השנייה הוא הספיק להיות
נשוי זמן לא רב. אחרי הזמן לא רב
הם התחילו לריב קצת, והחליטו שילד,
כנראה, יפתור להם את כל הבעיות. אבל
כשהאשה הגיעה לחודשי הריון מתקדמים,
הם נפרדו, החלו לחיות בנפרד,
והשבוע, לאחר שנולד הילד, והתברר
שהוא לא מצליח לפתור את הבעיות הם
התגרשו.

פגישף בץ ופרילור

א ס!1
ב שי ב ע
ה ק צי ני ם
לנשות קציני מלחמת־העולם השנייה, בשיכון
הקצינים בתל־אביב, קרה דבר נורא.
מנדי רייס־דיידיס עברה לגור בווילה,
בשכונתן. הן לא יודעות מה לעשות. הן
בטוחות שזה מדבק.
לכן הן החליטו לפעול מהר ובזריזות.
והתכנסו לישיבת נשים. לשוחח על המצב.
״מה אני אגיד לילדים שלי אם הם ישאלו
אותי מי היא?״ טענה גברת מכובדת אחת,
והשנייה החרתה החזיקה אחריה :״נצטרך
להרחיק את הילדים מהבתים. נצטרך לשלוח
אותם לכפר. איך היא יכולה לעשות לנו
דבר כזה.״
כל הנשים טענו שאשר, כזאת, כמו מנדי,
תגרום לחינוך רע בשכונה, ותלמד את הילדים
שלהן לעשות כל מיני דברים לא
יפים. ואשד, אחת אמרה שמעכשיו יהיה צורך
לשמור על הבעלים, ולהחזיק אותם בבית.
רק השכנה שלה אמרה שזה לא נורא,
ומעכשיו החיים יהיו מעניינים יותר. למרות
דעת המיעוט שלה הוחלט בסוף, ברוב קולות,
לפנות לקוטי קוץ, קצין המשטרה
שגר בשכונה, כדי שיפעל לתיקון הדבר.
מנדי, לעת עתה, לא מתעניינת בל כך
בשכנותיה. ביום הראשון האחרון, יום השנתיים
לדיסקוטק של פרדריקה, מלאה שנד,
לנשואיה עם בעלה רפי שאולי, וביום
הראשון הבא היא מתכוננת לערוך לכבוד זה׳
מסיבה גדולה בווילה שלה, בשיכון הקצינים.

החבלות של צה״ל שעמדו דום כשהיא
עברה על ידן, והצדיעו לה ואמרו לה כן,
המפקדת, ולא, המפקדת, לא תיארו להן שלמפקדת
שלהן, דינה חרט, הקצינה הכי
מפורסמת בצבא, יש המון חיים פרטיים, והיא
לא מוקדשת בולה לצה״ל.
אבל זה מה שהיה לה, למרות שהן לא
תיארו להן. היו לה המון ידידים שקראו לה
סתם הגברת חרט, ולא המפקדת, והיה לה
אפילו בעל, רופא אף־אודן־וגרון שקרא לה
סתם דינה, זה הכל. תארו לכם.
בעלה היה הרופא רודי בעל שם, וכשהיא
התפרסמה בין כל חיילות צה״ל הוא התפרסם
בין כל חולי האף־אוזן־וגרון, וכששניהם
היו מפורסמים עד מאוד הם התגרשו.
דינה חרט עזבה בינתי ס את הצבא, במקומה
באה סטלה ל*י, ובעלה לשעבר של
דינה המ שין לרפא חולים.
לפני מספר שנים נסעה הקצינה לשעבר
בשליחות לאפריקה. בערן באותו זמן במיק־רה,
נסע לשם, גס בשליחות, בעלה לשעבר.

כריש ע שיני*
נער־ר,שעשועים התל־אביבי צביקה לי
פו כי ץ כבר מזמן לא רצה להיות יותר
:ער־שעשועים. הוא רצה להיות משהו אחר
לגמרי. מפיק־סרטים, למשל.
השבוע סוף־סוף התגשם הרצון שלו. ו־עכשיו
הוא יפיק סרט צבעוני בטבריה.
־בגלל המקום הזה נקרא הסרט כרישים
:כינרת.

ובשביל כרישים כדאי היה לו להביא כבר
שחקנים מדרגה ראשונה — את שושיק
שני ואת שייקה אופיר ואת ;יפים

עזיקרי.

ובשביל

שלכרישים

יהיו

שיניים

הוא

הפתרון הגאוני

אפילו הביא צלם אחד מלונדון. זהו מני
וייל, שמי שמבין משהו בעניינים יזכור כי
היה זה הוא שצילם את תום ג׳ונס, וחוץ
מזה הוא גם צבר. רק שבארץ לא מכירים
אותו.

האף לאמצא
חן ב עיניו
ביום השישי האחרון מלאו לאף הפלסטי
של דליה להב שלושה חדשים,
ולדליה עצמה עשרים ושלוש שנים. לכבוד
יה נערכה בביתה מסיבה גדולה,
מלווה מתנות, משקאות ואך וחת־בוקר.
בתור מתנות הגיעו שמלת מיני בצורת
גופיה, בקבוק סאקי, בובה סקוטית
וכל מיני טלקים ובשמים, והשמחה
בכללה היתה גדולה.
וכל זה למרות שהאף החדש של דליה
לא עיר לה לא בחיים ולא בקריירה.
ידידה האישי, חוליו, נמצא עכשיו בתורכיה
והוא כמעט ולא הספיק ליהנות
מהאף הזה, והיא עצמה, למרות כל הסרטים
המתרחשים עכשיו בארץ לא מועסקת
באף אחד מהם.
לפני מיקרה האף הציע לה דוד פר-
לו ב תפקיד עירום בסרטו, בסצינה ארוטית
אמנותית, אבל כשהחלו הצילומים
נדחתה הסצינה הזאת ולבסוף בוטלה.
זה מזכיר כמובן א ת הסיפור על האברך
הצעיר שהתעקש להסתכל על גופה העירום
של אשתו המיועדת, ולאחר שראה
את הגוף הזה ביטל את השידוך .״האף
שלה לא מוצא חן בעיני,״ הוא טען.
דליה המאוכזבת הכינה את מזודותיה
לנסיעה ללונדון.

ברטי, רפאל והבן כ״אכדיה״
רפאל הלפרין, בעל השרירים ד,בינלאומי
הוא איש דתי וירא שמיים. הוא לא
מוריד את הכיפה שלו מהראש אף פעם,
אפילו כשהוא מוריד את כל שאר הדברים,
ונשאר רק עם בגד־ים קטן. זה עניין של
פרינציפ.
גם אשתו כרטי היא אשד, דתיה ויראת־שמיים.
כמוהו, היא לא מורידה אף פעם את
הפיאה מעל הראש. היא יכולה ללכת עם
מיני מינימלי, עם ביקיני פיצפון, אבל את
הפיאה היא לא תוריד. זה עניין של אמונה.
גם הבן שלהם הולך בדרכיהם, וכבר מגיל
צעיר מאוד הם חינכוהו את חינוך ד,פיאד״
עכשיו כשהוא בן ארבע, מתחיל לתת את
תוצאותיו.
רפאל הלפרין עוסק בהרזיית חתיכות,
אשתו מלבישה תינוקות קטנים בבוטיק
שלה לבגדי־ילדים, ולשניהם יש כתוצאה מזה
מכונית, בית וכסף.

אבל דבר אחד העכיר תמיד את חייהם,
וזה היה עניין הדת. משום שכל האנשים
בני־מעמדם נוהגים לנסוע כל שבת לבריכת
אכדיה להתרחץ, להסתכל על מה שיש לאחרים,
ולהראות את מד, שיש לעצמם. רק
הם לא יכלו, כי אנשים שהולכים עם כיפה
לא יכולים להרשות לעצמם לנסוע עם הכיפה
הזאת בשבת.
רק עכשיו, לקראת סוף העונה, הם מצאו
פתרון גאוני, ובגלל הפתרון הזה אפשר
לראות, בשבת בבוקר, בבריכה של אכדיה,
את אבא ד,לפרץ, בבגד־ים מינימאלי וכיפה
על הראש, את הילד ד,לפרץ עם כיפה בלבד,
ואת האמא ד,לפרץ בבגד־ים ופיאה נכרית.
הפתרון היה פשוט מאוד. הם לוקחים ביום
השישי, לפני צאת הכוכבים, את האוטו
שלהם, נוסעים איתו לאנדיה, שוברים שם
חדר, ומופיעים בבריכה בשבת בבוקר כמו
כל אדם מן הישוב.

חצ> עבודה
כשמסתכלים על העיתונאי אורי או ץ
אי־אפשר להכיר עליו שהוא אדם זריז כל
כך. הוא נראה צעיר מאוד, נאה מאוד וחביב
מאוד, וקצת שערות השיבה שיש לו
על הראש לא עושות רושם שהן באו לו
מהרבה נסיון, או הרבה שנים.
אבל מסתבר שהרושם מוטעה, כי מי
שמכיר את אורי אורן היטב יודע שהוא
הספיק, עד עכשיו, במעט שנות החיים
שהיו לו, להתחתן כבר פעמיים, ולהתגרש
פעמיים.
ומי שמכיר אותו עוד יותר טוב יודע שהשבוע
הוא הספיק לעשות את זה כבר
בפעם השלישית. אבל הפעם הוא עשה רק
| את החצי הראשון — את החתונה.

מספר 1568

ט״ו אלול תשב״ז20.9.1967 ,

מאמצי צה״ל לבעד את
גע הביזה במלחמה:
2ח ״ די ם ד דיו ע ל

רוממה פאואר

המחיר 120א