גליון 1569 מתאריך 27 בספטמבר 1967

איש השנה תשי״א

איש השנה תשי״ב

איש השנה תשי״ג

העולה הדדט

מבקר הסוכנות שמוראק

יועץ משפטי כהן

איש השנה תשט״ז
נשיא מצרים עבד אל־נאצר

16 פעמים בחר העולם הזה, בפרוס ראש־השנה,
את איש־השנה של השנה שחלפה.
בחירה זו הפכה למוסד — מוסד שאין
לו תחליף בארץ.
לא במיקרה נפל תפקיד זה דווקא בחלקו
של העולם הזה. לא במיקרה נכשלו כל ה־נסיונות
לחקות את הבחירה הזאת.
כי הבחירה והכתבה — אולי יותר מגל
שאר יצירות השבועון המסויים במשך השנה
— מסמלות את מילות סיסמתו הנושנה
של העולם הזה :״בלי מורא, בלי משוא־פנים.״
עתון
שאפשר לשחד אותו, הפוזל לעבר
ההלוואה הבאה מידי הממשלה, הקונה סקופים
על־ידי התחנפות לשר זה או אחר, שיש
לו אלף ואחד חשבונות עם אלף־ואחד
נותני־הנאד — ,בקיצור, העתון הישראלי
המצוי — אינו יכול לבחור ברצינות בחירה
כזאת.
העולם הזה, אין לו חשבונות. אך יש לו
דיעות. אין הוא ניטראלי. הוא מבחין בבירור
בין טוב ורע, לפי תפיסתו.
אולם העולם הזה רוצה, ומסוגל, להיות
אובייקטיבי — גם כלפי הדיעות של עצמו.
והוא הוכיח יכולת זו במשך 16 שנה, בבואו
לבחור את איש־השנה. רק לעיתים רחוקות
מאד הוא בחר באיש שאת דיעותיו הוא
מחייב.
אחרי שבחר בלי משוא־פנים, כתב בלי
מורא. גם כשהיה איש־השנה אדם רם־מעלה,
גם כשהיה גיבור־המונים, היתד, הכתבה עליו
גלוייה, אובייקטיבית, חושפת את האמת.
תמיד הושקע בה מאמץ גדול יותר, מאשר
בכל יצירה אחרת של העולם חזה. כל 16
הכתבות היו, בכתיבתן הסופית, פרי עטו
של אורי אבנרי.
אילו נטל מישהו את 16 הכתבות שעד כה,
וצירף אותם לספר — היה זה יכול להיות
ספר־ההיסטוריה החי ביותר על תולדות ישראל
החדשה,
אני מרשה לעצמי לנבא כי כתבת השבוע
הבא — על איש־השנה תשכ״ז — תשים

בצל את כל 16 הכתבות הקודמות. ידובר
עליה בארץ.

אולי מעניין לשאול: מיה קרה לאנשי־השנה
הקודמים?
אחד מהם היה אלמוני — ״העולה החדש״
(תשי״א) .על תשכ״ז לא השפיע
כלל — כי היתד, זאת שנה ללא עליה רצינית.
אפילו המאורעות לא קידמו את העליוק
אחד נפטר לפני סוף השנה שלו: המתאבד
רוכרט סוכלן, שגורש מישראל (תשכ״ב).
שלושה אחרים מתו לאחר מכן — מגלה־השחיתות
׳אמיל שמורק (תשי״ב) נפטר,
ישראל קסטנר (תשי״ד) נרצח, ואדולף
אייכמן (תש״ך) ,שעימו ניהל קסטנר את
מישחקו המסוכן והשנוי במחלוקת, הוצא
להורג.
כמה אנשי־שנה לא מילאו, השנה, תפקידים
ניכרים. חיים כהן (תשי״ג) פעל כשופט
עליון, חתן התנ״ך עמום חכם לא
התבלט, ופינחס לכץ (תשכ״א) ישב בצד.
כמה אנשי־השנה היו מעורבים במאורעות
תשכ״ז, בצורה כלשהי. שמואל תמיר
(תשט״ו) נאלץ לפרוש מחרות, יסד סיעה
קטנה משלו, וניסה לרכב אחרי המלחמה על
שכרון־הנצחון. יעל דיין התפרסמה שוב,
בעיקבות הצלחות אביה וחתונתה שלה.
שמשו של דויד ם ן־גוריון, האדם היחיד
שהיד, פעמיים איש־השנה( ,תשכ״ג ותשכ״ד).
שקעה שוב.
רק לארבעה אנשי־שנד, היתד, השפעה
מכרעת על מאורעות תשכ״ז. גמאל עבד־אל״נאצר
(תשט״ו) היה אחראי במישרין
להתפתחות שהובילה למלחמה. לוי אשכול
(תשכ״ד) ,מיטה דיין (תשי״?) ופינחס
ספיר (תשכ״ו) היו שרים בממשלה שניצחה
על ההכרעות הגדולות של השנה.
מי יהיה איש־השנה ד,־ 17י
אתה יכול עכשיו לבחור בלבך את המועמד
שלך. במוצאי־שבת, כשיופיע גליון־
הענק של העולם הזה לקראת ראש־השנה,
תדע במי בחרנו — בלי מורא, בלי משוא־

פנים.

איש השנה תשי״ד
עסקן־השואה קסטנר

איש השנה תשי״ז
מצביא סיני דיין

איש השנה תש״ך
רכז השואה איינמן

סופרת דיין

איש השנה תשב״ג
מתפטר בן־גוריון

איש השנה תשכ״ד

איש השנה תשב״ה

יורש אשכול

מפלג־מפא״י בן־גוריון

מכתבים
איש השנה
״״ אי ש השנה: רב־אלוף יצחק רבין; איש
העולם: שארל דה־גול; המרחב: חביב בורגי־בה;
מדיניות: מנחם בגין: בטחון: האלוף
הרצוג; יהדות: הרב גורן; צעיר: חייל צה״ל,
ביבשה, בים ובאוויר; סיפרות: יעל שיאוו־דיין;
עיתונות: עורך דף; אשה: מנדי רייס־דייווים־שאולי;
ספורט: טל ברודי.
ס. סימן־טוב, חולון
...אי ש השנה: הרמטכ״ל יצחק רבין;
המרחב: הוארי בומדיין; בעולם: מאו־טסה־טונג
או אולי איש הויטקונג; בטחון: החייל
הפשוט; מדיניות: משה דיין; דת: הרב גורן;
כנסת: אורי אבנרי; משפט: אליעזר מלחי.
ישראל אלכסנדר, רמת-ח!

איש השנה תשט״ו
פרקליט תמיר

...יש ארבעה מועמדים אפשריים, אך
ניתן לפסול שניים מהם:
• דה־גול: הוא נופל, כי מבחינה מרחבית
חשיבותו פחותה מאחרים.
• בומדיין: האיש שטוח מדי, חד־גוני,
סתם ספגן אכזרי.
• משום כך, לדעתי, איש השנה הוא
האלמוני, האיש מאחרי הקלעים של המישטר
הסורי, דווקא. הוא כיוון את מצריים וישראל
לקראת התנגשות.
• כיוון שהאחרון לא ידוע, הגענו למועמד
ההגיוני ביותר: המרשל עאמר. דמות
ססגונית, בן למשפחת מחזיקי־קרקע בינוניים,
קולאקים שכאלה. עאמר הוא המישנה
למלך שלא רצה להפיל מלכו. הרוח הרעה
של נאצר.
משה כרמי, ראשון־לציו!

גלוידסן
תפוזים

מישחקי־חופש

איש השנה תשי״ח
חתן התנ״ך חכם

...דווקא בשנה בה אירעה בישראל פרשת-
הצנזורה השלילית ביותר, היא פרשת בול,
בשנה בה, מטעמי ביטחון ומדיניות גם יחד,
היתר. הצנזורה חמורה ודראקונית מתמיד —
מתכנסת בארץ ועידת עורכי־העתונים הבינלאומית,
ומדברת על חירות הביטוי!
מה זה כאן, סתם לעג לרש? לועגים לנו
שלא יכולים לקרוא על ישראל מה שהערבים,
הצרפתים והאמריקאים רשאים לקרוא
עלינו? או שמא התכנסה ועידה זו אצלנו
משום שרוב עורכי ומו״ליי העתונים הללו
הם יהודים?
חנן אכסלר, תל-אביב

חופש הביטוי

איש השכח תשכ״א
מודח לבון

דובר הרבה על מיזוג גלויות, מאז קום
המדינה, ועד היום ההיפר הוא הנכון.
כיו״ר ועד־ההורים בבי״ס רמז בשכונת
מוסררה הירושלמית, לא האמנתי שאנו הספרדים
פחותים מהכושים באמריקה. אבל
עובדה: את ילדי ביה״ס שלנו לא מקבלים
באף תיכון בירושלים. בעצמי נוכחתי בזה,
כשהלכתי לסדר ילדה בכמה בתי־ספר .־נאמר
לי ישר בפנים שהילדה מארוקאית ״ושמבית־הספר
רמז לא מקבלים״.
למרות שהצליחה בסקר וקיבלה סטיפנדיה.
כשהלכתי למנהל ביה״ס, הוא סגר את
הדלת בפני: הוא לא רצה לדבר, פחר ממיק־רים
כמו ואדי סאליב.
פניתי לשר החינוך — שטרם ענה.
האם באמת רוצים לאחד את העם? אותנו
הספרדים משתפים רק בדברים רעים —
ובביטחון.
אלה אליהו, ירושליס

קיפוח -למען המולדת

כלכלן ספיר

מקצוע נפלא
ללא אבטלה
בבי תספר ״דיאנה׳י ר כש
ה תל מיד. בנו ס ף
סיון מע שי רב
ב עבוד ה מע שי ת,
ללקוחותהר בו ת
המבק רו ת בסלון

לידע מקצו׳וי,
וב ט חון עצמי
וז אתהודות
והק בו עו ת

ביתהספי 11111111 ן ןן 111111ו 1
מ שרו ת מ עול ה
הניתן ב מ חי רי ם
נ חוני ם ביותר
למסיימי הקו! ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם וסיוע
^ ל ק לי טתםב עבוד ה.
ה קור
החדש
נפתח:
. 1.10.67

מיקרה־סעד־ככוח :
יהודי עני ואביון הנני וגם אב לעשרה
ילדים. הגדולה בהם — בת 17 והקטן בן

חמש.
יחד עם זאת, אני חולה וסובל מעמוד
השידרה, הסתיידות־עורקים ביר הימנית וסברת.
זמן
ממושך אני פונה למועצה המקומית
רמת־השרון וללשכת הסעד, ומבקש רשיון
לחנות — אולם הרשויות המטפלות בי
רוצות להפכני בכוח למיקרה סוציאלי, ומעניקים
לי קיצבה של 250 לירות לחודש —
כדי לספק לחם לילדי הרבים.
עתה פניתי לשר־הסעד. אם השר לא יעזור
— מד, יהיה בגורלי?
מאיר לפרי, רמ׳וז־השרון

איש העתה תשכ״ו

עליתי ארצה ב־ ,1964 ממארוקו, אחרי קשיים
רבים. אחרי שהות קצרה בקיבוץ,
גוייסתי. חודשיים לאחר מכן נפצעתי ברגלי.
עברתי ניתוח — וחזרתי ליחידתי, בגומי.
והמשך בעמוד )5

למד נה גות אצל המורד.

כל השפות — שיטות מיוחדות סנה קפה ״הרלי* דיזנגוף 43
טלפון 2 2 89 88

1300

1011

זוהי אחת מלקוחותינו. לא כולם מבטאים כמוה בשיר ובמזמור את שביעות
רצונם ממבחר מוצרינו. אחרים עושים זאת בדרן של המלצה לשכניהם
ולידידיהם.
תסכים אתנו שמאות אלפי לקוחות בכל רחבי הארץ — אינם יכולים
לטעות. יש סיבה לכך: לנסיון מצטבר של שנים רבות — אין תחליף!
ו״אמקור״ ,כידוע, מייצר מכשירי בית כבר 17 שנה.

מעל ל ת חרו ת
ב טי בובש רו ת

אכן, אמקור מפעל ותיק, אבל גם צעיר. ותיק — בנסיון, צעיר — בחידושים.
אמקור מגיש לן הראשון את החדשות האחרונות מעולם מכשירי הבית.

מקררים • מכונות כביסה • תנורי ב שול • דדיו • טלויזיה • מזגני אויר • תנורי חים 1ם • מערבלים • שואבי אבק • ושד

העולם הזה 1569

הישראלים חולמים רק על דבר אחד: מניין
יקחו את הכסף כדי לקנות כרטיס ולחזור
ארצה?
אם לא תפגינו שוב בפני שגרירות הבלוף
הגדול שנקרא קנדה, נעשה זאת אנחנו, הישראלים
היורדים לארץ זאת, כשנחזור.
הצילו!
סמואל כרונתע, דאונסוויו, אונטריו

השעה ה־25
כדי להיות הוגן אגיד מיד שאיני
מאוהדי העולם הזה. אך ערכתם חקירה,
עבורה — כל ברכותי.
המדובר בהשעה ה־ ,25 הסרט בו מופיע

רז נדו דך 11־ יו 1־1

טל נתבי קול יטואל וגלי צה״ל

מלתחת
ששת
הי מי ם

(המשך מעמוד )3
המשכתי להיות חייל טוב, ואף קיבלתי
ציון על הרצון החזק שגיליתי ועל אומץ

באוקטובר 1965 נפצעתי שוב, בתפקיד, על
גבול הלבנון. ארבעה כדורים פגעו בי:
שניים ברגלי הימנית ושניים בידי השמאלית.
הייתי שמונה חודשים, שוב, בבית־חולים
רמב״ם ועוד שמונה חודשים בבית־הבראה.
לאחר שפע־הבטחות מצד הצבא ושפע־סבלנות
מצידי, אני עדיין בחוסר־כל, ללא
עבודה וללא דיור.
אני אוהב את עמי ואת ארצי ורק כאן
אני רואה את עתידי.
אני מודה מראש לכל אלה שיוכלו לעזרני,
ברצונם הטוב, ולהשיאני עצה טובה.
שאיפתי הגדולה מאז עלייתי היתד. לעשות
קאריירה צבאית.
כיום אני נכה, בן .21

שעתיים של ה אזנ ה
לעדות מוקלטת אוטנטית
ובלעדית, מהקרבות, מה•
מפקדות, מהחזיתות ה שונות.
בירות העולם ובירות
ארצות ערב. למן
יום העצמאות ועד לסיום
המערכה ברמת הגולן.

שמואל עמיאר, קדימה
;שף מסיכות ז

באותו יום בו ראיתי, בגליון האחרון של
העולם הזה 1567 את תמונתו של לוי
אשכול ליד תעלת־סואץ, נפל לידי גליון של
מוסף הארץ, ובו תמונה של אחמד שוקיירי.
כל העולם צחק כששוקיירי התחיל להסתובב
במדים. האם נהפוך גם את חיינו

שלנו לנשף־מסיכות?
אני מבקש מראש־ד,ממשלה, משר־הבטחון
ומכל שאר העסקנים הנכבדים להניח את
מדי־הצבא לחיילים, ולהסתפק בתלבושת אזרחית.
אצלנו הצבא כפוף למימשל האזרחי,
ואין לעסקנים כל צורך להתחפש.
יוסף חנניה, ירושלים
• אשכול ושוקיירי במדים — ראה
תמונות.
נולתמת ששת
הימים

נ18י ן 18ו עג־נגו 11*81

תקליטי אריכי 1גן

23.80ל״

משלוח לחו״ל
שלח המחאה או המחאת דואר ע״ס 23.80ל״י עם השם והכתובת המדוייקים
בחו״ל, בציון שמך וכתובתך אל: סי בי אם, מחלקת משלוחי יצוא, ת.ד,681 .
תל־אביב, אנו נשלח את התקליטים באריזת אכספורם מיוחדת בצירוף כרטיס
ברכה שישא את שמך, ללא כל תוספת למחיר עבור דמי הדואר.
הצילו מדוע הפסקתם להתריע על הירידה לקנדה
המטופשת?
זהו גיהנום עלי אדמות. אנו, היורדים
בקנדה, נמצאים מכל הבחינות במצב גרוע
מאשר בישראל. אלפי מובטלים ישראלים
בטורונטו יוכיחו.
פועל ממוצע מרוויח פה 15—12 דולאר
ליום. שכר־דירה הוא 125—150 דולאר לחודש.
הגליון
הבא של

הסול הז ה
יופיע, לרגלי החגים, במוצאי־שבת
ברחובות תל־אביב, וביום
הראשון בבוקר בכל רחבי הארץ.
יהיה זה גליון־ענק, שבמרכזו
תעמוד הכתבה הגדולה על איש־השנה
תשכ״ז, פרי עטו של אורי
אבנרי.
בגליון זה יסקור ״העולם הזה״
— במילה ובתמונה — את המאורע
העיקרי של השנה — מל-
חמת־ששת־הימים — כפי שלא
נסקרה עדיין בשום מקום אחר.
אל תחמיץ גליון זה, שיכה
גלים בארץ ובעולם!

העולם הזה 1569
שוקיירי אנתוני קווין. מחבר הספר על פיו הופק
הסרט הוא מר קונסטאנטין וירגיל גיאורגיו.
מר גיאורגיו כתב ב־ 1941 גדות הדניסטר
בוערות — ספר אנטישמי ביותר. לא אנטישמי
אינטלקטואלי אלא סתם מלוכלך. ספר
המעורר רצון להקיא.
מר גיאורגיו כתב ספר זה משום שהיה
כתבלב רשמי של ממשלתו הנאצית של ה־גנראל
אנטונסקו, שליט רומניה בשנים —40
. 1944
משום כך, ניסה לתרץ את טבח יאסי ואת
טבח טראנסילבאניה, בסיפרו המזוהם.
מר גיאורגיו הוא מוג־לב. על כן לא הלך
לחזית, אלא הפך, בשנת ,1943 לדיפלומאט
נאצי.
סיפרו העניק לו הצלחה גדולה ואף את
פרס גונקור הצרפתי. אך חקירת עברו האנטישמי
גרמה להסרת הפרם.
זוהי סיבה מספקת לבקשת איסור הקרנת
הסרט, המוצג כרגע בחיפה. וכדאי להמשיך
בחקירה.
אל נא נזהם את זיכרם של אלה שמתו
על גדות הדניסטר הבוערות.
פאול שפיצר, חיפה

קורס ערב לטלויזיה
לבמאים־מפיקים וגגסד׳,
בהנהלת: אלעזדכיאנקו

ייערך באולפננו, המצוייר באביזרי טלויזיה
משוכללים, שיעמדו לרשות המשתתפים
בלימודים. התלמידיס/ות יקבלו הכשרה
מקיפה בכל השטחים הקשורים בהפקת
תכניות טלויזיה מהשלב הראשון עד לשידור
ב״וידיאו-טייפ״.
סרטים והרשמה: חברה לטלויזיה ותבנית במעגל
סגור, גבעתיים, רחוב שינקין , 19 טלפון ,72 2 3 6 5

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהט למכתבים.

בין השעות 7 -4אחה״צ.

בשלם
אומות מ או ח דו ת
מ הי
מדינ ה?

1׳ 1ו ד ׳ י

ק 1ל ן

ד ״ניו ־יו ד ־ דן

במחירי ובדיור־ בזיח־ו־ד־יס

$599

״יש לשים תריס באיזשהו מקום!״ קרא
השבוע מזכיר האו״ס, או תאננז.
הוא לא התכוון להרחבת גבולותיה של
ישראל — אלא לבקשותיהן הרבות של מה
שתאנט מכנה *מיקרו־מדינות״ ,כלומר אותן
ארצות זערוריות וחדשות, שזכו במסדרונות
מרכז האו״ם גם לכינוי ״מיני־מדינות״.
פחות מיקנעם. תאנט הכניס טענתו זו
— בתוספת הדרישה להגביל את החברות
באו״ם למדינות שאינן יותר מדי ״דלילות
מבחינה אוכלוסייתית, חלשות מבחינה כלכלית
ובלתי־מנוסות מבחינה מדינית״.
באו״ם חברות׳ עד כה 122 ,מדינות.
הקטנה ביותר: איי מאלדיבה, המונות רק
90 אלף תושביה, אך לה יש קול זהה לזה
של ברית־המועצות או ארצות־הברית.
לארץ זו שני נציגים באו״ם, אך הם
״נעדרים מן המרכז׳ באורח־קבע״.
מצב דומה קיים לגבי גאמביה, מדינה
אפריקאית של 300 אלף תושבים — שלא
שלחה מעולם משלחת לאו״ם.
עם זאת קיימות ״סכנות אטומיזציה״ חדשות,
לגבי חבר האומות המאוחדות:
• אם כי האי סאמוא המערבי יכול היה
להצטרף לאו״ם, כשזכה בעצמאות ב־,1962

חשלום בלירות ישראליות
-כפוף למס נסיעות.

נצל מחיר הסיוד המיוחדיס
21 יום באר צו תהב רי ת

השהייה בארוז״ב עד 21 יום
(מינימום 14 יוסן
הטיסות במחלקת תיירות/
בימים ב׳ עד ה׳ בלבד
וכפוף להגבלות עונתיות.

או תאנט

פנה מיד לסוכן הנסיעות שדך
או למשרד נתיב אויר אולימפיק

ת״א טל 6 .־ 611601 חיפה טל 69035 .

ירושלים טל 2233$ .

רב וגנו חדש!!
קובץ זה של כתבות וסיפורים משקף נאמנה את
צה״ל בהכינו א ת עצמו למבחן ובן את צה״ל
במבחן מלחמת ששת הימים...

אלוף אהרון יריב, ראש אגף המודיעין, צה״ל
(כהקדמה לספר)
במה ייחודו של ספר זה משאר ספרות המלחמה ו
לכתיבתו שותפים שלושה עתונאים, כולם כתבים
צבאיים ותיקים אין כמוהם להכיר א ת הצבא...
כתבותיהם זכו להדים נרחבים ביותר ב צי בו ר...
ומשקפות את ימי המבחן והמלחמה...

אילן כהן ,״ידיעות אחרונות״

הוא סירב. אך האי פיטקירן — מולדת
אנשי האונייה באנטי הנמלטים, והאגדיים —
מתקרב לעצמאות — וידרוש חברות באו״ם,
למרות שיש בו רק 88 תושבים.
<• כן יזכה בקרוב לעצמאות שטח־המנדאט
האוסטראלי נאורו׳ המונה 3000
תושבים. פחות מאשר ביקנעם.
פיתרון או תאנט, לבעיית המיני־מדינות:
״יש להעניק להן סטאטוס של שיטחי־חסות
או שטחים נספחים, המאפשרים לארצות כאלו
ליהנות משירותי־האו״ס, אך לא להחליט
בהיכלי־העצרת.״

לי ב רי ה
ה ציונו ת
ה שחור ה

ליבריה, מדינה כושית על החוף המערבי
של אפריקה, נוסדה לפני 119 שנה, על־ידי
כושים אמריקאיים שחזרו ליבשת־אבותיהם.
השבוע, הפכה מונרויביה בירת ליבריה,
לבאזל של הציונות הכושית — שעה שהגיעו
למקום 20 שחורי־העור הראשונים הרואים
בעצמם ״ציונים כושיים״.
טען בפני כתבי־עיתונות דובר הקבוצה,
בן קארטר, אשר שינה לאחרונה את שמו
לבן־עמי:
״אנו ישראליים עבריים. אנו כושים
יהודיים.
״ויתרנו על הנתינות האמריקאית שלנו —
אם בכלל היה לנו דבר כזה. כושי אמריקאי
לא יכול, למעשה, להיות בעל רכוש או
עמדה.
״לעומת זאת, אנחנו הישראליים העבריים,
נולדנו מחדש. אנו לא רוצים עוד בארץ
הצבועה, אמריקה, אלא בציון שלנו שבאפריקה.
״מיליוני
כושים עוד יהגרו מארצות-
הברית לחוף המערבי של אפריקה — כ ת
(הסשן בעמוד )8

המחיר 5.80ל״י

...ש לו ש ת הכתבים הצעירים, כולם קציני מי לו אי ם ...מצליחים להעלות מחדש את
אווירת החודשים מאי —יוני ובמיוחד מאותו הרגע שקריין קול ישראל הודיע :״משעות
הבוקר מתחוללים קרבות ע זי ם

העולם הזה

הופיע ולמניות ננל זונחת הסגרים
הפצה ראשית ר פ /לור ״

מיקרו או סיני

ת״א, רחוב לבנדה ,23 טל 34275 .

העולם הזח 1569

העולם הזה 1569

״חדשות האופנה״ ה ח שובו ת ביותר
מאז ״כבס ולבש״

101611

ה חידו ש האחרון
כמובן שוב של

1 (1 0 1 0 1 1
ה חול צההמ עני ק ה לך א ת כל הי תרונו ת
מו שלמתב מלו א מובן המלה ...מפני שהי א של ל הב
מפני ש הי א ע שויה מדיאולן ע ם כו תנ ה
בעיבוד ובגמר מיו ח די ם הדרו שים ל ת הליך
ה* 6 $$חק 1ח 6ח 3וזזז 6כ)

־׳לססו ללא גיהוץ־ גם לאחר כביסות רבות.
שיא ההידור־ הנאה ללובש.

החולצה המלהיבה כל גבר ואשה
^ 6 ״ 0 1 0 1 6ז נ 1ו? ז 65 )6ץ? 01 זס) < 1ז 3וזז

העולם הזח 1569

^ 6ז 6י5ו 6 9מ )

בשלם

דובק

(המשן נועסוד )6
לייסד את מולדתם הישנה־חדשר״״ הוסיף בן־
עמי. .נעדיף חיים בג׳ונגל, ובשממה׳ אותה
נפריח מחדש — על החיים בגיטאות
השחורים של צ׳יקאגו.״
אם כי מדינאים אמריקאיים רבים מתייחסים
לקומץ. הישראליים העבריים״׳ כאל תופעת־שרשרת,
פרי היווסדה של תנועת המוסלמים
השחורים, העיר השבוע שליח ישראלי בניו-
יורק:
״צחוק, צחוק — אבל אם הם ירצו —
אין זו אגדה!*

מציגה

את סיגרית הפילטר החדשה

א ר צו ת־ ה ב רי ת
שיניים
ח דו ת

ק 1111ט
ו י רג *

יש נושאים המסוגלים ממש לכרסם את
יוקרתו של חבר־קונגרס אמריקאי.
אחד מהם הוכיח עצמו כסכנה ניכרת
לחברי־הבית, שדנו כחודשים האחרונים
בתוכנית לחוקק חוק בריאות ציבורית,
שיבטיח טיפול רפואי זול או חינם כימעט

לכל.
טיפול כזה איננו קיים באמריקה: אדם עני
עשוי להיכנס שם לחובות גדולים, על מנת
לעבור ניתוח.
משום כך התכונן הקונגרס להעניק 892
מיליון דולאר לתקציב הלאומי הנוכחי —
רק כדי שהאמריקאי המצוי יוכל לזכות
בטיפול רפואי, ובשרותים שאינם קיימים.
כמו עכברים. ואז הופיעו חברי־בית
בלתי־ידועים כימעט׳ שהציעו: הבה נצרף
לתקציב גם כסף לביעור העכברושים.
כי העכברושים והעכברים מהווים סכנה
בברירה בגיטאות השחורים ובשכונות־העוני
של הערים המודרניות ביותר של אמריקה.
חברי הבית לא התייחסו, תחילה, לעכברים
כאל סכנה — לא לציבור ולא לעצמם.
הם החלו מתבדחים, תון־־כדי־נאומים, על
ההצעה.
התוצאה: גל־ענק של מחאות, תגובות־עיתונות
ואפילו מסעות־הפגנה, כדי שהקונגרס
יקבל את ההצעה לפתוח במלחמה
נגד העכברושים ויתר המכרסמים.
חברי־הבית׳ האוהבים לשמור על קולות
הבוחרים, הבינו את הרמז 48 .מד,ם נימלטו
מעמדותיהם הקודמות, כמו עכברים מסירה
טרופה.
התוצאה: ארצות־הברית תשקיע השנה ^ 120
מיליון לירות במלחמה במכרסמים — ו־48
חברי־קונגרס יודעים עכשיו שהעכבר הוא,
אומנם׳ חייה קטנה אבל יש לה שיניים
חדות.

סיג רי המיוחדתזמעודנת
כמיטבהמסורתהאנג לי ת
מיוצרת

במומחיות.

ת ע רו בתע שי רהמהמ עו לי ם
שבעלי

וידג׳יניה.

20 סיגריות ב־ 1.-ל״י

האמת
ב מ ערו מי ה

ס**ט 0

תעשיית־הטלביזיה נמצאת במשבר. באמריקה
הדבר נותן את אותותיו: תוכניות
רבות מתחילות להיות מכוונות לציבור
אינטלקטואלי יותר; ומצד שני, תוכניות
רבות אחרות מקבלות מנה גדושה של סכס,
עירום או אלימות — שהיו אסורים עד כה,
בצורה כזאת׳ על־ידי הצנזורים הפנימיים
של הענף.
אולם לא רק הטלביזיה עצמה עוברת
שינויים: גם הפירסומת שלה משתנה.
לפני חודש סירב וזניו־יורק טיימס לפרסם
מודעה מטעם חברת מקלטי־הטלביזיה היפאנית,
סוני, שהראתה כיצד חברה שלמה
מתבוננת בבחורה, במכשיר־טלביזיה נייד —
כשהיא במערומיה.
לעומת זאת, קיבל הירחון רב־התפוצה לייף
את המודעה הנודיסטית׳ פירסם אותה על דף
שלם.
התוצאה: גל של תגובות נלהבות, מצד
הקוראים — וכמה מחאות מטעם הבתולות
הזקנות הניצחיות של טורי כותבי־המיכתבים•
״האמת העירומה היא שלא היתד, לנו
ברירה,״ הגיב לבסוף אחד מדוברי חברת
סוני .״אנו עומדים בתחרות עם המכשירים
האמריקאיים — והיה לנו צורך למצוא משהו
חדש, בפירסומת.

כ ד 1רהארץ
• חד־גדיא. בסותאנד, אנגליה, הפעיל
הצבא טנק קונקרור, על־מנת שימשוך מתוך
הבוץ דחפור של מע״ץ, שנתקע תוך כדי
נסיון משיכה מן הבוץ של מכונית־גרר,
שנתקעה בבוץ עת ניסתה לחלץ ג׳יפ,
שנתקע בבוץ שעה שניסה לגרור מכונית
קטנה שנתקעה באותו בוץ.

העולם הזה 1569

ך* משיח יבוא

רכוב על חמור. כך

| 4כתוב.
החמור חשוב מאד. בלי חמור, אין
משיח.
אבל תמיד האמנתי כי המשיח הוא
שיבחר בחמור. הוא יבוא, יסקור את ה־חמורים
המצויים ויבחר לו את המתאים.
עתה, כך נראה, משתנים סדרי אחרית־הימים.

החמורים
הם המתכנסים כדי לבחור
במשיח.
משיח שיהיה דומה להם, כמובן.

משיח שקר .

ף אכן, זוהי התכונה הבולטת ביותר
| במחנה המתקבץ עתה, בשולי החברה
הישראלית, והמכריז על עצמו כעל נציגו
האישי של המשיח — המשיח של ארץ־
ישראל המושלמת, המשוחררת והמטופחת.
אפשר לסבול את האיוולת. אפשר לסבול
את קוצר הראייה. אפשר לסבול את
האדישות המוסרית.

אי־אפשר לסבול את השקרנ

מסופקני אם היתד, אי־פעם בישראל מערכת
כזאת, המבוססת כל כולה על שקרים
מודעים.

שקרים המעבירים את המיבצע
כולו ממישור של הסברה כתום־
לב למישור של לוחמה פסיכולוגית
-לוחמה פסיכולוגית המכוונת
נגד הציבור הישראלי.
לוחמה שאינה רואה בציבור זה סוב
שובע
לעולם, וכי תתפשט ותכבוש כל
עוד יעמוד לה כוחה.
שיכנוע סופי זה לא יוליד יוזמת־שלום.
הוא יוליד את ההכרה כי העולם הערבי
חייב להשתנות, להתאחד ולהעלות לשלטון
מישטרים יעילים יותר, כדי להתייצב מול
פני הסכנה ולהילחם עד הסוף.

^ ולם זהו רק חצי השקר הטמון ב־ל
סיסמת ״גבולות השלום״ .האמת השלמה
היא הרבה יותר מבעיתה.

הדוברים העיקריים של מחנה•
הספחת כלל אינם רוצים בשלום.
אילו הסכים העולם הערבי לכרות ברגע
זה הסכם של קבע, אפילו תוך הכרה
באימפריה העיברית מקונייטרה ועד קנטרה
ומגשר אלנבי עד רחוב אלנבי — היו
מרכיבי־משיח אלה רואים בכך אסון לאומי.
שמואל תמיר רוצה בעבר־הירדן. לפני
שבוע האשים את ראשי חרות, בקריאת-
ביניים בכנסת, בנכונותה לוותר על כך.
ישראל אלדד (שייב) מפיץ מפות, המספחות
לישראל את כל סוריה ולבנון. אהרון
אמיר, המודיע כי השלום אינו ״רלבנטי״,
רוצה שישראל תכבוש את לבנון, סוריה
ועיראק, מכיוון שהעיברים הם האומה היחידה
המסוגלת לשלוט ב״קשת הפוריה״.
אנשים כמו משה שמיר או נתן אלתרמן
לא יכלו לשבת ליד מצע אחד עם אנשים
אלה, לולא הסכימו לקו־מחשבה זה.
מי שרוצה לכבוש, אינו יכול לייחל לשלום.
הוא צריך לחסל כל אפשרות של
שלום.

גבולות השלום״ הם קרש־קפי•

11ח 1רי

המשיח

ייקט, שיש לבוא
לשכנעו — אלא
לבלבל את חושיו,
פרימיטיביים, לסבר

אליו בנימוקי אמת כדי
רק אובייקט, שיש
לפנות אל יצריו היותר
את אוזנו בכזבים.

כדברי המורה הגדול, יוזף גב־לם
:״בשעה קשה זו עלינו לפנות
שוב אל האינסטינקטים הפרימיטיביים
ביותר של ההמון״...

*** קר מספר : 1קווי הפסקת־האש
של מלחמת ששת־הימים הם ״גבול
של שלום״.
אילו אמרו :״גבולות של בטחון״ ,ניחא.
על זה אפשר להתווכח. בטחון הוא דבר
חד־צדדי. ישראל יכולה וצריכה לקבוע לבדה
מה טוב?בטחונה.
אבל שלום הוא דבר דו־צדדי. לכל שלום
יש שני צדדים.

רק אדם בלתי-שפוי יעלה על
דעתו המבולבלת כי יש שחר של
סיכוי להגיע לשלום של קבע עם
העולם הערבי, אם יסופחו כל השטחים
האלה לאימפריה העברית.
הסיפוח ישכנע את אחרון הערבים שהוא
צדק באמונתו כי הציונות נועדה מלכתחילה
לגרש את עמי־ערב מארצותיהם, לצורך
התנחלות גזענית לבנה. הוא גם
ישכנע אותו סופית כי הציונות לא תדע

צה למלחמת־נצח, שתסתיים רק
כאשר שני העמים במרחב יחסלו
איש את רעהו במלחמת גוג-ומגוג
גרעינית.

ך שקר הגדול׳השני נוגע לבעייה ה!
| מרכזית של האימפריה החדשה: מה
לעשות באוכלוסיית ה״ילידים״?

על כך עונים מובילי-המשיח כ*
•טורה שדמה של תת-שקרים -
הכל לפי מידת עדינות־הנפש של
הקהל שאליו הם מדברים.
למשל: זה לא נורא, כי תבוא עלייה של
מיליוני יהודים.
מניין יבואו? אין שום תקווה ממשית
לכך( .והמישטר באימפריה יסלק את חשק-
העלייה גם מן המעטים שהיו באים בחשבון•)

ומעניין
עוד יותר: אחד מראשי
התנועה, אהרון אמיר, מתנגד ככלל
לכל עלייה, ולוחם נגדה מזה
25 שנים.

אם אין עלייה, מה יהיה דין מיליון
וחצי הערבים, שייהוו רוב באימפריה תוך
12 שנה?
יש גירסות עדינות ממש. נתן אלתרמן
אומר שלערבים האלה יהיה טוב בישראל.
ואילו שמואל תמיר מבטיח כי בכלל אין
בעייה, מכיוון שהערבים יהגרו מרצונם
החופשי.

בכל ההיסטוריה המודרנית אין אף דוגמה
אחת של עם הנוטש את מולדתו מפני שרע
לו. אבל עם הנוטש את מולדתו מפני שטוב
לו — זהו חזיון מארץ־הפלאות.

מי שמבטיח כי עם שלם יהגר
מתכוון לרמוז שיהיה מי שידאגלכך.
הוא מתכוון לגירוש ברוטאלי של מאות־אלפים,
בכוח הזרוע והרעב. אפשר לקרוא
לזה ״חילופי אוכלוסיה״ — כי תמיד מוטב
להשתמש בשם־צופן כזה, כמו ״פתרון סופי״
,כשהתוכנית עצמה אינה נעימה לאוזן.
איסר הראל גילה רק טפח כאשר תבע השבוע,
בשם תנועת המספחים, לגרש מן הארץ
את חצי מיליון הפליטים שנותרו בה.

דמוקרטיה כמדינה המחזיקה מושבות
מעבר־לים. לא יכולה להיות
דמוקרטית במדינה המחזיקה מושבה
כתוך גבולותיה.
זה לא מפחיד אנשים כמו אורי־צבי גרינברג
וישראל שייב. להיפך. הם מטיפים מזה
שנים לביטול הכנסת, לאיסור המפלגות, ל־
״שלטון של בחירים״ במקום ״שלטון של
נבחרים״.
זוהי האמת. מדוע להסתיר אותה?

האם יכול דמוקראט אמיתי ל-

ך! ין המשחררים הדגולים יש אני-
ני־טעם, שבאמת לא נעים להם לשמוע
דברים מפורשים.
הם מעלים חזיון של מדינה שלווה, דמוקרטית,
שכל תושביה ייהנו משיווי־זכויות.

אבל איך נותנים כמדינה היהודית
זכות־בחירה דאוכדוסיה ערבית
של מיליון וחצי, המהווה
ס/ס 40 באימפריה, ושתגיע במהרה
ל? 510/0-
כאן בא תת־שקר נוח :״בהתחלה״ לא
נעניק להם זכות־בחירה, מפני שהם חונכו
לשנוא את המדינה. אבל אחרי ״כמה שנים״,
ניתן.

אף אחד מכל הדוברים האלה
אף אינו חולם בפיוטיו הנוראים
ביותר להגשים הבטחה זו.
כי הגשמתה פירושה — הפיכת ישראל
למדינה דו״לאומית מייד, ולמדינה ערבית
תוך פחות מדור.
האם לכך מתכודנים ישראל שייב, אהרון
אמיר, שמואל תמיר, משה שמיר והרב קוק
— קומץ ששום דבר אינו מאחד אוחו
זולת שוביניזם יהודי קיצוני, בהסוואה זו
או אחרת?
האמת הפשוטה היא שאיש מהם אינו
מעלה אף על דעתו להעניק זכות-בחירה
לערבי כלשהו. הערבים המשוחררים יהוו
אוכלוסיה קולוניאלית, במידה שאי־אפשר
יהיה לגרשם. המצב יחייב דיכוי גובר
והולך, מימשל צבאי ניצחי, אי־שוויון בכל
שטחי־החיים.

ישראל תהפוך בהכרח למדינה
לאומית-גזעית, שבה יתחלקו הזכויות
לפי המוצא והדת -חוק
אחד לבני עם־האדונים, שהוא עם-
הסגולה של ״אתה בחרתנו״ ,וחוק
אחד לגבעונים, חוטבי־העצים ו־שואבי-המים.

אנשי־הספחת יודעים זאת היטב. אם
כן, מדוע לא ינידו את האמת?

*** קר אחר, המקופל בתוך השקר ה*
/קודם, הוא שישראל תישאר, אחרי כל
אלה, מדינה דמוקראטיח.
כלומר: שיכולה מדינה לדכא 4070 או
״/״ 60 מתושביה, אך לשמור על מישטר
דמוקראטי־לדוגמה כלפי השאר.

היכן יש דוגמה כזאת בעולם?
בדרום־אפריקה? כאלאבאמה? כ-
ברית־המועצות?
הדבר אינו אפשרי. כדי לאפשר דיכוי
פוליטי של חלק בן התושבים, יהיה צורך
להגביל אח החרויות של כולם.
את ההוכחה לכך סיפק השבוע אדם החותר
בכל נימי נפשו הקטנה להיות מעין
גאולייטר של השטחים החדשים. אמנון לין
הצעיר, מין עייר־של־משיח, כינס את נתיני
חותנו בחושיסתאן ותבע למנוע בכוח את
פעולתם של גופים פוליטיים בגדה — לא
רק של רק״ח, המטיפה להחזרת הגדה
לחוסיין, אלא גם של הכוח החדש, המטיף
בגדה לברית בין שני העמים ולכינון
לפדרציה של ארץ־ישראל. לין ביקש גם
לאסור את עתון מפ״ם, מפלגה המתחרה
כיום עם רפ״י על כתר הלאומיות הצרופה.

זה טבעי לגמרי. יכולה להיות

:י^8* 31

אוסו־ מאגו׳ המספחיס
שתף פעולה פוליטית עם אלה, מגלי
להזדהות כעומק הלב עם
גישתם?

*1אשר תוכנו של הרעיון הוא מלא
^ שקרים כרימון, אין פלא שגם הקישוטים
החיצוניים אינם אלא קליפה של צביעות
והתחסדות.
יש בתנועה אנשים שלחמו כל חייהם בחימר,
שפוכה נגד הקיבוצים, שעצם הרעיון
של קיבוץ העלה את הקצף עיז שפתיהם
— והם השולחים עתה אולטימטומים נזעמים
ללוי אשכול, בדרישה להקים מייד
את הקיבוצים של גוש־עציון.
רוח יהודית־דתית סמיכה פרושה על כל
התנועה, הנוטפת פסוקים מכתבי־הקודש ו־היונקת
את השראתה משייב ואורי־צבי. אך
אחד ממחוללי התנועה הוא אהרון אמיר,
הכנעני הוותיק, המאמין גם כיום כי הדת
היהודית היא מחלת־רוח מסוכנת, וכי אין
במדינה חלק ונחלה לשום יהודי שלא נולד
בארץ (להוציא את עצמו ואת יונתן רטוש).
ראשי התנועה משתדלים בכל כוחם לנצל
את שמו של צה״ל, להתיימר לייצג את
חייליו ואת חלליו, עד כי נדמה לציבור
כי כולם לוחמים מפוארים. האמת היא
כי כמה מהם הם משתמטים ידועים, ורק
מעטים מהם ראו אי־פעם שרות קרבי כלשהו.

חבורה
נאה. אני מקווה שהמשיח,
כאשר יבוא, ימצא לו כלי•
תחבורה אחר.

מ111

הירידה נסשכת -
לברית־המנעצנת

״אם זה לא יספיק -נפסיק את הופעתו
של היומון ונוציא שבועון,״ אמר השבוע אחד
מאישיה המרכזיים של המפלגה הקומוניסטית של סנה.
גם למפלגה הקומוניסטית המתחרה, רק״ח, יש בעברית
רק שבועון — זו הדרך.

הירידה מישראל לפולין ולכרית־המועצות
התחדשה.
אומנם, במימדים קטנים מאשר קודם.
את סידורי־היורדים לפולין ולרוסיה מארגן הדיפלו־מאט
הפיני הד״ר אקא באקסטרום, עורף־דין ודיפלומאט
ותיק בשירות פינלנד — שהיא המדינה המייצגת בארץ
את האינטרסים של ברית־המועצות ופולין, לאחר ניתוק
היחסים עם ישראל.
גם הרוצים לבקר ברוסיה ובפולין, בזמן הניתוק,
עוברים דרך לישכתו של ד״ר באקסטדום.

חידו ש עונ ש־המ״ת
מספר שרים הציעו להחזיר לישראל את
עונש־המוות.
כיוון שהממשלה חוששת מן ההדים השליליים בחו״ל
ובישראל -ייתכן שבתחילה תצומצם תחולת

יוזמה לאיחוד
מק־־י ורק״ח
זעזועים עוברים על רק״ח ועל מק״י -
בעיקבות יוזמה לאחד מחדש את הקומוניסטים
הישראליים המפולגים.
הקריאה לאיחוד־מחדש יצאה מקבוצת־הפורשים ממק״י,
שבראשה ניצבים המשורר אלכסנדר פן והעסקו ליאון

עונש־המוות לחבלנים בשטחי-הכיבוש.

מדען סובייטי
ביקר בארץ
מדען סובייטי הגיע לחיפה, לכנס הכיף
לאומי לביסוס קרקע מטעם אגודת האינ•
ג׳ינרים והארביטקטים.
האיש, הנימנה על צמרת המהנדסים כ־כרית־המועצות,
הגיע ארצה כעילופ-שם,
בנספח למשלחת מערכ-אירופית.
כאשר נתגלתה זהותו, הסתגר הרוסי במלון ציון
בחיפה, בו הוא שהה — ועזב את הארץ למחרת היום,
עוד בטרם נפתח הכנס.
הסתחזח סרטי־קזלנוע
חברות־הסרטים האמריקאיות פנו לממשלת ישראל כדי
למנוע תופעה המדאיגה אותם: הסתננות סרטים

מן הגדה לישראל.
המסתננים הם סרטים שהיו מונחים במחסני בתי־הקולנוע
בערי הגדה. עתה, כשבתי־הקולנוע האלה סגורים,
באו בעליהם במגע עם אנשי בתי־הקולנוע בישראל,
מסרו להם את הסרטים — המוצגים עתה בישראל
בלי אישור החברות.
בעיית אחרת: החברות לא הכירו בסיפוח השטחים,

ומתנגדות להפצת פרטיהן בירושלים המזרחית,
באמצעות מפיצים ישראליים.

ישראלים
!לחמים בקזנג!

גירוש הקא די ־
בניגוד לחוק?

לפחות שלושה ישראלים נמצאים בין
שבירי-החרב הבלגיים שהתחפרו כעיירה
כוקאכו, והנלחמים בשלטון מוכוטו.
השלושה נטשו את ישראל לא מכבר.
הידיעות על הימצאותם של הישראלים הגיעו ארצה
מפי כתבי־עתונות בלגיים המדווחים על מרידת־קונגו.
שמו של אחד הישראלים: אברהם דהאן.
מאחר וזעידת־קינשאסה החליטה לאפשר לשכירי־החרב
לנטוש את אפריקה, יש לצפות לשובם של שלו
משפטני־הממשלה
מפקפקים כחוקיות גירושו
של שופט בית־הדין הערבי השרעי
כירושלים, הקאדי עבד־אל-חמיד אל־סאייה.
לדעת המשפטנים, ייתכן מאוד שהגירוש
היה כניגוד לחוקי ישראל -מארבעה טעמים:
• ירושלים לא הוכרזה מעולם כחלק ממדינת־ישר־אל:
חוק־ירושלים רק מצהיר שעל העיר יחול החוק
הישראלי. ואילו בתקנות החירום, סעיף ,112 לפיו גורש
הקאדי, מדובר על ״גירוש מן המדינה״.
• הקאדי גורש לארץ־אוייב. לפי החוק הבינלאומי
— זהו דבר אסור בתכלית־האיסור.
• התקנה מדברת על ״גירוש הניתן לביטול״ .גירוש
לארץ אוייב לא ניתן, כמובן, לביטול: האוייב לא
יאפשר זאת.
• אחרי פרשת סובלן הנודעת, חוקקה הכנסת, לפי
הצעת שר־הפנים, תיקון האומר שלביצוע כל גירוש
תינתן אורכה של שלושה ימי־עירעור.
במיקוד. זה — לא ניתנה אורכה כלשהי.

ע 7ה במקום א שדוד
מלחמת־נמלים עשוייה לפרוץ כישראל.
רשות־הנמלים מאיימת לסגור את נמל־אשדוד ולפטר
את כל פועלי־הנמל.
שלב זה בחילופי־האיומים הושמע כדי להפעיל לחץ
על הפועלים, שהחליטו להשבית את הנמל אם ייפתח
הקורס למנהלי־עבודה, הכולל מועמדים שניבחרו ב־י
מיכרז שנערך מחוץ לסגל־הנמל.

מאחורי האיום מסתתרת האפשרות להעכיר
את המישלוחים המיועדים לסוכנות
הסעד והתעסוקה של האו״ם לנמל עזה.
נמל עזה יופעל, במיקרר, כזה, באמצעות קבלנים פרטיים
שרכשו דוברות מובטלות מנמלי תל־אביב ויפו
הסגורים.

שת הישראלים ארצה, בעתיד הקרוב, תחת
חסות הצלב האדום הבינלאומי.

פרי עץ הכיבוש
זהבי. הם גם פירסמו חוברת התוקפת בחריפות את
״הלאומנות היהודית״ ואת ה״הסתה האנטי־סובייטית״
של מק״י.

..רוכת 1בה״
י 1סרט בחו״ל
הגירסה הקולנועית של המחזה המצליח
של אפרים קישון ,״הכתובה״ ,יהיה הסרט
הישראלי הראשון, המבוסם על נושא ישראלי
טהור, שיופק כולו בחו״ל.
הכנסת בוחרת במיזנתאי

קישון הודיע כי הוא מתכתן לצלם את כל הסרט
בחו״ל, עם חיים טופול, בתפקיד הראשי.

הכנסת תיאבק, כנראה, כדי שהמיזנונאי הוותיק שלה,
יצחק רוזנפלד, יישאר במיזנון־הבית — ודיון סוער על
כך יתנהל בוועדת־המישנה של ועדת־הכנסת.
הסיבה: רוב חברי הבית, מכל הסיעות, מתנגדים להחלטה
שנתקבלה — להעביר את המימון לבעלותו של
קורט לוי, בן המלונאי המנהל את מלון השרון בהרצליה.

טיהור
בהתא חדו ת הספורט
להתאחדות הספורט בישראל צפוי טיהור
או פרישה של אחד מאנשי־המפתח שלה.בעיקבות התפוטרותו של מאמן הכדורסל, מיכה
שמבן, התחדדו עד כדי־כך היחסים בין יו״ר ההתאחדות
החיפאי, שמואל ביאליק, לבין גיזבר ההתאחדות, יהושע
ברלב — שאחד מן השניים צריך ללכת.

״ק 1ל העם־־
לפני סגירה?

אחרת אץ להבטיח המשך פעילותה התקינה
של ההתאחדות.

מרכז־מקיי החליט לפטר חלק מעובדי מערכת קול-
העם — הקטנה, בין כה, בכל מערכות־היומונים.

ברוח זו גם נתקבלה החלטה בוזעדה סודית מיוחדת
שהורכבה לטפל בעניין, בסתרי סתרים.

במדינה
העם

לא היה אדם בישראל השבוע, שלא התחיל
להבין שמשמעותם האמיתית של כיבושים
היא — שלטון־כוח.
בין אם היו אלה מצדדי הסיפוח, שדיברו
גבוהה־גבוהה על שיעור במירור, כמו
איש־מעריב שלום רוזנפלד — אשר ניסה
להאיץ בממשלה לנקוט בבני־הגדה ביד לא

פחות קשה מזו שהיתר, נהוגה באיזורי ה־מימשל
הצבאי במשולש.
ובין אם היה זה נהג־המונית, שהפליט
השבוע ביאוש :״צריך לחת להם רפובליקה.
צריך לשמור עליהם בצה״ל, אבל לתת להם
רפובליקה משלהם.״
אנטי־מודרניים. אבל מי שראה בעין
הבהירה ביותר את הבעייה הניצבת בפני
ישראל, היה דווקא עיתונאי אמריקאי —
יוסף אלסופ, פרו־ציוני נילהב ופרשן, הידוע
בארצות־הברית כחסיד נילהב של מלחמת
ששת־הימים.
אלסופ שהה בישראל זמן־מה —• ויצא

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
להנמקת הסתייגויות מן התקציב
הנוסף בסך חצי מיליארד לירות.
אורי אבנרי: כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה.
אנו חיים, בימים האחרונים, בצל המאורעות בגדה, העלולים
להזזת התחלה של מלחמת־גרילה.
קיים שיתוף פעולה הרה־אסון בין הפאשיזם הערבי, שמרכזו
בסוריה, והנעזר על־ידי מוסקבה והמשרתים שלה

מלא התלהבות :״אין מקום אחר בעולם בו
מוכח בצורה כה נהדרת הפיריון המופלא
אשר לעוצמה ולתבונה האנושית ולשיתוף
החברתי,״ הוא כתב.
אלא שגם חסיד־אומות־העולם כזד, ראה
מה שהמספחים למיניהם מנסים לשכוח:
״מכל הבחינות הישראלים הם כמעט
אנטי־מודרניים. משום כך עומדים הם להיכנס
להרפתקה, אף היא יותר מדי אנטי-
מודרנית, מכדי להצליח.
ספרטה ואריסיה. אלסופ ניתח את
שתי האפשרויות: סיפוח השטחים או הקמת
מדינת־קוויזלינגים — ופסל את שתיהן:

אבל בדיון על תקציב, כולל תקציב נוסף, מקובל
לדבר על כל הבעיות.
היו״ר ל,דיש לוז: זה רק בוויכוח הכללי.
אורי אבנרי: יש קשר בין הדברים.
מרד כי פו ר קי ם (רפ״י) :כאשר קושרים — יש
קשר.
אורי אכנרי: בדיוק. הקשר הממשי הוא, כבוד
היושב־ראש, שהצבעתי בעד.,אומדן ההכנסות, ואני
מתנגד לחלק סן ההוצאות האמורות. אני עושה זאת

תהיה תעמולה עויינת. תהיינה הס־תות־שיטנה.
תהיה הברחת־נשק. ולבסוף,
באיזורים הישראליים—ערביים המורחבים,
תהיינה מהומות. יהיה טירור. יהיו מוקשים
בכבישים.
״ואז, כדבר בלתי נמנע — יבואו מעשי־תגמול
חמורים מצד הישראלים. שיטות משטרתיות
נוקשות. וכל אותם השינויים הקשוחים
ובישי־הגדא, באופי הישראלים עצמם,
שהם המחיר אותו משלמים כל בני־ספרטה
המחזיקים אריסים.״
במילים אחרות: או שישראל תלמד לחיות
(המשך בעמוד ) 19

אפשר לגשת מיד לפעולה אחת שתוביל למטרה
הזאת, ושתשנה בן־לילה את האווירה
ברחבי השטחים המוחזקים: יישוב הפליטים.
אתמול אמר מר איסר הראל, כי אחרי סיפוח השטחים,
שהוא דורש אותו, יש להביא ליציאתם מן הארץ של 500
אלף פליטי ארץ־ישראל, היושבים בגדה ובעזה.

בדי לנטרל דברים אלה, ולמנוע את השפעתם
לעידוד הטירור כשטחים המוחזקים, אין

מוקשים ונעלי־פיואיון שנתנסו בקוב שנערך השבוע עו מעות ה״פתח״ ריד שנם
בישראל — ובין הניאו־פאשיזם הישראלי החדש.

אלה הן שתי שיניים של צבת, המנסות לעקור
את שורשי השלום מאדמת ארצנו ה
שותתת־דם.
פ א שיו ם ־ גזג ר

פאש יו ם

הסורים מחדירים לארץ טירוריסטים, שמטרתם לרצוח
ולהרוס. מעשים אלה, תוצאתם היחידה תהיה ליצור בציבור
העברי תגובה של זעם וחרדה, אשר תיתן תנופה חדשה ל־כוחות־השחור,
המטיפים לסיפוח השטחים, תוך גירוש הערבים
או שיעבודם הקולוניאלי.

באדם המכיר בזכויות הלאומיות של העם
הפלסטיני, והחותר לשלום עימו, אני פונה מעל
במה זו אל תושבי הגדה, ומבקש מהם לשים
קץ למעשים אלה, כדי לאפשר הידברות לקראת
הקמת פדרציה בארץ־ישראל.
ומאידך, המטיפים לסיפוח עוזרים במישרים לטירוריסטים
של אל־פתח, ויוצקים שמן על מדורתם שלהם. אם יתחילו
ערביי הגדה להאמין כי דברי קבוצות־שוליים אלה מייצגים

היו״ר קדיש לה: מה זה שייך לסעיפים מהם
אתה מסתייג?
אורי אכנרי: זה שיין במישרין, כבוד ה־יושב־ראש.
היו״ר
קדיש לוז: אולי תסביר.
אודי אבנרי: אני מוכן להסביר זאת בהתחלת
דברי או בסופם, ואס כבוד היושב־ראש דורש זאת
ממני, אני מוכן להקדים את הסוף להתחלה.
היו״ר קדיש לה: אבל אתה מסתייג בסעיף
״חקלאות״ ובסעיף ״תעשייה ומלאכה״.
אורי אבנרי: זה ברור, כבוד היושב־ראש.

מפני שהייתי רוצה להועיד את הכסף למטרות אח1
רות.
למשל,
כשאנחנו מדברים על חקלאות ועל תעשייה
ומלאכה, גישתי נובעת קודם כל מדרישתי שממשלת־ישראל
תפתח במיבצע בעל־תנופה ליישוב הפליטים.
זה נוגע גס לחקלאות, גם למלאכה וגם לתעשייה,
ומכיוון שזה נובע מגישה פוליטית, אין, לצערי,
מנוס מלהסביר את האופי הכולל של הדברים, ו?
אעשה זאת, ברשות היושב־ראש, בקצרה.
אני חוזר ואומר: אם ערביי הגדה יתחילו להאמין כי
דברי קבוצות־שוליים אלה מייצגים את המדיניות של ישראל,
שהכוונה היא לשלול את זכותם הלאומית, שהכוונה
היא להביא ליציאתם של המונים מן הארץ, כפי שאמר אתמול
איסר הראל, שהכוונה היא להפוך את ערביי ארץ־ישראל
לחוטבי־עצים ולשואבי־מים — כי אז תיווצר בגדה האווירה
האידיאלית למעשי־טירור.

אילזר 1זראר נזביא רטירגר
בין שתי שיני-צבת אלה עומדת ממשלת־ישראל.
מה היא עושה בדי למנוע את הידרדרות
המצב?
צה״ל ושירותי הבטחון לוחמים בטירור — ואנו מחזקים
את ידיהם — אך האם אפשר, באמצעים צבאיים ובטחוניים
גרידא, להביא לדיכוי הטירורי
אדוני ראש־הממשלה, כדי להחניק את הטירור יש לבוא
אל ערביי ארץ־ישראל בתוכנית ברורה, המבטיחה את זכויותיהם,
תוך הבטחת בטחונה, שלומה ועתידה של ישראל.

יש רק תוכנית אחת בזאת, וזוהי תוכנית
הפדרציה של ארץ ישראל.
כדי להחניק את הטירור, יש לפעול, קודם כל, פעולה
חיובית, שתנטרל את תעמולת השינאה.

שיטה יותר טובה מאשר לגשת מיד ובתנופה,
למיבצע גדול של יישוב הפליטים.

שפטעדרבחייתגז — ג מו ה

ועתה, כבוד היושב־ראש, לשתי הנקודות בהן הסתיימו.
ביקשנו להפחית 10 מיליון לירות מהתקציב הנוסף לחקלאות.

עודף של ייצור חקלאי בכל הענפים, וכל השקעה של
לירה נוספת תגרום בשנה הבאה להוצאת שתי לירות נוספות
לסובסידיות.

מצד אחד זורקים תפוחי-עץ למזבלות, ומצד
שני מרחיבים את המשק.
לגבי תעשייה ומלאכה: הצענו להפחית 100 מיליון לירות.
זהו סעיף של מתן הלוואות למיפעלים. לרוב, אלה מפעלים
אשר הסתבכו בחובות בגלל ניהול כושל או ייצור לא•
מתאים. למעשה נותנים כסף כדי לחסל את החובות. אולם
הלוואה שתינתן ליכין, למשל, לא תעזור לייצר אפילו קופ־סת־שימורים
נוספת אחת.

קיים קשר ישיר כין הכם!? שניתן כאן לבין
״עיסקת הפרדסים״ המפורסמת.
הבעייה הכלכלית היסודית היא זו: המלחמה
הזאת, שעת־החירום, ההתלהבות של העם
המתגונן ושל יהודי־העולם שחשו לעזרתו, הביאה
זרם גדול של בסף למדינה.
הסכנה היא שהכסף הזה יתבזבז בשנתיים
הקרובות, עד הבחירות, בדי לקיים את אותו
משק בושל שהביא לאן שהביא לפני שנה.
אנחנו נעמוד אחרי הבחירות הבאות בדיוק
כאותו מצב בו עמדנו אחרי הבחירות האחרונות:
ערב מיתון חדש.

בננו סמוע זוכוים היסב את העבו -אבר מעדיפים רובו ער העתיד
* * םתגיע לסמוע, אל תחפש את הרי־לא
ו ק הבתים ניבנו מחדש. גם דרך העפר
סות הבתים, שפוצצו בפעולת־העונשין הראשית בכפר נסללה, ועתה מתמתח כביש
המפורסמת של צה״ל, בנובמבר שעבר. לא אספלט חדש, מקצה אחד של סמוע לקצהו.
תמצא כמעט זכר להריסות.
רחוב זה עובר ליד המיסגד הקטן אך הנאה
אבל שים לב לבתים החדשים, הפזורים
(גם הוא שופץ) ,ולרגלי ההריסות של בית-
לאורכו ולרוחבו של הכפר. בתי־אבן יפים הכנסת עתיק היומין של אשתמוע ה־תנ״כית.
ומבהיקים.

קורא ערבית חינך, שים לב ללוחית
בכל שעות היום אפשר לראות ילדים
החקוקה מעל לבניי
מתרוצצים בצידי האמת

של כל בית. בכביש
הזה, וקבוצות
לוחית זו נוהג בעל־של
גברים יושבות
דרך קבע בשניים־
הבית להודות לאללה
שלושה ריכוזים, ל־ולבקש
את חסותו
— רוב על שרפרפים.

על הבית ודייריו.
שני אוטובוסים, השייכים לבני הכפר והוא
גם מציין את תאריך בנייתו של הבית.
תגלה, שכל הבתים החדשים נושאים את המקשרים את סמוע עם חברון, עוברים ושבים
לעיתים מזומנות ברחוב החדש שניים
התאריך .1967 הם הוקמו על יסודות הבתים
אחרים עזבו עם פרוץ המלחמה לעמאן.
שנהרסו בפעולת־העונשין.
הכסף לשיקום ההריסות נתרם על־ידי ממלפני
פעולת־העונשין לא היה לרחוב זה
שלת ירדן. המלך חוסיין עצמו הופיע בכפר,
למחרת הפעולה, והבטיח לחושבים פיצויים שם. אבל עוד לפני שתמה סלילתו, העניקו
לו התושבים שם כבוד, וכך הם קוראים
מלאים על הנזק. התושבים יודעים אף לנקוב
לו גם עתה: רחוב אשכול. יען כי, לדעתם,
בסכומם הכולל 13 :מיליון לירות.
ראש־ממשלת ישראל הוא שמימן את סלילתו.
אבל הם אינם מכירים טובה ייחוסיין על
חנוכתו הרשמית של הכביש, בנוכחותו
כך. הם משוכנעים כי ישראל היא ששילמה

שלו כהן

את החשבון הסופי. מסביר אחד הפרשנים
המקומיים :״כל העולם יודע שלחוסיין היה
הסכם עם ישראל, לשמור על הגבול שלה.
והוא באמת עשה כמה שהוא יכול. עצר
פידאיון ועינה אותם. החרים נשק. אבל
כשהפידאיון בכל זאת עברו את הגבול,
החליטה ממשלת ישראל לתת לנו שיעור. לא
לחוסיין — אלא לפלסטינאים. היא רצתה
להזהיר אותנו: אם לא תישמעו למלך
חוסיין, ואם לא תשמרו על השלום בגבולות
— זה יהיה הסוף שלכם. לכן, מכיוון שלא
התכוונה לפגוע במלך חוסיין, אלא להיפך,
היא נתנה לו את הכסף הדרוש לשיקום
הבתים שניפגעו בכפר, בזמן הפעולה.״

של המלך חוסיין, נועדה להתקיים ב־10
ביוני. היא לא התקיימה. יומיים לפני כן
הופיע צר,״ל, שכבש את כל הר חברון.

מחסה במערות
* רדתי בכביש התלול, המוביל אל בית7הספר
לבנים. זהו בית גדול, בנוי אבן,
המוקף מיגרש־מישחקים ופינות מוצלות.
הוא ניבנה בימי המנדט.
כמו כל בתי־הספר של הר חברון, הוא
נפתח בתחילת שנת הלימודים. כל המורים
התייצבו לעבודה.

מבעד לחלונות הפתוחים נשמע הזימזום
האופייני לבית־הספר, שהעיד כי הלימודים
מתנהלים כסידרם. אבל ברגע שמכוניתנו
נעצרה בחצר, צצו עשרות ראשים סקרנים
בפתחים.
מכל כיתה הופיע מורה. כפי שהסתבר
מאוחר יותר, היתד, זו פגישתם הראשונה עם
אזרח ישראלי. הם הזמינו אותי לחדר־המורים.

שלושה מהם בני־הכפר עצמו. היתר
באים מדי בוקר מחברון. שאלתי אחד מבני
סמוע אם היה בכפר, ביום ההתקפה, ואיך
זה היה.
״קמתי בבוקר מוקדם ושמעתי אנשים
צועקים: היהודים באו! היהודים באו!״ הוא
סיפר. ראיתי טנקים ומשוריינים, עם הרבה
חיילים, בתוך הכפר, על הדרך המקבילה
לכביש הראשי. לא חשבתי הרבה, ורצתי
להתחבא בתוך המערות.״
סמוע בנוייה על גבעות הרריות, המנוקבות
בעשרות מערות. לכן, ברגע שהופיעו
החיילים הישראליים, לא היה קשה לבניי,כפר
למצוא מחסה במיקלסים הטבעיים

שמתחת לבתיהם. עובדה, שאיש מבין 4500
תושבי הכפר לא נפגע — פרט לאשר, זקנה,
שלא יכלה לעזוב את ביתה.
״אבל החיילים לחמו. ואללה לחמו כמו
אריות. זרקו את עצמם נגד הטאנקים, למוות
בטוח,״ המשיך המורה. והוא הצביע מבעד
לדלת הפתוחה, לעבר כתם כהה על האספלט
של הכביש, ליד הכניסה לבית־הספר .״כאן
טמנו הטנקים מארב לחיילים שבאו מחברון.״
אבל הוא לא היה מעוניין כל־כך לדבר על
הפעולה הזאת. הוא — ויתר חבריו — היו
מעוניינים הרבה יותר לדבר על ישראל.
ובעיקר — לשמוע.
וכך נשכחו התלמידים, נשכחו מחוגי ה־

שעון. הפלגנו בשיחה שארכה למעלה מחמש
שעות.

כמה תושבים בישרא?

ך * 0י ד עו שקיים בישראל מקום ששמו
( | רחובות. שמעו שיש שם מכון מדעי
המסוגל לחולל פלאים. שמעו ששם ממציאים
המצאות חקלאיות מהפכניות. אבל הם לא
ידעו היכן היא רחובות. בגליל? ליד אילת?
מתי היא נוסדה?
״היא ליד כפר יבנה הערבי. ליד יבנה
וזרנוגר״״ הסברתי להם, בהיעזרי בשמות
הערביים הישנים.
הם לא ידעו איפה זה יבנה וזרנוגו״
סיפרתי להם כי רחובות נוסדה כמושבה
לפני יותר משמונים שנה .״איך זה? אצלנו
מדברים כל הזמן על יהודים שבאו לפני
עשרים שנה בלבד וגירשו את הערבים!״
שאלתי אותם כמה תושבים יש בישראל.
אחד מהם — שלמד באוניברסיטה של
דמשק — פסק :״שישה מיליון,״ ולא היה
מוכן לרדת אפילו באחוז אחד.
האחרים היו נבוכים. שלושה מיליון, אר
בעה,
חמישה. איש לא ידע בדיוק. המספר
הנכון הפתיע אותם.
״עשיתי חשבון שבירדן יש שני מיליון
תושבים,״ הסביר אחד מהם .״ואמרתי שישראל
היא לפחות פי שתיים יותר גדולה.״
השפיעה עליהם העובדה, שבכל שעות
היממה, בכל ימות השבוע, מלאים הכבישים
חיילים ומטיילים.

המים והטרין טורים היהודיים
* שיחה חז ר ה לרחובות, ואז הבנתי| | מה סיבת התעניינותם העמוקה .״אנחנו
יודעים, שבגלל השיטות המדעיות שלכם,
דונם אדמה אצלכם נותן פי שתיים או שלוש
יותר יבולים מדונם אצלנו. האם פירוש
הדבר שיש מקום גם לקליטת הפליטים?״
החל ויכוח — בעיקר בינם לבין עצמם.
אחד אמר: יכול להיות רק פתרון אחד —
שכל מי שנולד מחוץ לפלסטין יוחזר לארץ-
מוצאו.
שני ענה: זה לא יכול לחול על יהודי
המזרח. כשם שזה לא יכול לחול על ערבים
הגרים בפלסטין, שמוצאם מארצות ערביות
אחרות.
שלישי הביע את דעתו :״אני בטוח, שאם
יאפשרו ליהודים שבאו מאירופה או מאמריקה
לחזור לארצותיהם — ישמחו לעשות
זאת.״
אבל אחד מהם, המבוגר שבהם, העיר:
״איך אפשר לומר למישהו שבניו ובג־ בניו
נולדו בארץ — שיעזוב ויחזור לאירופה?
זה לא מעשי.״
״אם לא יצאו — איך יוכלו הפליטים
לחזור לבתיהם ולאדמותיהם?״ שאל מישהו.
בכוונה איני מזכיר שמוח, מפני שהם
ביקשו זאת במפורש.
״שמענו שאדמה יכולה לתת יבול גדול פי
שתיים ושלוש. למי שהיו מאה דונם יתנו
שלושים או ארבעים, ועל היתר ישבו היהודים,״
ענה המבוגר.
אחד מבני סמוע הוסיף :״לפני המלחמה
היו לנו הרבה אדמות. השטח שלנו השתרע
עד באר־שבע. עכשיו יושבים שם ערבים
(כלומר בדווים) ,שלא היה להם שום דבר.
הם התעשרו. יש להם צאן וחיטה. כל זה
הודות למים ולטרקטורים שהביאו להם היהודים.״
והוא הוסיף :״למה שלא יתנו לנו
לצאת לשם? שגם אנחנו נעבוד איתם
ונתפרנס. היום אין עבודה בסמוע.״

איזו אפשרות?

פני מחגב׳ הווו

מורי בית־הספר לבנים של
סמוע, טמאחוריהם מצטופ־החלונות.
מוקד הסקרנות: הופעת צמת העולם

הזה — האזרחים הישראלים הראשונים שעימם נפגשו מקרוב, פרט
לתיירים הבודדים הפוקדים את הכפר. הלימודים החלו כסידרס, אך
חלק מהתלמידים נעדרו, כי ״להורים אין כסף לקנות בגדים נאותים.״

כר זה הוביל אותנו אל הנושא ה!
עיקרי: מה יהיה בגדה? איך חושבת
ישראל לסתור את בעיית השטחים שהיא
כבשה?
בהמשך השיחה הזאת שמעתי, זו הפעם
הראשונה בכל פגישותי בגדה המערבית,

העבד הדחוק

נפי שהוא משתקף בציור של צייר אנגלי מלפני
150 שנה. סמוע היתה או כפר קטן ועלוב, בו בלטו
שרידים מהתקופה הרומאית .״.התושבים התפזרו,״ כתב הצייר ,״כדי להתחמק מהצבא המצרי.״

קללות נגד המלך חוסיין, וכמיהה מפורשת
להיפטר משלטונו.
עד כדי כך, שמספר פעמים מצאו כמה
מהמורים לנכון להזהיר את חבריהם ה־•
משולהבים :״היזהר, מחר יחזור חוסיין ואתה
תשלם ביוקר!״
תיק המצלמות של הצלם, שעמד כל הזמן
בצד, ריכז לפתע את סקרנותם החשדנית.
הייתי נאלץ לפתוח אותו, כדי להרגיעם
ולהוכיח להם שאין שם מכשיר־הקלטה.
״זה כבר לא מפחיד אותי!״ הצהיר אחד
מהם ,״אני כבר טעמתי את טעם הג׳ילדה•
שלהם על גבי!״
הם אינם מאמינים כי בכוחן של מדינות
ערב לאלץ את ישראל לסגת. על כל פנים,
לא בעת־ד הקרוב.
מה שלמדו על הציונות אומר להם, כי
ישראל היא מדינה קולוניאליסטית, השואפת
להתפשט ולבלוע את שכנותיה. האמנם זר,
מה שיקרה עכשיו? האם ישראל תספח את
כל השטחים שכבשה — וחלס? הר־ זה מה
שהם שומעים כל הזמן מפי גנראלים ומדינאים
יהודים!
האם יקחו את אדמותיהם, ויגרשו אותם
מבתיהם?
הם אמרו בקול רם שזה לא ייתכן, אבל
הם לא נשמעו לגמרי משוכנעים. הם רק
לא רצו לחשוב על האפשרות הזאת.
על איזו אפשרות היו רוצים לחשוב?

| 1ל 1ן ך 1מלפני עשרה חודשים, בשעת פעולת־העונשין. בתמונה נראים
החיילים על רקע העשן המיתמר מן הבתים שפוצצו. התמונה הגדולה
מראה את אותו הרחוב כיום — שזכה בפי תושבי סמוע לשם הבלתי־רשמי ״רחוב אשכול״.
ירדני יכול להיות מספיק נאמן לממלכד.
כדי שיעסיקו אותו בראדיו?״
מדינה שתוכל לפתח את כלכלתה .״לא
הקימו אף בית־חרושת בצד הזה של הירדן.
הכל בצד ההוא. אפילו מיפעל האשלג, שהיה
מעסיק מאות פועלים, נהרס.״

לא ייתכן לשתוק

גיבחו בזק

שערן צוות העולם הזה בין תלמידי בית־הספר בסמוע גילה
שרמתם מקבילה, בערך, לרמת תלמידים במושבי עולים בישראל.
איברהיס עלי מכתה ה׳ (משמאל) נשאל כמה תושבים יש בישראל, השיב :״פחות מירדן!״
הוא התקשה בנקיבת השמות של כל שלוש־ עשרה המדינות הערביות, אן בקי בלוח־הכפל.

אירביד או סמוע

ך* תשובות היו הססניות ובלתי־בהירות.
( |היד, ברור לגמרי, שהם לא נתנו לעצמם
תשובה סופית. אבל שתי מילות־קסם חזרו
וצצו לכל אורך השיחה:
דאולה פלסטיניוז — מדינה פלסטינית.
מדינה שבה לא תהיה כת שלטת זרה,
שתעדיף את תלמידי אירביד על תלמידי
סמוע, למשל .״בשנה שעברה סיימו את
בתי־הספר באזור הזה 160 תלמידים. בעיר
אירביד (בגדה המזרחית) סיימו 36 תלמידים.
שם קיבלו 30 תלמידים סטיפנדיה לבתי־ספר
תיכוניים, כאן קיבלו רק ששה.״
מדינה שמישרות ממשלתיות ייענקו לפי
הכשרון, לא לפי המוצא .״הגשתי בקשה
להשתתף במיכרז על מישרה של קריין בשירות
השידור. אפילו לא קראו לי לבחינה.
שלחו לי מכתב, שהמישרה לא פנוייה. אז
אני שואל: רק כשקראו שאני פלסטיני
הסתבר להם שהמישרה לא פנוייה? האם רק
• רצועת העור של שוט־עינו״ס.

אות הזמן

חן ההריסות, שעליהן מטפסים שני ילדי סמוע. לפני פעולת העונשין
עמדה כאן המרפאה של הכפר. עתה נבנתה מרפאה חדשה, הנראית
מאחרי ההריסות. בקירבת מקום הוקס גם בית־ספר חדש לבנות, על יסודות המיבנה שפוצץ.

ך*רור שמדינה זו לא תוכל לקום
^ מחר. היא תהיה זקוקה להכרה מצד
מדינות ערביות אחרות, למשל.
״ואללה, ואללה, ואללה!״ נשבע אחד
מהם, בשבועה המשולשת אשר אין למעלה
ממנה ,״אני אומר לכם, שביום שהיהודים
והערבים יבואו ויאמרו לעבד־אל־נאצר שהסכימו
ביניהם ושקמה מדינה פלסטינית —
הוא יהיה הראשון שיסכים וישמח!״
וכאן, כמובן, נשאלה השאלה הגדולה: האם
ישראל י רוצה בפתרון כזה? האם באמת
תהיה מוכנה לתת יד להקמתה של מדינה
פלסטינית עצמאית, שתבוא !•.יתר, להסכם
שלום?
הם היו מעוניינים מאוד לשמוע את התשובה.
תשובה מוסמכת של ממשלת ישראל,
בראש וראשונה. אבל גם תשובות מפי
סתם אזרחים ישראליים. הם מעוניינים לדעת,
אם רעיון הפדרציה פופולרי בישראל.
״אם ישראל מעוניינת באמת בשותפות
עם מדינה פלסטינית, אפשר יהיה לפתוי
את כל הבעיות. זה לא עניין של גבולות.
על זה אפשר להסתדר. הבעייה החשובה
ביותר תהיה בעיית הפליטים. אבל אם
ישראל רוצה באמת בשלום, תוכל לפתור גם
את הבעייה הזאת.״
שאלתי אותם, איך זה שחזקא הר חברון
הוא האזור השקט ביותר עכשיו. אין יריות,
אין מיקרי־חבלה, אין מיקשים.
הם לא נתנו תשובה ברורה. אבל הם היו
תמימי־דעים: תלוי בממשלת ישראל אש
השקט הזה יימשך. בראש וראשונה, עליה
להבהיר את כוונותיה לטווח הארוך. שתאמר
בפירוש אם היא מתכוונת להחזיר את השטחים
לחוסיין או לא. ואם לא — אם היא
מתכוונת לספח את הגדה.
ואם לא זה ולא זה — שתאמר מה יהיה
יחסה לרעיון המדינה הפלסטינית.
אבל סתם לשתוק ולתת להם לחשוש
מפני האפשרויות החמורות ביותר — ׳ה לא
ייתכן. יהיו צרות.
וזה עלול לבוא הרבה יותר מהר מכפי
שאפשר ל! שוב.

שנוע שר פיצוצים
חתנסשויות-דמים
קומת -וחוב
ומלכודות נהוי ם
*ץ שד! פירפרה משך יום שלם בין
^ חיים ומוות. היא לא ידעה אפילו שבנה
בן השלוש וחצי מת מאותה פצצה שפצעה
אותה.
אנט סלומון לא שמעה את חבלני אל״
פתח, מתקרבים אל ביתה, בקצה מושב
אומץ. היא אפילו לא שמעה את בעלה חוזר
מתורנות בחדר־הנשק של המושב, בעשר־וחצי
בלילה.
הפצצה התפוצצה בחצות. החלק האחורי
של הבית נהרס. כאשר התפזר העשן, נשארו
אנט ובנה הפעוט מוטלים על הרצפה, מתבוססים
בדמם. בעלה, יוסף נפצע אף הוא,
אולם בצורה קלה יותר.

רימון לעברג׳יפ

ך* חפלה במושב אומץ קצרה מחיר יקר
1 1בחיי־אדם. אבל היא לא היתד, הפעולה
היחידה של המחתרת הערבית השבוע.
גם לא החמורה.
בהרי שכם לבשו פעולות אלה מימדים של
מלחמה זעירה.
שני ג׳יפים של מישמר־הגבול התקדמו
במעלה הרחוב המוביל להר־גריזים, חלפו על
פני הווילות של ״שכונת המיליונרים״ ,עברו
את קומץ הבתים בהם מרוכזים השומרונים.
בני העדה היו שקועים עדיין בתפילת מוצאי־שבת,
בבית־הכנסת שלהם.
הג־יפ הראשון טיפס כהסתעפות המובילה
ימינה. באחד הבתים הראשונים של רחוב
אבו־עוביידה נתקל בקבוצה של צעירים.
הג׳ים נעצר, והסמל האחראי קרא למתקהלים
להתפזר ולהיכנס לבתים.

ידושלים: ניצוץ גלון ״כאסם״

אשה ובנה, דיירי בניין מלון פאסט, כמה דקות אחרי ששני מיטעני

הרכב ולתפוס מחסה בין בתי־האבן במורד
ההר. חבריו תפסו עמדות והשיבו אש.

לילה שי יריות

ך * עי רשכם בנוייה כבתוך מכתש.
| ) קולות הקרב הידהדו בין צלעות הר־גריזים
והר עיבל, ונשמעו בכל חלקי העיר.
מייד הגיעו למקום סיורים ממונעים של

* היל
השעה היתד, שש בערב — שעה אחרי
כניסת העוצר לתוקפו.
הצעירים התפזרו. אבל מן המרפסת של
בית סמוך הוטל לפתע רימון לעבר הג׳יפים.
באותו רגע נפתחה אש אוטומטית מן החלונות.
אחד
השוטרים נפצע, אך הצליח לקפוץ מן

וגד

צה״ל. בחשיבה הגוברת, התמלא רחוב אבו־עוביידה
משביבי הכדורים הנותבים.
טנק טיפס ממרכז העיר, תפס עמדה
ברחוב המקביל, במורד ההר, מחוץ לטווח
פגיעתם של בקבוקי מולוטוב או רימונים.
משם החל להפגיז את בית־האבן.
סיפר לאחר מכן אחד השכנים :״לא

בעלי הדפוס בירושלים בודקים את ההריסות, אחרי
הפיצוץ. רק בסיקרה לא היו נפגעים מבין תושבי
הבניין הגדול, העומד במקום אשר בו עבר לא מכבר הגבול בין שני חלקיה של העיר.

עבודח החבלנים

חומר־נפץ התפוצצו בחדר־המדרגות של הבית הנדול. פיצוץ זה
שימש פתיחה לגל החבלות והיריות, שהתפשט השבוע בכל חלקי
הגדה המערבית, ובאזורים הישראליים שלאורך גבולותיה של הגדה,

העזנו להוציא את האף החוצה ישבנו בחושך
והקשבנו ליריות שנמשכו כמעט כל הלילה.״
החיילים והשוטרים הקיפו את הבית,
והסתערו עליו. סיפר אחד מהם :״האש מתוך
הבית לא פסקה, עד הרגע האחרון. התפרצנו
דרך הדלת הראשית, ועלינו במדרגות. דחפתי
את הדלת של הדירה שבקומה הראשונה.
לפתע ראיתי בחור מולי. הוא תפס בעוזי
שלי, ורצה למשוך אותו מבין ידי. כמעט

הצליח, מעוצמת ההפתעה. לחצתי על ההדק.
צרור. הוא נפל — הרוג.״

למחרת, היתר, העיר שכם סגורה ומסוגרת.
לא על פי קריאה לשביתה
כללית, גם לא לפי צו של המושל הצבאי.
הפחד הילך ברחובות, לכן העדיפו בעלי-
העסקים להישאר בבתיהם.
לפתע, סמוך לשעה שלוש אחרי־הצהריים,
הידהד קול־נפץ אדיר. פטרייה של עשן
השחירה את שמי התכלת. היה זה הבית
ברחוב אבו־עוביידה.

פטרייה שד עשן

** לבדו נמצא גס פצוע אחד. אבל
] /שתי דמויות חמקו בחשיבה ונעלמו.

הוא פוצץ בשלושה שלבים, בעזרת
שלושה מיטענים קטנים של חומר־נפץ.
״פיצוץ גדול יפגע בבתים מסביב,״ הסביר
הקצין האחראי.
בין פיצוץ לפיצוץ, הישוו הקצינים והחיילים
רשמים. היה ברור, כי לא קרב־הלילה
במעלה הר־גריזים הוא המעסיק אותם.

שנתפס בקרב על המערה, בהרי שכם. הוא כולל רובים
אוטומטיים, תת־מיקלעים, מוקשים נגד רכב וכמות גדו־לל
של פגזים וחומר־נפץ. נמצאו גס נעלי־גומי, מן הסוג שבו משתמשים חבלני אל־פתח.

נשם החבלנים

כי קרב זה כבר היה מיושן. הם דיברו על
מה שאירע אותו בוקר עצמו, לא הרחק
משכם, ואשר כבר זכה לכינוי של ״קרב
המערה״.
קרב זה החל במהירות הבזק. הליקופטר־סיור
הודיע למיפקדת צה״ל על תנועה
חשודה, מסביב למערה, בלב ההרים. המקום:
לא הרחק מן הכביש הראשי המוביל משכם
לרמאללה, במרחק כ־ 15 קילומטרים מבירת
השומרון.

פוח רציני

ד * מיד לשעודהצהריים, הופיע שרב ד,לי^
קופטר מעל לאותו הר. הוא נחת ליד המערה,
וארבעה חיילים קפצו ממנו. עוד
לפני שהספיק ההליקופטר להתרומם בחזרה,
הסתערה החולייה על המערה. הושלכו
רימונים לתוכה, ואש מיקלעים כיסתה את
פתחה, לבל יברח איש החוצה.
האש הכבדה שהושכר, מתוך המערה
העידה שבפנים נמצא כוח רציני. על כן
החליטה החולייה הקטנה להמתין לבוא
תגבורת. ובינתיים, בין צרור לצרור, קראו
החיילים בערבית אל יושבי המערה :״אטלעי!
תעלו!״ כלומר :״צאו! בואו!״
הקריאות הועילו .״אנחנו יוצאים! אל
תירו!״ הודיע קול מתוך המערה. האש
נפסקה, ואל אור השמש פסעו 13 גברים —
11 מהם פצועים.

אנשים ונשק בהדים
ך* חדר* של המושל הצבאי בשכם, סגן־
אלוף צבי עופר, נערכה תערוכה מאלפת
ביותר. הוצג הנשק שנלכד במערה: רובים,
מיקלעים, מוקשים, פגזים, מרגמה, תחמושת.
צורף גם הנשק שנתפס בבית שברחוב אבו־עוביידה.
בסך הכל מצבור מספיק לעשרות
פעולות־חבלה והתנקשויות מזויינות .״צריך
לזכור שזה לא היה סתם מחסן נשק. כל

שורת התקריות של השבוע:
• בית־דפוס, בבניין מלון פאסט בירושלים
העברית, פוצץ. חבלנים אלמונים
הניחו בו שתי פצצות, שהרסו אותו כליל
ופגעו בדירות של עשרות דיירי הבית הישראליים.
המניע המשוער: לפגוע בדפוס בו
מודפסים ספרי־הלימוד הערביים, המיועדים
לבתי־הספר של ירושלים המזרחית.
• זחל״ם של צה״ל עלה על מוקש־רכב,
בשביל הפטרולים שלאורך הירדן, כ־20
קילומטרים מגשר דמיה המפורסם.
• מיטען חומר־נפץ התפוצץ בבית־החרושת
לשימורים גת, בקיבוץ גבעת חיים,
על גבול המשולש.
• בית משפחת סלומון בכפר אומץ
פוצץ.
• באותו לילה עצמו התפוצץ >זיטען
חומר־נפץ נוסף, בבית החרושת לעמילן
גלעס, ליד קיבוץ מענית, אף הוא על גבול

המשולש.

נ? חבלות ויריות

^ יד מקום הפיצוץ האחרון נמצא
/כרוז, מן הסוג שהיה מוכר לפני
מלחמת ששת־הימים.
הוא נכתב בעברית ובערבית, ונשא את
חתימת אל־פתח.
אבל גם בלי כרוז זה, ניתן היה לזהות
את העומדים מאחורי גל החבלות והיריות
בגדה.
בשידור מתחנת־השידור שלו בקאהיר
הכריז אחמד שוקיירי, כי מלחמת השיחרור
העממית בפלסטין — החלה. חייליו פוגעים
בכוחות הכיבוש. מכיוון שלחייליו לא נותרו
פטרונים רבים במרחב, היה ברור כי הם
מקבלים את נשקם ואת הוראותיהם ישר
מדמשק.
15 השבויים מן המערה אישרו את ההנחה,
כי אכן קיבלו את נשקם, את הוראותיהם,
את מפקדיהם ואת הדרכתם ב־

והגיון זה קובע שמול חיל־כיבוש מתייצבת
תמיד מחתרת. מחתרת זו קיבלה עתה את
ההוראה לפעול.

האשמה וגם אזהרה

ך* חילה היה קיים חשד, כי המלך
] 1חוסיין הוא מקור העידוד והנשק. שכן
מתמרדי הגדה קוראים בשמו. אבל לשרותי־הבטחון
בישראל ברור עתה, שבשבועות
האחרונים עשה המלך חוסיין כדי למנוע
העברת לוחמי־גרילה ונשק לגדה המערבית.
הוא לא הצליח בכך. הבולשת שלו, ששלטה
פעם בכל כפר ובכל חמולה, התפוררה.
שלטונות ישראל חשים זאת היטב,
כאשר הם עומדים בפני הבעייה של לכידת
חבלנים בשטחי הכיבוש .״זה יקח לנו זמן
להקים רשת יעילה, במקום הרשת הירדנית,״
הסביר איש־בטחון מרכזי ,״אבל
אנחנו כבר מתקדמים מהר מאוד בכיוון

שנס: ניצוץ בית שאש

שתי תמונות
אלה מראות
את סופו של בית משפחת עואש, ממנו ירו ארבעה גברים צעירים
כלי היה בידי מישהו שהפעיל אותו,״ ציין
המושל.
אולם אם ארבעת הגברים של הבית בתוך
העיר הספיקו להפעיל את נשקם ולערוך קרב
של ממש, הרי שה־ 15 מן המערה נלכדו לפני
שיכלו להיכנס לפעולה מתוכננת.
״חסכנו הרבה דם כשתפסנו אותם במערה,״
התבטא אחד הקצינים שבא לסקור
את התערוכה .״אבל אין מקום לאשליות:
יש עוד הרבה אנשים ונשק בהרים אלה.״
אנשים אלה קיבלו הוראה לפתוח עתה
בפעולה מתואמת ומקיפה. על כך מעידה

דמשק. לכן
״הסורים״.

זכו

על סיור מישמר־הגבול. בתמונה למעלה נראים קציני צה״ל בודקים
את שרידו הבית, אחרי ששני מיטענים הרסו את קומותיו העליונות.
למסה — הפיצוץ השלישי והאחרון. הבית נעלם תון תימרות עשן.
בפי

שוביהם

לכינוי :

מחתרות ומלחמה עממית
ץ דליות אחיות, שעברו בחודשים ה( | אחרונים את הירדן, ממזרח למערב, עסקו
במשך זמן זה באימון מתנדבים מבני הגדה
— ברובם סטודנטים ופועלים — וביצירת
מעין מיפקדה מתאמת בין הקבוצות השונות.
הגרעין המוצק שייך לאירגונו של שוקיירי
ולאירגון אל־פתח. אולם תחת השלטון ה
ישראלי
נוצרו קבוצות חדשות, שהתאמנו
בשקט לקראת התחלת ״המלחמה העממית״.
בשיחה עם העתונאי האמריקאי ג׳וזף
אלטופ, התפאר שר־הבטחון משה דיין על
מישטר הכיבוש המיוחד־במינו שגובש על-
ידי צה״ל. הסביר דיין: המימשל הצבאי
מבצע רק את התפקידים ההכרחיים. הערבים
חופשים לעשות או לא לעשות את השאר.
לא מכריחים אותם, לא לוחצים עליהם. זה
מסביר את השקט היחסי.
אלא שמתחת לפני השקט היחסי, התארגנו
המחתרות. כי לכיבוש צבאי יש הגיון משלו,

ובינתיים מופנית האשמה כולה לעבר
דמשק. לא רק האשמה — כי אם גם אזהרות
כמעט־רישמיות. דוגמת אזהרתו של
אלוף חיים הרצוג, מעל גבי קול ישראל:
״אם יימשכו החבלות, תצטרך ישראל להגיב
באחת משתי צורות: טיפול במחלה, או

במקור שלה.״ כלומר: דמשק.
ואילו למרחב, המבטא את דעותיהם של
שלושה שרים בממשלת ישראל, הצהיר :״אם
תוסיף סוריה לשחק באש, סופה להיכוות,
במוקדם או במאוחר ...בידי צה״ל מלוא
האמצעים והיכולת לשים לה קץ, עתה יותר
מאשר לפני מלחמת ששת־הימים.״
בינתיים ייאלץ צה״ל לנהל את מלחמתו
בזירה הקרובה. מדיניותו היא עתה מדיניות
היד הקשה; לא רק נגד החבלנים עצמם, כי
אם גם כלפי האוכלוסייה הערבית בכללה,
שבתוכה מסתובבים החבלנים.
אלא שאין כל בטחון שמדיניות זו תצליח
במקום שבו נכשלה קודמתה.
שכן השאלה היא ביסודה מדינית. כוח
צבאי יכול לטפל בכמה מתופעות־הפרא
שלה. הפתרון יכול לבוא רק במישור המדיני.

נוחים על האוזניים -נעעונים עד הצוואר -אוהבים נושים
ה זה ההיפים? כולם יודעים שזה
משהו טוב, שצריך להיות בעד׳ רק לא
יודעים בעד מה בדיו ק, לכן הוחלט לערוך
אצל מנדי מסיבת היפים ולברר את העניין
כולו.
לכבוד המסיבה הלך רפי שאולי וקנה
מאה חמישים פעמונים, כל המוזמנים התבקשו
לבוא בפרחים, והזמינו את אריק
לביא לבוא ולשיר שירי שלום. כי יודעים
שהר,יפיס הם בעד פרחים ופעמונים ושלום.
הפעמונים הגיעו בזמן׳ וכן גם הפרחים,
רק שירי השלום לא הגיעו. הם נשארו יחד
עם אריק אי־שם מחוץ למסיבה.
כל הבחורות תלו לעצמן פעמונים על
הצוואר והאוזניים וכל הבחורים היו מכוסים
בעלים ובגבעולים ובעשבים. והמסיבה נראתה
כמו אחו ירוק ורענן.

נן־עיו
אחד מחברי להקת
הצ׳רצ׳ילים
ברגע של אכסטאזה. יחד עם האריות,
הפכו את הערר לבאלאגן ציבעוני.

צירצ׳יל

|| צבר הפכה

^ ״זה יפה, אבל זה לא בשבילי,״ אמרה יעל
/אביב, לאחר שנאותה שהעיתונאי שמעון
והצייר איקה ישראלי צבעו גם אותה. ואז
לשחקנית קולנוע פרחונית, צבעונית ושמחה.

עלי אדמות
* * הזה היפים?״ געתה בחורה אחת.
והעציץ שעמד על ידד״ ושהיה דומה
מאוד למד, שהיד, לפני כן אבי אברמוביץ
ענה לה :״ההיפים זה האהבה, ההיפים זה
פרחים, זה שלום, זה גן־עדן עלי אדמות.
כמו שאמר ג׳ון לנון, :מצאתי אלוהים, פרחים
ואהבה במסע אל הל.ס.די.׳״
״אה,״ אמרה הבחורה והלכה ללחך ירק
אצל מישהו אחר.
״מה זה היפים?״ שאל אותה גרשון
סטשק, עם הצלקות, והיא אמרה לו :״ההיפים
זה אהבה,״ ״אצלנו קוראים לזה
דווקא אחרת״ .הוא אמר לה. ושאל אם היא
רוצה לעשות איתו קצת היפים. את התשובה
כבר לא שמעו.

על נאצר

*** ו שי ק ש ני היתד, בלי פרחים לגמרי.
״אני בעצמי שושנה,״ היא הסבירה.
״עשו אהבה, לא מלחמה!״ צעק בחור אחד
על ברכה נאמן וברכה נאמן נבהלה :״אני
לא עשיתי שום דבר, כבר חודשיים.״
״מי שרוצה להיות בעד ההיפים,״ הסביר
סמי דובינר, המומחה להיפיס בישראל,

מה מריץ את סמי?

בנו של דובינר, בחברת מה שמריץ אותו, כרגע:
העיתונאית הצרפתית הצעיו ה אנריש גגרין. היא
צבעה לעצמה את הטבור כדי למצוא יותר חן בעיניו הממושקפות של בן־המיליונר.
״מי שרוצה לחיות בעד ההיפיס,״ מסביר דובינר ,״צריך לשנוא את לינדון ג׳ונסון.״

הנזות באורכן

הצייר והעיתונאי שמעון צבר מתחיל להכין
את החתיכות לקראת המיבצע. השחקנית
והרקדנית אביבה פז מפנה גב לשמעון — אבל לא למכחוליו. כולן התגייסו

עין חהת עין

״צריך לשנוא את הנשיא לינדון ג׳ונסון ולאהוב את וייטנאם,
גם הדרומית, לא חשוב.״
״צריך לשנוא גם את היטלר,״ עזרה לו חנה עדן ,״ואת כל
הפאשיסטים והרסיסטים ואת ראש־הממשלה הבריטי. צריך לאהוב
כושים, ולשנוא את פצצת האטום.״
״מותר לאהוב את אבא אבן?״ שאלה בחורה אחת .״על זה הם

לערב־הפרחיס כמו אשח אחת, הסכימו שיצבעו להן את הגוף, כמינהג
ההיפים האמריקאיים. אלא שלא כדרך ההיפים, היו כאן הצביעות לא ספונטאניות,
אלא מעשה־ידי אמנים ישראליים, שראו בדבר חווייה מיוחדת במינה.

היא העין הצבועה של צב
היפות ביותר במרחב ד

ושונאים את הפצצה
יעל אביב ואביבה פז נראו היפים של
מאה אחוז. אבל זה בכלל לא חוכמה: ידיהם
המקצועיות של שמעון צבר העיתונאי, ו־איקא
ישראלי איש הדיסקוטקים, ציירו
עליהן פרחים אמנותיים.

החזרת שטחים
ואכזבת ח-גכים

*ץ יכל מישורית לבשה שמלה מלאת
פרחים, ובאמצעע היה חור, בצורת לב,
ודרך החור ראו לה את הלב. כך לפחות היא
קראה לדבר הזה שראו שם. היא הביאה את
זה מאמריקה .״חייתי שם שתיים־עשרה
שנים,״ היא מסבירה במבטא צברי אמריקאי,
״כל מה שיש לי רכשתי שם״ .האמריקאים
הללו, מה שהם מסוגלים לייצר.
היה שם בחור אחד׳ עם כובע מצחיק,,
שניסה לשוחח קצת על החזרת שטחים, אבל
אמרו לו שזה בכלל לא היפים, ושישתוק.
הכובעים המצחיקים של המסיבה התחילו
כבר להתעייף מהעניין. להקת הצ׳רצ׳ילים

לא אומרים כלום,״
ענה לה דובינר. הוא
יברר את זה בטיול
הבא שלו לחו״ל.
הוא הבטיח לברר גם
על נאצר ואשכול.

חמשו לשמלה

מ׳ מכיר מ׳ יודע

את האיש שמאחרי הידיים? הפרצוף המצוייר הוא
על ידיה של אתי, סטודנטית תל־אביבית — הסכסח
פניו של אורי ליפשיץ, אחד מצייר האירוע, שהודה ״הפרצוף הזה פשוט יותר יפה משלי.״

הנינה אלונח לשם־איינשטיין לדוגמנית
ולקוסמטיקאית הצרפ
תית,
ז׳קלין אנקם — שלבשה בגד עם מחשופים כפולים ומעניינים.
אותם הפרחים המופיעים בדגם השמלה נמשכו, לאחר הטיפול, עליה.
המשיכה לנגן ולהקת האריות המשיכה לשיר,
אבל הפרחים והעצים והעזים של המסיבה
נראו קצת מאוכזבים .״אני לא הרגשתי
היפים במיוחד,״ התלוננה בחורה אחת .״במסיבה
בשבוע שעבר היה יותר מוצלח.״

דת האהבה
ודת השלום

פעולה במקום ״;־יי

ברנה נאמן .״אני רגיל לזה,״ אמר איקא, שקישט גס

את פניהן וגופן של חנה עדן, דליה להב ועוד כמה מן
היפהפיות הלא־נורמאליות של תל־אביב הפרחונית. ני
כולן, כולן לא רצו להפסיד את ההזדמנות הגדולה הזאת.

תם ל א מבינים,״ הסבירה עיתונאית
מפרי־מאץ׳ ,״שההיפיס זה דרך־חיים שלמה,
זה צורת מחשבה ולבוש. צריך להסתובב
ברחובות עם שיער ארוך, מלא פרחים, וצריך
לחשוב כל היום על פרחים ועל אהבה.״
״כאילו שאני חושב על משהו אחר״ ,אמר
הדייל גרשון סטשק.
״ההיפים זו דת הדשה,״ הסבירה העיתונאית
,״זו דת האהבה והשלום״ .כבר
אף אחד לא שמע לה. שושיק הלכה הביתה,
וגם חנה מירון. ההיפים החדשים התחילו
להתגעגע לצוורן ולפוקה הירש, וכל הדים־
קוטקאים מהדת הישנה. הוחלט שפורים זה
יותר שמח ויותר טוב, וגם בלי מילים קשות,
והוחלט לערוך בשבוע הבא מסיבת־פיצוי.

1מן י * הו סי פו ר ה של נערה ישראלית צעי־
} רה מאוד — שהגיעה לביירות, בתחילת
חודש אוגוסוט , 1967 חודשיים לאחר המלחמה
עם ארצות־ערב.
היא עשתה זאת, לאחר שעברה שלושת
אלפים קילומטרים בתוך האיזורים השוממים
ביותר של תורכיה — מתוך אהבה.
לילי אורבי הממושקפת והנאה, היא
ילידת קאהיר שעלתה ארצה ב־ .1951 היא
מדברת חמש שפות — ובישראל עבדה כפקידה,
כתבת־עיתון לעת־מצוא — ואף כ־דלפקאית
בדיסקוטק של פרדריקה.
יום אחד קנתה כרטים־אונייה בקווים התורכיים
—־ ונסעה לחו״ל.
זהו סיפורה של לילי אורבי כפי שמסרה
אותו לכתב העולם הזה:

בקלות — בתור מזכירה במשרד לנסיעות.
שם הכרתי טיפוסים מעניינים. הערבית
שבפי איפשרה לי, בין השאר, לקשור
קישרי־ידידות עם סודאנית אחת אמינה אל־מהדי
— שהיא נכדתו של אל־מהדי המקורי,
מנהיג המרד נגד האנגלים.
אבל איכשהו, לונדון לא סיפקה אותי.
בייחוד לאחר שמכתביו של אלטן, אהובי,
פסקו מלהגיע.
החלטתי לנסוע אל הבחור שאהבתי.

שינוי בתוכנית

אלתי את אמו מה הוא עושה.
^\ ר,י א התחמקה, ואמרה שהוא עובד כקצין
בצי־המלחמה התורכי — וגר במחנה
שבמרסין.
זה במרחק 1350 קילומטר מאיסטנבול.

0ות*1ז?#

86108*0
*5075
501־י׳ו*ז 5י

!אורנן*1

הוא הכרטיס בו השתמשה לילי
אורבי, ואשר היה מכוון, בתחילה,
לאפשר לה נסיעה מאיסטנבול למרסין. באמצע הדרך החלימה

כרטיס לביירות

להמשיך — בעזרת ידידיה המארוניטיים — את דרכה עד לבירת
הלבנון. למרות הארכת הנסיעה בכמה תחנות ובמאות קילומטרים,
לא הועלה מחרי כרטיס־הנסיעה של הישראלית הצעירה והנועזת.

חשבתי בליבי :״הוא בטח מצא נערה
אחרת.״
אבל לא רציתי לוותר. החלטתי לנסוע
אליו למחנה, ולהפתיע אותו.
לא ידעתי שמרסין זה בחלק שומם ומרוחק
ממרכזי־התרבות, בתורכיה. ולו הייתי
יודעת את זה גם לא היה איכפת לי.
אחר־כך ירדתי לסביבת הנמל, כדי לראות
את איסטנבול פעם אחרונה — בטרם
אסע, וכדי לאסוף פרטים על מרסין.
סיבוב קל זה שינה את כל תוכניותי —
והביא אותי עד לביירות העויינת והרחוקה.

בחורים גחמדים
ף* י האנשים שפגשתי, ואותם שא-

^ לתי, היו נהגי־אוטובום.
יש קוו אוטובוסים המגיע למרסין. קוראים
לזה מידל איסט קזצ׳ס קומפאני.
וזהו קוו תורכי־לבנוני.
את כל זה לא ידעתי. גם לא ידעתי
שהשניים — הרון ( )30 ואליאם ( )31 הם
לבנוניים.
כשהסברתי להם שאני רוצה למרסין,
אמרו :״למה לך לטוס ולבזבז כסף? אנחנו
נקח אותך לשם באוטובוס — ובחינם.״
זו היתד, הצעה נחמדה מאוד. אמרתי להם
שאני ישראלית — ואז אמרו שניהם שהם
לבנונים נוצריים, והוסיפו שהם דווקא
מסמפטים את ישראל.
״כמו כל המארוניטים, בביירות,״ אמר
ג׳ורג׳ .״בין כה אנו מפחדים מן הערבים.״
אגב, אמו הזקנה של ג׳ורג׳ נמצאת עכשיו
בישראל — או נכון יותר, בירושלים
המאוחדת.
היא גרה במינזר הארמני שבעיר העתיקה.

כהזדמנות לביירות
^ יף שלא היה, הבחורים׳ שיכנעו אותי.
עיתונאית, נערת־דיסקוטקיס, הרפתקנית, נוסעת — כפי שנראתה
כאשר הכירה את אלטן התגבכי. לילי לא פחדה לנסוע לבדה,
בדרכה להכיר את נורחבי העולם, הפכה את לונדון לתחנתה הראשונה בדרכה הארוכה.

לילי אורבי

151

€8ז9ז

ימיס ש 7אושר
אלמן, כהיר־־השין ןר והנאה,
הכרתי בעת הפלגה קודמת, אף היא
בקווים התורכיים.
הוא היה קצין באונייה התורכית. התאהבנו.
בילינו כמה וכמה ימים של אושר —
ונפרדנו.
מאז המשכנו להתכתב. הוא סיפר לי כל
מה שהוא עושה. ואני רכשתי ממנו את הטעם
המיוחד הזה ששמו חוצלארץ.
יום אחד החלטתי לנסוע. כיוון שלא
יכולתי לנסוע אליו, לתורכיה — כי זה לא
מקובל אצלם שנערה תבקר סתם כך אצל
בחור, גם כשהם אוהבים — נסעתי ללונדון
ללמוד אנגלית.
בהתחלה, הייתי נערת או־פר. אבל אחרי
ארבעה חודשים של עבודה כמטפלת, תמורת
דיור ומזון בלבד, החלטתי שזה לא חיים.
עזבתי — והתחלתי לחפש עבודה.
כיוון שידעתי שפות רבות, מצאתי אותה

כשהגעתי לאיסטנבול, למשפחתו של אל-
טן, הבנתי מייד שמשהו לא בסדר.

דיילת, שאף שמה היה אמינה.
לבנונית, אבל אחת שגרה כל חייה בתורכיה
והיא חיה חיים מודרניים לגמרי.
משך המסע הפכנו לידידים טובים, כולנו.
בלב לבי, חששתי מהרגע שאפגוש את אלטו
— והוא יגיד לי שיש לו אחרת.
כך שכאשר התקרבנו ליעדי וג׳ורג׳ הציע
לי להמשיך — שמחתי.
אלא שמייד הוסיף ג׳ורג׳ :״בואי תסעי
איתנו — נגיע עד לביירות!״

עזבתי את הכל, נפרדתי מן הביטניק
ידידי — ונסעתי עם שני הלבנוניים.
על אף חששותי.
האוטובוס דהר יומם ולילה. היתד, שם גם

״אני ישראלית,״ אמרתי .״זה יהיה מסוכן.״
״שטויות,״
אמר הרון ,״נמצא דרך להבריח
אותך.״
סמכתי עליהם והסכמתי. כל ישראלית
צעירה היתד, עושה כמוני.
סוף־סוף — מתי תהיה לאחת כמוני שוב
הזדמנות לראות את ביירות?

ביקור בסוריה
ף• התחלה רצו להבריח אותי בתוך תא־
4המזוזדות, שמתחת למושבי־הנוסעים.
אבל חששתי. עבורם, לא עבורי. סוף־סוף,
יאשימו אותם בחבלה, אם יגלו אותי שם,
בתא־הבאגאז׳.
שלא לדבר על כך, שהאוטובוס־הענק הזה
עובר דרך סוריה. והסורים, בניגוד ללמודים,
לא יודעים חוכמות.
אז הגה אחד הבחורים רעיון נהדר. הוא
פנה לאמינה, שעמדה בין כה לרדת מן האוטובוס
באנטקרה, שעל הגבול, ואמר לה:
״נצטרך את הדרכון שלך, כדי להטביע בו
חותמות.״
אמינה, שלא הבינה את כודנתו, הסכימה,
מסרה להם את הדרכון הלבנוני שלה —
וירדה לחופשה.
ואני המשכתי — בדרכון לבנוני, על שם
אמינה מזייד.
היתד, לי במזוודתי פיאה נוכרית. הפיאה
הזאת עשתה אותי דומה במיקצת לתמונה
של אמינה.
החלטנו שאני אעשה עצמי ישנה, אם
יבדקו את האוטובוס מטעם ביקורת־הדרכו־נים,
בגבול.
ובאמת, עשיתי שאני נרדמת. אבל הלב
רעד•
כך נכנסתי, הישראלית הראשונה אחרי
המלחמה, לשטח סורי, ובשעת לילה עברתי
את סוריה ונכנסתי לארץ הערבית השנייה
שלי — ללבנון.

במדינה
(המשך מעמוד )11
בצידם של פלסטינאים חופשיים — או שתחייה
על הר־געש, כשבמחתרת, מתחת
ליסודותיה, פועל מיעוס־בדרך־לרוב של עבדים
שוחרי־מרי.

היחיד הקיימות? בעורפם של נציגי הכוח
החדש ומק״י?
לא מן הנמנע הוא, שאם אכן ייוזתר בן־
גוריון בבדידותו, ייהנה מיחס מיוחד בכנסת,
ותינתן לו האפשרות להישאר במקומו
הנוכחי, כסיעת־יחיד שתהווה אי בתוך
הסיעות הגדולות.
את המחזה העגום הזה החליטו ברפ״י
למנוע: דחו את ישיבת המרכז, כדי למנוע
פילוג, ומשלחת אלמוגי—פרס ירדה לשדה־בוקר,
לנסות ולשכנע את המנהיג הסורר.

דויד בן־גוריון עשה זאת השבוע שוב•
לפני שנתיים העמיד את חבריו בפני עוב־דה,
פילג את מפא״י. השבוע איים לפלג
את רפ״י.
אז הצליח למשוך אחריו רב-ם — לא
במידה מספקת כדי להגיע לשלטון, אך די
כדי ליצור סיעת־עשרה בכנסת. הפעם נתקע
לבידוד.
אולם מלבד גילו, לא השתנה אצל בן־
גוריון דבר: אותם טכסיסים, אותן האשמות,
כמו:
״צמרת המפלגה (מפא״י) מושחתת!״
״לא רק ראש־הממשלה משקר! גס תלמידיו
למדו ממנו!״
״זהו פשע!״
״זוהי מעילה באמון!״
״חילול זכר הקורבנות!״
״אינני מסוגל להיות חבר במפלגה שראשיה
אינם נאמנים לאמת, לצדק ולדגיו׳
קראטיה!״
״לאשכול אין כבוד עצמי!״
הלב והראש. הדיון במרכז רפ״י השבוע,
על איחוד־לא־איחוד עם מפא״י, סימל
את פשיטת־הרגל הסופית של המפלגה.
צמרת רפ״י, המורכבת רובה ככולה מאנשי
שלטון מקצועיים, התעייפה. אין לד, כוח
לבנות מפלגה, שאולי, בעתיד הרחוק, תגיע
לשלטון בעזרת הקלפי. אין לה גם כושר
להציג אתגרים חדשים ורעיונות חדשים.

מ תנד בי ם

מ פ לגו ת
הי מי ס חול פי ם —
המנגינה נ שארת

מנהיג הטרד הקנאי בסודאן־של־תחילת־המאה, הצטל־מה
לילי בבגדים מזרחיים. אמינה אל־מהדי הסנדא־נית,
התיידדה עם הישראלית, למרות אווירת האיבה ששררה בין ערבים לישראלים בלונדון.

עם נכדת המהד׳

בשעה ארבע של ה־ 4באוגוסט הגענו לביירות.
חברי
הטובים סידרו לי חדר קטן, אבל
נחמה במלון פלדה, שעל שפת־הים. זה
מלון בינוני, משהו כמו גת־רימון שהיה.
נרשמתי במלון, על־פי דרכוני הלבנוני.
דיברתי צרפתית — ועוד כמה שפות.
הרון דיבר בשמי, וגם סידר לי את כל
הסידורים. ושילם, למרות התנגדותי.
הם העלו אותי לחדר, נפרדו מעלי, וסיכמו
שיבואו בשש לקחת אותי לבלות.
וכך נשארתי לבדי — בלב ביירות. בירת
מדינה ערבית עויינת.
ואז, כשאני חושבת על זה ובקושי מבינה
את המצב — צילצל הטלפון.
קפאתי. חשבתי לעצמי :־לילי, גילו מי
את. גילו שהדרכון לא בסדר.״
ניגשתי ישר לטלפון והרמתי את השפופרת.
״העלמה
רזייד — אולי נוכל להציע לך
קפה?״ בקע הקול מן המכשיר .״כאן המנהל
של המלון.״
נתתי לנשימתי העצורה לצאת — והודיתי
לו בצרפתית הכי טובה שלי.

פרידה גימוסית
ך* שש באו לקחת אותי ג׳ורג׳ והדון —
ויצאתי אל רחובות ביירות.
הדבר הראשון, הרגשתי שחסרים כל כתבי׳
העת הזרים, בעיקר הצרפתיים.
זה משום שבימים ההם היה הכל מלא
בצילומי־הניצחון — והלבנונים לא נתנו
לזה להיכנס אליהם.
־את הגלימות הראשונים הכניסו — ורק
תלשו עמודים,״ סיפר ג׳ורג׳ ,״אבל אחר־כך
החרימו את הכל.״
הוא גם הציע לקחת אותי לשוק היהודים,
כדי שאראה איך הם חיים בלבנון. אבל
פחדתי וסירבתי.
אחר־כך הציעו שנלך למועדון־לילה — ב־יחוד
שבאותו ערב, ב־ 12 בלילה, היינו צריכים
לצאת בחזרה.
אבל גם מזה פחדתי. אז הסתפקנו בזה
שהסתובבנו ברחובות.
כשנימאס לנו, לקח אותי הרון סלים לחוות*
משפחתו. הוא הציג אותי בפני הוריו ואחיותיו
כישראלית — והם התפוצצו מצחוק.

קצת דאגו שהוא לא יסתבך.
אגב, הרון נראה כמו קיבוצניק, בלונדי
עם עיניים כחולות. לא פעם היו לו צרות
בגבול הסורי, משום שהמוכסים חשדו בו
שהוא יהודי לבנוני.
ג׳ורג׳ השחרחר ושנראה כמו ישראלי־ספרדי,
אפילו קיבל פעם מכות בגללו.
מעל לכל השתגעו השניים, ואיתם בני־משפחותיהם,
מן הערבית המצרית שלי.
״אם לא היית אומרת שאת מישראל —

היינו בטוחים שהגעת מקאהיר,״ אמרו.
בסוף, נפרדנו בנימוס ויצאנו לדרך.
בדרך חזרה לא קרה שום דבר מסוכן.
את הגבול הסורי שוב חצינו בשעת לילה.
איש לא הפריע לשינתי־כביכול.
ב־ 5באוגוסט כבר הייתי בעדנה, שבתורכיה.
מעבר
לגבול החזרתי את הדרכון לבחורים,
ששילמו הכל עבורי ׳,ולא חלמו אפילו
לקבל כסף, פרט לתודה. כך חזרה אמינה
מזייד להיות לבנונית, ולילי אורבי להיות
ישראלית.
במרסין נפרדתי מהם — והלכתי ישר למחנה
הצי התורכי.
שם ציפתה לי ההפתעה הבלתי־נעימה
ממנה חששתי כל הזמן: אלטן אומנם לא
היה במחנה, אך חבריו סיפרו לי שהוא —
נשוי.
וכשהגיע, ראיתי את הטבעת על האצבע
שלו.
״אין לי טענות אליך,״ אמרתי לו. אבל
לבי כאב.
החלטתי לחזור למחרת לאיסטנבול. בינתיים
התאכסנתי במלון מהודר — שיתפוצץ
ולא יחשוב שאני אבודה בלעדיו.

שרום יפה
ך* ששתיקצת: כרטיס־האונייה שלי
| | לישראל — מאיסטנבול — היה ל־ 9באוגוסט.
והנסיעה לוקחת יממה שלמה.
וזה היו, ב־ .7חששתי שאתאחר. החלטתי:
במיקרה כזה, אבזבז את כספי האחרון —
ואטום ללוד.
אבל לא היה צורך. במלון הבחין בי
איש־עסקים ממושקף, כבן .50 הוא הזמין
אותי לשתות ראקי (עראק) וסיפר לי שהוע
חוזר למחרת, בג׳אגואר שלו, עם בנו ק
ה־ ,20ג׳ורג׳ שמו.
״אולי את מוכנה לנסוע איתנו?״ חקר.
אמרתי ״כן,״ בתודה ובנימוס — ואז
הסתבר לי שגם ג׳ורג׳ ואביו הם לבנוניים.
האבא עובד ביצוא ויבוא עם תורכיה. המכונית
שלהם היתד, מלאה בשבועונים המתארים
את הקרבות יאת ניצחון ישראל.
״את מבינה,״ אמר. לי הזקן בקריצה,
״אנחנו די שמחים מכל העסק הזה.״
כל אותו לילה שוחחנו. לבסוף עליתי
לחדרי — לבדי.
למחרת, העירו אותי, ונסענו. זה היה
טיול נהדר.
אני מניחה שהזקן חשב שכשנגיע למלון,
אבוא איתו. אבל אני הייתי נחמדה אליו ולא
יותר.
וכשהגענו לאיסטנבול, ממש ביום האחרון
לפני ההפלגה שלי, אמרתי לו שלום יפה
ליד ההילטון.
וכך, בשמחה ובשקט נפשי, כשאני משאירה
את עברי מאחורי — חזרתי לישראל.

הי מנון
ה מדור ה
בשנת 1948 ישבו אנשי המח״ל מסביב
למדורות־הפלמ״ח, שתו קפה מן הפינג׳אן
ושרו את שיריו של חיים חפר, ולפעמים—
את שירי הבריגאדה הבינלאומית של מלחמת
האזרחים בספרד.
בשנת 1967 יושבים המתנדבים היהודיים
מסביב למדורות דומות. אלא שמינהגיהם
והפולקלור שלהם שונים במיקצח
המתנדבים האנגלו־סאכסיים, למשל, אינם
מרבים לשתות קפה. לעומת זאת, הם אימצו
לעצמם מינהג מרחבי אחר: הם מעשנים
חשיש, אותו אפשר להשיג עכשיו בארץ
בזיל־הזול ובשפע.
כמו כן אין הם שרים שירי פלמ״ח. ואפילו
לא את ירושלים של זהב.
הימנון המתנדבים, כפי שהוקלט על־ידי
צעירה ישראלית שבילתה בעבודות־התנדבות,
בצד זרים, במשקי הצפין, בימי המלחמה,
ססגוני למדי.
הוא מושר לפי נעימה של זמר־העם ה־פאציפיסטי
פיט סיגרס, והמילים, שאינן
פאציפיסטיות כל־כך, הן:
חאלס מצרים /חאלס מצרים /אין היא
מאיימת עוד עלי /ובטרם אהיה לעבד ניר־

״הוא תמיד אומר את ההיפך...״
אחרי שנתיים של התמזמזות ואכזבות,
הסיקו סופית: יש לחזיר אל מפלגת השלטון,
ולנסות לתפוס מקום ראוי בצמרת.
אפילו יגרום הדבר מפח־נפש לאותם חברי
מפלגה, שהצטרפו אליה מתוך נאמנות אישית
לבן־גוריון, או מתוך אמונה כנה בהצהרות
המנופחות מלפני שנתיים.
ובאמת, השבוע הסתמנה התמונה הבאה:
מרבית חברי סיעת רפ״י, כמו משה דיין,
שמעון פרס, יוסף אלמוגי ועמום דגני, חייבו
הצטרפות למפא״י, בניגוד לדעת מנהיגם הקשיש.
לגבי שניים לפחות — יצחק נבון
ומתילדה גז — קיימת מצוקה נפשית, שכן
הם קשורים בכבלי נאמנות אישית לביג׳י.
לדברי גז :־מה לעשות? הלב פועל נגד
הראש.״
מחוץ לסיעה, קוזי החלוקה מוגדרים, אולם
מספר החברים שיתייצב בכל אחד משני
המחנות לא ברור לאיש. מצד אחד יהיו
אלה הקארייריסטים, המעריכים כי הצטרפות
למפא״י תקדמם בדרגי השלטון השונים,
ומצד שני הנאמנים הכנים, וכאלה שאין להם
מה להרוויח מן האיחוד.
ישיבה בעורן? .הסערה ברפ״י יצרה
קושייה פיקנטית אחת: מה יקרה אם באמת
ייוותר בן־גוריון לבדו בכנסת, בשעה שכל
חבריו יחליפו את מקומות מושבם בכנסת,
ויצטרפו למפא״י?
רישמית יוכר אז הח״ב הקשיש כסיעת-
יחיד. אך היכן יהיה מושבו? בחברת סיעות־

צע /אראה את נאצר הנרקב רשעת קבורה
/ואז אקום /אלוהים אדירים /לחופשי.
בית זה ניתן לשינויים קלים. במקום נאצר
אפשר להגיד אתאסי, ובמקום מצרים —
סוריה.
לא יודעים ! האמת היא שהמתנדבים
הפכו לכאב־ראש רציני מאוד, לגבי מוסדות
הסוכנות המטפלים בהם.
״בין המתנדבים הללו לבין הביטניקים
של אילת, מלפני המלחמה, לא מבדיל דבו
וחצי דבר!״ קרא אחד מפקידי הסוכנות הבכירים.
דתקא
משום כך מהססת הסוכנות היהודית
להפעיל את המתנדבים בתפקידים אחראיים,
או אף ביטחוניים־חלוציים:
״אנחנו פשוט לא יודעים באיזו מידה הם
מסוגלים לעמוד תחת לחץ,״ אמר אותו
פקיד, לשבוע.

ע בו ד ה
ב תי א בון!
אנשי הצוות של סרט הגלולה רצו לחם.
בקשר לעבודה לא היו להם טענות.
־נותנים לנו סנדוויצ׳ים עלובים במקום
אוכל,״ הסביר אחד מאנשי הצוות .״ותפוחי־אדמה,
הוסיף אחר ,״אני לא סובל אותם.״
״לחם יבש עם גבינה,״ אמר מישהו ,״ו־
(המשך בעבוד )22

קולנוע

הספר הפוליטי של היום —

יונתן רטוש

י שראל
תה, ט מפו ו טנ קי ם
יומני הקולנוע הישראלים הולכים ונהיים
מרתקים יותר ויותר׳ משבוע לשבוע. השבוע
הם מורכבים מהמדורים הבאים: מדור חד־

רמה הלאה?
שלום עברי

( • 11ת ר &תה

איזה שלום ניתן בידינו לעשות
כיום? ואיך?

איך ל ר או תסרט

בספר התמציתי שלפנינו מנסח המחבר
את הבעיות האקטואליות שאנו
ניצבים לפניהן כיום, ומנתח את בעיות־היסוד של המדינה
העברית במזרח התיכון.
פרוק כל סוכנות זרח. סילוק כל מתווכים ומשקיפים י בית-ספר
עברי בארץ כולה • ברית עם הדרוזים והלבנון כיסוד לשנוי פניה
של ארץ־הפרת.
להשיג בכל הקיוסקים ובתי המסחר לספרים.

חתל תו לו ת
פריז
נמ שכו ת

ה ג ^ ו ח
ת מי?

.״ .ואחד8

1^ 11)1 03-1

11 4• 1011
הבו שם הצרפתי

המעולה

התאונה (פאר, תל־אביב; אנגליה)

אר הצופה הממוצע

חיילים דרוזים רוקד דבקה.
כשנגמר היומן מתחילות הפרסומות ורואים
את הטנקים של צה״ל מתקדמים
במלחמה, ומאחוריהם בנק דיסקונט. רואים
את חיל הרגלים של צה״ל צועד קדימה
בעזרת טמפו ומיץ פז, ואת הגנראלים
שניצחו במלחמה בזכות אלבומי צה״ל׳ זולים
וטובים לכל בית.
חבר׳ה, עורו. המלחמה נגמרה.
להסתכל על הנוף׳ ורק מי ששורק או מוחא
כפיים באותו רגע לא מרגיש שכמה שכל
מה ששני האנשים הללו רצו לעשות הוא
יותר חזק ואמיתי ממה שהם עשו.
צריך לשים לב למאבק של הגבר המבוגר
בצעיר (הפצעים שהוא פוצע אותו פעם
בשעת משחק דומים להפליא לפצעים מהם
הוא מת, בזמן התאונה) ולמאבק שבין המבוגר
לידידו המצליח ממנו.
ובעיקר צריך לשים לב לצורה בה הבמאי
הגדול הזד( ,ג׳וזף לוזי) בונד, אווירה. אנשים
משחקים טניס. בגדים לבנים, רקטות, ומכות
של כדור, זה הכל. ופתאום השמש קצת
שוקעת׳ חתול משחק ברשת, האור הופך
אדמדם. זאת אווירה. היא עושה פלאים. היא
מכניסה את כל מה שנעשה על הבד לתוך
הלב. צריך רק להסתכל, קהל נכבד.
ובסופו של דבר צריך לשים לב שהתאונה
היא מיקרית לגמרי. ושבעצם יש בסרט שתי
תאונות האחת תאונת המכונית, והשנייה התאונה
של הבחורה שהופיעה לפתע. בחייהם
של הגיבורים, גרמה להעלאת כל מיני רגשות
שהיו חבויים היטב׳ ואחר כך נעלמה, והכל
חזר לקדמותו.

אם אתה לא מבין את הסרט לא צריך
לצעוק. זה סרט פשוט מאוד. כל מה שצריך
לעשות בשביל להבין אותו זה להשתמש
בעיניים כדי לראות. להשתמש באוזניים כדי
לשמוע ובפה כדי לשתוק.
הסרט מתחיל ברעש של תאונה, על רקע
שקט לגמרי (לשים לב לשקט המוחלט) של
בית ירוק, כפרי, הגבר שגר בבית (דירק
בוגארד, לשים לב למשחק המעולה שלו)
יוצא החוצה בריצה, ומוצא מכונית הפוכה.
במכונית שני אנשים צעירים. יפים .״אנה,״
הוא אומר׳ ומכאן אפשר להבין שהוא מכיר
את האנשים במכונית. הוא מנסה להיכנס
פנימה, להוציא את הבחורה. שקט״ רוח
קלה, עצים, ופתאום צעקה נוראה :״תיזהרי,
את דורכת הרי על הפנים שלו,״ צריך לשים
לב למשפט הזר״ צריך גם לשים לב שלא
רואים איך היא דורכת על הפנים. רואים
במקום זה ירח צהוב, ושמיים. הבחור מת.
עור לבן. דם יורד מראשו.
הגבר לוקח את הבחורה הביתה. רואים
נעליים קטנות בפרוזדור. אפשר להבין שיש
לו ילדים, וכשהשוטרים באים לחקור אותו
רואים לפי הרעד שלו שהיו לו קשרים הדוקים
עם הבחור ועם הבחורה.
ך* שכוע פוטרה אלים בונדפילד מצריך
לשים לב לפרטים הקטנים. עדיין לא
! ] סוביח החולב ונסעה לה לבלות ירח
יודעים כלום על הגיבורים, אבל הפרטים
דבש עם קירק דוגלאס בסיציליה. כך לפחית
המעטים מספיקים כדי לתת צל של תמונה.
היא הודיעה .״אני אעשה לו שערוריד,
ליצור סקרנות.
כזאת,״ היא הודיעה, שהוא יתבייש להראות
חוזרים לעבר. הגבר, סטיב׳ הוא מרצה
את הפנים שלו באירופה. אני אדבר עם
באוניברסיטה אנגלית, הוא יושב עם ויליאם
קירק דוגלאס שלא יופיע בסרטים שלו. אני
תלמידו( ,אותו בחור שרגע לפני כן היה
לא אכיר לו אף שחקן.־׳ כל זה היד, מכוון
מוטל במכונית לבן ומת ).הס שותים וויסקי,
למנחם גולן׳ כמובן.
וויליאם מספר לו על נערה שמצאה חן
אלים עשתה צרות כבר מתחילת ההסרטה.
בעיניו. שוב, יודעים עדיין מעט מאוד. אבל
היא הגיעה לגושרים, ושאלה מיד איפה חדרי
מרגישים כבר את ההמשך. מרגישים למשל
של השחקן רוברט הופמן. היא נכנסה לשם,
שלמרצה יש מעט יחם מסויים לבחורה,
וכעבור כמה שעות יצאד* וביקשה שיעבירו
שהנער הוא צעיר מאוד, ובטוח בעצמו \ ,את המזוודות לאותו חדר.
והמרצה קצת פחות.
למחרת היא נכנסה קצת לחדרו של פיטר
לאט לאט נוסף פרט ועוד פרט ובעזרת כל
וואן־אייק. אבל היא יצאה משם לאחר כמה
הפרטים הללו הולכים ומוצגים חיים של גבר
בגיל העמידה, שחי עם אשה אוהבת
וילדים מסורים׳ יש לו משרה, יש לו מעמד,
בית יפה וגדול, עם דשא מסביב.
אבל בתוך כל זד, ומתחת לכל זה הוא
מרגיש חוסר ביטחון, ופחד.
כל מה שצריך לעשות זה להסתכל. זהו
סרט על החיים, פשוט מאוד, אנושי מאוד.
צריך לשים לב שהבחורה נראית כמו מלאך.
שהיחסים שלה עם הבחור הם יחסים
פשוטים׳ יפים. הם שט־ם בנהר, הם הולכים
יד ביד. ואילו היחסים שלה עם המרצה הם
הרבה יותר מסובכים. משום שהמרצה רוצה
לכבוש אותר״ לא לאהוב אותה. כשהוא
יכבוש אותה הוא ינצח גם את ידידו ותלמידו
הצעיר והחזק ממנו, גם את כל מתחריו
האחרים, וגם את פחדיו מפני הזיקנה,
הכישלון׳ ואובדן הגבריות.
הוא הססן, הוא לא מעיז, הוא מדבר הרבה
על הגיל. צריך לשים לב לאורך כל הסרט,
לכל הדברים שהוא היה רוצה לעשות ולא
עושה, ופעם אחת׳ בזמן שהוא מטייל עם
הבחורה הוא עומד איתר, ליד עץ מול שדה
ירוק, וכמעט נוגע בידה, אבל לא עושה
זאת. צריך לשים לב שכשהשניים מתרחקים
מן העץ הבמאי עוד נשאר שם, וממשיך

הבמא רא וצח סנסציות
הסטסיססית עשתה סקנדלים

ססף*

ץ&ע^ו

ס$£ו01.אג<ט 6א
6ז\ * א 3ן ן 6זזי /
פוזי5£1ו7א*

״אולפן גרג״

(בר־קמא)

פותח ביום א׳8.10.67 ,
קורם של שבוע אחד בלבד

ץ 0081 זו 0 0וע

/ 077כ ^ כ /

י־קוגו־נות

3י 0ר < ת

11\1/\ 800 £1
ד ד - 111ג /

עברית ו/או אנגלית
הצלחה מו בטחת ! הרשמה :
ת ״ א: גורדון ,5טל 236209 .

נ1ל 4פ 7255
קוני במח יר ים גב וה ים

לו הקליטה
גם של חברות

מפל הסוגים

ל 71 1

ויתר הפליות

.נודד, שדרות רוטשילד , 15 תל־יביב,
מל ,54931 .פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד .6.30

התמורה כמקום -במזומן.

אירופה קוראת לישראל
לקבלת פרטים מלאים (ללא תשלום) על חברים־לעט אירופאיים,
פנה ל: המרכז ההולנדי לקורספונדנציה, ת.ד ,7034 .האג,

הולנד

שות, רואים גדוד טירונים שסיים את הטירונות
ומקבל עיטורים מהמפקדים.
במדור בתעשייה רואים את מטוסי חיל
האוויר טסים בשמיים. זכר למפעל מטוסים
שנחנך כארץ.
במדור אמנות רואים את יום חיל הים,
ולזכר זה רואים גם קצת איך הוא ניצח
במלחמה. במדור ספורט רואים גדוד של

אלים והופמן

ניגש אליה, סטר לה כמה פעמים בכוח על לחייה.
״יש לי קשרים עם העולם התחתון בכל הארץ!״ צרח
עליה .״אם תעיזי להסתלק — ארצח אותך נפש!״
והילדה הנפחדת — חזרה לקובת־הזנות, בה היתד, כלואה
משך שמונה ימים.
ההלם, המעשים החוזרים ונשנים בגופה, החברה של אנשי
עולם תחתון אכזריים — כל אלה טישטשו לחלוטין אח
רצונה העצמי של בת ד,־. 15
לבסוף, הפכה למעין רובוט צייתני, המהלך לצידו של
סעדיה, עושה כרצונו, ונותנת לו לגבות את הכסף.
כך גם לא היה לו שום קושי לבצע את תוכניתו הנועזת
ביותר: להגניב את הילדה על סיפונה של אוניית־סוחר
יוונית שעגנה בנמלה של אשדוד.

הוא נרא אותה אצר שוחט
הוא הגניב אוחה לאניה ווה
הוא הוויד אותה רננ ות

והיא היתר! נסר הנל -

^ יודהמשסט המחוזי בכאר-שכע הטיל דד
שבוע עונש חמור ביותר על נאשם כבעילת
קטינה ושידול לזנות: שמונה שנות מאסר.
לא היה זה משפט רגיל — ולא היה זה מיקרה
רגיל של בעילה. זהו סיפור-זוועות של השחתת
ילדה בת 15 וניצול תמימותה ופחדיה, תוך
הפעלת טרור פסיכולוגי של איומים ואלימות.
רק לעיתים רחוקות מזדמן סיפור-תעתועים כה
קלאסי -ומוטל עונש כה חמור, אך צודק.
כל החל כאשר שושנה* ירדד, לאשדוד, בחברת
שני תיירים צרפתיים — אותם הכירה בתל־אביב. היא
התכוונה לפגוש עימהם כמה מידידיה — משום שעל אף
גילה הצעיר הירבתה הנערה הנמוכה והשחרחורת מגבעתיים
להסתובב בארץ. אלא שהפעם הגיעה למקום הלא־נכון.
אשדוד אינה בירת־ד,שחיתות — אבל ככל עיר־נמל, יש
בה עולם תחתון מסועף למדי. עם אנשיו נימנה גם סעדיה
לוי ,)32( ,בעל עבר פלילי ושם לא כל־כן־ נעים, המרבה
להסתובב במרכז אשדוד וברובע המכונה בפי בני־העיר
״קליפורניה״.
וסעדיה, השחום והמשופם, גילה לפתע להנאתו — נערה
בודדה המחכה באמצע הרחוב.

מ־ 20 דולאר ל* 10 לירות

ך* כניסה לנמל״אשדוד אסורה בהחלט לאזרחים.
| ! זה לא הפריע לסעדיה. הוא יצא, בלח־יית שלושה מחבריו
והילדה־האנוסה, לאחת הגדרות הצדדיות, עבר שוחה,
עיקם גדר — ונכנס לנמל.
בתוך השטח, כבר לא היתה בעייה לעלות על האונייה.
ושם, עבר מתא לתא. בכל מקום הציע את גופר, של
הילדה לכל דורש. תמורת עשרים דולאר לפגישה.
אלא שסעדיה, איש־מיסחר ממולח, היה מוכן לרדת: כיוון
שרוב המלחים היווניים תיו חסרי־ממון, הסתפק ברוב
המיקרים בעשר לירות בלבד.

״הזעזוע היה כה גדול שהיא לא ידעה מה לעשות —
ומשום כך לא עשתה דבר.״

שטוך־מין וצמא-ממון
ך* ?{דיה ניצל את ההלו^טי^זילד^^החל^כניס
^ אותה .,לשיגרה״ .אותו לילה בעל אותה בעצמו. גם שני
חבריו, ממן ומכלוף שכבו איתה. אבל למחרת, כבר הביא
שמונה חברים — אותם העמיד בתור, מחוץ לדירתו של
ממן, וגבה מכל אחד מהם תשלום.
עבור הזכות לבעול קטינה.
סעדיה דרש 20 לירות מכל אחד מן הקליינטים — אבל

שכרות, קטטה ומשטרה
י * יתה זו גם ההזדמנות הראשונה בה גבתה ה

| צעירה, בעצמה, את האתנן. פעמיים קיבלה עשר לירות
— ומסרה אותן מייד לסעדיה.
אלא שהרועה לא האמין לילדה. הוא ערך חיפוש מדוקדק
בכליה, בנוכחות חבריו שהיו איתו באונייה הזרה, חיפש
בתוך החולצה שלה ומתחתה.
לבסוף ירדו החמישה לחוף, לאחר מעשה.
ואז אירע הדבר.
סעדיה, שיכור־ניצחון, החליט גם להיות שיכור סתם.
ביחד עם חבריו להוללות, השתכר, החל מסתובב ברחובות
שתוי כלוט, לנפץ זגוגיות ולשיר.
הדבר גרר את הכנופייה לקטטה. המשטרה הוזעקה למקום.

טרך כידי פושע
שעה היתה שעת־ערב מאוחרת ושושנה היתד,
( | בודדה. מאחר וסירבה לשכב עם אחד התיירים הצרפתיים,
ונשארה משום כך בודדה.
היא החליטה לשוב לתל־אביב, אם אין ברירה — בטרמפים.
אבל כיוון שלא ידעה איך יוצאים מן העיר, ניגשה
לבחור בלתי־מוכר וביקשה ממנו שיעזור לה.
הג׳נטלמן נענה בחיוב — לפחות בתחילה.
אלא שאז כבר היה מנוי וגמור עם סעדיה לקחת את
השלל הרך לעצמו. הוא עקב אחרי השניים, וברחוב עזוב
מאדם — החל להכות את הבחור ולאיים עליו.
הג׳נטלמן פסק מלהיות אביר. נפחד וחבוט, הוא נימלט מן
המקום, השאיר את שושנה טרף בידי הפושע.

כוח גם ככלוב

וא אמר רה שהיא תבוא אליו לדירה, לבלות
את הלילה עד שתמצא אוטובוס,״ סיפר לאחר מכן
אחד מחבריו של סעדיה .״והיא הלכה איתו משום שלא
היתד, לה ברירה.״
זה נכון — אבל זו לא כל האמת. שושנה הלכה עם
סעדיה לוי גם משום שפחדה ממנו פחד־מוזת.
״הוא היכר, איש חסון ואלים לעיניה, ואחר־כך נהג בה
בצורה אימתנית למדי,״ אמר אותו איש .״אין פלא שלא
היה צריך להפעיל עליה כוח ממש.״
משהגיעה לדירה, נסתבר לשושנה שלא היתד, זו דירתו
של סעדיה — אלא דירת חברו, עמרם ממן, המוכר תירס במרכז
אשדוד, ביחד עם סעדיה ועם אדם שלישי, בשם מכלוף.
הדירה, הנמצאת ברובע קליפורניה, שימשה מאותו רגע
כלוב לילדה.
״הוא אנס אותה עוד באותו לילה,״ סיפר חברו של לוי
לכתב העולם הזה .״או ליתר דיוק, הכריח אותה לשכב איתו.
״כפי שהסתבר מדבריה של הילדה, היא לא היתד, בתולה
כשלוי בעל אותה. אולם היה לה, בסך הכל, חבר אחד בלבד,
עימו נפגשה חודשיים לפני ד,מיקרה.
״פירושו של דבר — בפעם הראשונה נתקלה בכוח גם,
באונס ממש.

שמה האמיתי נאסר לפירסום על־ידי השופטים.

ע ר1

כשלא היה להם, נאות גם לקבל 15 או אפילו 10 לירות.
הגברים, שלא ידעו מה גילה של הנערה, ניצלו את
ההזדמנות.
״היה זה בהנחה,״ סיפר אחד הגברים .״לא חשבנו הרבה.״
בלילה השלישי, שוב הביא סעדיה לוי לקוחות .״אותו
לילה גם לימד אותה כיצד לזוז, כדי שהגברים יסיימו את
העניין יותר מהר,״ נזכר אחד מחבריו של הפושע.
ובהפסקות, היה עומד מחוץ לבית, שומר שלא יתקרבו
אנשים בלתי־רצויים — וגובה את הכסף.
בשעות היום כלא אותה בדירתו של ממן .״שושנה לא
יכלה לצאת מן הבית — כי אמר לה שירצח אותה נפש, אם
תעיז לצאת, והיא פחדה,״ יודעים לספר אלה שהיו במקום.
אחד מהם, שמעון מידלסי, שותפו של סעדיה לפריצה,
בשנת ,1961 אף הזהיר את שותפו :״אתה תיכנס לצרות,
בגלל הילדה הזאת.״
אבל סעדיה, שטוף־המין וצמא־הממון, לא הקשיב.

רובוט צייתני עז אונייה

* £ן$ם אחת שויטנה

בכל זאת יצאה את הבית. להסתד

? 5בב במקצת בעיר.
חבריו של סעדיה הבחינו בדבר — והודיעו לו.
סעדיה לוי הוזעק — וכשראה את שושנה לבדה בחוץ,

בבריכה
דקות והודיעה :״הוא כלום על יד קיר־דוגלאס.
זקן, שום דבר.״ היא חזרה לחדרו
של הופמן.
לילה אחד היא קפצה ערומה לבריכה של
הקיבוץ, ויום אחד היא אפילו קפצה על

רוברט הופמן, בדיוק בשעת ההסרטה.

* 4פוקר היא היתד, קמה מאופרת וזו־
^ רחת ומאיצה בצלמים :״נו כבר, מתי
מצלמים אותי.״ וכשהיא קיבלה את המיברק

משהבחין סעדיה בדבר, החליט, בקורטוב של פיכחון
שעוד נותר לו, לשמור על ההשקעה שלו ולהציל את
הסחורה החיה: הוא שלח את הילדה השבורה והממושמעת
— לבית אשתו.
עד יעבור זעם.
אלא שמשטרת אשדוד שמעה, בינתיים, הדים מן האינוס.
היא עצרה את סעדיה, החזיקה אותו לחקירה, שאלה את
חבריו — וגילתה שהוא מחזיק לא רק יצאנית — אלא גם
שר,יצאנית, או נכון יותר הטרף — אינה אלא קטינה.
שושנה נעצרה, בבית משפחת סעדיה. משהרגישה עצמה
בטוחה, סוף־סוף, בידי אנשי־החוק, התייפחה בבכי גדול,
כיפרה את כל שושלת־עינוייה.

שאלה אחר גסיון מחריד

• ה היה באוגוסט .1966
( השבוע, כשנה וחודש לאחר המיקרה, דן בית־המשפט
המחוזי את הפושע לשמונה שנות מאסר על בעילת קטינה
ועל פיתוי לזנות.
שושנה השחרחורת והקטנה, המשיכה את חייה, מנסה,
אט־אט, להתאושש מן הנסיון המחריד.
והשאלה היא: האם תוכל לשכוח? האם תהיה מסוגלת
לבנות לעצמה חיים חדשים?

מקירק דוגלאם המזמין אותה לבלות איתו
בסיציליה, היא הסתובבה בין אנשי הצוות
וטענה: לא נעים לי לעזוב את גולן, חתמתי
איתו על חוזה, והתפקיד שלי די חשוב׳ אבל
אם לא היה לי חוזה הייתי נוסעת.״
בעקבות זה פיטר אותה גולן, והוא
גם מסביר את הדבר :״הסרט הזה הוא סרט
רציני, אני לא רוצה סנסציות, לא רוצה
עירום. פגשתי אותה בניו־יורק׳ היא הכירה
לי כמה אנשים שם, ושאלה אם יהיה לה
תפקיד בארץ. אמרתי לה שתבוא ונראה,
והנה לפני תחילת ההסרטה היא הגיעה,
ואיימה לעשות לי סקנדלים אם לא תקבל
תפקיד. נתתי לה תפקיד קטן, חצי סטטיסטית,
והיא התחילה לעשות לי מההסרטה
בית־זונות. אני לא רוצה את זה. לכן
פיטרתי אותה.״

יומן החד שו ת
¥לאחר -ההצלחה של היא, שד,וסרט
בחוף אילת, הוחלט לעשות לסרט חלק שני,
אבל כיוון שבחלק הראשון שקעה יאור
פולה אנדרם, אלת הנצח, בתוך הלהבות
ומתה היה צורך למצוא אלה חדשה, במקומה
מתוך הלהבות הללו. לשם כך מצאו בפילה״•
הדומה לה כשתי טיפות מים, שמה אד
לינקה כרוכה, היא צ׳כית, ואם יחליטו
להסריט את החלק השני באותו מקום בו
הסריטו את החלק הראשון, יוכלו האזרחים
הישראליים לבדוק אותה ואת מעלותיה מקרוב,
בדיוק כשם שבדקו בעבר את אורסו־לה,
משך כל זמן ההסרטה.

במדינה
(המשך מעמוד ) 19

חצילים, גועל נפש, עם עגבניות.״
לאור התפריט הזה החליט השבוע הצוות
לעשות שביתה כללית. הם הגישו פטיציה
למנהל ההפקה ודרשו ממנו לפטר את הטבח
ולמצוא טבח אחר.
״אנחנו עובדים עשרים שעות ביום! יש
כאלה שעובדים בהתנדבות,״ אמר אחד מאנשי
הצוות ,״בלי משכורת! אנחנו מבינים
שזה סרט חשוב, אבל שיתנו לאכול לפחות.״
ועם האוכל בא התיאבון. לכן נוסף לאוכל
דרשו אנשי הצוות גם אחוזים מהכנסות
הסרט.

ד ר כי חיים
חג לי־ לי ד ה
שש שנים ישבה עליזה ברוך־פאנו בבתי״
טוהר ובבית־חולי־רוח, לאחר שרצחה את
אשתו של ידידה, המשורר רפאל אליעז.
בתחילת החודש הובאה עליזה במיוחד
ממוסד־טלבייה הירושלמי, בו שהתה בשנים
האחרונות — לבית־הסוהר נווה־תירצה, ובשבוע
שעבר המתין לה אביה, אלברט ברוך,
ליד השער — כשהוא בא להקביל את
אסירת־העולם שנהנתה מחנינת הנשיא.
״לעזור למסכנים -חופה״ .השניים
נפגשו בפשטות ובאיפוק :״טוב שבאת לקחת
אותי, אבא,״ אמרה עליזה פאנו לאביה,
בשער.
אחר־כך התבוננה סביבה :״אתה בטוח שלא
באו עיתונאים וצלמים? אני לא רוצה
לראות כאלה. הם סתם מרגיזים ומשמיצים!״
ואומנם — עליזה פאנו לא ראתה עיתונאים.
שבוע שלם ישבה בדירת הוריה שבצפון
תל־אביב — מבלי שאיש ידע על כן.
רק שמונה ימים לאחר שיחרורה נזכרו

ואולי יש לה סיבות: רפאל אליעז, שלמען
אהבתו הרגה עליזה ברגע של טירוף —
התחתן עם אשד, אחרת, פחות משנה לאחר
שאשתו נרצחה בידי עליזה.
היא עצמה לא שמעה ממנו — אף פעם
אחת — בכל ימי־מיבחנה.
אבל עליזה פאנו אינה לבדה: יש לה
הורים, יש לה אב.
ואלברט -ברוך מוכן לעשות הכל כדי שתשוב
אל החיים:
״אני מוכן לכל למען הילדה שלי,״ הוא
אמר לכתב העולם הזה .״אני יודע שעליזה
סבלה הרבה בחיים שלה. חלק — באשמתה;
וחלק — באשמתו של מישהו אחר.
״לא חשוב מי.
״אבל לאחר שחזרה הביתה, אני רוצי,
שהילדה שלי תנוח, תבריא ותבנה את חייה.
״בשבילי ובשבילה — זה כמו שהיא נולדה
מחדש.״
אלא שחבלי־הלידה יהיו קשים: על אף
השפות הרבות שבפיה ועל אף כישרונותיה
הספרותיים והתיאטרוניים הבולטים — אין
עדיין לעליזה פאנו לא מישרה ולא אפשרות־פרנסה
אחרת.

הצהרונים וקול־ישראל, פירסמו על שיח״
רורה של מי שהיתר, אחת הנשים הנודעות
ביותר במדינה.
השבוע, העניקה עליזה פאנו את הראיון
העיתונאי הראשון שלה — לכתב העולם
הזה.

אמרה עליזה, כשהיא יושבת בדירת משפחתה,
בשקט ובפנים מאובנות:
״ההרגשה שלי היתד, נורא רעה.
״לכן אני לא מעוניינת במיוחד לשוחח
על אותה פרשה. על התקופה הקצרה —
יחסית — בה הייתי כלואה בבית־הסוהר
נווה־תירצה, על הרגשתי במאסר, ועל יחסן
של הסוהרות לאסירות.
״אתה צריך להבין: לדידי, הפרשה עדיין
לא נסתיימה. רובץ עלי איום השליש —
אני משוחררת על תנאי, למשך שליש מ״
עונש־המאסר שנקבע*.
״על כן אני לא מעוניינת לומר דבר על
אותם המקומות, ועל החיים שלי.
״רק דבר אחד אני מוכנה בכל זאת לומר:
עזרתי בכל הזדמנות שהיתר, לי — לאסירות
האחרות.
״כתבתי עבורן מכתבים. לימדתי אחדות
מהן קרוא וכתוב בעברית, ועל חלקי זה
בהוראת־אסירים אני שמחה גם היום.
״אני חושבת שלעזור לאנשים מיסכנים
זד, חובה.״
עייפה, חשדנית וממורמרת. כשנה
ורבע אחרי גזר־דינה, הועברה עליזה פאנו
לטיפול בבית־החולים לחולי־רוח שבטלבייה.
״בבית־ר,חולים התרכזתי בסיפרות,״ מספרת
האשד, למודת־הסבל .״כתבתי גם ספר
בשם הבריחה מבית לעזר, וחתמתי עליו
* לגבי מאסר־עולם, הנחשב כאילו הוא
25 שנה, השליש הוא שמונה שנים וארבעה
חודשים.

עי ח ת חז
משוחררת פאנו
״טוב שבאת, אבא!״

בשם בתולי, עליזה ברוך.
״כן כתבתי מחזה ראדיופוני — שאומנם
שודר בקול־ישראל.
״על בית־ד,חולים אני יכולה לספר רק
שיחסם של הרופאים היה טוב אלי. נקשרתי
אל הרופא שטיפל בי.
״עד היום הוא יועץ לי מה לעשות ומה
לא. אני שומעת בקולו — הוא רוצה בטובתי.״
עליזה
פאנו־ברוך נראית עייפה, חשדנית
— וממורמרת.

אברהס,
יצחק, משה אחד מספרי מלחמת ששודד,ימים הנוספים
ששטפו השבוע את דוכני חנויות מוכרי־הספרים
בארץ הוא רבע אחרי המלחמה, של
שדרן קול־ישראל עמוס אטינגר (הוצאת מערכות;
127 עמ ׳).

מה שמעניין בספרו של
את המלחמה ככתב הרדיו
השורות המתחכמות בספר
רות שלו, כפי שהוא קורא

אטינגר, שבילה
בסיני, אלה לא
השירים והשולו
(כגון תיאור

מ לו ד
את כל המעלות
ברשת אחת תמצאי
בג רבי. פי שנ ט /ה ם
קלילים, אוריריים
ואלגנטים. תוכלי
לגרוב אותם גם
מעל או מתחת
לגרבי ניילון רגילים.גרבי

שנט* (רשת ד־ 1
ייגים) של ״לו -ן |
דדיה״ מוצעים §1
לבחירתך בכל
הגדלים וב 1111 -
שלל צבעי
האופנה

^1111

ת ענוג ל הו פי ע ב״פי שנ ט״-

ל 1ד1י ר.

העולם הזה 1569

בן־הטובים ערב צאתו למלחמה, ש״ככל שהחצאית
בדיסקוטק קצרה יותר, כך זמן ישיבתו
ארוך יותר״) ,אלא הדיוקנים של אלופי
צד,״ל, להם קורא אטינגר בשמותיהם הפרטיים
ואותם הוא מתאר כך:
• יצחק (יכין) :״האבא והאמא של
כל ההרגשות, הציפיות, ההחלטות, הביצועים,
התוצאות ומילות־הניחומים.״
• (חיים) בר־לב :״הוא קודם כל
לב ואחר־כך בר־לב.״
• עזר (וייצמן) :״במשך שנים תיב־נן.
עירבן. אייש. גיבש. הקים. השלים.
שילח. טיפח. שידל. גידל.״
ואחרי מוטי (הוד) ושייקה (גביש) וטליק
(ישראל טל) ,לא נעדר ום מקומם של אריק
(שרון) :״זה הילד הטוב עם שיער־השיבה״
ושל אברהם (יפה) :״עזבתי לרגע את הגנת
שמורות־הטבע כדי להגן על שמורת־המו־לדת.״
כמובן
שאטינגר לא שכח את משה :״קיווינו
שההצגה תגנוב אותו, אבל הוא גנב את
ההצגה.״

ה חי
452 אוקטאן. בתל־אביב קיים אז•

את הבטחתו לקצין בכיר של חיל-
האוויר ערב מלחמת ששת־הימים, שלח לבסיסו
של אותו קצין 452 בקבוקים של

״אן׳ ואנו׳ לי! רוחו אות׳ למשטרה!״ זענן הנהג הדווס
* וח מוזס 55 בעל ומו״ל הצהרון
לידיעות אחרונות, אוהב ילדים עד כדי
שגעון — כי הוא יודע ערכו של ילד מהו.
לפני שנים מספר שיכל את בנו הקטן,
גלעד, שעה שזה רץ לאמצע הכביש הראשי
של רמת־גן, ליד בית־ד,חרושת עלית,

גורל לצון אכזרי לנוח מוזם.
זה קרה ב־ 7.45 בבוקר, כשהמו״ל הסיע
את אשתו, את בנו וילדי שכנים מביתו ל־בית־הספר.
הוא נתן לבנו ארנון לנהוג.
בעברו ברחוב לא הרחק מביתו שבשיכון
הוותיקים הרמת־גני, רצה הילדה רחל שבי,

כששיחק עם ילדים אחרים ואסף מן הכביש
תצלומי־כדורגלנים.
מאז נוהג מחם להרעיף תפנוקים לא רק
על שלושת ילדיו אלא גם על כל ילד אחר
המזדמן בדרכו. הוא דואג להם, מסיע את
חבריו של בנו ארנון ( )14 לבית־הספר ובכלל
— נוהג כאילו אין דבר יקר יותר מילד צעיר.
כצדק. גורל אכזר. השבוע, חמד ה

)10 וחצתה את הכביש.
ואז קרה האסון.
ליד ההגה ישבו מוזס ובנו ארנון. מוזם,
שהתבלבל כפי הנראה מן הילדה ומתנועות־בנו
היושב איתו, כיוון את המכונית הצידה,
בחיפזון — בדיוק לכיוון אליו נימלטה׳
בבהלה, רחל.
התוואי של השברולט חסרת־הרסן ושל

הסינור האנושי המופלא שעמד מאחורי וסנית הורו המצטיין

הילדה המבוהלת הצטלבו — על המדרכה.
רחל נפלה — ללא רוח חיים.
״אני פושע!״ עיניו של מוזס לא יכלו
רחל אין דבר יקר —

ז 11 :1ו 0 1¥רו יו1
ך* נה הולכת האהובה של בליץ,״ ד,ת)
לחשו ביניהם האסירים הכלואים בכלא
רמלה. הם לא הסתירו את קנאתם ואת
פליאתם: כיצד זה מתירים לרפאל (״טומי״)
בליץ, אסיר־עולם השפוט בעוון רצח, לקבל
בתאו אחת לחודש, צעירה תמירה, שחרחורת
ונאה למראה?
כאשר היו בוקעים מתוך תאו של בליץ,
בשעת ביקור הנערה, צלילי מוסיקה, עברה
הרכילות מפה לאוזן בין הכלואים :״זה הידידה
שלו היא בתו של המהנדס פיאטלי —
האיש אותו רצח. היא מאוהבת בו. הם עוד
יתחתנו.״
הם לא יכלו לדעת כי למהנדס פיאטלי
המנוח לא היו כלל ילדים. אולם מאחר
שבזמנו, לפני ארבע שנים, היו רגילים
לראות את האינקה פיאטלי, אלמנתו של
הנרצח, מבקרת את רוצחו, בליץ, לעיתים

כסאות, ארון, ברז־רחצה ואפילו רמקול המחובר
לרדיו).
זהו אגף המיועד לאסירים מיוחסים, בדרך
כלל אסירים בטחוניים.
בליץ הוא הרוצח היחיד שזכה לתא כזה.

רצח כהצגה השנייה

• ^י ה זה אחרי ששלטונות ביתו
|ד,כלא גילו כי בליץ, כיום בן ,34 נוטה

לעברם. אחד הכדורים פגע במהנדס פיאטלי.

פושע בגיד 19
^ אינקה פיאטלי, שלא נוכחה באף

/אחת מישיבות בית־המשפט ששפט את
בליץ, והמשיכה כל אותו זמן ללמד נגינה
בכינור, היתד, אולי האדם היחיד בישראל
שהזדעזע ממאסר־העולם שהוטל על בליץ.
תוך כדי מהלך המשפט היא למדה להכיר
את הרקע לאישיותו המופרעת: הוא נולד
בהולנד למשפחה מעורערת, גדל בזמן המלחמה
כפרוטסטנטי והוסתר לאחר מכן
במנזר קתולי, הועבר למוסד של אגודת־ישראל,
ששלח אותו ארצה וכאן הועבר
למוסד של השומר הצעיר במשמר־העמק.
המעבר בשנות הגידול ממנזר קתולי,
למוסד של אגודת ישראל ומשם לקיבוץ של
השומר הצעיר, הרסו את אישיותו.
בגיל 19 כבר היה בליץ גבה־הקומה, הממושקף,
וחולה־ד,אסטמה פורץ וגנב מועד.

תסכית בבית הכלא
*דעתי שהוא קיבל מאסר־עולם לא

כליץ
— שיקמה את הרוצח
פיאטדי אשת הנרצח —

קרובות, הניחו שהצעירה הממלאת את מקומה,
היא בתה.
בליץ עצמו לא הסכים לשוחח מעולם עם
חבריו לכלא על ביקורים אלה .״זה לא
ענינכם!״ היה אומר, וחוזר ומסתגר בתאו
באגף האיקסים.
זהו מיסדרון בו נמצאים ששה תאים בודדים,
המיועדים לאסיר אחד או שניים. בניגוד
לתאים הריקים של שאר האסירים יש
באגף האיקסים ריהוט בכל חדר (שולחן,

להסתגל לחיי חברה תקינים. הוא החל לומר
לקראת בחינות הבגרות, השתלם במוסיקה
והתעמק בפילוסופיה.
השינוי שחל באישיותו של בליץ נגרם
ללא ספק בשל אשד, מופלאה — אשתו של
האיש שבליץ רצח אותו.
בליל הרצח, לפני עשר שנים, לא היתר,
האינקה פיאטלי בארץ. האשד״ מוסיקאית
ילידת גרמניה שלמדה מוסיקה באיטליה, בה
הכירה את בעלה המנוח, שהיה מהנדס
תעופה במקצועו, היתד, אותו לילה בדרכה
מרומא לישראל.
בעלה, שהיה צריך לקבל את פניה בנמל־התעופה
לוד אחרי חצות, רצה להעביר את
הזמן והלך להצגה שנייה בקולנוע צפון
בתל־אביב. היד, זה הלילה בו בחר רפאל
בליץ לשדוד את קופת הקולנוע. כאשר
רדפו אחריו עוברים ושבים הוא ירד.

בצדק,״ אמרה הגברת פיאטלי. בליץ
לא הכיר את בעלי. הוא בכלל לא הלך
להרוג אלא לגנוב. לא היתד, לו כודנה לרצוח.
הרגשתי את עצמי אחראית לכך שהוא
נדון למאסר־עולם.״
המורה למוסיקה הסתקרנה וביקשה־ רשות
לבקר את בליץ בכלאו. היא הופתעה .״הסתבר
לי שהוא אדם תרבותי, נחמד ומוסי־קלי.״
היא החליטה לעשות הכל כדי לנסוח
לשקם את חייו של בליץ. היה להם נושא
משותף — המוסיקה. בליץ למד לנגן בפסנתר.
אשת הנרצח היתד, מבקרת את רוצת
בעלה ומשוחחת איתו ארוכות על מוסיקה.
׳מלבד ביקוריה היו השניים גם מתכתבים
בקביעות.
בשנה האחרונה נטלה על עצמה את תפקיד
הוראת המוסיקה ורדה קלג, ירושלמית
׳ילידת האי קורפו, עובדת המחלקה הסוציאלית
של עירית ירושלים בעבר וכיום
עורכת תכניות בקזל־ישראל.
תוך כדי פגישותיה המוסיקליות עם בליץ
בכלא, הקליטה ורדה קלג, בשיתוף עם ה־עתונאי
שבתאי טבת, תסכית בשם החוגה
על חייו של בליץ בכלא.
והשבוע, כאשר נמסר כי ר,תסכית זכה בפרס
איטליה לתכניות־רדיו, נודע לאסירי
כלא רמלה לראשונה כי ״האהובה של בליץ״
אינה כלל בתו של פיאטלי וגם לא אהובתו,
אלא ורדה קלג שהכינה את תכנית הרדיו
אודותיו.

מוזם
— מילד צעיר

לשאת את מחזה הגופה הקטנה וחסות־התנועה.
״אני
פושע!״ זעק ,״קחו אותי למשטרה!
אוי ואבוי לי ד
צעקותיו ההיסטריות הידהדו בדממה עמומה.
איש לא העז לדבר!.
מכונית סימקה, בה הסיע אחד השכנים
את ילדתו לבית־הספר, עצרה ליד מקום־
התאונה. גופתה של רחל — שמרפקתה
נשברה וגרמה למותה המהיר מבזק —
נאספה למכונית. מוזס ואשתו,־ הצטרפו
למסע־האימים לבית־החולים.
שם אפשר היה רק להיווכח שהילדה שוב
לא תחזור הביתה.
ילדה אחרת ניצלה בנם — היא היתד, ממש
ליד רחל, כשזו נקטלה באיבה.
״לא המקום הזה ״! מוזס ובנו נלקחו
לתחנת־ד,משטרה, שם נגבתה מהם עדות —
ובשעות הצהריים הובאו האב והבן בפני
שופטת־השלום הדסה בת־עתו, ששיחררה
אותם בערבות.
נוח מוזם יכול היה לשוב הביתה — אבל
הוא סירב.
״אני לא יכול לראות את המקום׳ הזה,״
אמר — ועבר לגור, מזועזע ורצוץ, לבית
גיסו.
קונייאק, לפי החישוב של בקבוק קונייאק
אחד על כל מטוס אוייב שחיל־האזדיר השמיד.

מיפקד הקאלוריות. בירושלים
סיכמו 2000 פוקדי האוכלוסין את חוויות
ימי־המיפקד, גילו כי בימי־המיפקד נאלצו
לשתות בממוצע ליום 10 ספלי קפה ממותק,
10 ספלי תה ממותק 3 ,כוסות לימונדה
ממותקת ולאכול רבע קילו סוכריות, קילו
ענבים וקילו תפוחי־עץ, כתוצאה מנוהג
ר,כנסת־ד,אורחים המזרחי של הניפקדים.

הנ שיקה
השבוע ישב שלמה וישינסקי

בתיאטרון הקאמרי וסיפר לחבריו על המאורע המרתק

ביותר שקרה לו בחייו,

זה קרה באונייה, בדרך לנאפולי, לפני שלוש שנים. הוא נסע עם גולן ועם ורוניק
וונדל. בסצינה אחת הוא צריך היה לנשק את הגב העירום הידוע של ורוניק.
הצלם, דויד גורפינקל, צילם, הבמאי, גולן, ביים, והוא כפף את ראשו, פשט את
שפתיו והצמיד אותן בלהט אל הגב הנ״ל.
אבל העיניים שלו היו חופשיות באותו הזמן, והן הבחינו, משום מה, בבחורה חמודה
התינוק שעוד לא נולד
רבקה מיפאלי הגיעה ארצה. יחד
איתה הגיע ארצה ידידה, העומד להיות
בעלה, ויחד איתם בא גם הבן, או הבת,
עדיין לא ידוע.
ההריון של רבקה מיכאלי לא כל כך
מורגש עליה. היא נראית יפה מאוד, ומאושרת
מאוד.

״קיבלו את זה בארץ יפה,״ היא מספרת
,״ההורים שלי הבינו שזה מיקרה
מיוחד וכל החברים שלי בכלל מתלהבים
מכל העניין.״
״אני לא חושבת שהמיקרה שלי דומה
לזה של חנה רובינא. חנה רובינא לא
התכוונה להתחתן. אני כן. וברגע שיורם
ליבוביץ יקבל א ת הגט נתחתן.
בכלל אני לא מבינה למה עושים כל כך
הרבה רעש בגלל שבחורה מסרבת לעשות
הפלה.״
וכיוון שההריון לא מפריע לה במיוחד,
וכיוון שמאז האולימפיה היא הפכה עוד
יותר פופולארית ממה שהיתה, לכן היא
עומדת להחליף את דן בן־אמוץ בתכניות
הראיון שלו. במלון דן.
ומכאן אפשר להבין שהתינוק של רבקה
י הי ה האדם המפורסם ביותר בארץ.
מאות אנשים יראו אותו וידברו עליו,
וזה עוד לפני שנולד בכלל.

הז 1י ד 1י
הגדו ל

ז׳כט ושלמה
שעמדה בצד והביטה. אחרי העיניים בא גם הלב, ושלמה וזישינסקי הודיע לגולן שנפשו
חשקה בבחורה הזאת, ומה הוא יכול לעשות למענו.
״מה זאת אומרת?״ אמר לו גולן ,״אני יכול להביא לך אותה על מגש של כסף.״ שלמה
וישינסקי הסכים לסידור הזה, וגולן ניגש לבחורה ושאל אותה אם היא מסכימה לשמש
כמחליפה לוזרוניק וונדל .״את דומה לה מאוד.״ הוא אמר לה.
הדבר הזה מצא חן בעיני הבחורה והיא הסכימה. הביאו אותה לשלמה וישינסקי,
העמידו את גבה העירום אל מול שפתיו ואמרו לו לנשק. דוד גורפינקל הצלם, נעמד בפוזה
של צילום, מנחם גולן הבמאי נעמד בפוזה של ביום, ושלמה וישינסקי נישק, והנשיקה הזאת
היחד, הדבר היחידי האמיתי בכל התרמית.
אחרי הנשיקה נקשרו בין הבחורה, שנקראה, כפי שהתברר לאחר מכן, ז׳נט ספקטור,
ובין שלמה קשרים הדוקים, למשך ארבעה ימים תמימים, ואחרי כן, כשהאונייה הגיעה
לנאפולי, הם נפרדו.
החברים מהקאמרי שמעו את הסיפור והלכו לבתיהם, לחשוב על מוסר־ההשכל שבו,
ושלמה וישינסקי היה כל כך שקוע בזכרונות עד שהוא החליט לקחת בגד־ים, וללכת להשקיע
אותם קצת במים הצוננים של הים.
הוא הגיע לשפת־הים, עצוב ומהורהר, והנה
ניגשה אליו בחורה אנגליה ומחייכת
אליו ואומרת לו :״שלום, שלמה.״ הוא הביט
בה וראה שהיא הינד, לא פחות ולא יותר
מאשר אותה ז׳נט ספקטור, מהנשיקה. ואם
זה לא האלוהים שסידר לו, אז זה בטח סתם
מזל.
אבל לעת עתה הוא ממשיך לשלוח נשיקות
בכתב לאילנה עדן, החברה שלו
מימים ימימה, הנמצאת בלום־אנג׳לם.
איפה הגברים בולם סריטה החליטה לעזוב את הארץ.
״כי אין בארץ גברים,״ היא אמרה, אבל
זה היה לפני הרבה זמן. בינתיים פרצה
המלחמה, היא התנחמה על חוסר הגברים
בחברת מספר ג׳יפים צבאיים, ומה
שהיה בתוכם. והשבוע היא החליטה
למלא את הבטחתה.
היא יצאה מהארץ על האנייה בילו,
בחברת הרבה מזוודות וחפצים. אבל ל-
חוץ־לארץ, המלאת גברים, היא לקחה
איתה דווקא גבר ישראלי. את הצייר
מנחם גפן. הוא ט ס באווירון, ושלח
אותה יחד עם חפציו ומכוניתו באונייה,
ובצרפת הם ייפגשו וימשיכו בדרכם.

*זו ו י. ו ו

ונו

וו י ! וי

עד שהאדריכל יצחק ישר פגש את
אשתו האחרונה היו לו כבר שתי נשים
והרבה מאהבות. מאז שהוא התחתן עם
תמי יש לו רק אש:ה אחת, העם האשה
הזאת הוא חי באושר עד השבוע.
השבוע הוא לקח את אשתו הנוכחית
לטיול ברמלה. הם הגיעו לרמלה, אכלו
גלידה ואחר כן הוא העלה אותה למכונית
ונסע .״לאן אתה נוסע,״ היא שאלה אותו
והוא שתק. הם עברו את רמלה, המשיכו
לנסוע .״אבל לאן אתה נוסע״ ,היא המשיכה
והוא המשיך לשתוק. הם נסעו־ ונסעו עז
שהגיעו לשערי מוסד של המיסיון.
יצחק ישר עצר את המכונית, כיבה את
המנוע והביט באשתו. היא היתה דרוכה
ומתוחה .״תמי אני מוכרח להתוודות בפניך,״
הנא אמר להג ״יש דבר שעדיין לא
גיליתי לך, ואני חושב שהגיע הזמן לגלות
אותו. במיסיון הזה נמצאת בתי.״
תמי החווירה ויצחק המשיך לדבר :״היא
נולדה לי לפני עשרים שנה, באופן בלתי
חוקי. שמתו אותה במוסד, ומאז אני שומר
על קיומה ב סוד׳.
תמי ביקשה לראות את הילדה, יצחק
סירב, ובסוף הם חזרו הביתה, תוך כדי
שיחה רצינית של בירור וליבון הדברים.
ר,ק בבית התברר לתמי שזאת היתה
ב תמר, יצחק ויל
אבל עז היום היא
מ־ א בכל זאת להאמין

לתתחילעס וז ב ת
די. כבר אין מיליונרים אנגליים. כל המיליונרים
שבאו לחפש להם נשים בארץ
התחתנו. הראשון שעשה את זה היה נור״
מן רהוורד. הוא התחתן עם הדוגמנית
שמעונה שוורץ, אחר־כך התחתן סטג־לי
גולדשטיין, עם־לא־ישראלית בשם
לפלי, ובסוף התחתן אפילו טירול סלד
מון עם חצי ישראלית, בחורה דרום־
אפריקאית גרושה, המבלה חלק מזמנה בארץ.
ועכשיו אם אנגליה לא תספק מחזור חדש,
תיאלצנה בנות הארץ להסתפק בג׳ק ג׳ו־

פריטח

לא שיש מישהי שלא רוצה להסתפק
בו. ג׳ק ג׳וזף הוא המיליונר ביותר מכל
המיליונרים שהגיעו עד עתה ארצה, יש לו
חמישים אחוז בחברת ספן הישראלית ל־פורמאיקה,
ועוד הרבה אחוזים בכל מיני
חברות בעולם, ואם הוא קצת זקן, כבר בן
ארבעים ושמונה, וקצת קרח, הרי כל האחוזים
הללו דוזקא מכסים את זה די טוב,
בביקור המיליונרים האחרון בארץ הוא
מצא כאן את דליה אופיר ולקח אותה
איתו לחוץ־לארץ. אבל הלקיחה הזאת לא
הצליחה, ודליה המשיכה ממנו את דרכה
לאמריקה. אחר־כך הוא הכיר פה ושם עוד
כל מיני יהודיות, ואחר כך הוא הכיר אשד,
נשואה יפהפיה, שנמצאה איתו אמנם הרבה
זמן בארץ, ונסעה גם לבקר אותו בחוץ•
לארץ, אבל לא הסכימה להתגרש למענו
מבעלה, וגם הוא לא כל כך הסכים לקחת
אותה ממנו.
הבעייה של ג׳ק ג׳וזף היא בתו. יש לו
אמנם בת צעירה מאוד, בת שתים־עשרה,
אבל יש לה ביקורת חריפה מאוד על כל

אחת מהנשים שלו. והביקורת שלה דווקא
משפיעה עליו.
״זאת בכלל לא יפה,״ היא הסבירה לו
כשהוא עוד ניסה להתעניין במישהי, לפני
שעשה זאת ידידו .״זאת סתם עקומה,״ היא
אמרה לו כשאחרת הגיעה ללונדון, וכך היא
מחסלת אותן אחת אחת, ומי שבאמת רוצה
לתפוס את המיליונר הזה צריכה לדעת
שיש להתחיל קודם עם בתו.

בעקבות התסוים
כשהיא. הגיעה ארצה היא הכריזה שלבה
פתוח לאהבה ישראלית. בינתיים נמצאה
פייראנג׳לי מספר ימים בארץ, והיא
עדיין לא מצאה את האהבה הזאת.
הצרה שלה היא שכל הישראלים המשתתפים
בסרט שלה /כל ממזר מלך נשואים
ומאושרים, החל באורי זוהר וכלה
בפשנל, והיחידי שפנוי הוא יהורם גאון,
שלפי התסריט צריך להתאהב בה.
יהורם גאון ניסה לבצע את התסריט. הוא
לקח אותה מספר פעמים לאולימפית יצא
איתה קצת לבלות, אבל אחר־כך הם ראו
שזה לא הולך ונפרדו.
עכשיו ממשיכה פייראנג׳לי ללכת בעקבות
;התסריט, והיא מבלה את זמיה
דווקא עם האמריקאי, וילאם גרגר,
שלפי התסריט הוא בעלה, ואליו היא צריכה
לחזוור בסופו של הסרט.
מה שמקל עליה את העניין הוא העובדה
שהבעל הז!ה גר איתה באותו מלון, באכדיה.

תמרורים

נולד. להורטנזיח גומז 10 ,׳ נע-
רת־כפר מכסיקאיוז, בן* ,מאב בלתי־ידוע.

מ קו ר
נהר

נ ו לד. לוינסטון ססנסר צ׳רצ׳יל,
,26 עיתונאי (נזלחמת ששת־הימים) ,נכדו
של וינסטון צ׳רצ׳יל שעל שמו נקרא
ומועמד השמרנים בבחירות־ד,מישנה הקרובות
לפרלמנט הבריטי ולאשתו, מיני,27 ,
ילדם השלישי, בת שנייה.

נופי ישראל

נ ישא ו. בקליפורניה, מרגרט אלי־זבט
ראסק ,18 ,סטודנטית ובתו היחידה
של שר־החוץ האמריקאי דין ראסק,
וגאי גיבסון סמית ,22 ,חוקר-חלל ו-
קצין־מילואים (טייס הליקופטר) כושי, אחר
ארבע שנות־היכרות שראשיתן בבית־ספר לרכיבה
בוושינגטון הבירה.

נח ו ג. יום־הולדתו ה־ 60 של בנימין
אונגר, לשעבר פועל חקלאי וכיום פקיד
בכיר של חברת תוצרת מזון ארצישראלית
(בלו־בנד) הידוע יותר כחזן בבית־הכנסת
הראשי של תל־אביב.

א ושפ ז. הלורד קלמנט אטלי,
,84 מי שהיה ראש־ממשלת בריטניה (מטעם
הלייבור) בעת פינו־ייה
של ארץ־ישראל
מהבריטים, כשהוא
סובל ממה שהרופהגדירו
כ־אים
״מחלת־זיקנה
אנושה״.

פטר. ברחובות
בגיל ,89ד״ר

אהרון מישוב,

זקן חברי ההסתדרות
הרפואית בישראל,
שהיה גם מוסמישוב

לרבנות וששימש
כרב ממשלתי (״רב מטעם״) ברוסיה הצארית,
ממנה עלה ארצה לתפקיד רופא
* האם הצעירה ביותר בתולדות הרפואה:
נערה פרואנית שילדה בגיל שבע.

ספרים
פאולום המושבה רחובות, בה הפך גם לעסקן
פועלים ועסקן רפואי (מייסד הליגה למלחמה
בשחפת).
נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של האפיפיור,
פאולוס חששי, אביהם הרוחני של 570
מיליוני הקאתולים בעולם, המאושפז זה
שלושה שבועות עקב דלקת שלפוחית־השתן
והכליות.

נח ו ג. יום הולדתו ה־ 79 של מורים
שבלייה, השחקן־זמר־רקדן הצרפתי ה־ח־תיק,
שנפרד, בימי מלחמת־העולם השנייה,
מאהובתו היהודית כאשר הגרמנים הבטיחו
לו לשחרר עשרה שבויי־מלחמה צרפתיים,
תושבי רובע־מגוריו הפאריסאי, תמורת כל
הופעה שלו בגרמניה ושהודיע השבוע כי
לכשתמלאנה לו 80 שנה הוא יפרוש מן
הבמה.

ג׳יין

א וש פזה. שחקנית־הקולנוע
פונדד! כשהיא סובלת מהצטננות אחרי שהיתר,
תלוייה משך שעות מיספר, לשם הסרטת
סצינה מסויימת בסרטה החדש, מתיק־רת
אולם כשאדי־קרח מושבים לעבר פניה.
היתד, זאת פונדה שאושפזה בראשית רקיץ
משד,ושבו לעבר פניה, בעזרת מאוורר־ענק,
להקות אנקזרים רעשניים, לשם הסרטת
סצינה ז* •ו ת בסרט אחר.

(מאת לב ניר; הוצאת

מסדה; 336 עמי) מדריך מצויין (מאבו־גוש
עד תרשיחה) למטייל ברחבי הארץ, אם כי
הוא סובל מחיסרון אחד. הוא נמסר לדפוס
לפני 120 יום ולכן לא צריך להפליא שהמחבר
מעיר בפרק על ירושלים ש״חבל
שאיננו יכולים לבקר בעיר העתיקה״.
אבל את ישראל שלפני 120 ימים מקיף
ניר לחלוטין, תוך כדי ציון והזכרת עובדות
מעניינות ביותר כגון זאת שבאזור (ליד תל-
אביב) מצאו לפני כמה שנים עצמות פילים
(מהתקופה בה עדיין שרר באזור אקלים לח
וחם יותר) וכי ביערות חולדה מצויות, אחרי
גישמי החורף, פטריות.
מי בצע ״ ד ון קי שוט ״ .עובדות היסטוריות
מעניינות אחרות המובאות בספרו
של ניר הן מסוג העובדה כי רמלה היתד,
פעם בירת ארץ־ישראל (וסוריה) ולשם כך
היא גם נבנתה במיוחד בשנת 717 על־ידי
הכליף סוליימן.
תזכורות אחרות בנופי ישראל:
• העיר הישראלית היחידה שברחובה
הראשי עובר נהר (הגעתון) היא נהריה.
#בית־הדפוס הראשון במרחב נוסד
בצפת (בשנת .)1563
י • הבריטים כינו את פיצוץ העמדות היהודיות
בטחנת־הרוח של מונטפיורי (מול
הר־ציון בירושלים) בחורף — 1948 מיבצע
דון קישוט.
מאושוויץ לבאר־ שבע
מגיא־ההריגה לשער־הגיא (מאת
בני וירצברג; הוצאת מסדה; 214 ענד) כיום

בני וירצברג, יליד המבורג הגרמנית, הוא בן
38 ועובד קרן־קיימת שלוו בבאר־שבע.

אבל לפני 22 שנים היו חייו של וירצברג
רחוקים מלהיות שלווים. אז הוא היה יתום
עזוב במחנה או־שוויץ,
בו הושמדו
הוריו, ובו הוא נשאר
בחיים בצורה
מיקרית לגמרי: רו־פא־הניסויים
ד״ר מנגלה
בחר בו למשרתו
האישי.
גם כיבוי הכיב־שנים
עדיין לא הבטיח
שלווה לויר־צברג
הצעיר. כי
כאשר החליט לעלות
ארצה יחד עם
תשעה חברים אותם
רכש בימי השואה ולאחריה הם הגיעו
ארצה בדיוק לראשית מלחמת העצמאות.
המלחמה נשארו בחיים
וכאשר תמה
מחבורת עשרת ניצולי־השואד, חמישה בלבד.
בשבתותוכחנים. את קורותיהם של
עשרה אלה בגיא־ההריגה ממנו ניצלו ועד
לשער־הגיא, בו נפלו מחציתם, נשא בלבו
וירצברג ימים רבים.
לפני זמן מה הוא החליט להעלות את
סיפורם על הכתב.
המלאכה קשתה עליו מאד. הזכרונות היו
כבדים מדי. הוא הכריח את עצמו לפנות כל
שבת וכל יום חג לכתיבה והשבוע, שלוש
שנים אחר תחילת עבודתו, הוא סיים את
משא־הגיאיות שלו.

בין המד פי ם
יעילות מ שרדית
האוטוביוגרפיה המשעשעת ביותר שהופיעה
בחו״ל זה זמן רב היא ספרו של הנסיך
לאיוש וינדישגרץ.
הנסיך, שהוא כיום בן ,90 מספר, למשל,
בספרו כיצד ניסה לייעל את משרדו כאשר
נתמנה ב־ 1918 לשר־המזון בהונגריה: הוא
פשוט הורה לשרוף את כל 187 אלף התיקים
שהשאיר אחריו קודמו לתפקיד.

היז ד בז משלוח

ש ל /אי ל/

שחםלבינס ון אילון

העולם הזה 1569

ה דו ק טו רהא מי תי

מזרחי
8!!7ם״8ש₪0 3ם לבעל מותר להתחרט בשבט אהולי שבסודאן נערכים
הנשואין בין גבר לאשר׳
לא פעם אחת אלא שלוש פעמים.
רק לאחר שלושה טכסי כלולות
הנערכים לא ברציפות, נחשבים
הנישואין כבעלי־תוקף. מנהג זה
בא להגן על גברים פזיזים ולאפשר
להם להתחרט לפני שהכניסו
את צווארם בעול באופן סופי.
אבל שום בעל עוד לא התחרט
על שהביא לאשתו במתנה את
הארנקון היפר. והשימושי של
״מרסי״ המכיל 6גרבים זהים ומשמש
לטוזח ארוך. שישית
״מרטי״ ,על אף איכותה הראשונה
במעלה, מחירה — 6.ל״י
בלבד (או — 7.ל״י לגרבי
מיקרומש ארוכי מכפלה).
נו*!יס מ א חינ 1תבגר בי

המנוי ״
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

אנשי יחסי־הציבור של ראש־הממשלה עובדים
במרץ בזמן האחרון, אחרי שנפלה
ההחלטה להציג את לוי אשכול בקווים
הקידמיים של צה״ל, בכל השטחים הכבושים.
ואמנם, תמונות שלו, בבגדי חאקי, והצהרות
שלו באותן הזדמנויות, התפרסמו כבר ב־עתונים.
אך השבוע, בביקור בגדה, אירעה
תקרית קטנה אחת שלא פורסמה, והרי היא:
אשכול ופמלייתו, כולל שר־הבטחון, הגיעו
לאי־שם אחד, והתקבלו על־ידי הנציגים הצבאיים
והאזרחיים של ישראל במקום. לפתע
הוגשה לאשכול עוגה גדולה, על מגש. תמה
ראש־הממשלה :״מד, פתאום עוגה?״ ענו לו:
״לא כל יום מזדמן לנו לראות את ראש־הממשלה
אצלנו.״ באותו הרגע נשמעה הערתו
של משה דיין לסובבים אותו :״זה
המזל שלכם! אני, למשל, רואה אותו כל
יום הערות אחרות השמיע לא מכבר
הארכיאולוג החובב בשיחה עם הארכיאולוג
החשוב יוחנן אחרוני. דיין עבר בערד,
והתעניין בחפירותיו של אהרוני. זה סיפר
לו כי חשף בית־מיקדש מהתקופה הישראלית,
התואם במידותיו בדיוק את הבית הראשון.
כאשר גילה לדיין כי רוחבו של
בית־המיקדש המקומי, כמו הירושלמי, היה
פחות מעשרה מטרים, נדהם שר־הבטחון.
״אל תגלה זאת לאף אחד,״ אמר לו אהרוני,
ספק בהלצה, ספק ברצינות ,״כי זה יאכזב
רבים.״ השיב דיין: חשוב יותר שאתה לא
תגלה זאת לאף אחד, כי אי־אפשר לתבוע
לישראל את הרחבה העצומה של הר־הבית
בגלל בית־המיקדש כזה קטן העצרת
שכונסה השבוע בהיכל התרבות בתל־אביב,
לזכרו של יצחק שדה, לרגל השנה ה־15
לפטירתו, נקראה על־ידי המארגנים, בראשותו
של הקריין עמיקם גורביץ, בשם
אקדמיה. כלומר: מאין יום עיון להערכת
תורתו של המנוח. המרצה המרכזי היה ה־פלמ״חניק־לשעבר
והרמטכ״ל כיום, רב־אלוף
יצחק רבץ. כשסיים את נאומו, העיר
היו״ר, שר־העבודת יגאל אלץ :״אחרי
הרצאה כזו, אין ספק שלרבין מגיע תואר
דוקטור אמיתי, ולא תואר דוקטור של כבוד,
כפי שניתן לו בעצרת שהתקיימה בהר־הצו־פיס.״
רבין הסמיק לשמע המחמאה וכיסה
פניו בידיו • .באי הכנס שהבחינו ביוסף!
ג ב עון, הוא יוסף ג׳י המפורסם, יכלו לראות
מקרוב אח הטכניקה המפורסמת שלו
להכרת אנשים חשובים. למשל: דקות ספורות
לפני תחילת התוכנית, אחרי שעיניו
החדות של ג׳י צדו את אלון ורבין, שישבו
זה ליד זה, ניגש אליהם, נעמד מולם והביט
להם ישר בפרצוף. שניהם עשו תחילה רושם
כאילו אינם מבחינים בו, אך הוא נשאר
עומד מולם ולא זז. רק כעבור שתיים־שלוש
דקות, כשנאלצו כבר לסובב את ראשיהם
לעברו, חייך מאוזן לאוזן והושיט להם יד.
ומי יכול לסרב להושיט את ידו במצב כזה?
• אורחים באותו כינוס היו מרבית אלופי
צד,״ל, חלקם במדים וחלקם בחולצות לבנות,
וכן מפקדים בכירים של ההגנה והפלמ״ח.
נחוס שריג, למשל, מי שהיה בזמנו
מפקד חטיבת הנגב, ובתקופה קודמת יותר
גם מפקדו הישיר של רבין, בא לכנס עם
אחד מחמשת ילדיו, ודווקא עם זה הנקרא
יצחק שדה שריג. הנער נולד לפני חמש־עשרה
שנה, סמוך לפטירתו של שדה, ונקרא
לכן על שמו • .אורח אחר, שבא אף הוא
בחברת בנו, היה הח״כ הקומוניסטי לשעבר,
משה סנה, שהיה בתקופה מסויימת בזמן
המנדט הרמ״א (ראש מפקדה ארצית) של
ההגנה. רבים מהנוכחים הפגינו את שביעות
רצונם מן השינוי שחל בסנה ובמפלגתו
בזמן האחרון, וניגשו אליו בזה אחר זה,
כדי ללחוץ את ידו. המנהיג הקומוניסטי גם
השתתף בשירת הימנון הפלמ״ח בסוף הערב.
;• כשעבר לאחרונה השר ללא תיק, מנחם
סגין, בדרך מירושלים לתל־אביב, ליד מנזר
השתקנים בלאטרון, פלט תוך כדי אנחה:
אילו אפשר היה להכניס כמה מן המנהיגים
למנזר הזה לתקופת מה, היה יותר קל
לכולנו.״ בגין, כידוע, הוא אחד מן השתקנים
שבין שרי ממשלת הליכוד הלאומי,
אך מה שהוא לא ידע, זוהי העובדה כי
נזירי מנזר השתקנים דווקא מרבים לדבר.
יכול להיווכח בכך כל ישראלי שבא לסייר
במנזר. אגב: מבין נזירי לאטרון מושך את
תשומת־לב המבקרים נזיר אחד, יהודי־לשע־בר,
שהעברית השגורה בפיו היא צברית.

הלב הי הודי
התנועה למען ארץ־ישראל השלמה פירט•
מה השבוע את מודעותיה הגדולות בעתונות,
הקוראות לסיפוח מלא של כל השטחים

שנכבשו על־ידי צה״ל במלחמת ששת־הימים.
הקוראים חדי־העין, שעקבו גם אחרי פירסו־מים
קודמים של התנועה, נדהמו לגלות כי
חתימות שני אישים פעילים בגוף הזה נעדרות
מן הרשימה המגוונת של החותמים.
היו אלה המשורר אהרון אמיר והרב
צבי יהודה הכהן קוק. ומה באמת
מסתתר מאחורי התעלומה הזאת? משפט
אחד בהצהרה, האומר, בין השאר, כי ״ארץ

יוסדה שוחמבר
עם מגבעות שחורות ומשקפיים שחורים

ישראל השלמה היא עתה בידי העם היהודי
אמיר דרש לכתוב ״עמנו״ במקום
״העם היהודי״ ,כדי שלא יצטרך להכיר בהזדמנות
זו בעם יהודי עולמי, ואילו הרב
קוק, לעומת זאת, לא הסכים עם ההגדרה
״ארץ־ישראל השלמה״ ,כי לדעתו הארץ ה־

פ סז קי השסע
• העיתונאי עטאללה מני
סור נ ״במקום לדרום את הנחש
שאיים עליה, ישראל בלעה אותו
ועכשיו היא צריכה לחיות עימו או
למות ממנו.״

• הפרופסור רוסרטו סקי,
הסטטיסטיקאי הראשי של ה
ממשלה,
בדברו על הילודה בקרב
היהודים ובקרב הערבים :״לי יש
ארבעה ילדים — מבחינה סטטיסטית,
לפחות, אני בסדר גמור!״

+הערכת הצהרון ״מעריב״
,על אחד מבעלי הטור שלו:
״בן יקיר הוא בנימין גלאי בגן השירה
ובשדה הפרוזה והעתונות
שלנו: הוא חורש בהם ושותל בהם
ומנכש בהם וגוזם בהם ומגדל בהם
כל שבעת המינים הטובים ומרחיק
היחורים ומקצץ בגידולי הפרא.״

• העתונאית זיוה יריב,

בכתבה מלונדון :״נעים לכייל במדינה
קטנה, באופן מיוחד למי שבא
מאימפריה רחבת ידיים במזרח התיכון׳
בה השמש לא שוקעת בזמן
האחרון.״

• דובר ״אגד״ ,יוסף הררי,
בשיר תשובה לשירו של חיים
חפר, שביקר חריפות את הקואופרטיב
לתחבורה :״נבדוק לדוגמה
דמותו של נהג, המוביל את נוסעיו
ביום חול ובחג, כיצד יראה כשיפול
לידיו, של משורר המשתכר לפי
אורך טו ריו ...האמנם כדי לזכות
בכמה אגורות . ,לא חשוב הבוסר
והדרכים כולן כשרות?״

• סגן נשיא ארצות הברית,
יוגרט האמפרי, לאחר

שהתמנה ליו״ר הוועדה לחקר החלל
החיצון ותחתיות הים :״אם כבר
הקונגרס מוסר דבר־מה לסמכותו
של סגן־הנשיא, הרי שזה נוגע או
לשאלה שמחוץ לעולמנו, או לתחתית
פני־הים.״

שלמה כוללת גם שטחים שאינם מוחזקים
כיום בידי צה״ל, כמו עבר־הירדן המזרחי.
• אגב: אמיר וקוק, מלבד היריבות הרעיונית
שביניהם, ביחס ליהדות ולהגדרתה,
הם ידידים טובים, המרבים לבקר איש בבית
רעהו • .הילד החטוף המפורסם ביותר
בישראל, יי סדה שו חמבר, הפך מאז שעמד
במרכז ההתעניינות הציבורית לנער.
כיום הוא בן שש־עשרה וחצי, והוא כבר
מספיק גדול כדי להתראיין בערב פומבי.
ואמנם, בליל שבת האחרון רואיין יוסלה,
והדהים את הקהל בתשובותיו .״האם אתה
יהודי מאמין?״ נשאל .״כן!״ ענה ,״אני
מאמין כמו כל יהודי שבא להתפלל ליד
הכותל בירושלים.״ או שאלה אחרת :״איך
נראה בעיניו הש.ב. הישראלי?״ ״כמו בסרטים,״
אמר יוסלה ,״עם מגבעות שחורות
ועם משקפיים שחורים.״ על השאלה אם
מוכן הוא עתה לסלוח לחוטפיו מאז, השיב:
״בוודאי, הרי יש לי לב יהודי נערת־הזוהר
והאופנאית קטימטמור השאירה
אחריה הרבה חובות, כשירדה מן הארץ.
נושיה שמחו לכן לקרוא לאחרונה מודעה
בעתון, בה הוזמנו להודיע על תביעותיהם
לתיבת־דואר מסויימת. בחושבם כי נעשה
נסיון לארגן את הנושים, נענו רבים מהם
לבקשה. עתה הופתעו להיווכח, כי את המודעה
פירסמה קטי עצמה. אחרי שהתחתנה
בלונדון, והזמינה לשם גם את בעלה־לשעבר,
הסופר יו רםמטמור, היא החליטה גם שהגיע
הזמן לשלם את החובות • .כמו כל
יצירה גדולה, זכה גם שירה המפורסם של
נעמישמר לשמש נושא לפארודיה. התמליל
החדש :״שיניים של זהב ושל נחושת
ועם חור והבדיחה הנפוצה עתה
בארץ: הרב האלוף שלמה גו רן יוצא
לבאזל. הוא החליט להצטלם שם על הגשר
המפורסם, בפוזה הידועה של חוזה מדינת
היהודים, בנימיןזאבהרצל. ויש לו
באמת את כל האביזרים הנחוצים לכך: גם
זקן וגם חזון.

גניבה או מנו תי ת
הרבה עתונאים בתל־אביב שאלו את
עצמם לאחרונה, לאן נעלם חברם למקצוע
דן מירקין — זה שהיה פעם כתב קול־ישראל,
ולאחר מכן כתב בהארץ. השבוע
נפתרה התעלומה, ומפי מקור מוסמך.
סיפרה אשתו :״לדני נמאס קצת מהעתונות,
לכן נטל חופשה ארוכה ויצא לעבוד בדייג,
על גבי ספינה השטה עתה באוקיינוס
האטלנטי ולהיכן נעלם דן בן־אמוץ,
שמלבד הופעותיו השבועיות במלון דן
אינו נראה יותר בין נסית לקליפורניה?
פשוט מאד: הוא תפס רצינות ומסתגר בביתו
היפואי, לצורך כתיבת ספר, שנושאו
שמור עדיין בסוד • .יהורם גאץ,
הקזבלן הידוע, לא שכח אף לרגע את מוצאו
הירושלמי. השבוע החליט לאסוף עוד
תשעה ירושלמים, רצוי מעולם התיאטרון,
כדי שיעלו יחדיו לעיר מולדתם, להתפלל
בצ1זתא תפילת סליחות. מלבד היותם ירושלמים,
חייבים המועמדים להיות בני העדה
הספרדית, שכן התפילות תיערכנה בנוסח
יהודי ספרד • .עליזה שדה, מי
שהיתר, פעם מלכת־היופי של ישראל, טסה
החודש לארצות־הברית, שם הובטחו לה
הופעות טלביזיה למשך שנה. הודה אביה:
״עד עכשיו לא מצאה עליזה מישהו מתאים
כאן בארץ, ואולי תמצא שם זוכרים
עדיין את האילתי רפי נלסץ ץ ובכן,
הוא יצא לפני למעלה משנה לאירופה, כדי
להיות אמרגן לזמר ישראלי צעיר. לאחרונה
הגיע עם זמרו לאמשטרדם, וישראלים שפגשו
בו שם מספרים, כי תוך תקופה קצרה
הצליח נלסון להתיידד עם כל אבות העיר,
והוא ניכנס ויוצא בלישכת ראשיה,עיר,
ממש כפי שעשה באילת בזמנו • .הגנבים
שפרצו החודש לחנותם של צמד האומנים,
אלי ורחל גרא, בתל־אביב, היו כנראה
בעלי טעם מיוחד במינו. הם לא נגעו בקופה,
והזניחו בכלל את שלל התכשיטים
שמילא את החנות. הם נטלו עימם רק
עניבות־גברים, מעשי־ידי הצמד, העשויות
אבני חן רקומות על בד. מלבד זאת נטלו
כמה חפתים, אבל רק כאלה שהתאימו ל־עניבות
• .שמואל (״מולי״) אכישר,
כדורסלן נבחרת ישראל, שיצא לרומניה בדרך
לאליפות אירופה, גילה השבוע כיצד
הצליח להשתבץ לנבחרת, למרות המזל הרע
שפקד אותו בשנה האחרונה, כששבר את
ידו לפני צאת הנבחרת למשחקיה בבאנג־קוק
:״עליתי בחברת ידידים אל הכותל
המערבי, ושמתי בין האבנים שלו פתק,
עליו כתבתי, :מי יתן ואסע עם הנבחרת.״
העולם הזה 1569

הדוגמנית שר נציב הגרה חוזות רסוום

ונם הגמר

עומדת סמדר רק על־נזנת להציג את רגליה היפות והארוכות,
הנחשבות, לדעת רבים, ליפות בארץ. צייר אחד אפילו הודיע
שלמרות יופייה הכולל של סמדר הוא ישמח אם תרשה לו לצייר את רגליה בלבד.

ך* אשר הציע הצייר־הסוחר נחום ארבל
^ לנערת־החן הישראלית סמדר דרור ליה־פך
לדוגמנית היא היססה: בהתחלה לא
ידעה במה מדובר. רק לאחר שהוחוור לה
שארבל רוצה לעשות ממנה אשת לוט — נר

הכבשים

טבורה חשוף, דבר שריתק את

העולס הזה 1569

הבדויות.

געה .״תמיד הערצתי את התנ״ף׳ אמרה.
בזה לא היתר, יחידה: שעה שארבל פירסם
— ערב המלחמה — מודעה שצייר־פסל
מחפש דוגמנית לדמות תנכ״ית׳ הוצף
הצעות .״מאז שנולדתי אמרו עלי שאני
דמות תנכ״ית. כתבה לו צעירה אחת מתל־אביב.
ובחורה אחרת הוסיפה ״אני מתאימה.
חוץ מזה, אמא שלי היתד, דוגמנית של ן הפסל רודן.״
אבל ארבל פסח על כולן. סמדר מצאה חן 1
בעיניו — ואם מתבוננים בה, מבינים מדוע.

סמדר ישבה לו כדוגמנית 14 ימים. בתחילה
דובר על שלושה ימים בלבד —
מה עוד שהפסל־החדש והצייר־הוותיק אינו
משלם שכר־דוגמנות.
אבל כשהגיעו לסדום, הסתבר שיש הרבה
עבודה. ארבל עבד ועבד׳ וסמדר ישבה
וישבה.
בהפסקות, יצאה לביקור בערד ,,כשהיא
לובשת קצרצאית מיני־מיני — וגורמת לפירוד
משפחות .״היכנס מייד הביתה, מוישה!״
קראה אשר. אחת, כל פעם שסמדר עברה על
פני בעלה.
ואילו אשתו של המעסה מוסד״ שטיפל
בסמדר שעמדה ועייפה את שרירי־רגליה
היפים, התקצפה :״עם אחת כזאת לעבוד?
זה לא מסאז׳יס! זוהי סתם חוצפה!״
לבסוף, לאחר שנחום עמד על סך שלדוג־מנית
שלו יינתן עיסוי מתאים — ניצבה
אשת המעסה ליד בעלה׳ בשעת עבודתו.

עם הנסר

ניצבת סמדר, שקראה למראהו ״זה אני!״ והיודעת כי היא לקחה
חלק בנסיון ראשוני. כי יהיה זה הפסל הראשון בתולדות פסלי
אשת לוט שיפוסל כולו על טהרת המלח. בתמונה, נציב־המלח המפורסם הוא עדיין בשלב גבס.

אך חלפו שבועיים, וסמדר שבה אל
ביתה, כשבידה שכר־מתנה: ראש־גבם מוזהב
של עצמה. מעשה ידיו של ארבל.
אמרה סמדר, כשהיא נשאלה על תפקידה
כאשת לוט:
״זה היה נחמד. בהתחלה׳ היססתי. לא
ידעתי מה רוצים ממני. אף פעם לא ראיתי
תצלום של אשת לוט. רק שמעתי עלי.,,
״אבל את הסיפור אני מכירה. היא היתד,
נורא סקרנית — ואני גם כן כזאת,״

מען האמת סמדר היא לא רק סקר/נית.
היא גם יודעת את ערך עצמה.
למשל היא בהחלט מוכנה להיפרד מראשה.
זאת אומרת מראש הגבס המוזהב שלה
שהיא קיבלה מארבל.
אבל מה? היא רוצה תמורה. אלף לירות,
למשל. בשביל זה היא מוכנה לתת את הראש
שלה למי שישלם עבורו.

וחוץ מזה סמדר מאד עסוקה בימים אלה.
אחרי הכל זה ערב ראש־השנה והיא לא רק
נכדה של רב אלא גם הבת הבכורה במשפחה
של הרבה ילדים.
שלא לדבר על הפרט הקטן שאין לה
בינכך מספיק זמן לבלות בביתה בגבעת־אולגה
החדרתית. היא, ותיבת־התמרוקים
הענקית שלה, מבקרים בימים אלה בד,גוש-
יים אשר בגליל.
כי סמדר היא לא סתם דוגמנית. היא גם
שחקנית־קולנוע. היא מופיעה כניצבת בטוביה
ושבע בנותיו.

ומתי שהיא לא דוגמנית ולא ניצבת יש
לסמדר עיסוק ממשי אחר. להיפגש עם
החבר שלה, אחד מדוגמני־הצמרת בארץ.
לא לחינם היא בילתה את רוב הזמן
הפנוי שלה בסדום במלאכת־אהבה אמיתית:
ציור לבבות מפולחי־חיצים, בהם היא שיר־טטה
את המילים אני אוהבת אותך!

ה אופנ ה הציוני ת
ישראל מוסיפה להיות במודה, באירופה.
אחרי אופנת דיין, בה הדביקו
לעצמם בל מיני חתיכים וחתיכות כסויי-
עין, משובצים, צבעוניים, משובצי־יהלו־מים
ואף סתם שחורים, באה האופנה
הציונית.
היא מורכבת משמלות בתכלת־לבן,
מכנסיים סטרץ׳ עם שני פסים כחלחלים
וכוכב משושה על הטבור — וגם מסתם
שימוש חוזר ונישנה במגן־דויד לבל מיני
מטרות. גם בלתי־לאומיות.

אחד שעשה בך במגן־דויד, היה ה־ביטל
ג׳ורג׳ — שקישט במו ידיו את
חווילתו המפוארת בציורים המזכירים במקצת
את הדגל העברי.
״זה לא מלחמת ששת־הימים,״ מעיר
איש־החיפושיות כששואלים אותו .״מגן־
דויד הוא גם כוכב מזרחי בעל שש
זרועות — סמל הודי וערבי עתיק.״
והביטלס, כידוע, נמצאים כרגע תחת
השפעת מורה־היוגה ההודי שלהם,

מאחארישי מאחש יוגי.

( 11ל

י 1א ל
אחרי שהיתר, קרוב־קרוב: ברחוב מטודלה

הפעם אגו מביאים נערה מרחוק־רחוק —
בירושלים, ליתר דיוק.
יואל ה קוריו ( )19 נולדה בקצה השני של הים התיכון — על האי קורסיקה. משם
עברה, כמו כל ילדה קורסיקאית טובה, שרוצה לעשות קאריירה, הישר לפאריס.
דרך ניצה, שם למדה בתיכון.
בפאריס הבירה יואלה כל מיני בחורים ובחורות, מכל מיני ארצות. בין השאר: את
לוי, צייר ישראלי צעיר, המנסה להרתיח את לחמו, המיסכן, באמנות. ועוד יואל בבירת־האורות.
״בהתחלה מצא חן בעיני השם שלו, שדומה לשלי,״ מספרת יואלה .״אחר־כך באה המלחמה
הנהדרת שלכם — ואז הייתי כל־כך חדורה התלהבות, שהייתי צריכה לבוא לגור אליו.״
כמאות ישראלים אחרים, לא יכול היה לשבת בחיבוק־ידיים. אחרי
אלאשיואל לוי,
שבילה כמד, ימים בשדות תעופה, בא עם תום הקרבות — והביא איתו את הנערה
המגודלת ״איתי במזתדד,״.
הסטודנט מבצלאל לשעבר והדוגמנית מקורסיקה גרו בירושלים — עד שיואלה החליטה
שעליה לחזור. והיא נסעה, כשהיא לוקחת איתר, את יואל — ממש ביום בו הגיעו ארצה
כמה וכמה מן הפירסומים המכילים את צילומי־העירום, האופנה והנערה־על־רקע־נוף,
למענם הצטלמה.
כנראה כדי שישארו לנו, לפחות, מזכרות מיואלה מרחוב מטודלה.

בית החיפושית היהודי

סינימה נרג ש
אחרי סידרת סירטי עולם בלילה, מסביב
לעולם בשעשועים, עולס התאווה וכל יתר

הסרטים המציגים את שעעועי־המין של
אירופה, הפיק האמריקאי היהודי ראם
מאיר את סרט־השיא: אירופה ללא בגדים.
לא זו בלבד שבסרט זה מוצגים רק
קטעים המתארים נערות ללא בגדים, זהו
גם סרט שצולם כולו, בבתי־הבושת של
אירופה.
מופיעים שם מוסדות־קלון סודיים של
איזור ההאל הפאריסאי: מאז אסרה חברת
האסיפה הלאומית הצרפתית, מארט רי*
שאר, את קיומם של בתי־הבושת הרשמיים׳
ירדו היצאניות לרחוב — או למחתרת.
רצח
במכשיר חד: בפאביה, איטליה,
נפחה אנטוניהבושמי (״נשקני״) את
נשמתה — לאחר שחבר לעבודתה בבית־החרושת
תפש אותה, ונשק לה נשיקה בפיה•
״לדעתי יש להאשים את התוקפן ברצח
בעזרת מכשיר חד,״ הגיב אחד ממפקחי־המשטרה
המקומיים.

נסיך הטלביזיה: כמה וכמה שנים
עברו מאז העז לורד סנאודון, בעלה
של הנסיכה מרגרט האנגלית, לעשות משהו
על דעת עצמו. עכשיו נימאס לנסיך, שהוא
צלם־עתונות לשעבר, מן הידועים בבריטניה:
סנאודון יתקשר כפי הנראה עם חברת הטלביזיה
האמריקאית ם י.בי.אס ,.יפיק סרט-
טלביזיה משלו,
״היו לנו מדי פעם כוכבים מלכותיים —
אך מעולם לא מפיקים ובמאי נסיכיים,״
אמרו אנשי מינד,לת־סי.בי.אס, השבוע.

עסקים לחוד: אידיאליזם לחוד ועסקים
לחוד: זוהי כפי הנראה סיסמתו
של זמר״המחאה בוב דילאן, המרבה
לשיר על העוול החברתי שנעשה להמונים,
על־ידי הקאפיטליסטים.
השבוע הגיש דילאן תביעת־פיצויים
על סך 1.000.650 לירות נגד ״גורמים
שונים״ שהשתמשו בתמונותיו, כדי ״לקשט
פירסומים, גלויות ופלאקאטים״.

מופיעים שם קטעים המצולמים, בסתר
ובגלוי, ברפרבאהן הנודע של עיר־הנמל
הגרמנית המבורג.
אפשר לראות בו גם את האקטרבורגוואל
שבאמסטרדם — לחובבי הולנד ושאר הארצות
הנמוכות.
ואפשר לראות עוד כל מיני נערות, אם
לאו דווקא יפות, אז לפחות בחורות מעניינות
למדי.
כדי למנוע את איסור־הצנזורה האנגלית,
לא נכללו בסרט על בתי־הבושת — שום
קטעים פורנוגראפיים ממש.
מה שלא מנע את איסור הפצתו בחצי
תריסר ארצות.
כולל ישראל, כמובן.

דבריס בעלסא
בין החברות: מוסדות ציבוריים הנאבקים
נגד האפלייה הגיזעית.

זהו.
פתחון־פה לפנטומימאי:
מארסלמארסו, הפנטומימאי־הגאון שלא
פתח מעולם את הפה, על הבסה ולפני
המסרטות, ישבור את שתיקתו.
רודה ואדים, המסריט בצרפת ובאי־טליה
את סרט הסיינס פיקשן שלו, בארי
ברלה, החתים אותו על חוזה, לפיו הותנה:
״מארסו ישחק פרופסור מפוזר — אשר
ידבר ויגיד כל אשר הבמאי ידרוש ממנו.״

ניצחון הצדק: זה לקח כמה וכמה
חודשים, אבל הצדק ניצח — ומורה התיכון
הכושי־אמריקאי מורים .0מק״ניל שוחרר
כחף מפשע מעשיית מעשה מגונה בגופה
של לוליטה לבנה, מאחת מכיתותיו.
מק־ניל נצטווה לחזור לבית־הספר התיכון
בבלדווין, שבמדינת ניו־יורק, בו לימד.
״מוטב מאוחר מאשר לא כלום,״ העיר בקצור
המורה השחום והסכסי. אחת מתלמי-
דותיו לשעבר־ולעתיד־לבוא אף הוסיפה:
״פאנטסטי! עכשיו שוב יהיה לנו מורה־חתיך,
איתו אפשר להתחיל!״

יואלה מרחוב מטודדה

במרחב
מ צ רי ם
מינו ח מיו חד
פעם היה רוז אל־יוסוף עיתון סאטירי־אופוזיציוני
קיצוני. מאמריו הקיצוניים, מגלי
השחיתות, הטילו אימה על המישסר הישן.
לאחר הפיכת הקצינים, היה רוז אל־יוסוף
לביטאון המישטר הנאצרי. גם אז לא דגל
תמיד בדיוק בקו הרישמי — אבל תמך בו
בלי יוצא מן הכלל, בנאמנות גמורה.
השבוע השתנה הדבר: רוז אל־יוסוף חזר

1ך ״ ן ״ ן המצב ברצועת עזה, כפי
ן שרואה או תו. ה ש בו עון ה־קאהירי
רוז אל־יוסף. הכותרת :״התנגדות
עממית למישטר הכיבוש הישראלי בעזה.״
זה הוא מישחק על זו־מ שמעותה של המילה
עזה, שפירושה בערבית גם — דקירת־מחט.

להיות ביטאון האופוזיציה במצריים — ב־מיקרה
החוש, האופוזיציה משמאל.
,,אנשים מסויימים״ .במצריים עדיין
יש רק מפלגה אחת, ואסור לתקוף את ההנהגה
בגלוי.
משום כך בחר סאלח חפאז, סופר ועיתונאי
מצרי, בעל דיעות שמאלניות, לשם
התקפתו, במינוח מיוחד במינו.
לכל אורך מאמרו התוקפני הוא כינה
את נאצר ואת אנשי־הצמרת ״אנשים מסויי־מים״
.ואילו את האגף השמאלי, האופוזיציוני,
של המישטר, הוא הגדיר בחור ״העם״.
עם זאת ברור היה לגמרי למה התכוון
הפאז: הוא הקף את נאצר ואת אנשיו, תבע
שינויים דראסטיים:
• חפאז הביא כמה וכמה דוגמות בהן
המצב מתפרש בצורה מסויימת על־ידי ה־
״אנשים המסויימים״ — ובצורה שונה לגמרי
על־ידי ״העם״.
• כשמדובר, למשל, ב״לעיין מחדש בשגיאות״
,ולבחון מחוש את ההשקפות ואת
הפילוסופיה שגרמו לשגיאות — ״ברור
שיש לפתוח את השערים להנהגה חדשה
שתעשה זאת, ולא תחזור על אותן השגיאות,״
תבע חפאז.
• יתר־על־כן: לדבריו, סבורים ״האנשים
המסויימים״ של נאצר, שדי בכך שהאנשים
ששגו ילמדו לקח משגיאותיהם. ואילו ״העם״
יודע כי ״הם שכחו שהזמן אינו מתאים
לכך שאלה שביצעו את השגיאות יישארו
על מקומותיהם.״
ה ר חו םיקבע. חפאז לא הסתפק בזה,
המשיך לטעון שהשלטון המצרי אינו מבין
את המושג דמוקראטיה. על כל פנים — לא
כפי שצריך היה להבין אותו.
משום כך, תבע העיתונאי השמאלי לשתף
את הרחוב בקביעת מדיניות המחירים, מדיניות
המיסים ותיכנון העבודה.
״,אנשים מסויימים׳ רואים בדמוקראטיה
רק מעטה של הגנה המוענק לעשירים
בלבד,״ התרעם סלאח, שסיים:
״משום כל זה — על, העם׳ לנצח את
,האנשים המסויימים׳.״
סוריה פיפטי פיפטי
בסוריה אין אופוזיציה למישטר. היא
אסורה על־פי החוק. אך לעומת זאת, דווקא
העולם הזה 1569

הממשלה מממנת את מתנגדיה שבמחתרת.
איך בדיוק היא עושה זאתי את התשובה
על כך נותן אהרונצ׳יק כהן, המזרחן משער־העמקים,
במחקרו האחרון, שפורסם החודש*.
גן ־ ע דן מרח בי. כהן, מבכירי המזרחנים
של ישראל׳ נשאר גם הפעם נאמן
לשיטות העבודה שלו: לימוד מדוקדק של
כל המקורות, עבודת נמלים באיסוף החומר,
עיבוד שיטתי של עובדות יבשות, והצגתן
בצורה מרתקת. מגלה כהן, בין השאר:
חברת הנפט העיראקית א״־פי־סי, בבעלות
הון אמריקאי, בריטי, הולנדי וצרפתי, זוקפת
להוצאות היצור שלה גם סכום ענק של 16
מיליון לירות סוריות כל שנה, אותן היא
נוהגת לחלק לכל מיני פוליטיקאים סוריים
עלומי־שם.
הוצאות־הייצור יורדות׳ כמוכן, מחשבון
הרווחים, ורק לאחר מכן משלמת החברה את
התמלוגים המגיעים לסוריה, עבור צינור הנפט
העובר בשטחה. אולם לפי עיקרון ה־פיפטי־פיפטי,
הנהוג במרבית עיסקי הנפט
במרחב׳ יוצא ששמונה מיליון לירות סוריות
מפסידה הממשלה הסורית לצורך מימון
אוייביה הפנימיים.
הממשלה הסורית חסדת־אונים, שכן בדומת
לממשלות הערביות האחרות, אין היא רשאית
לבדוק את ספרי־החשבונות של חברת הנפט.
גילויים אחרים במחקר:
• המדינות הערביות מסוגלות לזקק רק
13 אחוז מן הנפט המופק בשטחן, משום
שהחברות הזרות לא מעוניינות לבנות בתי־זיקוק
במקום, אלא להוציאו משם ולזקקו
במקום אחר.
#למרות הניצול הזר׳ קיבלו מדינות
ערב הון עתק של 16 מיליארד דולר במשך
עשר שנות הפקה, עד . 1965 רוב הכסף
בוזבז על־ידי קומץ שליטים מקומיים, מבלי
להשקיעו בפיתוח ובקידום האוכלוסיה.
מסקנתו של כהן: ארצות המרחב חייבות
להלאים את הנפט שבשטחן. כי אם הסכר
הגבוה באסואן יעלה למצריים רק מיליארד
דולר, והסכר על הפרת יעלה לסוריה רק
שליש מיליארד. נקל להבין איזה גן־עדן
יוכל לקום במרחב, כשלרשות ממשלותיו
יעמדו עשרות המליארדים של הנפט.

לבנון
דק דרך ישראל
״אשתקד היו לנו 600 אלף תיירים —
השנה נהיה מאושרים אם נקבל עשירית
מזה!״ אמר השבוע בעל מלון־יוקרה בביירות,
בירת לבנון.
ביירות, הפאריס של המרחב, ודתה השבוע
שקטה ושלווה׳ תחת קרני־שמש הסתיו.
כי על אף העובדה שלבנון לא נפגעה כלל
על־ידי מלחמת ששת־הימים, בה לא השתתפה,
הפסיקו הקרבות את זרם התיירות
לעיר היחידה בארצות ערב בה אפשר לעשות
שמח באמת.
*זה משום שקודם לכן יצאו כל התיירים
מביירות, בה בילו, למקומות הקדושים, שם
הלכו לחפש קצת רוממות דתית,״ הסביר
אחד מפקידי משרד התיירות הלבנוני.
הוסיף בעל מסעדה גדולה, כה לא נמצאים
אלא זבובים ומלצרים:
״פעם אפשר היה לעבור לבית־לחם׳ דרך
סוריה, ישר מלבנון. עכשיו צריך להגיע
לבית־לחם ולירושלים הנוצרית — ישר מלוד
ומתל־אביב.״
אורות דעוכים. מצב בלתי־נסבל זה
גרם לענף התיירות לפנות בראשית החודש
לראש מועצת התיירות הלבנונית, מאנצור
שליטא, לתבוע ממנו שהגבול ייפתח בין
ישראל ללבנון — ותיירים זר־ם יורשו לעבור
ארצה, דרך ראש־הניקרה.
הצעה זו זיעזעה כמה וכמה חברי־פרלמנט
ביירותיים. הם יצאו בזעקות גדולות שזוהי
גישה ״בלתי־מוסרית״.
״אבל אם יימשך המצב הנוכחי — יצטרכו
להיכנע,״ טען אותו בעל בית־מלון.
מה עוד שמלבד הנוצריים ששוב אינם
באים ללבנון, נעדר השבוע גם מקור־ההכנסה
הגדול השני, בשדה־התיירות:
השייכים מנסיבויות־ערב שבמיפרץ הפרסי,
העסוקים כבעיות חרם־הנפט והמשכר
בשיווק מערבה, נמנעו מלבוא׳ כמו בכל
קייץ, לביירות — שם הרבו בעבר להשתעשע
במועדוני־החשפנות ובבתי־הקלון של עיר-
האורות של המרחב — עיר שאורותיה
דעוכים למדי, כיום.
* הוצאת בשער, לפי הרצאות שנתן כהן
בפני מסיינזי ׳הקורס הגבוה לחקלאות וכלכלה
באוניברסיטה ;העברית.

נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
ולכיתות ערב לנוער ולמבוגרים
* רדיו אלקטרוניקה מעשית * טלויזיח מעשית
* קציני רדיו אלקטרוניקה לצי
* חשמלאות בנין ותעשיה
* חשמלאות רכב
הסמכה: תעודת בגרות ותעודה מקצועית

מתקבלים תלמידים לכל הכיתות
ללא ידיעות מקצועיות קודמות
שכר לי מוד מו דרג * ס טי סנ דיו ת
ייעוץ פדגוגי והרשמה:

בי! ה 7ו 0ו ת 9 :־ 1בנחר 4 7חהץ ג

נ 11־ וויו * ו 1ן 7־

ד נ די א

ב י ־ (ר הרדרדנה?1וד1ו־ 3זידנ)

אקוה ולוה -המתנההמתאימהלגבר

השתמשב ע 1־ 1ע
לאחר הגילוח, התז מע ט אקוה
מוצלחת ליום מהנה. אקוה
היא תאהבזאת ואתה

4)1114

מוצר *ל

* ט ס * )8111
ולוה, והבטח לעצמך ה ת חל ה
ולוה קריר, מרענן ג״גבריי
ת הנ ה מהרג שה מצוינת.

1$א11116

מיוצר בישראל ע״י בלמון בע׳י׳ם * המפיצים -חב, נורית בע״נו.
פרסום או. קי.

העולם הזה 1569

ואפילו לרבי־חובלים. לכולכם יש
לי ההצעה הנדירה ביותר שאני
יכולה להציע. לא הנערה על החוף
— אלא הנערה על הים.
היא לומדת בבית ספר המכשיר
קציני רדיו לצי הסוחר.
ומי ש( )4/1569 מחפשת, צריך
להיות זאב־ים — בדיוק כמוה.

מה שמשעשע אותי, זה המתנצלים. אלה
שלא כותבים למדור מפני שהם רוצים למצוא
כן־זוג. ככלל לא. מה פתאום? הם כותבים
סתם, כבה, כמו למשל, השבוע :״יש לי כ מקר ה
זמן, אז החלטתי שלכתוב לך, אם זה לא יועיל
זה לא יזיק ״.או :״לאהד הרבה שנים ישרקריאת מדורך מתוך סקרנות החלטתי ככה
סתם לכתוב אליך״ ,או גברת אחת צעירה,
שכל מכתכה הוא כזה :״אני לומדת עכשיו
לבחינות ואינני מצליחה לפתור את השאלה
,כיצד פועל חומר הבולם רולין אסטראזה*׳,
אולי מישהו מקוראיך יוכל לעזור לי בזה?״
אז היות ואני חושדת קצת שהיא מתכוונת
להגיד בזה. שהיא מחפשת בהור( ,כי אחרת,
למה פנתה אלי?) אז ניתן לה, לייתר בטחון,
את המספר (.)1/1569
מה יש? מה שבטוח -בטוח.

ענקי אפילו
הנד, יש לי בשבילכן מה שאתן מבקשות תמיד: לא רק
סטודנט גבוה, אלא ענקי, אפילו.
הוא בן ,23 הסטודנט הזה, והעיניים שלו ירוקות, הגובה
שלו הוא מטר תשעים ושלוש, מספר אישי במדור,)2/1569( :
וכל זה בשבילכן.

קיבוצניקית

בלי אחריות 3/1569 כותבת שהיא רוצה התכתבות
בלבד, אז אל תבואו להאשים אותי אם אחר־כך יצא מזה
פגישה או משהו. היא קיבוצניקית לשעבר, בת .21 עכשיו
היא מורה במקום מאד רחוק.
״ואני רוצה להתכתב,״ היא מציינת ,״כדי שיהיה לנוח
לחכות.״

זאבת־הים

לכל אלה שנמצאים על הים. לקצינים, לקציני הרדיו,
* מה, את לא יודעת? ה מ לין אסטראזה, כאנזים הידרו־לימי,
מפרק את האציטיל רולי! המופרש באקסון ומפסיק
בכן את פעולת הגרוי על השריר, או את הקשר לסינפסה
של העצב הסמון. נורא פשוט.

331311, 1

,,אשמח להתכתב עם כאלה שגיל הטיפש־עשרה
(הלאה, כולל השגיונות, אלביס, החיפושיות והיה־יה.
״המתעניינים בספרות, בנוף הארץ, ובכבישי המולדת.״

לקפוץ בדיסקוטקים

״נמאס לי כבר מהבחורות הצעירות שאוהבות לקפוץ
בדיסקוטקים. כנראה שאין היום צעירה מיושבת בדעתה.
למרות שאני רק בן 22 אינני אוהב להשתולל כמו כל ה
לקחת
ברצינות

1x1 1* 11 יס

צבר בגיל ,23 אוהב קריאה, מוסיקה, שיחה.
הוא נראה לי אחד מאלה שצריך לקחת אותם ברצינות.
ידידות־של־אמת, מה שנקרא.
בפרט ש( )5/1569 לא רוצה כל אחת. חשוב שתהיה לא־גבוהה,
ולא לומדת (אלא עובדת!) ולא יותר גדולה מגיל .20

שריוגאי וגם נחמד
חייל צעיר, חייל שריונאי, בן 21 עומד להשתחרר .״למען
האמת, אינני מחפש יפהפיות. נחמדות — זה יספיק לי. כי
גם אני אינני יפהפה אלא רק נחמד.״

נכון שבאמת נחמד?
אז כתובנה ל(.)6/1569

לא כמו כלבלב

( ,)7/1569 ימאי, בן .32 לפי מכתבו יש לו הרבה מעלות,
למרות שהוא כותב שלא נעים לו למנות את מעלותיו ״כמו

או פנ חתמו

כלבלב העומד למכירה.״

אבל מי שתכתוב — תוכל לדעת אותן בכל זאת.

צעירים, ואני מחפש ידידה מבוגרת יותר, אפילו עד גיל

מה דעתכם על (?)11/1569
אבל מה — בשביל מבוגרות שרוצות צעירים — זהו באמת
אוקזיון נדיר. אז יללה! שלא יתבישו! הזדמנות רק היום.

תאומות!

תביטו תביטו!
משהו מיוחד מאד הפעם: שתי תאומות — מחפשות
שני חברים.
הן מתארות עצמן כך: גובה 1.63 , 1.65 שיער —
שחור ארוך; גיל 16 לומדות — בתיכון; והעיקר:
עיניים בשלושה צבעים: אפור, תכלת וירוק .״לא תעמיני!״
הן מציינות.
אינני יודעת למי מהשתיים שייכת שגיאת הכתיב, אבל
מה זה חשוב לעומת העובדה שיש פה שתי תאומות עם
שלושה צבעים בעיניים, ועם מספר (?)8/1569

לפרקים נדמה שהנן שלם עם עצ מן, ואילו לאחר
הינן נזכר שבעצם חסר משהו המשלים את היישות.
״יש לי נשמה צעירה השוכנת בגוף צעיר וכולה מתגעגעת
וחבויה בין כתליו. כל שחשקה נפשי, הוא יצור ואוהב,
שניתן לכנותו יפה וטהור.״

״אני מצטער שאני כבר בן 31 ועוד רווק. אין דבר, יהיה
גם פעם טוב בשבילנו, נכון?״
( )9/1569 הוא חיפאי. ואם את חיפאית ויש לך שכל

הוא בן 31 וגרוש חדש, ולכן נמאס לו להסתובב
בחברה הישנה ומעוניין להכיר חדשים ובמיוחד חדשות.
אני לא יודעת מה ביחס לחדשים, אבל עבור החדשות,
המספר הוא (.)13/1569

?השלים את הי״שות

לא שיערתי שעדיין קימים גברים הכותבים כמו (:)12/1569
״אני כותב אלין ומקווה. הבדידות הינה ידיד, וגס אויב.
מכן

בקדקדך, מן הסתם תעני לו.

מה יש לה, לטוויגי, שאין לכם?
המון דברים :
רגליים כמו מקלות, למשל, כמו שאין לאף אחת מכן (אני מקווה),

זה טזויגי עוד לפני שהיא
נהיית לטוויגי. בבקשה להכין
ריסים מלאכותיים, מכחול,
איפור־עינייס חום ושחור,
וכן מוט משונן, כזה
שמשמש לצביעת־ריסים.
ואז אפשר לגשת למלאכה.

( )10/1569 חוששת מחוד־לשוני ולכן לא אוסיף דבר:
מהם

זה בשביל מבוגרות. תשמעו את זה:

13 1113 11

קודם־כל, צרין שתהיה לעיניים
הבעה עמוקה. וב ניגוד
למה שלימדו אתכן —
הבעה־עמוקה אינה תוצאה
של נפש יפה — אלא של
קו חוס עבה, בבסיס העפעפיים
לכל אורכם.

בלי אלביס ויה־יח

עכשיו, מתחילים לארגן
את הצורה. עם מכחול וצבע
שחור, מציירים קו דק על
העפעפיים, בדיוק מעל לריסים.
כמו
בתמונה וזגדולה למעלה.

חדשות, הרשים

וחזה שטוח, והבעה עגמומית והמון כסף גם־כן.
אבל חוץ מזה יש לה עיניים כמו שאין לכם אבל יכול להיות
שיהיה, אם תקשיבו היטב להוראות:

וכעת, לובשים את הריסים.
ומי שלא רגיל, שיתרגל,
כי בארצות המתקדמות,
כמו אנגליה, למשל,
קמים בבוקר, מצחצחים שיניים
ולובשים ריסים. גם
כשלא רוצים להיות טוויגי.

הלאה: לפני שמגיעים לעיקר,
צובעים את כל הריסים
במקל ריסים שחור.
את הריסים העליונים, והתחתונים
והאמיתיים, והמזויי־פיס,
עד שכולם נהיים שעירים
ויפים ונהדרים.

ולבסוף המגע האחרון, ההמצאה
הגדולה. החידוש המהפכני.
אלה הם קוים, והשם
שלהם זה טוויגים, ולא
תנחשו על שם מי הס נקראים
כן. את הט1זיגים מציירים
גם־כן במכחול הדק.

ב״כאלולתשג״ז27,9.1967,

לילי אורבי

גווי תזעזע של בת 15

//£ח1ו 1רוו״ 1
3וש> 1לו•