גליון 1571 מתאריך 11 באוקטובר 1967

המשטרה והשיב נ ת חו
במצח־-ענק בעקבות *•לוי
הנצצה בקולנוע ״ציון

שגי עצורים פמיגרש הרוסים כירושלים

היו בו בכה

ארור הצנחנים גיבור סי!,

גנווג דג ש(

שנתתשכ ״ ז פרצה נופים חדשים לתושבי
ישראל.
הנהירה הגדולה של מאות אלפי אזרחים
לשטחים המוחזקים, שהחלה למחרת המלחמה,
שיקפה הרבה יותר מאשר יצר סקרנות
או חיבת תיירות. רק מיעוט מבוטל
של אזרחי המדינה הכיר נופים אלה מקודם,
בתקופה שלפני קום המדינה. לרובם הגדול
— אלד, שהגיעו ואלה שנולדו לאחר
קום המדינה — היו נופי ואתרי הגדה, הרצועה
ורמת־הגולן, ארץ לא נודעת, מיס־תורית
ומאיימת.
ההסתערות ההמונית להכרת נופים אלה
ביטאה תחושה כללית של שיחרור ממחנק
של מצור ויציאה למרחבים חדשים.

ת חו ש ה זו ניסינו לשקף בסידרת צילומים
מיוחדת, שפורסמה בגליון השנה של
העולם הזה. תשע תמונות הענק של יפהפיות
ישראליות על רקע נופי השטחים המוחזקים
סימלו את השתלבות העלומים הישראליים
בנופים החדשים.
על מנת להגיש לך סידרת תמונות זו,
שזכתה להדים חיוביים רבים, היד, צורך ב־מיבצע
אירגוני מסובך ומאומץ. כי תשע
התמונות שפורסמו נבחרו מתוך למעלה מ־
500 תמונות שצולמו בעשרות אתרים על־פני
שטח של אלפי קילומטרים מרובעים,

מהבניאס בצפון עד לחופי אל־עריש ׳בדרום.
חילקנו את דוגמניו ת ־ ה צ׳ לו ם, ונבחרו
למטרה זו, לשלושה צתחות, אחרי סיור
מוקדם שנועד לבחירת האתרים המשמשים
כמוקדי־משיכה עיקריים למטיילים הישראליים.
נילי,
אורה ו־ורדד, יצאו לרמת־הגולן;
היידי שוורץ ויעל אביב ליהודה ולשומרון!
ונילי מגן, קארין דונסקי וציפי תבור לרצועת
עזה ולסיני. כל צוות היה צריך לעמוד
במאמץ מפרך, שדוגמניות־צילום אינן רגילות
לשכמותו. לאחר נסיעה מייגעת של
שעות רבות, היה עליהן להתאפר, להיראות
רעננות, להחליף בגדים ותלבושות בשטח
הפתוח ולהתייצב שעות ארוכות בפני מצ־למותיו
של אורי כוגן, אשר צילם את סידרת
תמונות נופי תשכ״ז.
היו מיקרים נהם נידמה היה שהדוגמניות
לא תעמודנה במאמץ הפיזי הכרוך בהפקת
תמונות אלה. כשנתקעה המכונית
אשר הובילה את יעל אביב ואת היידי
שיזארץ, פעם אחה בדרך החתחתים המובילה
למינזר מר סבא במידבר יהודד״ ופעם
שניה בוואדי קלט. עמרו השתיים על סף
דמעות.

כ די להצטלם על רקע מפל ד,בניאס
היתר, ורדה חייבת לצלוח את הנחל עצמו כדי
להתייצב על סלע הניצב במרכז הנחל. מאחר
שזרם המים במקום הוא חזק ביותר, ניצב
אחד מאנשי צוות המלווים במורד הנחל כדי
להציל את הדוגמנית במיקרה שתיסחף בזרם
המים.

סקנדינביה ...החולצה החדישה
באפנה החדפית -ספורסיבית
של ניבה, עשויה מ א7/ז!־־״לו•
חו לצתס קנ ד ינ בי ה נו ח ה,
ח מי מהללאמש קל, דכ ה
ונעימה למגע, מתכבסת בקלות
וללא גיהוץ.
06 באור-פרסומאים

המצוי הנבון

מתושבי אל־עריש, שעסק בקטיף תמרים בחורשת־הדקלים של
המקום, מציית להוראותיו של הצלם אורי כונן (כורע) ,שעה
שהדוגמנית קארין נשענת עליו. התרגשותו של המצרי מחוויית הצילום לא ידעה כל גבול.

להתרגעות ורעננות איו טוב מ אמב ט
קצף חלומי של ״בת־אורך. א מב ט
ריחני מרגיע ומשיב נפש.

הסיוד הנדהס

סיור ג׳יפים של צה״ל בחוף סיני נעצר למראה היפהפיה
בבנד־ים, אותה גילו על החוף. החיילים השאילו לקארין תת־מיקלע
עוזי לצורכי צילום, שלא נכלל בתשע התמונות הנבחרות של נופי הארץ תשכ׳׳ז.
העולם הז?ו 1571

מבעו לבונקר

מבונקר זה שברמוז־הגולן, מעל קיבוץ גדות, היו מציצים
לועי המיקלעים הסוריים. עתה נטוש הבונקר ומבעדו נשקפות

פניהן של ורדה: ,אורה ונילי — שלוש הדוגמניות שנבחרות לצילום ברמת־הגולן. ברקע נשקף
עמק החולה השליו, כפי שראו אותו הסורים במשך כל השנים שקדמו למלחמת ששת־הימים.

בעיה אחרת שהיה צריך להתגבר עליה
היה קהל הסקרנים הרב, מתושבי השטחים
המוחזקים, שהתקבץ מסביב לצלם ולדוגמ־ניות
כמעט בבל אתר. כדי שאפשר יהיה
לצלם את קארין דונסקי על רקע החאן המפורסם
של חאן־יונים, היו צריכים חיילים
לפזר את השבאב המקומי שהתאסף במקום
והפריע לצילומים.
על חוף אל־עריש היה זה סיור חוסים של
צה״ל בג׳יפים, שנעצר בהפתעה למראה היפהפיות
בבגדי־הים שהצטלמו על החוף,
וכמעט שכח באותו יום את משימתו.
בקאזינו החרב שלמרגלות מעיינות ה־בניאס
הושיב אורי כוגן את נילי על כיסא
במרכז הבריכה המלאכותית שבתוך בנין ה־קאזינו.
עשרות תיירים שנאספו במקום קפצו
על הרעיון. לאחר שקמה נילי מעל הכיסא,
הם ניצבו בתור כדי להצטלם על אותו
כיסא עצמו, כאילו היה זה אתר היסטורי.
הכיסא ניצב שם מאז ועד היום, לצורכי
הצילום של המטיילים.
נרגשים במיוחד היו כמה ערבים, עליהם
הוטל לשמש כדוגמנים לצידן של הדוגמניות.
במלון אינטרקונטיננטל על הר־הזיתים, הת

* ן ט 1ץ ן * כששולי שמלתה מופשלים, חוצה ורדה את מי ח־
1 1 1 /1 /בניאס, השוטפים בזרם סוחף וקריר, כדי להגיע אל
הסלע הגדול הנמצא מתחת למפל המים המפורסם, לצורכי צילום.

ה 1111111ר הערבי של מלון אינטרקוד
111111111 טיננטל במדין תרישמיים
בחברת יעל אביב, על רקע העיר העתיקה.

^ 0 *1 1 1אורי כוגן, שצילם את תמו־
) 1 11 נות נופי הארץ תשכ״ז, על
רקע ארמון הישאם העתיק המצוי ליד יריחו.

העולם הזה 1571

נילי על כיסא שהוצב במרכז בריכת הקאזינו,
ליד מעיינות הבניאס. הכיסא שימש לאתר מכן
אטרקציה לטיילים שחוו בצילום, שמיהרו להצטלם דווקא בפוזה זו.

בקא1ינו

הנתוצה של החייל ה־
1ו 71 ״ 1 \ 191
פלשתינאי במרכז עזת,
11 111
כאשר לידה ניצבת ציפי — בחליפת־מדים.

רגש אחד משוערי המלון כשהיה עליו להתחבק
עם יעל אביב, הסמיק והתחיל לרעוד
בכל גופו. גורל דומה נפל בחלקו של מצרי
מזוקן מתושבי אל־עריש, שהצטלם יחד עם
קארין דונסקי בחורשת הדקלים המקומית.
לאחר הצילום הוא עלה על אופניו, החל
לדהור צפונה על הכביש, כשהוא מכריז
באוזני חבריו שצפו בצילום כמו בהצגת
קירקס :״לא חשוב מה שיקרה, אני נוסע
לתל־אביב!״
בעזה, כשצולמה ציפי ליד האנדרטה ההרוסה
של חייל צבא־השיחרור הפלשתינאי,
בחליפת מדים חדישה, היו תושבי המקום
משוכנעים כי שלטונות ישראל מתכוננים
להציב את פסלה של ציפי על כן האנדרטה
במקום פסלו של החייל הפלשתינאי הנתוץ.

לצלם המערכת אורי כוגן היו בעיות
טכניות ואמנותיות לאין־ספור בימי הצילום
הארוכים. היה עליו לתכנן את התמונות כך,
שהנופים לא יבלעו את הדוגמניות ומצד שני,
בצורה שהיפהפיות לא תסתתר, ולא תחפינה
על הנוף. הן הדוגמניות והן הנופים היו
חייבים להופיע חדים בצילום, למרות שלפעמים
הגיע המרחק בין החלק הקדמי של התמונה
לרקע האחורי למאות רבות של מטרים.
כדי להכין צילום אחד, היה עליו,
לעיתים קרובות, לעמול בהכנה המדוקדקת
כשעתיים.
אולם המאמץ שהושקע בהכנת סידרת צילומים
זו הוכיח את עצמו. מלבד יבול־ענק
של צילומים שניתן בקלות להכין ממנו עוד
אלבום למבול אלבומי המלחמה האחרונה,
ערכנו גם לשמונה צעירות תל־אביביות סיור
יסודי להכרת השטחים המוחזקים.

<11י תכ/ר

מכתבים
שנה טובה
חוק ואמץ! לוחצים ידיכם במאבק נגד ה־פאשיזם
הישראלי.
קוראים, משאבי־שדה

הצגת

בכורה ארצית השבוע 2 -הצגות בכל יום 6.30-9.15
אוטובוסים 11 :מצפון תל־אביב,
33מ־מוגרבי, דרך אלנבי, תחנה מרכזית
51 מפתח־תקווה׳
53 מתחנה מרכזית,
60 מרמת־גן,
63 מגבעתיים.

הים

היו לפה להמונים ויהיו קולותיהם של ההמונים
נחשול אדיר לכנסת הבאה.
יעקב כני, קריית־אתא
מדינת ישראל כמה כתוצאה מתיקח־ה של
אלפיים שנים, שואפת
לשלום, על־ידי
שמירה על כוח ועוצמה,
ומסוגלת להגיע
לחירות ועצמאות
מדינית וכלכלית.
בקיצור: תשכ״ח
— תיקווה, שלום,
כוח, חירות.

נחום עשהאל,
פתח־תקוות

מערד לכנסת
אילו היו היום נערכות
הבחירות לכנסת,
לפי תוצאות של הבחירות בערד (העולם
הזה ,)1570 היו מתקבלים יחסי־הכוחות הבאים:
מערך — 65ח״כים; ל״ע : 13 העולם
הזה — כוח־חדש 11 גח״ל 11
מפ״ם — :6מפד״ל — 4ורפ״י _ ,10
את רפ״י שיבצתי במקומה של רשימת
למען ערד, שאין להניח כי תשתתף בבחירות
לכנסת.
דויד לס, תל-אביב

ח ד 111ב 0ינדמה.ן =£1כן כז 3 0 - 1ורוו׳וי־=1ז
הסיור הצבעו] ,המרחק והמאלף ביותר מבור הת״ד וזישדאל* ומשפחתו
המדריך: ברב״ איי ב ם

דעאת שבניך:

שנת סבלנות, קור־רוח וצלילות־הדעת.
אסתר מילוא, ירושלים

בברנוים אהד, הארועים הט־ולים של האזור:
נוצרי פורט פעיד -קהיר-חעל תםו<ד . 1לבב 1ש ״ טתהציה ־ 6
וכן שכיות החמדה של אנטוליה, אי •וון, הדביירה הצרפתית וההון של פרד 1עוד

אירוח של אחים
כאשר אנו עושים היכרות עם אחינו הערביים
בשטחים החדשים, הרי למרות שאין
אנו יודעים מה יוחלט מגבוה לגביהם, יש
להזמין את אחינו הערביים להתארח אצלנו
ועלינו להיענות להזמנותיהם להתארח אצלם.
ככל שתרבה הידידות בינינו לבינם ב־תקופת־ביניים
זו, יהא בה ברכה מרובה,
בכל מעמד שייקבע לשטחים.
יצחק א. דגני, כינרת

כל הכבוד!
ביום שישי שעבר נכחתי באולם בית־העם
בקריית־חיים, כאשר נערכה בו תוכנית בגוב
האריות, בה רואיין ראש מערכת העולם הזה,
שלום כהן. בפתח הראיון שאל אותו המראיין,
דומני קצת בליגלוג, אם הוא יכול
לתת דוגמה של סקופ, שלא הופיע בעיתון
יומי. שכן השבועון המסויים טוען לא פעם
שהוא מקדים יומונים בהשגת אינפורמציה.
ואז סיפר שלום כהן, כי באותו יום נתגלתה
פצצה בשגרירות האמריקאית. היו כמה
שצחקו, חשבו שזאת בדיחה. כי קול־ישראל
לא מסר על כך מילה. גם למחרת לא הופיעה
שום הודעה על כך. ביום ראשון בבוקר
הגעתי למסקנה שסיפורו של כהן היה
בלוף, כי שום עיתון בוקר לא מסר על
הפצצה. אבל בצהרים שיניתי את דעתי,
כשראיתי את הידיעה סוף־סוף בכותרות הראשיות
של מעריב וידיעות אחרונות. כל
הכבוד לשרות האינפורמציה ולזריזות העיתונאית
שלכם!
אבי בן־צור, חיפה

האמת

אירופה קוראת לישראל
לקבלת פרטים מלאים (ללא תשלום) על חברים־לעט אירופאיים,

פנה ל: המרכז ההולנדי לקורספונתציה, ת.ד ,7034 .האג,

החדשות הישראלי
.העולם הזד שבועון
המערכת וה מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״פ,
תל־אביב, רת׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • ה מו׳ל: העולם הזה בעיט.

אחי הוא תושב שיכון הוותיקים ברמת־גן,
בה אירעה התאונה המחרידה אשר שמה קץ
לחייה של הילדה רחל שבי (העולם הזה
.)1569 הוא גם יודע שאני אוהד מושבע של
העולם הזה, ולכן ראה בי את הכתובת להפניית
תרעומתו כלפי העיתון. הוא טען, כי
העולם הזה היה שותף לקנונייה של כל יתר
העיתונים (וגם קול־ישראל) ,שנמנעו מלמסור
את מלוא הפרטים על התאונה הקטלנית:
במקום לכתוב כי בנו של נוח מוזס נהג —
אמרו כי ״המכונית היתד, בשליטתו של מר

מוזס.״
לקחתי את הגליון, והראיתי לאחי כי
הייתם העיתון היחידי שכתב את כל האמת,
ושבפירוש כתבתם שמר מוזם נתן לבנו
לנהוג.
אפשר להבין את עורכי העיתונים, שריחמו
על עמיתם, עורך ידיעות אחרונות,
בגלל הטרגדיה האישית שלו. אבל זה אינו
צריך להביא אותם לידי הסתרת האמת —
או לסילופה!
דויד דג ׳ואן, פתח־תקווה

אבות ובגים

מה אתם רוצים מאסי דיין (העולם הזח
1563 ואילך)? זה שיש לכם משהו נגד
אביו — אינו מפתיע. אמנם משה דיין גאון,
אבל, כמו כל הגאונים, לעיתים קרובות,
הוא, למרבה הצער, בלתי אחראי.
אבל מה אשם אסי?
האם גם אתם נוהגים לפי הכלל אבות
אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
י. א ,.תל־אביב

ענת קירשנר, הקצינה ש״ערקה״ מיחידתה
כדי להשתתף בקרבות (העולם הזה )1567
היא בתו של צבי קירשנר, איש האירגון
הצבאי הלאומי, שהיה בימי מלחמת־העולם
השנייה אחד מארבעת האנשים עליהם הוטל
על־ידי הבריטים לחדור, לצורכי מודיעין,
למדינות המאגרב לפני פלישת בנות־הברית
לשם.
הארבעה, חברי אצ״ל כולם, הועברו לאי
מלטה, בו עברו קורסים לביון, איסוף־ידיעות
ומעשי־חבלה והם גם הספיקו לעשות מספר
נסיונות לרדת באישון לילה מצוללות בחופי
תוניסיה.
אלא שבינתיים גילתה הבולשת הבריטית
כי לארבעה, נוסף למשימה הצבאית, גם
כוונה לבצע משימה נוספת, יהודית — הצלת
יהודים והעלאתם ארצה.
הבריטים מיהרו להחזיר את הארבעה מ־מלטה
לקאהיר ולתל־אביב לשם שיחדור
מיידי.
יצחק גוריון, הרצליה

מה יקרה כפדרציה?
אם תוקם מדינה פלסטינית, האם פתרנו
בזה את בעיית הפליטים והאם יבוא שלום
למרחב?
אם לא תכרנהמדינות ערב במדינה החדשה
ולא תשתפנה איתר, פעולה, הרי תיווצרנה
בכך בעיות חדשות:
חוסר־עבודה,
למשל. כי לפני הכיבוש
עבדו רבים מתושבי
הגדה והרצועה
בכוויית, סעודיה
ועיראק. האם יוכלו
אלה לחזור למקומות
עבודה מובטחים במדינה
החדשה?
ועוד שאלה. אחר
הקמת הפדרציה, האם
יוכל פליט שהתגורר
לפני שנת 1948
ביפו לשוב אליה ולהתגורר
בה — אם הוא ירצה בכך?
האם ישולמו פיצויים לפליטים שיעדיפו
להישאר במדינה הפלסטינית?
מוחמד אמין, דבוריה

זילזול כחלל
אחי ז״ל, אשר נהרג במלחמת ששת־הימים,
הובא למנוחות על־ידי ליודי צבאי מרשים,
אך כאשר ביקשה
משפחתנו מהמחלקה
להלוויות של משרד־הבטחון
ששני אוטובוסים
יסיעו את
מלוויו וחולקי כבודו
האחרון, סירבו אלה
בתוקף ואמרו :״האם
לא חבל שאוטו־בוס
נוסף יבוא ויסע
ריק למחצה? טוב
יהיה אם ישתדלו המלווים
להידחק לאוטובוס
האחד שנשלח.״

לאחר שהגיעו הדברים לריב כמעט,
ורק לאחר שנשלח שליח לבדוק את מספר
הנוכחים — נשלח האוטובוס השני.
סמי בהן, בת-ים

דו״ח לטרמפיסט
א. ביום 22 ספטמבר בשעה 10.45 עברה
מכונית סטיודב״קר צ׳מפ, מספר ממשלתי
(טבלית כחולה) 142־ 112 ליד תחנת־ההסעה
לחיילים בצריפין כאשר במכונית אך ורק
הנהג.
הוא לא עצר.
ב. באותו יום, שהיה יום שישי בשבוע,
בשעה ,12.15 עברה מכונית סוסיתא סטיישן
ממשלתית מספר 356־ 115 בצומת הרצליה.
במכונית ישבו רק הנהג ונוסע אחד ואילו
הספסל האחורי שלה היה ריק לחלוטין.
מכונית זו יכלה לקחת את שלושת ה־העולם
הזה 1571

חיילים שהמתינו לטרמפ בצומת ולא עשתה
זאת.

רב״ט לוי ערך, צה׳ל

״סייף שליי״
שוב השמצתם את האלוף הרב גורן (איש
הדת, העולם הזה .)1570 אני מציע שלמען
הפייר פליי, שעיתונכם מצטיין בו יותר
מאשר עיתונים אחרים בארץ, תכתבו בפעם
הבאה משהו על הפרופסור הנכבד ישעיהו
לייבוביץ ...ואז אדע כי יש דין ויש דיין.

מרדכי היילפרין, צפת
מאיין יבוא עזרי?
אני בעל השכלה אקדמאית, שעלה ארצה
בשנת .1957 נרשמתי בלישכת־העבודה ומאז
זכיתי לימי־עבודה ספורים בחקלאות וכיוצא
באלה. מעולם לא קיבלתי עבודה המתאימה
להשכלתי ולכשרונותי. משום מה לא נמצא
לי מקום־עבודה כזה על אף שליטתי בשפות
רבות, ביניהן ערבית, צרפתית, אנגלית וגרמנית.
לפני
חצי שנה קיבלתי סוף סוף עבודה
כשוער במועדון הים־התיכון, אך הלישכה
סרבה לתת לי את הפתק הדרוש.
אין לי מרפקים ואין אני מסוגל לצעוק
ולאיים או לשבור שמשות בלישכה, ובינתיים
הגיעו מים עד נפש.
זה חודשים מספר שאני סובל חרפת רעב.
כן, רעב ממש.
אין לי במה לקנות נרות להאיר בלילה.
נפט לתנור זה כבר מותרות.
מאיין יבוא עזרי?
ק רול סינדברג, זהריה

רופא, רפא עצמך!
מי הוא רופא המערכת שקבע בפסקנות
כי אחרי זעזוע־מוח ונקע
בחוליות־הצודאר
(אלו החבלות העי־קוייות
שנגרמו לי
בתאונת־דרכים) מבריאים
וחוזרים לעבודה
אחר יומיים
(העולם הזה?)1569
אני עדיין מרותקת
למיטה כשעורפי וצווארי
נתונים בחגורה
אורטופדית ואפילו
הרופאים אינם נמיר יודעים מתי אוכל לשוב
לעבודה.
דבורה נמיר, תל-אביב

יהלום נוצץ
באמריקה מעניקים מדי שנה פרס פוליצר
ליצירה העיתונאית הטובה ביותר. חבל שבארץ
אין — כי אחרת היה מאמרו של
אורי אבנרי עלאיש השנה משה דיין
(העולם הזה ) 1570 בודדאי זוכה בפרס.
בים הנייר והמילים האינסופיות שהציף
אותנו בראש־השנה, היה גליון העולם הזה
יהלום נוצץ. קראתי כל מילה בו — וכאשר
בלעתי את החומר המערכתי, התחלתי לקרוא
את המודעות...
נחמיה גולדמן, תל-אביב
תככים פוטרתי בצורה שרירותית ממקום עבודתי
בכפר־בתיה. טרחתי רבות עד שוזעדת ה־עירעורים
המרכזית הודיעה כי היא אינה
מכירה בפיטורי וכי יש להחזירני למקום־
עבודתי.
זה היה לפני תשעה חודשים. אבל מאז
ועד היום אני עדיין מנושל כתוצאה של
תככי כל מיני עסקנים המגישים עירעורים
חוזרים ומונעים את שיבתי למקום העבודה.
אברהם מסטשי, הרצליה

סכל האזרח הקטן
עשרות משפחות השקיעו את כל חסכו־נותיהן
בדירות רסקו בצור־שלום (ליד חיפה).
עבור הדירות הן שילמו 26,500ל״י לדירה
ועכשיו מסתבר כי אין כל אפשרות למכור
את הדירות האלה כי ערכן ירד פלאים וזה
מאחר שרסקו החלה מוכרת את הדירות הנותרות
בשיכון במחיר כניסה סימלי של
2000ל״י.
השאלה היא האם האזרח הקטן חייב
לסבול כתוצאה משינוי מדיניות של חברה
ציבורית גדולה אשר בה הוא שם את
מבטחו?
ד. מישורי, צור־שלום

7יפי מדה
או מן ה מובן
ת מי ד ב או פנ העםמ כנ סיי ם
מ אריג פולגת דיאולן מאסטר
אריגי פולגת דיאולן מאס טר
מצטיינים באיכו ת ם הגבוהה,
גמר מושלם, מבחר גוונים
ושלל דוגמאות.
קל לטיפול ושומר על צורתו
לאורך ימים.

״א 10 1 ):ס ״ 0זנ? 11ז10ג 0ץ 1ס? ז 1< 10ז 3וח 0£10ז1

• 8 0 9

זבות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1571

תמרורי
אורי סנהדראי, בנם הנישא.
יחיד
של ח״כית מפד״ל וסגנית יריד הכנסת
סובה סנהדראי, מורה לעברית בפולין, שהפכה
בארץ לעסקנית נשים דתיות, והרב
ישראל סנהדראי, כיום פקיד בכיר במועצה
הדתית של תל־אביב ולשעבר רב צבאי בצבא
הבריטי וקצין־תרבות של אירגון ההגנה.
נישאו במוסקבה, קים פילכי,56 ,
רב־מרגלים סובייטי שניצל את עמדתו כאיש
ביון בריטי ושהיה מועמד לראשות הביון
לפני שערק לברית־המועצות וגילה את זהותו
האמיתית, ומלינדה מקלין ,51 ,ילידת
ארצות־הברית וגרושתו של מרגל סובייטי
יליד בריטניה אחר, איש משרד־החוץ
לשעבר דונאלד מקלין.
נחוג בסן־טרופה, צרפת, יום הולדתה
ה־ 33 של בריג׳יט בארדו, במסיבה
בה כיכבו גיטאריסטים ספרדיים וממנה נעדר
בעלה, גינתר זאכם, שטען כי הוא חש ב
ראשו,
ובה בלס כאורח־הכבוד של ב״ב,
מאהבה לשעבר, בוב זאגורי, יהודי יליד
מארוקו.
נחוג. יום הולדתו ה־ 49 של משה
לשם *,מנהל המחלקה לאפריקה של מש־רד־החוץ,
שנולד בפולין, גדל בצ׳כיה והיה
בעבר מזכיר ראשון ברנגון! קונסול באטלנטה,
ארצות־הברית ושגריר ישראל ב־קונגו־קינשאסה.
לשם הוא אב לשלושה ילדים,
שהקפיד לחלק לכל אחד מהם שניים־
שלושה שמות פרטיים, מן הבכירה, דניאלה־יהודית,
דרך מתי־פיליפ־עמנואל, עד מירון־
צבי־נתן.
נחוג. יום הולדתו ה־ 62 של ד״ף
יצחק קיסטר, מומחה למשפטי־אישות
* לא־קרוב של דיפלומט ישראלי בכיר
אחר, פרץ לשם (לונדון, אוסלו, ניקוסיח),
כיוס קונסול כללי בקלן, גרמניה.

והשופט האחרון שצורף לעשיריית שופטי
בית־המשפט העליון, בנו של מנהל בנק
פולני ואב לשלושה,
שהצהיר פעם (בעת
משפט אפוטרופסות
של ילד, שהתנהל ב־בית־המשפט
בפניו):
״אינני יושב כאן רק
כשופט צדק — אלא
גם כאב דואג!״
נחוג. יום הולדתו
ה־ 50 של יע
קב אליאב, שהיה
בגיל 21 מפקד אצ״ל קיסטר בירושלים, השתלם בקורס
לטרור ולוחמה
זעירה שנוהל בפולין שלפני מלחמת־העולם
על־ידי קצינים פולניים עבור מפקדי האצ״ל,

עבר ללח״י, נתפש על־ידי הבריטים, שדנו
אותו למאסר־עולם. אליאב, שהצליח להימלט
מבית־הכלא המרכזי בירושלים, היה
יותר מאוחר מפקד החטיבה הלוחמת של
הלח״י, מפקד הלח״י במצרים ובאירופה (בר,
נתפש כשבידיו מעטפות־נפץ לשרי־הממשלה
הבריטית) ושרת במלחמת־העצמאות כסגן־
מפקד גדוד־קומנדו שמפקדו היה סגן־אלוף
בשם משה דיין.
נפטר בפאריס, בגיל ,81 הנסיד
פליבם פ לי כסו בי ץ׳ יוסיפוב, מולטי־מיליונר
רוסי (כ־ 1000 מיליון לירות) שהיה
בעלה של דודנית הצאר האחרון ושחיסל ב־
1916 בעזרת רעל, אלה ויריות את גריגורי
אפימוביץ רספוטין, הנזיר העבדקן בעל ההשפעה
הרעה בחצר הצאר. את 50 השנים
הבאות בילה יוסיפוב בגלות בצרפת כשהוא
מתפרנס מניהול בית־אופנה, מסעדה וכתיבת
ספרי־זכרונות.

עודך

העובס

יום נודע לי, ממקור ערכי מוס־מך
ביותר, כי במצריים ככר
התבשלה הצעודשלום כוללת ל ישראל.
הצעה
זו מבוססת על ההבנה׳ המתפשטת
בצמרת המצרית, כי הזמן אינו פועל כרגע
לטובת הערבים.
בקאהיר חוששים כי הישראלים יתרגלו בהדרגה
לשלוט בשטחים הכבושים, וכי הכיבוש
יהפוך לעובדה קיימת, יציבה יותר
עם כל יום העובר.
גוברת גם ההכרה כי אין להשיג שלום
״זול״ עם ישראל, הפועלת עתה מתוך עמדה
של כוח.

מאייד, מקווים המצרים כי אר•
צות־הכרית תתן גיבוי להצעה כזאת.
לפי
ההערכה הערבית, אין וושינגטון מעוג־יינת
בנפילת המישטר המיצרי הקיים. לא
מפני שהיא אוהבת את עבד־אל־נאצר, אלא
מפני שאין כל בטחון מי ומה יבואו במקומו.

קיים
חשש סביר כי אחריו יבואו
שליטים קיצוניים יותר, פחות אח ראיים.
גם קיימת תצפית מוחשית
שעבד-אל-נאצר יפול תוף חצי שנה,
אם לא יושג פתרון.

מדווח

הוה

אמונה זו בגלוי בשיחות פרטיות — כי
הצעת־שלום מעשית וסבירה גם דרושה וגם
אפשרית כיום.

נוסי חהצווה
** ה היא ההצעה שהתגבשה עתה ב־קודים
כלליים, בהשראתו האישית של
גמאל עבד־אל־נאצר?
הפרטים הם כלהלן:

• מצריים, וכל העולם הערכי,

ממרכז

לדעת המצרים, אורגנה הפיכה ימנית זו
על־ידי המוסד המרכזי?ביון של ארצות־הברית
(סי־איי־אי).
ברגע שהדו״ח על כך הגיע לידיעת הצמרת
המיצרית, נדלק שם אור אדום. המצרים
האמינו כי ההפיכה באתונה היא רק
התחלה של מיבצע אמריקאי נרחב וממושך,
שתכליתו היא להפיל את כל המישטרים ה־אנטי־אמריקאיים
או הניטראליים במרחב.
זה קרה בחודש אפריל. למחרת היום נאם
עבד־אל־נאצר נאום גדול, שלא משך תשומת-

האד

השליט הקאהירי -אך לא די פרו־בוקטיבית
כדי לגרור את ישראל
למלחמה.
לדעת האישים הערביים, יש הוכחה ברורה
אחת לכך שעבד־אל־נאצר לא הלם באותה
שעה על מלחמה של ממש. הוא העביר את
צבאו, לאור היום, עם תופים וחצוצרות, במרכז
קאהיר, ממש מתחת לחלונות השגרירות
האמריקאית.
״אילו רצתה ישראל להתקיף את מצריים,״
שאל אותי אחד האישים ,״האם היתר מעבי־

הסעו-שסס!!׳עווית־ש
1עבדאוואצו

לכן מאמינים המצרים — והם מבטאים

יכירו כישראל ״דה פאקטו״ ,אגל
לא ״דה יורה״.
• באופן מעשי: הם לא יכרתו עימד,
מייד הסכמי־שלום רישמיים, אך ישימו לאלתר
קץ למצב הלוחמה, ויביעו את נכונותם
לכרות הסכמי־שלום בשלב מאוחר יותר,
אחרי שייווצרו תנאים מסויימים.

• תנאים אלה כוללים: נסיגת
כוחות צה״ל מן השטחים הכבושים
ויישוב בעיית הפליטים.
• לגבי הפליטים, יסכימו הערבים ליישובם
בגדה המערבית, וידרשו מישראל רק
קליטה ״סמלית״ של מיספר מצומצם, כגון
50 אלף איש.

• זבות-המעבר הישראלית כ*
מיצר טיראן תוכר רישמית.
• תעלת־סואץ תיפתח מייד לסחורות
ישראליות. לגבי אוניות
ישראליות יחפשו כאופן זמני נד
סח־פשרה. למשל: כעת המעבר
בתעלה הן לא תנפנה דגל ישראלי,
אלא דגל של האו״ם.
(ההבדל בין טיראן וסואץ הוא שהמוני
התושבים יראו את האוניות העוברות בתעלה,
בשעה שאיש אינו רואה את האוניות
העוברות במיצר טיראן .״שיעברו אפילו
אלפים, מה איכפת לנו כפי שהתבטאה
אישיות מצרית בכירה).

• אחרי חתימת הסבמי-השלוס,
כשלב ב׳ ,יעברו כתעלה אוניות
תחת דגל ישראלי.

ההצעות הוענרו ראנא אנו
צמרת המצרית נראה כי הצעה זו
/היא מרחיקת־לכת, ובעלת משמעות מהפכנית
לעומת העמדה הערבית עד כה.

המצרים מאמינים
עשוייה לקבל אותה.

כי ישראל

(בשיחה עם המקורות הערביים הסברתי
כי מבחינה ישראלית, יש הבדל מכריע בין
הסכם־שלום לבין הכרה דה־פאקטו. הבעתי
את דעתי שאם תכלול הצעה זו נכונות
מפורשת לחתום מייד על הסכמי־שלום, עשוי
להיווצר בדעת־הקהל הישראלית רוב ברור
לטובת שלום מיידי, כנגד המחנה הקולני הדורש
סיפוח תוך ויתור לצמיתות על השלום).

ההצעות
הנ״ל הועברו לידיעת
אבא אבן, באמצעות צד שלייטי.

טח דחף

אותו 1

ך* שיחותי עם המצרים, חזרתי והצג!
• תי את השאלה המרתקת כל ישראלי:
מה דחף את עבד־אל־נאצר להסתבך בסיני?

עד כמה שהדבר נראה מוזר,
התחיל הכל כמאורע שמעטים
שמו לב אליו כישראל כאותה
עת: ההפיכה הצבאית ביוון.

לב רבה בישראל. ובצדק: כי בנאום זה לא
הוזכרה ישראל אלא דרך־אגב. כל הנאום
היה מוקדש להתקפה מוחצת על ארצות-
הברית, ועל מזימותיה האפלות במיזרח־התיכון.

רוצים לחנוק אותנו!״ אמר
אז עכד־אל־נאצר גם כשיחות פרטיות
.״הם הפסיקו את משלוח
החיטה למצריים. הם מאלצים אותנו
לקנות את החיטה כמטבע זר,
וככר הם מפסיקים את תוכניות־הפיתוח
של מצריים. הם מקווים
בי המצב הכלכלי הפנימי במצריים
יהיה כל-כך גרוע, עד שתפרוץ
אצלנו הפיכה״.

רה את צבאה במיצעד חגיגי, לאור היום,
דרך מרכז תל־אביב, בדרך אל החזית? מי
שמתכונן להתקיף, שומר על הכנותיו בסוד.
גורם־האפתעה חשוב בשבילו.״
ומה עם ההצהרות המסמרות־שיער של
מנהיגי מצריים ורדיו קאהיר על השמדת
ישראל?

בני־שיחי משכו בכתפיהם .״הכל
דיבורים. במו כל התעמולה הערכית.
לתצרוכת פנימית.״
שאלתי את האישים הערביים מדוע לא
דאג נשיא מצריים, באותה שעה, להפסיק
לגמרי את פעולות אל־פתח.

הם הסתכלו כי בתמיהה. איש
מהם לא חשב על כך.

לכך נוספה דאגה שניה. מצריים היתה,
עצם העובדה הזאת מעידה על התהום האז,
מבודדת כמעט לחלוטין בעולם הערבי. נפשית הפעורה בין ישראל והערבים. הסוריה
נותרה כבת־מצרים
לא הבינו ולא
__ מא ח
בריתה היחידה. עבד־חשו
מה רבה היתה האל־נאצר
חשש כי
השפעה הפסיכולוגית
ההפיכה ביוון היתד,
של פעולות־הטרור
רק הקדמה לנסיון
בישראל. הם ראו בשל
הפיכה בסוריה.
פעולות אלה מיטרד
כך נוצר מצב־רוח של התגוננות נואשת קטנטן, שבוודאי לא יכול היה להוציא את
— של מחנק כלכלי, וציפייה להתקפה ישראל החזקה משלוותה. ממילא לא עלה
אמריקאית כלשהי.
על דעתו של עבד־אל־נאצר לאחוז באמצעי־ואז
אירע משהו שנראה כאישור זהירות ראשוני זה: להבטיח בפומבי את
הפסקת כל הפעולות, בשעה שנתן לסוריה,
מוחלט לכל החששות האלה.
בעל כורחו, גיבוי כה מסוכן.
בני־שיחי העלו כל מיני סיבות אחרות
למחדל זה .״הסורים לא שלטו באנשי אל־פתח,״
טען אחד מהם .״החבלנים עשו מה
}*ץ ני קציני־מודיעין בכירים מסוריה שעשו, והסורים — שהם מטורפים לכל ה־ל
הגיעו באופן בהול למצריים. הם ביקשו דיעות — מיהרו לתבוע לעצמם את היוקרה
להיפגש מייד עם הנשיא.
והתהילה שנבעו מפעולות אלה.״

אוד אבנר

דו״ח סוד׳ שר היודיטין

כשיחה עם עכד-אל-נאצר הם
הודיעו כי יש כידי המודיעין הסורי
אינפורמציה מוסמכת כי
ישראל מתבוננת להתקיף ולכבוש
את דמשק.
באותו זמן הגיעו לקאהיר ידיעות דומות
מן המודיעין הלבנוני.
הנשיא סירב להיענות לבקשתם הדחוסה
של הסורים להתערב מייד. הוא היה עדיין
זהיר מאד. לכן ביקש את אנשיו לברר אצל
הרוסים מה הערכתם שלהם לגבי המצב.

התשובה שהגיעה ממוסקבה הי-
תה מדאיגה כיותר. גם הרוסים
טענו בי בידיהם אינפורמציה מודיעינית
מוסמכת שישראל עומדת
להתקיף את סוריה.
המודיעין של מצריים עצמה חיווה את
דעתו בכיוון דומה. בלבו של עבד־אל־נאצר
לא נותר שום ספק כי אכן קיים חשש של
התקפה ישראלית על סוריה.

כף נולדה ההחלטה לעשות הפגנה
צבאית נגד ישראל, שתהיה די
דרמאטית כדי להציל את יוקרת

סיבה אחרת :״הפעולות האלה הן כל־כך
פופולריות בעולם הערבי, עד שמצריים לא
יכלה להתייצב נגדן בגלוי.״

המוסשים שיא היו נסיואן
ך* ך עשה עבד־אל־נאצר את שגיאתו
^ הראשונה. מייד לאחר מכן עשה שגיאה
שנייה — שגיאה שהיתר, גורלית.
הוא פנה לאו״ם בדרישה להוציא את
כוח־ר,חירום.
נסיגת כוח־ד,חירום גרמה למיפנה דרמאטי
בדעת־הקהל בישראל, שהתחילה, בפעם הראשונה,
להאמין בקיום איום מוחשי על
ישראל. הגיוס המזורז של מילואי צד,״ל
סימל את המצב החדש שנוצר.
באותו רגע כבר הבין עבד־אל־נאצר כי
הכניס את עצמו, באקראי, לעסק־ביש. אבל
המאורעות דחפו אותו קדימה.
אבל עבד־אל־נאצר חשב עדיין שהוא
יכול להתחכם, להציל את עצמו באמצעות
•תחבולות שונות.

לכן הודיע לכל המעוניינים שאמנם
יהיה עתה המיצר סגור
(המשך בעמוד )16

במד־־נה העם גמר
ח קי ר ה טוב ה

השנה החדשה החלה באותה נימה שבה
הסתיימה תשכ״ז: נימה של טירור.
הפצצה בקולנוע ציון בירושלים השפיעה
על אזרחי המדינה יותר מכל מעשה אחר
של המחתרות הערביות, למרות שכל בר־דעת
ידע כי נסיון כזה עלול לבוא.
תגובת המשטרה וכוחות הבטחון לנסיון
זה לוטה עדיין בערפל סמיך של סודיות.
כל שמותר היה לפרסם הוא: החקירה נמשכת.

המיבצע
הגדול ביותר בחולדות משטות ישראל נערך עתה כדי
תי כושיות ונער -אלה הן ה-
\1 /דמויות המרכזיות בפרשת הפצצה בקולנוע
ציון בירושלים.
שתי נערות כושיות המדברות ערבית, ו־עימן
צעיר לבוש חליפה וענוב עניבה.
הם נכנסו לקולנוע — וכאשר יצאו, לפני
תום ההצגה, השאירו על מושביהם את ה־

רבע, ובתי־המרקחת סגורים, עליה לקחת
עיתון ולראות איזה בית־מרקחת תורני
פתוח. הן יצאו.
״כמה רגעים אחרי זה — גם הבחור שבא
איתן עזב. לא פניתי אליו בכלל.
״לא הספקתי לחשוב למה הם עזבו, ושמעתי
פתאום מישהו צועק מהדלת, :אדוני,
אדוני, בוא הנה!׳

על כן, בהתקרב יום הכיפורים תשכ״ח׳
בירכו הקצינים (,ואותם אזרחים שידעו על
הנעשה) איש את רעהו בנוסח חדש של הברכה
המסורתית :״גמר חקירה טובה!״
היסטוריה מדע

כל כך 5בש
״ראיתי מכונית ריקה מגיעה לבית ראש־הממשלה
ואטלי יוצא מתוכה!״ הי תה
תגבותו הניבזית של וינסטון צ׳רצ׳יל כאשר
רב־סרן קלמנם ריצ׳ארד אטלי, נבחר ב־26
ליולי , 1945 לראש־ממשלת בריטניה׳ בקולות
הבוחרים שהחליטו להדיח את אדריכל
הנצחון צ׳רצ׳יל.
אטלי נמוך־הקומה ונעים־ההליכות, עורך־
דין ובנו של עורך־דין, שהגיע לשורות
הלייבור מתוך הכרה, לא היה אפס כל כך
מבוטל כפי שקודמו לתפקיד ניסה לתארו.
למרית שאטלי, ששרת בממשלת הליכוד
הלאומי של צ׳רצ׳יל כסגן ראשייר,ממשלה,
נהנה מהגדרת עצמו כ״ככבש בעור של כבשים״
הרי היה אטלי, שנפטר השבוע בגיל
,84 ברדלס צעיר כשהמדובר היה בהבאת
בריטניה לתוך המחצית השנייה של המאה

העשרים.
והחת השמש. היה זה אטלי שהפך
משך שש שנות שלטונו את בריטניה ל־

פצצה שנועדה להפיל מאות חללים בקולנוע
הדחוס.
חללים מעוצמת ההתפוצצות עצמה, וחללים
מן הבהלה הנוראה שהיתר, פורצת לאחר
מכן.
שתי כושיות ונער — שמייד לאחר מכן
הפכו למוקד של החיפושים המדוקדקים וה־נרחבים
ביותר שנערכו אי־פעם על־ידי משטרת
ישראל וכוחות הביטחון.
הכל הועמד על הרגליים. קצינים בכירים
לא ישנו ימים ולילות. שוטרים, בלשים,
אנשי שירותי־הביטחון פשטו על ירושלים
המזרחית ועל סביבתה.
מכוניות משטרתיות יצאו ונכנסו לחצר
מטה המחוז, במיגרש הרוסים. הם הביאו
בלי הרף עצורים.
חשודים שחקירתם התנהלה בסרט הנע.
תמונה: הכניסה למטה המחוז. שני
ג׳יפים וסטיישן של המשטרה דהרו פנימה,
בחריקת גלגלים. מתוכם קפצו שוטרים, שלא
נחו רגע בחיפושיהם אחרי שתי הכושיות
והנער.
הם הביאו איתם חשודים וחשודות לחקירה.
כעבור
שעה וחצי, כאשר נשאל סגן מפקד
הנפה, פקד שמעון מרקוביץ, אם יש לו מה
לספר, סירב לגלות את תוצאות החקירה.
הוא רק היה מוכן לומר, כי המצוד שנעיר
הוא חסר־תקדים בתולדות משטרת
ישראל.
כי הפשע, שרק במיקרה נימנע, היה חסר־תקדים
בתולדות המדינה.

״ניגשתי אליו והוא אמר לי, :תראה מה

״ראיתי שזי׳ תיק שחור של גברת, ויש
עליו ריץ׳־רץ. תפסתי אותו והוצאתי אותו
למיסדרון. שם פתחתי את הריץ,־רץ׳ ,וראיתי
שיש בפנים שעון גדול, והיו בו כל מיני
חוטים בצבע אדום. השעון האיר עם פוס
פור,
באפלה ששררה אותה שעה באולם.
״הרגשתי שזו פצצה. רצתי מיד עם זה
החוצה.״

״העיקר? -מנוע פונרום״
ך* צעיר שמסר את התיק לידי נייגר,
( | היה יד,־אל טובול, בן 16 וחצי. הוא

בא עם חברו, דויד בוסקילה, לראות את
סרט־המתח דו־קרב באל־דורדו.
אבל מה שהתרחש על הבד לא הפריע לו
לראות את המתרחש על הכיסאות שלידו.
כאשר קמו שתי הכושיות והנער, הבחין
טובול, בי השאירו אחריהם את •התיק השחור.
הוא לקח אותו החוצה, וכעבור דקות

שעון מאיר באפלה

~־—1ן1ן ן >1זד1ן> ו~זווזזז1ן ו1ן ן•!!ו

הו סיפורו שד עובדיה נייגר
,)65( 1מנהל אחראי כקולנוע
״ציון״ ,כפי שמסר אותו כמה
דקות אהרי המיקרה:
אמדי תגובה ניבזית
מדינת סעד ״מן העריסה ועד הקבר״; היה
זה אטלי שהנהיג ביטוח רפואי חינם; היה
זה אטלי שביצע את הלאמת הרכבות, מי-
פעלי הפלדה, והפחם והיה זה אטלי שהחל
בתהליך פירוק האימפריה הבריטית, המעמסה
שמנעה מבריטניה לתפוש את מקומה
תחת השמש.
בעת שלטונו זכו הודו (וכתוצאה מכך
פאקיסטן, חבלי־הארץ המוסלמים שפרשו
מהודו); ציילון ובורמה בעצמאות מלאה
והיה זה גם ביום ה־ 1021 ליום עלותו של
אטלי לשלטון, ה־ 14 למאי ,,1948 שדגל
בריטניה הגדולה הורד מן התורן בבית
הנציב העליון בירושלים וההיסטוריה החלה
מקבלת ממדים חדשים בארץ־ישראל.

״בשעה שמונה פחות רבע, כשהייתי ב־מיסדרון
הקולנוע, ניגשו אלי שתי נערות
כושיות ונער. הכושיות נראו לי צעירות.
אני חושב שאחת היתד, בת 18־ ,20 והשניה
בת 16־ •18 המבוגרת לבשה שימלה צהובה
פירחונית. היא היתה קצת שמנמונת ובגובה
של מטר שישים. אני זוכר שלא היה לה
אודם על השפתיים.
״השנייה היתה יותר רזה ויותר נמוכה. הבחור
היה בערך בן , 18 והוא לבש מעיל
כהה עם עניבה.
״במיסדרון, שאל אותי הבחור שהיה עם
שתי הכושיות, בערבית, אם שלושת הכרטיסים
שקנו בקופה הם בשורה אחת. עניתי
לו שכן. הם נכנסו לאולם.
״הסדרן קיבל אותם והושיב אותם בשורה

״כעבור רבע שעה בערך ראיתי ששתי הכושיות
יוצאות מהאולם. התפלאתי נירא,
מפני שהסרט הזה הוא סרט־מתח ואנשים
לא עוזבים באמצע. ניגשתי אליהן ושאלתי
למה הן עוזבות. חשבתי שאחת מהן מרגישה
רע, ורציתי •להציע להן עזרה ראשונה.
המבוגרת יותר, השמנה, אמרה לי בערבית:
,הסרט הזה לא מוצא חן בעיני. אני לא
רוצה להיות בו. אני רוצה ללכת לבית־מרקחת.
״שאלתי
אותה למה היא רוצה ללכת ל־בית־מרקחת.
היא ענתה שהיא רוצה לקנות
משהו.
״הסברתי לה שהשעה עכשיו שמונה ו־

כל חפץ חשוד שניקרה בדרכם. במקום זה נתגלה
מצבר חשמלי. חולייה מיוחדת הוזעקה למקום,
בדקה את החפץ החשוד לאור זרקורים. השוטרים גילו בפעולות אלה אומץ לב רב.

החבלנים בודסיס

ותנוס ולעצור את שתי הכושיות ושותניהן

בקבוצת סווויסט״ס

אחדות כבר הגיע התיק לידי השוטר יעקב
שושן, שעמד ושמר ליד קולנוע ציון.
באותה שעה עמדו בחוץ גם כמה מאות
אזרחים, שחיכו לסיום ההצגה הראשונה. בתור
האולם ישבו כ־ 800 צופים.

השוטר יעקב שושן 23 המשרת
מזה תשעה חודשים במשטרה,
מספר:
״לפני 11 יום בערך קיבלנו הנחיות בנוגע
לאפשרות חבלות בבתי־קולנוע ובמקומות
ציבוריים. הסבירו לנו שצריכים להופיע
חצי שעה לפני הזמן ולהישאר עד לסיום
הסרט ופינוי הקהל מן האולם, ואחרי
זה לערוך ביקורת בין הספסלים ובנוחיות.

יחיאל טובול ()16
1ןןןףן *ן
לקח את התיק עם

מ 11-1
הפצצה מן המושב שלידו, הביא אותה אל
המנהל־האחראי של קולנוע ציון בירושלים.

גיבור ב־

הוא עובדיה גייגר
( ,)66 המנהל־האחראי
בקולנוע ציון, שהזעיק את השוטר שעמר בחוץ,
ומנע את התפוצצות הפצצה באולם.

״הייתי מוצב בקולנוע ציון פתאום הופיע
איש מבוגר ובידו תיק של גברת. הוא
אמר לי, :יש בתיק פצצה!׳
״לקחתי את התיק. התיק היה פתוח.
ראיתי שיש בתוכו שעון מחובר לחוטים
אדומים. ידעתי שאני חייב להרחיק את זה
מהסביבה, וידעתי שאני לוקח על עצמי
סיבון, אבל דאגתי לקהל. התרגשתי נורא.
התחלתי להזיע בכל הגוף, אבל פתחת־ בריצה
מקולנוע ציון, כשאני רץ במרכז הכביש,
ברחוב יפו, לכיוון מיגרש הרוסים.
למזלי לא היתר, הרבה תנועה בכביש.
״כשהגעתי לחורשה במיגרש הרוסים, עברה
ניידת. קראתי לסמל דויד כהן, והסבכסי
לו בהתרגשות שיש פצצה בתיק. הוא בדק
את התיק, והניח אותו במרכז החורשה.
התרחקנו מהמקום. חסמתי את הדרך בפד
עוברים ושבים.״
כעבור שתי דקות התפוצצה הפצצה.
הפעולה הראשונה, אותה עשה מפקד היחידה
המשטרתית, מפקח־מישנה גדליהו
דגני, היתה, לדבריו:
״שלחתי את הניידות שלי לעיר העתיקה
לחסום את הדרך, שיהודים לא יעשו פוגרום

גיבור ג־

השוטר יעקב שושן
( )23 רץ כל הדרך
למיגרש הרוסים, עם פצצת־השעון ביד, הביא
אותה למקום, בו לא הזיקה כשהתפוצצה.

היתד, זו פצצה אחת יותר מדי. כי עם
כל פיצוץ, כל פעולת טירור, גברה הדריכות
בישראל. המשטרה הגבירה את השמירה —
והאזרחים נעשו עירניים יותר למתרחש
סביבם.
עד כדי־כך, שכאשר שתי צופות בלתי-
מרוצות עזבו את הקולנוע -היה די בכך
כדי
^ ״11111 בתחנת המשטרה, בעת המצוד
הגזול. זמן קצר לאחר
ו 111111
שצולמה תמונה זו — שוחרר החשוד. היה
זה רק אחד מבין העשרות הרבות של החשודים,
שנעצרו עליידי שלטונות הבטחון.

בלש לכוש עכאייה
חד הצופים שישבו בקולנוע, כדי
לבלות שעתיים הרחק מבעיות השעה,
היה פקד יעקב ערוסי, קצין משטרת ירושלים
ואחד מטובי הבלשים של המחלקה לתפקידים
מיוחדים. היתד, זו מנוחתו האחרונה
במשך 72 השעות השיגעוניות הבאות.
הוא רץ מן הקולנוע — ישר לתפקיד,
והיה בין הראשונים שיצאו למצוד.
במיקרים כאלה קיים עקרון־מנחה אחד:
להתפרש על פני שטח רחב ככל האפשר,
לפי ״שיטת־הדייגים״ :משליכים את הרשת
למים, באיזור גדול ככל האפשר, ובקרב השלל
שמעלים — מנסים לגלות עקבות של
ממש.
עוד באותו לילה עצרה המשטרה כ־40
חשודים. אבל מיון מהיר לא עורר תקוות
רבות, שמבין ה־ 40 האלה יובילו העקבות

ירושלים של תצור

לפוצץ א,ת קולנוע ציון, אורגן על־ידי אורי זוהר, שייקה אופיר

ולהקת הגשש החיוור. המופע היה חינם — והמונים נהרו למקונן
האירוע, מנעו אף מן התזמורת להגיע אל הבמה המארגנים לא
איבדו את עשתונותיהם, עהכו את המופע מחוץ לאולם הקולנוע.

אי פו ר או פנתילס תו ־ חו ר ף 6 7

מר א ה ״הצלליות״
מ אציל ל פני םמראה אצילי המתבסס
על משחק עול אור־וצל. המראה הו א
פרי־רוחו היו צרת של או מו ה א פו ר
ה בינ ל או מי של חברת ״רבלוו־־ 1+ ,ס 10א ץ גו 0
ונוצר ב ת או םעם בי ת־ ה א פנ ה הפריזי
ח! 6וח 6 831ז ז !6בז עבור ת צוג ת הביגוד
ה ח די שהל עונ תסתו -חורף 9 $ 7 / $ו•

הגבות
--דקות ומוגבהות. מ אופרו ת בהבר שה
קלילה עם ו״זו** 863־״ 8או בשרטוט ץ גבות׳
?ל ׳גם

העפע פי ם
א. חלקן העליון של העפעפים ל מלו א
רוחבן מ אופר בצללית לבנ ה של
116ו 1ע\ -ז 8ק5וו 1 ס(*0ו) 5ח 0י,״״פ
במטרה ל ה אי ראת עצם־הגבה.
ב. חלקן התח תון של העפ עפי ם
ל מלו א רוחבן מ או פ רו ת בצללי ת
כה ה של 01<6חז3£(0* / 50)* $וז 5״ס וז$״ז8
במטרה לה צל את העפעף.

קוי ־ ה רי סי ם
א. הן ק ו ־ הריסיםהעליוןוהן
קו־הריסים ה תח תון מודגשים נ קו
רחב ועמוק של
6״ו19>1• 8ח ^!6ו /ז6ח611ץ£
או ץ 6׳ / 01810031 0ז6ח611ץ £ו<י״ו<י1-
ב. קו־הריסים העליון מ תרחב כלפי
מעלה במרכז העין ויוצר בנקודה זו
קודקוד משולש.

ג. קו־הריסים ה תח תון מתרחב כלפי
מטה במרכז העין ויוצר בנקודה
זו קודקוד משולש הפוך. קוי הריסים
יחדיו מ שרטטים,איפוא. ד מו תי ה לו ם. .
ד. בעזרת מבר שת מו שחים קו־לבן י
ו / 501ז6ח811ץ £נ<וו1ו<וי1
דקיק של
בתוך שרשי הריסים התח תוני ם
כולל פינ ת העין ה פני מי ת, הפינ ה ;
ה חיצונית של ה עין, וממנה ״זנב״ ק
לעבר הרכה.

הפגים
מ אופרות בגווני חר סינה *

בהירים ו״שקופים״

השפתיים

גם הן מחו טבות בדמות
יהלום. ה שפה העליונה חורגת מקו
ה שולים הטבעי שלה במרכזה כלפי
מטה ויוצרת משקע. לב״ .ה שפה
התח תונ ה חורגת מקו ה שולים
הטבעי שלה במרכזה כלפי מטה
ויוצרת ראש משולש הפוך.
קו י ־ אפירהעיגים בגוון וחמים,
ה שפ תונים זוהרים
דמות היהלו ם עם

! 1 106 ץ זז€ג 1״8ז/ 51י 9ח11
משחק -אור -וצל משווים לעינים

א מל שכבה

ה שפתון מוטבע
מבע ע מו ק .-מפתה ראי הסברים
להדג שת יתר.
ליד שרטוט העין).

א. בסיס של
8856 קט 131)6א ז^6חט 5ק0־!ס ח 0ס1א
או 3 27 1163)01601 ?0000(31100 חז. £16

כ. אפוי ץ ז 170ץ / 08301״| 1000)1 £ 010
או * 06301 8619י
וכן 3 / 06301 ?630)1זנן1ס)6סס 0

או 06301 86196׳
ג. אבקת פודרה ״ 00)1 £ <310 סז
גוונ י ־ א פו רהעינים
כדורי העינים בגוון תואם, לקבלת משטח ״מאט״.
מובלטות בעצמה, בעזרת אפור כה ה ד .״הארת־ ע צ מו ת -הל חי או קוי י
ע צ מו ת -הלסת עם ח 0ו51״ו8
על רקע של צלליות לבנות.
בגוון ו?6301 ץ ח״ 3ז.
;ראי הסברים ליד שרטוט העין).

העולס הזה 1571

במדינה
מענן!
סופי
של ק*סר
הידיעה היתד, קטנה ומוצנעת היטב: מנהל
משרד־התיירות, מאיר (״ממי״) דה־שליט, יצא
לחופשה וקיבל על עצמו טיפול הבאת
תיירים מחו״ל, לחגיגות היובל ה־ 20 של
המדינה.
היתד, זו ידיעה רבת־משמעות: היא הודיעה
על הקץ שבא לאימפרייה הפרטית של
ממי — האיש שהצליח להפוך את רשת
משרדי־ד,תיירות לממלכה רבת־תככים־וכוח
— על חשבון יוקר התיירות המאורגנת
מבחינה ממלכתית.
,,אריסטוקרט פועלי״ .המאבק בין
ממי לבין משרד־ד,תיירות נמשך מזה שנים
אחדות. החל בו השר הקודם, עקיבא גוברין.
איש מפא״י, וסיים אותו בהצלחה משה קול,
איש הל״ע.
מטרת המאבק: לסלק אחת ולתמיד את
השפעתו של איש־רפ״י דד,־שליט — מה

דה-שליט
״המצב לא כל כן נורא״
עוד שהוא גורם נזק לכלכלת המדינה, לדעת
מנהלי המשרד.
ממי ( )46 הוא מה שאפשר לכנות ״אריסטוקרט
פועלי״ ישראלי טיפוסי. בן למשפחה
מיוחסת, אביו משה הוא ציוני
ותיק, משתתף־קבוע בקונגרסים ואחד ממייסדי
הרצליה־פיתוח, שהניח, בין השאר,
את היסודות למלון־היוקרה השרו! השייך,
בחלקו הגדול, למשפחת דר,־שליט.
אחיו של ממי הוא הפרופסור עמוס דה־שליט,
מנהל מכון ווייצמן, ואחותו — האדריכלית
היפהפיה והמצליחה תמר דה־שליט.
ממי
עצמו למד בבית־הספר החקלאי
בפרדם־חנה, יחד עם מיליונר אחר, אריה
מכנם; השתלם בבית־הספר לכלכלה ומשפט!
בוושינגטון; ומ־ 1940 עד — 1946 התנדב
לצבא הבריטי.
בשנה זו הצטרף לחברת אביו, פיתוח
הרצליה בע״מ. שם מצאה אותו מלחמת
העצמאות — ואומנם, ב־ ,1948 כבר היה
מאנשי־סודו של דויד בן־גוריון.
עמדת ־ ת צ פי ת. אולי תרמה לקאריירה
שלו גם ידידודו האישית עם טדי קולק, אז
ממקורבי בן־גוריון. ממי הצטרף לצד,״ל,
קיבל דרגת סרן, אך כעבור שנה נטש את
הצבא כדי ליהפך למזכיר הראשון בשגרירות
ישראל בוושינגטון.
היה זה תפקיד שחיזק את כוחו, על אף
המרחק בינו לבין המולדת• כאשר חזר, ב־
, 1955 ארצה — קיבל משרה שנגזרה למענו
על־פי מידה: עוזר למנהל־הכללי של ראש־הממשלה
— למרות שאותה עת כיהן יצחק
לוי כסגן־מנהל משרד ראש־ד,ממשלה.
משרתו החדשה נתנה לממי עמדת־תצפית
מצויינת. משום כך, כאשר הוקמה באוקטובר
1955 החברה הממשלתית לתיירות,
ליד משרד ראש־הממשלה, ויוחנן ביד,ם*
* כיום מנהל יחסי־החוץ של מוזיאון
ישראל.
העולם הזה 1571

הפך מנהלה, תחת יו״ר המועצה טדי קולק
— הבין ממי שזוהי ההזדמנות בשבילו.
הוא הפך למקשר בין קולק לביתם, התחבב
על שניהם, ובשנת העשור — מונה
לאחראי על יחסי־החוץ של חגיגות העשור.
רק שנתיים לאחר־מכן הגיע למטרתו: יוחנן
ביהם הועלה לתפקיד מנהל הלישכה הממשלתית
לתיירות בארצות־הברית — ואילו
דה־שליט הפך ממלא־מקום מנהל חברת
התיירות.
אגב: אותה עת נשארה החברה ללא
מנהל פורמלי.
״מרבד אדום״ .מיום היכנסו לחברת
התיירות ניגש ממי החרוץ למלאכה.
הוא סובב עצמו בחבורה של אנשי־שלומו,
כגון א. צ .פמפם, מארגן פסטיבל־הנפל בקיסריה,
דויד ווליק, עמרם צור, וויקטור
בן־מנחם. אט־אט צמחה האימפריה האישית
ואט אט הפך לקיסר ממש.
מתנגדיו של ממי דד,־שליט טוענים שהזניח
את ענייני התיירות, התרכז בעיקר
ביחסי־ציבור בעזרת מזכירתו היפהפיה,
נערת־הזוהר רותי נוימן, ששימשה לו שרוד
טקס.
לכל אורח מפורסם המגיע ארצה, דאג
ממי לערוך מסיבות־קוקטייל יקרות, אליהן
היו נוהרים כל המיהו־מה של ישראל. דני
קיי, ליאונארד ברנשטיין, אייזיק שטרן
ויהודים עשירים מארצות־הברית זכו למה
שכונה בלישכה ״טיפול על המרבד האדום״.
בצד רותי נוימן, שימשה אשד, שנייה
כמארחת־יוקרה: הרכילאית מירר, אברך,
מגוללת תולדות־החוג־הנוצץ, ומבאות־ביתו
של ממי.
״אדם נוח״ .אבל ממי לא הסתפק
בזוהר וביוקרה.
הוא גם פעל, כל העת, מאחרי הקלעים,
כאיש־אימונו של בי.ג׳י.
לכן חשבו כולם, עת התחלפו ההנהגות,
שבעיקבות התפטרותו של בן־גוריון וסילוקו
של טדי קולק ממשרד ראש־הממשלה,
ילך ממי דה־שליט לפחות בדרכו של משה
דיין הזהיר, שנטש אז את משרד החקלאות
— ויתפטר.
אך דה־שליט פעל אחרת• הוא פנה ישר
ללוי אשכול, הטעים בפניו את נאמנותו
לתפקיד ולא לראש הממשלה בן־גוריון. התוצאה:
אשכול התרשם שממי הוא ״אדם
נוח״ ,מינה אותו למנהל משרד התיירות.
אלא שהנוחיות היתר. קצרה מאוד. כעבור
חודשים אחדים, החלו החיכוכים בין
ממי לבין שר־התיירות דאז, עקיבא גוברין.
השר תלה את כישלון מסע־התיירות הישראלי
בדד,־שליט. הוא אף פתח במגע עם
פקידים בכירים במשרד על מנת להחליפו.
ממי דד,־שליט פעל כדרכו: בצינורות האישיים.
הוא מיהר ללוי אשכול, התלונן
על גוברין, זכה כתימוכין מלאים, הושאר על
כיסאו.
״ אלתדאג ״1אולם הלחץ על אשכול,
לפטר את איש־אמונו ואיש־אמונו של בן-
גוריון לשעבר — גבר.
מלונאים באו והתלוננו על מנד. ואילו
בעניין טיסות־החכירה (צ׳ארמרים) ,הנושא
הכאוב ביותר של התיירות הישראלית, סירב
דה־שליט לגעת — כדי לא להסתכסך עם
מנהל אל־על, אלוף אפרים בן־ארצי.
מצד שני, באו לדה־שליט בטענות שבמקום
להבליט את ישראל כארץ תיירות של דת־ושמש,
הוא מציין ש״המצב לא כל־כך נורא
והגבול אינו כל־כך מסוכך, כפי שהתבטאו
מתנגדיו.
כן הואשם המנהל כי הוא מדכא את
יוזמת מנהלי הלשכות שלו בחו״ל, שאינן
פרי פועלו האישי.
לאחר הבחירות לכנסת ד,ששית, פינה
גוברין את מקומו לשר הל״ע, משה קול.
הדבר היה, כביכול, לטובת דה־שליט —
שעל־אף קירבתו לבן־גוריון ואשכול, דגל
לא פעם, בנסיבות פרטיות, בהשקפות
ליבראליות אישיות.
אולם השר החדש לא אהב את דה־שליט.
המנהל נשאר, חיש, מבודד לגמרי. לאשכול
נימאס להגן עליו: הוא הציע לדה־שליט
לנהל חברה חדשה, שתטפל בפיתוח הסרט
הישראלי. ממי סירב.
ואז איים קול שאם דה־שליט לא יתפטר
— הוא ידרוש מן הממשלה לפטר אותו,
כפי שקובע החוק.
אשכול מיהר לפשר, להרגיע את הרוחות.
הוא קרא אליו את ממי, הציע לו
לקחת חופשה .״אל תדאג,״ הבטיח אשכול
כשנפרדו ,״גם אחרי חגיגות העשרים אמצא
לך משרה הולמת.״
מרכז עדשות מגע
מ 77א 5 0 £א 7 £ 0 7 1£א 0 0

״גרוזובפקי -אישון לנם״
תל־אביב, רחוב שביאור 5
(פינת רח׳ פינסקר ,20 ליד
מוגרבי, מול מגרש חניה)
טל 55029 .
שעות קבלה 9-17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

קוני
ב מ חי רי ם גבו הי ם

מ לוו ה
מכל

ל1 1

ק לי ט ה

הסוגים (גם של חברות)

ח | 1וי תי ה מ לוו ת

/שדרות רוטשילד 15 תל־אביב, טל,54931 .

פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד 6.30 בערב.

התמורה במקום — במזומן .

להסדיר את החזרתם של אותם הפליטים שיורשו לחזור,
במיסגרת איחוד המשפחות.
כל התקנות סובבות סביב שני צירים:
6האפשרות להביא קרוב ישיר (בן, אח, אם) וקרוב
מדרג שני (סבא, סבתא, ובו׳).

• הצורך למנוע החדרת גורמים המסוכנים
לביטחון -ובמיוחד גברים צעירים,
בגיל צבא.
משוס כך, גם לא יוכל סבא להביא את נכדו.

ארנסטו תלמאן, נציגו המיוחד של או־תאנט
בענייני ירושלים, ישמש כמתווך בין
ישראל לארצות־ערב.

בישראל הצטברו עודפים גדולים של דגים קפואים.
בוויטנאם הדרומית, הצורכת דגים בכמויות־ענק, יש
מחסור בדגים.

קול בעד רפ״י
שר התיירות הליבראלי־עצמאי, משה
קול, שינה את עמדתו: עתה דוגל קול

״מעריב״
נגד ״הארץ״

חברה י שראלית
מסת בכ ת בניגריה

לפרשה יש גם השלכה מדינית: ישראל עשוייה
להימצא במצב עדין, אם יתברר שחברה רישמית אומנם
סייעה לחבל פורש, בעזרת סחורתה בבירת ניגריה,
דודקא.

איזה פליטים יחזרז?
נכד יוכל לתכוע החזרתו של סכו, שכרה
מזדהה לירדן -אכל סכא לא יוכל להביא,
למשל, את הנכד שלו כחזרה לגדה.
זוהי רק אחת מן התקנות המשפחתיות, הכלולות
בהוראות אותן עומדת הממשלה לפרסם, השבוע. ,כדי

אם יסתיים המו״מ באורח חיובי — עשוייה ישראל,
בצד ההכנסה הנאה בדולארים, ליהנות גם ממקום־איחסון
נרחב, במחסני־הקירור המקומיים, המלאים
וגדושים עתה עד אפס מקום.

משרד־התיירות החלים להפוך את אי״
האלמוגים שמדרום לאילת לאתר תיירות.
האי ג׳זירת־פרעון, הקטן, נמצא במרחק
כ־ 200 מטר מחוף סיני, כ־סז קילומטר מדרום
לאילת. הוא נושא עליו שרידי מצודה
צלבנית עתיקה.
דרומה ממנו נמצאים אתרים נוספים, הידועים
בשם ״הפיורד״ ו״הקניוך.
הדרך לאתרים אלה כבר נפתחה לתנועת
טיילים חפשית. בימים אלה משלים משרד־התיירות
פילוס דרך שתאפשר גישת כל כלי־הרכב
לאזור תיירות חדש ומושך זה.

ארבע האוניות החדשות מכוונות למנוע
הישנות טענה זו — כצר שימוש כאמצעים
אחרים, למניעת סגירת כאכ״אל־מאנדכ.

הסיכה: הניגרים מאשימים את ״אלדא״
שהמחסנים הכילו סחורה המיועדת להכל
הפורש, כיאפרה, עימו מנהל צכא ניגריה,
כרגע, קרכות קשים.
שווי הסחורה המוחרמת: מיליוני דולא־דים
רכים.

משום כך, ועל אף הצד המדיני העדין
שכעניין, מתנהל עתה מו״מ על מכירת
5000 טונות של דגים ישראליים לדרום-
וויטנאם.

אי־האלמוגים:
אתר התיירות

ארבע אוניות־משא, המניפות דגל ישראלי, יעבדו,
בעתיד הקרוב, בקוו אילת—אפריקה, כדי להבטיח אח
נוכחותה של ישראל במימי ים־סוף.
המטרה: למנוע חיכוכים וויכוחים על עצם קיומו של
נתיב ישראלי ימי פעיל — לאור העובדה שעם הענקת
העצמאות לעדן, הקרובה, עשוייה ארץ ערבית זו
לסגור את מיצרי באב־אל־מאנדב בפני השייט הישראלי
— בלחץ מצריים.
ערב סגירת מיצרי־טיראן, טענה מצריים שישראל
בלאו הכי אינה משתמשת בנתיב הימי הזה — ומשום
כך אין לה, ממילא, זכות לתבוע מעבר חופשי.

מידיעות מעורפלות שהגיעו מלאגום, בירת ניגריה
הנלחמת, נודע שממשלת לאגוס החרימה את מחסני-
הסחורות של החברה הישראלית־הממשלתית אלדא —
המטפלת בכל יצוא ישראל לאפריקה.

עסקני־המערך החלו לתמוך, בעקיפין,
במאמצי-ההסברה של מק״י.

בוויאטנם :
דגים י שראלים

בים־ס 1ף:
מכתות י שראלית

יהסי־המיסחר כין ישראל לניגריה מוטלים
כספק -עקב אהת הפרשות המיסתוריות
כיותר, כשטח העיסקי, כהן היתה מעורכת
המדינה, אי־פעם.

המערך עתר למק״י
הכוונה: למנוע התפשטות השפעתה של רק״ח היריבה,
בציבור השמאלי־קיצוני היהודי.
כצעד ראשון, חדר מי שהיה עסקן־בנ״קי והפך אחר־כך
לאידיאולוג של ״מפלגת עבודה ישראלית גדולה״ ,המרצה
גבריאל מוקד, לקול העם, היומון של מק״י.
השבוע החל מוקד בכתיבת סידרה אידיאולוגית.
אם התרגיל יצליח, יסייעו יותר ויותר אנשי־רוח
מתונים ומקורבים למערך — למק״י.

תלמאן יתווך?
או לפחות — לתלמאן הסיכויים הטובים ביותר לזכות
במשרה זו, לאחר שאבא אבן הודיע, באופן בלתי־רישמי,
למרכז האו״ם שהוא היה מקבל את תלמאן כמתווך־
מיועד — בתנאי שגס הערבים יקבלו אותו.
הדבר מוטל רק בספק מטעם אחד: תלמאן אינו אהוב
במיוחד על מזכיר האו״ם, מאז פירסם את הדו״ח שלו
על ירושלים, הנראה בעיני או־תאנט כ״פרו־ישראלי מדי״.
לאחר שהתברר לתאנט שתלמאן הוא היחידי איתו
מוכנים הצדדים בכלל לדבר — הוא תבע, במופגן,
״הסכמה רישמית של שני הצדדים״.
בכוונה להכשיל את מועמדותו, ברגע האחרון.
ישראל מתנה את הסכמתה בכך שהמתווך לא ישא
בתואר של מתווך אלא של ״מדווח״.׳.

זוהי בדיוק תקוותה •טל מזכירת מסא״י,
גולדה מאיר -שכה מתרעמת על ההדלפה.

\ 2ריצ \7

עין

בהצטרפות ל״ע לרפ״י.
אם תתגשם מישאלתו, יפרשו פנחס רוזן ויזהר הררי
מן המפלגה הליבראלית העצמאית.

הררי עשוי, כמיקרה כזה, להצטרף למערך.

מי הדליף נזמפא״י?
חקירה נימרצת לבירור השאלה מי הדליף את
הפרוטוקול המלא של ישיבת לישכת הצמרת של מפא״י,
עומדת להיערך עם שובה של גולדה מאיר, מזכירת
המפלגה, מכנס מרכז האינטרנאציונאל הסוציאליסטי
המתנהל עתה בציריך.
באותה ישיבה גינתה גולדה את בן־גוריון בחריפות
רבה. כתב ידיעות אחרונות, שלמה נקדימון, פירסם את
כל העניין.

הפרוטוקול

הודפס

כשישים

עותקים

כלכד.
בעתיד הוחלט לצמצם עוד יותר את מספר העותקים —
ולחייב את מקבליו — או אף אלה שקוראים בו —
לחתום על כך.
גולדה תדרוש את העמדתו של המדליף לדין משמעתי
בפני המוסד לביקורת של מפא״י — אם וכאשר תתגלה
זהותו.
על עצם הפירסום צפוייה תגובה לא פחות חריפה
מפי בן־גוריון עצמו. כל העניין יפחית עוד יותר את
הסיכויים להסכם רפ״י־מערך, בעתיד הניראה לעין.

היומון הארץ הוא שגרם, בעקיפין, למתן
ראיונו של אשכול לעורכי ד,צהרון מעריב —
ערב ראש־השנה.
לעוזריו האישיים של ראש־הממשלה נודע, כי כתב
הארץ, זאב שיף, מכין מחקר על הימים שקדמו למלחמת
ששת־הימים — וכי אשכול אינו יוצא נשכר מן הכתבה.
מייד החליטו שיש לנקוט בצעד תעמולתי שיפר את
הרושם הרע — והעניקו ראיון למעריב.
עיתון אחר שחידד יחסיו עם ראש־הממשלה בעיקבות
הראיון במעריב הוא דבר. עורכי היומון המפא״יי זועמים
על ראש־הממשלה ״שלהם״ ,כי פנה לצהרון מיסחרי
ולא לעיתון מיפלגתי.

מסע נגד כרמנן
עסקני-הסתדרות דורשים יפתוה כחקירה
נגד כוכב התוכנית הישראלית, שזכתה בהצלחה
כה גדולה כאוליטפיה כפאריס -
יונתן כרמון.
הם מאשימים את
,משכורת, של הרווחים
סיבת ההתמרמרות:
השקיעה אלפי לירות
כרמון.

כרמון בהכנסה לכיסו, בצורת
המעשיים של התוכנית.
מחלקת התרבות של ההסתדרות
בהכשרתי, ובהחזקתה של להקת־

עתה, שהלהקה מצליחה בפאריס ובאיטליה,
דורשים העסקנים את הכסף.

״אלוהים! הצילו!״ צעק האלוף ונשא את גופת בנו
כך חלפו השנים.
אריק, הקשור בגורלו האישי לגורל צה״ל, היה עסוק
מאוד — בדברים הקובעים את גורלה של הארץ.

45 פעולות תגמול

^ לו!? אריק שרץ אינו רגיל לקרוא לעזרה.
ובוודאי — אינו רגיל לבכות.
אבל בשבוע שעבר זעק הקצין הבלונדי, ששיבה נזרקת
ברקותיו׳ בקול גדול:
״הצילו!״ צעק גיבור סיני ומפקד הצנחנים לשעבר ,״אלוהים,
הצילו!״
האלוף הצעיר ( )39 הרים את הגופה המשוסעת בזרועותיו
השריריות — ורץ כמטורף למכונית, שדהרה מצהלה
לבית־החולים תל־השומר.

לשווא. על אף הנסיעה המשגעת ועל אף העובדה שמיטב
רופאי תל־תשומר — ומנהל בית־ד,חולים, פרופסור חיים
שיבא, בראשם — הוזעקו למקום — נפטר בנו של שרון,
גור בן ד 11 בחדר־ד,ניתוח.

האשהמאחו רי ה דו ח ב
^ ךהונחתהמה לו מ ה איומה נוסכת, בשרשרת הטר־גדיות
המשפחתיות הפוקדת את בית־שרון.
שרשרת זו לא החלה ערב ראש השנה תשכ״ח. היא החלה,
אם לדייק, לפני כחמש וחצי שנים.
אז דהרה מכונית אחרת בכבישי־הארץ, לעבר ירושלים:
מכוניתה של מרגלית שרון 29 עובדת סוציאלית־פכיכי־אטרית
בכירה, ורעייתו של אריק.
מרגלית היתד, האשה מאחורי הלוחם. היא החזיקה בית
חמים ואוהב, קן־משפחה נהדר, בצהלה. על־אף היותה
טרודה כל הימים בעבודתה, ובדאגת־אמת לאלה שהיו
זקוקים לסעדה, ידעה מרגלית להקביל פניו של מי שהיה
אלוף־המישנה הצעיר ביותר בצד,״ל*.
כיוון שאריק חי, למעשה, מחוץ לבית, סבב עולמו של
בנם גור, שהיה אז בן חמש וחצי׳ סביב אמו. היא שדאגה
לו, היא שהטביעה עליו את החותם העיקרי.
כך עמדו העניינים באותו יום גורלי בו התנגשה מכוניתה
של מרגלית במשאית במעלה הקסטל והרגה את ד,אשר,
המסורה.
עולמו של אריק חשך עליו. הוא אהב את בנו אהבה עזה,
ידע שהוא זקוק לאם ולדואגת. האדם היחיד׳ שחילק את
סיבלו, היתה גיסתו לילית, אז בת .21
משום כך, לא הופתע איש כשלילית (״לילי״) צימרמן
הצעירה נישאה לאריק שרון, אלמן אחותה הבכורה.

**4הרי שרץ אינו קצין־ רגיל. הצבר, בן כפר־מל״ל,
חונך במסורת ספרטנית. בן לאגרונום •שמואל ולדבורד,
(ורד ),שרון, שכימעט סיימה חוק לימודיה ברפואה, בטרם
עלתה ארצה, היה ברור לאריק, מאז ומתמיד, שעליו להסתדר
לבדו — ולעשות הרבה למען האחרים.
כילד, נסע יוס־יום תל־אביבה׳ ללימודיו בבית־ספר גאולה.
עם הקמת המדינה היה מ״כ בחי״ר — אך בקרב לאטרון,
שם נפצע קשה בביטנו, היה כבר מ״מ.
אחר־כך החליט ללמוד — והלך לאוניברסיטה בירושלים,
ללמוד לימודי־המיזרח. ושם מצא אותו הרמטכ״ל הצעיר
מרדכי מקלף, שקרא לו לחזור לצר,״ל כדי לעמוד בראש
אחת היחידות האגדיות והמיסתוריות ביותרשל צד,״ל:
יחידת . 101
עם אריק בראש, ביצעה יחידת 101 לא פחות מ־45
פעולות־תגמול, בימים שלפני מיבצע סיני. קצין הצנחנים
הצעיר עלה וטיפס בדרגה, הסתכן עשרות פעמים, צעד
תמיד בראש אנשיו, סייע לייסד את מסורת אחרי! של

מאבק זה הכריח אותו לנטוש את חלום־חייו: להשתלם
במשפט תחיקתי, לחקור את היסודות עליהם בנו־יה החברה
הדמוקראטית בת־זמננו.
עם קאריירה כזאת, אין פלא שאריק לא ראה כיצד הנער
הערמוני, הרזה והזריז, מסתייג לרוב, למרות הכל,

רובה עד הקיר

44ר 3לפני מותו, עוד המתין גור שאריק יבוא לברך
^ אותו בלילה טוב, בטרם הסכים להירדם. באותו יום
בילה עם אביו, א ף׳ דרש לרכב, בניגוד למנהגו, על סוס
אחד עם אריק, כדי להיות בקירבת אבא.
למחרת, ערב ראש־השנה, קרה האסון.
עד היום הזה לא יודעים בני־המשפחד, וחוקרי־המשטרה
אם רובד,־ד,צייד העתיק, שהיה תלוי על קיר־החדר, בביתר,משפחה
שבצד,״לה, היה טעון מן הלוע, משך שנים כה
רבות, או שמא הטעין אותו גור הקטן בעצמו, בחומר־נפץ
שמצא באיזשהו מקום.
איש לא העלה על דעתו שהכלי מסוכן: גור נהג להשתעשע
ברובה לא פעם. וגם עכשיו, עם שובו מן המשק של
סבתא, שיחק בו, לבדו.
לפתע נשמע קול נפץ חזק. גור הואף מטרים אחדים
אחורנית. בראשו נבקע פתח שותת־דם ומפוייח.
הרובה עף לכיוון אחר. אריק, שהיה במיטבח, וינק
החוצה, רץ לעבר גור.
הוא נטל אותו בין זרועותיו, כשהוא מייבב, רץ לביתו

מאמו השנייה, מסרב לקבל אותה עדי הסוף או לקרוא
לה אמא. תחת זאת, כינה אותה, באהדה רבה, לילי.
מזגו נעשה יותר ויותר סוער. גור פירק אותו ברכיבה
על סוסים, בריצה בשדות־המשק של סבתא, אמו של אריק,
בכפר מל״ל,

אוב?,קיטעי־נבורח
* 4שו םבך גם התרגש גור לקראת ביקור ערב ראש־השנה
של המשפחה אצל ורה שרון. מד, עוד שהיה זה
ביקור משותף עם אבא, אבא הגיבור והנערץ, שחזר ממלחמת
ששת־הימים בה נטש את תפקידו־לימי־שלום, כמפקד מחלקת

עם חנויו

ומורתו בתמונת המחזור של כיתתו
בבית־הספר בצהלה. אשר צולמה
בסיום שנת הלימודים האחרונה. גור: במיסגרת השחורה.

ככור שלושת הבניב

של רופא שכן, הד״ר ברוך פדה, מי שהיה קצין־רפואה
ראשי של צד,״ל, טס עמו ועם הגופה הקטנה לתל־השומר.
זר, היה מאוחר מדי.

ך * אםההדשה דאגה במסירות מירבית לגור.
ן | על אף גילו הצעיר, ידע הילד, שהיה תמיד מפותח
מכפי גילו, בדיוק מד, שקוריה. אי־אפשר היה להסתיר זאח
מפניו, יותר מימים ספורים.
ומשום שחונך תמיד על־ידי אביו על תפישה של גבריות
ואיפוק, לא הגיב באופן חיצוני, הבליע עמוק בתוכו את
האבידה הגורלית.
אם כי לילית נהגה בו כאם לכל דבר, אף אימצה אותו
רישמית, מאוחר יותר,״ סירב גור להיפרד מזכר אמו הראשונה.
הוא שמר על חפציה, הזכיר תכופות את החוויות
המשותפות שעברו עליו ועל מרגלית.
כך חלפו חמש שנים. בבית שרון נוספו עוד שני ילדים,
ללילית ואריק: עומרי, שהוא כיום בן שלוש, וגילעד, כיוס
בן שנה. אולם למרות אחיו הקטנים, הוסיף גור, להיות
הבן הבכור, הגבר, היורש, מרכז־ר,משפחה.
הילד המבוגר מכפי גילו גדל בהכרת אחריותו כבכור,
דאג תמיד שתעלוליו לא יפגעו באיש, זולת עצמו.
* אריאל שרון קיבל את דרגת אלוף־המישנה בגיל .29
** השבוע, לאחר האסון, חתמו אריק ולילית על תודעתי
אבל בהדגשה ובניגוד למקובל :״הוריו — לילי ואריק
שרון.״

ההדרכה, ובה שימש מפקד אוגדה במידבר.
הילד ניצל כל רגע מחופשתו של אריק, שאל אותו שוב
ושוב לפירטי־עלילותיו בימי המלחמה. האלוף לא נילאה
לספר לבנו, שוב ושוב, את כל אשר עבר עליו.
גור אף הגדיל לעשות, שמר אוסף מדוקדק של קיטעי־עיתונות,
בהם מופיע אבא, באלבום מעוטר.
ילדים אחרים אוספים בולים. גור שרון אסף קיטעי־גבורתו
של אריק שרון.

קבר דיד קבר

11ך 1*11 *1 1אינזו החורגת ואחות אימו, אותה אהב
וכיבד, אך הקפיד לבנות אותה בשם
/ / 1111
לילי ולא אמא, למרות. שוזת״תם כבר בהיותו בן, חמש.

4^4דיל! שרץ לא היה היחידי שבכה בהלויית בנו.
\ ^ ביו ם ההלווייה, בכו רבים וטובים. קציני צה״ל בכירים —
וגם אריה דיסנצ׳יק, עורך מעריב, שהזמין באותו יום את
אריק שרון לסעודה שערך בביתו לכבודו.
משהזמין את העיתונאי גבריאל צפרוני, בשעה 11 בבוקר,
לבוא אותו ערב לארוחה — בישר צפרוני לדיסנצ׳יק על
האסון הנורא שאירע שעתיים קודם לכן.
דיסנצ׳יק התמוטט, פרץ בבכי מר.
כך עברה, בערב החג, השמועה מאיש לאיש, משכנים
לידידים, מאלופים ללוחמים, מצנחנים לאנשי 101 לשעבר,
עוד לפני שהושמעה במהדורת החדשות של קול־ישראל,
בשעה אחת בצהריים.
עוד באותו יום, בגלל החג המתקרב והארוך, נערכה
ההלווייה. גור בן ד,־ 11 הוטמן ליד קיברה של אמו מרגלית.
ואריק שרון, הלוחם שעבר עשרות קרבות וראה מאות
קורבנות והלוויות — בכה. בלי איפוק,

^ נחון חוזינזו חזוהד
שר הנעוים -חגנוים חס
גגחוץ ותהום דנו הנערות
שבעה וחצי סנטימטר, לובשים מחוך עם
עצמות היוצרות בטן קטנה; שמים הרבה
ריפוד בחזיה; מורחים את הפנים עם המון
שכבות של צבע, כמו איפור לבמה או לסרטים
— ואז הופכים לשפנפנה זוהרת
ומינית.״
אך זה עוד לא הכל. לשפנפנה הישראלית
הראשונה בהיסטוריה, יש עוד כמה אשליות
לניפוץ:
״מועדון הפלייבוי הוא בעצם מנזר זוהר
של נשים. גבר הוא מחוץ־לתחום שם.״

ך* יצד הגיעה גאולה יפת, שנולדה
^ בכרם, למדה בבית־הספר דתי וגדלה
במשפחה שומרת־מסורת להיות שפנפנת
שולחן־הימורים באחד ממועדוני הלילה המפוארים
והמפורסמים בעולם?
זה יכול להשמע משונה, אבל זה כך: היא
עשתה זאת בעזרת סטיפנדיה כתלמידה
מצטיינת בתיכון עירוני בתל־אביב, כסטודנטית
למשפטים, לכלכלה ולמדעי המדינה
באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעזרת
מילגה לאקדמיה המלכותית למישחק בלונדון.
ולאלפי הנערות מכל רחבי העולם העומדות
בתור כדי לזכות ולהיות שפנפנה
במועדון הפלייבוי הנה סיפור הצלחתה של
שפנפנת יהודיה:
״תמיד רציתי להיות שחקנית. אבל חשבתי
שאפשר להרויח יותר כסף בתור עורכת־דין,
אז הלכתי ללמוד משפטים. באוניברסיטה
השתתפתי בתיאטרון הסטודנטים.
אחר כך נסעתי עמם לפסטיבל בצרפת. כש־הסריטו
את יהודית התקבלתי לעבודה בסרט
ביתור ורדה, בת הקיבוץ התימניה.
קיבלתי כסף שלושה חדשים ולא עשייתי
כלום. בכסף הזה נסעתי ללונדון.
״בבית ניסו להתנגד לכך שאהיה שחקנית,
אבל מי שואל אותם?! באתי ללונדון, הוצאתי
פספורט בריטי בזכות זה שאבי עלה
מעדן והלכתי למבחן באקדמיה המלכותית
למשחק. ניגשתי לבחינות למילגה, עשיתי
קטע אחד משקספיר, וקטע אחד מר,שושנה
הנזקועקעת של טנסי ויליאמם וזכיתי במי־לגד״
כל זמן לימודי חייתי בדוחק מכסף

שפנפנה *

שהיו שולחים לי מהארץ. חיפשתי עבודת־לילה כדי
שביום אוכל להמשיך את לימודי.
״בתקופת שהותי בלונדון ביקרתי מספר פעמים במועדון
הפלייבוי שנפתח שם לפני שנה. המועדון שוכן ,
בבניין של שמונה קומות במרכז לונדון, בין מלון [
הילטון ומלון דורצ׳סטר. החלטתי לכתוב מכתב ולהציע
את עצמי לעבודה במועדון כשפנפנה.

כך נראית שפנפנה בתלבושת המארחת שלה כשהיא בתפקיד באחד מ־
| 1/ * 1 1 1 ^ 1מועדוני הפלייבוי. התלבושת כוללת מחוך, אוזני־שפן, זנב־נוצות, חפתיס
וצוארון עם סמלי השפן של הפלייבוי. פרט לשרות החברים, נאסר עליהן להתרועע עמם,
ך* חתיכות המשגעות ביותר בעולם!
( ) היפות ביותר! המיניות ביותר! שופעות
החזה, הקוקטיות והאירוטיות, נשות־השיחה
ובנות־החברה המעודדות ביותר!
אלה הן השפנפנות (באניס) ,האמאזונות
של המאה העשרים אשר יו הסנה מיסדו
ובעליו של הירחון הנפוץ ( 4,5מיליון
עותקים) פלייבוי הפך אותן לאידיאל המיני
של הדור.
השפנפנות, אשר אינן אלא מלצריות
במחוך דמוי בגד־ים במועדוני הפלייבוי
הפזורים ברחבי ארצות־הברית, יוצרות אצל
לקוחות המועדונים את האשליה שהן בתחום
השגתם. ואלה שאין ידם משגת לבלות במועדוני
הפלייבוי יכולים לרכוש אשליה זו
בעזרת חצלומי־העירום של השפנפנות המתפרסמים
בקביעות על דפי הפלייבוי.

שכוע ניתן היה לראות בישראל שפנ־
( | פנה אמיתית, בשר־ודם, חיה ומתהלכת
— שהגיעה במיוחד הביתה לחוג כאן את
הימים הנוראים. זוהי גאולה יפת, הישראלית
הראשונה שהגיעה למעמד של

־־י14 -

שפנפנה במועדון הפלייבוי, בלונדון.
בלונדון, כשהיא עומדת באולם הקאזינו
של מועדון הפלייבוי המקומי המפואר,
ומשמשת כקרופיה (מנחה המשחק) בשולחן
המשחקים של הבלק ג׳ק שאינו אלא משחק
קלפים המוכר בארץ כ ,21 מלהיבה גאולה את
דמיונם של שייכים מנסיכויות־נפט ערביות
ושל תיירים אמריקאיים עשירים.
גבוהת קומה, בעלת חזה שופע, לבושה
במחוך אדום כשעל ראשה זקופות שתי
אזני־שפן אדומות ואל אחוריה צמוד זנב
שעיר, נראית שם גאולה כדמות הלקוחה
מאגדות אלף לילה ולילה.
בתל־אביב, בדירה הצנועה של משפחתה,
בעלת דוכן לפלפל בשוק בצלאל, נראית
גאולה כמו כל צברית רגילה ונחמדה אחרת.
כשהיא משתרעת לאורך מטר וחצי בלבד,
גיזרתה הצרה חסרה את כל הקימורים השופעים
המבוקשים, ופניה נקיות מאיפור,
דומה גאולה לשפנפנה כמו שארנבת דומה
לנמר.
אבל השפנפנה שלנו בלונדון מוכנה לגלות
את הסוד :״נועלים נעליים עם עקבים בגובה

באה הבי תהל חגי -ומשפו

ולה יפת
,ביקשו ממני לשלוח תמונות ואחר־כך הזמינו אותי
איון. שאלו אותי שאלות ומדדו אותי בבגד־ים. כע־
־ זמן קצר קיבלתי תשובה שהתקבלתי.

^ אורחים ולמכקרים נראית עבודתה של ה׳
/שפנפנה כזוהרת ומקסימה. למעשה זאת עבודה
יגעת ומפרכת. זאת הסיבה שהבאניס לא מחזיקות

הרבה זמן מעמד בעבודה זו והן מתחלפות
באופן מהיר,״ אומרת השפנפנה הישראלית.
״יש שתי סוגי שפנפנות — שפנפנת
קוקטייל, המגישה משקאות ושפנפנת קרו־פיה,
המנהלת שולחן־הימורים. אותי הציבו
להיות שפנפנת הימורים. עברתי קורס של
שלושה שבועות, בו לימדו אותי את כללי ההתנהגות
של השפנפנה ואת חוקי המשחק ושלחו
אותי לעבודה.
״יש הרבה מה ללמוד: זריזות מקצועית
בקלפים, ערבוב קלפים, חלוקה מהירה ואחיזה
נכונה של הכסף. ללקוחות אסור
לראות אף רגע שאת לא מקצועית בזה. העבודה
נמשכת כל יום משעה 8.00 בערב עד
5.00 בבוקר. תמורת זה מקבלים משכורת
גבוהה למדי לפי המקובל באנגליה: משהו
הדומה לשבע לירות לשעה. אפשר להרויח
בעבודה זו יפה אלא שההוצאות הן גדולות.
את חייבת להיות יפהפיה וכל ההוצאות כדי
להיות כזאת הן על חשבונך.
״אבל תמורת משכורת כזאת את צריכה
לחיות במישטר צבאי הגרוע יותר מאשר
במנזר. כל יום, לפני שמתחילים בעבודה
ואחרי שעות של איפור, בודקת השפנפנה
האם כל אחת מ־ 50 השפנפנות העובדות במועדון
בלונדון. היא בודקת את הצפרנייס
ואת האיפור, מוודאת אם סרקת והברשת
כראוי את הזנב הלבן שלך ואם את נראית
זוהרת מספיק.
״הדיקנות היא התכונה החשובה ביותר
לשפנפנה. אם איחרת דקה לשולחן שלך נרשמות
לך 25 נקודות חובה. אם יש לך 100
נקודות חובה מפטרים אותך מהעבודה.
״בשעת העבודה עליך לזכור רשימה
ארוכה של איסורים הכלולים בחוברת מיוחדת
,״התנ״ך של השפנפנות״ .אסור לך
לצאת לבלות עם גברים שפגשת במועדון;
אסור לשתות, לעשן או לשבת, אסור לבלות
עם גבר מעובדי המועדון, מלבד עם יו
הפנר עצמו; אסור לך לדבר בשום שפה
מלבד אנגלית ואם את רוצה לרקוד בהפסקה,
את יכולה לרדת לקומת הדיסקוטק ולרקוד
שם לבד, אך לא עם גבר. אם גבר מנסה
לגעת בך את מזכירה לו מיד כי לפי תקנות
המועדון השפנפנות הן לראיה בלבד ואסורות
בכל מגע,״

** אחורי שולחן הבלק ג׳ק שלה, כש־
1 * 1היא מחייכת ללא הרף וכשגבר, כואב
ממאמץ העמידה, יכולה גאולה יפת לסקור
את לקוחות מועדון־הפאר. מדי ערב כמעט
היא מזהה בהם ישראלים.
״אפשר להבחין בהם מיד לפי המבטא

בשעות הפנא

| מתוך מאות השפנפנות העובדות במועדוניו, בוחר יו
הפנר את המתאימות לצילומי־עירום. שפנפנה הנבחרת
על־ידו?תצלוס־עירום עשויה להשתכר תמורת צילומים אלה עד 500ו לירות שטרלינג.

ינת בפג צד ם ״העולם הוה״

שלהם ולפי הרעש שהם מקימים. בדרך כלל
הם באים בקבוצות. אפשר לחלק אותם לשני
סוגים: לתיירים הבאים לראות את הפלייבוי
כאחד מפלאי־לונדון ולתושבי לונדון. בין
אלה יש כמה ישראלים הבאים באופן קבוע
לשחק בקאזינו מאותה שעה שבו נפתח
המועדון.
״אבל הלקוחות הטובים ביותר הב הערבים•
הם מפזרים כסף ומביאים מתנות

לשפנפנות. הם גם מקללים קללות מוכרות
כשהם מפסידים כסף במשחקי־המזל. אבל
אני היחידה המבינה קללות אלה.״
ובינתיים אולי יגלו את השחקנית שבה.
״יש לי כבר סוכנת,״ מגלה גאולה ,״והתמונות
שלי נשלחו לכל המפיקים. רק
עכשיו סיימתי תפקיד של נסיכה ערבית
בסרט טלביזיה ואני מחסה בכל רגע שיקראו
לי לעוד תפקידים.״

ד 1הצעת
ש דו

(המשך מעמוד )7

רק טיפה אחת

כפני אוניות המניפות דגל ישראלי,
ובפני ״חומר איסטראטגי״
המיועד לאילת — אך שלא יעצור
סחורות אחרות מלעבור כמיצר לישראל.
בין הסחורות המותרות
בלל, במפורש, את הנפט.

ואתה בעל מראה מו שלם ו מ טופ ח
מעתה, כל התגליות לטיפוח השיער בדרך טבעית
בתכשיר אחד 655 .־ 01־1011־5׳ 106 81016 1וזז 111!0ו
תכשיר זה, המורכב מיסודו ת פעילים ובדוקים,
מרכך א ת השיער מעשיר ומטפח או תו באופן טבעי.
655־ 106 8106 1-1010 01 אינו מכיל יסודו ת מים וכוהל
המייבשים א ת השיער ומונעים א ת גמישותו.
הסתרק עם כמות ק טנ ה של 106 8106 ^1010 00655
בבקר, ובערב — העבר בשערך מסרק רטוב, שיחדש
א ת פעולת הלנולינים של . 106 8106
1010 00655־! !06 8106 מונע יובש וקשקשים
ומעניק לך א ת תחושת ה ארו מ ה
הנפלא של ז5וח 11!0י
106 8106

הדבר העיד על חוסר־הבנה טוטאלי של
הפסיכולוגיה הישראלית, נשיא מצריים פשוט
לא הבין כי מעבר אוניות תחת דגל ישראלי
הוא דבר בעל חשיבות פוליטית ונפשית
מכרעת בעיני הישראלים.

¥111181

״הוא אמר: מה רוצים הישראלים?
מה איכפת להם הדגל?
אילת היא נמל-הנפט שלהם. אם
ניתן לנפט לעבור, הכל יהיה בסדר״.

שמט

מה היה קורה אילו עברה, באותו יום,
אוניית־נפט את המיצר בדרך לאילת? טוענים
הערבים: היו נותנים לה לעבור.
כאן אירעה פרשה קטנה ומוזרה, המעידה
על הבילבול הכללי שהשתרר. בקאהיר הודיעו
כי ״נזרעו מוקשים במיצר.״
הודעה זו היתה כוזבת לחלוטין. במלחמת
ששת־הימים הוכח שאף מוקש אחד לא היה
במיצר.

.סננה המלחמה חלפה׳
ך* ינתיים היה הצבא הישראלי מרוכז
^ בגבול מצריים, והמצב היה טעון חומו״
נפץ. כדי למנוע את השואה, עשד, עבד״אל״
נאצר את משגהו הבא — זה שהכריע את
הבף בישראל.
הוא הזמין את אויבו הוסיין לקאהיר, התחבק
עימו וכרת עימו הסכם־הגנה.
נשיא מצריים חשב בי מעשה זה ירתיע
את ישראל, וימנע את המלחמה. אבל הוא
גרם בדיוק לתוצאה הפוכה: הסיוט של
פיקוד ערבי מאוחד לאורך כל גבולות ישראל
יצר בארץ את ההרגשה כי טבעת־החנק מתהדקת
— ושיכנע את אחרוני המהססים שיש
לפתוח מייד במלחמה מונעת.

אך כקאהיר נרגעו הרוחות בדיוק
בשעה שבישראל התבשלה
ההחלטה הגורלית.
מדוע?
המשבר נכנס לשבועו השלישי. לדעת המצרים,
הצליח הבלוף. ישראל לא התקיפה.
הסיכסוך נכנס לשלב דיפלומטי. ההצעה המצרית
החשאית, בדבר מעבר הנפט במיפרץ
אילת, הועברה לוושינגטון ולמוסקבה, ומשם
לישראל. היה נדמה כי המשא־ומתן, שיימשך
כמה שבועות, יביא בסופו של דבר להרגעה.

מיוצר

בלמון

בע״מ

תל-אביב,

המפיצים

נורית

בע״מ.

5מיליון ״וספה״ ברחבי העולם
סיפור ההצלחה של ״וספה״ הוא ממש דמיוני. קשה לתאר שכלי־רכב, אשר רק בשנת 1945 החלו לייצרו, ר,פך תוך שנים אחדות
לרכב עממי בכל רחבי העולם. הסיבות להצלחה עצומה זו של ה,,וספה״ ,נובעות מתכונותיה המכניות והנוחיות שלה.
ביח״ר פיאג׳ו, יצרן ה״וספה״ ,היה מפעל ליצור מטוסים. כידוע, ביצור מטוסים נדרשת רמה גבוהה ביותר של יצור
ודיוק. ה״וספה״ נבנתה לפי דרישות אלו, וזה סוד הצלחתה.
לקטנועי ״וספה״ תכונות מכניות מיוחדות, המוגנות בפטנטים עולמיים. תמסורת ישירה מן המנוע לגלגל האחורי ללא שרשראות
או גל־הינע (דרבשפט) כפי שזה מקובל בקטנועים
אחרים. כלומר, המנוע מניע ישירות ציר ראשי אשר
אליו מחובר הגלגל האחורי.
זו התכונה הבולטת של ה״וספה״ ,אשר בגללה
אין אבדן כוח על תמסורת ויש לקטנוע אורך חיים
עצום מבחינה מכנית. קטנועים אלה מסוגלים לנסוע
150,000ק״מ ללא שיפוץ (אוברול) כללי. זה מספר
עצום של קילומטרים בהתחשב בגודלו של המנוע.
דבר זה נובע גם מהמבנה המכני הפשוט של ה־
״וספה שמעטים בו החלקים הנעים — והיום
השאיפה בייצור מכוניות מודרניות היא לייצר
רכב שהחלקים הנעים המשתחקים ומגיעים לבלאי
מהיר — יהיו מעטים ככל האפשר.
תכונה נוספת אופיינית ל״וספה״ היא — מבנה
השלדה. הגישה לבניית השלדה היתד, בדומה לגישה
בייצור מכוניות מודרניות — מבנה עשוי מקשת
אחת של פלדה — מבנה כזה מקנה חוזק רב ביותר
וקלות במשקל. מבנה כזה אפשרי רק אם הייצור הוא של מאות אלפי יחידות לפחות.
המהנדס שהגה את הרעיון הגאוני של ה״וספה הצליח לבנות מנוע פשוט ביותר, בעל חוזק רב ואורך ימים עצום. במשך
השנים השתכלל הקטנוע והגיע ממש לשלמות. לשם השוואה — אורך החיים של ה״וספה״ הוא פי שלושה לפחות מקטנועים
אחרים.
לארץ מובאים מספר דגמים של קטנועים ״וספה״ ,״וספה 150״ ,״וספה ספרינט 150״ ו״וספה סופר ספורט״.
היתרון בקטנוע ״וספה״ בישראל לגבי קטנועים אחרים בגלל הכמות הרבה, וניתן להשיג שרות־ותיקונים וחלקים במוסכים
בכל רחבי הארץ.
הסוכנים הראשיים לישראל :״עופר״ ,חברה לרכב בע״מ.

עכד־אל־נאצר עצמו היה בטוח
כי סכנת המלחמה חלפה.
ואז, ב־ 5ביוני, הושמד חיל־האוויר המצרי
תוך שלוש שעות, וירדה השואה הצבאית
על מצריים.
מכל התיאור הזה, הסיקו האישים הערביים
את המסקנות הבאות:

• עכד־אל־נאצר עשה שורה של
שגיאות מכריעות. הוא לא פעל
כטכסיסן הנבון והזהיר במו בטנים
האחרונות. אבל הוא פעל
תחת לחץ כבד.
עבד־אל־נאצר לא רצה במלחמה, וידע
שיד צבאו תהיה בה על התחתונה.
• ההרגשה בעולם, כאילו ישראל עומדת
בפני סכנת־השמדה, היתד, פרי תעמולה
ישראלית גאונית( .כל הערבים מאמינים כי
התעמולה הישראלית בעולם היא גאונית,
וכי התעמולה הערבית היא מתחת לכל ביקורת).

ישראל ניצלה את ההזדמנות כדי לכבוש
שטחים, וכדי לנסות להפיל את המיש־טרים
בקאהיר ובדמשק.
לא עלה בידי לערער, אצל בני־שיחי, את
האמונה בנכונות שתי המסקנות האחרונות.
נדמה לי שרק פעם אחת הצלחתי לזעזע,
איכשהו, אמונה זו.
שאלתי :״נניח שצבא עויין היה מתרכז
בגבולכם ומאיים להשמיד אתכם.
״נניח שמישהו היה בא ומבטיח לכם שהצד
השני מבלף.

״האם הייתם מסכנים את חיי
נשותיכם וילדיכם, ואת קיום מדינתכם,
ונמנעים מפעולה מונעת רק
על סמך ההנחה הבלתי-מוכחת
שהערכה זו נכונה?״
העולם הזה 1571

אנשים
ר סי סי ם
בקערת־ הכסף
מי שחושב שכבר סופרו כל הזכרונות
וכל העלילות על מלחמת ששת־הימים, פשוט
לא ראה את כל תיקי המוספים לראש־השנה,
בהם סיפר כמעט כל איש בארץ כמה דברים
מעניינים מראשית חודש יוני. זכות הבכורה
היתד״ כמובן, לנשיא המדינה, זלמן
שזר. הוא גילה כי הוא מחזיק בקערת
כסף, המוצבת דרך קבע על איצטבה ליד
שולחן־העבודה שלו, בה הוא שם את רסיסי
הפגזים שהוא ליקט על גג ביתו בימי ההפגזה
על ירושלים. יש לו גם הוכחה כי
ההפגזה על בית־הנשיא לא היתד, מיקרית
אלא מכוונת. כי בעיצומה של ההפגזה הודיע
רדיו קאהיר שבית נשיא־ישראל הופגז וכי
הנשיא נפצע כולם יודעים שהחצי של
הידיעה הזאת לא נכון ומי שלא ברור לו
שהחצי השני של הידיעה הזאת לא נכון רק
צריך לזכור כיצד בא הנשיא, מייד אחר
כיבוש הכותל, אל הכותל כשהוא חבוע
קובע־פלדה. אבל הקשר של הנשיא אל הכותל
הוא הרבה יותר יסודי. כי היה זה
הכותל שסיפק לנשיא, לפני 57 שנים׳ עת
ביקר לידו לראשונה, את הנושא למאמרו
הראשון בעברית. ומי פירסם את המאמר,
בעיתונו אחדות, אם לא אחד בשם יצחק
כן־צבי, שזכה גם הוא להיות נשיא ישואם
כבר מזכירים כל מיני חברים,
ראל.
כדאי גם לגלות סוד צבאי. כאשר סגן ה־רמטכ״ל,
אדוף חיים כר־לב, רצה בימי
המלחמה לדבר עם אלוף פיקוד צפון, דדו
אלעזר, לא דיבר בצופן, אלא בלשון
גלוייה. זה ודאי שיגע את קציני המודיעין
הערביים, במידה והצליחו להאזין לשיחה.
הם לא יכלו לפענח מילה אחת, כי שני האלופים
דיברו ביניהם בשפת אימם, הלשון
המרבית, כפי שהיא מדובדת בעיר מולדתם,
זאגרב, בה היו שניהם חברי קן השומר־הצעיר
המקומי, לפני איזה שלושים שנה.
• זכרונות אחרים היו לשרי הממשלה על
ישיבת הממשלה בה הוחלט על כיבוש העיר
העתיקה. איזה משקה הרים שר־הדתות ה ד
״י זרח ורהפטיג כאשר הוחלט בחיוב?
כוס מיץ אשכוליות! #אחת הפלוגות
שהשתתפו בכיבוש היחד, של המשורר
חיים גורי. כמה מאנשי הפלוגה
נהרגו, אבל מעשה נס, ניצלה הכלכלה התיאורטית
בישראל בכל זאת. כי בפלוגה של
גורי שרתו שלושת הפרופסורים הבכירים
לכלכלה של האוניברסיטה העברית, דון

זאת יא וזסיבוז-גז ! זה יא. טרקס־וואגן״י! ואת זויסקה שונהו
זה היה קורה לפני עשר שנים
היה הדבר מסתיים במהומות־דמים
ברחובות. אם זה היד. מתרחש לפני חמש
שנים — היה הדבר עלול להפיל את הממשלה.
ואילו היה הדבר מתחולל אפילו לפני
שנד״ עדיין היה גורם לשערוריה ציבורית.
אבל מלחמת ששת־הימים, ששברה הרבה
מוסכמות בדעת הקהל הישראלית, חיסלה
כנראה גם את אחרוני המעצורים הרגשיים
כלפי הידוק הקשר ־פ עם גרמניה.

גרמניה המעדכית, שהתיצבה
כמלחמה האחרונה כגלוי דצד ישראל
כמאכק המדיני, שלחה לישראל
מפכות־גז, כסף
שוכ אינה מוקצהמחמת מיאוס גפ כשהדכר נוגע
לקשר שיש כו משמעות אסוצי־אטיכית
ורגשית קיצונית:
מחר, יאכלו אזרחי ישראל כשר
גרמני !
בעוד זמן קצר, כאשר יסתיים המשא
ומתן שמנהלת ממשלת ישראל עם ממשלת
גרמניה המערבית יצאו לגרמניה שוחטים

עובדה זו נותנת מקום למחאה. אבל משרד
המסחר והתעשיה המנהל את המשא ומתן
עם גרמניה אינו נבהל ממנה. הוא מתיחם
אל רכישת הבשר הגרמני וכאל עיסקה
מסחרית רגילה ללא כל מעצורים.
וכיצד הגיעו האחראים לאספקת הבשר
לאזרחי ישראל לקניית הבשר הגרמני?

מאחרי פרשה זו מסתתרת אי־הכנה
הדדית אחת גדולה.
ישראל מיבאת מדי שנה כ־ 35 אלף טון
בשר קפוא• ממקורות שונים.
ארגנטינה, ספק הבשר הגדול ביותר בעולם,
היא גם ספק הבשר העיקרי של יש־

ומשגיחי־כשרות ישראליים, באיטליזי תל-
אביב יימכר בשר בקר גרמני, ורבבות
ניצולי־השואה ושרידי מחנות־הריכוז יאכלו
בשר שנשחט ונוקר בבתי־מטבחיים גרמניים.

יקר, אכל כדאי
* תכן שכאשר יגיעו המשלוחים ה׳

ראשונים
של הבשר הגרמני לישראל

ראל .־ 757 מהבשר המיובא *1ישראל מגיע
מארצות דרום אמריקה. שאר 2570 מיובאים
מארצות אירופה המזרחית.
לישראל לא כדאי מבחינה מסחרית טהורה
לקנות בשר בארצות אירופה המזרחית.
מחירו של הבשר ביוגוסלביה, פולין, הונגריה
ורומניה יקר ב־־ 307 ממחיר הבשר
הדרום־אמריקאי. מדינות אלה של הגוש
המזרחי מיבאות בעצמן את הבשר הזול
מדרום־אמריקה לצריכה פנימית׳ מיצאות את
הבשר שלהן במחיר יקר לארצות כמו ישראל,
הקשורות עמן בהסכמי סחר חליפין.

לישראל כדאי לשלם מחיר יקר
יותר עכור הכשר המזרח-אירופאי
כדי ל־טמור על קשרים מדיניים עם
מדינות אלה. אפילו עתה, כשמדינות
הגוש המזרחי ניתקו את יחסיהן
עם ישראל, הן ממשיכות
לייצא כשר לישראל.

דיין
ו מי פקד־ ה או כ לו סין

מי עוזר למי?
רגנטינה אינה מוכנה למכור בשר
^ בהסכם חליפין, אלא תמורת תשלום
במזומן.
לפני שנה ,,במסגרת שיחות סיבוב קנדי
שנערכו כג׳נבה, ניסה נציג ישראל עדין
טלבר (סגן המנהל הכללי של משרד המסחר
והתעשיה והממונה על הענינים הבינלאומיים
במשרד זד ),ללחוץ על נציגי ארגנטינה שימכרו
חלק מהבשר שהם מיצאים לישראל
במסגרת הסכם חליפין. הארגנטינים התחמקו
בטענה שהם יבררו את הענין. כשלא השיבו
תשובה חיובית׳ הוחלט במשרד המסחר

היתה התשובה השכיחה
ביותר לאפשרות
של צריכת בשר גרמני נאשר נערך
מישאל־בזק באטליזים תל־אביביים כשרים.

יא איננת

על העיר, כולל מוזיאון רוקפלר. ולזה בדיוק
היה דיין זקוק. כי הוא תיכף ניצל את
ההזדמנות לשוטט לבדו משך שעות ארוכות
במקום, כדי לבחון בשקט את המימצאים.

ב די ח ת השבוע
אנגלי, צרפתי וישראלי נתפשו על־ידי
שבט אוכלי־אדם באפריקה. ראש השבט צי

צריכת הבשר של האזרח הישראלי
היא מהנמוכות ביחתר בעולם. בעוד שאזרח
אירופאי ממוצע צורך כ־ 70 קילו בשר
לשנה ואזרח ארגנטיני 30ו קילו, צורך
האזרח הישראלי רק 12 קילו לשנה.

ווה מייד להרתיח מים בדוד־ענק אך הודיע
כי לפני שהוא יורה להטיל את שלושתם
לדוד הוא מוכן למלא לכל אחד מהם מיש־אלה
אחרונה.
הצרפתי ביקש בקבוק־יין; האנגלי רשות
להתפלל והישראלי פנה אל ראש־השבס וביקש
ממנו שיעניק לו בעיטה בישבן. הצרפתי
קיבל בקבוק־יין; האנגלי הורשה להתפלל
ולבסוף ניגש ראש־השבט אל הישראלי

כמיוחד היו אג־
•טי משרד המסחר
והתעשיה מ־עוניינים
לרכוש
כשר כגרמניה,
שכן הם הרגישו
חוכה ג׳נטל־מנית
כלפי הגרמנים
הקונים
כייטראל כסכומים
גדולים כ*
הרכה משקונה
ישראל כגרמניה.

אפרתי

בארבעת החודשים
הראשונים של 1967
ייבאה ישראל מגרמניה מוצרים בסכום של
17,691,000 דולאר וייצאה לה סחורות נ*
שווי של 24,853,000 דולאר.
אך מחיר הבשר הגרמני הוא יקר ביותר.
בעוד שטון בשר ארגנטיני עולה 500 דולאר,
עולה טון בשר גרמני 1300 דולאר. על
מנת להשוות את מחיר הבשר המקומי
למחיר הבשר הארגנטיני מעניקה ממשלת
גרמניה סובסידיה למגדלי הבקר שלה בשעור
של 800 דולאר לטון.
כאשר הגיעה לגרמניה הבקשה הישראלית
לרכישת בשר בכמות של כ־ 8000 טון לשנה,
סברו הגרמנים כי ישראל נתונה במצוקה
ברכישת כשר לצרכיה, והסכימו עקרונית
למכור לה בשר גרמני במחיר הבשר הארגנטיני.

כלומד,
על כל קילו כשר שיאכל
האזרח הישראלי תשלם ממשלת
גרמניה (דרך הסוכסידיה לחקל־איה)
2.40ל״י.

11111 11111

פטיגקין, חיים כרקאי יניסן לוו
העולם
חזה 1571

כאטליז יהיה לו קשה להכדיל
כין כשר גרמני לבין כשר ארגנטיני.
1111 מחו

ייתן
• .סוד אחר על מלחמת ששת־הימים
גילה אהרון סקר. לא מזכיר ההסתדרות,
כי אם מנהל החברא קדישא בהל־אביב, שיש
לו בדיוק אותו השם. הנפגע העיקרי
בהפגזת תל־אביב מהתותחים ארוכי־הטווח
שהוצבו בקלקיליה היה בית־הקבוות ב־קריית־שאול:
ניזוקו בו 150 מצבות.

מרדכי אלקיים, מי שהיה מושלה הצבאי
של יריחו, גילה כי זאת לא הפעם הראשונה
שהוא מושל. היה לו תפקיד זהה
לפני עשר שנים בעזה ואז גילה לו ראש־העיר
של אותם ימים כי הוא ניהל חשבון
מדוייק כמה עלו לו שמונה שנות כיבוש
מצרי: בדיוק 14 אלף לירות מצריות, אותן
הוציא על כיסוי חשבונות החייטים, הסנדלרים
והקצבים של הקצונה המצרית הבכירה
בעיר, שנרשמו כולם לחובתו של ראש־העיר
המיסכן. י • על מתנה כספית בסדר גודל
אחר סופר גם כן השבוע. זאת היא תרומתו
של ח״כ חרות ואיל הספנות, עורך־הדין ה־תל־אביבי
יעקב מרידוד. רק עכשיו נתגלה
כי מייד עם תום מלחמת ששת־הימים
העביר סך ש 100 7אלף לירות לעיריית
ירושלים — לשם ריצוף הרחבה שלפני הכותל
* .ואיזה דאגות יש לדויד כן*
גוריץ עוד, אחרי שהוא הצליח לא רע
בחיסול איחוד רפ״י—מפא״י? התעניינות ב־מיבנה
הגולגולת של אורחיו. אצל אחד המבקרים
אותו בראש־השנה, יוצא תוניסיה,
העיר כי לרוב יהודי תוניסיה יש מיבנה
גולגולת מיוחד במינו וכי ייתכן ודבר זה
קשור לחניבעל. והואיל וחניבעל היה
קשור פעם בפילים, עימם עבר את האלפים
לכיוון רומא, הרי זה, ללא ספק, דוגמה
טיפוסית לקשר שבין הפיל והבעייה היהודית
• .ולמה חיכה משה דיין כל הזמן?
ליום בו ייערך מיפקד האוכלוסין ב־מיזרח
ירושלים. כי ביום הזה הוטל עוצר

תישמע פה ושם זעקה של נציגי אירגונים
של נפגעי הנאצים. ישראל אמנם מוצפת
סחורות גרמניות בכל תחומי החיים. אולם
כל מוצר תעשייתי או מסחרי גרמני ניתן
לזיהוי. האיש החש רתיעה מפני שימוש
במוצר גרמני יכול לבחור לעצמו לא
לקנות מכונית פולקסהאגן ולקנות תחתיה
דופין או פיאנו.

והתעשיה לצמצם את יבוא הבשר מארגנטינה
ולנסות לרכוש בשר ממדינות מערב אירופה.

בשלב מסויים של המשא והמתן רצו שני
הצדדים לצאת ממנו, אולם הענינים התגלגלו
כבר בכוח עצמם. הגרמנים (היו בטוחים
שהם עוזרים לישראל. ישראל משוכנעת
שהיא מסייעת ליצוא הגרמני. וכך נמצא
ההסכם בשלב בו הוא מצפה רק לאישורה
הסופי של ממשלת גרמניה.

מעולה, ולא יקר
* 9שרד המסחר והתעשיה היש*-׳
ראלי אינו מוכן עדיין להודות
כהסכם לרכישת הכשר הגרמני.
״מתוך שיקולים מסחריים אנו משתדלים
להרחיב את אפשרויות קניית הבשר של
ישראל,״ הסביר אליהו עטיה, דובר משרד
המסחר והתעשיה .״איננו מנהלים משא ומתן
עם גרמניה בלבד• המשא ומתן מתנהל
עם קבוצה של ספקים מכמה ארצות השוק
האירופאי — צרפת, איטליה, גרמניה וגם
דנמרק שאינה בשוק האירופאי. הבשר האירופאי
ידוע כבשר מעולה ביותר והוא לא
יהיר, יקר יותר מהבשר הארגנטיני, מלבד
זאת אף אחד לא היה מחוייב לקנות בשר
גרמני נגד רצונו. הקצב יודע להבדיל בין
בשר מארגנטינה לבין בשר מיוגוסלביה. הוא
ידע גם להכיר את הבשר הגרמני. אם
הקצב לא ירמה את הלקוח הוא לא יהיה
מהוייב לאכול בשר גרמני!״
ההסתיגות הראשונה מיבוא הבשר הגרמני
לישראל התעוררה מצידו של ״הרב המעופף״
,הרב יוסף אפרתי׳ ראש מחלקת
הכשרות של הרבנות הראשית בישראל,
הממונה על השוחטים ומשגיחי־הכשרות
בבתי־המטבחיים ברחבי העולם שם שוחטים
את הבשר המיועד לישראל.
אפרתי התנגד לרעיון :״לא אשלח שוחטים
מישראל לבתי־מטבחיים בגרמניה!״

אולם כעקכות פעולת ריכוך• נשכרה
התנגדותו ועתה אץ עוד כל
מניעה למשלוח של שוחטים ומשגיחי
כשרות לכתי־מטכחיים
גרמניים.
כך נראה שפרשה שעוד לפני זמן לא רב
עשויה היתד, להסעיר את הרוחות בישראל,
תתקבל, כנראה בהשלמה על־ידי הציבור.

והעניק לו בעיטה הגונה בישבן.
מעוצמת הבעיטה עף הישראלי קדימה ואז
הסתובב לפתע, שלף אקדח, ירה בראש־ה-
שבט והרגו. השלושה ניצלו את המהומה
שקמה ונמלטו מן המקום. כשהגיעו למקום־
מיבסחים פנו הצרפתי והאנגלי אל הישראלי
בתמיהה :״בשביל מה היית צריך את הבעיטה
בישבן?״ השיב הישראלי :״לא רציתי
שתחשבו אותי לסתם תוקפן!״

.1סכין במים (פוליו)

1אחר שבע שנות שפל, הגיעה /לפתע שנת שפע. היא התחילה באיטיות
ובהיסוס. כמה מועדוני־סרט־טוב נפתחו. סרטים
מעולים עברו ממועדון למועדון. הקהל
התחיל להתעניין. קולנוע פאריז בתל-אביב
הפך קולנוע לסרטי אמנות, וזכה להצלחה.
מפיץ אחד הביא את לורנס אוליבייה, מפיק
אחר הביא קצת גל־אנגלי־חדש, ואחרי זה,
אם יורשה לצאת מתוך ההנחה הבנאלית
שכל דבר הוא יחסי, הרי באופן יחסי אירע
בארץ נס קולנועי.
אנטוניוני, שמשך שנים נעדר מן הבד הישראלי,
חזר והופיע בו עם סרטו האחרון
יצרים, המטפל בבחור צעיר, בן הדור האנגלי
החדש, המסתכל על החיים דרך מצלמה׳
ממרחק, מבלי להיות אותם, מבלי
להתערב בהם.
פליני חזר ארצה עם ז׳ולייטה והרוחות,
ניתוח גאוני בנשמתה של אשד, נבגדת׳
ואלן רנה, אורח נדיר, הופיע כאן פעמיים:
פעם עם מוריאל, סיפורם של שני
אנשים מזדקנים שבימי צעירותם לא הצליחו
לחיות כראוי איש עם רעותו והם מנסים
לחזור לעבר הזה, כדי להימלט מן ההווה;
ופעם עם המלחמה ממרה, סיפורו של

.2גבר ואשה (צרפת)

מהפכן ותיק, מזדקן ועייף, הלוחם מזה עשרים
שנה את מלחמת ספרד הרפובליקאית,
ואינו יודע כבר למה, לשם מה.
היתד, כאן ממש אורגייה גדולה לחובבי הסרט
הטוב. אפשר היה לראות אותלו גדול
ואמיתי, בביצוע לורנס אוליבייה, ואפשר
היה לראות ריצ׳ארד השלישי באותו
ביצוע.

יחסים אמיתיים ויפים

שחקו השנה

מייקל קיין

קונרין דנב

״אלפי״

״ הדחייה״

קו מ די ה משעשעת של לסטר הגדול
ק! (הרומאים באים) ירדה לא מזמן
מקולנוע הוד בתל־אביב, לאחר שהקהל לא
העריך אותה כראוי. קומדיה מבריקה אחרת,
של ג׳וזף לרזי (מודסטי כליי?) ,ירדה
במהירות הבזק מן הבד משום שגם ה4א
לא היתר, מיועדת לקהל הרחב, אבל לעומת
זאת הסאטירה המבריקה של פייטרו ג׳רמי ׳
(על גברים ונשים) ,העוסקת בצביעות !
ובשחיתות בעיירה איטלקית קטנה, התקבלה
בהבנה רבה, וכן גם הקומדיה האחרונה של
צ׳רלי צ׳פלין (הרוזנת מהונג־קונג),
שזכתה לביקורות קשות מצד המבקרים, אבל
הקהל מתעלם מהן כבר שבוע חמישי.

1שכ״ * 1הסרט הרע תשכ״ז

.1סבינה והגברים (ישראל)

.2זה קרה באן (אנגליה)

שלחו ארצה את מורגן, סיפורו של נער
צעיר ומופרע, המסרב להתגרש מאשתו,
מסרב להיכנע לחברה האנושית המאורגנת,
וחולם על חזרה אל הטבע.
הם שלחו ארצה גם את ג׳ורנ׳י: נערה
גדולה, שמנה ומכוערת, המסוגלת להתמסר,
להקריב, לרחם, ולטפל בכל העולם, ובעיקר
בילדים, אך אינה מגיעה לבגרות מספקת
כדי לאהוב.
והם שלחו גם את אלפי, הדון־ז׳ואן הממוצע,
המתרוצץ מאשר, לאשה, וחולם בינתיים
על בית שקט ואהבה.
משלושת הסרטים הללו (וכן מסרטו של
אנטוניוני) ,אפשר היה לקבל תמונה כללית
של לונדון־של־היום, מה שנעשה בה מעל
לשטח ומתחת לשטח.

(המשימה

לתוך סרט ריגול בלתי־רגיל
ברלין) הכנים המחזאי הארולד פינטר דיא־לוגים
מבריקים וסיפור מרחק על בני־אדם
ועל היחסים ביניהם. בסרט אחר, רגיש ואנושי
(קרן אחת שד אור) ,תוארו שני
אנשים, בחורה לבנה ובחור כושי, השייכים
למעמדות ולגזעים שונים, משילים את כל
הסימנים החיצוניים שלהם, ומפתחים יחסים
אמיתיים ויפים, העומדים בניגוד לעולם ה־שינאד,
וחוסר־הסובלנות המצוי סביבם.
במאי צרפתי ותיק (טריפו) עשה סרט
מדעי־דמיוני (פרנהייט ) 4 5 1על חברת
העתיד, בה אסור לקרוא ספרים. הסרט היה
כישלון, אבל כיוון שהוא היה כישלון של
במאי גדול, אפשר היה לראות אותו בעניין

במאי צרפתי חדש (קלוד ברי) עשר, סרט
נפלא, על יחסים אנושיים ואמיתיים הנרקמים
בין זקן אנטישמי ונער יהודי. ושני הסרטים
הללו הגיעו ארצה ממש סמוך להצגת הבכורה
העולמית שלהם.

מעל לשמה ומתחת
**לכי עולם הקולנוע, כמו מלכי כל
^ /עולם האמנות, היו השנה האנגלים. הם

ב? הדברים שא!!!בים

שחקן־מישנה

השנה

שחקנית־מישנה

השנה

אילי גורליצקי

ויויאן מר שאנד

״שלושה ימים וילד״

״אלפי״

ך* כדשנה מגיעים ארצה סרטי־ענקים,
אבל השנה הגיע ארצה דוקטור
דיוואגו, שהוא לא רק סרט־ענקים מלא
ניצבים וכסף, אלא גם סיפור מלא נשמה
על משורר רגיש, החי את חייו הפרטיים־
אישיים בהפיכה הגדולה, הדורשת מכל יחיד

(המשך בעמוד )20

הסרט הרע תשכ״ז * הסרג

.3הטל צל ענק (ארה״ב)

.4הנערה והגנרל (איטליה)

סרטי השנה

לרגל חג הסוכות יופיע הגליון הבא

הווו ל 0

הנ ה

מוקדם מן הרגיל
הוא יימצא למכירה
בכל הארץ
כיום כ׳ 16.10.67
וכתל־אכיב החל
מיום א׳ בערב

(המש! מעמוד )19
לשרת אותה, לחיות למענה ולמות למענה.
ואם מדברים כבר על הפיכות, הרי כדאי
להזכיר גם את ההפיכה הסינית, או לפחות
את תחילתה, שתוארה בצורה כל כך מיקצו־עית
ומזהירה על־ידי הבמאי רוברט וייז,
בסרטו היאנג־צה הגועש.
קשה היה להחליט אם באמת סכין כמים,
סרטו של הבמאי הפולני רומן פו־לנסקי,
המתאר מאבק בין שני גברים ב־סירת־מפרש
בודדת, בלב אגם, הוא אחד
הסרטים הטובים של השנה, או אולי סרטו
הגדול של פאזוליני, אקאטונה טפיל
הנשים, המתאר את נסיונותיו של סרסור־זונות
לצאת מתוך מעגל החטא שבו הוא
נתון, או אולי הזקן והידד.
אבל, לעומת זאת, קל מאוד היה לקבוע,
שאדם וגורלו, סרטו היפאני של איקירו
קוראסאווה, אודות פקיד זקן המחפש את
משמעות החיים כמה חודשים לפני מותו,
היה אחד הסרטים הגדולים של השנה, לצידו
של גכר ואשה. הראשון זכה להצלחה
למרות שאינו סרט־המונים, משום שהוצג
בקולנוע קטן ומתאים, וזכה לביקורות נלהבות;
השני זכה להצלחה כל כך גדולה
אצל ההמונים, משום שהוא הראה להם את
כל הדברים שהם אוהבים: מכוניות, מירוצי
סוסים, ילדים, אהבה — וזכה להצלחה אצל
האינטליגנציה משום שהראה לה כמה כל
זה יכול להיות יפה, למרות הכל.

ישיבת המרכז של תנועת העולם
הזה — כוח חדש, תתקיים
ביום חמישי 12 ,באוקטובר בשעה
7בערב, ברחוב קרליבך .12 חברי
המרכז מתבקשים לדייק.

חברי התנועה ואוהדים שיצרו
יחד את מסורת

הפיקניק השנתי

הי כונו

תפשו את העיקרון
*תכן •טסרטו של ג׳וזף לחי, התאו7גה,
הוא הטוב מכולם; יתכן שהוא

רה והגנרל, סרט שניסה לתאר בצורה
חביבה והומוריסטית את זורעות המלחמה.
הסרט הישראלי זכה השנה להישג הגדול
ביותר שלו עם סרטו של אורי זוהר, שלושה
ימים וילד: שלושה ימים של זב־רונות
מאהבה ראשונה, אבל הוא זכה גם
לכשלונות. שתי הקומדיות של השנה (אה*
כינקה ועליזה מזרחי) היו מעייפות
מאוד, האחת בגלל הקולניות שלה, והשנייה
בגלל המאמץ של הבמאי־תסריטאי להצחיק.
אבל מובן שאיש לא יכול היה להתחרות
עם התגלית־במאי הצ׳כי פיטר פריישטאט.
הצנזורה הבטיחה לקהל הצופים ״שפע של
זנות״ ,בסרטו הראשון המניע לרצח, והשפע
הזה שהובטח לקהל לא התגלה. במקום
זה היה שם רק מלל במקום עלילה.
והמניע לרצח הוא יצירה שקספירית לעומת
מכינה והגברים, סרטו השני של
אותו במאי, זה היה סיפורה האוטוביוגרפי
של מרגוט קלאוזנר, על אשד, בוגדת ר,מאכ־סנת
גברים בביתה בימי העלייה. היו בסרט
המון אירועים, כולם לא מתאימים לסרט,
או לא מתאימים לעצמם. מוגזמים או מגוחכים.
לא מופ-עים בזמן הנכון ולא נעלמים
בזמן הנכון. הוא היה מיועד לשוחרי
הסרט התורכי הפרימיטיבי, ומסתבר שאין
די שוחרים לסרטים כאלה.
בהטל צל ענק אפשר היה לראות כמה
מלחמת השיחרור השתנתה מאז אקסודוס.
חלה בה אמריקניזציה גמורה, והיא הפכה
מלחמתו של הקולונל מרקוס, שניהל אותה
בעצמו, בעזרת הילידים היהודיים המסתובבים
לו בין הרגליים. זה היה סרט רע ומרגיז.
אבל אחד הסרטים המרגיזים ביותר של
השנה היה דיוקא סרט אנגלי (זה קרה

והוא בלט, משכמו ימעלה, בתוך כל גל
השחקנים האנגליים הצעירים, שהופיעו בתוך
גל הסרטים האנגליים הצעירים.

בגידת עקרת־הכית
ך 1שטה הנשי התגלו השנה די הרבה
^ תגליות חדשות וישנות׳ שהבזלטות בי־ניחן
הן כריפטין דה לה רוש (עולמם
של צעירים) ואן הייווד (תשעים מעלות
בצל) .השחקניות הוותיקות, ובראשן סופיה
דורן, הצליחו לעורר שיעמום, אולי פחות
בגלל המשחק שלהן ויותר בגלל הסרטים
הגרועים בהם בחרו לשחק, אבל קתרין
דנב, שהתחילה את הקאריירה שלה בתור
ילדה טובה ויפה, גילתה השנה, בסרטו המעניין
של רומן פולנסקי (הדחייה) ,שהיא
יודעת לשחק. במשך שעתיים היא הראתה
באיפוק ובשקט רב איך מתפתחת מחלת־רוח
בנערה צעירה ושקטה, החל מהשלבים
הראשונים והבלתי־מסוכנים ועד למצב של
טירוף מסוכן המביא ירצח.
בדרך־כלל קשה לזכור שחקני־מישנה, אבל
אי־אפשר בשום אופן לשכוח את המפקח
השמן והקר, מתשעים מעלות בצל, כמו שאי
אפשר לשכוח את ויויאן מרשאנד, שהיתר.
אשד, נשואה וצנועה באלפי (היא
נראתה כמו אב־טיפום של כל הנשים הנשואות
הצנועות) ובגדה שם, בפעם הראשונה
בחייה, בבעלה, עם ידידו הדון־ז׳ואן.
זאת היתד, סצינה כל כך גסה, מרעישה,
דווקא משום שד,שחקנית נראתה ושיחקה
כמו עקרת־בית צנועה וטיפוסית. תפקיד
דומה היא ביצעה בהתאונה, בתור אשתו
של המרצה המתבגר. ומי ששם לב לכל

רק טרי יותר מכולם, אבל אין ספק שהוא
סרט גדול. זהו תיאור גאוני של תסביכיו
הסמויים של גבר מזדקן, שהיה רוצה לכבוש
את לבה ואת גופה של תלמידתו הצעירה,
משום שבכך היה מנצח את ידידו־ותלמידו
הצעיר והחזק ממנו, את מתחרהו, בן־גילו,
וגם את כל פחדיו מפני הזיקנה, הכישלון,
ואובדן הגבריות.
מובן שאחרי כל זה לא נשאר כבר כוח
להיזכר בכל הג׳יימס בוגדים למיניהם, ובעיקר
בג׳יימס בונד האמיתי (כדור ה״
רעם)׳ שהוכיח, כמו שהוא עושה תמיד,
ששום חקיין עדיין לא יכול להתחרות בו.
אין כוח לדבר על הצניעות האמריקאית שהופיעה
בכל תפארתה המתחסדת בכל הקומדיות
והטרגדיות האמריקאיות המתקת־קות
(אחדים כאו כמרוצה, דף אד

תרוץ, כד יום רביעי, בואינג בואינג,
דייזי, עם אשתי לא וכו׳) ועל

חשנו אשר ייערף כיום שכת
4כנוכמכר

באחת החורשות
של ירושלים המזרחית
פרטים מלאים — בגליונות
הבאים. המעוניינים לנסוע בתחבורה
מאורגנת, מתבקשים להתקשר
עם שלמה, מזכירות התנועה
(ת.ד , 136 .טלפון )30135
בתל־אביב.

+ב חי פ ה
חטיבה אזוריה חיפה, מתכנסת
ביום רביעי 11 באוקטובר, בשעה
8.30 בערב, במועדון החטיבה, שדרות
או״ם 33א׳ ,לדיון בנושא:

מה מתרחש
בגדה המערבית?

האיטלקים שהוכיחו שכל היול ברינרים והג ון ויינים, וכל גיבורי המערב הפרוע הם
חמאה רכה לעומת גיבורי המערב הפרוע
שלהם, שאמנם הגיעו למערב קצת באיחור,
אבל תפשו את העיקרון.
כדאי להזכיר אולי שסרטים כמו הרו
סים
באים הרוסים כאים, הצנחנים
באים האנגלים באים, אהרון אהרון
חכיכ הצחיקו את הקהל לאודך כל

השנה, ושזו היתר, שנה מלאת גניבות ושדירות:
אודרי הפבורן ופיטר אוטול גנבו מיליון
דולאר (איד לגנוב מיליון דו־לאר)׳
שירלי מקלין נטתה לשדוד את ה־מיליונר
העשיר בעולם (גמביט) ,נטלי
ודד ביצעה פריצות נוצצות (הפורצת הנוצצת)
ו־וורן ביטי גנב כסף מזוייף

(קליידוסקופ).

אפשר להיזכר בכל הסופיה לורן שראינו,
בשפע סרטי דה־סיקה שירד בזמן האחרון
אל ההמונים, אפשר לשים לב לעובדה ש־היצ׳קוק
היה קצת עייף (המסף הקרוע)
ואנג׳ליק (אנג׳ליק המופלאה) עדיין לא
מתה. אבל בעיקר כדאי לשים לב לכך שעד
מלחמת ששת־הימים אפשר היה לצחוק עד
מוות מהדבר המצחיק הזה שקוראים לו
מלחמה. בהבל כגלל אשה שיגעה קתרין
דנב שני צבאות גדולים בכותונת לילה לבנה
ושיער בלונדי פרוע, והפכה את מלחמת־העולם
השנייה למאורע משפחתי חביב. במה
עשית כלמחמה, אבא נראתה
אותה מלחמה בראי עקום מאוד.

הילידים בין הרגליים
*ץ הרי המלחמה צריך היה להתחיל
ץ ן להתייחם אליה ברצינות.
גל של סרטי מלחמה רציניים וכבדים
שטף את הארץ. אחד גרוע ממישנהו, והגרוע
מכולם היה המנצחים והמנוצחים,
זוזעת מלחמה יוונית, המתארת בצורה
יומרנית ומגוחכת את כל התלבטויותיה
של אשת נאצי, המאוהבת בצבא הכובשים.
מרגיז לא פחות ממנו היה הנע
כאן)
,שניסה לתאר את הלאומנות על כל
צדדיה. את ההבדל בין ההורג וד,משכים להורגו׳
ולשם כך יצר תמונה סמי־דוקומנ־טרית
של אנגליה כפי שיכלה להיראות אילו
היתד, כבושה בידי הנאצים. זה היה סרט
משעמם ויומרני, שהראה בהתלהבות יותר
מדי גדולה מעשי־רצח של פרטיזנים. יש
אומרים שהסיבה לכך היתד, הסטאטיסטים
של הסרט — נאצים לשעבר, שהתנדבו
לעבוד בו ללא תשלום, אך דרשו תמורה
מוסרית בשל כך.

משכמו ומעדה

ך* שנה היתה מלאה שחקנים חביבים
| | וחמודים. קשה לדעת ממי להתחיל.

אודרי הפבורן ופיטר אוטוד (אין

לגנוב מיליון דולאר) היו מקסימים, סטיב
מ קווין עלה על עצמו ביאנג־צה הגועש,
וזה בדיוק מה שעשה פול ניומן בהומברה.
קשה לשכוח את מישל סימון בהזקן
והילד, קשה לשכוח את הנער הצעיר ששיחק
באקאטונה, או את הנערה העיוורת
שנגעה כל כך ללב בקרן אור באפילה, אפילו
ג׳יין פונדה היתד, נפלאה בסרטו ה־יפר,
של ואדים, סופו של משחק, וג׳יימם
קובורן, האיש שלנו פלינט, שיחק באופן
מפתיע בצורה משעשעת מאוד, באבא מה
עשית במלחמה.
יש הרבה אנשים האומרים, והצדק עימם,
שאין שחקן יותר גדול מדירק בוגארד
(התאונה, מודסטי בלייז) ,אבל זאת לא
חוכמה; הוא שחקן גדול כבר הרבה שנים.
לעומת זאת, מייקל (אלפי) קיץ הוא חדש,

הניואנסים שבהבעות הפנים שלה, הבחין
בוודאי בכך שזוהי שחקנית גדולה.

ניסים זה דבר זמני

ץ בל אם לויויאן מרשאנד מגיע תואר
^ שחקנית־המישנה של השנה, הרי תואר
שחקן־ד,מישנה מגיע דווקא לישראלי, משום
שהדבר שבלט ביותר בקולנוע הישראלי
היה דווקא שחקני ד,מישנה.
פטלה אבני היתד, מצויינת בתור השכנה
החושקת בשכן שלה, בשלושר, ימיס
וילד. זאב רווח היד, הדבר היחידי שאפשר
היה להסתכל בו בסבינה והגברים, אולי
מלבד אורי זוהר, שביצע תפקיד של מלח
בעל עין אחת.
בעליזה מזרחי אפשר היד, להניח את העיניים
בהנאה רבה על אריק לביא ועל
יוסי בנאי, ונראה שבכל זאת הטוב מכולם
היד, אילי גורליצקי, החבר הנבוך
של ג׳רמן אוניקוכסקי בשלושה ימים
וילד, שהראה בתפקיד קטן סימנים של שחקן
קולנוע גדול. השבוע, כשיוקרן הסיירים.
אפשר יהיה לראות אם הסימנים היו סימני
אמת או לא.
השנה הסתיימה ושנה חדשה עומדת להתחיל•
יש להניח שהיא תהייה פחות טובה
מקודמתה, לא רק בגלל שניסים זה דבר
זמני, אלא בעיקר בגלל שחלק גדול מהסרטים
המעולים נכשלו מבחינה קופתית. בעלי
בתי־הקולנוע בוודאי לא יבינו שהאשמה אינה
דוזקא בסרטים אלא בעובדה שהקהל לא
הוכן דיו לסרטים הללו, לא על־ידי מודעות
הפירסומת ולא על־ידי המבקרים.
העולם הזר 1571 ,

ך ום הכיפורים הוא, כידוע, יום עשיית
י החשבון הסופי לשנה החולפת. כל אחד
מכה על חטא, מתוודה על אשמותיו, בגידותיו,
ניאופיו — ואו שזה נסלח לו או לא.
כשעושים את החשבון של הסנסציות והבגידות,
השערוריות והאכזבות של שנת
תשכ״ז, מראה הסיכום הסופי תוצאות מעניינות.

תחילת שנת תשב״ז התחיל רומן
השנה בין אריק לביא ורחל אופי.
ולקראת סוף שנת תשכ״ז ניסתה רחל אופי
להתאבד.
זה היה באחת ההפסקות בהסרטת הגלו
אריק
ושושיק כבר עמדו להתגרש, ופתאום
יום אחד הוא חזר הביתה. הוא אמננן
ממשיך להיראות עם רחל אופי, אבל בצורה
פחות גלויה ופחות בולטת.

ין ספק שאריק ושושיק היו הזוג ה־י?)
סנסציוני של השנה, אם כי כוסי ואדווה
התחרו בהם בהצלחה רבה. הם
ערכו הרבה שערוריות לפני שהם התחתנו,
והם ממשיכים לערוך עוד יותר הרבה שערוריות
לאחר שהתחתנו.
ואצלם אין חוכמות• כשהם רבים, הם מורידים
האחד לשנייה אוזניים, ידיים, שוברים
האחד לשנייה את האף, ומאיימים האחד על

׳אף אחד לא מדבר עליה. זה הגורל, מה
לעשות.
האבא הלא־חוקי לארי שמח מאוד בבתו.
הוא קרא לה אירית, והוא מספר עליה
בגאווה לכל מכיריו, ובמה שהוא מתגאה
יותר מכל זה בעובדה שלמרות שגם הוא
וגם האם של בתו מכורים לסמים, הבת
נולדה בריאה ברוחה ובנפשה.

לה, שם היא עבדה כמנהלת אדמיניסטרטיבית•
היא יצאה למסעדת־דגים, לסעוד ארו־חת־ערב
בחברת הראשון משני בעליה.
בין המנה הראשונה לשנייה היא התעלפה.
חיי םהפר הזעיק את חיי ם ש;יכא,
מנהל בית־החולים תל־השומר, וזה הזעיק
אמבולנס, ורחל נלקחה לבית־ר,חולים.
היא שכבה שם מספר ימים, ולאחר שיצאה
משם, אמרה :״אני אמנם לא עומדת
לוותר עליו, אבל אני גם לא מתכוננת להילחם
למענו.״ ונוסף לזה היא גם אמרה :״זה
לא נכון שניסיתי להתאבד. פשוט עבדתי
יותר מדי קשה בזמן האחרון. התמוטטתי.״

הדבר הז ה מחזיר אותנו כמובן לתחי־
| לת הרומן שלהם, כשאריק עזב את הבית
ושושיק נשארה לבדה. היא היתד,
צריכה יום אחד להופיע להצגה בבוקר ולא
באה.
אריק הוזעק לביתה ומצא אותה שוכבת
במיטה ללא תנועה. רק לאחר מאמצים רבים
הקים אותה לעבודה.
״השעון המעורר שלי פשוט התקלקל,״
היא הסבירה אז ,״עבדתי קשה נורא בערב
שלפני כן, בלעתי גלולות בכדי להרדם,
הייתי ממש סחוטה, היה לי פשוט קשה
להתעורר.״
אריק לא היה אז בבית, שושיק ניהלה
רומן קצר עם ד ני כן״ישראל, הרומן הקצר
הסתיים ואריק עדיין לא חזר הביתה.
הם השלימו מספר פעמים, נפרדו מספר פעמים׳
במשך שבועות שלמים לא דיברו האחד
עם השנייה ואחר־כך התפייסו האחד
עם השנייה, ובזמן המלחמה הלכו הקשרים
בין אריק לרחל אופי והתהדקו. היא ליוותה
אותו בהופעותיו בין החיילים, וגרה איתו,
באופן רישמי, תחת אותה קורת־גג.

השנייה ברצח. כשהם משלימים, הם מתנשקים,
אבל זה לא לוקח הרבה זמן.
בזמן האחרון הם כבר רשומים ברבנות
כזוג העומד להתגרש, אבל כל פעם שצריך
ובוא לדיון שם, אחד מהם נעלם, נעמי
שוכחת לבוא, או שבוסי נרדם ולא התעורר,
וברנות עדיין מחכים להם,
בינתיים, עד הגט, הם ממשיכים להתקוטט.
ולהרוס תוך כדי מכות ברים, בתים
ומועדוני־לילה. לאור מצב־החירום מסרה
נעמי את כל הקופים שלה לגן־החיות. אולי
לא כדאי לנבא נבואות, אבל יש רושם ששנת
תשכ״ח תוביל את אחד משניהם לבית־

רפי שאולי ומנדי ריים־

דייוויס זה חדש. השבוע הוא שוב נראה
עם מספר שריטות עמוקות בעור הפנים
שלו. שאלו אותו מניין באו לו השריטות
והוא אמר שזה ממריבה בדיסקוטק, אבל
כיוון שסמוך לשריטות הללו נעלמה מנדי
רייס־דייוויס ליומיים תמימים, הניחו שהוא
שוב בגד בה, או ניסה לבגוד בה, וקיבל
את העונש המקובל שלו.
יש לו נטייה לתיירות אנגלו־סכסיות. לפני
שהוא התחתן, כשהוא חיזר אחרי מנדי,
היא דווקא העריכה את הנטייה הזאת, אבל
עכשיו כבר לא. בתחילת הנשואים שלהם,
לאחר שהוא שם עינו על תיירת בלונדית,
הוא הופיע בדיסקוטק פצוע ושרוט, וסיפר
שהתוכי שלו שרט אותו. לאחר מספר חודשים
הוא הופיע שוב, עם אותם פצעים, וסיפר
שזו היתד. הגיטרה של אשתו, שנכנסה
לו בטעות לפנים. לקראת סוף השנה הוא
כבר הודה שהמצעים נוצרו במריבה.

*^,רים סאן, שיכול היה להיות אלוף ה־
^ בגידות של השנה, חזר בו, בזמן, בתשובה,
אל אשתו, והפסיד את התואר. הוא
אריק לדיסקוטק כשהוא מלווה, כדרכו בקודש, ב

דנו !
הסוהר באשמת מכות, חבלות, או פגיעות
גופניות אחרות.

בקד! מי כ א לי, האשד, שהעניקה לארץ
| את רכילות השנה, לא סובלת מעובדת
היותה גיבורת הרכילות של הארץ.
היא מסתובבת בבגדי־הריון, מתבדחת על
חשבון עצמה ועל חשבון בנה, מתכוננת
להופיע בתוכנית הראיונות של דן בן־אמוץ,
ביום שישי, ורק ידידה, אבי בנה שעדיין
אינו בעלה, נראה נבוך מאוד, מתבייש
מאוד, סובל מהחברה הרבה המקיפה אותו,
ומן ההתעניינות הגדולה שיצר סביבו.
לפני שבועיים, באחת התוכניות לעקרת־הבית,
התבלבלה רבקה, ובמקום להשמיע ל־מאזינותיה
תוכנית אופנה, היא שמה סרט
ועליו מוקלטות הוראות ללידה.
לאחר שהבחינה בטעות, היא הפסיקה את
השידור והתנצלה בפני מאזינותיה :״תסלחו ;
לי,״ היא אמרה ,״התוכנית הזאת אמנם יותר1
מתאימה לי, אבל אני נאלצת להפסיק אותה.״
השבוע הובאה נערה צעירה לביקור באולפן•
רבקה מיכאלי ראיינה אותה בפני
קהל המאזינים, ושאלה אותה אם יש משהו
באולפן שמפתיע אותה.
הנערה אמרה שלא. כל המכשירים והאווירה
הם בדיוק כמו שתיארה לעצמה,
״אבל לא ידעתי,״ היא אמרה לה ,״למרות
שאני קוראת את כל מדורי הרכילות, שהתחתנת
ואת בהריון.״
״על זה שהתחתנתי גם אני לא ידעתי,״
ענתה לה רבקה מיכאלי.

עליזה

שנת תשב׳׳ז היו רק שני הריונות
^*מפורסמים, אבל לעומת זאת, היו המון
בגידות מפורסמות. הבוגדים המפורסמים ביותר
היו פרדריקה ודב סגל, אבל הם
כבר ותיקים בעניין; הם עושים את זה בשקט,
ללא סקנדלים, ללא מריבות, מתוך
הבנה הדדית מלאה.
אצל

אשמ נו י

הוא מסתובב איתר, בבתי־קפה, לוקח אותה
להצגות, לטיולים, ומי ששואל אותו מי היא
האשד, החדשה שלו, שומע מפיו שהאשה
החדשה הזאת היא האמא של נדיה, שבאה
לבקרו.

ף^וי שחושב שזה כל כך פשוט לעשות
^ /ח ש בונו ת בלי בעל הבית, אפילו ערב
יום-הכיפורים, גם כן לא יודע הרבה.
הינד, מה שקרה, ללא כל חשבון, וללא
כל התחשבות, למי שנורא רצה להיות פלייבוי
בתל־אביב:
ביום השישי הגיע מרקו תורג׳מן

ולרבקה כולם מדברים. על לי לי
נוכל איש לא מדבר. למרות שלפני
חמישה חודשים אפשר כבר היה לראות שהבטן
שלה מתרחבת, ולפני ארבעה חודשים
אפשר היה לראות את זה עוד יותר, ולפני
חודשיים עוד יותר, ולפני חודש יצא מזה
ילדה.
לילי נובל, כמו רבקה מיכאלי, לא נשואה
לאבי בתה, הזמר לארי וו ק ר, ולמרות זה

ניהל במשך זמן רב רומן עם עליזה
עזיקרי, ועוד רומנמנים צדדיים קטנים,
ועל כל זה הוא מתחרט עכשיו בזרועות
אשתו.
גם הפירסומאי יצחק שרז לא טמן את
ידו בצלחת, עבד קשה בבגידות, ונשאר,
לקראת סוף השנה, קרח מכל הצדדים. הוא
עזב את אשתו למען ד,דוגמנית־ד,תלמידה
שלו רונית קרמר. לפני כחודש הם נפרדו,
והוא נשאר לגור בבית־מלון, לבדו.
הוא מנהל עכשיו את השלבים האחרונים
של הגירושין מאשתו וחושב על אהובתו.
אשתו, לעומת זאת, מתאוששת מכל העניין
בחברת ידיד ותיק, מבוגר ממנה בחמש

שתי בחורות צעירות ונאות. האחת ורדה,
סטודנטית באוניברסיטה והשנייה מיכל,

קצינה בצד,״ל.
״מרקו, תלווה לי אחת, אל תהייה קמצו,״
צעקו לו החברה, כרגיל, אבל מרקו כרגיל
לא הילודה.
הוא בילה עד ארבע בבוקר בדיסקוטק,
ולמחרת לקח את הסטודנטית והקצינה
לטיול בבית־לחם. הם טיילו׳ קנו מזכרות,
אכלו במסעדה ערבית, ובדרך לירושלים
הוא התחיל להרגיש רע.
הוא לא רצה לספר על זה לבחורות. הוא
המשיך לנהוג בגבורה, אבל במרחק מה מ־בית־לחם
הוא לא החזיק מעמד. הקצינה
לקחה את ההגה מידיו, והובילה אותו ל־בית־החולים.
הרופא
שקיבל אותו הוביל אותו מיד
למחלקת הלב. הוא סבל מהתקפת־לב קשה,
ורק לאחר שהתאושש סיפרו לו שאילו היה
מגיע לבית־החולים מספר דקות מאוחר יותר
לא היה זוכה לצאת משם.
עכשיו הוא שוכב במיטה לבנה, בבית־

נ א פנו !
שנים, שהיה ידידה הוותיק עוד לפני נשו־איה
הראשונים, והשניים.

ריח כראדן, שהיתר, אשתו הבלתי^
חוקית של אסיר השנה, אברהם שני
א*ר, שישב בכלא מעשיהו על זיוף בולים.
עדיין לא חזרה אליו.
כשהוא הושב בבית־הסוהר, היא הצהירה
שלא תעזוב אותו, שתמשיך לשמור לו אמונים
עד שיצא מבית־הסוהר. אבל בינתיים
הוא יושב כבר בחוץ, בדירה קטנה וצרה,
בלי הרבה כסף, ונדיר. עדיין יושבת בפאריס,
ולא מראה סימנים של שיבה.
בכל זאת הוא מתגבר על חסרונה• בזמן
האחרון אפשר לראות אותו עם אשר, אחרת.

החולים, כשהוא מוקף זרי פרחים ובחורות
צעירות ורעננות, שבאות לבקר אותו ללא
הרף, ועל־יד הפרחים והנערות יש מכתב
גדול מאורי זוהר ובמכתב כתוב :״אל
תהייה חרא, תפסיק עם החכמות האלו.
אני מחכה עם ארגז ויסקי, שלך לנצח,
אורי זוהר. נ.ב. אל תיקח את כל האחיות
של בית־החולים, תשאיר כמה בשבילי.
תמיד אמרתי לך שאתה מתאמץ יותר מדי.״
המנוחה הנעימה הזאת בחברת נערות ופרחים
בבית־החולים תימשך עוד עשרים ואחת
יום. מרקו לא מתייאש .״נפלתי בגלל הבחורות,״
הוא מודה ,״עכשיו הרופא אסר
עלי לצאת איתן. אני מתאר לי שהרבה בחורים
תל־אביביים ישמחו שיצאתי מהמחזור.״

״ותו גבוה! רא רואים את הוגל״ם!״
נורו הדימו אח המכפלות ואו נבהוה:

מארלין ליפשיץ התכוננה מראש, לבשה תחתוני־תחרה,
הציגה אותם לראווה ובגאווה: היא •דעה שהמלמלה תשגע
את החברה, לא כסו אסתר לוכסנבורג, שלבשה חצאית של אתא וזכתה בפרס השלישי.

תחתוני הגינה

הצילה את סרים גלזנר 17 תלמידת עירונית ה /שחששה

ללבוש חצאית קצרה מדי, כדי שלא יראו, אן רצתה להיבחר.
! 1 4 ! #111
המוצא: חולצתו של החבר שלה, ברון מנוביץ, שנשאר חשוף־חזה אך לא קירח מכאן ומכאן.

ך* נו של חצקל איש־כסית תרם כעשרים
^ מחבריו־לכיתה־לשעבר; עיתונאית מסרה
את שמות חברותיה־לשמינית של אחותה;
ובעוד כמה דרכים חולקו בדואר 500 ההזמנות
לתלמידי־גימנסיה ונוער עירוני מצוי
אחר.
היו אלה ההזמנות לפתיחת דיסקוטק
נוער חדש בתל־אביב: מיני־מאנדי, שנפתח
בתל־אביב: ישר בתחרות מלכת־מיני.
זאת היתד. תחרות משעשעת. החתיכות
הקטנות הוזהרו שלא היפה ביותר תיבחר
— אלא זו שתלבש את המחצאית הקצרצרה
ביותר. משום כך, הופיעו מחציתן עם כלי-
תפירה בארנק — ותוך דקות ספורות הפכה
הנוחיות־לנשים לסאלון לגיזרה.
כל אחת פזלה לעבר השנייה והרימה עוד
יותר את המכפלת. כל אחת רצתה לדאוג
ששמלתה תהיה מכסי־מיני.
אבל כשעלו למסלול, זה לא סיפק את ה
נראה
כסו אוסף של יצורים מן הירח — אן
מורכב, בסיני־קלאב, מתלמידי־נימנסיה 300 .תל־מידים,
חברי האחים והאחיות הצעירים של הבוהמה, באו לאירוע לפי הזמנתם של המארגנים.

ושיגת הגועגדות

הוד געלת הבוחר

קהל .״יותר גבוה!״ ״להרים את הזרועות!״
״לא רואים את הרגליים!״ זעקו כמו תנים.
הקטנות הקשיבו, היססו — והרימו את
הזרועות.
וכך ניבחרה מארלין ליפשיץ, דרום־
אפריקאית חמודה בת , 17 למלכת־המיני. הפרם:
שנה של שתייה על חשבון הבית.
״אבל אני לא שותה!״ ייללה, כשנודע לה
מה הפרם• מיד הרגיעו אותה שתוכל לשתות
קוקה־קולה.
סימה שווילי גם כן בת ,17 הרימה את
זרועותיה כאילו כדי לסרוק את שיערה הבלונדי
— ושיכנעה את הקהל להקריב לה
פרס שני: חצי שנת שתיית־חינם.
ואילו אסתר לוכסנבורג, זכתה במקום
שלישי — ובבקבוק שאמפניה. אסתר, שהיתר,
עוד בת 17 אחת, לא עשתה הרבה
בעיות, לבשה קצרצאית של אתא. אולי
זכתה בפרס על הרוח החלוצית שלה.

משמאל (בלונדית בשמלה בהירה) לימין: סגנית
מלכת המיני סימה שווילי; מרים גלזנר, בחול-
צת־גבר; בלה שניצר; מלכת האירוע, מארלין ליפשיץ; וסגנית שנייה אסתר לוכסנבורג.

שחס לני נ סז ! אילי!

ח ! 516ח 1כ 1ו1

3ח1616־1

^/־בירנייך דגובדיודב בזטד

וברק־ דירזן פבננינרד
עםסדרהחדשה
ש פ תוני ם בו ה קי ם

4גווני

^ ו ו01־ו 0

סתיו

וחורף

חדישים.

ץ 6ח 10־1

״העתיד״
רכעון אירופי מיועד לישראל
ובו מאמרים בעברית על :

מדיניות, כלכלה ותרבות באירופה
וברפובליקה הפדרלית הגרמנית.
חותם חדש רשאי לקבלו חינם במשך שגה אחת. אחרי תקופה זו עליו
להודיע לנו על חידוש החתימה תמורת תשלום של — 2.ל״י לשנה
בלבד.
מלא את השאלון למטה ושלח אותו אלינו
״אטלס״ ,ת.ד ,1109 .תל־אביב
הנני מבקש בזה להמציא לי, חינם במשך שנה אחת, את הרבעון
״העתיד״ לפי המען הבא:
שם משפחה
שם פרטי :

רחוב:
מקום :

(עיר, נוושבה, וכו׳)

גיל מקצוע:

9?27ם״58ש0פנ[
לכל הנשים
שם אחד
בשבט האינדיאני קונה שבפנאמר,
נקראות כל הנשים בלידתן בשם
פרטי אחד ויחיד: טוטו (שפירושו
פרח) .רק בגיל 12 רשאית כל אשד,
לבחור לעצמה שם פרטי אחר. נשים
הרוצות לבטא את האינדיבידואליות
שלהן הן הלקוחות הנאמנות ביותר
של גרבי ״מרסי״ ,המתאימים את
עצמם בגמישות מופלאה לכל רגל.
גרבי ״מרסי״ חם היחידים שעל אריזתם
רשום האורך וביכלתך להשיג
התאמה אישית מושלמת. תוכלי ליהנות
גם מן הגרבונים של ״מרסי״
הגמישים והעדינים, המעניקים לך
נוחיות נפלאה ושחרור מוחלט מחגו־רות,
מביריות ומלחץ.

חברת ״ורדינוך

נו עי ם נואב 1ינ1חנ בגר בי

מ א חל ת
שנ ה ג\ו בוז
לכל

ל קו חו תינו
ארה ט רנ ר

תפירת עילית
שמלות — ח לי פו ת — מ עילים — שמלות חו פ ה
חזרה מפריז, עו מד ת שוב לר שות ל קו חו תי ה
בדגמי האופנה האח רו ני ם
ת״א, רח׳ הם ,14 טיל׳ 623801
מאחלת ללקוחותיה הנכבדות

שנ הטובה

מאתן )1 :סוג קרקע; )4קומפוזיטור;
.. )6כשלג; )9שקט; )11 זעם )14 :ילד
להוריו; )16 מדינה, הוקמה בשנת ; 1948
)19 מפקד חיל־האויר; )21 עיר ביהודה!
)24 מאכל מזרחי; )26 מאלופי צה״ל! )30
און; )32 חילץ את רובינזון קרוזו מבדידותו;
)33 אלוף שהיה פרשן רדיו בזמן
המלחמה; )35 ואדי ליד יריחו; )36 סיפור
המעשה; )38 לא קל; )39 זז; )40 סוף
העיגול; )42 תל חורבות; )43 המרבה להתבדח;
)45 עיר בהולנד; )46 עני; )48 הסר;
)49 החרפת מלחמה משלב לשלב; )50
מכשיר הוצאה להורג; )51 מזכירת מפא״י;
)52ב ן לחופה; )53 בתוכך! )55 פי
הארי; )56 מילת זרוז; )58 מילת שלילה;
)59 שר; )60 סוג; )61 משתוקק; )63 לב
כזה היה למלך ריצ׳ארד; )66 הגה, דיבר;
)68 חבל בארץ; )71 מארבעת המינים; )73
בת קול; )75 אבן קשה; )78 מדינה בעולם
העתיק; )79 אמתלה; )81 מירקות הגינה;
)82 עם שישב בירושלים; )84 מילת יחם;
)85 מילת כאב; )87 בעל חי מגושם; )88
רטוב; )90 רשע; )91 מילת שאלה; )93
תהליך כלכלי שהוכרז עליו בארץ בראשית
השנה; )94 משעריה של ירושלים העתיקה;
)95 כנ״ל; )96 שדה־מערכה במלחמה האחרונה;
)97 קהילה קדושה; )99 כאן;
)100 דגל; )102 מגש; )103 שנון; )105 עוף
טורף; )107 הנחות; )110 חוט דק ברקמת
החי או הצומח; )112 חרבה; )114 עולם;
)116 שמו הפרטי של כנר מפורסם; )120
מזל )122 :מדרגות ההבשלה של התאנה;
)123 תחנת כח שהקמתה מעוררת התנגדות;
)125 מזרח; )126 משפחה מזרחית מורחבת;
)128 פריקת עול; )129 בעל ״רומי וירושלים״;
)130 סימן הנצחון של צ׳רצ׳יל;
)132 זז; )133 בהם; )135 אדון; )136 משש!
)138 קיר מגן; )139 מנשיאיה של ארה״ב;
)140 מקום; 140א׳) אגל; )141 נחל בערבה;
)142 כישוף; )143 גובים אותו; )145
יחידת חשמל; )146 מילת קריאה; )148 זמן;
)149 אוני; )150 מפני ש־; )151 שיח קוצני;
)153 בתו ברחה למערב; )156 הרג; )158
יו״ר עצרת האו״ם; )161 חיית טרף; )163
נוגש; )165 מקום עבודתו של הצייר; )167
דרגה בצבא; )168 ישוב ליד עזה; )170
דרגה בצבא; )171 עיתון מצרי; )173ד״ר
דמות בה נלחם ג׳יימס בונד; )174 עוף
טורף; )176 מידת שטח; )177 מכלי השח;
)179 טנא; )180 אויב; )182 צריף; )183
זמר צרפתי, משתתף בסרט ישראלי; )184

קיבוץ) )185 עדה במשפט שהסעיר את הארץ;
)186 פרנס; )188 סוף רוח; )189
שרוחבו מצומצם; )191 מן הצאן )192 :גבוה;
)194 ידית; )196 היה נציגו של או־תאנט
לענייני ירושלים; )199 מטוס כזה עושים כדי
לבלבל את האויב; )201 הצבה; )203 תמך;
)205 הדברה; )209 שני עמודים; )211
פלדה; )212 אניד, השטה מתחת למים; )214
יצק מים רותחים על עוף שחוט; )215 הדר;
)217 צורת התיישבות; )213 עיטור לאות;
)219 בלתי עדין; )221 צוק; )222 סוף הוא;
)224 רקבון; )225 זהב )227 :אברהם אבינו;
)228 שר מלחמה במצרים; )229 מקום עשיר
בנפט בסיני; )230 מאלופי צה״ל; )231 ישן;
)232 מכינויי האל; )234 אות באל״ף־בי״ת;
)235 בסולם הצלילים; )237 דין, תקנה; )238
ניצוץ; )239 מהלך בשח; )240 ראש משקיפי
או״ם; )242 חלשה; )245 קצה הציר; )247
טרדיציה; )250 האיץ; )252 אות בא״ב;
)254 עיר בישראל; )256 ירח; )257 שמו
הפרטי של חמלניצקי; )259 ציד דגים; )260
עיר על גדות התעלה; )262 קח!; )263
הרבה; )265 ערמה; )266 בזמן ההוא; )268
לשעבר, מטבע בצרפת; )269 מנת אוכל;
)271 אוניית־הדגל שנמכרה; )272 משעריה
של ירושלים; )273 פרופסור לסטטיסטיקה
המתריע על בעיות דמוגרפיות; )274 שר
העבודה; )275 עדה; )277 שליט פרס; )278
נוזל החיים; )280 ירד )281 :כן; )283 דר;
)285 העברת רכוש לרשות המדינה; )288
טבלה; )290 שלב בהבשלת הפרי; )293 עב;
)295 זקנה; )299 בבקשה; )301 מגלב;
)302 הן הרואות; )304 בער; )305 תרנגולת
צעירה; )307 נטע; )308 נור; )309 גלגל
בצק; )311 תבואה; )312 נצח; )314 תנועה
קצובה באויר או בחלל; )315 אדון בהולנדית;
)317 שדד; )318 מפעל בצפון שהיה
סיבר, לתקריות גבול רבות; )319 כנסיה
ירושלמית שנפגעה במלחמה; )320 ממפקדיו
הבכירים של צה״ל; )321 נגמר; )322 משמש
למאור; )324 קליפת הענב; )325 אחד מן
הקלפים; )327 מספר צדיקי עולם; )328
אחת ברוסית; )329 מלכודת; )330 רז)332 :
שמו הפרטי של כוכב קזבלן; )335 מוצל
מאש; )337 פואימה של ביאליק; )340 חיה
גדולה; )342 משקה סיני; )344 חלמיש;
)345 מפקד אזור; )347 עיר נמל בישראל;
)349 מן הצאן; )350 ישן; )352 רוח רעה;
)353 נגד מטוסים; )354 ישבן; )355 שמא;
)356 מדף; )357 בשבילי.

מ או נ ך )2 :כן; )3קיפח את חייו בעקבות
המלחמה; )4אליל בבלי; )5מחלק
לשנים; )7נזם לשור; )8תת־מקלע; )9
נסתרות; )10 רמטכ״ל הנצחון; )12 משורר
ישראלי; )13 כנסיה ירושלמית, מחולקת בין
כמה כיתות; )14 קול גבר; )15 כלל; ) 17
סיפרה; )18 נוכחת; )19 הכרמל הוא כזה;
)20 של שניים; )22 צייר סוריאליסטי ישראלי;
)23 יחידת חשמל; )24 שמשקלו מועט;
)25 מילת שלילה; )27 לא קשה; )28 אבר
בגוף; )29 עני; )31 מלך ערבי; )33 עורך
עיתון מצרי; )34 שר ההסברה )36 :זכה
בפרס נובל השנה; )37 שאון; )39 שמה
הפרטי של שחקנית יודניה אמיצה; )41 נטל;
)42 נתן צורה; )44 אבר בגוף; )45 מידת
נוזלים; )47 בית־סוהר )48 :קרוב; )54 מפרץ;
)57 סוג הליקופטר; )60 אשר; )61 גבעה קטנה;
)62 בתוכי; )64 הגיע; )65 נישא; )66
בתוכו; )67 לאן; )69 תבלין מזרחי לקפה;
)70 ראשי תיבות; )71 תן 72 עש; )74
אם הפנינה; )75 תכנית לגבי א״י שלא נתקבלה
ב־ )76 ; 1948 שכונה ערבית עשירה
במבואות ירושלים; )79 מפלה; )80 פיטום;
)82 חברי; )83 בן שבט בנימין; )84 גאווה;
)86 לחץ על ההדק; )87 משפט; )89 שמש;
)90 נעתק ממקומו; )92 הוציא ניצנים; )98
ראש ממשלת בריטניה לשעבר; )101 שחקן
ישראלי, זכה בפרס בונציה; )104 מפקד בכיר
בצד,״ל; )106 פעמון; )108 סוף; )109 נהר
בדרום־אפריקה; )110 מכשיר עינויים; )111
הבין; 112א׳) בלבד; )113 האל.אס.די. הוא
כזה; )114 בן נוח; )115 עני; )117 נסתרים;
)118 שד; )119 פלא; )121 שיש בו שניות;
)123 מלך מצרי קדום; )124 מנהל שרות
השידור; )126 שם נערכה ועידה ערבית
חשובה; )127 באו; )129 תושביה הקדמונים
של ידדן; )131 נשתבש; )132 רוטב; )134
תלש; )135 חלק; )137 אלילה כנענית; )138
ההפך מפנים; )144 סרט ישראלי בהפקה;
)147 על הר הבית; )150 כלל הדברים;
)151 לא מהר; )152 מספיק; )154 מגש;
. )155 אוניברסיטה בארה״ב; )156 מידת היבש;
)157 בשבילי; )159 דגל; )160 משכן
הציבור; )161 רמז לגוף; )162 הגיע; )164
אינו אוכל; )165 מזכיר או״ם; )166 פונטי־קהי;
)168 משועבדת; )169 הפצצה; )171
חזקה, תקיפה; )172 צרה; )173 ריכז מים

ע״י תעלות; )175 בושם לרענץ הבית; )176
מתכת; ) 178 פנינה לחנה; )179 בחן; )181
משכן הפרות; )187 היום בו פרצה המלחמה;
)190 מפקד הצבא המצרי בסיני; )193 סופר
צרפתי שביקורו בארץ עורר פולמוס; )195
נצח; )197 בראש הודלקו; )198 כלי עבודה;
)199 בסולם הצלילים; )200 סוג מפתח;
201א׳) אומה; )202 חי במים; )203 מפתן;
)204 אחו; )206 באופן זה; )207 אינו ישן;
)208 מידת לח; )210 חומר צבע בגוף החי;
)212 רוח בוקר; )213 נמצאת בהתאם;
)215 פרצידנט; )216 קבוצת פרחים; )218
תוספת במהירות; )220 טיל קרקע־אויר; )221
למען; )223 מחסן תבואה; )224 נוזל חיוני;
)226 ניצוץ; )227 בד; )233 זמרת ישראלית;
)236 בנק שגרם לשערוריה השנה;
)239 מזון השמים )240 :הילדה להוריה;
)241 בשבילי; )243 סוף הסוס; )244 זעף:
)245 מסלול בין שני מקומות; )246 ענף;
)248 חצי מוסד; )249 חצי מורג; )250
שיטה פילוסופית במזרח הרחוק; )251 נכרי;
)253 מילת תנאי; )254 הסכימה; )255
הקמת רעש; )257 אין, אפם; )258 משכילה;
)260 מטיפוסיד, של לונדון; )261 התאפקות;
)262 עובר־אורח; )264 נס; )265 ננס; )267
מנחה; )268 עילה; )270 הייה צעירה; )276
בארצו פועלים המשמרות האדומים; )279
ישוב בארץ; )284 דיבור של אזהרה; )286
חצי חלש; )287 מעד; )288 לעצמי; )289
שהנשמה בו; )291 ענף; )292 צבע מבריק;
)293 בן יהודה; )294 נרו יאירו )296 בד
יקר; )297 מילת יחס; )298 קנה השיבולים;
)300 ארגון טרור ערבי; )302 בודד; )303
מבצרם; )305 ארגון מחתרת בעדן; )306
תקווה; )308 חומר עמיד בפני אש; )310
פקק; )311 אבר בגוף; )313 עשה מדרגות;
)314 ואדי; )316 ממנו נראתה הארץ למשה
)317 :ממנה שואבים מים; )323 נתיב
מים סגור; )326 גשר הפליטים; )329
רצועה; )330 הסתובב; )331 זה; )333 רבים;
)334 סוד; )335 אימוני שדה; )336 שנים;
)338 תחת, למטה; )339 סוף יתוש; )340
כלי לשמן; )341 מילת תנאי; )343 הכה ! ;
)344 רץ; )345 נמצאת בפה; )347 עם;
)348 עיתון יומי שהופיע בזמן המלחמה;
)350 שני עמודים; )351 נזכר למעלה.

— ת שגץ _ע#ן ה &גח —
בין הפותרים נכונה י ו \ רדפרס

ש ד 1 0 0ל״י

( אתהפת רונו ת יש ל שלוח עד ת א ריך 25 או ק טו ב ר 1967לתא דו אר , 136 תל־ אביב, ולציין ״עבור ת שבץ־ענק״)

במדינה ירושלים בהודה בנ אי
וחמשת בני ה
רבקה מיכאלי פנתה לעבר יוסי בנאי וצווחה
לעומתו :״ממזר ! ״
זה מאד לא מצא חן בעיני מטרוניתא
ירושלמית כבודה שישבה בשורה הראשונה
של הצגת הבכורה של ילדות קשה.
״את בעצמך ממזרתא!״ התריסה לעבר רבקה.
לא היתד. זאת הפעם הראשונה שלבכורה
בנאי היה משהו להגיד על התוכן של ההצגות
בהן משתתפים בניה. כאשר שמעה,
למשל, כי אחד הבנאים יהיה סמי ימות
בשש, הזדעקה מייד :״לא בחיים שלי ! ״
בסוף: אשכנזיה. כי אימם של הבנאים,
אלמנתו של ירקן ירושלמי מצליח,
יודעת לשמור היטב על חמשת בניה. היא
עוקבת אחר כל הצלחותיהם הבימתיות של
יעקב, יוסי, חיים וגברי ומתעניינת בהצלחתו
של יצחק בנאי, עורו־דין בבאר־שבע.
הבנאים הירושלמיים היו מאז ומתמיד
בעלי נטיות בימתיות. עוד בזכות הסבא,
אליהו בנאי, פועל־בניין, חזן, מספר־מע־שיות,
מנגן בעוד ומחלל בחליל, שאירגן
את להקת התיאטרון הראשונזן בירושלים.
היתד, זאת להקה של בני העדה הפרסית
שהתעתדה להציג את מגילת אסתר. רק שסבא
בנאי לא כל כך הצליח בתפקיד זה.
כפי שמעידים נכדיו :״חיפשו וחיפשו בין
הפרסיות בחורה יפה שתשחק את אסתר
המלכה ולא מצאו. אז בסוף לקחו אשכנזיה.
בכור הבנאים, יעקב, היה משוגע להצגות
מאז ומתמיד. הוא נהג להתפלח להופעות
בירושלים כשהוא מעמיד פנים של עיוור.
יותר מאוחר הופיע בלהקות חובבים (אחד
השחקנים באותן להקות היה מי שמשמש
כיום כסגן־יו״ר הכנסת, מזכיר בן־גוריון
לשעבר, יצחק נבון) .לבסוף הגיע לתיאטרון
הסאטירי המטאטא.
כתחילה: ספרדי. יוסי בנאי החל את
דרכו האומנותית כמתופף וחצרן בגדוד
צופים ירושלמי וגברי בנאי (אינעל הטלפון
תבעק !) היה מופיע במקהלות חזנים בבתי־כנסת
ספרדיים ומקבל תמורת כל ששים
הופעות ספר אחד.
אבל הבנאי הגדול נשאר בכל זאת בכור
הבנאים, יעקב, עליו סיפרה השבוע בגאודה

מה עשתה נחמה עם החרב 1
״ היא החזיוה את ה3ל אל הנוח!
כן מציזבט אווי סרע(מיוני!)

״צ׳יזכאט,״ אומר יליד דגניה ב׳ אורי סלע, מהכר ילקוט הכזבים
החדש ״כיפאק היי זה כזב.
״רק שכזב זה לא סתם בדיחה. פה ושם אפשר למצוא כזבים שנולדו
מבדיחות, אכל אלה מיקרים יוצאי דופן.
״כדרך כלל, הכזב זה סיפור שהיה או שלא היה, אבל שסופר כמסי*
בת־רעים של אנשים אמיתיים על אנשים אמיתיים.
״עד במה שהדבר טיפשי, הרי הכזב הטוב חייב להיות אמת לאמיתה.״
ואורי
סלע בן ה־ 38 צייד לדעת זאת: כי הוא עצמו המציא המון
כזבים, לא רק ליד המדורה והפינג׳אן כדגניה כ /אלא גם בתוכניות
״דגש קל״ ו״חוחים וחיובים״ של ״גלי צה״ל״.
להלן כמה מן הכזבים שאורי מזג יחד עם הקפה לפינג׳אן:
* •1רדכי קושניר מתנועת המושבים יצא יספר משהו על הרפתקותיו בניכר, אמר
פעם בשליחות לניו־יורק. סחבו אותו
לאיזה מועדון־לילר, רוסי, ושם הופיעה נערה
שהשתפכה בשיר הוזלגד״ כשהיא מנגנת
על גיטרה. קושניר התמוגג מנחת, ובסוף
השיר מחא כפיים כמו מטורף. אחרי כמה
דקות, הופיעה שוב אותה נערה, כימעט בלי
בגדים, ושרה משהו פרוע מאוד. קושניר
התעצבן וביקש ממלוויו לקחת אותו הביתה
.״מר, קרה?״ שאלו אותו ,״אולי אתה
מרגיש לא טוב?״ ״לא, לא זד״״ ענה קוש-
ניר ,״אבל את האמת להגיד לכם — חשבתי
שהיא יותר רצינית.״

אב עלוש
אמו, בדירתה שמעל לשוק מחנה־יהודה הירושלמי,
לאנשי ירחון העדה במערכה.
האבא של יעקב היה מאד גאה על הצלחותיו
של בכורו בתיאטרון. אבל זה קצת
הרגיז אותו שתמיד היה יעקב ממלא תפקיד
של שמש או משהו דומה.
לכן ניגש פעם לבמאי של המטאטא ושאל
אותו ישר ולעניין :״איך יעקב?״
משקיבל, בתור תשובה, שורת מחמאות,
שאל :״אז למה הוא צריך תמיד להיות
משרת? אתה לא יכול לעשות אותו למנהל?״

דרכי אדם
שיטה
לא־ מ כוב ד ת
״קשרתי את ילדי לספה, כי כך אני
מחנך אותם,״ הסביר ויקטור עלוש לשופט

ך* חדר של אברהם מגבים תסתובב
^ הרבה זמן עכבר עצמאי. כל פעם שהיו
מנסים לגמור איתו, היה מסתתר בתון הרדיו.
אברהם חשב שבוע ימים אין לגמור
עם העכבר, עד שנפל על הרעיון וכיוון את
הרדיו לקול־ישראל. אחרי שעה העכבר מת
משיעמום.

**עם יצא זבד שוע לסיור וביקש שיגדיל
ו לו צמח מסויים. אמר המומחה :״זוהי
חלמית.״ שאל שוע :״יש לזה עוד שם?״
אמרו לו :״חובייזה.״ אמר שוע :״זהו זה!
דברו מאמע־לושן!״

ך* אחד הימים בא מומחה צרפתי ל״
^ איקולוגיה לנגב ושאל את אחד הבדואים
אין נקרא בלשונו הצמח דיפלודוקסים. הבדואי
הביט בזילזול טל הצמח ואסר :״הדא?
הדא חרא!״ מאז נקרא הצמח במדע דיפלו״
דוקסים חרא.
* * חת הבנות ביקשה שיתנו לה שבת
^ לרגל מות סבתה. כשחבר אחד פיקפק
בנחיצות הנסיעה, הסביר לו סדרן העבודה:
״מה אתה לא מבין? היא צריכה לעזור ל־אמא
שלה להיות יתומה.״

***אלו את מושיקו במשפט מדוע היכה
£/ן את הרט״ר. ענה :״הרס״ר צעק לי, :סו־שיקו,
גש הלום!׳ ניגשתי והלמתי.״

*** יי ע גלזר השתתף פעם במשחק כדו־רגל
באיצטדיון בתור נהג אוטובוס
שצריך לאסוף נוסעים אחרי המישחק. היה
שם באלאגן שלם. כל אחד רצה להיכנס לאוטובוס
ראשון והעניין לא זז. בסוף שייע

** ספרים על מוגרבי הזקן, שעל שמו
נקראים בית־הקולטע והכיכר, שהוא היה
קצת חרש. באחד הימים, בתקופת מלחמת
העולם השנייה, כשהאיטלקים הפציצו את
תל־אביב, ישב אדון סוגרבי במשרדו בבניין
בית־הקולנוע. לפתע הטילו האיטלקים
פצצה ברחוב פינסקר, לא רחוק מבית־הקול•
נוע. אדון מוגרבי הרים את ראשו וקרא לעבר
הדלת :״יבוא!״
ף ייצמן היה מבקר הרבה בקיבוץ משמרן
העמק. חברי המשק היו מארחים אותו
במוסד החינוכי היפה, כי התביישו להראות
לו את הצריף העלוב ששימש כחדר־אוכל,
פעם, כשווייצמן הביע את רצונו לבקר
סוף־סוף בחדר־האוכל, נבהלו החברים נורא,
וכדי להיות בטוחים שלא ייכנס לשם בשום
אופן, תלו על הצריף של חדר־האוכל שלט;
״מחלת הפה והטלפיים. הכניסה אסורה
בהחלט!״
וייצמן סייר במשק, הגיע עד לצריף, התבונן
בשלט ולבסוף אמר :״אתם לא מתביישים?
משק כל־כך ותיק, והרפת שלו
עדיין בצריף כזה עלוב!״

ך* ע ם בי גו ר החל אחד החברה לריב
} £באופן רציני עם עבד. ניגש אליו עבד,
תפש את צווארון החולצה שלו ואמר לו
בשקט :״לן, תחזיר את מיברשת־השניים
שלן למחסן, מפני שעוד מעט לא תצטרן
אותה יותר.״

כבד את ילדין!

בראל :״נו, טוב. יום אחד נכנסתי למסעדה
בפאריס. כמו שאני יושב לאכול, נטפלה אלי
רזאלה אחת, כזו צבועה ומסולסלת. אבל
יוסי של חתיכה.״
״נו, ומה אחר־כך?״ שאלו החברה.
״כלום. היא ביקשה שאני אזמין אותה
לשתות ולרקוד. היא רקדה דווקא די טוב,

החזירה אותם לפרה.

ך* שכראל חזר לפתח־תקוזה מהנסיעה
^ הראשונה שלו לפאריס, בענייני עלייה
ב׳ ,הקיפו אותו כל החברה, בתקודה לשמוע
משהו מעניין על העולם הגדול. אבל בראל
היה שתקן כפרד. בקושי הוציאו ממנו מילה.
בסוף, כשהחברה כבר ממש התחננו ש*
הוצאת אפרסמון; 112 ענד.

השלום בבאר־שבע, משה חסון.
אל השופט הגיע עלוש אחר שהפעיל את
שיטת החינוך הייחודית שלו על שניים מ־11
ילדיו: מאיר ( )7ופרדי (.)9
עלוש, שתיין מועד (״אני שותה מגיל
ארבע בלי שתייה אני לא יכול לחיות!״)
לא הסתיר מדוע הוא חסיד שיטת החינוך
הפרטית שלו :״אני אדם ע צ בני ...כשבאתי
הביתה והילדים השתוללו, הרבצתי להם.
זה לא עזר, אז לקחתי חוט וקשרתי אותם.״
״פעם תהיה זקן בכל זאת היה
עלוש מוכן לשנות את השיטה .״לא ידעתי
שזה אסור,״ התנצל לפני השופט .״אם
כבוד השופט יחליט שזה אסור לעשות,
לא אעשה זאת עוד פעם ! ״

רק אני לא הייתי הכי טוב על המיגרש ב־לרקוד.״

חשוב. מה היה אחר־כך?״ שאלו החברה.
״כלום.
היא הזמינה אותי לבוא אליה
לחדר, מין חדר כזה קטן, בעלייה של בית,
עם תקרה עקומה כזאת.״
״לא חשוב. מה היה אחר־כך?״ שאלו החברה.
״כלום,״
אמר בראל ,״אחר־כך הכל היה
בדיוק כמו במלאבם.״

ך* שההכרה יצאו להתקפה על בית־
^ החרושת לקרח בבית־דגון, היה אבו־ליש
בכיתה הפורצת.
בדיוק יום לפני זה הגיעו ריסוני־המילס
החדשים, אלה עס הניצרות. אבו־ליש אף
פעם לא ראה קודם רימון כזה, לכן הוא
זרק אותו בלי להוציא את הניצרה.
כשעברו איזה שתי דקות והרימון לא
התפוצץ, ניגש אליו אבו־ליש, מחומם נורא,
בעט בו ברגל בכל כוחו וצעק :״יחרביתאקו
תתפוצץ או לא? תתפוצץ או לא?״

* 1חמה, האקונומית של שדה־בוקר, היתד.
,4מקמצת נורא באוכל. פעם נשארו לאחר
ארוחת־הערב שני ספלים של חלב ונהמת

כבוד השופט חסון הזכיר לו, כמובן,
שזה אסור וכדי שעלוש לא ישכח שזה
אסור, גם קנם אותו ב־ 150 לירות.
אבל כדי שעלוש באמת לא ישכח שזה
אסור לקשור ילדים לספות, אפילו אחרי
שכבר ישכח את 150 הלירות ששיטת החינוך
שלו עלתה לו, הוסיף השופט כמה
מילים אישיות לגזר־הדין :״אתה תהיה, פעם.
זקן ואם לא תכבד את ילדיך עכשיו, הם
לא יכבדו אותך אז!״

לקח את העניינים לידיים וצעק :״שימו לב!
אל תידחפו! תיכנסו לפי סדר: אחד חייל,

אחד בן־אדם!״

•ץ הרי השיחרור, קיבל ציבי מספר
ירוק ונעשה לנהג טקסי בירושלים. יום
אחד, כשעמד בפינת בן־יהודה—קינג־ג׳ורג׳,
ניגשה אליו חתיכה ושאלה :״תסלח לי, אתה
פנוי?״
הסתכל ציבי בבחורה ואסר :״כן, ואת?״

ך* שעת ריצת״שדה עם רובים, הפסיק
^ פעם גדעון את הריצה, ניגש ליאיר המדריך
ואמר לו :״המפקד! הרובד, איבד
שתיים מתכונותיו. הוא לא קל ולא נייד.״

*ופקה כגאי התיישב בין הופעה להופ־
7עה במיבצע סיני לאכול בסטבח־שדה צבאי,
אי־שם על־יד עזה. מאחר שבנאי מפורסם
לא רק בתור שחקן אלא גם בתור בעל
תיאבון בריא, הוא פנה לטבח וביקש, אם
אפשר, עוד עגבייה.
״אין,״ ענה הטבח ,״דחילק, אל תשכח
שאנחנו בעיר כבושה.״
״אם ככה,״ אמר בנאי ,״אולי אפשר לקבל
מלפפון כבוש?״

ישראל בערבית שידר יומן שנמשך 15 דקות
ושנושאו היחיד היה מחדלי חברת החשמל
של עזה.
• גם הם כאצילים. בירושלים קיבלה
הסוכנות היהודית מיברק מאירגון היורדים
הישראליים בקנדה שביקש :״החזיקו
מעמד ואל תוותרו על אף שעל של השטחים
המשוחררים.״
• הקש על בל טיפה; בבית־אורן
:ביטלו מהנדסי תה״ל את השימוש באלחוט
במיפעל המים האזורי, עברו לשיטת־קשר
חדשה, שעיקרה הקשה על הצינורות, כדוג•
ימת השיטה אותה ראו בשימוש בקו צינור,!:נפט
בחצי־האי סיני,

החי
• עין תחת עין. בעזה הופסק זרם
החשמל ל־ 15 דקות, בדיוק בשעה שקול־

העולם הזה 1571

.כן ט 5ר /ל ר
ל * טלח בי ר׳

.קעוביס.

3ך ע ^ לז ס

ב ן טלר/ביר,

שאס יי,

•ר. כיוחמיז !

יי שס ת \ לייילזרז

ן י/רי

רי ן י 31ר^זיי

••3ו!זר־א ל

3י ו.

גטעיך !5לקריא/ח-

חכי ׳ ר י׳׳ ג ל • טעצ׳ רבעורל

להחז־י

שלל

׳ י ר יי.