גליון 1572 מתאריך 16 באוקטובר 1967

״איפה נערות הפצצה הכושיות?״
שאלנו בשבוע שעבר, בכותרת השער הקדמי.
בעצם• ידענו היטב היכן הן. כשם שידענו,
כי לא רק השתיים נלכדו במיבצע־בזק של
משטרת־ירושלים ושרותי הכטחון. אולם הצנזורה
אסרה כל פירסום הקשור בתוצאות
הפעולה הזאת.
נאלצנו לגנוז את אחת הכתבות הסנסציוניות
בתולדות העתונות הישראלית. מובן
שגם עתונים אחרים עבדו על נושא זה,
וגם עליהם נאסר לפרסם דבר. הצנזורה רק

מארבים. כל פעם שנתפס חשוד חשוב
היתד, מצלמת העולם הזה בסביבה.
הקצינים, שבתחילה. הסתייגו ממתן
אינפורמציה על פעולותיהם השוטפות׳ התרשמו
מעקשנות השניים. כמה מהם החלו
לא רק לסכם פעולות שנעשו, אלא אף לרמוז
להם היכן כדאי להם להיות.
כך, למשל, הגיעו לשעפאת רק כמה דקות
אחרי שהגיעה לשם החולייה אשר לכדה את
הטנדר עמוס חומר־הנפץ והנשק.
במיקוד, אחר הגיעו השניים לאחד הכפרים
שליד ירושלים, יחד עם המשטרה והש״ב.
הם גילת אל אנשי הבטחון׳ כאשר אלה ערכו
סריקה לפי רשימה של כתובות.
כאשר הוטל על חולייה משטרתית לצאת
מייד, באמצע הלילה, לביצוע מעצרים חדשים,
הסתבר כי לא היה בין אנשי־החוליה
נהג. שקד הציע לעזוב את מכונית המערכת
ולשמש נהג של הניידת. כמעט קיבלו את
הצעתו, עד שפקד יעקב ארוסי החליט שמוטב
שהוא ינהג בעצמו.

עבודתם שד שקד והוגן לא הצטמצמה
לבילוש אחר הבלשים. הם גם ערכו
חקירות פרטיות משלהם׳ הפעילו את המו־
הוגן הודיעה, כי הפירסום יותר החל מיום חמישי
אחרי־הצהריים.
מעריב הפר את האיסור ביום חמישי לפני
הצהריים, ואחריו מיהר לעשות זאת גם
ידיעות אחרונות. ראינו את המהדורות המיוחדות
שהם הוציאו — וליבנו כאב על
החומר העצום שאספנו וגנזנו.
גליון זה של העולם הזח, המופיע ארבעה
ימים אחרי העתונים היומיים׳ מכיל את הכתבה
שנועדה להופיע אצלנו בשבוע שעבר.
אני מניח שהספקת בינתיים לקרוא לפחות
עתון גדול אחד שדיווח על לכידת המחתרת
בירושלים. השווה נא אותה עם הכתבה
בגליון זה — ותראה איזו עבודת־נמלים
הושקעה על״ידי צוות העולם הזה, וכמה
עשרות פרטים חדשים מגלה לף הכתבה
הזאת.

משטרת ירושלים, ובעיקר המחלקה
לתפקידים מיוחדים, בראשותו של רב־פקד
נחום בשמי, ניהלה את החקירה ללא
ליאות, כשאנשיה מתאמצים עד קצה גבול
היכולת.
באותו קצב עצמו עבד צוות, העולם הזה
על הכתבה. כתב העולם הזה שמואל שקד,
וצלם המערכת, אורי כוגן, יצאו לירושלים
מייד אחרי שנודע על גילוי הפצצה בקולנוע
ציון. הם חזרו משם רק כעבור 36 שעות.
במשך זמן זה לא ישנו, לא התגלחו וחיו
רק על סיגריות וקפה. תריסר פעמים איימו
חוקרים נרגשים לעצור אותם — אם לא
יחדלו לעקוב אחרי מיבצעי־המעצר וה
שקד
(במרכז)
דיעים שלנו בעיר העתיקה. וכך, בשעה שרק
עיתונאים בודדים ידעו בכלל על מעצר
הכושיות — כבר היתד, בידיהם של השניים
הכתובת המדוייקת של משפחת העצורות.
לבסוף, כאשר חזרו לתל־אביב, היה בידם
הדו״ח המלא של המיבצע. הם מסרו את
החומר והצילומים למערכת, שהכינה אותו
לדפוס — והלכו לישון. רק כאשר התעוררו׳
כעבור יממה, גילו כי הסקופ הלוהט
שלהם הוכנס למקרר.
עתה, משהוצאנו אותו משם, אנו גאים
על כי הוא מכיל עדיין את חותם הבלעדיות.
הפיליפיני הבלט

א 1יהא!
לוח

הופעות

תל-אביב -היכל התרבות
מוצאי שמחת תורה 26.10ב־ 7לצה״ל
ב־ 9.30 לקהל הרחב
יום ג׳ 31.10ב־ • 8.30 יום ד׳ 1.11ב־830
כרטיסים ב״רוקוקו״ ויתר המשרדים

יגור

״יד למגינים״28.10

29.10

30.10

חיפה — ״ארמון״ 2.11
כרטיסים ב״נובה״ ויתר המשרדים
ירושלים -בניני האומה 4.11
כרטיסים: כהנא ויתר המשרדים
העולם הזה 1572

הזדעזעתי. יש משהו מן הקאניבאלי ברעיון
שנאכל בשר גרמני. אני לא יודע
למה — אבל זה כאילו היינו זוללים מבשרנו.
לא די בכך שבמחנות־ההשמדה וברכבות־הרעב
אכלו לפעמים בשר־אדם? אנו מוכרחים
לזכור את כל האימה הזאת, מחדש?
אחד שהיה שם, תל-אביב
מכתבים מפגרים מדיניים
האמת היא שכל אלה התובעים סיסוח לאלתר
או החזרה לאלתר של שטחים שנכבשו
מתוך מגמות צבאיות ולא תרבותיות־פולי־סיות,
הם מפגרים מדיניים.
הייתי רוצה לראות מה יעשו השוביניסטים
הללו בשיטחי־הסיפוח ההם — אף
אם יגרשו מהם מיליון ערבים, כפי שגורשו
היהודים בעבר. הלא לא היה להם במי
להחזיק בהם!
מצד שני, הייתי רוצה לראות מה היה
עושה כל אחד מן התובעים החזרה וגמרנו.
איפה היה עומד להגן על תל־אביב? בקלקיליה?

פיתרון מדיני יאפשר ליהודים ולערבים
לחיות פה, מבלי להרוג אלו את אלו.

שמואל סבוראי, תל־אביב

כדי שנבדיל, אלה מאיתנו שלא אוהבים
את גרמניה בכלל ואת טעם בשרם
בפרט, אני מציע להטביע חותמת מיוחדת
על הבשר שלהם.
הצעתי — היא זו (ראה ציור).
שאול אלחנן, חדרה
יש צדק פיוטי בעניין הבשר מגרמניה
(העולם הזה .)1571 אתמול אכלו
הגרמנים את בשר עמנו. היום הם מספקים
לנו בשר משלהם.
מיכל כהן, ירושלים

כל הכבוד
בימי מלחמת ששת־הימים היתה הסיסמה
השגורה — ובצדק — ״כל הכבוד לצה״ל.״
אני מציע שעכשיו יתחילו להפיץ את
הסיסמה :״כל הכבוד לשלום.״ יש צורך

לכל טעם
לכל ת ק ציב
לכל הזד מנו ת

בונבוניירת

מושכתבצורתה הנאה

המתנהשתכבושאתליבהשל כל אשה

בו — גם כשהוא כרוך בהתחשבות בדיעות
שהן לא לרוחנו.
מידה מאני, חיפה

שנה טוכה
תמונות תשכ״ז בגיליון ראש־השנה (העו לם
הזה ) 1570 היו לא רק חידוש אלא
גם משב־רוח רענן. רצוי מאוד להפוך זאת
למסורת בכל הגיליונות שיופיעו בכל ערבי־החגים.

הכבוד לכם! עלו והצליחו!

צבי מזר,

חיפה

...מיזגתם, בתמונה אחת, את שני הדברים
החשובים ביותר למדינת ישראל,
בימים קשים אלה: טנקים, לימי־הקרבות,
וחתיכות, לימי־ההפוגד. שביניהם.
כן ירצה הגורל שימי־החתיכות יתרבו,
(המשך בעמוד )4

מכתבים
(המשך מעמוד )3
בתשכ״ח, וימי־ד,טנקים
לצה״ל — ילכו ויפחתו.

— עם כל הכבוד

אברהם אלימק־י,

נתניה

האסון על הכביש
קול ישראל שידר את הידיעה אודות דריסת
בתי רחל, כאילו ונוח מוזס נהג באוטו.
כל העיתונים מסרו מפי דובר־משטרה שהאוטו
היו; בשליטתו של נוח מוזס.
עיתונכם (העולם הזה ) 1569 היה היחיד,
איפוא, אשר מסר את האמת — דהיינו,
שנוח מוזס נתן לבנו ארנון, בן ד 14 לנהוג
במכונית ועל זאת קבלו את תודתי
ותודת משפחתי.
עם זאת משתומם אנוכי כי בתוך הכתבה
משתרבב פסוק ״שליד ההגה ישבו נוח מוזס
ובנו ארנון״ .והרי כל נהג יודע שליד
ההגה יכול לשבת רק איש אחד בלבד.
ובכן, או שנוח מוזס נהג או שבנו נהג.
ומוזם לא נתן לבנו לנהוג בכביש שומם
ובשעה שקטה, אלא ברחוב של בית־ספר,
כ־ 20 מטר משער בית־הספר, בשעה 7.45
בבוקר, כשהרחוב הומה מילדים בדרכם ללימודים.

כ ג׳ .י. שבי, רמת־נן

השפנפנה שדנו
שימעו, שימעו, גם אני רוצה אחת כזה,
באמבטיה קטן משלי!
אם זהו הגזע הישראלי המצוי של שפג־

שפנפנה יפת
בוז

פנות־ראווה (העולם הזה ) 1571
לחוקי־הדת האוסרים זלילת־שפנים!
וברכת הידד לשפנות העברית!
אמיר רוזן, ומ-ציונה

עוד פעם, בחייכם!
אני זקוק לחיוך של היפתית הזאת!
שמואל אלמוזלינו, תל-אביב

בבקשה, ראה תמונה.

הרב התוקע

!ערובת אמריקאית, קינגסייז פילטר
8121

לעניין התקפותיכם על הרב גורן:
התקיפו כרצונכם, ובכל החזיתות. אך
רק כאשר המלחמה היא צודקת ומוסרית.
אין זו אשמתו של שום נוצרי או יהודי
שלמוסלמים יש נטייה לבנות מיסגדים קדושים
ומקודשים דווקא במקומות המקודשים
מזה זמן רב לדתות אחרות, הר הבית,
מערת המכפלה, ועוד.

אלי ברקוביץ,

ירושלים

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם הזה 1572

בעולם
ויטנאם
התאב דו ת
ל טווח ארוך
משך חודש ימים לא נדמו התותחים
המוסווים, המחופרים באדמה והנעים מנקודה
אחת לשנייה. משך חודש ימים ישבו
הנחתים האמריקאיים, כשפגזים נופלים על
עמדותיהם בתדירות של אחד כל ארבע
שניות — משך 24 שעות ביממה.
זה היה בקון־תיין, לה קוראים בשפת־

צ׳ה גכארה
לירות, ולא חשוב על מי
הארץ מקום המלאכים. לגבי החיילים האמריקאיים
היה זה הגיהנום.
תגובתם היתד, בהתאם: מטוסים אמריקאיים
כבדים ותותחים, באזוקות והליקופטרים,
הפציצו יומם ולילה את ה״איזור
המפורז״ המפריד בין דרום לצפון ויטנאם.
היתר, זו ההפצצה הכבדה ביותר לה זכה
שטח עויין, אי־פעם, באיזושהי מלחמה. היא
נשאה פירות — מרים במקצת: הויטקונג
נסוג, השאיר את האמריקאיים חולשים על
גיבעה קטנה, בשטח מיוער — שאינה חולשת
על שום שטח חיוני, ואין לה חשיבות
אסטרטגית כשלעצמה. בתמורה השאירו ה נחתים
בשדה — קרוב לשלושת אלפים איש.
כוח שיכנוע רציני. גם בסייגון, הלא-
כל־כך רחוקה מקון־תיין, זכו האמריקאים
לניצחון: בית־הניבחרים הדרום־ויטנאמי אישר,
ברוב דחוק של 58 בעד ו־ 43 נגד, את,
כהונתו של הנשיא תיאו־פאט, איש הכת
השלטת הצבאית.
היה זה אישור צפוי: בית־הניבחרים ניבחר
בעזרת זיופים ולחץ.
משום כך אפשר היה להתפלא ש־ 47 איש
הצביעו נגד ואחד נימנע. ארבעה מן המצביעים
נגד נפסלו בגלל ״אי־סדרים,״ ברגע בו
נידמה היה, לסיעת הרוב, שהכהונה תידחה.
״עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו!״ אמרו
פקידי־היעוץ האמריקאיים הבכירים, בסייגון,
משנודע להם על תוצאות־הבחירה. ומימרתם
הפכה, בן־לילה, לסיסמת־ויטקונג, מאחר
ואנשי־ו־,גרילה מנצלים כל ספק אמריקאי
למלחמתם הפסיכולוגית.
פיקפוקיס גוברים. וכך גם אירע
ששני הניצחונות האמריקאיים הפכו, באר-
צות־הברית הרחוקה, לתבוסה פוליטית ענקית
לנשיא ג׳ונסון.
במקום אופוזיציה של ביטניקים, היפיס
ואינטלקטואלים חסרי־השפעה השורפים את
צווי־הגיוס שלהם, הפכה ההתנגדות למלחמת
ויטנאם, תוך שבועות, לדיגלם של כל החוגים
השמרניים — ור,ליבראלים הקיצוניים.
טוענים השמרנים :״על אמריקה להתרחק
מסיבוכים אסיאניים, להתרכז בהגנת היבשת
האמריקאית.״
טוענים הליבראלים :״זוהי מדיניות של
התאבדות לטווח ארוך. גם צרפת גמרה את
הקאריירה בויטנאם — אז הודו־סין —

חגזלס הזה 1572

כשהתעקשה להגן על עמדות חסרות־ערך,
נחלה את תבוסתה במיבצע דיין־ביין־פו.״
ואם כי קון־תיין איננה דיין־ביין־פו —
עלולה ההצלחה הצבאית האמריקאית האחרונה
לשחק את אותו תפקיד שהתבוסה
הצרפתית שיחקה: לשכנע את ארצות־הברית
שזוהי השקעה בלתי־כדאית, ושכדאי להחליף
את המדיניות — ואולי גם את המועמד
הדמוקראטי לנשיאות, בבחירות של . 1968
רצח בדם ק ר

יי ז!או ׳

בוליבייה

״אחרי שישפטו אותי למאסר — יעמידו
פנים שאני מנסה לברוח ויתקעו בי כדור,״
אמר לפני כמה שבועות העיתונאי הצרפתי
רדי דבריי על שובייו הבוליביאניים.
ואילו הקולונל רקה טראן, הבלאי המח זיק
במפתחות תאו של הצרפתי־המארכסי־סטי
הצעיר, טען לא פעם :״אנשי־הגרילה
ודאי ינסו לשחרר את דבריי, ואז נצטרך
לירות — ולא חשוב על מי.״
איומים אלה, בתוספת העובדה שאנשי
מישטרו של הדיקטאטור הצבאי רנה באדיי־נטוס
נוהגים לירות בעורפו של כל איש־גרילה
שהם לוכדים מאפיינים את תגובת
המישטר הצבאי של בוליביה על מלחמת־ההרים
של אנשי הגרילה הקאסטריסטים.
בשבוע שעבר בא מיקרה נוסף ואישר
את הסברה, שבבוליביה מתנהלת מלחמת־השמד
נגד המורדים הקאסטריסטים: חורחה
ואסקם ויאנה ,,איש־הגרילה היחיד שנפל בשבי
— לאחר שנפצע — נרצח אף הוא.
בלי צחוק .״זה היה צריך להיות
דבריי,״ אמרו מייד כתכי־חוץ שביקרו את
דבריי בעיר קאמירי, בה נפתח השבוע משפסו.
אבל
בינתיים נמשך המסע הבינלאומי למען
שיחרורו ומשפטו ההוגן של דבריי —
ולא במיקרה, משום שהוריו נימנים עם חוגי
האצולה העשירים ביותר של צרפת.
אלא שאנשי הכת הצבאית לא יכלו לסבול
שיעשו מהם צחוק 300 .איש־גרילר״
בהדרכתו האישית של המנהיג הקומוניסטי
הקובאי־ארגנטיני, צ׳ה גבארה׳ עדיין חותכים
את הארץ לשניים.
על כן ד,ם נחפזו לגלות כי ויאנה חוסל
״עת ניסה לברוח מבית־החולים״.
הקולונלים, שפירסמו הודעה זו, לא ניסו
אפילו להסתיר את העובדה שאיש־הגרילה
הקאסטריסטי לא היה במצב לנוע ממיטתו,
אליה רותק לאחר שנפצע בעת תפישתו.
ליתר רושם גם חזרו והודיעו, ללא כל
ביסוס ממשי, כפי שכבר הודיעו כמה פעמים
בעבר, כי הצליחו לחסל גם את צ׳ה
גבארה. אבל לא במיטה, כי אם בהרים.

אדצזת־הברית

יש ק לי ם
ייש כבדים

ארצות־הברית מצאה, השבוע, את עצמה
בפני בעיות־סמים חדשות בתכלית :
• שלטונות המכס התלוננו ששוב אין
להם מחסנים די הצורך, כדי לאחסן את
כמות החשיש והמאריהואנה המוברחת לאמריקה
— ואותה חייב המכס לשמור,
על פי חוק, עד שד,מבריחים יובאו לדין.
#משרד ההגנה התלונן שרוב החיילים
האמריקאיים מעשנים חשיש.
83 אחוז. באחד המחנות המבוצרים
בויטנאם הודו 83 אחוז מן הנשאלים שהם
מעשנים חשיש, אורח־קבע.
כין 95 איש שהסכימו לדבר על כך, בבסיס
לונג בין, בקירבת סייגון, הודו 79
שהם מעשנים חשיש.
מהם עישנו 45 אחוז עוד לפני הצטרפותם
לצבא ארצות־הברית 10 :למדו על כך בצבא;
אבל 45 אחוז מן המעשנים — החלו
להשתמש בחשיש — אך ורק בוויטנאם.
״בגלל המתח,״ אומרים השלטונות הרפואיים
האמרקאיים.
אבל מתח או לא — אין ספק שרוב אלה
המעשנים בצבא, יחזרו לארצות־הברית,
כשהם מכורים לסם — ויגבירו שם את התנועה
האדירה התובעת כבר היום ביטול
איסור המכירה של סמים ״קלים״.
סמים אלה הם חשיש ומאריהואנה שההתמכרות
להם היא פסיכולוגית, כמו לטב־אק׳
למשל ; ולא סמים ״כבדים״ כמו אופיום,
הרואין ומורפיום — להם מתרגל הגוף
מבחינה קלינית, ואין כימעט אפשרות להשתחרר
מהשפעתם, אך ורק בכוח הרצון.

כולד זהר וקסם
ע ם לכת דור ה־גלוס
בכל בקבוק חדש של דורה-גלוס מצויות
פניני 0110/11014 לערבוב הומוגני של
הלכה בגווני האפנה החדישים.
ג!ס.וס/**-ו,0הלכה היחידה המכילה
כבר ותאספ&א 1ו*א,הלכה השומרת על צפרניך.
0110/1-010x1אינה מתקלפת ומצפה בצודה
שווה וחלקה את הצפורן.

0111 0 1 - 0 1 0 5 5
זהר וקסם לצפורנייד

טיולי סוכות

רמת הגולן
רצועת עזה — צפון סיני
ירו שלים — בי ת־ לחם — חברון
ירי חו — שכם — טו ל־ כרם
ועוד טיו לי ם
ב״ 40מ ס לו לי ם נבחרים
בכל רחבי הארץ

ה טיו לי םמת קיי מיםב או טו בו סי ם מ פו א רי ם
ב לוויי תמד רי כי ם מו ס מ כי ם

— מספר ה מ קו מו ת מוגבל —
פ ר טי םוהרשמה במ שרדי ״אגד-תיור״,
״אנד-דן תיור״ ו אצל סו כני הנ סי עו ת
הישראלי החדשות
שבועון
.העולם הזה*,
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ סין • 6גלוסות: צינקוגרפיה כספי בע״נב *
העורך הראשי: אות אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע*מ.

תמרורי
אהוד

נחוג. יום הולדתו ד.־ 50 של
אכריאל, שגריר ישראל לאיטליה ולמלטה,
יליד וינה ובנו של מי שהיה המורה לאנגלית
של קיסר חבש, היילי סלאסי, בעת גלותו
בירושלים של מלחמת־העולם ד,שנייר .,אברי־אל,
חבר משק נאות־מרדכי (הענף: מספוא)
היה פעיל בהצלה, בהעפלה וברכש ולזכותו
יש לזקוף את הביצוע המוצלח של עיסקח
הנשק הצ׳כית־ישראלית שהבטיחה את ה־נצחון
במלחמת העצמאות. לאחר מכן היה
אבריאל ציר בצ׳כוסלובקיה, בהונגריה, ברומניה,
מנהל משרד ראש־הממשלה ומשרד
האוצר, ח״ב מפא״י ושגריר ישראל בגאנה,
בליבריה ובקונגו.

הרג

נחוג. יום הולדתו ר,־ 80 של
כתריאל פישל טבדרש, יליד פולין
שהוסמך לרבנות בגיל , 17 ושהיה בעבר רבן
של שכונות תל־אביב, ושביתו שימש מרכז
לפעילות ההגנה בגבול יפו והידוע במיוחד
במחקריו הרבים (שהאחרון בהם, כתר
אפרים, הופיע השבוע) ושנושאם בירור שאלות
הלכה בקשר לקיום מדינה ישראלית.
נפטר. ברוחמה,
(״פינק״) וזה, איש
בטחון ותיק, מי שהיה
מפקד הרכש של
ההגנה, ושעוד הספיק
להיות, במיבצע
סיני, מפקד שארם
א־שייך, אך שנודע
ברבים רק בשנה שעברה
עת פירסם את
זכרונותיו בספר ה־משינזח:
רכש, בו
נתן את גירסתו על
אניית הנשק אלט־וזה
לינה
וזכרונות רכש
רבים אחרים (כגון
הצעה של מהמרי־סוסים יהודים אמריקאיים
לספק נשק לישראל תמורת קבלת הזכיון
למירוצי־ד,סוסים במדינה החדשה).
בגיל

פנחס

רודי ברונה,

נפטר. בניו־יורק,
מהנדם־ממציא (חיתוך דק של פלדה) ומש־קיע־הון
בישראל (תריסי צלון) ,אוהב שירה
ומו״ל פרטי של ספרים יקרי־מציאות, ש־ביתו
הניו־יורקי שימש מיפגש־קבע לעשרות
ידידיו הישראליים (ביניהם: ישראל גלילי,
יגאל אלון, שושנה דמארי).

נפטר. בירושלים, בגיל ,62 אברהם
(״אברשה״) ארסט, מנהל קול ציון לגולה,
עסקן אחדות־עבודה ותיק (מועצת העיר) שנולד
במוסקבה, בד, נעצר בגלל פעילות
ציונית, וממנה עלר, ארצה, לעיסוק של
פועל־בניין שנכלא בעכו של שנות העשרים
בעוון עמידה במשמרת של עבודה עברית
ושהתמסר אחר שחרורו לענייני בטחון (קישור
עם השוטרים העבריים במשטרת המנדאט)
וניהול תחנת השידור המחתרתית
של ההגנה בירושלים, קול הכונן העברי.
חמדה דיסקין,

נפטרה. בגיל ,73
ילידת פתח־תקווה, אשתו ואם ארבעת בניו
של יצחק דיסקין, יליד ירושלים, פועל חק לאי
שהיה בגיל צעיר לאחד מגדולי סיטונאי
המזון של ארץ־ישראל (עם סניפים ביפו,
עזה ובאר־שבע של אותם ימים) ושנודע לאחר
מכן כגדול יבואני המשקאות החריפים
ומייסד בית־ד,חרושת לבירה כביר בבת־ים.

שי ח ת היו ם .
כשמדובר בקנית חליפה או תפירתה,
ברור כי איו אריג מ ת אי ם יותר
מפולגת דיאולו מאסטר.

נפטר. בתל־אביב, בגיל ,79משה
ראט, בלשן שחיבר לפני כמעט 60 שנר,
את ספר הדקדוק שפת עמנו (שתורגם לשש
לשונות והופץ בעשרות מהדורות) ,ממנו
למדו עברית דורות של עולים מארצות מרכז
ומזרח אירופה ושעמד לצאת לדימום
ממשרתו כמנהל מכוני ההשתלמות למבוגרים
(האוניברסיטה העממית) בהגיעו, בחודש
הקרוב׳ לגיל .80

פרס!ם סלניק .

אריגי פולגת דיאולו מאסטר
הינם המילה האחרונה
באופנת אריגי גברים, הו באיכות
והן בשלל הגוונים ובמבחר הדוגמאות

תשלובת

הטקסטיל

החדישה

ביותר
א 6 ״ 0 1 01£זנ! 1ז זי 65 ץ ז? 0זנ<ז ז1ז 3חז !פגז • ?9ז -

נפטר. בפאריס, בגיל ,82
מורואה, סופר צרפתי־יהודי,
אנדרה הרצוג, זכה לשם עולם
ספרים שכתב, שד,נפוצים בהם היו
על אישים ספרותיים והיסטוריים
רון, דיזרעאלי, כמאל אתא־תורב,
אנדרה שנולד כ־ב־
120הביוגרפיות
כגון
ביי-
אבן־סעוד.

נפטרה. בארצות־הברית, בגיל ,89
אומץ הילדגארי, ילידת אוסטרליה
שהיתר, נשואה תשע פעמים ושהיתד. ידועה
יותר כנערת היהלומים על שם היהלומים
שהרכיבה בשיניה הקדמיות עת הופיעה על
במות קליפורניה בראשית המאה.

העולס הזה 1572

מאת ש דו כ הן ־ובכן — המחתרת הערבית נופצה לרסיסים. אנשיה יושבים במעצר. ראשיה נלכדו.
הניצחון על אירגוני הטרור הוא עצום ורב. הוא הושג במהירות, במיבצע־בזק שהמטיר
מכות מדוייקות על כל שלוחות המחתרת.

מימדי הניצחון הזה, מהירותו ויפודיותו מזכירים את הניצחון הצבאי
שבא בעיקכות ששת הימים של יוני.
כמו אז, כן גם עתה, יכול האזרח לנושם עמוק ולומר בסיפוק: ניצלנו! ניצחנו!
זהו שיכרון טבעי. שיכרות־הניצחון. אבל אחרי השיכרון — באה ההתפכחות.
אחרי המלחמה אמרו :״עכשיו יעשו שלום!״
עברו ארבעה חודשים — ושלום אין. אנשים נבונים, פיקחים ומפוכחים, הגיעו למסקנה,
כי ניצחון צבאי אינו בהכרח ערובה לשלום. הוא הגביר את בטחון המדינה, הוא הרחיק
את הבסיסים שמהם יכולים צבאות עוינים לערוך התקפת־פתע או לשגר חבלנים. אבל הוא
לא הביא שלום.

בי השגת השלום היא בעייה מדינית -ולבעייה מדינית יש למצוא
פיתרון מדיני.
עכשיו, בעודנו מתמוגגים מן הניצחון על המחתרת הערבית, בעודנו שקועים בהתפעלות
מן המהירות בה הושג הניצחון, אנו יודעים כי אחרי שיכרון זה תבוא ההתפכחות. תבוא
השאלה: איפה השלום?
שברנו את המחתרת הזאת — מה הלאה? האם לא תקום מחתרת חדשה? האם לא קם
כבר עתה הגרעין הראשון של מחתרת חדשה? האם לא התחיל הגרעין של המחתרת הישנה
לנבוט מחדש?

הנזגגה שר מגרה
כאשר הגיעו אלינו התמונות הראשונות של אנשי־המחתרת העצורים, התבוננתי במיוחד
את הפצצה בקולנוע ציון.
בתצלומה של אחת משתי הצעירות הסודאניות שהניחו
פניה השקטים, השפוטים, אומרים הרבה. קודם כל, הם אומרים כי אין כאן עסק עם
רוצח שכיר, גם לא עם ״איש כנופיות״ ,או פורע צמא־דם. סתם בחורה בת ,20 לבושה
בחצאית ובסודר. אחת מתוך עם שלם. כמעט אמרתי ״אחת מהחברה״.

תמונה זו אומרת, בי המחתרת שנופצה היא חלק מכלל המחנה ה ערכי
-לא קפוצה מחוץ למחנה. שבן השתתפות בחורות באירגון
מחתרתי מעידה תמיד על בסיס עממי מגוון של אותו אירגון. באשר
מדוכר על אירגון מחתרתי ערפי -על אחת במה וכמה.
נזכרתי בסיפורה של נערה ערבייה אחרת, מרמאללה. איני יודע מי היא, כי רק סיפרו
לי עליה. זה היה בעת השביתה הכללית הראשונה בירושלים המזרחית, לפני למעלה מחודשיים.
אותה בחורה עלתה לאוטובוס ערבי, שנסע מרמאללה לירושלים על אף השביתה.
היא אמרה לנהג :״אם תמשיך — נשרוף את מכוניתך!״
הוא הורה לנוסעיו לרדת, וסובב בפחד את האוטובוס שלו אחורה. כי הוא ידע שהצעירה
הזאת היא חברה באירגון המחתרת.
והנה, אירגון זה — או חלקו העיקרי — שבור עתה לרסיסים. עשרות חשודים עצורים.
שאלתי את מפקד לח״י לשעבר, נתן ילין־מור, אם מצב זה אומר לו משהו. אם הוא
מוצא בו הקבלה למה שעבר עליו ועל מחתרת לוחמי חרות ישראל במלחמתה נגד הכובש
£ו:יי ו י הבריטי בארץ•
״אין ספק שגילוי זהותם של חברי מחתרת, וסיכול פעולותיה, היא אחת המכות׳הקשות
ביותר לכל מחתרת,״ הוא ענה.
יש, כמובן, עצם המכה של תפיסת ראשי המחתרת וחבריה. יש גם התיסכול המשתלט
על הנותרים. מכיוון שברור, כי התמוטטות כה מהירה ורחבה של הרשת יכולה לבוא רק
אחרי שכמה מן הנלכדים התחילו לשתף פעולה — אזי מתחילים לקנן חשדות הדדיים בלב
כל מי שנותר בחוץ, וגם בלב אלה שנלכדו.

המוראל, שהוא גורם חיוני פקיומה של מהתרת, נהרס.
אפל בל זה אינו מונע התאוששות.
כך היה עם לח״י, אחרי רצח אברהם (״יאיר״) שטרן בידי הבולשת הבריטית. האירגון
הוכה בהלם. כאשר סוכלו מספר נסיונות להתנקש בחיי הנציב העליון של אז, מק־מייקל,
נעשתה ההרגשה בין לוחמי המחתרת הנותרים גרועה יותר ויותר. הם החלו לחשוד איש
ברעהו, ולפקפק בתכלית הקיום של המחתרת עצמה.
אבל לח״י לא התפורר. נמצאו בעלי השכל הישר, שלא היו מוכנים להיכנע או להתפשר,
והחלו בונים את המחתרת בצורה הרבה יותר יעילה, יותר לעומק.
מחתרת זו לא נופצה, עד אשר סולקו האנגלים מן הארץ.

תציגו גזדיגה גזשרגזם
כבר שמעתי בימים האחרונים את התגובה :״כן, אבל הערבים אינם כמונו-
כלומד: אם ניפצו להם את המחתרת פעם אחת — זהו סוף כל המחתרות שלהם.
זוהי גישה אוזילית. כי אותם דחפים שהניעו את לוחמי המחתרות העבריות לפני תש״ח,
מניעים את הצעירים הערביים כיום.

שתי הנערות הסודאניות מן העיר העתיקה, שהניחו את הפצצה
כקולנוע ״ציון״ ,הן כעיני מרכית הנוער הזה -גיפורות. פדיוק כשם
שחיילי אצ״ל ולח״י היו גיכוריס כעיני חלק ניבר של הנוער העכרי דאז.
לפעמים יכול גם פושע רגיל לשלהב את דמיונם של בני־תשחורת, וליהפך לגיבור. אבל
כאשר הוא נלכד — אין מי שיקום וימשיך. כי הדחפים שהניעו אותו — נגמרו עם לכידתו.
לא כן כאשר מדובר במחתרת לאומית, שמטרותיה הן פוליטיות. מחתרת זו משתמשת
באלימות, ברצח ובטרור אישי בהיותה משוכנעת כי זוהי הדרך היחידה שנותרה להגשמת
המטרות המדיניות. תפיסת עשרות או מאות אנשי־מחתרת, אפילו לכידת כל ראשי המח•
תרת, אינה מביאה לחיסול התנועה המחתרתית. כי תנועה זו היא תולדה של מצב, היא
לא יצרה אותו.

מה שדחף את הטרוריסטים הערכיים פרור: הם רוצים לגרש את
צפא הניכוש הישראלי משטחם. הם רוצים למחוק את עלפון התפוסה
המוחצת שנחלו בל צכאות ערם. מעל לכל הם רוצים להוביח בי העם
הפלסטיני מסוגל ללחום וליטול את גורלו לידיו.

שתי תשודות כושיות מובאות למעצר
הם שואפים לדבר אשר לנו ניראה עתה מובן מאליו, אבל אשר למענו נלחמנו וסיכנו
את חיינו: מדינה משלהם.
אלה הן מטרות מדיניות. יש בין ערביי פלסטין המאמינים, כי ניתן להשיג מטרות אלה
— או החשובות ביניהן — על־ידי הידברות ישירה עם ישראל.
הם אמרו זאת בגלוי, והושיטו את ידם לדו־היום — למרות שידעו כי הדבר כרוך בסכנות.
כי הם ידעו, שעדיין קיימים בין חלקיו הגדולים של הנוער הפלסטיני זרמים, הסבורים כי
לא תיתכן שום הבנה עם ישראל; שהשפה היחידה בה אפשר לדבר עם ישראל היא שפת
האלימות והטרור.
עד כד, לא עשתה ממשלת ישראל שום צעד שיוכיח, כי דווקא דורשי־השלום הם הצודקים.
היא התעלמה מכל ההצהרות, לא שעתה לפניות הפומביות של אותם ערבים המאמינים בדו־קיום
של מדינת ישראל ומדינת פלסטין, במסגרת פדרציה.

על בן קל היה לקיצונים הערכיים לשכנע את הנוער, בי דרכם היא
הצודקת. קל היה להם לגייס חברים חדשים למחתרתם.
המלחמה במחתרת אינה יכולה להתנהל רק במישור המשטרתי־בטחוני. מישור זה יכול
להביא הישגים — אבל אין הוא יכול להביא לחיסול מוחלט של התנועה המחתרתית.
כדי לחסל את המניעים המדיניים של המחתרת, חייבת ישראל לחשוב גם במונחים של
פיתרון מדיני. מול הקיצונים, היא חייבת לחזק את אלה מערביי הגדה הרוצים בשלום.
זאת היא יכולה לעשות רק אם תצהיר שהיא מכירה בזכות־קיומה של מדינה פלסטינית,
ומחפשת בני־ברית בקרב העם הפלסטיני.

ואז ייאבקו למען השלום לא רק הבלשים ובוחות־הפטחון הישראליים
— אלא גם אותם חלקים גדולים של העם הפלסטיני הרוצים שהמלחמה
בין שני עמינו תחוסל סוף־סוף.

במדינה העם סיבוב מספר
שלוש־וחצי
״העקבות הובילו אל מעבר לירדן•••״
בדיוק כמו בימים שלפני נ5לחמת יוני, חוזר
ונישנה משפט זה בסוף הודעות על מיקרי
פיצוץ, חבלה ורצח, שבוצעו בשבועות האחרונים.
פעולות
אלה התרכזו בקטע מסויים: לאורך
ביקעת הירדן, מדרום לים כינרת. הן
גם נעשו תכופות יותר, שאפתניות יותר.
צה״ל כבר חצה פעם אחת את מימיו הרדודים
של הירדן באזור זה, אחרי שורת
החבלות של אנשי אל־פתח, מלפני כשנתיים.
לפי כל הסימנים, ניראה כי הוא עשוי לח־צותם
שוב.

מרו ת
עד הנריי ט ה
זה התחיל עם הקבר של נון, האבא של
יהושוע. עוד לפני שצה״ל הספיק לסיים
את כיבוש הגדה, כבר הספיקו הקברנים־
מטעם, של משרד־הדתות, לגלות את קברו
של נון בשומרון.
העובדה כי נון נקבר בקבר במצרים
לא הרתיע אותם. הם המשיכו בשלהם ותוך
השבוע האחרון, למשל, הם איתרו את הקבר
של ישי אבי דויד וגם את הקבר של
הסבתא שלו, רות המואבייה.
וכדי לא להיראות קטני־מוחין גילו לא
רק קברים של בני המשפחה המלכותית
אלא דאגו גם לזהות קבר של מנהיג עממי —
זה של השופט עתניאל בן קנז.
בסיטונות. האישור להנחה שקבר מסו־יים
הוא קבר של אישיות מטויימת שנפטרה
לפני 3000 שנה נחשב לאחת המלאכות הקשות
ביותר של כל ארכיאולוג או היסטוריון•
כפי
שהעיר בשבוע שעבר ייגאל ידין בניו־יורק:
אין כל אסמכתא אפילו לזהות קברי
האבות במערת המכפלה.
לא כן חשבו חושפי הקברים של משרד-
הדתות, העושים את מלאכתם בסיטונות.
ומה עוד שערב יום־הכיפורים יכלו להצביע
על גילוי גדול באמת — היה זה
קברה חסר המצבה של אם עליית הנוער,
העסקנית הציונית האמריקאית הנרייטהסאלד,
שנפטרה ב־ 1945 ושקברה אותר עתה במ קומו
על הר הזיתים.

טלפון
א סי מון
של ז הב
על כך שתפוצת הטלפון בארץ היא אחת
הנמוכות בארצות מתקדמות היה ידוע מאז
ומתמיד. שעה שבארצות־הברית 459 טלפונים
על כל 1000 תושב; בנורבגיה —
; 234 באיטליה 105 בצ׳כוסלובקיה —
,99 נאלצת ישראל להסתפק ב־ 85 טלפונים
על כל 1000 תושבים (בערך טלפון אחד
לכל ארבע משפחות).
אבל עד כמה יקר השימוש בטלפון
הישראלי שוב הוכיח השבוע הסקר שנערך
על־ידי האירגון הבינלאומי של איגודי הצרכנים:
בהשודאה
לשבדיה, בה דמי־השכירות השנתיים
לטלפון הם 57 לירות; 95 הלירות
של הולנד; 152 הלירות של ניו־זילנד הרי
השיא הוא ישראלי טהור — דמי־שכירות
שנתיים של 200 לירות.
ומה שמדהים באמת, זה כמובן, המחיר
הגבוה של שיחה מקומית בארץ 19 :אגורות,
בניגוד לתשע אגורות לשיחה מקומית באנגליה;
— 11 באוסטרליה; — 14 בבלגיה.

״דוקטור נ וו״ והעוז׳

גנטי, ידיו כבולות באזיקים. הוא מעשן סיגריה שנתן לו אחד ה־

ך • רגע *טהפדרן של קולנוע ציון אמר
שתי כושיות״ היה ברור לחוקרי מש־
.טרת ישראל כי המחתרת הערבית עשתה
את השגיאה הגדולה שלה.
כי אין הרבה כושיות בארץ. וכושיות
המדברות ערבית — עוד פחות.
לכן היתד, ההוראה שניתנה באותו ליל
יום ראשון :״לעצור כל כושית בעיר העתיקה!״

מאוד לעצור כל כושית. שכן כמעט
כולן מרוכזות עם משפחותיהן בחצרות אח דות
בכניסה לחרם אל־שריף. קוראים לזה
רחוב הסודאנים, או רחוב העבדים.

״כמה אחיות יש

* מעצר הראשון היה דווקא של בו(
| שי ם. שלושה גברים צעירים שחורי־עור
ישבו בגן קטמון, זמן קצר אחרי שהפצצה
התפוצצה במיגרש הרוסים.
חוליית שוטרים, שסרקה את כל הגנים,
ניגשה אל השלושה .״תעודות!״ דרש הסמל
האחראי בערבית.

שוטרים. לידו יושב שומר צמוד, המחזיק עוזי דרוך על ברכיו.
העצור הוא ראש המחתרת הערבית — ״דוקטור״ סובחי נור.
הוא הוחדר ארצה מסוריה, יחד עם עוד שישה ראשי־חוליות.

לאחד מהם היתר, תעודת־זהות; לשני חבריו
לא היה שום נייר. לכן הורשה מוחמד
חוסני, בעל חנות למזכרות ליד הכותל המערבי,
ללכת בשלום הביתה. שני בני־דודיו
נשארו במעצר .״תחזור מחר עם המוכתר
שלכם,״ אמרו לו השוטרים.
הוא חזר למחרת עם המוכתר מוחמד אח־מד
ג׳ידה. השאלה הראשונה ששאל אותו פקד
יעקב ארוסי, ממחלקת תפקידים מיוחדים,
היתה :״כמה אחיות יש לך?״
מוחמד בן ה־ 23 השיב :״יש לי שש
אחיות, ארבע נשואות ושתיים גרות עדיין
בבית.״
הוא הוכנס לסטיישן משטרתי, והוסע לעיר
העתיקה, כדי להראות איפה גרות
אחיותיו.

השמות ש? כד הכושיות
^ קרןואמגה הופתעו למראה אחיהם
המובל על־ידי השוטרים. סיפרה אקרן
בת ה־ : 18״חשבתי אולי אחי עשה משהו
לא בסדר. פתאום ראיתי שהשוטרים עושים

חיפוש בכל הבית. הפכו הכל, אבל לא מצאו
כלום.
,.אחרי שגמרו את החיפוש, אמרו לי
ולאחותי הצעירה אמנה להתלבש וללכת
איתם לתחנת המשטרה. זה היה בערך בעשר
וחצי בבוקר.
״נסענו כולנו באוטו של המשטרה. כשהגענו
לתחנה, הפרידו את שלושתנו. אותי
שאלו הרבה שאלות. הם שאלו אותי אם
הייתי בלילה בקולנוע ציון. תיכף אמרתי
להם — לא. כי לא הייתי. הקצין שחקר
אותי אמר לי שכן הייתי שם, ואפילו יש
עד שאומר שראה אותי שם.
״הסברתי לקצין שדווקא בלילה הזה ישבתי
בבית. אם הוא לא מאמין לי׳ שיגש
וישאל את השכנים. הייתי יחד איתם.
״הם שאלו אותי אם אני מכירה את כל
הצעירות הכושיות בשכונה. אמרתי להם שיש
לי הרבה חברות, ואני מכירה כמעט את כל
אלה שגרות בסביבות באב אל־מג׳לים. הביאו
רשימה ארוכה, והקריאו לי את השמות של
כל הכושיות. ביקשו שאתאר להם כל אחת.
״ביקשו שאתאר את הבגדים שלבשתי

מ־בצע בזק שעשה היסטוריה תוך 20 ששת שד מצוד
בלילה הקודם. אמרתי להם, אז נסעו הביתה
והביאו משם את כל הבגדים שלי ושל
אחותי. עד שגמרו את החקירה, זה היה
בחמש וחצי בערב, הכניסו אותי ואת אחותי
לתא־המעצר של הנשים. אחי ישב בחדר אחר.
בשעה שלוש בבוקר אמרו לנו שאנחנו יכולות
ללכת הביתה. פחדנו והחלטנו להישאר
עד שבע בבוקר — ואז הלכנו הביתה.״
למזלן הרע של אקרן ואמנה חוסני, נמצאו
בעת הבאתן לתחנת־המשטרה צלמי־עתו־נות
שצילמו אותן מובאות לחקירה. לכן,
כאשר הותר לפרסם על מעצר החשודות בהנחת
הפצצה בקולנוע ציון, מיהרו כמעט כל
העתונים היומיים להדפיס דוזקא את תמונתן,
תוך ציון כי הן נערות הפצצה.
ביום החמישי הופיעה תמונתן, יחד עם
אחיהן, בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות,
בליוזיית סיפור כי נעצרו שתי יצאניות
כושיות שהניחו את הפצצה. מעל לתמונה

כתב העתון :״שתי הנערות הכושיות.״
העתונים לא טרחו לוודא אם אלה הן
באמת העצורות.

כדור בקכח־האקדח
.י* משטרה שיחררה את שתי הצעי-
( 1רות מפני שכבר היו בידיהן החשודות
האמיתיות.
החוקרים, שנוכחו לדעת כי אקרן ואמנה
לא היו מעורבות בהנחת הפצצה, המשיכו
את המצוד ברובע הסודאני. הדירה הבאה
בתור היתה זו של משפחת מוחמד ברנאווי.
אבי המשפחה הוא מלצר כחוש ונמוך,
המגיש קפה ותה במזנון של עיריית ירד

לחקירה

שלים מזה 35 שנים. הוא הגיע ארצה
כדי למלא את מיצוות העליה לרגל
למיסגד אל־אקצה. הוא נשא לאשת בת יריחו,
והתיישב ברחוב הסודאנים בעיר הי1.

עתיקה.
לזוג ברנאוזי נולדו חמש בנות ובן. אחת
הבנות מתה לפני 13 שנים. נותרו ארבע
אחיות —

כאשר הגיעו לשם הקצינים ברוך מאיר,
יעקב ארוסי, אליעזר טישלר, שאול מרקוס
ואנשי מישמר הגבול, נמצאו בבית ברנאוזי
רק האם ואחת הבנות. יתר השלוש — לא
היו שם.
האם, הבת ואורח צעיר ישבו בנחת
ופיצחו גרעינים. מבעד לדלת, שמעו השוטרים
קול של צחוק פורץ מפי השלושה.
הצחוק נעלם, ברגע שהופיעו השוטרים.
האם והבת נראו מודאגות. זיעה קרה החלה
מכפה את פניהן. הן הסתכלו לעבר האורח.
הצעיר, בעל השיער הבהיר והעיניים הכחולות׳
החליף צבעים. הוא עזב את הגרעינים.
״מי אתה?״ שאל אותו אחד הקצינים.

פקד אברהם תורג׳מן, קצין חקירות במטה המחוז, מוביל עצורה
כושית במסדרונות המטה. היא נעצרה בטולכרם, באחד השלבים
המאוחרים יותר של המצוד, כאשר חשדו בה כי היא אחת משתי מניחות הפצצה.

״סתם אורח,״ השיב.
הוא התרומם מהמיטה, הכניס את יד
ימינו אל מתחת לבית־שחיו, מתחת למעיל
החליפה. תנועה אופיינית לאיש העומד לשלוף
אקדח.
שלושה שוטרים זינקו עליו. אך לפני
שיכלו לעצור בעדו הצליח לשלוף את
האקדח ולקרבו לליבו של פקד ברוך מאיר,

הקצינים לא רצו להתמהמה. הם לקחו
את השלושה למטה המחוז.
חקירת הצעיר נדחתה לשעה מאוחרת יו תר.
החוקרים התרכזו על האם ועל בתה
אינעאם.
לא היה צורך בחקירה ממושכת. אינעאם
הודיעה לחוקרים הנפעמים :״נכון, אני
הנחתי את הפצצה בקולנוע!״

איש המחלקה לתפקידים מיוחדים.
הוא לא הספיק ללחוץ על ההדק. ידיו
החזקות של פקד יעקב ארוסי, אחד מזזתיקי
הבלשים של ירושלים, לפתו את ידו עם
האקדח. תחת ההתקפה הרבתי הופל הצעיר
ארצה, וידיו נכבלו מאחור.
בקנה האקדח היה כדור. האקדח לא היה
נצור.

ומי היתד, הכושית השנייה בקולנוע?
א־נעאם סירבה לגלות.
לכן החלו החוקרים מתעניינים בכיוזן
אחר: היכן שלוש אחיותיה? הם הניחו, כי
חברתה במיבצע היתה אהת האחיות.
האם סיפקה את התשובות. היא סיפרה
כי כל ארבע בנותיה עובדות כאחיות בבתי־חולים
או במוסדות בריאות בירושלים ובגדה
המערבית. אינעאם בת ה־ 18 סיימה שלוש
כיתות של בית־ספר תיכון ולמדה בבית־הספר
הקופטי בעיר העתיקה. בשנה האח רונה
למדה בבית־הספר לאחיות בשכם וחזרה
למשפחתה לפני פרוץ הקרבות. ביוני
— ומאז נשארה בירושלים.
(המשך בעמוד ) 12

״אגי הגחתי את הפצצה!״
^ כל לא הצעיר עניין את החוקרים
באותו רגע. הם חיפשו בחורות כושיות.
הם לא ידעו כי הצעיר הבלונדי שנתפש
בידיהם הוא ״דוקטור נור״.

למעצר

בלש לבוש אזרחית דוחף לפנינ איש אל־פתח, שנעצר בקירבת ירושלים.
לדברי המשטרה, יש בידיה הוכחות מספיקות כדי לשכנע את ביתי
המשפט, שאכן איש זה השתייך למחתרת הטרוריסטית, וביצע פעולות טירור בירנשלים.

ססודיו לאמנות
^ הקולנוע והתיאטרון

תל־אביב, רחוב יצחק שדה ,34 טלפון 3 82 89 :

מודיע על

פתיחת קודם ערב
בתאריך 20.10.67
במקצועות הבאים :

מ ש חק * הסרטה * בי מוי קולנ ע
ו טלויזיה * אפור קולנ ע ו תי א ט רון

צוותהמורים: עדנה שביט — יעקב
ה מ אירי — עמוס מו ק די — פרץ
הלוי — ס טפני אטלאס — ש.

מנ סנו
מועמדים הנרשמים בקורס למשחק יעברו מבחני בד ־־ ללא תשלום.
מילגות לתלמידים מצטיינים.

המנהל; שלמה סו רי אנו
ההרשמה בכל יום משעה 4אחר-הצהרים עד 8בערב.

הנהלת כמוריו לאמנות הקולנע מברכת את תלמידיה אכיטל פז (קורם
למשחק) לקבלת תפקיד בסרט, טוביה החולב״ ולרושקו אריאל
(קורס להסרטה) לקבלת פרס בתחרות ״הסרט לנער״ ולכל תלמידי מחזור
66/67 שנקלטו בתחומי הקולנע והתיאטרון.

8^7ש ם *ן [

הנשים

היקרות בעולם

מעכשיו גם בארץ
שעון הרוטוגרמה הפתרון
האידיאלי לתכנון הלידות

שעון

הרוטוגרמה

מעניק בטיחות במניעת
כניסה להריון בלתי צפוי
אם את מעוניינת לקבל את שעון
הרוטוגרמה במחיר פרסומת, שלחי
המחאה ע״ס — 5ל״י לת.ד,2570 .
תל־אביב.

הנשים היקרות בעולם הן נשי
שבט סאבו בחבל מאניפור שבהודו.
לפי הנוהג בשבט זה, חייב הבעל
לשלם מוהר תמורת אשתו לא רק
בשעת הכלולות, אלא שעליו לשלם
את המוהר מחדש מדי שנה בשנה.
הנשים אצלנו אינן דורשות כל כך
הרבה תודה לאל, אבל הן בכל זאת
לא תוותרנה בכל שנה על גרבי
״מרסי״ .השנה כדאי לך לנסות את
המיני־גרבונים של ״מרסי״ ,הנצמדים
אל הרגל בעזרת סרט הצמדה חדיש
מיוחד, ללא לחץ, ומתאימים לאפנה
החדישה. מחירם 4.50ל״י לזוג והם
משווקים בחנויות הטובות ביותר
של ישראל ואירופה גם יחד.

נ פני סמאמינותבגרבי

להשיג גם בבתי המרקחת

במרינה
ם עמן
מכחמה ביולוגי ת
מבקר־ד,מדינה לא היה מאושר ביותר ממה
שגילה בין כותלי אחת החברות הממשלתיות
המרכזיות, בנק החקלאות.
החלטות חשובות ביותר התקבלו על דעת
המנכ״ל בלבד, ללא אישור מועצת־המנהלים.
דו״ח המבקר על נוהל זד, לא עשה רושם
מיוחד על מנכ״ל הבנק זה 16 שנה, מי שהיה
המנכ״ל הראשון של משרד־החקלאות, פרופסור
(לכלכלה חקלאית) חיים הלפרין.
בדיוק כשם שלא התרשם מן העובדה
שבדו״חות אחרים חזר ותבע המבקר להפריד
בין תפקיד יו״ר הדירקטוריון של
הבנק לתפקיד המנכ״ל שלו.
משכורת הולמת. כך זה נמשך עד
היום בו הוחלט כי הגיע השעה שד,לפרין
בן ד,־ 72 חייב לפרוש לפחות מן העבודה
היומיומיות של מנכ״ל. ואז פרצה הסערה.
כי אם הלפרין כבר היה מוכן לעיין באפשרות
לוותר על תפקיד אחד. הרי הוא
בשום אופן לא ד,יה מוכן לוותר על תפקיד
זה למען מועמד שראש־הממשלה ושרי־האוצר
והחקלאות המליצו עליו.
המועמד הזה היה שמחה סורוקר הצעיר
( )39 מרחובות, המשמש כיום כציר כלכלי
בלונדון ושמילא עוד לפני הגיעו לגיל 30
את תפקיד הממונה על תקציב המדינה.
בלי להקפיד על נימוסים פרלמנטאריים, כפי
שהיה אפשר לצפות מבעלה של מי שהיתר,
סגן יו״ר הכנסת, בבה אידלסון, התפרץ
הלפרין והודיע :״לא אתן לשמחה סו־רוקר
לנהל את המוסד שלי!״
כי לסורוקר היו שני חסרונות־יסוד בעיניו
של הלפרין. הוא היה צעיר והוא דרש
משכורת ההולמת את התפקיד.
ד,לפרץ לא הסתפק בהבעת דעתו בעל־פה,
פירסם מאמרים בעיתונות, בהם רמז כי
לדעתו סורוקר הוא אחד ה״הצעירים ה־קארייריסטים,
האגואיסטיים, מחפשי־המעמד
ורודפי־הבצע״ וליתר תוקף הסביר גם של־סורוקר
אין מספיק ידע חקלאי לתפקיד של
מנכ״ל בנק חקלאות.
חיסרון זמני. כל המלחמה החד־צדדית
הזאת הרגיזה את האנשים שידעו את הרקע
המלא של הפרשה. היו אלה הכתבים
הכלכליים של יומון מפא״י, דבר, שניחשו
נכונה כי הלפרין גם לא רוצה לוותר על
עמדת הכוח שלו וגם אם כבר היה רוצה.
היה מעדיף שתיפול לידי איש־שלומו.
אחרי שמשך שבועות מנעה הצנזורה
הפנימית בדבר פירסום תגובה להלפרין,
ניצלו הכתבים השבוע את ההזדמנות שידידו
של הלפרין, עורך דבר יהודה גוטהלף,
יצא לאינטרנציונל הסוציאליסטי בשווייץ, פיר־סמו
שורת מאמרים מוחצת בנושא זה.
באשר לטענה על צעירותו של סורוקר
הם לא הסתפקו בהזכרת העובדה השיגרתיוז
כי גם אלופי צה״ל הדי־מוצלחים הם צעירים,
אלא קבעו בפשטות כי ״הלפרין אינו ה ראשון
הסבור כי אלה שנולדו לפני שנת
1900 נתברכו בסגולות מיוחדות המכשירות
אותם לתפקידי ניהול״ והזכירו לו גם
שבאשר ל״גילו הרך של סורוקר הרי, כפי
שהביולוגיה כבר הוכיחה לא פעם, עובר
חיסרון זה וחולף עם הזמן״.
ובנוגע לידע החקלאי של טורוקר, שנחשב
בשעתו לאחד המומחים המעטים באוצר
לבעיות השקיית ומים, הביעו אנשי דבר
את דעתם ש״מועד זריעת הגזר וומות המים
לדונם עגבניות אינם מעניינו של המנכ״ל.״
הם גם לא שכחו להביע תיקווה חסודה:
״ואנו רוצים לקוות שלא בבך מתעסק
המנכ״ל הנוכחי של בנק החקלאות.״

היסוויס וחיי״הגשנחה
*יו ם הראשון כשבוע שעבר עלתה
אלוף־משנה סמלה לוי, מסקדת חיל־הנשים
של צה״ל למטוס אל־על בנמל
התעופה בלוד. היא יצאה לארצות־הברית,
שם תערוך משך ששה שבועות מסע מחוף
אל חוף, בו תופיע בעצרות שונות, בהן
ייאספו כספים למען ישראל.
מפקדת הח״ן המריאה אמנם בשליחות
מפעל אגרות מלווה הפיתוח של מדינת ישראל׳
אולם לשליחות ציבורית ולאומית זו
נוספה הפעם גם שליחות אישית, פרטית
בהחלט — שליחות ליבה של החיילת מספר
1של צר,״ל.
כי בנסיעתה זו של ד,אשר, מטלה לוי
תלוי גורל נשואיה וחיי־רמשפחה שלה.
סטלה לוי, האשד, שמאחורי מדי האלוף,
תעשר, בעת שהותה בארצות־הברית מאמץ
אחרון להציל את נשואיה עם המהנדס משה
לוי, לו היא נשואה מזה 19 שנים.

החן של הח״ן

^ ל קצין בשרות קבע בצה״ל מק-
^ ריב חלק מחיי משפחתו התקינים על
מזבח השרות לבטחון המדינה. השרות הצבאי
מחייב לשעות עבודה בלתי סדירות,
לשהיות ארוכות מחוץ לבית ולעיתים קרובות
אף להעדרות ממושכת במרחק רב
מן הבית.
אם הדבר קשה לגבר בשרות קבע לשלב
את חיי המשפחה שלו עם שרותו הצבאי,
על אחת כמה וכמה קשה הדבר לאשה.
שרותד, במסגרת צבאית מונע ממנה מראש
את האפשרות להיות עקרת־בית ולשאת בתפקידים
ובהתחיבויות המוטלים על אשד,
נשואה.
זוהי אולי הסיבה שרק נשים מועטות
בוחרות בקאריירה צבאית. עם כל השוני שבתנאי
השרות אין עבודתה של קצינה בשרות
קבע בצבא דומה לעבודת אשד, בכל
שטח אחר שהוא. ברוב המיקרים עליה לוותר
מראש על לידת וגידול ילדים וחיי הנשואין
עם בעלה הם כמעט תמיד במקום השני,
כשבמקום הראשון נמצאים נשואיד, לצבא.
סטלה לוי, חיילת מזה 25 שנה, ידעה
במשך שנים רבות לשלב את חייה כחיילת
מקצועית עם חייה באשה, אולי בזכות בך
שגם במדים שמרה תמיד על התכונות הנשיות
שלה.
ידע זה היא לא שמרה רק לעצמה. מאז
התמנתה כקצינת ח״ן ראשית דאגה סטלה

לשון
לי מוגי סיח פי ם

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתן מתבקש
לחודיע על כך שבועיים מראש, על״טנת
למנוע עיפוב במשלוח חעתון למענו החדש.

מאז שהמלך דויד קבע, באחד ממיזמורי
ד,תהילים שלו, מפי עוללים ויונקים ייסדת
עוז, גילו הורים רבים כי יש עוד כמה
דברים שאפשר להפיק מפי צאצאיהם.
אהד רן הדברים האלה הם חידושי לשון
מרחיקי־לבת. כפי שגילה השבוע עלון קיבוץ
נען (מכורתם של בעלי לשון כשר־ד,הסברה
ישראל גלילי) הרי עדיין לא נותקה השרשרת.
אחד מצעירי המשק, עידו בן השנתיים
וחצי, למשל, חידש רק השבוע פועל חדש
בלשון העברית, כאשר הצהיר, אחר שחלץ
את נעליו :״התייחסתי!״
וגם חברתו לפעוטון, אורלי, לא טמנה
את ידה בצלחת. היא ביקשה, אם אפשר,
ללמן את התה שלה.

1 71ה אלוף־מישנה סמלה לוי, ב־
1 1 1 1 11 111 מיטבח ביתה, כפי שצולמה
במוס מלחמת ששת־הימיס בשבועון־צרפתי.

והרוסים שמאחורי המרים והררגות שר הה״רת המפורסמת בעולם
לשים את הדגש על השניה בשתי המילים
של החיל עליו פקדה :״חיל נשים״ .היתד.
זו היא שטבעה את הסיסמה החן של הח״ן
ושעשתה הכל על מנת שחיילות צה״ל
ייראו נשים גם כשהן במדים. טיפוח והבלטת
התכונות הנשיות של חיילות צר,״ל
הגיע לשיאו כשתחת פיקודה של סמלה
צויידו חיילות צה״ל במדים חדשים הגזורים
לפי צווי האופנה האחרונה.
בניגוד לרוח הפלמ״ח, שם ניסו הבחורות
להתחרות בבחורים באומץ, בכושר־סבל וב־מיבצעים,
ראתה סטלה לוי את תפקיד החיילת
בצה״ל כתפקיד נשי טהור. משימותיה
אינן להתחרות בגברים, אלא למלא אותם
תפקידים שאשר, יכולה למלא כדי לשחרר
גברים לשרות קרבי.
ובניגוד לקצינות אחרות שבשרותן הצבאי
מסגלות לעצמן מספר תכונות גבריות, לא
התביישה סטלה לוי להודות בחולשותיד.
הנשיות. היא נשארה אשה רגשנית, האוהבת

בעלה לשעבר שהגיע אף הוא בשליחות וכל
הרגשות הישנים התעוררו מחדש. בני הזוג
לשעבר, שאינם עוד צעירים ביותר, החליטו
לחדש את הקשרים ביניהם ונישאו מחדש.
״לסטלר, זד. לא יקרה!״ ניבאו כל אלד,
שכאבו את כאבה המשפחתי של דינה ורט
בעת שהתגרשה מבעלה. הם האמינו שסטלה
לוי תדע להתגבר על המכשולים בחיי הנשו־אין
שלה ולו גם בזכות זה שהיא הכירה
את הקשיים הצפויים מראש ודאגה להזהר
מהם.
אבל זה קרה גם לה.

גערת גימנסיה מאוהפת
ך* טל* לוי היתר, נשואה לצבא עוד הר־
^ בה זמן לפני נשואיה. במלחמת העולם
השניה, כאשר ההתנדבות לאי.טי.אס,
חיל הנשים של הצבא הבריטי, היתה בשיאה,
נסחפה גם סטלה לוי בזרם.

הראשון, למרות שהוא עצמו לא שם לב
אליה במיוחד באותה מסיבה.
סטלה, שמאחריה היו כבר שנות שרות
צבאי רבות, נהגה למרות זאת כנערת גימנסיה
מאוהבת. היא החליטה לכתוב מכתב
לקצין ששבה את ליבה ואחרי שביררה את
כתובתו שיכנעה את ידידתה הטובה לשלשל
את המכתב בתיבת־הדואר שלו.
בדרכן חזרה, נתקלה סטלה במשה בתור
לאוטובוס. היא כל כך התרגשה מהפגישה
עד ששיכנעה את חברתה לחזור אל ביתו
של משה ולהוציא את המכתב מתיבת־הדואר.
כשחזר משה לוי לביתו הוא נתקל בידידה
כשהיא עומדת ומוציאה בעזרת חוט ברזל
את מכתבה של סטלה מתיבת־הדואר.׳

שירה עז־ידי פתקים
ך* יחסים כין הטלה ומשה הלכו ו )
5התהדקו, הם החלו לצאת יחד ובתקופת

של צה״ל הן הפקודות של
1 1 1 1 . 1 1 1אל״מ לוי, המקפידה על הופעתן
החיצונית ומשתדלת לדאוג להן לכל.
למקום במכוניתו הפרטית.
למרות שהם לא הודו בכך מעולם הרי
גם הצלחתה ופירסומה של סמלה לוי, מול
העובדה שבעלה נשאר מהנדס אזרחי אלמוני,
היו גורם להתרחקות ביניהם.

״נכון, שאגי יפהפיה?״

מתנגדת לגי]
שלחיילותיה יונפקו סדים

מפקדת הח״ן תובעת כמה ש יותר
חן לח״ן, עמדה על כך
גזורים לפי אופנה חדישה יותר וכי

יותר מכל פרחים וילדים, מזילה דמעות
לבקר בבמלודרמות
קולנועיות ודואגת
קביעות במספרה ואצל הקוסמטיקאית.
למרות זאת לא פסחה ההתנגשות הבלתי
נמנעת בין החיילת ובין האשד, גם עליה.

זה קרה גם לה
לוף־משנה סטלה לוי אינה המפקדת ה־ראשונה
של הח״ן שנפגעה כתוצאה מקונפליקט
זה. קודמתה לתפקיד, אלוף־משנד, את ורט, נאלצה אף היאלהקריב דינה נשואיר, למען הצבא.
בשיא הקאריירד, שלה, כשהיא מכהנת בתפקיד
קצינת ח״ן ראשית, נאלצה דינה
ורט להתגרש מבעלה, רופא אף־אוזן־גרון
ידוע, אחרי שחייהם המשותפים לא עמדו
בנטל הדרישות שהטיל הצבא על דינה.
כמה היו גירושין אלה תוצאה של עד נטל התפקיד ולא של גורמים אחרים, אפשר
היה לגלות לפני מספר חודשים. בתום
שרותה כמפקדת ד,ח״ ן יצאה דינה ורט לשליחות
באפריקה כדי לעזור שם בהקמת
חילות נשים במספר מדינות ידידותיות.
בעת שהותר, שם פגשה דינר, ורט את

תוכלנה ליהנות מתפריט לא משמין, אך לדבר אחד היא מתנגדת
בכל תוקף — שהחיילות של צה״ל תקצרנה את חצאיותיהן
יתר על המידה, תלבשנה חצאיות קצרות מאוד, לפי אופנת הסיני.

היא היתה בת למשפחה ספרדית דתית
בחיפה שהקפידה מאוד על צווי הצניעות
של בנותיה. נוסף לזאת היא היתר, בת
17 בלבד. כדי להתגייס בכל זאת, זייפה את
גילה וגוייסה.
סטלה, שכמרבית חיילות האי.טי.אס הארצישראליות,
בילתה את רוב שירותה
הצבאי במצריים, שילמה מחיר די יקר במישור
המשפחתי עבור התנדבותה — אביה
הדתי שכעס על התגייסותה, החרימה במשך
תקופה מסויימת והיא לא יכלה לבוא הביתה
לבקר בחופשות.
גם בתום המלחמה לא פשטה ססלה את
המדים מעליה. היא המשיכה לשרת במפקדת
הצבא הבריטי בחיפה, שם ביצעה שירותים
שונים עבור ההגנה.
עם הקמתו של צה״ל היה זה רק טבעי
שסטלה לוי תצטרף לשורות חיל־הנשים בדרגת
סגן. אז, בסערת המלחמה, כשטרם
היה ברור לה אם תמשיך בשרות הצבאי
גם כתום המלחמה, היא נסחפה ברומן
אהבים סוער.
באחת המסיבות פגשה סטלה את המהנדס
הצעיר משה לוי, ששרת אותה תקופה אף
הוא בדרגת סגן. הוא כבש את ליבה מהרגע

המלחמה, בין ההפוגה הראשונה והשניה,
הם נישאו בטקס צבאי מלא, צעדו לחופה
מתחת לכידונים של חבריהם ליחידה.
בתום המלחמה השתחרר משה וחזר למקצועו
האזרחי כמהנדס. סטלה נשארה ב צבא.
לאט-לאט, בזכות התמדתה וכשרונה,
טיפסה בסולם הדרגות, עד שהגיעה לדרגת
קצינת ח״ן פיקודית.
כל אותה תקופה גר הזוג לוי בחיפה.
כל אחד מבני הזוג עסק בקאריירה האישית
שלו ולמרות שלא היו להם ילדים, הם הצליחו
לנהל יחד חיים משותפים בתום יום
עבודתם.
הבעיות התחילו ברגע שסטלה לוי מונתה
כקצינת ח״ן הראשית של צה״ל. בתפקיד
זה היה עליה לעבור מחיפה ואילו משה
המשיך לעבוד ולגור בחיפה.
גם כשעבר בעלה וגר עמה בתל־אביב, הם
היו נפגשים רק לעיתים רחוקות ולשעות
קצרות. כי תפקידה החדש אילץ את סמלה
להקדיש יותר ויותר מזמנה לעבודתה ולצבא.
ולרוב היו משוחחים זה עם זו רק באמצעות
פתקים שהיו משאירים בבית וטלפונים.
כשהיו יוצאים לבלות בקולנוע הם היו
נפגשים באולם החשוך כשכל אחד מהם מגיע

ראשונה הפך הפירוד ביניהם לעובדה
/כאשר משה יצא, לפני כשנתיים, לחו״ל,
לתקופה ארוכה, כדי לעבוד שם כמהנדס. בתקופה
זו פגשה אותו סטלה רק פעם אחת.
כשחזר משה לוי ארצה, לא הצליח למצוא
כאן את מקומו. המיתון הכלכלי השפיע גם
עליו והוא יצא לפני כחצי־שנה לארצות־הברית,
על־מנת להשיג עבודה שם.
מה קרה במשך תקופה זו הוא סוד השמור
בין בני הזוג בלבד.
סטלד, דקת־הגיזרה, בעלת השיער האפור
והעיניים הבולטות, האוהבת ללגלג תמיד
על עצמה בנוסח ״נכון׳ שאני יפהפיהי״
זכתה לפירסום עולמי. בתום מלחמת ששת־הימים,
כשכתבי העתונות הזרה חיפשו בישראל
נושאים לסיקור, קפצו כמעט כולם
על דמותה של קצינת הח״ן הראשית. לא
היה כמעט עתון שמכבד את עצמו בעולם
המערבי שלא הקדיש לה כתבה ותמונות.
תוך זמן קצר הפכה סטלה אולי לחיילת
המפורסמת ביותר בעולם.
אבל דווקא בשיא הקאריירה שלה נאלצת
סטלה להתמודד עם אחת הבעיות האישיות
החמורות ביותר בחייה.
ידידיהם של בני הזוג מספרים כי משה
לוי, בעלה של האלוף־מישנה, החליט לאחרונה
להישאר בארצות־הברית ולבנות שם את
חייו מחדש. התוצאה המתבקשת מכך היא:
גירושין.
לאחר תקופה ארוכה, בה היה הקשר
ביניהם רק במכתבים, תוכל עכשיו סטלה
לוי, בעת שהותה בארצות־הברית, להיות במחיצת
בעלה. לפני צאתה מהארץ סיפרה בהתרגשות
כי משה כתב לה כי הוא ימתין
לה בנמל התעופה של ניו־יורק.
תהיה זו תקופה גורלית עבוד מפקדת
הח׳׳ן הרגשנית. בתקופה זו ייחרץ גורל
נשואיה לשבט או לחסד. ידידיה ומעריציה
של אלוף־משנה סטלה לוי עדיין מקוים שהיא
תמצא את הדרך לשוב ולחיות עם בעלה
ולא תיאלץ להקריב את נשואיה ואהבתה
על מזבח הקאריירה הצבאית שלה.

המחתרת ו!ול״זוקטור נוו
היא נסעה אליו לחו״ל, נשארה עמו מספר
חודשים לאחר החתונה, וכאשר נכנסה להריון
חזרה לירושלים ללדת את בנה. אבל
הנסיעה היתד, לשווא: חוזה הפילה את ולדה
בירושלים. מאז חלפו שלוש שנים; ובעלה
כבר הספיק לבקר אצלה מספר פעמים, אך
הקשר נותק מאז גמר המלחמה.
מאז שובה חזרה למקצועה, עבדה לאחרונה
כאחות בבית־החולים של הנזירות ב־עזרייה,
במבואותיה המזרחיים של ירושלים.

האחות השלישית, פטמה, היא בת .25
היא סיימה את ביתיר,ספר היסודי הסהר
האדוס בעיר העתיקה, עבדה לאחר מכן
כאחות בסהר האדום — שהוא המהדורה
הערבית של מגן דויד אדום. לפני שמונה
שנים עברה לעבוד כאחות בבית־החולים
של סוכנות הסעד בקלקיליה. החוקרים עצ רו
אותה בחדר־ד,מגורים שלה, ליד בית־החולים

הרביעית היא איחסאן בת ה״ .22 גם היא
למדה בבית־הספר הקופטי — למרות שמשפחתה
מוסלמית — ובחמש השנים האחרונות
עבדה כאחות באל־אסעאף אל־איסלאם
(המרפאה המוסלמית) ,לשם היא נכנסה
בחניכה. היה לה ארוס, אך היא נפרדה
ממנו אחרי המלחמה.

למחרת המיבצע חזרה פטמה לבית־החולים
בקלקיליה,
פטמה סיפרה לחוקריה :״אחת לחודש
אני באה הביתה. בליל ר,־ 27 לספטמבר באתי
הביתה לביקור של יום אחד. אז ראיתי
לראשונה את דוקטור נור. הוא דווקא מצא
חן בעיני, כי היה גבר נאה, לבוש אירופית.
כשדיברנו אמר לי שבא להתארס עם אחותי.
״בפעם השניה ראיתי אותו בליל קולנוע
ציון. גם איחסאן ואמא היו בבית. דוקטור
נור ניגש אלי ואמר לי שהוא שמע שאני
לא אוהבת יהודים. הסברתי לו שזה נכון.
כשהוא שאל אותי למה אמרתי לו: מפני
שראיתי את היהודים הורגים ערבים גם ב־,48
וגם את כל הפעולות שלהם בקלקיליה.
״דוקטור נור שאל אותי אם אני רוצה
להרוג יהודים. אמרתי לו שכן. הוא ידע
שאותו ערב הולכות איחסאן ואני לראות
סרט בקולנוע ציון. הוא הציע, שחבר שלו

סובחי סיים שם את לימודיו התיכוניים, נסע
לביירות.
שם גייסו אותו אנשי המודיעין הסורי.
הוא עבר קורם חבלה במחנה אל־פתח ליד
העיר חמת. יחד עם עוד ששה חבלנים,
עבר את הירדן ב־ 15 לספטמבר.
הוא היה הפלסטינאי היחידי בקבוצה.
יתר השישה היו מארצות אחרות.
״דוקטור נור״ היה ראש הקבוצה המחתרתית.
הוא גם היה איש הקשר בין החבלנים
בארץ לבין מטה אל־פתח בסוריה. מדי שבוע
היה חוצה את הירדן לעמאן, ומשם ממשיך
לדמשק, כדי לדווח ולבקש הנחיות, כסף
ונשק.

בסיס לגיחות
—• שבוע האחרון בספטמבר הופיע ״ה־דוקטור״
בבית ברנאווי. איש לא הכירו
שם. אבל הוא כבר ידע את קורות המשפחה.
הוא הודיע, שמזה זמן עקב אחרי האחות,

״פצצה כתוך התיר,״

איש אדנתח
נתונות

באזיקים,

ובלשים

מובל למעצר,
כשכפות־ידיו .
שומרים עליו.

^ משטרה חיפשה, אם כן, את ״נע!
ן רת הפצצה״ השניה. שכן אינעאם כבר
הודתה בחלקה.
אולם משנסגרה הרשת, חיכתה למשטרה הפתעה. הסתבר כי אינעאם לא
השתתפה כלל במיבצע ציון. היא רק ידעה
על עריכתו, וביקשה לקחת את האשמה
על עצמה.
היא עשתה זאת כדי לחפות על אחותה.
היא קיוזתה לטשטש את עקבות

אחותה, ולהטעות את השוטרים
שלאחיות תהיה אפשרות להתחמק,

(המשך מעמוד )9
חווה הגדולה ( )28 נישאה לפני שלוש
שנים למכר של אביה, אף הוא כושי מהו״ל.

הקצינים שניצחו

ש אול ר חו דיו

דני א ל רעל שמעון מר קו בי ץ

פטמה -נעות הפצצה

הטמין את הפצצה בקולנוע, וכאשר נעצרה הודתה בגאווה שעשתה זאת מתון מניעים פטריוטיים.

יתלווה אלינו לקולנוע, כדי שיהיה שם שמח.
״הוא אירגן את הפגישה עם הצעיר, והוא
שנתן לנו את הפצצה לתוך התיק.״

כד שכרע כדמשק
-י נו סיבו

ברוךמ אי ר

ש או ל מ רבו

נחו ב ש מי

כשיו ככר ידעה המשטרה מיהו
האורח העצבני, שנלכד בבית ברנאודי.
חקירת הפצצה הסתיימה — נפתחה חקירת
״דוקטור נור״.
גם כאן שיחק המזל לחוקרים. הסתבר,
כי הצעיר בהיר־השיער הוא ראש המחתרת
בירושלים.
סובחי נור אינו ווקטור אמיתי. הוא רק
למד שלוש שנים רפואה באוניברסיטת ביירות
— אבל זה הספיק להדביק לו את
הכינוי ״דוקטור״.

• עקב ארו סי

דויד חן

אברה תורגימן

הוא בן ,24 יליד העיר מיג׳דל, שהיא כיום
אשקלון. במלחמת העצמאות ברח יחד עם
הוריו. אחד מאחיו ברח עם הצבא המצרי
למצרים, אך יתר בני המשפחה הגיעו לעמאן.

ובה עתה לבקש את ידה, כארוסה. האם
הסכימה, וגם הבת נענתה.
מטרתו העיקרית של נור היתד, פשוטה:
למצוא מחסה לגימיטי בעיר, ולהיות קשור
עם אחת מבנות העיר. בית הכושיות היה
צריך לשמש לו בסים לגיחותיו. הוא בחר
דווקא בה, מפני שידע כי היתד, ארוסה
קודם לכן ורוצה להתחתן. הוא גם ידע
שאחותה פטמה הצטיינה כלאומנית פעילה,
השונאת יהודים.

גילויים כעתיד חקרוכ
• רג ע ש״הדוקטור״ פתח את פיו; — 1והתחיל לדבר, היה ברור לחוקרים שהניחו
את ידם על דבר עצום, הדורש כוחות
רבים ופעולה מהירה על כמה חזיתות בבת
אחת.
מטה מחוז ירושלים הפך למטה קרבי.
אנשי ש״ב דהרו לכל הכיוונים, במכוניות
פרטיות. חוליות חמושות של מישמר הגבול
יצאו למארבים ולמיבצעי־פתע. קציני ושוטרי
המחלקה לתפקידים מיוחדים, כמה מהם מחו־

ארבע הכושיות ״.

את אבי המשפחה במרכז, כשמימין יושבת אמו,

פשים כערבים, הסתובבו במרחב ירושלים,
כשפקודות־מיבצע מדוייקות בידיהם.
שכן, לכידתו של ״דוקטור נור״ לא רק
פיענחה את הנחת הפצצה בקולנוע ציון.
היא כיוונה את חוקרי המשטרה למבצעי כל
הפעולות שבוצעו במרחב ירושלים — וגם
מחוצה לו — בשבועות האחרונים.
כאשר תם המיבצע, היו בידי משטרת

אחרי גילוי הפצצה. תמונה
של משפחת ברנאווי, מראה
בקצה השמאלי יושבת

ירושלים 24 אנשי אל־פתח, המואשמים בביצוע
החבלות •הבאות:
• פיצוץ בית הדפוס בבנין מלון פאסט
בירושלים.
• פיצוץ האנטינה של משדר האו״ם
בארמון הנציב בירושלים.
נטיון חבלה בתחנת־הכוח בקריית־משה
בירושלים.

אשתו. לפניהם יושבת אינעאם, הצעירה שבבנות, אשר שיקרה לחוקרים ולקחה על עצמה
את האחריות לפצצה. עומדות, מימין: האחות הבכורה חווה; איחסאן
פטמה, שהניחה את הפצצה
• יריות במבואות כפר ענבתא בין שכם
לטולכרם.
זה מה שמפקד מחוז ירושלים, ניצב שאול
רוזוליו, הודיע במסיבת העתונאים שלו,
ביום החמישי האחרון. הוא יכול היה לומר,
בצדק, שעל מיבצע כזה יכולה כל משטרה
בעולם להתגאות.

האיש שראשז חבוש נעצר ברדיפה הדרמאטית ביותר של

ןףן\ ןןןןן
המיבצע. ג׳יפים משטרתיים דלקו אחרי טנדר, שניסה

לברוח משעפאת לירושלים העתיקה, כשהוא נושא נשק, חומרי־נפץ וארבעה אנשי אל־פתח. פקד שאול
מרכוס חסם בנייפ שלו את דרך הטנדר, ומפקח סא;ק ברון זינק ממושבו והימם את נהג הטנדר במכת אקדח,
שהתירה את סימניה על ראשו .״

חשוב לא פחות: המעצרים הפתאומיים ו־הנרחבים
מנעו ביצוע שורה שלמה של פעולות
טירור בעתיד הקרוב.

עישון ראשון -חיבוק ראשון -אהגה ראשונה

יו ר זו קווו דוי ס
ך * ע ם הי הקייס הדרום הנחות והצפון
£ 4המיוחם. היום כל זה ניגמר — המיזרח
שולט על חיי־הלילה של הנוער התל־אביבי.
״בוא ניסע למיזרח!״ הפך סיסמה מובנת
ומקודשת לכל בני .20— 13 והסדנה לא
לנסיעה לסין ולהודו — אלא לרובע הדיסקוטקים,
התופש, אט־אט, מקומם של בתי-
הבידור שברחוב הירקון ובן־יהודה.
כי המיזרח אינו רק רובע־הבידור של
פרברי תל־אביב, המיזרח הוא גם מרכז
חברתי של דור חדש.
דור זה הוא דמוקרטי נורא: בסן־רמו,
בארבוז, קזבלן או סאני, יכולים לראות בת
של פרופסור מדברת עם בן־גנן; בן של
קצין בכיר מתחבק בפרהסיה עם בת־שמש
משכונת־התקווה; בת של אחד מעשירי העיר
הולכת יד ביד עם בחור שזה עתה הוריד
את הסרבל, ועזב את בית־המלאכה בו הוא
עובד.
״יש לנו ביחד יותר מן המשותף מאשר
עם המבוגרים,״ מסביר זאת בפשטות יצחק
17 כששואלים אותו מדוע הוא מוצא
קשר לכולם, פה — וכימעט לאף אחד לא
בשכונה הצפונית בה הוא גר עם משפחתו.

גברות בנות 14
•*מיזרה פורח כימעט מדי ערב —
ן | אבל משתגע מרוב פעולה בליל שישי
ובמוצאי־שבת. המון בני־נוער ממלא אותו.

היא בת 15

חווה יודעת כבר את הכל על הדיסקוטקים, על אף גילה
הצעיר. היא רוקדת במסירות של חסידה אמיתית :״במזרח
אין חובבים,״ היא אומרת בדיסקוטק בר־בי־רב. זאת ההרגשה גם של כל שאר הצעירים.

אז הופכים רחוב המסגר, החשמונאים,
דרך פתח־תקווה וקרליבך לרחוב הדיסקוטקים
של הנוער החדש.
ואין לחשוב שכל הדיסקוטקים של המיזרח
זהים. לכל אחד אופי משלו, סיגנון משלו.
מאחד אותם רק דבר אחד: הגברים המבוגרים
בו הם ; 22— 17 והגברות — בנות
, 18— 14 בדרך כלל.
כאן מתנסה הנוער בחוויית עישון ראשונה
— ומדבר על חשיש; כאן מתחבקים ויותר
מזה — ומדברים על מישגל, עדיין ברטט
מסוים; כאן שותים בדרך כלל קולה —
ומדברים על ויסקי.
הנערות לובשות קצרצאית ומפגינות,
לרוב, זנב סוס; הגברים מתהלכים במכנסיים
הדוקים ועל עקבים גבוהים.
הריקודים הסוערים הם האהובים ביותר —
אבל מקומם של ריקודי־באלאטה, צמודים,
לא נפקד. אשר לפגישה בין בן לבת ,״אין
הרבה מה להכיר קודם,״ כפי שאומר יצחק.
״החתיכות מגיעות הנה שלוש או ארבע
ביחד. הן מתיישבות באחת הפינות וממתינות
עד שאחד הגברים יגש אליהן.
״גם אנחנו באים בקבוצות. אחד יוצא מן
החבורה, מושיט יד — ומושך לעצמו פרפרה
לרחבת־ד,ריקודים.
״אם ־נוצר מגע — הולך הזוג שהכיר זה
עתה לאחת הפינות. כאן יש ספסלים ועושים
את ההיכרות האמיתית הראשונה — בעזרו,
ידיים ושפתיים, לעיני שאר הנוכחים במקום.

ה 1 1ו ״ ת 1 | 11ה ניכרת על פניהם של המקשיבים לקצב המסעיר. אורלי בת ר,־ 13 עוזו
1 1 1 1 1 0 0 1 1 1 1 1התלהבות. חבריה מאופקים יותר — אבל לא כשהם עולים לרחבת
הזאת זה הדס שלנו,״ אמר אלמוני בדיסקוטק שבשטחי־התערונה. ודיעה דומה עוד מוסיפה על כן

:עלובה בפינה! השונה של דיסקוטק 10.וגר -קן לא־אינם־מ• להוויה ראשונה 1
״אם לא נוצר מגע — היא הולכת.״
״לא, לא מחזירים אותה לחברות שלה,״
עונה קארסו לשאלה .״אם לא נוצר קשר —
שתלך לאן שהיא רוצה.״

גוף בשבי? דיסקוטק

^ 0אין האסירות פורחת בדיסקו־טקים,
פורח התענוג. הדור הזה משתגע
אחרי המוסיקה החזקה, אוהב את המקומות
הללו, בהם הוא נמצא בקהלו הוא,
במקום פרטי לעצמו ולחבריו לגיל.
״כאן תופשים פרפרית, וכאן היא תופשת
חבר,״ מסביר יצחק .״זה ופריקת
המרץ — זה בשביל מה שהמיזרח קיים.״
ויש מי שעוזר למיזרח להיות כזה: הלהקות,
הנושאות שמות כמו המיפלצות
(חעזלם הזה ,) 1563 האריות, השמנים ווז־רזים,
הנסיכים או הכוכבים מרמלה; ובעלי־הדיסקוטקים
עצמם — המכנים את העסקים
שלהם בשמות ציוריים וחסרי־דימיון.
בסן־רמו כבוי האורות ועז־המוסיקה אפשר
למצוא קטנות כמו אילנה 15 אילנה היפר,פיה
רוקדת כאילו הקצב הוא חלק מדמה.
היא מוכנה לרקוד עם כל המזמין אותה —
בתנאי שידע לרקוד .״אחי הוא המתופף
כאן,״ היא מסבירה .״אבל הורי היו הורגים
אותי לו ידעו שאני כאן.״ ואומנם בחצות
בדיוק, כמו ילדה טובה, היא נפרדה מן
הרקדנים וטסה הביתה.
״מההצגה השנייה,״ כפי שהיא מסבירה.
לידה מתפנקת עירית, בתו של עורך דין
ידוע. עירית 17 מקווה ליהפך בקרוב לחברתו
הקבועה של אחד מחברי להקת־הקצב
— ״של מי לא חשוב בדיוק.״ לכן היא
ביקרה בסן־רמו ערב־ערב — שעה שהוריה
היו בחופשה בחו״ל.
רחל ( )20 מבוגרת יותר בהשקפתי, ובגישתה,
לדעתה. לכן היא מסבירה :״הגוף
שלי כאילו ונולד בשביל דיסקוסק.״

מוסיקה חמה וגברים חמים

את ע ׳ נ ׳ו! ׳ מיוב
יקודיס. .המוסיקה
,זה החיים שלנו!*

מבוצע בהתלהבות קמאית על־ידי סופי, בדיסקוטק של
1 1 1 7 1ל 111
| | ן יאנוש שבמלון רמת־אביב. היא בת 19 ואחת המבוגרות
בדיסקוטק־המעבר בין מיזרח לצפון, שגילה לא מפריע לה בחברת הצעירים־יותר.

ך 1אהרחקמ ״ סו־ רמד ״ נמצא׳הדים-
/קוטק גמבים, המילה הכימעט־אחרונה
(המשן בעמוד ) 18

במרומים

בוז,

בזרועות

מרגישה לאה בת ה־
, 16 בדיסקוטק באר־לריקוד
אחד.
בן־זוגה

היא והוא !
היא מחליקה על־פני הים
הוא מחליק על־פניד מבלי טתחוט בו

זכה במשאל העם
כסכין הגלוח המובחר
1967

הנאתך ככולה ובדכוכלוג כי הדיסכנסר
בוטבדש לד כגזחדלן תכת חו ת אותו אתה
סקבל

סכשיו דיספנסר

חינם!

7סכיניגלוח ( +6ץ חינם)

על כל פנים ^ 7 ז / /יו ת ד נעים

1ט1לנרוד 1ה־ל?5־ו

אנשים תגובה נשית

גיבור השבוע הוא משה דיין. באחד
הלילות הוא הופיע ביחידה קרבית והודיע
כי החליט לצאת איתר, למארב נגד מסתננים.
המ״ב לא הניד עפעף ונתן לשר־הבטחון
לשכב לידו משך כל הלילה בגשם
השוטף. דיין שלא נבהל מבגדיו הרטובים
חזר למחרת ישר למשרדו. הוכחה לכך שדיין
מעולם לא החשיב את בגדיו במיוחד סיפק
השבוע גם שר־המשטרה אדיהו ששון,
הידוע יותר בהיסטוריה הקצרה של מדינת
ישראל כשליח למטרות שלום אצל עבדאללה
מלך עבר־הירדן. באחת הפעמים שיצא לבקר
את עבדאללה נטל עימו את משה דיין. לשם
הסוואה צויידו שניהם במדים של משקיפי
או״ם. ששון, המקפיד על לבושו, בחל בחליפות
המקומטות, הביא אותן הביתה לאשתו,
ג׳וליה, וביקש ממנה לגהץ אותן. התגובה
הנשית האופיינית של הגברת ששון :״מה
יש? לדיין אין אשד, שתגהץ בשבילו?״ •
ומה היתד, תגובת אלוף־האוגדה אריק
שרון כאשר קיבל בבוקר החמישי ביוני
אחר מילת־הצופן סדין אדום את הפקודה
נוע! הוא, כפי שהתגלה עכשיו, אמר פשוט:
תודה, מותק! • והואיל והלשון היא, לעתים,
מכשיר צבאי נכבד, לא טמנה גם

על עתיקות מותר גם לגלות כיצד _כינדי
לפני שנים רבות }עשרים, ליתר דיוק) דויד
כן־מריץ במכתבי ההוראות שלו למיפקדת
ההגנה באירופה מטבע זר הידוע בשמו הר־גיל
כדולאר. הוא כינה את הדולארים הירו־קים
סטיפאנים וזה לכבודו של המנהיג ה״
ציוני האמריקאי, גייס־ד,כספים ד״ר סטי׳

פאן וייז.

שותף
ס מוי
שום

הואיל וכבר הרבה זמן לא היה
צ׳יזבאת בחדשות על קריילד,חדשות
פרי, דאג מי שדאג להפיץ את הסיפור
הבא: כאשר המורה ביקש את התלמיד לקרוא
בשמות של עמקים בארץ, לא היסס
התלמיד הרבה ופתח מייד: עמק יזרעאל,
עמק הירדן ועמק פרי • .זה אותו תלמיד
שהסביר כי הוא מכיר גם די הרבה הרים
בארץ: הרי יהודה, הרי השומרון והרי הכמעט
ללא תשובה נשאר החדשות.
פסנתרן
ארתור רובינשטיין כאשר באתת
ההפסקות בקונצרט שלו בהיכל התרבות
בתל-אביב ניגש אליו יהודי אמריקאי,
הושיט יד והציג את עצמו כשותף שלו.
היה זה שלדון בהן, נציב מס־ד,הכנסה
בארצות־הברית, מקום מושבו הקבוע של
רובינשטיין להפתעה אחרת זכה ראש
עיריית גבעתיים הצעיר, קובה קרייזמן.
בעת סריקה אחר אנשי אל־פתח נעצר חשוד
כשבכיסו תמונתו של קרייזמן גזורה מ עיתון
ישראלי. לשאלת החוקרים הסביר
החשוד כי האיש בתמונה אינו אלא בן־דודו
הירדני, אחד מוחמד חסן • .חוויה שונה
באר, על ראש עיריית חולון, פנחס אי*
ל ץ, שסייר לאחרונה בגרמניה, בה ניפגש,
בין השאר, עם ראש העיר היהודי של
האמבורג, הד׳׳ר ווייבמן. היהודי הגרמני
כל כך התרגש מן הפגישה עד שפרץ בבכי
לזכר הסבל המשותף של כל בני ישראל.
בתור תגובה פרץ גם ראש העיר חולון
בבכי.

עמק

ל ח מניו ת
ח מו ת

זלצמן וארבל
היא בודקת את הפסנתר
העיתונאית זיוה יריב את ידה בצלחת
והחלה לחקור לאחרונה את העגה המיוחדת
של החיילים הקרביים. המונח ששבה את
ליבה ביותר, עד עכשיו, הוא מושג חיל־אודירי:
לבחורה כבדת־חזה יש, מה שהם
קוראים, בידתיס (אלה הם מיכלי־המטוס
הניתנים לניתוק בעת מגע קרבי).

מ תנ ה נכבדה ומה היה אליהו ששון מקבל משך שנים,
לפני איזה שלושים שנה, כל ראש־שנה?
כרטיס ברכת שנה־טובה מד,מופתי של ירושלים,
הא;׳ אמין אל־חוסייני• .
מהמלך עבדאללה, לעומת זאת, קיבל
ששון שי הרבה יותר נכבד: ספר תורה
שניצל מן הרובע היהודי בעיר העתיקה
וכדי שרימוני־הכסף שעיטרו את הספר לא
ישמיעו יותר מדי רעש בעת עוברו את
הגבול עטף אותם ששון בגרביו • .אבל
מתנה נכבדת באמת קיבל גוסטאב נל*
נס, מנהל הקאזינו בעיר־השעשועים הבלנית
נוקה. אחר שהצטיין בגיוס כספים למען
ההזדהות עם ישראל שלח אליו שר־ר,בטחון
מעריך־העתיקות של ישראל כד
• וכאשר מדובר
עתיק בן 3000 שנה.

הטולס הזח 1572

לזמרת הישראלית טובה פורת הולך
לא רע. אחרי סידרת הופעות בהילטון
איסטנבול, היא עשתה רושם כה גדול על
אחד האורחים, שלא היה אלא השאח ה פרסי,
עד שהוא הזמין אותה לחמש הופעות
פרטיות בחצר־מלכותו בטהראן. שכר־הטירחה
של טובה: אלף דולאר עבור כל
הופעה. ואחרי זה כמובן היא כבר מופיעה
ומופיעה: בתיאטרון הלאומי בבירה הפרסית;
בטלביזיה הפרסית ובטקם הכתרת־ה־שאח
שייערך בשבוע הבא • .האיש העומד
מאחרי אחד ממיבצעי הפירסום המצליחים
של השנה — חלוקת סיגריות נזיראז׳ חינם
על־ידי דיילות נחמדות כדי שהמעשנים הפוטנציאליים
של סיראז יעמדו על טעם
הסיגריה הוא הפירסומאי הוותיק אליהו
טל. זה האיש שטבע עוד לפני עשרים
שנה את סיסמת הפרסומת המוצלחת לחברת
שמנים — אפשר לרמות את בני־האדם, אן
לא את בני־המעייס. אבל המעניין במיבצע
של מיראז׳ הוא כי טל עצמו לא מעשן

אלמגור כ״הפטנט״
היא מעלה את המוראל
בכלל • .מיבצע פירסומי אחר שהצליח לגמרי
לא רע הוא מיבצע נערות־ווימפי.
הווימפי זה קציצת בשר טחון ומתובל הנתונה
בלחמנייה טרייה. כאשר וזימפי פתח
את סניפיו בארצו ד,־ ,54 ישראל, הוחלט
להפעיל נערות עם מכשיר־קשר, כדי לא
להשאיר יהודים רעבים יותר מדי זמן.
הנערה עוברת במשרדים, וכשהפקידים מחליטים
לאכול היא משגרת הוראות במכשיר
וחת־שתיים מגיעות הלחמניות החמות• .
אחרי שנים של פילוגים ומריבות התאחדו
לבסוף כל זרמי התנועה הקיבוצית להקמת
מפעל משותף. למעלה מ־ 1500 איש, רובם
עירוניים חדקא כמו האופנאית לילה כר,
השתתפו השבוע בפתיחת גלרית הקיבוץ
בתל־אביב, בה יציגו את יצירותיהם אמנים
מכל זרמי ההתישבות העובדת. הגלריה, בה
מוצגות יצירותיהם של ליאור רוט מקיבוץ
אפיקים, דניאל פראלטה מכפר־סולד,
משה סעידי מכפר־מנחם ושרה
אלרואי מקיבוץ אפיקים, הוקמה בשיתוף
עם גלריה ליס של טליה כיא ועמליה
ארבל. למעמד זה הטריח את עצמו גם
יו״ר הכנסת קדיש לוז, שפתח את הגלריה
למרות טענתו כי ״ידיעותי בנושא זה הן
אבסטרקטיות כמו התמונות של הציירים
עצמם למרות ששוטרים לבושי־אזרחית
שמרו על בטחון הקהל בפתיחת הגלריה
מפני חבלה אפשרית, גילתה הפסנתרנית
פנינה זלצמן יזמה בטחונית משלה.
לפני שניגשה לנגן את קונצרט הפתיחה
בחנוכת הגלריה, בדקה את תוכו של פסנתר־הכנף
במקום.

פסוקי השבוע
• משה דיין, על נוכחות צה״ל בשטחים המוחזקים :״כאשר אתה תוקע
יתד באדמה, אתה דוחה עפר מסביבה!״
• הרב הראשי, יהודה איסר אונטרמן, על הזילזול ברבנית :״כל מילה
של פוליטיקאי, כל חוכמה של עסקן, זוכה לתשומת־לב הרבה יותר גדולה בעיתונות
מאשר דבריו של רב.״
• לוי אשבול, בדברו על מחיר המיליונים של מטוסי־קרב חדישים :״זה
לא דבר שאתה נכנס כמו לבית־מרקחת לקנות שמן־קיק.״
• חסיד סיפוח השטחים, המשורר אהרון אמיר, על יחסי ישראל-
ערב :״כוח חסר־איבה מול איבה חסרת־כוח.״
• אנטון כיי עטאללה, שר־חוץ ירדני לשעבר וכיום תושב ירושלים:
״היהודים זעקו, שלום, שלום׳ ,ועשו מלחמות; הערבים זעקו, מלחמה, מלחמה׳,
ולא עשו מאומה.״
•,הצייר לודביג בלוס על מראות הנוף המשתנים של ירושלים :״זאת
ליידי, המחליפה כל כמה דקות את שימלותיה.״
• הרב״האלוף שלמה גורן • :אין אצלנו דבר הקובע יותר בכל שטחי
החיים מאשר הסטמוס קוו הזמני.״
אממת תיאטרון
קטסט רו פ ה
הפטנט ; (קומדיה נזא,ת אן ג׳ליקו;
עברית: יעקב שבתאי; בימוי: שמואל בונים;
עס גילה אלמגור, יוסף כרמון, אלי כהן,
אלכסנדר אנסקי; התיאטרון הקאמרי) .אין
להבין מדוע העלה הקאמרי את המחזה השדוף,
השיטחי. והטרום מבוגר הזה — אם
זה לא כדי להוכיח עד כמה סרט טוב יכול
להיות טוב יותר ממחזה המוצג בעיבוד
ישראלי גרוע.
לכאורה, נידמה שגם מחזאית מתחילה,
יכולה להפיק יותר מנושא יומרני כזה,
המוגדר :״קומדיה על אנשים אינטליגנטיים
בדרך כלל, ההפושים בדיוק בנקודה בו?
דיוקנו של האדם ההגיוני והאינטליגנטי
מתמוטט המין.״
זוהי טעות: אן ג׳ליקו לא השכילה להעביר
ייסורי־מיך וכמיהד״ מגישה לכל היותר,
סיטואציות כימעט־קומיות ורפות־אונים,
בעזרת ארבע דמויות מיסכנות: שלו שה
בחורים אוהבי־חתיכות, וחתיכה היסטרית
אחת.
בסך הכל: דביעיה של אפסים, החסרים כל
היגוי או כושר־ביטוי. לא משום שהמחזה
דורש זאת — אלא משום היותן דמויות של
קארטון, חד־מימדיות וחסרות־ממשות.
מדכא — ממש. המישחק, כמו ההצגה,
וכמו המחזה״בלי-עיבווו־ד,קולנועי — הוא
קטסרופה.
יוסף כרמון בתפקיד טום, האמן הנבון,
קיבל תפקיד שאפשר היה לעשות בו משהו.
מד, שכרמון עושה זה הרבה רוח, בעזרת
תנועות־ידיים ישראליות מופרזות.
אלי כהן, בתפקיד קולין, הבחור הביישן
המשיג את החתיכה, נראה כאילו הוא
מתבייש לשחק תפקיד כה אווילי. הוא ניכשל
ממש כמו כרמון: לכל אורך ההצגה.
אלכסנדר אנסקי, בתפקיד האנטיפט טולן,
רודף־הנשים, הוא קצת פחות גרוע — אך
רק משום שהוא משחק כאילו והיה בובה
של עץ, ולא שחקן חי.
היחידה היודעת למלא את תפקידה היא,
תודה לאל, גילה אלמגור. אומנם, בדקות
הראשונות, נידמה שהיא לא תצליח לעולם
להיראות כבת 17 בלבד — אך זוהי טעות:
היא משחקת את הטיפשעשרה שאינה כל־כו
טיפשה — להפליא.
היא מצחיקד״ מגרה, מעלה את המוראל —
וכימעט — אבל רק כימעט מצדיקה את
נוכחותו של הקהל פושר־ד,מחיאות באולם
— עד לרגע האחרון, המייגע והמדצא, ממש;

ר ק טי פהאחת

רחוב הדיסקוטק־
(המשך מעמוד ) 15
באופנת המיזרח. אולם גדול, תיזמורת גדולה,
ובפנים קיוסק למשקאות קלים.
רות 18 סטודנטית בריטית לכימיה שהגיעה
לפני שבועות מספר לתל־אביב —
וישר לדיסקוטק — החליטה שתלמד את
הישראלים לרקוד :״ההבדל היחיד בין הדיסקוטקים
בארץ ובלונדון הוא שכאן יש
לכם יותר מדי אור,״ היא מסבירה.
אבל אור או לא — היא רוקדת ומתמסרת
לקצב. והגברים הצעירים מתלהבים, מקיפים
אותה, מטפסים על שולחנות וכיסאות, כשהם
מאיימים להפוך את הדיסקוטק על פיו.
אנשי־השרירים של המקום נאלצים לסלק את
רות, המפרכסת כסהרורית, לפני שיקרה פה
אסון.
בית־דיסקוטקים אחר משכן שני דיסקוטקים
זה מעל זה. למטה — בארבה; למעלה —
טיפאני.
שני הדיסקוטקים מנהלים מלחמת־תחרות
מרה, משגרים זה לזה מרגלים, לראות מי
מן הקבועים ערק לאוייב .״כבר נטפל בו,
אם יעיז לבקר אצלנו שנית,״ הם אומרים
על בוגדים כאלה.
בארבה מיועד, כביכול, לסטודנטים. אבל
אלה באים רק בליל שישי ובשאר ימי
השבוע אתה מוצא שם נערות כמו לאה,
בלונדית חטובת־גוד, המבקרת במקום שלוש
פעמים בשבוע :״בימי שבת, שני ורביעי.״
לאה, בתו של גנן, מצהירה ישר :״ישנם
שני דברים שאני אוהבת בחיים — מוסיקה
חמה וגברים חמים.״
אולי משום כך, מאפשרים לה בעלי
המקום להסתובב מבלי להזמין, למשוך למקום
נערים המוציאים כסף של ממש.
אבל בכל זאת יש הוצאות, לצורה זו
של חיים .״אבי נותן לי כמאתיים לירות
לחודש,״ מספרת לאה .״בשביל נסיעות
בלילה, מספרה וקצת בשביל בגדים.״
גם סאני, פקידת בנק, מבקרת פה. לסאני
יש חבר, שולייה במוסך, ו״הוא משלם
עבור הכל. אחרת — למה אני צריכה
אותו בכללי״ שואלת הנערה בת ד,־. 16
סאני לקחה כנראה את שמה הפרטי מן
הדיסקוטק מאני, שבעליו התכוונו להפוך
אותו לדיסקוטק־יוקרה, נוסח פרדריקה, אף
הזמינו אדריכלים להדר את המקום.
אבל שום דבר לא עזר: מיזרח זה מיז-
רח. הצעירים התלבשו על המקום — ו כיום
זהו עוד מיבצר־נוער רעשני אחד.
אומנם אין אנשי־השרירים מאפשרים ל״קהל
לא טוב״ להיכנס — אבל זוהי אבחנה
אקדמית למדי.

סדרשבועיק בו ע

ואתה בעל מראה מו שלם ומגוופח
מעתה, כל ה תג ליו ת ל טי פו ח השיער בדרך ט ב עי ת
בתכ שיר אחד 655 .־ 01 זו 10־ 5׳ 106 8166 1וח 11!0ו
תכשיר זה, המורכב מי סו דו ת פעילים ובדוקי ם,
מרכך א ת השיער מעשיר ומטפח או תו באופן טבעי.
655־1011 01־ 106 8166 1אינו מכיל י סו דו ת מי ם וכו הל
ה מיי ב שי םאת השיער ומונעיכו א ת גמי שותו.
הסתרק עם כ מו ת ק טנ ה של 655־ 01־1011־106 8166 1
בבקר, ובערב — העבר בשערך מסרק רטוב, שיחדש
א ת פעולת הלנוליני ם של . 106 8166
655־ 01־1011־> 106 8166 מונע יובש וקשק שי ם
ו מ עני ק לך אתת חו שתהא רו מ ה
הנפלא של ז 5וח 11110

בל מ ון

מיו צ ר

תל-אביב,

ה מ פי צי ם

נורית

בע״מ.

״חפשי את הגבר״ —
מבחינה ״קוסמטית״ השתמש הגבר עד לעשור האחרון רק בתכשירים שהיו בבחינת ״צורך טכני״
כמו הסבון ומשחת הגלוח ובתכשירים שהיו ״כמעט הכרח״ כגון משחת השער, התמיסה לאחר
הגלוח, או דיאודורנט לסתירת ריחות־הזעה הבלתי נעימים. מטרת השמוש בתכשירים אלו, היתד.
ל״נטרל״ אח הגבר מבחינת־הטבע, דהיינו להסיר ממנו את הליקויים הקטנים אשר הטבע מביא
עליו. מזר. כמה שנים השתנתה תפישה זו, ועתה מבקש הגבר להנות גם הוא מהשפעתם ה תו ר
מ ת של התכשירים הקוסמטיים, ולהקנות לעצמו ריח־נעים, עור־צח, שערות מגוונות, ואפילו
צבע־פנים נאות. שוב אינו מסתפק הגבר־המודרני בהופעה הגברית ־ הטבעית והוא מבקש
לשפר וליפות אותה — במתכונת גברית מובהקת.
חברת ״רבלון״ מציעה לגברים בישראל רק אותם תכשירים שהם בבחינת ״צורך חיוני״ .הסדרה
נקראת 71134^ 130 והיא מכילה את התכשירים הבאים:
10 5113116־6 £16041 1ת 71134 1\ 13 תמיסה לגלוח חשמלי המרככת את השער

ו״קושרת״ אותו בצורה המונעת את הגרוי של ״גלוח־יבש״ ומבטיחה ״גלוח־עמוק״.

6 £041011 71134 1130״ 7\. £461 51131 מי־פנים שלאחר הגלוח שמגמתם למנוע את
הרגשת־היובש שלאחר הגלוח, לרענן את עור הפנים ולהקנות לו ריח־נעים ומעורר.
7310 71134 1*1311 אבקת אפור בעלת ריח נעים, מגע־עדין וצבע־עור טבעי. מונעת
גרויים של העור כתוצאה מיובש או הזעה, ומאפשרת ״הסתרת״ ספיחי־זקן.
— ״ 71134 111311״ 0010806 תמיסה אלכוהולית בעלת ריח־הדרים־גברי האופפת את
הגבר במשך שעות רבות ומעניקה לו הרגשה רבת מרץ ורעננות.
304 71134 1*1311״ £011-00 £600101 תכשיר המונע הזעת־יתר, מכסה על ריח הגוף
והזיעה, שומר על יובש של אזורי ההזעה, ומעניק ריח הדרים־גברי.
6310־63401604 €1־6 71־ 51131 71134 1*130 1461 מחזיר לעור המיובש (בעקבות
הגלוח והגורמים האחרים, כמוסבר לעיל) את לחותו, רכותו הטבעית ורעננותו. התכשיר
מכיל את המרכיב פרוגניטין (שנמצא גם בתכשירים האקסקלוסיביים 03 27־) £461
המסלק קמטים קיימים ומונע הוצרותם של קמטים חדשים. מרגיע ומרענן את העור.

ז00261 71134 1*130״ 31 מעניק לפני־הגבר מראה שזוף, בריא וטבעי, כאשר הוא
מוספג ומתמזג בעור הפנים. הוא מקנה לעור חזות בריאה, חלקה וצעירה. אפשר לכסות
באמצעות התכשיר פגמים בעור או ספיחי־זקן קצרים.
לכל תכשירי 71134 ^ 130 של ״רבלון״ ,ריח גברי נעים ומרענן המזכיר את ריחות פרי־ההדר.
הם ארוזים במיכלים שחורים וזהובים נאים, נוחים לאחסנה ולטלטול במשרד, בנסיעות וברכב.
מעתה יהיה׳ אפוא, גם הגבר הישראלי מטופח ונאה ולא רק הודות ל״מתנת־הטבע״ אלא גם
תודות לתכשירי 711341*130 של ״רבלון״.

* * יסקו־טל! אחד ששינה את פניו
1הוא בר־בי־רב, שהיה פעם דיסקוטק
לסטודנטים. הסטודנטים לא באו ועכשיו
באים יתר בני־הנוער. כאן מבקרת חוזה
המקבלת מדי יום ו׳ חמש לירות דמי־כיס
— וממהרת איתם לחבריה. ובעזרת
כסף זה הולכים כולם לדיסקוטק.
שם שותים טמפו ורוקדים בלי הרף. חוור,
היא בת יבואן־עופות ולומדת בשישית. יש
לה סדר שבועי קבוע: ביום ו׳ — דיסקוטק!
במוצאי שבת — מסיבה טאלונית.
הוריה של חווה נותנים לה להשתעשע, בתנאי
שתשוב בחצות בדיוק. ביום ו׳ —
ב־ . 1אם מאחרת, אוסרים עליה לצאת,
ביום ו׳ שלאחר מכן .״אני לא סתם כזאת,״
מסבירה חווה בת ה־ .15״אצלי בחור צריך
להיות בחור שלי חודש ימים — עד שארקוד
איתו צמוד, אתנשק איתו או כל מיני
דברים אחרים.״
לא כן נערה מבוגרת יותר, מרים (,)21
אשתו של הנגן שודיקי שהופיע בדיסקוטק
הסינראמה .״בעלי מרשה לי לרקוד עם
כל אחד,״ אומרת מרים, שהיא אם לילד בן
שנה ,״בתנאי שזה יהיה תחת העיניים שלו.״

מ ר בז

ה עו ד ס

* * חוץל מי לרח פורחים דיסקוטקים־של־נוער
אחרים: ברמת־אביב — הדיסקוטק
של יאנוש, הפתוח לאודיר, בקייץ! בבתים
— ,007 ורבים אחרים! בנתניה —
עזאזל ודון קאמילו ועד לראשון־לציון הגיעו.
אבל המיזרח הוא המרכז, ר,פנינה, מקום־
היוקרה. כאן נולדות האהבות הגדולות הראשונות,
כאן מתרחשות הרפתקוודהמין
התמימות והפחות־תמימות.
בקיצור — כאן מרכז העולם של הדור
החדש .״הזקנים חושבים שזה בצפון. אבל
הם כבר מתים ולא יודעים בכלל מה קורה
בעיר הזאת,״ מסכם יצחק — בקורטוב
-של שביעות רצון.

העולם הזח 1572

^ סינורו ח8רא של
בן החיבוץ

וויו החורש

שהתבדה נמרץ הנועז
ביותר שנעל

בישראל

ך?{מן די ל ר 2 8יליד קיבוץ עין־
^ החורש שליד חדרה, שניסה לשדוד בנק
תל־אביבי בראש השנה הוא לא סתם פורץ
— אלא הדגם הישראלי המקורי של מפצח־בנקים
מדעי, בעל דימיון, ניסיון, העזה
וכושר־אילתור.
סיפר דילר בסיפוק עצמי, בשכבו ב־בית־החולים
איכילוב, במחלקה האורטופדית,
בה טיפלו בברך השמאלית שלו, ובשני
פיצעי־הכדורים שברגלו הימנית.
״לפני שנה וחצי בערך הייתי באנגליה,
למשך שלושה חודשים. שם קניתי בחנות
מיסחרית את מכשירי־הריתוך שלי, שהם
החדישים ביותר בארץ — ושעל קיומם למדתי
מתוך ירחון מיקצועי זר.
״בחיים שלי לא ידעתי, קודם לכן, מה
זה ריתוך. את כל הידע קניתי מתוך ניסיון
עצמי.
״כשנסעתי לחו״ל, כבר הייתי אחרי כמה
התפרצויות. חשבתי בבירור לרכוש את הידע
והאמצעים כדי לבצע ג׳וב רציני. כיוון שההתפרצות
השנייה שלי, לפני הנסיעה, היתרי
בסופרמרקט שפע־חן, שבכיכר דיזנגוף,
כבר נתקלתי פעם בבעיות טכניות.

הוא חדר־הכספות (מימין) של בנק
הלוואה וחיסכון, בפינת שדרות קרן
קיימת־דיזנגוף, בתל־אביב. בתמונה הבלעדית נראים חוקרי המשטרה

גשם הפשע

״התפרצתי לשם ופתחתי כספות בעזרת
מכשירי־ריתוך רגילים. הוצאתי שלל של 12
אלף לירות — אבל בחלקו הגדול השלל
היה חרוך או שרוף לגמרי.
״הבנתי שאיני יודע איך לרתך. תיכננתי
לרכוש מכשירים שיעזרו לי לפצח קופות
מבלי לפגוע בתוכן — בכסף.״

״רציתי 25 מיליון:״
* * ד היום אין לי שום תשובה
״ ( ר ברורה למה גנבתי. היה לי הרבה
עניין והרבה סיפוק בגניבות — אבל את
הכסף לא הייתי צריך באמת.
״זה לא שיחק אצלי. כבר היה לי כסף
רב, מהתפרצויות קודמות. עשרות אלפי לירות.
לא חשוב בדיוק הסכום.
״וכשחזרתי מאירופה, עם מכונית האופל
המיסחרית שלי, לא חזרתי לגור אצל דודי,
הפסל דויד רזניק. שכרתי דירה מרוהטת,
בשדרות קרן קיימת, בקומה העליונה.
״שם ישבתי והתחלתי לתכנן את העבודות.
רציתי לעשות, מדי חודש וחודש, עבודה
אחת.
״זה היה לפני כשנה וחצי. לא הצלחתי
בדיוק לשמור על לוח־הזמנים שלי: הג׳וב
של סניף הלוואה וחיסכון, בו נתפשתי,
בקירבת ביתי, היתר, רק ההתפרצות העשי רית
שלי.
״היו לי גם כמה כישלונות: ניסיון חדירה
לבנק לאומי. שם הצלחתי רק לגרד את הצבע
של הכספות. עדיין לא היו לי ידיים
טובות, אז.
״כישלון שהרגיז אותי עוד יותר אירע בסניף
המרכזי של בנק הפועלים. שם רציתי
להרים 25 מיליון לירות.
״חדרתי פנימה. ברגע האחרון הפריעו לי.
אפילו לא פתחת /א ת הקופות.״

המשחזרים את שיטות־עבודתו הגאוניות של דילר. הפורץ, שעבד
לבדו, ייבא מחוץ־לארץ מכשירים מיוחדים וחדישים לריתוך, ביצע
את עבודת ההכנה לאור־היום, ברחוב ממש לעיני עוברים ושבים.

בהן שומרים אזרחים טובים בסייף שלהם
כסף זר בלתי־חוקי ותכשיטים, יש תמיד
שלל רציני.
״הבינותי שזהו ג׳וב לפי לבבי. הרגשתי
אותה הרגשה משונה, משהו כמו רעידה של
גבר ליד אשה יפה, כשהוא יודע שהיא יכולה
להיות שלו.
״כדי שלא להחמיץ את ההזדמנות, עשיתי
עבודת־בית עוד באנגליה: קניתי שורה של
סיפרי מטלורגיה, תורת־המתכות, ועכשיו
למדתי את החום הדרוש לחדירה לקופות
שכאלו.

״המכשיר שלי, החדיש ביותר בארץ, בו
השתמשו לפיצוח קופות, פועל כך: הגאז,
מכמה כאלונים שהיו בחוץ, על המכונית,
ומבאלון אחד שלקחתי פנימה, חודר לפיית
מכשיר־הריתוך בכוח עצום.
״משום כך אתה זקוק ליד חזקה נורא.
אם לא — מתרוממת הפייה מעצמה וכל
העסק יכול לעוף, עם האש המרוכזת, ישר
לתוך הפרצוף.
״את מיזרון־האוויר המתנפח, שהכנסתי
פנימה, לא החזקתי כדי לנוח או לישון.
(המשך בעמוד )20

״כמו ליד אשה יפה:״

שקי הכסו ^ ^22,
כדי לקחתם במכונית שחנתה ליד גן־החיות.

זאם גודד. איני אוהב שותפים.
זה מסוכן ובלתי־נעים.
״משום כך ישבתי בדירת־הגג ותיכננתי
את הכל, לביצוע בכוחות עצמיים. בדקתי
את הסביבה, הלכתי לבקש, כביכול, הלוואה
— ותוך־כדי־כך,
בבנק הלוואה וחיסכון
בדקתי בשיטות משלי ונוכחתי לדעת שאין
בכלל פעמוני־אזעקה.
״גם ראיתי שיש חדר־כספות — ובכספות,

עין שחווה

קיבל נענזן דילר
מידי שוטר, איתר
נאבק, ושלושה כדורים הביאוהו לבית־חולים.

השונטת

הדסה בן־עתו, באה
להוציא פקודת־מעצר
נגד הפורץ, אל חדרו בבית־החולים איכילוב.

1. — 19

אנטומיה שד שוד
(המשך מעמוד ) 19
שטויות! שכבתי עליו, על הבטן, כדי לזכות
ביציבות יתר. השתמשתי בשתי ידיים, זה
דומה לתנוחת צלף, כשהוא רוצה לכוון
היטב.״

״עבודה שד חמש דקות:״

יין

818

ך * פרתי משך ימים ארוכים חפירה
| של כעשרים מטר. התלבשתי בבגדי
פועל־טלפונים. כולם חשבו שאני עורך
חפירת־בדיקה, כביכול. אבל אני הנחתי
צינור־נחושת, דרכו עתיד היה לעבור הגאז
המרוכז, מבאלונים שעל מכונית הסטיישן,
הגנובה, שאת מספריה החלפתי.
״הצינורות הגיעו עד לבנק, ממש. כיסיתי
אותם, בחול — בחצרות — ובבטון, במד רכה.
איש לא הרגיש דבר.
״המשטרה חשבה, בהתחלה, שהחדירה
לבנק לקחה שלושה ימים. איזה צחוק! לי
זה לקח בדיוק ארבע שעות לפתוח את
הסניף.
״בהתחלה, מאחרי הבנק, חתכתי במספרי־מתכת
גדולות את סורגי־החלון האחורי.
זו בדיוק עבודה של חמש דקות. זה היה
בלילד״ איש לא ראה כלום, בייחוד בחשכת
אחר־חצות.
״הוצאתי את הסבכה, הכנסתי דרך החלון
את כל הכלים, כולל סט׳ קטן של כלי־פריצה
לדלתות, לקופות ועוד. אחר־כך התרוממתי,
השחלתי גופי פנימה והגעתי למרתף. מבפנים׳
משכתי אלי את הרשת והצבתי אותה
במקום שאיש לא ירגיש שהיא פרוצה.
״עברתי במסדרון, ליד בתי־השימוש שבמרתף
ומשם — ישר לסייפים. את דלת־העץ
המובילה לכספות פרצתי סתם בעזרת
איזמיל. חבל על מאמץ נוסף.״

״שק אחד, ועוד אחד:״

״ סל טינ ה ל הי ט ״ הג בינו תהחדש
של מחל בו ת ״ שטר או ס״ ל עונ ה זו. גם
אתתאה בי א ת ״ סל טינ ה״ — ממרח
סנ ד בי צ׳י ם אי די א לי ל אניני הטעם.

ג א 241411 גבינה גבינה לבנה רכה ו ט רי ה ב תו ספת
מב חריר קו ת פי קנ טיי ם — יו צ רי םאת
״סלטינ ה״ — ג בינ ה ט עי מ ה, מזינ ה,
ועריבה לחיך. גבינ ת ״ סל טינ ה״
ב א ריז ה גדו ל ה של 200 גרם מ חי ר ה
88 אגו רו ת. ל ה שיג ב חנויו ת ה מו ב ח רו ת.
״סלטינה״ — עוד מוצר אי כו ת תוצ ר ת

ק וני
ב מ חי רי ם גבו הי ם

מלווה

קליטה

מכל ה סוגי ם (גם של חברות)

311ל 1 1 1־.
המנוי - קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.

>> נוה״

ן * דר!* לסייפים היתה גם חסומה
|על־ידי דלת־סורגים ועוד דלת משוריינת
שעובי־לוחות־הפלדה שלה 30 סנטימטר.
לא נבהלתי, ידעתי שרק שיכבה קלה
של הדלת פלדה, משני הצדדים: ושבאמצע
יש מלט רופף, לא בטון מזויין.
״ביצעתי פחח בדלת, כדי לחדור לחדר־כספות.
בעזרת מכשיר־הריתוך המשוכלל. זה
לקח כשעתיים. אולי שעתיים וחצי.
״פרצתי את הכספת הגדולה של הבנק,
במכשיר־ד,ריתוך. נידהמתי: ראיתי מטילי־זהב,
דולארים, מזומנים.
״לקחתי שקים, מילאתי שלל, והנחתי
אותם הצידה.
״אחר־כך לקחתי שק אחד, ועוד אחד, והלכתי
כל הדרך חזרה. יצאתי החוצה,
גררתי את השלל למכונית הפרטית שלי —
לא לגנובה — שחנתה ליד גן־החיות,״

״אני 7א רוצח:״

אז עשיתי את הטעות

של חיי.
״היה כבר בוקר. ואף־על־פי־כן, בעזרת
פטיש ואיזמיל, פרצתי עוד כ־ 40 סייפים.
זר. לקח לי, בדיוק 12 ,דקות ממהלומת
הפטיש הראשונה.
״אבל זה היה מספיק. כשנגמרו 12הדקות׳
נגמר גם החופש שלי. המשטרה
הופיעה בפתח החלון.
״היו שם שני שוטרים. שניהם ניכנסו
פנימה. אף אחד מהם לא חיכה בחוץ, כמו
שכתבו.
״הבחנתי בהם. החלטתי לשחק בחתול
ועכבר. באו מצד אחד — בשנייה האחרונה
ברחתי לצד השני. כשהגעתי לחלון,
וחצי גוף היה כבר בחוץ, נשארו הרגליים
בפנים.
״אחד השוטרים תפש ברגלי וגרר אותי
פנימה. אז השתמשתי בצינורית הגאז ה־מדמיע,
שקניתי עוד בחו״ל. אחר־כך הרגשתי
מכה חזקה בעין. הוצאתי את אקדח־הסטאר־טר
שלי ויריתי בו, כדי להפחיד. בסונה
לא לקחתי נשק. אני לא רוצח, אני מפצח־קופות.
״אבל
השוטרים לא הבינו את ההבדל.
הסמל הוציא אקדח, ותקע שלושה כדורים
ברגליים שלי.״

הגמלה

השרד ש? ה שגה
| וי תרהמ לוו ת

! שדרות רזטשילד 15 תל״אביב, טל,54931 .

פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד 6.30 בערב.

התמורה במקום — במזומן .

ך * פרופסור שטיפל בנעמן דילר בו
|בית־החולים וניתח אותו, הורה בסוף
השבוע לאשפז אותו בבית־החולים של ביתר,סוהר
רמלה.
ממנו, לכשיחלים, יוצא להארכת המעצר
נגדו׳ השלב הסופי לפני העמדתו למישפט
של הפורץ שכמעט והצליח בשוד של השנה.

העולם הזה 1572

48 שעוחהיחה הגדת
נגעס מ א הווים -כ הס
העדיפו והישאר בבתיהם
ך* ל אחד יודע

קרה

בישראל,

ביום הכיפורים.
רוב האנשים בילו בבתי־כנסת, בתפילה,
או על מירפסות־הדירות, במישחקי־קלפים.
אלא שרצו לבלות בכל מחיר, דאגו לנ סוע
מראש לאיזורים מרוחקים מטוזח־ידם
של הדתיים והשתזפו לקרני שמש־הסתיו
בשפת־הים השומם או טיפסו במעלה־הבאני־אס.
אלה
שרצו לאכול עשו זאת בבית —
או, לכל היותר, צעדו כמה קילומטרים
ליפו, כדי לאכול אצל הערבים.
אבל מה קרה, באותו יום מיוחד במינו
— בשטחים המוחזקים, בחלקה החדש של
הטריטוריה הישראלית?
מה קרה ביום הכיפורים בגדה, למשל?
— או עדיין איננה —
הגדה איננה
מדינת ישראל.
היא נשארה — הגדה המערבית של מדינה
מזרחית, ערבית, זרה — וכבושה.
רק ירושלים העתיקה הפכה, כבר ביום
כיפורים זה, לחלק מהותי של מדינת ישראל.

אין בגיסה לישראל

ירו שלים העתיקה הפכה, בערב יום
י הכיפורים, לעיר ערבית המכותרת —
שוב — על־ידי הכוחות היהודים: משטרה,
מישמר־הגבול, צנחנים.
אלא שהפעם הם עמדו בשירות משימה
דתית טהורה: לאסור על יהודים להיכנס

לירושלים המאוחדת, מן הגדה, או לצאת מן
הגדה ומן העיר העתיקה — לשיטחי מדינת־ישראל.
לשם
כך, הוקמו בכל נקודות־היציאה מן
הגדה, כמו שעפאת, קלקיליה, ג׳נין, מיש־מרות
מיוחדים. הם נתנו לכל בעל רישיון
להיכנס לגדה אך הזהירו :״במשך החג —
לא תוכלו לצאת בחזרה לישראל.״
נוסף לכך, הוקמו מחסומים בין ירושלים
ליריחו, בין רמאללה ליריחו, ובין יריחו
לשכם — כדי להקשות על הישראלים את
התנועה, ביום החג .״מה יש?״ אמר אחד
מאנשי מישמר הגבול .״היהודים לא חייבים
לנסוע ביום הכיפורים. ואם הם נוסעים

כל הגדה שקטה ביום כיפור -רק הירדן בער בהתנגשות-הגבול, שאירעה בגשר שייך חוסיין.
בגשר דמיה (למעלה) שמר צה״ל בדריכות. המשמר על הגדה המערבית ניצב בעמדותיו.
בא־די — שיסבלו קצת, מה יש?״
האיש היה דרוזי.

קול תותח לשמיים
האלה
* * פידורי־ההטרדה
סבלו גם, בני הגדה הערביים.
מכוניותיהם נעצרו במחסומים, נבדקו בדייקנות
בלתי־רגילה.

כמובן,

התוצאה: שלל רב, בעיקר סחורת־מבריחים.
אולי היד, זה גם בגלל סידורים אלה
שמכוניות־הפליטים, המוסיפות לזרום לגדה
המזרחית, בקצב ממוצע של 60 מכוניות
ליום, לכל נקודת מעבר, פחתו ביום הכיפורים,
באחד הגשרים החוצים את הירדן
— לשלוש מכוניות בלבד.
זה היה בגשרי־המעבר.
גשר אחר, שקט בדרך כלל, סיפק ליום
הכיפורים בגדה את הרגע הדראמאטי ביותר
שלו: הוא התפרץ באש, עופרת ובדם.
סוללות התותחים הירדניות שליד גשר

בערבית: חג.

חוסיין בצפון פתחו בהפגזה רצחנית לעבר
העמדות שעל הגדה. לפתע, לא יכלו עוד
החיילים הצעירים השומרים יומם ולילה בעמדות,
המוצבות לאורכו של הירדן, להיכנס
למים כדי לשכשך את רגליהם. לפתע
נשבר השממון. לפתע שוב היה הירדן —
גבול־דמים.
אחד הבחורים אף נפצע — קל. טנקים
וכלי־נשק ישראליים, כבדים ובינוניים, ענו

הסתובבו ברחובות בשירה אדירה
,קא של שירים דתיים.
מצד שני, נהרו דתיים, למאות ולאלפים,
לכותל המערבי. הם היו מאושרים ושקועים
בחגם, לא התעניינו בהמון הערבי הסובב
אותם — או בחנויות הכעכים והפלפל, שעשו
עסקים לא רעים, לאורך הויא דולו־רוסה
— בלב העיר העתיקה.
בשער שכם, בכניסה לעיר העתיקה, ד,ת־

לאש הירדנית והשתיקו אותה.
״היתד, זו דרכנו שלנו לכפר על עוזנותינו,״
אמר אחד החיילים הצעירים .״היתר, זו
תפילת יום הכיפורים של צר,״ל, העולה בקול
תותח לשמיים.״

ייצבה קבוצה גדולה של נוער יהודי ואכלה
בתיאבון. הם הציגו עצמם כפנינה, שרה
ונתן, שלושתם משכונת העיר החדשד, נחלת־אחים,
שלושתם בגיל 18 וחצי בערך.
״האם צריך היה להתיר גם בעיר החדשה
לחנויות למכור אוכל ופלפל?״
״לא, יותר טוב ככר״״ מילמלו הצעירים.
״אבל אתם באים לאכול, נכון?״
״כן, אבל בעיר העתיקה,״ היתד, התשובה.
זו היתד״ כפי ד,ניראה, גם השקפתם של
רוב הישראלים האחרים: הם העדיפו לאכול
בבית — או אצל הגויים.
ליד הכותל חנו מכונית עם ציוד לעירוי־דם
ואמבולנס. שלושה ציחיתי־הסרטה התחפרו
בשטח, בעמדות מוסוות היטב, ציפו
מבעוד יום לבוא הדתיים.
והם באו. באו — והונצחו עבור הטלביזיה
המיזרח־גרמנית וחברה אמריקאית להפרטה,
שהעדיפה לשמור על סודיות שמה :״שלא
יהיו צרות.״
היו להם סיבות טובות לחשוש: צלם
העולם הזה הוכה כימעט על־ידי דתי גבוד
וחסון. מיד התקהל המון פרחחים מהעיר
החדשה. אלמלא הפרידו עוברים ושבים בין
השניים — היה מתבצע מעשר, הלינץ׳ הראשון
של מיזרח ירושלים.

״אין מה לעשות!״
ך* עוד התותחים רעמו על הירדן, ב־בוקר
יום הכיפורים, היה פנים הגדה
שקט — שקט מאוד.
המוני הישראליים, שהפכו את ערי־הגדה
ואת כפריה ליריד אחד עצום ובלתי־פוסק,
מאז הכיבוש, נשארו בבית.
וכך אירע שקלקיליה, ג׳נין, שכם, ורמאללה
הפכו לערי־רפאים. בודדים, בעבאייה מסורתית
או בחליפה מגונדרת, הסתובבו ברחובות
ריקים מאדם.
חנוונים לעשרות סגרו את החנויות .״פשוט
אין מה לעשות,״ אמר אחד מהם, מוסטפה
אמין מרמאללה.
נידמה, שהשקט הבלתי־רגיל השפיע בשתי
צורות הפוכות על האוכלוסייה בגדה:
• הסוחרים והזקנים יותר הצטערו. בעיקר
— על העסקים שהוחמצו.
9הצעירים יותר היו תקיפים מעט יותר.
בעיניהם ניכר שמצב זה אינו מצער אותם
לגמרי.
היחידים שהסתובבו בחופשיות בגדה, מלבד
המקומיים, היו תיירים נוצריים: כמרים,
— אנשי-עיתונות־וטל-
צלבניות, ובעיקר
במיה זרה. איש טלביזיה מערב־גרמנית
הסביר :״באנו לצלם איך התיירות פחתה
באיזורי־ר,כיבוש של ישראל.״
כדי להמחיש את הדבר הוא בחר יום
שקט באופן יוצא מן הכלל: יום־ד,כיפורים.
במלון קליד, שעל ים־המלח, למשל, הצטמצמה
התיירות לתייר בריטי נוצרי אחד —
ולצוזת הטלביזיה הגרמנית עצמה.

כמעט מעשה לינץ׳
^ הר לגמרי

ירושלים העתיקה געשה מיהודים — חילוניים הבאים

1 1 1 1 1 1לאכול ולראות את המיזרח, ודתיים הבאים להתייחד ליד

הכותל. כי היה זה יום הכפורים הראשון, מזה 20 שנה, בו יכול איש־מסורת להתפלל בכותל.

היה המצב בירושלים ה־

מיזרחית.
העיר געשה מאדם. המוני־פרחחים, שלא
ידעו מה לעשות ביום זה בעיר החדשה,

— לאו

אז־פתה, בתחפושת יהודית
ך* עוד היהודים הבלתי־מסורתיים נה־
^ רו לעיר העתיקה לזלול — הם לא
היו מוכנים ללכת עד הסוף ולהשתעשע
בבתי־הקולנוע הפתוחים.
אגב, סדרני אותם בתי־קולנוע ערניים
למעשי־טרור אפשריים לא פחות מעמיתיהם
היהודיים: בקולנוע אל־קודס, נדרש צלם
העולם הזה — ומייד — לפתוח את תיק
המצלמות שלו. שני גברתנים ערביים כבר
עמדו מן הצד, לתפוש אותו אם יתברר
שזהו איש אל־פתח, בתחפושת יהודית.
וגם לאחר שהסתברה זהותו כצלם יהודי
— ישב אחד הגברתנים לצידו, כל עוד
שהה באולם.
זכך חיתה הגדה משך 48 שעות, אח
חייה העצמאיים, כמעט ללא יהודים.

ספרים
מקזר

ה מ טרופולין

שאלוניקי (בהוצאת המכון לחקר יהדות
שאלוניקי; 358 ענד) תסלוניקי אינה סתם
עיר־נמל יוונית בים האיגאי, שנוסדה לפני
כ־ 2300 שנה ונקראה על שמה של אחות
אלכסנדר הגדול.
משך מאות שנים היתד, תסלוניקי, או,
בכתיבה היהודי, שאלוניקי, מטרופולין יהו דית,
שיהודיה הספרדיים •היוו בה, על־פי־רוס
יותר ממחצית האוכלוסיה.
חתן של התורה. היהודים הראשונים
התיישבו בשאלוניקי עוד בראשית ימיה.
אחר־כך נהרו אליה מגורשים מהונגריה ו־מבאוואריה
והקהילה פרחה באמת עם עליית
ההמונים של מגורשי ספרד ופורסוג./
היה זד, בשאלוניקי, ביום הכיפורים , 1657
שמשיח־השקר שבתי צבי הצהיר שהוא
החליט להתחתן עם התורה, אם כי למעשה
העדיף לשאת לאישה צעירה שאלוניקאית
בשם יוכבד פילוסוף.
יהודי שאלוניקאי אחר היה עורך־הדין
עמנואל קאראסו, חבר הפרלמנט התורכי
של ראשית המאה, שהיה אחד משלושת
התורכים הצעירים שהתייצבו לפני השולטן
עבד אל־חמיד והודיעו לו על הדחתו.
קרניים כתוך הזכר. שלושה מתוך
בעיר
כל ארבעה יהודים יווניים ישבו
שהיתר, מרכז תרבותי נכבד, בו פורסמו מדי
שנה עשרות ספרים בלאדינו, הלשון היהו־דית־ספרדית
(כולל תרגומים של שכספיר,
שלום עליכם והרפתקות הבלש נאט פיג־קרטון).
מעל
לכל היתד, שאלוניקי מרכז תעשייתי
(טחנות, בית־החרושת הגדול במיזרח ל־רעפים)
ומסחרי (יין, טבק) עם הגוון המיוחד
של תעשייה יהודית טהורה — זאת
של השופרות, שבשלב הראשון של עיבודם
היו תוקעים את הקרניים בתוך זבל אור־

נקראה על שם מתישבה הראשון, שלמה
פלורנטין).
מגכת של הכלה. שאלוניקי היהודית,
על אופייה המיוחד, בתי־הכנסת בעלי
השמות המוזרים (בית־הכנסת הדלעת של
יוצאי פורטוגל! בית־הכנסת הזבוב של יוצאי
אשכנז) ירדה לטמיון עם הכיבוש הגרמני:
בתי־הכנסת הפכו לאורוות ולמועדוני־לילה
ו־ 44 אלף מ־ 60 אלף יהודיה נשלחו לכיבשני
אושביץ.
היום חיים בעיר כ־ 1500 יהודים, שהדבר
היחידי המקשר אותם לעברה של הקהילה המפוארת
הן מעט המציבות שהגרמנים לא
אשד! צ?£ירה (מאת פול בודן; הוצאת
עקרו מבתי־הקברות וכמה מינהגים שעור
.אל״ף^ 170 עמי) גיבורת ספרו העשירי של
נשתמרו בידיהם.
בודן ׳,עיתונאי צרפתי ידוע ומי שהיה פעם
אחד ממינהגים אלה הוא הבוגג׳ה (המתן)
גם יועצו של ראש־ממשלה צרפתי (פייר
שהחתן מגיש לכלה כמה שעות לפני המאנדס־פרנס)
,היא האשד, הצרפתיה הצעירה
נישואין. מתן זה כולל מעיל־רחצה, מספר
האופיינית של המחצית השנייה של המאה
מגבות, סבון ריחני, מסרקות־שן, בקבוק־העשרים.
היא חושפת לפני בודן, בווידוי
בושם ודמי־מרחץ סמליים.
המתנהל בצורת דו־שיח כמעט אינסופי, את
כל חייה.
האשד, הצעירה הספיקה להיות דיילת, מזכירה,
מנהלת־חשבונות, שומרת־חולים ו־דוגמנית־צילום.
פרטים אחרים אודותיה: היא
סולחת לחטאים של ילדים, מעדיפה את גיאחרי
הזריחה כשדה (מאת יצחק
בורי הקץ לנשק של המינגווי, מחבבת את
חורש; הוצאת נ. ם בר)ם קי; 67 עמ ),היתרון
גויא ואת גרשווין ואפילו אוהבת להרביץ
בקריאת ספרי־שירה׳ אפילו אם מחבריהם
מכות (,״יש בחורות שהייתי משתוקקת
אינם בדיוק צאצאים ישירים של חיים נחמן
לבעוט באחוריים שלהן!״)•
ביאליק או שאול טשרניחובסקי הוא בדימויים
״סטריפסיזאית מלידה.״ האשד, ההשיריים
השונים של כל משורר ומשורר.
צעירה הזאת היא גם בעלת תעודת בגרות
כי, אחרי הכל משורר אומר משהו, אפילו
(״כמו כולם״) אבל הואיל והיא יודעת שאם
הוא משתדל לעשות זאת בפחות מלים
כל ההון שלה זה בעצם הפנים שלה והגוף
מאשר סופר. למשל, באחרי הזריחה אומר
שלה, היא מעל לכל וקודם לכל — שכבנית.
חורש כל מיני דברים: על אלוהי האהבות,
בשטח זה יש לה נסיון כבר מגיל 16ועל
העקרות ועל המיזבח.
היא יודעת גם בדיוק מה שהגברים חושבים
אבל מה שמעניין אצלו באמת זה כיצד
על הישבן שלה ועל כל מיני חלקי־גוף
הוא מצליח להכניס, כמעט לכל שיר, כלב
אחרים שלה.
אחד או שניים.
חוץ מזה היא אשד, מודרנית באמת (״איך
במקום אחד הוא מציע ותלית על קברך
אפשר להיות מאוהבת בשחקני־קולנוע כשיש
שלט /״כאן קבור כלב״; במקום אחר הוא
טייסי־חלל?״) ויש לה גם כללים לחיים, כגון
נזכר כיצד הוא הולך עם הכלבים ללזנות את
״כל בחורה היא סטריפטיזאית מלידה —
העצים.
אפילו כשאינה יודעת זאת!״
ואלה בוודאי לא זוג הכלבים המהלכים,
באחד משיריו של חורש׳ ברחובות רפודי
דומן או שני הכלבים הנובתים בחוצר של
סיקדש כנעני.
למען ההגינות יש לציין כי במיקדש הכנעני
אפילו חורש לא משאיר את הכלבים
לבד ולכן מופיעות שם גם שתי בתולות הנופחות
באש על המיזבח.

תרגום

וידוי ה שכבנית

שידה
כאן קבור הכלב

יהודיה משאליוניקי(כערך )1900
סבון ריחני, ססרקות־שן, בקבוק־בושם
גאני כדי לטהרן משרידי־הבשר.
אחר מלחמת־העולם הראשונה החלה הקהילה
להתפורר ורבבות היגרו ממנה ובמיוחד
לארץ־ישראל, בה אפשרו הסבלים
הסווארים משאלוניקי לייהד את נמל חיפה
ולאייש את נמל תל־אביב.
יוצאי שאלוניקי אחרים הקימו את שכונת
פלורנטין בדרום תל־אביב (שאחד מבעליה
היה המופתי של שכם של אותם ימים וש־

אנג׳לה

הבררני ת
הנערה בערסל היא בעלת־בית, המשכירה חדרים מרוהטים בלוס־אנג׳לס. חוץ מזה,
אנג׳לה דוריאן היא גם כוכבנית־טלביזיה, נערת־פלייבוי ובקרוב — שחקנית־קולנוע.
היא
אוהבת להתפשט — משום שיש לה את כל הסיבות לכך. היא גם אוהבת
כדורגל — בנראה מפני שהיא אוהבת דברים גבריים.
אולי זוהי גם הסיבה שהיא עוסקת בשירה. כותבת שירים, קוראת שירים, מלחינה
את השירים של עצמה ושל חבריה המגוונים — ובכלל, מעריצה קצב.
ביוון שהפרוטה והגברים אינם חסרים לה, היא בררנית: כן, למשל, העדיפה
אנג׳לה שלא להופיע בסיפור הפרברים — כשהוצע לה למלא את מקו מ ה של
נאטאלי מד, ברגע מסויים בו היתה השחקנית צריכה לחשוף יותר מדי.
וחוץ מזה יש עוד סיבה :״אני מופיעה בשם עצמי,״ קובעת הנערה הערמונית,
חומת־העיניים ,״גם אם יש אנשים הטוענים שאני דומה ללולובריג׳ידה.״
״בפנים, לפחות,״ היא מוסיפה בענוותנות.
העובדה היא שגם בחלקים אחרים של הופעתה
לקנא בג׳ינה גדולת־המידות.

אליזבט טיילור זקוקה לשומרי־ראש.
בעצם לא ליז — אלא התיסרוקת שלה.
בפרמיירה של סירטה האחרון, אילוף הסוררת,
הופיעה ליז עם שני שוטרים —
ועם תסרוקת השווה 3.600.000 לירות.
לסה? משוס שהספר הידוע אלכסנדר
חיבר יחדיו עם תכשיטן צרפתי מן הרי
דה לא־פה — והכין תסרוקת שזורת־יה־לומים,
הכוללת כתר של פרחי־תכשיט —
שכל עלה שבכל פרח אינו אלא יהלום בן
תישעה קאראט.
שונאיה של ליז יוכלו עכשיו להגיד,

ת ס רו ק ת
מ*ל>1נר>ת
בלב שקט :״מה שצומח על הגולגולת שלה
שווה הרבה יותר ממה שהיא מסתירה.״
אבל. בעצם, הם כבר אומרים את זה
מזמן.

מאיפה באי הכשרונות
בבית־ספר לילדים דפקטיביים הם היו
מקבלים, בלי צל של ספק, בלתי־מספיק.
בבית־הסוהר לנוער עבריין בתל־מונד היו
סוגרים אותם בצינוק.
אבל באנגליה הם קוטפים הצלחה מסחררת.
אולי משום שהאנגלי המצוי תמיד
אהב את הוריו, בייחוד את אמא: וששת
המוסקטרים המוסיקאליים החדשים של אנגליה
מכנים עצמם אמהות ההמצאה.
האמהות — שאין לערב עם האמהות
והאבות, להקה אחרת לגמרי — זכו כבר
לכמה וכמה שערוריות, והיה גם מי שרצה

לתבוע אותם לדין על
הולמת לציבור הרחב.

התנהגות

שאינה

״אנו נתגבר גם על זה,״ אומרים החבורה,
״כל עוד משלמים לנו כמו שצריך — נהיה
מסוגלים לשאת את כוס היגון שלנו ולשתות
אותה עד הסוף.״
אגב,
ער לא
שלהם.
וזמרים

לאמהות יש הצעה מצויינת :״הנורוצה
סתם להקות,״ אומר המנצח
״הייתי מציע שיחפשו מוסיקאים
בבתי־החולים למשוגעים.
שם המון כישרונות אמיתיים.״

ה פיר א טי ת
הייזל טיילור ( )21 מוכרת
עכשיו בלונדון בתור שודדת״
הים.
לא משום שהיא כובשת את
לבבות מעריציה: אלא משום ש״
הייזל כיהנה — עד לחיסולה,
לפני חודשיים — כקריינית ב״
תחנת־שידור פיראטית, ששידרה
להיטים לא הרחק מחופי בריטניה
הערפיליים.
הייזל אינה רואה שום סיבה
להסתיר את כישרונותיה. משום
כך, אולי, היתד, ידועה, עד לסגירת
ראדיו לונדון, בתור ״הקול
ד,סכסי ביותר של הפיראטים.״

הייזל

עכשיו, כששוב אין לה אפשרות
להדגים כמה נאה קולה,
היא נאלצת להדגים דברים אחרים,
בעזרת צלמי־האופנה־וה־עיתונות
המכירים אותה היטב
עוד מימי־הגלים שלה.
״החלום שלי,״ היא אומרת,
״זה להיות בעלת חנות־תקליטים
בה אמכור את כל הלהיטים.
כולל הבה נגילה.״ היא הוסיפה,
לכבוד ישראל הנמצאת בחדשות.
והיא היתד, רוצה למכור עוד
כמה להיטים מסויימים :״אני
מעריצה את האבנים הנותגלגלות
— אבל הביטלס הם השיא,״ היא
מתוודה בעיניים נוצצות.
״הם כל־כך רציניים!״

״אמהות ההמצאה״

ובריס בפלסא
• בולי מיקי מאוז:

דואר ארצות־

מיקי מאוז :

הברית התחיל לעשות מעצמו
השבוע הודיעה הנהלת הדואר שבשנה הבאה
יצא לאור בול לכבודו של וולט דימני
המנוח. אולי — עם דיוקנו של העכבר
הידוע.

• מין חיניד שכזה

:ילדי ניו־יורק

לא יגידו עוד כל מיני מילים גסות —
בצורה לא נכונה. מעכשיו, ילמדו אותם,
בשיעורים מיוחדים, את שמות חלקי־הגוף
האינטימיים. על כך הודיע השבוע מנהל
רשת החינוך הניו־יורקית, ד ״ רכרנרד
דו נו ב ן. הצהיר הדוקטור הטוב :״יהיו
— הכוללים ביטוי
שיעורי־מין מיוחדים
נכון ומדוייק של שמות האיברים.״
וכדי שהכל יתנהל כשורה, יינתנו ה־שיעורים־למילים־גסות
תחת השגחתם הישירה
של מפקחי־ד,חינוך.

במדינה חיות הבריאות שלך תשתפר, אם כי אתה תמשיך
להתלונן על מיחושים. מצד שני, גם הכיס
יהיה מלא — בניגוד לצפוי. הזהרי, הבחור
הזה לא מתכוון לחתונה אלא למשהו אחר
20 בינו א ר — 8ו ב פברו אר
לגמרי. אם אתה צייד — למלאכה! היא
מוכנה! מסעות לא רצויים
— החורף קשה לא רק מבחינה אטמוספרית.

אתה בזבזן מטבעך — והחודש תבזבז כפל־כפליים.
אבל לא תצטער על זה ובייחוד
את, בת דגים, תהיי מבסוטה מן הרכישות.
כי זהו כסף על הידור וטובות־הנאה אישיות.
19ב פברו אר — 20ב מר ס
הרומן שלך יסתיים, בשבועות הקרובים —
וכבר מתחילים להרגיש את הסימנים. ידידות עם בת־עקרב — הכרחית לאושרך.

זנים

הסגריר פועל עליך, פעולה מוסתרת אך
בטוחה. אל תתיאש, אל תרגיש משועמם.
תשמעי, אולי, על ירושה, בטח על הכנסה
— זהו
צדדית. אם את משחקת נכון
הזמן לשמוע גם על רצונו להתחתן. מדינאי,
שתפתח בפניו, בישראל, עמדה רמה מאוד.

סלון 6*9
21במארס — 20ב א פריל
בן־טלה, יזכה בהצלחה קטנה —

חייו ו מו תו
של ק, ירוק
קופיקו ירוק נולד באפריקה — והובא
לחוות הפרק הלאומי ברמת־גן בגיל צעיר
מאוד. בתור מתנה.
כאן גדל באושר, יחד עם עוד קוף קטן,
עד שהניע לגיל בגרות יפה — שנתיים. כגיל
זה התנשא קופיקו ירוק למלוא גובהו
— 30 סנטימטר׳ לא כולל הזנב.
הוא חי בחווה עם חברו בידידות רבה,
בכלוב מרווח, אשר לו שתי דלתות. בוקר
בוקר היה ניכנס אליו המטפל, פינחס, ומביא
לו מזון וממתקים.
עד שיום אחד יצא פינחס לחופשה —
ומחליפו שכח לנעול את אחת הדלתות.

עשרות טונות) דגים. שלל הדיג בחופי עזה
הוא מהעשירים בארץ• הדגים הם מהסוגים
המעולים ביותר ודייגי עזה מציעים אותם
למכירה במחירים הזולים של 2ל״י הקילו.
ערב החג יצא צאצא הביל״ויים, דוק
מאירוביץ, לעזה, שם הוא משווק בירד,
ישראלית לסוחרים המקומיים. לפני שחזר
לביתו בראשון־לציון משכו את עיניו הדגים
שהציעו דייגי עזה למכירה על החוף. הוא
קנה שלושה קילו דגים לחג.
כאשר הגיע למחסום ארז, נשאל דוק על־ידי
פקח המכס מה רכש בעזה .״יש לי
שלושה קילו דגים לחג!״ הצהיר מאירוביץ.
״מצטער,״ השיב הפקח ,״אסור להוציא
מהרצועה אפילו דג אחד.״
״אז מה עלי לעשות בדגים?״ שאל דוק.
״תזרוק אותם ואני אמעך אותם לעיניך!״
הציע הפקח ,״או שתחזור לעזה ותצטייד

מזמן לא פעלת בהצלחה כזאת, ביעילות
משובחת כל־כך. עם זאת, אל תתן למסעות
ולהתחייבויות להוציא אותך מן המסלול
הנפשי. דע שגם מרחוק אפשר לחזק קשר
21ב א פריל — 20ב מ אי
חשוב. בדוק מחדש, שוב ושוב, את תוכ־ניותיך
— והיצמד אליהן. קצת כסף, שייכנס השבוע, לא יזיק לך בשום אופן.

שוו

תני לאינסטינקטים להשתלט עליך; ואז יצא
הפסדך בשכרך. טוב־ליבך יסייע לאלה המתגוררים
בצידך, ולך — להבין אותם,
גם בלי הגיון קר. חסוך! אתה בזבזן מדי.
21ב מ אי — 20 ביוני
מריבה קשה למדי תפרוץ בגלל ההססנות
שלך. תקן זאת בהחלטה כלשהי, ולא חשוב כל־כך איזו. העיקר להחליט משהו.

11111׳ 6 2 1 8

אין זה השבוע היציב ביותר, ואת בלאו
הכי לא יציבה, בגישתך לעולם. רסני טיפה
את הביקורת הקשה שאת ממטירה, מחוסר
ברירה, על אהובייך. הם התרגלו יותר
21 ביוני — 20 ביו לי
מדי לנדיבותך ולטוב־לבך. במה שנוגע לכסף
ולקשרים — שמור על דיסטנץ והזהר מאוד במעשיך. אל תתפטר ממשרתך!

סוסו 69

אל תתעצבן, אבל שוב יבקשו את עזרתך.
תן אותה, בנדיבותך הרגילה, ובלי הכעס יי והטרוניות שלך. אבל שקול בדיוק איך.
מסעות רק יועילו לך. תרבה טיולים, תרבה
21 ביו לי — 21ב אוגו ס ט
חוכמה. קשרים חדשים יפתחו את הדרך
לרומן סודי. היא לא בשבילך — אבל מה זה יעזור שיגידו לך לא? לא יעזור!

סו•ג

זהו שבוע מאוד מעודד לבני־בתולה. אם
ניצלת הזדמנויות שניקלעו בדרכך, בתחילת
השנה — תזכה עתה לפירות מתוקים ביותר.
בענייני־רפואה ובריאות — חל שיפור
נהדר. אם חשבת לבנות או לקנות בית — 22ב אוגו ס ט — 22בספטמבר
זהו הזמן. תתחיל לחשוב ברצינות על מה שחשבת שאינם אלא אהבהבים.

11(1111

מזן

צר מאוד, אך יש צרות. כספיות, אהבה,
עסקים, התארגנות — הכל צולע. יש רק
ברירה אחת: להזהר, להדק את השיניים
__ ולתת לשבוע לעבור. חסוד את היאוש ואת
22ב או ק טי בר ההתלהבות לזמנים טובים יותר. ותהיה
23בספטמ בר
בטוח כי הזמנים הטובים יגיעו אליך בסיבוב הקרוב ביותר. זה מובטח לגמרי.

חסמ״ס

שבוע בו יתחילו, עבורך, המון דברים חדשים.
את, בת עקרב, תמצאי בן־זוג חדש —
תידבקי בו, באם הוא בן־דגים. זה האיש,

ממש. הצעה שהוצעה לך מזמן מקבלת מימד
חדש. אם תדע לעמוד בפני האתגר — 22ב או ק טו ב ר — 22 בנו במבר
זה משהו טוב בשבילך. הסר מעליך את מועקת־הדאגה: זה לא כל־כך קשה.

ססת ן ע <-

השבוע מתחילה תקופה של מיבחן. כמו את מיבחן, אתהתשתדל להוכיח בכל וזה
מירב יכולתך. אתהבתוך העניינים,
מחייב אותך. בריאותך משתפרת עוד יותר.
23 בנו ב מבר — 20 בדצמבר
מצד שני — יש לך מקום לדאוג לבריאות
אדם אהוב. את, אל תהיי כזו מפתה! הוא לא האיש המתאים ביותר בשבילך.

סשח

ללא צל של ספק — הטוב שבחודשי השנה,
עבורך. כסף יזרום, הודות למאמציך
בעבר. יוזמה תזכה ביבול מבורך. בעלי-
שררה יקבלו אותך בעין יפה. רק חיי-
21 בדצמבר — 19 בינו א ר
האהבה לוטים בצל. הפעם, זה תלוי לא
רק בכוכבים — אלא גם בכוחך, להשתחרר מהרגליך, הלא־חמיד־טובים, כלפי נשים.

נדי

קופיקו ירוק וידידה
נדורי־שינה

— נדורי־מלח

קופיקו ירוק ברח — ומצא לעצמו מישכן
חופשי ועליז, בין עצי כפר המכביד, הסמוך.
ידיד הייזדים. כאן הפך קופיקו ירוק
הקטן והשמח לשעשו-ע הסביבה ולידיד הילדים.
בוקר־בוקר
היה יורד לדשא, רוקד לקטנים,
כדי לזכות מהם בבוטנים. אחר־כך
היה מחודד, קידה — ונימלט בחזרה לעצים.
לפעמים היה קופיקו ירוק גם שובב במקצת
— קופץ למטה, חוטף מאיזשהו ילד
בננה או תפוח וזולל אותו, לבכי הקטנים.
כך חי הקופון חודש וחצי חופשי, באין
מפריע.
זה הרגיז את יהושע פינקלשטיין, מזכיר
ועד השכונה. הוא החליט שקופיקו ירוק,
שלעולם לא פגע לרעה בילד או באיש, הוא
סכנה ציבורית — והתלונן במשטרה.
בינתיים פעלו אנשי־החווה בקדחתנות,
כדי להחזיר לעצמם את קופיקו ירוק. לא
משום שפחדו — אלא משום שרצו שיפאר
את החווה של הפרק הלאומי.
הם נתנו לו כדורי־שינה, באוכל, וזה לא
עזר. קופיקו ירוק לא נרדם.
הם הגבירו את מנות סם־השינה — וכש־קופיקו
ירוק חש יכרע — ׳נימלט בכלל
מעצי־הסביבה למיקלט לא ידוע.
משחזר, עירני ועליז, הביאו מטפל מגן-
החיות התל־אביבי — שיירה בו כדורי-
מלח׳ כדי להמם אותו.
הכדורים החטיאו.
מדת כאמייים. כל זה הרגיז נורא
את סינקלשטיין. הוא ראה בקוף אויב הציבור
מס׳ , 1לחץ על המשטרה לשים קץ
לנוכחותו באמירי־העצים.
בשעות הבוקר של אחד מימי השבוע שעבר׳
ערכו שישה שוטרים מצוד אחר קוף
אחד, שגובהו 30 סנטימטר.
הם מצאו אותו׳ מצווח וצוחק באמירים
— ויירו אותו למוות.
עכשיו יהושע פינקלשטיין, מזכיר הועד
בשכונה׳ מרוצה. רק י׳לז־י כפר ,1מכביד,
בוכים עדיין, אבלים על מותו של ידידם
הקטן׳ קופיקו ירוק.

דרכי־אדם
די ת הרצועה
מדי בוקר חוזרות עשרות סירות הדייגים
של עזה אל החוף כשברשתותיהן שלל של

— כדורי מוות

ברשיון מיוחד מטעם נציג משרד־החקלאות
שמותר לך להוציא דגים.״
דוק החליט להתעקש ולהביא לביתו לחג
דגי עזה. הוא חזר לעזה ופנה בבקשה
לנציג משרד־החקלאות לקבל רשיון להוצאת
שלושה קילו דגים מהרצועה.״
׳״מצטער,״ השיב נציג משרד־החקלאות,
״מהרצועה לא יצא דג אחד חי או מת
לישראל. תאר לעצמך מה יקרה אם כל
עקרת־בית תבוא לקנות קילו דגים בעזה —
גמרנו בזה את ענף הדיג בישראל!״
ד גי םכמכונית. דוק מאירוביץ, בעקשנות
הטבעית של אבותיו הביל״ויים, לא
נואש, החליט לנפות את מזלו במחסום נחל־עוז,
אולי לשם לא הגיעה ההודעה על
איסור יצוא הדגים מהרצועה.
הסתבר לו שטעה. למרות שהפעם לא
הצהיר על הדגים שברשותו ערך פקח־המכס
במקום חיפוש במכונית, גילה את הדגים
ואסר להוציאם.
דוק נכנע. הוא חזר לעזה אל הדייגים
מהם קנה את הדגים• דמעות עמדו בעיני
הדייגים כשהחזירו לו מחצית כספו תמורת
הדגים .״מה לעשות?״ אמרו,״ תנובה שלכם
לא רוצה קונקורנציה.״
דוק חזר למחסום ארז בלי דגים. בינתיים
כבר הוחלף פקח־המכס.
״מה יש לך להצהיר?״ שאל הפקח החדש.
״יש לי עשרה קילו דגים במכונית,״
התלוצץ דוק מאירוביץ במרירות•
״בסדר, אתה יכול
המכס.

לנסוע!״ אמר פקח

הווי
• מן הפח אל הפחת. בחיפה נדון
תושב שפרעם, מוחמד עלי זיין , 19 ,לשנת
מאסר על הסתננות לירדן אחר שנעצר,
עם כיבוש טולכרם, בבית־הסוהר המקומי,
בו ריצה את עונשו על הסתננות מישראל,
ערב מלחמת ששת־הימים.
• פצצת הנקיון. בטבריה עצרו
קוני כרטיסי קולנוע להצגה היומית עובר-
אורח שנשא בידיו תרמיל גדוש, גילו כי
האיש, יהודי יליד טבריה, נושא בתרמיל
כביסה מלוכלכת שנועדה למכבסה השכנה
לבית־הקולנוע.

הפולס הזה 1572

מחיר הבתולי
ילדה צעירה, בת שלוש־עשרה, הת אהבה
באמן חיפאי ידוע, נשוי ואב לשני
ילדים.
האמן החיפאי לא נשאר אדיש לאה בתה
של הילדה והוא התאהב בה בחז רה
או אולי לא התאהב בה, בכל אופן
החליט לקיים איתה יחסי אהבה.
הילדה הקטנה נענתה לו, והוא היה
מאושר, וכן גם היא, ורק האבא החורג
שלה, כששמע על זה הזדעזע והחליט
ללכת להודיע על כן למשטרה.
בדרך למשטרה הוא עבר בביתו של
האמן והודיע לו שאם יתן לו סכום
נאות, כפיצויים על אובדן בתוליה של
בתו, הוא יוו תר לו, ולא ימסור אותו
למשטרה.
האמן הסכים לשלם, ועכשיו הצדדים
מתדיינים על גובה התשלום.

דן איתן־רחל

סוף־סוף הפך המשולש
איתן־רינה שגי למרובע.

השבוע התחתנה הסופרת רחל איתן עם
כימאי אמריקאי בשם גריפישמן. החתונה
נערכה באמריקה, והזוג יישאר לגור שם.
הזוג רחל איתן ודן איתן הפן משולש
לאחר שדן איתן הכיר את המשוררת רינה
שני, עזב את ביתו ועבר לגור איתה.
רחל איתן נשארה לבדה, עם שני ילדיה.
תקופה מסויימת היא ניהלה רומן עם נגן
קלרינט, אבל הרומן נגמר והיא נשארה שוב
לבדה.

אריק איינשט״ן
נשאר לגמרי לבדו
באופן מפתיע הגיע ארצה הזמר אריק
אייניטטיץ. הוא עזב בפאריס את שני
החלקים האחרים של השלישייה שלו ובא
הנה בגפו.

בביתו, שר, עישן, שתה, ויחדיו הם החליטו
להקים להקת־זמר חדשה בארץ.

מה קרה? ״החלטנו פשוט להפסיק את
ההופעות לחודש,״ הוא אומר ,״ואני באתי
לנוח.״
זה מה שהוא אומר. האחרים אומרים שהיו
מריבות קשות בין שני הגברים של הלהקה,
והמריבות הביאו לבסוף לפירוד זמני ביניהם.
כשלהקת
החלונות הגבוהים החלה את
ריבוע המשולש
שמוליק ונ׳וזי

רינה שני נכנסה בינתיים להריון, וילדה
בת, דן איתן ואשתו התגרשו רשמית,
ודן ורינה גידלו יחד את בתם, שנולדה
להם מחוץ לנשואין.

שהיא ביצעה כבר מספר רב של הפלות
מאז הכרותה עם שמוליק קראום, ולאחר ההפלה
האחרונה הזהיר אותה הרופא שאם
תמשיך בכך לא תוכל ללדת יותר, היא
החליטה לשמור את התינוק האחרון.
אחר כך החל אריק משתחרר מההשפעה
של ידידו. אמנם בפאריס לא היו לו שום
ידידות, ושום רומנים, אבל הוא החל
מתגעגע ארצה, ולאחר כמה מריבות בין
השניים הוא ארז את חפציו ועלה על
המטוס.
בתקופת השיא של ידידותו עם שמוליק,
כשהוא התגרש מאשתו, א לו נ ה, אמרו כל
ידידיהם שלאחר שהוא ישתחרר משמוליק
הוא ישוב וישא אותה לאשה.
השבוע הוא הגיע ארצה משוחרר. הוא
הביא המון מתנות לבתו הקטנה, אבל מסתבר
שהוא איחר את המועד.
הוא אמנם בילה את היום בבית אשתו,
אבל בערב יצאה אלונה לבלות עם אהובה
החדש, טדי שאולי, ואריק נשאר לבדו.
לעת עתה.

בינתיים הכירה רחל בארץ את גרי
פישמן, היא נסעה איתו לאמריקה, ובזמן
המלחמה הם חזרו ארצה, ולאחר הניצחון
היא לקחה איתה את בתה, השאירה לבעלה
דן את בנה, ונסעה עם בעלה לארצו.
בזרועות תתטץ!
אדונה וטדי
דרכה הכל נראה להם וורוד ויפה. אריק
היה כולו שרוי תחת השפעתו הקוסמת של
שמודיק קראום. הוא ישב ימים ולילות

הביאו אותו עם התקפת־הלב שלו לבית־חולים
דתי, שערי צדק. הוא, שיכול היה
לבלות כל־כך יפה בחברת האחיות של
הדסה, או של בית־חולים חביב אחר, הוא
נאלץ לבלות בחברת רבניות, דתיות וסתם
נשים אדוקות.
ועודל עוד יותר גדול עשו לכל הדתיים
של בית־החולים הירושלמי הזה. הם לא
יכולים לסבול את מרקו. כל היום באות
לבקר אותו נערות צעירות במיני ובחולצות
ללא שרוולים, והם צריכים לראות את כל
זה ולשתוק.
כשמנהל המחלקה הפנימית של בית־ד,חולים
ראה את סבלו ואת סבלם הוא החליט
להעביר אותו עם אמבולנס לביח־חולים
אחר, אבל התברר שאסור להזיז אותו ממיטתו,
והוא נשאר שם, שוכב בזרועות
החטא, תחת עיניהם ר,מאשימות של כל הדתיים.

והוא
לא נשאר סתם לבדו.
הוא נשאר לבדו עם הרגשה
טובה.
כי מי הוא טדי שאולי, שירש את מקומו,
אם לא אחד מחבריו הטובים ביותר של
אריק?

שמוליק כתב את המנגינות, אירגן את
החזרות, ניהל את ענייני הכספים, ואריק
ונ׳וזי היו חיים בצילו, שומעים להוראו־

איזה עודל עשו למרקו תורנ׳מן. עד
היום הוא לא יכול לסלוח להם את זה.

מרקו ואורחת

חיו בהערצה, וממלאים את דבריו.
הלהקה החלה להופיע בהצלחה גדולה.
התמונות של שני הגברים היפים והנערה
היפהפיה שביניהם קישטו את כל העיתונים,
ואנשים נהרו לראות את החלונות הגבוהים.
בזמן המלחמה הם ניסו עדיין למשוך קהל
למועדון שלהם, אבל הקהל היה בצבא,
והעיר היתד, ריקה, ולאחר המלחמה הם
החליטו להפסיק להתבזבז בארץ ולצאת החוצה,
כדי להתגלות על־ידי מגלי חיפושיות.
אף אחד לא גילה אותם. הם זכו להצלחה
מקומית מאוד, התפעלו מהם בתור שלישייה
ישראלית חביבה, ולאחר מספר חודשים, כשהם
עדיין לא הפכו בינלאומיים החלו הבעיות.
בהתחלה
התברר שג׳וזי בהריון. מאחר

לאי

המעוק>ע
בשבוע שעבר ברח חיים חלפון מהארץ. הוא סיים בארץ את כל בנות
המיליונרים ואת כל הכספים שהיו להן, וכשכל זה נגמר הוא יצא לחפש את
מזלו באמריקה. בארץ הוא השאיר את אשתו ואת כל חובותיו.
לפני שבע שנים הכיר חיים חלפון את המיליונרית ההולנדית הצרייט אליזבט.
חיים חלפון היה תמיד מאוהב במיליונריות, ולכן הוא גם התאהב בהנרייט,
וגם נשא אותה לאשה.
לאחר כמה שנות נשואין גמר חיים חלפון להשקיע את כל כספה והנרייט
חדלה להיות מיליונרית, אבל נשארה עדיין אשתו ואם שני ילדיו.
חלפון החל לשאת את עיניו אל מיליונריות חדשות, טריות, עם כסף שעדיין
לא בוזבז.
הוא השאיר את אשתו בווילה שלה בסביון, ויצא עם המכונית שהיא קנתה לו
לחפש. הוא מצא את רעיה גלר, בתו של בעל מפעל אמגט, אחר כך הוא מצא
את חצה רייכציץ, בתו של ספק־מעדנים, אחר כך הוא עבר בעזרת האוטו
לצאבי חבט, ממשפחת חבס העשירה, ובין בחורה לבחורה הוא היה נעלם
לתקופה מסויימת. חשדו בו שהוא מבקר את אשתו, ולא ידעו שהוא בעצם מבלה
את זמנו בבית סוהר, על אי תשלום חובות.
השבוע לאחר שהוא סיים את ההון הישראלי הוא ברח לאמריקה. החובות
והבחורות נעזבו לנפשם.

דוקתור, גמר אוניורסיתא וינא. אבא שלי
גדול מאד מליונר.
״אני רוצה מקיר בחורה, עולי חתונה,
ושולח הטמנה לוינא.״

אין אמונה לבנאדם: רום הפותכים אמנם קוראים די רותי, אבל יש
מיעוט שחושבים שאני איננני אני. שמסבירים שהם יודעים שבעצם
אני כבלל גבר, או שקוראים לי ,,רותי״ ,כמרכאות, או שטוענים
שבעצם אני זקנה כזאת, מין מכשפה ערמומית, או שסתם שולחים לי
גירסאות והצעות מי אני ככלל, ונוקבים בשמות כל חכרי־המערכת,
במעט.
ובכן, הריני להודיעכם כזאת שתפסיקו לדאוג. אני אינני אחד
מחברי־המערכת שאתם מכירים, ואני בהחלט לא זקנה, ולמען האמת
אני אפילו הרכה יותר מצודדת מאשר בתמונה שלי למעלה, כפרט
•טהגלופה שחוקה, ואני ככלל לא, בפי שבטח ככר •שמתם לב.
וחוץ מזה, לידיעת כולכם, אינני גבר, ואינני מתכוננת להיות
כזה כזמן הקרוב.
ברור?
?,,חלק את אהבתי״
״ואני רק מחפש עם מי לחלק את אהבתי.״

הלא אני יודעת מה אתן אוהבות. אתן
אוהבות כאלה כמו 2/1572 שהוא כמעט
בן ,21 עיניו בצבע ירוק־אפור, ויש לו
מכונית.

הבול הוא אוסטרי והכתובת של ()3/1572
היא של דוקטור, ולפי עניות דעתי זאת
היא מתיחה, של ישראלי שיושב בוינה.
אבל מה, הוא בחור מצחיק עם הומור.
זר. בטוח אז מד, יש לך להפסיד? במיקרה
הגרוע ביותר טעיתי, וזה סתם דוקטור גבוה
שאבא שלו מליונר.

שמו אפריים, הוא בן עשרים, והוא
סטודנט, ואני יודעת עליו עוד הרבה דברים
נפלאים, אבל לא אגלה לכם, ומי שיכתוב
יגלה אותם בעצמו.
ל־(,)4/1573

ואם אתן מטומטמות כמו שאני חושדת,
אז אתן מתרשמות בטח מהמכונית
הגדולה שלו הרבה יותר מאשר מן ה־המשפט
המפוצץ שלו:

שניים ושתיים

במדים לכנים
חייל גבוה 1.86 במדים
הים) ,מגיע הרבה לתל־אביב.

לבנים

(חיל

כד הכבוד1
באמת כל הכבוד. במקום תאורים
מסובכים הוא פשוט מצרף תמונה שלו,
ותסכימו איתי שהוא צודק. באמת אין
לו מה להסתיר!
מה שאין בתמונתו של 1/1572 זה
צבעים, כמד עיניו הירוקות, עיסוקים,
כמו היותו תלמיד שמינית ועוד הרבה
הרבה דברים טובים.
והרשו לי להוסיף: אם אחרים ילכו

עוד פעם שניים המחפשים שתיים.
שניהם חיילים, שניהם משכילים שניהם
בני 21 ושניהם מסביבות חיפה.
אז על שתיהן להיות בערך כנ״ל.
נ.ב )5/1572( :.הם באמת נחמדים.

רוצה מעור מקיר בחורה
מכתב נורא מצחיק:
״אני רוצה מעוד מקיר בחורה ישראלי.
אני , 28 גדול 1,85 מטר לומד עברית,

סטודנט

להיתמר /ועם אפון מזדקר
מעניינת /וגם מעוניינת —
במי? לא אגלה לכם.

שתהיה

חרוזים מאיזת
גם באילת משגשגת המוזה, תאמינו או
לא. עובדה, תראו את ( )6/1572 שככה
הוא חורז לי:
הריני מעוניין /בנערה לעניין /שיש
לה אינטלקט/וגם ראש שקט /החייב

^ 13־711
ההשכלה שלכם באמת מדאיגה אותי. באמת. לא שאני מודאגת
שלא שיננתם מה שלימדו אתכם בבתי״הספר ובאוניברסיטאות. אותי
מדאיגים הרבה יותר הדברים שלא לימדו אתכם.
טוב נו, אז בשביל זה אני כאן. דודה רותי הטובה שדואגת להרחיב
את השכלתכם הספרותית הלקויה בנושא הוא, והיא, וכיוצא בזה.
והיום תלמדו על ספרו של שפאד מייד, כיצד להצליח עם
נשים מבלי להתאמץ כלל, עם תמונות מתון הספר.
את שעורי־הבית המעשיים, כבר תצטרכו להכין בעצמכם.

הנשיקה הנשכחת: הוא נפרד ממנה לשלום, הולך לדרכו,
ואחרי עשר דקות שב ומצלצל בדלת.
היא ( :פותחת בתדהמה) שכחת משחו, יוסי?
הוא ( :בקול פטאלי של ולנטינו) את זה( :מורח לה
נשיקה — מסתובב ונעלם) .היא נשארת שם המומה מרוב
התרגשות עד לפגישה הבאה, לפחות).
הוא בעיקבותיו וישלחו תמונות — הכל יהיה
הרבה יותר מענין, והרי רובכם באמת
יפים ונחמדים, האף אין זאת?

הבעיה בה מתחיל, פחות או יותר, הספר, היא הבעיה

אך חסרה לו אחת ״שתוכל להתחלק עימי
בשמחת החופשות שלי.״
( )7/1572 הוא בן עשרים, ואם הוא שמח
בחופשותיו, מי את, שתעכירי אותה בשתיקתך.

איר
להתענג על כל הנשים ביחד
כל גבר צעיר, בגיל המתאים יבחין מיד בעובדה שבשטח
מתרוצצות המוני בחורות צעירות׳ מלאות במחשבות צעירות. ואם
אתה גבר צעיר, הרי אתה בדיוק מה שהן זקוקות לו. למה
שלא תהיה נדיב־לב אמיתי ותפזר מטובך לכולן? מה, אתה
אגואיסט, שתתרכז רק באחת? למה לך? תהנה מכמה שאפשר, לפי
הכלל ״אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידיך״ .ואם גם כל אחת מהן
תהיה סבורה אחרת, תמיד אפשר להפגיש אותה עם האחרות, לפי
השיטה ״הפגש ומשול״:
היא: אל תכחיש, דני. ראיתי אותן יחד עם ציפי.
הוא ( :בהקלה) אני מאד מאושר שסוף־סוף ראית אותה.

( )8/1572 הוא בוגר אוניברסיטה. גר בירושלים.
אבל מה, את חמש שנות הלימוד
אקדמאיות שלו הוא רואה רק כעיסוק שכלי
לשעות הפנאי.

הנשיקההמתמהמהת ׳ הוא מתקרב אליה, פניה מושטות
אליו, הוא כבר קרוב־קרוב, ופתאום פורץ בצחוק עצום.
הוא: תשמעי, אני מוכרח לספר לן מה שקרה במשרד.
מספר בפירוט. מסיים. שוב מתקרב אליה. מתחיל לצחקק.
ניזכר בבדיחה משגעת. מספר. וחוזר חלילה. כשתזכה סוף־סוף
בנשיקה המיוחלת, היא לא תדע את נפשה מרוב הכרת־תודה.
הנשיקה הבוערת היא נשיקה רגילה בתכלית הרגילות,
רק שאחריה הוא נאנח בהתרגשות: אח! (מחייך אליה חיוך רפה)
יא חביבי ! זה היה משהו לוהט! איזו נשיקה נפלאה!
ועכשיו —

כיצד להרשים אותה

אני כבר מזמן מחכה להזדמנות שתכירי אותה מקרוב.
כי ציפי היא בחורה מתוקה אמנם, אבל מאד לא יציבה.
את יכולה לעזור לה, אם נפגש, שלשתנו יחד.
זהו. הפגש את כלהחתיכות שלך יחד והפוך אותן למשפחה
מאושרת. כי הזמן קצר, והמלאכה מרובה, ואפילו פרפר לא יכול

תמיד להתפרפר מפרח אל פרח. ועכשיו, השיעור הבא

איך לנשק
לתת נשיקה זה לא קונץ. מה שבעצם הרבה יותר קשה, זה
לדעת מתי לנשק. כמה שהעיתוי יותר מפתיע — הוא יותר
מעניין. למשל:

עיסוק שכדי

בניגוד לגברים החולמים להיות צירוף של טרזן וג׳יימס בונד,
הרי מה שמפליא את החתיכות באמת — הוא הגבר החכם. ובשביל
לעשות את הרושם הרוחני הדרוש, צריך אביזרים פשוטים ביותר,
והכוונה איננה לשכל.
השלב הראשון הוא להיראות אינטלקטואלי כמו, למשל,
להחזיק בפה מקטרת. להחזיק בפה — אבל לא לעשן. נשים
מעריצות מקטרות — אבל מתעבות לחלוטין את הריח שלהן.
ציוד הכרחי נוסף: קיר, הרבה ספרים. זול מאד ומרשים — מור
של ספרי־כיס בצרפתית. אתה אינך מסתכן בכלום, כי ברור
שהיא תאתר רק את הפופולריים.
היא: אח סארטר! אני מעריצה את סארטר. הוא כל־כן
עמוק!
הוא: נו, כן, אבל בעברית זה לא אותו הדבר. רק בצר-
פתית אפשר לתפוס את מלוא הגדלות הגדולה שלו.
(מוציא את הספר, מקריא איזשהו קטע בצרפתית, אבל
בשום אופן לא מתרגם) .את רואה למה אני מתכוון? ההיגיון
הפנימי שלו עם המשמעות האמיתית שלו?
היא ( :נמוגה לחלוטין) כן. זאת אומרת כמובן. אני חשה
בזה( .מנסה להיות מקורית) :וזה גם כל־כן צרפתי!

את יכולה לההפך לעיסוק העיקרי שלו,
אם את בת 22־ ,20 אוהבת לעשות חיים
משוגעים, ומצפצפת על החברה בכלל, ועל
מד. שהיא חושבת, בסרט.
נשמע כהצעה מרתקת, אם תשאלי אותי.

חמודות, רצוי סקסיות
״הנה בקשתי: להכיר בחורות
(רצוי סקסיות) בגיל 19־. 16״

חמודות

לא שהוא מחפש סקס. הוא רוצה לשוחח

עליו שהוא מאוד פיקח
— ואומרים
ה,מאד׳ הוא בחב, ומחק אחר־כך, בהתקף
צניעות פתאומי) ,ובן תשע עשרה וחצי,
כך שמותר לו עוד להיות מה שהוא.
ותודו, לפחות, ש( ,)9/1572 הוא גלוי־לב,
יותר מכמה וכמה יפי״נפש שאתם מכירים.

ערבים ארוכים ונוגים
בכתב המקסים ביותר שאפשר להעלות
על הדעת, היא כותבת לי:

״הימים מתקצרים, הערבים ארוכים ונוגים,
ואני כמיהה לקשר עם אנשים חדשים, וכל
שייאות לכתוב, ונמצא שפה משותפת, אשמח
להכירו.״
יותר אין לי פרטים על 10/1572 אבל
אני מניחה שכל אלה שפותחים את החלון,
וכשהם רואים שמים לבנים הם מרגישים
עצב, וערגה, וכיסופים, ימצאו כאן אהבה
סתווית אמיתית.

קולנוע
ישראל
סר ט־פצצה
נסיונות־החבלה החוזרים ודשנים גילו
שוב את עוז־רוחו של הציבור׳ והפצצה בקולנוע
ציון הבהירה, מעל־לכל־ספק, ששום
אל־פתח לא ירתיע את העם מללכת לקולנוע.
״ביום שלאחר הפצצה,״ מספר בעל קולנוע
ציון, היו ארבעה מבקרים יותר מאשר
ביום שקדם לו, וביום החמישי בשבוע היה
האולם מלא, דבר שלא קורה אף־פעם. אני
חושב שהאנשים רוצים להוכיח שהם לא
פוחדים, וחוץ מזה — כל הרעש עשה פיר־

י־׳׳ וחסלר ׳ יסיו

במטפחות על פניהם ונאנחו ואמרו :״במה
חם,״ וכשהם נשאו את עיניהם לקיבוץ
ר,משרים וראו שהוא מכוסה כולו שלג,
נקרשה זיעתם על פניהם מרוב תימהון. רק
כשהתברר להם שהשלג הזה מורכב מנפת-
לין ונייר, מעשה ידי מנחם גולן — חזרה
הזיעה לנזול עליהם.
לא כל המיבצעים של גולן בהסרטה של
טוביה היו כל כך מוצלחים. אשתו של מנחם
גולן, גולן עצמו׳ אחותו, עורכת־דין
תל־אביבית, אמו, ושלוש בנותיו השתתפו בפוגרום
שערך גולן במשפחת טוביה החולב.
הם התנהגו יפה מאוד׳ שרפו, בזזו ואנסו,
ורק כשד,וקרנו הצילומים התברר שגולן
התבלבל והחזיק במשך כל
הזמן בידו את הרמקול של
הבמאי. הוא נאלץ לערוך
את כל הפוגרום מחדש.
״עכשיו תככי:״ ה הסרטה
של טוביה החולב
גורמת גם הרבה נזקים. קו דם
טבע רודנסקי בנחל דן,
אחר־כך נינט דינר ובתו׳ של
גולן התהפכו מתוך עגלה
ונפצעו, אחר־כך קיבלו כל
הבנות של טוביה הרעלת־קיבה
משום שהיו צריכות
להשתתף בסעודה גדולה ש צולמה
עשר פעמים, אחר־כך
נינט דינר היתד, צריכה לבכות
אבל לא הצליחה, רצו
לשים לה גליצרין בעיניים
וד,תבלבלו ושמו לה ספירט,
והיא כמעט התעוורה. היא
התחילה לבכות ולצעוק :״אני
מתעוורת, אני מתעודדת,״ וגולן
צעק עליה בחזרה:
״תצעקי אחר־כך, עכשיו תבכי׳״
אז היא בכתה, ורק
אחרי הצילום לקחו אותה
למרפאה.
לגילוח דווט־פרמה
טו9

כוכבים היילי מילט כ״תקלה כירח־הדכש״
שני מעשים נועזים
סומת גדולה מאד לסרט הזה.״
ואחד הצופים, אלי אלקלעי, מסביר זאת:
.אני שמעתי על הפצצה ודווקא הלכתי לסרט.
אותי אף אחד לא יפחיד. צריך להראות
להם שאנחנו לא נתפסים לפאניקה.
שתי הצגות ראיתי. ראשונה ושנייד .,הסתכלתי
כל הזמן על ר,ריצפה, אולי גם אני
אמצא משהו.״
ואיך היה הסרט? ״הסרט? — פצצה!״

שלג בחמ סין
התיירים שירדו בשבוע שעבר ברמת־הגולן,
ניגבו את הזיעה מעל מצחם, נפנפו
0 0נ

מי שלא מ א מין

אתם זוכרים את היילי
מילס, הילדה הקטנה בת ה־שתים־עשרה,
עם העיניים הגדולות ומכנסי־הג׳ינס?
תשכחו
אותה. עכשיו היילי מילם כבר
גדולה.
*״היא כבר גדולה כמר, שנים, ומתאמצת
כל הזמן להוכיח את זה, אבל אף אחד לא
מאמין לה.
בסרטה האחרון׳ תקלה בירח־הדבש, העומד
להיות מוצג בארץ, היא עשתה שני
מעשים נועזים כדי להוכיח את הדבר. היא
התפשטה לגמרי ערומה, מול המצלמות,
ומה שבטוח — בטוח: היא החליטה גם
להתחתן עם במאי הסרט׳ רוי בולטינג, ה מבוגר
ממנה בשלושים ושלוש שנים.
זאת נקראת בגרות!

?^£?14511* 11
1_£55

סיי ת ר

לא טיב,
אבל סי מ פ טי
אהבה כטיטונות (אוינוע, ירושלים,
איטליה) הגברת קלאודיה קרדינלה החליטה
שהגברים עצובים, וצריך לעשות אותם שמחים•
לכן היא אספה שישה מהם, חילקה
אותם בין ימות־השבוע׳ והקדישה לכל אחד
מהם יום אחד מחייה.
היא מאוהבת בכולם, והם כולם מאוהבים
בה ,,והצרה היחידה היא שהיא —
מאושרת, ואילו הם — לא.
עד שיום אחד, אחד האהובים שלה מכה
ופוצע אותה׳ ו כן היא מגיעה אל ליתו של
רופא צעיר ויפה, שבודק אותה ומגלה שה־רפלכסים
וצורת־המחשבה שלה אינם בסדר.
היא זונחת למענו את כל אהוביה, ורק
לאחר שמתברר לה שהוא אינו אוהב אותה
די, היא חוזרת לאסוף אותם.
קשה להגיד שזה סרט טוב, אבל הוא
סימפאטי מאד׳ חביב, ולעיתים גם משעשע.

מהה הבדל
הסיירים (עדן, ירושלים; ישראל) אר בעה
חיילים נכנסים לכפר קטן בשטח האדיב,
מוציאים משם מנהיג ידוע, ומובי־

לים אותו, בדרך קשה וארוכה, חזרה אל
בסיסם.
הרעיון לא מקורי ביותר׳ אכל הוא יכול
להיות מעניין בתנאי שיהיה בסרט הרבה
מתח, ובתנאי שארבעת הגיבורים יגלו,
לאט־לאט, את אופיים האמיתי בתנאים הקשים
והמיוחדים של המיבצע.
שני הדברים הללו לא הושגו בסרטו הראשון
של מיכה שגריר.
כשהגיבורים נמצאים עדיין בתוך המחנה,
הם משוחחים ביניהם, כדי לתת מושג על
הרקע ועל התכונות הבולטות שלהם. אבל
השיחות אינן רק מלאכותיות — הן גם נאמרות
בצורה בלתי־טבעית, צורמת־אוזניים,
וזה במידה שמצליחים בכלל לשמוע אותן.
הדרך לכפר הערבי ארוכה וממושכת, ובכפר
עצמו, ברגעים שצריכים להיות מותחים
ביותר, כשד,ארבעה נכנסים לביתו של
ראש־הכנופייה, כשהם נאבקים איתו, כשמישהו
זר נכנם פתאום לחדר ומפתיע אותם
— דווקא ברגעים כאלה מושם הדגש
על אמנות במקום על מתח. רואים צללים,
אורות, רגליים, ידיים, רק לא מה שקורה.
בדרך חזרה יש ניסיון לתאר קצת קונפליקטים.
אחד החיילים מאוזן יותר׳ שני
נלהב יותר, אבל זה נשאר בגדר ניסיון,
וגם בסוף הסרט לא יודעים מה מבדיל בין
חייל יאחד למישנהו.
אילי גורליצקי משחק רע, ונותן לליאור
ייני לגנוב ממנו את ההצגה.
את היתר אין רואים בכלל.

התכונן בתווך לבחינות
ת בגוו
נ מי ח ד מנ ת

ב תי ספרתינוניים, ת ל ״ אביב
גורדון ,53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות .8.00 — 14.00
ליד רח׳ ארלוזורוב
אנטוקולס קי
פינת אבן גבירול, בשעות .17.30—20.00