גליון 1573 מתאריך 23 באוקטובר 1967

3טילי מצר״ הנחיתו מכת* מוות לאח

איל ת

״שחס לרינסון אילה •

לגילוח

דרוש-
פרסה 918

ווו פשוט

1ק8

פוסח 918

לפני ימים אחדים הזדמן לי לשמוע
את יהושע פלמון — היועץ הראשון לעניינים
ערביים של ראש־הממשלה — משוחח
בחוג פרטי. הוא דיבר על מה שקורה
כיום בין ערביי הגדה, ועל פתרונות אפשריים.
תוך כדי כך הביע את השתוממותו,
שאין מנהיגים ישראליים מן הדרג הראשון
נפגשים עם המנהיגים הפלסטיניים שנשארו
בארץ.
,יש שרים־לשעבר, ויש חברי־פרלמנט־לשעבר
בגדה המערבית. גם אצלנו יש כאלה.
לפחות מבחינת הסולידאריות המעמדית היו
צריכים להיפגש איתם ולהחליף ריעות.״
אחד מאלה שהאזינו לדברי פלמון באותו
ערב היה הצייר איקה ישראלי. כתום הערב
הוא שאל אותי, :האם יש ציירים ערביים
בירושלים המזרחית או בגדה? הייתי רוצה
לפגוש כמה מהם — אילו ידעתי איך למצוא
אותם.״
משיחה זו נולד רעיון, שאותו ברצוני
להציג עתה לפניך.

עתץ הו א כלי־תקשורת המוני. תפקידו
להפיץ חדשות, רעיונות ודיעות בין קוראיו.
אבל הוא יכול לשמש גם כלי־תקשורת
בין קוראיו.
במיקרה הזה: העולם הזה יעמיד את
קשריו לרשות הקוראים, בני שני העמים,
המעוניינים להיפגש — אך אינם יודעים
כיצד לעשות זאת.
עורך־דין מתל־אביב, למשל, המעוניין להתארח
במשרדו או בביתו של עורך־דין מרמאללה
(ולהיפך) ,יוכל לכתוב על כך
למערכת שלנו, ואנו נשתדל לקשרו עם
עמיתו.
צייר, שירצה לבקר באולפן של צייר
מירושלים המזרחית: או לערוך בתל־אביב
תצוגת־אורח של צייר ערבי, יוכל גם
הוא להיעזר בנו.
הוא הדין לגבי יתר בעלי־מקצוע — וחשוב
אולי עוד יותר: סתם אזרחים, שירצו
להכיר את בני העם השני.
למיבצע זה יירתם לא רק העולם הזה,

כי אם גם אחיו בשפה הערבית, הזה אל־עאלע,
היוצא בשבוע זה בהזמנה מקבילת
לקוראיו הערביים.
אני מקידה ששירות זה יעזור להרחיב
את הקשרים, הניטודים עתה באיטיות, במישור
האנושי, בין שני העמים בארץ הזאת.
קשרים אלה הם הצעד הראשון לסילוק
השינאה והזרות. מתוך ר,ידידויות א׳ן;ר
ייקשרו, אני מקיזה, תצמח הנבונות ההדדית
לשלום.
יהיה העתיד הפוליטי אשר יד,יה, אין
ספק כי הקשרים האישיים האלה יכולים
להיות רק לברבר, לבני שני העמים.

המדור החד׳ ,-שהונהג החל מהגליון
הקודם של העולם הזה, כבר הביא לנו
תביעה כספית ראשונה. הכוונה להורוסקופ
השבועי.
קורא שנולד במזל אריה כתב לני :״יעצתם
לי בהורוסקופ מסעות רק יועילו לך. הרבה
טיולים, תרבה חוכמה. ובכן, טיילתי לאורכה
ולרוחבה של הגדה. בין שכם לרמאללה
שברתי את הציר האחורי של מכיניתי. ר״ב
חשבון על סך 135ל״י, עבור התיקון. נא
לפרוע אותו בהקדם.״
זה בנוגע לטיולים. איפה החוכמה?
הנה היא: איש־ד,כוכבים שלנו, שממשכורתו
עמדה ההנהלה לנכות 135ל׳׳י, בדק בספרים
שלו, ומצא את הטעות. היא היתד, של
הקורא, כמובן, לא של איש־הכיכבים.
וזה המכתב ששלח לקורא ד*,קר :״היית
צריך לטייל — ברגל!״
לכן, בקוראך את ההורוסקופ של השבוע•
אל תיחפז לפרש את ההוראות שלא כהלכה.
חשוב היטב. אם התוצאות לא יהיו כפי
שאתה מצפה — אל תבוא אלינו בטענות.
איש־ד,כוכבים שלנו ימצא תמיד את התשובה
שתוכיח, כי הכוכבים צדקו.

מכתבים המחתרת
מזעזע! עד כדי־כך אפשר להתארגן נגדנו,
בעיר העתיקה?
אני מציע לתת בידי תושבי העיר המערבית
נשק. זה ירתיע, אולי׳ את הטרוריסטים.

שלום
מזרחי,

ירושלים

הבעייה היא מדינית מעיקרה, כפי
שהשכיל להגיד שלום כהן (העולם הזה
.)1572

קוני
ב מ חי רי ם גבו הי ם

לונה

קליטה

מכל ה סוגי ם (גם של חברות)

מ ל11

77 נרה,׳

| ויתר המלוות

צריך היה ׳להבין, קודם כל, שאנשים
אלה ימשיכו להילחם אם לא ניתן להם
תחליף למלחמתם: כלומר, אם לא נציע להם
מצב בו יוכלו להרגיש באנשים בעלי כבוד.
דיכוי, הוצאות להורג פומביות ושאר
ירקות המקובלות במישטרים קולוניאליים —
רק יגבשו את האוכלוסייה של העיר העתיקה
ושל הגדה מאחרי ״גיבורי השיבה״,
למיניהם.
יחס של כבוד למדינאים העצמאיים —
ואפילו האנטי־ישראליים — יחד עם יד
תקיפה כלפי הטרוריסטים, יחזיר את המצב
לפרספקטיבה נכונה שסופה — הקמת
מדינה ערבית בלתי־נאצרית בגדה.

אהוד מיכאלי,

ויחד עם זה, הקפל של המיכנס הנמצא בתוך
סרט־גומי מתרומם וחושף את הרגל.
או שהמיכנם משתחרר בכלל מהגומי ואז
הוא משתרך מעל לנעליים ולא פעם גם
מתחת לסוליית־הנעל.
ההוכחה: בכל אלבומי־המלחמה, על תצ־לומיהם.
טוב
היה לו צה״ל היה דיאג להסדר
יותר מעשי.

איש־־מילואים,
הטרגדיה של סמלה

...ל בי שתת־דם עבור סטלה לוי (העולם
הזה .)1572 לאשה

הזאת מגיע יחס אחר
מצד בעלה.

כרככה ׳מוראד,
תל־אביב

ירושלים

פרחחים עליך, כירה
/שדרות רוטשילד 15 תל־אביב, טל,54931 .

פתוח רצוף מ־ 8.30 בבוקר עד 6.30 בערב.

התמורה במקום — במזומן .

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלי : ,תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 סלפון 5־,30134
ה.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב. רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ס• .
העורך הראשי: אודי אבנר* • המו׳ל: העולם הזה בעינב

סטלה

העובדה שנמצאו תושבי־ירושלים שיצאו
לערוך פרעות בעיר העתיקה, לאחר ניסיון־
ההפצצה של קולנוע ציון, מראה שלא למדנו
כלום מן העבר.
את הפרחחים הללו יש לרסן — וטוב
עשתה המשטרה שדאגה לרסן את הבועטים
בערבים וההורסים מכוניות בעלות סימון־
ירושלים־המסופחת.

אראלה אלחנני,
ציוד מגושם

אי-שס

תל-אביב

ברצוני להעיר על נקודה מסויימת, הלוקה
בחסר בצה״ל.
משום מה מנעילים אותנו בזוג נעליים
מגושמות וכבדות, וגם גבוהות, והתוצאה —
הן לוחצות בשוקי־הרגליים, עוצרות את
פעולתו התקינה של מחזור־הדם בעורקים

שחיתות בתיווך
הייתם גורמים לי עונג רב אם הייתם
עורכים סקירה אודות משרדי־התיוזך שצמחו
בארץ כפטריות אחר הגשם.
לא ידעתי שבין המשרדים — כשהם בכלל
משרדים, הראויים לשמם — נמצאים גם
סחטנים וגזלנים, הגוזלים כסף, מבטיחים
לסדר כל מיני עבודות ודירות — ולא
עושים דבר.
נתקלתי במיקרים כאלה, שניים במספר,
ליתר דיוק. ואם כי אינני תמימה, התקשיתי
להאמין מראש שיהודים־ישראליים
מסוגלים לעשות דברים באלה.
אני תושבת חוזרת, ולאחר כמה שנים
העולם הזה 1573

בחו״ל, לא עלה כלל ער דעתי שיסדרו
אותי — דווקא כאן.

׳גז!!17

חר-״ררר
אביב

רחוב הדיסקוטקים
בשם באי רחוב הדיסקוטקים — תודה
להעולם הזה.
סוף־סוף מישהו השכיל לעסוק גם בנו
(העולם הזה ,) 1572 ולא נ;תיחס לח״־הלילה

!0ו!וג !! 1ו *ו ץ וט/ן יפ

של תל־אביב כממלכתם הבילעדית של הזקנים,
בני השלושים ומעלה.
מי מתעניין במאנדיס או בפרדריקה? כל
זה בבל״ת.
חזק ואמץ — והמשיכו לכתוב על
קזבלן, סן רמו, וברבוזים. זה עולמנו,
וכדאי שאלה שכבר הולכים למות ידעו
זאת.

יופי, רפאל, שדדה,

תל-אביב

זה היה דוקומנט מאלף על אורחות־חייו
שר הנוער.
פעם היד. דור האספרסו. אהר־כך דור
הדיסקוטקים. איך תכנו דור זה? לדעתי
השקולה, זיהי תופעה סוציולוגית שונה
ומובדלת.
הייתי מציע לכם לערוך מחקר על יתר
התחומים בהם שונה הנוער של 1967 מן
הנוער של מיבצע סיני, ושל מלחמת השיח־רור.

אפרים אנגל, חיפה
:פיון רצה היסטרי

כשאני שולח מכתב זה אינני יודע, עדיין,
את זהותו של המתנקש בח״כ מאיר וילנר
מרק״ח.
אני רק יודע שמעשה היסטרי זה מעיד
עד כמה הצליחו בעלי־הטורים במדינה לשלהב
את דימיונם של כל מיני מופרעים
בתעמולת־הארס נגד מפלגה זו.
איני חבר רק״ח, ואיני אוהד מפלגה זו.
אך אוי ליום שאיש נדקר ברחובות על
השקפותיו.
ועוד חבד־כנסת ניבחר.

נהמן ישראלי,

יאשון־לציון

אין לי ספק שהמתנקש היה מטורף.
או לפחות — מעורער זמנית בשכלו.
אבל מופרע או לא — עצם ההתנקשות
תגרום לישראל נזק תעמולתי כבד בעולם.
לו שמרנו על איפוק, גם בפני פרובוקציות
ומעשים מרושעים כאלה של רק״ח,
היו מעידים עלינו שאנו מדינה דמוקרטית
ונאורה.
מסע־השיטגה נגד כל אלה ששוטנים אותנו,
לעומת זאת, מוכיח שאין אנחנו, עדיין,
מדינה מבוגרת ומערבית.
צר לי, אבל היינו ונשארנו — קונגו של
הים התיכון.

פנינה נעמן,

בד בבד
עם האופנה
עם אריגי פולגת דיאולן מגיק,
האריג האופנתי המיוחד
לנשים בעלות ה טעם המיוחד.
מושלם באיכות ובגמר,
נפלא במבחר דוגמאות וגווני האופנה.
אריגי פולגת דיאולן מגיק אינם דורשים
תשומת לב, אך מושכים ת שומת לב.

תל־אביב

לא מופרע
אינני מן המופרעים הכותבים סתם מיכ־תביס
למערכת. יתכן שמכתבי זה לא יודפס
— ואז ידעו חברי יאנוכי שישנו מורא
ויש משוא־פנים.
ובכן, מאחר שאני מכיר אישית את מר
אבנרי, פחות או יותר, סבור אני שהמאמר
על דיין לא היה אלא חוזת־דעת עצמית
מה שדיין עושה לערבים זה עוד כלום !!!
אני במקומו הייתי מקים משרפות ממש —
ומכניס לשם את כל הערבים באשר הם:
נשים, ילדי — וכמובן, גברים. הייתי
(המשך בג1נזוד *)
העול* הזה 1573

׳1לז 101£סיזב!!? ז6516ץ01ק זס) ז1ז3חז 809. 110)^6

מכתבים
(המשך מעמת נ)
מוכן לבצע את הפיתרון הסופי בעצמי׳ לגבי
הערבים. במו ידי
צריכים לחסל את כל הערבים וחוץ
מזה, העולם הזה והרעיונות הטיפשיים
שלו פשטו מזמן את הרגל.

אריה ט,,

תל־אביב

השפנפנות הללו
אני מצטער מאוד, אבל תצלומה של השפנפנה
שלנו אינו מספק אותי.

סיגרית פילטר!ירגיניה
המעודנת של דובק.
תערובת עשירה
מעלי טבק מובחרים.
שפנפנה אני מת לראות עוד כמה שפנפנות מ־ארצות־הגויים.
אולי
תוכלו לספק לי תענוג תמים ויפה

לידיעתכם, אני חבר החברה להגנת הטבע
וגם חוג צער בעלי־חיים. אינני אוכל בשר־שפנים,
קל וחומר לא שפנפנות.

אהוד כר־רפאל,

תל־אביב

בבקשה.

הייתי רוצה לדעת מה לעשות, כדי להתקבל
בתור שפנפנה, באחד ממועדוני־הפלייבוי?

איכפת לי גם לנסוע ללונדון, ולאו
דווקא לניו־יורק או לוס־אנג׳לס.

דיטה שרגאי,

חולון

• נסי לנתוב ליו הפור — או סדרי
לעצמך סוכן־כוכבניות אמריקאי. לשם כך
עייני במדריך המיקצועות בשגרירות האמריקאית
— ושלחי, עם מכתבייך, תצלום.
בתנאי שהוא מראה משהו העשוי לקדם
אותך בקריירה.

אשפה בגבעתיים

20 סיגריות ב 1.-ל״י

עיריית גבעתיים ידועה, בדרך כלל, כשומרת
על טובת־התושבים ודואגת לנקיון
ולסדר.
אבל מישגה חמור עשתה העירייה, כש־חיקתה
את תל־אביב והתקינה אשפתונים
בפינות מרכזיות.
האשפתון שבפינת רחוב רמב׳׳ם ורמז:,
למשל, תמיד מלא. מרוקנים אותו לעתים
רחוקות, ואז לא באמצע היום• רך שהריח
נודף, והליכלוך מצטבר מסביבו, כי הוא
עולה לפעמים על גדותיו.

צפרירה רחבי,
גכארה -חי:

גבעתיים

אמרתם שצ׳ה אולי חי ואולי לא (העולם
הזה .) 1572

למרבה הצער, אפילו ידידו בנפש׳ פידל
קאסטרו, הודה שהמהפכן הבינלאומי הגדול
ביותר, מאז לנין, ניספה בהרי־בוליביה.
אפם, בדומה לפאטריק לומומבה, ייהפך
ארנסטו צ׳ה גבארה לסמל של חופש ומאבק
שיחרור — במותו, כפי שהיה כבר בחייו.
הרשו לי לנבא: לא יעברו עשר שנים
ובוליביה החופשית תקים אנדרטה לזיכרו
של צ׳ה. ואחריה — כל יתר מדינות אמריקה
הלטינית הסוציאליסטית.

עמנואל פרסיץ,

רומא

זבות קדימה כמדור זה תינתז
למכתביה ם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

העולם הזה 1573

ה11 וב 8הוו: גועה ער נגישה עם נק ו מצרי בכיו באיוונה

^ בוקר הודיעו העתונים כי שוב הוח־לפה
אש מעל לתעלת־סואץ, וכי היו
אבירות בקרב המצרים והישראלים.

כערב פגשתי, בביתו של ידיד
משותף! אי־שם באירופה, פקיד
מצרי בביר.
האיש הגיע כמה דקות אחרי, התנצל על
האיחור, לחץ את ידי בחמימות. המארח
הגיש לנו ויסקי עם קרח, ובמשך זמן־מרי
קלחה השיחה על הא ועל דא. היינו צריכים
להתרגל, קודם כל, לעצם חוויית הפגישה —
הראשונה מסוג זה שהיתר, לי מאז המלחמה.
דיברנו על הנוף של אל־עריש, על ידידים
משותפים בגדה המערבית.

אך חיש מהר הגיעה השיחה,
במובן, למלחמה עצמה.

מהתי להיווכח כי לבן־שיחי לא
4 1היתד, שום אשליה לגבי מה שקרה. הוא
לא טען כי האמריקאים עזרו לנו, או שבוגדים
פתחו לפנינו את הדרך.

הוא ידע כי הצבא המצרי נחל
תבוסה גדולה.
מה גרם לכך? אי־כשרונם של הקצינים
המצריים. אי־ד,דיווח על תוצאות ההתקפה
האווירית על הבסיסים המצריים. אי־התאמתו
של המרשל עאמר לתפקידו.

אבל גם גורמים אחרים. למשל :
החלטתו של עבד-אל־נאצר שלא
להתקיף ראשון.
הקצינים המצריים הצעירים במידבר־סיני

מתגבשת עתה תמונתה של ישראל
בעיניהם במדינה המתפשטת
ככוח הנשק, ושתוסיף להתפשט
כל עוד יעמוד לה בוהה.
״בהתחלה הם דיברו על החזרת הפליטים.
הם אפילו חתמו על פרוסקול של ועדת־התיווך
בלוזאן, בו התחייבו להחזירם( .פרשה
זו, שאינה ידועה כלל בישראל, כבר
הועלתה באוזני פעמים רבות על־ידי דוברים
ערביים ).אך ברגע שהצליחה ישראל להתקבל
כחברה באו״ם, היא התכחשה להתחייבות

״ב־ ,1956 בעזרת הצרפתים והבריטים, כבשו
הישראלים את עזה ואת סיני. הם היו
מספחים אותן למדינה, לולא הוכרחו על־ידי
המעצמות הגדולות להיסוג.
״הם המתינו עשר שנים, בנו את כוחם
הצבאי, ובקיץ 1967 פתחו בהתקפה שהנחילה
להם את עזה, סיני, הגדה והרמה הסורית.

״אין
ספק שהם רוצים לספח את
בל השטחים האלה למדינתם.

״לכן התעלמו הישראלים מהצעת־הפשרה
שהציע נשיא מצריים בסוף חודש מאי, כדי
למנוע את המלחמה. ישראל אינה חולמת
לעשות שלום,
״יתכן שהישראלים יחכו עכשיו כמה שנים,
עד שיספיקו לעכל את הכיבושים החדשים.
הם רוצים להביא מיליוני יהודים
למדינתם המוגדלת.

״אחרי שיתחזקו די צורכם, הם
יתקיפו מחדש, כתירוץ זה או

בן־שיחי משך בכתפיים. ישראל אינה רוצה
בשלום. לכן היא מסרבת לבוא בדברים
עם מתווכים, לדון בחשאי על ההצעות השונות
שגובשו במחנה הערבי. ישראל דורשת
שהערבים יכנסו עימה למשא־ומתן
גלוי וישיר, פנים אל פנים, מבלי להתחייב
לשום דבר מראש.

״זה באמת תכסיס מחוכם,״ אמר
כן־שיחי בהערצה מסויימת.
״מה אתם רוצים מאיתנוז שנכיר בקיום
המדינה שלכם, שנבוא עימד, ביחסים תקינים,
שנוותר על עמדתנו העקרונית והמסורתית
שישראל היא מדינה בלתי־חוקית על
אדמה ערבית.
״ובכן, אתם אומרים לנו — שבו איתנו
ליד שולחן המשא־והמתן.
״מד, זאת אומרת? על־ידי עצם הסכמתנו
לשבת איתכם ליד השולחן ולדבר על שלום,
היינו נותנים לכם את כל אשר אתם רוצים
— את ההכרה• ברגע שנסכים לכך, כבר
השגתם את הכל.

״מה אתם מוכנים להבטיח תמורת
זאת? שום דבר לא.
״אתם פשוט תשבו ליד השולחן, ותגידו:
,איננו נותנים כלום. לא את השטחים שכבשנו,
לא את ירושלים, לא את החזרת
הפליטים.׳

״אשבול יודע, במוכן, ששום ערבי
אינו יבול להסכים לזה. אילו
הייתם במקומנו, גם אתם לא הייתם
מסכימים. כי זוהי כניעה ללא
תנאי וללא תמורה.

האיש משך שוב בכתפיו. הסורים,
לנו להבין, הם מטורפים. הם גרמו
״ואחר כל זה, הם יצאו הכי חלקים
מלחמה. דווקא להם לא קרה כמעט

כך נתן
לאסון.
מן הכלום.״

הדבר
נאמר כמעט בנימה של
צער.
״האם אתה מצטער שלא כבשנו את דמ־שק?״
שאלתי• ״זה עוד לא נגמר. אם הסורים
ימשיכו לשלוח חבלנים לישראל,
ישראל עוד עשוייה לחדש לבסוף את המל-
חמה ולכבוש את דמשק. מבחינה צבאית,
זהו מישחק־ילדים. קשה להבין מה השליטים
בדמשק חושבים לעצמם.״

״כדיוק על זה הם חושבים,״
אמר כן־שיחי .״לא איכפת להם שתכבשו
את דמשק. הם ישמחו על
זה. בל הרעיון של מלחמת־שיח•
רור עממית מבוסם על זה שתכבשו
אובלוסיה ערכית, בדי שזו
תוכל להתמרד.״
כמעט ופרצתי בצחוק .״אתה יודע׳״ אמרי,1׳
״לפני כמה שבועות הבעתי רעיון זה,
בתור בדיחה, במאמר היתולי שכתבתי על
שיחת־טלפון שהיתה, כביכול, בין נאצר לבין
חוסיין. אתה רוצה להגיד לי שזה לא
בדיחה?״

האיש לא צחק.

ף • ן־שיחי היה פסימי ביותר לגבי כל
סיכוי של שלום. מכיוון שהיהודים אינם
רוצים ואינם מעוניינים בשלום, והערבים
אינם מסוגלים לעשות שום דבר בעניין זה,
אין תקווה.

מה דעתו על התוכנית להקים
מדינה פלסטינית, שתתקשר בפדרציה
עם ישראל?
התגובה הראשונה של האיש היתד, שלילית•
״זאת תהיה באנטוסתאן,״ הוא אמר
(בהתכוונו לאזורים הכושיים ד,״עצמאיים״ שהוקמו
בדרום־אפריקה, שאינם אלא מכשיר
קולוניאלי בידי הגזענים הלבנים).

״אתם לא תתנו להם חופש.
אתם תשימו עליהם קוויזלינגים.
פלסטין כזאת תהיה בל־כף חלשה,
בהשוואה לישראל, שהיא תצטרף
למלא את בל פקודותיה. זאת תה יה
מושבה ישראלית מוסווית.״
הסברתי לו שאין זה נכון. יתכן שבהתחלה,
בתקופת־ד,ראשית, אמנם תהיה פלסטין
חלשה, ושמנהיגיה יהיו חשודים בעולם הערבי•
אולם יישוב מזורז של הפליטים בעזרת
הון בינלאומי, הקמת תעשיות בגדה
ובעזה, ועצם העובדה שישראל תישאר מוקפת
ב־ 13 מדינות ערביות — יעניקו לפלסטין
מידה של כוח והשפעה אשר תבטיח
לה מעמד מכובד בפדרציה.

הסכרים אלה המיסו את התנגדותו
במידה ניכרת.
דרשו זאת. הם רצו לפתוח במלחמה, במכה
אווירית. עבד־אל־נאצר נפגש עימם והסביר
להם כי הדבר אינו רצוי ואינו אפשרי, מטעמים
של מדיניות עולמית.
היה נידמה לי שגיליתי בסיפור זה נימה
כלשהי של ביקורת על עבד־אל־נאצר. יתכן
גם שלא. אבל אין ספק כי בבואתו הציבורית
של עבד־אל־נאצר• ,הגאון הכל־יכול, שוב
אינה קיימת.

יך רואה ערבי משכיל, בעל נסיון,
ץ ) את ישראל כיום? מהי דמות המדינה
בעיניו?
בעיקבות מיבצע־סיני, התגבשה דמותה
של ישראל, בעיני הערבים, כבת־בריתו של
האימפריאליזם, הסוכנת הראשית של הקולוניאליזם
שבמרחב.

בעיקבות מלחמת ששת-הימים,

אחר, ויכבשו שטחים ערכיים נוספים.״
בן־שיחי
ראה את הדבר כבילתי־נמנע. יש
ראל עולה על הערבים בכושרה הצבאי. כך
זד, יהיה גם מחר ומחרתיים. כל עוד יימשך
מצב זה, תתפשט ישראל בכוח.
^ ם זה נכון, האם אין הערבים מתנה־גים
עכשיו בטיפשות רכה? אם ישראל
אינה מעוניינת בשלום, אלא רוצה לנצל כל
הזדמנות כדי להתפשט בכוח — האם לא
היו דודקא הערבים צריכים להיות מעוניינים
עכשיו בשלום?

האם לא היה בדאי להם להציע
הצעת-שלום סבירה, בדי לשים
מחסום כפני התפשטות נוספת, ולמנוע
את סיפוח השטחים שנכבשו
לאחרונה?

״אילו אשכול רצה בשלום, היה הולך בדרך
ההפוכה. באמצעות מתווכים, בשקט,
היה מגיע עימנו לידי הסכם על התנאים, על
פרטי הסכם־השלום. אחרי שהיינו מגיעים
לידי הסכם חשאי כזה, על כל הפרטים, היינו
יכולים לפתוח במשא־ומתן גלוי ורישמי.
״לדרך זו אתם מתנגדים.״

ך* מארה שדנו רצה לדעת אם תיתכן
ן | מלחמת־שיחרור עממית ערבית באזורים
הכבושים.

בן־שיחי התייחס לאפשרות בזאת
בביטול גמור .״כאל־עריש
אין ג׳ונגלים. זה לא ויאט-נאם. לא
יבולה להיות שם מלחמה ויאט-
נאמית״.
אם כן, מדוע מטיפים הסורים למלחמה
כזאת?

״עליכם להבין,״ הוספתי ,״שאיננו מציעים
את רעיון הרפובליקה הפלסטינית כאמצעי
נגד העולם הערבי. להיפך, אנחנו רואים
אותו כחלק מהצעה להסדר כללי במרחב.
לדעתנו, לא ייתכן הסדר כללי כזה מבלי
שנשיג קודם כל שלום עם העם הערבי הפלסטיני.״
כאן,
בפעם הראשונה, הביע בן־שיחי הסכמה
מלאה.

״זה נכון מאד ״,אמר ,״עליכם
להסתדר קודם בל עם ערביי פלסטין.
אחרי זה יהיה הרכה יותר
קל לממשלות הערביות להכיר בישראל״.

חמרורים
נולד. בחיפה לאלכסנדר וילנסלוי,
בן בכור, שאול, נינו הראשון של המשורר
שאול טשרניחובסקי, על שמו נקרא.
המהנדס וילנסקי הוא בנם של המהנדס
אברהם וילנסקי והבקטריולוגית איזולדה
טשרניחובסקי, בתו היחידה של המשורר,
שנפטר לפני 24 שנה.

נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של איתן
כלקינד, יליד גדרה ובן בילויים• ,חניך
האקדמיה הצבאית התורכית בקושטה, שהצטרף,
כמו אחיו, נעמן, למחתרת ניל״י,

כן־גוריון

נדון אף הוא למחית
בדמשק, אך בניגוד
לאחיו שנתלה, הצליח
הוא להימלט.
בלקינד, כיום יבואו־סרטים,
היה בעבר
ממנהלי יקבי ראשון,
סגן ראש עיריית רא־שון־לציון,
בה הקים
את הקולנוע נעמן,
על שם אחיו.

נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של יעקב
א ס, חלוץ תעשייני הנקניק בארץ (יפו,
)1925 שרשתו פרושה על 45 מסעדות עממיות
והידוע גם כאביו של מי־שהיה אלוף
ישראל בטניס, דויד (״דוקר,״) אס.

נחוג. יום הולדתו ה־ 50 של אמיר
ג ל כו ע, משורר, שהחל דרכו בארץ כחקלאי,
חוצב וסולל־כבישים, ושפירסם את
שירו הראשון בגיל ( 24 כי אז אצעק,)1
• דודו, ישראל בלקינד, יסד

נחוג. בשדה-
בוקר, יום הולדתו

ה־! 8של דויד בן־־גוריון.

דאבי״ו — דבר אל בני ישראל
סמנה התפתחה תנועת ביל״ו —
לכו ונלכה, העלייה הראשונה,

את תנועת
וייסעו —
בית יעקב
של . 1882

התנדב לצבא הבריטי, בו היה נהג׳ ניצל את
תפקידו להעברת פליטי שואה לכיוון ארץ־
ישראל, ושקובץ שיריו הידוע הוא שירים
בבוקר, בבוקר.

נפטר. בלונדון, בגיל ,80 ויוויאן הולנד,
סופר שנולד כוויוזיאן ויילד, בנו
של הסופר אוסקר ויילד, ששינה את שם
משפחתו עקב החרם החברתי שהוטל בבריטניה
של ראשית המאה על אביו כשנתגלה
שהוא הומוסכסואליסט. הולנד, ממנו
הסתירו משך שנים את חסרון אביו, לא
התרגש כשנודע לו הדבר לבסוף, העיר:
״רק הומוסכסואליסט? ואני פחדתי שמא מעל
בכספים ! ״

ל*בר בעל המעוף הנוע!
התאבלמשחקי חוב !1
מוצר׳
׳5 011111ו ו1¥16
נו 5 ) 6 1ח 1( 1ו110161131 111

העולם הזה 1573

בעולם
בדית־ה&חעצות נכדי בעוד שבועיים תחוג כרית־המועצות את
היובל ה־ 50 למהפכת אוקטובר.
ואיפה נמצאים הרוסים, אחרי 50 שנות
סוציאליזם?
בהרבה מאוד מקומות — ורובם טובים,
יחסית,
זוהי, על כל פנים, התשובה המתקבלת
משורה של דיווחים עיתונאיים מערביים, פרי
מסעותיהם של שליחי עתונים אמריקאיים,
צרפתיים ומערב־גרמניים — שיצאו לסקור
את ברית־המועצות .1967
יש רחם. השינוי הייסודי ביותר בחיי
הרוסי הממוצע, בשנת 1967׳ הוא שבפעם
הראשונה בהרבה זמן הוא מסוגל לאכול
לשובעה.

והעובדה ששורר בה מישטר סוציאליסטי—
נראית׳ לפעמים, מיקרית לגמרי. קובעת
הרבה יותר העובדה שזוהי מדינת־רווחה
טיפוסית — הקרובה הרבה יותר לארצות־הברית,
מבחינת האינטרסים שלה, מאשר
לסין העממית, ההיסטרית, הרעבה —
ומשום כך, המסוכנת.

ב״אפדה
״ירו שלים לא נפלה! ״
״ביאפרה היא הישראל של אפריקה!״ כבר
טענו, בתחילת מלחמת־השיחרור של ביא־ביאפרה,
חסידיו של מנהיג שיבטי־האיכו
המזוקן, אוג׳וקו (.)34
השבוע טען המנהיג באוזני כתבים זרים:
״אנוגו, בירת ביאפרה החפשית, היא ירושלים
של אפריקה. ובדומה לירושלים הישראלית
— גם אנוגו לא תיפול!״
קלן 5ישראלי. אוג׳וקו, מנהיגם של
שמונה מיליון בני־שבט איבו׳ עובדי־אלילים

דזזוביבד :

בהגרלת הפרסים שנערכה על־ידי ״פזגז״ בין זוגות
נישאים, זכו:

פרס ראשון — שבוע נופש
נירה ופנחס שלום, גבעתיים( .בתצלום למעלה)

פרס שני — סוף שבוע נופש
חנה ויצחק גוהרי, קרית שמונה.

פרס שלישי — מכשיר נייד לפיקניק
רות ומשה ויניצקי, חיפה.
צעירה רוסית, דגם 1967
קומוניזם: סוציאליזם +חיסת־יבוא קנדית
היו שנים, בעיקר בזמן המלחמה ובזמן
הטיהורים, שלא לדבר על ימי־הרעב הגדולים,
בהם אכל הרוסי כרבע יממה שאכלו פועלים
אירופיים, באיטליה הפאשיסטית או בגרמניה
הנאצית.
היום יש די אוכל, די לחם — וכבר לא
כתוצאה מן החיטה הקנדית המייובאת,
שהולידה את הבדיחה :״קומוניזם הוא
סוציאליזם פלוס חיטת־יבוא מקנדה.״
בתחום אחר, החינוך, צועדת ברית־המועצות
בראש העולם כימעט: רוב האוכלוסייה
קורא וכותב, המוכשרים שב־תלמידי־תיכון
הופכים סטודנטים, והארץ
כולה מתעניינת בקולטורה, כאיש אחד.
אולי במקצת חוסר־הומור, ובלי התחשבות
בציביליזאציה הממוכנת של המאה העשרים.
אבל זה צפוי, בארץ בה התרבות והחינוך
מודרכים מלמעלה.
מבחינה מדינית, נישאר הרוסי צייתני —
וממושמע. השפע הכלכלי גם מעודד אותו
לצדד עם ממשלתו, לשנוא את האמריקאים
(קצת) ואת הסינים (הרבה) ולרצות שגרמניה
לא תקום על רגליה, מבחינה צבאית, לעולם.
על רוח דמוקרטית אין מה לדבר, להוציא
את הסופרים הנמקים במחנות־הסגר, על כי
העזו להיות חריגים .״אבל במערב היו
סוקלים חריגים כאלה בקומוניסטים,״ כדברי
אחד הסטודנטים המוחה תדירות נגד
הצנזורה הספרותית במוסקבה.
י ש סכנה. מבחינה היסטורית אין הצעיד
הרוסי יודע הרבה יותר מעמיתו
המערבי על מלחמת־העולם השנייה והזמנים
שלפני כן.
על אף חינוך־החובה הפוליטי שלו. או
אולי בגללו.
משום כך, הוא רואה בסטלין דמות
מעורפלת ופאטריוסית. הוא לא זוכר את
מרחץ־הדמים של ״האבא יוסף הקטן.״
לעומת זאת, כרושצ׳וב, דמות אותה זוכרים
עדיין היטב, שנוא למדי :״הוא עשה
את עצמו מגוחך בעיני המערב, גרם כימעט
למלחמה על קובה והעיקר — גרם לחקלאות
שלנו לפגר בעשר שנים,״ טוענים עליו
הצעירים.
נקודה אחרונה זו, בייחוד, אין הם סולחים
לו: הרי אם עכשיו כל־כך טוב, למה אי״
אפשר היה להיות כך קודם? שואלים.
בקיצור: ברית־המועצות היא ארץ שמנד״
שוחרת־שלום, ושמרנית למדי.
העולם הזה ;1673

במיקרה את הקלף

נוצריים, לא שיחק
הישראלי.
כי אוייביו אנשי ממשלת ניגריה בראשותו
של הגנראל גובון, ראש הכת הצבאית, הם
ברובם המכריע מוסלמים.
לאנשי גובון היתה, כמובן, השקפה אחרת
לגבי אנוגו, עיר־המיבצר של המורדים :״העיר
נפלה לידינו,״ טענו ,״כוח האיבו נשבר.״
הדבר הוכחש נימרצות על־ידי אוג׳וקו,
שהשליך בקולו התרבותי, פרי שנות־לימוד
באוסספורד, אתגר:
״יבוא גובון ויקבע יום בו תתקיים
מסיבת העיתונאים שלו באנוגו!״ הציע.
נשק צ׳כי. עד שגובון ייעשה כן, נשאר
המצב מעורפל למדי.
מה שברור כבר עכשיו הוא שברית־המועצות
וצ׳כיה ממשיכות לספק לניגריה
טאנקים, מטוסי מיג־ 17 ואיליושין־ ,29וארטילריה
כבדה.
על אף כוח־האש הכביר של הממשלה
המרכזית׳ נאבקת ביאפרה למען עצמאות־אמת
— מאחר ושיבטי־האיבו היו, מאז,
מדוכאים על־ידי הרוב המוסלמי.
ונוסף לנקודה העדתית והאידיאולוגית
היו לבני־איבו גם סיבות טוכות אחרות
להילחם עד לסוף המר או לניצחון:
״אם ניכנע — יש להניח שלמעלה כ־מחציתנו
ייטבהו על־ידי הניגרים,״ קבע,
בפשטות, אחד מקציני־המטה של אוג׳וקו.
בני־איבו כבר שילמו מיקדמה יקרה
בערים ובכפרים שנכבשו בחזרה על־ידי
הצבא הניגרי. שם הוצאו להורג או ״מתו
במיקרה״ ,עד כה, כ־ 30 אלף איבו, תוך־כדי
עינויי תופת והפגנות־רצח המוניות.

״פזגז״ מברכת את כל הזוגות הנישאים ומעמידה לרשותם
מבחר עשיר ומודרני של מכשירים משוכללים, שרות יעיל,
אמין ומהיר ואספקת גז דייקנית בכל חלקי הארץ. הזוגות
הנישאים בוחרים ב״פזגז״ כי

3זג1

׳ ע /ל׳ ע? !?1מוך
איסלנד הימן \
החלוצה היתד, קנדה. היא כבר החליטה
ב־ 1922 שזה לא נעים שדווקא אצלה ינהגו
בצד שמאל ולכן עברה לימין הכביש.
פורטוגל הימינה ב־ ; 1929 אוסטריה ב־
; 1935צ׳כוסלובקיה ב־•1939
הונגריה לא נרתעה מעיתות המלחמה ועשתה
את הצעד הימני ב־. 1941
בעיקבותיה הלכו ארגנטינה 1945 חבש
( )1964 ובחודש שעבר — שבדיה.
השבוע הודיעה איסלנד הרחוקה שהיא
החליטה כי הגיעה השעה להימין גם כן —
החל מן הראשון לינואר . 1968

בדמטק
יזזז

...היא והוא !
במרחב תורכיה

מ ח לי קהעל -נני הי ם
מ חלי ק על -בניד מ בלי טתחוטב1

חו מהא טו מי ת
האיזור הראשון בו עשוייה להתחולל
מלחמה אטומית הוא המרחב.
לא בגלל הסיכסוך הישראלי־ערבי. ולא
משום שישראל והערבים עשויים לקבל נשק
אסומי מחוץ לאיזור.
אלא דווקא בגלל ארץ השומרת על שלום
כמעם 50 שנה: תורכיה.
כי בתורכיה שוקלים, כרגע, הנחתם של
מוקשים גרעיניים — שיבטיחו את חברת
ברית־נאסו זז מפגי פלישה סובייטית אפשרית
מצפון.
אימה רוסית. האפשרות שפצצות גרעיניות
— ולו בלתי־ניידות — תונחנה,
ותהיינה צפויות להתפוצצות, אפילו בטעות
— מעוררת אימה ממש אצל הרוסים.
פחות צפוייה היתר, תגובתו של שר־ההגנה
האמריקאי׳ רוברס מק־נמאדה, שטען באוזני
הרוסים — והתורכים — שאלה האחרונים

זכהבמשאלהעם 1967
כ ס כין הג לו ח ה מו בחר

הנאתך כפולה ומכוכלו! כי ח די ס כנ ס ר
בדשבזש לך כבורודיק־ נדפת חו ת אותו אתה

ם קבל חינם!
1 /כ שיו דיספנסר

על כל

אדג׳ירית
אין זכויות בסיסיות

7סניניגל 1ח ( +6ן חינ ם)

יו ת ו

נעים

אחרי ״האיש שלנו פלינט

אלג׳יריה

השופט קשר
את עיניו
לפי האגדה העתיקה, קשורות עיניה
של אלת־הצדק, כדי שתעשה משפט
ללא משוא פנים. השופט האמריקאי
ג׳יימם הוקינס פק, שכיהן במאה ה־
, 19 בעיר סנט־לואים במדינת מיסורי,
קיבל נוהג זה כפשוטו. במשך 14
שנה נהג לקשור את עיניו במטפחת,
מבוקר עד לילה, כדי שלא יראה את
הנדונים ולא יושפע ממראה עיניו.
משרת נאמן היה מוביל אותו, קשור־עיניים
מביתו לבית־המשפט ובחזרה,
וקורא באזניו את המסמכים שהוגשו
לבית־המשפט. רק מי שעיינו קשורות
לא יבחין במבט אחד ביתרונות
הרבים של גרבי ־מרסי״ .כדאי לן
לנסות גם את הגרבונים של ״מרסי״
— הגרביים עד למתניים גמישים ועדינים
המשחררים אותן מלחץ החגורות
והביריות ומעניקים לך הופעה
מושלמת.
נויייס נ1אמינ 1ת בגרבי

חלו צו ת כלי אהבה

הראשון בסדרת סרטי־המתח
השוודיים, עם

פרסון

אסי

״פצצת המין״
הסקנדינבית.

מ עכשי ו גם בא רץ
שעון הרוטוגרמה הפתרון
האידיאלי לתכנון הלידות

שעון
״פורום פילם״ מבטיחה
לכס שפתיים
של בידור ומתח
בפרודיה עילאית על
סרטי ״ג׳יימס בונד״ בצבעים מרהיבים.

השבוע

בקולנוע

׳,ידון״״לאב.־
שעות ההצגה 9.30 ; 7.15 ; 4.30 :

רשאים בהחלט להגן על עצמם מפני פלישה
אפשרית — על־ידי הנחת מוקשים גרעיניים
בשיטחם.
לא זו היתה, כמובן הבעייה• הבעייה היתר.
שמיקוש כזה מגביר את המתח באיזור, ואת
הסיכויים -שמלחמה אטומית תפרוץ דווקא בו
— בטעות.
,זה עשוי רק להגביר את האפשרות שגם
ארצות מרחביות אחרות ישיגו — וישתמשו
— בנשק אטומי למטרות הגנה כביכול,״
העיר השבוע על כל העניין, בעוגמה רבה,
פקיד בכיר בפוריין אופים הבריטי.

הרוטוגרמה

מעניק בטיחות במניעת
כניסה להריון בלתי צפוי
אם את מעוניינת לקבל את שעון
הרוטוגרמה במחיר פרסומת, שלחי
המחאה ע״ס — 5ל״י לת.ד,2570 .
תל״אביב.

להשיג גם בבתי המרקחת

לפני 2300 שנה שלטה בחוף אפריקה
הצפונית ממלכת שמית: קרתא־חדתא, בה
היה לנשים מעמד שווה־זכויות לגברים.
כאשר פרצה, באותם שסהים ממש, מהפכת
אלג׳יריה, התייצבו הנשים לצד פעילי המחתרת
של הפ.ל.ן ,.נלחמו, נענו ומתו כגיבורות.
נעילה
כהרמון. בא הניצחון, הצרפתים
הלכו — והאלג׳יריות קיוו שיקבלו את
חירותן, בצד הגברים שלהן.
ההיפך היה הנכון.
בתחילה, בשלטונו של בן־בלה, ועוד
יותר — תחת הדיקטטורה הדתית של הוואדי
בומדיין, שמרד, המדינה האלג׳ירית על כל
כלל האיסלאם.
כולל אלה המגבילים את האשה.
־כיום יש לנשים רבות מעמד של חלוצות,
ברפואה, בחינוך ובמדעים הסוציאליים,״ טוען
מחנך אלג׳ירי .־אבל הזכות הבסיסית של כל
אשד — .לבחור את אהבתה — לא ניתנת
להן.״
עדיין נועלים נשים בהרמון, במדינה
האיסלאמית המערבית ביותר. ועדיין מגבילים
את צעדיה, בוחרים לד, את ארוסה,
וקובעים מה שמותר לה לעשות ולא לעשות.
התוצאה: מיקדי־התאבדות בקרב הנשים
האלג׳יריות תדירים יותר מאשר כל אשה
אחרת בעולם הערבי.
העולם חזה 1673

מה תויץ צעיובן 19 להקים מחתות ש ) 7ש אחו
״איפה למדת להשתמש בנשק?־״ שאל השוטר את הצעיר ה|
ששכב ככית־חולים ״הדסה״ כירושלים. הצעיר, ראיד סלמן
אל־חסן אל־חטיכ, השיב :״ככית־הספר התיכון. וגם בכית־הספר ה.
למורים, כאירביד. בל שבוע היינו מקבלים 100 דקות אימוני*׳
פעמיים 50 דקות, בשני ימים נפרדים ״.הידע שצבר הספיק לו ז
להקים מחתרת של איש אחד, לחסום את בביש אכו־דיס־בית־לו
ולפתוח כאש על מכונית פרטית שעברה שם. ולאחר מכן, לנהל ק
שוטף עם יחידה גדולה של חיילים ושוטרים.
השבוע עמד מול שופטיו, באחד מחדרי מיבצר המשטרה של*
רמאללה. בסד הבל כן ,19 עצוב וגלמוד, אינו מכין מילה מן הנאמר -
גם באשר הנאמר יכול היה לעלות לו כחייו. האדם היחידי שהוא
השתוקק לראות — לא בא. אביו, שעבר לגור בכית שבור ככפר
עזרייה, נעדר משלוש ישיבות בית־המשפט הצבאי. בנו, שהתייתם
מאמו בגיל שלוש, ישב בין סורגי העץ של תא־הנאשמים, וכסוף היום
השלישי קם על רגליו, כדי לשמוע כי המחיר שעליו לשלם הוא —

טנה!

זהו סיפורו של הטרוריסט הבודד,
בפי שהוא כתב אותו בעצמו,
ואשר שימש חומר־ראייה בכית־המשפט
הצבאי:
ני אישית מאמין באלוהים ויש לי

קבר אותם באחת המערות באבו־דיס. כאשר
טייסיר סיפר לי על הנשק, הצלחתי לשכנע
אותו להגיד לי היכן הנשק קבור. לאחר־מכן
לקחתי את החברים, ואברהים, בנו של
עקבתי מאחורי גדר־האבנים, כשבידי אקדח
טעון ועל ראשי כפייה לבנה עם פסים
שחורים. יריתי שניים או שלושה כדורים
לעבר המכונית.
היה לילה חשוך. עזבתי את המקום לכיוון
בו היה האקדח מוסתר קודם לכן. הסרתי
את הכפייה ועטפתי בה את האקדח. בהגיעי
לביתו של אבו־סעיד שמתי את
האקדח בגדר־אבנים. משם הלכתי לחנות של
אחי רפיק ושותפו טייסיר. שאלתי אותם
אם יש מכירה.
כעבור חמש דקות נפרדתי מהם לשלום
והלכתי הביתה. כעבור חמש דקות עזבתי
את הבית לחנות, באומרי לאבא שאני הולך
לראות מתי יסגרו את החנות

\ 1אמונה, שמי שנופל במערכה הוא קורבן
קדוש לאלוהים. אנחנו הדרוזים בדרך־
כלל נפרדים מאחרים. האנשים לא סובלים
אותנו בגלל דתנו, ואני הפכתי להיות מתבדל
מאנשים.
רוח ההרפתקנות נכנסה בי, ואחרי שישראל
כבשה אותנו לא ידעתי את התנהגות
השלטונות הישראליים כלפי הדרוזים. שיש
להם יחס מיוחד. נפגעתי כאשר שמעתי
שדרוזי אחד מהכפר שלי, נפצע.
אני רוצה לחזור לסיפור עצמו. כאשר
הצבא הירדני עזב נשק, אחד החברים שלי,
טייסיר עמרן מורר, מצא שני רובים אנגליים
וסטן ושלוש רצועות עם כדורים. הוא

יריתי; ,ירייתי, יריתי

ך• דרך נכחו לעברי כלבינ{ ,והסיורים ש־
1היו במקום הרגישו בי והתחילו להאיר
את השטח בפרוז׳קטורים.
הלכתי לעבר המקום של הרובה. הוצאתי
אותו והשארתי את האקדח ברשותי. כאשר
ראיתי שכוח הסיור הגיע למעשה לעשרים
איש, והם לא רחוקים ממני, יריתי כדור
מהרובה כדי להעסיקם — ונסוגתי לכיוון
ההר. בכל זאת לא עזבו אותי, וגברה
התאורה בכל השטח.
שוב יריתי כדור כאשר הם התקרבו אלי,
ושמעתי שאחד נפגע.
פחדתי, וברחתי לכיוון ההר. שוב יריתי
כדור על סלע, וכפי הנראה מהחלקים של
הסלע שעפו נפצע עוד מישהו.
את הרובה החלטתי להסתיר במקום, וברחתי
כשהאקדח נשאר אצלי. בדרכי נתקלתי
בסיור. היו קרובים אלי והתחילו ליקצין
מישמר הגבול מתאר לבית־המשפט רות לעברי. יריתי מהאקדח ומישהו צעק
את פרטי המצוד, על גבי מפה. על שול שנפצע. חבריו באו לעזרתו, ואני ניצלתי
את ההזדמנות וברחתי לעבר הבית, כשאש
חן השופטים — האקדח שממנו ירה אל־חטיב, קשור בחוטים לשם אריזה בשק המוצגים.
יריות חזקה מכל הצדדים נורתה לעברי.
השייך נסר, ושנינו הלכנו למערה והוצאנו וון מקום הסתר, ראיתי מכונית עם אורות הרגשתי שנפגעתי ברגלי מחמישה כדורים.
באה מכיוון בית־לחם, לכיוזן אבו־דים, ב כשאני שותת דם הצלחתי להגיע לבית שלי,
את הנשק שנמצא שם.
כעבור שבוע ימים אברהים וטייסיר באו דרכה לירושלים. החלטתי לעצור אותה, ו וכשדפקתי על הדלת פתח אבי, ראה אותי
אלי ואמרו שהם לא רוצים להיות מעורבים אעשה בה מה שיעלה בדעתי לאחר־מכן. שותת דם. הכניס אותי למיטתו בחדר אבא.
בעסק. אמרתי להם תיזהרו, אתם מכירים
לאחר שהשכיב אותי שאל אותי מה קרה.
לפני שהמכונה הגיעה למקום בו עמדתי,
את הסוד שלי בעניין הנשק.
שמתי שתי אבנים על הכביש ועמדתי סיפרתי לו שיריתי על סיור יהודי והסיור
מאחורי גדר אבנים. לא הספקתי לשים פגע בי. אבא שאל אותי ממה יריתי, ו
פתאום
-מכונית יותר אבנים על הכביש, לכן הנחתי רק אמרתי לו: מהאקדח שלו. אבי לקח את
שתיים וכשד,מכונית התקרבה צעקתי :״היי! האקדח מידי וזרקו לבאר, בחצר הבית.
האחד הוא רב־
^ יום המיקרה, ביום החמישי בשער. היי!*
הפשיט אותי והלביש לי פיג׳מה. למחרת
שוטר סלים אבו
שבע פחות שבע דקות, לקחתי את
בעל המכונית כיבה את האור הפנימי בבוקר, בשעה חמש בערך, הופיע הצבא
עסלי, שנפצע בעת הרדיפה אחרי הדרוזי ה האקדח ממקום הסתר כדי לצרפו לאחד והשאיר את האורות הדולקים מבחוץ, והוא ואבי אמר להם :״אתם מחפשים את הפצוע,
שני, סלמן אל־חסיב, העומד בתא־הנאשמים. הרובים. כשהיה בידי האקדח, והלכתי לכי פנה ימינה — מקום שהיה פנוי מאבנים. הוא כאן.׳׳

האקדח 010(11 הפשע

שני דוחים

]לגיעה התשה ביותו נצי הישואלי
אה יללא התראה -ממותק 25ק״מ
ך, ויחלוף מאחורי האודה. אבל באמ־מעופו
שינה את כיוונו — ופנה ישר
לב המשחתת. גלי הראדאר, שעליהם
;כב מרגע שיגורו, כיוונו את ״ראש הביות״
שלו אל מטרתו.
הוא פגע בדוד מספר .2
כעבור דקה וחצי פגע הטיל השני בחדר
המכונות.
השעה היתד•17.26 ,

פצועים כין הלהבות

וניית חיל־הים אילת ספגה מכה
קטלנית — אבל היא לא מתה עדיין.
היא רק נפצעה עד מעמקיה.
משקלו של כל ראש־חץ בטילים אלה הוא
טון. מזה חצי טון הוא חומר־נפץ. שני ה־מיטענים
עשו שמות באונייה. המכונות
נהרסו, והאונייה נותרה בלי כוח לנוע —
ובלי חשמל. מים החלו חודרים פנימה,
מבעד לדופן המרוסקת. בבטן האונייה התלקחה
אש — ואנשי חדר־המכונות נלכדו
בתופת בוערת.
סיפר אחד המכונאים :״שמענו את הפקודה
לעמדות־קרב. הרמקול העביר אותה
מעל לרעש המכונות. אבל לא הספקתי
לחשוב הרבה. הרגשתי מכה עצומה. האונייה
פשוט התרוממה בתוך המים. חשבתי:
זה המקום הכי מחורבן באונייה, אם יקרה
משהו.
״ראיתי להבות. הברזל היה חם. רציתי
לצעוק — לא יכולתי. ראיתי שאני מחזיק

*פגיעה הראשונה היתד. בדיוק בו
| מרכז האונייה. הקיטור פרץ אל החלל
הסגור הרמטית — ולארבעת אנשי המישמ־רת
בדוד מספר 2לא היה צל של סיכוי
להיחלץ משם,
המים, שמילאו את התאים הפרוצים, שינו
את שיודי־המישקל של המשחתת. היא החלה
נוטה שמאלה, ואחורה. הסיפון בירכתיה, שגובהו
כשני מטרים מעל פני המים, נשטף
עתה בגלי הים.
הרמקולים לא פעלו, מחוסר חשמל. הפקודות
והדיווחים החלו זורמים מגשר הפיקוד
ואליו מבעד לצינורות־הדיבור. רצים
מיוחדים הגיעו לחלקי האונייה שאי־אפשר
היה להתקשר איתם.
המשימה הראשונה היתד, להשתלט על הנזק,
ולטפל בפצועים. שתי משימות קשות
ביותר.
הקצינים ידעו — באופן תיאורטי — מה
עליהם לעשות. הם החלו מארגנים את אני

אור גרוז, אש, להבות

* סך הרדאר היה נקי לגמרי. מחוג ה־אור
שטף אותו בתנועה סיבובית בלתי־פוסקת,
מבלי להעלות דבר. הים מסביב
היה שקט — וריק.
אוניית חיל־הים אילת היפנתה את חרטומה
דרומה. היא הגיעה לקצה ה״קו״ שלה,
לאורך חוף סיני.
השעה היתד, בערך חמש אחרי הצהריים,
של יום שבת. עוד כמה שעות ותסתיים
המשימה.
משימה שיגרתית, של סיור לאורך חופי
סיני הצפוניים. למנוע הסתננות, לשמור על
החוף, וגם לקבוע נוכחות.
רק פעם אחת קודם לכן הופר השקט
במסלול רגוע זה. זה היה ב־ 11 ביולי, כאשר
מלחמת ששת־הימים היתר, עדיין טרייה,
ויחידות הצי המצרי לא התרגלו לגמרי לקוד,תיחום
החדש. שתי טרפדות מצריות נתקלו,
מול החוף שבידי צה״ל, בשתי טר־פדות
ישראליות. התפתח קרב. הוא הסתיים
כאשר הגיעה למקום אח״י אילת, שנמצאה
במרחק 15 קילומטרים בלבד משם. שתי המרפדות
המצריות טובעו, ומלחי אילת הניפו
על תורנם מטאטא — אות הניצחון מימים
ימימה אצל יורדי״הים.
אבל מאז לא קרה שום דבר. ולא היה
כל יסוד להאמין, כי דווקא בערב זה יקרה
משהו.

שגי טילים למטרה

*כיוון פורט-סעיד, במרחק של 13
וחצי מיל ימיים (כ־ 25 קילומטרים),
נראה אור ירוק מתרומם באפלולית — ומתרסק.
המצרים ירו רקיטה.
באותה שנייה קם הרדאר של אח״י אילת
לתחייה. שני פסים נראו מתמשכים מן הכניסה
לנמל פורט־סעיד — לעבר האונייה.
״כל הצוות לעמדות קרב! כל הצוזת לעמדות
קרב!״ הרמקולים הידהדו בכל רחבי
המשחתת. פעמונים צילצלו. צופרים המשיכו
להשמיע את אזעקתם החדה.
הסיבה הופיעה מצד ימין, כשחרטום האונייה
היה מופנה עדיין לעבר החוף. היו
אלה שני טילים.
מגשר הפיקוד העביר הקברניט את הוראותיו
במהירות. סגן־אלוף יצחק הוא איש
חיל־הים ותיק, עוד מהפלי״ם (הפלוגה הימית
של הפלמ״ח) .אבל אח״י אילת היתר,
האונייה הגדולה הראשונה שהוא פקד עליה.
לפני כן פקד על ספינות טורפדו.
מכונות־היריה שעל הסיפון פתחו באש
לעבר שני ראשי־החץ הכבדים. לשווא. מים־
עני־ההרס המשיכו במעופם.
ואז ראו מלחי אילת את המחזה שהקפיא
את דמם. הטיל הראשון נראה כאילו תעה

את הסולם, בחלק האחורי של חדר־המכונות.
ליד חדר־הצירים. אני לא יודע איך —
אבל עליתי למעלה.
״הגעתי לסיפון, ליד כן הטורפדו האחורי,
במרכז האונייה. אני זוכר שהסתכלתי
למטה — אל חדר־המכונות. ראיתי רק אור
גדול. אש. להבות. יותר איני זוכר, עד שמצאתי
את עצמי על רפסודה בים.״

זמן קצר לפני פרוץ מלחמת
ששת־הימים, פירסמו המצרים צילומים
אלה של ספינות־הטילים
הסובייטיות שלהם. מתחת לתמד
נה העליונה, המראה שני מלחים
מצריים מבינים טיל לירי, הופיעה
הכותרת :״דיוק הקליעה 100 -
אחוזים.״ טווח הטיל הוא 27 קילומטרים,
בלומר, בשני קילומטרים
יותר מן הטווח שבו שטה ״אילת״
כעת שנפגעה. הטילים מורכבים
על בני-שילוח, על ספינות קטנות
יחסית -כן אחד על בל דופן.
זו הפעם הראשונה שטילי שטח
ים־ים הופעלו כקרב ולא באימונים.
הטילים מנחים עצמם למטרה.

אניית חיל־הים הישראלי, אילת״ במלוא גאוותה, בהפלגת־סיוו שיגותית

7 71

שיהם. חלק ניסה לסתום את הפרצות׳ על׳
ידי מתיחת ״מזרוני התנגדות״ — יריעות
של ברזנט, אשר צריכות לחסום חלקית את
כניסת המים. אחרים נאבקו עם הלהבות,
שהשתלטו על מרכז האונייה. בגלל להבות
אלה, אי־אפשר היה להעביר את הפצועים
מירכתי האונייה אל החרטום הגבוה.
סיפר אחד הקצינים הניצולים :״הנחנו
את הפצועים על רפסודות, קשרנו אותם,
הבאנו אותם אל קצה הירכתיים — ובדחיפה
הורדנו אותם למים. בעזרת המשוטים
הקטנים הנמצאים ברפסודות, העברנו אותם
מסביב לאונייה, קדימה, אל החרטום.״

גזי אזחוט, בזי חשמ?
לעוצמת הפגיעות הסתובבה המש
/ 3חתת, עד שדפנותיה ניצבו במקביל לחוף.
לאם־לאט נפסקה השקיעה, והיא התייצבה.
״הורד
עוגנים!״ פקד הקברניט.
השרשרות הכבדות שוחררו, ושני העוגנים
ירדו בהמולה עצומה למים. סגן־אלוף
יצחק קיווה להשיג שני דברים: לייצב את
האונייה, על־ידי העברת מישקל כלשהו
קדימה ואיזון מישקל הירכתיים השקועים.

הוא גם רצה למנוע סחיפת אונייתו אל עבר
החוף.
בשלב זה קיוזה, שהוא עוד יצליח להציל
את אונייתו, ואת אלה מאנשיו שלא נהרגו
מן הפגיעות הישירות. לזה היה זקוק
לעזרה — ומהר.
אך מכשירי האלחוט לא פעלו. חדר הרדיו,
הניצב בחלק הקדמי של האונייה, לא
נפגע. אבל כל מקורות־הכוח והחשמל נהרסו.
לכן אי־אפשר היה להפעיל את מכשירי
הקשר המשוכללים. נותר רק מכשיר־קשר
נייד, מן הסוג המשמש לקשר בין יחידות
קרביות קטנות. אבל הטודח של מכשיר כזה
הוא קצר מאוד — ובשום אופן לא הגיע
עד לבסיסים החופיים של חיל־הים, או ליחידות
החייל שהיו אותה שעה בים.
קצין האלחוט התלבש על המכשיר, והחל
משדר את קריאוודהמצוקה שלו. הוא שידר
ללא הרף, עד שהמצבר כמעט התרוקן. רק
כעבור שעה וחצי הצליח ליצור את הקשר
הראשון והמיקרי עם החוף.
בכך החלו גלגלי ההצלה לנוע. כמה דקות
אחרי שחיל־האוזיר קיבל את ההודעה הראשונה,
המריא המטוס הראשון.
אבל משך דקות אלה הגיעה הודעה
שנייה לחוף. היא בישרה את הסוף. מפקד

אח״י אילת הודיע :״הותקפנו שנית. האונייה
טובעת.״

״הצילו! הצילו!״
* * ותה של המשחתת בא ה־ 23 בא מהר
^ 1מאוד. כשעה וחצי אחרי ההתקפה הראשונה,
שוב נראו הרשפים של שני טילים׳
המתקרבים במהירות אל האונייה.
הטיל הראשון החטיא. השני פגע — מאחור.

האללו!״ נשמעו הקולות.
״הצילו! הצילו!״
המים היו מכוסים בשיכבה סמיכה של
שמן, אשר נשפך מן האונייה. השמן דבק
בשערות, סתם את הנחיריים, נכנס לגרון.
רק שלוש רפסודות, שהועמסו אחרי הפגיעות
הראשונות בפצועים, צפו במים. כל
יתר אנשי הצוות היו נתונים לחסדי המים,
ולחסדי חגורות־ההצלה שלהם.
מנורות קטנות היבהבו בים. המצברים ה־

הניצול,

מורדים מהליקופטר, ליד בית־החוליס בבאר־שבע. משך כל הלילה
עסקו צוותי־ההצלה במשיית מלחים מן הים. נורות־היבהוב, הקשורות
לחנורות־ההצלה של המלחים והפועלות אוטומטית, כיוונו את המצילים לעבר הניצולים.

המפווד

סגן־אלוף יצחק, שהצליח להשתלט על האונייה אחרי פגיעת שני הטילים
הראשונים. בין שתי ההתקפות הכין את הצוות למיקרה של נטישת המשחתת.
מדוע התקרבה אונייתו לפורט־סטיד? השיב מפקד חיל־הים :״כי זכותנו להיות שם.״

שיווי־המישקל הזמני, שנוצר בנם אחרי
שתי הפגיעות הראשונות, הופר. האונייה
התהפכה — ותוך דקות אחדות נעלמה בתוך
המים האפלים.
לא היה שום צורך בפקודה לנטוש את
האונייה, כדי שהצוות יבין שזהו הצעד היחידי
שנותר להם. הם החלו קופצים למים.
סגן־אלוף יצחק חשב להישאר אחרון על
הסיפון. הטילים קבעו אחרת. בפגיעה השלישית
הועף לאוויר, נפל על דופן האונייה
ההפוכה. חוליה אחת של גבו נשברה,
כאשר נפל על הדופן ההפוכה והחליק
אל תוך המים.
האפלה היתד. מלאה זעקות. חברים חיפשו
איש את רעהו .״אורי! פרדי! האללו!

זעירים הקבועים בחגורות הופעלו ברגע
שבאו במגע עם המים. עיני המלחים נקרעו
לרווחה, בראותם את האונייה נבלעת במצולות.
הם ניסו לשחות בכל כוחם הרחק
ממנה, לבל ייסחפו במערבולת.
לפתע, ממעמקי הים, עלתה התפוצצות.
הניצולים התכווצו בכאבים. ההדף התת־מימי
אחז אותם כבמסחטה. רבים הקיאו.
אחרים פלטו דם.
לבסוף הופיע האור הראשון של מטוס
בשמים. פעולת־ההצלה החלד -הודות לה לא
הסתכם מותה של המשחתת באסון גדול
יותר. אבל המחיר היה יקר: מתוך 202
אנשי הצוות ניצלו , 151 מהם 48 פצועים.
15 נהרגו ו־ 36 נרשמו כנעדרים.

במדינה

תנ 1דגבד

טו הר
הדין

סופר עיתון הארץ לענייני חוק, ג׳יימס
יעקב רוזנטל, הוא מוסמך למשפטים יליד
גרמניה, שופט לשעבר ומומחה לחוק, חוקה
וחקיקה.
אין הוא נוהג לעבור לסדר היום גם כשהבעיות
בהן הוא דן עדינות, כדוגמת הכתבה
הממצה אותה פירסם בשבוע שעבר בעיתונו
על מעמדו המיוחד
של הרב הראשי ל־צה״ל,
אלוף שלמה
גורן, שהוא אחר הכל,
גם כמו כל
קצין אחר בצה״ל,
נתון לחוקת השיפוט
הצבאית, על כל המשתמע
מזה.
נושא אחר שהטריד
את רוזנטל זה
חודש ימים הוא גירושו
של קאדי ירורוזנטל
שלים,
השיך עבדול
חמידא־סאייח, לירדן
(בה נתמנה עד מהרה לשר העניינים הדתיים
והשיקום).
רוזנטל, שניתח באיזמל ההגיון המשפטי
את התקנות לפיהן גורש השיך־הקאדי, נדהם
?גלות כי הדברים אינם פשוטים, הביע את
דעתו כי מעשה הגירוש כפי שהוא מוצע,
ומבלי להיכנס כלל לדיון על טיבו של המגורש,
הינו פגיעה בסוהר הדין.

״.הראוי לשמו ־ א ת
הבירה הר אויה
ל שמה ־־גולדסלואר־־.

מרוו הצמ אוו
משיבה

דיעו ת

נפש .

גוו דסט או

להלן חוות דעתו המלאה של
רוזנטל :

לצליל מצלצל
הקלטות של ועידות, בר־מצוות, חתונות וכו׳ • העתקה מסרט לסרט
ומסרט לתקליטים (גם מהקלטות פרטיות) • התקנת מגבירי־קול לכל
גודל קהל מאזינים • השכרת רשמי־קול ושרות תיקונים • מגבירי טלפון
ומכשירי הקלטה מקצועיים מתוצרת ברנל.

רדיו דו ק טו ר /שרות להקלטה ישראלי
תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טל 56433 .

למד נה גות אגל המורה

ב 13

כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזעוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

*תקנות הגנה (שעת־חירום)׳׳ משנת ,1945
עודן שרירות, במלואן (כפי שתוקנו תיקונים
שוליים על אף החיטה והקצף אשר עברו
עליהן כפעם בפעם, ועל אף הבטחותיו ה־נישנות
של שר־המשפטים להציע חוק אשר
יבטל חלק מהן, ימיר חלק אחר בהוראות
סבירות, ויקפיא את תוקפו של חלקן השלישי,
אלא אם יותר שימוש בו במצבים
מיוחדים.
?פי התקנות האלה רשאים ראשי השלטון
הצבאי לעשות בבן־אדם או קבוצות
בני־אדם כטוב בעיניהם, ולמשל, להגביל
את חרותו או לשללה, להגלותו למקום
חפצם הם, ואף לגרשו מן הארץ׳ וכל זה
ללא הבאתו לדין בשל האשמה מסויימת,
ומתוך כך ללא משפט ופסק־דין.
התנאי הוא רק בי הם *סבורים כי
נחוץ או יעיל ליתן את הצו לשם הבטחת
שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, קיומו
של הסדר הציבורי, או דיכוי של התקוממות,
מרד או מהומות״ (סעיף .)108
על סמך התקנות האלה (סעיף )112 נתן
שר הבטחון צו גירוש נגד שייך עבדול־חמיד
א־סאייח, ראש בית הדין המוסלמי הדתי בירושלים
המזרחית. צו כזה בל יינתן אלא
על־ידי השר עצמו ובחתימת ידו. הצו הנדון
קובע גם את יעד הגירוש — ירדן — ואנשי
משטרת ישראל, אשר עליהם הוטל מימושו,
מילאו את תפקידם זה, בהביאם את המגורש
עד אמצע גשר אלנבי, ובהמתינם עד כי
נוכחו בקבלתו על־ידי השלטונות הירדניים,
אין גירוש מירושלים. בשל הברירה
שבידי שר הבטחון אין טעם בהצגת השאלה:
אם השייך־הקאדי עשה את אשר
מייחסים לו שלטונות הבטחון — הרי אלה
עבירות חמורות על הדין הפלילי — ומדוע
לא העמידוהו לדין, ולא סמכו על נכונותם
וחובתם של שופטי ישראל להפעיל את מלוא
חומרת הדין נגד עבריין מן הסוג הזה?
הברירה, המרת הדרך התקינה בדרך
מינהלית־צבאית־משטרתית, אף היא חלק של
התחיקה הישראלית. יהא מצב זה משונה,
ואולי אף מזיק, כאשר יהיה, וביחוד למדינה
ולדמותה כלפי פנים לא פחות מאשר כלפי
חוץ — הוא קיים קיום חוקתי. עוררין עליו,
אבל במישור המדיני־החקיקתי הכללי, ולא
כלפי מיקרהו של יחיד. ואילו במיקרה הנדון,
מתעוררות שאלות אחרות.
סעיף 112ל*תקנות שעת חירום 1945״,
בנוסח ההתאמה הישראלי־רישמי שלו, מסמיך
את שר ד,בטחון לגרש אדם. מישראל״,
ואחרי שניתן נגדו צו גירוש. ,יישאר מחוץ
לישראל כל זמן שיישאר הצו בתוקפו.׳
מהו מעמד ירושלים המזרחית ומעמדו של
תושב בה? המחוקק והממשלה בישראל נזהרו,
מטעמים נכבדים, מוצדקים או מוטעים,
שלא כאן המקום להערכתם, מ״סיפוח״ חבל־ארץ
כלשהו שבארץ־ישראל ומחוץ לגבולות
ה־ 4ביוני של ישראל, ואף נמנעו ממינוח
העולם הזה 1573

העלול להתפרש כיצירת עובדה חוקתית
אשר משמעותה סיפוח ; ומישגי הערכה,
בעולם ואף בארץ, אינם גורעים מעובדות
מעשיות וחוקתיות אלו, אלא לפי החוק לתיקון
פקודת סדרי השלטון והמשפט, אשר
נתקבל ביום ,28.6.1967 והיה מכוון מתחילה
לירושלים המזרחית, לפחות בעיקר —
.המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה
יחולו בכל שטח של ארץ־ישראל שהממשלה
קבעה בצו,״ והחוק המקביל, לתיקון פקודת
העיריות מאותו תאריך, המסמיך את שר
הפנים. להרחיב״ תחום עיריה, על־ידי
הכללת שטח כנ״ל בו.
וגם כאן עקף המחוקק את המונח. סיפוח״
,וניסח כוונתו ניסוח עקיף, כביכול:
.להרחיב״ את תחום העיריה הישראלית.
בהתאם לשני החוקים האלה נתנו למחרת,
הממשלה ושר הפנים, את הצווים הנאותים
לגבי ירושלים המזרחית, שבה חלים, איפוא,
המשפט, השיפוט והמינהל של ישראל ואשר
היא חלק בלתי־נפרד של תחום שיפוט עירית
ירושלים — אבל אין היא שטח של ישראל,
במלוא מובן המונח הזה.
התקנות מרשות גירוש ״אדם מישראל״
בלבד. ירושלים המזרחית, מטעמים שמעבר
לסוגייה הנדונה, אינה ״ישראל״.
פלשתינה היא ישראד. על מה מושתת
צו גירוש לתושב ירושלים המזרחית,
וכל שכן באשר תושב זה של ירושלים המזרחית
נמצא, בעת מתן הצו׳ מסירתו וביצועו,
בביתו שבירושלים המזרחית? ובל
נערבב סוגייה בסוגייה, מין בשאינו מינו,
זאת־אומרת, צו גירוש בצו הגלייה. כאן
מדובר בצו גירוש, ובו בלבד אנו עוסקים!
ויקשה חריף־להברקה: הרי התקנות משנת
1945 נערכו ופורסמו, מקורית, באנגלית;
והלא, לפי סעיף 32 לפקודת הפרשנות,
״מקום שיש סתירה בין הנוסח האנגלי לבין
נוסח אחר של כל חיקוק שניתן לפני הקמח
המדינה, ולא הוצא בנוסח חדש, לפי סעיף
16 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, הנוסח
האנגלי מכריע,״ והלא בנוסח האנגלי הנדון
כתוב ״פלשתינה״ ,ואליבא דכל הגירסות
ירושלים המזרחית ודאי וודאי כלולה בארץ־
ישראל של אז, ובאותה ארץ־ישראל המאוד

הבטחות. חב1יות7.רוויו1ות
אבל וא יוצא גזה שוס דנד
^ ני יכול לעשות הכל, אני יכול לקנות
הכל, אני יכול לקנות גם כל בן־אדם.
כך התרברב פעם בפני ידידים ישראליים האמריקאי
מיקי טאובמן.
טאובמן, שהיה בארץ מספר פעמים, הצליח
ליצור את הרושם כי הוא מיליונר רב־פעלים,
המתכונן להשקיע בארץ, אדם שכדאי
להיות בקירבתו. הוא התחבב והתקשר
אל אישים רבים במדינה, הבטיח הבטחות,
רקם תוכניות, כגון תעשיית סרטים משוכללת,
אבל בינתיים נשאר הכל — על הנייר
ובהבל הפה.

* 11י קי טאובמן נולד לאב עשיר, אשר
(< /שלט על מספר עצום של בארות־נפט

הדיפדוסט הדוס׳הזהיר את האמדיקאיס גנזי
^ נוניה ישראלית נוראה התגלתה, לפני חודש, .ל־ירי
שירותי התעמולה הסובייטיים — השתלטותה של ישראל,
בעזרתן של סוכנות יפהפיות, על אישיר, המרכזיים ומעצבי־מדיניותה
של ארצות־הברית.״
שמועה זו הגיעה השבוע לישראל — לא על כנפי קול קאהיר,
רב־הדימיון, אלא בפי דיפלומט אמריקאי בכיר — ואחד המעצבים
המושפעים, כביכול, על-ידי הסוכנויות הישראליות הדימיוניות.
האיש הוא פרד פלוט, יועץ בכיר לסטייט דפארטמנט בענייני
ויטנאם. בתוקף תפקידו אף נתמנה לראש ההסברה בענייני ויטנאם
אשר במרכז האו״ם שבג׳נבה.
פלוט ביקר בארץ, משך שבוע ימים. הוא נפגש עם הרבה כתבים
וסתם ישראליים. אך בכל מקום ניכר שהוא מסתייג, זהיר מאוד,
וחושש לבוא במגע עם נערות יפות מדי.

ציונות כמוסד סודי

6— 9 /זזי ויוון יו1
ך* תכת ״ ה עו לםהזה ׳ /שעקבה אחרי מהלכיו של האיש,
^ דחפה אותו אל הקיר, באחת המסיבות הדיפלומטיות .״מדוע
אתה פוחד מישראליות?״ שאלה אותו ישר.

״,אבל צריך להיזהר מהן. החכמות וד,אינטליגנטיות שבהן
עוברים הדרכה מיוחדת. עוד מגיל 15—!4מרביצים בהן תורה
ציונית — במוסד סודי מיוחד.
״,הלימודים במוסד הסודי נמשכים שנים אחדות. בסיומו, עוברות
הן לעבוד בשירות המדינה — בתפקיד מיוחד במינו: הן נשלחות
להתחתן עם הצמרת האמריקאית׳.״

קורטוב של אמת

ך * משיך פלוט לספר -בעליצות מעושה:
הרוסי התכוון לכל העניין ברצינות גמורה.
״כששאלתי אותו איך ישראליות יכולות להשתלט על שלטון
בארץ רחוקה, הוסיף, :אתה לא מכיר אותן!
פלוט ניסה להתחמק — אך לבסוף, כטוב ליבו ביין סיפר:
״,הן הולכות לוושינגטון ולניו־יורק. שם הן נתקלות בכל המי
״זה התחיל בעת ביקורי האחרון בבון.
ומי של אמריקה — והופכות לנשים ולפילגשים של דיפלומטים
״שם ביקרתי בהרבה מסיבות דיפלומטיות.
ומדינאים. נשואים רבים מתגרשים בגללן.
״באחת מהן פגשתי בדיפלומט סובייטי מאוד נחמד, פומין
״,ובל אותו זמן הן מדווחות לש.ב. ולמשרד החוץ על מה שהן
שמו. האיש עשה רושם של אדם אינטליגנטי, רציני ומשכיל.
על הגברים שלהן —הן משפיעות בדרך הידועה.
״אלא שאהב לשתות. ואחרי כמה כוסיות, עברה השיחה לנושאשומעות. ואילו
״,אחדות מהן אף פוגשות כאמריקאים החשובים שלהן, כשאלה
אקטואלי — ישראל.
מסיירים בישראל,׳ סיים הרוסי, .ומשום כך יש לאמריקה מדיניות
״,עליך להיזהר מן הישראלים הללו,׳ סיפר פומין, .אני עצמי
כל־כך פרו־ציונית.׳ ״
הייתי בישראל לפני עשר שנים והוכרזתי כפרסונא נון נראטה —
משנשאל פרד סלוט על־ידי הכתבת, אם אומנם הוא מאמין לסיפור-
אישיות בלתי רצוייה.
הבדים של עמיתו הרוסי, חייך:
״,זו מדינה איומה מכל הבחינות ,,הוסיף — וניגש לספר מדוע.
״ברור שזה סיפור פנטסטי,״ אמר .״אבל כששמעתי אותו —
״לדברי הדיפלומט הרוסי, משתמשים הישראליים בנשק הסודי
הנאה ביותר שלהם — הנערות ד,צבריות, .יופי כזה! קסם כזה! לא יכולתי להשתחרר מן ההרגשה שבכל זאת מסתתר קורטוב
של אמת מאחריו.״
אתה עוד לא ראית!׳ אמר.
רות, מנהל משרד־התיירות מאיר (ממי) דה־שליט,
אלוף רחבעם (גנדי) זאבי.
עד שהתברר לכל אלה, מה בדיוק מתכונן
טאובמן לעשות בארץ בה החליט להשתקע,
אירע למיקי טאובמן אסון. מכונית בה נהג
הרגה אשד, בתאונת־דרכים.
בית־המשפט הרשיע את טאובמן, קנם אותו
ואף הטיל עליו מאסר־על־תנאי. מיקי
טאובמן נעלב. הוא לא הבין כיצד אפשר
להאשים אמריקאי עשיר וחבר של כל כך

הבאלון

בטלסה שבמדינת אוקלהומה. בעוד שאביו
קיווה כי בנו יירש את עסקיו וינהלם כראוי,
פנה מיקי אל עבר ההתגוששות.
בין התגוששות להתגוששות בילה כראוי,
ניצל כהוגן את כספי אביו, ובגיל צעיר
למדי נשא לאשר״ אחר תקופת היכרות קצרה,
צעירה יהודיה, ברברה, שילדה לו, בזה
אחר זה, ארבעה ילדים.
ואז נפטר אביו, איש העסקים המצליח
ותומכו משך כל השנים.
את ירושתו השאיר האב בעיקר לארבעת
נכדיו, לכשיגיעו לגיל .21
למיקי טאובמן עצמו היה אסור לגעת בירושה.

הרי
המלחמה גילה מיקי טאובמן
את ישראל בשנית. הוא הופיע עם אשתו
ובתו הבכירה ישר למלון שרתון, החל
קושר את קשריו מחדש. הוא הצליח להשיג
הזמנה לחתונות־השנה של בית דיין, רמז כי
יקנה תמונות באלפי לירות במכירה הפומבית
שערך דיין למען בית־החולים ת7־
השומר, מספר שבועות לאחר מכן.
הוא טייל בשטחים הכבושים במטוסים של
צה״ל, נפגש עם פקידים בכירים, הופיע בכל
אירוע ציבורי, ובלובי של מלון שרתון הוא
ארח שחקני במה ובד, להם סיפר על סרטים
שהוא עומד להפיק בשרשרת בארץ. אורי
זוהר הפך לידיד, ואייבי נתן ארח אותו בקליפורניה.

פגי כחודשיים חזר מיקי לארצות־

ולם האב השאיר בכל זאת גם לבנו
בירושה די גדולה בבארות־הנפט שלו.
טאובמן, העשיר־החדש, החל בעסקים שונים,
שלא עלו יפה, נאלץ למכור חלק ניכר מ־בארות־הנפט
שלו ואף לעזוב את סאלסה.
באותו זמן הוא גילה את ישראל.
לפני כשש שנים הוא הופיע בארץ, שכר
דירה בכפר שמריהו והחל מתיידד עם גדולי
המדינה, כמו שר־הבטחון משה דיין, ואשתו

הרכה אנשים גדולים במדינה, בהריגת אשה.
הוא עזב את הארץ בחרי־אף והודיע כי הוא
מנתק עימד, את כל הקשרים.
הוא עבר ללום־אנג׳לס, שם הקים חברת
סרטים, שלא הפיקה עד היום הזה אפילו
סרט אחד, מה שלא מפריע למיקי טאובמן
להצהיר בארץ כי הוא מפיק סרטים אמריקאי
נודע•

מיקי וכרכרה טאוכמן

/הברית ״כדי להכין את הקרקע ליצירת
הסרטים בארץ״ ,כשהוא מותיר אחריו עש־רות
אנשי־במה מוקסמים, הממתינים לתפקידים
ראשיים, וכן את המשרדים הממשלתיים
הנוגעים בדבר.
ידידיו בארץ הבטיחו כי טאובמן יחזור
כאחד מראשי משלחת המגבית. אולם טאוב־מן
לא רשום כלל במגבית. הוא בכל זאת
הגיע מספר ימים אחרי שהגיעו ארצה ראשי
המגבית, וכך נוצר הרושם שגם הוא אחד
מהם, מה שמקל עליו להמשיך ולנפח את
הבאלון הגדול של מיקי טאובמן, המיליונר
האמריקאי בעל תעשיית הסרטים, העומד
להפיק סרטים רבים בארץ, רק שאיש איננו
יודע מתי.

כרת גם בחוק מיום ,27.6.1967 לתיקון
פקודת סדרי השלטון והמשפט !? אמת ויציב׳
עד כאן לית מאן דפליג.
ברם, לפי סעיף 15 לפקודת סדרי השלטון
והמשפט — ״כל מקום בו נאמר בחוק
,פלשתינה (א״י)׳ ,ייקרא מעתה, ישראל׳.״
וזוהי הוראת פירוט, העדיפה, לפי המידות
שבהן נדרשים חוק ודין, על הוראה כוללת.
לשון אחרת — רק מ״ישראל״ ,במובנו המקובל
והטכני של מונח זה, יגורש אדם,
ולא מכל חבל ארץ־ישראלי שנוסף, ביוני
שנה זו, לתחום המימשל (הגדה, רמת־הגולן,
רצועת עזה, חצי־האי סיני) או לתחום תחולת
״המשפט, השיפוט והמינהל״ של ישראל
(ירושלים המזרחית וסביבתה הקרובה).
גירוש לארץ אוייב. לא פעם מימשו
שלטונות המנדט את סעיף 112 לתקנות הנ״ל
נגד יהודים וערבים אזרחי ארץ־ישראל ותושביה,
והם גורשו או למושבה בריטית, או
אל מחוץ לגבולות ארץ־ישראל באורח סתמי.
כלום יתכן גירושו של הנתון לשלטון
ישראל, מרותה ומשפטה ותושב מקום שבו
חל משפטה — לארץ־אויב שאיתר, אין לישראל,
ללא אשמתה, יחסים כלשהם ומעולם
אף לא היו כאלה (פרט למנגנון שביתת־הנשק,
אשר חוסל לצמיתות, עם התקפת
אויב זה, ביום ,5.6.1967 על ישראל)?
ושוב — בל נעורר כאן את השאלה המדינית
אם מן הראוי הוא להגיש לאויב זה
״שי״ ,בשביל ממשלתו ומנגנון הפעולה והתעמולה
שלו? והרי קיבל המגורש, כבר
בעצם יום הגיעו לבירת האויב, מישרה רמת
מעלה.
אלא גם פה נגביל את ההערכה לאפיק
החוקתי — ולאו חזקא לגבי המשפט הבינלאומי,
אלא לגבי המשפט הישראלי הפנימי:
כלום רשאי שר הבטחון לנצל את הסעיף
האמור בתקנות משנת , 1945 לשם העברת
(המטך בעמוד )14

מותק!? וילגר כבית־החולים
״לא ידעתי מה זה, אבל זה כאב לי נורא״

במדינה

ראל וארץ־ישראל, ובשל כך בנפשנו ובטוהר
דיננו הדבר!

פ שעי ם

(המשך מעמוד ) 13

אדם שבחסות ישראלית, לארץ־אויב בכלל,
וללא הסכם מראש עם ארץ זו, לגבי הגירוש
ותוצאותיו? זאת ועוד: לפי התקנות רשאי
שר ר,בטחון, כמובן, לבטל את הצו, כעבור
זמן, למשל, אחרי שעבר זעם. משמע — ההנחה
היא כי הביטול יהיה ניתן למימוש,׳
כשם שמומש צו־הגירוש עצמו לפניו. ברם,
כלום תיתכן, במיקרה של ביטול צו־הגירוש
של השייך־הקאדי ,״החזרת המחוג״ ,אף
אם המגורש ירצה בכך, והלא בארץ־אויב
הוא, ואליה, בפירוש, גורש?
פרשת סובלן. לפי סעיף 111 קיים ״ועד
מייעץ״ ,ובראשו משפטן או פקיד, שתפקידו
״לעיין בכל השגה על כל צו ולהמליץ
המלצה בקשר לכך״ :ולפי סעיף 112 חל
דין זה גם על צו הגירוש. לשון אחרת:
בתחום זר, יצר המחוקק, ואפילו הזר, ערובה
מראש, בתוך החיקוק המאפשר גירוש
— פן יבוצע צו ללא זכות המגורש, לפני
גירושו, להשיג שיקול חוזר, מצד גורם
נוסף, מעין־שיפוטי. בדין־הגירוש האזרחי,
שבחוק הכניסה לישראל, אין ערובה כזאת,
והינו, איפוא, פחות תקין מאשר בתקנות
משנת . 1945 ופרשת סובלן לימדה לקח מר
— מה היא משמעותו של הליקוי החמור
הזה.
מאז כבר תיקן שר הפנים במיקצת את
הדבר, במישור תקנות־ביצוע. מכל מקום,
בגדר התקנות משנת , 1945 זאת־אומרת,
דווקא בתחום גירוש מינהלי־בטחוני, הביע
המחוקק את רצונו לאפשר למקבל צו הגירוש
את הגשת השגתו ובדיקתה התקינה,
לפי דפוסים שבתקנות עצמן.
נסתפק בהצגת שאלה: כלום הופעל מלוא
הדין הזה במיקרה הנדון, לפי רוח התקנות
המנדטוריות, החמורות: בעיקרן בכל דבר
מהותי?
יש קושיית. קו נסיגה, לשנונים: הלא
אזרח של אותה מדינה עויינת, ירדן, הוא
המגורש, ולכן רק ״זיכה״ אותו שר ר,בטחון
ב״השבת אבירה״ ,זאת־אומרת, בהעברתו
לארץ אזרחותו, ברם ״צידוק־דין״ זה אינו
אלא צידוק לית־דין, והכתמת המדיניות ה־בטחונית
המוצהרת של ישראל ושאיפתו הבסיסית
של שר הבטחון לשמירת דין ול־שמירתה
של דמות מדינת־חוק או שלטון
בהתאם לסדרי חוק ודין: האזרחות הינד,
קנה־מידה לענייני גירוש רק בגדר סמכות
שר הפנים, לפי חוק הכניסה לישראל, ושם
רשאי שר הפנים לגרש מישראל אדם שאינו
אזרח ישראלי, ומאידך רק מטעמים שאינם
צריכים לפרשת השייך־הקאדי.
ואילו לגבי גירוש על־פי התקנות משנת
1945 אין הבדל בין אזרח מקומי, לאזרח
מדינה אחרת או אדם נטול־אזרחות: אלא
כאן קנה־המידה היחיד הוא אם המיועד ל־גירוש
הינו ״אדם״ (לפי נוסח התקנות) ,שלגביו
קיימים התנאים לגירוש — ואכן עייג־נו
הרואות שבמיקרד, זד, אינם קיימים
התנאים האלה בכלל, וביחס ליעד הגירוש
וצורתו לא כל שכן.
הזקא הסולד מלימוד סניגוריה על האיש
ומעלליו, רשאי להקשות קושיות אלו, וחייב
לתרצן כדבעי — באשר בבטחון יש־

ה ד קי ר ה
אברהם בן־משה ,49 ,המכונה אברשה
והעובד כמגיה בעתון היום, עקב באחד
מערבי השבוע שעבר אחר חבר־הכנטת
מאיר וילנר (רק״ח) ודקר אותו לעיני עו
עופרים

ברים
ושבים שעצרו אותו מייד.
היתד, זאת הפעם הראשונה כתולדות
המדינה שאיש ניסה להתנקש בח״כ מסרים
בגלל דיעותיו.
על הדקירה סיפר בן־משה, הידוע גם בשם
חצרון, שעה שהובא לבית־המשפט להוצאת
פקודת־מעצר :״אני הייתי אסיר ציון משך
שנתיים, וכל הזמן סחבתי איתי את סבלותי.
משך זמן עבודתי כמגיה ראיתי איך רק״ח
חושבים על המדינה. הדבר הזה הרתיח לי
כל הזמן את הדם. לא יכולתי לסבול שככה

יתנהגו יהודים ודווקא בארצם. את כל האשם
לסבלותיהם של יהדות רוסיה ראיתי במפלגה
הקומוניסטית
״ביום ראשון (של השבוע שעבר) הרגשתי
שאגי כבר לא יבול יותר לסבול. בשער.
חמש אחרי הנהריים ניגשתי למקום עבודתי.
לקחתי משם סכין לחיתוך גייר והחלטתי
ללכת אל וילנר הביתה וללמדו לקח.
״ניגשתי אל ביתו (שבתל־אביב) וחיכיתי
קרוב לשעה. בערך בשעה שש יצא וילנר
מהבית עם אשתו. ניגשתי אליו ושאלתי
אותו אם הוא וילנר. באותו הרגע ששאלתי
אותו הוא הסתובב אלי — ואז דקרתי אותו
בשכמו, והסברתי לו ׳שאת הדקירה הוא
קיבל בגלל הצער של יהדות רוסיה.״
תחבושת מגופייה. סיפר הח״ב המותקף
וילנר, שעה ששכב במחלקה החירוגית
מבית־החולים הדסה :״יצאתי מביתי ביחד
עם אשתי, בכיוון לתחנת־המוניות כדי לקחת
משם מונית ולנסוע לבית־ד,חולים איכילוב
ולבקר חבר חולה.
״פתאום הרגשתי מכה חזקה בכתף הימנית
שלי. לא ידעתי מה זה, אבל זה נורא
כאב לי. התחלתי להרגיש שדם רב נוזל
ממני.
״הבנתי שמישהו דקר אותי. מיהרתי
לתחנת־המשטרה הקרובה.
״תוך כדי הליכה למשטרה אני חושב
שר,דוקר צעק משהו לעברי, אבל אני לא
שמעתי שום דבר.
״כשהגעתי לתחנת־ד,משטרה, תיכף הורידי
ממני את המעיל העליון של החליפה ואת
החולצה. שניהם היו מלוכלכים בדם וקרועים
מהסכין• אחד השוטרים הוריד לי גם את
הגופייה ועשה לי מזה תחבושת ארעית.
״לאחר שחבשו אותי ראיתי שאשתי ועוד
(המשך בעמוד 08

עם ספרית: אסתר ה־

מיסכנה!״
בכותרת רעשנית וציבעונית זו יצא גדול
שבועוני־הרכילות המערב־גרמניים, נייח צ״ס
(משמאל).

ואומנם, אסתר ואבי רייכשטאט־עופרים,
שהפכו לכוכבי־הצמרת של הזמר הגרמני
לאחר שירדו מן הארץ, שוב אינם זוג
מאושר.
לכל היותר, כפי שמסביר השבועון, חיים
הם בהרמוניה גמורה — על הבמה בלבד.
שואל השבועון:
״האם הופרעה ההרמוניה בין אסתר ואבי
עופרים, בפיסגת הצלחתם המיקצועית? דווקא
עכשיו שהם זכו בתקליט הזהב השלישי, לרגל
שלושה מיליון תקליטים שלהם שנמכרו?
״יש הטוענים כך מזמן. הם אומרים שאסתר
ואבי נוהגים אומנם על הבמה כזוג

!׳) 1=11861186: £11116 ! 5) 1161 והו תווו 61(10 ) 3

יזק-ח 0£|)6ק

מעדיפה לשבת בבית,
יוצא אבי לבלות, עד לשעות
הלילה הקטנות.
״לא פעם סיפרו על החברות הקטנות
של אבי. ולאחרונה הוא נראה
בבר ברלינאי, בחברתה של ספרית קטנה

רומן־אהבים סוער
מיקרה הדרמטי, שזוכה כרגע ב

| עיתונות־הרכילות הגרמנית לכותרות הראשיות,
אירע כאשר אבי רייכשטאם בילה

משום שניסה להכניס לחדרו את כוכבנית־הטלביזיה
פגי ל ,.בת •26
לדברי העיתונות הגרמנית, אסר השוער

הזסר הישראלי סעזרר סנסציה בנרסניה

העופר

נאהבים קטנים, אבל חיים בנפרד ובנפרד
מאוד, כשהם בבית.
״האם עובדה זו נובעת מן האופי השונה
מאוד של כל אחד מבני הזוג? בעוד שאסתר

!הספרית

לילה שלם בבר ברלינאי בשם קופה־ .77ל-

צידו בילתה נערה בת ,20 בלונדית וקצרת־שיער,
שלבשה שמלת־מיני צחורה.
קוראים לה אינגה, היא לא יהודיה, והיא
ספרית בברלין.
אבי ואינגה לא הסתפקו בכך שניתן היה
לראותם רוקדים כשגופותיהם דבוקים זה
לזו. מפעם לפעם גם נשק אבי לנערד״ וכש־ראה
שמסתכלים — אף בצורה הפגנתית כלשהו.
הכתבים
הסקרנים, ששאלו על מעשיו של
אבי במקום, נתבשרו שהוא מבקר בקופה־
77 לא פעם. שם התיידד עם אינגה, שהיא
ידידתה של בעלת־המקום.
וכך, כנראה, צמח רומן־אהבים סוער בין
הזמר הישראלי השחרחר לבין מגרמניה

הבלונדית והצעירה.

מקלחת מן השוער

ה 1 >1 1 1 1י ח אבי ואסתר -נפי ש
הם היום, בשיא הצלח־
1 ^ 11111
תם. לדעת הגרמנים אסתר בת ,26 ואבי .30

^ ין זו הפעם הראשונה שאבי מפגין
את אהבתו לנערות קטנות וגרמניות.
מלבד העובדה שהוא נפגש ויוצא, בהסכמת
אסתר רייכשטאט, עם עשרות נשים שהוא
הכיר במיסגרת עבודתו, הוא גם מקיים
פגישות הרבה פחות ציבוריות — והרבה
פחות תמימות.
אשתקד, התפוצצה, למשל, שערורייה לא
קטנה — כאשר אבי גורש מאחד מבתי-
המלון היקרים ביותר של העיר הגרמנית
דיסלדורף.

של המלון על אבי לעלות לחדרו, בחברתה
של הנערונת .״אתה איש נשוי, מר עופרים.
ומשום כך לא נוכל להסכים לכך שתתגורר
אצלנו עם גברות שונות, בזו אחר זו,״ אמר
7ו השוער — ובעיקבוח מיקלחת זו גורש
הזמר המפורסם ביותר של גרמניה מן המלון.

חבל
להתגרש

** י שזוכר את חיי הזוג, שעה שעוד
לא היו יורדים, אלא עדיין היוו זוג
ישראלי חמוד שהופיע במעודון התיאטרון,
יודע שגם כאן לא חסרו לחיי־הזוג צרות.
יש אף הנזכרים, שהנסיעה לאירופה באה,
במידה רבה, כדי לתקן את חיי־ד,נשואים של
הזוג — שהצליח כל־כך ביחד, עד כי חבל
היה להם להתגרש.
אם כי מבחינה ריגשית היו שמחים, כבר
אז, לעשות זאת.
בינתיים מסתבר שהשותפות הנשואה מצליחה
יותר ויותר. ושחבל, יותר ויותר, להתגרש.
מלבד
שלושה מיליון תקליטים׳ אשר מכרו
בגרמניה: מלבד שלושה פרסי תקליט הזהב;
ומלבד התהילה העיוורת לה זוכים השניים,
יש לאסתר ולאבי גם תוכניות לעתיד.
כך, למשל, מופיע בחודש הבא תקליט
ארוך־נגן שלהם, עם 20 שירי־ילדים מכל הארצות.

אי ש צמרת
נגד א שכ 1ל
איש מרכזי מאוד כמדינה, שעל־פי תפקידו
אסור לו לפעול פעילות מדינית, מנהל
מסע־הפתה נגד לוי אשכול.

תוגזוסיד
א ש כו ל
קילקל לממ של ה
״לוי אשבול שמט את הקרקע מתחת ל טיעון
הישראלי בעולם!״ מתרעמים אנשי
שירות־החוץ הישראלי, שהחלו לשגר קרי•
אות־אזעקה נואשות לירושלים.
העילה: ראיונו של אשכול בידיעות אחרונות, ערב
החג, בו מסר שמצריים הקימה בסיני, ערב הקרבות
״מערך הגנתי.״

״כך מכהיש ראש־הממשלה את כל מה
שאמרנו ״,טוענים הדיפלומאטים.

האיש מרכז בביתו מדי שבוע כמה מעמיתיו למיסגרת,
וגם אישי־מדינה־וציבור — ותוקף את אשכול.

״צריך לדאוג שיירד מהר מאוד ״,אמר
כפרוש באחת מן הפגישות. וכפעם אחרת :
״אשכול חושב שיש לו ...מברזל, עטופים
כטלית שכולה תכלת״.

גבתון
ב תפ קיד מסוכן
חנוך גבתון, מנהל קול ישראל המתפוטר, נופל מן
הפח אל הפחת.

בתפקידו החדש, כמתאפ-הפכרה של צירות
ישראל בניו-יורק יהיה עליו לדרוך על
יבלות רבות -וממילא, יצטרך גיבתון
להסתכסך עם אנשים רכים.

כי למנגנון הישראלי באמריקה יש אנשי־הסברה רבים
ומנוגדים: כך, למשל, יש דובר למישלחת ישראל

אחת הסיבות להתרעמות אנשי שירות־החוץ:
הם סבורים שאשכול צריך היה להשאיר את
ענייני ההסברה וההנמקה בידי שר־החוץ, אבא
אבן.

רק כ־ 150 בקשות לאיחוד משפחות
הוגשו בשבוע שהלך.
היה זה השבוע הראשון בו חל ההסדר החדש
להחזרת פליטים במיסגרת התוכנית לאיחוד המשפחות.
הממשלה
הניחה שממשלת ירדן תעודד את
מגישי־הבקשות — אך מספר המבקשים המועט
מעיד שאין זה כך.

על כן ייפרדו שתי פונקציות: רמלה ייהפך
לבית־סוהר מרכזי לעבריינים פליליים -
וכבית-סוהר חדש, בעל בטיחות מירבית,
ירוכזו רוב עברייני־הביטחון הכבדים, אנשי
אל-פתח ועוד.
המקום המיועד לבית־סוהר זה: בסביבות באר־שבע,
שם החלו להקים, בזמנו, בית־סוהר גדול חדש, שאת
בנייתו הפסיקו אנשי שירות בתי־הסוהר מחוסר־תקציב.

מוזס לא יי שפט
ע ל הריגה
נוח מוזס, המו״ל שנאשם על־ידי המשטרה בהריגת
הילדה רינה שבי, בתאונה קטלנית בה ישב ליד בנו
בן ה־ , 14 לא יישפט על הריגה.
בכל תאונה קטלנית, מועבר התיק מידי המשטרה,
העוסקת באישום עברייני־תאונה, לפרקליטות המחוז —
והפרקליטות, ובראשה אליעזר לייבזון, נוטה לשפוט
את מוזס לפי סעיף — 218 רשלנות, ולא סעיף — 212
הריגה.
לגבי בנו של מוזס נוטה גם המשטרה להקל בסעיף.
״אין טעם להפעיל נגד קטין סעיף של הריגה,״ אמר
השבוע קצין משטרה בכיר.
בינתיים ויתר מוזם על רשיון־הנהיגה שלו, מרצון,
עוד לפני שזה הוחרם על־ידי המשטרה — דאינו
מתכוון לבקשו בחזרה, אחרי המשפט.
תסיסה בגרעין מק״י

קץ לאידיליה
הדתית

יש להניח שירדן תכוון את התעמולה
שלה, משום כך, נגד עצם התוכנית
״להתיר את שיבת הפליטים עלפי
סלקציה״.

אחרי שנציב שירות בתי־הסוהר, אריה ניר, נאלץ
להרחיב את האימפריה שלו, ולהוסיף עוד שבעה בתי־סוהר,
כולם בשטחים החדשים, לרשת בתי־הכלא שלו —
הגיעו למסקנה שכלא רמלה שוב אינו עונה על הצרכים
של בית־סוהר מרכזי.

האיש, שמתפקידו יהיה למנוע הדלפות, ייבחר מבין
אנשי־ביטחון ותיקים.

גרעין־הנח״ל של מק״י ביד־חנה תוסס — ודווקא
בגנות ההנהגה של סנה ומיקונים.
הסיבה היא, כביכול, אירגונית: יאיר צבן,
ממנהיגי המישמרת הצעירה של מק״י, ואיש־אמונו
של הד״ר סנה, רוצה שהגרעין הבא של
מק״י המצטרף לנח״ל יבלה שנה — באחד ממשקי
השומר־הצעיר דווקא.
יד־חנה מתנגדת, מסיבות משקיות ואישיות —
וחילוקי־הדעות התמימים הללו מהוזים נקודת-
ליכוד לכל הצעירים שאינם משלימים עם הקו
ה״פרו־ציוני״ של סנה, כדבריהם.

מעט בק שו ת
לאיחוד מ שפ חו ת

בית־סן הר
בטחתי מרכזי

ממשלת הליכוד הלאומי, ערב המלחמה.

ההתרוצצות לגילוי האחראי להדלפה גרמה
להחלטה למנות למרכז מפא״י קצץ*
ביטחון כשכר מלא.

מתקרב סוף האידיליה בין טדי קולק, ראש
עיריית ירושלים, לבין שותפיו הדתיים.

העילה: תוכניתו החדשה של קולק,
להפוך את השטחים שמסביב לחומת
העיר העתיקה לפארק עירוני גדול.
הדתיים טוענים שבאיזור הפארק
מצויים אתרים קדושים שונים.
עו ר ויי צנזן
לאו״ם; קונסול לענייני הסברה היושב בניו־יורק! דובר
שגרירות ישראל בוואשינגטון; וניספח לעיתונות המצורף
אף הוא למשלחת.
משום כך מגדירים את תפקידו של חנוך גבתון, בחוגי
מפא״י הבכירים :״הוא נשלח לסיביר שבמנהאטן״.

טיסה לאפריקה
דרך טיראן
פוך־סוך אושר הקו החדש של ״אל-על״
מלוד לאפריקה המזרחית -דרך מיצרי
טיראן.

בעבר, חלפו מטוסי אל־על בקוו זה — מעל לאיראן,
דרך טהראן.
הקוד החדש נחנך לאחר מלחמת ששת־הימים.
אלא שרק לאחר שחברות הביטוח הבינלאומיות וגורמים
ביטחוניים בדקו אותו, מבחינה ביטחונית, ניתן
האור הירוק להפיכתו לנתיב־אוזיר של קבע.

מי הדליף?
מי יודע?
צמרת מפא״י חושדת בח״כ ובסופר, פרופסור דב
סדן, שהוא האיש שהדליף לשלמה נקדימון, כתב ידיעות
אחרונות, גילויים על המגעים המפלגתיים שקדמו להקמת

המיועד

קולק מסרב בהחלט למנות ועדה
מיוחדת שתהיה מורכבת משלושה
רבנים ממונים -אשר עתידים היו
לקבל שכר מלא על בך -ואשר לדעת
הדתיים צריכה לטפח את האתרים הללו
על חשבון העירייה.

ט 1ט 1אחד.
לא שג״ ם
שתי רשתות־ההימור על מישחקי-הבדו-
רגל, הגדולות כישראל ,״ספורטוטו״ ו״ניחו
שי השבוע״ -ימוזגו כקרוב.
שני המיפעלים הגיעו למסקנה שהאיחוד יעלה את
המתח: האנשים יהיו יותר מעוניינים להמר ברשת
גדולה אחת — וההוצאות תהיינה, כמובן, הרבה יותר
קטנות. דבר שיאפשר גם רווחים נאים ביותר להנהלה
המאוחדת.

ועכ שיו -
מוגרבי הקטן
תיאטרון נזוגרבי יפסיק להתקיים — ועוד אולם קולנוע
אחד יתווסף לתל־אביב.
הנהלת קולנוע נזונרבי הגיעה למסקנה שהדבר דיווחי
יותר — ולאחר השלמת עבודות־השיפוץ הנערכות
באולם הקטן שבבניין מונרבי, ייפתח בו ״מוגרבי הקטן״
על 900 המקומות שבו, לקהל שוחרי־הקולנוע.

הווידוי של מלכת התיאטרון, המתנות על מחזריה, בזי־זוגה, שלושת בעל
אי־אפשר לא לשים לב אליה. אי־אפשר לא לדבר עליה. כי היא
חנה מרון, מלכת התיאטרון הישראלי. שחקניות אחרות נבלעות
לתוך האלמוניות, ברגע שהן יורדות מן הבמה״ אך־־לא־חנה
השמימית. אותה מכירים בכל מקום. אך לא תמיד מכירים מי
שהולך איתה. לאחרונה זוכה לכבוד זה גבר בלונדי צעיר -רגיל
לגמרי. רק מי שמעורה בחיי-הבמה יודע ששמו שלמה וישינסקי,
ושהוא שחקן ״התיאטרון הקאמרי״ .ב״קדחת האביב״ הוא הבן
שלה .״הוא הקבלייר החדש שלה,״ מרננים בעיר. את חנה מרון
אין הדבר הזה מרגיז. להיפך: היא נהנית. כי יש לה גישה מיוחדת
משלה לגברים -לכל הגברים. ממרומי נסיונה האישי היא
מספרת ל״העולם הזה״ מה היא גישה זו וכיצד הגיעה אליה:

מאת

חנה מרון

ין לי מחזרים קבועים. יש לי כל
^ פעם מחזרים אחרים. אורי לוי מנהל
איתי רומן כבר שנים. זד, מין רומן משפחתי
לגמרי. כל פעם הוא בא ומספר לי
שחלם עלי חלומות. אני כנראה נערת־החלומות
שלו. כל פעם אחרי כל סיפור
כזה אני אומרת לו שאני מקווה שזה היה
סקסי מאוד, ואני נותנת לו נשיקה טובה,
ובזה זה נגמר.
גרשון פלוטקין גם הוא מחזר ותיק שלי.
בתקופה מסויימת הוא כתב לי שירי אהבה.
מוצלחים מאוד.

יש לי עוד שחקנים צעירים בתיאטרון
שמחזרים אחרי. ואני לא אשקר ואגיד שזה
לא מחמיא לי. ברגע שזה ייפסק אני אתחיל
לדאוג.

7פ 3

,,עוד איזה ניצוץ...״

* ש הרכה שחקנים שמעריצים אותי,
1ומחפשים אצלי את האשד, שמאחורי השחקנית.
לא אגיד שאני לא משתדלת לעודד
אותם.

נאם נטאד שד הנמה

היתה מאז ומתמיד חנה מרון, שהצגות
האביב, מילאה תפקיד של שחקנית מזד

בקדחת האביב שלמד, ווישינסקי
בן שלי, סימון. יש בינינו יחסים א1
אבל בחיים הוא לא הטיפוס שלי,
לא ראיתי אותו לפני ההצגה הזא
שלמה ווישינסקי דווקא? למה לא יא׳
גר שבהצגה הוא המחזר שלי1 .
משחקים על הבמה סצינה של חי
אטרלי, וכשאני רואה שתוך כדי משו
בעיניו עוד איזה ניצוץ אני נד,ני
מי לא היתר, נהנית?

״גלולה לא
^ ני כת ארכעים ושלוש. ו

״קוראים לי קומלח הגבוים...״

אח. כי ר2ן לגברת הראשונה של התיאטרון העברי, חנה רובינא, טפלו בשעתו

1י — 1 6

גודש כזה של רכילויות, כפי שטופלים לחנה (למעלה, כשהיא מתרגלת ג׳ודו
עם יהודה פוכס, לקראת הצגת׳ המיליונרית) .אכן, משן שנים היתח חנה מרכז
פרשות־אהבים סוערות עס בחירי הגברים בארץ, ואף לא ניסתה להסתיר זאת.

בגילי. החודש ימלאו עשר ל
נשואי. בעצם השגתי כל מה שרע
לפני זמן קצר רציתי עוד י*
החלטתי שזה מספיק. בן בן תשע,
שש ובת שנייה בת שנתיים.
כולם יודעים שזו לא הפעם ו
שנשאתי. אני יכולה להיות עידוד ל
שקורה להם משהו בחיים. עברתי 7
ברים, הייתי נשואה ליוסי ידין
וחצי שנים, ליצחק ישר חמש שניג
שלושים ושלוש, לפני עשר שנים
נישאתי ליעקוב רכטר. עכשיו אני
מאוד גם עם הבעלים הקודמים 7
עם נשותיהם.
זה אף פעם לא מאוחר למצוא
אם לכל אחד קשה לבנות חיים, ל
פי כמה. כל העיסוק הזה בערבים,
אף בעל לא נהנה שאשתו מתלבש!
הולכת לעולם אחר, ולאטמוספירו
נקשרים קשרים מאוד אינטימים בי,
האנשים שמופיעים איתר, בהצגה.
בן הזוג צריך להיות בעל אופי
שיוכל לקבל את הדברים בערך
שלהם. וביחוד בן זוג לשחקנית
שבנתה לעצמה עמדה מיוחדת, והקו

וו, על הרומנים ועד האהבות שהיו רח
מצאתי שהקוקטיות הזאת שישנה כנראה
בי היא מעלה לא רק בתיאטרון אלא גם
לגבי הבעל. זה משפיע גם עליו, עד כמה
שאני יכולה לשפוט. כי אחרי עשר שנים
של נשואים אנחנו עוד מנהלים רומן חזק
מאוד.
אשד, צריכה לשמור על אלמנט מסויים
של גירוי כדי שזה יהודה אתגר לבעל.
וזה מרכך את השיגרה הבלתי נמנעת של
הבעל אחרי עשר שנות נשואים.
נו, עשר זה כבר מספר נכבד של שנים.
אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי
בחיי הפרטיים. מובן שכיום לא הייתי עושה
את מה שעשיתי בגיל עשרים. אבל חיי היו
מלאי־עניין.
ובסיכומו של דבר אני חושבת שלא היה
גבר שרציתי ולא השגתי.

כלי התרגשות

וות ניבנו סביב אישיותה. בהצגתה האחרונה, קדחת
כאן היא נראית עם מחזרה בהצגה, יאיר קלינגר.

וידוי של חנה לא מזכיר אמנם את
ן | התקופה לאחר גירושיה משחקן הקאמרי
יוסי ידין, כאשר רבבות צופים עקבו אחרי
כל קמצוץ של תנועה וניד עפעף של הזוג
הגרוש, שהמשיך להופיע בהצגות התיאטרון
כזוג מאהבים.
ואחד כך באו אהבתה, נישואיה וגירושיה
הסנסציוניים של חנה עם הדון־ז׳ואן של
שנות החמישים, האדריכל יצחק ישר.
בין הצלחה להצלחה בתיאטרון המשיכה
חנה בשלה, טרפה את הגברים ללא הרף
וידידותיה וידידיה־כביכול היו בטוחים כי
חנה גמורה פחות או יותר ולא תצלח להרבה
יותר מאשר הקאריירה שלה.
ואז הפרה חנה את כל הציפיות הרעות,
התאהבה ונישאה ליעקב רכטר, הפכה עקרת־בית
ואם מסורה לשלושה.
זה לגמרי לא מצא חן בעיני הרכלנים.
הם הבטיחו שזה לא הטבע של חנה, שהיא
לא מסוגלת לשבת בשקט תחתיה. מדי פעם
זיווגו לה כל מיני מחזרים.
לפני שנתיים היה זה זמר צעיר ועכשיו
זה שלמה וישינסקי.
אבל חנה לא מתרגשת מכל זה, מחייכת
את חיוכה וממשיכה בשלה.

מקור הרכילות

היא הופעתה של חנה (בראש מורד) ושלמה וישינסקי
(עם הפנים למצלמה) במועדון לילה תל־אביבי, בו ערכו
סידרת ריקודים צמודה וסוערת, אשר עוררה את תשומת־הלב הכללית של שאר המבקרים.

:ולם
למה
ול״־ נחנו 1תי־
^דלק
מזה.

9 גאה

זונה אלה
מש־לוש בגיל דיוק דדת וגם

שר. קנית כלל,
ר,ופ, שבה לבין

וחד, נכון סוגי,

ראלי
שלאן שהולכים ובאים הוא מסתכל
ומדבר. זאת גלולה שלא קל לבלוע אותה.

״אני פרטנרית טובה״

זייי
ך) כן־זוג צריך שיהיה ביטחון עצמי
/והרגשת חשיבות עצמית כדי לקבל ה־כל
בחיוך, ולא להרגיש כמו כינור שלישי.
אני מוקפת שחקנים ושחקניות צעירים
ואי־אפשר להימנע ממנה גדושה של הערצה
מאותם אנשים, ובעיקר אם יש עבודה
משותפת איתם.
בהתחלה אני תמיד מפחידה משום מה,
אבל אחר כך אני נעשית חופשית יותר,
ואני משתדלת לעזור לא רק לצעירים אלא
אלא גם לצעירות. אני פרטנרית טובה, לכן
נוצרת הרכילות.
נראה שעד זיקנה עוד ידברו עלי, ואחרי
ארוני עוד ילכו ויספרו את אגדות
הרכילות שלי.
קראתי שגם על שרה ברנרד סיפרו סי־פורים.
אולי עשרה אחוז מביניהם נכונים.
סיפור אחד שיעשע אותי במיוחד. סיפרו
שאחד המאהבים שלה התעסק איתר, בתוך
ארון־מתים.
אחר־כך התברר שכשהיא נולדה היא
היתר, נורא חלשה. היא היתד, ילדה עם
המון דמיון ונורא פחדה מהמרת. אמא
שלה הלכה וקנתה לה ארון־מתים, מקושט
עם סרטים, וכל פעם שהיתר, רוצה להירגע
היתד, נכנסת לשכב בארון־המתים, ונוכחת
שם שזה לא כל כך נורא לשכב בארון כזה.

״אני לא מצ ט ער ת...״

* ם עלי מספרים הרבה. להבדיל כמו־
^ ב ן משרה ברנרד, ואני מוכרחה להגיד
שברגע שהסיפורים הללו ייפסקו אני אתחיל
לדאוג.

עם הבעל

יעקב רכטר, אחד האדריכלים הידועים והמצליחים ביותר בארץ,
שהוא גס בעלה השלישי של חנה, לו היא נשואה זה
עשרים שנים. עקב רכטר הוא גס אבי שלושת ילדיה של חנה — שתי בנות ובן.

המחזו החדשג״״״״ל

שחקו הקאמרי הקומיקאי שלמה וישינטקי.24 ,

במדינה
(המשך מעמוד )14
כמה אגשים מגיעים עם הדוקר לתחנת־המשטרה.
יותר לא הספקתי לראות. השוטרים
לקחו אותי בניידת למגן־דויד־אדום.
מיד כשהגענו לשם הורה הרופא לשלחני
לבית״החולים הדסה.
•בבית־ר,חולים הכניסו אותי לחדר־ניתוח.״
שלולית דם. אשתו של וילנה יהודית׳
שהתלוותה אל בעלה ושחזתה בדקירתו,
סיפרה. :אחרי שהדוקר התקיף את בעלי
מאחורי גבו צעקתי מיד: תיפסו את הפושע!
תיפסו את הרוצח!
.מיד התאספו הרבה אנשים ברחי:
שתפסו אותו.
.באותו הרגע הפושע שדקר את בעלי
צעק, :זה חבר־הכנסת וילנר, אני אחסל
אותו — אגמור איתו.׳
.האנשים שהתאספו במקום תפסו אותו
מתחת לבית־השחי ולא נתנו לו לזוז ולברוח.
הדוקר תיכף נעשה חיוור מאד.
.בין הקהל שתפס את הדוקר היד. שם
בחור צעיר אחד שהרגיע אותי כל הזמן •שלא
יתן לרוצח לברוח• אותו צעיר היה גם
זה שהוציא ממנו את הסכין. כשהסתכלתי
על הסכין ראיתו שזו סכין־מטבת כפו זו
שיש לי ב בו ת...
.במשטרה ראיתי את בעלי. החליפה והחולצה
שלו היו קרועים. במקום ששם חבשו
לו את מקום הדקירה בכתף עם הגופייה,
היתד, שלולית דם גדולה על ד,ריצפה.״

סטטיסטיקה
מי ס פ די ס

מן הגדה

אחרי שהלשכה לסטטיסטיקה גמרה לעכל
את מיספרי המיפקד בגדה, נתגלו הרבה
דברים כנכונים, אותם אפשר היה לצפות
מראש. למשל, ש־״ 430/מן המועסקים בגדה
עובדים בחקלאות (בהשוואה ל־־ 170/בארץ):
או שרק ״ 130/מבתי הגדה מצויידים במים
זורמים וחשמל ( 930/0בישראל הישנה).
מה שכן הדהים היתר, הנחשלות הקיצונית
של החקלאות. לא רק שהשימוש בדשנים
ובקוטלי־מזיקים כימעט ואינו נהוג בגדה
אלא שגם המיכון אפסי — אלף טרקטורים
— לעומת 11 אלף בישראל.
עובדה זאת משתקפת היטב ביבולים החקלאיים:
דונם חיטה בגדה מניב 110 קילו
בלבד ( 240 בישראל); דונם עגבניות —
1350 קילו (.)3340
יותריר קו ת. מיספרים אחרים מן הגדה:
רק בכל בית רביעי יש בית־שימוש
בבית (בישראל: ב 85 של הבתים) ורק
שני מיפעלים בכל הגדה מעסיקים יותר
ממאה עובדים כל אחד (בישראל יש 225
מיפעלים כאלה).
הבכורה הסטטיסטית ניתנה לתושבי הגדה
רק במיקרה אחד: הם אוכלים יותר ירקות
מן הישראלי המצוי — 126 קילו לשנה,
לעומת .112
לשנן גשואין א בי כי ס
מי הוא ציוני? מי שהולך בימים אלה
לקולנוע (זכר לקולנוע ציון).
ומי הוא שעפתן? חייל הגד בחווילה של
חוסיין בשעפאת.
לפי זה ככר ברור שמתגודד הוא חייל המוצב
בגדוד ורצען — ברצועה.
את כל חידושי הלשון האלה אספה וריכזה
העיתונאית עם היאגואר, זיוה יריב,
שגילתה בעגה העברית החדשה, ילידת
1מלחמת ששת־הימים, עוד כמה חידושים
מעניינים:
בחורה שיש לד, גוף פצצה ופנים אחרי
הפצצה זה די ברור מה שזה. אבל מה זה
בחורה שהיא סותוי (או מיראז׳ או מיג) ויש
לה גריזים ועיכל כמו שצריך?
נא לצאצא ! החברה, לפי סיכומי יריב,
גם אוהבים לגפגף (לכייף — בעברית ישנה)
וזה לכבוד ביר־גפגפה שבסיני, המהווה,
לדעת רבים, מרכז כיוף לא מבוטל.
ולצאצא בחורה, פירושו של דבר, לקבל
את הריעות הדמוגרפיות של פרופסור רובד־טו
בקי, חסיד הצאצאים הרבים.
ומי שלא רוצה לגפגף סתם עם מיראז׳
אלא לצאצא אותה כדת משה וישראל, תמיד
כדאי לו להתחתן במזג אוויר אכ״ך - -
מלשון אביך יתן לי את המכונית, אביך
יתן לי את הדירה, אביך יתן לי את ביוד
החרושת.

א אתה בעד עצבי

^ יחרהקברות החדש בדרום חולון ב־
. 4אחד הערבים האחרונים: גבר מוצק,
קרח, כבד־תנועה, עוזב את בית־העלמין כשהוא
נושא על כתפו שק.
מספר שכנים המתגוררים בקירבת בית-
הקברות מגלים סימני סקרנות. אין הם רגילים
לראות תנועה בבית־הקברות בשעות
אלד, של היום. הידיעות האחרונות בעיתונות
על מעשיהם של אנשי אל־פתח עדיין מקננות
בליבם.
מבלי לחשוב הרבה מרים אחד השכנים
את הטלפון ומזעיק את המשטרה. הוא חושד
שאיש אל־פתח מסתובב בסביבה.
המשטרה פועלת במהירות.
למרבה המזל נמצאת ניידת בקירבת מקום.
כשהיא מקבלת את ההודעה מן המוקד, היא
מזנקת לעבר המקום, מספיקה למצוא את
האיש הקרח בדיוק בשעה שהוא גורר את
השק אל מחוץ לבית־הקברות.
אחד השוטרים מחליט לבדוק מה יש בתוך
השק. כשהוא פותח את השק, מתגלה לעיניו
תמונה מזעזעת: בתוך השק מונחת גווייתה
העירומה של נערה צעירה. הגופה קרה.
האיש אמנם אינו נראה כאיש אל־פתח,
אבל השוטרים מביאים אותו אל תחנת־המש־טרה
בחולון כשהם בטוחים שנפלה בידם
הצלחה משטרתית חסרת־תקדים: הם הצליחו
לתפוס רוצח עם גוויית קורבנו בידו.
להפתעתם טוען האיש בתחנת־המשטרה:
״אני לא רוצח! לא רצחתי את הנערה! הוצאתי
אותה מהקבר!״
כדי להוכיח את צידקת דבריו, מוסר האיש
לשוטרים את המקום המדוייק בבית-
הקברות מתוכו הוציא את הגוויה. השוטרים
רצים למקום, חופרים מעל תלולית העפר
המכסה את הקבר ומגלים שהקבר ריק. האיש
דיבר אמת. הוא לא רצח את הגוויה
שנמצאה עימו. היתד. זו גוויתה של ילדה בת
,12 שנהרגה יום קודם בתאונה.
האיש אינו נראה כקנאי דתי, מאלה החוטפים
גוויות במחאה נגד ניתוחי־מתים. יש
בפיו הסבר מדהים אחר מדוע הוציא את
הגוויה מקברה :״התערבתי עם חברים. רציתי
להוכיח שיש לי דם להוציא גוזיה מתוך
קבר.״
השוטרים ההמומים ניצבים מזועזעים מול
האיש הענק. הם מחליטים להמשיך בחקירה
על מנת לוודא אם אמת בפיו.
הם רוצים לדעת מי הם החברים עימם
התערב שאמנם יעז לבצע את המעשה הנתעב.
האיש
מתחיל לגמגם.
השוטרים לוחצים עליו.

האיש נשבר.
הוא מספר להם את סיפורו האמיתי, אחד
הסיפורים האיומים ומקפיאי־הדם שהושמעו
אי־פעם באיזו שהיא תחנת־משטרה.

דמות כין האבלים

יירה ארוכה של מלווים צעדה בין
המצבות של בית־הקברות העירוני ה
הוא
לא הכיר את הנערה וגם לא ראה
אותה מעולם. אולם אלפרד שטוייר,28 ,
תושב כפר־סבא, בילה זמן רב משעות יומו
בבית־הקברות כשהוא מתעניין מדי פעם את
מי מלווים לקבורה. כאשר שמע כי עומדים
לקבור נערה צעירד״ הצטרף אל קהל המלווים.
כשיצאו
אחרוני האבלים מבית־הקברות
ועל הקבר הרך נותרו רק זרי פרחים, נש

1במקום זה בכפר־סבא התגורר אלפרד שטוייר ולכאן היה מביא
| 1ן|1
1 | 1 1 1 1 1 1 1 1א ת קרבנותיו החיים והמתים. הבנין הגדול ברקע הוא ביתי
החולים מאיר. הבית (בעיגול) הוא מקום מגוריו של שטוייר. במקום המסומן בריבוע
(למטר ),נמצאה לפני שנה גויית ילדה שחוקרי המשטרה לא ידעו לפענח את תעלומת מותה.

חדש של תל־אביב בחולון. מתוך השיירה
בקעו קולות בכי וזעקה של בני־המשפחה
האבלים. הם ליוו למנוחתה האחרונה את
בתם שנקטפה בדמי ימיה. ליד הקבר הפתוח
לא שם איש את ליבו לדמות נוספת שהצטרפה
אל קהל האבלים, דמותו של הענק הקרח
שנעץ את עיניו בתוך הקבר הפתוח.

אר גם אלפרד שסוייר במקום. הוא חיכה
לרדת הערב. עם ערב, כשנותר לבדו בביתר,קברות,
ניגש לבצע את זממו. הוא הוציא
את גוויית הנערה מקברה, הכניס אותה
לתוך שק וגרר אותה החוצה, לעבר מכונית
שכורה, אותה החנה בקירבת מקום.
לאן הוא רצה לקחתה.
״אלי הביתה, לכפר־סבא!״ הסביר אלפרד
שטוייר, בעל המיבטא הייקי, לשוטרים.
״מה רצית לעשות איתר?,״ תמהו השוטרים
אחוזי הבעתה.
אלפרד הנמיך את ראשו, כאילו התבייש
בתשובתו. לבסוף הפליט באוזני חוקריו את
המילים שעוררו בהם חלחלה :״לשכב
איתר!.״

בחורות צעירות וכלבים

כן נראית דירתו של אלפרד שטוייר נפי שצולמה דרך
חלון הבית. מצד ימין נראית מיטתו. החדר ברקע האחורי
שיל התמונה הפוך אחרי שהמשטרה ערכה בו חיפוש, גילתה בו סרטים פורנוגרפיים ונשק.

בית המיפלצת

^ יש מתושבי רחוב הידיד בשיכון
חצרות־הדר בכפר־סבא, לא הרחק מ־בית־החולים
מאיר, לא חשד כי בבית מספר
19 ברחוב מתגוררת מיפלצת.
אלפרד שטוייר היה מוכר לשכניו כאיש
נעים־סבר, בעל ידי־זהב, השש לעזור לשכניו
בכל תיקון שיידרש: אינסטלציה, חשמל,
רדיו או טלביזיה.
הוא היה מוכר להם כבעל משפחה, הנשוי
לאשר, תימניה צעירה בשם רינה ואב
לבן חמוד בן שנתיים וחצי. הוא נראה כאיש
משכיל והיה לו מה להגיד בכל נושא
שדובר בו.
המעט שהשכנים ידעו עליו היה זה: הוא

חדש*
היה בן למשפחה מעורבת. אביו הוא איש
עסקים גרמני נוצרי. אמו, שנפטרה לפני
שנים מספר, היתד, יהודיה. הוא עצמו היה
ילד פרובלמטי, שהוריו לא רוו ממנו הרבה
נחת ולכן החליטו לעלות לארץ כדי לבנות
חיים חדשים.
ההורים לא החזיקו הרבה זמן מעמד בארץ
וחזרו לפני שנים מספר לגרמניה. שטו־ייר,
חסר־מיקצוע קבוע, נשאר לגור בבית
הדו־משפחתי בכפר־סבא. הוא חי על קיצבה
קבועה ששלח לו אביו ולעיתים, כשהיתה
הקיצבה מאחרת להגיע, היו הוא ואשתו
סובלים מצוקת רעב.
את רינה הירושלמית נשא לפני ארבע
שנים לאשה. לפני כשנתיים החל לעבוד ב־בית־החרושת
הכפר־סבאי לפלדה סולפק, אולם
הוא לא האריך לעבוד שם. לפני שמונה
חודשים פוטר מעבודתו. באותה תקופה אף
פרצו מריבות תכופות בינו לבין אשתו עד
שלבסוף היא נטלה את בנם הפעוט ונסעה
עמו לגרמניה, אל אביו של שטוייר.
שטוייר נותר לבדו. הוא מכר את מכונית
הטאונוס, אותה הביא לפני מספר שנים מגרמניה,
והחל לנהל אורח־חיים שנראה קצת
מוזר בעיני שכניו .״הוא היה מביא הביתה,
לעיתים קרובות, בחורות צעירות,״ סיפרו,
״כשלא היה מביא בחורות, היה מביא כלבים.״

פוש^־מין
מטורף

אשר לקחו השוטרים את שטוייר ל־
^ לא כבלים, לביתו שבכפר־סבא, כדי לערוך
בו חיפוש, הסתבר להם שהם אינם
מחוסנים עוד כנגד זעזועים נוספים.
בתוך הבית הם מצאו מחסן־נשק שלם. היו
שם שני רובים צ׳כים, שני קרבינים אמריקאיים׳
אקדח, תחמושת ועוד ציוד צבאי רב.
בסך הכל כ־ 30 פריטי נשק. מלבד זאת הם
מצאו בדירה כתמי־דם. הצירוף של כתמי־הדם
והנשק עורר מיד את החשד ששטוייר
אינו אלא רוצח מסוכן.
בשלב זה טבעי היה ששטוייר יישבר.
הוא גילה לחוקריו את כל פרטי ההשתו־

אד תקרא כתבה 1! 11
ללות של נפשו המופרעת. את הנשק, טען,
אסף בתקופה שלאחר מלחמת ששת־הימים,
בשדות־הקרב. הוא אמנם לא שרת מעולם
בצבא, אבל לבש מדים וכובע קנדי צבאי ואסף
את נשק השלל. כתמי־הדם שבחדרו,
הסביר, הם כתמי דם כלבים. הוא היה מוכן
אף לד,חקר במכונת־אמת כדי שחוקריו יאמינו
לו כי איננו רוצח, אלא בסד־הכל פושע
מין מטורף.
החוקרים, שגבו את וידויו המלא, השתכנעו
לאט לאט בדבריו. הסתבר להם כי
גוויית הילדה, אותה מצאו בידיו, לא היתד,
הגוויה היחידה שאלפרד שטוייר גנב מקברה.
בין שאר הפרעות־המין החמורות שלו, הוא
סבל מסטיד, פאתולוגית הנקראת נקרופיניה
— סטיה שפירושה תשוקה לבוא כמגע מיני
עם גוויה מתה (ראה מסגרת).
מדי פעם הוא היה מתגנב לבית־ר,קברות,
מוציא גוויות של נשים ונערות, שנקברו באותו
יום, מביא אותן לביתו, מבצע בגוויות
את זממו ומחזיר אותן לקברן. רק פעם אחת
לא עלד, בידו להחזיר גווית נערה צעירה
לקברה. הוא קבר אותה, לפני כשנה, לא
הרחק מביתו. בולדוזר שיישר, כעבור זמן,
את השטח, גילה עצמות נערה צעירה. חוקרי
משטרת כפר־סבא לא יכלו לפענח את
תעלומת העצמות עד שאלפרד שטוייר נתפס.
הסתבר עוד שהנקרופיליה לא היתד, סטייתו
היחידה של שטוייר. בביתו מצאו החוקרים
סרטים פורנוגרפיים, שגיבוריהם היו
הוא ואשתו.
מאז עזבה אשתו את הארץ, נכנע שטוייר
לדחף מיני נוסף שהשתלט עליו: פיתוי קטנות.
באמצעות סכומי כסף גדולים הצליח
לפתות קטינות בישובים שונים באזור השרון,
הביא אותן לביתו, בו נהג לערוך
אורגיות.
מעללי הזוועה של המיפלצת מכפר ׳סבא
לא היו מתגלים לעולם לולא המיקרה העיוזר,
שהביא ללכידתו ליד בית־ר,קברות בחולון. כי
שטוייר נזהר שלא לפעול באלימות.
עתה כלואה המיפלצת שדחפיה ־•,מימיים
הביאו אותה לשבירת כל טאבו אנושי, מאחורי
סורגים ובריח, ממתינה לדינה.

חוקרי המשטרה בתל־אביב, כפר־סבא וישובים
אחרים בשרון עדיין משלימים אה
חקירותיהם בפשעים הנוראים.
בין השאר עדיין מבררים אם יש קשר
כלשהו בין המיפלצת מבפר־סבא לבין ״רצי־

חות העתים״ המפורסמות מלפני ארבע ש־,
נים, כאשר בזה אחר זה נרצחו הד״ר יכמן׳
בתל־אביב, החנווני סטולרו ברמת־יצחק והגב׳
צ׳צקס מכפר־סבא, מבלי שתעלומת
הרצחם פוענחה עד היום.

הנקרופיליה -הסטיה המינית
המתבטאת כהשגת סיפוק מיני
על־ידי הסתכלות בגוויה מתה או
ביצוע אקט מיני בגופה -היא
אחת הסטיות המיניות הנדירות
כיותר והפחות נחקרות.
לא רק שמרבית האנציקלופדיות, כולל
האנציקלופדיה בריטניקה, אין הערך נקרופיליה
מופיע, אלא שאפילו הספרות ה־מיקצועית
בתחום הפסיכופאתולוגיה, מכילה
מעט מאוד חומר על סטיה מינית זו.

רי ושם שיכנעו אותם להססים
לסירוס.
ס בארצות־הברית נתגלו כמה מועדונים
חשאיים של נקרופילים שהיו קשורים בעולם
התחתון. אנשי העולם התחתון היו
גונבים או חוטפים עבור מועדונים אלה
גוויות מחדרי המתים בבתי־החולים ובכמה
מועדונים אף נמצאו מיתקנים מיוחדים לחימום
הגוויות.
בתולדות הפשיעה במאה העשרים ידועים
מספר מיקרים דומים, אך שאין להם קשר
ישיר לנקרופיליה. המדובר הוא בפושעים,

סרית והמינית חלה הפרעה חמורה.
מבחינה
זו הוא שייך למחנה של סוטי־המין
שכמה מהם בעלי סטיות שהחברה כבר
התרגלה לקבלן, כמו הומוסכסואליות, אוננות
או פטישיזם — סיפוק מיני באמצעות
חפצים.
ברוב ־המיקרים מסמלת הנקרופיליה פחד
הנקוופיליה שוקההחולניתלההיס הת נקרופיליה הוא מושג המורכב מצירוף
של שתי מילים יווניות: נקרוף — גופה,
פיליה — אהבה. פירוש המילה הוא לכן:
אהבת גופה. התופעה החולנית עצמה ידועה
אמנם עוד מתקופות עתיקות, אולם רק
מעטים הצליחו לחקרה, הן בשל נדירותה
והן בגלל הטאבו החברתי הקיים עוד מראשית
האנושות על כל הקשור במתים.

מעט מאוד חולים בעלי סטיות
נ׳קרופיליות הגיעו לטיפולם של
רופאים.
האינפורמציה שנאספה אודות סטיה זר
בשנים האחרונות מכילה מספר פרטים:

• בארצות סקנדינביה, שם נתגלו
מספר מיקרים של נקרופיליה,
הובאו החולים לטיפול פסיכיאט

ביניהם הפושעים הידועים של המאה, שזכו
בתוארים כמו ״הרוצח מדיסלדורף״ ,״הרוצח
משיקאגו״ ו״הרוצח מבוסטון״ ,שהיו באים
במגע מיני עם קורבנותיהם לאחר שהיו
רוצחים אותם.

גם בארץ התגלה כשנת 1960
מיקרה דומה כשמטורף־מין רצח
זקנה ולאחר מבן בעל את גוויתה.
במיקרים אלה הדינמיקה היא ידועה: מעשה
הרצח בא תחילה כתחליף לאונס, כדי
להגיע לסיפוק מיני. רק לאחר הרצח, כש־לרוצח
מסתבר שזה לא זה, הוא מנסה
להגיע לסיפוק מיני באמצעות הגופה שרצח.

הנקרוסיל אינו משן גע או מטורף
כמובן הקליני של המילה. הוא
טיפוס בעל תגוכות אנטי-סוציא-
ליות, שכתהליד התפתחותו המו
מפני
קשר מיני כלשהו עם בן־זוג מהמין
השני. פחד זה, שמקורו בחבלה בהתפתחות
האישיות בתקופת הילדות, מתבטא בהומו-
סכסואליות או בבסטיליות (.מגע מיני עם׳
בעלי־חיים) .קשרים אלה מסייעים לחולה
להגיע לסיפוק מיני ללא קשר עם בן־הזוג
מהמין השני.

הנקרופיליה היא סטייה נועזת
יותר כתחום זה מכיוון שהיא דד
רשת מן הסוטה החלטיות ופעילות
-פדי להשיג את הגופה.

עד כמד, בולטת נטיה זו של פחד מפני
קשר עם נשים אצל ״המיפלצת מכפר־סבא״,
ניתן לראות בכך שהוא לא היה רק נקרופיל
אלא גם בעל דחפים למגע עם חיות
ועם קטינות.
הפסיכולוגים, בנסיון המועט שיש להם

בחקר סטיה זו, נוטים לשייך את מקור ה־נקרופיליה
לחבלה בגיל הילדות, בה נקשרה
בנפש הסוטה האהבה או המיניות עם אסוציאציה
של מוות.
אי־אפשר לעשות הכללות במיקרים אלה
וכל עוד לא ידועים פרטי התפתחותו וחייו
של אלפרד שטוייר, קשה לקבוע מה גרם
אצלו לסטיה נקרופילית, אולם ממיקרים שנחקרו
אפשר ללמוד כיצד נולדת סטיה זו.
באחד המיקרים היה הנקרופיל אדם שעד
גיל 8ישן עם הוריו במיטה אחת והיה עד
למגעיהם המיניים. כאשר מתה אמו בגיל
זה, הוא חש, כתוצאה מתסביך אדיפוס מודגש
מאוד, שהטאבו שחל עליו לגבי האם
הוסר — כיוון שהאם יצאה מתחום השגת
המתחרה שלו — אביו. לאחר מכן יכול היה
להגיע לסיפוק מיני רק באמצעות גוויות.
במיקרה אחר היתד, ר,נקרופיליה קשורה
לנסיון חמור בשלב הילדות בקשר מיני אל
האם. הסוטה, שניסה בהיותו ילד לבטא את
תשוקתו המינית לאמו, נתקל בתגובה מענישה
חמורה. הנסיון המיני הראשון שלו היה
קשור בהשפלה ובדחיה. על מנת לא לחזור
לנסיון כזה, שהשאיר בנפשו חבלה פתולוגית,
הוא בחר, עם התבגרותו, באובייקטים
מיניים כאלה שלא היו מסוגלים לדחותו או
להשפילו, ביניהם גודיות מתים.

במה מחוקרי הפסיכולוגיה נוטים
לקשור לסטיה נקרופילית גם דחפים
סאדיסטייס ומאזוכיסטיים חזקים
מאוד, בנוסף להפרעות אח רות
בהתפתחות האישיות.
מבחינה פלילית קשה להאשים נקרופיל
שנתפס, משום שהמחוקקים לא דאגו להעניש
סטית ממין זה בגלל נדירותה.

ברוב המיקרים נשלחים נקרו־פילים
שנתפסו לטיפול פסיכיאטרי.
אולם במיקרה של המיפלצת מ־כפר-סבא
תוכל המשטרה להגיש
נגד אלפרד שטוייר סעיפי אישום
אחרים, שאינם נוגעים דווקא ל יחסיו
עם הגוויות.

הופע ה ס פו ר טי בי ת? כו ! הו פעה
בו ה מי ת? כן! הו פעהביטניקית?
כן! ואם לא כן? -לא די ב הו פעה
טבעיתמסודרת ונקי ה.
אתה יכול ל היו תולהר או ת יותר
רענן, יותר בריא, יותר נאה ויותר
נ עי םבחברה ־ ע ם מוצרי
של ״רבלוך.

־ א 10ז£ 10ע£.א 5ום1ז £.א^ז ז&אז — מי פני ם שלאחר הגילוח.
ז&אז— ,
~ אבקת אפור בעלת ריח נעים, מונ עת גרויים של העור£ .אב) 010כ<
ת מי סהאל כו הו לי ת בעלת רי ח־ הדרי ם־גברי. זא^ 08ס £0ס א 801.1-0י א ^ז ז^אז —
י א ^ז ז&מז — ,מ חזיר
תכשיר המונע הזעת יתר£^ .ו1כ< זא1^£ז^£ו 1ז £ע 1ע51
לעור המיוב ש (ב ע קבו ת הגלוח) אתל חו תו ורעננותו. ז 2£1א 0ז 81י א ^ ז ^ז —
מעניק לגבר מראה שזוף, בריא וטבעי.

הוא השתלט ער נשמתו
^ הוא ננש את אשתו בביתו
^ ועכשיו נתן לו את המנה הסונית
הראה לנשותיו ולחבריו לשעבר, שהוא מוכן
לזרוק כל אדם שגמר להשתמש בו.

לשתות ולגלות

י* רומן בין שמוליק קראום לאריק איד
ן ! שטיין נמשך גם לאחר ששמוליק העביר
את יחסי־הידידות ביניהם לאפיק של
יחסי־עבודה.
הישיבות הארוכות בדירתו של שמוליק,
ההווי של עישון, נגינה, שירה, הפכו לעבודה
כשהשניים החליטו להקים להקת־זמר,
יחד עם ידידתו של שמוליק, ג׳וזי כץ.
היחסים ביניהם נמשכו גם לאחר ששמו־ליק
התל לחזר אחרי אשתו של אריק,

המת

ארונה מתנחמת

תוך נדי ריקוד סוער בדיסקוטק של מנדים, בחיבוק
נלהב עם אהובה, טדי שאולי, שהוא אתיו של בעל
מנדים, רפי שאולי. וגם המנהל האדמיניסטרטיבי של מעודון הלילה התל־אביבי הנזפור8ם.

אלונה, שהלכה שבי אחר קסמיו. הם נמשכו
גם לאחר ששמוליק הבטיח לאלונה לשאת
אותה לאשה, אם תתגרש מאריק.
אריק היה מוכן לתת לשמוליק הכל, הוא
המשיך להעריץ אותו, ושמוליק לאט־לאט
השתלט על נשמתו, על אשתו, על ביתו.
להקת החלונות הגבוהים החלה להופיע.
השלושה קצרו הצלחה גדולה, שמוליק ניסה
לכסות על אריק, אליל הנוער, בצורה בולטת
לעין. הוא היה הדובר של הלהקה, עשה
הרבה פירסומת לעצמו וגנב מידידו את ההצגה
בכל הזדמנות. בינתיים ניתק אריק
את הקשרים עם אשתו, התגרש ממניה, התחיל
לשתות יותר ויותר, ולבלות יותר וייתר
בחברת שמוליק.

* * ד מן נפרדה שלישיית החלונות הגבו־
הים י מדוע חזר אריק אינשטיין ארצה,
והשאיר את שני השלישים האחרים בפאריס?
שבוע ימים נמצא כבר אריק בארץ. הוא
משוחח עם כל ידידיו על כל הנושאים שבעולם
ואילו על שלישיית החלונות הגבוהים
הוא שותק. הוא לא עונה לאף שאלה, לא
משיב לאף הערה.
אפשר להבין אותו. משום שהמכה האחרונה
שקיבל אליל הנוער, אריק אינשטיין, מידידו
ונושא הערצתו, שמוליק קראום, היתר,
חזקה יותר מכל שאר המכות.
לאחר שנה של ידידות וקשרי חיים ועבודה,
הראה שמוליק קראום לידידו, כמו ש־

אריק ושמוליק

בתמונת־פירסומת
•לחלונות
הגבוהים שצולמה בימים הטובים
על־ידי מי שהיתה אשתו של אריק, אלונה.

באפריקה ובאמריקה
ך* להקה נסעה לחפש את ההצלחה ב(
!פאריס, ושם התברר שיש בעולם הרבה

להקות מוצלחות, וכולן רוצות להצליח.
השלושה היו מאוכזבים, ובעיקר היה
מאוכזב שמוליק קראום. כי לשמוליק היו
תמיד הרבה אמביציות, ועכשיו, לאחר שההצלחה
החלה להאיר לו פנים, הוא סירב
לוותר עליה בחצי הדרך. הוא החליט לכבוש
את העולם ויהי מה.
ויום אחד הוא פגש בפאריס את הזמר רן
אלירן. השניים החלו לשוחח על סיכויי כיבוש
העולם, ורן אלירן סיפר לו שיש לו
קשרים באפריקה, ובאמריקה, הוא יכול
להשיג חוזים, ולארגן סיבוב הופעות בכל
העולם.

לא כחוץ־לאדץ
*** מוליק קראום ראה מיד, בעיני מ ד
\ 6/יונו, את ההצלחה העולמית שיוכל להשיג
בעזרת הידיד החדש, רן אלירן. הוא
הבין שהדבר היחיד שמפריע לו עכשיו הוא
אריק אינשטיין. אותו אריק אינשטיין ששימש
אותו כל כך טוב כדי להגיע להצלחה
בארץ, החל להפריע לו עתה בחוץ־לארץ.
שמוליק פתח בשיחות עסקיות עם רן על
האפשרות שרן יחליף את אריק אינשטיין
בלהקה.
הוא עדיין לא סיפר לאריק על התוכניות
הללו, משום שהן עדיין לא היו ברורות.
אבל הדברים הגיעו איכשהו לאוזניו של
אריק.
זה פגע בו קשה. הוא גילה פתאום מה
היה בעצם טיבה של כל הידידות הארוכה
בינו לבין שמוליק. הוא ארז את חפציו
ונסע ארצה.

ן בדירה

הבת-הק שו שנותר

מה שלא יהיה קזסיהם בסוף
של אריק ואלונה — אס יובובו זה לזה ואס לאו — דבר אחד

ברור: בתם הקטנה היא הקשר המשותף של השניים, האוהבים
אותה במידה רבה. עתה אף ישן אריק בחדר הבת אשר בדירתה
של אלונה, אשתו הגרושה. היא עצמה ישנה בחדר אחר באותה דירה.

לכיוון שהוא השתחרר מידידו, לא רו!
אים ידידיו של אריק שום מניעה לכך
שהוא יחזור לאשתו ולביתו. ואמנם הוא גר
בדירתה. הוא ישן בחדר אחד עם בתו, ו־אשתו־גרושתו
ישנה בחדר השני.
אבל הוא מסתובב בעיר לבדו, ויום אחד,
כשהוא נכנס לדיסקוטק, ישבה שם אשתו עם
אהובה החדש, טדי שאולי. היא עזבה את
אהובה והתיישבה לידו. לאחר מכן הוא עזב
את שניהם, ויצא מהמקום. לבדו.
אריק מסתובב לבדו בתל־אביב ומתכנן
תוכנית הופעות חדשה•
אשר לשליש השלישי של המלונות־ ג׳וזי,
הרי היא שוכבת במיטה, בפאריס, באחד
מחודשי ההריון המתקדמים. בפקודת הרופא
אסור לה לקום ולהסתובב, ושמוליק קראום
בוודאי ממשיך לתכנן תוכניות.

אנשים

תוכנית חגיגית בתל־אביב את המנצח הקבוע

של התזמורת, שלום רונלי־ריקלים.
אבל ליתר בטחון ציינה התזמורת בתוכנייה
שעל החלק עליו ינצח קיי ״אין ההנהלה
אחראית דוגמה נוספת של צירוף
צבא ואומנות היא להקת הנמר הנוראי.
הנמר המקורי היה ־,שם של טנק ירדני
שגדוד צד,״ל שבה בקיץ .1947 מאז נכנס
המושג ללכסיקון של צד,״ל וכאשר הצנחנים
השלימו את המלאכה בירושלים הגדיר אותם
מפקדם, מוטה גור, כנמרים נוראים.
זד, כל כך מצא חן בעיני שלושה שחקנים
לשעבר של התיאטרון החיפאי שהם החליטו
ליטול את השם ולהקים להקת בידור. השלושה
הם מרטין גילת ,24 ,שלמד פעם
לנגן על כינור, אבל בצד,״ל היה מפקד טנק:
גדי אילץ ,22 ,שהוא בנו של חזן ובצד,״ל
שרת בחיל־הים ודני ליטני, שגדל
בקיבוץ ושרת בחיל־ד,תותחנים.

ח שמל לפל מ״ ח
איש העסקים יוצא גרמניה, שלמה זלמן
שו קן, נפטר לפני שמונה שנים בגיל .82
השבוע, במלואת תשעים להולדתו, הקדיש
לו אחד מבניו, עורך ובעל הארץ, גרשום
שו קן, מאמר אזכרה של 5000 מילה שהופיע
תחת הכותרת כמוהו לא אראה עוד.
אחד הגילויים המעניינים בזכרונות הבן על
האב הדגול: האב רצה כל כך להיות עצמאי
שכאשר בשחר נעוריו חשש שלא יצלח ל־מיסחר
(בו התעשר, לאחר מכן, בשרשרת
חנויות הכל־בו שלו) היד מוכן להיות שול-
ייה למסגר ובלבד לעמוד ברשות עצמו.
#גילוי אחר על שוקן האב: אמנם הוא הוד
ידד וסייע לש״י עגנץ עוד מימי מלחמת־העולם
הראשונה, כשעגנון נתקע בגרמניה,
אבל הסופר האהוב על שוקן באמת ושד,ש־פיע
עליו יותר מכל היה וולפגנג פון
גיתד! שאת יצירותיו היה שוקן מקריא
לעצמו ומקליט בטייפ עוד כמה חודשים
לפני מותו • .על זכרונות אחרים דיוזח ישראל
גוט, בעל קולנוע ציון בירושלים,
עת פגש בדרך מיקרה את אלון? עוזי
נרקיס. קשריו של קולנוע ציון עם עסקי
בטחון נולדו לפני הטמנת הפצצה שהתגלתה

״הנמרים הנוראיים״ כפעולה
טנק ירדני, מלאכה ירושלמית, מסקנה משולשת

בעוד מועד. היה זה ב־ ,1948 כאשר הגנרטור
של ציון סיפק חשמל לסדנה של
הפלמ״ח לתקן את הנשק ערב הפריצה לעיר
העתיקה. מפקד גדוד הפלמ״ח היה אחד
עוזי נרקיס.

פסוקי השסע
• שבועון החדשות האמריקאי,,ניוזוויק״ :״הפופולאריות של נאצר
עדיין זורחת במצריים כמו הירח במלואו על פני נוף קודר.״
• העיתונאי שלום רוזנפלד :״רבים׳מנסים עכשיו לקטוף את פימת
הנצחון, גם אותם אשר לפני המלחמה פחדו מצילו של העץ, עליו צמח לאחר
מכן הפרי.״

בן ה חזן
תזמורת הגדנ״ע זכתה במנצח נכבד באמת.
זהו דני קיי, שהחליט להחליף בחלק של

ומט 12

רומנים מ פוו ס מי ם

טלם1ום1ות 10 המניס בלבן

שלח 8ל׳׳ימקדמה ותקבל
א ת כל 12 הספרי ם לביתך.
מחיר 10 הרומנים 48ל״י. בתשלומים
8 :ל״י מקדמה, השאר 5ל״י
לחודש ב 8-תשלומים.

שליד בל ספר שבחרת. בנוסף לכך בחר באותה צורה 2ספרים
מתוך רשימת הפרסים 2 .הספרים שתבחר מרשימה זו יישלחו לך
כפרס חינם, יחד עם 10 הרומנים שרכשת. מלא את התלוש שבתחתית
העמוד ושלח את העמוד כולו, בצירוף צ׳ק ע״ס 8ל״י כמקדמה
ותקבל לביתך בבת-אחת את 12 הספרים שבחרת.

הוצאת ספרים מ. מזרחי, מציעה לך שוב, הקורא העברי, את מיטב
הרומנים של ״מועדון הספר חטוב״ .במחיר של 10 רומנים תקבל
12 רומנים ויצירות פאר, מבין הרומנים הנקראים ביותר בעולם
8£5שקנו להם שם נצחי על בימת הספרות העולמית.
מוצעת לך בזה רשימה ובה כ 50-ספר. רובם ספרים חדשים הרואים
אור לראשונה בשפה העברית. בחר 10 מהם ע״י סימון xבריבוע

ושימת 50 הרומזיט ־ ונחיוחו. נ חו 10 וגה
...ואדה הפרסי
בחר ל ן שניים מהם. ערן
הפרס של 2ס פ רי ם מ תו ך
ר שימה זו כ־ 4ו ל״י.

דו״ח צ׳פמן
הים האכזר — ג. מונסאראט
טירת הגאווה -פרנק ירבי
משפט הרצח — רוברט טראוזר
אהכה כמחכוא — אח־אן האנטר
-א. וואלס

מורשת התשוקה -

רוברט וויילדר
— הרולד רובינם
השאפתנים אנג׳ליק — סרג׳יאן גולון
אנג׳ליק והמלך -סרג׳יאן גולון
שלוש אהכות -א. י .קרונין
אשליות א׳ — ג׳והן אוד,רד,
אשליות ב׳ — ג׳והן אוד,רה
סערת החיים — ג׳והן אוד,רה
כמערכולת אהכה א׳ -

הרמן ווק
כמערבולת אהכה ב׳ -
הרמן ווק
אהכת זר — הרולד רובינס
פאריש זעקת הפמנרים -

— מילדראד סאבאג׳
וזילארד מוסלי

ברפ ת מו ע די םלשמחה -

אהבה במבחן — ג׳וליה פטרקן
אהבה ב שנחאי -
מורים דקוברה
אחוזת האמיצים -פרנק ירבי
אהבותיו של טייס -
תיאודור פראט
אילונה וכ ת ה — האנס האבר,
איש הפלדה — טיילור קולדודל
אסתר קוסטלו — נ. מונסאראם
אילונה — האנס האבר,
אני וילי סאטן— קונטין ריינולדם
אנה פנ ת ה האהבה -
הרולד רובינס
ביתן הנשים -פרל ס. בוק
כ צב ת הקנאה —
בן־אמם ויליאמס
כ צב ת הת שוקה -
תיאודור פראט
ב שליחות נועזת — יאן סטוארט
גבע ת האהבה — האן סויין
דו־קרב במצולות ים -
א. מקלין
דרכה של אשה א׳ -
טיילור קולדוול
דרכה של אשה ב׳ -
טיילור קולחזל
האיש ללא כוכב -
הרולד רובינס
ה כנו ת לבית כקסבי -
מ. רוזמונד
הטיסה הגורלית -ויקי באום
המאבק לחיים -
פרנסס ארבי גאלנטי
המבחנה הגורלית -
יאן ססיוארם
המצודה י -א.י. קרוניז

הפרידה האחרונה -

תאריך..:

לכב׳ הוצאת ספרים מ. מזרחי

ד. דה מוריאה
-ליונל שפירא

רח׳ לוינסקי ,67ת״א, טל 621561 .
אני ד,ח״מ מזמין בזד, אצלכם את הסדרות
הרשומות בשורות שלא מחקתי•) כדלהלן:
2ספרים :
אלבום וספר על מלחמת ששת הימים

ג. מטאליוס
חיים בצמרת — ג׳והן בריין
כה גדול — עדנה פרבר

תשלום
חד שי

הששה ביוני

כיסופי ההרפתקן -
לוטי קראץ

מיקה וזלטארי
— אירווינג שאו

פרנק סלוטר
— אמיל זולה
פרנק סלוטר

סימטאות החיים -

הרולד רובינם

— 38ל״י

ר. מייסון
א. י .קרונין

רוח אהבה — דפנה דד. מוריאה
תני לי את אהבתך -

ויידמו ג׳רום

— 8.ל״י 40— 1ל״י

קסאודה דודמונטפן

— 5.ל״י

• נא למחוק את הבלתי מוזמן.
הנני מתחייב לשלם לכב׳ את ס״ה מחיר הספרים
שהזמנתי כנ״ל ל״י. בהתאם
לתנאים המפורטים בטבלת התשלומים, מצורפת
בזה מקדמה בשיק/המחאת־דואר בסך
...ל״י. הנני מקבל על עצמי התחייבות
זו במלואה ומבקש כי תראו בה שטר התחייבות
על כל הנובע ממנו. אני רושם לפני
כי הנכם מתחייבים לשלוח לי בדואר את
הספרים שהזמנתי לפי המפורט במודעה זו
תוך 31 יום מתאריך קבלת הזמנה זו במש־רדכם.
רשאים לחתום מגיל 18 ומעלה).
שם משפחה פרטי.
הכתובת המלאה
ציין מקום מרכזי בקרבת ביתך..

א. מקלין

5-ל ״י

10 רומנים
ונוסף פרט 2רומנים ללא תשלום
— 48.ל״י

ננה

המחיר

תשלום 1
ראשון |

יתרה

מורולתע? ^¥רו1ולם
תיאטרון עי ש היוולדו
הכבוד יהו־

פייר אנג׳לי עומדת להתחתן טם
רם גאון. כולם אומרים את זה. אפילו
יהורם גאון שותק כששואלים אותו, ורק
פייר אנג׳לי אומרת שהיא לא שמעת על זה.
בסופו של דבר היא תיאלץ להיכנע לדעת
הרוב.
״אני לא שמעתי שאני עומדת להתחתן,״
היא אומרת ,״אבל אני מוכרחה להגיד שא)ף
פעם לא הייתי מאושרת כמו עכשיו.״
היא מלווה אותו לכל הארץ, היא הולכת
אחריו לשער־הנגב, לעמק הירדן, לאמפיתיאטרון
של צמח, ליגור, בכל מקום היא
שומעת שוב ושוב א,ת הטקסט של קזבלן
והיא יודעת אותו כבר בעל־פה.
בין כל הריצות אחריו ואיתו היא הספי־

ביום הראשון האחרון, בהצגת הבכורה של
מטאור, בתיאטרון הקאמרי, היתד, לקהל הזדמנות
לראות דבר מעניין.
המסך נפתח, ועל הבמה עמדה בחורה
ערומה, עירום ממש, לא עירום של התיאטרון
והקולנוע העברי, לא סדין שמגלה את
קצות האצבעות של הרגליים ואת העצמות
של הכתפיים, לא מגבת, לא חלוק שקוף.
עירום ממש.
הקהל ראה את האחוריים של העירום הזה•
אותם שנתמזל מזלם וישבו בשורות הראשונות
1מצד שמאל וראו גם קצת מה שיש
מלפני העירום הזה, ואחר־כך העירום לבש
חלוק ויצא מן הבמה.
מאורע גדול בתיאטרון העברי. בפעם האחרונה
שקרה דבר דומה, להבדיל אלף הבדלות,
זה היה כשברכה נאמן הראתה את
הרגליים שלה בהצגת בואינג בואינג בתיאטרון
הוורוד. אבל מובן שאין מה להשוות.
עכשיו כולם רוצים לדעת של מי זה. ולא
יודעים שהעירום הזה לא ניתן להכרה מקרוב,
משום שהוא שייך למרים גברי־אלי,
אשתו של איש הסרטים אוריאל
גבריאלי, ואמא לשלושה ילדים.
בהצגה היא לא אשתו של אוריאל גבריאל,
אלא אשתו של שמעון בר, שמצייר
אותה בהתחלת ההצגה. שמעון די נבוך
דווקא מהאשה הזאת שנתנו לו .״זו הרגשה
משונה,״ הוא אומר ,״לעמוד מול אשד, ערומה
לפני תשע מאות צופים.״
גם היא די נבוכה מזה. היא ניסתה בהתחלה
להתמקח עם הבמאי, ליאונרד שמקל,
ולהשיג ויתורים, שיוותר אולי על חלק
מהאחור. אבל הבמאי, שהוא ידיד אישי של
8.מחבר המחזה, צד! רנמט, אמר שזה נוגד
את רוח המחזה, הודיתורים הללו.
ויתרו לה בכל אופן רק על החלק הבולט
ביותר בחזה. כיסו לה את זה בפלסטרים,
בצבע העור. זה אמנם לא מכוון לקהל, כי
הקהל ממילא לא רואה מה נעשה מלפנים,
אבל זה מכוון לשמעון בר.
ומה נותר לה עוד לעשות? לשמור על
זה פייר אנג׳לי וגאון
קה גם להיות איתו בארוחת־ערב אצל אמא
שלו, והוא התרגל כבר לקרוא לה אנה
מאריה כי כולם קוראים לה כך.
ההשפעה הרוחנית שלו כל כך גדולה
עליה שעכשיו, לאחר גמר כל קטע בהסר־טה,
היא. מחלקת לעצמה מחמאות בעברית
ואומרת :״כל הכבוד!״
נעורים שייקה אופיר נראה בזמן האחרון
כל כך צעיר. הוא נראה פתאום בלי קרחת.
כל הקרחת שלו נעלמה.
הוא נראה פתאום עם שיער חלק לגמרי,
לא מתולתל, לא מקורזל, ועם
פנים צעירות של בחור בן עשרים.
כולם יודעים שיש לו אשה צעירה ויפה,
וכולם יודעים שיש לו בן צעיר,
אבל מה זה שייך לוז
כשמסתכלים עליו טוב רואים שזה לא
הוא. זה הפיאה הצעירה שלו שנראית
כל כך צעירה.
זוהי בעצם רק חצי פיאה, לא פיאה
שלמה, משום שלשייקה יש רק חצי
קרחת, לא קרחת שלמה.
וכששואלים אותו מה עושה הפיאה
על הראש שלו הוא אומר שבכלל אין לו
פיאה על הראש; ומה שרואים בכל זאת
על ראשו, זה שייך לסרט כרישים בכינרת.
הוא חובש אותה ברחוב כדי להתרגל,
ולהרגיל את הקהל.

וזו׳ ב ר

קצת הצניעות שעוד נותרה בה, לכן היא
מתנגדת בכל תוקף שפועלי הבמה יהיו על
הבמה בזמן שמתרחשת הסצינה הזאת.

למרים גבריאלי תחרות קשה בהצגה בקט,

ובתור מתחרה הם לקחו את גאולה נדני.

היא צריכה להיות הנערה המתעלסת במיטה
עם המלך ר,נרי, אותו מלך ואותה מיטה בה
בילתה ורוניק ונדל בסרט באותו שם.
רק שוורוניק ונדל עשתה את זד, עם פיטר
אוטול, וגאולה גוני תצטרך לעשות את
זה עם עודד תאומי. אני מקווה שאתם;
מבינים את ההדבל.
והתיאטראות הקטנים כמובן לא רוצים
לפגר אתר ד,קידמה של התיאטרון הגדול
ולכן גם הם החליטו ללכת באותה דרך.
במחזה השלום של אריסטופנם הם יכניסו
מתחרה קשה לשני התיאטראות האחרים,

מרים גכריאלי לנובח שמעון כר
עד פתיחת המסך היא מסתובבת בחלוק,

וכשהמסך נפתח, מותר רק ליוסי ידין
ושמעון בר להיות על הבמה. לפועלי הבמה
אסור להציץ מבין הקלעים. כאילו שהם לא י
יכולים לקנות כרטיס ולראות זאת מהאולם.
אומרים שתיאטרון הבימה עומד לעשות

ב ש בי לי !

״אז מה אם אני שוכבת עם מלצר?״ שואלת כרכה נאמן. השחקנית הסקסית של
התיאטרון העברי, נכדתו של הרב מוהליבר. בעצם זה לא הדבר היחידי שהיא עושה
בזמן האחרון. היא קיבלה את תפקיד האשד, של הנרי השמיני בבקם, והיא עובדת עכשיו
קשה בחזרות. את זמנה הפנוי היא מנצלת לפי ראות רוחה .״אז מה?״ היא שואלת.
״הכרתי אותו לפני חדשיים, הוא עובד בתור מלצר. קוראים לו אברהם א רכיכ-״
היא מספרת ,״הוא היה יפה,
משגע ממש.
״חשבתי שזה יקח יום,
יומיים, כמו עם כולם, ואחר
כך יגמר, אבל יש בו משהו
חוץ מהיופי.
״קודם כל הוא ראשון
שאני לא שולטת עליו. לפני
שבוע כשרבנו וזרקתי על
הארץ בקבוק חלב, אז הוא
העיף עלי מבט כזה ואמר
לי, :תוך שתי דקות תנקי
את זה.׳
״ניקיתי כמו צצק׳לה. אני,
שבעלי, רב־סרן בצנחנים היה
שוטף אצלי את הרצפות, כשהיה
חוזר עייף ורצוץ מסדרה.

השטויות האלה על
טורפות גברים זוהי רק
בדיחה ולא יותר.
״אומרים עלי שאני טורפת
גברים, זוהי שטות. אנחנו
מחפשות גברים. לא טור־פות.
״החלפתי
גברים בלי סוף,
אבל מר, שהם לא תופסים
כרכה ואדרהם
זה שזה רק בגללם, כי הם
פשוט לא שווים כלום. זה
מה שכולם לא מבינים. כי אשד, מפסיקה לחפש ברגע שהיא מוצאת את הגבר שלה.
״ד,יתד, תקופה שהסתובבתי בדיסקוטקים, בקליפורניה ובדיזנגוף. בכולם שיממון
מוחלט. ושם בטח קשה למצוא גבר וכשמוצאים אז רובם מופרעים.
״הצרה היא שכולם מדברים על מין, בקאמרי בהבינזה ובוורוד, אבל אף אחד לא
יודע מד, זר, לעשות מין.״

והם אומרים שכיוון שכל דבר שהם עושים
הוא יותר מושלם, לכן גם העירוס שלהם
יהיה יותר מושלם.
החזיות בשבוע שעבר נתגלו מאחורי הקלעים
של הדיסקוטק מיני קלאב, שתי חזיות,
עטופות היטב. חזיות מלאות תחרים,
וורודות, ומבושמות.
הן היו מיועדות לחברי להקת המפלצות,
והיתה עליהן, לשם כך, אפילו
הקדשה, ובהקדשה היה כתוב :״אם
אתם רוצים להשיג את מה שיש בתוכו
אנה התקשרו וכאן ניתנה כתובת
ופרטים נוספים.
המפלצת יקי יושה, בן השש־עשרה,
הלומד בבית״ספר משלב, לא כל כך נדהם
מזה, למרות שבגילו הוא בעצם
עדיין לא צריך לדעת מה זה.
הוא אומר :״אנחנו רגילים למצוא כל
פעם חלקי לבוש אצלנו. בדרך כלל משאירים
לנו מטפחת או עניבה. הגיע הזמן
לקבל גם חזייה, מה ישו״
הוא נראה מתאים לתוארו. יש לו
שיער מגודל בלונדיני והוא לבוש בצורח
ביטלית. לא מזמן זרקו אותו מגימנסיה
הרצליה, ועכשיו הוא לומד בבית־ספר
ערב.
הבחורות משתגעות אחריו, למרות הכל.
הוא בטוח שזה בגלל הקסם האישי
שלו, ומסביר שגם התואר מוסיף הרבה.
כי תוארים זה דבר חשוב בחיים.
לחבר שלו, אודי קדישזון, באופן
יחסי אין בכלל שערות, משהו באורן
של כמה מילימטרים, ממש בושה. הוא
לומד גם כמו כל ילד טוב בגימנסיה
גאולה, וזאת הסיבה שהוא לא יכול
לגדל שיער ארוך. הוא סובל מזה מאוד,
ויש לו רגשי נחיתות.
השלישי ביניהם, מוטי לוי, מתקן
את הרושם. הוא מגודל שיער, ומגודל
פנים, והוא לומד בבית״ספר אקסטרני
כמו חברו הראשון, והוא נחשב לבחור
פרוע מבחינת שיער ומבחינת אופי.
כל השלושה חללו לא מסתפקים במציאת
חזיות, הם מתכוננים למצוא
דברים הרבה יותר גדולים, אבל הם מחכים
קודם עד שיגמרו להיות קטינים.

5 106 61119 11)111* 1011011 חז¥11110¥

תכשיר חדש לשער

ע שי ר בוי ש מי גי ם
:^ ,ומזיודרךהשר שי בו.

*תו 8ו\ 1¥111

• ^ 1.0*100־106 8100 8811
,ן ך מבריא ומעשיר את כל

| * סוגי השער בשלוש דרכים:
^ .1מכיל 8£801.ז *8ק העשיר בויטמין
1והחיוני לצמיחת השער ובריאותו.
.2מכיל יסוד מיוחד נגד
קשקשים ולכלוך העור.
ג. שומר על המראה החיצוני
של השער בטבעיות
אינו׳דביק או שמנוני.
הסתרק מידי בוקר
עם $ו!80ו!\#:
10*100־100 8100 8811
והענק לשערך
גמישות, שפע ובריאות
ואת הניחוח המיוחד
של מוצרי 10 810
להשיג בשני סוגים:

לשער יבש או רגיל.

מיוצרע ׳ יבלמוןבע״ מתל ־ אביב. המפיציםחב ׳ נוריתבע ״ מ

תל־אביב

העולס הזה 1573

מה קורה לצעיוה ישדאלית ממוצעת כאשר היא מטיילת לבדה בגדה?

ך* ישראלים ככר התרגלו לשטחי־הכי־
( \ בוש ולירושלים העתיקה — אבל האם
תושבי־הגדד. התרגלו לישראליות?
רציתי לבחון את הדבר. הלכתי הביתה,
עשיתי תסרוקת מזרחית, לבשתי את בגדי
ההדוקים ויצאתי לבדוק איך מתייחסים בעיר
העתיקה בירושלים לישראלית מודרנית.
בהתחלה לא קרה שום דבר. רק מבטים
סמויים הועפו לעברי. התחלתי להרגיש בטוב,
ביקשתי ממוכר קטן שימכור לי אפרוח.
אבל הנער התעקש :״אפרוח — 25
אגורות.״ זה נראה לי יקר, ואז הגיח סוחר
קטן אחר, מחמוד עלי שמו, והסביר לי בערבית
:״אפשר להשיג ב־ 15 אגורות — אבל
רק כמה אפרוחים ביחד. אחרת האפרוח
יתגעגע יותר מדי.״
סירבתי, אך הצעתי להזמינו למשהו. הוא
סירב. קניתי לו ארטיק, וזה היה כמעט

סופי. המוכר הגדול התחיל לצרוח עלי בצעקות
גדולות, אסר על הקטן לקחת את הארטיק.
ברחתי.

הכפיל
של שריה

א הרחק משם, בסימטד, אחרת, שכנה
/על הכביש חבורה גדולה — או אולי
מוטב להגיד עדר של זאבים. מה אני אומרת
זאבים? נמרים• הם הסתכלו אלי בצורה כזאת
כפי שאני כבר לא רגילה מזמן.
ניסיתי לעבור — ולפתע חסם כיסא את
דרכי .״תפאדאלי!״ אמר לי אחד מבני־התש־חרות.
בלי הרבה בעיות ישבתי — בטוחה
בעצמי, משום שהצלם עמד לא רחוק והשגיח.
מייד
רצו כולם להזמין לי כל מיני דברים.
סירבתי באדיבות. בכל זאת הביאו קפה
ובאסבוסה מתוקה. התכבדתי. מסביב הצטופפו
בחורים, הסתכלו בחורים מהחלונות,
ישבו בחורים. הרגשתי כמו בהרמון הפוך.
ראיתי שהבחורים מעשנים נארגילה —
וביקשתי סיבוב. הם סירבו, באדיבות וקצת
בפחד. ב־ז־ויר עמד ריח מתקתק. המשכתי
לבקש לש״א — ולפתע שתקתי: הבנתי ש־

מבט מלמעלה

אני יוצאת לסיקור דעת־הקהל בגדה ובעיר העתיקה
על האשה הישראלית המודרנית ונתקתל ישר מההתחלה
במבט משועשע של נבר צעיר הצופה בי מעל לגרם מדרגות המתפתל בין החוסות

הודיתי לו יפה — ולאכזבתו נאלעתי לקום
וללכת.
אני רק מקווה שימצא אשד. יפה וטובה
תמורת לא יותר מאלפיים לירות.

מבט קר ומלא־שיגאח
^ 0כין חומות העיר העתיקה לא נגעו
>£בי, התנפלו עלי דווקא — הסדרנים היהודיים
ליד הכותל המערבי.

מאת

ליל אורב
אולי הם מתנגדים משום שאין הם מעשנים
דווקא טבק טהור.
פגישתי הבאה היתד, עם עומאר שאריף.
אם לא הוא — היה זה הכפיל שלו, אמין
בן ד,־ .23״האם את לא יודעת שאצלנו לא
יושבים כך ושותים קפה?״ שאל אותי בער־בית,
בחומרה רבה. השפלתי עיניים והבטחתי
לעצמי רק לשתות תה.
״אולי את מוכנה להתכבד גם אצלי ב-
בית?״ היתד. שאלתו הבאה. נעניתי בחיוב
— והתחלתי לחפש במבטי, בייאוש ממש,
אחר הצלם שנעלם לפתע. בסוף גיליתי או-
תו, מבזיק מאחרי ערימה של תמרים ותאנים.
רמזתי
לו — ולאכזבתו הרבה של אמין
עלינו לדירתו שלושתנו.

חמישיס אלף מוהר

מנם מהצד

היתה מנת־חלקי
השכיחה בסיור,
כפי שעושה זאת הגבר, הצועד מאחורי.

*** ע ה שעליגו״בחדתהמדרגות, נפתחו,
* /כבדרך־פלא, כל הדלתות. עיניים גדו־לות
הסתכלו במחזה הבלתי־רגיל, מן החשכה.
״נארימאן!
קהוזה!״ צעק אמץ, כשרק נכ-
נסנו• אחיותיו של הבחור הגיחו מחדר
סמור, הכינו קפה. אמין עצמו שלף את ה-
כיבוד מן הארון, בתנועת־יד אבירית: חבילת
ביסקויטים תוצרת פרומין.
ישבנו, אכלנו ביסקויטים ושתינו קפה.
שאלתי אותו כמה זה יעלה לו, כשירצח
לקנות לעצמו אשה .״המוהר עולה בין אלפיים
לארבעת אלפים לירות שלכם,״ הגיב.
אחר־כך הסתכל בי במבט רב־משמעות והוסיף
:״אבל בשביל אחת שיושבת פה בחדר,
הייתי מוכן לשלם אפילו חמישים
אלף.״

הם ניגשו אלי, צרחו עלי, כיפתרו לי את
כל הכפתורים, קרעו אחד מהם, ורק אחר־כך
עזבו אותי במנוחה.
מן הכותל הביא אותי הסיור שלי לקבוצת
אנשי מישמר הגבול, שחנתה באחת ד,סימ־טאות,
ליד החומה. הם היו בחורים יפים —
והסתכלו עלי בהתחלה בחשד רב, בעיני התכלת
והשקד שלהם.
פשוט — לא הבינו בדיוק מה הייצור
הזה, הנראה כמו ערביה, מדבר ערבית ובכל
זאת טוען שהיא יהודיה. נאלצתי להראות
להם תעודות.
שומר־סדר אחר, הרבה פחות נעים, ניצב
בפתח רחבת הר־הבית, הוא שטח מיסגד
עומאר. הוא העיף בי מבט קר ומלא שינאה•
חשבתי שאני חשה סכין על צווארי וברחתי
מהר פנימה.

דרך בלי יהיה אבל

חזרתי, הסתובבתי, פילחתי לעצמי
בין ההמון השותק ומסתכל, מסתכל
סוף. יישרתי את המיני שלי, אולי
ארוך יותר אם אמשוך בו, חשבתי.
החצאית נשארה קצרה מאוד.
לפתע, ראיתי את הצלם בקירבת־מקום,
וחשבתי שהעולם פתאום יפה. המשכתי ללכת
מהר על הכביש — והפעם חסם את דרכי
נהג־פולקסוואגן, כפול־שיניים.
העפתי בו מבט אחד ואמרתי לעצמי לא,
תודה! דילגתי למידרכה השנייה, כשכל ההמון
המסתכל, מסתכל, ממשיך להצטופף
מסביבי. בין השורות הסתובב נער־חמד ו־זימזם
תחת שפמו, בשקט :״חמישים לירות,
חמישים לירות...״
ממש נעלבתי. ואני תמיד חשבתי׳ שאני
שווה יותר.
הרחק יותר שוב הגיח השברולט השחור.
ניסיתי להתעלם מזה, ואז ראית את בחור
50 הלירות. הפעם הוא הציע שישים.
לא עניתי, ואז הוא ביקש להתעניין —
מאיזה בד עשוייה הקצרצאית? כיוון שהיתר,
זו התעניינות המלווה בתנועת־יד, שאיימה
להתקרב יתר־על־המידה, לקחתי את הידיים,
את הצלם ואת המכונית וברחתי סופית מן
השטח.

עין מול כיד
** ירושלים המאוחדת נסענו הלאה,
0לרמאללה הערבית — לאחר שהספקתי
להחליף את בגדי הצנועים בחצאית מיני נועזת,
ולאפר את פני ביסודיות רבה יותר.
ואומנם, קבלת־הפנים אותה ערכו בני רמאללה
לקצרצאית שלי היתד, סוערת ביותר.
עוד לא הספקתי להיעצר ליד דוכן כדי
לאכול פלאפל — וכבר סובבו אותי המונים־
המונים. איש לא אמר מילה: אבל כולם
הצטופפו קרוב־קרוב, והסתכלו ממש עין־
מול־ברך, על הקצרצאית הירוקה ועל סנדלי
אברהם אבינו אשר נעלתי.
העסק התחיל להיות לי לא נעים. התחלתי
לנוע במהירות של 50 קילומטר על הכביש
— וכמעט נידרסתי על־ידי שברולט שחור,
מבריק וחייכני.

אבל נרגעתל רק ליד
אנשי המשטרה־הצבאית
שכיבדו אותי בחבישת כובעיהם.

צחוק בצו

ספרים
מקור
ה א לו הי ם

ה מכונ ה

האיש משם (מאת יצחק ב ך 1ר; הוצאת
עם עובד; 172 עמי) סיפור מצויין של

סופר צעיר 31 הפורש ביריעה רחבה את
ריקמת היחסים בין יהודי לערבי.
היהודי הוא חייל משוחרר ונכה (גידם יד
שמאלו) מן הצבא הבריטי, הנקלע לרכבת
האחרונה מקאהיר לתל־אביב, ערב מלחמת
העצמאות. הוא נתקע בעיירת הגבול א( .אל-
עריש, קרוב לוודאי) ,שם הוא הופך לבו־חסותו
של הרופא המצרי הצעיר מישל סרג׳.
הדוקטור המשכיל והנבון מחביא את היהודי
בביתו של סוחר התמרים נוואד, בעל
העבר אפוף המיסתורין, אב לבן תמהוני,
עזיז, ולשתי בנות יפהפיות ובשלות— ,
נאיפה ודהינד״
תקר. על רקע אשלוי ת ניצחון ערבית,
ולאחר מכן הבוסתעריהשלמה, מתקיים משיח
בלתיטהק כמעס בין הרופא לנכה,
א 8מ ל ־זן תז מנו הפנוי, בין השאר, להתעלסות
עם נאיפה הצעירה ולשכיבה של
יייזש עם וחינה, שהיא ארוסתו של הרופא. ן בשלב זה קרה לסופר, יליד כפר־יהושוע,
תקר רציני. אולי נבעת מן העובדה של המעילה
באימון — שהיהודי שוכב עם הארוסה
של הרופא מיטיבו, או אולי לא התלהב
מן הרעיון שיהודי שוכב, בסערת התשוקה,
עם ערבייה.
מר, שלא תהיה הסיבה, לפתע שולף בך
נר, כמו שנהגו היוונים הקדמונים, באשר
לא עלה בידיהם לספק סוף מתקבל על הדעת
למחזותיהם, את האלוהים מן המכונה,
והכל מסתדר. כל האבנים של הפסיפס נופלות
למקומותיהן.
והואיל ואין להניח כי בן־נר ביקש לכתוב
סיפור בלשי, ודאי מותר לגלות כי די־נוואדים
הם יהודים וכי אחרי שורת הרפת״
קוה לא נעימות זוכר, החייל היהודי הגידם
להיגאל ממצוקתו כאשר צד,״ל נכנס
ל־א. ואז נגמרות כל הבעיות שלו.

למכירה בתנאים נוחים ובתשלומים
בכל סוכנויות ״ ומפה ״ בא ידי
ת ל ״ א בי ב •
מכירה:
סוכנויות
.צבי״ ,הסדנה ,6גבעת הרצל, טל:821865 :
״ם.ג. חברה להשקעות* ,השרון , 10 מל :
. : 31755 קטנועי מרבד׳ ,המסגר ,78 טל :
:36248״פלונסקי״ ,צ׳רניחובסקי ,1טל :
:621796יפו - :אחים עובדיה ,-שדרות ירי־שלים
,46 טל : 829998 :י רו ש לי ם :״מרכז
נוע ,-אליהו שפעא , 11 סל. : 26811 :קל־נוע״,
יפו , 167 טל :26167 :חי פ ה :״אורבוך״,
זבולון , 1טל :63319 :״כוכב שבים״,
שדרות הכרמל ,37 טל ; 532957 :א ש דו ד :
״דלסיוז״ ,מרכז מסחרי א׳ : 13באר * שכן ן :
״ליסאור ,-גרשון ,29 טל ; 3194 :״שלמה,-
סדומסלדור ,44 טל : 3628 :גבעתיים :
״קט־גל״ ,כצנלסון, 129 טל :724270:חדרה:
״אהרונוב ,-הנשיא ,25 טל :2667 :״פלדמן״,
הנשיא ,42 טל ; 2670 :ט ב רי ה :״ורדי״,
ככר העצמאות, טל ;20001 :נתניה :
,אושר״ ,שדרות בנימין , 13 טל;3821 :
״סענת״ ,הרצל ,54 טל ; 3852 :״קטנועי חן״,
ספיר ,4טל ;4555 :פתח־תקוה :״בי״ס
לקטנועי טילון״ ,מול בי״ח בילינסון, טל:
; 941634״שולרוף״ ,פינסקר ,21 טל;911574 :
קרית־גת :״אסור ,-קרית־גת ; 31 ראשון
לציון :״רוזנבאום״ ,שד׳ רוטשילד ,25 טל:
;941634 רחובות :״פריצל״ ,הרצל ,138
טל ;952074 :רמתיים :״ראום״ ,דרך השרון
מול המועצה, טל.924295 :

נבב

בבטן המרגל שחדר אל החום (מאת אלי
יוספה*
מקנה ניך:

אויס סאן
מזמין אתכם
מועדון הליל ה הבינל או מי

״אקר 1פ 1ל׳

עזר ברקמן; הוצא,ת רנסאנס; 159 סס׳)
משד, זלוף, יהודי יליד סוריה ותכשיטן לפי
מיקצועו ונטייתו (*מעין מנהל־בנק, כומר,
פסיכיאטור ורואה־חשבון -גם יחד) מחלים
לסיים את הקאריירה שלו כנער־שעשועים
בינלאומי, מתאגרף ונהג־מכוניות־מירוץ, ומעמיד
עצמו לרשות השירות החשאי הישראלי.
ואז
הוא מצליח למחוץ, עוד ביתר יעילות
מאשר הצורה בה חיל־האוויר הישראלי מחץ
את חילות־האוויר הערביים, תוך זמן קצר
ביותר ובמהלומד, אחת, את שירותי הריגול,
הריגול־הנגדי והחבלה של כל ארצות־ערב.
כת המפקד מכיירות. זה, שמדי
פעם, כאשר הערבים כמעט מצליחים ללכוד
את הסוכן זלוף, הוא מחוייב ״להיכנס ל־חדר־השירות
ולשחרר את הלחץ הנורא בבטנו״
זד. מחיר קטן עבור הצלחות כה
מסחררות כהצלחותיו של זלוף.
ובכלל, מד. עוד צריך לדרוש מסוכן חשאי
ישראלי המוכן לשם קידום משימותיו לשאת
לאשר. אפילו את בתו של מפקד משטרת
ביירות ושנשקו האישי הוא, לפעמים, מח־רוזת־תפילד,
של חרוזי־עינבר, שאינם חרוזים
כי אם רימוני־יד ננסייסז

יפו העתיר,ח כין פלין*-לחמאם

פ חו ת קוגי א ק

בתכנית:

א רי ט ס אן
1£1א 1ט ^ 0מ £31 מכ<מ 0זו\ 0מ 8

הרקדנית האורינטלית
הזמרת עליזה עזיקרי
החקיין רולו
17ס ט1
הזמרת הצרפתיה
הזמר הלל
שתי תזמורות ריקודים מעולות

כניסה — 14.ל״י כולל ארוחת ערב, ומשקה ראשון!
כולל כל המסים.
נא הזמינו מקומות מראש בטלפון .828255

שיו*ח11 6ס ו ; )

ספרם של רנדולף ווינסטון צ׳רצ׳יל,
מלחמת ששת־הימים, הפך לרב־מכר בארץ
(בר, תורגם אף לרומנית וערבית) ובעולם.
רק שעכשיו, כאשר נרגעו הרוחות, החלה
הביקורת מטפלת בסיפרי־הבזק של
מלחמת־הבזק וששת הימיס של הצ׳רצ׳ילים
יצא בשן ועין.
שבועון החדשות האמריקאי סיים, למשל,
שקטל את הספר (״ההיסטוריה היהודית מחורבן
הבית עד ל־1967״) הזכיר למחברים
שאבי המשפחה, וינסטון הגדול, היה נוהג
להסביר כי הוא רגיל להכניס לנאומיו יותר
מאשר קונייאק.
ומוטב היה, לדעת מבקר טייס, לו צאצאיו
היו מכניסים לסיפרם יותר מאשר סתם מלים.
העולם תזה 1573

עוד לפני שלוש שנים היה ג׳ון ריצ׳
ארד סטפורד אמריקאי רגיל, אפרורי,

ויטנאם האחרת
ויטנאם היא ארץ של כאב, של דם,
של הפצצות ושל מוות.
אבל יש גם ויטנאם אחרת: ויטנאם
של אהבה של יופי ושל סכס.
זוהי הוויטנאם שסיפקה לז׳וזי רי-
מאלדו את אמה, ויטנאמית צעירה שנישאה
לצרפתי.
התוצאה: אחת מדוגמניות־העתיד הנחמדות
והדינאמיות ביותר המתחילות להסעיר
את לונדון ופאריס.
ז׳וזי ( )20 בילתה את עשור חייה הראשון
בארץ־האש. אחר־כן ובחיפזון״מה,
עברו הוריה לפאריס.
ז׳וזי חונכה על־ידי בתי־הספר העמי 1

מיים והתיכוניים של עיר־האורות, והיא
הסיקה מזה שתרבות צרפת ורקע אב־זוטי
לא די בהם כדי להצליח בחיים.
״החלטתי ליהפך למשהו מועיל באמת,״
היא אומרת עם חיוך מקסים
ומיסתורי .״לדוגמנית עירום, למשל.״
אבל זה לא היעוד שלה בחיים. מה
שהיא באמת רוצה להיות — זה שחקנית.
משום
כן, היא מתגוררת ברובע״הבו־הימה
הלונדוני צ׳לסי, ומחפשת ג׳ובים
כדוגמנית־אופנה. וגם מוצאת אותם.

עירומה, אנל רוהדת
זיזי דנמד היא שחקנית קולנוע וטלביזיה
מכובדת מאוד. וגס באלרינה בלתי־מבוטלת.
זיזי
היא גס האשה הכי מתפשטת, על
המסן הקטן של הטלביזיה הצרפתית הממלכתית.
0היא
עושה את זה בכל מיני צורות:
בידו של הקוף קינג־קונג, הענק, שם היא
שרה — במערומיה — •הוא ראה אותי בלי
בגדים,״ להיטה החדש.
• היא מדגימה את זה, ללא נל בגד,
לצידו של זמר־הלהיטים המטורף, נינו
פדר, איש ״ראית את מירזה?״ ,שיחד
עימה הוציא עתה לשוק להיט חדש :״טוטור,
אינן צודק.״
• והיא שרה. עירומה כביום היוולדה,
אבל מבעד לצעיף עבה, את ״איני מסוגלת
לתת לך דבר, זולת אהבתי׳.
אבל היא עושה את כל זה בתנאי אחד —
שתוכניותיה יכללו גם הצגת־באלם, בבימויו
של בעלה, הכוריאוגראף רולאן פטי.
״כי אינני עושה שום דבר בלי הסכמתו
המפורשת של בעלי,״ מצהירה זיזי ז׳נמר.
״אני אשה ניכנעת, משועבדת לבעלה —
ואני שמחה שאני כזאת.״

וממוצע.
ואז בא ללונדון והחליט להתעשר.
גברים אחרים לובשים, כשמחליטים דברים
כאלה, חליפות מגוהצות, מנסיוס להיות
הגונים ורציניים כלל שאפשר. ג׳ון ריצ׳ארד
סטפורד עשה בדיוק את ההיפך•
הוא החליט להתעשר על־ידי כך שימכור
ללונדונים — וגם לתיירים מכל הארצות,
כולל אמריקה — את עולם הביטניקים.
הוא עושה זאת בערך כך :״בואו וראו
את לונדון הסוערת כמות שהיא באמת!״
צורחת מודעה בעיתוני־התיירים. וכשהדגים
בולעים את החכה — מראה להם סטפורד
בדיוק מה שהבטיח — לאחר שהוא עצמו
מביים את לונדון הסוערת.
אורגיות, נשפיות־חשיש׳ קבוצות־מין המדגימות
מחזות פורנוגראפיים — אלה יק
חלק קטן משרשרת־המופעים שהאמריקאי
הצעיר ( )24 מארגן עבור לקוחותיו.
״במיוחד יש ביקוש, השנה, לישראליות
מתהוללות,״ אומר ג׳ון, כששואלים אותו
איזה נשים נוטלות חלק באירועיו .״הנה,
למשל, בחורה מעיר הקודש׳ שהפכה כאן
לנערת־פרחים לכל דבר.
״היא גם עוזרת לי במופעים אחרים,

מסיבות מיו
ד וו־נז יניו ת
לכל

ה מיני 0

כשיש צורך. תמורת חשלום רציני, כמובן.״
נערה אמריקאית העוזרת לסטפורד, הי־א
כטי יורטץ, בת ה־ ,19 המתמחה במסי־בות־מין
דו־מיניות .״ואני מתכוונת להגיד
שאני משרתת את שני המיני,״ היא מסבירה
כשפניה הילדותיות מביעות תמימות
מוחלטת.
״אני פשוט אוהכת מין,״ היא מצדיקה
עצמה׳ כששואלים אותה מדוע היא עושה
זאת•

חונקים אותה,
דוקרים אותה,
שורפי או תה

דברים 1עלמא
• גם לנסיכות זה קורה: נת מלו
דניה, הנסיכה מארגרט, מצפה לתינוק
במאי — 1968 הודיעו דוברי זזצר־המלוכה,
השבוע.
אין זו שערורייה: על אף העובדה שהתואר
״נסיבה״ הוענק, בתחילה, רק לבנות־מלכים
רווקות — השתנה נוהג זה לפני
מאות בשנים. ומארגרם, בת ה־ ,27 נשואה
מאוד ומאושרת בחברתו של בעלה הצרפתי,
הרוזן הנרי דה מונפזא, לו נישאה
ביוני . 1967
מה עוד שהנסיכה היא יורשת־העצר, תעלה
לכם המלוכה אתר אביה — אם לא יוולד
לה בן זכר.
• החתיך הארוך• כיותר: מיה!
החתיך שהחזיק מעמד זמן ארוך ביותר?
ללא ספק הזמר הצרפתי ואיש״הקאברטים

מורים שכאלייה.

השבוע, החל שבאלייה במסע־הופעות ה׳
עשויות להוות פיסגת־הכותרת של שנת
היובל ה־ 80 שלו. הישיש המזמר מוסין
לקסום לנשות צרפת — ומקבל, מדי שנה,
עשרות מכתבי־אהבה מבנות 60 שנים פחוו
ממנו.

• כחזרה למערכה: משך שבוע
ימים, ישנה זמרת היד,־יה הצרפתיה הצעירה
סילכי וארטן. היא עשתה זאת מרפאה
אליה הוכנסה לאחר שקיבלה התמוטטוו
עצבים.
לסילבי יש שתי סיבות טובות לקבל הת
מוטסות עצבים: קודם כל, היא מקבלת ע׳
עצמה סדר־יום לא נורמלי, מופיעה בעש
רות מקומות לשבוע.
ושנית — היא אשתו של הזמר־המתפרע

ג׳וני האלידיי.

את השינה נאלצה סילבי לעבור בעל־כור
חה, כחלק מטיפול פסיכיאטרי חדיש, הבו
לתקן ״מצב של עצבנות רבה מדי ועצביו
מתוחים.״
,היתד. זו הפעם הראשונה בחודשים רביו
נתי כמו בן־אדם,״ הודתה סילבי.
ריטה בתחילת דרכה היתד. ריטה רנואר סתם חשפנית.
היא התפשטה, רע ולאט, במועדון הקרייזי הורס הפריסאי — שם באמת שיגער. גברים,
אם לא סוסים.
אחר־כך גילה אותה הצייר־הגאון הישיש, פאכלו פיקאסו. הוא הפך אותה לכוכבת
ראשית של המחזה הארוך שלו, תפוש את התשוקה מן הזנב, שהועלה בסן־טרופז.
שם נאלצה לשבת על אסלת בית־שימוש דמיונית, כששומעים ברקע שכשוך של
מים זורמים.
הופעה זו הרשימה מאוד את הבמאים והמפיקים האירופיים. הצעות רבות הוצעו
לריסה רנואר, לאחר שהשוטרים פירקו את הצגתו של פיקאסו, אסרו את הצגתה
במקום ציבורי. לבסוף, היה זה הבמאי הצעיר פייר כורגאד, שמצא חן בעיני ריטה.
הוא העמק לד, שמונה תפקידים במחזה החדש והניסויי שלו, הנפתח השבוע בסטודיו
של השאנז־אליזה, במיסגרת-הבינאלה של האמנויות, המתקיימת עתה בפאריס.
״הורגים אותי שמונה פעמים,״ מספרת ריטה, המגדירה עצמה ״כשחקנית רצינית״.
״פעם שורפים אותי; פעם דוקרים אותי; פעם מכניסים אותי לארגז־פגיונות; פעם
מחניקים אותי; פעם סתם חונקים אותי; ועוד ועוד.״
לריטה יש שתי שאיפות בחיים: שישכחו שהיא היתד, סטריפטיזאית — ושיגרשו
מצרפת את הביטניקים.
״אני שונאת אותם שינאת־מוות,״ טוענת השחקנית־החשפנית היפה .״הם מקלקלים
את הנוף המוסרי של ארצנו.״

סוף־סוף! העיסקה נגמרה, החוזה ייחתם.
שבוע טוב לעבור דירה, או להכיר דירה
חדשה. הרוגז של השבוע שעבר יישכח׳
לאור הצלחות השבוע. בריאות רופפת, במק21
ביולי — 21ב אוגו ס ט
צת, אבל אם תזהר — זה לא רציני. שקול
מחדש את כל פרשת״האהבים: ואת, לביאה, אל תתני לו לסנודר אותך.

יו! 1

הפעם יש לך סיכויים שהרומן החדש יתפתח
לנשואין — בניגוד גמור לכוונותיו הקודמות,
ייאמר בסוד. לעומת זאת את טיפשה
אם את מבזבזת, השבוע. זה לא יצמיח
20 בינואר — 18 בפברואר
טובה. עסקים עם גבר מבוגר ממך יקניטו
אותך אך יכניסו לך רודה נאה. אם אתה מסוגל — שתוק והסכם לדבריו.

אווגיית־הביזבוז שלך נמשכת גם השבוע. ה־חולמנות
השתלטה על החלק המעשי של
אופייך, ואין סיכוי להוציא ממך עבודה
מתקבלת על הדעת. לעומת זאת, שבוע
19בפב רו א ר — 20במרס
טוב לבילויים, בעיקר בחברה מעורבת. הגברים
בני־מזל דגים עלולים לזכות השבוע בכיבושים נשיים בלתי־צפויים לגמרי.

רומן מסעיר ומרגיז יוציא אותך, לשבוע־שבועיים,
מן המסלול הרגיל. אל תתקוטט
בעבודה — זה רק יסבך עוד יותר את
.--העניינים. ההכנסה שהובטחה לך׳ בשבועותקודמים, תצמיח פרי בלתי־צפוי. הזהר מ21ב
מארס — 20ב אפריל
אשר! נרגנית. את, בת־טלה, קחי אותו מן השערות, אבל ברוך, ברוך!

פרשת־אהבים רחוקה מתחדשת. צפה למכתבים,
ואל תהיה מדוכא ממה שהם מכילים:
גם לה מותר שיהיה מצב־רוח סגרירי.
הורים או אנשים מבוגרים יעשו לך צרות,
21ב אפריל — 20ב מ אי
אבל צריך לנשוך את השפתיים ולהבליג.
בגללם, דוזקא. העסק לא מעלה עדיין רווחים: בכל זאת הוא מתקדם בכיוזן הנכון.

מסע בלתי־צפוי, שישבש את כל הוכניותיך,
וגרוע — או טוב — מזה: את השקפתך
בחיים. אדם עם הרבה כסף ימצא חן
בעינייך. דעי להבדיל אם זה הוא או הרוו־חים!
והעיקר — החליטי, חד וחלק. ברי21ב
מ אי — 20 ביוני
אותו של אדם יקר תעורר דאגה, הרבה דאגה אפילו. אבל סוף דבר יהיה בסדר גמור.

מצאת פרנסה — מצאת טוב. אל תתנו לשאננות
היפה שלכם, בני־סרטן, להשתלט על
טובת־ההנאה ההכרחית. לא כל החיים חלום.
איש שהכרת לאחרונה יקבל עבורך משמ21
ביוני — 20 ביולי
עות חדשה. הזהרי מזאבים, או אולי אינך
יודעת מה זה להזהרז סרב לקבל את הכסף: הפעם זה לא עסק כשר.

זניס ס־־ס

1110

שו1

631111

סוסן 69

חשבת שהשבוע שעבר טוב? השבוע טוב
עוד הרבה יותר. אלה מכם שהיו חולים
או בהבראה — יתאוששו בימעט לגמרי.
אפשר, אט־אט׳ להניח את הים ודות לחיים ס ס
22בספטמבר
חדשים, אם רוצים, אומנם, לשנות את 22ב אוגו ס ט
הרגע.
הקו הנוכחי. תיכנון לטתח ארוך ישתלם ביותר. אל תתפוש את
חוץ מרגע אחד: לרכוש כרטיס פייס. יש סיכויים טובים מאד לזכייה.

ותונח

קצת אור בין העננים. חוזה שקול בזהירות
יכול להוציא אותך מן הבעיות. אל תריבי
איתו, אם אינך יכולה להיכנע — שכנעי
עצמך שאתמנצחת והבליגי. פרשת־קינאה
23בספטמבר — 22ב או ק טו ב ר או אינטריגות נשיות יגרמו לך, בת מאזניים,
כאב־לב נוסף. היזהרי במיוחד מחברתך הטובה. למען הדיוק כדאי מאד גם
להזהיר מחברות לא טובות. וגם מחברים לא טובים. ומכל מיני אנשים.

אל תשמח כל־כך שהיא תלוייה בך. זה
הטבע שלך, לא הצלחתך הגברית. אבל בעסקים
אתה באמת גיבור, אם תשמע להגיון

ולא תגזים. את, תני לו בשיניים, הוא
אפילו יאהב זאת. אם את רוצה להשתכר 22ב או ק טו ב ר — 22 בנובמבר
מכוחך — זה השבוע המתאים. לא תזכי למזל כזה, זמן רב. זה גם הזמן
דאגה.
הנכון לעקרב אמיתי לגמור כמה חשבונות אישיים. זה ילך. אל

החזק מעמד. הבעיות ניראות לך יותר
גדולות מכפי שהן באמת. הבריאות משתפרת.
חלילה לך להמר! תפסיד את המכנסיים.
הלחץ הוא נפשי, לא ריאלי. משום
23 בנוב מבר — 20 בדצמבר
כך, בת־קשת, התאמצי לחיות את חיי היומיום,
ולא את חיי־הדימיון הפורה. בן קשת מוטב לך לא להטיל שום
חיצים. זה יעבור. הכל יסתדר על הצד הטוב. רק סבלנות, סבלנות, סבלנות.

עדיין אתה רוכב על גל־ההצלחה. אל
תתן לזה לסנוזר אותך. להיפך: נצל כל
הצלחה לגיבוש קו שיעזור לך בחודשים
פחות ממוזלים. הכיבוש האחרון שלך לא
21 בדצמבר — 19 בינו א ר
יאריך ימים. הכן את הקרקע למישהי יותר
דינאמית. את, לא תתפשי אותו ואם כן — זהו אסון. שחקי סימולטאנית,
ואת זכאית לקוות שתמצאי, ביניהם, את האחד. בתנאי שהוא לא יהיה סימולטאני.

מאזנ״ס

שן ו 1ע<-

קשח! ־־ס

הססני

לננס !

מנוע יעיל וחסכוני, מרכב יפה ונוח ותוספות הכלולות במחיר
מכשירים ושעונים מרופדת, שמשה קדמית צבעונית להגנה מש
שמשות לרחצה אוטומטית, אורות כפולים מלפנים, זרקור
אחורנית ומגיני טומבונים.
כמה תשלם תמורת קונטסה 1968 עם כל היתרונות
פחות מהמחיר הקבוע כל עוד נמשכת ההנחה בגובה
פרסום: א.

מחיר הקונטסה 3הילוכים
** הילוכים
אצל א. איליו תע שיות בע״מ * ו ה מפי צי ם ה

קן למע
י שראל
ח*יו
ומח שבו תיו
של פי דחח־ ט ד טי ס
הוא נכנם לקולנוע בשריקה. הוא מתיישב
על כיסאו, זורק כמה גרעינים על הראש
של שכנו מלפנים׳ מתחכך בכתפה של
שכנתו משמאל וצועק. :משה, איפה אתה?״
משה עונה לו מהקצה השני של האולם:
•יהודה, אני כאן.״ .איפה חיים?״ הוא מגביר
את קולו כי הסרט מפריע לו. .חיים
על־ידי,״ עונה לו משה׳ והוא ממשיך לשאול
אותו אם יש לו סיגריות, ואיך הסרט.
השכן שלו משמאל מעיר לו בעדינות,
ושואל אותו אולי הוא יכול להנמיך קצת

שכנתו משמאל׳ הגיבורה מתחילה להתנשק
עם הגיבור. למאורע הזה הוא חיכה מן
ההתחלה. הוא מכנים שתי אצבעות לפה
ושורק בכל כוחותיו. .היי, מאחוריך,״ שומעים
את קולו של משה. .תפסיק כבר,״
צועק הפירחח. ,עוד פעם,״ עונה משה.
וכשד,סרט נגמר, הם נפגשים ונאנחים:
.אחה סרט נהדר זה היד״ לא?״
״מתדד &קלי כשהוא לא נמצא בתוך
האולם החשוך של הקולנוע, וגם לא
בין חבריו המגינים עליו׳ הוא מאוד לא
בטוח בעצמו, והוא מסתכל לכל הצדדים,
לא על בן־שיחו, ומגרד את רגליו בעזרת
ידיו הממלאות את כיסיו.
.מדוע אתה מפריע בסרט,״ שואלים אותו.
הוא מחייך במבוכה נוראה׳ מסתכל מסביב,
אולי מישהו יבוא לעזור לו, ואומר:
.סתם, מתחשק לי.״
מנסים לברר אצלו באיזו צורה בא החשק

111113

בונד ויפאניות ב,,אתה חי רק פעמיים״
סיגריה יורה מיל

את קולו .״לא,״ הוא עונה לו ,״איך אתה
חושב הוא ישמע אותי אם אני אדבר בשקט

הוא ממשיך לשוחח עם משה, עד שכמה
צופים נרגזים מעירים לו שישתוק .״מה
יש, מפריע לכם?״ הוא שואל.
״עוד פעם !״ הוא יושב קצת בשקט,
ואחר־כך הוא נזכר בשלאגר האחרון ומתחיל
לשרוק אותו. השלאגר נגמר והוא מתחיל
להשתעמם. הוא שם שתי ידיים על הפה
ומתחיל להוציא משם קולות חולניים.
הדבר הזה נורא מצחיק את משה׳ מהקצה
השני של האולם. שומעים את זה לפי ה־;
צחוק שלו. הפירחח ממשיך לחרחר, ומשר,
ממשיך לצחוק.
ואז, למזלו, לאחר שהוא נואש כבר מ־

הזה והוא נעשה נבוך עוד יותר. .סתם,״
הוא חוזר ואומר׳ ״מתחשק לי.״
שואלים אותו אם הסרט לא מצא חן בעיניו
והוא אומר :״כן, מוצא חן בעיני.״
אז מדוע הוא מפריע? ״כי זה סרט לא
טוב,״ הוא חוזר בו ,״סרט לא שווה, זה.״
איך הוא יודע׳ אם הוא הפריע כל הזמן?
״אני יודע לפי התמונות בחוץ. גם החבר׳ה
אמרו.״
אם כן, למה הוא הלך לראות אותו ״לא
היה מה לעשות, אז נכנסתי לקולנוע.״
הוא הולך לקולנוע ארבע פעמים בשבוע,
לפעמים יותר. בדרך כלל לבתי־הקולנוע דן,
נזרנז׳ מתמיד, אלנבי ואופיר. אבל לפעמים,
בשביל לראות אהבה, הוא הולך גם לבתי־קולנוע
אחרים. אבל להפריע הוא מפריע
תמיד, זה עניין של פרינציפ אצלו. כי ״מה
זה סרט,״ הוא מסביר ,״זה שטויות!״

המ שוכלל ביו ת ר
אתה חי רק פעמיים

06 באה־-פוסונזאים

השייב בפעולה
סיום בברלין

(הול,

*מלזר־י׳לו

סקנדינביה ...החולצה החדישה
באפנה החרפית -ספורטיבית
של ניבה, עשויה מ *!17 לו•
ח ו לצ תסקנדינביה נו ח ה,
חמימהללא מש ק ל, רכה
ונעימה למגע, מתכבסת בקלות
וללא גיהוץ.

אביב; ארצות־הברית) באמת גרנדיוזי. ספינות
חלל מפלצתיות על רקע הרי־געש של
יפאן. סמוראים לוחמים בכל ששת סוגי
הקרב של יפאן. קרב סומו בין שני שמנים
ענקים. טוקיו בלילה. מנהרות אפלות בלוע
ההר. רכבות חשמליות מהירות, קרב הליקופטרים
— תמונה קולנועית נפלאה. זהו
ג׳יימס בונד יורק להבות, טילים, ומה לא.
כאן יש אקשן, ועוד איזה אקשן. אין אף
רגע לא מעניין. אולי שתי נשיקות קצרות,
והשאר מכות מכות, וקרבות, ואיזה קרבות.
מכל הג׳יימס בונדים זהו הג׳יימס בונד
המשוכלל ביותר. הוא מתאר כרגיל איש
אחד שרוצה להשמיד את כל העולם. לשנע
כך הוא משתמש בפטנט מעניין: הוא מנסה
לסכסך בין שני הגושים. הוא מפיל פעם
טפינת־חלל רוסית, פעם ספינת־חלל אמריקאית׳
ושני הגושים מתנפלים האחד על
השני כדי לנקום, האחד בשני, ורק ג׳יימס
בונד מציל אותם בסופו של דבר.
זהו סרט שאפילו י׳יל וי ה לא היה
מתבייש בו. אין רגע בלי פטנט, בלי מכשיר
משונה. מה יותר יפה, הסיגריה התקועה
בפה ויורה טיל? או האלה הנהפכת לחרב?
או טפינת־החלל הפוערת פה של
כריש ובולעת ספינת־חלל אחרת?

(אלנבי, תל-אביב; אנג
ליה)
חצי קהל בקולנוע אלנבי רואה את
הסרט, והחצי השני שהיה לי במיקרה הכבוד
להשתייך אליו, רואה את העמודים שתומכים
את הקולנוע. מראה מרתק.
מבין העמודים אפשר לראות, בקושי,
שהבמאי לקח את ספרו המצויין של ליין
דייטון, לוויה בברלין ועשה ממנו סרט קורקטי
יפה, ללא הגאוניות של ליין דייטון,
ללא הסגנון, ללא השפה.
פאלמר, מרגל אפור ובלתי גיבור, נשלח
לברלין על־מנת לבצע משימה מסובכת, ולהעביר
למערב את הקולונל הרוסי סטוק
(אוסקאר הומולקד ).המוכן לערוק.
אבל זה לא פשוט, משום שאי־שם בתוך
העלילה מסתובבים סוכנים נאציים, המנסים/
להרוג את פאלמר שלנו. פאלמר עצמו לא
יודע עליהם דבר. מי כן יודע? הש.ב.
הישראלי, המתגלה דרך השין ביתניקית הבלונדינית,
שלא דומה לשין ביתניקית, וגם
לא לישראלית, אלא לעוזרת בית, ולא סתם
עוזרת בית אלא עוזרת בית גרמניה.
למייקל קיין יש נכס נפלא שהביא איתו
לסרטי הריגול — משקפיים. כשהוא מסיה
אותם הוא נראה כמו שמשון־ד,גיבור בלי
המחלפות.
כל זמן שהוא מציץ דרך המשקפיים בפרצוף
מלא התעניינות אדישה בנוף של
ברלין, באנשים, הכל טוב. את השאר עושה
העלילה שהיא באמת מרתקת.

פרטים על מועדיההצגותבעתוניהערב

״אולפן גרג״

(בר־קמא)

פוחח ביום ד׳ , 1.11.67 ,קורם ערב של חודש אחד

י-קצרנות

עברית ו/או אנגלית

הצלחה מו בטחת!
הרשמה:
ת״א: גורדון ,5טל .236209 .חיפה: בית־ספר במעלה

מ ק צו ענפלא
ללא אבטלה
בבית ס פר ״!־יאנה״ ונש
ר תל מיד, ב נו ס ף לידע מקצועי.
סי ח מע שי רב ובט חוו עצמי
ב עבוד ה מע שי ת, וז אתתודות
לל קו חו ת הרבו תוהק בו עו ת
המבק רו ת בסלון
בית־הספר ו הנ הנו ת
מ שרו ת מעול ה
הני תבמ חי רי ם
נ מוכי ם ב ותר
למסיימי הקורס
ני תנו תתע דו ת
סיו ם וסיוע
לקליטתםבע בוד ה.
הקודם
ה חד ש
נפתח:
1.11.67

ז־י אנ רו

ככרד*זנ 4וד ד״גם ות״א טל 5 5 .ם פ 2 2

התבונן בתווך לבחינות
בגרות ומוהדמות
במדינה דרכי־אדם
כבוד הכר ם
סלים שופאני בן ד,־ ,46 יו״ר המועצה
המקומית מעליא (כפר גלילי בן 1000
תושבים נוצריים בין נהריה לצפת) ,הוא
אחד מנכבדי הגליל.
לכן, כאשר היכר, אותו בשבוע שעבר
רועה־בקר אחד, כרים ריזק־אללה עראף (,)23
מכות נמרצות ואף השליך כיסא לעבר
פניו, רעשה כל ארץ הגליל.
ששה אחים. אם כי התפתחות הדברים
שהביאה למכות היתד, די שגרתית —
ראש־המועצה סרב להוציא לבן־כפרו אישור
להפנייה לקורס לחרטות עד שמשפחתו
תשלם את המיסים שהיא חייבת למועצה,
לא ראו ששת אחיו של שופאני
שום דבר שיגרתי בהכאת אחיהם המכובד.
אחד האחים, חנא, החליט לנקום את
כבוד המשפחה, ניסה לשים ידיו על כרים
ולהענישו. כאשר דבר זה לא עלה בידיו,
ביצע במקום זה פעולת תגמול כלפי אחיו
של כרים ובן־דודתו, היכר, את שניהם כדבעי,
הטיל לעברם אולר וסיים את העניין
בחבטות של ממש בגבם.
דברים בגו. הפצועים הועברו לבית־החולים,
המשטרה התערבה ונכבדי הגליל
התחילו לתכנן סולחה.
הפתרון הזה נראה לכל הנוגעים רק
שסלים שופאני, מיהר להסביר כי גם
אחרי הסולחה תצטרך משפחת עראף לשלם
נזיקין — אבל לא על המכות שהוכה אלא
על המכות שהוכה כרם־הזיתים שלו כאשר
כרים עראף העלה, כמה ימים לפני ההתכתשות
את עדר הבקר שלו לתוך הכרם.
מה שרק מוכיח שכאשר כפרי מתנגש עם
ראש־המועצה, שגם הוא כפרי, עלולים להיות
יותר דברים בגו מאשר אי־תשלום מיסיס.

גס פנינים
כיצד להוריד מכסימום של קילוגרמים
במינימום של זמן? על שאלה ניצחית זאת
יש לרג׳ינה דיקר תשובה מוכנה: לזלול,
לפי הרגלי האכילה של חוג שומרי המישקל.

מי שמצליח לרזות יותר זוכה בשיבוץ
פנינים כסיכתו.
סוד. דיקר, העולה החדשה מארצוול
הברית, הביאה את השיטה מניו־יורק, מרכז
חוג שומרי המישקל, המונה חצי מיליון
חברים ברחבי אמריקה (״מתוך 97 מיליון
השמנים״).
בארץ המלאכה יותר קלה׳ כי יש בכל
זאת הרבה פחות שמנים.
אבל דיקר לא מסתפקת ב־ 200 השמנים
שלה הרוצים לרזות (ביניהם רופאים, מורים,
בנות עשרה ואפילו דיילת אחת ששכחה את
עצמה) והיא החליטה לפתוח, בעתיד הקרוב,
שלושה סניפים: אחד בחיפה, אחד בתל־מונד
ואחד כקיבוץ של השומר הצעיר שחבריו
ביקשו, מטעמים מובנים׳ לשמור את זהותו
בסוד•

עת 1נ 1ת
השותף

ה הג ר ה
הצלחתם או כשלונותיהם של שחקנים
ניקבעים, בארץ, על־פי הכלל המקודש —
שמור לי ואשמור לך בין אנשי־במה לבין
מבקרי״האומנות של העיתונות העברית.
השחקנים והבוכבניות מספקים לבעלי
טורי הסיקור והביקורת שמועות שמנות,
רכילות רבגוונית ושערוריות־שווא. ואילו
הטוראים דואגים לרומם — או לרמוס —
את השחקנים הזוטרים יותר, הכל לפי מידת
יחסם לאנשי־העיתונות הכל־יכולים.
״כתבה גדולה:״ משום כך, אין פלא
שכאשר חזר השחקן הצעיר ( )25׳סאבי דור
מחו״ל׳ הוא דאג לא רק לתפקידים — אלא
גם לעשות לעצמו קצת פירסומת.
לשם כך, בחר באחד ההגונים שבסוקרי־הבמה:
עמנואל (,״יאנוש״) בר־קדמא, עורך
המדור אגרות הבמה בצהרון ידיעזית אחרונות.
בר־קדמא
שמע על הצלחותיו של דור,
כאיש אולפנו של לי שטראסברג בארצות-

בתי ספרתי כו ני ים, תל״אבי ב
גו ר דון ,53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות . 8.00 — 14.00
אנטוקולסקי ,4ליד רח׳ ארלוזורוב
פינת אבן גבירול, בשעות .17.30— 20.00
בשנה החדשה
באם תטייל בסיני, ברמה, בגדה
או בכל מקום אחר בישראל
היפה והגדולה, אל תשכח א ת
המצלמה !
מבחר עשיר של מצלמות, גם מקשיים החוששים לאנשים כביכול בהפעלת המצלמה !

3י?ט * 1ד 1ד
י ה,יו.יבה !.ל*י3 1

ר. מנוי - סיבלוז חשבינד,
נא פרע
אותי בהקדם

הרגלים אלה כוללים הרבה פירות וירקות
(רצוי: אספרגוס, חרשף, כרוב); הרבה יגים,
מעט בשר. ובשום אופן לא אלכוהול, סוכריות״
עוגות, צ׳יפס או סופגניות.
סיכה. בהצלחת השיטה, יכולים להיווכח
חברי החוג במקום כינוסם השבועי, בית
ציוני אמריקה בתל־אביב, שם מצפה להם
מישקל־ענק עליו הם חייבים להישקל
בראשית כל שיעור ושם גם מוצגת להם,
לעידוד פעולות ההרזייה, תערוכה שלמד,
של מערכות תמונות לפני ואחרי (אשד,
שמנה מפושקת רגליים כבדות, שחזה
מתפרץ מתוך שימלתר, הרחבה, הופכת
לעלמה חטובה להפליא וכדומה).
בשיעורים עצמם דנים החברים השמנים
(״הכניסה לזריה, סליחה רזים,״ כפי שהסביר
אחד מהם ,״אסורה!״) בבעיות ההשמנה
שלהם. מר, לאכול (או לא לאכול)
בחצות הלילה? ימה לנגוס בין ארוחת
הצהריים לארוחת־הערב?
אחרי 16 שיעורים כאלה ו־ 16 שבועות של
הקפדה על התפריט יחייב כל תלמיד לרזות
בחמישה קילו לפחות. זה מקנה לתלמיד
סיכה לעניבה ולתלפיוה •סיכה לשימלה.

הברית, וכבעל תפקידים בטוביה החולב 60 ,
שעות לסואץ ובימת־השחקנים.
העיתונאי התלהב, הבטיח לכתוב על השחקן
החוזר כתבר, גדולה.
חלפו ימים, שבועות — והכתבה לא
הופיעה. דור׳ המיואש, פנה ליאנוש, ואז
נתקל בהפתעה:
״חברי לעבודה, העיתונאי אורי אורן,
ביקש ממני לא לכתוב עליך,״ אמר.
״בגלל החברך שלך: כאבי דור,
כולו נרעש, רץ אל אורי אורן.
זה אישר את הדבר :״היתד, לך פעם
חברה שעבדה עם הדיסקוטק א־ערורו,״
הזכיר׳ לשחקן הנידהם, נשכחות .״הייתי
שותף איתה בעיסקי־בידור — והיא לא
החזירה לי כסף. לכן גם לא נכתוב עליך.״
אורי אורן גם הביא נימוק מקורי :״ידי•
עזת אחרונות הוא ביתנו. אני לא מוכן
שיאכסנו בביתי אנשים שאני לא מחבב.״
יותר לא היה דרוש לשחקן הצעיר והזועם:
״אפנה לוועדת האתיקה של אגודת העיתונאים,״
איים השבוע ,״ובינתייום — שיחזיר
לי בר־קדמא״ לפחות את הצילומי
שליי שהשארתי ־בידו!״
העולס הזח 1573

גובה 1 - 1.83 :גישקל - 70 :מותן; - 75 :אלה הן

1 0 /6 7 1
5 0 13

ף* בו עז מזו ר, אחיה של מלכת היופי
/יהודית מזור, יש המון חברות, כוכות.
הוא מטייל איתן ברחובות ניו־יורק, מצטלם
איתן בצילומי־פירסומת, ומופיע בחברתן ב־

שערי עיתונים• הוא אומר שזוהי עכשיו המודה
שם: לכל הדוגמנים של ניו־יורק יש
חברות־בובות.
החברות שלו הן בגודל טבעי, עם גוף מ
במיבצע
פירסומת מופיע דוגמן הצמרת, יליד תל־אביב בועז
מזור, ברחוב ניו־יורקי, כשהוא מצטלם ליד בובה בגודל טבעי
עשוייה מפלסטיק, בעלת שיער קש, המדגימה בצורה כזאת מערכת שלמה של בגדים חדשים.

רק נובה

״ 1 1 1 *1 1 1שני צילומים מתוך אלבום הדוגמנים של בועז מזור, בחס
ווו!
| ! 11 1 1 1111 הוא מדגים את הופעתו הטובה בחליפה הדורה (משמאל)
ואת כוחו הרב בהרמת מישקלות חמודים, כמו הנערה החבובה הנראית בתמונה מימין.

פלסטיק, שיער מקש, ופני בובה. כשהן גומרות
לשחק איתו, מחזירים אותן לחלונות הראווה.

עז י ע לניו־יורק לאחר שגמר את
^ פאריס. הוא נסע לשם בגלל שאחותו
היתד, שם, ובגלל שגם אמו עברה לגור שם,
ובגלל שהוא רצה לפתח שם את הקאריירה
הזוהרת שלו בתור דוגמן.
אבל הוא התאכזב .״למרות שהגעתי לגדולי
הצלמים ולגדולי העיתונים, אני לא
נהנה שם,״ הוא מספר ,״כל דוגמן ודוגמנית
חולמים להגיע לעיתון באזאר או מדמואזל,
אבל כשמגיעים, מתברר שזה לא כל כך
נעים, ולא מקבלים הרבה כסף.
״יש שתי דוגמניות, טוויגי ו־ורושקה, והן

גורפות את כל הכסף. דוגמן לא יכול
להגיע להצלחה כזאת. לדוגמנים יש גבול,
ולכן אין הרבה רווח.״

-.ע ק בו ת האכזבות הללו הוא חשב
^ שאולי כדאי כבר להשפיל את עצמו ולעבור
לקוקה־קולה וסבונים .״שם הרווח
יותר גדול,״ הוא אומר, אבל הוא החליט
לא להוריד את עצמו עד כדי כך, והוא נשאר
לסבול בין דפי העיתונים הגדולים.
בסוף השנה מסתיים החוזה שלו .״כולם
רצים אחרי ורוצים שאני אמשיך לעבוד,״
הוא מודה בחיוך ביישני, אבל הוא החליט
שאין עתיד במיקצוע הזה, וכיוון שהוא
יודע שאף פעם הוא לא יצליח להיות ו ת שקה,
או טוויגי, הוא החליט מתוך יאוש
ללכת ללמוד תיכנון טקסטיל.

ווו1ן נן 09ועע ענב וו1ן 0ש־ווונ

לקראת התואר מהנדס:

• הנדסת אלקטרוניקה • הנדסת
מכונות 6הנדסת ייצור 9הנדסת כנין

בשעורי ערב במשך 4שנים.
הסטודנטים יוכנו למבחני אחת האגודות
הבריטיות הבאות:

1. ׳1116 1115111:11:100 0£

8־1)110 £0210661׳<0010 16011
5־116 10811101:100 0£ )31141 £0210661־2. 1
5־0)11101100 £0210661־ 7116 10811101100 0£ ? 1־ 3.
8־ 1 £0210661ג 10 סג4. 7116 10511101100 0£ ^16011

מתקבלים בעלי תעודת בגרות ובוגרי בתי־ספר מקצועיים•
מועמדים בעלי נתונים השכלתיים בלתי מספקים,
יוכלו להתקבל לקורס הכנה של שנה אחת.

לקראתה תו א ר 8.50.של
א 0ס א10
בלימודי ערב, כמשך 4שנים.
חשוב עבור המתעתדים להתמחות למקצועות הקשורים
במחשבים־אלקטרוניים, סטטיסטיקה, ביטוח וכר.

מתקבלים בעלי תעודת בגרות,
ללא בחינות־תחרות5 0000111
מועמדים אחרים יחויבו לעמוד במבחני בניסה
במתמטיקה ופיזיקה.

לקראת מבחנים של

ץ י0מ06711110316 01 ?70£1016
678!17 זו!ז6 111ן<01 0 3111871<1
המועמדים יסווגו לפי רמות,
בהתאם למבחני מיון.
קיימות כתות ברמה תיכונית ועל־תיכונית.
בפקולטה זו יתקבלו תלמידים
ללא מבחני כניסה.

לרגל דרישת ה מ עוניני ם — הו חלטלהא ריך מועד ההר שמה

עדל־ . 6 7ח15.

שעות הקבלה 17.00—20.00 :
תל־אביב, דרך היפה מם׳ ( 81 בין הרחובות פנקס—ז׳בוטינסקי) בנין בי״ס ״תיכון חדש״ (קוי אוטובוסים)5 ,25 ,27 ,28 ,61 :

העולם הזה 1573