גליון 1575 מתאריך 8 בנובמבר 1967

מספר 1575

שנה 3 1

ה, חשון תשב״ח8.11.1967 ,

המחיר 120 אג׳

כלהקללותוהעל בונו ת

בסקנדל העדתי

בהנהלת המפלגה הליברלית

ח״כ כהן־צידון לח־ כ צימומן :

ח״כ צימומן לח־־כ נהן־צידון:

אזך ר >די!

סידרת המאמרים של אורי אבנרי על
תוכנית הפדראציה (העולם הזח 1560 ואילך).
פורסמה גם בר,ך א אל־עאלם, המהדורה הערבית
שלנו.
מאז לא פסקו להגיע מכתבים של קוראים
ערביים, המגיבים על מאמרים אלה. אגב,
כמעט כולם תושבי ירושלים המזרחית, או
הגדה המערבית. אופייני להם הוא עאדל
ריאן, בעל סוכנות הנסיעות טלסטאר מירושלים,
אחרי שסיפר, כי מאמרים אלה עוררו
ויכוחים רבים בחוג מכריו, הוא מסכים עם
עקרון הפדראציה הישראלית—פלסטינית, אך
מוסיף כי יש לגשת לפתרון שלבים־שלבים.
והשלב הראשון — הקמת מדינה פלסטינית
עצמאית. אחר־כך יש לסלק הרבה מיכשולים
מעשיים ונפשיים. בין השאר:
״החשדות המקננים בלבבות שני העמים
העברי והערבי, כתוצאה מהפירוד אשר מנע
בעדם מלבחון אחד את השני;
•ההבדלים החברתיים והכלכליים הבולטים
לעין, ואשר טוב לחסלם הדרגתית;
״הכאבים השונים שחייבים להשכיחם;
״מתן אפשרות לשתי המדינות (או שתי
הממשלות) להגיע לרמה אחת, בה לא יהיד
עליון ונחות.״
לדעתו, פדרציה כזו, שתוגשם בתבונה,
יכולה להוזת גרעין לפדראציה כלל־מרחבית.

ריאן גם מחווה את דעתו על
רקע השינאה כין שני העמים, ד
מתאר בפרוטרוט את הדרך לחיסולה.
הוא
כותב:

סקנדינביה ...החולצה החדישה
באפנה החרפית -ספורטיבית
של ניבה, עשויה מ א7/ן הי׳לו•
חולצתסקנדינביה נוחה ,
חמימהללא משק ל, רכה
ונעימה למגע, מתכבסת בקלות
וללא גיהוץ.
<35 בא1ר־פרם1מאים

1ן 11י 0
במחירים

גבוהים

מלוה קליטה
מ לו הבט חו!
מכל הסוגים (גם של הכרות)

ויתר המלוות
התמורה במקום — במזומן

| 1ן ד שד׳ רוטשילד 15ת -א
1 1 1 .1 ,טל 54931ם 630- 830 בערב

לצליל מצלצל
הקל טו ת של ו עידו ת, בר־מצוו ת, ח תונו ת וכו׳ • העתקהמסרטלסרט
ומסרטלתק לי טי ם (גם מהקלטות פרטיו ת) • ה ת קנ ת מגבי רי״קול לכל
גודל קהלמ אזיני ם • ה שכרת ר ש מי־ קול ו שרות תי קוני ם • מגבירי ט ל פון
ומכ שירי הקלטהמק צו עיי ם מ תו צרת ברנל.

רדיו דו ק טו ר /שרות להקלטה ישראלי
תל־אביב, ר חו ב אי ד ל סון ,4ט ל56433 .

מדינאים והוגי־דיעות רבים, מקומיים וזרים,
חיפשו פתרון לבעיה, אך לצערנו הצטמצמה
כל מחשבתם סביב פתרון מהיר וחפוז. כמו
הרופא המטפל בחולה על־ידי סם־הרגעה ואינו
שם לב אילו מחלות־לוואי מסוכנות
עלול הסם לעורר.
על הבעיה עברו 19 שנים, בהן היה החולה
שלנו מקבל סם־הרדמה בכל פעם שהתעורר
— עד החמישי ביוני. ואז נוכח הרופא
לדעת, שחומר ההרדמה שלו לא הועיל,
כי הבעיה החשובה ביותר היא הפליט
הפלסטינאי. והבעיה תישאר גורם מרתיע, כל
עוד לא תמצא את פתרונה הצודק. והדירוג
שאנו מציעים לפתרון הפליט הפלסטיני:
• פיצוי הפליט על כל הפסדיו ונזקיו
משנת ,1948
• י ההכרה ביישות הפלסטינית,
• הרחקת הפחד ממגמות טריטוריאליות
ציוניות על חשבון עמי האיזור,
• ביטול מגמותיהן של מדינות האיזור
באדמת פלסטין,
• הבנת המאבקים האידיאולוגיים ב־איזור.
אשר
להקמת המדינה המוצעת, וגבולותיה:
• הקמת המדינה: מישאל־עם, תחת
פיקוח בינלאומי, שבעקבותיו תוקם ממשלה
זמנית, אשר תפעל לעריכת בחירות הוגנות
בזמן הקצר ביותר, לשם הקמת ממשלה
חוקית.
• כירת המדינה: ירושלים הערבית
וירושלים היהודית יהיו בירת הפדרציה.
• ג בו לו ת 1הגדה המערבית ורצועת

עזה, ומעבר חופשי אשר יקשור את שני
האיזורים הללו. יתכן ותמצא ישראל לנכון
לוותר על איזור עכו: למען המדינה החדשה.
• כלכלה ; האו״ם משלם, מזה 19
שנים, כ־ 50 מיליון דולר לשנה להחזקת הפליטים,
וכל ההון הזה הולך לטמיון וללא
כל תועלת. יש מקום לחשוב שהאו״ם יהיה
מוכן לשלם סכום, עבור חמש—שש שנים
מראש, שבסופן לא יצטרך לשלם יותר; וכמו
כן ישראל תשלם את חלקה מהפיצויים לפליטים
על רכושם.
ישראל עוזרת כיום להרבה מדינות באפריקה;
בוודאי תהיה מוכנה לפעול בהיקף
דומה למען פליטי
פלסטין, או אולי בצורה
רחבה יותר,
במתן עזרה לשכנתה
הפלסטינית, בידעה
שהמגמה להגיע לפדרציה
כוללת בזמן
הקרוב ביותר.
פלסטין תפעל להרחבת
התיירות והמרצת
ניצול אוצרות
המים וים־המלח
ומוצריו, והקמת ת־עשייה
קלה- ריאן הגולים־מרצונם מבני
העם הפלסטיני יהוד מקור לא קטן להכנסה
כספית למדינה הזאת.
• כטחץ: פלסטין תפעל להקמת
מישמר־גבול במידת יכולתה, וברית־הגנה
משותפת תיחתם בין ישראל ופלסטין.
• מדיניות: מתוך ידיעה שהמטרה
היא להגיע לפדרציה כוללת׳ תנהל כל מדינה
את יחסי־החוץ שלה בנפרד, כולל מינוי
נציג באו״ם.
• ?{זרה הדדית: משתי המדינות
תיבחר ועדה למציאת יסודות קבועים לעזרה
הדדית בין שתי המדינות, וליצירת אקלים
נוח לאיחוד הפדראטיבי בין שתי המדינות.
אנו
מאמינים שבסופו של דבר ימשוך
האיחוד הרבה ממדינות האיזור, בהיותו
חיוני מכל הבחינות — בפרט כשהעולם היום
מאוגד באיגודים איזוריים.

רי אן מ סיי ם את מכתבו במשפט :״אני
תפילה שאללה יעזור לכם להגשים את מט־רותיכם
הנעלות.״
אגב, כאשר שמע ריאן, ביום־השבת האחרון,
כי חברי העולם הזה — כוח חדש
עורכים פיקניק על הר הצופים, מילא שני
טרמוסים בקפה תורכי ונסע אל החורשה.
אך שוער בית־החולים אוגוסטה ויקטוריה
איכזב אותו :״הם כבר נסעו,״ אמר לו.
ואמנם, נסענו רק לשעה קלד״ לסיור והרצאה
על העיר העתיקה. כאשר חזרנו למקום
ידע השוער רק לומר לנו :״אפנדי עם
מכונית אדומה חיפש אתכם

ם כתבים
אסון ״אילת״
האסון האיום של טביעת המשחתת אילת
— שפגע בעשרות משפחות של קורבנות
הטבח הימי המצרי — גילה גם מיקרה אבזרי
במיוחד.
התברר כי שני אחים, בנים למשפחה ירושלמית
אחת, נפלו שניהם על משמר חופי־המולדת.
נידמה שלא קשר, לתאר את גודל
הכאב של משפחה זו.
דומני שמותר, משום בך, לשאול את
שלטונות צה״ל האם אין אפשרות למנוע
הישנות מיקרה כזה בעתיד — על־ידי כך
שלא יינתן לשני אחים לשרת על סיפונה של
אונייה אחת בחיל־הים.
ובכלל יש לדאוג שלא ישרתו שני אחים
באותה יחידה.
גיל דגני, גבעתיים
המשחתת אילת הטבועה הביאה לגל של
תרומות מבעלים של מיפעלים, ועדי עוברים,
מוסדות ועוד.
תמהני מדוע רק פועלי אליאנס תרמו
יום־עבודה ומדוע לא יתרמו גם חברי ״מו
עדון
המיליונרים״ ,המונים כשלושת אלפים
איש, יום־עבודה — השווה ודאי יותר מחודש
עבודה במיפעל אליאנס.
מדוע יתרמו רק בעלי משכורות ממוצעיח
יום־עבודה ואלה המתעשרים על חשבוני!
ימשיכו להתעשר?
אזרח, תל-אביב

סואץ הבוערת
הרבה ברכות על פירסום התצלום המאלף
ביותר של השבוע.
עכשיו, לאחר שראיתי את התצלום של
בתי־הזיקוק המצריים בוערים, הבינותי בכלל
במה מדובר.
יש לציין שד,תצלום שלכם (העזלם הזרז
)1574 הוא היחידי שפורסם במועד זה,
בבהירות כזו ובצורה המאמתת שוב את הכלל
הישן :״תמונה אחת טובה מאלף מילים.״
חנן רגם, ראשון־לציון

נגד, אבל
אני רתוק מלהסכים לדיעותיו של אורי
אבנרי ולהצעותיו לשלום. אולם אני מצטער
העולם הזה 1575

חבר ממשלת הליכוד

מאד שהוא אינו
הלאומי.
הייתי מרגיש יותר טוב אילו היה קולי
נשמע — בין שאר הקולות — בעת ההתייעצויות
הפנימיות בממשלה, הקובעות
את גורל המדינה.
יתכן שאצביע בשבילו בבחירות הבאית
לכנסת, כדי שיופיע שם בראש סיעה שתהיה
די גדולה כדי להבטיח את צירופו לממשלה
הבאה של הליכוד הלאומי,
אם תקום.
התייאשתי כבר מן
האפשרות שיצרפו ל
ממשלה אישים בשל
כושרם האישי, בלי
קשר לגודל הסיעה
שהם שייכים אליה.

...ז זי ^ והוא !
היא מחליקה ע ל־נני הי ם
הוא מחליק תל־נניך מבלי שתחוש בו

אליעזר ספיר,
רמת־גן

הצל״שים
אנ מציע שתתחיספיר

לפרטם את שמותיהם
של בעלי־ה־צל״שים־בכוח
— כאלה שמשום מה לא זכו
בצל״ש רשמי.
או אולי תעניקו צל״ש העולם הזהז

חנה כהן,

תל •אביב

לכן מן הראוי שהקוראים יתחילו
לשלוח למערכת העולם הזה סיפורי גבורה
יוצאי־דופן של יקיריהם, מלווים עד כמה
שאפשר בתמונות.
אם תפרסמו סידרה כזאת, על סמך רשימות
אישיות כאלו, תתקנו עוול לגיבורים
האלמוניים שנתנו לנו את הגבולות החדשים,
את הביטחון המחודש — ואת עצם חיינו
במתנה.

ד״ר פלייכם גלוכסהיים,

ירושלים

#העולם הזה ישמח לקבל סיפורים
תעודתיים על מעשי־גבורח במלחמת שוסתי
הימים, בלווי תמונות.

זכה במשאל הע ם 1967
כסכין הגלוח המובחר

מעללי עליזה
עליזה עזיקרי (העולם הזר 574 .ו) משגעת
לי את השכל.
איך היא יכולה לעזוב שחקן מוכשר
ונער־חמודות כמו ניסים עבור דביל כמו
ארים סאן?

חיים גולדכלט,

הנאתך כפולת ומכוכלת כי חדיסכנ סר
בדשבזש לך כבזוזדיק תכת חו ת אותו אתה
ם קב ל

תל-אביב

אני חושבת שהצרה עם עליזה היא שהיא
קיבלה יותר מדי מבעלה.
אף בכתבה הפרו־עליזה שפירסמתם, אפשר
להבין שבעלה הוא שפתח לה את שערי־הקאריירה.
אומנם
מותר לה לבחור לעצמה אהבה חדשה,
כשר,ישנה נמאסה עליה — אבל תמהתני
מדוע בחרה, במיק־רה,
דוזקא בבעל מועדון,
זמר מפורסם,
שיכול לפתוח לה בנקל
שער לקאריירה
חדשה.
האם זאת באמח
מיקריות צרופה?

חינם!

!/כשיו די ס פנ ס ר של 7סני־נ,־ גל 1ח 6חינ ם)
עלכל 7 x7

י 1תדנעים

דינה לאדר,
תל־אביג

אריס סאן הוא זמר
גדול מאד, ולא איכפת
לי בכלל שמימזרחי
שהו
אחר סבל בגללו.
חוץ מזה, נערה שסבלה כמו עליזה —
מגיע לה הכל.
אז כל הכבוד לעליזה עזיקרי המצפצפת
על הכל!

שירה מזרחי,

ירושל-ם

זהירות: מתח נכוה:
אני מוחה בכל תוקף נגד הביקורת על
הסרט הזרה (העולם הזה .)1574
המבקר שלכם יכול להביע דיעה על הסרט
איך שהוא רוצה. אבל כשהוא מספר לי את
סוף הסרט, שכולו סרט־מתח, הוא הורס לי
את ההנאה.

דן אדירי,

העולם הזה מתנצל
רצח בלי מונה תחילה.

תל-אביב

על התקלה. זה חיה

מיני־מין
בקשר לכתבה שלכם על סמלי־המין הזוגיים
(העולם הזה :) 1574
אומנם אין לשלול את השפעת האלכימיה,
(הסשן בעמוד )4

העולם הזה 1575

מכתבים

(המשך מעמוד )3
על סמלים אלה, אך זו רק השפעה אחת
מני רבות.
אחרת, ולדעתי סבירה יותר: הסמל הגברי
מסמל את המגן ואת הרומח של האל היווני
תרמם — אגב, הרמם נחשב לאבי
האלכימיה;
ואילו הסמל הנשי מסמל את הראי של
אלת האהבה, אפרודיטה•
הרעיון להשתמש בסמלים אלה בצורה
היתולית אינו חדש, ובוודאי שלא מקורי

אנו הראשונים באיכות
ואנו הראשונים המפיצים
מודל 1968
באיכות משופרת
בכל הדגמים

למכירה ב תנ אי ם
נו חי ם וב ת שלומי ם
בכל סוכנויות
״ וספה ״ בארץ.

הסוכנים הראשיים

חברה לרכב נע״ני,
תל־אביב, רח׳ הסדנה 6
גבעת הרצל,
טלפון 821865 :

סו כנויו ת מ בי ר ה:

תל-אביב :״צבי״ ,הסדנה ,6נבעת הרצל, טל ;821865 .״ם.נ. חברה להשקעות״ ,השרון ,10 טל• ;31755״קטנועי
מרכז״ ,המסגר ,78 טל. ; 36248 .פלונפקי״ ,צ׳רניחובסקי ,1טל ;621796 .י פו :״אחים עובדיה״ ,שד׳ ירושלים 46׳
טל ;829998 .ירושלים :״מרכז נוע״ ,אליהו שטעא ,11 טל ;26811 .״קל־נוע״ ,יפו ,167 טל; 26167 .
חיפה :״אורבוד״ ,זבולון ,1טל ; 63319 .״כוכב שביט״ ,שדרות הכרמל ,37 טל ;532957 .אשדוד :״דלסיוז״,
מרכז מסחרי א׳ ;13 אשקלון :״פייג״ ,מרבו מסחרי, אפרידר, טל ;2743 .באר-שבע :״ליסאור״ ,גרשון ,29
טלפון ; 3194״שלמה״ ,טרומפלדור ,44 טלפון ; 3628 גבעתיים :״קט־גל״ ,כצנלסון ,129 טלפון ; 724270
חדרה :״אהרונוב״ ,הנשיא ,25 טל ; 2667 .״פלדמן״ ,הנשיא ,42 טל ; 2670 .טבריה :״ורדי״ ,ככר העצמאות,
טל ; 20001 .נ תני ה :״אושר״ ,שדרות בנימין ,13 טל ;3821 .״סענת״ ,הרצל ,54 טל ;3852 .״קטנועי חן״ 0 .פיר ,4
טל ;4555 .פתח־תקוה :״בי״ס לקטנועים טילון״ ,מול בי״ח בלינסון, טל ;941634 .״שולרוף״ ,פינסקר ,21
טל ;911574 .קרית-גת :״אסור״ ,קרית נת ;31 ראשון־לציון :״רוזנבאום״ ,שדרות רוטשילד ,25 טל;941634 .
רחובות; ״פריצל״ ,הרצל ,138 טל ;952074 .רמתיים :״ראום״ ,דרד השרון, מול המועצה, טל.924295 .

לפירסומאי פרי. זה שנים רבות שאמריקאי
עשיר־דמי׳ון בשם דון אדים מפרסם בירחון
פלייבוי סידרה של ציורים כאלה.

יעקב אריכא,

רמת־נן

• דוגמה אחת — ראה ציור.
סימנים אלה היו שגורים גם כסמלי־מישנה
של דת נוצרית חריגה, שהיתר, קיימת בתחילת
דרכה של הנצרות, בטרם התגבשה
לשתי הכנסיות הגדולות, הקאתולית •והאור־תודוכסית־ביצאנטינית.

ראו את ישוע כאל זעיר; את יהווה
כאל השמים; ואת השטן כאל־הארץ, שבשירותו
הומצא המין.
מסיבה זו, סירסו עצמם נזירים רבים —
וזו היתה, אגב, תחילת המסורת הנזירית
הנוצרית, לפיה מתנזר הכומר מנשים.
כך הפכו, בימות הביניים, סמלים אלה
לסמלי הרשע — בדומה לסמליות יוונית ורומאית
אחרת.

אלחנן גפן,

ירושלים

אריק, חזור הביתה !
ביחס לכתבתכם על אריק איינשטיין (העולם,
הזה :)1574

שם םש!£0₪0

קסדות

לא יאומן כי יסופר -

חתונה עם השמש
המנהג בשבט סונדרה שבהודו מחייב
כי נערה שהגיעה לגיל 12 וטרם
נישאר, לאיש חייבת להינשא לשמש.
לצורך זה עורכים בשבטי,טכם נשו־אין,
מלבישים את הכלה בבגדי חתונתה
ומשיאים אותה לדמות השמש,
כפי שהיא משתקפת בדליים של מים.
לאחר מכן היא נחשבת כאשד, נשואה
לכל דבר. בישראל יש סימן אחד
לנערה שהחלה להתבגר: היא מתחילה
ללבוש על רגליה גרבי ״מרסי״
ואז היא נראית כאשה צעירה ונאה.
׳ לצעירות מוגשים השנה גרבי הברק
״מרסי״ — גרבי הפלא החדשים, ה־שגעון
הגדול של אירופה׳ המזהירים
על רגלייך כיהלומים קטנים בצבע
זהב או כסף, מחירן רק 3ל״י לזוג.

נוגניב! מאב1ינ 11 זנ בגדבי

אחד שכואב דו,

רוכ

אופנועים וקטנועים
להשיג בחנויות

רחוב השרון ,19 פנת השפלה ,3
טלפון .30607

תל-אביב

סוף חמירוץ

אביזרים לרכב בע״מ
תל־אביב, חנות ומחסן מרכזי,

• העולםה זה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 3־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל״אביב, רה׳ פין • 6גלופות * :ינקוגרפיה כספי בע״נב •
העורך הראשי: אות אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״נב

לאריק אנא חדל מלהרוס את עצמך.
מאות נערות מוכנות היו להקריב את הכל
למענך!
לאלונה! תפסיקי עם תעלולייך. חזרי אל
הבעל, לביתו•
ולשמואל קראוס! לא לעולם חוסן. על
מה שעשית, על הרם משפחה — אין סליחה
ואין כפרה.

סני ף, רח׳ אבן־גבירול ,68 ליד
קפה ״חולי החדש, טל.226580 .

באר־שבע,

חברת ״שחן״ ,רח׳

הדסה .46
וסניפי החברה בכל רחבי הארץ.

הסיפור על החשפנית הפינית, היה דוגמה
קלאסית של טראגדיה מודרנית.
זכור, שאייבי נתן איים להתאבד, אז, בגלל
מיקי מיקלסון. הוא היה בדיכאון עמוק,
ודאגו לחייו.
רק עוד פעם אחת היה אייבי מאוהב עד
כדי כך שאיים לשים קץ לחייו — עת שירתה
בקליפורניה הברמנית היפה, הספרדיה
נייבס.
נייבס, שהיה לה טעם לנשים כמו לגברים,
שיגעה את הדון ג׳ואן של דיזנגוף — עד
שהוא יצא כימעט מדעתו.
אבל בניגוד למרים מיקלסון, נייבס חזרה
לספרד, וחיה שם — או בצרפת, איני זוכר
בדיוק — באושר, בחברתה של ידידה
ותיקה (ונוצריה) שלה.

שאול אלמן,

תל-אביב

כראנדו הגדול
.,.א ז מה אם אחת שכבה על ספה עם
מארלון בראנדו ולא עשתה שום דבר?
אני שכבתי שעות על מיטתי עם תצלומיו
של החתיך העולמי הזה — וזה עשה לי
בטח יותר ממה שסולטנה עשתה איתו.

דינה כהן,

תל-אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1575

בשלם

ארצנת־הברית
בועות־ ה ה צל ה
מאז טיבוע אילת לא ירד הנושא מכותרות
העיתונים בעולם ומומחים לדבר החלו שואלים
עצמם האם לא קיימת אפשרות הצלה
יעילה יותר מאשר סירת ההצלה השיגרתית.
התשובה היא: כן.
מזה שנים אחדות קיימות באמריקה בועות,
הצלה — תאים צפים עגולים, בהם אפשר
להציל 28 איש לבועה.
התאים, הנראים כמו פקק גדול ומנופח,
הם בעלי סבעת־ברזל גדולה, בכיפתם, ובעזרתה
אפשר להרים מאוניי־דאחות את כל
התא־הצף לסיפון אחר.
הבועות הצפות מצויירות במנוע, בית״

הופיעה מ ה דו ר ה שלישית מ הו דרת
של הספר הנידרש ביו ת ר

לאחר שהצלת־הימאים בתאי־ברוקר תיהפך
לשיגרה בציי העולם.

מי הו־ מי
בפשע

א. בן ־ חנן

מה היה קורה לו משרד המשפטים של
מדינת ישראל היה מפרסם רשימה מפורטת
ועדכנית של כל הפושעים במדינה — כולל
עיסוקיהם, עסקיהם והאנשים הקשורים אי־תם?

כי אין בארץ עולם תחתון מאורגן —
אין ספק שהדבר היה מעורר שערורייה ומחאות
של, פגיעה בפרנסתם ובעתידם של
החוזרים למוטב״.
בארצות־הברית עשתה הוועדה לחקר הפשעים
משהו עוד יותר חמור: היא פירסמה

אני נח
בדמטק

הא ההצלה ליד סירה הצלה שיגרהיה

300 אוניות טובעות
מיסמו שזכה חיש לכינוי מיהו מי בפשע

תא ההצלה מבפנים
25 מלחים ניצולים

שימוש כימי, מערכת איוזרור, ומשדר רב־עוצמה
28 .המלחים יכולים לשבת בתא כזה
— ולצפות החוצה דרך אשנבים רחבי־ידיים
— בנוחיות יחסית.
,מדי שנה טובעות בין 300—240 אוניות,״
טוענים היצרנים, אנשי חברת ברוקר בלום־
אנג׳לס, .בעזרת י בועות־ההצלה היו ניצלים
רוב הימאים שבהן.״
מלבד מכשירי־כיבוי המאתרים כל דליקה
מסביב ובבועה, יש לתאים הצפים גם שתי
דלתות־הזזה — כדי לאפשר את כניסתם
המהירה של כל אנשי־הצוות•
יש לתאים גם מעלה נוספת: במקום להורידם
הימה לאט, כסירת־הצלה רגילה, אפשר
לקפוץ לתוכם על הסיפון — ולתת לגלים
להשליך אותך הימה — מאחר והתאים הם
עגולים ובלתי־חדירים למים.
הבעייה היחידה שלא נפתרה על־ידי היצרניים:
מה לעשות כשמסביב לתא אחד מתגודדים
יותר מ־ 28 אנשים?
בעייה זו — שנסתרה בתולדות הימאות
על־ידי הקריאה המסורתית, נשים וילדים
קודם״ — תישאר, כפי הנראה, לרועץ גם
העולם חזה 1575

והמתאר בדייקנות מרובה את כל עסקיהם
של אנשי־המפייח.
גם שמותיהם של ראשי רשת־הפשע הכלל־ארצית
מפורטים שם, על כתובותיהם ועיסוקיהם
הרשמיים.
תעשייה חוקית. המפייה החלה את
הקאריירה שלה כאירגון מחתרת שקם באיטליה,
לפני 400 שנה, נגד הכובשים הצרפתיים.
מאז
השתלטה המפייה — שניזונה משושלות
משפחתיות וממשפחות שלמות המורישות
את נקודות־השררה מאב לבן —
מהכנסות שמנות.
כי המפייה מטילה באיטליה הדרומית —
ובעיקר בסיציליה — מיסוי קפדני וענף לא
רק על הזנות, ההברחה, מעשי־השוד ועור
— אלא גם על תעשיות חוקיות כמו טחינה,
מכירת משקאות והובלה בדרכים.
לא פעם המסים של המפייה גבוהים מן
המס הממשלתי — ואיכרים סיצילינים רבים,
שמעולם לא שילמו לירה אחת לשלטונות
רומא, ממהרים לשלם את החשבון המוגש
להם על־ידי גובה המפייה.
״אמברגו״ ציבורי. עם ההגירה האיטלקית
ההמונית לאמריקה, בתחילה ובחלק
הראשון של המאה העשרים, עברה גם
המפייה למולדת החדשה.
לדברי המיהו מי משיקאגו, ידועים לוועדה
לחקר הפשעים האמריקאית שמותיהם וכתובותיהם
של 13 מנהיגי־מפ״ה ברחבי
ארצות־הברית.
למטכ״ל־הפשע יש גם מפקדי־חטיבות ו־מגד״ים,
כחוק 214 :במספר, החולשים על
אימפריה שלמה, הכוללת 42 חברות מהוגנות
ביותר.
חברות אלו אינן עוסקות בפשע. הן רק
מפעילות את הכסף אשר המפייה קצרה ממיסוי
בלתי־חוקי, מהפעלת בתי־בושת וממכירת
סמים.
החברות המסחריות, לעומת זאת, עוסקות
בתחומים מהוגנים כגון מכירת מכוניות,
נכסי דלא־ניידי, תיווך, חברות נסיעות, בתי-
מלון ואפילו — ייצור תעשייתי של מכשירי
רדיו ומכשירי־טלביזיה.
״אין כל אפשרות להילחם בחברות אלו,״
אמר השבוע סגן יו״ר הוועדה, דניאל ווקר.
״פירסום השמות והכתובות מכוון להזהיר
(המשך בעמוד )6

ח־דיובד•
די רי *
ס בון

להתרגעות ורעננות איו טוב מ אמב ט
קצף חלומי של ״בת־אורך. אמבט
ריחני מרגיע ומשיב נפש.

התחנה ל יעוץ
בשאלות מין ונישואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראום, רחוב
בלפור ,14ת״א, חדר מספר 2
בין השעות 8—0.30 בערב.

(הסטן נזפסוד )5
את הציבור — ולהפעיל, בדרך היחידה האפשרית,
אמברגו ציבורי על חברות־הבת
של תעשיית־הפשע האמריקאית.״

גאצי

גרמניה

תחת
גאצי השבוע, עם פרישתו של ריינהארדט גוזלן
מראשות השירותים החשאיים הגרמניים. ל-
גימלאות, גילו עיתונאים צרפתיים את הסוד
האירוני :
לא זו בלבד שגד,לן היה משרת־נאצים
ותיק — דבר שהיה ידוע כל השנים —
אלא שראשי־האגפים של מוסד גר,לן, כפי

שקוראים בשיתתי־ר,מודיעין לאירגונו היו,
רובם ככולם, נאצים פעילים גם כן.
״שיטת הפסיפס״ .איו הגיע גד,לן
לעוצמתו הכל־יכולה, לתפקיד בו הוא יכול
לחסל — ואומנם חיסל — שרי־ממשלה,
מנכ״לים, ומפקדי צבא בכירים בגרמניה הדמוקרטית?
תחילת
דרכו של האיש הצנום, חד־הפנים,
המרכיב תמיד משקפיים כהים — היתה ב־
: 1940 קולונל ואחראי לשירותי־הביון של
הלופטוופה — חיל־ר,אוויר של היטלר.
ב־ 1942 הקים על־פי יוזמתו האישית און
השירות צבאות זרים מזרח• הוא שיגר לשטחי
פולין ורוסיה הכבושים 5000 סוכנים
שתפקידם היה לאסוף כל פיסת נייר, כל
מסמן־ ,כל בגד, כל כלי־נשק וכל פירור
מזון.
כל המידע שנאסף בדרך זו צורף לתמונה
אחת, מעין מעשה־פסיפס מודיעיני המלמד
רבות על האוייב. בדרך זו, כשבע שנים לפני

הפעלת המחשבים האלקטרוניים בשירות המודיעין,
המציא גוזלן את שיטת הפסיפס,
בה נעזרים כיום, בעיקר, האמריקאים והרוסיים
במאמצי־הביון שלהם.
מאוחר יותר הקים גהלן צבא רוסי של
בוגדים אנטי־סובייטיים, בראשותו של גנרל
מן הצבא האדום שעבר לגרמנים — אלכסנדר
ולאסוב. כמו כן הקים אירגון גולים
לאומניים אוקראיניים, בראשותו של סטפאן
באנדרה, פוגרומיסט, אנטי־שמי ונאצי מוצהר
שמצא מיקלט בגרמניה.
160 מיליון. עם התמוטטות הרייך השלישי,
נעצר גהלן על־ידי האמריקאיים —
לאחר שהטמין את כל תיקיותיו בחווילות
הפזורות בבאווריה.
אבל איש לא שפם את פושע־המלחמה
גוזלן. אלן דאלס, אז ראש המודיעין האמריקאי
בשווייץ, טס במיוחד להציל אותו
— ולקח אותו איתו לאמריקה. כעבור שנה,
ב־ , 1945 כבר הקים גהלן רשת ביון גרמניון

— אנטי־סובייטית, כמובן — עבור שלטונות
הכיבוש האמריקאיים•
ב־ 1956 הוא התמנה, רשמית, ראש מוסד
שאת עצם קיומו הכחישו שלטונות מערב-
גרמניה כל השנים.
ניתן היד, לצפות שהיעלמו של גוזלו, שהגיע
לגיל הפרישה, יאפשר למערב־גרמניד,
למנות במקומו אדם נקי מעבר נאצי כלשהו.
אלא שעבודת־ד,ריגול היא, מטבעה, עבודה
מלוכלכת. ועל כן צריך, כנראה, איש מוכשר
ומלוכלך לתפקיד ראש המודיעין.
איש כזה נמצא בדמות סגנו של מזלן,
גרהרדם ווסל (.)53
ווסל, ראש המיחלק הראשון של שירות
צבא,ות־נחרח לשעבר, ידוע כפרו־נאצי קנאי
ואיש שלא בחל ברצח בתור אמצעי מדיני.
בידיו הפקידה עתה מערב־גרמניה לא רק
את ביטחון הדמוקראטיה שלה — אלא גם
תקציב של 160 מיליון מארקים לשנה, בו
מממנים את פעילותו.

האהובה ברו

פרסום ד*ר יעלן בסו!

:!111111
לאומית, יצטרך שלטון ימני לעלות על קודמו
בשינאתו לישראל, בהטפתו להשמדתה.

* הו רק צד אחד של העניין. יתכן ש!
הצד השני הוא הרבה יותר חמור מבחינת
המדיניות של ממשלת ישראל.
מי שרוצה עתה לרכוש את לבבם של
הקצינים המצריים להפיכה נגד עבד־אל־נאצר,
אומר להם את הדברים הבאים:

ואצר

שם נמצאים האחים המוסלמים, שעדיין יש
להם אחיזה בתוך המישטר. שם נמצאים
שרידי המעמד השליט מאתמול. ושם נמצאים,
בעיקר, הקצינים הבכירים.
קצינים אלה מחזיקים כיום בכל עמדות־המפתח
במדינה ובכלכלה. הם שיגשגו ושמנו
תחת מישטרו של עבד־אל־נאצר. אין
להם שום חשק לאבד את הפריבילגיות שלהם
— את המשכורות השמנות, את המכוניות,
את הנסיעות לחו״ל, את כל אביזריו
של מעמד שליט. למענם, הם מוכנים להקריב
את עבד־אל־נאצר.

* מאל עבד־אל־נאצר עשוי ליפול
ג מן השלטון תוך שישה חודשים.

הסדר כל עוד נמצא עבד־אל־נאצר בשלטון.
שום דובר ממשלתי אחר לא אמר זאת
במילים כה מפורשות, אך הדבר נובע משאר
מעשי הממשלה ותגובותיה.
הסובייטים, על כל פנים, משוכנעים כי
הפלת המישטר הנאצרי, המקורב להם, היא
מטרת־היסוד של המדיניות הישראלית.

כי הוא נתון כצבת אפזרית, ה־חונקת
את מישטרו כעיקכיות
איטית.

השאלה היא: האס כדאי להפיל
את עכד-אל־נאצר?
האם זה טוב לישראל?

שמעתי הערכה זו בשלוש יבשות. ערכתי
מחקר כדי לעמוד על טיב המקורות, והם
נראים לי מוסמכים ביותר.
הוא עשוי ליפול מחר. אולי בעוד חודש.
אולי בעוד כמה חודשים.

ך* שן האחת

של הצבת הזאת היא

| | ישראלית.

נוכחות צה״ל בגדה המזרחית
של התעלה מזכירה יום־יום את
תבוסתו הצבאית המוחצת, ואת
שרשרת שגיאותיו הפוליטיות שהביאו
לתבוסה זו.

ועוד שאלה:
מי נאצר?

יבוא

כמקומו

או, בלשון אחרת: מ ה יבוא במקומו של
הנאצריזם?

ך• מצב הפנימי במצריים אינו בגדר
( | סוד. אין כמעט הבדלים בין ההערכות

אם מישהו יחולל הפיכה כמצ-
דיים ויפיל את עבד־אל־נאצר -
יהיה זה נציג של שיכבה זו.
במקום עבד־אל־נאצר תבוא אז קבוצה של
קצינים.

ף* ק מי שהינו בור גמור בעניינים
| ערביים יכול להשלות את עצמו ששלטון
חדש כזה עשוי לעשות שלום עם
ישראל.

הימין המצרי הוא הרבה יותר
אנטי־ישראלי מאשר עבד־אל־נאצר
עצמו, וגם הרכה יותר מן השמאל
המצרי.

הימין הוא בן־בריתם של האחים המוסלמים
— המטיפים לקנאות איסלאמית קיצונית
ברוח חאג׳ אמין אל־חוסייני.

יתר על כן, דוקא מכיוון שאינו

משה דיין דאג לכך שלקח זה לא יישכח.
הוא הכריז כי היתד, זו שטות מצד מצריים
שלא התקיפה את ישראל ראשונה, וכי המלחמה
היתד, מסתיימת אחרת אילו היה
חיל־האוויר המצרי הולם ראשון.
(הודעה זו עשתה רושם עמוק במצריים,
ורבים האנשים בקאהיר המשוכנעים, כי דיין
מסר אותה בכוונה תחילה כדי לערער את
מעמדו של עבד-אל־נאצר סופית. כי כל קצין
מצרי זוכר כי היה זה עבד־אל־נאצר שדהה,
שבוע לפני המלחמה, את תביעת קציניו
להקדים ולהתקיף את ישראל).
נוכחות צה״ל לאורך התעלה מונעת את
פתיחתה, ובכך היא גורמת למצריים נזק
כלכלי חמור. נוספת על כך בעיית מאוח
אלפי הפליטים מאזור התעלה, המציפים את
מצריים.

טיעון זה הוא נכון ביסודו.
האמריקאים אינם נוקטים עתה בשום
יוזמה למען נסיגת כוחות צה״ל מאדמת מצריים,
מפני שמצריים משולבת במערך
הסובייטי. לכן הם נותנים את מלוא הגיבוי
לישראל.

המצב יתהפך על פיהו ברגע שיקום
במצריים מישטר פרו-אבד
ריקאי.
הפיכה כזאת במצריים תהודה ניצחון אמריקאי
בעל ממדים כלל־עולמיים. היא תעלה
בחשיבותה על מהפיכות דומות שחולל המוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית באינדונזיה
ובגאנה, בבראזיל וביתן.
לאמריקאים יהיה כדאי לשלם מחיר גבוה
מאד בעד ניצחון כזה, שישנה את מאזן־
הכוחות בעולם.

המחיר יהיה, בלי כל פפק, על
חשבון ישראל.

** ד כמה שניתן לברר זאת, רואה גמאל
י ג עבד־אל־נאצר את המצב הזה בעין פקוחה.
לפי נאצר יותר ערבי

ההערכות,
הוא עתה האדם
במצריים, ואולי
כולו, בכל הנוגע

עבד־אל
המתץ ככעולם

למצריים.

בארצו שלו הוא נתון ללחץ אנטי־ישראלי
קשה מימין ומשמאל. אין הוא יכול לדבר
בגלוי על ״שלום״.
אולם הוא התחיל לדבר בגלוי על ״פתרון
מדיני״ .במילון המצרי, שתי מילים סתמיות
אלה הן מהפכניות.

כניגוד לדברים המתפרסמים ברדיו
ובעיתונות, המיועדים לצריכה
פנימית, רומזים דובריו של
עבד־אל-נאצר במגעים אישיים כי
הוא מובן ל״פיתרון מדיני״ שלמעשה
פירושו שלום.

צבת זו מתהדקת והולכת מחודש
לחודש. היא תביא, כסופו של
דבר, למפולת פנימית, שתקבור
תחתיה את המישטר הנאצרי.

דובר אחת ממפלגות הממשלה — אריה
בן־אליעזר מחרות — הכריז השבוע בכנסת
בפירוש כי ישראל לא תחתום לעולם שלום
עם ה״היטלר של הנילוס״ ,וכי לא ייתכן

״אם יקום במצריים מישטר פרו־אמריקאי,
יסלקו האמריקאים את
ישראל מחצי-האי סיני״.

הוא יודע כי הסיכוי היחידי שלו להחזיק
מעמד טמון עתה ביכולתו להיחלץ מן הצבת,
לפני שתחנוק את מישטרו סופית.
הוא מעוניין עתה בהסדר עם ישראל יותר
מכפי שהיה אי־פעם, מאז כתב בשנת 1954
למשה שרת, ראש־ממשלתנו דאז, את המכתב
שהתחיל במילים .,אחי שרת״.

העזרה האמריקאית למצריים הופסקה. הדבר
מפקיר את המוני עמק־היאור למצוקת
רעב. הכלכלה המצרית מתמוטטת בתהליך
שאפשר לחשבו מראש בדייקנות מאתמטית.
נראה כי אין בכוחם של הסובייטים לסתום
חור זה.

מכל פעולות־־התגמול האפשריות
אחרי טביעת אח״י ״אילת״ ,הי־תה
זו הפעולה שהתאימה ביותר
למגמה זו. היא הנחיתה מהלומה
עצומה נוספת על הכלכלה המצרית.

״אין
לנו תקומה, עד שנסלק את הישראלים
משם, ובעיקר מגדות התעלה.
״הסובייטים כבר הוכיחו כי אינם מסוגלים
לכך.
״מסוגלים לכך רק האמריקאים.

הוא יודע בי הוא עלול ליפול,
אם יימשך שיתוף דהפעולה היש־ראלי-אמריקאי
נגדו.

השן השניה של הצבת היא אמריקאית.

שמדת מיתקני־הנפט בסואץ על!
| ידי צה״ל מוכיחה כי ממשלת ישראל
החליטה ללכת בדרך זו עד הסוף.

״הישראלים יושבים בחצי־האי
סיני, והם רוצים לספח אותו לישראל.

גבאל
עבד־אל־נאצר •.בי יבוא אוזריו?
של המצרים והלא־מצרים שדיברתי עימם
בחודש האחרון, וגם לא בין דו״חות הפרשנים
שנתפרסמו בעיתונות הרצינית בעולם.

משמאלו של עכד-אל־נאצר, כתוך
מישטרו ובשוליו, ישנם כוחות
דלים למדי.
השמאל המצרי הוא חלוש, ואין לו סיכוי
להגיע לשלטון• .הקומוניסטים המצריים תומכים
בעבד־אל־נאצר, וכך עושים הסובייטים.

מימינו של עבד*אל-נאצר נמצאים
בוהות הרבה יותר חשובים.

רוצה לחולל שום רפורמה פנימית
במצריים, ואינו יכול לבוא אל ההמונים
בסיסמות של מהפכה הכרתית,
הוא מוברח לרכז את כל
זעם ההמונים בלפי האוייב החיצוני.
ימין
זה הוא בן־בריתם של האמריקאים,
ואם יגיע לשלטון — יהיה זה בעזרת המוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית (סי־איי־אי)
.כדי להוכיח לעם המצרי שאינו
מישטר של קוויזלינגים, שאינו חסר רוח

** כד״אל״נאצר הוא האדם היחידי ב־
2עולם הערבי המסוגל עתה לעשות שלום
כזה. ייתכן מאד (אם כי אין זה בטוח לגמרי)
,כי הוא מעוניין עתה לעשות זאת.
לעומת זאת, בטוח 7גמרי כי שום אדם
שיבוא במקומו, אחרי נפילתו, לא יהיה מוכן
ומסוגל לעשות שלום.

אם בן, מדוע לא להעמיד נכונות
זו במיבחן ממשי? מדוע לא
לנסות להגיע עימו להסדר של
שלום -כדרך שקטה ומעשית -
אפילו אם פירושו של דבר: הצלתו
של עכד־אל-נאצר?

מאת אודי אבנו־י

עמדות-הכוח הישראליות הגוברות, כמדינות
אלו, מאיימות על האינטרס הצרפתי
הוותיק.
בעיקבות מלחמת ששת־הימים גברה במדינות אפרי־קאיות
אלו הדרישה לטכנאים ולמומחים ישראליים —
בעוד שעד כה היה לצרפת זיכיון מעשי במקומות
מסויימים.

ת ע ״ זי ף
מסתעפת חקירת ״אילת־אילת
ומצב הצוות לפני הטביעה
העלה כי על סיפון המשחתת נמצאו כמה אנשי חיל־הים
שלא היו שייכים כלל לצוות.

הניצולים התברר גם, כי הם הבחינו בטילים
המצריים כשאלה התעופפו לעבר האונייה וניתן היה
לזהותם ממש בעיין בלתי־מזויינת.
הטיל הראשון התגלה רק במרחק של 10 אלפים יארד
— על־ידי תצפית־עין רגילה.

יש לברר אם לא ניתן היה לגלות את
הטיל קודם לכן, כאמצעים משוכללים יותר
ותוד־כדי־־כך גם להפעיל אזעקה שהיתההופכת, אולי, חלק מן הקורבנות באדם.

לאור העמדה הצרפתית העויינת בגלוי
את הצטרפותה של ישראל לשוק האירופי
המשותף, סבור עתה משרד החוץ בי אין
לחוס על צרפת בזירות בינלאומיות אחרות
ושצריך להשתמש כלחץ ישראלי באפריקה באמצעי למיתון הקו הצרפתי.
מה עוד שהדבר מסייע לאמריקה, המנסה מזמן להבריח
את צרפת מוזלטה העילית, קאמרון וניג׳ר, בייחוד לאחר
שצרפת הכירה בסין העממית, הפעילה אף היא, מאוד־מאוד,
באפריקה, וממנה חוששים האמריקאים יותר מכל.
יוצא שתמורת חיזוקה המדיני והכלכלי של ישראל
באפריקה, מוכנים האמריקאים גם לשלם, נוסף לכל,
בסיוע טכני, חינוכי ובמזון — שיכסה, למעשה, חלק
ניכר מתקציב־ההוצאה הישראלי המיועד לארצות אלו.

ברפ־ י:
מישאל־חברים
אם לא תהיה דדך אהרת להתגבר על
התנגדותו של דויד בן־גוריון לאיחוד רפ״י
עם מפא״י, יאחזו ראשי רפ״י כטכפיס
חדש. הם יהליטו על עריכת מישאד-חברים
כללי ברפ״י.
דיין, פרס וחבריהם בטוחים כי במישאל כזה יביע

הלקח של ״אילת״

התנגשות חריפה בין גורמים ישראליים לאינטרסים
צרפתיים קרובה באחדות מן המדינות האפריקאיות.

מי הדליף ללסקוב?
אחד מידידיו האינטימיים של רכ-אלוף
חיים לסקוב, מזמן שירותם המשותף כצבא
הבריטי, הוא אשר הדליף למנהל רשות
הנמלים את המצב האמיתי ב״שירותי נמל
מאוחדים״ בחיפה.

מתארגנת פעולת־מחאד, נגד רכישתו של מלון הילטון,
שאת הבעלות עליו תבעה הממשלה לעצמה.

הסיכה: יתר בתי-המלון כארץ חוששים
•טמיטרד התיירות יכפה על ועידות וכינוסים
בינלאומיים את השהות כמלון ממלכתי זה
דווקא.

קציני בדימוס
לצמרת האזרחית

באפריקה:
ישראל נגד צרפת

על כן גדולים רווחיה של התעשייה במעט
פי שלוש מרווחיה של החברה האמריקאית,
על כל מטוס-מנהלים.

בתי־המלנן
נגד הילטון ממלכתי

אונייה עוגנת, כמוה בסוללת תותחי-חוף
ולכן אין להסיק מהצלחתם של המצרים ולא בלום, במה שנוגע לקרבות ימיים בעזרת
טילים.

הנימוק :״לקרב את אנשי־הצבא לבעיות המדינה.״

לאחרונה גם קיבלה התעשייה הצעד, מחברה אמריקאית
פרטית, להעביר לידיה את המיפעל תמורת רווח נקי של
שישה מיליון דולאר — 18 מיליון לירות ישראליות.
מובן שההצעה נדחתה, כי כאשר ייוצר המטוס, בעוד
שנתיים, עתידה התעשייה האווירית הישראלית להרוויח
עליו הרבה מאוד:
כי במיפעל האמריקאי חישבו שעת־עבודה של פועל
ומכונה לפי 27 לירות ישראליות — ושעה כזו תעלה
בארץ רק תשע לירות.

כדי להבטיח זאת, רומזים אנשי־לסקוב שבידם אינפורמציה
נוספת — בה ישתמשו בשעה הנוחה להם.

את יעילותם של טילים כאלה אפשר לאמוד רק כששתי
האוניות — התוקפת והיעד — שטות במים, ולא
בשהתוקפת נמאת במצב נייח.

עצם מינויו של הקצין הוא הלק ממגמה
הדוחפת קצינים בכירים לעמדות אזרחיות
רמות-דרגה.

התעשייה האווירית הצליחה כנראה למכור
כתריסר ממטופיה העתידיים -עוד
בטרם החלה כהקמת המיפעל בארץ.

עתה מצפים, למרות התימוכין ההסתד•
רותיים לשנ״ם, להתפטרותם של לפחות
שניים ממנהלי החכרה.

הסיבה: הטילים נורו מעל סיפונן של
אוניות שעגנו בתוף נמל פורט־סעיד. ועל
כן אין כל אפשרות טכנית להעריך את יעילותם
של טילים סובייטיים אלה -דבר
שהיה מאוד רצוי, לא רק לישראל, אלא
גם למערב.

המזכיר הנוכחי, משה רוזטי, עומד לפרוש לגימלאות.
המועמד הקודם לתפקידו היה חיים ליאור, סגנו הנוכחי
של רוזטי, אך סיעות אחדות, ביוזמת הדתיים, מציעות
לתפקיד גם את שמואל בזק, מזכיר ועדת הכספים.
לשם כך גם הגישו הצעת־חוק שתאפשר את קבלתו
למשרה זו.
יושב־ראש הכנסת, קדיש לוז, דורש את ליאור, וכדי
לעקוף את התנגדות היושב־ראש, יציעו הדתיים שקצין־
הצבא יכהן כמזכיר הכנסת לעניינים מינהליים — וחיים
ליאור יטפל בישיבות הכנסת.

מטוסי־המנהלים
״התעשייה האוזירית הישראלית עשתה עיסקה פאנ־טסטית!״
זוהי
דעת חוגי־האיירונאוטיקה הבינלאומיים על רכישתו
של מיפעל אמריקאי שלם לייצור ולהרכבת מטוסי־הנוסעים
הסילוניים הקטנים המכונים *מטוסי־מנהלים״.

האיש, המכהן בתפקיד־צמרת הסתדרותי, הוא גם מי
שהדליף ללסקוב את דו״ח הביקורת הפנימי, המגלה
את הפסדי־ד,שערורייה של החברה הקבלנית שירותי נמל
מאוחדים בחיפה.
סך כל ההפסדים: כשמונה מיליון לירות. כן שולמו
תשלומים מפוקפקים ונעברו עבירות מס־הכנסה מרובות.

טיבוע אח״י אילת באמצעות טילים אינו מאפשר למשקיפים
המערביים ללמוד לקח צבאי כלשהו — טוענים
מקורות־חוץ.

לא רק מנכ״לים של הכרות ממלכתיות
וסגניהם יימונו בעתיד מתוך שורות הקצונה
הבכירה של צה״ל -גם מזכיר הכנסת
עומד להיות קצין בביר לשעבר.

״אין מקום בארץ לאדם טהור־לב ואידיאליסט כמו
יפעת,״ הגיבו על ירידתו כמה מחבריו.

עתה התפוסה בבתי־המלון בישראל מלאה, כימעט, ועל
כן לא יורגש הדבר. אולם עם ירידת המתח סביב השטחים
החדשים, יתכן בהחלט שקו כזה יפגע קשות
בענף המלונאות הפרטי.

צטייר־השנה יפעגז*
הרוב הגדול של החברים את תמיכתו באיחוד. בשם
תוצאה זו הם ידרשו מבן־גוריון ״להיכנע להכרעה הדמוקרטית
של הרוב.״

יוסף אלמוגי ככר הודיע שאם האיהוד לא
ייצא לפועל, הוא ״ילבש נעלי בית״ ויפרוש
מכל פעילות ברפ״י.

צעיר־השנה ־ יורד
יצחק (״איציק״) יפעת, צעיר־השנה של העולם הזה
והבחור שנתפרסם כסמל־הצנחנים שכבשו את הכותל
(ראה תמונה) — עזב את הארץ.
יפעת, מורד, בן 24 מרמת־אביב, ביקש להתקבל לפקולטה
לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן. הוא לא נתקבל
— ונאלץ להירשם במיכללה איטלקית.
לפני שבועות מספר עזב את ישראל בשקט, בדרכו
לאירופה. כך נעלם מנוף הארץ, עוד סמל־חי — האיש
ששימש, בכל עיתוני־העולם, כעיטור חי של גבורת
כובשי העיר העתיקה.
* במרכז, גלוי ראש, בצילום ההיסטורי ליד הכותל,
ביום הכיבוש.

רק״ח:
עיתון יומי?
חלק ממנהיגי רק״ח גורס שיש להשיג מימון —
בארץ או מחוצה לה — לייסוד יומון שיתחרה עם
קול העם.

,היומון הקומוניסטי של פנה עדיין נקרא,
בלית ברירה, על-ידי רכים מפעיליה היהודיים
של רק״ח, המהווים כימעט מחצית
התפוצה של היומון הקומוניסטי היחיד בשפה
העברית.
כסף אפשר למצוא — אבל דווקא חלק ניכר מן החברים
הערביים שבצמרת רק״ח מתנגד להצעה.

נימוקיהם: יומון עברי ייאלץ למתן את
הקו הקיצוני שננקט על-ידי בל פירסומי
רק״ח -ויגרום, בסופו של דבר, להקטנת
מספר חברי המפלגה, ולא להרחבתה.
אנשי מק״י רואים נימוק זה ברגשות מעורבים: מצד
אחד, הם שמחים שלא הוחלט על התחרות; מצד שני —
רואים את הלחץ של החברים הערביים של רק״ח כהוכחה
נוספת שזוהי מפלגה לאומנית ערבית, ולא קומוניסטית.

במדינה

העם

פי אגדות היישוב העברי דת

עלול
פי ר סו מ ת
״אני מובן להיפגש עם המלך חוסיין בירושלים
או בעמאן,״ הכריז השבוע לוי
אשכול.
״איני רואה כל טעם לפגישה עם מר
אשכול,״ השיב המלך חוסיין עוד באותו
ערב, כשנשאל על־ידי עיתונאים. המלך משולב
כיום לגמרי במערך המצרי, וכלל לא
ייתכן שלום נפרד בינו לבץ ישראל.
כוי לאשר זאת, התלקח הגבול הירדני
השבוע לכל אורכו, כאשר התקריות באזור
בית־שאן הפכו למלחמה־זעירה, התותחים
החליפו אש משני עברי הגבול, ומטיילים
נכנסו. לקרב־אש עם מסתננים מירון בהר־חברון.
התחרות
על ההפקרות. אם כן,
לשם מד, אמר אשכול מד, שאמר?
היתד, זאת דוגמה נוספת למחלה הפושטת
בצמרת הישראלית: ההתחרות הפרועה
על כותרות העיתונים, התחרות שבה כל
האמצעים כשרים.
התחרות זו, הנטושה בעיקר בין לוי אשכול,
משה דיין, יגאל אלון ואבא אבן —
ארבעה מבין חמשת המועמדים העיקריים
לראשות הממשלה אחרי הבחירות ב־*1969
— עברה מזמן את גבול ההפקרות. אפילו
הנשיא דה־גול אמר השבוע, באוזני אורח:
״שרי ישראל מדברים יותר מדי.״
לכאורה אין נזק בהצהרה על נכונות
לטוס למלך חוסיין. זוהי חזרה תמימה, ואפילו
קצת נאיבית, על הצהרותיו השיגר־תיות
של דויד בן־גוריון על נכונותו לטוס
לכל מיני מקומות, ובכלל זה לקאהיר.
סכין כגב. אולם למעשה גרם תעלול־פירסומת
אומלל זה לתוצאות מזיקות ביותר.
החזית
המכרעת של מאמצי ישראל נמצאת
ברגע זה בשטחים המוחזקים. שם החלה להתפתח
תנועה חשובה למען הקמת מדינה
פלסטינית, שתהיה קשורה בפדרציה עם
מדינת ישראל. תנועה זו מהווה את הגורם
הנגדי העיקרי לפעולות אל־פתח ושוקיירי.
בשבועות האחרונים החלו עסקני־ציבור
ערביים בגדה המערבית מזדהים בפה מלא
עם תביעה זו. ממשלת ישראל לא פעלה
נגדם, ובכך הוברר כי אינה נוקטת, לפי
שעה, עמדה נגד רעיון זה.
אולם ברגע שמנהיג ישראלי מעלה מחדש
את רעיון־הסרק של שלום נפרד עם חוסיין
— הוא תוקע סכין בגב התנועה הזאת. שום
עסקן ערבי אינו מוכן להסתכן בעמדה פלסטינית,
נגד ירדן ולמען שלום עם ישראל,
כל עוד יש חשש כי מחר תוחזר מולדתו
לידי הבולשת של חוסיין.

אריס

מאז שביאליק דיבר לא רעשה הארץ משערוויה עדתית בזאת
/בטא פעם המשורר חיים נחמן ביאליק,
שהיה ידוע בגסות־רוחו, כי הוא לא אוהב
את היהודים הספרדיים מסיבה אחת בלבד.
הם עוד יותר גרועים מהערבים.
בין שביאליק אמר זאת ובין שלא, הדבר
הרעיש את היישוב הקטן של שנות השלושים
ועד היום יש רבים שלא סלחו לבעל אל
הציפור את העבירה הזאת על השכל הישר
ועל הטעם הטוב.
אבל זה עוד לא היה כלום לעומת מה
בצחרח שקרה בשבוע שעבר כאשר הת״ב הליברלי
צימרמן אמר מה שאמר לת״כ הליברלי כהן־
צידון ולהיפך.
היתד, זאת הפעם הראשונה בתולדות המריבות
הפוליטיות בישראל, שפרץ ריב
גלוי וקולני על רקע עדתי.

הדבר הקפיץ ממושבו את צימרמן 51
שהוא יליד גאליציה שבפולין.
״אתה מעז לדברי״ נהם עורך־הדין החיפאי
.״אתה ערבי! אתה גרוע ׳מערבי!
״חוץ מזה,״ הוסיף כשהוא נירגע במקצת,
״מבחינה פורמלית אין כל חובה לשאול את
חברי הסיעה. הנהלת הסיעה לבדה מחליטה.״

\ 1כהן־צידון ( )44 שמע כי ח״כ ועורך־דין
אחר, החיפאי צבי צימרמן, מונה כחבר
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בהיעדרי
של ד״ר אלימלך רימלט, הנציג הקבוע בוועדה
שנסע לחו״ל בשליחות ממלכתית.

ך* זה היתה מסתיימת אולי הפרשה
— אולם כהן־צידון, האוהב בהחלט סקנדלים,
לא היה מוכן לכך.
הוא תבע ועדת־בירור פנימית אבל לא
חיכה למסקנות הוועדה — אלא פתח בשורה
של פעולותיה,סברה.
הדבר הדהים את צימרמן, הנחשב לשליחו
האישי של ״אבא חושי של הליברלים״ ,ד״ר
יונה אנגל, יו״ר סניף המיפלגה בחיפה.
צימרמן, שבגלל היותו נציג סניף חזק מובטח
מקומו בכל רשימת־מועמדים, היה ה־היפך
ממרוצד, מכל הפירסומת. הוא ידע שכוחו
תלוי באנגל, ושאנגל רוצה, מעל לכל,
נציג אישי שקט וממושמע•
הצהיר העו״ד החיפאי באוזני כתב העולם
חזה :״יש לי ידידים מכל העדות, גם ספרדים.
אנשים טובים ונחמדים מאוד.
״אני גם לא חושב שהערבים רעים מיסו־דם.
יש ערבים טובים וערבים גרועים.
״לא היתה בכוונתי לפגוע בערבים. ואם
מישהו רוצה להפוך את העניין לעדתי — אני
אומר שהעניין לא שווה את הנייר עליו יודפס.
״לעצם העניין — כן, אני גאליצאי, ממוצא
גאליצאי טהור. באתי ארצה ב־ •1944 מגאלי־ציה.
״וכהן־צידון
— יהודי ממוצא ערבי. מה
יש? זה לא דבר רע.

״אתה גרוע מערבי!״
ך* כל התחיל כשח״ב ועורך־הדין שלמה

מדיניות

שמום
...עצרת האו״ם העבירה את הטיפול בענייני
הסיכסוך במרחב למועצת־הבטחון
...ארבעת הנדולינז במועצת־הבטחון העבירו
את הטיפול לעשר המדינות הלא־קבועות

...עשר הלא־קבועות לא יכלו להגיע
לכלל פשרה, והחזירו את הטיפול לארבעת
הגדולים
...ארבעת הגדולים אינם מסוגלים להגיע
לנוסח מוסכם...
...הדיון יחזור לעצרת הכללית...
ידיעות מסוג זה תופסות תמיד את המקום
הראשון בעיתוני ישראל. הן מאפילות על
קדב־תותחים בגבול ירדן, על חילופי־אש עם
מסתננים, על פעולות אל־פתח.
ר,ן ממלאות גם חלק חשוב מישיבות הממשלה.
ראש־הממשלה מדוזח על הפעולות
באו״ם, השרים מתייעצים, הכנסת מטכסת
עצה, והכל מברכים את שר־החוץ על נצחו־נותיו.

איש לא העז עדיין להעמיד את ממשלת
ישראל על העובדה כי האו״ם חדל
להיות מוסד חשוב בעולם.
מוסוליני בחבש. בבניין האו״ם עצמו
ידוע הדבר לכל.
הנציגים ממשיכים לנאום, והישיבות ממשיכות
להתכנס. אולם כל אדם בביתן*
החמישי, פינחס ספיר, הוא היחיד השותק.
העולם
הזה 1575

הדבר הרגיז את כהן־צידון, הידוע כפעלתן
מיקצועי בכנסת ומחוצה לה׳ ואשר כיליד
אלכסנדריה במצריים נושא את דגל ההגנה
על עדות המיזרח.
עוד יותר הרגיז את כהן־צידון שאיש לא
מצא לנכון להודיע על השינוי לח״כים הליברליים
מן ״הספסלים האחוריים״ — ושלו
עצמו נודע הדבר במספר שבועות של איחור.
״כאן לא ינהלו את הסיעה בכנסת כמו
חנות־מכולת גליצאית!״ הפליט עורך־הדין
מאלכסנדרייה, בזעם.
צימדמן אזרחים נזצוייניס

״אגב, הוזכרתי לטובה כאדם שתמך בהתרת
הסרט אני אחמד, בוועדת הפנים של
הכנסת. אמרתי שהסרט יחנך ליחס נכון לערבים.״

ך* הן־צידון היה לא פחות ברור בחשו^
בותיו:
״הדבר ברור כשמש,״ אמר ,״האיש הזה
שונא ערבים וספרדים.
״הוא אמר לי, :אתה ערבי. יותר גרוע
מערבי• אתה שרץ.׳
״כשאני דיברתי על חנזת־מכולת גאליצאית
— התכוונתי בצחוק. אבל הוא הגיב בזעם,
התנפל עלי בישיבה.
״מה דעתי על אשכנזים? הם אזרחים מצו־יינים
— כמו הספרדים׳ ממש.
״יש לי מלא חברים אשכנזים. מהם עיתונאים
והברי־כנסת.
״אגב, אין אני חושב שיש גנאי בזה שמישהו
ערבי. ערבי הוא כמו כל אזרח נאמן.
״אבל דרך המחשבה במיפלגה דורשת
טיהור, אם זה עלבון בעיני איזה ח״כ.
״לעורך־דין צימרמן אין לי כל יחס מיוחד.
אבל אני חושב שהוא בן־אדם אומלל.
״אני מרחם עליו.״

הדגל העדתי מעצבן
ך* עוד שצימרמ^עוגיץ להשתיק
את כל הפרשה, משום שזה יאפשר לו
לשמור על עמדתו במיפלגה, רוצה כהן־צידון
בפיצוץ מכסימאלי של הפרשה — כדי לחזק
את מעמדו שלו.
בסיעה הליברלית בכנסת אין כהן־צידון
אהוב במיוחד על חבריו, הרואים בו מסית
ומדיח. בייחוד מעצבן אותם הדגל העדתי
כביכול בו הוא מנופף.
משום כך, יש סיכויים חזקים שהנהלת
המיפלגה הליברלית לא תחדש את מועמדותו

״יהודי ממוצא ערבי!״

הסכמה יין השתיים. ככל שמגבירים ההזכוכית
הגדול יודע כי קרה משהו לאירגון
אמריקאים את פעולותיהם בארץ הג׳ונגלים,
האומות.
כן מתפרק והולך הבסיס שעליו עומד ה־הוא
גוסס.
או״ם.
הוותיקים מזכירים את גורלו של חבר־כלום
למען לא־בלום. אחרי ויאט־הלאומים,
אחרי פלישת היפאנים למנצ׳וריה
נאם באה מלחמת ששת־הימים — ושוב
ב־ , 1929 או אחרי פלישתו של מוסוקיני להוכח
כי לאו״ם לא נותרה שום השפעה
חבש•
מעשית.
הכל מסכימים כי האו״ם שוב אינו יכול
ערב המלחמה היתד, התנהגות האו״ם אומלפעול
פעולה רצינית כלשהי, וכי לא נותר
ללה — בייחוד כשחיסל או תאנט את חיל־אלא
מוסד לנאומים, ותירוץ לאלפי דיפהחירום
באופן נחפז, ובכך הביך גם את
לומטים, בארצות עשירות ועניות, לעשות
חיים בניו־יורק על חשבון משלמי־מסים עבד־אל־נאצר. באו״ם מאמינים רבים כי או
תאנט גרם בכך למלחמה שלא ישראל ולא
לבנים, שחורים וחומים.
* מצריים רצו בה.
מוות כג׳ונגל. מה גרם לכך?
הגורם המרכזי נעוץ, כמובן, במאורע המאז
סיום המלחמה אין האו״ם מסוגל
לעשות דבר שיביא לפתרון ממשי. שום
עיקרי בעולם: ויאט־נאם.
גורם באו״ם גם אינו מנסה לעשות דבר
האו״ם יכול לפעול רק כשיש הסכמה
כלשהי בין ארצות־הברית וברית־המועצות.
בכיוון זה• כל מאוויהם של הנציגים באו״ם
הם עתר. לשמור על כבוד האו״ם עצמו על־אולם
במלחמת ויאט־נאם לא תיתכן כלל

כהן־צידון
אנשים נחמדים
הריאלית של כהן־צידון בבחירות הבאות
לכנסת. אלא אם יתהווה לחץ ציבורי, מלמטה•
שיחייב זאת•
כרגע אין לחץ כזה. אבל אם יוודע לחבריה
הרבים של המיפלגה, ממוצא ספרדי ומעדות
המיזרח, שכהן־צידון מגן על כבוד הספרדים
אצל הליברלים — תשתנה התמונה.
משום כך, קל לנחש שפרשת הסקנדל העדתי
צימרמן—כהן־צידון לא זו בלבד שלא
נסתיימה, אלא תביא לסיבוכים ׳ולמדינות
מחודשות בקרוב.
ידי מציאת נוסחת־פשרה כלשהי, ותהיה
חסרת־משמעות ככל שתהיה, שתעשה רושם
של אחידות־דיעות. זהו מאמץ־סרק למען
נוסחה ריקה.
געגועים לדג. רבים מאשימים במצב
הנוכחי את או תאנט.
״אילו היה חי דג האמרשילד, הוא היה
כופה את אישיותו על המדינות זוהי
אימרה הנשמעת לעתים קרובות במסדרונות
האו״ם.
או תאנט, לעומת זאת, נתגלה כאיש חלש,
בעל כושר מוגבל מאד. אולם אי־אפשר לפטר
אותו. במצב הנוכחי פשוט לא יתכן
למצוא מועמד שגם האמריקאים וגם הסובייטים
יסכימו לו.
גסיסה או מוות 1השאלה היא עתה :
האם זהו מצב זמני, הניתן לתיקון אחרי
שהאמריקאים יסתלקו מוויאט־נאם — או
(המשך בעמוד )16

דו״״ תלסתר

הצהרת בלפור עברה קריאה ראשונה בכנסת * התנגשות עם ח״ב אריה בן־אליעזר
מזימה חדשה להעלות את אחוז החסימה. למי בכלל נתונה הזכות לדבר על מולדת

ת החוכמה הטובה ביותר השמיע ג׳יימס רוזנטל, הכתב הפרלמנטרי של הארץ:
״היום עומדת הכנסת לאשר את הצהרת בלפור בקריאה ראשונה.״
היתד, זאת הלצה נבואית. כי הישיבה החגיגית של הכנסת, לציון שבעים שנד, לקונגרס
הציוני הראשון וחמישים שנה להצהרת בלפור — דמתה מכל הבחינות לקריאה הראשונה
של חוק שיגרתי. גם ברמת הוויכוח, וגם בצורתו.
הכנסת הזאת פשוט איגד, מסוגלת להיות חגיגית — חוץ מאשר ביום פרוץ מלחמה. הפעם
נעשה הכל כדי להבטיח חגיגיות. הובא נשיא־המדינה. הוזמנו כל ראשי המישטר, לענפיו
ולשלוחותיו. הוזמנו אפילו שגרירים זרים.
מה קרה? אחרי השעה הראשונה הלך הנשיא. אחריו זרמו החוצה כל גדולי המדינה —
החל בראשי צד,״ל וכלה בשופטים העליונים. אפילו השגרירים הזרים הסתלקו. בשעה השניה
היה היציע ריק מאדם (זולת הנאמן האחרון, יצחק טבנקין, שזקנו הלבן המגודל הבהיק
מבין השורות הריקות) .באולם נותר קומץ של ח״כים, שאחדים מהם היו שקועים בקריאת
עיתוני־הערב, בשער, שחבריהם העלו על נס את קדושיהם הפרטיים, איש־איש וקדושו שלו.
רפ״י את בן־גוריון, חרות את ז׳בוטינסקי, אחדות־העבודה ומפ״ם את בורוכוב וא״ד גורדון.
זה היה, בסך הכל, מעמד מביש. הוא הוכיח, יותר מכל, את הצביעות היסודית של ד,מיש־טר
הציוני. שהרי אילו היה מישהו מן הציונים המקצועיים האלה מתייחס בקורטוב של
רצינות לציונות, לא יכול היה לקרות מה שקרה.
אחרי שהוחלט כי כל סיעה תישא את דברה במשך עשר דקות, לא טרחה אף סיעה
גדולה אחת להעמיד את המנהיג הראשי שלה כנואם. בשם חרות דיברה אסתר רזיאל־נאור,
שאינה נואמת מבריקה, במקום מנחם בגין. בשם רפ״י לא הופיע בן־גוריון, ובשם מפ״ם
לא הופיע יערי או חזן. חוץ מפינחס רוזן, לא דיבר אף מנהיג ציוני מרכזי אחד.
אם כן, מדוע בכלל היה צורך להשמיע מלל רב־סיעתי זה? הסיבה היא אקטואלית, ואין
לד, שום קשר עם תפארת הציונות. מומחי־הפירסום של לוי אשכול פשוט החליטו שעליו
לדבר במעמד חגיגי זה, כחלק ממסעו להעמיד בצל את אמך־הפירסומת משה דיין. מכיוזן

ויתר על זכות־הדיבור, מתוך טענה (צודקת, כשלעצמה) כי אין זה מעניינה של הכנסת
הכלל־ישראלית לטפל במאורעות של התנועה הציונית.

לסתום את פינו -בכל מחיר
ך * דכר הראשון ששמעתי, בהגיעי לבניין לפתיחת המושב השלישי של הכנסת, היה
| ן לחש־רחש שעבר בין יודעי־דבר: מנוי וגמור עכשיו עם מפא״י, בשיתוף עם המפד״ל
וחרות, להעלות בהרבה את אחוז־ד,חסימה.
העיתוי אינו מיקרי. פתיחת מושב־החורף מסמן את גמר מחצית תקופת כהונתה של הכנסת
השישית. עתה החלה המחצית השניה. ממילא מתחיל כל פוליטיקאי מיקצועי לחשוב
ברצינות על הבחירות הבאות.
רעיון אחוז־ד,חסימה הגבוה הוא מזימה, שבאה לשלול מחלקים ניכרים של הציבור את
ייצוגם בכנסת. הוא בא לסתום את הפה לכל מיעוט, הדוגל בגישה חדשה. הוא בא להנציח
את הקארטל של המפלגות הגדולות׳ העשירות, המאובנות, המחלקות ביניהן את שלל
המישטר.
מפא״י מוכנה לשלם עבורו מחיר יקר. היא תצטרך לודתר על סיעת פועלי־אגודת־ישראל,
המשמשת בידיה מכשיר להורדת המחיר של המפד״ל. היא תצטרך לקבץ יחד ברשימה אחת
את כל הקודיזלינגים הערביים שלה, השונאים זה את זה. היא תצטרך לסכן את קיומם של
הליברלים העצמאיים, ובכך לחזק את גח״ל.
מדוע? מהו הדבר הנראה לה כל־כך חשוב, עד כי מחיר זה נראה כדאי לה?
על כך תיתכן רק תשובה אחת: חשוב לה לסתום את קולנו שלנו. חשוב לה לסלק בעוד•
מועד את הכוח החדש מן הכנסת, ולהוכיח כי לשום כוח חדש אין סיכוי במדינה.
מפא״י אינה יכולה לשכוח את קיומנו בכנסת. כי קולנו שונה מכל הקולות. הדבר בלם
דוזקא השבוע, כאשר נאמנו שני נאומים רעיוניים יסודיים — פעם בוזיכוח המדיני, ופעם
בישיבה ה,,חגיגית״ על הציונות. בשני המיקרים אמרנו דברים שהיו רחוקים מדברי כל
שאר הנואמים — דברים ששום נואם אחר בכנסת לא יכול היה לאמרם.
אותו שבוע הגשנו שורה של שאילתות, ששום סיעה אחרת לא יכלה להגישן. למשל:
• לשר־־הכטחון: האם גרם מישגה ישראלי כלשהו לטרגדיה נטל סיבוע
אילת? מה גרס לעיכוב בהגשת העזרה לאנשי הצוות אחרי הטיבוע?
• לשר־הכטחון: מה בדעתן לעשות כדי לשים קץ לשערוריית הטרמפים
של החיילים, הממתינים עתה שוב שעות על גבי שעות בכבישים?
• לשר ״ התח בו ר ה 1מדוע לא הביא משרד־התחבורה בשעתו לידיעת משרד־האוצר
שיש פער של מיליון ל״י בין מחירי האוניות ניל״י וביל״ו של סומרפין?
• לשריהאוצר 1מדוע העלים משרד־האוצר מידיעת ועדת־הכספים של הכנסת
אינפורמציה חיונית, כשביקש אישור לערבויות ממשלתיות לסומרפין? היכן
נעלם מכתב־ההמלצה המקורי של הד״ר צבי דינשטיין בנדון?
• לשר״המשטרד! 1האס נכון כי המשטרה גילתה שהקואופרטיב דן הגיש
דו״ח כוזב על שיעור פליטת העשן של האוטובוסים שלו? האם ימלי^משרד־המשטרה
על ביטול האישור שניתן לדן לשמש כבוחן מורשה של האוטובוסים שלו?
אותו זמן הגשנו דיצעת־חוק, שלפיד, יד,יד. דרוש אישור הכנסת לכל צו, מינשר או תקנה
שיוצאו מטעם המושלים הצבאיים בשטחים המוחזקים, כפי שהוא דרוש לתקנות־שעת־חירום
בשטח מדינת־ישראל עצמה.
אם עוד היתד. דרושה תזכורת למפא״י, מדוע צריכים לחסל את קיומנו בכנסת הבאה, הרי
הונח השבוע על שולחן הכנסת דו״ח על עבודת השנה השניה של כנסת זו. הוא הכיל את
העובדות הבאות:
סיעתנו, המהווה ס/״ 0.8בכנסת (למרות שקיבלה ס 1.20/בבחירות) הגישה /0״ 15 מכל השאילתות
במשך השנה. בהגשת שאילתות היא עומדת במקום השני בין הסיעות, מיד אחרי
סיעת גח״ל, שהכילה ברוב ימי המושב 26ח״כים.
בגלל סעיף סתימת־הפה לגבי הצעות־לסדר־היום, יכולנו להשמיע רק /0״ 5מכל ההצעות
שהושמעו במושב זה. מבין חמש ההצעות שלנו, שלוש הועברו על־ידי הכנסת לדיון בווע־דה.
הבאנו לדיון שתי הצעות־חוק פרטיות — שהן קרוב ל 10 מכל ההצעות שנדונו.
הדו״ח אינו מכיל את רשימת הנאומים. נאומי סיעת־היחיד שלנו עלו על /,ס.10
אך כמובן שלא מיספר הנאומים שלנו הרגיז, אלא בעיקר תוכנם.

״יש לך מולדת פרטית?״

ובני 50 שנה: הגורל אונני נכנס:ושעד חעירכהוותיקר!
שכך, תבעו שאר הסיעות הגדולות ייצוג לעצמן, כדי שמפא״י לא תפקיע את הציונות לעצמה.
(דיין, שגרם לכל הצרה, לא הופיע כלל. במשך כל השבוע הראשון הזה של המושב, הוא
בכלל לא כיבד את אולם הכנסת אף לרגע אחד בנוכחותו, למרות ששהה בבניין. הוא בא
לישיבת סיעת רפ״י, בקומה החמישית, ולא נכנס לאולם אפילו בשיא הוויכוח על ענייני
החוץ והבטחון).
אחרי בריחת הקהל ורוב הח״כים, נותרו באולם רק הנואמים וחברי־סיעותיהם. כל נואם
שסיים את דבריו מיהר לחזור הביתה, יחד עם חברי סיעתו, שהמתינו לנאומו רק מתוך
נימוס. בשעה , 14.00 כשדיבר ישראל בן־מאיר (מפד״ל) ,נכחו באולם 28ח״כים, ובכללם
שלושה שרים (כולם שרי המפד״ל, כמובן) .כשדיבר יצחק נבון (רפ״י) ,בשעה ,14.10 נותרו
22ח״כים, ולא נכח עוד אף שר אחד. כשדיבר אליעזר שוסטק (המרכז החופשי) ,בשעה
, 14.45 נותרו . 13 בערך כמיספר הזה נכח נם כשהגיע תורי, והשמעתי נאום שתימצת את
גישתנו לציונות (ראח סיסגרת) .הייתי הנואם האחרון, כי שמואל מיקונים, שתורו בא אחרי,

ך אומי כוויכוח המדיני הגדול על הודעת ראש־הממשלה, שבו נפתח המושב, היה
^ חזרה מילולית על הדברים שכתבתי במדור הנדון בשבוע שעבר (״להכריע — מיד!״),
להפתעתי, הקשיבו הח״כים לנאום זה בתשומת־לב שקטה, ללא התפרצויות של זעם.
אולם הנאום גרם בעקיפין לסערה, כאשר קם אריה בן־אליעזר להשיב בשם חרות. סערה
זו התפתחה מחילופי־דברים, שהתחילו בשקם וגברו עם המשך הנאום:
אריה בן*אלי?}זר 5שמחתי היום שחבר־הכנסת אבנרי כבר לא הציע לנו שלום
עם נאצר, כפי שהציע בחודשים שלפני מלחמת ששת־הימים, כאשר האמין באמונה שלמה
שאמנם אפשר להגיע לידי שלום עם נאצר. היום הוא מציע שנגיע לידי שלום עם איזה
אישים מיסתוריים, שהוא פגש בארצות־הברית.
אורי א מ רי: גם עם עבד־אל־נאצר.
אריה כך אליעזר: חבר־הכנסת אורי אבנרי, אתה יכול נם עם נאצר לעשות שלום.
עם ישראל, כנראה, אינו רוצה, עם ישראל אינו יכול, עם ישראל מנסה. הוא ניסה עשרות
בשנים. אתה, אורי אבנרי, עושה עוול רב לעם ישראל, שיש בידן האפשרות להביא לידי
שלום עם מצריים, אף זו של נאצר, ואינן עושה זאת.
אורי א מ רי ׳ איזה מין טיעון הוא זה? ממשלות עושות שלום, לא אופוזיציות.
אריה כן״אלין}זר 5תודה לאל שאתה אינן ממשלה
אחר־כך עבר בן־אליעזר לתביעה לספח את שטחי־הכיבוש למדינת:
אריה כן*אלי?ן זר: זכות העם השני תמיד מובטחת בסדינת־ישראל. מדינת־ישראל
איננה מדינה הומוגנית. זו מדינת־ישראל שיש בה מקום ליהודים, לנוצרים, לדרוזים ולמוסלמים,
עם זכויות מלאות.
אורי א מ רי 1היא מדינה יהודית, לפי מגילת העצמאות.
אריח כן״אלי?5לר 1ודאי מדינה יהודית, בדיוק כמו שיש מדינה אנגלית שבה יושבים

להלן גאומו ייל ח״כ אורי אבנרי בישיבה חחגי-
גית של הכנשת לציון 70 שנח לקמגריז הביוני
הראשון בבאזל ו 50-שנה למתן הבהרת בלסור.

לאופה החיה בישראל, לבין הידבקות לאומה שבקירבה הוא

מי שוויתר מרצון על האפשרות לכוא לישראל,
הכריע נגד הצטרפותו לאומה העברית.
תישמר-נא זיקתו אלינו, תישאר-נא זיקתנו
אליו -אך נדע היכן הקו המפריד.

כני הציונות אנחנו.
האומה העברית החדשה, בת ארץ־ישראל, לא היתד. קמה,
לולא אותה מהפכה מופלאה, אשר שם הציונות היה חרות
על וגלה.

מכל מהפכות עולם, אולי היתה זו המהפכה
העמוקה כיותר.

״לא ידעתי שיש ערביבזיי
כני הציונות אנחנו.

היא לא החליפה רק מישטר במישטר, מעמד במעמד. היא
העבירה המוני אדם מארצות רבות לארץ עזובה ונידחת; היא
הפכה בני חנחינים וחייטים לעובדי אדמה וחרושת; היא הקימה
לתחייה שפה מתה; היא הניחה יסודות לתרבות חדשה;
היא חישלה מוסדות שלטון למדינה שלא היתד, קיימת; היא
יישבה ארץ, בנתה ישוב.
מהפכה אדירה זו — בחופש נולדה ובחופש התגשמה.
חוללה אותה הבחירה החופשית של האדם׳ לא הכפייה השרירותית
של שלטון. ההגשמה העצמית, ההקרבה העצמית,
הן שיצרו יש מאין.
ראשוני הציונים, כאשר התכנסו בבאזל לפני שבעים שנה
— רק במעורפל יכלו לחזות ארץ רחוקה — נוף מדיני, חברתי
ותרבותי החבוי בנבכי עתיד.

כמו כל מהפכן כראשית הדרו, יכלו רק
לנחש מה יהיה כסופה .

קולומבוס הגדול, עת יצא למסע ששינה את פני העולם,
הידע מה ימצא? הוא הפליג לגלות את הדרך להודו — וגילה
יבשת שלא ציפה לה. חישוביו היו מוטעים, מכשירי־הניודט
שלו פרימיטיביים — אך הוא חולל מהפכה שהטביעה את
חותמה על כל מערכות־עולם לדורות.

הציונות יצאה לפתור את בעיית היהודים -
ולא פתרה אותה.
היא ביקשה להשמיט את הקרקע מתחת לאנטישמיות —
ודווקא בימיה חוללה האנטי־שמיות שואה שלא ידעו היהודים
כמותה מאז ימי ראשיתם.

אותה ציונות שנולדה רישמית בבאזל הרחוקה, במרכזה
של אירופה. אך אנו — במרחב שלנו אנו חיים, בקידמת
אסיה, בטבורם של עמי ערב.
בן האוהב את הורתו, המכיר לה תודה עמוקה, המעריך
את יופיה וחינה — בכל זאת לא יעלים עינו משגיאותיה.
ובצד המהפכה האדירה של הציונות, יצירותיה המופלאות
כמעט בכל השטחים — מחדל היסטורי אחד מעיב את הוד
עברה, ובצילו אנחנו חיים עד עצם היום הזה.

לבנייתה של מדינת ישראל. אך היעמוד הפיגום על תילו
בגמר עבודת הבנייה? האם לא יפריע לחיים בבית? האם לא
יסתיר מעיניהם את נוף חייהם ופועלם?

אתגרים חדשים מזדקרים לעינינו, אתגרים
אשר תשובותינו להם יקבעו את גורל חיינו,
את גורל מפעלנו.
לא מושגים מלפני שלושה דורות יעצבו את תשובותינו
לאתגרים אלה, כי הם נועדו להשיב על אתגרים אחרים,
האתגרים של תקופתם, ובכך אכן הצליחו בצורה מופלאה.

לכל יהודי יעז ברירה י

היא כיקשה לקכץ את הגלויות -והנה אין
עלייה של ממש לישראל.

היא ביקשה להפוך את יהודי הפזורה לאומה מדינית אחת
— וכיום מטרה זו מאיתנו והלאה.

אף תחת כל אלה חוללה הציונות דכר גדול
ומופלא מכל -היא הכיאה ללידתה של אומה
חדשה, אומה היושכת על אדמתה, הדוכרת
את שפתה, המקיימת את מדינתה, השלטת על
גורלה.

כני הציונות אנחנו, כני הפזורה היהודית.
לא נתכחש לה לעולם. לא נוותר על זיקתנו אליה׳ ולא
נדחה את זיקתה אלינו.
המבקשים להצטרף אל אומתנו, לקשור את גורלם בגורלנו,

האם יכלה הציונות ללכת כדרך אחרת? האם
יכלה להשתלכ, כעודה כאיכה, עם התנועה
הלאומית הערכית, כדי לעצכ יחד עימה דמות
חדשה כמרחכ?

עתה מתייצכת לפנינו שאלה חדשה: האם
אנו, כני האומה העכרית החדשה, אדוני גורלנו,
נפרוץ כעוד מועד את מעגל־הקסמים הקטלני
ונדע לצאת לדרך חדשה של השתלכות כ*
מרחכנו, או שנחיה את כל חיינו כצל המחדל
של אתמול?

כהולידה את האומה העכרית, כהולידה את
מרמת ישראל, הפכה הציונות את עצמה למיותרת.

ואולי
דמותה וצורתה של ישיבה חגיגית זו מוכיחות זאת
יותר מכל.

הבניין י 111 ן ן — וזפיגגנז גזפרינג

כני הציונות אנחנו.

וכמו בן מתבגר, היוצא מבית הוריו כדי לחיות את חייו,
נזכור את הורתנו בתודה עמוקה, מבלי להשתעבד לה ולמושגיה.
דור דור וחייו שלו, צרכיו שלו, אתגריו שלו,
תשובותיו שלו.

אין בונים בית ללא פיגומים. הציונות — כפיגום היתר.

בנימין זאב הרצל, בכתבו את ספרו המהפכני מדינת היהודים,
לא הזכיר אף במילה אחת שיש עם ערבי בארץ׳
ישראל. וכעבור שנים, כאשר בא אליו מכס נורדאו בבהלה
וקרא לעברו :״לא ידעתי שיש ערבים בארץ, לא אמרת לי
זאת״ — לא היה בפי הרצל מענה.
על האתגר המרכזי הזה של הגשמתה לא היתד, לציונות
תשובה. כך נולד מעגל־ד,קסמים הנמשך עד היום: חוסר התשובה
הציונית לבעייה הערבית הוליד את הקו האנטי־ציוני
של התנועה הלאומית הערבית. התנגדות זו הכריחה את הציונות
לבקש בני־ברית בקרב המעצמות הזרות, שביקשו
לבלום את הלאומיות הערבית. וברית זו מצידה הגבירה את
התנגדות הערבים לציונות.

האם יכלה ללכת בדרך שנרמזה במגעי חיים וייצמן והאמיר
פייצל — במקום ללכת בדרך שהתבטאה בהצהרת
בלפור, הצהרה שסימלה את הברית בין הציונות לבין אימפריה
זרה?
אלה הן שאלות של ״אילו״ ,וההיסטוריה עוברת על
פניהן.

אכן, כמו כל מהפכה גדולה בתולדות העמים, גם המהפכה
הציונית נפלה קורבן לנצחונה של עצמה. זוהי הדיאלקטיקה
של המהפכה.

אוי לכן השונא את הוריו, כי אות היא לפגם
כנפשו. אף אד גם לכן הדבק כסינר אמו־הורתו,
החי בצילה, המשתעבד דאורחותיה,
,שאינו שואף להגשים את עצמו כדמות עצמו.
גם זוהי אות לפגם נפשי.

בהתכנסם ככאזל לכינוסם ההיסטורי, ככתבם
את ספריהם כמזרח אירופה, כשוררם על
הארץ המובטחת, לא ידעו אבות הציונות -
ואולי לא יכלו לדעת -כי חי עם שני כארץ
זו, וכי קמה תנועה לאומית ערכית כרחכי
המרחב.

תוצר נותח את הקונגרס חציון,
לחיות במדינתנו, לשרת בצבאנו — בברכה נקדם את פניהם.

אך מדינה זו -לתושביה היא שייכת, ולתושביה
כלבד. האומה השליטה כה היא זו
החיה כה.
כפי שחזה בנימין זאב הרצל עצמו — נתגשמה הציונות
ברגע שניתנה לכל יהודי הבחירה החופשית בין הצטרפות

צרפתים, ובדיוק כמו שיש מדינה צרפתית שבה יושבים אמריקאים או אנגלים.
אורי אכנרי: האם יש שם ס/״ 50 ערבים?
הסערה העיקרית פרצה כאשר הגיב בן־אליעזר על קריאה של ויקטור שם־טוב ממפ״ם,
שטען כי הממשלה קבעה בפירוש שאפשר להחזיר שטחים במיסגרת חוזר,־שלום:
אריה כן-אליעזר ת ש מע את תשובתי. רק אנשים שאין להם תודעת־מוידת
וי ק טו רשפ ״ טו כ: אני לא רוצה להתחרות איתן בעניין זה. יש לי תודעתימולדת לא
פחות מזו שלן.
אורי א מרי: למפלגה שלן יש מולדת פרסית? אין אתה מעז להאשים אחרים בחוסר
תודעת־מולדת?
אריה כן־אליעזר: רק אנשים באלה יבולים להצמיד משא־ומתן לשלום בתנאי נסיגה.
אורי א מרי: לאנשי הימין אין מונופול על המולדת. יש גבול לכל דבר.

קריאות מכל עכרי הכית. אורי אריה אורי אריה

א מ רי: אני נלחמתי על מולדת זו בדיוק כמון.
כן-אליעזר: בזאת אין אני מסיל ספק. אני רק טוען שאין לן זכות לוותר.
א מ רי: זהו ויכוח פוליטי, לא מיבחן של תודעת־מולדת.
כן״אליעזר: כשמדברים על מולדת, אין זה ויכוח פוליטי.

מערד לניו־יורק -באהבה
ך* רור לי, כמובן, כי עמדתנו ברגע זה אינה פופולרית. לא נשתתף במירוץ על אליפות
^ שכרון־הנצחון. מעולם לא הרגשתי חובה מוסרית עמוקה יותר להיות בלתי־פופולרי,
כמו עכשיו.
אני מאמין כי חמישה־עשר אלף האזרחים ששלחו אותי לכנסת רצו שאדבר שם כמיטב
מצפוני והבנתי, ולא שאעשה שקר בנפשי כדי לרכוש אהדה. אני מתכח־ן למלא חובה זו,
יד,יד, המחיר כאשר יהיה.
יתכן שהדבר יזיק למעמדנו בבחירות הבאות. אם כן — יהי כן. אנחנו ניגש לבחירות
הבאות, כמו שניגשנו לבחירות האחרונות, מול כל אחוז־חסימה שיר,יה ,,כשבידינו דגל ה

ד לג ג ם

תתרצל

כני הציונות אנחנו, אך דרכנו -דרך חדשה
היא.
דרכנו מובילה לשלום, להשתלבות ישראל במרחב, לכינון
מיסגרת חיים חדשה שבה יחיו ויפעלו בצוותא התנועה הלאומית
העברית והתנועה הלאומית הערבית.
חזון זה — היום הוא ניראה רחוק ודמיוני. הוא משמש
נושא ללעג ולקלס בפי ״ריאליסטים״ מדומים, קטני־אמונה.
אך הרי זה בדיוק היה גורל חזונו של הרצל עצמו בדורו!

כמוהו, נאמר אנחנו היום :״אם תרצו -אין
זו אגדה״.

שלום, שפיות־הדעת ותוכנית מעשית להבטחת קיום המדינה במרחב.
אני רחוק מלהיות פסימי לגבי ה״פופולריות״ של דגל זה. מיעוט קטן וצרחני ממלא את
חלל האוויר בתעמולתו המבעיתה, אך קולו של עם ישראל לא נשמע עדיין. עובדה טבעית
(אם כי מצערת מאד) היא שהפאשיזם צורח תמיד, בעוד שהאנשים השפויים ובעלי־הרצון־
הטוב נוטים בדרך כלל לשתוק.
אבל יש תקדים אחד, שלא זכה בארץ לתשומת־הלב המתאימה שמעתי עליו בניו־יורק,
ושמחתי שימחה עמוקה.
ערב צאתי מן הארץ הופעתי באסיפת־בחירות בערד. אמרתי לבני המקום: אתם מצביעים
למועצה המקומית, אבל הארץ כולה תקשיב להכרעתכם. כי בחירות מקומיות אלה הן
הבחירות הראשונות מאז המלחמה, וראשי המפלגות יראו בתוצאות סימן למתרחש בציבור.
באותה אסיפה תיארתי בפרוטרוט את תוכנית־השלום שלנו — רעיון הפדרציה של ישראל
ופלסטין — וביקשתי את הציבור המקומי להצביע למענו. ראשי שאר הרשימות נאמו אף
הם נאומים מדיניים מובהקים, ביקשו הכרעה על מצעיהם הלאומיים.
התוצאה היא שרשימת העולם הזה — כוח חדש בערד, בראשות אורי פרנק ואהוד חוצן,
קיבלה /0י 8מן הקולות — פי שבעה יותר מכפי שקיבלה רשימתנו בבחירות האחרונות
לכנסת. רשימתנו עלתה על מפ״ם והמפד״ל, ונפלה רק בשישה קולות מרשימת גח״ל, שהופיעה
עם תוכנית של סיפוח השטחים. המרכז החופשי לא העז כלל להתייצב לבחירות.
ערד היא ערד — ורמתה עולה על רמת מקומות רבים בארץ. אולם ההכרעה היתד. בעלת
משמעות לאומית. תומכי רעיון־השלום במדינה אינם נופלים במיספרם מתומכי רעיונות
המלחמה וד,סיפוח.
שקיאחרי

שעות \וווו׳
כמה ו 4 1
כי **.ו 11
לשמוע ׳-
תושבי ערד שהצביעו בעד הכוח החדש ישמחו, אולי ו*,״
בלתי בניו־יורק את הידיעה על הצבעתם, סיפרתי על כך
בפגישה עם אישיות מצרית. הבאתי את תוצאות ערד כהוכחה
ניצחת לכך שאין אמת בטענה הערבית שישראל
כולה רוצה בהפיכת המדינה לרודזיה מיזרח־תיכונית.
אין דבר משכנע יותר מהכרעה ציבורית בבחירות
חופשיות.

חשדו נחבוו כי ואח אותו בגדל אהבתם
לאותה אשה ־ עד שנחשד הסוו בקבו
בודד בחורות וכיח, בדוו ד מיונו סיני
המיסתוריות ביותר בתולדות הישוב העברי
החדש בארץ ישראל.
היה זה באחד מימי השבוע שעבר. קבוצה
קטנה של אנשים ניצבה בשעות
הצהרים בשטח חולי מוקף גדרות צבר מדרום
לרפיח, במרחק כמה מטרים ממסילת
הברזל רפיח־קנטרה. היו שם חמישה שייכים
בדואים, שניים משבטי הבדואים של הנגב
ושלושה מרצועת עזה. לידם ניצב ראש
עירית רפיח וסגנו. יחד עמם היו שלושה
אנשי צבא ישראליים ועוד שישה פועלים
מבני המקום.

אדה עצמות חייה
פועדים נטדו טוריות וניגשו לדקל

11ןךןןןן ״ 1ך ן פיינברג, הרוח החיה במחתרת ניל״י, שנהרג בנסיבות מיסתוריות ב־
1917 141 # 1 1 1 .1 1 1ליד רפיח, בהיותו בן .28 רק בשבוע שעבר אותר מקום קבורתו
ושלדו זוהה לאחר בדיקה מדעית שנערכה על־ידי המכון הפתולוגי הממשלתי באבו־כביר.

| | בודד שניצב במרכז השטח. לא היה זה
דקל רגיל. הדקל שניצב פעם במקום נגדע,
אך מגזעו הכרות המשיכו לבצבץ חוטרים
והוא הגיע לגובה של שניים וחצי מטרים.
הפועלים החלו לחפור בסביבת הדקל. בשעות
הצהרים, כשהגיעו החופרים לעומק
של 25ס״מ הם גילו עצמות בודדות. העצמות
נאספו והחפירה נפסקה.
רב־סרן שלמה בן־אלקנה, קצין משטרה

בשעות הלילה של אותו יום הביא בן־
אלקנה את העצמות שמצא לביתו של הפתולוג
הממשלתי הראשי, הפרופסור קר־פלוס
בגבעתיים. קרפלוס בדק את העצמות
וקבע החלטית: אלה אינן עצמות אדם. אלה
עצמות חייה.
אותו רגע הגיעה לשיאה התעלומה בת
50 השנים. אם העצמות שנמצאו מתחת לדקל
אינן עצמותיו של אבשלום פיינברג,
נטתה הכף באופן קיצוני לחובת חברו של
אבשלום בניל״י, יוסף לישנסקי. כך היה
לישנסקי, הגיבור השנו־ במחלוקת, חייב
בפשע איום שיחסו לו סיפורי רכילות שהילכו
בארץ ב־ 50 השנים האחרונות: כי
הוא רצח את אבשלום פיינברג בגלל אהבתם
המשותפת לאשר, אחת — גיבורת גיל״׳ ׳שרה
אהרונסון.

״הצכר הראשון כארץ־ישראד״
ף• חידתה שד הפרשה בחורף של

\ שנת ,1915 בעיצומה של מלחמת העולם
הראשונה. קבוצה קטנה שלי צעירי
המושבות בארץ־ישראל, בראשותם של בני
משפחת אהרונסון מזכרון־יעקב, הגיעה ל־

ה1׳ 112התחתלד הל
** שק כנפי ההיסטוריה

נשמע ה־

שבוע בארץ.
לא היתד, וו מליצה. גל עצמות יבשות,
שנחשף מתחת לדקל בודד בחולות המידבר,
קילומטר וחצי דרומית לרפיח, הצית לפתע
התענינות המונית בפרשה מיסתורית שאירעה
לפני כ־ 51 שנים, שרק מעטים הכירוה
עד כה מקרוב. הוא הלהיב דמיונם שד

רבים, הרטיט לבבות של המוני אנשים והעלה
מתהום נבכי ההיסטוריה רוחות רפאים.
זהו סיפור פנטסטי הנשמע כאגדה מזרחית.
אבל אומה שלימה, החסרה גיבורים בעברה
הקרוב, הזדהתה לפתע עם גיבוריה הזדהית
גמורה. לגבי מעטים, שחיו את הפרשה בחמישים
השנים האחרונות, היווה גל העצמות
היבשות את סיומה של אחת התעלומות

1 1 1 1 1 1 1 7 1ד ך | 7ג 1ך 1ך רב־סרן שלמה בן־אלקנה יושב בקבר שנח־
1 1 .1 1111 1 /1 1 1 1שף מתחת לדקל מדדום לרפיח. בתוך הקבר
11/11111
נראה השלד שזוהה כשלדו של אבשלום פיינברג. מצד ימין נראית הגולגולת, מתוכה מבצ־

שהושאל למימשל הצבאי בעזה, האיש שפקד
על החפירה במקום, היה אחוז התרגשות.
הוא הגיע למקום במטרה הברורה לחשוף
מתחת לדקל את עצמותיו של איש מחתרת
ניל״י אבשלום פיינברג. לפי כל הסימנים
והעדויות שהיו בידו היה צריך למצוא מתחת
לדקל שלד אדם. אבל העצמות שנחשפו
נראו יותר בעצמות חייה.

מסקנה כי עליהם לסייע לאנגלים החונים
במצרים לשחרר את ארץ־ישראל מידי התורכים.
בראשותו של אהרון אהרונסון, איש
מדע מופלא שניהל תחנזד־נסיונית ליד
עתלית, הוקמה מחתרת ריגול שמטרתה
היתד, לספק לבריטים ידיעות צבאיות שיסייעו
להם להביס את התורכים.
הזרוע הבטחונית של הישוב היהודי בארץ

בצים שורשי הדקל שגדל על רקבובית גופתו. משמאל בראים עצמות רגליו. חומרי הדקל
שגדל מגווייתו ישתלו עתה במקום קבורתו הרישמי בישראל. היה זה אבשלום שנתב פעם,
למראהג של יער־אשוחים כרות, בהיותו על החרמון: הננו מתים בלי שים קץ לחיים.

באותה תקופה, שמנה כ־ 80 אלף איש, היה
ארגון השומר. הייה זה ארגון שנוהל באגודת
סתרים סוציאליסטית ובהל בפעולות כמו
ריגול. בסיוע לבריטים ראו אנשי השומר
סיוע למעצמה אימפריאליסטית ולכן הסתייגו
ממנו. באנשי המחתרת הזכרונית, שלאחר
מכן זכתה בשם ניל״י (ראשי תיבות של
נצח ישראל לא ישקר) ראו אנשי השומר
יוצאי־דופן, בני האצולה של הישוב העברי
באותם הימים.
אחד האנשים המרכזיים במחתרת ניל׳׳י
היה אבשלום פיינברג. אבשלום, בנו של
הבילו״יי ישראל פיינברג, היה דמות ש־הלהיבה
את דמיונן של בנות המושבות הרומנטיות.
הוא היה כחוש, שחרחר, יפה־תואר
ובעל נפש של משורר. בהיותו בן 17
נשלח ללמוד בפאריס, שם נמנה על חוגי
המשוררים הצרפתים הצעירים וכשחזר לארץ,
לעבוד בתחנת־הנסיונות של אהרון
אהרונסון, נערץ כאיש התרבות הצרפתית.
למעשה היה אבשלום פיינברג הרוח החיה
של ניל״י. מונע על־ידי רעיונות לאומניים,
חלם אבשלום על הקמת מדינה עברית בארץ-
ישראל, הוגדר לאחר מכן על־ידי רבים
כ״צבר ראשון בארץ־ישראל״.
נסיונותיהם של אנשי ניל״י להתקשר עם
המודיעין הבריטי במצרים לא הוכתרו בהצלחה.
האנגלים לא התיחסו ברצינות למחתרת
העברית. כל נסיונותיו של אבשלום
להעביר את הידיעות שריכזה המחתרת ל-
ספינה בריטית שהיתר, צריכה להגיע לחוף
עתלית עלו בתוהו. הוא החלים להגיע למצרים
דרך סיני, כדי?חדש את המגע, נתפס
על־ידי התורכים ליד קנטרה ונכלא.
האיש שסייע בשחרורו אחרי חדשי מעצר
רבים היה יוסף לישנסקי.

לדברי לישנסקי הרגו הבדואים את אבשלום
פיינברג ב־ 20 בינואר . 1917

״?אבשלוב, פאחפה משדה״
ודם הסיפור שסיפר לישנסקי ל-
אהרון אהרונסון נשאר בגדר סוד.
אהרונסון חשש כי הידיעה על מות אבשלום
עלולה לגרום להתפוררות מחתרת ניל״י
בארץ, ולכן החליט להעלימה. רק לאחיותיו
גילה את הסוד. בארץ נפוצה השמועה כי
אבשלום נשלח על־ידי הבריטים לאנגליה על
מנת לעבור קורם טייס.
לישנסקי חזר לארץ והפך לדמות המרכזית
בניל״י. מה שאירע באותה שנה עד למצוד
שערכו התורכים על לישנסקי, נסיונות אנשי
השומר לרצחו, תפיסתו בידי התורכים
והוצאתו להורג בשלהי אותה שנה — זוהי
פרשה מסעירה בפני עצמה• לפני שנתיים
סער הציבור בארץ סביב פרשה זו בעת
שנאסר על קול ישראל לשדר תכנית בשם
מירדף שהוקדשה ללשינסקי.
העובדה היא שעד יום מותו סרב לישנסקי
לספר לחבריו בניל״י מה אירע לאבשלום.
התעלומה סיקרנה במייחד את איש ניל״י
נעמן בלקינד מראשון־לציון, שהחליט לחשוף
בעצמו את הסוד. הוא יצא לסיני
לגלות את עקבות אבשלום, נתפס בידי התורכים,
נשבר בחקירתו וגרם לחיסולה של
ניל״י. הוא עצמו נכלא יחד עם לישנסקי
והוצא יחד עמו להורג.
אולם גם בימיו האחרונים ניסה נעמן ל־

תערובת שר בדיאי ופודגי
פ דמתה ארץ־ישראד של אותה
תקופה למערב הפרוע של ארצות־הב־רית,
היה אז יוסף לישנסקי הקאובוי של
ארץ־ישראל. רוא היה דמות טראגית, ה־שנוייה
במחלוקת עד היום. הוא נולד ברוסיה
ובילדותו התיתם מאמו שנספתה בדליקה.
אחיו ואחיותיו נפטרו בילדותם ואביו לקח
אותו עמו לארץ־ישראל, שם גרו בבית קרובים
במטולה. יום אחד יצא האב ממטולה
בדרך לירושלים ומאז נעלמו עקבותיו.
בהיותו נשוי ואב לשני ילדים הצטרף
לישנסקי כשומר לארגון השומר, אך לאחר
שרות של שלוש שנים לא התקבל כחבר
בארגון. אנשי השומר ראו בו נטע זר,
תערובת של בדואי ופולני, הסתיגו ממד־רנותו
ומרברבנותו. לאחר שסולק מן השומר,
כאשר האשימו אותו ברצה ערבי, ייסד ליש־נסקי
ארגון שומרים מתחרה בשם המגן
שקיבל על עצמו את השמירה במושבות הדרום.
אנשי השומר ניסו להכשיל את ארגונו
של לישנסקי ולפי מספר עדויות אף
הציתו גרנות במקומות בהם שמרו אנשי
המגן. יחד עם זאת היה לישנסקי ידוע כדון־
ז׳ואן ששבר את לבבות בנות המושבות
וסיפורי כיבושיו הגבריים הילכו בכל הארץ.
לישנסקי לא היה מאנשי ניל״י. הוא פגש
באבשלום כשזה היה כלוא בבאר־שבע ורק
לאחר שחרורו הצטרף גם הוא לניל׳׳י. כאשר
ניסה אבשלום, בינואר , 1917 לחדש את המגע
עם המודיעין הבריטי ולהגיע שוב למצריים
דרך סיני, היה זה רק מבעי שהוא
יקח עמו את לישנסקי.
ב־ 13 בינואר , 1917 יצאו פיינברג וליש־נסקי
לשליחות המסוכנת ממנה לא חזר
אבשלום. הם יצאו מעקרון רכובים על גמלים
ומחופשים בבדואים כשהם מלווים במורה־דרך
בדואי כדי לחצות את הקוים התורכיים
בסיני ולהגיע אל הצבא הבריטי שהתקרב
אז לאל־עריש.
מה אירע במידבר?
זה נשאר בגדר תעלומה שהיו לה כמה
גירסות. על כל פנים רק לישנסקי חזר חי
מהמסע. ב־ 25 לינואר מסרו הבריטים לאהרון
אהרונסון ששהה אז במצריים, כי אחד מאנשי
ניל״י שוכב פצוע בבית־חולים בפורט
סעיד. אהרונסון מיהר לשם, גילה את ליש־נסקי
הפצוע שנמצא במדבר על-ידי משמר
של חיילים אוסטרליים. לישנסקי הפצוע
סיפר את הסיפור הבא:
״היינו בשטח ההפקר בין קוי התורכים
והאנגלים ליד שייך זוייד שבמבואות אל־עריש.
עם שהר הגיחה לקראתנו להקת בדואים
מזויינים, כ־ 30 במספר, ופתחה ביריות.
לקול היריות פנה מורה־הדרך הבדואי ורץ
לעבר היורים. אבשלום ראה בכך אות לבגידתו,
ירה בו והרגו. בקרב שהתפתח
במקום נפצענו אבשלום ואני. אבשלום, שנפגע
קשה יותר, ביקש ממני לברוח. הצלחתי
להימלט.״

שרה אהרונסון היפהפיה, גיבורת ניל״י שהתאבדה לאחר
| סידרת עינויים בידי התורכים, בסרבה להסגיר את לישנסקי
לידיהם. גס אבשלום וגס לישנסקי היו מאוהבים בה, אולם כל אחד בתקופה שונה.

6שוה האהובה

האביר הטראגי, שנחשד
בכך כי רצח את
אבשלום פיינברג~בגלל אהבתם המשותפת לשרה.
הוא נתלה על־ידי מעניו התורכים מספר
חודשים לאחר שנודע על מות אבשלום.

רישנסק׳

הוציא מיוסף את סוד העלמו של אבשלום.
תשובתו של לישנסקי היתד תמיד :״אם
תחיה תדע ! ואם לא תחיה מה זה כבר
משנה?״
נעמן לא הסתפק בתשובה וחיטט בכליו
ש? יוסף. הוא מצא שם תמונה של שרה
אהרונסון שמאחוריה היתר, כתובה הקדשה:
״לאבשלום, באהבה משרה.״ כך נולד החשד
הנורא כי לישנסקי חיסל את אבשלום פייג־ברג
במדבר בשל אהבתם המשותפת לשרה
אהרונסון. הסיפור עבר מפה לאוזן בישוב
גם לאחר תלייתם של לישנסקי ובלקינד
ולמעשה נטו רבים להאמין לו עד ה־ 30באוקטובר
השנה. רבים מאנשי השומר סייעו
לחשד זה כדי להקל על מצפונם בגורמם
לתפיסתו ותליתו של לישנסקי.

״ר!בר

אז-יחודי״

רבה מקורות מ שפ ה ת אהרונ־
( ן פון וגיבורי ניל״י נשאר עד היום בגדר
סוד. שרידי המשפחה שומרים את הסודות
בידיהם כדי שלא יפגע זכרם של גיבורי
המשפחה. למרות זאת הצליחו חוקרים שונים
לגלות מספר פרטים.
אין זד, סוד כי בתקופת שהותו של אבשלום
פיינברג בתחנת־הנסיונות בעתלית היו
שתי האחיות, רבקה ושרה אהרונסון מאוהבות
בו. המשפחה אירשה את רבקה לאבשלום
ואילו את שרה השיאו לסוחר יהודי
בולגרי מקושטא. ב־ 1916 נטשה שרה את
בעלה וחזרה לארץ אל שורות ניל״י. באותה
תקופה התחדשו קשריה עם אבשלום.

אין זה סוד גם כי לאחר מותו של אבשלום׳
כשלישנסקי נטל את הפיקוד על
ניל״י בארץ, התנהל רומן סוער בין לישנ־סקי
ושרה אהרונסון. בשל יחסה ללישנסקי
סרבה שרה להענות לדרישת אחיה אהרון
שרצה להוציאה מהארץ לאנגליה.
אולם החוקרים השונים הגיעו למסקנה כי
בעת שיצא לישנסקי ללוות את אבשלום במידבר
הוא לא הספיק להכיר את שרה ולכן
לא יכול היה לקנא באבשלום. אבל כדי
לאמת את סיפורו על מה שאירע במידבר
צריך היה למצוא עדויות מסייעות או את
גופתו של אבשלום. אלה לא נמצאו.
נסיונות הצבא הבריטי לגלות את גופת
אבשלום בסביבות אל־עריש עלו בתוהו. איש
לא ידע לספר דבר על הקרב שהתנהל במידבר
עם שני יהודים המחופשים כבדואים.
רק ב־ 1931 סיפר חיפאי אחד בשם בנימין
רן כי עלה בידו לגלות את קברו של אבשלום
מפי בדואי בשם יוסף אבו־ספרא
משבט כמיילאת. הבדואי טען כי מקום הקבורה
הוא מדרום לתחנת־הרכבת של רפיח
ומעל לקבר נישא תמר פראי והמקום נקרא
בפי תושבי הסביבה קבר אל־יהודי.
מאז נפסקו החיפושים אחר מקום קברו
של אבשלום. איש לא האמין כי ניתן לגלותו.
היו צריכות לחלוף עוד כשלושים שנה
עד שמישהו נוסף יתחיל להתעניין בפרשה.
היה זה שלמה בן־אלקנה.

״אין פודות במידבר״
ך* ן־אלקנה, יליד רוסיה שעלה לארץ
2״ ב־ , 1938 דמות מופלאה בפני עצמה המזכירה
במקצת את גיבורי ניל״י. כמי שלמד
ערבית והתעניין במזרחנות עוד באוסטריה,
התמסר בן־אלקנה ללמוד מזרחנות שנה לאחר
בואו לארץ• הוא היה פרש, קלע, ויחד
עם זה אישיות רומנטית שהתמסר לחקר
תולדות ישראל בזמן החדש. הוא היה איש
הש״י של ההגנה ולאחר מבן קצין משטרה
שהתפרסם בעקבות הצלחתו לפענח, כתחביב
פרטי לגמרי, מספר תעלומות בתולדות
הישוב.
היה זה הוא שגילה את קברה של משפחת
קצין־המשטרה לייזרוביץ׳ ,שנרצחה בביתה
בעתלית במאורעות , 1948 והיה
זה הוא שחקר והעלה גירסות על גורלם של
י״ג חללי ליל־הגשרים וכ״ג יורדי־הסירה
שנעלמו בתקופת מלחמת־העולם השניה בצאתם
לשליחות סודית לסוריה.
פרשת ניל״י הלהיבה את דמיונו של בן־
אלקנה כמו כל בני הדור שגדלו על סיפורה
המופלא. אולם באופן יסודי הוא החל ל־

התענין בפרשה רק ב־ , 1960 כאשר עסק במחקר
על שבטי הבדואים בנגב.
תוך כדי מחקר זה נתקל בן־אלקנה, בוגר
הפקולטות להיסטוריה של עם ישראל ולסוציולוגיה
באוניברסיטת בר־אילן, בסיפורו
של הלורד פלמר שנרצח בסיני ב־
1882 ליד ראס סודר. הלורד פלמר היד,
היסטוריון בריטי שעסק גם בעבודות מודיעין
ונרצח על־ידי הבדואים. הבריטים הצליחו
לגלות את קברו, תפסו את הרוצחים
ותלו אותם.
פרשת הלורד פלמר נראתה לבן־אלקנד,
כמקבילה לפרשת אבשלום פיינברג. הוא הצטער
שבמבצע קדש ב־ , 1956 בעת ששירת ב־מימשל
הצבאי ברצועה, לא ניסה לחקור
בפרשה. עתה החלה תעלומת אבשלום פיינ־ברג
לסקרנו מחדש.
״אין סודות במידבר,״ אמר בן־אלקנה.
״בכל מקום אחר נעלמות העקבות והסודות
נעלמים. אבל המידבר שונה מהאזור המיושב.
ניתן למצוא בו עקבות גם אחרי 50
שנה. אין לתאר שעל מאורע כזה, כמו התקלות
בדואים בשני מרגלים יהודים לא
ידברו בשיחות הערב ליד המדורות במידבר.
מוכרחים להימצא אנשים הזוכרים סיפורים
אלה.״
מה שהדהים את בן־אלקנה היא העובדה
שמשפחת בית ניל״י לא עשתה כל מאמץ
במשך השנים לגלות את מקום קברו של
אבשלום.
אולם סקרנותו הטבעית של בן־אלקנה
נדחתה הצידה בלחץ מאורעות אחרים. הוא
חזר למשטרה, היה טרוד בלימודיו, מחקריו
ותפקידו, מכדי להתמסר לחקר הפרשה.

תשובה שרירית מהמשבחה
ך * קכראשית 1966 חזר בן־אלקנה אל
| הנושא, היה זה לאחר שנתקל בהארץ
ברשימתו של אורי קיסרי אבשלום פיינברנ
בקיסריה. המאמר הצית אותו מחדש .״תיאור
דמותו של אבשלום עורר בי מחדש את
כל ההגיגים שדחיתי הצידה והביא אותי
להזדהות עם הדמות,״ סיפר בן־אלקנה .״ראיתי
שבדור הנוכחי עשינו מה שאנשי ניל״י
עשו בדור הקודם.״
בן־אלקנה התקשר עם קיסרי טלפונית
והציע לו להיפגש כדי לשוחח על הנושא.
כאשר דחה קיסרי את תשובתו, כתב לו בן-
אלקנה מכתב בו הסביר, בין השאר, את
מניעיו :״כמו רבים אחרים הושפעתי גם אני
מאותם השקפות ומעשים של אנשי ניל״י
בכלל ואבשלום פיינברג בפרט. אין לי ספק
שהזדהות זו שימשה מניע לרבים (ולי ב•
(המשך בעמוד )27

הים השיב שווש גופות מאתי ׳ ״איות״ 1-־ 17 משפחות הונו אהו׳
הו וא ידעו מ׳ שונו במצולות ים 1מ׳ מובא ומנוחה באדמת ישה

ה מי ש מו בונ ה

לות חיל־הים, נשבר בשעת הטכס, שנמרן
בבית־הקברות בחיפה, פרץ בבכי קורע־לב.

שבורח מצער, רכנה
השקולה על
ודיל־מילואיס. הוא נשך את שפתיו.
חזו של חיי

זעסתאילמת:

׳״8ך 11 ״11111 1שמש הצהרייס הציצה מאחרי כתפו של האב השכול,
* י י שהחזילן עצמו בכוח. השכולה הצעירה, הפרועה מרוב
צער, כבר לא בכתה: רק הסתכלה בארון המורד. גבר תמך בה לבל תיפול

— אחר־כך היא כרעה ברך, על האדמה הלחה, משך כל הטקס.
של כמה מן הנעדרים, הסתכל למרחקים, שקע בהירהזריו השחורינר
של שלושת האלמונים שימש גל־עד לכל שאר נעדרי המשחתת ה!

הרגב הראשון לתוך הקבר

בקול גדול, כשהאתים החלו להוריד את ריגבי־האדמה על שלושת הארונות. אם שבת־שיער

מעוותת מרוב כאבים, כשהבכי הסתנן מבין שיניה, הת־רוממה
האלמנה הצעירה מעל לשפתי הקבר הטרי. אחריס
נוגנו, הרנינו קומה, התפתלו׳ מצער — לעיני הקהל הדומם.

־;; כאב 1 בועה

שנשארה מאופקת וקרה רוב הזמן, פרצה לפתע בזעקה איומה. קרוביה תמכו בה. גברים
קשוחים התייפחו. אגרופים קמוצים, עם ממחטות ספוגות־דמע, התנשאו כלפי מטה — לעבר
הארון הפשוט שהתנסה ברגבים. מאחור, נדחפו נשים לראות את השריד האחרון שנעלם.

הם הסתכלו ובכו, כשהארון האחרון ירד לטמיון.
הגבר חבוש המגבעת והמתייפח, הו־שיט
את ידיו בתנועת אין־אונים: כאילו לעצור את האדמה.

פרידה

מתעלפת מרוב כאב הובלה הזקנה על־ידי
איש חיל־הים ואיש־מילואים — אלי
מחוץ לגדורותיו הקודרים של בית־הקברות הצבאי.

חשו

במין של ״דלק״ משופר
על-ידי 4־\/ו\/ום -ז־עוסק עם
להטיג בכל תחנות ״ דלק ללאתוספתמחיר
4־ 1/1אס מכיל זרחן מעלה את סגולות הבנזין.
שומו על הצתה זנוזה ופעולת מזוע תקיש.
מונע אכול המצת(גוו1ק1
מונע ליבוי משקעים בקובוו־טוו(׳׳10 זוו>1ז1)1
מונע החללה בכל מערכת הדלק.
מקטין את מידת הזיהום במפלס.

לצרכ ני הסודר :
רק התחנות של חברת ״דלק י מצוידות במסנני 68ז1וק 1*11080
המבטיחים את הנקיון המכסימלי של הסולר

בת־ים

ביום שלישי ,14.11 ,בשעה 8.30 בערב, באולם ״יהודית״,
רחוב ירושלים ,10 תתקיים הרצאה על הנושא:

פני הכלכלה הישראלית
לאחר יוני 67
חברים מיפו ומחולון מוזמנים
חבר ואוהד:
אנו לא מקבלים הקצבות מהסוכנות. תרום לקרן הכוח־החדש.
שלח תרומתך לת. ד ,136 .תל־אביב

שנוי כת ו בת
מנוי המבקש לשנות את כתיבתו מתבק•
להודיע על כך שבועיים מראש, ינל״סנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למעט החדש.

במדינה
(המשך מענזוז )9
שהאו״ם לא יחלים עוד ממחלתו, כפי שקרה
לחבר־ד,לאומים י
בשני המיקרים, אין טעם בהתרכזות ממשלת
ישראל על הפעולה באו״ם. זוהי גיזרה
בעלת חשיבות מצומצמת. חשוב לאין שיעור
יותר להתרכז במציאת הסדר במרחב עצמו.

יחסים מרחביים
צהי׳לסלללהפלתסלאל
כאשר הביס צה״ל את הצבא המצרי במלחמת
ששת־הימים, הוא עשה טובה להרבה
גורמים בעולם ובמרחב.
שינוי יחסי־הכוחות בין ישראל ומצריים
מביא, בהכרח, לשינויים דומים בגזרות אחרות
במרחב. כי ביחסי-עמים פועל חוק הדומה
לחוק הכלים־השלובים בפיסיקה. ירידתה
של מדינה בגמרה אחת מוכרחה להוביל
לירידתה גם בגזרות אחרות.
השבוע זה הוכח בשני מקומות בקצה השני
של המרחב: בעדן ובתימן.
חש״ל מחשל את כוחו. בעדן התלקחו
מחדש הקרבות בין חזית השיחרור
הלאומית, הדוגלת בדרום־ערב עצמאי, לבין
החזית לשיחרור דרום־תימן (פלוס״י) ,המשולבת
במערך המצרי.
עד למלחמת ששת הימים, היה ברור כי
יד פלוס׳׳י תהיה על העליונה — לא בשל
כוחה המקומי, המתרכז בעיקר בעיר עדן
עצמה, אלא בשל הגיבוי המצרי.
מאז עלו המניות של חזית השיחרור
הלאומית. השבוע, עם התקרב מועד יציאת
האנגלים, נטלה קבוצה זו את היוזמה לידיה,
יצאה למסע מחודש לחיסול פלוס״׳ ,בידעה
כי ידי מצריים קצרו מלהושיעה.
המצרים צנועים בצנעה. מאורע
חשוב עוד יותר קרה בתימן.
נשיא תימן, עבדאללה סלאל, סלל את הדרך
בפני המצרים בתימן. מזה שנים הוא
שולט בקהיליה התימנית רק הודות לכידו־נים
המצריים.
האנשים הזוכים לאהדה האמיתית בקהיליה
הם מדינאים מקומיים, המואסים, בשלטון המצרי,
למרות שהם רפובליקאים נאמנים ובעלי
השקפות חברתיות מתקדמות. אלה
היו רוצים לקיים רפובליקה תימנית עצמאית־באמת,
תוך הסכם כלשהו עם היסודות המתונים
במחנה המלוכני.
כל עוד יכלו המצרים לתמוך בסלאל,
שלט זה בצנעה הבירה. מדי פעם הצליחו
יריביו — אל־עמרי ושייך אל־עיאני — להשיג
עמדות־השפעה בממשלת צנעה, אך בכל
פעם הפילם סלאל מחדש, בעזרת מפקדי
הצבא המצרי במקום.
השבוע נגמר מישחק זה. הצבא התימני
התעלם לחלוטין מרצון הצבא המצרי, ההולך
ופוחת בתימן, והקים שלטון חדש, בו
בולטים אל־עמרי ואל־עיאני.
היסטוריה בעל הצילינדר הלבן
היה לו זקן עבות, גובה 1.88 מטר, מיש-
קל של 130 קילו וביישנות איומה, שהצמידה
את עיניו דרך־קבע אל הקרקע ושנבעה אולי
מן העובדה שהיה לו ליקוי לא נעים בדיבור
שלו: הוא היה מסוגל לדבר רק בלחשי
נכאים או להרעים בקול רם ונישא.
הוא היה פרש בחסד, צלף, קצין חי״ר,
שופט־שלום וחבר־פרלמנט, שמשך 11 שנות
ישיבתו בבית בלט בדבר אחד בלבד —
כאשר הופיע פעם בודסטמינסטר כשלראשו
צילינדר לבן.
להקות ״קיווי״ .הוא היה עובר ברחובות
לונדון כשלכירכרתו רתומות שתי זברות:
צבי־ענק מילאו את ביתו וכשהיה
סטודנט בקמברידג׳ הסתובבו בחדריו להקות
של ציפורי קיווי אוסטרליות.
הוא היה מדען שפירסם יותר מ־0ס 8מחקרים,
אסף 100 אלף עורות ציפורים ושני
מיליון חרקים ופרפרים.
כפי שרושמי ההיסטוריה נזכרו השבוע,
היה זה הלורד וזלטר רוטשילד, היהודי האנגלי
שהסכים, לפי בקשתו של ד״ר חיים
וייצמן — שלא הצליח למצוא נכבד יהודי
אחר למטרה זו — לקבל בשני לנובמבר
1917 מכתב מלורד ארתור בלפור, מזכיר־החוץ
של ממשלת הוד מלכותו המלך ג׳ורג׳
החמישי. המכתב שבישר כי ״ממשלת הוד־מלכותו
רואה בעין יפה הקמת בית לאומי
לעם היהודי בארץ־ישראל.״

ג״ימס בונד בא וישוא
ובגקום האגדה עי• ׳יימס בונד ניגש בריצה אל פקיד־ל
הקבלה במלון קיסריה, דחף לו שטר
ליד ולחש לו :״יש מכאן יציאת־חירום?״
פקיד־הקבלה הסתכל עליו בתימהון ורק
כשהוא ראה שלפניו עומד ג׳יימם רונד הוא
הבין ואמר לו :״כן, ישר, בדרך זו.י
ג׳יימם בונד לא חיכה עד סוף המשפט
ונעלם בכיוון היציאה, הוא הקיף בריצה פראית
את הבניין, קפץ למכונית מותנעת שחיכתה
לו בפתח, והמכונית זינקה קדימה
בחריקת גלגלים, ונעלמה מהמלון.

הרדיפה הגדולה

לפהפיה תל־־אביבית נוצצת, מן החברה
הגבוהה, נכנסה למלון בטפיפה
קלה׳ ניגשה לפקיד־הקבלה ושאלה אותו:
״אולי ראית כאן את שון קונרי? בחור כזה
יפית? עם שפם, עם שיער ארוך ן״

אפס אחד גד1ל פקיד־הקבלה אמר לה שהוא לא ראה• ה־יפהסיה
התרגזה .״הוא אמר לי שאחכה לו,
שהוא תיכף בא. אני באתי במיוחד מתל־אביב
עם המכונית שלי. אמרתי לו שאני אקח אותו
במכונית שלי לטייל. הוא אמר לי שהוא הי־כף
בא. אתה בטוח שלא ראית אותו מסתובב
כאן?״
ג׳יימס בונד כבר היה בדרך לתל־אביב,
אבל הוא לא הישלה את עצמו. הוא ידע
שרודפיו מחכים לו גם שם.
הרדיפה הגדולה החלה עוד לפני שהוא
הגיע ארצה. שבוע לפני בואו החלו חיי־הלילה
של תל־אביב להיאבק עליו קשות.
הבעייה היתד, אל מי הוא יבוא ראשון, אל
פרדי מהדיסקוטק של פרדי או אל מנדי מה-
דיסקוטק של מנדי.
בערב הראשון לשהותו בארץ בא קונרי
לדיסקוטק של מנדי.
״ראית אותו? ראית אותו? שאלה יפהפיה
אחת את חברתה .״בטח, הוא הסתכל עלי,
ראית, הנה הוא מסתכל, את רואה הוא צוחק
אלי? ראית.״
ג׳יימס בונד היה מוקף נשים ואוטוגרפים.
״אוי אתה כל כך יפה,״ הסבירה לו אשת
שמנה ,״ראית איזה שרירים יש לו?״ היא
לחשה לחברתה באנגלית, בקול רם, כדי
שהוא ישמע.
״אני חושבת לגשת ולשאול מה הוא עושה
הערב. אני בטוחה שזה ימצא חן בעיניו.
בצורה חברה׳מנית כזאת. הוא בטח לא רגיל
לזה,״ אמרה ביטניקית לחברתה•
ג׳יימם בונד התעייף. הוא ניסה לצאת
מהדיסקוטק. אבל הנשים החזיקו אותו בשרווליו
ולא נתנו לו לזוז. מלווה לקח אותו
בכוח וחילץ אותו משם. הם קפצו למונית
שחורה ואמרו לנהג ,׳סע מהר.״ חמש בחורות
יצאו בריצה אחריהם, קפצו לחמש מוניות
ואמרו לחמישה נהגים :״תעקוב אחרי
המכונית הזאת.״

המחשוף חגחדר
יל הוא הצליח להגיע לבדו למיטה
לא ברור. אבל למחרת הוא התעורר
בחדרו, חדר מספר 1007 במלון הילטון׳ הוא

ואה, נבהל ונוחהגנו הטווף נשאו -
פתח את דלת החדר וראה קבוצה של שומרים
עורכת סריקה יסודית בכל החדרים
שמסביב.
זה מצא חן בעיניו. ובאמת כעבור שעה
התברר שהסריקה לא נערכה לחינם• שתי
נערות כסיתיות, האחת מולי דורון, פקידה,
והשנייה נעמי לסקי, טלפונאית, נתגלו
כשהן מתגנבות לחדרו.
השומרים תפסו אותן והוציאו א 1תן בכוח
מהמלון.
וביום השבת בבוקר התכוננה כל תל־אביב
לקוקטייל הגדול של הערב. רק השחקנים
עצמם לא התכוננו והלכו לשחק גולף. לנשות
תל־אביב לא היה זמן לדברים כאלה.
ביום השישי בכפית וברחל אפשר היד, לשמוע
אותן מחליפות תכניות.
״אני קניתי לי פיאה נכרית לכבוד זה. מה
יש, זה לא יקר, ולא כל יום בא לארץ אורח
כזד״״ סיפרה אשתו של קבלן ידוע .״אני
הכנתי לי שמלה ארוכה, מה? לך אין שמלה
ארוכה? לא יתנו לך להיכנס,״ הסבירה אשית־זוהר
לחברתה ,״תפרתי אצל אוברזון, עם
מחשוף נהדר. הוא בטח לא ראה דבר
כזה, אני בטוחה שזה יעשה עליו רושם.״

גולאש א־לה ק וגרי
ך* קוקטייל התחיל בשש וחצי בערב.
מבחוץ הוא נראה מכובד מאוד. מלצר
מצוחצח עמד בפתה וקרא את שמות הבאים
:״הגברת והאדון ירקוני,״ הוא הודיע,
הגברת והאדון ירקוני חייכו חיוך מלבב י־ירדו
אל האולם בטפיפות קלות ״האדון והגברת
ברז ,,המשיך השוער להודיע ,״הגברת
והאדון כגל,״ האנשים המכובדים ירדו ב•
נימוס רב ובזהירות רבה אל האולם, וכשהגיעו
למטה התחילו לרוץ.
״איפה ג׳יימס בונד? איפה ג׳יימס בונד?״
נשמעו קריאות מכל עבר. פרדריקה סגל
מצאה אותו, עמדה מולו ונאנחה :״כמת
אתה נפלא, כמה אתה נפלא.״ הוא חייך
אליה באדיבות ואמר לה :״כן. נכון.״
מרים זוהר ניסתה לברר אצל המוזמנים:
״אולי אתם יודעים באיזה סרטים הוא
שיחק? אני לא זוכרת שראיתי אותו באיזה
סרט״ אבל כולם ידעו שהיא עושה את
עצמה.
ג׳יימס בונד הלך לנעלם תחת ערימה של
נשים׳ ורק מי שהצליח להבקיע לו דרך
ולהגיע אליו יכול היה לראות איך כל הנשים
הללו שותות בצמא את התורה היוצאת
מפיו.
״אז את לוקחת ארבע מאות חמישים גרם
בשר בקר,״ הוא אמר להן ,״ואת שמה אותו
בסיר מוצף שמן, ללא מכסה• את מחכה עד
שהרוטב יתנדף ואז את חותכת בצל וגזר
ועגבניות טריות ומטגנת את הבצל והגזר
בחמאת״
הנשים הסתכלו עליו בפה פעור, הוא לא

הן התגנבו למיטתו

של ,007 הלא הוא שון קונרי, האחת וזיתה מילי דורון, פקידה
(משמאל) והשנייה היתה נעמי לסקי, טלפונאית (מימין) .הן היו רק
שתיים מתוך עשרות רבות של נערות שניסו להגיע אל רב־המרגליס.

של ג׳יימס בונד, אבל ל־תקופת־זמן
קצרה ביותר,
עד שנתפשו וסולקו על־ידי קציני הבטחון ששרצו במקום, מחדרו

שם לב והמשיך :״מערבבים את הבשר בקמח
ותבלינים, שופכים אותו על הגזר והבצל,
מוסיפים את העגבניות והרסק עגבניות׳
וקצת מים, ואופים בתנור בחום
בינוני. זה נקרא גולש א־לה־קונרי.״
״אמה גבר״ נאנחה מישהי. הנשים המשיכו
לחכות, אולי הוא יגיד עוד משהו כזה
מרתית.
^(ו ז^ו

חמש לירות תמונה
^ שתו של האמרגן גילאון הצליחה
^ להגיע אליו. היא תפסה אותו בידו ואמרה
לו :״שון, קים הער,״ היא הובילה
אותו לאמצע האולם והתחילה לצעוק:
״מישהו רוצה להצטלם איתו? שייקר. אתה
רוצה להצטלם איתו? גילה בואי תצטלמי
איתו. אל תתביישי. הוא מוכן. נכון שאתה
מוכן?״ היא שאלה אותו, הוא לא ענה והיא
המשיכה לצעוק ״מי רוצה להצטלם
איתו. בואו אל תתביישו.״
כולם וצו להצטלם אייתו. הוא עמד באמצע׳
הגברת גילאון החזיקה אותו שלא
יברח, וכל מיני אנשים ובעיקר נשים נעמדו
על־ידו וחייכו .״חמש לירות תמונה, חמש
לירו $תמונה,״ מכר אותו צלם אחד.
ברוריה צוורן ניסתה לקבוע איתו פגישה.
,,אני יכולה לבוא לקחת אותך, אולי נלך
לאכול משהו, אני אזמין,״ היא הציעה לו,

היא לא תיארה לעצמה שיכול להיות שלשין
קונרי יש די כסף כדי לקנות לעצמו משהו
לאכול.
״ראית איך הוא הסתכל עלי? ראית איך
הוא הסתכל עלי?״ לחשו כל הנשים האחת
לשנייה .״אתה זוכר אותי?״ שאלה אותו
בחורה אחת שניגשה להצטלם איתו׳ ״אני
הייתי אתמול בדיסקוטק, אתה הסתכלת עלי,
הייתי לבושה שמלה כזאת אדומה, יפה
מאוד, אתה זוכר?״
גם משם הוא יצא בשלום. השוטרים שעמדו
בפתח המלון הדפו את עשרות הנערות
שעמדו וחיכו לו שם .״אני מודה לכם
מאוד שסידרתם לי שמירה הוא אמר לאחד
השוטרים•
בחיים הוא אמנם לא זקוק לשמירה כל
כך חזקה, אבל בכל זאת זה נוח. השוטר
אמר לו שזה לא עליו ששומרים, זה על
לודביג ארה,ארד.

מישחק לגיל תשעים
*ס מאורע הגדול כיותר, היה צריו
| | להיערך ביום הראשון בערב. כל השרים
המכובדים התכוננו לזה שבוע מראש.
יומיים לפני כן הם ברחו. כולם מהאזכרה של
הרצל, שנערכה בכנסת, לא היה להם זמן
לשבת שם, אכל לארוחת־הערב של ג׳יימס
בונד הם הגיעו בהרכב מלא, מצוחצחים ו
מבריקים,
עם נשותיהם שהגיעו מהתופרות
ומהמספרות.
מי לא בא לראות את ג׳יימס בונד? ראש
הממשלה לוי אשכול הגיע לשם עם אישתו,
שר־החינוך זלמן ארן, שר הסעד, הרמטכ״ל,
מפקד חיל האוויר, כל הקצינים הגבוהים,
כל פקידי הממשלה הגבוהים, איש לא נעדר
מקבלת הפנים.
ובאותו ערב, לפני כל השלטון של מדינת
ישראל, התגלה האינטלקט של האדם־
העליון בכל תפארתו.
״אתה יודע,״ הוא סיפר לאחד מחברי
הכנסת ,״אני מוכן תמיד לשים אצבע על כל
העולם. לא איכפת לי, אני מטבעי אדם
שמצפצף.״
״כן? מה אתה סח?״ שאל אותו חבר-
הכנסת. אשתו הלכה לכבוד המאורע למספרה
והוא היה מוכרח להתייחם לעניין ברצינות
רבה.
ג׳יימם בונד המשיך לפתח שיחה קלה:
״אני אוהב גולף,״ הוא אמר ,״איך אתה?
אתה אוהב גולף? לא? אתה לא אוהב גולף?
אתה מוכרח לשחק גולף׳ זה משחק נהדר.
אפשר לשחק בו עד גיל תשעים.״
חבר־הכנסת שאליו היתד, מכוונת השיחה
לא היה רחוק מהגיל הזה, הוא ראה בדברים
עלבון אישי, אבל בהתחשב עם המעמד החגיגי
והמכובד הוא לא הראה שום סימנים
לכך.
״זה הדבר היחידי שמרגיע אותי,״ המשיך
ג׳יימס בונד להסביר למישהו אחר שהקיף
אותו באותו רגע, אני כל כך אוהב לשחק
גולף, ואנ* גם אוהב לתקן דברים בבית,
ולבשל, איך אתה?״
״זה לא נכון שאני אוהב רק נשים,״
הוא המשיך להסביר לחבר־בנסת אחר ,״כולם
חושבים שמי יודע איזה גבר אני, אבל
זה לא נכון.״ ״לא?״ התעניין איש שיחו בנימוס
.״לא,״ הוא הודה ,״אילו הייתי מתנהג
עם נשים כמו ג׳יימם בונד חלק היו רצות
אחרי כמו שפנות וחלק היו הולכות ישר
למשטרה.״

הוא מהסוג השני

יי במאורע החברתי בו רצתה כמעט כל אשה
ללכוד את הגבר העליון, הוצג שפע של
חינביס, מחשופים עמוקים ושמלות שנתפרו במיוחד להזדמנות זו.

״תן חיוו!

תן חתימה!

אבל מכיוון שקונרי לא התעניין בשום
אטה, ניסו מאות נשים לזכות
לפחות בחתימת־ידו או לכבוד הגדול להצטלם ליד שובר־הלבבות.

הה חושב שצריך להרביץ לנשים?״
/ץלהמ שי ך לפתח את השיחה ,״אני לא
חושב, לפעמים אפשר, אבל אף פעם לא
צריך להרביץ להם כמו שמרביצים לגברים.
בבלל — נשים וגברים זה משהו אחר
לגמרי.״
שר־הסעד ניגש אליו וביקש ממנו אוטו־גרף.
הנשים של כל המכובדים הסתובבו
על־ידו כדי שיראה את השמלות שלהן, והאיש
העליון המשיך לשפוך דברי־חכמה :״יש
שני סוגי אנשים,״ הוא הודיע ,״אלה שחיים
כמו בצדף ומחכים למשכורת שלהם.ולפנסיה
שלהם ואלה שתמיד נעים להם ויש ׳להם
עיניים פקוחות. אני שייך לסוג השני.״

ת כני ת חד שהה חו סכת טר ח ה
ומימון ביניים מבעדהרכב הפגוע
ה תכני ת מ עני ק ה טיפול מ הי רלמ בו ט חי ם, שרכבם ניזוק ב ת אונ ה וקיצור תהליך הגשת ה תביע ה עד
ל מיני מו ם.
בהתאםלהסכם שנחתם עם 20ה מו ס כי ם ה מוכ רי ם בארץ, רשאי כל מ בו ט ח של אליהו, להתק שר או
להעביר ואת רכבו לאחדה מו ס כי ם הללו לתקון.
ה מו ס ך יז מין אתהש מאי, י ת קן א ת הרכב וי מ סו ר או תו לידי ה מבו ט ח, ת מור ת גבית דמי הה ש ת תפו ת
העצמית לפי הפוליס ה.
חברת אליהו תשלם מ ציד ה ל מוסך אתד מי ה תי קון לפי דו״ח ה שמאי. ה מו ס כי ם שרשימתם להלן,
ה ת חיי בו להעניק שרות מעולה לציבור מ בו ט חי אליהו וביצוע ה תי קוני ם לשביעות רצונם ה מל א ה.
הצעה זו מ שאירה בידי בעל ה פו לי סהאת הברירה הנ הוג ה כיום, היינו לקבל א ת שרותם של מו ס כי ם
א ח רי ם — בדרך הרגילה.
להלן ה מו ס כי ם הק שורים בתכנית זו:
תל־אביב

שגרולט, אופל, ביואיק, מוריס

— לי או גולדברג ב ע״ מ

רח׳ דרך פתח ־ ת קו ה ,65 תל־ אבי ב
״מק ס הול״ — חברתה מז רחלמ כוניו תבע״ מ
דרך פתח־ ת קו ה, מו ל בי ת מעריב
״ליילנד״ — אזו רהתע שי ה, י הו ד
מרצדס תובל׳׳ ,ש טי בל ,4תל־ א ביב
״סאאב״ — מו ס ך סי לון, ר ח׳ ה סו ל לי ם ,8תל־ אבי ב
סוסיתא ״ברק״ — או ש רוב יהו שע, ב צל אל ,8ר״ג, ע״י גלי־גיל
ס.ג. חברהלהשק עו תבע״ מ — ק טנו עי ם, ה שרון ,10 תל־ אביב

.8״סימקה״ ,״דודג שרותי רכב בע״מ״
גבורי ישר אל ,82 תל״ א ביב
.9פולקסואגן — צ׳ מ פיון מו טו רסישר אל ב ע״ מ, ע״י אי צ ט דיון ר״ג
. 10״פורל״ — מו ס ך פורד, ה מ סג ר ,43 תל־ אביב
. 11״פרינץ״ — מו ס ך הנ סי ך (נ.ס.או ,).אזו רהתע שי ה, ה ר צליה

״ פיאט י הו ש ע קובלנץ ובניו ב ע״ מ,
שד׳ ההשכלה ,7יד אליהו ; ר ח׳ החר מון ,44 תל־ א ביב
״ פילו דוד לו בינ ס קי ב ע״ מ, ר ח׳ תובל ,5תל־ א בי ב
מוסך ״ ציטרואן צבי גולד ש טיין ב ע״ מ, ר ח׳ ה מ סג ר ל ,3ת ״ א
״ רוגטקה פ ח חו ת רכב, מ קי צי נ רדמי ם, תל־ אבי ב
״ שרותחשמלברעםבע ״ מ חשמל או ת רכב, סלמה ,11 יפו

ירושלים

פולקסואגן א תי ״ חברה לרכב ב ע״ מ
אזו רהתע שי ה רו ממה — י רו שלי ם
פורד ־ סוסיתא ש רו תי סו סי תאבע״ מ״ ,אג רון ,28 ירו שלי ם

חיפה

״ מוסךפורד ר ח׳ יפו ,145 חי פ ה
״ מוסדאבני רח׳ תל״ אביב ,20 חי פ ה
סוסיתא מו סךבדק״ ,רח׳ יפו ,104 חי פ ה

חסוךמזמנךועצביך ־ דרושפוליסת ״א ל יה ו ״

אליהו •דאג ...אליהו יטפל ...אליהו ישלם
פנה א ל סוכן ה בי טו ח שלך, או אל סניפי ״ אליהו ״ ת ל־ א בי ב — ירו שלים — חי פ ה — באר־ שבע

״רצחתי א ת ההורי מ 3נ שדא נתנו ל׳ אתהבתר
״אז מה אם עשיתי רצח. יותר ממאסר־עולם לא אקבל בשכיל זה.
ככלל לא איכפת לי מה חושבים עלי כל האנשים. הם אף פעם לא עשו
רצח -ולא יודעים למה כן־אדס הולד לרצוח מישהו אחר.
״כגלל זה שאני יודע שמחכה לי מאסר־עולם, לא איכפת לי אם
הממשלה תאשים אותי גם כריגול לטוכת המצרים, כזמן שכרחתי מן
הארץ לעזה, אחרי שתי הרציחות שעשיתי -והנסיון לרצוח אדם
שלישי כיריות מאקדח כמינזר דיר־ראפאת שליד כית־שמש,״ סיפר
השכוע אסעד ואקד, שעה שהוכל ככול בידיו וברגליו לכית־המשפט.
״אפילו שכית־המשפט מינה לי לסניגור את אחד מעורבי־הדין הטד
כים כיותר כארץ, מתתיהו עצמון, לא מעניין אותי. אני חושב שלמשפט
לא אצטרך עורד־דין בי בכר הודיתי ככל האשמות של הרצח,
ואפילו הראיתי למשטרה כדיוק איך עשיתי את הרציחות.
״אני רוצה לספר כדיוק למה רצחתי, אולי סוף פוך כני־אדם יכינו.
ף ל העניין הזה התחיל לפני חמש
שאלתי אותו למה אז הוא אמר לי שבושרה
מדשנים בערך. באותה תקופה עבדתי
בתור כובס בבסים־האימונים של המשסרה
בשפרעם•
״באותו זמן פגשתי קרוב משפחה שלי
בחיפה. הוא ביקש ממני שאלך לבית של
מחמד סעיד.
״זה סיפר לי שיש לו סכסוך עם שכן שלו,
והוא רוצה שאעשה ביניהם סולחה. הסכמתי.
״מאז שעשיתי את הסולחה הוזמנתי כל
הזמן לבוא אליהם הביתה. ובמשך הזמן
הכרתי את הילדה שלהם, את בושרה.
״אני זוכר שזה היה בערב אחד, מתי

לא אוהבת אותי. ידעתי שהוא משקר כי היא
תמיד אמרה לי שאני החיים שלה. הבנתי
שהוא סתם ככה לא רוצה שאתחתן איתר,
ובטח יש לו חתן אחר בשבילה.
״ראיתי שהעניינים איתו לא בסדר. אמרתי
לו להחזיר לי 3.000 לירות אותם הפסדתי
על דברים שקניתי לה. הוא אמר לי בסדר,
ואחרי שבוע החזיר לי 400 לירות.
״אחר־כך הוא הסכים עוד פעם שאתחתן
עם הילדה שלו. אז גם קבענו שאני׳ אשלם
3.000 לירות מוהר, וכל דברי החתונה יהיו
על חשבוני.

איים שראו מרחוק את המכות ורצו להפריד.
הבדואיים שראו כמה אני מרוגז הזמינו אותי
לבוא לישון אצלם. באותו ערב הייתי איתם.
״במשך הלילה סיפרתי לבדואיים את כל
מה שקרה עוד מחיפה, האירוסין שלי ובכלל,
והם הבטיחו לי לעשות סולחה עם מחמד
סעיד•
״באמת, שבוע ימים אחרי זה הם באו אלי
לחיפה, אמרו לי שדיברו עם האבא של כושרה,
ושהוא הסכים לסולחה.
״קניתי לי הרבה דברים לסולתה ונסעתי
עם עוד 20 אנשים למאהל של הבדואיים
בשביל הסולחה. מתי שבאתי לשם ההורים
של בושרה לא רצו לבוא וסירבו להשלים.
לא רציתי לריב באותו יום, ולקחתי את כל
הדברים שהכנתי בשביל הסולחה ונסעתי
חזרה עם האנשים שבאתי לחיפה.
״כמה זמן אחרי זה החלטתי שאני צריך
לחטוף את בושרה. באותו זמן היא למדה
במינזר בירושלים• הכנתי לי אקדח ונסעתי
לירושלים.
״הגעתי למינזר וחיכיתי בחוץ. ידעתי שהיא
צריכה לעבור שם עם עוד כמה תלמידות•
אחרי שהיא הלכה עם התלמידות וראתה
אותי במקום היא התחילה לצעוק. גם כל

שהוא תיכף נפל. מיד אחרי זה יריתי על
אשתו ועל בנו. אד לא זוכר בדיוק כמה
כדורים יריתי על כל אחד מהם. אבל אני
זוכר שהרקתי עליהם את כל הכדורים של
האקדח.״

פגישה בעזה

>\חרי שגמרתי׳ לירות בהם, סגרתי
אחרי את הדלת שלהם וברחתי מן
המקום. ידעתי שתבוא משטרה ולא רציתי
שיתפסו אותי.
״אחרי הרצח הכפול הזה הבנתי שאני
צריך לברוח מן הארץ אם אני לא רוצה
שהמשטרה תתפוס אותי. ידעתי שיפרסמו את
התמונה שלי בעתון ובסוף החברים שלי
ילשינו עלי למשטרה.
״למחרת הגעתי אל רמלה, נסעתי לתחנה
המרכזית בתל־אביב, ומשם לקחתי מונית
ונסעתי לאשקלון. מאשקלון המשכתי ללכתן
ברגל לכיוון עזה עד שהגעתי שם למחנה־פליטים.
״הערבים
שאני פגשתי במחנה סידרו לי,
עבודה בבית־החולים דאר אל־שיפח בעזה,
ושם עבדתי בתור כובס. הייתי כבר בטוח

וידויו המלא שד

שההורים של בושרה היו במטבח, והתכוונתי
ללכת לעבודה שלי בשפרעם, בושרה תפסה
אותי ואמרה לי שהיא רוצה שאשאר לישון
אצלם בבית. נורא שמחתי על זה כי בושרה
היתד, ילדה נורא יפה. שאלתי אותה למה
היא רוצה שאשאר בבית, היא אמרה לי
שהיא רוצה לראות אותי, ושלמחרת בערב
אחכה לה ליד בית־הספר.
״כל פעם מתי שהיינו נפגשים, בושרה
דיברה איתי שהיא רוצה שנתחתן. אני דווקא
הסכמתי, ואמרתי לה שאני רוצה לדבר עם
ההורים על חתונה. מתי שאמרתי את זה
בושרה לא הסכימה שאספר להורים. אני
אפילו לא יודע למה היא פחדה. סוף סוף
אני קרוב משפחה שלה, הבת־דודה שלי
התחתנה עם הסבא שלה״.

״יומיים אחרי זה מתי שבאתי לבקר אותם
בחיפה, ראיתי שכל הדלתות שלהם סגורים.
״אחרי כמה זמן שמעתי שכל המשפחה
עברה לגור למינזר בדיר־ראפאת, ושעזבו את
חיפה.״

חופשה בחג־המולד
יימשך שנתיים מיום שהם עזבו את
^ ^ חיפה ועברו לדיר־ראפאת לא הלכתי
לבקר אותם. חודשיים בערך לפני שעשיתי
שם את הרצח נסעתי לבקר אותם.
,,איך שהגעתי למקום והם ראו אותי, הם
תיכף התנפלו עלי והתחילו להרביץ לי. היתד,
שם קטטה גדולה וכל הילדים המשיכו
להרביץ לי. היה לי מזל. היו שם כמה בדו־

אצל התופרת בנצרת
*זב שלי ה ונחיל להיות חם. כל
ן עם שהייתי רואה את בושרד, הרגשתי
איך אני אוהב אותה יותר. לא יכולתי לעמוד
בזה, ניגשתי אל ההורים שלה ואמרתי׳להם
שאני רוצה להתחתן עם הילדה שלהם. ההורים
שלד, הסכימו לחתונה. הם היו מבסו־סיס
שיהיה להם חתן שעובד במשטרה.
״עוד באותו יום הלכתי להורים שלי
ולאחיות שלי ואמרתי להם שאני רוצה לקחת
את בושרה לאשה. באותו ערב הלכתי עם
כל המשפחה שלי לבית של בושרה, וביקשנו
באופן רשמי את יוה של בושרה• אביה
הסכים, ואפילו קבענו זמן מתי לקנות דברים
ולהתכונן לאירוסימ
״אחרי שבוע הלכתי עם אחותי לסיפה ועש
משרה בשביל לקנות דברים. קניתי לבושרה
שמלה יפה, נעליים, וכל מיני בגדים אחרים.
אחר־כך גם קניתי לד, סבעת אירוסיו׳ י־לקחתי
אותה לתופרת בנצרת שתתפור לה
הרבה בגדים.
״ואז, לפתע, ביום אחד הכל נעשה לי
שחור לסד העיניים. באותו יום ישבתי אצל
מחמד סעיד בבית. פתאום בא אלי, ואמר
לי שהבת שלו לא רוצה שאתחתן איתה.

ן ף י ^ן רצח אסעד את הוריה. בוש־
7 1 1 . 1רה (תחת החץ) היא כיוס
בת 17 וחצי וצולמה במינזר סנט־וינסן דה־פול.

התלמידות עזרו לה וצעקו וברחו לתוך
המינזר. ראיתי שככה אני לא אוכל להשיג
אותה• ידעתי שלחופשת חג־המולד היא תקבל
חופש ותסע הביתה. החלטתי שזו תהיה
ההזדמנות הטובה שלי.״

כר כדורי האקדח

ך פגי חג״המולד לקחתי את האקדח,
ץ הכנסתי שמונה כדורים למחסנית שלו
ואחד לתוך הקנה. נסעתי מנצרת ליפו. שם
ניגשתי לחבר שלי וכל היום שתיתי ביחד
איתו משקאות חריפים. הרגשתי איך אני נהיה
שיכור מזה. אז, בבת־אחת עלה לי הדם לראש.
החלטתי לקחת טכסי, לנסוע למינזר
דיר־ראפאת ולקחת משם את בושרה בכוח.
״כשהגעתי אל הבית, ראיתי שהדלת סגורה.
בלי הרבה חוכמות החזקתי בידית הדלת
ופתחתי אותר״ הדלת רק היתד, סגורה,
היא לא היתד, נעולה. איך שנכנסתי לתוך
הבית ראיתי את בני המשפחה יושבים. באותו
זמן הם עמדו לפני הארוחה.
״מחמד סעיד אמר לי שבחיים שלו הוא
לא יתן לי את הילדה שלו. כל הזמן שדיברנו
ראיתי שהוא כל פעם מנסה להתנפל
עלי ולהרביץ לי. הוא רק חיכה להזדמנות
הראשונה שתהיה לו. גם הבן שלו שהיה בצד
התרומם כל פעם מהמקום וחיכה להתנפל
עלי. מרגע לרגע היד, יותר ויותר קשה לעמוד
שם ככה.
״פתאום ראיתי איך האבא האמא והילד
קמו בבת אחת כמו לפי איזה סימן ורוצים
להתנפל עלי.
״מחמד סעיד היד, הכי קרוב אלי, והוא
גם התקרב אלי. יריתי בו כדור אחד וראיתי!

שהצרות שלי נגמרו ולעולם לא יכניסו אותי
לבית־סוהר למאסר־עולם.
״רק שחודש לפני שהתחילה המלחמה עם
ישראל, ניגשו אלי פתאום מהמודיעין׳ המצרי,
וביקשו ממני להיכנס לישראל ולהשיג
שם כל מעי דברים. לא רציתי להסתבך;
פחדתי שהמשטרה תתפוס אותי ואז ייגמר
לי החופש. וסירבתי. המצרים התרגזו עלי
ושאלו אותי אם ככה אני משלם להם ברע.
בעד הטובה שהם עשו לי. הם הכניסו אותי
לבית־הסוהר בעזה. ישבתי בבית־הסוהר עד
שהתחילה המלחמה עם ישראל.
״ביום המלחמה ברחתי מבית־הסוהר ביחד
עם כל האסירים האחרים. הלכתי בחזרה ל־בית־החולים,
והמשכתי שם בעבודה.
״ביום שהצבא הישראלי כבש את עזה,
הם גם הגיעו לבית־החולים. משם לקחו אוץ
כל העובדים וגם אותי והביאו אותנו לבית
מעצר ישראלי בעתלית. שם נשארתי 52 יום.
כל יום פחדתי מחדש שידעו שאני הוא
הרוצח מדיר־ראפאת.
״אחרי שלושה שבועות במעצר התחלתי
לפחד פחות. ראיתי שלא הבחינו בי, וחשבתי
לי בלב שלעולם לא ימצאו אותי. הרגשתי
עוד יותר טוב כשהחזירו אותנו לעזה, ואז
גם המשכתי לעבוד בבית־התולים.
״פתאום, בסוף־החודש שעבר, באו שוטרים
לבית־החולים, קראו לי ואמרו לי שהם
עוצרים אותי בגלל הרצח של דיר־ראפאת.
״בהתחלה הייתי נורא מבולבל ונורא פחדתי.
ניסיתי לחשוב כל הזמן איך הם הגיעו
אלי. שברתי לי את הראש לדעת אבל שום
דבר לא עזר לי.
״אחר־כך, כשהעבירו אותי לתחנת המשטרה
בבית־שמש, סיפרתי לחוקרים את כל
המעשה ואפילו הראיתי להם איך רצחתי.״

״כל בחורה שרוצה להצליח בחיים, שתסע ללונדון,״ אומרת איה אדלר.
היא עצמה יושבת בלונדון כבר שנתיים וחצי. היא בת עשרים ושלוש כבר, והיא
בטוחה שלפני גיל שלושים תיהפך לכוכבת גדולה. היא מחכה.
עד מלחמת ששת־הימים היא הצליחה לראות פעם א ת היילי מילס, פעם א חת
היא אמרה שלום לסמי דייויס והיא ראתה מקרוב את מייקל קיין ואת
מאי בריט.

היחסים בין שון קונרי למורין או*
הרה, שני הכוכבים האירים, שביקרו בארץ,
לא היו במצב טוב.
הם התנגשו איש ברעותו עוד
התעופה. מורין אוהרה התיישבה בין
נאים ונתנה לקהל להעריץ אותה,
הקיף את שון קונרי וביקש ממנו
גרפים.
פתאום התנפלה עליה בחורה צעירה ואמרה
לה :״אוי, כמה אני אוהבת אותך,
את השחקנית הכי גדולה שאני מכירה, אני
זוכרת אותך מהסרט ארזי.״
״תסלחי לי,״ העירה לד, מורין ,״זאת
היתד, לנה טרנר.״
שון קונרי שמע את הדבר הזה ופרץ
בצחוק אדיר.

בשדה־העיתווהקהל
אוטו

ער ת
התרומות

מורין אוהרר, נעלבה, הרימה את רגלה
העדינה ושלחה אותה לעבר ירכיו.
שון קונרי הפסיק לצחוק.
למחרת, במסיבת עיתונאים, הוזמנה מורין
אוד,רה לנאום. היא נעמדה מול המיקרופון
והסבירה לקהל את מטרותיו של מועדון׳
הווראייטי, שלכבודו באו כל הכוכבים ארצה.
״אנחנו רוצים,״ היא אמרה ,״שהילדים
הקטנים יהיו שמחים. כשאתם רואים ילד
קטן, אל תסתכלו על העור שלו, אל תסתכלו
על הפנים שלו, הסתכלו על העיניים שלו, ואם
העיניים הללו שמחות, תדעו שהוא מאושר•
ילדים קטנים זה כמו פרפרים. כמוהם
הם צריכים להיות תמיד. עליזים ותמיד
יפים.״
ג׳יימס בונד ישב באותה שעד, לצידה,
נשען על מרפקיו ומילמל לעצמו בזילזול:
״עיניים! פרפרים!״
לאחר הנאום היא הסבירה לו שאילולא
היתד. עסוקה בנאום עצמו, היתד. מתפנה
אליו ונותנת לו עוד בעיטה אחת.
לאחר מכן הוא כבר היה זהיר יותר.

אבל לאחר מלחמת ששת־הימים השתנו חייה. פתאום היא הפכה למבוקשת. כל
מיני גברים החלו לשאול או תה מה היא
עושה הערב כי הם רוצים להכיר פעם
ישראלית מקרוב.
כל מיני במאים כמעט הציעו לה כל
מיני חוזים, וכל זה בזכות המלחמ ה
הישראלית והניצחון הישראלי.
לכן היא מציעה עכשיו לכל הישראליות
לבוא ללונדון ולנצל את הניצחון.

מצבהנ שו איו

השבוע לקח אריק איינשטיין את מז־וודותיו
ואת אשתו־גרושתו אד ונה לשם
ושניהם נסעו לשדה־התעופח בלוד.
אריק נסע ללונדון כדי להקליט שם עם
החלונות הגבוהים, ואם יחליט להתחתן מחדש
עם אלונה, יחזור לאחר מכן ארצה.
אבל עד עכשיו לא הגיעו השניים לאיזושהי
מסקנה, ומצב נשואיו־גירושיו של אריק
עדיין לא ברור.

השעות הקטנות

מזה שלוש שנים מאוהב שמחה ספק־ט*ר
בסטודנטית היפה יהודית סולה.
הוא הביר אותה כשעוד למדה דרמה באוניברסיטה
בתל־אביב. הוא היה נשוי ואב
לשני ילדים והיא היתה גרושה מבחור
נתנייתי, שהספיק לחיות איחה חודש אחד
בלבד לפני הגירושין.
לפני חצי שנה היא התגלתה על־ידי אירי
זוהר, ושיחקה בסרטו שלושה ימים וילד,
בתפקיד של נערת־חלומות, הנאהבת על־ידי
סטודנט צעיר.
אהבתו של שמחה ספקטור לא פחתה. הוא
עזב למענה את אשתו ואת שני ילדיו, ליווה
אותה בזמן הצילומים, ושמר עליה לאחריהם.
כל הזמן.
יהודית סולח נכנסה לעסקי הקולנוע וכבר

איה

מ 11עןהב
כל מלווי הג׳יימס בונד, אורחי הווראייטי,
הגיעו ארצה. המארגנים הסתכלו על הקהל
הרב ולתדהמתם הרבה התברר להם שבין
כל הקרואים והמממנים לא נמצא מאיר

וייסגל.

מאדי
כל בוקר היתד, הזרה, מארי־פראנם
בואייה, מתעוררת במיטתה שבבית־המלון
רמת־אביב עם עיגולים שהורים מתחת לעיניים.

מי שעקב אחריה בלילות יכול היה

מ> ז ה

יהודית בתפקיד
לא יצאה מהם. אחרי שלושה ימים וילד
היא הופיעה בטוביה החולב.
שמחה ספקטור בא לבקר אותה בשטח
הצילומים, ולילה אחד, כשהיא היתה צריכה
לטבוע לצרכי הצילום, הוא בא במיוחד לשטח
עס שמיכות ובקבוק קוניאק. ושמר
עליה שם שלא תתקרר.
אבל כל זה לא עזר לו. ההסרטה נסתיימה
ויהודית חזרה לספסל הלימודים באוניברסיטה.
בימים האחרונים נראתה יהודית
בכל מיני מקומות רחוקים ויפים, במכונית
אמריקאית מפוארת, השייכת למשפטן צעיר
העונה לשם מאיר זיו.

כשדני קיי נכנס בשעות הקטנות של
הלילה למועדון ״זלריאנה״ ביפו, אמרו
לו שהמועדון מלא ו אין מקום. הוא אמר
שהוא דני קיי ואמרו לו שאפילו אם י קראו
לו אריס טאן לא י הי ה מקום
בשבילו כי המועדון מלא.
לאחר ויכוח ארוך וממושך ולאחר שמישהו
בקהל המליץ עליו, נתנו לו להיכנס.
הוא עבר את הפתח, צעד מתנודד
לעבר הבמה, עלה עליה והתחיל לשיר.
הקהל המשיך לאכול ולפטפט ודני
קיי המשיך לשיר, ורק כששני אנשים,
מבלי לשים לב {?ליו, התחילו להרביץ
לפתע מכות האתד לשני, הוא הבין שזה
לא מקום בשבילו.
הוא ירד מן הבמה ועזב את המועדון.

לגלות שהעיגולים השחורים הללו נוצרו בץ
השעה ארבע בבוקר לשמונה בבוקר בחברתו
של בעל הדיסקוטק ד ב פג ל.
דב סגל מגלה מדי פעם תגליות תל־אביביות
צעירות ומעסיק אותן בשעות הלילה
הקטנות. אשתו מצליחה מדי פעם
לגלות כוכבים זרים הנמצאים בביקור בארץ,
אבל עד עכשיו לא הגיעה ארצה אף
כוכבת בעלת שם עם הרבה שעות קטנות
פנויות, ומארי־פראנס בואייה היא התגלית
הראשונה של דב סגל.
הוא מצא אותה במסיבה פרטית בהרצליה,
למחרת בואה לארץ. לאחר שיחד, רצינית
ועמוקה הוזז שאל זנותה מה היא עושה
יותר מאוחר בערב. היא אמרה שאין לה
שום תוכניות מיוחדות.
הוא שאל אותה אם אפשר לקבוע איתר,
פגישה, והיא אמרה שלמה לא. הם קבעו
פגישה לשער, ארבע בבוקר.
בשעה ארבע בבוקר היא חיכתה לו בחדרה
שבבית־המלון, עם חלוק ארוך שקוף,
ובקבוק שמפניה.
הם בילו יחד עד שמונה בבוקר ובשמונה
בבוקר הם קבעו פגישה למחרת היום, לאותה
שעה.
שבוע שלם הם בילו יחד, העיגולים השחורים
שלה הלכו וגדלו, והפיהוקים שלו
הלכו והתרחבו, אבל הם לא ויתרו, ורק
ביום השני, כשהיא עלתה על המטוס, הלך
דב סגל לישון לילה שלם.

רק מי שמתמצא בענייני כספים ומגביות
יודע איזה אסון זה.
משום שמאיר וייסגל הוא אחד התורמים
הגדולים שישנם, ומפעל־צדקה או מגבית
או תרומה שמאיר וייסגל אינו משתתף
בו, מובטח לו שלא יזכה לשום הצלחה.
וזה דבר לא נעים.
המארגנים לא ידעו מה לעשות. היה ברור
להם שאס יטלפנו ויזמינו אותו עכשיו, לאחר
שהמאורע כבר החל, הוא לא יבוא.
מה לעשות?
חשבו וחשבו והחליטו לשלוח את חיים
ט*פ*ל לבצע את ההזמנה.
חיים טופול צילצל אל מאיר וייסגל, ביקש
ממנו סליחה על שלא הזמינו אותו, ודרש
ממנו לבוא.
מאיר וייסגל סירב .״אס תבוא, אני אהייה
מוכן לעשות כל מה שתרצה,״ אסר לו חיים
טופול.
״לא, אני לא יכול לבוא,״ ענה מאיר וייס־גל.

״אני
אתן לך נשיקה אם תבוא,״ הבטיח
לו חיים טן פול.
״לא, אני לא יכול,״ ענה לו מאיר וייסגל.
״אני אתן לך נשיקה בפה,״ ניסה חיים.
״אני לא יכול,״ ענה לו וייסגל.
״אני אתן לך נשיקה בלחי,״ התחנן טופיול.
״לא,״ ענה וייסגל.
״אני אתן לד נשיקה בגב,״ ניסה טופול.
״לא,״ ענה וייסגל.
״אני אתן לך נשיקה ב עשה
חיים טופול נסיון אחרון, ואז מאיר וייסגל
נכנע ואמר :״בסדר, אני בא.״
והוא בא.

קולנוע
מז ל־ טו ב!

סרטים

מולי המודרנית

(מוגרבי, תל־אביב;

ארצות־הברית) צריך לאהוב מאוד את ג׳ולי
אנדריוס, צריך לאהוב מאוד את המוסיקה
של סורג׳ אלמר, צריך לאהוב מאוד ריקודים
ושירים וצבעים, ותלבושות שגעוניות
מקסימות של שנות העשרים, כדי להתגבר
על העלילה המטופשת העוסקת בנערה מודרנית
שהחליטה להתחתן עם הבוס שלה,
אך היא מתאהבת בנער שאינו בוס שלה,
והיא אינה יודעת מה לעשות.
כדי שהסרט יהיה מודרני הכניסו לתוכו
סינים, ורוסים, ועלילת־ריגול מטופשת ו־חוכמות
מדכאות. אבל יש שם ריקוד משגע
של חתונה יהודית, וכששומעים את ג׳ולי
אנדריוס אומרת מזל־טוב! ושרה שירי חסידים,
מרגישים שכל הסבל הזה היה שזזה.
צריך לקחת מעילים לקולנוע. מתים שם
מקור. אבל לעומת זה אין מה לחשוש משום
מוזת אחר. איש הג״א עומד בפתח,
כמו בפתחם של כל בתי־הקולנוע בארץ,
ושומר ששום פצצה לא תוכנס לאולם.

מבי ת ה מיליונר
לבית הזוגות
תאוות הבשרים של הליידי אן

סיפור נועז הוכו
לסוס ארוס מדהים

(בן־יהודה, תל־אביב ;,גרמניה—יוון) הליידי
אן (אינגריד טולין) נראית כאילו נולדה ב־כותונות־לילה
ארוכות ובשמלות־ערב מפוארות.
כשהיא מסתובבת בדירה המפוארת
שלה, בין האורחים הנוצצים שלה, היא מעוררת
הערצה כללית. אבל כשכל האורחים
הולכים הביתה, היא לובשת שמלת־עוזרת־בית
והולכת לרובע הזונות של אתונה כדי
למצוא מלחים ולספק בהם את תאוותיה.
מה שקורה לה שם לא תמיד מתקבל על
הדעת, ולא תמיד נסבל על־ידי ההגיון והטעם
הטוב. אבל בדרך כלל יכול להתקבל בקלות
על לבם של כל אותם האוהבים רומנים
זעירים, מרתקים, מלאי הרפתקות ואהבה.
הליידי אן, שאינה אוהבת את בעלה המיליונר,
מתאהבת במלח הגון ויפה, והיא
היתה עוזבת את בעלה והולכת אחרי אהוב־לבה
כבר בהתחלה, לולא היתר, לאהוב אחות
סחטנית, שמנסה לבלבל את כל העניין, ו־לולא
היו קורים באמצע כל מיני מאורעות
שאינם שייכים בדיוק לעלילה.

ך* ראשית היה

מאהבה

ליידי

* 1צ׳אטרליי.

הספר הנפוץ ביותר של הסופר האנגלי
דיד״לורנס, המספר כיצד ליידי קרת־מראה
הנשואה ללורד אימפוטנט מפשירה בזרועותיו
של שומר־צייד חסון וגס־מראה, עורר שערורייה
בינלאומית.
הוא נאסר על־ידי הצנזורה של כל הארצות,
עבר החרמות אין־ספור, צולם מספר
פעמים, והיה ספר וסרט רבי־תפוצה.
בינתיים ראה הקולנוע המון סרטים ארוטיים
יותר מסאהבה של ליידי צ׳אטרליי.
אבל השם לורנס עדיין שובר־קופות —
בייחוד לאחר שגילה הבמאי האמריקאי
ריימונד סטרום, כי לורנס גם כתב סיפי־רים
קצרים ארוטיים הרבה יותר מסיפורה
של הליידי.
וכך נולד השועל — סרט־מין המאיים לשים
בצל את כל הקולנוע הארוטי שד,וסרט עד
כה באמריקה.

חיבוק?בבי
שוער מספר סיפור

שהוא תכלית

! הפשטות עצמה. :
שתי בתולות בריטיות (סאנדי דייביס ואן
הייווד) מגלות ששועל עושה צרות נוראות
בחווה שלהן. הן מחליטות לחסל את ר,חייה
הקטנה והטורפת.
אותה שעה מבקר בחווה ימאי בצי־הסוחר
האנגלי (קייר דוליד ,),מכר ותיק של סב
הנערות. כשהוא מגלה שהנשים הנודדות
הן עכשיו בעלות החוור״ הוא מנצל את ה

חו תאחת: אהבה עצמית מול הר אי

הזדמנות, מפתה את אן הייווד.
כשאן מודיעה לאחותה הרווקה־עדיין שהיא
עומדת להינשא לימאי הגברי, פורצת
סנדי בבכי• אן מרגיעה את סנדי — וההרגעה
הופכת לנשיקה, והנשיקה לחיבוק
לטבי לכל דבר.

חיי הרגש
של א שה
אהובתי אהובתי

(סינרמח, תל־אביב;

צרפת) נאדין טרינטיניאן, אשתו של הגיבור
ז׳אן לואי טרינטיניאן, מושפעת מאוד בסר-
טה הראשון מקלוד ללוש, מאלן רנה ומעוד,
אבל לתוך כל ההשפעות הללו היא מוסיפה
גם הרבה משלה.
היא מתארת ברגישות רבה את חיי הרגש
של אשר, שחיה מזה ארבע שנים עם אהובה,
ארכיטקט מוכשר ונועז. את פחדיה — שמא
הוא יעזוב אותה, ואת נסיונותיה לאפשר לו
כל הזמן להתחדש ולחדש את אהבתו, משום
שהיא יודעת שהשיעמום וההרגל יביאו לסיום
חייהם המשותפים.
לאחר ארבע שנים הם מבלים סוף־שבוע
לא מוצלח. היא עוזבת אותו ונוסעת העירה,
משום שהיא יודעת שהוא לא יסלח
לה על זה, ובאמת לאחר שהיא נוסעת, הוא
כאילו מוצא אהבה חדשה, עם אשה חדשה,
וכשהיא נמצאת לבדה בעיר ומחכה למכתב
עובר לנגד עינינו כל מה שעובר בתוכה —
זכרונות, געגועים, פחד משיכחה, נסיונות
להתגבר, למצוא עניין בגברים אחרים.
הצילומים מצויינים, המשחק טוב, המסך
רחב, הסרט מרשים.

*אז מופיע שוב השועל.
( סנדי נתקלת בעת הצייד בשועל הקטן
— ואינה מסוגלת לפגוע בו לרעה. היא רואה
בו, משום מה; ,סמל מיני של גבריות*
ומגלה שהיא נורא נמשכת לדבר הזה שנקרא
מין.
איך שלא יד,יה, מנדי חוזרת הביתה׳ מסתגרת
באמבטיה, ומתחילה לגלות את עצמה
— ממש. היא מלטפת את גווה היפה, מחליקה
בכפות־ידיה על חזה הזקוף — ואט־אט
ניכנסת לאכסטאזה של סיפוק עצמי, עד
שהיא מגיעה לשיא אלים, כימעט, בו היא
יודעת לראשונה, בזרועות עצמה׳ מה זד,
תענוג מיני.

/כבר היו צרות עם הצנזורה האמריקאית
— והוא, אומנם, יותר נועז בכמה
וכמר ,׳מתמונותיו ממה שאפילו הצרפתים
מעזים להראות•
אבל בסיכומו של דבר זהו סרט נקי*
אמנותי, ואפילו תרבותי. הוא מבוסס על
סיפור מאת סופר קלאסי שהקהל והצנזורה
למדו להעריכו, למרות מלחמת־ד,תורמה שגזרה
עליו בתחילת המאה הביקורת הקנאית*
משום כך, הותר גם באמריקה להצגה בי
פני מבוגרים — ואין כימעט ספק שגם בישראל
יוצג בקרוב.
ללא קיצורים, נקווה.

״מוסול ף״ אמר מנהם גולן,

העולם הזה 1575

נוער, נקי ותרבותי
ף 1סרט, המופק עתה׳ בשלבי-סיום,

יומן החדשות
״את טופול אני לא אקח לעבוד אצלי אפילו
בתור פועל במה.״ כל כך למה? משום
שגולן וטופול הסתכסכו בעניין הרווחים על
סלאח שבתי, והם מדברים עכשיו איש עם
רעהו רק באמצעות עורכי־דין.
* יפי נוסבאום לא לומד לקה. בסרטו
הראשון יצאו מספר בחורים ובחורה
לעיר פטרה שמעבר לגבול. בסרטו השני,
נזיבצע טיראן, שצילומיו עומדים להתחיל
בימים הקרובים, יוצאים מספר בחורים ובחורה
אל שארם־אל־שייך. בסרטו הראשון

סמל מיני

הוא גילה את דליה לביא. גם עכשיו הוא
רוצה לגלות אותה, וכיודן שהיא כבר מגולה,
הוא יקח במקומה, כנראה, את התגלית

החדשה אביטל פז.
המלחמה לא החריבה את הגבעה שנבנתה
במדבר לצורכי הסרטת הסרט חול

בעיניים. הגבעה ישנה. הבמאי ישנו. הכסף
הולך ובא, ולכן החליטו לחדש את ההסרטה
שנפסקה באמצע.

אנשים
מ ה נשמע בפל שתיין?
השבוע העלה זכרונות מנהל סוכנות הידי
עות
הצרפתית בארץ, העיתונאי נתן גור*
דוס. אמנם היה כתב־החוץ היחידי במוזיאון

זז=ישחם לבינסון אילון ־

תל־אביב ביום הכרזת המדינה, אבל הוא
איבד את הסקופ שלו. כי במקום למהר ל־מיברקה,
הוא פרץ בבכי מרוב התרגשות.
@ חברו למיקצוע, מנהל סוכנות רויטרס
בארץ, יליד ירושלים אריה וולנשטיין,
נזכר מדוע הוא עזב את לימודי הרפואה
באוניברסיטת ביירות של מלחמת־העולם ועבר
לעיתונות: הוא החליט שהנזק שיגרום
כעיתונאי יהיה קטן בהרבה מזה שהיה
עלול לגרום בתור רופא • .תלמיד מוצלח
יותר של אוניברסיטת ביירות הוא אליהו
אילת, כיום נשיא האוניברסיטה העברית
ומי שהיה משך כל שנות החמישים שגריר
ישראל בלונדון. באזכרה לראש־הממשלה הבריטי
המנוח, קלמנט אטלי, סיפר אילת
איזה מין אנגלי היה אטלי. כשאילת היה
פוגש אותו, היה אטלי מקפיד לשאול אותו:
״מה נשמע בפלשתיין?״ מעולם לא השתמש
במילה ״ישראל זה שלכל אחד יש את
הגישה שלו, שוב הוכיח דויד כן־גוריון.
באסיפת־עם שנערכה בשבוע שעבר בחיפה,
גילה לכל הנוכחים כי הוא דוזקא רצה,
בשעתו, בילד רביעי, רק שאשתו, פולה,
התנגדה.

מי הו א הכפיל?

הה המס עס
סוסה טוס סוסו

-המפתח לגילו ח ה טוב ביותד -

חינ —

עכ שיו. ב תו ספת לסכיני סופר תקבל
מחזיק מפתחות סופר — בקנותך 8סכיני
גילוח פרמה־ שרפ סופר, נזפלדת אל־חלד -ארוזי ם
ב א ריז ה מיו חד ת.

ה חז קאתמפת חו ת׳ ך
במחזיק המפתחות
המיוחד של פרמה
שרפ סו פ ר -המפתח
לגילוח קל, חלק ושוב.

למד נהגות אכל המורה

כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הדלי* דיזנגוף 43
טלפון 228988

לגברים בלבד
מכון האהבה החפשית והטהורה
(נוסח שבדיה) ״סקנדינה״
מודיע על האפשרות להכיר את בת-
הזוג המתאימה שעיקר מטרתה היא
האהבה הרצינית והטהורה.
לשם קבלת פרטים פנו לת.ד,15037 .
תל־אביב.
עדיפות תינתן לגברים גבוהים ונאים.

11 ישנים אחר שסיים״יא חבלימודיו״ וגמר
את השתלמותו, נזכר בשבוע שעבר ראש
עיריית גבעתיים, קוכה קרייזמן, לעלות
ירושלימה ולקחת את המגיע לו: תואר של
עורך־דין • .גם גולדה מאיר החליטה
לאסוף תואר. היא עומדת להיעטר בתואר
דוקטור־כבוד בדרופסי קולג׳ האמריקאי, מוסד
הידוע בהתמחותו במדעי־היהדות. ואגב,
לא יהיה זה תואר הדוקטור הראשון של
גולדה. את הראשון היא קיבלה באוניברסיטת
מאנילה, עת עוד היתד, שרת־חוץ. י • שגריר
ארצות־הברית בארץ, וולוורת כר*
כור, העניק משהו שונה בהרבה: צ׳ק של
500 דולאר, מכיסו הפרטי, לקיבוץ דן הגלילי
לשם רכישת פסנתר חדש במקום זה שנהרס
בעת ההרעשות מרמת־הגולן • .פתרון
נוסף לאחת מתוצאות מלחמת ששת־הימים
הציע יוסי אמיתי, עורך שבועון
צעירי מפ״ם, חותם. כאשר שמע את הוויכוח
הנטוש על הגדרת השטחים — משוחררים
או מוחזקים — הציע את ההגדרה היעילה
ביותר: שטחים משוחזקים • .לא כל אחד
מתייחם בחוסר רצינות כזאת לבעייה. הנה,
למשל, שגריר בריטניה בישראל, מייקל
האדו. כאשר הוא עלה לירושלים, למסיבה
הרישמית הראשונה שלו בבירה, הוא הקפיד
שלא לנסוע דרך לטרון, העדיף לעשות סיבוב
דרך אשתאול, ובלבד שלא לאשר עובדות
בנוכחותו • .קפדן גדול הוא גם ח״כ
הגוש החופשי אכרהם טאייר, שהסביר
מדוע הוא מקפיד לאיית את שמו בטי״ת
ולא בתי״ו :״כל יום יש בעיתונים ידיעות
איומות מסוג תייר אנס בחורה ולא הייתי
רוצה להשתייך לקטיגוריה זאת דאגה
המטרידה את הארכיאולוג פרופסור מיכאל
אכי״יונה התגלתה בוזיכוח עם אחד
מאנשי משרד־הדתות. הפרופסור לא כל כך
התלהב מן הכוונה לחפור ליד הכותל המערבי,
הזכיר כי אם אחד החופרים, שלא מצאצאי
אהרון הכוהן, יגלה בעת החפירה
את ארון־הברית ויגע בו, הרי, ככתוב, ימות
בו־במקום • .בעייד, של זהות היתר, לראש
עיריית באר־שבע, אליהו נאווי. כמה
אנשים נשבעו שראו אותו באחד מערבי
השבוע האחרון רוקד ״צמוד מאד״ עם יפה־פיה
במלון שרתון בתל־אביב. נאידי, הצמוד
מאד לאשתו ולשלושת ילדיהם, סיפק אליבי
מניח את הדעת, כי אותו ערב דח־קא בילה
בחברת אלוף פיקוד הדרום, שייקח גכיש,
והוא מחפש עתה את הכפיל המטריד אותו
משלוותו • .אל המנוחה ואל הנחלה הגיעה
רחל פרקש, שנשאה את בעלה, נחמן
פרקש, בעודו בין כותלי הכלא. בימים
אלה היא עומדת לחתום על חוזה לקבלת
דירה שסופקה לה על־ידי עסידר באשדוד.

מדוע שלא *היה פר ס?
הקשר בין המוסיקה לצייר עמירם
שמיר הולך ומתהדק. אחרי שבקיץ צייר את
עטיפת התקליט רב־המכר של נעמי שמר,
ירושלים של זהב, מתברר כי יש לו גם יד

ציירים שמיר וכת
הסלע האדום, במיפעל הפייס

ביצירה חדשה, אותה עומד המלחין נועם
שרין 5להציג בפסטיבל המוסיקה בחנוכה.
אמנם היצירה הזאת היא לפי ריקוד עתיק,
מן המאה ה־ , 15 אבל את ההשראה קיבל
שריף מציור של שמיר, אותו הוא תלה מעל
לפסנתר־הכנף שלו • .שמיר, שהוא לא הצייר
היחיד במשפחה והמחלק את החח־ייה
גם עם אשתו היפהפיה נירה, מתעתד לקראת
התערוכה הראשונה שלו, אבל דבר זה לא
מנע ממנו ליהנות בשבוע שעבר מהצלחה
אמנותית משונה ביותר. לפני שנים הוא
תיכנן את התפאורות לסרט חולות לוהטים,
בו מגיעה דליה לביא לסלע האדום. אח
התפאורה הציבו בנקיק בדרך לאילת והיא
נראתה כל כך אותנטית, עד שיצרני גלויות
צבעוניות הפיצו צילומים ממנה תחת ההסבר
שאלה הן עתיקות הנבטים בוזאדי עמרם.
ובעיקבות היצרנים האלה הלך השבוע מיס־על
הפייס. הוא הפיץ ציור של נוף־תפאורות
זה כאילו היה הוא באמת אתר ארכיאולוגי.
• באותה סביבה גם יסתובב בשבוע הבא
עורך־הדין הפתח־תקוזאי יצחק כרא׳׳ז,
איש צעדות ותיק. הפעם תהיה מטרת הצעדה
מאילת לכיוון הפיורד ולפי התוכנית
תהיה צעדת השנה הבאה< עד עין־פורגתה
ובעוד כמה שנים יגיעו, סוף־סוף, לשארם
אל־שייך • .אילתי בחדשות הוא רפי
נלסץ, שערך תערוכה באמסטרדם ההולנדית
תחת השם האמנות של מחרתיים, מכר
את כל חמש היצירות מפרי מכחולו שהוא
הציג, הכנים לכיסו כמה אלפי לירות והוגדר
בפירסום לתערוכה כ״הרפתקן ונוסע
שתום־עין ובעל שם־עולם, שציוריו הם התגלמות
צורתית של דיעותיו הפילוסופיות.״
• הנוסעת העולמית מארי פראנם
כואייה, שחקנית הזרה, לעומת זאת, לא
כל כך הצליחה. אמנם הבטיח לה מנחם
גו לן תפקיד אורחת בטוביה, אבל מארי
הגיעה ארצה בדיוק ביום בו הסתיימו צילומי
הסרט. לכן היא נאלצה להסתפק בהבטחה
חדשה של גולן, שתככב בסרטו הבא,
שישא את השם המעניין ימח שמן, איפה
היית כל המלחמה? • בעיות הציוות של
מפיק כרישים בכינרת, צכי ליפוכיץ,
כבר באו על מקומן. הוא כבר החתים את
כל מי שצריך, משייקה אופיר ועד
ניסים עזיקרי, ועכשיו הוא רק מחכה
לשתי שחקניות שבדיות שטרם הגיעו מ־שטוקהולם.

פסוקי
השסע
• לוי אשכול, על כיבושי
ששת־הימים :״קיבלנו נדוניה בכל
החזיתות, אך הצרה היא שיש גם
כלה.״

רפ״י,

שמעון

• מזכיר
פרס, על שיתוק פעילות הכנסת

אחר הקמת ממשלת הליכוד־הלאומי:
״כנסת ללא אופוזיציה היא כמו מדינה
ללא ממשלה.״
• הנ״ל, על יחסי צרפת—
ישראל :״משתים את יחס צרפת לישראל
לעקידת־יצחק. אבל הקדוש-
ברוך־הוא רצה לנסות את אברהם
ודה־גול רוצה לנסות את יצחק.״

העולם הזה 1575

תמרורי
נולד. לשלמה חכיליו, שגריר־ישראל
ביאונדה, בירת קאמרון האפריקאית,
ולאשתו חיה, ילדם הרביעי, בן.
נחוג יום הולדתו ה־ 69 של שאול
אכיגור, מי שהיה יד־ימינו של מצביא
ההגנה, אליהו גולומב, והנחשב למצפון של
מפא״י. אביגור, יליד רוסיה וחבר כינרת
שקושש במלחמת־העולם הראשונה עצים ב־זכרון־יעקב
להסקת רכבות הצבא התורכי,
הקדיש את שלושים שנותיו הבאות להעפלה
ולרכש כשאחד מעוזריו הקרובים הוא יליד
מתולה יוסף שיין *.אביגור מילא תפקיד של
תת שר־הבטחון במלחמודר,עצמאות, בה נפל
בנו גור, לזכרו שינה את שם משפחתו המקורי,
מאירוב, לאביגור.
״נחוג יום הולדתו ד,־ 69 של מנחם
כהני, דוקטור למשפטים יליד פולין, ששימש
משך 40 השנים האחרונות כנציג
קבוע של היישוב העברי בג׳נבה השווייצית;
תחילה כאיש הסוכנות היהודית ליד חבר״
הלאומים ואחר הקמת המדינה כציר ישראל
ליד המשרד האירופי של האומות המאוחדות.

נחוג * יום הולדתו ד,־ 74 של הרב
משה פרוש, סגן ראש העיר ירושלים
ודור שישי לילידי ירושלים, שבנו, רב גם
הוא, הוא ח״כ מנחם פרוש, המזכיר המדיני
של אגודת־ישראל.
נחוג יום הולדתו ד,־ 80 של אר*
נולד צווייג, הסופר היהודי־גרמני (סר־ג׳נם
גרישה) שירד מן הארץ, ערב הקמת
המדינה, לגרמניה המזרחית, בה שימש, משך
חמש שנים, כיו״ר האקדמיה לאומנויות.
נפטר מהתקף־לב, בירושלים, בגיל
,43 דניאל כן־שכתאי, מי שהיד, משך
14 השנים האחרונות היועץ המשפטי של
משרדראש־הממשלה. בן־שבתאי, בנו של
רופא ירושלמי ותיק, היה מוסמך האוניברסיטה
העברית לפילוסופיה, השתלם במישפ־מים
באנגליה והירבה בשידורי־רדיו על נושאים
מישפטיים (תחת השם דניאל איילון),
אך תחביבו הגדול היד, הציור.
נפטר בירושלים, בגיל ,87ד״ר
אליעזר להמן, רופא פליכסאפרים יליד גרמניה, שעלה
ארצה אחר ששרת כרופא
צבאי בחזית המערבית,
התיישב בירושלים,
בד, היה,
בין השאר, גם רופאם
של ערביי דיר־יאסין,
בניצוליהם טיפל
ושאת תודת שאיריו,ם
קיבל אחר מלחמת
ששת־הימים,
כשאלה באו במיוחד
מן השטחים הכבושים
על־מנת להור״ד
להמן
דות לו על פועלו
לפני 20 שנה, בשלהי מלחמת־ר,עצמאות.
נפטר בחיפה, בגיל ,53 משה
פרידמן, ותיק ההגנה, שהיה ידוע בכל הצפון
כמשה תשע לזכר תפקידו במחתרת:
מפקד אזור תשע (המושבה הגרמנית) של
ההגנה בחיפה.
נפטר בתל־אביב, בגיל ,79 מאיר
מו ה ר, משורר ( בחרם אנו ש) ומתרגם (בין
השאר: שירת ברנאדט של פרנץ ורפל) ,אב
לשלושה בנים, שאחד מהם ניספה בשואה,
שני נפל במלחמת־ר,עצמאות והשלישי הוא
המשורר יחיאל מר.
נותח. במדריד, מנואל אלכארז
אל־גלה (הקליע) ,לוחם־שוזרים ידוע, שעקב
פציעתו בזירה נאלצו הרופאים לקטוע את
רגלו הימנית.
נ ותח * ברומא, האפיפיור פאולוס
השישי ,70 ,אחר שסבל בכיס המרה ובדרכי
ההפרשה ורק כריתת בלוטת הערמונה,
שעלתה יפה, יכלה להבטיח את הקלת מצבו.
אושפז בניו־יורק, כשהוא סובל מדיכאון
נפשי, אלכסנדר קרנסקי,88 ,
מי שהיה ראש הממשלה הזמנית הרוסית בסתיו
1917 עד הפלתו על־ידי מהפכת אוקטובר.
לדעת רופאיו נעוץ דיכאונו של קרנם־
קי בחגיגות יובל החמישים למהפכה ולד,דחתו.

...הראוי
לשמו -את
הבירה הרא ויה
לשמה -גולדסטאר׳־.
מרוו ה צמאון,

נפש .

גולדסעאר

שנהרג בעת התקנת מלכודת לעכברי־שדה
ושאחד משלושת בניו הוא מרדכי פיין,
הידוע כיוס יותר כמרדכי הוד, מפקד חיל־האוויר.
הפולס
הזה 1575

במדינה

דרכי־אדם הראי הגואל

נ ג ^ בי

מו״ימיר

הוא מוכר היטב למשטרה: מאחריו 35
הרשעות פליליות. רובן על התפרצות וגניבה.
משום כך לא הופתע איש כאשר נעצר
בפעם ה־ 36 ושוב — על התפרצות לדירה
בתל־אביב.
בבית־המישפט בטחו נציגי המשטרה שהם
יקבלו הרשעה ברורה: טוף* הוף עם גליון
עבירות קודמות כשלו, אין הרבה בעיות
להוכיח שמקומו של החשוד בכית־הסוהר.
רק שבעת בירור נסיבות המעצר התגלו
כמה עובדות מעניינות, תוך כדי הסברו המגומגם
של הפורץ הוותיק:
כאשר הוא נתפש על־ידי בעל הדירה ששב
לביתו בשעה שלוש לפנות בוקר היו כל האורות
בדירה דלוקים, הפטיפון ניגן והפורץ
המנוסה עמד לפני ראי ארון־הבגדים והסתרק.
עד מהרה הועלה חשד מסויים. הפעם יש
להניח, לא יצא הפורץ לעבודה, כי אם
לתענוג.
וכשהופיע הבעל לו, כנראה, הקרין קרניים.
ניצל הפורץ את ד,יידע המיקצועי שלו ועבר
ישר מהתענוג למקצוע, העמיד פנים כאילו
גם הפעם היתד, כל כוונתו להתפרצות בלבד.

חיי ס עס חיי ס

לפעמים יותר, לפעמים פהות. את כל הכסף
שהייתי עושה הייתי נותנת לו. בכסף הזה
קנינו לנו בגדים יפים, בעיקר חיים, והיינו
יוצאים לבלות ועושים חיים.
.פעם אחת אחרי שכבר עבדתי בשבילו
איזה שבועיים, ראיתי את חיים שהוא מדבר
עם איזה בחורה יפה. אני נורא התרגזתי.
מתי שהוא גמר לדבר איתר, ניגשתי אליו
ושאלתי אותו סי זו וזבזזורה הזו? חיים לא
רצה להגיד לי.
.הרגשתי שהוא עובד עלי. ידעתי שהוא
מבזבז את כל הכסף שלי על בחורות. אז
התרגזתי עליו נורא, הלכתי לצפונית (הנפה
הצפונית של משטרת תל־אביב) ומסרתי עליו
את כל העדות הזו.
.עכשיו אני באמת נורא מצטערת למה
שאני נמצאת בחודש השני להריון מחיים,
ואנחנו מושבים להתחתן אחרי שהוא יצא
מבית־הסוהר.״

דיון
מ שפחתי
למרות שנולדו להם שישה ילדים, לא עלו
הנשואין של עובדיה ואלישבע עבדן כמו
שצריך.
ואז קרה מד, שקורה במיקרים כאלה
והחבילה נתפרדה. עובדיה המשיך למכור
פירות בשוק הכרמל התל־אביבי ואלישבע
וששת ילדיה הסתגרו בדירתם היפואית.
שבעה העבדנים הסתדרו איכשהו עד שהאם
חלתה ובית־המשפט נאלץ למנות את הבן

.אדוני השופט, אני בכלל לא אשם בכל
העסק הזה.
.אני מבקש לשחרר אותי בערבות המתלוננת
גאולה שרעבי, שהיא עומדת להיות
אשתי, ושנוצלה על־ידי מישהו אחר, ובגלל
סיכסוך הלכה ומסרה עלי עדות במשטרה.
אני אף פעם בחיים שלי לא הורדתי אותה
לזנות,״ סיפר חיים אטל ( )23 בפני שופט־השלום
ישראל דב זוהר.

לגאולה שרעבי בתה* 10 מכפר
סבא. שהמתינה מחוץ לבית־ה־משפט
להתפתחיות ובפיה היתה
גירסה שונה :

מיטרילין -הסיב האנגלי,
מיצרים בגדים ה מתאי מים
לכל מטרה ולכל מאורע.
בלב שך בגד העשוי ׳טרילין־
הינך לובש בגד אופנתי.
׳טרילין -הסיב המודרני
לבגדי האדם המודרני.

׳ לו רי לי ף
הולד א תך לכל מקו ם

.את חיים הכרתי לפני איזה שנה והצי.
הכרתי אותו בתל־אביב ליד חנות לממתקים.
אני עמדתי ליד החלון והסתכלתי. פתאום
ראיתי בחור יפה ששם עלי עין. גם אני
שמתי עליו תיכף עין, ואמרתי בלב שלי:
,הבחור הזה הוא בשבילי׳.
״ככה הכרנו. חיים הציע לי לצאת איתו.
הסכמתי. אבל מה, אמרתי לו לבוא אל הורי
בכפר־סבא, ואחר כך נצא. רציתי לבדוק
אותו ולראות אם הכוונות שלו על באמת.״
החנינה גמרה ׳תיק. .מה שנכון
נכון. עוד לפני שהכרתי את חיים עבדתי
בזנות. נפתחו נגדי כמה תיקים על שוטטות
אבל בגלל החנינה כל התיקים האלו נגמרו
לי. חיים בכלל לא ידע שעבדתי בזנות.
.מתי שהכרתי את חיים והתחלנו לצאת,
הפסקתי לעכוד בזנות. הוא אפילו לא ידע
שאני הייתי אחת כזו.
.אחרי כמה ימים שיצאנו, חיים בא לגור
אצלנו בבית. הוא היה ישן יחד עם האחים
שלי בחדר אחד, ואני בחדר השני ביחד עם
האחיות שלי. מתי שהוא בא לגור אצלנו הוא
הפסיק את העבודה שהיתר. לו בבאר־שבע
בקונדיטוריה, איפה שהוא גר קודם.
.אחרי שגרנו ביחד, אצלנו בבית איזה חצי
שנה, חיים אמר לי יום אחד שהוא רוצה לנסוע
לחוץ־לארץ, ושהוא גם רוצה לקחת
אותי.
.אני לא רציתי לעזוב את ההורים שלי
ואמרתי לחיים לנסוע לבד. הוא באמת נסע
לקנדה וחזר לארץ אחרי שהיה שם חצי
שנה.
.מתי שחיים בא בחזרה לארץ, הוא בא
עוד פעם לגור אצלנו. כל הזמן הוא דיבר
לי ואמר שהוא רוצה שנעבור לקיבוץ. מתי
שכבר הסכנתי, לקחנו את האוטובוס שנוסע
מכפר־סבא לתל־אביב, ונסענו עליו. כשהגענו
ליד מלון רמת־אביב, חיים אמר לי לרדת
מהאוטו. ירדתי איתו.״
150 לידות ליום .״פתאום הוא התחיל
להגיד לי שאין לו כסף ואין לנו שום דבר.
הוא גם אמר לי, איך את אוהבת אותי ואח
רואה שאפילו אין לי בגדים יפים ללבוש.
הוא תייכף אמר לי שאעבוד בזנות.
.התחלתי לעבוד. כל יום שהייתי עובדת
בשבילו הייתי מרוויחה אולי 150 לירות.

מתלוננת שרעבי
אחים לחוד, אחיות לחוד

הבכור, ספן לפי מקצועו, לאפוטרופוס על
חמשת הילדים הצעירים יותר.
וכך יצא השבוע לבן לייצג את אמו בבית-
המשפט, כאשר זו הגישה תביעה על מזונות
נגד אביו.
לשון ארוכה. במשפט משפחתי יוצא-
דופן זה כשבן תובע בשם אימו מזונות
מאביו בן ה־ 63 לא היה הרבה מה להגיד.
עובדיה הגיד שאין לו אפשרות לשלם, אם
כי הוא הודיע שהוא דווקא היה מועניין באיחוד
מחדש של המשפחה.
וזה היה בדיוק מה שלא קרה. כי כאשר
נסתיים השלב הראשון של התביעה, מיהר כל
צד לסגת למעלית בקצה האחר של הבניין.
חוץ מהבת הבכורה, תלמידת סמינר למורים•
היא הוכיחה כי היא לא רק מחונכת,
אלא גם בת טובה לצד שלה: היא מיהרה
לעבר אביה והוציאה לו לשון ארוכה.

החי
• ציונות. בעזה נעצר הכייס יעקב
ציוני כשהוא מכייס בשוק העיר, הסביר כי
עד עכשיו היה רגיל לכיים בעירו, אשקלון.
• יד ימין ויד שמאל. בירושלים
התגלה כי המומחים לעניינים מוסלמיים ב־מימשל
הצבאי קבעו כי החג המוסלמי אל
אסרא ואל־מעראג׳ (ביקורו של מוחמד בירושלים)
חל ביום השלישי בשבוע והורו בהתאם
לשחרר את עובדיהם המוסלמיים מעבודתם,
שעה שמומחי השלטונות האזרחיים
קבעו כי החג חל ביום השני והורו לשחרר
את עובדיהם שלהם בהתאם.
העולם הזח 1575

מלכת
המלכים הראשונה

הסטודנטית לשעבר פארה דיכה היא
הקיסרית הפרטית הראשונה, מזה 2513 שנה.
בהתחלה סיפרו כל העיתונים בהתלהבות
איך השאח ומלו־המלכים רזה פהלכי
ציווה להכתיר גם את אשתו — מתוך אהבה
טהורה וגדולה.
אך מסתבר שכל הקירקם עם הכתרת הקיסרית
בא מסיבה מדינית יבשה ואפילו
עצובה במיקצת: השאח פוחד נורא למות,
בעתיד הלא רחוק.
ולא רק משום שמאיימים עליו לרצחו.
לא. מה שהשאח פוחד ממנו יותר מכל
הוא — מחלת הסרטן.
כידוע עבר השאח בגרמניה המערבית וב־שוזייץ
טיפול ממושך נגד מחלה ממארת —
ובבירות העולם מנחשים שהגבר הנאה, בעל
השערות המכסיפות, חי חיי־כאבים מתמידים.
ועל־אף העובדה שפארה דיבה ילדה לו
יורש־עצר — הנסיך רזה בן השבע —
ולקחה ממנו את סיוט העדר־היורשים, שרבץ
עליו בזמן שני נשואיו הקודמים —
מפחד השאח שכם־המלוכה יישאר ריק, עד.
שבנו יגיע לגיל .18
משום כך החליט טהסטודנטית מפאריס
תשמש קיסרית, כשהוא עצמו ילך. ומשום
כך הכתיר את עצמו, אחרי 26 שנות שלטון.
מה שמצחיק בכל המאמצים הללו, היא
העובדה שהשאח הפרסי בכלל אינו מלך מלידה,
ובן־ונין למלכים: מלך המלכים ה־עכש
1זי הוא, בסך הכל, בנו של טוראי חי״ר,
שהעלה עצמו, בכוח הזרוע והערמומיות, לדרגת
קצין בכיר ואחר לתואר קיסר איראן.

ר.נשיץ וות והעירום
באמ רי קהזה עכשיו ב מו ד ה: ש ח קני ם הו פ כי ם ל פו לי טי ק אי ם, כוכבו ת מכל ה סוגי ם
מתעס קו ת ב פו לי טי ק ה. לאחר שרונלד ריגן הפך מכוכ ב־קולנוע למו של שמרני של
ק לי פו רני ה ויל ד ת־ ה פל א ה מז ד קנ ת שירלי טמפל תובע ת לע צ מה מ קו ם ב סנ א ט
האמ רי ק אי, אין פלא ש תוד ע תן של הכוכ בניו ת ה עו לו ת מ חו דדת הי ט ב בכל הנוגע
ל מדיניו ת־פני ם.
על כן אין גם פלא ששח קני ת־ הטל ביזי ההקטנהוהב לונ די ת ריגן וילסיו ניצלה
בעוד מו עד אתשמההפר טי שהו א, ב מי קרה, גם ש ם־ המשפחה של ה מו של, ה מנ ס ה
נורא לי הפךל מו עמד רפובליקני לנ שיאו ת, ב שנה הבאה.
הי אטרחה לנ סו ע ב מיו חדל קלי פו רני ה, לבלו ת ב חב ר תו של מייקל ריגן, בנו של
המו של. חוץ מז ה, הי א גם הצטלמה בעירום בי ר חון־ היו קרה ״ פ ליי בוי״ ,הפכה בדרך
זו לבעלת סי כויי ם מי ר ביי ם לי הפך לנער ת־ה שנה של ״ פ ליי בוי״.
כ ש הי א אינ המתפשטתומתעסקתב פו לי טי ק ה, רוכבת ריגן על סו סי ם או נו הג ת
כ מו מ טו רפת. יו ם ע בו דתהה מייג עמת חי ל ה שכ ם בבוקר — ו הי אמת חי ל ה או תו,
לרוב, ל בדה :״ אני כל־כך שקו עהבקא ריי רהש אין לי יו תר מ די ז מן לגברים,״ הי א
טו ענ ת.
לפני שהצ לי ח ה לכבוש לע צ מה מ קו םבטל ביזי ה, בעזרת רעמתההב לונ די ת ו מי דותי
ה ה שופעות, הי ת ה ריגן מז כי רהבחברת פי ר סו מתב לו ס אנג׳ל ס.
א בל עכשיו הי א ע סו ק ה מדי בע צמהמכ די לתתאתדעתהבהפצתשמם של אנשים
א ח רי ם :״ אני ז קו ק ה לעצמי, כדי ל ט פל באחתכ מו אני,״ הי אמס בי ר ה.

בדיחות אמריקאיות
היהודים כבר מכירים מזה אלפיים שנה
את בדיחת־הגויים — אבל עמי־הארץ רק
יודעים על בדיחות כושיות, בדיחות איטלקיות,
בדיחות פולניות — וכמובן בדיחות
יהודיות. עכשיו גילו עמי־לועז — ובייחוד
האמריקאים — את אמריקה:
לדוגמה:
• ש. ז אין אתה קורא לגוי אמריקאי
שנתן לבתו להינשא ליהודי?

ת. ז פושט־רגל.
• ש. ג איך אתה קורא לגוי אמריקאי
לבן עם חבר לדירה מגזע נושי?

:אסיר.

תרים בעלמא
• קודש הקדשים: קטעים מתוך
מכתביו של ארנסט המינגויי, לאחת מ-
פילגשיו, אדריאנה איבנסיץ האיטלקיה,
מצאו השבוע את
דרכם לעיתונות־הש־ערוריות
הבריטית _
לקראת מכירתם הפומבית
הקרובה של
המכתבים, בבית־ה־מכירות
כריסטי׳ס הידוע.
״אשתי
מרי תמיד
התייחסה אל הרגשות
שאני רוחש לך
כאל משהו קדוש !״
כתב הסופר המנוח,
בין השאר.

מרי המינגוויי
האלמנה, ומי שהיתר,
אשתו השלישית של
ציי ר רי מ ב .
הסופר הדגול, רגזה
נורא, אבל היא
לא ביזמה זמן להוכיח, שעכשיו שוב אין

• ש : .איך אתה קורא לגוי לבן, הנמצא
ברובע הפרעות המס?

ת : .שוטר.
• ש : .ואין אתה קורא לגוי אמריקאי
לבן המזמין נושי לארוחת־ערב?

ת : .קאניבאל.
• ש : .אין אתה מגלה שיצאנית היא
גוייח אמריקאית?

ת : .על־פי התנ״ך הנמצא לידה במיטה.
• ש : .אין אתה קורא לזה, כשיצאניות
משרתות גויים אמריקאיים?

ת : .העירומות והמתים.
היא מתייחסת לפילגשו של בעלה המת כאל
קדושה: היא הצהירה שבתור מוציאה לפועל
של צוזאת בעלה תעכב את מכירת
המכתבים — ואיימה על עיתון לונדוני שאם
ימשיך לרכל על פאפא המינגוויי — היא
תפתח בהליכים משפטיים.
רק שאין להניח שאיום זה יעזור.
היא כבר נכשלה, באיום זהה, כאשר גילו
את העובדה כי המינגוויי התאבד.
• עירום כין זאבות :״נערות -
מוטב שיראו כמה שיותר, אבל גברים עירומים
צריך להלביש!״ היא סיסמת האופנאי
הפאריסאי קארדן. על כן יצא קארדן עם
שורה של בגדי־גברים שמזכירים את תלבושת
האסטרונאוטים — ומחממים היטב את
הגוף.
תגובתן של נערות־פארים היתד, סוערת:
כשהצייד הצעיר ז ׳יל רימכו יצא לרחובות
עם בגד כזה, התנפלו עליו נערות,
הפשיטו אותו כמעט לגמרי.
זה קרה באחד הקארניבאלים של הסטודנטים
הלומדים אמנות — שם הכל הלך.
הגיב רימבו המרוצה — על אף הכל:
״אומנם זה עלה לי כמה אלפי פראנקים —
אבל מעולם לא הרגשתי כל־כך הרבה ידיים
נשיות בעת ובעונה אחת.״

שחקנית וילסון

הלביאות עצבניות, השבוע, ולכן הן שואגות
ואף נכנסות, שלא לטובתן, למריבות.
בעיקר — משפחתיות. מצבך הכלכלי
משתפר עוד שלב אחד, הפעם. נסו
21 ביולי — 21ב אוגו ס ט
להקשיח עורף ולהיות פחות גמישים וותרניים.
בלי הפעלת המרץ הטבעי שום דבר לא יצא מן הפוטנציאל שלכם.

אויח ו—

אם חשבת על עיסקה מסויימת — עכשיו
הזמן. קת את עצמך בידיים, במיוחד ביום
ה׳ ותרוויח יפה. שלוט על לשונך,
ותן לצד השני לדבר. את, הזהרי מרכי20
בינואר — 18 בפברואר
לות. היא מסוכנת מרעל עבורך, ביחוד
השבוע. התייחסי אליו בהתחשבות, ואף בתיכנון מחושב של תשובותייך.

ביום ה׳ ייפתחו בפנייך שעריה של אהבה חדשה
— אם את תדעי לנצל פגישה בלתי־צפוייה.
זה יכול להיות היום הגדול בחייך.
קרע בבגד יגרום לך הפסדים ומבוכה. בכלל,
19 בפברואר — 20 במרס
זה שבוע מתאים לחידוש חלקי של המלתחה
שלך. אולם — בלי בזבזנות, בבקשה, העלולה להיות קריטית עבורך בשבוע זה.

זניס נ<־ס

יום רביעי הוא יום טוב במיוחד, בכל
הקשרים שלך עם המין הגברי. אתה,
תוכל להסתדר לא רע בעסקים השבוע
— אם תרסן את נטייתך הטבעית להש21ב
מארס — 20ב אפ ריל
ליך את התינוק עם המים. קשרי־עס־קים־ועבודה
יאירו לך פנים, אבל עיקר מלאכתך — בסתר תעשה, לא כרגיל.

1110

אם אינך נזהר בעבודתך, יכול להיגרם לך
נזק כספי — או אולי אף אובדן־המשרה.
העייפות הטבעית שלך מצטרפת לכך, ואתה
תהרהר אם לא כדאי לעזוב את הכל. אל
21 באפריל — 20 במאי
תעשה זאת בלי שיקול רב ומדוקדק. יום
ב׳ הוא יום נוח לאהבהבים אך לא לאהבות, בת־שור. זאת היא אזהרה, לא עצה!

שוו

גם לך, בת תאומים, יש יום־אהבים —
אבל הרבה יותר רציני. השבוע: הוא
יום ג׳ .דעי להפיק ממנו את המכסימום.
--צרות בעבודה. ליקוי בריאותי קל שבקלים. אבל אל תזניח. עצבנות מלווה ב20
ביוני
י 2במאי
הישגים, יביאו את בני תאומים החצויים לשבוע של מתיחות — שסופו מתוק.

ביום ד׳ ייפתרו כמה בעיות־עסקים שהטרידו
את מנוחתך בחודשים האחרונים. אבל בתנאי
שבשלושת הימים הראשונים של השבוע תשקיעי
את מלוא־מרצך בעמל. השכימי קום,
21 ביוני — 20 ביולי
ברא יומו ברא פרנסתו — אבל גם לפני
הצהריים. אהבה מימים עברו תזכה אותך במפתיע במתנה בלתי־צפוייה ומעניינת.

1דזזו( 1ו 8 -3

סוסו 69

יום נוח להשקעה, חסכון או כדי לשים כסף
הצידה הוא יום ג׳ .ידיד מיקרי מתגלה כחבר
נאמן, בן־בתולה. את, בת־בתולה׳ תגלי סס חבר בלתי־צפוי. רומאן סוער מאיים להיות סס
22בספטמבר
קצר־טוזח, אם לא תפעילי ר.גי-ך ך וותרנות 22ב אוגו ס ט
לקשרים שלכם. אושר ועושר באים כרוכים, אם רק תדעו לקחת את מתנת הגורל.

01101

מז1

רומאנים, התרוצצויות, כיבושים, ואינטריגות
על רקע של אהבה מסמלים את
השבוע — החל ביום ב׳ .זוהי נקודתבספטמבר
— 22 בא וקטו בר הזינוק לכיבוש לב גדול, בן־מאזניים. אם
תכלכל מעשיך בתבונה, תהיה הצלחתך

ג* בסב ט מבו
הגברית מלווה בעלייה בסולם השררה או העסקים. את — קחי אותו !

חסזנ״ס

נסי לנהוג חסכנות — לפזר אפשר גם בשבועות
אחרים, אבל להרתיח מחסכונות רק
השבוע. על כל פנים במידה כזאת. זהו החודש
שלך, מבחינה כספית, והשבוע שלך
22 בנובמבר
החודש. הקלה מסויי מת בעב ן דה מלן ןה ב 22 .ב או ק טו ב ר
טיול יכולה לפתוח לך אופקים חדשים. הזהרי במיוחד ממזימה של חברה מדומה.

| 11|10ש<־-

שבוע בו לא קורה כלום. כך, על כל
פנים, תחשבו במשך השבוע. רק אחר־כך
תדעו עד כמה הוא שינה את חייכם. לך
בעיקבות האינסטינקט שלך. את, תלכי
23 בנובמבר — 20 בדצמבר
לפי הגיונך הנשי. אם תיכנעו לבני־זוגכם,
תסבלו מזה שניכם. אבל זה לא עקרון קדוש. זהו רק צו־השבוע, לידיעתכם.

השת

את מעוניינת בשלמות. אין כזו, בעולמנו,
ואם יש — היא מתחת לפני השטח. נסי,
פעם אחת בחייך, להיות ותרנית. דיכאון כתוצאה
מן האבל ימשך. מתנה לא גדולה
21 בדצמבר — 19 בינואר
תעורר בך התרגשות — וחשש שזה על־מנת
לקבל פרס. תפסיק להיות מין כזה מתחשב באחרים, לעזאזל! זה למענך!

א ע/777

ה ס פו ר טי בי ת

לאשה

האלגנ טי ת

העולם הזה 1575

הגי בו! התחתלדהל
מיקרה. הם ישבו עם שוטרים תורכיים כש־
(המשך מעמוד )13
תוכם) ללכת בדרך בה התחילו, הראשו לפתע בא המגיד ואמר להם, :מרגלים בנים׳
הנני יודע שרבים מבני דורנו מו אזור׳ .קמו הז׳נדרמים כדי ללכדם. התפתח
כנים כיום להודות שמעשי ניל״י שייכים קרב אש. אחד נפגע אחרי שהצליח לפגוע
לאותה שורת מעשים של המחנות הלאומיים בידו של שוטר. השני ברח. שני השוטרים
השונים בישוב שלפני ,1948 אשר הביאו גברו על הפצוע וגמרו אותו, ירו בראשו.
״ביקשתי מהשייך למצוא עדים חיים שבסופו
של דבר לאותה רוח ועמדה שקבעו
את גורל מלחמת הקוממיות והקמת ה יעידו על הסיפור. בשמחודתורה הופיעה
אצלי משלחת של שייכים עם שלושה עדי־מדינה.״
בן־אלקנה
הציע לקיסרי ליזום פעולה ל ראייה, שחזרו בפרוטרוט על הסיפור. אז
הבאת עצמותיו של אבשלום פיינברג לקבר קבעתי עימם לצאת לשטח, הנמצא באדמותיו
של ראש עירית רפיח, ולחפור מתחת לדקל.
ישראל.
בעקבות המכתב נערכה פגישה בין בן־ הבדואים סיפרו כי הדקל צמח במקום הקבר
אלקנה לבין רבקה אהרונסון, ארושתו של לאחר שנה, מהתמרים שההרוג נשא עימו
אבשלום, ובין צילה שוהם, אחותו של אב בכיסו.״
לאחר שקיבל את אישורו של מוטה גור,
שלום. בפגישה זו, שנערכה במרץ 1966בבית
אהרונסון בזכרון־יעקוב, ניתח בן־אלקנה מפקד כוחות* צה״ל ברצועה, יצא בן־אלקנה
את הסיכויים להשיג את גופת אבשלום ב לחפור מתחת לדקל. אבל תוצאת החפירה
דרכים מודיעיניות. הוא הציע. להקים ועד. היתד, אכזבה: העצמות• שנתגלו, זוהו כעצי
יוזם. לביצוע הפעולה, לקבל אישור ממלכתי, מות חיה.
׳ אולם בן־אלקנה לא התייאש. למחרת חזר
משר־הבטחון לביצועה ולארגן קרן בסכום
של 2000 לירות שטרלינג למימוש הפעולה. למקום שוב כדי להעמיק את החפירה. הוא
התשלום היה צריך להיות משולם לבדואים היה כל־כך בטוח שיגלה שלד, עד שקנה
שיביאו את הגופה ילאחר, שזו תזוהה כ -מראש תכריכים. ברפיח כדי לעטוף בהם את
העצמות.
גופת אבשלום.
ואמנם, ביום השני של החפירה, לאחר
המשפחה הבטיחה לו תשובה. לאחר שבועיים
ניתנה התשובה: היא היתד, שלולית. שעה של חפירה, אחרי שהחופרים הגיעו לבני
המשפחה לא האמינו באפשרות שניתן, עומק של 80ס״מ, התגלה מתחת לשורשי
כעבור 50 שנה, לזהות את גופת אבשלום, הדקל שלד אדם.
־ היה צורך להוציא את הדקל ששורשיו
והעדיפו שהמצב ישאר כמו שהוא.
ביוני 1966 הזדמן לבן־אלקנה להיפגש עם ננעצו בגולגולת השלד, כדי להוציא את המנחם
בגין. חבר הציג אותו בפני בגין כמי שלד, חוטר אחד מד,דקל,,אשר צמח מרקבו־שמתעניין
באפשרות לגלות את קברו של בית גופתו של אבשלום פיינברג, נשתל
פיינברג. בן־אלקנה נתן לבגין לקרוא את חזרה במקום. שאר החיטרים נלקחו כדי

איסטמנקולור רנן רגיש, פיוט• ומק ׳
ע כוכב• ״גבר ואשתי׳

ג׳אן לו אי ט רינ טיני או
ואלד • לאגרנג׳

שהיה ידוע בפי. גונדואים. בשם קבר אלייהודי,־ מדרום ל־מסילמ־הברזל
ט)ל רפיח, בשטח ארץ יישראל. הוא צמח מתון
התמרים שהיו. בכיסו של אבשלום פיינברג בעת שנהרג, ינק את חיוניותו מדשן הגווייה.

התומר הבודד

המכתב שכתב בשעתו לאורי קיסרי. בעיני לשתלם במקום קבורתו הבא של אבשלום.
כאשר הובא השלד לבניין המימשל הצבאי
בגץ עמדו דמעות כשסיים לקרוא את הבעזה,
אחזה התרגשות באנשי הצבא במקום.
מכתב. הוא אמר :״קנית אותי.״
מאוחר יותר נפגש בגין עם ראש־הממשלה הם לא ידעו עדיין אם אמנם השלד הוא
לוי אשכול, שתחילה התלהב לרעיונו של של אבשלום, אבל אפילו רס״ר חסון כרס״ר
בן־אלקנה. אולם כעבור זמן השתתק העניין. חזי הצדיע לשלד בהתרגשות.
השלד נמסר לבדיקה לפרופסור קרפלוס.
מלחמת ששת־הימלם. ,כיבוש הרצועה ומינויו.
של בן־אלקנד. לתפקיד במימשל ה סימנים שונים אישרו כי השלד הוא שלדו
צבאי בעזה, נתנו לו את ההזדמנות לנסות. של אבשלום. הדו״ח המלא יסתיים רק בעוד
לברר מה אירע לאבשלום פיינברג לפני 50 ימים מספר. אז כנראה תדון הממשלה בהצעה
לערוך לגיבור ניל״י הלווייה ממלכשנה.
תית
נאותה.

למשפחת אהרונסון ולשרידי ניל״י אין
שלד מתחת ז שור שימ עוד ספק כי השלד הוא שלדו של אבשלום.
סיפורם של הבדואים, אפילו אם אינו כולו
**ספר כן־אלקנה:
אמת, ומציאת הגופה, מתאימים לסיפורו של
״נמנעתי מלחפש בעצמי את הדקל ולח לישנסקל ומנקים אותו מכל חשד. ההבדלים
קור ישירות אנשים כדי לא לעורר פחד אפ בגירסות נובעים כנראה מפחדם של השרי
אצל האנשים שאולי יודעים משהו על בדואים לספר כי בדואים ולא תורכים הם
העניין. ידעתי שכל חקירה מצידי תתפרש שירו בלישנסקי. כל הסימנים מעידים שעל־ידיהם
כנסיון לגאולת־דם. הפתגם הבדו ביום בו נרצח אבשלום היתד, רפיח כבר
אי אומר, :נקמתי אחרי 40 שנה ומיהרתי!׳ בידי הבריטים. היא נכבשה ב־ 9לינואר, דבר
אצל הבדואים אין מושגים של חוק ההתייש שאבשלום ולישנסקי לא ידעו
נות.
הבדואים שמסרו את העדות יזכו בפרס
״העדפתי לנהל את החקיך ה באמצעות של כבוד — עבאיות מהודרות שינתנו-להם

י שייכים המוכרים לי עוד מ־ .1956 ביקשתי על־ידי בן־אלקנה.
מאחד מהם לברר אם נכון שהמקום המכונה
ובן־אלקנה עצמו?
קבר אל־יחודי ליד. רפיח מהווה קבר של
״שכרי הוא אולי בכך שמעשי ישמשו
יהודי שנרצח שם בסוף מלחמת־העולם ה דוגמה לבני וישמשו להם מקור עידוד וראשונה.
גאווה
להמשיך בדרך אביהם. בתי נאווה היא
״השייך הסתייע באנשי שבטו וביקר גם עתר, בקורס קצינות יבני אורן הוא חניך
אצל שייכים אחרים. חקירתו העלתה את ה המוסד החינוכי בבית־אלפא. אני מקווה ש־סיפור
הבא: בדואים זקנים זוכרים את ה־ :מיבצעי ישמש להם אתגר למיבצעים דומים.״
העולם הזה 1575

האם נוספימה אהבה סועדת בד להביא תינוק לאויד העול ם?

הצגת בכור ה אר צי ת -השב 111
:ודע?ר. מיו ע ד אך ודק ל מבו ע־• מעל גיל
א ו טו ב ו סי ם 11 , 33 , 51,53 , 60,63 :

(מופץ ע״י ״ פ ריז ישראל; ס ר טי ם״)

* מ ת אי לכל וגי שי עדו עי!
* שו מרעלהת סרו ק ת ומוסיף ל ה בד ק
בו ש עדין וריחני
1ין ך י 0 1 >1 -־ מוצר איבות ב אירו ם ולי ס

ספר 1575

ה׳ חשון תשכ״דז8.11.1967 ,

הכו י ר 120א ג׳

חמ ש
טורטת גברים
ניסו להתלב ש על