גליון 1576 מתאריך 15 בנובמבר 1967

מספר 1576

התייתם ב גי ל 13 ואומץ
על-ידי שובם מו סל ם

זזמחיר 120 אג ׳

כראשית השבוע שעבר, כאשר ה־תותחים
הישראליים והירדניים רעמו-׳באילזר
הגבול של עמק בית־שאן, ד,ו>ר1זש מחזה
שונה לגמרי כמה עשרות קיללדכזרים דרומה
משם. כשחבריהם בצפון ירו זה על זה,

^ג א שך; פירס ^ ו ׳1בגליון ״ראש־השנד.
השלימו חיילים ירדניים, בסיוע חיילים ישראליים,
אח הקמת גשר אלנבי ר,חדש\
^ ,ו 4 ג^זה || 1| 1*86 ונ כתבת־הענק המג^בל
לא היינו במקום בשעת בניית גשך אלנ־ י&חיוז על אלוף מ&מזי הטנקים, נאלצנו• ,מ־•׳,
בי והשלמתו. אולם אחד מחיילי צר,״ל, ש טעמי צנזורה, י^&ור על אלמוניותם
עקב אחר מיבצע בניית הגשר, הנציח את גיבורי הסיפור. דזמקד־הגדוד, אשר השמיד;,
שלבי ההקמה במצלמתו .״יש לציין,״ סיפר?מלחמת ששת־הימים עתר טנ^יז $מכל יחי־׳
אותו חייל ,״שר,ירדנים בנו את הגשר ב יזה אחרת בצר,״ל, כונהי; רק בשם סגן־אלוף.
צורה מעוררת התפעלות. ניכר שחיל ההנ י אברהם, .אחי מפקד־דן&לוגה המצטיין שלו,
דסה שלהם עובד בשיטות הבריטיות.״ את יכר^גד?כנות דק בשמו הפרטי״ :סרן גיא.
התמונות שלח החייל למערכת העולם הזח׳ ׳.י• השבוע יצאו השניים מאלמוניותם. אלוף
שר׳,מגררניה

גילויי ה עול ם הז׳ת .״קני׳!
— ה שיב ג-פיר״״בגיל־ר

^ידקמ
״ואיכותו הטובה. אין להמ׳ילו מ׳מדמסן
׳.הזול

אנו קונים מ61ל
ר אחר•ש

ביילי במסוס אדנבי

גשר הביילי שבנו הירדנים על הירדן, במקום
גשר אלנבי שנהרס. חיילי חיל ההנדסה הירדני
הרכיבו את הגשר בשלמותו בגדה המזרחית והסיעו אותו אל הגדה המערבית כשהן א
כולו עשוי חתיכה אחת. שם סייעו להם חיילי צה״ל במקום, להשלים את המלאכה.

|,סקנדינביה ...החולצה החדישה
יונאפנה החרפית -ספורטיבית
^ול ניבה, עשויה מא׳ידך הי׳לו•
חו לצתסקנדינביה נו ח ה,
ח ׳| ימהללאמשקל, רכה
ונעימה למגע, מ תכבס ת בקלות
וללא גיהוע.
<25 בא1ר -פו ם 1מאים

#דמת־גן
ביום רביעי ,22.11 ,בשעה 8.30 בערב, יתקיים בקפה ״עצמאות״
(מאחורי קולנוע ״אורדע״) ערב חטיבתי בהשתתפות
חברי הנהלה.

חגר ואוהד:
שנ״ם העביר 8מיליון לירות לכוח־החדש? עדיין לא, עד
אז שלח את תרומתך לקרן הכוח החדש, ת .ד , 136 .תל־אביב.

קיבלת חשבונך לחידו* חסינוי, סו *91
אותו בהקדם. עקב חביקוש לעיתון, לא
נובל לאישר כל משלוח ללאתשלו *

ישראלים וירחים ו1ל הגשר

ומחצית לישראלים. משמרות צבאיים משני הצדדים יושבים על הגשר במרחק של מנורים
ספורים זה מזה. הגשר כבר הספיק להעביר על פניו את ראשוני העוברים מירדן ואליה.

כי גם כאשר הם במדים, מוסיפים קוראי
העולם הזה לשמש לנו מקורות אינפורמציה.

״מחר תאכל בשר גרמני,״ גילה לך
סקופ של העולם הזה, שפורסם לפני חודש
(העולם הזה ,) 1571 ובו נחשפו לראשונה
פרטים על כוונתה של ממשלת ישראל לייבא
לארץ בשר מגרמניה.
אחד הקוראים, שמחה הולצברג, ניצול
השואה שנעצר לפני שבוע על־ידי המשטרה
כאשר חילק כרוזי־מחאה נגד ביקורו של
ארהרד בישראל, לא האמין לעובדות בכתבה.
הוא צילצל לרב אפרתי, האחראי על מחלקת
הכשרות ברבנות הראשית, ביקש לוודא אם
אמנם שלחה הרבנות שוחטים ומשגיחי כשרות
לגרמניה.
הרב אפרתי אישר את העובדות שהובאו
בכתבה, התנצל בטענו כי הופעל לחץ מגבוה
על הרבנות בעניין זה.
קורא אחר שהזדעזע היה ח״כ המפד״ל
מיכאל חזני. הוא הגיש שאילתה לשר האוצר,
פינחס ספיר, ביקש אישור לעובדות
שפורסמו בהעולם הזה, קבל על כך שמייבאים
בשר מגרמניה, דבר שיש בו, לדעתו,
טעם לפגם.
בתשובתו, בשבוע שעבר, בפני ועדת הכספים
של הכנסת, אישר שר האוצר אח

פיקוד־הדרום, ישעיהו גביש, הגיע אף הוא
למסקנה כי מיבצעיהם של השניים במלחמה
הם מן המופלאים שבסיפורי המלחמה, העניק
לשניים ציון־לשבח פיקודי.
סיפור המלחמה הגדול של סגן־אלוף אברהם
ברעם וסרן גיא יעקובסון, התמצת
בלשון היבשה של הדו״ח הצה״לי כדלהלן:
״סא״ל ברעם לחם עם גדודו בראש חטיבה
במשך 80 שעות ללא הפסקה. הגדוד שבפיקודו
השמיד מספר רב של טנקי אוייב,
תוך• לחימה בתנאים קשים ובלתי רגילים.
יש לציין במיוחד את הקרב על חסימת
מיצרי המיתלה, שנמשך ׳ 18 שעות. בקרבות
אלה גילה כושר־מנהיגות ושימש דוגמה
אישית.״
״סרן גיא יעקובסון: בביר־לחפן, ביום
השלישי למלחמה, נפגע בקרב עליו פיקד
מספר פעמים. הוא החליף טנק והמשיך לפקד
ולכוון את האש עד גמר הקרב. לאחר
קרב זה ניהל קרב עם טנקי אוייב בג׳בל־ליבני
והשמיד 18 טנקים.״

ה עול ם הז ה 1576

מכתבים

הסקנדל העדתי

המאמר על מריבת הח״כים הליברליים
(העולם הזה ) 1575 הוא באמת סקנדל. אבל
מצדכם: הרי זוהי התקפה ברורה כשמש על
הספרדי כהן־צידון!

שמואל אבוטבול,

נתניה

...מדו ע פירסמתם רשימה כה אנטי־אשכנזית?
איני מחסידיו של מחבר המהפכה
האשכנזית. אבל אני בכל זאת חושב שלא

כל ספרדי צריך לעלות לנו על הראש.

שמואל אנגלבאום,
אבשלום פיינברג

תל־אביב

הייתם צריכים להזכיר שבעיני יונתן
רטוש, ושאר אבות תנועת העברים הצעירים,
נחשב אירגון ניל״י — ובייחוד אבשלום
פיינברג (העולם הזח — )1575 לאבות התנועה
העברית הצעירה.

אהוד רן,

ירושלים

אח״י ״אילת״
בקשר לטיבועה של אילת (העולם הזה

)1574 נשאלות שאלות מרות כלענה:
המישטר מעדיף את סומרפין ואת דן,

חתימת ידה של מעצבת האופנה הבינלאומית
גב׳ פולין טריגר, אשר בחרה באריגי משכית
ליצירות דגמי אופנת־חורף 1968 עבור בתי
האופנה באירופה ובארצות-הברית.

ראה דו״חות מבקר המדינה.
כולנו משלמים את הוצאות המישטר.
אח״י אילת שילמה את המחיר הגבוה
בשל כך. זו דעתי ואני מחזיק בה בגלוי.

לוי גילת,

קרית־חי־ט

הריני איש חיל־הים לשעבר, אשר
שירת על אח״י אילת משן שנתיים וחצי של
שירות־החובה שלי — עד לפני חצי שנה.
בתמונה אשר מופיעה בהעולם הזה 1574
אני מזהה את עצמי בדיוק מעל למספר 4.״
של הסימון ק—.40
עגנו אז בנמל־הקישון.
רציתי רק להבהיר כי הסירה שצויינה
כסירת־מנוע היא בדיוק סירת־חתירה, ואילו
סירת־המנוע נמצאת בצד השני.

שמעון כנען,
צעיר־השגה

שבעה מדגמיה, במחירים מ 92-ל״י לשמלה
ועד 295ל״י למעיל, נכללים בקולקצית החורף
המוצגת במרתף האופנה של משכית בבנין
אל על, רח׳ בן יהודה 32 תל אביב.

ראשון־לציון

מעז כיו ;

בקשר לקטע שהופיע בעיתונכם( ,העולם
חזה ,) 1575 במדור תשקיף עלי לציין שבני
יצחק לא ירד מהארץ, אלא פשוט נסע
ללמוד, למשך שלוש שנים, כפי שתוכנן
>מראש, עוד לפני המלחמה.
בני מתכונן לשוב לחופשת מולדת מדי
קיץ, ובתום שלוש שנים לשוב ארצה
לצמיתות.

אמא של יצחק יפעת,
פליטים ומשרפות

במשפית יש רק דברים יפים

תל־אביב

האיש שכתב לכם, כי הוא במקום דיין
היה מקים משרפות והיה מכנים לשם את
יכל הערבים כולל ילדים וגברים, אין אני
יודע מדוע כתב זאת.
אן מי שמפרסם את מכתבו הוא עוכר
ישראל מטורף שמטרתו לעשות תעמולה
ארסית, זדונית לישראל.

אריה מינצר,
מצוקת צור־שלום

תל-אביב

אנחנו, תושבי צור־שלום, נמצאים פה ללא
כל רופאים. יש רק
טלפון ציבורי אחד,
המתקלקל מדי פעם.
ואז צריך לנסוע
רחוק, עד לקריית-
ביאליק, ואם רוצים
לראות סרט, צריך
לנסוע לסביניה.
מי שרוצה לקנות
לחם, צריך לחכות
חצי שעה לפחות —
כי יש רק ארבע ח־נויות־מכולת
בכל השכונה
צור־שלום.
עד מתי יסבלו
תושבי צור־שלום?
אין מי שמטפל בנו.
כאן בארץ מטפלים
רק בפוליטיקה.
הררי הפלישה לפנטגון

בפ>קוח משרד העבודה

0857״ 5 0 8

באדריכלות פנים

הגבר שלבש
צעיר שחור

ניפתחים קורסי יום וערב

(ריהוט ועיצוב פנים)

ה קו ר ס היחידי ב מדינ ההמ קנ ה
לבוגריו ת עו ד ת גמר מ מלכ תי ת
מענקי משרד העבודה
ל חיילי ם מ שוחררי ם
פרטים והרשמה:

המכללה הפוליטכנית,

המסגר ,62 טל ,36487 .תל־אביב.

אשר הררי,

צור־שלום

דיווחו של אורי אבנרי, מבחינה עיתונאית,
היה קורקטי ומעניין מאוד.
אך סבורני שלא היה עליו להשתתף
באותו מיצעד, ולא רק שמא תאסור ארי
צות־הברית ח״כ זר המתארח בארץ ההיא,
אלא משום שאותו מיצעד הוא עניין
(המשך בעמוד )4
ה עו ל ם הז ה 1576

שחםלבינ סו ן אי לון

״ העולםה זה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 סלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס פשר, שהם בע״ם,
תל־אביב, רת׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*נ* 2
העורך הראשי: אות אמרי • המו״ל נ העולם הזד. בע״נג

בהיותו בן ,20 אהב יוסף מודי
מהעיר יורק במדינת מיין בארצות־הברית
את בת־דודו מארי הירסט.
אולם היא סירבה להינשא לו. יוסף
מורי נתקף במרה שחורה ומאותו
יום לבש על פניו צעיף שחור שבלעדיו
לא הופיע בפומבי במשך 32
שנה. גבר עם צעיף שחור על פניו
— אין זה מראה מלבב, הרבה יותר
נחמד לראות את נשי ישראל כשהן
לובשות לרגליהן את גרבי ״מרסי״.
בתוך המבחר המגוזן, שימי לב
לגרבי־הברק ״מרסי״ בצבע זהב וכסף,
שיעניקו ניצנוץ קסמים לרגלייך
בתיאטרון, בדיסקוטק או במסיבה.
3ל״י לזוג בלבד.
ו טי םמא מינו ת בג ר בי

בעולם

מכתבים
(המשך מעמוד )3

אמריקאי פנימי, הקשור רק לתושבי אמריקה.
לו השתתפו זרים׳ בעלי דרכון זר, בהפגנה
כלשהי בישראל ודאי הייתם מתרעמים.

עובד גשן, חיפה
• הפגנות נגד המלחמה בויטנאם וערבו
ברחבי עולם• חלק ניכר מבני נל הארצות,
כולל ישראל, רואה במלחמה זו עניין המסנן
את שלום העולם — ולא עניין אמריקאי
פנימי.

אנטי־צימחונים 1
בתור קורא ותיק, גדהמתי לקרוא ב-
עתונכם־עתוננו את המאמר גנרל חורף,
(העולם הזה )157

1וווג 0ו ו
(טייפיי!ורדי) למכונית
מתוצרת 2 11 א 11מ1
עכשיו בי שראלבמ חי ר
3 6 0ל>

עוזרי שלמה,
למי אין קול ץ

מיוחד

מחיר זה כולל:
מכשיר סטריאופוני — 2רמקולים ובנוסף
חידוש — איזון(באלאנס) לצד ימין ולצד שמאל.

נתן חננכא,

המפיצים לישראל:

אלקטותיקה בע־־מ
מתלם

לרא שונה בארץ:
סרטי ״ מיני ״ מוקלטים במחיר — 10.ל״י

רמת־השרון

נדהמתי למקרא מכתבה של צ. רביד.
איני מכיר אישית את עופרה פוקס, וגם
לא את חווה אלברשטיין וגם לא את הכותבת
הנכבדה.
אך עצם ההשוואה בין השתיים — גם
ללא התקפה מכוערת — מעורר גיחוך.
לדעתי ולדעת מומחים למוסיקה — קולה
של חתה אלברשטיין הוא כיום הקול הנשי
היפה ביותר בארץ. .מתחרתה״ אינה נמנית
אפילו עם השורה הראשונה.

מ. סימון,

תל־אביב

לא אותו פרסיץ
בהעולם הזה 1573 פורסם מכתב בשמי, על
צ׳ה גווארה.

מ ק צו ע נ פיי א
ללא

אין ולא היה לי מעולם כל עניין ב׳
ארנסטו צ׳ה גתארה. הסימפטיה של הכותב
— לא שלי היא.
עד כמה שידוע לי, אין כפילים לשמי —
לא כל שכן באיטליה.
כלימה היא לאותו אדם המתבייש להביע
את דעותיו־הוא בשמו ומתכסה בשמם של
אחרים.

אבטלה

ב בי תספר יי די א 1ה״ רוכ ש
התל מי ד. ב נו ס ף לי דעמק צו עי
סיון מ ע שי רב ובס חו ןעצ מי
ב ע בו דהמע שי ת. וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת
המבק רו תבס לון
בי תהספרוהנה נו ת
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן ב מ חי רים
נ מו כי ם ביו ת ר
ל מ סיי מי ה קו ר ס
ני ת נו תתעו דו ת
סיוםו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה.

עמנואל פרסיץ, סטודנט,

קסדות ובטיחות

סיינה, איטליה

אני משמיע מעל דפיכם את מחאתי נגד
התקנת קסדות לתב־בי־קטנועים.

הקסדה עלולה
לגרום להים ך ממה
שהתכתנו מחוקקיה.
בימי החורף הקסדה
עדיין נסבלת, אך בימי
הקייץ החמים,
הייתי מאחל לכל
שונאי לנסוע עם
קסדה על הראש.
ב. באף קטנוע או
אופנוע אין מקום טיירי מיוחד לשם איחסונן
של הקסדות.
ג. האפשרות לקחת את בת־הזוג מתבטלת
למעשר״ כי אין לזלזל בגורם־התסרוקת, אצל
הנערה.
ד. צריך לחקור אם מאחרי תקנה זו לא
עומד אינטרס צר של יצרני קסדות!

הקודם׳ החדש נפתח:
1.12.67״

ציון טיייי,

פפר־ דיזנגו ף

ד ״נ ם 1ת ״ א

ט ל2 2 5 0 5 5 .

מ ק ־ ק ר תיז ם חדש השבוע התברר לראשונה מיספרם של
קורבנות־המהומות הגיזעניזת, אשר הסעירו
את אמריקה בשלוש השנים האחרונות 130 :
הרוגים 3623 ,פצועים ו־ 28,932 עצורים.
את הסטטיסטיקה הזאת גילה הסנאטור
ג׳ון מק־קלילן, המקווה להפוך את המהומות
לסוס עליו אפשר יהיה לרכב לפירסומת כל־אמריקאית.
מטרתו:
להוכיח שהגיזענות היא פרי של
.קשר סמוי וזדוני״.
התנגדות. יתר חברי הוועדה, בה הוא
יושב־ראש, והמכונה ועדת החקירות ה־מתנח־ת
של הסינאט, מתנגדים לתפישה זו.
בייחוד חבריה הדמוקראטיים, הרואים בקת
מק־קלילן סכנה חמורה למסע הבחירות של
ג׳ונסון, בשנה הבאה.
סכנה אחרת אשר צייד־המכשפות של הוועדה
עשוי לעורר: פגיעה בתוכניות השיפור
והשיקום של שכונות־העוני הכושיות.
מק־קלילן מכנה תוכניות אלו. שוחד למסיתים
ולמתפרעים״.
.אם יתקבל הקת של מק-קלילן,״ הצהיר
השבוע דובר בלתי־רשמי של חברי התעדה
הדמוקראטיים. ,יגרום הדבר לא רק ללידתו
של מק־קרתיזם חדש — אלא גם למהומות
חדשות ונרחבות יותר.״

כפר אמירים

בניגוד לטעמה של הקוראת ציונה רביד
(העולם הזה ) 1574 אשר טוענת שלהווה
אלברשטיין אין קול נאה — אני טוען שדווקא
יש לה, ועוד איזה?
קולה מתקרב לקולה של אסתר עופרים
שמשום־מה אין משמיעים אותה בקול־ישראל.
זה מעורר תמיהה.

במזומן

תל־אביב, רחוב המסגר ,68 70 טלפון 30594
ירושלים ,״מנון״ סוכנויות, רח׳ הלנה המלכה ,5טל 21669 .
חיפה ,״טרקלין חשמל״ ,רחוב הנביאים , 25 טל 67016 .
ראשון לציון, אוברוצקי מתתיהו, רחוב רוטשילד 83

המכיל סילופים זדוניים
ובו בולטת נימה
אנטי־צימחונית.
לו טרח בעל המאמר,
היה מוצא
שאלפי צימחונים בארץ
ניזונים וחיים
ללא בשר ודגים —
ללא כל נזק לבריאותם,
אלא ההיפן.
לפי חישוביו של
כותב המאמר, היו

צריכים להיות בכפ־עוזרי

כפר הצימחונים
והטיבעונים — בין 40ל־ 35 אחוז ילדים
דפקטיביים, בגלל היעדר החלבון מן החי.
לא דובים ולא יער.

ארצות־הברית

אבן־יהודה,

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפיס
את תצלומיהם למכתבים.
ויטנאם תגובה
ט רו רי ס טי ת
בארץ נוהגים להתייחם למטוסי מיג־17
בזילזול מסויים. אך הצפון־ויטנאמים מצליחים
להשתמש בהם ביעילות רבה כדי להפיל
בקרבות־אוויר את המטוסים האמריקאיים העדיפים
מבחינה טכנית.
אך הרוב המכריע של מטוסים אמריקאיים
מופלים נזקף לזכותם של הטילים קרקע־אוויר,
הרוסיים אף הם, המוצבים מסביב
להאנוי ולשאר הערים הצפוניות.
״אלה טילים בהם אפשר להשתמש בקלות,
וגם אדם ללא השכלה יכול ללמוד את
תיפעולם,״ אמר לא מזמן מפקד צפוני•
ואין ספק שדבריו נרשמו בקפדנות גם
בקאהיר — וגם בתל־אביב.
טיסות־ההאכדווז. כדי להתנקם על
כישלונותיו האוויריים החל חיל־האתיר האמריקאי
לנקוט בתכסיסים שאינם, בדיוק,
בהתאם לקוו המוצהר הדוגל ב״הימנעות מפגיעה
ביעדים אזרחיים״.

מדווח העיתונאי הבריטי השמאלני
אוליכייר טוד, מהאנוי :
.האבידות האמריקאיות ענקיות. לטייסים
האמריקאיים צריכה להיות עתה ההרגשה
שהם יוצאים לטיסות־התאבדות.
״ראיתי במו עיני כ־ 50 אחוז מלהקי־המטוסים
היוצאים בשמי האנוי, כשהם נופלים
בלהבות.
״הטילים מדגם סאם עולים בקצב מסחרר,
ומגיעים ליעדם. אומנם לא לפי הנורמה
הדרושה כאן טיל אחד — נוטוס אחד׳ אבל
בשיעור גבוה של פגיעות. ומה שלא הסר
כרגע להאנוי זה טילים.
״מטוס הנפגע על־ידי טיל מדגם סאס
מתפוצץ בפקעת; של אש• זה ׳ודאי מרגיז את
האמריקאים. תגובתם היא טרוריסטית:
#הם שיגרו גל־התקפה אווירי לעבר
האנוי דווקא ברגע בו טס מטום ועדת־הפיקוח
הבינלאומית בשמי גיא לאם —
בדרך לבירה. היה מדהים לשמוע את ראדיו
האנוי הזועק, :אל תירו במטוס בעל האו־רות
האדומים ׳והירוקים!׳ ממש בזמן הקרב
האווירי.
•׳ הם הצניחו עשרות פצצות־שעון,
מלאות במוקשים אישיים, המתפוצצים כשמרימים
עפרון, פנס, או עט. זאת — ברחובות
הבירה האזרחית. במו־עיני ראיתי את
הגופות השסועות בבית־חולים.״

צרפת
ה הבדל
ה ק טן
צעצועים הם עסק רציני מאוד. משום כך,
אין גם פלא שליריד הצעצועים הבינלאומי
ה עול ם הז ה 1576

שלחה צרפת את מיטב מרכולתה המיועדת
לילדים.
היתד, זו, לא פחות ולא יותר, מבובת״ילד
די גדולה, המכונה האח הקטן. תווי־פניו של
הבובון הוכנו ־על־פי פניו של מלאך מתקופת
הרנסנס, פרי־ידיו של האמן ורוצ׳יו, שפיסל
את קישוטיו של ״הארמון הישן״ בפירנצה.
ואילו גופו של האח הקטן הוכן על־פי
דגם מציאותי יותר: זזביבון הוא בעל אבר־מין
נורמאלי של ילד בגיל כזה.
״שעשועים יוצרים כע״ם״ .באירופה,
בה אף בתי־השימוש לגברים שמורים
על־ידי נשים זקנות והבושה רופפת יותר,
לא עורר הבובון כל תגובה שלילית.
אבל לאחר שהיבואן האמריקאי־היהודי
פראנק קפלן רכש את זכויות השיווק ברחבי
ארצות־הברית, החלו הצרות. מישהו הגיש
תלונה לשלטונות המכס ש־מייבאים בובה
פורנוגראפיה״ .המכס החרים את המישלוח
הראשון של אחים קטנים — לבדיקה.
לאחר שהמוכסים פתחו את החבילות
והציצו בגופו של הבובון — התירו מייד
את כניסתו לאמריקה כ״בלתי מסוכן״ .אבל

פרסום מלגיק

מיקלטי־רחום אישיים כהאנוי
טיל אחד — מטוס אחד

יש אמריקאיים — ובייחוד אמריקאיות —
החושבים אחרת.
כאשר הגברת סטפן ונצל מן העיירה
נורוזד שבמדינת אוהיו שמעה על כך —
היא שיגרה כאלף מכתבי־איום־והתראה לאישים
מרכזיים, בשם ועדה להגנת המוסר
אשר הקימה על המקום. בזכות היותה אם
לשלושה ילדים אשר •עלולים להשחת על־ידי
הבובוך•
גם בקליפורניה קיימת ועדה הנלחמת באח
הקטן, והטוענת שה״בובון יסבך עוד יותר
בעיות ותסביכי מין קיימים״.
כל העניין לא מצא חן במיוחד בעיני
היצואנים הצרפתיים, ששיגרו מחאות רבות
לשלטונות האמריקאיים. תגובתן של כ־50
חנויות כל־בו אמריקאיות עוד הוסיפה לתרעומת
הצרפתים: הן הוציאו את הבו־בונים,
מן המחזור העלו בכך את מחירם
בשוק השחור מ־ 60ל־ 120 לירות.
מי שלא הצטער כלל על כל העניין היה
קפלן. לאחר שראה איך שהשערורייה מעלה
את המכירות, הודיע שחברתו, שעשועים
יוצרים בע״ט שוקלת את ייצורה של בובה־אחות
לאח הקטן, אף היא עם כל מה שצריך.
בין האחות הקטנה לאח הקטן יפריד, כמובן,
רק ההבדל הקטן.
ה עול ם הז ה 1576

להב -ה חו לצההמל הי בהכלגברואשה
וזסייסס

״ א 101.£ס ״ 5ז נ 1ד 1ז 16ג 6ץ01 יז זס! ז 1ז 3חז סיזגזי

חמחרי
נולד. ליצחקכהנא ,47,פירסומאי
ומתוזך־דירות ולאשתו אורלי ,29 ,כימאית
לפי מיקצועה, בן, אריאל צכי, הילד
הראשון שנולד במזרח ירושלים מאז שנת
. 1948 כהנא, שהוא חיפאי לשעבר, הוא היהודי
הראשון שהתיישב במזרח ירושלים
(בשייך ג׳ראח, על מדרונות הר־הצופים) אחרי
מלחמת ששת־הימים.
גולדה בקליפורניה, לזמר אדי
פישר ,39 ,ולשחקנית קוני סטיבנס,
,30 בתם הבכירה, ג׳ואלי, תשעה חודשים
אחרי שהשניים הודיעו על אירוסיהם, בלי
שנודע דבר על נישואין בץ השניים.
נח ו ג יום הולדתו ה־ 75 של ד״ר
י?ן קכ ויינשל, רופא בצבא הצאר הרוסי,
שתיכנן, לפני 50 שנה, יחד עם יוסף טרומי
פלדור, הקמת צבא יהודי שיפרוץ מרוסיה,
דרך הקווקז ותורכיה,
לארץ־ישראל, יכבוש
אותה ויקים בה
מדינה יהודית. ד״ר
ויינשל הפך במקום
זה לעסקן רביזיוניסטי
וסופר פורה, שהתפרסם
בביוגרפיות
שלו (כגון זאת אודות
זאב ז׳בוטינסקי,
בשם ז׳בו, אחרון הענקים).

ויינשל

ו ג יום הי־לדתו
ה־ 47 של י צ חק
ארצי, חבר הנהלת הסוכנות (ראש
מחלקת עליית־הנוער) ,שהחל דרכו כסטודנט
רומני לספרות ופילוסופיה בשם הרציג, העפיל
ארצה ב־ 1946 באוניית־המעפילים כנסת
ישראל, שאל מארגניה הוא נימנה. ב־ 21השנים
הבאות היה כלוא בקפריסין, ששימשה
לבריטים אי־גירוש למעפילים, היה
פועל חקלאי, עיתונאי ועסקן מיפלגתי בכיר
(בזה אחר זה: המזכיר הכללי של המפלגה
הפרוגרסיבית, הליברלית והליברלית־עצמ־אית).

חוג יום הולדתו ה־ 60 של פרופסור
האוניברסיטה העברית (לזואולוגיה) אהרון
שולוב, יליד רוסיה ואסיר ציון, שהשתלם
במיקצועו באוניברסיטה הירושלמית עת עבד
לפרנסתו כפועל־בניין, נודע במיוחד במחקריו
על ארסי עקרבים ועכבישים ומיפעל־חייו
הוא גן־החיות התנ״כי שנולד כגן־חיות
אוניברסיטאי על הר־הצופים שלפני מלחמת־העצמאות.

ו ג יום הולדתו ה־ 70 של יהודה
ברגינסקי, איש משק יגור, תלמיד רפואה
לשעבר, שהיה
מוביל זיפזיף על־גבי
גמלים לפני שהפך
לאיש עלייה ב׳ ואחרי
1948 חבר הנהלת
הסוכנות היהודית
והאיש שבתור
ראש מחלקת הקליטה
שלה, בשנים
,1961—1948 היה אחראי
לקליטתם של
יותר ממיליון עולים.

תערובת אמריקאית,
קינג סייז פילטר

נח ו ג. בטור־כרגינסקי
מוזה,
יום הולדתו
ה־ 81 של צ׳יאנג קיי־צ׳ק, בהתאם לחישוב
הסיני לפיו שנות אדם נימנות מרגע
היודצרו ברחם אימו (ולכן צ׳יאנג הוא
למעשה רק בן .)80 לכבוד השימחה שוגרו
כדורים פורחים נושאי דיוקן הגנרליסימו
נשיא פורמוזה לעבר היבשת הסינית ולתושבי
פורמוזה עצמה חולקו מנוודחינם של
איטריות לשם איזכור הסגולה של אריכות-
ימים הנובעת מאורכן של האיטריות.
נפטר * בפאריס, מהתקפת־לב, בגיל
,71 עת נהג ביאגואר שלו שנתקעה כתוצאה
מכך בעץ, ז׳יליין דיביכייה, במאי של
80 סרטים צרפתיים, שהמופרסם בהם הוא
פפה־לה־מוקו והידוע בהם הוא עולמו הקטן
של דון קאמיליו, בו הועלה לפני 16 שנים
לגדולה שחקן צרפתי בעל פני סוס, פרננדל.
נפטר בטכסאס, בגיל ,99ג׳ ץ (ג׳ק
הצבר) גארנר, מי שהיה סגן־נשיא ארצות־הברית
בשתי תקופות הכהונה הראשונות
של פרנקלין רוזוזלט 1941—1933 גארנר,
עורך־דין כפרי מטכסאס, שישב 31 שנים
בקונגרס לפני שהגיע למשרתו הרמה, נפרד
מרוזוולט כשזה החליט לרוץ לנשיאות בפעם
השלישית, נשבע אז כי לא יבקר יותר בוושינגטון
הבירה, נדר אוחו קיים בקפדנות.

*1*10
ה עול ם הז ה 1576

פני חודש ישבתי עם אישיות ערבית, שהסבירה לי
/בפרוטרוט מה הם התנאים להסדר־שלום המתגבשים
עתה בחוגי הצמרת בקאהיר.
היו אלה תנאים מרחיקי־לכת. לפני מלחמת־ששת־הימים,
קשה היה אף לחלום על כך שההנהגה המצרית תעלה על
דעתה הצעות כאלה.

אבל כאותו יום פירסם ביטאון רישמי ב־קאהיר
מאמר, שהיה כתוב בנימה הפובה. הוא
סתר את ההצעות האלה לחלוטין.

שאלתי את בן־שיחי :״מדוע אתה מדבר כך בשיחה פרטית,
בעוד שאתם אומרים דברים שונים לגמרי בנאומיכם
הפומביים?״

על בן הוא ענה לי :״לנאומים האלה אין
שום חשיבות. אנחנו צריכים לדבר ולכתוב כך
כגלל ההמונים שלנו.״

ך* שבוע ישבתי עם אישיות ישראלית, שהסבירה לי
ן 5בפרוטרוט מה הם התנאים להסדר־שלום המתגבשים
עתה בחוג עמיתיו, בצמרת מפלגה מסויימח.
היו אלה תנאים מרחיקי־לכת. הם היו יכולים בהחלט
להוות בסיס למשא־ומתן סודי בין ישראל והערבים.

אבל כאותו יום פירסם הביטאון הרישמי
של אותה מפלגה מאמר, שהיה כתוב בנימה
הפוכה. הוא סתר לגמרי את ההצעות האלה.
שאלתי את בן־שיחי :״מדוע אתה מספר לי זאת בשיחה
פרטית, בעוד שאתה וחבריך אומרים לציבור דברים שונים
לגמרי באסיפות־עם, בכנסת ובעיתונכם?״

אפשר להרבות בדוגמות כאלה.

מי שקורא בעיתונים על נאומי שרים ומנהיגים,
העולים איש על רעהו כהתרגשותם
הלאומנית, נדהם ממש כשהוא נתקל כאותם
אישים עצמם כשיחות פרטיות, כמיזנון הכנסת,
ושומע מפיהם מה הם חושבים כאמת.
מן העיתונים מסתבר כי כמעט כל מנהיגי המדינה דוגלים
בהקמת אימפריה ישראלית גדולה מן החרמון עד
תעלת־סואץ. ההבדל היחידי שנותר הוא בין התובעים סיפוח
רישמי מייד לבין המתנגדים להכרזות רישמיות ורוצים
בסיפוח הדרגתי למעשה.

מן השיחות הפרטיות מסתבר בי מעטים
מאד מכין מנהיגי האומה סבורים כי הסיפוח
הוא רצוי או אפשרי.
רובם מתקרבים עתה לרעיון של הקמת מדינה פלסטינית,
בצורה זו או אחרת, תוך קשר פדרטיבי כלשהו עם ישראל.
אחרים סבורים שיש להחזיר את הגדה לירדן, ואת סיני
למצריים, תוך השגת ערובות צבאיות מסויימות.
ך* פער הזה, ההולך וגובר מיום ליום, מקומם אותי.
ן ) הוא לא מצא חן בעיני אצל הערבים. הוא מוצא חן
בעיני עוד פחות בישראל.

יש בכך משהו מביש.
(חוקר ערבי יכול עתה לטעון כי הדבר נובע מן ״המנטאליות
היהודית״ ,וכי הוא מעיד על ליקוי יסודי בתרבות

הם מאמינים בי לוי אשבול שוב אינו פועל
מתוך שיקול מדיני קר, אלא מתוף התחרות
עם משה דיין.
העיתון הרציני ביותר בארצות־הברית, וושינגטון פוסט,
כתב לפני כמה ימים מאמר ראשי המותח ביקורת קטלנית
על מדיניות אשכול. הוא טען כי אשכול נוקט במדיניות
החותרת בכוונה תחילה תחת היסודות המתונים בעולם הערבי׳
המבקשים הסדר עם ישראל. לדעת העיתון יצר אשכול
מצב שבו לא כדאי לשום ערבי להיכנס למשא־ומתן
עם ישראל.

*ש לפרשה אומללה
כל המנהיגים הדגולים
ציבור הוא שיכור־נצחון,
חים המוחזקים, שהציבור
עבורו שום מחיר.

1אותו המצב שעליו התלוננו אצל דודנינו.
דוגמה:

כשראה אותי אותו שר בכנסת, הוא הריץ
לי פתק :״דיעותי קרובות מאד לדיעותיף. אז
למה אני קיצוני ואתה מתון?״

^ דבר אינו בגדר סוד בעולם. לא רק ממשלות זרות,
( ) אלא אפילו עיתונים זרים החלו שמים לב לכך.

עיתונים זרים מאשימים עתה את מנהיגי
ישראל באותו חטא שהיינו רגילים להטיח׳ אותו
כפני המנהיגים הערביים: שהם יוצרים
אווירה מלחמתית בדי להסיח את דעת המו־ניהם
מן הבעיות האמיתיות ולזבות באהדתם
במאבקי־פנים.

מי ממנהיגינו לא אמר, בעליונות גאה:
״כיור השם שאצלנו זה אחרת!״?

*הנה, זה חדל להיות אחרת אצלנו. נוצר בישראל בדיוק

דוגמה שניה:
באחד הנאומים שלי התקפתי שר מטויים, על כי הוא
משמיע בציבור דיעות קיצוניות בזכות סיפוח כל השטחים
המוחזקים.

אך למה לגנות דוזקא את אשכול? במה הוא רע מכל
שאר העסקנים, הגדולים והקטנים — החל בדיין, אבן ואלון,
וכלה בפרשנים קטנים בעיתונים — המוכנים לשלהב את
הציבור בסיסמות־סרק, כדי לזכות באהדת הציבור המשולהב!

כמה ״מומחים״ ,מן הסוג המשגשג אצלנו, אף בנו על כך
מחקרים מלומדים, שבאו להוכיח כי הדבר מעיד על פגם
יסודי בתרבות המוסלמית או בנפש האדם הערבי.
מי ממנהיגינו לא התלונן על כך, בבוז ובתרעומת? מי
מהם לא אמר כי ״אי־אפשר לדבר עם המנהיגים הערביים״,
מפני ש״כולם מוגי־לב, הפוחדים מן האספסוף שלהם״ ?

ואז הוא הסביר לי למה הוא ״התכוון באמת״
-דברים מתקדמים, מתונים, חיוביים
בהחלט, שערבים רכים היו מקבלים אותם
ככרבה.

כשעה שזקוקים אנחנו למנהיגים, יותר
מאשר בבל תקופה אחרת מאז קום המדינה,
זכינו לעדה של מ ז דג כי ם.

כמילים אחרות: עיתון פרו-ישראלי זה מאשים
בגלוי את לוי אשכול ככד שהוא מקריב את
האינטרס הישראלי על מזבח הפופולריות האישית
שלו כציבור שיבור-נצחון.

היו שאמרו בי זוהי תבונה אופיינית של
״המנטאליות הערבית״.

הם קובעים את עמדות המדינה — לא לאור המציאות
בקאהיר או בשכם, אלא לאור המציאות בתל־אביב ובנתניה.

הוא אמר :״קו זה יכול להיות טוב לעתידו הפוליטי של
מר אשכול אבל זה מקטין את הסיכוי למשא־ומתן פנים־
אל־פנים בין ישראל והערבים.״

ך* ל מי שיש לו ותק כלשהו במגעים עם אישים ערביים,
מכיר את הפער העצום בין הופעותיהם הפומביות לבין
דבריהם בשיחות פרטיות.
זוהי תופעה המוכרה היטב מימי ראשית המגעים בין הציונים
והערבים, בהתחלת המאה הנוכחית.

בצאתו מן האולם, בגמר נאומו, ארבתי לו במסדרון, שאלתיו
איך מתיישב נאומו זה עם דיעות חכרו־למפלגה, שהביע
יום לפני כן דיעות אחרות.
״אנחנו תמימי־דיעים,״ ענה לי המנהיג .״דיעותינו מזדהות
כמעט לגמרי.״
״איך זה יכול להיות?״ תמהתי .״הרי אמרת כרגע כי
אתה בעד גירוש הערבים מן הארץ ושלילת כל זכויותיהם!״
״מה פתאום?״ התפלא האיש .״לא הבינות את דברי. אני
אסביר לך למה התכוונתי.״

לבן מחמיצים מנהיגי-המדינה את ההזדמנות
הגדולה, שלא תחזור עוד כדורנו.

לכד הוסיף העיתון במה מילים, שהיו צריבות
להעלות סומק כלחיינו.

על רף הוא ענה לי :״הנאומים אינם חשד
כים. אנחנו צריכים להתחשב, במובן, כדעת־הקהל״.

מנהיג
לאומי חשוב נאם נאום בכנסת. הנאום
היה תוקפני וקיצוני. אפשר היה לומר,
מכלי להגזים הרבה, כי זהו נאום פאשיסטי.

המעניקה לנו הזדמנויות בלתי־חוזרות להשגת שלום בר־קיימא
במרחב.
בגלל אותו נצחון מזהיר, נמצא חלק מן הציבור הישראלי
במצב של שיכרון כרוני. זה טבעי ואינו יכול להיות אחרת.
מנהיגי המדינה, ברובם המכריע, אינם שיכורים. אבל הם
רוצים למצוא חן בעיני השיכורים.

זו צד שיכול היה להיות היתולי.
האלה יוצאים מן ההנחה שכל השכל
הציבור רוצה בסיפוח השטמצפצף
על שלום ואינו מוכן לשלם

הנחה זו היא מפוקפקת כיותר. היא לא נבדקה
כבל צורה שהיא.

ישראל או בנפש האדם העיברי.

גרוע מזה: יש בכך משהו מסובן.
כי הוא מוכיח שראשי המדינה הם מוגי־לב׳ שהם פוחדים
מפני מצבי־הרוח של הקהל.
אותו קהל אינו יודע, כמובן, מהי המציאות הפוליטית. הוא
כלל אינו יכול לדעת אותה, מכיוון שרוב האינפורמציה
בנדון היא, מטבעה, סודית.

והנה, תחת לחנך את הקהל, תחת להובילו
ולהנהיגו, מנסים המנהיגים האלה להתחנף
לקהל, להיבנות מיצרים פרימיטיביים, לסגוד
לשיברון־נצחון חולף.

ך* פער כין ההצהרות הפומביות ובין הדיעות האמי־
| | תיות של מנהיגי המדינה הוא רק סימפטום למחלה
הרבה יותר חמורה ומסוכנת.

אני משוכנע מעבר לבל ספק בי עמדותיה
של ממשלת-ישראל בענייני־הוץ מוכתבות
ביום כראש־וראשונה על־ידי שיקולי-פנים.
זהו אסון לאומי.
במלחמת ששת־הימים, הנחיל לנו צה״ל מציאות חדשה,

אמר לי השבוע מנהיג של מפלגה, הנחשבת דודקא ל־קיצונית
:״אם יעמידו היום את הציבור בפני הברירה בין
סיפוח כל השטחים ובין שלום אמיתי ללא כיבושים —
יבחור הרוב בשלום.״
הוא דיבר על סמך נסיונו האישי באסיפות־עם ובודיכוחים
ציבוריים. אני מוכן להצטרף להערכה זו, על סמך נסיוני.
שיכורי־הנצחון, הדמגוגים שלוחי־הרסן, השוביניסטים למיניהם,
הם מיעוט בעם — מיעוט קולני מאד, צעקני מאד,
אך מיעוט מצומצם למדי.

הרוב הגדול של העם הזה הוא כעל שיקול
דעת. הוא רוצה בשלום. הוא גא כנצחונו כמלחמה
זי, אך הוא רוצה שהיא תישאר האחרונה.

כן, הרי מזדנבים מנהיגי־המדינה אחרי ציבור שאינו
קיים כלל.

ברדפם אחרי הפאטה-מורגאנה של פופולריות
מדומה, הם בורחים מן הגדולה ההיסטורית
-הגדולה של המדינאי שיביא את השלום.

1 1־ י

במדינה הע הנא הראשי לאן הולך לוי אשכול?
השבוע נתן ראש־הממשלה עצמו את התשובה:
אל הקו הקיצוני ביותר. אשכול
חותר בגלוי למעמד של נץ ראשי, תור
דחיקת ׳משה דיין ממעמד זה.
הוא הבהיר זאת בצורה מוזרה. לפני שבועיים
מסר בשם הממשלה הודעה בכנסת. על
הודעה זו נערך ויכוח ארוך וממצה, ובין
השאר השמיעו דוברי־האופוזיציה המעטים
הערות ענייניות רבות• גם מספסלי הליכוד־הלאומי
עצמו הושמעו כמה וכמה הערות
הסותרות את קו אשכול. כך תבע משה אונא
מהמפד״ל קו הפוך מזה של אשכול, וח״כ
המערך צדוק תבע להתחיל מייד במיבצע
גדול ליישוב הפליטים.
השבוע היה על לוי אשכול לסכם את הדיון
— כלומר להשיב למתווכחים. הוא
התחמק בגלוי מכל ׳ויכוח, באמתלה השקופה
והשיגרתית כי אין זה הזמן לפולמוס.
במקום להשיב, מסר אשכול למעשה הצהרה
מדינית חדשה. היא היתד, שונה בהרבה
מקודמתה: שיא חדש של קיצוניות.
סקופ מחרטום. טען אשכול: הערבים
שיקרו תמיד כאשר התחייבו להפסיק את
פעולות־האיבה נגד ישראל. הם משקרים גם
הפעם׳ כאשר הם מביעים נכונות להסכים
להפסקת הל וחמה.
כראייה לכך הביא אשכול ציטטות מדברים
סודיים שאמרו, כביכול גמאל עבד־אל־נאצד
והמלך חוסיין בדיונים החשאיים בחרטום.
היד. זה באמת סקופ בינלאומי. האמריקאים,
שיש להם שרות־ביון יעיל משלהם,
טוענים כי בחרטום השמיעו מנהיגים אלה
דווקא דברים מתונים ביותר. לפי אשכול,
לעומת זאת, אמרו המנהיגים שיש להשמיד
את ישראל, מייד עם התעצמותם החדשה.
פאראדוכס. תביעת אשכול: על הערבים
לשבת עם ישראל ליד שולחן המשא־והמתו,
ולחתום עימד, על חוזה השלום.
בכך הגיע ראש־הממשלה לשיא הפארא־דוכס.
אחרי שהוכיח שחתימת הערבים אינה
שווה את הנייר שהיא חתומה עליו — מה
הטעם לתבוע מהם חתימה חדשה על נייי
חדש, ולוא גם נייר שייקרא הסכם־שלום?
כוונתי הברורה של אשכול: מכיוון שאין
סיכוי כי הערבים ייכנסו למשא־ומתן גלוי,
שבו הם רואים הודאה בכניעה, תחזיק ישראל
בשטחים לצמיתות, מבלי להכריז על כך.
ומג-

בטחו!

ערפל

משחתת חיל־הים הישראלי אילת טבעה
השבוע בפעם השניה.

.לפני כחודש טיבעוה ד,מיצרים. השבוע
טבעה אילת במסך האיפול שהוטל על תוצאות
החקירה שערך סגן הרמטכ״ל, האלוף
חיים בר־לב, בנסיבות שהביאו לאובדנה.
לאחר מבול השאלות שניסרו בציבור עם
האסון, קיון הכל כי פירסום דו״ח החקירה
ימציא תשובות לפחות לחלק מהן. הקטע
הקצר ממסקנות הדו״ה שפורסם, רק הגביר
את הערפל סביב פרשת אילת
הקטע שנמסר לפירסום הכיל את מסקנותיו
של בר־לב, שנעשה מישגה בכך שהמשחתת
הפליגה לטווח הטילים המצרי בסיור שיגרתי
ולא בסיור קרבי, ואת דעתו כי אין להעמיד
לדין מישהו ממפקדי חיל־הים בגלל התרשלות,
הפרת הוראות או חריגה מסמכות.
הדו״ח של בר־לב חייב היה להכיל תשובות
על השאלות הבאות:
י • האם ניתנה הוראה לאילת להפליג
למקום שהפליגה, ואם הוראה זו ניתנה בחוק
בהתאם לנוהלי צה״ל?
י • האם היועל האונייה אנשים או
חיילים שלא נכללו בצוותה ושלא היה זה
מתפקידם להיות עליה?
י • האם היתד, אילת מצויידת בכל
מכשירי ואביזרי־ההצלה המודרניים הדרושים
לאוניית־מלחמה הנימצאת בטווח טילי ה־אוייב?
למכשיר־הקשר
לשעת־
• מה קרה
חירום המיועד להפעלה כאשר נפגע מכשיר-
הקשר הראשי?
ניתן היה לגלות את ירי
י • האם לא
הטילים מנמל פורט־סעיד, לפני שאלה היו
כבר בטווח־פגיעה לאונייה?
• מדוע איחרה העזרה להגיע אל ניצולי
האונייה ששהו במים לאחר הטביעה?
• מדוע הצליחו משקיפי האו״ם לקלוט
את קריאות האזעקה מהאונייה לפני יחידות
צד,״ל בסיני?
תשובה על שאלות אלה היתד, מונעת גל
של רינונים ושמועות בציבור. יתכן שהתשובות
כלולות בדו״ח שהגיש בר־לב
לרמטכ״ל. אולם אי־פירסומן כמוהו כאי־הימצאותן.

אילף
שידהים א ת
הוא הוד׳ אשר
זהו הסיפור המדהים ביותר המתחבא היום בישראל. בל הקשורים בו
עשו יד אחת כדי להסתירו. הם נושאים בלבם את הסוד מזה חמש
שנים -מאז היום בו פרצה המהפיכה כתימן וסולק האימאם באדר.
בין ראשי הרפובליקה החדשה התבלט עבד אל־רחמן איריאני. רק הם
ידעו שהמהפבן הזה הוא כשר מבשרם -יהודי, בן להורים יהודים.
איך הפך זכריה חדד לנשיא תימן, ואיד הצליח ״העולם הזה״ לגלות
את הסוד הכמוס -מדווחת להלן כתבת ״העולם הזה״ נורית גרץ:
ך* שמועה הראשונה סיפרה שבחורה
{ { תימניה מירושלים היא בת אחותו של
נשיא תימן החדש.
נסעתי לירושלים. חיפשתי את הבחורה
ומצאתי אותה מאחורי שולחן־כתיבה במשרד
ממשלתי בלב העיר.
היא סירבה למסור את הסיפור .״זה משפחתי,״
היא טענה ,״זה יפגע בו, וזה יפגע
בנו• אנחנו לא מעוניינים.״
היא הסכימה לתאר את העובדות העיקריות.
״ההורים
של אמי מתו,״ היא סיפרה ,״הם
השאירו אחריהם את אמי, שהיתר, כבר
נשואה ואם לשלושה ילדים, ואת אחיה שהיה
אז בן שלוש־עשרה, ועוד אחות אחת.
״לפי החוק בתימן כל היתומים צריכים
להתאסלם. לכן לקחו את אותו אח, איסלמו

מדיניות

נשיא תימן

הכ שרת הקרקע השבוע הודיע לוי אשכול על יצירת
תפקיד חדש, במנגנון המדיני: התפקיד של
נציגו האישי של ראש־ר,ממשלה בענייני השטחים
המוחזקים. האיש שזכה במינוי:
משה ששון, איש משרד החוץ. תפקידו:
״ליזום פעולה מדינית בגדה המערבית.״
ג׳ינג׳י לוהט .״מורים״ ששון, כפי שהוא
ידוע בחוג ידידיו, הוא ג׳ינג׳י לוהט
וממושקף. דבר המתבטא ברעיונות שהוא
מעלה במהירות הבזק. ובציורי־ד,דיוקן שהוא
נוהג לצייר תוך כדי ישיבות״ להנאת
נושאי־ציוריו.
את דרכו במנגנון הממשלתי עשה בשעול
כבד רובץ עליו: אביו, שר המשטרה אליהו
ששון, הוא אישיות ציבורית מפורסמת, מומחה
מספר אחד לעניינים ערביים מזה
למעלה מארבעים שנה. במקום לפרוק את
העול, בחר משה לשאת אותו ולהמשיך
במסורת הערבית של אביו. כיום, לאחר שורה
של תפקידים דיפלומטיים, הוא. חשב
לאחד המומחים הרציניים של משרד־החוץ,
בכל הנוגע לבעיות המרחב.
מייד לאחר מלחמת ששת־הימים החל לומד
את הנוף האנושי והפוליטי של הגדה המערבית.
קשרי אביו — ידיד בית המלוכה
ההאשמית — עזרו לא־מעט.
כמו רוב הפקידות הבכירה העוסקת בשטחים
אלה, לא יכול היה ששון להתעלם מן
הסיכוי המדיני העצום הגלום בתנועה פלסטינית
עצמאית, החותרת לשלום עם ישראל.
הוא גם ידע, כי על אף חוסר ההיענות
הרשמית למנהיגים הפלסטינאינב נוצרה דיעה
חזקה בקרב פקידות זו, שיש לעודד את
תנועתם. כי ברור, שהקו העקר של הממשלה,
המתעקשת על ניהול שיחות ישירות
בלבד עם מדינות ערב, לא יוביל לשום
הסדר שלום. ואז עשוייה הממשלה להגיע למסקנה,
כי הפתרון הפדראטיבי, שאפשר
להשיגו בלי שיחות עם מדינות ערב, הוא
בכל זאת המוצא הסביר מן הסבך.
מינויו של ששון אינו מבשר מיפנה בעמדה
הממשלתית. הוא רק מרמז, כי אי־שם בממשלה
מתגבשת הדיעה, שכדאי להכשיר את
הקרקע בכיוון זה — לכל מיקרה שיבוא.

קראו לו על שם העיר איריאן. היה שופט
עליון. כמו כאן בית־משפט עליון. היה לו
הדרגה הכי גבוהה. הוא איסלם את הילד,
ולקח אותו אליו. כמו בן. גם נתן לו את
השם שלו — איריאני, וגידל אותו בחצר
האימאם.״
באחותו, גמאר, הדבר פגע קשות. היא

אחותו הישוארית
אותו וגם את אחותו הלא־נשואה, מאז אמי
לא שמעה עליהם יותר.
״כשקראנו בראשונה את שמו בעיתונים,
לא האמנו שזה הוא. אבל אחר־כך, כשראינו
את התמונה שלו, וראינו שהוא דומה כל״
כך לאמי, חשבנו שאולי בכל זאת.״

ץ* ל הפרטים היו מתאימים. הגיל,
^ הדמיון, השם. אבל היחידי שזכר היטב
את אותו האח היתד, האם, והאם לא רצתה
להיזכר בו•
״את מבינה,״ הסבירה הבחורה ,״בשבילה
לא חשוב אם הוא ראש־ממשלה, או נשיא,
בשבילה זה כאילו אין לה אח. היא איבדה
אותו ברגע שהוא התאסלם. עד עכשיו
היא הצליחה לשמור את זה בסוד. איש לא
ידע על זה, חוץ מהמשפחה, עכשיו פתאום
כולם מדברים עליו. היא נעשית חולה מז
עזבתי את הבחורה והלכתי לחפש את
אחיה, נסים גמליאל, המבוגר ממנה בשנים
רבות•
מצאתי אותו אצל בתו, בחדר קטן וצר,
ובו שתי מיטות, אחת לזוג הצעיר, ואחת
לשני ילדים חמודים ומלאי מרץ.
האבא היה שם. אדם עליז מלא שמחת־חיים.
התינוקות רקדו על הריצפה׳ הבת
הגישה קפה עם הל, והבעל התנצל על אי־הסדר.
החדר היה מסודר. בחוץ ירד גשם.
האשד, פתחה את החלונות, הילדים צהלו.
״קראו לו זכריה,״ סיפר נסים גמליאל,
מקצה המיטה שעליה ישב, זאת אומרת יחיה.
בתימנית זה אותו דבר. ההורים שלו חשבו
שיהיה רב, או שוחט. לימדו אותו הרבה
תורה. היה ילד יפה• יהודי. אבל כשנתאסלם
התחיל לקחת ברצינות את דת האיסלאם.
נהייה מוסלמי אדוק.
״האיש שאיסלם אותו היה השופט איריאני.

התאבלה עליו, כאילו מת, וניסתה לשכוח
אותו. אבל ילדיה ניסו להמשיך לשמור על
קשרים עם הבן שהתאסלם.
״הוא היה בחור יפה, גבוה• יותר גבוה
ממני,״ ממשיך גמליאל ,״כל התימנים קטנים.
אבל הוא היה גבוה. אחר כך הוא נהייה
סוחר, והיה גם חייל. היה עובד בשליחות.
כשהשופט הוציא פקודה מבית־משפט, הוא
היד, הולך להביא אותה, והיה מקבל כסף
מהאנשים• זה היה העבודה של החיילים
בתימן. כשלא היה עובד היד, סוחר, אבל
תמיד היה לו רובה, וכשהיה סוחר היה בא
לפעמים לעיר שלנו. היה לו שם בית. אבל
לא היינו רואים אותו הרבה, כי האמא לא
רצתה.״

יפה, גבוה, שקדן

• • שגת 1934 עז בהגמאר, אמו
של ניסים גמליאל, את תימן, יחד עם
אביו החורג, ועלתה לארץ־ישראל. נסים
נשאר בתימן עוד שנתיים, ואז הוא נפגש
מספר פעמים עם דודו המוסלמי.
״כמה פעמים אכלנו ארוחת־צהריים ביחד,״
סיפר ניסים ,״על חשבוני. פעם הוא נשאר
בעיר שלושה ימים. נפגשנו מספר פעמים.
אם היה חכם? לא יודע. היה בחור יפה.
גבוה. שקד הרבה על התלמוד של הערבים.
בגלל זה נהייה חשוב אצלם.״
בשנת 1936 עלה נסים גמליאל ארצה
ומאז לא שמע יותר על דודו. כשהיה חייל
בצבא הבריטי ניסה לכתוב לו מכתבים. אבל
הדוד לא השיב עליהם.

״ אין 7י

•יי כתובתהכאה: גמאר חדד, הנקראת
| !כיום בשמה העברי: לבנה, אחותו של
הנשיא.
היא גרה עם בעלה בדירת חדר. שתי
מיטות. ארון קטן. חושך. מעט קישוטים.
קר. בחוץ יורד גשם והכניסה לבית מוצפת
מים. התיקרה דולפת, טיסות טיפות, לתוך
קערה. אשד, זקנה מאוד, פנים מקומטים,
יפים, יושבת על מיסה אחת. משתעלת.
בעלה שוכב במיטה שנייה, מכוסה בשמיכה
וקורא עתון.
הם מקבלים אורחים יפה להפליא. האשת

ב ל העולם: נשיא תימו ה חד ש
מ שפחתו מ תגו ררת בישראל!
יוצאת החוצה, דרך שלולית המים, למטבח
דולף, ומכינה שם תה עם מנטה. אבל כשהיא
שומעת שהמדובר הוא באחיה, שהתאסלם
לפני הרבה שנים, היא מתפרצת :״אין לי
אח, מה אתם רוצים ממני. אתם עושים אותי
חולה• אין לי אח• יש לי רק ילדים. יהודים.
בארץ־ישראל• אין לי אף אחד בתימן. מה
אתם רוצים מחיי?״
הבעל מנסר. להרגיע אותה והדבר גורם

?סצינה משפחתית קשה .״מד, אתה רוצה
ממני? אני הזהרתי אותך,״ היא מתקרבת
אליו ,״אני לא רוצה לשמוע עליו. אני לא
רוצה שידברו עליו כאן.״
הבעל מלווה אותי החוצה. הוא אומר
לאשתו שהוא ניגש לחנות המכולת, וליד
חנות המכולת הוא מספר לי את שאר׳ית
הסיפור.
״השופט איריאני רצח את האימאם יחיה.
הוא והווזיר סעיד־יחיה. בתימן שופט זד.
כמו ראש־ממשלה. הרבה יותר גרוע מראש־ממשלה.
יותר חזק.
״הוא רצח את האימאם יחיה ואחר־כך
אחמד נהייה אימאם ורצה את איריאני ועוד
הרבה אנשים. רצח גם את הבן שלו, בבית־השימוש.
ועוד שני בנים שלו.
״האח של אשתי פחד מאוד. כי גם הוא
ממשפחת איריאני. הוא עזב את צנעא ובא
אלינו. לאיב. איפה שגרנו. הוא הסתתר
אצלנו. אחר כך נהייה המצב טוב, והוא
חזר לצנעא.״

הסיפור מסתיים כשהאשה יוצאת לראות
מה בעלה עושה בחנות המכולת.

עיקבות חדשים
ך* שנת 1934 עזבה לבנה חדד, אחותו
^ של עבד־אל־רחמן איריאני, את תימן,
היא ובעלה השני, ובני משפחתה. בעלה של
לבנה היה אז בן שלושים ושמונה, ועבד־אל־

רחמן היה צעיר ממנו בשש־עשרר, שנה.
בשנת 1936 עזב אחרון בני המשפחה,
נסים גמליאל, את תימן. מאז אבדו עקבות
האח המוסלמי, ונתגלו שוב רק עם פרוץ
ההפיכה בתימן.
מה עשה אותו אח בכל השנים הללו? על
כך יכול היה להשיב רק אדם שהוא בן

לאותה עיר, הכיר את המשפחה, ונשאר בתימן
לאחר שמשפחת חדד עלתה ארצה.
אדם כזה נמצא בראש־העין. קוראים לו
דויד צובירי. הוא היה בין אחרוני היהודים
שעזבו את תימן.
הוא גר בשיכון ב׳ בראש־העין, והוא עובד
בשיכון ג׳ בתור חייט .״אני לא מאמין

לספר :״בקוראן יש
שמת והשאיר ילדים,
מוסלמים. אבל מה?
טהורים. עוד אין להם

>* 1אהמ שי ר
/ /י |פקודה — מי
הילדים שלו יהיו
רק אם הילדים עדיין
שערות.
״בגלל זה לקחו את הילד לאיריאן. מרחק
יומיים הליכה. והיה יושב שם בבית השופט.
לשופט יש ילדים• אבל בשבילם זה מצווה
לקחת עוד יקד.
״הוא גדל. התחתן, והיה בא אלינו. סוחר,
ולוקח סחורה. לא היתד, לו ירושה מההורים
של אשתי. אבל היה בא אצלנו, מבית־משפט,
ואנחנו נתנו לו את הבית של הירושה. כמו
מתנה. הוא לקח חלק מהבית.
היתד, לו אשה, וילדים. אבל אשה מוס־למיד
.,אנחנו לא הכרנו אותה. אבל הוא,
לא היה מתבייש. היה בא לבקר אותנו.
אפילו אם אשתי לא רצתה לראות אותו.
אשתי אם תדע מה אני מספר, תמות.״
אשתו לא רוצה לשמוע את השם תימן.
אבל הבעל נזכר בארץ מולדתו בגעגועים
רבים .״היתד, לאשתי עוד אחות,״ הוא
מספר ,״גם אותה עשו מוסלמיה. אבל הילדה
התחתנה עם יהודי שהתאסלם. זה
טוב. נשארה בכל זאת יהודיה. קצת. הילד
נשתמד לגמרי. יצא לשמד. אבל היה בחור
סימפטי. אנחנו לא כעסנו עליו. למה זה
חוק. מה לעשות? היה גבוה, בחור יפה.
לא ידענו מה נהייה ממנו. ופתאום אנחנו
שומעים עבד־אל־רחמן איריאני, עבד־אל־רחמן
אויאני.״

שעשו אותו מלך,״ הוא אומר ,״אפילו שהתאסלם.
התימנים לא יעלה על השכל שלהם
לשים יהודי מלך.״
דויד צובירי נשאר בתימן עד שנת .1951
הוא חי כל השנים הללו בחצר האימאם
אחמד, וראה מדי פעם את עבד־אל־רחמן,
אבל לא ידע מה בדיוק הוא עושה.
הוא לא מאמין שיהודי שנתאסלם יכול
להיות נשיא בתימן. אבל מי יודע? ״היד,
שם יחס טוב ליהודים,״ הוא מספר ,״אני
בעצמי הייתי גר בחצר של האימאם. הייתי
החייט שלו. היו מתייחסים אלי כמו בן־
משפחה.״
אל־באדר, שהיה אז ילד קטן, כפי שהוא
מספר, היה בא לשחק איתו. אפילו האימאם
היה נוהג לבוא ולשוחח איתו, לשאול אותו
על מצב היהודים בארץ, על דעותיהם ומיד
הגיהם. עד היום יש לו שני מכתבים משתי
הנשים של האימאם. הן התכתבו איתו על
ענייני שמלות.
״הוא לא היה נותן לי לעלות,״ מספר
צובירי ,״היה אומר שאשאר אצלו. בסוף
נתן בהכרח. אמרתי לו, :או שאני אמות
או שאני אשתגע. כל המשפחה שלי עלתה
ארצה, ואני נשארתי כאן.׳ בסוף ריחם עלי
ואמר לי, :טוב, תעלה. ואללה יהיה בעזרתך׳.״

לא מהפכה חדשה

ן ך > ןןןןןןךןן— ך• 1111ך• ו * ן • האשה העומדת היא לבנה חדד, תושבת החוש־
1 ) 1; - 1 ! 111 117111 בה היוונית בירושלים. היא מסרבת לדבר על
אחיה, נשיא תימן החדש, בטענה כי בשבילה — מת בגיל , 13 כאשר התאסלם. לידה יושבת
בתה, המעדיפה אף היא למעט בדיבור, אולם לה יש סיבה אחרת :״נדי לא להזיק לו.״

ץ 0משפחתה של לבנה חדד נזכרת ב־לגעגו
עי ם במצב היהודים בתימן .״לא היו
לוקחים מהם מיסים,״ סיפר בעלה של לבנה,
״על הנשים לא היו משלמים, ואם היו
מתאסלמים, היו נותנים להם הכל: אשה,
אדמה, בית.
״ופעם בא המופתי ואמר לאימאם שירשו
ליהודים לרכב רק על חמורים, לא על סוסים,
וישימו להם פעמונים על הצוזאר,
שידעו שהם יהודים. והאימאם ענד, לו, :אני
מסכים. קודם נקנה להם חמורים׳ ואחר־כך,
על הפעמונים, נראה׳.״
מאז שאיריאני תפס את השלטון, השתנו
חיי משפחתו הירושלמית .״החברים שלי,
כשהם רואים אותי ברחוב, הם מצדיעים,״
מספר נכדה של לבנה.
״והחברות שלי שואלות אותי כל הזמן
אם אני יכולה לסדר להן פרוטקציה,״ מוסיפה
אשתו.
״ולי קוראים כל הזמן ראש־הממשלה,״
מוסיף איזה בן־דוד ,״כולם מתייחסים אלי
יותר בכבוד.״
הם רק מקוזים שלא תבוא בקרוב עוד
הפיכה.

כמדינה
יחסי ח 1ץ
מי קסם־ ה שוו א
הצרפתי

השנה מציעה לך ״לודדיה״
מבחר עשיר של גרבי. גולף־־
בסריגת קרושט, ללא תפר.
בדוגמאות שונות ובשלל צבעי
האופנה.
השנה באופנה קרושט -גרבי
.גולף.״ בסריגת קרושט של
״לודז׳יה:

גם לך מגיע גרב>.גולף׳־

ל 1ד 1י ה

חתל תו לו ת
פריז
נמ שכות

]1י 0

031

1^ 11)1
• 811 €18 )0118118
הבו שם הצרפתי
ה מ עול ה

בבדר די ר ־יבד

גבוהי

מל1ה קליטה
מכל הסוגים (גם של הגרות)

מלוה בטחו!
ויתר המלוות
התמורה במקום -במזומן

המפיצים: ת.ד ,4060 .חיפה

שד׳ רוטשילד 15ת -א
! טל 54931ס 630 - 830 בערב

חמישים מטוסי מיראז׳־ ,5שנבנו לפי
הנחיות ישראליות מיוחדות, נחים במחסני
חברת מארסל זאסו בצרפת. כל מטוס עולה
מיליון דולאר ( 3מיליונים ל״י) ,וישראל
שילמה כמקדמה שני שלישים של המחיר.
אין שום סיכוי כי המטוסים אמנם יסופקו
לישראל. אין גם שום סיכוי לשימוש אחר
בהם. מכיוון שדגם זה הומצא על־ידי חיל־האוויר
הישראלי, לפי צרכים ישראליים, אין
שום חיל־אוויר אחר בעולם מעוניין בהם. מבחינה
ישראלית, המטוס הצדיק את שמו.
מיראז׳ פירושו: מיקסם־שווא.
מדוע מתנהגת צרפת כך? השבוע ניתנה
על כך תשובה מוסמכת ביותר. המשיב הוא
ז׳ורז׳ ברוסין, בעל בטאון פנימי רב־חשיבות
בפאריס, הנחשב לאחד הדוברים העיקריים
של המישטר הגוליסטי. היה זה ברוסין שגילה
לראשונה, ערב בואו של רב־אלוף
צבי צור לפאריס, כי האמבארגו הצרפתי
יימשך.
זה לא כדאי. טוען ברוסין: אין למדיניות
דה־גול במרחב שום מניעים כלכליים.
ולראייה: צרפת רק מפסידה בגללה.
היא הפסידה את השוק הישראלי החשוב
לתעשייתה הצבאית, והיא עלולה להפסיד
במשפט, אם ישראל תתבע אותה על הפרת
התחייבות מיסחרית.
יתר על כן, האמבארגו מרפה את ידיהם
של לקוחות פוטנציאליים למוצרים צבאיים
צרפתיים, ואילו העולם הערבי אינו רוכש
נשק צרפתי. גברוסין מתעלם מן הסיכוי
שצרפת תקבל זכיונות־נפט בעולם הערבי).
מילים ומציאות. אם כן, מה מריץ
את דה־גול במרחב? .
טוען ברוסין: מן הרגע שנסתיימה המלחמה
האלג׳ירית, בא הקץ ל;,ברית הצבאית
הבלתי־כתובה״ בין צרפת וישראל. בשעה
שבישראל עדיין התלהבו ממילים ריקות, כמו
דברי דה־גול על ״ישראל, ידידתנו ובת־בריתנו״
,כבר שאף הדגול ל״איזוך בין
ישראל והערבים.
פשעם של הישראלים הוא, בעיני דה־גול,
שהם הפרו איזון זה. תחילה על״ידי התקפתם
הצבאית במלחמת ששת־הימים, בניגוד להוראות
דד,־גול, ואחר־כך על־ידי עמדתם
הנוקשה, למחרת המלחמה.
הסכנה :״עימות״ .מדוע זה רע
לצרפת?
עונה ברוסין: צרפת רוצה למנוע בכל
מחיר ״עימות״ בין ארצות־הברית וברית־המועצות.
כלומר: התנגשות מלחמתית בין
שני הענקים, שבה תרוסק צרפת.
ישראל עלולה לגרום לעימות כזה. היא
מעמידה את ברית־המועצות בפני הברירה :
לעזור לערבים ולהסתכן במלחמה עם אר־צות־הברית,
או להשלים עם אובדן הכוח
הצבאי הערבי. ברירה זו מהווה סכנה חמורה
לשלום העולם.
לכן שואפת צרפת עתה להחזיר על כנו
את האיזון׳ על־ידי חיזוק הערבים והחלשת
ישראל.
ישראל פועלת נגד השלום. לדעת
ברוסין, יהיה זה גם לטובת בטחון ישראל.
ד,״דורות הבאים של הישראלים״ עוד יודו
לצרפת, למרות חילוקי־הדיעות הנוכחיים.
אולם הדור הנוכחי של הישראלים הוא
פחות חכם. טוען ברוסין :״תחת לנסות
לעזור למנהיגים הערביים המתונים, נדמה
כאילו משתדלת ישראל להרפות את ידיהם.
היא פועלת נגד המנהיגים הערביים ד,מחפ־שים
שלום• היא נוקטת בקו נוקשה, שאינו
מבחין בין היסודות החיוביים והשליליים
בעולם הערבי.״
לדוגמה: התעלמותה הגמורה של ישראל
מהכרזתו המהפכנית של המלך חוסיין, ש־הכירה
בזכותה הלאומית של ישראל .״גישה
ישראלית זו מסבירה במידה רבה את ההרעה
שחלה ביחסי צרפת־ישראל.״ (מבחינה זו
מקבילה התלונה הצרפתית לתלונה האמריקאית).
תובע
ברוסין: על ישראל לחדול מלהצדיק
את חששות הערבים על־ידי נוקשותה הבלתי-
מתפשרת, על המעצמות הגדולות לחדול
מלשפוך שמן על המדורה, ועל הערבים
להמשיך בדרכם אל תפיסה מציאותית.
״בינתיים יכולים משלוחי־נשק צרפתיים
לישראל רק להזיק לסיכויים לכונן שוב
במרחב שלום המבוסם על מאזן־כוחות
צודק.״
חמיראז׳ יישאר מיקסם־שווא.
ה סול ם הזוז 6ל 15

היא תוויה־ 25 מידיו!
היא תסיר לשדוס
היא תנדו ותש/נשע

המס כי ת

ך* עוד שישה חודשים יוכל הצופה הישראלי להדליק
^ את מכשיר־הטלביזיה שלו, ומשך ארבע שעות כל ערב
יוכל לחזות בתוכנית ישראלית. מה יראה במסכית״י
משך שלושה רבעים מן הזמן יהיו אלה שידורים בערבית,
המופנים במיוחד אל תושבי הגדה המערבית ורצועת
עזה. השעה האחרונה תהיה על מהרת העברית ותהיה מורכבת,
ברובה, מיומן־חדשות מורחב ומגוון.
את החלוקה הזו קבעה הממשלה עצמה, כאשר החליטה
לראות בשידורים אלה ״טלביזיה לשעת חירום״ .הטלביזיה
הכללית תבוא הרבה יותר מאוחר, כאשר תקים הממשלה
את המיתקנים והאולפנים הדרושים. עד אז תשתמש במית־קני
הטלביזיה הלימודית, בהסכמתו האדיבה של לורד
רוטשילד.
יהיה זה שימוש אינטנסיבי, עד קצה גבול היכולת של
האולפן הקטן ברמת־אביב, והמשדר החלש באיתנים, ממערב
לירושלים. כדי שהתמונות ייקלטו בישראל ובשטחים המוחזקים,
יצטרך הדואר להקים מיגדלי־העברה קטנים בחצי־תריסר
נקודות גבוהות. גם אז לא יוכלו חיילי ישראל ב־קנטרה,
למשל, לקלוט את השידור הישראלי, ייאלצו להסתפק
בשידורי קאהיר, הנקלטים שם מצויין.

במקום מרוחק ובודד

אלה הם לקוחות של הטלביזיה: נציגי הזרועות הממשלתיות
השונות, המעוניינים שהטלביזיה תמלא תפקיד מסויים
לגבי הערבים ־שלהם״.
אנשי־הצבא הוכיחו גישה ליבראלית במיוחד לגבי תושבי
השטחים המוחזקים, הן לגבי התנועה הלאומית הערבית
בכללותה .״לא כל שאיפותיה ומאבקיה של התנועה הלאומית
הערבית הם שליליים,״ פסק אחד מהם.
גישה זו, אליה הסכימו למעשה כל הנוכחים, תנחה מן
הסתם את הטלביזיה הישראלית בשידורים.

ך* דור כי הטלביזיה היא מכשיר בעל השפעה עצומה.
^ סיפור לדוגמה: אחרי קרבות ששת־הימים, כאשר נשאל
אחד המנהיגים הירדניים מדוע הצטרפה ירדן למלחמה, למרות
שברור היה כי אין לה סיכוי להתמודד עם ישראל,
השיב האיש :״ראינו את הטילים הארוכים של נאצר בטלביזיה
המצרית, והיינו משוכנעים שהוא ינצח!״
אפשר על כן להניח, שאם ישראל תראה את עוצמתה הצבאית,
המדעית והמשקית — תעמיק בכך את ההכרה שלא
כדאי לחשוב על מלחמה נגדה.
אך הטלביזיה יכולה לא רק להרתיע מפני מלחמה. היא
חייבת להכשיר את הקרקע לשלום. זאת תהיה נקודתה ה־

ואינה שואפת להתפשט על חשבון שכנותיה?״
אילו היתד, הממשלה מחליטה להציג את המצב החדש
כהזדמנות לשבירת מעגל־ד,לוחמה׳ על־ידי יצירת עובדות
חדשות, הרצויות לשני העמים, היתד, הטלביזיה מקבלת
מיומה הראשון יעוד מעשי, בעל חשיבות מכרעת. אילו
היתד, ישראל אומרת, למשל ,״עתה ניתן לעם הפלסטינאי
להקים מדינה עצמאית משלו ולהידבר ישירות עם ישראל!״
היתד. הטלביזיה מסוגלת לקדם שאיפה זו במהירות מהפכנית.

שגריר ערכי סימפטי

>* אין מדיניות ממשלתית מוסכמת ביחס ליעד המדיני,
תיאלץ הטלביזיה לחתור לקראת יעד מישני — החשוב
אמנם כשלעצמו.
היא תנסה להרוס את חומת ד,דיעות־ד,קדומות — משני
הצדדים. היא תציג בפני הצופה הערבי את הישראלי על
הישגיו, בעיותיו ושאיפותיו. היא גם תאפשר לישראלי
לראות את הצדדים החיוביים של הערבי.
היא תראה מה שישראל מסוגלת לעשות — ועושה —
בקידום החקלאות, הבריאות, המדע והכלכלה בארצות אפריקה;
ואת הצעדים הראשונים בכיוון זה גם בגדה המערבית
ובעזה.
כאשר תציג את אום כולתום המצרייה, או פיירוז הלבנונית,
לא יהיה בכך רק מופע בידורי: כי אם גם הוכחה
חיה של יחם חיובי אל התרבות והאמנות הערבית.
הקריין אשר יגיש את החדשות, או את הפרשנות, יהיה
ערבי. פיו־וש הדבר, שמדינת ישראל תיוצג כלפי העולם על־ידי
שגריר ערבי סימפטי, נאה ותרבותי. דבר שתהיה לו
השפעה נפשית עמוקה מאוד על הצופים העבריים לא פחות
מאשר על הצופים הערביים.
בתוכניות האמנותיות והתרבותיות, ישתתפו זד, בצד זה
אמנים עבריים וערביים — הפגנה מאין־כמוה ליכולת בני
שני העמים לעבוד וליצור בצוזתא.
אזרחי השטחים יעבירו דרישות־שלום חיות לקרוביהם
מעבר־לגבול: ובמקביל יכניסו את הצופה העברי להודי הערבי
ולבעיותיו, בתוכניות מסוג משפחת שמחון.
העובדה שבראש המיפעל הזה יעמוד שאול בר־חיים, ראש
מחלקת המזרח־ד,תיכון של משרד־החוץ, שהושאל לצורך זה
למשרד־ההסברה, מבטיחה מראש שמכשיר זה יהיה גורם
פעיל לא רק בנושאים ישראליים—ערביים, אלא גם בבעיות
בינערביות.
אפשרות זו מעסיקה את הארצות הערביות כבר היום.
הליגה הערבית כבר דנה בה, והממלכה ההאשמית תתחרה
בטלביזיה הישראלית באורח פעיל, כאשר תפעיל החל מחודש
ינואר את שידורי הטלביזיה שלה מעמאן.

מכשיר יקר

יעילותו של מכשיר זה עולה כסף רב. תוכנית דוקר
מנטרית יומית בת 20 דקות, בהפקה עצמית, תעלה 15
אלף לירות. מובן, כי סרט המיובא מחו״ל יעלה הרבה
פחות, אבל הוא גם ישרת הרבה פחות את צרכי התחנה.
כדי להתאים את מיתקני הטלביזיה הלימודית למימדיה

יך ממלאים שלוש שעות של שידור ערבי? התשובה
ניתנה בשבוע שעבר, באשקלון. פרופסור אליהוא (מת־חרז
עם מי הוא) כץ, ראש צוות הקמת הטלביזיה, בחר
בדרך הבלתי״שיגרתית. הוא שלח הזמנה לכ״ 15 מזרחנים
ואגשי־שידור, הציע להם להשתתף בקבוצת־עבודה של שבוע
ימים ״במקום מבודד עד כמה שאפשר.״
על פי הזמנה זו התכנסו כמה מן המומחים הרציניים
בשני שטחים אלה, ופגישתם הפכה לסימפוזיון היסודי ביותר
שנערך בנושא הערבי—ישראלי מאז מלחמת ששת־הימים.
תוכנית העבודה היתד, דחוסה — ממוצע של 12 שעות
ביום — וכללה דיונים בשאלות־יסוד כמו: היד,יו השידורים
תעמולתיים מובהקים או ישאפו ליצירת. היכרות הדדית מרגיעה?
נשאלו גם שאלות טכניות כמו: באיזו שפה ישתמשו
השדרנים, האם יהיו יהודים או, ערבים, האם להראות את
אום כולתום וריקודי־בטן, האם היאבקות קאץ׳ נחשבת
לספורט?

גישה ליברלית

ך* פני המשתתפים** בקבוצת־ד,עבודה הופיעו מומי
חים למיניהם. פתח שר־ההסברה ישראל גלילי, בהגדרת
המטרות של הטלביזיה לשעת־חירום. אחרים ברשימת המר־צים־ר,אורחים:
יועץ ראש הממשלה לענייני הערבים שמואל
טולידאנו (שבהפסקה הוכיח את עצמו כשחקן פינג־פונג לא־מבוטל)
:מפקד הגדה, האלוף עוזי נרקיס, ומפקד הרצועה,
אלוף־מישנה מוטה גור.
* שם זה הוצע על־ידי שלמה אהרונסון נזקול״ישראל,
כשם עברי לטלביזיה.
** יצחק ארנון, מנהל הספריה על־שם ראובן שילוח;
ד״ר שלמה אהרונסון מקול־ישראל; שאול בר־חייס, מנהל
המחלקה למזרח־התיכון במשרד החוץ; מאיר ג׳ראח, ממשרד
היועץ לעניינים ערביים; אלוף־מישנה שלמה גזית; דויד
דייוויס מבוסטון, מנהל תוכניות הטלביזיה הלימודית; יעקב
חזמה, מנהל בית השידור הישראלי: ראובן קצב, מהמחלקה
הערבית של ההסתדרות; כמאל מנצור, ממינהל ההסברה;
יגאל אפרתי, ממונה על הפקת סרטים במינהל ההסברה; לאה
פורת, מנהלת התוכניות של קול־ישראל; ד״ר משה פיאמנטה,
מרצה בכיר לשפה הערבית באוניברסיטה העברית; דויד
פרחי, מזרחן, יועץ לעניינים ערביים במטה הגדה; יורם רונן
מקול־ישראל: ד״ר נמרוד רפאלי, מהאוניברסיטה; משה ששון
ממשרד החוץ, שמונה השבוע כנציגו האישי של ראש־הממ־שלח
בענייני השטחים המוחזקים; שלום כהן, ראש מערכת
העולם הזה.

חזקה ביותר של הטלביזיה הישראלית — אבל היא עלולה
להיות גם נקודתה החלשה ביותר.
כי לא די להראות יהודים וערבים חיים בידידות, או
לשדר שיעורים שבועיים בערבית ובעברית. היא צריכה
להציג תוכנית מעשית לשלום — ובנקודה זו אין ממשלת
ישראל אומרת דבר.
עובדה זו היא בעוכריו של בית־השידור הישראלי (השרות
הערבי של קול־ישראל) .במשך שנות קיומו, הצליח בית־השידור
להשיג מידה של אמינות אצל המאזין ברחבי העולם
הערבי. אמינות זו נפגעה קשות, בעיקבות מלחמת
ששת־הימים וסיפוח ירושלים. אלפי מאזינים מן הגדה המערבית
ומירושלים המזרחית כותבים לבית־השידור בנוסח:
״איפה כל ההבטחות שלכם, שישראל מסתפקת בגבולותיה

המצומצמים של הטלביזיה לשעת חירום, יהיה צורך בהשקעת
10 מיליון לירות בציוד. השידורים עצמם יעלו כמד,
מיליונים נוספים.
כמה מיליונים? — תלוי בטיב ובסוג התוכניות. המינימום
הבא בחשבון יהיה עשרה מיליונים. חברת הטלביזיה סי,ביאס ,שערכה סקר בשביל הממשלה, העריכה את הסכום הדרוש
ב־ 16 מיליון. ייתכן שיהיה צורך אף בתוספת של
שניים־שלושד, מיליון.
האוצר לא אמר עדיין את דברו, אבל אפשר להניח שהוא
ימצא את הכסף הדרוש. לא רק מפני שזול יותר ללחום
למען השלום מאשר לנהל מלחמה של ממש, אלא מפני שבאופק
מרמזות כבר הבחירות לכנסת. ובמערכת־בחירות, הטלביזיה
היא מכשיר אדיר בידי הממשלה.

11י —

ילדים תימניים. רק ארבעה מהם נמצאו בחיים, ואילו
לגבי 313 נקבע בלי ספק שנפטרו.
בקשר ל־ 22 הנותרים, קיים חשש סביר שאכן נמסרו
לאימוץ בחו״ל, בלי הסכמת הוריהם. הוועדה, בראשות
פרקליט־מחוז־חיפה בהלול, בודקת עתה את גילויי העולם
הזה, שמסר כי הילדים נמצאים באמריקה. היא כבר
חקרה את עורכי העולם הזה לגבי מקורות אינפורמציה
זו, ותוך ימים מעטים תסיים את עבודתה ותסיק את
מסקנותיה.

תו ט קי ף
ה כנ ס ת: ב עד
יישנב הפליטים!
קבוצת ח״כים, חכרי כל סיעות הכית,
מתארגנת בדי לתכוע מן הממשלה כיצוע
מיידי של מיכצע־הפליטים.
הרוח החייה בקבוצה הוא דזזקא איש־מערך: ח״כ משד,
ארם, מאחדות־העבודה.
יש סיכויים טובים שליוזמה זו יתנו את יום אנשים
כמו הח״כים משה אונא (מפד״ל); יצחק נבון (רפ״י);
זלמן אברמוב (גח״ל); חיים צדוק, גבי כהן וליובא
אליאב (,מערך) — שלא לדבר על הח׳׳כים מן הסיעות
הדוגלות רישמית בקו זה.

בעינת
במשטרתת״א
גל־הפשעים הגואה כשכונות וכפרכרי תל־אכי־כ
העמיד את חוקרי־הנפות כפני כעי
יות־אייוש המורות.

לשם כך׳ נקטה משטרת תל־אביב בשיטה חדשה: כמה
מחוקרי המדור המרכזי לבילוש ולחקירות נצטוד להסתפח
לחוקרי־הנפות — ולעשות חלק ממלאכתם.
כך מקווה המשטרה להתגבר לפחות על חלק מן הפשעים
החמורים שנשארו בלתי־מפוענחים בנפות.

לא צריך
ש 1טר!ת
משטרת ישראל עיככה לאחרונה גיוסן
של 25 נערות־מועמדות לתפקידי שוטרות.

המערך מפחד
מתחרות הצעירים

הסיבה: תביעתה המשפטית של שוטרת, שקיבלה צו
גיוס לאחר ששירתה במשטרה — ונצטוותה לצאת לשירות
בצה״ל.
עד שלא יוברר מה יהיה גורל משפט עקרוני זה —

למרות חוות-דעת זו, העכירה ועדת־השי
רותים־הציכוריים של הכנסת את הצעת־החוק
לקריאה ראשונה ככנסת, כאשר רק
ח״כ אורי אכנרי הצכיע נגדה.

״ מ תלב שינד
על הגלנלנת
מחלקת־הרוקחות של משרד הכריאות
ציוותה על כעלי־כתי־המרקחת להחמיר
מאוד ולא למכור חופשית גלולות, מכל הסוגים.

לאחרונה
השתרש בין החוגים הקרובים לעישון חשיש
ובין המתמכרים לסמים הנוהג להשתמש בכדורי־המרצה,
כדורי־מרץ וכדורי־שינה שונים, כשאין ידם משגת סם
ממש.
בין הכדורים הנמכרים חופשית, או כמעט־חופשית,
כרגע: פיטון, כדור־מעורר וכדור־המרצה. נלקח במקום
סם חריף. בנזדרין — סם מעורר. נמכר חופשית. לארי
גנטיל ופטראנקוויל — סמי־הרגעה, אותם לוקחים נרקומנים,
לאחר שהשתמשו ביותר מדי כדורי־המרצה. פרו־דונזול
ולומינאל — סמי־שינה, הנמכרים להלכה רק לפי
תרשים, אך אותם ניתן לקבל גם בלעדיו! לומינאלטים —
כנ״ל, אך בלי תרשים; באריוס ופרומוראל — סמי-
הרדמה.

קץ המיתון:
מכוניות ל שרים
המיתון מת. כהוכחה סימלית יכול לשמש בואן של 21
מכוניות חדישות, שהגיעו השבוע עבור כל שרי ממ
ראשי־המעוך
פוחדים פחד־מוות מן הטלביזיה, בשנת־הבחירות
הקרובה: הם חוששים שאם יורשה למתחריהם
להופיע על המסך הקטן — ייראו, בהשודאה אליהם,
זקנים, מכוערים ובלתי־פופולאריים מדי.

משוס כך זוממת הממשלה לשלול משאר
המיפלגות את השימוש בטלביזיה, כעת
מסע הכחירות.
התירוץ הוא, כמובן, שלמסע־הבחירות לא יוקצב זמן
למפלגות, לפי גודל הרשימות לכנסת, כפי שמקובל ברדיו.

לשם
כך, דואגים עסקני־המערך שיתוקנו
תקנות המונעות תחולת חוק־השידור כעניין
מסע-הכחירות על הטלכיזיה.
למעשה, עשוי להביא הדבר לכך שרק ראשי־השילטון,
אנשי־המערך, יופיעו על מסכי־ד,טלביזיה — כביכול לא
כמועמדים — בתקופה הקריטית.

פיענזח ע 1ד
תעלומה היסטורית
אחרי פתירת היעלמו של אבשלום פיינברג, איש
ניל״י, עומדת בפני פיענוחה עוד פרשה היסטורית ישראלית.

הפרשה:
היעלמם של כ״ג יורדי הסירה
23 אנשי הפלי״ם (פלוגות ימיות שלהפלמ״ח) -שיצאו כפירה לעכר חופי
סוריה, כשארץ זו היתה תחת שלטון וישי
כמלחמת־העולם השנייה.
ד.־ 23 יצאו לעזור לבריטים בפעולת־חבלה — ועיקבו־תיהם
נעלמו.
רב־סרן שלמה בן־אלקנה, פותר תעלומת פיינברג ומגלה
קיברו, השלים עתה את מחקרו בפרשת כ״ג יורדי
הסירה.
אך בן־אלקנה מסרב למסור את המימצאים אשר אסף
— אלא לידיו של גוף ציבורי כללי, שיוקם במיוחד לשם
בירור הפרשה.

מה קרה באמת
ל־• 22 לדי תימן?
האם נמסרו 22 ילדים תימניים למאמצים
יהודיים מחו״ל, שלקחו אותם עימם?
זאת חוקרת עתה הזזעדה שנתמנתה בשעתו לחקירת
גילוי ילדי. תימן הנעדרים.
הח־עדה פיענחה צד נד. את סוד היעלמם של 317

יופסק גם החיפוש אחר מועמדות לשוטרות בין נערות
העומדות בפני גיום־חובה.

ח שי ש לא יהיה
״סם מ סוכך
משרד-הכריאות עשוי להחליט כי החשיש
אינו סם מסוכן לציכור, וימליץ על הוצאתו
מתחולת ״פקודת הסמים המסוכנים״.
בעיקבות ויכוח דומה בארצות־הברית, בו קבע המומחה
האמריקאי האחראי כי החשיש והמאריחואנה
מסוכנים פחות מן האלכוהול, מתגבשת דיעה זו גם
בצמרת המדעית של המשרד בירושלים. אולם ספק אם
תהיה לצמרת הפוליטית של המשרד העוז לבצע המלצה
זו, נוכח ההתנגדות הצפויה מצד שומרי־המוסר ה־מיקצועיים
בכנסת.
בינודים מתנגד משרדיו־,בריאות להצעת־חוק פרטית של
ח״ב׳כהן־5ידון, שמטרתהייילהכריח א ת׳ היז 88י*דמ?8יל
עונשי־מאסר בפועל על מי שמשדל קטינים להתמסר
לסמים. לדעת המשרד, ההצעה מיותרת לגמרי.

שלת הליכוד הלאומי.

כל המכוניות המיועדות דשריס הן מדגם
״דודג׳־דארט״ המפואר.
המישלוח הבא: שמונה מכוניות חדישות מדגם דודג״
פולרה — המיועדות לשימושם האישי של ראש־ד,ממש

לוי אשכול, ושל פמלייתו ושומרי־ראשו.
סערה באיגוד הימאים
קציני צי־הסוחר הישראלי עשויים להקים
לעצמם, כקרוכ, איגוד משלהם.
הסיפונאים ואנשי חטיבת־המכונות באיגוד הימאים פתחו
בפעולה למען סילוקם של הקצינים מאיגוד הימאים.
באיגוד הנוכחי מאורגנים כל הימאים לפי חטיבות,
כשכל חטיבה כוללת קצינים וספנים רגילים. לאחר תק־רית
ר,עבודה האחרונה, שאירעה. באוניית־המשא נלבוע,
בדרום אפריקה, החליטו אנשי האיגוד, כי חברותם של
הקצינים _ באירגונם נוגדת את האינטרסים המיקצועיים
שלהם — ולכן הם תובעים את סילוקם.

^ בני־המוהל נגד הובי:
^ א ת 1זקאפוטה גנבו
^ ושומוי־ואש הוניצו

ם גנבו את הקאפוטה של הרבי,׳* זעקו האברכים
ן ן \ )באחד מימי השישי האחרונים, כשהם רצים מבוהלים
ברחובות ראשון־לציון.
בינתיים היה הרבי, הרב האדמו״ר מרוזלא מקאליב, כלוא
בתוך המיקווה, כשרק תחתוניו לגופו, מבלי שיוכל ללכת
לביתו, שבקריית קאליב כראשון־לציון, ולהתכונן לשבת.
לאחר שסיימו את הריצה המבוהלת, התחלקו האברכים
לשתי חוליות. האחת רצה לביתו של הרבי, ובגימגומים
הצליחה להבהיר לרבנית שיפרה, כי הם צריכים קאפוטה
חדשה, ואילו החולייה השנייה חזרה למיקוזה, כדי להרגיע את
הרבי. אולם במקום נתגלו להם, פרט לרבי בתחתוניו הארוכים,
גם שני בחורי־ישיבה, כשהם שוכבים מוכים עד זוב
דם באחד מחדרי המיקווה.
לאברכים היה ברור מי עשה את זה :״אלה הם משפחת
ומנר,״ הסכימו פה־אחד, ושלחו שליחים להתלונן במשטרה.
ואמנם, המוהל יהושוע וסנר ושני בניו, משה ואברהם,
כלל לא הכחישו כי ידם היתד, במעל. מקורביהם הסבירו
את פשר המלחמה בין משפחת וסנר לבין הרבי מקאליב,
מי שהתפרסם לפני כשנה כלוחם למען צניעות האשה.

ן זעק המוהל, שוחט ובודק יהושוע וסגר, בהתייחסו לרבי מקאליב. ושעה

.שאשתו של המוהל מנסה להסתיר את פרצופו ונזל במלח מעין המצלמה,
4 1 1 1 # 1 1 1 111111 1 1 / 1
סיפר וסנר כיצד הונה אותו הרבי ב־ 3000 לירות ועל פעולת־התגמול שלו — גניבת הקאפוטה של הרבי, בהתרחצו במיקווה.

^ רבי מקאליב ,)50( ,חשוך־הבנים, בעל הזקן הקלוש
| { והקול הצייצני, הופיע בארץ לפני כשלוש שנים, מ־קליבלנד
שבארצות־הברית, וברעש גדול נכנס לפנים המפה
הפוליטית של סוחרי הדת בארץ. כולם ידעו כי הרבי הוא
מיליונר וכי כדאי לשהות במחיצתו.

קיבל למעלה מעשרת אלפים לירות מהרבי בעבור שהות
של מספר חודשים בביתו.
אולם לרבי לא היו תוכניות להישאר כל חייו במעונו של
וסנר. בטקס רב־רושם הוא הכריז על בניית קריית־קאליב,
על שם סבו הרב, בפאתי חולון. קרייה זו תכיל, פרט לבית־כנסת
מהודר, אף 84 דירות־פאר מיועדות לאנשים דתיים.

דיירים להיכנס לדירה, הסתבר כי יעברו עוד חודשים רבים
עד שהדירות תושלמנה.
מיד לאחר שהודיע הרבי על הקמת הקרייה, מיהר גם
יהושוע וסנר, שילם לו 18,000 לירות טבין ותקילין, ורכש
דירה שכנה לזו של הרבי. אולם ומנר היה הראשון שהת־פכח,
ודרש מהרבי את כספו בחזרה.

בין אלה שידעו היה אף המוהל יהושוע וסנר׳ אשר הזמין
את הרבי לבוא ולהשתכן, הוא וכל חצרו עימו, בביתו
שבראשון־לציון. הרבי השתכן במקום ווסנר הפך להיות
דמות מכובדת בקהילה הדתית של ראשון. מנהל־עסקיו של
הרבי מקאליב, הקבלן־המיליונר מרדכי וייס, טוען כי וסנר

בית־הכנסת הוקם במהרה ואילו בניית הדירות צלעה.
אולם ככל שבניית הדירות התעכבה, כן גברה מכירתן לאנשים
דתיים תמימים אשר השקיעו את מיטב כספם, בהשפעת
שליחיו של הרבי, למען הזכות להתגורר בקירבתו.
אך כאשר עבר התאריך בו היו צריכים ראשוני ה
קופה
הקרייה היתד, ריקה. נראה כי הרבי הסתבך בהוצאות
של קניית הקרקע, של הטקסים המפוארים ושל הבנייה ההדורה.

נורד רירבי מקאל־ב, הנערץ.
.על. מוני •הדתיים בארץ, לא חר
שווסנר ובניו גנבו נזמנו את חקאפוטח שלו בליל־שבת.

| 1 / 1 1 1 1ל 1| | 1 1 0ר ה פעם ידידו של הרבי
1 1 0 1 - 1 1 1 1 / 1 1 .4 1 1 1 0מקאליב,באידם לאחר 1 5 .
הרבי לא עמד בהתחייבויותיו, יתבע את כספו בדרכי־אלינוות.

בנייה צולעת

מורא המשטרה

יזכירו האישי של הרבי, בן־ציון באום, אברך בן
0עשרים, אשר זכות־אבות עמדה לו להתמנות לתפקיד
הרם, נתן לוסנר שטרות בחתימת הרבי וייס. חלק מהשטרות
חזרו, ורק לאחר ריצות רבות שולמו. אולם השטר האחרון,
בן 3000 לירות, לא נפרע והפעם אף הריצות לא הועילו.
וסנר, אשר אף הוא יהודי אדוק מאוד, החליט לנקוט
בשיטות חילוניות ביותר. הוא שלח את שני בניו כדי לגמור
את החשבון עם הרבי במהלומות. השניים הופיעו בדירת
הרבי שבקרייה, בין הדירות הבודדות שבנייתן הושלמה
ודרשו לראות את הרבי. מזכירו האישי באום, ומזכיר ה־קרייה
יחיאל דויד, סירבו להרשות להם להיפגש עם הרבי,
אשר נסגר בדירתו ולא נענה למהלומות שהשניים המטירו
על הדלת. ממהלומות לדלת עברו שני הבנים הנזעמים, אשר
אחד מהם הוא בן־ישיבה, למהלומות לשני שומרי-הסף.
רק אז הופיע הרבי כשהוא פותח פתח צר מאוד בדלת,
הרים את קולו עליהם ואמר להם כי המשטרה בדרך. השניים
נמלטו ממורא המשטרה תוך שהם הבטיחו כי אם לא יסודר
התשלום, תחזור פרשת המהלומות.

דבר מקובל בארץ

ד 0בתחתוני

ף אמנ 3התשלום לא סודר, ובניו של וסנר הופיעו, כשן
אביהם ממתין להם בחוץ׳ במיקווד״ ..בשעה בה הם ידעו
כי הרבי טובל. בני המוהל היכו את שני שומרי ראשו של
הרבי, חטפו את הקאפוטה של הרבי עצמו -ונעלמו.
לאחר השתדלויות רבות של אנשי דת בראשון, הסכים
הרבי לבטל את תלונתו כנגד משפחת וסנר במשטרה, ואילו
שני הבנים והאב התחייבו כי רגלם לא תדרוך בקריית הרבי
מקאליב. הוחלט להביא את הפרשה בפני דין־תורה של
רבנים.
הרבי מסתגר בפני אנשים שאינם מקהילתו. אבל מנהל
הקרייה וייס מוכן להסביר את הפרשה באמרו :״מה אתם
רוצים, יש הרבה יהודים שלא מכבדים שטרות, זה דבר
מאוד מקובל בארץ -,או גם--אנחנר לא מכבדים.״ הוא גם
אינו מוכן לומר-מתי ישלב הרבי:־את:סובז לוזסנר .״נחיה
ונראה,״;.הואנאדמר ,׳ר-״-י-ן ז
וסנר אינו מוכן להגיב •גם הוא על •השרשה •.על הרבי
שהגזה בצילי.־:גהיא היד, לצל שלד;,אותו: הוא העריץ כל
כך, הוא מוכן לומר רק דבר אחד :״ימח שמו״.

בשם עמליד, אשכנזי. השחקן סטנלי בייקר,
ידידו של קונרי, חיזר בהצלחה אחרי אשכנזי,
וקונרי התקנא בידידו .״אולי אתם
יכולים להשיג לי נערה הערב?״ שאל את
הסובבים אותו. אלה לא חשבו הרבה והציעו
מייד את הבחורה הכי נחמדה שהם
מכירים :״בילד,ה דווידוביץ״.
הדבר הבא שבילד,ד, זוכרת הוא שבא
אליה אילן רמאל ולקח אותה בערב ישר
אל שון קונרי, בבר הערוד שבמלון הילטון.
״שם ישבנו ושתינו. שון היה נחמד מאוד,
הסתכל בי ישר בעיניים, לחץ את ידי וסיפר
לי כמה אני יפה.״
כדי להוכיח כמה שהיא יפה, הציע שון
כי כולם ילכו לאכול ארוחת־ערב בקסבה,
ונתן לסטנלי בייקר לחתום על החשבון בבר
הוורוד. בקסבה ישב שון בראש השולחן,
ובילד,ה לידו.
״שם הוא סיפר לי כי אני מזכירה לו

נמלכת־הצעדה 1965 של העולם
הזה היתה בילהה אחת הנערות
שסימלו את החיים הבריאים והפשוטים, ואת היופי הצברי.

נילהה־מעס

לבושה בהידור, בקצרצאית, בתסרוקת
מוקפדת, ועל רקע המיטה הזוגית שבדירתה
— מסמלת בילהה גם הווי ישראל׳ טיפוסי, נפוץ הרבה יותר ביום.

רילהה -עכשיו

** שך שכו?ן השתולל בארץ מחול־שדים
סביב מיטתו של שון קונרי: הפקידה
מילי דורון והטלפונאית נעמי לסקי ניסו
לקפוץ למיטתו; אשת־החברה ברוריה צוורן
השתגעה ממנו; הרכילאית זיודד. יריב השמיצה
אותו; וכל אשה שרק החקרבה ל־
,007 ניסתר, להפיק ממנו מכסימום של
פירסומת ויוקרה אישית.
כמובן, מבלי להצליח לעשות איתו משהו
רציני.
רק לאחר ששון יצא את גבולות הארץ
בשלום — וטהור מכל מגע נשי אמיתי,
לכאורה — החלו להסתנן החוצה שמועות
זדוניות ועקשניות אודות נערה תל־אביבית
בשם בילד,ה דווידוביץ:
״היא בילתה איתו לילה שלם,״ אמרה
השמועה ,״ודוזקא במיטה אחת איתו.״
כתב העולם הזה, שריאיין את בילד,ה —
מי שהיתר, מלכת־הצעדה של — 1965 נתקל
בהכחשה טוטאלית ומוחלטת .״לא הייתי
איתו במיטה,״ התעקשה בילהה וטענה, בהתחלה
,״בכלל לא ביליתי איתו.״
רק בהמשך השיחה התברר שבכל זאת
הכירה הזבנית היפה, העובדת בבוטיק ידוע,
סמוך לקליפורניה, את שון הגדול. ואף יותר
מסתם הכירה. הבלונדית ד,נאד,־מאוד, שלפני
עבודתה בבוטיק הצליחה בספרית במלון זן
וכנערת או־פייר בלונדון, גילתה את הכל.

תוספ ת למשכורת

- 9ןןןןןךן שהצליחה לשבור את חומת־השיסמון של ערב מועדין־הוורייטי ושל הווי
11 1 1בתי־המלון המפוארים, היתה בילהה הצעירה העליזה. חבריו של שון
קונרי התקנאו בו טל בחירתו, ניסו לחזר אחריה. אן בילהה רצתה רק בו, ב־לסס יפח-התואר.

ך* ילהה היא נערה הרפתקנית ורבת^
,מעללים, המוכרת היטב בתל־אביב.
אומרים שיש לזבנית בהירת־השיער אבא
בעל מוסך, אשר, לדבריה, הוא שנתן לה
את הדירה המרוהטת בטעם יקר מאוד בסוף את הנערה שהוא הכי אהב בחיים,נערה לי פגש ביוון, שהיתר, דומה
רחוב דיזנגוף בתל־אביב, והוא גם נתן לה אשר אותה
כמו שתי טיפות מים: אותו שיער, אותן
כסף כתוספת למשכורת.
ונוסף על כל אלה יש לבילהה חברות ו עיניים, אותו פה, אותה הבעה.
חברים, ובגלל כל אלה היא הצליחה להגיע
״ראיתי כי העסק מתחמם, ושאלתי אותו:
קרוב לג׳יימס בונד. קרוב מאוד.
,שון, אתה נשוי?׳ הוא ענה לי, :כן, ויש
ביום השישי האחרון לשהותו בארץ ירד לי שלושה ילדים, אבל זד. לא משנה, נכון?׳
קונרי לבריכה של מלון הילטון, שם הוא
״הייתי מוכרחה להסכים עם כוכב כזה
פגש חבר מרעים כרפי שאולי ואילן גדול.״
(״אונגליק״) רמאל. בבריכה גם היתד, חברכשגמרו
את הארוחה, הסתבר כי החשבון
תה הטובה של ביללה, נערת־זוהר אחרת הוא 400 לירות .״אני לא יודעת למד, כל־כך

הרבה, כי
ססנלי ב׳
החשבון,
נתנו לו
200 לירוו

^חרז

שון ללק[

כי נדבק בו בכל זאת משהו מג׳יימם בונד
הנפלא. הוא הזמין אותי לרקוד, אבל מישהו
יעץ לו לא לעשות את זה, בגלל הקהל,
והוא אמר, :וזי של האב אנאדר טייס׳ (תהיה
לנו הזדמנות אחרת).
״לבשתי לכבודו את השימלה הכי יפה
שלי, שמלת־ערב־מיני שחורה. הוא לבש
מקטורן־ספורט, שהיה תפור היטב על גופו
החסון. כאשר מחזיקים בידו, אפילו ללחי־צת־יד
רגילה, עובר כעין זרם חשמלי. כש־נגענו
ברך בברך, מתחת לשולחן, במיקרה,
הוא עשה עצמו כאילו הוא לא מרגיש, אבל
ברור לי כי הרגיש.״

א חד הגברים המקסימים
** וענת כילהה :״בשעות הקטנות של
הלילה סיימתי את, הרומן׳ שלי עם

אבל רק בלהה דווידוביץ הצליחה לקסום לו,
ביופייה הבלונדי ובעיקר — בעיניה היפות.

מפני שאמרתי לו שאני לא יודעת לשחק
גולף.״
עד כאן סיפורה של בילהה. אך למרות
שדבריה נשמעים כאמת פשוטה, הוסיפה,
השבוע, להתהלך אותה שמועה זידונית על
הלשונות הרעות, שעל מדרכות דיזנגוף׳ בין
נסית לסולטן.

למרבה הפליאה זה לא הזיק כלל לשמה
הטוב של הזבנית היפה מהבוטיק, ולביקוש
הגברי אליה. דוזקא ההיפך מזה הוא הנכון.

שמה ששון אכל היה רק ויסקי וסטייק, ומה
אכל היה חביתה וצ׳יפם. רפי שאולי שילם
!ם כיוון שהוא הביא לקסבה את ג׳יימם בונד,
ה של 50 אחוז, ולקחו ממנו עבור כל הארוחה

שאת

בידוי
במועדון

* החליט שץ כי הוא רוצה לבלות עם בילהה.
כולנו בשתי מוניות לאריאנה. כשהתיישבנו, רצה
״לי משהו באוזן, אבל הקהל שהיה שם התנפל עליו,

ואז היינו מוכרחים להסתלק מן המקום.
״שון לא רצה לזזתר על בילוי במועדון־
לילה איתי. לכן הלכנו לאקרופול של אריס
סאן. שם היה בדיוק איתו הדבר. אני כבר
רציתי לוותר, אבל שון לא הסכים. מישהו
הציע שנלך לכליף. לבעלי כליף היד, הרבה
יותר שכל, הם הציבו עלינו שומר מפני
הקהל, כך יכולנו לשבת הרבה זמן ביחד.
״שון לא הפסיק להביט לי בעיניים, ולומר
כמה שהן נהדרות. ככה הוא די משעמם,
כבן־אדם, אבל כאשר שון מחזר, ניכר

גיימם בונד. היו לי כבר הרבה חוויות בארץ
ובחו״ל, והיכרתי הרבה גברים, נחמדים
יותר ונחמדים פחות. מה שברור שהערב
עם שון קונרי היה אחת החוויות היפות
שלי, וכי הוא אחד הגברים המקסימים
שפגשתי.
״לפני שנפרדנו, הוא הציע לי לנסוע
איתו, למחרת, לקיסריה ולשחק גולף. הוא
הבטיח לטלפן לי בשש וחצי בבוקר, ואמר:
,לא נשארו לך הרבה שעות לישון.׳
״אינני יודעת מדוע׳ הוא לא טילפן, כנראה

במדינה
מנגנון
סי פור
אישי
,אינני יודע״ ,ענה שר״הדואו ישעיהו
לראש־ד,ממשלה כאשר האחרון שאלו, :מדוע
התפטר אישי?״
תשובתו זו של שר־הדואר לא היתד,
מדוייקת. לא רק השר, אלא מרבית העובדים
של משרד־הדואר ידעו בבירור מדוע
התפטר בתחילת השבוע מנהלו הכללי המוכשר
והדינמי של המשרד ישעיהו (אישי)
לביא.
נטעזר. לביא נכנם לתפקידו לפני למעלה
משלוש שנים לאחר שנקרא להציל את
משרד־הדואר מהתמוטטות, בעקבות שליטתו
הכושלת של מנהלו הכללי הקודם של הדואר,
חיים בן־מנחם. מאחריו היו שנות לימודים
במכללות אמריקאיות בנושאי אלקטרוניקה,
וידע ביצועי כקצין קשר ואלקטרוניקה
ראשי של צד,״ל.
השר הקודם של לביא, אליהו ששון, לא
ד,ירבה להתערב בעבודה השוטפת של משרד־הדואר
ובו הצליח לביא להרחיב את רשת
הטלפון, להקים את משדרי הטלויזיה, להניח
כבל טלפון תת־מימי, להכניס את המחשב
האלקטרוני לפעולות משרד־הדואר ולהעמיד
מספר תוכניות פיתוח לטווח ארוך על פסי
ביצוע. כן מייחסים לו את הצלחת הדואר
במלחמת ששת־הימים.
אולם השר החדש, ישראל ישעיהו, הינו
דמות מפלגתית סטנדרטית. קשה היה לישעיהו
לעכל, את העובדה שמנהל משרדו
אינו איש מפא-״י. למרות שלביא אינו חבר
מפלגה כל שהיא, הצליחו החותרים תחתיו
ללחוש על אוזן השר כי לביא ודנו נטע זר
של רפ״י שנשתל בצמרת הדואר.
מפתחמפלג תי. ההתנגשות בין השר
למנהל הכללי לא בוששה לבוא. לביא, חסיד
שיטות הפרמיות והנורמות״ ניסה להקים
מועצו-ת־ייצור, אשר הן תקבענה למי מגיעות
הפרמיות.
מקורבי השר לחצו כי המועצות תהיינה
מורכבות בעיקר מאנשי ועד העובדים בו יש
לעסקני מפא״י שליטה מוחלטת, ולכך התנגד
לביא, שרצה כי הפרמיות תינתנה לפי ההצלחה
בעבודה ולא לפי מפתח מפלגתי.
השר לא הביע -תמיכה במנהל הכללי, והסכים
רק להיות בורר בינו לבין ועד העובדים•
לביא ראה זאת כהבעת אי־אמון
גלויה, הסיק את המסקנה והתפטר.
״נמאס מהכל!״ עתה מועמדים למשרת
המנהל הכללי שלושה אנשים. האחד
הוא שלמה דיאון, סגן המנהל הכללי לענייני
אמרכלות, השולט על המנגנון. דיאון
ידוע כמקורב לשר ולמפלגה, וקפץ למשרתו
הרמה לאחר שהיה יו״ר ועד עובדי הדואר
בחיפה.
המועמד השני הוא ממלא מקומו הקבוע
של המנהל הכללי׳ מנהל שרותי ההנדסה של
הדואר, המהנדס אליהו ברמן השוהה עתה
במכסיקו.
השלישי, ובעל הסיכויים המעטים ביותר,
הוא מנהל שרותל ההנדסה והטלפון של הדואר
בחיפה, אריה גוראל. הוא גם היד.
המועמד למשרת המנכ״ל אחרי בן־מנחם,
לפני שצצה מועמדותו של לביא• אולם עתה
מעטים סיכוייו כיוון שהוא ידוע כפעיל
רפ״י.
בינתיים פרחו שמועות על התפקיד הבא
אותו יקבל לביא. הוצע לו לנהל את חברת
החשמל, אולם הוא דחה הצעה זו. מהנהלת
כור נמסר כי הם הציעו ללביא לנהל
את חטיבת האלקטרוניקה, אולם ללביא
עדיין ידוע על כך רק מהעיתונים.
״לי נמאס מהכל,״ אמר לביא ״מה שאני
רוצה זה להמשיך ללמוד ולעשות דוקטורט
בנושא מחשבים וטלקומניקציד, באחת המכללות
בארצות־הברית.

פ ש עי ם האיש שאהב לעזור
״אני לא יכולה ככה לעמוד כמו כולם.
בשום אופן לא אסכים לחכות כל כך הרבה
זמן בתור. אין לי זמן. אני רוצה תיכף
ומיד להיכנס למשרד,״ צעקה עליזה נירנברג
()45׳ ביום השישי האחרון בחדר ההמתנה
של עורך־הדין הירושלמי אגיגועם דורי
( ,)48 אחד הפרקליטים הידועים ביותר ב־

בירה. י

הלקוחות הרבים שהמתינו משעות הבוקר,
נדהמו להחפרצותה של האשד, השמנה
והנמוכה ששיער שיבה לראשה• הם לא ידעו
שהאשה הממושקפת באה לערוך חשבונות
עם עורך־הדין, לו הם חיכו.
ואז הגיב דורי.
״מה כל הצעקות האלו?״ שאל דורי את
פקידת משרדו שושנה ירון.
שושנה הסבירה לה שאשר, היסטרית מקימה
צעקות ורוצה לראותו מיד.
״הכניסי אותה לחדרי,״ היתד. התשובה
הקצרה והאחרונה של דורי.
הולכי״רכיל. כרוח, סערה נכנסה עליזה
למשרד. היא ניגשה קרוב לשולחנו של
דורי, פתחה את ארנקה, הוציאה מתוכו
בקבוק מי־אש׳ אוחו היא קנתה חצי־שעה
קודם לכן בשוק מחנה־יהודה, חילצה את
הפקק, ושפכה את מי־האש בפניו של דורי,
ובריצה הסתלקה מן המקום.
דורי היה המום.
״אוי כואב לי כל הפנים שורפות
לי,״ היו מילותיו של דורי. עורך־הדין אשר
ברזילי, שותפו למשרד׳ מיהר אליו ובעזרת
שני לקוחות ערביים הובילו אותו לתחנת
מוניות ומשם לבית־החולים, בו נפטר כעבור
יומיים משבץ־הלב.
השמועה על שפיכת מי־האש בפניו של
דורי עברה מפה לאוזן. הולכי רכיל ידעו
לספר שהאשה שפכה עליו מי־אש בגלל יחסים
רומנטיים. אולם מעצרה על־ידי המשטרה
שם לאל את השמועות הבלתי־נכונות
וחסרות־השחר.
חולי־נפש .״בבוקר כשיצאתי מהבית
שלי במושבה הגרמנית, החלטתי ללמד לקח
את דורי בגלל שהוא לא טיפל כמו שצריך
בתיקים. נסעתי למחנה,־יהודה, ושם בשוקנכנסתי לחנות מכולת
וקניתי בקבוק
מי־אש שבו מנקים
טוב את האמבטיה.
״את הבקבוק הזה
הכנסתי לתוך התיק
שלי, לקחתי אוטו
ונסעתי למשרד שלו.
כשבאתי למשרד, היה
שם תור גדול.
חיכו שם אולי 10
לקוחות. לא רציתי
לחכות כל כך הרבה
זמן ועשיתי שם צעך
ךף ד
קות. הכניסו אותי
אליו לחדר,הוצאתי את הבקבוק ושפכתי
עליו. שילמד לו.
״אחרי זה ברחתי למרפאה לבריאות הנפש
של משרד־הבריאות, איפה שהרופאים היו
מטפלים בי. גם להם סיפרתי הכל.״
חוקרי המשטרה שטיפלו במיקרה, העבירו
את האשד, לבית־החולים לחולי־נפש בטלביה
שם היתד, בעבר בטיפול.
הילד והפעל. עורך־הדין אשר ברזילי,
שהיה עד ראיה למחזה הזוועות סיפר :״אני
שותפו של דורי זה ארבע שנים• מעולם קודם
לכן לא ראיתי את האשד, הזאת באה
למשרד. זו היתר, הפעם הראשונה שראיתי
אותה. אני גם לא יודע עם שותפי המנוח
טיפל בה בעבר.״
עורכי־הדין הירושלמיים שנדהמו לשמוע
על מות חברם סיפרו: את האשה הזאת
ראינו כל פעם בבית־המשפט. היא היתד, באה
לשם בגלל הבן שלה. תמיד היא סיפרה
בפני כל אחד את צרותיה. כולנו ידענו שמשהו
איתר, לא כל כך בסדר.
״תמיד היא התלוננה שמסדרים את הילד
שלה ועושים לו צרות. היא גם הירבתה
לבכות שבעלה שהתגרש ממנה לא משלם
לה בדמן את המזונות.״
״מעולם לא חלמנו שכזה יהיה סופו של
דורי״ ,סיפרו חבריו למקצוע• ״דורי היה
ידוע לכולם כאיש־פשרות שלא מעוניין
להזיק לאיש. מעולם לא שמענו אותו מרים
את קולו. להיפך, בכל מקום שהיו צעקות
הוא הרגיע את האנשים.״
״אני היברתי אותו היטב,״ סיפר אחד
מחבריו .״דורי תמיד אמר לי שהוא לא
אוהב נשים היסטריות — ודווקא אשד, היסטרית
כזו החישה את מותו. דורי היה ידוע
לכולנו כחולה־לב. לא הייתי יכול להאמין
שככה יעשו לו.״
דורי׳ שמזה 22 שנים שימש כעורך־דין,
היווה דמות של עורך־וין הנחבא אל הכלים.
בבעיות משפטיות מסובכות נהגו לשאול
לעצתו. לכולם הוא אהב לעזור• עזרתו לאשר,
היסטרית שפרצה למשרדו החישה את
מותו. הוא מת בהשאירו אשה ושלושה

הבעיה רינכבדה שהמדידה במשל
ף* וף־סון ז יוכלו אנשי־הקולקטיב של
^ הבימה לישון בשקט: יש להם נערה
עירומה במיטה.
לא במיטה הפרטית של כל אחד מהם,
ואף לא במיטתו האישית של הבמאי הזועם
היי (וירג׳יניה וולף) קלוס.
אלא במיטת־האפיריון שתוצב, באמצע החודש,
על בימת התיאטרון הלאומי של ישראל,
כשיוצג המחזה הצרפתי בקט, לז׳אן
אנויי.
משך שישה שבועות לא עסקו אנשי־הבי־מה
אלא בדבר אחד:
מי תהיה המאושרת שתשכב, עירומה, על
הבמה? מי תיכנס למיטתו של עודד תאומי,
המשחק את המלך הנרי?
התשובה לא היתד, קלה, כפי שאפשר
היה לחשוב: פשוט, לא נמצאה נערה ש־

גאולה לא הסכימה להתפשט — או
אולי הסכימה אן היתה עסוקה ב|

אותה עת בהצגה אחרת. הבמאי הצטער,

קלוס, הבמאי הזועם, שהפך את מי
מפחד מווירג׳יניה ודלף להצלחה קופ־ 11 תית, נלחם למען העירום על בימת הבימה.
כאן הוא נראה במיבחן אחת המועמדות.

ך ן | 1ך \ 1ה ארבל, שחקנית כנר על הגג
11ן ^ 1 1ודוגמנית־עירוס היתה מוכנה,
אולם הבמאי היי קלוס פחד משערורייה.
תיכנס עם עודד, עירומה, למיטה אחת.

נערת־הסדין
ך* ומדית־הסטריפטיז
׳׳! 1לה, כשד,יי קלוס, במאי אמריקאי מצליח
ואיש נועז וקפדני בעבודתו, החליט לשחזר
את הצלחתו של הסרט בקט.
סרט זה, בו כיכבו פיטר או׳טול בתפקיד
המלך הנרי וריצ׳ארד ברטון בתפקיד בקט,
איש־סודו, העלה למרומים כוכבנית בלתי-
ידועה בשם ורוניק ונדל.
ובאמת, כשביקרה ורוניק לראשונה בישראל,
בפברואר , 1964 לא הבליטה העיתונות
את כישרונה — אלא רק את העובדה
שהיא ״נערת הסדין של בקט״ — החתיכה
אשר המלך ר,נרי חושף, ואשר בעכוזיה הוא
הולם, בנוכחות בקט.
ורוניק העירומה,־כימעט זכתה בעולמה הקולנועי
— ברגע אחד של מערומים.
הסרט בקט — זכה לפירסומת גדולה, שלא
היתד, מגיעה לו׳ אולי, לו דנו אותו רק
על־פי רמתו.

״עגולה גטו תפוח!״

ןןן, ך | י זהבה, שחקנית בפרנסוא ראש
גזר, נעלבה כשהוצע לה תפ־
1 ^ 111
׳{?:ן־הננירום -״האם השתגעתמז״יילוראה בזעם.

** וכדהזו לבדד. די היה בה כדי לשב־
> גע את: ה ״ קלוס להכניס את הסצינה
הנועזת.
וכך התעוררה השאלה: מי תהיה. הנערה
שתתפשט בתיאטרון הלאומי?

שבושת את התיאסרוו הלאומי
הראשונה שנלקחה בחשבון היתר, השחקנית
היפר,פיה גאולה (המשרתות) נוני.
אבל גאולה סירבה בכל תוקף :״אני לא
מתפשטת!״ אמרה בהחלטיות.
קלוט הצטער נורא :״היא מתאימה בדיוק
לתיאור,״ אמר באנחת־צער.
ובאמת, במחזה שומעים את המלך הנרי
מפליט:
״היין הצרפתי הוא תרומתם היחידה
לתרבות האנושית — לא, בעצם הא לך
עוד תרומה אחת!״
ואז, בתנועה דראמאטית, הוא שומט מעל
החתיכה את הסדין. כשהיא גלוייה למבטיו
של בקט — ושל הקהל, ממשיך המלך:
״כלום אינה אסטתית? עגולה כמו תפוח!
רוצה אותה?״

״עירומה? השתגעתם?״

שרום־כקט דווקא רצה. אבל גאולה
^ נוני לא. לדברי היי קלוט היא בעצם
הסכימה — אבל היתד, ברירה שתופיע בבקט
או במחזה אחר, שיועלה אותה עת על־ידי
הבימה, בבימויו של יוליוס גלנר.
רכילאי־הבימה מספרים שגאולה בכל זאת
התביישה, וזהו זה.
ואז החל המירוץ אחר עירומה אפשרית.

הסצינה המקורית

בסרט בקט: פיטר או׳טול
(המלך) והכוכבנית ורוניק
ונדל, לפני בואו של ריצ׳ארד ברטון (בקט) .פיטר חושף את נערת־

המישכב לעיני חברו, חובט בעכוזה, מציג אותה בתור דוגמת התרבות
הצרפתית המשובחת ביותר. הסצינה הפכה את ורוניק לשחקנית
— ואת הסרט לרב־קופתי, דבר שגס תיאטרון הבימה רוצה לחקותו.

חי 0 1 3ל חי טהז? 9
היי רצה, אם לא את גאולה, אז לפחות
את זהבה (פרנסוא ראש גזר) עינבר, יפהפיה
חומת־שיער וירוקת־עיניים, בת עשרים ומשהו.
אבל
זהבה היא, אומנם, שחקנית — אך
אינה מוכנה לעשות הכל למען האמנות:
״אני? עירומה? על הבמה? השתגעתם?״ אמרה.
ולא
עזרו ההצעות המחוכמות שהועלו
על־ידי היי קלום ויתר אנשי התיאטרון: הוצע
לזהבה שתלבש תחתונים וחזייה בצבע
העור השזוף שלה; הוצע לה שהסדין יחשוף
רק רצועת־גוף, לאורך המותניים, הצד וביתר,שחי;
ועוד כל מיני הצעות.
בתנאי — שייראה כאילו היא עירומה.
אבל זה בדיוק מה שזהבה לא רצתה.
מועמדותה נפלה.

סל. לירות להתפשטות

ף א 1בא תורה של שחקנית אחרת, תיר־ן
צד, ארבל, שהופיעה בכנר על הגג בתפקיד
חתה, הבת.
היא שימשה דוגמנית־צילום (העולם הזה
)1551 והיתר, מוכנה לעשות את זה גם ב־הבימה.

עוד שבשביל כמה דקות של חשפנות
צריכה היתר, לקבל השחקנית 50 לירות
להצגה.
אבל הפעם התנגד היי קלוס :״היא לא מד.
שרציתי,״ אמר. יתכן שהוא חשש מן ה־פירסומת
המוקדמת של תירצה, מן ההד
של תצלומי־ד,עירום שלה.
אחת שתתפשט — ודאי; אבל רק בשביל

המיטה הריקה

סביבה התחוללה, במשך שישה
שבועות, סערת התיאטרון הלאומי
הגדולה והמצחיקה. כל הקולקטיב הממלכתי, וכל ידידי הבימה

ואז החלה שורה די ארוכה של חתיכות־סתם
להזדנב אל פיתחי-הביסה. ביניהן:
הבימה.
• איה וייס־אדלר, דוגמנית בריטית קט

(העולם הזה .)1575 איה הופיעה לעיני
״זוהי בדיחה!״ הבמאי במיני קצר. הוא הסתכל עליה ל־מעלה־למטה,
הפליט :״זוהי בדיחה!״ ,זרק
** ד אותו רג?ן נאבק הבמאי המוכשר אותה.
• אחת מנערות־ר,תפאורה, הציירת שו?ג
שהמתפשטת תהיה אך ורק שחקנית.
ידוע שהיי קלוס מפקח, אישית, על תנועו שנה (״שוש״) שוזארץ, נערת־דיסקוטקים
תיהם של כל הניצבים, משגיח על כל מע בלונדית־מחומצנת, שהיתר, בהחלט מוכנה
שה, ולו הקטן ביותר, המבוצע בהצגותיו. להתפשט, הציעה אפילו לעשות חזרות צל
אבל עכשיו נשבר אף היי קלום, הוא. הבמה — אך ״לא התאימה״ ,לדברי היי

.הסבים, בלית ברירה, שהמועמדת לא תהיה, קלוס.
השבוע, בשעה. טובה ומוצלחת, נמצאה

שחקנית.

הוזעקו כדי למצוא שחקנית שתסכים גס להתפשט. לבסוף מצאו את
האחת שהתאימה מכל הבחינות: מתנדבת צרפתית בשם דנים רואת,
שבאה לישראל לשכוח אהבה נכזבת, התאהבה כאן בשחקן מקומי.

סוף־סוף בכל זאת המועמדת לתפקיד זה.
הביא אותה להבימה השחקן־המישני אברהם
(״בובי״) פלדה. שמה דניס רואה, והיא
דמות מיוחדת במינה.

77א ;8ש אוהבת
ך• ובי, יוצא מארוקו כסוף־שיער ונמוך^
קו&ה, הכיר את דנים בכסיית ימים ספורים
לאחר שהגיעה ארצה, בעיקבות -אהבה
ניכזבת, כדי להתאושש ולהחלים מצרותיה.
היא היתד, אז לבדד״ ללא כסף: וללא נפש
אוהבת. בובי, המדבר צרפתית, אסף אותה,
ואף דאג לה לטיפול רפואי, כשחלתה.

התוצאה: אחת מפרשות־האהבה הנאות ביותר
של ד,בור,ימה התל־אביבית.
תוצאה נוספת: בובי היה במצב לספק
לד,יי קלום, אותו הכיר מן הזמן ששיחק
תפקיד אחד ויחיד בהבימה — בליל הקסמים
— את העירומה המבוקשת.
ניראה שכמו ורוניק ונדל בסרט, תצליח
גם דניס רואה על -הבמה להפוך את בקט
מחגיגה תיאטרונית ממלכתית — .להצלחה
?יי־קופתית
ממדרגה ראשונה-.׳י
אבל היא עצמה לא מעוניינת כצד הפיר־טומי־
של* ההצלחה. בחוזה שלה היא הקפידה
להכניס סעיף לפיו אסור לצלם אותה
בכלל.

בם דינה
ב רי אז ת
פעמון
על זנב־ ה ח תו ל

שבוע להקת מחול ״בח־שבע״ 1967
ת ״ א ,״ אהל ־ ש ם ״ 26—20 בנו במבר 1967
יום ר׳22.11.67 ,

יום ב 20.11.67 /
יום >׳21.11.67 ,
ב־8.30

ב8.30-
שאלה ללא מענה
על כנפי חופים
מעשה קונד סו ת
ס ארג אסו

פנים ו מסכ ה
הורודיה
ס ארג אסו
על כנפי חופים
יום ח 23.11.76 /

• מוצאי״שבת 25.11.67 ,

בכורות

המופע
בבואות כוריאוגרפיה: רינה גלוק
מוסיק ה: נעם שריף
תלבושות: גליה גת
תאורה: חיים תכלת

כוריאוגרפיה ותלבושות :
לינדה הודס
מוסיקה: פייג׳ ג׳ונסון
תאורה: חיים תכלת

פנים ומסכה, על כנפי חופים
מעשה קונדסות, פרה עיוורת
מוצאי-שבת 25.11.67 ,

ב״6.00
הגן א חוז ה מל חמה הורודיה שאלה ללא מענה
על כנפי חופים

רשפון ״בית־ העם״
יום ד׳29.11.76 ,
ב-ס8.3
בנות הגן הורודיה פנים ו מסכ ה
על כנפי חופים

— ב״ 23 בנובמבר
— ב־ 25 בנובמבר
יום א׳26.11.67 ,
ב־8.30

על כנפי חופים
פרה עיוורת
צו הרשות
בבואות

ירו שלים ״ א די טו ך
יום ה׳30.11.67 ,
ב8.3 0-

פנים ו מסכ ה
על כנפי חופים
ס ארג אסו

כרטיסים :״לאן״ ויתר המשרדים
התכניות ניתנות לשינויים.

פרסום בלקין

השבוע נראה ברחוב הירקון ובסימסות
הסמוכות מראה שתל־אביב כבר לא ידעה
מזה שנים רבות: המשטרה הגיחה מאמבו־שים,
תפשה יצאניות מכל הגילים והסוגים׳
דחפה אותן למכוניות־השיטור — והובילה
אותן אחר־כבוד לבית־המעצר לנשים באבו־כביר.
היתד,
סיבה למיבצעי־הבזק של משטרת
מחוז תל־אביב, בה נעצרו כ־ 90 יצאניות.
הסיבה: לאחרונה רבו מיקרי העגבת ו־מחלות־המין
האחרות. כמה גברים תל־אבי־ביים,
המרבים לבקר אצל יצאניות, התלוננו
בקופת־חולים על תקלות כאלו — וקו״ח
הזעיקה באופן דחוף את משרד הבריאות.
,,סימטות אדומות״ .מאחר ואין בישראל
יצאניות־ברשיון, אלא רק יצאניות-
נסבלות, שאינן עוברות בדיקה רפואית
קבועה, כמו בחו״ל, נערכה התייעצות, בדרג
גבוה, בה השתתפו אנשי־משטרה, אנשי
משרד־ר,בריאות ואולי גם חלק מאבות־העיר.
ההחלטה: לערוך בדיקת־בזק חד־פעמית,
לעת עתה• ובדיקות נוספות, אם יהיה צורך
בכך, מפעם לפעם.
אבל כדי לשים את הפעמון על זנב-
החתול, צריך קודם לתפוש אותו. על כן היה
צורך לסרוק את מה שמכונה כיום בתל־אביב
״הסימטות האדומות״.
היצאניות הועברו, בסיטונות, בפני השד
פטת־ר׳,תורנית, בבית־משפט השלום. והשופטת׳
הדסה בן־עיתו, הוציאה, בניגוד למקובל,
פקודות־מעצר ״לצורכי־חקירד,״ של
שיבער, ימים נגד המואשמות בשוטטות.
הכוונה היתד, ברורה: תוך שיבער, ימים
ניתן לבצע בדיקות — ואם יש צורך גם
להגיש טיפול מלא — במרפאות הגיניקולו־גיות
של מחלקת־הנשים בבית־המעצר אבו־כביר,
ושל בית־הסוהר לנשים נווד,־תירצה.
אלא שזה לא הספיק, כנראה. אספקת-
הניידות היתד, גדולה מדי.
על כן ניתן היה לראות, השבוע, כיצד
ניידות מובילות עצורות למרפאה למחלות
עור ומין של בית־ר,חולים הדסה. שם נבדקו
היצאניות המרעישות, כשהן מלוות על־ידי
שימחת ושוטרים.
כל מיני א רוסים. אלא שבגל מעצרים
כאלה יש גם תקלות.
אחת מאלו היתה, כפי הנראה, היצאנית
ציונה אוועני, שהובאה עם יתר ידידותיה,
בפני השופטת.
המשטרה טענה: היא נתפשה בעת שוטטות
למטרת זנות.
ציונה טענה :״שטויות. אני אחרי הפלה —
ואיני מסוגלת בכלל לעסוק בזנות,״ אם כי
הודתה שעסקה בזה בעבר.
מיסמך החתום על־ידי רופאת־נשים מכובדת,
שבטיפולה היתה היצאנית, אישרה את
גירסתה.
המשטרה התעקשה: יש לעצור גם את ציונה•
והכוונה היתה, כמובן: יש לבדוק גם
אותה.
אבל החוק הוא חוק. השופטת פסקה
שאין עילה למעצר היצאנית, בנסיבות אלו,
שיחררה אותה ללא ערבות.
ציונה אוועני חזרה ל״ארוסה״ עימו היא
גרה. משנשאלה, דרך אגב, אם ניכנסה
להריון, לפני ההפלה, מארוסה, ענתה:
״לא. זה היה מארוס אחר.״

הצייר

ליפה ופו טוגנית
המעונינת להכלל באלבום
יפיפיות ישראל —
שלחי תמונה ודמי הרשמה —10.
ל״י למועדון המסחרי,
ת. ד , 1068 .ירושלים.

דרכי חיים

יוסף מירון אוהב לצייר. יש לו המון
ציורים. פורטרטים, ציורי־נוף, אבסטרקטים.
רק דבר אחד אין לו. דירה.
בשבוע שעבר נעצר על שפלש לדירה לא
לו והובא לפני בית־המשפט. ואז, אחר שהשופט
הסכים לשחררו בערבות, התפתח
דו־השיח הבא:
השופט :״האם יש לך קרובים שאליהם
תוכל ללכת?״
מירון ז ״אין לי קרובים. אני לבד בארץ,
מאז עליתי מתורכיה.״
השופט :״אז לאן תלו?״
מירון :״אלך לעיר העתיקה. יש שם
הרבה בתים עזובים ואני אכנס לאחד מהם.״
השופט לא הסכים ליישב את העיר העתיקה
בצורה כזאת, והוא הורה לעצור
את מירון לשישה ימים. אחר־כך הזכיר לצייר
כי ״במעצר תוכל לישון בשקט ונם
לצייר. אם לא על בדים, אז על הקירות.״

גונן להתחתן

יש לו אחד כזה — מונן לטשות לכריסטין
מה ששאולי טשה לנואנדי: להתחתן איחה.

^ פני שנים התחרו כריסטין קילר ו/מאנדי
ריים־דייוויס־שאולי, שהיתר, אז
סתם רייס־דייוויס, זו בזו.
הן עשו את זה, קודם כל, על חסדיהם
של הדוקטור סטיפן וורד ושל ידידיו רמי־המעלה.
וגם שר־ד,מלחמה הבריטי ג׳ון דנים
פרופיומו, אומרים, לא ידע להחליט מי סו-
בה יותר.
אחר־כך, כשכל העניין התפוצץ בעיתונות
הבריטית — והישראלית — נאלצו שתי הנערות
החינניות לשנות את העיסוק שלהן.
כריסטין הפכה, כך אומרים, לשחקנית־קול-
נוע, ומאנדי — לבעלת־הדיסקוטק המפורסם
ביותר בארץ.
אבל לפני זה היתד, עוד תחרות פרועה
וקצרה בין השתיים: גם מאנדי וגם כריסטין
הצטלמו, תמורת תשלום נאה, לאור הזרקורים
— ודווקא בצורה כזו שהזרקורים הללו
ישזפו את עורן. אבל לגמרי.

רעיון בריא מאד
*ם כשיו נזכרו׳״כמז^נשיל^תחרו^
יב של שתי היפהפיות.
היו אלה חמישה אנשי־סרק, בראשותם של
בעל חנות־ד,תקליטים הדיזנגופית, שלמה
(״לאלו״) שפירא, ושל איש־העסקים הצעיר
מאיר זיו, בהיר־הבלורית.
השניים רצו לייסד מועדון־לילה חדש.
מקום היה: לא הרחק מכיכר־מלכי־ישראל
בתל־אביב. כסף היה: קרוב למאה־אלף לירות•
ניסיון היה: מאיר זיו הוא בעל הדיסקוטק
בר־בי־רב.
מה שלא היה זה קונץ, או כפי שאומרים
בארצן של כריסטין ומאנדי — ״גימיק״.
חשבו וחשבו, ובסוף העלו את התשובה ההגיונית:
״מדוע
לא נשחזר את התחרות בין מאנדי
לבין כריסטין — בישראל, על רקע המועדונים
שלנו?״

מיפער חרוצי חרש

!•ק נולד הרעיון הבריא מאוד, מבחינה
1עיסקית, להפוך את מועדון־הלילה החדש
לדיסקוטק בשם כריסטין קלאב.

אזש 11 סקיס מתד״אניב 8ציו1ים רנויסטין קילו 9000ד״ נדי
לנהל כאן דיסקוטק ־ להתחרות בדיסקוטק של ידידתה מאנדי

עכשיו היה חסר רק דבר אחד, הכלה.
כלומר: כריסטין קילר בעצמה.
השותפים אומרים שפנו, באמצעות
עורן־־הדין הלונדוני היהודי צבי
ברט, לכריסטין קילר, הציעו לה
תשעת־אלפים לירות כדי שתבוא ותנהל
את מועדון־הלילה המתוכנן.

או לפחות שתהיה הדמות
הייצוגית ו״בעלת־המקום״ כביכול
— כפי שמאנדי היא

בנזאנדי׳ס.

אבל כריטטין לא ידעה שישראל
היא ארץ נורא חשובה
עכשיו, ושדיסקוטק בתל־אביב
זה דבר עוד יותר
חשוב.
היא סירבה.
הדבר הביא במבוכה רבה
את השותפים לעסק זה. יש

מייד לאחר שהתפרסמה בשערוריית פרופיו־מו,
שר־ההגנה הבריטי, שגרסה להפלתו.

הטוענים, שחלק מן ההשקעה בעסק היתר.
מותנית בכך, שיהיה זה באמת מועדונה של
כריסטין קילר ,״מאחר ורק זה יכול להתחרות
במאנדי׳ס״ ,כפי שאמר אחד ה־משקיעים.

כך רץ עוד מיברק ועוד מכתב. וצבי
ברט הציע לכריסטין שלושת אלפים לירות
כדי שתטוס ארצה, על חשבונם, תשהה פה
שבועיים עד חודש — ותתן את הגושפנקה
שלה למיפעל החלוצי החדש.

צורף דחוף ועמוק
ך* שלב זה היה המצב כבר מסובך למדי.
^ המועדון נימצא במלוא תנופת־בנייתו.
שלושה מיפלסים מוקמים במישטח של
מאתיים מטרים מרובעים. מתקינים ריצפת
זכוכית, עם אורות מלמטה, בדומה למה שהיה
קיים במועדון־הלילה אדריה, זכרונו
לברכה.
העסק היה כבר גדול יותר מדי מכדי
לח־תר עליו.
מסתבר שגם מאנדי ריים־דייווים־שאולי
תפסה את הפרינציפ. כולל את העובדה שאם
יוקם כריסטין קלאב, יעבור אולי חלק מלקוחותיה
לבאר של יריבתה־חברתה מימים-
ימימה.
אז קמה מאנדי, בוקר אחד בהיר, והרגישה
צורך לנשום עמוק את ערפילי־נובמבר בלונדון.
אולי כדי לדבר אל לבה של חברתה
לשעבר.

פחד והתלהבות
שנשאל על כך גם רפי שאולי,
^ בעלה של מאנדי, הוא הכחיש את הכל.
באופן טוטאלי.
״מאנדי נסעד, פשוט כדי לקנות בגדים
ולחדש את המלתחה שלה,״ אומר רפי .״זה
הכל.
״היא בכלל לא מדברת עם כריסטין, מאז
הפרשה*.
״אין ביניהן שום קשר. ואני, באופן אישי,
לא מאמין שכריסטין תבוא.
״מי שמכיר אותה יודע שהיא לא מסוגלת
בכלל לשבת במקום אחד. היא מוכרחה
להסתובב, וישראל תהיה קטנה מדי בשבילה.״
מגיבים
לאלו ומאיר זיו :״על זה תחליט
כריסטין קילר עצמה — כשתבוא, בחודש
הבא.״
״ואני עדיין רווק. אם צריך, מוכן, לעשות
מה שרפי שאולי עשה למאנדי,״ מוסיף
מאיר זיו .״אני מוכן להתחתן איתה.
מה ישי״
אבל למדות פחדה של מאנדי והתלהבותו
של מאיר — עדיין בכלל לא בטוח שכריסטין
תגיע: היא עסוקה, כרגע, בהסרטת סרט
חדש, ואלף דולאר זה בכלל לא סכום גדול
כל־כן, בשבילה. ואומרים שהיא גם עסוקה
בלהתגרש מבעלה, המהנדס האנגלי.

כךהצ טל מ ה בריסטין קילד בלונדון

* לא מדוייק: עתונות בריטניה פירממה
לאחר הפרשה תצלומים משותפים של השתיים.

במדינה

הומור

בלי ריצירך
אין מיכג סיז ם

זכו

כשלהקת הפנטומימה של פולניה הגיעה
ארצה, נתנו למשרד של שמואל שי לתרגם
לעברית את התוכניה שלהם. מסתבר שה־מתרגמים
של שמואל שי לא ידעו כל כך
טוב פולנית, וכך יצא שאת הקטע הנקרא
בפולנית נענועי העריסה של ״שו הם תירגמו

למשחקי הנכים.

טיסו ־ 1 5 5 0 1־ 1
ל ה לן ר שי מ ת הזו כי ם ב הג רלתהפר סי םמס 4 .שהת קיי מ ה
ביו ם : 9.11.67

הלהקה הגיעה ארצה, ובהצגת הבכורה
התברר שהקטע של נענועי הערימה הוא
אחד המרשימים בתכנית. גם חיים גמזו
התרשם מכך. ולמחרת נאמר בביקורת שלו,
שהופיעה בעיתון :״אחד הקטעים המרשימים
ביותר בתכנית הוא הקטע משחק הנכים.
האמנים הצליחו להמחיש בפנינו, באמנות
רבה, את קשייהם וסבלותיהם של נכים שאינם
מסוגלים ללבת.״
לשמואל שי, המראיין והפירסומאי, יש שלל
סיפורים כאלה, על גדולי ונכבדי המדינה.
הוא מתכונן להוציא אותם בספר זכרונותיו.
״איפה זה ספרד?״ .פעם אחת,״
יהיה כתוב באותו ספר. ,,אמרו לצלם העי־

פרס שלישי: שעון 7 *\7זו
שמעון סגל, חדרה; משה הופמן, קריית־חיים; יאיר עמית, באר שבע;
רחל קנטרוביץ, רמת״יוסף; חנה ליפשיץ, ירושלים; יהודה גולדבלום,
חדרה; יוסף שלפשטיין, קריית־חיים; עקיבא קור, רמת-יוסף; א.ערנטל,
ירושלים.
לאחרההצלחה הג דו ל ה של ארבעתמבצ עי הפר סי ט ״ טו ס
עם טי סו לשוייץ״ ,ו ל או רהד רי ש ה הגו ברתל שעוני טיסו —

מכריזההחברהעל כוב<צע
״טוס ע ם טי סו לשוייץ״ מס׳ 5
נוס ראשון :

פרסי סי סהל שבוע לשוייע

ה טיס ה מאורגנת על־ידי חברת קו פ ל
טו ר ס — ה מו מ חי ם בארגון נסיעות
לחוץ־לארץ.

נוס שני :
נדס שריש׳ :

שבוע נופש
שעוני

בארץ
סיסו

כשאתה רוכש שעון טי סו, אתהנ הנ המש לו שהית רונו ת:
ו. שעון מ עול ה — הנ מכר ביו תר ב עול ם;
.2א ח ריו ת ו שרות עול מי;
.3אפ שרות לזכו תבפר סי ם יקרי ערן.
פרטים מלאים בחנויות המובחרות ברחבי הארץ.

ז 3 5 0ו־ ד
שידור טלביזיה חי בעברית
,כל הכבוד ל״אמקור אמר אבשלום זאבי, פקיד בן ,23 כשהוא עומד בתוך המון של מאות אנשים
שצבאו אתמול על חלון הראתה של חברת ״אמפא״ בתל־אביב.
זאת היתד, תגובתו הספונטנית לשידור טלביזיה, בעברית! ששודר אמש בשעה 5בערב על מסכי מקלטי
טלביזיה שהוצבו לכל אורך החנות הענקית.
תכנית השידור כללה קטעים אקטואליים של חדשות, קטעים על צה״ל, בידור, הרצאה ואפילו פרסומת
מסחרית. קריין, קישר בכשרון רב בין החלקים השונים של התכנית.
תכנית הטלביזיה הוכנה במלואה והוגשה בהתנדבות ע״י צוות מעובדי ״אמפא״ ,כשהיא משודרת מאולפן ארעי
שהותקן בקומה השלישית של בנין ״אמפא״ .תחנת השידור, הראשונה מסוגה הפועלת בשפה העברית (להוציא
טלביזיה חינוכית) מזהה עצמה כ״תחנת טלביזיה אמקור מספר 1״ (על משקל תחנת טלביזיה ״אירופה ׳ 1
הידועה, הנחשבת לתחנה בעלת מספר המאזינים הרב ביותר באירופה המערבית).
נמסר, כי השידורים ימשכר מדי ערב בשעה ,5כשמדי פעם תגודן התכנית.

1 1 111

שי הארון של נחלת־בנימין

תונות ברז שאדונו של נחלת־בנימין עומד
להגיע ארצה. ברז רץ לשדה־התעופה לוד
וחיכה לארון. הארון לא הגיע.
כעבור שבוע הגיע ארצה ארונו של סיד
סקר. צלצלו שוב לביתו של ברז ואמרו לו
שאדונו של פינסקר עומד להגיע. הפעם ברז
כבר לא האמין, .עכשיו״ ,הוא אמר. אני לא
רץ בשביל שום ארון. שיביאו את כל הריהוט
ואז אני אסע.״
על ברז יש בכלל הרבה סיפורים. לפני
שפאבלו קזאלם הגיע ארצה התעניין ברז
אצל שמואל שי איפה גר האמן• .הוא גר
בספרד,״ הסביר לו שמואל שי .״איפה זה
ספרדי״ שאל ברז ,״כשאתה מגיע לאיטליה,״
ענה לו שמואל שי ,״אתה פונה שמאלה.״
.מעניין,״ תמה ברז. ,דווקא הייתי באיטליה
ולא עלה בדעתי לגשת לשם.״
סמור על בן־צכי. לשמואל שי יש
חבר טוב בשם טוביה טער, ולסוביה סער יש
חוש־הומור מיוחד, המופעל על כל חבריו.
הוא מצלצל אליהם ואומר להם, :כאן מדבר
מיסטר ממית,״ או :״כאן מדבר ראש־ממשלת
אנגליה,״ או :״כאן מדבר מר אבא אבן,״ וכל
החברים שלו יודעים מי מדבר איתם כשראש־ממשלת
אנגליה או נשיא ארצות־הברית מצלצל
אליהם.
לכן כשצלצל הטלפון במשרדו של שמואל
שי ואיש אחד הציג את עצמו באנגלית מגומגמת
ואמר :״כאן מדבר מיסטר גוגנהיים,״
ענה לו שמואל שי. :כן, טוביה, מה העניינים.״
״אני לא טוביה,״ ענד, לו האיש,
,כאן מדבר מיסטר גוגנהיים, אני רוצה לשוחח
איתך.״
.תגיד, אולי אתה לא מיסטר גוגנהיים
אלא ראש־ממשלת אנגליה?״ שאל אותו
שמואל שי.
האיש היה צריך לעמול קשה כדי להצליח
ה עו ל ם הז ה 1576

לשכנע אותו, בסופו של דבר ,,שהוא לא
טוביה ולא ראש־ממשלת אנגליה אלא מר
גוגנהיים, מיליונר שוויצי ידוע ותורם קבוע
למגבית.
אלא שסידרת הטעויות עדיין לא נסתיימה
בזה•
שמואל שי ניפגש עם המיליונר במלון דן
והמיליונר ביקש אותו לארגן בארץ סידרת
קונצרטים לידידה שלו, בחורה לא צעירה,
לא יפה במיוחד, ולא מוכשרת במיוחד.
שמיל סירב והמיליונר אמר לו :״טוב,
אם אתה מסרב לעשות את זה, אני אפנה
לבן־צבי.״ ״למי? לראובן בן־צבי?״ צחק
שי ,״אין לו שום השפעה, הוא לא יסדר
לך כלום׳ לבל היותר רשימה במעריב, זה
הכל.״
אבל צוחק זה שצוחק אחרון. האיש פנה
ליצחק בן־צבי ויצחק בן־צבי סידר את
העניין.
יונת־השמם. בכלל, אנשים הקשורים
לעסקי־הומור יודעים שצריך להיזהר מטעויות.
האחרים יודעים את זה קצת פחות.
בערב פורים ערכו אנשי הרדיו תכנית לחג,
צלצלו למספר אנשים חשוכים, וביקשו מהם
להכין תשובה על השאלה: למה היית רוצה
להתחפש.
לאחר מכן התכנית בוטלה. האנשים החשובים
שמרו את התשובות לעצמם, ורק
ראש עיריית תל־אביב, מרדכי נמיר, סירב
להיכנע•
הוא צלצל לקול־ישראל ושאל מה קרה,
מדוע לא מצלצלים אליו ,״הכנתי תשובה
לשאלה שלכת,״ הוא אמר ,״ואתם לא מצלצלים
לדעת מה היא.״
כיוון שהוא כבר צלצל לא היה נעים להשיב
את פניו ריקם ונתנו לו לדקלם את
תשובתו. הוא נשא בפניהם נאום של עשרים
דקות על הנושא: הייתי רוצה להתחפש
ליונת־השלום, כדי להביא שלום לעולם.
״זה דבר חשוב:״ בערב אחר צריכה
היתד. להופיע בתכנית הראיונות אלה גפטר
כדי לדבר על אופנה. לפני הופעתה הציג
שמואל שי את הנושא ואמר :״הלבוש הוא
עניין חשוב מאוד, הלבוש מורכב ממכנסיים,
מחולצה׳ מעניבה.״ ״הריצ׳רץ צעק לו
מישהו ,״הריצ׳רץ כן, גם הריצ׳רץ׳ זה
דבר חשוב,״ הודה שמואל שק״ כי בלי ריצ׳־
רץ׳ אין מכנסיים.״ ״הריצ׳רץ׳׳ הריצ׳רץ׳,״
התחיל הקהל לצעוק לו, והוא לא הבין למה
הם מתעקשים כל כי על העניין הזה ,,עד
שלא הסתכל על מכנסיו וראה שהריצ׳רץ׳
שלהם אינו סגור.

ארגונים
ת עלו מ ה
ב״היכל־התיבות ׳

אחד הגופים המיסתוריים ביותר במדינה
היה הגוף שאירגן השבוע את המופע הפומבי
של שר־הבטחון משה דיין ,,מנהיג מק״י משה
סנה והאלוף חיים הרצוג בהיכל התרבות
בתל־אביב.
למרות ששמו של הגוף, הפורום לבירור
בעיות חברה ומדינה, התנוסס מעל מודעות
המיפגש, שהכרטיסים אליו נחטפו שעות
מספר אחרי שהוצאו לשוק, קשה היה לברר
מה טיבו של פורום זה.
כמו פארצות־הכרית. פותר התעלומה
היה לבסוף האיש שפתר הרבה תעלומות
במלחמת ששת־וזימים — האלוף חיים ן וי־ויאן)
הרצוג.
״הפורום,״ הסביר הרצוג ,״היא קבוצת
חברים שהחליטו לפני שנה לייסד משהו
דומה לקונפדנס דה אמבסדר בצרפת ולוורלד
אפייר אסוסיאיישן הקיימת בכל עיירה ב־ארצות־הברית.״
מוסדות
אלה הם מועדונים קהילתיים הדנים
בבעיות מדיניות וחברתיות ומזמינים
אישי ציבור שונים להופיע בפניהם. בין
מייסדי החוג נמנים הד׳^ר דן אבני, ראש הפקולטה
ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת
בר־אילן, הפרופסור אלכס קינן, העתונאים
גבריאל צפרוני ושמואל שגב ,,איש ההסתדרות
ישעיהו אברך וחיים הרצוג עצמו.
הפורום החל את פעילותו בהרצאתו של
משה דיין על וייטנאם, שהתקיימה בהיכל
התרבות. לאחר מכן ערך עוד שתי פגישות
על בעיות כלכלה ועל תפקידי העתונות
במדינה.
למרות שבין חברי הנהלת הפורום בולטים
דווקא אנשי רפ״י, הצהיר השבוע חיים
הרצוג :״אין לפורום שום קשר לרפ״י. איו
לנו הרבה הכנסות והמרצים אינם מקבלים
תשלום. אנו מנסים לשמור בכל מחיר על
הגוון הבלתי־מפלגתי של הפורום.״

1״בהופעות, נעמי פדנטית נורא. היא דורשת
שלמות בכל דבר. אבל בחיים היא
יותר רכה, סולחת.״ .את הדברים הללו אומר
ליאור ייני, התגלית החדשה של הסרט
הסיירים, ובעלה־תלמידה של נעמי פולני.
ליאור ייני הוא תגלית ישראלית חדשה,
אבל באופן אישי הוא בכלל לא כל כך
״אני בטוחה שאני עומדת למות,״ חדש. הוא נולד כבר לפני שלושים ואחת
טוענת פרדריקה סגל, בעלת הדיסקו שנה בקיבוץ אפיקים, הוא הופיע בתיאטרון
טק ,״אני בטוחה שאסון נורא עומד החיפאי ובתיאטרון הקאמרי, הוא חי שנים
רבות בעיר למרות שנשאר קיבוצניק בנשלקרות
לי או לדב, אני לא יודעת למי.״
מתו, הוא התחתן עם זמירה עילם ולמסקנה
הזאת היא הגיעה ביום ההתגרש
ממנה, התחתן לאחר שנה עם נעמי
שישי האחרון, בארבע וחצי לפנות בוקר.
פולני והוליד כבר שני ילדים. בת בת
היא חזרה אז מהדיסקוטק, הגיעה
שלוש וחצי ובן בן שלושה וחצי חודשים.
הביתה וניסתה לפתוח את הדלת. ה״זאת
לא נעמי שדוחפת אותי,״ הוא מסדלת
היתה נעולה. היא ניסתה את כל
ביר את סוד הצלחתו ,״כשאנחנו עובדים
המפתחות. הדלת לא נפתחה. היא פרצה
יחד, היא מדריכה אותי, אבל היא לא דואותה
בכוח ולעיניה נתגלה מחזה מבהיל.
חפת אותי. אני דוחף את עצמי.״
הריצפה היתה מכוסה כולה מכתבים
נעמי אמנם גדולה ממנו בתשע שנים,
וניירות. הבגדים מהארון היו זרוקים
בכל הפינות. הבית היה מלא חזיות, אבל הוא טוען שאין זה משנה לגבי חיי
הנשואים .״הגיל לא משנה כלום, וגם לא
תחתונים, עניבות ושאר דברי־לבוש.
ישנה אף פעם. אנחנו נשואים כבר ארבע ארונות פרדי מיהרה לערוך סקירת
שנים, ואין בינינו שום חיכוכים רציניים.
והתגלה לה שכל התכשיטים שלה אירבים
לעתים, כמו כל זוג, על סתם עניינים.״
נם. הפרוות נעלמו. הפנינים נעלמו.
הם מהווים זוג שקט ונעים. הם גרים להם
חפתי־הכסף של דב, בעלה, נעלמו.
עם החותנת, שמבשלת כשצריך ודואגת לסקירה
נוספת גילתה שאת כל זה
ילדים. נעמי יושבת בערבים בבית וסורגת,
עולל לה פורץ אלמוני, שלקח איתו כל
וכשהם רוצים לבלות, הם הולכים למוזיאון
דבר בעל ערך, מלבד כסף, כי כסף לא
או לאיזו תערוכה.
היה בבית.
הם שונאים דיסקוטקים. נעמי לא היתר,
אז מה הקשר לכל זה ולמוות ז
בדיסקוטק אף פעם בחיים שלה, ליאור הלך
״בהתחלה היתה אצלנו שריפה,״ מספעם
וזה לא מצא חן בעיניו .״זה סותם
בירה פרדי ,״אחר־כך היתה תאונה, עכאת
המוח,״ הוא טוען.
שיו פריצה — ומה נשאר אם לא מוות ז״
הוא לא יגלה אם הוא בוגד בה או לא.

ה מיקר ה הנורא
שאירע לפרדי

אבל הוא מוכן להודות שהיא לא קנאית.
״היא קנאית רק לעבודה שלה, בקשר לשאר
הדברים היא נוחה ומבינה.״
הוא לא נושא איתו טבעת־נשואין, והוא
מודה ש״כל רתק רוצה תמיד להיות נשוי,

הלוצעה שהלבה ברחוב
על אורי זוהר אי־אפשר לדעת מה שהוא
רוצה — אומרים המפיקים והשחקנים
שעובדים איתו. כשחיפש חתיכה לשלושה
ימים וילד, זה לקח לו שבוע לגלות את
׳יהודית פולה. ועכשיו, כשמפיקים את
כל ממזר מלך, נאלצו לחתוך מכל מיני
סצינות את הבחורה הכימעט־קיבוצניקית, הבלונדית,
בעלת הפרצוף הילדותי שאורי
דרש.
פשוט לא היתד, כזאת בנימצא.
אז מה עושה הגורל? הולך לו זוהר ברחוב
ורואה קצינה במדים. בדרך כלל אורי
זוהר לא מסתכל בקצינות, כי הוא עסוק
,מדי בלהסתכל על עצמו. אבל ׳ הפעם זה
זיעזע אותו: היא היתד, סגן־מישנה בלונדית,
שנראתה כמו קיבוצניקית ושהיו לה

— ניחשתם — פנים ילדותיים.
אז עכשיו תמי צפרוני היא הכוכבת
של כל ממזר מלך. תמי׳ ילדה בת 20מגבעתיים,
כבר עזבה את הצבא, ומכירה
אותו עכשיו רק בימי המילואים שלה.
ואורי זוהר מאושר לצידה. בסרט, כמובן.
ליאור וכל נשוי רוצה להיות רווק.״ וכששואלים
אותו מה אומרים האנשים כשרואים אותו
הולך ברחוב עם נעמי, הוא עונה :״האנשים
ברחוב לא שואלים שום דבר כי אנחנו לא
הולכים ברחוב, יש לנו מכונית.״
רפואה שדמה

רו תי

תמי
ה עול ם הז ה 576ז

הזוג המוזר

זו בין מהמה, המנצח הידוע, הגיע ל־לוס־אנג׳לס
ושם הוא מנהל רומן סוער עם
אילנה עדן. בשביל זה נסע כה רחוק.
מי שלא מכיר את רו תי נוי מן, מזכירתו
של ממידה ״ ש לי ט ומלכת נערות־הזוהר
בארץ, יחשוב בוודאי שהיא מצטערת מאוד
על הרומן הזה.
כי בעצם רותי נוימן היתה הישראלית ה־ראשונה
שגילתה את זובין. הוא בא ארצה
בחודש מאי, ניצח על קונצרטים ופגש
אותה.
בהתחלה הס התי,יחסו איש אל רעותו
בעוקצנות, אחר־כן הם הפכו יותר רציניים,
ואומרים שזובין מהטה, שהוא גרוש־מקסים־
פיקח־ואוהב־ישראל התלהב מאוד מהרומן
הישראלי שלו.

כתוצאה מזה נסעה רותי נוימן למזרח
הרחוק, להודו ולסין, וזובין מהמה נסע ל־לוס־אנג׳לס,
ושם, בסופו של דבר, הוא
הכיר את אילנה עדן.
מי שלא מכיר את רותי נוימן חושב שהיא
בוודאי מצטערת טל זה. סי שמכיר אותה
יודע, שאין לה זמן להצטער. היא עסוקה
בימים אלה עם רופא סיציליאני צעיר.
כשרותי נוימן היתה בת שש־עשרה, היא
קיבלה לפתע מחלת־עיניים קשה, שגרמה לה
לעיוורון כמעט מוחלט.
הוריה שלחו אותה לבית־חולים בשוויץ,
ובאותו בית־חולים עבד רופא סיציליאני
חביב.
מיד לאחר שחזר אל רותי מאור־עיניה,
היא הסתכלה סביבה וראתה מי מטפל בה.
היא ראתה אותו, מיד התאהבה בו, וכך קרה
שהוא היה הגבר הראשון בחייה, ואהבתה
הגדולה ביותר עד היום.
היא הבריאה, עזבה את שוויץ, חזרה אר,י

ושכחה על אותה אהבה.
היא התחתנה עם המפיק יואל נוימן,
התגרשה ממנו, ואחרי שהתגרשה, נזכרה
שוב באותו רופא.
היא שלחה לו מכתב וביקשה לדעת מה
שלום,ו. הרופא ענה לה, וסיפר לה מה שלומו•
היא ענתה שוב, הם המשיכו להתכתב,
וההתכתבות הזאת הביאה לביקור הרופא
בארץ.
עכשיו הם מדברים על נשואים.

קולנוע
ה סר ט ה
יו מו
של א לי ל
מה כבר לא נאמר על הזמר־אליל ג׳וני
האלידיי? נאמר עליו כבר הכל, וגם ההיפך
מזה. בכל אופן, עכשיו, כשהוא חזר לעולם
הסרטים, אומרים את כל זה עוד פעם.
הוא עובד בימים אלה משבע בבוקר עד
שבע בערב על בימת ההסרטה, בעיר קטנה
ליד פאריס. המשטרה יזא הרשתה לו לקיים

כשבאים אליו עיתונאים, הוא לא רוצה
לדבר איתם .״תמציאו,״ הוא אומר להם ,״ממילא
אתם ממציאים. ואם אין לכם דמיון,
תחפשו בעיתונים ישנים.
כששואלים אותו איך זה להיות אבא, הוא
אומר שהוא לא יודע .״בבוקר אני קם. הילד
ישן. בלילה אני חוזר מהעבודה. הילד ישן.״
אבל גם זה לא מדאיג אותו.
הוא משחק י עכשיו בסרט מוסיקלי על
מלחמת מועדוני־לילה, ומיד לאחר מכן הוא
עובר לסרט על חייו של ג׳וני האלידיי וכל
נערות הזמר שמסביבו, כולל אולי כמעט׳
ידידתו איריס פרנק.

י שראל קיצוץ בפיצוץ

אין בסרט מלחמה. סרט מלחמה יכול
לתאר את המלחמה מהצד מבלי להראות
אף יריד, אחת. אבל במיקרה כזה אסור לו
להתיימר להציג אותה כמו שהיא.
רואים חייל רץ אל מול טנק. רואים
חיילים רצים תחת אש וזהו. הצופה מחכה
לראות את ההמשך, את החלק הרציני, האמיתי,
של המלחמה כפי שהוא מכיר אותה,
וההמשך לא בא.
נוסף לזה אין בסרט דמויות. הסיפור
מתיימר להציג את חייהם של ארבעה אנשים:
בחור צעיר המבלה בדיסקוטקים ומזלזל במלחמה
עד שהוא מגיע אליה. טייס הסובל מן
העובדה שאינו יכול לטוס יותר, והוא מרפא
את סבלותיו בסיפורי־גבורה דמיוניים שהוא
מספר לעיתונאית זרה חמודה: העיתונאית
עצמה, שבאה לראות את המלחמה ולכתוב
עליה: וביטניק צעיר, המטייל בארץ עם ה־גיטארה
שלו.
כל האנשים הללו אינם אנשים אמיתיים.
רואים אותם רגע או שניים, הם זורקים את
הסיפור שלהם במהירות לא משכנעת ומסתלקים.

פיצוץ
בחצות נעלם. לפני שנה הסריטו
אותו ברעש גדול וכוכבים גדולים. פסקל
פטי קיבלה לכבוד ההסרטה כל מיני היסט־ריקות,
כולם חיכו לראות מה יצא מזה, והסרט
נעלם.
״ספרו בדיחות אבל מה שיש בבימים
אלה התברר מה קרה לו. הוא הוצג סרט מכסה בכל זאת על מה שאין בו. יש
בו מוסיקה. יש בו שחקנים. ובעיקר — יש
בצרפת ולא עורר התפעלות גדולה במיוחד.
רצו להעביר אותו לישראל אבל אז התברר בו במאי טוב שהצליח להתגבר בכישרון
שהוא לא כל כך מתאים לישראל. יש בו על דיאלוגים ועל עלילה פחות טובים.
הבמאי יודע להזכיר בצורה מעוררת התהרצאות
ארוכות על המוביל הארצי, יש בו
פרקי שירה והלל על ישראל, ארץ העבר וה רגשות את הריצה ביום הראשון של העתיד׳
ארצו של כל יהודי באשר הוא שם. מלחמה. את הציפייה של החיילים שיושבים
היה ברור שהקהל הצרפתי יכול עוד איכ בשדה ושרים בפנים מתוחות נרגשות, יחד
שהו להבין דברים כאלה, אבל עם צמד הדודאים, שיר מלחמה שהמילים ההקהל
הישראלי לא ירצה בכלל חוזרות בו הן :״שיבוא! שיבוא!״
רואים את הפצועים הראשונים ואת הלשמוע
על זה.
לכן נתנו את הסרט לבמאי חיילים העומדים לידם חסרי־אונים. מישהו
דויד גרינברג וביקשו ממנו שיע מת מפצעיו והרופא אומר לבריאים :״אל
תתנו להם להירדם. תדברו אליהם, ספרו להם
שה מזה גירסה ישראלית.
דויד גרינברג קיצץ שעה של בדיחות.״ נותנים להם מים, מנסים להקל
ציונות, והכנים במקום זה חצי עליהם.
רואים את המודת. בחור צעיר שנורה בשעה
של פעולה ותנועה.
הוא הכנים מאורעות חזהו׳ רואה ברגעים שלפני מותו את חברתו
אקטואליים — פעולות בים, בין הגלים, את האורות של תל־אביב,
אל־פתח, הרפתקות אנשי את הדיסקוטקים.
צפרדע, חבלות־מוקשים.
הגירסה החדשה היתד, כנראה יותר מת *הודים,
קבלת על הדעת, היא מוצגת עד עכשיו בהצלחה
רבה בקנדה, ובעוד שבועיים היא כושים,
תגיע לקולנוע מקסים בתל־אביב.

כמעט־ידידה פרנק

קו מוני ס טי ם

בבוקר, הילד ישן

סרטים

את ההסרטה בפאריס בטענה שאי־אפשר היה
לשמור שם על הסדר מפניו ומפני מעריציו.
הוא עובד כל היום, וגם כשהוא לא מופיע
בפני המצלמות, הוא לא מאבד את הסבלנות
שלו. הוא יושב בצד, קורא מאמרים בעיתונים
על מסעותיה של אשתו, סילבי ודרטן,
בעולם, ועל המחזרים שלה וחיי־האהבה
שלה. הוא לא מתרגש מזה .״היא עובדת
הרבה,״ הוא מסביר ,״היא עייפה, והחיים המשותפים
בימינו, ביחוד בין שני שחקנים
שכל הזמן נמצאים במקומות שונים, זה די
קשה. יש בינינו גם הבדלי אופי גדולים.
אני בכל אופן ברגע זה מתרכז בעבודה.
היתר לא מעניין אותי.״
וכשעוברות שלוש שעות של הבוקר ועדיין
לא מצלמים אותו, הוא ניגש אל הבמאי
ושואל אותו :״תגיד, אתה חושב שיהיה
לך איזה תפקיד בשבילי?״ אומרים
שיש לו חוש הומור.

המסית (אסתר, תל־אביב; ארצות־הברית)

אי פ ה המלחמה האם תל״אביב כועדת?

המשותף למלחמת־השיחרור ולבעיית הכושים
בארצות־הברית הוא ששניהם נושאים מרתקים,
ושניהם עדיין לא זכו לסרט הראוי
להם.
בהמסית רואים בחור צעיר, חבר באירגון
גזעני, המגיע לעיר דרומית בארצות־הברית,
לאחר קבלת החוק בדבר עירוב־גזעים ב־בתי־ספר.
המסית
מנסה לארגן את אנשי העיר להתנגדות
לחוק. בזמן שקבוצה של תלמידים
כושים צועדת בשקט, מול מבטים עויינים
של כל לבני העיר, לבית־הספר המעורב,
נואם המסית נאומים מזהירים בפני הלבנים
הממורמרים.
הנאומים הם מרתקים. דוגמה נפלאה של
דמגוגיה זולה, שינאה בעזרת מילים כמו:
״יהודים, כושים, קומוניסטים.״ והתלהבות
בעזרת מילים כמו :״אמריקה, הארץ שלנו.

(ארמון־

דויד, תל־אביב; ישראל) פעמים רבות בסרטים
ישראליים ראו את תל־אביב. תמיד היא
התחילה בבניין אל־על ונסתיימה במיגדל־שלום.
קובי
יגר, במאי האם תל-אביב בוערת,

מראה בפעם הראשונה את תל־אביב תל־אביב.
הוא עובר עם המצלמה, ערב המלחמה,
על פני מירפסות אמיתיות של תל־אביב,
איפה שמשחקים קלפים׳ שותים קפה
עם גופיה, משוחחים עם השכנים.
מה שרע בהאם תל-אביב בוערת הוא בעיקר
מה שאין בו. מה שטוב בו הוא מה
שיש בו.

זמר האלידיי
בלילה, הילד ישן

העם האמריקאי.״ הנואם מבצע אותם בצורה
מזהירה.
אבל לאחר מכן נעשה הכל פשוט מדי.
יותר מדי מהר מתגלה הפסיכולוגיה הידועה
שמאחורי פולחן הגזע והמנהיג, המסית הוא,
כמובן, אדם מתוסבך המנסה להתגבר על
תסביכיו בעזרת השפעה על המון שאינו
נשמע לו. ההמון הופך מהר מאוד אלים,
וחוזר בו בתשובה, בצורה דרמטית, זולה.

ללא סוף
בסודנשים (מלן סים, תל־אביב; צרפת)

הסרט מתחיל כך: איש עומד בגשם עם
מטריה. עובד צוזת ההסרטה מודיע :״בסוד
נשים, מערכה ראשונה.״
שני אנשים קופצים מול המצלמה ומתחילים
להתווכח. האחד אומר :״מה פתאום
בסוד נשים? איזה מין שם זה?״ השני אומר:
״אז אולי נקרא לזה בסוד נשים במריאג־בד?״
הראשון אומר :״לא, זה סרט שלא
הלך. לא כדאי.״ השני מציע :״אז אולי נקרא
לזה בסוד נשים בשרבורג?״ ואז האיש
שעומד עם המטריה מתעצבן ומתחיל לצעוק:
״אולי תצלמו כבר? אתם לא רואים שאני
נרטב כאן בגשם?״
לא כל הקטעים הם כל כך מבריקים. יש
הרבה קטעים שהם ההיפך מזה. הבמאי ללוש
רוצה להראות בסרט, אותו עשה זמן רב
לפני גבר ואשה, את הצד השני של האשה.
הוא מראה נשים יולדות, אשה שעושה לעצמה
ניתוח פלסטי, נשים במכון ליופי,
נשים זונות, נשים נבגדות, נשים סטריפטי־זאיות.
וכל הזמן מלוזה את כל זה קריינות
זולה ומתחסדת.
זוהי תערובת של קטעים. חלקם סיפורים
קטנים, אפיזודות, חלקם חצי דוקומנטריים.
לפעמים הם מעניינים. למשל, כשרואים
תצוגת־אופנה במבט מחדר־ההלבשה. הדוגמניות
מתפשטות ומתלבשות, מתפשטות ומתלבשות,
ללא הרף, ללא סוף.

*811 וו! א<8ן ןן*ו*י1*8ו*#*#מ

וין

18:1

^ £888£819 1 1 13

28 88 * 88 8 88 8 98. <81* 8

1 8 8 **1

ד * 11105 11118 $8 $

8 8 1 $ 8

אמנות גיסוי
י שראלי

תיאטרזן

סיפוראוריה (בימת השחקנים ; מחזאי:
בנימין גלאי ; בימוי: עודד קוטלר ;
חפאורה ותלבושות: גילה שקין ; עם איצקו
רחמימוב, מיכאל כפיר, אמנון נזסקין, לבנה
פינקלשמיין, הילל נאמן).

טוב שתיאטרון ישראלי העלה את יצירתו
של בנימין גלאי — כי הדבר שימש נחמה
למחזאי, אשר סבל בעבר קשות מביקורת
עויינת ויחס של זילזול מאנשי־תיאטרון.
אולם אם לשפוט את ערכו הסיגולי של
אוסף הקטעים, האימפרוביזציות, ומעל לכל
— מישחקי־הלשון שהועלו בבימת השחקנים
בכישרון־מה, בשם סיפור אוריה — צדקה,
במידה מרובה, הביקורת העויינת דווקא.
כי סיפור אוריה אינו מצטרף למחזה, ואף
אינו מגיע למימדים של חיזיון ניסויי מלא.
זהו, פשוט, הצבר אחד גדול של קונצים —
מהם מוצלחים, ומהם מוצלחים פחות.
פארסה גסה. כל זה אפשר היה
לסבול, על רקע סיפורם המקביל של אוריה
התנכ׳׳י, ושל עמיתו מן האימפריה ד,אצ־

הדים נלהבים, מצייר בדרך כלל נופים בקומפוזיציות
רבות־עצמה בצבעי־שמן. כשהגיעה
אליו הידיעה על מותו של חברו,
נטל עט והחל ברישום בהשפעת רגשות
הכאב שהציפו אותו.
מאז הוא לא הפסיק. כשהשלים את הרישום
הראשון, החל מיד ברישום שני 30 .
הרישומים שהשלים עד כה מצטרפים לפסיפס
רב־רושם של חוויות ממאורעות מלחמת
ששודד,ימים.
חלק מרישומיו של אורן מנציחים הבעות
פניהם של לוחמים וחלקם נוטה יותר לצד
הגראפי עם נושאים סימליים. אולם האלמנט
העיקרי בהם אינו דווקא הצד האנושי אלא
קומפוזיציות של כלים, מכונות ופריטי כלי-
מלחמה.
פרט מאלף: בכל הרישומים אין אף
רישום של גוויה או פצוע.

ה חבר הצעיר השגעון האחרון בקרב אספני הציורים
בארץ הם הקולאג׳ים של יעקב גינצבורג.
אפילו התיירים מחו״ל, הבאים לארץ עב
רשימות מוכנות של ציירים ידועים כארדון,

ה רני חחהחט !

״אחרי!״ מאה אורן
כלים, מכונות ופריטי כלי־מלחמה

טקית, שחי באמריקה המרכזית לפני הכיבוש
הספרדי.
בכל זאת עשה צוות בימת השחקנים עבודה
נאה. קוטלר ביים כל צ׳יזבאט וסקץ׳
כאילו היו הצגה שלמה ; ואלה בקהל האוהבים
פארסה גסה במקצת יבואו על
סיפוקם.
תגלית הערב היא, ללא ספק, תיפאורתה
של גילה שקין, המשחקת יותר מן השחקנים
עצמם. הגורמים והמרכיבים של הקיר
המצוייר והחלק יוצאים, זזים, הופכים
מדרגות, מנורות, חצים וכס־מלכות ; ועושים
כל דבר אפשרי על הבמה — מלבד
לשרוק ולרקוד הורה.
אך אם מוציאים את ניצוצי־הגאוניות החזותיים
של שקין מן החשבון, ניתן לסכם
את הערב כניסוי תיאטרוני בקנה־מידה ישראלי.
וזה אומר את הכל.

ציור
א חי
הכ אב
בית צבי ברמת־גן נקרא על שמו של צבי
קליר, בן העיר, שנפל במלחמת־העצמאות.
הרוח החיה בפעילות התרבותית והאמנותית
סביב בית זה היה משך זמן רב עורך־הדין
משד( ,״מוש״) חביב, שהיה ידידו של קליר.
מוש חביב עצמו נפל במלחמת ששת־הימים
ברמה הסורית. ובימים הקרובים
תפתח בבית צבי תערוכה לזכרו. הציורים
שיוצגו בה יהיו מעשה ידיו של ידידו הטוב
של מוש, הצייר אברהם אורן.
פסיפס. אורן ,45 ,צייר בשל שאחרי
שנים רבות בהם עסק בציור כתחביב הציג
לא מצבר תערוכת יחיד ראשונה שעוררה
ה עול ם הז ה 1576

רובין, ינקו או מוקדי — שכדאי לרכוש את
תמונותיהם, נעצרים נפעמים מול הקולאג׳יס
של גינצבורג, התלויים עתה בגלריה גרא
ביפו העתיקה, כשהם בטוחים כי גילו כוכב
חדש.
כשהם פוגשים את דמותו הנערית של
הצייר עצמו, הם משוכנעים שהם הראשונים
שגילו אותו. הם אינם יודעים כי גינצבורג
בן ד,־ 23 הוא החבר הצעיר ביותר באגודת
הציירים הישראלית( .בבדיקה בין רשימות
חברי אגודות הציירים ברחבי העולם הסתבר
כי הוא הצייר הצעיר ביותר שהתקבל לאיזו
אגודת ציירים שהיא בעולם).
יש משהו בקולאג׳ים של גינצבורג המפעים
כל צופה. סגנון הקולאג׳ עצמו —
בו מהוות תמונות מצולמות את אחד האלמנטים
של הציור הצבעוני — אינו חדש.
אולם גינצבורג הוא הצייר הראשון בארץ
שהצליח להגיע בסגנון זה להישגים אמנותיים
נכבדים.
גינצבורג אינו משאיר את התמונות כמו
שהן בתוך ציוריו. הוא קורע אותן, מדביקן
מחדש ומבסס עליהן ציורים עשירי־צבעים
שחמרים פלסטיים משמשים להם כפקטורות.
גינצבורג, יליד קזאחסטן, עלה לארץ לפני
10 שנים. סבו מצד אביו הוא אחד־העם
(ששמו הלא־ספרותי היה אשר גינצבורג) ואילו
אבי זקנו מצד אמו הוא המרשל הסובייטי
ז׳וקוב — עובדה שחייבה אותו
להתגייר בגיל .17
הוא מצייר מגיל , 14 סיים את המכון ל•
אמנות בבת־ים, וזכה כבר בגיל 17 להתחיל
באיסוף פרסים ישראליים ובינלאומיים הניתנים
בדרך כלל רק לציירים ותיקים.
ומקולאג׳ים בנושא היודאיקה, עת שילב בציוריו
מילים של ספרי תורה עתיקים, עבר
לתמונות של כריסטין קילר, היפיס ונושאים
ממלחמת ששת־הימים.

אל תצבע את פנים המקרר כי אין צורך בכן. טמבור־ספריי
נועד לצביעת פגמים קטנים בצבע של המקרר
בבית, האופנים של הילד, העגלה של התינוק, מכונת
הכביסה של הגברת או פגמי צבע של מכוניתך.
טמבור־ספריי באחד־עשר גוונים נפלאים יתקן את
כל פגם.
הפגמים ללא רבב. טמבור־ספריי מכסה
לנוי והידור:

מבור
ור ושמור

גזור ושמור

קנניםב 1 1 7
״מילתה קליטה״ ( 1963 מדד )132.6

ו״מילווה בטחון 1967 1961 1962 1964 חובה 62

— ס/ס 1 03

— ס/ס 1 05
— ס/ס 80

בטחון פרסים— 1 750/0
פועלים רג/ 0 — .ס 1 6 0
עממי 55/49״ 8 5
מיוחד — 54ס/ס 70

כתוקן* ע ד ( 20.11.67רקעםהצגת מו דעה זו ) !
התשלום במקום!
״ בנלי ״ ,ת ל ־ א בי ב, ד חו סהרצל ,7טלפון 5 32 59
(חנות לחזית, על־יד ״תחנת־רוטשילד״ ,אוטובוס מספר )1
פתוח מ־ 7.30 בבוקר עד 6.30 בערב, בלי הפסקה

את התעודות הנ״ל אפשר גם לשלוח
בדאר רשום -התמורה תשלח מיד !
ור ושמור

גזור ושמור

שנוי כתובת
מגוי המבקש לשגות את כתיבתו מתבקש
להודיע על בך שבועיים מראש, על״מגת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

במדינה
דרכי־אדם
האיש
ב ת חנ ת־ הביניים

אויה

21 ביולי — 21 באוגוסט

עכשיו הרגע להתאפק, במה שנוגע למין השגר.
בכלל, לא כדאי להיחפז. זהו חודש
לא רע — אבל השבוע כדאי לתכנן יותר
ולבצע הרבה פחות. קריאה טלפונית דחופה
עשוייה לסבך אותך בעניין לא נעים של
רכילות. תקשיבי. אל תפטפטי. קנייה קטנה
מוכיחה עצמה ככדאית, מעל לכל הצפוי.
יום ב׳ — הוא יום טוב לעשיית עסקים,

זניס ס-ס

19 בפברואר — 20במרס
אל תתן למצב־הרוח העכור לקלקל לן
את סוף השבוע ואת תחילת השבוע הבא.
עלייה בשכר, או אולי הכנסה צדדית
נוספת. את הבעייה שלך תפתור
עם קצת זהירות והרבה חושים. בקשר
אליו, לא בדאי, לך לעשות בעיות: אם
זה האיש לו ציפית, הוא יוכיח את זה
מהר מאוד, החודש, ולא תוכלי לקלקל
את הרומאן, אפילו אם את רוצה בכך.

סלה |9ץ ץ6

21 במארס — 20 באפריל

סוף־סוף ישאו חלק ממאמציך פרי — אבל
עם התחלת ההצלחה, באים סיבוכים חדשים,
כולל אישיים, להם לא ציפית כלל. תן דחיסה
רצינית לאדם יקר, או לאדם שהיה קרוב
לך מאוד בעבר. הוא זקוק לזד״ גם אם לא
יפנה אליך. תן לגאוות האחרים מקום כמו
לגאוזתך. בסופו של דבר זה ישתלם לך.

הלביאות מוצאות את השלוזד, בקשרים עם
ידידיהן, אהוביהן, ובני־המשפחה הרחוקים
שלהן. ההצלחה תאיר לך פנים, בן־אריות —
אבל אתה צריך לדעת שהיא הצלחת־אמת.
אל חשש: זהו שבוע של מעשים טובים.
יום ה׳ ויום ו׳ נועדו לאהבה רומנטית,
עבורכם. קנו משהו קטן וסימפטי — ותראו
את התוצאות החיוביות על בני זוגכם.

11*1 91101
22 באוגוסט — 22 בספטמבר
אם א ת נשואה — תשמעי, אולי, מפי
הרופא בשורה מתוקה ומשמחת. אם
את לא נשואה — תהיה זו בשורה לא
כל־כך טובה. בן־בתולה — אתה מחפש
אופקים חדשים, בחייך האישיים. אתה
עשוי גם למצוא אותם, אבל לך לאט1
רומא לא נבנתה ביום אחד, ואהבה אין
לבנות בהחלטה מעשית ועקרונית. עיס־קה
כדאית עלולה להופיע ביום ד׳ השבוע.
אבל היזהר שלא תחמיץ אותה.

23בספטמבר — 22ב או ק טו ב ר
הנה היא! ביום ד׳ תכיר אותה. אז התכונן
— כי זו יכולה להיות הפגישה הגורלית,
וזה יכול גם להיות היום עליו
תתחרט כל השנה. שמרי על לשונך, למען
השם! את צריכה לעשות עליו רושם טוב,
ולא לתת למשפחתך יותר מדי עילות לכעוס
עלייך. גם כך יש לך בעיות. אבל הסיכום
הכולל של השבוע, בני־מאזניים, הוא חיובי.

עקת |כב<-
21ב אפריל — 20ב מ אי
חזרת למסלול ז בא לך פיצוי ! סוף־סוף
תמצא בקירבתה את החום ואת השלווה
שלא הכרת מזמן. אבל אי־השקט הנפשי
שלך — בעובריך. אתה עשוי להחמיץ
הזדמנויות אחרות, משום שאתה מתרכז
באחת. ברומנטיקה אתה חזק, השבוע,
מן הרגיל. את, בת־שור, עשוייה אפילו
להכיר בן־זוג פוטנציאלי כדי לקשור א ת
גורלך בגורלו — בשום ד׳ או ה׳ הקרוב.

מאוחיס

הכסף זורם, לא כמו מים, אבל זורם. נצל
אותו בצורה המתאימה ביותר — ולא תת־חרם
שאתה, הפעם, מתכנן ומבצע כאחד. אח
המריבה עם ידידך, תצטרכי לתקן על אף
גאוזתך הנפגמת. אם יש לך צרות עם הבום,
זה לא ישתפר, השבוע. להיפך — היי זהירה
נורא. גם אם את לא אשמה כל כך.

סוווו

22 באוקטובר — 22 בנובמבר
אתה, הדוקר בלשונך, תמצא עצמך דקור
על־ידי לשונה החדה — ותגלה, לתדה־מתך,
שזה מוצא חן בעיניך. יום ה׳ הוא
יומכם. נצלו אותו היטב, אם כי שום
דבר לא יכול לקחת ממך, השבוע, את
גורלך הטוב. גם הכסף עולה בקופה, גם או הבריאות משתפרת, ואשר לאהבה
נכון יותר לאהבים — זהו שבוע אידי־אלי.
אז מה את מתלוננת ומצוברחת,
דווקא עכשיו, כשמצפה לך שבוע טוב ז

21 במאי — 20 ביוני

התוכנן למסע המיוחל ור,מתוכנן. יום ה׳
תיסעי — או לפחות תשמעי על ודאות הנסיעה
הקרובה. בעיות עם ילדים. אולי כדאי
שיעברו בדיקה רפואית שיגרתית? מריבה
או סיכסוך עם האהוב, בעיקבות אי־הבנה.
צריך ללבן דברים כאלה, לא כן? אחרת הם
מסתבכים ומסתבכים. אבל זה, וגם העניינים
הרפואיים, הם קצרי־טודח. שיפור הוא עניין
של זמן קצר בלבד. אין צורך לדאוג.

21 ביוני — 20 ביו לי
לא. הפעם אל תתני לעסקים של האחרים
לקבוע בשבילך. היי — עד כמה שזה
נשמע מצחיק — תקיפה ומתוכננת.
זה חיוני לגמרי. בן־סרטן יכול לזכות
ברווחים רציניים, אם הוא מוצא את
הכוח להחליט כן או לא. יום ו׳ נועד
עבורך לטיול או לנסיעת״בילויים. אז
אולי תעשי משהו בנידון ז קרובה תגרום
לך עוגמת נפש עמוקה, דווקא השבוע.

משה ארידון מכיר את בית־המשפט התל־אביבי
לא מהיום. הוא עוד זוכר אותו עת
שכן בבניין הישן בדרום העיר. שם נשפט
פעמים רבות על התפרצויות, גניבות קטנות
ותגרות בבתי־קפה.
עבור מעשיו אלה שילם תמיד מחיר מלא,
עד שיום אחד נמאס לו לשחק בחתול ועכבר
עם המשטרה והוא החליט לשחק בברנשים
וחתיכות.
הוא עבר לבריכת־שחייה, שם עבד עונה
שלמה, חילק כסאות נוח לכולם כדי שישבו
נוח ורק כשהסתיימה העונה נאלץ לחפש
לעצמו עיסוק חדש.
נקמה. ארידון החליט להיכנס לעסקים.
ידיד טוב, בעל דוכן למימכר סחורות ימאים
הציע לו שיקח את כל חסכונותיו, שהסתכמו
באלף לירות, יסע לחיפה ויקנה סחורות
מאונייה שעמדה להגיע.
ארידון קיבל את ההצעה, רק כשהוא הגיע
לחיפה האונייה לא הגיעה. הידיד הטוב
החליט לנחם אותו, הזמין אותו למשחק
קלפים אצל מכר חיפאי.
התוצאה היתד. שבסוף הערב עברו אלף
הלירות של ארידון אל הידידים שלו• הוא
צעק חמס, טען כי הקלפים היו מסומנים,
אך זה לא עזר לו.
כמחווה של נדיבות הסכימו השניים לתת
לו סכום קטן כדי שיוכל לשוב לתל־אביב,
אך זה לא היד, מספיק בשביל להתחיל בעסק
החדש.
סיפור המעשה עשה לו כנפיים וכל פעם
שארידון היה עובר ליד דוכני מוכרי סחורות
הימאים היו הדוב נאים מלגלגים עליו.
זד, היה כבר יותר מדי בשבילו וערב אחד
החליט על נקמה. הוא פרץ כמה דוכנים אבל
שוב היתה התוצאה אחרת מאשר לד, ציפה
ארידון.
הפעם הוא נפגש עם החוק שיוצג, בשלב
הסופי, על־ידי שופט השלום יוסף קרטוני,
שפסק לו שנתיים מאסר.
עתה כבר כלו כל הקיצין לארידון והוא
פנה אל השופט בשאלה גורלית :״כבוד
השופט, האם זאת היא התחנה האחרונה
בחיי?״
בפי השופט היתד, הבשורה הטובה הראשונה
לה האזין ארידון מזה זמן רב.
אמר השופט :״לא זו תחנת־ביניים !״

את יבולה להיות, השבוע, החלטית ולזבות
מן ההפקר — או נדיבה, ולזכות
מן הנדיבות של אלה ששוחרים לך טוב
בלאו הכי. האם תדעי להבחין בין אלה
לאלה ז יום ד׳ — עיסקה רצינית, אבל
מסוכנת. תן לחוש־הביקורת הקר והמחושב
שלך לפעול, הפעם, בלי מעצורים
מוסריים. ואם החלטת י -קפוץ! בין
אם המדובר הוא בביזנס או באהבה.

כי בעלת הוצאות מנופחות. מלכיאל הכנים
כל מיני כיבודים, בילויים והוצאות אישיות
תחת הסעיף. אירוח״ ,שילם לגיזברית
משכורת מנופחת של 900—800 לירות.
אולם גם מן העודף ניכה מלכיאל — כפי
שהסתבר מן המאזן המופקד אצל רואי החשבון
— סכום של 8,385.86 לירות —
.עמלות״.
עתה נותרו בקושי 1500 לירות מילגות
— מחוך יותר מ־ 31 אלף לירות שנאספו
אצל תורמים תמימים.
עסקים אישיים. מי שחושב שמלכיאל
שילם מילגה זעומה זאת — אינו אלא
טועה.
מאוחר יותר, כאשר הובא לבית־משפט
בפני השופט התל־אביבי ד״ר יוסף כהן־
מגורי, הודה אורי מלכיאל־כליף :״לא חילקנו
כלום כיוון שעדיין לא היו לנו הכספים
הדרושים.״
לא כל־כך מעניינת העובדה שמלכיאל
השתמש בקרן לשם כיסוי הוצאות פרטיות
כפי שמאלפת מהות הוצאותיו אלו.
כך, מלשל, הופיע אותו מספר טלפון
בטפסיו האישיים והמסחריים — ובטפסי־המכתבים
הרשמיים של קרן ש״ח.
עסקיו המסחריים והאישיים של אורי־נורי,
באותו פרק זמן, היו מכירת לבני־נשים
ואמצעי־מניעה לגברים•
קנס של לירה. גם משרד אחד שימש
לנורי כליף ולקרן — משרד שנרכש מכספי
תרומות ושעלו־ 7,500 ,לירות דמי־מפתח.
ברור שכל הבועה היתר. חייבת להתפוצץ.
הדבר אירע כאשר התעורר חשד אצל חלק
מן התורמים, שהגישו תלונה לפרקליטות
המחוז.
התוצאה: אורי מלכיאל וחבריו לוועד ה-
אגודה הועמדו למשפט. והשופט כהן־מגורי
קנס את מלכיאל באלפיים לירות והעניש גם
את חברי הוועד.
האגודה עצמה נידונה לקנס סימלי של
לירד, אחת.
אלא שכל העונשים הללו, והביזיון ש־

ה 1נא 1ת
המיוא ש המסתדד בינואר 1962 היה עדיין נורי כליף מיואש.
הוא ישב בדירתו שבטירת־הכרמל וכתב
מכתב־תחנונים לאלהים הטוב, בו הסביר:
.כל בעיות העולם ירדו עלי אין לי למי
לדבר, בודד אני ...אני חייב לשלם כספים
ואין מאיפה.״
אם כי המכתב האלוהי לא נשלח — רואה
אדוני כליות ולב, ולכן אין פלא שלנורי
כליף באה השראה מגבוה.
יום אחד, בתחילת ,1964 קם, עזב את
טירת־הכרמל, עבר לתל־אביב, שינה את שמו
לאורי מלכיאל, והפך לעסקן ציבורי.
פעולה מבורכת. עסקיו הציבוריים
הכניסו לאורי מלכיאל רווחים פרטיים ונאים
ביותר.
הוא החל בכך שפתח משרד ׳ותלה שלט
הנושא את הכתובת ברית יוצאי נזיזרח
בישראל.
ואומנם, אגודה נשם זה הוקמה, כש־מלכיאל
משמש יו״ר ומטרתה המוצהרת של
האגודה לספק מילגות וחינוך גבוה לבני
עדות המיזרח,
לשם כך גייס מלכיאל שתי תרומות מצד
שני בנקים, בסך 1500 לירות. מצוייר בגיבוי
זה, הדפים עשרות פנקסי־קבלות, שכר
מתרימים, הבטיח להם 30,20 ואף 40 אחוז
מן התרומה — והחל בפעולתו.
היתד, זו פעולה מבורכת — עבור חברי
האגודה. מאזן האגודה* לשנת !964—65
הראה הכנסות של — 31,646 לירות —
והוצאות של 20,211 לירות ו־ 86 אגורות.
לכאורה — פעולה רגילה של התרמה, אם
• ששינתה את שמה, לדרישת תורמים
בלתי־מזרחייס, לש״ח — ,שוחרי חינוך.

בלי ף־ מלכי אל
הבועה חיתה חייבת להתפוצץ
נגרם לו, לא הפחיתו מהתלהבותו העיסקית
של אורי מלכיאל.
ממש ביום גזר־הדין התפרסמו בעתונות־הערב
מודעות ביקוש של משרד התיווך
מלכיאל.
נורי־אורי פשוט החליף את מהות עסקיו.
מקרן פילאנטרופית הפך למתזדך בשכר.

החי
• שיווי מישקל. במנרה, בגליל העליון,
ציפו חברי המשק לעתיד מעניין ביותר
אחר שמשך 15 לידות רצופות נולדו בזו
אחר זו 15 בנות, נרגעו כאשר בחודשיים
האחרונים נולדו בארבע הלידות האחרונות
חמישה בנים זכרים (כולל זוג תאומים).
• האותיות הקטנות. בירושלים גילה
מבקר המדינה כי פקיד האוצר, שנתבקש
לאשר אשראי לחברת ספנות לשם
רכישת שלוש ספינות ומנוע לספינה רביעית׳
נחפז בקריאת הבקשה, אישר לחברה
אשראי לרכישת ארבע ספינות.
• חופש הפולחן. בירושלים התברר
כי מיסיונרים נוצריים שהביאו ילדים יהודיים,
בטיול מאורגן, לכותל המערבי, המשיכו
לאחר מכן, עם הילדים, לכנסיית־המולד
בבית־לחס, בה הסבירו את יתרונות הנצרות.
ה עו ל ם הז ה 1576

ד 1״ הלב 1ה ר
״טוב ששר־העבודה מסר כאן הודעה על מצב התעסוקה, פי בזה הוא
סיפק תעסוקה לכנסת,״ אמר אחד הח״כים.
ואכן -בשבוע שעבר פעלה הכנסת ״על ריק״ .הובא כפניה רק חוק
וזה לא הגיע כלל לדיון, מפני ששר־המשפטים איחר
חדש אחד
בעשרים דקות. בגלל סעי!* ״סתימת הפה״ לא הובאו לדיון אלא שלוש
הצעות לסדר־היום, שהועברו בולן לוועדה( .הצבענו נגד ההצעה לדון

כפרשת להקת ברמון, שלא רצתה לאכול כשר. מה זה נוגע לכנסת?)
בשלוש ישיבות המליאה נבחו כין 12ל* 25ח״כים. גם לי היה קשה
להחזיק מעמד במשך בל הישיבות, בי הוויכוח על ענייני התעסוקה היה
חסר עניין. הוא נועד, כעיקר, לספק לח״כים מן הספסלים האחרונים,
את האפשרות לדבר קצת. השתמשנו בהזדמנות זו להגיב על במה תופעות
מפוקפקות בצמרת המדינה. להלן מובא הנאום המלא בעניין זה :

!111צ ,0
כבוד היושבודואש, כנסת נכבדה.

היה נעים לשמוע נאום של שר־העבודה
דווקא על ענייני־עכודה.
משום ששר־העבודה — כמו הרבה שרים אחרים בממשלה
— מפנק אותנו לאחרונה בנאומים, אבל למרבה הצער
לא כולם מוקדשים לענייני־עבודה דווקא.

ואני מרשה לעצמי לומר שאני רואה כעין
רעה, או שומע כאוזן רעה, את ההתחרות בין
שרי־הממשלה, בנאומים ובהכרזות, על כתר
הקיצוניות, על כתר מלך הניצים בממשלה.
אבל אם כבר זכינו לשר־עבודה המרבה לחשוב על ענייני־חוץ־ובטחון,
חבל שהוא לא קשר היום את ענייני־העבודה
לעניינים המדיניים. והרי לנאום של שר־העבודה היום לא
היה שום קשר עם המצב שנוצר מאז המלחמה. אפשר היה
לנאום את אותו הנאום גם לולא היתה המלחמה, לולא היו
תוצאות המלחמה חלק כל־כו חשוב של מציאותנו.

להלכה. אנחנו יודעים שענייני־העבודה הם בידי משרד־העבודה,
ולא חשוב אם פקיד משרד־העבודה לובש מדים
של קצין־מימשל או לא.
אני חושב שמן הרצוי היה שלפחות בדברי־התשובה שלו
יסביר לנו השר מה קורה שם מבחינת התעסוקה, מבחינת
עבודות יזומות׳.

עט חצי שנה מאז המלחמה, ולאזרחים של
השטח הזה אין אזרחות, אין תושבות, ואין
להם בכלל זכויות אזרחיות.
אליעזר שוסטק (המרכז החופשי) :אבל דווקא
לישכת העבודה של שירות התעסוקה של מדינת
ישראל קיימת שם.
אורי אכנרי: לא אמרתי שלא. הבעתי רק
מישאלח ששר־העבודה ילמדנו, בדברי־תשובתו, מה
נעשה שם, כיוון שלא עשה זאת בסקירתו המעניינת.
בסקירתו לא סיפח שר־העבודה עדיין את ירושלים
למדינת־ישראל. החלק הזה לא נזכר כלל בנאומו.

איזה אחוז מן המובטלים זוכה לעבודה יזומה?
האם התשלום עכור עבודה יזומה בשטחים
המוחזקים תואם את התשלום בישראל?
נידמה לי שלא. נידמה לי שבגדה המערבית התשלום הוא
בערך חצי, או אולי קצת למעלה מחצי. כאשר הייתי בעזה,
ברצועה ובאל־עריש, שמעתי על תשלום של שלוש לירות

מנחם ידיד

יישוב הפליטים: הדרך לחיסול המיתון

שר־העבודה דיבר היום על הצורך בעבודות ציבוריות.
כולנו מבינים שאין מנוס מכך. הוא הפליג בתקווה שהתקציב
לענייני־פיתוח, לעבודות ציבוריות, לא יפול בשנה הבאה מן
התקציב בשנה השוטפת.

מדוע לא יפליג שר־העכודה כמחשבות יותר
מרחיקות־לכת, וינסה לשלב, למשל, כבעייות
האלה את יישוב הפליטים?
הנה לפנינו אפשרות של פרוייקט ציבורי עצום מבחינה
כלכלית, שלא לדבר כלל על ההשלכות המדיניות.
הכסף הדרוש לכך מצוי, לפי מיטב הבנתי, והוא לא
יבוא ממקורות פנימיים.

אילו היתה ממשלת ישראל באה היום עם
פרוייקט מרשים וגדול להתחלת יישוב הפליטים
כארץ־ישראל -אין שמץ של ספק שהיו
נמצאות לרד קרנות בינלאומיות גדולות.
אני מרשה לעצמי להסתמך כאן על דובר של המערך,
חבר־הכנסת חיים צדוק, שאישר זאת בדבריו בשבוע שעבר.
מזה הרבה שנים אנחנו יודעים שכל גורם ישראלי, שיבוא
ליישב את בעיית הפליטים, ימצא בעולם כל סכום־כסף לכך.
כאשר אמרנו זאת לפני המלחמה, בשעה שהנתונים היו
שונים לגמרי — עורר הדבר התנגדות מובנת, טבעית. אבל
היום, כאשר ניתן לגשת לפיתרון הבעייה הזאת בשטחים
המוחזקים, אני תמה ושואל: מי בכלל יתנגד לכך?

הרי אף הדוגלים בסיפוח השטחים, מכריזים
השכם והערב שהם רוצים ליישב כשטחים
אלה את הפליטים. על אחת כמה וכמה אנשים
כמונו, הדוגלים בהקמת פלסטין ובפדרציה.
שר־העכודה יגאל אלון נ הצטרפת ל״ני־צים״?

אורי
אבנרי :

לדעתי זוהי תוכנית השלום בהא־

הידיעה היום.

מי בכלל יכול להתנגד לתוכנית יישוב הפליטים? למה
אין הממשלה ניגשת לזה מייד? למה היא נסוגה מן הרמזים
שהשמיעה בכיוון זה בשבועות הראשונים אחרי המלחמה?

איזה הסבר יבול להיות לזה, מלבד הכוונה
להביא את הערכים לידי הגירה? דהיינו: לא
רק סיפוח, בי אס סיפוח שטחים מעוטי-אוכלו־סין
כבל האפשר, בניגוד להצהרות הפומביות
של התומכים בסיפוח!
מי שאינו דוגל בפיתרון הזה — פיתרון שלילי לחלוטין
מכל הבחינות — מוכרח לראות את האפשרויות הכלכליות
העצומות הגלומות בתוכנית להתחלת יישוב הפליטים.

זה ייבוא הון עצום, זו תעסוקה עצומה ויצי
רת תשתית, זה מנוף עצום לפתרון פוליטי של
בעיית ארץ־ישראל ככל כיוון שהוא.
ובכן, מדוע אין הדבר מתבצע, מדוע אינו נמצא בתיכנון
ממשי? מדוע אין אפילו רמז לכך בנאום פרוגרמטי כמו זה
של שר־העבודה היום?

מה קורה בשטחים המוחזקים
ומכאן לבעיית העבודה בשטחים המוחזקים.
אני תמה מדוע לא היה אף רמז בעניין זה בנאומו של
שר־העבודה היום.
נכון שלהלכה אין שר־העבודה אחראי למה שקורה בשטחים
המוחזקים. זה עניין של המימשל הצבאי. אבל זה רק

אורי אכנרי: למה לן לענות בשם אחרים?
אני מאמין לך שאתה מומחה, אבל השר מומחה
גזול ממן.
שר־העכודה יגאל אלון: בסיכומי כוחהעבודה
הנוסף, הזכרתי את 14,000 אנשי ירושלים
המזרחית, שנצטרפו לכוח־העבודה הישראלי.
אורי אבנרי: נכון, הזכרת לי. אבל לא אמרת
מה קורה איתס.
ויקטור שס״טוב (מפ״ם) :כדאי לציין כאן ש לאזרחי
העיר העתיקה הוענקו תעודות־זהות.
אורי אבנרי: אכן, אבל איזו זכות מעניק להם
הדבר? אני רוצה לשאול אותן, חבר־הכנסת שס־טוב,
כנציג מפלגה השותפת בממשלה: מדוע לא הונח על
שולחן הכנסת חוק כלשהו המסדיר את מעמדם של
תושבי ירושלים המזרחית?
יי ק טו רשם ־ טו ב (מפ״ם) :אני לא רוצה להתווכח
איתן על נקודה זו. אני רק מציין עובדה.
אליעזר שוסטק (המרכז החופשי) :דרוש זאת
בשביל אנשי שכם, לא בשביל אנשי ירושלים!
אורי אבנרי: זאת אתה דורש.

באמצע הדרך -בין מה למה?
אשר למצב הכלכלי הכללי, לצערי אין אני שותף לאופטימיות
של שר־העבודה. אני יכול להבין שיצירת אופטימיות
היא היום פעולה כלכלית, מפני שדרושה קצת אופטימיות
במשק כדי להזיז את הגלגלים שנעצרו בגלל המיתון,
והדבר לא קל.

ארגן (נגגז אלג ף בגל ג א טז מ ל)
ליום. נידמה לי שקלטתי רמז למחשבה שמוטב שבעזה לא
יהיה המצב יותר מדי טוב, כדי שאפשר יהיה לשכנע את
הערבים שם להגר לחו״ל. הייתי מבקש לשמוע קצת פרטים
על הנושא הזה מפי שר־העבודה.
ברצוני להציע, ושוב מבלי להיכנס היום לוויכוח בין
רעיון הפדרציה לבין פיתרונות אחרים, כי מה שלא יהיה
הפיתרון המוצע, כדאי להחיל את הוראות חוק שירות
התעסוקה על השטחים המוחזקים, באמצעות צודים של המושלים
הצבאיים.

הרבה יותר קשה להשחיל את החוט כחזרה
לקוף המחט, מכפי שהיה להוציאו. את הדבר
הזה ככר למדנו.
אבל לגבי בסיס האופטימיות הזאת אני קצת מסופק.
שר־העבודה אמר :״אנחנו באמצע הדרך.״ אכן, ניסוח קולע.

אנחנו נמצאים כדיוק באמצע הדרף -כין
הבחירות של 1965 לבין הבחירות של .1969
משמע, אנחנו נמצאים בדיוק באמצע הדרך־
כין המיתון שהתחיל למחרת הבחירות וכין
המיתון שיתחיל למחרת הבחירות הכאות.

בי למה יהיה הבדל? מי שדוגל כמוני, כמדינה
פלסטינית, מעוניין ליצור שם את האווירה
הידידותית הדרושה לשם בינון פדרציה. ואפילו
מי שנמצא בקצה השני של הבמה ורוצה
בסיפוח השטחים, איזה עניין יבול להיות לו
ביצירת פער כה גדול בין מדינת־ישראל לבין
השטחים המוחזקים?

אינני דואג למצב במדינה במשך השנתיים הקרובות. אני
מאמין באמונה שלמה שממשלה זו תעשה הכל כדי שעד
הבחירות יהיה המצב שפיר וטוב ככל האפשר, והמלחמה
הכניסה די כסף כדי שהדבר הזה יהיה נחון.
אני רק שואל את עצמי אם הממשלה הזאת אינה עושה
הכל כדי שהמיתון יהיה בלחי־נמנע אחרי הבחירות הבאות.
הכסף הרב הזורם עכשיו למשק, והמושקע כדי להקל על
מצוקת המיתון, כסף זה מושקע שוב ללא שום תיכנון
אמיתי. הוא מושקע בלי ליצור תעסוקה אמיתית.

מדוע אין אזרחות לתושבי

בי הרי מזרימים את רוב הכסף לאותם מפעלים
כושלים, שבגלל היותם כושלים ביצעה
הממשלה את המיתון בפעם שעברה.

ירושלים המזרחית?
הייתי מבקש לשמוע גם על המצב בירושלים המזרחית.
באיזו מידה חל חוק שירות התעסוקה על אוכלוסי ירושלים
המזרחית? הממשלה לא העניקה אזרחות לאזרחי ירושלים
המזרחית, ונידמה לי שאפילו תושבות אין להם.

סופחו שטחים, אבל לא סופחו אנשים. לתושבי
ירושלים המזרחית אין בכלל מעמד.
פעמים רבות הבטיחו לנו כי יביאו לפנינו חוקים שיסדירו
בעייה זו — לא רק בשטח העבודה, אלא בכל השטחים.
אבל החוקים מתמהמהים. וגם דבר זה מעורר בלבי חשדות
כבדים ביותר לגבי הכוונות האמיתיות של אותם הדוגלים
בסיפוח, להבדיל מהצהרותיהם הפומביות.

כי הנה לפנינו מיקרה־מיכחן: סופח שטח
קטן, וכשטח קטן זה יש אוכלוסיה. עברה במ
כאשר
דיבר היום חבר־הכנסת שערי על חוסר התיכנון
הכולל במדינה (דבר שהוא חייב לדעתו כי הרי הוא סגן־שר
כלכלי) ,הצגתי לו שאלה פרובוקטיבית — איך הוא מסביר
זאת? למה אין אצלנו תיכנון כלכלי כולל?
הוא לא מצא תשובה. הוא אמר שזה עניין פסיכולוגי.

אני סכור שהתשובה היא שונה: המישטר
הזה הוא פדרציה של קבוצות-לחץ, שרובן
מיוצגות על־ידי מפלגות. במעט בל משרד ממשלתי
הוא מעין אחוזה פרטית של קבוצת־לחץ
מסויימת, של מפלגה מסויימת.
איך יכולה להיות במדינה הזאת, במישטר הנוכחי, אוטוריטה
מספקת שתהא חולשת על כל קבוצות הלחץ, שתהא
מסוגלת לתאם בין משרדי הממשלה השונים ולהגיע לכלל
תיכנון כולל של ממש?

ספרזם מקור השנה חידושי מדהימים
בסדיגי
0 000
החדישים

חיו -חודף 5 7 -5 8

הסוודר היחיד
שאינו מתפווץ

ס ריגי ״ ד קי א ל־ בוו ץ״ באמתאינםמת כו ו צי
ם, גםאםתכב סי ותסחטיאותםבמ כו נ ת
ה כ בי ס ה שלך.
זהוה חי דוש של ה שנ ה ! ונוסףלכך, מעתה
— ס רי גי צמר ״ א ל -בוו ץ ד קו ג ם לג ב רי ם !
ל כן ב ק נו תךס וו דראופנ תי לעצמךאו לגבר
שלך — שי מי לבלת וי ת ״ א ל־ כוו ץ ״ הצמודה
לכלס רי גי ״ ד קו א ל -כוו ץ״.

ה חו רףחמיםונעים -בסריגי. דקר־

הו מור במידבר הצייד

(מאת שלמה שבא; ספריית תר
מיל;
111 עמי) יחזקאל חנקין עב־השפם ו־מוצק־הגוף,
שהיה מרסן סוס משתולל ביד
אחת, היד, צבר צעיר שברח לארץ־ישראל
משנודע לבולשת הרוסית על חלקו באירגון
ההגנה היהודית העצמית נגד הפורעים של
ראשית המאה.
בארץ היה חנקין לשומר־הרוכב העברי הראשון,
שהתפרסם בעלילות התעוזה שלו,
בשמותיו הרבים (מחדש הלשון, אליעזר בן־
יהודה, שתעב שמות־משפחה לועזיים, קרא
לו הנני והשייכים הכרוזים מוקיריו קראו
לו אבו־איסחאק, על שם בכורו יצחק) ,וב־סוסותיו
העבריות האצילות (עיש, ציפורה).
״חוטף זבובים משוגע״ .לראשוניות
בשטח אחר זכה חנקין כאשר התרועע עימו
ישראל אהרוני, מייסד גן־הילדים הראשון
ברחובות, שהחליט להיות זואולוג (״חוטף

כן, כן ...רו די א לן.
ע ליז וצב עוני כלהיט ״ עול מי׳ ס רי ג
האופנההח די ש של ״ ד קו ״ ה מי וצרבשלל
ומק סי מ סי ב
צ ב עי ם, בדג מי מיני
פוליאמיד — יחידב מי נו. ר ו די א לן —
ה סי בשכבשאת בי רו ת אי רו פ ה. ס רי גי
ר ו די א לן לכלאשהאונערהבעלת רו ח
צ עי ר ה, עליזהותוססת .

ל ב שי השנהאתל הי טהעונה
מיני ־ רודיאלןשל. דקו־.

א ל ־\ 113
חנקיז *
ביצי נחשונים וסוסות ערביות

רדלדברה. בעם
החורף מתקרב ובא
אבל עונת הצלום לא עברה ! עתה,
עם מצלמה מודרנית, אפשרי לצלם
כל השנה. בחורף יפים
הצלומים והצבעים כפליים. מכשירי
בזק מכל המינים. מקריני
שקופיות מסוגים שונים. פיתוח
צבעוני מעולה !

ד ־ 1י ו

ח 1י 1ן

תיכון ״מ שולב ,,ל ט פנ או ת ולבגרות
הכ שרת טכנ אי ם
לרדיו-טלויזיה

בנטנבדנד
חי פ ה, ר חו בהת לונן 1נ

השבוע נפתחים קורסי ערב לנוער ולמבוגרים :

לבורנט : ,

תעשיה • רפואה
רדיו טלויזיה־מעשית
קציני וקצינות רדיו לצי הסוחר
חשמלאות רבב תעשיה וכנין

אבד
ברחוב איבן־גבירול
פינת ארלוזורוב

כלבלב שחור מסולסל
המוצא יבוא על שכרו
נא לפנות:

טל 223230 .

חקלאות

אין צויד בידיעות מקצועיות קודמות.
הסמכה: תעודה מקצועית.

ו כי!

השסות 9 :־ 1בבקר 7 - 4 :אתה׳!

נוהו±ו*ונן 7

זבובים משוגע״ ,בלשון בני דורו) ,ושרכש
את השכלתו בספריות המינזרים בירושלים.
אהרוני, שהיה כעבור שנים פרופסור באוניברסיטה
העברית (ואיתר עופות נדירים
כמו העפרוני ה מי והמגלן המצוייץ) ,התפרנס
באותם ימים מפיחלוץ חיות ומשלוח
ביצי עופות לאספנים באירופה.
הוא הטיל על חנקין להביא לו מאגם
בוצני בצפון סוריה ביצי נחשונים ובכך
נעשה חנקין, שהצליח במשימה, גם לצייד
העברי הראשון.
״יקום פורקן!״ שלמה שבא, סופר
נוסטלגיה בן ,38 ששמו יצא עם חיבור
המחזה ימים של זהב לתיאטרון החיפאי,
הצליח לשוזת לכל ספריו נימה חביבה ונעימה,
המקילה על עיכול העובדות ההיסטוריות
בהן הם גדושים.
כך הפכו ספריו, כגון אנשים חדשים בהרים
הגבוהים (עולי תימן) או נודדי־לילה
(אותו חיבר יחד עם אשתו, השחקנית זהרי־רה
חריפאי) ,לקריאים ביותר, עובדה הבולטת
היטב גם בהצייד.
אשר לצייד עצמו, הרי הקאריירה שלו עם
אהרוני נמשכה פחות מעשר שנים — עד
מלחמת־העולם הראשונה, בה נפטר חנקין
מקדחת בגיל .35
אבל עשר שנים אלד. היו מלאות הרפת־קות.
כגון: המיקרה בו נעצרו אהרוני ו־חנקין
במידבריות ערב כמרגלים איטלקיים
(היו אלה ימי מלחמת תורכיה—איטליה,
)1912 ורק התערבותו של סוכן מכונות-
הפריה זינגר באזור, יהודי מעקבה, הצילה
את חייהם.
שנות הנדודים במידבריות בחיפוש אחרי
בעלי־חי נדירים אפילו לא חסרו הומור, כ-
מיקרהו של השייך הבווזי שאת ליבו קנה
חנקין כאשר הגיש לו כשי נחש ענק —
אבל לא ארסי — אותו אפשר היה לכרוך
סביב המותניים, כאשר יודעים את מילות
הכישוף הנכונות.
ומילים אלה היו, כפי שהסביר חגקין
לשייך, ברצינות איומה, מילות הפתיחה של
התפילה הארמית יקום פורקן מן שמיא.
* ציור של יוסל ברגנר.

3 *3די!־־ דק1־1רדנה ן־!ד7ו־13 ידז
ה סול ם הז ה 1576

אנשים

11׳ 1

סיגאר^ם
בהסתד רו ת
כאשר כיבדו הצנחנים בשבוע שעבר את
זיכרם של 18 חבריהם שנפלו בסתיו 1956
בקרב קלקיליה, נזכרו כי את המשטרה ב־עיירה
הרס כוח תחת פיקודו של צנחן אחד,
שהתפרסם יותר מאוחר ככובש ירושלים,
מוטה גור. אבל מי שהשתדל לתרום עוד
יותר לפעולה היה הרב שלמה גורן.
בכל עת הפעולה, שהסתיימה בהקפת ר,חסי-
מה על־ידי גדוד של הליגיון, עמד הרב על
פסי מסילת־הברזל בין אייל לקלקיליה והתפלל
לשלום החיילים • .ועכשיו גם כבר
מותר לגלות מי היה הישיש בעל זקן־התיש
הלבן שאלוף! חיים כר־לג היה נוהג
להביא עימו לתרגילי גייסות־השריון בנגב,
עת היה מפקדם. היה זה אביו של בר־לב,
שסבל מקצרת ושהבן הנאמן רצה להקל
עליו בצורה כזאת • .אגב, את אביו של
בר־לב לא כיבד רק האלוף, אלא גם חייליו.
הם קראו לו, בפשטות, סבא • .קצין בכיר
אחר שכבר פרש מן הצבא מזמן, אלוף*
מישנה בנימין ג׳יכלי, שהגיע מקייזר־אילין
לתפקיד מנכ״ל שמן, גילה כי זה לא
כל כך פשוט לאייש מישרה רצינית בחברה
הסתדרותית. ג׳יבלי, הידוע כחסיד החיים הטובים,
החזיק בחדרו דרך קבע תיבה של
סיגארים הולנדיים ריחניים. עד היום בו
העירו לו חבריו להנהלה כי ״בחברה הס־תדרותית
אין רואים בעין יפה שהמנהל
מעשן סיגארים אלוף־מישנה נוסף בחיים
האזרחיים הוא אורי בן־ארי, כובש
רמאללה ויריחו. השבוע גילה מדוע, כל כך
הצליח אלבום הניצחון שיצא לאור בהוצאה
שהוא מנהלה (לוין־אפשטייו) .עוד לפני ה
״הוא
אוכל כיוס הכיפורים ומנפח
לי כל לילה את הפרצוף במכות!
התלוננה הזמרת מוצדס ורצה להתג
וא חזר הביתה, לקח סיגריה
) בוערת — ודחף לי אותה בחזה !״
התייפחה, השבוע, הזמרת החמודה מרצדס
אלקובי )18( ,כוכבת־הזמר־היווני, כשבאה
להתגרש מבעלה הנוצרי היפהפה, גיטנו
פריס (.)22
לא היו אלה גירושים רגילים: כי מרצדס,
המוכרת לכל מעריצי שירי־העמים והזמר
הקל, והנחשבת לאלילת שכונות־הדרום התל־אביביות,
נישאה כפי שהתגרשה — בסיגנון
אישי, ועל רקע סערודרגשות גדולה.
הפרשה החלה לפני כעשרה חודשים —
עת הכירה מרצדס, באחד ממועדוני־הלילה
בה שרה, את המנגן האיטלקי היפהפה, שבא
ארצה במסגרת להקת־הלהיטים הרוקטס, כדי
לברוח מגיוסו הצבאי האיטלקי.
״הוא כתב לי שירים, כיבד אותי בפרחים
והיה נורא נחמד אלי,״ סיפרה השבוע מר־צדם.
״הכל
היה כמו חלוס. אפילו רצה ליהפך
לאמרגן שלי. הייתי מסובבת לגמרי.
״צריכים להבין: הרבה מאוד זמן הסתובבתי
רק עם בחורות. זה הגיע לזה, שאמרו
עלי כולם שאני לסבית.
״אבל זה. היה שקר. אני בסך הכל מבית

ואז החלו הצרות :
״הוא היה קנאי נורא,״ מספרת מרצדם.
״הלך איתי לכל מקום.״
״בלילות, אחרי שהייתי חוזרת מן המועדון
איפה שאני שרה, היה חוקר אותי :
,למה את הסתכלת על ההוא י ולמה עשית
עיניים לשני י׳
״האמת היא שלא עשיתי שום דבר. אהבתי
אותו כמו אלהים. אבל הוא סתם קינא.״
ואז באו המכות :״כל ערב היה מנפח
לי את הפרצוף לגמרי,״ המשיכה הזמרת
הילדותית־למראה .״לא יכולתי לסבול את
זה — אבל הוא המשיך.
״הגעתי למצב שגיטנו, שם שפעם הערצתי,
היה בשבילי כמו היטלר שני.

התמוטטות-עצכים
£ ! 19אחד, כשהרביץ לי שלא יכולתי
״ לעמוד, לקחתי מונית וברחתי לקובה זיל-
ברינג, שהיה אמרגן שלי, וכמו האבא שלי.
״קובה החזיק אותי אצלו — אבל אחר
כך חזרתי לבעלי.״
ההתפייסות לא החזיקה מעמד זמן רב:
״ביום הכיפורים ראיתי שלא אוכל להס־

היטדד •טני

^ ך כאשר הופיע המנגן האיטלקי
— חשבה את גיטנו לנחמד יותר.
״הלכנו חודשיים — והחלטנו מייד להתחתן,״
היא מספרת.
כיוון שגיטנו פרים היה איטלקי, נוצרי־קאתולי,
ותושב זר — לא היתד. לזוג הצעיר
ברירה: הם נישאו נשואים מכסיקאים, ב־אמצעות־הדואר,
רשמו את נשואיהם אצל
עורך־הדין יוסף בן־מנשה, איש הליגה למניעת
כפייה דתית.

מלחמה, בעת הכוננות, הוא הציע לעיתונאי
אוהד זמורה להכין אלבום מתאים באם
אכן תפרוץ מלחמה • .פחות מחשבים מראש
היו מחברי רבי־המכר המלחמתיים האחרים:
אריה (היום הקצר ביותר) אבנרי
הודה שאת ספרו הכין בארבעה ימים; אלי
(ירושלים לנצח) לנדאו כתב את היצירה
שלו תוך שבוע ימים; אכיעזר (שישה ימי
תהילה) גולן כבר נזקק ל־ 22 יום; ושמו*
אל (סדין אדום) שגב עמל שישים יום
מלאים. המסקנה: אחרי 20 ספרי מלחמה וסב
אלבומים על המלחמה, כדאי לחכות עוד
קצת, אולי יצא משהו טוב בכל זאת.

נ סי כ ה
בידו שליס
אפשר להגיד כל מיני דברים על תושבי
שומרון ויהודה, אבל חוש הומור הם לא.
חסרים. הנה, לאחרונה, עשתה לה השמועה
ה סול ם הז ח 1576

גירדטים מכפיקאיים
ץ ץם ו 1כר ״והשיחה במשטרה הועילה.
באחד מימי השבוע, בשעות הבוקר, הו־

סי\ריה בוערת
עד החזה!

דתי, והמשפחה צעקה עלי כל הזמן , :מר.־
צדם, את מוכרחה לשמור על הבתולים !׳
אז לא העזתי לצאת עם הרבה בחורים.
״ומי כמוכם יודע שבחורה ששרה כמועדון
צריכה לשמור על עצמה בשבע
עיניים. יש שם המון הזדמנויות, וזאבים,
וגם מחזרים אמיתיים.
״היה לי בסך הכל חבר אחד, קודם, וגם
איתו לא עשיתי שום דבר. הוא היה במשטרה
הצבאית — ונחמד נורא.״

הצלחה עם מכנסיים

לארוז את החפצים. אמרתי לו , :לא תיסע
ותשאיר אותי עגונה.׳ אמר -לי , :דווקא כן.׳
ושוב הרביץ.
״התביישתי לספר להורי• אך לא יכולתי
לסבול יותר וקראתי למשטרה. באו ועצרו
אותו. השכנים שאלו אותי למה לא עשיתי
זאת קודם: הם ידעו הכל מהצעקות שלי.״

כנפיים כי בשכם מצאו סוף סוף הגדרה
יעילה לחופיין, מלך ירדן. השכמיים מכנים
אותו, בפשטות, ראיס בלד״ת עמאן (ראש
העיר עמאן דמות מלכותית אחרת נתגלתה
בירושלים. זאת היא אם המינזר הרוסי
שבמורדות הר־הזיתים, תמרה רד
מנוכה הישישה 74 שתוארה המלא הוא
הנסיכה הגדולה תמרה לבית רומנוב. אגב,
הטוען לכם רוסיה כיום הוא בן־דודה, הדוכס
הגדול וולדימיר קירילוכיץ׳ ,היושב
במדריד עד שירחיב • .ואם לפתח ידיעות
היסטוריות, הרי יש להודיע כי בכפר־סירקין
ליד פתח־תקודה חי לו יהודי אחד שהוא
יליד רמת־הגולן. כך בדיוק כתוב בתעודת־הזיהוי
שלו. הוא נולד בבני־יהודה, מושבת־נפל
שהקים הכרון אדמונד רוטשילד
ליהודים ברמת־הגולן, בראשית המאה הזאת.
#הסופר האמריקאי ג׳יימם מיצ׳נר,
שהרב־מכר שלו על ישראל, המקור, נכתב
עת בילה כמה שנים על הכרמל בחיפה,
נזכר השבוע להביע את תודתו למי שנתן
לו את ההשראה לכתיבת הספר. זהו בית־הכנסת
המרכזי של הכרמל, בו בילה מיצ׳נר
הלא־יהודי, לעיתים מזומנות ולו שיגר עכשיו
תרומה של 1200 לירות • .תושבת
אחרת של ארצות־הברית, מלכת היופי לשעבר
לילי מן, אין לה חיים כל כך פשוטים.
לילי, החיה בניו־יורק עם בעלה השני, מנצח
תזמורת־בידור בשם מירסקי, נולדה כלילי

תדר איתו,״ המשיכה מרצדס. אני בכל זאת
יהודיה — והוא ישב מולי, זלל כמו חזיר
ועישן סיגריות.
״אמרתי לו שאני רוצה להתגרש. אבל
הוא קאתולי ולא יכול להתחתן פעם שנייה,
לפי הדת שלו•
״אז הוא אמר לי , :אעשה לך מה שעשו
לעליזה עזיקרי. לא אתן לך גם לעולם.׳
״לפני חודש הגעתי להתמוטטות־עצבים.
איבדתי את הקול שלי, מרוב התרגשות.
הלכתי לרופא, והוא דרש ממני לנוח.
״הייתי יושבת בבית, עם האיש הזה. בשש
היה סוגר אותי בדירה, על מפתח, וחוזר
רק באחת בלילה.
״ביום ששי האחרון ראיתי שהוא מתחיל

דג׳אני, בתו של רופא־שיניים ערבי (מסיבוב
ביל״ו) ואם יהודיה (מרחובות) .עתה היא
נקרעת בין שני עמיה .״כשאני רואה בטלביזיה
נציג ערבי משמיץ את ישראל, אני
מתרגזת ורוצה להגן על היהודים,״ היא
סיפרה השבוע ,״וכשאני נמצאת בחברה
יהודית ושומעת איך משמיצים את הערבים,
אני מתרגזת ויוצאת להגן על הערבים.״ •
גם הפנטומימאי ק לו ד (אנשים וחלומות)
קיפניס שוהה עתה בארצות־הברית. הוא
ביים עם להקתו את המנדרין המופלא באופרה
של בוסטון וקצר הצלחה. אבל מי
שהצליח באמת, היתד, אשתו, דינה. היא
הצילה את המצב כאשר הספיקה להכין,
תוך שבוע ימים, תפאורות להצגה הברטו־קית
להצלחה מסוג אחר לגמרי זכתה
כרכה צמח היפהפיה, אשתו של אמרגן
תל־אביבי. רק עכשיו מתברר, בסיכום חוזר,
כי היא היתד, האשד, היחידה שהצליחה
לעבור את ביקורת סדרני הילמון בנשף
קונרי, כשהיא לבושה במכנסיים.
זהב במר תף
מי שמחפש צדק בהיסטוריה יכול למצוא
הסבר לעובדה שגם שר־החוץ הצרפתי,
מורים קוב דה־מירוויל, קיצוני בענייני

התושב הזר הנוצרי
פיעו שני בני־הזוג
והיהודיה הישראלית — במשרדו של עורך־
הדין בן־מנשד. בתל־אביב.
הם מסרו הצהרה נוטריונית, המיועדת
לממשלת מכסיקו, שהם מעוניינים ונכונים
להתגרש.
וכך התגרשו בני־הזוג — כפי שנישאו.
בגירושים מכסיקאיים.
משרד הפנים מכיר בגירושים אלה, שהם
האמצעי היחיד בו יכולה יהודיה להתגרש
מנוצרי — אם הוא תושב־חוץ: אם הוא
תושב הארץ נוצרי, מכיר משרד־הפנים בגירוש
על־פי צוו בית־המשפט המחוזי.
לגבי הזמרת הקטנה היתד, זו ממש הצלה :
שוב לא ישרוף אותה איש בין שדיה, ואיש
לא יכה אותה בלילות.

ישראל כמו הנשיא שלו. כי קוב דה־מירוויל
סבל בעבר די הרבה מיהודים. היה זה אחר
שהצליח למלט, בראשית מלחמת־העולם השנייה,
עת היה פקיד בכיר באוצר הצרפתי,
את מלאי־הזהב הצרפתי מידי הגרמנים (למרתפי
בטחון במושבה צרפתית באפריקה
המשוונית) ולהצטרף לדד,־גול בגולה. שליחו
האישי של הנשיא ררזודלט לצפון־אפריקה,
שר־האוצר היהודי הנרי מורגנטאו, לא
היה, למרות זאת, מוכן לסלוח לקוב דה־מירוויל
את העובדה כי הוא היה אחד החותמים
על מיסמכי הכניעה הצרפתית לגרמנים
ודרש לסלקו מצפון־אפריקה בכל תוקף•
• גם ארנולד טוינכי, כראוי להיסטוריון,
עסק שוב בהיסטוריה. הוא מצא
השוואה למצבה של ישראל בימים אלה. זה
כמו יפאן וסין לפני שלושים שנה. היפאנים
כבשו וכבשו, אבל בסוף התברר בכל זאת
שיש יותר מדי סינים. והנימשל מובן• .
לניסוחים מטיב זה היה נכון גם אליעזר
ליכנה. השבוע הוא פיתח תיאוריה חדשה
מדוע צריכים יהודי ארצות־הברית לעלות
ארצה. אם היהודים האמריקאיים יישארו באמריקה
ויהיה להם שם טוב, לא תהיה כל
סיבה שהיהודים מן הארץ לא ימשיכו לרדת
לאמריקה כדי שגם להם יהיה טוב שם• .
גם לעכדאללה סלאל, הפילדמרשל שהיה
נשיא תימן, לא כל כך רע. ממשלת בגדאד
הקציבה לו גימלד, חודשים של 500 דינאר.