גליון 1578 מתאריך 29 בנובמבר 1967

מב צ ע בג ה ת דע
תלמידי טכניכון ייהנו במסגרת המבצע
מהה קלו ת :
.1ספרי לימוד בהוצאת ביה״ס ללא
תשלום.
.2עזרהבמתמטיקהובאנגלית
למתק שים.
.3תלמיד, אשר לא יעמוד בבחינות,
רשאי להמשיך א ת לימודיו חינם
עד להצלחתו.

ה ש בו ענפת חי ם
חדסי בישים) :
הורסי
( מזו רזי ם ו אינ טנ

הדבר אירע אחרי ההפגנה הגדולה נגד
מלחמת ויאט־נאם בוושינגטון, עליה דיודח
לך אבנרי (העולם הזה .) 1572 למחרת היום
התרשם אבנרי מן הדיווח הכוזב והמגמתי
ברוב העיתונות האמריקאית, ובכלל
זה של הטייטס. בייחוד בלטו שני פרטים: העיתונים
הקטינו בהרבה את ממדי ההפגנה,
והם טענו כי פצצת־הגאז שהומטרה על המפגינים
לא באה מידי החיילים, אלא מידי
המפגינים עצמם.
לכן כתב אבנרי את המכתב הבא לטיימס:

¥סגרות ערס למועד אפריל .1968
¥מוקדמות ערס למועד אפריל 1968
מגמות הומניסטית, ריאלית
אפשרות לימוד מקצועות סודדים.

9— 1לפנה״צ ; 4— 7בערב

תל-אביב: דרך 0 ,י׳ת ( 44 פינת רחוב הרכבת,׳
התחנה המרכזית), .
תל-אביב: דרך פ״ת ( 126 מול הקריה).
חיפה: רחוב בלפור ( 5מול הטכניון); .

טכניבון -בתי פ ר לבגרות

ו צ ״ ו 1 1

ד יוו ~ דץו -ו ר

אחד העקרונות המנחים מערכת זו
מאז היום הראשון של קיומה, הוא שיש
לפרסם כל מכתב למערכת המנסה להכחיש
או להפריך פרטים שפורסמו בעיתון זה. בצורר,
זו ניתן לך להשוות את הפירסום עם
ההכחשה, ולהסיק את מסקנתך שלך. יתר
על כן: כשאין מכתב־הכחשה, יכול אתה
להיות סמוך ובטוח כי הדיווח שלנו היה
נכון.
מוזר שעקרון הוגן זה נדיר מאד בעיתוני
העולם. בעיתוני ישראל קשה מאד להביא
לפירסום מכתבי־הכחשה, ולא פעם דרוש לכך
איום של עורך־דין.
מפתיעה עוד יותר העובדה שגם בחו׳ל
אין העיתונים ששים לפרסם מכתבי־הכחשה.
בחודש שעבר ניסה אורי אבנרי להעמיד ב״
מיבחן את אחד העיתונים הידועים ביותר
בעולם — הטיי מס של ניו־יורק. תוכל לשפוט
בעצמך את התוצאה.

תיכון ״ מ שולג ״ ל שכנ או ת ולבגרו ת
הכשרתט כנ אי
לרד יו -ט לו יז י ה

הופתעתי למדי לקרוא בעיתונכם את ה דיווח
על ההפגנה של אתמול בוו שינגטון.
כמי שיש לו נ סיון כלשהג ב הפגנו ת, הייתי
מעריך את מיספר המ שתתפים במאורע גדול
זה ב־ 100 עד 150 אלף( .העיתון דיבר על

35 אלף).
ליוויתי כמה מן המפגינים, שטיפסו בחבל
במעלה הקיר אל הכניסה לפנט אגון
(משרד הביטחון האמריקאי) .ל פי כן ,.היי תי
עד־ראייה למת שהתרחש ב מי ש טח ליד הכניסה,
שבו הוקפו כ־ 1500 מפגינים על־ידי
חיילים ח מו שי ם ברובים, כ שהחבל משמש
כדרן־נסיגה יחידה.
דקות מעטו ת לפני שהופעל הגאז המדמיע,
ראיתי חיילים אחדים שלבשו מסיכות־גאז
ונ שאו ציוד להפעלת פצצות־גאז. הס איי מו
עלינו בצורה ה תוקפני ת ביותר. מ אי דן, לא
ראיתי במקום אף מפגין אחד הנו שא ציוד
להפעלת גאז־מדמיע או כל נשק אחר.
כמ שקיף זר, התר שמתי שזוהי הפגנה בל־תי־אלימה
ביו תר, שמ שתתפיה הצטיינו ב
מידה
רבה של אומץ־לב גופני.
ל פי כן אין לי שמץ של ספק שפצצות־הגאז
הומטרו על־ידי המ שטרה הצבאית. אבסורד
הוא להניח כי 1500 צעירים וצעירות,
היו שבים על הארץ ו ה מחכים שהחיילים יפתחו
עליהם באש בכל רגע, יפ ת חו מצידם
במע שי־אלימות.
הייתי רוצה להוסין< כי מאורעות היום
הדאד לי פנים של אמריקה אחרת, שאותה
אזכור תמיד. אילו הייתי אמריקאי, הייתי
מתגאה להשתייך לאומה המולידה צעירים
כאלה ורוח כזאת.
כאשר מלחמת ויאט־נאם תהיה נחלת ה עבר,
תוסיף רוח זו — כן אני מקווה —
להנהיג את אמריקה, כן שאומה גדולה זו
תהפוך שוב השראה לכולנו.

על מכתבזה חתם אבנר׳ ,בשמו המלא,
ובציון מעמדו כח״כ ישראלי. אפשר היה
להניח שעיתון כה מכובד כטיימס יפרסם
אותו. למרבה האפתעה, לא נהג כך.
תחת זאת קיבל אבנרי תשובה אישית,
חתומה בידי עוזר העורך. הנה הנוסח המלא:
מר אבנרי היקר,
תודה לן עבור מכת בן המעניין סיום הלל
באוקטובר.
אנו משתדלים כמיטב יכול תנו לדווח את
החד שות, אן אין אנו מעונייניס לשחק ב־מיספרים
למטרות מפלגתיות. מסיבה זו,
אנו מוסרים את האו מדנות על גודלו של
ה מון מפי כל מקור מוסמך שאפשר להסת
מן עליו. במיקרה זה: הצבא, המי שטרה
ויו״ר אירגון הגיוס הלאומי ( שאידגן את
ההפגנה).
כאשר ערכנו את הגלון ב מוצאי־ שבת,
לא היה בידינו דו״ ח של עד־ראייה כ מו שלן.
איש מן הכתבים שלנו לא טיפס על ה קי רו ת
בחבלים. אולם חז רנו ו טיפלנו בבעיית האח ריות
להפעלת הגאז־המדמיע בג ליונו ת עיתו ננו,
אחרי שכתבת את מכתבך,
אנו אסירי־תודה לן על כי העברת לנו
את די עו תין.

זהו מכתב אדיב מאד — אך אין הוא
תחליף לפירסום מכתבו של אבנרי, שלא
הגיע לידיעת קוראי העיתון.
מכתבים האסון בכית דיין

השבוע נפתחים קורסי ערב לנוער ולמבוגרים

חקלאות

* תעשיה • רפואה
* רדיו טלויזיה-מעשית
* קציני וקצינות רדיו לצי הסוחר
* חשמלאות רכב תעשיה ופנין

אין צורך בידיעו ת מ קצועיו ת קוד מות.
הסמכה: תעודה מקצועית.

בין ה1וו 111ת 9 :־ ובבקר 7 - 4אחהזנ

^ עיגונן 7

(!•ד־דזדנרזנד! רזלדי־בזיו־ל)

מועמד־לנשיאות העירום, אבולעפיה
הזה ) 1577 הוא התצלום.
חוששתני שמר אבולעפיה משוויץ יותר
מכפי שהוא מרגיש.
הביטו בבהונות־רגלו הימנית, המכווצות!
הן׳ מגלות עצבנות, מתח, ואי־נוחות, על אף
הפוזה היהירה.
ולעומת זאת, הסגנית שלו — איזה רוגע!
(העולם

תמיד חשבתי שאתם אויביו בנפש של
משה דיין.
אבל לאחר שקראתי את הכתבה ההוגנת,
הטראגית והיפה על מות אחותו של שר
הביטחון הנערץ שלנו (העולם הזה ) 1577
אני בטוחה שהתעליתם מעל לשינאות הקטנות
ומישנות. כל הכבוד.

נירה רון,

תל־אביב

אביבה גפן היתד, אשה גדולה ורגישה.
חבל שרק הטובים והנבונים מזועזעים די
מן האסונות הנקלעים בדרכם, כדי להסיק
מסקנות מצערות באמת.
לו היה להיפך — והטמבלים היו עושים
זאת — היה העולם מקום הרבה יותר נוח.

שמואל מזרחי
תחיית המתים

פדדס־חנה

בעולמה. של עלמה, בכתבה על ההכתרה
(העולם הזה ) 1575 כתבתם ששמו של המלך
הפרסי הוא רזה פהלבי.
א. רזה מת לפני 25 שנה. כגולה על אחד
האיים שבדרום־מיזרח אפריקה. שמו של המלך
הנוכחי, בנו, הוא מוחמד פהלבי.
ב. הכתרת מלכה הוא נוהג מקובל, מני
דורות, במלוכה הפרסית. אך זוהי האשד, הראשונה
המוכתרת בשושלת המושלים הנוכחית.
למלך הקודם, אביו של השאח, היו
שלוש נשים. לכן ויתרו על הכתרתה אז.ג. אין חשש ׳להמשך השושלת, כי אפשר
היה להכתיר במקום הבן גם את אחד מחמשת
אחיו של המלך, המסוכסכים אומנם
איתו, כי הם אחיו החורגים.
ד. שם המלכה: פרח (״שמחה״) ,לא פארה.

נ. גלעדי,

תל-אביב

הנשיא הביטניק
מה שמרשים ביותר בכתבה שלכם על ה
רגלי
המועמד לנשיא והסגנית
היא יושבת כאילו בילתה רוב ימיה בלי
בגדים.

חנה אבולעפיה

(לא קרנבת־מ שפחה),
תל־אביב

מי כעד אשכול ץ
מי בעד אשכול, מיי
לי לא איכפת, משה דיין, שמעון פרס,
מנחם בגין או אפילו, משד, סנה.
(המשך בעמוד )4

ח עול ם הז ה 1578

י ־ יייריי: ו

& וברתכוו ־ ו !

יורנו־ עוצמה !
בנזין פז פלוס ^ 1?.^.מעמק למכוניתך:
יותר עוצמה
יותר קילומטרים

קרבורטור נקי
שמירה מפני החלדה וקורוזיה -

מגביר את הספק המנוע.
חוסך בתצרוכת הבנזין.
מרחיק את המשקעים מיד לאחר התהוותם.
מונע החלדה וקורוזיה במערכת הבנזין.

1א, תוצרת £1^ 1גדול יצרני התוספות למוצרי נפט. התוספת המקובלת ביותר בארה״ב,בלעדי ל ת חנו ת ״פז״ ו״עוז״.

העולם הזה 1578

סכחכים

תמורת

בלבד
מ כונ ת הג לו ח

ג 1) £ האלקטרונית תוצרת שויצריה

2ראשי גלוח כפולים ראש מיוחד לזקן ולפאות
היחידי עם 2
מנועים נטענים
זן ס

נטענת משך לילה אחד על־ידי חשמל
ומגלחת 7ימים.
מגלחת במהירות, ביסודיות ובאח־ריות
מלאה.

לכבוד

אמאגן בע״מ, רחוב שפע טל ,13ת״א,
טלפון 254362
אני הח״מ מזמין מכונת גילוח צ 11£ומצרף כדמי
קדימה שיק/המחאת־דואר ע״ם — 10.ל״י.
את יתרת הסכום אפרע ב־ 11 תשלומים חודשיים
רצופים ע״ס — 10.ל״י כ״א. התחייבות זו אני רואה
כשטר התחייבות זמני מצידי ומצדכם חובה להמציא
את שטר ההתחייבות ואת המכשיר תוך 12 יום
מקבלת שטר התחייבות חתום כנדרש בו.
בכבוד רב,
השם ...הכתובת..
מס׳ ת.ז.״
מקום־עבודה או עיסוק
חתימה (רשאים לחתום רק בני 18 ומעלה)

(המשך מעמוד )2
אבל עוד פעם ממשלה של זקנים?
דחילכום!
אלחנן גפן, תל-אביב
עד כמה היה המחקר שלכם מבוסס על
נתונים מדעיים?
איך הוא עומד, למשל, בהשוואה למחקר
גאלום המפורסם? אחוז גבוה יותר או נמוך
של נחקרים — ביחס לאוכלוסיית הארץ?
כ 1מלה ,13111 חיפה
• המחקר תואם את מחקרי גאלופ
בתקופה הראשונה מאז נעשים מחקרי גאלופ
על־פי דגם לא־מיקרי, המחושב בדיוק לפי
הרבב האוכלוסיה למעמדותיה ושבבותיה.

דני קיי כיפו
מחובתי לענות לגברת רחל המרחלת
(העולם הזה :)1576
נכון. דני קיי הופיע עם מספר אנשים׳
בשעות הקטנות, באריאנה. אבל אין צורך
בהמלצות כדי שייכנס:
כל פעם שהוא
בישראל ור,יר, ב־אריאנה
לא עלה על
הבמה בי אם הועלה
בכוח ולאחר שאירגן
שירה בציבור לא
ניתן לו לרדת.
ואז עלה אדם
שתוי לצידו, בבמה,
ולצערי נאלצתי לסחוב
אותו החוצה.
אם לא אני, זני ק,,
ב 1נס
היה נאלץ לעשות
זאת בעצמו.
ז1ז 13 1נס, אריאנה, יפו

א 3נ1י והפנטאגון
אני מצטער, אבל תשובתכם למכתבו של
ע. גשן (העולם הזה )1577 היתר, בכלל לא

לעניין•
התשובה שלכם אומרת :״הפגנות נגד המל
חמה בודאט־נאם נערכו ברחבי עולם כולל
ישראל אין זה עניין אמריקאי פנימי.״
בבקשה, אז שיפגין ח״נ אבנרי נגד ווייט־נאם
בירושלים או בתל־אביב — לא ב־יזשינגטון
בהיותו אורח ממשלת ארד,״ב.
(קיבל וויזה״ לא?)
יש נוהגים ונימוסים מקובלים. לא היה
עולה על דעתו של חבר פרלאמנט זר החושב׳
למשל, שאנו התוקפנים נגד הערבים, לבוא
להפגין דעתו דווקא בהתפרצות למטכ״ל של
צה״ל•

דעתו על המין ה״פומבי״ היא דעתם של
רוב תושבי המדינה!
חובה עלינו לאסור הפצתן של תמונות־עירום
זוועתיות ו״אמנותיות״ כאחת!
א 13ה 3לוי, חיפה

3ש 1מגרמניה
תמוהה הזדעזעותם של אנשים מייבוא
הבשר מגרמניה (העולם הזה .)1576 צודק
שר־האוצר כשהוא אומר שאין להבדיל בין
בשר מכל מוצא אחר לבשר גרמני.
ההגיון מחייב: בשר־גופם של בעלי־חיים
הנרצחים, משום מד״ בגרמניה, אינו ״מוצר״
שונה מבשר־גופם של הנרצחים בישראל.
שמא מרגישים אנשים בתת־הכרתם שאין
הבשר מוצר ככל המוצרים?
חנהל 1י, כפר הטבעונים, אמירים

חשכת א 3ידה אמנותית
הפסל הירושלמי אהרן בצלאל חזר השבוע
מירושלים, בלילה.
בעליית הקסטל התקלקלה לו המכונית. היו
בה כמה פסלי־יציקה.
למחרת כאשר חזר למכונית גילה שהיא
נפרצה ושנלקה דווקא פסל, הנשיקה שעמד
האמן להציג בגאלריה ירושלמית•
בפסלים האחרים לא נגעו.
אולי תבקשו, באמצעות המדור שלכם, שהנשיקה
תוחזר כדי שאפשר יהיה להציג
פסל זה?
גא1לה רונן, ירושלים

3מזל כיש־גדי
מה יש לאיצטגנין שלכם נגד בנות מזל
גדי?
אני תמיד מתנהגת בצורה אנושית. אפילו
בשרבתי עם החבר שלי, הוא היה אשם.
עובדה: הוא בן מזל טלה. וכל אחד יודע
מה הם כאלה!
צ 3יה אל 1ץ, תל־אביב

חתיכת חתיכה
דחילכום, זה נקרא לתת לקוראים לקיקה
— ולהשאיר אותם עם הטעם.
מי זו החתיכה שרק חתיכה ממנה אפשר
לראות בצילומה של נערת ג׳יימם בונד

א1יה גל 3׳ל1ם, תל־אביב

השמאל הצ 1פתי 1יש1אל

מ ק צו ענפלא
ללא אבטלה
ב בי תספר ׳ ,די א 1ה״ רזכ ש
התל מי ד, ב נו ס ף לי ד ע מק צו ע *
.סיון מ ע שי רב ובט חו! ע צ מי
ב ע בו דהמע שי ת וז אתתודות
ללקוחותהרבותוהק בו עו ת
המבק רו תבס לון
נ ׳ תהספרו הנ ה גו ת
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תז ב רו חיוי ם
ו מו רי ם ביו ת ר
ל מ סיי מי ה קו! ס
ניוווודז וזעך דייז
סיו ״ ו סיו ע
ל ק לי טתהדעיוזה הקודם החדש
נפתח:
1.12.67

ז ־י אנ ה

בפרדיזנגוףה״נם1ת״אמל 5 5 .ם 2 2 5

אתמול היה השמאל הצרפתי מאוחד כמעט
מאחרי ישראל — כולל חברי המפלגה
הקומוניסטית.
אך לאחר ניצחונה המוחץ של ישראל ניכרת
איבה מסויימח. אפשר להסביר איבה
זו, בחלקה, כפרו־שמיות ניכזבת: אוהבי־היהודים
נשארו בלי יהודוני־חסות.
אך גם מעשיה והצהרותיה של ממשלת
אשכול מגבירים את הדאגה. נאומיו של
ראש־הממשלה על ״ישראל השלמה״ ועל
״אי־האפשרות לשוב לגבולות ד,־ 5ביוני״,
מדאיגים — ובצדק — את השמאל הצרפתי.
חיים ל1י, פאריס
כל העיתונות — כולל העולם הזה —
הקימה מקהלה המקללת את הנשיא דה־גול.
מה יש?בסך־הכל, הפך דה־גול כפרו־ישראלי
מובהק לניטראלי.
וישראל לא הפכה מניטראלית בסיכסוך
הבינגושי — לפרו־אמריקאית מובהקת?
א31 .ינ 31 יץ, חיפה

עימם א 1פורנוגראפיה ץ
אני מסכים עם אורי אכנרי שהבגד הוא
הגורם הפורגוגראפי ולא העירום?
אני רק מבקש שהעולם הזה ידפיס עירום
אסתטי ולא כאלו המזכירות לי את יצירותיו
של יגאל חומרקין.
נח ניהנומי, חולון
אם רצה ח״כ אבנרי, בצטטו מספרו של
היסלר, מיין קאמפף, לשכנע את הכנסת
להצביע בעד הסרת ההצבעה של ח״ס לנדאו
מחרות — הרי הוא ניכשל!
יותר מזה, הוא גילה לאלה שלא קראו
את הספר כי מלבד דיעותיו המטורפות של
הצורר היו לו גם צדדים חיוביים.

כי להה 1לאח
בילתה דוידוביץ — מן הימים בהם היתה
עדיין מלכת הצעדה?
ואולי אפשר, בכל זאת, לראות חתיכה
שלמה?
פ1ץ סמנים, פתח־תקווה
• בבקשה: שמה לאה עם־שלם, והיא
היתה המתחרה של בילהה לכתר מלכת־הצעדה
.1965

טעות לעולם צודקת
גם על מיםמכי הטלביזיה אפשר לראות
(הארץ).
דן הי1ש, חיפה

זכ 1ת קדימה כמדד זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצדפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עול ם הז ה *157

הסריג האופנתי

1 (1 0 1 6 1 1

המתאיםבמ יו חדל עו נ ה זו
שו מ ר על צו ר תו
ה דו רונח ־ קלל טי פו ל

ד ק סו

שמל*

:לופט״,
יא בעיות״,
:יטת קלת בביתן
!טיפס צבעים
סי ת ת אופות

חליפ ת ג חל קי ם
מ״די אולו ליפט״,
בעיצוב ״מיוע־׳,
בצבעי ה אופנ ה.
נו ח ה, שומרה
על צורתה,
קל ה לטיפול

נ׳״יי או לז ליפס
נוחה, שומו
מ תלב ט ת:בי
עי צו בי
טריות אי>9ח

י ^1016ה״ ?־ול1ף ז •׳§י?!5ץ01ק

העולם הזה 1578

חמחרים
נולד בארצות־הברית, האמריקאי
ה־ 200 מיליון, שעובדת לידתו נקבעה
על־ידי בחשב מירשם־התושבים בוזשינגטון,
המונה רק את מספר הלידות והפטירות ו־שעל־כן
גם לא היה יכול לגלות אם האמריקאי
ה־ 200 מיליון הוא ממין זכר או
נקבה.
נולד לחסן הימני, מלך מארוקו,
ילדו הרביעי, בת.
נחוג יום הולדתו ה־ 40 של נדים
אל־זארו, ראש עיריית רמאללה, יומיים
לפני שאלמונים ניסו להתנקש בחייו ביריות-
אקדח בירושלים המזרחית. אל־זארו, הידוע
בסלידתו מן הכיבוש הישראלי, הוא בוגר
אוניברסיטה אמריקאית (טכסאס) ,שירש אח
משרתו מאביו, מי שהיה ראש העיר רמאללה
משך 20 השנים עד פטירתו בראשית
שנה זו.
נחוג בפאריס, יום הולדתו ה־77
של שארל דה־גול, נשיא צרפת, בצינעה
האהובה על הגנרל כאשר המדובר בימי
הולדתו.
נחוג יום הולדתו ר,־ 88 של יצחק
גרינכוים, שר־הפנים הראשון של מדינת־ישראל,
לוחם נמרץ
נגד הכפייה הדתית,
החי עתה בקיבוץ
גן־שמואל ושנודע בראשית
המאה בפעילותו
הציבורית והעיתונאית
במיזרח־אי־רופה,
בה הוציא לפני
50 שנה, בבירה הרוסית
של אותם הימים,
פטרוגראד(לנינ־גראד
של היום) ,יומון
ציוני באידיש.
לאחר מכן עמד בראש
הגוש היהודי
של ביתיר,נבחרים הפולני (הסייס) והיה
יו״ר ההסתדרות הציונית בפולין.
נישאו רחלי שוקן, בתו היחידה
של בעל ועורך הארץ, גרשום גוסטב
מרדכי שוקן (שיש לו גם שני בנים) ,ויהודה
אידלמן, בנו של פרופסור בטכניון
החיפאי.
אושפזה. בלונדון, יעל שיאון,
,28 הידועה יותר כיעל דיין, אחר שהפילה
את ולדה, כשליד מיטתה בעלה, אלוף־מיש־נד.
דוב שיאון, קצין הקישור של מטכ״ל י
צד,״ל למשקיפי האו״ם, שארה לחברת אשתו
ששהתה בבירה הבריטית לרגל פירסומו של
ספר מלחמת ששת־הימים שלה — יומנה של
חיילת.
אושפז כשהוא סובל מקרע במניס־קום,
מרדכי פיקר, כדורגלן נבחרת ישראל
(והפועל חיפה) ,שנזקק כתוצאה מכך לניתוח,
שעלה יפה, אך ימנע מפיקר להופיע
על המיגרש בחודשיים הקרובים.
אושפז אחר חאונת-דרכים, בה
נפצע ברגלו, צבי לידסקי ,33 ,עורך־דין
תל־אביביידוע (אחת
מלקוחותיו: הסטודנטית
הטרמפיסטית ציפורה
קוסטקובסקי),
המשמש עתה כתובע
צבאי בשכם.

בשביל יח השגה
ביותר

נהרג בתאונת
מטוס, בגיל ,48א
לוף
חיים בן־
דויד, שגריר ישר

ערובת אמריקאית, קעג סייז פילטר

1112

אל באתיופיה, לשע־בר
ראש אגף כוח־אדם(אכ״א)
במטכ״ל, לידסקי שהיה ידוע בכינוי
חב״ד (לפי ראשי התיבות של שמותיו)
ושהיה מעפיל מאוסטריה וחבר קיבוץ לשעבר,
שנודע בעיקר בחמש שנות כהונתו
כמזכירו הצבאי של דויד בן־גוריון.
נפטרה בירושלים, בגיל ,52הרבנית
אסתר שכטר, מורה ילידת ירושלים
ואשתו של הרב הממונה על הכותל
המערבי, שהיתה ידועה בבירה במעשי־הצדקה
שלה.
נפטר בניו־יורק, בגיל ,83ד״ר
קאזימיר פונק, חוקר־סרטן יהודי יליד
פולין שגילה בשנת 1912 את הויטאמינים,
אחר שורת נסיונות בהם הלעיט יונים בשני
סוגי אורז (מקולף וחסר־ויטאמינים, ולא־מקולף)
,ושנטל את השם לגילויו מצירוף
המילים ויטה (בלטינית: חיים) ואמינים (ה*
מונח
הכימי לחומרים מכילי־חנקן).
העולם הזה 1578

עורו

רסולס

מרווח על אמריקה

ה 1ה

1111ז 0א
.ימיין**

ך* חנויות הקטנות בגריניץ׳־וילאג /אזור ההיפים והבוהימה בניו־יורק, מוצגים לרא־
^ ודה מאות כפתורים, הנושאים סיסמות. נידמה כי כפתורים אלה הם, כיום׳ הביטוי
העליון של הדור האמריקאי הצעיר — יחד עם כתובות של בתי־שימוש, שמישהו טרח
לאחרונה לאספן ולכנסן בספר מלומד. בוזילאג׳ מוכרים פלאקאטים, בעלי רוח דומה, לשם
קישוט הקירות בבית.
מי קונה את הכפתורים האלה? קשה לדעת. מי עונד אותם? רק ההיפים בוזילאג׳( .ראיתי
נערה יפר,פיה, בעלת שיער בלונדי שופע, רגליים יחפות ומכנסי־ג׳ינס מרופטים, עונדת
נפתור ענק, בקוטר של כעשרה סנטימטרים, המכריז :״אני מוצצת״).
מאות אלפי המבקרים בניו־יורק עוברים על־פני חלונות־הראוזה, קוראים את הכפתורים
ומשתאים. אחדים מן הכפתורים מדהימים ממש בהעזתם, כמו, למשל, הכפתור התובע:
״נתקו את השחלות של אתל.״ אתל היא אשתו של הסנטור בוב קנדי, אחי הנשיא הנרצח,
והיא כבר ילדה לו אחד־עשר ילדים. קשה להעלות על הדעת שמישהו בישראל יציע בפומבי
לבצע ניתוח של עיקור בגופה של אשת מנהיג לאומי.
כמעט כל הכפתורים הם מחוכמים. קשה מאד לתרגם אותם לשפה אחרת מבלי לאבד
את טעמם.

ראה את הנולד -השתמש כאמצעי מניעה !
אזהרה ! אני ערומה מתחת לבגדים שלי !
הסרטן מרפא את העישון.
מעשי־סדום עלולים ליהפך להרגל!
שרפו חאשיש -לא תינוקות !

* והי תערוכת מוזרה

של פוליטיקה, מין וסמים משכרים. תערובת מוזרה — אבל

ן לא מיקרית.
באידיאולוגיה של ההיפים, כל היסודות האלה משולבים באופן טבעי לגמרי.
בארץ הופכות כל התנועות הזרות לקאריקטורה. אצלנו מפסיקה נערה מופרעת להסתרק,

המצווה התנ״כית מושמעת בפלאקאט זה מפי נביא זועק,
העומד על רקע של המון חיילים, הצוחקים בשעת מופע־
.לאחוצח!׳
בידור בוניאט־נאס. באותיות קטנות נושא הפלאקאט הזה עוד שתי סיסמות: אימרתו של
ראלף ואלדו אמרסון — ״המוסר העליון נוגד תמיד את החוק״ ,ואימרתו של אלברט איינ
שטיין, הפיסיקאי הדגול — ״לדעתי, להרוג במלחמה אינו יותר טוב מאשר רצח רגיל״;,,ץ^^י׳
ונידמה לה שהיא ביטניקית. נערי כסית מציירים פרחים על מצח חברותיהם, ובטוחים שהם
היפים למהדרין. אולם לביטניקים היתר, השקפת־עולם, וזו הלכה והתעמקה אצל ההיפים.
ההיפים הם מורדים. הם מורדים בצביעות הקיימת בכל חברה, והמגיעה דוזקא בחברה
האמריקאית לשיא חדש. הם מורדים במישטר הפוליטי, המאוס בעיניהם. הם מורדים בכל
המוסכמות של הוריהם.
מיהם ההורים? הם גרים בפרברים המהודרים, בבתים נקיים ומצוחצחים שעליהם רובצת
משכנתא עצומה. מאמינים לכל המוסכמות של העיתונות והטלביזיה, בוחרים בפוליטיקאים
מושחתים ושמרניים, מודדים את הכל בדולארים.
ההיפים הם מלוכלכים. הליכלוך הוא סמל, ביטוי למרד נגד שיגעון־הנקיון השולט בחברה
האמריקאית, המגיע שם לממדים של כפייה נפשית. הם מואסים בפוליטיקאים, האחראים
למצב הנוכחי של החברה האמריקאית. הם מתנגדים למירוץ המטורף אחרי הדולאר — מירוץ

אודי אבנר•
המונע כל הנאה אנושית מן העושר, המביא בעקבותיו התקפי־לב לאבא ומעמד של אלמנה
לאמא. הם מואסים, קודם כל, בשקרים המוסכמים שהפכו שקופים מדי.
׳ ההיפים הם מיעוט קטנטן בארצות־הברית. הם מיעוט קטן גם בניו־יורק. אולם ההיפים
אינם אלא חיל־החלוץ. הם מבטאים, בצורה קיצונית, את אשר מרגישים מיליוני צעירים
אחרים, בני־גילם, בצורה עמומה יותר.

ן -ךןךןןך ) ן ״ פלאקאנו אופייני של שינאה לנש־א נ׳ונסון. הנשיא נראח על רקע
הבית הלבן, עושה בידו תנועה גסה. זוהי פארודיה על סודעת־גיוס

מפורסמת מימי מלחמת־העולס הראשונה, שבח מצביע הדוד סאס באצבעו וקורא לגיוס.

רפאו את הבתולין!
חסוך כמים -התקלח יחד עם ידידתף !
לישו היו שערות ארוכות!
אל תאמין לשום אדם מעל לגיל ! 30
ז את הצגזורה!
הבתולין גורמים לסרטן!

ך* חודש שעכר נמצאה גופתה של צעירה עירומה במרחף מטונף בחלק המערבי של
*< הוזילאג׳ .לידה נמצאה גופתו של ידידה, שהיה אף הוא עירום. שניהם נרצחו.
המיקרה היכר, גלים, מפני שהצעירה היתד, בתו של אדם עשיר, בעל משפחה מסודרת
ושמרנית. איש מן השכנים בפרבר האמיד לא העלה על דעתו כי הצעירה הנחמדה, השקטה,
שדמתה לכל שאר הצעירות בשכונה, היא היפית. הידיד היה עבריין־לשעבר, שנידון פעם
למאסר על עבירה אלימה, ושהיה ידוע בין ההיפים כאדם יפה־נפש, שהקדיש את חייו
לעזרה לזולת.
נראה כי השניים נרצחו במסיבת־סמים, על־ידי כמה כושים אלימים שהשתתפו במסיבה.
ההיפים, המואסים בגזענות, משתדלים לגלות אחווה ואהבה לכושים. תוך כדי כך הם
נופלים לא פעם קורבן לכושים מבני העולם התחתון.
בעיקבות מיקרה זה החלה העיתונות לפרסם מחקרים סנסציוניים על בחורות אחרות
מסוג זה. הטייטס הניו־יורקי אף הקדיש את עמודו הראשון לתיאור תולדותיה של נערה
שנעלמה מבית הוריה, ושנמצאה כעבור כמה ימים, בריאה ושלמה, בבית־מלון בוזילאג׳.
הנערה, שמיניסטית בגימנסיה, היא בתו של עורך־דין מצליח ועשיר. יום אחד אמרה

פתור• ופרח
להוריה :״אני נערת־פרחים. נערי־הפרחים הם אנשים יפים. הם אוהבים את כולם ורוצים
לעזור לכולם.״
״ילדי הפרחים״ ו״האנשים היפים״ הם שמות נרדפים להיפים, אך ההורים לא ידעו זאת.
הם לא דאגו. עד שהנערה נעלמה, כעבור כמה ימים.
ההורים הודיעו על כך למשטרה. האב גייס את כל ידידיו, והם החלו סורקים ערב־ערב
אד רחובות הוזילאג׳( .הזזילאג׳ הוא החלק התחתון של האי מאנהאטן, במרכז ניו־יורק. אי
זה — אורכו מחולון להרצליה, ורוחבו משפת־הים לרמלה. הרחובות ממוספרים, מן הדרום
צפונה. הודילאג׳ הוא האזור שבין הרחוב מס׳ 1והרחוב מס׳ ,14 לכל רוחב האי).
לחפש נערה באזור זה, הרי זה כמו לחפש מחט בערימה של שחת. יש הרבה רבבות
כאלה, הדומות זו לזו להפליא. ההורים, הבלשים הפרטיים והמשטרה העלו חרס במאמציהם.
עד שנזכרו ההורים לפשפש בניירותיה של בתם. שם מצאו את כתובתו של ידיד היפי,
בבית־מלון בוזילאג׳.
הם מיהרו לשם, ומצאו את בתם במצב תקין, מאושרת בחברת החבר. היא חזרה הביתה
באי־רצון רב, כשהיא משוכנעת שהחיים של ההיפים עמוקים יותר, משמעותיים יותר.

*40 זסא

היטלר חי בכית הלבן.
היכן אתה, לי הארווי אופבאלד, עכשיו כשאנחנו
באמת זקוקים לך?
עקרו את נ׳ונפון -די לנו בילדים מכוערים !
ריצהו למען השלום !
המלחמה היא עסק טוב -השקיעו את בניכם !
התגייס למוסד המרכזי לגיון -הממשלה שאתה
מפיל עשוייה להיות ממשלת ארצות־הברית!
עשו אהבה -לא מלחמה !
כל השלטון לפרחים!

ויי* דור הזה הוא פוליטי. הבעיות הפוליטיות הבוערות עומדות במרכז תודעתו. אולי
| 1זה מפליא במיקצת. אולם באמריקה של היום אין מנוס מן הפוליטיקה. כי הבעיות
הבוערות הן באמת בוערות — באש ה־נאפאלם
בוזיאט־נאם, באש החנויות המוצתות
ברובעי הכושים בארצות־הברית.
שתי הבעיות האלה קשורות זו בזו. לא
רק מפי ההיפים, אלא גם מפי סתם צעירים
בניו־יורק אתה שומע טענה אחת, החוזרת
ונישנית :״מדוע אנחנו מוציאים מיליארדים
כדי לרצוח אנשים בוזיאט־נאם, כש־אין
לנו כסף כדי לספק תנאי־מחייה מיני־מאליים
לכושים שלנו?״
נתון אחד שגור בפי כל. מישהו חישב
ומצא כי ארצות־הברית מוציאה 25 אלף
דולאר כדי להרוג לוחם אחד של הודיאט־קונג!
תיסכול
נורא השתלט בלב צעירים רבים
בארצות־הברית, מבני כל השכבות. הוא עולה
בהרבה על התיסכול ששרר בישראל לפני
מלחמת ששת־הימים. הוא מוצא את ביטויו
בפסוק כגון :״אנחנו המדינה העשירה ביותר
בעולם. למה איננו מצליחים לחסל את
שכונות־העוני, לספק שרותים רפואיים חינם,
ולשים קץ לעוני הנורא של הכושים?״
בשעה שישראלים רבים חולמים על ירידה
לאמריקה, מדברים צעירים וטובים באמריקה
על הגירה לאירופה.
הגורם המיידי לתיסכול זה הוא מרד הכושים.
ליתר דיוק: העוני המחריד, שנתגלה
לאור להבות הבתים שעלו באש במהומות.
לפתע נסתבר לנוער האמריקאי שכל אשר
למד בבית־הספר הוא שקר. ארצות־הברית
אינה ארץ השפע והעושר. יש בארצות־הב־רית
עשרות מיליונים החיים על גבול הרעב.
מיליוני ילדים בארצות־הברית נדונים מיידה
לניוון, לבורות, לעבריינות.
מצב כזה קיים גם במדינות אחרות. אבל
לחברה הגדולה,״ אומר
ן פלאקאט זה בליגלוג .״ה באמריקה העשירה זה מבעית יותר, מפני
חברה הגדולה״ היא סיסמתו של הנשיא שבולט הפער בין האפשרויות הכלכליות
ג׳ונסון, הנראה במודעה למעלה, כשהוא מש ובין המציאות החברתית.
מלחמת ויאט־נאם, חסרת־השחר וחסרת־ה־קיף
על חייליו הזורעים מוות בוויאט־נאם.
תוחלת, מגבירה תיסכול זה. הנה מוציאים
מיליארדים על מלחמה שאי־אפשר לנצח בה, ושלדעת רבים גם אין לה הצדקה מוסרית.
זה ברור לכל בר־דעת, ובכל זאת ממשיכים במלחמה ומגבירים אותה, עד לעירעור יסודות
השלום העולמי.
מי אשם בכך? הדור הזה חיפש מטרה לשינאתו, לתיסכולו. הוא מצא אותו בדמות הנשיא
ג׳ונסון. רוב האמריקאים כבר הגיעו לכלל מסקנה כי ג׳ונסון, שנחל ניצחון כה עצום בבחירות,
אינו נשיא חכם או גדול. הוא נשיא כושל, בשער, שאמריקה זקוקה לנשיא גאון.
בקרב האינטלקטואלים הצעירים, הבוהימה, ד,ד,יפיס, הסטודנטים, מתחילה השינאה לג׳ונסון
לעבור כל גבול. גם שכבות אחרות מתחילות להתרחק מג׳ונסון. אילו היו הרפובליקאים
ממנים, בשנה הבאה, מועמד נגדי הדוגל בשלום בודיאט־נאם, יתכן שהיו מנצחים בבחירות.
אך נראה כי הם ימנו גולדוזאטר חדש, את מושל קאליפורניה הריאקציוני, שחקן־הקולנוע
לשעבר רונאלד ריגאן. אם כן, יש לג׳ונסון כל הסיכויים לנצח שוב.
אולם לעם האמריקאי ״נשבר״ ממלחמה בוויאט־נאם. יתכן כי מתנגדי־ד,מלחמה הם, עדיין,
מיעוט. אבל אין לי ספק כי תוך זמן לא־רב הם יהיו רוב גדול. גם כאן מהוזים ההיפים
את חיל״החלוץ.

.הצטרף

61)£0א •

אני אוהב את האנושות, אבל איגי סובל ככי־אדם.
אלוהים חי -אכל הוא לא רוצה להתערב.
תחי היוזמה החופשית -העניקו מעמד חוקי לזנות.
ישו לא סיים את כית־הספר התיכון.
כולם רקובים.
האמהות היא קדושה -הפוך עוד הלילה אשה לאם !

ך* נושא העיקרי למרד ההיפים הוא השקר המוסכם. הסיסמה העיקרית של הדור
) 1הוא ״בולשיט״ ,מילה הנהוגה גם בצר,״ל, שפירושה המילולי הוא: צואת־פרים.

בכל חברה יש מידה של צביעות. יתכן כי שום חברה אינה יכולה להתקיים בלעדיה.
ובכל הדורות התקומם הנוער נגד צביעות זו, וביצע את מלאכת־ד,טיהור הדרושה לריענון
המתכונת החברתית.
אולם באמריקה, כך נידמה, הצביעות רבה קצת יותר מאשר במקומות אחרים, כגון ישראל.
אולי מפני שבאמריקה, ארץ הפירסומת והתעמולה, קיימים אמצעי־תקשורת אדירים החוזרים
עד־בוש על כמה סיסמות מרכזיות.
הדור החדש, הגדל באמריקה, פוקח את עיניו ונוכח לדעת, לפתע, כי אין ממש ברוב
הסיסמות החסודות האלה.
אמריקה היא מדינה פטריוטית מאין כמוה. דגלי המדינה מתנוססים בכל יום על כל בניין
של דואר, בבתי־הספר, במוסדות הציבור. אבל מה זד, פטריוטיזם? להמטיר פצצדת־נאפאלם
על כפרים בוויאט־נאם, החשודים כתומכים בוויאט־קונג?
באמריקה אין אלוהים, אבל ובית שלטת בכיפה. זה שייך למעמד החברתי. והאמהות היא
קדושה. והפוליטיקאים מנשקים את התינוקות.
אמריקה היא ארץ היוזמה החופשית. האמנם? היכן היוזמה החופשית, כאשר קומץ של
חברות־ענק קובעות את המחירים בשוק, בקנוניות סודיות? היכן היוזמה, כאשר מבול של
פירסומת מביא לשטיפת־מוח ציבורית יומיומית?
איזו קדושה יש ליוזמה החופשית, כשהיא מובאת כנימוק להכשלת ביטוח־בריאות? יכול
זוג לחסוך כל ימי חייו, ובערוב ימיו מחסלת מחלה אחת את כל חסכונותיו. האישפוז הוא
יקר, הרופא הוא יקר. ביטוח־הבריאות הממלכתי, שהוא מובן מאליו באנגליה, נחשב באמריקה
לטרף ולטמא.
ובעיקר: כל ילד אמריקאי לומד כי ארצות־הברית היא מולדת היעילות. אבל הסובייטים
הדביקו את האמריקאים במירוץ אל החלל. כל היעילות האמריקאית אינה יכולה לספק לכושים
חיים הוגנים. וגם בחיי יום־יום נתקל האמריקאי בדוגמות בולטות של חוסר־יעילות. התחתית
בניו־יורק אינה מתקרבת ליעילות התחתית בפאריס ובלונדון. בשטחים רבים מפגרת אמריקה
אחרי ההתפתחות בהרבה שנים טובות.
הדור הצעיר מרגיש בכך. ההיפים רק מבטאים זאת בצורה חריפה ונוקבת יותר.

• הקץ למציאות!
• היה־נא אדם יוצר -המצא סטייה מינית חדשה !
• ההצלחה פירושה -להגיע לשיא המיני כרגע הנכון.
• הפורנוגראפיה משעשעת.
• אטארביסטיס -התאחדו!
• תמוך כסוחר־־הסמים המקומי שלך!

סמים המשכרים הם חלק בלתי־נפרד מהשקפת־עולם זו. בחוגים רחבים של״ החברה
ן * האמריקאית — הרבה מעבר לחוגי ההיפים עצמם — כמעט לא נותר צעיר שאינו
משתמש בסמים.
את האידיאולוגיה המציא, בשעתו, הסופר אלדום האבסליי. הוא תר אחרי האושר, מצא
את אבן־ד,חכמים באושר כימי — אושר שמקורו בסם המשנה את תודעת האדם.
מדוע קלט דווקא הדור האמריקאי הצעיר תורה זו .,באמצעות הדת הפסיכודילית של
הפרופסור לירי? מפני שהסמים למיניהם — חאשיש, מאריחואנה, ל.ס.ד. ועוד ״ -משרים על
האדם הרגשה של נוחות, של אהבת־ד,בריות, של פאסיביות.
האלכוהוליזם מהווה בעייה נוראה בארצות־הברית. יש בה מיליוני אלכוהוליסטים. חסרי׳
תקנה. כל החברה הקשישה שותה. בסעודות עסקיות, במסיבות־קוקטייל, בארוחות־ערב,
שותים הכל. כמעט ואי־אפשר לברוח מן האלכוהול.
הדור הצעיר, המואס בהוריו מואס גם באלכוהול. שלא כמו בישראל, באים באמריקה
הסמים במקום האלכוהול. ההיפים אינם שותים. האמנים הצעירים והסטודנטים עוברים
בהמוניהם מן הוויסקי אל המאריחואנה.
האלכוהול מביא לעיתים קרובות לאלימות, לתוקפנות. הוא מסמל את החברה הרקובה של
אתמול. צלם אמנותי צעיר אמר לי כי מאז הוא החל משתמש במאריחואנה, מעלה בו. עצם
המחשבה על האלכוהול תחושה של גועל גופני. עתה טוענים ראשי המדע האמריקאי כי
המאריחואנד( .שהיא קרובת־משפחה של החאשיש, ודומה לו בהשפעתה) מזיקה פחות מן
האלכוהול( .בינתיים הושמעה דיעה נוגדת מפי המומחה הראשי של האו״ם, והוזיכוח על
כך בוודאי עוד יימשך זמן רב).
הסמים יוצרים אדישות, פאסיביות. זהו הנזק העיקרי הטמון בהם. כי חברה שבניה משתמשים
בסמים דרך קבע, עלולה להידרדר, לאבד את כושר היצירה שלה. אבל בעיני ההיפים,
זוהי דווקא מעלה. הם מורדים בהורים, המשתתפים במירוץ המטורף אחרי הכסף. הם מואסים
במלחמה. הם מואסים באלימות. הסם המשכר, הפותח בפניהם עולם פנימי חדש, נראה
להם כמכשיר של גאולה.
נוצר עולם פסיכודילי שלם. אחד המקומות המקסימים ביותר בניד־יורק הוא כיום דיסקוטק
הקרוי הקירקס הח שמלי, בודילאג׳ המזרחי. זהו אולם־ריקודים עצום, בעל ריצפה, קירות
ותיקרה שחורים. הכוזנה היתד, לדמותו לרחם האם. מובן שאין בו אלכוהול. באים לשם רק
כדי לרקוד.
ואיזה ריקוד! באמצעות סידור מחוכם של זרקורים, הנדלקים ונכבים חליפות, נוצר עולם
חלומי. חברתך־לריקוד קיימת ונעלמת. במשך אלפית של שניה היא לידך, כעבור אלפית
של שניה היא רחוקה ממך, הכל קופץ, מרחף. המציאות חוסלה, סוף־סוף.

• אפשרו הפלות מלאכותיות חוקיות!
• הניחו לזונות לעבוד!
• כבקשה, אני מעדיך לעשות זאת בעצמי !
• תנו שיווי־זפויות להומו־סכסואלים !
• אב זה זז, לטך את זה !
• אורגאזם -למכירה, להחברה או להחלפה.
• זיון -כמקום חימוש !
• הצניעות היא כיזבוז !

ן * חברה האמריקאית היא בעלת מוסריות מושרשת. הדתיות, שהועברה מאירופה,
1 1התמזגה עם הצניעות המוסרית האופיינית לכל חברה חלוצית. במשפחה האמריקאית,
כמו במשפחה היהודית, עדיין שולט המוסר המיני המסורתי, לא רק להלכה אלא גם למעשה.
הנוער המשכיל מורד גם נגד מוסר זה, הנראה לו צבוע וכובל. הוא רוצה בחופש מיני.
הוא מתייחס בסלחנות למה שנראה, בעיני הקשישים, בסטיות, .הוא מפריז בביטוי, אך גם
זוהי ריאקציה נגד הקיים.
הסיסמה ״עשו אהבה — לא מלחמה״ ,על כל משמעויותיה, היא האופיינית ביותר. היא
חוזרת בכפתורים בכמה גירסות6— 1401 ^ 31 131<6 1ג, אי!; 8137 :ימס— .1^ 7
מובן שרבים מצטרפים אל ההיפים דווקא מפני שהם מחפשים רק את החופש המיני,
ונדמה להם כי קל יותר להשיג הרפתקות מיניות בחברה חופשית זו. אך הגרעין האמיתי
של התנועה ההיפית הוא הרבה יותר רציני. הוא מתקרב לדתם של הנוצרים הקדמונים.
(המשך בעמוד )26

במדינה העם המלחמה
ה טו 1ה
לא נעים לקוד ת לאסונם של אחרים. אבל
השבוע קיוו רבים בישראל שתפרוץ מלחמה
בקפריסין השכנה.
מלחמה כזאת תהיה בהכרח עקובה מדם.
השינאה בין יוזנים ותורכים עולה בהרבה
על השינאה בין ישראלים וערבים. זמן רב
לפני שר,ציוני הראשון נתקל בערבי הראשון,
כבר שחטו יוונים ותורכים איש את דעהו
בתאווה ובהנאה — ביוון, בכרתים ובאסיה־הקטנה.
מלחמה
מחודשת בין יוונים ותורכים על
האי קפריסין תשכיח מלב העולם את בעיית
ארץ־ישראל. כי מבעה של מלחמה חדשה
הוא, שהיא משכיחה את המלחמה של אתמול.
רבים
בחוגי הממשלה מקווים בי ישראל
תוכל לספח לעצמה את השטחים המוחזקים,
לא באמצעות הכרזה רישמית, כפי שדורשים
אבירי ״ארץ־ישראל השלמה* ,אלא
על־ידי יצירת מצב שכל הצדדים יתרגלו
אליו בהדרגה. מי שדוגל בקו זד״ התפלל
השבוע לפלישה תורכית לקפריסין. כי פירושה:
רווח גדול של זמן לביסוס המצב הקיים
בארץ־ישראל, ללא התערבות בינלאומית
רצינית.

י ח סי םמרח ביי ם
מה אמר
הבו ס?
״יש נשיא במצריים, ושמו גנזאל עבד־אל״
נאצר. הוא ידוע ברבים בבינוי, הבוס
צעק גמאל עבד־אל־נאצר, לקול מחיאות־כפיים
מחרשות־אוזניים של חברי מועצודהאומה,
שהיא הכנסת המצרית.
בכך השיב הנשיא המצרי על הטענות כאילו
יש חילוקי־דיעות במישסרו. אולם נאומו
אישר, למעשה, את הטענות האלה. הוא
היה מכודן, בראש יוראשונד״ לפייס את אנשי־הימין
ואנשי־השמאל של מישסרו, התובעים
קו תקיף נגד ישראל.
הימין המצרי רוצה בקו קיצוני מפני שהוא
לאומני־דתי, ואולי גם מתוך תקווה כי
בדרך זו ישבור עבד־אל־נאצר את ראשו
ויפנה את מקומו לדיקטטורה צבאית ימנית.
השמאל רוצה בקו קיצוני מתוך תקווה שזה
יגביר את השפעת ברית־המועצות במצריים.
ל א — אבל. כמו תמיד, היו דבריו של
עבד־אל־נאצר דו־משמעיים. למראית־עין, היו
בבחינת הכרזת־מלחמה מחודשת על ישראל,
וכך הם נתקבלו על־ידי הפרשנים השטחיים.
למעשה, היו חבויים מאחורי המילים הקיצוניות
רמזים מתונים.
קרא עבד־אל־נאצר :״יהיה המחיר אשר
יהיה, לא נרשה לישראל לפבור בתעלת־סואץ.״
אולם למשפט חד־משמעי זה, הצמיד
משפט שני, דו־משמעי ביותר :״המעבר הישראלי
בתעלת־סואץ הוא חלק בלתי־נפרד
מבעיית־פלססין *.הרמז ברור: אם יימצא
פיתרון מוסכם לבעיית ארץ־ישראל, על״ידי
הסכם בין ישראל והעם הפלסטיני, יוכלו
אוניות ישראל לעבור בתעלה.
גם שאר הקריאות הקיצוניות היו דו־מש־מעיות,
כפי שמיהר דובר מצרי רישמי להסביר
כעבור יומיים.
הכריז הנשיא :״לא יהיה הסכם־שלוס עם
ישראל! לא תהיה הכרה בישראל!״ אולם
הוא לא אמר :״לא יהיה שלום עם ישראל.״
ההבדל בין ״הסכם־שלום״ ובץ שאם ממשי,
בלי הסכם חתום, הוא רב.
חשוב יותר: עבד־אל־נאצר לא הפריז כי
מצריים לא תסכים להפסיק את מצב הלוח-
מה. לכן אין הנאום סותר את הרמזים שהשמיעו
נציגים מצריים בחודשים האחרונים,
כי מצתים מוכנה ל״הסדר מדמי׳׳ שיהיה
כרוך בהפסקת מצב־הלוחמה, מעבר חופשי
במפרץ טיראן, ומאותר יותר מעבר חופשי
בסואץ, בתנאי שהדבר לא יהיה כרוך בהסכם
תשמי ישיר עם ישראל.
יתר על כן: הנשיא פתח לעצמו פתח ל־נסיגד״
בקראו לוזעידת״פיסגר, ערבית נוספת.
הצעה זו נדחתה מייד עאידי סוריה — דבר
המעיד על האפשרות שהוועידה נועדה ״לב*
המילה הערבית היא ״ראייס״ ,הדומה
לתוארו הרישנדי של עבד־אל־נאצר :״ראיס״
(ראש, נשיא).
העולם הזה 1578

המשפחה השכולה מתקוממת נגד מבוד ספרים וסדט־ם
המנצלים את וכר״הגכורה שד הסוכן הישראלי מ ספד
***נתייס וחצי היה זיכרו של אלי
\4/כהן נצור בסנתיאון של גיבורי־האומה.
עצמותיו של הנועז שבמרגלי ישראל,
שחדר בתוקף תפקידו אל צמרת השלטון
בסוריה, נתפס במיקרה ומסר את נפשו
בתלייה פומבית בכיכר השוק בדמשק (ראה
שער קדמי) נחו בקבר אלמוני אי־שם
בסותה. אולם רוחו ריחפה כמעט בכל אתר
בישראל, כשככרות, רחובות וגנים ציבוריים
נקראים על שמו.
מלחמת ששת־הימים הוציאה את אלי כהן
מקברו, אולם לא בצורה שהעם כולו ציפה
לה — כדי להביא את עצמותיו לקבר

(חיים גיבורי) .מאחורי שמות אלה הסתתרו
אנשים שעסקו בעבר בשטח המול״ות ללא
הישגים ניכרים.
הפעם הם רכבו על הגל. כל הספרים נחטפו,
הודפסו בכמה מהדורות.
הצרה היא שכמעט כל גורפי הכסף מזיכרו
של אלי כהן עושים עוול לאיש. במיקרה
הטוב ביותר היצירות הן רפורטג׳ות עיתונאיות
מרתקות, ואילו כמה מהספרים
כתובים יותר בסיגנון הסטלאגים, כשה־מחברים
מסתמכים על העובדות הידועות ובודים
את השאר מליבם.
לאלי כהן טרם נמצא הסופר הראוי לו
ולעלילותיו.

בפאריס. תחת השם המשותף ״בן־דן״
סיימו ראשונים את הספר המרגל שתדר אל
החום אודות זורגה הישראלי — אלי כהן.
בר־זוהר החלים להקדים את השניים במירוץ
— אם לא בספר, לפחות בפרסום, ומכר את
סיפורו לאחד מגדולי העתונים הצרפתיים.
שני הכתבים הצרפתיים מתל־אביב, שמכרו
את הזכויות לספרם להוצאה פאריסאית,
איחרו את המירוץ בשבועיים.

וו 0ק

״האם הכר מותר ז״
ך* ד בבד עם מבול הסופרים החלו
^ .ג ם אנשי הקולנוע להריח את האפשרויות
הטמונות בסיפורו של אלי כהן.
הראשון בהם היה מפיץ הסרטים מיכאל
(שישה ימים לנצח) שתילי. אחרי שגרף הון
בלקט יומני־מלחמה אותם חיבר בזריזות
לסרט, מיהר שתילי להכריז כי הוא מפיק
— ״עד לחג הסוכות״ — סרט שני שייקרא
מלחמת עשרים השנה. הסנסציה שבסרט,
לדברי שתילי, היו צריכים להיות הקטעים
על אלי כהן.
שתילי הצליח להשיג קטעי-סרטים שצילם
צלם־יומנים צרפתי ממשפטו של אלי כהן
ומתלייתו הפומבית. הוא התכוון. לשלב
קטעים אלה בסרטו, אולם כאן התערבת
משפחתו של אלי שהפעילה את משרד-
הבטחון. משרד־הבטחון אסר על שתילי
להציג את קטעי התלייה של אלי כהן.
בעקבות שתילי הלכו שני מפיקי־סרטים
אחרים. הבמאי הצעיר מיכה (הסיירים) שג־׳
ריר התקשר עם האמרגן יעקב אורי על־מנת
להפיק יחד סרט שיבוסם על סיפורו
של אלי כהן. האמרגן כבר יצא לבירות
שונות בעולם כדי לארגן שם את הצילומים
מפעילותו של אלי כהן בצרפת, שוויץ וארגנטינה.

מפיק־הסרטים השווייצי ארתור כהן,
חתנו של שר־הפנים משה שפירא, מנסה

ישראל. רוחו של אלי כהן הופחד, במפרשי
ספינותיהם העסקיות של ׳אנשי עסקים
ממולחים.
לפתע אחזה קדחת אלי כהן במדינה כולה.
מבול של ספרים וחוברות, בחצי־תריסר
שפות, העוסקים בפרשת אלי כהן, ירד על
כל הדוכנים. כל מי שיש לו עט ומו״ל ראה
לעצמו חובה לרכב על הגל. וזאת רק
ההתחלה. כי בעוד נחשול הבלטריסטיקה
בעיצומו, כבר מתכננים ומתחילים לבצע
ערימה של סרטי קולנוע שיעסקו באותו
נושא.
ההיצע הגדול הוא תוצאה של הביקוש.
הסתבר כי אזרחי ישראל, הרעבים לגיבורים,
חוטפים את עלמות אלי כהן בכל צורה
המוגשת להם. וכשם שמלחמת ששת־הימים
הולידה תעשייה שלמה של אלבומים וסיכומים,
התפתח לאחרונה ענף יצור חדש:
פירסומי אלי כהן.

הערכה ראשונה: רבכות דודארים
. .ראשיתו היה הענף מיועד רק
^ לייצוא.
היד, זה כאשר הוצף העולם המערבי,
בעקבות המלחמה, בכל תיאור, פרשנות או
אלבום אפשריים. השם ״ישראל״ בלבד כבר
הבטיח הצלחה לכל פרסום חדש שיצא. חסר
היה רק סיפור־מתח אנושי דרמטי שיעניק
קצת מיסתורין למלחמה שלא נשארו בה
סודות או גילויים.
וכך, כמעט בעת ובעונה אחת, נולד
הרעיון בשלושה מקומות שונים, לנצל את
שמו של אלי כהן כדי לספק לעולם סיפור־מתת־וריגול
אמיתי, שיוסיף מיסתורין למל־חמת־הבזק
של צה״ל,
כל העוסקים בכך היו עיתונאים יש־ראליתם,
שראו את חבריהם שהשתתפו
במלחמה מוציאים בזה אחר זה ספרי
מלחמה.
בפאריס חברו יחד שני הכתבים של שני
ד,צד,תנים המתחרים, אורי דן ממעריב וישעיהו
בן־פורת מידיעות אחרונות, החלו
באיסוף חומר על המרגל הישראלי בדמשק.
אותה שעה חברו שני עיתונאים אחרים
בתל־אביב, ז׳אק עובדיה ויצחק רבי, מעובדי
היומון המפא״י הצרפתי ל׳אינפורססיון, והחלו
אף הם באיסוף חומר. ובמשרד־ד,בטחון
ישב דוברו של שר־הבסחון, הד״ר מיכאל
בר־זוהר, וסיכם את המקורות והנתונים
שהיו כבר בידו. כן עסק באיסוף חומר ג.
דניאל.
לכל שלושת הגורמים היה ברור כי השוק
הצרפתי עשוי להיות מכרה זהב לסיפור
הראשון שיימכר שם אודות פרשת הריגול
המופלאה של אלי כהן. כל אחד ידע גם על
קיומם של המתחרים. וכך התפתח מירוץ
מטורף מי יצליח לצאת ראשון לשוק.
במירוץ זכו שני הכתבים הישראליים

פות״ על הבום הקאה ירי קו מתון.
שיתוף־פעולה. כל הרמזים האלה היו
ברורים לדיפלומטים מיקצועיים ברחבי העולם.
אולם העיתונות והציבור, בעולם ובישראל,
קלטו רק את ההגדרות הקיצוניות.

הם דחו את ההצעה.
כצפוי הפך ספרם של דן ובן־פורת לרב־מכר
בצרפת. הוא כבר הודפס במהדורה
רביעית, נמכר להוצאות !ספרים בארצות־הברית,
בריטניה וגרמניה״ ולפי הערכה
ראשונית עשוי הספר להכניס לשניים סכום
של כמד. רבבות דולארים.
גם ספרם של עובדיה ורבי, שאיחר לצאת,
עוד זכה להצלחה יחסית, אם כי בשפר,
הצרפתית בלבד.

בסיגגון סטא7גימ: עובדות ידועות
רגע בו התגלתה הלהיטות אחר
*2סיפור אלי כהן בחו״ל, נמצאו גם אנשי־עסק
ישראליים שהריחו את האפשרויות הטמונות
בסיפור אלי כהן. בזה אחר זה יצאו
שלושה ספרים המוקדשים לאלי כהן, כולם
מאת סופרים שזה עתה נולדו: אלי בן־חנן
(לשעבר כתב בחדשות הקולנוע) ,א. חגי

לכן הביא הנאום תועלת עצומה לחסידי
הקו הלאומני הנוקשה בישראל. ממשלת ישראל
מיהרה להכריז כי נשיא מצריים דחה
את החלטת מועצת־ד,ביטחון, שגם דעת ישראל
אינה נוחה ממנה. חסידי סיפוח השטחים

עתה להפיק סרט בקנו,־מידה בינלאומי אודות
אלי כהן.
כך הפך גיבור לאומי לסחורה בה משתבשת
והולכת דמותו האמיתית. הסכנה
היא שתוך זמן קצר עשויות האגדות וההמצאות
לכסות על הדמות המקורית.
אולם קיימת בעייד, נוספת. אלי כהן
השאיר במותו אלמנה ויתומים. באיזו מידה
נהנים הם מזרם הכספים שגורפים המשתמשים
בסיפורו של אבי־המשפחה?
נדיר, כהן, אשתו של אלי, סרבה להגיב.
״אין לי מד, לומר, אמרה ,״בכל הענינים
מטפל העורך־דין שלי ״.רק ספר אחד קיבל
עידוד ממנה כאשר פירסמה בו פתח־דבר
החתום בשמה. תמורת זאת קיבלה חלק מן
ההכנסות.
אולם אין בידה כל ביקורת על ההכנסות
האמיתיות• אין להם גם ביקורת על הנכתם
בספרים עצמם.
אלי כהן השאיר גם אם ואחים. אותם אין
איש שואל כלל. התמרמר אחיו מורים :
״איש לא טרח להראות לנו את ה תו כן...
איש לא חשש אם מה שכתוב יפגע בנו
ובאמא ויש פגיעות ! ״
הוסיפה אחותו :״אני מבינה שזה נושא
מעניין• אבל האם הכל מותר?״

המוחזקים יכלו להכריז כי נסתמה כל דרך
לשלום, ויש צורך בסיפוח.
כך, בנסותו לפייס את היסודות הקיצוניים
במצריים, שירת עבד־אל־נאצר את היסודות
הקיצוניים ביותר בישראל.

במדינה
די עז ת יגאל נגד משה יגאל אלון זזוא אחד מקורבנות מלחמת
ששת־הימים. כי מלחמה זו העלתה לגדולה
את משה דיין, השכיחה, תוך כדי כך, את
עברו הבטחוני של אלוף הפלמ״ח.
היא גם הנחילה לדיין עמדת־מפתח פוליטית
במאבק על ראשות־הממשלה — מאבק
שבו משתתף גם יגאל אלון.
נגד אשכול. השבוע השיב אלון מלחמה
שערה. במאמר בבטאון המערך, אות,
הוא ביקש לצוד שתי ציפורים באבן אחת:
את אשכול ואת דיין.
התקפתו על אשכול התרכזה בנקודה
המרכזית: השבועיים שעברו בין סגירת
מיצר טיראן ובין התקפת צה״ל. טוען אלון:
אסור היה לחכות. הממשלה היתד, צריכה
להפעיל את צה׳׳ל מייד עם סגירת המיצר.
בשעתו סברו כך רבים, שהזדעזעו למראה
חוסר־ההחלטד, של ממשלת אשכול. אולם

סוריה ביום הראשון של המלחמה, היא היתד,
מספיקה לכבוש את כל דרום סוריה, ובעיקר
את הר־הדרוזים. במיקרה זה יכלה לעזור
עתה לדרוזים להקים מדינר. משלהם.
אישום זד, אינו חדש* .החידוש הוא בכך
שיגאל אלון משמיע אותו בגלוי, אף שלא
קרא לדיין בשמו.
ספק רב אם הדרוזים היו מסכימים להקים
מדינה נפרדת, שהיתר. הופכת את כל
העולם הערבי לאוייבתם, ושהיתד, קושרת
את גורלם, לחיים ולמוות, בגורל ישראל.
השבוע התנגדו אפילו הדרוזים הישראליים
להקמת מדינה דרוזית ברמת־הגולן.
בכל זאת, אין ספק כי עיכוב ההתקפה
על סוריה היה מישגה. המציאות הערבית
היתד, נראית אחרת, לו לא היה המישטר
הקיצוני בדמשק לוחץ כיום על מצריים
וירדן בכיוון של המשך המלחמה בישראל.

עיטורים?מחמים קבורת אבשלום פיינברג
יחסים עם סיגוו * ממנות־פאר?פקידים בכירים

ר ח מני ת

ה מנ צ חי ם
הישראלים מכירים כבר את מלחמת ששת־הימים
על כל צדדיה, אבל הבמאי ז׳ול דאסן

יני זוכר שבוע, שבו ירדה הכנסת לשפל כזה של חוסר־תכלית, כמו בשבוע שעבר.
^ היה זה תמרור נוסף בדרכה של הכנסת אל ההתנוונות, תחת דגל הליכוד הלאומי.
כמו תמיד, קיימה המליאה שלוש ישיבות. אולם הישיבות היו קצרצרות כמו מחצאית של
נערה מודרנית, ובהרבה פחות מעניינות.
שתי הישיבות הראשונות הוקדשו לוויכוח על הפיחות. כל המשתתפים ידעו, כמובן, כי
זהו ויכוח חסר כל תוכן ממשי — כי אין הכנסת יכולה לבטל את הפיחות אחרי מעשה.
כמעט כל הנואמים תקפו את שר־האוצר, ובכך הוכיחו שוב את הפער העצום בין דברי
המפלגות ובין מעשיהן. הן הצביעו בעד הפיחות בממשלה, המאחדת את כל המפלגות מחרות
ועד מפ״ם. אך הן דיברו נגד הפיחות בכנסת, מפני שהפיחות אינו פופולרי.
לא יכולתי להתאפק, וכאשר התקיף ד״ר יוחנן באדר (גח״ל) את הפיחות בנאום מבריק,
קראתי לו קריאח־ביניים:
| ן יו ח נן כאדרז ...למה קפצתס לראש התור הזה של עושי־פיחות
א*רי אבנ רי: אין הצביע השר של גח״ל בממשלה?

השר יוסף ספיר: את זה תשאל אותי, חבר־הכנסת אבנרי.

השר יוסף ספיר הצביע, בממשלה, בעד הפיחות. אבל הוא לא השתתף בוויכוח בכנסת.
הח״כ שדיבר מטעם החלק הליברלי של גח״ל דיבר למעשה נגד הפיחות.
תוך קריאות־ביניים אלה נולדה מילה חדשה:
יוחנןכאדר אינני יודע איך לקרוא לפיחות הזו! .״פיחותון לא

1יפה.
אורי אכנרי :״מיני־פיחות״.
יוחנן כאדר :״פיחותצ׳יק״? או כן, בלשון של אהבה — ״פיחותצ׳יקלה״?
§ מנל מקום, איננו פיחות.
המילה שנתקבלה היתד, מיני־פיחות. כבר באותו יום השתמש בה קול, ישראל.
כאשר הכינונו את נאומנו שלנו לוויכוח זה, החלטנו לנקוט סיגנון של אירוניה. החלק
הראשון של הנאום (ראה מיסגרת) היה בעל אופי היתולי, ועורר צחוק ברחבי האולם. שר־האוצר
עצמו השתתף בצחוק זה בפה מלא.
אולם הכנסת אינו מוסד המעריך הומור, ומסוכן מאד לדבר שם בלשון סאטירית או פאר־קאסטית.
זאת למדתי שוב. כי רבים מן הח״כים הנכבדים, וגם כמה מן העיתונאים, פשוט
לא הבינו את ההומור. הם באו אלינו, לאחר מעשה, ותמהו על שאני דיברתי בזכות שר־האוצר
והפיחות
ניו חוז

יגאל ארון כבאניאם

בכל אשם דיין

והסופר אירווין שאו, שבאו לצלם על
אחר־מעשה קשה להצדיק את דעת אלון. כי
מבלי שמישהו התכוון לכך או תיכנן זאת,
המלחמה, מגלים בה צדדים חדשים לגמרי,
שעדיין אינם מוכרים.
הביאה תקופודד־,המתנה כמה וכמה יתרונות
לישראל:
״זה היד, תוהו ובור,ו מוחלט,״ מספר
• דעת־הקהל העולמית התגבשה סביב
שאו ,״בכל מקום היינו צריכים לפלס דרך
ישראל, דבר שהקל מאד על המאבק המדיני
בין מצלמות. היו שם איטלקים, אנגלים,
של ישראל אחרי המלחמה.
צרפתים. כולם צילמו• ז׳ול הציע, ובצדק
• עבד־אל־נאצר הספיק לרכז את מיטב
לעשות סרט אחד, ביחד. אף אחד לא קיבל
צבאו במלכודת חצי־האי סיני, דבר שהגדיל
את ההצעה שלו.״
את ממדי נצחון צה״ל.
עד היום הם עדיין לא מצאו שם לסרט
• תקופת־ההמתנה הרדימה את הכוננות
שלהם. אבל דאסן חושב לקרוא לו, אולי,
המצרית, עזרה לחיל־האוויר הישראלי להשיג
רחמנות על המנצחים.
את יתרון־האפתעה המכריע.
״אנשים,״ הוא אומר ,״אוהבים את האולם
היתד, לתקופה זו גם תוצאה אחרת
— בזירה הפנימית• ההמתנה הגבירה את יהודים בתור קורבנות, כל דבר אחר מביך
אותם• בדרך כלל ידוע שעל היהודים צריחששות
הציבור הישראלי, יצרה לחץ ציבורי,
אשר בעקבותיו נאלץ אשכול למסור את כים לרחם. כשצריך פתאום להעריץ אותם
זה מכאיב.״
תיק־הבטחון למשה דיין, מתחרהו של אלון,
״הם נלחמים מצויץ,״ הוא מוסיף ,״אבל
מה היה קורה אילו התפטר אלון בראשית
הם צריכים ללמוד מהערבים הרבה על יחסי־המשבר
מן הממשלה, כמחאה על דחיית הח־ציבור.״
לטת־ההתקפה?
יתכן כי במיקרה זה היד, אלון
מכריח את אשכול למנותו מייד לשר־ד,בטחון,
כלי מדליות. הם ניסו להשיג רשיון
דבר שהיה הופך אותו ליורש־העצר הרישמי.
להגיע לישראל לפני המלחמה. כשהם השיגו
לעומת זאת, אם אשכול היד, מסרב למסור
את הרשיון המלחמה נגמרה.
את תיק־הבטחון לאלון, היה אלון נשאר אז
״למעשה אף אחד לא עשה סרט טוב על
בתודעת־הציבור כאיש שהקריב את עצמו
המלחמה,״ אומר דאסן ,״הצבא הישראלי
כדי להכריח את הממשלה לפעול — ואפילו
חרד יותר מדי על ענייני ביטחון. והמלחמה
מינוי דיין היה נרשם לזכותו.
(המשך בעמוד )13
נגד -דיין. התקפתו השניה של אלון,
באותו מאמר, היתד, מכוונת למטרה ברורה:
משה דיין.
* בין השאר הזכיר אותו העולם הזה,
טען אלון: עיכוב ההתקפה על סוריה גרם
בגליון ראש־השנה, בהערכת החלטותיו של
נזק עצו 8לישראל. אילו תקפה ישראל את
משהו דיין בתקופת המלחמה. .

וזי תיג ד

ג גז תיינז ת ־ פ ה

לזזיי ם ־

ך ! ל הווי כו חהזה ארך חמש שעות, וקשה היד, למלא בו שתי ישיבות שלמות. לכן
נזכרו לפתע כי הח״כ הליברלי ברוך עוזיאל, נציגם של עולי סאלוניקי, לא דיבר
עדיין בוויכוח על הטלביזיה, בשבוע הקודם. נתנו לו עשרים דקות, והוא דיבר בנוכחות 12
ח״כים. בכך נגמרה הישיבה השניה.
נשארה הישיבה השלישית, שהיתר, מוקדשת להצעות־לסדר־היום. אלא מה? מוסד זה הפך
לבדיחה, מאז הקנוניה המפורסמת של מפא״י וגח״ל, שסתמה
את הפה לסיעות הקטנות. מותר, לנו להעלות רק הצעה אחת
פעם בכל כמה חודשים.
מה התוצאה? לסיעות הקטנות שנשארו באופוזיציה, אין
כמעט אפשרות להגיש הצעות. לסיעות השייכות לקואליציה
הגדולה יש אפשרות להגיש הצעות בשפע — אבל הן לא
יכולות, כי הן כפופות למשמעת קואליציונית.
כל יום־עבודה של הכנסת עולה כמה אלפי לירות. אבל
בגלל סתימת־הפה, יכלה הכנסת לשמוע, ביום הרביעי האחרון,
רק שתי הצעות. שתיהן היו מיותרות.
אחת היתד, של ח״כ קואליציוני, שלמה כהן־צידון מגח״ל,
על פרשת העשן של תחנת רדינג. הוסכם מראש שהשר
יעביר אותה לוועדה. אבל כל העניין הזה מונח מזמן לפני
הוזעדה — וממילא היתד, כל הפרוצדורה מיותרת לגמרי.
ההצעה השניה היתד, של אגודת־ישראל . ,והיא נגעה שוב
לניתוחי־מתים. הכנסת כבר ביזמה מאות שעות על נושא
אווילי זה, וגם הפעם הורדה ההצעה מסדר־היום.
בשביל ישיבה זו — שארכה שעה, ושהיתה כולה בבחינת
טחינת־מים — הייתי נאלץ להקריב יום־עבודה. קשה לתאר
ביזבוז גמור יותר של, זמן הכנסת וכספי הציבור.
ביזבוז זה אינו העיקר. העיקר הוא שהכנסת אינה יכולה לדון בבעיות אקטואליות חשובות
— פשוס מפני שרק אנחנו מסוגלים להעלות אותן, ולנו לא ניתנת אפשרות כזאת.
בתיאוריה, יכולים אנחנו להגיש הצעות ״דחופות״ לסדר־היום, ואלה אינן כפופות למפתח
המפלגתי השרירותי. אבל למעשה מבטלת נשיאות הכנסת — שבה אין עוד שום ייצוג
לאופוזיציה — אוטומטית את הדחיפות של כל הצעותינו, ובכך מתחסלת האפשרות להעלותן.
כך הגשנו, בשבוע שעבר, שתי הצעות ״דחופות״.:
• הצורן במיבצע ישראלי מיידי ליישוב הפליגויס הערביים בשטחי ארץ־ישראל,
• המזימה להעביר את עצמותיו של אבשלום פיינברג ז״ל לקבורה. בהר־הרצל, תחת
לקברן מחדש ברפיח.
הדחיפות נשללה אוטומטית — למרות שפרשת פיינברג, למשל, מסעירה חוגים רחבים
בציבור, והעניין דחוף ביותר — מכיוון שנקבע כבר. תאריך קרוב להעברת העצמות.
גורל דומה ציפה לשתי ההצעות הבאות שלנו:
• איסור מופעי־תרבות ב1־מת־נן ובתל־אביב בלילות שבת,
#הכרזת דוברים ממשלתיים על האפשרות שישראל תכונן יחסים עם שלטונות סיינון.

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח שנערך בכנסת על הפיחות.
גבירתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
אני נתון במבוכה רבה.
תפקיד האופוזיציה הוא למתוח ביקורת על הקאוליציה.
כאשר יש קואליציה כמעט מקיר אל קיר, תפקיד זה של
האופוזיציה חשוב שבעתיים.
א ך מהו תפקידה של האופוזיציה, כאשר ה
קואליציה
מאוחדת, כמעט מקיר אל קיר, נגד
מעשי הממשלה? כאשר יש ליכוד לאומי, מחרות
ועד מפ״ס, ממפא״י ועד מפא״י, נגד
שר-האוצר?
איך, כבוד היושבת־ראש, לשמור על שמי הטוב כנוך
קונפורמיסט, כאשר הצורה היחידה שבה אני יכול להיות
נון־קונפורמיסט בוויכוח זה היא: לבוא ולתמוך במר

ספיר י
פי נחס רוזן (ליברלים עצמאיים) :אולי תנסה?
אדיה בן־אליעזר (חרות) :תעשה לו טובה
£ואל תעשה זאת !
אורי אכנרי: אין לי ברירה אלא ללכת בדרן
זו, להגן על מר ספיר, אפילו אם זה יהיה בעוכריו,
? בין חבריו שלו.
שר-האוצר פינחס ספיר: אולי לכן אתה
י עושה זאת.
אורי אבנרי: ואכן, יש מה להלל ולשבח את שר־האוצר.
מלחמת־הבזק
ארכה ששה ימים. מר ספיר ערך את פיחות
הבזק שלו בשש דקות.
מלחמת־ששת־הימים פרצה אחרי שלושה שבועות של
לבטים !התחבטויות. מר ספיר לא התלבט ולא התחבט. הוא

שאלה א׳ :האם הפיחות הבריטי היווה סיבה לפיחות שלנו
או רק תירוץ?
אני מרשה לעצמי להביע את הדעה, כי היה זה תירוץ,
ותו לא. שר־האוצר נתקל בדרכו בעגלה, וקפץ עליה בזריזות
המעוררת התפעלות.

אמנם, מר ספיר טוען שהפיחות נכפה עליו.
אבל אס היה באן אונם, הרי מעולם לא נאנסה
אשה כחפץ־לב רב יותר. בל בית־משפט היה
מזכה את האנס.
שאלה ב׳ :מה מחיר המיני־פיהות הזה?
מדברי הממשלה אפשר לקבל את הרושם שזוהי שכונת־חאפ
׳ שתפסנו משהו בחינם. הציבור לא יסבול. לא תהיה
שום התייקרות. הייצוא יגדל. המכס יפחת. הסובסידיות
יגדלו. ואף אחד לא ישלם.
אם זה כך, מדוע התנגד השר לפיחות עד כה? ומדוע לא
פיחות פי שניים ושלושה?
עם כל הכבוד, אני מרשה לעצמי לפקפק בתחזיות.

המחירים יעלו, מפני שהם מוכרחים לעלות,
ואם לא היום, הרי בעוד ארבעה חודשים.
אם המדד לא יעלה, הרי זה רק בעזרת התחכמויות, שהציבור
ישלם עבורן. ואם המדד כן יעלה, תצטרך הממשלה
להוריד את השכר הריאלי, ובשנתיים של בחירות רק תמים
יאמין בכך. זה גם לא רצוי.
שאלה ג׳ :מי יפסיד מיד ומי ירוויח מיד?
יפסידו המשתכנים — היום אותם הצמודים לדולר, ומחר
אותם הצמודים למדד.

ככלל, המשתכנים המיסבנים האלה הפכו
לכדורגל של המשק הישראלי -בל תנודה
במשק נותנת להם בעיטה.
לעומת זאת, יתעשרו אוטומטית אלפי אנשים שלא עשו

מלחמת־שיחרור כלכלית תצליח רק אם תשאב מאותם
מעיינות־כוח כמו מלחמת־הקיום הצבאית — מאמון העם
היודע כי יש מטכ״ל מתכנן, ויש אוגדות לביצוע, וכי כל
הכוחות מכודנים להשגת יעד ברור וממשי.

היכן כל אלה בשטח הכלכלי? היכן המטכ״ל
המתכנן? היכן היעד הממשי, הברור? היכן
האמון הציבורי?
האם מאמין שר־האוצר שהיינו
מנצחים במלחמת־ששת־הימים
אילו פעלנו מתוך
אילתורים, תוך קפיצה מיק־רית
על עגלות, תוך תמרון
בין קבוצות לחץ?

מכאן שאין לנו אמון
במיני־פיחות. הוא לא
יפתור שום בעייה.
הוא לא יביא לשינוי
מיבנה התעסוקה. הוא
לא יחסל -מיפעליס
כושלים. הוא לא ישים
קץ לאבטלה הסמוייה.
הוא לא מהווה מדיניות. הוא איננו אפילו תח ליף
למדיניות.

הפתרון: שוק מרחבי ומטבע מרחבי
כבוד היושבת־ראש, הקשבתי לכל הנואמים בוויכוח זה
(אפילו לנאומו הבלתי־נשמע של חבר־הכנסת ישראל קרגמן,
ששתיקתו הרועמת החרישה את אוזני״) ותמהני על דבר
אחד: לא נאמרה אף מילה אחת על הצד המדיני.

האם אפשר לדבר על כלכלה ככלל, ובימים
אלה כפרט, מבלי להדגיש את הקשר ההדוק
כין בלבלה ובטחון, כלכלה ומדיניות-חוץ, כל כלה
ושלום?

המיני־פיחות הזה נגרם במישרין על־ידי מלחמת ששת־הימים.
כי סגירת תעלת־סואץ היתד, הקש ששבר את גב
הגמל הבריטי, וגרם לנסיבות שהביאו — לפחות לדברי מר
ספיר — לפיחות שלנו.
^ זינק קדימה, כאוגדת שריון שלמה, והבקיע את מערך
ההתנגדות בלי לחשוב פעמיים.
גם בדבריו של מר ספיר אתמול היה הרבה מן המשובח.
למשל :״על מכשולים פנימיים ומהותיים במשק אין
מתגברים באמצעות מניפולציות מוניטריות.״
ועוד :״ממשלת ישראל לא ששה בדרך של שינוי שער־המטבע״.
ועוד
:״לפני שבזע, אילו היה מוצע פיחות, הייתי דוחה
את ההצעה מכל וכל״.

מר ספיר, שביצע את הפיחות, סכור, על כן,
בי פיחות זה דבר רע. ככד הוא נבדל ממבקריו,
ככנסת ומחוצה לה, הסבורים בי פיחות
זה דבר טוב, ולבן הם מתנגדים לפיחות

היכן מקומנו בין אלה, שהם בעד הפיחות ועל כן נגה
לבין אלה שהם נגד הפיחות ועל כן בעד? בין אלה
שנאמו אתמול נגד הפיחות, ויצביעו עוד מעט בעדו —
לבין אלד, שהצביעו בעד הפיחות בממשלה, אבל עומדים
בכנסת להימנע מהצבעה?

מאומה, ורק השקיעו — אולי לגמרי במיקרר — ,את כספם
בניירות־ערך צמודי־דולר.

שום התחכמות לא תעזור
כבוד היושבת־ראש, אנו איננו מאמינים בהתחכמויות.
לא בהתחכמויות בשטח המדיני
ולא בהתחכמויות כשטח הכלכלי.
שום התחכמות לא תביא למדינה בטחון וקיום יציב. זאת
יכולה לעשות רק מדיניות יזומה, נועזת, עקבית ונבונה.
שום התחכמות לא תביא בריאות כלכלית ורמת־מחייה
הוגנת. זאת יכולה לעשות רק מדיניות כלכלית מתוכננת,
עקבית ומתקדמת.

יכול מישהו להאמין בי פיחות -פיחות של
ממש -הוא אמצעי טוב למדיניות כלכלית.
אכל אין הוא תחליף למדיניות כלכלית, ואין
הוא מדיניות כפני עצמה.

כעצם הימים שאנו עומדים ומתווכחים באן,
רועמים התותחים לאורך הירדן -וגם לכך
יש השלכה כלכלית. כאשר הבעייה הבטחונית
לאורך הגבולות, ולרוחב בל השטחים המוח זקים,
הופכת לנטל בטחוני מתמיד; באשר
יש צורך בהחזקת כוחות מילואים בממדים
נרחבים -נסוג הסיכוי לעצמאות כלכלית.
יש אפילו החולמים על מצב שבו תהיה המדינה כולה
מעין חיל־מצב של אימפריה יהודית, ויהדות העולם כולה
תקיים ותממן אותה. ומעניין שדווקא החוגים הדוגלים בסיוט
זה, בימין הקיצוני, הם המתנגדים לכל קורבן כלכלי, למי־סים,
וגם לפיחות זה.
מיני־פיחות זה, על אף מימדיו המצומצמים, מבליט את .
התלות המוחלטת של ישראל במשק המערבי. כל זעזוע
של מטבע אירופי או צפון־אמריקאי — של השטרלינג, של
הפרנק, ובעיקר של הדולאר — עלול להביא עלינו שואה.

אין נימוק חזק מזה למען החתירה לשלום,
להשתלבות ישראל במרחב, לפדרציה שתביא
בעקבותיה שוק מרהכי משותף, ומטבע מרחבי
-כי רק במסגרת זו יבולה ישראל אף לחלום
להגיע לעצמאות כלכלית של ממש, ולמידה
כלשהי של אי־תלות כמערכות זרים.

אם זוהי דמותו של הוויכוח בכנסת, בי אז
אין פלא ששר־האוצר אינו נוטה לקבל את
הנחיותיו מבית זה.

הפיחות, כאמצעי, מקובל על חוגי הימין. כי הפיחות
פירושו, פשוטו כמשמעו, תיקון במאזן־התשלומים של המדינה
על־ידי הורדת הצריכה, הורדת רמת־המחייה של ההמונים.
הפיחות. מבצע זאת בדרך מיכנית, ללא הבחנה, ללא
קריטריונים חברתיים, תוך פגיעה בחלשים ביותר.
לכך אנו מתנגדים. אנחנו מוכנים לקבל, ואף לחייב, דרישה
לקורבנות, למאמץ־יתר, אפילו להורדה זמנית של רמת־המחייה
— אם כל אלה מהווים חלק מתוכנית־אב כלכלית
אמיתית, מפורטת, כנה, מעוררת אמון.

לפי מיטב הכרתנו, הדבר ניתן לביצוע עכשיו. חבל רק
שאותה זריזות, המציינת את מר ספיר בשטח הכלכלי —
חסרה לחלוטין לממשלה בשטח המדיני.

עד כאן בזכות שר־האוצר. אבל כדי שלא להזיק לו יותר
מדי, שמא יאמרו שמיעתנו היא היחידה התומכת בו, אעלה
כמה שאלות לגבי מיני־פיחות זד״

בלומר: אם נעשה הדבר בהסכמת הציבור,
וניד התלהבות הציבור, תוף אקט של התמסרות
-כמו במלחמה.

* קרגנון, יו״ר ועדת־הכספים והדובר הראשי של המערך
בכל ויכוח כלכלי, לא השתתף בוויכוח זה, כהפגנה נגד
החלטת־הפיחות של שר־האוצר.

אונס -אבל בחפץ־לב

קשה לי לתאר עניין חשוב ודחוף יותר מאשר נושא זה — כוונתה של ממשלת אשכול
לקשור את ישראל במלחמה המזוהמת בן ויאט־נאם ובדמותו של המרשל קי — תופעות שהעולם
כולו, מלונדון עד רומא, ממוסקבה עד פאריס, מפקין עד בואנוס־איירס — בוחל כהן
וסולד מהן.
אבל הכנסת, המובטלת מעבודה, שאינה יודעת איך למלא את זמנה, אינך, רוצה לדון

בכל אלה.
השבוע נסתיים בנימה היתולית אופיינית. אחרי הטיפול בשתי ההצעות־לסדר־היום המיותרות,
היד, צריך יו״ד ועדת־החוץ־והבטחון, דויד הכהן, להביא לאישור תקנה שיגרתית
לשעת־חירום (בדבר הנוהל של יציאת אנשי־מילואים לחו״ל).
אבל הכהן, כמו דוב חברי־הכנסת, רגיל לטייל בזמן הישיבות. כשהגיע תורו, פשוט לא
נמצא באולם. אי-אפשר היה להחזיק את המליאה (שהיתר, כמעט ריקה, כרגיל) ,באפס מעשה.
היו״ר, יצחק נבון, נעל את הישיבה — ובאותו רגע הסתער דויד הכהן לתוך האולם. אבל
זה היה כבר מאוחר מדי.

לב ארגמץ בלי גזאלאבו פיח־גז
= 5שבוע הגשמתי חלום ישן שלי. הנחתי על שולחן הכנסת חוק שבא להעניק לחיילי
ן | צה״ל׳אותות־הצטיינות רישמיים. רעיון זה מנקר במוחי עוד מאז מלחמת תש״ח, כאשר
ראיתי מעשי־גבורה רבים של חברים, שנשכחו כעבור כמה ימים. כאשר אני רואה כיום
ברחוב את המבצעים של מעשים אלה(.וביניהם, החברים שהצילו את: חיי, כאשר נפצעתי)
מבלי׳שזכו להוקרה כלשהי, זך מרגיז אותי-.ד,צל״ש אינו תחליף לעיטור.
מייד אחרי מלחמת ששזדהימים, ביקשתי את עו״ך אמנון זכרוני, ל;סק חוק מתאים, וניסוחו
הושלם השבוע׳.

זוהי הצעת ״חוק לחתן ועיטורים, תשכ״ח— 1967״ .היא באה להעניק שלושה סוגים של
עיטורים:
• עיטור אוטומטי לכל חייל הנפצע בשעת קרב, בדומה ל״לב ארגמן״ האמריקאי.
• עיטור לחייל שהצטיין בקרב, כלומר :״ביצע את שרותו, בעת לחימה, מעל לצו
התפקיד ומעבר לקריאת החובה״.
• עיטור לחייל שהציל חיי־אדם, תוך סיכון חייו שלו.
לא כללנו בהצעה עיטור סתמי עבור שרות טוב, כדי למנוע את התופעה של גנרלים
המעניקים עיטורים איש לרעהו, עד שחזיהם מכוסים בסאלאט־פירות.
את הענקת העיטורים הצענו למסור לידי רשות מיוחדת, שתוקם למטרה זו. הצעודהחוק
כולה כוללת 18 סעיפים.
באותו יום שבו הונחה ההצעה על שולחן־הכנסת, הגשנו שורה של שאילתות. בין השאר:
• האם השיג האוצר הנחה לפקידים הבכירים, כדי שיוכלו לגור בבתי־מלון מפוארים?
• האם נכון שפרקליט מסוייס השיג בתל־אביב רשיון לקולנוע־מכוניות (דרייב״אין),
אחרי שהעיריה סירבה להעניק רשיון זה לאותו משקיע, כשהיה מייוצג עליידי פרקליט אתר?
• האם נכון שהממשלה החליטה לשכן את המטה הארצי של המשטרה על הר־הזיתים
בבניין חדש, שהוקם על־ידי תורמים מוסלמיים למען בית־חולים?
• האס נכון כי בשר קפוא טוב מחולק בחיפה, אך לא בתל־אביב, וכי קיימים מיקרים
רבים של הונאה בבתי־הקירור?
• האס נכון שהנשיא דה־גול לא ענה כלל לאיגרת
של לוי אשכול ׳מלפני כמה חודשים?
במשך כל השבוע לא ענו שרי־ישראל אף לא על

׳שאילתה אחת י

פצות על־ידי אנשי חרות והליבראלים.

המגמה: להעמיד את הפקיד בראש ,שימת
גח״ל לראשות עיריית תל-אביב.
אלטרנטיבה, שהוצעה לפקיד הבכיר על־ידי גח״ל: תפקיד
בכיר בסוכנות היהודית, מסעם הסיעה — במידה
ולא ייבחר כראש־עיר.

תי צו קי ך

ביג׳י •פרוש
מפעילות מפלגתית
סניפי רפ״י מתנגדים לבן־גוריץ, ואינם
מובנים להיאבק נגד האיחוד עם מפא״י.

תגובה מצרית
לרעיון הפדרציה
המנהיגים הפלסטינאים בירושלים המזרחית ובגדה המערבית
מחכים לדו״ח ישיר מקאהיר, שיבהיר להם את
עמדתו של גמאל עבד־אל־נאצר כלפי בעייתם.

אחד המנהיגים יצא לחו״ל,
.חבריו סבורים כי ניצל את
נסיעתו כדי לבקר בקאהיר ולהיפגש עם
נשיא מצריים.

הדבר הוחחר בשורה של תבוסות — גלויות וסמויות
— אשר הונחתו על הזקן:
• בבאר־שבע, הצביע סניף רפ״י 39 נגד 19 להוריד
מסדר־היום את הצעתו לא להתאחד עם מפא״י — לאחר
שהזקן נאם שש שעות רצופות.
• בתל־אביב, מתגבשת בסניף רפ״י החלטה לעבור
״מעל לראשו של בן־גוריון״ ,ולהחליט בעד איחוד.
• סניף רפ״י־חיפה כבר הצביע כעד האיחוד.

המסקנה: במעט בל סניפי המפלגה הם
בעד איחוד.
ההנחה השקטה של המתנגדים לזקן: לאחר תבוסתו
הפנימית, יפרוש ביג׳י מפעילותו במפלגה.

בין השאר, כדי לשאול אותו מה דעתו על רעיון הפדראציה,
כפתרון לבעיית ארץ־ישראל.
ישראל נגד דה־גול
״על ישראל להחריף מאוד את הקו נגד הגנרל דה־גול
ונגד האינטרסים הצרפתיים במרחב!״
זוהי הדיעה החזחת בין חברי־ממשלה, לקראת ישיבתה
המיוחדת, שתדון בנאומו של דה־גול, השבוע, בו אישר
את הקו האנטי־ישראלי של צרפת.
דה־גול אף החייה את רעיון בינאום ירושלים — שננטש,
למעשה, אפילו על־ידי הוזאתיקאן, באופן פומבי.

הצעד הישראלי הראשון שעשוי להינקט,
למעשה: החלפתו של שגריר ישראל בפאריס,
ד״ר וולתר איתן.

מדי־שלג
ברמת־הגולן
חיילי צה״ל המשרתים ברמת־הגולן, ובייחוד
בגבהים, יקבלו מדי־חורן? ,מן הסוג
הנהוג בצבא הנורבגי.
מדים אלה עמידים בפני הקור ומאפשרים גם לוחמת־שלג.
רוב
פריטי־הלבוש הצבאי הנורבגיים מרופדים בביטנת־פרודה,
ומניחים שהדבר יהיה מקובל גם בצה״ל.

המפד״ל לא ייוום
אחוז חסימה
המפד״ל החליט השבוע לא לתת יד ליוזמה
שמטרתה — להגדיל את אחוז החסימה
מעל לאחוז אחד של הקולות הכשרים, כפי
שהחוק קובע עתה.
בעבר עודדה מפא״י את שותפתה, המפד״ל, ליזום
הצעת־חוק כזו בכוונה כפולה: לאפשר לדתיים לבלוע את
סיעת אגודת־ישראל הקטנה — ולחסל את סיעת העולם
הזה — כוח חדש, המתנגדת לכפייה דתית.
עתה יצא דווקא שר הדתות, ד״ר זרח ורהפטיג, נגד
יוזמה מעין זו.

לא ברור אם מפא״י תמצא דרך אחרת
להעלות את אחוז החסימה לפני הבחירות
לכנסת השביעית.

פקיד בכיר ־
להנהגת גח״ל?
הפקיד הבכיר, שניהל לאחרונה רומן סוער עם גח״ל
— עומד לפרוש משרותו.
כך, לפחות, אומרות שמועות עקשניות — שאינן מו־
רימלט נגד יוסף ספיר
ח״כ אלימלך רימלט, מתחרהו של ח״כ יוסף ספיר בהנהגת
המפלגה הליברלית, חידש את מאמציו לבודד את
ספיר, בכנסת ובמפלגה.

מטרתו: לתפוש את מקומו בממשלה, כאחד
משני נציגי

היה מקולקל ובמצב מסוכן לבריאות.
המישלוח עוכב בדרכו לשחקים ולתעשיית־השימורים.
החברה ששיחקה את הבשר זכתה, משום מד״ לפיצויים
עבור הבשר שנתקלקל במחסניה.
עתה תתפוצץ הפרשה, בכל־זאת, בכנסת, שעה ששר
המסחר והתעשייה יידרש להסביר מדוע לא נערכה חקירה
בפרשת קילקול עשרות סוגות של בשר קפוא —
כמות מספקת כדי לסכן את בריאות הציבור הרחב.

ערביי הגדה
בפרדסי ישראל
נירקמת והולכת מהדורה חדשה של מלחמה על עבודה
עברית בפרדסי השרון. מאז סוף מלחמת ששת־הימים
התפתחה תנועה של חדירת עובדים מהגדה המערבית
אל הפרדסים בישראל.

עתה, עם היכנס עונת הקטין? לעיצומה,
גוברת תנועה זו. הפרדסנים הפרטיים מעד
דדים אותה, מכיוון שפועל ערבי מקבל 4.5
ל״י ליופ-עבודה ארוך, כהשוואה לנורמה
של עובד ישראלי, המסתכמת בסביבות 16

למרות שהאבטלה הצטמצמה בחודשים האחרונים, רשומים
עדיין עובדים רבים בלשכות. אם אי־אפשר יהיה
להעסיקם בקטיף, ייאלץ משרד־העבודה להמשיך ולהקציב
סכומים ניכרים לביצוע עבודות יזומות.

שרגאי נגד
״פלישת האלופים״״
ש. ז .שרגאי, מנהל כללי של מחלקת העלייה
בסוכנות היהודית, כועס כעס רב על
מה שהוא מכנה ״פלישת האלופים7׳ :המינ•

בכך נעזר ד״ר רימלס
ביוסף סרלין, יריבו האישי:
סרלין זוכר ליוסף
ספיר את הורדתו
מן המקום הראשון, בימים
ההם — כששניהם
היו עדיין ציונים כלליים,
ובטרם הוקמה גח״ל.

רי סי שרידות וחטיפות
שודדי היהלומים עברו
לשיטה חדשה. לאחרונה,
רבו מיקרי חטיפת
תיקי־יהלומים מידי
בעלי־מלסשות ובעלי חנויות
תכשיטים.

הסיבה: כעלי-ה-
תכשיטים שוב אינם
מחזיקים יהלומים
יקרי-ערף ותכשיטים יקרים בקופות•
הפלדה, בשעות הלילה.
משום כך, עליהם להוציא את הסחורה מן החנות —
והשודדים עוקבים אחריהם, כדי לברר בדיוק איך ומתי
הם עושים זאת.
סיבה נוספת: על אף הסיכון שבדבר, קלה השיטה
הניידת מן השיטה הסטאטית. שני מיקרי־השוד הבולטים,
שבוצעו לאחרונה בשיטות אלו:
• גניבת תכשיטים בשוזי של 5000 לירות מידי היפואי
יעקב הכט.
י • שוד יהלומים בשווי 40 אלף לירות מידיה של
התל־אביבית שיינה פרלובה.

הרעלה המונית
נמנעה ברגע האחרון
הרעלה המונית, שסיכנה את חייהם של
רבבות צרכנים, נמנעה כרגע האחרץ -
כאשר נתגלה שמשלוח גדול של בשד קפוא

על גזגגבה
הג שהשתרש, אחרי מלחמת ששת־הימים,
להשתמש באלופי-צה״ל, במסעות-הסברח לעידוד
העלייה.
התנגדותו של שרגאי הביאה למריבה חריפה בינו לבין
מנהלה הכללי של הסוכנות, משה ריבלין, שהיה יוזם
רעיון־המסע. שרגאי טוען שריבלץ והאלופים ״חודרים
לתחום־פעולתו״.

מ״מ סודי נמיר-רפ״״י
ראש עיריית תל-אביב, מרדכי נמיר, מקיים
מגע סודי עם חברי רפ״י -כה כשעה
שהוא פתח, לאחרונה, במיתקסח כללית נגד
אשכול, אותו כינה בפומבי ״מחדל לאומי״.
אחת הסיבות: כעסו של נמיר על ידידות־כביכול, שצמחה
עתר. לפתע נ ץ אשכול לבין אבא חושי.
חוש אינו מאוהבי נמיר. על כן חושש נמיר, כי
מפא״י לא תעמיד אותו, בפעם הכאה, כמועמד לראשות
העיר — ומקיים קשר עם רם״י, כמטרה,להבטיח לעצמו
מועמדות בראש רשימה של רפ״י, במיקרד, ומפלנתיתץ
לאי תגיע לאיחוד עם מ8א״י, לפני הבחירות.

במדינה

תוכני ת־ השחם הס 1סציוזיר1

(המשך נזענזוד ) 10

נגמרה יותר מדי מהר• חוץ מזה הם אוהבים
להילחם בלילה.״
״היו להם רק תשעה־עשר צלמים בצבא,״
הוא מספר ,״אבל כשמישהו מופיע שם עם
מצלמה הם מסלקים אותו ואומרים לו לחזור
עם רובה. כתוצאה מזה יש מעט מאוד
דוקומנטים על המלחמה הזאת•
״הקרב בסיני היה קרב הטנקים הגדול
ביותר בהיסטוריה. יותר גדול מהקרב על
אל־עלמין. לא נשאר ממנו שום זכר מצולם.״
לכן סרטו של דאסן לא יהיה סרט על
המלחמה, אלא סרט על ישראל כשהמלחמה
משתקפת בתוכו.
״כל אחד ניסה לעזור,״ מספר דאסן ,״הם
היו חביבים ולבביים, אבל מה שעברנו כדי
להשיג רשיון־כניסה היה סיוט.״
״כשהגענו, כולם היו שיכורי ניצחון,״
מספר שאו ,״איש לא ישן. סידרת משהו
עם מישהו והם שכחו. הם ניראו כמו חולים
בשיגעון דפרסיבי.
״הם היו מסתכלים עליך בעיניים אדומות
ומנסים לחייך. והגנרל רבין, בין צילום
לצילום, היה מביט מסביב בהתנצלות•״
בעייה אחרת היתד, למצוא אנשים שיסכימו
להיות גיבורי מלחמה• .חיים שפירא, בן
עשרים, חיסל בעצמו 22 טנקים,״ מספר
דאסן ,״כל מה שהוא מוכן לדבר עליו היה
העצים של הקיבוץ שלו שנשרפו.״
״האנשים כה קרובים לאדמה. כה פשוטים.
כה שטחיים,״ אומר שאו ,״הם לא צוחקים
יותר מדי. לא בוכים יותר מדי, והם לא
מחלקים מדליות.״
״מעולם לא היה ניצחון כל כך מלהיב,״
מסכם דאסן ,״ולא היה אחריו אף מצעד
ניצחון. שום חגיגה. שום אותות הצטיינות.״

הי ס טו רי ה עליית הנו ק מי ם
רחוב פאריסאי טיפוסי. רחוב ראסין שברובע
הלטיני. התאריך 25 :במאי .1926
אדם יוצא ממסעדת בואיון שארטייה. עובר־אורח,
לבוש חולצה לבנד״ ניגש אליו בצעדים
מאוששים.
״פאן פטליורה?״.
האיש אינו עונה. עובר־האורח שואל
שנית :״האם אתה הוא מר פטליורהז״
ועוד לפני שהוא מסיים את שאלתו, הוא
שולף אקדח מכיסו.
פטליורה מנסה להתגונן, מניף את מקלו
לעבר הזר, אולם מאחר את המועד. הזר
יורה בו חמישה כדורים בזה אחר זה
כשהוא זועק :״רוצח ! הרי לך בעד הפוגרומים׳
הרי לך בעד הרציחות!״
באותו רגע נקם השען היהודי שלום
שוואצבארד את נקמתו ונקמת עמו. הוא
שם קץ לחייו של ההטמן (מפקד הצבא)
האוקראיני סמיון פטליורה אשר לחובתו
נזקף רצח אלפי יהודים בפרעות אוקראינה
של שנת .1919
לפחות, העצמות. שווארצבארד, שלא
ראה את פטליורה מימיו, הסתייע בתמונה
שלו, אותה גזר מהמילון?ארוס, עד שזיהה
אותו ברחוב.
אחרי הרצח נעצר מייד, אך הצליח לצאת
זכאי במשפטו, בו העלה את נימוקי הנקמה.
שווארצבארד הפך לגיבור בינלאומי. אבל
לא בעיני שלטונות המנדאט בארץ־ישראל,
אליה ביקש לעלות אחר זיכויו.
הבריטים לא התירו לו את הכניסה לארץ
והוא היגר לדרום־אפריקה, שם נפטר לפני
30 שנה.
אך בצוואתו ביקש כי לפחות עצמותיו
תועלינה לארץ־ישראל.
״הוא היה מורי:״ שנתיים לפני פטירתו
של שווארצבארד הרג בעיר השווייצית
דאבסי בירייה את וילהלם גוסטלוף, הגאו־לייטר
(ראש המחוז) הנאצי של שוויץ, שייתכן
והכין את הקרקע לפלישה גרמנית
לשוויץ השכנה.
פראנקפורטר, בן למשפחת רבנים, שהחלים
לנקום בנאצי הקרוב ביותר על רדיפות
היהודים בגרמניה, הסגיר את עצמו למשי׳
טרה.

לא היה לו מזל, במשפטו, כמו ל־שווארצבארד,
עליו היה נוהג פראנקפורטר
לומר :״הוא היה מורי.״
הוא נדון ל״ 18 שנות מאסר ורק לאחר
תבוסת גרמניה, בשנת ,1945 נחון פראנק־פורטר.
שלא
כשיוארצבארד הצליח פראנקפורטר
לעלות לאלץ ולהסתדר כה .׳
העולם הזה *157

שחכ ם הציע דאש כוד ודיין:
בנישה ואצר
**ונסיניור ג׳ורג׳ חכים, מנהיגם הרוחני של
<3רבע־מיליון ערבים בני העדה היוזנית־קתולית, השאיר
אחריו סודות רבים בישראל. הכמוס והחשוב שבהם
נוגע ליוזמת־שלום סנסציונית שלו:
בשעה שמנהיגי העולם הערבי התכנסו בחרטום, ב־ועידת־הפיסגה
הראשונה שלהם אחרי מלחמת־ששת־הימים,
גיבש חכים תוכנית משלו לשים קץ למצב האיבה
בין ישראל לבין הערבים. היתד, זו תוכנית
דרמטית מאד — אולי דרמטית יותר מדי.

עיקרה: ראש ממשלת ישראל לוי אשבול,
ושר־הביטחון משה דיין, יחד עם הארבי־בישו!?
ג׳ורג׳ חבים, יטוסו במטוס מיוחד לחרטום,
בעת בינום ועידת־הפיסנה.
הארכיבישוף יופיע כיוזם המסע, והידיעה תופץ מראש
ברחבי העולם כולו. אל המישלחת מישראל יתלח
נציגי העיתונות העולמית.

כחרטום יציעו השלושה פגישה פנים־אל־פנים
עם עכד־אל־נאצד ויתר מנהיגי ערם,
בדי לברות שלום.
הנים א!? הבטיח את תמיכתו הפעילה -
אולי אפילו השתתפותו האישית -של האפיפיור
כמסע־השלום הסנסציוני.
אך התוכנית לא יצאה לפועל. מישהו שאל :״ומה
יקרה אם יאסרו את המישלחת?״
השואל הזכיר מה שקרה למואיז צ׳ומבה, שבא ל־קאהיר
בהיותו ראש־ממשלת קונגו, כדי להשתתף בועידה
של ראשי מדינות אפריקה. הוא נעצר בפקודת
עבד־אל־נאצר, גורש ממצריים מבלי שיוכל להשתתף בועידה.
תרגיל
דומה לראש־ממשלת ישראל ולשר־הביטחון שלה,
כך הוחלט, ימיט עליהם ביזיון שיהפוך על פיה את.
קערת ניצחונם במלחמת ששת־הימים.
ומי ערב שלא יקרה להם משהו חמור עוד יותר, אשר
במקום להפיג את המתח היה מלבה את אש המלחמה
מחדש?
לכן נשאר האפיפיור ברומא, אשכול ודיין נשארו בירושלים,
וג׳ורג׳ חכים נשאר בחיפה — עד שבא זמנו

וכאשר קם ועד ציבורי להעלאת עצמותיו
של שלום שודארצבארד ארצה, הוחלט כי
האדם הראוי ביותר להעלות את עצמותיו
של שווארצבארד מדרום־אפדיקה לארץ הוא
דויד פראנקפורטר.
הוא קיבל חופשה ממקום עבודתו, משרד־הבטחון,
ויצא לקיפטאון.
השבוע היה צריך הארון להגיע ארצה,
והטמנתו נועדה למחרת קבורתו מחדש של
דבור יהודי אחר, אבשלום פיינברג.
אולם משרד־הבריאות עדיין לא נתן את
האישור להעלאת העצמות, ולכן נשאר
פראנקפורטר בקיפטאון עד שיגיע האישור
המיוחל, והוא יוכל לשוב ארצה עם שווארצ־בארד.
חינזך מיבחן
פקיות
ולב
הדיפלימט־ס הסובייטים, התוקפים את יש
וופאטויאון־
ג׳ווג־ חכים
לארוז את מזוודותיו ולצאת לביירות כדי לקבל את כתר הפאטריארך של כנסייתו.

מוברח לטהר את עצמו
** אז נבחר לתפקידו החדש, הספיק חכים להשמיע שתי הצהרות אנטי־
)3ישראליות, המתעכבות על מצבם העגום של ערביי ישראל, ששרדו על ״האדמה
השדודה״.
אלה שהכירוהו היטב בארץ לא הופתעו .״הוא מוכרח לטהר את עצמו,״ הסבירו
.״הוא חייב להוכיח לשליטי דמשק — בה יכהן — כי אינו קוויזלינג של
מדינת־ישראל.״
האמת היא, שג׳ורג׳ חכים שיתף פעולה באופן הדוק עם ממשלת ישראל, אבל
הוא לא היה מכור לה לגמרי. מדי פעם תקף אותה קשות, מתח עליה ביקורת
בביטאונו אל־ראביסה, בפני הוזאתיקאן ואפילו בתזכיר לאו״ם. אבל עמדתו
היסודית לא היתר, אנטי־ישראלית: הוא האמין בזכות המדינה להתקיים, פעל
למען הבנה עברית—ערבית בארץ, ושלום עם הארצות השכנות.
בגלל מעמדו בודאתיקאן, אף השפיע בכיוון זה על האפיפיור. עתה, בהיותו
נציג בכיר של הנצרות הערבית, יתחזק מעמדו עוד יותר. אין גם ספק, כי נבחר
לכהונתו החדשה ברצון האפיפיור, הרואה בו גורם לקירוב ישראלי—ערבי.
אם ינצל את מעמדו החדש כדי לפייס בין ישראל ושכנותיה — זאת אפשר
יהיה לראות רק יותר מאוחר — אחרי שישכנע את המנהיגים הערביים שהוא
בסדר.

ראל בחריפות, ממש כמו עמיתיהם האמרי־קייים,
המגינים עליה בלהט, אינם יודעים,
כנראה, כי יש להם השפעה על פקידי משרד
החינוך־והתרבות בירושלים, השוקדים על
ניסוח וחיבור טופסי בחינות־הבגרות.
דוגמה לכך יכולה לשמש הבחינה האחרונה
בגיאוגרפיה, שנערכה זה עתה, ושהיתד,
מיועדת לניבחנים חיצוניים*.
בבחינה זו הוקדשו שמונה שאלות לאר־צות־הברית
ולברית־המועצות; ארבע שאלות
לכל אחת. אך בעוד שהשאלות האמריקאיות
היו גיאוגרפיות טהורות, כמו זו שדנה ב־
״ערי־נופש בארצות־הברית״ ,הרי שהשאלות
הרוסיות היו אחרות.
אחת, למשל, דיברה על ״קשיים בהספקת
מזון״.
* נינחנים חיצוניים —״המכונים עז אכס־סיניים
— הס אלה הרוכשים את השכלתם
ככוחות עצמם, נחזוץ. לכותלי בתי־הספר ה־

זויבוניים, הרן;ליס.

לא לנסוע לשבס. הרוסים גם לא יצאו
בכבוד מן הבחינה בערבית. באותה בחינה,
בצד שאלות ספרותיות טהורות, הופיעה גם
שאלה דיקדוקית. ד,ניבחן נדרש לתרגם את
הקטע הבא מעברית לערבית:
ברית־המועצות מעוניינת אולי יותר מכל
מדינה אחרת כי עצרת האו״ם תמצא
איזו פשרה בעניין המזרח התיכון, שתציל
את יוקרתה של ברית־המועצות.
הבחינה בערבית הוכיחה גם שלא רק
שיקולים גלובאליים משפיעים על פקידי משרד
החינוך הישראליים. גם חבלות אל־פתח
משאירות את רישומן.
הנה, למשל, שאלה מם׳ :4
״תרגם לערבית בניקוד מלא את המשפט
הבא: אמרתי לשתי אחיותי שלא תסענה
לבית־לחם, לחברון, לשכם ולרמאללה לבדן.״
אולם לפקידי המשרד יש, לפחות, חוש
אסתטי מפותח. בשאלה אחרת נדרשו הניב־חנים
לתרגם את המשפט הבא: מה יפים
היו הבתים האלח לפני שגרו בהם הפליטים
המיסכניס!

1 1 1 \ 1דיך 11*11111 היא שיפרה זונדה, ערמונית וחומת־עיניים, סטודנטית למדעי־המדינו^ו
^ * 111 1י | #111 באוניברסיטת תל־אביב, רוצה בעצם להיות עיתונאית וסבקרת־תיאטרון.
שהיא אוהבת לנסות דברים חדשים ומסעירים, החליטה לנסות בכל מיני מיבחני־בד, ואצל כל מיני

להיות שחקנית, אמרו לי כולם שלא כדאי
לי. הם דאגו לי נורא,״ היא מגלה.

היא אביבה פז, רקדנית ושחקנית במחזמר
פיטר פן. אביבה.! ,עתודת להופיע שוב בתוכנית
כלוב האהבה כדמות יוונית, אוהבת חיים שקטים, מחול — ובעיקר — את הקולנוע.

קלאודיה סאודינלה

״מה אייכפת?ד? הצטלמתי!״
ך• כרתי כי מה שנראה ככישרון,״
ן! ן | קובעת בביטחון מסויים אילנה בך

דור, שעברה השבוע מיבחן־בד אצל המגלה
של דליה לביא, הבמאי רפי נוסבאום.
״כבר עברתי הרבה טסטים,״ היא מספרת.
״מצאתי שגם מבחינת המצלמה אני מוכשרת,
משום כך גם הדגימה פוזה אופיינית
לכישרונה — המזכירה מאוד את סירטי הסב
של השחקנית הידועה, ריסה היוזרת.

תמול היו לנו זיוה רודן, אילנה
ץ ) עדן, חיה הררית, וכמובן דליה לביא.
היום יש לנו אחרות.
אבל אף אחד עדיין לא מכיר אותן. כשהן
עוברות ברחוב אולי מתקהלים הזאבים —
אבל זה משום שהן נאות כל־כך או חתיכות
טובות. שורקים אחריהן ומראים עליהן
באצבע — אבל לא משום שהן ידועות, כי
אם משום שזה מגיע להן.
אבל הן עצמן יודעות: אנחנו כוכבות
המחר.
כל אחת מהן בנפרד. וכשהן באות,
להקות־להקות, למלון בו מתגורר ללילה
מפיק זר, למועדון בו יושב כוכב בינלאומי
— או לאולפנים בהם נערכים מיבחני־בד,
אתה יכול לראות את זה בעצמך.
כי הנערות משכונת־התקווה, מבת־ים, מ־אבן־יהודה,
מנווה־שאנן או מבאר־שבע יגיעו
מחר — או מחרתיים לבד הישראלי. ומשם,
אולי, גם להוליבוד או לכינצ׳יטה.

,,סצינות־עירום? ברצון!״
ך* מי אלוני, למשל, הדומה באופן כללי
{ 1לסופיה לורן. תמי יודעת שכוחה לא
באופי אלא ביופי. ובאמת, יש לה:
״אני יכולה לשחק כל תפקיד שבו חשובה
הצורה החיצונית,״ היא אומרת על עצמה,
בצורה מפוקחת למדי .״לכן אם יהיו שם
כצינות־עירום — אבצע אותן ברצון.״
שיפרה וונדה ,22 ,הנראית כמו אינגריד
טולין — או דמות אחרת הלקוחה מסרטי
אינגמר ברגמן היא היתד, רוצה לשחק את
ההיפך: תפקידי־אופי דווקא. תפקידים שדורשים
כישרון.
האם יש לה? אין היא יודעת .״בעצם,
אני די מתביישת בכל הרצון הזה. אני
סטודנטית, במדעי החברה והסוציולוגיה. ומה
שחשוב לי באמת זה לגמור את הבחינות.״
זונדה מעידה על עצמה שבניגוד למקובל
באוניברסיטה, היא יושבת תמיד עם הבנים,
לא עם הבנות, מתבדחת איתם, ובכלל, היא
חברהמנית .״כשאמרתי לסטודנטים שברצוני

היא זהבה עינבר, טניסאית ושחיינית, המשתוקקת
לשחק ״תפקידים של צברית׳
וחברהמנית.״ לדעתה זה מתאים לה, משום שזח באמת האופי שלה.

דליה לביא

ר 1 * 1 1 1 1 1 1 7 1ד 11| 11ן נ היא סמדר דרור, ששימשה דוג־
״ 0 0 | 1_ 1 1 1 1 1מנית לויסל של אשת־לוט. רוצה
להיות כוכבת, אן טוחדת מצילום־עירוס :״זח נורא ראדיקלי,״ אסרה.

ואיר

היום: בח־ים ושב, התקווה
וותר: לסוס שראו, סדש
מחדת״ס: בדדו יחודיבוד*
אחת שנקלעה לגמרי במיקרד. לעולם
מיבחני־הבה ההזדנבות אחרי במאים וכל
השאר היא נאווה עוזרי ,22 ,מזכירה במשרד
פרטי.
״זו היתר, טעות,״ היא אומרת .״כשהלכתי
לאחד ממיבחני־הבד, ראיתי שזה לא בשבילי.
אבל אז אמרו לי, :מה איכפת לך? את כבר
פה, הצטלמי׳.״
נאווה הצטלמה — אם כי נוכחותן של
נערות עם נסיון קולנועי מייאש אותה עד
היום הזה. אולי דימיונה לפסקאל פטי בלבד־מחזיק
אותה עדיין בתקוותיה לעלות, בכל
זאת, על הבד.

הופעה סכסית; מראה גערי
^ו גי ה
ל כיוון
מדגנים.

^ חת המקהילה במראה לקלאודיה
קארדינלה — והמנוסה למדי בהופעה
בפני קהל, היא הרקדנית והשחקנית הצעירה
אביבה פז.
אביבה, שחזרה לפני כחצי שנה מחו״ל,

היתר. ילדת־הפלא של התיאטרון הישראלי.
בתפקיד פיטר פן, של התיאטרון החיפאי,
כבשה את הקהל המבוגר בהופעתה הסכסית,
את הילדים במראה הנערי.

סחורות-יצוא
** כ שיו מתכוננתת אביבה להופיע כ־י
ג רקדנית בתוכנית נלוב־האהבה, המבויים
בקפה־תיאטרון של. תיאודור טומא במועדון
אוהלים של ההילטון.
שם היא בוודאי תקצור הצלחה, כדרכה

מאז ומתמיד.
ואחר־כך? אולי בכל זאת לעולם הסרטים.

היא תירצה חלפון, האו־מרת
:״אני דוגמנית, פ|^

חות או יותר.״ אן למעשה מיקצועה קופאית.

היא אילנה בן־דור, שלמדה מישחק אצל פיטר פריי, עסקה המון במחול ושקדח
על הדיקציה׳ ש׳ל׳ה׳׳.היא גסי׳רקדה אצל הכוריאונראפים שמעון לד, רות האריס
גמרי .״אינני מתיימרת לשחק בסימון של דליה לביא,״ אומרת אילנה ,״אבל בכל זאת אחנה לתוצאות.״

>ז ה״וורמ

משום כך היתה גם אביבה אחת הנערות
המנוסות במיבחני־בד, ששבה והופיעה בפני
מצלמת־המיבחן, השבוע, לראות מה אפשר
לעשות.
כי אביבה יודעת — וכמוה יודעות כל
חברותיה הצעירות: החלום שהן רוקמות כיום,
בין טיול לפני קפה רוול לעבודה
מפרכת במשרד או בחנות, יכול מאוד להי־פך,
מחר, למציאות זוהר, עליה חולמות
המון נערות, בכל רחבי העולם.
סוף־סוף — כבר לפני דור שלם, היו הישראליות
סחורת־יצוא טובה.

היא תמי אלוני .״ה־
1יתנ—ר1צב..4בתפקידי
סכס, חושניות וכל השאר,״ היא אומרת.
- - 1 5י5

סוני

אנשים
ה״מרצדסיי
של הק אנ צלר

ק לי או פטרה
הגרב ה אלגנ עי ת
לרגל הנשית

בעשרת גווני האופנה: פאס־פאטאל,
אילת, קאפרי, ריבי רה,
טרה,ברונז, נרץ, מו ק ה,
ליי ט ג ריי וגרפית^-ן ס)(ת)

ה ת פנ קי נ א -עםסב רינ ה

.המחיר לצרכן^ם^<

נו ב׳ סבוינה עסת בם בחן ־סטן החקנים הישראלי• והוענק להן.חו-חקן־.

01*611611
עתה — יותר מאי־פעם

בנדררדיו־!

קניה הזדמנותית

מלנה קליטה

רשמי־קול הבריטיים הנמצאים
בשמוש ה־ 8 .8 .0 .ומקצוענים
מפורסמים אחרים.

מכל הסוגים (גם של הכרות)

בטחו!
מלנה 1 ויתר המלוות

כל המהירויות -
סליל 101/ /בקש פרטים מלאים אצל:

התמורה במקום — במזומן

״שרות להקלטה ישראלית״
ת״א, רח׳ אידלסוך ,4טל 56433 .

מבצעים בל עבודות הקלטה
על סרטים ותקליטים

ג בו הי

7 7 1 1עוד׳ רוטשילד 15ת א
^ 1 1 1טל 54931ס 630-830ב טו ב

עכשיו כבר מותר לגלות כמד. סודות מימי
המיני־פיחות. למשל, העובדה כי את שר החינוך
והתרבות זלמן ארן אי־אפשר היה
להביא בזמן לישיבת־החירום של הממשלה
שהחליטה על הפיחות. כי הטלפון שלו
מקולקל זה כמה שבועות והדואר עדיין לא
הספיק לתקן אותו. בסוף שלחו רץ שיביא
אותו • .לשר־החוץ אכא אכן בכלל לא
היו בעיות מסוג זה. הוא פשוט לא היד.
בארץ, כידוע. אבל בחוץ־לארץ הוא לא היה
לבד. גם אשתו היתד, עימו באו״ס ואפילו
הבן שלו יצא את הארץ בשליחות — עם
תזמורת הגדנ״ע, ד,מסיירת בניצוחו של דני
ק יי, באיטליה • .לא כולם יש להם יד
רחבה כמו שרי ממשלת־ישראל. בניגוד להם,
שרכשו לאחרונה מכוניות אמריקאיות חדישות
במחיר (לאזרח) של יותר מ־ 40 אלף
לירות המכונית, הסתפק ראש ממשלת גרמניה,
הקאנצלר קורט גיאורג קיזינגר,
במכונית מרצדס משומשת. מכונית־השרד הזאת,
שכבר הספיקה לעבור בחייה 40 אלף
קילומטרים, עלתה למשלם המיסים הגרמני
רק 10 אלפים לירות • .זה כנראה טבע של
יהודים שהם עולים ביוקר. הנה, למשל, מיק־רד,ו
של ד״ר יעקב הרצוג, כיום מנכ״ל
משרד ראש־הממשלה. בשעתו בחרו בו יהודי
בריטניה לרבם הראשי והקציבו 13 אלף
לירות שטרלינג (כ־ 110 אלף לירות שלנו)
לדרית־השרד שלו. ד״ר הרצוג ויתר על
הכבוד ובמקומו נבחר לרב ראשי בלונדון,
רב אמריקאי ממוצא גרמני, הד״ר יעקו־בוביץ.
אצלו כבר עלה התעריף והגיע
ל־ 20 אלף לירות שטרלינג (כ־ 170 אלף
לירות) .כי הוא הורה להתקין לו מוסך
פרטי ( 20 אלף לירות) :שטיחים חדשים
מקיר אל קיר, וילונות, ורהיטים חדשים.
• יהודי אחר שיש לו לאחרונה בעיות
כספיות הוא נציג ארצות־הברית באו״ם,
ארתור גולדכרג. הוא הודיע לוושינגטון
שעם משכורת של 30 אלף דולאר לשנה
ודמי־ייצוג של 15 אלף קצת קשה לו
להסתדר. אחרי הכל הוא אירח מדמי־ייצוג
אלה בשנה שעברה לא פחות מ־ 12 אלף
איש שבילו אצלו ב־ 46 סעודות־ערב 24 ,
קבלות־פנים 13 ,סעודות־צהריים, שמונה
מיזנונים קרים, שלוש מסיבות־מחול, שתי
מסיבות על סיפון ספינות־נהר וחמש מסי-
בות־תיאטרון •י השחקן יו ס ף (.בומבה״)
צור, הפך לאחרונה לספקן גדול.
כשירד לאילת, שם עמד להופיע בהצגת
הזוג ה מוז ר, לא עלה בומבה על המטוס
לפני שביטח את חייו בסכום של 12 אלף
ל״י, למיקרה של תאונה בטיסה הנמשכת
45 דקות • .גם קצין־הסיור של משמרת
רמת־גן, פקד יעקב רצעני, הרגיש לא
כל כך בטוח השבוע. נמסר לו כי באחד
מרחובות רמת־גן נמצא חפץ חשוד. השוטרים
שהגיעו למקום גילו מזוודה שעליה
היה רשום באותיות קידוש־לבנה בעברית:
״למען שיחדור פלסטין /אל־פתח״ .בכל־זאת
ניגש רצעני אל המזוודה -הסביר הפקד
הוותיק לאחר מכן. :ברגע שראיתי את הכתובת,
הפסקתי להתרגש. המילים היו כתובות
באותיות כל כך ישרות וכל כך גדולות,
שהבנתי כי אף איש אל־פוזח לא היד. מצייר

פ סו קי ה ש בי ע
• דויד בן־גוריון, בכנס אנשי
רפ״י בבאר־שבע. :כיום יש שתי
מפלגות בארץ: אחת, הדוגלת בשלמות
הארץ ושנייה, הדוגלת בשלום.״

• מנב״ל משרד האוצר,
ד״ר יעקוב ארנון, על מצבה
הכלכלי של ישראל אחרי הפיחות:
״כמו המצב של הפועל ירושלים בליגה
הלאומית — לא בצמרת, אך
אין סכנת נשירה לליגה א׳.״

• מושל רמאלדה, סגן־
אלוף אהרון דגן :״ברמאללה
קונים היהודים את כל הסחורות ש-
בפתח־תקווה לא יודעים איך להיפטר
מהן.״
• חיים הפד :״יש זבנג וגמרנו!
ויש זבנג ונגרמנו!״

וזעו? 0וזזה *..157

השחקנית
ביותר

הישראלי לצו

לפני הסרב

אליו יוצא הבעל,
מחליטה ציונה לנצל
שעתיים פנויו ת לפעילות כלל לא־קרבית.

הצנועה

הג ל

הסרט

נכנעההחשוך

ך* שכיל רפי גוסכאום, המסריט
1כרגע את המטרה טיראן, היתר. אחת
המטרות העיקריות — לשכנע את ציונה
טוכטרמן.
כי רפי ידע בבירור: ציונה, דוגמנית-
יוקרה ואחת הצנועות שבשחקניות הישראליות,
מסרבת בתוקף להתפשט.
״את ציונה לא ראו מעולם על הבד —
בלי,״ אמרו כל אלה אליהם פנה נוסבאום.
״גם אתה לא תשכנע אותה להופיע
עירומה.״
אבל רפי הצליח. ציונה התפשטה. ועוד
איך.
זה לא קרה באולפני הרצליה — אלא
בדירה פרטית בגבעתיים, שם הכינו במיוחד
חדר־מיסות, פדי להסריט את הסצינה
הגדולה.
זה קורה בערך כך: ציונה שומעת מבעלה
(אלי סיני) שהוא צריך לצאת לחזית, בימי
הכוננות שלפני מלחמת ששת־הימים. אלי
כבר לבש את המדים, ומוכן לכל.
אבל ציונה דורשת ממנו פעולה מסוג אחר
לגמרי :״נשארות לך עוד שעתיים?״ היא

ע ל | 1 7מ מיו עדו ת פניו של ה־
בעל, אחר מתנת־הפרי־דה
של ציונה, רעייתו בסרט ה מטרה — טיראן.

כמותן.״ ואומנם התגלו בתוך המזוודה רק
מספר ספרי־לימוד ישנים.

הדוברה
של ה אלוף
השבוע העלתה אם־הבנים מחבל לכיש,

רבקה גוגר, זכוונות על אכיכה דיין
מנהלל. היא נזכרה כיצד התגייסה אביבה
לחיל־הנשים הבריטי למחרת נשואיה וכיצד
החליטה היא, דבקה גובר, להוות ועדת־קב־לח־פניפ-של־אחת
לאביבה בהגיעה למחנה־הטירוגיית
כצריפין (שנקרא אז סרפנד).
העוזב חוחי׳ *1*7

אומרת בקולה הערב ,״אז נבלה אותן
במיטה!״
והיא מפשיטה את אלי•
עד כאן לא היו בעיות. כי לציונה
טוכטרמן אין כלום נגד זה שבסרטים שלה
היא תפשיט אחרים.
אבל כשהוחוור לה שהיא צריכה להצטרף
לאלי סיני, הסמיקה, ועשתה, בעיות.
״לא אוריד שום דבר!״ אמרה ציונה.
״את צריכה להוריד את, הכל!״ אמרו אנשי
הסרט, בראשות מנהל־ההפקה, אריק דיכנר.
לבסוף, כמו שקורה בפיכסוכים הנוגעים
בשטח־ההפקר או בשטחי־כיבוש, הושגה
פשרה:
הוחלט שציוני. חתערטל — עד לתחתונים
ולחזייה.

ך * רג עהג דו ל הוכן בדייקנות של מיב־
( | צע צבאי.
נוסבאום עצמו פיקח על כל הפרטים:
״תלבשי תחתונים כחולים!״ ציווה, למשל,
על ציונה.
הסיבה: בגד בצבע זה נראה הרבה יותר
שקוף, כשהוא מצולם בעזרת סרט רגיש
במיוחד.
ציונה, שלא ידעה על כך, לא עשתה
בעיות•

העניין הזה שנקרא סרטים ישראליים. היא
נקלעה לקולנוע במיקרה.
דוגמנית־הצמרת היפה נתבקשה יום אחד

היא הביאה לה זר ורדים ענקי לצריפה והחיילות
האחרות היו כל כך מבסוטות מן
המיחווה הזאת עד שמיהרו להעמיד את דלי
שסיפת־הריצפה באמצע הצריף והפכו אותו
לאגרטל לוורדי הברכה • .ואלוף חיל־הים
שלמה אראל (שעיבר את שמו הגרמני
מאנגל, שאינו אלא אראל) ,נזכר השבוע כיצד
הקים כגיל 15 מחתרת בתוך מחתרת. הוא
היה אז חבר האצ״ל, וכשראה שאפילו ה־אצ״ל
לא מגיב על התקפות הערבים של
שנות השלושים, הקים עם כמה חברים מ־מחלקתו
מחתרת קצרת־קיום בשם ברית
מער הטרי. הפעולה העיקרית של מחתרת״
הזוטא היתה התנקשות בעגלון ערבי שעבר

ברחוב דיזנגוף בתל־אייב. איש המחתרת
אנגל־אראל עבר, רכוב על אופניו, ליד הערבי
וירד, בו שתי יריות אקדח. כשראה
שהערבי נפצע קל, ברח לביתו ושם חלה
ימים רבים, כתוצאה מרגש־החרטה על מעשהו.
אבל זה היה גם הסוף של הפעילות
המחתרתית שלו באותה תקופה והוא התמסר
להבא ללימודיו הימיים. אגב, הג׳וב
האחרון שלו לפני שגויים לחיל־הים, באביב
, 1948 כמפקד ספינת משמר־חופים, היד, פיקוד
על דוברת חברת האשלג, שהובילה אשלג
מהמפעל בדרום ים־המלח לקליה שבצפו־נו
• .ולהוכחה שבהיסטוריה אי־אפשר לחדש
שוס דבר צריך להזכיר רק אחר קרב

״קאט!״ נשמע קול עוזר־הבמאי. וטוכטרמן
החלה להתערטל, בהתאם לצוו־העירטול.
ואז פרצה סערה נוספת:
״אני לא רוצה את הצלמים הללו!״ אמרה
בתוקף.
הצלמים הורחקו. אבל לא לפני שהספיקו
לצלם כמה וכמה פוזות מעניינות ביותר של
ציונה.

**דוע ציונה טוכטרמן

מצטנעת כל-

קודם כל, משום שאין היא זקוקה לכל

על־ידי יצחק (״צפל״) ישורון לעבור מבחן־
בד. היא הסכימה, כבדרך אגב. לא היא ולא
צפל התייחסו לעניין ברצינות.
אבל כשראו את הקטע, התלהבו כל הנוגעים
בדבר. וכך הופיעה ציונה בסירטה
הראשון, אשה בחדר ה שני — שהוצג בקולנוע
גת בתל־אביב משך שבוע תמים.
סירטה השני הופק כפרם, בעזרת צוות
ישראלי. ואחר־כך היא גם הופיעה בסירטוני־פירסומת,
כדוגמנית סכיני־גילוח, למשל.
אבל יש לציונה שתי סיבות נוספות
ומשכנעות:
היא נשואה, נשואים מאושרים, ואם לילד
בן ארבע.
אך מסתבר שהזמן עושה את שלו.
גשר אום א־שרט שכבר לפני חמישים שנים
היתד, שם פעילות יהודית עזה. היה זה כאשר
לפטננט (סגן) של הבטליון ד,־ 38 של
קלעי המלך (הבריטי)* בשם זאב ז׳בו*
טינסקי כבש מידי התורכים את מעבר
אום א־שרט שפתח לפני הפרשים הניו־זילני
דיים והאוסטרליים את הדרך לעבר־הירדן
המזרחי, אחרי שבועות של מפלות חמורות
באותה גיזרת־חזית.
* הידוע יותר, יחד עס הבט ליון ה־, 39
מדודים העבריים, או הלגיון היהודי, של

מלחמת העולס הראשונה.

נסרינוי

הרבה לפתנים יעו!
(י תכן שאף זולים יו ת ר ...אבל

י רו שלי ט

ב פ תני םאבה
ט עי מי ם מ כו ל ם!
נערה בזכו ת
עצמה

לפ תן חצאי
מי שמשב סי רו פ
זכה ב תו אר ״ה מוצר
הטעים מכול ם 1967״

1תי

(1״11

ל פ תן מי ש מ שי ם
ש ל מי ם ב סי רו פ
מעדןמישמש ללא
ת חרו ת. נסו ו תוו כ חו!

להשיג בכל
ה סו פרמרק טי ם
ו חנויו ת ה מכול ת.
מיוצר על־ידי ביח״ר
״מילוז״ בע״מ,
סו ל ם צור.

מוזיאון ישראל בירושלים מתחבט בבעיות
כספיות קשות. המלחמה, פתיחת מוזיאון
רוקפלר והפניית תרומות פוטנציאליות של
המוזיאון לענפי הביטחון, הביאו לידי גר־עון
תקציבי הולך ותופח של מיליוני לירות.
מנהלו הדינאמי של המוזיאון, דניאל
(״דני״) גלמונד, אפילו ויתר על מזכירתו
כד לחסוך בהוצאות, הטיל פיקוח חמור על
השימוש בטלפון וגדע לחלוטין את סעיף
הוצאות האש״ל של עובדי המוזיאון.
אולם כשחישב גלמונד את תקציב המוזיאון,
לא לקח בחשבון כי לאיל־המלונות
הישראלי, המיליונר יקותיאל (״קסיל״) פדר־מן,
יש בת. הוא גם לא יכול היה לצפות
מראש כי הבת של פדרמן, אירית, תרצה
ליהפך לירושלמית, ולכן אף לא נזכר בכך
כי פדרמן, וראש עיריית ירושלים טדי קולק,
שהוא גם יו״ד הנהלת מוזיאון ישראל, הם
ידידים.
לא רק כת. לאירית פדרמן החיננית
יש את הבעייה הסטנדרטית של בנות־עשירים.
היא רוצה להוכיח כי היא טובה בזכות
עצמה, ולא רק בזכות אביה. לכן היא עבדה
במלון אכריח, וקיבלה שם משכורת, עד ששמעה
מרננים כי היא קיבלה את העבודה
רק משום שאביה הינו בעל המלון.
היא התפטרה והחליטה לעבור ולהתגורר
בירושלים. שם היא פנתה אל ראש־העיר,
כדי שיעזור לה למצוא עבודה. לטדי קולק
לא היתר, כלל בעייה בדבר. הוא ביקש מדני
גלמונד להעסיק אותה במוזיאון.
אולם גלמונד התקומם .״אני מפטר את
הפקידה שלי כדי לחסוך בכמה מאות לירות׳
אז אתה רוצה שאקח אותה בגלל שהיא
בתו של פדרמן!״ השניים ערכו שיחה
טלפונית סוערת, עד שלבסוף נמצאה הפשרה.
אירית פדרמן מונתה לתפקיד המארחת ה
אירית
פדרמן
בעייה סטנדרטית

ראשית של אורחי טדי קולק במוזיאון. משכורתה
משולמת מחציתה על־ידי המוזיאון,
ומחציתה על־ידי עיריית ירושלים.
למרות שאירית פדרמן כבר יושבת שבועות
אחדים במשרד קטן במוזיאון, ללא
תעסוקה כמעט, כולם נשמו לרווחה: בעיית
היחסים האישיים של טדי קולק נפתרה על
הצד הטוב.

החי

טלויזיה נועשית
החודש נפתחים קורס ערב

רדיו מעשי
קציני רדיו
טלביזיה מעשית
חשמלאות

פרטים והרשמה :
9—1בבוקר; 4—8אחה״ג
די ^ די דן בו דיני דן ה
9בבקר פיז״אח״הצ
חי פ ה

תל -א בי ב

י רו ש לי ם

הנגב 8 - 10

(תחנה מרכזית)

דחי ההסתדרות
(פנת רח׳ שמאי ו).

באר־ שבע

רה׳ ג׳אליק . 17.
רת׳ ההסתדרזת 76

בידלים הגדול בישראל למקצועות האלקטדוניקד;

• גם עמאן היא חו״ל. בירושלים
הודיע משרד־האוצר כי דינארים ירדניים המתקבלים
עבור ייצוא מישראל לירדן דרך
גשר דאמייה יזכו את היצואנים בכל תמריצי
הייצוא הרגילים — חישבון מכסים, תמיכות
ייצוא, זכויות מיוחדות לייצואנים —
הניתנים לייצוא מישראל לארצות־חוץ.
חילות מיאו־מיאו. ברמת־הגולן
גילו. שהי הובבות־חיות ירושלמיות, שסיידו.
באיזור, מאות חתולים עזובים בכפרים. הנטושים
.,פנו. למפקד צה״ל במקום, הציעו.
לו לרכז אה החתולים במשאיות,ולפנותם אל.
ישובי. הגליל־ד,עליון.
העזלם הזה •1678

מאיר שחר, עקב סוויסד. ראובן דועון 3311• .איזמירל״ ועודד בו־מ־אד• -
והט1ה שהוא גיבור הפרעה המובדאה ביותר שד מדחמת ששתהימי
>ו:חנו בתור המלחמה״ ,צייח
• ן \ 4סמל יעקב קוויטל, מפקד טנק השרמן
לעבר ארבעת אנשי הצוות שלו.
היה יסוד לצעקת־שמחה זו. ביתן שלצוות
הטנק של יעקב קוויטל נדמה בימים האחרונים
כי המלחמה תעבור לידם, מבלי שיזכו
לגעת בה, ולו בזרת. ואילו עתה הם היו
בעיצומו של קרב, כשסביבם מתפוצצים פגזים
מעלי אש ותמרות אבק, טנקים וזחלמים
עולים בלהבות וצעקות הנפגעים ״חובש!״
ממלאות את השטח.
באותם רגעים לא ידע יעקב קוויטל כי
חלק־הארי של מלחמתם עדיין לא התחיל, כי
מלחמתם שלהם, המלחמה הפרטית של
החמישה, תחל רק לאחר שכל שאר צוותי
הטנקים, כל שאר החיילים, יהיו כבר
שיבורי־נצחון, שלווים ובוטחים, מעלי זכרו־נדת
שהחלו כבר נמוגים.
כי צוות הטנק של יעקב לא לחם בחודש
יוני שישה ימים בלבד. הוא לחם 13 ימים.

הצו הגואל

** וייהקריאה הגיע אל החמישה באו•
תו לילה, בעשרה ימים לפני ר,־ 5ביוני.
סמל יעקב קוויטל היד, מוכן לצו. הוא
בעצם לא הבין מדוע לא קראו לו עד אז.
המדים היו מוכנים, מגוהצים, על כסא בחדרי,אורחים
אשר בבית אביו בתל־אביב. גס
הנעליים השחורות המבהיקות, וקסדת הטנקיסט
שהושענה על מסעד הכסא.
יעקל, שהוא חשמלאי־רכב במקצועו, לקת
עמו גם מערכת זעירה של כלי־תיקון לרכב:
״אף פעם אי־אפשר לדעת מתי צריכים
אותם״ ,חשב לעצמו.
אל עודד כרמיאלי הגיעה הקריאה בטלפון
שבחדר־האוכל שבקיבוצו, גינוסר.
עודד, בעל גוף גדל־מידות ושיער חום־׳
בהיר, נפרד מאשתו ומבנו הקטן ויצא מייד
לכביש טבריה תל־אביב.
אל מאיר שחר הגיעה הקריאה לתחנת־המשטרה
עכו. מאיר, שהיה מושבניק עד
לפני מספר שנים, עזב את המושב כשנישא
והתגייס למשטרה. צו־ד,קריאה הגיע אל
אשתו, היא שלחה את הבן לטלפון הסמוך
והוא טלפן לתחנת־ר,משטרה להודיע לאביו.
מאיר רשם ביומן התחנה גוייסתי בצו״.
חרום, ניגש לביתו, נשק לאשתו ולילדיו, ויצא.
ראובן טלמון, המבוגר שבחבורה (,)28

ואכן, בחמישי ביוני, עבר הסמג״ד עם ה־ג׳יפ
בין הטנקים, וצעק :״נוע!״
הכוונה היתד, מייד.
המלחמה החלה.

״הפחד עבר לגמרי!״

צנום ומקריח, הוא עולה מרומניה שעלה לפני
מספר שנים ארצה• חייו עוברים עליו
בין מבחנות וחיות־נסיון במעבדת־הנגיפים
שליד ביודהחולים צ הלון ביפו.
צו־ד,קריאה עורר אותו משינה עמוקה
בדירתו הקטנה שבפחח־תקווה. הוא מיהר
לרשום גלויה לבית־ד,חולים, בה הסביר כי
נקרא למלא חובתו, השליך אותה בתיבת־דואר
שניצבה באחד הרחובות העזובים
והאפלים ויצא ליען ו.
על יעקב איזמירלי
עברו הימים האחרונים
שלפני אותו לילה,
בו נקרא למילואים,
בסיוט. איד
מירלי, שהוא תושב־קבע של הדיסקוטקים
התל־אביביים, ומחזר נלהב של תושבון ד
הקבע באותם דיסקוטקים, לא הבין מדוע לא
נקרא עד עכשיו. הוא מתבייש לצאת לרחוב
בי בו ״היו רק זקנים או בעלי כושר לקוי.״
הוא ישב בביתו שבמזרח תל־אביב והמתין
לצו, שהגיע אליו, כמו, גואל. הוא מיהר,
אסף את מדיו וציודו ובטרמפים הגיע לריכוז.
כשנתקבצו החמישה הם הפכו להיות סמל
יעקב קוויטל, מפקד הטנק; סמל עודד
כרמיאלי, נהג הטנק; רב״ט מאיר שחר,
מקלען; סמל ראובן טלמון, תותחן; וטוראי
יעקב איזמירלי, טען־קשר.

גוייסו. השרמן היה במצב מכני תקין, אך
עוד צריך היה לערכו ללוחמה. אביזרים שונים,
אותם מתקינים על הטנק רק לפני לוחמה,
הפכו להיות חלק בלתי נפרד ממנו.
תחמושת נטענה; ברגים חוזקו; כל מיתקן
— מכני, חשמלי או אלקטרוני — נבדק
בזהירות רבה כדי שלא יכזיב.
אולם גם הצוות היה צריך לעבור היתוך
מחדש. הסביר מפקד הטנק יעקב :״אנחנו
אמנם מכירים מתקופות
מילואים קודמות,
ואיזמירלי ואני
אף שרתנו בסדיר
יחד, אבל צריכים
להכיר כל פעם
מחדש כדי להיהפך לצוות, לגוף אחד. זה
יותר חשוב מכל דבר אחר!״
למחרת נע הטנק עם הכוח כולו למקום
ההיערכות במדבר פארן.
למעלה משבוע ימים היו החמישה פורשים
בבוקר את רשת ההסוואה מעל השרמן שלהם
(״אז כבר קראנו לו השרמן שלנו,״ נזכר
יעקב) ,מסירים אותה בערב, מטפלים בטנק,
מגרזים אותו, משחקים קלפים, שומעים בטרנזיסטור
שהיה למישהו, מנתחים את המצב
הפוליטי, ובעיקר :״מתים שהעסק כבר
יתחיל.״
ביום השני, החמישי ליוני, התעוררו
החמישה כרגיל בשעה חמש בבוקר, פרשו
את רשת־ד,הסוואה כרגיל, והתכוננו ליוה
רגיל נוסף. עד שניתנה להם הפקודה :

היה להם ברור כי זו הפקודה למלחמה.

יוס ינא

* * פקודת ״נוע ! ״
מחרת היום הם התלבשו על הטנק
/בכל ההתלהבות שאגרו בתקופה בה לא

ף* טנקים הפעילו את המנועים ב!
1זה אחר זה וזינקו. תוך מספר שעות
עברו את גבול סיני והמשיכו לעבר ואדי
קוראייה ונכנסו לתוכו.
״הודיעו לנו כי בוואדי ממתין לנו כוח״
שריון מצרי גדול״ ,מספר היום יעקב קוויטל,
״זו היתד, הפעם הראשונה שפחדתי במלחמה
הזאת, מעין כדור פינפונג קטן ריקד בפנים
הבטן. הבטתי בפרצופי שאר החברה בטנק
וראיתי שהם סתומים לגמרי והחלטתי שלי,
כמפקד הטנק, אסור להיות הפחדן הראשון.
רק אחרי המלחמה הם סיפרו לי כי גם הם
פחדו נורא, ושאבו עידוד מזה שאני נראיתי
שאנן.״
בשעה שלוש אחר־הצהריים החלו תותחים
מרוחקים להפגיז את הכוח. טנקים לא נראו
כלל. הכוח המצרי ברת .״אז עבר כל הפחד.
ראיתי את הפגזים מתפוצצים רחוק ממני,
רחוק מכל הכוח, לא סגרתי את המדף ורק
התבוננתי בהם איך הם נופלים, מתפוצצים
ויוצרים תימרות חול — הפחד עבר לגמרי״.
בשעה עשר באותו לילה, הודיעו בקשר
למפקדי הטנקים את החדשות כי חיל־האויר
השמיד 150 מטוסים מצריים. הפלוגה היתד,
אז בחניון שהוקם והשמחה עברה כל גבול.
עד אז הם שמעו ברדיו רק על מיבצעי הגבורה
של הערבים בשריפת תל־אביב וחיפה ובר,פגזת
ירושלים.
בוקר היום השלישי, ד,ששי ביוני, החל
ברע .״קיבלנו הודעה ב־ 3.30 בבוקר על שני
חברים טובים שלגו שנפלו. זו היתד, מכד,
קשה עבורנו.״ אולם בכך לא נסתיימה מנת,
הצרות של הצוות, שנמשכה עד לסיומה של
המלחמה.
בשעות הצהריים, כשהם מתקדמים שוב
על אותו ציר התקלקל הדינמו של הטנק.
היה זה הטנק הראשון בפלוגה שהתקלקל.
הכוח כולו המשיך ועם צוות הטנק נשארה
חולייה טכנית. כעבור כשעתיים תוקן ה־דינמו.
יעקב הורה לעודד כרמיאלי להפיק

+ב חי פ ה

#בבת ־י ס
ביום חמישי 30 ,בנובמבר, בשעה
8.30 בערב, באולם הניצ חון, שדרות
העצמאות ( 56 ליד כיכר המצבה),
יתקיים ערב שאלות ותשובות, על
הנושא:

הערב, יום רביעי 29 ,בנובמבר, בשעה
,8.30 בקפה פת (רחוב מוריה ,50 על
הכרמל) ,ירצה
על הנושא:

שטחים חדשים -
מדיניות ישנה

בהשתתפות:

לקראת הוועידה -

ח״ב אורי אבניי
עו״ד אמנון זכרוני
צבי ידידיה

ישיבת הלישכה האירגונית של התנועה
תיערך ביום ראשון 3 ,בדצמבר, בשעה
8.30 בערב, בקפה פת (מוריה .)50
חברים ואוהדים מוזמנים.

#בפתח ־ ת קוו ה

בנ ה רי ה

ביום שישי 1 ,בדצמבר, בשעה 9.00
בערב, באולם מלון רוזנבלם, רחוב
וייצמן במרכז נר,ריר ,,יתקיים ערב
שאלות ותשובות על הנושא:

הערב, יום רביעי 29 ,בנובמבר, שעה 8.30
בערב, יתקיים חוג־בית אצל אורה ישו־רון,
רחוב כצנלסון ( 32 רמת־ורבר) ,בהשתתפות:

שישה
חודשים
אחרי ששת הימים

עמום קינן
מהתנוע ה ל מען הפדרציה

בהשתתפות

חברים ואוהדים מוזמנים.

ח״ב אורי אבנדי
שלום כהן
עו״ד שמואל סגל
אלכם מפיס

בטאון התנועה. כוח חדש״ יוצא השבוע
לאור ויישלח למנויים. הזמנות לגליונות
נוספים במזכירות, ת.ד , 136 .תל־אביב.

אשר יענו לשאלות הקהל.

אל״!ז -הוצאת ספרים כע״ם
נחמני ,49 תל־אביב, טלפון 612003

נשית תמיד
דייר רוברבו א\ .־ירם\-־\

דרך לבריאותה והצלחתה של ד,אשד זהו ספר חובה לכל אשר, שגורל
מראיה ונעוריה יקר לה

״מיז האדא?״

ספר מרתק שעורר ויכוחים רבים.
ספר על לבטיה של אשד, צעירה בת זמננו.

למד נהגות
אצל

המורה

״ בנו ״

כל השפות — שיטות מיוחדות
סנ ה
קפה ״הדלי* דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

המנ וי -

ה 5ה 1״

ץ* עשרה קילומטרים לפני ביר־תמד
^ קיבל יעקב הוראה לעלות על גבעה
סמוכה, עם עוד שלושה טנקים, ולארוב
לשיירת טנקים מצרית שהיתר, בדרכה מעברה
השני של הגבעה.
הטנק הראשון של השיירה המצרית קיבל
פגיעה ישירה מתותחו של ראובן סלמון.
אולם עם ירייה זו הסתיים תפקידו של התותח
במלחמה — אחד מחלקיו נשבר ואי־אפשר
היד, להשתמש בו יותר.
יעקב קיבל על כך דיווח בקשר הפנימי.
הוא החליט למהר לעבר גבעה אחרת, קרובה
יותר לשיירה המצרית, ממנה היה יכול
לירות בשיירה ממקלעיו.
לפתע נעצר הטנק .״מה קרה?* זעק יעקב
לעודד כרמיאלי ,״אני לא יודע״ ,ענה כרמי־אלי.
כשניסה ברמיאלי, נהג הטנק, להניע
אותו אחורנית, ואף אז הטנק לא מש ממקומו,
ידע כבר יעקב, וידעו כל החמישה
מה קרה.
ד,הינע הסופי של הטנק נשבר. ההינע
הסופי הוא חלק השוקל שני טון והמניע את
השרשרת של הטנק.
״חברה, המלחמה הסתיימה עבורנו״ ,הודיע
יעקב הוא מיהר להתקשר למ״פ ולדווח לו
על כך :״סתום את הפה,״ הגיעה התשובה
מהמ״ם ״אני נלחם עכשיו.״
״אני עוד אלחם גם כן״ ,נשבע בליבו
יעקב באותו רגע.
מפקד הטנק שלח את עודד כרמיאלי
ויעקב איזמירלי לדרך שבתחתית הגבעה כדי
למצוא את הסדנה הניידת ולבקש ממנה
לתקן את הטנק שלהם, אנשי הסדנה חייכו:
״חלק כזה אין אפילו בבסיס״.
אולם השניים הצליחו בכל־זאת להביא עימם
משהו. הטנק האחרון בשיירה עוכב על־ידם.
הם ביקשו ממנו לבוא ולגרור אותם.
בכל אחד מהטנקים היד. כבל גרירה• מ־טי־
54 מצרי, בו פגע יעקב קודם לכן, הם
לקחו בבל־גרירד, נוסף. הכבל הראשון נקרע
לאחר שלושה קילומטרים, הכבל השני לאחר
ארבעה נוספים, ואילו השלישי בביר־תמד.
אולם ביר־תמד היתד, כבר ריקה מאדם.
הכוח בולו המשיך לעבר נחל. ד׳סנק הגורר
עזב אף הוא והמשיך לדלוק בעקבות הכוח.

א שה צעירה
פגי בודן

. £10 ,ח. 5£.1*1זט 011£$

״סתום את

אלכם מסים

שלום -או
מלחמה חדשה

מהטנק את מירב מהירותר. הטנק דהר במהירות
של חמישים קילומטרים לשעה על הקולי
(סימני השרשרת בחול) של הטנקים
שהקדימו אותם והשיגם בשעות אחר־הצהריים.
קיבלת חשבונך,

פרע
אותו בהקדם.

* ום ה׳ אחר־הצהריים. חמישי. אנ-
7שים בודדים, במקום עזוב. מוראל נמוך.
הרגשת בדידות וגרוע ממנה — הרגשה
שהחמיצו את ההצגה הגדולה. משך מספר
שעות תפש כ? אחד מהם את פינתו ליד
הפנק. זה שכב על הכנף, זר, ליד השרשרת,
אחר השתרע סתם ככה על החול. איש מהם
לא הוציא הגה מהפה.
״היה לי ברור כי ככר, אנחנו נאכל אחד
את השני כעבור יום אחד, וחששתי כי
נצטרך לבלות פה יותר מיום אחד. החלטת״
כי אסור שנהיה ללא תעסוקה. הוריתי לחברה
להתחיל לנקות את האבק מחסנק ב־מטאטאים
קטנים שהיו לנו, סתם ככד, בשביל
שיהיה מד. לעשות*.
בינתיים אף עברה במקום שיירת־אספקה.
טלמון ניגש אליה וביקש מים .,מנות־קרב
וסיגריות. נוסף על מנות־הקרב לשלושה
ימים שהיו להם וג׳ריקן־מים חירום, קיבלו
מהשיירה עוד חצי ג׳ריקן מים. סיגריות
לא היו. כל אחד מהצוות היה מאלה המעשנים.
הלילה
עבר עליהם בחוסר־שינה. שריקות
שנידמו להם בתחילה בשריקות חיילים מצריים
התגלו בשריקת הרוח. דפיקות שונות,
רעשי לילה, הצמידו אותם אל מקומותיהם
או הוציאו מגרונם קריאות מין האדא?
שנשארו ללא תשובה.
הקור חדר לעצמות.
עם בוקר נעלמו רחשי הלילה, החבטות
שאנשי הצוות אינם יודעים עד היום אם לא
היו בדמיונם בלבד, השריקות. הבוקר הביא
עימו גם את החום, את נחילי הזבובים.
יום ששי החל מוקדם, בארבע לפנות
בוקר. החמישה סיירו בסביבה הקרובה
ומצאו כלי־רכב מצריים עזובים ומקולקלים.
יעקב, חשמלאי הרכב, ועודד כרמייאלי,

מכונאי הרכב, תיקנו משאית רוסית ומכונית
גרר רוסית.

קכלודשכת כמידכר
ך* ינתיים החל ראובן סלמון לקדוח
^ מחום. הוא ומאיר שחר נשארו לשמור
על הטנק ושלושת הנותרים יצאו לסיור
במשאית המצרית. בביר־תמד הם מצאו אוצרות.
מאגר־דלק עצום, מנוח־קרב מצריות,
פרימוסים, אוהלים, כלי־מיטבח, שמיכות
ומיטות. הם העמיסו הכל על המשאית
וחזרו לטנק.
יעקב שמח בליבו• עתה תהיד. לחברה
תעסוקה. הם הקימו מאהל: אוהל מגורים,
אוהל מטבח. הם ערכו ארונות־שדה לכלי־האוכל
והבישול, ניקו את שטח המאהל
וסידרו אותו ״ממש כמו בטירונות״.
כל זד, הספיק עד לצהריים. אז שוב החלו
הדקות לפגר זו אחר זו. מישחק קלפים
אותו ניסו לערוך בקלפים שמצאו בביר-
תמד נכשל כבר באיבו. העצבנות היתד.
כה גדולה עד שלכל אחד היד. נידמה כי
השני מרמה אותו.
באותו ערב הם ערכו קבלת־שבת. כר־מיאלי,
אשר בין שאר תפקידיו בגינוסר,
הגיע אף למיטבח, ניסה להכין ארוחת־שבת
מיוחדת ממנות־הקרב• שתי קופסות בהן
חומר דליק, לחימום קופסות־שימורים, הנמצאות
בכל חבילה של מנות־קרב, שימשו
כנרות.

השכוי הראשון
יום המחרת הצטרף איזמירלי אל
^ סלמון בשמירה על הטנק והאחרים
יצאו לביר־תמד, במשאית. במקום הם גילו
באר ובה משאבת־מים מקולקלת. שחר ו־כרמיאלי
ירדו לתוך הבאר כדי לנסות ולתקן
את המשאבה. יעקב נשאר לשמור עליהם.
לפתע שמע רישרוש מאחריו. הוא פנה
לאחוריו במהירות וכיוון את העוזי. מתוך
אחד הצריפים יצא חייל ערבי כשידיו מורמות.

היה השבוי הראשון שלהם. הסתבר
כי הוא פצוע ברגל ובפה, חבוש, ונודד
רגלית מכונתילד( ,כ־ 40 קילומטרים) כשיעדו
התעלה. הוא סיפר להם על טנק ישראלי
שפגע בו בצרור ודרס את חברו תחת
שרשרותיו. לשלושה היד, ברור למי הכוונה
— להם עצמם.
הם לקחו מתמצרי את מלאי הסיגריות
שהיו לו, נתנו לו בתמורה שתי מימיות-
מים והורו לו את הדרך לנחל, בכיוון
התעלה.
כעבור עשר דקות הם הבחינו בפייפר
ישראלי מעליהם. הפייפר ירד נמוך מאוד
והם פחדו כי הוא עומד לירות בחם בחושבו
אותם למצרים. הם החלו להתחפר ואז
הועפה אליהם מן המטוס אבן עטופה בנייר :
״אל תדאגו, יש מי שדואג לכם, החזיקו
מעמד.״
טייס הפייפר שכח לבשר להם דבר אחד :
כי המלחמה בסיני נסתיימה כבר שלושת
ימים קודם לבן, וכי מלחמת ששת־הימים
בכללה, נסתיימה ביום הקודם.

״לא?השיב אש 1״
ך* לילה עמד לרדת. והם שנאו את
\ | הלילה. הרגשת הבדידות ועימר. הפחד,
גוברים בלילה. אך מצד שני ציפו קיבותיהם
לחשכה. הזבובים ירדו עליהם משך היום
נחילים נחילים ומנעו כל אפשרות לאכול.
לכן היה כרמיאלי פותח ומבשל את מנות־הקרב
רק עם חשיכה, כאשר הזבובים נמו
את שנתם.
אחר חצות, כאשר מאיר שחר דייה בתורנות
השמירה, התעוררו כולם לשמע
יריות. כפי הנראה הם נתגלו על־ידי חיילים
מצריים נסוגים, אשר החליטו להתקיף אותם
כדי להשיג מים ואוכל.
כדורים נותבים זוהרים מילאו את חלל
האויר. ליעקב היד, ברור כי המצרים מחפשים
את מקומם המדוייק והוא צעק :״לא
להשיב אש.״ הארבעה הסירו בשנייה האחרונה
את האצבע מד,הדק. הכדורים נראו
כשהם מכים בדיונות־החול מרחק כמר,
עשרות מטרים מהם. אט אט התקרבו לעבר
מקום שכיבתם.
למרות צינת הלילה היו חמש החולצות
רטובות מזיעה• אי־אפשר היה להשיב מלחמה
לכוח שאינו נראה• כשהגיעו הפגיעות לכדי
עשרה מטרים מהם, שניות לפני שיעקב
התכונן להורות על פתיחת אש — פסקו
היריות.

העולם הזה 1578

מישר! ק המפקד
* • מצריש לי ד הזחלם ביקש מים. הם
| 1זרקו לעברו מימייה והמשיכו ברדיפה
אחר הבורחים. ארבעה אחר חמישה־עשר.
שלושה מהמצרים נכשלו ונתפסו. נשקם

טלמון נהנה לשחק את המפקד. הוא
הורה לארבעה, ביניהם היה מפקדו יעקב
קוויטל, להעמיס את המשאית בשבויים׳
ובג׳ריקנים של דלק, שנלקחו מד,מצבור,
ולצאת לעבר אילת, מרחק של חמש וחצי
שעות נסיעה.
לפני־כן ערכו לשבויים מיסדר חיפוש,
פרקו אותם מנשק חבוי, נתנו להם מים,
עליהם עטו המצרים הצמאים.

״?א הבגו את השמחה ״

פורק מעליהם. שנים־עשר הנותרים המשיכו
כמנוסה.
תוך כדי ריצה נתן יעקב את פקודת־האש.
תחילה ירו באויר, מתוך מחשבה
שהחיילים המצריים יעצרו, אולם היריות
רק הגבירו את מרוצתם.
לאחר רדיפה של שני קילומטרים הגיעו
המצרים למערה. הם נכנסו לתוכה ונערכו
לקרב. מאיר שחר, בעל הרגליים הקלות
ביותר, הגיע הראשון למערה. הוא נתקל
באש מצרית ונאלץ לברוח בזחילה. היה
ברור כי מחילופי היריות עלולים הארבעה
להיפגע בעוד שהמצרים היו במחסה טוב.
שחר רץ חזרה לזחלם והביא עימו את
המצרי שביקש מים• כשד,מצרי משמש לו
מחסה, הוא התקרב עימו אל המערה. יריות
המצרים פסקו כשהם ראו את חברם, שכפי
הנראה היה קצין ומפקדם, אם כי מאוחר
יותר הוא הכחיש זאת.
שחר, הדובר ערבית רהוטה, הורה למצרי
להודיע לחבריו לצאת מהמערה כשידיהם

מורמות.
המצרי סירב.
שחר כיוון לראש המצרי את העוזי ואיים :
״אני הורג אותך על המקום.׳׳ שתי שניות
של מתח עצום, בהן חכך המצרי בדעתו.
בשנייה השלישית הוא קרא לחבריו לצאת
מהמערה.
טלמון שנשאר ליד הטנק לא האמין
למראה עיניו. חבריו הביאו עימם 16 שבויים
מצריים. המצרים ניגשו אל טלמון, בחשבם
כי בגלל זה שהוא שנשאר בעורף הוא
המפקד, נישקו את רגליו והתחננו לפניו
על חייהם.
העולם הזה 1578

נגמרה 1

לפי תסריט של משה הדר

״״ ויימונד פלגדין * פסקל פטי

** ק אז נתפנה ראובן טלמון לספר
| ליעקב, כי בעת שהוא לא היה במקום
נחת שם הליקופטר של חיל־האויר, הביא
להם מזון, לבנים נקיים וחמישים חפיסות
סיגריות אסקוט. טייס ההליקופטר שכח,
כמו טייס הפייפר לפניו, לספר להם כי
כבר עבר שבוע מאז סיומה של מלחמת
ששודהימים.
לבסוף יצאו לדרך, כשאחד נוהג והאחרים
שומרים על השבויים. לאחר יותר מחמש
שעות־נסיעה הם הגיעו לחוף־הים, כקילומטר
מאילת. ואז השתעלה המשאית ונעצרה.
הדלק נגמר.
כרמיאלי נשלח לאילת וחזר עם טנדר,
אשר בשני היסעים הוביל את השבויים ואת
שוביהם לאילת.
חיילי ותושבי אילת נדהמו מסיפורס
המופלא. מספר חיילים ערכו מגבית בינם
לבין עצמם, אספו שלושים לירות וקנו
לחברה ממתקים, סיגריות, סבונים, וכיוונו
אותם לעבר המקלחת .״לא ידענו שהמלחמה
נגמרה, לכן לא הבנו מה השמחה הזאת
סביבנו״ ,הם נזכרו אחר־כך.
למחרת ביקשו ממפקד הבסיס באילת לתת
להם רכב כדי לחזור לטנק, להמשיך במלחמה.
הסתבר כי המשאית שלהם אינה סובלת
רק מחוסר דלק אלא גם מקילקול מכני.
מפקד הבסיס באילת סירב לתת להם רכב.
הוא הציע להם טרמפ בסיור לסיני, אשר
הואיל לשנות ממסלולו ולהביאם למקום.
ראובן טלמון שהיה עדיין חולה התבקש
על־ידי חבריו להישאר בבית־ד,חולים באילת
אולם סירב :״אני אסיים את המלחמה
עימכם,״ הצהיר ולא זז מדעתו.

״חביבי, המלחמה
* 1אחר שעות רכות של נסיעה עם

מפקד הטנק יעקב

פרד

עד היום מתווכחים ביניהם החמישה אם
למצרים נגמרה התחמושת או שסתם החליטו
לוותר.
למחרת ניסה יעקב משן כל היום לקרוא
לפלוגה בקשר. אולם הפלוגה היתד, מרוחקת
כבר עשרות קילומטרים ומכשיר־הקשר נשאר
דומם. לקראת הצהריים היו לחמישה
אורחים. ג׳יפ־סיור של אחת היחידות עבר
והודיע להם כי כעשרים מצרים נראו מעבר
לגבעה, ומוטב שייזהרו.
יעקב החליט שלא להמתין למצרים. טלמון
החולה נשאר ליד הטנק ואילו הארבעה עלו
על המשאית לעבר כונתילה — בכיוון בו
נראו לאנשי הסיירת החיילים המצריים.
בשיפולי אחת הגבעות הם ראו זחלם
מצרי וששר,־עשר חיילים מצריים. כאשר
נתגלתה המשאית למצרים החלו חמישה־עשר
מהם לברוח לכיוון ההפוך ואחד נשאר ליד

הזחלם.

סרט• ־ג בע מרסי׳ פילם -מ צי גי ם:

והתגלית חידדה -אווה קדוטשטיין
יצחק שילה -גאולה זוזי -גדטון שגו -אמס נרג
ובהשתתפות: ג רמן אוזיקונסק׳ -יעקב נודו -אברהם בן־יוסו, אלישבע מיכאל -וסף שלום
השבוע בעת ובעונה אחת

״ מ ק סי ם ״ תל־אביב,

״ פאר ״ חיפה,

״סברי״ חול,ן

/הג׳יפים של הסיירים התקרבו לטנק
שלהם .״הרגשנו כאילו אנחנו חוזרים לבית
שלנו, עוד לפני שראינו את הטנק, ואל
זה הצטרפה הדאגה אל איזמירלי ושחר
שהשארנו לבד שם״ מספר היום יעקב 1 קוויטל.
ואמנם היה יסוד לדאגה• עוד לפני שראו
את הטנק שמעו יריות מעברו. הג׳יפים
הגבירו את מהירותם, אולם כשהגיעו לטנק
היה הקרב לאחר סיומו. הסתבר כי
עשרה מצרים נסים גילו את הטנק וערכו
התקפה על שחר ואיזמירלי שנשארו לשמור
עליו. השניים נפרדו אחד מהשני, התרחקו
מהטנק, וביריות וצעקות (״כדי שהמצרים
יחשבו שיש כאן הרבה חיילים״) ,השיבו
אש. רעש מנועי הג׳יפים המתקרבים הבריחו,
כפי הנראה, את המצרים המתקיפים, שהשאירו
אחריהם שני הרוגים מכדוריהם של
שחר. ואיזמירלי.
עוד יום חלף• יום רביעי — שבוע אחרי
סיום מלחמת סיני. קוויטל וכרמיאלי הצליחד
לתקן מכונית פארגו מצרית, ועימר, יצאו
לסיורים בסביבה. אחר־הצהריים הם נפגשו
במכונית צבאית אשר היו עליה גם נשים :
״הם לא נראו לי כלוחמים בדיוק, אלא
במטיילים. שאלתי אותם אם הם השתגעו
להסתובב בחזית ככה, עם נשים ובלי ליווי,
והם הסתכלו עלי כמו לא נורמלי, .המלחמה
נגמרה כבר לפני שבוע, חביבי,׳ אמרו לי.״
״סיפרתי להם את הסיפור שלנו. הם
התפעלו נורא, צילמו אותנו, ואף זכרו
לשלוח אחר־כך את התמונה.״
השלושה טסו עם הפארנו המיושן לבסיס
(״כך קראנו למקום בו היה הטנק״) כדי
לבשר, באיחור של שבוע, לחבריהם על
קץ המלחמה.
אולם עוד לפני שהספיקו להגיע, נחת
לידם הליקופטר. הטייס זירז אותם לעלות
והם מצאו את שחר ואיזמירלי בהליקופטר.
קוויטל רתח :״כיצד העזתם לעזוב את
הטנק.״ הטייס מיהר להרגיעו והסביר כי
זו הוראה של מפקדת האוגדה: לזנוח את
הטנק, לעלות לצפון. כשהגיעו לכאר־שבע,
התקבלו על־ידי קצין בכיר :״חברה, הייתם
נפלאים,״ אמר להם.
י אף אחד מהם לא הבין מדוע הם היו
נפלאים .״ההיפך,״ הסביר סלמון ,״אנחנו
הרי הפסדנו את המלחמה כולה.״

רשמקול
(טייפרקורדר) ל71׳ 11318
12 אס1¥1
ממוצות
עכשיו

בישראל

360

במחיר

מיוחד

ל > במזומן

מחיר זה כולל:
מכשיר סטריאופוני — 2רמקולים ובנוסף
חידוש — איזון(ב אל אנ ס) לצד ימין ולצד שמאל.
המפיצים לישראל:

בע־־מ אלקטרוניקה מתל
30594
,68—70
תל־אביב, רחוב המסגר

טלפון

ירושלים ,״מנון״ סוכנויות, רח׳ הלנה המלכה ,5טל 21669 .
חיפה ,״טרקלין חשמל״ ,רחוב הנביאים ,25 טל 67016 .
ראשון לציון, אוברוצקי מתתיהו, רחוב רוטשילד 83
לראשונה בארץ:

סרטי ״ מיני ״ מוקלטים במחיר — 10.ל״י

י3י₪83

טיפול באחריות

ב פצעי בג רו ת
לפי שיטה חדישה, לבחורות ולבחורים
לגברים שעות קבלה מיוחדות — ונא להזמין בטל 55690 .
תוצאות מובטחות

קוסמטיקאית אנילי,

תל־אביב, רחוב פינסקר 4

ברית מילה שמחה השבוע, בשעה טובה, הגיע בנו של בו מ בה
צור לגיל מילה. ערכו לו את הברית
בשקט, ללא קהל וללא מוזמנים, בבית־ר,חולים
תל־השומר.
רק אחרי שהילד שכח את העניין, ביום־
השבת שלאחר המעשה, הגיעו לווילה המפוארת,
בת תשעת החדרים, של בומבה 400 ,
מוזמנים, וחגגו את המאורע. הילד לא הש
תתף
בשמחה. גם לא הציגו אותו בפני האורחים,
כי פחדו שיתקרר, יקבל מחלות.
לשלמה צור, בנו של בומבה צור, דחק
הזמן. הוא נח בבטנה של אמו, מינה,
שישה חודשים, ובתום שישה חודשים אלה
הוא החליט שזה יספיק לו. מה שילדים
אחרים יכולים לעשות בתשעה חודשים, הוא
יכול לעשות בשישה, והוא יצא לו מבטנה
של אמו.
הרופאים לא חשבו כמוהו, וישר מהבטן
מסת לבנות
ביום הראשון שלח חורחה גלסר
( ,)20 מדריך הג׳ודו במכון ״הלפרין״ ,את
ידידתו אן לאמריקה,
ומיד באו א ליו
שלוש בחורות
ישראליות חמודות
ואמרו לו שהן רוצות
ללמוד אצלו
ג׳ודו. הוא מוכן
ללמד אותן, אבל
הוא מודה :״בש ביל
בחורות אני
לא צריך ג׳ודו. הן
מסכימות גם ככה.״
בארגנטינה, כשהוא
היה אלוף ה־ג׳ודו
של הארץ,
הוא הכיר בחורה
ישראלית צברית בשם
עדה אורן.
הוא התאהב בה ורצה לעלות איתה ארצה,
אבל עדה לא רצתה. אביה היה
עסוק בארגנטינה בפעילות למען ה־
״בונדס״ ועוד כמה עניינים, והיא רצתה
להישאר במקום. היא לא משתגעת
אחרי ישראל עד כדי כך.
לכן עזב אותה חורחה בארגנטינה ו־

של אמו הכניסו אותו לחממה.
כשהוא נולד, היה משקלו קילו ומאתיים
וחמישים. הרופאים חששו שהוא לא יעבור
את שלושת החודשים שנותרו לו.
באותו זמן הופיע בומבה ערב־ערב בקומדיה
המצחיקה הזוג המוזר. הוא הצחיק
נורא את הקהל, האנשים התגלגלו בכיסאות
שלהם, ואחרי כל הצגה, כמו הליצנים המפורסמים
בקירקס, הוא היה מוחה את האיפור
מעל פניו ורץ לטלפון, לשאול מה
שלום בנו.
אבל הבן התגבר על הדבר, ולאחר בילוי
של חודשיים בחממה, הוא יצא לאור. ובונד
בה וכל הבוהימה חגגה את המאורע.
בנו של בומבה עשה היסטוריה בעולם ה־בוהימה
הישראלי. עד עכשיו היה נהוג שכל
האמנים יולדים או מולידים בנות בלבד.
התחילה בזה יפה ירקוני. היא ילדה בת
אחת, ואחר־כך עוד בת, ואחר כך עוד בת.
אחרי יפה ירקוני באה רכקה׳לה מה־צ׳יזבטרון,
שילדה כמעט במכה אחת שתי
בנות. אחרי זה הוליד יוסה׳לה מרי•
מוכיץ, בעזרת אשתו רות, שתי בנות.
אחר-כך טלילה בן-זכאי ילדה לאורי
לוי בת, וגיא זיו ילדה בת.
לכן היו לכל האנשים הללו חיים קלים
ופשוטים, כשבת אחת התבגרה, והבאה אחריה
בתור נולדה, לקחה האמא שלה את
הבגדים שלה והעבירה אותם הלאה.
וכך קרה שכל בנות הבוהימה היו לבושות
באותה חבילת בגדים, שעברה מן ה׳
אחת לשנייה, לפי התור. גם לבומבה נולדה
בתחילה בת בשם טל, שהיא כיום בת

ואז בא בנו של בומבה וקילקל את הכל.
למעשה כבר אפשר היה לראות סימן מבשר־רעות
בלידת בנם של אלברט (ברסו)
כהן ורות מנזה. אז חשבו שזהו רק
מיקרה חולף, אבל עכשיו, כשלבומבה נולד
בן, מניחים שזה יימשך, ושגם אשתו של
שאול כיכר תלד בעוד חודשים אחדים
בן, לאחר שתי הבנות הראשונות שלה.
השמחה בברית של שלמה צור, שנקרא
על שם אביו של בומבה, היתד, גדולה. ארבע
מאות איש אכלו עלי־צבר ממולאים, שהוכנו
למענם על־ידי טבח מיוחד, ושמונה
מאות הילדים, בערך, של ארבע מאות האנשים,
משכו בשמלות של האמהות שלהם
וביקשו שמישהו ישחק איתם.
שאול ביבר ושייקה אופיר השתלטו
על העניינים, הכניסו את כל הילדים לכמה
חדרים, וערכו להם מישחקי־חברה. הגדולים
חיכו בסבלנות עד שהילדים יגמרו לשחק׳
ובאחת בצהרים כולם עלו על מכוניותיהם
וחזרו לבתיהם.

שני מאורעות משמחים עומדים לקרות בשבוע הקרוב לשלמהנקדימץ 30 לשעבר
קסינקר) .ביום החמישי הוא ישא לו לאשח את זהבה שו ר שי 23 לשעבר פיטניק),
ומיד לאחר מכן הוא יוציא את ספרו, שיספר על מה שקרה בעשרים ואחד הימים שלפני
המלחמה.
האשה שלו היא תובעת מטעם המשטרה בבית־המשפט. היא בלונדית, ואין הרבה מה
לספר עליה. הספר שלו, לעומת זאת, הרבה יותר מעניין.
יחיו בו המון סיפורים. למשל, אין בבוקר ה־ 27 במאי, ערב הקמת ממשלת הליכוד,
צילצלה פו להבךגו רי ו ן לידידה שלה, הידועה כמארחת אכסקלוסיבית.
היא דיברה בבהלה רבה. זה היה יום שבת. היא אמרה לה :״את מוכרחה להציל אותי!
אני לא יודעת מה לעשות! אין לי שוס דבר בבית ועומדים לבוא אלינו אורחים חשובים!
תביאי לי מהר את כל מה שיש לן בפריג׳ידר!״
האשה התעניינה לדעת מי הס האורחים החשובים הללו, והתברר לה שאלה הם מנחם
כגץ ופמלייתו .״שנים הוא סבל מבן־גוריון,״ הסבירה פולה ,״ולכן היום, כשהוא בא
אלינו הביתה כאורח, אני רוצה לקבל אותו כמו סלן.״
המארחת באה והביאה את כל המאכלים שלה, ופולה התחילה להכין אותם. הכל כבר
היה כמעט מוכן, ורגע לפני שעת הביקור הסתכלה פולה על הסלון והפליטה זעקת־בהלה.
״אין לו על מה לשבת!״ היא התרגשה .״אני לא רוצה שהוא ישב על הכורסה הזאת,
היא לא נוחה.״
היא לקחה את החברה שלה, ויחד הן עלו לחדר בקומה שנייה והורידו משם כורסה רכה
מיוחדת. אחריכן עוד מתפלאים על זה שבגין דאג להכניס את משה דיין לממשלה.
נו, באמת!

שבעה חודשית
שבער, חודשים לאחר שמרגלית אג*
קורי עזבה את הארץ וחזרה לאמריקה,
אל בעלה, נולד לה בן זכר.
זה היה הריון קצר. דבר שקורה במשפחות
הכי טובות. מרגלית אנקורי הבטיחה
לבעלה להוסיף את החודשיים החסרים לתינוק
הבא, והבעל קיבל את הבן למשפחתו.
במשך שנה חי הזוג יחד, וטיפל יחד בתינוק•
אבל בעלה של מרגלית אנקורי, ספר
איטלקי חם־מזג, נשאר אדם קנאי מאוד. הוא
אמנם ויתר על עניין הילד, אבל דרש מ־מרגלית
שתעזוב את כל עיסוקיה שאינם
קשורים בו או בילד. הוא אפילו דרש ממנה
לוותר על כל ידידיה, ולהתמסר לו ולבן.
6חדרים לילדה
בנו של כומכד! צור יצא מבטן אמו
חודשיים לפני הזמן, אבל בנה של שמעד
נה שווארץ עשה את ההיפך. תשעה
חודשי הלידה של אמו שמעונה נסתיימו.
והוא עדיין נשאר בבטן.
עברו יומיים נוספים, והילד עדיין לא

עלה ארצה לבדו. הוא לא מצטער על
זה, משום שישראל, לפי דעתו, היא ארץ
האפשרויות הבלתי־מוגבלות, בעיקר נשטח
הנשי .״כאן,״ הוא מסביר את זה,
״אפשר לצאת עם בחורה ולא צריך להתחתן
אי תה אחרי זה. בארגנטינה אין
דבר כזה.״
הוא נולד בארגנטינה לאבא רופא ול-
אמא מיילדת, והוא למד פילוסופיה באוניברסיטה.
הוא נכנס לעסקי הג׳ודו
בגלל הנאצים בארגנטינה. הוא אירגן שם
את היהודים להרביץ להם מכות בשעת
הצורך.
כשהוא הגיע לישראל, הוא יכול היה
לשוב לפילוסופיה, משום שכאן לא צריך
להרביץ מכות לנאצים. אבל עכשיו הוא
כבר לא רוצה. המקצוע החדש מוצא חן
בעיניו.

מרגלית אנקורי
רצה לצאת. עברו עוד שלושה ימים, והילד
עדיין בבטן אמו. הרופאים בדקו את
שמעונה והודיעו לה שנותנים לילד שלה
הזדמנות אחרונה של יומיים נוספים, ואם
הוא לא ייצא עד אז, יוציאו אותו בכוח.
היומיים הנוספים עברו, הילד לא רצה לצאת.
ורק יומיים לאחר האולטימאטום, קיבלה
אמו צירי־לידה והובאה לבית־החולים.
מה שיצא מכל, זה היה ילדה חמודה וקטנה,
שנולדה בקליניקה פרטית, ומשם תעבור
ישר לידי המטפלת ומטפלת־המישנה
שלה.
המטפלת תגיע יחד עם הילדה והאמא
שלה לישראל, בפסח. מטפלודהמישנה הספר־דיה,
שהיא גם המבשלת, ובעלה הספרדי,
שהוא נם הגנן,־ והנהג ישארו לשמור על
הווילה עם ארבעת חדרי־השינה שבה.
כשהזוג יחזור לישראל, תהיה מוכנה הוילה
עם שישה חדרי־שינה, שבונה גו ר מן
רתווד כי כשיש ילדה, ארבעה חדרים
כבר לא מספיקים.
אבל בינתיים, כדי שלכולם יהיה הדבר
ידוע ומובן ושידעו מה צפוי, פירסמו מו־

מרגלית התמסרה שנה, ולא היה קד. כוח
יותר. היא עזבה את בעלה, היא חזרה אליו,
היא עזבה אותו שוב, והשבוע הם החליטו
להתגרש.
ההחלטה רק הספיקה להתקבל, ומרגלית
פנתה מייד לאהבתה השנייה — לעולם השעשועים,
וקיבלה תפקיד קטן במחזה זור־בה
׳היווני, שיועלה בברודודיי.

ה סכ ס־ א פי ל
של דיין
דליה רגג 22והחבר שלה, יעקג
שניצר 25 עדיין לא ה ח לי טו מ תי
הםיתח תנו, אבל מ ה שבטוח הו א, ש ה
םהח לי טו לערוך, לעת עתה, א ת ירח-
הדבש שלהם. לאחר שהיא נבחרה סג-
ני ת שלישית ל מ לכ ת היופי של העולם,
הםלק חו שניהם אתה מזוודו ת ונסעו
ל ס קו ט לנ ד.
כשדליה רגב נשלחה ללונדון, לייצג
א ת ישראל בתח רו ת ״ מי ס עולם״ ,נסע
א ח רי ה גם ידידה, כדי לשמור עליה.
אבל בלונדון הוא לא הצליח לשמור
עליה משום שכל מיני אנ שים שמרו
עליה מפניו.
היא גרה שם אצל הבן־דוד שלה, ו־הוא
גר אצל הדוד שלו, והם הצליחו
להיפגש רק בשעות אחרי״הצהריים וב-
שעות-הערב ה מו ק ד מו ת. בליל ה לא נתנו
להם, ולכן הםהח לי טו לפצות א ת עצ-
מ ם על כל הלילו ת הללו ב ס קו טלנ ד.
קהלה עי תונ אי ם לא התעניין בחבר
של דלי ה. מי שעניין או תו יותר הי ה
ה בו ס שלה, משה דיין. כול ם חשבו
שמשום שהיא עובדת במחלקת המח ש-
בי םהאלקט רוניי ם במ שרד״הביטחון, יש
לה בוודאי ק שרים אי שיים עם השר ה א
חר אי על המשרד. לכן שאלו או תהמה
סוד הסכגז״אפיל של דיין.
״טוד הסכס־ א פי ל של דיין ״,ה סביר ה
דליה ,״ הו א סוד הסכ ט״ אפיל של צח״ל.״
זח מ ה שאפשר ל קרו א, בלשון צח״לית,
תשובה ס כ סי ת.
דעת שימחת בכל העיתונים.
אבל המודעה היתה בגודל. רגיל לגמרי.
לא כסו של מיליונרים.

כעולם
גר מני ה
הברדל ס
הפל אי
האם ישתמש צד,״ל, בעתיד, בטנקים מערב-
גרמניים י
על שאלה דימיונית ובלתי־מציאותית זו
ענה, השבוע, ישראלי בכיר שחזה באימוני
הברדלס — הטנק הגרמני החדש — במילה
אחת :
״הלוואי ! ״
כי הברדלס נחשב, כרגע, לאחד הטנקים
הכבדים המעולים בעולם, על אף מישקלו־הענק
— 40 טון של פלדה משוריינת —
מסוגל הברדלס לשחות דרך בוץ ומיים
— ולירות בתותח ובמיקלע כבד, בשנייה
בה הוא יוצא מן השחייה.
הטנק החדיש הזה הוא בעל עוצמה של
830 כוח־סוס — ויש לו רק מיגרעת רצינית
אחת: כדי לכוונו, צריך להשתלט על
יותר שעונים ומחוגים מאשר על אלה של
מטוס קרבי קטן.
התרומה הגרנזנית. כל ברדלס עולה
לצבא הגרמני, המשתמש בהם למאות, כ־
960 אלף מרק (כ־ 800 אלף לירות).
כדי להרוות את צימאונו, זקוק הברדלס
ללא פחות מאלף ליטר דלק. דק כמות זו
ממלאה את מיגליו הכבירים.
כמות זו מספיקה, בקושי, לנסיעה של

השנה מציעה לד ,,לודדיה״
מבחר עשיר של גרבי ״גולף״
בסריגת קרושש, ללא תפר,
בדוגמאות שונות ובשלל צבעי
האופנה.
השנה באופנה קרו שס -גרבי
״גולף.״ בסריגת קרושט של
״לודז׳יה:

״הברדלס״ חוצה את הריין
כמה דקות לסואץ?
500 קילומטר. כלומר — לסואץ לא היו
מגיעים ללא מילוי נוסף.
משום כך, ובגלל היותו מסובך כל כך,
אין גם כל סיכויים שקציני־הרכש הישראליים
היו קינים את הברדלס — לו ניתן
היה לקנות אותו.
אלא שאי־אפשר: מערב־גרמניה אינה
ממהרת למכור נשק כבד לישראל — ובייחוד
לא את הטנק המזוהה בעיני מומחי־נאט״ו
כתרומתה הטכנולוגית של גרמניה
לאמנות־ד,מלחמה.
אך אם תרצה ישראל, אי־פעם, להגיע
למצב בו תזדקק לשיריון המסוגל לחצות
מהר נתיבי־מים, אין היא יכולה להשיג כלי
מהיר יותר מן הברדלס: תוך שלוש דקות
מסוגל הטנק הענקי לחצות את נהר הריין
— הרחב פי כמה וכמה מתעלת־סואץ.

האס ברלין גוו ע ת?
ברלין דומה במיקצת למדינת־ישראל: אלה
שנמצאים מחוצה לה מתים מסקרנות לראות
איך חיים במקום כזה — ורוב תושבי
המקום מתים לצאת החוצה, לפחות מפעם
לפעם, כדי להתאושש מהרגשת המחנק.
כי ברלין, בדומה לישראל, שוכנת כשהיא
מוקפת אויבים — גרמניה המיזלחית, הסובבת
אותה מכל עבר. וכמו חומת־התייל
שהפרידה בין ירושלים העתיקה לירושלים
העברית, עד למלחמת ששת־הימים, קיים
גם בברלין סמל חי ושותת־דם למצב בלתי־טבעי
זה: החומה, יצור מכוער ואטום,
החוצה את העיר לשתיים.
כן ולא. השבוע פורסמה סטאטיסטיקה
מדהימה 200 :אלף תושבי־ברלין הגרו ל-
מערב־גרמניה, נאמר ממקורות רשמיים, במחצית
הראשונה של 1967 בלבד.
אומדן זהיר זה העלה בבון את השאלה:
(המשך בעמוד )24
העולם הזה 1578

ג ם לד מגי ע גרבי.גולף׳־

י ל 11־ 1

יווןי 1ג י !1 1 1

ועליך לכבס מידי יום אתי
חיתוליו ולרסק למענו פירות
וירקות. תוכלי לשמור על
עור ידייך. שכבה דקה של
משחת ״מגן־עור״ מתוצרת
׳תיא״ תשמור על ידיך בפני
השפעתם של חומרי ניקוי, מי
כביסה ומיצים למיניהם.
״ מגן־ עו ר״ הכפפה הבלתי
נראית — הינו חסר טעם, צבע
וריח, אידיאלי להגנת עור הידיים
בעבודות הבית הכרוכות ברטיבות*

המחיר

1.75ל״י השפופרת.

9?!7ם יעשבספח
3ם מ 0ם שנ^
המלך הירשה
להכות אותו

האשד, היחידה בהסטוריה שקיבלה
רשות ממלך להרביץ לו היתד, העלמה
אלים באטלר, אומנתו של
המלך ד,נרי השישי מאנגליה. הוא
הומלך כשהיה בן 8חודשים ובצו
המלכותי הראשון שעליו חתם בטביעת
אצבעו התינוקית, מינה את
העלמה באטלר לאומנתו והתיר לה
לטפל בו ואף להרביץ לו בשעת הצורך.
לא כל נערה רשאית להכות
מלכים, אבל כל נערה יכולה להרשות
לעצמה להתהדר בגרבי ״מרסי״.
כי את גרבי ״מרסי״ מייצרים באיכות
ובקפדנות מלכותית, אבל מוכרים
אותם במחיר שתה לכל נפש:
שישית ״מרסי בארנקון השימושי ו־החסכוני
עולה גם כיום — 6ל״י
בלבד (— 7ל״י לגרבי ״מיקרומש״
עם מכפלה מוארכת).

ונו*ז*ם חאח< 11ת בגרבי

בעולם

) 8 6 6066616 ! 35
63031311/6011130ז0ן113

£5 85ז*55*\/£ם 1066

1111 660666 35
60631113631500

35ץ£0אא£א 6£000£

8166480 14)06)1 35
$3196331 6013330

615101 £5311X0

! 1131 410111111510ו0ן1\13

608 ) 61 66) 08 ) 6 35
0808131 000103
״זגי־ז .

י 61161 66416) 6 35
$301500 60509
אז ד־ נסבם

מרויו

1) 116 546414$ 35
415113) )1399011.

צרל

608 ) 61 6646 35
6010031 813311 1

ו רי ס

גורני

ו ־ או ר׳ ך

1־ 131־

קנדי

מיקד

דיא ן

אסתר

סברס

ו מן

בורגניו ברונמון בראוו
ס די•

£6 35א64166 )61££
63)11310 $1031) 610131

קסבטס

דן ריינ ס

ו ־ו סו ־ בו

חקר

וובר

צ £2 3י11101מ181
67 חו .1₪סז?011

גקל

תל־אביב

עדו

לוניז

חמר

חיפה
סד ט״ מ צליל סטריאופוני
מרכז עדשות מגע

מ 7£א5 0£א! ££ס^־דאסס
״גרוזובסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

שעות קבלה 9—17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

ת 11/רת הסמכה ממשלתית

בניכ| 1

ת ל־ א בי ב ח>פה

פרטים זהרשסה 8-1 :לפמז־צ 4-8אחוז־צ
תל־ אביב: דרך פתח־חקוה 1 126מ 1ל הקריר ),סל 254891 .
תל־ אביב: דרך פתח־חקור> 44 ,ם ול בית הדר) טל 36773 .
חי פ ה: רח 1ב בלפור 5נמול הטכניון) טל 69041 .

.העולם הזה״ ,שבועון החרשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע׳מ.
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה מ פי בע׳־מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

טנזניה

בו ר־ינו

השבוע בעת ובעונה אחת בבתי-הקולנע
ירושלים

(הישן מעמוד )23
״האם ברלין גוססת ז׳׳
התשובה חיתה, כמובן, כן ולא.
כי אין מערב־גרמניה יכולה לקשור את
ברלין לכלכלה החיה של הארץ המערבית
— על אף המחירים האפסיים שקווי״
התעופה הרשמיים לוקחים עבור טיסה לברלין
ובחזרה ממנה.
כי העברת סחורות, קשר עיסקי ואישי,
והבדלי־המחירים בין ברלין ויתר ערי
מערב־גרמניה, חותכים את הבירה־לשעבר
מן הארץ — בהרבה יותר יעילות מאשר
החומה האפרורית המפרידה בין ברלין
המערבית למיזרחית.
אלא שזה לא הכל :״לברלינאים נימאס
לראות תמיד את אותם הפרצופים. לבקר
תמרר באותם מועדונים ומסעדות. ולהתקל
תמיד באותן בעיות של גטו״ ,אמר כבר
מזמן וילי בראנדט, מי שהיה ראש העיר
המחולקת, והמשמש כיום כשר־החוץ של
גרמניה.
גם ח״אונטרוועלטניקים״ .משום
כך יש בברלין המערבית יותר מרגלים,
נאצים, ולהבדיל, יותר ישראלים מאשר ביתר
ערי גרמניה ביחד, להוציא, אולי, את המבורג
וקלן.
המרגלים באים, כמובן כדי לחצות את
הגבול — בתנועה דו־סיטרית מתמדת ;
הנאצים והניאו־נאצים — ניזונים מן השינאד,
שהיא פרי חלוקת־העיר ! והיהודים — והישראלים
— מנהלים את חיי הלילה.
כי מעדן־באר, מועדון־הפאר של נער־השעשועים
וד,מיליונר שמעון עדן, ועד
אחרון בתי־הבושת השייכים לאונטרוועלט־ניקים*
ישראליים לשעבר, שירדו לגרמניה
— נימצא רוב סחר־השעשועים — וכימעט
כל סחר־הבשר־ההי — בידיים כשרות.
גם בכך יש, כמובן, גורם המזין את
הניאו־נאצים של העיר. אבל גם בלי יהודים,
היתד. זו קלחת פוליטית וחברתית המועדת
לפורענות.
מלביש עירומים
״חסלו את השפעת המיסיונרים זו
היתד, הסיסמה, כאשר ארצות אפריקה החלו
להשתחרר ולקבל את עצמאותן.
כי המיסיונרים נחשבים באפריקה —
ובצדק — למי שהיו אנשי חיל־החלוץ של
ההשפעה האימפריאליסטית — בין אם מדובר
בצרפתים, בריטים, גרמנים או אמריקאיים.
אולם
עם זאת, סיגלו לעצמן ממשלות
ארצות אפריקה המתפתחות חלק ניכר מסממני
המיסיונרים השנואים. לא רק בגישתם
החינוכית הנוקשה״ במה שנוגע
לחינוך, תרבות ודת.
אלא גם — במה שנוגע למוסר וצניעות.
גילוח כאמכטיה. השבוע, למשל, יצא
נשיא טאנזיה, יוליוס נייררה, בצוו האוסר
על בני שבט מאזאי להתהלך עירומים או
רק בכסות־ירכיים.
הצוו — המזכיר כשתי טיפות מיים את
הוראות המיסיונרים בענייני־לבוש, אשר
נכפו על הילידים, בתחילת המאה. בעזרת
שוטים ורובים — מכריח את בני־השבט
ללבוש ״בגדים מערביים לכל דבר״.
כן דורש הנשיא נייררד, מבני־השבט —
המונים כמאה אלף איש והיושבים בחבל
מאקוואנגאטד — .כי ״ינטשו את הרגליהם
המסורתיים ויקבלו את מטרות טאנזניה
הלאומיות והמודרניות״.
כ־ 250 בני־מאזאי כבר ניכלאו — ללילה
אחד — על כי הוסיפו להסתובב עירומים,
ברחובות כפריהם.
מאות צעירים אחרים גוייסו למעין נח״ל,
בו הכלל הראשון הוא :״צריך ללבוש
מדי־צבא ומגפיים.״
איים מפקד משטרת מקוואנגאטה :״אם
יהיה צורך, נוביל את בני השבט בהמוניהם
לאמבטיות ציבוריות, נגלה ראשיהם, נשרוף
בגדיהם הקצרים ונעניק להם מדים.״
בכל מקהלת־המודרניזציה הזאת לא נשמע
אלא קול ציבורי אחד שהתנגד לצוו —
ולצורה בד, הוא בוצע. כתב עורך היומון
טאנזאניה סטאנדארד, המופיע בשפה האנגלית

״בעצם, למה כל זה? להתלבש בצורה
קלה ביותר — הוא הרגל המתאים בהחלט
לארץ טרופית, לא כן ז״
* באידיש ; אנשי העולם התחתון.

ה עול ם הז ה 1578

ספח

גוד

שים

הם שוב יחדיו: לא, לא הוהפייס.
אלא השחקנים ג׳ון גיל-
ולורנס אוליבייה, שבמשך שלושנה
סירבה לעלות על במה משו
תפת,
מרוב שינאה וקינאה הדדית. החורף
ישחקו בלונדון במחזה של איבסן.
• והם כבי לא: ג׳ולי (מילי המודרנית)
אנדריוס ,32 ,החליטה השבוע
שנימאס לה מבעלה,

טוני

וואלטון,

תיפאורן בריטי בן
,32 לו נישאר, ב־
.1959 טוענת ג׳ולי
בתביעת הגירושין
הקצרה ביותר ש־פירסמה
אי־פעם כוכבת
:״תביעותינו
המיקצועיות מפרידות
בינינו ומעיקות
על נשואינו.״ תביעה
אחרת המעיקה,
לפחות, על הבעל:
מאהבה של ג׳ולי,
הבמאי בלייל! (הפנתר
הוורוד) אד־וורדס
,45 ,התגרש
לא מכבר, ורוצה
לשאת את
ג׳ולי, סוף־סוף, ל-
אשה.

שלו התבלבלה, והצהירה שדייוויס, שבא
לברלין לאסוף כסף עבור המגבית
המאוחדת הישראלית ,״רוצה בעוד עשרה
אנשים כמו המנהיג הדתי ההיסטורי
מארתין ל ו תר.״ לאחר בירור נוסף,
תיקנה :״הכוונה למנהיג הכושי־האמרי־קאי
מארתין לותר-קינג!״
• מה היא תלבש? זוהי השאלה היחידה׳
כימעט, ששואלים בחוג הנוצץ, בוושינגטון.
והכוונה, כמובן, לבת הנשיא,
לינדה כי רדג׳ונסון. ההזדמנות: טקס
כלולותיה הקרוב, שייערך בעוד כעשרה
ימים.
התשובה פשוטה: לינדה בירד תלבש שמלת
כלולות רגילה, אם כי מפוארת. מקוריות
יותר תהיינה שושבינותיה: הן תלבשנה
שמלות־קטיפה בצבע אדוס־גויה, בעלות
שרוולים ארוכים וצווארונים זקופים .״כמו
תליינות,״ מוסיפות הקנאיות.
6לא נגד דה-גול: רוב הי הודיג
בעולם שונאים עכשיו את דה־גול, בגלע
עמדתו האנטי־ישראלית. אבל לא הצייר
מארק שאגאל, הגר בפאריס מא;
.1910 ובייחוד לא לאחר שהממשלה ה
צרפתית החליטה להעניק לו את אות
״מיסדר הכבוד הלאומי״ — גדול או-
תות־ההצטיינות של הרפובליקה הצרפ
תית שהומצא על־ידי דה־גול, אישית,
ואותו מקבלים רק על־פי דרישתו של
הנשיא הצרפתי עצמו.

• איש העולם: השחק! טוני קור־נורייב

מועמד לחפיפה: הפינים לא
יראו את רקדן הבאלט הרוסי־הגולה, רו־דולף!
נוריים. הוא, שהיה מוכן לרקוד
בכל מקום בעולם, כולל ישראל, דחה את
ההצעה הפינית :״אני חושש שסוכנים סובייטיים
יחטפו אותי ויבריחו אותי אל מעבר
לקוו־הגבול הסמוך,״ הסביר לאחד מידידיו
הפיניים, במכתב.
בעיות ד ת: סיבוך דתי מיוחד

במינו נגרם לכושי־הגר־האמריקאי, ס מי
דייוויס הבן, כשהופיע למסיבת עיתונאים
במערב־ברלין. המתורגמנית הצעירה

טיס נבחר לאיש האלגנטי של . 1967 כש שאלו
או תו, ה שבוע, איך הוא עו שה אח
זה, ענה טוני :״אני נוסע לאירופח כדי
להתלבש. זה זול יותר. זו ג נעליים עולה
ב 1ומא רק 105 לירות, ו הן טובו ת מן הנעליים
האמריקאיות. חליפה, עם הכל, עולה
לי שם 450 לירות — ובאמריקה היא עולה
. 600״
הצהרתו של טוני עוררה גל של זעם בין
אופנאי ניו־יורק ו הוליבוד — בייחוד לאחר
שנודע להם שהיא נמסרה לעיתונאים, כש־טוני
קורטיס לבוש רק זו ג מכנסיים קצרים!
אבל צריך לסלוח לטוני: הוא בנו של
מהגר איטלקי, שהרוויח את מ חייתו, ברומא,
בתור — חייט.
בל שום פיצויים בטי כהן ( )18 היא ילידת ברונבס שב־ניו־יורק
— ויהודיה כשרה. נוסף לזה היא
גם נודימטית בעלת־הכרה׳ .
״אני משתגעת לשמש,״ הצהירה בטי
הבלונדית וחומת־העיניים• ״לכן אני לא סובלת
את הבגדים הללו.״
את עיסוקיה החשופים מנהלת בטי הקטנה
— העובדת בימים כתיקונם כמזכירת־מינהלה
בחברה ליצוא ויבוא שבמנהטן —
רק בסופי שבוע ובימי־חופשה. לשם כך היא
נוסעת ברכבת 150 קילומטר, כי לא כל מהנר,
נודיסטים מוצא חן בעיניה .״אני מחפשת
מקום בו לא צובטים אותך,״ היא
מסבירה.
היא סברה שהבוס שלה איננו מתנגד.
בעצם, הוא לא ידע על כך, אבל ״לו היה
יודע — לא היה אומר שום דבר,״ היתה
בטי בטוחה.
כנראה -כדי להעמיד אותו במיבחן, פירסמה
בטי לאחרונה את תצלומיה בכתב־עת
נודיסטי. משם נדדו, איכשהו, גם לכמה
כתבי־עת אחרים המרבים לפרסם תמונות־עירום.

ראו אותה כמה מן הקליינטים של
החברה — ובטי פוטרה. בלי פיצויים.
עכשיו נערך בניו־יורק שבמדינת ניו־יורק
משפט על פיצויי־פיטורין, פיצויי שם־טוב
וסבל נפשי. הנתבע: ג׳קסון רירברד, מעבידה.
התובעת: בטי כהן. הסכום המבוקש 50 :
אלף דולאר.
״להיות נודיסטית זו לא בושה,״ חוזרת
וטוענת בטי, כששואלים אותה מדוע עשתת

בטי
את זה לבוס .״אני בעצם לא נלחמת על
הכסף אלא על שמי הטוב.״
ועכשיו השאלה היא אם היא תזכה בשם
הטוב שלה, מה היא תעשה, בכל זאת, בכסף
הטוב, בו היא תזכה במשפט־הפיצויים.

הספויס חחד>11

פעם זה היה ציד־ונחתונים. עכשיו
חדר ספורט חדש לאוניברסיטות ולקו־לג׳ים
האמריקאיים, בהם מתחנכים צעירים
וצעירות בצוותא.
קוראים לזה ״הציץ ונפגע״.
הפרינציפ פשוט עד מוות: מוצאים
נערה חצופה, משחדים אותה בכסף, במתנה
או בהתערבות על משהו שהיא
רוצה, מציידים אותה במצלמת־ננס ״מי־נוכס״
— ושולחים אותה למיקלחת הבנות,
לאסוף תמונות לאלבום המועדון
של הבנים.
עד לפני חצי שנה היה זה ספורט
פנימי, מכובד אומנם, אך שמור לחברי-
המועדונים הללו — ולפעמים גם לחברות
שלהם, שלא פעם הצטלמו בעצמן,
במיסגרת המיבצעים.
אבל הקייץ השתנתה התמונה. ה־
״אוורגרין רביו״ — כתב־עת ספרותי מתקדם,
שיוצא בהוצאה לאור אשר הפיצה
ברבים באמריקה, לראשונה, את הנרי
מילר, לורנס דארל ואת הביטניקים —
פירסם שורה של תצלומים כאלה, מבלי
להזכיר, אומנם, את שם המיכללה.
הוא רק פירסם, כאילו בטעות, תמונה
של נערה עם ציוד ספורטיבי הנושא
את השם ״רנדאל״ — שמה של מיכל־לת־יוקרה
לבנות.
מייד קמה שערורייה רצינית. סנאטור
אחד כתב מיכתב מחאה. כמה אימהות
מכובדות הוציאו את הבנות מן המיכ־ללה.
והספורט
החדש זכה לפירסומת רצינית.
עכשיו
שוקלים עורכי ה״רביו״ אם
להמשיך בפירסום התצלומים, הזורמים
אליהם בהמוניהם — או אם לערוך תחרות
מלכת־היופי של עירומות האוניברסיטות
האמריקאיות.

דוגמה של ״הציץ ונפגע״

(המשך מעמוד )9
בכפתורים, בפלאקאטים, בכרזות בהפגנה נגד המלחמה מויאט־נאם, הוא קורא את הקריאה
הפשוטה :״אהוב!״ זה חורג בהרבה מן התחום המיני.
האופנה ההיפית יכולה לעבור, כפי שעברו וחלפו אופנות רבות בעבר. אבל יש סיכוי
שהיא תוליד משהו יותר רציני, משהו בעל צביון דחי חדש. מי יודע, אולי יקום מתוכה
נביא חדש?

התלבש אנגלית, דבר אידיש!
מרהב״סחייה לישראל!
אהוב את משה דיין, או שאהרוג אותך !
בקר בישראל, ראה את הפיראמידות !

** הו היחס של הדור החדש הזה לישראל? איך משתקפת הארץ בעיני ההיפים, הסטו־דנטים,
המורדים הצעירים?
בפינת הרחוב השמיני והשדרה השישית קיים מעין חיקוי לפינת ההייד־פארק הלונדוני.
אנשים באים לנאום, להתווכח, להעליב זה את זה.
כמעט בכל ערב מופיע שם זוג קשיש, מציב שולחן ברחוב ומוכר חוברוח־תעמולה
ערביות. הוא מציג תמונות של ילדים ירדניים, שנשרפו בפצצות־נאפאלם ישראליות במלחמת
ששודר,ימים. הוא מוכר כפתורים אנטי־ישראליים. כפתור אחד אומר :״החזירו את פלסטיין
לעם הערבי״ .הוא מייחס לישראל סיסמות נאציות, כגון ״מרחב־מחייה״.
הזוג הזה אינו פופולרי. הוא מבודד ועקשני, ואינו מתודכח.
אבל לידו עומד לא פעם תועמלן כושי מרובע הארלם, הנואם נאומים אנטי־שמיים ארסיים,
ברוח השטירמר הנאצי, עם תוספת של סיסמות שמאלניות. הוא שונא את היהודים העושקים
את הכושים בשכונות־העוני׳ ההנוזנים, המלוזינדבריביח, בעלי־הבתים החמסניים.
מפליא לראות, לפעמים, תגובה חיובית לדברים מסוג זה על־פני העוברים־ושבים. מי שמאמין
כי בארצות־הברית אין אנטי־שמיות, אינו יודע מה הוא שח. לאנטי־שמיות יש שורשים
עמוקים מאד בלב העם. לעיתים היא מוצאת לה ביטוי בפסוק תמים, כמו זה ששמעתי מפי
צעירה אמריקאית מתקדמת :״מדוע רדפו דוזקא אח היהודים בכל הדורות? הרי מוכרחה
להיות לזה סיבה!״
גרוע יותר הוא הזיהוי הנוצר עתה, בהדרגה, בין מלחמתנו ובין מלחמת ויאט־נאם.
ממשלת ג׳ונסון משתדלת להשריש השוואה זו. מכיוזן שג׳ונסון הוא עתה התומך העיקרי
בישראל, קיים חשש ששונאי־ג׳ונסון יהפכו, בהדרגה, גם לשונאי מדינת־ישראל.

״תושק רגעו הגורות

פלאקאט גדול של טו מי אונגרר, מח שובי
הגראפיקאים, מראה חייל אמריקאי מכו־ער
וגס, המחזיק ברא שו של ויאט־נאמי נ בול, ומכריח או תו לנשק את עכוז ה של החרות
האמריקאית. ז הו פלאקאט אופייני נגד מלחמת ויט־נאם, כ מו הו נראים באמריקה רבים.

זה יהיה חבל. אמנם נכון בי ההיפים אינם ניו־יורק. וכי ניו־יורק אינה ארצוח־הברית.
אבל לנידיורק, ולהיפיס בחובה, יש השפעה הדרגתית, חזקה, על התודעה הציבורית האמרי־קאית.
הכרה המשתרשת היום בוזילאג׳ ,עלולה למצוא את דרכה מחר לכל רחבי ארצות־הברית.
לדעתי,
ההיפים הם תנועה חיובית. למרות הגזמותיה וסטיותיה, זוהי תנועה יפה, המדברת
אל הלב. היא תוססת, היא מלאת חיים, היא יכולה לחבב את ארצות־הברית על לב
רבים שהחלו פונים לה עורף. זוהי אמריקה הטובה, הסימפאטית. היא עשוייה להיות, כך
יש לקוות, אמריקה של מחר.
אם כן, כדאי לטפח את המגע עימה, לקרב אותה לישראל הטובה והמתקדמת, הצעירה
ושוחרת־השלום.
מי שמעדיף פרחים על תותחים, ימצא בנקל שפה משותפת עימה.

נותרו לנו 25 דירות
שבנינו רנני הפיחות
בנאות רחל
ובנאות שושנים בחולון.
אנו מתחייבים למכור
דירות גמורות אלה
ללא שינוי במחיר ובתנאים

וכל הקודם נוכה.
דנבמטעיןגא * 11נ 1ד נ ׳
רח־ בזקזה יעראל מסי: תר אביב שלפו; !42:42

פרסום א. גלבלום

תברר. קבלנית בע־פ

קולנוע
ס ר טי ר
מה קרה לילדה?
פיצוץ כחצות (מקסים, תל-אביב ;
ישראל־צרפת) הסדר הכרונולוגי של המאורעות
הוא כזה .1 :חבלני אל־פחח
מתקרבים למיגדל־מים. פסקאל פטי ובעלה
הולכים למסיבה .2 .מיגדל־המים מתפוצץ.
פסקאל פטי ובעלה חוזרים מהמסיבה.3 .
הילדה של פסקאל פטי רוצה לנשק את האמא
שלה, האמא שלה אומרת לה להיזהר
מהאיפור .4 .בדיוק ברגע שלאף אחד לא
איכפת מה יקרה לפסקאל פטי או לבתה או
למישהו אחר בסרט, הילדה נעלמת, ומתחילים
החיפושים אחריה.
כדי שיהיה מתח ושלא ידעו מה הסוף,
מעלים כל הזמן כל מיני השערות סותרות
מה יכול היה לקרות לילדה. אבל גם כל
ההשערות, גם הפנים העצובות של פסקאל

בתו, הנאשם• תוך כדי חקירה, עם כוסית
וויסקי ביד אחת וספר של דוסמוייבסקי
ביד שנייה, הוא חושף בדרמטיות מבחילה
את כל השקרים של חברת הצעירים והמבוגרים
הסובבת אותו.
למי שמתעניין בנושא אני ממליצה לקרוא
את הספר, וד״ל.

א כ סו דו ס ש 7הכו שים
!0יא י 0־א הלילה (סינרנוה, תל־אביב ;
ארצות הברית) פרמינג׳ר עשה את זה שוב.
חבורה של בריונים לבנים ושונאי־כושים
מכובדים וצבועים נותנת לנו לשנוא אותה
משך כל הסרט. המון כושים נאבקים על
זכויותיהם לחיות ולעבד את אדמתם בעקשנות,
תוך כדי גילויי גבורה ונאמנות
עילאיים, ותוך כדי שירה אדירה מרוממת
נפש• משפחה של אנשים טובים ופשוטים
עוזרת להם, ועומדת בגבורה מול גילויי
השינאה של העיר כולה, ובמרכז הסרט
נמצאת ג׳יין פונדה, אריסטוקרטית עשירה
בעלת נשמה, המכורה לבעלה קל־הדעת
ורע־הלב, ומשך כל הסרט כל הקהל יושב
עצור־נשימה ומחכה לרגע בו תשתחרר ג׳יין
פונדד, מידי בעלה והצדק ינצח, ולרשעים
לא תהייה תקומה.
020 עם ס 03ו 0ץ. אבל אצל פרמינ־ג׳ר
גם כשהכל מוגזם עד גבול הגיחוך, גנן
כשהרעים רעים מדי והטובים טובים מדי
והכל פשוט ופרימיטיבי, ההנאה מהסרט
אינה מתקלקלת. משום שהכל עשוי במקצועיות
חסרת־פגמים. בכל סרט מושקעת מחשבה.
המתח נשמר ללא הפסק׳ הסצינות
ההמוניות מאורגנות מצויץ, והשחקנים
משחקים נפלא. אחד אחד.
וכיוון שיש בסרט כמעט הכל, הרי יש בו
גם קטעים מעולים, בהם, בין קטעי ג׳ז
נהדרים, הופך הסכסופון של הבעל המושחת,
שהיה בעבר נגן־ג׳ז, לחפץ חי מעורר רגשות,
המקשר בין בני הזוג בהתחלת הסרט,
ונותן למייקל קיין להתעלות על עצמו במונולוג
נוגע ללב, מלווה במנגינה נפלאה,
בסוף הסרט.

מן הכפר

העיד

זכרון אחד של יאהבה

מאי צ׳אן כ״מיכחן כפאריס״
ליידי בחברה הגבוהה

פטי וכל שאר המחפשים, לא מצליחים
להכניס לסרט לא מתח ולא עניין.

השיכור מגלה את השקר

ככית (ארמון־דוד, תל־אביב ;

גליה) אפשר להגיד על הסופר ג׳ורג׳ סימנון
ולכל. אבל אי־אפשר להגיד עליו שהוא
מסוגל להוציא מתחת ידיו דיאלוג כזה:
ג׳ראלדין צ׳פרין :״אבא, אתה לא
דואג לי. לא איכפת לך עלי. לא איכפת לך
מה יהיה גורלי. מדוע אתה שותה כל כך
הרבה? עשרים שנה אתה׳שותה ללא הפסק.״
ג׳יימם טייפון :״אני שיכור עכשיו.״
ג׳ראלדין צ׳פלין :״אתה תמיד שיכור.
מאז שאמא עזבה אותך אתה לא מפסיק
לשתות. האם באמת לא איכפת לך על אף
אחד בעולם?״
בהתחלה הכל מאופק ומשעמם. ג׳ראלדין
צ׳פלין מספרת לאביה את חייו. אחר־כך
היא מספרת לחברים שלה את חייו, ואחר-
כך היא מספרת למעביד שלה את חייו.
וכך אנחנו תופסים לאט לאט את העובדה
המסובכת והקשר,־להבנה שאביה של ג׳ראלדין
הוא שיבור מאז שאשתו עזבה אותו, ולא
איכפת לו על אף אחד בעולם.
אחרי זה הכיל מתחיל להיות דרמטי. בבית
השיכור. קורה רצח, והשיכור שהיה פעם
עורך־דין ידוע יוצא להגן על ידידה של

העולם הזה 1578

(גת, תל-

אביב ; אנגליה) ההבדל בין סרט טוב מאוד
לסרט טוב הוא בכמות ובעושר הרעיונות
שבו. סרטו של קלוד ללוש, גבר ואשה היה
סרט על אהבה, אבל בכל תמונה שבו היו
עוד עשרות נושאים אחרים.
גם ז כ דון אחד הוא סרט על אהבה, אבל
יש בו רק סיפור *חד. סיפור על נערה
שחיה וגדלה בכפר אירי על שפת־הים, ועברה
מהכפר ללונדון ואינה מצליחה להתרגל
לרעש ולהווי של העיר הגדולה.
בכפר שלה היא טיילה עם ידידה הדייג על
שפת־הים, היא רכבה ע 7אופניים, היא ש׳־ה־קה
בחולות, ובעיר הגדולה, היא עובדת
בתחנת־בנזין מחכה לידידה הדייג. וידידה
לא בא, היא מתקשרת מתוך בדידות אל
רופא צעיר ממשפחה של בורגנים מכובדים.
הרעש הנורא של המכוניות וד,צופרים, ומשחקי
הרוגבי של ידידה החדש ומסיבות־הפאר
בדירתו, מהווים קונטרסט כל כך גדול
לחיי הכפר השלווים שלא רק היא אלא גם
הצופה לא יכול להתגבר עליו.
לפעמים הסרט הופך יומרני מדי, בייחוד
ברגעים בהן הנערה הצעירה, או בעלה,
מנסים להגות דעות, אבל בדרך כלל הוא
די שובה את הלב בצילומיו המצויינים,
-רבמשחקה ופניה הנהדרים של שרה מיילס.

כ 1כבי
הגכרת הרא שונה
הגברת סוקארנו, אשתו־גרושתו של ראש־ממשלת
אינדונזיה, החליטה להיכנס לעולם
הקולנוע בכל מחיר. החליטה ועשתה. לאחד
מאמצים וחיפושים היא קיבלה תפקיד ראשי
בסרטו של לואי ג׳ילברט מיב חן בפאריס.
כשהצילומים החלו, התברר שהיא בכל
זאת לא מוכנה לעשות הכל למען הקולנוע.
להתפשט למשל היא לא מוכנה.
אבל כיוון שהבמאי עמד על כך שיראי
את הגברת הראשונה של אינדונזיה ללא
בגדים הוא מצא פיתרון לבעיית בצורת
מחליפה ויטנאמית לסצינות העירום.
למחליפה, מאי צ׳אן, בניגוד לגברת סוקאר־נו,
אין שאיפות קולנועיות, כפי שהיא
אומרת. היא היתד, דווקא רוצה להגיע
לחברה הגבוהה ולהתחתן עם אדם חשוב
ולהפוך ליידי. לכן ברור למה היא קיבלה
את התפקיד.

אויה

20 בינואר — 18 בפברואר
עכשיו מתחילה תקופה באמת נעימה: דאג
לקשרים הדוקים יותר עם אלה השוחרים לך
טוב, או היכולים לסייע לך — ולא תתאכזב.
יום ה׳ הוא יום־אהבות. נצל אותו — אם
אתה יכול להתאפק ולא להתרברב. מריבה
בענייני־ציבור תזיק במיקצת לאלה מכם הממלאים
תפקידים. את, קחי אותו לרבנות,
אפילו בכוח. כאשר יהיה שם, הוא ירצה.

19 בפברואר — 20 במרס

על אף. מצב־הרוח העכור בו החל השבוע,
תסיים עיסקה עוד בתחיל ת שבוע זח — ביום
ד׳ .היזהר, ל עו מ תז א1נ, מכל נזה שנתקל
בדר כן ביו ם א׳ הקרוב. אם יש לך מכוני ת
— סע לאט, החורף. קשה, הפעם, עליך. בת־דגים:
נסי לרקום תוכניו ת לטווח א רון יותר.
אורחת אהובה תגרום לן ה מון שמחה. ב ך
דגים: מועדה אחראית נ שמטת מבין ידיך.

שבוע של ת מורו תוהתק לויו ת בכו חו ת
עוינים, המאפ שרים לן לגבור עליהם,
יסייע לך להתקדם עוד שלב בסול ם־
ההצלחה. זו הי ממשיכה ל היו ת השנה
שלך. אל תזלזל בק שרים ישנים, כ שאתה
ניגש לרקו ם חדשים. היה צודק. הנסיעות
מבורכות, בשבוע זה — בתנאי שהן קצ רות.
בחר חברה מ ת אי מ ה — ו תיהנ ה.

11 וווו

22 באוגוסט — 22 בספטמבר
זוהי השעה המתאימה לקחת את הכל בקלות-
יתר. הכסף שוב יזרום לקופה, החובות משתלמים
כמו שצריך, ואם הג׳וב החדש לא
כל־כך קוסם לך — שקול אותו בכל זאת.
אופטימיות מוצדקת מביאה אותך, ביום ה׳
ו־ג׳ הבאים, למסעות קצרים או לא־כל־כך.
היזהרי מבעיות עם דרכי־הנשימה. הצננת הקלד,עשוייה
ליהפך לקללה. האהבה מסוכנת.

חאזנ״ס

23 בספ ט מבר — 22ב או ק טו בר
עשית מאזן? עכ שיו טעם את הפירות. חגיגה,
מסיבה או נשף יביאו לן את האדם ה סימפאטי
איתו תוכלי להינפש סן ה מ תח ש שרר
בחייך, לאחרונה. עבודה בלתי־פרודוק־סיבית
בכל זאת תפתח לן פרספקטיבות
חד שות. זה לא שער לחיים חד שים — אלא
שער לתקופה מעניינת וכדאית. ביו ם א׳ יש
להיזהר, בייחוד את: הוא עלול לפגוע בן.

1100מ<-

שוו

21 באפריל — 20 במאי
שבוע שיגרתי במיקצת, מעייף עוד יותר,
ומאכזב — במה שנוגע לאהבה. היא תראה
לך צד בלתי־מוכר, בן־שור, ואתה לא תדע
מה לעשות. נסה לעסוק בספורט, טוב? זה
מעייף פחות. בת־שור — היי איתנה, אבל
לא עקשנית. אם את זקוקה לעזרה, מותר
לבקש. מבחינה עיסקית וכספית — זהו
שבוע של ייצוב, העשוי להביא לרווחים.

21 במאי — 20 ביוני

אם החודש היה טוב עד עכ שיו, יהיה ה שבוע
שיא החודש. אם הוא היה. ככה־ככה,
זה י שתנה הפעם לטובה. הגירו שין ש לן יגיעו
לסיומם המוצלח. אתה, אם רצית לצאת
לד רן חדשה — הנה הרגע הנכון. מצב־רוח
מרומם יאפ שר לכם, בני־תאומי ם משני המינים,
לקחת את הכל בקלות, ובכל זאת לשאת
את הנטל שאינכם כל־כך ב טו חי ם בכדאיותו.

22ב או ק טו בר — 22 בנובמבר
העיקר הוא לקחתאת הכל בחשבון —
ולה שלים עם הצרות, שלך ושל אחרי ם.
אל ת ק חי הכל ללב — ואל תנסי לשפוט
אותו. הוא, בסן הכל, איש קרוב ואוהב,
לא נאשם בפני כס־המ שפט. אתה,
בן־עקרב! אל תעז לדרוש מ מנ המה שלא
היי ת דורש מעצמן. הבריאו ת תשתפר —
אם תשמרו על אור ח -חיי ם מאוזן ונקי.

וז^רו 1י?8

סוסו 69

21 ביוני — 20 ביולי

הוא או הב או תן הרבה יותר מכפי שאי-
הוודאו ת הטבעית שלך מרשה לן ל קוו ת.
נסי ל ה חזי ק מעמד, השבוע, על אף הכל.
בן־סרטן — נסה להגיד ״כן״ .ה עי סקה
באמתמת אי מ ה לך יו תר מכל מה שנת נ
סי ת עד כה. מס עו ת יגרמו לך טיר ח ה
— אבל גם הנ א ה. אל תחשוש לבזבז :
זוהי השקעה כד אי ת במצב־רוח ובכסף.

21במא רס — 20 באפריל

פטירתו של אד ם קרוב, או של ידידן
המבוגר, תעיב על כל החודש. נסה לש קוע
בעס קי ם, בעבודה, וב תוכניו ת לעתיד.
זה יוציא או תך מן ה מר ה ה שחורה. א ם
חשבת בכל זאת על נשואים — תפגשי
ביום ה׳ ב אד ם שבא בחשבון — א ם כי
א ת עדיין לא מוכנ הלקחת או תו בחש בון.
ידידות חדשה תחסלאת הריב המר.

1ניס < >

21 ביולי — 21 באוגוסט

סשת

23 בנובמבר — 20 בדצמבר
יום ה׳ מפגיש אותך עם אדם שחמק מחייך,
בעבר. זוהי פגישה הרבה יותר גורלית מכפי
שאת חולמת. ולא רק במישור הרומנטי.
עבודה יוצרת תתברך במיוחד, השבוע: בן-
קשת בעל נטיות יוצרות יכול להגיע ממש
לשיא. מסע קצר יביא לסיום עיסקה או לקבלת
ג׳וב חדש. ושם, במקום החדש — אולי
תמצא את האהבה הגדולה? מי ייודע?

נוי @
21 בדצמבר — 19 בינואר
כולם טוענים שאתה אנוכי. אל תשים לב:
אתה יודע עד כמה קשה לן לחיות עם
עצמן. אן ה מאזן הכספי של פרק־הזמן ש־מאחריך
— חיובי. דע ש ע לין להמ שין ב ד רן
בה הלכת. ובייחוד דע שאם לא ניצלת את
ההזדמנות שבדרך, החמצת שעת־כושר. התכונני
ל שבועיים של או שר — ושל עייפות.
נסי להיות לבו שה כמו שצריך. זה ישתלם.

מספר 1578

שנ ה

כ״ו חשון תשכ״ח29.11.1967 ,

המחיר 120א ג ,

הסיפור המופדא
ב־ותר־ שד
מד חמת
ששת הי מ׳ ם

הסיאנוו החדש

מאבק

פולי