גליון 1580 מתאריך 13 בדצמבר 1967

מפפר 1580י״א כפלו תשכ״ח13.12.1967 ,

המחיר 120 אג׳

טיכור רוזנכאום (למטה בתמונה)
בוועידה של המפד״ל

חי*כאבנריש 1א ל :

#מ׳ הם שותפיו?

נש*א ה בנ ק המיסתורי
שח׳יב אבנר׳ שאל א ת ספיר
ע ל קשריו ע איר\ונ
הפ ש ע הבינלאוננ״

#היכן מושקעים
עשוות המיליונים
בארץ?
#באיזה
מפלגות הוא תומו?

סיגרילות

משובחות — 2ל״ י

החוק עלול לסתום את הגולל על כל נסיון
שבועון בעל תפוצה של מיליונים
רבים, הנקרא בכל רחבי העולם, פיר סם את ללחום בשחיתות בישראל.
אבל אמרנו לך עוד משהו: כי לפי אותו
שמו של אחד מאילי־ההון בישראל בקשר
חוק, נשארה אפשרות אחת להמשיך במללפעולות
אירגוני־הפשע בארצות־הברית.
חמה. אפשרות זו טמונה במעמדו של חבר־זה
קרה לפני שלושה חודשים.
אפשר יהיה לחשוב כי למחרת היום כנסת. רק חבר־כנסת יכול לפרסם את האמת,
יתפוצץ העניין, באותיות של קידוש־הלבנה, מבלי שדבריו ייפלו קורבן לגרזן חוק לשון
הרע. כי לפי החוק, לא זה בלבד שחבר־בעיתונים,
וכי הממשלה תיזום חקירה.
כי זוהי באמת סנסציה — סנסציה שיש הכנסת עצמו הוא מחוסן, אלא שהדברים
לה השלכה עצומה על חיי הכלכלה ביש הנאמרים על ידו, תוך מילוי תפקידו, הם
ראל, על בעיות הבטחון ואפילו על דמות מחוסנים מפני כל פגיעה. כל עיתון בארץ
יכול לפרסמם בלא־מורא.
המישטר בה.
על סמך עובדה זו ביקשנו אז את קולך
קל להעלות על הדמיון את הכותרות
בעיתוני בריטניה, או צרפת, או איטליה, לעורכי העולם הזה — והדבר תרם תרומה
לבחירת עורך העולם הזה לכנסת.
אילו קרה הדבר שם.

אבל שום עיתון ישראלי לא פירסם את
ט ע נו ננדנו אז שתי סענות סותרות:
הדבר, והממשלה התעלמה מעניין מדהים זה.
ראשית, שהחסינות לא תעמוד לנו, וגם
למה?
בתור ח״כ לא יוכל העורך למלא את תפקידו

יש למחדל העיתונאי כמה סיבות. כלוחם־בשחיתות.
שנית, כי אנחנו עלולים לנצל לרעה את
סיבה אחת נעוצה בכסף. אותו איל-הון
מעמדו של ד,ח״כ,
הוא בעל מיפעלים
להשליך כל רסן מגדולים,
המפרסמים
עלינו ולמלא את
מודעות גדולות בהעיתון
בהשמצות
עיתוני ישראל. הפרועות,
ביודענו כי

עיתונים תלויים באנו
מחוסנים מפני
מודעות, כי מצבם
פגיעת החוק.
הוא רע. גדול עי־עתה
אחרי שנתוני־הבוקר,
דבר,
תיים, תוכל לשפוט
שקוע בחובות של
בעצמך איך התאמתו
מיליונים. שום עיתון ודברי הבטחותינו
אינו מוכן לוותר ביריבינו.

קל על מקור־הכנסה
כספי כה
במשך שנתיים אנכבד.

לא השתמשנו
אף פעם אזדת בסיבה
שניה ׳נעוצה
זכויות העורך כח״כ
בקשרים אישיים. אוכדי
לפרסם גילויים
תו איל־הון הוא שואו
השמצות.
תף, בכל מיני עסקים,
של כל מיני
הבאת הפירסום של
אנשים, ביניהם בעל
השבועון לייף על
אחד מגדולי העיתוחדירת
אירגוני הי

נותבה (**דיני
נים בישראל.
פשע האמריקאיים לישראל
הוא המיקוד.
אבל מעל לכל ההראשון
שבו נעשה
שער ״העולם הזה״ 1579
סיבות האלה, ישנה
שימוש במעמד זה,
סיבה אחת פשוטה
ואני מדווח לך על כך לא רק כעורך, אלא
ופרוזאית מאוד: חוקלשוןהרע.

גם בתוקף תפקידי כחבר־כנסת. ואותו פיר־יכול
אדם תמים לשאול: מה כאן סום מוכיח כי אכן היה כורח חיוני בבחיללשון־הרע?
הרי הגילויים כבר פורסמו ב־ רתי לכנסת גם מבחינה זו.
כי הנה הגשמנו את העקרון העשירי
עיתון־המיליונים, הגיעו לכל פינות תבל וגם
לישראל. האיש לא הגיש משפט על הוצאת
במצע־הבחירות שלנו :״חסינות לדוברי
דיבה נגד העיתון האמריקאי, למרות שהת אמת.״
ייעץ עם עורכי־דין ובדק את האפשרות.

עתהכלור כי הפרשה לא היתה
אם כן, איך הוא יכול להגיש משפט כאן?
אבל בארץ יש דבר שאינו קיים באמריקה: מתפוצצת בישראל מעולם לולא היה קיים
חוק מתועב, הנקרא ״חוק לשון הרע״ ,או, העולם הזה, ולולא נבחר עורכו לכנסת. רק
בקיצור, חוליר״ע.
הודות לכך ניתן גם לעתונים אחרים לפרסם
החוק האמריקאי הוא סביר. הוא נותן את הדברים.
חסינות לדוברי־אמת. אם פירסמת האשמות
אבל זהו רק צד אחד של העניין. הצד השאינך
יכול להוכיחן, אחה עלול להישפט שני הוא: הדבר לא היה מתפרסם, לולא היה
לתשלום פיצויים בגובה של מיליוני דולארים.
העולם הזה מוכן ומסוגל לשלם כל מחיר
אבל אם הוכחת במשפט כי אמת דיברת, עבור פירסום האמת, ובכלל זה מחיר של
אתה תנצח.
אובדן הכנסות ממודעות.
לא כן בישראל. בישראל לא די בהוכחת
הוכח גם ששום קשרים אישיים לא ימנעי
האמת. גם לא די להוכיח כי הפירסום מתמאיתנו
למלא את חובתנו העיתונאית כראוי.
ייחם לאדם ששמו כבר נהרס בעיקבות גילויי־גילוי
הפרשה, שהבאנו להתפוצצותה, הוא
אמת. בישראל מאפשר חוק־לשון־הרע כי חיוני.
אדם יזכה במשפט, למרות שכל ההאשמות
לא תיתכן חברה בריאה, לא תיתכן
נגדו הוכחו לגמרי. עצם סידרי־השיפוט לפי מלחמה בשחיתות, לא תיתכן שמירה על
חוק זה נותנים גם לנוכל גלוי וידוע את
דמות מדינתנו — אם לא תהיה לנו עתונות
האפשרות להרוס עיתון שפירסם אמת, תוך חופשית, לוחמת ונועזת.
מילוי חובתו הציבורית.
בלי מורא, בלי משוא־פנים.

סיפרנו לך זאת ערב הבחירות האחרונות
לכנסת, בקיץ .1965 אמרנו לך כי זהו
חוק־תועבה, וכי יש בו כדי לחסל את
העיתונות החופשית והלוחמת, שבלעדיה לא
תיתכן חברה חופשית וטהורה. אמרנו לך כי

ה שלם התחש!

ל מ דו מ ק צו עמב טי ח !
נפתח קו רסל־צורפזת כ 7זף מע שית
הקורס ינוהל על־ידי דני —
יצרן התכשיטים המקוריים,
ובהדרכתו.
משן הקורס — 6חודשים.
— ההרשמה החלה —

תכשיטי דני
רחוב זמנהוף ,19 תל״אביב.

מכוזבים נבואות טובות

ובכן, כל הנבואות שלכם על יחסה של
צרפת לישראל התגשמו. זה נכון.
בכלל, הנבואות שלכם מתגשמות תמיד.
אז רבותי, תפסיקו לנבא דברים רעים!!!
תתחילו, לשם שינוי, לנבא נבואות
טובות!!!
דויד ארליך, תל-אביב

המאפיה בישראל
אינני מתפלא שכיניתם את הכתבה על
העולם התחתון האמריקאי וכספיו היש
ראליים
— ״הסקופ של השנה״ (העולם הזח
.)1579 המשיכו לקרוע את מסיכה מעל פרצופי
״היד השחורה!״

איתן אביבי, חיפה

...מ י הם באמת השותפים הישראליים?
שאילתותיו של אבנרי זועקות לכתבת־המשך!
שמואל
אלמוזלינו, תל-אביב
• ראה עמודים 7ואילן.
...המחריד ביותר בכל הפרשה הוא,
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1580

ח 3161ח 1צ 1ו 3 )31ח1616־1
!/גבירנייך דגרבדיררג 7x7: 1
וברק־ 7הןכבי ני נ ה
עם סדרה חד שה
של ש פ תוני ם בו ה קי ם

העולם הזה 1580

11? 0

4גוונ>

סתיו

וחורף

6ו ח? 13

חדישים.

^ 6ח 1 0־1

מכתבים

ב ח סו תשרהסעד
ה דיי רינסרבורג

ה או רי ם

(הסשן מעמוד )2
שכאשר שכני לאוטובוס הבינעירוני סיים
לקרוא, משך בכתפיו ושאל :״אז מה יש?
הם נותנים כסף — מד, חשוב מניין הוא

רק אחרי שהסברתי לו שתמורת הכסף
משתלט ארגון־הפשע הזה, המאפיה — בעזרת
רצח ושוד — על כלכלת כל ד ר בה
היא משקיעה, החוויר הקורא התמים.
האם תיהפך ישראל למדינה־ניספחת ל־אימפרית
הפשע?
עליזה כגן, תל־אביב

שיתוף יהודי־ערכי

ה עוו די ם

אשמח אם תואילו להמציא לו את כתובתו
של מר מוחמד דרוויש מבית־ג׳לה.
דבריו המעניינים בקשר לשיתוף פעולה
יהודי־ערבי הביאו אותי לידי כך שברצוני
להתכתב איתו.
י. כן*חיים, גבעתיים
• הכתובת: מוחמד דרוויש, בית־ג׳לה,
ליד בית־לחם.

עסק ושמו אלי כהן

נרנרנ חנו כ ה
ש ת מו רתם
*! 1ד/״ולאגודה
למעןה 17 וו ד

בגליון 1578 כתבתם על אלי כהן ז״ל:
״...במ שרד הביטחון ישב דוברו של שר־הביטחון,
ד״ר מיכאל בר־זוהר, וסיכם את
המקורות והנתונים
שהיו כבר בידו
בר־זוהר החליט להקדים
את אורי דן
וישעיהו בן־פורת ב־מירוץ.
אם לא בספר,
לפחות בפי־רסום:
ומכר את סיפורו
לאחד מגדולי הצרפהעיתונים תיים.״
דברים
אלה הם
כרי־זוהר
שקר וכזב. בחודש
נובמבר 1965 נתבקשתי
על־ידי הסוכנות הבינלאומית אופירה
מונדי להכין סידרת מאמרים על חייו ומעשר,־גבורתו
של אלי כהן. את הסידרה אמרה
הסוכנות להפיץ בין עיתוני העולם באביב־קייץ

הכנתי את הסידרה במארס־אפריל 67׳
ומסרתי אותה לדפוס ב־ 3במאי. ההסכם המאשר
מסירת הסידרה ותחילת ההפצה
נחתם ב־ 5במאי ,1967 בפאריס. הדבר היה
חודש לפני מלחמת ששת־הימים, חודש וחצי
לפני שהתמנתי לדובר משרד־הביטחון.
מסתבר, אם כן, שדובר של שר־הביטחון
לא סיכם שום ״מקורות ונתונים״ ב״משרד־הביטחון״
.הוא גם לא החליט להקדים את
השניים במירוץ. בזמן שכתב את הסידרה
לא היה קיים שום מירוץ — דמלחמת ששת־הימים
לא הצטיירה בחזונם הנבואי של
גדולים ממנו.
ד״ר מיכאל כר־זוהר, תל-אביב

אירוניה לא דקה

וגי בו

בקורא יקר האחרון (העולם הזה )1579
פורסם מכתבו של אבנרי לטיימס — ותשובת
סגן־העורך. אי־אפשר שלא להבחין
באירוניה הרבה שבמילים :״איש מן הכתבים
שלנו לא טיפס על קירות בחבלים.״
נכון. אך אולי היה עליהם לעשות זאת
— לו רצו לזכות בדיוק רב יותר.
הם לא טיפסו. ח״כ אבנרי כן טיפס.
אז אני אומר כל הכבוד. הגיע הזמן

אם תצרפו את ראשי־התיבות של ממשלת
ליכוד לאומי תקבלו — מלל.
פירוש המילה, על־פי מילון אבן־שושן:
״דיבור ריק. אימרה בעלמא. דיבור שאין
עימו מעשה.״

אורה קירשנר, ראשוו-הציו!
מדינת הדרוזים
בקשר לכתבתכם במדור דיעות (העולם
הזה :)1578

...עו ד לפני שנים רבות היתד. לי הזדמנות
להביע דיעה בקשר למדינה עצמאית
לדרוזים בהרי־הדרוזים, ארץ מכורתם. איני
מוכן להסכים לדיעה המובעת בטור האמור
שאילו כבשו את כל החבל, לא היו הדרוזים
מסכימים להקים מדינה עצמאית ולא היו
מתמסרים לשבט ולחסד לאיבת־נצח ערבית
ולקשר־גורל עם מדינת־ישראל.
מעולם לא היו יחסי־חיבה מיוחדים בין
הדרוזים לבין שכניהם הערביים.
כבר היו שלוש התקוממויות דרוזיות
רציניות נגד שלושה מישטרים שונים זד.
מזה. ועניינים מדיניים אינם נגזרים על־פי
נתונים סנטימנטליים.
קלמן כ״ץ, פרדס־כ״ץ

הפרדסנים והגדה
בתשקיף (העולם הזה )1578 כתבתם על
הפרדסנים הפרטיים שמעודדים עבודה ערבית
מהגדה.
אני ורבים כמוני זוכרים את נס־ציונה בזמן
פלשתינה־א״י, והפרדסנים נתנו לנו אז
. 90 צלחות״ ליום. רק יומיים של עבודה
לשבוע. ובלילות שמרנו על ופרדסי־הזהב
שלהם.
כאז כן עתה, האדונים הפרדסנים הם ראשי
המיפלגות האזרחיות. הם מכריזים על הפטריוטיזם
שלהם בתופים ומופים.
אנו מכירים אותם. הם ממיטים חרפת־רעב
על הפועלים העבריים מאז ומתמיד.

יחיאל שזיפי, חיפה
דופקים את השחורים
נדמה לי שהכלל ״דופקים את השחורים״
מתקיים יפה בכדורגל הישראלי.
לאחר שבני־יהודה נדפקה בגמר הגביע
דפיקה שהוגדרה על־ידי כ״בלתי־חוקית,״
ועל־ידי השופט לם כ״תמוהד״״ בא תורם
של מכבי־גבעתיים ומכבי־יפו.
שמשון״ כבר רובצת בתחתית. מישהו
עושה כל מאמץ לחלץ מדרגת הסולם האחרונה
את הפועל רמת־גן ומכבי־נתניה האשכנזיות,
ולדחום לשם את שעדיים ויפו.
האשכנזים הם כל־כך אנוכיים ורשעים שאפילו
בספורט אינם מסוגלים להסוות
תכונות אלו.
מי אמר שהכדור הוא עגול?
אליהו טולידאנו, קרית-ביאליק

סופיה לורן החדשה
שמחתי לראות את עצמי, כסופיה לורן
החדשה, בין כוכבות המחר (העולם הזה
.)1578 הייתי רוצה רק להוסיף שהצילום

מלוה קליטה
מפל הסונים (גם של הכרות)

בטח!} מלוה ויתר המלוות
התמורה במקום -במזומן

תמי אלמי
שיוודע שישראל אינה רק מדינה המנוהלת
על־ידי זקנים.
רק בדרכם של צעירים לטפס בחבלים על
קירות״
היטל אי ל] ,רמת-אביב

נעשה על־ידי הצלם מיכה האן — שהתפרסם
גם בשל צילומי המלחמה שלו.

תמי אלמי,

תל-אביב

חידושצ׳יק לשמי
קראתי בדו״ח לבוחר (העולם הזה )1578
על החידושצ׳יק הלשוני של ח״ב אורי אבנרי
ונחה עלי הרוח.

זכות קדימה כמדור זה תמתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1580

בשלם
הרוזגת
ה לו חמת

ס פ רד

השבוע שוב עירערד, הפגנת־סטודנטים את
דממודהמוות של מישטר הדיקטטור פראג־ציסקו
פראנקו. חברי הסינדיקאט הדמוקראטי
של הסטודנטים (סדאו) יצאו לרחובות, הפילו
שוטרים, קיבלו צרורות, ניכלאו.
אך פעולותיהם של חברי הסינדיקאט
המחתרתי, המאגד בשורותיו מלוכנים, דמו־קראסים,
סוציאליסטים ואף קומוניסטים
מחתרתיים, התפרסמו הרבה פחות מהפגנת־יחיד
אחת: זו של הרוזנת הגאה לויסד,
איסאבל אלבארס דה
טולדה אי מאורה

כי לויסה איסאבל,
המכונה בעיתונות
הרוזנת האדומה, נידונה
החודש לשנת
מאסר ולאלף ושבע־מאות
לירות קנס.

כשר

אצילי.

פיני
לי טרסדורף

ויאסנאם

השבוע הגיעה מלחמת ויטנאם לשלוש
נקודות מיפנה חדשות:
#שר ההגנה רוברט מקנמארה התפטר.
י • מספר הפצצות שהוטלו על־ידי האמריקאים
על צפון־ויטנאם עבר את כמות
הפצצות שהושלכו על אירופה, משך כל
מלחמת־העולם השנייה.
#דעת־הקהל האמריקאית עסקה במלחמה
— בתור נושא מירוץ־הבחירות המרכזי,
בניגוד לצפוי.
ניצים ויונים. על אף כל ההכחשות,
מסתבר שהתפטרותו של מקנמארה היא תוצאה
של לחץ ראשי הצבא בארצות־הברית.
בעוד מקנמארד, נוהג לבסס את מאבקו על
,תוצאות חישובי המחשבים שלו״ ,כלומר
מתחשב בגורמים מדעיים כדי לקבל החלטות
אסטרטגיות, סבורים ראשי המטות המאוחדים
שיש להילחם ״עד הסוף המר — בכל האמצעים״.
גישה
זו הקנתה להם את השם. הניצים,״
(המשך בעמוד )6
העויס הזה 1580

1)(11

ה סו ף
המר

1 (1 0 1 0 1 1

מלחמתה הפרטית של
הרוזנת״הביטניקית ההחלה
ב־ 17 בינואר
, 1966 כשמפציץ שטם
מאחד הבסיסים
האמריקאיים בספרד, התנגש עם מטוס אחר,
ואיבד בלב־ים פצצת־אטום.
אחרי סריקות ממושכות ופחד־אימים,
נמצאה הפצצה, בעומק 760 מטר — אך לא
לפגי שגרמה לנזק של מיליונים לחקלאות
האיזור פאלומארם — ובעיקר לדייג.
האמריקאיים הציעו שני מיליון לירות
פיצויים, לדייגים ולחקלאים. הספרדים אמרו
.זה לגמרי לא מספיק!״
התנהל ויכוח. בינתיים המשיכו הדייגים
לגווע ברעב: המים באיזור היו, פשוט,
מורעלים.
הדבר מאוד לא מצא חן בעיני בת־אצילים
מקומית, הרוזנת לויסה איסאבל, החיה חיים
״אכסיסטנציאליים״ ,כפי שהמישטר טוען.
היא אירגנה, מיצעד על מאדריד״.
כשקרב המיצעד לכפר הראשון שבדרכו,
ניתקל ב־ 50 שוטרים. הללו היו נכונים לפזר
את הדייגים והחקלאים — אך פחדו לגעת
ברוזנת. רק לאחר שזו צחקה להם. :בבקשה,
רבותי, קדימה!״ העזו לגעת בבשרה האצילי.
היא הובאה לכלא, הועמדה בפני בית־דין
מיוחד במאדריד, טענה :״פעלתי כספרדיה
גאה!״
הוסיף סניגורה, עורך־הדין המהולל מארי-
אנו רובלס, :כך נוהגת רוזנת בת ספרד,
המוסיפה כבוד לשושלתה!״
כל זה לא עזר לרוזנת — והיא נידונה
למאסר של שנה.
אלא שהשופטים המיוחדים ידעו מה
שעשו: בספרד נוהגים לדון את השפוטים לשנה
אחת ויום אחד — כי כל הנידון לשנה,
מוחלף עונשו אוטומאטית לשנתיים מאסר-
על־תנאי.
על כן יצאה הרוזנת האדומה לחופשי, מיד
עם הרשעתה.

דיאולן לופ ט — סיג הפוליאסטר הנודע, המיועד
לסריגי נשים.
סריג מ״דיאולן לופט״ שומר על צורתו, קל לטיפול,
הדור ונוח.

מתוכנן ומעובד במפעל י רו חםטקס טי ל בע״מ

(המשך מעמוד )5
בעוד שמתנגדי המלחמה מכונים — על־פי־רוב
— .היונים״.
ימקנמארה לא נימנה עם היונים. אך ברגע
בו ראה שהחישובים שלו מצביעים על תבוסה
אפשרית — למרות 1,630,500 טון
הפצצות שהושלכו עד ל־ 15 בנובמבר —
הסיק את המסקנות.
התפטרותו מהווה, איפוא, ניצחון לניצים•
ניצחון הזוכה, אגב, בגיבוי מצד חלק ניכר
מן האמריקאים: מחקר דעת־קהל שנערך
החודש מוכיח שבעוד שבנובמבר האמינו רק
21 אחוז מן הנשאלים ב״ניצחון טוטאלי״,
סברו 26 אחוזים בסוף אותו חודש שזה
יתכן — למרות שעדיין סברו 34 אחוז שיש
להסתלק תיכף ומיד מוויטנאם.
כלי חשק. בין הסבורים כך, נימצא גם
.הסום הטרויאני של רוברט קנדי״ ,ה־סנאטור
יוג׳ין מק־קארתי, היוצא לרכוש

מועמדות לנשיאות׳ ,מטעם המיפלגה הדמו״
קראטית, נגד ג׳ונסון.
בשלב מוקדם זה של המישחק, יש למק־קארתי
רק קול אחד מכל ארבעה קולות
דמוקראטיים — אבל עצם יכולתו של
סנאטור בלתי־ידוע יחסית וליבראלי בהשקפותיו
לרכוש 25 אחוז מן האהדה בין
אנשי־השורה, מרמז שבוב קנדי עשוי היה
לזכות, בוועידת המיפלגה, בנצחון גדול.
חשובה לא פחות היא העובדה שהחיילים
האמריקאיים הנלחמים בוויטנאם רוצים, אף
הם, בחיסול המלחמה — על אף ניצחונות
אמריקאיים עליהם מודיע הצבא, מדי פעם
בפעם.
טען השבוע הפרופסור האמריקאי לסוציולוגיה
צ׳ארלס ק. מוסקום:
״החיילים שוב אינם נלחמים בחשק. הם
מנסים להישמר מן האש, עושים הכל כדי
לשוב הביתה, שעה אחת קודם.״

סיכם הפרופסור. :עם אנשים כאלה אין
משיגים ניצחונות, לטזזח ארוך. לכל היותר
— אפשר להפוך אותם לטבחים.
״גיבורים — אין לייצר על הסרט הנע,
בטח.״

ארצות־הבדית
אי מון
בו רסה
ייתכן שאחת הסיבות לירידה התלולה
במוראל החיילים האמריקאיים בוויטנאם (ראה
לעיל) נעוצה באימונים שלהם.
השבוע גילה אגף־כוח־האדם של צבא
ארצות־הבריח, שחלק ניכר מן הטירונים

מקבלים אימוני־שדה — כשהם יושבים
בניחותה מול מסך־הטלביזיה.
״זהו דור חוזי התוכניות של איש־העטלף,
דינג־דונג וקפיטן קאנגורו,״ אמר הדובר
הרשמי .״תוכניות־הרפתקה אלו הן המעצבות
את הנוער.
.נוכחנו לדעת שהחיילים הטריים אינם
מקשיבים למדריכים שלהם. לעומת זאת —
תושיב אותם בפני מסך, תקרין במכשיר הטלביזיה
סירטון־הדרכה, תן להם תוכנית־טלביזיה״כביכול
— והם ייהפכו לחיילים
צמאי־דם.״
הגיב על כך אחד החיילים הנשאלים, הטו־ראי
דאבס:
.אני דווקא בעד. זה נוח, ואינך מתעייף.״
השאלה היא רק מה קורה לחיילי־נוחיות
כאלה — כשהם נשתלים בלב הג׳ונגל,
בוויטנאם.

תערובת אמויקאית״קינגסייז טלטו
51££סאוא

בעי׳קבות השאילתה
על עסקי המאניה
האמריקאית בארץ
מאת ח״ 3אוד אגנר•
^ פשר להתחיל את סיפורו המדהים
של טיבור רוזנבאום בין חורבות השו־אה
של יהדות הונגריה. או בין מיסדרונות
הכינוסים הציוניים הבינלאומיים. או אולי
בין גורדי־השחקים של מנהאטן העשירה. א־פה
שנוגעים באיש, בכל תקופה שהיא בחייו
— הסיפור הוא פנטסטי.
אולי כדאי להתחיל אותו דווקא בעניין
קטן מאד. עניין של עשרים לירות ישראליות
בסר הכל.
זהו ׳מחירו של מינוי שנתי על כתב־עת
בלבלי בשם ביזנס דייארי, המופיע בחיפה,
ואשר עורכו ובעליו הוא גבריאל אלון.
בפעם הראשונה שאלון ביקר בשווייץ,
אמרו לו שכדאי לו לבקר אצל ד״ר רוזג־באום,
הגביר הגדול, המולטימיליונר הבינלאומי.
הוא הלך אליו, שמע כל מיני סיפורים
מפיו, ודרך־אגב גם החתים אותו על
כתב־העת שלו.
הוא שלח לו את החשבון — אך הגביר
הגדול, איש־העסקים, המולטימיליונר הבינלאומי,
לא פרע את אותו חשבון.

המיליונר האמריקאי טיבור רוזג־ן
ןן ןן *
באום, בכנס של עסקנים דתיים

שנערך בירושלים. הוא נראה בשורה הראשונה (ראשון מימין) ,כש
לראשו
כיפה שחורה. קשריו עם צמרת המפלגה־הדתית־הלאומית בארץ
מבוססים על שני יסודות: גס קמח, גם תורה. כלומר, בצד עיסוקיו
הכספיים והמסונפים בכל העולם, הוא גם מוכר ופעיל כאיש־דת.

אמבטיות, שהוקמה בארץ על־ידי המשקיע הדגול
ד״ר טיבור רוזנבאום וקבוצתו. הקהל
לא התעמק במאזני החברה, ולא דיקדק בנתונים
שפורסמו בפרוספקט שלה. הוא רכש
את כל האמיסיה, בסך של 2.5מיליון לירות.

להקים חברה ציבורית חדשה, שתישא אותו
שם עצמו, ואשר מניותיה יימכרו לקהל
הרחב. חברת אגן החדשה תקנה את החברה
הישנה מידי רוזנבאום ושות׳ .אבל היא לא
תשלם להם 830 אלף לירות — כי אם 1.82

מה מבוססת הערכה זו נראה שהערך הפנימי
של המניה פחות מערכה הנומינלי.״
הקהל הרחב לא שם לב לדיקדוקי־כלכלה
אלה, ומיהר לקנות את המניות היקרות.
אבל עינו של גבריאל אלון היתד, פקוחה

החברה, שנוסדה שלוש שנים לפני כן,
הקימה בבת־ים מיפעל לייצור אמבטיות
פלדה, לפי שיטת מתיחה עמוקה. שיא התפוקה,
אליה הגיע המיפעל כעבור שנתיים היה
25 אלף אמבטיות לשנה. הסכום שהושקע
על־ידי רוזנבאום הגיע ל־ 830 אלף ל״י.
עד שעלה רעיון מצויץ במוחם של בעלי
אגן להרוויח הרבה — ומהר. הם החליטו

מיליון ל״י. כלומר, תוך שנתיים עלה ערכו
של המיפעל במיליון לירות.

— ובזכרונו היה טבוע חשבון של 20ל״י
שלא ניפרע. הוא למד היטב את המספרים
של אגן, ולאחר שנסתיימה מבירת המניות
פירסם בעיתונו מכתב גלוי לד״ר טיכור
רוזנבאום. וכך כתב:
ד״ר רוזנבאום הנכבד, .
צר לי שעלי להתקיף אותך ואת מר דגן
על הוצאת מניות אגן. אין לי שום דבר אישי

החיויונים ש 1טינו1
את העובדה הזאת לא שכח אלון. במיוחד
נזכר בה, כאשר הגיע לידיו פרוספק של
חברה בשם אגן, שהציעה את מניותיה לקהל.
זה היה לפני ארבע שנים וחצי, כאשר כל
מי שהיו לו כמה לירות מיהר להשקיע
אותן בניירות־ערך בבורסה. כל מניות חדשות
שהוצעו — נחטפו.
כך קרה גם למניות אגן, חברה לייצור

טוהר ויושר
ל 2ן״ העיר הכלכלן של הארץ :״אין ב־י
ג פרוספקט שום תחשיבים המבהירים על

כפי שנאמר בכתבות, נעשה הדבר באמצעות הבנק הבינלאומי לאשראי (אינטרניישנל
קרד-ט בנק) ,שמרכזו בג׳נבה ואשר לו סניפים בלונדון, ניו־יורק ובאיי־באהאמה.

טיכור רוזנכאום הוא נשיא מועצת המנהלים של הכנק, והשליטה על
מוסד פינאנסי זה נמצאת בידיו( .בשנת 1966 הגיע המאזן של. הבנק
לספוס של 343,712,452 פראנקים שווייציים, קרוב לרכע מיליארד
לירות).

שאילתה אל: שר האוצר
ח״כ אורי א כ נרי
מאת:
במהדורה האמריקאית של השבועון האמריקאי רב־התפוצה לייף הופיעה לאחרונה סידרת
כתבות, שנשאה את הכותרת האספסוף ,׳והדנה בעיסקי המאפיה, שהיא כנופיית־הגנגסטרים
המפחידה ביותר בעולם.
לייף מגלה בכתבותיו מי הם ראשי המאפיה; מה הן שיטות העבודה שלה; כיצד מתנהלות
פעולות הסחיטה, ההימורים, השוד והשוחד. אלה הם גילויים מדהימים, המפלילים
שופטים ותובעים, אנשי ציפור ואנשי חוק, מיליונרים ורוצחים.

רווחיה השנתיים של המאפיה מוערכים בשבעה מיליארד דולאר; כספים אלה מוברחים
מארצות־הברית לארצות־חוץ עקב חשש מפני שלטונות מס־ההכנסה האמריקאיים. לטענת
הלייף מוברח הכסף לשוזייץ, וחלק ניכר ממנו מגיע לבנק הנ״ל, אשר לטענת הלייף משמש
אחד מצינורות־הכספים של המאפיה.
(לנוחיות העיון בטענות דלעיל הנני מצרף העתקים פוטוסטטיים של הפירסום בלייף).
כספי ההשקעה של ד״ר רוזנבאום הנ״ל נובעים מן הבנק, ולעיתים גם נעשים מטעמו
של הבנק (למשל: רכישת רבע ממניות בנק קופת־עם; שמות בעלי המניות של שטרן אג־שטאלט
זהים עם אלה של הבנק).

בן נמסר לי בי ד״ר רוזנבאום הנ״ל -אם בעצמו ואם כאטצעות ה
בנק הנ״ל — פנה לאוצר בבקשה להתיר לו להקים כארץ בנק, או
לפתוח סנין! של הבנק הנ״ל.
בקשר לכך הנני־ מבקש לדעת:

כאחת הכתבות (מיום )8.9.67 מוזכר הרב ד״ר טיבור רוזנבאום, ה )1האם הגיע לידיעת שר האוצר הפירסום כ״לייף״ (המהדורה האמריקאית)
בקשר לעסקי ה״מאפיה״ והקשר שבין ה״מאפיה״ לד״ר
ידוע בישראל גם כראש קכוצת־רוזנכאום, כקשור בעיסקי ה״מאפיה״.
טיבור רוזנבאום והבנק שבשליטתו?

לטענת לייף, ד״ר רוזנבאום הנ״ל, אשר השקעותיו (שלו ושל החברות שבאמצעותן
הוא מנהל את עסקיו ובראשן הוא עומד) מגיעות כמעט לתשעה מיליון דולר (ב־ 1963 קנה,
בשותפות עם יחזקאל דגן/0 ,״ 51 ממניות אתא, מניות בלודזיה 33 במפעל להדפסת טקס־טלי,
ב־ 1964 הצטרף לחברת אשדוד — חמישית מהון המניות — רכש רבע ממניותיו של
מר בן־עמי בבנק קופת־עם, שותף באמצעות בנק שהינו מנהל בחברה אוניון ישראל—שווייץ
לקשרי מסחר ישראלי באפריקה, שותפות בעבר באגן, חברה לייצור אמבטיות, ממייסדי
אלקון, מיפעל לייצור שפופרות אלומיניום באמצעות שטרן אנשטאלט, חברת השקעות
שודייצית, שהינו בעל מניות בה, שותף סמוי בגאס־רסעו, בעל מיפעל בתחום הקונפקציה
בתל״אביב) — משמש כצינור השקעה של כספי הטאפיה.

האם נחקרו האשמות הנ״ל?

)3אם נחקרו -מה העלתה החקירה?

האם נידונה כבר (אם בכלל) הבקשה למתן היתר לרשיון בנק?
האם אושרו לקבוצת רוזנבאום הקלות כלשהן נוכח השקעותיה הרבות בישראל. אם
כן — איזה הקלות?

)6האם קבוצת רוזנבאום השקיעה כספים כלשהם כשותפות עם הממשלה
-אם כן, באיזה מיפעלים?

...אבל אם גנגסטרים הופכים ״חוקיים״ .יימצאו אנשים שיאמרו: האין זה לטובה? התשובה היא: לא. במשך העשור האחרון הוכיחו
חקירות ממשלתיות שע סק חוקי אינו נשאר כזה, אחרי שהגנגסטרים נכנסים בו. הגניבה היא דרכם. מנהלי-עסקיהם הם סחטנים
כמה מאנשי־המכירה שלהם הם רוצחים לקוח מתוך המאמר האחרון של לייף, המספר על עסקיה של המאפיה בארצות-הברית).
נגד מר דגן או נגדך (שכחתי מזמן שלא
שילמת את המנוי לביזנס דייארי שהזמנת
אצלי בג׳נבה, ביוני .)1960
אגן(יצרני אמבטיות) אינו נוהג לפי טוהר־המידות,
עליו אנחנו צריכים לעמוד כשברצוננו
להקים את מדינתנו. אין ישראל ארץ
גלותית, ששם יכולים יהודים לנצל את הגויים
(בתוצאות האיומות אותן בוודאי אין
צורך להסביר לך) .פה אנחנו בינינו לבין
עצמנו, ולא ייתכן שנשתמש בדרכים בלתי-
מוסריות כדי להוציא כסף אחד מן השני.
הוצאת מניות אגן אפשר לכנות רק בשם
״הונאת הציבור״.
אני משוכנע שלא ידעת פרטי ההוצאה הזאת,
אך קשה לי להאמין שלא שמת לב
שהחזירו לך 100,000 דולאר במזומנים על
השקעה קטנה בהרבה. אמנם הפסדת כסף
בארץ — אך רוזח־הון גדול כזה היה צריך
לעורר את סקרנותך. ואילו היית חוקר, היית
מרגיש שהוצאה זאת איננה בסדר.
רע הוא שהוצאת אגן לא רק גורמת לשם
רע לך ולמר דגן — היא גם גורמת לשם רע
למיפלגה הדתית־הלאומית, שהיא כבר סובלת
די ממשפט שפיגל, ולבנקאים ...הוצאת
אגן מערערת את האמון ביכולתנו להקים
ארץ זאת ולהגן עליה בפני הערבים
— כשמעמדנו מתבסס בעיקר על הטוהר
והיושר של ענינינו, וטוהר ויושר אין להפריד
לחלקים.
מפעל אגן, יחד עם הוצאת המניות, מהווה
רק חלק קטן מהשקעותיו בישראל. אמנם
הסברת לי בג׳נבה שלהשקעות אף פעם לא
דרוש כסף עצמי — כי להשקעה טובה
יכולים לגייס את הכסף של אחרים, ומהש־קעה
רעה צריכים להימנע בכלל — אך בכל־זאת
אני מניח שאתה השקעת בישראל כמה
מיליונים דולארים של כספך אתה.
לפי דעתי בפניך היום רק דרך אתת, אם
אתה רוצה להגן על מה שנשאר משמך הטוב
בישראל, על שם המיפלגה הדתית־לאומית,
ועל שם הבנקאים הראשיים שלנו ופקידי הממשלה
האחראים, איתם אתה קשור ובהם
אתה תלוי בהרבה, אם אתה רוצה להמשיך
לעבוד בארץ:
עליך להציע לקהל להחזיר השקעתם באגן
במלואה, מתוך אמצעים העצמיים בדולארים,
במשך שנתיים. אם תציע הצעה זאת איש לא
ידרוש שתחזיר אף פרוטה במשך תקופה
זאת, לפי שאתה ידוע כבנקאי. אך על־ידי
הצעה זאת תוכיח שאתה איש ישר, שאין
הצדק עם אלה ״המשמיצים״ אותך, ובכללם,
כמובן, עורך הביזנס זייארי.
בכבוד רב ,,ג. אלון.
הצעתו המקורית של אלון לא התקבלה.
בעלי־המניות נשארו עם מניותיהם — עד
שהופיע מציל אחר, שקנה את המניות מהם.
היתד. זו חברת כור ההסתדרותית, שאחד
המיפעלים שלד, הוא וולקן, המייצר אמבטיות.
אגן הפריעה לוולקן — וכדי לחסל
את ההתחרות הזאת, קנה כור את המיפעל
היקר בבת־ים.
למרות הפירסום הבולט, לא מצאה הממשלה
לנכון לחקור את פרשת אגן.

דוקטור
^ אן כדאי לחזור ולהתעכב על פרט
^ המוזכר פעמיים במכתבו של אלון.
פרט זה הוא: שמה של המיפלגה הדתית־לאומית.
מדוע צריכה עיסקה זו או אחרת של
טיבור רוזנבאום לגרום שם רע למיפלגה זו?
מפני שד״ר טיבור רוזנבאום, הידוע גם
ככבוד הרב פינחס רוזנבאום, הוא אחד
המאורות הדגולים של המיפלגה הדתית-
לאומית.
מעמדו בתוך המיפלגה אינו נמדד רק על
פי התוארים הרשמיים שהוא נושא: חבר
ההנהלה העולמית של תנועת הנזזרחי, חבר
מועצת המנהלים של האוניברסיטה הדתית
בר־אילן, חבר הנהלת הקונגרס היהודי העולמי,
חבר הוועד הפועל הציוני. הוא יותר
מזה: רב בן רבנים, ידידם האישי של גדולי
המיפלגה — ותורם גדול מאוד לקרנות
ולעיסקות של המיפלגה.
סבו, מאזס חיים רוזנבאום, היה רבה של
קהילת־ורדיין בהונגריה. הוא היה מלומד
גדול, חיבר ספדי הלכה, וטיבור מתגאה בו
מאוד. גם אביו שמואל (״שמעלקע״) היה

רבה של קליין־ורדיין. הוא ניספה בשואה.
טיבור עצמו הצליח להינצל ברכבת־ההצלה
המיוחדת שאירגן ד״ר רודולף קסטנר, כחלק
מעיסקותיו עם אייכמן.
הוא חזר לקליין־ורדיין אחרי המלחמה.
בעיר נותרו רק שרידים של הקהילה הגדולה
והמפוארת. טיבור — שעבר את כל שלבי
הלימוד בישיבות — נתמנה לרב, תחת אביו.
אבל קליין־ורדיין לא שבה לגדולתה כמרכז
יהוד. מימדו של רב הקהילה שוב לא יכול
היה לספק את חלומותיו של הצעיר הפיקח,
בעל השיער החום־בהיר. הוא עזב את הרבנות
ועבר לבודאפסט.

בטוח לחלוטין כי בסביבות 1946 אמנם ישב
טיבור רוזנבאום בשווייץ, ועסק שם בענייני
מחלקת העלייה של הסוכנות.
בראש המחלקה עמד אז יצחק רפאל —
מנהיג המפד״ל בעל הקשרים והעסקים הרבגוניים,
שעוד נועד לעמוד במרכז שערוריות
ציבוריות ואישיות מדהימות בישראל.
בין השניים נרקמה ידידות, שלא פסקה עד
היום הזה. ידידות המבוססת על הערכה
הדדית וגם על קשרים כספיים.
הודות לפעלתנותו ולקשריו הטובים, הגיע
רוזנבאום לדרגת סגן מנהל המשרד הארצישראלי
בג׳נבה. לזכותו אף נרשם ההישג ה־

אחת מישיבות העיר הדתית. אבל את הבר־מיצווה
של בנו ערך לפגי שנה — בשוויץ.
אדמונד שטרן עבר בנתיים לניו־יורק. אך
בתו ובעלה נשארו בג׳נבה. כי שם מרכז
האימפריה של טיבור. ביתם ברחוב סוטה 29
הוא בית כשר למהדרין, וטיבור אינו מחמיץ
הזדמנות לקום ולשאת דרשה בבית־הכנסת
הסמוך.
אין איש מטיל ספך במעמדו כאחד מ־עמודי־התווך
של הקהילה היהודית בג׳נבה —
ובעצם של יהודי אירופה בכלל. מה עוד
שאינו רק רב ואיש־עסקים. הוא גם דוקטור.
שכן בתקופה הקדחתנית ביותר, ידע להקדיש
את הזמן הדרוש כדי לקפוץ מדי פעם מ־ג׳נבה
לגראץ שבאוסטריה, להשלים את
עבודת הדוקטוראט שלו במדעי המדינה והמשפטים.
ב־ 1959 זכה לתואר הנכסף, ועבו־דת־המחקר
שלו הוצאה בספר מהודר, עס
הקדמה של מוריו באוניברסיטת גראץ. נושא
המחקר :״השקעות בינלאומיות בארצות
מתפתחות.״

דיסקרטיות
וסו די ו ת
* 1גבי הישראלי הרגיל ,״ארץ מת-
< פתחת״ נמצאת אי־שם באפריקה. כך גם
סבור טיבור רוזנבאום. אבל לא רק באפרי-
קד. נמצאות ארצות מתפתחות אשר טוב
להשקיע בהן כספים. גם ישראל היא מדינה

המיבצו: הבנק שד וחנבאוס בג נבה
עולם האפשרויות הבלתי־מוגבלות קרץ לו.
היום אפופה תקופה זו של חיי רוזנבאום
תחת הכיבוש הנאצי בהילה רשמית של זוהר
הרפתקני. זה על כל פנים, מה שאפשר
ללמוד מהשבועון השווייצי זי א ונד אר,
שפירסם לפני חמש שנים כתבה גדולה תחת
הכותרת ״ס.ס. מאיור טיבור רוזנבאום.״
נאמר שם, כי בימי הכיבוש הנאצי התחפש
במד רב־סרן של הס.ס ,.הצליח להיכנס
לבתי־סוהר כדי לשחרר יהודים כלואים.
קונסול שווייץ בהונגריה אף העיד עליו, כי
היה מזייף את חתימתו כדי להמציא דרכונים
ליהודים נרדפים.

סטאז׳
־*?ידידות
ך * נכר הנ מרץ, שלפני שבוע מלאו לו
| | 44 שנים, לא קפץ ישר מן התלמוד
למיליונים. הוא עשה סנואז׳ פורה בעסקנות
ציונית.
אחד מוותיקי קיבוץ משואות־יצחק של
הפועל המזרחי סיפר השבוע :״אני כמעט
בטוח שהוא הגיע אלינו מייד אחרי המלחמה.
אבל הוא נשאר תקופה קצרה מאוד אצלנו.
יצא לג׳נבה, כשליח של מחלקת העליה.״
אבל אם עדות זו אינה בטוחה לגמרי, הרי

ציוני המכובד של ״השתתפות בכל הקונגרסים
הציוניים״ מאז .1947

אושר

ך • ת קי פ ה לו יצר קשרים לא רק עם
ראשי המיפלגה הדתית־לאומית. הוא גם
בא במגע עם השליחים מארץ־ישראל, שנועדו
ברבות השנים להיות שרים ופקידים גבוהים
במדינת ישראל. בולט בין אלה שר האוצר
פינחס ספיר, המכיר את רוזנבאום עוד מן
הימים בהם היה מנכ״ל משרד־הביטחון. רוזד
באום היה אז אחד הסוכנים הזריזים שעסקו
בכל דבר — החל מקניית נשק וכלה בהברחת
יהודים ורכושם דרך כל גבולות
אירופה.
בתקופה הציונית הנילהבת הזאת, דאג
טיבור רוזנבאום גם לאושרו הפרטי. הוא
הכיר את סטפאני שטרן, ילידת בודאפשט
וצעירה ממנו בשש שנים. פרט חשוב לא
פחות: אביה, אדמונד שטרן, הוא יהודי
עשיר מאוד.
כיום יש לזוג רוזנבאום שלושה ילדים.
בגללם, משמיע מזה שנים טיבור את רצונו
העז להקים בית ליד בני־ברק כדי שיוכל
להתיישב בו ולתת לילדיו חינוך אדוק ב
מצודתו
האדירה של רוזנבאום, שממנה
הגיח כדי לבצע את השקעותיו, מתנשאת
לגובה של שבע קומות, ברחוב קונסיי
ג׳נראל בג׳נבה. זהו מרכז הבנק הבינלאומי
לאשראי (אינטרניישנל קרדיט בנק, או
• .)1.0.8לבנק זה יש מקורות כספיים
אדירים.
בשאילתות שהגשתי לשרי הממשלה,
ואשר אליהן צירפתי העתק הכתבה של לייף,
הוזכר בנק זה כזרוע הפיננסית של המאפיה
האמריקאית. הוזכר גם שמו של בנק אמלאס
באיי בהאמה, שהוא סניף של הבנק הבינלאומי
לאשראי.
אבל הכתבה בלייף לא הזכירה בנק אחר
— דווקא ידוע מאוד, ודווקא ישראלי. זהו
בנק קופת־עם שמרכזו ברחוב אחד־העם
בתל־אביב.
זהו בנק ותיק ומכובד. עד לקום המדינה
שימש בנק עיקרי של המעמד הבינוני
המבוסם. אלא שהוא קפא על שמריו. ר,נ־הלתו
היתה מפוצלת וחסרה הדחף הדינאמי
של מנהלי בנק דיסקונט, או בנק אלרן,
למשל. מצבו של הבנק נעשה קשה־למדי,
ולא פעם עבר על הוראות בנק ישראל בנו־יע
לגובה הפקדונות שעל הבנק להשאיר
בקופות הבנק המרכזי.
בשוק הכספים בארץ היה ברור כי הבנק
יהיה חייב להתנער מהר מאוד ממצבו, או
שיפול לידי בנק גדול.
ואו, בחודש דצמבר של ,1964 הופיע על
הבמה עובד בן־עמי, אחד המיליונרים הגדולים
של ישראל. האיש שכיהן לא פעם
כראש עיריית נתניה, ואשר עורר את קינאת
המדינה כולה בעיסקות הקרקע הפנטסטיות
שלו, הן בנתניה הן באשדוד. בן־עמי הוא
גם האיש שמימן את נסיונו של עזריאל
קרליבך המנוח להקים עתון־ערב מתחרה ל-
ידיעות אחרונות. הנסיון הצליח, ומעריב הוא
כיום קונצרן של מיליונים, אשר מחציתו
שייכת לבן־עמי.
אולם לא כל מי שהוא בעל רכוש גדול
בישראל הוא גם בעל מיליונים בכסף מזומן.
והנה הציע לפתע עובד בן־עמי לרכוש את
מחצית בנק קופית־עס, בסכום הנכבד של
שמונה מיליון ל״י. הסכום נחשב אז גבוה
מאוד, ואפשר היה לקנות בו חלק חשוב
בבנק הרבה יותר דינמי וריוזחי. לשם דוגמה:
בנק פויכטחנגר קנה את כל בנק אלרן
הדינמי והמשגשג, על כל סניפיו, בעשרה
מיליון לירות בלבד.
אבל מצבו של בנק קופת־עם לא הרתיע
את בן־עמי, והוא שילם את הסכום הגבוה,
ואף טרח לאסוף את המניות שהיו מפוזרות
בידי בעלי־מניות קטנים רבים.
עירוי־הדם לא הפך את בנק קופתיעס
למוסד בנקאי סואן, כדוגמת דיסקונט או

אפילו בנק אגודת ישראל. הוא ממשיך עד
היום להיות שקט, דיסקרטי, איטי.
ייתכן שההסבר נעוץ בעובדה, כי לא בן־
עמי הוא בעל 50 ממניותיו. שכן את
שמונה מיליון הל״י לא הוציא מכיסו שלו,
אלא היו לו שותפים חשובים ברכישה הזאת
— והבולט ביניהם הוא הבנק הבינלאומי
לאשראי, שנשיאו הוא ד׳׳ר טיבור
רוזנבאום.
ייתכן שד״ר רוזנבאום הוא המעוניין
בהשארת צעיף הדיסקרטיות השמרנית ב־עיסקותיו
של בנק קופת־עם. שכן אווירה זו,
שאולי אינה יאה לעיסקות הזהירות והקטנות
שעושים מפקידים קטנים ורבים, היא בהחלט
טובה לעיסקות גדולות, בינלאומיות, דיסקרטיות
וסודיות. מן הסוג שאוהבים הבנקים
השווייציים.
אנשי־עסקים רגילים לומר :״את הסודות
העסקיים אתה חייב לספר לבנקאי שלך.״
טיבור רוזנבאום העדיף שד,בנקאי שלו יהיה
— הוא עצמו.
מטה וקשרים

^ *1את לא היתה העיסקה היחידה בה
} היו שותפים טיבור רוזנבאום ועובד בך
עמי. איל־הקרקעות הישראלי מכר לידידו
השווייצי גם חלק מן העוגה העצומה ששמה
אשדוד. תמורת 625 אלף דולאר רכש ר1זנ־באום
ס /ס 20 ממניות חברת אשדוד. באותה
הזדמנות גם העניק לעסקי בן־עמי הלוואה
ארוכת־מועד בסך 1.5מיליון דולאר.
ליחסים הלבביים בין שני המיליונרים יש
גם השלכות ציבוריות מעניינות. שכן הם.
אינם עוסקים רק בממון. הם גם אנשי־ציבור,
פעילים על הבמה הפוליטית.
בן־עמי, למשל, הוא פעיל מאוד לאחרונה
בעידוד התנועה למען ארץ־ישראל השלמה.
חדרו, בקומה השלישית של בניין מעריב.
הפך, למעשה למעין מטה של התנועה
הזאת. הוא מבקר בו לעתים קרובות מאד,
ונפגש שם עם אבירי־הסיפוח הבולטים
ביותר כגון נתן אלתרמן, איסר הראל, משה
שמיר.
תנועה זו נהנית לא רק מאהדה מעל דפי
מעריב. היא גם משופעת באפשרויות לפרסם
מודעות־ענק בעיתונים. מודעות העולות
הרבה כסף.
האם טיבור רוזנבאום, ידידו של בן־עמי,
^ תורם לפעולות התנועה למען ארץ־ישראל
* השלמה? השאלה היא בעלת משמעות צי׳
בורית־לאומית ממדרגה ראשונה.
אגב, רוזנבאום מקיים קשרים גם עם
סיפוחיסט אחר: חבר־הכנסת שמואל תמיר.
תמיר הוא פרקליטו של רוזנבאום, ולאחר
שהופיע גליון לייף שהזכיר את שמו של
רוזנבאום, בהקשר עם המאפיה, השתדל
תמיר למנוע העתקת החומר הזה על־ידי
עיתון אחר בישראל. הוא נופף בנשק החביב
עליו: הגשת תביעת דיבה ואיים בדרישת
פיצויים והשלכה לכלא.

גאתה בו: לודזיה. לפני כשבע שנים, אחרי
פטירתו של שנקר, עבר מיפעל !לודזיה
לידי בעלים חדשים: טיבור רוזנבאום והבנק
שלו. הם שילמו 4.25 מיליון ל״י — ואחת
ההחלטות הראשונות שלהם היתר, להעתיק
את מקום המיפעל.
הם הקימו מיבנים חדשים — אף הם
בחולון — על אדמה תעשייתית זולה מאד.
את 33 הדונאמים שעליהם עמד המיפעל הישן
מכרו למיגרשי־בנייה, במחירים הגבוהים
ששררו בשוק.
מאז, החל רוזנבאום מחדיר את שלוחות
המצודה הכלכלית שלו ליותר ויותך ענפים
במשק הישראלי. ההערכה היא, שכבר הספיק
להשקיע קרוב ל־ 30 מיליון ל״י מכספי
הבנק הגדול לאשראי בישראל.
הרכישה הגדולה ביותר שלו היתד 510/0 ,
ממניות מיפעלי אתא, בשנת . 1963 אחרי
מות האנס מולר, מייסדו האגדתי של ד,מיפ־על,
הפך אתא אובייקט מפתה מאוד. טיבור
רוזנבאום הבחין בהזדמנות העצומה, והחל
משא־ומתן לרכישת המניות. הוא גם הבטיח
להלוות מיליון דולאר למיפעל, לחיזוק
מצבו הכספי.
רכישת המניות לא העמידה בעיות עקרוניות
מסובכות. אולם שאלת הלוואת מיליון
דולאר היתד, פחות פשוטה. שכן אין
בנק ישראל רואה בעין יפה סוג זה של
התקשרויות, שאינן השקעות ממש, ודד
•מגדילות את נטיות האינפלציה במשק.
ואז בא ידידו של טיבור, שר האוצר
פינחס ספיר, לעזרתו. הוא הציע לו להשקיע
את מיליון הדולאר במניות הבנק
לפיתוח התעשיה וההשקעה תהיה צמודה
למחיר הדולאר, ותכנים לו 1/*0/,ד לשנה.
במקביל יעניק הבנק הלוואה בסך של שלושה
מיליון ל״י לאתא. ההלוואה לא תהיה
צמודה לדולאר, ותעלה ,־ 127 לשנה.
העיסקה בוצעה, והודות להשקעתו אף
הפך טיבור רוזנבאום חבר במועצת המנהלים
של הבנק לפיתוח התעשיח — בנק
המקבל את עיקר קרנותיו מממשלת ישראל,
.וממוסדות בנקאיים עולמיים ואמריקאיים.
כמנהל מיפעלי אתא מינה את עמוס בן־
1וריון, המנהל אותם בכישרון רב.
רוזנבאום בחר אישית בעמוס אחר, לציד,ול
יתר עסקיו בישראל. זהו עמום מנור,
,מנהל עסקי הבנק הבינלאומי לאשראי ביש־

כנופיית־פושעים? סינדיקאט של
העולם התחתון האמריקאי? ברית
של גנגסטרים איטלקיים ואנשי־עסקים־חשובים
יהודיים?
הרכה יותר מזה.
• ,,העניין שלנו״ -כפי שמבנים
את ה״מאפיה״ -מונה בחמשת
אלפים איש, כארצות־הברית
כלבד. רובם סיציליאנים
ואיטלקים, אבל יש שם גם אירים
לא מעטים ויהודים רבים.
• לבנופייה ממשלת־צללים משלה,
בעלת בוח-שררה בלתי-מוג-
בל וזרוע מישטרתית-פנימית שמתפקידה
להעניש את הגנגסטרים
הסוטים, ולהטיל מישטר של אימה
על קורבנות וקורבנות-כבוח.
• הטירור מבוצע בצורה ישירה
ביותר: בל מי שאינו רוצה לשלם
; בל מתחרה מיסחרי של מיס•
על חוקי־בכיבול הממומן על־ידי
ה״מאפיה״ -יבול לחטון ז בדור,
להיחט!? בעצמו, ולהימצא, ביום
בהיר אחד, קשור לבלוק-בטון בתחתיתו
של נהר.
• אחד האמצעים החביבים של
ה״מאפיה״ הם העינויים .״הכי
טוב לטפל בקורבנות בעזרת סד״,
אמר אחד התליינים בשיחה חופשית
עם ידידיו .״קושרים אותם
לשרשרות והעצמות מתפוצצות!״
• לרוגיירו בויארדו, אחד המנהיגים
המקומיים של ה״מאפיה״,
יש טירה כניו-ג׳רסי, כה פועלת
משריפה פרטית -לחיסול גוויות
אויביו הפרטיים וקורבנותיו.
• ה״מאפיה״ קשורה גם ב״קו־קלאקס־קלאן״
,משחדת שופטים,
סובני אפ.בי.איי. ואח ראשי־ערים.
היא הקדישה שבעה מיליון לירות
לפעולות שיחוד וטירור, כמטרה
לשחרר את ראש כנופיית הסווא־דים
ג׳ימי הופה מבית־הסוהר.
• ה״מאפיה״ אח מחזיקה באימפריה
כלכלית מסועפת, כחברות
להשקעה, מכבסות, מכונות
הימורים, חברות-נסיעה ולהשכרת
מכוניות ועוד .״אבל מה שבטוח
הוא שהסתננותה של ה,מאפיה׳
אל תוף מיפעלים מהוגנים לא הפחיתה
את אופיי ה העניין שלנו׳
עדיין מורכב מרוצחים וגנבים.
על אח הברק החיצוני שלה,
הצלחתה תלוייה באלימות וב
שחיתות,״ כותב השבועון האמריקאי
רכ-התפוצה ״לייח״.
קרא כגיליון הבא של ״העולם
הזה״ את

ברעמי: השותר

מגירת.
והלוואות׳

ך • לב לבה של חולון הקים, לפני שני
דורות, נשיאה של התאחדות בעלי
התעשיה, אריה שנקר, מיפעל שהארץ הת־

תמיר: הנוקליט
ראל. עד לקבלת מישרה פיננסית חשובה זו,
היה מנור פקיד בכיר בממשלה, שהצטיין
בהרבה שטחים — אבל בשום אופן לא
בניהול עסקים. הוא לא ידע איך עורכים
מאזן של בנק, כאשר התקבל. אבל הוא
הכיר כל מי שחשוב להכירו בישראל.

וביטוח
ך השקעה כ״אתא״ לא ייבשה את
| \ מקורות ההון של הבנק ושל רוזנבאום.

רכאל: הידיד

עוד היו מיליונים רבים המחפשים השקעה
כדאית ובטוחה. ואז הופיע אובייקט גדול
נוסף: מיפעלי טקסטיל נצרת, שהוקמו עליי,
ההרפתקן הפיננסי ג׳ימי לוי, ששמו
קשור בשערוריות רבות.
כאשר לא יכול היה ג״מי הזוהר, ידידו
האהוב של פינחס ספיר, לפרוע את חובותיו,
מונה כונס נכסים, שתפקידו היה להבטיח
— בראש וראשונה — שהממשלה תקבל את
הלוואותיה בחזרה.
אחרי רכישת אתא, החליט רוזנבאום כי
הטיפעל ד,נצרתי העצום יאפשר את השתלטותו
על ענף הטקסטיל בארץ. אלא שבא!
נתקל בהתחרות רצינית. עוד שני קונצרנים
גדולים היו מעוניינים לרכוש את
המיפעל הנצרתי: קבוצת תיעוש, בה שות״
פות הממשלה וההסתדרות וקבוצת שפיגל-
רובינזון, בעלת תשלובת הטקסטיל בבית־שאן.
בהתנגשות
זו, מיהרה הקבוצה מבית-
שאן להסתלק, ויתרה על שאיפות ההתפשטות
שלה. אולם תיעוש המשיכה לנטוש
עינה בנתח השמן. רוזנבאום אינו טיפוס
ותרן, הוא החליט להתמודד עם תיעוש. מה

עוד, שבאותו זמן בערך, כדי לחזק את מעמדו
בסוג זה של התמודדויות, הסכים לקבל
את בנק הפועלים כשותף ב״> 157 בבנק
הבינלאננזי לאשראי בשווייץ.
אבל בסופו של דבר, העדיף רוזנבאום
בכל זאת לסגת. העסק לא היה עד כדי כך
חשוב, שיצדיק התנגשות חמורה עם התאווה
הכלכלית של ההסתדרות. הוא שלח מיברק
למזכיר ההסתדרות אהרן בקר, הודיע לו
חגיגית כי ויתר על רכישת טקסטיל נצרת,
המיפעל ניקנה על־ידי החברה ההסתדרותית
תיעוש.
נקודה מעניינת: גם מכירת המניות בבנק
השווייצי לבנק הפועלים — בוטלה. אבל לא
מפני שהיחסים בין השניים הורעו. אלא, כנראה,
לא היה עוד צורך כלל בסוג זה של
הכשר.
עד כמה התהדקו קשריו של רוזנבאום
עם גדולי ההסתדרות ומפא״י תעיד העובדה,
בי לפני עשרה חודשים בלבד הקימו ר1זנ־באום
ומפא״י עסק משותף: בית חרושת
לשפופרות אלומיניום, בהשקעה של מיליון
ורבע לירות.
מפא״י הקימה חברה בשם אילן־נוח, אשר
בעלי מניותיה הם גיזבר. סו:לל בונה צבי
רכטר ועורך־הדין שמואל ארנה. חברה זו,
יחד עם רוזנבאום, הקימו חברה משותפת.
בשם אוגיון ישראל־שווייץ. מנהל החברה
מטעם מפא״י הוא אברהם גבעון, לשעבר
גזבר הנושביר המדכזי.
מכיוון שהגיוון בעסקים הוא הביטוח הטוב
ביותר להצלחה, לא הצטמצמה חברת
מפא״י־רוזנבאום רק בייצור ד,שפופרות.
היא רכשה גם ־ 597 ממניות חברה להשכרת
רכב בשם פארבאנד טורם, ובחנות דיוטי־פרי
בלוד.

זהו רד! חלק מסיפור חדירתו של טיבור רוזגבאוב לחיי הבלבלה רה•
מפלגות בישראל. אגי מפרסם את הגילויים, בתוקף תפקידי בחבר•
בגסת, ופדי לתת גיבוי לדרישתי להקים ועדת-חקירה שתחקור את
המשך הגילויים על גסיוגו לר־עסקי
רוזגבאום בארץ. בשבוע הבא
בוש את אחר מגדולי העיתונים בארץ, על חלקו בעמקי יהודה ש5יכל
ויצהר! רסאל במשרד הבריאות, ועל יתר עסקיו של טיבור רוזגבאום.

כ ד האמת
ע ד המאפיה

האם יהושע בן־נון שיקם את פליטי כנען * 1מי ״מטורף מדוע אין משה דיין ממלא את
חובתו בכנסת? * האם ״באלאגד הוא פרלמנטרי? * לקראת מ?חמה אטומית במרחב?

זעירה״ .בעוד שלוחמי גרילה לבדם מעולם לא השיגו ניצחון במלחמה, ואין להעי
לות על הדעת שהם לברם יכולים להכריע במלחמה, הרי יכולה פעילותם להספיק
כדי למנוע ניצחון מן הצד השני.״
ך * גדרה זו של האנציקלופדיה הבריטית מתאימה לפעולתנו בכנסת בשבוע האחרון. ב)
| משך שלושת הימים עלתה סיעת־היחיד שלנו חמש פעמים על הדוכן, יותר מכל סיעת־גודל,
על 23 חבריה. בכל הפעמים האלה הסתערנו על המחנה הגדול של שאופי־הסיפוח
ואבירי האימפריה העברית.
למעשה, נשארנו הכוח היחידי בכנסת המסוגל לנהל מלחמה זו ללא רתיעה, ללא גימגום
וללא׳דו־פרצופיות, מתוך גישה ישראלית לאומית.
ידענו שאין בכוחנו למגר את הכוח העדיף של הדמגוגיה הלאומנית. אן ביקשנו לנטרל

צעקות מכל חלקי הבית. צעקות אלה גברו ותכפו במשך הנאום הקצר, ורק חלק קטן מהן
נרשם בפרוטוקול:
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
לא יכולתי להצביע נגד הצעה הכוללת את יישוב בעיית־הפליטים, דבר שאני דוגל בו בכל
לבי. לכן לא הצבעתי נגד הצעת חבר־הכנסת תמיר, למרות שאני מסכים לכל מילה שאמר
עליה חבר־הכנסת מיקוניס, מתקומם נגד כל מילה שאמר תבר־הכנסת תמיר, ונרעד מהצעת
שר־החוץ להעביר הצעה זו לדיון בוועדה. זהו שלב בהידרדרות הממשלה לעבר הסיפוח
המעשי של השטחים המוחזקים!
צייד להיות ברור לכל שהתנחלות פירושה — סיפוח; וסיפוח פירושו — הכרזת־מלחמה
על העולם הערבי, הכרזת־מלחמה על העס הערבי הפלסטיני. קיבוץ אחד שיוקם, נקודת-
התיישבות יהודית אחת שתקום בשטחים אלה — זוהי הכרזת מלחמה הרת־סכנות.
] 1דבורה נצר (מפא״י) :אדם שנמנע, אין לו דעה. אתה מביע דעה!
| | אורי אמריו גבירתי, אני יודע מה הן זכויותי.
התיישבות באיזורים אלה היא הכרזת מלחמה על ערביי פלסטין, שיראו בה איום על
גירושם מן הארץ, ויהיו הדיבורים כאשר יהיו. זוהי עזרה ישירה לאנשי אל־פתח, המנסים
כיוס להשתלט, על ערביי ארץ־ישראל, כדי לפתוח במלחמת־גרילה נרחבת נגד מדינת־ישראל.
לא במיקרה פתח חבר־הכנסת תמיר את דבריו בפסוק מספר יהושע. יהושע לא שיכן
פליטים. יהושע בא לארץ כדי להשמיד את האוכלוסיה הקודמת ולפנות מקום להתנחלות
ישראלית — ומי שמסתמך היום על ספר יהושע, רומז בגלוי לאן מכוונים הדברים.
ש מו אלתמיר (המרכז החופשי) :אתה יכול להפוך שחור ללבן! אתה לא תד־
־ בר על השמדה! אתה קראת למשה דיין ולי בסוף מאי: מחרחרי־מלחמה!
יעקבכץ (פא״י) :אתה ואל־פתח בדעה אחת!
אדרי א מ רי: אותם המטיפים כיום לסיפוח, לא התפרסמו בעבר כלוחמים
ישראל, כאשר המיעוט הערבי היווה רק ־ 127 של האוכלוסיה
״למען זכויות ערביי
י במדינה. עכשיו אתם מדברים על מדינה שבה יהוו הערבים ־ ,357 שבח הם יהוו
־ 457 תוך עשר שנים ורוב תוך 20 שנה. אתם רוצים כי נאמין לכם שלאלה אתם
^ רוצים לתת שוויון זכויות?
שמואל תמיר: אל תאיים!

״הטזתפמת נזשזנהיי ונזר אבן

יהושע אחרי חורבן יריחו(עט רחב הזונה)
את כוחה, לעצור את התקדמותה, למנוע ממנה מונופול של דיבור. אותה שעה ביקשנו
להשמיע תוכנית ברורה ומעשית של שלום.
לכן ניצלנו כל הזדמנות, כל ויכוח שעמד על סדר־היום, כל מכשיר הנתון בידנו, כל תחבולה
פרלמנטרית חוקית, כדי להתקיף ללא־לאות מכל כיוון אפשרי, צפוי ובלתי־צפוי, תוך
ניצול גורם ההפתעה.

״אזזגז ו,אל־פוחד•
ש בו ענפתח בסיכום הוויכוח על מצב־התעסוקה. אחרי ששר־העבודה, יגאל אלון,
11 התזזכח עם ״ידידי חבר־הכנסת אמרי״ על מצב־התעסוקה בשטחים המוחזקים והתחייב
לפעול שם במלוא המרץ, הגשנו הצעת־החלטה קצרה שהבליטה — בין השאר — את הצורך
החיוני לגשת ליישוב הפליטים.
השבוע נסתיים בסערה, שגרמנו לה בהתקפת־נגד נמרצת על תעמולת הסיפוחיסטים. היה
זה כאשר הציע שמואל תמיר, איש המרכז החופשי, הצעה מחוכמת לסדר־היום .,שכרכה
יחד התנחלות ישראלית בשטחים המוחזקים ויישוב בעיית הפליטים.
תמיר, המנסה בכל כוחו להיאחז בזנב הסום של הסיפוח, אחרי שלא נשאר מקום על
האוכף, פתח את נאומו בפסוק מספר יהושע :״ויאמר יהושע אל בני ישראל: עד אנה אתם
מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה׳ אלוהי אבותיכם.״
היה ברור כי אבא אבן, בשם הממשלה, ידרוש להסירה מסדר־היום. אך לתדהמת רבים,
ובכללם אנשי מפ״ם, הציע להעבירה לוזעדה.
״העברה לוזעדה״ פירושה, למעשה, מתן גושפנקה ממשלתית להצעה. כך זה מקובל
בכנסת. עד כה הציעה הממשלה תמיד להסיר מסדר־היום את כל ההצעות שנגעו לעתיד
השטחים — ובכלל זה הצעה שלנו לסדר־היום בדבר הקמת פדרציה של ישראל ומדינה
פלסטינית. הפעם סטתה הממשלה מנוהג זה — בלי ספק תחת לחץ שרי גח״ל בממשלה.
ח״ב מיקונים הציע להסיר את ההצעה מסדר־היום. לא הסתפקנו בכך. סברנו שחיוני הוא
להשמיע נאום נוסף, חריף וקיצוני יותר, נגד הרעיון המסוכן של הקמת ישובים בשטחים
המוחזקים — פעולה שתסתום את הגולל על כל אפשרות של שלום. לכן השתמשנו בטכסיס
פרלמנטרי — הימנעות מהצבעה — כדי לזכות בזכוודהדיבור.
בעוד שדברי מיקוניס, שהיו מתונים־יחסית, נתקבלו בשקט, הרי נתקבלו דברי בגל של

4והי דוגמה של התפרצות אי־רציונלית, והיא מראה איך יכולים יצרים לאומניים להע־
} ביר אנשים על דעתם. כל ילד שלמד בבית־ספר יודע כי אלוהים ציווה על יהושע להשמיד
את כל אוכלוסיית כנען, ורק חברי־הכנסת הנכבדים לא שמעו על כך מעולם. הדבר הפתיע
אותם עד כדי כך, שח״ב אברהם ביטון, מאחדות־העבודה, קרא לי בשיא הסערה :״מטורף!״
ח״ב ביטון לא קרא, כנראה, מעולם את ספר יהושע, שבו יש עשרות פסוקים כגון ״כי
מאת ה׳ היתד, לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם, לבלתי היות להם
תחינה, כי למען השמידם, כאשר ציווה ה׳ את משה!״ או :״ויכם לפי חרב, החרים אותם,
כאשר ציווה משה עבד ה׳!״ או :״את כל האדם היכו לפי חרב, עד השמידם אותם, ולא
השאירם כל נשמה״ — שלושה פסוקים הלקוחים מפרק אחד בלבד (יהושע י״א).
אבל הסערה השיגה את שלה. היא הכריחה את שר־החוץ, אבא אבן, לקום עוד פעם
ולהגיב על דברי:
ש״״החוץ אבא אכן: הסכמת הממשלה לדון בבעייה מסויימת אין משתמעת ממנה
קביעת עמדה לגבי ההצעה או לגבי נימוקי המציע. הדברים אמורים לגבי ההשתפכות המשונה
שהשמיע חבר־הכנסת אבנרי לגבי סעיף שהועבר לדיון בוועדה. ליתר בהירות: את נימוקי
הסתייגותה של הממשלה מן הדעות שהשמיע חבר־הכנסת תמיר מעדיפה הממשלה להשמיע
בוועדה ולא במליאה; זוהי זכותה ואפילו חובתה לאחריותה.
כך הוכנס לפרוטוקול כי הממשלה מסתייגת בפירוש מהצעתו של תמיר — דבר שלא
נאמר על־ידי אבן קודם לכן, כשהציע להעביר את הדברים לוועדה.
זה טוב. אבל זה לא משנה את העובדה, כי אבן עיקם את האמת. במציאות הפרלמנטרית
הישראלית, העברה לוועדה יש בה גושפנקה של הסכמה להצעה — והדבר נאמר על־ידי
דוברי הממשלה עשרות פעמים, כשביקשו להוריד את הצעותינו שלנו מסדר־היום.
יתכן כי אבן הרגיש בכך, כי הדבר הוסיף להטריד אותו. בליל־שבת נאם נאום בו חזר
לנושא זה, גינה למעשה את יהושע והעלה על נם, כנגדו, את גישתו האנושית של הנביא
ישעיהו.
התקפתו האישית של אבן עלי מובנת, לאור הדברים שאמרנו עליו יום לפני כן, בנאומנו
הגדול בוויכוח המדיני (ראה מיסגרת) .נראה כי הצלחנו להרגיז אותו, אף כי הוא לא הגיב
בעת השמעת הנאום עצמו. לעומת זאת הגיבו בקריאות שונות גולדה מאיר, יעקב חזן
ואחרים — קריאות שלא נקלטו, לצערי, בפרוטוקול. אך הקריאות פסקו באמצע הנאום —
והמשך הדברים נשמע בשקט גמור, כאשר משמעות אזהרותינו החלה חודרת לתודעת ה־ח״כים.
כמה ממתנגדינו החריפים ביותר ניגשו אלינו לאחר מכן, הודו כי הניתוח שלנו
הטריד את מנוחתם.

דיין זזזזריגז א\ז דוכזנזזז
•ץ זרנו לאותם הנושאים כאשר עלו לדיון שתי הצעות להאריך את תוקפן של תק־י
1נות־חירום. ניצלנו את ההזדמנות כדי להאיר חזיות מסויימות של המציאות החדשה.
התקנה נגעה להוראות הג״א. היא הובאה על־ידי שר־המשפטים, מכיוון ששר־הביטחון לא
הטריח את עצמו לבוא לכנסת. הגבתי על כך מייד:
אורי אצנרי: היה ברור מראש שחוק זה מוכרח לעורר את הכנסת להבעת דעה בענייני
הג״א, ולכן אני מצטער — לא חלילה על זה ששר־המשפטים בא הנה, אלא על זה
ששר־הביטחון לא בא הנה. הייתי מעדיף אילו הוגש החוק הזה לכנסת דווקא על ידי שר־הביטחון,
שהעדרו הקבוע והשיטתי מן הכנסת הוא תופעה־של־קבע בבית הזה, מאז התמנותו
לתפקידו.
אריה כהיר (רפ״י) :אני מצטער שעד עתה הכנסת לא ביקשה משר־הביטחון
!ז למסור לנו דין־וחשבון על מצב הביטחון.
אורי אצנרי: אני חושב שכנסת־ישראל צריכה לתת את דעתה על ענייני[
הביטחון, אם כי יש ודאי חברים בבית הסבורים אחרת, ושר־הביטחון עצמו ודאי
1:ביניהם.

לחלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון בכנסת על הודעת שר־חחוץ.

וניצחונות פוליטיים?
שלא לדבר כלל על ההשלכות העלולות להיות לנסיגת
האמריקאים מוויאט־נאם!

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
שר־חוצנו חזר משדה־הקרב של האו״ם, כשזר עלי־דפנה
עוטר את מצחו הרם. דיון זה נועד לשמש תחליף מודרני
למסע הטריומף, שהיו הרומאים מעניקים למצביא המנצח.
במסע־טריומף כזה, היו הרומאים החכמים מצמידים ל-
טריומפטור פילוסוף זקן, שהיה לוחש באוזניו, בעת המסע
המסחרר, את שתי המילים :״ממנטו מורי״ — זכור כי בן-
תמותה אתה.

זה לא מוברח לקרות. אכל זה יבול
לקרות. יהיה זה עיוורון מוחלט להתעלם מאפשרות
זו -אפשרות הקובעת גבול גורלי
לזמן העומד לרשותנו ליוזמה מדינית משלנו
במרחב.

המלחמה הבאה — אטוג?ית !

ברצוני ליטול תפקיד זה על עצמי, וללחוש
במסע זה של דימום עצמי, באוזני שר־חוצנו,
לא -חלילה -בי כן־תמותה הוא, אלא כי
מדיניותו ומדיניות ממשלתו היא בת־תמותה.

במישור הצבאי בולט גבול־הזמן עוד יותר.
אחרי חדירת הנשק הסובייטי למרחב, אנו עדים עתה לחדירה
צבאית ישירה. ברית־המועצות מאיימת בגלוי בחיל-
נחיתה סובייטי, בלהקי־מטוסים של חיל־האודיר הםובייט
י, בטילים חדישים.

או״ם־שמו״ם — שדה־קרב ממדרגה שניה

מבאן רק צעד אחד לאספקת נשק בלתי־שיגרתי
אהר.

היכן הושג הניצחון הגדול, שממשלתנו כה מתמוגגת
לתפארתו?
ליגיונות־ר,מילים של מר אבן הסתערו וניצחו בביתן־הזכו־כית
בניו־יורק, בו בילה מר אבן את שעותיו היפות ביותר.

ייתכן מאוד כי חלפה ללא־שוב תקופת המלחמות הקונבנציונליות
במרחב, מלחמות ששמו את מלוא הדגש על עדי-
פותנו העצומה מבחינת טיב כוח־האדם, כושר הלחימה,
תיאום החילות, מוראל החברה.

חוששני כי קרה למר אכן אשר קרה לרבים
וטובים, שכילו זמן רב מדי באותו ביבר־זבו־בית:
נדמה להם כי ז הו העולם, ואין מחוצה

אולם, כבוד היושב־ראש, מה חשיבותו של האו״ם, ומה
חשיבות החלטותיו? במשך 19 שנים התעלמה ישראל מהחלטת
האו״ם בעניין הפליטים, ובמשך אותן 19 שנים התעלם
העולם הערבי מהחלטת האו״ם על חופש־השייט. ההחלטות
באו והלכו, נתקבלו והופרו, וביתן־הזכוכית על מקומו עו־

באשר יופעלו כמרחב בלי־נשק, הזקוקים רק
לקומץ טכנאים -ולאו דווקא מקומיים ! -אין
כל ביטחון בי עליונותנו הצבאית תהיה בה
מוחצת.

מאגיסטראט רומאי

מד — חסר־יכולת, חסר־ישע, חסר חשיבות מעשית. אחרי
תפקידו העגום של המזכיר הכללי ערב מלחמת־ששת־הימים,
הוכח סופית כי מוסד זה עומד על בלימה.

הזמן פועל לרעתנו
לא ז ה שדה־הקרב, ולא ב אן ייקבע עתידנו,
לשבט או לחסד. במקום להתפרקד על
נצחונות מילוליים אלה, מוטב לסקור את
שדות־הקרב האמיתיים -כהם לא נחלנו נצ*
חונות מאז המלחמה, ובהם ניצבים אנחנו מול
סכנות גוברות והולכות.
התיזה שאני מרגיש חובה להדגישה היום מעל דוכן זה
היא זו:

הזמן פועל לרעתנו. אנחנו עומדים ברגע זה
בשיא בוחנו, המדיני והצבאי. מבאן והלאה,
עלולה לחול הרעה הדרגתית במצב. בל יום
ההולך ללא מעשה, בשל האימבוליזם המקודש
של הליכוד הלאומי, הוא פשע כלפי מדינת־ישראל.
הזמן
פועל לרעתנו בשלושה מישורים — המדיני, הצבאי
והביטחוני.

שיר האהבה הנכזבת לצרפת
במישור המדיני נשארנו תלויים תלות מוחלטת בבן-
ברית אחד ויחיד.
סין היא אוייבתנו המושבעת משכבר הימים.
ברית־המועצות רואה בנו אוייבת מרכזית — לא בשל יחסה
לישראל כשלעצמה, אלא מפני שקיום בסיסה המדיני
במצריים הוא עניין חיוני לה לשמירת עמדותיה באפרו־אסיה.
לא ייתכן שום שינוי במצב זה בעתיד הנראה לעין.

צרפת הבריזה עלינו מלחמה. אני רוצה להז היר
בפני האשליה בי זוהי מלחמה פרטית של
הנשיא דה-גול, תוצאה של זיקנתו המופלגת,
או גילוי של שיגעון פרטי.

^יו י י

בל ממשלה צרפתית לעתיד־לבוא, עם דה־גול
ובלי דה־גול, תמשיך לצעוד בדרך זו.
הזהרנו על כך עוד לפני מיבצע סיני, וחזרנו והתרענו
על כך פעמים ללא־ספור מאז, כאשר חבר־הכנסת שמעון
פרס עוד האמין בכוחה של אהבה, ושר מעל דוכן זה
סרנדות על הסנטימנטים העמוקים הקושרים את צרפת לישראל.

היום,
כשהדברים גלויים לבל עין, יהיה זה
חטא להשלות את האומה בדברי־סרק של
אהבה נכזבת, ובאמונות־הבל על כוחם של רגשות
לוהטים כביבול לגבור על ההגיון הגאלי
הקר.

-מחר אמריקה?

אם כן, מה נשאר?

נשארה ארצות־הברית.
לכמה זמן?

האם לנצח?

בוודאי, ארצות־הברית ריאה בנו כיום מכשיר חיוני להפלת
המישטר הקיים במצריים, הפותח את המרחב בפני ברית־המועצות.
אבל מה יקרה אם תתחולל מחר הפיכה פרו־אמריקאית
במצריים?
האם לא יהיו אז האמריקאים מוכנים לשלם כל מחיר —
כל מחיר עלחשבוננו — כדי להשתלט מחדש על
קאהיר, ומשם על העולם הערבי כולו?
האם למחרת הבחירות באמריקה יוכלו רגשות כלשהם
לעמוד מול האינטרס הפשוט של ארצות־הברית לתפוס כל
הזדמנות כדי לחולל בעולם הערבי את אשר חוללה בגאנה,
באינדונסיה, בארגנטינה, בברזיל — הפיכת־נגד שתדחוק את
ברית־המועצות ממרחבי ״העולם השלישי״? הפיכת־נגד שתוכל
להתבסס רק על מקח־ומימכר אמריקאי—ערבי על חשבוננו,
כדי להעניק למישטר פרו־אמריקאי דמות לאומית

אני רוצה לומר כמה דברים שחס, לצערי, מחוץ לסמכותו של שר־המשפטיס, והם בסמכותו
של שר-הביטחון.
במלחמת ששת־הימיס נתנלה לנו צה״ל כחיל מיקצועי ומזהיר על כל ענפיו. אפילו אלה
מאיתנו שהיתה להם דעה טובה על צה״ל לפני המלחמה, נדהמו מיעילותו, מטיבו ומכושרו
של צה׳׳ל על כל ענפיו — זולת אחד, והאחד הזה הוא הנוגע לדיון היום. במלחמת ששת־הימים
נתגלתה הג״א כענף כושל. אינני יודע אם המילה ״באלאגניסטי״ היא פרלמנטרית. אס
היא פרלמנטרית, אני מבקש להשתמש בה.
אני שואל את עצמי: מה היה קורה במלחמה זו אילמלא היה חיל־האוויר שלנו חיל כה
מזהיר?
...אני חושב שכל היחס להג״א חייב להשתנות מיסודו. אני אומר זאת, מפני שאני
מאמין שאס תהיה עוד מלחמה, לא יהיה זה העתק של המלחמה האחרונה.
ראש המפלגה ששר־הביטחון שייך אליה, חבר־הכנסת בן־גוריון, נתן לפני שבוע, ברדיו,
ראיון מאלף מאוד.
באותו ראיון אמר חבר־הכנסת בן־גוריון, שאין כל ספק כי תהיה עוד מלחמה, והוא
הוסיף שרווח־הזמן בין המלחמה שהיתה לבין המלחמה הבאה יהיה יותר קצר מאשר רווח־הזמן
בין מיבצע׳יצויל לבין מלחמת־ששת הימים, היינו: רווח־זמן של פחות מעשר שנים.

יהיה זה חטא כלפי מדינת־ישראל להחמיצה !

חוז

מאז סיום מלחמת אלג׳יריה, אין לצרפת אינטרס בישראל,
אולם יש לצרפת אינטרס עצום בעולם הערבי. השתלטות
צרפת על הנפט העיראקי, שהושגה לפני שבועיים, הוא
שינוי מהפכני במערך הכלכלי הצרפתי.

היום צרפת

היום מבטיח צה״ל עליונות צבאית מוחלטת, והוא מעניק
לממשלת ישראל שעת־כושר נהדרת, אולי בלתי־חוזרת, להפעלת
מדיניות ישראלית.

אסור גם להתעלם מן המישור השלישי — מישור הביטחון
הפנימי בארץ־ישראל.

או אנחנו -או ״אל-פתח״ !
פעולות אל־פתח אינן מהוות כיום סכנה חמורה. האוב־לוסיה
של ארץ־ישראל עדיין אינה מושיטה לאירגון זר,
עידוד ועזרה.

אולם הטבע אינו סובל חלל ריק. אם לא נצליח
אנחנו לרכוש את לכו של העם הערכי
הפלסטיני למען פיתרון מדיני סביר לבעיית
ארץ־ישראל, פיתרון שיספק את התודעה ה לאומית
של הערבי הפלסטיני תוך הבטחת
ענייננו, בי אז יתמלא חלל ריק זה על־ידי
״אל־פתח״ ,שיתקבלו בנציגים יחידים של ה אומה
הפלסטינית. אז נעמוד, כעוד שנה־שנ-
תיים, בפני בעייה ביטחונית שלא יהיה לה
פיתרון ביטחוני.

צה״ל העניק לנו שעת-כושר נדירה !
כבוד היושב־ראש, בששת־ימי־יוני נקרא צה״ל לחסל סכנה׳
שהתגבשה במשך 19 שנים של מחדלים ושגיאות 19 ,
שנים של חוסר מדיניות של כל ממשלות ישראל עז כה.

צה״ל עמד כתפקיד זה כגבורה ובהצלחה,
והוא העניק לנו -בדמו ובכושרו -עמדת-
כוח חסרת־תקדים, שהיא הזדמנות היסטורית
לפתוח דך חדש במרחב.
על דף זה יכולים אנחנו לרשום כיום פיתרון מדיני —
איחוד ארץ־ישראל, הקמת מדינה פלסטינית ידידותית, עיצוב
פדרציה של ישראל ופלסטין, ומכאן והלאה — בניית גשר
אל העולם הערבי כולו.

תחת זאת תועה ממשלת המחדל הלאומי באפלת
המבוך של חוסר המעשה, כשהאור היחידי
המאיר את דרכה הוא אור הזיקוקין
של הפולחן העצמי.

הוא אמר את הדברים בביטחון מוחלט, בציינו שרק מלחמה בה ינצחו הערבים תהיה
המלחמה האחרונה• ,כל מלחמה שאנו ננצח בה, תהיה מלחמה אשר תגרור אחריה מלחמה
נוספת, אלא אס כן
ן ן אריה בהיר: אלא אם יהיה שלום.
או רי אכנרי: הוא לא אמר :״אלא אם יהיה שלום״; הוא אמר :״אלא אס
ארצות־הברית וברית־המועצות יסתדרו ביניהן״ ,ואז לא יקבלו הערבים נשק מ־ברית־המועצות.
ובעיקבות קריאת הביניים של חבר־הכנסת בהיר אני רוצה לציין
שתמוה מאוד שחבר־הכנסת בן־גוריון שכח את התורה שהוא עצמו לימד אותנו:
שקיימת מעצמה ששמה סין.
לפי הערכה צבאית מוסמכת ביותר, שהתפרסמה דווקא השבוע בספר :111£זו$ ? 121׳״]3116
״ 5ק 8111 יהיו לסין בעוד חמש שנים טילים בין־יבשתיים עם ראשי־נפץ מימנייס, בכמויות
מיבצעיות. לכן, לא די בכך, כפי שסבור חבר־הכנסת בן־גוריון, שיהיה הסדר בין ארצות־הברית
וברית־המועצות, כי הסדר כזה לא יכלול את המעצמה המסוגלת לספק נשק לא
פחות חדיש לארצות־ערב.
לאור כל אלה אני שואל את עצמי: אס אמנם צפויה לנו עוד מלחמה, מה יהיה טיבה של
(המשך בעמוד )27

פרפרים אלה אישור לפך שיש לישראל טי
לי ררהע־מרדע לטווח פינוני.

1 11

צד 1ק ״ אבק
על רא שות ת׳ א
תו גו קי ך
אבן נגד
סיפוח ירושלים
משרד-החוץ עדיין מתנגד להכרזה על סיפוח
ירושלים המיזרחית למדינת־ישראל.
עם צירופה של העיר המיזרחית התעוררו בעיות טכניות
רבות — בעיקר בעיות רכוש. לא ברור אם יש
לראות בתושבים נוכחים־נפקדים, כלשון החוק, או לא.
ועדת השרים לענייני חקיקה היא חסרת־אונים ומתקשה
למצוא מוצא. בייחוד לאור התנגדותם המפורשת של
אנשי משרד־החוץ, המצהירים שיתנגדו לכל הכרזה על
סיפוח מדיני רישמי.
שר־החוץ אבא אבן כבר הכריז, בזמנו, שאין סיפוח
של ירושלים העתיקה: רק הסדרים וחוקים טכניים.

אפל ועדת־השרים ככל זאת נוטה למצוא
הסדר תחיקתי -כניגוד לרצון משרד*
החוץ.

אשכול־גיונסון
סיורו של לוי אשכול כאמריקה, כפכרואר
,1968 ישמש לו ולנשיא ג׳ונסון כמסע־כחי
רות מוקדם.
משום כך משתדלים שני הצדדים להקנות למסע פומביות
ורושם רבים.

כחלק ממסע־הרימום ההדדי, רומזים עיתונים
אמריקאיים ששיחות-רכש יועלו כ*
כיקוד הממלכתי של אשכול אצל ג׳ונסץ.

״תעמולת ה ב חי רו ת־
6שבועו תבלבדד
ח״כ אורי אכנרי הגיש השכוע הצעת־חוק
להגכיל את תעמולת-הכחירות כמדינה לשישה
שכועות.
הכנסת העבירה בשעתו הצעה זו ל!דעדה, אך זו אינה
ממהרת להחזירה למליאת הכנסת לאישור או לדחייה.

הסיכה: הפרי הקואליציה של מל״ל (מנד
שלת ליכוד לאומי) אינם מעוניינים בתקו־פת־כחירות
קצרה -על אף הון־התועפות
המכוזכז ככחירות.

מפ״ם נגד אלון
אחד משרי־מפ״ם הוא שהכתיב, טלפונית, את הכתבה
שהופיעה בעל־המישמר, ביום ב׳ האחרון, ובה מותקף
יגאל אלון על הצהרותיו המלחמתיות והמפוצצות.

ההצהרה, כה אמר אלון שישראל יכולה
לפגוע כריכוזי-אוכלוסיה צפופים כמצריים,
הכיאה גם את ה״ניו־יורק טיימס״ לראות

הפור נפל: מפא״י מפקירה את מרדכי
נמיר, החולה והתשוש, ותציג את ח״כ חיים
צדוק כמועמד המיפלגה לראשות העיר תל־אפים.
לצדוק
צפוי מאכק קשה: הוא ייאלץ להתמודד
עם מועמדה של גח״ל -כנראה
עוכד־מדינה רם־מעלה לשעפר, המקופל
מאוד על כל שכפות הציפור כישראל.

אין חד ש
במפד־־ל
פכחירות הקרוכות לוועידת המפד״ל יתגלה
כי לא חלו שינויים פיחסי-הכוחות וה סיעות
הגדולות שומרות על כוחן.
צפוייה הפתעה אחת בלבד: יתגלה כוחם המבוטל של
חוגי הצעירים, שהירבו לאחרונה להביע אי־אמון בהנהגת
המפלגה שלהם.

לסקוב :
״פטרו או תי ר
״אם ירצו לסלק אותי — יצטרך השר לפטר אותי!״
הצהיר השבוע רב־אלוף חיים לסקוב, מנהל רשות הנמלים,
בהמשך מלחמתו בשנ״ם.

לסקוב אף הפהיר לשר־התחכורה שאינו
מסתפק כהחלפתו של אלטופיה, מנהל
שנ״ם. הוא ככלל אינו מסתפק כפרישה,
תוכע את חיסולו המוחלט של ה״גידול כגוף
הנמל החיפאי״.

מקלף ל א שכול:
״אל תתערבו!״
מנהל חברת ים־המלח, האלוף מרדכי מקלף, תבע מ־ראש־הממשלה
— כתנאי להקפאת התפטרותו — הבטחת
אוטונומיה למיפעלי ים־המלח, גם במיסגרת חברת־הגג
למיפעלים הכימיים בהנהלתו של ג׳ו סודרסקי.
כמו כן תבע מקלף:
• שההתחייבות תהיה פומבית ותימסר בכתב;
• שהממשלה לא תכפה על החברה הסדרים הנוגדים
את טובת החברה.

שתילות־לב
גם בארץ
רופאים ישראליים מכינים את הרקע לביצוע
ניתוחי שתילת-לם
גם כארץ.
פרופסור חיים שיבא, מנהל
בית־החולים בתל־השומר, קיבל
חומר על שתילת־לב בבית־החו־לים
בדרום־אפריקה.

שיבא וחבריו יסתייעו בחוונר זד. כדי לקיים שורה
של הרצאות בפני רופאים ומנתחים ישראליים — ויש
להניח שבעיקבות סמינר זה יבוצעו הניסויים הראשונים.

התחנה המרכזית
בתל־אביב בד ר ך
הנחת אפן־הפינה לתחנה המרכזית החדשה
של תל־אכיפ מפשרת את הקץ להת
לכמויות של המשקיעים.
הם החליטו עכשיו לגשת למלאכה במרץ, לרגל ותחזיות
הכלכליות החיוביות לשנים הקרובות.

שוק הנקודות בכדורגל שוס מועלות האשמות על מכירת מישח
קים ומיטהר כנקודות -למרות שנותרו
עוד 19 סיכוכים עד לסיום מישחקי הליגה
הלאומית.
הסיבה: המישחקים הם משפחתיים, בין קבוצות מכבי
לבין עצמן ובין קבוצות הפועל לבין עצמן.
מישחקים אלה מתקרבים עתה לסיומם. כאשר יוחל ב•
מישחקים המעורבים, בין קבוצות מכבי והפועל, שהם
המסיימים את הליגה, תצומצם בהרבה האפשרות של
מיסחר בנקודות.

משום כך קיימת סכנה שקכוצות כטוחות
ירכו דווקא עכשיו ״לתרום״ נקודות לקכד
צות־אחיות, עליהן מאיימת סכנת ירידה
לליגה א/

חסרות נערות
לחברת ״אל־על־מיקצוע-הזוהר
הישראלי איכד את קיס•
מו: לראשונה כתולדות ״אל-על״ ,מתקשה
חכרת־התעופה הלאומית למצוא די מועמדות
לדיילות־אוויר.
לקראת הקייץ הבא זקוקה אל־על לפחות ל־ 150 דיילותטריות עבור מטוסיה. למרות מודעות־הענק בעיתונות,
נרשמו לקורס־הדיילות החדש עשרות בודדות של נערות.

רק 21 מבין המועמדות נתקכלו, והקודם
הנפתח השכוע הוא הקטן כיותר שהיה ל•
״אל־על״ מאז היווסדה.

אלי אביבי
יסולק בכו ח
המתכודד מאכזיכ, אלי אכיכי, יסולק כנראה
כימים הקרוכים סופית מאכסנייתו
האהוכה.
יו״ר המועצה האיזורית סולם־צור, הנלחמת באביבי
זה שנים אחדות, החליט לשים קץ אחת ולתמיד לנוכחותו
של האיש שהחל לפתח את המקום היפהפה.
העילה של אנשי המועצה :״יש
להפוך את אכזיב לאתר היסטורי
מסודר.״

אכיכי טוען שפירושו
של דכר -י מחיקת הכפר
העתיק על מיכניו.

הרעויבו הו־יוזי עור תוזהז האובוובום ים ההרכו־יה עור הר־אביב, ההיוערה ר^וגו בררום העיר ריר חזו! ררום גן י.

במדינה
העם

פ אני ק ה
אם חיפש שר־העבודה יגאל אלון כותרות
גדולות, הוא זכה בהן השבוע — אולי אפילו
יותר מכפי שרצה. מעריב האשים אותו
בזריעת בהלה בקרב הציבור ובפגיעה במוראל
שלו .״לא חם על עצבי הציבור,״
הטיח בפניו על המישסר. ואילו הארץ ציטט
חוגים ביטחוניים, שהודיעו כי קיבלו את
נאומו של אלון ״בתדהמה ובהפתעה״.
מה ששר־העבודה הכריז, בערב פומבי
בחיפה, אמנם מעורר דאגה .״מצרים צריכה
ללמוד מהלקח של בתי־הזיקוק בסואץ,״
אמר ,״בנוגע למה שצפוי לה אם היא תנסה
להפר את הפסקת־האש ותנסה להתקיף את
האוכלוסיה בהפצצות מהאוויר, מהיבשה או
מ הי ם ...סכנה גדולה צפויה למצרים אם
תבחר בדרך הפגיעה הזאת. כי מצרים היא
הרבה יותר פגיעה להרעשות איסטרטגיות
מאשר י שראל ...אם מצרים תעשה מתוך
אשליה את הבלתי־אפשרי, ותנסה לצלוח את
הסואץ, תהיה זו משום טרגדיה לצבא המצרי.״
מתי
עלולה הסכנה הזאת להתממש? מתי
צפויים טילים מעל תל־אביב? שומעיו של
אלון יכלו, אולי, להסיק מסקנה כי סכנת
המלחמה עומדת ממש על הסף.
אולם כל חוקי ההגיון הצבאי קובעים,
כי הצבא המצרי — או כל צבא ערבי אחר
— אינו מסוגל לפתוח עתה במלחמה נגד
ישראל. גם לא בעתיד המיידי.
מבחינה זו, אין מקום לפאניקה. אבל יש
מקום למחשבה רצינית — וטוב שתחדור
ההכרה, כי באין התקדמות לקראת שלום,
לא יהיה מנוס ממלחמה קשה.

המומחים של חידהאוויו הישראלי אינם.מודאגים
שכל צבאות ערב צו״דו במטוסים צרפתים:

,.18313.סייוגנו
מ׳ ד אז׳ סי

תקפה אווירית מרוכזת נערכה הן
! שבוע על האזרח הישראלי.
מעבר לתעלת סואץ הוזנקו לעברו מפציצי
טופולב רוסיים. ידיעות על התעצמותם המחודשת
של חילות־האוויר של מדינות־ערב
צללו לעברו מכל צו. ואילו כותרות העיתונים
ערכו עליו הרעשה מוחצת של
בשורות־איוב, מהן השתמע כאילו הגיעה
ישראל לסוף עידן המיראז׳ שלה — צרפת
לא תמכור עוד נזיראז׳ים לישראל, תספק,
לעומת זאת, את אותם המטוסים לערבים.
לגבי האזרח הישראלי, שמיראז׳ היא מי־לת־קסם
שביטאה את עליונותה האווירית והצבאית
ש לישראל על שכנותיה, היתר, ל־מיתקפה
זו השפעה מהממת. יותר משנפגעה
מבגידתה של צרפת, מילאה את ליבו חרדה
בדומה לזו שאחזה בו בתקופת הכוננות
שלפני מלחמת ששודד,ימים.
אולם דוזקא במקום שפרשת המיראז׳ים
היתד, צריכה לעורר את החששות החמורים
ביותר, דווקא בקרב מומחי חיל־האודיר הישראלי
שקטו הרוחות.
״יש מקום להצטער על מה שקורה,״ אמ
הפצצה
בחילות־האוזיר של האדיב.
ומה שאולי חשוב מכל אלה: לטייסי ערב
אבד האמון בציוד הסובייטי שברשותם.
חיל־האוזיר של ישראל אמנם איבד במלחמה
כ־ 40 מטוסים, אולם הוא יצא ממנה
ברכוש שאין לו תחליף: יידע מיבצעי שאין
לקנותו בשום בית־ספר. המלחמה נתנה לו
הזדמנות ליישם את הערכותיו לגבי האוייב
וכושרו, העמידה במיבחן את מערכת השליטה
של החיל ויצרה קאדר של מפקדים
שעברו טבילת־אש רצינית.
נצחונו הגדול של חיל־האוזיר הושג אמנם
הודות להתקפת־המחץ המקדימה שהשמידה
את מרבית מטוסי האדיב על הקרקע, אולם
לאור לקחי המלחמה, מוכנים היום רבים

דיעו ת קיל בלתי־צפו*
קולות כאלה, בגנות היסטריית־הסיפוחים,
כבר הושמעו — אם כי הם עדיין מיעוט
בעיתונות העיברית.
אלא שהפעם היה זה קול בלתי־צפוי:
קולו של האיש מספר 2ברשימת המועמדים
של רפ״י לכנסת השישית, ח״כ לשעבר יזהר
(״ס. יזהר״) סמילנסקי.
כתב איש־הרוח הרפ״יסטי השבוע בהארץ,
תחת הכותרת על משוררי הסיפוח:
השטחים, כידוע, אינם ריקים.
ומי שמציע פיתרונות, מוטב שלא יחמוק:
ידבר על האנשים האלה ומה הוא אומר
לעשות בהם...״
כ מי ליון ערבים, תושבים ופליטים•
ולהם דיעה משלהם על עתידם ועל השטחים
שהם יושבים בהם.״
האם מותר לפתור באנשים —
לעשות בהם בלעדיהם — כאילו ואינם? אפשר
כמובן לפסוח עליהם, ועל רצונם —
אבל לא מפני שרצונם איננו. כשם שאפשר
גם לפנות אותם. לדחוק רגליהם. לסרס
רצונם.״
ה גיונו של כל כיבוש — אכזרי
ומתאכזר. האם אנחנו מוכנים לזה? בוחרים
בזה?״
שאלות טובות, המקבלות מישנה־תוקף בזכות
זהותו של השואל.

רפואה
ת הו ד ה
ע מו ק ה

בלי מטוסים ובלי טייסים

רו ,״יש מקום לעירנות, אך אין שום מקום
לחששות.״
אלה המצויים בתוך העניינים ידעו שיש
להצהרה זו על מה לסמוך.

בשעת ההאפלה ״ניסו כמד, פסיכופאתים
לברוח וכאשר הלחץ מטעם הצודת הוגבר,
הם הגיעו להתפרצויות־זעם ואף תוקפנות —
ללא התחשבות במצב.״
גם הסכיזופרנים לא כל כך התחשבו במצב.
אחת מהן ״סרבה כל הזמן לרדת ל-
שוחות ופעם אף ביקשה תמורה חומרית
במידה שאמנם תרד לשוחה.״
קהותמ דו מ ה. המצב היה זה של מלחמת
ששת־הימים והמקום היה בית־החולים
הממשלתי לחולי־נפש בפרדסייה, אשר בצפון
השרון.
השבוע דיווח מנהל פרדסייה, הד״ר אוק-
טב מללר, בהרפואה. דו־שבועון הרופאים,
(הנמנז׳ך בעמוד )16
העולם הזה 1560

,,מיראז׳ 3ישראלי

אין אמון דטייסי ערג
רב מלחמת ששת־הימים היתה ה־
21 השוזאה בין חילוודהאוזיר של ישראל
לאלה של מדינו ת־ערב מדאיגה הרבה יותר.
חילות־האוויר של האדיב היו בלתי־מוכים.
הם היו מצויידים בציוד עדיף ונהנו ממספר
רב של שדות־תעופה במרחק קצר ממרכזי
האוכלוסיה של ישראל.
בתום המלחמה השתנה המצב מיסודו.
חילות־האוויר הערביים הובסו. צמרת חיל-
האוויר המצרי נמצאת בכלא או בדימום. מספר
שדות־התעופה שלהם פחת במידה ניכרת•
גם שדות־התעופה המצריים שהיו פזורים
לאורך תעלת סואץ נמצאים עתה בטווח
תותחי צה״ל.
חיל־האוויר הירדני חוסל לגמרי.
חיל־האוויר העיראקי ספג מהלומות כבדות.
מבחינה אפקטיבית לא קיים עוד כוח-

מטייסי חיל־האוויר לומר את מה שחששו לומר
לפני המלחמה: חיל־האוזיר היה מסוגל
לענות גם על תקיפה ראשונית של האוייב.
לאחר שלמדו את הרמה המיבצעית ועומק
הידיעות של טייסי האדיב, מצטערים היום
רבים שלתיל־האוזיר לא ניתנה האפשרות
להתמודד עימם באוזיר .״הם היו נשארים
אז לא רק בלי מטוסים; אלא גם בלי טייסים.״

שעלול להישמע ביהירות או שחצנות
נובע מעובדת־יסוד אחת: עליונותו של חיל-
האוויר הישראלי אינה ביתרון המספרי או
האיכותי של מטוסיו, אלא ביתרון טייסיו.
כי פשוט אין היום כמעט שום חיל־אוויר
הנמצא בלחץ מיבצעי רצוף של 20 שנים,
בו הוא קונה את היידע שלו מתוך נסיון
יום־יום, כשכל מיפגש אוזירי הוא עבור
טייסיו קרב לחיים או למוזת.
זהו יידע שאי־אפשר ללמוד אותו בספרים.
יידע כזה לא רק שאינו קיים בחילות־האוויר
הערביים, אלא שאין גם מי שיקנה להם
אותו. אין זה משנה אם מדריכיהם יהיו
סובייטיים או צרפתיים. לאלה יש אולי כישורים
שאין לטייסים הישראליים, אך מאז
מלחמת־העולם השניה לא היתד. להם שום

הזדמנות לצבור יידע מיבצעי בקרבות של
ממש.

אמבארגד צרפתי מצער

ן* רשת האמכארגו הצרפתי על מטו-
24 סי המיראז׳ 5שד,זממה ישראל אצל
מיפעלי מרסל דסו, יש לה שתי השלכות.
ההשלכה האחת היא האפשרות שחילות־האוזיר
של מדינות־ערב יצוידו במיראז׳ים
אף הם .״תנו לנו מיראז׳יס וננצח את ישראל,״
אמרו נציגי המשלחת הצבאית העיראקית
שביקרו בפאריס לצרפתים, כשהזמינו
את מטוסי ד,מיראז׳ .5
״אם אמנם ימכרו הצרפתים מיראז׳ים לערבים,״
אמרה לאחרונה אישיות ביטחונית,
״יהיו המפסידים היחידים הצרפתים עצמם.
ישראל היא שעשתה את הפירסומת למיראז׳.
הערבים יקלקלו רק את השם שרכש לעצמו
המטוס בגללנו.״
הטייסים המצריים, למשל, הצליחו עד כה
להוציא מהמינים שברשותם הרבה פחות
ממה שמטוסים אלה מסוגלים לבצע. הפער
בין מה שטייסי חילות־האודיר הערביים יוכלו
להפיק מהמיראז׳ לבין מה שטייסי חיל-
האוויר הישראלי מסוגלים להוציא ממנו, הוא
גורם לא מבוטל להמשך עליונותו של חיל-
האוויר הישראלי.
אפילו היו הטייסים הערביים באותו כושר
ובאותה רמה כמו הטייסים הישראליים,
הרי לדעת מומחים, יידרשו להם לפחות
מספר שנים כדי להגיע לאותה רמה מיב־צעית
של טייסי המיראז׳ים הישראליים.
ההשלכה השנייה מפרשת המיראז׳יס נובעת
מאי־הספקת 50 מטוסי מיראז׳ 5שהוזמנו
על־ידי ישראל. כדי להבין השלכה זו,
יש לדעת קודם כל מה הוא המיראז׳ ? 5
זהו למעשה אותו מטוס כמו המיראז׳ 3
המצוי בידי ישראל, שהוכשר לפי דרישת
אנשי חיל־האוויר הישראלי, אלא שבעוד
שהמיראז׳ 3הוא מטוס רב־תכליתי, נערכו
במיראז׳ 5מספר שינויים כדי לעשותו יעיל
יותר כמטוס־תקיפה של מטרות־קרקע.
הוסרו ממנו מספר מערכות אלקטרוניות
ובמקומן הוגבר חימושו. כתוצאה מכך זהו
מטוס זול בהרבה מד,נזיראז׳ ,3שכן מערכת
הסירנו (ציוד הראדאר) מהודר, כשליש ממחירו
של המטוס.
כך שהאמבארגו על ד,מיראז׳ 5היא אמנם
עובדה מצערת, אך לא פגיעה בעוצמתו ובעליונותו
של חיל־האוויר הישראלי.

שגדי, איטלקי, אמריקאי?
ך * כעייה המעיקה ביותר עלולה להי-
1\ 1זצר במיקרה שהאמבארגו הצרפתי לא
יהיה זמני וצרפת תפנה עורף כליל לישראל
ותסרב לחלוטין לספק לה עוד מטוסים.
במיקרה כזה חייבת ישראל לתכנן את
הרכש האווירי שלה לעשור הבא בהסתמך
על מטוסים אחרים. המיבחר בסוג המטוסים
הדומה למיראז׳ 3אינו מגוון ביותר.
למעשה מייצרים בעולם רק מטוסים ספורים
בעלי משימות רב־תכליתיות כמו ה־מיראז׳
.אלה הם הדראקן מתוצרת מיפעלי
סאב בשבדיה, מטוס־הקרב הרב־תכליתי של
מיפעלי פיאנו באיטליה, שנרכש על־ידי איר־גון
נאט״ו, והפאנטוס האמריקאי.
אם, למשל, תינתן לישראל האפשרות לרכוש
את הפאנטום, יהיה ברשותה המטוס
הטוב ביותר מסוג זה של מטוסים בעולם.
אם אמנם יהיו הצרפתים אלה שיביאו לכך
שחיל־האוזיר הישראלי יצוייד במטוסי פאנטום,
תהיה רק ישראל הנישכרת.

נשות־החבוה, אמניות וחיילות -כולן התנדב
לום, לרוב עירום נשי.
הדבר מצא חן בעיניו.
הוא החל לצלם
עירום, כחלק
מפועלו האמנותי.
ארבעה מצילומיו
ראו אור בשנתון הצילום
הישראלי. שם
ראו אותם בעלי הוצאה
לאור פאריס־אית
בשם פריזמה,
שהיא הוצאת ספרי־הצילום
הגדולה ביותר
בצרפת.
הם התקשרו מייד
עם ארגוב — וכן
נולד הכפר המעניין
ביותר על ישראל
שהודפס עד כה: עירום
בישראל, שהוא
אלבום בן שמונים
עמודים, בהם יש אך
ורק צילומי־עירום
של ישראליות, על
רקע נוף־הארץ.

א ר גו ב ואדכום

חולות־הנגב
צבר; כשהגל
לימים עוד י
קימוריהן ז
וכשר,אבנים
סות והחמד
שות עם רון
״כמעט וי
מופיע ספר
ספר כיום ד,אנ
חייבתי למנ
כל הצילומינ
5ביוני.
״שבועיים
כן ירדנו -
דוגמנית־צילו
— לנגב. מ
פלאנו מאו
של מכוניו
אחרינו כל
הר אף הוא
״אז עוד
נו שהגיוני
״עברנו^
בשלום, רק

0 9 1 1 1 8 1 0 ׳1 6 1

1 (1 3 1 1 9

ע ם היה צייר ישראלי. ן קוראים לו מיכאל ארגוב. בהתחלה,

| צייר ציור מופשט. טוב. כזה שניכנס אפילו

למוזיאון תל־אביב ולבתי־נכות בינלאומיים.
במשך הזמן החל ארגוב להכניס לתמו־נות־השמן
שלו אלמנטים אחרים: קטעי־צי־

ארגוב פנה לשורה ארוכה של נשים ישראליות.
דווקא כאלו המסרבות להצטלם אפילו בביקיני.
היו ביניהן מרצה באוניברסיטה; אשת תיאטרון ידועה;
סטודנטיות; ועקרות־בית מעילית החברה בארץ.
כולן הסכימו להצטלם בעירום — עבור המיפעל התרבותי.
ארגוב החל לעבוד. בעשרות תנוחות, על רקע

נודע לנו שחבלנים ערביים מיקשו את הגע
ספורות לפני שעברנו. במיקרה לא התפוצץ
וכך יכולתי להמשיך בעבודה.׳׳
אולם הספר בכל־זאת לא הופיע במועדו.
היה ארגוב, כרוב עמיתיו, מגויים.
״אבל תיכף עם שוך קרבות המלחמה —

להופיע באלבום המשגע עכשיו את פאריס
רות־מב־

לשים
?סוק־ותנג־
:שרן.
היה

חופשה,״
ממשיך הוא לספר ,״וב־ 22 לחודש
כבר טסתי לפאריס, עם הצילומים ששמרתי
מכל מישמר.
״עורכי פריזמה כנראה התלהבו מאד מן
הצילומים — משום שעמדו על כך שיש לפרסם
את הספר בהידור רב יותר מחבריו ל־סידרה,
עירום ביפאן או עירום בתאהיטי,
למשל.
״אבל כיוון שאי־אפשר בצרפת להעלות
מחיר של פריט אחד מתוך סידרה, הם חיפ

שהסכימה להצטלם בעירום, על השער,
עם העדי התימני הפרטי שלה.
״וכך הושלמה מלאכת העירום בישראל.״
הדוגמנית־הציירת מפארים אינה הישראלית
הידועה היחידה המופיעה בספר.
לפחות אשד, ישראלית ששמה הפך לשם־
דבר בישראל כולה — מופיעה בצילומיו
של ארגוב.
בלי ראש: רק גופה היפהפה מקשט את
ספרו של האמן־צלם מיכאל ארגוב.

דם לשתי,
ואיי
הת־נהר
עקב

דומה.
ידע-
שעות דטען.
אמת
יש רק לנשים אינטליגנטיות. יכולה
אשה להיות בעלת קימורים מחוטבים או
חמוקיים ענקיים — אם אינה בעלת אינטליגנציה
טבעית, היא תעמוד בזמן הצילום
כמו בול־עץ.״
לאני־מאמין זה מוסיף ארגוב בעיניים
נוצצות :״משום כך בחרתי בנשים שיכולות
להתמסר למצלמה, להתמזג עם הטבע. להמשיך
בקווי גוון את הקצב ההרמוני של הנוף,
המשמש להן רקע.״
ביוני קשתי

שו מוצא. בסוף הוחלט שרק ספר זה יופיע
עם שער ציבעוני.

כלי הראש

ןייסתוככתי יומיים בסביבות מונפר־
1/ /ג נס, בחפשי דוגמנית ישראלית. בסוף,
ממש ברגע האחרון, מצאתי ציירת צעי
אולי
משום כך הפך העירום בישראל להרבה
יותר מסתם ספר־עירום: זוהי יצירת
אמנות מושלמת ומסעירה.
ודודקא משום כך — גם חוזייה אירוטית
ממדרגה ראשונה.
לעת־עתה אין אפשרות להשיג את הספר
בארץ: הוא מיועד, בעיקר, לצרפתיות
ולצרפתים.
אבל אפשר להתערב: בקרוב ייהפך גם
לרב־מכר בישראל.

פרט מעניין: רוב המצולמות הן נשים מן
החוגים המשכילים ביותר של היישוב הישראלי.
״ארגוב
נהנה לדבר על ישבן אינטליגנטי,״
מעיר בהקדמתו לספר אחד המבקרים האנד
גותיים הידועים ביותר בצרפת, ז׳אן־לואי
סווינרס.
ואילו הצייר עצמו מוסיף :״עירום יפה ב

מדוע אתה מסבלי
** 1עתאחר ־ הצה רי ם ברחוב מרכז^
מסחרי בתל־אביב.
סבלים עוצרים את התנועה. משאית סק־ניה.
ואביס ענקית שמספרה 701־ ,704השייכת
לחברת תחבורה, נהוגה בידי הנהג
זאב מקיבוץ אפק, עוצרת באמצע הרחוב.
היא מתמרנת ונכנסת לתוך אחת החצרות.
השערים ננעלים מאחוריה ואיש אינו יודע
כי באה אל תוך הבנין.
מבפנים ננעלים השערים בווים .״זה בשביל
שאף אחד לא יראה,״ אומר אחד ה־סבאם
שנזרק החוצה מהמין ,״זה סחורה
לא כשרה.״
מצלצלים בפעמון הדלת.
איש עם מגבעת ניצב בפתח.
״כן, מה אתה רוצה ז•
״אני רוצה לשאול שאלות!״
״תפנה לבעל הבית ! ״
״מי זה?״
״בן׳כוכב. תמצא אותו בספר הטלפונים.״
האיש עם המגבעת נעלם. מצליחים לחדור
פנימה אל תוך מחסני הקירור של חברת
ה מחסין. סבלים פורקים נתחים ארוזים בשקים
מתוך המשאית.
״מי אתה ז״
״עתונאי, רוצה אינפורמציה.״
״רוצה אינפורמציה, תלך לאבא אבן ! ״
מהמשאית זורקים נתחי־בשר. אחד הסוחרים
צועק על הסבל :״אל תזרוק, זה לא
בשר ! זה זהב !״

חחור בשס

כשהם ארוזים ב־
שקים מובאים נתח׳
הבשר הקפוא לאיחסון במחסן הקירור,
סבלי שאיש יבקר מח נמצא בתוכם, ומה
אחוז השומן והעצמות בהם. כתוצאה מכך
מגיעים לצרכנים נתחי־בשר מטיב ירוד, ואילו
עבור בשר קפוא מעולה הס נאלצים לשלם
מחירים מופקעים לכיסי סוחרים מועדפים.
״אם תכתוב עלינו לא תהיה לנו פרנסה,״
אומר סיטונאי־הבשר מאיר עזרא.

5500ל״י גלי פריקה
** ותו בוקר הועמסו על המשאית
\ 11£טון בשר קפוא ממחסני־הקירור של
הממשלה בחיפה. הם היו מיועדים לחברת
שיווק הבשר תומז בחדרה.
היא שילמה תמורתם את המחיר הרשמי
של 3.5ל״י הקילו.
המשאית עצרה ליד ביודהקירור של תומו
בחדרה, אולם היא לא פרקה שם את הבשר.
שני סיטונאי בשר תל־אביביים שילמו ב־מקום
ממורת הבשר 4ל״י לקילו.
המשאית המשיכה בדרכה לתל־אביב. מ־בלי
להניד עפעף הרויחו אנשי תומז 5500
ל״י׳ על שהסכימו להעביר את הבשר הקפוא
שקיבלו מממשלת ישראל לסיטונאים.
־הסיטונאים ד,תל־אביביים היו מוכנים ל-

בשר * רוע -ויקר

שלם את המחיר לא משום שאי־אפשר להשיג
בתל״אביב בשר קפוא, אלא משום שב-
תל־אביב אי־אפשר להשיג בשר מעולה.
זוהי תמונה אפיינית מהמתרחש בג׳ונגל
הבשר הקפוא של ישראל — ג׳ונגל שבגללו
נאלצים אזרחי ישראל לאכול בשר קפוא
באיכות ירודה, ואילו מספר אנשים בעלי
זכויות־יתר, זוכים בו לרווחים קלים בסכומים
עצומים.

לא 1070ו?א 18״/0

*** ני שליש מצריכת הכשר של
\1/ישראל היא בבשר קפוא מיובא. כדי
להאכיל את אזרחיה בכאלפיים ארבע מאות

של 11ל״י לחודש עבור מטר מרובע בחדר־קירור.
לעומת זאת משלמת הממשלה תשלום
סמלי בסך של לירה אחת למטר מרובע
עבור הבשר שהיא מאחסנת בבתי־הקירור
של איוואגו ותומז.
בעלי מיפעלים אלה, שהם גם סיטונאי־בשר
לאיזוריהם, אינם מפסידים מהסדר זה.
את מר, שהם מפסידים בדמי־האחסנד. הם
מרויחים פי כמה כתוצאה מכך שהם זוכים
בבשר המעולה, אותו הם מוכרים מעל למחיר
הרשמי לסוחרי תל־אביב. רווח של
חצי לירה לקילו מסתכם בסכומים של רבבות
ל״י בסוף השנה.
מלבד רווח ישיר זה נהנים אנשי תונח
דאיחאגו מיתרונות נוספים. בהיותם גם בעלי
בתי־קירור וגם סיטונאים הם היחידים

במדינה
(המשך מסמוד )13
על התנהגותם של חולי־הנפש הממושכים
שלו בשעת־חירום.
הוא הסתמך על רשימותיו מימי יוני,
כאשר בית־החולים, המרוחק מספר קילומטרים
בלבד מטול־כרם, נמצא במרכז הרעשות
ירדניות ועיראקיות.
אחד הגילויים המעניינים של הד״ר מללר:
רוב הסכיזופרנים דווקא הוכיחו את עצמם
ורופאי בית־החולים נוכחו לדעת ש־
״קהות הרגשתם היתה, ברובה, מדומה, ולאמיתו
של דבר, מאחורי מסיכתם הקפואה
הורגשה תהודה עמוקה למצב הכללי.״
עובדה :״ההודעה על כיבוש ירושלים העתיקה
גרמה לשימחה, וצלילי התיקווה
העמידום דום.״

עסקים
ה מדריכ ה
מקוסג הגן
פנים עגולים מלאי־הבעה. עיניים כחולות
מלאות־ריכוז. שערות בלונדיות מתנופפות.
היד אוחזת בכדור־עץ עגול, הגוף מתוח.
כך חנכה השבוע הדנית היפהפיה אולר,
אגוגו את מועדון המיני־באולינג בתל־אביב.
נערות־מי״י. השם של המיני־באולינג
מעיד על עצמו: מסלולים זעירים יותר, או־

טון בשר קפוא לחודש, מייבאת ממשלתי
ישראל, שהיא כיום ייבואן הבשר הבלעדי,
בשר בסכום של כ־ 80 מיליון ל״י לשנה.
שערורית הבשר הקפוא המיובא לישראל
ממדינות אמריקה הלטינית ומיזרח אירופה
מתחילה עוד בשעת הייבוא. מייבאים לישראל
רק את שני הרבעים הקדמיים של הבקר.
הסיבה: הרבנות הראשית טוענת כי בשני
הרבעים האחוריים יש עבודת ניקור רבה
ואין ברשותה האמצעים וכוח האדם כדי
לבצעה.
כתוצאה מכך לא נכללים בייבוא הבשר
הקפוא הנתחים הטובים כמו בשר הפילה.
לפי החוזה עם הספקים אסור שאחוז השומן
בבשר יעלה על ס/ס 10 וכמות העצמות
על /0״ .18 למעשה אין איש בודק את קיום
הסעיפים האלה ולטענת הקצבים גדול אחוז
השומן והעצמות בבשר בהרבה. בעיקר בבשר
המיובא מדרום אמריקה.
טיבו של הבשר המיובא מהונגריה ונד
יוגוסלביה הוא מעולה יותר. זהו גם בשר
שאחרי הפשרתו יכולים קצבים למכרו כבשר
טרי. מסיבה זאת מעדיפים הקצבים
את הבשר ההונגרי על הבשר האורוגוואי.
אולם הממשלה אינה מחלקת את הבשר
המיובא שווה בשווה בין כל חלקי הארץ.
היא מאחסנת את הבשר המיובא בבתי־קירור
על חשבונה. כל מי שרוצה לרכוש בשר
קפוא נזקק להרשאה מטעם משרד־המסחר־והתעשיה.
בהרשאה זו גם מצויין היכן יקבל
את הבשר.
עד לפני שנה יכלו סוחרי הבשר לקבל
את הקצבתם ישר מהאניה. אולם אז התגלתה
התופעה של תשלום שוחד לסבלים כדי שיוציאו
את הבשר המעולה. כדי להתגבר
על תופעה זו החליט משרד־המסחר־והתע־שיה
לספק את הבשר לסיטונאים ממחסני
הקירור.
השוחד לסבלים נפסק. אולם במקום הסבלים
הרוויחו מההסדר החדש מספר סוחרים.
היו אלה בעיקר אותם סוחרים שברשותם
מחסני־קירור.
סוחרי הבשר של תל־אביב שקיבלו הרשאות
לבשר קפוא מבית הקירור של טמפו
בבת־ים, גילו שהם מקבלים שם בשר מסוגים
גרועים.
ס 700/בערך מהבשר המעולה היה מפוזר
במחסני קירור של סוחרים מחוץ לתל־אביב,
כמו בתומו בחדרה, איווגו בלוד, גרינברגר
בבאר־שבע ואמסלם בחיפה.
מאחר שדווקא בתל־אביב קיימת הדרישה
הגדולה ביותר לבשר קפוא משובח יותר
ועקרות־הבית מוכנות לשלם יותר עבורו,
נאלצו סיטונאי תל־אביב לרכוש את הבשר
הטוב אצל חברות אלה, כשהם משלמים 4
ל״י לקילו במקום 3,5ל״י שהוא המחיר הרשמי.

רבבות לירות 7ש3ה

ך* ביודה קירול ש^טמפר^בבל
ים משלם משרד־ר,מם חר-וו־,תעשיה סכום

הרשאים לקבל את סחורתם ישר מהאניה
והם אינם נאלצים כלל לממן את עיסקות
הבשר שלהם.
בעוד שסוחר בשר רגיל, הקונה כמה טונות
של בשר, נאלץ לשלם עבורו במזומן,
מאוחסן הבשר במחסני חברות אלה כבשר
ממשלתי. ברגע שבא קונה, מוציאות חברות
אלה הרשאה ממשרד־המסחר־וד,תעשיר,
ומקבלות מיד תשלום במזומן מבלי שנאלצו
להשקיע כלל ברכישת הבשר.
המעניין הוא שדווקא שתי חברות אלה,
הזוכות ליתרונות כה בולטים ולרווחים כה
קלים, נתפסו על־ידי משרד־המסחר-והתעשיה
בעבירות. בדיקה במחסני איווגו בלוד גילתה
בשעתו שמתוך מלאי הבשר הממשלתי חסרים
85 טון בשר.
בעלי תומו נתפסו בעיסקה מפוקפקת אחרת.
בשעתו יזם משרד־המסחר־והתעשיה
שיווק בשר בחבילות. החבילות היו צריכות
להכיל את נתחי הבשר המעולה כדי למנוע
אפשרות סיפסור בבשר זה.
בדיקה שנערכה בחבילות שנארזו על־ידי
תומו גילתה כי הבשר המעולה שבהן הוחלף
בבשר דרום־אמריקאי זול וגרוע.

בשר מקורקז?צה״ל
1א מכבר התגלתה שערוריה נוס׳
/פת הקשורה בחברת תומו החדרתית.
הסתבר שבמחסניה התקלקלה כמות גדולה
של בשר קפוא. נתחי הבשר קיבלו כתמים
שחורים. למרות שהבשר היה מבוטח, ניסו
בעלי תומז למכרו במחיר שהוא מתחת למחיר
הרשמי.
20 רבעים מבשר זה נמכרו לבית־החרו־שת
לשימורים ריכרד לוי שעמד להכין ממנו
שימורים עבור צה״ל. בדיקה הוכיחה שהבשר
הוא מקולקל והוא הוחזר לתומז.
למרות זאת החליט משרד־המסחר והתע-
שיה לפצות את חברת תומו על קילקול הבשר
במחסניה והעניק לה הרשאה ל־ 40 טון
בשר מעולה מהונגריה, שער, שבתל־אביב
לא ניתן היה להשיג בשר כזה.
לאור ההאשמות שהעלה איגוד הצרכנים
נגד טיבו של הבשר הקפוא ולאור האשמותיהם
של סוחרי הבשר על דרכי השיווק
המוזרות בהן בחר משרד־המסחר־והתעשיה,
מינה שר־המסחר־והתעשיה ועדה פנימית
מאנשי משרדו כדי לבדוק את סדרי רכישת
הבשר הקפוא בחו״ל ודרכי שיווקו בארץ.
אולם ספק אם מסקנותיה של ועדה זו
יביאו להשבחת טיב הבשר המסופק לאזרחי
ישראל ולהוזלת מחירו. כל זמן שהממשלה
היא היבואן הבלעדי של הבשר הקפוא, וכל
זמן שעסקי ייבוא הבשר נמצאים בידיו של
פקיד ממשלתי המנהל עיסקות בעשרות
מיליוני לירות, בהיותו אולי סוחר ממולח
אך מבלי שתהיה לו הכשרה בעסקי בשר,
ימשיך הבשר הקפוא להיות הפריט הפרובלמטי
בטל המזונות של האזרח הישראלי.

אולה בפעולה
בישול, ריקוד, נידרור
לם קטן יותר, אך העתק מדוייק של האבא
הגדול — מועדון הכדורת בחיפה.
הרעיון בא לאחים שלמה ויעקב אושרוב
כאשר הם ראו את הצלחת הבאולינג בחיפה
ואת הצלחת המיני־באולינג באשקלון.
הדבר הראשון שהם עשו, לאחר שבנו
את המועדון על חמשת מסלוליו, היה לפרסם
מודעה בעיתונות בה הם ביקשו נערות־מיני
המוכנות לשמש כמדריכות במיני.
הראשונה שנענתה למודעה היתד, אולר,
אגוגו. לפני שבאה לארץ, היא היתד,
מבשלת בבית־הסוהר המרכזי בקופנהגן(״שם
רכשתי המון נסיון־חיים ולמדתי גם לבשל
וגם להכיר בני־אדם מעניינים״).
רק שאז גילה אותה מפיק הגירסה הדנית
של סיפור הפרברים. אולר, הפכה לרקדנית
המחזמר עד שקרה האסון הנורא. היא מעדה
על הבמה, קרעה שרירים ברגל וסיימה
את קריירת הריקוד.
מי גי ־ מי גי. נוסף לאולה באה בעיקבות
המודעה גם עדינה מטראני, שחורודהשיער,
שהסבירה כי היא אוהבת סוסים. כאשר
העירו לה כי הבאולינג אינו בדיוק סוסים,
שאלה :״אז מה זה כן באולינג?״
באד. גם רחל גלעד, שאמנם לא שיחקה
מימיה באולינג אבל יש לה דודה באמריקה
שהיא חברה בליגה לבאולינג.
סיגלית כהן אמנם לא ידעה מה זה באולינג,
אבל היא היתד, מוכנה ללבוש שמלת
מיני־מיני ״עד איזה גובה שירצו.״
היו אחרות אשר שיחקו פעם באולינג,
ואחרות אשר ראו איך משחקים באולינג.
אולר, אגוגו, אשר בארצה הצליחה למצוא
זמן בין בישול לאסירים לבין ריקוד במחזמר,
להיות מדריכת באולינג, ולכדרר את
הכדורים, לקחה את כולן תחת חסותה והבטיחה
ללמדן להיות אשפיות בבאולינג.
העולם הזח 15*0

;וזיי םחד שי ם
שנה וחצי לאחר שמרדכי רוק, האיש
במזוודה, התגרש מאשתו, הוא מצא לו
אהובה. בחורה צעירה ויפה, בלגית דוברת
צרפתית, העונה לשם ז׳ורז׳ט.
״נפגשנו כבר שלוש פעמים,״ מספר האיש
במזוודה. ,היא שמעה עלי עוד בבלגיה,
וכשהיא באה ארצה לפני שלושה שבועות
היא רצתה להכיר אותי. היא באד, אלי ל־נית־הסוהר
ושוחחנו הרבה, פעמיים.״
הביקור השלישי שלה היה בהצגת הבכורה
של שלושת המלאכים שהוצגה בכלא מעש׳
יהו, עם האיש במזוודה בתור כוכב.
.היא התפעלה מאוד מההופעה שלי,״
הוא מספר, אחרי זה היא נאלצה לחזור
לבלגיה, וכבר ביום הראשון הוא קיבל
ממנה מכתב ראשון.
כוכב הבכורה של כלא מעשיהו היה האיש
במזוודה והאטרקציה היה האדם השלישי.
הוא שיחק את האב במחזד״ ואחותו
שלחה לו במיוחד לשם כך בגדים.
שתי הבנות שלו היו מתנדבות שהסכימו
להופיע בהצגה של הכלא, האחת אירית
מרקוביץ בת העשרים וארבע, והשנייה
מרים נכו, מבוגרת יותר.
אירית מרקוביץ קצרה בהצגה הצלחה
גדולה .״היא הצליחה לעורר בי את הרגשות

האבהיים שבי,״ הודה האדם השלישי, וכל
שאר האסירים הסכימו איתו.
התנאי היחידי שהם תיתנו איתר״ לפני
תחילת החזרות, היה שלא תבוא לבית־הסוהר
עם חצאיות־מיני. היא הסכימה לזה,
ומה שיצא בסוף מכל העבודה המשותפת
שלה עם האסירים, היה שהיא הגישה
עכשיו בקשה לבית־הסוהר שיאפשרו לה
להכין את האסירים לבחינות־בגרות.
האיש מהמזוודה התגלה כשחקן גדול,
כולם מצטערים על שזה לא התגלה לפני
שהוא ניכנס למזוודה.
ומנהל תיאטרון זוית הודיע לו שהוא
מזל טוב!

א שתו ה א הוב ה
כולם יודעים שקטיה כריסטינה
היא אשתו של במאי הסרט ״חמי שה
ימים בסיני״ .לכן, למרות שהיא יפהפיה
מסעירה, בלונדית זוהרת ומשגעת, אף
אחד לא ניגש אליה.
מרצ׳יו לוצ׳יצו, הבמאי, מטפל בה
כאילו היתה אהובתו ולא אשתו. הוא
מגיש לה משקה כשהיא צמאה, הוא
מביא לה את הארוחות שלה לבימת־ההסרטה,
הוא דואג לה, ומדבר עליה
כל פעם שהוא לא מדבר על הסרט.
הוא קורא לה ״אשתי,״ אבל רק מעטים
יודעים שאשתו יושבת באיטליה ומטפלת
בילדיו. כמו כל האיטלקים הטובים
הוא נפרד ממנה. אך בגלל החוק
הקתולי אין הוא יכול להתגרש ממנה,
ולכן הוא חי עם אהובתו כאילו היתה
אשתו.

כל תכניות השיבה של אלונה לשם
ואריק איינשטיץ התבטלו. כנראה שגירושיהם
סופיים.
לאחר ההחלטה הסופית פתחת אלונה לשם
בחיים חדשים לגמרי. לפני כן היא עבדה
כמזכירה במשרה חצי־ממשלתית מכובדת.
היא עזבה את עבודתה, והחלה להתמסר
למה שמעניין אותה בחיים — לצילום.
עוד לפני גירושיה היא קנתה לעצמה
מצלמה והתחילה לצלם כל מיני דברים, בין
השאר היא צילמה את שמוליק קראום,
ג׳וזי כץ ואריק איינשטיין בתצלום שהופיע
בכל המודעות, וגם על התקליט של
השלישייה.
עכשיו היא החליטה להקדיש את עצמה
לעניין. היא מסתובבת במשך כל היום
כחיק הטבע, עם כל מיני אמנים ומצלמת
אותם, וכתוצאה מזה כבר למרבית האמנים
הישראלים יש תמונות של עצמם, בין
העצים, מעשה ידי אלונה לשם.
לפני שאריק נטע לחוץ־לארץ הוא הוציא
תקליט ועל התקליט היתד, תמונה של עצמו
מצולמת על־ידי אשתו. יוסי בנאי מופיע
בתצלום על עטיפת התקליט שלו בתצלום
לדק יוכל להצטרף ללהקה כשישתחרר. אפילו
בתפקיד ראשי.
בינתיים הוא התאקלם טוב בבית־הסוהר.
הוא מנהל את הספרייה של המקום, ובזמן
האחרון הוא הצליח אפילו להתיידד מחדש עם
בתו הבכירה, אכיכה 12 לאחר שאשתו
ניסתה להרחיק אותה ממנו.
הוא מבלה טוב בבית־הסוהר והדבר
היחידי שהוא מצטער עליו מאוד הוא שהפסיד
את המלחמה האחרונה. .חבל שלא
שיחררו אותי,״ הוא אומר ,״אני יודע שהייתי
יכול לתרום הרבה לישראל.

בכדיון עיניים
״בובה, אני מאוהב בך. אני לא יכול לעזוב את אמריקה בגללך. אני לא מסוגל לעזוב
אותך.״ יש לפחות חמש אמריקאיות שמוכנות להישבע בהוריהן שהן שמעו את המילים
הללו יוצאות מפיו של טייס השלום אייכי נתן, ושהיו מכוונות ישר אל אוזניהן, באופן
אישי, בלעדי.
הוא מתגורר עכשיו בשרתון־פארק בניו־יורק, מול הקארנגי־הול, ומבלה את כל לילותיו
במועדוני הוזילג׳.
הוא לא יכול לעזוב את אמריקה בגלל חמש אמריקאיות לפחות, אבל אומרים שהוא לא
אייבי יכול לעשות את זה בעיקר בגלל אן, בחורה גבוהה, חמודה, בעלת שיער שאטני חלק,
ארוך. בזמן שהוא לא נמצא עם בחורות אחרות, הוא נמצא בעיקר איתה.
הוא מבלה באמריקה מצויין, הוא מוציא שם הון־תועפות על אכילה, תענוגות וחיזורים,
ובינתיים מחכה לו כאן בארץ, בכיליון־עיניים, מם־ההכנסה הישראלי. הוא חייב לו כמאה
וחמישים אלף לירות, ומס־ההכנסה מתכונן לגבות אותן ממנו ברגע שיחזור.
ברגעים של עליזות מיוחדת, בשעות הקטנות של הלילה, הוא מספר שמם־ההכנמה כלל
לא מדאיג אותו, הוא מתכונן למכור את מסעדת קליפורניה ולתת את תמורתה לכל נושיו.

כולם ציפו לזה. אפשר היה לחשם
מראש שזה יקרה וגס בערד
מתי שזה יקרה.
ועכשיו זה קרה.
״קול־ישראל״ הודיע על זה, באמצע
שידורי־הבוקד.
והוא הודיע אפילו לאן אפשר
לשלוח את המתנות.
זה כמובן הילד של רבקה מיכאלי
שבא לעולם.
בשעה טובה ומוצלחת. הוא כן
ומשקלו היה 3200 גרם כלידה.
הגבר הסצייח
״אז יום אחד אני הולד ברחוב ופתאום
אני רואת את כריז׳יט בררו. אני מתערב
עם החבר שלי אס יהית לי דם להתחיל
איתח. הוא לא מאמין. אנחנו מתערבים והוא
מפסיד.״
יגאל הימלכלוי, בן יחיד לאב שהוא
מנהל לשכת המס בפתת־תקווה, מעביר חצי
אחד מחייו בהתערבויות. ואת החצי השני
כדי לספר על כך לקהל השומעים שלו.
״אז יום אחד,״ הוא ממשיך לספר כאילו
לא גמר זה עתה סיפור קודם ,״הלכתי לבית
סוקולוב וראיתי את מורין או׳חרה. תיכף
התערבתי עם החבר שלי. אני אסרתי שהיא
צריכה להיות כמו אחת בת עשרים
וחמש עם ידע של אחת בת ארבעים וחמש,
הוא לא האמין לי. התערבנו ואני זכיתי.״
איך הוא עשה את זה? פשוט מאוד:
״אחרי ששמעתי אותה מדברת שם, כתבתי
לה פתק, אמרתי לה שיש לי משהו חשוב
מאוד להגיד לח, יש לי הצעה חשובה מאוד
להציע לה, ושתתקשר אלי באופן דחוף.
כתבתי לה כמובן שהיא הסעירה אותי בנאום
שלה, ושהיא מצאה מאוד חן בעיני.
זה השפיע עליה תיכף ומיד וכבר באותו
יום היא התקשרה אלי וככה ניצחתי בהתערבות.״

לפני שבוע,״ הוא לא עושה כלל

שנעשה על־ידי אותה צלמת. חנה מרץ
מצטלמת על־ידה, יורם גאץ, וכולם.

ובזמן שבעלה ולהקת החלונות הגבוהים,
מופיעים במלון סבו׳ בלונדון, ובטלביזיה
הבריטית, היא מחדשת לאט לאט את חייח
הרומנטיים.
לעת עתה היא עושה את זה באופן רוחני
אלונה בלבד. היא אומצה בזמן האחרון על־ידי
מאמץ האמנים הנודע הוגו שווארץ.
הוגו הוא מיליונר גדול, נשוי ואב לילדים,
הידוע באהבתו הגדולה לחיי האמנות
והבוהימה בארץ. הוא תומך בכל אמן שנראה
לו ראוי לכך, וגם בכל אמנית שנראית
לו ראוייה לכך.
הבן המאומץ האחרון שלו היה איצ׳ה
ממכוש, ועכשיו הוא אימץ את אלונה.
הוא משמש לה כאב רוחני וכתומך מוסרי.

עד קריאת המואזין ביום השישי, בתשע, עשר, אחמ־עשרה
בלילה, רואים אותן מתגנבות לעיר העתיקה.
הן הולכות בודדות ובזוגות. חלקן
מתגנבות לרגלי בתי־האבן, חלקן
הולכות בגו זקוף, פני בולן מועדות לביתו
של נחוםארבל, הדייר היהודי
היחידי של העיר העתיקה.
הוא גר ברחוב היהודים מספר אחד,
וכל הסטודנטיות של ירושלים כבר יודעות
א ת הכתובת שלו.
בימי שישי, כשכל בתי־הקולנוע סגו רים
וכל החברים נסעו הביתה, לשבת,
הן יוצאות מחדריהן, מדירותיהו, מבתיהן,
והולכות לבקר א ת נחום ארבל.
נחום ארבל מקבל אותן בכל החום
האפשרי, ודורש מ הן רק דרישה קטנה
וצנועה, שתישארנה עד קריאת המואזין.
הן מקבלות א ת התנאי שלו ברצון רב.
אולי הן לא יודעות כי המואזין קורא
רק עם שחר.

הפסקה ,״אנחנו הולכים לשרתון ומה אנחנו
רואים שם? בחזרה אחת, גוגו גידל שוודית,
נהדרת. תיכף ומיד אני שואל איך קוראים
לה ואומרים לי שקוראים לה אמגה.
״אני מתערב עם החבר שלי שעוד באותו
ערב אני מכניס אותה למיטה. החבר שלי
לא האמין לי. התערבנו על בקבוק וויסקי.
ואני זכיתי.״
אין הוא עשה את זה? פשוט מאוד:
״הזמנתי אותה לבלות, הוצאתי עליה שלוש
מאות לירות, והיא נכנסה לי למיטה כמו
חמאה. יש לי עיניים יפניות נהדרות. ואני
ערמומי וחכם. אין מה להתפלא שאני כל
כן מצליח.
חוץ מזה הוא מספר נס שהוא היה פעם
שחקן כדורגל, ושעכשיו הוא גרוש, אבל
לזה כבר באמת לא צריך להאמין לו.

— .7ג *יי

השאח המוכתר*
אופיום במזוודות, סי־ביוב בתעלות
רחרחר איראן
הצד השני של ההכתרה

רדיו מעשי
קציני רדיו
טלביזיה מעשית
קרור-מזוג־אוויר

פרטים והרשמה :
9—1בבוקר; 4—8אחה״צ

9-1בבקר

רי ^י די דז ט דיני ח ה

4 - 8אח״הצ

י רו שלי ם

חי פ ה

ב אד־ שב ע

אי ל ת

דחי החסתדרות 20
(פינת רח׳ שסאי ו)

רה׳ ביאליק 17
(פנת דח• הוצל)

רח• ההסתדרות 74
(סול הדואר)

דח׳ רתמים 3
(משרד. נירה•)

הגדולביע 1דאל

הנו ע ,״.

למק צו עו תהאלקט רוני ק ה

פסטיבאל ההכתרה נסתיים. השוק הפרסי
המפואר ביותר ניסגר. פארה דיבה הניחה
את הכתר הנוצץ מראשה — והאיכרים
שצעדו אלפי קילומטר לטהראן חזרו לאורח־חייהם
הרגיל.
מסתבר שאורח־חייהם זה אינו מזהיר ביותר:
כי איראן של 1961 רחוקה מלהיות ארץ
בה בוצעה מהפכה מלמעלה, כפי שמרבים
לשבח שופרות־התעמולה של מלך המלכים.
אומנם הקים השאח פחלבי שתי מיפלגות
דמוקראטיות־כביכול: אולם כל צירי בית-
הניבחרים הם, למעשה, בובות: כל אחד
מהם חייב למסור, לפני היכנסו לבית, מיכתב
התפטרות חתום ללא תאריך.
כך מסוגל השאח לסלק את כל ניבחרי
העם — אם יפתחו מדי את הפה.
״טכנאי מטוסים״ .אחד מאלה שפתח
את הפה היה, בתחילת שנות השישים, ראש
עיריית טהראן, אחמד נפבזי.
נפבזי זכה לפופולאריות רבה — בייחוד
בסימטאות העוני, בהן זורמים מי־הביוב־והמדמנות
בתעלה פתוחה, החפורה באמצע
הכביש. הוא דאג לאספקת מים זכים וניקה
חלק מפרברי־העוני.
הדבר הדאיג את המלך, המרבה לעשות
לעצמו פירסומת כמתקן נאור ואבי־השכו־נות.
הוא חשש מיריב מסוכן, אסר את
נפבזי.
עד היום הזה מוסיף ראש־העיר להינמק
בפלא טחוב ומרוחק.
צד לא פחות חשוך של מדיניות־הפנים
האיראנית נתגלה, דווקא, בעת ביקורו
הרשמי של השאח בלונדון. אז הביא עימו
השליט הנאור שורה שלמה של ״טכנאי
מטוסים״ .טכנאים אלה היו, כפי הנראה,
מומחים מסוג אחר לגמרי: הם פקדו את
בתיהם של כל הגולים האיראניים שגרו
בבירה הבריטית, היכו אותם, ואחד מהם,
סטודנט שהפגין קודם לכן נגד השאח, נעלם
לחלוטין.
כרכרה משוריינת. אבל גרוע עוד
יותר הוא מה שמכונה כיום בטהראן מינהל
הסמים. זהו גוף לייצוא, רשמי למחצה,
שבראשו עומדת אחותו של השאח, הנסיכה
אשראף.
הנסיכה, שהיא המיליונרית השנייה —
אחרי אחיה — באיראן, נעצרה לפני שנים
אחדות בשווייץ, לאחר ששילטונות־המגס
פתחו את מזוודותיה, ומצאו בהן כמות
גדולה של אופיום. העניין טושטש והנסיכה
גורשה משווייץ.
כל העניינים הללו לא חיבבו במיוחד
את השאח על ההמונים.
משום כך גם ברור מדוע השקיע השאח
חלק מהון־העתק שיוחד להכתרה — בכירכ־רה
מלכותית משוריינת. כירכרה שעלתה
לירות.

קרוב ל־ 600 אלף
* לידו: הקיסרית פארה, כשלפניהם בניהם,
יורש־העצר ראזה והנסיכה פארהנז. ליד
השאח בתו הבכירה מנשואיו הראשונים,
שאחנז, וליד הקיסרית — אחות השאח, שסם.
העולם הזה 580ו

הגורד חיבה אתמשפחת בו חוד־ןפעמ״ ם ביו אחד
ישבתי במזכירות. הייתי בתורנות ליד הטלפון.
חיים נכנס. חיים הוא המא״ז. הוא אמר לי :״את יכולה להיכנס לחדרו של מרכז המשק?״
הוא תמיד מדבר בקול נמוך. הפעם דיבר בקול רם.
הבנתי שזה עניין אישי. הבנתי שיש לו בשורה. אמרתי לו :
״תגיד לי, יש לי שני בנים במלחמה. תגיד לי — מי מהם
הוא ענה לי :

ת עמרם גייסו בליל ששי, למעלה
\ | משבועיים לפני שפרצה המלחמה. נני
הלך רק כעבור ארבעה ימים, ביום שלישי.
הם הלכו בלב קל. עוד האמינו שאולי
לא יקרה שום דבר. עמרם אפילו אמר :״זה
יהיה במקום התרגיל השנתי. למשרד־הבטחון
אין כל־כך הרבה כסף בשביל לקרוא לנו
פעמיים. זה יהיה במקום מילואים בסתיו

זאת לא היתה הפרידה האחרונה. שני
האחים היו עתידים לבקר עוד פעם בביתם,
קיבוץ כפר מנחם, לפני שיצאו אל דרכם
האחרונה״ אל הפגישה עם הכדור הבודד
שנשא את שמם.

העיגיים והרגדייס
ך* מלחמה מצאה את סגן עמרסבן־חו־
{ 1רין, מפקד מחלקת הג׳יפים של פלוגת
הסיור — שוכב על גבו, קורא בלש. הפגזים
התפוצצו מסביב, ואנשי המחלקה עקבו אח־

עגום
רי הפגיעות בקיבוץ הסמוך.
עברו מספר שעות. רק בשעות אחר־הצה־דיים
קיבלו את הפקודה לזוז. התפקיד נראה
להם פחות מדי קרבי: אחרי כיבוש המוצבים
ממערב, יפגשו הג׳יפים את הזחלמים
של אריה ויובילו אותם לתוך העיר.
כאן, בין הגבול לבין שיפולי הגבעות, בנו
כוחות האו״ם שדה־תעופה קטן, ממזרח לעיר.
הג׳יפים של עמרם עברו את השדה
הפתוח עד לגבול, הסתערו מאחורי המיבנים
של שדה־התעופה.
מסביב בערו טנקים וזחלמים, שעלו על
מוקשים או נפגעו מפגזי המצרים. הוחלט
להוריד את הכוח המסתער מן הרכב —
ולכבוש את המוצב בהסתערות רגלית.
עמרם נתן הוראה לאנשיו :״לעלות על
הג׳יפים!״ ואז, בזה אחר זה, זינקו שלושת

על כל אלה הע_

כלי־הרכב הקלים י־החשופים
לרוחב הניק
מפקד החטיבה
שדה הפתוח, תפסו
ציון־לשבח :״סגן עמרם
בן־חורין פקד
מחסה, מאחורי גדר
של צברים. משם
בהעזה רבה על יחייכלו
לראות את עמדתו,
שנתנה חיפוי
והסתערה על האויב בשטח פתוח. הוא
דות המוצב, אבל הצברים לא היוו מחסה
פינה נפגעים רבים וניווט יחידות במשך
של ממש.
ברגע שהטור הרגלי פתח בהסתערות, כל הלילה.״

החלו המיקלעים של שלושת הג׳יפים יורקים
אש, כדי לאלץ את המצרים שהיו במוצב
הגן מלא עשכיס
להוריד את הראש.
שבוע שעבר נסעה משפחת בן-

^ חורין למחנה הצבאי, לקבל את הצל״ש
העיניים והרגליים
מידי מפקד החטיבה.
ך* עמדה נכבשה. אבק זו היתר, רק
היתד, שם שולמית, האלמנה הצעירה.
| | פירצד, ראשונה, שנועדה לאפשר כיבוש
שולמית, שהגיעה לכפר מנחם בקבוצה של
המוצבים וכיבוש העיר עצמה.
נוער מניצולי־השואה. אביה ניספד, באירופה
בשעת הקרב, עלה זחלם המג״ד על מוקש. כשר,יתד, תינוקת, והיא אינה זוכרת אותו.
המפקד נפגע וקיבל הלם .״היה הרושם
עתה גם בנד. יגדל בלי להכיר את אביו.
שאין מי שיקח את העניינים לידיים,״ סיפר עמרם הספיק לחוג את יום־הולדתו הראשון
אחד האנשים ,״עמרם החליט לקחת את של בנו־יחידו צור לפני שנקרא למלחמה.
העסק על עצמו. הוא ריכז את האנשים
עכשיו צועד צור את צעדיו הראשונים בין
מידשאות המשק, והוא בן שנה וחצי.
שהתקבצו סביבנו ,׳והוביל אותם למעלה,
במשך כל הטכס של הענקת הצל״שים
דרך שדה מוקשים.״
היתד, שולמית שקועה בזכרונות. זכרונות
סיפר לאחר מכן אחד הלוחמים:
״עמרם הודיע, :אני עולה למוצב לראות של הגבר הדק והשרירי, בעל השיער הבהיר
והמסולסל. שקט, מכונם בתוך עצמו.
מד, קורה שם.׳
היא זכרה את הביקור האחרון.
״הוא נע קדימה דרך שדה המוקשים,
זה היה בערב שבת, שבועיים אחרי שכשהוא
מפלס ברגליו שביל הנראה לו
עמרם גויים.
נקי ממוקשים. כעבור רבע שעה חזר ובחדר־האוכל
ישבו החברים והקשיבו להודיע
שהמוצב בידינו, אבל יש פצועים
הרצאה על המצב. המצב היד, מתוח מאוד.
רבים. ושוב יצא לכיוון המוצב כשהוא
רק שלושה ימים נותרו לתחילת הקרבות.
מוביל אחריז תגבורת. חזר שוב עם פצועים,
אל חצר המשק, היושב על גיבעה מוריוכך
שוב ושוב נע הלוך וחזור במשך כל
קה, עלה ג׳יפ צבאי. עמרם בא לביקור
הלילה דרך שדד, המוקשים, וקיים את הקשר
חטוף של כמה שעות.
עט המוצב.
לחיצות־יד, שלום קצר להורים ולידידים.
עם התקרב השחר, התעוררה השאלה:
קפיצה לבית־ר,ילדים. צור ישן. עמרם התאיך
לפזר את ריכוז הרכב, שהצטבר ב־מישטח
החשוף של שדד,־ד,תעופה וסביבתו? בונן בו, ולא העיר אותו.
עמרם סיפר על קרב־אש שהתפתח בין ה-
היתר, תשובה אחת: להעבירו למעלה, אל המוצב
— דרך שדה המוקשים. וכך, כשהוא ג׳יפים שלו לבין יחידה מצרית, ימים אחדים
לפני כן. הוא נראה בטוח ורגוע. סיפר על
צועד ברגל לפני הג׳יפ שלו, קבע עמרם
שביל נקי ממוקשים עד למעלה הגיבעה. קרביה,אש כאילו לא היה בכך דבר. אבל
השביל סומן בפנסים וכל הכוח עלה למוצב. כאשר חיבקה אותו שולמית, הוא נרתע.
כאילו הכאיבה לו. היא לא ידעה אז מדוע.
״הוא היה העיניים והרגליים של הגדוד
עכשיו היא יודעת:
באותו לילד״״ אמר עליו המג״ד.
באותו קרב־אש נפצע עמרם מרסיסים ב*

ידו ובעורפו. לפני כניסתו לקיבוץ הוריד
פדור בצוואר
את התחבושת, לבל ידעו כי נפצע. כאשר
חיבקה אותו, נגעה בפצעיו המכוסים.
י) מחרת נכנסו הטנקים לעיר. לפני
/הטנקים נסעו שלושת הג׳יפים של הלקבלת
הצל״ש באו גם מירה וברוך, הסיירת,
כדי לסייע לטנקים לטהר את הרחוצעירים
בארבעת ילדי משפחת בן־חורין.
בות.
מירד. בת ד,־ 17 וחצי מנגנת בקלארינט.
בג׳ים הראשון נסע עמרם.
כמו יתר אחיה, ירשה מאימה אהבה עמוקה
מספר אחד מאנשיו :״אחד מחיילי הטור
למוסיקה. אימה ויתרה על הרבה הנאות
נפצע מצליפה. עמרם אמר לנו לקחת אותו
קטנות, כדי לרכוש מתקציבה האישי מנוי
בג׳יפ שלנו חזרה, אל נקודת האיסוף. הוא
לתזמורת הפילהרמונית.
עצמו המשיך קדימה.
מירד, היתד, קשורה במיוחד לאחיה יוחנן,
״כעבור כמד, דקות, אחרי שהעברנו את. שכולם קראו לו נני. הוא ניגן בחצוצרה.
הפצוע, חזרנו ׳לרחוב הראשי של העיר.
ואילו ברוך הקטן, בן העשר וחצי, מנגן ב״ראינו
את ד,ג׳יפ של עמרם נוסע חזרה,
כינור, שקוע גם בפלאי החי והצומח סביבו.
במהירות עצומה. אורותיו דלקו והוא השבכניסה
לחדר הוריו עומדת שורה של
מיע צפירה.
כלובים. זהו בית־חולים לציפורים. כל בעל־
״עמרם היה שרוע על המושב הקדמי״ כנף או חולה זוכה׳כאן לטיפול מיידי ברוך,
ליד הנהג. היד, ברור שקרה לו משהו.
עד שהוא׳ מחלים ומסוגל לעוף.
״הסתובבנו ודהרנו אחריו, אל נקודת האיסוף.
כשהגענו, כבר לא היה בודים.״
בין אורחי הכבוד במחנה ישבו גם הוריו
של עמרם, תקוזה ויהודה בן־חורין.
הוא קיבל כדור בצוואר.

שדו כהן

זר כי יפגוש אותם במשק לא יעלה על
דעתו כי אסון כבד פגע בהם, לפני זמן קצר.
את תקווה אפשר למצוא בחדר המזכירות
של הקיבוץ, באותו מקום שבו קיבלה את
הבשורה מפיו של חיים המא״ז. בימים אלה,
נוסף על העבודה השוטפת, היא עסוקה גם
בריכוז חומר שיודפס בחוברת־הנצחה.
את בעלה אפשר למצוא בלול. המיפעל
שהוא סימן־דרך בכלכלה של הארץ, ושהפך
את יהודה בן־חורין לשם־דבר לא רק בישראל
אלא במקומות רבים בעולם. כי כאן,
בגלל עקשנותו של איש אחד, הוקם. הלול
״התעשייתי״ הראשון בישראל. לול המוקדש
לגידול מדעי של עופות לבשר.
לול שנולד בעקבות פגישה מיקרית בין
יהודה לבין תייר יהודי מארצות־הברית,
יהודה, גם הוא יליד ארצות־הברית, שמע את
האיש מתלונן על אטימותם של כל מוסדות
ההתיישבות. הוא בא להציע הקמת לול בשיטה
האמריקאית, שיספק בשר זול — ו־׳
כולם דוחים אותו, ומשיבים את פניו ריקם.
יוחנן יהודה שיכנע את קיבוצו להמר על הרעיון.
הוא נסע לאמריקה, למד את ר,מיקי
צוע, ובשובו הקים את הלול. השיטות שהוא
הכנים ארצה הועתקו בינתיים על־ידי
משקים אחרים, ועל־ידי ארצות אחרות —
מפרס ועד גאנה. הוא עצמו ממשיך בפיתוח
הלול, בניסוי שיטות חדשות, בייעול, בלימוד
— כאילו לא קרה דבר.
רק כאשר מתקרבים לחדרם של הזוג בן־
חורין, מרגישים שמשהו לא בסדר .״מי היה
אומר שיבוא יום והגן של יהודה בן־חורין
יהיה מלא עשבים?״ אומר יהודה בעצמו.
לגבר בן ד,־ ,55 הנראה צעיר וחיוני כבן
,35 שוב אין זמן לטפל בגן. שעות־הפנאי
נעלמו מחייו היומיומיים. הוא חייב להיות
גם סב וגם אב לצור הקטן. הוא מארח לוח־
(המשך בעמוד )26

אנשים
איו

ביום רביעי זה 13 ,בדצמבר, בשעה
8.30 בערב, בקפה עצמאות, בגן
המלך דויד (מאחורי קולנוע אורדע),
ירצה

שלום פהן
על הנושא:

למה מכר אותנו זוה־גול?
הקהל

הרחב

מ שכנתא

#בבאד*שבע

#בר מ ת־גן

מוזמן.

ביום רביעי 3 ,בינואר, בשעה 8.30בערב,
באולם בית־העם, ירצו

שלום כהן
ואלפס מסים
על הנושא:

שישה חודשים אחרי מלחמת
ששת־הימים — מה הלאה?
ויענו לשאלות הקהל.

#ב חי ב ת לקראת הוועידה השנייה
של התנועה -
ישיבת הלישכה האירגונית של התנועה
תתקיים ביום ראשון 17 ,בדצמבר, בשעה
8.30 בערב, בקפה עצסאות ברמת־גן.
חברים
ואוהדים מוזמנים.
ביטאון התנועה ״כוה־חדש״ יצא לאור
ונשלח למנויים. הזמנות נוספות במזכירות.

ישיבה
פומבית
של מרכז התנועה
תתקיים ב־ 21 בדצמבר, בשעה 7בערב,
בקפה פת (רחוב מוריה ,50
על הכרמל) .הזמנות לחברים נשלחו.
הרצאת פתיחה:

ח״כ אורי אבנרי
חברים ואוהדים
הצפון מוזמנים.

מאיזור

התנועה למען פדרציה ישראל-סלסטין
ביום חמישי 14 ,בדצמבר, בשעה 6אחרי־הצהריים, תתקיים בבית־סוקולוב בתל־אביב
אסיפה בהשתתפות

אישים מירושלים המזרחית והגדה
האסיפה תוסרם לטלביזיה בחו״ל. הקהלמוזמן .

זהו ה פ סנ ס של ״וספה׳־!
תמסורת ישירה מהמנוע לגלגל האחורי — ללא שרשראות או גל״הנע — חנה
תכונה מכנית מיוחדת ובלעדית ל״וספה״ המוגנת בפטנט עולמי, ולא קיימת
בשום קטנוע אחר. הודות לה, אין אבדן כח על תמסורת, ויש לקטנוע אורן
חיים עצום. במבנה מכני זה שמעטים בו החלקים הנעים והמשתחקים —
הבלאי קטן, וזו הסיבה לכך שקטנועי ״וספה״ מסוגלים לנסוע 150.000ק׳׳מ
ללא שיפוץ כללי (אוברול) !
מליונים סל קטנועי ״וספח״ ברחבי העולם — חם ההוכחה לאיכות המעולה.

קוו *! 1121*111 1 4 0
ל הש יגכתנאיםנוחים בכל סוכנויות ״ וספה ״ כארץ

ראס פנתר אחד על הכתפייב; לפגן־אלוף
שניים ולאלוף־מישנה שלושה.

כל מי ש ש לו משהו לספר על חיים
כר*לכ, עשה את זה בשבוע שעבר. וכך
התגלה כי כאשר הוא למד חקלאות ב־מיקודה־ישראל,
הוא דוזקא התמחה ברפתנות.
#ומה אמר לבר־לב האבא שלו, שהיה פעם
מנהל מיפעל טקסטיל ביוגוסלביה והיושב
היום במיצפה־רמון ומכין לדפוס קובץ של
אימרות חז״ל? הוא אמר לו :״אני מאחל
לך שלא תהיה לך הרבה עבודה ואם
לבר־לב לא תהיה הרבה עבודה, הוא יוכל
להתמסר לכל התחביבים שלו: לטוס ולשחות
ולרכב על סוסים מצד אחד ולקרוא
ספרות צרפתית, במקור, מצד שני. דווקא
עכשיו הוא קורא את הרב־מכר החדש של
ליאץ יוריס, טופז. זה הסיפור על הסתננות
הקומוניסטים למישטר הדה־גוליסטי.
• אגב, עכשיו כבר מותר לגלות כי ביום
שפורסם המינוי של בר־לב, היתד, בתו
זוהר גם כן בתחילת דרך צבאית חדשה.
היא באה לשם־כך במיוחד מבית־אלפא, כדי
להתייצב בלישכת הגיוס לקראת הרישום לשירות
שלה • .אשר לרמטכ״ל השני, יגאל
ידין, הרי הוא עדיין עובד על המגילות.
והוא גילה השבוע, במלואת עשרים שנה
לרכישת המגילות על־ידי אביו, הפרופסור
אליעזר ליפא סוקגיק, כי שולם תמורתן
35 לירות ארצישראליות. את הכסף הזה
השיג אביו של ידין, אחר שלא הצליח
למשכן לשם כך את החוזילה שלו ברחביה
הירושלמית, מנגיד האוניברסיטה של אותם
ימים, יהודה לייב מגנם.

חי סון
סרט*
ומי מדקלם הכי טוב את חייס נחמן
כיאליק בשיעורי בית־הספר לדראמה שב־רמת־גן?
לא אחר מאשר תלמיד ערבי מנצרת,
ידפדף פרח • .עוד אחת שמסתגלת
לא רע ללשונות זרות היא גילה אל*
מגור, המבלה לאחרונה לילות רבים ב־אקרופול,
המועדון של אריס סאן ביפו.
היא רוצה ללמוד את הפיזמונים היוזניים הדרושים
לה לקראת הופעה קרובה # .זה
שההצגה חייבת להימשך הוכיח שחקן התיאטרון
החיפאי יוסי גרכר. לא רק שהוא
לא נטש את הבמה גם כשקיבל התקפת־פתע
של מיניסקוס באמצע המצוד המלכותי
של השמש, אלא שהוא המשיך למלא את
תפקידו גם למחרת פטירת אביו, והנהלת
התיאטרון דואגת להסיע אותו יומיום אל
הבית וממנו כדי שיוכל לומר קדיש כדרוש.
• לדליה לכיא היתד, בעייה רפואית קטנה
עם בנה ראובן בנמל־התעופה של לוג־

שלושה
רא שי־פגתר
אשת שר־הסעד, רבקה כורג, היא בתו
של הרב סלונים מחברון. בזמן השחיטה של
1929 היתד, רבקה סלונים בת שמונה ואת
חייה הציל חברוני אחד בשם אכו־שאכר.
השבוע היתד, אפשרות לאשת השר לגמול
במיקצת לאבו־שאכר. אם כי הוא כבר נפטר
מזמן, הרי אשתו עדיין בחיים. והיא יצאה
עם כמה מנכדיה, בדיוק ערב המלחמה, לבקר
קרובי־משפחה בעמאן ונתקעה שם. בהתערבות
רבקה בורג היא הוחזרה השבוע
ארצה לחברון יחד עם בני־ביתה • .באותו
שבוע עסק שר־הסעד עצמו, הד״ר יוסף
כורג, במתן חסות למיבצע חנוכה למען העיוורים.
במיבצע זה יופצו חמישה מיליון
נרות והתמורה תוקדש למיפעלי עזרה ושיקום
של 7000 העיוזרים בארץ • .פרט
סטטיסטי לא משמח: שעה שאוכלוסיית ישראל
גדלה בעשרים השנים האחרונות פי
שלוש וחצי בערך, גדלה אוכלוסיית העיוו־רעו
של בורג למפלגה, שר־רים
פי . 13
הדתות הד״ר זרח ורהפטיג, ביקר בעזה
לרגל חג הרמאדאן המוסלמי. אבל ששת
הקאדים היו מוכנים לשבת איתו רק בתנאי
אחד — שלא יצלמו אותם ביחד • .מפקד
הרצועה, אלוף־מישנה מוטה גור, היה
הרבה יותר רגוע. לדעתו הכל שקט עתה
לגמרי ברצועה. חוץ מדבר אחד: התותח המבשר
את הסיום היומי של צום הרמאדאן.
היריות שלו אפילו כבר ניפצו כמה שמשות
במישרד של גור • .איש־צבא אחר לגמרי
בחדשות הוא מפקד הצנחנים של קונגו־קינשאסד״
אלוף־מישנה אנטואן כומ־כה,
המבקר בימים אלה בארץ. אמנם החל
את דרכו בקונגו כמנהל שירותי ההסרטה
הממלכתיים, אבל עכשיו הוא רק מסריט
את שמונת הילדים שלו. אבל הוא גא מאוד
בדרגתו והיא באמת מיוחדת במינה. שעה
שבישראל קציני־השדה עונדים עלי־תאנה, המצב
בקונגו שונה במיקצת. שם יש לרב־סרן

פסוקי

צייר שמיר
לעצמו, לאשתו, לילדות שלו
דון. לא רצו לתת לד, לשוב לביתה האנגלי
כל עוד לא תחסן את הבן נגד אבעבועות.
רק אחרי שהסבירה כי הילד אלרגי לחיסון
וכי היא מבטיחה לטפל בעניין אצל רופא
פרטי, התירו לו את הכניסה.

מלפפוני ם טריים בנישואין של לינדה כירד ג׳׳דנסדן ל•
צ׳ארלס רוכ היו כל מיני הפתעות. אבל
הכי מפתיעה היתד, סידרת המתנות. היא קיבלה
30 ספרי־בישול וסיר־לחץ אחד. הסיר הזה

ה שסע

• השכדעץ הסאטירי הצרפתי ״לה לן נאר אנשנה״ (הכרווז
הככול) ,ברמז ברור על אפו של דה־גול ועל מאבקו לעליונות הזהב בשוק הכספים
:״דה־גול שכח להגיד שני דברים על היהודים — שיש להם אפים ארוכים וכי
הם להוטים אחרי הזהב!״
• ח״כ מק״י שמואל מיקוניס, בנתחו את גישת ברית־המועצות לענייני
המרחב :״גדולים עושים שגיאות גדולות!״
•,פולה כן*גוריון, על בניין הכנסת החדש :״זה בניין לא אינטימי, בורגני
ומחוסר־טעם.״
• חיים לסקוכ :״ארצות ערב, הודו ונמל חיפה סרס הכירו במדינת־ישראל.״

4ת ז— ר ־ דררדו 1ר7

העולם הזה 1580

הוא של המורה ללטינית שלה בבית־הספר
התיכון והיה צריך להזכיר לה כי היא למדה
לטינית תחת לחץ. הארולד וילסון הבריטי״
למשל, שלח לה פינכת־שמנת מכסף
וצ׳יאגג קיי־צ׳ל, הפורמוזי שלח לה חצי
תריסר שולחנות מטיק. י • יודעי חשבון בוושינגטון
מעריכים את הוצאות הג׳ונסונים
לטקס ב־ 60 אלף דולאר ולינדון ג׳ונסון
אפילו התלוצץ שעוד מעט ייאלץ לקחת הל-
וזאה מהבנק העולמי. זה לא יהיה קשה בשבילו.
הרי שר־ההגנה המתפוטר שלו, רו־ברט
מק־נמארה, התמנה עכשיו למנהל
הבנק הזה #1 .עכשיו גם מותר לגלות מה
אכל לינדון ג׳ונסון, באותו בוקר היסטורי,
החמישי ביוני, כשהעירו אותו והודיעו לו
כי פרצה מלחמה במרחב: ארבע לחמניות
וספל קפה • .אוכל זה כמובן עניין של
טעם. הנה, למשל, המולטימיליונר ארים״
טוטל אונסים, איל־הספנות היווני, שיש
לו גם חברת תעופה (אולימפיק) .מתי שהוא
מבקר באחד המלונות המפוארים בעולם,
מלון ארבע העונות בהמבורג, מחויי־בים
להמתין לו בחדרו כמה מלפפונים
טריים לקינוח סעודה • .ויששכר רוזנפלד,
מי שהיה המיזנונאי של הכנסת, שאיבד
עכשיו את הזיכיון לטובת קורט לוי
של מלון השרון, הודיע השבוע כי מהנסיון
שלו הוא קובע כי שני הח״כים בעלי נימו־סי־השולחן
המעולים ביותר הם מנחם

זבז בטיסותבשמיהארץ
זבארגזיטמפ 1משפחתי
בהגרלות הביניים במבצע

״תפוס כפי יכולתך

בגין ויוסף* סרלין.

שמחה
א מי תי ת
אמנות ציח־

לעמירם שמיר היו הרבה התלבטויות לפני
שהוא החליט להציג תערוכה של ציוריו.
״היום לא אוהבים דברים יפים,״ הוא מסביר
,״כל מה שעשיתי בגרפיקה, כדי להרוויח
כסף, נקרא היום ציור. מה עשיתי?
ציירתי ציורים שאנשים אחרים שמים אותם
בתערוכות, והוספתי לזה טקסטים, לפי
דרישת המזמין: אמקור, מרגרינה מטע, וכר.
אני יודע שזה הטעם הכללי.
״לצייר מה שאני מצייר זה קצת מפחיד,
כי מה אני מצייר? אני מצייר את האשד,
שלי ואת הילדה שלי, את הילדה שלי ואת
האשד, שלי. היום זה נחשב לדבר מפגר,
ילדותי. לא משנה שכל העולם כבר חוזר
לפיגורטיבי. אנחנו עוד מפגרים כאן ב־24
שעות אחרי העולם.״
צליל של צ׳לו. יש לו פנים עייפות
וחיוך מקסים. הוא מדבר בשטף, קם, מדליק
סיגריה, מסתובב ממקום למקום וקופץ מנושא
לנושא .״בהתחלה ציירתי לעצמי,״ הוא
מספר ,״עד שהיכרתי את אשתי והייתי צריך
להרוזיח כסף. לא למדתי אף פעם גרפיקה,
אבל דווקא זה מה שעזר לי.״
הוא התחיל לעבוד והוצף מייד בהצעות
ובכספים .״השוק פשוט שבע כבר את כל
היוסי־שטרנים שיוצאים מבתי־הספר לציור.
ראו דבר אחר ושונה וקפצו עליו.״
הוא סיפק את הדרישה במרץ ויחד עם
זה לא הפסיק לצייר כל הזמן לעצמו, לאשתו,
לילדות שלו .״אומרים שר,גרפיקה
מפריעה לציור, אבל זה לא נכון,״ הוא אומר
,״אני עשיתי את כל הקולג׳ים וד0,מ־בלג׳ים
שאפשר. מכרתי לויטה את אסקור
ולאמקור את פרידמן. הם אכלו את זה
כמו לוקשן. הגרפיקה עזרה לי להכיר ולדעת
שכל הקונצים והטכניקות, האדום על־יד
הירוק, ההתקשטות, זה הכל ק1נצ־מאכערס.״
הוא
צייר לעצמו והוא לא חשב להציג אי־פעם
את ציוריו .״בגרפיקה אני מרוזיח ומקיים
את המשפחה שלי,״ הוא אומר ,״הציור
חשוב לי, אבל הדבר החשוב לי ביותר
זה אשתי ושתי הילדות שלי.״
במשך שנים הוא צייר בשביל מספר אנשים
שהוא מעריך אותם ואוהב אותם, אבל
כמו כל אמן, בסופו של דבר, הוא היה
זקוק לקהל יותר גדול, והשבוע נפתחה תערוכתו
הראשונה בגלריה צ׳ימרינסקי בתל־אביב.

שלא היתד. לי תערוכה לא היכרתי
את השמחה שהדבר גורם. הנה, אתמול מישהו
שאני לא מכיר אותו ולא יודע מיהו,
כתב בספר של הגלריה, :ציור אמיתי, חזק,
צליל של צ׳לו.׳ דברים יפים, אמיתיים, אני
לא יודע מי זה, אבל הידיעה שמישהו שאינו
מכיר אותי, טרח לבוא לתערוכה שלי,
ולהתפעל ממנה, זוהי ידיעה שגורמת שמחה
אמיתית.״
העולם הזה 1580

בכלפקק ״ טמפו ״ מו דפסת או תמתחתלשעם
ערף -מ ה או תיו תהמודפ סו תאחתמש תי ה סי ס מ או ת • :

טםפז עד יף מכל תחריף
או 1 0 0 0הולךלירוחםשבנגב
חופשית
או סיסמאאחת

שלח את הפקקים בצרוף שסך וכתובתך המדוייקת
ל טמפו ״ -אזור הת עש יה
או ״ טמפו ״ -ירוחם .

חולון

[$ 7״1058

0״״51000״
האיש שזכה ב א שתו
במש חק ק ל פי ם
פייר ולואי בונאפארטה, דודדדישל
נאפוליאון, שהיו מאוהבים שניהם
בנערה בשם מאריה צ׳צ׳י, החליטו
להכריע בדבר במשחק קלפים. לואי
בונאפארטה זכה במשחק ונשא את
מאריה לאשר, ופייר המאוכזב היגר
מצרפת לאמריקה. אבל לא הכל בחיים
הוא עניין של מזל. כל נערה
יודעת שגרבי ״מרסי״ לרגליד, עושים
אותה למקסימה יותר. נסי פעם
את הגרבונים של ״מרסי״ — הגרביים
עד למחניים, דקיקים־עדינים,
המשחררים אותך אחת ולתמיד מכבלי
החגורות והביריות. הגרבונים
של ״מרסי״ הם המילה האחרונה
של האופנה בעולם כולו והמילה
האחרונה של האיכות בישראל: הם
היחידים המיוצרים בשיטת ״פולי־פיישנד״
שרק היא מאפשרת התאמה
מושלמת לחיטובי גופך. הם גם היחידים
המצויירים בקו מחסום המונע
התפשטות רכבות בין המכנסיים
לגרביים.

נוינים בואמיבנת בברבי

חנות בגדי ילדים ונוער
״ הדר ״
מבחר גדול של בגדי ילדים ומתנות.
הבל מכל הנוגע ללבוש והדר לילדים.
ת ל ־ אביב, רחוב הנרייטה סולד ,27
מרכז קניות, גוה ארלוזורוב, טל 254021 .

צעיר ערבי
העובד ולומד בתל־אביב

מחפש חדר
להתקשר בשעות העבודה עם
אחמד מסאחזה, טלפון ,33264 תל־אביב

קולנוע
י שראל
מ ח כי ם לאישור במשרדו של דני דגן, המפיק הישראלי של
הסרט הישראלי־איטלקי חמישה ימים בסיני,
יש רעש והמולה. שני עוזרים הביאו משוק־הפישפשים
ערימת חליפות־עבודה צבאיות.
דני דגן טוען שהוא לא ילביש אפילו את
הקבצנים של הסרט בבגדים האלו. מישהו
נכנס למשרד עם תרמילים ודני דגן מבקש
ממנו ללכת ולחזור עם משהו שיהיה פחות
דומה לסלי־ירקות. מביאים חגורות צבעוניות:
אדומות, ירוקות, כחולות. ומישהו
מציע :״אולי נצבע אותן בחאקי?״
עשרים אלף לירות עולה יום צילום בסרט
רב־תקציב זה. צוזת גדול של צלמים
וטכנאים ושחקנים בא במיוחד מאיטליה,
וכולם יושבים ומחכים לתרמילים, לחגורות,
ולבגדים הצבאיים.
״לפני חודש,״ מספר דני דגן ,״פנינו לדובר
צה״ל כדי לקבל אישור להסרטה. הדובר
ביקש לקבל קודם כל אישור מהירש־ברג.
הירשברג אישר את הסרט ואת התסריט
ודובר צה״ל הבטיח לטפל בעניין.
״בינתיים הגיע ארצה הצוות ופניתי עוד
פעם לדובר. האישור עדיין לא התקבל. כדי
לא להפסיד ימי צילום התחלנו לצבוע לבד
מכונות בחאקי, ולהשיג לבד בגדים. עבר
כבר חודש מאז הגשת הבקשה ועדיין לא
קיבלנו אישור.״
בינתיים יצא המסיק האיטלקי מכליו והכסף
נשפך כמו מים. על כל צעד ושעל הם
נתקלים בקשיים. בשבוע שעבר הם שכרו
הליקופטר כדי לערוך צילומים מהא1דיר-.הם

טובה

חשפוית

חשובה

ותר

טשחקן

טוב

יירין מדלי כמעט פוצצה את הסרטת
^ הסרט הישראלי אסירי החופש. אבל לא
איכפת לה. היא חשפנית גדולה. היא מסתובבת
בעולם, ומבוקשת בו, וסרטים, י־ביחוד
ישראליים, לא עושים עליה רושם.
היא הופיעה במועדון הלילה כליף כשבמאי
הסרט ראה אותה והחליט לתת לה
תפקיד. של חשפנית, כמובן.
הוא הכין לכבודה סצינה שלמה: אלי כהן,
האסיר שיוצא לחופש מבית־הסוהר, לוקח
את חברתו, דליה פרידלנדר, והם הולכים
לבלות במועדון־לילה. הם יושבים במועדון
ומסתכלים בהופעה של איירין מרלי.

כסף או ככוד
ך* במאי פנה אל איירין, איירין הסכין
| מה להופיע, אבל דרשה תמורת ר,הופ־עה
הקטנה שלה סכום שהוא כפול מהסכום
שמקבל השחקן היקר ביותר בסרט.
המפיק סירב, והשחקנים התמרדו. זה לא
רק עניין של כסף. זה עניין של כבוד.
אבל לאיירין לא איכפת .״אני כבר הופעתי
בהרבה סרטים,״ היא מסבירה ,״אולי האנשים
כאן לא יודעים, אבל חשפנית טובה
זה דבר הרבה יותר יקר וחשוב משחקן
טוב. כשיש אחת כזאת, מגיע לה יותר כסף
מאשר לכל השחקנים ביחד.״
היא באה ארצה עם בעלה הרקדן והכוריאוגרף
במסגרת מסע הופעות בעולם,
והיא היתר, מוכנה לעזוב את הארץ מבלי
להשתתף בסרט.
הבמאי נכנע, שילם לה וצילם אותה.

פול ניומן כבר עשה בחייו תפקידים
טובים יותר. אבל זה לא
חשוב. גם את הסרט הזה אפשר
לראות.

כומר ביום,
דחליל בליל ה
דוקטור סין

(ירון, תל-אביב;

ארצות־הברית) אנשים שהיו פעם
ילדים טוענים שסרטים כמו דוקטור
סין היו מציגים בזמנם בקולנוע גן־
רינה, בהצגות יומיות.
אפשר להאמין להם. דוקטור סין
מיועד באמת לילדים, או למבוגרים
שרוצים לתת למוח שלהם לנוח, וליהנות
הנאה פשוטה ופרימיטיבית
מסרט פשוט ומותח.
דוקטור סין הוא כומר ביום ומב־
__ ריח בלילה. בלילות הוא מתחפש לדחליל,
ויחד עם הכנופייה שלו הוא
מבריח סחורות. בעזרת הסחורות הללו הוא
עוזר לכל הכפריים העניים שאינם יכולים לעמוד
בנטל המיסים האכזריים של המלך.
דוקטור סין עוזר גם בין השאר למורדים
אמריקאיים, לחיילים שנלקחו בכוח לצי וערקו
ממנו, ולכל האנשים שנעשה להם אי־צדק
על־ידי השלטונות.
המלך שולח אדם שמן ורע־לב כדי לחסל
את כנופייתו של הדחליל. האדם הקשוח
מנסה לשרוף את בתי הכפריים, לקחת את
ילדיהם לצבא, אבל הכפריים לא מוכנים
לספר לו מי הוא הדחליל ומי הם אנשי
כנופייתו, לא רק משום שהם לא רוצים, אלא
גם משום שהם לא יודעים. רק הקהל יודע
שהדחליל הוא הכומר המכובד, המופיע ביום
תחת השם דוקטון סין.
בסוף מצליח המלך למצוא בוגד אחד ולהגיע
איתו להסכם. איך דוקטור סין מעניש
את הבוגד, ומתחכם לתחבולות המלך, ומבריח
את כל האסירים מבית־הסוהר, ועוד
כהנה וכהנה מעשי גבורה גדולים, כל זה
אפשר לראות בתוך הסרט.

העירום היקר
כ״ב החדשה
חזרה לשנות העשרים

לא ידעו שלשם כך צריך אישור. ההסרטה
עוכבה, עד שהם ישיגו אישור.
אחרי־כן הם ערכו יום צילום בירושלים.
שוטר שעבר במקום הודיע להם שאסור
לצלם בירושלים ללא אישור. ההסרטה עוכבה.
הם פנו למפקד הנפה, להירשברג, לדובר
המשטרה, למזכיר של אשכול, ובסוף
ניתן להם להמשיך.
״פניתי באופן אישי לעזר וייצמן והוא
הבטיח לקחת על עצמו לסדר את העניין,״
אומר דני ,״אם האישור לא יתקבל, נצטרך
להפסיק את ההסרטה ולהחזיר את הצוות לאיטליה.״

שוגיס ב מור
״בדרך כלל אני עומד כאן, בכיכר, ושומר
על התנועה,״ מספר שוטר צעיר ורזה ,״אבל
מאז שהתחיל הסרט הזה 12 ,הנועזים, אני
צריך לעמוד כל הזמן ולשמור על התור.״
ובצדק .״אני הייתי ראשון! אני הייתי
ראשון!״ צועקים האנשים בתור ,״אני נמצא

כאן משמונה בבוקר!״ ״אני באתי בשבע!״
״תסלקו את ההוא, הוא לא היה כאן!״ ״אתה
תסתלק מכאן!״ ״אני אסתלק מכאן? תיכף
אני אראה לך! אתה תסתלק מכאן.״
ולולא היה עומד במקום שוטר ושומר שכולם
יעמדו יפה בתור ויחכו בסבלנות, איש
לא היה מגיע לקופה.
עם פדגוגיה. פעם בהרבה חודשים
מגיע לתל־אביב סרט־פעולה מעולה שמושך
לקולנוע גם את אנשי השכונות וגם את האינטלקטואלים.
לכן כבר בשעה תשע בבוקר
אפשר לראות על־ידי קולנוע אסתר תור
מגרן המורכב מפירחחים צעירים, נשים
מבוגרות, אנשים בגיל העמידה, ואפילו ילדים.
״אין
כאן התפרעויות מיוחדות,״ אומר
השוטר ,״האנשים פשוט מחכים הרבה זמן
בתור והם עצבניים. צריך להרגיע אותם, עם
פדגוגיה. ולשמור עליהם שלא יתרגזו.״
הוא עצמו עדיין לא ראה את הסרט .״בטח
שהייתי רוצה לראות אותו,״ הוא אומר,
״אבל אין לי זמן לעמוד בתור.״

כוכבים
פ תי ח ת הדדך
העולם הנשי, ובראשו בריג׳יט בארדו, החליט
לחזור לשנות העשרים העליזות. בתוכנית
טלביזיה לכבוד תחילת שנת 1968
תופיע בריג׳יט בלבוש, תסרוקת ואיפור של
שנות העשרים, ותפתח בזה את הדרך לכל
בנות מינה.
סרטים למען השם הגקי
מרוסיה כבגידה

(בן-יהודה, תל־אביב;

אנגליה) הבמאי לא מוכר, השחקנים ברובם
לא ידועים, שם הסרט, האיש שבחוץ, לא
נראה מבטיח, ושמו העברי, מרוסיה בבגידה,
נראה עוד מבטיח פחות.
לכן זוהי הפתעה נעימה לגלות שזה דווקא

סרט־ריגול מיקצועי, מעניין, עשוי היטב
ומשוחק היטב.
הוא מספר על סוכן מזדקן בשירות הביטחון
האמריקאי, שעשה, לאחר עשרים
שנות עבודה, טעות קטנה: הוא בטח באדם
שאסור היה לבטוח בו, ועל כן הוא מגורש
מן השירות.
לאחר גירושו הוא פוגש יווני נודד שמציע
לו להעביר לידיו עריק רוסי מבוקש. הוא
יוכל למכור את העריק לשירותי הביטחון,
להרוויח הרבה כסף, ואולי גם לנקות את
שמו.
וכאן מתחילה רדיפה ארוכה ומותחת. הרוסים
רודפים אחרי האיש כדי להשיג בעזרתו
את העריק. האמריקאים מנסים להערים
עליו ולהוציא מידיו את העריק ללא תשלום.
והוא עצמו בורח מכל רודפיו, ומחפש בעצמו
אחרי אותו עריק המסתתר באיזה מקום
שאינו ידוע לו. יש הרוגים. יש מכות. יש
יריות. והרבה רגעים עוצרי־נשימה.

האדםהמ חייך
ה מו ר ד (מוגרבי, תל־אביב; ארצות־הב־רית)
לוק, הלא הוא מיודענו פול ניומן,

מוכנס לבית־הסוהר באשמת שיכרות, הפר־עת־הסדר
ושבירת מדחנים. הוא נידון לשנתיים
מאסר.
ההתחלה שלו בבית־הסוהר היא טובה.
הוא מכניס חיים למקום, ממציא מישחקים,
תחרויות, תמיד מחייך, אינו פוחד משום
דבר, לא מבני־אדם, לא מהסוהרים, ולא
מאלוהים.
האסירים החברים שלו, שאיתם הוא יוצר
הווי־אסירים מיוחד, המזכיר את ההודי של
סטאלג , 17 טוענים שיש לו יותר דם מאשר
שכל, ואכן, כשהוא נלחם, הוא נלחם עד
הסוף, גם כשידו על התחתונה.
המלחמה שלו בחוקי ומנהלי בית־הסוהר
מתחילה לאחר ששמים אותו בצינוק, עם
מות אמו, כדי שלא יברח להלוזייתה. לאחר
שהוא יוצא מן הצינוק, הוא מחליט לברוח
ולהילחם עד הסוף, מלחמה חסרת־סיכוי
במוסד בו הוא יושב.

ק. סינ טרה
הרץ העירום

(חן, תל־אביב; ארצות-

הברית) כל דמיון בין ק. של קפקא לבין
פראנק סינטרה הוא מגוחך ובלתי מתקבל
על הדעת. וחוסר הדמיון הזה הוא בעוכריו
של האחרון.
פראנק סינטרה נקלע לתוך עולם קפקאי
של סוכנות חשאית. משתמשים בחולשותיו,
באהבתו לבנו הקטן, ובידידותו לאשה שהשתתפה
איתו במלחמה, כדי להכריח אותו
לנסוע לקופנהגן ולרצוח אישיות רוסית.
אין לו אל מי לפנות. הוא מוקף סוכנים
ושליחים שעוקבים אחריו ומדווחים האחד
לשני על פעולותיו. גם האנשים שהוא בוטח
בהם ופונה אליהם לעזרה משתתפים בתוכנית,
והוא מופעל על־ידם כמו מאריונטה,
פועל על־פי תוכניותיהם ולפי חישוביהם,
מבלי לדעת על כך.
הפגם העיקרי בסרט הוא פראנק סינטרה,
שאינו מתאים לתפקיד רציני של אדם נרדף.
העולם הזה 1680

תמהרי
ג י שאו
בוזשינגסון, לינדה כירד ג׳ונסץ,24 ,

* בטקס מפואר, בבית״הלבן

בתו הבכירה של נשיא ארצות״הברית וסרן
חיל הנחתים (המארינס) צ׳ארלס ספיטל

(צ׳אק) רוב.28 ,
נחוג יום הולדתו ה־ 40 של כומגי־כול
אדולידזי, מלך תאילנד, הידוע יותר

בזכות משקפי השמש האופטיות, אותן הוא
מרכיב דרך קבע, כושרו בניגון ג׳אז ומלכתו
היפהפיה, סיריקיט.

נחוג יום הולדתו ה־ 53 של אלוה
שמואל טנקום, מנהל בית־הספר לקציני־ים
בעכו, יליד תל־אביב, שהיה מפקד חיל-
הים משך תקופת־הכהונה הממושכת ביותר
( ,)1960—1954 בעבר פועל בנמל תל־אביב,
סטודנט לביולוגיה באוניברסיטה העברית
ומחבר ספרי־תיאור־יה
ימיים (השייט ב־מיפרשים).

חוג. יום
הולדתו ה־ 60 של

ד״ר יצחל, אר־גסט
נבנצל, מבקר
המדינה השני
(הראשון: ד״ר זיג־פריד
מוזם) ,יליד
גרמניה, מוסמך למשפטים,
איש־עסקים גבגצל ולשעבר קונסול של
שבדיה בארץ.
נחוג יום הולתו ה־ 60 של אריה
דיסנצ׳יק, עורך מעריב, יליד לטביה ומי
שהיה מזכירו של זאב ז׳בוטינסקי, שהחל
את דרכו העיתונאית ביומון הרביזיוניסטי
הירדן והיה ב״ 1948 בין מייסדי מעריב.

נח ו ג יום הולדתו ה־ 65 של משה
אונא, ח״כ המפד״ל ויו״ר ועדת חוק, חוקה
ומשפט של הכנסת, בנו של רב גרמני
ואגרונום לפי מיקצועו, איש הקיבוץ הדתי
וחבר משק שדה־אליהו ולשעבר סגן שר־החינוך.

חוג יום הולדתו ה־ 78 של זלמן
שזר, נשיא המדינה, מי שהיה עורך דבר
משך 23 שנים, שר־החינוך הראשון של
מדינת ישראל (חוק חינוך חובה חינם) ,שגריר
מיועד למוסקבה *,שנבחר באביב 1963
לתקופת־כהונתו הראשונה
(של חמש
שנים) כנשיאה השלישי
של מדינת־ישראל.

חוג יום
הולדתו ה־ 60 של
יונה כסה, בנו
של מוהל רוסי, חבר
קיבוץ ומזכירה של
מפא״י לשעבר, מידידיו
הקרובים של
פינחס לבון, שנשאר
בשעתו בכנסת
כסיעת־יחיד של מך
היסוד, וששב עתה לחסדי מפא״י ונמצא בשליחותה
בארצות־הברית.

נחוג יום הולדתו ה־ 80 של ד״ר
ויקטור קלנר, יליד אוסטריה שהורה
לטינית וגרמנית בגימנסיה הרצליה התל־אביבית
של ראשית המאה, שב למולדתו לשרת
במלחמת־העולם הראשונה, בה נשאר
וניהל את הגימנסיה העברית בווינה (בין
חניכיה: ראש עיריית ירושלים טדי קולק;
שגריר ישראל ברומא, אהוד אבריאל ומי
שהיה שגריר ישראל באדים אבבה, האלוף
חיים בן־דויד) .קלנר שב ארצה אחר הכיבוש
הנאצי, ניהל שורת בתי־ספר תיכוניים
בתל־אביב (בלפור, בן־יהודה).

ל חוד ש
רכו ש

או בו ת ו/׳ו רו ת הנעעוב בי שראל

!׳01-0 1 0 5 5ט ס
דורה גל7 .
/11 קו 1ס

נפטר בתל־אביב, בגיל ,67ד״ר
יוסף שפירא, כלכלן לפי חינוכו, ומנהל
קופת־חולים הכללית לפני 30 שנה, שנודע
יותר כמחבר אטלסים לימודיים עליהם גדלו
דורות של תלמידים בארץ ואטלסים מיק־צועיים
מסוג האטלס לתקופת התנ׳׳ך.

נ פט ר בתל־אביב, בגיל ,79 יצחק
פלר, מחנך ותיק, לשעבר מזכיר הסתדרות
המורים, שנודע במיוחד בספרי הלימוד לחשבון
שלו ובפעילותו כמורה בעתלית,
צפת, ירושלים ותל־אביב, בה ניהל משך
שנים רבות את בית־הספר היסודי הגדול
תל־נורדאו.

דורה גלום
בנרתיק טייב

.95י ל׳

!.קג/שיז
3.10ל־>

1ק\£/ק מ*£ו50
3.90ל־י

.ה עו ל ם הזה ,-שבוע ון החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל-אביב, רח׳ קרליבך , 12 סלפון 5־30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כנפי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבגרי • המו׳־ל: העולם הזה בע*ננ

• הרוסים סרבו לקבל את מועמדותו.
העולס הזה 15*0

במדינה
היסטוריה
ה אכזב ה של הבארון

מבצעבגרות ועם

תלמידי
טכניכון ייהנו במסגרת המבצע
מההקלות:
.1ספרי לימוד בהוצאת ביה״ס ללא
תשלום.
.2עזרהבמתמטיקהובאנגלית
למתקשים.
.3תלמיד, אשר לא יעמוד בבחינות,
רשאי להמשיך את לימודיו חינם
עד להצלחתו.

היו נפת חי ם
קורם׳ חדשים:

( מ זו רזיםואינטנסיבים )
בגרות ערם למועד אפריל .1968
מוקדמות ערב למועד אפריל 1968
מגמות הומגיסטית, ריאלית
אפשרות לימוד מקצועות בודדים.

פרטיםוהרשמה 9— 1 :לפנה׳׳צ ; 4—7בערב
תל-אביב: דרך פ״ת ( 44 פינת רחוב הרכבת,
התחנה המרכזית).
תל־אביב: דרך פ״ת ( 126 מול הקריה).
חיפה: רחוב בלפור ( 5מול הטכניון).

ט בני בון -

ספר

מ 7£א 5 0 £א 7 £ 0 1 1£אסכ <

״גרוזוכסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

שעות ר!כלח 9-17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
__לבי בקשה__ .

להתישבות

יהודית
בארץ־ישראל).

כשהגיעה שעתו של זלמן כהן לצאת
לגימלאות לא התחבט הרבה במציאת ממלא-
מקום. היה זה בנו יעקב, שיצא ב־1938
לגולן, שלט בארבעה הכפרים משך עשר
השנים הבאות.
השייכים של האזור קיבלו אותו בטקס
מרשים, כשחרבותיהם מונפות למעלה, לאות
של רצון טוב והם שיתפו עימו פעולה,
בדיוק כפי שעשה זאת גם מושל המחוז
הצרפתי.
אפילו כניעתה של צרפת לגרמניה, שהביאה
לביירות משלחת של שלטונות וישי
אנטי־יהודיים, לא הצליחה להדיח את כהן
ממקומו. כי כהן הצעיר הצליח מעל למשוער,
הכניס לאזור טרקטורים, גידולי
ירקות ותפוחי־אדמה, תיכנן נטיעת עצי
פרי נשירים.
ואז באה שנת 1948 וזכותו של כהן לא
עמדה לו יותר. הוא יצא מהשטח ברגע
האחרון ממש, נואש ממנו עד קיץ השנה.
אבל, כפי שהודה כהן השבוע, הנחילה
לו אכזבה גם מלחמת ששת־הימים. למרות
שבעיקבותיה מלאו העיתונים סיפורים על
אדמות הבארון ויישובי יהודים שהיו וש־כמעט־והיו
בגולן, הרי העובדה הפשוטה
היא כי ארבעת הכפרים של הבארון, המצויים
בין יובליו הצפוניים של הירמוך,
נשארו בידי הסורים, נמצאים בדיוק קילומטר
אחד מזרחה מקו הפסקודהאש.

ע חונו ת

לבג רו ת

קיבלת חשבונן לחידוש חטמוי, סו •תג
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתין, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלו 41
מרכז עדשות מגע

1894 רכש הבארון אדמונד דה־רוטשילד
80 אלף דונם ברמת־הגולן. כי הבארון,
שהיה ידוע בכינויו הנדיב הידוע, החליט
שאחר שעזר ליישב יהודים בשפלה (רחובות,
ראשון־לציון^ בשומרון (זכרון־יעקב) ובגליל
(ראש־פינד) הגיעה השעה גם לנדב
אדמה ליישוב יהודים בשטח בו ישבו פעם
שבטי ראובן, גד וחצי המנשה.
רק שהיהודים של סוף המאה ד,־ 19 סברו
אחרת. וההתישבות בגולן לא יצאה אל
הפועל. הבארון נשאר תקוע עם ארבעה
כפרים — בוסתאג׳ ,ג׳ילין, נפער, וסחם אל־ג׳ולן
(כארבעים קילומטר מזרחית מטבריה)
— ולא ידע מה לעשות בהם.
לבסוף החלים להמשיך בשיטה הישנה.
כשם שקודמו, האפנדי ובעל־הקרקעות מדמשק,
היה גובה את חלקו מן האריסים
הערביים כן החליט לעשות גם הבארון
מפארים.
חרבות למעלה. לנציג הבארון בגולן
נבחר בוגר מיקוזה־ישראל, איש כפר־תבור
זלמן כהן, שישב בגולן 40 שנים תמימות,
בבית־אבן מהודר, הקפיד לגבות כל שנה
רבע מיבול הכפריים ולהעבירו לבארון —
ליתר דיוק לחברת ההתישבות שלו, פיק״א
(ראשי־התיבות של המילים האנגליות חברה

א בו ת ובנים בגיל 14 רצה עידו דיסנצ׳יק להיות טייס;
בגיל — 16 כימאי; בגיל — 19 מהנדס
ובגיל — 20 איש עסקים.
אבל אולי מכיוון שאביו הוא אריה דיס־נצ׳יק,
עורך מעריב, הפך עידו בגיל 21
למשהו שונה לגמרי:
עיתונאי.
ומה היא העצה
שקיבל מאביו ברגע
שנכנס למיקצוע המשותף?

להשתמש בשם
המשפחה, אלא
לבחור בשם־עט שונה
לגמרי: ח .יעד.

הורגים ביפו.

דיסנצ׳יק האב והבן
אינם צמד העיתואורי
קיסרי
נאים היחיד בארץ.
ידועים לא פחות הם
אורי קיסרי (האב) וגיל קיסרי (הבן) ;
אפרים תלמי (האב) ומנחם תלמי (הבן).
המעניין הוא בי בארץ נחשב מקצוע
העיתונות, כנראה, במכובד יותר מאשר
בהוץ־לארץ. כך למחות אפשר להסיק מזב־מנותיהם
של כמה עיתונאים־בנים על ה־

עיתונאי 1ר,אבות שלהי בסיר השנה של ה־עיתונאים
שיצא לאור בשבוע שעבר.
הנה למשל, איש מעריב ד״ר דויד לאזר.
אם כי אביו, שמעון מנחם לאזר, היה
עיתונאי ידוע בפולין (עורך השבועונים
העבריים המגיד והמיצפה) רצה לאזר הצעיר
דווקא בקאריירה אחרת. זאת של בלשן —
ולכן הוא נרשם לאוניברסיטה, החל לומד
ערבית, תורכית, פרסית.
רק מה? לפתע חלה כתב בעיתון המקומי
וביקשו ממשפחת לאזר לספק מחליף.
אבל היום הראשון של דויד לאזר בעיתונות
בכלל לא היה שמח. זד, היד, למחרת
פרעות 1921 ביפו ועורך העיתון התנגד
לפירסום הידיעה. עוד זה היה חסר לו
שיודיעו בעיתון שלו שגם בארץ ישראל הורגים
יהודים.
משדרים מדמשק. יליד חו״ל אחר,
העיתונאי והמחזאי יוסף (״תומי״) לפיד, גם
כן לא כל כך התלהב ממקצוע אביו, העיתונאי
ההונגרי בלא למפל.
לכן הוא למד משפטים, אבל אחר בך
כשהיה, במיקרה, למזכיר של עורך עיתון,
נזכר בשיר של אביו (״בני הקטן, אל
תיכנע!״) והוא לא נכנע וכיום הוא עיתונאי
לגמרי לא רע.
אחרת העניין עם ילידי הארץ. אם זד,
העיתונאי גדעון סאמט, בנו של איש הארץ
הוותיק שמעון סאמם, שריח הדפום, אליו
היה אביו נוהג לקחתו לעתים תכופות, רדף
אחריו עד שהשיגו ואם זד, כתב על המשמר
לעניינים ערביים אמנון קפליוק, בנו של
איש דבר מנחם קפליוק.
התעניינותו של קפליוק בעיתונים ובנושאים
ערביים היתד, עימו מאז ומתמיד, עוד
מהזמן שעיתונאים ערביים היו נוהגים להתארח
בבית אביו.
אחד מאלה היה ריבחי כמאל, שהיה נוהג
להקריא את שירי יהודה הלוי באולם מוג־רבי
בתל־אביב, אך שינה את דעתו על היהודים
כאשר כמעט ונפל קרבן בעת התכתשות
בינעדתית בירושלים. הוא עבר לדמשק
והחל לשדר משם בעברית.
שותים מים. עיתונאים כמעט מלידה
הם גם שני בניו של אבא אחימאיר, מי
שהיה אחד העיתונאים המועלים של הימין
בארץ. יעקב, שהתרגל משחר נעוריו לקרוא
חמישה עיתוני־בוקר עוד לפני ארוחת־הבוקר,
הוא כיום עורך־חדשות בקול־ישראל ואחיו
יוסף, שדמי־הכיס שלו היו מבוססים על
מכירת נייר עיתונים ישן שהיה מצטבר
בכמויות עצומות בחדרו של אביהם, הוא
כיום כתב היום.
זוג בנים עיתונאים אחר הם בניו של מי
שהיה עורך דבר, חיים שורר. איש עיתים
זיוי שורר זוכר כיצד היה אביו דוחף אותו
ואת אחיו עירן* (כיום איש קול ישראל)
לעיתונות בהסבירו להם עד כמה קלה המלאכה
:״זה כמו לשתות כוס מים, חושבים
על הנושא והיתר
בא כאילו מאליו!״
רק, שכנראה, שזה
בכל זאת לא כל
כך פשוט לשתות
כוס מים. הנה, למשל,
המיקרה, כאשר
החליט חיים
שורר ללמד את בנו
זיוי כתיבה רהוטה
מה היא.
הוא כתב פעם, במקום
בנו, חיבור ל־זיוי
שורר
בית־הספר על הברון
רוטשילד. החיבור
דוזקא מצא חן בעיניו השוררים, אבל
לא בעיני המורה. הוא פסק לו ציון מספיק
בקושי.

ה חי
#למען שלום־בית. בקריית-שמונה
הודו שלוש אחיות כי ניאותו לקיים יחסים
מיניים עם גיסן ובלבד שיקיים את הבטחתו
לא לגרש את אחותן הרביעית, הבכירה, לה
הוא נשוי.
• מכוליביזיה. בירושלים הוכרז על
170 מישרות פנויות בטלביזיה העתידה
לקום, נתקבלו תוך שבוע 1100 הצעות של
מועמדים.
* העיתונאי היחיד בארץ שהוא גס סדר
דפוס מקצועי ושהיה רגיל לכתוב את כתבותיו
ישר לתוך חלינוט״פ, המכובה-ה 9ו־-
לסת את שורות העופרת נושאות המיליס.
העולס הזח -.15*0

״מאריה ביאטדיצ׳ה שוב אינה
בתי!״ זעק בהתרגשות אומכרטד, מלכה
המודח והאחרון של איטליה — משנודע לו
שהנסיכה לבית סאבויה עומדת להינשא

לשחקן הצעיר מאוריציו ארנה.
התרגשותו המיושנת של המלך לא נשארה
מבודדת: שני כמרים, אליהם פנתה הנסיכה
בבקשה להשיאה לבחיר־ליבה, סירבו. .פגיעה

אמריקאיות כהון* היאכטות

הספורט החדיש באמת
לפני כמה שבועות סופר על הספורט החדיש של האמריקאים: המתפשטות במיקלחות.
,שבוע יש בבר ספורט יותר חדיש.
לוקחים בחורות. כמה שיותר, יותר טוב. לוקחים יאכטה או שתיים. לוקחים כמה נערי־שעשועים.
יוצאים לשייט ארוך־ארוך.
רצוי לאיים הטרופיים.
ואז משכנעים את כולם לעשות את זה — בעירום.
זו לא בדיחה. השייט העירום הפן, יותר ויותר, חלק ממה שבני ארצות־הברית קוראים,
בגאווה מסויימת ,״אורח החיים האמריקאי״.
או לפחות — אלה מבני ארצות־הברית שיכולים להרשות לעצמם את זה.
כי בחורות יש, ברון השם; וגם נערי־שעשועים אמידים אפשר למצוא באומה שהפכה
לבת 200 מיליון, לפני שבועיים.
אבל יאכטת עולה, בבל זאת, כמאתיים אלף דולאר (או 700 :אלף לירות).

מאריה ביאטריצ׳ה ומאוריציו

תכוהפנה ה צלי ח ה
רודי גרנרייך 45 האבא האמריקאי
של הבליקיני, ממשיך להיות בחדשות.
לאחר שעורר את סערת״המאה,
בהמציאו את בגד״הים בלי, ולאחר שהוסיף
חטא על פשע בהצגת הבכורה של
״החזייה בלי חזייה״ ,זכה עתה רודי
לשער בשבועון״המיליונים ״טייס״.
וזה לא הכל: מודה ה״טיים״ בפה
מלא :״ניסו להרוג את המחצאית של
רודי — ולא הצליחו.״
במילים אחרות: למרות מאמצי הזקנות
העשירות המשתדלות להסתיר ברכיים
בולטות ושוקיים עם ורידים ; ולמרות
כעסם של יצרני־הטכסטיל —
ממשיכות הצעירות ללבוש קצרצאיות
למיניהן.
יתר־על־כן: לדברי השבועון, התפתחה
המהפכה באופנה הנשית לנקודה ששוב
אין לשוב הימנה .״עכשיו עברו הימים
בהם אמרו לכן, השנה תלבשו ירוק !׳.
מעתה לובשת כל אשה מה שהיא רוצה.״

במלך
היא פגיעה באלוהים,״ אמרו הכמרים
הקאתוליים.
הזעם והיאוש אינם מוצדקים, בעצם, על
פי חוקי־הד,משכיות של שושלת סאבויה,
ששלטה באיטליה במאות האחרונות: מאריה
בואריצ׳ד, היא בתו הצעירה ביותר של המלך
המודח.
כך שגם לו עלה אומברטו שוב על כס-
המלוכה, לא יכלה הצעירה להוות יורשת־עצר
פוטנציאלית.
מה עוד, שבניגוד לבריטניה, לא שלטו מעולם
באיטליה מלכות.
אם כן, מדוע זעם המלך? מסיבה משפחתית
יותר ומלכותית פחות: הוא פשוט
תפש את השניים ביחד, בחדר מלון, כשהמי־טות
מוצעות והם מתכוננים לשעשוע העתיק
ביותר בעולם.
המלך חשב שרק בתו גרה באותו חדר,
במאדריד. אבל מי שפתח לו את הדלת היה
דווקא השחקן הספרדי הצעיר.
תגובתו הנדהמת של ארנה: הוא טרק —
בעדינות — את הדלת בפני המלך הבוהה.
עכשיו טוען המלך אומברטו ששושלתו
משכלת בת. אומרת, לעומת זאת, מאריה
ביאטריצ׳ה :״אנו מאושרים ביחד. נישאר
ביחד.״

ח״ה, קייה וקיימת
הופעתה של קייה כריסטיין

במעדו־

מיה, בעמודים המרכזיים של הירחון פלייבוי,

לא היתד, הופעתה החשופה הראשונה: כי
קייה מתמחה, מאז גיל ,11 כשחיינית תת־מימית
וכמעריצת־שמש מושבעת.
לכן יכלו מעריציה לראות את שלבי התפתחות
גופה, כבר מגיל צעיר.
מספרת קייה בחיוכה האופייני :״כשאני
סובלת — אני נותנת לעצמי ללכת. בלי
בעיות, בלי צרות, בלי מבטים. האוקינום
הוא מולדת שנייה בשבילי.״
כשאינה טובלת, מרבה קייה כריסטיין

לפוש בדירתה הקטנה, דירת־רווקות שברובע־הפאר
בברלי־הילס, ליד הוליבוד. שם היא
מאזינה ללהיטים האהובים עליה: להיטיהם
של זמרים שתקליטיהם החדשים טרם הגיעו
ארצה, כמו לו ראולם, רמסיי לואיס
המימד החמישי.

אביה של קיי היה מחנך דתי ונוצרי מאוד.
הוא דווקא התנגד, כשהגברת־בת החליטה
להצטלם לעיני שישה מיליון קוראי פלייבוי.
אבל הבת חונכה לעצמאות.
אז היא החליטה להפגין עכשיו את
עצמאותה.

דברים בעלמא
• א ל כי ם, אדביס: זמר־הלהיטים
האלוהי, א ל בי םפרס לי, לא הופיע בסרט
חדש ולא הוציא לאור תקליט מזה שנה
תמימה: אך המעריצים, ובייחוד המעריצות,
שומרים לו אמונים: במיבחן־דעת־הקהל שנערך
בלונדון בין חובבי־הלהיטים הופיע
עדיין שמו של אלבים בראש מיצעד־החביבים.

מלחמהכדה ־ גו ד - :הגנראל דה•
גול נילחם בדולאר? אני אלחם בזה־גול!״
הצהיר השבוע ג׳ין סוגי, בעל שתי מסעדות־יוקרה
בשיקאגו. והוא ניגש לעניין: מעתה
שוב לא ישתו אצלו יינות צרפתיים .״אם
יצטרפו אלי יתר בעלי המסעדות האמריקאים
היהודים, והישראליים,״ טען סוג׳ ,״נכניע
מהר מאוד את הנשיא השחצן!״

• העדפת זכויות: קודם צעד מועדון
הוויכוחים של אוניברסיטת אוכספורד
המהוללה, ובעיקבותיה הלכה גם קמברידג/
האוניברסיטה״האחות־היריבה: גם בקמברידג׳
ניבחרה נערה כנשיאת מועדון־הוזיכוחים.
הגיבה הנשיאה החדשה, ז׳ראלדין ג׳ונס (:)21
הדבר לא הזיק לה: מייד פנו אליה ב־הצעות־פירסומת
לעשרות, ואף כמה מפיקים
הוליבודיים הרימו שפופרת ושאלו אם לעלמה
כריסטיין יש תוכניות הסרטה או
חוזים חתומים.
לעלמה כריסטין אין, לפי שעה.
אבל מה שהפריע לה יותר מכל, היו
מאות הטלפונים מגברים אלמוניים .״אני לא
מקבלת את זה, שכל גבר יכול לפנות לכל
נערה,״ היא מסבירה .״כשאני אמצא לי גבר
משלי — הוא יהיה משהו מיוחד.
״יהיה עליו להיות שאפתן ביותר ; אדם

״איני רוצה להאמין שניבחרתי רק משום שאני
אשה. נקודה שגם מה שאני אומרת יש
לו חלק בבחירה.״ הגיבו הסטודנטים ממין
זכר :״זה כבר לא שיוויון זכויות. זוהי
העדפת־זכויות.״
• החזה הנשכח: בהוליבוד האהבה
אינה ניצחית. בעלה לשעבר של ג׳יין
מאנספילד, שנספתה בתאונה בתחילת
השנה, כבר מבקש רשיון־נשואין חדש. הבעל,
מאט סימבר בן ה־ו ,5ישא בחודש
הבא את כייסטי היליאו־ד, מתכננת
אופנה בת 23 להצדקתו יש להזכיר שאשתו
נספתה בתאונה, כשהמכונית המתנגשת היתה
נהוגה בידי מאהבה.

• במקום. לפעמים האהבה למשפחה
היא יותר רצינית. כמו המיקרה
של אדברט ג׳קסון בן ה־ 44 מבלומ־פונטיין,
דרום־אפריקה. היה לו ביטוח־חיים
על סך 64 אלף ראנדים (איזה
320 אלף לירות) והוא רצה שאשתו
הבלונדית ושני ילדיו ייהנו מזה מהר ככל
האפשר. לכן הורה לאשתו דורה
להרוג אותו, כדי שתוכל לקבל את הביטוח.
זה מה שהיא עשתה. אבל את
הכסף היא לא קיבלה. במקום זה היא
קיבלה עשר שנות מאסר.
המרבה בקריאה ובחינוך עצמי; איש שנסע
המון; ידען בענייני מאכלים ומשקאות; ומעל
לכל — ספורטאי מלידה.
״חוץ מזה הוא צריך להיות איש שהתבגר
ומבין חיים, ובעל חוש הומור מפותח.״

קייה כריסטיין

צתו — סיגנון לבוש שבוודאי הפר כל פקודות
מטכ״ל, אבל עזר לביצוע פקודות יותר
מכל סבר־פנים נוקשה ולבוש מסודר.״
חבר־ליחידר. כתב, אחרי מותו:
שאלנו את עצמנו, שעד, שסקרנו איש את
רעהו, מי מהנוכחים עשוי להיעדר.
האם מישהו מאיתנו מחביא מתת באמתחתו,
אני, אתה,
אולי כולנו?
דתקא ג׳ונס.
מעולם לא הייתי מהמר על ג׳ונם. הוא
כל־כך בולט וגדול.
גדול לא בממדים, כי אם בנוכחות.
אם כל הכיתה היתד, נעלמת לאי־אן, והיית
צריך לנקוב בשמות חיילים כסידרם,
הראשון שהיית נוקב בשמו היה ג׳ונם.
ג׳ונס פירושו קול אדיר וחזק.
ג׳ונס פירושו חזה שעיר ואמיץ. חולצה
פרומה.
לג׳ונם היה כובע.
לג׳ונס היה כובע־טמבל אדום.
לאיש לא היה כובע־טמבל אדום, זולת
ג׳ונס.
אבל לקרב לא הלך ג׳ונס עם כובע-טמבל
אדום.
לאחר שחזרנו מחופשה קצרה המיר
ג׳ונם את הכובע.
שוב אין הוא חובש כובע־טמבל אדום.
לג׳ונס יש כובע חדש:
כומתה שחורה עם גדיל ענק למעלה.
הכובע הזה משרה רות של עליצות.
הוא סותר את המתכת, את השמן ואת
אבק־ד,שריפה.
הוא מבשר תקתה, הוא שליח של בית.
ג׳ונס, למה קראת תגר
למתת?

(המשך מעמוד ) 19

מים, המספרים לו כיצד נפלו בניו. גם עמרם
וגם נני.

אחר כמו שלושה
ף* ראו לו ג׳ונס. הכינוי נדבק לו עוד
׳ 1/במוסד החינוכי של הקיבוץ. כאשר החלד,
כיתתו לומדת אנגלית, ומשתעשעת
בשפה החדשה, קבעו החברים כי התירגום
של יוחנן הוא ג׳ונס. בעצם, התירגום הנכון
הוא ג׳ונאתן. אבל ג׳ונס זה יותר אנג־לי.
זה יותר מתאים לאופיו של הנער השחרחר,
העליז ככספית, ששמו נני.
חמש שנים הפרידו בינו לבין אחיו הבכור
עמרם. כאשר נפלו, היה עמרם בן 28
ובני בן .23 היתר, לו כבר חברה קבועה,
אותה הכיר בצבא. אבל הם לא הספיקו להינשא
ולהתיישב בקיבוץ.
בדרך כלל, אין אחים עובדים יחד בהרמוניה
בקיבוץ. אבל עמרם ויוחנן היו ידידים.
על כן דווקא אהבו לעבוד יחד. עמרם
הרציני, שלמד בקורס לבני הקיבוצים בפקולטה
לחקלאות ברחובות, היה הממונה
על אחיו הצעיר. עמרם היה מרכז השלחין
של קיבוצו.
כאשר בא במקום עמרם מרכז־ענף אחר.
דרש פעם שלושה עובדים לעבודה דחופה.
סדרן־העבודה אמר לו שהוא נותן לו רק
אחד .״עם אחד אי־אפשר,״ מיחד, המרכז.
״אבל האחד הזה הוא נני,״ השיב הסדרן,
והמרכז השיב :״נני — מספיק.״

פרח כחולצה
הכתו הגדולה של נני היתה החצוצ־רה,
עליה התחיל לנגן בגיל .14 הוא
ניגן במוסד, במחנות, במסעות, בתזמורת
של בני הקיבוצים. עד לתזמורת הפילהרמונית
הגיע. ובתוך האלבום בבית הוריו,
אפשר לראות תמונה של נני, לבוש בחליפה
שחורה וענוב עניבת־פרפר, מחזיק בגאווה
בחצוצרתו. אבל רגליו של איש־ד,פילהרמונית
האלגנטי, היו נתונות בגרבים העבים
שמספק מחסן־ד,בגדים של הקיבוץ.
הוא התנדב לצנחנים, כמובן. והוא לא
רצה להיות קצין. הגיע לדרגת סמל והחליט
שזהו. אבל איזה סמל!
״כשבאתי לגדוד,״ נזכר לאחר מכן אחד
ממפקדיו ,״הייתי מפקד מחלקת מרגמות ו־ג׳ונס
היה סמל המחלקה. אני עדיין צעיר
בגדוד ובתפקיד, וג׳ונס כבר סמל ותיק,
מכיר את נפש חייליו לפני ולפנים. הוא היה
מישענת שלי. למדתי ממנו — ומוזר מכל,
ניסיתי לחקותו אף־על־פי שהייתי מפקדו.
אבל קשה היה לעשות זאת.
״היה לו לג׳ונס הכישרון להפוך את ה־מיסגרת
הנוקשה של הצבא למיסגרת קלה
יותר, רכה יותר, עליזה יותר. הנה, הפלו־

חו רי ה

כדור כגב

בני חורין

התמונה האחרונה של משפחת בן־חורין השלמה, שצולמה זמן קצר
לפני המלחמה. בשורה העליונה, על מירפסת חדרה של המשפחה
בקיבוץ, נראים: ברון הבן הקטן, אמו תקווה, אחותו מירה, אביה של תקווה, ויוחנן (בעיגול).
יושבים על המדרגות: עמרם (בעיגול) ,אביו של יהודה, אשתו שולמית (מחזיקה את בנם
צור) ואחותו של יהודה, שבאה באותה תקופה מארצות־הברית לשם ביקור קצר בקיבוץ.

ט 111ר 1י 1 1
גד, עומדת למיסדר. כולם נוקשים, מסודרים,
והנה ג׳ונס מופיע. כובע קסקט לראשו ו־מטפחת
משי כחולה לצווארו. המתח נשבר

רדד ע ח־ד

והדריכות יורדת. בפי כל מסתמן חיוך
דקיק, כולל המפקדים.
לעיתים קרובות היה פרח תקוע בחול

בי לאה !

אמבטק־רם־ בלונלב לגור יב\£/־

במקלחת, מ ס פי ק לפזר מעט £611(31
על הכתפיים. ת מי ס ת £611(31ב מי ם
הזורמים חודרת לעור ו מעני ק ה לך
תחו שה צעירה ורעננה. גם לטיפול יו מ יו
מי בפנים, כדאי ל הכני ס טי פו תאח דו ת
של ] 31ת £6למים.

מכסה

מלא

טיפול קוסמטי לכל הגוף

נוח בשימוש, אין עוד צורך במ שיחת
הגוף א ח רי האמבט. א מב ט קרם £611(31
מחזיר לעור אתה שמנים הטבעיים,
או ת ם הו א מאבד במשך היו ם. פעולתו
של £60(31 מתגברת ע׳׳י שפשוף קל של
ה מ קו מו ת היבשים בשעת האמ בט.

— א מב ט קרם £60(31נמס מיד
במים, ומעשיר או ת ם בח מרים
מזינים. בשעה שאת טו בל ת באמבט,
הופך עור גופך לגמיש,
צעיר ורענן.

מספיק

אחת

לאמבטיה

— שמן האמבט השויצרי שכבש את העולם — עתה להשיג בארץ!

מיו צ ר בי שראלע״י בל מון בע״מתל־ א בי ב

ה מ פי צי ם חבי נורית בע״מתל־ א בי ב.

*חידת הצנחנים של יוחנן בן־חורין
7הורדה בהליקופטרים, בלילה הראשון של
המלחמה, בתוך מיתחמי המצרים באבו־עגילה.
ליחידה זו נועד תפקיד מיוחד: לעלות מן
העורף על עמדות התותחים של המצרים ב־אום־כתף,
לשתקן ולאפשר לאוגדה של
אריק שרון לפרוץ את המערך המבוצר.
ד,הליקופטרים נחתו במרחק עשרה קילומטרים
מן התותחים, במקום ארבעה. המסע
המפרך בדיונות הטובעניות, כשד,צנחנים
נושאים משאות כבדים על גבם, ארך
למעלה משעתיים.
הם הגיעו לעמדות התותחים. בשקט חלפו
על פני התעלה הראשונה. הם לא שמו
לב, כי בתוך התעלה הסתתר חייל מצרי.
הם חלפו על פניו — ואז הוא ירה צרור.
הכדור הראשון פגע בנני, בגבו, והרגו
במקום.
14 שעות לפני שנורה הכדור שהפיל את
אחיו הבכור אי־שם בדרום.

ד ל׳ ה?7 0 1ר׳
(המשך מעמוד )11
מלחמה זו? מה יהיה טי^ה מבחינת הג״א?
אני כמעט בטוח שמלחמת־ששת־הימים היתה המלחמה הקונבנציונלית האחרונה בין ארצות־ערב
לבינינו. אני חושב שטיבועה של המשחתת אילת, באמצעות טיל מתוצרת סובייטית,
הוא אות לבאות. בפעם הראשונה הופעל כאן נשק מסוג אחר לגמרי.
צריך להביא בחשבון במידה רבה מאוד של סבירות, שאם תפרוץ עוד מלחמה בין ארצות־ערב
לבינינו, בעוד שנתיים, או בעוד שלוש־ארבע שנים, יופעלו בה בקנה־מידה גדול לא
רק טילים, אלא גם נשק גרעיני. אני חושב שאפשר להביא בחשבון תקופה של שלוש שנים,
לכל היותר, עד שנשק גרעיני יחדור למרחב.
בל נשכח שברית־המועצות סיפקה, כנראה, את הטיל אשר הטביע את המשחתת אילת —
עוד לפני שטיל כזה סופק על־ידה לממשלת האנוי. ברית־המועצות מוכנה היום לספק למצריים
נשק שהיא אינה מספקת אותו לארצות קומוניסטיות, אף לא לאותת מדינה קומוניסטית
העומדת במלחמה של ממש.
...לכן אין שירותי הג״א פחות חשובים כיום מחיל־חאוויר או מחיל־השריון.
. ..יש להעלות את הג״א לדרגת חיל ממדרגה ראשונה, עם פיקוד מיקצועי ראשון-
במעלה. יש לרכז את הג״א כמו כל חיל אחר, ברשות אחת ויחידה, עם תיכנון ארצי כולל.
יש לבדוק גם תוכניות אחרות, אפילו תוכניות אזרחיות מובהקות, מבחינת משמעותן לגבי
הג״א. אני רוצה להזכיר כאן את התוכניות להקמת רכבת תחתית בתל־אביב, תוכניות שעד כה
נדונו רק מבחינת הריווחיות הכלכלית. אבל לרכבת תחתית בתל־אביב יש משמעות ראשונה
במעלה, לגבי ביטחונה של תל־אביב בתקופה של מלחמה אטומית. ואיני רוצה לחזור עכשיו
לפרשה של הקמת תחנת רדינג, על כל האספקטים הביטחוניים שלה. נואשתי כבר מן האפשרות
שעל הקמת תחנת רדינג ידובר בבית הזח, או בכל מקום אחר, במושגים רציונליים.
אני חושב שהגישה של ה״רדינגיסטים״ הופכת לאט־לאט לתסביך נפשי, אם לא לומר למחלת
רוח.
הייתי רוצה שיוקם בארץ מוסד בדרג עליון, שתהיה חובה לקבל את דעתו לגבי כל בעייה
שיש לה קשר ישיר לביטחון אזרחי.

הידברות באנזצנוות חופוריגן
ך• דבריהתשוכה ניסה שר־המשפטים לתרץ את העדרו של שר־הביטחון, ואמר שהוא
•£מניח כי הוא עסוק בעניינים חשובים. אבל למחרת היום התפרסם בעיתון כי באותו זמן
ערך דיין ביקור שיגרתי בהיאחזות של נח״ל — ומסתבר כי זה חשוב בעיניו יותר מתפקידו

החוקי להתייצב לפני הכנסת הריבונית של מדינת־ישראל
בענייני תפקידו.
חזרתי לנקודה זו ביתר חריפות בדיון על תקנת־החירום
השנייה — זו שנגעה לסמכותו של שר־הביטחון להכריז על
אזורים לאורך הגבול (הישן) של מדינת־ישראל כעל ״אזורי
ביטחון״.

או רי אבנרי כמו בדיון לגבי הצעת־החוק הקודמת,
אני מצטער על העדרו של שר־הביטחון. לא רק מפני
שהייתי רוצה לשמוע מפי השר, האחראי לעניין זה, הסבר
מדוע דרושה תקנה זו כיום, לאור המציאות שהשתנתה לחלוטין
— אלא מפני שאני מתכונן להגיד כמה דברים ש הייתי
מעדיף לומר אותם בנוכחות שר־הביטחון.
החוק הזה נותן בידי שר־הביטחון סמכות בלעדית, לעשות
כאוות נפשו לגבי אוכלוסיה בשטח נרחב. דהיינו: לאסור
כניסה לאזורים מסויימים ולצוות על גירוש תושבי אותו איזור.
אני מוכרח לומר — ורציתי לומר זאת דווקא בנוכחות שר־הביטחון — כי אינני מוכן
להשאיר סמכות זו בידי שר־הביטחון. אילו לפחות היה מדובר על הממשלה כולה, כממשלה.
זה דבר אחר. אולם להשאיר סמכות עצומה זו, סמכות גורלית לגבי בני־אדם רבים, בידי
שר־הביטחון דווקא — אינני יכול להצביע בעד זה. פשוט אין לי אמון בשיקוליו של שר־הביטחון
בסוגיות מעין אלו.
יצחקנ כו ן (רפ״י) :זה הדדי!

או ריאמרי: ייתכן, אולם במיקרה ההפוך אין זה חשוב, בעוד שכאן זה
| חשוב מאוד. לי אין סמכויות לגבי מאות, אלפים ורבבות אנשים. אין לי סמכות
| לגרש, להוציא, להעביר. לו — יש.
ואני מוכרח לשאול את עצמי: איך להתייחס לשיקוליו של שר־הביטחון, לאור העבר?
אני זוכר, למשל, כי לאחר מלחמת־ששת־הימים התקיים בבית זה דיון על קלקיליה. כמה
חברי־כנסת, ואני ביניהם, התקפנו אז בחריפות מעשים מסויימים שנעשו בקלקיליה, כגון
הריסת מרבית הכפר וגירוש תושביו. שר־הביטחון עלה אז לדוכן והצדיק בפירוש את
המעשים הללו. אולם שבוע לאחר זאת בא אותו שר־הביטחון וקיבל, כגואל ומושיע, את
פני התושבים שלפתע ניתן להם לחזור.
בעניינים אלה איני מוכן לסמוך על שיקוליו הבלעדיים של שר־הביטחון, ואני יודע שאני
אומר דבר חמור ביותר.
קריאוודכיניים

או ריאמריג שר־הביטחון עלה על הדוכן והסביר ונימק בחומרה יתרה, כי
מוכרחים היו לגרש את האנשים האלה מקלקיליה וכי אסור להחזירם, כאשר אנחנו
1הצענו להחזירם — וכעבור כמה ימים הופיע אותו שר־ביטחון כמחזיר. זה קצת
^ משונה.
השבוע אני קורא בעיתון, כי שר־הביטחון הופיע בפורום חשוב מאוד, לפני אלפים רבים
של אנשים, ואמר בוויכוח פומבי כי התפקיד המיידי שלנו הוא — הידברות עם העם
הפלסטיני, ואני מברך על כך, כי זוהי גם דעתי.
אולם למחרת היום אני קורא שכפר נטוש בין שכם וגשר דאמיה, שבו גרו 15 אלף
תושבים, נהרס בעצם השבוע הזה. ואני רוצה לדעת: למה?

פוזי1\2ז נדן הפרוגוו\2ול — \חזזור\ז
ני הפסוקים האחרונים הביאו בעקבותיהם תקרית חמורה. יושבת־ראש הישיבה,
14/סובה סנהדראי מהמפד״ל, הורתה למחוק אותם מן הפרוטוקול, ללא הנמקה. מחינו
על כך בחריפות בפני יו״ר הכנסת, והזכרנו כי הצנזורה הצבאית התירה את פירסום הדברים
בהעולס הזה, אחרי שכבר פורסמו בהרחבה בעיתוני חו״ל. הפעם ניצחנו. למחרת היום
בוטלה המחיקה, והפסוקים הוחזרו לפרוטוקול. בעניין הריסת הכפר גם הגשנו הצעה דחופה
לסדר־היום ושאילתה לשר דיין.
בהמשך אותו נאום ניתחנו את משמעות תקנה זו, שלא הופעלה מעולם לצורכי ביטחון,
אלא רק כדי לאפשר הפקעת אדמות — בעיקר של הכפר המארוני ברעם, שתושביו גורשו
אחרי מלחמת תש״ח, ושעל אדמתו יושב כיום קיבוץ השומר הצעיר( .אולי זו הסיבה לכך
ששום ת״כ של מפ״ם לא השתתף בוויכוח זה, שבו הייתי הנואם הראשון).
בכלל, קולה של מפ״ם בכנסת הולך ומיטשטש, ככל שהיא מאריכה לשבת ב״ממשלת
הליכוד הלאומי״ .בכל הוויכוחים במשך השבוע, שבהם עמדנו מול הגל העכור של הדמגוגיה
הלאומנית, נשמע קולה של מפ״ם רק פעם אחת. היה זה נאומו של יעקוב חזן בוזיכוח
של מפ״ם.
הקלאסית* ׳*י׳

המדיני — ונאום זה היה יותר קרוב לעמדות חרות מאשר י
ירידתה של סיעת מפ״ם מן הפרק ככוח הלוחם למען
השלום, משאירה אותנו למעשה לבדנו — מכיוון ש־רק״ח
נוקטת עמדה אנטי־ישראלית המבטלת מראש את
חשיבות דבריה, ומק״י עדיין לא החליטה סופית היכן
היא עומדת.
בדידות זו לא תרתיע אותנו. הגרילה תימשך.
העולם הזה 1580

20 בינואר — 8ו בפברואר
אם קיווית שיהיה לך סוף־סוף שבוע בלי
זעזועים — זהו זה. בתנאי שתעשה משהו
עם עצמך. אם תשקע בחלומות, תשקע גם
בבוץ. בת־דלי — דעי להפיק תועלת ממצב
סטאטי, ולתת לאחרים לעשות במקומך את
הדברים שהיית רוצה לעשות. קנייה תעזור
לך להשלים מערכת בה רצית מזמן. אל
תקנא. אם את בת־עשרה — אל תאמיני לו.

1ויו?

21 ביולי — 21 באוגוסט

ההיסוסים ייעלמו, המריבות ייפסקו. הברית
מתחדשת. אם רבת עם בעלך —
זהו שבוע של פיוס ושל שלום. אם השותפות
איימה להתפרק — אפשר לתקן
אותה, במעט רצון סוב ונדיבות-לב —
שאינם חסרים לך, בלאו הפי. אך מיחווה
של גאווה נפגעת יבול לקלקל לך את הבל.
האהבה עדיין שולטת בחייך, השבוע.

1תוווו!
19 בפברואר — 20 במרס
עלייה ניכרת בהתח״בויותיך או בהוצאותין
תביא אותך להחלטה נחפזת. חכה. אל תד־חוק
את הקץ. עיסקה ביום ד׳ — אבל לא
יאוחר מזה! והישמר מרמאים. האהבה קרבה
והולכת, אבל אסור לן לחשוב על זה. כש הוא
יופיע, את צריכה להיות מופתעת מאד
— או לפחות להעמיד פני־הפתעה. בריאות
לקוייה במיקצת — אבל אין מה לדאוג.

22 באוגוסט — 22 בספטמבר
עד אמצע השבוע, נאמר ביום ו׳ ,יהיה המתח
רציני ביותר. אז יסתיים כל העניין,
לטובה או לרעה. לטובה, אם תהיה זהיר
ומתחשב. אהבתך תתגלה לו, אף היא, ביום
ד. נסי לא להיות חשופה לרצונו השרירותי.
סוף השבוע — מסוכן! יום ב׳ הוא יום של
פורענויות קטנות ומחלות בינוניות. הישמרי
מטעות, בת מזל־בתולה. שימרי על ילדייך.

מאזנ״מ
21 במארס — 20 באפריל
ושוב — סבלנו. אי-אפשר להפריז בערכה.
ולא בערכו של ידיד-אמת. אם רק
תגלה מי משניהם הוא כזה. בת־טלה —
קחי את עצמך בידיים. את לא יבולה
לכבוש את כולם בעת ובעונה אחת. סוף
השבוע — יום ג׳ או משהו כזה — יביא
עימו הרפתקת-אהבים בלתי-חשובה אך
מסעירה לחלוטין. אבל, הזהרי מן הפח !

שווו

אם תפגוש השבוע בת־גדי — קח אותה
בשתי ידיים. היא בת־זוגך משמיים. הוא
חמק בין זרועותייך. נסי שוב. אם לא הוא
— חברו הטוב מתעניין בך לא פחות ממנו.
אתה שוב מהסס? כמה פעמים אפשר להיכשל
על־ידי מחדל? מחלה קלה, צננת או
שפעת, תקלקל תוכניות־הטיול היפות שלך.
נסי לרכוש מתנה — ואולי גם בעזרתו־שלו.

האסון ממנו חרדת יבוא — או יחלוף —
באמצע השבוע. שבת תביא עימה בשורות
חדשות, אם עברת את המשבר בשלום. אהבה
או הרפתקה בתחילת השבוע, ביום ה׳.
אירוסין מהירים: ביום שני, עם סוף השבוע.
הכסף שוב לא משחק: אתה צריך להפעיל
את כל כישרונותין. רק כך תצא מן המבוך
אליו נקלעת — ותעשה רושם חיובי.

21 באפריל — 20 גמאי

23 בספטמבר — 22 באוקטובר

22 באוקטובר — 22 גנוגמבר
אינני יודע למה לך לעבור דירה, פעם
נוספת, אבל אם זה הכרחי — תכנן את
המעבר השבוע. עיסוקים אחרים נמשכים
ברגיל, אבל בתנאי שגם אתה לא תזעזע
את הסירה, ולא תנסה להוציא את העגלה
מן הבוץ דווקא ברגע. עת לפעול
ועת להמתין — וזהו הרגע המתאים
לשקוד על שמריך. יש להיזהר מביזבוז.

1(111111
21 במאי — 20 ביוני
רוממות־הרוח תוסיף לשלוט בחייך גס השבוע.
מייד עס התחלת השבוע מתפתח הרומאן
שלן בקצב סוער ומספק. יום ה׳ נועד
לפגישות גורליות, הכרזות־אהבה או כיבושים.
בריאות איתנה תעזור לך לנצח בשדה
האהבה. הכסף זורם בכמויות לא גדולות,
אומנם, אך מספקות. קצת ספורט לא
יזיק לן: אתה מנוון — מדושן מרוב עונג.

סוו 69 10
21 ביוני — 20 ביולי

סבלנות ועצבים חדשים. ואל תכעסי: לא
תמיד הוא אשם, ובוודאי שלא את. דברים
כאלה קורים, לפעמים. מצד שני,
אל תתמסרי לתחושת האובדן הגורלית
הרגילה. החיים הם רק מה שעושים
מהם, ביחוד בחודש זה. מזל עקרב יסייע
בעדך לצאת ממבוכה עמוקה. מזל תאומים
יפתיע אותך לטובה. נצלי זאת.

23 בנובמבר — 20 בדצמבר
השבוע מתחיל בצורר, מעניינת: היא תציע
לך חברות. אם אתה מהסם, איבדת אותר.
סופית. אל תהיה שחצן, ומעל לכל — אל
תסתבך באינטריגות. הן רוצות לקלקל לך,
הן את יודעת זאת. כל החוכמה היא לנהל
את ענייניך, כאילו ולא היה קיים אדם אחר
היכול להזיק לך. תהיה לך הזדמנות לעודד
חבר ששקע בצרה צרורה או בדיכאון עמוק.

21 בדצמבר — 19 בינואר

אז בכל זאת לא טעית. נהגי בו יפה ובהתחשבות,
עכשיו שהוא שלן. אחרת תגרמי
לעצמן הרבה יותר צרות ממה שאת יכולה
לגרום לו. המשיכה שאת חשה איננה רק
גופנית, אל תשכחי את נטייתן להסתבך בתלות
באחרים. אם אתה מסוגל להפסיק לחשוב
רגע — התמסר להרגשה הנעימה של
השבוע, גדוש־ההצלחות. והעיקר, אל תדחוף!