גליון 1584 מתאריך 10 בינואר 1968

שנה

ט׳ טבת תשכ״ח10.1.1968 ,

המחיר 120 אני

#בר מ ת־גן

בפתח ־ ת קוו ה

ביום רביעי 10 ,בינואר, בשעה 8.30
בערב, בקפה עצמאות, גן המלך דויד
(מאחורי קולנוע אורדע) ,ירצה

ביום רביעי 17 ,בינואר, בשעה 8.30בערב,
בקפה הנשיא, שטמפסר , 13 ירצה

רפאל אשכול

צכי ידידיה
על הנושא:

על הנושא:

הייצוא הישראלי לכוויית

התנועה ואחוז החסימה

חבר ו או ה ד —
עזור לנו במימון פעולותינו, תרום לקרן הכוח החדש, שלח תרומתן א ל:
ת. ד , 136 .תל־אביב

חברים ואוהדים המוכנים לקיים חוג-בית, מתבקשים להזמין
מרצה שבועיים מראש, במזכירות התנועה.

כרח צי
האי סיני
בטיול אחד שבולו חוויה
׳ אגד תיור״ ו״אגד דן תיור״ מגישים לך על
גלגלים טיול בן 5ימים, באוטובוס מפואר,
למקומות המעניינים והמרתקים.
מנזר סנטה קטרינה, גוה פיראן, שרם א-שייך,
ראס נצראני ועוד.
פרטים והרשמה: במשרדי ״אגד תיור״,
״אגד דן תיור״ ואצל כל סוכני הנסיעות.

• העולםהזה׳׳ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבן ,12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמסרם • בית־דסוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע*מ.

לפגי ימים אחדים קרתה לי תקלה
בלתי־נעימה: כאשר החניתי את מכוניתי ב־תל־אביב,
שכחתי לכבות את אורוודהחנייה
הקטנים. בשובי למכונית, כעבור כמה שעות,
הספיק המצבר להתרוקן, ולא יכולתי להת־ניעה.
עמדתי
וחיפשתי מי שיעזור לי לדחוף
אותה. מכיוזן שהשעה היתד, אחרי חצות,
כמעט והתייאשתי. ואז הופיע חייל בודד.
מובן, שלבדו לא יכול היה להזיז את המכונית.
אבל הוא זיהה את התווית האדומה,
המודבקת על שמשת
המכונית, ועליה
הסיסמה תן טרמפ
לחייל .״חיכיתי הרבה
זמן כדי שאוכל
להשיב טובה לנושאי
התווית הזאת,״
אמר לי .״חכה כאן
רק רגע.״
הוא רץ לכיוון הבתים
העזובים של
הקרייה, וחזר כעבור
כמה דקות עם ירושלמי חצי־תריסר חיילים.
״היי ד,ופ!״ והמכונית
הותנעה בדחיפה אדירה. לאות פרידה
הכריזו החיילים :״כל מי שמדביק תוזית כזאת
יכול לבוא אלינו בכל שעות היום והלילה
— ונדחוף לו את האוטו.״

עד לאותו מיפגש לילי, לא ידעתי עד
כמה חדרה התווית האדומה לתודעתם של
החיילים־הטרמפיסטים. עד אז שמעתי תגובות
רק מפי נהגים, שהצטרפו למיבצע. ב־דרך־כלל,
משהו כמו :״התווית הזאת מחייבת.
אפילו כשאני ממהר, או שאין לי
מצב־רוח, ורואה חיילים עומדים בצד ומבקשים
טרמפ — התווית הזאת לא נותנת לי
לעבור על פניהם. היא מכריחה אותי לעצור
ולאסוף אותם.״
מובן שגם שמעתי תגובות מסוג אחר —
של נהגים המסבירים מדוע אינם ממהרים
לתת טרמפ. למשל, מכתבו של הקורא ד״ר
מ. עופר מחולון:
איני דובר בעלי־הסכזניות, אך ברצוני
לספר על הצד השני של מטבע־הטרמפים.
נכון שלאחרננה יש ביטנח לגבי חיילים־
טרטפיסטים. אן במיקרה של תאונה יש ריצות,
בילבולי־ראש ונקיפות־מצפון.
בתור מסתננים גם אזרחים, ולגביהם אין
ביטוח.
טרמפיסטים עומרים באמצע הכביש ומסננים
את הנהג; כשנעצרת המכונית, מתחוללת
התנפלות; ולא פעם נכנסים דווקא אלה שיערם
קרוב. קרה שחייל יורד אחרי כמאה
מטר.
החייל ניכנס: אין תורה. רק טריקת דלת,
הצתת סיגריה בלי רשות ופתיחת חלון באופן
שרירותי. האפר מושלך על הריצפה.
יש גם המפעילים טרנזיסטור.
אין כל החיילים נוהגים כך, אך בגלל אלה
שעושים זאת נרתעים הנהגים.

בוקר מתחיל לדאוג לטרמפ בחזרה, כדי
להיות בבסיס בשש בערב.״
במשך השעות הארוכות שהוא בילה בצירי
כבישים, היתד, לעופר שהות לחשוב
על מיבצע הטרמפים, ועל דרכים לייעל
אותו. הוא הציע הצעה פשוטה: מדוע לא
לשדר בגל הקל של קול ישראל קריאות
לנהגים לאסוף חיילים הממתינים לטרמפי
״תוכלו למצוא כמה סיסמות קצרות וקולעות,
כמו: הנהג, בצומת הבאה ציית לרמזור
— ואל תשאיר את החייל מאחור.״

אילו היה גוף ממלכתי נוטל על כתפיו
את מיבצע ההסעה, היתד, הצעתו של מפקד־הכיתה
הצעיר מתבצעת בקלות. אבל, לצערי,
אין נכונות כזאת. ואילו לנו אין הכסף הדרוש
למימון שידור הודעות כאלה.
לכן פנינו לחברת פירסום, הצענו לה
לרתום למיבצע זה חברות מסחריות גדולות,
שיסכימו לממן את הקריאות המשודרות
— ופעולות אחרות לקידום המיבצע —
על חשבונן, כשירות ציבורי.
אני מקווה לתוצאות חיוביות בכיוזן זה.
על כן, אם תשמע בעתיד הקרוב, בין יתר
הסיסמות של הגל הקל, משהו כמו תן
טרמפ לחייל — זו חובה, לא טובה, דע כי
היה לצנחן עופר ירושלמי חלק חשוב ביצירת
השידור הזה.
אבל אל תחכה להתחלת השידורים. אנא,
תן טרמפ לחייל גם בלעדיהם.

ויכוחפומבי על

ע תי ד
השטחי
אי סרהראל
הממונה לשעבר על שרותי הבטחון

אגב, גם לנהג עצמו יש סיבות משלו לא
לעצור:

לפעמים הוא באמת נוסע למרחק קצר;
לפעמים הוא סובל מהפרעות פיזיולוגיות
כגון שיעול, עיטוש, הפצת חיידקים
לפעמים הוא גם נוסע בלוויית נערתו או
אישיעטקיס ואין לו כל צורן בשותפים.
אבל הקורא עופר הוסיף משפט, המוכיח
כי לבו במקום הנכון :״על אף האמור לעיל,
אני עצמי נותן טרמפים לחייליב.״

ועכשיו נגיע לחייל אשר תמונתו מופיעה
בעמוד זה. שמו עופר ירושלמי, והוא
רב־טוראי בצנחנים. הוא הופיע השבוע במשרדי
המערכת, כדי לומר משהו על בעיית
הטרמפ לחיילים:
״כשאני עומד לבד, עם הכומתה האדומה
שלי, זה איכשהו בסדר. עוצרים די מהר.
אבל כשיש תור של חיילים ואתה חלק מגוש
שלם — זה עגום מאד. חזקא כשזקו־קים
להרבה מכוניות שיעצרו — אז נעצרים
פחות.״
עופר, שהוא תושב רמת־גן, מגדיר את
מצבו כ״חצי נחמה״ .אבל יש לו חבר־ליחידה,
בן קיבוץ חולתא שבגליל ,״ואצלו
זה נורא. יוצא לחופשה אחרי חודש־וחצי,
מיום שישי עד מוצאי־שבת. מגיע למשק
ביום שישי אחרי הצהריים, אם יש לו מזל.
מגיע עייף, שוכב מייד לישון, ומוקדם ב
אורי
אמרי
יו״ר תנועת
העולם הזה —
כוח חדש

ה מנ ח ה :

שלו כהן
בקולנוע ״וזל־אביב״ ,ביום שישי 2 ,ו
בינואר , 1968 בשעה 8.45 בערב.
כרטיסים ב״רוקוקו״
וביתר משרדי הכרטיסים.

כדאי להצטייד
בכר טי סי ם מר א ש!

העזלס הזר 158* ,

תמרורי
גולדה בברזיליה, בירת ברזיל, ל־ריימונדו
קרנאוכח, נגר בן 57 ולאשתו
מריה מדלנה ,45 ,ילדם ה־ ,32 בת.
מריה, שנישאה בגיל 13 והרגילה ללדת אחת
לעשרה או אתד־עשר חודשים, ילדה עד כה
21 בנים ו־ 11 בנות.

נחוג * יום הולדתו ה־ 55 של שמואל
שורש, ח״כ מפא״י ואיש תנועת המושבים,
יליד רוסיה ואחד החניכים המעטים
של בית־הספר החקלאי בנהלל *,ממייסדי
מושב בית־שערים, שהיה משך שנים
רבות קצין־ההסברה של אירגון ההגנה בעמק
יזרעאל.
נח ו ג יום הולדתו ד,־ 59 של ד״ר
משה סנה, עורך קול־וזעם ואיש מק״י,
בנו של סוחר פולני ונשיאת ויצ״ו בעיירת
הולדתו, רופא לפי מיקצועו ועיתונאי לפי
עיסוקו, שחזר ביום
פרוץ מלחמת־העולם
השנייה מלונדון, בה
שהה בשליחות ציונית,
במטוס האחרון
לוורשה כדי להתייצב
לשירות בצבא
פולין, בה היה
קצין־מילואים בדרגת
סרן. כשהצליח לעלות
ארצה, כעבור
שנה, הפך תוך זמן
קצר לרמ״א — ראש
המטה הארצי של
אירגון ההגנה ו־עיברת
לרגל מאורע זה את שמו מקליינבוים
לסנה. יותר מאוחר היה לראש תנועת המרי
העברית, וכשר,בריטים ביקשו לעצרו,
נמלט לפאריס והתפטר מהנהלת הסוכנות
כשזאת גילתה סימני כניעה לבריטים (הפלגות
אוניות המעפילים קיבוץ גלויות ועצמאות,
שעל סיפונן היו 15 אלף מעפילים,
כמעט בוטלו) .לאחר מכן הפך סנה הציוני־כללי
לאיש מפ״ם, ממנה עבר למק״י.

נחוג יום הולדתו ה־ 60 של מנחם
אכידום, מנכ״ל אקו״ם (איגוד קומפוזיטורים
ומחברים, האחראי לאיסוף תמלוגים),
קומפוזיטור בזכות עצמו (שבע סימפוניות,
שלוש אופרות, מוסיקה קאמרית) שהאופרה
שלו אלכסנדרה החשמונאית הביאה לו את
פרס ישראל למוסיקה. אבידום, שנולד בפולין
כמהלר־קלקשטיין, הספיק בעבר ללמוד
באוניברסיטת ביירות, להורות במצרים
ולהיות מנהל התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

חוג יום הולדתו ה־ 65 של מרדכי
מקם קפלן, תעשיין מתכת, שהחל
את דרכו כקצין רכבות וחימוש בצבא הליטאי,
ושהיה בארץ, לפני 30 שנה, אחד
מחלוצי יצרני נשק המחתרת (הפריט הראשון
שיוצר בבית־המלאכה שלו: מחסניות
לאקדחי פאראבלום); היה חבר המטה הכללי
של אירגון ההגנה בשנות ד,־( 40 אחד מתפקידיו
האחרונים: הכנת גרעין המשטרה
העברית) ונתמנה עם הקמת המדינה למנהל
הראשון של התעשייה הצבאית.
נחוג בנתניה, יום הולדתו ה־ 80 של
יעקב דינר, אחד מעשרת ראשוני העיר
שנוסדה לפני 39 שנים, מי שהיה תותחן
רוסי במלחמת־העולם הראשונה, שלא התאפק
במלחמת־העולם השנייה, התגיים לחיל־התותחנים
הבריטי בגיל ,( 53 בהצהירו על
גיל )47 וזכה ביחידות הארצישראליות בכינוי
הדוד יאשה.

נפטר בירושלים, בגיל ,74 חיים
קורנגולד, יו״ר ההנהלה הציבורית של
התזמורת הפילהרמונית ועורך־הדין של הקונגרס
הציוני, שהיד, יו״ר הוועדה הציבורית
שהמליצה לפני 11 שנים על הפיכת
הביסה לתיאטרון הלאומי, בעל משרד פרקליטות
מצליח, ממנו פרשו שני שותפיו ב־
1948 על־מנת לקבל על עצמם את תפקידי
שר־ד,משפטים הראשון (פינחס רוזן) ונשיא
בית־המשפט העליון הראשון (ד״ר משה
זמורה) במדינת ישראל.
נפטר במוסקבה, בה שהה לביקור,
משבץ־לב, בגיל ,77 יעקב כן־עמי, אחד
ממייסדי הבימה, שהופיע בהדיבוק, אך נטש
את התיאטרון העברי ועבר לבמת האידיש
בארצות־הברית. הוא גם נודע בספרו על
הבימה, אותו כתב גם כן באידיש.
* רובם המכריע של תלמידי בית־ספר
זח הן בנות. חניך אחר שלו: משה דיין.
העולם הזה 1584

קולנוע

תל-אביב

(אולם הקולנוע המחודש לאחר שכלולים ושיפוצים)

מאת

מציג בהצלחה בלתי רגילה שבוע

הל״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.

סו ף סו ף
הו תרלהצגה !

י ל די

יז פלא

^ 1 ¥ 1 \ 111:11111

בעיות ולבטים
בחיי המין

)1111

42,000 צופים כנר ראו, התפעלו ונהנו !

להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

למד נהגות

המורה

״ בנו,,

ה ע תונו ת כול ה — ה מלי צ ה

כל השפות — שיטות מיוחדות

קול ישראל :״סרט חובה״

פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 228988

בקרוב :״אור ד.״ חיפה — ״ארנוך ירושלים. המפיץ וילי פלדשטיין

מכתבים
רייכסטאג כישראל!
דומני שח״ב אבנרי ביטא בכתבתו (העולם
הזה )1582 דעת רבים משוחרי הדמוקראטיה
במדינה, המתקוממים נגד עצם הרעיון
הניפשע — העלאת אחוז החסימה.
רעיון זה עולה בזדוניותו אף על חוק
הקלון ״חוק לשון הרע״ .הוא לא יקרום עור
וגידים באם יקומו ויתאחדו נגדו כל אותם
החרדים לגורל המדינה.
בל ניתן לקומץ של יוצאי ליטא ולטביה
הקוראים לעצמם מנהיגי האומה לרוקן את
בית־המחוקקים לגמרי מתוכנו!
ובמידה והמזימה בכל זאת תצא לפועל
ותיהפך מסתם מחשבה לא ברורה לעובדה
— אנו, ציבור הבוחרים, נדע לתת את תשובתנו
בבחירות של . 1969
אכרהם פילוסוף, רמת־גן

עונש מוות
זועזעתי ממאמרו של אבנרי (העולם הוה
.)1583
הגרוע מכל הוא שהמתמידים בעמם מתקשטים,
תמיד, בנוצות
של מרימי־מוראל,
מצילי־אדמה
או סתם צדיקי־דור.

שמואל אכני,

תל־אביב
אני יוצא לח״י.
עובד כרגע במישרה
מסויימת, שבגללה
אבקשכם לשמור את
שמי וכתובתי במערכת,
ולא לפרסמה.
אינני
מסוגל להבין
איך חברי לנשק,
אנשי אצ״ל ולח״י, מוכנים לצדד
בעונש־מוות לאנשי אל־פתח. הרי זה לא
כדאי, לא הוגן ולא מוסרי.
בשדה־קרב יש לירות בכל איש אל־מאסיפה
הניתקל במישמר ישראלי. ולעשות
זאת בסיטונות.
אבל ברגע שבכל זאת נישבה אחד מהם
— יש להתייחס אליו כאל חייל שבוי. אם
דרשנו זאת ללוחמינו, אין שום סיבה שננהג
אחרת באלה התוקפים אותנו.
אם נשתמש בשיטות המנדאט הבריטי,
יהיד, סופנו כסוף הבריטים. אם ננהג כבעלי־הארץ־הזאת,
וכדברי ז׳בוטינסקי, בגאון
בנדיבות ובאכזריות גם יחד — רק אז
נקצור את פירות מלחמת 20 השנים המרות.
איש לח״י, חיפה

סיעת־יחיד

רמים חדשים

לבי לבי על בן־גוריון (הע1לם הזה )1582
שהתקיים בו ובבגין הפסוק :״משפיל גאים
עד־הארץ ומגביה שפלים עד מרום*.
ביג׳י היה אבי־אבות הסיסמה :״בלי חירות
ובלי מק״י״ .אך מאז עברו עננים רבים
בשמי־ישראל ועתה הפך בגין שר בממשלה
ואילו ביג׳י יחיד בסיעתו, בודד ומנודה.
בן־גוריון התגלה כמפריד ומפלג ואילו
בגין כמדינאי מקובל ונעים־הליכות. עתה
לא מתר לביג׳י אלא לצפות לרחמי בגין
שימנע, אולי, קבלת חוק אחוז החסימה.
אכן, על דאטפת א ט פו ך...
קורא, סיאול, קוריאה

\ל ׳ שרק
טיפוח העזר ולהזנתו
מ שך כל שעות היום והלילה.
0601 זח 96ח!זז$ג - /להגנה
פני אבק ולמניעת דלקות ופצעונים.
6 0601 זט !9101$1־ ל שמירה על לחות העור
! 9 0 6 0ח1ו! 1$ח 0קרם חצי ש מן
הזנת העור ובסיס ל.מייק־אפ־.
! 9 0 6 0ח1ו!15 זטנ<א -לטיפוח העור ולהזנתו.

ופי מתחיל עם שרק

רצח אכזיכ!
לדעתי — בא הזמן לחסל זאת! (העולם
הזה .)1581
הייתי במקום (אכזיב) מספר פעמים —
ולא יכולתי ליהנות. אביבי נטפל לבחורות,
מטריד ומציק. והליכלוך — היכן שפונים.
גם הכתבות שלו אינן מוסיפות לחן־
המקום. על כן חייב אביבי להסתלק משם.
ולאבזיב — אל דאגה! ישנם אנשים בארץ
הזאת האחראים, ואשר להם טעם טוב,
מלבדו.
אירית רון, ירושלים

?,פיצים חב׳ נורית בע״מ
המנוי
קיבלת חשבונן,
פרע נא
אותו בהקדם.

כתה לדרמה משתתפת בסרט ישראלי!

״נאות נכריות

הבמאי לאו פילר, ביקר השבוע
בקורם למשחק לקראת סיומו בסטודיו
לאמנות הקולנוע, והזמין 11
מתלמידיו להשתתף בסרט ״נס בעיירה״
שבבימויו ובהפקתו של מר
מנחם גולן. הסטודיו לאמנות הקולנוע
מיסודו ובהנהלתו של מר שלמה
סוריאנו, מודיע על פתיחת קורם
ערב חדש למשחק בהדרכתם של

הכיתה !

עדנה שביט, עמוס מוקדי
ופרץ הלוי
הקורם יתחיל השבוע.
פרטים והרשמה במקום, רחוב יצחק
שדה ,34 טל 3 82 89 : .משעה 4
עד 8בערב.

של פ או תנכ ריו ת
וחל קי פ או ת מ הו ד רו ת.
מ ח׳ מ כי רו ת: סלון • דנו ר ה־ה
א ד מו ר מגו ר 7בני־ברק.

מעניין מניין יש לח״ב אבנרי חוצפה
וצביעות לשבת בפרלמנט של מדינה שהוקמה
בזכותה של תוקפנות־ .1948 הוא
יושב על אדמה שסופחה בכוח, במלחמת
תש״ח, ויוצא כנגד סיפוח .1967
אולי יסביר ח״כ אבנרי, באיזה מאמר
מבריק, מה ההבדל בין שני הסיפוחים?
אני מקבל עלי את הגדרתו הקולעת. ה־פאשיסט
המצוי דימספח ומשלים מולדות״.
אני מעדיף שיקראו לי כך מאשר ״דיד״
וירוצו אחרי ברחובות הגיטו בפולניה.
לחמתי בירושלים העתיקה וראיתי בכך
שיחרור. בכיתי ליד הכותל בבכיו של בן
השב לביתו. יריתי בלגיונרים בי ראיתי בהם
הע 1לס הזה 1584

כובשי־ארצי ולא אהסס לקחת נשק בידי
ולצאת עוד פעם נגד כל מי שיקח מניני את
מולדתי — השומרון ויהודה.
חזרתי הביתה ואני נישאר פה לתמיד.
משה עמירב, נתניה

הכיתה :
בואו נשוב הביתה. נפסיק לשיר ״שארם-
אל־שייך, עמוק בליבנו״; נשכח שיש לנו
יחם ריגשי מלפני אלפיים שנה — אבל לא
במשך אלפיים שנה — לנאבלום ולג׳נין,
ולסביבה אותה אנו
מכנים עכשיו פית־אום
יהודה ושומרון.
ניזכור
גם שה־שומרון
לא היה
יהודי אלא שומרוני.
אנו חייבים להחזיק
בשטחים, לפי
שעה, כדי להבטיח
ביטחוננו. אבל בואו
לא נגזים, ולא נכסה
זאת בערימות־מלי־צוח~
זכור לי שבן־
גוריון עצמו כבר
הכריז פעם על ״מלכות ישראל השלישית
מדן ועד מיפרץ שלמד ונאלץ לבלוע
את דבריו.
הבה נהיה שפויים, חזקים — ונדיבים.
יהודה הראלי, תל-אביב

...הי א ו הו א !
היא מחליקה על-נגי הים
ה 1א מחליק על-פניך מבלי ש תח וש בו

חצות וחצי
הוללי־הדיסקוטקים (העולס הזה ) 1583
מגעילים אותי.
מה יש להם לחקות את הגויים? אי־אפשר
כבר לעשות אורגיות־חנוכה? פאוטיות סוערות
של פורים? מסיבות־חשק תאוותניות של
יוס־העצמאות?
אילגה ברזל, נתניה

עמום אילון בכלל לא נראה כמו קיסר
וילהלם.
הוא דומה הרבה יותר לשחקן־הקולנוע
הקומי גרושו מארכס.
אבנר בורג, חיפה
חוכמה גדולה להתרחץ באמבטיה מלאה
בשמפניה!
אם תזמינו את השמפניה, גם אני מוכנה!
שושנה סעדיה, תל-אביב

יום העצמאות ה־20
לדעתי, צריך לחגוג את 20 שנות עצמאותנו
לא בסיסמות אלא במעשים שייעשו,
לא בראוזתנות, אלא
בגאוזה שבלב.
את הסכומים שחושבים
להשקיע בחגיגות
צריך לתת
כמענקים חד־פעמיים:
+ 1למשפחות חללי
צה״ל במלחמת
ששת־הימים.
#לסידורם המהיר
של נכי ששת־הימים.

למשפחות מזילכרכוש
רובות
ילדים.
על כן תבוא תודת
העם לכל אלה, לרגל יובל ה־ 20 שלנו.
משה זילברכוש, תל-אביב

לא השופט קרניאלי

במדור משפט (העולם הזה )1582 נתפרסמה
כתבה ״מהי מכונית״ בדבר משפט
שנשמע בבית־משפט השלום ברחובות וערעור
עליו. בכתבה אי־דיוקים רבים:
• השופט הדן בעניין איננו שופט
התעבורה דויד קרניאלי אלא שופט אחר.
אדרבא, כבוד השופט קרניאלי עיכב את
ביצוע פסק־הדין אשר ניתן בזמן פגרת
בתי־המשפט, כאמור, על־ידי השופט האחר,
עד לשמיעת העירעור.
• מעולם, בשום שלב שהוא, לא היתד,
לו לנאשם אפשרות לשלם 15 לירות או כל
סכום אחר. הנאשם הוזמן ישירות לבית־המשפט.
האשמה של נהיגה ללא רשיון אינה
מסוג העבירות של ״ברירות קנם״.
י #גדולה מזאת, הנאשם לא הופיע בכלל
במשפט ולא התגונן בכל צורה שהיא.
במצב כזה, בהתאם לחוק, ראהו השופט שדן
בעניין, בהעדר הנאשם, כמודה וגזר את
דינו לפי חומרת העבירה.
דויד גבעוני, מזכיר ראשי,
בית־משפט השלום, רחובות

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
העולם הזר! 1584

זכה במשאל הע ם 1967
כסכין הגלוח ה מובחר

הנ א תך כעולה ו מ כו כלת כי הד ים כנסר
בושבועו ל ך כבודוז־ילן נו כ ת תו ת או תו אתה
־קני חינם!

1/כע!יו דיספנסר

7סכיני גלוח ( 1+6חינם)
ינתר נעים

פנים

1 1 בבז־רויר־י ס־

ג בו ה ,

מלוה קליטה
מפל הסוגים (גם של חברות)

מלוה בטחה
ויתר המלוות
התמורה במקום -במזומן

| 1ן שד׳ רוטשילד 15ת-א
1 1 1 .1טל 54931ס 630-830 בערב
מנוי המבקש לשנות א ת כתובתו מתבקש
לחודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתזן למען החדש

למען יוני שערותייך

בעולם גרמניה איד לחסל

מ ט פי 3

קיזינגר (על הפיל) בציירון
לנאצים יש עור עבה

מהו מעמדה של המפלגה הלאומנית־הדמוקרטית
במערב־גרמניה — מפלגת ד־ניאו־נאצים

לפי דיווח בלתי־משוחד מתקרבת מיפלגתו
של אדולף פון־תאזץ, על אף פילוגיה ו־סיבסוכיה
הפנימיים, למקום השלישי, אחרי
הנוצרים־דמוקרטים והסוציאל־דמוקרטים.
מי שהיתר, עד כה המיפלגה השלישית,
תנועת הדמוקרטים החופשיים, הולכת ו־

מתנוונת. הקואליציה של שני הגדולים, שהקימו
ביניהם מעין ממשלת ליכוד־לאומי
מערב־גרמנית, דלדלה לחלוטין את סיכוייה.
״בבחירות הבאות יש להניח שלניאו־נאצים
יהיו לפחות 40 מקומות בבונדסטאג
— וזה מזכיר באופן מבהיל את עלייתם
.של הנאצים, בשנות ה־20׳״ ,אמר השבוע
פקיד בכיר במפלגה הסוציאל־דמוקרטית.
מיקצוענית ומהול,צעת. מה גרם
להצלחתם של הניאו־נאצים?
גורמים רבים. ולא רק העובדה שרבים
מאוד, בגרמניה של ,1968 מתגעגעים עדיין
לימים הטובים של הרייך השלישי.
קודם כל גרם ליכודן של שתי המפלגות
שרבו בעבר על השילטון למיאוס בקרב
הציבור .״מחפשים אלטרנטיבה, משהו שונה
ואחר,״ הסביר אחד מבאי הכנסים של ה־

תערובת אמרי7ן אית,קינג סייז פילטר

לאומנים־דמוקרטים• ״ומה כבר שונה בי
גרמניה של היום?״
אבל זה, כמובן, לא הגורם המכריע. קובעת
גם העובדה שפון־תאדן הקים, ב־ 14החודשים
האחרונים, תנועה מיקצוענית ו־מהוקצעת
היטב.
לניאו־נאצים יש כיום 49 מקומות בבתי-
הניבחרים של מחוזות גרמניה השונים. ואם
כי 19 אחוז מתוך 28 אלף החברים הרשומים
בתנועה הניאו־נאצית רואים בהיטלר
את ״הדמות ההיסטורית הגרמנית הבולטת
ביותר* (בהשוואה לשני אחוז בקרב כל
תושבי מערב גרמניה) — מהווים כיום צעירים
וגברים בגילים 50—41 את הרוב המכריע
במפלגה.
״זה יוצר מצב בו הניאו־נאצים הם ר,מיפ־
(הסשן בעמוד )23

*י• צעת התקציב שהונחה על שולחן הכנסת מהווה
! ן צעד גדול — צעד גדול אחורה..

ואכן, לפחות שליש מתקציב זה יוצא, בצורה זו או
אחרת, למימון הוצאות בטחון.

במאמץ מלוכד מובילה אותנו ממשלת־הלי*
כוד־הלאומי -מן הפיסנה הממלכתית של
מדינת־ישראל הריבונית, חזרה אל ימי המנדאט
של פלשתינה (א״י).

פירוש הדבר, בי כל משפחה בישראל תשלם
כשנה הקרובה, כממוצע 400 ,לירות לחודש
( לחודש לתקציבי הבטחון.

במילים סתמיות הצהיר שר־האוצר בנאומו כי:
״בשנים עברו הוקצב לשרותים הסוציאליים ...למעלה
משני שלישים מתקציב־ההוצאות הרגיל( .הפעם) שוב אין
תקציב המדינה מראה שיעור כה גבוה של הקצבה, לשרותים
אלה. עם זאת, מובטח שלא תיפגע רמתם של כלל השרותים
שזוכים בהם העולים החדשים ובעלי ההכנסות הנמוכות
מקרב האוכלוסיה.
״משלם־המיסים הישראלי לא יישא לבדו בעול של
שרותים אלה. עם ישראל בתפוצותיו התחייב ליטול בנך
חלק, באמצעות הסוכנות היהודית.״

מה מסתתר מאחורי מילים ציוניות אלה?
מסתתרת מאחוריהן העובדה הפשוטה בי התקציב
הזה -המסתכם בשישה מיליארד לירות
כקירוב -מקציב לחינוך, לסעד, לחקלאות,
לבריאות ולשיכון כ־ 360 מיליון ל״י פחות
מאשר בשנה שעברה.

מעולם לא נאלצנו לשלם מחיר כה גבוה למען בטחוננו.
האם אין זה מדהים?
זה עתה הנחיל לנו צה״ל את נצחוננו הגדול ביותר —
נצחון שמעטים כדוגמתו בתולדות המאה העשרים, נצחון
שעורר את התפעלות העולם. י

אפשר היה לקוות בי אחרי נצחון בזה, יקטנו
הוצאות־הכטחון בהרבה. שנגיע להסדר
של שלום. שנובל להעכיר את משאבינו הלאומיים
לאפיקים של יצירה ובניין.
והנה, קרה בדיוק ההיפך. בשנה שאחרי הנצחון נוציא
על הבטחון כמעט פי שתיים יותר מאשר בשנה שקדמה
למלחמה.

התיתבן עדות משוועת יותר לכישלון ממשלת
המחדל הלאומי? האם לא ברור בי מחי•

אם שרותים אלה לא ייפגעו, כפי שמצהיר שר־האוצר,
מי ימלא את החסר?
אומר השר: הסוכנות היהודית.
מדוע? מפני שהכסף בא מידי יהודי העולם? יהודי
העולם בהחלט יכולים ומוכנים לתת את הכסף ישר
למדינת־ישראל. יותר מזה: הם בטוחים שהם נותנים את
הכסף למדינת־ישראל.
אם כן, מדוע אין מלוא השרותים האלה נשארים בידי
המדינה?
מדוע מפרקים את שרותי מדינת־ישראל?

מדוע מעבירים שרותים ממלכתיים
נות לידי אירנון כושל, באלאגאניסטי,
בפוך לכנסת, שאין עליו ביקורת של
המדינה, שבו קייס מישטר גלוי של
שלל בין זקני בל המפלגות?

אבל הממשלה הרי פטורה מכל אלה. היא
מחכה לטלפון מעכד־אל־נאצר ו/או מהמלך
חוסיין. חבל רק שלא התקינו עדיין את קו
הטלפון -ושהתקנתו אינה מובטחת גם אחרי
ההוזלה הניכרת כדמי ההתקנה של מכשירי
הטלפון כישראל.

נוסף על כך, מתכוונת הממשלה להדפיס כ־ססד מיליון
לירות, אם לא למעלה מזה. זה מסתבר מן העובדה
שהממשלה עצמה מצהירה בתקציב, שתיקח מיקדמות מבנק יי
ישראל בסך 220 מיליון לירות. כלומר: הדפסת כסף.
וגם זה לא הכל. אומדן ההכנסות ממיסים הוא כוזב. כשם
שלא גבו בשנת 1966/67 את המיסים שהיו כלולים באומדן,
כן לא ייגבו המיסים גם הפעם לפי האומדן. כי בשנה זו
נגבים המיסים מן הרווחים של שנת המיתון — והם קטנים
בהרבה מכפי שכתוב במיסמך הספרותי הקרוי ״אומדן־
ההכנסות״.

בלומר: יהיו במדינה שני סוגים של אזרחים
-אזרחים יהודיים, שלגביהם יהיה קיים
מישטר־סעד, ואזרחים לא-יהודיים, שיהיו אזרחים
ממדרגה שניה, גם מבחינה זו.

בצורכי הבטחון, הגדלים והולכים.

ולעומת זאת — אילו קיבלה הממשלה את תוכניתנו,
תוכנית הפדרציה למען השלום, גם אז היה הדבר צריך
להתבטא בתקציב, התחלת יישוב הפליטים בארץ־ישראל,
בעזרת קרנות בינלאומיות: שיקום השטחים המוחזקים
לקראת כינונם כמדינה פלסטינית, יצירת האווירה הנפשית
הדרושה, וגם הקמת מיניסטריון לענייני ארץ־ישראל
בממשלת ישראל — כל אלה היו צריכים להתבטא בתקציב.

הכאת בסך נוסך לארץ, ללא הגדלת הייצור
פירוש הדכר הדפסת לירות. פירוש הדכראינפלציה.

יש לכך, ויכול להיות לכך — רק הסבר אחד.
הסוכנות מטפלת ביהודים — וביהודים בלבד. אין היא
מטפלת באוכלוסיה הערבית של מדינת־ישראל.
אם מעבירים את השרוחים הממלכתיים לידי גוף זה —
פירוש הדבר שיש כוונה להוציא ממעגל רוב השרותים האלה
— כגון שכר־לימוד מודרג, הסעד לזקנים, עידוד הילודה,
השיכון — את האוכלוסיה הבלתי־יהודית של המדינה.

זוהי בגידה בבל האידיאלים הממלכתיים של
מדינת־ישראל. תהת לצעוד קדימה, לקראת
פדרציה מודרנית של ישראל-פלסטין, בפי שאנו
מציעים -מוביל הליבוד-הלאומי, על כל
סיעותיו, מיורשי אצ״ל ועד לאנשי השומר־הצעיר,
אחורה, לימי פלשתינה (א״י).

ת הנסיגה המחפירה הזאת מנמק שר־האוצר

לא פלא הוא, וייאמר הדבר לזכות, בי דווקא
שר־האוצר הוא ביום, בממשלת-הליבוד-הלאו-
מי, האיש השקול ביותר, הצלול כיותר, הנבון
כיותר בהכרעות על גורל השטחים. הוא פשוט
יודע את המחיר -לא את המחיר בדם בלבד,
אלא גם המחיר בזיעת האזרחים, בכפך.

* * היד המחדל הלאומי אינו מתבטא כולו בתקציב
)4זה. נעשתה כאן מלאכת־מחשבה של טישטוש — דבר
נורמלי בישראל כאשר מתקרבות הבחירות.
העברת השרותים הסוציאליים לידי הסוכנות, נוסף על
כוונתה הפוליטית, יש לה גם כוונה של אחיזת־עיניים.
מעלימים כי התקציב גדל למעשה ב־ 370 מיליון לירות
בקירוב.
אבל זה לא הכל. יש לכך אספקט כלכלי נוסף. חמור
עוד הרבה יותר. בצורה זו מזרימים לארץ למעלה ממאה
מיליון דולאר נוספים לצריכה השוטפת, ללא הגדלה כלשהי
של הייצור.
בסיטושאינו מבקר־חלוקת

רעיון

זה אינו חדש. שמענו אותו, לאחרונה, מפי חבר־הכנסת
דויד בן־גוריון, שהציע להעביר את עידוד הילודה
לפקידי הסוכנות, כדי שאפשר יהיה לעודד ילודה יהודית,
ולמנוע עידוד מילודה לא־יהודית( .כך מציע לנו בן־גוריון
ללכת בדרך שהוא הלך בה — אבל בכיוון ההפוך. הוא
התפאר תמיד שהוביל מן הציונות אל הממלכתיות. עתה
הוא מציע חזרה מן הממלכתיות אל הסוכנות היהודית
של פלשתינה ]א״י[).
יש להתריע בכל פה נגד החלטה זו של הממשלה —
שאנו חושפים אותה כאן לראשונה. כי מגמה זו מסוכנת
שבעתיים, כאשר מטיפים בארץ לסיפוח השטחים המוחזקים.
האם לא ברור כי הכוונה היא ליצור באימפריה הזאת,
ברודזיה היהודית, מתכונת של שני מישטרים שונים
לשני העמים הגרים בה — מישטר מתקדם של מדינת־סעד,
לאוכלוסיה היהודית בלבד, באמצעות הסוכנות היהודית —
ומישטר של מדינה מפגרת לאוכלוסיה הלא־יהודית?

פירושו: השלמה עם מלחמת־נצח בינינו ובין כל העולם
הערבי, עלייה מסחררת מדי שנה של יוקר החימוש,
הקונבנציונלי היום והבלתי־קונבנציונלי מחרתיים, או אפילו
מחר.

ב זו ו ר גז?

הדפסת כפך פירושה -מיסוי מוסווה. מוטס
שכל אזרח יכין זאת. למעשה מרמים אותו.
אמנם לא גובים ממנו מיפים חדשים, אך מקטינים
את ערך שברו והכנסתו.

רו של מחדל זה יעלה משנה לשנה, מתקציב
לתקציב, כמעלה תלול?

כי כל לירה חדשה שמדפיסים, כשאין מולה עלייה
בייצור, מביאה בעיקבותיה, בהכרח מוחלט, ירידה של ערך
הכסף שישנו.

אי־אפשר לדון כלל ברצינות על התקציב הזה, מבלי
לעורר את שאלות־היסוד של המדינה בשעה זו.
יכולנו להגיע לפתרון של שלום. יכולנו להיכנס
להידברות ישירה עם העם היושב בשטחים המוחזקים, כדי
לכונן את ארץ־ישראל השלמה בצורה של פדרציה בין ישראל
ורפובליקה ערבית פלסטינית. במיסגרת זו יכולנו להגיע לידי
הסדר עם מצריים, ועם מרבית העולם הערבי.
ממשלת המחדל הלאומי אינה מסוגלת לכך. היא גם יודעת
שאינה מסוגלת לכך — ועל כך מעיד דווקא תקציב זה. כי
כל החלטה לאומית, בכל כיוון שהוא, מחייבת תקציב אחר
לגמרי.

ואילו התקציב שהוגש אינו מקציב בסך לשום
פיתרון. זהו תקציב של יישבת, של שב-
ואל־תעשה, של היגררות אחרי מאורעות -
ולא של ייזום ההתפתחות.
אילו החליטה הממשלה — חלילה — על סיפוח השטחים,
היתר, צריכה להקציב סכומים עצומים לצורכי השטחים
המוחזקים, וגם הרבה יותר לבטחון השוטף. כי סיפוח

השכר יישאר בפי שהיה, המיסים יישארו
כפי שהיו, אכל ערכה של הלירה שבידי האזרח
תרד.

שכוע שעכר הייתי היחיד בכנסת שהצביע נגד
הסכמת ועדת־ד,כספים לגשת מייד לדיון בתקציב זה.

בוועדת הכספים אין זכר של ייצוג לאופוזיציה.
יושכים בה אך ורק נציגי מפלגות הממשלה,
שכל אחת מהן מעוניינת לקבל נתה
שמן כבל האפשר מן העוגה הכללית, הממלכתית
והסובנותית.
איזה מין דיון יהיה זה? איזה ערך יש לו?

כעידן ממשלת-הליבוד-הלאומי, הגיע אירגון
חלוקת השלל לשיא גיבושו. יהיה ויכוח על
בעיית השלל -אך לא ויכוח על כל שלל הבעיות
הגורליות של מדינת־ישראל, הזועקות
להכרעה אמיצה, נועזת ומהפכנית.

א 1 1י ״ 11ט נ 1י

דמיונות,

בעד

שקדן,

רברב!,

במדינה

*תחרה

העם

ומתחזה ב תפ קידי שלא מירא, כזה הוא -
שבורה ושכב מספר ימים בבילינסון.

מכתבים לאלמונית ברומא

ליח עקבה (מימין, מרים שפופרת) להידחק
לקירבת שר־הדואר ישראל ישעיהו (משמאל).
ך * יי םעקבה, מי שהואשם בשבוע שן
| עבר בריגול לטובת מצרים, אהב יותר
מכל את הסודיות. ליתר ׳דיוק, הוא אהב
שכולם ידעו כי הוא חשוב, והחשיבות שלו
הינד, סודית, סודית ביותר.
לכן היה זה טבעי שמאז , 1948 השנה בה
עלה ארצה, היה עקבה קשור בדרן זו או

ך״> ק שברומא צנח עקבה לידיהם של
( אנשי השגרירות המצרית. הוא טילפן
אליהם, אמר שהוא ישראלי ושיש לו ידיעות
חשובות למכור. הוא הוזמן לפגישה בשגרירות
המצרית, הציג כהוכחה לישראליותו
תעודת־זיהוי ישראלית, וסיפר כי הוא טכנאי
אלקטרוניקה ובאמתחתו ידע רב על
הטילים הנמצאים כביכול בישראל.
תמורת אינפורמציה זו דרש 20,000 דולר.
עקבה איתר לנספח הצבאי המצרי את
אותו אזור, אשר בו נמצאים, כביכול,
הטילים הישראליים, בסביבות אילת, אך
דרש את התשלום לפני שימסור את מיקומם
המדוייק של הטילים.
הוא קיבל בו במקום 100 דולר, ובמשך
השנה הבאה השלימו המצרים את הסכום
ל־ 5000 דולר, שהועברו לעקבה בדואר.
נקבעו גם דרכי תקשורת בין עקבה לבין
הביון המצרי. הם כתבו לו לתא־דואר ב־פתח־תקווה,
והוא כתב לגברת תזמרי מולין,

התדהמה בבילינסון היתד, גדולה כאשר
נודע כי עקבה רק קיבל נזיפה ממנהל ביתד,חולים
ולא פוטר.

זריקת־הסרק שהועילה

* קבה החליט שאם אינו יכול לעורר
(ך את התעניינות חבריו, אפילו בסיפורים
הבטחוניים ד,פנטסטיים שלו, עליו לעורר את
רחמיהם. הוא טען כי קיבל התקפה חריפה
של אולקוס, התפתל מכאבים והושכב כחולה
בבית־החולים.
הרופאים שבדקוהו גילו כי אין לו דבר.
הם החליטו לתת לו זריקת־סרק. לאחר שקיבל
את הזריקה, הציג עקבה את דמות
החולה שהוטב לו. אז הוכחה התרמית, ונשללו
ממנו ימי־חופשה כמספר ימי־המחלה
המדומה.
באותה שנה גם פנה עקבה אל משרד ה־בטחון
ודרש לסדר לו פטור ממיסים למכונית
קורטינה אותה הוא רוצה לרכוש,
במקום מכונית הסוסיתא הישנה שלו. משרד
ד,בטחון נענה לו, והודיע לשלטונות
המכס כי עקבה נכר,־מלחמה (מה שאינו
דם בשתי הגדות
נהר הירדן ,״הגבול הטבעי״ שעליו חולמים
כל חסידי הסיפוח, הוא פצע שותת־דם.
לא עובר כמעט יום, בו לא מפילים מסתננים
קורבנות בצידו המערבי. מדי פעם גם
קוצר המוות גמול בגדה המזרחית.
השבוע, בפעם השניה תוך חמישה שבו־עות,
התפתחה מלחמת־הגרילה למלחמה
של ממש, שהצריכה הפעלת מטוסים של
חיל־ר,אוויר הישראלי.
אולם עם שוך רעם ההתפוצצויות, היה
דבר אחד בטוח לחלוטין: זאת לא תר,יד.
התקרית החמורה האחרונה על הירדן. לוד־פך:
אם עד כה לא היססה הממשלה להפעיל
אמצעי־תגמול מעבר לנהר, בראותה במלך
חוסיין בן־ברית פוטנציאלי כלשהו, הנהנה
גם הוא מחסות אמריקאית, הרי שהתמונה
השתנתה במיקצת אחרי שיחותיו של אשכול
עם הנשיא ג׳ונסון.
אלא שגם חסידי התגמול המוחץ הודו,
כי תגובה צבאית לא תרפא את. הפצע. אפילו
כיבוש עמאן לא יפתור את הבעייהי
הפתרון יכול להיות רק מדיני, ורק •תוך
הידברות עם בעלי־המריבה — ערביי פלסטין.
כל יום העובר מבלי שייעשה מאמץ
בכיוון זה פירושו עוד כמה טיפות דם —
משתי גדות הירדן.

יחסי מרחביים
מ ה רוצה
עבד־ אל־נ א צר?

*23 \!9131*2 !2 3
אחרת אל כל זרוע בטחונית הקיימת במדינה.
הוא היה רב־סמל בצבא, סמל במשטרת
ישראל, עובד משרד־ד,בטחון, וזה נוסף על
כך שהספיק להיות שנים רבות סניטר ב־בילינסון,
ועובד בדואר ישראל.

פגישה עם אגוז קשה

ברומא. בין רוזמרי האלמונית לבין עקבה
הוחלפו שמונה מכתבים מכל צד.

הרופא המפשיט
י* ינתיים הועברה סטפה לתפקיד של
^ אחות־לילה מפקחת ואילו עקבה הועבר
למחלקת ה־אי.אי.ג׳י ,.המחלקה בה נעשות

וא היה טיפוס מוכר בפתח־תקווה,
1 1העיר בה גר כמעט כל שנותיו בארץ.
עקבה עלה עם הוריו מרומניה, למרות
שתמיד הציג עצמו כיליד רודסיה או דרום־
אפריקה. הוא עבר ממשרה למשרה, נשא
אשר, בשם זהבה.
מזהבה נולדו לעקבה שני ילדים, יעל,
נערה נאה בת שמונה־עשרה, המתגוררת
אצל אביו של עקבה ולומדת בכיתה השמינית
בבית־ספר תיכון בעיר, ובן בן .12
מזהבה נפרד עקבה לפני 11 שנים.
זהבה נישאה בשנית, עברה לגור ברחובות
ועקבה עלה לדרגת סניטר המחלקה הכירורגית
של בילינסון. שם הוא פגש את
האחות הראשית של המחלקה, סטפה, אשר
היתד, ידועה כאגוז קשה לכל זאבי פתח־תקווה.

הזקן
נוסף לשפם

לילה במעלית תקועה
ך* איש בטחון מנוסה אירגן עקבה או־פנסיבה
מתוכננת היטב על האחות סט־פה.
הוא החל להסתובב סביבה, לספר לה
על מעללי גבורתו, לרמוז בחצאי רמזים
על חשיבותו הבטחונית, לפזר כספים על
ימין ועל שמאל.
מטפה החלה להישבר, אולם נראה כי ה־נצחון
הסופי היה פרי המזל הטוב של
עקבה. לילה אחד הוא עלה עם סטפה במעלית
של בית־ר,חולים. המעלית נתקעה,
ולשניים היה זמן להכיר זה את זו משך
שעות רבות בתוך המעלית החשוכה, עד שהצליחו
לחלצם.
בשנת 1958 נולדה לסטפה ולעקבה בת.
באוגוסט אותה שנה נסע עקבה בשליחות
משרד הבטחון לשלושה ימים לרומא ול־פאריס.
לסטפה הוא סיפר כי הוא נוסע לקורס
צניחה חופשית סודי ביותר שנערך
בשיתוף עם הצבא הצרפתי. ואומנם הוא
חזר כעבור שלושת הימים כשרגלו האחת

נכון) ,וזכאי לפטור ממיסים.
הוא החל להציע לחבריו ד,סניטרים, האחים
והרופאים טרמפ הביתה, בסיום המשמרת,
והיה לוקח כל אחד לביתו, אפילו
אם היה הדבר מסיט אותו מרחק רב מדרכו.
ואז נתגלה כי עקבה מכר מספר פעמים
גראף־מימצא של אנשים שנבדקו במחלקה
והיו חולים, לדורשי פיצויים מגרמניה, שניצלו
את ד,גראפים האלה לביסוס תביעות
הפיצויים שלהם.
להנהלת בית־ד,חולים לא היתד, ברירה
אלא לפטר את עקבה.
אולם יד נעלמה דאגה לו מיד. למרות
שלא היו לו כל כישורים במקצועות טכנאות
הרדיו והאלקטרוניקה, הוא סודר בעבודה
בדואר ישראל כטכנאי אלקטרוניקה.
עקבה דאג להופיע בכל טקס רשמי, ללחוץ
את ידי המכובדים, בעיקר בטקסי פתיחת
מרכזיות, הזוכים תמיד לכיסוי בעיתונות.
התמונה היחידה שלו אשר פורסמה בעיתונים
מאז תפיסתו, הינד, מטקס פתיחת
מרכזיית טלפון בבת־ים, בה נראה עקבה
ליד שר־הדואר (ראה צילום למעלה מימין).

. 111י י
פתח־תקווה.
חיים עקבה,

הוא בעל חנות לתיקוני עטים ו־שעונים,
וחפצי־סידקית, במרכז
בביתו גדלה בתו הבכירה של
שהוא כיוס אב לשלושה ילדים.

בדיקות מוח. עקבה, למרות שהיה רק סני־טר
במחלקה, הסתובב עם חלוק של רופאים
וסטטוסקופ תלוי לו על צווארו.
כאשר לא היו הרופאים במחלקה, היה
עקבה מסביר לחולות הבאות לבדיקה כי
הוא הרופא, וכי כדי שהבדיקה תצליח, הן
צריכות להתפשט.
אחת החולות, שהיתר, לה הבנה מסויימת
ברפואה ושידעה כי אין כלל צורך להתפשט
בשביל בדיקת אי. אי.ג׳י ,.הקימה צווחות
כאשר עקבה דרש ממנה להתפשט, ואף ניסה
לעזור לה בכך. היא התלוננה אצל מנהל
בית־ד,חולים.

ך* מלחמת -ששת ^ הימיס ^ ר ו ^ יקבה
. 4מתרים דם מטעם מגן־דויד־אדוס, ליד
כסית בתל־אביב. אחרי המלחמה הוא גידל
זקן, בנוסף על השפם שהיה לו תמיד, וטען
כי פרצופו הושחת מרסיסים, ולכן עליו
לגדל זקן.
מסטפה הוא התגרש עוד לפני שנה, ומייד
אחרי המלחמה הוא פגש באמריקאית יפה־פיה,
גרושה, אשר באה ארצה עם שני ילדיה.
השניים התאהבו, ועברו להתגורר בדירתו
אשר ברמת־אביב.
האהבה לא הפריעה לעקבה לדרוש מן
האמריקאית לשלם לו שכר־דירה.
ואז קרה מה שתמיד עלול לקרות:
בין המיסמכים שנתפסו במלחמת־ששת־הימים
נתגלתה בעזה חבילת עותקים של
חילופי המכתבים בין האזרח הישראלי חיים
עקבה לבין רוזמרי מולין, אשת־הקשר המצרית
ברומא.
כפי הנראה בישרו לו קשריו של עקבה
על העומד להתארע. לפני חודשיים הוא נפרד
מד,אמריקאית, סיפר לה כי הוא יוצא
לתקופת מילואים ארוכה.
למחרת הוא נעצר.

החידה הפוליטית הגדולה במרחב היא:
מה רוצה עבד־אל־נאצר?
עתוני קאהיר ותל־אביב הקימו גלים
סוערים סביב בעייה פעוטה: חילוץ האוניות
התקועות באגמים המרים. אבל זוהי בעייה
פעוטה־יחסית, ואפשר היה להניח שהיא תמצא
את פתרונה בהסכמתם המעשית של שני
הצדדים.
השאלה ודתה: מה הלאה?
שגריר צרפת בקאהיר, אחד האנשים הבקיאים
ביותר במצב במצרים, סיפק השבוע
תשובה. הוא כינס את הכתבים הדיפלומטיים
של העתונים הצרפתיים בפאריס, הצהיר
באוזניהם — שלא לפירסום — כי עבד-
אל־נאצר מוכן עתה לוזיתורים מרחיקי־לכת
תמורת הסכם עם ישראל. רק שני דברים
אינו מוכן לתת: הכרה דה־יורר. בישראל,
ושייט. חופשי בתעלת סואץ.
פירוש הדבר: ויתורים מרחיקי־לכת בשאלה
הארץ־ישראלית.
העניין הגדוד והעניין הקטן. עוד
לפני שיחתו של השגריר הצרפתי, רבו הסימנים,
כי עבד־אל־נאצר יהיה מוכן להסדר
נוח בזירה הארץ־ישראלית, תמורת הצלת
יוקרתו בזירה המצרית־ישראלית. כי על־ידי
כך יוכל גם להבטיח את שלטונו, הנמצא
עתה תחת לחצים עצומים.
אחמד בהא־אל־דין, אחד העיתונאים החשובים
של מצרים, העלה הצעה להסדר
ערבי—ישראלי: הכרה בגבולות ד,־ 5ביוני,
הקמת מדינה פלסטינית בשטחי ירדן, הגדה
המערבית ורצועת עזה, ושיקום הפליטים
שם. פרשנים רבים בקאהיר ראו בהצעת
בהא־אל־דין באלון־נסיון, שד,ופרח בהשפעה
מגבוה.
האינטרס הישראלי היה מחייב בדיקה נמרצת
של גישושים אלה. אלא שלא רק האינטרס
הישראלי הישיר קובע. גם ל־ארצות־הברית
יש עניין בעימות הישראלי-
מצרי, בשל היותו חלק מן העימות ר,אמרי־קאי־סובייטי.
בעימות זה, חשוב מאוד לאמריקאים
כי עבד־אל־נאצר לא יינצל מתוצאות
המלחמה שהביאה את צה״ל לתעלה.
על כן ייתכן, שבגלל הבעייה הגדולה בין
ארצות־הברית וברית־המועצות, לא תוכל
ישראל לבחון ברצינות את האפשרות של
פתרון הבעייה ״הקטנה״ בינה לבין מצרים,

ארץ־ישראל
ה קו החדש אחד הרמזים הממשיים, כי עבד־אל־נאצר
מוכן לפשרה בארץ־ישראל היד, סילוקו של
אחמד שוקיירי מראשות אירגון השיתרור
(המ׳שך בעמוד )12
הע1לם חזה 1584

מפ״ם תפגין עצמאות
צפה להפגנת־התנגדות מצד מפ״ם, עם התארגנות מפלגת
העבודה של המערך ורפ״י.
למרות שמפ״ם תמשיך לנהל מו״מ על צירופה למפלגה,
חוששת ההנהגה מתגובות השמאל העירוני ושיכבת
הצעירים של הקיבוץ הארצי.

ת וגוון י ך
דה־ג1ל ־ מדיוינת
ישראל לא מציאותית
נשיא צרפת, הגנרל שארל דה-גול, לא
שינה מאום מהשקפותיו ומיחסו לישראל.
בתשובה למכתבו הארוך של דויד בן־גוריון אליו, בו
הוא מספר על תולדות העם היהודי, תולדות חייו שלו,
שיחותיו עם מנהיגים ערביים, ומלמד את דה־גול פרקים
בגיאוגרפיה של מדינות־ערב, השיב הגנרל דה־גול במכתב
קצר ואדיב, שהנקודות העיקריות בו הן כדלהלן:

לכן היא תפעיל ״מסד עשן״ ,שמטרתו -
לאפשר לצמרת להמשיך לחתור בשקט לקראת
איחוד טוטאלי עם מפלגת העבודה.

מאחורי חוק
האזנת הסתר
משרד־המשפטים הוא המעכב לפי שעה
את קבלת חוק־האזנת־הסתר, שהוגש לכנסת
על־ידי שר־המשפטים הקודם. חוק להתיר פורמלי אחרי

זה מעניק לשר־הבטחון סמכות בלתי־מוגבלת
לשרותי־הבטחון השונים האזנת־סתר, בתהליך
פשוט.
שההצעה הגיעה כבר לוועדת הכנסת, ביקש שר־

הגורם המעכב: התנגדותם של חוגים
דתיים.
לאחרונה בוטלה ברגע האחרון השתלת קרנית בבית־החולים
הדסה בירושלים, לאחר שאנשי החברא־קדישא
השתלטו על גווייתו של הנפטר שממנו עמדו לקחת את
הקרנית.

בית-החולים אשר אינו מתחשב בפד:
״תל־השומר״ ,שביצע כשקט וכצינעה מספר
השתלות־קרנית, בעיניים עיוורות שנחשפו
ל״מיקרים אבודים״ .אלא שכית־החו•
לים חושש לפרסם את הצלחותיו ״מחשש
תגובת הדתיים״.

הקמת מפלגת העבודה הישראלית לא
תביא לשינויי־הרכב ממשלתיים, או להחלפת
שרים בשלב זה.

באדר החל, לאחרונה, לערער על מנהיגותו של מנחם
בגין ועל עמדתו בממשלת־הליכוד. עד כה התנגד ״הדוקטור״
לאלה מבין חברי חרות הטוענים שהמשך קיומה
של קואליציה בשיתוף תנועה זו תמנע מחרות אפשרות
להפעיל בשנת־הבחירות מסע־בחירות אופוזיציוני
אמיתי.

אולם לאחרונה מכר והילד הלחץ על
כאדר להצטרף למקטרגים, ולדרוש בגלוי
פרישת גח״ל מהממשלה.

איחוד פנימי
במפד״ל

עתה הולך בעיקבותיו גם בית־החולים אסף הרופא.

גזכנג אשכולי• עגן תאגבו באגייגו
המשפטים לעכב אותה. הסיבה: בירורים חדשים בין
משרד־המשפטים של שפירא לבין משרד־הבטחון של
דיין, הנחלקים בגישתם לעניין.

חנינת־אסירים
ביום העצמאות ה־20

גולדמן ־
תחת אש
עירעור נוסף חל במעמדו של הדוקטור נחום גולדמן,
נשיא ההסתדרות הציונית העולמית.
ד״ר גולדמן לא ניבחר מעולם בקלפי; בחירתו נעשתה
תמיד על־פי הסכם מוקדם בין המפלגות הציוניות.

עתה התארגנה שככה רחבה של עסקנים,
החותרת להדחתו של גולדמן, ומאשימה
אותו שהוא מהווה ״בלם נגד העלייה״.

פרקליטים רבים, בבתי־המשפט בכל הדרגים, לוחצים
באחרונה לסיים במהרה את המשפטים שלהם.

הפיכה: בפעם שנייה תוך שנה אחת יבריזו
על חנינת-אפירים חגיגית, עם פתיחת
אירועי שנת־העשרים למדינת־ישראל.
הצעת משרד המשפטים, המתגבשת בימים אלה, קובעת
שהיקף החנינה החדשה יהיה קטן מזה של חנינת
מלחמת־ששת־הימים: הפעם יחון הנשיא, כנראה, רק את
העבריינים שנדונו עד שנת־מאסר אחת, בתוספת כמה
עבריינים שנידונו לתקופות ממושכות יותר, ולא זכו
ליהנות מן החנינה הקודמת.
ביניהם: נחמן פרקש.

מו״מ סודי־למחצה, המתנהל בימים אלה בתוך ה־מפד״ל,
עשוי להסתיים בקרוב באורח חיובי.

המשטרה: בראש
עברייני־ תנועה

אם יושג ההסכם, יימנעו סיכסוכים רבים בתוך ה־מפד״ל,
ערב מסע־הבחירות המתקרב.

44 מתוך 107 המכוניות שחצו רמזור באור
צהוב, משך יממה אחת, היו מכוניות•

זהו משא-ומתן כין סיעת ״למיפנה״ לבין
הסיעה ה מרכזי ת-סי ע תו של משה שפירא.

משטרת ישראל, שנהגה עד בה לצלם את
העבריינים, לצורך ברטסת־הפלילים, ב־שחור-לבן,
תתחיל בקרוב כצילומי-צבעים
בדי להקל את זיהוי העבריינים על־ידיאנשים שמתקשים להבדיל כין פנים לפנים.

בעבר, בוצעו בישראל ניתוחי־השתלה רק בתחום
רפואת־העיניים ושתילת כליות.
עתה מתכננים בבית־החולים האוניברסיטאי הדסה
בירושלים להחליף שסתומי־לב פגומים; ואילו בית-
החולים רמב״ס בחיפה וביילינסון בפתח־תקח־ה מתכוננים
להשתלות אחרות.

האיחוד בא -
הממשלה נשארת

הד״ר יוחנן כאדר, האיש שחיסל את האופוזיציה
בתנועת החרות וגרם בעקיפין
להקמת המרכז החופשי -הופך בעצמו ל
אופוזיציונר.

אם אתה איש משטרה, תוכל להתבונן בקרוב בפרצו־פיהם
של אנשי העולם התחתון — בטכניקולור.

היכון לניתוחי־השתלה מסוגים חדשים
כבתי־החולים הישראליים.

• אינכם יכולים להטיל ספק בעובדה שבשעת הצורך
היינו מתנגדים להשמדתו של העם בישראל עובדה שהצהרתי
ברבים שישראל היא מדינה ידידה ובת־ברית.
דה־גול מסיים את מכתבו באומרו :״עמים רבים נוכחו
לדעת שלמדיניותם יש ערך רק אם יתאימוה למציאות.״

באדר נגד בגין

תצלנמי עבריינים ־
בטכניקזלנר

ניתוחי־השתלה
בארץ

• הנושא הרחב של תחיית ישראל וגורלה
כאמת מושק אותי וגורס לי התרגשות.
• ישראל היתה צריכה לנהוג במתינות
ובהתאפקות ביחסיה עם שכנותיה ובשאי
פותיה הטריטוריאליות.
• ישראל נהגה בדיכוי ובגרושים כשטחים
הכבושים.
• את דברי על אופיו של העם היהודי לא
אמרתי לגנאי ואין בדברים פגיעה כלשהי.

מפלגות הפועלים הבטיחו לגח״ל שכל עוד ממשיכה
להתקיים ממשלת־הליכוד־הלאומי — לא יצורפו אליה
אישים חדשים כלשהם.
גח״ל, מצידה, דורשת ייצוג ממשלתי מתאים למספר
חבריה בכנסת — במידה ומפא״י וחברותיה ינסו לצרף
עוד נציגים משלהם לממשלה.

משטרה.
עובדה בלתי־נעימה זו התגלתה לחוקרי המשטרה, כש־פיתחו
את הפילם של מצלמת־מיבזק אוטומאטית.
המצלמה, עליה היתד, למשטרת תל־אביב גאווה מיוחדת,
הותקנה בצומת דרך פתח־תקווה פינת רחוב אר־לוזורוב
בתל־אביב והיא מצלמת גם בלילה.
מזסיקה בערבי־הראיומת
המועצה הדתית של תל־אכיב תיכנע:
בערכי-הראיונות המתקיימים בכתי-המלון
המפוארים ישמיעו גם כעתיד מוסיקה.
עורכי־הערבים מתעלמים, כבר עתה, מן ההסכם שהושג
בין הרבנות לבין בעלי־המלונות: אצל דן בן־
אמוץ ממשיכים להשמיע מוסיקה ולהקרין סרטים; כרטיסים
לכל המופעים נמכרים בערבי־הערבים עצמם,
בימי שישי; והשינוי היחיד הוא שהמכירה נעשית ב־מרחק־מה,
ולא בפתח האולם.
אחרי שהמועצה הדתית ניכשלה בניסיונה לבטל את
הערבים כליל, היא תקבל אותם, כפי הנראה, כחלק מן
הסטאטום־קוו, ותשווה את מעמדם לנעשה במועדוני־הלילה
— שחלקם נמצאים באותם בתי־המלון עצמם.

נ* ב 1ח ר -

2ד לי ה
1מו? * 119 פדרציה מול תביעת סיפוח * 7מי איכפת ע? מגפת תאונות הדרכים? * מה הוא
התקציב של השר בגין? * שר השיכון בנטוב והמנכ״ל שלו * הבדיחה של שר החוץ אנא אבן

** הו, כרגע זה, ההבדל בין ממשלת
גרמניה המערבית לממשלת ישראל?
שתיהן זוממות עתה לשנות את חוק־הבחירות.
הגרמנים מתכננים חסימה כדי
למנוע את אפשרותם של הניו־נאצים, שוחרי
המלחמה, להגיע לייצוג בפרלמנט.

מפא״י־רבתי זוממת להעלות את אחוז־החסימה
כדי לסלק מן הכנסת את הסיעה
היחידה המטיפה עתה באופן עקבי נגד
הפאשיזם, לפתרון של שלום.
אם לא היה ברור עדיין לגמרי נגד מי
מכוונת המזימה העכורה, הרי בא אחד ה
טיו
לי ם
ל מ קו ם
החל טו ת
להלן נאומו של ח״ב אורי אבנרי, בו ביקש להעביר
לוועדה הצעה של ח״ב שמואל תמיר לדון
בבעיית השטחים המוחזקים לרגל ביקורו של
ראש־הממשלה לוי אשכול בארצות־הברית.
גבירתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
אף שאני מתנגד תכלית התנגדות לדעותיו של מציע ההצעה, אני
סבור — כמוהו — שיש מקום לדיון בנושא זה במליאת הכנסת.
ואם לא תסכים הכנסת לכך, כי אז עליה להעביר, לפחות, את הנושא
לוזעדת־החוץ־והביטחון.
אין זד, סוד שחבר־הכנסת תמיר ואנוכי מייצגים הפכים בוויכוח
הנטוש ברגע זה באומה כולה, מחוץ לממשלת־ישראל.

מבאן: חתירה לסיפוח, אימפריה, מלחמת אין־סון!
עד להשמדה אטומית הדדית - ,ומכאן: פדרציה,
שלום, ושילוב ישראל בגורם מרכזי כמרחב.

יוזמים — ח״כ ישראל קרגמן — בכבודו
ובעצמו וסילק כל שמץ של ספק.
בערב־ראיונות, שנערך בקריית־חיים, הוא
נישאל מדוע הוא מציע להעלות את אחוז־החסימה
ל־״ .40/וכה אמר קרגמן :״נדי
שחבר־כנסת יחיד, המהווה סיעה, לא ידבר

אבל, כבוד השר, יש עם אחד כמרחב שעדיין אין
לו ממשלה, ועם העם הזה אנו מצווים לדבר. עם העם
הזה אנו יבולים להקים מיבנה של שלום כמרחב.
עם זה אינו יושב מעבר לקו הפסקת־האש. עם זה יושב בעיקרו
בצד זה של קו הפסקת־האש. ועל כך, כבוד השר, אין מילה ואין
זכר בנאומך היום, ולא בכל נאום אחר שנאמת מאז המלחמה.
למה מחכה הממשלה בקביעת המדיניות?

האם היא מחכה לאחרית הימים, באשר יגור זאב
עם כבש, וחרות עם מפ״ס?
האם היא מחכה שאת החלל הריק, שאנו משאירים, יבואו למלא
אנשי אל־פתח?
האם היא מחכה להתדרדרות במצב־הרוח של מיליון ורבע הערבים
שנמצאים בצד שלנו, מאחורי קו הפסקת־האש?

האם היא מחכה שבהעדר דיבור ומעשה מצידנו,
יבואו גורמים עוינים, אנשי ״אל־־פתח״ ,שיציעו לעם
הזה את הפיתרון שלהם?
רבותי, אנו מחמיצים הזדמנות היסטורית, שלא תחזור במהרה!
ן ן קריאות מספסלי המערך: הוא עבר על זמנו! הוא
עבר על חמש דקות!
היו״ר דבורה נצר: חבר־הננסת אבנרי, עליך לסיים.
אורי אכנרי: רבוד היושבת־ראש נהגה בליברליות
הראוייה לשבח, כאשר דיברו כאן היום על דברים שהיו
; אמנם חשובים, אבל בהרבה פחות חשובים מגורלה של מדי?
נת־ישראל. אין צורך להקפיד על שניות בוויכוח זה. אני
לא אגזול מזמנה של הכנסת.

כולנו בעד ארץ־ישראל השלמה
אני מסיים ואומר: הבעייה איננה: האם נקיים את קו הפסקתי
האש? איש אינו מציע נסיגה של צה״ל מקו הפסקת־האש.

אך שני הקצוות בוזיכוח זה, יש להם מכנה משותף אחד, והוא :
שיש צורך בהכרעה מהירה על מדיניות יזומה.
מה טעם רואה הממשלה בטישטוש העובדה שהיו בה זעזועים
בימים האחרונים, על רקע נסיעתו של ראש־הממשלה, ושהיו בה
תובעים, מכאן ומכאן, לקבוע קו ברור? מה טעם בהכחשה רשמית
של מזכירת הממשלה
מרד כי סו ר קי ם (רפ״י) :באיזה צד אתה תומן?

עמום דגני (רפ״י) :הוא תומן בצד האחורי של העולם
הזה.
או רי אבנ רי: את הצד האחורי של רפ״י אנו רואים
| בימים אלה. הצד הקדמי כבר איננו.

אנו משאירים חלל ריק !
שר־הביטחון, בנאום שנשא לפני שלושה שבועות, אמר — בניגוד
לדיעה שהביע שר־החוץ כאן היום — הודיכוח על גורל השטחים
איננו ויכוח על ענייני־חוץ; הוא איננו ויכוח על עמדה שננקוט
כלפי גורמים זרים. זהו ויכוח על מהות המדינה, על מיבנה הפנימי,
על דמותה.
לכן מן הראוי שוויכוח זה יתנהל בכל הבהירות, גם בכנסת וגם

בממשלה. בשביל מה נוסע ראש־הממשלד, לארצות־הברית?

| ברור יכולנו שהמטרה העיקרית היא עזרה הדדית
! על רקע פוליטי -שני האישים עומדים לפני מל־חמת־בחירות,
האחד השנה והשני כשנה שלאחריה.
אבל האם אפשר לנתק ביקור זה ממשמעות פוליטית? האם לא
ברור שארצות־הברית רוצה לפעול במרחב?
אם אנחנו לא נגלה יוזמה מצידנו, תגלה ארצות־הברית יוזמה
מצידה.

גיונגוון ואשכור (\2ארי\2בוורב שר ואב),
הבעייה היא: מה אנו עושים בצידנו, מאחורי קו
הפסקת־האש.
המדיה איננה: האם נשמור על שלמות ארץ־ישראל? כולנו דוגלים
בשלמות ארץ־ישראל.

הכעייה היא: איך נקיים את שלמות ארץ־ישראל?
האם על־ידי אימפריה של עם אחד, או על־ידי פדרציה
של שתי מדינות, המייצגות שני עמים?

אם אנו נשאיר חלל ריק של היוזמה הישראלית,
תבוא ארצות־הכרית ותמלא חלל זה כיוזמה •טלה,
המוכתבת על־ידי אינטרסים שלה.

כבוד היושבת־ראש, כל הדברים האלה ישתקפו בהכרח בוויכוחים
שינהל ראש־הממשלה עם ראשי מדינות אחרות, אין כל אפשרות
להימנע מכך.
הטענה כאילו הדבר יימנע, אינה אלא העמדת פנים, הבאה לשמור
על השלמות הפנימית של הליכוד־הלאומי, ששר־החוץ העלה אותו
על נס.

או אנחנו, או ״אל־פתח!״

אבל הוא שבה להזכיר שזה ליכוד־לאומי כשביל
לא לעשות שום דבר, כשביל לא להחליט. זהו ליכוד־לאומי
של המחדל. זה אינו ליכוד־לאוטי של מעשה.

האינטרסים של ארצות־הברית אינם, בהכרח, מנוגדים לאינטרסים
שלנו, בכל מיקרה. אבל האינטרסים שלהם הם שלה, ואנו מצתים
לפעול, קודם כל, לפי האינטרסים שלנו.
שר״החוץ אמר היום — כפי שאמר לא פעם — שאנו מוכנים
למשא־ומתן עם כל ממשלות־ערב, עם כל עמי־ערב.

כבוד היושבת־ראש, אני מציע שעניין זה יועבר לוועדה, במידה
ולא יועלה במליאת הכנסת.

בלשון, אנחנו׳.׳׳
ואילו העתונאי שמעון סאמט, שראיין את
ראשי המפד״ל על יחסם למזימה זו, דיודח:
״יש למפד״ל חשבון גדול עם סיעת העולם
הזה — כוח חדש, על הגישה החילונית,
האנטי־דתית כמעט, של סיעה זו, והמפד״ל
,כלל לא תצטער אם תיעלם סיעה זו כליל
מהכנסת׳ — אמר לי אחד מאנשי המפד״ל.״
פוליטיקאי מנוסה כמו יזהר הררי, ח״ב
הל״ע, אמר לי :״חרות רוצה לסלק את
המרכז החופשי, הליברלים רוצים לסלק
את הליברלים־העצמאיים, המפד״ל רוצה לסלק
את אגודת־ישראל ופועלי־אגודת־ישראל,
השמאל רוצה לסלק את רק״ח ומק׳׳י —
וכולם יחד רוצים לסלק אותך.״
אנו מתקרבים, איפוא, למלחמה של ממש.
בעזרת הציבור, נשיב מלחמה שערה.

שנזגר לי

ך{ עמיים הצבענו השבוע לבדנו -
1מול ( 119 כלומר, אותם מבין ה־119
שטרחו להופיע באולם).
בפעם הראשונה הצבעתי, יחידי, נגד
החלטה שיגרתית, בה מסמיכה הכנסת את
ועדת־הכספים להתחיל לדון בתקציב, לפני
שהמליאה עצמה ניגשה לוויכוח עליו. הדבר
בא כדי לחסוך זמן, וכשלעצמו אין בכך

מדוע, אם כן, הצבעתי נגד? מפני שהויכוח
בוזעדת־הכסם ים הפך לפארסה. בוועדה
זו אין עוד שום ייצוג לאופוזיציה. שולט
בה היו״ר — אותו קרגמן — שהוא בורג
במנגנון של מפא״י, ותפקידו היחידי הוא
להעביר את התקציב כמו שהוא, במירב המהירות,
דרך המהלכים הפורמליים בכנסת.
לפני שנה, היתד, לפחות אופוזיציה רשמית
בוועדה, בדמות חרות ורפ״י. עתה
שותפות סיעות אלה בממשלת־הליכוד־הלאומי,
ומשתתפות באופן רשמי לגמרי
בחלוקת השלל. לפי הכלל של מחלקי־השלל
— ״שמור לי ואשמור לך״ —
מעוניינים כולם בשלמות התקציב. אין
ספק שלא תשונה אף אגורה אחת מתוך
קרוב ל־ססס 600,000,000,האגורות שבתקציב.
לכן הצבענו נגד.
בפעם השניה הצבעתי לבדי למען העברתה
לוועדה של הצעה־לסדר־היום של שמואל
תמיר מהמרכז־החופשי. מדוע?
שבוע לפני כן הוגשו שתי הצעות דחופות
לסדר־היום — אחת שלנו, אחת של ה־מרכז־החופשי.
ביקשנו לדון בקו הממשלה
ערב שיחותיו של לוי אשכול עם ג׳ונסון.
מובן שהנשיאות — שגם בה אין ייצוג
לאופוזיציה — דחתה את הדחיפות. ויתרנו
על הצעתנו, כדי לא לבזבז את ההצעה
היחידה המגיעה לנו, במושב זה, לפי
סעיף־סתימת־הפה בתקנון.
המרכז החופשי, המנסה בכל כוחו לעלות
על סוס הסיפוח, לא ויתר על הצעתו, והיא
הגיעה לדיון. אבא אבן ענה עליה, במלי־צותיו
הרגילות. אילו שתקנו אנחנו, היה
נוצר הרושם כי כל הוויכוח במדינה נטוש
רק בין דורשי־הסיפוח ובין הממשלה, שאין
לה החלטה.
החלטנו להשמיע בדיון זה את קולנו,
כדי להעמיד מול תביעת הסיפוח את
תוכנית הפדרציה, ובכך ליצור, לפחות,
איזון. הדרך היחידה בה יכולתי לקבל את
זכות־הדיבור בוויכוח היתר, להציע את
העברת ההצעה לוועדה. כך עשיתי (ראה
מיסגרת) — ונשארתי יחיד בהצבעה. גם
הגוש החופשי לא הציע בעד העברת הצעתו
שלו לוזעדה.
ךנפ ^ ריבוה ^ כ ח ־י ם ־
ך איתי ידם נדונה הצעה־לסדר־היום
4של כובה סנהדראי (מפד״ל) בעניין
תאונות הדרכים. כאשר קמה לנאום, בשער.
11.05 ביום ד, נכחו באולם, חוץ מהנואמת״
(המשך בעמוד <18

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי על ״ חוק
ועדות החקירה״ .זהו חוק היוצר מתבונה
חדשה, וטובה בעיקרה, למינוי ועדות־חקי־רה,
והוא בא להחליף חוק מנדטורי נ^ן.
אך בין השאר קובעת ה צע ת־ה חו ק^י רק
הממשלה היא הזבאית להחליט על הקמת
ועדת־חקירה. אחרי החלטה זו, יוטל על
נשיא בית־המשפט העליון לקבוע מי יהיו
חבריה.
כן קובעת הצעת־החוק כי מותר למנות
ועדות־חקירה רק לבדיקת ״ענייני דיומא,
בעלי חשיבות ציבורית עניינית״.
סעיף אחר קובע פי ועדת־החוץ־והביטחון
של הכנסת מוסמכת להחליט בי נושא מסו״
יים, שנמסר לוועדת־חקירה, הוא סודי, וב-
מיקרה זה תישאר החקירה כולה סודית.

ההיסטוריון צייד לבוא, כסוף, ולהשתמש
במימצאים של ועדת־החקירה על־מנת לבנות
תמונה היסטורית, לפי תפיסתו. אבל החומר
לה־־סטוריה, החומר להיסטוריון -רק תהליך
של חקירה ממלכתית יכול לספקו.
אפשר לבוא ולומר: למה לנו לפשפש בכלל בהיסטוריה?
נניח לדברים אלה שיהיו קבורים (אילו אפשר היה
להשאירם קבורים).
אבל זה נוגע לדברים שבהווה, ובכך חשיבותם
הציבורית.

יש פרשות הנוגעות למנהיגים הפועלים
עדיין בקרבנו, והציבור רוצה לדעת -הוא
זכאי לדעת -איד להתייחם אל מנהיגים
אלה, אל כוחות ציבוריים אלה, אל מפלגות
אלה, אל תפיסות אלה.
לכן רשאי וזכאי הציבור לדעת מה אירע אתמול. גם זה
יתן לאנשי־הציבור האחראים את ההרגשה שיש בעניינים
ציבוריים עין פקוחה ומבקרת, שיש דברים שאי־אפשר
להעלים אותם אלא לזמן קצר. בסוף הם עלולים להתגלות
בתהליך ממלכתי סביר.

כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
ישנן פרשות בחיי הישוב והמדינה העולות מקברן
כרוחות־רפאים ׳ואינן מוצאות מנוח.

כמו רוח אביו של האמלט, הן פוקדות אותנו
שוב ושוב, הן צפות ועולות מנכבי תת־ההפרה
הלאומית, מהלכות אימים בחיינו, ולא תדענה
מנוח עד אשר תבוא החקירה המוסמכת ו־תגאלן.
הפרשה
הגדולה של עסק־הביש שיתקה את חיי המדינה,
הביאה להפלת ממשלה, גרמה להקמת מפלגה חדשה —
וגם עתה כשמפלגה זו מבצעת חאראקירי, עדיין לא
נסתיימה הפרשה. היא תחזור ותפקוד אותנו — ואין ספק
שרוחה מרחפת על הצעת חוק זו ועל הדיון בה.

חקירת השואה ורצח קסטנר
לכן, כבוד היושבת־ראש, אף כי אני מחייב את הצעת־החוק
ואצביע בעדה, אני מתנגד התנגדות מוחלטת
לצימצום הנושאים שאפשר להעבירן לוועדת־חקירה, וזוהי
אחת משתי הסתייגויות, העיקריות.

פרשות מסוג זה, פרשות המסעירות את הציבור,
הקיימות בתודעת הציבור בהווה, אן?
כי אירעו, אולי, לפני זמן רב -מן הדין ש־תחקרנה
חקירה מוסמכת, על פי המתכונת
הטובה המוצעת בחוק זה.
ניקח את פרשת השואה, פרשת קסטנר, שכבר הוזכרה
בוויכוח זה. השבועון המסויים, שאני עומד בראשו, היה
לו חלק פעיל בהבאת הפרשה הזאת לתודעת הציבור
בראשיתו של המשפט.

אולם עוד בתחילתו הצענו להפסיק את המשפט הזה
ולהקים טריבונל ציבורי רציני, שיחקור את כל פרשת
פעולתם של המוסדות היהודיים והציוניים בימי השואה.

האם יכול להיות ספק סביר שהדבר היה
תורם תרומה מכרעת לתודעת הציבור, לטיהור
האווירה, לבירור עניינים הטעונים
בירור?
כולנו יודעים היום שהיה שיתוף־פעולה מסויים בין
מנהיגים ציוניים מסויימים עם השלטונות הגרמניים. האם
לא מן הדין לבדוק באיזו מידה, בנסיבות הנתונות, היה
שיתוף־פעולה זה מוצדק או לא, לקבוע תנאים להתנהגות
לאומית?

אנחנו מקווים שהשואה לא תחזור לעולם,
אבל האם לא מן הדין שהאומה תקבע כללים
מה מותר ומה אסור לעם לעשות בנסיבותמסוג זה?
האם לא היה זה עדיף על אותו משפט חמור, עם
הסתעפויותיו ותוצאתו הטראגית — רצח העד המרכזי? האם
לא היתד, תוצאה זו נמנעת אילו באה חקירה מוסמכת
במקום המשפט הזה, שהציב — איך לומר זאת בצורה
טובה? — ראי חלקי, ראי מעוות, מפני שהשופט מוכרח
היה להצטמצם בעילת המשפט, תחת להקיף את הנושא
כולו.
ממילא ניתנה חשיבות לדברים שהם פחות חשובים.
הוצאו דברים מן ההקשר הטבעי שלהם, ההיסטורי, הלאומי.

כל תשומת-הלב הופנתה, בסופו של דבר,
לאיש אהד, שהיה רק חלק קטן מהפרשה.
ובסופו של דבר שילם האיש הזה את המחיר
העליון.

אלטלנה -העסק הביש -יחידה 101

—ייס

— ז יו — 8ייז * י * ויו —ויז

ניקח את פרשת אלטלנה.
עוד חיות בקרבנו המשפחות השכולות. יש האשמות
חמורות. מדי פעם בפעם מתגלים גילויים חדשים, חלקיים
מאד, וכל צד טוען מה שהוא טוען.

האס לא סביר הוא שפעם אחת ולתמיד,
בתהליך ממלכתי סביר, על פי המתכונת ה

ערף חינוכי לחקירות מסוג זה -כלפי
הדור הצעיר וכלפי הדורות שיבואו.

טבינוגז ארבורעה 948 ,ו
טובה שהוצעה כאן, יבורר מה אירע באמת -
האם נמסרה הודעה על בוא האוניה, האם
אושרה ההודעה הזאת, האם מי שאישר או לא
אישר -היה מוסמר לאשר?
למה לא יבוררו פעם אחת ולתמיד כל מכלול השאלות
הללו.
והנה פרשת עסק־הביש, שגם כיום נשארה סתומה כפי
שהיווה, ובסופו של דבר הופנתה כל תשומת־הלב לשאלה
אחת, חלקית מאד — ״מי נתן את ההוראה?״ אולם זה רק
חלק קטן ממה שטעון בירור לגבי אותו העסק־הביש, על
רקע תקופתו.

האם הדבר הזה אינו מחייב הקירה מוס-
מכת?
אני, שאינני מחסידיו הנלהבים ביותר של חבר־הכנסת
דויד בן־גוריון בבית־הזה — תמכתי בדרישה להקים ועדת־חקירה
מוסמכת, אם כי התנגדתי לכך שחקירה זו תהיה
סודית וסגורה.
כדוגמה טובה מאד לנושא של ויכוח מסוג זה — מה
צריך ומה לא צריך להיחקר — הייתי רוצה להפנות את
תשומת־לב הבית למאמר שפורסם בהמשכים בשבועות
האחרונים מעל דפי מוסף הארץ לגבי יחידה מסויימת.

יחידה , 101 ,שבו נאמר, לא פחות ולא יותר:
״היינו זקוקים לאדם נוטז מאד, בעל אמביציות אישיות
עצומות, בעל כושר מנהיגות מעולה, היודע לא לציית
תמיד לפקודות המילוליות מספר אחד האנשים
המרכזיים במערכת הבטחון באותה תקופה .״זה נשמע
מוזר. אבל א,חד התפקידים של יחידה , 101 באותם ימים,
היה להכתיב את אופי הפקודות של המטכ״ל ואת אופי
ההוראות של שר־הבטחון״( ,שר ד,בטחון היה אז דויד בן־
גוריון באופן רשמי, ופנחס לבון כממלא מקום ).״אסור
היה ליחידה לחרוג הרבה מעבר להוראות ולמשימות
המוגדרות. אבל, מצר שני, היה עליה לבנות סטנדרטים
חדשים ולהדגימם הלכה למעשה״.

מועלית כאן, לא פחות ולא יותר, מאשר
הטענה שמישהו בצבא־הגנה־לישראל הקים
כתקופה מסויימת יחידה של צה״ל, על־מנת
שתפר הוראות של הממשלה ושל שר־ה-
בטחון, בימי הראשית של מה שאחר-כך הפך
פרשת לבון.
האם על דבר כזה צריך לעבור
כזה אינו מצדיק, לפחות, חקירה
להגיב כעת על כך שהכתבה הזאת
צר,״ל פשעי־מלחמה מחרידים. זה
באישור הצנזור הצבאי.

לסדר־היום? האם דבר
מוסמכת? ואינני רוצה
מייחסת ליחידה זו של
התפרסם בימים אלה,

האם דבר כזה יכול להתפרסם, וכזה נגמר
העניין, כאילו שום דבר לא קרה?

הציבור זכאי לדעת !
כמובן, יש טענות נגד העלאת פרשות שאינן מ״ענייני־דיומא״
.באה הטענה השגורה: הבה נניח את הדבר
להיסטוריונים.

אולם ההיסטוריון הוא איש מוגבל מאד.
ההיסטוריון איננו יכול להזמין עדים, ההיסטוריון
איננו יכול לחקור חקירת שתי־וערב.

לעתים קרובות אין הוא יכול לנגוע במיסמכים. הוא לא
יכול לערוך חיפושים, סמכות המוענקת בחוק זה לוועדת־חקירה.
הוא לא יכול לאסור אנשים שאינם באים להעיד,
אין הוא יכול לנקוט בסנקציות נגד מי שמעיד בשקר, וכך
הלאה וכך הלאה.

כל אזרח יכול לדרוש חקירה !
ומכאן, כבוד היושבת־ראש, להסתייגותנו השניה.
אינני סבור — בהחלט אינני סבור — שיש להשאיר
לממשלה בלבד את הסמכות למנות ועדות־חקירה.
הייתי רוצה להבטיח בחוק תהליך נוסף שיאפשר מינוי
ועדת־חקירה בעניינים שהממשלה היא צד מעוניין בהם,
צד מעוניין בכך שלא תהיה חקירה.
הועלתה כאן ההצעה שהכנסת תעשה זאת. אבל, רבותי,
אנחנו חיים בארץ זו, ואנחנו יודעים שהכנסת ״היא בבואה
נאמנה של הממשלה, היא בבואה מדוייקת של הממשלה
במישטר הפרלמנטרי שלנו.
ראובן ארזי (,מפ״ם) :ובארץ אחרת, בטלת
מישטר פרלמנטרי, היא איננה בבואה?
אורי אבנרי: לא תמיד. בארצווז־הברית,
למשל, יכול להיות רוב — ולעתים קרובות יש
רוב כזה — למפלגה אחת בשני בתי־הפרלמנס,
בעוד שהנשיא משתייך למפלגה אחרת.
אבל במישטר הפרלמנטרי שלנו יש לממשלה תמיד רוב
בכנסת. לכן, מה יכולה הכנסת לעשות שלא על דעת
הממשלה?

שלא לדבר על הדמות שתהיה לכנסת אס

יתקבל אחוז־המזימה של חבר-הכנסת קרגמן.
אז בכלל תיעלם האופוזיציה מן הפרלמנט,
תהיה קרטליזציה של שתיים־שלוש מפלגות
גדולות, שתהיינה מפלגות־הקואליציה לעולם
ועד.
על כן, הייתי מציע רעיון, היכול להיראות כמהפכני, אבל
אני סבור שהוא ייראה פחות מהפכני לאחר שישקלו אותו:

שאדם יוכל לפנות אל בית־המשפט העליון,
או אל נשיא בית-המשפט העליון, בעתירה
למנות ועדת-חקירה.
כשם שהממשלה מעבירה בחוק זה לנשיא בית־המשפט
העליון, את הסמכות להרכיב את הוועדה, ובצורה זו היא
מעניקה לו סמכות רחבה מאד לגבי החקירה עצמה, למה לא
לאפשר לנשיא להחליט על הצורך בחקירה? אמנם, זה יהיה
במיקרים בלתי־רגילים ויוצאי־דופן, ואני מתאר לעצמי שנשיא
בית־המשפט העליון ייענה לזה רק לעיתים רחוקות.

אכל אם נשיא כית-המשפט ישוכנע שיש
עניין ציבורי חיוני בבירור פרשה מסויימת,
וייווכח שמסיבות פוליטיות או אחרות אין
הממשלה יכולה להיות מעוניינת בחקירת ה עניין
הזה -יהיה רשאי, אחרי פניית אזרח
אל בית-המשפט העליון, להחליט על מינוי
ועדת־חקירה.
אפשר לטעון, כמובן, שזה יכול לפתוח פתח לנודניקים
רבים ולמשוגעים־לדבר. אך אפשר להרתיע זאת על־ידי
אמצעים שונים, כגון הטלת הוצאות כבדות מאד על האנשים
המטרידים את בית־המשפט בדברים שאינם עניינים
ציבוריים חיוניים.
אגב, אפילו לפי הצעת־החוק שלפנינו, כבוד השר, אינני
בטוח אם אין אדם יכול לפנות לבג״צ ולבקש צו־על־תנאי
נגד הממשלה, שהנר, יש ״עניין דיומא״ בעל חשיבות
ציבורית חיונית, ותבוא הממשלה ותנמק מדוע איננה ממנה
ועדת־חקירה. יתכן שהסיכויים של אותו אזרח יהיו אפסיים,
או כמעט אפסיים, אבל באופן תיאורטי, לפחות, גם לפי
החוק הזה, יש מקום לפנייה לבג״צ.
בסיכומו של דבר, כבוד היושבת־ראש, אני אצביע בעד
החוק הזה. אני סבור שהדפוסים המשפטיים בו טובים. אני
סבור שהחוק הזה יוצר, בעיקרו, מתכונת טובה.

מות־המשיח דא הגי עו-

אפל מטרייה

מצדית בבד זאת חיפתה

על אניית אי ״ אשל ״

הנשמעב אי די לי ה העשויה להתחולל| רק בימות המשיח, אבל זאת עובדה:
מטוסי מיג 21 מוטסים בידי טייסים מצריים
חיפו במשך יום וחצי על אונייה ישראלית
שהובילה נשק ותחמושת, כדי
לאבטחה ולשמרה מכל פגיעה.
סיפור זה, הנשמע כסיפור דמיוני, הוא
סיפורה של אוניית המשא הישראלית אשל,
השייכת לחברת הספנות הלאומית צים,
וסיפורם של חמישים אנשי צוותה הישראלים.

להתקשר
עם חיפה על מנת לקבל הוראות
מהמשרד המרכזי של צים. אסור היה לו
להשתמש במכשירי־האלחוט של האונייה.
האדמירל וי רק הבטיח לתת לו ליווי
לאבטחת שלום האונייה: את הפריגטה
ניגריה ומטריה אוירית של מטוסי מיג .21
העובדה שמטוסים אלה שבשרות ממשלת
ניגריה מוטסים בידי טייסים מצריים לא
נראתה לאדמירל כסיבה מיוחדת לדחיית 1 חיפוי זה.
כץ החליט להפליג .״מוטב שאנחנו עצמנו
נשיט את האונייה מאשר נמסור אותה לידיים
זרות,״ אמר. הוא כינס את צוות האונייה
והודיע לו על המשימה המסוכנת שנכפתה
עליהם. אבל הוא איפשר לאנשי־הצוות
לבחור: מי שרצה להצטרף להפלגה —
נשאר. מי שסרב — ירד.
לפני שנקטו עמדה ביקש הצוות לראות
את השגריר הישראלי בניגריה. השגריר
הישראלי, רם נירגד, עלה על האונייה, אבל
לא היה יכול לתת עצה. אילו היה נוקט
עמדה לכאן או לכאן היתד, דעתו מתפרשת
כאילו נוקטת ישראל עמדה בסיכסוך הפנימי
בניגריה.
מתוך כל אנשי הצודת בחרו רק ארבעה
לרדת מהאונייה ולהשאר בלאגוס. מלבדם
הוריד רב־החובל לחוף כמה מנשות הקצינים
שהצטרפו להפלגה וכמה צוערים ששירתו
עליה.

האד מי רלבאל בי קו ר
— י —ווו[11 11

^ דבר אי ר ע בתחילת חודש נובמבר.
ן ! אוניית המשא אשל הובילה מטען של
אלפי טונות אסבסט ומלט ללאגוס, נמלה
ועיר בירתה של ניגריה.
אשל הטילה עוגן בנמל לאגוס בעיצומה
של מלחמת־האזרחים הניגרית, כשקרבות
עזים משתוללים בין צבא הממשלה הפדרלית

למשימה מלחמתית ללב אזור הקרבות עם
מורדי ביאפרה.
לרב־החובל הישראלי לא היתד, אפשרות
לדחות את הבקשה. לפי חוקי־החירום של
ממשלת ניגריה רשאית הממשלה להחרים
אוניות זרות העוגנות בתחומה. על רב־החובל
היה להחליט אם הוא מסכים להשיט
את האונייה בתפעול צוותה למשימה המלחמתית,
או לאפשר לניגרים להשתלט עליה.

׳הנשים נשארו ע 7החוף
1פני שהחליט, ביקש כץ לברר את

לבין כוחות המורדים של החבל המזרחי
ביאפרה.
בעוד ישראלים אחרים, ששהו אותה
תקופה בניגריה, מצאו את עצמם מעורבים
בסיכסוך הפנימי, כשמועלות נגדם ההאשמות
— שהתבררו אחר־כך כנטולות־שחר —
שהם מסייעים לכוחות המורדים, עסקו אנשי
צוות אשל בפריקה שגרתית של מטענם.
איש מאנשי הצוות הישראליים לא תיאר
לעצמו כי תוך זמן קצר הוא עלול להיות
מעורב עמוק עמוק במלחמה אפריקאית זו.
הדבר החל יום אחו כאשר כוחות צבא
מוגברים הקיפו את אזור הנמל. שיירה
של מכוניות הגיעה לנמל ומתוכה יצא גבר
לבוש מדים ססגוניים של חיל־הים. הסתבר
כי היה זה האדמירל וי, מפקד חיל־הים
הניגרי ואיש מספר שלוש בדרוג החשיבות
בממשלת הכת צבאית השלטת בניגריה.
האדמירל וי מפקד על צי הכולל פריגטה
חדישה בשם ניגריה, שהיא אניית־הדגל של
צי־המלחמה הניגרי, מספר ספינות־משמר,
טרפדות ושולות־מוקשים. הוא הגיע לנמל
על מנת לגייס במו ידיו אונייה נוספת לצי
הניגרי. מבין הספינות שעגנו בנמל משכה
את ליבו דווקא אשל. הוא אמר. זוהי!״ וברגע
זה הפכה אשל לאוניית חיל־הים הניגרי.
רק שצוותה טרם ידע זאת.
כעבור זמן קצר הגיעה פנייה רשמית אל
רב־החובל הצעיר של אשל, מנחם כץ. האדמירל
ביקש ממנו להחכיר את האונייה
לממשלת ניגריה על מנת לשלוח אותה

רב־החובל מספר

/המשימה המוטלת על אוניתו. האדמירל
וי לא ביקש הרבה. כל מה שהוא רצה הוא
שהאונייה תוטען במטען של תחמושת,
חמרי־נפץ, דלק למטוסים, רכב צבאי וחיילים.

הציוד הזה היה עליה לפרוק בנמל
קאלמר, מרחק של יום וחצי הפלגה מלאגום.
לאחר זאת תחזור האונייה ללאגום ותשוחרר.
היה
רק משהו אחד שהאדמירל וי לא

סיפר. היתד, זו העובדה שנמל קאלמר
נמצא בלב אזור הקרבות. כדי להגיע אליו
היתד, האונייה צריכה להפליג במעלה הנהר
הגדול המפריד בין כוחות ביאפרד, לכוחות
הממשלה הפדרלית. בנהר עצמו נמצאים
מוקשים ימיים רבים. מלבד זאת נצמא
מרבית מסלול ההפלגה בטווח מרגמות המורדים,
שלא לדבר על כך שד,מפציץ היחיד
שברשותם עלול בקלות להפציצה.
ימים מספר קודם לכן גוייסו שלוש
אוניות־משא אחרות למשימה דומה. שתיים
מהן היו אמריקאיות ואחת ניגרית. הן היו
צריכות להוביל את כוחות הפלישה של
הממשלה הפדרלית לגדה המערבית של
הנהר. הן הותקפו באש מרגמות כבדה
והופצצו גם מהאוויר.
כץ היה צריך להחליט. לא איפשרו לו

מנחם כץ, האיש שנאלץ להחכיר את אונייתו לאדמירל
הניגרי, הוא רב־הזזזבל הצעיר של אוניית־המשא
אשל, אשר חזר זה לא מכבר. ממסע־אימים באיזור הקרבות של אפריקה המערבית.

במדינה

אווירית

רב־החוכל נשאר בכית
ך • משף הימים הבאים הוטענו על ה־
. 4אשל 50 טון פצצות למטוסים ו־1400
טון דלק למטוסים — שוב מהתלה אכזרית
של הגורל. הימאים הישראלים היו צריכים
להוביל דלק ופצצות למטוסים המוטסים
בידי המצרים.
מלבד זאת הוטענו על האשל טונות רבות
של מזון, משקאות, סיגריות, חמרי־נפץ
ותחמושת 23 ,משאיות צבאיות 150 ,ראשי
בקר חי ו־ססד חיילים של צבא הממשלה
הפדרלית שיצאו ללחום במורדים.
וכך, בליוויד, של אוניית הדגל של צי
המלחמה הניגרי יצאה אשל להפלגה, שרביר
ממלחיה פיקפקו אם תשוב ממנה. המטרי־האווירית
של המטוסים המצריים נועדה
להתחיל רק ברגע שתגיע האונייה לתחום המסוכן
של הקרבות.
כאשר הגיעה אשל לדלתה של הנהר

הגדול המפריד בין החבל המזרחי של ניגריה
לחבל המערבי, הסתלקה פריגטת הליווי ללא
הודעה מוקדמת. כאשר שאל רב־החובל הישראלי
מדוע מסלקים את הליווי הימי שלו,
השיבו לו הקצינים הניגרים :״זאת אוניית־המלחמה
היחידה שלנו. אנחנו לא רוצים
לסבן אותה.״
כעבור זמן קצר מהרגע בו נכנסה האונייה
לנהר החלה הפגזה עליה. אש מנשק
קל נורתה מן הגדה ופגזי־מרגמות התעופפו
במים, אם כי החטיאו את האונייה במרחק

כשעברה אשל את קו האש נשמו מלחיה
לרווחה. בנמל קאלמר היתר, מהומה גדולה.
הקצינים המקומיים של צבא ניגריה כלל לא
התעניינו בתחמושת ובחומר־הנפץ שהובא
להם. הם התנפלו על הסיגריות והמשקאות
החריפים, ורק בסיום שלושה לילות־הוללות
במועדון־הקצינים במקום, נפרק הציוד החיוני
של האונייה.
הדרך חזרה ללאגוס היתד, קלה יותר.
מטוסי מיג מצריים שוב טסו בשמיים
והמורדים כבר לא הפגיזו יותר את האונייה
הישראלית.
השבוע, לאחר ביקור קצר ממל־הבית
שלה, הפליגה אשל מנמל חיפה.
משימתה: הובלת מטען של צמיגים
ומלט ללאגוס, ניגריה.
אבל רב־החובל כץ שוב לא היה עליה.
״מספיק לעבור את זה פעם אחת,״ אמר
ונשאר על החוף לחופשת־מולדת.

(המשך מעמוד )8
הפלסטיני. שכן לולא הסכמת נשיא מצרים,
לא יכלו חבריו של שוקיירי להדיחו.
על כן טבעי היה, כי יורשו של שוקיירי,
יחיא חמודה, ישמיע נימות שונות לגמרי
מאלה של קודמו; שבמקום איומים להשמיד
ולחסל, יציע קו חדש.
השבוע הוצג הקו הזה. בשיחה עם אדו־ארד
סאעב, עתונאי לבנוני המכהן גם כסופר
לה מונד בביירות, הכריז:
.אנו אומרים ליהודים, לכולם, אפילו ל־אלה
מהפזורה שהגיעו לפלסטין אחרי
: 1948 אם אתם באמת רוצים בשלום, בדו־קיום,
השתחררו מהציונות בתור תנועה
פוליטית ותורה כיתתית, גזענית ודתית.
הסכימו לחיות עם הערבים במדינה פלסטינית
יהודית־ערבית, בה יהיה לכל אחד החלק
המגיע לו לפי יכולתו וזכותו.״
שורש הרע. בימי שוקיירי היתד, מדיניות
האירגון פשוטה בקיצוניותה: חיסול
מדינת־ישראל וחלק גדול ככל האפשר מתושביה.
מבין הניצולים, יותר רק לתושבי
ארץ־ישראל המנדטורית להישאר; כל העולים
שבאו אחרי 1948 יוחזרו לארצות מוצאם.
ואילו עתה, לדעת חמודה, יש לראות
את שורש הרע בשאיפת״ההתפשטות של
המדינה הציונית .״שום דבר לא יפריע לנו
לחיות עם היהודים נסולי־ר,ציונות, ולהתחלק
עימם בגורל ובאינטרסים משותפים, כפי שעשינו
במשך דורות,״ הכריז באוזני סאעב,
מתוך ידיעה שדבריו עשויים לסבר את אוזני
האינטליגנציה המערבית.
״בין יהודים וערבים לא היו מעולם שמאד,
גזעית או איבה. תמיד היינו זקוקים ליהודי,
והוא היה זקוק לנו. הציונות עיקמה
את היחסים האנושיים האלה, שהיו מבוססים
על הכבוד ההדדי ועל כללי הסובלנות
הערבית.״
צדק וזכויות. מה יקרה אם יסרבו
היהודים לוותר על הציונות, או על זהותם
הלאומית, במסגרת מדינה עצמאית משלהם?
כאן נעשו דבריו של חמודה פחות סובלניים
.״אדרבא, איש לא יכריח אותם. אבל
יהיה צורך לחלק את פלסטין על־פי הצדק
והזכויות. והלא חלק מפלססין היה תמיד
שייך לערבים. לא היתד, לאיש הזכות לנשל
אותנו מרכוש זה — שהוא חלק מעצמנו —
כדי לתתו לעם המחפש מולדת.
״אבל עכשיו, שזה כבר נעשה, יהיה
מגוחך לדרוש מהיהודים לחזור למולדתם
המאומצת או המקורית. אם רצונם להישאר
בפלסטין בלי לוותר על הציונות, יוכלו
לשבת באותם חלקים של הארץ שלא היו
מעובדים לפני ,1948 ויחזירו לנו את החלקים
שנשללו מאיתנו.״
ולא?
״יהיה מאבק מתמיד, חרף כל הסכנות.
המאבק יהיה קשה מאוד וממושך. ייתכן
שנפסיד אותו, אבל גם ישראל לא תצא
ממנו מורודחת.״
לא אמר, לא הבריז הקו החדש
עורר תגובות מעורבות. סוחר אמיד בשכם
ראה בו ״התחלה של התפכחות. סוף־סוף
מתחילים הפלסטינאים לעלות על הדרך
הנכונה.״ אך היו גם שראו בכך, אפילו ב־הצעה
בלתי־מעשית זו כפירה בעיקר, קראו
לחמודה בוגד.
לכן הוא מיהר לפרסם הכחשה טוטאלית:
הוא לא אמר, לא הצהיר, לא הכריז, לא
הובן כראוי.
עסקים האח
ה ק טן
לשמעון פרס, מזכירה הכללי של רפ״י.
לא חסרות בעיות. נוסף לצרות במפלגתו
יש לו צרות אישיות. לאחרונה רב כמעט
עם כל עוזריו ומלבד אלקנה גלי, מחליפים
עימו שאר ידידיו לשעבר רק דברים בענייני
המפלגה. וכאילו לא די בזה, נוספו
לו בשבוע שעבר צרות משפחתיות.
היה זה כ שהקבלן אריה צירינג, מכרו
וידידו של פרם, התקשר אליו ובפיו קובלנה
:״אחיך מרביץ לי ! ״
הכוונה היתד, לגרשון (.גיגי״) פרם (,)40
צעיר משמעון בחמש שנים.
האח הגדול דואג. מאז ומתמיד דאג
האח הבכור לאחיו הצעיר, שבחר לעסוק
בעסקים מכניסים ולא בפוליטיקה. כשהיה
שמעון ראש שירותי חיל־הים, מיד לאחר
הקמת המדינה, היה אחיו סגן בחיל זה,
(המשך בעמוד 06
העולם חזר 1584 ,

ג״ם גאויסון האיש ששנו את קשו השתיתה בוצת קנדי מבסס את האשמותיו
הפרשה

ובעיוות

החקירה

— בהשתקת
אודותיה.
אלא שרק השנה קם לראשונה פקיד הרשות
והצטרף לשורת־המקטרגים. היה זה
פרקליט המחוז והתובע הכללי של העיר
ניו־אורלינס, ג׳ים גאריסון, שחקר שורה
של גורמים, עצר אדם בשם שאו, והאשים
אותו בעשיית קשר לרצוח את הנשיא קנדי.
כיוון שעיתונות ישראל ניזונה מסוכנויות
ידיעות אמריקאיות ומן העיתונות המכובדת־כביכול
של אמריקה, בכל הנוגע לנעשה
בארצות־הברית, ראה העולם הזה לנכון להביא,
בפעם הראשונה בישראל, את העובדות
שנכללו בנאום־האישום של ג׳ים
גריסון, על כל פרטיהן העיקריים.

אפידו הגבעה שונתה
ממשלה שלנו משקרת. היא הסתירה
והיא השמידה עובדות וחומר־ראיות.
הממשלה השמידה את רישומי הרופא
המנתח, הקומנדר היומס מבית־החולים של
הצי, בו נותחה גופתו של קנדי, לאחר מותו.
אחת הנקודות העיקריות בחקירה היתה:
מניין חדרו הכדורים לגופו של הנשיא?
גבעת־התצפית, ממנה אפשר היה לירות
בקנדי, נימצאת לפני המקום בו היתד, מכוניתו
של הנשיא, בעת הרצח. בניין ה

ש!האומר:

ליאות׳ במשך 71 או 72 השנים הבאות.

מלפנים או מאחור
** וכדה אחרת שעוותה היא תצלום,
יג המופיע בדו״ח וורן בתור ״מוצג מספר
חמש״.
זהו תצלומה של מכונית, החונה בפני
ביתו של הגנראל ווקר. התצלום נימצא,
כביכול, בביתה של גברת פיין, והיה שייך
כביכול, לאוסוולד.
מה שאינו כביכול הוא שמספר המכונית,
בתצלום המקורי, היה ברור מאוד. אבל
כשהגיע לידי חברי ועדת החקירה של
השופט וורן נראה ארגז המכונית כאילו
הופצץ, והמספר אינו מופיע עוד. מדוע? משום
שמישהו תקע עפרון או משהו, ועשה
חור בתצלום, לפני שהועתק והודפס.
אבל יש מיקרים חמורים הרבה יותר.
י • גברת נאנסי מוניי, שעבדה במועדונו
של רובי, קארוסלה, נרצחה — משום
שידעה בדיוק מי ביקר אותו במשרדו,
במועדון־הלילה.
#האנק קיליאן נרצח, אף הוא, משום
שידע את הקשרים המקשרים את לי אוסוולד
ואת רוצחו, ג׳ק רובי.
עוד אוכיח פה ובמישפטו של שאו כי
יש קשר ברור בין רובי לבין אוסוולד.
בינתיים נתייחס לעוד מיקרה של הסתרה:

110111 ודע ח׳

כשהאקדח נבדק, לא מצאו בו בל טביעות
אצבע. האקדח נוגב בקפדנות. על־ידי

החקירה עיוותה את העובדות כך, שמדו״ח
וורן לא ברור אם אדסוולד ירה ברובה.
משום שלא צירפו עובדות פשוטות זו לזו,
היה ברור לכל שהוא לא ירה.
אגב, הוועדה העלימה גם כל מיני עדויות
מישניות. כך למשל קיים תיק שהועלם
מעיני הציבור ומן הדו״ח עצמו, והמכיל את
עדותו של הטוראי יוג׳ין דנקינס. תיק זה
הוסתר לשנים רבות.
מדוע? משום שב־ ,1962 כשנה לפני הרצח,
טען הטוראי ששהה אז בגרמניה — כי
הנשיא קנדי עתיד להירצח על־ידי הימין
האמריקאי הקיצוני.
ולא חקרו איזו יחידה היתד, זו של
דנקינס, בגרמניה•!

אוסווזד וממום־הביון

* /ק דוכי, רוצחו של אוסוזלד, החזיק
^ במכוניתו מיסמכים שונים, עם הערות,
וכרטיסי־קבע המקנים חברות למועדונו,
קארוסלה.
אחד הכרטיסים נועד לאדם המתגורר ב־טום
היל — ביתו של רוברט וזלץ, מנהיג
אירגון בירץ, הימני־קיצוני. אין זאת אימרת

* 15 קיים בארצות־
*!•אז נובמבר •63
הברית קשר של שתיקה, לו שותפים
כל ׳ אנשי־המימשל — מאחרון השוטרים
והסותרים שנגעו ברצח קנדי, ועד לנשיא
לינדון ג׳ונסון יעצמו.
הקשר מכוון להגשים מטרה פשוטה
אחת: להסיר מעל הפרק -כל חשד שמישהו
אחר מאשר לי אוסוולד רצח את הנשיא
גיון קנדי — ובעיקר למנוע שיחשבו כי
חבורה מאורגנת היא שרצחה את הנשיא
או עזרה לרוצחו לבצע את הפשע.
אף־על־פי־כן לא גוועו השמועות אודות
״קשר הרצח״ .שורה שלמה של ספרים —
רבי־מכר באמריקה ובעולם — מאשימים את
הממשלה הפדראלית, את ועדת וורן לחקר
מיקרה הרצח, את האפ.בי.איי ,.את הסי.־
איי.איי ,.ואת יתר הגורמים הנוגעים בדבר

ספריה ממנו טוענים כי לי אוסוזלד הרג את
הנשיא נימצא מאחרי מקום זה.
כל מי שהתעמק בדו״ח וורן, המנסה
לטשטש את האמת, נוכח לדעת שכל הכדורים
חדרו לגופו של הנשיא מלפנים. אך
כדי להסתיר עובדה זו הושמדו רישומי־אחר־המוות.
סוכן
ר,אפ.בי.איי ,.אדון אחד בשם קויגליי,
חקר את לי אוסוולד בעירי, ניו־אורלינם.
מייד לאחר הכנת דו״ח וורן הוא שרף את
רישומיו. ומדיניותה המוצהרת של האפ,בי.״
איי. היא לא לשרוף מיסמכים כלשהם
הנוגעים לחקירותיה.
גם עצם הגיבעה המגודלת עשב, בה אירע
הרצח, שונתה.
שינו, למשל, מיקומם של שלטי־ענק, כדי
להקשות על החוקרים את שיחזור הרצח.

פנקס הכתובות של ל*

ממשלה גם היפגתה את תשומת}
\ הלב מן הכיוון ממנו באו באמת
הרוצחים.
כשלעצמי, אני איש־המרכז. אני גורס
שאנו זקוקים לשמרנים, לשם יציבות
המדיניות שלנו, ולליבראלים, כדי לקדם את
דרכנו.
אלא שבמיקרה זה, מנסה כל אחד לתת
לרצח גוון אידאולוגי משלו. ידידי השמרניים
בטוחים שהשמאל רצח את הנשיא.
מכרי השמאליים — שהימין.עשה זאת.
אין לאיש זיכיון על האמת, ואין לכיוון
מדיני כלשהו זיכיון על מעשי־רצח פוליטיים.
אבל העובדות הן, שוועדת וורן
הוקמה, בעיקר, כדי להסתיר עובדה מדינית

שאנשים ימניים קיצוניים ופעילים
כהשקפתם הם הם שהרגו
את נשיא ארצות־הברית.

להסתרת עובדה זו השמידו החוקרים —
או הסתירו, או עיוותו, עובדות רבות.
ביניהן׳ :פנקס הכתובות הטלפוניות של לי
אוסוולד, רוצח־הנשיא כביכול, שנידצח לאחר
מכן על־ידי בעל מועדון־הלילה ג׳ק
רובי.
אחת הכתבות העיקריות והראשונות, בדף
הפתיחה של פינקסו של אוסוולד, היא
כתובתו של הגנראל אדוויל ווקר, מנהיג
ידוע של הימין הקיצוני.
כשהעתיקו את דו״ח וורן, הפך שמו של
ווקר וולקה.
מן הציבור רוצים להסתיר את האמת:
אך ממשלת אמריקה יודעת היטב לאיזה
גוון מפלגתי משתייכים הרוצחים. עובדה:
היא השמידה כל רמז המוביל לימין
הקיצוני.
יתרה מזו: את מיסמכי־החקירה אסור

גון קודי: הענווה שנפסקה באיבה *,
הסתרת תצלומי הניתוח שלאחר־המוות של
גופת קנדי.
אלה הם 22 תצלומים צבעוניים 18 ,תצלומים
בשחור־לבן ו־ 11 תצלומי־רנטגן המוכיחים
מניין נורה קנדי — מלפנים או
מאחור.
על אף עדות כימעט כל העדים שהיריות
באו מן הגיבעה המגודלת עשב טענו החוקרים
שהיריות באו מן הספריה. התצלומים
מוכיחים את ההיפך. משום כך אסור
לראותם, ב־ 71 השנים הבאות.

אין טביעות אצבעות

ך* מו כן נתבשרנו, שאיש לא בדק
^ את הרובה מדגם מאנליצ׳ר-קרקנו בו
השתמש, כביכול, אוסוולד כדי לרצוח את
קנדי. אפילו לא בדקו אם הרובה אומנם
ידה אותו יום.
לו בדקו, היו מגלים, אולי, שהרובה בו
בוצע הרצח כביכול — כלל לא ירה.
יתר־על־כן: דו״ח וורן טוען שטביעות
אצבעותיו של אוסוולד היו על הכלי. טביעות
האצבעות לא היו על הרובה. ולא היו
על האקדח מדגם סמית־ווסון, קוטר ,38 בו
נרצח השוטר טיפיט — כביכול על־ידי ׳
אוסוולד, בקולנוע.

שארגון בירץ, רצח את קנדי. אבל עובדה:
העלימו את הפרט הזה.
כן העלימו את מספר הצילצולים הטלפוניים,
אותם צילצל רובי מדטרויט לחברת
הסוכריות של ג׳יימס וולץ׳ ,במסשוסטס.
אמרו, :כמה טלפונים׳ .לא רצו להבליט
את הידוק־ד,קשרים בין רובי למנהיג ה־בירצ׳יסטים.
אבל
יש עובדות חמורות יותר.
• העלימו את התיק ששמו ״ידיעותיו
של לי אוסודלד על פרשת מטוס הביון יו־•*•2
— משום שבתיק זה כלולות עובדות המוכיחות
כי אוסוולד עבד שנים רובות
בשירות הממשלה הפדראלית.
#העלימו את העובדה שהכרוזים ה־קומוניסטים־כביכול,
אותם חילק אוסוולד
(המשן בעמוד )20
• הגנראל ויקר היה מוצב עם יחידת
אמריקאית זו בגרמניה, עד שהתגלה שהוא
מטיף לחייליו להצטרף לאירגונים קיצוניים
ימניים, ואלימים.
י* בצילום לא־שכיח, כשהוא מרכיב משקפיים.

מטוס־הריגול האמריקאי, שהופל על־ידי
הרוסים בשמי ברית־המועצות.

העופרים חזרו לביסור בישראל -ואו את ק

שרות רב וחיובי למען מדינת־ישראל.
לפעמים אנחנו חושבים שהסיבה האמיתית
לכל ההשמצות עלינו היא הקנאה של עמיתינו
הישראליים המקנאים בהצלחתנו.

את ירושלים ואת השטחים ואנחנו גם מחפשים הש*
חדש שאנחנו רוצים להקליט בעתיד הקרוב, שיר שנו
השלום ומילותיו תהיינה בשתי השפות — גם ק
ערבית.
כאשר רצינו לבוא ארצה, ערב מלחמת־ששת־הימים

שיר בעברית וערכית
*ץ נחנו חושבים שהגיעה השעדרלשי׳ם
\ £ק ץ לצביעות כלפינו ולראות את הדב־ריס
כמו שהם.
לא שזה משנה הרבה, אבל אנחנו, דרך
אגב, גם לא חיים כל הזמן בגרמניה. בקושי
אנחנו נמצאים בגרמניה שלושה חודשים
בשנה. כל שאר הזמן אנחנו בסיבוב.
מרוב ההתחייבויות שיש לנו כמעט ולא
הצלחנו למצוא זמן לבוא ולבקר בארץ. אבל
החלטנו להתפנות ויהי מה ובאנו לביקור של
ששה ימים.
באנו לראות את המשפחות שלנו, לראות

ניצבו שני זמרי־העס מול מראות העיר העתיקה, בה הם
ביקרו לראשונה בחייהם. גם אתי, ילידת צפת בת ה־ 24 ונס
אבי החיפאי בן ה־ ,30 לא היו מעודם בירושלים העתיקה. התפעלותם היתה ספונטאנית וכנה.

פעורי עיניים

^ לפי ישראלים נוהגים באלפי מכו־ וכאשר מעלים סרטים גרמניים על מסכי
ניות גרמניות — פולקסוואגנים, מר-
הקולנוע, באים לשם רבבות ישראליים.
צדסים ואופלים.
אבל רק אנחנו, זמרי־העם שקצרנו משך
אלפי סטודנטים ישראלים לומדים באונישנים
הצלחה כבירה על בימות העולם ומסכי
ברסיטאות גרמניות ורבים מהם משתעשעים הטלביזיה — מוחרמים ושירינו אינם מושעם
נערות גרמניות.
מעים בארץ על־ידי שירות השידור הממהקהל
התל־אביבי נוהר בהמוניו לראות לכתי קול־ישראל.
סטריפטיזאיות גרמניות מתפשטות לפניו
אפשר לחשוב שאנחנו גרמנו נזק למדינה,
במועדוני־לילה מפוארים ובלתי־מפוארים.
אבל האמת היא שאנחנו עושים בהופעותינו

אתי ואבי עופרים בסיומו של ערב הופעות טיפוס׳
בגרמניה, כשהצופים מוחאים להם כפיים בקצב ולא
נותנים לאלילים שלהם לרדת מן הבמה עד שלא ישמיעו בפניהם מספר הדרנים נוספים.

אלילים בגרמניה

מאת

א בי

ואסתר

עו פ ר !

נו לקבל בשום אופן מקום באווירון, מתוך הסיבה ד
באותם ימים ביטלו את כל הטיסות לארץ. אנחנו
שלא נצליח להשיג ן מקום וביטלנו את כל החוזים
אבל זה לא עזר 1לנו. אחרי שנגמרה המלחמה, יו
מוסדות הישראלים ן להישאר באירופה ולערוך קונצ
ל מדינ ת ישראל. ערכנו קונצרטיו
עם טובי
אירופיים,
סות מהמון

[סחים -ומעלים את טענותיהם לטי הציבור:

לשיר
|ו יהיה
|ת וגס
:יסול

שידענו
;ופעות,
לנו

למען
י־ספור,
|נים ה!
הר,כנ־האלה

הוקדשו
לסגן דויד אדום ולחיילים שנפגעו
במלחמה.
בארגון הקונצרטים שיתפנו תמיד את
ראשי הערים, כי רצינו שהאנשים ידעו
שראשי הערים שלהם אוהדים את ישראל.

שביל־הזהב

•עפשיו משהו אישי. כל השמועות
| עלינו כאילו אנחנו מתגרשים אין להם כל
יסוד. זה שקר אחד גדול. ההיפך מזה הוא
נכון. אנחנו אוהבים היום איש את רעהו
יותר מאשר אי־פעם.
האמת היא שלפעמים אנחנו רבים מאד. זה
קורה תוך כדי עבודה ובחירת שירים. אנחנו
עובדים 15 שעות ביום.
אבל הסוף של כל המריבות האלה הוא
תמיד טוב. אנחנו מחפשים את שביל־הזהב
וזוכים בתקליטי־זהב *.בשנה האחרונה זכי*
תקליט־זהב הוא, תקליט הנמכר ביותר
מרבע מיליון עותקים.

בעיר העתיקה גי,

אתי לבושה בבגדים מכסיקאייס ומגן ידויד
משובץ יהלומים מעטר את חזהו של אבי.

נו בשלושה כאלה. מובן שכמה שהתקליטים
יותר מצליחים, גדל הביקוש להופעותינו.
הנה, למשל, בחודשיים הקרובים יש לנו
תכנית מלאה בלונדון: טלביזיה, הקלטות,
קונצרטים באלברט הול.
אחר כך נופיע משך כמה חודשים באר-
צות־הברית, כשבסיסנו יהיה בלוס־אנג׳לס והוליבוד,
שהוא מרכז הבידור, ומשם נצא
לסיבוב הופעות מחוף אל חוף.
אחרי זה הולנד והריביירה הצרפתית.

החד -השישי
^ ה, כסך הכל, חיים על מזוודות, מארץ
} לארץ, מבית־מלון לבית־מלון.
אנחנו עובדים בפרך וכמעט שאין לנו
חיי־חברה ובמידה שיש לנו דבר כזה, זה
רק עם אנשי המקצוע — ,קומפוזיטורים,
מעבדים, מחברים, במאים.
אבל, כמובן, שהעבודה שלנו נותנת תוצאות.
עובדה שבכמה ארצות אנחנו מוכרים
יותר תקליטים אפילו מהחיפושיות ותמיד
נמצאים בראש מיצעד הפזמונים.
יש לנו מין חוש שישי כזה לדעת מה

ליד גדר האבנים של מלון־הפאר התל־אביבי, בו
הם מתאכסנים בביקורם זה, מתחבק זוג האוהבים
המצליח, המכחיש בכל תוקף את כל השמועות המהלכות על הסיכסוכים המשפחתיים.

אוהבים בתל־אביב

לבחור. מחברים בשבילנו אלפי שירים
ואנחנו בוחרים מתוכם רק כמה אחדים.
לקהל יש טעם טוב ואסור לרמות אותו.
לכן אנחנו מקפידים כל כך.
השיטה שלנו היא שאתי שומעת את השיר
מספר פעמים, מנסה לשיר אותו ואם השיר
נראה לנו — רק אז אנו בוחרים בו ומבצעים
אותו.
בדרך כלל אנחנו מעדיפים שירים מן
המאות ד 16ה־ 17 וה־ .18 אנחנו משנים את
הטכסט׳ ,משנים קצת את המנגינה, אך
משאירים את רוח התקופה — בעיבוד
מודרני.

האף נשאר פמר^־ם

אוטוגואפים

ריס, שנאלצו להשמיע גס את מה יפות עיניך.

** וד דפר מעניין. באירופה, כשרואים
21 אותנו מדברים עם אנשים ברחוב, הרבה

אמנים שואלים אותנו אם אנחנו משוגעים.
הם לא רגילים לכך שאמנים במעמדנו ידברו
באופן חופשי כזה.
אבל אנחנו בני־אדם, ההצלחה לא סינוורה
אותנו. ואם האף שלנו בנוי כלפי מעלה,
במיקרה, הוא בכל זאת נשאר בדיוק במקומו
הנורמאלי.
רק בארץ אנחנו לא הצלחנו להתחבב וזה
נורא חבל. לגיסה של אתי אפילו סטרה
שכנה אחת כשהיא קראה בעיתון שאנחנו
מופיעים בגרמניה. וההורים שלנו לא נותנים
לנו מנוחה ובכל פעם מראים לנו קטעי
השמצות בעיתונים.
אנחנו מחוייבים לשבור את הקשר הזה
נגדנו.
החלטנו לבקר להבא לעיתים הרבה יותר
תכופות בארץ. אנחנו נבוא עם התזמורת
שלנו ונערוך קונצרטים ואנחנו נרכוש
בחזרה את הקהל הישראלי, שהוא, אחר
הכל, הקהל שלנו.

במדינה

ז כו בטיסות בשנוי הארץ
ובאדנזי טמפו משפחתי
בהגרלות הביניים במבצע

״תפוס כפי יכולתך״

בכל פקק, טמפו ״ מודפסת אות מתחתל שעם
צרף •מהאותיות ה מודפסות אחת משתי הסיס מ אות*:

םםפן עדיף מכל תחליף
או טמפוהולךלירוחםשבנגב
חופשית
אוסיססאאחת
שלח את הפקקים בצרוף שסך וכתובתך הנזדו״קת
ל־,ם םפו״-אוור התעשיה חולון
או, טטפו ״ -ירוחם .

(המשך מעמוד )12
כשהפך שמעון פרם לראש משלחת הקניות
של משרד־הבטחון, זכר. אחיו במישרה במשרד
זר, בפאריס.
כשהיה שמעון פרס המישנה למנהל הכללי
של משרד־הבטחון ואחר כך מנהלו
הכללי של המשרד, היה כבר גיגי איש
עסקים מצליח, שניהל עסקים טובים עם
משרד־הבסחון שבהנהלת אחיו. עסקיו של
גיגי בחברת הגבישים תדיר ואחר־כך בבית
החרושת לבוכנות מוביליה, זכו לפני שבע
שנים בפירסום רב, נוכח קשריהם של מפעלים
אלה עם משרד־הבטחון.
מאז הרחיב גיגי פרס את עסקיו ואת
תחומי התעניינותו. מלבד בתעשיה, הוא
ר,ירבה להתעניין ולהשקיע גם בקרקעות
ובבניין. כך הפך לפני שנים מספר לשותף
בחברת הבניין הפרטית הגדולה אדגר, חברה
שזכתה לחוזים שמנים ממשרד־ר,שיכון, הקימה
את הבתים רבי־ר,קומות ברמת־אביב
ולאחרונה גם שני בתי דירות ענקיים ליד
אפקה.
אולם באיזה מקום עלו עסקיה של אדגר
על שרטון. השותפים רבו ביניהם וגיגי
יצא לאירופה על מנת לנסות את מזלו שם,
בעסקים בינלאומיים.
לפני שבועות מספר הוזעק גיגי באופן
דחוף מרומא. אחד השותפים באדגר הודיע
לניני כי משהו לא בסדר בעסקי החברה.
האח הצעיר מכה. כאשר חזר גיגי
לארץ הוא מיהר למשרד החברה, דרש מ־מנהל־החשבונות
להראות לו את ספרי החברה.
הוא רצה לבדקם בעצמו. שותפו
לחברה, הקבלן אריה צירינג, פקד על
מנהל־החשבונות לא להראות לגיגי את הספרים.
בעוד
מנהל־החשבונות מתלבט לפקודת
מי לציית, החל ריב קולני בין שני השותפים•
הוא הסתיים בכך שניידח-משטרד,
הוזעקה למקום. גיגי פרס כבר לא היה שם.
אבל אריה צירינג הגיש תלונה למשטרה
בה האשים את פרם הצעיר כי תקף אותו.
בגלל מעמדם וקשריהם של שני המתקוטטים׳
הפך הריב הפרטי ביניהם לעניין חצי־ממלכתי.
שמעון פרס נקרא להתערב מצד
אחד, ומצד שני גייס גיגי גם את ידידיו במשמרת.
בעקבות
התערבות זו, נראה שהסיכסוך
לא יגיע לבירור בבית־משפט.

דרכי־אדם
הלב האוהב
של אבא

מ ק צו ע נפלא
לל א אב טל ה
בביתספר ייד״א1ה״ רוכ ש
התל מי ד. בנוסף
נסיון מ ע שי רב
בעבודהמעשית.
ל ל קו חו תהר בו ת
המבקרותבס לו ו

לי דעמקצועי
ובסחוןעצ מי
וזא תתודות
והק בו עו ת

* אם בעל מכונית
צי ט רו אן הנך

חסוד כספר

אצלנו תמצא את כל הדרוש

ברשותנו המלאי הגדול
ביותר ;
אנחנו נוחים יותר !
נסר, ותוכה !

מ. רביד
יבוא ושווק
חלקי חילוף כע״מ
רחוב השרון ,12 תל־אביב
טלפון 35893

הקורס׳
החד ש
נפ תח:
1.2.68 ,״

צעיר ערבי

־דיאכת

העובד ולומד בתל־אביב

מחפש חדר
להתקשר בשעות העבודה עם
אחמד מסארזזה, טלפון ,33264 תל־אביב

נערה רחית־גוף, בעלת שיער בלונדי ופנים
עגולים ומנומשים, ישבה בשבוע שעבר
ליד מקלם הרדיו אשר במלון הזעיר הוך
הכרמל על הר הכרמל בחיפה.
ג׳יל בלייברג, בתו בת ה־ 20 של רופא־השיניים
הדרום־אפריקאי ד״ר פילים בלייברג
אשר בגופו נשתל בשבוע שעבר לב זר,
לא ידעה אם לשמוח או להעצב. היא
היתד, נתונה במתח נורא, קרבן של היסט־ריית
בכי ושל צחוק היסטרי לא פחות.
כי משפחת בלייברג היתה, לפני שעלתה
לכותרות העתונות העולמית, משפחה מוכת
סבל, שהתגלגלה ממרום ההצלחה אל תהום
הכשלון.
המוצא. המכה הראשונה ניחתה לפני
שש שנים. אחיה המבוגר של ג׳יל התאבד.
המשפחה ניסתה להסתיר זאת, סיפרה כי
הוא נהרג בתאונת־דרכים, אבל את לבו
של האב האוהב אי אפשר היד, לרמות. האב
קיבל התקפת־לב.
עם אסון זה החלה התדרדרות המשפחה.
האב, אשר היה אדם אמיד החל לזנוח את
עבודתו, סגר לפני שנתיים את מרפאתו.
התקפות־לב נוספות באו זו אחר זו,
אכלו את חסכונות המשפחה. בשנתיים
האחרונות היתד, המשפחה. ממש במצוקה
כספית.
ג׳יל, שהיתר תלמידת־דראמה יחד עם
דיירדר, בתו של מנתח אביר. כריכטיאן בר־נארה
נאלצה להפסיק את לימודיה. זו היתד,
מכה נואשה לנערה, אשר שאיפתה הגדולה
ביותר הינד, להיות שחקנית־תיאטרון. עם תום
מלחמת ששת־הימים החליטה לבוא ארצה.
היה זה מוצא לנערה שעולמה חשך עליה,
אשר עתידה נראה אפור, ואשר קשר, היד,
לד. לשאת את אווירת הדיבאון בבית דיוריה.
״אל״ישראל,.״ בארץ מצאה ג׳יל את
עולמה מחדש. היא קיבלה חדרון קטן בקיבוץ
אפק, סידרה בו את חפציה, תלתה
העי?ס הזק 1584

את תמונת חברה הדרום־אפריקאי מעל למיטתה,
ואת הגיטרה שלה, ממנה אין היא
נפרדת, הניחה במקום של כבוד.
ואז פגשה ג׳יל את אלן דין 28 צעיר
אנגלי, אשר התפרסם לפני כשנתיים בעת
שחדר להנהגת כנופייתו הנאצית של קולין
ג׳ורדון, זחיבל בכמה ממיבצעיה. דין,
הרפתקן בנפשו, הגיע ארצה אף הוא אחר
המלחמה, ומסתובב עתה בין משרד ממשלתי
אחד למישנהו, כדי שיעזרו לו להקים עיר
חדשה לציירים בגדה המערבית. דין אפילו
כבר מצא שם לעיר החדשה שלו, אל־ישראל.
אלן הקסים את דיל, בעלת הנפש הדרמא־טית,
השניים התאהבו ותמונתו של החבר
הדרום־אפריקאי הוסרה מעל מיטתה של
דיל. אלן גם החליט כי הוא רוצה ללמוד
עברית, ולכן עזבה דיל את אפק והשניים
לומדים עתה באולפן בקריית־מוצקין.
חזרה לסדר־היום. כששמעה דיל מפי
ידידים כי הרדיו הודיע על ניתוח אביה ובגופו
נשתל לב אחר היא רק יכלה למלמל:
״אבא הוא אדם שהחיים התאכזרו אליו.
פעם הוא היה שחקן רוגבי מצטיין ומטפס־הרים
מעולה, חזק כשור. מאז שנפגע לבו,
הוא התדרדר.״
עוד באותו יום קיבלה דיל הוראה טלפונית
מאמה שלא להיפגש עם עיתונאים, כדי
לשמור על בלעדיות הסיפור שנמכר על־

״האדם השריש,״ -בחודש הראשון אחו׳ צאתו גן הכרא
מאת
רחל המרחלת

ך* יום שישי האחרון

ביקרתי במסי

בה. עוד אחת. כרגיל.
ובכל זאת לא אותו דבר. כן, זה היה
כרגיל בצפון תל־אביב. כן, באו כרגיל אנשים
שכולם מכירים, ועוד יותר אנשים שאף
אחד לא מכיר.
בין אלה האחרונים היה זוג — ועימו
גבר בודד אחד. גובה 182 :סנטימטר. עיניים:
תכלת. איש נאה, בעל מראה חתיכי וצעיר
הרבה מ־ 42 שנותיו.
היה זה אותו איש שכולם מכירים בארץ
בכינוי ״האדם השלישי״ .מי שהסתכל עליו
— ומי לא הסתכל עליו? — קשה היה לו
לקשר את הגבר השזוף והשרירי עם אסיר
לשעבר, אשר יצא לפני 20 יום בדיוק משהות
של עשר שנים רצופות בבית־הסוהר
המרכזי ברמלה ובבתי־כלא אחרים, בהם
הוחזק בהתחלה בסודי־סודות.

יי דק
שדוש אהבות ר
ך• ושה וחרפה!״

ג׳יל כלייברג
עיר חדשה בגדה המערבית

ידי הבלייברגים לטלביזיה תמורת 50 אלף
דולאר.
עיתונאי חיפה, שארבו לדיל ליד האולפן,
לא מצאו אותה. קרובי משפחה שלה, משפחת
פרידמן, בעלי מלון הוד הכרמל, לקחו
אותה אליהם והחביאו אותה במלון.
אולם עתונאי חיפה, ובעקבותם העתונות
העולמית, הצליחו למצוא אותה בכל זאת.
כי אלן דין הוא ידיד של כתבו החיפאי של
מעריב דויד זוהר.
זוהר היה נוהג לתת לאלן ולדיל הל־ואות
כספיות, ולהזמין אותם לארוחות
בתקופות בהם לא היו לזוג הצעיר אפילו
לירות בודדות כדי לשבור את רעבונם
עכשיו הכיר אלן טובה לזוהר, גילה את
מקום מחבואה של דיל.
התוצאה היתד, שדיל העניקה עשירות
ראיונות ליום, הצטלמה בכל פוזה שנדרשה,
חייכה והפליטה הצהרות אותן הכין לה
זוהר מראש. צוות טלביזיה צרפתי, שבא
במיוחד לארץ כדי לראיין אותה, הציע לה
כרטים־נסיעה לדרום־אפריקה וחזרה בתנאי
שאפשר יהיה לצלם את הפגישה בינה לבין
אביה.
שיחה טלפונית נוספת לקיפטאון הביאה
סירוב. אמה של דיל חששה פן לא תשלם
חברת הטלביזיה האמריקאית אנ.בי.סי את
הסכום המובטח, באם דיל תצטלם עבור
חברה אחרת.
בינתיים החליטה דיל לחזור לסדר־היום.
היא עומדת לשוב לאולפן כדי לסיים את
קורס העברית שלה ואז תעזור לאלן דין
בהקמת העיר החדשה שלו.
״אולי אסע לביקור קצר אצל אבא בדרום־
אפריקה ואולי אפילו אצליח לשכנע אותו
לבוא ולהשתקע בארץ׳,״ אמרה בסוף השבוע.
העולם
הזה 1584

כיום .״עקרת־בית לא רגילה. אמא נהדרת 8 לבננו.
״היא היתד, גם צברית טיפוסית, ממוצא
ייקי. אהבתי אותה בכל ליבי ואני אוהב
אותה גם עד היום הזה.״
את אהבתם, בימים ההם, חיזקה העובדה
שכמוהו, גם שולה היתר, חברת הגנה פעילה
ושקדה על ענייני״האומה.
״מאז ועד היום תמיד היו חיי המשפחתיים
במקום השני,״ התוודה האדם השלישי באותה
מסיבה ,״אבל בזמני הפנוי דווקא הייתי
טיפוס של בעל למופת.
״אני אוהב לשבת בבית, עם מיקטרת
וספר טוב. לעזור לאשתי. לא להסתכל לצדדים.

היו לי כל הרפתקות עם נשים
אחרות. שולה, פשוט, הספיקה לי.
״ניתנת האמת להיאמר, רדפתי אחריה
קשות — עד שהיא תפשה אותי,״ הוא
חייך בעצב.
זאבי הכרמל
לא שגם חייו הביטחוניים של
האדם השלישי תפשו אותו. חזק יותר.
אם משום כך, ואם מסיבות אחרות —
לפני 13 שנה החלו חיי־הזוג המאושרים
עד אז להתערער.
לא פעם נאלץ האיש ללון במשרדי מקום־
עבודתו, ולעזוב את אשתו ואת ילדו בביתם.
״כנראה שהחטא היחידי שיי־ הוא שאני
אוהב את המדינה יותר מן האשד״״ נהג
לומר באותם ימים.

* 1, ,״היא צריכה להתבייש!״

המצב הורע עוד יותר מאחר ששולה
נאלצה לצאת ולעבוד, לי הרף, כדי להש־

״מדוע היא לא באה?״
״איך עושים דבר כזה לבעל ז״
כך, בערך התחילו כולם — ועוד יותר
כולן — להתלחש מאחורי גבו של האורח
הבודד.
והכוונה היתד, ברורה: שולה, אשתו של
האדם השלישי, השוהה בחו״ל ביחד עם
בנה בן וד 17 וחצי — לא הופיעה.
לא לפני שיחרורו — וגם לא לאחי ששוחרר
מרמלה.
אחר־כך החלו להתגודד, חבורור ־דורות,
ולספר על חיי־הזוג הרומנטי הזה. בי חלק
ניכר מן הנסובים הכירו את האדם השלישי
עוד מזמן מלחמת־השיחרור.
״הוא תמיד נהג להגיד :׳בעת מצור ירושלים
אחרים סחבו פריג׳ידרים ושטידים.
אני סחבתי רק את שולה גילתה אהת
האורחות.
כי האדם השלישי נשא לאשר, את אשתו
היחידה — בדיוק בעת ההפוגה השנייה של
קרבות תש״ח. כשירושלים נשמה לרווחה,
לאחר ששוחררה מטבעת־החנק של המצור.
״היו לי רק שלוש אהבות בחיי,״ העיר
דרך אגב האדם השלישי לאחת מידידותיו
במקום, בחיוך עצוב ,״ושולה היתד, החשובה
מכולן.״

לים את מימון תקציב־הבית. בישראל, אין
; ־ני המדינה מקבל את משכורתו האגדית
שד ג׳יימם בונד.
״תמיד רציתי שיהיה לי מינימום של
ביטחון כלכלי, של יציבות אישית,״ התלוננה
אז שולה בפגי אחת מחברותיה, המספרת
על כך היום .״אני כבר לא יכולה להחזיק
מעמד.״
התוצאה: יום אחד בהיר, לפני 12 שנה,
התגרשו שולה ובעלה. הילד נשאר אצלה
והיא לקחה דירה בחיפה.
ומייד החלו כל זאבי־הכרמל להתלבש על
האשד. היפה, והמושכת, שהתפנתה באופן
כה מפתיע.

״חצבד׳ת
הט כוסית״
*ג} הכתו ה יונה של האדם השלישי
נתגלתה י׳ — בגן־הילדים.
אז הכיר י; ;1בהירת־צמות. עד היום הזה
מסרב הוא לר״וגיר את שמה ברבים. אבל
במשך שבע שנים של ילדות סובלת אהב את
הילדה הקטנה, שגדלה ולמדה לצידו.
אהבת־הילד־ת נגמרה, ביום מן הימים, והאדם
השלישי הקדיש את כל מירצו ללימודים
בגימנסיה בירושלים.
ושם, באחת מכיתות הגימנסיה, הכיר את
אהבתו הגדולה. את שולה.
״היא היתד, אהבת־חיי,״ אומר הוא גם
חשרישית נערגה
אדם השלישי

לא היה מסוגל לשאת

| ן זאת.
הוא המשיך לאהוב את שולה בכל ליבו.
אומנם עשה את הכל כדי להתנחם — אך
ללא הועיל.
פעם, כאשר שהה האדם השלישי באחת
מארצות־אירופה, אף נקשר לאשר, יפהפיה
ממוצא זר.
האשד, הנאה, בעלת השיער השחור וזד׳
חזות המרשימה, עשתה רושם עמוק על
הבעל הגרוש.
״אבל זכרתי את שולה ואת עצמי,״ הוא
מספר כיום לידידיו .״לקחתי את עצמי בידיים
בכוח — ולא נתתי לעצמי ליפול
לה שלל.״
הוא קרע עצמו מן היפהפיה בעלת הפנים
המזרחיות — וכך נעלמה האשד. השלישית

— והאחרונה, עד למעצרו — מחייו של
האדם השלישי.

האהבה
לא נותקה
^ איש חזר ארצה -בהחלטה נחון
| שה לכבוש מחדש את ליבה של שולה| .
ואומנם, זמן קצר לאחר מכן, נישאו ה־׳ !
שניים מחדש, האדם השלישי אף לקח
הלוואה, ורכש בעזרתה דירה צנועה ב־ !
חיפה — עבור אשתו ובנו.
״בקאריירה שלי אין לדעת מה יילד יום,״
הסביר.
ואומנם, זמן קצר לאחר מכן הסתבך
האדם השלישי בפרשה שהביאה למעצרו
— ומאוחר יותר, להרשעתו בעבירו, ביטחונית.
הוא נידון לעשר שנות מאסר — וחייו
האישיים נותקו באופן ברוטאלי.
אבל אהבתו לשולה לא נותקה .״שלוש
פעמים ביקשתי משולה, באמצעות מכתבים
ועורך־הדין שלי, להתגרש ממני ולשכוח
אותי,״ הוא סיפר לאחר שיחרורו.
״כתבתי לה שתיהנה מן החיים ושתעזוב
אותי אחת ולתמיד. אבל דווקא אז לא
רצתה. היא לא התגרשה ממני עד היום
הזה.״
אלא ששולה לא יכלה לשאת את כל הכאבים
של הפרשה. היא עזבה את הארץ,
לקחה עימד, את בנה הקטן.

* * ה עו שהגפר בלי אשה, במשך עשר
שנים של כלא ז
שלוש אפשרויות לפניו: להשתחרר בעזרת
סיפוק עצמי; ליהפך להומו; או לשקוע
בעולם אחר.
האדם השלישי בחר בדרך האחרונה. הואו
שקע בהוויי של לימוד־פרך ושל ספורט׳,
מאחורי הסורגים.
הוא למד שפות ומדעים; לימד עצמו ב־בית־המלאכה
של כלא רמלה את מיקצוע

הדפוס; והפך לאחד הבולטים של כדורסלני
קבוצת ט/ס רמלה.
הוא גם הפך, בהדרגה, לכומר המוודה
של חבריו למאסר ולסבל. יתכן אפילו שבזה
מצא מעט פורקן ליצריו הכבולים.
האדם השלישי עצמו, מסביר זאת אחרת:
״תמיד הייתי מאופק מאוד בענייני מין.
אפילו שמרני,״ הוא אמר לאחד מידידיו.
״אמרו עלי שאני או אימפוטנט או ג׳נטלמן.״
לכן הוא לא בחר בהומוסכסואליזם ואף
לא בפורקן עצמי. רק חי את חייו הפנימיים,
בתאו הבודד ובתנאי־מאסר קשים.
יום יום. חודש חודש. שנה שנה.
במשך 3650 ימים רצופים.

.איול•

מר! להציע!״
** ל כן, כששמע האדם השלישי את
> הרינונים, במסיבה, מאחרי גבו, חייך
חיוך שליו ומשך בכפתיו.
״ולמה שתבואי״ אמר לאחד מחבריו הקרובים
.״מה יש לי להצביע לה? חיי הכלכליים
הרוסים. את הדירה מכרתי תמורת
הגלגל האחורי של מכונית־הפרקליט שלי.
״אין לי מה לתת לה ומה להציע לה.״
ובכל זאת.
בכל זאת כתב האדם השלישי לאשתו,
לחו״ל. מכתב. אולי מכתבים רבים.
בתקווה. אבל לא בתקווה רבה.
ומה עשה ב־ 20 ימי החופש הראשונים
שלו?
״הייתי הרבה לבדי,״ הוא מתוודה ,״הלכתי
אל הים, לראות מסביבי מרחבים. מרחבים
אינסופיים.
״ולהסתכל בחיים בפרצוף. לקראת הימיג
שעוד יבואו.״

(המשך מעמוד 0 0

היושבת״ראש (נצר) ,שר״התחבורה ואני, ב־דיוק
13ח״כים — מיספר ביש־מזל.

רשימת הנוכחים: המערך — 5

מ תון ( 49 גוברין, כהן, ארבלי, פישר,
ביטון) .גח״ל — ומת ון ( 23 גלינגהופר).
המפד״ל — 1מ תוך ( 11 זוארץ) .רפ״י — 1
מ תון ( 10 סורקים) .מפ״ם — 2מתוך 8
( שמטוב ומלך) .ל״ע — 1מ תון ( 5האוזנר).
המרכז ה חופ שי ( שהמתין לתורו לנאום) 2
מ תון ( 3תסיר וטיאר) .אגו״י, רק״ח,
פא״י, מק״י — .0

אם זהו מצב הכנסת, כאשר עוד יש
בה אופוזיציה — מה תהיה דמותה אם
יצליח אחוז־המזימה של קרגמן לסלק ממנה
כל אופוזיציה שהיא?
יומיים לפני כן היה המצב עגום עוד
יותר. נדונה הצעת חוק־ועדוודהחקירה
(ראה מיסגרת) ,חוק חשוב לכל הדיעות.
בשעה 6.30 בערב נכחו, מלבד היו״ר
(סנהדראי) והנואם באותו רגע (טובי),
בדיוק ( 9תשעה!) ח״כים נכבדים.

נזבנוז !זלחינוה בסואץ
ך* ינתיים העסקנו

את הכנסת בכמה

מישורים אחרים.
הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום :״ מניע ת
התלקחות מלח מ תי ת בסואץ, נוכח הצ הרות
המצרים על כוונתם לחלץ אוניו ת מתעלת־סואץ
ללא הסכמת ישראל.״
הגשנו הצעת־חוק פרטי ת :״ חו ק ח סינו ת
חברי־הכנסת, זכויו תי ה ם וחובו תי ה ם (תיקון
מס׳ ) 1ת שכ״ח— 1968״ — שבאה להרחיב
השטחים לכלוא, מינהלי בחברון

הלכל

חסינות חברי־הכנסת לכל
מוחזקים. כיום מותר לאסור,
שפוט, לגרש, להחזיק במעצר
ח״כ הנמצא ברמאללה, בעזה,
בשכם.
וכמובן: שאילתות. בין השאר שלנו השבוע:

חפירות ליד הכותר. האם נכון
כי משרד־הדתות חפר ליד הכותל המערבי,
בניגוד לחוק?
• תפקידי השר כנין. מהו התקציב
העומד לרשותו של השר? מה
מספר העובדים?
• צ נ זו רהב ״ קו לישראל ״ :האם
הורחק הפרשן טאוב מקול ישראל מפני
שמתח ביקורת על מעשי שרים? האם
קיפח קול ישראל את ועידת רפ״י ן
• שידורים באילת. האם נכון כי
תושבי אילת מתקשים לשמוע את קול ישראל?
מה נעשה כדי לתקן זאת?
• סי כ סי דכנטוב ־ טנה: מדוע
הרחיק השר בנטוב את מנכ״ל משרדו, סנה,
מראקזות הר שות לפינוי ובינוי מ שכנות העוני?

אותו עניין התפתח דו־שיח בין בנטוב
וביני עוד בו ביום. על רקע שאילתה קודמת
שלנו. שאלנו למהימנות השמועות על
סיכסוכים בינו ובין מנכ״לו, ועל דרישתו
שטנה יתפטר.
השרבנטוב: הידיעה ב עי תון הארץ
הנזכרת ב שאילתה, אינה נכונה. ממילא —
אין מקום לשאלה נוספת.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :בינ תיי ם
התפרסם ה שבוע כאילו פיטר השר את מר
טנה מר שות הפינוי ו הבינוי, ובא ב מ קו מו.
אולי יכול כבוד השר להסביר למה?
השר כנטוב: אני לא פיטרתי את מר
טנה. יש חלוקת־עבורה יותר רציונלית בתוך
׳המשרד.

הגדרה יפה. באותו יום אירעו שוב
חילופי־דברים בין אבא אבן וביני. שר־החוץ
ענה על שאילתה שלי מלפני שנה בדיוק (!)
על סיכסוך־קרקעות ליד הגבול הסורי. מובן
ששאילתה זו איבדה מזמן כל ערך. הוסיף
השר:
השראכן אני מבקש סליחת ה־שיואל
והכנסת על העיכוב שתל ב ת שוב ה
זו, עקב נדודים והעדרויות.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :כבוד
השר, לאור העובדה ש שר־החוץ מרבה, מט1״
תפקידו — ב הטדרויו ת — אולי אפ שר
למצוא במ שרדו נוהל אחר לגבי שאילתות ך
השראכן: יצויין לחבר־הכנסת ה־שואל,
שלפעמים הז מן עו שה את שלו ומס-
פק את הת שובה לשאילתה ב מהלך הזמן.

כבדיחה — זה מוצלח• אך אוי לכנסת,
שהשרים מתבדחים כאשר הם מפרים, בצורה
גסה וגלוייה, את תקנונה. כי לפי התקנון,
צריך היה אבן לענות על שאילתה זו בחודש
פברואר.1967 ,

היא היתה אגם של ומטכ״ל, שד שהקן מצטיין ושר טייס שנפ

אחא סל ••*אל

*״• אמכבר, בתום הרצאה עברית ש/נשאתי
בסמינר באמריקה,קמה נערה
בת 16 ושאלה אותי, בעברית :״מדוע עלית
לארץ־ישראל ב־?1912״
מה יכולתי לענות?

בי ת ־ ה מי קדשבערבכית
ף* שהייתיבתחמש, ביקרתי בחדר,
יחד עם הילדים. תמיד חשבתי: חבל
שנולדתי אשה. בליל־שבת, כשאבא היה שואל
את האחים על פרשת־השבוע, אמרתי
לעצמי: חבל שאני בת!
בבית שלנו גרו 17 שכנים. בליל־שבת
היו באות כל השכנות אלינו. אמא היתד,
קוראת להן על חורבן בית־המיקדש, על כל
מיני אפקטים תיאטרליים. הנשים ישבו על
הדרגשים, כמו אבלות. האורות היו עמומים,
המשקפיים של אמא היו נרטבים מדמעות.
היא היתד, מנגבת אותם וממשיכה
לספר. הייתי בוכה. בעיני הייתי רואה את
השמיים האדומים מעל בית־המיקדש הבוער.
אמא היתר, קוראת בבית־הכנסת, בשביל
אלה שלא ידעו לקרוא. בליל־הסדר היו אומרים
לה שיש משפחה אחת, שאין לה כלום.
אמנם היה יוצא עשן מדירתם, אך הם היו
רק מרתיחים מים. אמא שלחה אותי עם
שק מלא. נכנסתי. אמרו לי מראש שלא אגיד
ממי זה. הם חשבו שאליהו הנביא בא, בדמות
נערה.
אבא היה גבאי בבית־הכנסת. הוא ביקש
שלא אלמד בבית־הספר הממשלתי, כי שם
למדו בשבת. למדתי כאקסטרנית. זה עלה
פי עשר, כי המורים הפרטיים היו יקרים.
כפיצוי נתן לי אבא שני מורים מיוחדים
לעברית, האחד לתנ״ך והשני לדיקדוק ולספרות.
אבא
היה מחובבי־ציון. הוא לא עלה בעצמו
לארץ. אבל הוא תרם לה הרבה כסף.
כשהייתי בת , 16 הייתי יושבת־ראש בנות־ציון
בביאליסטוק. שאר החברות היו פי־שתיים
יותר מבוגרות ממני. החלטתי אז לנסוע
לארץ־ישראל. התייעצתי עם העסקנים
מה דרוש לארץ. אמרתי: צריכים למזג בין
השאיפות של כל אחת ובין הצרכים של
הארץ.
אני לימדתי אז קבוצה של בנות עברית.
החלטתי להיות מורה. מורה בגן־ילדים. ברוסיה
לא היו אז גני־ילדים בכלל.

״ אניאמעל
> ^ באהתנגד בכל תוקף. הוא רצה ש־
\ 4אהיה, לכל הפחות, רופאה. אמרתי לו:
״אני אתעלף יחד עם החולים.״
״אז תהיי לפחות רופאת־שיניים!״ ביקש.
״מד, את רוצה להיות? כמו פטר הרשל?״
פטר הרשל היה דודי, מלמד, תלמיד־חכם.
הוא היה חוזר בכל לילה בשעה עשר, ואמא
היתד, מאכילה אותו. אבא לא רצה שאהיה
כמוהו.
היה קורם פדגוגי בגרודנו. למדו בו רק
בנים. רציתי ללמוד שם( .כבר אז לחמתי
למען שוזי־זכויות לנשים).
הורי אמרו: בשום אופן לא. אז לוויתי
שלושה רובלים אצל בצלאל יפה, שהיה
ידידי, למרות שיכול היה להיות אבי. הוא
היה בועד מפיצי ההשכלה.
הכרתי את מנהל הפעולה הציונית במחוז
גרודנו, מן ההתכתבות שניהלתי עימו בתור
יושבת־ראש בנות־ציון. הוא היה בעל בית־חרושת
ליין־שרף לפסח. הלכתי אליו, אמרתי
לשוער מי אני, וכעבור זמן יצא האיש
לקראתי.
הייתי לבושה כמו גימנזיסטית, עם צמות.
״אה, את הבת של חסיד, פינסוד,״ הוא קרא.
״לא,״ עניתי .״אני חסיד, פינסוד.״
הוא הציע שאכתוב בקשה להנהלת הסמינר.
זה היה קשה, כי לפי הרשיון שקיבל
הסמינר מניקולאי השני, היה מותר ללמד
שם רק בנים. הפרת הרשיון היתר, עבירה
על החוק. חששו לגורל הסמינר. אבל לבסוף
התירו לי ללמוד, בתנאי שאשב בספסל האחרון,
ליד הדלת, כדי שאוכל להסתלק

מייד אם יבוא המפקח. המפקח היה בא בלי
הודעה מוקדמת.

פגישה עם המפקח

*ו 0אחד נכנס גוי. זה היה המפקח.
לקחתי את מעיל־הפרוזה שלי והסתלקתי
ברגע שנכנס. הסתובבתי בשלג. פתאום עצרתי
ושאלתי את עצמי :״למה אני בורחת?
אשא באחריות!״
כשהגוי נכנס, הוא שאל :״מי היה כאן?
מי הסתלק?״
המנהל כיפר לו את האמת. שיש כאן
מורה, הרוצה לנסוע לארץ־ישראל, ונתנו לה
רשות ללמוד כשומעת חופשית את מקצו־

אחד בלבד, קבוע מראש, עבור הבחינות.
בלילה לפני הבחינה לא ישנתי. באמצע
הלילה באו שוטרים ואסרו אותי.
האשימו אותי שאני חברה בפועלי־ציון.
על כך היה העונש המינימלי ארבע שנות־מאסר.
אמנם
לא הייתי פעילה שם, אבל עזרתי
להם קצת. חבר אחד, שיצא לבית־הסוהר,
כתב מכתב לחבריו והודיע להם שבענייני
המפלגה יפנו לחסיד .,הוא היה תחת פיקוח
המשטרה, והמכתב נתפס.
במשך 17 יום הייתי לבדי בתא בביתר,סוד,ר.
בבית לא דאגו לי, כי חשבו שאני
עסוקה בבחינות. היו חוקרים אותי אחרי
חצות. חיילים עם חרבות היו מובילים אותי

סיפורה האישי של חס־ה סוקניק
בעמודים אלה מופיע סיס-
מך אנושי ולאומי מיוחד כמינו
— סיפורה האישי של
הפיה פינסוד־סוקניק, גננת
דורות של ירושלמים, שהלכה
השכוע לעולמה, כת .78
זהו הסיפור של מי שהיתה
אשתו של ליפא סוקניק, הארכיאולוג
הנודע ורוכש המגילות
הגנוזות, ואימם של
ייגאל, יוסי ומתי ידין.
חסיה פינסוד־סוקניק סיפרה
לי סיפור זה לפני כמה
שנים, כבית כנה, השחקן
יופי ידין. רשמתי אותו מפיה,
מילה במילה, כפי שסיפרה
אותו. אולם לאחר
מכן ביקשה שלא אפרסמו,
בי צנועה היתה מאין כמוה.
נדמה לי שאין הספד נאות
יותר לאשה דגולה זו, מאשר
פירסום סיפור זה.
אורי אבנרי

ן דס־יה גזת\ני \2גייגאר ירי;

=332־1*8
עות המתודיקה, הפדגוגיה והפסיכולוגיה. בשאר
המיקצועות לא הייתי מעוניינת, כי
היתד, לי השכלה כללית ועברית.
״אני מצטער שעברתי על החוק,״ אמר המנהל
,״אבל לא יכולתי לסרב.״
המפקח אמר :״אני רוצה להכיר את הנערה
הזאת.״ שלחו את השמש. הוא מצא
אותי וקרא :״פינסוד, חזרי ישר לחדר־המורים!״
חזרתי.
המורים ישבו בחצי־גורן עגולה.
המפקח ישב בראש, ולידו מקום ריק. הוא
שאל אם זו אני, קם ונתן לי את היד.
״מעניין לדעת בשביל מה נערה צעירה כמוך
רוצה לנסוע לארץ־ישראל. באיזו שפה תלמדי

עניתי שאלמד בעברית.
״ואת יודעת עברית? האם למדת תיאולוגיה.
כמו מארתין לותר? את יודעת לכתוב
עברית?״
כשעניתי כן, הוא ציווה להביא גיר.
״שמעתי שכותבים עברית מימין לשמאל.
כתבי לי מילה. איזו מילד, שאת רוצה.״
כתבתי את המילה ״שלום״.
״מה זה?״ הוא שאל.
״שיהיה שלום בינך ובין המנהל, שעשה
בשבילי לפנים משורת הדין. את העונש אני
מקבלת על עצמי.״
כולם צחקו. המפקח אמר :״מהיום את לא
תשבי בספסל האחרון, אלא בראשון. ירשמו
אותך ביומן, ולא תצטרכי להסתלק כשיבוא
מפקח אחר,״ ורשם ביומן הסכמה ללימודי.

״ תקפאימ קו רכסיכיד :
ך* גי ט תי כקשה להיבחן בוילנא, כדי
) 1שזה יהיד, יותר מהר. היה שם יום

ברחובות הריקים. אבל החקירות היו בלי
אלימות.
החוקר היה פולקובניק (אלוף־מישנה) .היו
לי שתי צמות, וחולצת־ימאים. הוא הסתכל
עלי מלמעלה למטה.
״מה שתגידי לי יישאר בינינו,״ הוא אמר.
״אם תודי שאת שייכת לפועלי־ציון, נסלח
לך. ואם לא תודי, יש לי כל החומר כדי
להוכיח שכן.
״מה יהיה סופך בסיביר? תקפאי מקור
לפני שתגיעי לשם. כאן אף אחד אינו שומע.
תוכלי להגיד לי את האמת.״
שיחררו אותי, אבל לא נתנו לי עוד לגשת
לבחינות. סירבו לי בכל רחבי רוסיה,
כי אסור היה לבחון מורים בעלי עבר פוליטי.

״הפני את גכף לרוסיה!״
ך* גיל 20 הגעתי לברלין. למדתי אצל
,*4המחנך הגדול פסטאלוצי. קראו לי שם
״די קליינה״ ,הקטנה.
ההורים שילמו בשביל הנסיעה. הם היו
שמחים שאני עוזבת את רוסיה. מפקד המשטרה
אמר לאבי :״איך זה שהבת שלך
ישבה בבית־הסוהר?״ אבי התבייש.
למדתי. באחד הימים קיבלה הפדגוגית
קלארה ריכטר, שניהלה את הסמינר, מכתב
מפטרבורג (כיום לנינגראד) ,שמבקשים שם
מורה. ריכטר הציעה לי שאסע. אמרתי לה
שזה לא בא בחשבון, שאני רוצה לנסוע
לארץ־ישראל.
היא היתר, אשד, ליברלית .״את קיבלת
את ההשכלה שלך ברוסיה, ועכשיו, כשהם
צריכים בחורה כמוך, את רוצה לנסוע לפלשתינה?״
היא נזפה בי.
אמרתי :״אולי תשאלי אם בכלל יש לי

במלחמת הש־חווו־ווויא היתה ואי של דור
ססת על הקיר, אל האשנב. ראיתי את אמי
מכה את ראשה על כותל בית־הסוהר.
כשהביאו אותי לחקירה, ראיתי שכבר
יושב שם תובע כללי, סימן שפתחו נגדי
תיק. זה היה פולקובניק, שנשלח מפטרס־בורג
כדי לעשות סדר בעיר.
הראו לי את הבולים של הבנק, שהיו
אצלי.

זכות־ישיבה בפטרסבורג?״
היא לא הבינה כלל על מה אני מדברת.
״לבחורות גם כן אסור לשבת שם?״
אמרתי :״מותר להן, אס יש להן כרטיס
צהוב. לי אין זכות לשבת ברוסיה זו, שאת
מטיפה לי למענה.״
״נו, פרויליין פינסוד, אם כך, את צודקת
שאת רוצה להפנות את גבך לארץ כזאת.״

מאסר ערב החתוגה

ך* אותו זמן התחיל גן־הילדים, כמוסד,
, 4לחדור לארץ־ישראל. הרעיון בא מגרמניה,
בעזרת אגודת עזרה, האירגון היהודי־הגרמני
שפעל בארץ.
היו גנים, אבל לא היו גננות. אלה שהיו,
לא ידעו עברית. היו זקוקים לבחורות היודעות
עברית, ושהן בעלות הכשרה פדגוגית.
ביקרתי
אצל מנהל האירגון בברלין, בר־סולד
פייבל. הוא אמר שכבר צילצל לגברת
ריכטר, וביקש ממנה לסיים את לימודי עוד
לפני גמר הבחינות, כדי שאוכל לנסוע מייד
לארץ.
נתנו לי חוזה לשנתיים, כדי שאדריך גננות
בירושלים. גן כבר היה שם. רצו שאסדר
גן־לדוגמה. העניקו לי הוצאות נסיעות
(מחלקה שניר ),בסך 500 מארק, עבור
כרטיס הלוך והבטיחו סכום דומה עבור
כרטיס בחזרה. כן נתנו לי משכורת של
120 מארקים, כמו מנהל־בנק.
אבי נוכח לדעת שאני באמת מתכוננת
לנסוע .״כמה פעמים 500 מארקים את רוצה
שאתן לך, כדי שלא תסעי?״ שאל.
אמרתי לו שלולא קיבלתי את הכסף בצורה
זו, היה הוא צריך לשלם עבור נסיעתי
.״ממילא כבר שילמת כל כך הרבה לציונות!״

דבר אחר!״ ענה.
(היינו שלושה בנים ושלוש בנות בבית.
אני הייתי הבת שלפני האחרונה).
סיימתי את לימודי. הציעו לי לנסוע ישר
לירושלים. אך החלטתי לחזור עוד פעם ל־

החלטתי להתקיף .״אתה לא יודע מה זה
הבולים האלה?״ קראתי.
״לא,״ הוא הודה.
״אז איך אתה מעז לנהל חקירה בענייני
יהודים!״
״אני כבר לא יודע מי חוקר כאן את מיד
ענה התובע.
החקירות נמשכו עד שתיים־שלוש בלילה.
זה הוציא את הנשמה.
אחר כך, בתא, שמעתי כל הלילה את
צעדי הסוהר, ואת קול המפתחות שבידיו.
״את כמו ציפור בכלוב,״ אמר לי הסוהר.
לבסוף שיחררו אותי עד למשפט. אבי
הפקיד ערבות בסך אלף רובלים, והיה
עלי להתייצב שלוש פעמים בשבוע במשטרה(
.על זה סיפר אבי בדיחה :״אם
אחת לא רצתה להיניק את הילדה שלה.
אבי הילדה הגיש נגדה משפט. אחרי עשרים
שנה ניתן פסק־הדין, שחייב את האם
להיניק.״)
בינתיים באו מכתבים מברלין, והאיצו
בי לנסוע לארץ. הלכתי לגרודנו, לדבר
עם התובע הכללי המחוזי. במשטרה אמרו
לי לפנות אליו בתואר ״הוד מעלתו״ ,ונתנו
לי רשות לנסוע לגרודנו למשך שבוע.

שיחה עם הוד מעלתו
ך*געתי לדאטשה (מעון הקיץ) של
ן והתובע, אך השוער אמר שהוא בחופשה,
התחלתי לצאת, מיואשת לגמרי.
כשירדתי במדרגות, ראיתי גוי אחד.
״מה יש?״ הוא שאל.
אמרתי לו שאין לי מזל, שהתובע איננו.
״בואי חזרה,״ אמר.
עניתי :״לא כדאי.״
אז ראיתי שמשתחווים לו. חשבתי שזה
מזכיר. הוא שאל מר, העניין, והסברתי לו
הכל, בלי לקרוא לו ״הוד מעלתו״.
בסוף הוא אמר :״זה יהיה בסדר.״
״אבל בבקשה, תספר את הכל להוד
מעלתו מילה במילה,״ תבעתי ממנו.
למחרת היום בא חייל והודיע לי :״לכי
לבנק וקבלי את הכסף (,של הערבות) בחזרה.
לא הוגשה נגדך שום תביעה למשפט.״

הגננת הירו של מי ת הרא שונה (בחולצה לבנה
וחצאית כהה) בין ילדי הגן שלה, כשהיא
מארחת את בעלה, הארכיאולוג ליפא סוקניק (מרכיב משקפיים) ואת בנה־בכורה,
הרמטכ״ל ה שני של צה״ל וארכיאולוג בזכו ת־ע צ מו, ייגאל ידין (מאחור).

חסיח נגן שלה

שעות. ליפא חיכה לי בתחנת־הרכבת בירושלים.
״לאן
נלך?״ שאל.
״ישר לכותל!״
היתר, שקיעת־החמה, יפה כמו שיכולה
להיות שקיעת־החמה בירושלים. כשראיתי את
אודם השקיעה, צף בזכרוני סיפורה של אמא,
על חורבן בית־המיקדש. בלי גוזמה, בעיני-
רוחי ראיתי את אודם התבערה של בית־המיקדש.
ברחוב
עמדו מושיטי־יד בסחבות, אמרתי
לליפא :״עכשיו אני מבינה את דברי אחד-
העם, שאמר שאם תיחרב ארץ, יבואו
עזרא ונחמיה ויגאלוה, אבל אם ייחרב עם...״
ליפא גמר את הגימנסיה כתלמיד אקסטרני.
למרות שכבר היה מורה ברוסיה, הוא למד
בארץ בסמינר, ונתן שיעורי־ערב.
בשנת 1913 התנהלה בארץ מלחמת־השפות.
אגודת עזרה הגרמנית פנתה למשטרה
התורכית, ואילו הסמינריסטים וה־גימנזיסטים
הציבו משמרות כדי שהמורים
לא יוכלו ללמד גרמנית. גם ליפא שמר.
בא ג׳נדארם תורכי. היתד, התכתשות.
השוטר רצה לאסור את ליפא. השוטר תפס
בשכמיה שלו, אבל ליפא ברח.
״העברים״ הזמינו אותי לנהל סמינר
עברי לגננות אז קראו לי אנשי עזרה
ואמרו לי :״החוזה שלך ניגמר. לפי החוזה,
מגיע לך 500 מארקים כדי לחזור לביאלי־סטוק.״
אמרתי
שאני לא נוסעת .״אבל לפי החוזה
את צריכה לקבל את הכסף,״ הם אמרו.
״תעשי איתו מה שאת רוצה.״ הקדשתי אותו
לקניית ציוד לגן העיברי.

עונש מוות לליפא
** תחתננו כשנת , 1914 בזמן ה
חסיה,
הומטכ״ל והשחקן

אס הידיניס כ שלידה בנה־בכורה, ייגאל (באמצע) ,יליד , 1917 ויוסף (אמן
התיאטרון) ,יליד . 1920 בן־הזקונים, מתי( .הטייס הקרבי) ,טרם נולד אז.

רוסיה, כדי להשתתף בחתונה של אחותי.
ואז אסרו אותי.

״3מו ציפור ג?5וב״
דיפד־ הכל אסרו אז 12 איש מפועלי־
^ ציון. אחרי 14 יום שיחררו את כולם,
חוץ ממני. כי אצלם לא מצאו דבר.
ישבתי לבדי במשך שמונה שבועות. מצאו
אצלי מניות של הבנק הציוני, קולוניאל־בנק.
הן היו שייכות לאחותי, אך הצהרתי
שהן שלי. לא רציתי לקלקל לה את החתונה.
שבועיים
ישבתי בלי חקירה. הייתי מט־

אז הבנתי שדיברתי עם התובע עצמו, וכי
הוא ביטל את המשפט.
מפקד־המשטרה אמר לי :״עכשיו אני
מייעץ לך לנסוע לפלשתינה באכספרם!״

ישר לכותל־המערבי

ן* אותו זמן

יצא גם ליפא סוקניק

. 4מבית־הסוהר.
היינו חברים ברוסיה במשך שש שנים.
היינו יחד באגודת חובבי שפת־עבר. האגודה
התאספה בשבת, כדי לדבר עברית. הוא
למד בישיבה עד גיל .16 הוא בא לאגודה,
ושם הכרנו.
הגעתי ליפו ביום ששי, ונסעתי ישר לירושלים,
עם החפצים. הנסיעה ארכה ארבע

ו | מלחמה. החתונה היתד, בבית פרטי,
בתל־אביב.
אני גרתי אז בחדר, והוא גר בחדר עם
יצחק יציב (שפיגלמן) .היו נוהגים להתאסף
בחדרי, ברחוב החבשים בירושלים, ולערוך
בלילה טיולים להר־ד,צופים. ברנד היה
נילווה אלינו לא פעם.
באותם הימים הייתי מדריכה את הגננות,
כמורה ראשית. ליפא גמר את הסמינר,
ועבד גם הוא כמורד״
התחילו ימים קשים. התורכים, שלחמו ברוסים,
החליטו לגרש מן הארץ את כל האזרחים
הרוסיים. ליפא ואני לא רצינו לעזוב.
לכן לקח ליפא את האזרחות העותומנית.
אבל אז קראו לו לשרת בצבא.
הוא הלך לקונסול הגרמני, וזה נתן לו
תעודה, עם נשר גדול, שבה נאמר כי הוא
״תושב אזור־כיבוש גרמני״ ,כי ביאליסטוק
היתד, אז כבושה בידי הצבא הגרמני( .התעודות
היו על שם ״ברחיה״ ,כי ליפא
החליט לקחת שם עברי).
כשנקרא ליפא לצבא, נסענו לתל־אביב.
זה ארך לילה שלם. תל־אביב היתד, אז
אזור צבאי. ראיתי על הקירות מודעות,
שהודיעו כי כל מי שחייב גיוס ואינו
מתייצב, יוצא להורג.

ניגשתי לדויד ילין, והוא יעץ לנו שליטא
לא יתייצב.

״יתלו

אותי;

ך* אותם ימים גירשו את כל התושבים
, 4מתל־אביב. ליפא נשאר עם קומץ אנשים
לשמור על העיר. היתד, לו תעודה
על שם אחר, והתעודה הגרמנית. אני נשארתי
בירושלים.
לבסוף הוא הצטרף אל הגולים בכפר־סבא.
הוא יצא בלילה. ידעתי שזה מסוכן מאוד,
ולא ידעתי אם הגיע בשלום. הלכתי לסמינר
ולימדתי על ״ערך הצעצוע בשביל הילד״.
אז ילדתי את ייגאל. הוא נולד בחודש
השביעי. ליפא לא בא לברית־המילה. קבענו
שניפגש ברחובות, אני אבוא לשם מירושלים,
והוא מכפר־סבא.
כשניפגשנו, היה ליפא חולה בטיפוס-
בהרות. הוא נדבק כאשר נסע לקנות נשק
בכפרים ערביים. במשך כמה ימים קדח
בחום. לא היו רופאים ברחובות. יעצו לנו
לנסוע לירושלים.
שכרנו עגלה. נסענו כל הלילה — עגלון
יהודי, ליפא, אני וייגאל, שהיה בן ארבעה
חודשים. לא פגשנו נפש חיה בכל הדרך,
רק כוכבים וירח. ליפא היה בלי הכרה,
והרגשתי שכולו מכוסה זיעה. נתתי לעגלון
את הילד להחזיק, והחלפתי לליפא
את הבגדים.
כשהתקרבנו לירושלים, שאל העגלון:
״יש לו נפום (תעודת־זהות, בתורכית)?״
אמרתי שאין לו.
״אז שיירה אני לא רוצה שיתלו אותי.״
ליפא ירד, והלך ברגל עד חורשת שנלר.
אמרתי לו שישב שם ויחכה. בינתיים
הלכתי והבאתי את הילד הביתה. אחר כך
חזרתי אליו ולקחתי אותו.
כל זד, היה לטובה, כי באותו לילה
ערכו חיפושים ברחובות, בגלל נ־ל״י.
חיפשו גם בבית־המלון ששהינו בו.
חוץ מזה, טוב שליפא היה חולה, כי
אחרת לא הייתי יכולה להחזיק אותו בבית.
התחבאנו בעליית־גג.
בלילה דפקו על הדלת. חשבנו שזוהי
המשטרה התורכית. אבל זה היה יציב.
הוא התחבא עימנו.
בבוקר, לפני בוא העוזרת, אמר :״תני
לי בגדים של אשד.,״ הוא לבש אותם, וכך
יצא והתחבא בבית בודד, ליד המיפקדה
התורכית. שם לא חיפשו.
נשארנו בבית. כשהדלתות נעולות בבריחים.
שמעתי רעש בחוץ. ליפא אמר :״הם
כבר בורחים.״
פתאום דפקו על הדלת. ליפא ירד ופתח.
היו שם חיילים תורכיים מיסבנים,
שביקשו לחם. נתנו להם.
בבוקר פתח ליפא את השער. ראש־העיר
הלך ברחוב עם דגל לבן, להיכנע.
אמרתי לליפא :״אל תלך. אולי יחזרו
התורכים ויתנקמו בנו.״ אך הוא הלך בכל
זאת לראות.
הוא היה עד־ראייה, כשמסרו את מפתחות
העיר ירושלים לאנגלים.

— \׳1נ 0ון ודנו

אנשי

(המשך מעמוד ) 13

בניו־אורלינס נשאו את הכתובת קנט 554
כתובתם של כמה מן האנשים השמרניים

וד,ריאקציוניים ביותר בעירי — כגון גי
באניסטר, סרג׳יו ארקאדיד, ודויד פררי.
כאן יש רמזים ברורים לקשר ימני. כל
אלה הכירו — לא הכי טוב, אומנם — את
אוסוולד.

שלוש
כ תו בו ת
במיפגש אנשי האוצר, עם סיום הכנת
התקציב החדש, הוזכרו כ? הדרישות ששרים
שונים הגישו ושנדחו. אך שר המס־חר־והתעשייה
זאב שרף הביע את דעתו
כי לא מזיק לבקש, ולדוגמה הביא את סי־פור־המעשה
בחסיד שבא אל הרבי שלו
והתוודה שהוא מתעסק׳ עם אשת־איש. החסיד
לא גילה את שם האשד, לרבי והרבי
לא היה מוכן לכפר לחסיד על חטאיו עד
שלא ידע את זהותה של האשה. אולי זאת
אשתו של השמש? שאל הרבי. החסיד השיב
בשלילה. אולי אשת הדיין? אולי אשת השוחט?
החסיד סרב לגלות במי המדובר
והרבי סרב לתת לו מחילה על עוונותיו.
כשיצא החסיד, שאלו אותו אנשי הפמליה
של הרבי: נו? מה אמר הרבי? ענה החסיד:
במחילה לא זכיתי, אבל שלוש כתובות חדשות
קיבלתי הרב הראשי של 100 אלף
יהודי רומניה, הד״ר משה רוזן, המבקר
בימים אלה בארץ, גילה שהוא לא רק רב
משולש (של יהודי רומניה, של יהודי הבירה
בוקרשט ושל בית־הכנסת הגדול שם)
אלא גם בעל מיקצוע משולש. לפי השכלתו
הוא משפטן, לפי עברו הוא מהפכן (שישב
בנעוריו בעוון דיעותיו המתקדמות בבית-
סוהר) ובהווה הוא גם עורך עיתונם של
יהודי רומניה 13 # .ילדים, שחקני הסרט
נס בעיירה, החליטו לבחור לעצמם נציגות.
לראש הוועד הזה נבחר הילד בנימין
קולטון (״מפגי שהוא הכי חזק מכולם״)
ולמזכירת הוועד נבחרה הילדה אבנית
פילר, בתו של במאי הסרט ליאו פילר
(״מפני שהיא הילדה היחידה בצוות״) .הפעולה
הראשונה של הוועד הצעיר היתה לשפוט
את אחד הילדים על שאיבד כובע. גזר־הדין:
״עליו לתרום לירה אחת לאילן והאמא שלו
צריכה לקנות כובע חדש.״

שני
שו מרים
אחרי שאפילו האנגלים כבר מגלים את
הסודות הרשמיים שלהם מלפני 30 שנה,
הגיעה האופנה הזאת גם לארץ. השבוע, ל
דרכון
ומספר טלפון

נערות הנדנו ושוטרת כתל־אכיב
כמעט!
משל, נתגלה מה היד, תפקידו הימי הראשון
של יוחאי בן־נון, גיבור ישראל ומפקד
חיל־הים לשעבר. המשימה שהוטלה עליו
היתר, להוביל מאיטליה לישראל את הספינה
שהיתר, פעם היאכטה הפרטית של הצאר הרוסי
האחרון ושניתנה כמתנה מאת ראש־ממשלת
איטליה של אותם ימים, אלצ׳ידה
דה־גספרי, לדויד כן־גוריון. אבל זאת
היתד, מתנה ממולאת — ב־ 150 מיקלעי
ברטה כבדים # .ומה היה עושה רב־אלוף
צבי צור, הרמטכ״ל לשעבר, לו לא היו
מגייסים אותו לשירות בחודש יוני כעוזרו
של משה דיין? השבוע הוא גילה כי
הוא החליט בליבו שאם לא יוצע לו תפקיד
כלשהוא, הוא היה מתנדב לצה״ל כנהג•
• רמטכ״ל לשעבר אחר היה לו סיפור
עוד יותר עגמומי. היה זה מרדכי מקלף,
מנכ״ל חברת האשלג הפורש, שגילה, כי
כאשר נכנס לתפקידו לפני 12 שנה, כל כך
לא התלהבו הפועלים ממנו, שוזעד העובדים
הציב לידו, בשעת הארוחות, שני שומרים
מזויינים.

חמש
ד קו ת
דויד הכהן הוא ח״כ מפא״י וראש
ועדה נכבדת מאוד בכנסת (ועדת־חוץ־ובט־חון)
,וכרוף אזניה הוא ח״כ מפא״י וראש
ועדה נכבדת מאד (ועדת הכנסת) .זה לא
מנע את שני הח״כים המפא״יים המכובדים
והמבוגרים (הכהן הוא בן ;69 אזניה הוא
בן )62 להתנהג בשבוע שעבר כמו ילדים
קטנים. זה קרה בעת דיון על מקומות־החנייה
למכוניות חברי־הכנסת. הכהן התלונן
על כי לשרים, שהם אחרי הכל גם כן רק
ח״כים, מקומות מיוחדים, קרובים יותר לכניסה•
כשהרים הכהן את קולו, שאל אותו
אזניה אם גם את ישיבות ועדת־החוץ־וד,בטחון
מנהל הכהן ״בצורה רה פרועה״ .הכהן
לא נשאר חייב, הטיח לעבר אזניה את הצעתו
לנהל את הישיבה ״בצורה תרבותית״.
זה היה יותר מדי עבור אזניה, והוא החל
לחקות את קולו הצעקני של הכהן בבה־בח־בה־בה
גרוני. הכהן שוב לא נשאר חייב,

ענה גם כן בבה־בה־בה־בה והישיבה נסגרה
בלי קבלת החלטות כלשהן עוד ח״פ
שלא גילה סממני תרבות מובהקים היה ח״כ
מפא״י אמנון לין, חתנו של אכא הוי
שי. בערב־ראיונות בחיפה, בו הוזמנו לין
ועמוס קינן לדון על גורל השטחים,
כשקינן מטיף לפדרציה ולין לסיפוח, הרגיש
לין כל כך בבית, שלמרות שלכל הוויכוח
הוקצבו רק 45 דקות, הוא נטל את המיקרופון
לידיו ולא הניח לו אלא אחר כל 45
הדקות. לצד השני הוקצבו חמש דקות כדי
לענות • .איש מנומס הרבה יותר, הקשור
בכנסת, הוא סגן מזכיר־הכנסת אשר צי*
דון. אחר שספרו על הכנסת כבר יצא לאור
בארבע מהדורות, זכה השבוע למהדורה
חמישית, אבל באנגלית, בהוצאה ניו־יורקית.
#ואם מזכירים את אמריקה, כדאי לספר
על אחת שלא הצליחה השבוע להגיע לשם.
זאת היא נועה אשכול, בתו הרקדנית של
ראש־ד,ממשלה. היא ביקשה את אביה שיקח
אותה איתו, אבל הוא הסביר לה, כראוי
לשר־אוצר לשעבר :״חבל על 4000 הלירות.״
נועה, בת טובה ומשלמת מיסיס, קיבלה את
ההסבר. כנראה שמרים אשכול לא ביקשה,
ולכן כן לקחו אותה.
ארבעה שגרירים
כל מי שחושב שרכ״אלוף יצחק
רכין הוא איש הצבא היחיד שהלך לשגרר,
אינו אלא טועה. הנה השגריר החדש של
בורמה בישראל, תאין דוק. הוא אלוף־
מישנה. והשגריר החדש של ברזיל בארץ,

חוזה אוסוואלדו דה־מאירה פנה,

לא רק שרת בסין, שוזייץ וניגריה, אלא גם
ידוע כמחבר ספר־יסוד על שילוב בעיות
בטחון ופיתוח בתיכנון מדיניות־חוץ• .
בלי כל תיכנון כמעט ואירעה השבוע תקרית
דיפלומטית בתל־אביב. זה קרה כאשר
שתי נערות גו־גו (מרקידות) של מועדון־
לילה חדש יצאו למסע פירסומת ברחובות
העיר, כשלגופן דגל בריטי בלבד. השמועה
מספרת שכאילו ראו בדבר, מי שצריך לראות
דברים כאלה, פגיעה בכבוד הדגל.

פסוקי השבוע

מרים אשכול וידידה בניו־־יורל,
חבל!

• עורך ״דכי״ ,יהודה גוטהלף, בהביעו התנגדות לסיפוח השטחים :
״הלאומנים הם שהמיטו שואה על עמים רבים והם המסכנים גם את עתידה של
מדינת־ישראל כמדינה יהודית.״
• הסופר האמריקאי״יהודי הרמן ווק, אחר שומעו את ירושלים של
זהב במסיבה בבירה :״ירושלים היא כאן, אבל הזהב הוא שם (בארצות־הבדית)!״
• הנ״ל :״אתם צריכים להחליט פעם ולתמיד. או שאתם רוצים לחיות בקצב
שכבשתם את סיני או שאתם רוצים לחיות בקצב שבו משיגים מספר טלפון בירושלים.״

אלוף עזר וייצמן, על רפ״י :״מדינת־ישראל היא מדינה בה מחליפים
בקלות רבה את התמורה בסיר־הבשר.״
• העיתונאי מיכאל קרנץ :״לכמה מקבוצות הליגה הלאומית בכדורגל
יש מגרשים שאולי מתאימים לגידול בקר, אבל ודאי שלא למישחק כדורגל.״
• הפיזמונאי חיים חפר, על הסרט הוא הלך ב שדות :״פלמ״ח לילדים!״

^ עניין אחר: קומאנדר פולסום מצבא
/ארצות־הברית, מעיר שלי אוסוולד למד
רוסית בצבא האמריקאי.
לא בשירות השקפותיו הקומוניסטיות־כביכול
— אלא בשירותו הצבאי. הממשלה
שהעסיקה אותו לימדה אותו רוסית.
טוענים שאוסוולד הפרו־קומוניסטי ברח
לרוסיה. אך כאשר שב לאמריקה קיבל מייד
עבודה בחברת ג׳גר, סטובר את צ׳יילדם,
מיפעל המבצע עבודות סודיות עבור ממשלת
ארצות־הברית, כולל צילומים סודיים והכנת
מפות מסווגות.
הפרו־קומוניסט הזה, כביכול, ביקש ב״
קייץ 1963 דרכון. אנשים רבים ממתינים
זמן רב לדרכון. הסוכן העויין הזה
כביכול, קיבל דרכון תוך 24 שעות.
לעניין הקשר בין רוצחו של הנשיא,
כביכול, לבין רוצחו של לי אסווואלד, ג׳ק
רובי:
אפשר למצוא עשרות עדים המכירים את
הקשרים בין השניים, בדאלם, עיר הרצח,
ובמקומות אחרים. אבל גם בדו״ח וורן יש
ראיות לקשר זה.
לג׳ק רובי היו קשרי־עסקים עם אשד,
בשם ברטר, צ׳יק. לי אוסוולד גר בבית
השייך לאחותה.
הוועדה התעלמה מזה. היא גם התעלמה
ימן העובדה שהשניים ישבו ביחד במועדון
קארוסלה, ב־ 10 בנובמבר
בספר־הכתובות של אוסוולד מצוי המספר
הטלפוני פ.ר : 5591 .מספר זה שייך לקנט
קודי, דודו של איש־ד,משטרה העירונית
ג׳ו קודי, חברו בנפש של ג׳ק קנדי.
לכן לא נכון שרובי הרג את אוסוולד
,כדי שג׳קי קנדי לא תעיד בבית־המשפט.׳
הוא הרג אותו כדי שאוסוולד לא יעיד.

ועדה משוחדת מראש
ני מאמין כי מספר מוגבל של

^ אנשי סי.איי.איי. מסתירים את האמת
על הרצח. חלק מהם זוהה.
אני מאמין שממשלת הנשיא ג׳ונסון
מעכבת ומפריעה לחקירות הנוגעות ברצח
הנשיא קנדי.
אני מאמין שאנחנו, בניו־אורלינם, גילינו
במיקוד, את הדרג המקשר של קשר־הרוצחים:
הדרג שבין העילית, ד,ממנת
ומתכננת את הרצח, לבין המבצעים —
אלה שלחצו על ההדק.
אני מאמין שנשיא ארצות־הברית, לינדון
ג׳ונסון, נושא את האחראיות המלאה והשלמה
לעיוותים ולהסתרות האמת. פקודת
אישית של הנשיא אומרת לבדוק את
החומר, משך 72—71 השנים הבאות.
אני מאמין שמינויו של השופט המתקדם
וורן, מבית־המשפט העליון הפדראלי, היה
בבחינת פשרה בין המתקדמים לריאקציונים,
בממשלה. מינויו של ג׳רארד פורר בחבר
החוקרים היה הקלף הימני, ד,שמרני, ש־אירגן
את תמיכתם של השמרנים בוועדה.
איני בוחן לב וכליות, אך אני חושב
שכאשר הנשיא מינה את ועדת וורן, הוא
דאג דאגה כנה שאכן יש קשר בין הם י.איי.־
איי. לרצח. אבל בדרך אימצה הוועדה
לעצמה את ההסבר של משטרת העיר דאלם.
הנשיא הבין שיש בעייה הקשורה בסי.
איי.איי. לכן היתד. ועדת דדרן מורכבת משבעה
אנשים: בין השאר, ראש ה־
0י.איי.איי לשעבר, אלן דאלם; ידידו הטוב
ביותר של הסי.איי.איי. בבית־הניבחרים,
חבר הקונגרס ג׳ראדד פורד; ראש סוכנות
הביון הצבאית האמריקאית ממלחמת העולם
השנייה — ד,או.אס.א — .0ממנה
צמחה ד,סי.איי.איי ,.ג׳ון מק־קלוי.
הוועדה היתד, משוחדת, מראש, לטובת
סוכנות הביון המרכזית.
על ד,־אפ.בי.איי. וה־סי.איי.איי. שולט איש
אחד בלבו: הנשיא לינדון ג׳ונסון. על הארכיונים
הלאומיים שולט — ג׳ונסון.
והאיש שהרתיח יותר מכולם מן הרצח
הוא — הנשיא לינדון ג׳ונסון.
על כן השאלה המרכזית כיום, היא:
מתי נראה את העדויות המלאות על רצח
קנדי?
אינני טוען שהנשיא ג׳ונסון מעורב ברצח.
אין לי סיבה לחשוב שהוא מעורב.
אבל אני סבור שהעובדה שדווקא הוא
הרוויח יותר מכולם מן הרצח — מחייבת
את שיחרור כל חומר־ד,ראיות.
העולם הזח 1584

איתר הסליחה!
בחוגי הכסף היא קוראת לעצמה קארין
דונסקי, כדי שידעו שהיא שייכת למשפחת
דונסקי, בעלי בנק יפת. בחוגי־ד,אמנות
היא קוראת לעצמה קארין קינן.
אבל ברחוב היא מעוררת עניין לא רק
בגלל שני השמות שלה, אלא בעיקר בגלל
שמונה הפאות הנוכריות שלה, שלוש פרוות
הנחש, שתי פרוזת הנמר, עשר הטבעות
שלא לדבר עליה עצמה, עם מטר השבעים

קארין -

שלה וארבעים ושמונה הקילו!
היא נשואה כבר שלוש וחצי שנים ל־שלמה
דונסקי בן־גילה, אבל היא לא
מזלזלת בכל מאות המעריצים שלה, אם כי
היא משתדלת להתחמק מהם באדישות, כפי
שהיא מגדירה את זה.
״בדרך כלל אני מתחמקת מהם,״ היא או׳
מרת ,״אבל אם אחד מהם הוא סימפטי
מאוד, והוא רץ אחרי האוטו שלי, והולך
אחרי למדידות ולקניות, אני עוצרת אותו
בסוף ואומרת לו״ ,איתך הסליחה, אבל אני
ממהרת מאוד׳.״
לפי דבריה היא מקדימה בשנתיים את
המדינה הזאת .״כל אלה שצוחקים על הבגדים
שלי, מסתכלים עלי ואחר־כך הם
הראשונים שמחקים אותי.״
למשל, עכשיו כולם הולכים בבגדים חומים
והיא מקדימה אותם והולכת בצהוב.
״עוד מעט הם יתחילו ללכת בצהוב, עוד
תראו יא אומרת. וכיוון שכל הנשים במעמדה
קונות את המלתחות שלהן בחוץ-
לארץ, היא דווקא לא .״אני קונה בלונדון
רק תוספות ללבוש, חלקי פאות, תכשיטים
ודברים כאלה, את השאר רק בארץ.״
יש לה סיסמה אחת. כל מה שקארין עושה׳
היא עושה הכי טוב שאפשר. היא ניגנה׳
למשל, בפסנתר ורצתה להיות פסנתרנית.
היא למדה שש שנים והיתר, ילדת־פלא עד
גיל עשרים, כשהיא הפסיקה להיות ילדה,
והפסיקה להיות פלא, היא החליטה להיות
הכי טובה במשהו אחר. היא התחתנה והתחילה
לשטוף רצפות הכי טוב בארץ. עם
כפפות מפאריס. כשהתברר לה שיש כאלה
ששוטפות רצפה יותר טוב ממנה, ובלי
כפפות מפאריס, היא הלכה לשחק. היא
היתד, הסטאטיסטית הכי טובה בסרטים של
גולן, ומשם היא עברה לדוגמנות.
ועם כל הנסיון שיש לה בכל השטחים
הללו, היא רוצה ללמד משהו את המתחרות
שלה :״אף פעם,״ היא אומרת ,״אל תנסו
ללבוש דברים מפוצצים. אחרי שהוצאתי
אלפי לירות על בגדים, אחרי שקניתי שמלת
למל, גרבי קארדן, ונעלי כסף, אני יכולה
להגיד לכן דבר אחד: התלבושת הכי טובה
היא התלבושת הנוחה.״
כר, אמרה קארין דונסקי. אם תרצו לצטט
אותה, אנא השתמשו בשם קארין קינן.

•¥ת פ קיד חד ש
היא היתח מועמדת למלכת־היופי, היא
היתה ה מזדנבת מספר אחד של תל־אביב.
היא היתה חברה של מספר אמנים ידוע׳־
שם, ואחר־נך היא היתה אמרגנית של מספר
אמנים פ חו ת יזועי־ שם. עכ שיו היא מצאה
תפקיד חדש בחייה.
אתי כיטמן נסעת ללונדון, מצאה שם
אדם זקן בעל רכוש, אב לילד בן גילה,
והוא דו אג לה ומטפל בה ו מטפ ח אותה.
גיוס החזירים
אביה של יעל טריבלסקי הוא אחד
ממגדלי החזירים הגדולים ביותר בארץ.
אבל יעל לא נותנת לדבר הזה להשפיע
עליה. כשהיא הגיעה לגיל בו בל הילדות
הטובות מתחילות ללמוד באלט
ופסנתר, קנה לה האבא שלה, מגדל החזירים,
פסנתר חדש ויפה והיא התחילה
לנגן.
עד מהרה היא עזבה את הפסנתר והחליטה
לעבור לאקורדיון. האבא שלה
קנה לה מיד אקורדיון וכשהיא החליטה
שבמקום אקורדיון מוטב אולי סקסופון,
קנה לה האבא שלה סקסופון, ובסבלנות
רבה הוא עבר אי תה לגיטרה חשמלית,
מפוחית־פה, חליל וחלילית. וכשבסוף
היא עברה מהחליל והחלילית לצחי
לי רון, גם א ת זה הבין האבא שלה.
ואל תחשבו שצחי פחות טוב מחלי־

יוקרב על
כוסות הוויסקי
הדיסקוטק של פרדריקה חזר לימים ה*
טובים שלו. הימים בהם פרדי וריב עמדו
מצד אחד, ודלי, ה שותף בעל הכסף, עמד
מצד שני, ושנן הצדדים היו מוכנים להעיף
את הדיסקוטק האחד על השני.
ביו ם החמי שי שעבר הגיע הריב למימדים
כאלה, עד שבעליו החליטו לסגור את הדיסקוטק,
שהקהל לא יפריע לניצים.
הנושא של הריב היה כו סו ת הוויסקי ש רב
מציע לידידיו האמנים.

שמע עליה. הוא עשה או תה לבד, עם
כלתו ועם משפחתו.
עכשיו יודעים שהוא בעל מסור לתיירת
אמריקאית.

כדוגמנית -

• •¥פתאנז!

-בצמרת

חשבו שסם זבה, בנו של הדוקטור
ליפשיץ, שהוא מנהל ״פורד״ ,יתחתן עם
רחל איתן. משום שהוא ניהל איתה
רומן קצר לאחר גירושיה.
אבל הוא לא התחתן איתה. הוא המשיך
להיות נער־זוהר ושעשועים, עד
שפתאום הוא הפך נשוי.
איש לא ידע על החתונה ואיש לא
יעל מכובדים, שם האבא את המיקרופו
באמצע האולם והצמד החדש פצח ב
שיר.
ואם המסיבה הזאת עדיין לא עזר!
לזוג — האבא, החזירים, והבת מוכני!
להמשיך במאבק.
גורן, שהיא זמרת, היה פעם בעל, עבש
יש לה רק ילד, ואומרים שאין לה שו
התנגדות להשתתף בסכיני־הגילוח של ידיד!

• ¥בלי סבלני ת
לאלה נפטר, מתכננת האופנה ו
ידועה, לא היתה סבלנות. היא קמה
נסעה לה לחוץ־לארץ, ביום השלישי.
אילו חיכתה עוד שבועיים, היתה מל
בלת בשקט את הגט מבעלה ונוסעת >
חוץ־לארץ בתור גרושה.
אבל יבול להיות שהיה יותר חשו
לה לברוח מבעלה מאשר לקבל ממנו גי
והיא נסעה לה בתור אשה נשואה.

* זכרוו מ שול ש
אחת הסצינות בסרט איריס צריכה להת־רחש
בבית־הדין לגירושין. כשביקשו מן התפאורן,
זאב ליכטר, להקים לצורכי הסרט
בית־דין, הציעו לו לגשת לבית־הדין
הרבני ולראות איך זה שם.
הוא צחק ואמר :״מה זאת אומרת, אני
יודע מהזיכרון אין זה.״ אמרו לו שרוצים
תפאורה מדוייקת, ולכן אולי מוטב שיגש
וירענן את זיכרונו.
אלא שזאב ליכטר לא צריך לרענן את
זיכרונו, להיפך. הוא היה כבר בבית־הדין
לגירושין שלוש פעמים, והוא זוכר את המקום
כאילו היה ביתו.

לית. יש לו קול ערב, ולדעת אבא ש׳
יעל, שבינתיים החל להבין בעניינים ה
ללו, יש לו גם בישרון. וכך הפכו יעי
וצחי לזוג זמרים וזוג סתם.
אבל לאבא נמאס להחליף לבת של
את בלי־הנגינה שלה והוא החליט שעל
האחרון שבהם כדאי לשמור, וכדי לש
מור עליו, הוא ערך לו ולבתו מסיבו
גדולה.
למסיבה הוא הזמין את כל המי־ומ
שיכולים לעזור לצמד בחיי האמנות ה
משותפים שלו. הוא הזמין את שמיאי
צמח ואשתו, א ת שמואל שי ואשתו
את יוסי זינגר, משה ינוקא ועוז
בל מיני כאלה.
לכבוד המסיבה ולכבוד המוזמנים ש
לה הוא גייס שניים מהחזירים שלו
צלה אותם והגיש אותם.
אורחי־הבבוד קיבלו כל אחד שוק של
מה, השאר קיבלו א ת מה שנשאר.
ועוד לפני שהחזירים נבלעו בבטני ה

׳* חברה טוב ה
* בלי ה תנג דו ת
לבית־ד,חרושת לסכיני־גילוח בראשון־לציון
יש יורש. בעל בית־ד,חרושת נפטר לפני זמן
לא רב, והיורש החל לרשת. ליורש יש חברה.
לחברה קוראים עדנה גורן. לעדנה

עד עכ שיו אפשר הית לראות תמיד?
דובי זלצר בחברת א שתו, גאולה גי
או בחברת עצמו.
בז מן האחרון חל שינוי דרסטי בח
החברה שלו. הוא כבר לא גראה ברחובו
לא בחברת א שתו שאינה בארץ ולא בחבו
עצמו, אלא בחברתה של מתכננ ת אופ
פאריסאית הנקראת ברצילה פונטנה.

מי יטה בית למשה ח?
משה ליין בנה לו בית בצהלה. ולא הייתי מזכירה את זה באן לולא היה
עוד בית נוסף בכפר־האטנים עיו״הוד, וגם את זה לא הייתי מזכירה כאן לו׳
החליט לבנות לו בית נוסף בעיר העברית החדשה בערד.
אבל יש לו צרות, לא רק בתים.
הבנאים התחילו לבנות את הבית שלו בשיכון החצבים בערד, כשלפתע פשט הקג
את הרגל, הבנייה נפסקה ומשה דיין נשאר עם בית של קירות לבד, ללא קורת־

קן לנוע
ס ר טי ם
ה מון אהבה
וקצת בעיית
הלב המאושר

(מקסים,

תל־אביב;

צרפת) סרט עם בריז׳יט בארדו לא יכול
להיות סרט רע. אם אין מה לראות בו,
תמיד אפשר להסתכל על השיער שלה, על
החיוך שלה, על הליכת הפנתר שלה, על כל
אחת מתנועותיה.
ואם יש בריז׳יט בארדו, ואם יש צילומים
נפלאים של טירה מקסימה על חוף־הים
בסקוטלנד, ואם רואים קצת את לונדון, ואת
ב״ב מצטלמת יחד עם צבא דוגמניות, מה
צריך יותר מזה?
הסיפור פשוט למדי. יש לה בעל והיא
אוהבת אותו, אך בלונדון היא פוגשת בחור
פראי ומשוגע (לורן טרזייף) ומתאהבת בו
ומבלה איתו בטירה עזובה בסקוטלנד,
כאמור.
יש המון אהבה אסתטית ויפה, קצת
בעיות שהיא מולידה, ואם הים דומה לים
של קלוד ללוש, והגב של בריז׳יט דומה
לגב של עימנואלה ריבה בהירושימה, ואם
את המיני והדוגמניות של לונדון ראינו
כבר אצל אנטוניוני, מה יש? אפשר לראות
את זה עוד פעם. זה עדיין יפה.

לא תה,
בא קפה
ההרפתקנים (ירון, תל־אביב; צרפת)

זה הוא מין שעטנז, לא תה לא קפה ולא
שניהם יחד. לכאורה זהו סרט על שלושה
הרפתקנים תמהונים שנוסעים לחפש חמישה
מיליון דולאר ששקעו במעמקי הים ליד
קונגו, יחד עם האווירון שהכיל אותם.
אבל כל הנסיעה והחיפושים אחר הכסף
אורכים בסך הכל רבע שעה. שאר הזמן
מוקדש לצילומים, שהם אמנם יפים, אך לא
מועילים, צילומי ים, אווירה, שמיים, שמש

ולהצגת המשתתפים, שאחד מהם טייס (אלן
דלון) ,אחד מהם נהג מכוניות־מירוץ (לינו
וונטורד ).והשלישית ציירת (יוהנה שימקוס).
לוקח זמן רב להראות איך הם נכשלים
בכל מה שהם עושים, לוקח עוד יותר זמן
להראות מה קורה להם לאחר הנסיעה
לקונגו, וכל הזמן הזה לא מספיק כדי לתת
לנו להבין מה בעצם יש בסרט, ומה נשאר
בו מכל שפע הדברים שהבמאי רצה לתאר
ולהראות ולא הספיק לו הזמן.

התענוג
עד ק שיחרור
אלימות ביריחו

(חן, תל-אביב; אר-

צות־הברית) הגיבור (ג׳ורג׳ פפרד) מגיע
לעיר יריחו (באמריקה, לא בישראל) ,שבה
שולט דין מרטין בכוח הזרוע והרצח. ברור
שבסופו של דבר הגיבור ישחרר את העיר
מידי שלטון הרשע. אבל מה שקורה עד
השיחרור יכול לגרום תענוג והנאה לכל
חובבי המערבונים,
זהו סרט מלא קצב, מלא מתח, מלא
פעולה. עשוי במחשבה, בהגיון ובכישרון.

כוכבים

בריזייט
או הבתי שראלים

היום כל שחקן ושחקנית המכבדים את
עצמם יוצאים לבקר את ישראל, ארץ הניצחון.
לכן כשעמדו להציג בארץ את הלב
הנואושר, החליטו המפיצים לאפשר גם
לבריז׳יט בארדו, גיבורת הסרט, ללכת
בדרכם של חבריה למקצוע ולבוא לראות את
ארצנו.
מנחם גולן, השותף בחברת־ההפצה גלובוס,
נטל על עצמו את המשימה, הרים טלפון
לבריז׳יט וביקש לדבר איתה. היא לא
היתד, בבית. הוא השאיר הודעה שגולן מישראל
צילצל, ושיתקשר שנית.
למחרת הוא צלצל שנית. בריז׳יט היתה
על הקו. הוא הציע לה לבוא ארצה, הבטיח

מה קורה כשמרימים ואש־אף־ועינ״ם

ב״ב (בהופעת סילבסטר )1968
כליון־עיניים אחרי הטלפון ה שלי שי

לה כרטיס־טיסה הלוך וחזור, וטיפול נדיב
בארץ, ובריז׳יט הבטיחה לחשוב.
כעבור יומיים התקשר איתר, גולן שוב
והיא השיבה לו תשובה באלו המילים:
״תראה, אני אוהבת ישראלים, הייתי מאוד
רוצה להכיר אותם מקרוב, רק שאין לי
זמן עכשיו.״
גולן לא נתן לדברי הנימוס הללו להשפיע
עליו ותפס אותה מיד במילותיה .״אם כך,״
הוא אמר לה ,״אולי נקבע פגישה בינך
לבין אחד הישראלים שיראו את הסרט
שלך.י
בריז׳יט הסכימה, והיא מחכה, לא ברור
אם בכליון או לא בכליון עיניים, לפגישה
המצופה עם הישראלי שייבחר לתפקיד.

קי בו צני קי ת
ברו מא

מממנות
*>* שאתי אולמן הגיעה למקום הסרטת
המטרה טיראן קרא לה רפי נוסבאום
הבמאי הצידה וביקש ממנה להתיידד עם כל
אנשי הצוות כדי ליצור אווירה טובה ועבודה

פו י ייה•

אתי התיידדה עם כולם וחמישה ימים
לאחר תחילת ההסרטה היא החליטה שזה לא
הדרך .״כל אנשי הצתת חשבו שאני חברה
שלהם,״ היא מסבירה קצת בתרעומת ,״וכולם
רצו לשכב איתי.״
זה מה שרצה גם רוברט פולר, כפי שהיא
טוענת, ולכן החליטה אתי לשנות את דרכיה.
היא פסקה לדבר עם אנשי הצוות, הרימה
את הראש ואת האף ואת העיניים ונתנה
לכולם להבין מייד כי היא הכוכבת הגדולה
של הסרט,

הרצינות

לתפ קי ד

שחקנית אתי אולמן
״כול ם רצו ל שכב אי תי״

** דבר הזה הרגיז את כולם ובעיקר
( | א ת רוברט פולר, כפי שהיא אומרת,
״הוא היה מנסה להסתיר אותי מעיני המצלמה
בזמן הצילומים. הוא לא היה נותן לי
לשחק.״
אבל בעיקר הוא התנקם בה ביום האחרון
לצילומים שלה. לפי התסריט הוא היה צריך
להעיף לה סטירה חזקה ומצלצלת. הוא
התייחס יותר מדי ברצינות לתפקיד, וכשה־מצלמות
צילמו הוא העיף את הסטירה ויחד
איתר, העיף גם את אתי עצמה.
אתי התרגזה, בכתה והיכתה אותו בחזרה.
אבל זה כבר היה מחוץ לשדר,־הראייה של
המצלמות.

לתפקיד האשד, הצברית שבעלה יוצא
למלחמה רצה במאי הסרט ח מי ש ה
ביוני בבחורה צברית טיפוסית עם אופי ישראלי
ועיניים דוברות עברית.
התפקיד הזה צולם ברומא ולכן הוא חיפש
את הישראלית הזאת ברומא. הוא שלח
שליחים לשגרירות, שם אמרו לו, נמצאת
מזכירה צברית יפר,פיה. אבל המזכירה היתר,
מבוגרת ולא התאימה לתפקיד. הוא הלך
לפנסיון דונה מאריה, שם, אמרו לו, מתגוררות
שלוש שוטרות ישראליות יפהפיות,
אבל השוטרות כבר עזבו בינתיים את
הפנסיון.
ויום אחד הוא ראה לצידו של תסריטאי
הסרט, ישראלי לשעבר בשם מורים מטאי,
בחורה בלונדית חמודה עם פני חברת-
קיבוץ, וגוף חסר־פגמים.
״שלום״ ,אמרה לו הבחורה בעברית צחה,
והוא החליט על המקום לתת לה את
התפקיד.
רק לאחר מכן התברר שקוראים לה
לואיזה דה־סנטיס והיא בתו של הבמאי
הנשכח, שעשה בזמנו את האורז המר.
י מי ם

הו מור
האיטלקים הללו

(גורדון, תל־אביב)

שעתיים של מערכונים מהם סתמיים מאוד,
מהם סאטיריים נוקבים ומהם משעשעים
ומצחיקים.

א מנו ת
מלחמת ספרד הנוראה והאכזרית מוצגת
בצורה נאמנה ומחרידה בסרט המעולה ל

מות במדריד (פאריז, תל־אביב).
(תל־אביב) רואים איך קיבל הסרט אדם
לבל עת בצדק, את כל האוסקארים שלו.
בגת

ריצ׳ארד ברטון מאלף את ליז טיילור לפי
הטקסט של וויליאם שקספיר באילוף ה
סוררת

(מוגרבי,
תל־אביב) .והס אטירה ה
גרמנית
על גרמניה הנאצית לפני הרייך
השלישי ואחרי הרייך השלישי (אנו ילדי
הפלא) עדיין ניתנת לראייה בקולנוע
או ריון, תל־אביב. לחיפאים לא כדאי להחמיץ
את שני הללושים (גבר ואשה ו ל חיו ת
בכדי לחיות) והירושלמים יכולים לשוב
ולראות את מור גן המופרע שרוצה לחזור
ליער ואינו יכול.

תדריך
סר טי מתח ופעולה
מידיי דארק רודפת אחרי מיליון דולאר
שהוריש לה בעלה השודד. כל חבריו השודדים
רודפים אחריה, והמשטרה רודפת
אחרי כולם. משעשע וחביב (סודה של
פילגש: בן־יהודה, תל־אביב) .אפשר
להשתעשע עוד יותר בקולנוע חן בתל־אביב
במערבון מקצועי מלא קצב ומתח ( א לי מות
כיריחו) .מי שעוד לא ראה את
חיל־ד,אוויר לפני המלחמה, במלחמה ואחריה
עדיין לא איחד את המועד ( 3שעות ביוני
בסינרמה, תל-אביב) ומי שעדיין לא ראה את
12 הנועזים (אסתר, תל־אביב) שיתבייש
ושילך מהר לראות.

לואיזה דה-סנטיס
עם עיניים דוברו ת עברית

העולם הזה 1584

בשלם
( ה סי ד מעמוד •)

לגד. הצעירה ביותר של מערב־גרמניד״״
הוסיף בפסימיות אותו דובר סוציאליסטי.
לפברק ולגזור. כדי לרסן את המפולת
הפוליטית מימין, מנסר. הקאנצלר קיזינגר
להעביר חוק שכמוהו מנסים אנשי־השילטון
בישראל להעביר מזה זמן רב: חוק הבחירות
האיזוריות.
בגרמניה של היום בוחרים בנציג מפלגתי,
ממש כמו בישראל, ולא באיש עצמו. לו
שונתה השיטה, בהתאם לדוגמה האנגלו־אמריקאית,
אפשר היה לפברק תוצאות, על
פי צירופי קולות באזורים הגזורים מראש
כדי למנוע את עליית הניאדנאצים.
״אלא שאם כבר הגענו למצב בו צריך

וכו־יג׳יב! 1םרד 1־ ולנד!

0ד־ 1ייף

בסר טז 1״ול סרג־ סרג ני נ ן
ס ם 1רהאהבהב סי

שוקב.ב ינלעתלהגיש

סרסלא ני ני הטעם

צעצוע הגיליוטינה
להילחם בניאו־נאצים באמצעים בלתי־חוקיים
או במעשי־תרמית — המצב משתבש והולך
בגרמניה,״ סיכם השבוע דובר הסוציאל־דמו־קדטים,
שחשש גם לתגובות בלתי־דמוקרט־יות
של הניאו־נאציים בעלי העור העבה
מספיק לגבי תהליכים דמוקרטיים.

צרפת

מבצע מיודוד־ ״יי

עם בריג׳י ט ברדו

בין צופי הסרט בתל־אביב, ירושלים, חיפה, רמת־גן ובאר־שבע

יוגרל כרטיס טיסה אחד לצרפת +ארוחת־ערב עם כריג׳יט ברדו — .דרוש תלוש השתתפות
הצגות בכורה ארציות השבוע בעת ובעונה אחת
מקופאי הקולנוע!

1״ מ ק סי ם ״ת״א ן § ן ״ ע צ מו! ״ חיפה ו 1הדר^ גבעתיים ן

הוזנצה:״סו 17י גלובוס״

לקטע, לבתר, לח תוך

הקהל מתבקש להכין כרטיסים מראש — הנחות והזמנות בטלות לסרט זה !

מי ש ח קי ם
מ סו כני ם
לא מזמן עוררו הבובות בעלות אברי־המין
הטבעיים שערוריה באמריקה (העולם הזה
.) 1576 עתה עוררו צעצועים מסוג אחר לגמרי
את משטרת צרפת מתרדמתה המסורתית.
אלה קופסות קטנות המכילות גיליוטינות־זוטא,
גרדומים זעירים, מכשירי־עינוי קטנטנים
וחמודים ועבדים ושפחות עירומים ובעלי
צלקות מצבע אדום, על גופות־הפלאם־
טיקה הלבנים שלהם, שלצידם ניצבים קלגסים
ומענים, עם מגלב ביד.
גס פולחן״השטן .״יש לאסור מייד את
המכירה של הזוועות הללו הבריק יושב-
ראש הליגה לזכויות האדם הצרפתית למפקח
המשטרה הפאריסאית פאפון, משגילה
את הזוועות החמודות.
המשטרה יצאה לסיבוב בחנויות הצעצועים
של בירת־האורות ולאחר סריקה מדוקדקת
החרימה:
$סד־ננם בו אפשר לקטע ולבתר לארבע
את הבובון המצורף למכשיר.
י • גיליוטינה ״מסוכנת לאצבעות הקטנים״
:הלהב חותך באמת, ובמהירות־הבזק.
!#שלל בובוני־מעונים־ומענים.
>• שורה שלמה של גרדומים ססגוניים.
העיר יושב־ראש הליגה, כשנשאל על״ידי
עיתונאים כיצד חדרו הצעצועים המיפלצתיים
אל השוק:
״פאריס היתד, פעם בירה של האמנויות.
עכשיו, שהאמנות נטשה את פאריס, באות
לתפוס את מקומה המיסטיקה, האמונות
התפלות ועיוותים.
״הצעצועים המחרידים הללו אינם אלא
חלוצי גל חדש לגמרי: הגל העכור של הבערות,
והסאדיזם, המוצאים את השראתם
לא בחרכות צרפת הנאורה —.אלא בפולחן
האלילים ואף בפולחן־השטן.״
העולם הזה 1584

20 בינואר — 18 בפברואר
בכוחות עצמך תגיע למה שהשבוע מכין לך:
דברים טובים, בייחוד במישור המיקצועי ה־קארייריסטי.
אבל אם תסתנודר, תשקע בבוץ
של אינטריגות אישיות, שעתיד לקצץ את
רגליך, כעבור זמן־מה. אהבה נוטה לך חסד,
השבוע: אבל הוא בהחלט לא מה שחשבת.
אם ברצונך צרות, צא הרבה השבוע. אם
אתה רוצה בשקט — הישאר בבית בערבים.

זניס

19 בפברואר — 20 במרס
החולנזנות שלך בעוכריך. בלי עזרת ידידים
חזקים ובעיקר — ידידו ת רבות־חסד, אתה
מ ס תכן, ה ש בו ע, בצרה צרורח. גס פגי שת־האהבים
הסודית שקבעת ת תבזבז לריק, בשל
עק שנות וסתם מצבי־רוח שלך. זה הוא לא
ה שבוע הטוב ביו תר שלך, אבל אם תנצלו
לעבודה ב בי ת, אתה עלול להפיק תועלת בו,
הי שמרי ממחלות־עור או פג מי־יופי קלים.
באפריל6 במארס —ן^>20
סוג 21 האכזבה האחרונה תוסיף להטריד אותך.
על כן, אל תחייה לא בעבר ולא בעתיד,
אלא במעשים של היום. העשייה היא
בין כה נקודתך החזקה והשבוע בהחלט
כדאי לך לעשות יותר ולחשוב פחות.
פגישה עם גבר צעיר ממך תגרום לך
הפתעה נעימה, בת-טלח. כסף בלתי״צפוי
שחשבת לאבוד בכל זאת יזרום לכיסך.

21 באפריל — 20 במאי
העננה שרבצה על החזה שלך חולפת,
בהדרגה. אבל הייה החלטי, ובעיקר —

הייה דיסקרטי ונימרץ. בת־שוורים: אל
תתני לו לקבוע, ולנצל את השלווה המביכה
אליה נקלעת, השבוע. צפי ממנו
להרבה, אבל הכריחי אותו להגשים בפועל
את מה שהוא מסוגל לעשות בכוח.
תאונה קלה תעכיר עליך את סוף־חשבוע.

השיגרה. בך תלוי אם יהיה זה רומאן יפה
או טורדני. יום ב׳ הבא: סבנה מזרם חשמל.

011111

ט17

22 באוגוסט — 22 בספטמבר

תאוחיס

21 במאי — 20 ביוני

כסף רב ימשיך לזרום לכיסך. ואל תהיה
חסר־סבלנות: אם טרם ראית מניין באה הכנסה
בלתי־צפוייה זו, הייה בטוח שהמזלות
לא יפקירו אותך. עד סוף החודש יבוא השינוי
הכלכלי הצפוי. מחלת־דרכי־הנשימה
עונתית תפגום בתוכניותיו, באמצע השבוע.
יום א׳ הוא יום טוב לחידוש קשרים ישנים
והערכות־מחדש. בת־תאומים: לכי לאט!

צים, כדי לחשקיע אותם במקום חנכון
— כן ייטב לך. את, בת-מאזניים, נמצאת
בין שני גברים: אחד בחיר־חלב,
השני בחיר-השכל. תני לחזק בחם לנצח.

יצאת מסכנות־הבריאו ת הללו. עכ שיו יש ל נצל
את מירצך המחוד ש לבניית ההווה. גס
מצבי־חרוח ו ה מו ע קו ת שנגרמו לך, בעיקר,
בשל ה די כ דון הפיסי ש לן, יחלפו בהדרגה.

עון ו| 1פ<-
22 באוקטובר — 22 בנובמבר
באמת, אל תהיי כל-כך רגישה 1לא
כדאי להתקפד, משום שמישהו פגע בך.
הוא אף לא ידע שעשה זאת. לא כל ה אנשים
הם בני מזל עקרב. אתה יכול
להתחיל להוציא קצת יותר ממון, אבל
היזהר עדיין מהוצאות גדולות מדי. אח רת
תיכנס לשואה כלכלית. משקה בלתי״
רגיל יגרום צרות בעיכול ובושה בחברה.

23 בנובמבר — 20 בדצמבר

21 ביוני — 20 ביולי
כוח הרצון שלך יגבר, בתנאי שתצעד עקב
אחר אגודל, ב ה חל טיו ת, ו מבלי לתת למועקה
לגבור ב ן שוב. הכספים שה מזלו ת הב טי חו
לך מתחילים להת ממש: עכ שיו העיקר הוא
לבצר את העסקים שלך, ולא לתת למצב להתפורר,
פעם נוספת, כ מו חו ל בין אצבעו תיך•
ב מי שו ר החברתי: היכרו ת עם אשה לא
צעירה פו תחת בפניך אופקים חד שים לגמרי.

אויה

כסף מועט
לו, בהרבה,
ידיד תגרום
אדם מבוגר

יזרום לידיך, אבל הוצאו תיך יעעל
רווחים קטנים כאלה. קינאת
לן להפסיד הזד מנו ת. מכתב מע
שוי ל שנות את העתיד הרחוק.

אלמלא היו לך חברים כאלה, היה זה שבוע
קשה. הכל מתעכב. הכל נשאר פתוח. סימני־השאלה
מתרבים כשפנים. אבל אתה בכל־זאת
תחזיק מעמד. סכום מסויים, שהיו חייבים
לך, יחזור אליך, ולו בחלקו הגדול.
אתה תיסע, אולי, למקום אליו לא ציפית,
וזה יעלה לך יותר ממה שציפית. ריב עם
חתיכה יכבוש לך הזדמנות־אהבים נדירה.

21 בדצמבר — 19 בינואר

21 ביולי — 21 באוגוסט
מצטער, אבל קרב מלכותי כזה עם בן/בת
זוגך לא היה לך עדיין. הוא לא ישנה דבר;
להיפך, לאחר הסערה השמש מאירה תמיד
יפה יותר, אבל לא אתפלא אם אפילו יעופו
צלחות. ללביאות הרווקות: פגישה אירוטית
וסוערת תבלבל את דעתך ותוציא אותך מן

חאץ נ״ס

23 בספטמבר 22 באוקטובר
השלמת עם המצב ז יפת. עכשיו הגיעה
השעה לשנות את מה שלא נראה לך,
בתנאים החדשים. כמה שהדבר פחות —
כן ייטב לך. כמה שתקמץ יותר מאמ-

עייפות גדולה ירדה עליך. אל ת שימי לב.
זו הי העונה, וזו הי ה שפעת כוכבך על ימות־השנה
הללו. בעסקים: מצויין. המ שך כפי
שהתחלת עד כה. הי שמרי מקינאת־ידידתך
הטובה ביותר. היא חו תרתנג דן באפלה.
אתה בן־גדי, אל ת סמו ך על איש סוכר. על
חדשים, אתה דווקא יכול ל בנו ת יותר. יו ס
ד׳ :טוב לעסקים. יום ו׳ :רע לענייני לב.

יש לךכל מה
שדרוש כד שזוג
תחתוני הזיגוג
החמוד, שכ של
יהיו שלך.
לראשונה באר׳ן.
חדישים. מתאימים לכל גוף. מ 007 הלנקה סטד׳ן•.
סריגת זיגזג מרהיבה-תמיד לבן
בשילוב עם ירוק, או אדום. או שחור או כחול

חוטי הלנקה מיודדים נימראל בל׳ודית, נ־ ,מפעלי הבדלו! ביג־מ בדמותה מל חג־ הברליין*, ,ו״דריה.

שחם לבינסון אילו!

במדינה
צה״ל

יש ביניהם כאלה שעשו היסטוריה, כמשה
סטמפל, קצין־ד,צנחנים שהניף את הדגל על
הר־הבית ורב־סרן כוכב הם, האיש שהניף
את הדגל על הר סיני.
יש ביניהם גם בחורה אחת, וגם קצין בשם
עבד אל־מג׳יד חדד, שני רופאים, שלושה
אזרחים (חורשי תל־קציר והאון) וגם כמה
אחרים כמו עוזיאל גל, ממציא העוזי;
אהרון דוידי, מי שמשמש כיום כקצין צנחנים
ראשי; מושל שכם צבי עופר ומי שהיד,
מפקד חיל־הים (וכיום ראש מינהל חקר האגמים
והימים) אלוף יוחאי בן־נון.

מוקד; 383 עמ׳) ידע ייגאל ידין, הרמטכ״ל
שהנהיג את הצל״ש (והעניק שלושה בתקופת
כהונתו״) ,מה שהוא עושה.
הוא נתן לחיילי צה״ל דוגמה ראוייה ל{*)^1,1
חיקוי.

זה בעל הצליש המפורסם בכולם, הטוראי
נתן אלבז, שהשליך את עצמו על
רימון שהתפוצץ תוך כדי פריקה ובלבד
להציל את חיי חבריו ואם זאת הצל״שאית
היחידה — החובשת
אסתר ארדיטי־זלינגר,
שסיכנה את חייה
כדי להציל טייס ממטוס
בוער ושהוכיחה
את עצמה שוב,

כעבור שנים, כאי*

שר התנדבה לנהוג
באמבולנסים בירושלים
המופגזת של
1967 כשהיא כבר
אם לשני ילדים.

עובדה מעניינת : סטמפל שניים מקבוצה זו
חזרו על עצמם,
קיבלו שני צל״שים כל אחד, בהפרש של
כמה שנים. האחד הוא סגן עובד לדיז׳נסקי,
שנפל במיבצע סיני והשני הוא כיום קברניט
אל־על, עודד אברבנאל, שהצל״ש הראשון
שלו הוא גם הראשון בתולדות צה״ל,
כשהציל צנחן שמצנחו נתפש בכנפי המטוס
בו נהג.
עובדה עוד יותר מעניינת: בעלי הצל״שים,
הם לא סתם לוחמים גיבורים אלא לוחמים
בעלי ערכים, פפי שיכולה להוכיח המצבה
שהציבה יחידת צנחנים לחללים ירדניים על
גבעת התחמושת בירושלים (ראה צילום מימין)
.זאת היא היחידה שלחייליה הוענקו,
לאחר מכן, ארבעה צל״שים.

מ מיסודם של •וצא• הסגל האקדם• של הטכניון. מכון טכנולוגי לישראל
0 לימודי יום וערב
מינואר 1968

משפט

המצפה על גגעת התחמושת*
בחורה אחת, שני רופאים, שלושה אזרחים
כל החבורה כוללת 140 איש — 12 גיבורי
ישראל של מלחמת העצמאות ו־ 128 בעלי
הצל״שים מטעם הרמטכ״לים השונים.
״רוצה להכיר ז״ כיום הוא בעל משרד
למכירת כרטיסי־בידור בצפון תל־אביב,
אבל לפני 19 שנה קיבל אמיל בורג את אות
גיבורי ישראל (סמל
המדינה עשוי זהב
טהור על רקע אדום)
בזכות פיצוץ
גשרי נהריים שעל
הירדן.
וחברו לתואר, רון
פלר, המרצה כיום
בטכניון, ושקיבל את
האות עבור בלימת
שריון מצרי בדרום,
טוען כי התועלת העיקרית
שהפיק מן עופר התואר היה להכיר
את אשתו (כפי שהיא
מספרת* :זה היה במסיבה. אחד הבחורים
שליווה אותי הצביע לפתע על מישהו
ואמר, :את יודעת? זה גיבור ישראל! רוצה
להכיר אותו?״)
עובדות מעניינות. כסי שמספר זאת
העיתונאי יהודה הראל בספר הסיכום שלו
על הנושא, שהופיע בשבוע שעבר (צל״ש
— עשרים שנות גבורה בישראל; הוצאת
* הכתובת :״צבא־ישרא״ צה״ל: כאן קבורים
17 חיילים ירדניים אמיצים 7 .יוני .1**7״
העולם הזה 1584

חוק הוא חוק: ואדם השפוי בדעתו,
מבחינה קלינית, חייב לשאת את מלוא
חומרת הדין — גם שעה שלמעשה הוא
פגום בשכלו או קורבן הסביבה.
השבוע היתד, למשפט הישראלי הזדמנות
נוספת להעניש אדם כפי שהחוק קובע.
לא בקשר למשפט מפורסם, אלא בעניין
פעוט, יומיומי, אפור — ומביש.
בפני שופט השלום יוסף קיטרוני הובא
גבר בן .33 האשמה: הוא ניתפש שעה
שהציץ בחלון זר, הסתכל כיצד אשר,
מתפשטת.
הקרב על ״אלטלנה״ .השופט התבונן
בגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם
— כולן על מיקרים דומים —
ושלח את האיש לבדיקה פסיכיאטרית בבית-
החולים לחולי־נפש בבת־ים.
חוות הדעת הפסיכיאטרית היתר. מרתקת
כשלעצמה* :עוד בילדותו הראה הניבדק
עצבנות, חוסר־מנוחה, מתח נפשי ואימפולסיביות
רבד*״ כתב הפסיכיאטר.
״הניבדק עבר שלושה זעזועי מוח. בגיל
13 ניפצע באפו — כשעקב אחר קרב
שהתנהל על סיפון האונייה אלטלנה, ליד
חוף תל־אביב.
*אז גילה פיגור שכלי ונאלץ להישלח
למוסד לילדים מפגרים. בגיל 12 הראה
גירויים מיניים חזקים ולא יכול היה
להתאפק.
*הוא הציץ לחלונות כדי לראות נשים
מתפשטות. אותה שעה היה מבצע מעשי־אונן.
*ד,ניבדק
לא גויים לצבא בגלל פגם הן
בדיבור והן בשמיעה — שניגרם כתוצאה
מפגיעה בכדור, בהיותו בן .19
.בן 25 התחתן — אך התגרש כעבור
שנתיים.
*אומנם בשעת המעשה המיוחם לו ידע
להבחין בין טוב לרע — אולם אמצעי
הריסון שלו היו חלשים למדי.״
השופט יכול היה לספוק לאיש האומלל
מאסר בפועל. אך חוק הוא חוק ורחמים הם
רחמים:
האיש נדון לחודשיים מאסר־על־תנאי
במשך שלוש שנים ולחמישים לירות קנם.
* מרדכי מקלף העניק צל״ש אחד; משח
דיין 55 פעולות התגמול ומיבצע סיני);
חייס לסקוב — ששה; צבי צור — עשרה;
יצחק רבין 63 כולל מלחמת ת הימי).

^ 31ה ה ! £1די ט כניונ

הסמכהל תו א ר ״ עוזר־ אל ק טרונ אי״
הסמכהל תו א ר ״ אלקט רונ אי ־ מו סמך ״
טלוויזי הלמת חי לי םולמתקד מי ם
מכשירי מדיד ה ו מדידו תבאלקט רוני ק ה
רדיו ומכשירי שמע 5161-60מ 1.1/1,
אלקט רוני ק ה של ציוד רפואי
אלקט רוני ק ה תע שייתית — פיקוד, בקרה, ס ר בו
ס ר טו ט בניין, אדריכלי, מ כונו ת ו טכני
קירו ר ומיזוג אוויר
צילום מיקצועי וצילום ל חו ב בי ם
הכשרת עובדי מעבדות צילו ם
קית ה פו ל סי ם
* ט כני ק
ט רנזי ס טו רי ם
א דריכלו ת פני ם
* תיכנון ת ערוכו ת
גרפיק ה שימושית * בניית מו ד לי ם
עיצוב תכ שי טי ם
* תיכנון ר הי טי ם

תעודות גמד והסמכה ממלכתיות
מענקי כל כל ה לחיילי משוחררים
פרטים, הרשמה ופרוספקטים :
המכללההפו לי ט כ ני ת, תל-אביב, רחוב המסגר ,62
1.00—9.00 לפני-חצהריים ן 8.00—4.00 בערב • טלפון 36487

ס פ רי ם מיו ח די ם
בנו ש אי ה אי ר ו טי ק ה
ישל חו ב דו ארל בי ת ך
ו. שירים אי רו טיי ם
של ה פ רי מי טי בי ם
ליקט: א .די נולה
עברית: רינה שני
שירים של הפרימיטיבים, בהם האהבה,
המין והאינסטינקט משוחררים
מסייגים מקובלים.

— 5.דיבמקום — 6.ל״י

חוגו של ס ר טן

רו מן מאת הנרי
הרומן המהפכני אודות התאוזה, הרומן
המחתה תמרור בספרות העולם.
מילר

— 5.ל ״ יבמקום — 6.ל ״ י

.3על ה אי רו טי ק ה
של ה מי עו טי ם
מאת ד״ר ל. אולרשטם
הספר השבדי הנודע, המגלה את חיי
המין של הסוטים. מיועד לנעדרי
דעות קדומות.

— 5.ל״ יבמקום — 7.ל ״י

--גזור ושלח לכבוד. המפיץ״ ,ת.ד ,16096 .ת״א
נא לשלוח לי את הספר
תמורתו אני מצרף — 5.ל״י.
בהמחאה/המחאות־דואר/מס

[$ 7ם *ן ז המנה המפוארת בעולם
המנה המפוארת ביותר בעולם, ה
מוגשת
בהזדמנויות חגיגיות ביותר
בלבד, היא הגמל הממולא של הבדואים.
הגמל הצלוי ממולא בכבשים
הממולאות בתרנגולות הממולאות
בדגים הממולאים בביצים קשות.
בנשפים הקרובים שבהם תשתתסי
יגישו אולי רק לביבות וסופגניות,
אך את תרצי בוזדאי להיראות במלוא
זד,רך — לכן הכיני לך זוג
גרבי ברק *מרסי״ בצבע ערמון,
צבע האופנה החדיש (יש גם זהב
וכסף) .הם ינצנצו על רגלייך בזוהר
קסמים של יהלומים קטנטנים. מחירם
רק 3ל״י לזוג.

נטיםח אגויננ ת בנ ד ב•

שם וכתובת מדוייקים

הרוכש שלושת הספרים !
ישלם — 12.ל״י גלגד

• ירושה מוסיקאלית: עובדה מעניינת,
אבל אפילו נכדות מתקנאות באבות־המ
שפחה המפורסמים. אחרת, כיצד אפשר
להסביר שפרידלינד ואגנו* ,נכדתו של
המלחין הגרמני־הלאומני ה מנוח ריכארד
ואגנר תביים בבילפלד, גרמניה, הפקה של
אחת האופרות של סבא, לוהנגרין? וו הי
הפקתה הרא שונה של הבמאית בתה־.48
אמה ואחיה נוהגים לביים את פסטיבאל
ואגנר• ה שנתי בעיר ביירויט.

• ללא מהפכות: הכל בלוף. מאז
מלחמת״העולם השנייה לא התחוללה
מהפכת״מין בארצות-הברית, כפי שטוענים
חוקרים ועיתונאים. למסקנה זו
הגיע צוות חדש של חוקרים, המגדרים
מהי השפעתם של אמצעי־המניעה על
חיי־האישות באמריקה.
מסתבר שבין 1200 איש שנחקרו ב-
הקשר זה על־ידי המכון שנוסד על־ידי
ד״ר קינסי המנוח, ליד אוניברסיטת אינדיאנה,
התקשרו גברים ונשים המקיימים
מגע מיני, ב־ 70 עד 90 אחוז מן
המיקרים ״משום שהתאהבו זה בזו״.
״אין מקיימים באמריקה מישגל סתם
בך,״ הסיקו החוקרים. עם זאת, היתה
בפיהם בשורה טובה :״הנטייה של הגבר
האמריקאי להתייחס יותר לנשים
באל בת-זוג שוות־זבויות במיטה — נמשכת.
פחות ופחות גברים רואים באשה
יצור נחות ונושא לניצול.״
הדו״ח לא פירט, לעומת זאת, כמה
נשים אמריקאיות רואות בגבר נושא
נחות לניצול.
• כשמו לא הוא: הסרט
העוסק בזוג גנגסטרים משנות ד 30 זוכה
עכשיו להצלחה גדולה בעולם המערבי. משום
כך החליטה גברת קטרין דייכיס
מוזינדזור, בריטניה, לקרוא לבנה הקטן קליד.
״בעלי מסכים איתי,״ אמרה הכלה הצעירה
( ,)17 שנישאה לפני שנה לנער בן .19״גם
בוני וקליד,

במזל

קיטי ואיכון

הוא אהב את הסרט.״ הגיב הכומר האנגליקני
צ׳ארלס דרנו־ :״גועל נפש. מבחינה
חוקית, אני חייב להטביל את הילד בשם זה
— אבל זוהי הפקרות.״
• תקר על אם הדרך: זה קורה
ב מ שפ חו ת ה טובו ת ביו ת ר, וה שבוע ז ה קרה
במ שפח ה הטובה ביו ת ר של ממלכת ברי טניה:
בדרכה לאר מון סנדרינגם התקלקלה
מכונית הרולס־רויס המפואר ת של המלכה
אליזכט השנייה —ז והמלכה נאלצה לרדת
באמצע רחוב־הממ שלה הלונדוני, ווייט־הול,
כשהרולם יוצרת פקק תנוע ה מלכו תי
ב מי מדיו.
למזלה של המלכה אליזבט, היה ב כו ח ה
לקבל, בו ב מקו ם, טרמפ אצל המלכה־

ססזז 01 קת3ו
האם אליזבט,
ב מכוני ת

משלה,

שנסעה בעי קבו ת המלכה
בה דהרו גם הנסיכה

אן, הנסיך אדוארד והנסיך אנדרו
— ״ממ ש כמו נתינים,״ כפי שהתבטא בנה
הקטן ביו תר של המלכה.

• שנה רעה לילדות: ביפאן קשה
להשתלט על הילודה המוגזמת. אבל ב־1966
ילדו היפאניות הרבה פחות ילדים, ובייחוד
פחות ילדות, מאשר ב־ 45 .1967 אחוז פחות,
למעשה.
כל־כך למה? משום שהיתר, זו ״שנת סוס
האש״ ,ולפי האגדה זוהי שנה שבה נולדות
תינוקות שאינן הופכות לנשים נשואות טובות
.״אז מי יתחתן עם בת שנת סוס האש?״
כפי שהסביר פקיד משרד הפנים בטוקיו.
עכשיו מצטערים אנשי מירשם התושבים
ששנת סוס האש לא מופיעה אלא
אחת לשישים שנה, בהתאם ללוח־המזלות של
האיצטגנינים היפאניים.

תאומים

לכל גבר נורמאלי יש אהדה מיוחדת למזל תאומים. לא? אז תארו לעצמכם,
בבקשה, איך היתה נראית חתיכה עם חזה מרכזי אחד.
אלה מכם שאינם אוהבים מיפלצות, יכולים להתנחם בעובדה שהטבע עושה לפעמים
את שלו טוב — ופעמיים. במו במיקרה של קיטי ו אי בון ספארבאגה,
שתי התאומות השוודיות משטוקהולם, העושות כרגע חיים באיים הקאנאריים.
קיטי ואיבון הן נשות״קאריירה. בכוח, לפחות. הן רוצות ליהפך למדריבות-תיירים.
לפי שעה הן עובדות במארחות במסעדת־פאר בשטוקהולם, כדי להתרגל לעבוד עם
קהל גברי.
במו בל השוודיות המתקדמות יותר, אין קיטי ואיבון יודעות נושה מהי. על כן
מצאו הזדמנות להבליט את בישרונותיהן — ואת גזרותיהן — בעת הטיול שערכו
באיים הקאנאריים. שם גם ציפתה להן ההצלחה, בדמותו של צלס״עיתונות אמריקאי,
שצילם את השתיים עבור ירחון־סטודנטים, תמורת תשלום נאה.
״זה לא כל כך הפירסומת — זה הכסף,״ הגיבה על כך קיטי, משנשאלה מדוע
היא מוכנה להתפשט. ואילו איבון הסתפקה במשיכת כתפיים מזעזעת — במלוא
מובן המילה — והמשיכה לייבש את שערה הבלונדי הטבעי, כשמבטה המהורהר
סוקר את ערימת השטרות המוריקים שהונחו על שולחן — מחוץ לטווח המצלמה.

מי צריך
חיי־ אהבה?
יאיוי קוזמה היא יפאנית. היא ציירת
סוריאליסטית הנוהג ת לצייר אך ורק על
״בדים חיים״ .הכוונה: גברים עירומי ם אותם
היא מכסה, בעזרת מכחול דק עד בינוני,
בכתמי־צבע על כל חלקי גופם.
יתר שעותיה מחלקת קוז מ ה בין דירתה
בניו־יורק, ה מ קו שטת בס מלי־ מין גבריים, לבין
חנו כ ת מיטות. ז הו ספורט אחר של ה ציירת.
היא פ שוט בונ ה מיטה, מכסה אות ה
בסדין לבן, ובכרים ד מויי־ מין — ואחר כך
מתגלגלת על הסדין, כשהיא עצמה עי רומ ה
ומכוסה בצבעים שונים. הכל לפי חלקי־האנאסוסית
ה שונים שלה.
״ז ה מפיג את ה שיעמו ם שלי, העולה וצף
בי כ שאני מ ש תמ שת בבדים החיים מ מין
זכר,״ מסבירה קוז טה.
ס אי י ם לה גיס״־ אהבס, בצד חיי•
האמנות? ״לש 8מה?״ מגיב ה הציירת.

יופי וקוסמטיקה

ה ערב ו ע

עם שבועון

תו ר ת היופי וי סו דו ת ה טי פול בעור

רחל מרגלית

החוברות, שתצורפנה ושבועון ״ראשה׳ תחווינה
אנציקלופדיה שימושית -נכס לכל אשה ולכל בית
כל חוברת תכיל 16 עמודים בהדפסת,,אופסט״ בשני צבעים ותדוו בנושא שלם,
מתוך מיכלול הנושאים דלקמן :
גיזרה נאה בכל גיל
ו הנ א ה בצידו

• קיצור דרך לשיער מ טו פ ח
כיצד ל שמור על יפי הבי ת

כיצד לא להש מין?

מאכ לי ם ט עי מי ם ללא טרחה

א רו ח מו שלם

אלת היי

עוזרת בי ת של עצמך • כיצד עורכים קניו ת מבלי להתעייף • בילוי זמן ליד מ כונ ת ה תפיר ה
• הסרתכת מי ם • סידור א רונו ת • עזרה רא שונה • מלאכת יד • ס ריג ה • ועוד ועוד

רכשי את ״ לאשה ״ והבטיחי לעצמך אנציקלופדיה שימושית.
העולם הזה 1584

מספר 1584

ט׳ מכת תשכ״ח10.1.1968 ,

ה מופד א ה
ש ד חיים עקבה

המחיר 120 אג׳
תולדותיו המרגל שמכר
מיסמכים לנספח
המצרי ברומא

וחל המוחלת על:

חי׳ האהבה
של ״האום השלישי״