גליון 1585 מתאריך 17 בינואר 1968

ויי

בתמונה: הנאשמת
פטמה בדנאווי
הורצת לשון?׳?!הר במשפט

מספר 1585

המחיר 120 אג׳

התודעההבטחדנית של חיילי צי׳״ל
נמצאת עתה במלוא שיאה. למסקנה זו הגיע
בשבוע שעבר צלם העולם הזה אורי כוגן,
אבל הוא הגיע לזה בדרך הקשה.
היה זה כאשר נסע ברכבת מחיפה לתל־אביב
באחד מימי השבוע. בדרכי למזנון
שבקרון הקיצוני חלף הצלם על־פני קבוצת
חניכים של בית־הספר הטכני של חיל־האוויר.
החניכים הצעירים, כולם במדים
כחולים של החיל, היו, כנראה, עייפים
מאוד מיום־אימונים מייגע. הם נרדמו ב־ספסליהם,
כשהם רכונים זה על זה.
הקומפוזיציה המיוחדת של תנוחתם תפסה
את עינו של הצלם. הוא החליט להנציחה,
סתם כך מתוך נטייה משונה של צלמים
המוכרחים לצלם כל דבר מעניין, אפילו
כשאין כל סיכוי שזה יתפרסם אי־פעם
בעתון.

אכלההכהל ! של מבזקת מצלמתו
העיר את הקאדטים הצעירים משנתם. הם
עוד הספיקו לראות שמולם ניצב צלם עם
מצלמה. מרגע זה הפכה הרכבת — רכבת
שקטה וסולידית של רכבת ישראל —
לרכבת שדים.

כמו קבוצת קאדטים של בית־הספר הטכני
של חיל־האוזיר.

הסבריושדהצלם כי במדינה אין
כל חוק האוסר לצלם כל דבר וכל אדם
ברשות הרבים, לא שיכנעו את הקאדטים.
הם עמדו על כך שהסרט יוחרם. השוטר
שוכנע מדבריהם. היה צורך להרצות בפניו
הרצאה ארוכה על חוקי מדינת־ישראל כדי
שישתכנע שבצילום חיילים ברכבת אין שום
עבירה בטחונית.
כל הכבוד לקאדטים על עירנותם ד,בטחו־נית.
אולם מן הראוי היה שלפחות משטרת
ישראל תלמד את שוטריה פרק בהילכות
חוקים.
שוטרי ישראל חייבים לדעת כי הצילום
ברשות הרבים אינו חסד המוקנה רק ליחידים
נבחרים. זוהי זכות יסודית של כל
אזרח, אפילו אם אינו עתונאי או צלם
מקצועי.
הקאדטים היו בטוחים שאם צילמו אותם,
אין ספק שהיתר, זו מלאכתם של מרגלים.
הם התנפלו על הצלם, דרשו ממנו למסור
להם את הסרט המצולם. כאשר סירב הצלם
והקאדטים נוכחו שאין טעם להתווכח עימו,

הם הקימו את כל הרכבת על רגליה, חיפשו
אחר שוטר.
למזלם נמצא ברכבת שוטר בלבוש אזרחי•
הוא לקח את הצלם, וחקר אותו באופן
יסודי מדוע צילם סוד בטחוני כה כמוס

אלה החיפושיות, אלילי הדור הצעיר, הסוחפים את העולם במיקצביהם
הרעננים. סמל הרוח הצעירה של שנות הששים.
מה הם שותים י כמובן, תה ! התה מזרים בקרבם דם חדש, התה
מרגיעם לאחר הופעה סוערת, התה מרעננם ומכניס בהם מרץ לקראת
מסעות חדשים.
גם בי שר אל נהנים יותר ויותר צעירים מ ש תיית התה —
תה ויסוצקי כמובן — התה עם דוח הנעורים.

אם אתה צעיר בגילך או ברוחך

-התה הוא בשבילך:

ת ה וי ס חנ ק׳
כיפק

תה, ביפק

תה3 ,יפק

תה, תה, ת ה

מכתבים
עונש־מוות
אפשר לסכם את כל הטענות (העולם הזה
)1583 נגד הפעלת עונש־המוות, ר״ל, בארצנו
הקדושה — בפסוק הידוע והבסיסי של
חוקתנו האתית :״לא תרצח!״
הוגו הרנסברג, ירושלים
מי שדוגל בעונש־מוות שיזכור: לא פעם
חטפו הסורים חיילי
צה״ל מעבר לגבול.
מה היינו עושים
לו החלו לרצוח או תם,
כל פעם שכאן,
יוציאו איש אל־פתח
להורג?

מגחם סלומון,
ראשון־לציו!

אני חושבת שצריך
להרוג כל איש
אל־פתח כמו כלב.
זוהי מדינה עברית,
וכאן אין מ קום
לערבי שאינו משלים עם דבר זה.
יש רק דרך אחת לשכנע את המנוולים
הללו: בעזרת כדור וחבל־תלייה.
שולה כרג, תל-אביב

מגיפת־הקדושה
אני בעד סיפוחים. אבל מה שאני לא יכול
לסבול זו מגיפת־הקדושה האופפת את כל
הארץ, משידורי קול־ישראל, דרך פיזמונים
ועד להטבלת כל מיני אבנים מסריחות על־ידי
משרד הדתות, שהופך אותן לאתרים
יהודיים.
רבותי! אם החומה הדרומית קדושה, אז
גם מיגרש החראם אל־שריף קדוש, ועוד
יותר, כי שם עמד בית־המיקדש. אז מדוע
לא מבקשים להרוס את המרכז העולמי
השני של הדת המוסלמית, כדי לשמור על
קדושה יהודית?
דן סינקל, תל-אביב
ליבי התרחב מרוב גאווה למיקרא הידיעה
שלכבוד חג החנוכה חנכו בעיר העתיקה
את סלע חנה ושבעת בניה.
סבורני שהתנועה לשלמות הארץ תפעל

להגנה על עריה, ערב המלחמה, מפריכות את
תעמולת־הזוועה נגד דה־גול וצרפת.
דה־גול הוא מדינאי ישיש ועקשן, הנהנה
לעשות סקנדאלים. אבל הוא לא אנטישמי
ובוודאי שלא אנטי־ישראלי.
הביטו: מי מחוץ לרוסים הרוויח, מהמלחמה
האחרונה? לא הערבים — הם עדיין
בהלם. לא הישראלים — והעובדה, גיוס
שלוש שנים, מיקרי־הסתננות, מתח מתמיד.
רק הצרפתים הרוויחו: צרפת חדרה לנפט
העיראקי, הגיעה למצרים, הרגיזה את אמריקה
— ועם זאת, מוסיפה להגן בשקט על
האינטרסים הישראליים.
אליהו גוי, הרצליה

ה ס לג רי לו המעודנת מלאת

האדם השלישי
מה יש להתפלא שהוא (העולם הזה ) 1584
לא מרבה ביחסים רומנטיים?
חיי־מין, ואפילו חיי־רגש, הם בין השאר
גם דבר שבהרגל. אי־אפשר לנתק אדם
לעשר שנים מן החיים ולדרוש שיגיב כמו
הדון ז׳ואן המצוי, המתלהט בדיסקוטקים ומתעסק
עם כל חתי כה
שהוא מוצא בדרכו.

דו מ ה
ו ע דינ ה

מירי שטיין,
תל־אביב
סיפורה של רחל
המרחלת על חייו ואהבותיו
של האדם
השלישי נגע מאוד
לליבי.
טוב שבארץ אין
מנדים אדם כזה, אף שרעבי שהוא ריצה עונש
על עבירה בטחונית כה כבדה וחמורה.
שאול שרעבי, פתזז־תקווה
החנינה בדף תשקיף (העולם הזה ) 1584 הודעתם
שמשרד המשפטים יכריז על חנינה חלקית
בלבד — לאסירי־שנה ולנידונים הארוכים,
שלא שוחררו אשתקד.
כאסיר לשעבר, אני יודע שכל חנינה
שרירותית כזאת פוגעת בהכרח באנשים
שמגיע להם, על־פי מצבם ודרכם בכלא,
לצאת לחופשי.
למשל: חנינה לטווח קצר פוגעת ב״כבדים״
שחזרו למוטב; חנינה לארוכי־המאסר פוגעת
בקלי־העבירות: חנינה סלקטיבית למיוחסים
פוגעת בכל יתר השפוטים.
יש רק שלוש אפשרויות לחנינת־אסירים
הוגנת ומוסרית: א) חנינה כללית לכל
אוכלוסיית בתי־הכלא. ב) קיצור עונשם של
כל הכלואים, דבר שממילא משחרר את אלה
שסוף־מאסרם קרב; ג) חנינה למיקרים יוצאי־דופן
שהוכיחו עצמם, בפנים.
אסיר לשעבר, באר-שבע

הנוכללה

לימודי יום וערב
מינואר 1968

היכן ירושלים?
הזדמן לי כרטים־טיסה שהוצא על־ידי חברת
התעופה ק.ל.מ. החותמת על הכרטיס
מציינת את החודש, ינואר , 1968 ואת העיר,
ירושלים — ירדן.
מעניין שחברת ק.ל.מ. אינה יודעת עדיין
כי1ירושלים איננה שייכת לירדן, מזה מספר
חודשים. אולי ייזכרו, כשיקראו על־כך.
ירושלמי (ישראלי) ,ירושלים

צילי לא התאהבה

עתה לגילוי אחר הקשור בחנוכה: השטח בו
עמד אוהל־הולופרנס בעמק דותן, לשם
התגנבה יהודית אמנו כדי לעמוד בגאווה
בפני פיתויי המדיח (ויצאה לבסוף עם ראשו
הכרות).
וכיוון שצריך לדאוג לאחינו הלא־יהודיים,
בהתקרב חג־הפסחא, אפשר גם לאחר את
עשב מגדלנה: המקום שם נהגה היצאנית
שחזרה למוטב לשכב. אפשר גם לשחזר את
כל העניין, בליווי הקראות משיר־השירים,
בשיטה האור־קולית.
בנימין פיק, פתח־תקווה

דה־גור וכל השאר
הידיעות שנתפרסמו השבוע, על עזרתה
של צרפת, שסיפקה לישראל מטוסי־מיראז׳

ציור של בוטיצלי

במדור רחל המרחלת (העולם הזה ) 1583
כתבתם תחת הכותרת סטאטוס חדש:
מ י שלא למד לקח מכל העניין היא
אחותה התאומה של לילי. היא התאהבה
במתופף נודד והחליטה ללכת אחריו בכל
אשר ילך.״ זה לא נכון.
צילי גרמן, רמת־גן

הפתיטבניו *

^ מיסזז־ם של יוצאי הסגל האקדמי של הטכניון. סכון טכנולוגי לישראל

יש לנצל את ההזדמנות לשחרר חלק מה־מיקרים
הקלים, שנשפטו בבתי־דין צבאיים.
זה יגביר את הרצון הטוב בשטחים. יראו
שדין ישראל נדיב ורחמן הוא.
עזריה עמינדב, קרית-מוצקין

יהודית מחזיקה בראש הולופרנס*

סיגרילות

משובחות — 2ל״י

הסמכהל תו א ר ,,עוזר־ אלק טרונאי ״
הסמכהל תו א ר ,,אלקט רונ אי־ מו ס מן ״
טלוויזי הלמת חי לי םולמתקד מי ם
מכשירי מדיד ה ו מדידו תבאלקט רוני ק ה
רדיו ומכשירי שמע 1,1.^/1, 111-11,816160
אלקט רוני ק ה של ציוד רפואי
אלקט רוני ק ה תע שייתית — פיקוד, בקרה, ס ר בו
ס ר טו ט בניין, אדריכלי, מ כונו ת וטכני
קירור ומיזוג אוויר
צילום מיקצועי וצילום ל חו ב בי ם
הכשרת עובדי מעבדות צילום
* ט כני קתה פו ל סי ם
ט רנזי ס טו רי ם
א דריכלו ת פני ם
תיכנון ת ערוכות
גרפיק ה שימושית * בניית מודלי ם

עיצוב תכ שי טי ם
* תיכנון ר הי טי ם

ת עו דו תגמד ! הסמכהממלכ תיו ת
מ ענ קי כלכלהל חיי לי ם מ שו ח ר רי ם
פרטים, הרשמה ופרוספקטים :
המכללהדיפוליטכנית. תל־אביב, רחוב המסגר ,62
1.00—9.00 לפני״הצהריים ן 8.00—4.00 בערב • טלפון 36487

העופרים כגרמניה
מה רוצים מזוג חמוד זה (העולם הזה
?)1584
אני בטוחה שיש ישראלים רבים, העוסקים
בגרמניה בעיסקי עולם תחתון ויצאנות, להם
אין מפריעים בכלל.
העופרים, לעומת זאת, מאדירים את שמה
של ישראל — ולאו דווקא בגרמניה — כנציגי
הזמר העממי. חוץ מזה, אבי הוא חמוד.
עמליה כהן, ירושלים

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפיב
את תצלומיהם למבתכים.

דרושות 2נערות מגישות
לעבודה במועדון־לילה
שעות העבודה מ־ 7בערב עד 1אחר־חצות.
לפנות טלפונית 84907—84906 בשעות 12.00
אחר־הצהרים, ירושלים.

עד 3.00

פרסום בן־נאים ירושלים
העולם הזה 1585

בשלם
ד רו ס־ א פ רי ק ה
פחד

ש שת־ הי מים

:רכת אקסק לו סי בי ת חדי שה של תכ שירי ־ אפוד לא שה ה א לגנ טי ת

ח 6 \^10כןט ^ 0 ^6־1וזו 6
131<6111 תז 0 6י א פו רהלחות הנוזלי בששה
גוונים מרהיבים ( 6ז§ 61£0 , 861מ,80$0-׳>ת 0י\ , 1ת 1 3

מ אופ רו ת ב־ יק1ו1-1>1311נ״ 6ם י — זו ה רו ת,
ות, ע טויו ת בברק־נעורים — אך אינן
ותמאופרות. י>111י״ז1־1-,\1תז 6סי הו א
השקיפות.
פנים

רענן,

•>1ט<181ו! 1-מ1ם• —

)8301161, 86301!,מתמזג מיד עם העור, אינו
,,מתישב׳ עליו, אינו מתפורר ואינו נכנ ס
ל ק פו לי העור ולקמטוטיו. הוא יוצר מעטה
דקיקוחלק, בגוון הנבחרו ״ מחזיק ,׳ הילוב
כל היום .

עדין,

נעים למגע — ו אין לו כלל

יקט1{6ט1ג 1-מ1ם י הו א

ת״אפור.

אפור״

יקט 11-.\131<6״ 6סיפודר ה שקיפה בשני גוונים
ה מ שלימים אתה אפור הנוזלי, מ ת מזגי ם בו
ו מ קני םאתה שלמ ת־ ה אפור המעודנת.

:וזגות.

ז של ׳ק״1*146ג 1-ט061י — צעירה, טבעית
למת. תו אמתאת צו־ה אפנה היו ם —
מרת הי טב כל־ היום. יקט 181<6ג 1-מ 61 סי
אפור־ ה אפנ ה.

מוצע למכירה
רק בפרפומריות אקסקלוסיביות יי

יקט 131<6ג1-מז 0 6י ב קו מפקט־ אבן —
חפוז וקליל — א ן מגוון ומו שלם.

לאפור

פרסום אדמון בע״מ

ל מד נהגות

צעיר ערבי

העובד ולומד בתל־אביב

המורה

״ בנו ״

מחפש חדר

כל השפות — שיטות מיוחדות
סנ ה
קפה ,״הדלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 3

להתקשר בשעות העבודה עם
אחמד מסארוזה, טלפון ,33264 תל־אביב

דרום־אפריקה אינה מפחדת להיתפש בידיים
ריקות, ביום בו יפרוץ מרד כושי
מבפנים: היא מייצרת בעצמה תחמושת קלה,
נשק־קל וחצי־אוטומאטי, מפעילה 187 מינד
עלי־נשק ותחמושת ומעסיקה 800 קבלני־מישנה
טכנולוגיים.
ממשלת פורסטר, הממשיכה להחזיק חזק
ברסן מישטר האנד
לייה הגזעית האפרטהייד.
אף אינה חו ששת
מפלישה יבשתית:
היא יודעת שתוכל
לעמוד בפני
לוחמי הגרילה העשויים
להסתנן, ביום
מן הימים, דרך
הגבול הצפוני.
לעומת זאת, חי
המטכ״ל של האפרטהייד,
מאז יוני פורסטר אשתקד, בפחד־מוות
מפני -״מלחמת־בזק
נוסח ישראל,״ שתופעל על־ידי מטוסים
אפריקאיים.
לפי כל הסיכויים — מיגים רוסיים, המועברים
לארצות אפריקה התקיפות יותר,
כגון טנזניה, מצד מצריים.
לכן ראתה פרטוריה כאסון את סירובה
של בריטניה, השבוע, למכור לדרום־אפריקה
מטוסי נימרוד ובוקאניר, אותם הזמינה בלונדון.
המרוויחה:
צרפת. מסיבה זו הפך,
בימים האחרונים, ראש־ממשלת בריטניה
לאיש בלתי־פופולארי ביותר בדרום־אפריקה.
למרבה ההפתעה, ולמרות האינטרס הברור
של יצרני־הנשק הבריטיים לשמור על קשרים
טובים עם פרטוריה, התעקש וילסון
לא לספק מטוסים לדרום־אפריקאים.
הסיבה: הוא מוכן, אומנם, לחזק את
מיפעלי בריטניה האזרחיים בדרום־אפריקה
העשירה — אך לא להסתכן במצב, בו יאבד
את שרידי קשריו באפריקה. בייחוד לאור
החדירה הסובייטית והסינית לאפריקה.
משום כך נזהר וילסון לא רק מלשלוח
מטוסים: ביום בו ביטל את ההזמנה הדרום־
אפריקאית, ביטל הזמנה מקבילה לרכישת
סירות־טורפדו וספינות־שייט מהירות, שירלי
להגן על חופיה הארוכים של ארץ־
האפרטהייד בפני מתקיפיה, האפשריים.
המדינה היחידה העשוייה להרוויח מ
סירובו של וילסון: צרפת, שעשוייה ליהפך,
כמו במרחב, לגורם חשוב יותר — ולספק
נשק רציני יותר לאנשי־פורסטר.

א ר צו ת־ ה ב רי ת
טרוד
ה ב חי רו ת
עם התקרב מועד הבחירות לנשיאות, חייב
לינדון ג׳ונסון לעשות את הכל כדי להגביר
את הפופולאריות שלו בציבור, כדי למניע
מפלה דמוקראטית רצינית.
משום כך, הקפיד ג׳ונסון כל־כך, בשבוע
שעבר, להיות ידידותי עם אשכול, חביב
יהדות אמריקה; ומשום כך נקטה ממשלתו,
השבוע, בשורה של פעולות־טרור נגר
התנועה להפסקת. המלחמה בוויאט־נאם —
המאיימת לערער באופן רציני את מעמדו
של ג׳ונסון.
תינוקות כארץ אחרת. כי התנועה
לא הסתפקה רק בהפגנות חוקיות ובפירסום־
מודעות של עמוד שלם, בעיתונות. היא גם
אירגנה את המיצעד על המטכ״ל האמריקאי
(העולם הזה 0576 ואף הפיצה כפתורי-
מחאה כגון: כמה ילדים שרפת היוס,
לינדון? או היטלר חי בבית הלבן. ומעל
לכל — עודדה את סרבני־הגיוס.
על כן הואשמו, השבוע, חמישה מראשי
התנועה ב״פגיעה בחוקי הביטחון ובעידוד
סרבני־הגיום״.
הידוע בין החמישה:
• ד״ר בנימין ספוק, רופא־ילדים
שמעמדו בארצות־הברית דומה למעמדו של
רופא חוכנית עקרת־הבית בקול־ישראל הד״ר
פנחס שרשבסקי. ומאותן סיבות: הוא הפך,
באמצעות ספריו ותוכנית־טלביזיה, לסמכות
עליונה לענייני חינוך־תינוקות• .עכשיו אני
העולם הזה 1585

עושה להצלת תינוקות בארץ אחרת,״ הוא
אומר.

א ק לי ם
כמה קל
לנשום

בפעם הראשונה בתולדות כדור הארץ, הפך
השבוע איזור לבלתי־נשים, תיאורטית: המחוזות
ניו־יורק ופילדלפיה מייצרים יותר
אדים, גאזים מזיקים ועשן מאשר הטבע
שמסביב יכול לטהר, ביממה, הודיע החוקר
למונט קול מאוניברסיטת קורנל.
כפי שידוע בישראל, בה מתכוונים להקים
את הארובה הגבוהה ביותר בעולם, ובכל
זאת יזוהם האוויר התל־אביבי על־ידי מיפעל
רידיניג ד׳ נוצר זיהום־האוויר, בעיקר,
כתוצאה מפליטת, עשן.
מה שידוע פחות הוא שגם ללא עשן ארו בות
ומיפעלים, מהוות המכוניות את הסכנה
העיקרית 60 :אחוז מזיהום האוויר העירוני
נגרם על־ידי מנועי־דיזל ומנועי־בנזין.
״הפסקת־נשימה״ .בעוד שבישראל
מתכוננים לזהם עוד יותר את האוויר, הבינו
בניו־יורק שאי־אפשר להמשיך במצב, בו
כל ריכוז של עננים נמוכים גורם למצב
חירום ולד,רעלות סיטוניות של אזרחים.
על כן הכריז הנשיא ג׳ונסון על ״שנת
האוויר הטהור״ ,הקציב עשרות מיליוני
דולארים לטיהור האוויר העירוני.
ביפאן המצב אינו הרבה יותר טוב:
בטוקיו, למשל, יש לשוטרי־תנועה ״הפסקת־נשימה״
כל חצי שעה. הם עולים, בדרך־כלל,
לבניין גבוה, כדי לנשום יותר קל.
בפאריס, המצב פחות חמור, ובכל זאת:
השנה נשמו הפאריסאים 230 אלף טונות

קני כפי רצונך: גרב אחת,
שתים או ש ש -מגרבי ׳ דאר לינג׳
החד שו ת של סברינה.

עשן על פני פאריס
האס פאריס מעשנת?
של אנהידרין גפרתנית — חומצה מסוכנת
הפוגעת במירקם־הריאות.
בלונדון, גרם ״הערפל השחור״ הנודע
לשימצה, לארבעת אלפי מיקרי־פטירה, כש־ריכוז־ערפל
רב מדי כיסה את העיר לפני
כמה שנים ליומיים.
לוס אנג׳לס נאלצת להכריז, מדי פעם, על
מצב חירום וחלק מתושבי העיר מחזיקים
בבתיהם מסיכות גאז.
לאור הגידול התעשייתי וריבוי המכוניות,
המצב מחמיר והולך:
״גם לו היו לנו כל התקציבים שבעולם,
לא ברור שיכולנו לפתור את הבעייה
בצרפת,״ אמר השבוע הפרופסור אנדרה
רוסל בפאריס, הנראית כאילו היא מעשנת
מכל ארובותיה.
הפיתרון המיידי היחיד, העשוי להציל את
העולם מהרעלה עצמית: הפסקה טוטאלית
של הפלטות העשן והגאז.
פירוש הדבר, באופן מעשי: העברת חלק
ניכר מן המיפעלים התעשייתיים בעולם
להפקה בעזרת מנועים אטומיים; והמרת
מכוניות־הבנזין־והדיזל, לפחות בריכוזים העירוניים,
במכוניות בעלות מנוע חשמלי,
קטן ובלתי־מזיק.
הצרה היא שהמאה העשרים התרגלה
למכוניות מהירות ביותר. ולו הוכנסו
לשימוש המכוניות בעלות המנוע החשמלי,
אי־אפשר היה לטוס בדרכים. כי מנוע זה
מוגבל, מטיבעו, למהירות 60 של קילומטר
לשעה, בערך.

העולם הזה ! 585

׳אריזת-התלישה׳* החדשה של ׳דארלינג׳ מכילה שש
גרבים -כולן בגוון אחד. כל אחת מהגרבים ארוזה
בשקיק פלסטי נוח המאפשר לך לשאת בארנקך גרב
רזרבית (אחת או יותר) .מהאריזה החדשה תוכלי
לתלוש בחנות גרב אחת שתיים או שש -כרצונך. היי
דארלינג בגרבי ׳דארלינג /הגרבים החדשות בגווני
׳האופנה: אילת, טרה ונרץ. לנוחיותך -בכל הגדלים,
עם או בלי עקב.

התפנקינא -עםסב רי נ ה

׳אריזת׳ התלישה חינה פאטנט רשום של
חברת •ב צרפת. חברת בריזה קבלה
בלעדית את זכויזת השמזש בישראל.

״ ה עול ם הזה״ ,שבוע ון החדשות הי שר אלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מבדקי: עולמפרס • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור .:העולם הזה בע״מ.

תמחרים
נחוג יום הולדתו ה־ 50 של פנחס
קופל, המפקח הכללי של משטרת ישראל
זה ארבע שנים, שהחל את הקריירה הבטחו־נית
שלו בפלוגות־השדה של צ׳רלס אורד
וינגייט (יחד עם משה דיין ויגאל אלון) ,השה־בקורם
תתף
מ״מים

הראשון של
ההגנה, היה סמל
גושי (גרופ־סרג׳נט)
של משטרת היישובים
העבריים, מפקד
גדוד במלחמת העצמאות,
ומשך 11שנים
המפקד הראשון
של משמר הגבול,
מיבצע מאותם ימים
עליו גאה קופל במיוחד:
לכידתו של
מסתנן קבע, רב־סרן
של הלגיון הירדני,
שנשבע לנקום את דם אחיו שנהרג במלחמת־העצמאות,
היה נוהג לחרות חריץ אחד על
התת־מיקלע שלו על כל יהודי שהרג. כש נפל,
לבסוף, במארב שהוצב לו בפיקודו האישי
של קופל, היו על התת שלו ארבעים
חריצים.
נחוג

יום הולדתו ה־ 50 של גמאל

עכד־אל־נאצר.
אלוף

נחוג יום הולדתו ה־ 65 של
דויד שאלתיאל, שגריר ישראל בהולנד,
יליד ברלין וצאצא אנוסי פורטוגל, שעלה
ארצה בגיל 20 כדי להיות פועל במטעי־הטבק
בגליל, שב לאירופה על־מנת לרכוש
השכלה צבאית, התנדב לשם כך ללגיון הזרים
הצרפתי, בו שרת חמש שנים, בצפון־
אפריקה, ובו עלה לדרגת סגן. אחר־כך היה
שאלתיאל שליח ההגנה לרכישת נשק ב־מערב־אירופה,
הסתנן לגרמניה הנאצית, בה
נתפש ונכלא למשך שנתיים במחנות־ריכוז.
מששוחרר, שב ארצה כדי להקים בה את
הש״י (שירות הידיעות) ,ונתמנה, ב־ , 1942כמפקד
מחוז חיפה של ההגנה, לאחראי על
מובלעת הכרמל (תוכנית־חירום של ריכוז
יהודי הארץ בהרי הכרמל למיקרה של פלי שה
גרמנית) ,לאחר־מכן היה קצין־המיבצ־עים
של תנועת המרי העברית ומפקד מחוז
ירושלים של מלחמת־העצמאות, שהואשם כי
לא הצליח לכבוש את העיר העתיקה בגלל
סיכסוכי יוקרה עם חטיבת
הפלמ״ח הראל.
אחר תקופה קצרה
כמפקח הכללי הראשון
(והאחרון) של
צה״ל, עבר למשרד־החוץ,
בו שרת, בין
השאר, גם כשגריר
בברזיל ובמכסיקו.
נחוג יום הולדתו
ה־ 60 של
דכי סורקים, ח״כ
רפ״י, שהיד, פקיד, סורקים פועל־בניין, שרברב
ומארגן מעפילים לפני שהגיע לכס ראש־עיריית
כפר סבא, ממנה עבר לכנסת.

זץ־פול

בפאריס,
הת ג רש .
מונדו ,34 ,שחקן־הקולנוע הצרפתי (הגנב
מפאריס) ,מאשתו אלודי ,31 ,אחר תשע
שנות נישואין ושלושה ילדים. ז׳ן־פול האשים
את אשתו בבגידה עם חבר אלמוני,
שעה שאשתו האשימה אותו בבגידה עם
אורסולה אנדרס.

עספיא. הכפר הדרוזי על הכרמל

111ה י

נני ג רי ת ך

נפטר בתל־אביב, בגיל ,69 יצחק
ככלי, מהנדס־מכונות יליד הולנד, שהיה
בגיל 23 מנהל בית־חרושת הלבנים התל־אביבי
סיליקאט (שעל חורבותיו הוקם חניון
כיכר־דיזנגוף) ,נודע יותר מאוחר כיועץ הטכני
של משלחת השילומים וכיועץ לפיתוח
תעשייתי של האו״ם, ושהספיק להיות גם
ציר ישראל בדרום־אפריקה ושבנו, מיכאל,
הלך בעקבותיו, משרת כיום כמזכיר שני בשגרירות
ישראל ביאונדה (קאמרון).

נפטר בירושלים, בגיל ,83
גיאו־רג יוסף הרליץ, בנו של מנהל
מיבשלת־שיכר גרמנית, שהיה משך כמעט 40
שנה הארכיבר של ההסתדרות הציונית, ש פתחה
את הארכיב הציוני בחדר צר בברילן
של . 1919 הרליץ, אביה של שגרירת ישראל
בדנמרק, אסתר הרליץ, היה רוב ימיו גם
מזכיר הקונגרס והוועד הפועל הציוני ואחד
המעטים שד,ירשה לעצמו לקרוא לנשיא המדינה
הראשון, הפרופסור חיים וייצמן
בשמו הפרטי.

העולם הזה 1585

כטיפ פרימיטייביים באפריקה עו־דם
משתמשים באמצעים של כישוף
כדי להוריד גשם. הם מכים בתופים, מקריבים
קורבנות, מבקשים מן הקוסם המקומי
להשמיע נוסחה המכריחה את הגשם לרדת.
אנשים תרבותיים יותר מאמינים בכוחה־של
תפילה. בכל הדתות הגדולות — והדת
היהודית ביניהן — ישנן תפילות מיוחדות,
הבאות לשכנע את האלוהים לפתוח את ארובות
השמיים.

למרבה הצער, אין הגשם נשמע
לא לתופים ולא לקוסמים, אינו
נענה לא לתפילות ולא לקורבנות.

לא הביאה עליה זו ארצה אלא
קומץ זעיר של עולים.
ר,עליה ההמונית, לעומת זאת, היתד, עליה
של מצוקה.
הפוגרומים הביאו את ד,עליה הרוסית הגדולה.
הדיכוי הביא המונים מפולין. היטלר
הזיז את המוני היהדות הגרמנית לארץ.
ספיחי השואה דחפו לארץ את מאות האלפים
שבאו ממחנות־ד,עקורים לארץ־ישראל,
ערב הקמת המדינה. והגל האנטי־ציוני הגדול,
שהציף את ארצות ערב אחרי מלחמת־העצמאות
שלנו, הביא הנה את מאות אלפי
העולים אחרי קום המדינה.

בלשון סטאטיסטית: ב־ד 196 באו לארץ
כמה אלפים עולים. אם מנכים ממיספר זה
את היורדים (שמיספרם המדוייק אינו בטוח),
נשארת רק כמות מבוטלת — כמות שאין
בה כדי לשנות את הרכב האוכלוסיה.

ואם כך זה היה כשנה של שיא
ההתרגשות וההתלהבות -מה
יהיה כשנה רגילה?
קרוב לוודאי כי יחזור מה שהיה בשנה
שלפני המלחמה. ב־ 1966 באו 13,610 עול-ם,
והסתלקו 7793 יורדים, לפי הסטאטיסטיקז,
הרישמית. קרוב לודדאי כי המיספר האמיתי
של היורדים היה הרבה יותר גדול.

הגשם נשמע רק לחוקים משלו — חוקי־טבע,
אשר המדע החדיש משתדל לפענחם.

ם רוצה אתה לבסס את מצבך ה־
^ כלכלי בארץ — יש לך עכשיו הזדמנות
נהדרת.
לא חשוב אם אתה צבר בן שלושת דורות
של צברים, או עולה חדש שזה מקרוב בא.

לא לצמיתות, חלילה. רק לזמן קצר.

שום דבר אינו מוכיח כצורה חותכת
יותר את פשיטת-הרגל של
הציונות, מאשר מבול התמריצים,
הנאומים והכינוסים.

אז מחכה לך כל טוב. תוכל לקבל את
כל ההלוואות, שאינך יכול להשיגן כיום.
תוכל לקבל את השיכון, החסר לך כעת. אם
אתה חלש עדיין בעברית, אתה יכול לבלות
כמה חודשים, יחד עם כל בני ביתך, באולפן
על חשבון הממשלה, עם אוכל ולינה. וב עיקר:
אתה תהיה משוחרר מן המיסים ה מרגיזים,
החלים עליך כיום.

לא מיקרה הוא שהסוכנות היהודית, המופקדת
על ד,עליה, היא המוסד הרקוב וה־כושל
ביותר בישראל. ולא מיקרה הוא כי
לא מעטים מן היורדים הם בניהם של מי שהגיעו
לחו״ל כשליחים מטעם מוסדות־העליה.

אילו היתה הציונות עדיין**.ח יי
חי ומפעיל -לא היה צורך בתמריצים.

ה מצחיק? נכון, זה מצחיק.
1אבל זה לא מצחיק מכל שאר הדברים
הנעשים כעת למען העליה שאיננה.
הם מזכירים את ההתרוצצות של השבט
האפריקאי, המצפה לגשם.

(השבוע סיפר אשכול כי הבין* באוזני
השגריר הסובייטי, ערב מלחמת־ששת־הימים,
את האמונה כי עד סוף המאה ד,־י 2י מו ב ארץ
חמישה מיליון יהודים ,״ובעיר,ם עולי;!
מברית־ד,מועצות״ .לאור הריבוי הטבעי הצפוי
עד סוף המאה, כולל מיסטר זה פחות
ממיליון עולים ב־ 32 השנים הקרובות !
זהו שיא כל החלומות!)

מכים בתופים של תעמולה. רוקדים
כמעגלים של קונגרסים. מקריבים
קורבנות הקרויים ״תמריצים״
.משמיעים נוסחות־קסס של
נאומים והכרזות חגיגיות.

כי לעליה, כמו לגשם, יש חוקים משלה.

ילו טרח מישהו מכל המוסדות
הציונים לערוך מחקר מדעי, המקיף
את תשעים שנות העליה היהודית החדשה
לארץ, כדי לקבוע בצורה מוסמכת מי בא,
מהיכן ומתי — היה מגלה כמה כללים.

הוא היה מגלה בי היו רק שני
פונים של עליה.
היא

היתד, וישנה עליה אידיאליסטית.
נמשכה לארץ מטעמים של רגש ורעיון.
עליה אידיאליסטית זו היתד, חשובה מאד
מבחינה איכותית. היא נתנה לארץ את הערכים
ששימשו יסוד למיפעלנו הלאומי.

אולם מבחינה מיספרית היתה
עליה זו תמיד אפסית. בשום שנה

מה זה יעזור?
תשעים שנות העליה הוכיחו: אדם נורמלי
אינו נוטש את ארץ מולדתו, אלא מול פני
סכנה קיצונית. כי אדם דומה לעץ: הוא
שתול בנוף בו גדל, בו נעוצים שרשיו המשפחתיים,
החברתיים, התרבותיים, הכלכליים.
רק סערה חזקה מאד יכולה לשרשו.

ך י מקום שיש אהבה -אין צורך
1לנאום עליה. במקום שמרבים לנאום
על פטריוטיזם, בוודאי אינו קיים.

הנאומים נשפכים כמים, השליחים
יוצאים בהמוניהם, תמריץ
רודן! תמריץ -ואך עולה יהודי
אחד לא בא עדיין בגללם לארץ.

נשארת ד,עליה מארצות־ר,רווחה — ,זו שמעולם
לא באה.
אותה רוצים למשוך ב״תמריצים״ .לשחד
במתנות. לסתות בסיכויים ורודים.

כי שום תמריץ אינו שקול כנגד ההינתקות
מן הנוף המוכר, המעבר לארץ לא-
נודעת, בה יש להתחיל את החיים מחדש.

כל אשר עליך לעשות הוא: ל ר
ד ת מן הא רץ .

אי הנואם הישראלי שאינו משתדל לעלות
על כל עמיתיו בנאום ארוך יותר, נלהב
יותר, מליצי יותר, למען העליה?
אי העסקן הציוני שאינו מתנדב לנסוע
— יחד עם אשתו וילדיו — לכל מקום בגולה
הדוויה, מהוליבוד ועד פאריס, כדי להטיף
לעליה י

מה נשאר?

אפילו תתקרב רמת־המהייה כ־פרדם־חנה
לזו הקיימת בפילדלפיה
או בפאריס, אפילו ניתן וילה חינם
בסביון לבל עולה, גם אז לא
תושג המטרה המיוחלת.

אותו הדבר נכון גם לנכי העליה
היהודית.

אחר־כך אתה צריך לחזור
כעולה חדש .

אלה יינתן ליהודי ברית־ד,מועצות לנטוש
בהמוניהם את ״המולדת הסוציאליסטית״
ולתגבר את מדינת־ישראל.

ף 1א נעים להשמיע
לטובה או לרעה, זוהי עובדה פשוטה
(שהרצל, אגב, חזה אותה מראש):

מעולם לא באה עליה המונית
אלא כעיקכות שואה או מצוקה.
מאז ימי הכיל״ויים ועד היום, לא
בא אך יהודי אחד לארץ כגלל
״תמריץ״ כלכלי.

**6ום שנה אינה מוכיחה זאת טוב
יותר מאשר השנה שחלפה זה עחה,
שנת . 1967
בשנה זו אירעה מלחמת ששודד,ימים. מעולם
לא היו המוני היהודים בעולם אחו זים
התרגשות כזאת והתלהבות כזאת למדינה,
כמו בשנה זו.

מה היו התוצאות לגבי העליה?
כמעט אפם.
היהודים תרמו מיליונים כדי להגן על המדינה,
במיפגן נהדר של אהדה.

אבל הם לא באו.
כמה אלפי מתנדבים צעירים הגיעו לישראל.
חלק מהם היו אידיאליסטים, אחרים
היו הרפתקנים. אולם רק אחוז זעום ביותר
מהם נשאר בארץ.

(רק לצורכי השוואה: בשנת 1935 עלו
,66,472 בשנת 1939 עלו ,31,195 בשנת
1949 עלו ,239,424 בשנת 1963 עלו ).62,156
בקיצור: ד,עליה האידיאליסטית תהיה, כפי
שהיתר״ עליה של קומץ קטן.

ואילו העליה ההמונית, עליית־המצוקה,
נסתיימה לפני שלוש
שנים, כאשר הובאו, למעשה, אח רוני
היהודים מארצות הסכל.

ליית-המצוקה נגמרה. אם לא
> יקום היטלר חדש בארצות־הברית, ולא
יירצחו המוני יהודים באמריקה הדרומית,
אין שחר של סיכוי שתתחדש.
קשה לדעת מה היה קורה אילו נפתחו
שערי ברית־ר,מועצות. אנשים מוסמכים
מקווים שיעלו אז כחצי מיליון יהודים. יש
הערכות יותר אופטימיות, יותו־ פסימיות.

אך זה לא העיקר. העיקר הוא:
אין שמץ של אפשרות סבירה ששערי
ברית־המועצות ייפתחו.
נכנסנו להתנגשות היסטורית עם ברית־המועצות.
התנגשות שלא תסתיים מחד או
מחרתיים. רק כסיל יכול לקוות כי בתנאים

אמיתות אלה. הן

/ירגיזו ויכאיבו לרבים.
אם כן, לשם מה להשמיען? מדוע לא
נניח לאנשים טובים לשגות באשליות?

לצערי, זה מזיק.
כי כעת נטוש באומה הוויכוח הגדול על
גורל השטחים המוחזקים, הוויכוח בין סיפוח
לבין פדרציה.
בוויכוח זה, יש חטיבות מכרעת לשאלה:
מה יהיה הרכב האוכלוסיה בארץ־ישראל ז
האם יש בסים לתקווה שב״ארץ־ישראל השל מה״
לא יהפכו הערבים לרוב תוך 20 שנה?

התשובה הצלולה היא: אין שום
בסים בזה.
כולנו מקווים לעליה, כולנו מייחלים
לבואה, מוכנים להקריב קורבנות למענה.

אכל אין שום בטחון שעליה זו
תבוא. בל הסימנים מעידים על ה-
היפך.
אפשר להתפלל לגשם — אבל מסוכן מאי
לבסס חקלאות על ההנחה כי בכוח התפילות
יירד מבול בלב מידבר סהרה.

אפשר לייחל לעליה -אך תהיה
זאת קלות־דעת פושעת לבסס את
עתידנו הלאומי על התקווה הקלושה
שאמנם תבוא בימינו.

במדינה
העם
ה קי פ און
ישראל
הגדיל התעטשה.

המרחב

כולו
חצי השתעל.
הכבישים נחסמו בשלנים, מימי הים הציפו
שכונות, רוח־הסערה נימדד, בניינים רבי״
קומות, שתי פעוטות מתו מקור בנגב.
היה זה כאילו רצה הקדוש־ברוך־הוא להדגים
בצורה זו את המצב המדיני שהשתרר
במרחב.
הכל קפא.

מדיניו ת
הב תול ה הז קנ ה רוגזת
משרד־החוץ היה מרוגז.
הרגיזה אותו העובדה שדויד בן־גוריון
כתב מכתב פרטי לנשיא שארל דה־גול, בדואר
רגיל, ובו ניסה להסביר לו שטעה בדבריו
על היהודים ועל ישראל.
הרגיזה אותו העובדה שהשגריר הצרפתי
בישראל בא במגע ישיר עם בן־גוריון, על
פי בקשתו המפורשת של הדגול, כדי

ראש־הממשלה דויד בן־גוריון.
כשהגיעה גולדה מאיר למשרד־החוץ,
המשיכה בקו זה. היא שמה קץ ליוזמות־השלום
המבטיחות של נחום גולדמן ועוזרו,
ג׳ו גולן. לצורך זה אף שללה את הדרכון
הישראלי מגולן.
אבא אבן רק מוסיף ללכת בדרך זו.
מנוף חשוכ. אולם דוקטרינה זו סותרת
כל השקפה דמוקראטית.
במדינת־חוק חופשית, רשאי כל אזרח
לבוא במגע עם כל גורם זר, כל עוד אינו
פוגע כבטחון המדינה ואינו עוסק בריגול.
יתר על כן: המדינה הדמוקראטית מעודדת
מגעים רבים ככל האפשר, מתוך הנחה שזה
מועיל לה, וכי יחסים בלתי־רשמיים יכולים,
לעיתים קרובות, לשמש מנוף חשוב למדיניות
הרשמית.
רק המדינה הטוטאליטרית — הפאשיסטית
והקומוניסטית כאחת — רואה בעין רעה
יחסים כאלה. כי היא רוצה לדבר בקול יחיד,
קולו של השלטון. והיא חושדת בכל אזרח
בעל יחסים בלתי־תלויים. מסיבה זו, למשל,
נשפטו השבוע ארבעה אזרחים סובייטיים,
שקיימו מגע עם גורמים זרים ופירסמו את
יצירותיהם בחו״ל.
לכן היתד. ברכה רבה ביוזמת בן־גוריון,
שהפריכה אחת ולתמיד יומרה כזאת מצד
משרד־החוץ.
יתכן שזו היתד, גם ברכתה היחידה. כי

ופטמה יניקה
תוצרת ״נוק״ ,הפועלים
לאימון שרירי הלעיסה, הלשון,
השפתיים, הפה והפנים. צורתם
המיוחדת פותחה לאחר מחקרים
רפואיים ומדעיים, במטרה לפתח
בצורה בריאה את הפה, החניכיים
והשיניים.

ויק

מוצץ ופטמת יניקה לבקבוק 1 מומלצים ע״י רופאים.

להשיג בבתי מרקחת, המפיצים חב׳ נורית בע״נז

אזרח על סקי בירושלים המזרחית
נמו המצב המדיני

עירית תל-אביב—יפו

ני ת צי עי א מריקה
ה מחלקה לתרבות

האגף לתרבות, נוער וספורט

ת ע רו כ ה ארצית
ציירים ופסלים חובבים
תשכ׳זז 96$ -ו
ב ח סו תההא די ב ה של הגב׳ אורהנמיר
הפתיחה ביום ראשון, כ״ושבטתשכ״ח25.2.68 ,
בשעה 18.00
בתערוכה רשאים להשתתף חובבים מגיל .18
מתקבלות לא יותר משתי יצירות שאפשר להגישן לבית
ציוני אמריקה, מיום שלישי 16.1.68 ועד יום חמישי 1.2.68
בין השעות 17.00 עד ( 20.30 פרט ליום ששי ויום שבת).

האיכור לר,שרי ירירות ישראל-קובה
ביום שני ,22.1.68 ,בשעה 8.00 בערב, יתקיים בבית־הידידות,
רחוב דיזנגוף , 128 תל־אביב,

־ערב

קובה

בהשתתפות נציג שגרירות קובה בישראל,

או מ ליו קבליירו
דברי פתיחה:

ישראל אלכסנדר,

חבר מזכירות האיגוד

בסיום יוקרן סרט קובני חדש.

לעשות סידורים לפירסום המכתב והתשובה.
בעיקר הרגיזה אותו העובדה שאיש לא
טרח להתייעץ בעניין זד, עם שר־החוץ אבא
אבן. לא בן־גוריון ולא הדגול התחשבו בקיומו.
כן־גוריון
הבוגד. תגובת משרד־החוץ
דמתה לתגובת בתולה זקנה וממורמרת.
תחילה באו הודעות סתמיות כי ״אין
חדש״ בחליפת־המכתבים.
אחר־כך באו. האשמות כמעט־גלויות ש־בן־גוריון
פעל כאזרח כלתי־נאמן, בקיימו
מגע עם ממשלה זרה. על כך נוסף הרמז
כי בן־גוריון נעץ, בעצם, סכין בגב הדיפלומטיה
הישראלית( .אמנם ביקר בשעתו
השגריר הישראלי בפאריס, ולתר איתן, אצל
בן־גוריון כדי לשמוע על יוזמתו — אך
רק אחרי שהמכתב של בן־גוריון כבר הגיע
לידי דה־גול).
לבסוף הושמעו בעתונים רמזים גסים
עוד יותר, כאילו חיבל בן־גוריון בפגישת
לוי אשכול והנשיא ג׳ונסון, וגזל ממנה אח!
הפירסומת הראוייה.
למען המונופול. כל זה היה רק
מגוחך, לולא התבטאה בכך השקפת־עולם
פסולה לגמרי.
מאז יומו הראשון הקפיד משרד־החוץ הישראלי
על הדוקטרינה כי רק הוא לבדו
רשאי לבוא במגע עם גורמים זרים, וכי הדבר
אסור בהחלט לכל גורם ישראלי אחר,
ציבורי או פרטי.
בגלל דוקטרינה זו, חיבל ראובן שילוח,
״האיש מאחורי הקלעים״ במשרד־החוץ דאז,
בכל מגעי־השלום בין גורמים ישראליים והעולם
הערבי. בין השאר שם קץ למגע של
קבוצה ישראלית פרטית עם מחתרת לאומנית
עיראקית בשנת . 1950 הוא מנע ביקור
של ירוחם כהן, שלישו של יגאל אלון, ב־קאהיר,
כאשר הוזמן לכך על־ידי ידידו,
גמאל עבד־אל־נאצר, ב־ . 1952 שילוח גם חיבל
בוועידת־השלום הראשונה בפירנצה, כעבור
כמה שנים.
האיש שנתן אז גיבוי מוחלט לשילוח:

דה־גול לא שינה במאומה את עמדתו כלפי
ישראל, בד, הוא רואת עתר, מדינה מיליטריסטית,
השואפת להתפשט בכוח הנשק ולספח
לעצמה שטחים ערביים. הוא רק סייג, במידת
מה, את הדברים שאמר על העם היהודי
בכללו — שהוא ״עילית בוטחת בעצמה
ושולטניה״*.

ה כנ ס ת
קול אחד
אולם מליאת הכנסת היה שומם ברגיל.
פחות מעשרים ח״כים נכחו, כאשר קם ח״ב
חיים לנדאו מחרות כדי להציע הצעת־חוק
פרטית. תוכנה: לשחרר מתחולת חוק הגות־הדייר
דירות ישנות שהתפנו.
הצעה זו באה לתת תוקף חוקי להמלצת
הוועדה הממשלתית, בראשות השופט יצחק
רווה. הוועדה סברה פר, אחד שיש לתת הגנה
רק לדיירים בדירות הישנות הגרים בהן
זה מכבר, אך לא לדיירים חדשים. דינם של
אלה יהיה כדין דיירים חדשים בדירות חדשות.
כמו
תמיד כאשר נואם לנדאו, היו הדברים
מלווים בעקיצות אישיות. לנדאו האשים את
שר־השיכון המפ״מי, מרדכי בנטוב, שהוא
מנסה לטרפד את הגשמת ההמלצה. בנטוב,
לעומת זאת, ציין שלנדאו הוא חבר ועדת־החוץ־והבטחון
— ואינו מבין דבר בעניינים
אחרים, כגון ענייני השיכון.
לשון המאזניים במזנון. עד כאן היה
הכל כרגיל. אבל אז הציע בנטוב להסיר
את ההצעה מסדר־היום. נימוקו המוזר:
מכיוון שהצעת־החוק של לנדאו היא טובה,
מתכוונת הממשלה עצמה להגיש לכנסת
בדיוק את אותה ההצעה.
נימוק כזה להורות ההצעה מסדר־היום
לא נראה לחלק מן הנוכחים. סיעות גח״ל,
(המשך בענזוד )12
* ודא, כפי שתורגם בטעות בארץ ,״עם
נבחר בוטדז־בעצמו ושתלטני״.
העולם הזח 1585

צעירי מפ״ם יוצאים לשטחים הכבושים
קבוצה של 40 צעירים ממפ״ם, בני קיבוצי השומר־הצעיר,
עומדת להמרות בגלוי החלטה מפורשת של
מרכז המפלגה.

מכשול נזסף
לחילוץ האניות
המיבשול היחיד לפינוי האוניות הזרות
התקועות כתעלת סואץ היא בעיית הדגל
שיניפו אוניות אלה באשר ישוטו אל מחוץ
לתעלה.
לפי חוקי הספנות הבינלאומיים, חייבת אוניה העוברת
בנתיב־מים של מדינה זרה, להניף, פרט לדגל החברה
בעלת האוניה ודגל הלאום של נמל־הרישום שלה, גם
את דגל ארצו של הנתב המנתב אותה. מכיוון שהנתבים
לאוניות התקועות יהיו מצריים, דרשו המצרים שכל
האוניות יניפו דגלים מצריים, מהרגע שיחולצו עד יי
בו יצאו מן התעלה.
ישראל, שהסכימה כבר בפני שליח האו״ם, גונאר
יארינג, שספינות־החילוץ יניפו דגלים מצריים, דחתה
את התביעה המצרית, דרשה שהאוניות החלוצות יניפו
את דגל האו״ם.

ישראל טוענת בי באם יניפו האוניות דגלים
מצריים, יהיה ככד משום פגיעה כעיקרון
ההדדיות של השליטה על
מי התעלה.

הצעירים החליטו לא למלא אחרי ההוראה
האוסרת על חברי מפ״ם להתנחל כשטחים
הכבושים. בקרוב הס עומדים להצטרף
לאחת הנקודות שהוקמה בשטחים
אלה.

שינוי קיצוני
ביחס ליורדים
אחד הצעדים בו החליטה הממשלה לנקוט
בדי להזיז את גלגלי העלייה, הוא עיון
מחדש כיחס ליורדים.
אחר שהוחלט השבוע לתת ליורדים ותיקים, שירצו
ארצה, מעמד של עולים חדשים, עם כל ההטבות
המשתמעות מזה, הוחלט גם להורות לנציגויות ישראל
בחו״ל לעשות שינוי של 180 מעלות ביחס ליורדים.

בניגוד ליחס עד בה,
היורדים על-ידי נציגי
רבים אף ירדו לחייהם,
לעזרה טכנית בנציגויות
לט בי להבא יש לקרבם

לפיו במעט ונודו
ישראל ובמיקרים
באשר היו זקוקים
הישראליות, הוח בבל
האפשר, בדי

היקף המיסחר בין שתי גדות הירדן, בששת
החודשים האחרונים, הגיע ל־ 60 מיליון ל״י —
והוא עולה בהרבה על היקף המיסחר של התקופה
המקבילה בשנה שעברה.

הכוונה: להוכיח שמשני צירי המיתרם
יש אנשים המאמינים, גם ביום, בשלום
ובשיתוף פעולה.

תיכנון חירום
בשירות הטלפונים
משרד הדואר שוקל כיצד להבטיח להבא ששרות הטלפונים
יהיה יעיל יותר בתנאי חירום מסוג אלה שהתהוו
בעת מיפגעי הטבע של השבוע.
הסערות והשלג ניתקו בחלקים רבים בארץ את הקשר
הטלפוני והאחראים נוכחו שוב לדעת כי מערכת החירום
אינה עומדת בדרישות וברמה.

הוחלט לבן להקים יחידות מיוחדות ש•
תופעלנה בבל מיקרה מעין זה.

הכוסיות יסייעו
לתנועת הצליינות

שיתוף תעשייתי
עם ציילון

ה״הארייר״ יוצר
בסיוע ישראלי

ציילון, שאינה מקיימת קשרים מסחריים עם
ישראל, למרות ששגריר ישראל בתאילנד מואמן
כציר מוסמר לציילון, מבקשת לשתף פעולה עם
מדינת־ישראל באחד ממפעלי התעשייה הגדולים
שלה, העשוי לעודד גם את הייצוא הישראלי.
כדי
להגביר את ייצוא שימורי־האננס מארצה׳
עומדת ציילון להקים מיסעל שייצר שימורי
אננס במיץ הדרים.

מומחי חיל־האוויר הישראלי יעצו
לתעשייני המטוסים הבריטיים כייצור
מטוס-הקרב הבריטי החדש
״הארייר״.

״כאן נעים וחם — ועוד מעט י הי ה
פה עוד יו תר ח ם ! ״
(הרבלוק ב״וושינגטון פוסט״)

יזהר הררי
עובר אל נוע״׳?

לעורר כליכם, אולי כדרך זו, את העניין
כשיבה לארץ.

יתבן שוב פילוג במפלגת הליברלים העצמאיים.

משפטי
אל־פתח:
בלי קצינות

כמיקרה זה, יתכן בי הררי יסיק מסקנה
אישית, יעבור למע״י (מפלגת עבודה ישראלית).

היוזמה
באה משני סטודנטים במכון לטכנולוגיה
של מאסאשוסטם( ,אם.איי.טי ;).האחד ישראלי והשני —
לבנוני.

כצעד זה רואים נסיגה בולטת מגישתו
של הכנסיות, שסרבו עד בה
להכיר בשליטתה של ישראל בשטחים
הכבושים, ואירגנו את הצליינות
בעצמן.

ייצוא לירדן

ח״כ יזהר הררי מזיז במפלגה שמיים וארץ כדי
לשכנע אותה להצטרף כולה למפלגת העבודה הישראלית
החדשה. להררי עצמו, המקובל מאוד על חוגי משרד־החוץ,
ושצורף לתעדת־החוץ־ור,בטחון של הכנסת על
חשבון המערך, מובטח עתיד במפלגה הגדולה.
כמעט בטוח כי ראשי הליברלים העצמאיים, כמו השר
משה קול, לא יקבלו את דעתו של הררי.

כפעם הראשונה מאז מלחמת ששת
הימים, תפורסם בקרוב כאמריקה הצהרה
משותפת של סטודנטים ישראליים וערכים.

גורמי תיירות של מספר כנסיות נוצריות, העוסקים
בעיקר באירגון צליינות למדינות שונות׳
מנהלים משא־ומתן עם חברות ישראליות
לשם הקמת חברה משותפת לאירגון הצליינות
למקומות הקדושים לנצרות, הנמצאים עתה תחת
שלטון ישראל.

בביקורו השבוע בישראל יביא יארינג את
תשובת המצרים על הדרישה הישראלית.

לדברי ירחון־התעופה הבריטי פלאייט, המגלה
עובדה זאת, נועצו יצרני המטוס באנשי חיל־האודיר
מתוך תקודד, שישראל תהיה אחת הלקוחות
של מטום־הקרב הממריא אנכית, מסוגל
לרחף בהליקופטר ולטוס אחורנית ברברס.
הישראלים יעצו לבריטים לוותר על מספר
מערכות אלקטרוניות כדי להגביר את כושר
נשיאת החימוש של המטוס ואת טודחיו.
בסופו של דבר, נמסר השבוע בלונדון, כי
ישראל הסתלקה מהתעניינותה במטוס, משום
שאינו עונה על צרכי חיל־האוזיר.

הצהרה משותפת
של ישראלים!ערבים

צה״ל לא ימנה יותר קצינות בשופטות
בבתי-משפט צבאיים, אשר ידונו אנשי
״אל־פתח״.
בשבוע שעבר צורפה קצינה לבית־משפט כזר, בשכם,
והדבר עורר תדהמה לא רק בין הערבים.
איש הפרקליטות הצבאית הודיע השבוע לכתב העולם
הזה :״המינוי היה מישגה — והוא היה חד־פעמי!״

את ההדרים מתכוונת ציילון לרכוש
כישראל.
במו כן רוצים הציילונים שיידע
תעשייתי ישראלי של אחד ממפעלי
שימורי־ההדרים יסייע להם בהקמת
המיפעל.
יתכן שהמיפעל יוקם במשותף על־ידי גורמים
ציילונים וישראליים, ויהווה פתח להרחבת קשרי
המיסחר בין ישראל לציילון.

רק לא במוצאיישבת הטלביזיה עוד לא התחילה להכין את הסרטים שהיא
עומדת להציג בפני הקהל הישראלי — אבל כבר
החליטה, כי לפחות ערב אחד בשבוע תשתדל לא לפגוע
בבעלי בתי־ד,קולנוע.

לפי התוכנית הראשונית, יוצג מדי ערב
סרט עלילתי מיובא. רק במוצאי-שכת לא
יוצג סרט בזה, בדי לא לפגוע בהרגל המקודש
של ביקור המוני ככתי־הקולנוע.

ה שארה

הי א:

ך ״ חוץ סערו רוחות השמיים. בפנים
- 1אולם־הענק של קולנוע תל־אביב שררה
דממה. אלפיים וחמש מאות איש האזינו
לוויכוח הגדול. אך מדי פעם סערו הרוחות
גם בתוך האולם. קריאות־ביניים הוטחו מכל
עבר, לקול תשואותיהם של חלק זה או אחר
של הקהל.

טוב או רעלבטחו ! ?

איסר הראל ואורי אבנרי אינם רק מייצגים
שתי דיעות שונות, ביחס לעתיד השטחים.
הם מסמלים שתי דרכים מנוגדות.
איסר הראל, שבמשך 15 שנה אי־אפשר
היה לפרסם את שמו, ואשר כינויו ״איסר
הקטן״ היה ידוע רק למתי מעט בארץ, עמד
בראש שרותי הבטחון של המדינה. הוא ניהל
את המיבצעים הגדולים נגד המדענים הגרמניים,
פיקד אישית על חטיפת אדולף
אייכמן, ונחשב לצילו של דויד בן־גוריון.
נאמנותו לאיש, והיותו ממונה גם על שרוחי־הבטחון
העוסקים בענייני־פנים, הפכה אותו,
בתקופה מסויימת, לאחד מראשי דמסע נגד
העולס הזה ועורכיו.
באותן שנים, התחשל העולם הזה כבמה

נושא הוויכוח הוא הבוער ביותר שיש
בישראל: מה לעשות בשטחים החדשים? האם
לספח אותם ׳למדינת־ישראל? להחזירם? ואם
כן — למי? מה תהיה השפעת כל צעד כזה
על השלום?
אבל לא רק הנושא משך את המוני
האזרחים בליל־שבת הסוער. משך לא פחות
צירוף שמותיהם של שני המתווכחים. כי

צעקת נגד הסיפוח

מופנית לעבר איסר הראל, מפי אחד מיושבי
השורות הראשונות באולם. צעקות אלה, שהיו
מגוונות ומחודדות, עוררו תגובות ספונטאניות מצד הקהל הרב שנכח בקולנוע תל־אביב.

אמרי מסש ב רהואל

מן האגף הימני של הבמה. מדי 9עם
רשם הערות, חיכה לתורו להשיב. זמן
החינוס חולן באו 8ן שחח בין שני המתווכחים, שהשיבו איש לדברי רעהו לחליפין.

פוליטית לוחמת. אורי אבנרי עצמו סבע
את המונח ״מנגנון החושך״ — כי אסור
היה, באותם ימים, להזכיר את האותיות
ש.ב. בעחון ישראלי.
אבל אם איסר הראל היה צילו של בן־
גוריון, הוא בכל זאת לא היה עבד נרצע לו.
בא היום שהוא אמר לא לזקן. בא היום
שהוא גם אמר לא ליורשו של הזקן, ראש־הממשלה
לוי אשכול.
מאז לא נתן לאיש לבלום את פיו. הוא
הביע את דעתו במספר שאלות בעלות
חשיבות לאומית — אך לרוב בחוגים
סגורים. לאחר מלחמת ששת־הימים, היה
לאחד ממנהיגיה הראשונים של התנועה
למען ארץ־ישראל השלימה. ביום שישי זה,

בהדגישו כי הוא מביע רק את דעותיו שלו,
ואינו מייצג שום גוף, עמד בפני הציבור
הגדול, כדי לנהל את הקרב המילולי הגדול.
כנגדו התייצב אורי אבנרי, שעמדתו היסודית
בשאלה זו אף היא ברורה: לנצל את תוצאות
מלחמת ששת־הימים, כדי לאפשר לעם
הפלסטינאי להקים בשטחים החדשים את
המדינה העצמאית שלו, שתהיה קשורה בקשרי
פדראציה עם מדינת־ישראל.

גזירה מהשמים?
ך • דוגלים כהחזרת השטחים,״ פתח
״ 1 1איסר הראל את חלקו בוויכוח ,״מערערים
על זכותנו לשטחים המשוחררים

בפני קהר נוגש שר 2500 איש, נערו בתי-אביב הקרב ער גודל השסחים

העימות הגדול

והכבושים, כאילו היתד. זכות לירדן על
מערב הירדן, או למצרים על רצועת־עזה.
על־ידי כך הם משמיטים מתחת לרגלינו את
היסוד המוסרי והפוליטי גם על ישראל
שמלפני מלחמת ששת־הימים. הם כופרים
בזכותנו להגנה־עצמית ולגבולות בטוחים
מפני תוקפנות.״
הוא החליט להקדים מענה לטענה :״יש
הנאחזים בנימוקים דמוגראפיים. הם טוענים:
יתווספו למדינה מיליון ערבים, ועליה אין.
הריבוי הטבעי של האוכלוסיה היהודית קטן,
ואילו אצל ערביי ישראל וערביי השטחים
החדשים הוא גדול. עלולה המדינה ליהפך ל־דדלאומית,
ואפילו למדינה בעלת רוב־ערבי.״
אבל הטוענים כך, טבור הראל, מוכיחים
קטנות אמונה בעתיד האומה .״מי קבע שלא
תהיה עליה? האם זו גזירה מן השמים?״
נוסף לזאת :״במשך 20 שנות שלטון
ירדן היגרו 300 אלף פליטים לארצות־הנפט
ומעבר לים. ואילו עתה מהגרים ממערב
הירדן ומרצועת עזה כ־ 6000 פליטים לחודש.
זה תהליך טבעי. התהליך יגבר, אם ידעו
תושבי השטחים שהחלטנו להישאר בהם.״
אשר לשלום עם הערבים, הוא הביע את
הדיעד, שעד היום לא הושג שלום — מפני
שמדינות ערב קיוו להשמיד את ישראל.
״אני, שהנני נגד החזרת כל שטח שהוא —
ורבים אחרים במדינה הזאת — כאשר נעמוד
בפני השאלה: השטחים או שלום, נעבור
קונפליקט נפשי קשה. שלום הוא דבר חשוב,

הראל :״אני
שארץ־ישראל
להחזיר את
ושצה״ל לא

מכריז שהבטחון קודם לכל,
צריכה להישאר שלמה, שאין
השטחים לשליטים הקודמים,
יסוג משום מקום בלי בטחון

זה גול זה

פירוש הדבר: מלחמת־נצח עם העולם
הערבי. ומלחמה — שוב אין בטחון שתהיה
זו מלחמה קונבנציונלית, כפי שהיה עד כה.
עידן האטום עומד בפתחו של המרחב.

משני צירי הבמה הרחבה של אולם
קולנוע תל־אביב, על רקע דגלי המדינה,
ניצבים איסר הראל (ימין) ואורי אבנרי (שמאל) .בתמונה נראה

הממונה לשעבר על שרותי הבטחון נושא את דברו, שעה שאורי
אבנרי מקשיב לו זממתין לתזרו להשיב. במרכז: שלום כהן,
ראש מערכת העולם הזה, אשר הינחה את הוויכוח בין השניים.

הוא הציע :״לא נחכה לטלפון מנאצר או
מחוסיין. יש בארץ הזאת עם שאינו יוטב
בצד השני של הקווים. אפשר לדבר איתו.
עם זה, שעימו התחלנו במלחמה, ושעימו
המשכנו במלחמה — עימו נוכל לסיים את
המלחמה״.
הוא ציטט את דבריו של רב־אלוף יצחק
רבין, שפורסמו למחרת היום בו עזב את
תפקידו כרמטכ״ל.
המיפנה ביחסי ישראל־ערב חשוב מהישגים
טריטוריאליים. את תוצאות המלחמה צריך
בראש ובראשונה למצות לצרכי בטחון של
ישראל, ולא לצרכים אחרים.
אנחנו צריכים לעשות את המכסימום כדי
להביא למיפנה ביחסים בין ישראל וערב.
בעיני חשוב הדבר מהישג טריטוריאלי, אם

ונצטרך לשקול את העניין מכל הבחינות.״
השאלה, לדידו, היא זו: האמנם יש סיכוי
לשלום אמת? הוא הזכיר את השתלשלות
האיבה הערבית מראשית התנועה הציונית
עד היום — גם אחרי מלחמת ששת־הימים.
״אם אנחנו רוצים שלום, עלינו לשנות
מיסודה את הגישה הערבית. חייבים להחדיר
בהם הכרה שכל נסיון לחסל אותנו —
בלתי אם טרי. השטחים החדשים פירושם
גבולות אסטרטגיים — ורק בהם יש ערובה
לבטחוננו וסיכוי לשלום!

3ן• אומר רבץ

פתח תשובתו, ביקש אורי אבנרי
*1להבהיר על מה אין ויכוח בינו לבין

זה ניתן להשגה. עובדה היא שמדינת־ישראל
הסתפקה 20 שנה בתחומים מסויימים, ורוב
תושביה לא חשבו שיש מקום ליזום מלחמה,
כדי לחזור לענתות.

הוסיף אבנרי :״כך אומר החייל מספר
אחד של מלחמת ששודד,ימים!״

״גצטיד דהמשץ*״..
ך וויכוח התחמם. אם בתחילה דיבר
כל אחד משני המתווכחים במשך 30 1 דקות, החלו עתה להשיב איש לרעהו בפרקים
של עשר דקות. קריאות־הביניים.
תכפו — בעיקר בשעה שאבנרי דיבר.
השניים היו יכולים להמשיך כך שעות
רבות. לכן, כאשר הסתיים הערב, היה
ברור כי לא תם הוויכוח. בשעה שלחצו
ידיים לפרידה, אמרו איש לרעהו :״נצטרך
להמשיך פעם אחרת!״

ובלי שלום.״
הוויכוח, לדעת אבנרי, הוא: האם הסיפוח
טוב או רע. האם הוא מקדם מטרות אלה
או להיפך, עלול להיות אסון לאומי.
הבעייה הראשונה שהסיפוח ייצור לדעתו:
מה לעשות בתושביהם הערבים של השטחים
המסופחים. אם יינתנו להם כל הזכויות האזרחיות,
יגיעו תוך 20 שנה לרוב במדינה
(תוך ציטוט הנתונים של פרופסור בקי) .אם
לא יינתנו להם זכויות מלאות — האם לא
יגבר הטרור? ״כבר היום, כשתושבי הגדה
מחכים עדיין שתיפול הכרעה, יש מעשי
טרור יומיום. מה יהיה במיקרה של סיפוח?
נצטרך לנקוט בצעדים חמורים והולכים —
ואולי אפילו לגרש את הערבים בכוח.״

הואר מסשיב לאבנר

| ומתכונן לסיבוב הבא בוויכוח. הערב
נפתח בהרצאות מוכננת־מראש של שני
המתווכחים, אשר אחריהן באו שלושה סיבובים של ויכוח הדדי, תוך התעניינות ערה בקהל.

במדינה

״מחתות ׳השרים

(המשן מעמוד )8
העולם הזה — כוח חדש׳ רפ״י ואגו״י
הצביעו בעד הצעת לנדאו. הם השיגו ביחד
10 קולות (ובכללם קולו של יו״ר הישיבה,
יוסף סרלין מגח״ל, שצירף את קולו למניין).
אולם
נגד ההצעה נמצאו 11 מצביעים,
אנשי המערך, מפ״ם ומק״י וביניהם ח״כ
המערך יוסף פישר, שנכנס לאולם בעת
ההצבעה, כשידו מורמת.
בזאת ננעלה הישיבה, ומשתתפיה זרמו
למזנון. שם מצאו כמה ח״כים שישבו וסעדו
את ליבם — וביניהם שני ח״כי המרכז
החופשי, שהיו בעד החוק. אילו נמצאו במליאה
וצירפו את קולותיהם להצבעה, היה
החוק מתקבל.
השאלה שנשאלה: מדוע לא יכלה סיעת-
גח״ל, המונה 23ח״כים, לגייס להצעת־החוק
של עצמה יותר מחמשת הח״כים, שבאו לישיבה

ברור, בינתיים, שאין הוא מתכוון לדרוש
זאת. אבל ברור לא פחות שהוא ידרוש
עונש־מאסר ארוך מאוד. אם מחשבה זו
הטרידה את פטמה, היא לא הראתה כל סימן
חיצוני לכך. היא ישבה מכונסת בעצמה,
מצצה מדי פעם פירור שוקולד מן החפיסה
שהביא לה פרקליטה.
בשיחות חטופות, בהפסקות המשפט, לא
ניסתה להתחמק, או להעמיד פני נערה תמימה.
היא רואה את עצמה, בפירוש, כלוחמת
ערביה אידיאליסטית. חבר־לספסל. התערב:
״לא רק נגד הכיבוש האחרון. גם נגד
קיומה של מדינת־ישראל בכלל!״
היא בת ,27 ואביה היגר לארץ־ישראל
המנדטורית מניגריה. הוא עובד עד היום
כמגיש־תה במזנון העיריה בעיר־העתיקה.
אין לו כמעט קשר עם בנותיו, לכן גם לא
הטרידה אותו המשטרה.
אחותה הצעירה של פטמה, אינעאם, היתח
מוכנה להקריב את עצמה למענה. כאשר
הופיעה המשטרה בבית משפחת ברנאווי,
בעיר העתיקה, מצאה שם רק את אינעאם.
הצעירה מיהרה להודות שהיא אשר טמנה
את הפצצה בקולנוע. רק מאוחר יותר הסתבר
שזה שקר. מדוע שיקרה? ״כי פטמה היא
המפרנסת היחידה של המשפחה,״ הסבירה.
היא נעצרה, הואשמה בסיוע — ותועמד

עי ת תז ת
שגיאה ק טנ ה
עד לפני זמן לא רב התעלמה העיתונות
הערבית מערביי ישראל, או התייחסה אליהם
כאל בוגדים. לפני שנתיים חל שינוי, ובין
השאר פורסמו בעיתונות מצריים, למ של,
כתבות נרחבות המוקדשות לספרות הערבית
בארץ.
סופר שם, בין היתר, על משוררי פלסטין
בישראל והובאו קטעים מיצירותיהם של
תופיק זיאד, חביב קהוזג׳י וסמיח אל־קאסם.
אחד שלא זכה אז בשבחים היה דווקא
משורר כישרוני מאוד, מחמוד דרוויש.
נם עדותיהמזרח. עכשיו עלה, לפתע,
שמו של דרוויש לכותרות. מסתבר שהוקמה
ועדת סופרים ערביים התובעת את שיחרורו
מן הכלא הישראלי האכזרי. השבועון המצרי
אל־מוצוואר ידע גם לספר על 28 סופרים
ומשוררים מתקדמים בישראל, ביניהם אנשי
עדות המיזרח, שחתמו על עצומה לשיחרורו.
העיתון אף תבע מן הסופר המצרי הידוע
יוסוף אל־סבעאי לתרגם את ספריו של
דרודיש המעונה לשפות זרות ; וממשלת
מצריים תבע להפיצו במקורו הערבי בכל
ארצות המרחב.
יוסוף אל־סבעאי נתבקש באותה כתבה
אף להביא את דבר מאסרו של דרוויש לידיעת
כנם הסופרים האפרו־אסיאני, כדי להבטיח
את שיחרורו.
כל הפעולה הזאת היתד, ראוייה לשבח
אלמלא שגיאה קטנה אחת שנשתרבבה בכתבה:
למרות שכמה סופרים ומשוררים
ערבים יושבים עתה בבתי־סוהר ישראליים,
על־פי צווי־מעצר, לפי סעיף 111 של הפקודה
לשעת־חירום המנדאטורית, דווקא מיחמד
דרוויש חופשי ללא הפרעה, כעורך השבועון
הערבי של רק״ח, אל־איתיחאד.

ד רכי־ חיי ס
ה ס בי
לבל דבר
באחד מימות השבוע שעבר עמד יוסף
נחמן ( )23 ברחוב תל־אביבי כשחלפה,
לאיטה, מכונית שיטור. מיד סובב נחמן את
פניו הצידה, הסתיר אותם בידו, והעמיד
פנים שהוא מחפש אחר, מיספר של בית.
קצין הבולשת שישב במכונית דילג החוצה
למראה התנועה החשודה .״מה פיתאום אתה
קופץ עלי באמצע הלילה?״ התרעם נחמן.
הקצין לא ענה, ביקש מנחמן להזדהות,
הכניסו למכונית־השיטור, ערך חיפוש על
גופו.
אז נמצאו בכיסי מכנסיו של נחמן מפתח
שוודי, מברג, פנס־כיס וכפפות. נחמן נעצר
ל־ 48 שעות.
חבל על כל טיפה! התרעם נחמן,
בפני שופט־השלום חיים שטיינברג כשהובא
לפניו לשם הארכת מעצרו :״אני בכלל לא
מבין את החוצפה של המשטרה ! ״
כשהצביע השופט שבכל זאת נשא בכיסיו
כלי־פריצה, הסביר :״יצאתי מהבית במצב־רוח
לא טוב. לשאוף אוויר !
״את המפתח השוודי קניתי כדי לתקן
אצלי בבית ברז. הרי חבל על כל טיפה,
אדוני השופט !
״את המברג קניתי בשביל לתקן את
שאלטר החשמל. גם כן אצלי בבית.
״הפנס היה ברשותי בשביל להאיר לי את
הדרך הביתה. כי אני חוזר מאוחר. חוץ מזה,
ראייתי בלילות חלשה.
״והכפפות? כמובן שזה בשביל לשמור

על הידיים מקור־הלילה!״

תחת מישמו

פטמה ברנאווי, בין שוטר צבאי ושוטר אזרחי, צועדת בחצר
הפנימית של משטרת לוד, בדרכה אל אולם המישפט. שלא
כדוגמת ששת הגברים הערביים העומדים יחד עימה למשפט, היא לא הובלה באזיקים.

ף הג מונית ירושלמי, הנשמע כאילו
!נלקח ישר מתוך תוכנית של דן בן־
אמוץ: יצחק לוי, שבליל פצצת קולנוע ציון
נסע במוניתו ליד כיכר ציון. עתה ניצב
על דוכן העדים, במרכז אולם המשפט,
והצביע על בחור צעיר, צנום ובלתי־מגולח,
שישב בשורה הראשונה, בתוך תא ה נאשמים
.״בטח שאני מזהה אותו! זה היה
הוא!״
הנאשם, שאוקי אבו שחרור, לא הניד
עפעף. הוא ידע בדיוק מה מתרחש, כי
תורגמן בית־המשפט לחש לו תירגום שוטף
של העדות.
לוי נזכר :״הייתי ליד אלסקה, פתאום
שמעתי שקוראים טקסי! עצרתי. היו שתי
כושיות, ובחור אחד. אמרו לי לקחת אותם
לשער שכם. הבחור ישב לידי, ושתי הבחורות
מאחור.״ הוא אפילו זכר את הפרט
הבא על הבחור :״היה שמח.״

״שמח?״ שאל נשיא בית־המשפט, מבקש
הבהרה.
״כן, שמח בחלקו. כאילו עשה משהו.״
ומי עוד הוא מזהה?
לוי פנה שוב לתא הנאשמים .״אותה!״
אמר, והצביע לעבר פטמה מוחמד ברנאוזי,
שישבה בשורה השנייה של הנאשמים.

הכת ש 7טגיש־התה
ך* טמה כרנאווי היא אחות מוסמכת.

^ 5כאשר נעצרה, יום אחרי גילוי הפצצה,
היתד, בבית־החולים בקלקיליה .״להתראות,
פטמה,״ אמרו לה חברותיה, כאשר יצאה
בליוויית השוטרים .״כן,״ השיבה ,״בעוד
עשר שנים.״
ייתכן שהפרידה תהיה הרבה יותר ארוכה.
כי האשמות שהיא מואשמת בהן כבדות
מאוד. התובע יכול לדרוש עבורן עונש־מוות.

היה מורכב בעיקר מעיוזת־
ו / 1אים ואנשי־בטחון. בלטה בו
הבלונדית הזאת, אשת קצין הפרקליטות הצבאית,
שהיוותה ניגוד לנאשמת הכושית.
לדין, בשלב מאוחר יותר. בינתיים נרשמה
על־ידי התביעה, כעדה נגד אחותה.
יש גם אחות שלישית, איחסאן. לא ברור
כרגע איפה היא בדיוק, למרות שהמשטרה
חיפשה אותר, בקדחתנות. ייתכן שהיא הצליחה
לחמוק לעבר־הירדן, ייתכן שהיא מסתתרת
אי־שם בארץ.
כאשר נכנסה אינעאם לקולנוע ציון, לפי
הידיעות שבידי המשטרה, היתר, איחסאן
איתה. וכאשר יצאו השתיים, התעכבו לרגע
ליד דוכן סמוך, לקנות מנת פלאפל, עד
שיצא גם הבחור שנילווה אליהן.

המקצוע העתיק

בהרכבו המלא, יושב באחד מחדרי תחנת המשטרה. במרכז:
נשיא בית־המשפם, סנן־אלוף אהרון אלפרט. משני צדיו: השופטים
סגן־אלוף שמעיה ברקת ורס״ן חיים רון. בשמאל האולם: הפרקליט הצבאי קדמי.

ך*ן טמה, כמו שתי אחיותיה, היא אחות
^ רחמניה. אם כן — כיצד נולד הסיפור,
שהאחיות הן יצאניות?
ימים אחדים אחרי מעצר המחתרת הירושלמית,
שבין חבריה נמנית פטמה, נערכה
במשטרת ירושלים מסיבת־עתונאים רבת־משתתפים.
אחד הכתבים שאל את מפקד
המחוז, שאול רוזוליו, מה מיקצוען של
הכושיות .״מה אתה חושבי״ שאל רוזוליו.

ער ספסר הנאשמים

הנאספים גיחכו, והשאלות־ותשובות שטפו
הלאה. עד ששוב נשאלה השאלה :״מד,
מקצוען של האחיות?״
רוזוליו לא רצה לומר במפורש. הוא
השיב :״המקצוע ה ע תי ק
וכך רשמו העתונאים: יצאניות.

״ הייתי או בדאותוחי ! ״

—-דדן ^ 1— !-ידן ו ח

* * תהישבהכתא, יחד עם הששה.
^ ביום הראשון דיירבתה לשוחח עם
שבניה־לספסל. היתר, זו הזדמנות ראשונה ל שיחה
כזו, מאז נעצרו והופרדו. השאלה
שעניינה את הגברים: מה יהיה הקו של
פטמה? האם הסכימה לקבל פרקליט ישראלי?
הסתבר שכן.
מלבדה, היה רק נאשם אחד מיוצג על־ידי
עורך־דין. כל היתר הודיעו שהם מסרבים
לקבל הגנה משפטית של פרקליט ישראלי.
נקבעה הפסקה, כדי לאפשר לפרקליטים
התייעצות. ואז נכנסו אל תוך האולם גבר
ואשד, ערביים. הם ביקשו לשוחח עם אחד
הנאשמים .״זהו בני,״ אמר הגבר הקשיש,
והצביע לעבר הנאשם מספר ,6זיאד ג׳ולאני.
נחנו לו להתקרב. זיאד — בן 18 בסך
הכל, והצעיר בחבורה — נבוך למראה הוריי.
הוא נטל את יד אביו, נשק אותה, הרכין את
ראשו מעליה. אחר־כך נשק את אביו. פניו
של הגבר המוצק התפוררו בבכי חרישי.
״אני אדם עשיר. עשיר מאוד,״ אמר האב,
״יש לי מוניות ואוטובוסים. יש לי בית ששודד
200 ,אלף לירות בממילה, אצל היהו דים.
איך הבן שלי נעשה כזה? אילו ידעתי

בחא הנאשמים

הראשון מימין, בעל השפם השחור
וווזקנקן הדליל, הוא החבלן
של החבורה: עבדאללה אחמד חסין אל־סקפי, שנולד בחיפה
— הייתי אוכל אותו חי! לא הייתי נותן לו
לעשות את הדברים האלה!״
מה לא היה נותן לו לעשות?
לנהוג את המונית, שהובילה את ראש־המחתרת,
ד״ר נור, עם חוליית החבלנים
שלו, משעפאת לקירבת ארמון הנציב, ואחרי
שהונח המיטען לרגלי האנטנה הגדולה של
מטה ד-או״ם — להסיעם בחזרה לירושלים.
גם לא לנהוג את המונית שהובילה את
ד״ר נור לביתה של פטמה.

סטירת־דחי מספיקה
א היה כמעט איש מהנוכחים באולם,
שלא שאל את עצמו: האם אפשר ל
לפני
25 שנים, ואשר בהיותו בן ארבע נלקח על־ידי הוריו כפליט
לעמאן. הוא אשר ייצר את הפצצות שנועדו לארמון־הנציב ולקולנוע
ציון. על דוקטור נור, שהסגירו, אמר :״יקבל את עונשו מאללה!״

השוות אותם עם לוחמי אצ״ל או לח״י?
התשובה תלוייה בהשקפתו של המשיב.
אבל כל מי שבא במגע איתם, מיהר להסכים
כי קיים לפחות הבדל אחד בינם לבין המחתרות
העבריות :״הם מדברים מהר מאוד.
סטירת־לחי אחת — והם מוסרים את כל מי
שקשור איתם. גם בלי סטירת־לחי מדברים.״
הבדל אחר בלט במהלך משפט זה.
במשפטים המפורסמים של אנשי־ד,מחתרות
העבריות — שנערכו על פי אוחם חוקי־חירום
עצמם — נהגו הנאשמים לקום ולהצהיר,
כי אינם מכירים בזכותו של בית־המשפט
הצבאי הבריטי לשפוט אותם, והיו
מסרבים לשתף פעולה עם בית־המשפט.
הדוגמה המדהימה ביותר, שהיתר, פצצת
המשפט: דוקטור נור עצמו מסר לחוקריו,
כי בשעה מסויימת עומדים פקודיו־במחתרת
להעביר את מחסן־הנשק שלהם משעפאת
לבית אחר.
הוא ישב במכונית המשטרה שארבה לחבורה,
ושנתפסה בשעת־מעשה — ארבע
שעות אחרי שנור עצמו נעצר.

סקרגות מקצועית
ך* לוד לא קרה דבר. גם הארבעה שלא
^ רצו בפרקליטים הכירו בסמכות בית
הזוג
שד.ציון

״ עומד בתא הנאשמים, כדי לשמוע את פרטי: האישום.
מימין: שאוקי שחרור, אשר. ליווה את פטמה (עומדת,
משמאל) אל תוך קולנוע ציון בירושלים. עומד, עם הגב למצלמה: תורגמן בית־המשפם.

האב בא לביקור

ד,משפט, והסכימו להישפט בפניו, כשמדי
פעם קם אחד מהם להפנות שאלה לעד.
שאוקי שחרור, שהואשם בהטמנת הפצצה
בציון, חזר על אותה השאלה :״האם אתה
מזהה אותי?״
אך שכנו, עבדאללה אל־סקאפי, שאל גם
שאלות אחרות. אחרי שהקשיב לעדות השוטר
יעקב ששון, שתיאר כיצד רץ עם הפצצה
מקולנוע ציון עד לחורשה במיגרש הרוסים,
וכיצד התפוצצה הפצצה בין העצים, קם
אל־סקאפי ושאל :״איזה עומק היה הבור
שנוצר על־ידי ההתפוצצות?״
חצי־מטר, השיב השוטר.
אל־סקאפי נד את ראשו ברצינות, והתיישב.
באולם עברה הבדיחה :״זאת
סקרנות מקצועית. רוצה לדעת אם העבודה
שלו היתד, טובה.״
בדיחה זו התאימה להופעתו של הבחור,
ולסיפור שהוא סיפר בהודעתו במשטרה. שכן
הוא שירת כחייל בצבא ר,שיחדור הפלסטיני,
אליו התגייס לפני כשנתיים בכוויית. הוא
עבר אימונים בבגדאד, וכשפרצה מלחמת
יוני בא עם יחידתו, במיסגרת הצבא העיראקי,
ליריחו. המלחמה הסתיימה לפני
שיכול הייה להיכנס לפעולה.
הוא ביקש לחפות על מחדל זה, בהצטרפו
לאל־פתח.

עבד־אל־מונעם ג׳ולני,־ בכפייה. המנומרת, ה.וא ירו־,
שלמי עשיר מאוד. בנו, זיאה הוא הצעיר שבחבורת
הנאשמים .׳כשניגש אל בנו, בתא הנאשמים, נשק לו הבן בידו, כמינהג הבנים הערביים.

סיבוב חדש במלחמת ששת־הימים: המה

היה משפט אחד בספר שעורר את זעמה
של סגן־מישנה אלה שיף, שבחייה הפרטיים
היא נערת־זוהר ואשתו של סוחר הרהיטים
והסרטים דויד שיף, אחיו של המלונאי תיים
שיף.
היה זה המשפט שהופיע בעמוד 51 של
יומן סיני של יעל דיין־שיאון :״מלבדי לא
היתד, אשד, באותה קבוצה והכוונה לאוגדה
של האלוף אריק שרון שלחמה בציר
הדרומי במדבר סיני.
אלה, סטודנטית למשפטים שנה שלישית
תל־אביב ואחת מפעילות באוניברסיטת מחלקת הנשים של רפ״י עד שזו פורקה,
הזדעזעה. היתד, לה סיבה טובה לכך. כי היא
שירתה בקצינה באותה אוגדה בתקופת
המלחמה יחד עם יעל ועוד בנות.

הסת!

אמרה השבוע אלה שיף ,״זהו הספר שלה והיא יכולה
לכתוב בו מה שהיא רוצה. אבל לכתוב שהיא היתד.
הבת היחידה שם, זה ממש שקר. בנוסף ליעל היתד.
שם סגן־מישנה טלי שחר (בתו של אלוף־מישנה ב־צה׳׳ל)
,היתד, ציפורה ארז, והייתי אני. כל אחת

חברה של בל הדיינים

ס\ן יעד
״ ספד הנפוץ כיותר על מלחמת
( ) ששודר,ימים הוא ספר צנום, נעדר
הירואיקה, שאינו עוסק דווקא במהלכים
הצבאיים שהיקנו לצה״ל את התהילה במלחמה
זו. זהו בסך הכל יומן אישי, כתוב
די ביובש.
אבל העובדה שזהו יומנה האישי של סגן
יעל דיין, בתו של שר־הבטחון הישראלי, והעובדה
ששניהם מופיעים יחד על שער הספר

בתמונה משפחתית במדים, הספיקה כדי
שהספר ייחטף בכל המדינות בהן הוצא
לאור, הן בעברית, הן בגרמנית, צרפתית
ואנגלית.
למבקרים רבים היו טענות נגד הספר. אבל
אלה היו טענות ספרותיות. מי שהתרגזה
באמת מיומנה האישי של סגן יעל דיין על
מלחמת ששודר,ימים, לא היתד, אלא קצינת
צד,״ל אחרת, סגן־מישנה אלה שיף (שפירא).

יעל דיין (מימין) כסה דקות

לפני הטקס שהפך אותה בקיץ

האחרון ליעל שיאון. אחת מאורחות הטקס היווה אלה שפירא
י 1י —ת

ך* היכרות כין סגן יעל שיאון לסגן־
| ן מישנה אלה שפירא לא התחילה דרך
יומן סיני. בעבר היתד, זו היכרות משפחתית
נעימה. אלה, יפהפיה שנונה, חריפת־מחשבה
וחדת־לשון, היתד, עוד בתקופת לימודיה
בגימנסיה בת־בית במשפחת דיין.
היא היתד, חברתו של הבן הבכור, אהוד
(״אודי״) דיין; אחר־כך היתד, ידידתו של הבן
הצעיר, אסף (״אסי״) דיין. ותוך כדי חברותה
עם השניים הפכה גם לחברתם של רות,
משה ויעל. בקיצור, כל הדיינים.
היחסים בין אלה ליעל לא היו מעולם
יחסי אד,בה לוהטת. אבל הן העריכו האחת
את השניה, כל אחת בזכות מעלותיה. כל
אחת גם ידעה את חסרונותיה של השניה,
דבר שסיפק לכל אחת חומר לבקר את
רעותה.
אבל מאז שהשתיים הפכו מקצינות צד,״ל
לנשות החברה התל־אביבית היו המגעים
ביניהן במישור החברתי הפומבי בלבד —
במסיבות ואירועים חברתיים. ואם כי יעל
לא הוזמנה לחתונתה של אלה, הרי היתד,
אלד, אורחת בולטת בחתונתה של יעל דיין.
אלא שכל זה לא עזר הרבה כאשר קראה
אלד, את יומן סיני. מה שהיה כתוב בספר
הרתיח אותה והיא יצאה למלחמה.

כגדביצ׳ים?אריק שרון
א איכפת לי שיעל לא הזכירה
אותי ואת שאר הבנות בספרד״״

(משמאל) שהיתח לאלה שיף, כמה חודשים קודם לכן, כאשר
נישאה לבן משפחת המלונאים הנודעת דויד שיף
השחורה) ,שהוא סוחר רהיטיס ויבואן סרטים מצליח ביותר.

(בחליפה

יעד ואנא

זהו אחד התצלומים ה
בשעת סיור בדרום1 ,
אחד הנושאים המו[
הדרגות, סגן צח״ל י על דיין.

:ה הפרטית של סג־־מ שיו נגד סגן ד״ן

הר/6ייק!

מאיתנו עשתה יותר מיעל בזמן המלחמה והטרידה
פחות.״
ולאלה ישנם עוד סיפורים רבים על התנהגותה
׳לוחמותה של יעל בזמן המלחמה:
״י1מן סיני״ :״לא היה ספק בידי שאם תיקרה

מלחמה, אהיה בראש ובראשונה חיילת, קצינה׳
המסוגלת למלא גם תפקידים אחרים.
חבושת כובע חאקי רחב־שולייס, כובע טק־סאם
של חיילי מילואים, הצטרפתי אל אשר,
בג׳יפ, ויצאנו לדרן.״
ס ג ״ מ יאדה שיף :״יעל לא עשתה
כלום בזמן המלחמה. היא בוודאי שלא
נלחמה ולא היתד, חיילת, נוסף לכך היא גם
לא עזרה בדברים שקצינה כן יכילה לעזור.
בעוד ש(סג״מ) טלי היתר, מזכירתו של אריק,
וציפורה היתד, פקידה במיבצעים ואני בתפקיד
אחר. תפקידה של יעל היה לעשות
סנדביצ׳ים לאריק, דבר חשוב כשלעצמו אבל
היה במקום טבח מקצועי שידע לעשות זאת
הרבה יותר טוב ממנה. לאף אחד לא היה
נעים להגיד לה, אבל יעל נדחקה לכל מיני
מקומות, בהם היא הסתובבה בין הרגליים.״

״ הצבאש 7אבאשלה . .
* ומןס ינ י הוא (אריק שרון) ,הציע
! } 1שאבקר ביחידות המסייעות וביחידות
התחזוקה, שאין מזכירים אותן כראוי, אבל
הן ראויות להערכה רבה — יחידת־הנדסה
עשתה את רוב מלאכת הביצורים, יחידת
שרותי־ההספקה, שתפקידה היה להקל ככל
האפשר את הציפיה הארוכה, ובית־חולים
שדה.״
ם נ ״ מאלה שין? :״אריק ביקש משתינו
להסתובב בין היחידות ולהעלות את המוראל.
הימים היו ימי ערב המלחמה, והחברה ממש
התפוצצו מהרגשת חוסר המעשה והמחדל.
זה היה בדיוק לאחר הנאום המגמגם של
אשכול. נוסף לכך שאריק רצה שנשתדל
לרומם את המוראל הוא גם רצה שנדווח לו
בדיוק על מצב־הרוח.
״יעל ואני יצאנו לסיורים במספר יחידות.
אני ראיתי בתפקיד הזד, ממש תפקיד צבאי,
חשוב מאוד. יעל התנהגה כאילו זד, היה
הצבא שלה או לפחות של אבא שלה. היא
היתד, משוחחת עם החיילים מלמעלה למטה,
כאשר הואילה לשוחח עימם. לרוב היא היתד,
מייד מסתודדת עם מפקדי הכוחות בהם
היינו מבקרים, כשהיא מתרחקת מהחיילים
עצמם. את החבר׳ה אי־אפשר היה לרמות
והם בכלל לא אהבו את זה. אני שמעתי מה
הם אמרו עליה מאחורי הגב. הדיסטנץ שהיא
יצרה איתם לא מצא חן בעיניהם״.
״ יומןס ינ י ״ ן ״מלבד גאווה אישית (על
מינוי אביה, רב־אלוף משה דיין לשר-
הבטחון) ,פיעמה אותי תחושת בטחון חדשה
שאבתי חיזוק מן ההכרה שאבי
הוא איש ׳המעשה, יהי אשר יהיה המעשה

הנדרש.״
ס ג ״ מאלה שין! :״העסק הזה עם
אבא שלה די מצא חן בעיניה. כולנו היינו
ממש מאושרים, כפי שכל חייל היה, כאשר
מונה דיין לשר־הבטחון. כל אחד, החל
מהקצינים וכלה בש.ג. ניגש לברך את יעל.
היא קיבלה את הברכות כאילו זה היה באמת
מגיע לה, שוב במין עליונות כזאת. התגובה
שלה השאירה טעם מר בפה. אחר־כך היא
דאגה להודיע בכל מקום שהיא בתו של שר־הבטחון״.

צו ר ת ־ בי מוי אי נ פנ טילית

ים ביותר של יוני : 1967 שר הבטחזן משה דיין,
(גומה של מלחמת ששת־הימים, כשלידו בתו עונדת
^ס ביומן סיני היא ההערצה שיעל דיין רוחשת לאביה,

* דמןסיני ״ ן ״התייחסתי בהסתייגות
7 / /לאלוף אריק שרון, כשם שאני מסתייגת
מכל מי שהיו לאגדה בחייהם, ואבי בכללם.״
ס נ ״ מאלה שין! :״אריק היה בשביל
יעל מין מיזבח כזה שהיה צריך לטפל בו,
לטפח אותו ולשמור עליו. היא היתה כל
הזמן סביבו, ממתינה לרמז הקטן ביותר כדי
שתוכל לשרתו, לעזור לו, להביא לו משהו,
לשמוע אותו מדבר או לזכות לפנייה ממנו
אליה. העניין הזה עם הסנדביצ׳ים שהיא
עשתה לו, דבר שהפך להיות הצחוק של כל
האוגדה, אולי מבטא זאת יותר מכל. כשאריק
היה ישן, שמרה יעל שלא יעירו אותו.
״כשהוא היה יוצא החוצה מהקרון היא
היתד, מלווה אותו. לא היה זה עניין שבין
אשד. לגבר, אלא פשוט הערצה שלא מן
העולם הזה. אישית אני חושבת שלאריק
מגיעה כל כמות של הערצה שישנה בעולם,

סגו -מי שנ ה אדר
אך צורת־ר,ביטוי של יעל היתד, אינפנטילית.
״אני זוכרת שאריק פעם הסביר לי משהו
על המפה. יעל ניגשה, עמדה שתי דקות
לידינו ואחר־כך שאלה, :אני מפריעה?׳ ,זו
היתד, שאלה משונה מאוד, כיוון שאחר־הכל
אריק הכביר לי דברים הקשורים בעבודתי באוגדה.
אריק היפנה אליה את פניו ואמר
לא! חתוך.
״יעל נשארה המומה מטון הלא! שלו.״
״יומן סיני״ .״נעלתי את נעלי, שאותן
בלבד חלצתי לשנת־לילה, רחצתי את פני
וצחצחתי שיני במי הנזימיה שלי האבק
שדבק ללא תקנה בעור ובבגדים, לא הורגש

בלכלוך ממש, אבל אני התקנאתי בגברים
שנהנו ממקלחות־השדה הניצבות לאורך הדרך.״
סג״מ
אלה שין! :״מבחינה אחת לא
הצלחתי אף פעם להבין את יעל. היא לא
היתר, מתרחצת. אני יודעת שהתנאים היו
קשים לרחצה, בעיקר כיוון שהיינו נשים,
החול היה דביק, אבל אשר, לא יכולה מבלי
להתרחץ כלל. נראה כי על יעל תקנה נשית
זו לא השפיעה. שלושתנו, הנשים שבחבורה,
לא הצלחנו אף פעם להבין איך היא יכולה
מבלי לפחות לנסות להתרחץ, או לחפש
הזדמנויות לחטוף מקלחת־שדה קלה.״

אלה ודייו

שחורה)

למרות שיעל דיין לא הוזמנה לחתונתה של אלה שיף, הוזמנה
אלה לחתונתה של יעל עם דב שיאון. ליד אלה
עומדת אופירה נבון, אשת סגן־יו״ר הכנסת, הלוחצת את ידי משה דיין.

(בשימלה ה

גלויי ה נוובגיח

הר הזיתים נראה כמו גלויית־ברכה נורבגית לשנה האזרחית
החדשה. בצילום, שצולם מרחבת הר־הבית, נראה
מורדו הצפון־מערבי של הר־הזיתים, הגובל בדרך יריחו, בקטע שבין שער האריות לשער

האשפות. למסה, מימין, הכנסייה הרוסית על כיפתה הקמורה, כשקמרונותיה הנמוכים יותר
מכוסים שלג. בראש ההר — הכנסיות של כפר א־סור. כל השטח, השוקק, ביום חול רגיל
חיים, היה שומם לחלוטין, שעה שהתושבים הסתגרו בבתיהם מפני הקור תעו ששרר בחוץ.

ך* שבדע ש*כ היתה ירושלים עיר נצורה. היה זה השלג שהטיל מצור על הבירה מכל
| 1עבריה. מכיוון רמאללה בצפון עד מעבר לבית־לחם בדרום, מדרך יריחו במיזרח ועד
לשער־הגיא במערב.
השלג כיסה את הכביש הראשי תל־אביב—ירושלים במרחק קילומטרים ספורים משער־

הגיא, ריפד בפתיתיו את שלדי המשוריינים הניצבים על שולי הדרך והגיע עד לתחנת השאיבה
השנייה, במעלה הכביש ליד האנדרטה לפורצי־הדרך, לגובה של חצי מטר ויותר.
בכל זאת נמצאו רבים שפרצו לעצמם את הדרך. איכשהו הם הגיעו עד לסבייות אבו־גוש.
בעיקר ברכב בעל הנעה קידמית. אבל משם והלאה גם רכב כזה לא הספיק. היו רק

השטח שלפני החלק המערבי של חומת העיר העתיקה דמה לנוף של
עיר רוסית מוקפת חומה, נוף הדכור בוודאי לירושלמים ותיקים
רבים מימי נעוריהם. אבל לפני החומות לא השתרע אנס קפוא כי אס סתם מישטח־שלג,

שכיסה בגובה של מטר כמעט את יסודות הגינון שעיריית ירושלים החלה מניחה סביב
חומות העיר העתיקה. משמאל: שער יפו. במרכז מיגדל דויד. מימין: הר־ציון וכיפת ה כנסייה
דורמיציון. במקומות רבים בבירה עלה גובה השלג עד כדי מטר ואף יותר.

נוף רוסי

שיוו ה

ל עי ר

ה בי ר ה

מר א ה

אגדתי

מופ לא

דףוחף כך לא רגילים לראות את הל

1 ¥1י * 1
כותל המערבי. אבל השלג

הכבד לא הרתיע מניין של מתפללים, שהצטופפו מתחת לאפיריון
המתוח מעל לארון־הקודש הצמוד לכותל. עובדה מעניינת היא שגם
במקומות קדושים אחרים, בחראם אל־שריף ובכנסיית־הקבר, נמצא

לראשונה בחייהם נהנו
ך טץ ךך ן
שני נערים אלה, בסים־
11 1 1 / 1 1
טת מדרגות בעיר העתיקה, מן השלג הרב.

כדורים על הו־הבית

קומץ המתפללים האדוקים הקבועים, שבאו להתפלל למרות השלג.
הכיסוי הכבד של השלג לא פסח על שום דבר — מקומות קדושים
ואתרים היסטוריים, בנייני האוניברסיטה העברית על הר־הצופים
ובית־הספר לשוטרים, מוזיאון רוקפלר ובתי הרעפים של מאה־שערים
— שיווה לעיר מראה אגדתי, כאילו מעשה של קוסם.

שתי ברירות — להמשיך ברגל או במיגלשים. כמה עשרות נחשונים עשו את הדרך של
שמונה קילומטרים ברגל ואזרח פלאי אחד עשה אותה על מיגלשים.
העובדה שהוא, בימים כתיקנם, תושב בת־ים, היא מיקרית בלבד. כי למען האמת היה
זה האיש שפתח את בית־הספר לסקי על מורדות החרמון (העולם הזה ,) 1583 והחליט
להראות את כוחו, באמצעות מיגלשי ההחלקה הארוכים, גם על מורדותיו המושלגים של
הקסטל.
בירושלים עצמה שררה אווירה של קרניבל. החנויות היו סגורות, בתי־הקפה היו מלאים,
ילדים הטילו זה בזה כדורי־שלג וכמה פסלים צעירים הקימו אנשי־שלג. אלפי סקרנים נהרו
לעיר העתיקה, גילו כי גם היא לא היתד, מחוסנת מן השלג, למרות קדושתה.
ואחרי שהג׳יפים והקומנדקארים של הצבא גמרו לחלק את הלחם, הגיע תורם של הדחפורים,
שהחלו לפנות את הכבישים מן השלג הרב, והמצור הלבן והקר הגיע לקיצו.

אחד המראות השו״
בים־לב ביותר בידושלים,
הר־הבית, הגדיל את קסמו כשהוא עטוי שלג. צבעיו העזים

של הבניין בלטו על רקע השלג הצח והוד המיבנה האצילי הרשים
עוד יותר בנוף הלבן. כל זה לא מנע מירושלמים צעירים ליהנות
מן ההזדמנות להטיל כדורי שלג איש על רעהו, בשובבות רבה.

*1 *1 1 1 4 1 1 1השלג לא היפלה בין
^ 1 111 # 1 *1ירושלים המערבית למיז־חית,
כיסה גם בתים דרומח לקולנוע ציון.

כת נולדה לנו
אחות למרבד הקסמים, ושמה בישראל

שרתון 24
ה״ק ופ י ־ש ופ ״ ק 0יו 001) 0 • 5היחידה בסגנון
האמריקאי במרחב תל־אביב. פתוחה עשרים
וארבע שעות ביממה ומגישה לכל באיה ארוחות
קלותומעדניםבמחירים עממ י ים. בואו
ל״שדחון 24״ בכל שעה.

ח לון שו תון ת ל אני !

העולס הזה 1585

בם דזנה
ס ט טי ס טי ק ה
פמה מיילדו ת
וכ מ ה שו אבי־ אב ק
בארץ חיים כשני מיליון ו־ססד אלף תו שבים
210 אלף בני־בקר ; 200 אלף כבשים
; 150 אלף עיזים ; 16 אלף סוסים ו־10
אלפים גמלים*.
האוכלוסיה הזאת חיה די בצפיפות. ליתר
דיוק: כמחציתה מרוכזת בעשר ערים גדו לות,
שמספר אוכלוסיהן עולה על 50 אלף
כל אחת (מתל־אביב, עם 390 אלף תושבים,
דרך חיפה, ירושלים, רמת־גן, חולון,
פתח־תקזדה, באר־שבע, בני־ברק, בתים
ועד נתניה עם 56 אלף תושבים**).
אין כית־שימוש. אבל למרות הצפיפות
מובטחים לישראלי המצוי אפשרויות
השכלה די רחבות (לכך דואגים 1800
פרופסורים ומרצים במוסדות האקדמאיים) :
טיפול רפואי נאות (בשביל זה יש 6200
רופאים 1500 ,רוקחים 1200 ,רופאי־שיניים
ואפילו 460 מיילדות).
ואם הוא מגיע לכך והוא זקוק לזה
הוא יוכל להיות בטוח כי צידקתו תצא
לאור. בזה עוסקים 3700 עורכי־דין ו־152
שופטים.
כל התנאים הטובים האלה לא מנעו מס
ס אלף איש, בערך, לרדת מן הארץ. בעיקר
לארצות־הברית ( 41 אלף) .אבל במקום
השני הנועד לירידה לא עומדת קנדה
( 11 אלף) כפי שרבים סבורים, אלא צרפת
( 13 אלף).
חוץ מזה ירדו ישראלים, כידוע, גם לגרמניה
ואוסטריה 6000 אוסטרליה (;)4000

ח שי ש \ 3־ ד -3 . 12 דו0 -וו־.דבגיד 17

אבד

תמידעםס בין ־ גי דו ח

* צאנו כערף שלושה שבועות.
/ן, בזמן שיצאנו, יעקב היה מחייך אלי
כמעט כל הזמן. בזמן שהוא חייך נוצרו
לו שתי גומות־חן בלחיים והיה קשה לחשוב
באותם הרגעים שבחור כזה מסוגל לעשות
רעה,״ נזכרה השבוע מרים דניאלי בת
ה־.28
״אנשים בשכונה, שראו אותי מסתובבת
עם יעקב, התחילו להתלחש מאחורי גבי.
״סיפרו לי בשכונה שהגבר שלי חותך
לבחורות את הפנים בסכיני־גילוח ושיותר
טוב יהיה לי אם אפסיק לצאת איתו, אחרת
גם לי יכול להיות סוף כזה.
״התחלתי לפחד מיעקב. ניסיתי להתחמק
מפגישות. תמיד היו לי תירוצים שאני לא
יכולה להיפגש איתו. אבל גם לתירוצים
האלו היה סוף.
״יום אחד אמרתי ליעקב שאנשים מדברים
עליו דברים רעים, ושאני כבר לא

מה בדיוק קרה לי בזמן שהייתי ילד קטן,
אבל אני יודע שללמוד בשום פנים ואופן
לא יכולתי. תמיד רבתי עם כל הילדים בכיתה
שצחקו ממני שאני גר ולא יהודי.
״עוד כשהייתי ילד קטן התחלתי לעשן
חשיש. זה היה כשהייתי בן 12 בערך.
״אחר כך גם התחלתי לצאת עם ילדות.
תמיד היתד, לי משיכה חזקה אל בחורות,
אבל אני שנאתי אותן נורא. הן היד מפונקות
ונודניקיות.
״ככה חייתי לי. מפעם לפעם הייתי גונב
כדי שיהיה לי קצת כסף. בכסף הזה הייתי
קונה לי בגדים יפים ונקיים.
״האבא שלי תמיד היה צועק עלי שמה
שאני עושה זד. לא בסדר, ושכדאי לי ללמוד
מקצוע. הוא לקח אותי לעבוד איתו יחד
בבניין. בהתחלה עבדתי די טוב אבל ראיתי
שלעבוד ככה זה לא סחורה. כל היום
הייתי מתלכלך. אני נורא שונא להיות

רוצה יותר לשמוע ממנו על חתונה, ובכלל,
שאנחנו מפסיקים לצאת.

מלוכלך. תמיד, כשישבתי בבתי־הסוהר, הבגדים
שלי היו הכי נקיים. לא היה עובר
יום שלא הייתי מכבס לי בגדים, ושוטף
את החדר בשביל כולם. החבר׳ה לפעמים
היו צוחקים ממני וקוראים לי כובסת.

ע 7אופנייס
י! א תיארתי לי

פרופסור בקי
152 שופטים 1500 ,רוקחים 130,000 ,יורדים
דרום־אפריקה ( )1500 ואפילו לפולין (.)600
שלא לדבר על ריכוזי יורדים לגמרי לא
מבוטלים כמו באנגליה, בתורכיה, באיראן
ובאיטליה.
ייתכן ובשנתון הסטטיסטי, שיצא לאור
בשבוע שעבר, מתחת לידיו של הסטטיסטיקאי
הממשלתי, הפרופסור רוברטו בקי,
והמגלה את כל העובדות האלה, טמון גם
עוד הסבר לירידה.
כי למרות של־ס /ס 90 מן המשפחות בארץ
יש רדיו ל־ס/י׳ 80 מקרר: ל 30 מכונת-
כביסה ול 14 שואב־אבק הרי רק ל־ס /ס10
יש מכונית, לששה אחוז רשמקול ולארבעה
אחוז טלביזיה.
שלא לדבר על אלה שאין להם. ל־ס/ס10
מן המשפחות בארץ אין אמבטיה או מקלחת
ולשלושה אחוז אין אפילו בית־שימוש.
* את מספר החמורים לא ניתן לקבוע.
אומדים אותו ב־.5000
*• בשטחים הכבושים יש רק שתי ערים
שמספר תושביהן פולה על 50 אלף: עדה
( 118 אלף) וחאן־יונס ( 53 אלף) .אוכלוסיית
שכם 41 :אלף, חברון — 38 אלף.

העולם הזה 15*5

בי ד ־

שמזה יתחילו לי

7/׳ /הצרות.
״יעקב איים עלי שהוא יגמור לי את החיים.
פחדתי ממנו. לא ידעתי מה הוא
מתכונן לעשות, עד ששמעתי בבוקר של
יום חמישי שעבר רעש חזק של פצצה ה נופלת
לתוך מרפסת הבית שלנו בשכונת
שבזי.
״התעוררתי מהשינה. שמעתי רעש נורא
חזק, הדלת של המרפסת נפלה לתוך הדירה,
זכוכיות מדלתות הזכוכית והחלונות
נשברו ברעש ונפלו על הריצפה.
״נפצעתי קצת. ירד לי דם.
״תיכף אבא אמר לי שבטח יעקב זרק את
הפצצה לבית שלנו. ברגע הראשון בכלל
לא תפסתי למה הוא אומר, ככה. אבל מייד
יצאתי החוצה למרפסת, ואני חושבת שהספקתי
לראות את יעקב כשהוא מתרחק
על גבי אופניים מהמקום.
״התלוננו במשטרה, והיא התחילה לחפש
את יעקב.״

רק קוגייאק
למשטרה שקיבלה את התלונה על
ן | יעקב בן־אברהם, התייחסה אליה ברצינות.
כי יעקב השחית בעבר את פרצופיהן
של ארבע צעירות, ואיים פעם ברימון־יד
על אנשי משטרה שבאו לעצרו בבית הו ריו.

בזמן שהמשטרה חיפשה את יעקב
בשבוע שעבר, הוא ישב בחדרון קטן ב*
כרם־התימנים שבלב תל־אביב, חשש לצאת
החוצה שמא יתגלה.
שלושה ימים לפני תפיסתו, נערכה ב חדרון
מסיבת־חשיש קטנה. יעקב לא לקח
בה חלק, וביקש שיביאו עבורו בקבוק
קוניאק :
״אני הפסקתי אחת ולתמיד להשתמש
בסמים,״ התנצל יעקב בפני מעשני החשיש.
״הסמים זה לא בשבילי. הם גרמו לי,
למעשה, לכל הצרות.״

קצת כסף

ך*ולם מכירים אותי בתור יעקב,
הגר. אבל זה האבא שלי שהתגייר.

״למדתי רק עד כתה ד. אני לא יודע

ער הראש

* ;י ל 1 7נפתח נגדי התיק הראשון
? , 4 1וישבתי תקופה קצרה בבית־הסוהר.
,,אחרי שהשתחררתי ראיתי שבעצם בית־סוהר
זה לא כל כך נורא. שגם שם אפשר
לחיות. יותר כבר לא פחדתי מבית־סוהר
והרגשתי שאני ממש גבר ושצריך לעשות
דברים גדולים.
״אז הכרתי את בתיה, והתחתנתי איתה.
חשבתי שבגלל החתונה אוכל כבר להסתדר.
אבל זה לא היה ככה.
״בתיה נכנסה להריון, ואני התחלתי לריב
איתה. כל יום רבנו. תמיד הייתי מרביץ
לה מכות. בתיה לא רצתה אותי, אבל בגלל
שהיא היתד, בהריון היא נשארה איתי. נולדה
לנו ילדה וקראנו לה שולה. היום היא
כבר בת . 12
״אחרי ששולה נולדה התגרשתי מבתיה.
הייתי מיואש ושנאתי בכלל את כל הבחורות
בעולם. ידעתי אז שצריך להתנהג עם
בחורות ביד חזקה, אחרת הן מטפסות
לך על הראש.
״באותו הזמן התחלתי להסתובב עם
זונות. יצאתי תקופה ארוכה עם אחת מזל.
״אבל היא התחילה לעשות צרות. היא
רצתה לעצמה כל מיני דברים שלא הייתי
מוכן לתת לה. התחלנו לריב. היא קיבלה
ממני הרבה מכות אבל כל זה לא עזר.
״החלטתי שצריך לחנך אותה. מה עשיתי?
לקחתי סכין־גילוח, עטפתי את החצי שלו
בסמרטוטים ושמתי אותו בין האצבעות
שלי ביד ימין. כשנפגשנו היא התחילה עוד
פעם להרים את הראש. הסברתי לה שלא
כדאי לה כל העסק הזה, אחרת אחתוך לה
את הפנים. היא צחקה לי בפנים וזה הרתיח
לי את הדם, הושטתי את היד עם
הסכין־גילוח בתוכה כאילו אני בא לתת
לה סטירה, וחתכתי לה את כל הפנים.״

על הריצפה
*אז כל הזונות פחדו ממני אבל
ה ן גם רצו אותי. אחרי שישבתי
קצת זמן בבית־הסוהר בגלל מזל, השתחררתי.
באותם זמנים יצאתי עם רחל אל־קופנה,
זאת שעכשיו היא נמצאת בחוץ־
לארץ. גם היא הרגיזה אותי נורא ותמיד

הגו

הוא כינויו של יעקב ב ך
אברהם (למעלה: בנשף פו11
רים
תשכ״ז) ,תל־אביבי צעיר שכבר הספיק
להשחית בסכין את פניהן של ארבע
צעירות ונעצר בשבוע שעבר כחשוד בהטלת
פצצה לביתה של צעירה אחרת.
רבנו, וגם לה חתכתי את הפנים.
״אחריה יצאתי גם עם אתי כהן. היא
היתד, גרה אצלנו בבית והיתר, עושה בשבילי
הכל כאילו היא היתד, אשתי, חוץ מזה
היא גם עבדה בזנות בשבילי.
״עם אתי היו לי הרבה דברים מצחיקים.
אני זוכר שפעם אחת היא כיבסה לי את
הבגדים שלי, אבל הכביסה לא היתד, כל כך
טובה. מה עשיתי? לקחתי את כל הכביסה
הזאת, ליכלכתי אותה על ד,ריצפה, ואמרתי
לה להרתיח הכל מחדש. היא עשתה את
הכביסה מחדש.
״אז כבר התחלתי להזריק לעצמי הרואין
ומורפין. כמעט כל הזמן הייתי מטושטש
מהסמים. עד שיום אחד חשדתי באתי שהיא
שוכבת עם חבר שלי, אז לקחתי סכין וחתכתי
לה את הפרצוף.
״ראיתי שהסמים עושים ממני סמרטוט.
כבר בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים.
רציתי להיפטר מזה, אז הלכתי לבית־החו־לים
בבת־ים והסברתי לרופאים שאני נרקומן.
״נכנסתי
לטיפול מונע בבית־החולים. באמת
שהיה לי שם טוב. לא הפריע לי
לחיות. אבל המקום נמאס עלי בגלל שהיו
בו הרבה משוגעים וברחתי הביתה.״

רא עסק

ועזבתי כחדר ושמעתי צעדים. פת״
,אום שמעתי קול קורא יעקב ! הדלת
נפתחה וראיתי שלושה שוטרים. על־ידי
היה מין רימון־יד שבתוכו היתה סיכת־
(המשך בעמוד )20

י — —19 יי

בפ מ ח־ תקמה

#ב חי פ ה

ישיבת

ביום רביעי 17 ,בינואר, בשעה 8.30בערב,
בקפה הנשיא, שטמפפר , 13 ירצה

ביום חמישי 18 ,בינואר, בשעה 8.30
בערב, בקפה פת, רחוב מוריה .( 50 על
הכרמל) ,ירצה

צבי ידידיה

עו״ד אמנון זכרוני

על הנושא:

מרבז ה תנו ע ה
בר מ ת־גן

על הנושא:

התנועה ואחוז החסימה

מה הסיכויים לפדרציה ף
ישיבה פומבית של מרכז התנועה

#בטבעין
ביום חמישי 18 ,בינואר, בשעה 8.30
בערב, בקפה־פנסיון 1וה (מרכז טבעון),
ירצה

שלום כהן

על הנושא:

האם יתכן שלום נפרד
עם הפלסטינאים?

תתקיים ביום חמישי 25 ,בינואר,

#בבת־־יס
ביום חמישי 18 ,בינואר, בשעה 8.30
בערב, יתקיים חוג־בית אצל אריה לביא,
רחוב אילת , 18 רמת־יוסף, בהשתתפות

גן המלך דויד (מאחורי קולנוע

אשר ישוחח על הנושא:

אורדע).

רפאל אשכול

חבלני ״אל־פתח״ וסחורות
ישראליות על גשר דמיה

בשעה 8.30 בערב, בקפה עצמאות,

ח ב רים ואוהדים מוזמנים.

ה חו ת ר

(המשך מעמוד 09
ראש. הרימון הזה הוא לא היה שוזר, אבל
אפשר היה להפחיד איתו.
״פניתי לשוטרים, לקחתי את הרימון
מהריצפה וצעקתי, :עכשיו אני הולך להרוג
את כולכם.׳ השוטרים ברחו מתוך
החדר והם התגלגלו אחד על השני במדרגות.
בחיי, שזה היה מצחיק.
״אחרי כמה רגעים הופיעו המון ניידות
בשכונה. כולם הקיפו את הבית ואמרו לי
ברמקול לתת להם את הרימון ולצאת עם
הידיים למעלה.
״אני ישבתי לי בחדר וצחקתי על כל
המשטרה כמה הם פראיירים. אז בא גם
עמוס בן־גוריון, שהיה אז מפקד מחוז תל־אביב,
ואמר לי להסגיר את עצמי. ראיתי
שזה לא עסק, הסכמתי. הקצין שבא לעצור
אותי, לקח מהיד שלי את הרימון וראה
שהרימון לא שזזה. שנינו צחקנו מזה נורא.
״בחורה אחת, עליזה הגיבנת, שרצתה
להיות פירמה ולהשוויץ בין כל החברות
שלה שהיא הולכת איתי, התחילה לבלבל לי
את המוח. רציתי אז הרבה כסף והסכמתי.
היא התחילה לעבוד בשבילי. אבל מה, הבחורה
הזאת היתד, מטומטמת לגמרי. היא
לא זכרה שום דבר ולא היה לה שכל.
תמיד היא התווכחה איתי. כשנמאס לי ממנה,
לקחתי סכין־מטבח ורציתי לחתוך לה את
הפנים. עליזה ראתה ביד שלי את הסכין,
הסתירה בידיים שלה את הפנים שלה, והתכופפה.
חזקא באותו הרגע הנפתי את
היד עם הסכין ובמקום לדקור אותה בפנים
דקרתי אותה בישבן.״

עם מקצוע

...היא ו הו א !

י*ן ןכירו אותי ליפו בשביל חקי-
ע רות והמזל שלי יצא לי להיות בחדר
אחד עם ניסים ערוסי, יורם לנדס־ברגר
ונחמן פרקש. הם החליטו לברוח
ואני הסכמתי להצטרף אליהם. פחדתי לסרב
אחרי שכבר ידעתי שהם מתכוננים לברוח.
״אבל המזל לא הלך לי. נתקעתי על
גדר־התיל שהקיפה את בית־המעצר ביפו.
השוטרים גילו את הבריחה ועצרו אותי.
חטפתי מהם מכות־רצח, והם שברו לי את
השיניים הקידמיות שלי.
״בכלא רמלה החיים לא היו לי חיים
קלים. אבל אז פתחו את בית־הדפוס ברמלה•
התחלתי לעבוד שם ולמדתי את
המקצוע. הבנתי סוף־סוף שבלי מקצוע אנשים
לא שווים.
״כשהשתחררתי לפני 14 חודשים, סידרו
לי עבודה בהמדפיס הממשלתי בירושלים
והייתי נורא מבסוט. גרתי בירושלים ולא
חשבתי לחזור לתל־אביב.
״דווקא לפני פסח פגשתי את בתיה. דיברתי
עם בתיה וחשבתי לחזור אליה בגלל
הילדה. בהתחלה היא הסכימה אבל האחים
שלה עשו לנו הרבה צרות. אז היא התנגדה.
כל כך התרגזתי עליה שלקחתי סכין ורציתי
לדקור אותה.
״היא בכתה לי וצעקה עלי שאני פושע,
אז דקרתי אותה ליד הכתף הימנית שלה.

היא מחליקה על-פגי הים
הוא מחליק על־פניד מבלי טתחוט ב1

לדק בראש

זכה במשאל העם 1967
כסכין הגלות המובחר

הנוזתך כפולה ובוכוכלז! כי הדיסכנסר
מ שמ ש לך בבוחז־ילן בונכחחוו! אוהו זזונה

־קני חינם!

^ ז היכרתי את מרים. היא נורא
מצאה חן בעיני. גם היא הסתכלה

עלי הרבה והתחלנו לצאת.
״אבל אני לא יודע איזה ג׳וק נכנם לה
בראש. היא ממש הכריחה אותי לצאת איתר,
ואמרה לי שאם אעזוב אותה היא תתאבד.
ראיתי שיש לי עסק עם יותר גרועה ממני.
״בגללה ממש נפלתי מהרגליים. לא היה
לי כוח בשבילה. היא הרגישה שאני כבר
לא כל כך מעוניין בה, אז בהזדמנות אחת
כשהיינו בבית, והיתר, סכין על השולחן
אמרה לי , :אם תעזוב אותי החיים שלי לא
יהיו שחיים ,.היא לקחה את הסכין ודקרה
את עצמה פעמיים. יש עדים שראו את זה.
״ראיתי שזה לא עסק, וברחתי לירושלים•
לא רציתי יותר להסתבך. כשהייתי
בירושלים שמעתי מכמה חברים שלי שהמשטרה
מחפשת אותי בגלל שכאילו זרקתי
לבית של מרים פצצה.
״פחדתי לבוא ולהסגיר את עצמי למשטרה
והחלטתי שיותר טוב יהיה להתחבא
עד שהמשטרה תתפוס אותי בעצמה.״

!/כשיו דיסנבנסר של 7סנינ•־גלוח ( 1 +6חינם)
על כל פנים

יותר נעים

גס אולר
* * שכועשעכר, הצליחה המשטרה ל־
- 1שים את ידה על יעקב בן־אברהם כשבחדר
בו התחבא, נמצאו 18 :גרם חשיש,
אולר קפיצי ופצצה אחת מן הסוג שנזרק על
ביתה של מרים דניאלי.
העולם הזה 1585

במדינה
תו ל דו ת האיש שהתבייש

לא נו תק ה עוד השושלת
לשנורר מזללת קליפורניה, המסעדה התל־אביבית
שירשה את מקומה של נסית כמרכז
הבוהימה, עומדת למכירה.
מי שיהיה מוכן לשלם תמורתה סכום
של 600 אלף ל״י, יוכל לקבלה. אבל בתנאי
אחד: בהסכם המכירה הוא ייאלץ להתחייב
להתקין בקליפורניה רמקול שיעביר, ללא-
הפסק, שידורים מתחנת־רדיו פרטית —
תחנת־הרדיו שעומד להקים בעלה הנוכחי של
המזללה, טיים־השלום אייבי נתן.
רק זמר־העם. אחרי חצי שנה של
סיבוב ברחבי העולם, כשהוא מנסה למצוא
אוניית־שידור על־מנת להקים בה תחנה
פיראטית מול חופי הארץ, חזר אייבי לארץ
בדרך האוויר ובלי אונייה.
אוניות מתאימות הוא דווקא מצא, אבל את
הכסף לרכשן לא הצליח לגייס.

״הוא נולד? הוא נולד כבר? היא ילדה? בן או בת?״
כן. אני יכולה להרגיע אתכם. היא ילדה. אבל אם אתם רוצים לדעת מי ילדה ומה היא
ילדה, אז זה תלוי.
אם אתם מתכוונים לנעמי שפירא, בתו של שר־הפנים משה חיים שפירא, אז
אין לכם מה לדאוג. זה בסדר. היא ילדה בן זכר, והשבוע עומדת להיערך ברית־המילה שלו

בבאזל שבשוזייץ.
היא התחתנה, כזכור, עם ארתור כהן, מפיק הסרטים, והלכה אחריו למולדתו ד,זמ־׳
נית, שווייץ, וכבת־ישראל כשרה עוד לא עברה שנה מאז החתונה, והיא כבר ילדה לו בת,
ועדיין לא עברה שנה מאז לידת הבת, והיא ילדה בן זכר, שיישא את שמו, יירש את
רכושו וימשיך את השושלת.
אבל אם אתם שואלים על אשתו של אברהם (פשנל) דשא, אז זה משהו אחר לגמרי.
היא ילדה אמנם השבוע בשלום, אבל לא בן, אלא בת. אתם חושבים שזה לא נורא, ואתם
טועים כמובן.
כי פשנל השתוקק לבן זכר. הוא אוהב בנות, אבל הוא מעדיף אותן לא בתור ילדות
שלו. וכשנולדה הבת, הוא התאכזב קצת, אבל התגבר במהרה, וכבר הוא טוען שהיא יפה־פיה
וחכמה ומוכשרת, ואת עניין המין הוא מתכונן לתקן בלידה הבאה.
ומצבו של השר מנחם בגין די דומה. משום שהוא רצה נכד. ואם השושלת של
שפירא היא שושלת חשובה, הרי השושלת של בגין היא חשובה לא פחות, ולכן אפשר
להבין שהוא רצה יורש.
אז נולדה לבתו דווקא יורשת, וגם הוא קיבל אותה ברוח יפה, והוא מקווה שבתו
הצעירה תתקן במהרה את המעוזת.

אהבת החיים
הסרט של דויד גרינכרג, איריס, הוא
סרט מהחיים. כולם יודעים את זה. כל מה
שקורה שם קרה לגרינברג עצמו, או לחברים
שלו, או שיקרה לו, או שיקרה להם.
לכן, כשכרפה נאמן, אחת הדמויות
המרכזיות של הסרט, צריכה היתד, להתאהב
בגבר קל־דעת, הוחלט שהגבר יהיה
אהובה בחיים.
היא התאהבה בו לפני כמה חודשים. היא
גילתה אותו כשהוא הגיש לה משקאות,
אספה אותו אל ביתה, וכששאלו אותה למה
היא מתעסקת עם מלצרים, היא אמרה :״אז
מה אם אני הולכת עם מלצר?״

הוא עשה זא ת:
אייבי: תן
מה איכפת לרבנות שהערבים יתנצרו?
בניו־יורק, למשל, ע רן מסיבות קוקטיילים
לעשירים כדי לשכנעם לתרום למימוש
הרעיון של תחנת־שידור שתשדר נאומי
שלום לכל ארצות־המרחב.
עשירי ניו־יורק באו למסיבות, שעלו
לאייבי הון־תועפות, גמעו׳ את המשקאות,
שמעו את דבריו והסתלקו בלי לתרום.
הטיבה :״פשוט התביישתי לבקש מהם,״
אמר אייבי ,״קיוויתי שהם יוציאו את הצ׳קים
בעצמם. כנראה שלהיות שנורר זה מקצוע
ואני לא יודע את זה.״
רק זמר־העם פיט סיגר הוציא צ׳ק בעצמו,
תרם לאייבי 300 דולאר.
גם היועץ המשפטי. מאוכזב, אך לא
נואש, החליט אייבי למכור את קליפורניה
כדי לרכוש בכסף שיקבל תמורתה, את
אוניית הפיראטים שלו.
הוא בטוח לא רק שיצליח להפעילה
אלא שד,אונייה גם תישא רווחים באמצעות
שידורים מסחריים.
כך, למשל, השיג התחייבות מצד כמה
חברות מיסיונריות לשלם לו סכומים גבוהים
תמורת שידורים מיסיונריים שישודרו מ־אונייתו.
ומה
תגיד הרבנות?
״מה יש לה להגיד?״ חמה אייבי ,״השידורים
מכוונים לארצות־ערב, אז מה
איכפת לרבנות שהערבים יהיו נוצרים ולא
מוסלמים?״
אולם נראה שאפילו אם ימכור את מסעדתו
רחוק אייבי מהיום בו ירכוש את האונייה.
כי מיד עם שיבתו ארצה החרימה
המשטרה את דרכונו, הטילה עיקול על
מטוסו והוציאה נגדו צו־עיכוב יציאה
מהארץ.
היועץ המשפטי עומד לתבוע ממנו פרעון
חשבון ישן לפני שיגיש לו חשבון חדש על
שידורים פיראטיים: בימים הקרובים יוגש
נגד אייבי כתב־אישום על הסתננות לארץ
אוייב, בו יואשם על טיסתו לפורט־סעיד
חודש לאחר מלחמת ששת־הימים.

ארנון מילצ׳ן עשה א ת זה. ועשה
א ת זה טוב, אפילו. השבוע הוא הגיע
ארצה עם אשתו היפהפיה, הדוגמנית
בריז׳יט, שהיא לא רק יפה ולא רק
דוגמנית, אל א גם א חייני תו של ראש־ממ
שלת צרפת לשעבר, ואולי גם של ה עתיד
— פיאר מנדס־פראנס.
הוא התח תן אי ת ה בלונדון. הוא בילה
אי ת ה ירח־דבש באירופה, ואחרי שהוא
גמר א ת כל זה, הוא הביא או ת ה אר צה
כדי ל חיו ת אי ת ה.

העולם הזה 1585

עד השבוע ה א חרון הי ה הרב הראשי
של ישראל,
מןע סו ק וטרוד מאד וראשו כמעט
לא היה פנוי לענייני הרבנות הראשית.
ראו או תו במשרדו כשהוא מודאג מאוד,
ואפשר היה לשים לב לכך שכל מח שבותיו
נ תונות לעניינים אחרי ם.
השבוע ה תב הרו פניו, ומסת בר שכל
דאגותיו חלפו.
הדאגה הגדולה שלו הי ת ה בנו, צבי
אונטרמן, שפשט לפני חודש אתה רגל
ו היה במצב קשה, חסר־מוצא. אביו
דאג ודאג ודאג, ובסוף, מרוב דאגה,
מצא מיליונר ידוע בשם פרישווטר, ו־המיליונר
הזה לקחאת הבן פושט־הרגל
תחתח סו תו, העביר או תו לאנגליה ושם
הוא מ טפל בו טיפול אישי.

איסר יהודה אונטר-

המלצר, אכרהם ארכים, צריך היה
להיות הספורטאי של הסרט. צריכים היו
לקרוא לו ״הספורטאי״ ,כיוזן שהוא צריך
היה לקפוץ כל הזמן ממיטה למיטה ולגרום
לברכה, שלצרכי הסרט נקרא שמה שולה,
הרבה צרות.
ברכה החלה לשחק, אבל יחסיה עם המלצר
הסתבכו .״לא היתד, בינינו התאמה,״
הסבירה היא .״זה מפני שכולם אמרו לי
שאני לא צריכה לחיות עם מלצר, ואני רואה
שהם צדקו.״
הידיד עזב את הבית, ואז התברר שהיא
עשתה מעשה קצת חפוז.
כי עכשיו היא כבר לא היתד, מוכנה
לאהוב אותו בסרט .״זה לא יהיה אמיתי,״
היא הסבירה לבמאי ,״אני לא אוכל לשחק
את זה טוב.״
הבמאי השתכנע ועכשיו כל הצוות מחפש
לברכה אהבה חדשה, שתוכל להיאהב על־ידה
בחיים ובעקבות זה גם בסרט.

כרבה נאמן

הרואה ואינה נראית
הישראלים שהצטופפו במסעדה המזרחית המפורסמת בירושלים המזרחית, מס1זאדה, פזלו
לעבר השולחן של קבוצת נערות־זוהר אמריקאיות נוצצות, כולן בלונזיות, שסעדו שם
בחברת גברים, ודיברו אמריקאית,
רק במיקרה הכיר אחד הנוכחים את נערת־הזוהר הזוהרת ביותר. היתה זאת יהודית
מזור. למחרת היום החלו כל העיתונאיות לרדוף אחריה —! אן אף אחת לא מצאה אותה.
היא הסתתרה.
רק דבר אחד ניתן להציל מפיה: בדרכה לישראל, היא באמת שהתה במארוקו, כפי שגילה
העולם הזד, לפני כמה שבועות.
אכזבה היא הגיעה למלון הילטון. מלאה תלתלים וצמידים ויהלומים, לבושה
בשמלות־פאר, וכל המי־ומי של תל־אביב צילצלו ובאו לראות
אותה ולברר מה שלומה, ומה מזג־האודיר בפאריס, עיר מולדתה.

נדיה פורל

ה בן! ה מי ליונ ר

המלצרים היו בטוחים שהיא שחקנית־קולנוע ידועה, או איזה
גברת ראשונה או שנייה או שלישית.
היא שכרה את החדר מיספר 1429 בקומה הארבע־עשרה של
מלון הילטון, והחדר הזה הוצף מיד פרחים ומתנות.
היא נראית כמו מלכה, אבל אני מוכנה לגלות לכם שהיא, בעצם,
במיקצועה, נערת־שעשועים.
כפי שאפשר לראות מהקשרים שלה, ומהסיגנון שלה, היא לא
נערת־שעשועים פשוטה. היא נערת־צמרת ידועה, המכירה את גדולי
הפוליטיקאים, הסופרים והאמנים של פאריס. היא אחת המכובדות
והמוכרות במיקצוע.
נדיה פורל היא.כיום בת עשרים וחמש. כבר עבר עליה הרבה,
והיא מוכנה להודות בכך .״אני מתעסקת רק עם גברים בגיל —35
.40 זה הגיל האהוב עלי. אבל לפעמים, ככה, בשביל מצב־הרוח,
אני מסכימה גם ליותר צעירים.״
יש לה סימון ויש לה כבוד. היא היתר, נשואה לעיתונאי צרפתי,
ויש לה ילד בן .5היא לא מבקשת אף פעם כסף מגברים. הם
נותנים לה לבד. והם נותנים הרבה, בהתחשב עם זה שהלקוחות
הקבועים ביותר שלה הם בני משפחת רוקפלר ורוטשילד. אפשר
להבין מדוע היא מלאה בכל כך הרבה צמידים, יהלומים ומחרוזות
פנינים.
ארצה היא הגיעה עם אחד מידידיה הטובים, גבר פרסי, נשוי
ואב לשני ילדים, המקדיש לה אמנם רק כמה ימים, כל שישה חודשים,
אבל באותם כמה ימים הוא מוכן לתת לה את חצי המלכות
הפרסית.
הם באו ארצה יחד, בילו כמה ימים בחדר הפירחוני במלון היל־טון,
הגבר עזב את הארץ וחזר לפרס, והיא נשארה כאן כדי
ליהנות כמה ימים לבד בישראל.
היא הכירה כאן שלושה ישראלים. ביניהם אחד בעל מועדון־לילה,
והשני בעל חנות־תכשיטים. בתור אחת המבינה בעניין, היא יכולה
להגיד שהם מאכזבים .״יש להם אולי פלאפל,״ היא אומרת ,״אבל
אין להם פילפל.״
לכן היא קיצרה קצת את הביקור, וביום הראשון עזבה את הארץ.

בתיאטרונו
יחסים עם אינטליגנטית יחסים אלה

של גיורא גודיק רקם אריק
מזכירתו של המפיק, גרושה
בשם רחל אופי. על רקע
נשברו חיי הנישואין שלו. ב־

טה השמועה במהירות כי אריק חולה.
חדרו גדוש זרי־פרחים, מתנות ומכתבים.
יומיום מצלצלים לבית־החולים עשרות אנשים
כדי לשאול לשלומו. באחד ד,מכ־

אריק לביא:
התקנת לב מטרומבחוז

ך* ולותיהם בקעו השבוע, כמו בכל
שבוע, מכל מקלטי הרדיו במדינה.
הם הלהיבו רבבות מעריצים בשירתם. הם
עוררו את דמיונן של בנות הטיפש־עשרה
שלא פסקו לחלום עליהם בלילות ולכתוב
להם מכתבי־הערצה בימים.
הם — שני אלילי־הזמר הישראליים, שני

האריקים. אריק לביא ואריק איינשטיין.
ובשעה ששירתם שימחה לבבות, ידעו
רק מעטים כי ליבותיהם שלהם עצמם שוב
לא היו כתמול שלשום.
בשבוע אחד פגע הגורל בשני האריקים.
הם לא יכלו עוד לשיר. שניהם היו מרותקים
לבית־ד,חולים, האחד כחולה והשני
כמטפל באימו החולה.

אולקוס ! ״
ך* יום הראשון השבוע היה אריק לביא
*1כוכב־הבוקר בתכנית לעקרת־הבית, המשודרת
לפני־הצהריים בגל הקל של קול
ישראל. במשך כחצי שעה רעם קולו העמוק
של אריק מעל גלי האתר. אולם כאשר
סיימה הקריינית את התכנית היא ביקשה
מהמאזינות לא להטריד את אריק ולא לבקר
אותו כיוון שהוא חולה.
אף אחת מהמאזינות לא ידעה במה המדובר.
אותה
שעה שכב אריק לביא מרותק
למיטתו בבית־ד,חולים איכילוב בתל־אביב,
כשהרופאים עוקבים בדאגה אחרי הלמות
ליבו ואחרי קצב נשימתו.
זה אירע לפני שבוע. אריק לביא עמד
להופיע באולם אוהל־שם, במיצעד־אמנים ש
אחר
הבדיקה ,״זה הלב ! ״
אבחנתו: התקפת־לב כתוצאה מטרומבו־זה.
אריק
הובל במהירות לבית־החולים, שם
הוכנס לאוהל־חמצן, כשהרופאים עושים
מאמצים נואשים כדי לסייע לו להתגבר על
התקפת הלב הפתאומית והחמורה שקיבל.

אריק החליט
אופי.

סופית להישאר עם

רחל

אחרי לילה שאריק עבר בשלום עדיין
נשאר מצבו חמור. הרופאים לא ד,ירשו
לאיש לבקרו מלבד ידידתו, רחל אופי, מז
כירת
את, ירחון־הנשים של מעריב.
״אגחכו
במשך יומיים נאבק אריק על חייו. אחר־כך
חל שיפור־מה במצבו. רחל עזבה את אוהבים מיטתו לשעה קלה, הלכה לביתר, כדי להחליף
בגדים ולהתרענן. כאשר חזרה לבית־אותך
החולים
מסרו לה כי אריק נתקף בהתקפת־לב
שניה ומצבו הוחמר.
קראת השנה החדשה נראה היה
רחל צנחה ליד מיטתו, ללא דמעות, ב ו
כאילו התבהרו חייו מחדש. שושיק,

שקט, עם מצח קמוט והמשיכה לחכות.
שהסכימה לתת גט לאריק, נסעה ללונדון.
אריק עבר לגור עם רחל והחל לחיות
עימד, חיים מסודרים. הוא גם החל לתכנן
תכניות חדשות. הוא הכין תכנית ללהקה
פרשת־חדשה
של יוצאי להקות צבאיות בשם
הצנוניות. דרבים אבל הנטל היה, כנראה, כבד מדי. יום
אחד כרע ליבו של אריק והוא מנהל
ריק לביא טרם הגיע לגיל בו מקב־עתה
בבית־החולים מאבק נואש כדי להמשיך
לים בדרך כלל התקפות־לב. רק לאח לחיות.
רונה
חגג את יום הולדתו הארבעים. אותו
זמן גם פתח דף חדש בחייו, כשהוא מנסה
ליד מיטתו בבית־החולים יושבת ידידתו.
להירגע מהסערות שעברו עליו בארבעים
למרות שרק מעטים ידעו על מחלתו, פש־שנותיו.
השנה
האחרונה היתד, אחת השנים הקשות
בחייו. בקאריירה האמנותית שלו
הגיע אריק לנקודת־מיפנה. הוא סיים את
הופעתו ככוכב במחזה המוסיקלי המלך
ואני וניצב על פרשת־דרכים באשר להמשך
דרכו.
הוא קיזזה להגשים את חלומו הישן
ולהפוך לבמאי קולנוע. כל ההכנות נשלמו

אחק איינשטיין:
התקנת לב לאם
נערך לטובת אחד האמרגנים שהסתבך בעסקים.
אריק הגיע למקום כהרגלו, מלא-
מרץ, עליז, חביב אל כולם ושופע בדיחות
מפולפלות.
לפתע אחזו אותו כאבים בחזה. הוא חש
ברע .״,זה בטח התקפת האולקוס שלי,״
חייך אריק במרירות. הוא מיהר לעזוב את
המקום, נסע ישר לביתו של רופא השחקנים
התל־אביבי, הד״ר גיטלר.
״זה לא האולקוס,״ קבע הד״ר גיטלר ל־

משך השנה עזב מספר פעמים את הבית
וחי עם רחל, אך בכל פעם חזר אל אשתו.
זו היתד, גם שנה גדושת שערוריות. שו־שיק
בלעה כדורי־שינה, רחל אופי היתד,
על סף התמוטטות־עצבים והתעלפה לילה
אחד מרוב מתח באמצע ארוחודערב במסעדה
תל־אביבית. כל הבור,ימה התל־אביבית
חיתה את המשבר שעבר על חיי־ד,נישואין
של אריק לביא, אשר פרץ מחדרי חדרים
אל הרחוב.
שבועות מספר אחרי המלחמה יצא אריק
לארצות־הברית. רק מעטים יודעים שאריק,
יליד ברלין, מחזיק בדרכון אמריקאי. כמעט
מדי שנה הוא קופץ לביקור בארצות־הברית.
כשחזר הפעם אריק, המתינה לו בשדה־התעופה
רחל אופי. שושיק שני נשארה
בבית, לא באה להקביל את פניו.

להתחלת הפקת הסרט הראשון בבימויו, לך,
לד למדבר, אותלו. ואז פרצה מלחמת ששת־הימים
שהרסה את כל הבניין.
אריק הצטרף לאוגדת השריון של האלוף
טל עם יחידת בדרנים, וכשחזר הכין תכנית
יחיד, לצה״ל באהבה. שניים משירי תכניתו,
קרב רפיח וקבר רחל הפכו לשלאגרים.
במישור האישי סיים אריק בשנה קשה
זו חיי־נישואין שנמשכו עשר שנים עם
השחקנית שושיק שני. כי בעת שהועסק

תבים שקיבל מילד קטן היה כתוב :״אריק,
אנחנו אוהבים אותך ; אסור לך לעזוב
אותנו.״
במטוס הראשון
מזוכדון
*** עה שאריק לביא ניהל מאבק על
חייו בבית־ד,חולים היה גם אליל־הזמר
השני של ישראל, אריק איינשטיין,
מרותק לבית־חולים. אולם הוא עצמו לא
היה חולה. החולה היתר, אימו.
כאשר פורסמו השבוע ידיעות בעתונים

על הצלחתה של שלישיית החלונות הגבוהים
בלונדון, שם היא מופיעה בדיסקוטק
מקומי, כבר היה אריק איינשטיין רחוק
מאוד מלונדון. אורחי המסיבה שערך אברהם
עופרים באחד הדיסקוטקים של תל־אביב
הופתעו לראות לכמה דקות את אריק
בין האורחים.
הסתבר כי אריק הוזעק על־ידי אביו מלונדון׳
אחרי שאימו קיבלה התקפת־לב
חמורה.
אריק הוא בן יחיד. כאשר הגיעה אליו
הידיעה על מצבה של אימו, נטל את המטוס
הראשון וחזר לארץ. משדר,־התעופה רץ
ישר לבית־ד,חולים כדי להחליף שם את
אביו השחקן, החייב לעבוד בלילות.
אריק החליף את האב, שלא מש ממיטת
האם מיום שהוכנסה לבית־החולים. הוא
ישב שם עד הבוקר. בבוקר הלך אריק לנוח
כשאביו מחליף אותו.
כך הם מתחלפים ליד מיטת־האם הנאבקת
על חייה במיטה לבנה, בבית־ר,חולים איכי־לוב,
לא רחוק מהמיטה בה נאבק על חייו
אריק לביא.

בש־ינה
ד ר כי־ אדם

אין גי סי ס

של הלנה רובינשטיין
לכיסים מאז שניסים ערוסי, המכונה ערוסי הקטן,
להבדיל מניסים ערוסי הגדול, שהיה
שותפו של נחמן פרק ש בבריחתו מכלא יפו,
התחיל את צעדיו הראשונים בבית הוריו,
הוא היה גנב.
בתחילה הוא גנב מהוריו כל מיני פריטים
והחביא אותם. ההורים קיבלו את גניבותיו
ברוח ספורטאית, ואפילו חייכו. כנראה ש־נימים
שאב עידוד מחיוכי ההורים והמשיך
לגנוב.
בגן לא רצתה הגננת לקבל את ניטים. הוא
גנב שם מכל הילדים ועשה צרות לכולם.
הגננת גירשה אותו הביתה, וניסים קיבל את
חינוכו הראשוני ברחובות.
ככל שניסים גדל כן נעשו גניבותיו נועזות
יותר. בגיל 16 הוא כבר היה פורץ ל־בתי־מגורים
בשעות הלילה. שיטותיו היו
נועזות ביותר. הוא נהג לטפס על צינורות
הביוב, לחדור לבתים דרך חלונות חדרי-

מילוי חד ש ל שפ תון ליפ-דיו ב מי כל פלס טי היגייני ונוח.
ב קנו ת ך שפתון ליפ-דיו של ה לנ ה רובינ שטיין כדאי לך לדעת כי תוכלי מעתה
לחדש אתה שפתון ב מיכל ה מ הו דרא שר בידך• מילוי הליפ-דיו מוגש ב מיכל
פלס טי המאפ שר ה ט ענ הקלה מבלי להכ תי םאת הידיי ם ו מבלי לפגוע בשפתון•

מילוי ליפידיו חו ס ד לד 2

ל־י ממחיר שפתון רגיל

מ חי ר ה מילוי ב־ 24 גווני ם 3,95 :ל״י
בגווני פ רו סטד:

4.50ל״י

בעזרת המק לון המצורף נ קי א ת
ה מיכל שבידך מ ש אריו ת ה שפתון
הישן.

?*רוסי

ה חזי קי אתה מי לוי כא שר
המכסה הלבן כלפי מ על הוה סי רי
אתהמכסה•

הטעיני אתה מי לוי החד שבב סי ס
ה מיכל האוריגינלי•

הבריגי ל תו ך ה מי כל ה מ הו ד ר
שברשותך אתה מילוי שקנית•

תאונת־דרכיס בדרך לגדה המערבית
הנוחיות, להיכנס לדירה, לגנוב את מכנסי
הבעל וארנק האשה, ולהריק אותם מתוכנם.
תכניות לעתיד. המשטרה הצליחה לעצור
אותו מדי פעם. וניסים הירבה לספר
לשוטרים בגאווה כיצד הוא ביצע את גניבו־תיו,
ומה הוא מתכנן לעשות בעתיד.
אבל ניסים לא סיפר לשוטרים הכל. הוא,
למשל, לא סיפר להם שהוא גם עוסק ברמאויות
קטנות. אבל התלונות המרובות
שהגיעו למשטרה על מעשי רמאות שונים,
שקרבנותיהם זיהו את ניסים באלבומי המשטרה
גרמו למאמריו החוזרים.
מאסר־עולם בתשלומים. את מרבית
מאסריו בילה גיסים בכלא המרכזי ברמלה.
גם שם הוא המשיך בגניבותיו. על־פי־רוב
הוא גנב בגדים ומכר אותם בשביל סיגריות.
אך כשניסים השתחרר לפני שנה, הוא
נשבע לחבריו שהפעם הוא כבר יהיה בן־
אדם* :זה כבר יותר מדי בשבילי לשבת כל
כך הרבה זמן. אני כבר לא יכול יותר
לסבול במאסר. אני בן 31 וכבר הספקתי
לשבת שש שנים. אני מפחד שאם אתחיל
לשבת עוד פעם זה כבר יהיה מאסר עולם
בתשלומים׳.
שבועתו של ניסים לא עמדה לו ימים
רבים. תקופה קצרה אחרי מלחמת ששת-
הימים התחפש ניסים לחייל צה״ל. הוא לבש
מדים והירבה להסתובב ברחבי הארץ בחפשו
אחר שלל שיובל לקחת באין מפריע. אבל
לא תמיד היו ברשותו כספים להמשך המסע.
מן הרב אד השוטר. בפעם האחרונה
שהוא הסתובב בבגדי חייל, הוא נתקע ב־באר־יעקב
ללא אפשרות לזוז. ניסים גמר
שם את כל הכסף שלו על קניית חשיש, וחיפש
מקורות חדשים להשגת כספים. הוא
החליט שבשבילו יהיה הפשוט ביותר לרמות
את הרב של באר־יעקב, הרב יאיר חפותה.
הוא התדפק על דלת ביתו של הרב כשהוא
לבוש מדי צה״ל וכומתה צבאית לראשו,
וסיפר לרב שהמכונית הצבאית בה
(המשך בעמוד )24

העולם הזה 1585

והרי לך שפתון חדש לגמרי של

ח3 *61ח!כ1ו 9 . 1^1ח1616־־1
^נאות נכריות

!7ן8ם נ 9ש ||5
3ם נ 0סשס£
אםל־ 6דורו ת
גברת דלילה האבארד, תושבת העיר
פאונד במדינת וירג׳יניה שב־ארה״ב,
זכתה לחוג את יום הולדתה
ה־ ,99 כשלצידה בתה, נכדתה, נינתה,
בת־נינתה והבן הקטן של בת־נינתה
— ששה דורות בסך ־הכל. אם־
למופת ראוייה ביום־האם למתנה־למופת,
כלומר, לשישיית גרבי
״מרסי״ השימושית והנאה, בארנק
המהודר בו ארוזות הגרביים אחת
אחד, בצורה השומרת עליהן מקמ טים
ומפגמים. ביום־האם — הביאו
לאמא את המתנה־לאם: שישיית גרבי
״מרסי״.

של פ או תנכ ריו ת
וחל קי פ או ת מ הוד רו ת.
מ ח׳ מ כי רו ת: סלון ־דנו ר ה׳י
האד מו ו מגו ר 7ג, בני־ברק.

המנוי קיבלת
חשבונך,
פרע נא
אותו בהקדם.

גטים האמינות בברבי

1 3מ ^ ?נ
למען יוני שערותייך

במדינה

(המשך מעמוד )23
הוא נהג התקלקלה, ועליו להמשיך להגיע
לבסיס. הוא ביקש מהרב שיעזור לו בהשגת
כסף. הרב שחשד בניסים, נתן לו
רק לירה אחת כדי שימשיך באוטובוס.
ניסים לא היה מרוצה מן הלירה הבודדה
שקיבל. הוא ניגש מיד לאחר מכן לבית־הקפה
המקומי איסטנבול, סיפר לבעליו,
אלפרד ג׳מיל, שאירעה לו תאונת־דרכים
ברכב הצבאי בו הוא נהג מאל־עריש, וש־חסרים
לו 50 לירות על מנת לתקן את הרכב
כדי שיוכל להגיע איתו בדחיפות לגדה

המערבית.
ג׳מיל, שהאמין לסיפורו של ניסים, נתן
לו את כל הפידיון היומי שהסתכם ב־14
לירות.
ניטים שמח על שברשותו היו לו כבר
15 לירות. הוא ניגש לתחנת־האוטובוסים
וחיכה בתור. אבל אז ניגש אליו שוטר שה כיר
אותו וביקש ממנו להזדהות. נימים הציג
בפני השוטר צו־התייצבות על שם רב־טוראי
עובדיה מזרחי — ונעצר במקום.
רכזן חיים כסוהר. כשהובא ניסים
לבית־המשפט כבר היה ברור לו שאיננו
יכול לצפות לניסים גדולים. אם כי שפך
את לבו לפני השופט, והשופט לקח את הכל
בחשבון, לא היתד, ברירה אלא להפעיל את
השנתיים וחצי מאסר על־תנאי שהיו עומדים
ותלויים כנגד ניסים ממשפט־קודם.
כך שלכשיצא ניסים מבית־הסוהר בגיל
35 יוכל כבר לזקוף את רבע חייו — כמעט
תשע שנים על חשבון כליאותיו.

מ שפט
דרישות
ה חיי ם
בשבוע שעבר קבע בית־מישפט שעל
נאשם, שהורשע בדין, לשוב ולחזור על
עבירתו.
בכך הגיעה פרשת אי־חידוש הרישיונות
לרוכלים המוכרים במידרכות תל־אביב לשיא
האבסורד.

ארץ

שמש ...1

ב ו־ זכת

גשם

סופרקריל של טמבור מונע חדירת מים לביתך ודירתך, שומר
עליהם מפני התיישנות ובליה ויעיל נגד קרני השמש. סופרקריל
משמש לצביעה חיצונית על בטון, טיח, אסבסט ועץ. הוא
מתיבש לשכבה בלתי חדירה למים. סופרקריל מונע הווצרות
כתמים ומגן בפני אלקלי ואור השמש. סופרקריל ב־ 9גוונים
מרהיבים (אפשר לגוונו גם על ידי אמולזין מרוכז) .סופרקריל
דקורטיבי, נוח לשימוש, מושלם! הכן את ביתך לקראת
החורף ותהנה גם בקיץ. השתמש בס ופרקריל של טמבור

לנוי ו הידו ר

סכזבור־

בינסון אילון

1\11 פנס ״ 0 ? 8מ ס ^ 0 0מנ״

נעורים ...נעורים ...נעורים...
זו דרישתה של האפנה החדשה על כל ענפיה. השמלות הקצרצרות וגזרתו הילדותית הנאיבית; התסרוקות הקצרוודמסולסלות או הארוכות־גולשות
על הכתפיים;
גם האיפור אינו נחשל אחר צו־אופנתי זה. חברת רבלון יצרה מערכת איפור חדשה העונה לדרישות אופנת הנעורים הטבעית — הלא היא
מערכת וד? .0 11 17 £איפור ה־ — 0 1עדין, קליל, שקיף ומקנה לעור מראה רענן וצעיר. הוא נעים למגע על העור, מתמזג
עמו מיד, יוצר מעטה דקיק, אך אינו ״מתישב״ על העור, אינו יוצר כתמים ואינו נכנס לקפולי העור או לקמטוטיו.
בהיותו עשיר בלחות הוא טוב לעור צעיר, אידיאלי לעור יבש ומתבגר, ומתאים לכל עור על סוגיו וגיליו. יוצא מכלל זה העור השמן בעל
הפצעונים, אשר לו נועדו מוצרי האיפור של ״ ,מפסא סז מי
איפור ה 41 הוא איפורהשקיפות

איפור ה 11 הוא איפורההתמזגות
איפור ה 1הוא איפורהאפנה
כדי להגיע לאיפור מושלם ב־ , 0 £ ?41 יש להשתמש ב? -ס נ( \ 1בסיס איפור) ומעליו פודרה שקיפה וקלילה מאד המופיעה בצורת
אבקה — זט^ווס? זו 15111<:61ז 3ז .061711 ׳£הפודרה השקופה משלימה את האיפור העדין והקליל מבלי להכביד על צבעו הענוג. לצורך איפור
חפוז וכן לתקון בסיס־הא־פור במשך היום משתמשים ב ס 5 5 £ 0 0ז א 0 £ס 5 £א 11 7 £במיכל־ראי מקסים.
איפור הי 13 1ארוז באריזה מיוחדת, נאה ואלגנטית עד מאד בצבעי ורוד בהיר, ורוד כהה וזהב, אשר ללא ספק ידבר לחוש האסטטי של
כל אשה.

״לנשק את הרגליים!״ רוכלי תל-
אביב נירמסים בין שני גלגלים אדיוים:
מחלקת הרוכלות של עיריית תל־אביב —
ומישטרת ישראל.
המחלקה העירונית, שמתפקידה לפקח על
״מלאכות מסוייגות״ ,כהגדרת החוק, נשארת
נאמנה לאות המתה של שני חוקי־עזר:
חוק שימור רחובות 1936 וחוק רוכלות
. 1961
ובהתאם לכתוב בחוקים אלה, מדיניות
העירייה הרשמית היא ״לא לחדש רישיונות״.
התוצאה :״השנה לא רצו לחדש לי את
הרישיון שהחזקתי משך 25 שנה,״ כפי שהצהיר
בהתמרמרות ראובן ראובני .״אחד־כך
באה המישטרה ורשמה לי דו״חות. לפעמים
שניים או שלושה ביום אחד״.
ראובני הציג תעודות ורישיונות ישנים
המעידים כי אומנם קיבל רשות, בשנים
עברו, למכור גזוז ומיץ על המדרכות.
״אתם כולכם צריכים לנשק לי את הרגליים,״
אמר הרוכל .״עשרה ילדים גידלתי
ממכירת כוס מיץ במיל — וחמישה מהם
משרתים עכשיו בצה״ל.״
אבל הדבר לא מנע מן המישטרה להגיש
דו״חות — ומבית־המישפס לטפל בדו״חות.
עבירה נמשכת. על כן עמדה בפני
השופט שלמה רוזנפלד* בעייה קשה: הוא
לא יכול היה שלא להרשיע את הנאשם,
אבל הוא לא רצה לבטל את פרנסתו.
מה עוד שנציג העירייה הצהיר :״אנחנו
מצידנו מוכנים לחדש את הרישיון בתנאי
שהמשטרה לא תתנגד.״ ביודעו היטב שלפי
האות הכתובה חייבת המישטרה להתייחם
לרוכלים כאל ״מיפגע לתנועה על הכביש
ועל המידרכות״.
על כן פסק השופט רוזנפלד:
״הנאשם עבר עבירה שהיא, למעשה,
עבירה נמשכת.
״כל רגע שהוא עוסק במלאכתו הוא עובר
עבירה.
״אולם החוק לחוד ודרישות החיים לחוד.
חוק החיים מחייב כל אדם לפרנס את עצמו
ואת התלויים בו. לעיריית תל־אביב אינה
יכולה להעמיד את הנאשם במצב שיכריחו
לעבור על החוק.
״על כן לא אטיל על הנאשם שלא לחזור
על עבירתו.״
וראובן ראובני שוחרר.

שנתמנה השבוע לשופט מחוזי.
העולם הזה 1585

ברגיעה חופשית

השתלמות מיקצועית

כדי למנוע כל טעות ) 1/1585( ,ששלח מכתב
זה, הוא בחור!
׳״אהבתי רגיעה חופשית, או חופש רגוע.
נזשחקי־מיליס או מילים שוחקות.
״המציאות הקרויה אפורה, נוסכת בי לעיתים
שיכרון. וחומל אני על בריות הזקוקות
לאמצעים מלאכותיים כדי לחוש שיכרון

״אהבתי שבילים זנוחים — או זניחת
שבילים.
״ומקווה שאת לא שונאת את אשר אוהב.״

( )3/1585 הוא בלונדי בן , 18 שנמאס לו
מצעירות. הוא מעוניין ב״בת־זוג מבוגרת יותר
— למטרות, לימודים׳ — ושתהיה מסוגלת
לכך.״

ארכיטין טית מחפשת ארכיטקט
עוד משהו מסקציית־האקדמאים שלי :
היא ישראלית, הלומדת ארכיטקטורה בגרמניה,
מעוניינת להתכתב עם סטודנט הטכניון
לארכיטקטורה.
( )2/1585 היא כמעט בת ,24 ונחמדה נורא.

זוכרות
את הרשע, האגואיסט, הנוכל קר־הרוח,
ששלח מכתב ותיאר בו את נבלותו
ורוע־לבבו האכזר? כפי שניתן היה לשער,
הוא קיבל כמובן כמות לא־נורמלית של מכתבים.
אבל אתם חושבים שהנבזה הזה מאושר?
לא. כי המכתב הכי־פצצה שקיבל —
נחתם על־ידי אחת ״ורדה״ ,ששכחה, לפי
דבריו ,״לציין בכלל איפה שהיא שורצת.״
אז ורדה — שתכתבי מהר. וכדי שתדעי
שהוא ל א מתבייש — אז שמו המלא הוא
ישראל אשר, בלפור 31א׳ ,תל־אביב.
ואתן, כל השאר, שתתחלנה לעלות אליו
לרגל — לא להידחף. עמודנה יפה בתור,
והיכנסנה חמש־חמש בכל פעם. לא יותר. כי
הוא רשע נוראי ובטח מסוכן.

1111111

גברים מדברים על דברים הידועים להם.
נשים — על דברים הגורמים להן נחת.
(זיאן־זיאק רוסו)
מודעה מעיתוטוו השבוע:

טיול בעולם על חשבוני! אם את
רווקה בת , 23—18 הרפתקנית, נאה ונחמדה
— תוכלי להצטרף אלי, לטיול בעולם.
יוסף ד ,.ת.ד ,351 .אילת
אתן רואות את טוב־ליב׳? אני נותנת את
המודעה בחינם. על חשבון הבית — אבל
אל תגידו אחר־כך של הזהרתי אתכן שלא
מקבלים בחיים שום דבר בחינם.
אפילו לא טיולים בעולם!

באמצע

תראו מה זה מציאה: גם סימפטי מאד,
גם בן ,26 וגם בעל תואר אקדמאי, ונמצא
רחוק־רחוק.
לא שהוא ברח לשם. להיפך, הוא בתפקיד
למען המולדת, למשך 3—2שנים, ומבקש
להכיר כאלה שתסכמנה להסתפק במכתבים
— לפי שעה.
( )4/1585 נמצא באמריקה. לא בצפונית,
לא בדרומית. הוא באמצע: בדיוק בתעלת־פנמה!

אתה מעניק לאשה זכויות שוות —
היא מייד מתחילה למשול בן.
(סוקראטס)
מזורני ומסריח
מי זה שדואג לכס, שתהיו חכמים ועליזים?
אני. וגם אני דואגת לכם שתהיו יפים.
למשל, מעיל־הרועיס הזה, שהוא בשיא האופנה
באירופה, ומופיע השבוע בשבועונים
הפריזאיים. רוצים כזה? בסדר. אני אסביר
לכם:
תלכו בעיר העתיקה ברחוב דויד. זה
שמה, כשיורדים, ישר. הגעתם? טוב. אז תתחילו
לחפש: תמצאו אותם שם באפס מחיר.
כשלושים לירות. פחות מסוודר. ותסתכלו
בחנות של איברהים ברקת, כי הוא זול
במיוחד. וגם ברחוב ליד הקבר הקדוש, יש
שם שורה שלמה של חנויות המוכרות מעי־לי־רועים.
ואגב: כל מעילי־הרועים, אפילו
אלה שיש להם שרוולים, מסריחים קצת מכבש,
בשביל האותנטיות.
זהו. בחורות תיראנה בזה נורא אופנתיות,
ובחורים נורא היפייס, ואל תגידו שאני לא
דואגת לכס, שיהיה לכם חס, ונעים.

תגידי, זו את שבי לית
ערב משותף עם
סיירת שלימה ז כל ה כבוד

בקיצור, הסיירת חו שבת
עלייך מאז, ורו צה
להמשיך איתך.
את רואה מה זה הצלחה
זאם תשלחי להם,
דרכי, א ת הזהות
הנעלמת שלך, הם מבטיחים
לשלוח לך את
תמומתיך, ומי יודע
מה עוד.
אבל, תגידי: לא ה יה
לך קר על הכביש 1

תחילת השבוע תעלה לך ביוקר: הוצאות
רוהות, קנסות, ואולי גם דמי־רופא. בהתקרב
מוצ״ש המצב ה־
,.כלכלי משתפר במקצת.
,ר,ו שבוע בו כדאי לך
?שקול מחדש את תוכניותיו.
אם לא החלטת

בבל לבך להינשא לו —
חשבי גם על זה פעם
נוספת. עד לשבת גם
אין מה לעשות בענייני־חברה.
בסך הכל, זהו ז? 11י11 ין^ן ן
שבוע לא נעים במקצת,
והעיקר — שקט, שכדאי לחכות בו ולתכנן.

זהו השבוע בו כדאי לן לגמור עם כל מיני
עניינים, ועדיין לא להתחיל בחדשים. פגישה
ביום ראשון הבא תזעזע
אותך, ותשפוך אור
חדש על שורה של עניינים
שלא היו ברורים לן
די הצורן. הכנסה פתאומית
תקל טל מצוקתן
הזמנית. זהירות! ארבע
ה.י מי ם בהם לא כדאי
לעשות חוכמות: רביעי,
שבת, ראשון ושני. סוף
השבוע — נגיד יום
שלישי — מבטיח שיפור ניכר מאד במצב.

ר ול׳

המצב החדש יגלה כל מיני אפשרויות,
חלקן נעימות מאוד ואף הרפתקניות. נצל
אותן בתבונה. בעיות
כספיות, השבוע. אל
תתפתה להתחייבויות
חדשות או לחובות נוספים.
יום ה׳ :איגרת,
אולי מכתב מעבר לים,
יבשרו לך דבר, לו
ציפית מזמן ואשר ישנה,
בהמשך הזמן, את
כל חייך. כוח-ההתמ-
דה שלך שב ומתחדש:
נצל אותו לדברים החשובים לך ביותר.

יום־שבת הוא נקודת־צומת במאבקך לשנות
את המצב. דבר עם שותפך, או עם בן־זוגך.
זהו יום להגיון ולא לרגש.
דאג שהשיחה תהיה
שקטה ובלתי־היסט־רית.
יום חמישי —
סכנה לילדים! אל תק־חי
אותם למסעות, אפילו
לא למסעות קצרים. פגישה
חברתית או מסיבה
קטנה תעורר אותך להוכיח
עצמך כעקרת־בית
למופת. התוצאות:
ידידויות חדשות ונעימות לך ביותר, באמת.

אם תפעיל את המרץ ,,את כוח־המשיכה ואת
כוח־החשיבה האופייניים לך — תוכל להתגבר
יפה על שינוי-המ־צב
המסתמן לקראת יום
שישי. אם לא תעשה
כן, פשוט תבזבז הזדמנות
נהדרת, וחבל. אהבה
לא כל־כך גדולה
מתגלה לך, אצלו .,להפתעתך.
זה לא העניין
הגדול של חייך, אבל
למה לא? בתור הרפתקה
זה לא רע. מתנה
נעימה תגביר את סיכוייך ליהנות מן השבוע.
אם לא תוסיפי לזה קניות רבות מדי, ש־ימששו
את ארנקו, יה׳ה זה שבוע סימפטי.

הבריאות שלן עשוייה לגרום לן דאגות די
רציניות, השבוע. בעיות־קיבה, בעיות־לב ובעיות
דרכי־הנשימה במיוחד.
זה גורם גם להקטנת
כמות האנרגיה
שאתה מסוגל להפעיל
בתחומים אחרים. בעייה
אישית תיפתר על־ידי
פגישה, ועל־ידי שיחה
שקולה ושקטה. אל תתני
ל לסנוור עיניין במחמאות.
דרשי ממנו הסברים
הגיוניים למעשיו.
קליינט משיג לן הכנסה בלתי־צפוייה ביותר.

זהו חודש חשוב לן, מבחינה כלכלית, אבל
אפשר להגזים! אל תתן לעיסוקיך לקלקל
לן את השבת, ולא את,
מצב־הרוח המרומם של
בני־ביתן. בת־תאומים: הפגישה
הרומנטית מוכיחה
עצמה כאדעקת־שווא.
חפשי משהו יותר מתאים
לן, בחיין! דאגות
קטנות וסדרים אירגו־נייס
יכרסמו ממרצן, אבל
עם סוף השבוע אתה
יכול להתמודד מחדש
עם המצב. הישמר ממחלה מידבקת.

המראה החדש של חייך היומיומיים מוסיף
להשתפר. מעולם לא ציפית שתוכל
לעשות כל-כך הרבה,
בכל-כך מעט זמן, ובקלות
י חסי ת שכזאת.
עם זאת, דאג שהקרו בים
לך ישבחו אותך :
אינך אדם היכול לח יות
בלי שבחים, או
בלי עידוד. כוח־ההת-
מדה המחודש שלן
יאפשר לך גם להתעלם
ממצב־רוח ריגשי
וזמני. הזדמנות כלכלית חדשה באופק.

אם לא תיזהר, ,יגנבו ממך את כל מה
שאתה לא מחזיק תחת מנעול ובריח, ה שבוע.
כוח״ההרס שלך
מתגלה במריבה משפחתית
מיותרת ובל-
תי-נעימה. סוף־השבוע:
לשים לב לעבודה. זה
לא שבוע טוב לקלות־דעת.
גם בריאותך ככה
ככת: בייחוד הקיבה !

תקני משהו שחור. זהו צבע-המזל שלך,
וזה הולם את המצב. להפתעתך, תראי
עד כמה הפשטות מגבירה
את כוח־המשי-
כה שלך. אל תפתחי
את הפה, השבוע, אלא
כדי ל חיין: את מסוגלת
לריב עם כל ה עולם,
וגם לקלקל לך
כמה וכמה קשרים די
חשובים. זה מתייחס
גם לכתיבת מכתבים
או לחתימה על התחייבויות
מכל סיג שהן. מבחינה זו, מסו כנים
במיוחד הימים שבת עד שלישי ה באים.
כדאי להיזהר בענייני מס-הכנסה !

שים לב לנערה הלובשת שמלת״טורקיז. היא
לא מה שאתה חושב, היא משהו חשוב באמת
בחייך. אל תתן למאורעות
של השבוע
שעבר להרתיע אותך.
הפעל את שיקוליך, תמיד׳
,והקשב לפעמים
גם לעצתם של שני אנשים
מבוגרים השוחרים
לך טובה. תרגם את דבריהם
ללשון־מעשיך אתה,
ואל תאזין להס באופן
עיוזר. ואו חוכל
לבנות לך השבוע מצב מעניין ביותר, פורה
ורב־משמעות לעתיד לבוא. פגישה מעניינת !

החמצת עוד פעם אדם שחשבת כי הוא חשוב
לן. אל תהססי, איפוא, להודות ב שגיאתן
או לבקש סליחה. אחרת
תסתבכי עוד יותר. מצב
שנראה לן רומנטי מוכיח
את אוזלת־ידן או
את רשעות־ליבה. קח את
עצמן בידיים, בן־אדם.
עונש במקום העבודה,
או בשירות, או במקום
בו אתה חי, מעכיר עליך
את השבוע כבד ביום
שלישי. ביום שישי
לא תוכל לקיים פגישה — ודווקא זה יפתח
בפניך כל מיני. שערים חדשים לגמרי. היזהר
משפעת. אל תסעד, בשום אופן, בעיר זרה.

ספרים
מ קו ר
המ שיח שתיקן דליי־ מי ם

ב ד דן ו ד־י
וו־יו־ו־ני...

לבל בקבוק ״בת־אורן״
מצורף שי ניקורי וריחני:
מחזיק מפתחות שהוא
בקבוק בושם ״דלילה״
או ״לבנדר״.

התפנק* לד. באמבט
קצף חלומי ע ם
בת-אורן.

בתדא 1ר1
1ן11י 0
במחירים גבוהים

מלוה קליטה
המלוותט ח ה
ויתר ב
מלו ה
מכל הסוגים (גם של חברות)

הפ 1/יפון המהפכני ביותר י!

עו/\1#ן 0א 5
:ו_ושז

התמורה במקום -במזומן
1 1ן שד׳ רוטשילד 15ת -א
^ 1 1 1טל 54931ס 630- 830 בערב
ראה ושמע
בעת ובעונה אחת
שינוי כתובת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

אידיאלי לילדים ולמשפחה
בחנויות לתקליטים וחשמל
במחיר — 185.ל״י בלבד
המפיץ

יהודיתימן (מאת משה צדוק; הוצאת
עם עובד; 270 עס׳) .תימן, המשתרעת על
שטח הגדול פי שמונה משטח מדינת־ישראל
איננה רק המדינה ממנה באו היהודים
התימניים. היא גם המדינה בה היו נוהגים
עד לפני זמן לא רב לקטוע את ידו הימנית
של גנב ואת ידו הימנית ורגלו השמאלית
גם יחד, של שודד.
חוץ מזה תימן היא הארץ בה שימש,
לפני 130 שנה, יהודי צפתי כרופא החצר
של האימאם עד היום בו החליט השליט
התימני כי הרופא הארצישראלי שלו הוא
מרגל מצרי והרג אותו בירייה בגינת
הארמון.
וחמישים שנד, יותר מאוחר, ב־, 1882
הציע יהודי גרמני, המזרחן אדוארד גלזר,
להקים בתימן מדינה יהודית — תחת חסות
גרמנית.
תפקיד־קבע. בדרך כלל לא ליקקו
היהודים מעולם דבש בתימן. בין השאר
היה אסור עליהם לבנות בתים יותר גבוהים
מבתי־המוסלמים; לרכב על בהמה בפישוק־רגליים;
לתקוע בשופר ברעש או לקרוץ
בעיניהם למראה מוסלמי ערום.
לא מפליא לכן שכאשר הוגדשה הסיאה
ובאמצע המאה שעברה הוטל על יהודי
צנעא תפקיד־הקבע של ניקוי בתי־המחראות
המוסלמיים הם ניסו למצוא את ישעם
במשיחי־שקר שהבטיחו לה נסים ונפלאות.
בין אם היד. זה מחקן דליי־מים צנוע
בשם שובר בן־סאלם, שפעל ב־ 1861 ובין
אם היד. זה נוכל מקצועי בשם יוסף
עבדאללה, שהופיע ב־ 1895 ונטל לעצמו את
תכשיטי נשות מאמיניו בנימוק מקורי:
לא נאה לנשים יהודיות להידמות לערביות
המתוכשטות.
עונש קולקטיבי. אך לא תמיד חיו
יהודי תימן בהווי־קבע של מצוקה והתנכלויות.
האורג־המשורר שלום שבזי מצא
בכל זאת זמן לחבר שירים רומנטיים מסוג
שדי עלמה יפהפיה, ידידה תינקה /ומהן
תמצאה מחייה ונפ שן מחשקה.
ולפני 300 שנה אף נמצא יהודי בשם
פקעה ״שהיה יוצא ובא בבית המלך, הכיר
את בת המלך, קילקל עימה, והיא הרתה

מד, שעלה בגורלו של פקעה לא ידוע,
אבל בתור עונש קולקטיבי הוגלתה כל
העדה היהודית בתימן למידבר מוזע הצחיח.

מיפר שיס
בלי רוח
ארץ ללא חלום (מאת אברהם אבא
רובי; הוצאת יפעת; 157 עמי) .מעשר, ביוחנן,
יורד שהשתלם בהנדסת מכונות חקלאיות
בארצות־הברית, ושנישא שם לבת עשירים
מקומית.
הכל עולה ופורח אצלו עד למקם ברית־ד,מילר,
של בכורם. אז נטפל אליו פרחה
(״אל תיגע בי, יהודי מזוהם ופוצע את
יוחנן קשה באגרופן־ברזל חלוד.
כשהוא שוכב בבית־ד,חולים יש ליוחנן
מספיק פנאי להרהר בימים שהיה מפקד
מחלקה בפלמ״ח, נשוי לנערה מעדות המזרח,
אותה נטש בינתיים.
כמו כן הוא גם מצליח לשחזר לעצמו את
כל העבר הארצישראלי שלו (אצ״ל, הגנה,
מלחמה העצמאות ובחורות, בחורות, בחורות
— דורה, פתחי הדלת/דורה, סגרי ה־תרימ/דורה.
הרימי רגל/דורה, אני
היורד הערכי. כנראה שכתוצאה מכל
ההרהורים הוא מבריא ומגיע להמון מסקנות
נכבדות על חייו ועל טעמם (או חוסר־טעמם).
הקורא,
לעומת זאת, יגיע, קרוב לוודאי,
בעיקר, למסקנה אחת: שהטיפוס הסימפאתי
באמת בספר הוא דווקא יורד אחר, חבר־נעוריו
של יוחנן מחצר השכונה המעורבת
בחיפה עיר הולדתם, הד״ר פאריד אבן־מוצ־טפה
מנולי, המוכיח את היורד היהודי על
ירידתו:
״לעיתים, אני חושב כי היה לכם עניין
להוכיח שהארץ מגיעה לכם, וכי תוכלו ל השיגה.
אך מיום שהישגתם אותה, כאילו
יצאה הרוח ממפרשיכם ואין לכם עוד עניין
בר. ואין היא עוד חשובה לכם יותר מהארץ
שבד. בחרתם לחיות כיום.״

10ח ז £1£0

העולם הזה 1585

קן למע
ועוד רעיונות כהנה וכהנה. מיטב הכסף
העולמי ומיטב השחקנים העולמיים הושקעו
בסרט ורק לקראת הסוף הוא מתחיל להיות
יותר מצחיק ופחות מגושם.

ס ר טי ם
חי סון
נגד נשים
לן אזינו רויאל

(חן, תל־אביב; אנגליה)
בצרפת כתבו שמאז הלזה פופין עוד לא נוצרה
קומדיה כל כך מטורפת. באמריקה כתבו
שמאז הגיעו לגיל בגרות, עוד לא עשה
יוסטון סרט כל כך גרוע.
האמת היא ששניהם צודקים. זוהי קו מדיה
מטורפת. רק שקשה למצוא איזושהי
סיבה וטעם בטירוף שלה.
ג׳יימם בונד החדש הוא אדם זקן (דויד
ניבן) ,שפרש מזמן ממיקצועו והוא ממורמר
מאוד על כל מעשיו של מחליפו הידוע,
ועל זה שאותו מחליף הוריד את הרמה המוסרית
והשכלית של המיקצוע.
אחרי שמפציצים את הטירה שלו, הוא
חוזר למיקצוע והסרט מתחיל. הוא מתחיל
בסקוטלנד אצל אלמנתו של סוכן הרוג, שדורשת
מהגיבור לנחם אותה בגופו, בהתאם
למסורת העתיקה׳ ,׳ואחר־כך הוא מסתבך
ומתפתח בכל רחבי העולם.
רואים ריקודי־בטן מבוצעים בידי מאטד,
בונד, בתם של ג׳יימס בונד ומאטה הארי.
פיטר סלרס ממלא את מקומו של הכפיל
של ג׳יימס בונד ומנצח את אורסון וולס
במישחק קלפים שצריך להיות מצחיק משום
שהוא מהיר ואין בו אסים ומלכים, אבל
הוא לא מצחיק.
אורסולה אנדרם מפשיטה ומלבישה את
פיטר סלרס, דליה לביא מאמנת ג׳יימס
בונד חדש שיהיה מחוסן נגד נשים ועוד
גלולות האו שר
עמק הבוכות (תל-אביב, תל-אביב,
צות-הברית) ביום הראשון הסתובבו
פתח הקולנוע מאות אנשים מאוכזבים
שאלו :״יש לך כרטיס, יש לך אולי
טים?״
ביום השני הסתובבו ליד פתח הקולנוע
עשרות ספסרים מאוכזבים ושאלו :״אתה
רוצה כרטיס, אתה רוצה אולי כרטיס?״
כן, זוהי בעייה של הצע וביקוש.
קשה להאשים את הביקוש. יש כל היסוד
להניח שרב־המכר עמק הבובות היה ספר
טוב. יש בו כל מה שדרוש. דמויות מעניינות:
מספר נשים צעירות בניו־יורק הזוהרת,
אחת זמרת שעולה ועולה, האחת מזכירה
יפהפיה, והאחת דוגמנית בעלת גוף ו־חסרת־כישרון
(בסרט: שרון טייט).
יש בו בעייה: הגלולות שהנשים הללו
משתמשות בהן כל פעם שאינן מסוגלות
להתגבר על הבעיות שמעמידים בפניהן החיים.
הן בורחות לעולם של אפאתיה מאושרת
שגוררת אותן לבתי־משוגעים, לבתי־קברות
ולבתי־מרפא.
אלא שבסרט הדמויות אינן דמויות, ה־בעייה
אינה בעייה, והסיפור נתון בצורה
סכימטית שאינה מעוררת שום התרגשות
או רגשות, אם כי הבימוי המקצועי שומר
על מתח ועניין, והמשחק בדרך כלל טוב.

אר- ליד שבר

ח מי ש ה ימים ביונייי ־־

היזם השישי האחר
198 עשות סרט ישראלי זה דבר קשה
/מאוד — על כך יעיד מי שיש לו יד
ורגל בתעשיית הסרטים.
הקו־פרודוקציה הישראלית־אימלקית, חמישה
ימים בסיני, החלה בקול תרועה רמה.
סוכני־פירסום זריזים
ידעו לספר כי יהיה זה
הסרט הגדול ביותר
של המלחמה, כי
ישתתפו בו בכירי הישראהשחקנים והאיטלקיים, ליים ביניהם
אסי דיין הישראלי
(תמורת ש כר
של 16 אלף לירות)
וקאטיה כריס־טינה
האיטלקיה.
אסי דיין יצא לרומא,
בראשית חוזירשכרג

נובמבר, התגורר
במלון־הפאר אקצלסיור ובילה את ערביו
אצל שגריר ישראל ברומא, וידיד משפחתו,
אהוד אבריאל.
לאחר שסיים 11 ימי־צילום, חזר ארצה כדי
להשלים את ימי־הצילום שנקבעו בארץ.

ולס כארץ החלה ההסרטה לצלוע.
במקום שני ימי הסרטה בעין־גב, שהה
הצוות עשרה ימים בקיבוץ הצפוני.
מפיקו הישראלי של הסרט, אברהם גולדנברג,
איש־משטרה לשעבר, היה אחוז־יאוש.
שותפיו האיטלקיים הראו סימני אי־שביעות
רצון ואיימו אף בביטול החוזה, באם יימשכו
התקלות.
גולדנברג פנה אל סוכנו של אסי י דיין,
האמרגן התל־אביבי דני דגן, ביקש ממנו
לנהל את הפקת הסרט.
אז רק החלו בעיותיו האמיתיות של הסרט.
כשהשחקנים
האיטלקיים הגיעו לארץ
הסתבר כי לאברהם גולדנברג פשוט אין
יותר כסף. המשכורות לשחקנים ולצוות
הטכני לא שולמו, צ׳קים אשר ניתנו בעבור
הוצאותיהם האישיות חזרו, וכמה עשרות
אלפי לירות, אותו היו חייבים למלון הבאר־שבעי
נאות מדבר לא נפרעו.
המלון הטיל עיקול על ציוד הצילום של

העולם הזה 1585

הסרט ועל הפילם שכבר צולם וכן צו
מניעת־יציאה מהארץ כנגד השחקנים האיטלקיים.
בינתיים
גם פתחו אנשי הצוות בשביתה
עד שישולמו להם הכספים המגיעים להם.

*^ז מיהר גולדנברג אל אשר הירשברג,
הממונה על עידוד הסרטים, וביקש
ממנו עזרה, בצורת הלוואה או מענק ממשלתי.
הוא
הציג בפניו חשבונות על סך 310,000
לירות אותם הוא הוציא כביכול על הסרט.
הירשברג לא התעמק בחשבונות. לוא
היה בודקם היה נוכח לדעת כי למעשה לא
הוצאו יותר מ־ 150 אלף לירות.
כי את הירשברג לא הטרידה בעיית הניהול
הכושל של הסרט כל כך כמו בעייה יסודית
הרבה יותר: המיספר הגדל והולך של קופרו־דוקציות
ישראליות שהוכיחו למשקיעים
אירופאיים כי להשקיע
כסף בסרט
ישראלי, זה להניח
את כספם על
קרן הצבי.
והואיל ותפקידו
של הירשברג הוא
לדאוג לכך כי שמה
של תעשיית הסרטים
הישראלית לא
ייפגע ללא הרף,
החליט לבוא אחרי
שישה ימי התלבטות
ארוכים לקר״1

גולדנברג —
יותר נכון לקראת המשקיעים האיטלקיים
שהסתכנו בהשקעה בישראל: הוא הבטיח
הלוואה של 50 אלף לירות.
אבל כדי שגם כסף זה לא ירד לטמיון
בחולות סיני, העמיד הירשברג תנאי אחד,
שראוי היה שיותר פקידים ממשלתיים יחזרו
עליו כאשר הם מעניקים כספי ציבור.
התנאי היה להעביר את הפקת הסרט לידיים
מקצועניות. והואיל והאיש המקצועי
ביותר בשטח הוא מנחם גולן, המפיק בימים
אלה את נס בעיירה, נתבקש גולן להפסיק
בעיסוקו ולעשות, אם אפשר, נם בסיני.

ז׳נט
לוי
אביזרים ישראליים
אנשים הגינקולוג והבורגני
פוף סוף יצא המרצע מן השק. למרות
כל ההצלחה שלו לא מרוצה שדרן־הרדיו
עמק פרי מן המקצוע שבחר. הוא אמנם
די מבסוט כאשר מודיעים לפעמים ״השעה
היא חמש דקות אחרי עמק פרי!״ (בעשר
וחמש דקות בבוקר, למשל) .אבל השבוע
הוא התיודה שלו היו נותנים לו לבחור
מחדש היה רוצה להיות קניקולוג דווקא .
מי שכן שבע־רצון מן העיסוק שלו זה
שגריר גרמניה בארץ, הד״ר רו ל ף פאול
ס. למעשה הוא כל בך שבע־רצון עד
שהוא הודה כי הוא מעשן עכשיו הרבה
פחות סיגריות מאשר נוהג היה לעשות
כאשר רק הגיע ארצה @ .רק שלא כל
שגריר שומר כל כך על העצבים של עצמו.
הנה, למשל, השגריר החדש של ברית־המועצות
בקאהיר, סרגיי וינודראדדב.
הוא״ הדהים בשבוע שעבר את כולם כאשר
הוא כינה, במסיבה לגמרי לא־סגורה, את
סגנו של נאצר, עלי סכרי, הידוע בנטיותיו
השמאליות ,״בורגני זעיר ומאום״ .יודעי
דבר אומרים כי הסיבה היא החווילה המפוארת
שהשלים לעצמו סברי בימים אלה ברובע
החווילות הקאהירי הליופוליס. למרות
המצוקה המצרית השוטפת לא התבייש סברי
והשקיע בחווילה שלו איזה שלושת רבעי
מיליון לירות 6 .לא שחווילה מבטיחה חיים
טובים. קורט גיאורג קיזינגר, הקאנצלר
של גרמניה, אוהב את הג׳וב שלו, אבל לא
את חווילת־השרד שנתנו לו בבון. כה לח לו
שם שהוא מתעורר כל בוקר בין ארבע
וחמש ואם הוא לא לוקח סב־שינה הוא
קורא בספר בלשי עד שהשחר עולה.

הגינטלמן ו ה דוג מני ת
העונה של הסיאנסים הספיריטואליסטיים
היא במלוא עיצומה. היפהפיה התל־אביבית
הצעירה 9מונה זילברשטיין העלתה

לאחרונה את רוח הסבא שלה. הוא דווקא
השיב לה על כל השאלות שלה. רק שהיא
לא רוצה לגלות מה היא שאלה אותו• .
השחקן־החקיין גדי יגיל, לעומת זאת, כן
מוכן לגלות מה אמרה לו הרוח. היתד, זאת
רוחו של שלום עליכם והיא הודיעה לו
כי ביום מסויים ירד גשם ולא תתקיים
הסרטת נס בעיירה בה יגיל משתתף. וזה
בדיוק מה שקרה @ .סוד ממין שונה מעולם
הבמה: השחקנית עדנה פלידל
שומרת בביתה על מיטבח כשר. לא למען
עצמה. אלא כדי שהוריה הקשישים יוכלו
להתארח אצלה • .גם לאורנה פורת,
מתברר, יש ענייני מיטבח. זה המקום בו
היא לומדת לעיתים את הטקסטים שלה, בין
הדחה לבישול @ .ובכלל יש לקריירה שלה
קשר די הדוק להדחת־כלים. באשר היא
הגיעה ארצה לפני עשרים שנה היתד, זאת
המלאכה הראשונה בה עסקה. מגורל זה
הציל אותה זיאמה אהרונוביץ׳ (הידוע
כיום כשר־החינוך זלמן ארן ושהיה אז
מזכיר ההסתדרות) .הוא נתן לה פרנסה
בהעתקת מיסמכים בצרפתית. אבל בשמונה
העתקים כל אחד. רק אחר־כך התברר
לאורנה כי ארן היה יכול להסתפק בהעתק
אחד. הוא פשוט רצה לאפשר לה להרוויח
מעט יותר. לא כזה ג׳נטלמן מושלם הוא
רפי נוסבאום, האיש שגילה את דליה
לביא. הוא מקפיד לכנות אותה בכל הזדמנות
בשם בו נולדה דליה בשבי־ציון:
• עוד ספורט שפשה
דליה לבינבוק.
בעולם הבמה לאחרונה הוא ספורט המתיחות,
באחת מההצגות האחרונות של בקט
ניצל עודד תאומי את העובדה שהוא
בעל הטרנזיסטור היחיד בלהקה, בישר לכל
השחקנים בהפסקה כי ישראל ערכה פיצוץ
גרעיני במידבר סיני. לדעת הצופים היתד,
אותו ערב ההצגה ממש גרעינית, אם לא
להגיד מפוצצת • .וזאת היא גם ההגדרה
הקולעת להופעתה האחרונה של הישראלית
ז׳נט לד בברלין, ז׳נט, לשעבר סגנית
מלכת־המים ודוגמנית צמרת, דיגמנה בברלין
בגד־ים של האביב הקרוב, אבל במה שנחשב
ביום באירופה לאביזרים ישראליים: פס
שחור על העין ורובה ביד.

מספד 1585

ט״ז מכת תשכ״ח17.1.1968 ,

המהיר 12 0אג׳

המלחמה בין ש תי ה ק צינו ת הי פ ה פיו ת

יעל דיין־שיאון