גליון 1586 מתאריך 24 בינואר 1968

...היא ו הו א !

כאשר התאים העולם הזה את נוסחתו,
לפני 18 שנה, לנוסחת שבועמי־החדשות המודרניים
מסוגם של הטייס והניוזוויק האמריקאיים,
או השפיגל הגרמני, היווה הדבר
חידוש מהפכני בעיתונות הישראלית
של אותם ימים.
בינתיים זרם נהר עצום של דיו בבתי־הדפוס
בארץ ובחו״ל. ובכל זאת נידמה לי
שדבר טוב שומר על סיבו: נוסחה עיתו נאית
המאפשרת לקורא להתעמק בבעיות
מבלי להתאמץ, והממזגת חדשות והסבר
לקורא, היא כנראה האידיאלית בשביל קורא
שהוא אינטליגנטי ועממי כאחד.
הרהרתי בכך, כאשר נזדמנו ליידי, השבוע,
שני שבועונים מערב־גרמניים חדשים, יחסית:
קונקרט, המתכנה ״כתב־העת העצמאי

היא מחליקה על-פני הים
הוא מחליק על-פניך מבלי שתחוש בו

זכה במשאל הע ם 1967
כסכין הגלוח ה מובחר

שער ״פארדץ״

הנאתך נפולה ומכופלת כי הדיספנסר
משבועו לך כמרוז־י7ן גוכ ת חו ת אותו אתה
מקבל

!/כשיו דיספנסר

7ס ני ניגלוח 6חינ ס)

עדכד כני ם

י 1תדנעים
שער ,,קונקרט״

כלח צי
האי סיני
בטיול אחד שכולו חווי ה
׳אגד תיור״ ו״אגד דן תיור׳׳ מגישים לך על
גלגלים טיול בן 5ימים, באוטובוס מפואר,
למקומות המעניינים והמרתקים.
מנזר סנטה קטרינה, נוה פיראן, שרם א-שייך,
ראס נצראני ועוד.
פרטים והרשמה: במשרדי ״אגד תיור״,
״אגד דן תיור״ ואצל כל סוכני הנסיעות.

כתה לדרמה משתתפת בסרט ישראלי!
הבמאי לאו פילר, ביקר השבוע
בקורס למשחק לקראת סיומו בסטודיו
לאמנות הקולנוע, והזמיו 11
מתלמידיו להשתתף בסרט ״נס בעיירה״
שבבימויו ובהפקתו של מר
מנחם גולן. הסטודיו לאמנות הקולנוע
מיסודו ובהנהלתו של מר שלמה
סוריאנו, מודיע על פתיחת קורס
ערב חדש למשחק בהדרכתם של

עדנה שביט, עמום מוקדי
ופרץ הלוי
הקורם יתחיל השבוע.

לתרבות ופוליטיקה״ ,והשני, שבועון בשם
פארדון, הקורא לעצמו ״הירחון הגרמני ל סאטירה״.
שנ^הם
דומים מאוד, מכמה וכמה בחינות,
לאחיהם הישראלי: למשל, במלחמתם במימי
סד ובפרות הקדושות שלו, בתימצות־החד־שות
— והפעם במידה מסויימת, אף בנושאים.
קונקרט,
למשל, מביא בצד כתבה על
רודי אוגשטיין, מייסד אבי־שבועוני־החדשות
הגרמניים שפיגל, גם רשימה ארוכה על
״ישראל לאחר המלחמה״ .כתבה בה מופיעים
פסוקים כגון ״רק דור הצברים הצעיר
דואג באמת לפיתרון של שלום ושל קבע
לבעייה הערבית־יהודית.״
אך לא רק בבעיות מרחביות קיים
הדימיון. גם הגישה העניינית והבלתי־זקנה
האופיינית לשבועון המסויים, מוצאת ביטוי
מקביל ושונה בירחון סאטירי ובכתב־העת
המדיני-תרבותי.
הוא אשר תמיד חשבנו: אנשים ועמים
שונים מאוד זה מזה. אבל כשקיים הרצון
להביא מצב, ותקופה, אפשר לגשר על פני
כל תהום.
מיקצועית בלאומית. פוליטית כאישית.

פרטים והרשמה במקום, רחוב יצחק
שדה ,34 טל 3 82 89 : .משעה 4
עד 8בערב.

העולם הזה 1586

תמרורים
נותח בבית־החולים של אוניברסיטת
פטאנפורד, קאליפורניה, בעל הלב השתול
מייק קאספראק, ביום ה־ 14 להשתלה
המוצלחת. ההשתלה עצמה — הרביעית בתולדות
הרפואה — עברה על קאספראק בשלום,
אולם רופאיו החליטו להוציא את
כיס המרה שלו, שגרם למותם של תאים
בדם. הניתוח השני בוצע בעקבות שטף־דם
שנגרם על־ידי כיב־קיבה.
הוכתר. הרב מנחם הפהן,31 ,
כרבה של תנועת המושבים. הכהן, יליד ירושלים
ועורך הקבצים של הרבנות הצבאית
מחניים, הוא גם ראש החוגים הדתיים של
מפא״י. חיבר את הספר
אבנים מספרות
על הכותל המערבי,
אחרי שהספיק להצטלם
לידו ביום שיחת
רו בידי צה״ל,
יחד עם הרב הראשי
הצבאי האלוף שלמה
גורן. הוא בנה של
משפחת רבנים גדולה,
אחיהם של עורך
השבועון הדתי
פנים־אל־פנים שמואל
אבידור ושל פרופסור
(לשפה העברית)
,פינחס פלאי, מישיבה יוניברסיטי ב־ניו־יורק.

ו ג חג בר־המיצוזה של אברהם
בורג, בנם היחיד של שר הסעד ד״ר יוסף
בורג ורבקה לבית סלונים מחברון.
ישר

ו ג יום הולדתו ה־ 60 של
אל פיינכרג, ראש עיריית פתח־תקוזה
ועסקן פועלי ותיק. פיינברג, איש מפא״י,
נכנם לתפקידו לפני כשנה, עם התפטרותו
של קודמו, פינחס רשיש, על פי הסכם שנקבע
מראש, ערב הבחירות האחרונות, בהן
עמד רשיש בראש רשימת מפא״י המקומית.

נח ו ג יום הולדתו ד,־ 72 של גרושו
מארקס, שבמשך 50 שנה הצטיין כאחד
משלושת האחים מארקס המצחיקים של הקולנוע.
לכבוד המאורע הודיע על הצטרפותו
למחנה הדורשים הפסקת המלחמה ב־ויאט־נאם
.״אני אחרון הזקנים הזועמים,״
הכריז, והוסיף כי את שנותיו הבאות הוא
יקדיש למלחמה באפלייה הגזעית, מאחר ש־
״מצפוני אומר לי שאני חייב משהו לארצי.״
נחוג * יום הולדתו ה־ 69 של ד״ר (לכלכלה)
משה וולטר ארהרד, יו״ר מועצת
המנהלים של חברת הביטוח מיגדל־בניין,
ויו״ר הנהלת
התאחדות החברות לביטוח
חיים בישראל.
ארהרד, יליד ברלין,
התחיל בביטוח עוד
בגרמניה, בה היה
גם ציוני פעיל. הוא
עלה ארצה ב־, 1936
אך לא הצליח להשתחרר
מעברו הגרמני.
בין השאר, כאשר
טילפן אליו
אחד מידידיו, לפני
כשלוש שנים, וברך
אותו על מינויו של
קרוב־משפחתו למישרה נכבדה. הכוונה היתד,
למינוי הקאנצלר המערב־גרמני לודוויג אר־הארד,
אף הוא דוקטור לכלכלה, אך לא
קרוב־משפחה.
נפטר בגיל 72 הפרופסור (למתימטיקה)
בנימין אמירה, יליד אוקראינה, שהוריו
בנו את ביתם בתל־אביב ב־ . 1910 חניך
הגימנסיה הרצליה, שהפך לאחר מכן מורה
למתימטיקה בה, וייסד ב־( 1925 על־פי הז מנת
פרופסור וייצמן) את המכון למתימטיקה
של האוניברסיטה העברית. כתחביב עסק
בגידול ורדים, הכנים ארצה מאות זנים חדשים
ואף פיתח, ב־ , 1938 את הזן המקורי
הראשון בארץ־ישראל, הנושא את שם בתו
ישראלה אסירה.
נפטר בגיל ,91 בתל־אביב, פרופסור
משה צבי סגל, שספרו מבוא המיקרא
נלמד בכל הגימנסיות בארץ. עלה ארצה יחד
עם הפרופסור חיים וייצמן ב־ , 1918 התאכזב
מן העסקנים בארץ, חזר לאנגליה לכהן כרב
ליברלי, שב ועלה ארצה ב־ , 1926 כפרופסור
למיקרא באוניברסיטה העברית, הפך לאחד
מגדולי החוקרים של הלשון העברית ולמילוי
נאי, שערך שניים מכרכי מילון בן־יהודה.
העולם הזה 1586

מכתבים
חזרה למנדאט?

הטבולהה £1ר לי ט כני 11
מיסודם של ׳וצאי הסגל האקדמי של הטכניון. מכזן טכנולוג• לישראל

החודש נפתח 1הקורסים
הבאים ללימודי יום וערב
* הסמכהל תו א ר ״ עוזר־ אלק טרונ אי ״
* הסמכהל תו א ר ״ אלקטרת אי־ מו סמך ״
טלוויזי הלמת חי לי םולמתקד מי ם
מכשירי מדיד ה ו מדידו תבאלקט רוני ק ה
רדיו ומכ שירי שמע — 1,316160ז 1-מ.14,ז^,ז^.
אלקט רוני ק ה של ציוד רפואי
אלקט רוני ק ה תע שייתית — פיקוד, בקרה, סרבו
ס ר טו ט בניין, אדריכלי, מ כונו ת וטכני
קירור ומיזוג אוויר
צילום מיקצועי וצילום ל חו ב בי ם
הכ שרת עובדי מעבדות צילום
* ט כני קתה פו ל סי ם
ט רנזי ס טו רי ם
רי הו ט ועיצוב פני ם * תיכנון ת ערוכות
#בניית מודלי ם
גרפי ק ה שימו שית
עיצוב תכ שי טי ם
תיכנון ר הי טי ם

תעודות גמד והסמכה מסלכתיזת
מענקי כ ל כל ה לחייליס משוחררים
פרטים, הרשמה ופרוספקטים:
המכללההפו לי ט כ ני ת. תל־אביב, רחוב המסגר ,62
1.00— 9.00 לפני״הצהריים ן 8.00—4,00 בערב • טלפון 36487

שם ם 0ס 0נ ^

הא שה
ש ה אופנ ה הרגה או ת ה
בעיר האנובר שבגרמניה עומדת
מצבה מיוחדת במינה של נערה ש־מותניה
דקות במותני דבורה. זוהי
מצבתה של אנה בורכוינג, שמתה
בשנת 1716 והיא אז בת 15 בלבד
— כתוצאה מחנק. היא נחנקה מפני
שהידקה את המחוך על גופה בכוח
כה רב, עד שלא יכלה לנשום כראוי,
והמצבה הוקמה כאזהרה לנשים
אחרות. אם את רוצה לנשום
לחדחה, תיפטרי משארית האביזרים
הלוחצים והמטרידים — הביריות,
החגורות והגומיות. לבשי גרבונים
של, מרסי״ ,הגרביים עד למתניים,
הנמתחים באלגנטיות מושלמת על
חיטובי רגלייך. הגרבונים של ״מרסי״
הם היחידים המיוצרים בשיטת
״פילי פיישנד״ ,להתאמה מושלמת
לגזרתך, והם גם היחידים בעלי קו־מחסום
למניעת התפשטות רכבות
מן המכנסיים לגרביים.

כל המצלם
מעשיר אוג חייו. גשם בחוץ, אור
וחום בחדר, ובעזרת מכשיר בזק
מצלם האב את ילדיו. מכשיר בזק
מכניס את אור השמש לחדרך !

בנטנבדנר
חיל!ה,רחוב ה ח לו ק ו3

במאמרו ״חזרה למאנדט״( ,העולם הזה
) 1584 תקף אורי אבנרי כמה תופעות ישראליות,
בתחום הלאום והבטחון, החברה
ובכלכלה.
בניגוד לאבנרי, ולכמה קבוצות של
סופרים, עיתונאים, ובעלי מיקצועות חופשיים
שהתרכזו סביב רעיון ״הכנענים״,
רוב תושבי מדינת־ישראל — יהודים ובני־מיעוסים
כאחד — אינם תומכים באינטגראציה
חברתית מלאה בין יהודים וערבים.
לא לשווא קבע טוינבי, ההיסטוריון הבריטי
הידוע, שהיהודים עומדים במקום שני
בעולם בהכרתם ובהזדהותם הגזעית והלאומית,
כשקודמים להם רק ההודים.
לכן מעדיפים תושבי ישראל, ברובם, מתוך
אינסטינקט לאומי בריא, לדאוג לאינטרסים
הכלכליים והחברתיים שלהם בנפרד.
מאיר חרמון, פתח־תקווה
• אולם מגילת העצמאות של מדינת־ישראל
מבטיחה שוויון זכויות ללא הבדל
דת וגזע.

הנצחת הנופלים
בתחילת ינואר ישבה מליאת המועצה
המקומית בית־שאן. אז התבקשו חברי
המועצה על־ידי סגן
היו״ר, מר דויד לון,
להעניק לרחבד, ה־המקומית
את שמו
של דגי שוזרץ ז״ל,
שנפל במלחמת ש־שת־הימים,
כדי להנציח
את החלל
היחיד של בית־שאן.
לתמהוני, התנגדה
לכך סיעת המערך.
בסוף הדיון גבחר
שם אחר: רחבת ההסתדרות.
כבודה
של ההסתדרות
במקומה מונח.
אך כבוד הנופלים יקר לנו יותר. לכן
פונה אני לסיעת המערך בבית־שאן, מעל
דפי העתונות: שנו את דעתכם ותימכו בשם
המוצע, למען כבוד החייל שנפל!
אליהו כצראווי, סיעת
תכלת־לבן, בית־שאן
קיבלת חשבונך,
פרע נא
אותו בהקדם.

נשיםנ 1א נ 1י נ 1תבגרבי

• העולם הזה״ ,שבועוןהחדשות הי שר אלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

אלה נגד יעל
זוג הנשים הללו מוכיחות, כימעט
ללא צל של ספק, שמקומה של האשה
במיטבח, ולא בחזית. שיכינו סנדביצ׳ים
בעורף, ולא יבלבלו את המוח למפקדינו
הבכירים!
שאול עמיאל, תל־אביב
הקצינה
(העולם
כביכול,
אל־פתח

נגעלתי לקרוא את השמצותיה של
אכולת־הקינאה, אלה נגד יעל דיין
הזה ) 1585 ואת מכתבה הפאטריוטי,
של שולה ברג, הדורשת להרוג איש
כמו כלב.
בעצם, כולנו, בני־האדם, כלבים לא קטנים.
כל אחד חושב את עצמו למי־יודע־מה —
ואת הזולת לשיא הליכלוך והתיעוב.
נוח גיהנומי, חולון
בתמונה מימין עונדת יעל דיין דרגת סגן־

אחוז החסימה
השצף־קצף נגד אחוז־החסימה מוטעה
מעיקרו. אין כל צידוק אובייקטיבי לקיום
סיעות קטנות.
אזרחי ישראל הספיקו להכיר את ח״ב
אבנרי בשנתיים האחרונות. אם הוא נראה
להם כתופעה חיובית, אף תוך־כדי הסתייגות־מה,
שיתנו לו את קולם בקלפי, ויהפכו את
סיעתו לסיעה גדולה.
הקול שלי מובטח. בינתיים.
עמירם כיקר, תל-אביב
• ומה בנוגע לאותם מועמדים שאינם
מוכרים עדיין, וראויים אולי להיכנס לכנסת?

שנ״ם ומבקר המדינה
בדו״ח מבקר המדינה פורסם, בין שאר
המימצאים השליליים, שהוכח כי מנהלי-
העבודה של שנ״ם בחיפה קיבלו שכר ודירוג
אקדמאיים.
אלא שגם במשרד מבקר המדינה עצמו
מקבלים עשרות עובדים בכירים שכר
והטבות לפי דירוג אקדמאי, למרות שמעולם
לא סיימו לימודים אוניברסטאיים, ואין בידם
תעודות מתאימות.
אקדמאי אמיתי, תל-אביב

פרופאגאנדה וכבוד
המנוי

ד׳ (העולם הזה ,) 1583 כתבתי לגברת אולגה
קליין:
״קראתי בהעולם הזה את סיפור מעלליך
וגבורתך במלחמת ששת־הימים והזדעזעתי
למקרא הכתוב שלא קיבלת, למרות הכל, את
אות ששת־הימים.
״אני כעת שוטר בשרות בתי־הסוהר
(סוהר) ,אולם במילואים אני סמל בשיריון.
במלחמה לחמתי, אומנם, בסיני, בקו האש.
אולם אני בטוח שכמו שאני קיבלתי את
האות, מגיע גם לך.
״לכן, אם צה״ל לא נתן לך את האות —
הריני שולח לך את האות שלי, שקיבלתי

סוהר, אי־שם

במלחמה היינו אחים. בעבודה אנו כושים.
עד מתי ימשיכו בפרופאגאנדה בעתונות
ויגידו: יש עבודה פולי
אני נמצא כל הזמן בלישכת־עבודה קרית־חיים,
ואני רואה צעירים אבודים שחזרו
מהקרב. המזכיר אזמר
להם :״תלכו ל עבוד
בעירית, ל טאטא
רחובות״ ואפילו
צוחק עליהם.
לא בושה שצעיר
בן 26—20 יעבוד
ברחובות? בושה! אבל
לממשלה שלנו.
לא לפועלי־הדחק.
כאן יש דיקטטורה
של פרוטקציה. מי
שיש לו ׳פרוטקציה
הררי
חי. מי שאין לו —
שימות מרעב.
אשר הררי, קרית-חיים

אות ששת־הימים
בהמשך לכתבתכם אמא קוראד משיכון

סגן־־מישנה יעל
מישנה. מתחת לתמונה כתבתם :״סגן יעל.״
מדוע?
מיכאל כותכובסקי, ירושלים
• התצלום 1צולם במלחמת ששת־הימים.
אז היתה יעל סגן־מישנה. לאחר הקרבות,
הועלתה בדרגה.

תן טרמפ לחייל
קראתי את דברי שלום כתן על הטרמפים
(העולם הזח ) 1584 ואני מוכרח להגיד, עם
הגשש החיוור; גם זה צודק, וגם זה צודק;
גם כהן (שדרש לקחת טרמפיסטים) וגם ד״ר
מ. עופר הירושלמי (שהסביר מרוע נהגים
אינם לוקחים טרמפיסטים) אשר לדבריו רוצה
אני להוסיף כי גם אני קיבלתי כמה דו״חות
תנועה, החודש, על שעצרתי לטרמפיסטים.
אריה שלף, מגל, ד.נ.שומרון

תמונות נפסדות
יורשה נא לי להתריע על נוהג פסול
הגובל עם יומרנות והקיים אצל חלק
מהקוראים: הם שולחים למערכת תמונה,
כשמקטרת תקועה בזווית פיהם.
הוא הדין לגבי קוראים החותמים שמם
ואינם שוכחים להוסיף תואר כגון רב,
מהנדס, ד״ר. אפילו חברי־הכנסת למדו שאין
מצרפים תואר למכתב למערכת.
קורא, סיאול, קוריאה
>•! העולם הזד, אינו מסכים: הוספת
התואר באה לעזור ליתר הקוראים לזהות
את הכותב, לא לעזור לו להתיהר.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם חזה 1586

בעולם

שם מפורסם — ברחבי עולם !

בריטניה

צבעי שיער

הדוגמה
ה טוג ה
״הביטו בבריטניה! שם יש דמוקרטיה
אמיתית! שם חברי הפרלמנט נבחרים באמת
על־ידי הבוחרים, ולא על־ידי מזכירי המפלגות!״
— זוהי טענתם העיקרית של כל
חסידי הבחירות האישיות בישראל, מדויד
בן־גוריון ומטה.
השבוע הוכיחה בריטניה איך פועלת
שיטה זו. ראש סיעת מפלגת־השלטון הודיע
ל־ 25 חברי־פרלמנט שהם גורשו ממפלגתם.

4ו כ [ 4 £ז1

ב מ קו ם מי חמצן
1£מ 0 8 £

ז א4ס¥צ0

מצורף חנ ם לכל א ריז ה

זכו בטיסזתבשמיהא רץ
ובארגזי טמפו משפחתי
בהגרלות הביניים במבצע

״ ת פו ס כ פי י כו לתך״

המלכה אנה־מארי
נמאס לה
הטיבה: הם הצביעו נגד תוכנית־הקיצוצים
של הממשלה, ואחד מהם אף תבע מראש־הממשלה,
הארולד וילסון, להתפטר.
במו מע״י וגח״ל. הגירוש מהמפלגה
אינו מביא בעקבותיו גירוש אוטומטי מן
הפרלמנט. ה־ 25 יוסיפו לשבת על מושביהם.
אבל לא הרבה זמן. רק עד הבחירות.
כי מי שאינו שייך בבריטניה לאחת ה מפלגות
הגדולות, אין לו שום סיכוי להיבחר
לפי השיטה האישית. ואיש אינו יכול להיות
מועמד של מפלגה, אלא אם כן אושרה
מועמדותו רשמית על־ידי המזכירות המרכזית
של המפלגה בלונדון.
לכן צפוי להם בדיוק אותו גורל אשר יש
המנבאים אותו בישראל, בעלת שיטת־הבחי־רות
היחסית, לשולמית אלוני במע׳׳י ולשלמה
כהן־צידון בגח״ל.

בכל פקק, טמפו * מודפסת אות מתחת לשעם
צרף •מהאותיות המודפסות אחת משתי הסיסמאות•:

סכל ת ח לי ף
ע די ף
טמפז
או םםפ 1הולךלירוחםשבנגב
חזפשית
אחת
או סיסמא
שלח את הפקקים בצרוף שמן וכתובתך המתייקת
ל־״טמפו״-אזור התע שיה חולון
או ,״ םמפז ״ -ירוחם .

יוון
ה מל כ ה
ה או מללה
בין כל קורבנות הפיכת־הקצינים היוונית,
בולטת דמות אחת שסבלה, אולי, לא יותר
מן הכלואים — אך סובלת זמן רב יותר.
כי אנה־מארי, בתו של מלך דניה ואשתו
היפהפיה של המלך־הגולה קונסטאנטין. היא
קורבן־מזימות־וקנוניות, כפי שעשוייה היתד,
להצטייר בספר-הרפתקות היסטורי ורומאנטי.
האם רקמה מזימות. צרותיה של המלכה
הצעירה החלו כאשר מלכת־האם היוונית,
פרידריקה, החלה מבינה שעל אף התמיכה
האמריקאית במלוכד, היוונית, מתנדנד
כס־המלכות באופן מסוכן.
״המלך צריך מלכד״״ אמרה, ורקמה קשר
שסופו היה: שידוך בין הנסיך חלש־האופי,
הריקני והמבולבל, לבין בת מלך דניה,
אנה־מארי היפהפיה והתמימה.
העם, ששנא את המלכה־האם, שהיא ממוצא
גרמני, לא התרכך במיוחד כאשר קונסטאד
טין עלה לכם מלכותו, על־אף המלכה החדשה.
סוף־סוף, גם אנה־מארי היתד ,״זרה
מן הצפון.״
הוסיפה למבוכתה של אנה־מארי העובדה
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1586

סלון

לתסרוקות

קריתר.

1 1 1 1 1 1 1 1

תל״אביב, רחוב ארלוזורוב , 188
טל 254003 .
ישר מפריז לשרות לקוחותינו:

הספרית

שינוי כתובת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

המפורסמת

מיק קראוס

81101) 1)114112

1,011א 1 1 ,0צ 8
18־(8 £1 ^8668, ? 81ן1ת113כ<

בנוסף עומד לשרותכם
הצוות הקבוע שלנו

אסתר, סטלה, וקלרה
טיפול בשיער על-ידי
מומחים מעולים
שרות אדיב
מחירים נוחים
מרכז עדשות מגע
מ1£א£ב< 5א 7 £ 0 1 1£א 0כ<

״גרוזובסקי -אישון לכס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

שעות קבלה 9-17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

בעולם
(המשך מעמוד )5
שנאסר על הוריה, איסור מפורש, לפגוש
אותה על אדמת הממלכה עליה היא חולשת,
כביכול: כאשר רצתה לפגוש באביה, המלך
הדני פרדריק ( )68 ואמה אינגריד 57 היתד
נאלצת לעשות זאת ברומא, בירת איטליה.
לימין בעדה -כככוד. זה היה
באוקטובר. בינתיים פרץ המרד, המלך ניסה
את ידו החובבנית במרד־נגדי, ונימלט לגלות
איטליה. שם הוא מכריז שמוכן הוא לשוב,
בתנאי שהכת תכיר בשילטונו ותשחרר את
כל האסירים המדיניים.
יתכן שהמלך החלש ישוב, אומנם. מה
שברור הרבה פחות הוא אם אנה־מארי
תשוב איתו.
טען עיתונאי איטלקי, השבוע :״המלכה
היא אשר נאמנה וגאה. אך לאו דווקא אשד.
אוהבת.
״כל עוד היה צורך לעמוד לימין בעלה
בכבוד, היא היתר. איתו. אבל אם הוא יישבר
וישוב לארצו המדוכאת, ייתכן מאוד שתנ־טוש
אותו באנחת־רווחה.״
ויודעי־דבר ברומא מוסיפים: זוהי הסיבה
האמיתית מדוע קונסטאנטין מתעקש כל־כך
על תנאיים המקשים את שובו. הוא אומנם
לא יודע איך ללחום על כס־המלכות. אבל
כגבר בעל אינסטינקטים בריאים הוא מבין
שעליו להילחם, בדרך זו, על ליבה המאוכזב
של אשתו.

מדע

לא אב א
כאשר ניסה צ׳ארלם דרווץ להוכיח, בעזרת
תורת־התורשה, כי האדם מוצאו מן הקוף
— קמו כל אנשי־הכנסייה־והחברה של
העידן הוויקטוריאני והכחישו את מימצאיו
של הדוקטור הטוב בחרי־אף.
אנשי־המדע צחקו. אבל כיום, צחוקם
מאולץ במקצת: מסתבר שהוויקטוריאנים החסודים
בכל זאת צדקו במקצת.
החייל,טוריאנים צדקו. אומנם לא
בדחותם מכל וכל את תורת־התורשה והברירה
הטבעית. אך בכל זאת מסתבר שהעניינים
אינם כר. פשוטים כפי שדרודין הבין.
טוענים וו. מ .סריך ואי. סי. וילסון, שני
אנתרופולוגים• אמריקאיים: הקוף לא היה
אבי־אבות האדם. רק אחיו החורג.
לדברי שני המדענים האמריקאיים, אין זד.
נכון, כפי שהמדע המודרני סבור, שהיה
קיים קוף, ואחר־כך אדם. לעומת זאת היה
קיים ייצור־ביניים, בעל תכונות כימעט־אנושיות
ולגמרי־קופיות.
ייצור זה הוליד, כמו חם ויפת, שני גזעים
מקבילים: בני־האדם והקופים. משום שמות

י 1ועיי 1 1יונ 1־ י 1 1ן ך

האח החורג
הדוקסור המוב לא צדק
האדם היה גדול בהרבה ממוח הגדולים שב־קופים,
התפתח ענף אחד כראוי, והשני
נשאר בממלכת הבהמות.
טוענים שני המדענים: גם טענת המדע המודרני,
כאילו האדם נולד לפני 30 מיליון
שנה, אינה מדוייקת. קרובה יותר טענת ה־תנ״ך,
אם כי גם היא לא מדוייקת: העולם
האנושי לא נברא לפני תשכ״ח שנים —
כי אם לפני חמישה מיליון שנה.
* חוקרי תורת־האדס ומוצאו.

העולם הזה 1586

ך* פ״י נולדה כמפלגת התמורה. וכמפלגת
התמורה היא שבקה השבוע

חיים לכל חי.

למען התמורה היא התאבדה.
תמורת 22 אחוזים של הכיסאות ב־מפא״י־רבתי.

מורת זכותו של משה דיין להשתתף
במירוץ אל כס ראש־הממשלה.
תמורת סיכוייו של שמעון פרס להיות
לשר.
תמורת מקום בטוח ליד קערת השלל
בממשלה, בסוכנות היהודית, בהסתדרות.

רפ״י מתה. תחי התמורה .

של ישראל גלילי ושמעון פרם, של שרגא
נצר ומרדכי סורקים, תניח אי־פעם את
השלטון מידיה אחרי שזכתה לרוב מוחלט?

עצם המחשבה היא אבסורדית.
מפלגה זו תתקן את חוק־הבחירות כל
שני וחמישי, כדי להתאים אותו לצרכיה
באותה שעה. היא תעלה ותוריד את
אחוזי־ד,חסימה, תנהיג בחירות אזוריות לפי
שיטה המתאימה רק לה, תחתוך ותצרף
אזורי־בחירות כראות־עיניה.

ברבזה בידיה את בל הבוח המחוקק
והמבצע, את בל בלי-השלי-
טון, את כל תקציבי המדינה, ה
גח״ל
תישאר אחרי הבחירות, כפי שהיא
עכשיו, לפני הבחירות: שותף צוער בקוא ליציה,
המקבל חלק קטן מאד משלל הכיבודים
הממלכתיים והתקציביים הסוכנותיים.
היא תישאר בקואליציה — לא מפני שמפא״י
זקוקה לה, אלא מפני שזה יותר נוח ל־מפא״י.
מנגנון מפא״י מעדיף קארטל על כל
התחרות שהיא, אפילו מצד מתחרה חלוש.

ואילו גח״ל, שתעתה שנים בה
רכות במידבר האופוזיציוני הצחיח,
תישאר בליבוד־הלאומי -
לפני הבחירות ואחרי הבחירות.
תמיד תימצא סיבה טובה לכך. כי תמיד

פשר היה להסתפק בהספד קצר זה,
ץ ) ולהביע קורת־רוח על היעלמה של
אחיזת־עיניים שבילבלה את ראשיהם של
רבים וטובים, לולא היתר, בגידתה של רפ״י
חלק מתהליך הרבה יותר מסוכן.

לידתה של מפלגת־העבודה־היש־אלית
(בקיצור: מע״י, על מישר,ל
המעי העיוור או המעי הגם) היא
הפיבה כמדינה.
אלא כדרך אל ההתנוונות וה־התאבנות.

בדרך
תלת־מפלגתי.

מישטר

( ן בחובם את התהליך כולו:
למע״י יש בכנסת הנוכחית 54 כסאות.
יחד עם ארבעת הקוזיזלינגים הערביים
שלה, יש לה 58 ידיים מורמות.

בחירת ראש־הממשלה ומזכיר ההסתדרות,
ענייני חוץ ובטחון, גורל השטחים המוחזקים׳
חלוקת השלל ותקציבי כל המוסדות,
האידיאולוגיה הלאומית ומיקום אדי־הרעל
של רדינג ד׳ — הכל ייקבע על־ידי קנוניות
סודיות בין עסקנים שאיש לא בחר בהם
מעולם, ושאיש לא היה בוחר בהם מעולם.
תהיה זו הדיקטטורה של המנגנון האלמוני׳
אולי הגרועה שבכל הדיקטטורות.

שלוש פחות מן הרוב המוחלט.
שלוש אלה יימצאו בנקל. כי בכל המפלגות
השכנות יש הפוזלים לעבר המע״י
הגדול. שם מתרכז הכוח, השלטון, התקציב.
וכל הנושא את עיניו אל אלה, נמשך לשם.

אולם זוהי רק ההתחלה.
במפלגה החדשה מתרכזים כל האנשים
המחזיקים במכשירי־הפירסומת הממלכתיים.
כל האנשים שהציבור מזהה אותם (בצדק
או לא בצדק) עם הנצחון במלחמה. יתר
על כן, מפלגה כה גדולה ומרכזית תמשוך
אליה, מטבע הדברים, את קולותיהם של
העצלים, הקונפורמיסטים, בעלי חוש־העדר.

וגם זה אינו הכל.
כי לריכוז חדש זה נדחפים ונגררים גם
פלגים אחרים. מפ״ם מתכוננת כבר עתה
למערך עימו — מערך שיסתיים בהכרח,
כמו המערך של מפא״י ואחדוח־העבודה,
בהצטרפות למפלגה. יתכן מאד שאותו
הדבר יקרה גם לליברלים־העצמאיים.

בך נוצר לנגד עינינו מונוליט
כעל רוב מוחלט, אולי של ־.607

* * נשים תמימים ישאלו• :מה רע

משהו בין עולמו של קוסיגין לעולמו
של קאפקה.

הסתדרות והסוכנות -היא תהיה
מחוסנת מפני התקפה פוליטית.

* מייתקיף אותה? מי היא אותה מפן
לגת־אופוזיציה מאוחדת, שתהיה דומה ל שמרנים
בבריטניה או לרפובליקאים בארד,״בז

גח״ל.
אוי למדינה, שזו אופוזיצייתה.
עוד כשהיתה באופוזיציה רשמית, דמתה
גח״ל להעתק חיוזר של מפלגת השלטון.
עתה, משהצטרפה לליכוד הלאומי, לא
נותר לה אפילו יופרה של שוני.

זוהי מפלגה זקנה, עייפה, המת־מוגגת
על עברה הרחוק, שלא אמרה
אף מילה אחת חדשה מאז
קום מדינת־ישראל.

בכך? הרי כך נגיע, סוף־סוף, למצב
השורר בבריטניה או בארצות־הברית. תתייצבנה
זו מול זו מפלגת־שלטון מאוחדת
ואופוזיציה מאוחדת, ושתי המפלגות תתחלפנה
לסירוגין בשלטון.״

אפילו תמצא אלוף־בדימוס אחד לרפואה,
כחלקה בשלל מלחמת־ששת־הימים, לא ישנה
הדבר את מהותה.

כי מפלגת העבודה הישראלית אינה
מפלגת העבודה הבריטית, וגם לא המפלגה
הדמוקראטית האמריקאית.
האם מעלה מישהו על דעתו כי מפלגתם
המאוחדת של אבא חושי ויוסף אלמוגי,

הרעיון שגח״ל, באיזה גילגול
שהוא, תובל למגר את מפא״י-
רבתי, אחרי שזו תזכה פעם אחת
לרוב מוחלט בבחירות, יכול לעורר
רק גיחוך.

האומר בך אינו יודע מה הוא שח.

לבוחרים, לחברים, לאנשים מן השורה,
לא יהיה שמץ של קורטוב של השפעה על
ההכרעות.
חברי־הכנסת נבחרים בתהליך דמוקראטי,
פחות או יותר. דיוני הכנסת כפופים לתק־נון
ממלכתי כשלהו. הבוחרים ודעת־הקהל
משפיעים, במישרין ובעקיפין, על המוסדות
הממלכתיים.

בל ההכרעות כמפלגה תתקבלנה
כצורה של עיסקות כין קבוצות־לחץ,
על-ידי מקח־ומימכר סודי של
אינטרסנטים, באמצעות הפיאודלים
המפלגתיים השולטים על הלקים
של המנגנון.

הטומנים

על בן יתכן מאד ב׳ בבחירות
הכאות תזכה מפא״י־רבתי זו, בפעם
הראשונה בתולדות ארץ־יש־ראל
החדשה, לרוב מוחלט בכנסת.

מפא״י־רכתי לא תהיה דמוקרא•
טית, בשם שמפא״י־זוטא לא היתה
דמוקראטית.

במפלגה זו תשלוט קבוצה קטנה של עסקנים
זקנים, החולשים על המנגנון. אליהם
יצטרפו עתה כמה עסקנים מרפ״י, הצעירים
קצת יותר מבחינה ביולוגית.

אלא כדרך אל מישטר חד-מפלג-

* * נה המיפפרים היבשים,

*כול לבוא ציניקן ולשאול :״מה רע
בכך? במה יהיה מרכז מע״י גרוע מן הכנסת?
אם המפלגה החדשה תרכז בידיה
ס /ס 60 מן הקולות, מדוע לא תחליט את כל
ההחלטות?״
לכך יש תשובה פשוטה ביותר:

ואילו ההחלטות במפלגת העבודה
הישראלית לא יתקבלו על-פי
שום תהליך דמוקראטי. הם לא יתקבלו
על־ידי נבחרי העם, וגם לא
על־ידי נבחרי חברי־המפלגה.

היא תמרור בדרכו של המישטר הקיים.
לא בדרך אל ההתנערות, ההתחדשות.
דו־מפלגתי

מדינה אחת. אומה אחת. מפלגה
אחת.

יהיה מצב־חירום. כל עוד קיים המי שטר.

* * ה י, א ם בן, דמות המישטר כפי ש־
}*׳ הוא מתגבש בעיקבות מאורעות השבוע?

תשלוט כה מפלגה אחת, שלטון
מוחלט ללא סייג.

היא תזרוק פירורים לכמה מפלגות־מטעם,
שלא יהוז לעולם אלטרנטיבה.
היא תנסה לחסל כל אופוזיציה אמיתית
— מדויד בן־גוריון ועד לסיעת הכוח החדש
— באמצעות אחוזי־חסימה.

בקיצור: מישטר חד-מפלגתי, המוסווה
בקושי.
הכנסת, הנמצאת במצב של גסיסה מאז
הקמת הליכוד־הלאומי, תוציא סופית את
נשמתה. יהיה זה פרלמנט־בובות, כמו ה־סובייט
העליון או המועצה הפאשיסטית העליונה
של מוסוליני.
הממשלה לא תמשול. כי שרי מע״י, שיהוו
בה רוב, יחליטו ביניהם מראש על כל דבר.

בל המוסדות הממלכתיים יתרוקנו
מתוכנם. במקומם יבואו מוסדות
המפלגה השלטת.
בהם תתקבלנה כל ההחלטות. בהם תיפולנה
כל ההכרעות.

* והי התמורה שאליה הביאה אותנו
} רפ״י, אחרי דיבורים רמים של שנתיים.
זוהי ההפיכה שנחוגה השבוע, בנאומים
מצלצלים על איחוד וליכוד.

איחוד -אין סיסמה מסובנת יותר
בארץ.
כי כל אחד רוצה באיחוד. מי יעז להתנגד
למילת־פלא זו? מי שמניף את דגל האיחוד,
יכול לבצע מאחוריו את הדברים
הנתעבים ביותר.
אולם יש שני סוגים של אחדות.
יש אחדות של בני־חורין, המתלכדים להגשמת
אידיאל משותף.

ויש אחדות של רובוטים, אחדות
של בית-סוהר, אחדות של מחנה-
ריכוז.
בשעה שארצנו זועקת למחשבה נועזת,
להתנגשות של דיעות ולהכרעות אמיצות,
לריענון המחנות הפוליטיים, לעליית כוחות
צעירים וחדשים — בשעה זו יורדת עלינו
הדממה הגדולה של בית־הקברות, הקיפאון
הנורא של שלטון המנגנון.

זאת עשתה רפ״י. ובל מי שהלך
שולל אחרי מיקסם־שווא זה -
חובתו היא עתה להקדיש את כל
כוחו לתמורה של ממש, להקמת
כוחות חדשים אמיתיים, בדי לשכור
את טכעת־החנק.

0 1 0 1 *>0 9

תרה
ו ו וגוו ח ־ ף
חרות והליכוד
מתעוררים פיקפוקים בצמרת חרות לגבי הכדאיות של
המשך קיומה של מפלגת הליכוד הלאומי.

אחרי הקמת מפלגת העבודה הישראלית,
אפשר לצפות לדיון מחודש כנושא זה, כהנהגת
חרות, תוך השבועות הקרובים.

רפ־־י והחסימה
אנשי רפ״י במע״י לא יתמכו, כפי הנראה, בהעלאת
אחוז־החסימה. הם חוששים שהעלאה זו באה למנוע את
שינוי שיטת״הבחירות והנהגת בחירות אישיות.

ואילו אנשי רפ״י לא ויתרו על דרישתם
לבחירות אזוריות.

אין סניגורים זרים
לאנ שי ״אל־פתח׳
אין שחר לנפיונם של חוגים פרו-ערכיים
בצרפת לגיים את עורבת-הדין הנודעת,
מישל בוכיאר, כפניגורית ליו״ר הסטוך נ־טים
הפלסטיניים, תאיסיר קובעה,
שנאסר בגדה המערבית.

ידי מפלגתו. הנם לברכט יסע בעוד שבועות אחדים.

הוא ייצג כבירת ברית־המועצות שני
שבועונים :״אל־איתיחאד״ ,ביטאון רק״ח
בערבית, ואת השבועון העברי שלה ,״זו
הדרך״.

״דופקים
את השחורים״
־־ בספר אמריקאי
״האם הציונות היא אנטי־שמית?״ מכריזה מודעה בעיתונים
האמריקאיים, ומוסיפה :״מבט חדש מחריד על
הציונות, ישראל והמשבר במזרח התיכון.״

מודעה זו באה בפירפומת לספר חדש על
ישראל, הנושא את השם ״האריאניזציה
של המדינה היהודית״ ,מאת מיכאל זלצר.
השם בא לרמוז יעל התיאוריה של הגזע
העליון ה״ארי״ בפי הנאצים.
זלצר, צעיר אשכנזי שגדל בהודו והתחנך בבריטניה,
התפרסם לפני כמה שנים בארץ כאשר הכריז מלחמה
על ד,הפלייה העדתית בישראל, תוך שימוש בשיטות
ובסיסמות הלקוחות מהמאבק לשיוויון זכויות הכושים
באמריקה. בין השאר חילק לבאי הקונגרס הציוני חוברות
בהן טען כי בני עדות המיזרח בישראל הן מיעוט
מדוכא.

אין ספק בי הספר החדש, המתאר את המצב
בצבעים קיצוניים ביותר, יסעיר את
יהדות אמריקה ויעורר תגובה חריפה מצד
שגרירות ישראל.

הסיכויים ש ל ספיר
אין להתייחס ברצינות להצהרתו של שר־האוצר פנחס
ספיר, כי אינו חושב על כהונה ממשלתית לאחר הבחירות.

למעשה
נחשם ספיר לא רק למועמד לכהונת
שר, אלא אך מועמד רציני לכהונת
ראש-הממשלה הבא.

חשבון זה מבוסם על ההנחה, כי משה דיין ויגאל
אלון ינטרלו איש את רעהו במרוץ לראשות־הממשלה,
וכי צמרת מע״י תחפש מועמד מוסכם.
כבר בנאומו השבוע בכנסת, דיבר פנחס ספיר בנימה
ועל נושאים המאפיינים בדרך כלל נאום של ראש־ממשלה.

1לק מודה
במחדל
לו היו בירושלים, בזמן הכפור, עוד מאה מכוניות
בעלות הנעה קדמית ובשישה שופלים, היה המחדל קטן
בהרבה — מעריכים מפקדי צה״ל, שהציעו את עזרתם
למרדכי איש־שלום, בעת המשבר שפקד את הבירה.

מסתגר שנוסך על העזרה שצה״ל הגיש
לעירייה, לפי בקשת טדי קולק, הוצעה עזרה
נוספת למחליפו, איש-שלום, שענה:
״תודה, נסתדר לבדנו,״ והוכיח לאחר מבן
אפם־מעשה.
השבוע הכיר גם קולק עצמו בכך, שלח מיברק־התנצ־לות,
מאמריקה, בו הוא מודה שמסעו, בשעה שהבירה
נמצאת במצב קשה ביותר, היתד ,״טעות מצערת״.
הדתיים חיבל 1ב 10..טז״
סירובם של אנשי הספורטוטו להעניק מהכנסות מיפעל
ההימורים גם לתנועת הספורט הדתית אליצור, עלה
להם ביוקר רב.

תמורת סירוב זה הם נאלצים עתה להפסיק
את קבלת הניחושים בבר כיום חמישי
כערב, כמקום כיום שישי אחר-הצהריים,
דבר הפוגע בהכנסות המיפעל. מסתבר כי
סעיף זה הוכנס כרגע האחרון לתקנון על־ידי
ח״ב המפד״ל מיכאל חזני, שתבע זאת
בוועדת הכספים של הכנסת.
מאחר שכדי למיין את הניחושים דרושות לפחות 12
שעות, טען חזני, הרי אם מסיימים לאספם בערב שבת,
כרוך הדבר ממילא בחילול־שבת.

כדי לא לחלל את השבת,
נאלץ עתה ה״טוטו״ למיין את
הטורים כיום שישי, עד כניסת
השבת.

נסיון זה, שעליו הודיע העיתון ה־צרפתי־תוניסי
דן אפריק, בא בעיקבות
נסיונו של עו״ד ורג׳ם להגן על חג׳אזי.

ביום אין עוד כל אפשרות בזאת,
אהרי שהכנסת תיקנה לא
מכבר את ״חוק לשכת עורבי־הדין״
,כצורה המונעת הופעת
פרקליט זר בבית־המשפט. נראה
כי הדבר טרם נודע בעולם.

שפיגלר
לא יהגר

ה מלח מה
במדליפי

כדורגלן הניבחרת הלאומית
ומכבי נתניה מרדכי(״מוטלה״)
שפיגלר, לא יצטרך לקבוצת
בוסטון האמריקאית, למרות שחתם
על חוזה הצטרפות לקבוצה
זו -תמורת סכום של
35 אלך דולאר לשנתיים.
מסתבר, כי כדי שיוכל לנסוע, חייב
שפיגלר לפרוע חובות ומענקים שהעניקה
לו אגודתו בשנים האחרונות, לשיפור
מצבו הכלכלי.

כמה עורכי־עיתונים מטכסים עצה,
כיצד לסכל את נטיונו של לוי אשכול
למנוע הדלפות מפי שרים, שאינן לפי
רוחו.

האגודה דאגה להבטיח את
עצמה בכטחונות מתאימים. אם
ירצה שפיגלר לפרוע חובות
אלה, יצטרך להשקיע בהם כמעט
את כל הסכום המגיע לו
מן האמריקאים.

הדרך כה כהר אשבול: כינוס
ישיבות הממשלה כישיבות
של ועדת השרים לענייני בטחון.
התוצאה: בעוד שמישי־בות־ממשלה
רגילות מדליפים
ומפרסמים -בחופשיות, חלות הגבלות חמורות על פיר־סוס
תובן ישיבות של ועדת־השרים
לענייני בטחון.

מותר לדהור

ייתכן שהעיתונים היומיים יחליטו, כתגמול,
לא לפרסם את הקומוניקט הרשמי
מישיבות־הממשלה הרשמיות.

העלאת המהירות המכסימלית בעורקי
תנועה בין־עירוניים רב־מסלוליים (בעלי
לפחות שני מסלולים לכל כיוון ואי תנו עה
מפריד ביניהם) ,תיכנס כנראה לתקופה
באמצע הקיץ. תועלה גם המהירות
המותרת בעורקים ע־רוניים מרומזרים
רב־מסלוליים, הנתונים לפיקוח נל
ירוק. בכמה עורקים בתל־אביב מתכננים
את העלאת המהירות המכסימלית מ־50
קמ״ש ל־ 70 קמ״ש.

עיתונאי מרק״ ח
למוסקבהמזכיר סיעת רק״ח בכנסת, הנם לברכט,
ייהפך כתב־חוץ ויישלח למוסקבה על־

אשכור רא גירת את \2לפיג

ההעלאה בעורקים כידעירו
ניים תהיה כנראה עד ל*100
קמ״ש.

במדינה

ד־־ו מורים לוי מוכן לניתוח הגדול -
אבל עסקני הננ״ה הדתית תבעו:

העם

ציונות א כז רי ת

הלצה אמריקאית מספרת כי פוליטיקאי
ממולח חילק ערב הבחירות לכל בוחרי
אזורו נעליים — אולם רק נעליים לרגליים
שמאליות .״את הנעליים לרגליים הימניות
תקבלו אחרי הבחירות,״ הכריז ,״אם אנצח״!
השבוע טענה הנהלת המפלגה הרפובלי־קאית
בארצות־הברית, כי הנשיא לינדון
ג׳ונסון עשה את אותו הדבר ללוי אשכול.
רק אחרי. הודיעה ההנהלה, בבטאונה
הרשמי: ג׳ונסון הבטיח לאשכול את ה־פאנטומים
ושאר כלי־הנשק — אולם רק
אחרי הבחירות. בכך הפך את אשכול לאיד
טרסנט בבחירת ג׳ונסון — והטיל עליו, למעשה,
לגייס את יהודי אמריקה למען בחירתו.
אחרי השיחה נפגש אשכול עם מנהיגים
יהודיים, הסביר להם כי האינטרס הישראלי
מחייב את בחירת ג׳ונסון, ותבע מהם להפסיק
את המרד נגד מלחמת וייאט־נאם.
מדינה צינית? מצד ג׳ונסון, קשה
לתאר עיסקה צינית יותר. אולם גם מצד
אשכול מעורר הדבר שאלות חמורות ביותר.
התנגדות דעת־הקהל היהודית הטובה ב־ארצות־הברית
נגד השחיטה בווייאט־נאם היא
בעלת אופי מצפוני ומוסרי טהור. אין היא
קשורה בשום אינטרסים. יש לה מניעים
עמוקים ביותר, פנים־אמריקאיים.
כשבא אשכול ותובע מהם לחדול מכך,
בגלל האינטרס הממלכתי של ישראל — הוא
מעמיד את יהודי אמריקה בפני ברירה
אכזרית: לוותר על שלמותם המוסרית או
על זיקתם לישראל.
זהו מעשה מסוכן ביותר — כי אין ספק
שרבים וטובים מבין יהודי אמריקה, ובעיקר
מבין האינטליגנציה הצעירה, יתרחקו
מישראל בעיקבות עיסקה זו, יתייחסו מעתה
לישראל כמדינה צינית, חסרת־מצפון ומשו־ללת־מוסר,
המוכנה למכור הכל תמורת נשק.
יותר מכל הבהירה פרשה זו עובדה עגומה:
שאחרי הניצחון האגדתי במלחמת ששת־הימים,
ממשלת ישראל היא עכשיו פחות
עצמאית מאשר קודם. היא תלוייה כל־כולה
בממשלת ג׳ונסון, לשבט או לחסד.
כי מה שדרש ג׳ונסון מאשכול אינו טובה
מצד בעל־ברית, אלא שרות של סוכן.

לשתול לב בישראל
1ל לט אנושי רטט, בשבועות האחרונים, שעה שהגיעו ה־

חדשות מדרום אפריקה ומארצות־הברית. לבבות חולים ובריאים
כאחד הצטמקו מגאווה ומתקוזה, כשנודע כיצד רופאים דרום־אפרי־קאיים
ואמריקאיים ביצעו ניתוח מהפכני, שתלו לב אדם בריא,
שנלקח מגופו של נפטר, בגופם של חולים שלבבותיהם היו פגועים.
שני שמות הועלו לפיסגת התהילה והפירסומת, נרשמו בתולדות
מאבקיה של הרפואה במחלות ובמוות: שמותיהם של ד״ר כריסטיאן
בארנארד מדרום־אפריקה ושל ד״ר נורמן שאמודיי האמריקאי.
רק שם שלישי היה חסר: שמו של הד״ר מורים לוי. רופא־מנתח
ישראלי צעיר, שיכול היה — לו ניתן לו הדבר — להצטרף, כבר
עכשיו, לנאבקים בפגע מס׳ 1של האנושות: מחלות־הלב.
כי בישראל חי ופועל רופא־מנתח צעיר, בעל הישגים בינלאומיים
בתחום השתלת־איברים וניתוחי־לב פתוחים. מומחים רפואיים בישראל
ציינו, השבוע, כי אין כל סיבה שתמנע מד״ר מוריס לוי, מנתח
ראשי בבית־החולים בייליניסון, ידידם וחברם ללימודים של באר־נארד
ושאמוזיי, לבצע השתלת־לב בישראל. מלבד טיבה אחת:
בישראל אין כל אפשרות לבצע ניתוחים כאלה, המנוגדים לחוק.
נוסף לכך, הדבר הוא מן הנמנע בגלל הטרור אותו מפעילים
החוגים הדתיים.
במילים אחרות: בגלל לחצם האלים של הדתיים בישראל, מוחנק
כיום המחקר הרפואי בארץ ומאיש־מדע, שאינו נופל בהכשרתו,
כישרונו וידיעותיו מחלוצי שותלי־הלב בעולם — נמנעת האפשרות
לתרום את תרומתו לקידום הרפואה האנושית.

יגע של אמת
״היית איש אמת. מעולם לא אמרת שקר.
כל מוריך וחבריך אהבו אותך תמיד. ומכיוון
שאתה היית תמיד איש אמת, גם אני
אומר דברי אמת.״
המעמד היה מזעזע: אב מספיד את בנו
החייל, בבית־הקברות הצבאי שעל הר־הרצל.
לכן גם קיבלה האמת הישנה שבפי פרופסור
אפרים אורבך מימד חדש.
המשיך הפרופסור, המכהן כראש החוג
לתלמוד באוניברסיטה העברית, בעומדו ליד
קבר בנו, סרן תותחנים אברהם אורבך:
״אתה למדת תורה לא פחות מכל אלה שחיים
כאן בזכות אנשים כמוך, ושמשתמ־טים
מן השירות בצה״ל בסיועם של אלה
המכנים את עצמם גדולי־תורה
תעודת־השתמטות חוקית. עד לפני
זמן קצר היה פרופסור אורבך* אחד מראשי
המפד״ל. הוא התרחק ממנה דוזקא בשל
היותו איש־דת ומחבר ספרים בענייני דת,
שתפיסתו הדתית נשענת על אמונה ומוסר.
ראייה זו דחפה אותו להקים את התנועה
ליהדות של תורה, תנועה חרדית שעשתה
רושם עז על הבלתי־דתיים יותר מאשר על
הציבור הדתי המאורגן.
אותו ציבור, הרואה בשיחרור בחורי־הישיבה
משירות צבאי — הישג שאין לוזתר
עליו בשום אופן, למרות ששיחרור זה הושג
בלחץ הסחיטה הקואליציונית של ה־מפד״ל
ומשמש תעודת־השתמטות חוקית ל־כ־
5000 בחורים בריאים.
השערורייה, שזעקה לשמים גם קודם לכן,
הפכה בלתי־נסבלת עם המציאות הבטחונית
החדשה, כאשר שירותו של כל חייל סדיר
הוארך בחצי־שנה וכל חייל מילואים נקרא
למשך שבועות רבים להגן על הגבולות.

ילב שד קוף לאדם

**! 6עה שהעולם כולו עקב בחרדה מהולה בתקוזה אחר גור־־
לם של אנשים שרק אתמול היו אלמונים, כמו ואשקנסקי,
בלייברג וקאספראק, אשר בגופם נשתלו לבבות זרים, עסק הד״ר
מורים לוי, רחוק ממצלמות הטלביזיה ומכותרות־העיתונות, בניתו חים
חשובים לא פחות. במעבדת־החיות שליד בית־החולים ב״לינסוך
הוא ביצע השתלות־לב סודיות, עליהן לא היה מוכן למסור דבר.
לא היו אלה השתלות־לב בגופם של בני־אדם, כי אם בגוף חיות.
הוא העביר לבבות מקוף אל קוף ומכלב אל כלב, בסידרת ניתוחי־מחקר
שנועדו לקדם את מדע השתלות־הלב, צעד נוסף קדימה מן
המקום בו נמצאת הרפואה כיום.
מטרתם הסופית של מחקרים אלה היא להגיע ליום, בו תהיה
אפשרות לשתול בגופו של אדם לב של קוף.
דבר זה כבר אירע, בעצם, פעם: ב־ 23 בינואר 1964 שתלו ארבעה
מרופאי בית־החולים שבג׳קסון, במדינת מיסיסיפי האמריקאית, לב
שימפנזה בחזהו של ישיש בן .68 הלב הלם כשעה: אחר נדם. הוא
היה קטן וחלוש מכדי להזרים דם בגופו של אדם.
הד״ר לוי ממשיך בדרך זו. רק לפני שבועות אחדים זכה בפירסום
עולמי, כאשר שתל בבית־החולים ב״לינ סון מיסתם־לב של עגל בליבה
של אשר, חולה, נאלץ, בתוקף הנסיבות הקיימות במדינת־ישראל,
לדלג על שלב חשוב במחקרו — השלב של השתלת־לב
באדם.
אילו היה הד״ר מורים לוי מביע מחר את נכונותו לבצע השתלת־לב,
ואילו היו לו גם המועמדים המתאימים, הן להשתלה והן להתר מה,
הוא לא יכול היה לבצע ניתוח זה.
כי הניתוח מהווה עבירה על חוק האנאטומיה והפאתולוגיה הקיים

לא רוצים לעזוב

רק כשזה לא עוזר

אמר השבוע הרב יצחק אריאלי, חבר הוועדה
הממשלתית שניסחה במשך שלוש שנים את חוק
האנאטומיה ההדש, לכתב ״העולם הזה״:

״עוצר! מעכשיו ועד להודעה חדשה אסור
(המשך בעמוד 0 2

שני חנויו
מיסגרת בה התמחה

העולם הזה 1586

בישראל, עומד בניגוד לדיעותיהם ולמושגיהם של החוגים הדתיים.

חוק הקיים בארץ מתיר, אומנם, לרופאים להוציא איברים
( | מגופו של מת, כדי להשתילם בגופו של אדם שניתן באמצעי
זד, להציל את חייו, אולם החוק אינו מכיר במושג של ״מוות
קליני״ — מוות בו מפסיק ליבו של החולה לפעום, או שנותר לו
לחיות רק רגעים מספר בשל שטף דם במוח או סיבה דומה.
מאחר שלצורך השתלת־לב קיים הכרח להוציא את ליבו של אדם,
שמותו טרם נקבע סופית, אך נמצא במצב של מוזת קליני, לא ניתן
לעשות זאת באופן חוקי.
החוק הנוכחי עומד, אומנם, להשתנות — אך לחומרה, בלחצם
של החוגים הדתיים בישראל.
חוגים אלה, המנהלים תעמולודזוזעות נגד ניתוהי־מתים בכלל,
קשוחים עוד יותר בעמדתם כאשר המדובר הוא בהשתלת־לבבות.

עזה

* אשר גס שני בניו הצעירים משרתים
עתה בצה״ל.

התחליף: לב של קוך

בשנת , 1964 היה פותר את בעיות־הדוז של הרופאים הישראליים.
אבל ליבו של הקוף היה חלש מכדי להפעיל גוף־אנוש: הפאציינט
מת לאחר שעה. בישראל ינסו להעביר לב מחיה אחת אל השנייה.

ד״ר כריסטיאן בארנארד מדרום־אפריקה (מ שמאל)
וד״ר נורמן שאמוויי למדו באותה
הרופא הישראלי, המנתח ד״ר מורים לוי.

״אם המת הוא כבר מת סופית, אין מניעה מצד ההלכה שישתמשו
בליבו כדי להציל חייו של אדם אחר — בתנאי שהמשפחה מסכימה
(המשך בעמוד ) 16

•י* מאורע העיקרי

של השנה האחרונה, מבחינה עולמית, לא היה ניצחון צה״ל ב

1מלחמת־ששת־הימים.

המאורע העיקרי -מאורע בעל ממדים היסטוריים -הוא חדירת הרוה
הרוסי למימיו החמים של הים־התיפון.
חדירה זו, המערערת את מאזן־הכוחות העולמי, מגשימה חלום רוסי בן מאות בשנים.
הוא התגשם עתה הודות לניצחון צה״ל. הדבר נראה כפאראדוכס: הסובייטים השיגו ניצחון
מדיני־צבאי אדיר הודות לתבוסתה המוחצת של בעלת־בריתם העיקרית במרחב, מצריים.

תוצאת המהלך הסובייטי משנה לחלוטין את המציאות המדינית־הצבאית
בה פועלת ישראל. הוא מעמיד את המדינה כפני סכנות שלא
היו עוד כדוגמתן מאז קומה.

חיל הנחיתה מוכי־ לפעולה
ך* עובדות המסמנות את המציאות המשתנה, נדונות עתה בכל המטכ״לים של מדי)
| נות העולם. העיקריות שבהן:

• ברית־המועצות הקימה צי ים־תיבוני, שאינו נופל בכמותו מן הצי
השישי האמריקאי המהולל, אשר שלט בים־התיבון עד בה.

היא עלולה להביא את ישראל להסתבכות מלחמתית• ,טבה יתמודדו
אינטרסים סובייטיים ואמריקאיים על אדמתה, בכוח הנשק השיגרתי
והבלתי־שיגרתי.
לפיכך חיוני הוא שראשי ישראל יבינו את מניעי הפעולה הסובייטית, המנחים את עוצמת
ההתערבות הצפוייה.

מצריים: עמוד־תווך סובייטי
ך* מניע הראשון הוא גלובאלי־אקטואלי, והוא בעל אופי הגנתי בעיקרו.
| | אחרי ששתי מעצמות־הענק ויתרו על הרעיון של כיבוש השלטון בעולם במלחמה גרעינית,
הם עברו לשדה־הקרב המדיני־כלכלי. שדה־קרב זה משתרע ברחבי אסיה הדרומית,
אפריקה ואמריקה הלאטינית .״העולם השלישי״ ,כפי שרגילים לקרוא למרחב־רבתי זה, הוא
היעד אשר שני הגושים לוחמים עליו.

מי שיצליח להשתלט על עולם זה, הכולל את מרבית האנושות ואוצרותיה,
ייהפך לשליט בדור-הארץ.
במשך שנים רבות הלכו הסובייטים בשדה־קרב זה מחיל אל חיל. אולם בשנים האחרונות

• חיל־הים הסובייטי נשען על בסיסים בטוחים בים־התיכון עצמו, והם: לאטאקיה בסוריה,
פורט־סעיד ואלכסנדריה במצריים, ואולי גם נמלי יוגוסלביה. מניחים שהוא יישען
בעתיד הקרוב על הבסיס הימי העצום באלג׳יריה, מרס־אל־כביר, שהצרפתים עומדים לפנות
אותו. קרוב לוודאי שיקבל גם בסיס בנמל עדן.
• במיצעד יום־המהפכה במוסקבה, בחודש נובמבר, הופיעו לראשונה יחידות של חיל״
נחיתה סובייטי. הפגנה זו נועדה, ללא ספק, לשמש איום על ישראל ועל המערב.

• מקורות־המודיעין של המערב מודיעים כי הצי הס־בייטי היפי
תיכוני כולל יחידות ניכרות של חיל־נחיתה, המוכנות לפעולה כמרחב.

• עומדות להצטרף לצי זה שתי אוניות נושאות־מסוקים (הליקופטרים) ,שיקנו לחיל־הנחיתה
ניידות מירבית.
• ביקור חסר־תקדים של להקי חיל־האוזיר הסובייטי במצריים נועד לא רק כאיום
וכהפגנה, אלא גם כניסוי לקראת אפשרות של הפעלת חיל־אוויר סובייטי מעל אדמת מצריים.
• מיספר ה״יועצים״ הסובייטיים על אדמת מצריים מגיע. לאלפים, ולפי הערכה מוסמכת
ל־סססד. גידול זה מזכיר (כנראה בכוונה) את ריבוי ה״יועצים״ האמריקאיים בווייאט־נאם
הדרומית, שהפכו לאחר־מכן אוטומטית לחיל־מישלוח גדול.

בסך הבל: בוה סובייטי רב־ממדים, המסוגל להתערב בכל התפתחות
צבאית ומדינית כמרחב.

״למחוק את ישראל״
ץ^ודינאי ישראל לא יכלו להתעלם מן המציאות החדשה הזאת. כמה מהם הגיבו
1*1עליה לאחרונה. ביניהם:
• גולדה מאיר, שאמרה כי לדעתה לא איכפת עוד לברית־המועצות ״למחוק״ את
יקזראל מן המפה.
• משה דיין, שאמר כי ברית־המועצות יכולה בכל עת ליזום או למנוע מלחמה
במרחב. דיין אמר כי הסובייטים משתתפים בהפעלת יחידות מצריות, וגם בתיכנון המיבצעי
של הצבא המצרי. אולם דיין שלל את האפשרות שהסובייטים יתערבו ממש במלחמה הבאה
— אותה רואה דיין כיזדאית, מכיוזן שישראל אינה יכולה לוזתר על כיבוש חצי־האי סיני,
ומצריים אינה יכולה להשלים עם כיבוש זה.
הערכה זו של דיין מעידה כי אפילו הוא לא עמד עדיין על חומרת הפעולה הסובייטית —
אולי מפני שחסרים לו הנתונים. ההיסטוריים והגלובאליים הדרושים להבנתה.

אי־הכנה בזאת יכולה להיות הרת-סכנות לעצם קיומה של ישראל.

\ 1 1 1 0 0 7ך \ 1ך | 1 8חילות־הים של רוסיה, בריטניה וצרפת הנחילו תבו־
| ! סה קטלנית לחיל־הים המיצרי של איבראהים באשה,

אשר עזר לתורכים נגד המרד היתני. בתקופה זו אירעה פרשה המזכירה את המצב הנוכחי.
הם נפלו קורבן למיתקפה אמריקאית, שהיכתה אותם שוק על ירך בשלוש היבשות גם יחד:
• אפריקה. אחרי רצח פאטריק לומומבה, הצליחו האמריקאים להשליט בקונגו איש
משלהם, יוסף מובוטו. לאחר מכן ביצעו הפיכה במדינת־המפתח של אפריקה השחורה: גאנה.
מאז התמוטטו עמדות הסובייטים באפריקה השחורה כמעט לגמרי.
• אסיה. האמריקאים הצליחו לבצע הפיכה מכרעת באינדונסיה. נערכה שם שחיטה,
בה נהרגו מאות אלפי קומוניסטים, אוהדים וקרובים. בווייאט־נאם נמשכת המלחמה.
• כאמריקה הלאטינית. התקוות שהיו קשורות במהפכה של קאסטרו נגוזו.
בשתי המדינות העיקריות — בראזיל וארגנטינה — ביצעו האמריקאים הפיכות מוצלחות.
נראה, איפוא, כי בשלוש היבשות ספגו הסובייטים מהלומות מוחצות — נוסף על ההפיכה
הפרו־אמריקאית ביוון, והתבצרות המישטרים הפרו־אמריקאיים (סעודיה, בעיקר) בעולם הערבי.

אחרי כל אלה, נשארה העמדה הסובייטית במצריים עמדת־המפתח
האחרונה שנותרה כידי ברית־המועצות.
אין היא יכולה להרשות בשום פנים ואופן כי עמדה זו תחוסל — על־ידי הפיכה פרו־אמריקאית
במצריים, בעזרת לחץ׳ ישראלי.

: 1770 חסמה

בפיקודו של המאהב התורני של קאתרינה הגדולה, אלכסיס
אורלוב, הנחיל חיל־הים הרוסי מפלה מוחצת לצי התורני,
היקנה לרוסיה מעמד בכיר לגבי המעצמות במרחב, נ״ מגינ ת הנוצרים בממלכה העותמנית.״

עניין זה הוא כה חשוב לברית-המועצות, שהיא תהיה מובנה לסיבון
נירחב מאוד -ויתכן מאוד בי היא מוכנה עתה להפעיל בוחות־יכשה
סובייטיים, בדי להגן על מצריים מפני בל איום ישראלי.
עובדות אלו מסבירות את התגובה הסובייטית המהירה והנמרצת אחרי מלחמת ששת־הימים,
כאשר פתחה ברית־המועצות מייד במיתקפה טוטאלית לטובת מצריים, וחימשה
מחדש את הצבא המצרי. ביקורי המדינאים הסובייטיים במצריים באו לשם אותה מטרה.

—ו*1וווז

:ועלות על פי יעד שנקבע לפני מאתיים שש
ובינתיים נתווסף ליעד הגנתי זה יעד מיתקפתי ברור.

כמהלך פעולותיה להצלת ׳המי*טר המיצרי, גילתה ברית־המועצות
שהיא חודרת לחלל ריק בים־התיכון.
מכיוון שכל הצבא האמריקאי המיבצעי רתוק עתה בודייאט־נאם, ובריטניה ירדה מן הפרק׳
נשאר הים־התיכון ריק מכוח נגדי.

ברית־המועצות הדרה לחלל ריק זה -ובכך עשתה מהלך מכריע ב־מישחק,
הנמשך זה כמה מאות שנים.

מלחמה של 200 שנה

** ראשית עלייתה של רוסיה בעת החדשה, היא נשאה את עיניה אל הים־החיכון. הי־תה
לכך סיבה גיאוגרפית: נמלי רוסיה בצפון קפואים בחודשי החורף. היא זקוקה לנמל
של ״מים חמים״ ,כדי לקיים את נוכחותה באירופה ובעולם בכל ימות השנה.
השאיפה דרומה היתד״ איפוא, נימה מרכזית במדיניות הרוסית מאז ומעולם, יחד עם
השאיפה מיזרחה, שהביאה את הרוסים עד ולאדיבוסטוק. אולם בדרום הם נתקלו במחסום

:1967 שף־סוף!

יחידות חיל־הים הסובייטי בנמל אלכסנדריה, כפי ש צולמו
מבעד לאשנב של אוניה צרפתית (ראה שער).
בכך הגשימו הסובייטים חלום שהינחח את המדיניות הרוסית במשך שמונה דורות _ והעלול
לסכן עתה את בטחונה של מדינת־ישראל, במיקרה של עימות ישיר בינה לבין הסובייטים.

לבסוך הביאה השאיפה הרוסית אל הים־התיכון כמישרין למלחמת-
העולם הראשונה.
הרוסים עודדו את הסלאבים הדרומיים במלחמתם לעצמאות מתורכיה ומאוסטריה, בתקווה
להגיע באמצעותם אל הים. כאשר לוחם־שיחרור סרבי, בשם גבדילו פריסיפ, רצח את הדוכס
האוסטרי פרדיננד, ראו האוסטרים בכך מזימה רוסית. תוך ימים מעטים פרצה מלחמת־העולם
הראשונה, בה עמדו רוסיה ומדינות־המערב מול תורכיה, אוסטריה וגרמניה.
במלחמת העולם השנייה טען היטלר כי תקף את ברית־המועצות מפני שסטאלין דרש
ממנו שלטון על הבלקאנים — ופריצה לים־התיכון.

צנא סובייטי נתעלה סואץ

:1853 סינופה

אחרי שהתורכים מסרו את מפתחות כנסיית־המולד בבית״
לחם לצרפתים, פתחו הרוסים בהתקפה על תורכיה, הטביע,
את הצי התורבי בנמל סינופה בים השחור. רק במלחמת קרים, שבאה בעיקבות קרב
זה, נבלמה החדירה הרוסית לים התיכון, מאמץ הנמשך על־ידי הרוסים זה מאות שנים.

מכריע: התורכים חלשו על המיצרים, שהם המוצא היחיד מן הים השחור אל הים־התיכון.

(מיצרים אלה -הבוספורוס והדרדנלים -ממלאים לגבי רוסיה את
אותו התפקיד במו מיצר־טיראן לגבי ישראל).
החדירה הרוסית המודרנית לים־התיכון החלה עם קאתרינה הגדולה. היא תיכננה את
גירוש התורכים מאירופה ואת הקמתה של קיסרות יוונית חדשה, שבירתה תהיה בקונסטנטי־נופול
(איסטנבול) .על הקיסרות הזו ביקשה להמליך את נכדה — לו קראה קונסטנטין.
אחרי שניצחה את התורכים במלחמה, חתמה על החוזה ההיסטורי הנושא את שם קוצ׳וק—
קיינארג׳י 1774 בהסכם זה קיבלה את המעמד הרשמי של ״בעלת החסות״ על כל הנוצרים
בממרח ,׳מעמד שהבטיח את נוכחותה בים־התיכון.
כעבור דור כרת הצאר הרוסי ברית עם נפוליון, בה אושר מעמד רוסיה כ״בעלת חסות״,
וכך הוזז הגבול הרוסי דרומה, ל^בר המיצרים. דבר זה הבהיל את בריטניה, שניסתה לבלום
את התקדמות הרוסים אל הים־התיכון. במשך עשרות שנים התנהלו אינטריגות מסובכות.
המרד היוזני נגד התורכים חיזק את הרוסים, ולבסוף נתקבלה, ב־ , 1826 דרישת הרוסים
להקים נסיכויות יווניות, הכפופות להלכה לתורכיה — אך למעשה לרוסיה.
גם זה לא שם קץ להתגוששות. חילות־הים המשולבים של בריטניה, צרפת ורוסיה
השמידו כעבור שנה את הצי המצרי, שעזר לתורכים נגד היוונים. תורכיה הכריזה על
מלחמת־קודש, והרוסים פלשו לארצם. אחרי הניצחון הרוסי, נוצרה מעין חסות רוסית—בריטית—
צרפתית משותפת על יוזן, ולבסוף הומלך שם אבי השושלת היוונית הנוכחית.
בינתיים פרץ המרד המיצוי נגד תורכיה, בהנהגת מחמד עלי, והרוסים ניצלו את ההזדמנות
כדי לחוש לעזרת התורכים דוזקא. חיל־הים הרוסי התמקם באיסטנבול.

פרשה זו דומה במיקצון למאורעות הנוכחיים במרחב:
רוסיה הבטיחה להציל את התורכים, שיגרה לתורכיה יחידות ים ויבשה, והגיעה להשפעה
מכרעת בתורכיה. כדי להוציא את הרוסים משם, לחצו הצרפתים והבריטים על מצריים לסגת
מן השטחים שכבשה בארץ־ישראל ובסוריה. ביוני 1833 חתמו הרוסים והתורכים על חוזה
שהיקנה לרוסיה את מעמד המגינה על מיצרי־הים.

פרשה זו נסתיימה בפשרה כללית. המצרים החזירו את השטחים הכבושים
(תמורת הבטחת מעמד של פחה תורשתי למחמד עלי ול־יורשיו)
.הרוסים ויתרו על שליטתם על המיצרים תמורת הסכם בינלאומי,
שהיקנה להם מעבר חופשי כמיצרים בתנאים מתאימים.

אולם אי־אפשר היה לעצור את הדחף הרוסי דרומה. כאשר דרש נפוליון השלישי, כי
החסות על הנוצרים במיזרח תוחזר מידי רוסיה לצרפת, נגרם משבר חדש. הוא הגיע לשיאו
במלחמת קרים, שפרצה כאשר הפציץ חיל־הים הרוסי נמל תורכי. במלחמה זו ניצחו הבריטים
והצרפתים את הרוסים. בחוזה של פאריס משנת 1856 נבלמה ההתקדמות הרוסית דרומה.
אך הרוסים זממו נקמה. ההזדמנות באה כאשר פרצה מלחמה בין הסרבים והתורכים.
ב־ 1877 פלשו הרוסים לתורכיה, עד שהושגה שביתת־נשק שהביאה את הרוסים עד לשערי
איסטנבול. כתגובה על כך נשלח חיל־הים הבריטי למימי תורכיה, ומלחמה בריטית— רוסית
נראתה כבלתי־נמנעת. אך ועידת ברלין 1878 שמה קץ למשבר, ורוסיה נדחפה שוב אחורה.
המנצח האמיתי היה המדינאי היהודי־הבריטי, בנימין דיזרעאלי.

ל רקע זה, נראית החדירה הסובייטית החדשה באור שונה לגמרי. אחרי הפסקה של
חמישים שנה, שוב מופיעה העוצמה הרוסית — הפעם בלבוש סובייטי — בים־התיכון.

תהיה זו תמימות ילדותית ומסוכנת להניח, בי זוהי אפיזודה, ובי
הרוסים ״יתחרטו״ או ישנו את עמדתם. אין שום ספק כי הם מובנים
עתה לשלם מהיר גבוה מאוד כדי לבצר את מעמדם.
מעמד זה מבוסם עתה על קיום מישטר פרו־סובייטי במצריים. הרוסים יגנו על מישטר
זה בכל האמצעים. האפשרויות המיידיות, במיקרה של התחדדות המשבר:

• מיקום חיל־הנחיתה הסובייטי לאורך הגדה המערבית של תעלת־סואץ,
בך שכל מכה ישראלית -באמצעות חילות אוויר, תותחנים או
שריון -תיתקל כצבא הסובייטי. הדבר עלול להביא לתסבוכת עולמית.
• במיקרה של מלחמה — הפעלת יחידות חיל־הים וחיל־האוזיר הסובייטיים, או טילים
סובייטיים, נגד ישראל.

• כמיקרה של חדירת נשק גרעיני למרחב -אספקת פצצות־אטום
סובייטיות למצריים.
• באופן אלטרנטיבי: הסכם אמריקאי—סובייטי למניעת סיכסוך במרחב, שיביא ללחץ
קיצוני מצד ארצות־הברית על ישראל, לנסיגה מן השטחים, תמורת הסדר מ ך הסוג שאין
ממשלת־ישראל מוכנה לקבלו כיום.

על רקע זה ברורה הזהירות האמריקאית הרכה בכל הנוגע לחימוש
ישראל. אין לאמריקאים בל נבונות להיכנס לסיכסוך מזויץ במרחב,
בדומה לסיכסוך הווייאט-נאמי.

ק לות-דעת שובבה
אור נתונים אלה, נראה כי ישראל נכנסה לעידן של סכנה טוטאלית, סכנה החורגת
/בהרבה מעבר להתמודדות ישראלית— ערבית שיגרתית. משה דיין ולוי אשכול הם כעת
תמימי־דעים, שעל ישראל לנקוט באוריינטציה אמריקאית מוחלטת וחד־משמעית.

מאז המלחמה, תלוייה עתה ישראל כל-בולה כאמריקה, כעוד ש־מצריים
תלוייה ככרית-המועצות. זהו מצב הרה־סכנות לשני הצדדים.
בראיון שנתן השבוע בהארץ, מדבר דיין בקלות־הדעת השובבה, האופיינית לו, על המלחמה
הבאה שתבוא בלי ספק, ושהרוסים יחליטו מתי תבוא וכיצד. הוא גם מביע ביטחון
שהרוסים לא יתערבו במישרין, וכי צה״ל ינצח, אם כי האוכלוסיה עלולה לסבול קשה.
גישה שובבה זו מצטיינת בעיוורון הרה־שואה לגבי הגורמים הבינלאומיים הפועלים עתה
במרחב. המישחק הגיע עתה למימדים כאלה, שקיום ישראל וגורל מצריים שוב אינם אלא
אסימונים הנזרקים על השולחן.

מדיניות ישראלית אמיתית צריבה להתגבר על יוהרה אינפאנטילית,
ולראות את הדברים בהווייתם. השלום הישראלי-ערבי שוב אינו
בבחינת מותרות במצב זה. הוא חיוני לשם הבטחת קיום המדינה
והוצאת המרחב מן המישחק הקטלני. שלום זה שווה מחיר ניכר -
מחיר גבוה יותר מכפי שמובנים לשלם אלה הדואים בהתנגשות צבאית
ישראלית-סובייטית תרגיל משעשע.

במדינה

טי סו ת ק בו צ תיו ת
למזרח הרחוק

כו ללת

ת כני ת ה סיו רי ם
יו ם בפרס
3י מי ם בפיליפיני ם
ח י מי ם ביפן
4י מי ם ב הונגקונג
2י מי םבקמ בו די ה
4י מי םבת אילנד
2י מי ם בנפ אל
3י מי ם בהודו

1אוי ני תיציאות:

המחיר* החלמ־ — 4,180ל״י
(כולל )$271.00
המחיר כולל מס נסיעות, לינה וארוחת בקר
בבתי מלון מח׳ ראשונה ( 2לחדר) ,העברות
משדות התעופה ואליהם.

בדבר פ ר טי ם נו ס פי ם פנ האל
סו כן הנ סי עו ת שלך, או

רח׳ בן־יהודה ,32 טל ,52233 .ת״א
רח׳ יפו ,25 טל ,23341 .ירושלים

לקבוצות של 12 נוסעים ומעלה

לישראלים רבים הזכיר המחזה את העוצר
שהטילו הבריטים על תל־אביב, ב־
, 1946 והם שאלו את עצמם: מה הוליך
את צה״ל בעיקבות האנגלים?
לפתע -רימונים .״עשינו למענם מעל
ומעבר למה שיכול מישהו לצפות מ־איתנו,״
הכריז סגן־אלוף זלמן מארם, קצין
המימשל הצבאי. והוא הצביע על מעשיו
הטובים של השלטון הישראלי: החזרת החיים
התקינים למסלולם, סיוע בכסף ובעצות
לרשויות המקומיות ברצועה, עידוד
המיטהר, עזרה לפרדסנים למכור את תוצרתם,
מתן אפשרות לשווק את התמרים בגדה
ובירדן, מתן עבודות יזומות למובטלים.
הוא גם הצביע על העובדה, כי אחרי שחוסלו
שרידי ההתנגדות הראשונית — תוצאה
טבעית של המלחמה — שררה אידיליה

למרס 1968
לאפריל 1968

545

(המשך מעמוד )9
לצאת לרחובות. כל מי שיימצא בחוץ —
יירה ללא אזהרה!״
המשאית הצבאית עברה ברחובותיה הריקים
של עזה, כשמן הרמקול בוקע קול
ערבי מחוספס.

עזה בעוצר
״עשינו למטנס

מודה ל ער בי ת
;?וכן לתת שיעורים פרטיים או קבוצתיים
באזור תל־אביב — קריאה, כתיבה, דיבור— .
המעוניינים מתבקשים לכתוב לת.ד , 136 .תל־אביב,
עבור ״מורה״.

בבדרויו ־ יבז

גבו

מסעדה מזרחית. תימנית
כשר

אחרי שכלולים
מיטב המאפלים והתבשילים
התימניים המקוריים
(כולל שיפודים)

1עו 1י ם

״עמוס״

אוירה נעימה, שרות אדיב

תל־אביב,

כרם־ ד.תימנים

רחוב פדויים 23

מלוה קליטה
מ לו הבט חו!
מפל הסוגים (גם של חברות)

ויתר המלוות
התמורה במקום -במזומן

ן | ¥י שד׳ ח ט טילד 5ו ת -א
1 1 1 .1טל 54931ס 630- 830ב טו ב

ל מד נהגות

בין תושבי הרצועה לבין צה״ל והמטיילים
הישראליים, עד כדי כך, שהשוק המרכזי
בעזה הפך שוק הירקות והסירות של המון
עקרות־בית מאשקלון.
לפתע — באו ההתפוצצויות. רימונים
הוטלו ברחובות העיר. מה היתה מטרתם:
פגיעה בחיילים? הפחדת מבקרים ישראליים?
או סתם נסיון להפר את האידיליה, שלא
מצאה חן בעיני כמה קיצוניים?
אין איש יכול לתת תשובה מוסמכת על
כך. מכל מקום, התפוצצויות אלה גרמו
ישירות להטלת העוצר.
״משלמים חצי שכר!״ תושבי עזה
עצמם רואים את העניינים אחרת. מעשיו ה־טובים
של המימשל אינם עושים עליהם רושם
חזק כל־כך. מעסיקד, אותם יותר העובדה
היסודית בחיי הרצועה: העוני הממאיר.
״רמת־המחייה כאן נמוכה יותר מאשר בגדה
המערבית. הרחובות מלאים מובטלים.
אין אדמה. אין תעסוקה. וכשנותנים עבו-
דות־ציבוריות — משלמים מחצית השכר שמשלמים
בגדה,״ התלונן אחד המוכתרים
של מחנה״הפליטים בעיר.
כמו מרבית בני המחנה, הוא סבור כי
זהו חלק ממדיניות מכוזנת, שמטרתה לאלץ
את הפליטים לעזוב את הרצועה ולחפש
מקום־מחייה אחר.
אצל המורד.

״בנו״

כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי׳ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

אך מספר העוזבים גרם אכזבה גדולה,
ואינו מגיע אפילו למספר התינוקות הנולדים
ברצועה.
״יהיהטירור!״ על רקע זה יש לראות
את הטלת הרימונים. ומכיח־ן שפשטו בעיר
שמועות על נטיון־להידברות בין נכבדים
אחדים לבין המימשל, בדבר העברת הפלי־הפולט
הזה 15*6

טים למחנות שהתפנו בסביבות יריחו, אפשר
לראות בהטלת הרימונים גם נסיון
למנוע יחסים תקינים בין המימשל לבין המנהיגות
המתונה.
״אם ישראל תלחץ באמת על הפליטים
שיעזבו — יבוא טירור,״ ניבא אוחו מוכתר.
״אם לא תלחץ, ותשאיר אותנו מובטלים
ורעבים — בטח יהיה טירור.״
בינתיים חלה הפוגה. משה דיין הופיע
בעיצומו של העוצר, קיבל לראיון את נכבדי
העיר, ועשה אחד המחוות האהובים עליו
ועל הערבים: נתן הוראה לבטל את העוצר.
ואילו הבעייה היסודית — מצבם של הפליטים
— נשארה עומדת בכל חומרתה.
פרשות חליל הקס מי ם
מי ידע לפני שבועיים מי זה חליל טועמה?
מלבד
קומץ סטודנטים ערביים באוניברסיטה
העיברית בירושלים, שם השלים
טועמה את לימודיו בפקולטה למשפטים, לא
הכיר אותו כימעם אף אזרח במדינה. כי
טועמה כחול־העיניים נשא אמנם תואר
ניכבד — מזכיר ועד הסטודנטים הערביים
בירושלים — אך היה זה תואר שמאחריו
לא הסתתר הרבה.

מה הריץ את ״נערת חפצצה״י
פטמה כרנאווי הקשיבה בשלווה לפסק־הדין. פניה של הכושית, כת
ה־ ,28 לא הראו בל סימך־התרגשות, למישמע חומרת העונש: היא ועוד
ארבעה מחבריה נדונו למאסר־עולם.
רק שניים מן הנאשמים זכו לעונש קל־יחסית 15 :ו־ 8שנות־מאסר.
מאז נעצרה ״נערת הפצצה״ ,החלה נרקמת סביבה, בעיקר בעיתונות
הערבית, ראשיתה של אגדה, המבקשת להשוות את האחות מירושלים
העתיקה ללוחמת האלג׳יראית המפורסמת ג׳מילה כופאשה.
העיתונות המיצרית, כמיוחד, הירבתה בפירסום תמונותיה.
בהפסקה האחרונה לפני מתן פסק־הדין, שוחח כתב ״העולם הזה״
עם פאטמה כרנאווי. זהו תובן השיחה, שהתנהלה כערבית, כנוכחות
הפרקליטים של הנאשמים ושוטרי־המישמר ששמרו עליהם :
את אחות מוסמכת. לימדו אותך
שחיי-אדם קדושים. איך יכולת
להניח פצצה כקולנוע בדי שתחרוג
גברים ונשים, ואולי גם יל דים?

ולשרוף
אנשים בנפאלם, זד, בסדר?

את מדברת על מעשיהם של
חיילים, בזמן מלחמה. אכל את לא
חייל כזמן מלחמה. את אשה. את
אחות רחמניה!
— אני פאלסטינית. ראיתי מה שעשיתם
לבני העם שלי.

מה ראית?
— ראיתי מה שעשיתם בקלקיליה. כשפרצה
המלחמה עבדתי כאחות בבית־ההולים
שם. אחרי הכיבוש גירשתם את כל התושבים
והרסתם את בתיהם. ברחתי לשכם.
התנדבתי לעבוד, בלי שכר, בבית־החולים
הבאפטיסטי. היו שם חיילים שנפצעו במלחמה.

ירדניים?

ירדניים, וגם מצריים. היו שרופים
מנפאלם. גם אזרחים. איך אני יכולה לשכוח
אותם? הייתי מוציאה כסף מכיסי כדי לקנות
להם סיגריות וממתקים. ב־ 12 ביוני פינו
את הפצועים למחנה־שבויים. היה אחד, מצ־

— לא היססתי.

מדוע לא סיפרת את בל הדברים
האלה כשעלית על דוכן העדים?
מדוע כששאלו אותך, השבת
רק שעשית מה שעשית מפני
שלא היה לך זמן לחשוב?
— אמרתי אותם כשעצרו אותי. אבל לא
ראיתי שמישהו שם אליהם לב, או שאיזה
עיתון פירסם אותם. כתבו רק שאנחנו פרוצות!

פטמה*
פצצה
בתנובה על נפאלם
— הוא מסר. אני רק לא יודעת איזה
לחץ הפעילו עליו כדי שימסור.

איד את מסתדרת עם האסירות
היהודיות בבית־הכלא?

בעדותד במשטרה אמרת שהוא
ארוס אחותך איחסאן. זה נבון?

— בהתחלה, בחודש הראשון, כשהחזיקו
אותנו בירושלים, היו הרבה בעיות. רבנו
עם האסירות היהודיות. היו רק שומעות
פתח, ומתחילות לקלל. ישבתי אז עם אמי
ועם אחותי אינעאם, היו כל הזמן התנפלויות•
בסוף הפרידו אותנו מהיהודיות, והיה
שקט.

— כן. לא ארוס רשמי, עם כתובה והכל,
אבל דיבר עם אבי.

הוא הביר את איחסאן הרבה
זמן?
— לא. איזה שבועיים לפני העניין של
הפצצה.

ומה עכשיו, בכלא שבו את נמצאת?

יכול
להיות שזה היה רק כיסוי
מחתרתי? שאיחפאן היתה כעצם
חכרה במחתרת שלו, כלי שום
קשר רומנטי?

— אין בעיות. יש לנו אפילו ידידות
יהודיות מבין האסירות. יש יהודיות טובות.

יא?,אחת מהן לא איכפת המשפט
שלך?

— אולי. אני לא יכולה לימר בדיוק.

כעצם, אפשר לומר שאיחסאן

— יש ויכוחים. אין קטטות, אבל מת

אהתחרטת!
וכעבור 5דקות חצי משכר־הגדהו״
השבוע כבר היה טועמה ( )24 מפורסם
יותר. תוארו החדש היה אמנם דל־רושם —
סתם עציר של משטרת ירושלים — אך
הרבה אישים ואירגוגים התעניינו בגורלו.
לא כל־כך בישראל, כמו באירופה.
עזרת הפפה הקדוש. הכל התחיל
במכונית פולקסוואגן אפורה, שמשכה את
תשומת ליבם של שוטרי ירושלים. כי הנוהג
בה היה האזרח הישראלי חליל טועמה, אך
בעליה היה תושב ירושלים המזרחית, אחמד
חאליפה.
לפני שלושה שבועות נעצר חאליפה, כחשוד
בהנהגת אחת ממחתרות הגדה. ימים
ספורים לאחר מכן נעצר גם חליל, כחשוד
בנתינת מחסה לאיש מחתרת.
האם ידע חליל על התעסקותו המסתורית
של ידידו החדש? על כך יצטרך להחלים
בית־המשפט. אך כבר השבוע ידעו רבים
מחבריו של חליל לספסל הלימודים לרמוז
על כך. סיפר חבר ועד הסטודנטים הערביים:
״לחליל תמיד היו צרות עם פוליטיקה. אבל
לא מהסוג של הצרה האחרונה, כי תמיד
סלד מחשאיות וממיסתורין, ההיפך. כל מה
שעשה, עשה בגלוי, ולכל דיעה שלו נתן
תמיד פומבי רב. לפעמים יותר מדי. ומכאן
הצרות. את חבריו היהודים הרגיז בגישתו
האנטי־ציונית, ואת חבריו הערביים הרגיז
בגישתו האנטי-לאומנית. האיחוד הערבי לא
עניין אותו במיוחד. היה לו רק שגעון
אחד: סוציאליזם נוסח קאסטרו במרחב.״
ואמנם, הסטודנט הערבי מירושלים, שקישט
את חדרו בתמונותיהם של פידל קאם־
טרו וצ׳ה גבארה, עורר השבוע את דאגתם
של כמה אישים בעולם:
הפילוסוף האנגלי הישיש ברטרנד
ראסל לקח את ר,מיקרה לטיפולו, הודיע כי
יעשה כל מאמץ, כדי לשחרר את מי שכינה
כ״אסיר פוליטי״.
סארטר
#הפילוסוף הצרפתי ז׳ן־פול
העולם הזח 1586

רי, שרק יצא מחדר־הניתוח. עזרתי להע ביר
אותו על אלונקה לאמבולנס.

וזה מה שדחף אותך להניח את
הפצצה?
— זה לא דחף אותי. אבל כשהציעו לי

היא שהכניסה אותך לעסק הזה.
היא הצליחה לברוח, ואת לבדך
יושבת כאן.

ווכחים הרבה. אתמול היה ויכוח, אחרי שחזרתי
מבית־המשפט. אמרו לי :״אין לך
מה להתלונן. אילו זה היה יהודי׳ שנפל בידי
הערבים — היו שוחטים אותו מייד!״

— גם אחותי הצעירה, אינעאם, יושבת.

מה ענית?

למה?

— עניתי מה שאני עונה לך: זה בדיוק
ר,היפו! מי הרם את סמוע? מי חיסל את
קלקיליה? האם צבא ערבי עשה משהו כזר,
לאיזו שהיא עיר ישראלית?

אולי מפני שלא היה להם הכוח.
אבל את בוודאי יודעת שהיו הרבה
התקפות של חבלנים ערכיים

— בוודאי. זאת מלחמה. והיא תימשך כל
עוד שאנחנו לא נקבל את זכויותינו.

האם ייתכן, לדעתך, דו־קיום בשלום
כין יהודים וערכים כארץ
הזאת?
— (אחרי היסוס ממושך) :למה לא? בתנאי
שקודם נקבל את מולדתנו בחזרה.

זאת אומרת?
— שנחזור לחלוקה. לא החלוקה של
עבדאללה, זאת של האומות המאוחדות.

מה דעתך על דוקטור נור?
— אני מכבדת אותו כערבי לאומי וגא.

גם אחרי שהוא מסר את חבריו
למשטרה?

ד״ר נור
ארוס — רק לצרכי מחתרת

נענה לבקשת עמיתו האנגלי והסכים לשתף
עימו פעולה.
#השבועון הצרפתי השמאלי נובל אוב־זרבסר,
כמו לה־מונד הפריסאי, העמיד את
חליל במרכז כתבתו.

שמעת כאן שהוא מנסה להכחיש
כאילו מסר אותם. מה היא
דעתך?
• אירגוני סטודנטים שמאליים באנגליה
ובצרפת הבריקו לישראל כי יעשו מן המעצר
רעש גדול.
אך יותר מכל אלה עוררה את דאגת משטרת
ירושלים אפשרות אחרת: שנם ה

היא ידעה שאנחנו הולכים להניח
פצצה. וכשבאו השוטרים, אמרה להם שהיא
פטמה. האמינו לה. עד שהפגישו אותה עם
שאוקי, זה שהלך איתי לקולנוע, והוא אמר
שזאת לא אני.

היא עכשיו יושבת איתך במעצר?

עד התחלת המשפט ישבה איתי. עכשיו
הפרידו אותנו, ואני דואגת לה. היא
צעירה וחלשה.

מה את עושה בכלא -עובדת?
— עצורות שלא נשפטו אינן עובדות.
אבל אני ביקשתי, ונתנו לי לעבוד בסריגה.

במה משלמים לך?
— ארבע סיגריות ליום.

את מעשנת?
— לא. נותנת את הסיגריות לאינעאם.
היא התחילה לעשן אחרי המעצר. נעשתה
עצבנית.

במה שנים תקבלי, לדעתך?
— חמש־שש אני יודעת?

האם את מתחרטת יטעשית מה
שעשית?

* מתבוננת בתמונתה על שער העולם הזה.

אפיפיור פאולום השישי בעצמו יתערב בפרשה.
כי בינתיים הזדרזו כמה מבני עדתו
היוונית־קאתולית של הסוציאליסט ההיצוני
להבריק לקריית הוואטיקאן, ולבקש את
עזרתו של הפפה הקדוש.

נו נראתה הוגה ביום הואשון שנתחוה הש1

תהילה בשלג

הדיילת תהילה מרגולין, מגלה את
בה — והמישטחים הלבנים. ביום
למטיילים, ללא רשיון, גילתה הנערה העובדת באוויר כמה נעים
על אף כסות השלג הרבה שהיתה רבוצה על הקרקע, היכו בה

תענוגות הקרקע היציהראשון
לפתיחת הרמה
יכול להיות על הארץ.
קרני השמש מלמעלה.

היא וצילה

תהילה משתעשעת טס צל שחור, על רקע השלג הלבן, כשהיא
לבושה בבגד־ים קייצי בהחלט :״נ די לשזף את הגב,׳׳ היא אומרת,
ספק בצחוק ספק ברצינות, כשהקור הקורן מן השלג הלבן אינו משפיע עליה כלל.
״השמש שיזפה אותי כמו ביום קיץ על שפת־הים,״ סיפרה תהילה בהתפעלות.

דרו

מסתכלת יהודית גילעד על הנוף מרהיב־העין, כאשר
גבה הנאה משתזף בבהק החזק. בגבהים של הגולן והחרמון,
מבער לאמיר הצלול, יש לקרני השמש השפעה רבה יותר מאשר על

ך* צל־החורן• ,המקובל על אירופה ואמריא
קר. הצפונית, פקד לפני שבוע את אזרחי
ישראל, עם הסופות שהשתוללו ברחבי־הארץ.
השבוע זיכה הטבע את הישראלים בפיצוי:
תענוגי־השלגים, המקובלים, בו רו כלל, רק
על אזרחי ארצות נורדיות והרריוח. ישראל
קיבלה במתנה שוויץ פרטית משלה — על
מורדות החרמון ובמישור רמת־הגולן.
והישראלים, אשר שערי הרמה נפתחו
לפניהם השבוע, בפעם הראשונה, לטיולים
חופשיים בהחלט, ניצלו את ההזדמנות הלבנה
והנהדרת.
משפחות מטופלות בילדים בכל מיני כלי-
רכב, זקנים, צעירים בפרייבטים, משאיות
עמוסות חיילים בחופשה — כולם נהרו, השבת,
לאורך הכבישים המובילים צפונה.
הנועזים שבתיירים הגיעו למצודת־נימרוד
הצלבנית. משפחות שלוות יותר נסעו לגדות
ברכת רם, שהיתר. מלאה וגדושה, מר,פשרת־השלג.
אחרים
ביקרו במג׳דל אל־שאמס. ורובם
התעכבו לשתות קפה ערבי מהביל ומריר
במיסעדה הססגונית שבמורדות החרמון.

אכסטזה נלבן

מפגינה יהודית גילעד, שעה שהיא מפקירה את גווה הנאה
לקרני השמש, שהפציעו לאחר ימים ׳ארוכים של
קדרות. רק מעילה החס של חברתה מגן על יהודית מפני הקור העז השופע מן השלג.

חווייה כפולה

^ כלעיקר האטראקציה היתד״ כמובן
> £השלג עצמו. מישטחים כבירים ולבנים:
חומר פריך ונהדר בו אפשר להשתעשע
ולהשתולל: כי בעוד שבארץ הפשירו השלגים,
כיסה הלובן, ברמה, את הבל: כבי־

שפת הים. היפה
את לבן ברכת־ר
הר־געש כבוי, ד

ע גנני נר איש ־ ואשה

1( 111
פס על הכל,

אומרת לעצמה תהילה, וסשזפת את
.רגליה העטורות במיני מפוספס וקצרצר.
השלג היה כה עמוק, עד כי רגליה של תהילה שקעו עד

לברכיים. השיזוף במורדות ההרים בצפון היסה ליפהפיות הישראליות
תהילה מרגולין, תמי אלוני ויהודית גילעד, חווייה נפלאה, והן
לא פסקו מלדבר ומלהגיב עליה בהתפעלות גוברת והולכת.

ואחר־כך גם בגדים אחרים.
״זה היה קר נורא. קיבלנו היסטריקה
מרוב צחוק. אבל זה היה כדאי: למחרת
היום כבר הייתי שזופה, כאילו וטיגנתי
עצמי יומיים־שלושה בבריכת־גורדון, בקייץ.״
לזכותה של תמי אלוני יש לציין שהיא
לא באד, בלתי־מוכנה: באיזשהו מקום, במכונית
שהביאה את שלוש החתיכות, הסתירה
תמי — את בגד־הים שלה. רק לאחר
שתהליך העירטול והשיזוף היה בעיצומו
נזכרת תמי אלוני בבגד החיוני, הפכה את
הגולן, סופית, לפלאז׳ה פרטית משלה.

ג׳יפסק רן

1נהנו מן הנוף המרהיב של הצפון, ובמיוחד שבתה
!נוצצת, אותו אגם תכול ויפהפה, המצוי בפתחו של
ות־מזרחית למורדות החרמון, ליד הכפר מג׳דל־שאמס.

^ כלהאמיצה שבין השלוש הייתה
\ ) דווקא יהודית גילעד. היא הסירה מעליה,
כליל, את בגדיה.
המחווה האמיץ הזה לא הספיק לחמם
אותה .״אני עוד לא רגילה לאקלים כזה,״
הצטדקה .״לכן לא ישבתי על השלג, ממש,
כמו שעושים בחו״ל. לקחתי מעיל מאחת
הבנות ׳ ושכבתי. נו, בעצם קצת התכרבלתי.״
הדבר עלה לה כימעם ביוקר: בעוד פניה,
חזה הנאה וביטנה הפכו לשזופים וחומים.
הקפיא השלג את גבה. הקור העז שחדר
לעצמותיה — ונוכחותו של ג׳יפ סקרן מהמשטרה
הצבאית שנזדמן למקום — שיכנעו
אותה ללבוש את המעיל ולהסתלק בחיפזון.
״אבל נחזור,״ הבטיחה החתיכה החיפאית
בהחלטיות, כשהיא משפשפת את כל חלקי־האנאטומיה
שלה, ממריצה את הדם לשוב
ולזרום בגווה ייק פוא• ״ איפה עוד באיץ יש
גר שלג, גם שמש, גם סקי וגם קפה?״
וגם חתיכות כאלו. איפה, באמת?

מתפעלת הדוגמנית החמודה תמי אלוני, הלובשת בגדי
ים חדיש, כשהיא שוכבת על השלג. בניגוד לחברותיה
האחרות, לא היתה תמי מסוגלת להחזיק מעמד זמן רב בקור העז, מיהרה להתכסות בבגד־ים.

שים ומחטי־האורנים, גגות הבתים: ואפילו
את האנשים עצמם.
וכל זה — לאור קרני־השמש הלוהטות.
קרניים אלו היו מעין התגלות לשלוש
ישראליות יפות ועליזות, שיצאו להשתובב
ברמת־הגולן. חיש מהר גילו השלוש —
נערת־זוהר, דוגמנית ודיילת — שאפשר
להשתזף בשלג במהירות מירבית, לזכות
בחווייה הכפולה והנוגדת של חום מטגן
וקור מצמרר.
וכך החלו השלוש לבחון את האפשרויות.
דיילת אל־על היפהפיה, תהילה מרגולין,
היתד, מאופקת, יחסית, התבוננה בהשתוללות
חברותיה: אבל דוגמנית־הצילום התל־אביבית
תמי אלוני, ונערת־הזוהר החיפאית, יהודית
גילעד, פירקו מעליהן כל רסן.
וגם כל בגד טרדני ומשמר מפני קרני־השמש
— ומפני הקור. תוך דקות ספורות
היו השתיים בלב הלבן, מעורטלות ונאות,
כשהן משחקות בכדורי־שלג ובמחבואים.

פדאז׳ה פרטית

ך* מי ויהודית הפכו את כל הטיול לן
4קארניבאל, התחפשו זו בבגדי זו, שאלו
מעילים וחפצים, ניסו להגן, בכל זאת, על
עורן העדין המבחיל מן הכפור.
״בהתחלה היינו עטופות במעילים עבים,
כמו שלובשות אלו הנוסעות לשווייץ,״
מספרת יהודית .״בהדרגה הורדנו אותם,

בבליקיני

נחה לה יהודית נילעד, לאחר שהסירה את
החלק העליון של בגד־היס שלה. יהודית,
שחזהידות היא אחת מתכונותיה הבולטות ביותר, שאלה מחברתה

תהילה את מעילה ,״כדי שלא אגע בכל גופי בכפור הנורא הזה.״
הדבר עלה לה כמעט ביוקר: כי בעוד היא משזפת את ביטנה החשופה,
הקפיא מישטח השלג הקר את גבה הערום מבגדים! .

א סו רלש תו ל ד 3
(המשך מעמוד )9
לכך. אבל להוציא את ליבו של אדם שטרם
מת לגמרי — זאת לא. לא תמיד מה שהרופאים
אומרים, שאי־אפשר להציל את חייו,
הוא הנכון.״
כלומר: השתלת־לבבות מקובלת על הדתיים
רק כשזה לא עוזר.
החמיר ממנו יותר הרב י. ארנברג, אב
בית־הדין הרבני בתל־אביב, שקבע בפסקנות
גמורה:
״שתילת לב מאדם שמת באדם חי, כדי
להציל את חייו, אסורה! זאת מכיוון שאסור
לנתח כל אבר שהוא מן המת אפילו אם
יכולים על־ידי כך להציל מייד באבר זה
חייו של חברו.
״דבר זה מבורר אצלי, בראיות ברורות
מש״ס ופוסקים. כך פסקו גם הגאונים,
מהר״י עטלינגר מאלטונה וגאון אחרון שבדורנו,
ר׳ וידנפלד מטשעבין.
״מי שניצלו חייו על־ידי השתלת־אבר מן

הגוף המת — כל חייו בגדלה המה!״

השתלמות -על השכרנו
ך* מדינה בה קובעים הרבי עטלינגר

^ ורבי וידנפלד מטשעבין את רמת ה־קידמה
הרפואית, קיים סיכוי קטן מאוד לרופאים
מסוגו של הד״ר מורים לוי. ד״ר
לוי באמת לא לקח זאת בחשבון כאשר
החל בדרכו העצמאית ברפואה.
הוא היה רופא צעיר כאשר עלה מבולגריה,
בתחילת שנות ה־ .50 אז התקבל לעבודה
כסגנו של הפרופסור פאוזנר, מומחה
לניתוחי חזה ולב בבית־החולים תל־השומר.
תוך כדי עבודתם המשותפת, הגיעו
אליהם הידיעות על דברים גדולים הנעשים
בארצות־הברית, בתחום ניתוחי הלב. פאוזנר
יצא מדי פעם להשתלמויות בארצות־הברית,
אולם מהד״ר לוי נמנע הדבר.
מכיוון שהיה צעיר ושאפתן, החליט הד״ר
לוי להסיק את המסקנות. היה זה בשנת

,איש -סודי -דאדהע 3יו־ 1״
נ א מד ב מי סנ/ר שהכיל סיפורה שד
שערוריה חדשהב אוניברסי טתת״א
ערוריה חדשה עומדת להתפוצץ
באוניברסיטת תל־אביב.
פרטי השערוריה עדיין שמורים וסודיים.
רק מעטים יודעים עליהם. הם מפורטים
במיכתב שסווג כ״סודי ואישי״ ,נשלח לפני
שבוע על־ידי רקטור האוניברסיטה, הפרופסור
בן־ציון כ״ץ, לכל חברי הסינאט של
אוניברסיטת תל־אביב.
במיכתב סודי זה, שמקבליו הוזהרו לבל
לגלות את תוכנו ברבים, מגלה הרקטור כי
בפעם הראשונה בתולדותיה החליטה אוניברסיטת
תל־אביב לגנות את אחד הפרו.
פסורים
שלה.
וזאת לשון המיכתב הסודי :״הוועדה ה־
׳מרכזת, בישיבתה מיום , 3.1.68 שמעה מפי

נשיא בית־המשפט הצבאי העליון בפולין,
גונה משום שהעז לצאת בפומבי נגד
הסדרים המקובלים בסגל האקדמאי של
האוניברסיטה — סדרים שהביאו לדירדורה
של הפקולטה למדעי החברה.
בראיון שנתן לעיתון הסטודנטים דרבן,
לפני כחודש, יצא הפרופסור מושקט בגלוי
נגד שורת אישים, מאנשי־חסותו של הרקטור,
אשר השתלטו על מוסדות הפקולטה.
טען מושקט, בין השאר :״אם בחיים
האוניברסיטאיים נותנים עליונות לגורם הביולוגי,
מגיעים בהכרח למצב משונה, הנוגד
את המקובל בעולם כולו, מצב המחייב
למעשה פיטורי כל הפרופסורים גם לשם
חיסכון וגם לשם מסירת תפקידיהם לאסים־

, 1957 כאשר נטש את עבודתו בתל־השומר,
מכר את ביתו בתל־אביב, נטל את אשתו
וילדיו — ויצא להשתלם בארצות־הברית,
על חשבונו הפרטי.
הוא השתקע שם, באוניברסיטה של מינסוטה
במיניאפולים, שהיתר, אז, כשם שהיא
גם כיום, המרכז הגדול ביותר בעולם ל מחקר
השתלות איברים וניתוחי־לב. שם
היה תלמידו של הפרופסור דדלטר לילהיי,
הרופא הראשון שהצליח, בשנת , 1958 להשתיל
כלי־דם סינטטיים בתוך לב אדם. כמו
הד׳׳ר לוי, היו גם בארנארד ושאמוויי תלמידיו
של הפרופסור לילהיי.
באוניברסיטת מינסוטה, בה השתלמו אותה
תקופה כ־ 130 רופאים, מגדולי המנתחים
בעולם, כולל ברית־המועצות, למד הד״ר
לוי שש שנים רצופות. הוא היה אחד הרופאים
המצטיינים שבין תלמידיו של ליל־היי,
הגיע למעמד של סיניור — אחראי על
קבוצת מנתחים זרים, שהגיעו למקום להשתלמות.

אקדמאי טהור באוניברסיטת תל-אביב.

סקודכה דדא דיקאן

**ה שקורה כפקולטה למדעי ה-
החברה, אופייני למתרחש עתה בין כל
כתולי אוניברסיטת תל־אביב.
הרקטור, הפרופסור בן־ציון כ״ץ, הצליח
להבטיח רוב לעצמו, מבין הדיקאנים של הפקולטות
השונות, על־ידי מינוי אנשי־חסותו
כדיקאנים או כסגני־דיקאנים.
בפקולטה למדעי החברה, למשל, פרש לפני
כשנתיים הדיקאן, פרופסור אבא לתר,
במקום למנות במקומו דיקאן חדש, מתוך
אחד הפרופסורים של הפקולטה, מינה הרקטור
אחד מתומכיו, הד״ר שפירא, כסגן
הדיקאן.
מכיוון ששפירא אינו יכול לכהן כדיקאן
— בתוקף היותו ד״ר בלבד ולא פרופסור —
הוא שולט בפקולטה בתואר סגן־הדיקאן,
מבלי שיהיה דיקאן ממש.
מאחר שהרקטור שולט על כל האמצעים
ועל ההקצבות־למחקר שבאוניברסיטה, מועדפים
תומכיו בחלוקת הקצבות אלו. כימעט
רק להם ניתנת אפשרות להתקדם.

כד להתגבר על מדד מרצי בכירים :

הוא יכול היה להישאר שם, לעסוק במחקר
ללא הפרעה ולהגיע להישגים מרחיקי-
לכת, לולא הופעל עליו אז לחץ מצד קופת־חולים
בארץ, לחזור, בכל תנאי שירצה.
אותה תקופה עזב הפרופסור סאוזנר, שביצע
ניתוחי־חזה הן בביילינסון והן בתל־השומר,
את ביילינסון. בין שני בתי־החולים
התפתח מירוץ־יוקרה. קופת־חולים החליטה
לפתח את מחלקת הניתוחים וההשתלות ב־ביילינסון,
להביא מחוצלארץ רופא, מומחה
בעל־שם, כדי שיעמוד בראשה.
במצב בו מרבית חולי־הלב המסוכנים
בארץ היו נאלצים לנסוע לארצות־הברית לטיפול
ולניתוח, היה צורך חיוני בפיתוחה
של מחלקה כזו. הד״ר מורים לוי נענה להזמנה
בתנאים ששום רופא אחר במיסגרת
קופת־חולים לא השיג כמותם. הובטח לו
חופש־פעולה מלא, מבלי שיהיה כפוף לועדים
או מפקחים מגבוה.

* * אזחזר הד״ר לוי לארץ, התקדמו
ן * /ניתוחי־הלב הפתוחים כאן בצורה בל־תי־רגילה.
בעוד שבתל־השומר ביצעו ניתוחים
בהם החליפו מיסתם־לב אחד במיסתם־
לב מלאכותי, ביצע הד״ר לוי ניתוחים בהם
החליף שלושה מיסתמים.
לפי תיכנונו ובפיקוחו נבנתה מכונת לבריאה
משוכללת, שאין כמותה בארץ. זוהי
גם המכונה היחידה שבאמצעותה ניתן לבצע
השתלת־לב.
תוך שנים מעטות זכה הד״ר מורים לוי,
בן ה־ ,40 לשורת־הישגים רפואיים שהיכו
הדים בעולם:
• 1הוא שתל את כילייתה של אם, נזירה
לוי, בגופו של בנה, שכיליותיו נפגעו. החולה
החלים וחי עד היום.
• בשנת 1966 ביצע ניתוח לב מהפכני
כאשר שתל שתי כיליות מסוגים שונים
בגופו של חולה שנולד עם כילייה אחת.
היתד, זו הפעם הראשונה בה נשתלו בגופו
של חולה שתי כליות שונות: אחת חיה,
שנתרמה על־ידי אמו של החולה, והשניה
שנלקחה מגופו של מת.
• לפני שבועות מספר, היה הראשון
ששתל מיסתם־לב עגל בליבו של אדם.
וכל זאת נוסף לשורת ניתוחי־לב פתוחים,
שכולם צולמו בביילינסון בסרטי־קולנוע
ציבעוניים, המשמשים למחקר ולהדרכה במקומות
רבים בעולם.
בינתיים, בעוד שמבחינת הממונים עליו
היה הד״ר מורים לוי עצמאי לגמרי, הסתבר
לו, כי מבחינה ציבורית הוא תלוי בגורם,
שלא לקח אותו בחשבון: הדתיים בישראל.
בתחום זה הצליח הד״ר לוי להגיע להסכם
ג׳נטלמני עם החוגים הדתיים בפתח־תקווה.
לכן, בעוד שהדתיים מנהלים את
מלחמת־החורמה שלהם נגד ניתוחי־מתים, בעיקר
נגד הניתוחים המבוצעים בהדסה בירושלים
ובתל־השומר, אין הם מזכירים כלל
את הניתוחים המבוצעים בבית־החולים ביי־לינסון.

החברה

גן־דיקאן הפקולטה למדעי
החלטת הפאקולטה כדלקמן:
״מועצת הפקולטה מגנה את הפרופסור
מריון מושקט, על השמצת מורי הפקולטה
ומוסדותיה, תוך ציון עובדות בלתי נכונות
הוועדה המרכזית דנה בנושא והחליטה
להביא את החלטת מועצת הפקולטה
למדעי החברה, בפני הסינאט, תוך הבעת
תמיכתה בה.״
נוסף להצהרת הגינוי מגלה הפרופסור כ״ץ
במכתבו, בסודי־סודות, כי הגיע הזמן להקים
מוסד, באוניברסיטה של תל־אביב, שישפוט
את חברי־הסגל האקדמאי שלה.
כותב כ״ץ בפירוש :״הוועדה המרכזת
החליטה להציע לסינאם לנקוט בצעדים
להקמת בית־דין משמעתי לסגל האקדמאי.״
גילויים אלה, הנשמרים בסוד מפני תלמידי
האוניברסיטה ומוריה, כדי לא לגרום לשערו־ריה,
אינם אלא שיא חדש של המשבר בתוכו
נתונה אוניברסיטת תל־אביב. הם עשויים
לחרוץ בזמן הקרוב את גורל האוניברסיטה,
בקרב המתנהל על השלטון בה, ובו נוטלים
חלק כ״ץ ותומכיו, מצד אחד, ונשיא האוניברסיטה
הד״ר וייז, מצד שני.

ג י גו י ע 7

מחאה

י* חלמתהגינוי הסודית של מועצת
| | הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת
תל־אביב התקבלה נגד אחד מוותיקי הפרו־סורים
שלה. הפרופסור מריון מושקט ,)52( .
הוא מרצה בכיר למשפט בינלאומי, ויושב
ראש המכון הישראלי ליחסים בינלאומיים.
מושקט, יליד פולין, ששימש בזמנו כסגן

טנטים אצלנו עוד לא הגענו לכך
אבל קובעים כאן לא הסמכות כי אם כושרם
של ״צעירים,״ וזאת מגיל 40ו־ 50 ומעלה.
״בסופו של דבר לא המורים הבכירים
הם הקובעים את תוכן ההוראה, המחקר
וסדרי־הלימודים, לא הם המשפיעים על מינוי
ראשי החוגים, לא בהם מתיעצים בעניינים
אלה ובעניינים אחרים — אלא נהפוך הדבר.״
מצב זה, טוען הפרופסור מושקט בראיון
הפומבי, הוא הגורם לכך שהמועצה להשכלה
גבוהה אינה מכירה בפקולטה למדעי החברה
באוניברסיטת ת״א, בה לומדים אלפיים
תלמידים, כמוסד אקדמאי מוכר.

מי ת ק פו דו ־ו פ רו פ סו רי ם
ך * אהיהכדכרים אלה כל חדש. ב/אוניברסיטה
שולט הרקטור על הפקולטות
השונות על״ידי מינויי״דיקאנים
צעירים, שלא הגיעו עוד לדרגות פרופסורה,
גורם לפרישת פרופסורים ותיקים ובעלי־שם,
תוך שערוריות קולניות. הדבר ידוע זה זמן
רב. אולם בכל זאת חל מיפנה: היתה זו
הפעם הראשונה שאחד מראשי המרצים
העז לצאת נגד שיטה זו מעל דפי העיתונות.
דבריו
של הפרופסור מושקאט לא היו
צעד בלתי־שקול. הם בישרו מיתקפה חדשה
מצד קבוצת הפרופסורים, באוניברסיטת
תל־אביב, נגד שלטונו הבלעדי של הרקטור.
מיתקפה זו עומדת לבוא לידי ביטוי בישיבה
הבאה של הסינאם, בה ינסו פרופסורים אלה,
בסיועו של נשיא האוניברסיטה, הד״ר וייז,
להדיח את הרקטור מכהונתו, ולכונן מיש־

מרצים צעירים וחסרי־נסיון דוחקים את
רגליהם של פרופסורים בעלי־שם עולמי.
רמת־ההוראה באוניברסיטה יורדת, משנה
לשנה.
מעטים בלבד, מבין הפרופסורים, מעזים
להתקומם נגד שלטונו הדיקטאטורי של הרקטור.
רובם חוששים למשרותיהם ומעדיפים
לא לגלות את התנגדותם לרקטור.
משום כך נראית יציאתו הפומבית של
הפרופסור מושקט נגד המתחולל בפקולטה
למדעי החברה, כה נועזת.
כאשר קיבל לידיו את החלטת־הגינוי, שלח
הפרופסור מושקאט לד״ר שפירא, סגן
הדיקאן, מיכתב ציני וחריף, שהועבר אף
הוא, על־ידי הרקטור, לכל חברי הסינאט.
כתב הפרופסור מושקאט במיכתבו על
החלטת הגינוי:
״הריני נכון לברך ע ל מתן צידוק להרכבה
הנוכחי של המועצה, אשר עם הזמן
התגלתה ללא ספק כמכשיר יעיל וזריז
ביותר לתמיכה בכל ההצעות של הדיקאנאט,
שהרי ידעה להפגין את יכולתה כבר בישיבה
הראשונה עם אישור הצעת־הגינוי,
וזאת בהיעדרו של הצד הנוגע בדבר.
״בטוחני שסיגנון־עבודה זה וההישג הכרוך
בו מרחיבים ומעמיקים את ניסיון הפקולטה
ועשויים, בבוא הזמן, להקל בהקמת בית־ספר
לאופורטוניזם ולקונפורמיזם
״אני מצטט מהזיכרון משירו של המשורר
ווזיסינסקי, שתורגם בימים אלה לעברית:
״אנו כה מעטים והם כה רבים. לכן אנו
גם כה רבים, כיוון שהם כה קטנים!״
תלמידי אוניברסיטת תל־אביב עוקבים
עתה בחרדה אחר מאבקם של המעטים —
בתקווה שיצליחו לגבור על הרבים והקטנים.

ני תו חי םמה 3כ;יי ם

ו טו ל ,,חכר די ש א ״
ך * לחולה, המבקש שד״ר לוי יבצע בו
ניתוח־לב פתוח, חייב לחתום על הסכם,
לפיו הוא מסכים שבאם ימות לאחר הניתוח,
יבוצע בו ניתוח־שלאחר־המודת.
״אני חייב לדעת מה לא פעל כשורה,״
הוא אומר להם. במיקרה שהחולים הם
דתיים, מסרבים הם מראש להינתח — ומעדיפים
לנסוע לארצות־הברית. העובדה ששם
הם ודאי אינם מבוטחים נגד ניתוח־שלאחר־המוות,
אינה מפריעה להם.
״שם לפחות אף אחד לא יודע מזה,״ הם
אומרים.
אם בכל זאת קורה ובביילינסון צריך
לבצע ניתוח־שלאחר־המזזת בחולה, מודיעים
על כך לחברא קדישא בפתח־תקוזה. לחברא
קדישא יש זכות להטיל וטו על הניתוח
תוך שעה, ובמידה ואנשיה מבררים שהנפטר
היה דתי או שמשפחתו מתנגדת ל־ניתוח־שלאחר־המוזת.
במצב
זה אין כל התנגשות בין הדתיים
לבין מנתחי ביילינסון.
אולם במצב זה אין כל אפשרות לבצע
השתלת־לב .״אני לא אבצע לעולם ניתוח
או השתלה ללא רשות,״ נוהג הד״ר לוי
לומר לחבריו הרופאים.
ומשום כך גם ויתר הד״ר לוי, האדם
היחיד בישראל המסוגל לבצע השתלת־לב
מאדם לאדם, על אפשרות נדירה זו.
הוא חוקר עתה בכיוון אחר, מנסה להגיע
לאפשרות של השתלת לב קוף בגוף אדם
— כצעד ראשון לקראת הישג גדול יותר —
השתלת לב מלאכותי במקומו של לב אדם
פגוע.

הפולנד הז ה׳ 1586

אותו, ההוא יהרוג אותך. זה ענין שתלוי
באופי. אחד מר,אקדמאים, למשל — אני לא
בטוח שהיה יורה בו. הוא לא בשביל צבא.
הוא היה חושב פעמיים אם להרוג אותו.״
בן קיבוצו :״מעניין,
השיב לו עמרם,
אתה אומר אקדמאי ואני שמעתי מאיזה
שריונאי שאומר :׳מה שהכי הרגיז אותי במלחמה
הזו זה הקיבוצניקים האלה. כל פעם
שהם היו צריכים להרוג או להרוס משהו
אז הם מתחילים עם כל הלבטים ד,מצפוניים
שלהם!׳
״אתה רואה, אתה אומר אקדמאי והוא
אומר קיבוצניק.״
יוסי:״אקדמאי יכול להיות גם עונה הבן־אדם.״
קיבוצניק, זה תלויבאופי של

!]־הק יב וצ ים
שחזרו 13 הקרבות
עושים חשבון־ נפש
* שכנובאבטחה כשהחברה התקדמו
/ /בתוך העיר העתיקה בירושלים. היו שם
כמה מקל עי ם ...ובגבעה ממול היה כל
הזמן איזה קרב־ א ש ...כל הזמן ירו עלינו
ואנחנו ירינו עליהם טאנקים שלנו התחילו
להרביץ עליהם והם התחילו לברוח
וחייל אחד׳ אפילו לא פשט את המדים כמו
שהרבה עשו, והתחיל לר וץ ורץ איזה
500 מטר על הכביש. כל כוח האש שהיה
אצלנו היה מופנה לעבר החייל הירדני הזה
והוא היה חייל זה היה ברור
הוא רצה לברוח וזה היד. מוצדק לדעתי
שירו עליו ירו עליו איזה שתי דקות,
או שלוש. והכדורים שרקו והוא המשיך ל רוץ.
בסוף הוא ברח. אז קשה להגיד שהיה
לי איזה מוסר כליות בגלל החינוך שקבלת
י אבל שמחתי שהוא התחמק!״

* \ חריהכניסה דרך שער האריות —
כשהיתה כבר המלחמה בפנים והחברה

כבר הגיעו לכותל והמשיכו הלאה נגד הצלפים
— הופיע שם הרב גורן ועל כולם
הוא לא עשה רושם מיוחד. כמה שהסתובבו
שם, והיו שם הרבה חיילים, לא התרשמו.
ואז יצאה מהשער קבוצה של ארבעה ערביט
די מבוגרים ואשה והם לקחו בתוך
שמיכה ילדה. הם לא אמרו שזאת ילדה. היא
היתד, מתה. הם לקחו אותה. על־יד שער האריות,
קצת בצד, יש בי ת־ ק ב רו ת ...הם
עשו לה בור ושמו אותה וכיסו אח הבור.
אני חושב שזה היה מומנט שנתן לכולם
קוראים לזה עימות. עם עצמם, עם קצת
רגשות אנושיים. הרבה יותר מכל ההתרוצצות
הזאת של הרב גורן שם.״

השיחות הוקלטו

ך טן ןי 0אלה לקוחים מתוך ספר ש־
\ /הופיע לאחר מלחמת ששת־הימים, ו אשר
בשלב זה שמור לתפוצה פנימית, בין
קיבוצים. שיח לוחמים, המכיל 300 עמוד
והמכורך בכריכה חומה־ירוקה, הוא אולי ה־מיסמך
האנושי, המרתק, והמזעזע ביותר שפורסם
אודות מלחמת ששת־הימים.
אין בו סיפורי־קרב ולא עלילות־גבורה.
אולם בין עמודיו מקופלת עדות חיה של
לוחמי צה״ל בכל החזיתות ומכל החיילות,
המספרים בלשון פשוטה, ללא גינונים ספרותיים,
את מה שעשתה להם המלחמה.
והו חשבון־נפש פנימי של בני הקיבוצים
בעקבות המלחמה. יוזמיו: צעירים ממשקים
שונים, המשתייכים לזרמים מנוגדים,
ביניהם: עמוס עוז מחולדה, גיורא
מוסנזון מנען, אבא קובנר מעין־החורש,
בצלאל לב מגן־שמואל, ואברהם שפירא מקיבוץ
יזרעאל.
מיד לאחר המלחמה כינסו עורכי הספר
מספר חיילים בני קיבוצים לשם שיחות על
נושאים הקשורים במלחמה. השיחות נערכו
ב־ 30 קיבוצים שונים ובישיבת הרב־קוק.
השתתפו בהן כ־ 140 לוחמים. השיחות הוקלטו
כולן על סרט, וכל מה שנאמר בהן על
נושאים כמו פחד, מוות, אומץ, ביזה, יחס
לשבויים וכדומה — הועלה על הכתב.

״הדווים -זה לא מרשים,׳:

״המלחמה שינתה אצלי, בקיצוניות, את
היחס לערבים. התיחסתי אליהם כאל גוף
זר. אבל במשך המלחמה, כשהופיעו בטלביזיה
תמונות הטייסים הנשחטים ואחרי זה
כששמענו כל מה שאני יודע עכשיו, אחרי

וכאשר שאלה המנחה, שלומית, בראיון
שנערך בקיבוץ גת את החיילים :״האם בזמן
המלחמה חשבתם על הדברים רק מהבחינה
הביצועית הטהורה, או שגם זכרתם באותם
רגעים את המשמעות של המלחמה?״ השיב

״התחושה של להרוג...״
ך * יפרעמרם, בן קיבוץ יפעת:
^ ״אומנם זאת לא היתר, המלחמה הראשונה
עב ור י הייתי קצת בסמוע, אבל זה
לא היד, משהו רציני. על כל פנים׳ עד שלא
נפגשתי פנים אל פנים עם חייל אוייב
התחושה הזאת של להר ו ג ואיך להר
ו ג ומה אני ארגיש? לא ידעתי בדיוק
איך אגיב אבל לגבי הספיק אדם אחד
ששכב מרוטש, ועוד איכשהו פרפר.
לא חשוב אם זה שלנו או שלהם. אני
יודע שההרגשה שלי היתד, מאוד לא נעימה.
״היה שם חייל שלהם, של הסורים, ששכב
פצוע. פצוע קשה וכאב לו. אלה היו אנשי
אל־פאתת ואצל כל החיילים שלנו בערה
השנאה אליהם. ואחד הציע לחסל אותו.
מובן שלא נתנו ל ו אני יוצא מנקודת
ראות שאותו ערבי הוא בן־אדם ולא חשוב
מד, שהוא עשה לפני זה
״ולכן גם לא הייתי הולך והורג אותו
אני אישית חושב שלהרוג אותו, אפילו אם
זה היה לטובתו אני חושב שלא הייתי
עושה את זה. ככה אני מרגיש.׳׳
אצל בן־קיבוץ, אחר היתד, למלחמה השפעה
אחרת לגמרי. מספר שמואל׳ טייס, בן
משמר־העמק:

כל זה — היום אני שונא ערבים. אני שונא
ערבים בצורה די פש וטה
״מיד אחרי המלחמה התחילה אצלי הרג־שת־ר,בחילה,
חוסר הרצון למלחמה. הרגשתי
ממש שינאה למלחמה. וזה עוד נמשך שבוע
אחרי המלחמה. היום אני שוקק קרבות.
בואו ונגיד את זה בצורה גלויה: תשמעו,
זאת הרגשה של עילוי.״
מנחם :״שמע, אבל במלחמה אתה הורג
אנשים, אתה הורם בת ים
שמואל :״אתה מבין את ההבדל ביני
לבינך? אני לא רואה מהאוויר את ההרוגים.״

קטנוניות מנהיגים
ן* חוט השני עובר בסיפורי הלוחמים
*4עניין יחסם אל המנהיגים הפוליטיים,
אמר אבנר, בן עין־חרוד :״אצלי אמת המידה
לגבי הרבה דברים — השתנתה. הדבר
שהרגיז הכי הרבה אח החיילים וגם אותי
זה כל ההתכתשות הקטנונית הזאת בין המנהיגים
והעסקנים. הם כל כך הרגיזו, שקשה
לקרוא להם מנהיגים. היה ברור לי
שאחרי המלחמה הזאת, אין שום הגיון למערך
המפלגתי.״

״?מות -זה לא יפה.״

** יפר אליהו, בן משמר־הנגב :״כל ה־
0רומאנטיקה של המלחמה ושל הקרבות
— כל זה עבר ולא יהיה יותר. אני לא
אאמין עוד לשום סיפור על יופי־ד,מלחמה
ושזה דבר ניפלא להילחם ולמות. אין דבר
כזה בכלל. וזה בכלל לא עומד בסתירה לזה
שאם היום יגידו לי, :קום ולך׳ — בלי שום
ספק שאני אלך. ואני חושב שאהיה לוחם
יותר טוב מכפי שהייתי.״
ולעומתו אמר מנחם, בן קיבוץ מישמר־העמק
:״במיבצע סיני הייתי במידבר ושם
לא היו אזרחים. לעומת זאת כאן, כשהייתי
במשולש, היה הכל מאוכלס. וכשאתה בא
במגע עם אנשים ועם פ לי טי ם ...זה הרי
מגע נורא ואיום. למרבית החיילים היה
זעזוע עמוק מתמונת הפליטים אולי זה
איזה מומנט פסיכולוגי אצל העם היהודי
אמר יוסי מגבעת־תיים (איחוד) :״דבר
תלוי באופי של הבן־אדם. א _ 0יש. לו אופי
חזק הוא יהרוג את הערבי שמולו בלי
בע י ות הוא יודע שאם הוא לא יהרוג

^ חת השיחות המזעזעות בספר הוא |
גילויה של החיילת אילת מקיבוץ נען. ן
סיפרה אילת :״עד עכשיו אני משתדלת להתרחק
מזה, אני לא רוצה לחשוב על )
זה אני משתדלת להשכיח את הדבר
ים יש לי רגש של סלידה ובחילה
נוראית בכל פעם שמתחילים לעלות את ה־ י
נושא הזה ודאי בגלל כל מראות ה־ |
זוועה שראינו שם דברים שאם אראה
אותם בסרט לא אוכל להסתכל עליהם. אבל י
שם הסתכלתי עליהם ממש בקור רוח וזה

לא השפיע עלי.
״אם אראה חתול דרוס על הכביש, אעצום !
את עיני. אבל שם כשראיתי את כל ההרוגים
גם שלנו וגם שלהם — זה לא 1
הרשים אותי. תחת אש התפלאתי על צליל
השריקות של הכדורים. אחר־כך עברו בי
כל מיני מחשבות על המוות. למשל, חשבתי 1
לעצמי, שאם כדור יפגע בי או בבת אחרת1 ,
זה יהיה מוות חסר־תועלת.
״בהתחלה היו לנו שני שבויים. אני בכל
אופן פחדתי מהם נורא. חשבתי שמיד ישל־פו
רימון ויגמרו אותנו. שמחתי כשנתנו
להם ללכת. אבל אחרי הקרב בו נהרג טלי
השתניתי לגמרי. היתה לי הרגשה שאם היה
לי רובה, הייתי יורה בכל מצרי שהיינו
פוגשים. הפכתי כאילו לרוצחת, במחשבותי
התפלאתי על עצמי אבל יכולתי להבין את
מקור הרצון הזר״״
על שינוי הפוך סיפר עמרם:
״סיפר נדי שבעיר העתיקה, באיזה מקונן, י
מישהו נכנם לבית אני לא יודע אם היה
זריז, בכל אופן הוא הצליח לתפוס צלף
והביא אותו לחברה. החברה התפלאו עליו:

1223311112121108
דן :״לא זכרתי את אשכול אף רגע בקרב.״

איך זה אתה לוקח צלף חי? הוא התחיל
לגמגם ולהתנצל אז החברה אמרו: היה
אולי צריך לגמור אותו קודם. אבל אם הוא
כבר פה, אז צריך לעזוב אותו. כך שדעת
הקהל גם היא גורס רציני לחיוב.״

״אין צדק כלי כדה:״
*אפיינים — ,אולי, מכולם — דבריו
/ 2ש ל נחמן, איש קבוצת גבע: דברים הממחישים
מה שמציק לבני התנועה הקיבוצית
שהשתתפו במלחמה.
אמר נחמן :״ביום שישי כשסיפרנו פה בחור
האוכל על המלחמה, אמרתי שבשבילי
אחת החוויות הקשות קשורה במסקנה מחש׳
בתית־עיונית שהצדק הוא עם החזק.
״זאת אומרת: שלצדק ללא כוח אין שום
תוקף. וכל מי שרוצה שהצדק שלו לא
יהיה דבר מופשט, אלא שיוכל לחיות על־פיו,
צריך להיות חזק. זה החוק האכזרי של
תקופתנו.
״אני יכול רק להצטער על זה, אבל אני
לא מוכן להתהלך עם מצפון לא נקי. אם
אני מוכרח לממש את הצדק שלי גם בכוח,
זה משום שאין לי ברירה אחרת.״

במדינה
הנגב

ה של ם

מל חי

ש בוי
ל ם זון
הערבה בשבועיים האחרונים הגיעה המלחמה לדרום•
מיכל־דלק פיח באילת; מיתקנים
ומיבנים הותקפו בנאות־הכיכר; יריות נורו
לעבר נוסעים, בכביש אילת—סדום.
בעיתונים הובלט חלקם של החלוצים
הרגילים היושבים בערבה ובאילת. אך כולם
עברו בשתיקה על מעשיהם של חלוצים
מסוג אחר לגמרי: נהגי המאק-דיזלים המסכנים
חייהם, יום־יום, ובעיקר לילה־לילה,
על־מנת להבטיח את ייצוא האשלג, הפוס־פטים
והמלח הישראליים.

משומד

מדווח כתב ״העולם הזה״ שעשה
השבוע דדכו כדרום, כאחד
ה״מאק־דיזלים״ :

קוראים להם מלחי־הערבה .״אנו דומים,
מהרבה בחינות, לימאים,״ אומר דני, מזיקך
כהה־שיער ויחף־רגליים, שעה שהוא מפעיל
את המאק־דיזל הענק בחופשיות של ידיד
ותיק .״אנו חוזרים הביתה לעיתים רחוקות,
ולא מקיימים קשרים, כמעט, חוץ מנהגים.״
המכונית נוסעת, בכביש ישר כמו סרגל.
מצד אחד — הערבה. צמחים שפופים וערפל/
מעבר לו — הגבול הירדני.
מצירו השני של הכביש — עולה האדמה
ומתמרת. מתחת לחומה התלולה — גמלים
תועים .״אלה מירדן,״ מסביר דני* ,״הם

413

החברה

?עיי׳ז״ייזסם

—נכנ. 0ח*:
בהרצליה ״* נינ• -

קושייה
י השימוש
ים ה?*ו-

״ הם רוס•

בהווה !

ייחצשיה.

י״יייי־עי״

להנאתכם, מעדנים משומרים של ״ריכרד לוי״
שימורי בשר מתוצרת ״ריכרד לוי״ ,טעימים ומזינים
ביותר. מבחר מגוון של מוצרים מוכנים לאכילה.
אין צורך בבי שול! יש רק לחמם ולהגיש לשולחן.

1ןזן ^^^
^1^ 111

תו צרתבשד בעי ח חו לון, טל 4 1 5 3 1 .
מנשקה ודני (יחף)
גמלים, מסתננים ואיילות
שווים כאלף לירות כל אחד. באים הנה
לשתות ולאכול.״
הכביש נמשך. המכונית נוסעת. ליד הנהג,
על מושבו, אקדח אוטומאטי טעון. על כל
צרה.

־.ישיבת מרכז התנועה ברמת־גן
ישיבה פומבית של מרכז התנועה תתקיים ביום חמישי 25 ,בינואר, בשעה 8.30
בערב, בקפה עצמאות, גן המלך דויד (מאחורי קולנוע אורדע).
על סדר־היום:

דיון על התוכנית הפוליטית של התנועה
ואוהדים

חברים

מוזמנים.

0ב חי פ ה
ביום חמישי 1 ,בפברואר, בשעה 8.30 בערב, בקפה פת, רחוב מוריה ( 50 על הכרמל)
,ירצה:

שלום כהן
על הנושא:

האם ייתכן שלום נפרד עם הפלסטינאים?

18מ ^ ?נ
למען יוני שערותייך
יאי

חבר ו או ה ד —
עזור לנו במימון פעולותינו, תרום לקרן הכוח החדש, שלח תרומתך אל:
ת. ד ,136 .תל־אביב

ה״מאק״ הוא בהמה .״התחלתי את
היום בשעה ארבע בבוקר,״ מספר דני בקול
יבש .״ליד מיפעלי־המלח. העמסנו, שלוש
מכוניות, ויצאנו בשיירה. לאילת.
״לפעמים אנו נוסעים 17 , 16 שעות ליום.
מגיעים לחיפה וחוזרים. ולמחרת — שוב
לדרך. את חברתי אני רואה פעם בשבוע.
״אני גר בתל־אביב, אבל בקושי מגיע
שמה. מובילים. החברה הקבלנית לה אנו
משמשים קבלני־מישנה, היא הקובעת את
סדר־היום. לא מתחשבים בכלום. כשצריך
לנסוע — נוסעים.״
וצריך. כל הזמן. קורה שנהג מאק־דיזל
נוסע 16 שעות, הולך לישון ארבע־חמש
שעות בחדר שכור — בדימונה או בבאר־שבע
— וחוזר מיד להגה.
״זה הנואק הוא בהמה,״ מסביר דני (,)23
כשהוא מלטף, כימעט, את ההגה .״מדליקים
אותו ביום א׳ ומכבים אותו בשבת. הרבה
נהגים נוסעים בזוג: שניים על מכונית
אחת. כל השבוע. אלפי קילומטרים. בלי
הפסקה.״

מתחרז עם בגי.
העולם הזה 1586

ד1״ה

ך* יו םהשלישישעבר עליתי לירושלים המושלגת. שמעתי ברדיו כי נשיאות הכנסת
*• ,החליטה לבטל את ישיבת הכנסת באותו יום, כמו ביום שלפני כן.
הודעה זו הדהימה אותי. היכן זה נשמע כי בית־המחוקקים הריבוני של מדינה מכניס את
עצמו למקרר, בגלל מזג־האוזיר?
אף כי הרדיו הודיע כי הכביש לירושלים מנותק, עברתי בו בלי כל קושי. הגעתי לבניין
הכנסת — שוב בלי קושי. כל מכונית בינונית יכלה לעשות דרך זו.
גם אילו היו השלגים מנתקים באמת את הדרך, לא היתר, כל סיבה להשבית את הכנסת.
אפשר היה לדרוש מממשלת ישראל, או מן העיריה של בירח ישראל, שתפעיל דחפור כדי
לשחרר את הדרך ממרכז העיר לכנסת.
כל הפרשה העגומה מוכיחה רק דבר אחד: כי אפילו נשיאות הכנסת חדלה מלייחס חשיבות
חיונית לפעולת הכנסת. השבתת פעולתה, במשך יום־יומיים, אינה מדאיגה ואינה מפתיעה
איש.
קשה לתאר דבר המראה בצורה חותכת יותר עד לאן ירוה הכנסת מאז קום הליכוד
הלאומי, מאשר פרשה עגומה זו.

ת2ץ ציב בלב נזיביר
ך * כנסתעצמה היתר, עטופה לובן. מרבד לבן כיסה את המישטח לפניה, ואת מיגרש־
1 1החניה. על הגג הצטבר השלג (שמימיו דלפו, לאחר מכן, לתוך חדרי הבניין החדש).
הכל דמה לנוף סיבירי נידח.
הרגשתי את עצמי די בודד במקום. בתוך הבניין היו רק כמה שומרים וחברי ועדת-
הכספים, שהיו צריכים לטפל בתקציב־ר,מדינה.
בכך היתה נעוצה הסיבה השניה לביקורי בבניין הנטוש. סיעתנו היתד, חייבת להגיש,
לא יאוחר מאותו יום, את הסתייגויותינו לכל פרקי התקציב.
בשנים הקודמות היה לנו הרבה יותר זמן להגשת הסתייגויות אלה. יכולנו להגיש כל
שבוע פרק אחד, כי לודעדה הוגשו הרבה הסתייגויות, של הרבה סיעות, והדיון בהן ארך
זמן. כיום, עם קיום הליכוד הלאומי, נעלמו כל ההסתייגויות של הסיעות הגדולות. רק
הסיעות הקטנות המעטות, ששרדו באופוזיציה, יכולות להגיש הסתייגויות — וועדת־ד,כספים
(שבה אין שום ייצוג אף לאחת מן הסיעות האלה) ,אינה טורחת להקדיש להן זמן רב.
מציאות זו השתקפה היטב בדיון־ד,תקציב במליאה, שהתחיל בשבוע שלפני כן. היתר, זאת
מעין מקד,לד,־מדברת, כאשר כל המפלגות, מחרות ועד מפ״ם, מביעות את תמיכתן בתקציב,
בתוספת כמה עקיצות. מעולם לא היה ויכוח־תקציב כל־כך משעמם וחסר־עניין. בנושאים
העיקריים חזרו כל הנואמים איש על דברי רעהו, התחרו ביניהם בפיזור מליצות על עידוד
העלייה וכיוצא בזה.

(שאלתי ח״כ של מפא״י במיזנון מה הטעם בכל הדיבורים האלה על העלייה הגדולה
שתבוא, כשכולנו יודעים שאין בהם כל ממש. הוא חייך וענה :״אבל צריכים לדבר.״)
ובכן, הגשתי את ההסתייגויות לשומר שישב ליד הדלת (פקיד־המודיעין לא הצליח להגיע),
שיחקתי בכדורי־שלג וחזרתי לבית־המלון. שם ניסחתי הצעה דחופה לסדר־היום על חודיה זו.

ביתו? יחשלים־\ ,זארכת השרגוז וארגבת ״רדעגזץ
איכולתי, כמובן, להגיש הצעה על השבתת עבודת־הכנסת. אי־אפשר להגיש הצעות,
/או כל עירעור אחר, על פעולות הנשיאות של הכנסת עצמה. אולם יכולתי להגיב על
המחדלים המזעזעים של העירייה, ושאר המוסדות שהיו אחראיים למצב המחפיר שראיתיו
באותו יום בעיר־הבירה. לכן הגשתי, למחרת, את הבקשה הבאה:
לכבוד יז״ר הכנסת.
הנדון: למען ירושלים לא נחשה.

הריני מתכבד בזה להגיש הצעה דחופה לסדר־היום על הנושא:
״ניתוק ירושלים והתמוטטות השרותים בה בימי השלגים.״
הצעה זו הצטרפה לשלוש הצעות דחופות קודמות שהגשנו:
• ״הסכנה של השחתת נוף ירושלים (המיזרחית) על־ידי פעולות־שיכון נחפזות
ובלתי־מתאימות.״
• ״הארכת השרות בצה״ל והפעולות נגד מעשי־הטרור של אל־פתח.״
• ״איום נכי מלחמת תש״ח וצה״ל בשביתה כללית, בעיקבות דחייה מוחלטת
של דרישות הנכים.״
• ״גניזת דו״ח מומחי צה״ל בקשר לסכנות הבטחוניות הכרוכות במיקום
רדינגד׳ בתל-אביב, ומניעת פירסום הדו״ח לפני הכרעת הממשלה בנדון.״
לא היה סיכוי שנשיאות הכנסת תכיר בדחיפות אחת ההצעות האלה. מאידך, לא יכולנו
להעלות הצעות אלה כלא־דחופות, בגלל סעיף סתימת־הפה, המגביל אותנו להצעה אחת
בכל חצי שנה.
בכל זאת אנו רואים צורך בהגשת הצעות אלה, כדי להבליט מה אינו חשוב לדעת
נשיאות הכנסת (המורכבת כולד, מסיעות הליכוד הלאומי) ,ובמה היא מסרבת לדון.

הכנפההפכה ראי בגרר
ך ! מחרתהיום, היום הרביעי בשבוע, התכנסה סוף־סוף מליאת הכנסת, ושמעה במשך
/חמש שעות רצופות נאומים על התקציב.
הנואמים העיקריים של כל הסיעות כבר נאמו בשבוע לפני כן (בו קראתי, מעל הדוכן,
את הדברים שפורסמו במדור הנדון, תחת הכותרת ״חזרה למנדאט״).
אולם לסיעות הגדולות נותר הרבה זמן, לפי חלוקת־הזמן ד,סיעתית, ולכן היתר, זאת הזדמ

0 0 0ל״י לחודש -נטו .״מדוע אני
עושר, את זד?,״ תטה שמוליק, נהג־משאית
אחר .״זד, עסק מצויין. כשהמאק שלך —
אתה מרוויח חמש־שש־מאות לירות נאגלה.
סיבוב כזה, מחיפה לאילת ובחזרה עולה לך
בבריאות, אבל זה כדאי.
״חוץ מזה, ברגע בו התחייבת בפני
מובילים להעביר פוספאטים או חומר־גלם
אחר — אחה חייב לעשות כל מה שרוצים.
זה בשביל הממשלה, ואין חוכמות.״
הגברים הנימשכים למיקצוע המשונה הזה
— ול־סססב עד 4000 לירות נטו לחודש —
הם קהל מגוון .״יש אחד, זקן ועשיר כקורה,״
מספר מנשקה 44 אדום־פנים
ושפוף־קומה, שעלה לפני עשר שנים מרו
העולם
הזה 1586

מניה .״הוא היה צריך להפסיק מזמן. אומרים
לו, :זקן, תפסיק. תנוח קצת על שקיר,כסף!׳
אבל הוא ממשיך.
״למה? ככה. זה כמו הים. הערבה, הכביש,
מושכים אותך. אתה שונא את זה — ולא
יכול להשתחרר
״אנחנו כמו ימאים.״
״נשרים כמו פילים״ .מנשקה הוא
שכיר. מרוויח כ־ 1400 לירות נטו לחודש,
בסך הכל .״יש לו מזל, אין לו חובות ואין
לו אחריות,״ אומרים חבריו, הנהגים בעלי־המאקים.
אבל חלומו של מנשקה הוא לקנות
מאק־דיזל חדש .״היה לי אחד, ישן נורא.
הוא ניגמר לי. עכשיו הוא עומד ליד הבית,
ואפילו למכור אותו לא כדאי.״

מור העסת ־ ביום השני שד השבתתה

נות טובה לספק כמד, וכמה חברי־כנסת של סיעות אלה, אשר בדרך כלל לא נותנים להם
לדבר. קשה לומר כי רוב הנאומים האלה היו מרתקים.
נראה שגם חבריהם לסיעה של הנואמים חשבו כך. בראשית הישיבה נכחו כשלושים
ח״כים, אך לקראת סופה, כשעלה השר שרף להשיב על שאילתות, נותרו באולם המליאה —
חוץ מהשר, יו״ר הישיבה (סרדינס) ואנוכי, רק ( 4ארבעה!) חברי־כנסת: ארבלי מהמערך,
רזיאל־נאור מגח״ל, ז׳וארץ מהמפד״ל וגרוס מאגו״י.
היה זה מעמד סימלי גם מבחינה אחרת. הכנסת הפכה לאי בודד, המנותק מכל מציאות.
מתלונותיה לא נראה דבר, זולת ערפל סמיך. ומי שעבר בחוץ, במרחק של עשרה מטרים,
יכול היה לקבל את הרושם כי מישכן הכנסת נעלם כלא־היה.
בינתיים הוספנו להשתמש במכשיר העיקרי שנשאר בידי האופוזיציה: השאילתות. בין
השאילתות שהגשנו:
• תוכנית שלום. לשר־החוץ: האם נכונה הידיעה כאילו הגיש תוכנית־שלום לשליח
האו״ם, גונאר יארינג? אם כן, מי אישר אותה?
שאילתה שניה לראש־הממשלה: האם נכון כי הכריז בטלביזיה האמריקאית כי הוגשה
תוכנית־שלום ליארינג? אם כן, מי הכין תוכנית זו? סי אישר אותה?
• החלפת שבויים. האם נכונה הידיעה כי ההסכם על החלפת השבויים הושג בתיסכו
של יארינג?
• השלן^ה בדולארים. מניין לקחה הממשלה את 200 מיליון הדולאר, אותה היא
החליטה להשקיע בניירות־ערך אמריקאיים? מהו זמן־פרעונם של ניירות אלה?
• התפטרות כנען. האם נכון כי ראש עיריית שכם, חמדי כנען, התפטר ליום
אחד בגלל פגיעה בכבודו מטעם איש־מישמר? מי אחראי לתקרית?
• מכתכי כן־גוריון. האם נכון כי משרד־החוץ הביע תמיהה בפני כתבי־עיתונות
על כי שגריר צרפת בישראל תיאם את מועד פירסום מכתבי בן־גוריון ודה־גול?
• פיצוץ כתים. מהו הנוהל לפיצוץ בתים, אשר עקבות חבלנים מובילים אליהם?
מי המחליט על כל פיצוץ? האם מודיעים על כך לבעלי־הבתים מראש? האם ניתנת להם
הזכות לערער על ההחלטה?
• הארכת השרות הצבאי. מה היו השיקולים הכלכליים שהביאו להארכת שרות
חיילי צה״ל?
• צ׳ לן י ם לקנסות. מדוע מסרב בנק הדואר לקבל תשלומים עבור קנסות וכר
בציקים רגילים?
• דו״דו כטחון ״רדינג״ .האם נכון כי שלטונות
חבטחון המציאו למשרד־הפיתוח חוות־דעת, בה נקבע
כי הקמת רדינגד׳ בתל־אביב מהווה סיכון בטחוני?
האם הסיכון מתייחס רק לגובה הארובה, או גם לאספקטים
אחרים? האם נתקבלה על כך תגובה ממשרד-
הפיתוח?

מנשקה הוא שכיר ובלי בעיות. אבל הוא
יכול למות, כמו כל יתר חבריו, כולל
בעלי־המכוניות והוא חייב לנסוע 17—16
שעות ליממה, כמוהם.
״אתה רואה כל מיני דברים משונים בערבה,״
מספר דני. הוא מדבר בהפסקות,
כמי שלא רגיל לפטפט. אבל כשהוא כבר
מוציא משפט מפיו, יוצאים הדברים כמו
צרור תת־המיקלע אשר היה 24 שעור.
ביממה בידיו, שעה שעוד היה צנחן.
״כשיש נבלה על הכביש, למשל, באים
נשרים ענקיים. כמו פילים. אתה ניבהל.
״ובכלל, המידבר הזה מלא חיים. סליווים.
שפנים. איילות. גמלים תועים. אפילו צבוע
אתה פוגש, לפעמים.״

סוג אחר של
המסתננים.

בעלי־חיים

נעים

פחות:

״אבל אנחנו נוסעים בערבים בשיירות.
והצבא עושה את היתר, אומר מנשקה.
״לעזוב לא הייתי עוזב בשום הון בעולם!״
הוא אומר. ודני, מצידו, מודה :״אני עובד
על המאק שלי כשנה וחצי. לפחות עוד חמש־שש
שנים. להגיע למשהו. להיות בן־אדם.״
מי ששומע את מלחי־הערבה, מתרשם
שדווקא עכשיו, בשעתם הקשה, בני־אדם
בחסד. גזע של חלוצים מסוג שקט, בלתי־מתיהר,
ובלתי־ידוע לארץ שבעודגבורות.

במדינה
ודרכי אדם החטא ועונשו

נתק!? כראש
.העונ ש בא

תוקף אוחיון
מאלוהים!״

איבראהים כראם ( )35 הוא נהג־מונית פשוט.
וכנהג, יש לו לפעמים צרות עם נוסעים.
לפני שבועיים הפכו צרותיו לאסון.
זה קרה כשהמתין ליד אולמי בית האומן
בחיפה. קרוב לחצות, ניגשו אליו חמישה
גברים, ביקשו שיסע שירות לטירה. כאשר
הצטרפו עוד שני אנשים, נסע.
מחיר השירות לטירה, בלילות הוא לירה
ועשרה. הנהג ביקש זאת מנוסעיו. הגברים

,שר הבטחון ציווה עלי לא לשחק -ען ש״ברע הציק!
עשות מלחמה בחמישה ימים, לה/גיע
לסואץ, להשמיד שלושה צבאות־
|אוייב — זה לא כלום.
אבל לעשות סרט על כך? זה כבר הרבה
ותר קשה. לפעמים, בלתי־אפשרי.
בגדולים שבעיתוני־העולם, למשל, התפרסמו
כתבות־ענק על הסרט האיטלקי—הישראלי
הגראנדיוזי, חמישה ימים בסיני, בכי-
|כובו של אסי דיין, בנו של שר הביטחון
ישראלי. אלא שהסיכויים כי סרט זה גם
יוקרן אי־פעם, נראים כרגע קלושים ביותר.
בשבוע שעבר נדמה היה שנמצא גואל
לסרט. לאחר לבטים סביב התחייבויות הדדיות
וחוסר־מימון, הזעיק הממונה על עידוד
הסרט הישראלי, אשר הירשברג, את מנחם
גולן, הפקיד בידיו את מוסרות־ההפקה.
נדמה היה שנמצא גואל לפרודוקציה.
ואז הסתבר שסרט — זה לא מלחמה. ב מלחמה,
מחליפים מפקד, כשיש צרות, וזהו־זר
.,בסרט, אפילו החלפת המפיק אינה עוזרת
תמיד.

אנדרי פכר ואברהם גולדנברג, שהקימו לצורך
זה חברה בשם פאגא. השניים סברו ש־לשותפיהם
האיטלקיים יש כסף. לעומת זאת
חשבו האיטלקים שלשותפיהם הישראליים,
פכר וגולדנברג, יש כסף.
כשהבין כל אחד מן הצדדים שלצד שכנגד
אין ממון — היה כבר מאוחר. .הברוך
כבר התחיל,״ כפי שמתבטא אחד מהם.

כשהם מטילים זה על ראש זה את האחריות
למחדל.

תאונה ועוד תאונה
ן* וך זמן קצר הפך הוויכוח, כמעט,
] 1לתיגרת־ידיים.
בינתיים, בעוד מנחם גולן עוסק בבעיות־

״נס בעיירה״ וגס גורן
ך* יחלצותו של מנחם גולן לעזרת ה•
)קופרודוקציה שעלתה על שרטון ה־
:עיות הכלכליות נראתה, ממבט ראשון, כמחווה
של התנדבות חלוצית טהורה.
רק כעבור שבוע הסתבר שלא היתר, זו
וולוציות לשם שמיים.
גולן עמד, לפני הסופות של השבוע שעבר׳
בעיצומה של הפקת סרטו החדש נס
עיירה. מזג האוזיר המדהים, שאיש לא
ייפה לו, גרם להפסקת ההסרטה, הרס ל־זלוטין
את הכפר אותו הקים גולן באולפן׳־
ורצליה. היו דרושים למפיק שבועיים של
עבודה מאומצת כדי לבנות את עיירתו מ־זדש.
פרק זמן זה הואיל בטובו להקדיש
׳חמישה ימים בסיני.
הדבר היה כדאי: תמורת הבטחתו להציל
זת כבוד תעשיית־הסרטים הישראלית, דרש
נולן — וגם קיבל — את זכויות־ההפצה
של סרט זה ברחבי ישראל.

רק אז נכנס מנחם גולן, במירצו האופייני,
׳מערכה, התניע את גלגלי הסרט הכושל.
ף ל?ל

השחקנים סירפו?חכות
*אז, לפתע־כתאום, התברר כי הסרט
לא נתקע בגלל חוסר־ידע מצד מפיקו־פועל
הקודם. הסיבה לכל התקלות היתד,
חרת לגמרי: אי־הבנה מוזרה ביותר בין
שותפים הישראליים לבין שותפיהם האי-
לקיים לסרט.
את הצד הישראלי ייצגו שני אנשי־עסקים,

ענו שלא נוח להם להוציא כסף מן הכיסים,
בישיבה, וישלמו לו כאשר יגיעו ליעדם.
אכן בפרצוף .״ידעתי שהם באים מחתונה
שנערכה בבית האומן,״ מספר כראם.
״הייתי בטוח שהם משפחה אחת׳ ולא
התעקשתי.״
אלא שבדרך, שמע כיצד הגברים — שהיו
שתויים כהלכה — מתווכחים ביניהם על
המחיר.
״המזל שלי שהבנתי כל מילה שהם מדברים
בערבית,״ מספר הנהג .״ראיתי שזה
לא עסק. ובעצם, גם פחדתי מהם.״
לכן, ברחוב אלנבי שליד קריית־אליעזר,
עצר כראם את המכונית, הסביר לנוסעיו
בתוקף כי אינו ממשיך עד שלא יקבל את
כספו.
״פיתאום יצא אחד הנוסעים החוצה מהמונית,״
מספר הנהג .״הוא ניגש לצד של
הכביש. לקח משם אבן גדולה ובא אלי,
מסביב למכונית.
״לא הספקתי לראות בדיוק מה הוא עושה
וכבר נתן לי מכד. חזקה בראש, עם האבן.
בפרצוף. הוא פגע מעל לאף ובין שתי העיניים.
״הרגשתי
שהראש מתחיל להסתובב. יתר
הנוסעים שישבו מאחורנית גם תפסו אותי
והתחילו לתת לי בוכסים.
״התעלפתי ויותר לא הרגשתי שום דבר.״
״יש אלוהים:׳׳ כשהתעורר הנהג מצא
עצמו לבד במכונית. כל הנוסעים ברחו.
לבסוף הגיע הנהג, נפוח־עין וזב־דם ל־חדר־המיון
של בית־ד,חולים רוטשילד בחיפה.
ושם,
לתדהמתו, מצא בחדר־ר,המתנה אחד
מן התוקפים.
בינתיים הובא כראם לטיפול — ובחדר
מיקרי־אסון מצא את אליעזר אוחיון 55
לא אחר מאשר האיש שתקף אותו באבן.
הסביר לו הגבר השני, קרוב־משפחתו של
אליעזר :״תראה איזה אסון קרה לנו. תיכף
אחרי שד,רבצנו לך וברחנו יצאה מכונית
סימקר, מהכביש ודרסה את אליעזר.
״הוא אמר לי שיש אלוהים בשמיים. ושתסלח

״בחיי שאני לא יודע עכשיו מה לעשות,״
מסכם הנהג .״לי לא מפריע אם המשטרה
לא תעשה להם צרות. אבל מצד שני אני
לא רוצה שהילדים שלי יישארו רעבים למה
שאני לא מסוגל לעבוד, כמה ימים.״

חקירות
א שתו
של א ף־ אחד
זיכה את הסרט חמישה ימים בסיני, ואת אסי דיין,

בכותרות ובעמוזים שלמים בגדולי־השבועונים. כאן

111 1 ^ 11
— שני עמודים מתוך כתבה בשטרן הגרמני, בה מדובר על. בנו של שר הביטחון, אשתו
היפה — והסרט הלינלאומי בו הוא מככב.״ כתבות דומות הופיעו בכתבי־עת זרים רבים.
כשלקח מנחם גולן את העסק לידיים, התברר
לו שבטרם יוכל להמשיך בעבודה, יהיה
עליו לפרוע את חובותיו הקודמים של ה מפיק
אברהם גולדנברג. גולן הבטיח תשלומים
תוך ימים ספורים, הצליח לכנס את
השחקנים הישראליים, שלא רצו לחכות

עוד לשכרם, ליום־צילומים ראשון ומחודש.
ביום זה היה גולן צריך להסריט קרב־טנקים.
הוא קיבל רשות מצד,״ל לכך, עמד
לצלם יחידת־שריון באימוניה.
אלא שצוות ההסרטה לא השכים קום. עד
שהגיעו כולם למקום־ו־,צילומים, הסתבר ששוב
היד, צד,״ל זריז מן המנגנון האזרחי.
הטנקים כבר לא היו במקום. כל מד, שנשאר
— היו עקבות־השריון בחול.
כאן פרצה מריבה עזה בין הצוות הישראלי
של הסרט לאנשי־הצוות האיטלקיים,

אירגון, המשיך אברהם גולדנברג, המפיק
הישראלי, לעסוק בבעיות כלכליות.
צרותיו היו רציניות. היה עליו לגייס כמה
עשרות אלפי לירות, כדי לפרוע את חובותיו
לשחקנים. ההסכם היה שאם לא ייפרע
את חובותיו להם עד תחילת שבוע זה —
יעזבו את בימת־הצילומים.
גולדנברג הוא איש בעל רגשות עזים.
כל פעם שהיו לו בעיות כספיות בסרט,
בעבר, גרם ד,דבר לתאונת־דרכים אצלו. לפני
חודש, בדרכו לבאר־שבע, התנגש גולדנברג
במשאית. מכוניתו נפגעה והוא ניצל בנם.
הוא. מסר את מכוניתו למוסך, נהג במכונית
שכורה, התנגש גם איתר, וניפץ את
פנסיה. כשהחזירו לו את מכוניתו, מסר
אותה המפיק לבתו.
הבת נדבקה, כפי הנראה, מאביה: בדרכה
לשדה־התעופה בלוד פגעה בעגלה רתומה.
השבוע, בדרך לבאר־שבע, התהפך גולדנברג
שוב, הובהל לבית־החולים עם צלע
שבורה.
במצב זה, ברור שלא היה באפשרות הנושים
ללחוץ על המפיק האומלל.
לכן נתנו לגולן להמשיך בעבודתו, בתקווה
שד,מפיק ישלם כאשר יבריא. לפי הערכת
אנשי־הצוות, נותרו עוד שלושה שבועות עד
לגמר־הצילומים.
אבל לא כולם הסיכמו להמשיך: אסי דיין
וצוות השחקנים סירבו במפגיע להמשיך בעבודה
אם לא ישלמו להם. אף לא כדי
להציל את תעשיית־הסרטים הישראלית.
מספר אסי: כשחזר, בפעם שעברה, צ׳ק
ללא כיסוי שניתן לו על־ידי גולדנברג, הודיע
הכוכב הראשי למפיקו :״שר הביטחון
פקד עלי לא לשחק עד שהציק לא ייפרע.״
השבוע הלך אסי רחוק יותר. הוא דרש
להקים ועדת־חקירה שתחקור את פרשת
חמישה ימים בסיני, המוזרה.

״מיהי האשד, של אישיות רמת־המעלה?״
שאלה זו עברה, השבוע, מפה לאוזן,
בחוגי מורי־ד,נהגות התל־אביביים.
אומנם לא ידע איש את זהותה של
האלמונית, אך מעשיה היו ידועים היטב:
לפני כשבועיים, הגיע מכתב אנונימי ׳למשטרת
מחוז תל־אביב. במכתב, שהיה
חתום בצורה סתמית ביותר, על־ידי ״אשתו
של איש רם־מעלד״״ האשימה הכותבת את
המורה לנהגות התל־אביבי, יצחק אלי, כאילו
ופיתה אותה אשד, לעשן חשיש —
שעה שלמדה אצלו נהיגה.
המשטרה ניגשה לחקירה, עצרה את אלי,
מצאה על גופו כמות של חשיש. המורד,
לנהיגה הואשם כחוק בכך, שהחזיק סם
מסוכן.
הנעצרחקר. הדבר לא הספיק, כמובן,
לחוקרים. הם קיוו להוציא הרבה יותר מן
החקירה.
לכן חיפשו את הכותבת המיסתורית,
בתקווה שתעיד במשפטו של אלי. ולא היתד,
דרך לאתר אותה.
עד שיצחק אלי עצמו סיפק מפתח לתעלומה.
לאלי שלושה אחים, המוכרים היטב
למשטרה. אחים אלה החזיקו ביפו, יחד עם
יצחק, במסעדה, המכונה אב!־עבדו. המקום
שימש לא אחת להתכנסויות העולם התחתון
היפואי.
דבר זד, הרגיז את המשטרה, שהחלה
סורקת את המקום ומטרידה את בעליו.
האחים התיאשו, סגרו את המסעדה.
וכך הגיע יצחק אלי למיקצוע המכובד
והחדש שלו: הוראת נהיגה. ואם כי משרדו,
ברחוב הרצל התל־אביבי, הוא דל ביותר,
לומדים בו כל ידידיו המרובים.
אלא שפרנסה זו לא הספיקה ליצחק, ובוודאי
שלא הספיקה לאחיו מנשה. כדי להרוויח
מן הצד, החלו מלווים בריבית ולעסוק
בעיסקי־כספים אפלוליים למדי.
יצחק עצמו גם הואשם, כאילו ועסק
בסחר בחשיש בזעיר־אנפין.
במישטרה שבר לעצמו
ריב־אחים.
יצחק אלי את הראש: מה יכול להיות כאן?
לדבריו, לא היתד, לו מעולם תלמידה
העולם חזה 1586

הוא !והר -הוא עשיר -
היפהפיות ברחו ממנו
רזקזח וזזזזגחז
וזןן 1ך גרבוב, בת למשפחה מיוחסת ואמידה, לא היתה
רגילה ליחס נזה. היא הלכה בדרכה של מס׳ , 1 17111 הגישה נגד בעלה העשיר והאלים תביעה למתן גט־פטורין.

1 1ל אהבה מאוד את החופש. אבל אישיותו
ש / 1ש 1השקטה והמבריקה של בירק קסמה לה.
היא נישאה לו למרות שחברותיה הזהירו :״הוא מכה!״

ץמרגרבוכ היא, ללא ספק, טיפוס של לוחמת. הנערה
1היפהפיה, בעלת החזות התמירה והפנים המנומשות,
ערכה את מלחמתה הראשונה בהיותה ילדה צעירה.
כאשר הצטרפה לתנועת־הצופים, באה תמר לפעולה הרא שונה
כשהיא נועלת נעלי־סירה. עשו לה משפט־חברים, בו
נלחמה הילדונת כמו לביאה. בסוף, עזבה את הצופים ב־חרי־אף.
אחר־כך
התגייסה לצה״ל. שם נלחמה לא רק באוייב, אלא
גם בכינוי שהדביקו לה: הסנובית. וזאת, משום שאביה העשיר,
בעל בתי־קפה אחדים בתל־אביב, נהג להסיעה מדי
בוקר בבוקרו, במכוניתו ההדורה, עד לשערי המחנה הצבאי.
מאוחר יותר התנדבה תמר לצעדת ארבעת הימים, הצטיינה
בה, נבחרה למלכת הצעדה של העזלם הזח לשנת . 1964
אבל בזה לא נגמרו מלחמותיה. לפני זמן לא רב היה
עליה להיאבק בהוריה ובחברותיה, שניסו לשכנע אותה לא
להינשא לנער־השעשועים התל־אביבי, בני בירק.

באחת הפעמים רצה שמעונה לבכות את מר־גורלה. למי
רצים? לאמא, כמובן. האמא התבוננה בבתה, בתדהמה, הזעיקה
רופא, אשר הכין תעודה־רפואית, לפי בקשתה.
התעודה דיברה ברורות על סימני־מכות וחבורות טריות.
ברור שסימנים כאלה נימאסו לבסוף על נערה יפה כמו
שמעונה, והיא השיגה איכשהו גט מבני, ונישאה בהקדם
למיליונר הבריטי נורמן רוזוזד.

ף* גי המשיך להסתובב בורה ולחפש בחורות. בקולו
^ השקט ובעיניו העצובות, הצליח לסחרר את ראשה של
תמי גרבוב ולהביא אותה אל מתחת לחופה — למרות שתמי
הוזהרה על־ידי חברותיה שבני אוהב להכות.
כמתנת־נשואין קיבלה תמי מאביה חנות למכשירי־צילום,
פוטו תל־אביב, בבניין קפה סביון, השייך אף הוא למשפחת
גרבוב.
נראה היה שבני־הזוג מאושרים. הם נכנסו לדירת־פאר ב־נווה־אביבים,
ובני המשיך לנהל את מיפעלו של אביו. תמי,
מצידה, חילקה את יומה בין עבודה בחנות שלה לבין דאגה
לדירתה.
ואומנם, שכניה בבניין היו הראשונים שחשו כי משהו
אינו כשורה אצל משפחת בירק הצעירה. קולות־צעקה בלתי־שיגרתיים
עלו מן הדירה. קולות חדים מן המקובל, אף אצל
הסוערים שבזוגות.
השבוע פרץ החוצה הסוד הנורא: בני בירק מכה גם את
אשתו השנייה. תמי בירק אף היתר, מוכנה לאשר את הדבר.

״ג אל א ב סי ״ ומה לו מו ת

ץ 0כמלחמה זו ניצחה תמי. לצערה, עליה היא יכולה
להגיד, היום :״עוד ניצחון כזה — ואבדתי.״
כיוזן שבני בירק, נוסף על כך שהוא בן־עשירים, נוסף על
מכונית הגאלאכסי המפוארת שלו, ונוסף על חיי־השעשועים
שלו ועל בית־החרושת לצורכי־משרד בירק שהוא יורשו
ומנהלו — נהנה גם ממינהג פחות סימפאטי: הוא נוהג
להכות את נשותיו.
בני התחיל להכות עוד לפני שנשא את אשתו הראשונה,
דוגמנית־הצמרת שמעונה שוזארץ. בני ושמעונה יצאו במשך
תקופה ממושכת. חודשים אחדים בטרם נישאו, ראה בני את
שמעונה בקפה ורה — יחד עם נער־שעשועים אחר: הצעיר
הישראלי־ברלינאי רפי רוט.
בני הסתלק מן המקום, אך בפגישה הבאה עם שמעונה
הפליא בה את מכותיו.
כשסיפרה שמעונה על כך לרוט, רצה הברלינאי להכות
את בני. אך בני לא היה בסביבה. הוא לא אהב להכות
גברים.

^ ה רי בטרם חלומותיה.
בני לא

אהכה דדא מכות

נראים בני ושמעונה מאושרים ביותר.
אבל כבר אז אפשר לראות את יוזסו ה״
1 1 1 1 1 1 8 1 -1
בעל־ביתי של הבעל, המחזיק באשתו בחוזקה, למרות הכל.

תעודה רפואית

נית. שמעונה ציפצפה, הוסיפה להופיע על המסלול, בסתר.
כשהוברר הדבר לבני, הוא שכח את הבטחותיו מלפני הנישואין
— והיכה אותה שנית.
מאותו רגע הפך העניין אצלו לנוהג. כשמשהו לא מצא
חן בעיניו, אצל שמעונה — היכר, אותה בלי בעיות.

פרשה מצערת זו, עברו כמה חודשים בריאים,
נאותה שמעונה להשתכנע שבני בירק הוא גבר-
אבל כשזה קרה, סוף־כל־סוף, הם נישאו.
רצה ששמעונה תמשיך בקאריירה שלה כדוגנד

שהיא גם אישיות רמת־מעלה. לעומת זאת,
נזכר במריבות על רקע כספי, שפרצו בינו
לבין אחיו מנשה, שהפכו את שני האחים
לשונאים בנפש.
כך הגיע אלי, במקום החוקרים, לרעיון
שאחיו הוא האיש שפנה למשסרה, התחזה
לאשר, מיסתורית. המשטרה, שהתייחסה,
תחילה, לכל ההסבר בפיקפוק — ערכה בכל
זאת חיפוש בביתו של מנשה. שם נמצאה
מכונת־הכתיבה בה השתמשו כדי לכתוב את
המיכתב החתום ״אשת איש רם־מעלה׳.
אבל סיפור האישיות המיסתורית והאשה
היפהפיה ממשיך להסתובב בחוגי־הנהגים,
בארץ.
העולם הזה 1586

קולות כלתי״שיגרתיים

דרכי חיים
ד בי אלי
בפ ר חי ם
הצרות של שמואל מנצור ( )25 התחילו
כשחברתו רבה איתו קשות.
מנצור אהב את חברתו. על כן החליט
לפייס אותה בדרך הרומנטיות המקובלת על
מחזרים מאז ומעולם: לכבד אותה בזר
פרחים, בתוספת פתק המבקש ממנה בתמורה
חיוך.
ואז נתגלתה לו הצרה השנייה שלו:

ך*וא היה מכה אותי על כל שטות,״ היא מספרת.
/ץ ן )״כשהיה רואה אותי מסתכלת על בחיר או מחליפה
מילה עם ידיד, הוא היה טוען שאני בוגדת בו, והיה מכה
אותי!״
בת־התפנוקים לא היתד, רגילה ליחס כזה. היא לא קיבלה
מכות מהוריה ולא רצתה לקבלן מבעלה.
על כן נפרדו השניים ותמי ממתינה עתה לגט הגואל.
על השמועה כאילו כבר הצליחה למצוא לעצמה תעשיין
איטלקי, שהבטיח לקחת אותה לטיול ליפאן, הגיבה תמי,
השבוע:
״הלוזאי וזה היה נכון! הדבר שאני הכי זקוקה לו עכשיו
— זוהי אהבה!״
אהבה ללא מכות, כמובן.

חברתו חיה בחולון — וכיוון שהוא הגה
את רעיון הפיוס בשעה 9.30 בערב, לא היה
לו מאיפה לקחת פרחים.
הנשמה הכי יפה. אלא שלא איש
כשמואל מנצור יירתע מפני מיכשול בדרך
לאהבתו.
הוא ניגש לחנות־הפרחים הסמוכה ביותר,
ניפץ את החלון האחורי של החנות, וחדר
פנימה.
״כדי לקחת זר־פרחים אחד ויחיד,״ כפי
שהוא מדגיש.
אלא שהשכנים והעוברים־ושבים במקום
לא ידעו על כוונותיו הרומנטיות. הס הבחינו
רק בפורץ הנע בחנות החשובה, והזעיקו את

המשטרה. מנצור נעצר, והובא בפני שופט.
״לא לאנשים רבים אהבה גדולה כמו שיש
לי,״ ניסה להסביר את מניעיו בפני הי ופט,
״ופרחים זה הדבר בעל הנשמה הכי יפה
בעולם!״
אלא ששופט בישראל אינו יכול תמיד
להתחשב במניעים ריגשיים כל־כך. בייחוד
לא כשהמשטרה טוענת שיש רגליים לדבר
שמנצור בחר בחלון האחורי כדי לגנוב
מחנות־הפרחים יותר מסתם זר פרחים אחד.
השופט ציווה על מעצר־חקירה בן שישה
ימים, בהם תהיה למחזר השהות לערער על
הפסוק שהתברר לגביו כקטלני :״דבר
י אליה בפרחים!״

נערת התפוז עזבה עדי קפלן את
אחריה עשרות מחזרים

בשבוע שעבר
הארץ והשאירה
מתוסכלים.
עדי קפלן התחילה את חייה הנשיים בתור
סטודנטית באוניברסיטה בירושלים. משם
היא עברה לתל־אביב, להיות נערת־זוהר
מפורסמת, ובעקבות זה, בשנת , 1962 היא
נבחרה, בתורכיה, כבעלת הגוף היפה ביותר
בעולם.
היא חזרה ארצה, הפכה מזכירתה של
ממי דה־שליט, ומהמשרד של ממי היא
עברה למסלול התצוגות כדי להיות דוגמנית,
ובסופו של דבר היא התחילה ללמוד לשיר
והפכה זמרת.
אבל זה עוד לא היה הסוף. משום שעכשיו
היא נבחרה לייצג את ישראל באמריקה, כנערת
התפוז של שנת . 1968
עדי קפלן לא התפרסמה כדוגמנית או
כמלכת־יופי, היא התפרסמה בעיקר בדיסקוטקים
ובמקומות בהם אנשים רוקדים. היא
נחשבה לרקדנית הסקסית ביותר בארץ,
והריקוד שלה הפעיל את דמיונם של כל
הגברים שחזו בו.
היא רקדה והפילה ברשתה גברים חזקים
וטובים, כמו ישראל יינגל מסרטי

האדון והגברת רביו
מכונית פלימוט נעצרה ליד הסופרמרקט ברחוב איבן־גבירול.
הנהג כיבה את המנוע, והגברת רבין יצאה מתוכה עם שני סלים.
הנהג לקח עיתון והחל קורא. הגברת רבץ נכנסה לסופרמרקט.
עברו עשר דקות, הנהג גמר עיתון אחד ולקח עיתון שני. עברו
עוד עשר דקות, הגברת רבין יצאה מהסופרמרקט עם שני סלים
מלאים. הנהג יצא מהאוטו, פתח לה את הדלת, עזר לה להכניס את
הסלים פנימה, עזר לה להיכנס בעצמה, התיישב בחזרה ליד ההגה,
התניע את המכונית ונסע.
אולי לא תאמינו, אבל הנהג שהוביל את הגברת רבין לסופרמרקט,
הוא לא פחות ולא יותר מאשר בעלה, הרמטכ״ל לשעבר, שגריר
ישראל בארצות־הברית לעתיד, האדון יצחק רכין.
ראיתי אותם מתרחקים במכונית מהסופרמרקט, חיכיתי עשרים
רגע, תפסתי טלפון פנוי, וחייגתי את מספרה של משפחת רבין.
״מה?״ שאלה אותי הגברת רבץ ,״אני לא רואה שום דבר מיוחד
בזה שבעלי מלודה אותי לסופרמרקט. זה רגיל לגמרי. אילו ביקשתי
אותו ללוות אותי למספרה, גם את זה היה עושה. אני לא מתפעלת
מזה.״
לאה רכין היתר, ידועה בתור אחת משתי הנשים הכי יפות
בסמינר בגבעת השלושה. השנייה היתד, רחל לימון, אשתו של
האלוף מוקה לימון. היא היתד, מפורסמת ביופייה ובזוג הרגליים
שלה, ואומרים שבאחד במאי כל הבחורים היו הולכים לראות את
המצעד כדי לחזות ברגליים של לאה, שהיו מציצות מבעד למכנסי
החקי הקצרים.
״היום אני כבר לא הולכת עם מכנסיים קצרים,״ היא מודה ,״רק
לפעמים, לבריכה, לחנות, או בבית. בכל אופן, מעכשיו, כאשת דיפלומט,
אני אצטרך להיפרד מהם לגמרי. אני משאירה את כל הזוגות
בארץ. לא ארזתי אותם אפילו.״
הם התחתנו באוגוסט, לפני עשרים שנה, בין שתי ההפוגות של
מלחמת־השיחרור. הזמנים היו קשים, והחתונה היתד, פשוטה וצנועה׳
בלי ירח־דבש, בלי מסיבות גדולות.
מאז היא קוראת לו :״אישי״ ,היא מאמינה בו, אוהבת אותו,
ומלווה אותו בכל האירועים והמאורעות בהם הוא משתתף .״למרות
שאנחנו נשואים כבר עשרים שנה,״ היא מספרת ,״הוא עדיין לא
הפתיע אותי אף פעם אחת. הוא לא אוהב להפתיע.״
ההכנות לנסיעה לארצות־הברית נמצאות בעיצומן. לאה כבר ארזה
את הבגדים. את כל מה שלא לקחה השאירה לעוזרת, ורבין לקח
את החבילה ואת העוזרת, במכונית שלו, הביתה. את הבת דליה,
העומדת לסיים את בית־הספר, הם משאירים אצל הדוד שלה, האלוף
אברהם יפח, ואת הבן הם לוקחים איתם.
בארצות־הברית יהיו להם חיים אחרים לגמרי. הם יצטרכו לשנות
הרגלים ודרכי־חיים .״אבל על דבר אחד אני חושבת שהוא לא

ה מ חז ר ת
עדי קפלן
רול, נחום רז,
משה ינוקא,

עורך־הדי! אברהם יהל,
ועוד וטוד גברים חזקים

ומובים.
המחזרים שלה סיפרו לחברה על נסיונס
העשיר איתה, ועוררו קנאה בין כל אלה
שלא חיזרו אחריה, ולא הצליחו, ונאלצו
להסתפק בהסתכלות על גופה המתנועע
ברחבת הדיסקוטק.
רק המחזרים עצמם, ועוד מתי־מענו יודעים,
אבל שומרים את העובדה הזאת בסוד,
שעדי קפלן, למרות המראה המפתה שלה,
לא קיימה מעולם יחסים עם גבר.

״זה לא יכול להיות!״ אמרו הנשים
שראשיהן היו אחוזים בתוך מייבשי־השיער.
״מה לא יכול להיות? אתן לא מאמינות
תשאלו את אירמה!״
הסיפור שהעמיד את שערותיהן החפופות
של כל לקוחות מספרת אנטה בתל־אביב,
היה באמת מזעזע. גיבורותיו היו שתי
נשים, שתיהן דמויות ידועות בחברה התל־אביבית,
אם כי כל אחת מהן ידועה יותר
בקצה אחר של החברה.
האחת, דמות מפורסמת בחברה התחתונה,
יצאנית יפת־תואר, שלמען הסיפור ייקרא
לה להלן אירמה. שנייה — דמות מפורסמת
בחברה הגבוהה — יפר,פיה זוהרת
וצעירה, בת לאחת המשפחות העשירות
בארץ, המנהלת חיי משפחה מכובדים, של־צרכי
הסוואה ייקרא בזה שמה רינה.
סיפור שקשר את שתי דמויות אלה יחד,
גילה כי השתיים קשורות קשרים אינטימיים
למדי, קשרים המכונים בלשון המדע ״קש־
הסאושרת ביום השישי האחרון ישבו במלון נאות־מדבר כל אנשי הצוות של חמישה ימים בסיני,
כולל אפי דיין ואליהו נאווי. אליהו נאווי ראש עיריית באר־שבע, בטוב עליו לבו ביין.
החל מספר סיפורים :״חמש מאות חתולים הרגתי כבר השנה,״ הוא סיפר ״הורקתי אלפי פחי־זבל,
אני ראש־עירייה למופת,״ הוא דיבר ודיבר, וברגע מסויים נדמה שהוא קצת בודד, ואז
התפרצה למלון, במלוא זוהרה, השחקנית גאולה נוני.
היא נכנסה לאולם בסופה, ובקול צחוק פרוע .״חה חה חה,״ היא צחקה ,״אני מאושרת,
אני מאושרת, אני עומדת להתחתן, מה אתם יודעים, חה חה חה.״ ואז היא הוציאה מתיקה
תמונה של בחור .״זה מוסקה,״ היא אמרה.
ואם אתם חושבים שבאר־שבע, או מלון נאות־מדבר, משפיע לרעה על הנמצאים בו, אתם
טועים. לפני מספר חודשים נפרדה גאולה מבעלה, יוסקה זינגר, וביקשה ממנו גט.
יופקר, המשיך לאהוב, ניסה לדחות את העניין, הירשה לה להשתמש במכונית שקנה לה
במתנה, הוסיף לתת לה כסף ולהשפיע עליה אהבה. אבל גאולה כבר הסתובבה באותו זמן
ברצינות רבה עם שחקן־הבימה הצעיר, רפי נתן.
והנד, לפני שבועיים הופיעה בקסבה, בצחוק פרוע ושמחה גדולה .״תנו לי סטייקים,״
היא שרה למלצרים בקול רם ,״תנו לי אוכל, תנו לי מרק, הוי ידידי, תנו לי, תנו
לי,״ באלו המילים ובמנגינה מוזרה, והמלצרים, שהכירו אותה, התייחסו אליה בזהירות.
והנה היא׳ הופיעה בבאר־שבע, יחד עם אחותה, והתחילה להסביר לאליהו נאווי, ראש
עיריית באר־שבע, שהיא עומדת להתחתן עם מוטקה. אליהו נאוזי סיפר לה על צרות החתולים
ופחי־הזבל שלו, ובין השניים שררה הבנה גמורה.

יוותר,״ אומרת האשה ,״הוא לא יקח נהג. הוא אוהב לנהוג בעצמו.״
כשהוא היה צעיר, עוד לפני שהכיר את לאה, החברים שלו אמרו
עליו שהוא ייהרג על האופנוע שלו. הוא לא היה עוזב אותו. אחר-
כך, כשהוא למד לנהוג. ,הוא סירב להיפרד מהמכונית שלו, וגם
כשהציעו לו לקחת נהג לפני הנסיעה לארצות־הברית, הוא סירב
לוותר על ההגה.
״ואיך ההרגשה להיות נשואה לבעל אזרח?״ שאלתי אותה.
״זה אותו הבעל, אם הוא חייל או אם הוא אזרח,״ היא ענתה לי,
״אבל ההרגשה מצויינת. הוא עשה את הדרך עד הסוף, ועכשיו
אנחנו חוגגים כמעט כל ערב.״
הבעל הפך אזרח, אבל עכשיו הוא עוד יותר עמוס בהכנות וב
יצחק
ודאה רכין
עבודות מאשר קודם .״יש המון סרטים טובים בעיר,״ מספרת לאה,
״כבר מזמן אנחנו חולמים שיהיה לנו זמן ונלך לראות אותם, ואין
זמן, עוד לא ראינו אף סרט.״
הפעם הראשונה שהוא פשט את המדים היתד, ב־ 31 בדצמבר. זה
לא היה לכבוד הסילווסטר, זה היה במסיבה לכבוד חמש שנים
מאז התמנה לרמטכ״ל.
לכבוד סיום תפקידו הוצף ביתו מתנות .״המתנה הכי מרשימה,״
מספרת לאה ,״זה הסרט שנעשה עליו, עם כל הקטעים של המלחמה.
מחיל־ד,שריון הוא קיבל צוק סלע, ועליו מטפס טנק מחובר
לסלע. מהרמטכ״ל החדש קיבלתי זוג פמוטים נפלאים מכסף.״
״והוא מתרגש לקראת הנסיעה?״ שאלתי אותה שאלה אחרונה.
״לא,״ היא ענתה לי ,״הוא יודע מה התפקיד שלו, והוא ישתדל
למלא אותו על הצד הטוב ביותר.״

אדם נדרש
״עברתי לדירת־רווקים חדשה,״ מבשר לי
ג׳וקי ארקין מניו־יורק .״חנכתי אותה
כבר עם ישראלית שזה עתה הגיעה הנה,
והתור עזד גדול.״
הוא נפרד מאשתו לתקופת־נסיון, כדי לראות
איך זה משפיע על שניהם .״ בז מן
האחרון לא היה אצלנו שקט נפשי,״ הוא
מתוודה,״ והחלטנו שהכי טוב שניפרד בצורה
אינטליגנטית. אני אבוא הביתה פעם
בשבוע, ביום השישי בערב, לארוחת־ערב,
כדי שלילד תהייה הרגשה של אבא ואמא,

ריס לסביים ״.ומאז יצא הסיפור לאור, לא
היה גם יום שישי אחד כמספרת אנטה בו
לא דשו בו הלקוחות הנסערות בעונג רב.
ומכיוון שמספרה אינה עוד בבחינת שמורת־טבע
סגורה, לא עבר זמן רב והסיפור היה
גם נחלתם של שאר מספרות הנשים בעיר.
ולמי שלא האמינה קראו את אירמד. ושאלו
אותה תוך קריצה ערמומית :״תגידי
אירמה, איך רינה?״
אירמה המתוקה, שעם כל הערמומיות שמייחסים
לה, לא תפסה במה מדובר. היתד,
אז משיבה בהתלהבות גדולה :״רינה? זאת
הבחורה הכי נהדרת בארץ! אין עוד יפה
כמוה! אני משוגעת אחריה!״
וזה היה מספיק כדי לאשר את הסיפור.
אולם שעה שכל העיר דיברה על האהבה
הפורחת בין היצאנית לבין בת החברה
הגבוהה, וכולם נדו בראשם לגורלה של
בת העשירים הנזקקת לחסדיה של אשת־רחוב,
היה רק חסרון אחד בסיפור היפה
הזה: הוא לא היה נכון.
״אירמה?״ אמרה רינה, כאשר נשאלה אודות
היכרותה עם מאהבתה כביכול ,״אני לא
מכירה אותה בכלל.״
אירמה עצמה היתד, גלוית־לב יותר. כאשר
שמעה על הסיפור צחקה בכל לב .״הלואי
וזה היה נכון,״ אמרה.״ נכון שאני חושבת
שרינה היא הבחורה הכי יפה בארץ, ונכון
שאני מעריצה אותה. אנחנו מסתפרות
יחד במספרה, ואני תמיד מתלהבת כשאני
רואה אותה. אבל זה הכל. חבל עליה. חבל
שיגידו עליה את הדברים האלה שהיא עושה.״

וחוץ מזר, כל פעם שיהיה לו חופש אני
אקח אותו אלי לסופי־שבוע. החלטנו שזה
פשוט יהיה יותר בריא לילד, שאני אעבור
לגור במקום אחר.״
וכך הוא עבר לדירת־סטודיו קטנה, והוא
שומר שם טל הסדר בתור שמזדנב לידה.
״אני גם יוצא עכשיו,״ הוא סגלה ,״ענז
אניטה גילקס, גם היא גרושה, היא
אחת משחקניות־הסחזמר המוכשרות ביותר
באמריקה״.
ולמרות כל הדרישה הזאת, הוא יצטרך
לאכזב את הדורשות ולבוא ארצה בפסח,
ואולי להישאר כאן לצמיתות. הוא מקווה
שהן תתנחמנה. הוא יואיל לשלוח להם
מכתבים מהארץ .״אבל הבעייה הכי קשה,״
הוא מודה ,״זה הבן שלי. אני לא יודע איך
אוכל להיפרד ממנו. הוא הלב שלי.״

ג׳וקי ארקין ואשתו

קולנוע פירסומת שני הגדולים עוד לפני חודשיים היו בני־אדם הולכים
לראות סרט כדי לראות סרט. היום, אם לא
מציעים להם יחד עם הסרט גם מחזיקי־מפתחות,
לילה עם בריז׳יט בארדו, או איזה
פרט אחר, הם לא באים.
כדי שהאנשים ילכו לראות את הזרת
(פירסוט פלד) ,נתנו להם לראות את מארי
פראנס בואייה החיה, שבאה לשם כך מפאריס.
לקראת הקרנת ההרפתקנים (פירסום
רץ) ,התקשרו עם יצרן תמרוקים, והציעו
לו לחלק קרם לכל בחורה שתבקר בסרט.
היצרן ראה את הסרט והוא לא מצא חן
בעיניו, לכן דהו את הרעיון לסרט אחר.
מיריי דארק הובאה ארצה (פירסום פלד)
לסרט סודה של פילגש: לצופה ה־ 30,000 של
3שעות ביוני הובטח מטוס קטן במתנה.
בפאנטומס חילקו פרם לכל צופה (פירסום
רץ) .לקראת אחד המערבונים בתמר נתנו ל־.
אדם לבוש בגדים מכסיקאייב להסתובב ברחובות
ולהזמין אנשים, ולקראת סרטו
הבא של לואי דה־פינס סקנדל במשפחה,
תיערך הקרנה מיוחדת לקרחים.
יחד עם זה רבו האינטשים של המודעות
וההבטחות המפתות של המפרסמים :״בנות
תל־אביב, חלומכן הגיע!״ ״תשוקה ואונס,
רק אצלנו,״ ״באותו מחיר — אלימות, סקס,
זודעות שעוד לא ראיתם מעודכם!״ נלחמים
על נפשו של הצופה עד זוב דם.
שני פירסומאי־הסרטים הגדולים ביותר בארץ
מסבירים את המצב, כל אחד בדרכו:
#חיים פלד :״יש תחרות. ההיצע
של הסרטים יותר גדול. בתל־אביב יש
שלושים בתי־קולנוע, ורק שבעה מהם יכולים
לעבוד טוב. סרט טוב יכול ללכת חוד־

כז ק צו ענפלא
לל א אבטלה

היה פרינסס, ויצאנית הצמרת ששמו היה
יפהפיה היום, ועוד.״
• חיים פלד :״הפירסומאים בארץ
נותנים בדרך כלל לכל הסרטים אותם השמות:
הבווזים, הרוצחים, הנועזים. מושכים
את הקהל תמיד עם אקדח ודם, הפלקטים
כולם דומים ומכוערים, מלאי שקרים, ציטטות
לא נכונות, הונאה.״
• מימין הראל :״עם התפתחות המקצוע
אנחנו עושים כבר מודעות בארבעה
צבעים, מגדילים אותן, ומכניסים גם סיסמאות
חדשות ומיוחדות. הנה לסרט של לואי
דה־פינס אנחנו כותבים, :בקרוב יהיה סקנדל
במשפחה.׳ זה רעיון חדש.״
• חיים פלד ג ״הפירסום של בנימין
הראל הוא המוני, סנסציוני, שטחי, ובומב־סטי,
שיגרתי ברמה שמוטב שאחרים ישפטו
אותר.,״
• בנימין הראל :״פלד עובד על
פרוטקציה. לאבא של אשתו, דוידון, יש
בתי־קולנוע בחיפה ובתל־אביב, וכדי להיות
בסדר, נותנים לי סוכני־ר,סרטים את הפיר־סום.
אצלי זה עבודה, זה לא פרוטקציה.״

סרטים
ה שו ת קי ם
הםה רו צ חי ם
השחקנים (פאר, תל־אביב; ארצות־הברית)
ספריו של גראהם גרין דומים בזמן
האחרון יותר מדי זה לזה. הגיבור של

בביתספר ״די א1ה״ רוכ ש ו וזתלמיד. בנוסף לי דעמקצועי
סיון מ ע שי רב ובט חו ןעצ מי
בעבודהמעשית, וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תזהק בו עו ת

המבקרותבס לון
בית־הספר ו הנ הנו ת
מ ש רו תמעולה
הני תן במחירים
נמוכים ביו ת ר
ל מ סיי מי הקורס

ני תנו ת ת עו דו ת
סיוםו סיו ע
^ לקליטתםבע בו ד ה.

הקודם׳
ה חד ש
נפתח:
1.2.68

דיאנרז

,בבד די ז נ גו ף רי־נם 1ת ״ א טל. םםם 2 2 6
מוז מן

הנן

לבית

לחזות בהשגי תלמידינו במקצועות

גדפיקה
ציור אופנה
בולל גזירה ומודליזציה
ר בנין, ארכיטקטורה
פלאקאט של פלד
״הראל הוא המוניו״

פלאקאט של הראל
״פלד עובד על פרוטקציה!״
שיים, אבל אם יש תחרות, הוא ילך רק שישה
שבועות, לכן צריך לתת לו תמריצים.״
• בנימין הראל :״אחרי המלחמה
ירד הביקור בסרטים. בגלל זה צריך למשוך
יותר את הקהל.״
• חיים פלד :״אני מאמין בדברים
ישירים. קודם כל מוכרים את המוצר. אני
לא מאמין שאם מחלקים מחזיקי־מפתחות
זה עוזר לסרט. הסרט מצליח רק אם מעוררים
סקרנות הודות לאדם שקשור בו, הכוכב
או הכוכבת, הבמאי וכו׳.״
• בנימין הראל 5״הראש מתפתח,
ומתקדמים היום לקראת דברים מיוחדים
יותר, כמו הצגות מיוחדות לקוחים, מחלקים
קרמים וכל מיני דברים. היום מוכרים סרט
כמו סבון, כמו תמרוקים. בעלי הקולנוע
ראו שזה עוזר, שיש תוצאות, והם מעודדים
את הפירסום. זה הפך מקצוע.״
• חיים פלד :״אין שום קריטריון
המאפשר לדעת אם הפירסום הצליח או לא.
זה עניין למומחים. התפקיד של הפירסומאי
הוא להגיש את הסרט לקהל לו הוא מיועד.
להתאים את השם, למסור את הרעיון או
את השליחות של סרט.״
• בנימין הראל :״בעניין שמות
יש לשוזילי (המפיץ מיכאל שחיילי) רעיונות
מצויינים. הוא אדם לא רגיל. הוא, למשל,
נתן את השם התשוקה לילד לסרט ששמו

השחקנים, היושב בהאיטי, נראה כמו כפילו
של גיבור האמריקאי השקט, היושב בסייגון.
הוא (ריצ׳ארד ברטון בסרט) נמצא בהאיטי;
משום שירש שם מלון פושט־רגל מאמו,
והוא נשאר שם, למרות מישטר העריצות
והזוועות, משום שהוא מאוהב באשת שגריר
דרום־אמריקאי (ליז טיילור בסרט).
כמו הגיבור בטייגון, גם הוא אינו רוצה
להיות מעורב במה שקורה במקום. הוא
רואה את עצמו כזר, כצופה מן הצד. הפוליטיקה
אינה מעניינת אותו. הוא לא
מאמין באלוהים, ולא בשום דבר אחר. הוא
רוצה לחיות בשקט, למלא את תפקידו, ולאהוב
את האשד, שהוא אוהב.
אבל בסופו של דבר קורה לו מה שקורה
לגיבוריו של גרהאם גרין. המאורעות סוחפים
אותו לתוכם בעל כורחו. מסתבר לו
שאי־אפשר להיות במקום בו ההבדל בין המדכאים
למדוכאים, בין הרוצחים לנרצחים,
הוא כל־כך בולט, ולא להזדהות עם אלה או
עם אלה, משום שהשותקים שייכים באופן
אוטומטי לראשונים, לרוצחים.
כמו בשאר ספרי גראהם גדין, וכמו במחזותיו
של ז׳ן־פול סארטר, המניעים של
הגיבור אינם ברורים, ולא ידוע אם הוא
לא התערב בנעשה סביבו בגלל האשד, שאהב,
בגלל קנאה או שנאה, וגם אין לזה
חשיבות.
השחקנים הוא ספר פשטני, והסרט לא
הוסיף לו. עומק ורעיונות. ליז טיילור מעצבנת,
משום שהיא שמנה, לא יפה, משחקת
רע, ומפריעה לבעלה ברט׳ון לשחק.
אבל למרות זה הסרט מרתק לא רק משום
שהוא עשוי בצורה מקצועית, אלא
משום שהוא מתאר בצורה מזעזעת את אחד
(המשך בעמוד )24

ורק לאחר מכן תחליט אם
ברצונך להצטרף לאחד הקורסים
שלנו
טליטנניקום החודש נפתחים קורסי ם
חדשים בסניפינו•

תייא

חיפ ה

חולון

ר חובברנר 17
מפנת אלנבי 55

שמריהו לוין

בי אליק

סו הולוב
בצעד אנו עוברים ועוזבים את המקום אליו התקשרנו במשך 30 שנה
ובו שרתנו והקלטנו, בין היתר, את ד״ר וייצמן ז״ל, ד .בן־גוריון,
מנחם בגין, נ .פרידמן־ילץ, משר, שרת ז״ל, גב׳ גולדה מאיר, שרים
רבים ואמנים בעלי שם ואישים חשובים אחרים מתקופת פלשתינא
א״י ועד מדינת ישראל.

אנו שמחילהודיע
על העברה זו כי במעוננו החדש נוכל לשרת את לקוחותינו היקרים

לנו כיתר נוחות בשטחים: הקלטה על סרטים ותקליטים,
מכשירי הקלטה (גם השכרה) ,התקנת מיקרופונים,
מכשירי תשובה אוטומטיים לטלפון, אלקטרוניקה
ותיקוני רדיו.
הכתובת החדשה:

רדיו דוקטור /שרות להקלטה ישראלי
תלא־ביב, רח׳ שלום עליכם , 18 טל 244118 .

ה. ר .הלינגר
העולם הזה 1586

-מהנדס

ס פ רי ם מי ו ח די ם
בנו ש אי האירוטיקה
ישל חו ב דו ארל בי ת ך
ו. שירים אי רי טיי ם
של ה פרי מי טיבי ם
ליקט: א .די נולה
עברית: רינה שני
שירים של הפרימיטיביים, בהם הארי־בה,
המין והאינסטינקט משוחררים
מסייגים מקובלים.

— 5.דיבמקום — 6.ל״י

חוגו של ס ר טן

רומן סאת הנרי מילר
הרומן המהפכני אודות התאווה, הרומן
המהווה תמרור בספרות העולם.
— 5 .ל ״ יבמקום — 6 .ל ״ י

.3על ה אי רו טי ק ה
של ה מי עו טי ם
סאת ד״ר ל. אולרשמם
הספר השבדי הנודע, המגלה את חיי
המין של הסוטים. מיועד לנעדרי
דעות קדומות.

— 5.דיבמקום — 7.ד י

לכבוד, המפיץ״ ,ת.ד , 16096 .ת״א
נא לשלוח לי את הספר
תמורתו אני מצרף — 5.ל״י•
בהמחאה/המחאות־דואר/מם

•באלוהים אמאל1
|אנ> שונ אאת המלחמה מאת

יגאל לב

!הרומן הראשון על רקע מלחמת
!ששת־הימים. סיפור דרמטי ומרתק
על הקרב הסמוי, ה !
מתחולל לא בחזית, אלא בלבו
של כל לוחם: הקרב בין החובה והפחד, בין אהבתה־
* חיים והנאמנות לחברים —
הקרב בו נחרץ למעשה גורל
1המלחמה.
| ״ביתך, הוצאה לאור
| הפ צ ה: י .מרגליות, מלצ׳ט ,38
תל־אביב, טלפון 35200

|וזנחה מיו חדת
! ל מז מיני ם ב דו א ר
1־ 5לי
ןבמ קו ם 5-50ל״י
ן --גזור כאן

.לכבוד ״ביתן״,
הוצאה־לאור,

| 1ת.ד ,2554 .תל־אביב
הנני מבקש לשלוח אלי את
הספר ״באלהים, אמא, אני שונא
את המלחמה״ מאת יגאל לב.
,הריני מצרף בזה שיק/המחאוד
:דואר ע״ס — 5.ל״י.

קולנוע
(המשך מעמוד )25
המישטרים האכזרים ביותר הקיימים ברגע
זה בעולם, מישטר שבו הנשיא ,״פאפה דוק״
דובאלייה, הוא האל הכל־יכול, המחזיק און
העם בבערות ובעוני, ורוצח ללא חוק וללא
משפט, בעזרת פלוגת־סער מאורגנת היטב,
את כל מתנגדיו, בתליות, בעינויים, ביריות.

חגיגה
נ הדר ת
אילוף הסוררת (מוגרבי, תל אביב;
אנגליה) בשם שקספיר טוענים שבסרט אין
כמעט שום דבר מהמחזה, כל העלילה
נעלמה אי־שם בין ליז לברטון, הדיאלוגים
קבורים בתוך העלילה, וכל מה שנשאר זה
ריצ׳ארד ברטון, המחליט להתחתן עם ליז
טיילור בגלל הכסף של אביה, והמצליח ל אלף
אותה לאט־לאט, עד שהוא הופך אותה
מאשר, פרועה וסוררת לרעייה שקטה ו צייתנית.
בשם
האמנות טוענים שאין בסרט שום
רעיון. ובשם החיים טוענים שאין בו חיים,
רק משתאות וריקודים.
אבל אפשר להתייחס אליו בלי שמות.
זהו סרט עליז ומלא קסם. אולי אין בו
הומור ממש, אבל יש בו האווירה המבדחת
של הקומדיות של שקספיר, שפע של תעלו לים
משמחי־לב משתאות ושירים מחממי־נפש,
והטקסט של שקספיר המתנגן והמנצח
על הכל.
ליז פחות רעה מכרגיל, וריצ׳ארד ברטון
נפלא, עולה על עצמו, ובמשך כל הסרט
מרגישים הרגשה של חגיגה גדולה. אותה
הרגשה שהיתר, פעם לאנשים כשהיו הולכים
לראות תיאטרון.

שם וכתובת מדוייקים

הרוכש שלושת הספרים |
ישלם — 12.ל״י בלבד 1

קולנוע

״ או ריון ״

תל-אביב

(אולם הקולנוע המחודש לאחר שכלולים ושיפוצים)

מציג בהצלחה בלתי רגילה שבוע

סוף סוף
הותר דהצגה!

ילדי הפלא

70,000 צופים כבר ראו, התפעלו ונהנו!

ה ע תוני ת כול ה — ה מליצה
קול ישראל :״סרט חובה״

בקרוב :״א ור ה״ חיפה — ״ארנוך ירושלים. המפיץ וילי פלדשטיין

דרושות 2נערות מגישות
לעבודה במועדון־לילה
שעות העבודה מ־ 7בערב עד 1אחר־חצות.

פרסום בן־נאים ירושלים

עד 3.00

תדריך
הו מור
האיטלקים הללו (גורדון, תל־אביב)
אנה מניאני, כל ילדיה, בעלה ואמה מחליטים
ביום השבת ללכת לקנות גלידה בחנות שמעבר
לרחוב ההומה והסואן. כדי להגיע לעבר
השני, הם מטפסים על מכוניות, עוברים
מתחתן ובתוכם, נלחמים עם נהגים,
חוזרים אחורה, ממשיכים הלאה, מגיעים
לעבר השני מגלים שהאבא אבד אי שם ב
ישראל

באחת
הפעמים בהם הסרט חמישה ימים
בסיני כמעט פשט את הרגל (העולם הזה
)1585 הוצע לתת לאיש בעל כישרון וכושר
לארגן את העניינים. המפיקים של הסרט
פנו אל דני דגן, וביקשו ממנו להיות האיש.
דני לא סירב, החל מנהל את העניינים,
וכשנוכח במהרה שלמפיקים אין די כסף
כדי לשכן את הסרט במשרד כלשהו, הציע
להם להשתמש בדירה שלו, בת ששת החדרים,
כמשרד.
הצרה היא שלדני דגן יש לא רק דירה
יפה וכלים נאים, אלא גם אשר, יפה. אומרים
שהיא האשד, היפה ביותר בארץ, ומי שראה
אותה יבין מיד למד, שהם מתכוונים.
אבל לעליזה, אשתו של דני, יש כמה
קפריזות, חוץ מהיופי. היא שונאת שמחורים
אחריה, היא שונאת שמסתובבים סביבה,
היא שונאת לשמוע כמה שהיא יפה ונהדרת.
היא אוהבת לשבת בדירה שלה באחד מ ששת
חדריה, לקרוא ספרים, לפתור תשבצים,
לקנות שמלות, לארגן את משק־הביון
ולייעץ לבעלה איפר, להשקיע כספים ואיפה

54111 541\ 1(111111\ 1(111

לפנות טלפונית 84907—84906 בשעות 12.00
אחר־הצהרים, ירושלים.
נערה ללא בי ת

בוקר הארוחות שלה לא היו ארוחות, וה־חיים
שלה לא היו חיים.
המפיק האיטלקי בא לראות אותה שוב,
בביתה, והחליט להתאהב בה. הוא התחיל
לחזר אחריה בחום ובמרץ איטלקי, והיא
ציוזתה על בעלה לא לתת לו להיכנס הביתה.
הבמאי
ראה אותר, והחל להשפיע עליה
הצעות לשחק בסרט, או בכל סרט אחר שיעשה.
השחקנים באו לבקר אותה, ולשוחח
איתה, והבית־המיבצר שלה חדל להיות בית
וחדל להיות מיבצר. היא היתד, בורחת לחברות
כדי להתחבא שם.
עכשיו, לאחר שהסרט התפוצץ וההפקה
הועברה למנחם גולן, התפנה ביתה של
עליזה דגן, והיא שבה להתחמם מול התנור,
לפתור תשבצים ולקרוא ספרים.

מתחת לשמיכה. דני עוד לא הספיק
להחכיר את דירתו, והנד. בוקר אחד היא
שומעת מתוך מיטתה צעדים בדירתה, וקולות
גבריים האומרים כל מיני דברים באיטלקית.
היא חישבה אם לרוץ לסגור את
הדלת על מפתח או לא, וראתה שאין לה
זמן.
הקולות פתחו דלתות של חדרים בביתה,
לאט־לאט לחדדה.
חיפשו משהו והתקרבו
היא הכניסה את הראש מתחת לשמיכה והפסיקה
לנשום. הקולות הגיעו לדלת הדרה.
הדלת נפתחה. הקולות הסתכלו, לא ראו
כלום, ועזבו את החדר.
האנשים רק עזבו את הבית והיא קפצה
בכעס מהמיטה כדי לברר מי הרשה לאנשים
זרים להסתובב בחדרים שלה. היא לא הספיקה
ללבוש את החלוק ולצאת מהחדר, והנה
אדם חדש, זר, נכנם הביתה.
בחדרים ולהפש.
הוא התחיל להסתובב
הוא ניסה גם להסביר לד. מה הוא מחפש,
אבל לרוע המזל הוא עשה את זה באיטלקית.
כשהוא הלך, הגיע עוד מישהו וגם הוא
חיפש, ורק אחרי שבעלה חזר הביתה הוא
הסביר לה שהשחקנים האיטלקיים הגיעו
ארצה ולא ידעו לאן ללכת. הם באו לדירה
לחפש את הבמאי. אחרי שהם הלכו, שמע
הבמאי שהשחקנים הגיעו, והוא בא לדירה
לחפש אותם. אחרי כן שמע המפיק שכולם
מחפשים את כולם, והוא בא לדירה למצוא
אותם.
המפיל! התאהס. עליזה נאנחה והלכה
ארוחת־בוקר. אלא שמאותו
להכין לעצמה

עליזה דגן
זר לא דפק בדלת
דרך, חוזרים שוב לקחת אותו, ובסופו של
דבר הם מגיעים חסרי־נשימה לחנות־הגלידה
ושם אומרים להם שאין גלידה, שינסו בעבר
השני של הרחוב. זהו אחד המערכונים ה טובים
שבטרם. יש עוד הרבה, טובים פחות
וטובים יותר.
אילוף הסוררת (מוגרבי, תל-אביב)
הגיגה גדולה מלאה שמחה, אווירה וצבעים,
מבוססת על הקומדיה של שקספיר, עם
ריצ׳ארד ברטון וליז טיילור (ראה סרטים).

א מנו ת
ביצאגית הצמרת מציג לואי בו־נואל
אוסף של סטיות, מודחקות וגלויות,
בנפשה של אשה הגונה, החיה כלפי חוץ
חיים הגונים, שקטים ומסודרים, עם בעל
טוב ומסור (ארמון־דויד, תל־אביב) .פול
סקופילד מדגים משחק גאוני באים לכל
ע ת 1סיפור חייו ואמונתו של תומאס מור
(גת, תל־אביב) .סרטו של קלוד ללוש
לחיות כיי לחיות נמצא כבר שבוע
שמיני בקולנוע צפון, תל־אביב, ואינו זקוק
להמלצות. הגרמנים צוחקים על הגרמנים בקומדיה
האמיתית על תאוזת המדים הגרמנית,
ה ס רן האמיץ מקופגיק (תכלת,
תל־אביב) ,ובסאטירה על גרמניה זאת וגרמניה
האחרת באנו יליי הפלא (אוריון,
תל־אביב) .אבל מעל לכל חובה קדושה לכל
אדם שיש לו ראש, ובראש עיניים, לראות
את למות כ מיייי, סרטו של פרדריק
רוסיף על מלחמת ספרד.
פעילה 3שעות ביוני (סינרמת תל אביב),
צ 1הנועזים (אסתר, תל־אביב).
העולם הזה 1586

** גחינה מדינית, הפסיקו רוב הישראלים, מאז
מלחמת ששת־הימים, להתגעגע לאנשי־האו״ם. הם פשוט
אינם מאמינים בהם יותר.
יוצאת דופן, ולא רק מבחינה זו, היא נערה תל־אביבית
רבת־ניסיון, ג׳ולי פוננטי, חשפנית ומארחת־בארים, האומרת
בכל פה:
״אני מחכה ליום בו אני פוגשת אנשי־או״ם. הם הגברים
הניפלאים ביותר, וכמו זרים אחרים — הרבה יותר
ג׳נטלמנים וחביבים מן הישראלים!״
כי ג׳ולי, בהירת־שיער ונמוכת־קומה, שנולדה בשם ירדנה
מחוויטי, אינה נערה שיגרתית, מאיזושהי בחינה: לא זו
בלבד שחייה רבי־התלאות הפכו אותה לסטריפטיזאית ואף
יצאנית־ברישיון פאריסאית; היא גם אחת מנערות־הלילד,
המועטות בעולם המצהירות:
״אני לא נערה שקונים. אינני עושה את זה בשביל הכסף,
אלא אף ורק כשאני חושבת שזה נכון —
״בשביל התענוג והכבוד!״

״החיים הללו מצאו חן בעיני. אני חושבת שהכל בעולם
זה בילויים ולעשות חיים.״
אלא שדרך־חיים זו עשוייה להיות מסוכנת — אף בשביל
נערה נוקשה כג׳ולי פוננטי. יום אחד התעלפה, באחד ממוע־דוני־הלילה
.״עד היום אני לא זוכרת מה לא עשו לי שם,״
היא מודה.
ויום אחד חזרה לבית־המלון שלה וגילתה שכל בגדיה
וחפציה נגנבו. ג׳ולי קמה, הלכה לתחנת־המשטרה, הסבירה
את מצבה, ותבעה עזרה.
הם בדקו את העניין והעלו חרס .״אבל כיוון שרצו שלא
אסבול מרעב, נתנו לי רישיון־עבודה בתור זונה,״ היא
מספרת .״ואם כי הייתי יהודיה, תליתי לעצמי על הצוואר
צלב — כדי לא לבייש את המדינה.״

המאבק על הילדה
^ פני כשנתיים וחצי שבר, ג׳ולי פוננטי ארצה. כאן
/החלה במאבק ארוך, מייגע וחסר־תוצאות לקבל את
ילדתה בחזרה מן המוסד.
״מה זאת אומרת, אם האב נוצרי אז אני כבר לא יכולה
לגדל אותה?״ היא מתרעמת, וניזכרת כיצד הפרשה עשתה
לעצמה, אז, הדים בציבור.״
כיוון שלא הצליחה להשיג את ילדתך״ התנחמה ג׳ולי בכך
שחזרה לחיים מיקצועיים. בימתיים, לא במיקצוע השני. היא
עבדה כחשפנית, בשורה שלמה של מועדוני־לילה. וכאשר
לא היתד, עבודה בסטריפטיז, עבדה כמארחת.
״אבל לא היה לי טוב,״ היא מתלוננת .״אני עושה זאת
רק בשביל האהבה. שיהיה לי טוב. טוב לי כשאור,בים אותי
ודי.
״בעלי־המועדוני דורשים ממני שאני אקח קונסומאציות.
שאשב עם גברים. בשביל הכסף. מה זה כסף? אפם. אהבה
זה הכל בחיים. בלי אהבה החיים לא שזזים.

עם עליזה עזיקדי
ת דרכה הארוכה והמגוונת החלה ג׳ולי במצריים,
^ שם נולדה להורים איטלקיים־יהודיים.
כבר בגיל ארבע הגיעה ארצה. כאן היתה חסרת־כל.
הילדה הגלמודה התגלגלה במוסדות ובקיבוצים למדה את
החיים, כדבריה ,״בדרך הקשה באמת.״
פרט מעניין: ג׳ולי היתד, חברתה ללימודים של הזמרת
המפורסמת עליזה עזיקרי, שעה שזו האחרונה למדה עימד,
במוסד קרית־יערים לילדים קשי־חינוך.
שם החלו השתיים ללמוד יחדיו באלט קלאסי. אבל משום־
מה, לא התיידדו.
בקרית־יערים שליד אבו־גוש בילתה ג׳ולי שנתיים מן
המאושרות שבחייה. ואז החלו שוב הצרות:
״לישכת־הסעד מצאה לי משפחה מאמצת,״ היא מספרת,

חשפנית הנאבקת למען האהבה והכבוד מצהירה:

״אבל את זה לא יכולתי לסבול. כעבור חודש ברחתי מתל־אביב
לירושלים, והלכתי לחפש לי חיים משלי.
״הייתי כבת 14 בסך הכל. גרתי לבדי, בחדר מרוהט.
ואחר־כך עם עוד חברה. התפרנסתי ממשק־בית.
״אבל לא הייתי מוכנה לבזבז את חיי. מכספי התחלתי
ללמוד באלט, בסטודיו של רינה ניקובה. במשך שמונה
שנים, התכוננתי לחיי־במה.
״חבל שזה לא יצא כפי שקיוויתי.״

ילד כניד 18

ך* ייה האישיים של ג׳ולי פוננטי היו נעימים פחות
| | מלימודי־ד,ריקוד שלה וסוערים יותר.
״בגיל 17 התאהבתי בפעם הראשונה,״ היא מספרת .״הוא
היה אנגלי. נוצרי. ונהדר. קראו לו תומאס.
״נכנסתי להריון והחלטתי ללדת. וכך, בגיל , 18 ילדתי את
בתי הקטנה מחוץ למיסגרת הנשואין.״
כאן התערבה לישכת־הסעד, בפעם נוספת, בחייה של ג׳ולי.
הבת הקטנה נלקחה למוסד, והאם הרחיקה והאומללה נשארה
בודדה — כי האנגלי האהוב שלה המשיך בדרכו לארץ
מולדתו.
אלא שד,בריטי המבריק, גבר,־הקומה ואדיב־יההליכות,
הטביע על הנערה התמימה חותם בל־ימחה :״אני הולכת
רק עם זרים,״ טוענת ג׳ולי עד היום הזה , .כשאני מסתובבת
עם תיירים או אזרחי־חוץ, אני כמו בחלום.
״אני חולמת שאני בחוצלארץ, ובכלל טוב לי אז נורא.״
משום כך גם החליטה לשנות את חייה, מן היום בו יצאה
את בית־ד,חולים ליולדות. היא החלה להסתובב במועדוני־הלילה,
בירושלים ובתל־אביב, לחפש תיירים, לבלות איתם,
ולקבל מתנות תמורת הבילוי.
הדבר מצא חן בעיני ג׳ולי, שהחלה לומדת מהר מאוד את
הדרך הקשה בחיים.

ויום אחד אספה לעצמה סכום צנוע — ועלתה על אונייה,
בדרכה לאירופה.

גשואין להומומכסואל
ף ם ביכשת העתיקה המשיכה ג׳ולי בדרך זו.
^ ״שלושה חודשים הייתי באיטליה,״ מספרת הישראלית
הקטנה בטבעיות .״שלושה בגרמניה. שלושה בקפריסין.
״אבל הכי הרבה זמן נשארתי בפאריס. שם הייתי
שנתיים.״
ושם זה קרה. היא מצאה את הגברים איתם כדאי ואפשר
להיות — ונישאה להם. לא ביחד. בזה־אחר־זה.
עם גירושין באמצע, וגם אחרי הפעם השנייה, כמובן.
ומה שמפליא עוד יותר :״שניהם היו הומוסכסואליים,״
מספרת ג׳ולי .״למה נישאתי להם? נו, הראשון היה
נחמד, ואדיב ויפה. ולא בילבל לי את המוח.
״ולמה הוא התחתן איתי? הוא רצה לעורר את הקינאה
של החבר שלו!״

רישיון־לזגות -וצלב

לכן מרבה ג׳ולי להסתובב, כיום, עם אנשי־או״ם :״הם
נחמדים ומבזבזים הרבה כסף,״ היא מסבירה .״ויותר חשוב
הם יודעים לתת אהבה.״
גישה זו כבר גרמה לה צרות צרורות: היא נזרקה
משניים־שלושה מועדוני־לילה תל־אביביים ,״משום שר,בוסים
רצו שאני אמשיך ואמצוץ מהאומניקים כסף — ואני לא
רציתי.
״מצאתי לי אחד, בסוף הערב, וביליתי איתו. ולא הכרחתי
אותו לשתות יותר ממה שצריך. מה יש? •הם לא בני־אדם?
״בעלי־ד,מועדונים רצו רק קונסומאציות. לכן אני מוצאת
את עצמי, עכשיו, בלי גבר ובלי עבודה. אפילו בעלי
השלישי, תייר גרמני־נוצרי שהתחתן איתי בנשואין אזרחיים
לפני חודשיים וחצי, ברח לחו״ל.
״מה לעשות. הגברים הם כאלה!״
מסיימת ג׳ולי בראש זקוף:
״אבל אני לא מוכנה להיכנע. עכשיו אני מחכה לאיש־או״ם.
שיבוא ויתן לי הרבה־הרבה אהבה!״

בין השאר, פורסמה בר,עולם הזה 1469

ך* צרפתים הם אנשים נחמדים שמבינים את החיים,״
1 מסכמת ג׳ולי את •החיים שלה בבירת־האורות .״שם
הכל מותר והכל נורמאלי.
״זה בכלל לא חשוב שיש שם בתי־קפה בהם אפשר לעשן
אופיום. כפי שאני עשיתי. כמו הטאבו, והסול קלאב, שזה
מועדון של כושים, והרומיאו.

מצבך מתחיל להתאושש
הרבה יותר מהר מכפי
שקיודית. תחילת השבוע
— יום שלישי — הוא
אות־הזינוק. קח את עצמך
בידיים, ועוד יותר
— אותה. בת־דלי: אל
תחשבי ששיקול קר יספיק
לך. זוהי הזדמנות
בה את צריכה להפעיל
קצת לב. עיסקה משותפת עם איש־אמונים
תביא לך לצרות וגם להפתעה בלתי־נעימה.

הימים שלישי עד חמישי
בשבוע — הם ימים
אידיאליים, בן־דגים, ל־ענייני־נשואין
או התקשרויות
אחרות ׳לטווח ארון.
את יכולה לנוח על
זדי־הרפנה שלן. זהירות
מיוחדת דרושה אם ב19ב
פ ב רו א ר
20במרס
כוונתן לרכוש בית או
לבצע עיסקת־ריור אחרת.
מחלת־חורף עונתית עשוייה לפקוד או תן
אם לא תזהר. שמור על מצב־רוח עילאי.

התפייסות תביא לן ברכה,
וגם שעשועים. אל
תחשוב שאתה חכם בל־כן:
זה עניין של מזל
ושל אישיות סימפאטית.
ולמרות כל אלה, אם לא
תהיה נדיב וסלחן, תפי
סיד את ההזדמנות. האיש
שחשבת לפגוש יחפש
או תן, השבוע. נסה
לפגוש אותו ביום ה׳ או בשבת: ימים טובים
לעיסקות. היזהר מתאונות־חשמל בבית.

כוח הרצון שלך יגבר
עם ימי-השבוע. בתחילה
תרגישי לאות נעימה
אך מסובנת. כלפי
סוף־השבוע, יבואו ימי-
פעלתנות כלכלית. פגישה
עם דמות בלתי־מוכרת
תפתח בפניך
הרפתקה בלתי־שיגר-
תית. נסה להיות חזק
ולא להיתפס לאמונות תפלות. מתנה
קטנה נוספת לרווחים כלכליים ניכרים.

זהו שבוע של שאגות־שמחה
לגזע האריות. בתחום
האהבים על כיבושים
חדשים ועל עיסקה
או העלאה רצינית בדרגה.
שמחה על קיצן של
צרות ישנות שהטרידו
זמן רב מאוד. מצד שני,
עליך להיזהר מצרות עם
הבריאות, בת־לביאות, ולא
לתת לו לעלות לך על הראש. אהבה זה
דבר סוב, אולם סלחנות מוגזמת — לא ולא.

מביא ברבה.

הטבעי שלך גובר והולך,
ואילך. עד ליום שני הבא
וקשה יהיה להם לעמוד
בפניך. אם עיסקה מ-
סויימת מתחסלת, אל
יאוש! יש מצבים שבהם
מוטב להתחיל
הבל מחדש, ולא ללכת
בדרך של תיקון פה
ותיקון שם. אם תרצה
לקנות חפץ או
בית — המתן עד לשבוע
הבא. בי החיפזון
ברוב המיקרים לא
בשטח הרומנטי הבל ברגיל.

אם לא עשית עד לשבוע
זה את מה שלקחת על
עצמך — אתה עשוי לאבד
את ההזדמנות הגדולה
של העשור. בת־שור,
חשבי על עתידו
של זה שאוהב אותך :
לפעמים לא כדאי לנצח.
ידיעות די חשובות יגיעו
לידיך, ביום א׳ או
ב׳ ,אם תדע לא לגלות סקרנות. מתנה מידידה
שלא שכחה את מעשיהם של מיטיביה.

כוח-המשיבה
מיום שלישי
יגיע לשיאו,

אל תחשוב שאתה יבול
לסדר את כל ענייניך
מבלי לוותר, לפעמים.
בן או בת זוגך
עשויים לעורר בעיות
מיוהדות, אך הם אוהבים
אותך וזה העיקר.
יום שישי הוא
מצויין להיכרויות חדשות,
בייחוד בשעות-
הצהרייס. יום ראשון — לחתימות על
מיסמכים. הקור משפיע על מצב-רוחך.

שבוע מטורף כזה לא היה לן מזמן: הפתעות,
מזימות, רומאן ושינויי־מיסגרת ישמשו
בו בעירבוביה. שני אנשים מנסים להתערב
ב חיין: האחר, לטובה.
השני רוקם מזימות נגדן,
בעיקר במישור המשפחתי.
אל תהיי פא־סיבית.
נסי להגיב על־ירי
השבת מלחמה השערה,
וגם להיות שלווה.
זה תמיד ממוטט את היריב.
חיזורים רבים ירבו
השבוע, כי הגברים
יתחרו עליין במיוחד.
אולם היזהרי — כי לא כל הנוצץ זהב הוא.

לא טוב היות אדם לבדו. בייחוד לא כשי
הוא בן־עקרבים. הוא עשוי
לעקוץ עצמו למחשבות־תוגה.
מוות,

כן מצאי לך מיד
מיסגרת ארעית או חב רה,
ואפילו תפלה, לימי
השבוע הראשונים. לעומת
זאת הימים ב׳ וג׳ ה באים
מבשרים הרפתקות
בעלות מימדים בלתי־רגילים.
מיסמך בלתי־צפוי
ירענן את מצב־רוחך. בשטח הכלכלי
לא יתפתחו שינויים מרחיקי לכת בשבוע זה,
אולם כושר ההתמדה יביא סימני הצלחה.

היית שקוע בהירהורים רבדיכאונות? עכשיו
זה משתנה. אתה כאילו
נולד מחדש, לוקח את
עצמך בידיים ומנסה לבנות
לעצמן בניין חדש
ויפה. זה תלוי רק בן
— ובנערה בלתי־מוכרת,
אשר אתה עשוי לפגוש
בין יום ג׳ ליום ה׳.
ההשראה הנשית חשובה
במיוחד, השבוע, בייחוד
בימי השבוע האחרונים.
עלייה במשקל עשויה להזיק לך. לכן —
שמרי על ריאטה. אם אתה מתעניין בתחביב
מסויים, אתה עשוי לקבל הנאה מירבית

פה יש לי משהו מסוג הדברים שהאמהות
שלכן חולמות בשבילכן: צעיר, נחמד, ו־סטודנט־לרפואה.
וכאילו
שאתן לא חולמות על כאלה. יפרם
ש( )1/1586 הוא גם בן־אדם, והוא נבון, כן,
ובכלל, בסדר מכל הבחינות.

#השבוע במעריב: גרפיקאית נאה,
, 24 צברית ארופאית, מסודרת היטב. מעוג־יינת
באקרמאית.
לשם מה?

שמדיפום?

אז ככה: בהתחלה חשבתי שזו בדיחה,
ודי צחקתי מכל המכתבים האלה. אבל אני
מתחילה לשנות את דעתי:
הסונה לאותם מכתבים של צעירים מאד,
שמחפשים היכרויות עם אשה מבוגרת, לפעמים
מבלי להסתיר כלל את כוונתם, כמו
( )3/1585 מן השבוע שעבר, שביקש ״בת־זוג
מבוגרת יותר, למטרות, לימודים׳.״ אבל,
כאמור, מכתבים מסוג זה הם כה רבים בזמן
האחרון, שאני מתחילה לחשוב שיש
כאן משהו עמוק יותר. עובדה היא שאפילו
במודעות בעיתון, עבורן משלמים כסף טוב,
מתחילות להופיע בקשות מעין אלו. ולא
מעטות.
ובכן, אני לא יודעת מה המניע: בדידות,
או בישנות, או אדיפום־שמדיפוס, או השד
יודע מה. אבל עובדה היא שכשם שיש צעירים
המעוניינים במבוגרות — יש גם מבוגרות
המחבבות צעירים. אז שיהיה לכם לבריאות,
ומי אנוכי שאעמוד בדרככם.
אז הפעם זהו 2/1586 שהוא צעיר (,)22
גבוה וסימפטי מאד. הוא נורא רוצה להכיר
״אשה המבוגרת מגילו.״ בבקשו-

#״לנערה המודרנית אין שוס חוש למוסיקה:
אתה יכול לשיר לה סרנדות לפני
החלון — והיא לא תראה את קצה חוטמה.
כשתשמיע לה את קולו של צופר־מנונית,
היא תבוא במרוצה.״
כה אמר ארול פלין.

עיניים ירוקות

אתם חושבים שרק גברים יש לי כאן?
אז תראו איזה בחורות שיש )3/1586( :היא

נער השבוע
השבוע יש לי בשבילכם משהו סופר דה־לוקס:
ויקינג אמיתי. יש להשיג בארץ.
הוויקינג הזה גם נראה בהתאם: ענק
בלונדי ( 1.92מ׳) ,עם עיני־תכלת עמוקות.

עוד מיקסם־שווא אחד! התוכניות העליזות
שלן מתפזרות כענן
ואת חייבת להתחיל
את בל העניין מ חדש.
עם מי שהוא
אחר עד כמה שאפשר.
מכתב, או צו, או
מיסמך, אשר יגיע לידיך,
ביום שלישי או
רביעי השבוע, יעורר
אותן למאמצים מחודשים.
קצת ספורט
וקצת פחות ישיבה בבית לא יזיקו לן
בתקופה הקרובה. נסי להראות יחס
אדיש כלפי האהוב — והתוצאות תהיינה
מפתיעות לחלוטין. בל אנשי הגדי שהם
גבוהים מ־ 1.80 מטר, יזכו להצלחה זעירה
וכספית — בימי השבוע האחרונים.

איינר גונדרסן

סטודנטית (שמתם לב לאחוז העצום של
סטודנטים ואקדמאים במדורי) ,וחוץ מזה
היא ככה: עיניים ירוקות, שיער שחור, גבו־הת־קומה
ותמירה, ובת עשרים.
וחוץ מזה היא עוד די צנועה, למרות
שבאמת יש לה סיבות טובות להשתחץ, לא?

• היא מורה־חיילת (בדרגת סמל) והוא
קצין, בעל תואר ראשון בביוכימיה ומיקרו־ביולוגיה.
והם
תפסו יחר טרמפ משדרות ועד ל־צומת־בילו.
ושם הוא עלה לטרמפ אחד ל״
תל־אביב, והיא, אהה, לטרמפ אחר, למקום
אחר. אבל מאז היא זוכרת אותו.
ואס אתה זוכר אותה — התקשר נא אלי
— ואני כבר אסדר לכם טרמפ משותף.

הגיל הטוב

היא חיפאית. המכתב שלה נורא מוצא־חן
בעיני, ואני סבורה שגם בעיניכם היה
מוצא חן.
והכי נחמד זה שהיא מבקשת מישהו
ש״אינו נבהל מהגיל — .27״
( ,)4/1586 את לא יודעת שבכל העולם זה
נחשב לגיל הטוב ביותר?

והכריחו אותה:

תראו את מי ששמרתי לסוף:
חייל, רב״ט, דרוזי, משכיל, בן .20 הוא
מעוניין להכיר בחורה. צעירה ופקחית.
וכמה הוא מתוק ועצוב. תשמעו בעצמכם:
״הצלחתי בלימודים וסיימתי תיכון, אולם באהבה
נכשלתי. היתה זו בחורה דרוזית שהתאהבתי
בה לפני יותר מחמש שנים, וכעת
הכריחו אותה להתחתן עם בן־רודה — שהיא
שונאת אותו.״
אז, בבקשה, תנחמנה את ( )5/1586 באופן
דחוף.

שמו איינר גונררסן, והוא תוצרת נורבגית
באחריות.
אז מה עושים ויקינגים בארץ הזאת? הוא
בא הנה כמת 1דב, למרות שאינו יהודי, ולפי
רעתי הוא המתנדב הכי יפה שהגיע אי־פעם
לארץ. ואם אני טועה, אז תתקנו אותי.
להיות אחד מגזע הוויקינגים זה לא רק
צורה, זה גס אופי. זה ברם. ובפרט כבן
למשפחה עתיקה, עם שושלת־יוחסין כתובה
עד המאה ה״ , 11 שעוד סבו היה משייט על־פני
ימים באוניות־מיפרשיס.
אז גם איינר הוא כזה: אמנם שלחו אותו
כמו ילד־טוב אל בית־הספר, אבל בגיל 15
ארז תרמיל־גב, השאיר פתק על השולחן,
ועלה כנער־סיפון על אוניה. כי רם ויקינגים
זה יותר סמיך ממים. הוא הגיע לאפריקה
וחזר אחרי שנה. במקום לחזור לבית־הספר
עם כל בני גילו — הפליג מיד שוב
על ימים רחוקים, והגיע להודו, וחי שם
בכלכוטה ז מן רב, ער שחזר שוב אל הצפון
הרחוק.
טוב, נו, משחזר אל חיק משפחתו האמידה,
ניסו לרתום אותו בתלם, והוא סיים את
לימודיו, והחל לומד באוניברסיטה. הוא
כמעט גמר, כשפרצה מלחמת ששת־הימים.
זה פעל עליו באותה צורה. המרחקים קראו
לו שוב.
הוא הגיע לישראל מיד אחרי המלחמה,
היה תקופת־מה במושב, ועכשיו הוא בתל־אביב.
למחייתו הוא עובד בדיסקוטק, אבל
רק ער האביב. אז הוא יחזור לנורבגיה,
יעלה שם על היאכטה שלו היפה, ויפליג
בה שוב ארצה. הוא מקווה לעגון איתה
בנמל תל־אביב או קיסריה, והיא כנראה
תהיה היאכטה הראשונה בארץ מאז אלפיים
שנה.
עד אז הוא נמצא כאן. ואני חושבת שנם
בלי יאכטה הוא משהו יוצא־רופן בהחלס,

אנשים ישראל היו לזמר הישראלי רץ אלירן, הקוצר
עתה הצלחה בסיבוב־הופעות בארצות-
הברית, שם מכנים אותו ״טריני לופז היש ראלי.״
בראיון שהעניק לאחד העיתונים, סיפר
אלירן כיצד הופיע בתקופת המלחמה.
בפני יחידת צה״ל במידבר. לפתע שמע רעש
מוזר, ותזוזה בקהל מאזיניו. רק מאוחר יותר
הסתבר לו, כך הוא מספר, כי בשעת הופעתו,
התקרבה למקום ההופעה יחידת קומאנדו
מצרית שעמדה לירות דווקא בו, מכיוון שהוא
היה היחיד שניצב מואר בשטח. מפקד־היחידה
שהבחין במצרים, נטל קבוצת אנשים
וחיסל אותם. כאשר שאל אותו אלירן,
לדבריו, מדוע לא הפסיק את ההופעה, השיב
המפקד :״לא רציתי לקלקל לחיילים את
ההופעה תשובה מעניינת לא פחות
היתד, בפיו של נציב שירות בתי־הסוהר,
אריה ניר, אשר נשאל בראיון פומבי
לדעתו על מצב ההומוסכסואליות בבתי־הסוהר
הישראליים. השיב ניר :״אני חושב
שהאנגלים יכעסו עלי בגלל תשובה זו,
אבל במכללת איטון המפורסמת תופעה זו
נפוצה לא פחות מאשר בבתי־הסוהד בארץ״.
#אחרי שהפך באמסטרדם לזמר, מלחין
וצייר, החליט האילתי לשעבר רפי גלפון,
לחזור לעיסוקו הראשון: בידיעה שהגיעה
מהולנד מתגלה כי רפי נלסון פתח לאחרונה
דיסקוטק בעיר זו.

׳ צירלי ציפלין
1ובי.ג׳י.
סקופ בלתי רגיל נוסף חשף השבוע השבועון
המצרי אל־מוצאוור, על פני עמוד שלם.
בגליונו האחרון, מגלה השבועון כי בהוליבוד
מתכוננים להפיק סרט מונומנטאלי על הקמת
מדינת־ישראל, כשאת תפקידו של דויד
כן־גוריון ימלא לא אחר מאשר צ׳ארלי
צ׳אפלין. העיתון המיצרי קורא לערבים
להפעיל את כל השפעתם, על־ידי גיום דעת־הקהל,
כדי למנוע מן השחקן המפורסם
אולם נראה

לשחק בסרט הציוני.
שהמצרים למדו משהו במלחמה האחרונה.
הפעם, מייעץ העיתון לא לחרף ולגדף את
צ׳אפלין, כפי שהיו נוהגים לעשות תמיד,
אלא להשפיע עליו ״בצורה נמוסית ומכובדת״
• .ביום הראשון בו נטשו חברי
הכנסת של סיעת רפ״י את מקומותיהם
הקבועים, באולם הכנסת, עברו למושבי סיעת
העבודה המאוחדת, הופיע לפתע ח״כ בן־
גוריון וחיפש את מושבו. הוא התישב!
במפתיע בשורת מושבי השרים, ליד שולחן
הממשלה. היתד, זו מתילדה גז, שהעזה
לגשת אל בן־גוריון ולהעיר לו על טעותו.
החכ״ית, שהצטרפה אף היא למפלגת העבודה
הישראלית, הובילה את בן־גוריון למקומו
הקודם על ספסלי רפ״י אפילו מקאנדה
הגיע השבוע סיפור על בן־גוריון. היה זה
ד 3סיגי, לשעבר דובר צד,״ל וכיום קונסול
ישראל באוטאבה, בירת קאנדה, שהביא
את הסיפור בהגיעו השבוע לביקור בישראל.
בזמנו סיפר בן־גוריון כיצד אמר לג׳ון
דיפנכייקר, מי שהיה בשעתו ראש ממשלת
קאנדה :״אני מוכן לתת לך קצת
מההיסטוריה שלנו תמורת קצת מהגיאוגרפיה
שלכם.״ באחת הפגישות שלו עם דיפנבייקר,
סיפר סיני, הוא הזכיר לו את הסיפור.
תגובת דיפנבייקר :״הסיפור יפה. חבל שהוא
לא נכון.״

מצרי
ב די ס קו ט ק
לא נעים, בימים אלה של כישלונות
בתעשיית הסרטים הישראלית, להיות הממונה
על עידוד הסרט הישראלי. בזאת נוכח
הממונה עצמו, אשר הירשכרג, כאשר
הופיע בערב ראיונות של דן כן־אמוץ
במלון דן. הוא הספיק בסך הכל לומר
שלושה משפטים, כאשר התרומם לפתע אחד
הנוכחים, הטיח בקול־רם כנגד הירשברג:

בשיווו׳ אוהב
ווו דוהחו״כשיווני אוהב, יווני לוקח! אומר פיתגם
— ניחשתם — יווני. כיוון שהזמר־המלחין
אריס סאן הוא כיום, היווני הידוע ביותר
בארץ, הוא ניסה להוכיח את צידקת הפיתגם.
עם מי? עם עליזה עזיקרי, בתחילה. אחר־כך
— עם השחקנית־המתחילה דליה פרי.
וכל זה, נוסף לעובדה שהוא נשוי כחוק.
אבל אפילו יווני לא יכול להסתדר עם
שלוש נשים. הקינאה קילקלה את הכל,

^ו|ן ^ו,י,ו^ש ^!וו<8ו>^ז<די^::יזז״.זז^

וווחס

שטיפה רצינית ולא נעימה שטפה מזכירת
זפא״י לשעבר, ח״כ גולדה מאיר, את
זברתה לסיעה המאוחדת, ח״כ שולמית
ללוגי .״את שייכת לאיזושהי מיסגרת,״
זמרה לה גולדה .״ובאיזושהי שיחה באת
הורדת אותי מתפקיד מזכירת המיפלגה,
:לי לשאול רשות מהסיעה. אחר־כך באת
׳הורדת את לוי אשכול מראשות הממשלה,
ובאת והורדת אפילו את נשיא המדינה,
׳למן שזר, מכהונתו. שלחת אותו לפנסיה.
זני מציעה לך לבחור: אם את במים־
גרת, בבקשה להיות
אחראית. אם לא —
אף אחד לא מכריח
אותך להיות חברת־מיפלגה.״
ח״כ אלוני
החתירה אך לא הגיבה
• .סוג אחר של
הדים היכר, נערה
מפורסמת אחרת, הדוגמנית
אכיטל
פז, שהפכה לאחרונה
ריקי

שושיק ואריק לביא
מאז התאושש הזמר אריק לביא מה־תקפת־הלב
שפקדה אותו, אין הרופאים
והאחיות בבית־החולים איכילוב פוסקים
מלשמוע מפיו את שמה של שושיק שני.
הם היו צריכים לשמוע את כל מה
שעבר עליו עם אשתו החוקית, במשך השנתיים
האחרונות. כשסיים, העיר אחד
הרופאים :״אחרי כל זה, פלא שקיבלת
התקפה כל כך מאוחר!״

שחקנית טריה לגמרי, בטוביה ושבע בנותיי•
אביטל, שיצאה בחברת חברה־לכיכוב
בסרט, השחקן רפי נתן (ראה גם רחל
מרחלת על כל העולם) ,החליפה אותו חיש
במגלה־הכוכבות נפתלי שינכרג, מי שגילה
את השחקנית אורי רנצי ומשמש לרפי
נוסכאום עוזר במאי בפרודוקציה הטטרה:
טיראן • .אביטל ונפתלי נראו באילת תמיד
יחד, הסתובבו חבוקים גם בדיסקוטקים
התל־אביביים. בקפה ורה הם אורחי־קבע
זוגיים ומול חוף האלמוגים הם טסים במכונית
האמפיבית הלבנה שנפתלי הביא
מגרמניה # .רק דבר אחד לא הביא נפתלי
מגרמניה: את משפחתו. הוא השאיר שם
אשד, ושני ילדים + .אגב, אמה של אביטל
שומרת על צניעותה של בתה. משום חושד,מוסר
המפותח שלה, נימנע מן הכוכבת
הצעירה לצאת לבדה לתחרות־כוכבניות
בהוליבוד .״זה היה מסוכן מדי בשבילה,״
טענה האם # .מסתבר שבכל זאת יש עתיד
בדיסקוטקים לנערות המחפשות מיליונר. השבוע
נודע על שתיים שמצאו את עולמן ה

ידידות!״

והרומאן המרובע התפוצץ. השבוע, נידמה
היה שסוף־סוף יזכה אריס בשלווה. עליזה
נסעה לסיבוב־הופעות בתורכיה. דליה פרי
הפכה לבת־טיפוחיו של מארקו תורג׳מן.
ולארים נותרה אשתו בלבד.
אז החלו לראות אותו בחברת היפהפיה
סמדר דרור, מי שהיתר, מועמדת למלכת־המים
ולמלכת היופי, ואף דוגמנית לפסל־
המנצח מיל_ה_
וברית־_ ה

״הייתי מתגייר לוא הניתוח לא היה מכאיב
כל־כך,״ הצהרה זו נימסרה השבוע על־ידי
המנצח ההודי המפורסם• ,וכין מהמה,
לשבועון האמריקאי טייס, שהקדיש למנצח
כתבת־שער גדולה. בכתבה מגלה מהטה, מג־צח־אורח
קבוע בתזמורת הפילהרמונית היש ראלית,
כי קשריו עם ישראל והיהדות חז קים
ביותר. בין השאר סיפר מהטה כיצד
נוכח בחתונתם של דגיאל כארגכוים והי־צ׳לנית
ז׳קלץ דה־פרה בישראל. לדבריו
חבש כיפה והציג את עצמו בחתונה בשם
משה כהן. הרב המשיא היה חשדן לגביו,
משום שלא דיבר עברית .״הצגתי את עצמי
כיהודי פרסי,״ סיפר מהטה ,״וכאשר שאר
האורחים שרו שירים חסידיים לכבוד הזוג,
שרתי אני קטעים מהקונצ׳רטו לצ׳לו של
דבוז׳אק ומסונטה של בטהובן בהברות
עבריות. אחר כך סיפרתי לרבי שאלה תפילות
יהודיות מפרס חוש דתי דומה גילה
השבוע גם קצין הווי ובידור של צה״ל,
סגן־אלוף שאול כיכר. במיצעד להקות
צה״ל, שנערך בהיכל התרבות, זכתה מקהלת
הרבנות הצבאית בהצלחה גדולה, כשהקהל
אינו פוסק למחוא לה כף. ביבר, שהינחה את
הערב, נטל את המיקרופון ויעץ לקהל :״אולי
במקום למחוא כל כך הרבה כפיים, תלכו
פעם לבית־הכנסת!״ #סיפורים אחרים ני

סמדר דרור

הידיעה על התקפת־הלב של אריק
הגיעה גם לשושיק שני בלונדון. היא
שכחה כל מד, שעבר עליה, בזמן האחרון
בחברת בעלה, החליטה לחזור מייד —
כדי לבקרו.
עכשיו נשאלת שאלה אחת: האם
תצליח לראותו? כי הרופא המטפל ב־אריק
ציווה עליו :״אם אתה רוצה להיות
בריא, אסור לך לראות את שושיק!״

עשיר: השחקנית רי
טה ריש ונערת־הזוהר
ריל,י זיל־כרכרג.
ריטה נישאה
במכסיקו למיליונר
יהודי בעל מינד
על של קוקה־קולה
שהכירה במועדון. רי־קי
נישאה כאן ליהריטה
בלגי
בשם לומן סטפאן יפה, אחרי
שיצאה עם שורה שלמה של נערי-
שעשועים תל־אביביים, ודווקא נשואים. ד,קוו
המשותף הנוסף לשתיים: לשתיהן חברות־בנפש
נהדרות. לריסה ריש יש בלונדית בשם
נילי נוכו, לריקי — שחרחורת בשם רחל
קרטה. הקשרים בין הארבע — שתיים־
שתיים — כה הדוקים שמייד לאחר החתונה
כתבו ריקי וריטה לחברותיהן מחוצלארץ,
הבטיחו להן כרטיסי-טיסה מיידיים, כדי שיבואו
לבקר אותן במקום מגוריהן החדש
בחוצלארץ.

העירום אשת לוט, אותו פיסל נחום ארבל.
אומרת סמדר דרור :״אגו רק ידידים.״
אומר ארים סאן :״לא, זה באמת לא כך״ —
וצוחק. אבל רואים את השניים יד ביד, וסמדר
מבלה ערב־ערב במועדון של ארים.
היא גם למדה, כנראה, משהו ממנו: כי
בדומה לזמר, הנשוי, קשורה גם סמדר לגבר
אחד ויחיד, טוענת שהיא חברתו הקבועה
מאוד של מישהו אחר לגמרי.

״אתה משעמם כמו סרט ישראלי ואם
לא משעמם בערבי הראיונות, שמח בהם. בערב
הראיונות שעורך העיתונאי אריה
אכנרי במלון הילטון הופיעה בעיצומו של
הערב קבוצת שוטרים שהתכוננה לעלות על
הבמה. מארגנת הערב, האמרגנית מרים
עציוני, חשה מיד למקום ואז הסבירו לה
השוטרים כי הופיעו מכיוון שהתקבלה תלונה
במשטרה שהקהל מפריע לנואם. רק לאחר
מספר דקות של נוכחות במקום השתכנעו
השוטרים, כי הקריאה היתר. מתיחה של
מישהו, כנראה קנאי דתי, חזרו בהם מרצונם
להפסיק את המופע # .חו ש אזרחות יש לא
רק לשוטרים אלא גם לאמנים, צמד הפרברים,
הזמר אריה (״פפה״) פלדמן והחקיין
צדוק סכיר, חזרו בשעת־לילה מאוחרת
מהופעה בקרית־שמונה. בדרך נתקלו ביחידה
צבאית שערכה מסע צבאי מזורז. למרות
שהשעה היתד, כבר שתיים לפנות בוקר,
עצרו האמנים את המכונית, שיכנעו את המפקד
לעצור את היחידה וערכו בפניה הופעה
מאולתרת קצרה # .אבל זה לא כלום
לעומת הסיפוק הלאומי שהיה השבוע למוב־תר
עץ־הוד, איצ׳ה ממכוש. בימי שהותו
בתל־אביב נוהג איצ׳ה לישון במשרדו
של ידידו, המו״ל עמיקם גורכיץ׳ .״יש
שם המון דגלים,״ הוא מסביר ,״דגלי הלאום
ודגלי המעמד שעמיקם מכין לכל מיני
כנסים; אז יש לי במד, להתכסות.״ השבוע
הכין עמיקם את כנם החלוץ בהיכל התרבות.
לצורך זה ניתפר דגל ענק מיוחד, שזור
בחוטי־זהב .״התכסיתי בדגל החלוץ,״ סיפר
ממבוש ,״ואני צריך להגיד שעוד לא היה
לי דגל מחמם כמו זה אפילו לבעלת
הדיסקוטק פרדי, פרד ריק ה סגל, היה
השבוע סיפוק לאומי. באחד הערבים ניכנס
לדיסקוטק שלה צעיר במדים מוזרים, עם
כפתורים נוצצים. פרדי ביקשה לברר את
זהותו של האיש המוזר .״,זהו קצין מיצרי
שבוי,״ מתח אותה מישהו ,״לפני שמחזירים
אותם למצריים עורכים להם ערבי בילויים
בתל־אביב. תראי, האיש שמלטה אותו הוא
ממשרד ד,בטחון.״ פרדי לא הרבתה לשאול
ועד היום היא מספרת, מפה לאוזן, בסודיות
גדולה כמובן, שקצין מיצרי אמיתי, לובש־מדים,
בילה אצלה.

פסוק השבוע
#שמואל אכידור, בתגובה על טענת
עיריית ירושלים כי תקלות השלג הוחרפו
מפני שאין לה מכוניות בעלות הנעה
קדמית,, :אבל הנאה קדמית — יש ויש בעי
ריר!,״
#שאול כן־שמחון, מנהיג רפ״י
מאשדוד, בהציעו סיסמה למפלגת העבודה
המאוחדת :״לחם, עבודה, חנייה!״

אשה מס׳ : 2תמר גרבוס