גליון 1588 מתאריך 7 בפברואר 1968

מ פ 2ר 7.2.1968 15 8 8

המחיר 120א ג,

,דודם! היא וקו
מהמאח 1ר י
גלהשם 1ע 1ח ״החס הטביעו את הצוררת הצובתיח בסעות,,
ש ה צי ףאת הארץ; ..וקו נגווה דהסיה״

ביום חמישי 15 ,בפברואר, בשעה 8.30 בערב, באולם בית סוקולוב,
רחוב קפלן ,4תל־אביב, תקיים
י1י ד
אלותותשובות

בהשתתפות :
ח״כ אורי אכנרי
עו״ד שמואל סגל

שלום כהן
עו״ד אמנון זכרוני

השבועון המפויים רגיל ללכת לפני
המחנה, להטיף לריעות שאינן פופולאריות,
לספוג השמצות — ולהיווכח כי דיעותיו
נתקבלו, כעבור זמן־מה, על־ידי המשמיצים
מאתמול.
דבר זה נכון לא רק ביחס לדברים הרציניים.
הוא נכון גם ביחס לחלק הקל.
לפני שישה חודשים פירסמנו סידרה של
תמונות־עירום של שחקנית צעירה. הפעם
התרגזו על כך לא רק כל המתנגדים ה־

קיבוצים. רוב התמונות הן של תירצה ארבל.
גרוע מזה: התמונות היפות ביותר
באלבום זד״ הן דווקא אותן התמונות
שפורסמו בסידרת העולם הזה. כי גם
אנחנו פירסמנו את תמונותיו של פטר
מירום.
איך הגיב הקיבוץ על פירסום זה של
הטוב בצלמיו?

אלכם מפיס
כרטיסים להשיג ברוקוקו, במזכירות התנועה (רחוב קרליבך ,)12
ובערב ההרצאה בכניסה לאולם.

#ברמת־גן

#ב חי פ ה

ביום רביעי 7 ,בפברואר, בשעה 8.30
בערב, באולם קפה עצמאות, גן דויד המלך
(מאחורי קולנוע אורדע) :

ערבי מדבר על שלום
עם ישראל
הרצאת־אורח של

ביום רביעי 14 ,בפברואר, בשעה 8.30
בערב, באולם קפה פת, רחוב מוריה 50
(על הכרמל) ,ירצה

ד־ב 17 דג

שלום כהן

על הנושא:

עאדל ריאן
(מירושלים המזרחית)

המנחה: צבי ידידיה

האם ייתכן שלום נפרד
עם הפלסטינאים?

שער ספרו של מרום

שער ״העולם הזה״ 1561
מקצועיים לתמונות־עירום, אלא גם ותיקי
התנועה הקיבוצית.
כי הדמות העירומה שעמדה במרכז אותה
פרשה והופיעה בשער האחורי שלנו, היא
אחת מבנות האריסטוקרטיה של ההתיישבות
העובדת. זוהי תירצה ארבל, בת משק מעוז־חיים
(הנמצא עתה בקו־האש הראשון של

בז־דן וו־י
וד־ידו־ני..

הוא התלהב מן האלבום. הוא הפיץ אותו
בגאודה מוצדקת בקיבוצים ובעיר. הוא אפילו
חילק אותו כשי לקוראי הביטאון החלוצי,
למרחב.
בקיצור: סוף־סוף הלך גם מיבצר זה של
הפוריטניות הישראלית בדרבי השבועון
המסויים.
אני מברך אותו על כך בכל לבי.

מוסר השכל: המוסר הישראלי משתנה
במהירות, כמו המוסר העולמי כולו.

לכל בקבוק ״בת־אורן•
מצורף שי מקורי וריחני:
מחזיק מפתחות ׳שהוא
בקבוק בושם •דלילה•
או ׳לבנדר״.
התפג קי לך. באמבט
קצףח לו מי ע ם
ב תי או רן.

ג ת -איח

תירצה ארבל כאלכום הקיבוץ
שינוי כתובו* —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על פך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

עמק בית־שאן) ,בתו שלא אחת הדמויות
האגדתיות של הפלמ׳׳ח.
התגובות על כך היו רבות ונרגזות.
קיבלנו במערכת כמה וכמה מכתבים זועפים,
מקיבוצים שונים, בעיקר מכותבים קשישים.

אשר לתירצה ארבל עצמה, היא כבר כוכב־קולנוע
ישראלי, כפי שתוכל להיווכח בכתבה
המופיעה בגליון זה.

החודש הופיע בחנויות־הספרים ספר
של צלם־הקיבוץ הידוע, פטר מירום. הוא
מוקדש כולו לתמונות־עירום של בנות־העולם
הזה 1588

מכתבים
הצוללת האבודה
תודה לכם על פירסום הכתבות הנרחבות
על רקע הצוללת והבעייה של כלי־שייט זה
בכלל (העולם הזה .)1587
אלפי מילים הופיעו בעיתונות העברית על
הנושא — אבל מעט מאוד מאמרינז נתנו לי
אח האפשרות להביו את הבעייה לעומקה
הטראגי.
ד״ר האנס קריינפלד, חולון
האיום ביותר הוא לחשוב שאולי האנשים
הללו חיים כל הזמן בארון־המתים
הזה, העשוי פלדה, ומי יודע? אפילו שומעים
על החיפושים, מעל גלי־האתר.
שושנה שפירא, תל-אביב
...נדמה לי שבעיית חיל־הים הישראלי
טעונה חקירה פארלמנטרית וביקורת ציבורית,
נוסף לחקירה שהמוסדות המוסמכים
ודאי עורכים אחרי השלושה, אח״י אילת
והצוללת דקר.
במדינה דמוקראטית מדברים על דברים
כאלה, ולא נותנים לאחראים להסתתר מאחורי
סיסמאות נוחות כגון ״צנזורה סוד ביטחוני״
ועוד.
עצם האפשרות לבקר את המחדלים הטראגיים
בציבור יהווה ביקורת, אם אומנם
אנחנו עדיין מדינה דמוקראטית או לא.
אלחנן חופשי, תל-אביב

אשת הקברניט
ברכותי לכם על הכתבות המזהירות על
הצוללת דקר — ובייחוד על הקברניט שלה.
אגב, רציתי להעיר שמסורת נשות־הקבר־

נ71 ן ל 17י

הצועד בראש
העלרזיה בעולם

הצוללת ״תטיס״ אחרי האסון
ניטים הגיבורות לא החלה עם הגברת נעמי
רענן, הנהדרת: גם אשתו של קברניט
הצוללת הבריטית תטיס, שעל טביעתה
כתבתם, נהגה בצורה דומה.
מספרים ההיסטוריונים וורן ובנסון :״גברת
בולום, אשת קברניט הצוללת תטיס, היתד,
פעילה, מן הרגע הראשון. היא עודדה
את כל יתר נשות־הצוות והיחד, נהדרת.
בייחוד לאור העובדה שככל שעבר הזמן,
ודאי הבינה שהיא, מכל הנשים הללו, חייבת
כימעט בוודאות ליהפך לאלמנה. המסורת
הימית קובעת שהקברניט יוצא אחרון מספי־נר,
טובעת, ועל אף הידע הדל שלד, בכל
הנוגע לצוללות, ודאי הבינה שסיכויי בעלה
קלושים ביותר.״
מנחם אביגדור, באר־שבע

כל 3ו 1נ קו דו תהח בו ר של בורר ערוצי
( £8א ס )1במקלטט לוי זי ה ״זני ט ״ ע שויו ת
זהב 16קרט — מנו רתמסךהמקלט
הי א בזוי ת של 92מ ע לו תהמב טי ח ה
ת מונ המלאהללא עיוו תי ם.
מקלטי ״זניט 23״ מהדגם החדיש ביותר, מותאמים במיוחד
לתנאי הארץ. להשיג אצל מפיצי ״זניט״ בכל רחבי הארץ.

״זניט״ — טלפון ,229102ת ל־ א בי ב

הלב הכלתי־־שתול

הזדעזעתי לקרוא שוב על אוזלת־ידם של
צוותי־הרופאים־הפאחולוגיים, ובייחוד על
מצבו של ד״ר מורים לוי (העולם הזה .)1586
עד מתי ימשיכו הרופאים בארץ זו —
המכריזה כי היא מתקדמת — להיות נשלטים
על־ידי חוגים דתיים?
ומדוע אין יוזמת־רופאים
נגד כפייה

הייתי רוצה לראות
מה יעשו הדתיים
ללא מנתחים
וללא רופאים שיטפלו
בהם!
ובשם כיתה י״ב
חברתית, בבית־ספר
התיכון המקיף א׳
בבאר־שבע, אני מבטיח
לחוגים הקנאיים
חגיגית: אלימות תיתקל
באלימות, לפחות בעירנו שלני.
אורי זלדינגר >סער) ,באר-שבע
• כל הרופאים נשבעים את שבועת
היפוקרטם, לעזור לנל אחד, לפי מיטב
יכולתם. כולל הדתיים התוקפים אותם.

גית־דין לפרופסורים

כתבתכם על פרשת הפרופסור מושקט
(העולם הזה )1586 גרמה צער לכל מי
שהאמת יקרה לליבו. אין היא מהווה ביקורת
(המשן בעמוד )4
העולם תזה 1588

האינות 7ן ודמת לחותמת

אנו עוברים ועוזבים את המקום אליו התקשרנו במשך 30 שנה
ובו שרתנו ור,קלטנו, בין היתר, את ד״ר וייצמן ז״ל, ד .בן־גוריון,
מנחם בגין, נ .פרידמן־ילין, משה שרת ז״ל, גב׳ גולדה מאיר, שרים
רבים ואמנים בעלי שם ואישים חשובים אחרים מתקופת פלשתינא
א״י ועד מדינת ישראל.

אנו

שמחינו

להודיע

״עמוס״
מסעדה מזרחית. תימנית
בשר

על העברה זו כי במעוננו החדש נוכל לשרת את לקוחותינו היקרים
לנו כיתר נוחות בשטחים: הקלטה על סרטים ותקליטים,

אחרי שכלולים

מכשירי הקלטה (גם השברה) ,התקנת מיקרופונים,
מכשירי תשובה אוטומטיים לטלפון, אלקטרוניקה
ותיקוני רדיו.

מיטב המאכלים והתבשילים
התימניים המקוריים
(כולל שיפודים)

הכתובת החדשה:

אוירה נעימה, שרות אדיב

רדיו ווקטור /ש רו תלהקדמהישיאו׳
תלא־ביב, רח׳ שלום עליכם , 18 טל 244118 .

ה. ר .הלינגר

— מהנדס

ת ל ־ אביב, כרם ־ ר, ת ימ נ ים
רחוב פדויים 23

(המעון מעמוד )3
עניינית של מוסד ציבורי, כי היא גדושת
סילופים גסים ודברי ד,בל.
אינני מוסמך לדבר בשם האוניברסיטה,
וגם אינני יכול להעיד אלא על הפאקולטה
למדעי־הטבע, שאל הסגל שלה אני נימנה.
אולם ברצוני להעיר על הפיסקות בהן אתם
מאשימים שהרקטור לבדו שולט, באוניברסיטה,
על־ידי מינוי דיקאנים צעירים,
וגורם על־ידי כך לפרישת פרופסורים.
נכון שישנם כמה דיקאנים וראשי־מחלקות
צעירים־יחסית. אלה מהם המוכרים לי,
ידועים כאנשי־מדע בעלי רמה בינלאומית
מוכרת. רובם כיהנו קודם באוניברסיטות
שונות בארץ ובעולם. עצם התופעה היא,
לדעתי, חיובית ומרעננת, ועל כך יעידו כל
אלה שעבדו במוסדות אקדמאיים אחרים
בארץ.
לא ידוע לי על שום מיקרה בו ״נדחקו
רגליו של פרופסור בעל שם בינלאומי, על־

ידי מרצה צעיר וחסר־ניסיון.״ בגלל התרחבות
האוניברסיטה, קיים מחסור בכוחות־הוראה
מעולים, והתקן עדיין איננו מלא.
האוניברסיטה המתחרה בוחרת את המועמדים
למינוי כחברי־סגל בקפדנות יתרה,
ואולי אף מוגזמת. לדעתי, עושה האוניברסיטה
מיפעל חשוב להחזרתם ארצה של
מומחים ישראליים רבים.

ד״ר בנימין רילף, מרצה בסר
המחלקה למאתימטיקה שימושית, תל־אביב.
• הדברים שהד״ר רילף מגיב עליהם
נאמרו על־ידי הפרופסור מושקט, מדען בעל
שם עולמי, בדורבן. העולם הזה לא ניתח
את אמיתותן, אלא חייב את זכותו לאומרם
— זכות שנשללה על־ידי מוסדות האוניברסיטה.

טרמפ לחייל
ביום 21 בינואר, מול מקום עבודתי

שבדרך פ״ת 36 בתל־אביב, המתין צנחן
לטרמפ. הסתכלתי. כעבור שעה, עוד עמד
שם והושיט ידו למכוניות.
החיות בצורת בני־אדם, היושבים ליד
ההגה, חלפו על פניו, כאילו וזד, לא נוגע
בהם.
האם שכחו איך בחורים כאלה נחנו את
נפשם כדי להגן עליהם?
גם לאחר שניסיתי לעצור מכוניות ממש
באמצע הכביש, לא זכה החייל בטרמפ
ולבסוף — נסע באוטובוס לנתניה.
יהודה אמיר, בת-ים
נראה שלחיילי צה״ל עצמם לא איכפת
לעמוד בצידי הכבישים ולשנורר טרמפים.
לאיש לא היה דם, עד היום הזה, לעצור
את התנועה למשך שעתיים, לשכב על
הכביש, ובדרך זו לזעזע קצת את הממשלה
מאדישותה למצב מביש זה.
רן כפפי, גבעתיים

סיגריזזב

וידויה שר פאטמה
אי־אפשר שלא להשוות את דבריה של
פאטמה (העולם הזה )1586 לדבריה של
נערת לח״י, גאולה כהן, כשזו הופיעה בפני
בית־דין בריטי, בזמן המאבק על הקמת
המדינה.
איזו טראגדיד, שעם שנילחם למען חרותו,
חייב לשמש כשופטם של לוחמים אחרים.
אברהם כר־עמי, ירושלים

טעות לעולם צודקת
מריבת־הפרידד. לר/א יצחק רבין
(על המישמר).
:סיס יהושע, תל-אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

•ביד

המלך

מעד עשוי המהדורה העובית שי1״:11111!1י 1ולו פנה השוו אל מנהיגי הגוה ועזה
ישראלי אנוכי, וכישראלי אני מדבר אליכם.
כישראלי האוהב ארץ זו, על כל תקופותיה, על כל בניר.
כישראלי האוהב את מדינתו, הנאמן לשלומה ולבטחונה.

כישראלי הרוצה בשלום -והיודע כי שלופ-אמת יכול לקום רק בין
שני העמים שארץ זו היא מולדתם.
כישראלי אני מדבר אליכם, הוי בני סיסמי].
עד מתי ״עדר קולכם בוויכוח הגדול על גורל ארצנו?

עד מתי תחרישו?
עד מתי ״עדר קולכם בוו־כוח הגדול על גורל ארצנו?

עד מתי תשמשו כדור בידי אחרים -ידידים ואויבים — החותכים
את גורלכם, המתיימרים לדבר בשמכם, המבקשים להיבנות מאסונכם?
עד מתי ידברו הכל על גורל העם הפלסטיני — מלכים ונשיאים, שרים ושגרירים — ורק
קול מנהיגיכם שלכם, קול העם הפלסטיני, אינו נשמע?

יש מנהיגים לעם הזה, והם אינם יושבים בניו־יורק ובפאריס, כדמשק
ובקאהיר, בעמאן ובביירות.
הם יושבים בירושלים ובשכם, בחברון ובעזה — כי בני עמם הם, בקרב עמם הם יושבים,
ובגורל עמם הם מתחלקים.

עד מתי יישבו וישתקו?
עד מתי יאמרו :״לא כדאי לדבר. המצב אינו ברור. הבה ונמתין.״
עד מתי יאמרו :״בעת הזאת כל המשכיל יידום. כי יש קנאים, והם עלולים לזרוק פצצה.
ויש מסיתים, העלולים להשמיץ אותנו על גלי הרדיו״.

עד מתי, הוי בני פלסטין, תשבו באקס מעשה, בעוד המאורעות חולפים
על פניכם וקובעים את גורלכם?

עם שאינו דואג לעצמו -איש לא ידאג לו.
כי סבלותיו של עם — רק העם עצמו חש אותם.
יכולים לקום לעם רעים וידידים — אך לא הם כואבים את כאביו, ולא הם חשים במחנקו,
ולא הם מבינים עד כמה דוחק הזמן.
כי כל אח וידיד — חי קודם כל את חייו שלו. ודואג לעניינו שלו. וכואב את כאביו של
עצמו. וחרד לגורלו של עצמו.

בעת משבר, בעת סכנה, ידאג כל ידיד קודם כל לבני ביתו שלו -
ולא לעם השכן, לעם־האח הנתון בצרה חמורה שבעתיים.
האם לא הוכח זאת במלחמת?1948
האם לא חשתם בכך בשנים הארוכות, כאשר מיטב בני פלסטין נמקו במחנות־פליטים
בעזה, בגדה המערבית, ברחבי העולם הערבי כולו?

האם לא הרגשתם זאת כאשר התפזרו בניכם ובנותיכם בעולם, בבקשם פרנסה שאותה לא
יכלו עוד למצוא במולדתם הדתייה?
האם לא ראיתם זאת בימים הגורליים של יוני ,1967 כאשר המלך חוסיין פתח באש בירושלים
ובקלקיליה — בלי חשבון ובלי הגיון, בקלות־דעת של נער — בידעו היטב שאין
צבאו מסוגל לעמוד אף לא יום אחד בפני הצבא הישראלי?

האם כף נוהג מנהיג החרד לגורל ארצו, החש כי כני הארץ -אמנם
כני עמו שלו הם?
ומאז — במשך שבעת החודשים הארוכים שלאחר המלחמה — האם לא ברור לכל אחד

אודי אבנר
מכם כי כל ממשלות ערב דואגות קודם כל לארצותיהן שלהן — ואין ממשלה ערבית, ואיו
מנהיג ערבי, הדואגים רק לעם הפלסטיני, קודםכל לעם הפלסטיני?

אם כן, הוי כני פלסטין, קחו את ענייניכם לידיכם -כי איש לא
יעשה זאת כמקומכם!

יש כיניכם האומרים -״מוטב לחכות. מוטס להמתין. המצם יכול

להשתנות.״

וכל אחד מוסיף מהירהורי ליבו: אולי הנשיא עבד־אל־נאצר יעשה את השלום. אולי המלך
חוסיין ישתנה. אולי יבוא הפיתרון בתעידת־הפיסגה הערבית הבאה. אולי ילחצו הרוסים.
אולי ישנו האמריקאים את עמדתם.

עד מתי אפשר להתמסר לאשליות כאלה, כמו לחאשיש המקהה את
החושים?

הנשיא עבד־אל־נאצר עסוק בבעיותיו שלו — בעיות שהן חמורות ונוראות, והוא נאלץ
לגייס את כל כוחו ולאמץ את כל שריריו כדי לקיים את מישטרו שלו מול הלחץ העצום
מחוץ ומבית.
המלך חוסיין — מה כוחו? על מה הוא שולט, ברגע זה? באיזו מידה הוא אדון לגורלו?
מי עוד נשמע לו, ומי מפר את פקודותיו על אדמת ארצו שמעבר לירדן?
באלג׳יריה יש נסיונות להפיכה. גדולי העולם הערבי ממשיכים להילחם ביניהם בתימן.
המאבק הפנימי עדיין מרעיד את עמודי שלטון אל־בעת בדמשק.
ועידת־פיסגה אחת באה והלכה. ועידת־פיסגה שניה באה ונדחתה. שבעה חודשים —
שבעה חודשים יקרים — עברו מאז המלחמה.

לכולם, לכולם יש זמן -חוץ מאשר לכם, כני העם הפלסטיני.
לכם אין זמן, כי הזמן פועל לרעתכם.
בנים יקרים עברו את הנהר, וממשיכים לעבור אותו. בנים אשר מרצם, כשרונם, כוח־עבודתם
דרושים לבניין המולדת הפלסטינית, לעתיד העם הפלסטיני.

בעיניים ערביות

קאריקטורה זו היא מלפני 19 שנה -ז מינואר .1949
על הניירות כתוב :״החלטות, הצהרות, הבטחות,
גילויי־דעת״ .אומרת הפליטה הערבית לבעלה :״החורף בא, ואין לנו במה להתכסות.״ הבעל
טונה לה במרירות :״ובכן, לשם מה מפיצות ממשלות ערב את כל ערימות־הנייר הללו?״

המצוקה גוברת. העולם מתרגל למצבכם, וחדל להתרגש למראהו. אסונכם הופך לשיגרה.
אסונכם הופך למיטרד, שגדולי העולם רוצים לשבחו.

פלסטין אינה יכולה לחכות ! פלסטין זקוקה לשינוי, מייד ! ואיש אינו
יכול להכיא את השינוי הזה, זולתכם אתם :
איד תכיאו את השינוי?

בפצצות, במוקשים, ברימוני־יד?
אני מוכן להניח כי אותם הבאים בחשכת לילה, להטמין מוקשים בדרכינו ולשים פצצות
בבתי־ילדינו — מאמינים כי הם פועלים לטובת עמם.
אני מוכן להניח כי הם מאמינים שהם מסכנים את חייהם ומקריבים את עצמם בשליחות
נאמנה של העם הפלסטיני.
ואם כי בעיני שלי שום מטרה, גם לא הקדושה ביותר, אינה מצדיקה רצח נשים וילדים,
מוכן אני להניח כי הם מאמינים שזו הדרך לגאולת העם הפלסטיני.

אף לא האמונה קוכעת, כי אם ההגיון .
אסונו של העם הפלסטיני גדול מדי, מצבו מסוכן מדי, גורלו יקר מדי, מכדי שתוכלו
להרשות לעצמכם ללכת שולל אחרי אמונות ורגשות.

לא חשוב אם כעלי הפצצות והרימונים הם טובים או רעים, אם
לוחמי־שיחרור הם או פושעים. החשוב הוא כי הם מביאים אסון נורא
על העם הפלסטיני, אשר למענו הס מתכוונים לפעול.
מי שעיניים לו, יראה! מי שאינו סומא, איך לא יראה את תוצאות המעשים?

האם לא ברור בי אנשי ״אל־פתח״ ודומיהם עוזרים, כעל כורחם,
לכוחות השוביניפטיים ביותר בישראל?
האם לא ברור כי כל אותם הרוצים בסיפוח הגדה המערבית ועזה לישראל — נעזרים
עתה במעשיהם של אנשי אל־פתח?

האם לא ברור כי מעשים אלה מספקים את התחמושת לאותם האנשים
-והם עדיין מיעוט קטן אצלנו -האומרים :״צריכים לגרש
המוני ערבים אל מעבר לירדן! צריכים לספח את השטחים לישראל,
ולדאוג שיישבו בהם עד כמה שאפשר פחות ערכים, בדי שהשטחים
יהיו פנויים להתנחלות יהודית!״
האם לא ברור, כי המוקשים מחלישים את כוחם של אותם אנשים — והם רבים־רבים
אצלנו — האומרים: אפשר להידבר עם העם הפלסטיני, אפשר להקים בסים של שלום בין
שני העמים בארץ הזאת?
האש לא ברור כי הפעולות מוכרחות להביא לפעולות־תגמול, וכי פעולות־חגמול אלה,
יביאו לבריחת ערבים נוספים?
האם לא ברור כי שוב קיים שיתוף־הפעולה הרה־האסון בין השוביניסטים וחמומי־המוח
בשני העמים — שיתוף־פעולה שעד כה הביא אסון אחרי אסון על ראשו של העם הפלסטיני?

הפצצות המונחות בלילה ליד ביתו של קיבוץ -מביאות שם רק נזק
(המשך בעמוד )6

אחי! 1*11013׳11 .

ס פ רי םמיוחדים
בנו ש אי האירוטיקה
ישל חו ב דו ארל בי ת ך
ו. שירים אי רו טיי ם
של ה פ רי מי טי בי ם

(המ 1ך נזננזוד )5

3ם ם[10 שס£ הבגדים הכבדי ם ביו תר בעולם

ליקס: א .די נולה
עברית: רינה שני
שירים של הפרימיטיבית, בהם האהבה׳
המין והאינסטינקט משוחררים
מסייגים מקובלים.
— 5.ל ״ יבמקום — 6.ל ״ י

נשי מחוז זאדרינה שבאלנבניה
לובשות בחיי יום יום, בקיץ ובחורף,
את הבגדים הכבדים ביותר
בעולם. המשקל הכולל של תלבושתן
הקבועה הוא 50ק״ג והיא מורכבת
מכותונת פשתן עבה, מכנסי פשתן,
נעליים רקומות 2 ,בגדים עליונים
רקומים בזהב ובאבנים טובות, חצאית
צמר, מטפחת משי גדולה,
צעיף ראש גדול המונח על גבי שני
כסויי ראש וגרבי צמר עבות. אפילו
בחורף יספיקו הגרבייב הקלילים והעדינים
של ״מרסי שמשקלם הוא
גרמים ספורים והם דקיקים ושקופים
ובכל זאת מחממים די הצורך.
בחורף נצלי את הגרבונים של
״מרסי״ ,הגרביים עד למתניים היחידים
המיוצרים בשיטת ״פולי־פיישנד׳־
להתאמה מושלמת לחיטובי גופך ולשחרור
מלחץ החגורות והביריות.

ח מו של ס ר טן

רומן מאת הנרי מילר
הרומן המהפכני אודות התאווה, הרומן
המהווה תמרור בספרות העולם.

— 5.ל ״יבמקום — 6.ל״ י

.3על ה אי רו טי ק ה
של ה מי עו טי ם
מאת ד״ר ל. אולרשטם
הספר השבדי הנודע, המגלה את חיי
המין של הסוטים. מיועד לנעדרי
דעות קדומות.

— 5.ל ״ יבמקום — 7.ל ״ י

נ עני ם בזאמיננדג בברצניי

--גזור ושלח לכבוד. המפיץ״ ,ת.ד , 16096 .ת״א
נא לשלוח לי את הספר
תמורתו אני מצרף — 5.ל׳׳י.
בהמחאה/המחאות־דואר/מס׳...

קטן. אבל הן עלולות לפוצץ את קיומו של העם הפלסטיני, למוטט
ולהרוס את הבניין ששמו פלסטין.

לפן -תקופ-נא מנהיגות פלסטינית אחראית, נאמנה, שקולה.
ואל יאמרו המנהיגים, המבקשים להשתמט מאחריותם לגורל עמם :״קשה לפעול תחת
כיבוש צבאי. כל מעשה שייעשה תחת כיבוש צבאי — יחשיד אותנו בעיני אחינו.״

כוודאי שזה קשה. אין איש המיטיב להבין זאת ממני.

קשה להדים ראש תחת כיבוש צבאי, להיות אחראי מבלי להיות בוגד, להיות גא מבלי
להיות חמום־מוח, ולהיות חשוד על כולם.

אולם דווקא בתנאים הקשים ביותר נבחנת המנהיגות של עם -נבחן
העם עצמו.

אין אומה יכולה לבחור לעצמה תנאים אידיאליים, כדי לפעול בהם.
אין מנהיגי־עם יכולים לומר: אנו מוכנים להנהיג בימים טובים, ואיננו מוכנים להנהיג
בימים רעים.

המצב הוא בפי שהוא. התנאים הם בפי שהם. במצב הזה, ובתנאים
האלה, זקוק העם הפלסטיני להנהגה שתובל להנהיגו. מחשבת המצד
קה, אל אור השמש.
העם הפלסטיני הדגול זקוק למנהיגות כזאת. הוא ראוי לה.

הוא ראוי לה יותר מבל עם אחר בעולם -בי אין עם אחר בעולם
שרבצה עליו קללה כה אכזרית כבל הנוגע לדמות מנהיגיו.
בשנות השלושים זכה בהנהגה חאג׳ אמין אל־חוסייני, אדם צר־אופק וחמום־מוח, שפתח
במרד הערבי של 1936 ללא שיקול פוליטי וללא חשבון צבאי. הוא השתמש במרד זה כדי
לרצוח את כל מתחריו ויריביו, לחסל כל מנהיגות אחרת בעם הפלסטיני. המרד לא הזיק
לאנגלים והוא עזר ליהודים — רק הערבים של פלסטין הפסידו בו.
במלחמת־העולם הושיט המופתי את ידו להיטלר הרשע והמטורף, שונא הגזע השמי על
כל שלוחותיו, שמפלתו היתד, בטוחה מראש. בתמיכת המופתי הרג היטלר מיליוני יהודים
— ובכך שיכנע את העולם כולו שיש להקים מדינר,־יהודית בארץ־ישראל.
מול מציאות חדשה זו — לא היתד, לעם הפלסטיני הנהגה אחראית, שהיתר, מסוגלת לשקול
ולהחליט איך להגיב, לאור יחסי־הכוחות האמיתיים, קמו לו לוחמים אמיצים, כמו עבד־אל־קאדר
אל־חוסייני וחאסן סלאמה, שהיה לי הכבוד להילחם בהם בשדר,־ד,קרב. אך מנהיגים
מדיניים לא היו — ולכן איבד העם הפלסטיני שטחים גדולים שהיו צריכים להוות, לפי
תוכנית האו״ם, חלק ממדינת פלסטין הערבית.
גם אחרי מפלה זו יכול היה העם הפלסטיני להתאושש, אילו נמצאו לו מנהיגים שהיה
להם העוז והכוח להקים את הרפובליקה הערבית הפלסטינית. כי אז היתד, מדינה זו יכולה
לבוא בדברים עם ישראל, ובעזרת בעלי־הרצון־הטוב בישראל היה אז נמצא הפתרון לבעייה
הנוראה של הפליטים.

תחת זאת סופחה פלסטין לבתר הירדני -וכמשד 19 שנה לא קם
א,ר כית־חרושת אחד בגדה המערבית, ומיטב הצעירים שד פלסטין
נאלצו לחפש לחם ועתיד כארצות רחוקות.

שם וכתובת מדוייקים

הרוכש שלושת הספרים :
ישלם — 12.ל״י בלבד י

הרפתקן מנופח, חסר־אחריות, שיכור מנאומי עצמו — אחמד שוקיירי — הופיע בשם
העם הפלסטיני בזירה הערבית והעולמית.
אנשי אל־פתח הלכו בדרכם המסוכנת, חסרת־ההגיון. הם יצרו בשנה שעברה משבר חדש
במרחב, סיבכו בחודש מאי את הנשיא עבד־אל־נאצר, הכריחו את המלך חוסיין לפעול כפי
שפעל — ובכך הביאו לכיבוש פלסטין כולה בידי הצבא הישראלי.

האם, אחרי כל זה, לא ראוי העם הפלסטיני -סוף סוף ! -למנהיגות
אחראית, מנהיגות אמיתית, מנהיגות הפועלת על פי מחשבה צלולה,
תוך הבנת המצב וראיית הבוהות שישנם?

הגיעה השעה, הוי בני פלסטין, להקים את הנהגתבם !
הגיעה השעה שתכריחו את מנהיגיכם, ד,מסתגרים עתה בבתיהם, לצאת החוצה ולהרים את
קולם — באוזני ישראל, באוזני העם הערבי, באוזני משפחת האומות.

׳ הגיעה השעה להקים את מועצת האומה הפלסטינית, שתהפוך, כבוא
העת, לממשלה הזמנית של הרפובליקה הפלסטינית.

באוזני ישראל צריכה הנהגה זו להכריז :״לא נהיה בוגדים. לא נהיה סוכנים, לא נהיה
קוויזלינגים. אך כערבים גאים, כנציגיו של עם ערבי גא, אנו מוכנים להידברות לשם השגת
שלום של כבוד וצדק.״
באוזני העולם הערבי צריכה היא להכריז. :הוי אחים ערביים, במשך 19 שנה חיכינו
שתגאלו אותנו, במשך 19 שנר, ושבעה חודשים. אסוננו כבד, כאבנו רב, שעתנו דוחקת.

״איננו יבולים עוד לחבות. אם לא תשיגו מייד פתרון מדיני שיבטיח
את שלומנו, אם הדבר קשה לבם -נעשה זאת אנחנו. לא רק למעננו,
אלא גם למענכם.
״נעשה אנחנו את הצעד הראשון. נהיה הגשר לכל העולם הערבי.״
ובאוזני משפחת־האומות צריכה היא להצהיר :״נמאס לנו לשמש כדור־מישחק בידי מעצמות
העולם. די לנו בתחבולות הגדולים, המנצלים את אסוננו לטובתם, כל אחד לעצמו.
החלטנו לקחת את גורלנו בידינו, ובעזרת אללה נצליח.״

אם תלכו בדרך זו, ייגמר הקיפאון שהשתרר בארצנו וכמרחבנו -
קיפאון המבשר אסון לבם וסבנה גם לנו.
אם תלכו בדרך זו, ישמחו — כך אני מאמין — המנהיגים האחראיים ביותר בעולם הערבי.

אם תלכו כדרך זו, ימצאו דכריבם הד עמוק כלב העם הישראלי.
העם של ישראל רוצה בשלום. שאיפה זו מושרשת עמוק בליבו, עמוק יותר מכל שאיפה
אחרת, זולת הקיום הלאומי, העצמאות וד,בטחון.

רבים וטובים כעם הזה, המייחלים לשלום, פשוט אינם מאמינים כי
שלום זה אפשרי. הם אינם מאמינים שיש עם ערבי אחד המובן לשלום,
שלום של בבור וצדק, וגם של הכרה הדדית ובטחון.
מפני שאינם מאמינים — בתום־לב אינם מאמינים — הם נופלים קורבן לחמומי־המוח
ומחרחרי־המלחמה האומרים :״הבה ונספח את כל פלסטין למדינת־ישראל, כי ממילא לא
ייתכן שלום בין ישראל והערבים, ותהיה בינינו מלחמה לעולם ועד.״
אם תקום מנהיגות אחראית לעם הפלסטיני, ישתכנעו המוני ישראל כי זוהי גישה הרסת־קנית,
מסוכנת ומופרכת. הם ישתכנעו כי השלום אינו רק רצוי, אלא גם אפשרי.

״העולם הזה״ ,שבועוןה חדש ות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

הם ישתכנעו בי בדאי לעזור לעם הפלסטיני להקים ם וף-ם וף את
מדינתו העצמאית, ולהניף את הדגל הירוק־לבן־־שחור של פלסטין ברח•
כי הגדה המערבית ועזה -כתנאי שיוסכם מראש על הסדרים מתאימים
שיבטיחו את בטחון ישראל, את איחוד בלבלת הארץ ואת התיאום
המדיני בין שתי המדינות -הדרך שתוביל לפדרציה.
ישראל היא מדינה דמוקראטית. דעת־הקהל קובעת בה, ותשפיע על מעשי הממשלה. וכשם
שמעשי אל־פתח משפיעים בכיוון אחד — כך תשפיע יוזמת־שלום פלסטינית בכיזזן ההפוך.

כישראלי הרוצה בשלום, בישראלי המאמין בי צפוי עתיד מזהיר
לכולנו ברגע שהתנועה הלאומית הישראלית והתנועה הלאומית הער־בית
יושיטו יד זו לזו -אני קורא לכם, הוי כני פלסטין :
קומו ופעלו!
העולם ווזה 1588

\זם יצא( סיוזיפיה ם וזגפשים כאי־רחיים, בשם דיגזם *זמזעו מזו\־גמ( .1ישדם־ •.בם ים״&עזגנים בזזו״ ל, שם ששדג לשמך גזת־הלגדנז
שיכשיר אותם להפעלה הגש2ץ ה מרי מור ש של ישראל\ -.זצ\ללג(.1
כתה, לראשיה, נחשף ממרח של המללגיח הראשגגים. אגתו להזץ \2בר\ ,שהער לפרגץ גמל חרש, גשהרס
נכלם מז מ לנ ה עח המללה ״רלריי.

קורס נמצאו שלושה על דקר, בהפלגתה
האחרונה: מפקדה יעקב רענן, רן שמעון,
שחזר אז במיוחד לשירות בחיל־הים כדי
לשרת בצוללות, ורם״ר צבי טל, חשמלאי,
אחד מאנשי־המיקצוע הוותיקים בחיל.
גם קצין־הקישור במטה החיפושים בקפריסין,
אלחנן התרסי, נימנה על אותה קבוצה
ראשונה.

מאת

אור׳ כוגן
צוללן לשעבר
חכר מערכת ״העולים הזה״
** מדתי על סיפון אח״י אילת, בתוך
/נ נמל חיפה. זה היה אחרי מיבצע סיני,
בתקופה של רגיעה יחסית. האונייה היתד,
די מגובשת, הצוות מצויץ.
ניגש אלי הרס״ר, ובידו רשימה .״אתה
צריך להתייצב במטה החיל היום בשתים־
וחצי אחרי הצהריים,״ הודיע לי.
למה, איך, מדוע — לא אמר.
בשחיים־וחצי עמדתי לפני שער־ד,כניסה
של מיפקדת חיל־הים. היתד, שם חבורה די
מגוונת, רובם ותיקים בחיל־הים. איש מהם
לא ידע בשביל מה הזמינו אותנו.
נכנסנו ללישכהו של ראש מחלקת כוח־אדם.
דבר ראשון — החתימו אותנו על הצהרה
לשמידת סודיות. הסקרנות, שאכלה אותנו,
הגיעה לשיא: שולחים אותנו למשימה
מיוחדת? מקימים בסיס סודי? יחידה חדשה?
איש מאיתנו לא חלם שנבחרנו להיות הצוללנים
הראשונים של ישראל.

כזיון בצעדה

בהירות, שאינך יכול להסתכל בהן. גם הוא
לא דיבר. התבונן בנו — ושתק.
לבסוף הגיע הזמן של פיענוח התעלומה.
קצין הודיע לנו שעומדים להקים שייטת
צוללות, ובמידה ונסכים להתנדב — נישלח
לחוץ־לארץ להשתלמות. נתנו לנו שהות של
חודש להחליט, והתפזרנו חזרה ליחידותינו.
אני כבר לא זוכר איזה חלק מהקרואים
הראשונים החליט בחיוב — אבל זה היה
אחוז די ניכר.
נפגשנו בבסיס הדרכה *של חיל־הים כעבור
כמה חודשים. כל אחד ג #תנו התחייב להשלים
חמש שנים של שיו|ת. קראו לנו בשם
קור!ז לויתן, שם־הצופן של המיבצע ולא
של צוללת מסויימת.
היו שם שתי קבוצות: אחת של מפקדים
ותיקים והשניה של טירונים, שזר,־עתה התגייסו
לחיל־הים והתנדבו ישר לשירות בצוללות.
מבין קבוצת הוותיקים של אותו

**מיקצוע הראשון שלמדנו בקורם
| 1היה לימוד תיאורטי. נברנו בספרייה
ודלינו מתוכה כל חומר מיקצועי שמצאנו,
הקשור בצוללות.
כמיבחן צדדי צירפו אותנו — כקבוצה
— לצעדת ארבעת הימים.
הופעתו כסתם יחידה של חיל־הים, ללא
כל סמל או ציון מיוחד. בכלל, שמרנו אז
בסודיות מוחלטת את ייעודנו כצוללנים.
הצעדה היחד, מיבחן פנימי לגיבוש החברה.
מפקד הקורם, יוסקה דרור, הריץ
אותנו כמו מטורפים. היה מקים אותנו בשלוש
בבוקר, כדי שנגיע ראשונים לסיום.
לא היינו יחידה קרבית רגילה, ומעולם לא
הכינו אוחנו למאמץ גופני מסוג זה. שניים־
שלושה חברה שנשרו בצעדה קיבלו שטיפה.
רצינית, ורעדו מפחד פן יעיפו אותם מהקורס.
בסך
הכל היה ביזיון. הסתבר שלא היינו
בכושר גופני. החליטו להחמיר בשמירת הכושר,
ועברנו במיסגרת זאת קורם מפרך
לצלילה ואימון גופני.

היינו עושים ריצות ארוכות, מסעות־שדה,
שחיות למרחקים ארוכים בים סוער. לפני
ארוחת־הבוקר היינו שוחים חמישה־שישה
קילומטרים. חתרנו בסירות גומי, למדנו להשתמש
במכשירי־צלילה. הקורם הסתיים
בפשיטה מדומה על נמל חיפה. התגנבנו
פנימה, שחינו מתחת לכל הרציפים, והנחנו
מוקשים מדומים מתחת לאוניות. כאשר
יצאנו מן המים, היינו מכוסים חלאה ורפש.
אבל המוראל היה גבוה מאוד.

מומחה?טרקטורים
ויי• א היום הגדול. הלבישו אותנו בג־
01 דים אזרחיים, ארזנו את מדינו במזוודות,
ועלינו בנוסעים וגילים על אוניית־הנוסעים
ארצה. הרבה אנשים התפלאו על
הקבוצה המשונה, שהראתה בקיאות בענייני
ים. המצאנו שקרים פנטסטיים על עצמנו.
אני הצגתי את עצמי כמומחה לטרקטורים.
אחרים היו סטודנטים לכלכלה או קיבוצניקים
בחופשה. רק אנשי־הצוזת של ארצה
הריחו משהו, אבל לא היו בטוחים.
כאשר הגענו לנמל־היעד, נכנסנו לאוטו־בוסים
ונסענ ו ישר לבסיס הצוללות.
חלק גדול מהקצינים כבר היה בחוץ־
לארץ, לרוב בתפקיד. אני, כשלעצמי, כבר
הספקתי לפני כן להיות שנה באנגליה, כא־אשר
הבאנו משם את אילת.
הכניסו אותנו לחדר־האוכל של רבי־ד,סמלים.
ארוחת־הצהריים יכלה להרוג סוס, והיא

האיש שפוצץ אתיות
ף* יה שם גם יוסף דרור, שכבר אז הסו
1פיק להיות אגדה. הכרתי אותו מפגישה
מיקריח, שאירעה כמה חודשים לפני כן, ושאולי
גרמה לכך ששמי צורף לרשימת הצוללנים
בעת
תיקונים בנמל היפה, נפל צינור מסיפון
אילת לים. ירדתי למים להוציא את
הצינור. מכשיריו־,צלילה היה ארוז בא־זה
מקום ולא מוכן לפעולה. לכן אילתרתי מב־שיר־נשימה
ממכשיר לכיבוי־שריפות, לבשתי
בגד־גומי וסנפירים, וצאלתי לים.
כשעליתי, ראיתי פרצוף של קיבוצניק, במדי
חיל־הים, מתבונן בי מעל לרציף. הוא
שאל שאלות שנירא לי אישיות מדי, כשהן
באות מפיו של קצין לא־מוכר. בעיקר התעניין
לדעת בכל הקשור עם צלילה — אם
זה תפקידי, ואם זה גם התחביב שלי.
עניתי לו. אני לא זוכר אם רשם את שמי,
והוא הלך.
לא ראיתי אותו שנית — עד לאותה פגישה
בחדרו של ראש מחלקת כוח־אדם במטה.
דרור, שענד דרגות של רב־סרן, לא דיבר.
הוא התבונן בחברה ושתק.
מעטים מאוד מא: תנו ידעו שהוא מראשוני
הקומנדו הימי, עוד מימי הפלי״ם, ושהוא
טיבע אוניות־גירוש בקפריסין. הוא גם
היה גיבור אחת הפרשיות הנעלמות של
חיל־הים, אחרי קום המדינה, כאשר טיבע
את אונ״ת־הנשק המצרית לינו, בנמל איטלקי.
הוא נתפס אז, וישב בבית־סוהר איטלקי.

מגדים
את הסוד
ידו ישבה דמות יותר מוכרת: הדר
קמחי, גם הוא מראשוני הקומנדו הימי.
טיפוס די קר־רוח, עיניים כחולות״

הצוללת..תנין״ נאבקת עם הים השעו, כבי שאולמה ממטוס

(המשך מענווד )7
גמרה אותנו לאותו יום. למחרת כבר נכנסנו
למישטר־לימודים.
היה זה מישטר די חמור: רק שני ערבי-
יציאה לשבוע. הלימודים התיאורטיים נמשכו
עד שמונה בערב, ואחרי זה עסקנו
בעבודה־עצמית עד עשר.
בבוקר — ריצה על הסיפון והרצאות ארוכות
מאוד על כל הנושאים הקשורים בצוללות.
הנשואים שבינינו שכרו דירות על
החוף, הביאו את המשפחות. באחת הדירות
פתחנו מועדון והיינו מארגנים שם ערבי-
הווי ושירה־בציבור. הרבה מגע עם האוב־לוסיה
האזרחית לא היה לנו, כי זאת היא
עיר־נמל הרגילה למלחים מכל העולם ואינה
מתייחסת אליהם בחמימות מיוחדת.
בתוך הבסיס לבשנו את מדי חיל־הים הישראלי
— אבל בחוץ הלכנו בבגדים אזרחיים.
רוב החברה קנו אופניים־ממונעים,
והיינו מטיילים בסביבה, למרות שהכסף
שקיבלנו היה. בכמות זעומה.
לבסוף הגיע היום בו דרכו רגלינו על
צוללת. חילקו אותנו לחוליות של שלו־שה־ארבעה,
וצירפו אותנו לצוללות.
מי שאינו מבין בענייני ים, מתאר לעצמו

החשמל, המופעלים ממצברים ואינם צורכים
אוויר.
ציפיתי כל כך לרגע הזה, ובמשך חודשים
נשמתי ולמדתי את תפקידי, שמן ההפלגה
המעשית הראשונה הרגשתי כאילו אני מבצע
עבודה שיגרתית, מוכרת היטב. הצוללת לא
היתד, יצור מיסתורי או מפתיע.
השותף שלי לאותה הפלגה היה יעקב
רענן, שתפס את מקומו בין הקצינים, וזכה
מייד להערכתם בגלל כושרו הימי הגדול
וחוש־ההומור שלו. הפתיעה אותם תופעה
אחת: שקצין ורב־סמל כמוני מפטפטים יחד
— דבר שאינו מקובל בצי זה. למרות שה־דיסטנץ
שם קטן יותר מאשר ביתר זרועות
הצבא, ובשירות הצוללות הוא קטן עוד
יותר מאשר בשאר זרועות הצי.

מאח

חתוזיב
׳ *לדרסים
*!״אפריקן״ ניתקה מן הרציף. זה היה
/בשעה ארבע בבוקר. איש לא שם אליה
לב. סתם צוללת שיגרתית, יוצאת להפלגה
שיגרתית בים הגדול והרגוע.

שתפקידו לכבות שריפות או לנתק מעגלי־חשמל
פגועים. מעל לפני השטח, אם מפעילים
תותח, תפקידו להגיש תחמושת.

סוף־סוף

ך * צו פ ר של ה צו ללת השמיע את יל-
| | לתו השנייה. ניגשתי לעמדה שלי. מכיוון
שהייתי עדיין מתלמד, לא נתנו לי,
בהפלגת־ד,בכורה, לבצע את פעולות כיבוי
הדיזל והתנעת מנועי־החשמל. עשה אותן
רב־הסמל. סייעתי לו בוזיסות מהירות המנועים
ובבדיקת מצב המצברים. הייתי כלבך
עסוק, שלא הרגשתי מתי צללנו .״טבילת
המעמקים״ עברה עלי בהיסח הדעת.
נכנסנו למחזור של הפלגות־אימונים, רובן
שבועיות. היינו יוצאים לים ביום שני בבוקר,
חוזרים ביום שישי בערב. עסקנו בקשת
הפעולות הנדרשות מצוללת: החל בהורדת
אנשי־צפרדע בחוף אוייב וכלה ב־טירפוד
אוניות־שטח. התאמנו גם בהיחלצות,
בעזרת פעמון־צלילה. תוך כדי כך היינו
אוספים את הצדפות השחורות הגדולות,
אותן למדנו לחבב כמעדן.
כמה מהחברה בצוללות אחרות הפליגו
לחופים הצפוניים של צרפת, אחרים הגיעו
לפרוטוגל ולגנואה.
חלק מהצוללות האלה שירתו במלחמת העולם
השניה בצי הגרמני, וטיבעו אוניות
של בנות־הברית. הן נתקבלו אחרי המלחמה,
כחלק מהשלל.
אגב, מסתבר כי הצוללנים הגרמניים ברובם
נהגו בהגינות, אחרי טיבוע האוניות.
רק במיקרים בודדים, כאשר היה הפיקוד
בידי נאצים מושבעים או אנשי ס.ס ,.בוצעו
גם מעשי־זוועה, כגון פתיחת־אש על ניצולים
במים.
מכיוון שהתאמנו בצוללות גרמניות־לשע־בר,
רווחה בינינו הדיעה כי זהו הסוג שיירכש
על־ידי חיל־הים הישראלי. אבל ההנחה
היתד, מוטעית, ויום אחד נאמר לנו
כי חיל־הים רכש שתי צוללות בריטיות, מטיפוס
ס, הידוע כסוס־עבודה תת־ימי.

ח ת דנ ה
ב פו רטס מו ת

בנמל דארטמות, בעת אחת
בצוללת ספייטפול הבריטית.
שורה השנייה: רס״ר צבי טל, חשמלאי ראשי על דקר, שנימנה אז עם
ראשונים, שהתאמנו על צוללות אירופיות, הביאו לאחר־מכן את תנין

עם מלחים אנגלים

מהפלגות האימונים
ראשון משמאל, בצוות
הצוללנים המאנגליה
לישראל.

ך־ כעבד לפורנזסמות. שיכנו אותנו בו
) בתים פרטיים, ומדי בוקר היינו מפליגים
במעבורת לאוניית הוד־מלכותו דולפין
— שלא היתד, אלא בסיס הצוללות הבריטי,
על חוף גוספורט.
עברנו את כל הקורם מחדש.
אם כי מזג־האוזיר היה קר יותר, נהנינו

ואפשר היה לפגוש שם נערות אנגליות מבתים
טובים מאוד.
הצוללת הראשונה שעברה את השיפוצים
היתד, תנין, ואני הייתי בצוות שלה. לפני
ההפלגה הראשונה עברנו אימונים במיתקן־
הצלה מיוחד, יחיד־במינו באירופה כולה.
זהו מיגדל של 30 מטר גובה, שבתחתיתו
נמצא חדר של צוללת. המדריכים האנגליים
פזורים לאורך כל המיגדל, שהוא מלא מים,
והמתאמנים נחלצים אחד־אחד מן התחתית
של המיתקן.
נכנסנו אחר אחרי השני לתוך תא־ההצפה,
שהוצף מים, ופתחנו את הפתח העליון, כאילו
היתד, זו צוללת לכודה בתחתית הים.
אתה מתחיל לעלות למעלה, ללא שום מכשירים
או מיכלי־נשימה, רק עם חגורת־הצלה,
שתעזור לך לצוף על פני המים עד שתבוא
עזרה. עיקר התרגיל: ללמוד כי כמות־ד,אוויר
שבריאות מספיקה לזמן־עליה מעומק כזה,
שיטה זה של היחלצות טובה לעומק עד מאה
מטר. מתחת לזה — אין כמעט סיכוי לצאת
חי מלחץ המים.

הסקוטי

*י גן

ברחובות
** אשר נגמרו השיפוצים של תנין,
היה כבר הצוות שלה מוכן ומאומן.
אבל ההפלגה הראשונה שלה היתד, עם צוזת
בריטי. ואילו אנו, הצודת הישראלי, איישנו
את צוללת הוד־מלכותה ספייטפול.
שתי הצוללות הזהות הפליגו יחד ל־סקוטלאנד,
לניסויי צלילה עמוקה ולטכס
מסירת הצוללת לחיל־הים הישראלי.
לקראת ערב נקשרו השתיים לרציף של
כפר־דייגים קטן בשם קמפבל טאון. אני
בטוח שהתושבים זוכרים את המאורע עד
היום.
שכרנו אולם גדול, מילאנו אותו בארגזי
בירה, והתחלנו בנשף ההיסטורי. סוף־סוף,
אחרי אלפיים שנה, הונף הדגל על צוללת
ישראלית.
היו שם הצוות של הספ״טפול, ואנחנו.
רב־סמל סקוטי, בשם ג׳ורג׳ ,שהיה צמוד
לצוזת הישראלי מההתחלה, הוציא את חמת־החלילים
וניסה בהצלחה לא־קסנה להשמיע
מנגינוודעם ישראליות. הלכה שתייה כדת,
ולא נשאר ראש צלול אחד בכל האולם הגדול.
רצתי לצוללת כדי להביא מצלמה עם
פלאש, ובמשך כל הלילה צילמתי כמו משוגע
— גם אחרי שנגמר הסרט.
בשלוש לפנות בוקר עזבנו את האולם.
לא סתם — כי אם בתהלוכה רועשת וצוהלת,
כשג׳ורג׳ צועד בראש ומנגן את שירי-

...לפתעאיברה״חנין ׳אתשיווי־ציעוקווו ותחרה צולמו..
רווה הווה לנשוף. לשוא ...היא המשיכה לצלול

את הצלילה כחווייה בלתי־רגילה. בעצם,
זוהי פעולה שיגרתית לגמרי. לא מרגישים
אפילו ברגע המדוייק בו אתה יורד מתחת
למים. אין שום שינוי לרעה. להיפך: אם
הים סוער, מביאה אותך הצלילה למצב
שקט. שמענו סיפורים, למשל, כי הצרפתים
היו נוהגים לצלול תמיד למעמקים כדי
לאכול ארוחת־צהריים.

ב לי

מי סתורין

** ליוני ע ל צוללת עתיקה משנת , 1936
׳ ג ששימשה בעיקר לאימונים, התחלפתי
בתפקיד עם אחד מאנשי־הצוות כחשמלאי.
תפקידי היה, ברגע הצלילה, לנתק את מנוע
הדיזל מן הציר ולהפעיל את שני מנועי-
החשמל למדחפים. זוהי פעולה מורכבת, הנעשית
במהירות רבה מאוד ודורשת הפעלת
מספר רב של מפסיקים מכל המינים, לפי
סדר קבוע.
עבודה זו דורשת מהירות וריכוז רב.
מנועי־הדיזל צורכים כמות גדולה של
אוויר, לכן משתמשים בהם כל עוד מפליגים
על פני המים, או בהפלגת שנורקל. כאשר
מפליגים מתחת לפני המים, ואין כניסה
חופשית של אוויר, משתמשים במנועי-

יצאנו לאזור־ד,אימונים הקבוע של הצוללות.
באותו בוקר שימשנו מטרה לאימונים
של אוניות־שטח, שעסקו בתרגילי לוחמה
נגד צוללות. תפקידנו היה להתחמק מן האוניות,
ולבצע תרגילי־התקפה על מטרות
שטות.
הגענו למקום הצלילה. צופר חזק — מחריד
ממש — נשמע לכל אורכה של הצוללת.
מעין צפירת־מכונית מוגברת למימדים
מחרידים, או כאילו מאה חתולים נדרסים
יחד.
משמיעים את הצפירה פעמיים, כי פעם
אחת יכולה להיות טעות. בפעם השנייה
פירושה: לצלול!
ואז פותחים את השסתומים, לכניסת מי־ים
למיכלים. ברגע שהמיכלים מתמלאים,
שוקעת הצוללת. במקביל סוגרים את מנועי-
הדיזל, והצוות שעל הגשר קופץ פנימה ו־מגיף
אחריו את המחבט — הדלת העגולה
המוליכה אל מיגדל הצוללת.
אנשי הצוות תופסים עמדות־צלילה ומתבצעת
השקילה, שתפקידה לאזן את הצוללת
במים, על־ידי הצפת מיכלים פנימיים הפזורים
לאורך הצוללת. במידה ואין תפקיד
קרבי לאחר מכן, מתארגנים החיים לשיגרה.
לכל איש תפקידים מוגדרים, המשתנים
לפי המצב. אפילו הטבח — שגם הוא צוללן
מוסמך — אינו מרותק רק לסירים. בעמדות־קרב
בצלילה הוא אחד מצודת בקרת־ד,נזקים,

מיחס חם יותר בפורטסמות. כאן גם יצאנו
החוצה במדי־צה״ל. איש לא התרגש מזה.
כמה מאיתנו התיידדו עם נערות מקומיות,
ואפילו התחתנו איתן מאוחר יותר. החתונות
עצמן נערכו בארץ, אחרי שחזרנו. נספח
צה״ל באנגליה סייע לבחורות לבוא
ארצה, ולחתן אותן כאן. החתונה היחידה
שנערכה שם היתר, דודקא בין אחד החברה
לבין נערתו שבאה במיוחד מישראל. חתונתם
של שולה ורן שמעון נערכה בביתר,כנסת
בפורטסמות, בהשתתפות חלק גדול
של הקהילה היהודית.
רן נעלם עם דקר, בה שירת כקצין־מכונה.

ביצר
?1הינצל /־
ך* צוללות שלנו עברו שיפוץ יסודי ב)
ן ליברפול. פירקו אותן לגורמים, עד הבורג
האחרון. הטכנאים שלנו התרכזו מסביב
למספנה, פיקחו על צוות־המספנה הבריטי.
כחשמלאי היה תפקידי לבדוק את
כל המערכות, לדאוג לחלקי־חילוף וללמוד
להכיר כל חוט וכל מנוע.
בליברפול אהבו מאוד את הישראלים. האנגליות
הצעירות התחרו עליהם. מועדון
ג׳קראנדר, זכה לכינוי של מועדון ישראלי,

הלכת הפראיים של סקוטלאנד. התושבים
לקחו את ההמולה ברוח טובה, עזבו את
מיטותיהם והצטרפו לתהלוכה עד למזח. בבוקר
עזבו שתי הצוללות, כל אחת עם ה־צוזת
האמיתי שלה. אלא שעל סיפון תנין
הישראלית ניצב ג׳ורג׳ וניגן שירים סקוטיים.
נכנסנו
ישר לתוך ים סוער מאוד ולתוך
אימוני־הרצה. היו איתנו חמישה קצינים
אנגליים, ששימשו כיועצים. אבל את העבודה
עשינו אנחנו.
היו אלה שלושת החודשים הקשים ביותר
של הצודת, ובילינו אותם כמעט לגמרי בים.
הצודת והכלי התגבשו ליחידה לוחמת —
כגוף אחד.

איש
״ *לבש

^ומשור
*ושקה דרור היה מפקד חסר־פשרות
7ומסור לחלוטין. פעם יצאנו להפלגה בת
שלושה ימים לבלפאסט באירלנד. הים היה
סוער במיוחד, וכל האוניות הבריטיות קיבלו
הוראה לחזור לנמלים. תגובתו של יוסקה
היתד :,״צוללת היא אוניית־מלחמה, ואין

לה מה לחזור לנמל.״ כאשר הגענו לבל-
פאסט, היה הצרת תשוש כל כך, שחלק קטן
בלבד ירד לחוף — וגם אלה מיהרו לחזור
לישון.
יוסקה הוא איש יבש, שהתפקיד דוחק
אצלו הצידה כל שיקול או רגש אחר. הוא
דרש הרבה מהצוזת — אבל ידענו שהוא
רשאי לדרוש הרבה, כי היה ראשון לתת
את חלקו. סיפרו עליו, ששלח חייל למחבוש
ל־ 35 יום, מכיוון שהיה משוכנע שתפקידו
חייב אותו לעשות זאת. אבל אחרי ששלח
אותו למחבוש, נטע לבקר אצלו. כי גם זאת
חייב אותו תפקידו, כמפקדו של האיש: לראות
מה שלומו.
ידענו כולנו, שהוא אבי שייטת הצוללות.
הוא חלם על כלי זה, כנראה עוד בתקופת
היותו בפלמ״ח. הוא אשר סבר, שלא די
בצוללים ובחבלנים — אשר טודח פעולתם
מוגבל — אלא יש לתת לחיל־הים גם כלים
מודרניים.

שמועות ...שמועות ...ותקוות המחפשות אחיזה
עצמי שמעתי את הטלפון מצלצל
במטה חיל־הים, והקצין התורן מקבל
את ההודעה ממשרד ראש־הממשלה.״
המדבר היה קצין בכיר בחיל־הים. הוא
המשיך; ״על הקת היה אהרון כידן, יועצו
של ראש־הממשלה.״
מה רצה כידן?
לדברי אותו קצין; להעביר למטה־החיפו־שים
בקפריסין את המקום המדוייק, ש־פאראפסיכולוג
אחד ציין אותו כמקום בו
אבדה דקר.
בידן עצמו הכחיש את הסיפור. המעשייה
המש־כה להתגלגל ולמצוא אוזניים קשובות.

ה לא נאמר על אובדנה של דקר?
איזה שמועה לא מצאה אחיזה בלב ה־

מדוע ירצה מישהו לעשות זאת? מה ההגיון
בתעלול מטורף ממין זה?
גם לכך מצאו מפיצי־השמועות תשובה.
הם אמרו: רצו ליצור פאניקה, שתאפשר לאמריקאים
להכניס כוח מוגבר של הצי
השישי לאגן המזרחי של הים התיכון.
כאילו זקוקה אמריקה — או כל מעצמה
ימית אחרת — לעילה או להרשאה כדי להיכנס
לים־התיכון.

מו עהאחרת נזונה מהודעה של מטה
נאט״ו באירופה, בה הובעה ההשערה
כי הצוללת •הצרפתית מערב טובעה על־ידי
גורם עויין (כלומר; הרוסים) בטעות. לפי
גירסה זו ידעו הרוסים כי בים התיכון
צריכות להימצא שתי צוללות ישראליות.

מפרד

ך * ג נו כמפקד תנין, יעקב רענן, היה
^ טיפוס שונה לחלוטין. עם שהיה קפדן
כמוהו, הירשה לעצמו חוש־הומור וגישה
פתוחה יותר לאנשיו. כך, למשל, אני זוכר
הפלגה בים סוער מאוד. אחד מאנשי־הצוות
היה צריך לעלות למישמרת־תצפית
על הגשר .״איזה ים למעלה?״ שאל, ורענן
השיב, בלי להניד עפעף :״הים התיכון.״

״דק ו־ סו7.1x111
חושים מדואותה?
רבבות שחיפשו פיתרון לתעלומה?
השמועה המקיפה ביותר ניזונה מבואה
של הצוללת דולפין לחיפה. לפני שנכנסה
לנמל, לא פורסמה שום הודעה על קיומה
של צוללת זו, ועל רכישתה באנגליה יחד
עם דקר.
כאשר הופיעה לפתע הצוללת — שהיא
אחות־תאומה של דקר — נמצא מי שאמר;
בעצם, לא היו שתי צוללות, כי אם אחת
בלבד. דולפין היא דקר. השלט הוחלף כלבים
על־ידי אנשי־הצוות.

אחרי שטיבעו את דקר חשבו כי מינרב היא
דולפין — וטיבעו גם אותה.
״הגירסה הרוסית״ היתד, העיקשת מכולן.
כאשר העירו המומחים, שלא ייתכן טיבוע
צוללת מבלי שזו תשאיר סימנים כלשהם,
העלו אנשי־הניחושים כמה אפשרויות דמיוניות;

הרוסים פיתחו מכשיר סודי, בעל
כוח מגנטי, המסוגל למשות את הצוללת
מהים ולקחת אותה בשבי.
• הרוסים הפעילו נשק חדש, המסוגל

לחסל צוללת מבלי לגרום סגעיות חיצוניות,
•• הרוסים הניחו מארב תת־ימי לדקר1,
אילצו אותה להישמע להוראותיהם, ולקחו 1
אותה בשבי.
ברור, כי לאף אחת מגירסות אלה לא1
יהיה שמץ של הוכחה. בכל זאת המשיכו
הניחושים על חלקם של הרוסים להלך לא
רק ברחוב, אלא עד לדרגים הגבוהים ב־ |
יותר.

ך• אשר שידר ראדיו מוסקבה — ב־
^ שפה הערבית — את התגובה הסובייטית
הראשונה על אובדן דקר, היה בה חיזוק
לחששות האנטי־סובייטים. הודעה זו גינתה
את תורכיה ויוון, על כי יחידוודהצי שלהן
השתתפו בחיפושים אחרי הצוללת של
״מדינה תוקפנית״ ,שחדרה כביכול למימיהן
של מדינות אחרות.
אנשי־ים ותיקים נדהמו מעמדה זו של
הרוסים. שכן כאשר מדובר בחיפושים
אחרי ניצולים, לא יכולים לעמוד שום
נימוקים של איבה. בצי הבריטי, למשל,
קיימת הוראה, כי מפקד אוניה חייב לעשות
הכל — עד כדי סיכון אונייתו — כדי להציל
אנשים בלב־ים. אפילו אויבים.
אם הרוסים לא נענו לבקשת האנגלים
להצטרף לחיפושים, ואפילו גינו את המחפשים
— אמרו הספקנים — האין זו הוכחה
כי בעצמם טיבעו את דקר?

^ פשר היה לצפות, כי כאשר תבוא
הודעה רשמית של מיפקדת חיל־הים
על אובדן הצוללת, ייפסק לפחות חלק מן
השמועות. אפשר היה להניח, כי כל עוד
לא נמצאו עקבות דקר, היו נמשכים רק הניחושים
על הגורם לאובדנה.
אבל על עצם אובדנה ואובדן חיי־ציוותה
— לא היו ממשיכים להתווכח.
הודעת חיל־הים, כי דקר רק ״נעדרת״ ,לא
יכלה לשים קץ לניחושים.
הודעתו של שר הבטחון, כי עוד ייתכן
איזשהו נס — רק הוסיפה חומר־גלם חדש
לחרושת הניחושים.

המפקד

סא״ל יוסף דרור, מפקד
הצוללת הישראלית הראשונה,
איש הקומנדו הימי, שרבים רואים
בו את אביה של שייטת הצוללות הישראלית.

הוא היה קר־רוח לא פחות מדרור. פעם,
בהיותו קצין־מישמרת, ביצענו צלילה. לפתע
איבדה תנין את שיווי־מישקלה, והחלה צוללת
בזווית חדה ובמהירות לעומק. הוא
הורה לנשוף במיכלים הקדמיים, כדי ליישר
את הצוללת. הפקודה בוצעה — אך הצוללת
המשיכה לצלול. הוא טפח על כתפו של רב־הסמלים
ואמר לו :״יפה עשית, עכשיו
נשוף במיכלים מספר שניים.״
הפקודה בוצעה — והצוללת המשיכה
עדיין לצלול. יענקלה חייך, נתן בשקט פקודה
לנשוף במספר שלוש, וכן הלאה. עד
שעלתה הצוללת לפני המים. אף שניה של
מתח, של אובדן־עשתונות. בטחון שהדביק
כל מי שעמד לידו.
קשה לתאר שאדם זה לא הצליח להעלות
את הצוללת שלו, ושהוא עכשיו לכוד בתחתית
הים, עם אנשיו.
פורנו מסריחים
•אימונים נגמרו. תנין הוכרזה כן
\ אוניית־מלחמה כשירה לשירות פעיל.
עזבנו את פורטסמות בפעם האחרונה. על
הרציף עמדו נציגי השגרירות, הטדריכים
הננריסיי — ותריסר נערוווינו האנגליות,
המתייפחות בבכי.

ההפלגה הארוכה לנמל־הבית החלה, ברובה
על הים, בתוך סערות. חנייה קצרה
בגיברלטאר לקבלת אספקה — והלאה, לים
התיכון. תנין יצאה לדרך, לקטע האחרון והארוך
ביותר של מסעה.
מלבד הדוחק, לא היה מה להתלונן. היה
מצב־רוח מרומם, ובסך־הכל היו החיים הרבה
יותר קלים מאשר בהפלגות־האימונים
שעברנו. הטבח, מנחם, שהיה קצין בצבא
הפולני, עשה נפלאות. גודל המיטבח היה
בערך מטר על מטר־וחצי, אבל בכל שעות
היום והלילה יכולנו לקבל אוכל חם.
הבעייה החמורה ביותר היתה — חוסר
האפשרות להתרחץ. כי בצוללת אין אמבטיה
ואין מיקלחת. יש אומנם מים חמים, אבל
קשה להשתמש בהם. היה חשש חמור, שכאשר
נגיע ארצה, לא ירצה איש לחבק
אותנו מחשש הסירחון. לכן נטל על עצמו
הרס״ר של הצוללת, מנשה שחר, תפקיד
שאינו כתוב בשום פקודת־קבע של ה־מטכ״ל:
לרחוץ את אנשי הצוות אחד אחרי
השני.
התפשטנו וירדנו לפי תור לחלל־המשא־בות,
ליד המיטבח. זהו חור של חצי־מטר
על מטר, מתחת לריצפה, בו מותקנת משאבה
הידראולית. ניצבנו על צינורות המשאבה,
והרס״ר שפך דלי־מים לאיש. התהליך
נמשך חצי יום, ובסופו היינו מוכנים לפגישה
עם הבית. נעשתה הגרלה מי יהיה בתורנות
בערב הראשון, כי איש לא רצה
לקחת על עצמו להטיל תפקיד אחרי העדרות
של למעלה משנה.

ופנתה לחוף. התגלגלנו מצחוק, ותיארנו
לעצמנו את קריאות־ההצלה שהיא משדרת.
כי איזה דייג ישראלי חלם אז שיש לנו
צוללת משלנו?
לאחר מאמצים הצלחנו להדביק אותה,
ולהזדהות. יוסקה, שעבד תקופה רבה בדייג,
הכיר את אנשי הצוות, וזכינו מהם
לארגז דגים. היתר, זו הפעם היחידה שה־קברניט
הקשוח הירשה לעצמו תעלול פומבי.
עוד
נותר לנו זמן. הצוללת התקרבה לחוף
מעגן־מיכאל, הקיבוץ שבו יוסקה חבר
עד היום. עלינו לפני הים וירינו רקיטה אל
תוך דימדומי־הערב. כל הקיבוץ רץ לשפת־הים.
מכיוון ששם ידעו את הסוד הגדול,
הבינו מי זה היורה את הרקיטה. אשתו,
ציפי, חזרה ארצה זמן קצר לפני כן וסיפרה
להם.
עמדנו במרחק שני קילומטרים וראינו את

שפת הים משחירה מאנשים, שנופפו לנו
לשלום.
למחרת בבוקר נכנסנו לנמל חיפה. אוניות
חיל־הים ירו מטחי־כבוד. אילת, שממנה
ירדתי שנה וחצי קודם לכן, עגנה באמצע
בריכת־הנמל, וקיבלה את התוספת האחרונה
לצי. אוניות־הסוחר הריעו בצפירות צרודות,
ופמלייה עצומה המתינה על החוף.
נקשרנו לרציף. ניצבתי על הסיפון, ברב־סמל
תורן. גולדה מאיר, שייצגה את הממשלה
בטכס, עלתה על הכבש הצר והמתנדנד.
שרקתי את שריקת־ההצדעה לכבודה. חיכיתי,
כמו כל אנשי תנין, לגמר הטכס, ולחופשה
הקצרה בחוף.
ואחרי החופשה — השיגרה האפורה. שיגרה
של משימות שברובן הגדול אינן ניתנות
לפירסום, ואולי לעולם לא יידע עליהן
איש, מלבד הקומץ הקטן שהשתתף בביצוען.

הדיינים בטנמורח

גכחזו
י• נענו לחופי הארץ יומיים לפני הן
1מועד שנקבע לכניסה לנמל. הפלגנו
מול החוף בצלילה, כשהצוות מתחלף בהסתכלות
בפריסקופ. זוהי חוזייה מיוחדת, כש־הנוף
נישקף מגובה נמוך. לעיתים בא גל
ומכסה את הפריסקוס.
מול טנטורה ראינו ספינת־דייג ישראלית,
שטה לתומה. יוסקה ניח־ט את הצוללת אל
מול חרטומה של ספינת־הד״ג, והורה לעלות
אל פני המים. הספינה נתקפה בהלה,

כפי שצולמו בהגיעם ארצה, בשנת י 5י , 1עם תנין.
רס״ר ניסי בהן, בפודר לבן של צוללן, מחבן את
אשתו. משמאל: רס״ן יעקב רענן. שניהם נעלמו עם דקר, כהן כרס״ר שלה ורענן כמפקדה.

שניים שלא חזרו

במדינה העס שישים ותשעה במשך ימים ידע כל בר־דעת כי הצוללת
זקר אבודה. הכל היו מוכנים להלם.
ובכל זאת — כאטר קרא קריין קול ישראל,
בקול איטי, את שישים־ותשעה השמות,
שם אחרי שם, שם אחרי שם — עבר רטט
בליבו של כל אדם בישראל.
אולי בפעם הראשונה, הומחש לכל אדם
מלוא הטראגדיה האנושית הטמונה באסון
המסתורי.
״:עדרים״ .דווקא בשל כך, היה משהו

הענק שלה לעצם הבולט ביותר באזור תל־אביב,
שיזדקר במרחק של עשרות קילומטרים
לעיני כל הבא אליה מן היבשה, מן הים
ומן האוויר.
עתה נוסף על שלושת המיבחנים האלה
מיבחן נוסף, חמור אף מכל אלה:
• מיכחן ד׳ :המישטר. האם יכילה
הממשלה להחליט על ביצוע התוכנית, מול
דעת־הקהל המאוחדת והמגובשת מקיר אל
קיר?
הטבוע היה נראה כי הממשלה מוכנה לצפצף
לא רק על שיקולי הבטחון, הבריאות
והיופי, אלא גם על שיקולי הדמוקרטיה
הבסיסית.
9הכנסת כבר הוצאה מכלל מישחק,
כאשר הועברה בה, בכוח המשמעת הקוא־

נח חידון קטן לשוחרי הכנסת. לפניך רשימה של 11 נושאים. נסר,־נא לנחש מה
| ן משותף לכל הנושאים האלה. ליתר דיוק: נסה לגלות שלוש תכונות משותפות לכולן:

• סכנת־התלקחות בתעלת סואץ, בקשר עם חילוץ האוניות.
• ניתוק ירושלים בימי השלגים והתמוטטות השרותים העירוניים

• השחתת נוף ירושלים המזרחית על-ידי שיכונים מכוערים שם.
• המלחמה ב״אל־פתח״.
• הארכת השרות הצבאי.
• גיוס בחורי־ישיכות.
• איום נכי מלדומת־השיחרור בשביתה כללית.
• גניזת דו״ח ממעחי צה״ל בקשר עם הקמת ״רדינג״ ד׳ כתל־אביב.
• עיכוב ביצוע פסק־דין מוות שהוטל על־ידי כית־משפט ערכי בעזה.
• מאסר הסטודנט הערכי חליל טועמה.
• האסון של הצוללת ״דקר״.
תכונה משותפת ראשונה: על כל הנושאים האלה הגשנו הצעות דחופות לסדר־היום.
תכונה שניה: נשיאות הכנסת לא הכירה בדחיפות של אף אחת מהן.
תכונה שלישית: כתוצאה מכך, לא הועלה אף נושאאחד מכל אלה לדיון בכנסת
(חוץ מן ההצעה על תחנת רדינג, אותה העלינו כהצעה רגילה, וההצעה על השלג, שתועלה
על־ידי איש מע״י בצורה מתונה).

—— איוג? אבל היגזגז שבתרייה —

** וברות פשוטות אלה נושאות בחובן את המציאות הקיימת עתה בכנסת.
> תחילה בא סעיף סתימח־הפה, שנועד למנוע בעד סיעות־האופוזיציה הקטנות להעלות
הצעות לסדר־היום. סעיף זה, כזכור, נתקבל בראשית הכנסת הנוכחית, כתוצאה מקנוניה

צוות ״דקר״ בטכס מסירת הצוללת כפורטסמות
אכזרית מכל
פסול מעיקרו בהתנהגות המוסדות המוסמכים
לגבי הודעת האסון.
במשך ימים העמידו האחראים פנים כאילו
יש תקווה ממשית להצלת הצוללת — כשכבר
היה ברור כי התקווה אבדה מזמן.
אחרי ימים של צפייה נוראה, הוזמנו סוף״
סוף המשפחות לכנס, בו נמסרה להם ההודעה,
אולם שוב לא היה אומן־הלב הדרוש
כדי להגיד למשפחות: הצולבת אבדה. אין
עוד תקווה לחייהם של אנשי הצוות.
תחת זאת באה נוסחה מעורפלת שהצוללת
״נעדרה״ — ובכך ניתן למשפחות להשלות
את עצמן באשלייר, האכזרית כא־לו יש תקווה
לחיי יקיריהן.
״רק .״ 0 :הוסיף על כך משה דיין,
שדיבר, תחת לחץ המשפחות /על כי ״רק
נס״ יכול עוד לשנות את המצב. בכך ניתן
למשפחות לקוות לנס — נס שאיננו אפשרי,
אך המונע בעד המשפחות להשלים עם האסון
שפקד אותן.
הוא הדין לגבי ההודעה של הרב הצבאי
שעדיין אין לשבת שיבער — ,דבר המבטיח
כי כל הפצעים ייפתחו מהדש, כעבור זמן,
כשיודיעו רשמית על אובדן הצוללת והחיים.
.כל המחדלים האלה מקורם, כמובן, באנושיותם
של האחראים, שחשו את כאב המשפחות.
אולם במיקרה זה, דווקא האנושיות
מצווה על קוו אכזרי לכאורה: לשים קץ
לתקוות־שווא, להכריז על סופיות האסון.
הממשלה עקרון די
של ״רדיגג״ ד,
בפוי שלושה מיבחניס עמדה פרשת רדינג
ד׳ ,תחנת־הכוח שהממשלה ביקשה להקי מה
בלב תל־אביב־רבתי:
• פ!יבחן א׳ :הבטחון. אין שחר של
ספק כי מיקום התחנה בלב גו ט דן מהווה
סכנה לחייהם של מאות אלפים. על כך חיוז
מומחים את דעתם דמיסמכת, בצורה חד־משמעית.
9מיכחן
כ׳ :הגריאוה. נקבע סופית
כי התחנה תסכן את ט־יאות התושבים,
וכי אין ערובה לן*־ *הארובה הגבוהה תחסל
סבנה זו בדרך טכנית כלשהי.
• מיבחן ג׳ :יופי. מיקום התחנה
בשפת־ימד, של תל־אביב יהפוך את ארובת־

— האשלייה
ליציונית של הליבוד־הלאומי, הצעת־חוק שהסמיכה
את הממשלה להחליט לבדה כאוות־נפשה.
חברי־הכנסח, מחרות עד מפ״ם, פעלו
בעניין זה כרובוטים.
• המפלגות אומנם מעמידות פנים, כלפי
הציבור, כאילו הן לוחמות נגד ההחלטה,
אך במיבחן הממשי הן נכנעות לאינטרס
של קיום הממשלה. דוגמה בולטת: סיעת
גח״ל בעיריית תל־אביב זועקת חמס נגד
הקמת התחנה, אך סיעת גח״ל בכנסת נעדרה
במלואה כאשר נערכה ההצבעה על
הצעה לסדר־היום של אורי אבנרי בעניין
הסיכון הבטחוני הכרוך בתחנה*.
• בממשלה קובעת מע״י, ובתוך ה־מע״י
קובעת מפא״י. לפי כל הסימנים, היה
מנוי וגמור עם לוי אשכול להכריע לטובת
התוכנית המקורית, נגד כל השיקולים גם
יחד, למען הנוחיות ה טלטונית וקבוצות־הלחץ.

תתקבל החלטה זו, תהיה משמעותה
חורגת אף מפרשת רדינג ד׳ .היא תוכיח כי
בתקופת הליכוד־הלאומי יכולה ומוכנה, ממשלת
ישראל להתעלם לחלוטין מדעת־הקהל
ומן האינטרס הציבורי — מבלי לחשוש מפני
תנובה כלשהי.
מדיניות נצחין
של כשלון
״עוד מוקדם לקבוע ששליחותו של גונאר
יארינג הצליחה או נכשלה,״ הכריז אבא אבי
השבוע.
אורם אנא אבן ככר ידע כי שליחות
יארינג וכשלה.
יותר מזה: הוא ידע כי כישלון זה הוא
ניצחון גדול למדיניות ממשלת־ישראל.
מורת־רוח חשאית. כאשר הוצע לראשונה
באו״ם לשלוח שליח למרחב, עורר
הדבר מורת־רוח רבה, אך חשאית, בירושלים.

כל שליח מוכרח לתבוע, במוקדם או
במאוחר, כי ישראל תקבע מה הם תנאיה
(המשך בעמוד 03
*׳ ההצבעה היתה 10 נגד ו׳ .די היה בקולותיהם
של 7מתוך 23 חברי גח״ל בכנסת
כדי להביא לחיסול הפרשה.

של מפא״י וחרות. היוזמים הכריזו בפה מלא שהוא בא לסתום את הפה של סיעתנו, שהעלתה
יותר מדי הצעות. כתוצאה מכך נמנע מאיתנו להעלות יותר מאשר הצעה אחת מבין
.32 כלומר: אחת לחצי שנה.
לא היה בכך אסון, אילו היתד, בכנסת אופוזיציה אחרת, שהיתר, מוכנה להעלות את אותן
ההצעות. אבל עם חיסול רס״י והפיכת גח״ל לזנב קואליציוני, נותרו באופוזיציה רק סיעות
קטנות, ולאלה יש הרבה אינטרסים אחרים (כגון ניתוחי־מתים של אגו״י, ועסקי הסיפוח של

המרכז החופשי).
התוצאה: רק סיעתנו מסוגלת להעלות נושאים הנוגעים לענייני האזרח, שהממשלה מעוד
יינת שלא יועלו. אזרחים רבים, שאינם אוהדי סיעתנו בעניינים אחרים, פונים אלינו ודורשים
מאיתנו להעלות הצעה זו או אחרת. איננו מסוגלים לעשות זאת.
בסתמה את פינו, סתמה הכנסת למעשה את הפה של עצמה. היא פשוט אינה מטפלת עוד
בכל העניינים המעניינים את האזרח, הנוגעים לחייו ולבעיותיו הבוערות.
במה, אם כן, עוסקת הכנסת?
בשבוע שעבד, במשך שלושה ימים, לא עסקה הכנסת אלא בשלושה נושאים. הנה הם:
• נושא ראשון נ הדיון בתקציב משרד־החקלאות. זהו ויכוח, שבו מביעה כל קבו־צת־לחץ
חקלאית את דרישותיה המיוחדות. בסופו יתקבל תקציב המשרד מבלי לשנות בו
אף לא אגורה אחת.
התוצאה: הוויכוח משעמם. ביום ב׳ ,בשעה 7.40 בערב, כאשר נאם שלמה רוזן (מפ״ם),
נכחו באולם חוץ מהשר, יו״ר הישיבה (נצר) ,ואני, רק 11ח״כים:
ר שי מתה נו כ חי ם ז מע״י — 4מתוך ( 53 הקטין, שורש, בהיר, ורטמן).
גח״ל — 0מתוך .23 מפד״ל — 1מתוך ( 11 זוארץ) .מפ״ם — 1מתוך ( 8פלד),
ל״ע — 1מתוך ( 5גולן) .אגו״י — 0מתוך .4רק״ח — 1מתוך ( 3וילנר) .מרכז
חופשי — 2מתוך ( 3שוסטק, טיאר) .פא״י — 1מתוך ( 2ורדיגר) .בן־גוריון ו־מיקוניס
נעדרו.
מבין 11 הנוכחים, ארבעה (גולן, וילנר,
טיאר, ורדיגר) פשוט חיכו לתורם לנאום.
9נושא שני: תיקון בחוק מירשם־
התושבים, המגביל את הזכות לקבל תעודות-
זהות. הוויכוח היה מורכב כולו מנאום קצר
שלי, כי רק אנחנו הגשנו הסתייגות. הסתייגותי
נדחתה, כמובן, והחוק נתקבל.
9נושא שלישי: ויכוח כללי על
נושא הקרוי ״מהות תרבות החיים בדמוקרטיה
פעילה״.
הקורא ישאל בתמיהה: מה זה, בכלל?
הוא לא יחכם אם יקרא את פרוטוקול הויכוח•
זהו הוויכוח על כל דבר ועל שום
דבר, ללא מטור, וללא תכלית.
איך עלה נושא כזה לדיון? פשוט מאוד:
חברי הסיעות הגדולות, שאינם יכולים להעלות
שום נושא המפריע לממשלה, רוצים
בכל זאת לדבר. על כן הם מעלים נושאים
שאינם מרגיזים את השלטון, ושאין להם
מטרה בדורה. נושא מסויים זה הועלה על־ידי
שולמית אלוני (מע״י) וצבי צימרמן
(גח״ל) .הכנסת דנה בו במשך יום שלם,
ועדיין לא מיצתה אותו עד תום.

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי,
בוויכוח על הקציב משרד החקלאות
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
נפלה בחלקי הזכות לברך את הבר־הכנסת ורדיגר, מסיעת
פועלי־אגודת־ישראל, על נאום־הבכורה שלו, ולאחל לו הצלחה
במילוי תפקידו בבית זה*.
סיעתו של ח״ב ורדיגר וסיעתי יושבות זו בצד זו באולם
זה, אך מהוות שני קצוות מנוגדים בזירה הציבורית.

הימצאותנו כאן, בין כותלי הכית הזה, מסמלת
יותר מכל עובדה אחרת את התוכן החי
של דמוקרטיה בריאה, המאפשרת התמודדות
של אמונות והשקפות, בבחינת יפרהו אלף פרחים
בגן הלאומי.
כל עוד מתמודדות הדעות בדרכים של הטפה ושיכנוע,
ללא בסייר, דתית או חילונית, יכולה הדמוקרטיה לשגשג.
יש עוד מכנה משותף אחד לסיעת חבר־הכנסת ורדיגר ול־סיעתי.
שתי הסיעות הן קטנות מאד, ועל שתיהן מאיימת
הקנוניה הנרקמת אי־שם, בקרב זקני המנגנונים, לשלול
ייצוג חופשי מרבבות בוחרים, על־ידי העלאה שרירותית של
אחוז החסימה.

זו הדרך של החנקת כוחות חדשים, של
מניעת התמודדותם של רעיונות, של דריסת
פרחים על-ידי גלגלי המנגנון האלמוני.
הקרטליזציה של המפלגות הגדולות, הזקנות והעייפות —
זוהי סכנה לכולנו, סכנה לדמוקרטיה. אני מאחל לחבר־הכנסת
ורדיגר שנתגבר גם על כך.
אחרי מילוי חובה נעימה זו עלי למלא חובה עגומה,
להביע השתתפות באבלו של חבר־הכנסת דויד בן־גוריון,
ששיכל את אשתו, אשר דמותה האנושית היתד, יקרה לכולנו**.
ברצוני
להביע את שותפותנו ברגשות משפחות 69
הימאים של דקר, המחכים במת׳־חות נוראה לבאות.

מי יתן ויהיו לנו הכוח והתבונה לקרב במעשינו
את השלום, למען לא נצטרך עוד לסכן
כנים ואחים במצולות־ים, בשחקים וביבשה.
נשבר מסך־הברזל
כבוד היושבת־ראש, לגופו של עניין — אתחיל בשבחים
למשרד החקלאות.
אחרי מלחמת־ששת־הימים הועמד משרד זה, לפתע, בפני
אתגר חדש ומפתיע. היה עליו לטפל באופן דחוף בחקלאים
ובתוצרת החקלאית של השטחים המשוחזקים.
המשרד עמד במיבחן באופן מזהיר. הוא אירגן את ה*

שיתק, שיפר את הייצור, הכניס יסודות של תיכנון, לחם
במדבירים, הפיץ יידע ושיכלול.

בכך הוא תרם תרומה חשובה ביותר ליצירת
אווירה המונעת התנגדות מזויינת, והמכשירה
את הקרקע להידברות ולפיתרון של
שלום כין שני העמים בארץ־ישראל.
תוך כדי כך הופרכה אחת הטענות ה״יקריות שהושמעו,
במשך שנים, נגד רעיון ההשתלבות במרחב. נאמר כי ההש־תלבות
תהרוס את החקלאות הישראלית, תציף את המדינה
בתוצרת ערבית זולה, תשמיד במכה אחת את פאר יצירתנו
— ההתיישבות העובדת.
והנה קרה בדיוק ההיפך. לא זו בלבד שתוצרת הגדה
זורמת בעיקרה מזרחה, אל הארצות השכנות, ושחלק אחר
שלה מסייע לתעשייה הישראלית (כגון העגבניות לתעשייה),
אלא שתוך כדי כך הורם למעשה מסך־הברזל שהפריד בין
* לפי מסורת הכנסת, אחרי נאום־בנורה של חבר־כנסת
חדש, פותח הנואם הבא את נאומו בדברי־ברכה.
** פולה בך גוריון נפטרה כמה שעות לפני כן. משום־מה
לא מצא שום נואם קודם לנכון לכלול בנאומו דברי־הספד.

ישראל והמרחב הערבי.

ויצויין, אגב, כי כל זה היה אפשרי דווקא
מפני של א סיפחנו את השטחים לישראל,
אלא קיימנו את הקשר החי כין ערביי פלסטין
לבין שאד העמים הערביים.
לכן אני מוכרח להביע דאגה על אותו קטע מסקירת השר,
על תוכניותיו של משרד־החקלאות להקים ישובים בשטחים
המשוחזקים — דבר שמוכרח להביא להרעה קטסטרופלית
ביחסים בין שני העמים עם כל המשתמע מזה.

היעילות של משרד החקלאות בשטחים ה־משוחזקים
זורקת אור הדש גם על טענתנו
החוזרת ונישנת, כי אין כל הצדקה לאפוטרופסות
של הסוכנות היהודית על המשקים
הצעירים בישראל.
אותו משרד חקלאות, שהצליח בצורה כה מזהירה שם —
מדוע לא יצליח כאן? מדוע חייב הוא להסתפק בישראל
בטיכול במשקים מבוססים, ותיקים,
מעוטי־בעיות, יחסית, ודווקא
המשקים החדשים, הזקוקים
לעצה ולהדרכה כזאת אצלנו,
נשארו במרביתם כפופים
לאותו אנכרוניזם מאובן — הסוכנות
היהודית?

להרשיע את העצים?
כבוד היושבת־ראש, הלוואי ויכולתי
לשבח את משרד־החקל־אות
על פעולותיו בישראל, כשם גבתי שניתן לשבחו על פעולתו ב־שטחים
המשוחזקים.
למרבה הצער, אין אפשרות כזאת. בישראל בולטים הליקויים
של התיכנון החקלאי ושל ביצועו, ואפשר לשבח
את השר רק על גילוי־הלב שבו הודה בהם. אכן, חזיון
נדיר הוא, בשדה הממלכתי, לראות שר המכיר בשגיאות
ואף מכריז עליהן בפה מלא.
השר לא אמר, כמובן, מה הם השורשים של הליקויים
האלה. מדוע יש עודפים כה עצומים בענפים שונים? מדוע
אין מקפידים על ביצוע הנחיות התכנון?

האם אשמות הפרות והתרנגוליות? האם את
העצים יש להרשיע?
או שמא יש לחפש את האשם במיבנה המיוחד של
אוגוני־העל של החקלאות — קבוצות־הלחץ החזקות,
בעלות העוצמה הפוליטית והכלכלית, המעמידות בצל את
המשרד הממלכתי עצמו?

האם זו הסיבה לכך שהמשרד מצליח בגדה,
שם אין קבוצות לחץ כאלה, ואינו מצליח
בשטח מדינת־ישראל?
עודפי 1:
ליצירת*••*
מיליונים

כבוד היושבת־ראש, אמנה בקיצור את הליקויים הבולטים:
• לגבי סובסידיות — בשנה שעברה שילמו
למעלה מ־ 100 מיליון לירות סובסידיות לחקלאים.
ויקטור שם־טוב (מפ״ם) :לצרכנים. י אורי אבנרי: זה עניין של ויכוח.
ויקטור שם־טוב: בלי הסובסידיות, היו
1המחירים לצרכנים טולים.
אורי אבנרי ז גם זה עניין של ויכוח.
מתוך סכום זה, למעלה מ־ס׳ל — 50כ־ 55 מיליון לירות
— הוצאו על ענפים שנוצרו בהם עודפים. למשל:
• ביצים. הסובסידיה לביצים הסתכמה ב־ 27 מיליון
לירות, לפי החישוב הבא 21 :מיליון לירות סובסידיה
ישירה, וכ־ 6מיליון סובסידיה למספוא. זה החלק היחסי.

הזזיכוח היה צריך להימשך ביום הרביעי -יום שהיה צריך להיות מוקדש להצעות
חדשות לסדר־היום. בגלל סתימודהפה, פשוט לא היו הצעות חדשות. הוויכוח הכללי על
הנושא חסר־התוכן בא לסתום את החלל. אך חצי שעה לפני המועד הקבוע לסיום הישיבה׳
סיימה אותה היו״ר, בגלל השלג שהחל לרדת והחשש כי הח׳בים ינותקו שוב בירושלים.
על כך התפתחה שערורייה קטנה, והעיתונאים כתבו על כך בהתלהבות. אולם הם הח־טיאו
את המטרה. השערורייה האמיתית לא היתד, בכך שהישיבה קוצרה בכמה דקות. ה־שערורייה
היתד, בכך שהישיבה כולה היתר, חסרת כל תוכן וטעם, וכי בעת נעילתה נכחו
באולם־המליאה (״מלאה״!) בסך הכל חמישה חברי־כנכת.
איזה ערך היה להמשך הישיבה? ראם מיספר הדקות של הישיבה קובע, או תוכנה? האם
צריכים להתריע על עניין של מה בכך, או על סירוס המוסד הפרלמנטרי, ההולך מדחי אל
דחי? ואותם העיתונאים, שהתריעו על סגירת הישיבה, האם הם עצמם חפים מפשע — או
שמא רובץ עליהם חלק גדול מן האשמה לרצח הכנסת, מפני שהשתיקו והעלימו את מלחמתנו
נגד סתימת־הפה, כשעוד אפשר היה למנוע את ההידרדרות?
בהעדר אפשרות להעלות נושאים חיוניים במליאת הכנסת, אנו ממשיכים לנצל את המכשיר
הקרוי שאילתה. כך הגשנו, השבוע, את השאילתה הבאה:
אל 1שר הבטחון.

מאת: ח״כ אורי אבנרי.
1מהו מיספרס של בחורי־הישיבות, שלא שירתו בצה״ל?
)2מה הס הסדרים הקיימים לגבי שיחרורס של תלסידי־ישיבות?

שיעור העודפים בביצים: במחסנים — 80 מיליון ביצים,
וייצוא של 270 מיליון ביצים, בתנאים של הפסד גדול.
זאת אומרת, נוסף על הסובסידיה בסך 27 מיליון לירות,
יש הפסד בייצוא ובתוצרת מיותרת בסך 31.5מיליון
לירות, יותר מן הסובסידיה עצמה.
המצב הגיע עד כדי כך שנתנו במתנה — כמעט במתנה
— 25 מיליון ביצים לייצואן לאמריקה, ולמעשה נישקנו
את ידיו על עצם נכונותו לשחרר אותנו מן הביצים*.
• חלב — הסובסידיה לחלב, יחד עם הסובסידיה
היחסית למספוא, מסתכמת ב־ 30 מיליון לירות. העודף
מגיע ל־ 45 מיליון ליטר. ההפסד הכספי, לפי חישוב של
60 אגורה לליטר, מסתכם ב־ 27 מיליון לירות, כמעט
כסכום הסובסידיה.
• כותנה — בענף זה שילמו 5מיליון לירות
לסובסידיה. נוסף על כך העלו את מחיר הכותנה, לצריכה
מקומית, ב־ 750 לירות הטון מעל המחיר הבינלאומי.
הצריכה המקומית הסתכמה ב־ 18 אלף טון. יוצא, על כן,
כי הסובסידיה האמיתית לכותנה כוללת סכום נוסף של
13.5מיליון לידות.

כלומר, ניתנה כאן סובסידיה המסתכמת
במחצית ערך הסחורה.
פעם אמרו שהענף דרוש כדי ליצור תעסוקה ביישובי
עולים. אך כיום שוררת אבטלה משמעת אפילו בעיירות־הפיתוח,
כמו בית־שאן, שנוסדו על בסים של עבודה
בשדות־כותנה. מופעלות כיום מכונות־קטיף. יש דיעה שכל
הענף הזה איננו, כיום, אלא סובסידיה מוסווית לקיבוצים.

הממשלה יכלה למנוע בנקל תופעה זו של
היווצרות עודפים. יש כאן תעלומות שאולי
מקורן כחופר־תיאום בין משרדי הממשלה.
כי בעוד שמשרד החקלאות הקציב חומרי גלם בכמות
של 550 אלף טון בלבד, הוי הייבוא של גועיני־מספוא,
יחד עם היבול המקומי, הסתכם בשנת 1957ב־ 712 אלף
טון. כלומר 163 ,אלף טון יותר מכפ׳ שהקציב משרד
החקלאות. אלה בוזדאי יצרו את העודפים.
אגב, פנו אלי חקלאים וסיפרו לי כי גרעיני־המספוא
שמשרד׳־ממשלר, קונים בארצות־הברית אינם בהתאם
לדרישות החקלאים בארץ. ינו תיו ם רטוב מדי, שהוא
שם זול יותר, ואילו כאן הוא מתקלקל בחום. כיום קונים
סווגום בכמויות עצומות, כיוון שהיה זול יותר מהתירם,
וכיוון שהפקידים הקונים לא שמו לב לעובדה שמצב זה
השתנה השנה.
• פרי הדר. המועצה לשיווק פוי הדר טרם
השתחררה מתלותה בקווי־הובלה השייכים לחברי ההנהלה.
דבר זה גרם בתחילת העונה הנוכחית לעיכוב משלוחים של
חצי מיליון תיבות, שאת חלקן היד, צריך לארוז מחדש.
• אבוקאדו. הנה הצליחו להגדיל את הייצוא. אבל
הפסיקו להשתמש במיכל׳־ם מקוררים להעמסה ישירה מן
המיכלית לסוחר, ומעבירים את הסחורה במטוסים, למרות
שההובלה הימית עולה רק רבע מן ההובלה באוויר.
זה נובע מן רעובדה שמנהל
יודעי־דבר מספרים כי
אגרקסקו מסוכסך עם מנהל צי״ם. ההבדל עולה על כל
הסובסידיה הניתנת לאבוקדו.

ליקוי בראייה — למי?
אין לי זמן להיכנס לפירוט הסתייגויותנו, שעל רובן כבר
עמדנו בשנים קודמות.
הן לא באו לצמצם שירותים חיוניים, אלא למנוע
כפילויות, בזבוזים ומנגנונים מיותרים — אותן תופעות
אשר לגביהן אמר כבוד השר בשעתו, כי אני סובל
מליקוי בראייה, ורואה כל דבר כפול.

למרכה הצער, הראייה שלי תקינה. הכפילות
היא במנגנון הממשלתי.
* על כל ביצה הפסידה המדינה כחמש אגורות.

)3מה הס הנימוקים שהניעו את שר־הבטחרן לשחרר עד כה בחורי־ישיבות
י[ משרות בצה״ל?
)4האם השתנו שיקולים אלה לאור נתוני כוח־האדם ומשימות צה״ל, שחייבו
|.לא מכבר את הארכת השרות בצה״ל?
שאילתות אחרות שהגשנו:
• צנזורה על דיין. לשר גלילי: האם נכון כי קול ישראל צינזר את דבריו של שר־הבטחון,
שהגדיר את פעולות אל־פתח כ״מלחמת־שיתרור״?
• צי נורהגפט. האם נכונים הנתונים של אקונומיסט הבריטי, שקבע כי צינור־הנפט
הגדול מאילת לאשקלון לא יהיה ריווחי?
• א סון ״ דקל. האס היה על הצוללת לבצע, בדרכה לחיפה, תרגילים ואימונים
בלתי־שיגרתיים, ואם כן — מה היו תרגילים אלה? מתי החלו החיפושים אחרי הצוללת?
מתי נתקבלה הידיעה האחרונה ממנה?
בינתיים ענו השרים על כמה שאילתות קודמות שלנו. שר־המשטרה הבטיח כי המשטרה
הפסיקה את הריסת הכפר אכזיב. שר־השיכון נאלץ לאשר,
בתשובה לשאלתי הנוספת, שאכן יש חילוקי־דעות
בינו לבין המנכ״ל שלו, אך הוסיף כי ״אינם חררגים מ־חילוקי־דעות
נורמליים בין כל שר ומנכ״ל.״ שר־החקל־אות
אישר כמה וכמה נתונים. שלנו על העודפים בחקלאות,
שעליהם הסתמכנו בנאומנו (ראה מיסנרת).

ים־המלח, מולדת המגילות הגנוזות.
עד מלחמת־ששת־הימים, נחפרו קברים בקומראן והוצאו
עצמות שנשלחו למעבדה בחו״ל, כדי לברר מה
גילן. בצורה זו, רצו לקבוע סופית לאיזו תקופה שייכות
המגילות, שאלה שעדיין שנוייה בזזיכוח.

אין ספק, כי אנשי־קומראן היו יהודים.
כל הצדדים חוששים מפני שערורייה, ולכן
שובתים בינתיים כל המחקרים.

ב״איחוד הקבוצות והקיבוצים״ הועלתה
הצעה לפרק את הקיבוץ, לפזר את חבריו
במשקים אחרים של האיחוד, ולשלוח אליו
גרעין חדש.

עד כה לא הצליחו ניסויים אלה.
אחרי כיבוש המקום על־ידי צה״ל, משתוקקים מדעני
ישראל לפתוח במקום קברים נוספים — אך עתה הם
פוחדים מפני התערבות משרד הדתות והרבנות, המתנגדים
לפתיחת קברות־יהודים.

״ טיויו
ישראל תדוו
בסהר תעלת סואץ
שר-החוץ, אבא אכן, יודיע לגונאר יארינג
שאם מצריים תבקש לערוך סקר פללי של
תעלת־סואץ, תדון ישראל כעניין -כולל
פקר בצפון־התעלה.

כזכור, גרמו ניסיונות־המצרים לערוך סקר בצפון־
התעלה, בלי נטילת רשות מישראל, לתקריות השבוע
שעבר.

אלחנן ישי -עומד בפני יירוק.
אלומות, אחד הקיבוצים שהיו גאוות איחוד הקבוצות
והקיבוצים, נחשב למשק מפותח ובעל עתיד, היה מקום־
משיכה למבקרים רבים, בגלל נוף הכינרת הניפלא. לקיבוץ
היו תוכניות נרחבות.
אולם בחודשים האחרונים עזבו מרבית חבריו את
המשק. אחרים עומדים ללכת בעקבותיהם. מטפר נסיו־נות
לשלוח לאלומות גרעינים של חברי תנועות־נוער
צעירים, משוחררי צבא, לא עלו יפה.

שמועות בנצרת ;
התאבדות או פשע?
שמועות ומחאות בלתי־פוסקות מזעזעות
את נצרת הערבית, כתוצאה מפרשת הצעיר
הנצרתי עבד-אל-לטיף עבד־יאל־־מג׳ר
חאמד.
חאמד נעצר על־ידי המשטרה לחקירה. זמן קצר לאחר
מכן הודיעו למשפחה, כי התאבד.

לא הרשו למשפחה לראות את הגופה.

הסירחרו נמשר —
ההחצבה נפס?!ת
מעשה־נקם נגד מוסד אזרהי, מפני שהוא
ממלא את תפקידו כראוי, בוצע על־ידי
משרד-הכריאות.
עד כה קיבלה נזלר״ז (המועצה הציבורית למניעת רעש
וזיהום־אח־יר) הקצבה קבועה מתקציב משרד־הבריאות,

לוי אשכול
נזר באבא אבו
שתי סדרות של מיברקי־תודה שנשלחו למדינות אשר
השתתפו בחיפושים אחרי הצוללת הנעדרת אח״י זקר,
הביאו לסיכסוך בדרג ממשלתי. ראש־הממשלה עצמו
נאלץ להתערב.

הן שר־הבטחון משה דיין, והן שר־החוץ
אבא אבן, הודו -בל אחד כנפרד -לעמיתיהם
בממשלות שאוניותיהן עזרו בחיפושים.

שר־הבטחון
טען בפני ראש־הממשלה, כי בעוד שאבן
ידע כי דיין שולח את המיברקים, הרי דיין לא ידע
שאבן עושה זאת גם כן.
ראש־הממשלה הצדיק במיקרה זה את דיין, נזף באבן
״לא לעשות ככה בעתיד!״

התיישבות-סיפוח
בעיר חברון
חסידי הסיפוח מתכננים מיבצע של התיישבות
נרחבת בתוך העיר חברון.
אחדים מראשי התנועה למען ארץ־ישראל השלמה
ביקשו לערוך סקר בעיר, ולרשום את הבתים הריקים,
השייכים לערבים שברחו בעיקבות המלחמה.

כוונתם: לבקש מהממשלה רשות לשכור
דירות אלו, ליישב כהן תושבים יהודיים -
בחלקם הגדול בני-ישיבות מחו״ל. לדברי
אחד העוסקים בתוכנית זו, ככר הובטחה
עלייה כזו, ובן מימון מארצות־הברית.
בחוגי המימשל לא ניתן עד כה אישור לביצוע תוכנית

הפרעה מאורגנת
לנאום חבר־לסיעה
המלחמה הפרטית בין שני הח״כים הליבראליים
-צימרמן וכהן־צידון -תעלה
לשלב חדש. הסיעה הליבראלית ככנסת
תדון בהאשמה, כי כהן־צידון תיכנן הפרעה
מאורגנת לחברו לסיעה, כעת נאומו.
לפי טענה זו, אירגן כהן־צידון את כל בני עדות־הממרח
בכנסת, כדי שיפריעו בצוזתא לנאומו של צימר״
מן על ״תרבות החיים בדמוקראטיה״.
רק אחד מהם — ח״כ טיאר, יוצא אלג׳יריה — פעל
בהתאם לכך, שיסע את דברי צימרמן והזכיר לו שאמר
כי כהן־צידון ״גרוע מערבי״ .צימרמן השיב על כך, מן
הדוכן, שכהן־צידון איים עליו ״כמו הערבים במדינות
השכנות״.

שערוריית-דת חדשה
שערורייה דתית חדשה עלולה להתעורר
סביב מקום מפורסם: מערות קומראן ליד

לחצו לקבור את המת מייד, ללא השהיות
נוספות.
אהת השמועות היא, כי אחמד מת כתוצאה
ממכות אשר קיבל.
שישה פרקליטים ערביים מטפלים בתביעת המשפחה,
לפתוח בחקירה ציבורית. גם תושבי העיר מחתימים
ערבים ויהודים על עצומה.

דורשים רוטציה
לצמרת המפד״ל
דרישה תקיפה לארגן רוטאציה של תפקידים ייצוגיים
בהנהגת המפד״ל ובכנסת, יעלו נציגיו של החוג הרעיוני
המרכזי, ההולך ומתעצם בקרב המפלגה הדתית המאוחדת.

החוג
מורכב מאקדמאים דתיים ומאנשי
דור-הביניים במפד״ל. הם טוענים שהנהגה
זה עניין של גישה רעיונית, ושל שליחות.
לא של מיקצוענות ושל פרוטקציה.

קיבוץ אלומות
עלול להתפרק?
קיבוץ אלומות, אליו השתייך ח״כ שמעון
פרם, ובו עדיין חבר פעיל אחר של רפ״י,

כדי לממן את פעולותיה. עתה הפסיקה הממשלה הקצבה
זו, כפעולת־תגמול על כך שמלר״ז העזה להתקיף את
הממשלה בפרשת רדינג ד׳.

סיעת ״כוח חדש״ הגישה הסתייגות על
בך, דרשה להוסיף לתקציב משרד-הבריאות
190 אלף ל״י כהקצבה ל״מלר״ז״.

העיראקוים רוצים
במטוסי ״פוגה־מאגיסטר״
בעוד הצרפתים מנסים למכור למארשאל
עאמר, המבקר עתה בפאריס, מטוסי ״מי
דאז ״/שהאמבארגו מנע מישראל ושנותרו
בידי צרפת, מתלהבים אנשי-הצכא העיראקיים
הרבה פחות מהצעה זו.
הצבא העיראקי דזזקא מגשש לקראת רכישת מטוסי
פוגה־מאגיסטר צרפתיים — זולים יותר, קלים לאחזקה
ואשר הוכיחו עצמם כנוחים למטרות־התקפה על יעדי־קרקע,
כפי שהוכיח חיל־האוויר הישראלי במלחמת־ששת־הימים.

הסיכה:
העיראקים לא צריכים מטוסים
אלה נגד ישראל, דווקא, אלא למלחמת־ההכחדה
שלהם נגד העם הכורדי, המוסיף
להילחם באיזור ההררי של צפון־עיראק לעצמאותו.

כי לאחרונה שקטים הכורדים, מוסרים מקורות־מודיעין
מערביים כי מתקרבת מיתקפה עיראקית חדשה
נגד מעוזי אל־בארזאני, בצפון.

במדינה
(הסשן מעמוד )10
לנסיגה מן השמחים המוחזקים. לממשלת ישראל
אין כל תנאים כאלה. אין היא רוצה
כלל להיסוג משום מקום, ואין בה הסכמה
על שום תנאים. עצם קביעת תנאים, ולוא גם
באופן תיאורטי בלבד, מוכרח להביא
לפיצוץ הליכוד־הלאומי.
מאידך, אי־אפשר היה להגיד לאו״ם כי
ישראל אינה מוכנה לדבר עם שליח מטעם
המזכיר הכללי. זה היה מרגיז את האירגון
הבינלאומי, וגם את דעת־הקהל הנאורה בעולם.
לדבר
כלי להגיד. בפני משרד־החוץ
שתי בעיותקשות:
עמדו, איפוא,
לקבל בברכה את גונאר יארינג,

ולהיכנס עימו למשא־ומתן, מבלי להציג
שום תנאי־שלום. כלומר: לדבר עימו מבלי
להגיד שום דבר.
לשים קץ לשליחותו של יארינג,

בהקדם האפשרי, מבלי שהדבר יתפרש
כחבלה ישראלית בשליחות־השלום*.
כדי להתגבר על הבעייה הראשונה, המציא
אבא אבן את הסיסמה של ״משא־ומתן ישיר
בין ישראל והערבים, ללא תנאיים מוקדמים.״
לפי קוו זה, לא נותר ליארינג אלא
להשיג מן הערבים את ההסכמה למשא־ומתן
גלוי וישיר כזה, שרק בו תגלה ישראל
את תנאיה.
אבן ידע, כמובן, כי אין שום סיכוי
שהערבים יסכימו לכך. אפילו אותם הערבים
המוכנים להסדר עם ישראל, רוצים להשיג
זאת בדרך של מגעים סודיים, באמצעות צד
שלישי. מטעמים של יוקרה, לחצים פנימיים
ותעמולה, אין שום מישטר ערבי מסוגל
להיכנס עתה למשא־ומתן ישיר עם מדינת־ישראל.
מבחינה
זו, נדונה שליחותו של יארינג מראש
לכשלון.
נשק סודי: הערכים. נשארה הבעייה
השנייה: איך להביא לסיום השליחות, מבלי
שהדבר יתנקם בישראל.
במשימה זו, היה בידי משרדהחוץ הישראלי
נשק סודי: הערבים.
הערבים אינם גמישים כמו הדיפלומטיה הישראלית.
הם מסוכסכים בינם לבין עצמם,
נאלצים להצדיק את מעשיהם בפני דעת־קהל
פנימית משולהבת. אפילו כשהם עושים מעשה
פייסני כלפי ישראל, או מתקרבים לרעיון
של הסדר עימד״ הם נאלצים להעמיד
פנים כאילו הם לוחמים בישראל בחירוף
נפש.
קל למדי לנצל חולשה זו כדי לתמרן את
הערבים לתוך מצב שבו הם נאלצים לנקוט
קו שלילי לגמרי.
חילוץ: לטוכת מי? את ההזדמנות
* בעייה דומה היתה קיינזת?פני 19
שנה, כאשר מינה האו״ס ועדוז־פיוס, שהיוזוז
צריכה להביא שלום, תוך החזרת הפליטים
הערביים ונסינת ישראל מן השטחים שכבשה
במלחמת תש״ח. כפי שגילה לא מכבר
יהושע פלמון, מי שהיה יועץ ראש־הממשלה
לעניינים ערביים ונציג ישראל במשא־ומתן
עם ועדת־הפיוס, הוא קיבל הוראה מפורשת
לחבל בפעולת הוועדה. הוועדה נכשלה לחלוטין,
מבלי שהדבר נראה כחבלה מצד ישראל.

מעסיקים את הכנסת, מקימים ועדות, מעסיקים מומחים -ובינתיים

111

ך שכוע פירסמד. ועדת מומחים זרים
ן ) מסקנות של חקירה מיוחדת, למענה הובאו
מחו״ל על־ידי משרדי־הממשלה. מסקנתם
היתה צפוייה מראש: יש להקים את
תחנת רדינג ד׳ באיזור־המגורים של תל-
אביב.
צפוייה — כי משלחת זו, בדומה לוויכוח
הפארלמנטארי שקדם לבואה, ובדומה לבירורים
וחקירות אחרות, לא היו אלא אחיזת־עיניים.

היה התנאי של ממשלת ארצות־הברית,
התורמת כמאה מיליון לירות להקמת תחנת־הכוח
החדשה.
בבקוק־וילקוקס הוציאה מיכרז פנימי משלה,
בארץ דווקא: התחרו על ביצוע ההזמנה
מיפעלי חמת, השייכים לכור ההסתדרותית;
מספנות ישראל; והמיפעל מתכת הנגב בע״מ,
מבאר־שבע, שהגיש את ההצעה הזולה והמהירה
ביותר.

פי מזה יותר משנה קיימת החלטה
להקים את ״רדינג״ ד, כ•
תל-אכיכ -החלטה ההולבת ו־מוגשמת,
הלכה למעשה, הרחק מ-
תשומת־ליכו של הציכור ושל אנ•
שי-״מלר״ז״ ,הנאכקים נגד החל טה

* * אי ר כ רג הו ל ץ, מנהל מתכת הנגב,
התחייב לבצע עבודה זו תוך שנה ובמחיר
של מעט למעלה ממיליון דולאר. כיום
יושב ברגהולץ במיפעלו, כשבחצר מוכנים
כ־ 90 אחוז ממיפרטי־הקונסטרוקציה של
רדינג ד /הוא עשה עבודה מצויינת.
״ברור שאם יחליטו להעביר את התחנה
למקום אחר, תרד לטמיון כל העבודה שביצענו
משך חודשים ושעלתה מיליון דולאר,״
אישר המנהל באוזני כתב העולם הזה.

המיפעל הולך ומוקם, חתיכות־חתיכות, ב־בית־חרושת
שבבאר־שבע: מיפעלי מתכת הנגב
בע״נז, שם מסתיים בימים אלה ביצועה
של הזמנת־ענק, ששווייה למעלה ממיליון
דולאר — קרוב לארבעה מיליון לירות ישראליות.

ה מיוצר במיפעלי מתכת הנגב? פשוט
מאוד: שלד־פלדה שיהווה את הקונסט־
; רוקציה, כלומר, המיבנה הבסיסי של תחנת
רדינג ד׳ שליד נחל הירקון.
חברת החשמל השתיקה בקפדנות את הידיעות
על כך. הציבור מקבל את הרושם שהוויכוח
סביב הקמת התחנה, שתשחרר באווירה
של תל־אביב 120 טון של רעל* ליממה,
הוא תיאורטי בהחלט.
אבל הקונסטרוקציה כבר קיימת. אפשר להקים
בה, תוך זמן קצר ביותר, את המיבנה
הסופי.
לפני כשנתיים הוציאה חברת החשמל מיכ־
* דו־תחמוצת־הגופרית —< הגורמת, בין
השאר, לתופעות סרטניות.
לכך סיפק עניין צדדי לגמרי — חילוץ האוניות
התקועות בתעלת־סואץ.
תחילה התנגדה מצריים לחילוץ זה, מתוך
תקווה שהמדינות, שרגליהן מתנוססים על
האוניות, יכריחו את ישראל לסגת מהתעלה.
בינתיים נוכחו המצרים לדעת כי זהו חשבון
מוטעה. כשביקש יארינג את שיחדור האוניות,
הסכימו המצרים — מתוך תקווה כי
בכך ירכשו את אהדת המדינות וגם יקבעו
מחדש את עובדת השליטה המצרית בתעלה.
כי חילוץ האוניות יכול להיעשות רק על־ידי
הספינות של רשות־התעלה המצרית, המניפות
דגל מצרי.

1 1 1 1 1הגורמים המפורק ם,
1111 ^ 11111 אשר יצטרפו למיבנה־בסיסי
(קונסטרוקציה) ,עליה תוקם תחנת־רדינג
ד׳ ,כפי שצולמו בבאר־שבע. הקונסטרוקציה
מתאימה רק למיקום התל־אביבי.

וזוהי הסיכה האמיתית לעקשנו־תן
של הממשלה ושל חכרת החשמל,
המפרכות להזיז את מיקומה
של תחנת־הבוח -למרות ש־מכחינה
כריאותית ומכחינה כט*
הונית טירון? הוא להקים את
״רדינג״ ד׳ ליד תל-אכים.

רז לבניית רדינג ד׳ ליד תל־אביב. מיקום
זה צויין בפירוש בין מיפרטי־המיכרז —
ואומנם, הכרחי היה הדבר, כי בלי מיקום,
אין לקבוע את הצורה והמימדים של הקוני
סטרוקציה.
במיכרז זכתה החברה האמריקאית בבקוק־וילקוקס,
אחת הגדולות והחשובות המבצעות
עבודות מסוג זה.
אגב, רק חברות אמריקאיות השתתפו בו:

״אין אפשרות להשתמש בקונסטרוקציה זו
במקום אחר. רק במקום הספציפי ליד תל־אביב,״
אמר ברגהולץ, השבוע.
לכן פוחדות הממשלה וחברת־החשמל פחד־מוות:
לא מן ההפסד הצפוי של ארבעה מיליון.
סכומים גדולים מזה מתבזבזים בישראל.
אלא מכך שיוודע לציבור, זמן קצר־יחסית
לפני הבחירות, על המחדל.
משום כך מוכנות הן לסכן את בריאותו
של הציבור.

ישראל עמדה במצב קשה• היא לא יכלה
להתנגד לחילוץ, מבלי להרגיז את המדינות
בעלות־האוניות. היא גם לא רצתה בפתיחת
התעלה למעשה, תוך מתן חופש לשייט ספינות
רשות־התעלה.
שטחים כמקום שלום. לכן הסכימה
ישראל לחילוץ־על־תנאי — דרך הפתח הדרומי
בלבד. המצרים לא רצו לקבל תנאי
זה, כי בכך היו מכירים בזכות־הווטו של
ישראל על השייט שלה. הם ניסו להשיט את
ספינות רשות־התעלה צפונה, נתקלו באש
ישראלית.
התוצאה: המצרים הודיעו השבוע על הפ
סקת
נסיון החילוץ. בכך ניכשל החלק האקטואלי
של שליחות יארינג, ואולי השליחות
כולד״ ישראל יצאה מכל העניין בשן
ועין, כי עיקר האשמה נשארה רובצת על
המצרים. כימעט איש לא האשים את ישראל
בכישלון.
אם יסיקו יארינג או או תאנט את המסקנה,
וישימו קץ לשליחות־השלום של ה־או״ם
— ינשום משרד־החוץ לרווחה. הוא
יזקוף זאת כניצחון גדול לעצמו. השלום
יהיה יותר רחוק מאשר אי־פעם, אך ממשלת
ישראל תוכל לגשת בשקט לסיפוח השטחים,
ללא הכרזות, הלכה למעשה.

שידורי־ החדשות החלו בטלביזיה

>קול ישראל התוכנית הוכיחה כי דיין צדק: המראיין, טוכיה סער,
נראה הססני כאשר שוחח עם הכדורגלן־המאמן נחום סטלמן•(כמרכז).
איכות הצילומים -שנקלטו כמקלט קרוכ לתחנת השידור -י וצורת
העריכה היו חוככניים למדי( .כתמונה משמאל: אשכול ואו תאנט).

ממאווקו למארס״ וממוסד חקלאי לתהילה בלונדון: דונ ה
״לא במיטבה ,,לא בגיהוץ ולא במירפאה.
״בסוף גם עזבתי״.

מכית־החלוצות לחינגא־ננאר
ך* אשר הגיעה תמי, לפני 10 שנים,

* 4לתל־אביב, אחרי שהות בבית־החלוצות
בחיפה, לא חלמה שהיא תגיע לזוהר ביד
(המשך בעמוד )20

ההההלך ב״בי״

1 /אקרובאט מיקו, במועדון
חינגא באר, שם התמחתה בסטריפטיז.

5ו/18ק 1ג ז5ץ מ0
היא כריסטאל פאריס, אשר שמח החדיש מופיע בתצי 0178111 11111 11118 1 1 1 /1 1 1לומי־הפירסומת שלה, המבליטים את שיערה הבהיר,
הצפוני־כביכול, ואת אופייה הצונן. אולם בעבר היתה כריסטאל הרבה יותר לוהטת.

בית לבן־וכסף, ושיערה הבלונדי, הטבעי
למראה, גולש על כתפיה היפהפיות.
רק כאשר התחלתי לדבר איתה בעברית,
ניכר היה שמייטאה אינו גרמני, או צפוני
בכלל. היה זה מיבטא צרפתי מובהק, עם
נימה גרונית כלשהי — קולה הטבעי של
תמי אלקיים — המוכרת לנו זה מזמן.

של הקאריירה האמנותית של
תמי־כריסטאל: בסטריפטיז ה־
״גרמד״ — בתיאטרון ריינולדס הלונדוני.

השיא

ך* תם ״העולם הזה״ .שפרש לפניו
^ את העיתון המצוייר, תמה מאד. תמונתה
של הנערה הבלונדית, הנושאת את השם
המשונה כריסטאל פאריס, הזכיר לו איכשהו
פנים אחרות לגמרי.
קשה היה להאמין שזוהי אותה נערה: כי
לתמי אלקיים, החלוצה הצעירה והשחומה
ממארוקו, לא היה הרבה מן המשותף עם
חברתו האינטימית של הלורד מצפון סקוט־לאנה
שנראתה בתצלום, בלונדית, זוהרת
ובהירת־שיער.
״הרקדנית האמנותית מגרמניה, אשר שמה
האמנותי — כריסטאל פאריס, ועלה אורח־

של תמי, לפני שהפכה לפאריס או אפילו לצברה, היתח

1 1 /1עולה חדשה בשם תמר אלקיים ממארוקו. בפוזה של
!86511 1 91
פקידה רגילה, חסרת־דאגות וחסרת־יומרות, אך גס חסרת־הידור או ברק־זוהר מיוחד.
קבע בחברתו של הלורד הנכבד,״ נאמר
בכתבה ,״הם נראו לאחרונה באחוזת־הצייד
הגדולה שלו, בצפון סקוטלאנד.״
הכתב הרים גבות, ניגש לתיקיה. אחרי
השוואה החליט: אין ספק. כריסטאל פאריס
ותמי אלקיים, הן אשה אחת ויחידה.

ברידיט כארדו ועלייודהגוער

החרוצה

היא תמי אלקיינז, בת1
טיפשעשרה (מימין) ,ט
שהצטלמה עם חברה במוסד בוזה הדסיג

דוו חכתם העולם הזה בלונדון :
ן*/,לאחר שקיבלתי את בקשת המערכת,
התקשרתי עם הרקדנית כריסטאל פאריס,
במרכז לונדון.
זוהי אחת מבימות־השעשועים הגדולות
בבירת בריטניה. כריסטאל קיבלה אותי
בחדר־איפור מפואר, כשהיא לובשת מעיל״

״כן, הרבה השתנה מאז עזבתי את הארץ׳
לפני שש שנים,״ מספרת חמי .״הייתי
אז נערה טיפשה במיקצת, בלתי־מנוסה, אבל
כבר אז אהבתי את האמנות.
״למעשה אני אוהבת אח הבמה מאז
עליתי עם אבא, סוחר־בדים עשיר, ממארוקו
למארסיי. בתור ילדה קטנה, במחנה, שב־מארסיי,
הסתכלתי על תצלומיה של בריז׳ים
בארדו וחלמתי ליהפן־ לכוכבת.
״קראתי שהיא התפשטה, וכך הגיעה
לפרסומת. שאלתי את עצמי: אם היא כן,
למה את לא?״
לכן, כשעליתי ארצה, גם לא הרגשתי
בטוב במוסד נווה הדסים של עליית־הנוער,
בו קיבלתי חינוך חלוצי. חשבתי שאני לא
מתאימה, וכל מה שעשיתי — לא הצליח.

הקרחון הלוהט:״;

יות הישראליות־סיזרחיות המסתובבות באירופה ומתכנ

יסטאל עיצבה לעצמה,
כל המחקות וכל הדמו־בשם
האכזוטי צברה.

תמי הפסיקה את דרכה השיגרתית כסטריפטיזאית מיזרחית, רוצח להגיע
לשיאים חדשים. לשם כך בחרה בדמות בעלת זהות חדשה — גרמנית —
ובהופעה מסוג חדיש לחלוטין — הפכה להיות בלונדית־טבעית, כביכול.

שר חשפנית

ששינתה את

הדמות שרה

ואת שמותיה

ד ך נראתה גם
|#תמי פעם:
בפוזה של סטריפטיז
מקורית, כשהיא
מפתה את
הצופים, שבאו לחדות
במופעיה.

תמי ידעה אמיד להיות
הדמות האהובה
על קהלה: בישראל
העלתה על עצמה
דמות שחומת־עור —
ובאירופה לבשה דמות
של בלונדית־צוננת.

אנשים
ב ס כנ ה 7
מדוע לא הלך לוי אשכול להלוויית
פולה כן־גוריון? הסיבה האמיתית נשתמרה
בסוד, נתגלתה במיקרה — שעה ש־ראש־הממשלה
התוודה בפני שניים מאנשי־משרדו,
בשיחה פרטית :״כשהגיעה אלי הידיעה
שפולה הלכה, היה ברור שאבוא ל־הלווייה.
דק אחר־כך ניהלתי שיחה עם מרים,
ששיכנעה אותי שזה יהיה מסוכן מדי.״
מסתבר שמרים אשבול לא התכוונה לסכנה
ביטחונית, אלא דווקא לזעמו של הזקן
משדה־בוקר # .לעומת זאת, הוכיח
אשכול כי קרא את אשר אמר דויד כן־
מדיון על רעייתו, מייד אחר פטירתה.
מזכירת מפא״י, גולדה מאיר, גילתה השבוע
שכאשר שוחח איתר, ראש־הממשלה,
הוא ניסה לשכנעה לקבל מינוי כמזכירת
מע״י, בהשתמשו באותו פסוק עצמו :״לכתך
אחרי במידבר, בארץ לא זרועה גולדה
השתכנעה, כפי שמסתבר, מן הגניבה הספרותית,
הסכימה בסיכומו של דבר • .אחר
ששוכנע, היה הפרופסור כריסטיאן

טיטטיפהטלז בזן
א מולזין של טמבור מתיבש מהר. חסל סדר
המתנה עד שיתיבשו הקירות. יום צביעה עם
א מולזין אינו עוד יומיים של בלבול-ראש. עד
שהצבעי גומר את החצי השני של הקיר אפשר
להחזיר את התמונות לחצי הראשון, לסדר את
הרהיטים במקומם ולשכוח את בל הענין.
לשכוח י — לא! הקירות המרהיבים בצבעם הרענן,
התוסס, החי, יזכירו לך כי בחרת בבחירה הנכונה,
בחרת באמולזין של טמבור. טמבור לנוי והידור.

טכזבור
המנוי
קיבלת חשבונך,
פרע נא
אותו בהקדם.

כ ל חצי
האי סיני
בטיול א חד שכולו חוויה
׳אגד תיור״ ו״אגד דן תיור״ מגישים לך על
גלגלים טיול בן 5ימים, באוטובוס מפואר,
למקומות המעניינים והמרתקים.
מנזר סנטה קטרינה, נוה פיראן, שרם א־שייך,
ראס נצראני ועוד.

ת׳א שדו׳
<01? 1611

מסחק19
62 2 5 1 9 /2

פרטים והרשמה: במשרדי ״אגד תיור״,
״אגד דן תיור״ ואצל כל סוכני הנסיעות.

ליצן עם לב
רופא שיניים נורמאלי
בארנארד, שותל־הלב מקייפטאון: כאשר
הגיע למינכן, בדרכו לראיון עם האפיפיור
פאולום השישי, הצטלם בפני עיתונאים
גרמניים בתחפושת של ליצן, עם משקפיים
מצחיקים וחוטם תותב • .העיר השבוע
בארנארד, על צאתו של האיש בעל לב־הנערה,
ד״ר פילים כלייכרג, מכלל סכנה
:״לא ידוע אם בלייברג יוכל לשוב לחיים
נורמאליים. אך ברור שהוא יוכל להמשיך
לרפא שיניים!״ 0הפתעה לא נעימה
נגרמה לפרופסור אחר, מדיון מושקאט
מאוניברסיטת תל־אביב. לאחר שהאשים את
ראשי־האוניברסיטה, לפני שבועות מספר, במחדלים,
חוייב על־ידי הסינאט של האוניברסיטה
להתנצל מעל דפי עיתון הסטודנטים
דורבן, בו פורסמו ההאשמות. אולם את
נוסח־ההתנצלות הכתיב לו הרקטור, ד״ר
בן ־ צי ץ כ ״ ץ • .עד כמה סינאט זה דומה
במחדליו ובאופיו לממשלת־הליכוד, הוכיחה
החלטה אחרת שנתקבלה על־ידו: לשמור
על פרטי־ישיבותיו של הסינאט כעל
סודות כמוסים, לנקוט צעדים נגד מדליפים.

מי הו
סמר טו ט?
שבוע אחרי שבוע מצליח קול־ישראל להוכיח
מחדש את תלותו המפלגתית ואת
אי־ר,ממלכתיות שלו. ביום שישי האחרון,
בו רצה כל אזרח לשמוע על מהלכי החיפושים
אחר הצוללת דקר, יצא קול־ישראל בידיעה
המרעישה, בראש מרבית מהדורות-
החדשות שלו׳ על כך ששר החוץ, אבא
אבן, חושב כי שליחותו של ד״ר גונאר
העולם הזה 15*8

נית אל מאחרי־ביתו של רב־אלוף דיין
ובזהירות רבה העבירו, מעבר לגדר,
מימצא ארכיאולוגי חדש לאוסף של דיין.
היתה זו כותרת־אבן נהדרת, שהובאה
כפי הנראה מאחד השטחים המוחזקים.
כותרת נדירה ובוודאי בעלת־ערו: ולו

הנו בלה הפדלינובנית
טיסוד םשל וצאי ה סג להא קד מי ש ל הטכניון. מכון טכנולוגי לי שראל
עוד אבן

**שה דיי* עשה זאת שוב. האיש:
]) שעוד בהיותו רמטכ״ל השתמש בדחפורים
לעריכת חקירות ארכיאולוגיות,
למד שבתור שר־בטחון אפשר להשתמש
גם באמצעים מתאימים יותר.
כנראה משום כך הגיעה, אור ליום
חמישי הטבוע, משאית־מנוף צבאית, ל־חווילתו
של שר־הבטחון בצהלה.
מן המשאית, שנשאה את המספר
צ־ ,68598 יצאו שני אנשי־צבא: רב־טו־ראי
וטוראי פשוט. הם כיוונו את המכויאריגג
עדיין לא נכשלה. הסתבר כי אבן
עצמו ביקש ממנהל קול־ישראל, שמואל
אלמוג, לשדר את הידיעה בראש מהדו־רת־ר,חדשות,
וכמובן — הוא נענה מייד.
• בערב ראיונות שנערך על־ידי העיתונאי
אריה אבניי הופיע עיתונאי אחר, אורי
מילשטיין, מחבר הספר על יחידת , 101
שהעיד כי סיפרו נכתב על־סמך פגישותיו
עם מפקדי יחידות־הצנחנים. העיר מן האולם
פרקליטו של אלוף אריק שרץ, עורך
הדין גבריאל כהן :״סמרטוט מיהו
סמרטוט?״ ביקש לדעת המראיין .״הספר!״
ענה כהן, בשקט # .כשקיבל דויד בן*
גורמן 40 מעלות חום, ניסו רופאיו לשלוח
אותו לבית־חולים לבאר־שבע. כשסירב
ב.ג ,.שלחו אליו את ידידו, איש שדה־בוקר
וחבר לח״י לשעבר, יהושע כהן. כהן נכנס
לצריף, יצא תיכף, הסביר :״ב.ג. כבר הבריא.
הוא שוכב במיטה וכותב בריאה
ושמחה במיוחד היתד, הזמרת שולי
נתן, שחזרה מן הקונגרס הבינלאומי של
יצרני תקליטים ומו״לים למוסיקה שנערך
בקאן, ובידה פרם התקליט רב־המכר: היא
מכרה עבור הד־ארצי 140 ,אלף עותקים של
ירושלים של זהב, לנעמי שמר • .גי-
לוי־לב מפתיע הפגין השבוע קצין־חינוך ראשי
של צה״ל, אלוף־מישנה מרדכי (״מו־רלה״)
כר־און,
סיפר בר־און
כי עוד בכיתה ב׳ או ג׳ לא האמין בא
החודש
נפתחים
הקורסים הסן ים
ב לי מו די יום 1ערב :

משום שנשאה על צידה האחד תבליט
של מנורה שמית ועל צידה השני —
תבליט של צלבי־קרס (ראה תמונה).
צלב־הקרס לא היה, במיקרה זה, סמל
נאצי, אלא סמל הודי־ארי עתיק. כידוע,
פלשו עמים הודו־אריים רבים לאיזור׳,
כולל הפרסים, שהשתמשו גם בסמל השמי
— המנורה.
כך שלא היה דופי מיוחד בהצבת פסל
עם צלבי־קרם כאלה בגינתו של שרר,בטחון
הישראלי, דווקא. דבר זה היווה,
אירוניה של הגורל.
לעומת זאת, היה בהחלט דופי בשימוש
בכוח־האדם של צה״ל, ברכב ובציוד
צבאי — כדי להעביר ממרחקים
אבן נוספת לאוספו הפרטי של דיין.
לוהים, התווכח עם תלמידים דתיים ,״האמנתי
רק בטבע!״ הוא הדגיש # .לעומת
זאת, הודו לאלהים, השבוע, בני משפחת
עוכל כן־עמי, ראש עיריית נתניה לשעבר
ואחד מבעלי מעריב: בת־זקוניו ליאו״
רה לנדאו, אשתו של כתבו הצבאי של
הצהרון, אלי לנדאו, ילדה בן בכור. לכל
אחת משתי אחיותיה הבכירות של ליאורה
שלוש בנות, כך שבנו של אלי לנדאו הופך
באופן טבעי להיות יורש שושלת בן־עמי
• לידה שנייה מסוג
עתירת הנכסים.
אחר חגגה יהודית שמיץ, שזה עתה
הוציאה לאור ספר שירים בשם את את ואני
נזה: נוסף ללידה הספרותית ילדה גם לידה
אמנותית, פתחה תערוכת קולאז׳ים בנוסח
הפופ־ארט המודרני בגאלריה מבט התל־אביבית.

פסוק
השבוע
• סופר ״דבר״ חיים יערי :״על
מאיר יערי וחבריו, בהנהגת מפ״ם, אפשר
לומר^ :מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן.״

* שמואל גביש; דובר ״ועד תושבי
תל־אכיג נגד מיפגע, רדינג׳
ד חברת החשמל הצליחה לתכנן את
תחנת הכוח הראשונה בעולם המעלה צחנה
עוד לפני שהוקמה.״

הסמבהל תו א ר ״ עוזר־ אל ק טרונ אי״
הסמבהל תו א ר ״ אלקט רונ אי־ מו סמך ״
טלוויזי הלמת חי לי םולמתקד מי ם
רדיו ומכשירי שמע — 1,516160ז 1-מ ;1.14, ?.14,
קירור ומיזוג אוויר
רי הו ט ועיצוב פני ם
גרפי ק ה שימושית
תיבנון ועיצוב תכ שיטי ם
ס ר טו ט בניין, אדריכלי וטכני
צילום מיקצועי וצילום ל חו ב בי ם

באם הנן חייל משוחרר, תוכל להינות ממענק משרד
העבודה, שיאפשר לך ללמוד ללא כל דאגות נוספות.
פרטים נוסכים ותכניות לימודים תוכל לקבל במשרדנו :

המכללה ה פז לי ט כני ת
תל-אביב, רח׳ המסגר ,62 טלפון 36487
( 100—9.00 לפנה״צן 4.00—8.00 בערב)

באלוהים אמא,
| אני שונ אאת
יה מלחמה
מאת יגאללב
1הרומן הראשון על רקע מלחמת
)ששת־הימים. סיפור דרמטי וו
מרתק על הקרב הסמוי, ה ן
מתחולל לא בחזית, אלא בלבו
של כל לוחם: הקרב בין החו־בה והפחד, בין אהבתה־י
ח י ים והנאמנות לחברים —
״הקרב בו נחרץ לממשה גורל
המלחמה.
|״בי תך, הוצאה לאור
|הפצה: י .מרגליות, מלצ׳ט ,38
תל־אביב, טלפון 35200

מסיכה דיפלומאטית :
ארצות־הברית, וולוורת כארכור,

שגריר

תפס אח אחד הנחתים מאנשי המשמר
שלו כשהוא עורך מסיבה חשאית בבניין
השגרירות, בחברת השחקניות
תירצה ארבל (ראה עמ׳ <21ואתי
אולמן, בתוספת קרואים רבים. לא
ברור אם איש המארינס יועמד למשפט
צבאי אמריקאי בשגרירות, או יישלח
לאמריקה • .מסיבה מסוג אחר נערכה
בביתו של יועץ ראש־הממשלה אהרון
בידן, לכבוד יום־הולדתה של אשתו,
חווה פיטר, הדיילת הראשית של אל־על.
מתנת יום־ההולדת של כידן לאשתו:
תשלום עבור ניתוח פלאסטי, שנעשה ב•
מפח־נפש נגרם לאסי
אפה.
דיין, כשנודע לו שבסצינה של תקיפת
בסיס־טילים עויין, כביבול, בסרט חנוי•
שה ימים ביוני, צריך סטאטיסט מכפר־ירוחם,
המגלם זקיף מצרי, להטיל עליו
מימיו .״עלי לא עושים את דה!״ זעק
אסי. רק מנחם גולן עצמו הצליח לשכנע
את אסי 9 .העיתונאי אריה

אבנרי רצה לראיין
את הר־מטכ״ל
לשעבר,
רב־אלוף יצחק
ר כין. הוא לא
הצליח, אך תוך
כדי משא־ומתן,
התקרב מאוד למזכירה
בלישכת
הרמטכ״ל, סרן

רוחמה
צפ אין
כ מו ״ טקס טי ל שמפו״
לכביסת צמר, משי
וכל האריגים העדינים.
כל בגד
יוצא כחדש
מהקצף הרך
והעשיר של
״טקסטיל
שמפו״.

|הנחה מיוחדת
למזמינים בדו אר

רוחמה

ריר. עכשיו נראית היפהפיה האכזוטית
בחברתו, מזה שלושה שבועות רצופים
# .לרשימת מקבלי־השכר מטעם
המגבית היהודית המאוחדת הצטרפה ה־בדרנית
אליס בונפילד, אשתו לשעבר
של החצוצרן הבינלאומי אדי
קאלברט. אלים עזבה השנה את הארץ,
בברוגז, לאחר שהואשמה בהתנהגות
בלתי־מוסרית, בעת הסרטת סרט.
עתה היא מופיעה מטעם המגבית בפני
יהודי ניו־יורק, מזמרת שם בלהט רב
שירים ישראלים פאטריוטיים.

1־ 5לי

ןבמ קו ם 5-50ל״י
| --גזו ר כאן -- ודו לכבוד ״ביתן״,
הוצאה־לאור,
ת.ד ,2554 .תל־אביב
הנני מבקש לשלוח אלי את
הספר ״באלהים, אמא, אני שונא
את המלחמה״ מאת יגאל לב.
הריני מצרף בזה שיק/המחאת־דואר

השם ...
הכתובת

העולם הזה 1588

תוצרת ביח״ר נקה בע״ט
מפיצים חב׳ נורית בע״ט

במדינה חקירות
ת עלו מתה מנ הלהאב הי
״אמא, אבא שטלס עשה לי טוב! הוא
לקח אותי הצידה, ליטף אותי על השיער
ואחר־כך בכל הגוף!״
הנערה שביקרה אצל אמה, מן המוסד
לילדים מפגרים שטלם, ברחוב הנרקיסים 33
בטיעון דיברה בתמימות גמורה: כי מצבה
המפגר לא איפשר לה, פשוט, לשקר.
״אני אוהבת את אבא שטלס,״ הוסיפה
בשמחה ,״אני אוהבת שהוא יאהב אותי!״
כעילה או דימיון? האם הנידהמת
אהבה את סיפורה של בתה הרבה פחות.
היא חקרה יותר את ילדתה, הנמצאת במוסד
מזה 13 שנה, אחר ה ^ ה לעובדת הסעד
שלה, בלישכח הסעד, דתלו^! כי מנהל
המוסד נטפל לילדה אימבצילית*.
* קיימות שלוש דרגות של פיגור: אימבצילים,
ההגיוניים־יחסית; דבילים; ואידיוטים
— המפגרים ביותר.

מנהל־מוסד לודוויג שטלס (מסתתר מהצלם)
״ציפורים בראש!״
העובדת עמדה בפני בעייה. היא ידעה
שילדים אימבציליים אינם מבחינים, לפעמים,
בין מציאות לדימיון; ושהילדה הזאת ״מאמינה

לא פעם בדברים שהיתר, רוצה שיתרחשו״.
כמו חווייה מינית, למשל.
לבסוף, הגישה העובדת הסוציאלית תלונה

רישמית נגד שטלס, על בעילת קטינה: ילדה
מפגרת. הקצין המזועזע, אשר טיפל בפרשה,
היה ממכריו של לודודיג שטלס 70 הוא
ידע שמנהל המקום עבד שנים רבות
על הים, כשאשתו מנהלת את המוסד שלהם.
ושמן הרגע בו שב ליבשה, סופית, לא
פגו המריבות בין בני־הזוג, עד שד,אשר,
ארזה את חפציה והסתלקה מן הבית.
היה נהיר לקצין, משום כך, שיש מקום
לחקור את האיש, השבור נפשית וגופנית.
״לתת להן יחם!״ למעשה, נימצא
המוסד בניהולה של לאה גולדמן, מורה
מוסמכת המדריכה את 45 הילדים שבמקום,
אשר גילם נע בן הגילים ,17—10 אך המפגרים
בהרבה מגילים אלה, כמובן.
משום כך גם לא היססה המשטרה לעצור
את המנהל־בכוח, מבלי לחשוש שהמוסד
ייפגע מזה.
בחקירה הכחיש שטלס כי בעל את הילדה,
או ילדות כלשהן. לעומת זאת, טען, ליטף
את שיערה כשהיתה עצובה, כפי שעשה עם
כולן ,״כדי לתת להן יחס.״
*מעולם לא חשבתי שליטוף אבהי יביא
את הילדה למחשבות כאלו!״ אמר לחוקריו.
עדות זו הועברה ללישכת הסעד, שבפיקוחה
נמצא המוסד. הם מיהרו לשגר
למוסד שטלס פסיכולוג מיקצועי, שיגבה

רבכזרודן יהצמרת עורי *זירופיה

תמרוקי ״שרק״ ,בהן גאות נשות אירופה המטופחות, מצויים עכשיו בטווח-ידך בכל התמרוקיות המובחרות
חלב פניס
מכיל חומר טבעי המצוי בעור, מסיר
אבק ואיפור באופן מושלס. מומלץ ל בעלות
עור פנים רגיש, בעיקר בערב,

טוניק

מכיל הורמונים צמחיים הגורמים ל התחדשות
תאי העור ולמניעת דלקות.
מומלץ לבעלות עור פנים רגיש.

מי פנים
מרענן את עור הפנים, ומשלים את פעולת
הניקוי הודות לחדירה עמוקה לנקבוביות.
מומלץ במיוחד כטיפול ראשוני בבוקר
וכטיפול ערב לבעלות עור פנים שמן.

שווי לעור־־פנין אתהמראה האירופי ה מ טו פ ח עם ת מ רו קי ״ שרק ׳ /כי יופי מ ת חי ל עם

המפיצים: נורית גע״מ

עדויות מן התלמידות.
״ארבע כעורות״ .ואז בא הזעזוע
הגדול: שלוש נערות העידו בפני החוקרים
והפסיכולוג, כי שסלם בעל אותן.
תיק פלילי נפתח נגד מנהל ,־.מוסד על
בעילת ארבע חניכות, בחודשים אוקטובר
ונובמבר . 1967 שטלס נעצר, שוחרר בערבות
של 750 לירות עד לבירור משפטו.
לוחזיג שטלם קיבל את העניין קשה :
״אני לא רוצה לדבר עם עיתונאים,״ הגיב,
כשנשאל על־ידי כתב העולם הזה .״העסק
הזה הוא לא עניינו של שום אדם.״
יותר גלוייה היתד, בתו, לאה גולדמן,
הנהלתו החינוכית של מוסד שטלס :״אני
מכירה את אבא שלי מצויין. הוא אדם כל־כך
עדין וטוב שאני לא יכולה להאמין ולקבל
את הדברים בו מאשימים אותו,״ אמרה.
הוסיפה המנהלת החידכיח :״הילדה נמצאת
כבר 14 שנים במוסד. היא סיפרה לנו
שבחופשות, היא שוכבת עם האח שלד״
שהוא עכשיו חייל, ועד כמה שאני יודעת
נמצא עתה בבית־הסוהר.
״האח גם ביקר אוחד, במוסד. אחרי כל
ביקור היתד, מספרת שהוא שוב רוצה.
״אנחנו לא האמנו. אבל עכשיו סיפורה של
הילדה גרם לאבי צער בל־יתואר.״
והוסיפה אחת מעובדות המוסד :״לילדה יש
הרבה ציפורים בראש״.
למרות הצער הברור של מקורבותיו של
שטלס, היו אלה תגובות משונות מאוד,
מצידן של המנהלת והעובדת של מוסד
חינוכי לילדים מפגרים.

דרכי־חיים
מא 3ק
ב ח צות
בכל עיר גדולה יש אנשים רבים ההולכים
לישון לאחר חצות. בכל עיר גדולה יש
לפחות בית־קולנוע אחד פתוח בשעה הזאת,
כך שהאנשים, שעדיין לא הלכו לישון,
ואינם רוצים ללכת לדיסקוטק, יוכלו לשבת
בשקט באולם חשוך ולראות סרט.
לכן זה רק טבעי שבעלי קולנוע בן־יה ודה
בתל־אביב הגו את הגירסה הישראלית של
קולנוע־חצות, והגשימו אותו בפעם הראשונה
במוצאי השבת האחרונה. עכשיו יש
סכנה שזו תהיה גם הפעם האחרונה.
משום שמשטרת ישראל מתנגדת לזה. כפי
שמסביר זאת דובר מטה מחוז תל־אביב,
עמום אריכא :״המשטרה לא מאשרת הקרנת
חצות, מאותה סיבה שלא מרשים לפתוח
בתי־קפה לאחר השעה שחים־עשרה. מתוך
התחשבות בציבור הגר בסביבה. תפקיד
המשטרה הוא לדאוג לשלום הציבור ולביטחון
הציבור. ואי־אפשר להרשות שקהל,
שייצא בלילה מהקולנוע, יעיר את הסביבה.״
בין דיסקוטק לקולנוע. אחד מתושבי
הסביבה, דייר הגר בבית הקומות שמעל
לסופרמרקט, הסביר את גירסת חלק מהדיירים
בעניין :״יש בסביבה כבר דיסקוטק
ומועדון צוותא. שום קולנוע לא יוכל
לעשות כל־כך הרבה רעש כמו השיכורים
היוצאים מהדיסקוטק בכל שעות הלילה. אם
יהיה קולנוע, אפשר יהיה לפחות ללכת
לראות פרט בשעות הרועשות של הלילה.״
על זה משיב דובר המשטרה :״אי־אפשר
להשוזת קולנוע עם דיסקוטק. לדיסקוטק
נכנסים ויוצאים שניים־שניים, מקולנוע יוצא
קהל של מאות.״
איל בעלי הקולנוע דאגו שהקהל שיכנס
לקולנוע בשעות הללו, והקהל שייצא
מהקולנוע יהיה קהל סולידי ושקט. הם מתכוננים
להקרין בשעות הלילה סרטים קל־סיים,
נבחרים, לקהל מובחר.
חיים מתוקים ושקטים. במוצאי
השבת שעברה הוקרן סרטו הגדול של פלמי
— חיים מתוקים. אחריו מתכוננים
בעלי הקולנוע להביא את סרטו הנפלא של
דה־סיקה — גונבי האופניים, ואחריו יוקרן
גשר ווטרלו.
״אנחנו רוצים לעשות שתי הצגות,״ אומר
אחד מהשותפים בבית־ר,קולנוע ,״אחת ב־מוצאי־שבת
ואחת במוצאי היום השלישי.
אוחנו מכוונים את דסרטים לקהל שאינו
מרעיש. במוצאי השבת, בהקרנה הראשונה,
שישים אחוז מהאולם היה מלא. כשההקרנה
נגמרה עמדתי בחוץ וביקשתי מהקהל לצאת
בשקט. לא היה שום ועש. אני חושב שאף
שכן לא שמע דבר.״
על כך דובר המשטרה :״הרי אי־אפשר
להשגיח על קהל כזה גדול, ובעל הקולנוע
לא יוכל לעמוד בפתח אחרי כל הקרנה
ולהשתיק את האנשים.״
ובעל הקולנוע מצידו :״זה לא עסק גדול.
אנחנו עושים את זה יותר בשביל היוקרה,
המוניטין, ואנחנו מתכוננים להילחם על זה.
אין שום סיבה שמה שנהוג בכל העולם
ייאסר בישראל.״
והקהל יכול רק לקוות שהמלחמה תצליח.

מה קווה ברחוב היו־וודים מס־ 1בעיר
הוותיקה? מה מאחרי הפולחן המפוברק?

אוו ו י

1111111111*11
י* הו סיפורו של הבית שברחוב היהודים
1מס׳ ,1בעיר העתיקה בירושלים. הבית
שאמור היה לשמש אבן־פינה ואבן־בוחן
לתוכנית הפיכת העיר העתיקה, או לפחות
רחוב היהודים, לאתר קדוש מפוברק נוסף.
זהו גם סיפור מעלליו של ד״ר שלמה
זנוזיל כהנא, מנכ״ל משרד הדתות, ממציא
בחסד של מקומות־קדושים־כביכול, והאיש
הדתי היחיד השנוא על כל הפלגים המסורתיים,
מנטורי־קרתא ועד לפועל־המיזרחי,
ממנהיגי המפד״ל ועד לאגודת־ישראל.
כיוון שהוא שנוא וכיוון שהוא מכהן
בצומח־עצבים דתית, חייב הד״ר שלמה

עתה קיווה ארבל להפיק רווחים גם מירושלים
המיזרחית.
מריעוז וארבל הפכו, איפוא. לתושביה
היהודיים הרישמיים מספר 1ו־ 2של העיר
המיזרחית.

**או ניכנס לתטונד: מנכ״ל משרד
הדתות, ד״ר שלמה זנוזיל כהנא.
ד״ר כהנא היה זקוק, באופן דחוף, למקום
קדוש חדש. בייחוד לאור העובדה שהר ציון,
על חדר העיר העתיקה שבו, איבד הרבה
מחשיבותו, לאחר כיבוש הכותל.
כהנא גם ידע, שעל העיר העתיקה התלבשו

החוזר בתשובה ג־זג

ארבל, הנראה כאן מפסל את נערת הזוהר
סמזר דרור, אשר השתתפה אף היא באחת
ההילולות האחרונות בבניין בית העדות.
• הצייר נחום ארבל, העוסק במיסחר־אמנות
ובגראפיקה שימושית, למחייתו.
• אלידע מריעוז, בעל נכסים דלא־ניידא
במקום.
• רבנית העיר העתיקה, אשד, יפהפיה,
בת .25
• נערה בגיל הטיפשעשרה, בשם ז׳אק־לין,
המנקה את דירתו של הצייר ארבל —
מאחר ואשתו עמליה גרה בתל־אביב ומנהלת

מסיבת־״האפנינג״בעיר העתיקה

ידי אנשי הבוהמה הירושלמית. היתה זו רק אחת החינגות שנערכו באתר הדתי המפוברק.
גורמים לרוב: עיריית ירושלים, משרד ראש־הממשלה,
משרד הבטחון, משרד השיכון
ועוד. כל אלד• סירבו בתוקף להקנות למנכ׳־ל
משרד הדתות מעמר חוקי באחוזת־הפירסומת
החדשה אשר חפרו לעצמם.
מה עוד שהרבנות תמכה במאמציהם
להדחיק את כהנא השזוא מכל התערבות.

ה ה לי טחנמכ ״ ד ללכת בדרכים
משלו.
הוא פנה לאלידע מריעה — או מריעוז
פנה אליו. זה לא ברור. מה שברור הוא
שבפגישת־לבבדח נוקבת, מצא מין את מינו.
ד״ר כד,נא התם עם מריעוז על הוזה, לפיו
יוקם בסיחו, שברחוב ד רורים מספר ,1
בית־עזות, לחורבנה של השכונה היהודית
של העיר העתיקה. שכונה שעתידה, כידוע,
לקום על רגליה בעזרת כל היורמים המעורבים
בדבר, ואינה זקוקה להנצחה.
רק כהנא עצמו היה זקוק להנצחה. על כן
;הבטיח אלפיים לירות לאיש שהשתלט על
:הבית, כדי להעביר לאחד מחלקי־הבית את
והזיכרון לעיר העתיקה שבהר ציון.
דבר זה עלה בקנה אחד עם תוכניתו של
ומריעה להקים שם מוזיאון פרטי של העיר
:העתיקה.
כך הנציחו את העיר העתיקה היהודית —
:ההרוסה — בעיר העתיקה היהודית הקמה
׳לתחייה.

זנוויל כהנא לבצר כל העת את מעמדו. הוא
עושה זאת בעזרת מקומות קדושים ליהדות.
לרוב: מקומות חדישים לגמרי, כמו סלע
החורבן, שאת מיקומו קבע באופן שרירותי
בהחלט.

** אשר נכבשה העיר העתיקה, נמצא
יהודי כשר וסימפאטי בשם אלידע
מריעוז ( )40 מפתח־חקווה, שהבין את האפ שרויות
הטמונות במקום.
עוד לפני שסולקו משכונת המוגרבים
ההרוסה הדחפורים של מע״׳ן׳ פנה מריעה ״
לבעליו הערבי של הבית הראשון שברחוב:
היהודים, הצביע על הטרקטור ואמר :״עומ דים
להרוס גם את הו חוב הזה תשכיר לי
אותו — והוא יישמר כביתו השכור של -
יהודי״.
הערבי האמין שדדחפודים מכוונים גם
כלפיו — וחתם על חוזה שכירות. לא ברור *
באיזה תנאים. מאוחר יותר קנה מריעוז עוד
בית, ממול לבית ששכר.
וכך אירע שבאשר ערכה עיריית ירושלים
מיפקד של העיר העתיקה, בכוונה לוודא מיהם
תושבי־הקבע הערביים, גילתה, לתדהמתה״
כי בעיר העתיקה הערבית כבר יושבים שני
יהודים.
כי בינתיים נתווסף למריעוז עוד מלווה:
אחד: הצייר והפסל נחום ארבל, אמן בעל

חוש מיסחרי מפותח שעזר בזמנו לפיתוחה
* * י ר זו היי ת ה מורכבת, בשלב ראשון,
של עכו — על־ידי הפיכת האתר ההיסטורי
מקובץ זעיר של תושבים. ביניהם:
בורג׳־אל־סולטאן למועדון־לילה, חומות־עכו..

למה?החלה בקריאת שז עזות בניין בית־העדות, אשר
ריס עתיקים, נסתיימה כמסיבת היפים טיפ
טית, בה צייר ארבל פרחים על גוף שחק
שם גאלריה ואינה יכולה להתפנות לניקי
בית־העזות.
• עוד כמה יהודיים חרדים ולא־כל־ו
חרדים.
ציבור מגוון זה יצר רווי שאין כדוגמן
בכל הארץ — ואולי בכל העולם דיר,ודי.
בבית אחד דרים מוסד פסבדו־דתי וצי
בוהמי האומר :״אינני דתי, איני חובש כיפ
אני לא לומד גמרא.״
דבר שלא מנע מן המנכ״ל־המפברק מ
הצהיר :״נחום ארבל הוא יהודי כשר, שד
בתשובה, לומד דף גמרא ליום!״
בזכות דבריו של המנכ״ל כהנא גם ערי
הרבנית של העיר העתיקה היפה ביקוו
מיצווה רבים אצל החוזר בתשובה. אומר
(המשך בעמוד

העולם הזה 1588

(המשך מעמוד )15
לאומי — תחת שם בדוי ובזהות גרמנית.
היה זה מלצר שגילה לראשונה את
כישרונה של תמי :״הגוף שלך — בשביל
במה,״ אמר לה. תמי צחקה, אבל חשבה
פעמיים. ונזכרה בחלומות־ד,ילדות שלה.
לכן, כשפגשה ברקדן־העירום מיקו, לא
הופתעה במיוחד כ.עזה יעץ :״את לא בשביל
מאמבו או סאמבה. את בשביל סטריפיטיז.
״אז עוד לא דיברו על חשפנות. רק על
השם הלועזי, סטריפ־סיז,״ נזכרת תמי, או
נכון יותר כריסטאל .״התחלתי להתפשט,
תחת הדרכתו המיקצועית של מיקו.
בהתחלה, התרגשתי מכל הריקוד. התביישתי
נורא. אבל גם הייתי גאה.
״עכשיו אני רק גאה.״
בך ניכנסד, תמי אלקיים לעולם הבידור,
וכיוון שידעה תמיד להתאים את עצמה
לנסיבות, לקחה את השם תמי צברה.
עם מיקו, התפרסמה בחור רקדנית־הסטריפ־טיז
הישראלית הראשונה — והטובה ביותר.
כל מועדוני־הלילה של שנות החמישים
ביקשו אותה ואת חברה למחול, שילמו לה
הון תועפות. בעיקר הופיעה בחינגא־באר.
תמי, מצידה, שמרה זמן ממושך על שמה
כנערה בודדה ובלתי־מתחברת לגברים. מיקו,
שהתנזר אף הוא מנשים, סתם שמר עליה.

״ צכרה ״ הי פרל ״ פ א די ס ״

(המשך מעמוד )19
כך ארבל :״אנו יהודים מועטים, וכולם
מבקרים זה את זה, בסימטת היהודים. אפילו
הרבנית.״
כנראה כדי ללמוד את ההווי החילוני אצל
החוזר, נוכחה הרבנית גם בכמה אירועים
חברתיים.

לא שאצל ארבל נערכו גם ביקורים
לאחרים לגמרי.
למשל: ביקורם של הקרואים למסיבה
פרועה, שנערכה בבית שבו שוכן בית־העדות,
בקומה התחתונה, ואורגנה על־ידי
סטודנטית בוהמית וחילונית בהחלט בשם
מאיה מוהליבר*.
למשל: שחקן תיאטרון אירי ומרעיו, שבאו
לשתות ולערוך האפנינג (״התרחשות״) במקום;
כטארבל צובע את גופו המעורטל
של השחקן במכחוליו וו׳אקלין מגישה משקאות
ומחליפה תקליטים סוערים.
למשל: מסיבה בה השתתפו אנשי־חברה
ועיתונאים תל־אביביים, אשר כללה זלילה,
שודר, כהלכה וריקודים סוערים, אשר הרוח
החיה בהם היתד, דווקא ז׳קלין, עוזרתו של
ארבל. על המסיבה שנסתיימה עם זריחת
השמש אמר אחד החוגגים מתל־אביב :״לו
היו לארבל שכנים יהודיים מזמן היו מזמינים
את המשטרה.״
למשל: סטודנטיות צעירות ועליזות, שבאו
בשעת לילה, לפקוד את הבית. מעיר ארבל ז
״סתם ידידים וידידות. גם אתם, כתבי השבועון,
הייתם יכולים לבוא״.
למשל: בחורי־ישיבה למיניהם. מעיר ארבל:
״אין אצלי מסיבות. ממילא לא מבקרים
במסיבות.״

* דםאהד קיבל הזוג הזמנה להופיע
7בתורכיה — ונעלם מן הארץ.
•מאז ועד היום עברו עלי דברים רבים,״
סיפרה תמי .״הייתי לרקדנית ישראלית,
אוריינטאלית, מאוד מבוקשת. התואר הרשמי
שלי היה, רקדנית אירוטית׳ ,וזה
כתבתי גם על נייר־ד,מכתבים שלי.

״היו גם ימים קשים, אבל בדרך כלל הכל!
ףינתיים גם הרוזיח ארבל משהו מכל
עבר חלק. עד שגם הקלף הזה ניגמר. ולי
4העניין, מלבד התרחשויות ומסיבות־רעים
נימאס הטיפוס שלי הישן.
״יום אחד, הייתי אז בגרמניה, אמרתי — אורגיית־הקדושה־המזוייפת השאירה בידיו
לעצמי: את אוהבת שינויים. למה לא לשנות כאלף לירות.
סכום זה הוקצב לו על־ידי ד״ר כהנא —
את עצמך מן היסוד, תמי?
״וכך נולדה כריסטאל פאריס. בהתחלה באמצעות אלידע מריעוז — לעיצובו הגראפי
היתד, זו סתם כריסטאל, נערה בלונדית, של בית־העדות. אלידע, מצידו, קיבל אלף
לירות נוספות לעצמו.
מיסתורית, אבל עם גוף מיזרחי.
לכבוד הצלחה זו, ולכבוד יום הולדתה של
״אבל בפאריס אמר לי אמרגני שצריך
להוסיף משהו לכריסטאל. וצברה זה לא אשתו עמליה, ערך ארבל מסיבה בסטודיו
שלו שברחוב היהודים מס׳ . 1
הולך עם שיער בהיר.
דווקא מהוגנת :״רקדנו רק טאנגו.״ הוא
״כך הפכתי לכריסטאל פאריס.״
השינוי היה בזמן. באותה שנה הס מצטדק.
תובבו באירופה עשרות נערות־שחומות־עור,
לקול צלילו של הטאנגו, יכולים המסובים
יהודיות ולא־יהודיות, הלעיטו את הציבור להתבונן בספרי־התורה שהיו שייכים לאביו
בסיפורים על עברן כחיילות־צה״ל. אחת של שלמה זנוויל כר,נא, מי שהיה רבה של
מהן אף לקחה לעצמה את השם צברה — שכונת היהודים, בתשמישי קדושה ובריהוט
חדיש שנלקח מהר ציון.
בחיקוי בולט אחר דרכה של תמי אלקיים.
״אבל אז זה כבר לא היה איכפת לי,״
לאור הנרות והנורות המאירות גם על
מספרת תמי־כריסטאל .״באותו שלב כבר
גופות מעורטלים וצבועים ברבגוניות, יכוהייתי
בדרכי לחיי החדשים.״
לים הם להסתכל על בחורי הישיבה התמי
מים׳
הפוקדים את החדר הסמוך, ועל פניה
של הרבנית חיה סטל היפה,
ה רו רד שזחשמפ גי ה הטהורות
אשת רב ישיבת הכותל.
ך* יים אלה מובילים דרך מסעדה מפו

| ארת בסטראנד הלונדוני, שם פגשה,
ץ ץעיר אלידע מריעוז, טלפונית, באוזני
באקראי, באציל סקוטי בגיל הארבעים.
^ /כתב העולם הזה:
״הוא היה נהדר, עם המיבטא הקשה שלו
״אינני רוצה להכחיש או להעלים דבר.
והרקות הלבנות,״ מספרת תמי .״,וכאשר
שלח לי את המלצר עם בקבוק שאמפניה, אדבר — אבל רק בארבע עיניים.
״הייתי היהודי הראשון ברובע העתיק.
מבלי להעז לבוא בעצמו, לפני שאקרא לו
בניתי מוזיאון וליקטתי אבנים. לבדי. יש לי
— כבשאתליבי .״תמיד אהבתי נימוסים.״
הלורד הסקוטי, אחד העשירים והנכבדים הסכם עם ד״ר כהנא. יש לו זכות לפקד על
שבאצילי האיים הבריטיים, היד, כל־כך כל מסיבה שתיערך במקום• והכוונה למסיבות
מהוגנות, ספרותיות, יפות• לאו דווקא
מנומס שעוד אותו לילה נראו השניים
דתיות.
סובבים את מועדוני־הלילה של בירת אנגליה,
״בבית־העדות לא היו מסיבות־חשק. אני
למחרת נסעה איתו לאחוזת־הצייד שלו.
וכעבור שבוע הופיעה בשבועון, כשסוכן אחד האנשים הניבזים ביותר שישנם. ובזה
פירסומת זריז של תיאטרון ר״נולדס דכנים, אני מתכוון שאנקוט בכל האמצעיים החוקיים,
כפי הנראה, את תצלומי־הפולארויד המיידיים אם תשמיצו.
״כל ההשמצות שקר וכזב. זוהי פגיעה
שידידי תמי צילמו, כשהיא בחברת האביר.
זדונית במקום. ארבל שכר ממני, בם ך הכל,

׳ מז כי רהנרמגיתוזוהר, צפוני פינה מהמקום.
״כל הכבוד לד״ר כהנא, שהיה חלוץ
ך * דכרגרס לשערורייה קטנה.
המאמץ. אבל עכשיו יש ועדה ציבורית
( { הלורד הגיש תביעה נגד העיתון, טען שתפקח על המקום. בקרוב תשמעו את
שהצילומים נסחטו ממנו, איים להגיש השמות.״
תביעת־פיצויים ענקית, אם שמו ישורבב בלכתב
העולם הזה נודע, שבין יוזמי הפרשה
עם תמי.
ועדה נמצא יהודה תמיר, יועץ ראש־הממש־
״עד היום אנחנו ידידים,״ טוענת תמי, לה לאיכלום ירושלים. ברור שבכוזנת
אבל הוא פוחד להיראות איתי בציבור.״
הוועדה לסלק את ד״ר כהנא, הבלתי־יצוי
איך שלא יהיה, הפרשה עשתה לעצמה על כל הגורמים.
כנפיים בלונדון. כריסטאל המשיכה להופיע
מה שלא ברור הוא, אם גם ועדה זו
ריינולדס, לקחה לעצמה מזכירה גרמנית — תמשיך לתמוך בפיקציה הפסבדו־דתית ובהתאם
למעמדה ולזהותה החדשים — אבל הצבועה ששמה — בית־עדות, או תאפשר
המזכירה כותבת בגרמנית, לא הרבה יותר לישראלים, יהודים כערבים, אמנים כסתם
טוב מתמי עצמה: עם המון שגיאות־כתיב.
בני־אדם, לחיות בשקט וללא בעיות באחד
אבל זוהי דאגתה האחרונה של בת סוחר המקומות הנהדרים ביותר של הארץ.
ר,בדים ממארוקו, שארבעת אחיה חיים בארץ:
״אני׳מפורסמת, יפה ומאושרת,״ היא אומרת.
אחת משתי האחיות־הבוהמיות הירו,נראית
צעירה מ־ 28 שנותי. רואה את העולם. שלמיות, מאיה ואילנה, העורכות אורגיות,
״ומעל לכל — אני נאמנה לאמנות שלי. מדי שנה. אשתקד: אצל שלמה באום, פעיל
זי יבוא אלי בטענות?״
רפ״י, ו1ח#ף בית בשכונת אבו־*ור.

ביתו

חי היא אדר !ת, דוגסניס איסלויחיייראלית, ח 88 חקן פ אס 8חמ סדונס-
ניות חזרות, לכצודן נערכת סייבמ-חהוללות, בסרט. אדר*8 ,לת מ*#־
הבוהמי, היא דמות בולטת בחיי־הלילה הישראליים, מרבה להופיע בתלבושות ססגוניות.

גיבור הבוהימה הישואו־ת נתבקשו
לשחק עצמם בסרט הדולצ ה ויטה שלנו
•1תיקי הבוהימה התל־אביבית נאנחו
1לרווחה: לפני עיניהם קם לתחייה מקום
שהפך, בזמנו, למוקד לעלייה לרגל של כל
הביטניקים והחתיכות המשתוללות: מרתפו
של הפסל איזי.
אלא שהמרתף, ששוחזר במדוייק, הוקם
עתה באולפני גבע, שם מסריטים את סרטו
של הבמאי דויד גרינברג, איריס.
מה לא הלך שם! עשן אפור מילא את
החדר. תירצה ארבל (ראה קורא יקר) נעה
ממקום למקום עירומה, חייכה לעבר הפסל.
אחר־כיך, לבושיה, הסתובבה, נישקה מישהו
בזקן, ליטפה מישהו אחר במתניים.
איזי בן־יעקב, מלך הביטניקים לשעבר שפרש,
התחתן עם נערה צעירה והוליד בת,

הסתכל גם לעברם, פלט :״איפה! גם הבחורים
הם לא ימה שהיו פעם!״
״את אוהבת דולצ׳ה ויטה?״ שאל מישהו
את תירצה ארבל.
״לא!״ ענתה בפסקנות .״אני קיבלתי את
התפקיד רק משום שרציתי משהו עם אופי.
נימאס לי להיות העירומה מספר אחד של
תל־אביב.
״מה, את משחקת?״ השתומם הבחור. ואז
סיפרה תירצה, בגאווה, שכבר שיחקה את
הקוסמת הטובה במחזה היפהפיה הנרדמת.
אחר־כך באה סצינת ההיפנוזה. יוסי גרבר
היפנט את הדוגמנית קארין. בטעות, או כדי
לספק את יצר־ההבלטה שלהם, הופנטו מן
הצד עוד כמה דמויות. לרגע נראה האולפן

מדגימות סלילה סטן, הצעירה מבין יפהפיות־דיזנגוף, והלית ־־ היפה
11 מבין נשות הבוהמה (מחזיקה חצוצרה בידיה)• נל החד י נרך ם׳ מלבד
הבמאי והצלם. הם היו עסוקים בעבודתם — למרות העשן, המשקאות והנשים היפהפיות.
חזר לימים ספורים לטורו: הוא הסתובב,
נגע, השתעשע.
נאנח איזי :״איפה! הנשים של היום זה
לא מה שהיה אז! פעם היו גופות!״

כחדר־שינה גדול, מלא באנשים ישנים.
התלוצץ גרינברג :״חששתי לרגע שגם
הבמאי והצלם יירדמו בשעת ההיפנוזה.״

״יותר אכסטאזה!,,
ך* עצ , 0נראו הגופות הנוכחיים לא רע.
למשל, גופה של הדוגמנית הישראלית־
״איטלקית אדר עשת, שישבה בפינה, רגליים
באוויר, חצאית מיני מתוחה על ירכיה,
והתבוננה בשלל הצבעים הפסיכודליים הממלאים
את המקום.
או הדוגמנית קארין, שהצמידה קומתה ה
מאורכת לשחקן גדעון שמר, גיבור הסרט,
נעה איתו אט אט לקול מוסיקה צורמנית,
כשהיא עוצמת עיניה הבהירות.
או הלית קטמור, היפה מכולן, שחזרה מפאריס
לא מכבר, עדיין מסוגלת לגרום ל־פקקי־תנועה
בדיזנגוף — אך זו הופעתה
הראשונה בסרט.
אחד שחילק על דעתו של איזי היה
שמוליק קראוס. הוא היה בהחלט מרוצה מן
החומר הנשי. אבל דברים אחרים מצאו
פחות חן בעיניו:
״יותר אהבד,נ״ נהם .״יותר אכסטאזה!
יותר חיים!״
אמר — ועשה.

250ל״י בפוקר
ך * צעירה שביפהפיות המזתגפות,
| ן טלילה סטן, בתה של העיתונאית אביבה
סטן, ישבה בעיניים חצי־עצומות והסתכלה.
דוק מאידוביץ, המיליונר מראשון־לציון ואחרון
הביל״ויים, ישב עם חבריו ושיחק!
פוקר, כשעל השולחן 250 לירות אמיתיות,
אותן הקציב הבמאי לצוות־השחקנים.
״כך יהיה יותר מציאותי,״ אמר.
אף־על־פי שדוק התבונן כל זמן המישחק
בטלילה, זכה דווקא הוא בקופה.

״אוהבת דודצ״ה ויטה ץ״
ך* פינה ישבו שני בחורים והתחבקו.
^ הם גם לחשו זה לזה משהו מתוק —
שלא נכנם לסרט אך נשמע ריאליסטי ביותר.
איזי, לבוש מכנסי־קטיפה ונעול סנדלים,

| | 1ד | ד ן | ה? 1 \ 1 1 1תירצה ארבל משחקת את הדוגמנית המפוסלת על־ידי איזי.
פתאום פורץ לתדר גדעון שמר, המקנא, והחושב את תירצה,
1 11
בטעות, לחברתו .״תירצה היא דוגמנית נהדרת!״ אמר עליה איזי (בתמונה למעלה, מימין).
וכשקארין מרחפת באוויר בעזרת גרבר,
והלית — בזכות אווריריותה הטבעית,
נסתיים עוד יום־צילומים של הסרט.

״אחרי 1מסיבה שכזאת צריך ללכת הביתה
ולקרוא ספר טוב,״ סיכם איזי.
באמת, האמנים כבר לא מה שהיו פעם.

צחז >ן
1רמע ביום השלישי שעבר תתחתן הדובר־לש־עבר
של מפא״י־לשעבר אביטל מוסינזון,
עם בח׳־ל אדית סולומון.
לחתונה הוזמנו בל מיודעיו של אביטל.
שרים, חברי־כנסת, בחירי המפלגה, עסקניה
ואוהדיה. אלא שמכל המוזמנים הגיעו רק
שלוש מאות איש.
השושבין, שר־הדואר ישראל ישעיהו,
עזר לנהל את הטקס, גולדה מאיר שלחה
זר־ענק שהרבה את השמחה, זהמיברקים,
שהגיעו במשך כל הערב, הסבירו את סיבת
היעדרם של כל האישים והאנשים. באותו
יום, היום השלישי בבוקר, נערכה לוויתה
של אשת ראש־הממשלה־לשעבר, פולה בך
גוריון. אביטל ידע זאת, כמובן, ורצה לדחות
את החתונה, אבל הוא לא הצליח.

א>ך נושא>ם בעל
אומרים שרבקה מיבאלי כבר לא רוצה להתחתן עם בעלה הבלתי־רשמי. אומרים
שהיא ילדה לו ילה ועכשיו היא לא ממהרת לשאת אותו לבעל. אומרים שלא בוער לה.
לא איכפת לה הכבוד שלו, ומה יגידו עליו האנשים, ואומרים ואומרים ואומרים.
מחקר אמיתי מגלה שכל מה שאומרים זה לא נכון. רבקה דווקא רוצה לשאת את בעלה
לבעל, והוא רוצה לשאת אותה לאשה. אלא שעדיין, באופן חוקי, יש לו אשר, אחרת,
בלונדון, והאשה הזאת עדיין נשואה לו כחוק.
לא שהאשה לא רוצה להתגרש. היא רוצה, אלא שמלכת אנגליה לא נותנת לה. החוק
החתום על־ידה מתיר גירושין רק לתושבי אנגליה מזה שלוש שנים לפחות.
האמא של רבקה מיכאלי היא עורכת־דין, וכן גם האבא שלה, ובכל זאת, כדי שזה לא
יישאר במשפחה, שכרה רבקה עורכי־דין חדשים, בארץ ובבריטניה, ועורכי־הדין הללו
מנסים למצוא תחבולות כדי להתגבר על החוק האנגלי, לזרז את גירושי הבעל, ואת
נשואיו לכלתו החדשה.
בינתיים עוסקת רבקה מיכאלי בענייני דיומא. היא מאכילה את יונתן ליבוביץ, בנה,
מחליפה אותו, משחקת איתו, וכשהוא בוכה בלילות, היא רצה להרגיע אותו. הילד נקרא
יונתן ליבוביץ, ולא יונתן מיבאלי, כי הוא נרשם על שם האבא. אל יתשאלו אותי איך.
ובחמישה למרס, לאחר ששימלת־ההופעות המהודרת שלה תיתפר, היא תערוך את הופעת־הבכורה
שלה לאחר הלידה, הופעה לכבוד מלאת עשרים שנה למדינת־ישראל.

התעטשה נטלה
לפני למעלה משנה שכבה גאולה גוני

אביטל וארית

בבית־החולים תל־השומר, לאחר שלקתה בהתמוטטות
עצבים.
במשך שנה היא החלימה, בעזרת כדורי־

ארגעה, ולפני שבוע
היא ישבה בבית,
יחד עם ידידה מו ט ״
קה ציגלה וידיד
משותף העיתונאי ה־ישראלי־גרמני,

עון ברלי, ועוד
כמה חברים( .זה
היה אחרי שהיא
סיפרה לי את סיפור
חייה, אבל לפני שהוא
הספיק להתפרסם,
בגיליון האחרון). גוני לאחר
כשעה של שיחה שלווה ונעימה,
הביקורהחוזר ביום הרביעי הקרוב עומדת אירית
פדרמן, בתו של המלמאי יקותיאל
פדרמן, לנסוע יחד עם אמה לשווייץ.

כששואלים אותה למה דווקא עם אמה,
ולמה דווקא לשווייץ, היא אומרת שא•
מה חולה, והיא נוסעת ללוות אותה.
אבל כשחוקרים אותה חקירת שתי־וערב,
מתברר שהיא אומנם נוסעת ללוות את
אמה החולה, אבל מצד שני אמה החולה
נוסעת ללוות אותה לפגישה עם ידי דה׳
ארוסה לעתיד, ז׳אן לסקאר.
מתברר שכל ציידי ישראל לא הצליחו
לצוד את בת המלונאי, ובמקומם עשה
את זה בן מיליונרים צרפתי־מרוקאי,
בן ,25 שהכיר את אירית עוד כשהיתה
ילדה קטנה, וחיזק את ההיכרות הזאת
כשלמד עם אחיה בשווייץ.
ב־ 17 בדצמבר, כשלאירית היה יום־
אירית הולדת, ניצל ידידה את ההזדמנות, לקח
מטוס וקפץ׳ ארצה, כדי לחגוג אי תה
את המאורע. עכשיו, כשאמה של אירית
נוסעת לשווייץ, מנצלת אירית את ההזדמנות
כדי לנסוע לבקר אותו ביקור
חוזר.

הבער, הנירגש, האשת ותגאהב
יוד ברינד אוהב סרטנים, בגריל, עם
הרבה פפריקה. הוא משוגע על סטיק טר־טי׳
כלומר, כטיק העשוי מבשר בלתי־מבו־של•
או לפחות סטיק טבול בדם, ומצופה
גרגרי פילפלים, אבל בעיקר הוא אוהב לאכול
כוסות. פשוטו כמשמעו.

האם נכון ש,..
^ אחת הנשים המפורסמות והעשי•
רות ביותר בארץ, שלא נישאה מעולם,
והידועה בנטיותיה הלסביות, רכשה וילה
מפוארת לבת-טיפוחיה בארץ!
תחנת הדלק, מול ״יריד המזרח״,
משמשת מקום־מיפגש קבוע לאשת־חברה
יפהפיה, נשואה ואם לילדים, לבין יהלומן
נשוי אף הוא, ואב בשלושה !

ההזנה׳הכסף

בפעם האחרונה כשביקר במסעדת קסבה,
הוא ישב עם פראנק סינטרה ושני
שומרי הראש שלו, עם קירק דוגלאס,
ועם בנו, ולאחר שסיים את המנה העיקרית
התחיל לאכול את הקינוח. הוא תפס כוס־זכוכית
עבה, והחל לפצח אותה בשיניו,
ללעוס אותה ולבלוע אותר. כשגמר את
הכוס, הודה לבעל המסעדה על האוכל הטעים
שלו, ויצא, לקול מחיאות־הכסיים של
הצופים. לא ירוה לו אף טיפה אחת של
דם. הוא למד את זה אצל צוענים.
שץ קונרי, הגאון הזה שכולם מדברים
עליו, ישב שלוש שעות בארוחה, עם הרבה
מוזמנים, ובמשך כל הזמן הזה לא הוציא
מפיו יותר מאשר עשר מילים.
פייר כרסר, לעומתו, היה הרבה יותר
פטפטן. הוא היה מזמין ארוחה ענקית,
גדולה ושמנה, ולא היה נוגע בה. רק מחסל

ויויאן דל־ביאכקו עזבה את הארץ
ונסעה לחוץ־לארץ להתחתן עם מיליונר. היא
מצאה מיליונר והתחתנה. הכל היה בסדר,
וכולם היו מאושרים.
אחר־כך התברר שהמיליונר שלה לא מיל־יונך,
אלא סתם בחור רגיל עם קצת כסף.
לא יותר מדי, לא נורא. היא התגברה על
המשבר והמשיכה לחיות איתו.
בינתיים אמא דל־ביאנקו התגרשה מבעלה,
אביה החורג של וירי, קיבלה לטיפולה את
אחותה החורגת של ויויאן, והחליטה לנסוע
לבקר את בתה.
אלא שבינתיים התברר שבעלה של ויויאן
לא רק שאינו מיליונר אלא שבעצם יש לו

היא ביקשה את סליחת הנוכחים, יצאה
לחדר האמבטיה, ובלעה בבת אחת את
כל גלולות־ההרגטה שלה.
הידיד ם המודאגים, שיצאו לחפש אותה
לאחר שלא הופיעה במשך זמן רב, מצאו
אותה במצב של עילפזן, הזעיקו אמבולנס,
והובילו אותה לבית החולים איכילוב.
עכשיו היא שוכבת שם, תחת השגחה
רפואית, ולאיש אסור לגשת אליה, מלבד
לבעלה, יופקד! זי נגר, תיושב ליד מיטתה
ימים ולילות, ומטפל בה כאילו היתה בתו
הקטנה.
ובזמן שהיא שוכבת בבית־החוליס, ה־חיים
אינם נעצרים. אופיר, תלמידת האו־ניברסיטה
העברית וסטאטיסטית בהבימה,
נקראה למלא את מקומה בהצגה שולחנות
נפרדים, וידידה הטוב מוטקה, עימו רצתה
להתחתן, עומד להשאירה בארץ ולנסוע
לגרמניה.
אני מאחלת לגאולה החלמה מהירה.

לפני שנתיים התוודה עידוא בן־גורירן,
בפני העולם הזה, על חייו ואהבותיו, וסיפר
אין נגמל מגלולות, מבתי־מרפא וממוסדות
שונים.
מאז עבר זמן רב. הוא התגרש מאשתו
סוכנת־הדוגמניות דוריאן ליי, החל משמין,
והמשיך לקחת כדורים,
להיעלם לימים
שלמים, ולשוב ולספר
סיפורים מוזרים.
״אני
צריך לנסוע
לפאריס,״ הוא היה
אומר .״אני צריך לקבל
הרבה כסף מ־דוריאן.
אני עומד
להתעשר. אני עומד
לנסוע לפאריס ולהתעשר.״
בן־גוריון
אחר
כן הוא נעלם
שוב לזמן ארוך, וחוזר שוב עם אותם
הסיפורים.
עכשיו הוא נמצא באחד מבתי־המרפא,
ולא ידוע מתי ייצא משם. אני מקווה שב־קרוב.

בקבוקי־היין שהוגשו יחד איחה.
לאחר הבקבוק הראשון הוא היה מתחיל
לקלל את האמריקאים. לאחר הבקבוק השני
הוא היד, מתחיל לקלל את האנגלים, לאחר
הבקבוק השלישי הוא היה מסתכל על
אחד הסועדים, צועק עליו, :אמריקאי מסריח,
אני לא יושב עם אנשים כמוך

ירח־דבש ספרדי

יותר חובות מכספים. ויויאן התחילה לעבוד,
וגם על זה החלה להתגבר.
אבל האמא לא ויתרה על הביקור. היא
לקחה את בתה הקטנה, נסעה לבתה הגדולה,
והנה עכשיו, חודשיים לאחר מכן, הגיעו
ארצה שמועות על גירושיה הקרובים של
ויויאן מבעלה.
אומרים שבכל אשמה החותנת. היא ראתה
את הבעל. הכסף שלו לא מצא חן בעיניה,
והיא דרשה מויויאן לחזור ארצה. בינתיים
עובדות גם ויויאן וגם אטה — כאילו אין
מיליונר בסביבה.

במסעדה אחת!״ ועוזב את המסעדה.
״יש מיליונר אחד,״ מספר בעל קסבה,
אמיל גטניו ,״שתורם מיליונים למגבית.
הוא זקן. כבר מעל לשבעים. הוא מופיע
כאן כל פעם עם כל ניני שרים ואורחים,
וכשנגמרת הארוחה הוא מבקש כל פעם
שיארזו לו את השאריות בחתיכת נייר, שיהיה
לו מה לאכול אחר־כך.״
אמיל אוהב את האוכל של קסבה, אבל
לדעתו אין אדם שמבשל יותר טוב מהאמא
שלו, שהיא כבר בת שמונים ואחת. כשהוא
ילא אוכל אצל אמו, הוא אוכל במסעדה
שלו. והוא לא מתלונן על האוכל שם.
מהו אחד התפקידים הקשים של בעל־מסעדה?
״הנה לפני שבוע ישב אצלי בעל
והפילגש שלו, ושניהם אכלו. פתאום הופיעה
בכניסה האשד, שלו עם המאהב שלה.
ניגשתי אליה ואמרתי לה שאין מקום. הכל
תפוס. זה תפקיד קשה.״

כאשר עמדו להמריא רב־אלוף יצחלן רבץ ואשתו לאה, ביום שישי האחרון, ניגש
אליהם בשדה־התעופת כתב עתי״ם, שאל היכן יבלו את חופשת החודש וחצי שנותרה להם
עד שהאיש־שלנו־בוואשינגטון ייכנס לתפקידו החדש.
״אנו נוסעים,״ התחמקה לאה רבין, ,נהיה בצרפת . .באיטליה
היתה זו תשובה אלגנטית ודיפלומאטית מאוד. איש לא ידע, ואיש לא היה צריך לדעת,
שכבוד השגריר ואשתו מתכוונים לחגוג את ירח־הדבש השני שלהם דווקא בספרד.
כי לאה רביך חולמת על ספרד זהאוזירה הרזמאנטית של חצי־האי האיברי מזה שניט.
ועכשיו, כשיש לה ההזדמנות הראשונה להימצא במחיצת בעלה ללא שלישים, שומרים
ומלווים, היא, החליטה: ניסע.
הצרה היא רק שלישראל אין יחסים דיפלומאטיים עם ספרד של פרנקו. על כן העדיפו לא
רק בני־הזוג, אלא גם אנשי משרד־החוץ לשמור בסוד את מקום־הימצאו האמיתי של
כבוד השגריה.

תמרורים
נולד

בנם השלישי של הנסיך

חואן קארלום דה כורכון אי כור־כץ
ושל הנסיכה סופיה של יוון, במאד־ריד.
נכחו, בעת הלידה, אמה של היולדת,
המלכה פרדריקה של יוון, ואחותה, הנסיכה
אירנה. האב העצבני מועמד לכס המלוכה
של ספרד, אם וכאשר יחליט על כך
הרודן פרנציסקו סרנקו.

נח ו ג יום־ד,ולדתו ד,־ 48 של רב*
אלוף מריבי מקלף, המנהל־המתפטר
של מיפעלי ים־ה־מלח.
אביו, שהיה בין
ראשוני המתיישבים
של הבארון רוטשילד,
נרצח יחד עם
אשתו ושלושה מילדיו
בהתנפלות ערבית
על מוצא, בה•
רי ירושלים, ורק
מרדכי (אז בן תשע)
ניצל. הוא קיזזה
להיות מהנדס, למד
שנה אחת בטכניון,
אך הפסיק את לימקלף
מודיו
כדי להצטרף
לפלוגות־הלילה של וינגייט. במלחמת־ה־עולם
השנייה התגייס לצבא הבריטי, הגיע
לדרגת מייג׳ור, נלחם נגד הגרמנים על גדות
נהר הסניו באיטליה. חתימתו מתנוססת —
בצד חתימתו של אדיב שישקלי — על הסכם
שביתת־הנשק בין ישראל וסוריה5 .יד,ן
כרמטכ״ל השלישי של צה״ל, עבר לאחר
מכן לניהולם —ושיקומם המוצלח —
של מיפעלי ים־המלח.
נח ו ג יום הולדתו ד,־ 51 של אלוף־
מישנה משה קשתי, המנהל הכללי של
משרד הבטחון, שהחל את קשריו עם ענייני
בטחון עוד ב־( 1936 שנה אחרי עלותו
ארצה) ,בהיותו פועל חקלאי ביקנעם. הוא
אומנם שירת לאחר מכן כשוטר במשטרת
הישובים המנדטורית, אולם הקאריירה ה־בטחונית
שלו נטתה יותר לצד המינהלי.
שירת באגף כוח־אדם של צר,״ל, התמנה לאחר
מכן ראש מת״ש (מינהל התשלומים),
בו קבע את הנוהלים הקיימים עד היום
לביצוע כל התשלומים של צד,״ל. כיועצם
הכספי של הרמטכ״לים מרדכי מקלף ומשה
דיין, גילגל מאות מיליוני לירות, ממשיך
לעשות זאת כיורשו של המנכ״ל הקודם,
אשר בן־נתן.

..הי א ו הו א !
היא מחליקה על־פני הים
הוא מחליק על־פניך מבלי טונחוט ב1

נחוג יום הולדתו ד,־ 61 של אכי
רהם כויאר, סגן ראש עיריית תל־אביב
מאז , 1955 שהחל את הקאריירה שלו בארץ
(ב־ )1933 כפועל־בניין, עבר במהרה
לעסקנות בשורות הפועל המזרחי. בניו
התרחקו ממפלגת אביהם, התיישבו בבני־ברק
והפכו מקורבים לחוגים הקנאיים של
נטורי־קרתא.
נחוג יום הולדתו ד,־ 60 של ח״כ
מרדכי סורקים, שכל עוד התקיימה רפ״י
היה ידוע כאלוף־
קריאות־ר,ביניים הקולניות
בכנסת, והאיש
אשר לוי אשכול
קרא לו בזילזול ״האדון
מכפר סבא״,
מעל במת הכנסת.
שירת כתותחן בצבא
הבריטי, ובהש־תחררו
עסק באירגון
עלייה ב׳ ,הפך לא־אחר
מכן ראש עיריית
כפר־סבא ועסקן
מפא״יי, מאנשי פינחס
לבון; אך בפרוץ
פרשת לבון התייצב דווקא לצד בן־גוריון.

נםצע * הזמר הצרפתי ז׳אן וידאל,
בעת מסע־צייד בספרד. הוא טיפס על עץ,
חיקה קולות של ציפורים, בתיקזזה למשוך
ציפורים אל טזזח רובה־הצייד שלו, נפגע,
פצעים קלים, מירייתו של צייד אחר, שחשב
אותו לציפור.
נפטרה בירושלים, בגיל ,90 הרבנית
רבקה מרבה ורהפטיג, אמו של
שר הדתות ד״ר זרח ורהפטיג, עליו היתר,
אומרת שהיא מצטערת על כי בחר בפוליטיקה,
מכיוון שבתורה היד. בוזדאי מוכיח
את עצמו כגאון. השאירה בן שני, ד״ר
(למשפטים) שילם ורהפטיג, עורך סיגנוני
במשרד המשפטים, ובנות החיות בפולין.
הלווייתה נערכה בסופת־שלג, שפקדה את
הביירה.
העולם הזה 1588

זכה במשאל העם 1967
כסכין הגלוח המובחר

הנחתךכ פו להומכופלת כי הדיספנסר
בד ש בז שלדכמווז ־ ילןבוכתחותחותוחתה
־ קנ י

חינם!

סכעויו דיסנבנסר ס 1ל 7סכיני־ גלוח 6חינם)
י 1תונעים
ע ר בר פנים

ור,תקליטים
זה התחיל לפני שש שנים, כאשר ממשלת
סומליה נחנה לאשת הנשיא דאז,
ג׳קלין קנדי, פחזת־ברדלס במתנה. הנשיאה
הפכה את הפרווה המנומרת למעיל,
שהפך, בעצמו, לסמלה של ג׳קי.

ג׳קי והמעיל

הוא גם הפן לנושא של דיונים קדחתניים
בעיקר בקרב אויבי המפלגה הדמוקראטית
השלטת, חברי הסיעה הרפובליקאית. בלחצם,
קיבל אז הקונגרס האמריקאי חוק, שכל
המתנות, אותן מקבלים נשיאי ארצות־הברית,
בני־משפתותיהם ומשפחות סגני־הנשיאים
— הן כולן קודש לאוצר הפדרלי
האמריקאי.
ג׳קי עוד נהנתה מן ההפקר, לקחה עימד,
לביתה הפרטי את מעיל־הברדלסים, ששווייו
מאה אלף לירות. אבל מוריאל, אשתו
של סגן־הנשיא הנוכחי, הוברט המפריי,
מאושרת פחות.
מסתבר שמיופה־הכוח של סומליה ב־וואשינגטון,
יוסוף אזהיי, חזר על מתנת
ממשלתו הראשונה, העניק פרוות־ברדלם
למוריאל המפריי. ולדאבון ליבה — ומי לא
מבינה אותה? — אין מוריאל רשאית לקב?
את המתנה. שהוגשה לה על־ידי השגריר ה־סומאלי.

היא תעשה לעצמה מעיל מזה, היא
תצטרך למסור אותו לאוצר האמריקאי, כשבעלה
יסיים את תפקידו,״ הסביר ראש הטקס
האמריקאי, ג׳יימס פימינגטון. אז
היתד, נוצרת בעייה של מעיל משומש. ואיזו
סגנית־נשיאה, המכבדת את עצמה, היתר,
מקבלת מעיל משומש?
כשמדובר במעיל ששווייו מאה אלף לירות
— תמהתני. אבל בינתיים מחפשים בוואשי־נגטון
סעיף שיעקוף את החוק החדש. מפחדים
מתקרית דיפלומאטית. כי מי שהיה בזמנו
של קנדי ראש־ממשלת סומליה, עבד־אל־ראשיד
עלי שרמארק, הוא גם
זה שנתן למוריאל את הפרוות. אלא שכעת
הוא נשיא ארצו ונעלב קשות מן התגובה
האמריקאית.

המודעה המחתרתית
מי שאומר שאמריקה אינה ארץ חופשית,
שילך לבית־המשוגעים. אמריקה כל־כך
חופשית, שאפילו מודעות בעיתונים משוחררות.
מצאתי
מודעות משונות ביותר במדור
קישקושים, המופיע בלוס־אנג׳לס פרי פרס.
שבועון זה הוא אחד מן העיתונים ומכי
תבי־העת המתכנים ״עיתונות המחתרת״,
והמשרתים, בעיקר, את האמנים, הביטניקים
והבוהמים של ארצות־הברית.
מודעות כאלו מופיעים בניו־יורק, בגריניץ׳
ודילג׳ ,רובע האמנים, שם מתפרסמים שני
שבועונים: ווילג׳ וויס והאיסט ווילג׳ אותר
(״השני מהכפר המערבי״) .בקליפורניה —
הברקליי בארב והפרי פרס.
והנה כמה מן המודעות, כדי שגם אתם
תיהנו:
חובטים! מדריך מסווג למבוגרים. למעלה
מאלף רחובות למבוגרים חרמנים 36 .ע׳

עד שעוות ואנשים
צלמי העיתונות התבוננו בתדהמה בנשיא
ליכדון ג׳דכסוך 1משהו היה לא
כשורה בפרצופו, או נכון יותר, בראשו,
כשהופיע בשידור הטלביזיה האחרון שלו.
הסביר הספר׳ מארפי ארסנו, מניו אורלי־נס
:״זוהי תסרוקת מנופחת, שאני עושה
לגברים שיש להם פגמים בפדחתם או חוסר-
• השיער.
קוראים לזה בומבאז׳!״
פיאה היקרה כעולם ן הרבה נשים
משתמשות בפיאות נכריות, אבל ספק אם
סתם אשה נורמאלית תקנה את הפרוקה
המוצעת על־ידי חנות־אופנה משיקאגו: היא
עולה 125 אלף לירות — ועשויית 30 אלף
סיבי־זהב טהור, שמישקלס 24 קאראט. למחיר
יש להוסיף 3000 לירות ״דסי־הוצאות״
לספר שיטוס להתקין את הפיאה על ראש
הקונה המאושרת — ואת כרטיס־הטיסה,
כמובן.

35 סנט.

מועדונים,

ספרים,

תצלומים.

גבר יוצר ושתלטני ,21 ,מעוניין לפגוש
בזכרים עליזים, מגיבים.30—18 ,
שלח תצלום, או טלפן אל פראנק, לפי
מספר הטלפון

גבר לבן וצייתן מחפש נהגי־משאיות
גדולים וחמים. פיט, ת.ד

צעיר נאה ,20 ,שחרחר, שיער מבהיק
ומסורק, גוף חושני, בלי בעיות, מחפש
זכרים או נקבות. אשלח תצלום שצילמתי
מעצמי ת.ד__

אשה בעלת אופקים רחבים ,28 ,גרושה,
חופשית במחשבותיה, רגישה מאוד,
חושנית מאוד, אוהבת מאוד, עייפה
מגברים שאומרים ׳לא איכפת לי בלום׳,
מעוניינת לצאת מן המחזור. מחפשת
גבר שמרני יותר 38—28ת.ד

זוגות! אם אתם מחפשים ידידים לשעשועים
משותפים, אבל בבררנות, ואתם
בעלי השקפה חופשית הצטרפו לשעשועינו.

זוג ידידותי מאוד מחפש נערה דו־סינית,
,35—25 לבילוי משולש ולמסיבות־מין רחבות
יותר. אוהבים ליהנות, לא יודעים מה
זה הפלייה גזעית. ת.ד

נקבה צעירה וחיננית רוצה ליהנות
מבחינה מינית בחברת איש לבן.

תפשתם את הפרינציפ? טוב, אז אסיים
עם מודעה מסוג שונה במקצת:
האס אתם קוראים את כל המודעות בכל
גיליון? גם אני. אני מתפלא מה אנחנו
מחפשים. איך שלא יהיה, גס לי מותר
לפרסם מודעה. עכשיו הייתם צריכים לקרוא
אותה. מה דעתכם? בוב, ת,ד...

כשעלתה בריז׳יט בארדו אל גדולתה
הקולנועית, עשתה זאת בדרך פשוסה: היא
התפשטה.
עכשיו היא יודעת שהגיל עושה את שלו.
סרטיה האחרונים היו רחוקים מאוד מלהיות
הצלחות מפוצצות. על כן מתרכזת השחקנית
הלא־בלתי־סוכשרת במכירת תקליטים.
ואיך מוכרים תקליטים? בעזרת הסין. והעירום,
כמובן.
קחו, למשל, את תקליטה האחרון, בו היא
שרה ביחד עם הזמר היהודי־הצרפתי הידוע
פדל׳ גי נז כו ר ג. מה היא עושה בתקליט,
ביחד עם סרז׳?
אהבה, כמובן.
התקליט המעורר שערוריות מתחיל בשקט־בשקט,
עם ליווי של עוגב. פתאום שרה־לוחשת
ב״ב :״אני אוהבת אותך. אוהבת
אותך, אהובי!״ אהובי!״
״אני בין ירכייך — ועודני מתאפק!״
עונה סרז׳ בקול עוד יותר צרוד.
״אתה בין ירכי! סוף־סוף אתה בא עלי!
אני אוהבת אותך! הו, כמה שאני אוהבת
אותך!״ משתוללת ברידים.
מגיב סרז׳ :״אני לאו״
אחר־כך זה הופך לסימפוניה של ייבבות,
קריאות־אכסטאזה, אנחות — ומוסיקה לעוגב.

זה נמשך ארבע דקות ו־ 35 שניות.
עיתונות צרפת, שאינה דווקא שמרנית, דורשת
לאסור את התקליט.
ב״ב וסח׳ ,מצטלמים בינתיים באותה
עיתונות, כדי לעשות פירסום לתקליט.
ב״ב בעירום.
כמובן.

נער תהמחר
היא סטודנטית, אמריקאית וממוצא
פולני. קוראים לה קוני קרסקי, ומאז
הפכה גם לדוגמנית־צילום ולנערה-
״פלייבוי״ ,מנבאים לה עתיד מזהיר.
אפשר להאמין להם. כי קוני יודעת
לעשות בל דבר טוב מן היתר. ללמוד
לאטינית, ללבוש, וגם לא ללבוש בגדים.

ב״ב וסרז׳
מלבד זאת רוצה קוני, נמוכת־חקו-
מה, לעשות חיים. לא חרבה זמן: עשר
שנים, או משהו כזה, .אחר-כך אתיישב
על ישבני ואגדל משפחה.׳
בינתיים היא חושבת שכדי לעשות
חיים היא צריכה להתגונן בכל מצב.
ולכן היא לומדת ג׳יו־ג׳יטסו וקארטה.
אני דווקא לא מקנאה בגבר שיפול
לידיה.

דברים בעלמא

קוני

מותר לשתות הכל :״בית־הנבחרים
הבריטי אינו שוביניסטי,״ הכריז השבוע יו״ר
ועדת־המזנון מסיעת הלייבור, רוברט מכסבל.
לא זו בלבד שהפארלמנט הוותיק ביותר בעולם
רוכש את כל משקאותיו דרך חברת־ייצוא
צרפתית, דווקא .״כל משקה זר שעל־ידי
חבר הבית יוגש — כולל
יידרש
• חתיכת ים: יש
אפילו ערקה.״
יורדי־ים שהים חדר לעצמותיהם, ויש כאלה
שהם בעצמם חתיכת־ים. אחד מאלה — או
נכון יותר, מאלו — הוא קברנים ספינת־הצי־הסוחר
הסובייטית, אוחשטוק. הקברניט,
דרכו כמלח כשיר לפני 40 שנה, שהחל אינו אלא אשה: אנה שכטינה שהגיעה לגיל
,60 לא חושבת לפרוש לפנסיה כי ״הים
הוא חלק ממני.״ 0למה כובע 800 :
אנשי־חוק התכנסו השבוע כדי לחגוג את
יובלו של ראש מחלקת הבילוש של משטרת
לוס־אנג׳לס, תאד כראון. בהזדמנות זו
נגנב הכובע שלו • .ללא התנצלות:
כאשר הצהירו חברי להקת החיפושיות
שהחכם מאהארישי מארש יוגי הוא
מורם הרוחני, זכה המלומד ההודי לפירסו־מת
עולמית. אבל כאשר הצהיר מארש שתלמידיו
השונים יבואו אליו לכנס־הגות,
השתנה המון: החיפושיות, וכן חברי להקת
האבנים המתגלגלות, נעדרו מן הכנס
ללא התנצלות. כן נעדרה תלמידה־שוטח
אחרת של היוגי: מיא פארו. אבל לשחקנית
הצעירה היו צרות העשויות להצדיק
את העדרה: היא נפרדה לא מכבר
מפראנקי סינטרה, מחפשת בקדחתנות
בן־דוג מבין העשרות המלווים אותה לאירועים
חגיגיים בהוליבוד. פראנקי, מצידו, חיה
עסוק — בעסקיו ובביתו :״כואב לי הגב!״
הוא אמד לידידיו, שטילפנו להזמינו לבלות.

קולנוע ישראל
שינאה בציבור
במחברת־החיבורים של גידי אשל, מכיתה
ג׳ בבית־ספר הביל״ויים ברמת־גן, בעמוד
האחרון, כתוב :״לכתוב חיבור חופשי עם
פתיחה, תוכן וסיום.׳׳
מתחת לזה כתוב החיבור, כפי שהוא
מצוטט כאן כמעט מילה במילה!
״אני הלכתי בחופש לסרט שלוש שטות
ביוני. בסרט שתי גדות לגדות, שמוצג לפניו,
רואים השוואה מאוד יפה. טאנק מצרי
וטרקטור שרשראות ישראלי חורש כשדה
והרמקול אומר: הם השתמשו בשרשראות
שלהם ואנחנו בשלנו,
״רואים מטוס ירדני ממריא וקומביין
ישראלי, עם הגלגל הקדמי קוצר, והרמקול
אומר: הם השתמשו בגלגלים שלהם ואנחנו
בשלנו. רואים בתי־זיקוק ישראליים למים
ובתי־זיקוק מצריים של דלק מטוסים והרמ־קול
אומר: הם השתמשו בבתי הזיקוק
שלהם ואנחנו בשלנו.
״יצאתי מאולם הסינרמה ובדיוק כאותו
זמן עבר בכביש טרקטור שרשראות הנישא
על גבי טריילר.״
אין ערבים טובים. מיד לאחר המלחמה
רצה הציבור, בצדק, לדעת מי איים
עליו ואיך. לכן הציגו בכל יומני הקולנוע
את השתוללות ההמון המוסת בעזה, את
קריאות־הרצח ברחובות קהיר, את המיצעדים
במצרים.
אבל היומנים נגמרו, ושינאת הערבים שהתעוררה
לאחר המלחמה עדיין לא באה
על סיפוקה. הקהל רצה לראות עוד ועוד
איך רצו להשמיד אותנו, וספקי השמאלץ
החלו לספק את הדרישה.
בסרטים החדשים אין ערבים טובים. ערבי
זה שם נרדף לרוצח. הערבים לא חורשים
שדות, לא בונים בתים, לא אוהבים, לא
שולחים את ילדיהם לבית־הספר. הערבים
רק הורגים.
הקולנוע הוא אחד מאמצעי־חחינוך החשובים
ביותר. בארץ משתמשים בו עכשיו רק
כדי להשמיע את מה שהקהל ברחוב אומר
ורוצה לשמוע :״מכאן נשקפת הרמה״ ,נאמר
בשיר המלווה את סרטו של עמוס אטינגר
שתי גדות לגדות ,״שחורה ומאיימת /ושם
גדות על אדמה/פורחת ונושמת.״
הגדולים יכולים עוד לסנן לעצמם את מה
שהם רואים ושומעים. אבל אלפי הילדים,
הרואים את הסרט, אינם מוגנים, והם יגדלו
עם השינאה שהם קולטים באולם־הקולנוע.

סרטים
ה אי דיו ט של ה כי מ ה
גיוני באנקו (ירון, תל־אביב) זה סרט
מגעיל. ממש. בלי שום כחל ושרק. לבמאי,
איב אלגרה, ולחבר עוזריו, היה רצון טוב
לתאר נער־שכונות עליז וקל־דעת, מלא הומור
ושמחת־חיים, משהו כמו זורבה היווני
בצעירותו.
אז מה עושה הורסט בוכהולץ כדי להיות
דומה לזורבה? הוא קופץ הרבה, מרים ידיים
כאילו היה ציפור, עושה פרצופים ללא הרף,
פרצופים של קוף, או של אידיוט, בדרך כלל
של אידיוט.
הוא מראה את השיניים שלו, ואת האחוריים
שלו, ומרים רגליים, ומתגלגל על ה־ריצפה.
הוא עושה כל מה שהיה עושה הליצן
הלא־מוצלח של הכיתה.
אחרי כל זה, איזה ערך יש לאיזה סיפור
מטופש המודבק לזה, על ג׳וני באנקו שגנב
200 אלף דולאר והוא מתחתן בקזינו של
מונטה קארלו עם מיליונרית, המנסה לסחוט
אותו ולרצוח אותו, על־מנת לרשת את
כספו?
ביחוד כשהסיפור הוא רק חלק קטן מאוד
מכל שאר השטויות שישנם בסרט זה.

גרמניה של מ די ם
הסרן האמיץ מקופניק נתכלת, תל־אביב;
גרמנית) הוא מזכיר קצת אגדות מ־בדחות
לילדים. הגיבור, שהקהל מזדהה עימו,
יצא זה עתה מבית־הסוהר. אין הוא מצליח
לקבל עבודה, משום שהוא אסיר שהשתחרר,
ואין לו תעודות. הוא לא מצליח לקבל את
התעודות שלו משום שאין לו עבודה.
בינתיים, גרמניה של הקיסר, לפני מלחמת־העולם
הראשונה, מעריצה חיילים וקצינים.
כולם רוצים ללבוש מדים. הנשים אוהבות
את הצבא, ההורים מתגאים בו והעם מוריד
בפניו את הכובע.
הגיבור נזרק ממקום למקום, ומתנה בכל
(הנושן קעמוד *)2
העולם הזה *158

ני היום לא מוכנה ללכת לשחק אצל
במאי בהרגשה שאני יכולה לעשות את
העבודה לבד. קולנוע זה מדיום של במאי.
השחקן הוא כלי־שרח. חלק מתוך יצירה
שיש לה כל כך הרבה מרכיבים.
קרה לי שנכוויתי, ואחרי זה אני משתדלת
להיזהר. אבל זה קשה, כי יש הרבה במאים
העושים את הסרט הראשון שלהם. צריך
לבטוח בהם.
לפני המניע לרצח סיפרו לי על פיטי
פריישטאט. אמרו לי :״הנה יש כאן במאי
העובד עם שחקנים״ .ואני שמעתי כל־כך
הרבה על צ׳כיה, ועל הסרטים הצ׳כיים,
מילוס פורמן, הקולנוע המודרני, נו, חתמתי

אובע פנים לגילה אלמגוו -ולה!מאסו לנחות שתיים מהן
על חוזה כדי להופיע בסרט הזה.
קראתי את התסריט וראיתי שיש שם
שגיאות. צעקתי :״לתקן! לתקן!״ ידעתי שלא
מתקנים. רצתי למשטרה. אבא שלי קצין.
ואמרו לי :״זה לא הגיוני, זה לא הגיוני,
תשני את זה ואת זד.,״ אבל מה? זה לא
עזר.
רציתי לבטל את החוזה. התחרטתי.
יענקלה אמר לי :״תשלמי עשרים אלף לירות
פיצויים, או שתשבי בשקט.״ מאיפה אני
אקח עשרים אלף לירות?
בכל אופן, אחרי זד, החלטתי שבזה נגמר
בית־הספר. היה ברור לי שמעכשיו אני
צריכה להיות בררנית, יותר זהירה, ולחכות
לתפקיד רציני.

***ואלים אותי כל פעם :״את לא רוצה
\ 4/להיות כוכבת בחוץ־לארץ? למה את יושבת
כאן?״ אז אני אומרת: החלומות שלי
הם לא כאלה. לא ראיתי אף פעם את ה־

..לא מעניין(היות חושו!
מיקצוע שלי מנקודודראות של מובי־סנואר,
כוכבת זוהר. קודם כל רציתי להיות
שחקנית.
כשנסעתי לאמריקה, אמרו לי :״עכשיי
בטח לא תחזרי.״ זה מצחיק. כי מה שיש
לי להציע זה מישחק. כדי לרצות אותי, צריך
לראות אותי באלמנט שלי.
יש לנו דליה לביא, יפהפיה נדירה. מה
שלה יש להציע, ומד, שלי יש להציע, זה
דברים שונים, למרות שהם שייכים לאותו
המדיום. לבחורות כאלה יותר קל.
שלי וינטרם היתד, פצצת־מין מבוקשת, עם
סוודרים מהודקים. היא עשתה את מקום
תחת השמש, הורידו לה את הסוודרים, וגילו
שהיא שחקנית.
אני רוצה להגיד שהיה לה קל בהתחלה.
רצו אותה בשביל משהו אחר. אבל היה

תמונות שלי, כשהייתי בת 18 או בת ,20
אני נראית לי הרבה פחות סימפטית.
אני לא חושבת שאין לי תחליף. יש תחליף
לכל אחד. כשהפכו אותי לבלונדית, זה
לא היה בגלל שזה התאים לי יותר, זה
היה בגלל שהארץ הקטנה שלנו היתד, זקוקה
לפצצה הבלונדית שלה. היתד. אז העלייה
של בריז׳יט בארדו וכל פצצות־המין, וגם
ישראל רצתה. היום יש מאה כאלה.
הקולנוע אוהב נשים שהמצלמה אוהבת
אותם, אבל צריך גם לדעת לשחק. מעט
מאוד רמאים הצליחו לקחת אנשים מהרחוב
ולעשות מהם שחקנים.
בארץ שלנו כל במאי רוצה לגלות אנשים
לא־ידועים. זו זכותם. אבל כשיש במאי
חסר־נסיון, צוות חסר־נסיון, וגם כוכבת
חסרת־נסיון, זה קשה, והנה התוצאות.

זלו* 1:ז *

כשמחפשים יפהפיה מסעירת־גברים, פונים לגילה. כשמחפשים אשה
מכובדת בגיל העמידה, פונים לגילה. כשרוצים בכוכבת צעירה, ילדונת בת
שש־עשרה, פונים לגילה. רוצים זונה, פונים לגילה. רוצים זקנה שמנה
ומכוערת, פונים לגילה.
גילה אלמגור, כוכבת־הצמרת הכמעט־יחידה של הקולנוע הישראלי, יכולה
היום לבחור בכל סרט שתרצה — ואין לה במה לבחור. לכן, בימים
אלה, היא מתכוננת למלא את התפקיד הראשון האמיתי שלה בסרט בעל־רמה,
שיבויים בידי במאי זר, ויופק בידי בעלה, יענקלה אגמון.

—מאת *רה אדמאור* —

ן 11 <1ו וי)

לד. להציע עוד משהו, והיא נשארה.
אני יודעת שיפהפיות כמוני יש אלפים.
אני לא אומרת את זה כדי שיגידו לי :״מה
את מדברת!״ אני מסתכלת פעמיים ביום
בראי, ואני יודעת בדיוק באיזה עולם אני
חיה.
יש כל־כך הרבה חתיכות יפהפיות! אז
אם יש להן מזל והן שמורות טוב, הן
מחזיקות מעמד יותר שנים. אבל בסוף זה
נגמר. שחקניות אמיתיות מחזיקות מעמד
בלי סוף.
כשעבדתי בגליליאו, אמר לי הבמאי:
״חקחי את המזוודה שלך ותסעי מכאן, ואל
תחזרי עד שיהיו לך שני קמטים גדולים ליד
הפה, אחרת יתנו לך לשחק עוד מייד׳עלה
ועוד מיידעלה. ככל שיהיו לך יותר קמטים,
כך תהיי שחקנית יותר טובה״ .אז לא
שאני מחכה שיהיו לי יותר קמטים, אבל
אני עובדת על זה.

ני גם חושבת שנשים בשלות זד,
הרבה יותר מעניין. וכשאני מסתכלת על

אי־אפשר לשים בחורה חסרת־נסיון מול
המצלמה ולהגיד לה :״תשחקי!״ בניו־יורק
יש יפהפיות בכמויות שקשה להאמין. הן
כולן חצי־דוגמניות, חצי־שחקניות, חצי־זמרות,
יש להן איזה נסיון, והן עוברות
תהליך של שיפוץ של שנים. ואם יש להן
קצת אישיות, הן מצליחות ומגיעות. כאן
אין הנוהג לשפץ.

^ ני, בשלב מסויים, אמרתי לעצמי:
זה נגמר. אלוהים נתן לי פנים שמצטלמים
טוב, ועכשיו אני צריכה לעבוד —
לשחק.
הצרה היא שבארץ אין גם תפקידים לנשים.
שיחקתי תמיד חפקידי־מישנה. איזה תפקיד
ממשי היה כאן לאשה? אף אחד.
כאשה, כשחקנית, מצבי קשה. אני לא
מחפשת להיות בקולנועים, אני רוצה
לשחק. הבעייה היא שלשחק שוב את ה־
״מותק״ ,הכוכבנית מדיזנגוף, זד, כבר לא
מעניין אותי.
בסך הכל, מה זה שחקנית? כמה נשמר,

שיש לך, כמה כוח פיזי, כמה אינטלגינציה,
זה מה שיש לך להציע על מטר־וחמישים־
ושבע גובה. המיסחר שלי, כשחקנית, הוא
לא לעשות דמויות ולמכור אותן. המיסחר
שלי הוא בי, בעצמי.
קראתי ראיונות עם שחקניות ישראליות.
הן אומרות :״בארץ אין תחרות, זד, לא כמו
בחוץ־לארץ.״ מה זאת אומרת, אין תחרות?
מה, את לבד כאן? יש לפחות עשרה תפקידים
שהייתי רוצה לעשות בעצמי. ברגע שיש
יותר משחקנית אחת, יש תחרות בין השחקניות.
אני
בשר ודם, יצור די רגיש. אני רגישה
לכל הכיוונים, פגיעה מאוד. אם מישהו מקבל
משהו שאני הייתי רוצה, זה עושה לי
משהו. אבל אי־אפשר לאכול הכל. אני לא
לבד כאן.
ף דרך־כלל אני עבד לעבודה ורק עב־שיו,
בזמן האחרון, קיבלתי את השכל
להירגע קצת. יש סכנה של התדלדלות המעיינות.
סוף־סוף את הרי לוקחת רק מעצמך.
במקצוע הזה בכל אופן.
עכשיו אני נחה. זוהי תקופת רוגע בשבילי.
אני יושבת בבית, אני קוראת ספרים,
אני שומעת מוסיקה, אני פוגשת אנשים שמזמן
לא פגשתי, בכלל, העניין הזה של
הבית מוצא חן בעיני, ונידמה לי שמרגישים
שבבית שלי יש יד של אשה, יד
מטפלת.
אני חיה כמו שמוצא חן בעיני והבית
ממלא אצלי תפקיד חשוב. כשמשקיעים כלבך
הרבה בעבודה, כמו שאני עושה, חשוב
מאוד שיש בית ששומר על שיוזי־משקל,
בית נורמלי, בריא ושקט מכל הבחינות. זה
מאפשר לי להשקיע את כל האנרגיה בעבודה.
לאנשים
שחיי המשפחה שלהם לא כל־כך
טובים, קשה להתרכז בעבודה. זה ברור.
אני יודעת את זה מנסיוני. כשהייתי נשואה
בפעם הראשונה והייתי לא שקטה ולא מאושרת,
אני לא יודעת איך לקרוא לזה, פני
העבודה שלי היו כמו שהרגשתי. יש קשר
ישיר.
ברור שהעובדה שבעלי יענקל׳ה אגמון הוא
מפיק, עוזרת לי הרבה. היא יכולה לאפשר
לי לבחור את הדברים. לדברים מיוחדים קשה
לגייס מפיק, וקל יותר כשזר, בבית. היתרון
הוא לא בזד, שהוא מפיק, אלא בזה שהוא
מקורב לבעיות שלי, מתמצא בהן, פתוח
יותר לעולם שלי, מעורב בעניין, זד, נוח
יותר.

קולנוע
(המשך מעמוד )25
מקום: את העוול ואי־הצדק שנגרם לו. וככל
שהוא מתנה אותו יותר, כך מתאנים לו
יותר 1־מתאכזרים אליו יותר, ובסוף מגיע
רגע הנקמה הגדולה.
הוא קונה מדים באיזה מקום, וכשהוא לובש
אותם כולם פתאום מצדיעים לו, הוא נותן
פקודות, וכולם פתאום נשמעים להם, מבלי
לשאול שאלות. והוא מהתל כך בעיר
שלמה, בעזרת חליפה צבאית פשוטה.
זהו סיפור שהיה. הוא מאלף מאוד —
דווקא בישראל של .1967 כי הוא מראה מה
יכול לקרות, אחרי כמה עשרות שנים של
״כל הארץ חזית — כל העם צבא.״

מ לגו לי ס של צ חו ק

סקנדל כמשפחה (הוד, תל-אביב;
צרפת) אדם נכנס לקולנוע, מתיישב על הכיסא,
ועד שהוא מספיק להבין למה מדוע
ולשם מה, הוא מוצא את עצמו מתגלגל בצחוק
גדול.
זה מתחיל כשבחור צעיר נכנם, השכם
בבוקר, לבית של מעבידו, ומבקש ממנו העלאה
במשכורת. עד שהמעביד מספיק להירגע
מהחוצפה, מסביר לו הבחור שהוא מאוהב,
והעלאה דרושה לו כדי לבקש את ידה
של אהובתו. בסופו של דיאלוג שנון ומב־דח,
מסכים המעביד להעלאה, ואז מתגלגלים
הדברים במהירות מסחררת. מסתבר שהבחור
מבקש בעצם את ידה של בת המעביד, ואחרי
זה מסתבר שהוא גם גנב ממעבידו סכום כסף
הגון, כדי שיוכל להחזירו, עם החתונה, לבתו•
אחר כך מסתבר שהבת בהריון, ואחרי
זה מתברר שנפלה טעות, והאשה שהוא רוצה
להתחתן איתר, כלל אינה בתו של הבום,
וטעות גוררת טעות, ומצב מתחלף במצב,
וכל מצב משעשע מקודמו.
לואי־דה־פינם מצחיק במאמצים רבים. וקלוי
ריש מצחיק פי שבעה ללא שום מאמץ.

^ 7*4+4מרד

תדריך
הו מור
צוחקים במשך שעתיים, ללא סיבה ברורה
וללא הפסק, משרשרת של בדיחות, מצבים,
וטעויות בסרטו של אדוארד מולינארו,
הנקרא אוסקאר, או בעברית סקנדל
כמשפחה (הוד, תל־אביב) .צוחקים עם
סיבה, על תאוות המדים הגרמנית, בפרו
האמיץ מקופניק (תכלת, תל־אביב),
ועל גרמניה זאת וגרמניה האחרת באנו
ילדי הפלא (אוריון, תל־אביב) .וצוחקים
ונהנים עם ריצ׳ארד ברטון וליו טיילור
מחגיגה צבעונית ומשעשעת, המבוססת על
קומדיה של שקספיר, אילון ז הסוררת
(נזוגרבי, תל־אביב).

א מנו ת

1 8מ ^ ג1
ל מ ען חפי שעח תיי ך

למד נהגות

מודה לערבית

מוכן לתת שיעורים פרטיים או קבוצתיים
באזור תל־אביב — קריאה, כתיבה, דיבור— .

המורה ״ בנו ״
כל השטות — שימות מיוחדות

המעוניינים מתבקשים לכתוב לת.ד ,136 .תל־אביב,
עבור ״מורה״.

סנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלטוז 2 2 8 9 8 8

אשה כחולות (מקסים, תל־אביב) אדם
מבוגר ומשכיל, המנסה להימלט מחיי־העיר
המסודרים, יוצא לחולות לעסוק בציד־פרפ־רים.
הוא ניצוד על־ידי אשה, החיה אסורדז
בתחתית תהום, המוקפת הררי חולות. האשד׳
,כמו שאר אנשי הכפר הנידח, היא
פרימיטיבית מאוד, אכזרית ותמימה. היא
חיה בתוך החולות, נאבקת בהם ומאמינה
בהם. היא לא יודעת מה זאת אהבה, או
מהם קשרים בין בני־אדם. היא מחזיקה את
הגבר בביתה שבתהום, משום שאינה יכולה
להיאבק לבדה בחולות המכסים לילה־לילה
את ביתה. והגבר, המנסה כל הזמן לברוח
מהמקום הזה, מוצא בסוף את התקווה ואת.
החיים בתוכו. זהו סרט שאסור, בשום אופן״
להחמיץ.
אלפא ( 60 פאריז, תל־אביב) ז׳אן לדק
גודאר מתאר את העולם שבו אנחנו נמצאים׳
ואליו אנחנו מתקדמים. עולם שבו
מכונות ואוטומטים מכוונים את פעולות
האדם ואת מחשבתו, והאדם, שחדל להיות
אדם והופך ״אוסף של פעולות פיזיות ורוחניות״
,פועל לפי הוראות המחשבים,
שהן תוצאה של עיבוד הגיוני של נתונים,
הכל מופעל שם לפי ההגיון המתמטי של
המכונה, וכל הערכים שהיו קיימים לפני
כן — אהבה, הכרה, רגשות, תחושות —
כל זה הולך ונעלם. האדם הופך מתיה
טבעית לייצור מכני, החי וגדל בין אורות-
הניאון וחלונות־הזכוכית הענקיים. למי קושך
(אוי קונסטנטין) הבלש הפרימיטיבי הפרוע,
העונה בדרך כלל לכל מיני חולשות ותאוות
אנושיות של קהל הצופות, מגלה את העיר
הזאת ומחסל אותה, כדרכו בקודש,
בכמה יריות אקדח.
העולם הזה 588ו

כמה מטו מט מים שאלו אותי בזמן האחרון אם המדור לא מפוברק: ובבן, ראשית:
לא. כל המכתבים אמיתיים. שנית: כרגע יש לי ערימות נוראיות כאלה של מכתבים
שמחכים בתור (ואני מקווה שאתם, יודעים שתורכם יגיע, לבסיף) ,שלא השתגעתי
להוסיף עליהם מכתבים מפוברקים.
אז אתם יכולים להיות שקטים: אתם יכולים לקבל את מילת הכבוד שלי שכל
מכתב ומכתב שהופיע במדור זה, ושיופיע בכל המדורים הבאים, הוא מכתב אמיתי
לגמרי. במאה אחוז.
בסדרו נרגעתם י טוב:
שוב סטודנט לרפואה, צעיר וגם עוד נאה,
נוסף לכך, והוא לומד באיטליה, בעיר האהובה
עלי, סיינה.
אבל הקיץ ( )1/1588 חוזר לחופשה, מה
שמבטיח סכויים טובים לאלה שתכתובנה,
בצרוף תמונה. בגלל הדיסטנץ. כדאי, לא?

״אהבתי בן. הוא עזב אותי. נמו בכל הסיפורים
העצובים. ומאז אני בודדה. בודדה
ועצובה.
״אני שולחת את המכתב, ומחכה בכליוך
עיניים למכתבך אתה, האלמוני, איישם בארץ.״

)2/1588 היא בת , 17 כמובן. ונכון ש־מקסימה?

הוא
צנוע, ורגיש, ולדבריו ״סתם סטודנט
רגילשנה ב׳ ,ובן 23 וחצי״.
מרוצות? אבל הוא לא רוצה אחת סתם.
הוא מעדיף ״בת מהאסכולה הישנה.״
כל הכבוד (.)3/1588

• ״רק האוהב ללא תקווה יודע מהותה
של אהבה.״
(פרידריך שילר)

( .)4/1588״אני סטודנטית לתיאטרון ואנגלית
עם 20 חורפים קרים.״
וחוץ מזה היא תמירה, נאה ,״ועל היתר
הוא ישפוט.״ בתנאי ש״הוא״ יהיה ״פיקח,
בעל־נשמה ויודע הרבה.״
ואני, מצידי, חושבת שהגיע הזמן שהחו־

הפרווה של בי־ג־י.
אתם יודעים הרי, שבלונדון העניין
הזה של חלוקת המינים הוא לא כל־כך
מדוייק. גם מבחינה חיצונית. כשהחזה
של זה שטוח — זה אמור להיות בחורה,
וכשהשיער של זה ארוך — זה

רפים הארוכים שלה לא יהיו קרים יותר.

חייל קרבי — ואוהב מוסיקה.
ואתלטי, ושחום, וגבוה 1.80 בוגר״
תיכון ויפה.
וכל זה הוא (!)5/1588

״אהבה שאין עינוה תונחה — אינה
אהבה.״
(בראשית רבד).

בלונדית עם עיניים ירוקות וחתיכה. איך

ואם יש לה, ל( )6/׳1588 בטחון עצמי לא
נורמלי, הרי יש לה על מה להסתמך, בפרט
כשהיא טוענת ש״טוענים שאני חכמה (וגם
אני טוענת כך) אבל שנונה רק לפי מצב״
הרוח.״

זה לא מכתב השכוע -זה מכתב
השנה, ומי שלא תענה עליו, היא
בטח דבילית או משהו.
( )7/1588 הוא גבר ירושלמי מקסים, גבוה
מאד 1.87 בן .23 הוא עמד לנסוע ללמוד
בחו״ל, אבל בגלל המלחמה הוא ויתר על
הנסיעה ונשאר בארץ.
ובמלחמה הוא נפצע.
שישה חודשים הוא שכב בבית־החולים,
ורק עכשיו יצא משם. מטבע הדברים שהכל
השתנה, והוא קצת בודד.
טוב, אז הוא מעוניין להכיר ירושלמית,
רצוי סטודנטית, תרבותית, שקטה ונאה. ואגב,
אתן יודעות שנוסף לכל הוא גם פיקח
ובעל חוש־הומור לא רגיל?
בתור. וכיוצא באלה.
אבל גם תלתלים זה כבר לא די
משכנע. לכן התחילו כמה חלוצים באנגליה
ללבוש מחצאיות, בשביל הגבריות.
יפה, לאז
אבל גם זה עוד לא הכל. החידוש הכי
אחרון הוא הלהקה הכי חדשה של
לונדון( :שלושה חדשים) הם כבר לובשים
מעילי פרווה נשיים כאלה, חמודים,
ומי יודע מה יבוא הלאה.
ואגב: ללהקה הזאת יש גם שם מעניין:
להקת בי־ג׳י. אבל יש הטוענים
שזה לא על שם אתם יודעים מי.

הנה חייל שמצא תמונה:
האושר שבעיניים, והחיוך המלבב,
משכו את תשומת־ליבי. איני יודע אם התמונה
חדשה או ישנה, אולם הרצון לראות
את האובייקט — הכריע.״
מה שמעניין אותי, זה רק דבר אחד:

אל תסמוך יותר מדי
על יום ד׳ :הוא יום
בלתי־יציב לבני־מזלדלי.
היא לא תתעניין בך,
השבוע: אבל דע שזה לא
סוף־פסוק. המתן ונשך
את בשרך. אל תחשבי
שהוא! כל־כך קר, הוא
מנומנם. מחלת כליות
עשוייה לפגוע ברגישים,
השבוע. עיקשות מוגזמת תגרום מפח־נפש,
תסיט אותך מהדרך שקבעת. מתנה קטנה.

המרץ שלך יגבר, בהתמדה.
יום ד׳ לא טוב
לבריאות, עוד פחות טוב
לעסקים חדשים. אל תגזים
בתוכניות, ופקח עין
על שותפיך. מסיבה נאה
ביום ו׳ תאפשר לן לפ9ו
בפב רו א ר גוש איש שרצית להכי20ב
מרס
רו •.מקרוב הוא עשוי
לאכזב או לקסום, בניגוד
לצפוי. זהו שבוע פורה. טוב לנשואות, רע
לרווקות. קח אספירין. הצננת לא* רצינית.

[ניו[

הקו העולה בו התחלת,
בשבוע שעבר,
ימשיך ויתמיד, גם מי״
חושי״העצבים, ויתר החוליים
ייעלמו, אס-
כי אט-אש. אל תצפה
לביקור, בקר א תה בעצמך:
אחרת תחמיץ
עוד הזדמנות אחת, כמו
בעבר. יום א׳ יזמן
לך הזדמנות כלכלית. אל תיחפז, ק ח אותי!
רק אם יש לך ערבויות כלשהן.

מדוע אינן מסוגל לשבת
בשקט, ולבנות את
מה שהתחלת? הנה,שוב
פעם אתה מחבל במא״
מצן, בן מזל־תאומים!
כיוון שכן, רק העזה יותר
גדולה תאפשר לך
לסיים את העניין על הצד
הטוב יותר. הזהר
מתאונות־עבודה: חשמל,
במיוחד, מסכן את בריאותן, השבוע.
בת־תאוסים: קחי עצמך לידיים. שמרי על
הופעתן ונקיונן. חשוב על נסיעה קרובה.

לא. אין טעם לבכות
על חלב שנשפך. אתה
מתחיל להבין שיש להתמיד
בדברים שנראו
לך ארעיים, ושלפעמים
אתה יודע להיות
יותר קשה מכפי ש״
שיערת. זה די מעודד
אותך ומעצב אותך.
אל תתן, מעל לכל, לעצב
זה לשמש לך תירוץ כדי לוותר על
תוכניותיך. כסף בלתי-צפוי וצפוי יזרום
אלין, השבוע. העצבנות תפוג, לבסוף.

אתה כותב ש״התמונה התגלגלה לידי בדרך
מיקרית למדי.״ היות והתמונה נתלשה בבירור
מתוך תעודה כלשהי, מעניין מה
היתה הדרן הסיקרית הזאת. תסביר לי פעם,
בהזדמנות. טוב?

באמת, יכולת לדון על כך איתה, לא כן?
מוטב שהיא תדע, לפני שאתה מחליט
בקשר לדברים המשותפים
לשניכם. מסיבה
אינה המקום הנוח ביותר
לבלות את חופ-
שותיך, השבוע: תפגוש
בה את כל אלה
שמהם רצית, בעצם,
להתחמק. אם יש לך
בעיות — נסה להגיע
לפיתרון זמני בהחלט,
ולעבור לסדר היום. הכל
יסתדר מאליו, תיווכח בזאת. מתנה
יקרה תחייב או תן להגיב ולהוציא כסף.

חשבת שהוא שכח?
חשבת שנפטרת מכל העניין?
שטויות. עיקשות
כזו כמו שלך מצוייר,
גם אצל אחרים. אל תרבה
בפגישות עם בני־מזל
טלה, השבוע. המריבה
הקלה מהשבוע שעבר
לא תתפתח למשהו רציני.
כוסית, או מילד,
טלפונית טובה, יסלקו את אי־ההבנות. פגי-
שת־עסקים תצמיח ברכה לא רק לך אלא
לאהוביך. מכתב מרחוק יגרום לך צער.

הדיכאון ושאט־חנפש שאחזו בך, בזמן האחרון,
יגיעו השבוע לשיא. ידידה או דמות
נשית קרובה תסבול בשל
כן, על לא עוול
בכפה. אס לא תזהר,
אתה תקלקל לך גם
כמה הזדמנויות טובות,
ואף תגרום למישהי לנקום
בן. לעומת זאת, נכונו
לך הפתעות נהדרות
בתחום הפינאנסי:
כסף בלתי־צפוי זורם בשפע.
הזהר משתיית
מופרזת וממחלות מדבקות. אין לך לחשוש!
מהתנכלות של ידיד מדומה. אתה הוא החזק.

שמרי היטב על הכנסותיך,
ואל תבזבזי מיל
מיותר. החודש מתחדדים
העניינים הפינאנסיים, בייחוד
מסוף השבוע הזה.
פגישה חטופה תתן לך
לטעום הרפתקת־אהבים.
אתה תיהנה, תקודד, ותפסיד.
אך לפעמים זכרון
עדיף על התמדה. כשמדובר
בבני מזל־גדי. חן ביד נדיבה, לנצרכים.

שבוע יוצר ביותר ! מיפעל בו התחלת זה
מזמן, יביא או תן על
סף של תקופה חדשה.
היא תביא לך לא רק
ברכה ישירה, תהילה
וכסף, אלא גם היכרויות
חדשות. ולפנים מ שורת
הדין, לפי הש-
קפתך — פגישה עם
האיש השליט בחייך,
בחודשים הקרובים. אם
גם תצליחי להתייחס
בהומור למחדלייך ולשגיאותיו — תקבלי
שבוע מושלם המוביל לשבועות הרבה-
הרבה יותר טובים. אחרת — תפגעי,

זהירות תמנע תאונה, ואולי אף אסון. על
כן, אל תמהר לנקוט בדרך כלשהי. אתה
יכול לנוח על זרי״הדפנד,
שלך. בת־קשתים: תירי
את חיצייך בזהירות, ובעיקר׳
אל תכתבי דברים
שיכולים לסבך אותך.
ידידתו אינה כר,
ידידותית כפי שאת חושבת,
ועוד פחות —
שומרת־סוד. אלה הסוב23ב
נו במבר -
20בדצמבר
לים מפגמים בלב חייבים
להיזהר: כי שבוע זה,
ולמעשה כל החודש הזה, מסוכנים לחולי־לב.
היזהרו גם ממיפגשים בבקרים מעוננים.

קשה

סוף־סוף! פגישה מפוארת, הכנסה לא רעה,
התחייבות מצירו של
ידיד לעזור בעניין חשוב
עד מאוד. גם מוחך יפעל
הרבה יותר טוב, ב־יחוד
בתחילת השבוע.
נצל את ימי ג׳ ,ד׳ ,ה׳
ו־ו׳ להחלטות, תיכנונים
וסיכומים. אבל אם תרצה
לסכל מזימה במזימה
— רק אתה תהיה
הטובל. בת־גדי: קני לו
מתנה ועשי כרצונו. זהו שבוע שכדאי להיות
בו רכה: הוא בלאו הכי שלן. גדי (סגיטר־יוס)
:שבתאי( .סטורן) נמצא קרוב אלין, ולכן
החודש אתם יכולים להמר על הכל בכל.

׳ שכטידטכ״ח7.2.1968 ,

ד, מ חי ר 1 2 0א*׳

אותה

אתמול
מ א רו ק א־ ח

נערה
בבית

א מני ת

ה ח רו צו ת

א ר מני תוחבר תו
דו ר ד

ס קו טי