גליון 1589 מתאריך 14 בפברואר 1968

תפקידו של צלם הוא לצלם. אבל בשבוע
שעבר התהפכו היוצרות, והכתבה המרכזית
של העולם הזה היתה דווקא פרי־עסו של
צלם־המערכת אורי ברגן. במידה שהופיעו בה

חולש עתה, מצא את צילומיו של צלם־
מערכת קודם, שהנציח את בואה של תנין
ארצה. אחד הצילומים מראה את רב־סמל
אורי בוגן, ממושקף ובעל זקנקן, מקבל

סמל הצוללנים

חוויה נפל א ה -
באמבקקרם ] 31ו?61
פנז ׳ א ל — קרםהאמבטה שוי צ רי שכבש
אתנ שו ת ה עו ל ם — נ מכ רעתה גם בארץ.
פנזיאל נמס מיד במים. שעה שאת טובלת באמבט הופך עור גופך
לצעיר, גמיש ורענן. במקלחת מספיק לפזר מעט פנז׳אל על הכתפיים,
תמיסתו במים הזורמים
חודרת לעור ומעניקה לך
אותח תחושה צעירה ורעננה.
גם לטיפול יומיומי
בפנים — כדאי להכניס
טיפות אחדות של פנז׳אל
למים.

מכפה מלא של פנז׳אל
מספיק לאמבטיה אחת

)011(111
פרסום או־קיי

צילומים. הם צולמו על־ידי אחרים, שלחצו על
הדק המצלמה שעה שכוגן שימש אובייקט.
כי אותה כתבה, לצלול! ,לא התייחסה
לקאריירה החדשה־יחסית שלו, כצלם, אלא
לאותן שנים בהן שירת בין ראשוני
הצוללנים של חיל־הים הישראלי. כמזכרת,
הוא מחזיק בסמל־הצוללנים, הנושא את המספר
הסידורי . 10 שלא כמו סמלי־יחידות
אחרים של צה״ל, אי־אפשר לקנות את סמל-
הצוללנים בחנויות או בשק״ם. הוא ניתן
באופן אישי, והוא ממוספר, לפי התור בו
מתקבל הימאי לשרות פעיל בצוללת.
בתום ההפלגה הראשונה של תנין הוצמד
לחזהו של כל אחד מאנשי־הצוות סמל שונה
לחלוטין מזה שעונדים כיום הצוללנים. לדברי
אורי :״זאת היתד, יצירה משונה מאוד.״
כתום חופשת־החוף הראשונה התיישבו
כמה צוללנים והחליטו שדרוש סמל חדש.
אורי צייר הצעה לסמל חדש, ההצעה נתקבלה
וכיום עונדים את הסמל הזה כל הצוללנים
בישראל (ראה תמונה).

המעבר מן הים למערכת העולם הזה
היה הדרגתי. אורי, יליד חיפה בן ,32
השתחרר לאחר שירות כרב־סמל בחיל־הים,
ועסק כאזרח באלקטרוניקה. אבל לא מצא
בכך סיפוק, נמשך חזרה אל הים — הפעם
בתפקידי צלילה וצילום תת־ימי, בשביל
התחנה לחקר הים של משרד החקלאות. את
הקפיצה משם למערכת העולם הזה עשה
אחרי מלחמת ששת־הימים.
גם קפיצה זו היתד, טבעית. כי אורי
כוגן הוא קורא ותיק של השבועון: עוד
בהיותו מועמד לקאדט בצי הסוחר׳ בגיל .15
אז פרצה שביתת־הימאים הגדולה. ואורי
נזכר :״העולם הזה היה העיתון היחידי
שכתב באהדה לימאים.״
בשבוע שעבר, בעת שהכין את הצילומים
לכתבה שלו, גילה קשר שני אל מערכת
העולם הזה, עליו לא ידע עד כה:
בארכיון הצילומים של המערכת, עליו הוא

את פני שרת־החוץ, גולדה מאיר, על
סיפון הצוללת, בשריקת־ד,הצדעה המסורתית.
מי יודע איזה צלם־מערכת של שנות ד,־80
הוא מצלם עכשיו, באחת הרפורטז׳ות שלו?

הגוו ל ם

חו ה

קוראים המבקשים למסור
לכריבה את גליונות שנת
( 1967 ובן סל שנה אחרת),
יבולים לעשות זאת החל מן
החודש הבא, באחת משתי
הדרכים :
• להביאם למשרד המערבת,
רחוב קרליבך־ ,12 תל־אביב,
רק בימים ד׳ דה׳ בשבוע,
כין השעות 10 כבי-
קר ו־ 3אחר-הצהרים.
• לשלחם בדואר לת״ד
,136 תל-אביב.
את מחיר הבריכה 10 -
ל׳׳י לבל שנה -יש לשלם
מראש.
המערבת מוכנה להשלים
נליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

והעולם הזר 1589 ,

הלנה רובינשטיין
מחפשת את
הנערה המיטיבה להתאפר
אי פו ר הו א או מנו ת. נערה צעי רה המכסהאת פני הבתכ שי רי םקוסמ טי י ם
רבים ככל האפשר אי נהבהכרח הו פכת לי פ ה יו ת ר. אי פו ר טו במשמש
ל ה דג ש ת היו פי הטב עי. נערות צ עי רו ת צ רי כו תלהשתמשב אי פו רקלהמ דגי ש
א ת רעננו ת פני הן.
מפע לי ה לנ ה רו בינ ש טיין בי שראלהח לי טו על ת ח רו ת הנ ערהה מי טי ב ה
להתאפר כדי להח די רבק רב קהללקוחו תי הםהצ עי רו תאת תו דעתה אי פו ר
הנכון.
אםאת בגיל 17 עד 20 גשי נאלפר פו מ רי ה שלך ו ה צי עי א ת עצמך ל ר שי מ ת
ה מו ע מ דו תלתח רו ת. באם תז כי ב מ קו םהרא שון תוכ לי לי הנו תמטיסת ־
חוי ה לפריז. כי ב ״ או לי מ פי ק ״ כשט סי ם — נ הני ם מן ה חיי ם.
ה מו ע מ דו ת תוז מנ הלהשתתףבתח רו ת אזו רי ת בירו שלי ם, ת ל־ א בי ב, חי פ ה
ובאר־ שבע. ב חי רתה מו ע מ דו תבתח רויו ת א לו תי עשה בכל אזו ר על י די
דיי לו ת היו פי של ה לנ ה רובינ ש טיין.
30ה מו ע מ דו ת ה סו פיו תמארבעתהתח רויו תהמקומיות תוז מנ הלתח רו ת
ה סו פי ת א שר ת ת קיי םבתל־ א בי בלקראת חג ה פו רי ם ת שכ׳׳ח. בתח רו ת זו
תתבקש כל מו עמדתלהתאפרב כו חו תעצמהב תכ שי רי ה אי פו ר של ה לנ ה
רו בינ ש טיין א שר ה מו עמדתת בי אעמה. ועדת שו פ טי ם ת עני קאתהפר סי ם
לנערו ת ה מי טי בו תלהתאפר.

פרסראשון: טיסהה לו ך ו שוב
לפריז, ב מ טו ס סי לון של או לי מ פי ק

כולל אי רו ח ל שבוע י מי ם ו בי קו ר
ב ס לון ובמפ על של ה לנ ה רו בני ש טיין
ב מ קו ם.
פרסשני: מלתחת בגדי או פנ ה
בשווי של — 500.ל״י.
פרסשלישי: ח בי ל ת שי של
ת מ רו קי ם ב שווי של — 250ל״י.
ועוד 27פ ר סי ם מ תו צרת
רו בינ ש טיין ל מו ע מ דו ת.

ה לנ ה

ההרשמהבפר פו מ ריו ת עד
בפברואר . 1968

ה ־20

חו 316ח 1כ 111מ 3ח 1616־1
העולם הזה 1519

שחם לבינסון אילון

מ כתבים
״דקר״ והתעלומה

לדעתי, יש קשר בין היעלמה של דקר
לבין היעלמה של הצוללת הצרפתית נזינרב.
השערתי: שהרוסים פיתחו צוללת בעלת׳
מערכת־אלקטרונית, המסוגלת לנטרל צוללת
החודרת לתחום מסויים, מבחינות קליטת־השידורים,
שידורם ואיתורם של הצוללת.
לאחר ניטרולה, מצמידים אנשי־צפרדע את
הצוללת החטופה, ומעבירים אותה לבסיס
סודי בארצם. את הנעדרים אפשר להעביר אז
שטיפת־מוח ולהפכם ללוחמים סובייטים
טובים.
אהוד אכגי, פתת־תקווה
הפסיקו למתוח, עם גל־השמועות סביב
הדקר! (העולם הזח .)1587
טיבעו בטעות
קשה להאמין שהרוסים
צוללת צרפתית, שהיתר, בשטח אחר לגמרי,
או שהיו מסוגלים להשתלט על ספינה
בשיטות ג׳יימם בונד.
כיל דגני, גבעתיים
• העולם הזה אינו מאמין, כמובן,
לסיפורי־הבדיס. הוא רק סיפר עליהם —
כדוגמה של היסטריה שפשתה בקרב חלק
מן הציבור.
אני בטוח כי דולפין היא דקר! ודקר
לעולם לא נעלמה, לא נותק הקשר עימד״ כי
היא בכלל לא נבראה.
יגידו: הרי העתונאי עירן שורר נסע בדקר
עד גיבראלטד. שם חיכה שורר לכתב
אחר, שמשום מה לא הגיע. פונה אני לשכל
האנושי: עיתונאי מקבל כזה סקופ, ויורד
מן הצוללת?
הוכחה שנייה: ביום בו היתד, צריכה
להגיע דקר, התקיימה בבסיס אסיפה בהשתתפות
בני־המשפחה, הורים, אחיות, ומפקדי
חיל־הים. זד, היה ב־ 30 בינואר. ב־31
ניכנסה לנמל הצוללת דולפין. והנה הפתעה:
רק ההורים וכל ההורים — כולל הורי דקר
באו לקבל אותה.
ועוד הוכחה: כשהיתה מגיעה, בעבר,
צוללת חדשה, היו מפרסמים את שמותיהם
ותמונותיהם של אנשי־הצוות. לא הפעם.
ועוד: כשגילו על בוא דולפין, אמרו שרכישתה
היתד, אחד הסודות הכמוסים ביותר
של המדינה. ממה נפשך: אם זה היה בגדר
סוד — איך נערכה העברת־הדגל לאור
היום?

בריטניה פנתה לברית־המועצות. ענו שדורשים
פנייה רשמית. נדבר כמו גברים: אם
אנגליה וישראל היו באמת מעוניינות ש־ברית־ר,מועצות
תשתתף — היו פונות בצורה
רשמית.
לכן לא הפליגה דולפין מעולם אחרי דקר.
זהו שקר גדול. אין שום הוכחה לכך. דקר
לא טבעה, היא בישראל. דולפין היא דקר.
אחד מן העם, ירושלים
מה פלא שלא מצאו את דקר ומינרב?
עומקו של הים — בלתי־משוער. במקומו
העמוק ביותר, האוקינוס השקט, הוא
מגיע ל־ 11 קילומטר עומק, ובים התיכון
הרדוד יחסית — לקילומטרים אחדים.
ההר הגבוה בעולם, בשרשרת־הרי ה־אברסט,
מגיע רק לפחות מתישעה קילומטר.
אין תימה, איפוא, שלא מצאו צוללות
קטנות במצולות שכאלו?
עמירם גאון, תל-אביב
• מתחת לעומק מסויים נמעכת הצוללת,
מתפרקת, ואז מוכרחים חלקים ממנה לצוף
על פני המים.

הקפטן של ״דקר״
תודה על התיאור המופלא (העולם הזה
)1586 של איש מופלא: יעקב רענן, קפטן
של דקר.

תקווה שילה

(שרעבי) ,חיפה
כששמעתי לראשונה
את שמו של
רס״ן יעקב רענן,
לא אמר לי שם
זה מאומה.
רק אחרי ׳שראיתי
תמונתו מעל דפי
העולם הזה הבינותי
שהמדובר ביעקב פ־ריש
או, כפי שקראנו
לו ,״באמים״ ,שעה שילה שישבנו יחד על ספסל
הלימודים בבית־הספר התיכון בחולון.
בהפסקות, וגם בכיתה, בין בדיחה לבדיחה,
נהג לצייר ספינות־מיפרשים ענקיות וכל
מיני אוניות.
נוסף לכל, עסק גם בציור קאריקטורות.

אגב, אומרים שהוא היה ידידו של הפסל
יגאל חומרקין.
ד״ר מ. עופר, חולון

פולה

חן־חן לח״כ אורי אבנרי על המאמר הקולע
והיפה כל־כך, הדן בפולד. ז״ל (העולם הזה
.)1587

משה הר־געש,

ירושלים
החדירה הסובייטית

סוף־סוף הגיע לידיעת
הקוראים האינטליגנטיים
והעממיים
כאחד, כהגדרת
שלום כהן, דו״ח
מיוחד (העולם הזה
)1586 המספק לראשונה
שפע של
הר־גטש
נתונים על הסכנה הסובייטית.

לקוות שמשה דיין, שנתונים אלה
חסרו לו כנראה עד כה, יקרא את הדו״ח,
הכתוב בצורה מעמיקה אך שאינה דורשת
מאמץ — ויאורו עיניו.
אינג׳ אהרון מו־לב ו, רחובות

איום על אלמנה?
אני אם לעשרה ילדים. שניים בשרות סדיר.
ברצוני לשאול פה את שריד,משטרה באיזו
זכות מאיים מפקד משטרת אשקלון בשפיכות־דמים
וברצח של אשה, אם לילדים, כאשר
אני מגינה על כבודו של בעלי המת, המונח
לפני?
שמואל, בעלי, נפטר לפתע והמשטרה
לקחה אותו. כאשר נודע לי בעקיפין שנלקח
לבית־ר,חולים אשקלון, מיהרתי לשם לראותו,
מאחר ונאמר לי כי הרגיש רק ברע, ולא
נפטר. בבואי, לא נתנה לי המשטרה להתקרב
אליו, ודחפוני לתוך ניידת. מפקד
המשטרה איים עלי באקדוחו.
האם בצורה כה מבישה צריכה אני לזכות
לפרידת־נצח מבעלי?
סלמה עווד, מושב חלץ

שנ״ם ונמל חיפה
נשאלה השאלה — ״מדוע אין שנ״ם
יכול להיות קבלן בנמל חיפה? הרי גם
בנמל רוטרדאם יש קבלני־מישנד!,״

ובכן, שנ״ם היא חברה מונופוליסטית,
העושה בנמל חיפה כאוות נפשה וכרצון
חושיסתאן. ברוטרדאם, לעומת זאת, יש
יותר מ־ 30 קבלנים, העוסקים במיטען
כללי והמתחרים ביניהם. מתמחים במיטען
ספציפי ומנסים למשוך לקוחות על־ידי
הנחות.
כרוך גלעדי, רוטרדאם
הוויכוח על השתלטות שנ״ם על הנמל
החיפאי הזכיר לי קאריקטורה מעיתון
אמריקאי שהועתקה בעיתון פנימי בנמל
חיפה.
בתיה לנדסברגר, ירושלים
• ראה קאריקטורה.

השטחים המוחזקים
בדו״ח לבוחר ( 90 העולם הזה )1587
נאמר כי ״רק 15ח״כים מתעניינים בהפצצת
חל־אביב.״
יש להניח שח״ב אבנרי מתעניין בנקודת-
תורפה זו. אם כי עליו לדעת שביצוע
מיתקפה אווירית מצרית תלוי בכך שהמצרים
יחזיקו במרחב האווירי של סיני.
מלבד זאת, סיני הוא שטח גורלי למדינה
מבחינה כלכלית, ולא קיימת בו בעייד,
דמוגראפית.
מה עמדת העולם הזה?
עזי שטראזם, חיפה
• הפצצת תל־אביב מכילים חדישים

ברפות ל

*10 טי״״1

ע ל הפיכת

קולנוע ״מק 1

בתליאביב

ל ^ 1 1 7 0 1 קולנוע אמנות ראשון בישראל

•אשה בחולות׳ הוא סרט בעל איכות פלאסטית ׳נדירה. המוכיח פעם
נוספת -למי שעדיין זקוק להוכחות מעין אלה ־ כי קולנוע סעולה איננו
בהכרח נחות מספרות או מדרמה מעולות. הייתי רוצה שהתורים הארוכים
אשר יזדנבו בקופות קולנוע ׳מקסים׳ יאשרו. כי אכן ראוי הקהל בארץ
שיהיה לו בית קולווע המציג את מיטב יצירות האמוות השביעית. מאחר
שמרבית יצירות אלה גנוזה עדיין במחסני המפיצים יחתכו צופי סרט זה
בהעווחם את גורלם של הסרטים הבאים וביניהם ׳לחיות את ח״ה׳
ל־נודאס אותם מתכוונת ההנהלה החרשה של קולנוע מקסים להציג.
ובינתיים אל יחמיץ שום צופה את יאשה בחולות.,
משה נתן ־ ׳כמחנה״

•אשה בחולות׳ ,סרט נדיר. אמיתי ׳ומעמיק. ראוי׳לציון מיותר משחקם
של אייגיי אוקדה. והגבר היפאני ב״הירושימה אהובתי׳) ובמיוחד משחקה
של האשה. של קוקו קישירה.
סרט המיועד לאלה. המבקשים בסרטי הקולנוע יותר מאשר שכנוע כי
עולמו! הטוב שבכל העולמות.
יוסף שריק ־ ״הארץ״

זהו סרט יפהפה. קשה וחשוב. לאוסר לנו הרבה מאוד על עצמנו.
אייאפשר לשכוח את השחקנים. הם מחוללים כאן נסים בשני תפקידים
קשים מאור: אינ י אוקארה. שהיה סמל ביהירושימה אהובתי׳ של אלאן
ראנא. כאן הוא בשר ודם חי ומשתנה מבחינה רוחנית. עד שבחלק
האחרון משתנה אפילו חיצוניותו. לעומת זאת נשארת קיוקו קישידה
אותה אשה. עולמה לא השתנה. היא אינה מבינה את הנכר. אם כי היא
רוצה בו.
^זרבד״ ־ זאב רב־נוף

יש להקדים ולהניד למי שמתעצל׳לקרוא ביקורות. שזהו סרט כביר.
צריך לראות אוחו. ומהר. לפני שיירד מן הבד.
״העולם הזה״ ־ נורית גרץ

הס ר טי ם הבאים
־לחיות את חיי׳־ יצירתו של גודאר ע ם אנה קרינה
־הכרוב המר־ ע ם איריו פאפאס

־אלה חייך־ ה סר ט השוודי עטור הפרסים

אינה תלויה עוד כל עיקר במיקום האוייב
במידבר סיני.
אני כבר שבועיים בבית־החולים. יש לי
הרבזדהרבה זמן לחשוב — מסביב לגורל
רמת־הגולן.
נחשוב על גורל המיעוט הדרוזי. יש לנו
שטח עצום ברמה. הבה ניישב את הדרוזים
בדמה, כבקשת הח״ב הדרוזי.
כך נוכל להשלים בשקט את ייהוד הגליל,
בו קיימים כ־ 20 כפרים דרוזיים. אם יתנחלו
ברמה, יהוד מעין מדינה דרוזית קטנה, תחת
חסותנו.
יעקב אלמוג, בי׳׳ח ״פוריה-

...היא והוא !
היא מחליקה על-פגיהים

השתלת־לב והשתלת־דת
קראתי (העולם הזה 586י) על התנגדות
הדתיים להשתלות־לב, העלולות להציל חיי־אנוש.
האם
סבורים אותם יראי־שמיים שבדרו
זו יצליחו להשתיל את הדת בקרב הציבור
החילוני?
יש מקום בארץ לציביון דתי מסויים,
אך בשום פנים ואופן לא בצורה שרירותית
כזאת.
יעהושע ליברמן, תל־אביב
ראיתי פה ראיון־טלביזיה עם ד״ר כרים
ברנארד. לדבריו, אין מקום לחשש ששותלי־הלב
יעקרו לבבות מאנשים חיים.
הלבבות נלקחים מנפטרים במחלקות אחרות
— לרוב, המחלקה הנוירוכירורגית (ני־תוחי־עצבים)
או מיקרי־תאונות.
משם מועברת הגופה למחלקת הלב.
כיוון שיש תחרות בריאה ורגש של יוקרה
ספציפי לכל מחלקה, אין חשש שמישהו
יקפח את חוליו החיים או הגוססים.
אגב, מותו של התורם נקבע על־ידי
רופאים אחרים לגמרי, בעזרת מכשירים
אלקטרוניים רגישים, שקובעים כי אין כל
תנודת־גלים במוחו של הנפטר, שאין הלב
פועם, ושאין כל נשימה בגוף. רק אז
נקבע המרת הקליני. הלב נלקח, איפוא,
ממת ולא מ,׳אדם שמותו טרם נקבע סופית
אך נמצא במצב של מתת קליני.״
סטודנט לרפוא ה, גרמניה

שעשועי־שלג
אתם חושבים שגיליתם את העירום בשלג
החרמון (העולם הזה 7)1586 בעולם מקובל

הנאחך כפולה 1בוכוננלונ כי הדי ס כנ ס ר
מ־עומש לד כמחז־ילן בדכתחווד אוודו אודה

קבי חינם!
!/כ שיו דיסכבנסרשל /סכיני ־ גלוח ( 1 + 6חינם )

עדכלפנים? 7 ז / 7י 1תונעים
שבדיות עירומות כשלג
ביותר לצלם נערות נאות, המשתעשעות
עירומות על שלגים וקרחונים.
בייחוד מקובל הדבר בסקנדינביה, שם קר
ברוב ימי השנה. מצורפת, למשל, תמונה
שצולמה על־ידי ידיד שלי, צלם־עיתונות,
בשוודיה.
תמי שושני, לונדון
• שעשועי־החרנוון השוודיים — ראה
תמונה.

יוורדים וספרים

קראתי את הביקורת שלכם על ספר היורד
אברהם אבא רובי, ארץ ללא חלום( ,העולם
הזה )1585 ואני מזדהה עם המבקר: קצת
מוגזם להתייחם אל יורדים כאל בוגדים.
אבנר ישראל, ירושלים

אות שיטת הימים
פניתי לשר הבטחון במכתב, אשר תוכנו
יעניין את הקוראים שלכם.
שאלתי את השר הנכבד: מאחר ופורסם
לאחרונה על מתן אות ששת־הימים לישובים
שונים שנטלו חלק במאמץ, כלום לא ראוי
לתת את האות גם לאלפי התלמידים שעשו
לילות לימים והושיטו עזרתם הגדולה
והנאמנה לעם ולארץ?
יהיה זה צעד חינוכי ביותר!
יהודה מחטני, גבעתיים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1589

אאת\.

תמרורים
התארסה ביוסטון, טקסאס, מא דתה
צ׳אפי, אלמנתו של איש־החלל רד
ג׳ר צ׳אפי, שנשרף למוזת בחללית אפולו , 1
לפני שילוחה, בשנה שעברה. מארתה, אם
לשתי בנות, תינשא לאלמן, אב לחמישה
ילדים.
נחוג יום הולדתו ד,־ 45 של ח״כ
שדמה כהן־צידון, יליד אלכסנדריה שבמצרים,
אשר הגיע ארצה אחרי מלחמת־העצמאות
ועבר את כל מדורי הסבל של
מחנות העולים. הוא למד עריכת־דין בתל־אביב,
התפרסם כמקים הוועד הציבורי למציאת
יוסלה שוחמכר, התבלט כעסקן עדות
המיזרח, אך משנכשל במאמציו להיבחר לכנסת
החמישית ברשימה עדתית אישית, הצטרף
למפלגה הליבראלית, נכנס לכנסת לפני

כשנה, כאשר נסר
קודמו ברשימת גח״ל,
אליהו מרידוד.
נחוג יו הולדתו
ה־ 47 של
אשר (״ארתור היפה״)
בן׳נתן, שגרירה
הראשון של
ישראל בבון, ולשעבר
מנהלו הכללי של
משרד ד,בטחון. בך
בן־נתן
נתן, שנולד בווינה,
היה בעבר גיזבר של קיבוץ, וכאשר פעל
למען עליה ב׳ באוסטריה, התחזה כעיתונאי
של הצופה. בין עיסוקיו הפחות מוצלחים:
בחברת אינקודה בארית־בא־כוחהממשלה
ריאה.
בין המוצלחים יותר: הרכש בצרפת,
שאחתמתוצאותיו היתד, קבלת אות לגיון
הכבוד. בשבוע שעבר, בשעה שנסע בצינור!־

עין עבדת ליד שדה בוקר בנגב

111

סיג ־

אן הצריתית שלו מבון לפאריי, התנגש,
יצא בשלו מן התאונה, אך מכוניתו נהר־יד,
כליל, הוחלפה במכונית גרמנית.
א ו פז ז בראודאלסינדי, נשיא פאקים־
סאן איוב חאן, לפי הוראות רופאיו, שהורו
לו לשכב מיס-
סר שבועות, בגלל
דלקת־ריאות.
נפצע שחקן־
הקולנוע סטיב (הבריחה
הגדולה) מ לך
ווין, בשעה שנהג
במכונית־מירוץ פרא־רי
( 18 אלף דולאר)
באחד מרחובותיה הראשיים
של הוליבוד.
בדו״ח אישי
כתב מקווין :״נסע־

מקווין

תי לא* ,הנהג השני נפני בי כמו פ*ורף.
המכונית גמורה. אני צוע, אבל רחוק מלהיות
גמור.״
נפטר בלונדון, בגיל ,72י דני
פי לבר מן, בנו של רוכל יהודי מיאסי
(רומניה) ,שהיד, ציוני שמאלי, אשר פעל
רבות למען שלום ישראל—ערב ומתח ביקורת
על קו ממשלת־ישראל. סילברמן לחם
במשך שלושים שנה למען ביטול עונש המוות
בבריטניה, עד שהצליח בכך לפני כמה
שנים. הוא גורש כמה פעמים מסיעת מפלגת-
העבודה, פעם כאשר הצביע נגד חימוש גרמניה
1954 ופעם כאשר הצביע נגד חימוש
בריטניה 1961 כאשר רצה לנהל מערכה
נגד הוצאתם להורג של הרוזנברגים באמריקה,
לא קיבל אשרת־כניסה לארצות־הברית.
פעם, כשוינסטון צ׳רצ׳יל אמר מילה טובה
על גרמניה וסילברמן לא שיסע את דבריו,
פנה אליו צ׳רצ׳יל בתמיהה :״האם הג׳נטלמן
הנכבד אינו עומד לצאת מגידרוי״

ני חושש שכמה אנשים טובים, ש־
\ 4קראו ה שבוע על הצעת־החוק שלי להקמת
״בית לורדים״ ישראלי, קיבלו את הרושם
שזהו מעשה־קונדם,

אולם לא התכוונתי להתלוצץ,
וגם לא ״לדפוק את הזקנים״.

זוהי ״הטענה הביולוגית״.
כלומר: הכושר הגופני של אדם יורד
אחרי גיל מסויים. הוא מתקשה לעשות
מאמץ גופני מפרך.
גם חושיו הגופניים נוטים להתנוון ב
זיקנה.
אצל אנשים שונים בא הדבר בגילים
שונים. אני מכיר עסקן בשנות החמישים
המראה סימנים מובהקים של סניליות, בעוד
שבן־גוריון, בגיל 81 וחצי, עוד מראה
לעיתים סימנים של שובבות־נעורים.

איך אפשר לדרוש מאיש כזה,
גם כשהוא ככושר גופני מלא, לשנות
לפתע את בל שיטותיו ומושגיו
-מפני שהמציאות החיצונית
השתנתה כליל?

אומנם, אפשר לדמיין בהלצה את הענקת
תואר ״לורד שדד,־בוקר״ לבן־גוריון׳ ״דוכס
חיפה״ לאבא חושי, ו״הרוזן ממרחביה״ למאיר
יערי. אפשר אפילו להשתעשע במחשבה
שלוי אשכול ירצה להיות חצי דוכס וחצי
רוזן, וכי גולדה מאיר תהיה ליידי.

קורה תמיד ההיפך: איש כזה מתעלם מן
המציאות. הוא בונה לו בדמיונו מציאות
כוזבת, המתאימה למושגים ולדרכי־התגובה
שהוא רגיל להם, ושאותם הנחיל לתלמידיו.
(ולא מיקרה הוא שאנשי רפ״י מתעלמים
תמיד מצד זה של הבעייה. כי הם עצמם
קיבלו את כל רעיונותיהם מן הזקנים, וממשיכים
לפעול על פיהם. הם צעירים־יחסית
בגוף, אך זקנים במושגיהם וברעיונותיהם).
אימרה ידועה קובעת כי כל גנרל מתכונן
למלחמה שהיתר״ לא למלחמה שתהיה. צר,״ל
פתר בעייה זו באופן מזהיר על־ידי, כך
שכל רמטכ״ל מנצח מוחלף למחרת נצחונו.
איש חדש, שאינו עמוס נצחונות־ד,אתמול,
יכול לגשת לבעיות חדשות במוח רענן.

אבל העניין עצמו רציני מאוד.
וגם הבעייה, שאותה הוא בא לפתור.

ך * פעייה היא זו: מדינתנו משופעת
ן !באישים ותיקים וקשישים, עתירי זכויות,
הממלאים את המוסדות העליונים של
המדינה.

הם מהווים שם פקק, המפריע
למחזור הטבעי של חילופי־המש*
מרות. הם יוצרים מעין טרומבוזה
בעורקי הגוף הלאומי.

התופעה עצמה טבעית למדי בתקופה שלאחר
מהפכה גדולה. הרבה יותר קל להבטיח
חילופי־משמרות במדינה ותיקה, מאשר
במדינה שזה עתה קמה. כי במדינה חדשה
יש דור של מייסדים ואין זה קל בשום
מוסד לסלק את המייסד.
(בברית־המועצות נמנעה הבעייה רק הודות
לסטאלין, שפשוט הוציא להורג את כל
מחוללי־המהפכה הוותיקים. בכך פינה את
הדרך לדור השני של מאלנקוב וכרושצ׳וב,
ולדור השלישי של ברז׳נייב וקוסיגין).

המייסדים מתבצרים כמוסדות
שהם יסדו. קשה מאד לבאים־
אחריהם לצבור די כוח כדי לשלוף
אותם מעמדות־מפתח אלה.
וכשיש הכוח לכך — חסר אומץ־הלב
המוסרי. כי מה יעשה הזקן אחרי שהורחק
מן התפקיד אשר לו הוא הקדיש את כל
ימי חייו ״אל תשליכני לעת זיקנה״.

ין והי הפעייה המעשית החשובה ביותר
} הכרוכה בחילופי־משמרות בישראל.

לוותיקים שלנ , 1שצמחו וגדלו בתפקידיהם
הפוליטיים, אין שום
עיסוק אחר, שום עולם נפשי אחר.
אין הם יכולים לבנות להם עולם חדש.
אין הם יכולים לחזור ולנהל את אחוזתם
הכפרית, כמו מדינאי בריטי, כי גם בקיבוציהם
כבר השתלטו הצעירים זה מכבר.
הספורט אינו מעניין אותם. לאיש מהם אין
נטיות אמנותיות. אף אחד מהם אינו מצטיין
בכתיבה. למרות שעברו כה הרבה, לא הצליח
איש מהם לכתוב ספר־זכרונות מעניין.
בקיצור — הם עסקנים מקצועיים, עסקנים
בבל נימי נפשם, ולא שום דבר אחר.
אם מרחיקים איש כזה מן החיים המפלגתיים
והפוליטיים, שהם התוכן הבלעדי של
חייו, מפקירים אותו להתנוונות בחלל ריק.

משום כך מתקבל בל נפיץ כזה
בזעקה אנושית מרה וקורעת־לב.

״שופכים את דמי!״ קרא עסקן פלוני,
כאשר ביקשו להוציאו בדימוס.
״אני אתאבד!״ איים אלמוני, כאשר ביקשו
ליטול מידיו תפקיד פארלמנטרי, בו הוא
היווה מיטרד.

ך * שאלה הראשונה היא, כמובן, מדוע
ן ן יש בכלל להרחיקם?

מדוע הם מפריעים?

לכך יש שתי סיבות — האחת שטחית,
ה שנייה עמוקה.
הסיבה הראשונה — שעליה מסתמכים
חסידי רפ״י, המבקשים להחליף ראש־ממשלה
בן 72 בגנרל העומד לחגוג את יום־הולדתו
ד 54 היא גופנית.

אדם בן ,70 הנמצא בחיים הציבוריים
במשך חמישים שנים רצופות ויותר, הוא
פרי תקופתו. דרך־חייו עיצבה את מושגיו,
את תשובותיו. הוא נוטה לחזור על השיטות
שהנחילו לו את הישגיו מתמול־שלשום.

אותו הדבר דרוש בזירה הפוליטית.
יש צורך בגישות חדשות,
בתשובות חדשות. רק אנשים חדשים
יבולים לגבש תשובות כאלה.

הדרגה. חוש־הראייה, חוש־השמיעה נחלשים.
רבים מראשי־המדינה וראשייהמפלגות איבדו
זה מכבר את בושר הדו־ שיח.

יש המקשיבים לדבריך באדיבות
ובעירנות, אולם כשאתה מדבר
אליהם, אתה חש כי דבריך אינם
חודרים להברה, שהם חוזרים אליך
כמו בדור פינג־פונג מקיר.
יש ואתה רואה אנשים הרוצחים את
עצמם, פשוטו כמשמעו ,,בגלל סירובם להתפטר.
עסקן פלוני, שלקה לא מכבר בהתקף־לב
מסוכן, גורר את עצמו בקושי ממקום למקום.
הוא משותק באופן חלקי. אבל ידידיו
אומרים שאם יתפטר, ימות. שחוסר־המעשה׳
ההרגשה כי הפך כלי אין חפץ בו — ישימו
קץ לחייו.
אין גיל קבוע להתגברות תופעות ה־

אכל התהליך עצמו הוא בלתי־נמנע.
אצל בל אדם.

לא שסיבה זו אינה מכרעת. היא
מעוררת בפי הקשישים את הטענה המוצדקת
שכל אדם חייב להיבחן על פי
כושרו הממשי, ולא על פי גילו. אחרת
תיווצר כאן הפלייה קולקטיבית, הדומה ל־הפלייה
גזעית או דתית•
הטענה האמיתית נגד שלטון הזקנים היא:

בל חברה זקוקה לחילופים של
רעיונות ומושגים. המציאות משתנה
ללא-הרף, ובימינו היא משתנה
במהירות רבה. מציאות חדשה מולידה
בעיות חדשות, המחייבות
פתרונות חדשים.

חוק יסוד: מועצת ותיק המדינה
ואלה העקרונות, שעליהם מושתתים 24 הסעיפים של הצעת־החוק הפרטית:
• תוקם ״מועצת ותיקי המדינה״.
• המועצה ״תדון ותהווה את דעתה על בעיות ממלכתיות ולאומיות כלליות״
,תעסוק ב״נושאים בעלי חשיבות ציבורית״ ,תעסוק בכל נושא שיועבר
לה על־ידי הכנסת או הממשלה, תעביר את המלצותיה לרשויות השלטון
(לעומת זאת, לא נמסרה למועצה כל סמכות לגבי חקיקת חוקים ותקציב המדינה).
• המועצה תתכנס בירושלים.
• חברי המועצה יהיו: נשיא המדינה ; כל מי שכיהן בכנסת 12 שנים ;
כל מי שכיהן כשר בממשלה ן כמבקר המדינה ; כשופט במשך 12 שנים ;
כראש רשות מקומית במשך 12 שנים ; כרמטכ״ל — לאחר שחדלו לכהן בתפקידים
אלה.
• נשיא המדינה יישב בראש ישיבות המועצה. בהעדרו — יו״ר המועצה,
שייבחר על־ידי המועצה, או אחד מסגניו.
• המועצה לא תקיים דיון אלא בנוכחות 30 מחבריה לפחות, ולא תקבל
החלטה אלא בנוכחות 40 מחבריה לפחות.
• במשך כל שנה, תתכנס המועצה ל״ 72 ישיבות לפחות.
• חברי המועצה יקבלו שכר לפי השתתפותם בישיבות. חברי-מועצה המקבלים
קיצבה עבור כהונה בעבר (כגון ח״כ או שר לשעבר) לא יקבלו שום
שכר נוסף.
• ״אדם שכיהן במשך 12 שנים בכנסת, לא ייבחר מחדש לכנסת, ולא
יהיה מועמד ברשימת מועמדים בבחירות לכנסת״.

מאת

לא מפני שהם חכמים יותר, אלא מפני
שהם חדשים, מפני שאינם עמוסים זכרונות
והישגים ונצחונות שהושגו במציאות אחרת
.״אני זקן מכדי ללמוד!״ מכריז המלך
ליר במחזהו של שקספיר.

** שום כך יש להעביר אנשים, אחרי
תקופת־כהונה ממושכת, מתפקידיהם. השאלה
הגדולה היא: לאן?

מחשבה זו היא שהולידה את
רעיון ״בית־הלורדים״.

בית־הלורדים הבריטי הוא, במידה מסויי־מת,
אנאכרוניזם. הוא שריד התקופה הפיאודלית,
בה שלטו הלורדים במדינה, העבירו
את זכויות־היתר שלהם מאב לבן.
במשך דורות להם בית־הניבחרים כדי לשלול
מן הלורדים את סמכותם לעכב קידמה.
אולם דווקא אחרי שמאבק זר, נסתיים
בנצחון מוחלט, ואפשר היה לבטל את בית־הלורדים
כליל — נזהרו הבריטים מלעשות
זאת. להיפך: בשנים האחרונות חוזר ביתד,לורדים
וזוכה למעמד חרש בחיים המדיניים
ובתודעת־הציבור. שולטים בו עתר, אצילים
מסוג חדש — הלורדים הזוכים לתארם
בזכות הישגיהם בשטחים השונים, החל במדע
וכלה באמנות, ללא הזכות להוריש
את התואר לבניהם.

בבריטניה נמצא, שכדאי לנצל
את נהיונם שד הוותיקים, עתידי
ההישגים, המסוגלים לדון בבעיות
הציבור לאור היידע שצברו בחייהם,
כשהם משוחררים פוף־סוף
מלחץ של מנגנונים מפלגתיים.

כדברי ציצרו :״לולא היו קיימים זקנים,
שום מדינה לא היתה מסוגלת להתקיים.״
זהו, בקיצור, הרעיון של ״מועצת ותיקי
המדינה״ ,הגלום בהצעת־דחוק החדשה שלנו.
אילו היתר, מתקבלת. היו יותר ממחצית
חברי־הכנסת עוברים למוסד החדש, ובוודאי
גם רבים השרים ושאר אנשי־הציבור.
כך היינו חולצים את הפקק מצוואר־הבק־בוק,
מחדשים את הזרם הבריא של חילופי
משמרות אישיים ורעיוניים. מצבור־הנסיון
של הוותיקים, במועצתם, היה מאזן את
כוח־ד,חידוש של הצעירים יותר, במוסדות
החקיקה והביצוע.

אתגרים חרשים מחייבים תשובות
חדשות. הכה נפנה בפניהן
את הדרך!

ן נן ך !ו 1ג ד 1ד י

במדינה

העם
סו לםהס כנו ת
שתי מלחמות לא נתנו השבוע לאזרח
הישראלי מנוח. האחת היתר, קטנה — אבל
קרובה. השנייה התנהלה אומנם הרחק
ממנו — אבל משמעותה לא ידעה גבולות.
לכל אורך עמק־הירדן הידהדו קולות-
הנפץ ואנחותיהם של נפגעים. מוקשים,
יריות, היתקלויוודפתע, הפגזות. אי־אפשר
היה להימנע מהצגת השאלה: מה הלאה?
איזה צורה ילבש תגמול ישראלי?
נהר הירדן, שנראה גבול טבעי, אינו
גבול, במובן ד,בטחוני. גבול כזה יכול
להיות רק רכס־ההרים, ממיזרח לביקעה.
אלא שמעבר לרבם זה מתנשאים רכסים
נוספים — עד אינסוף. אם אומנם ייעשה
הצעד החמור מיזרחה — איזה מרכסים
אלה ייחשב לגבול בטחון?
ואילו בוויאט־נאם, נכנסה המיתקפה הכללית
של הוויטקונג וצפון־ויאט־נאם לשבועה השלישי.
מחנה נידח, בלב הג׳ונגלים ההרריים,
הפך שם ידוע בעולם כולו. קיי־סאן נותקה
מכל העברים, והאמריקאים התכוננו לקרב־ההכרעה.
מבעד
לרוחוודהרפאים של דיין־ביין־פו,
המעוז האחרון של הקולוניאליזם הצרפתי
שעזב את ויאט־נאם, ריחפה הסכנה של הכנסת
נשק גרעיני למערכה.
כי כמו במלחמה הקטנה בעמק־הירדן, כך
גם במלחמה הגדולה בודיאט־נאם, נשקפת
התפתחות משותפת: האסקלאציד — ,הטיפוס
האימתני בסולם_ הסכנות__ .

השבוע זכו ביהלום:
אסתר הדרי — רח׳ זלמן שניאור ,11
רמות רמז, חיפה.
לב פאול — רח׳ הכרמל ,32/6נהריה.
שולמית מ. טל — שדרות ויצמן,
רמת־השרון.
גרומברג שמואל — שכון ד׳ ,3/13
טבריה.
דקלה שריג — שד׳ ח״ן ,12 תל־אביב.

תליאביב
כז ה הו א הי ה

תנאי ההשת תפו ת .1 :ציץ את שמך
וכתובתך המלאים על מעטפה .2 .צרף 3
פקקי כתר של ״גולדסך ו־ 3פקקי כתר
של ״גולדסטאר״ .3 .השלם את הסיסמה
״תנו לגבר 4 .שלח לת.ד 7095 .תל־אביב,
עבור מבצע ״יהלום בכל יום״.

י ה לו ם
בנו בצע

כו שקה

וי ה לו ם

׳ ־ גולדסטאר ״

*נובעות הי הלו מי ם מוצגו ת באולמי

יו ם

-״ גולדסר

בכל

,תליאביב. בן י הוד ה .64נ תני ה. לילנבלום גו.

עצור
הנובללה

ה & ר לינו בנינ !

סיסודם שר חצאי ה סגל ה״דן דס, של הסכניון. מבון ם בון לונ, לישראל ^

לחיילים משוחררים ומשתחררים
ולבעלי השכלה של 10 שנות לימוד
החוד ש נפתח קורס יום

לאלקטרוניקה

הידעת כי מאו ת אנשים נרפאו
מתסביכים שונים כגון: דיכאון,
מתח, עצבנות, כאבי ראש, פחד,
גימגום, הרגלים לא רצויים ומחלות
פסיכוסומטיות אחרות

בעזרת ההיפנוזה
פרט־ם וייעוץ חינם בבנין ״אל־על״,
חדר ,403 רחוב בן־יהודה ,32ת״א,
טלפון ,58940מ־ 16.00 עד .19.00
זוהר

תעודות הסמכה ממלכתיות 1
לניזקקים — ינתנו מענקי כלכלה וקיום
תל־אביב, רחוב המסגר ,62 טלפון 36487
( 1.00—0.00 לפנה״צ ; 8.00—4.00 בערב)

מועדון ״אקסקלוסיבי׳

ה פ תי חהה חגי גי ת
תתקיים ביום שישי ,16.2.68 ,בשעה 9בערב
באולמנו החדש, רחוב יצחק שדה ,34 תל־אביב
תוכנית אמנותית מלאה ותזמורת מעולה
תוכניות אחרות של מועדוננו: לימוד ריקודים • סרטים
ערבי הווי • ראיונות.

מועדון ״אקסקלוסיב״,

רחוב יצחק שדה ,34 קומה ,4ת״א.

ןוט * ם[
ת״א שדו מ ס 11ק19
< 1? 1011ס

62 2 5 1 9 / 2

האיש המפורסם ביותר בישראל ברגע זרי
הוא אדם שכמעט איש אינו זוכר אותו. הוא
נולד בשם רופום דניאל אייזאקס, ומת בשם
לורד רדינג.
רופום, בנו השני של סוחר יהודי לונדוני,
ברח מן הבית בגיל .14 הוא עלה על אונייה,
שרת במשך שנתיים כנער־סיפון. לאחר מכן
ניסה להיות סוחר בבורסה, אך נכשל. הוא
עבר למקצוע המשפטים, הפך עורך־דין בשנת
,1887 שנה אחרי לידת דויד בן־גוריון. אז
גם התחתן עם צעירה בשם עליס כהן.
לפארלמנט הבריטי נבחר לראשונה בשנת
, 1905 בתור ״ליבראל אימפריאליסטי״ ,מטעם
העיר הקטנה רדינג, כ־ 50 קילומטרים מדרום
ללונדון. כשרונו המזהיר העלה אותו לצמרת.
שערורייה שד מניות. השערורייה
הראשונה הקשורה בשם רדינג פרצה ב־<1912
זמן קצר אחרי הפיכת רופום אייזאקס לשר־המשפטים.
היא היתד. קשורה במניות של
חברת מארקוני האמריקאית.
הטענה, שהחרידה אז את בריטניה, היתד,
כי שר־המשפטים קנה מניות של חברת
מארקוני, בשעה זו ניהלה משא־ומתן לקבלת
חוזה ממשלתי. השר מכר חלק מן המניות
האלה לראש־הממשלה, לויד ג׳ורג׳.
מובן שנתמנתה מייד ועדת־חקירה, וזו
זיכתה את השר מכל אשמה. כעבור כמה
חודשים נתמנה לשופט עליון, וערב מלחמת־העולם
הראשונה זבה לתואר ״בארון רדינג״.
אולם עיקר פירסומו בא ללורד רדינג
כאשר נתמנה מישנה־למלך (מושל כללי)
בהודו, למחרת מלחמת־העולם הראשונה. היתד׳
זאת תקופה קשה, כוכבו של מהאמטה
גאנדי החל זורח.
תחילה ניסה לורד רדינג להתפייס עם
גאנדי. אך כאשר נכשל נסיון זה, כלא את
גאנדי, האשימו בהסתה והביא לשפיטתו
לשש שנות מאסר (מהן ריצה שנתיים, עד
ששוחרר בגלל בריאותו הלקוייה).
קצת פחו ת מדונם. כאשר חזר לבריטניה
ב־ ,1926 עלה רדינג לדרגת־אצולה של
״מארקים״ (דרגה אחת בלבד מתחת לדוכס)
ושירת, זמן קצר, כשר־החוץ של בריטניה.
רדינג היה יהודי בעל־הכרה כל ימי חייו.
הוא קידם בברכה את הצהרת־בלפור, עזר
לסוכנות היהודית, ובשנת , 1926 עם שובו
מהודו, הפך ליו״ר הדירקטוריון של חברת
החשמל לארץ־ישראל — חברה פרטית
שהוקמה, לפני כן, על־ידי מהפכן יהודי־רוסי
בשם פינחס רוטנברג. אחרי מותו של רדינג,
בשנת ,1936 הוסיפו אשתו ובנו להתעניין בחברת
החשמל. תחנת ודינג א /מצפון לתל־אביב
דאז, הוקמו בסוף שנות ה״ 30 ונקראה
על שם הלורד המנוח.
המארקיס הראשון לבית רדינג (ולא
רידינג) בוזדאי לא חלם כי דור שלם אחרי
מותו תשתדל ממשלת־ישראל להקים לו
מצבה בגובה של כמה מאות מטרים, בצורת
ארובת־ענק שתשלוט על כל הנוף של ארץ-
ישראל, ותהיה המיבנה הגבוה ביותר במרחב.
העולם הזה 1589

כ ד יו ם -קרב
הקציר הדדים
ר אן 1ה מו בי ל *
^ ת ה חו ש ב שתפרוץ מלחמה חד־שה
עם ירדן?״ נשאל מפקד אחת מיחידות
צה״ל המוצבות לאורך אפיק הירדן.
״האם תפרוץ מלחמה?״ חייך המפקד ,״היא
כבר פרצה!״
לגבי חיילי השרות הסדיר ואנשי המילואים
של צה״ל, החונים לאורך גמרה של
120 קילומטר, בגבול עם ירדן — מים־המלח
בדרום ועד אשדות־יעקב בצפון — לא
היתד, זו מליצה: עבורם התחדשה המלחמה,
לא מכבר.
אומנם לא היתד, זו מלחמה של הסתערות
וכיבושים. אך שוב לא דמה המצב לסידרת
תקריות הגבול, שאזרחי ישראל הורגלו
אליהן בכל שנות קיום המדינה. נוכחות
הצבאות, על שתי הגדות, הפך בשבועיים האחרונים
לעימות צבאי, במלוא מובן המילה.
המלחמה שהתנהלה בין הכוח הישראלי
לבין הירדנים היה בבחינת מלחמה סטאטית:
שום צד לא שש להסתער על יריבו. הירדנים
— משום שאינם מסוגלים לזאת. צה״ל
משים שממשלת ישראל לא החליטה על
כיבושים נוספים.
מה שמתרחש בשבועיים האחרונים לאורך
הירדן יצא כבר מהתחום של תקריות־אש,

מראה מעל לגשר

חללי צה״ל שנפלו במקום זה לפני שבועיים. מעברו השני של הירדן,

התגרויות ופעולות־תגמול. כל שחר בישר
יום חדש של קרבות. כל קרב החל בחילופי־יריות,
מנשק קל בנקודה אחת שהציתה מייד
את הגיזרה כולה — מגשר אלנבי, דרך גשר
דמיה ועד גשר חוסיין — והתעצמו עד
לחילופי אש ארטילריים.
גם מספר האבידות משני הצדדים (לישראל
11 הרוגים) ,העיד כי מלחמה של ממש
נטושה לאורך הירדן.
מה גורם להתלקחות האש?
׳•> לאן זה יוביל?

י ס שניים מחוליית אנשי אל־פאתח
| 111/שנהרגו במארב, לאחר שהפגיזו
את משק ידיחנה. ההרוג בקידמת־התמונר,
ידוע בכינוי ״רקס״ ,והוא מבורחי כלא־שטה.

נראה בניין המשטרה הירדני, לאחר שתותחי־צה״ל פגעו בו בתגובה
על האש הירדנית. כל יום נוסף של מלחמה לאורך החזית בת 120
הקילומטרים מביא לקורבנות־שווא נוספים ולגלי־עד טריים וחדשים.

את ישראל לנקוט בצעד כלשהו שיביא
לשינוי במצב — אף אם יגרור הדבר תגובה
חריפה ומוחצת מצד צה״ל.

צד שני, שוב אין ירדן יכולה —
אפילו לו היתר, מעוניינת בכך —
למנוע חסות וסיוע לחבלנים היוצאים לפעולות
בישראל: כל נסיון לעצור את אנשי אל־פתח
היה מעמיד את המלך חוסיין בעמדה
של בוגד בעניין הערבי המשותף — וב־

עניינם של הפאלסטינאים בפרט, אותם
פלסטינאים הדחוסים, באי־שקט ממורמר במחנות
ליד קוו־האש.
נוסף לסיבות מכריעות אלה ולתופעות
נוספות, כמו איבוד השליטה של הממשלה
על הצבא, סיפקה ישראל לירדן מניע
נוסף להתלקחות.
כדי לבלום את חדירות החבלנים לישראל
נאלצה ישראל להגביר את נוכחותה לאורך
נהר הירדן. אם בתקופה שלאחר המלחמה
היתר, נוכחות זו סימלית בלבד, היא מורגשת
יותר דווקא בשבועות האחרונים.
הנוכחות הצבאית והאזרחית המוגברת של
ישראל, לאורך קוו־הגבול עם ירדן, שימשה
לירדנים מקור לעצבנות ודאגה שבגללם
החליטה, כנראה, לפעול בכוח.
מבחינתה של ירדן, כדאי אולי להביא
לתגובה חריפה של צה״ל על התגרויותיה.
תגובה כזו עלולה להחזיר את התעניינות
העולם והאו״ם למצב שנוצר לאחר מלחמת
ששודר,ימים.
אולם עד כמה ששיקול ירדני זה ידוע
לישראל, ספק אם היא תוכל להבליג לאורך
זמן ולהשלים עם מצב של מלחמה סטאטית,
תמידית, התובעת בכל יום קרבנות נוספים.
אין זה דבר בלתי־סביר, שיום אחד
יתעוררו אזרחי ישראל וירדן ויזדכחו שהמלחמה
הניטשת יום־יום על גדות הירדן
חרגה ממצבה הסטאטי והחלה לנוע — כש־מפת־האיזור
השתנתה, פעם אחת נוספת.

ז !-א היה כל ספק, כי הירדנים
/מעוניינים בחימום הגיזרה. אחרי הפסקה,
של שבוע, הם התירו את חידוש בואם
של חבלני אל־פוזזז, שהסתננו כדי לבצע
פעולות־חבלה בגדה המערבית. כאשר חוסלה
השבוע כנופייה של שלושה חבלנים, ש־הפגיזה
את שדות יד־חנה, הסתבר שאנשיה
נמנו על הגדוד הפלשתינאי של החטיבה
העיראקית ה־ 421 החונה בירדן.
גם שאר ההתקלויות עם החבלנים, ו־פעולות״המיקוש
באשדות־יעקב, העידו כי
הירדנים נתנו שוב אור ירוק לחבלנים.
פעילות כזו של אל־פתח מאיזור המוחזק
כולו בידי כוחות צבא גדולים, היא בלתי־אפשרית
ללא סיוע פעיל מצד הצבא הירדני.
גם פתיחת־האש מן הצד הירדני לא היתד,
עוד פרי יוזמה של ״המשוגע התורן״ .היא
העידה על תיכנון וכוננות מלאים.
אולם קשה היה להבין את מניעיהם של
הירדנים להתגרות כה קשה ותדירה. מדוע
דווקא ירדן, החלשה מכל מדינות ערב,
והפגיעה שבהן למד,לומה אפשרית שלצה״ל?
קרוב לוודאי שלא היתד, סיבה אחת לכך.
מיכלול של סיבות הוא שהביא להידרדרות
המצב. ירדן היא המדינה היחידה מבין אלו
שצבאותיהן הובסו על־ידי צר,״ל, אשר אינה
יכולה להרשות לעצמה, ולוא גם מבחינה
כלכלית, את המשך המצב הקיים. היא חייבת
ללחוץ בכל האמצעים שבידה, כדי להכריח

זוך החזית

מעל למוצב שבקירבת קיבוץ־גשר משקיפים חיילים ישראליים
לעבר איזור־הקרבות, שהתלקח בתחילת השבוע. בתמונה נראית
ביקעת־הירדן, המוחזקת בידי הירדנים. הבניין הגדול משמאל הוא תחנת־הכוח של רוטנבר;
בנהריים, הנמצאת בשטח ירדן. באיזור זה התפתח השבוע קרב־אש ארטילרי כבד ואכזרי.

חבר־כנסת נואם למען העיתונאים * שר-הדתות גרם לתיגרת ידיים * שר־המשפטים
מתערב בעסקי הזולת * שר־העבודה מצהיר הצהרות בלתי־מוסמכות באסיפות־עם

ך * כתב הפרלמנטרי של נזעריב, הכותב עלינו רק כשנדמה לו שתפס אותנו סוף־סוף
1 1בקלקלתנו, האשים אותי בהאשמה נוראה: שאני, יחד עם ח״כ שולמית אלוני, גרמתי
להפסקת ישיבת הכנסת ביום השלג, לפני שבועיים.
מול האשמה זו אני נאלץ להרים ידיים ולהודות: אני אשם.
ומעשה שהיה, כך היה: באותו יום רביעי אהרי־הצהריים, עמד להסתיים ויכוח אחד ולהתחיל
ויכוח שני (על נושא מעורפל שהוגדר כ״מהות תרבות החיים בדמוקרטיה פעילה״).
הנואמים הראשונים היו צריכים להיות שמואל תמיר (,מ״ח) ואני.
סמוך לשעה שתיים עוד היו במליאה כתריסר חברי־כנסת — ס/ס 10 מבית־המחוקקים הנכבד.
אז התחיל לרדת השלג — והח״כים הנותרים נטשו במהרה את הבניין בדרכם הביתה. הם
חששו, כנראה, כי השלג יגבר, ושהכנסת תנותק שוב מן הארץ, כמו לפני שבועיים.
בהתקרב שעת נאומי, נותרו באולם המליאה ( 4ארבעה!) חברי־כנסת, מהם שניים שהת
להלן
נאומו של ח״כ אורי אבנרי,
בוויכוח הכללי על התאונות בדרכים :
גבירתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
ציפיתי לוויכוח הזה מתוך חשש מסויים. ויכוח על נושא
זה נוטה תמיד להיות אמוציונלי וריגשי, ואפילו דמגוגי
במידה מסויימת. אך אין נושא המתאים פחות מאשר נושא
זה להתבטאות אמוציונלית וריגשית.

אני רוצה לציין שיש סתירה בולטת מאד
בין הע״מק האמוציונלי של רוב הנואמים

וזו ד ה
ל ח חוו?

שהשתתפו בוויכוח הזה, לבין העובדה שפחות
מ־ 15 חכרי־כנסת נוכחים כעת באולם כדי
להאזין לו.

לי יש, אולי, סיבה רבה יותר מאשר לאחדים להיות
אמוציונלי בנושא זה, כי שיכלתי את אבי כתוצאה מתאונת־ורכים.
אבל אני מאמין באמת ובתמים שבעניין תאונות־דרכים,
ככל שנתרחק מדיון אמוציונלי ונשקול את הבעיות
המעשיות והטכניות לגופן, כן ייטב.

משום־מה הוויכוח הזה הוא סיעתי. לא
הכנתי מדוע. אינני יודע אם אנשים גורמים
לתאונות דרבים לפי סיעות, או שמא הם נופלים
קרבן לתאונות־דרכים לפי סיעות.

כוננו להסתלק אף הם. לא היה לי שום חשק לנאום בפני פורום כזה — מה גם שהתכוננתי
לנאום נאום של תוכחה חריפה נגד עסקני המפלגות הגדולות (ראה בשבוע הבא) ורציתי
שיהיו נוכחים בעת הנאום.
לכן, אחרי התייעצות עם שולמית אלוני, שהיתר, צריכה לנאום בסוף הוויכוח — העברתי
פתק ליו״ר הישיבה, רות הקטין, והצעתי להפסיק ישיבה עלובה זו.
הדבר הרגיז את תמיר, שנכנס באותו רגע לאולם יחד עם חברו, אליעזר שוסטק, ושהיה
צריך לנאום. אמרתי לו שאין טעם לנאום באולם ריק. הוא, לעומת זאת, הצביע על בך
שהעיתונאים ישנם — והם ידווחו על נאומינו ארוכות בעיתונות, מכיח־ן שלא היה באותו יום
בכנסת נושא אחר לדיוזח. על כך השבתי כי אינני נואם בשביל עיתונאים — אלא בשביל
הכנסת( .לאחר מכן נודע לי שאנשי המרכז החופשי דאגו כמה שעות לפני כן שהעיתונאים
יישארו באולם וידווחו בהרחבה על נאומו של תמיר).

מיקרים, שכל אחד מהם בנפרד אינו מסוכן, איל ההצטברות
עצמה היא המסוכנת, והיא אינה תלויה באדם.
ניקח לדוגמה את האסון שפקד את הצוללת דקר. איננו
יודעים מה קרה לה, מרוע זה קרה לה• אבל נראה שהיחד,
שם הצטברות של גורמים, שכל אחד מהם לבדו לא היה בו
כדי להביא לטביעת הצוללת, אבל כאשר שורת מיקרים
וגורמים מצטברים יחד, יכול לקרות אסון אפילו לצוללת
אחרי שיפוץ, המאויישת בצוות מצויין, אחרי אימונים.

ענייו של גיל
יש רק תרופה טוטלית אחת למניעת תאו
נות־הדרבים — לחזור לתקופת הדיליג׳נס. בדבריהם
של במה מן הנואמים כוויכוח זה
הבחנתי בנימה של געגועים לעיירה היהודית.
לתקופת הדיליג׳נפים, לתקופת העגלה והחמור,
לתקופה כה היה כל־כן* נעים ונוח לחיות, כלי
מכוניות. אולי זה עניין של גיל.
אם ננתח את גורמי התאונות, יש להתחיל בצד הממלכתי,
הממשלתי והציבורי.

יש מידה רכה מאד של חוסר־תיאום, של
חוסר-פעולה, אפילו •טל חוסר-דמיון, כטיפול
בשטח זה.
ההסברה היא מתחת לכל ביקורת. היא חובבנית. עוסק בכך
גוף — המועצח למניעת תאונות־בדרכים — שעם כל הכבוד
לאנשיז, אני חושב שהוא גוף חובבני. יושבים בו אנשים
שהם עסקנים, ולא מומחים. אולי הגיע הזמן לבסס את
הפעולה על עבודה מקצועית, שאת התעמולה ינהלו פסיכולוגים
ותועמלנים מקצועיים היודעים את המלאכה.

למשל: הרדיו אינו מנוצל למטרה זו. והרי
אין מבשיר-תקשורת המגיע לנהג במו הרדיו.

עונש מוות +שלילת רישיון

שהרי מלחמת המעמדות על הכבישים היא
עצמה אחד מגורמי־התאונות העיקריים.

הרדיו יוכל לעזור הרבה יותר, אם יהיה קטר ישיר בין
מוסד רב־תנופה למניעת תאונות, ובין המכשיר הממלכתי.

רחוב דיזנגוף ורחוב בן־יהודה

נושא שני: הכבישים. על זה כבר דובר הרבה. אבל צריך
לומר פעם בפה מלא:

הכבישים שלנו מפגרים בעשרים שנה ויותר,
ללא שום הצדקה, אלא כגלל הזנחה ממשלתית
בתקופות קודמות.
אני זוכר שהשר מרדכי בנמוב, בתקופה הראשונה אחרי
קום המדינה, הפריח את הרעיון של אוטוסטראדה. כולם צחקו
אז. היום כבר לא צוחקים. הלוואי והקמנו אותה אז.

ביום הכבישים מיושנים עוד לפני שגומרים
לסללם. כביש גהה מיושן עוד לפני שהשלימו
אותו, מפני שאין בו מעכרי־העל להולבי-רגל
ואין כל שאד האמצעים.

יש רחוב דיזנגוף, ויש רחוב כן־יהודה, ואין
דבר הגיוני יותר מאשר ליצור שם מעגל של
נסיעה. יש שיגרה נוראה כענין זה.

השינאה של הולכי־הרגל לבעלי־ר,מכוניות, הרצון להתנקם
בבעלי־מכוניהת, הגיעו לממדים קיצוניים. המאבק בין מכוניות
גדולות לבין מכוניות קטנות, שאיפת רבים מבעלי המכוניות
הקטנות לסתום את המעבר לבעלי מכוניות גדולות יותר —
גם זו תופעה התורמת במידה רבה לריבוי תאונות.

האיטיות אינה גבורה

יש להימנע מהסתה נגד ציבור זה או אחר
בוויכוח הזה, כל־בך קל להסית נגד הנהגים!
זה כל־כך־ פשוט! זה כל־כך מפתה! יש פתרון
בל־בך פשוט ! ככל פעם שמגיע הוויכוח לשיא
של התרגשות, מעלים את ההצעה לשלול את
רשיונות הנהגים כאופן סיטוני.

ברצוני לבטא דבר עקרוני מאד.
הפעולה למען הבטיחות בדרכים היא חשובה מאד־מאד,
אבל זהו רק חלק מקומפלקס הרבה יותר חשוב.

זרם התנועה הוא הדבר הראשי.
כמדינה מודרנית -זרם התנועה המהירה,
היעילה, הוא הדבר הקודם לכל.

זד. דבר בלתי־הגיוני לחלוטין. תאונת־ד,דרכים היא עצמה
עונש שאין למעלה ממנו. כל אדם המעורב בתאונה, מסתכן
במתת. האם יכולה להיות הרתעה גדולה יותר?

ואני חושש מאד שהתעמולה של הבטיחות בדרכים, המתנהלת
כפי שהיא מתנהלת, בצורה חובבנית, על־ידי חובבנים,
יותר משהיא עוזרת למנוע תאונות (ואני חושש שהיא עוזרת
מעט מאד למנוע תאונות) — היא עוצרת את התנועה,
ובצורה זאת, אולי בעקיפין, היא יוצרת רקע פסיכולוגי
לריבוי תאונות־דרכים.

האם אדם, הגורם לתאונה ויודע שהוא עצמו
עלול לקפח את חייו, את רכושו, את מכוניתו
האם הוא יירתע מתוצאת־הלוואי של שלילת רישיון? אני סכור שבל המחשבה של
ענישה זאת היא מאד כלתי-מעשית.

אפילו כימי־חירום זה לא נעשה אצלנו, ועל
אחת כמה וכמה לא כימים בתיקונם.

בערים אנו מפגרים מאד בהנהגת כבישים חד־סיטריים. אי-
אפשר להבין למה רחוב דיזנגוף ורחוב בן־יהודה בתל־אביב
אינם חד־סיטריים. ניו־יורק היא עיר מסודרת הרבה יותר
מכל עיר בארץ. היא תוכננה כהלכת, כל הרחובות והשדרות
בה ישרים. אך אין בה כמעט רחוב אחד שאיננו חד־סיטרי.
בניו־יורק, בפאריס, בלונדון, אין רחובות מסוגם של רחוב
דיזנגוף ובן־יהודה בתל־אביב, שאינם חד־סיטריים.

אך בתוכן הוזיכוח עצמו היתד, חלוקה אחרת — מעין
מלחמת־מעמדות בין ד,ולכי רגל לבין נהגים. העובדה שמיס־פר
הנהגים בכנסת הוא קטן — ערכתי מחקר פרטי משלי,
דנוכחתי לדעת כי דק 43 מחברי־הכנסת הם נהגים — עובדה
זו הורגשה היטב בוויכוח היום. וחבל מאד.

יש להשלים עם העובדה שמיספר מסויים של תאונות
הוא בלתי־נמנע. יש תאונות שהן תוצאה מהצטברות של

אני עצמי כמעט שאיני מספיק להקשיב לודיו, אלא כשאני
במכונית. במכונית — מקשיבים.
אך הרדיו אינו אומר לנו ולא כלום כשאנחנו נוהגים, פרט
לסיסמות השיגרתיות, שאינן משפיעות על איש.
היו ימי־שלג ; היו כבישים חסומים. תעיתי שלוש־ארבע
שעות בכבישים כדי להגיע לתל־אביב אחר הישיבה ההיא של
הכנסת. הרדיו לא עזר לי במאומה. הוא לא אמר לי היכן
הכביש חסום. באיחור של שעתיים אמר כי הכביש חסום,
ובאיחור של שעתיים אמר כי הכביש פתוח. לא היה קשר
בין המשטרה והרדיו, והרדיו לא מצא לנכון לשדר הודעות
כאלה באמצע התוכנית.
אני זוכר שפעם נסעתי מניו־יורק לנמל־התעופה קנוי.
בכל עשר דקות הפסיקו את השידורים והודיעו ברדיו
שהמסוק, ההליקופטר של המשטרה, מודיע: כביש זד,־וזה יש
עליו עומס, כדאי לעבור לכביש אחר! יש סיכוני בטיחות
אלד, או אחרים.

הכבישיגג ש2־ ההוגה

מהירות גדולה אינה, בהברה, גורם לתאונות.
יכול להיות שדווקא המהירות האיטית
גורמת לתאונות.
(המשן בעמוד )26

אבל ועדח־הכספים תבלע גם את העלבון הזה. ידאג לכך
חבר־הכנסת ישראל קרגמן, המסמל את הוועדה הזאת כשם
שחבר־הכנסת הכהן מסמל את ועדת החוץ־והבטחון. הוא מדגים
את האימרה העתיקה, שהתיאבון בא עם האכילה —
ואחרי שגבר על כל הוועדות האחרות, ורוקן אח מליאת־הכנסת
מכל השפעה על ענייני הכלכלה, הוא גם החותר
העיקרי לטיהור הכנסת מן האופוזיציה, על־ידי טבעת־החנק
של אחוז־החסימה. התיאבון בא עם האכליה.

להלן נאומו של ח״כ אורי אגנרי
בוויכוח על תקציב משרד־האוצר :
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

אני שואל את עצמי שאלת תם: כשביל מה
בל הוויכוח הזה/
העדרו הבולט של סגן שר־האוצר, ונוכחותם של פחות מ־
20 חברי־כנסת, הם רק סימפטום.
האם בסיומו של הוויכוח תשנה הכנסת את תקציב משרד״
האוצר — או כל תקציב אחר — אפילו באגורה אחת? האם
היא תוסיף אגורה, האם היא תפחית אגורה?
האם מישהו מסיעות הליכוד־הלאומי, מחרות ועד מס׳ם,
יצביע אף בעד הסתייגות אחת מכל ההסתייגויות של סיעות
האופוזיציה למיניהן?
ודאי שלא.

כבוד היושכ-ראש, בל זה מדאיג ואך מחריד.
יש לזכור כי עצם המוסד ששמו פרלמנט נולד
על ברבי מאכקי־תקציב. הוא קם בדי למנוע
מן המלך להוציא את כספי העם כאוות נפשו,
בדי להבטיח ייצוג נאמן של העם כענייני
בספים.
*ווס1;3);1ת 01(1636מ נו 1^ 11:(1011 תסבזחצם! ,ס א — ״אין מיסוי
ללא ייצוג״ — אך אצלנו מיסוי יש ויש, ואילו הייצוג
של העם, או מה שנשאר ממנו למעשה — זהו חבר־הכנסת
קרגמן.

אם בן, לשם מה נועד הוויכוח? האם רק
בדי לאפשר למרביכי ממשלודהליבוד־הלאומי
(מל״ל, בקיצור) לנאום נאומים אופוזיציוניים,
לעשות רושם על בוהריהם כבטאוניהם הנתמכים
-בה כשעה שמאחורי הקלעים הם
עושים יד אחת באידיליה שלמה ומושלמת?

מתל-אביב עד מוסול ומאראקש
הקדשתי את מרבית דברי לתיאור מציאות זו, מפני שזה
יותר חשוב מכל החלטה מסויימת לגבי התקציב שלפנינו.
אקדיש את סוף דברי להצגת כמה עקרונות־יסוד הצריכים
לקבוע את עמדתנו לגבי תקציב משרד־האוצר:

למעשה הפכו כל ויכוחי־התקציב במליאה לס-מפוזיונים,
שבהם משמיעים נציגי כל קבוצות־האינטרסים מישאלות
באוזני השר — אותן המישאלות שכבר נידחו בעת חיבור
התקציב.

ס שום תמריצים כלכליים לא יביאו עליה
המונית.

אם כן, מה ההבדל בין מליאת־הכנסת לבין
פרלמנט של דמוקרטיה עממית, שתפקידו ל שים
חותמת-גומי על כל מעשה של הממשלה
החד-מפלגתית, תוך השמעת מישאלות של
חוגים שונים?

איש מן הנוכחים כאן לא בא לארץ בגלל תמריץ כלכלי,
בגלל הנחות במיסים או שיכון יותר מוווח. עלייה המונית
יכולה לבוא רק אם תרד שואה על יהודי הגולה (ומי מאיתנו
יכול לייחל לכך או אם דמותה של הארץ עצמה תשתנה
בעיני יהודי העולם.

ומה ההבדל בין שלטון חד־מפלגתי, שאין לו שום אופוזיציה,
ובין שלטון שבו כל המפלגות העיקריות עושות יד־אחת,
תוך דחיקת האופוזיציה הקטנטנה מכל אפשרות של
השפעה — .ו תוך תיכנון קנוניה לגירוש האופוזיציה, שעוד
נותרה לפליטדל, מן הכנסת, באמצעית אחוז־חסימה?

מיבצר צבאי החי על חרכו, המגן על נפשו,
המוקף מרחב ערכי עויין וזומם -ימשוך
תרומות, אפילו מתנדבים לעת צרה, אבל לא
ימשוך עולים.

ועדת הכספים: גידול ממאיר
כבוד היושב־ראש, הגיע הזמן לדיר בגלוי על תפקידה של
ועדת־הכספים בחיסולה ההדרגתי של הכנסת כמוסד יציג.

ועדת־הכספים היא גידול ממאיר, שהתחיל
בקטנות והמוצץ עתה את בוח־החיים מגוך

הכנסת.

במשך השנים הפקיעה הוועדה הזאת, שיה שלטה מפא״י
תמיד ביו חזקה, את מרבית הסמכויות של מליאת־הכנסת.
לא די בכך, היא הפקיעה גם את סמכויות שאר ועדות
הכנסת. כך הפכה את ועדת־הכלבלה לאבר מדולדל, שלא
נותר לו אלא לשמוע הרצאות מלומדות מפי פקידים בכירים.
השפעתה על הכלכלה הישראלית היא אפסית.
יש דמיון מסויים בין ועדת־הכספים ובין ועדת־החוץ־וה־בטחון.
ועדת חבר־הכנסת הכוהן הפקיעה לעצמה את כל
ענייני הבטחון, ובכך היא מונעת כל דיון רציני במליאת׳
הכנסת על בעיות־הגורל של המדינה וחיי בניה.
ועדת חבר־הכנסת קרגמן* עשתה אותו הדבר לגבי ענייני
הכלכלה, השטח הגורלי השני בחיי האזרח. הדיון במליאת־הכנסת
אמנם נשאר — אבל לא נותרה לו שום השפעה
ממשית. ועדח־הכספים הפכה לכנסת־זוטא, כביכול•
אבל איזו כוסת־זוטא? כנסת שאין בה שמץ של זכר לאופוזיציה,
כנסת המורכבת אך ורק מסיעות הממשלה, מחרות׳
ועד מפ״ם.

ואם אמנם חבריה מנסים מדי פעם, כלפי
הציבור, להעמיד פנים כאילו יש בוועדה מאבק
* ח״ב ישראל קרגמן (מע״י—מפא״י) הוא יו״ר ועדת
הנספים. ח״כ דויד הנהן (נזע״י—מפא״י) הוא יו״ר ועדת־החוץ״והנטחון.
בננסת יש ליושבייראש הוועדות סמנויות
נונריעות לגבי עבודת הוועדה.

איתנים -הרי ידוע היטב כי בוועדה זו שררה
האידיליה של הליבוד-הלאומי, מבאדר עד
שם־טוב, ומשם־טוב עד כאדר, עוד לפני שקם
הליבוד״הלאומי של בגין וחזן.
יתר־על־כן — ועדת־הכספים אינה מייצגת את מלוא הסיעות
הגדולות. למעשה זה מיבצר של נציגי קבוצות־הלחץ
שבתוך המפלגות הגדולות, נציגי המנגנונים למיניהם.
אנשי־השורה של המפלגות הגדולות — אף להם אין השפעה
על כנכת־זוטא זו.

כטירת־לחי ממשלתית מצלצלת
אפשר היה לחשוב כי הממשלה מזלזלת במליאת־הכנסת,
אך מחשיבה ומעריצה את ועדת־הכספים המומחית.

אכל הנה שמענו כוויכוח זה, מפי חברי
ועדת-הבספים, מקהלה של קינה ותוכחה על
הממשלה, המזלזלת בוועדה בצורה מחפירה,
מבישה וגלוייה.

העולים יבואו לארץ של שלום, המשולבת במערך כלכלי
מרהבי, שיש בה אפיקים נרחבים לפעילות כלכלית וטכנולוגית
— לא מתל־אביב לקלקיליה, וגס לא מתל־אביב
לקליה, אלא מתל־אביב למוסול ולמאראקש ולחארטום.
• הדיבורים על השתלבות ישראל במרחב הכלכלי האירופי
— מתו, סוף־סוף. אמרנו מראש שזוהי אשליה מגוחכת,
והדבר נתברר במהרה.

כתהליך מציע לנו שר-האוצר מרחב כלכלי
יהודי. בלומר: היהודים יתרמו, המדינה תשגשג.
אבל
זהו פתרון לטוזח קצר מאד. שום כלכלה בריאה
לא תקום על זרם־זהב זה, כשם שלא קמה כלכלה ספרדית
בריאה על זרם־הזהב מן העולם החדש בראשית העת
החדשה.
הכסף הזורם עתה לארץ, הודות לכשרונו הפינומינאלי של
שר־האוצר באיסוף כספים, יעלה סומק מלאכותי על לחיי
כלכלתנו, לכמה זמן, בוודאי עד אחרי הבחירות — אך הוא
לא יפתור אף אחת מבעיות הכלכלה הישראלית לטווח
ארוך.

המרחב הכלכלי שלנו אינו באירופה, ואפילו
לא במגבית היהודית המאוחדת. המרהב הכלכלי
שלנו צמוד למרחב הגיאוגראפי בו אנו
חיים.

מסתבר כי משרד־האוצר הוציא לאור חוברת, על הנחות
במיסים החל משנת־הכספים הבאה — הנחות שכלל לא
הוחלט עליהן, עדיין, לא במליאה וגם לא בוועדת־הכספים.
הממשלה היא כל־כך בטוחה כי האישור של ועדת־הכספיס
ושל הכנסת כולה אינו אלא פורמליות, בבחינת הטבעת חו־תמת־גומי
של הכנסת על כרית־הדיו של ועדת־הכספים, ושימת
הגושפנקה על החלטת הממשלה — עד כי לא טרחה
לדחות את הפצת החוברת בכמה שבועות.

אז נחזור ונהיה מיכצר מנותק -וכלכלתנו
תהיה כלכלה תלוייה ונתמכת.

האם תיתכן סטירת־לחי מצלצלת יותר?
האם תיתכן סטירת־לחי מוצדקת יותר?

* סיסמת בריטית, שהפכה לקריאת־הקרב של המהפכה
האמריקאית.

דמוח• כאשר הכריזה הקטין על הפסקת הישיבה, תקף אותה תמיר בחריפות. אולם, למען
האמת ההיסטורית, לא היתד, כאן שאלה של פתיתי־שלג, אלא שאלה שאינה קשורה באקלים:
אל מי נואמים בכנסת? האם הדיווח בעיתונות הוא אמצעי, או מטרה בפני עצמה?

א שמל :״איני זזושב״
יתה לנו הזדמנות, בשבוע שעבר, להביע את דיעותינו בשני נאומים עיקריים -
על התקציב ועל תאונות־הדרכים (ראה סיסגרות) .אך חשובה יותר היתד, מלאכת השאילתות,
שסיפקה לנו כמה וכמה הזדמנויות.
למשל: דאש״הממשלה ענה על שאילתה שלנו מלפני שנה, שאבד עליה הכלח מזמן. היא
נגעה לפעולת סמוע, ותשובה כה מאוחרת אינה אלא סטירת־לחי נוסכת לכנסת. אבל הפעם
החלטנו להפוך את הקערה על פיה, ולנצל את האיחור בתשובה. לכן, אחרי שלוי אשכול
ענה תשובה סתמית בקשר להכרזות שרים אחרי הפעולה:
היו״ר קדיש לה: שאלה נוספת לחבר־הכנסת אבזרי.
אורי אבנרי: אדוני ראש־הממשלה: כיוון שעברה שנה מאז הוגשה השאילתה
הזאת, ובינתיים יש בידינו עדויות ומיסמכים חדשים הנוגעים בדבר, האס אדוני
; ראש־הממשלה מוכן לקבוע היום שפעולת סמוע היתר, טעות, מכיוון שהפכה את
חוסיין לעבד נירצע של עבד־אלינאצר, עם כל התוצאות החמורות הנובעות מכך?
ראש״הממשלה אשכול: אני מסופק אם זאת שאלה נוספת. אבל אם היושב־ראש
חושב שכן, אשיב על כך.
היו״ר קדיש לה: השאלה לא הגיעה לאוזני.
ראש־הממשלה אשכול: אם כן, אתן לך ליהנות מן הספק ואני משיב:
אינני חושב.
שאילתה אחרת שלנו לראש־הממשלה נגעה להצהרה של יגאל אלון, בה איים על מצריים
בטילים ישראליים. ראש־הממשלה השיב תשובה אשכולית טיפוסית: אין לאלון סמכות למסור

כיום זורמת סחורה מארץ־ישראל אל המרחב הזה, מעל
לגשרי הירדן. אך אם הממשלה תלך בדרך הסיפוח, כפי
שרומזת ההתנחלות החדשה המתוכננת כעת בשטחים המוחזקים
— יבוא הקץ גם על כך.

הצהרות כאלה, אבל אותה הצהרה לא היתד, הצהרה, אלא הבעת־דיעה פרטית גרידא, במים־
גרת של הרצאה. ההמשך:
אורי אבנרי: שאלה נוספת: אדוני ראש־הממשלה, אתמול התפרסם בעיתון
הבריטי אובסרבר ראיון נוסף עם שר־העבודה, שבו איים שוב בהפצצת מצריים
בטילים. האם היתה זאת ״הרצאה״ ,או הצהרה״ ,או ״הבעת ו;עה אישית״ ,או מה,
ראיט״הממשלה אשכול ז אינני מספיק לקרוא את כל העיתונות היומית
י באותו יום ממש. לאחר שאקרא אותו עיתון, ואברר עם השר אלון בשובו מאנגלית
— אם תבקש, אביא את התשובה, מעל הדוכן או לך בכתב.

וזן ה גז רי ^ז?

אתמיד אפשר להוציא מפי שרים את האמת, במיסגרת של שאילתה. יש ושר
׳ מתחמק מתשובה של ממש, ולפי הסדרים הנהוגים בכנסת, שכולם לטובת הממשלה, יש
הרבה אפשרויות להתחמקות. הנה תולדותיה של שאילתה אחת שלנו:

שאילתה מס׳ 3290 מיום : 13.12.67
אחרי מלחמת ששת־הימים נהרסו כמה כפרים ערביים בסביבות לטרון. בקשר לכך הנני
מבקש לדעת:
• בשליטת מי נמצאת אדמת הכפרים שנהרסו?
9האם האדמה מעובדת?
#אם כן — על־ידי סי?
תשובת שר־החקלאות חיים גבתי:
• השטח נמצא בשליטת צה״ל.
#השטח הראוי לעיבוד מכני, מעובד.
•:השטח מעובד על־ידי האפוטרופוס על הרכוש הממשלתי והנטוש בגדה המערבית.
היו ״ ר טי בהסנהדראי: שאלה נוספת לחבר־הכנסת אבנרי.
או רי אבגרי: אולי כבוד השר יואיל למסור לנו: באמצעותמי מעבד האפוטרו־
(המשך בעמוד )12

ד ״ 1ח

לממד

(המשך מעמוד )11
פוס את האדמות האלה? האם על־ידי קיבוצי הסביבה?
השרגכתי: באמצעות מינהל מקרקעי ישראל.
זאת היתה, כמובן, התחמקות. נראה שיש כאן מה להסתיר. בכנסת אי־אפשר לשאול,
במיקרה כזה, שאלה נוספת שניה. לכן הגשנו השבוע שאילתה חדשה:
#באמצעות מי מעבד מינהל מקרקעי ישראל את האדמה הנדונה?
#האם גם באמצעות הישובים בסביבה, היינו: קיבוצים, מושבים ובו׳? או חברי
קיבוצים, מושבים ובו׳?
#אס התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית — באמצעות איזה ישובים, או חברי־ישובים,
מעובדת האדמה הנ״ל, ובאילו תנאים?

יחשלים־

**ץ יטה אחרו] של התחמקות גילה סגן־שר־הפנים, ישראל בן־מאיר, בקשר עם השלגים.
^ השלג הגדול בירושלים הפך, באמת, לשלג דאשתקד.
כזכור, הגשתי מייד הצעה דחופה לסדר־היום, כדי לדון על ניתוק ירושלים והתמוטטות
השרותים בה. הנשיאות שללה את הדחיפות — ובכך נמנע ממני להעלות את העניין.
בינתיים הגיש גבריאל כהן, ח״כ מע״י, הצעה רגילה לסדר־היום בעניין. למע״י יש הזכות
להגיש הצעות רבות — ולכן היא היתר, צריכה לעלות בשבוע שעבר. אבל באופן מיסתורי
נעלמה ההצעה ביום שנקבע לה. נראה שסגן־השר לא היה מעוניין בדיון והיא הועברה לוועדה.
אבל סיעתנו הגישה שורה ארוכה של שאילתות באותו עניין — ועליהן מוכרח היה סגן־
השר לענות. מה עשה? חברת־סיעתו, טובה סנהדראי, הגישה אף היא שאילתה אחת. סגן-
השר ענה לשאילתה זו בהרצאה ארוכה. כשהגיע התור לענות לשאילתות של סיעתנו, השיב
על כל אחת מהן בנוסח :״ראה התשובה לשאילתת חברת־הכנסת סנהדראי.״
אולם בכך לא השתיק אותנו. היתד, לנו הזכות לשאול שאלה נוספת אחת על כל שאילתה:
אורי אכנרי 5לאור הדברים שאמרת, כבוד סגן־השר, איך אפשר להסביר שביום השני
של השלג, שהיה היום השלישי בשבוע, כשאני כבר עברתי במכוניתי בכל רחובותיה של
ירושלים, עדיין לא פעלה התחבורה הציבורית?
סגן־השר כן־מאיר: בדברי אמרתי שאין לעיריה סמכות לגבי תחבורה ציבורית,
והיא קבעה את דרכי פעולתה בשיתוף־פעולה. מדוע התחבורה הציבורית לא פעלה — על
כך יש לשאול את התחבורה הציבורית.
אורי אכנרי: כבוד סגן־השר, איך אתה, מסביר שמפי דוברי העיריה, ודוברים אחרים,
נמסרו במשך כל ימי הפורעונות בקול־ישראל הודעות כוזבות על מצב־העניינים בירושלים?
0גן ״ השרבךמאיד: אינני יכול להסביר שום הודעות שלא שמעתי, ולא שמעתי
הודעות כוזבות.
אורי אבנרי: האס ניזוקי השלגים יפוצו בצורה כלשהי? אם כן — כיצד?
סגן״ השר בן ״ מ אי ר: על צעדים נוספים יוחלט על־פי מימצאי ותוצאות הבדיקה
(הנערכת עתה על־ידי עיריית ירושלים).

ממשית

במחירי מלבושינו הרגילים
המחלקות
בכל

הצעות

מיו ח דו ת עד

״פניית״ \זשר

איוגיוי

ר בי ל ב י. נ

חי פ ה

שלג דאשגז\2ד

הרצג׳נליוז

וזרודיט

* 0אתהשר קול פקדנו בענייני השלגים. שאלנו אותו על מחדלי חברת־החשמל בימי
השלגים בירושלים, והוא השיב תשובה מפורטת, שבאה להוכיח כי החברה עשתה כמיטב
יכולתה. ניצלתי את ההזדמנות כדי לשאול שאלה נוספת:
אורי אכנרי: כבוד השר, האס נכון שבליל־שבת,
כאשר עדיין היו מאות בתים בירושלים בלי
חשמל, בלי חימום ובלי שרותים אחרים בגלל ניתוק
זרם החשמל, היתה התערבות של שר־הדתות אצל
חברת־החשמל כדי למנוע עבודות בשבת?
שר־־הפיתוח קול: אינני חושב שזוהי שאלה
נוספת לשאילתה זו.
היו ״ ר ק די שלה: לא שר־הפיתוח צריך להשיב
על שאלה זו, ונוסף על זה יש הרבה שאילתות
לעניין שאתה שואל עליו.
שר־הפיתוח קול: עוד מעט אשיב לשאילתה
של ח״כ אלו 1י הנוגעת לעניין שעליו שאלת עכשיו.
ואמנם, מייד לאחר מכן ענה השר לשאילתה של אלוני:
ששר־הדתות לא נתן ״הוראה״ להפסיק את העבודה, אלא
רק שלח ״פנייה״.
ן שר״הפיתוח קול: היתה פנייה של שר אל
| | עובדים. היתה פנייה של שר אל חברת-החשמל ...
ן שולמית אלוני: הוא פנה אלין.
1שר״הפיתוח קול וגם אני קיבלתי מיברק.
Iאורי אבנרי: וקול־ישראל הודיע על כן.
IIשר־הפיתוח קול: מותר לשר לפנות, אבל החברה יודעת למי היא כפופה,
ומה היא הסמכות שפוסקת בעניין זה.
הוא שכח לציין כי שידור המיברק של ורהפטיג בקול־ישראל בליל־שבת גרם למחרת
היום למהומות, כאשר קנאים דתיים ניסו להפריע בכוח לחיבור החשמל למוסד של ילדים
מפגרים, והשכנים החילוניים הגיבו ביד רמה. כך נאלצו השוטרים לחלל את השבת ולהתערב.

פניין ״ררעג״ מגילה

עקב עליות כלליות בהוצאות הייצור, נאלצת הנהלת ״העולם הזה״
להעלות את מחיר הגליון, שלא השתנה מאז חודש ינואר . 1966

מחיר הגיליון יהיה מעתה 1.30ל״י

^ ף מוכן שהמלחמה העיקרית בינינו לבין השר קול, בכל אותו שבוע, געשה סביב
תחנת רדינג ד׳.
תחילה הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום על ״החלטת ראש־הממשלה להקים את התחנה
בתל־אביב למרות חוות־הדעת הבטחונית והבריאותית״ .היו״ר פסל את ההצעה מראש, בטענה
כי נמסר לו ממשרד ראש־הממשלה שאין החלטה כזאת( .מובן מאליו שלא היתר, החלטה
פורמלית. אך אנחנו ידענו כי אשכול כבר החליט לכפות את הדבר על הממשלה. פרשת
הדו״ח של הפרופסור הטכניוני הוכיחה זאת כעבור יומיים־שלושד.),
אחר־כך נאות היו״ר להעביר את העניין לנשיאות — וזו, כמובן, שללה אוטומטית את
דחיפות הצעתנו. בכך ירדה מן הפרק.
השבוע הגשנו, כמובן, הצעה דחופה חדשה: הנסיבות שבהן חובר הדו״ח של הפרופסור
כהן על צריכת החשמל בארץ, והצורך במינוי ועדת־חקירה בפרשה זו.
(איני יכול לספר כאן מה קרה בפרשה זו בישיבת ועדת־השרותים־הציבוריים, שאני חבר
בה. דיוני הוועדה הם, כידוע, סודיים — ורק בעיתונים היומיים מתפרסמים כל הפרטים
עליהם. לכן אין זה סוד כי תבעתי מן הוועדה לקבל מייד מסקנה רשמית נגד הקמת התחנה
בתל־אביב — וכי הדבר נתקל בטכסיסי השהייה מצד מע״י וגח״ל).
אם ההצעות שלנו לסדר־היום לא הגיעו לדיון — אילו הצעות הגיעו? הדבר מוכיח עד
לאיזה עומק של גיחוך הגיעה שיטה זו, אחרי שנסתם הפה שלנו.
חברת־הכנסת סנהדראי (מפד״ל) העלתה הצעה בעניין עבריינות הנוער, ובכך נתנה הזדמנות
לשר־הסעד בורג (מפד״ל) לנאום נאום ארוך על הישגיו בשטח זה. בהסכמה לבבית
בין השר והשואלת, הועבר העניין פה אחד לדיון בוועדה — והשר זכה לכותרות בעיתונים.
אותו הדבר בדיוק קרה כאשר רות הקטין הציעה הצעה בעניין המחסור באחיות, והשר
ברזילי (חבר הסיעה השכנה) הסכים עימד, בכל נפשו. אידיליה נוגעת־ללב — שפירושה
סירוס גמור של מכשיר ההצעות־לסדר־היום, שנועד לביקורת אופוזיציונית על הממשלה.
אמנון
על־ידי
בינתיים הגשנו הצעת־חוק פרטית למען הקמת

שחוברה 1׳
לורדים״•11^ 111(* ,
״בית -׳ווו 4 זכרוני אחרי דיונים ממושכים (ראה הנדון) ,וכמה שאילתות
חדשות: בקשר לייחס חברות־הגאז לציבור הצרכנים,
כוונת הממשלה להפקיע את הבניין שנועד להקמת
בית־חולים מוסלמי על הר־הזיתיס, וכר.
בסך־הכל, קציר שבועי לא רע.

עיתון ערבי במתכונת
ה״ג׳רוזלם פוסט׳׳
הוחלט סופית, בי היומון היחיד בארץ
בשפה הערבית ,״אל-יום״ ,ייסגר כתחילת
שנת־הבספים החדשה, בלומר בסון? מארם
.1968

תוגיון י ך
גם הדתיים הצעירים
לא ישרתו
מעתה יורחב ״ההסדר השחור של בנימין שחור׳׳ —
הסכם בין משרד הבטחון לבין אנשי־הישיבות, המרשה
לדתיים להשתמט משירות סדיר תמורת שירות־מילואים
של שלושה חודשים בלבד.

עד כה קבע ההסדר, שבושל על־ידי בנימין
שחור מהמפד״ל, לבין מי שהיה תת
שר־הכטחון, שמעון פרם, בי כני־ישיכות
מגיל 25 ומעלה ייהנו מ״תחליף השירות״.
רובם של ״בני ישיבות׳׳ אלה עובדים במשרות אזרחיות
רגילות, וחלקם מבקר בישיבות רק לשם הסוואה.

עתה, בעיצומו של ויכוח ציבורי על הרחבת
השירות הסדיר לשלוש שנים -הורחב
כשקט ההסדר עם הדתיים -בכיוון
החפוף: בני-ישיכות מגיל 18 ומעלה לא
ישרתו עוד יותר משלושה חודשים.

במקומו יופיע עיתון ערבי במתכונת של היומון
ג׳רוזלם פוסט, המקובל בשטחים הכבושים, ואשר אנשי-
צוותו יערכו גם את היומון החדש.

בן הוחלט, בי העסקן הפוליטי רוסטום
בסטוני, לא יתמנה בעורף העיתון.
בקשיים רבים נתקלת המחלקה הערבית בהסתדרות,
בחיפושיה אחר עורכים מתאימים, מירושלים המיזרחית.
לבסוף, יצטרכו להסתפק בעורך יחיד ליומון — דבר
הנראה לקומיסארים הממשלתיים כמסוכן למדי.

מגע ישראלי— אלבני
בפעם הראשונה מאז קום המדינה יש סיכויים למגע
בין טיראן, בירת אלבאניה, לבין ירושלים.

דיפלומאטים ישראליים, השוהים לאחרונה
ברומניה, מקיימים, בהזדמנות זו, מגע
עקיף עם מדינאים אלכאניים -לקראת אפשרות
של קשר מיסחרי ישראלי-אלבאני.
מדובר בעיקר ביצוא שימורי־ירקות ישראליים, המיובאים
כבר כיום על-ידי רומניה. אם כי המגע טרם נשא
תוצאות, שמחים הישראלים מעצם ההידברות.

רומניה היא מדינה ניטראלית כין סין
לכרית-המועצות ואלכאניה פרו־סינית, כתוף
המחנה הקומוניסטי; אף עצם היות
שתי המדינות המיזרחיות בלתי־תלויות ב־

בממונה על עידוד הסרט הישראלי, במקומו
של אשר הירשכרג -בנראה כדי להעמיד
את דה-שליט בפני עובדה, כשיוצע לו המינוי.

יפעלו בחומרה
נגד אייבי נהו
פרקליטות המדינה החליטה ״לנתץ את האגדה ששמר,
אייבי נתן״ — לאחר שטייס־השלום לא הודה בפרסי־האישום,
מכריח את התביעה להוכיח כל מיני עובדות
קשות להוכחה — כמו עצם שהותו במצרים.

כוונתו של אייכי: להפוך את הדיונים למשפט
פוליטי ארוך, בו יעלה את הטענה
שקיימים צווי־מוסר השקולים בנגד החוק.

אייבי ינסה להזמין את אנוזאר אל־חאטיב, לשעבר מושל
מחוז ירושלים בירדן, אשר שהה כשגריר ירדן במצרים,
בעת טיסתו הראשונה של אייבי.

״מאק־דיזלים״ בפרס —
במקוום בישראל
משך שנתיים הנהיגו משרדי ממשלת ישראל
סחבת כבקשת חכרת ״מאק״ שירכיבו
את המשאיות הכבדות שלה בישראל.
השבוע נודע שהחברה שינתה את תוכניותיו; .המיפע־לים
ירכיבו את המאק־דיזלים בפרס. מעתה תצטרך ישראל
לרכוש שם את המשאיות, ומיפעלי־תוגלה בבר
קיבלו רישיון לרכוש 25 מאק־דיזלים באמריקה.

המיפעלים בה כועסים על ישראל, שהם
התנגדו אף לכף שהפרסים יביאו מספר
מומחים טכניים מישראל.

המיכשול הבא
בפני ממשלת הליכוד

הסכם לסקוב—חושי
בנמל חיפה

לוי אשבול ימריץ את מנחם בגין
להתנגד לבל שינוי בסטאטום־קוו של
הרבב ממשלת הליכוד הלאומי, תוך
איום כפירוק הממשלה מצד גח״ל.

החלה הפעלתו הלבה למעשה של
הסבם לסקוב-חושי בקשר לנמל חיפה.
עתה, לאחר מינויו של אלוף־
מישנה יצחק רהב למנהל נמל חיפה
במקום עמוס לנדמן, שפרש לגימל-
אות שנה וחצי לפני גיל הפרישה,
צפה למינויו של איש מינהלת הנמל,
כן־דויד, למנהל ״שנ״ם״ ,כמקום אל־טוביה
שיתפוטר.

הדבר הזה יקרה כאשר יעלו אנשי רפ״י, בעוד
חודשיים־שלושה, את התביעה לתיק נוסף
בממשלה. הם יצביעו על כך שלאחדות־העבודה
— בעלת מעמד שווה לשלהם במע״י — יש כיום
שלושה שרים ושניים וחצי תיקים (גלילי, אלון,
כרמל; הסברה, עבודה, תחבורה) לעומת תיק יחידי,
אם כי חשוב, של איש רפ״י (דיין; בטחון).

לנדמן, מנהל הנמל הפורש, נחשב לאיש־אמו־נם
של אנשי חושי ומסיבה זו רוקן לסקוב את
תפקידו מרוב סמכויותיו.
בן־דויד, הנאמן על לסקוב, נחשב ליורשו הטבעי
של לנדמן, אך בעקבות הסכם לסקוב—
חושי על עתיד נמל חיפה, ישובץ בשנ״ס.

המועמד של רפ״י לתיק החדש:
שמעון פרס או יוסף אלמוגי.

כדי לסכל תביעה כזאת מראש, תנופף מפא״י־לשעבר
באפשרות של אי־הסכמת גח״ל לשינוי,
תדרוש מרפ״י־לשעבר לוותר על התביעה עד
לבחירות, למען הליכוד הלאומי.

משהיעי־חרץ רוצים
ליגה מיקצוענית

דייו דווקוא יפגוש
את הנשיא מונסון
תוכנית ביקורו של שר
משה דיין, בארצות־הכרית
בלולה בתוכנית זו פגישה
לבין נשיא ארצות־הברית,

הבטחון,
הושלמה.
כין דיין
לינדון ג׳׳ונסדן.

למרות שחוגי משרד ד,בטחון אינם מוכנים לאשר את
הידיעה על הפגישה בין הנשיא לבין דיין, הוברר ממקורות
אמריקאיים בארץ, כי האישור לפגישה, אותה
יזם דיין, הגיע בימים אלה ארצה — והיא תיערך באחד
מימי השבוע הבא.

חוות־דעת מוזמנת
בענייו ״רדינג״ ד׳
פיליפ ספורן הוזמן על-ידי ראש-הממשלה
לחוות את דעתו על ״רדינג״ד׳ ,כשמסקנתו
ידועה מראש.
ספורן, שאינו מומחה לענייני בריאות, הוא נציג האינטרסים
של חברות החשמל בארצות־הברית, שהן פרטיות,
והלוחמות בצורה נמרצת נגד דרישות משרדי־הבריאות
הדואגים לטיהור האוויר בארצות־הברית.
ספורן כבר הביע את דעתו למען ארובות גבוהות למניעת
זיהום, ואין שום ספק שיציע פיתרון כזד, כאן.

הפשרה.־ אזזד בתר־אביב, אוזר באשתו־קו
האנטי־ישראלי של מוסקבה, מבטיח לפחות
אפשרות של מגע עם ירושלים.

.,דה־שליט פורש״
לפני פרישתו
שר התיירות, משה קול, יצליח כנראה להיפטר סוף־
סוף ממנהלו הכללי של משרדו, מאיר (״ממי״) דה־שליט.

למרות שדה-שליט כבר התפטר לפני מספר
חודשים מתפקידו כמנכ״ל של משרד
התיירות, קיבל על עצמו את ניהול יחסי-
החוץ של חגיגות העשרים, והוא עדיין יושב
על כיסאו.
לאחר נסיעה, אותה ערך דד,־שליט לחו״ל במיסגרת
תפקידו החדש, הוא שב לחדרו שבמשרד התיירות והמשיך
לנהל את ענייני המשרד — כאילו ולא היתד, ההתפטרות
קיימת, מבלי שאיש יעז לשאול אותו איך ומדוע.

עתה הדליפו חוגי שר-התיירות לעיתונות
את הידיעה על כף שדה־שליט יכהן

קבוצת משקיעים אמריקאיים מבולטימור ופיל־דלפיה
הביעו את נכונותם להשקיע בארץ בקבוצות
כדורגל מקומיות — במידה שתתגשם תוכנית
כלשהי להקמת ליגת־כדורגל מיקצוענית.

המשקיעים ייפואתבוחו של פרקליטם,
להיכנס בשותפות עם אחד הגורמים,
מייד כשייודע לו שעומדים לבצע את התוכנית.

נמל
תל־אביב
איזרר שעשועים?
קבוצת משקיעים מדרום־אמריקה מנסה לחכור את
שטח נמל תל־אביב על־מנת להפכו לאיזור שעשועים
שיכיל לונה־פארק, מסעדה ומועדון־לילה תת־מימי.

המשקיעים מוכנים להשקיע סכומים נכבדים
כדי להפוך את האיזור כולו למרכז
בידור עממי.

את מועדון־הלילה הם מתכננים בתוך פעמון־צלילה
ענק, עם חלונות תת־מימיים. הירידה תהיה דרך מיגדל.

עד בה טרם הצליחו המשקיעים להתקדם
בהגשמת תוכניתם -כגלל ריבוי הבעלים
והחזקות על שטח נמל-תל-אכיב.

את זה דא היית צויר רואות: חונשת־ההורדות שד התנהרים שעו

גינוי סיס • 11
הרסן: המנהלים והעובדות שבילו את חופשת־העיון על חע
עמידר — הברה הממומנת על־ידי משלם־המיסים —
לעשות כאוות־נפשם, הרחק מעיניו של הציבור הזועם
ובחלקם הגדול׳ אף הרחק מעיניהן של נשותיהם הטובות.

מזכירות

ך * ע בו דההקהילתית של עמידר, בנוף־גינוסר, ע
ן ן לדיירי החברה — המספקת דיור לחצי העני יותר
האוכלוסייה בארץ — קרוב לעשרת אלפים לירות.
סכום זה כולל את איכסונם ודמי־מזון־שתייה־והילולה לשמ
מנהלי־עמידר, מזכירותיה,ם והעובדות שלהם — ולעוד ק
של קיבוצניקים, קיבוצניקיות ושתי אורחות אמריקאיות.
ההוצאות מתחלקות כך 26 :לירות ו־ 40 אגורות ליום איב
לגולגולת. שלושה ימים לבן־אדם 79 :לירות ו־ 20 אגוו
עבור שמונים איש — 6336 לירות לעובדי־עמידר בלבד.
מתווספות לכך: ההוצאות ליתר הקרואים־לא־קרואים; 1
שחייה! משקאות חריפים ואוכל בין ההזמנות; אירגון ה;
החגיגי בו השתכרו רבים; ועוד ועוד ועוד.
שלא לשכוח את שיתוקה המוחלט של חברת עמידר נ
שלושה ימים. כ כאשר המנהלים אינם — העובדים נחים

ןןןךן 11ןךן נפגשו בריקוד־הטאנגו
| | הרומנטי של יוסף שפר,

ש1 1
מזכיר איזור תל־אביב, ואסתר לוי מעפולה.
*** ירת־השיכורים הפרועה הצליחה
*/ולה שתיק אפילו את צלילי־המתיסט ה־צורמניים
שיקעו מתוך מקלט־הקול. במרכז־האולם
של ביח־ד,הבראה נוף גינוסר שבקיבוץ
גינוטר, על שפת־הכינרת, ניצבה מקהלה,
המורכבת מחמישה גברים ושתי נשים, משמיעה
שירים גסים, לעתים גסים עד להבחיל.
בין שיו לפיזמון עבר מיד ליד, בין
הזמרים לקהל, בקבוק קוניאק. בפינה, רקדו
כמה זוגות, בעיניים עצומות, צמודים היטב,
לקול המוסיקה אשר כבר שמעוה אך בקושי.
לא היתד, זו מסיבת־בוהימה ישראלית טיפוסית.
בעצם, לא היתד, זו מסיבה כלל —
אלא חלק מכנס־העיון של מנהלי חברת
עמידר הממלכתית, שבאו על צוות עובדיהם
הבכיר, ובעיקר — על העובדות והמזכירות
שלהם, להתעניין בבעיות העדינות הנוגעות
בעבודה קהילתית.
״עבודה קהילתית״ היא חלק מהותי אך
מוזנח וכושל ביותר בעבודתה של חברה

ומתנדב

די עמידר, שהיו עליזים על חשבון הציבור.
מוזנחרל וכושלת, הנושאת את השם עמידר:
מטרתה היא להציל שיכונים מגורל פרברי-
העוני, ולחנך את דיירי רבע מיליון הדירות
וה שיכונים, עליהם חולש בעל־הבית הגדול
ביותר במדינה, לשכנות טובה, שיתוף פעולה
ונימוסי־חיים.

הדחק מעיני הגשים
ין ספק שהמנהלים, שריקדו כסהרו־רים
עם מזכירותיהם, השבוע, באולם
נוף גינוסר, נתנו דוגמה טובה של נינזוסים.
וגם של שכנות טובה: חלק מהם חיזר
אחר הגברות שבמקום, דיקד וקיפץ — על
אף גילם המתקדם וד,קרחות המבהיקות של
רוב אנשי הפקידות הבכירה — עד לסחרחורת
ממש.
כי במשך שלושה ימים היתד, שלוחה

״ רוקדות שלוש הנערות, לאה קמחי, נמליה אשר ועדנה אנגל — בחברתן
עובד עמידר אחר, אפריים ברנדווין. עובדי החברה בילו יפה במסיבה ש
באולמי בית־המלון נוף־גינוסר, שעל חוף הכינרת, המשיכו את הבילוי החברתי גם בסביבות הקרובות לו

הווה״עמידו

כל זד — .במסווה של עבודה קהילתית.
לשם הסוואה הובא למקום גם אחד מעובדיו הבכירים
משרד הבריאות, הפסיכולוג ד״ר ליאו מילר — שהשר ן
ישראל ברזילי, הוא חבר מפ״ם. ממש כמו השר מרדכי בנ1
שמשרדו, משרד השיכון, חולש על עמידר. כן הוזמנה יו
שר־ד,שיכון, דליה כדורי.
ד״ר מילר אומנם ר,ירצה בפני הכנס, אבל רק אנשים ספ
באו להרצאה, לאחר ליל־ההוללות. הדוקטור הנכבד הייה :

בקבוקקהילתי ...

מחזיקה בידה
עדנה אנגל,
מעל טוביה לישנסקי, בנו של גיבור ני

וכב״עמידר׳ ופושיי ״יי :״־
בקבוק״ .משחקות לאה קמחי (מימין) ,וטליה אשר (באמצע),

1ת שר..עמידר, גמלו! ער שנת הנינות

ח סנווו

1 1 1 1ד 1ג^ו״ר ליאו מילר, פסיכיאטור ראשי של משרד הבריאות, מעמיד פני ליצן,
4 /י נותן את קצב־השירה לאלימלך גרי, מנהל עמידר בירושלים (במרכז),
וליצחק אולשטיין ׳,מנהל עמידר ביפו (משמאל) .מצב־הרוח, לפי פרצופיהם, הוא עילאי.
דליה כדורי הרצתה אף היא, בליווי
שקופיות, על נוף הצי־האי סיני. מאוחר יותר,
היתד, משתתפת פעילה במקהלת־הגסויות.
כל העניין החל ביום רביעי בבוקר, ב־

מרק שוצמן
ד!בר עמידר
משתולל במסיבה מבלי שים לב למעמדו.

הד בו מתבדר

י החלו מגיעים המנהלים. המנכ״ל של
־ר, אריה אורון, היה בין ראשוניים.
מזכירתו הנאה, בתיה רוזנפרל,
ואה לחבר קואופרטיב דן, באה שעות

שיזוף ממלכתי —
פיה שבחבורת המתחוללים ליד חוף גינוסר.

יותר: הוא עלה על׳ דוכן־המרצים, למרות
שלילה קודם לכן אירין את מקהלת־השיכו־ריס,
השתתף בכל שלבי המסיבה המתפרעת.

!ות־פאר הביאו את המנהלים ואת העובדים ה־מימין:
מצב־רוח מרומם במישחק ״חפש את ה־
1דנה אנגל (שמאל) .הבקבוק בין רגלי הגבר במרכז.

דליה דרורי, יועצת שר־השיכון,
וד״ר ליאו מילר, פסיכיאטר ראשי
של משרד הבריאות. לידס משמאל: אלימלך גרי, מנהל חברת עמידר באיזור ירושלים.

יועצת השו והפסיכיאטוו

טאנגו קהילתי

ברנדווין, עם אחת מעובדות עמידר הצעירות.

במדינה
ישראלים בחזי ל

״כנופיית סקסאס״ יצאה ל ח או ק ה -והרגה שלוש נשים

הצבר הקאגד*
לאן נעלם רענן לוריא? פעם אחרונה ראו
אותו בארץ במלחמת ששת־הימים. אז פיקד
(כרב־סרן בצנחנים) על הפלוגה שפרצה את
החזית, ליד טולכרם, בכיוון לשכם.
הקאריקטורה היומית, שהיה מצייר בידיעות
אחרונות, מזה שנים, נעלמה אף היא.
מאחורי התעלומה המקומית הסתתר סי-

ך* מוות דהר במהירות של 160 קילון
| מטר לשעה, בערב־שבת האחרון. חמישה
אזרחים מבוגרים, שנסעו לביתם ב־פתח־תקוזה,
פגשו אותו בכביש הראשי, בשעה
2.07 אחר־חצות.
הוא בא בדמות מכונית ראמבלר, שנגנבה
זמן קצר לפני־בן ברמת־גן. השניים שנסעו
בראמבלר היו עליזים, מבושמים מאלכוהול
ומהמהירות. הם חשבו על הארקה,
כאשר התנגשו בסוסיתא התמימה.

החבר׳ה שהורדנו אותם אחד־אחד בבתים
שלהם, חוץ מאשר את פריד וחדווה, שאותם
הורדנו בבית־מלון כדי שיעשו חיים בלילה.
נסענו שנינו לבדנו על הכביש, לכיוון
פתח־תקוזה, בפול ספיד. אולי המכונית עשתה
אז 160 קילומטר לשעה.
מתי שהיינו אחרי בני־ברק, והתקרבנו
לפרדס־כץ, עקפנו פרייווט אחד ונתנו לו
מכה קטנה עם הראטבלר. צחקתי איך שהנהג
של הפרייודט היה מרוגז. אחרי שנתני
לו מכה, הוא התחיל לרדוף אחרינו. השארנו
לו פט לבן.

דויד, יצחק ואני החלטנו לעשות קצת
חארקה. בחיי שעשינו את זה לבד, בלי כל

תוך הלארק, למה בהתחלה חשבתי שזה
הבולשת. ראיתי שאלו מהחבר׳ה ותיכף

כתם ״העולם הזה״ ,שהתחרה,
יחד עם החוקרים, אחרי גונכי ה מכונית
הקטלנית, הוציא מפי
אחד מהם, אברהם כהן, את ה מו שאנחנו בורחים מהפרייווט, ראיווידוי
המלא הבא:
-/־ נו לארק אדומה. הסתכלתי טוב מי ב
שער
״טייס״ של לוריא
סיפור־הצלחה
פורץ־,צלחה בניכר: רענן לוריא ( )35 הפך
לאחר מציירי־הפורטרטים המפורסמים והמצליחים
ביותר בקאנדה.
שכר־סופרים -ליתומים. ראשית
ההצלחה באה לו בתערוכה הבינלאומית
אקספו .67 לוריא היה אז הצייר היחידי שיצירותיו
הוצגו בתערוכת־יחיד.
העובדה שיומיים אחרי פתיחת התערוכה
טס ארצה כדי להשתתף במלחמת־הבזק
תרמה תרומה לא־מבוטלת לפופולריות שלו.
לייף האמריקאי כלל את סיפור־המלחמה
שלו במהדורתו המיוחדת, שהוקדשה ל־נצחין
צה-׳ל. את התמורה ( 9000 לירות)
ביקש לוריא מהשבועון להעביר ישר לקרן
למען יתומי חטיבתו.
השבוע, כאשר הגיע לביקור קצר ״בארץ׳
הסתבר שזאת לא היתה הצלחתו הגדולה
ביותר של הצבר בעל ההופעה הנאה
והמהוקצעת: רענן הגיע להישג שאף צייר
ישראלי לא זכה בו עד כה: ציור פורטרנץ
לשער של טייס.
באיגרת העורך, באותו גליון של הטיים־
הקאנדי מה־ 8בדצמבר, כתוב בין השאר:
צייר השער של טיים הקאנדי, השבוע,
הוא רענן לוריא, יליד ישראל בן ה־ ,35 גבר
החובש אוסף מגוון של כובעים, שהלא־פחות
חשוב ביניהם הוא קובע־הפלדה של רב־סרן
במילואים של צבא ישראל...
...בשעה שכתבינו קורטניי טאוואר ורודי
0לואיס אספו את החומר לכתבת־השער,
מצא לוריא את עצמו נמשך פעם אחר פעם
לראשי־הממשלה ג׳ונסון ורובארטס. לפור־טרט
שלהם הוא מצא לנכון להוסיף
מיני דה־גול המנסה לחתוך, באופן סמלי,
את אריג האחדות הקאנדית. מעיר לוריא,
בהתכוובו לישראל :״גס אצלנו מנסה דה־גון
להתערב בעניינים.״
לוריא גם צייר שער לטייס האמריקאי
עצמו, שנועד להופיע בגליון שכתבתו המרכזית
הוקדשה לירושלים, אחרי איחודה.
הוא אומנם קיבל את שכר־הטירחה שלו,
אך באותו שבוע פרץ גל המהומות הכושיוון
בארצות־הברית, והשער המצוייר הוחלף
ברגע האחרון בתצלום־חדשות.
אך יותר משהפסיד רענן לוריא, המתכוון
להישאר עוד שנה בקאנדה, הפסיד טדי
קולק: לראש עירית ירושלים היו סיכויים
טובים להופיע על השער.

הבנתי שהלארק גנובה. עשינו התחרות איתם.
פתאום היא זזה ימינה וגם אנחנו לקחנו
ימינה, ונכנסנו בסוסיתא. גם אנחנו קיבלנו
מכה ועפנו לחלון־ראווה של חנות.
מתי שהמכונית שלנו נעצרה בתוך החנות,
עפתי עם הראש שלי על השמשה של המכונית
וקיבלתי מכה חזקה בראש.
ברגע הראשון לא ידעתי מה קרה לי. אבל
פחדתי שתבוא המשטרה ותמצא אותי. זה
נתן לי כוח לקום מהכיסא. מתי שקמתי מן
הכיסא, הסתכלתי מסביב וראיתי את דויד
יצחק כולו זב דם. הראש שלו היה פתוח,
והוא נלחץ בין ההגה לכיסא של הנהג.
הצלחתי לצאת מהמכונית לבד ולברוח.
כמו שירדתי מהמכונית, ראיתי הרבה דם
על הכביש, בגדים קרועים וחתיכות של
מכונית. ראיתי שם הרבה אנשים שוכבים,
אחד על השני. מעורבבים בתוך דם.
ברחתי מהמקום ישר הביתה. לפני שנכנסתי
הביתה, הסתכלתי טוב על הבגדים
שלי וראיתי שיש עליהם דם מהפצעים של
יצחק. תיכף הורדתי את הבגדים שלי, שלא
יראו את הדם בבית, למה האחים שלי
יודעים שאני פושע ושישבתי כבר בבית־הסוהר
תל־מונד שנה״וחצי.
הורדתי את הבגדים והחבאתי אותנו. נכנסתי
הביתה ונשכבתי במיטה. לא יכולתי
לישון וכל הזמן חשבתי על התאונה.
מתי שהייתי בבית, לא ידעתי שבתאונה
שלנו הרגנו שלוש נשים ופצענו שני גברים
בסוסיתא*.
אבל ביום שבת בבוקר, כשהמשטרה עצ־
* ההרוגות: עדיה פומרנץ 45 לאה
זאכט 40 טובה שטיין 43 הפצועים!
החפים מפשע: ישעיהו פומרנץ ( )48 ונוח
ואכס (.)45

מלכת הננופייה

חדווה קאגו 18 שהיתה ״המיספרית של החברה״,
יצאה עם רבים מהס וכונתה על־ידם השפנה, הובאח
למעצר, טענה :״ביליתי עס החבר שלי פריד, בבית־מלון. לכן לא השתתפתי בגניבת הרכב.״

1ך אברהם כהן 20 מלך החאר־
11 קות של כנופיית טקסאס, הצליח
לברוח מהמכונית־הדורסנית, נעצר אחר־כך.

המתאבלות

בפתח־תקווה, נערכה הלווייה המונית לשלד
שת הרוגי־התאונה. אחדים אף התעלפו מצער.

התאונה הקטלנית

מימין: מכונית הסוסיתא
ההפוכה והמרוסקת, בה

נהרגו שלוש נשים ונפצעו שני גברים. משמאל: מכונית הראמבלר
הגנובה שפגעה בסוסיתא, נכוסה לאחר הפגיעה לחנות רהיטים.

0דויד יצחק 18 הצעיר הפצוע קשה
שישב ליד הגה הראמבלר, מכונה ״פופייה״.
לדברי חבריו ״בחור טוב״.
• משה סופר ,״אומרים עליו שהוא
אוהב לעשות צרות.״
• פליכס גז 19 חייל. משרת ברפיח.
• 0פריד ג׳מג 22 נחשב ל״מיספר
גדול״ ,לבוש תמיד יפה, בבגדים יקרים. תמיד
עם כסף. תמיד בחברת נערות מפוקפקות.

חדווה (״השפנה״) קאגו 18 חברתו,
מזה שנה וחצי, של פריד. ידעה על גניבת
המכוניות והתאונה, לדברי המשטרה .״יש
עליה שמועות לא טובות. תמיד היתד, שוכבת
עם כל מיני, אז קוראים לה שפנה.״

רה אותי והתחילו לחקור אותי — אז
ידעתי כבר הכל.

** ד כאן וידויו של אברהם כהן. מיד
> לאחר התאונה, כשנתקבלה הידיעה במשטרה,
הגיעו למקום חוקרי המדור המרכזי
של משטרת תל־אביב, בלויית חוקרי משטרת
רמת־גן. הם זיהו מייד את דויד יצחק, שהובל
לבית־החולים בילינסון, ופתחו בחקירה נמרצת
לגילוי האלמוני שהיה איתו במכונית.
אנשי המדור שהתחקו, אחרי ״כנופיית
טקסאם* זמן רב, בשל גניבות־הרכב המרובות
שלהם׳ ומתוך חשד שהכנופייה מתעסקת
גם בהתפרצויות, מיהרו להגיע לשלושת
מקומות־הבילוי שלהם: דיסקוטק ראנדנו,
טיפאני, ועדן־בר.
בראנדוו קיבלו החוקרים את החוט הראשון.
שם נודע להם שמלך החארקות של
הכנופייה, אברהם כהן, היה במקום, יחד עם
כל החבר׳ה. מייד ניגשה המשטרה לביתו של
אברהם ועצרה אותו.
בחקירתו גילה אברהם את כל מה שקרה.
לאחר עדותו עצרה המשטרה את יתר חברי
הכנופייה שהשתתפו בגניבת הרכב הדורסני.

יה ם חכרי הכנופייה?
]* /בחורים רגילים אם כי מבולבלים. כך,
לפחות, סבור אחד מחברי־הכנופייה, שנסע
בעצמו בחארקות רבות, השתתף, לדבריו,
בגניבות מכוניות בלתי־ספורות.
בין אנשי כנופיית טכסאס:
• אברהם כהן, הנימלט. בן למשפחה
בת שמונה או תישעה אחים.

משה סופר (מימין, בסודר כהה) ,וחברו
פליקס גז (משמאל, בסודר
לבן) .החשודים בגניבת הרכב מובלים על־ידי שוטר לבית־המשפט

הנהג! וחבריו

בתל־אביב. בראותם את הצלם, ניסו השניים להתקיף אותו.
בבית־החולים ביילינסון, שוכב דויד יצחק, נהג המכונית
שפגעה בסוסיתא, כשפצעים רבים בפניו ובראשו, תוצאת

משמאל; הגנובה הפגיעה.

אנג׳ליק כהן

ף,נערה ליה תכונות
אנג׳ליל! כהן, המכונה ״קינסר״ ,מעידה על עצמה :״אני נערה ללא תכונות מיוחדות!״
אולי משום כך, ואולי כילל כמה נתונים בולטים ופוטוגניים מאוד, הפכה אנג׳ליק, בשנה
האחרונה, אחת מדוגמניות־הצילום המבוקשות ביותר של אמריקה.
לאחר שהתפרסמה ברחבי ארצות־הברית, שבה אנגיליק, לזמן־מה, לארץ אבותיה — צרפת.
״אני מרגישה אמריקאית לכל דבר, אם כי אבי ואמי נולדו בצרפת, והם היו, בעצם, יהודים,״
מספרת הערמונית בעלת הקומה התמירה והמחוטבת.
תוכניותיה? ״לחיות כמה שיותר טוב,״ אומרת אנג׳ליק בתמימות בולטת .״ככלות הכל,
מה יכולה לבקש מן החיים נערה רגילה, ממוצעת וחסרת־תכונות — אם זה לא חיים טובים
ושלווים?״

המהירות שד ליז: כמה מהר
יכולה להתקדם אישיות חשובה מאוד? ב־מיקרה
של ליז טיימר וריצ׳ארד כרטון
— לאט לאט. זה לקח לשני השחקנים
חמש דקות לעבור עשרה מטרים, ממכו
ניתס לכניסת אולם־הקדלנוע הניו־יורקי. ,בו
הוצג סיר״טם דוקטור פאוסטוס. המבקרים,
לעומת זאת, היו מהירים ביותר :״סרט
גרוע, בעל גסות בלתי־מוגבלת,״ העיר הבולט
שבהם 6 .שני אפיפיורי
ם: למאי ל״סאצ׳מו״) ארמסטרונג
קוראים מזמן ״אפיפיור הגיאז״ ,כשרק נגן
כושי אחד, ליונל המפטון, מתחרה איתו
על תואר זה, בעולם המוסיקאלי. השבוע
החליטנ השניים לבקר קוליגה: הם נתקבלו
אצל האפיפיור הרשמי, פאולוס השישי.

הגנגסטרית במוסקבה:

כל העולם משתגע אחרי הסרט בוני וקלייד
— המפאר זנג גנגסטרים צעירים נושנות
ה־ / 30 הסרט כבר הפך את פיי דאנביי
לכוכבת שכנלם מסתכלים עליה נהולכים
אחריה. השבוע זה קרה לה, שוב, אבל בבירת
ברית־המועצות. אלא שהמוני־מוסק־בה
לא הלכו אחריה בגלל הסרט — האסור
להקרנה ברוסיה, משום שהוא ״בלתי־חינובי״

— אלא משוס שפיי לבשה מעיל־פרטה, ברט
מפרווה ומשקפי־שמש ענקיים, אותם הרכיבה
יומם ולילה • .המיליונרהא
דום :״אני חבר המפלגה הקומוניסטית
של מיזרח גרמניה!״ קרא המיליננר הנרגש,
כשהואשם בריגול, בגרמניה המערבית.
האנס היינץ פורמט לא התבדח:
מסתבר שאיל־ההון, שהוא בעל עסק למימ־כר
צורכי־צילום באמצעות הדואר, עוסק בתעמולה
מיזרחית זה שנים יחי המ
ל ך אלה האוהבים סיפורי־סלכים,
ינכלו כנראה להנסיף, בקרנב, ארץ נוספת
לרשימת המדינות בהן שולטים — לפחות
כלפי־חוץ — מלכים ומלכות: השבוע חזרה,
לראשונה ב־ 37 שנה, המלכה־האם אוחניה־וי
ק טו רי ה ( )80 לספרד, להטבלת נכדה
פליפה, בנו של המלך־המיועד ח ואן
קארלום דה בורבון .״תחי המלכה! יחי
המלך!״ הריעו אלפים, כשעבר על פניהם
האיש עליו הטיל_ דיקטאטור ספרד, פראג-
ציסקו פראנקו, לכהן כמלך • .אופי
נתהחללית: להחלטה משונה הגיעו
מנהלי בית־האופנה־והקוסמטיקה הלנה רובינשטיין:
לעצב את דוגמאותיהם החדשות
לפי ״אופנת החלל״ .את התוצאה — אפשר
לראות בתמונה המצורפת.

הכ תוב ת על הקיר
אתם זוברים בטח את אופנת־הבפתו-
רים עם הסיסמאות, באמריקה (״העולם
הזה״ .)1578 עכשיו הגיע אלי מישלוח
חדש, ישר מניו״יורק.
לא של כפתורים: של סיסמאות. באלו
המופיעות על קירות בתי־הנוחיות
הציבוריים.
אז ראשית: יש כתבות פאטריוטיות.
במו ״חוקקו חוק המתיר שימוש בפאט-
ריוטיות !״ או ״אלוהים הוא אמריקאי
ב־ 100 אחוז ״1או אנטי־פאטריוטיות,
במו :״יאנקי לך הציתה — וקח אותי
איתך ! ״
יש סיסמאות בפולות-משמעות :״עזרי
לבחורים לגמור את שירותם!״ אומרת
כתובת אחת. מישהו מחק את שתי
המילים האחרונות.
ויש סיסמאות רגילות, אבל עם הסתייגויות
:״גבר בעל גוף משגע מסוגל
לעשות בל דבר — אבל אתה, ביל, אם
אתה קורא זאת, אל תתקשר. זה אני,
ג׳ימי.״

נילי צחצחי לי
אתם זוכרים את תעלנל־הפיר־סומת
של ״נילי צחצחי לי?״
מישהו, גאון פירסומי, מן הסתם,
החליט שבית־מלון מפואר
בתל־אביב צריך מצחצחת נעליים
ממין נקבה. הוא פירסם בעיתונות
העברית מודעה, בה נתבקשו
מועמדות לתפקיד ״נילי
צחצחי לי״.
תגובת־הקהל היתה כת נזעמת,
שבית־המלון ביטל את כל
התוכנית.
לוא אירע הדבר באמריקה, לא
היה סקאנדאל. כי באמריקה יש
מצחצחות־נעליים רבות — וחלקן
עושות את זה בבליקיני.
קחו, למשל, את סאלון הציח־צנח
שנמצא בתחנת־הרכבת נורת
ביץ׳ בסאן פראנציסקו. שם מטפלים
בגבר האלגנטי ביסודיות.
אפשר להתקלח, להתגלח, לכבס
את הבגדים בזמן שאתה ממתין
— וגם לצחצח את נעליך.
בעזרת נערות־בליקיני, כסו

כיאטרים רוזמן.

יש רק שתי הסתייגויות: קודם
כל, ציחצוח שכזה עולה
שבע לירות ישראליות.
שנית, כדי להיכנס לסאלון ל־ציחצוח
— אתה חייב להוכיח
שאתה מעל לגיל .18

כיאטרים רוזמן כפעולה

תעלומת הנסיכה מפארים
התפוצצות שהרעידה את דירתה של הנסיכה
אלייט דה רוהאן ( )37 הזעיקה את
המשטרה ואת מכבי־האש. הם מצאו את
הדירה הרוסה לגמרי, את הנסיכה מתה על
מצעה, כשהיא לובשת רק חזייה ותחתונים.
בתחילה חשבר שזו תאונה סתמית: ידוע
היה שהנסיכה היתד, מפוזרת, לא התחשבה
במיוחד בסביבתה. אבל השבוע נעצר בחור
צעיר שהודה ברצח הנסיכה: זהו צרפתי בן
,22 בשם מישל דו ורנייה דה ג׳נו־

ייאק.

״הייתי מאהבה של הנסיכה האוסטרית,״
אמר הרוצח, לדברי מפקח המשטרה של
פאריס .״הלמתי בראשה, ברוב זעם, כשרבנו.
כשגיליתי שהיא מתה — הייתי צריך לעשות

משהו. ניסיתי להשאיר עקבות של גניבה
ופריצה פשוטה. כשזה לא עזר, שפכתי
בנזין מסביב למיטה — והצתתי את הדירה.״
עיתוני
פאריס, ששאלו עצמם מדוע התעניין
הגבר הנאה והצעיר בנסיכה מזדקנת
— עד כדי הריגתה — מצאו את התשובה,
כאשר הוברר להם שעד מלחמת־העולם השנייה
היה הנסיך דה רוהאן, אביה
של הנרצחת ושל חמש אחיותיה, אחד האנשים
העשירים ביותר, ובעל חלק נכבד
מקרקעות צ׳כיה.
״גס כיום נשארה הנסיכה אשר. עשירה
מאוד,״ אמרו במשטרה ,״ועושר זה הוא,
כפי הנראה, אשר גרם למותה.״

במדינה

הרו עד ומה מאחד ו^חליתו ש ד אדיל*
ה כ דו ריד -מ ה אמדו לו הרופ אי ם *

דרכי־ח״ס אהבה בצל ה בי תני ם
מהרבה בחינות, מהלוף ביטון ( )23 הוא
עבריין־מוסר רגיל: הוא הואשם בפני נשיא
בית־המשפט בתל־אביב, השופט מאכס קנת,
בבעילת קטינה בת 15 והצי.
אבל לא מכל הבחינות.
אם כי הצעיר גם לא מכחיש את האשמה:
״מה שנכון נכון: שכבתי עם הילדה הזאת
הרבה זמן לפני שהלכה והתלוננה במשטרה.
״אבל בינתיים קרה דבר אחר,״ מדגיש
הנאשם, באוזני כתב העולם הזה .״זה
התחיל, בעצם, עוד לפני המלחמה. אז
הרגשתי כאבים ברגל השמאלית. הלכתי
לרופא, נשלחתי לבית־החולים תל־השומר.
לביתן .12
״שכבתי בריא, רק עם כאבים. היה לי
משעמם, אז ניגשתי הרבה פעמים לקיוסק
שליד שער בית־החולים. שם עבדה אז בחורה
צעירה אבל יפה נורא.
״הסתכלנו זה על זו. צחקנו ביחד. היא
שאלה אותי איפה אני שוכב. אמרתי לה.

נאשם ביטון
לטיפות בשדות
למחרת באה לבקר אותי בביתן 12 עם המון
סוכריות ושוקלה״
״לא משנה מי בתולה?״ הרומאן
בין הנערה, ששמה !אסר לפירסום, לבין
מחלוף הגברי והצעיר, יליד קדימה, התפתח
בצעדי־ענק .״היו לה צרות והיא סבלה
הרבה מהחבר שלד״״ מספר ביטון.
משום כך גם מיהר להרגיע אותה על
פחדיה .״היא שאלה אותי אם הייתי מתחתן
עם נערה שהיא כבר לא בתולה,״ הוא טוען.
״אמרתי שכן, שהיום זד, כבר לא איכפת
לאף אחד.״
לדבריו, התנפלה עליו הנערה, בו במקום,
נשקה לו וגררה אותו הצידה: וכך הם הפכו
לחברים.
מאוחר יותר גם הבטיח מחלוף לילדה
לשאתה לאשה.
ביקוריה של הקטנה, שהתעכבה בביתן
12 עד לשעות הלילה המאוחרות, אומנם
לא מצאו חן בעיני האחיות התורניות. אך
לאחר. שהצעיר נאלץ לעבור ניחוח ברגלו
השמאלית — כתוצאה ממחלת־בירגר שנתגלתה
בגופו — השלימו עם זה.
מה עוד שבעת הניתוח קטעו הרופאים
את בהונות־רגלו של מחלוף. רק כף־הרגל
נשארה לצעיר.
״אני לא ל,רש מתי שהרגשתי
יותר טוב וישבתי בכיסא־גלגלים, כזה כמו
שיש לי עכשיו בבית ממשרד הסעד,״ מספר
מחלוף ,״היא שוב באה ולקחה אותי החוצה.
היינו ביחד בשדות והיא ליטפה
אותי כל הזמן.
״אני לא קרש. אז גם אני התחלתי
בידיים. לאט לאט היו לנו דברים יותר חזקים
— עד שהיינו ביחד.״
בינתיים נודע לאביה, גבר אלים הפוגע
(המשך בעמוד )20
העולם הזה 1589

לשחק כדורגל — שכן המאמץ עלול לסכן
את בריאותם.
למרות שהדבר הובא לידיעתם של הכדורגלנים
עצמם, הם הודיעו :״אנחנו מצפצפים
וממשיכים לשחק. שיחקנו עד עכשיו ולא
קרה לנו דבר, אין שום טיבה שלא נמשיך.״

*** פי— גל ! שפי— ג ל ״ 1שאג קהל־
* / 1האלפים במקלה. 9 הצעקות דעכו, התחזקו ביתר שאת, כעבור
דקות מספר. קהל־הצופים תבע לראות את
אלילו בפעולה.
היה זה במישחק־הכדורגל שנערך, השבת,
באיצטדיון המכביד, בתל־אביב בין קבוצות
מכבי־תל־אביב והפועל־ירושלים. המכבים
כבר הובילו, ביתרון של ,0:1ושלטו
במיגרש. לא היה כל חשש שהניצחון יושמט
מידם. הם ניהלו שורת־התקפות מרד,י־בות־עין,
גם ללא ש־תופו של ״מוח״
הקבוצה, גיורא (״גיג>״) שפיגל, במישחק.
אבל הקהל רצה את שפיגל. בפעם
הראשונה מזה שישה שבועות היה שפיגל

במיגרש עצמו, ולא ביציע־הצופים. הוא ישב
על ספסל־המילואים, כשהוא לבוש בגדי־אימון.
אם הוא כבר לובש בגדי־אימון, סבר
הקהל, אות הוא שהוא מסוגל לשחק. והקהל
רצה לראות אותו.
26 דקות לפני תום המישחק, ניכנע
מאמן מכבי לדרישות־הקהל, הכניס את גיגי
למישחק. הוא לא שינה את גורל המישחק,
אבל הקהל בא על סיפוקו.
רק מעטים ידעו את הדראמה שהתחוללה
סביב 26 דקות־המישחק של גיורא שפיגל,
השבת — דראמה שהציבה סימן־שאלה על
המשך הקאריירה של אחד הכדורגלנים
המוכשרים שקמו בארץ.

״אסור?דדשחק:״
•** ד דפני שבועות מספר לא הטיל
/נ איש ספק בכושרו וביכולתו של גיורא
ככדורגלן. הצעיר החסון והמוצק, בנו של
אליעזר שפיגל, אחד מכדורגלני־העבר של
ניבחרת־ישראל, החל לשחק על המיגרש עוד
בהיותו ילד רך בשנים. בשלוש השנים האחרונות,
עם עלייתו מקבוצת־הנוער של
מכבי־תל־אביב לקבוצה הבוגרת, רכש שפיגל,
אט־אט וביסודיות, את התואר של הכדורגלן
מספר 1במדינה.
האינטליגנציה שלו, כושר־המנהיגות הקבוצתי
שלו, שליטתו הווירטואוזית בכדיר
ויכולת־־ההבקעה שלו, הפכו את גיורא
לאלילם של המוני חובבי־הכדורגל, גם כאלה
שאינם נמנים על אוהדיה של מכבי־חל־אביב.
את העובדה שגיורא שפיגל היה כדורגלן
שלא הידבר ,,עם כל כישרונו, להתאמץ על
המיגרש, ייחסו האוהדים לעצלותו הטבעית.
איש לא היה מעלה בדעתו שהכדורגלן
החסון לוקה בבריאותו.
עד שלפני מספר שבועות נערכה ביקורת
רפואית קפדנית לכדורגלני סגל ניבחרת־הכדורגל
של ישראל. לפי תקנון ההתאחדות
לכדורגל בישראל, חייבים כל הכדורגלנים
המשחקים במיסגרת הליגות בארץ לעבור
בדיקה רפואית, מוי שנה בשנה. אולם איש
לא הקפיד עד כה על תקנה זו.
רק לאחרונה החליט רופא ההתאחדות,
הד״ר בן־ציון זק, לערוך לכדורגלני־הניבחרת
בדיקה יסודית ומקפידה, כדי לעמוד על הסיבות
לכושרם הגופני הלקוי.
תוצאות־הבדיקה שנערכה במכזן־זינגייט
בנתניה הן אומנם סוד רפואי. אולם אין זה
סוד כי במהלך בדיקה זו ניתגלו כמה
גילויים מדהימים.
בין השאר הסתבר כי לפחות שניים
מבחירי הכדורגלנים בארץ, המשחקים בקבו-
צות־הצמרת של הליגה הלאומית, סובלים
מפגמים בלב, ומבחינה רפואית אסור להם

״מסוגן לליבוי:״

ך • פתעה מדהימה לא פחות התגלתה
ן 1בתום הבדיקה שנערכה לגיורא שפיגל.
״אתה חולה, אסור לך לשחק!״ אמר רופא
ההתאחדות. גם המימצא הראשוני שלו קבע:
גיורא שפיגל סובל זמן רב מאנגינה שגרמה
לו לסיבוכים בגרון ובמערכת־הנשימה. למרות
שגיורא עצמו לא התאונן מעולם על
מחלתו, ולדבריו לא סבל מהשפעותיה, הזהיר
אותו הד״ר זק :״אתה מסכן את עצמך
אם תמשיך לשחק!״
אליעזר שפיגל, אביו של גיורא ומדריכו
מילדות, שמע בפי הרופא אזהרה מדאיגה
עוד יותר: אם גיורא ימשיך לשחק מבלי
שיטפלו במחלתו ויבריאו אותו לגמרי,
עלול הדבר לסכן את ליבו.
בחוג מצומצם של צמרת־ר,כדורגל הישראלי,
המקורבת לד״ר זק, ניפתרה אז תעלומת
״עצלותו״ של אליל־הכדורגל. מחלתו
של גיורא גרמה לכך, הסבירו, שאספקת־

החמצן בגופו לא פעלה כראוי. גיורא פשוט
לא היה מסוגל למאמץ גופני רצוף.

130 אז!? תמורת ־שנתיים

ך 1גבי גיורא עצמו היתד, לתגלית זו
/משמעות כימעט טראגית. הוא עמד אז
על סף מיפנה בקאריירה שלו. כי הכדורגלן
הצעיר, שנימצא בשלבי־הגמר של שירותי
בצה׳׳ל, עתיד היה ליהפך לכוכב־כדורגל בינלאומי:
בעת סיור הניבחרת הישראלית ב־ארצות־הברית,
משך מישחקו של שפיגל את
תשומת־ליבם של אמרגני הליגה האמריקאית
המיקצועית, והם הציעו לו הוזה שמן,
שהסתכם בסכום של כ־ 130 אלף לירות
תמורת מישחקי־שנתיים בקבוצת בוסטון.
גיורא חתם על החוזה. הוא תיכנן לשאת
לאשה, בארץ, את חברתו, להפסיק את
לימודיו באוניברסיטה, לנסוע לארצות־הברית
ולהמשיך שם את לימודיו בצד העסקתו
ככדורגלן מיקצועי.
אותה תקופה ניחתה על ראשו מהלומה
נוספת. התברר לו כי צה׳׳ל מאריך את
תקופת־השירות הסדירה, והוא ייאלץ לשרת
עוד חצי שנה בצבא. על כן נימנע ממנו
לצאת, כמתוכנן, לארצות־הברית.
וכך, בעוד שבין חובבי־הכדורגל בארץ
הילכו שמועות כי גיורא שפיגל מתחלה
ואינו מעוניין לשחק, כדי לסחוט מאגודתו
סכומי־כסף ניכרים, ניהל גיורא מאבק של
חיים ומוות על המשך הקאריירה שלו.
ד״ר זק לקח אותו לטיפולו האישי, ציווה
על מנוחה מוחלטת ועל התנזרות מכל פעילות
גופנית.
יתכן שכדורגלן אחר במצבו היד, מחליט
על פרישה מזירת־הספורט. אך לא גיורא
שפיגל. לאחר טיפול רפואי יסודי, כשהרופא
קבע, כי גיורא מחלים ממחלתו, הוא החל
ללחוץ על רופאו שיתיר לו לחזור לכדור.
הד״ר זק עיכב את החלטתו עד מלפני
שבוע ואז קבע: גיורא שפיגל יכול לחזור
ולהתאמן. בהדרגה, תוך שמירה על זמני־מנוחות
קבועים, הוא יוכל גם לחזור
למישהקים.

זק על מצבו של גיגי. הרופא אמר לי, :הוא
חייב לנוח. להתאמן הוא יכול, אבל לשחק
עדיין לא.׳ אני רק מאמן בקבוצה ואיני
קובע בעניינים כאלה. אם ההנהלה תגיד
לי לשתף את גיורא, אעשה זאת. מצו שני,
אני מוכרח להתחשב גם בגיירא עצמו. הוא
רוצה לשחק והוריו רוצים שישחק. עובדה:
השבוע באה אמו, הדסה, למיגרש, בתקווה
שאול־ תוכל לראותו משחק. אני לא אגיד
לשחקן: אתה עוד חולה ולכן אל תשחק.
״גיגי עצמו אמר לי לפני המישחק, :אם
אתה רואה שהמישחק בטוח שלנו — תשתף
אותי בסוף.׳ אז בחצי השעה האחרונה הכנסתי
אותו. אבל אמרתי לחברה: אל תבנו
את המישחק עליו.״

״בדי צד של ספק:״
ן* שבוע פסק גם הד״ר זק עצמו בכיוון

| 1המשך הקאריירה של גיורא שפיגל
ככדורגלן. הוא התיר לו לחזור גם לאימוני־הניבחרת׳
אמר שימליץ לשתפו לפחות במחצית
המישחקים, באחד משני המי שחקים
הבינלאומיים המצפים לניבחרת, השבוע.
לכל אלה שחששו משובו של שפיגל למיג־רש,
תוך דאגה לבריאותו, היתד, תשובה בפי
אביו, מאמן־ר,כדורגל אליעזר שפיגל :״אם
היה לי צל של ספק שהכדורגל עלול לסכן

את בריאותו, האם הייתי מתיר לו לחזור
ולשחק?״
אמר השבוע מאמן־הכדורגל הוותיק יוסף
מרימוביץ׳ :״אם היו פותחים את הלבבות
של כל הכדורגלנים, היו מוצאים שם כל־כך
הרבה, שלא היו מרשים לאף אחד לשחק.
כדורגלן נבון, אפילו אם יש פגם במצב־בריאותו,
יודע לחלק את הכוחות שלו ולשמור
על עצמו, כך שפעילות גופנית לא תוכל
להזיק לו. אני, אישית, חושב, כי הרעש
סביב גיגי היה מופרז מלכתחילה.״

שמועות מגופחות
* \ לאשבש בו עות שבהם נעדר שפיגל
>*ממיגרשי־הכדורגל, אירע משהו בין אלה
שהמשיכו לשחק עליהם. השמועה על מחלתו
עשתה לה כנפיים, זופתה וסולפה עד שהתגלגלה
לידיעה כאילו גיורא שפיגל לא יוכל
עוד לשחק כדורגל.
הדברים היו כל־כך מעורפלים, עד שאפילו
מאמן־קבוצתו של גיורא, חליבנר, לא ידע
את מצב־הדברים לאשורו.
אמר השבוע חליבנר :״דיברתי עם הד״ר

!18 9־ י ך! גיורא שפיגל, כדורגלן מב־בי
תל־אביב והניבחרת הלאומית.
המשך הקאריירה של שפיגל הועמדה
בשבועות האחרונים בסימן־שאלה, בגלל לי־קויי־בריאות
שהתגלו לאחר בדיקה רפואית.

ביום חמישי זה ,15.2.1968 ,בשעה 8.30 בערב, בבית־סוקולוב, בתל־אביב

ערב שאלות ותשובות

יתר צוות המשיבים:

במדינה

ח״כ אורי אבנרי

שמואל סגל
אלכם מסים

אמנון זכרוני
שלום כהן

כרטיסים להשיג במשרד ״רוקוקו״ ,ובערב עצמו בבית־סוקולוב.

>י בחיפה
ביום רביעי זה ,14.2.1968 ,בשעה 8.30 בערב, בקפה פת, רחוב מוריה ( 50 על הכרמל),

שלום כהן
האם יתכן שלום עם הפלסטינאים?

ירצה

על הנושא:

הקהל הרחב מוזמן.

9ישיבת המרכז ״
״המשך הדיון המדיני לקראת הוועידה

תתקיים ביום חמישי 22 ,בפברואר, בשעה 7.30 בערב, ברחוב קרליבך .12 על סדר היום :

(המשך מעמוד )19
בבתו, לדבריה, על היחסים בין החולה
לילדה. היא איים עליה, דרש שתפסיק. היא
סירבה. המריבה המשפחתית גברה עוד יותר,
כשמחלוף לקח יום אחד את הילדה
לבית־מלון מיסחרי, ברחוב לוינסקי, ובילה
את הלילה עימה.
״למחרת חקר אותה אביה,״ הוא מספר.
״הוא הוציא ממנה מה שעשינו, והכריח
אותה להתלונן במשטרה.״
הצעיר הנכה נעצר, נחבש בבית־הכלא.
ללא רגליים. כמה ימים לאחר ששוחרר
בערבות, הוחזר לביתן , 12 ושם
נקטעה כף רגלו הימנית. כי המחלה פשטה
גם לרגל השנייה.
השבוע, כאשר הגיע משפטו של מחלוף
ביטון בפני הנשיא מאכם קנת, הגיש אביו
אישור רפואי המעיד שבנו אינו יכול
להופיע :״אלוהים נתן עונש גדול לילד
שלי,״ אמר האב השבור והוצוץ ,״הוא
יושב ובוכה על החיים שלו, כל הזמן. מה
יכול להיות גרוע מהעונש הזה?
״כי החוק יכול רק להעניש אותו במאסר
— אבל אלוהים הוריד לו את שני הרגליים.
ועוד יש סכנה שיצטרכו לחתוך גבוה
יותר!״
פשעים המיק צו ע
המחוד ש
סרסורים לדבר עבירה יש כבר מזמן
בארץ. אך כאשר הועמד לדין ראובן סרוסי
( )21 בפני שופט־השלום הנתנייתי יוסף
כהן, הוברר שהמיקצוע התרחב: עתה יש
סרסורים יהודיים גם בשטחים הכבושים.
ראובן הואשם בהוצאתן לזנות של שולה
כחלון ( )18 ויהודית גואטה 22 שתיהן מנתניה
— לאחר שאחותה של יהודית שמעה
מפיה שהיא ושולה עובדות ביצאניות בשכם.
סיפרה הטבוע שולה:
״סרוסי לקח אותנו לשכם ולסדום. אחרי
שדיבר עם ערבי אחד, לקחו אותי לבית
שלא אוכל למצוא, כעת. שם אני עבדתי
בזנות.
״בהתחלה, שילמו 70 לירות בשביל לשכב
עם יהודיה. אחר־כך ירדו המחירים. שילמו
50 ובסוף רק 30 לירות. במחיר הזה המשכנו
לעבוד.
״סרוסי הבטיח לי נשואים, ובשביל זה
התחלתי בכלל לעבוד. אחר־כך שיכנע את
יהודית לעשות אותו דבר, בשביל האהבה.
אחר־כך רק עם חבר אחד. בסוף׳ עם כולם.״
״תלמיד ישיבה:״ שתי הנערות, שפותו
כך, בצורה הקלאסית של רועי־הזונות
בכל העולם, היו פעם נערות הגונות —
ונשארו כנראה די תמימות.
משום כך לא הסתירו את עיסוקן מ־חברותיהן.
והחברות סיפרו לחברות אחרות.
עד שאחותה של יהודית סיפרה לאביה, והוא
הזעיק את המשטרה.
כשהובא ראובן סרוסי בפני השופט,
הכחיש את כל העניין .״אני תלמיד ישיבה,״
טען באוזני השופט כהן. אבל נוכח עדותן
של הנערות, לא היו סיכויים רבים שהשופט
יאמין כי הסרסור חי מעיסוק בתורה בלבד.

על מרפסת *אל״על״׳-י לוך

0ו ך*6 1

^ 7־72/ד

סרסור ראובן

א ס קו ט

סיגר ית

האיכות

ישראל

גם ב־ 30ל ״י

העולם הזה 1589

אנשים
קריניצי ו ה סו סי ם
בתום ימי ה־ 30 לפטירתה של פולה גן
גוריון, מתעתד בעלה, דויד בן־גוריון,
להוציא לאור כספר את ההתכתבויות בינו
לבין פולה, במשך שנות היכרותם וחייהם
המשותפים. אחד המכתבים הראשונים בספר
יהיה מכתב מלפני 50 שנה, אותו שלח בי־ג׳י
לפולה לפני נשואיהם ובו הזהיר אותה

מגד,

כשחזרה הציירת חדווה
ערב אחד, לסטודיו שלה בבת־ים, היא
מצאה על דלת־חדרה :״סוף־סוף, לאחר
שנתיים של חיפושים, הצלחנו לאתרך.
אנא, התקשרי אלי.״ על הפתק היה
חתום: אהרון מגד.
עוד בטרם הספיקה חדווה להעלות
בדעתה מה יכול לבקש ממנה הסופד
הידוע ועורך המוסף הספרותי של למרחב,
היא קיבלה קריאה טלפונית למקום־
עבודתה, בחנות הפרחים איריס, ברחוב
אלנבי בתל־אביב. על הקו היתד, אידה
צורית, אשת הסופר אהרון מגד.
״אני מוכרחה לפגוש אותך,״ אמרה
לחדווה .״מה יש, מה קרה?״ תמהה

חדוה
והוא
הציירת, שאינה קרובת־משפחה של הסופר
,״את מפריעה לנו בחיים,״ השיבה
לד, אידה.
חדווה לא הבינה במה המדובר. הפגישה
היחידה שלה עם הסופר היתד, באמצעות
ספריו, בימים בהם היתר, עוד
חברת קיבוץ חולדה ושמה היה חדווה
הנדל. אחר־כך נישאה לחבר משק נווה־איתן,
חגי מגד, קיבלה את שמו, התגרשה
ממנו ועברה לעיר. בתחילת דרכה
כציירת זכתה במילגה מטעם ממשלת
מכסיקו ויצאה לדרום־אמריקה כדי ללמוד
שם ציורי־קיר.
בשנות
שהותה
במכסיקו, זכתה
חדווה מגד
להיות תלמידתו
של גדול ציירי־הקיר
של ארצו
בימינו, דויד אל־פרוסיקרום.
לפני
כשנה חזרה
לארץ, ולפני שבועות
מספר המגד
מפני
הקשיים שבנשואים לפוליטיקאי. כתב
ביג׳י, בשנת : 1918״תהיה לך הזכות להיות
אשתו של ראש־ד,ממשלה הראשון בישראל.״
•> זכרונות מסוג אחר לגמרי היו לפרופסור
בייניש הופמן, מרצה למאתמטיקה
באוניברסיטת ניו־יורק. הפרופסור פירסם זב־רונות
מתקופת־עבודתו המשותפת עם הפרופסור
אלכרט איינשטיין -בשנת
.1937 סיפר הופמן :״יום אחד הלכתי עם
איינשטיין ברחובות בגשם סוחף. כשהחל
הגשם לרדת, הסיר איינשטיין את כובעו והסתירו
מתחת למעילו. כששאלתי מדוע
עשה זאת, השיב לי בהגיון משכנע בהחלט:
,את הכובע עלול הגשם לקלקל, אבל לשע־רותי
הוא לא יזיק גם לטדי קוללו,
ראש עיריית ירושלים, יש מינהגים מוזרים.
בשבוע שעבר, מיד אחרי שאושרה הקמת
הקואלי&ך, מקיר־אל־קיר, בעיריית ירושלים,
הציע קולק לפרק את שולחן ראש־העיר וסגניו,
הנישא מעל שולחנותיהם של שאר חברי
המועצה :״פירוק השולחן ימחיש שאין עוד
מחיצות בין הקואליציה לאופוזיציה,״ הסביר
קולק, וציודה על מזכיר־העיר לדאוג לעבודת
הנגרות• .י חובבי־ד,רכיבה באיזור תל־אביב
נוהגים להחזיק את סוסיהם הפרטיים
בחוות־הסוסים שבפארק הלאומי ברמת־גן.
כך, לשמל, מחזיק הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים
כר־לם, את סוסו הפרטי, ואילו האלוף
אריק שרץ מחזיק שם אפילו שני סוסים
פרטיים. אולם כל הסוסים, בלי יוצא מן
הכלל, מרגישים שייכות לאיש אחד בלבד•.
לפי אינפורמציה שנמסרה על־ידי אירגון ;־־
פרשים הישראלי, כל הסוסים שבפארק הם
״ידידיו האישיים של ראש עיריית רמת־גן,

אברהם קריניצי, ומזהים אותו במיצה־לוודסוסים
כל פעם שהוא בא לבקרם.״

שוקן והפס לי ם
הזמר הישראלי רן אלירן, שהגיע לארץ
לביקור של שבוע, שוב ניקלע אל תוך אש
הקרבות. בעת ביקורו הקודם של אלירן בישראל,
אחרי היעדרות של שלוש שנים,
ציגה תערוכה מציוריה
במוזיאון
בת־ים.
בכל דרכה זו
לא פגשה מעילם
את בני־הזוג
מגד, פנים־אל־פנים,
עד שנענתה
להפצרותיהם
והלכה לדירתם
בתל־אביב.
שם חיכתה לה מגד הפתעת חייה.
״איזה שם גרוטסקי לקחת לעצמך?״
פנתה אליה אשתו של הסופר ,״האם
השם אינו מפריע לך?״
אז התבררה לה התעלומה: בתחילת
דרכו הספרותית כתב אהרון מגד יצירה
בשם חדווה ואני, שתיארה את הרפתקו־תיהם
המשעשעות של זוג עוזבי־קיבו־צים
שעברו לגור בעיר. כאשר החל
שמה של הציירת חדוזה מגד להתפרסם,
זיהו אותה רבים, לדברי הזוג מגד,
כגיבורת הספר — דבר שמירר את
חייהם.
גוללה אידה צורית את תלאות משפחת
מגד :״מאחר שגם אני ציירת,
חושבים רבים שאת זו אני. בכל מקום
מאחלים לי מזל טוב לרגל פתיחת התערוכה
שלי. זה מפריע לילדים שלי.״
הוסיף אהרון מגד :״את לא מרגישה
שיש לך שם מוזר?״
לחדווה לא הפריע שמה מעולם. איש
לא זיהה אותה ולא שייך אותה ליצירתו
של מגד. אבל הסתבר שלזוג מגד זאת
שאלת חיים ממש.
״קצת כבוד לשם,״ דרש אהרון מגד.
הוא סיפר כי בזמנו, כאשר עלה עם
אביו מוולוצלאבק שבפולין, בהיותו בן
שש, עיברת האב את שמו למגה אבל
הוא לא עשה זאת לפני שנטל רשות
מבית־ר,חרושת שמן בחיפה, שאחד מ־מוצריו
נקרא בשם מגד.
עתה דרש הזוג מגד מחדווה לשנות
את שם משפחתה — או לפחות להופיע
בציבור בשם חדווה הנדל־מגד.
״קראתי את הספרים שלו, בזמנו,״
סיפרה הציירת ,״הוא סופר לא רע, אבל
אם זה באמת מפריע להם שקיימת חדווה
מגד בעולם — שיחליפו הם את השם!״

נצר, יצא אלירן מיריחו לכיוון גשר דמיה,
הוא הגיע לגשר בדיוק שעה שהתנהל במקום
דו־קרב התותחים הגדול של השבוע
שעבר. רן נטל את הגיטארה שלו, זינק אל
עמדות־התותחים של צר,״ל, ושעה שד,תותחנים
המטירו פגזים, עבר הזמר בין העמדות
ושר בפני החיילים • .במצב לא נעים עוד
יותר מצא את עצמו השבוע מזכירה הכללי
של רפ״י ז״ל, ח״כ שמעון פרם. הוא
ניגש במיזנון הכנסת אל מזכירת מע״י,
גולדה מאיר, שעמדה ושוחחה עם שר־החינוך
זלמן (״זיאמה״) ארן. פרס התערב
בשיחת השניים ופנה אל גולדה :״בקשר
למה שדיברנו גולדה הפסיקה אותו
באמצע המשפט ובאדישות מופגנת אמרה לו:
״כשאני אצטרך, אקרא ל ך י אחרי
שהקציב בעיתונו שטח נרחב לראיון עם
הפסל יגאל תומרקין, בו תבע הפסל כי
יתנו לו להציב כמה שאפשר יותר פסלים
ברחבי הארץ, יצא עורך הארץ, גרשום
שוקן, במלחמה אישית נגד הפסל. טען
שוקן :״אם ינתן למר תומרקין מבוקשו, לא
יפול מספר פסליו בחוצות הארץ ממספר
תחנות הדלק.״ סבור שוקן: מכיוון שהטעם
האמנותי משתנה, במרוצת הדורות, אין
להנציח אופנת־אמנות בפסלים ציבוריים, שכן,
בניגוד לתמונות, קשה אחר־כך להורידם
למרתפים • .מלחמה אמנותית מסוג אחר
קידש הצייר משה ברנשטיין נגד המשורר
דויד אבירן, שפלש לאחרונה אף לתחום
הציור. טען ברנשטיין :״קשה לדעת
חוצפתו של מי עולה על מי: זה שעשה
קישקושים אלו וחושב שזו אמנות, או המבקר
שמעלה דברי הבל בעיתון הנשיא
התורן של בית־המשפט המחוזי, זאב
צלטנר, התרתח השבוע בעת ניהול משפטו
של הנאשם־ברצח, מנשה אנוואר, כאשר
קהל־ד,צופים הפריע למהלך המשפט,
ציווה צלטנר על שמש בית־הדין להוריד את
אחד המפריעים לתא־המעצר, הנמצא במרתף
בית־המשפט. בצהריים, כשנסתיימה הישיבה,
הורה הנשיא לשמש לשחרר את העצור.
ברגע שאנוואר שמע מפי צלטנר את המשפט
״שחרר את האיש״ ,הוא היה בטוח ש־הסונה
אליו, פנה אל השוטר ששמר עליו,
אמר :״שחרר אותי! שחרר אותי! שמעת
מה שהשופט אמר!״ השוטר הנדהם הסביר
לנאשם ברצח :״שמעתי, אבל הוא לא ר,ת־

**יג *11ג *9
אם תפגשי, וכל הסיכויים שאומנם
זה יקרה לך, את איש יחסי הציבור המזוקן
מיכאל >״מייק״) סטולוכיצ־קי,
זה לא יכול לקרות שהוא לא יזמין
אותך למסיבה שהוא עורך בביתו ש־בכפר־שמריהו.
מי יהיה שם? ודאי תרצי
לדעת, ומייק יענה לך בביטחון :״מה
זאת אומרת? יהיו שם גלן, אלה, שירלי,
לואי ופתקי.״ אם תתפתי, ושוב כל הסיכויים
על סמך הנסיון בעבר שזה יקרה
לך, תופתעי למצוא במסיבה רק את
עצמך ואת מייק. החברה הבינלאומית
שהבטיח לך מייק תהיה שם, אבל רק
על גבי תקליטים — גלו מילר, אלה פיצ־ג׳ראלד,
שירלי
בייסי ופרנק סי־נאטרה
9 .לא
כדאי להיות אלוף
איגרוף בישראל.
זאת גיהמתאגרף

אדי

אפיטן,

נציג
מכון שפיר
של חיים שפיר

קוויו יהיה ביג־

נדמה שאפילו התבוסה במלחמת־ששת־הימים
לא הרגיזה את הערבים
כל־כך כמו העובדה שפמואד
כרונסטץ עומד להפיק סרט מונומנטאלי
על העם היהודי מימי משה
רבנו ועד משה דיין.
ביחוד מדאיגה את הערבים העובדה
שפרק מיוחד בסרט יוקדש לדויד
בן־גוריון. תחילה הוצע התפקיד ל־צ׳ארלי
צ׳אפלין והעיתונות המצרית
הציעה להפעיל עליו לחצים כדי שיסרב
לתפקיד זה (העולם הזה .)1586
השבוע, מסר השבועון המצרי אל
מוצוואר, כי המאמצים נשאו פרי:
צ׳אפלין סירב לקבל את התפקיד ואת
ביג׳י יגלם אנטוני קווין.
אגב, בידיעות שהגיעו מפארים,
נמסר כי ברונסטון כבר שכר לעצמו
מומחה ישראלי שיפקח על הצד ההיסטורי
של הסרט: המומחה הוא
כתב ידיעות אחרונות בפאריס, ישעיהו
בן־פורת.
כוון אליך מזל טוב מיוחד היה ל־ריקו
רוזנטאל 25 סגן־מנהל מלון
נאות־מידבר בבאר־שבע, כשנשא לאשר, עובדת
במלון אחר — הילטון — בשם י ד
לנדה. ריקו הועלה בדרגה, מייד לאחר
גשואיו, והוא עכשיו מנהל־מלון הצעיר ביותר
בארץ. נימקו את התקדמותו בעלי נאות־מידבר
:״אדם נשוי זה רציני יותר.״ •
לפרס־פיוס זכתה זמרת צעירה מצוות הווי
דרוס, בהירה שלום, ששרה בערב רא־יונות.
מאחר ואסור לה, כחיילת, להופיע
אלא בהתנדבות, התנדב גם המנחה אריה
אבנרי להיות ג׳נטלמן, כיבד אותה ב־בקבוקון
בושם צרפתי.

פרצה מלחמת ששת־הימים. כשהגיע לביקור,
הפעם, אחרי סיבוב־הופעות־והקלטות באירופה׳
ארצות־הברית ודרום־אפריקה, התנדב
אלירן לבדר את חיילי צר,״ל היושבים במוצבים
לאורך הירדן. יחד עם אמרגנו, מדקל
תורג׳מן, ועם מנחה־השירה־בציבור, אפי׳
אכיטן העולם הזה 1589

צינדין 1נווד:

אורית ויפה ירקוני
בקריית־מוצקין, שייצג את ישראל בתחרויות
האיגרוף הבינלאומיות באנגליה.
הוא אומנם ניצח בקרבות וזכה במדליות
זהב, אבל כשחזר לארץ, הסתבר לו
כי פוטר מעבודתו ככורה במיכרות הנחושת
בתימנע .״אי־אפשר גם לעבוד
וגם להיות ספורטאי,״ אמרו לו. עכשיו
מוכן המתאגרף הצעיר להכניס אגרוף
לכל מי שיסביר לו כמה חשוב לייצג
את שם ישראל בניכר • .נציגה חדשה
קמה למשפחת שייקה ויפה ירקוני.
בתם הבכירה, אורית, התגייסה
לצבא, כשמלאו לה 18 שנה. היא לא
הספיקה ללבוש זמן רב את המדים, וכבר
פורסמה תמונתה }שבועון־הנשים

הגרמני קוסטנצה .״האם שירתה בשלוש
מלחמות,״ כתב השבועון על השתיים,
ועכשיו מתגייסת הבת לצבא.״ הסיפור
על השתיים פורסם במיסגרת כתבה על
שירות הנשים בצד,״ל • .דן כן־
אמוץ אינו פוסק מלהתפאר בידידתו,
בתיה אפולו, שהוא מציגה כאשתו.
סיפורו האחרון על טוב־ליבה של בתיה:
״היא ציירה ציורים נהדרים על קראמיקה
ושלחה אותם מתנות לילדי.״ ארבעת ילדיו
של דן הם בני אשתו הראשונה,
הלן, ונמצאים יחד עימד, בארצות־הב־רית
• .הפתעה ניכרת גרמה השבוע
מסיבת יום־ד,הולדת המשותפת של די־יפהפיה
רחל קרטה והעיתונאית ני׳
לי (״שחק״) יצחקוב, שיום הולדתה
חל בחודש ספטמבר.
רק מעטים
ידעו את הסוד:
בעוד שרחל
אומנם חגגה
20 אביבים, היתד,
זו מסיבת־אירוסיה
הסודיים
של נילי לצנחן

זאב כופמן.

אפולו

היהודי הממזר

עד הגג

אנשים כבר החלו לדאוג לאילי גור־ליצקי.
בזמן האחרון, בלילות, רואים
אותו מטייל על גגות, וכמה מידידיו
הביעו את ההשערה שהוא חולה במח-
לת־ירח, או מחלה סהרורית אחרת.
אז אל דאגה. הוא לא חולה .׳־ש לו
פשוט ידידה, בחורה צעירה, בשם גליה
גת, נשואה, רקדנית ב״להקת בת-שבע״,
המאבדת מדי פעם את מפתחות דירתה.
וכיוון שכולם יודעים שאילי הוא אקרובט
מוכשר, היא או בעלה קוראים לו
כל פעם כשנאבד לה המפתח, כדי שיט-
פס על הגג ויפתח לה את הדלת.
חינוך גופני
המפיק האחרון שרצה לתת לה תפקיד
1בסרט שלו היה אברהם ס שנ ל דשא,
והמיליונר האחרון שרצה להתחתן איתת
1היה נורמן רוזוורד. אחריהם באו עוד
במאים ועוד מיליונרים, אבל אבישג פפה
נעלמה. נעלמה ואיננה.
הבמאים והמיליונרים מתדפקים על דלת
בית־הוריה, והאמא אומרת שאבישג איננה.

אכישג

ויוה מכסיקו
סוף־סוף נמצא הפיתרון לחיי הנשואין והגירושין של ריכקה מיכאלי. גם לה, גם
לבעלה שהוא עדיין לא בעלה, נמאס לחכות לחוק האנגלי עד שיתן להם את הגט הצפוי
מאשתו של הבעל, ולכן הם החליטו לעקוף אותו.
הבעל והאשה כתבו לעורך־דין מכסיקאי, ועורך־הדין הזה מסדר להם, בדרך מכתב,
גירושין נוסח מכסיקו, ובעזרת הגירושין הללו, למרות שהם לא נחשבים מוסמכים במאה
אחוז, בני הזוג יהיו משוחררים וחופשיים ובעלה של ריבקה מיכאלי יוכל סוף־סוף לשאת
את אשתו לאשה.

קסם וכסף

מי הוא דני השבוע התחתנה אחת השחקניות הגדולות
של ישראל — ז׳רמן אוני-
קובסקי — עם רקדן צעיר ובלתי־ידוע
בשם דני.
החתונה נערכה ברבנות. ללא קרובים
וללא ידידים. בטכס שקט וצנוע. ורק
לאחר מכן, סיפרה ז׳רמן לידידיה, כב-
דרן־אגב, שהיא נשואה. ל מיי ״לדני,״
היא אמרה, ואיש עוד לא יודע בדיוק מי
הוא אותו דני.
ז׳רמן אוניקובסקי כבר עמדה פעמים
רבות על סף הנשואין. לפני שנים היה
נדמה שהיא עומדת להתחתן עם חנ ן
גולדבלט. אחר-כך היא כימעט התחתנה
עם אשר חבקין, מי שכימעט
התחתן עם ריבקה מיכאלי. במשן
תקופה ארוכה היא לא נראתה בחברת
איש. ועכשיו, לפתע פתאום, היא נשואה
לדני.
מי הוא דני ן איש לא יודע.
הם מדברים עם האמא, מנסים לשכנע אחזה
בקשר לבת שלה, מתייאשים מן הדבר —
והולכים.
ואבישג, דו שהיתה מלכת־המים לשנת / 66
יושבת בינתיים בגרעין הנח״ל בציחור, וכש־תסיים
את שירותה בגרעין, היא מתכוננת
להשלים את קיבוץ גרופית, בערבה — וה־אמא
קיבלה את כלי המלתחה שלח.
וכן יושבת לה אדרת הנערות היפות ביותר
בארץ, איישם ׳בערבה, חולבת פרות,
ועובדת בגן־הירק , ,ולא שאין לה חלומות
אתרים. יש לה) .
״החלום שלי,״ היא מספרת ,״דה כשאני
אגמור את הנח״ל, אני אלן לקיבוץ, והקיבוץ
ישלח אותי ללמוד בסמינר לטורי־התעמלות,
ואני אלמד את ילדי הערבה חינון נ גופני.״

האישעם שזיהסום
שרה לם הגיעה ארצה לביקור של חודש, וכיוון שהיא חלתה,
בשפעת, היא לא יכלה לספר לכל חברותיה, ידידיה ומעריציה, שהיא
גרה יחד עם בעלה, אכרהם הנין, בקייפטאון, והיא עובדת בתורי
טלפונאית בסוכנות־ר,בגדים שלו, והעיקר־העיקר — שהיא מכירה,
כמעט באופן אישי, את כריסטיאן (״כריס״) כארנארד, הרופא, י שערך את ניתוחי־הלב.
בארנארד גר באחד הרובעים המהודרים ביותר של קייפטאון, ברף—
בע סי פוינט. זוהי שכונה של אנשים עשירים מאוד וחשובים ומיוחסים׳
והיא במיקרה גרה באותו מקום.
שרה גרה במרחק מאה מטר ממנו, היא יכולה לראות אותו כלי
פעם כשהוא חוזר מן העבודה. היא אומנם לא מדברת איתו באופן•,
אישי, אבל היא מרגישה בליבה כאילו היא מכירה אותו כבר מזדה
שנים רבות.
כי היא יודעת עליו הכל. היא יודעת שהוא לא חי עם אשתו, ש-
הוא מסתובב כל הזמן עם בחורות צעירות, ושיש לו בת צעירה,,
יפר,פיה, אלופת־הסקי של המקום.
ותארו לכם, לפני חודש היא היתד, במסיבה אצל אמילינו. מה,,
אתם לא יודעים מי זד,ז זה בעל שרשרת בתי״הקפה בקייפטאון. אז
היא היתד, אצלו במסיבה, וראתה שם את בארנארד עם בחורה צעירה:
ויפה. לא אשתו.
הוא בחור יפה מאוד, היא מודה, אבל בתור שכנה שלו, ומי ש־ י
מכירה אותו היטב על כל פרטיו האינטימיים ביותר, היא יכולה;
לגלות סוד: יש לו שיני־סוס, כן. בתמונות לא רואים את זה, כי־הוא
מצטלם תמיד בסר. סגור. אבל בחיים, כשהוא צוחק, זה נורא.,

—י 2 2ח —

בוקי המאירי רצה להתחתן בכל מחיר.
הוא רצה לעשות את זה בגרמניה, ארץ
מגוריו, הוא רצה לעשות את זה כשהגיע
לישראל. ואחרי שהבחורות בארץ השיבו את
פניו ריקם, הוא חזר לגרמניה, ושם הוא
ממשיך לרצות.
הרצון הזה הביא להיכרות בינו לבין בר־לינאית
עשירה, אך לא יפה במיוחד. הוא
יצא איתר, במשך זמן רב, לא בלב שלם,
משום שבדרך כלל הוא מעדיף בחורות

ליוסי כוכמן יש תפקיד חשוב בחיים.
הוא מנחם, בעזרת כספו וקיסמו האישיים,
את גתשותיו של כני כירק.
כששמעונה שווארץ התגרשה מבני,
היא עברה ישר לזרועותיו, ועכשיו הגיעה
אליו הגרושה השנייה, תמר גרכוכ.
יוסי בוכמן נולד בפולין לפני שלושים
ושש שנה. הוא עבר לפרנקפורט, החל לעסוק
בקבלנות־בניין, התעשר, הפך מיליונר,
ומדי שנה הוא מגיע ארצה עם הסרצדס
שלו, החליפות הגרמניות שלו, הכסף והקסם
האישיים שלו, כדי לראות אם בני
בירק הוציא מתחת ידיו איזו גרושה חדשה.
וכך קרה שביום הראשון האחרון קיבלה
תמר גרבוב, מי שהיתר, מלכת־הצעדה של
שנת 64׳ ,את הגט הסופי מבעלה בני בירק,
לאחר שוזיתרה על כל רכושם המשותף,
וביום השישי כבר אפשר היה לראות אותה
בשרתון, עם המיליונר יוסי בוכמן.
השמועות אומרות שהמיליונר הנאה והצעיר
מחזיק בביתו שבפרנקפורט בחורה ישראלית,
צברית צעירה. אבל למרות השמועות
הללו, הסביר המיליונר לגרושה החדשה,
כמו שהוא מסביר לשאר הנערות היוצאות
בחברתו בקביעות מתחלפת, שנמאסו עליו
הבילויים וחיי החזקות, והוא מחפש אשה
אמיתית, טובה, שאפשר להתחתן איתר, בכבוד,
ולהתגרש ממנה בכבוד.

גרו שה ־ 4סיני

אז מסתבר ש?ן ידוא כך גוריץ

הפסיק

עם הגלולות ובתי־המרפא: לנצח.
״אין לי שום פסיכיאטר,״ הוא מספר.
״נשארתי היפוכונזר, ולפני זמן מה הכרחתי
רופא לנתח אותי. אבל לא פסיכיאטר.״
אחרי שקיבל ב־ 28 בינואר גט מדוריאן
ליי, הוא ממשין בחייו הנורמאליים.
דוריאן ליי, מצידה, מצהירה :״נמאס לי
להתחתן. מעכשיו אני רוצה להזדקן בלי
שום ילד. יש לי רק אמביציה אחרונה
אחת,״ היא מוסיפה ,״אני רוצה ללדת ילד
— לאב סיני.״

בכל אופן, כמו שאתם רואים, יש לה הרבה חוזיות שם בחוץ־
לארץ, והיא לא מצטערת על שהתחתנה עם יורד ועזבה את הארץ.

כוקי המאירי
עשירות ויפות על בחורות עשירות ולא
יפות. אבל מה חשוב הלב.
במשך חודשיים הוא הציע לה הצעות־נשואין,
ובתום החודשיים היא אמרה לו
שבעצם למה לא. היא נתנה לו טבעת־אירו־סין
מזהב, ועוד כל מיני מתנות. הוא לקח
את המתנות והתחיל להתחרט על כל העניין•
בשבוע
שעבר היא גילתה לו, בשמחה, שהיא
עומדת להכין מסיבת־אירוסין גדולה,
ולהזמין את כל המשפחה, והקרובים והקרובות.
בינתיים
החל הוא, מצירו, לחלום על כל
מיני חתונות אחרות, וכל העניין לא מצא
חן בעיניו. הבחורה התחילה לתכנן את המסיבה,
והוא חיפש תחבולות איך להימלט
ממנה.
חיפש, חיפש — ומצא. בערב המסיבה
הוא בא אליה ואמר לה שהוא מצטער, הוא
לא הבין טוב את הגרמנית שלה, ולא
ידע מה זה ״פרלובונג״ .הוא חשב שהיא
מכינה סתם מסיבה, ורק במיקרה התברר לו
שזוהי מסיבת אירוסין. הוא הסביר לה שזוהי
טעות מצערת, שהוא בכלל לא מתכונן
להתארס, והיא פשוט לא הבינה נכון
את כל הצעות־החתונה שלו.
האבא של הבחורה לא הבין נכון את ההומור
שלו, והוא תבע אותו למשפט על
הפרת הבטחודנשואין.
רק בעזרת ידידו, רפי רוט, הצליח בוקי
להינצל מהמשפט, הוא החזיר את הטבעת
שקיבל ויצא לחופשי.
עכשיו הוא מתפאר בפני כל חבריו, ומספר
להם איך הצליח לסדר את הגרמנים.

תחליף לדיאטה

שרה וכעלה

ציונה קוריצקי, הארכיטקטית הבלונדית
היפה, העובד״ מזה כמה שנים
אצל הארכיטקט א רי ה שרון, חדלה
לספר על הדיאטות והורדת השומן שלה.
במשך שנים זה היה נושא השיחה
העיקרי שלה, וככל שהיא דיברה על זה
יותר, כך רזתה יותר, וככל שהיא רזתה
יותר, כך דיברה על זה יותר.
עכשיו היא הפסיקה, ואומרים שהאחראי
למאורע הוא אברהם לשם, בע-
לה-לשעבר של אלונה איינשטיין,
מהנדס ב״תדיראן״ ,המעסיק אותה בזמן
האחרון בכל מיני שטויות אחרות.

במרחב עיראק רוציס ל קגו ת
היו זמנים, שאשילו העיראקים לא ראו
בעבד־אל־רחמן עארף אלא תופעה חולפת:
נשיא לתקופת־מעבר, עד שיימצא איש חזק
ומוכשר ממנו. כי הוא נתמנה לנשיא בעקבות
מות אחיו, עבד־אל־סלאם, בתאונת
מסוק, ואיש מראשי הסיעות היריבות לא
יכול היה להסכים עם רעהו על מועמד אחר.
מאז חלפה שנה וחצי. עארף, בנו של סוחר־בדים
קטן מבגדאד, קיבל בסחון־עצמי. הוא
רואה את עצמו עתה כלשון־המאזניים לא
רק בעיראק, אלא בעולם הערבי כולו.
הבטחון העצמי מבוסס, בראש ובראשונה,
על הנפט העיראקי. בעזרתו שבה את ליבו
של הגנראל דה־גול, והשבוע הוא נסע לפאריס
לגבות את המחיר הפוליטי של ה־זכיונות
שהעניק לחברת־הנפט של צרפת.
תצוגה מיוחדת. הגבר הרזה, בין
ה־ ,52 התקבל בפאריס במה שכונה ״אורגיה
של כיבודים.׳׳
הוא חרג מגבולות הפרוטוקול הדיפלומא־טי,
השמיץ את ישראל בפומבי. כאשר מתחו
עליו העיתונים ביקורת, משך את כתפיו
והוסיף עלבון על חטא :״הם משרתים את
הציונות,״ פסק.
בכיסו היתד, הזמנה מפורטת של נשק:
54 מטוסים, טאנקים קלים מדגם א.מ.איקס,
שריוניות ותותחים. היעד המוצהר של נשק
זה: ללחום בישראל. אולם דווקא ביום בואו
של עארף לפאריס, הגיעה לנשיא דר,־גול
איגרת שהצביעה על יעד אחר. כתב מנהיג
הכורדים מוסטפה אל־ברזאני. אל ״גדול
הלוחמים, משחרר צרפת״ :״אל נא תמכרו
לעיראק! ללא פתרון של הבעייה הכורדית,
כי נשק זה מיועד לשחיטת נשים וטף.״
היו גם רמזים מצד יצרני־נשק׳ שלא יאה
לספק לעיראק מר, שמסרבים לספק לישראל.
אבל היה ברור, כי הגנראל דה־גול לא
יתחשב בשום רגש מישני. האינטרס הקר
של צרפת יחייב אותו להשלים את העיסקה.
השגריר העיראקי בפאריס אף התגאה
באוזני עתונאים :״אנחנו רצויים מאוד כאן.
כאשר נערך הסאלון האווירי בלה־בורז׳ה,
בקיץ שעבר, הזמינה ממשלת צרפת את
מפקד חיל־האוויר שלנו, הגנראל אל־שאהא,
ואת סגנו הגנראל חסן סברי. בגלל המלחמה
לא יכלו לבוא. לכן ערכו להם תצוגה מיוחדת,
כאשר התפנו, בדצמבר. מה שראו מצא
חן בעיניהם. עכשיו אנחנו רוצים לקנות.״
אלא שכמו כל לקוח עשיר ומפונק, לא
היה עארף מוכן לגמור את העיסקה על רגל
אחת. הוא רצה קודם שצרפת תתחייב לפעולות
אנטי־ישראליות ממשיות: וגם להקדים
את מועד מסירת המטוסים, כאשר תוגש
אמנם ההזמנה הרשמית.

יחסים מרחביים
דבר אפי ב ח רוזי ם
לא די בעולם הערבי להיות משורר, ולכתוב
על אהבה, פרחים ויופי. כמובכלאיזור
בו מתנהלים עדיין מאבקים חריפים, יש כבוד
לשירה, בארצות־ערב, רק כשהיא מגוייסת.
משום כך גם פסקו, יום בהיר אחד, שדרני
קול־קאהיר מלשדר את שיריו וחרוזיו של
נזאר קבאני, משורר ערבי־סורי, שהתמחה
בכתיבת שירי־אהבה דווקא.
סיבה אחרת לחרם על קבאני: הוא הביע,
לא אחת, דיעות אפיקורסיות, שהרגיזו את
מנהיגי הארצות הערביות המהפכניות.
נפש מפגרת. כל זה לא הדאיג במיוחד
את המשורר. הוא עבר לגור בלבנון, ייסד
שם הוצאת־ספרים הנושאת את שמו, מאר,
פירסם פירסומים וספרים שונים.
כיוון שהוא אחד המשוררים הטובים ביותר
הכותבים ערבית, מיהרו שלטונות מכונת־התעמולה
במצריים ובסוריה להתפייס איתו,
חידשו את שידור שיריו.
עד לתבוסת הערבים, בחודש יוני. אז
פירסם נזאר שיר מגמתי — בו הוא מאשים
את שליטי-ערב ואת אנשי־הרוח הערביים.
כתב משורר־האהבה, בשיר מלא מרירות
בשם הערות בשולי יונזן־וזתבוסח:
״אין פלא שהפסדנו את המלחמה /נכנסנו
אליה נשאנו מצטיינים, ננל המיזרחיים/
בנאומים ובדברי־הנל שלא פוגעים לרעת אף

הערות ביומן התבוסה עורר שערורייה
בארצות־ערב. בייחוד התרגזו המשכילים
הערביים, כשקראו שורות כמו אפשר
לסכם את בל הבעייה כן/:לבשנו את בגדי־הקיזמה/על
נשמת-וונחשלות.״
״כלפיד המטורפים גם מ־ארצות־ערב
המהפכניות, בעיקר ממצריים,
אין נזאר חוסך את שבט ביקורתו:
העולם הזו! ! 589

המשפט הגדול בקאהיו נמשך -אבל

ה* 1ו 2ם
1111 7 3 3

חד ׳אחלי השני סיפרו הנאשמים
את סיפורם. סיפור של קשר למגר
את מישטרו של עבד־אל־נאצר, או לפחות
— להפוך את הנשיא לבובה בידי הקושרים.
בזה אחר זה הטילו את האשמה על אדם
אחד: המרשאל עבד־אל־חכים עאמר.
הם העידו, כי ידיד־נפשו של עבד־אל־נאצר׳
שהודח מתפקידו, שכח את כל ה־

אולי כדי לתקוף את הנשיא? ״לא!״ זעק
הנאשם.

המושיר לא נר צ ח...

* *3תוך* העדויות, היה ברור כי אחד
( .ן הקושרים הלשין באוזני עבד־אל־נאצר,
ו־ 48 שעות לפני שעת השי״ן הוקפה ה־

בלי נשימה

סלאח נאצר, חש ברע. רופאו הצמיד לו
מסיכת־חמצן, והשופט הורה לא לעשן ב־
*ולם. הוא מואשם, בין השאר, במימון הקשר
בעזרת 60 אלף לירות מצריות, מקרנות
הש״ב, ובמסירת פצצות לאנשי עאמר.

התיק האישי

של חוסיין מוכתר, הנאשם מספר ,8שהיה מפקד מישמר־הבית
של עאמר, מכיל אקדח פאראבלום (מהודק לחלק העליון)
ותת־מיקלע ללא קת. האם נועד נשק זה לרצוח את עבד־אל־נאצר? ״לא!״ השיב האיש.

הישנה ונשבע להתנקם.חווילתו,
ירידות
על גדת הנילוס, הפכה למיבצר מזויין.
שם, העיד אחד הנאשמים, היה צריך להתנהל
קורם בשימוש בנשק קל ובבאזוקית.
״אחיו של המושיר עאמר היה צריך לגייס
חמישים איש מבני הכפר שלו, ולהביא
אותם לקאהיר. אני הייתי צריך להדריך
אותם.״
לשם מה? ״להגן על המושיר׳.
אולי כדי לתקוף את הנשיא?
״לא!״ זעק הנאשם.
נאשם אחר הודה כי תיק־הכתיבה הקטן,
אותו נשא עימו כאשר נעצר, שייך לו.
״קיבלתי אותו לפי הוראותיו של שר־המלח־מה,
שאמם אל־דין בדראן.״
לאיזה מטרה?
״להגן על עצמי.״
״לו יכולתי להיפגש! עם השולטאן,״ הוא
כותב בשורות המכוונות בבירור לעבד־אל־נאצר
,״הייתי אומר: אדוני השולטאן/,
כלביך המטורפים נשכו אותי/חוקריס את
אשתי/רושמים את כתובות חברי...״
מסכם המשורר ביאושו:
״אדוני השולטאן, אדוני השולטאן/,הפסדנו
את המלחמה פעמיים /כי חצי עסי חסר
ל שון/ומה תועלת יש בעם ללא לשון?״

דרום תימן

דוב בעם —
או רוב בצבא?

כרגיל, פפי שקורה כאשר *עצ*ד* ,ערבית
מפנה מדינה תת־מתפתחת, הביא שיחרורה

חווילה על־ידי אנשי־צבא נאמנים.
״לא היה כל ספק שתהיה שפיכות־דמים,״
העיד אחד הקצינים הנאשמים .״לכן ביקשתי
רשות להיכנס פנימה, כדי לשכנע את ה־מושיר
שלא יתנגד בכוח.״ הוא הצליח, והחבורה
המבוצרת התמסרה.
המסקנה שהמאזינים התבקשו להסיק מכל
ההצגה היתד, ברורה:
• עאמר באמת תיכנן קשר, ומשנתפס
— החליט שאין לו מוצא אלא להתאבד:
• השמועות, כאילו הוצא להורג על־ידי
אנשי עבד־אל־נאצר כדי להשתיקו, אינן
מתקבלות על הדעת, שכן משפט זה מוכיח
כי נשיא מצריים כלל אינו חושש מפירסום
כל פרטי הקשר של ידידו הקרוב ביותר.
היתד, למשפט זה מטרה שנייה, עוד יותר
חשובה: לטהר את עבד־אל־נאצר מאשמת התבוסה
המחרידה של חודש יוני.

של המדינה הערבית מס׳ ,14 הרפובליקה העממית
של דרום־תימן, לשפיכות־דמים —
ותגרום, אולי, למלחמת אזרחים.
שני כוחות עיקריים, שנאבקו קודם בבריטים,
מתחרים עתה על השילטון: החזית הלאומית
לשיחרור דרום־תימן, בראשותו של
הנשיא הנוכחי, קחטאן אל־שעבי: וחזית ה־שיחרור
(פלוסי) בראשותו של עבד־אל־קאוזי
מכאווי, שהוגלה בינתיים, גם שיכל את שלושת
בניו במאבק.
התערבות זרים -כרגיל. עיקר המחלוקת
בין שני האירגונים נובע מרצונה של
מפלגת השילטון הנוכחית לא להסתפק ב־חצאי־פיתרונות:
היא נאבקה, כל העת, לא
רק בכובש הזר אלא גם בפאודליזם המקומי.
נוסף לכך התנגדה תנועת־השילטון לשורה
שלמד, של ועידות־פשרה־והשלמה שתוכ
למרות
שזו לא היתד, מטרתו המוצהרת
של המשפט, ולמרות שאף פרט בכתב־האישום
לא נגע למלחמת ששודד,ימים, צפד,
ועלתה פעם אחר פעם ההאשמה כי היתר,
בגידה חמורה. מכיוון שעל דוכן הנאשמים
ישבו גדולי המישטר והצבא — החל בשר-
המלחמה ושר־הפנים, וכלה במפקד חיל־האוויר
ומפקדי המודיעין וחיל־הקומאנדו —
היה ברור גם מי ביצע את הבגידה.
כל זה, מבלי שתינתן לנאשמים עילה
להתגונן נגד אשמה בלתי־כתובה זו.
וכך, בעוד שנאשם מספר 1של משפט־הקשר
מת, עלולים כמה מן הנאשמים לשלם
בחייהם לא רק עבור הקשר, שיוכח במשפט,
אלא גם עבור הבגידה שלא תוכח — אך
תירשם, בהיסטוריה של המישטר הנוכחי,
כסיבה הרשמית של תבוסת יוני .1967

מטרה נדחה

ף * ל! פעם אחת הועלתה האשמה ישירה
( הנוגעת לתבוסה בסיני.
התובע הכללי הצביע על הנאשם עותמן
נאצר, שפיקד שם על גדוד של חי״ר, וקבע:
״הוא ערך מראש את יחידתו, וכתוצאה מכך
נגרם במיטלה פקק בלתי־ממושמע של חיל־רגלים
ושל שריון שניסה לסגת. הפקק הזה
הפך מטרה נוחה למפציצים הישראליים.״
אולם זו היתד, הערה לאופיו של הנאשם,
לא סעיף־אישום של ממש.

ננו על־ידי מעצמות המערב — ובריטניה בראשן.
לעומת
זאת, היה מוכן אירגונו של מאב־ווי,
הגולה, לשורה ארוכה של פשרות כלפי
בריטניה ונסיכויות המיפרץ. כלפי פנים, הוא
טען לעצמו חלק ניכר בשילטון.
ענתה מפלגת הרוב :״קודם כל, רוב העם
בעדנו: וחוץ מזה — גם רוב הכוח הצבאי
בידינו.״
נימוק זה לא שיכנע את מפלגת־המיעוט,
שהמשיכה להכריז על עצמה כנציגת־העם האמיתית,
אשר הובסה, זמנית, על־ידי כוח
עדיף.
עמדה זו, ואי־הבהירות השוררת בדרום־
תימן לגבי העתיד, עוד עשויות להוליד מלחמת
אזרחים מתמשכת, אכזרית, הנתמכת
מבחוץ על־ידי אינטרסים זרים, כרגיל.

קטעי המלחמה בחרוזים של

חיים חפר
קורא יופי בנאי
הדים

מרטיטים

בתקליטארוך נגן הנמכרבהצלחה
הקט עי םבתק לי ט
הנופלים
מ ס דר
ה מי לו אי ם באים,
ה מי לו אי ם ב אי ם
קרב הדממה
של ה אבר מוביצ׳י ם
בארץ

אני ת חי ל הי ם ״ אילת ״
היינ וכחולמים
השריונים בא ים
יו םאח רי המלחמה
בב סי ס חי ל ה אוי ר
דרישת

ארצות־הברית

ת חיי ת
ה ס דיני ם הלבני ם

מימים גדולים

טיול

בעולם

שלום

הצנחניםב וכים
היו ם הגדול, היו ם ה אפור
ויו ם השלום.

כאשר החל האף־בי־איי לחקור את פעילותו
של הקו־קלוקם־קלאן, ב־ , 1965 מנה אירגון-
הסחר הגזעני 51 אלף חברים באמריקה.
בשיא החקירות, כשהוברר שחבריו של
האירגון, לובשי־ר,סדינים הלבנים, רצחו עשרות
אנשים, סחטו ועינו מאות אמריקאים
לבנים ושחורים — ירד מיספר הנאמנים
לאשף הקיסרי של הקלאניס המאוחדים, רו־ברט
שלטון, ללא יותר מ־ 20 אלף.
השבוע, עת שודר באמריקה ראיון טלביזיה
עם קצין בכיר של האף.בי.איי ,.הוברר
שהקו־קלוקס־קלאן השיג שיא חדש: הוא
מונה לא פחות מ־ 55 אלף חברים.
נגד יהודים וכושים. גם הליגה למני-
עוז השמצה מטעם אירגון בני־ברית באמריקה,
מאשרת נתונים אלה :״מטרות הקלאן
ממשיכות להיות אלה שהיו בעבר — מלחמה
בכושים, ביהודים, ובכל אלה שאינם
לבני־עור ובעלי מוצא אנגלו־סאכסי,״ הבהיר
אחד מראשי הליגה.
מטרות אלו מצאו לעצמן נאמנים חדשים,
דווקא בשלוש השנים האחרונות: בעיקבות
המרד הכושי, שפשט ברוב הערים הגדולות.
מנצלים את המצב קומץ של מנהיגים
סמויים וגלויים, ובראשם רוברט שלטון:
מטוסו הפרטי בלבד שווה כ־ 400 אלף לירות.
״סוכני הבולשת, המסתננים לשורות
הקלאן, הופכים לסוכנים כפולים.״ מתפאר
שלטון .״הם משרתים את מטרות הקו־קלוקס־קלאן,
מדווחים לנו על הנעשה בסוכנות
החקירות הפדראלית.״
נגד ישראל. חלק ניכר מפעולות הקלאן
מכוון, כרגע, להסית נגד המרד הכושי.
כאן נעזרים אנשיו של האשף הקיסרי
באירגון ימני אחר, אגודת ג׳ון בירץ׳ ,שלא
רק סיפקה להם כסף, אלא אף הפיקו סרט
המתאר את ״התפשטות האנארכיה ברחבי
ארצות־הברית, שמקורן באסיפות הקלאן.
אחד מאויביהם העיקריים של הגזענים הלבנים
הוא אירגון כושי קיצוני, סניק׳ הדוגל
בהתנגדות מזויינת ללבנים.
אולם בנקודה אחת תמימי־דעים הגזענים
הלבנים של הקו־קלוקס־קלאן והגזענים השחורים
של סניק:
״ישראל היא הנאציזם של המיזרח־התיכון,״
טענו דוברי שני האירגונים כימעט באותו
זמן ,״והיהודים עומדים לעולל לערבים
בדיוק מה שהימלר עולל ליהודים.״

הכושי. רוב החבורה נהרגו כתוצאה מירייון
רובה־צייד או אקדח. כמה הוכו למודת.״
אך לא רק אסירים העידו. גם ועדה
מדינתית׳ שנתמנתה ב־ ,1966 מסרה דו״ח
בו מואשמים מנהלי בתי־הסוהר והסוהרים
״בהפעלת שיטה של שחיתות, הצלפות־מגל־בים,
הומוסכסואליות־בעזרת־כפייה, ועוד.״
הוועדה מצאה שבכלא סאקר, למשל,
משתמשים בכלי־עינויים חשמלי המכונה
בפי האסירים ״טלפון הכלא.״ נהגו לקשור
אלקטרודה לבוהנות־רגליו של אסיר ושנייה־לאברי־המין
שלו.
״טיפול ממושך כזה נקרא בפי הצוות
,שיחות־חוץ׳,״ מעיד הדו״ח .״השתמשו בו בעיקר
לחקירת אסירים ולהענשתם השיטתית.״
היה זה הדו״ח אשר עורר את הנציב
החדש לפתוח בחקירה משלו. אלא שעל אף
מאמציו משתדלים שלטונות המדינה לתקוע
יתדות בגלגלים שלו.
השבוע הצהיר מארמון כי הוא עומד
לפרוש :״אני נשאר בתפקיד רק עד אשר
ימצאו מטומטם המעוניין לקחת על עצמו
מישרה מצחינה זו,״ אמר באוזני עיתונאי.
״אם אשאר פה — אגמור את עצמי, בסופו
של דבר. ארסק לעצמי את המוח.״

דנמרק
ב חי רו ת הפצצה
מטוס־הפצצות האטומי, אשר חיל־האוויר
האמריקאי איבד מעל לחלק משיטחה של
דניה (העולם הזה ,)1587 בא כמתת־אלוהים

כלא השטן
החיזיון הזכיר תמונה מתוך סרט־אימים.
כמה גברים, בבגדים אזרחיים, עמדו עם פנסים
עמומים, כשכושי לובש מדי־אסיר חופר
עצמות־אדם בחצרו של כלא־קאמינז שבמדינת
ארקאנזו בארצות־הברית.
האימה היתד, שרירה וקיימת. אך לא היה
זה סרט דימיוני, אלא חלק מחקירתו הענפה
של נציב שרות בתי־הסוהר החדש שבמדינת
ארקאנזו, לשעבר פרופסור לקרימינולוגיה,
תומאם מארטון.
כאשר סיים האסיר הכושי ראובן ג׳ונסון
( )59 את מלאכתו ,,היו מונחות לרגליו של
הנציב עצמותיהם של שלושה נרצחים — מהם
שניים שראשיהם נערפו בעזרת גרזן.
״לבל היותר 200 הרוגים:״ ״הרצח
היה מעין אורח־חיים בכלא, בעיני הסוהרים
של מדינת ארקאנזו,״ העיד בפני ועדת־הנציב
האסיר ג׳ונסון .״לדעתי קבורים בחצרות
בתי־הסוהר ומחנות־העבודה של המדינה
קרוב לאלפיים אסירים שנרצחו על־ידי
סוהריהם.״
כאשר שמעו פקידי משרד המושל של
ארקאיזו על עדות כזו, פרצו בצחוק:
״שטות!״ הפליט אחד מהם באוזני העיתונאים
,״לכל היותר — !200״
״שורה ארוכה של אסירים נהרגו, בירייה
או במכות, בבתי־הסוהר״ ,מסביר הנציב
החדש, מארון 34״זו היתר, שיטה!״
עינויים בשיחת־חוץ. יושב-ראש
ועדת הנציבות של בתי־הסוהר בארקאנזו
סבור שהנציב החדש צודק :״יש תקופות
בהן רשומים בין שמונה ל־ 20 אסירים
כ,נפטרים כתוצאה משבץ־לב׳,״ אמר .״זה
לא מתקבל על הדעת.״
כיצד קיבל הלק מן האומללים שבץ־לב־ב־כוונה־תחילה
— סיפר אחד האסירים־לשעבר,
שהעיד בפני הנציב החוש :״הם (הסוהרים)
נהגו להרוג, בעיקר כושים, אבל בשנת
1940 הרגו שורה שלמה של לבנים. בשנים
הללו חיינו באימה מתמדת.״
״כל פעם שיצאתי לעבודה, לא ידעתי אם
אשוב חי,״ אמר ג׳ונסון, הקברן־המגלר,

חברת־פרלמנט פיא דאמי
אחח־החסימה לא הועיל
ממש למפלגת השמאל הסוציאליסטית הדנית.
כי האסון אירע כמה ימים לפני יום הבחירות
לפולקטינג* ועל המפלגה השמאלית היה
למצוא סיסמה חדשה או לחדול.
מ.ש.ס. היא מפלגה קטנה מאוד, פלג
שמאלי שעזב את מפלגת השלטון הסוציאל־דמוקראטית
והדוגל בניטראליות בין מיזרח
למערב, טוענת שעל דנמארק להצטרף לגוש
הניטראליסטי שבראשות הודו ויוגוסלביה.
״יש אלוהים:״ ארבעה שבועות קודם
לכן גרמה מפלגת השמאל הסוציאליסטית
לנפילת הממשלה, כאשר הצביעה יחד עם
האופוזיציה בהצבעת־אי־אימון.
אז גם החלו הצרות של ארבעה הצירים
שיש למפלגה בפארלמנט. כי בדנמרק קיים
אחוז־חסימה של שני אחוז. וכאשר נערכה
הספירה, בספירה ראשונה, נתגלה שיש למפלגה
56 אלף ועוד 987 קול — בדיוק
121 קולות פחות ממה שדרוש להם לעבוד
את אחוז־החסימה, ולקבל ארבעה מושבים.
״אני שונאת את ארמון כריסטיאנסבורג,
בו יושב הפרלמנט!״ התפרצה אז בדמעות
פיא דאמי — מרצה לסוציולוגיה, אחת
מארבעת מועמדי הרשימה וחברה בפרלמנט.
אבל כבר כעבור 48 שעות צחקה היא:
״יש אלוהים בשמיים!״ כי בספירה חוזרת
מצאו שיש לרשימה עוד 150 קולות _ די
להפכה לאחת מחמש הרשימות שעברו את
אחוז־ד,חסימה.
* ביתיהניבחר־ס של דנמאר-ק.
.העולם הזה 1589

קולנוע סרטים גאוות המיקצוע הגנב מפאריז (ארנון, ירושלים; צרפת)
דודו גנב את כל כספו, והתכונן להשיא את
ארוסתו לגבר אחר, עשיר ממנו. הגניבה
הראשונה שלו נעשית מתוך נקמה בדוד,
במטרה לקלקל את הנשואין.
אבל זה מוצא חן בעיניו. הוא מתמחה
במקצוע. רוכש נסיון, קולגות, ומגניבה
לגניבה, משוד לשוד, שיטותיו משתפרות
וגאוותו ודבקותו במקצוע גדלות.
ברור שלכל זה לא חסר רקע רעיוני —
ידידו ומורו־למקצוע הוא כומר ביום וגנב
בלילה. נשות גדולי המכובדים משתפות
איתו פעולה — תמורת שכר, מוסרות לו
אינפורמציה היכן וממי לגנוב, ובמסיבות
מהודרות הוא עושה הכרה עם קרבנותיו.
הסיפור מתרחש באנגליה ובצרפת שלפני
המהפיכה, והגנב החינני מתעלל בחברה
הגבוהה, מגלה בה את הבקיעים המוסריים,
ויוצר בה את הבקיעים החומריים.
מבחינה רעיונית היה אולי ׳סרטו של
ברסון, הכייס, יותר רציני ומעמיק, אבל
הסרט הזה אלגנטי מאוד ומשכנע. בלמונדו
מקסים כרגיל, ז׳נבייב ביז׳ולד עוצרת נשימה,
ושאר השחקנים עוזרים להם במלאכה.

מ׳ אתה,
מה גודאר ך
ן* ודאר משתמש בקולנוע כמכשיר אידיאלי ליצור דיוקן של
העולם של ימינו,״ כותב עליו אחד המבקרים .״הוא מצייר
את הנשואין, האהבה, הפירסומת, היה־יה, המינהגים, התאוות! ואם
בעוד שנים ירצה מישהו ללמוד משהו על החברה שלנו — הוא יוכל
ללמוד זאת מסרטיו של גודאר.״
לעומת זאת, אומר מבקר אחר :״סרטיו מלאים קטעים מעורפלים.
וכולם מתעלמים מהם, ומתנהגים כאילו לא היו קיימים. בצד קטעים
בלתי־מובנים הוא מביא קטעים שדופים, ולקהל ולמבקרים נדמה
שמשום־מה לא ירדו לעומקם.״
מישל קורנו, הצרפתי, אומר עליו :״אפשר לראות את הסרטים
שלו ולמות.״ וריימונד דורנאט אומר עליו :״אני מוצא את סרטיו
רעים בצורה מגוחכת.״
מי הוא ז׳אן לוק גודאר? עד עכשיו קשה היה לברר זאת. כמעט

לא חסר
כלו ם
ליידי צ׳פלין

(בן־יהודה, תל־אביב ;

ארצות־הברית).
מלחמת מסוקים — יש.
מלחמה תת־מימית — יש.
מכוניות בוערות מתרסקות, מתדרדרות לתהומות

קרב באיצטדיון ענק — יש.
קרב במעבדה כימית — יש.
קרב במחסן טילים אטומיים — יש.
נשיקות — יש.
הרוגים — יש ויש.
ההוא, שבדרך כלל רוצה להחריב את
העולם, רוצה עכשיו רק למכור את הטילים,
שגנב מארצות־הברית, לאוייב. העוזרת שלו,
הליידי צ׳פלין — דניאלה ביאנקי נלקחה
מרוסיה באהבה. שאר שעשועי הסרט לקוחים
מסרטים אחרים.
למען הגברים, נאספו כאן כל הפעולות
והפעילויות המרתקות מכל סרטי המתח
והריגול ביחד. למען הנשים נאסף כאן אוסף
התלבושות הגדול ביותר שנראה אי־פעם
בקולנוע, מאז הסרט האחרון של דוריס דיי.

כול ם
גירוז*
התחיה (נורדון, תל־אביב; גרמניה־צרפת־איטליה)
.הגרמנים נתנו את הבמאי —
רולף הנסן, ואת המפיק — הנס אביך,
ואת הכסף. האיטלקים נתנו כמה שחקנים
ועוד קצת כסף, והצרפתים נתנו כנראה את
החיפוי, ועוד קצת כסף.
את השלו של הסיפור על הנסיך המנסה
לכפר על עוונות נערותו, ומוצא משמעות
חדשה לחייו בעזרה לנזקקים, בחרטה ובחזרה
בתשובה, טולסטוי נתן את הרומנטיקה,
והצבעים הוורודים הוסיפו הגרמנים. את

״לחיות את חייה״ :קארינה
אף אחד מהסרטים המרובים, שהוא מייצר מדי שנה, לא הגיע ארצה.
עכשיו, לאחר שהתברר שלאמנות יש הצלחה בארץ, ושני בתי־קולנוע
מקרינים בתל־אביב סרטים אמנותיים בלבד, עומד גודאר
להגיע לכאן.
קולנוע פאריז מקרין בימים אלה את אדפא ,60 וכיוון
המישחק הגרוע סיפקו הורסט בוכהולץ
ומרים ברו.

שודדי המה פיג ה
הטובים, הרעים והקשוחים (תמר,
תל־אביב; איטליה) בתור סרט פעולה זהו
סרט טוב. הוא מתחיל ישר לעניין. תמונה
ראשונה — הוצאות להורג במכסיקו, בזמן
המהפינה. תמונה שניה — מראה נהדר של
רכבת נוסעת בין ההרים. תמונה שלישית —
קצין גבוה כבול בשלשלאות לפסים. הבעייה
של מפקד צבא־המישמר של הרכבת היא —
לנסוע ולהציל את הרכבת מהשודדים היורים
עליה, או לחכות ולהציל את הקצין הכבול.
לאחר ההתקפה על הרכבת מגיע הסרט אל
גיבוריו הראשיים — שודד אכזרי וטוב־לב,
שלחם פעם למען ר,מר,פיכה, ועכשיו הוא
מוכר למהפכנים נשק (שחקן מצויין בשם
ז׳אן מריה וולונטה) ,נערה יפהפיה, עוד

״אדפא :״ 60 קארינה וקונסטנטין
שהקהל מצביע בעד הסרט ברגליו, מתכונן הקולנוע להמשיך בפסטיבל
של סרטיו. שני סרטים נמצאים אצלו מוכנים להקרנה, ובעלי
הקולנוע מחפשים אצל המפיצים סרטים נוספים. בעיקבות קולנוע
פאריז ילך גם קולנוע מקסים.

חד י אלפא 60 יוכל הקהל הישראלי לראות בקולנוע פאריז
את ח בו רהד חו ד — סיפור על שני בחורים המפתים נערה
תמימה (אנה קארינד ).ועורכים יחד עימה שוד אצל דודתה.
הנערה היא בחורה פשוטה, רגילה וצנועה. היא משתוקקת, כמו
הרבה אנשים טובים וצנועים, לזרוק מעליה את כל הכבלים החברתיים
הכובלים אותה, והיא עושה זאת, בהססנות רבה, במהלך הסרט.
השוד מסופר במונחים של סרט גנגסטרים פשוט, וגודאר משיג
אפקטים מזהירים, מצחיקים ומדהימים כאחד, כשהוא מתיימר לתת
לקהל שלו סיפור על שלישיית־גנגסטרים רגילה, ובעצם מראה לו
דברים אחרים לגמרי, מציאותיים, בלתי־דרמאטיים,
אחרי חבורה לחוד יוצג באותו קולנוע הסרט אשה נשואה,
תיאור של עשרים וארבע שעות בחיי אשד, נשואה, ובקולנוע מקסים
יוצג באותו זמן לחיות את חייה, דוקומנט דרמאטי על הזנות
בעולם, שבאמצעותו מתוארת בעצם זונה אחת, שהיא רק סיבה
המאפשרת לגודאר לספר סיפור על אשר, צעירה, המחפשת את מקומה
בעולם זר ונוכרי.
״גודאר הוא איש־קולנוע מובהק. כל דבר שהוא עושה עם ר,מצ־למה
— כמו שיחה חסרת־ערך ברחוב — יש בו אמנות. הדברים
הכי סתמיים שהוא עושה — מבחינה קולנועית הם מוצדקים. יש
להם משמעות,״ אומר מבקר חשוב.
״הוא כשרוני, אבל שטתי ורדוד. הוא יכול לראות איפה יש
בעייה, אבל הוא לא מסוגל לטפל בה. כל פעם שהוא עוסק בנושא
רציני, המחייב הבנה, הוא עושה את זה באופן הכי וולגארי שיכול
להיות. הוא מסוגל לגלות לנו עוד מעט שבעיית האדם היא חוסו״
הקומוניקציה,״ אומר עליו מבקר חשוב שני.
מי הוא גודאר? בפסטיבאל סרטיו המתקיים כעת בתל־אביב, אפשר
לגלות זאת.

קבוצה של שודדים, ואמריקאי המצטרף
אליהם בערמומיות, הולך איתם באשר הם
הולכים, ומטרותיו מתגלות רק בסוף.
יש התקפות על מיבצרים צבאיים, קרבות
בין ההמונים לשליטים, בין השודדים לבין
עצמם, ורק היומרות של הבמאי להכניס לסרט
גם מחשבה ורעיונות עמוקים על מהות
המהפיכה, האנשים הלוחמים למענה — הופכת
אותו למבולבל ובלתי עיקבי. הגיבורים
פועלים בצורה בלתי מנומקת ובלתי
מוסברת, וקטעים שלמים אינם מתקשרים
כראוי בעלילה.

א מנו ת

תדריך

אלפא ( 60 פאריז, תל־אביב) ז׳אן לוק
גודאר (ראה מיסנרת) מתאר את העולם שבו
אנו חיים, ואליו אנחנו מתקדמים. עולם שבו
מכונות ואוטומטים מכוונים את פעולות האדם

נננ בני ת בדרך;
הו ר אי םלה: חיה ברמודה.
ה גו בהשדה: גבוה.
הרוחב: רחב.
הגיל .19 :
צבעה שי ע ר: בלונדי, טבעי, זוהר.
צבעהעור: ורוד.
ה עי ניי ם: חומות.
שי ניי ם: יש.
דע תהעד:
• ב חו רי ם :״יש לי חבר קבוע. אבל
לפעמים יש לי גם פגישות, נמו שאומרים.
כשעבדתי בקפה סיני, בתור מלצרית, כל
מכונה שהיתר! עוברת ורואה אותי, היו באים
לשתות. אחר כך בעל בית־הקפה אמר שאני
לא באה לעבודה, כי בלילה אני עסוקה עס
בחורים. זה לא נכון. יש לי חבר קבוע.״
• עצמה :״אין לי מושג אם יש לי
כישרון או אם אני רוצה לשתק. אומרים
שאני יפה. אז מה אני אעשהז אס היו
מציעים לי, ואס היה לי כישרון, כמו
שאומרים, הייתי מסכימה להיות שחקנית

ברמודה

קולנוע. אני חושבת שהייתי יכולה לעשות
קריירה בזה.״
• דעתה על הנישואין :״אני לא
מחפשת להתחתן. אם אפשר, הייתי רוצה
קודם לעשות קריירה.״
על פוליטיקה :״אני באמת לא יודעת.
לא חשבתי על זה.״
• על תיאטרון :״לא ראיתי כל-כד
הרבה. הצגות בזמן האחרון.״
• על ספרות :״אין לי חרבה זמן
לקרוא. אני עובדת.״
הספרים שהיא קוראת: שבועתי
נשים.
השחקנים שהיא מעריצה: בויז׳יט
בארדו.
האנשים שהיא אוהבת: לא חשוב.
מח אני יודעתז
והשאלה היא מה יש באחרות שאין בת
מדוע הן הצליחו והיא עדיין לא? אס יש
איזה במאי, או מגלח כוכבות, שיש לו
תשובה על־כך, הוא יכול לפנות אליה. היא
תשמח לשזחח איתו.

ואת מחשבתו, והאדם, שחדל להיות אדם
והופך ״אוכף של פעולות פיזיות ורוחניות״,
פועל לפי הוראות המחשבים, שהן תוצאה
של עיבוד הגיוני של נתונים. הכל מופעל
שם לפי ההגיון המתמטי של המכונה, וכל
הערכים שהיו קיימים לפני כן — אהבה,
הכרה, רגשות, תחושות — כל אורות־הניאון
וחלונות־הזכוכית הענקיים. למי קושן
(אדי קונסטנטין) ,הבלש הפרימיטיבי הפרוע,
העונה בדרך כלל לכל מיני חולשות ותאוות
אנושיות של קהל הצופים, מגלה את העיר
הזאת ומחסל אותה, כדרכו בקודש, בכמה
יריות אקדח.
חוץ מאלפא 60 אפשר לראות השבוע
מחזה אדיר של חולות. חולות מתמוטטים,
חולות נודדים, חולות נשפכים כמו מים,
מתעופפים כמו רוח ומייללים בסופה, בסרט
היפני הנהדר אשה בחולות (מקסים.
תל־אביב) .שני אנשים חיים שם יחד, שבויים
בתוך החולות, ונאבקים בהם כל אחד לבדי,
איש איש בדרכו.
ביצאכית הצמרת (ארמון־דויד, תל־אביב)
מתאר לואיס בונואל אשד, מכובדת
ממשפחה אמידה וטובה, הנותנת חופש
לסטיותיה ותשוקותיה המדוכאות בחלומות
בלילה, ובבילוי בבית־בושת משעה שתיים
עד חמש אחר הצהריים. וחוץ מזה לא כדאי
לוותר על משחקו המצויין של פול סקופילד
באדם לכל עת (גת, תל־אביב) ,ועל
סרטו השני של קלוד ללוש — לחיות
כדי לחיות (צפון, תל־אביב).
הומור ההומור הטוב זוכה, בצדק, להצלחה גדולה
בזמן האחרון. אילו!? הבוררת (מוגרבי,
תל־אביב) הגיע לשבוע שישי, ויחד איתו,
הגיע לאותו שבוע גם הסרן האמיץ
מקופניק (תכלת, תל־אביב; .אנו ילדי
הפלא (אוריון, תל־אביב) הגיע כבר לשבוע
עשירי וסקנדל במשפחה, נמצא רק
בשבוע השלישי שלו, אבל יתכן שהוא
ישיג את כולם.

ד ל׳ הלס חד
(המוסך מעמוד )10
אני נתקל בכביש בתופעה קבועה, שנדמה לי שהיא מיוחדת לישראל. לא ראיתי כמוה
בשום מדינה אחרת, אירופית או אמריקאית:

כעל מכונית קטנה, הנוסע מתחת לגבול המהירות המותרת -לא
בגבול, אלא הרבה מתחת לגבול המותר -נוסע כצד השמאלי של
הפכישים הדו־מסלוליים הרחבים, עוצר את התנועה ויוצר מאחוריו
זנב ארוך של מכוניות.
הנהג מאחריו מתעצבן — וזהו דבר גרוע כשלעצמו, כי הנהג נשאר מעוצבן בהמשך
הנסיעה, ויהיה נוטה יותר לגרום לתאונה. לבסוף זה נמאס לו, והוא מנסה לעקוף מצד ימין
— ואין לך ברירה אלא לעקוף מימין, אם אינך רוצה לנסוע מתל־אביב לחיפה במשך שלוש
שעות. העקיפה הזאת היא מסוכנת. מימי לא ראיתי שוסר־תנועה העוצר נהג כזה הנוסע בצד
שמאל ומעיר לו על כך. נהג כזה, העוצר את התנועה במתכוון, חושב את עצמו לאזרח
לדוגמה, המונע מאחרים לנסוע מהר. יש לו הרגשה טובה. אחרי ששמע את כל ההודעות
ברדיו, הוא עוד חושב שעליו לקבל פרם על מה שהוא עושה.

להעלות את המהירות המותרת
שטן* התנועה בכבישים, וגם בעיר -זהו דבר חיוני. צייד לקדם
אותו. לדעתי ככבישים שבהם אפשרית נסיעה מהירה -יש להתיר
נהיגה מהירה.
נדמה לי שכבר מתכוונים להתיר זאת. זה דרוש מאד, כי כולנו עוברים בכבישים אלה על
המהירות המותרת, וזה רע מאד לפסיכולוגיה שלנו שאנו מתרגלים להפר את חוקי־התנועה.
אין הציבור יכול לסבול שבכביש הדש, בטוח, תוגבל הנסיעה במכוניות החדישות ל־80
קילומטר לשעה, מהירות שנקבעה לפני הרבה שנים. זה אבסורד.

לחייב חגורות בטיחות!
אולי היה צריך להגיד מילה אחת על בטיחות המכוניות עצמן. התוזכחתי על זה פעם עם
כבוד השר במיסגרת שאילתה.

נתגלה כאמריקה דבר, שידענוהו עוד קודם לכן: שהמכוניות אינן
בטוחות. במשך עשרות בשנים לא דאגה התעשייה האמריקאית לבטי

שדרות רוטשילד בתל־אכיב, כשנת 1910
תקופת הדילינ׳נסים היתה נוחה יותר

חות המכוניות, אלא רק להמרצת השיווק. היא דאגה לעשותן יותר
מבירות ופחות בטוחות.
לכל אחד מאיתנו יש במכונית שלו מיתקנים של יופי, המסכנים את הבטיחות.
למה איננו יכולים לשנות זאת במדינת־ישראלי אני יודע שקשה לשנות במדינת״ישראל
מכוניות הבאות מחוץ־לארץ. אבל לדעתי אפשר לחייב להתאים מכוניות מחוץ־לארץ לסטנדרט
מסויים, אפילו כשהממשלה האמריקאית מהססת, מפני שהיא עומדת בפני לחצים מיס-
חריים וכלכליים.
בעניין חגורות־הבטיחות: שמחתי לשמוע שחוץ ממני יש עוד חבר־כנסת שהתקין אותן
במכוניתו.

3ם ם שס@ 0
אופנ ה של סיסמ או ת
בגאנה שורת אופנה מיוחדת במינה:
הנשים נוהגות ללבוש שמלות
תחתוניות שעליהן מוטבעות סיסמאות
מסיסמאות שונות פופולארית
במיוחד היא הסיסמא הלאומית
״חרות וצדק״ .בישראל האופנה היא
ללבוש גרביים שעליהם מוטבעת הסיסמה
״מרסי״ ,כי סיסמה זו היא
הוכחה לטעם הטוב של הלובשת
אותה. גרבי ״מרסי״ הם הגרביים
שהביאו לישראל את האיכות האירופית
והאופנה האירופית במחיר האירופי.
שישיית גרבי ״מרסי״ ,בארנק
הפלאסטי השומר על צורת הגרביים,
היא אביזר הלבוש האופנתי
השימושי ביותר בישראל.
נו* 1י ב 1מאמינותבגרבי

ס טו דיו ל א מנו ת הצלום
מודיע על פתיחת קורם ערב
המתחיל השבוע

יצרום עתוש!
בהדרכת צלמי עתונות מוסמכים.
בתכנית הלמודים:
צלומי סטודיו (שער,
אפנה, פרסום).
פרטים והרשמה :
רחוב יצחק שדה ,34
טל3 6511 ,3 82 89 :.
משעה 4עד 8בערב.

אני חושב שיש לחייב חגורות בטיחות כבל המכוניות, החדשות
והישנות, ולחייב נהגים, עד כמה שאפשר, כצורה תקיפה מאד, להשתמש
כהן -אם כי אני יודע שהדבר אינו קל.

המתאבדים על הכבישים
אחרי שנאמרו כאן כל־כך הרבה דברים נגד הנהגים — לא כולם מוצדקים, הרבה מאד
דברים לא־מוצדקים — מוכרחים לומר משהו גם על הולכי־הרגל.
את הולך־הרגל הישראלי המצוי אפשר להשוות רק לקאמיקאזה*.

יש כארץ רכבות הולכי־רגל, שהם מתאבדים, פשוטו כמשמעו.

אנשים עוברים בלילה בכבישים בלתי־מוארים. באמצע הכבישים הבלתי־מוארים עומדים
אנשים המחפשים טרמפ, בייחוד חיילים לובשי מדי־חאקי. והרי מדי־החאקי הומצאו דזזקא
כמדי־הסוואה! כל הטעם במדי־החאקי הוא שלא יראו אותם בלילה!

והנה חיילים, הלובשים מדי־הסוואה, עומדים באמצע כביש לא־מואר.
מחפשים טרמפ מתוף יאוש, ומסכנים את עצמם. הם מיואשים מפני
שבעיית הטרמפ לחייל לא נפתרה עד היום.
מסכנים את עצמם גם הולכי־רגל בחליפות כהות.
הזכירו כאן את המיקרה הטראגי של חבר־הכנסת כץ ז״ל, עדיין לא נקבע מי היה אשם
בתאונה שבה נהרג, אולם עובדה יסודית היא שחבר־הכנסת כץ המנוח עבר בלילה, בכביש
לא־מואר, כאשר היה לבוש בחליפה שחורה, דבר שהיה מוכרח לפתוח פתח לפורענות.
אנחנו נתקלים באנשים כאלה בכל הכבישים. זוהי ממש התאבדות. ואחר־כך נחשב הנהג
המיסכן, המעורב בתאונה, פחות או יותר אוטומטית לאשם על־ידי כולם, כולל השופט. יש
לטפל בבעייה זו של הדרכת הולך־הרגל בצורה חדשה לגמרי.

נגד שעיר-לעזאזל !

תר\ע ותהנה
מול האקווריום
שאתקין כביתר
אני אדריך אותך בסודותיו של
תחביב מרתק זה.
נא למלמו *44537
מ־ 12.00 עד 4.00 אחה״צ

בסיכום, אני מצטרף לדעתו של חבר־הכנסת בנימין אבניאל, כי יש צורך במינהל הרבה
יותר חזק מכפי שישנו כיום, עם הנחיות הרבה יותר חזקות, המוגדרות בחוק. לא מינהל
מתאם, כי אם מינהל היכול גם לפקד, מינהל שיהיה לו התקציב הדרוש גם למחקר מכני
וגם למחקר פסיכולוגי.

תחת לחפש דרבי־ענישה חמורות יותר, תחת למצוא שעיר־לעזאזל
בחלק זח או אחר של הציבור, מוטב ליזום מחקר רציני ופעולה רצינית.

י ״ ייי יפאנייי, קיבלו על ע צ מי מ שיית־התאבדות בילזז מ ת־העולי חשנייח.
׳העולם הזה 15*9

עמידד־
(המשך מעמוד )15
אחדות לאחר מכן. בלי בעלה.
התוודתה בתיה בפני כתב העולם הזה:
״כל המנהלים של עמידר אמרו שהם מעו־ניינים
בנושא הסימפוזיון. אבל יש כאן
כאלה שבכלל לא יודעים על מה מדובר,
באו רק כדי להרוויח שלושה ימי בילוי.
״אני היחידה שאמרתי שבאתי ליהנות.
סתם.״

עם בקבוקים -כלי נעדייס
*—*385ע1ווו — ו ^ ו

ף אומנם, כולם נהנו. שרו, רקדו, התגפפו.
| בלילה, סביב המלון, נראו צלליות צמודות
ומאושרות. בפנים, הסתובבו נערות עם
בקבוקים ביד וללא נעליים.
מדי פעם׳ הגיחו זוגות החוצה — וחזרו
בודדים־בודדים. ונערה אחת, למחרת הנשף,
אף הסתובבה במלון עם פיז׳אמה של גבר —
ודווקא פיז׳אמה גדולה של גבר שמן,
והתלוננה:
״אני לא יודעת לאן האיש הזה נעלם.

לקול צחוקם של האחרים.
יוסף גבעון, מנהל מחלקת המינהל, עמנואל
הכטולנגלר, מנהל איזור השומרון וגרוסמן
קלי, מנהל לישכת המנהל הכללי, התבלטו
במיוחד בבילוי המשותף.
ואי־אפשר לסיים את רשימת המכובדים של
ענוידר מבלי לציין את עלית אלגרושי,
עובדת החברה בחיפה, ואת חתן מסיבת־ההוללות,
טוביה לישנסקי, שאינו אלא בנו
של יוסף לישנסקי, גיבור ניל״ו, והמשמש
כמנהל החברה בטבריה.
היו בעיות. שמשון חבוש, למשל, מעובדי
החברה התל־אביביים, קיבל לפתע הודעה,
כי נולדה לו בת, במזל טוב. הוא סירב
לעזוב את גינוסר :״מה יש לי לעשות בבית.
פה יש מסיבה טובה.״
דאגו גם לבידור מאורגן: מתל־אביב, במונית
מיוחדת, שהמתינה וחזרה איתו, בא
סולימאן הגדול — לעשות שמח. מאות
הלירות ששולמו לו ולמונית הוצאו, כמובן,
מקופת־ההוצאות של חברת עמידר — אותה
חברה המוכנה לעקל את מטלטליו של עולה
חדש או פועל עני אם הוא מפגר בתשלומי
מאה־מאתיים לירות לבעל־הבית הגדול ביותר
של ישראל.
אבל זה לא הדאיג את החוגגים: כשנסתיימה
המסיבה, היו כולם עליזים ביותר.
מספר קרואים, שיכורים כלוט, התפרצו למחסן
בית־ההארחה, גנבו ממנו גלילי״חבלים,
וגידרו את כל בית־ההארחה. כשקמו עובדי
המקום בבוקר, גילו כי בית־ההארחה הפך
מחנה צבאי גדור ומסוגר.

הסבא ואה ופתו

חיתדת ופגמי״מום ר

אינם דבר

^ חדש בעמידר.
לא מכבר הגיע דו״ח סודי למחלקת
הביקורת של החברה. הדו״ח דן בתעלולי
הסניף הירושלמי של עמידר.
לדברי הדו״ח׳ נטל אחד ממנהלי הסניף

עכשיו אני אצטרך לקחת את הפיז׳אמה שלו
איתי, לתל־אביב.״

הכע 7הניח?פתע

כ 7גככדי ״עמידר״
ך ןו כני ת ס הקהיל תי ת של הנופשים
4 1היתד, עמוסה למדי. יום ד׳ הוקדש
לשיזוף. זוגות טיילו בין עצי־החורש. בתיה,
מזכירת המנכ״ל, אף לבשה בגד־ים, ניסתה
להתרחץ במימי הכינרת הקופאים. הניר,
דרורי התמכרה כולה לשמש. אחרים שיחקו
שח־מת או הסתגרו בחדרים, לאו דווקא לבד.
המשותף לכולם היתד, ההתפעלות :״איזה
נופש נהדר — תחי עמידר,״ חרז אחד מהם׳

,־ העולם הזה 1589

זהו שבועלראות בו
הצגות, לשמוע קונצרטים,
לחלום — ולא לעשות
עסקים. נערה שחלמת
עליה מזמן, תפגוש
אותך,ולא יהיה
צורך לנקוט יוזמה כל19
בפברואר
שהי. בנות־דגים: כוח־
20במרס
המשיכה שלכן גובר —
לקראת סוף השבוע. פגישה
במקום רועש תרחיק ידידים, אבל תפגיש
אותך עם דמות מעניינת. היזהר מפצע.

1וה1

משהו משתנה אצלן,
בימי ד׳ ר־ה .,סדרי-
בראשית מוביחים עצמם
בעראיים ביותר. כרגיל.
ידידה טובה שלך
זוכה בהישגים נאים.
אתה צריך לשמוח בחלקה,
אבל לא להתו
2במרס ־
ערב: ככלות הכל, א20ב
א פ רי ל
לה חייה. כוח-השיכ-
נוע שלך ובריאוייד מתגברים, בהדרגה,
על העננים. נסה להפעיל חוש-הומור.

תי נדי לבלות, ואני לא מתביישת בזה.״
הירושלמי של עמידר, גבר נשוי ואב
לשלושה ילדים ואף לנכדים — אחת מן
הדירות השייכות לחברה והמיועדות לעולים
חדשים.
הסיבה: היה עליו למצוא מקום־מגורים
לעצמו ולאהובתו — אחת מעובדות החברה
במקום — לאחר שנטש את אשתו וילדיו.
באותו דו״ח עצמו מפורטות טענותיהן
של במה וכמה מעובדות עמידר בירושלים,
המאשימות מנהלים מסויימים שהפעילו עליהן
לחץ כדי שיקיימו עימן יחסי־מין.

ב״הילטוך יותר יקר

* * שנתבקש השבוע מנכ״ל עמידר, אריה
3׳ אורון, להגיב על שערוריית הכנס הקהילתי,
אמר לכתב השבועון:
״אני לא יודע אם זה היה על חשבון
החברה. אני ביקשתי שם קפה, ואמרתי שאני
המנהל. אז נתנו לי אותו חינם.״
בהטעימו שאינו רואה שום פסול במסיבה,
אמר אורון :״אני הייתי פעם בהנהלה של
המרכז הישראלי לניהול. שם היינו עורכים
מסיבות במלון הילטון,״ שהוא יותר מפואר
מנוף־גינוסר. אז מה האסון?״
האסון הוא — שאנשים מסוגו של אורון
ומנהלי־חברתו אינם מבינים עד כמה כשטה
השחיתות של חברה הניזונה מכספי הציבור.

קנייה לבית השבוע —
במועד המתאים לה: יום
ד׳ .אם רכשת משהו חשוב
קודם — נסה לבטל.
זה לא יצלח. פגישה
עם ידידה תגלה לך,
בת־תאומיס, שהיססת זה
זמן רב מדי: מעתה מישהו
אחר נטל את היוזמה
לידיו. אם אתה
נוסע, בימי ד׳—ר, מוטב שתשגיח היטב להיכן
ועם מי. לא זו בלבד שיש סכנת־תאו־נות,
יש גס סכנה מאנשים בלתי־ישריס.

יום ו׳ יעזור לן להח ליט
כמה החלשות שדחית:
אם הן כרוכות
במכתבים, כתבי
אותן בליל־שבת. הוא
יבין. עיסקה טורדנית
שוב מרפה את ידיד.
לא יתכן שתיכנעי לה :
זה לא מספיק חשוב
כדי שתתני את הדעת
לעניין. זהו שבוע בו תצטרן להפעיל את
חוש־ההומור שלן, לעיתים קרובות. הפתעות
מחברות. פגישה עם איש חדש.

עכשיו אתה צרין לבחון את המצב מחדש.
לא די לחיות את השיגרה, ולהסתכל
כל רגע על מה
שקורה, ולא מעבר ל-
קצה״החוטם שלן. בת־מאזניים:
תני לזר המוזר
להתקרב במיק־צת.
חשד אינו נורא
כל־כן. בן־מאזניים: הגברת
בהחלט בהישג-
ידך. בתנאי שגם אתה
תהיה הוגן. היזהר ט־דלקת-ריאות
או מבעיות
דרכי-הנשימה, ביחוד בחלקו האח רון
של השבוע. מסיבה תוסיף מצב-הרוח.

אתה תפגוש בימים ד׳
או ה׳ את הבום הישיר
שלך. הוא יעזור לך, אולם
בתנאי שתבין לבוז־נותיו
האמיתיות מבלי
שיגיד לך זאת. בת־שור:
הקפידי במיוחד על היופי
החיצוני ועל הסדר,
השבוע. זה דרוש לך
לעשות את הרושם ה־מירבי
על אדם חדש, שעל קיומו בכלל אינך
יודעת. מתנה או הטבה, שקיבלת מאדם רשמי
או קרוב־משפחה, מציל בעייה מתמשכת.

ה |1ן | 1ל הכללי של עמידר, אריח
# 1 1 1 /1 1אורון :״בגינוסר -יותר זול
מאשר בבתי־המלון המפוארים, כמו הילטון.״

* *ו כן מ א ליו שהיו שם פרועים יותר
!3ופרועים פחות.
היה, למשל, יוסף בן־בשת, מנהל המחלקה
המשפטית של עמידר; וניסים כהן, מנהל
**מחלקת הביקורת של החברה — הגוף
שתפקידו לפקח על סטיות ולמנוע שחיתות
או פגמים אסתטיים.
בעוד שבן־בשת לקח חלק פעיל במסיבה,
הסתפק כהן בתצפית בלבד על האירוע המכובד.
היתד,
שם גם הניד, דרורי, יפהפיה צעירה
שהיא גם מזכירתו של מנהל המחלקה
לעבודה קהילתית. היה שם ישעיהו לנדאו,
מנהל המינהל והמנגנון של עמידר — שלא
הסתפק בשלושה ימי בילוי הציע להניד״
להישאר עימד, במלון לאחר שכל היתר
יסתלקו.
היתד, שם עובדת אחרת׳ לאה קמחי
מהגליל העליון, שזכתה בהפתעה בלתי־צפוייה
כשבעלה הגיח לפתע, נטל אותה מן
המקום. ועדנה אנגל, עובדת ירושלמית של
עמידר.
שמחים במיוחד היו יוסף שפר, מזכיר
איזור תל־אביב; טוביה צפרי׳ מזכיר ועד
העובדים של עמידר הארצי; יגאל דרורי,
מנהל החברה בחיפה; ואפרים לודומירסקי,
מנהל מחלקת ניהול הנכסים — שניהל את
הנכם היקר מכולם, את עליזותו והעזתו
הגברית, על הצד הטוב יותר.
כל אלה בילו עם נטליה אשר, החיפאית
ועם אסתר לוי, הממונה על איזור נצרת־עפולה.

שבוע זה אינו מתאים
לעשות חוכמות. אל תנסי
לקשור אותו בלשונו
או ברצונותיו. אם את
כל־כך רוצה בו, מוטב
שתמתיני. אך את בלאי
הכי לא תעזי, נכון? קח
עצמך בידיים. זה לא
שבוע להיסוסים. רק להמתין.
כסף ממקור נסתר
גורם לך בעיות. ידיד־נעורים נאמן עשוי
לפתור עבורך בעיות — אם תרמוז לו.

יש גבול למרירות המתוסכלת שלן. אתה
הורם את עצמן, עם מחשבותיך על העבר
הוורוד. מוטב שתסתכל סביבך, ותיווכח שיש
דברים יפים גם בסביבתך
המיידית. היזהר,
במיוחד, מיום ד׳ .אתה
יכול לשגות בו שגיאה
שאין לה כפרה. לקראת
סוף השבוע — בימי א׳
או ב׳ — אתה צריך להתחיל
לתכנן יוזמה חדשה
וחשובה. אל תתפרץ.
היה מתון. אם את
בלונדית או אדומת־שי־ער
— תיהני השבוע הנאה נפשית גדולה.

האינטריגות בג׳וב הופכות,
בעיניך, לבלתי׳
נסבלות. לא חשוב. צריך
לדעת מתי להחזיק מעמד.
כוח־העבודה שלך
גובר, ואתה מסוגל לעולל
גדולות,״ ביחוד בתחילת
השבוע. עד ליום
ה׳ היזהרי מגניבות או
מחברות שמבקשות הל־וזאה.
עלייה בשכר או מחנה — צסוייה.

הישגיך יוצאי-דופן, אן

האנשים מסביב

קטנים, לעיתים, מכדי
להבין זאת. זכור שלא
כל אחד מבין עד כמה
הרחקת לכת. אם
יש לן בעיות בעבודה,
מוטב שתיזהר, ביחוד
בסוף השבוע. הפגישה
מן השבוע שעבר מניבה
פרי בלתי״צפוי, הופכת
לקשר אמיץ ונהדר.
אבל החוש הרומאנטי
ואי־הסיפוק הטבעי שלן עשויים
לגרור אותן הרחק ממה שיכול היה
להיות, במיקרה אחר, אושר של ממש.

שבוע נהדר. כוח־הרצון שלך גובר על רצונם
של המתוזכחים איחך. עסקיך פורחים.
כסף יבוא ממקור ששכחת,
כימעט. פגישה אינטימית
מוכיחה לך שהמצב
איתר, הרבה יותר
טוב מכפי שהעזת לקוות.
אם אתה נשוי :
יתכן והיא תודיע לך
בשורה מתוקה, לעוד 9
23 בנו במבר -חודשים. רק דבר אחד
20בדצמבר
מדאיג: אם לא תתכנן
לעתיד, אתה עשוי להיכנס
להתחייבויות שתקשה למלא אותן,
ביחוד לטוזח ארוך. אסור לשחק בקלפים.

תזדקק להכנסה קטנה מן
הצד: הוצאות־השבוע הן
גדולות מן המשוער. מרוב
התרגשות, בת־גדי,
את עשוייה להפסיד הזדמנות
לחדש קשר ישן
ובעל ערך. תנקטי, לכן,
ביוזמה חוזרת ..אל
תתן להם לבלבל אותן:
אתה יודע, בלב־ליבך, כי
אתה טוב יותר, חזק יוחד. העיקר, שאתה
יודע זאת. הרושם החיצוני השאר לאחרים.
התרכז בתיכנון מדוקדק. היה נדיב ונוח.
בני־סגיטריוס (גדי) :אל תחששו החודש בענייני
הימורים. שבתאי (סטורן) שומר עתה.