גליון 1590 מתאריך 21 בפברואר 1968

המכון הישראלי לשפות, ביוז־ס ללימוד
שפות זרות בשיטה אור-קולית 31ט-\/;5ס0!1ט^
חדש בחיפה
פותח סניף
השיטה האור-קולית יעילה ביותר ללימוד
שפות, קלה לקליטה, חוסכת זמן, מקלה
על הזכרון, ללא צורך בלימוד כללי הדקדוק.

אנג לי תצרפ תי ת

דוסית גרמנית ערבית

חי פ ה

דדו׳ נודדוי 3

ת ל ״ אביב: רח׳ הט ( 12 ליד אלנני) ,טלפוני ם723466 , 615061 :
אשדוד: המועצה המקומית
רמתיגן: רה׳ ז׳בוטינסקי 104
רחובות: רה׳ ויצמן 48
רמלה: רה׳ סמולנסקין

כפר ״ סבא: מועצת הפועלים

חדרה: הטיכון האזרחי

עשרות חוגי־בית בכל רחבי הארץ.
לפרטים טלפן ,723466 ,728345ת״א
קורסים למוסדות ומפעלים —
בהסדר מיוחד.

1£1ר)יול >ו עו !3ורג

בי תי הספר הגדול, ביודוד ל לי מו ד שפו ת
הסברה בע־מ

1* 1יו4ים

יום ד׳ 21.2״בית־הראשונים״, גבעתיים יום ה׳ 22.2צ.ה.ל. אי־שם
יום ו׳ 23.2באר־שבע ,״גילת׳
יום ב׳ 26.2אבן־יהודה

יום ג׳ 27.2
יום ד׳ 28.2
יום ה׳ 29.2
יום ו׳ 1.3
מוצ״ש 2.3

זכרון ,״השומרון׳
עפולה ,״קולרון״
הרצליה ,״היכל״
נהריה ,״הוד״
חיפה ,״ביתנו״

נא להכין כרטיסים מראש

לתלמידי תיכון (שביעית ושמינית) ולתלמידים אבסטרניים

חוברות עזר ללמוד ספרות אנגלית

לבגרות

כתוב לת.ד 6229 .ת״א ונשלח לך חוברתחינם לתקופת נסיון.
צרף למכתבך בולי דאר בסך 18 אגורות לכסוי דמי המשלוח.

השבוע מלאו שישה חודשים למדור החדש
שלנו, תשקיף. הוא תופס עמוד אחד בלבד,
אבל כמות העבודה המושקעת בו עולה
בהרבה על זו המושקעת בכל עמוד אחר
בעיתון.
בפיהם של קרייני קול־ישראל יש למילה
״תשקיף״ פירוש מטאורולוגי. להבדיל מן
ה״תחזית״ המתייחסת למזג־האויר שישרור
למחרת, משמש התשקיף כותרת למה שיקרה
מחרתיים. החזאי איננו בטוח כי נבואתו
תתאמת ביל מאת האחוזים, הוא רק יודע
כי הנתונים שבידיו מצביעים על הכיוון ממנו
תנשוב הרוח. לכן מה שבטוח בטוח, על
המחרתיים אין תחזית יש רק תשקיף.
להבדיל מן התשקיף המטרואולוגי, עוסק
מדור תשקיף של העולם הזח במסירה
תמציתית של החדשות שמאחורי החדשות.
הוא משתדל לתת לו אינפורמציה על החדשות
בהתהוותן, ובאותו הזמן להכין אותך
לקראת אותן החדשות שתעלינה אל הכותרות
מחר ומחרתיים.
מאחורי השורות הקצרות עומדת עבודה
מפרכת. האינפורמציה שהגיעה מפי מודיעים
שונים, אשר לכל אחד מהם מטרה משלו
במסירת הידיעה, נבדקת בדיקה קפדנית,
והידיעות — הסותרות לעיתים — מושוות זו
עם זו.

ערכנו השבוע בדיקה קטנה. חילקנו
את התשקיפים לפי נושאים, ובדקנו כמה
מהם התאמתו תוך חודשיים מיום הדפסתם.
התוצאה:
• בתחום היחסים הבין־מפלגתיים התאמתו
ס/ס 70 מן התשקיפים.
• בנושאים הקשורים לתחבורה, דואר,
מפעלי־פיתוח ובנקאות הצלחנו יותר/0 :״.85
• האינפורמציה בשאלות מוניציפליות
התגלתה כמדוייקת פחות: רק •150/0
• אינפורמציה סובה במיוחד היתד, לנו
על הנעשה בישיבות הממשלה. הגענו ל־ס/״.90
• בתחום הרפואה קלענו ביל ס/ס.100
• מסוכן להתנבא מה יעשו אמנים,
ציירים ואנשי־רוח. כאן קלענו רק 60
והענקנו לעצמנו ״לא מספיק״.
• בנושאים הקשורים למדיניות־החוץ של
ישראל הגענו ל־ס/ס .80׳
מי שקילקל לנו מעט את הסטטיסטיקה
היה לוי אשכול עצמו. כך גרם לתשקיפאי
שלנו להסמיק, כאשר החלים ברגע האחרון,
בניגוד לדעת יועציו לחנות -חניית־בינים
.בנמרים העויינת, בדרכו לפגישה עם הנשיא
ג׳ונסון בארצות־הברית. אנו הנחנו כי יטוס
דרך רומא.
אשכול נחת בפאריס, רואיין ברוב כבוד
על־ידי .״ כונב קיל־ישראל בעיר האורות,
כאשר •־פקיד זומר של מחלקת הטקס של
משרד־החוץ הצרפתי מוביל אותו כמעט
בחשאי לחדר האורחים החשובים ביותר, בו
לא המתק לו..איש מלבד סגל השגרירות.

עורך־הדין אמנון זכרוני. הוא אחד
מראשוני הנהגים, שהדביקו על שמשות
מכוניותיהם את תווית המיבצע שלנו, תן
טרמפ לחייל. ד1,א גם היה בין המתנדבים,
שהדביקו תוויות אלה על מכוניות של
אחרים. לכן מובן שהוא מקפיד לאסוף
חיילים בדרכים.
השבוע נתקל בחידוש בשטח זה. הוא אסף
שתי חיילות, בדרכו מירושלים לתל־אביב.
לאות תודה הציעו לו סיגריה. הוא הודה
להן, אבל אינו מעשן. הציעו לו שוקולד.
תודה, הו א׳ שו מ ר על דיאטה .״אם כן,״
אמרו ,״קח את זה.״ והושיטו לו גלוייה,
עלייה מצוייר חייל הנהנה באמבטיה, תחת
הכותרת :״שיא הכיף — הכל בזכותך!״
.א ת הגלוייה. קיבלו בשק״ם של יחידתן,
כדי שימסרוה לנהג האדיב. על גב הגלוייה
נכתבו העצות הבאות לחייל־הטרמפיסט:
• שקול אם מרחק הנסיעה מחייב עצירת
מכונית. הליכה קצרה תוסיף לך בריאות.
• בדוק אם אין תחנת־הסעה במרחק
של 300 מטר מהמקום בו הינף עומד — אם
כן — עמוד בתחנת־ההסעה.
• אל תנסה לעצור מכוניות במקום
שאסור לעצור, כגון הצטלבויות, הסתעפויות,
מקום שמוצב בו שלט ״אין עצירה״ או
ליד פס לבן רצוף — המכוניות לא יעצרו

בדוק אם הינך לבוש בהלכה —
בגדיך רכוסים, כובע על הראש.
• אל תצא למרכז הכביש על מנת
לעצור מכוניות — עמוד על המדרכה,
ואם אין מדרכה — על שולי הכביש.

• הודע את המקום אליו הינך חפץ
להגיע — אל תשאל לאן המכונית נוסעת.
• התנהג בנימוס — אמור שלום לנהג
האוסף אותך, הצדע למי שזכאי להצדעה,
הוצא מהפה סיגריה, גומי־לעיסה, אוכל או
כל מטרד אחר. אל תפצח גרעינים, אל תפתח
את הטרנזיסטור שברשותך בלי רשות הנהג
— תתפלא אך יש עוד אנשים שלא אוהבים
דווקא לשמוע את החיפושיות.
• אל תשבור את החלון או הדלת של
המכונית על־ידי טריקה חזקה, שמור על
חפצי הפסיע במכונית.
• שאל רשות הנהג בטרם תפתח חלון
או תעשן.
• תבקש בעוד מועד את הנהג לעצור
כאשר תגיע למחוז חפצך — ואחרון — אל
ששת ה-כיך׳-הכלי בזכותך!

תו ד ה רבה מזד-׳כן רמעיסש׳

מז א ש•

די־גה

ם ! מזפחה

ז־ואד זי.ב<ז•

הגלוייה של צה״ד
תשכח לומר לו שלום הן בעל פה והן יעל־ידי
הגשת כרטיס זה.
• לנהג האדיב מסור תודתך, אך לא
סודות עבודתך!

עצותדומות מאד לאלה, שאנו הדפסנו
וחילקנו לחיילים, במיסגרת מיבצע תן
סרמפ לחייל.
אני שמח מאד לראות יוזמה נוספת
בשטח זה, שתחדיר את ההכרה כי • הסעת
חייל היא חוב־כבוד של האזרח ללובשי־

המדים.
אני גם מקווה, שלא ירחיק היום ומשרד-
הביטחון ישנה את עמדתו הישנה, ויחליט
כי מגיע לחיילים בחופשה לנסוע חינם
באוטו בומים, כפי שנהוג לגבי שוטרים.
הצעה זו הועלתה, כפי שבוודאי תזכור,
על־ידי אורי אבנרי בכנסת — אך משרד-
הבטחון דחה אותה.

הו 1ו ל 9חו ה
קוראים המבקשים למסור
לבריכה את גליונות שנת
( 1967 ובן כל שנה אחרת),
יכולים לעשות זאת החל מן
החודש הכא, כאחת משתי
הדרבים :
• להביאם למשרד המערבת,
רחוב קרליבך־ ,12 תל־אביב,
רק בימים ד׳ ו־ה׳ כשבוע,
בין השעות 10 בבוקר
ו־ 3אחר־הצהרים.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל־אכיב.
את מחיר הכריכה 10 -
ל״י לבל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מובנה להשלים
גליונות חסרים, במחיר 120
אגורה לגליון.

העולם הזה 1590

מכתבים
בית לורדים
שמחתי מאוד על הצעתכם (העולם הזה

)1589 להקים בית־לורדים, משום שלפני שנתיים
התחלתי לכתוב רומאן על נושא זה.
בספרי אני קורא למוסד ״סנהדרין״ ,אבל העיקר
הוא התוכן, לא השם.
לפי הצעתי, הכנסת יכולה להמשיך להתקיים,
אבל במקום 120ח״כים מספיק מחצית
המיספר הזה. נוסף לכנסת צריך להתקיים
סנהדרין, או סינאט, מנבחרי האומה:
מחוגי המדע, האמנות, הדת, הצבא, המיק־צועות
החופשיים ובייחוד ח״כים ותיקים.
מספרם לא צריך לעלות על .60
אגב, הרומאן שלי ,״מישלט חמוד״ ,נקרא
על שמו של חייל אצ״ל חמודה אבו־אל־עיינן,
הוא אברהם בן־אברהם ז״ל, שעלה
לגרדום בשכם אחרי שנתפס כשהתכוזן לפוצץ
את מפקדת פאוזי קאוקג׳י.

ישראל שטנדד,
אות הצוללן

עו״ד,

תל-אביב

הזכרתם (העולם הזה )1589 שהצלם שלכם׳
אורי כוגן, הוא שהמציא את אות
הצוללן החדש.
אני נזכרת עדיין באות הצוללן הישן

החול צ ה שנו עד ה עבורן; הגג רי
הדורה והולמת גל מאורע. חולצת ׳•דיאולך
שומרת על צורתה לאורך ימים,
מתכבקת בקלות ואיגה דור שת גיהוע.

הסמל הקודם

הסמל של כוגן
והמכוער, אותו ענד החבר שלי. כדאי שגם
הקוראים שלכם יראו ממה הציל כוגן אח
הצוללנים המיסכנים.
אילנה כהן, חיפה
• הסמל הישן והחדש — ראה תמונות.

חיסול וטכח
ברצוני למחות נגד ניסוח שאינו הוגן,
לדעתי, והמופיע בשבועונכם כבשאר עי־תוני־הארץ.
המדובר ב״חיסול חבלנים״ ,המשאיר
רושם של חיסול כלבים.
אנשים הורגים, כמו שהורגים, למשל,
חיילי צה״ל. לא מחסלים אותם.

נויבעון

...אם כבר ״חיסול חבלנים״ ,למה לא
״הפיתרון הסופי לבעיית הפליטים?״

אכיכה מרדכי,
הפרופסור כועס

חיפה

חן־חן על הניתוח הפלאסטי במכתבי
אליכם (העולם הזה .)1588 לולא התנוסס
שמי תחתיו הייתי מתקשה להכירו.
אשר לעצם הדברים, תגובתכם למכתבי המקורי
אינה אלא התחמקות חסרת־כבוד.
מכתבי התריע על העוול שגרמתם לציבור
הסטודנטים והמורים באוניברסיטה בכתבתכש
(העולם הזה ,) 1586 ובעיקר בפיסקה ״מרצים
צעירים וחסרי־ניסיון דוחקים את רגליהם
של פרופסורים בעלי שם עולמי. רמת
ההוראה באוניברסיטה יורדת משנה לשנה.״
לא הגבתם על כך כלל.
ד״ר בנימין ריקז, מרצה בניר, המח׳
למאתימטיקה שימושית, תל־אביב
• (א) כפי שהוסבר פעמים רבות במדור
זח, יש צורך לקצר מכתבים ארוכים
— במכתבו של הקורא רילף, בעל העמודים
הרבים( .ב) כתב העולם הזה בדק את
העובדות, ולמרות מחאתו של המרצה הבכיר
הנכבד — .עומד על דעתו, לה שותפים
נמה מהפרופסוריס החשובים באוניברסיטה.

״הנידון״ -והקורא
אני מעיינת בהנידון — ומצטערת על שהוא
עכשיו כעיתון ישן שדינו להיזרק.
(המשך בעמוד )4
!העולם הזה 1590

מכתבים
(המשך מעמוד )3

בדרך כלל הוא מאד צודק ומאד משכנע.
לכן אולי כדאי לפרסם דף זה בנפרד, מדי
שבוע, לא למכירה, דווקא, אבל לקריאה.

יעד פרחי,
הוללות ב״עמידר״

גבעת שמואל

אלמלא הייתי רואה את התצלומים, הייתי
בטוח שזוהי השמצה (העולם הזה .)1589
אבל מסתבר שהנהלת
עמידר נהנית
מן החיים על חשבון
הדיירים שלה.
איפה מבקר המדינה!

אפרים
קראוז,
ראשון לציון

אני דייר עמידר.

אני משלם את שכרי
בקושי, למה שאני
מובטל.
לא איכפת לי לקראוז
שלם.
צריך. זה החיים.
אבל לראות
דברים כמו המסיבה הזאת של כל הג׳נטל־מנים
והמזכירות שלהם, זה לא טוב. זה
מרתיח את הדם.
בבקשה, תעשו משהו שלא יאכלו לנו
את הדם!

תושב,

סעד, לא דת

באר־שבע

לרשימה על מותו של הילד שלמה ביטון,
במוסד גבעת־שמש (העולם הזה ,) 1587 הרשו
נא לי להעיר: אין לבית־הנוער לנערים קשי־חינוך
שבגבעת־שמש קשר למשרד הדתות.

יופייך נתון בידיך
י די ם נ או ת יש לטפח -הן אינן מ תנ תהטבע בלבד !
עם מוצרי ״ ובלוךהמיוחדיםתת עדנ ה ידיד

ותזהרנה צפ ר ני ך!

עסי א ת שורשי הצפרנים במשך כמה שניות עם הקרם המזין 7101£ 14* 5 5 *<5£ 0 8 11ט .0

7101£ 0 £ 1 £ £ס 0כדי לתת לג׳לי ל ה כנ סלקצה
הפכי השפופרת של
ה אפ לי ק טור. לחצי החו צהכ מו ת ק טנ ה ו מרחי סביב הצפיוץ. אחר 1— 2
בעזרת קצה ה אפלי ק טור, מהעור העודף.
ד קו ת שחררי א ת הצפורן,
רחצי הי טב א ת הידי ם ב מי ם ח מי ם וסבון.

ס ל קי מעל צפרנין א ת שארית הלאקה הישנה בעזרת — מ £ע ס

לצפרנים בריאות

מ. ע .דרוק, דובו
משרד הדתות, ירושלים
• העולם הזה טעה. הכוונה, כמובן,
לדובר משרד הסעד, המעיר :״הוועדה החוקרת
את התעלומה טרם סיימה את העבודה.
נודיעכם, כשיגמרו.״

הריהוט והמשפחה
אבי לא שילם מסי־עיריה במועדם. שלחו
לו תזכורת, אבל הוא לא שילם. שלחו התראה
לפני עיקול, אבל לא שילם. עשו עיקול.
שאלתי: מה החוכמה לשלוח שני גובים מאנשי
העירייה וסבל — לעקרת־בית ולקחת את
הרהיטים? אפילו אם היא איננה בבית!
במקום זאת אפשר לאסור את הבעל המורד
ולהוציא לו את החשק לא לשלם מיסיס.
עיקול סתם גורם למאמץ ובושות ל־עקרת־הבית
— אבל לא פותר את הבעייה.
בעילום שם( ,אני פוחד מאבי),
תל־אביב

לילה עם אילנה

בכתבה על הסרט איריס ,״לילה עם איזי״
(העולם הזה )1588 נפלה טעות מצערת
בזיהוי שמות המשתתפים, המופיעים בתצ־

0 £ס - 3 *111א 1 4 0

לצפרנים פגומות ושבירות

ה ב טי חי אריכו ת י מי םללאקה שעל צפרנייך...
משחי ת חי ל ה שכבת -ב סי ס — 8 * 8£ 0 0 * 7
או £181/[* 14* 11ל חזו ק הצפרנים.

מ שחי כ מו ת ק טנ ה של? £ 8 14* 11ט 5על גבי

׳ הצפורן הנ קי ה לאורכ ה (טבילה אחת של
ה מכ חול מ ס פי ק ה לכ סוי חמש צפרנים).

משחי צפרניך בגון־האופנה.
שלל־הגוונים המק סי מי ם
בחרי לך אחדמ תוך
של ל א קו ת ״רבלון״ — 4£1ז *. 14* 11 £14

א ם צפרנין ח ל קו ת — מ ש חי או תן בלאקה בגוון
המק סי מי ם
האופנ ה מ תו ך שלל־הגוונים
של ל א קו ת ״רבליו 14* 11 £14* 11£1

שמרי על שלמות הלאקה ועל יופיין של צפרניך,
בעזרת מעטה עליון? £ 3 3£ * 1£8ט . 3

א ם צפרניך פגומות, המנעי מ מ שי ח ת־ לאקה
עליהן עד לשפור מצבן. ה־ 315 >£ 8 14* 11י הי ה
אז כסוי־מגן, א ן ללא גוון.

ל שמירת עדינות עור־ידיך, להחלקת עור־ מ חו ספ ס
ול הגנתו מפני השפעות מזג־האויר, וח מרי־נ קוי
— קרם טפול 1£147 8 * 141( 0 8 1*1 78£

חדש !

בן־־דור

116 ^ 1011ץ כ 1י§ 61*168

כרסום <־וד-כזדך1כי.גבז

דור,״ צריך להיות ״אילנה בן־דור ואחד
הניצבים של הסרט״.
דמיונה של אילנה בן־דור ללאה בן־דור
גרם להן, ולבעלה של לאה, אי־נעימות —
ועימהם הסליחה.

דויד גרינברג,

תל-אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם חזת 1590

בעולם גרינלאנד מוות בגחירייס
בעוד מטוסים ומגלשות ממשיכים לחפש
אחר ארבע פצצות־המימן האמריקאיות שהלכו
לאיגוד (העולם הזה ,) 1587 משתעשעים
הקצינים האמריקאיים, האחראים לחיפושים,
בבסיסם שבתולה הקפואה.
תולה, במיפרץ כוכב הצפון הכחול שב־גרינלאנד,
שטח־החסות הדני, היה בסים
טיפוסי של חיל־ד,אוויר האמריקאי חוץ מפרט
אחד: אין בו נשים, במידה המקובלת
בבסיסים אחרים, ברחבי העולם.
דווקא משום כך חיו הקצינים והטודאים
של חיל־ד,אוויר האמריקאי, עד להתרסקותו
של המטוס נושא פצצות־המימן, באימה
פסיכולוגית: אימת הגלמודים מנשים.
הדבר עורר תגובות פסיכולוגיות שליליות.
מפקדת הבסיס החליטה לעשות לתיקון
המצב: היא הביאה רקדניות — ממדרגה
שלישית — המנסות להקנות לקצינים אווירה

בראו ש־־י

מורעל, שזרמים תת־מימיים מזרימים את
המגיפה הראדיו־אקטיבית דרומה, לארצות־התרבות?
האם מצאו הרוסים, השוכנים
בחוג הצפוני, לא הרחק משם, חלק מן הפצצות?
האם נידון הבסיס תולה לכלייה?
בשלב זה אין איש יכול לענות על השאלות.
והאימה, הרעב לנשים והפחד האורבים
מסביב, גוברים מיום ליום.

ב 1י ^ 1ו

ד1יויור״י 7ין

ארצות הברית הפלייה לטובת ישראל
האם החלה המלחמה האמריקאית־ויאט־נאמית
— בטעות?
זוהי אחת הנקודות אותן מנסה לברר
השבוע ועדת־החוץ של הסינאט האמריקאי
החוקרת את ״התקרית במיפרץ טונקיך.
תקרית זו, שאירעה ב־ 4באוגוסט ,1964
היתד, אחת משלוש התקריות בגלל אוניות־

מונע נשירת שער
מרחיק קשקשים
מחזק את השורשים
ממריץ גידול השער

51ו

ס 01ץ) 3

כדרניות בגסים האמריקאי תולה
מין, אימה, הקרנה

סכסית, בעזרת פירכוסים מעורטלים־למחצה.
אכקת־המוות. אלא שארבע הנערות
— המוכנות להיות ידידותיות ביותר, לאחר
ההצגה — אינן מספיקות לאוכלוסייה
גברית המונה 800 איש.
בייחוד לא כשהמתח, במרחבים הקפואים
הסובבים את הבסיס, עולה בהתמדה.
כי המחפשים, שאיתרו את החלקים השונים
של הפצצות, לא מצאו את החיוניים ביותר :
אותם חלקים המכילים חומרים ראדיו־אקטי־ביים,
אשר מופעלים כשהם מצטרפים יחדיו
— המופעלים בעזרת מנגנון־הפעלה, הנשמר
בדרך כלל בחלק אחר של המטוס.
הסביבה הקפואה מגלה סימני ראדיו־אקטיביות,
ואין זה פלא: חלק ניכר מחומרי-
הנפץ הראדיו־אקטיביים הללו פוזרו, בצורת
אבקה דקיקה, על הקרח, או בתוך המים.
הפלוטוניום, ממנו מורכב חומר־הנפץ הזה,
הוא כה דביק, שהחומר ד,מרעיל יכול להרוג
אדם גם כשדבק בו בכמויות זעומות ביותר.
משום כך בודקים מדענים את נחיריו של
הסרן לין, האחראי לחיפושים, כל פעם שהוא
שב עם אנשיו מן המצוד.
נשים ורוסים. איש אינו יודע מד.
יהיה מחר. האם יגלו שכל הים הארקטי
׳העולם הזח 1590

ריגול שסיבכו את ארצות־הברית, לאחרונה,
בתיסבוכות בינלאומיות:
!#תקרית טונקין שלמחרתה פתחה
אמריקה בהפצצת צפון־ויאט־נאם, בר,פכר, את
המאבק ל״בינלאומי״.
• תקרית אוניית־הריגול פואבלו, שנלכדה
על־ידי הצפון־קוריאים, לא מכבר.
• תקרית אוניית־הריגול ליברטי, שהופצצה
על־ידי חיל־האוזיר הישראלי במלחמת
שש ודד,ימים.
״משלוש התקריות הללו, היתד, התקרית
הישראלית החמורה ביותר, ודווקא בה היתד,
התגובה האמריקאית מתונה,״ טוענים חברי־ועדת־החוץ
.״ואילו תקרית טונקין היתד,
בלתי־חשובה, אך דווקא היא שסיבכה את
אמריקה, סופית, במלחמת ויאט־נאם.״
מלחמהכטעות. קיימות שלוש גירסות
לגבי מד, שאירע במיפרץ טונקין, ליד חוף־
ויאט־נאם, ב־ 4באוגוסט . 1964
• ה גי רסההמתונה: ד,משחתות האמריקאית
מאדוכס וטארנר ג׳וי הגיעו
למיפרץ במיסגרת שייט־סיור רגיל. הן
הותקפו על־ידי ספינות־סיור צפון־ויאט־
(המשך בענווד )6

ה ג 31ה ה ! 1ד לי ט 3נ י11
מיסודם של יוצא׳ הסגל ד,אקדם• של הטכניזן. מכון טכנולוגי לישראל ^ 1

נפתח

קו ר ם יום

לגרפיקה
שימושית
ר.מכ!ללה הפזליטכנית
רחוב טשרניחובסקי ,31 תל״אביב; טלפון 612741
1.00—9.00 לפנה״צן 8.00—4.00 בערב

״העולם הזה״ ,שבועוןהחדשות הישראלי
המערכת והמנה,לה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בעולם
מזמשן מעמוד צ)
נאמיות, לא היתד! לאמריקה ברירה אלא
להגיב — וכך החלה הפצצת צפון־ויאט־נאם.
• הגירסה הבינונית: כנ״ל, אר
בשינוי־גירסה אחד: שתי המשחתות האמריקאיות
היו — כמו ליבוסי ליד חופי סיני,
וכרד פואבלו ליד חופי צפון־קוריאה —
בשליחות־ריגול אלקטרונית, ניסו לפענח את
סודות־הקשר הצפון־ויאט־נאמי.
• הגירסה הקיצונית: איש לא
תקף את ד,משחתות. הן הוזהרו. אמריקה
הגיבה בצורה קיצונית, הסתבכה, חוך כדי־כך,
במלחמת ויאט־נאם הרת האסון.
ביתן שאף עוזריהם של חברי־הסינאט,
החוקרים את הפרשה, בראשותו של ה־סינאטור
ויליאם באדר, אינם רשאים לראות
את הדו״ח, ספק רב אם אפשר יהיה לדעת
בעתיד הקרוב איזה גירסה היא הנכונה.
ובינתיים אין ספק שיועלו האשמות כבדות
נגד הצבא וחיל־הים האמריקאיים, ונגד
הנשיא ג׳ונסון — כאילו וגרמו, מתוך קלות־דעת,
למלחמה ההופכת לאסון אמריקאי.

ויאט־נאם
לקראת אטומית?

מלחמה
השבה ביותר

65ז£1מ*וש

!ערובת אמריקאית,קינג סיס פילטר

*1*10 8!2£

תורת המלחמה הקומוניסטית רואה את
מלחמת־השיחרור כעוברת שלושה שלבים:
תחילה פעולות פגע־וברח; אחר־כך מלחמה
זעירה, בה נישען צבא־השיחרור על שטחים
ששיחרר, ולבסוף הפיכת צבא־הגרילה לצבא
סדיר, המתמודד עם האוייב בשדה הפתוח.
כאשר החלה מיתקפת הוויאם־קונג, לפני
שבועיים, נידמה היה שכוחות המורדים עברו
לשלב שלישי זה.
אלא שאם עשו כן, שכחו חייליו של
הגנראל גיאפ עיקרון מקודש על כל מורי-
המרד הקומוניסטיים, ממאו־טסה־טונג עד צ׳ה
גווארה: המאבק הפתוח חייב להסתמך על
ההמונים, לקבל את עזרת התושבים במקומות
בהם הוא מתנהל — ובייחוד בערים.
ואילו בסייגון ובהואד״ בדלתה ובמרחבי
דרום־ויאט־נאם, בהם התייחסו התושבים עד
כה באדישות לשילטון הדרומי, גילו עתה
אותם תושבים שגם כלפי הצפוניים, המשחררים,
אין להם יחסי־אהדה מיוחדים.
האוכלוסייה האזרחית, הרגילה לשלושים
שנות כיבושים וכיבושי־נגד, עשתה כפי
שהורגלד, לעשות: הורידה ראש וציפתה
לסוף המאבק שיבשר לה מי יהיה המנצח.
הבובות נעלמו. עם זאת, אין ספק
שעל אף אבידותיהם הכבירות של אנשי־הח־יאט־קונג
היתר. מיתקפת־הפתע ב־ 22 ערים,
נקודת־מיפנה במאבק על ויאט־נאם:
!• האמריקאים הופתעו לחלוטין. גיאפ
הצליח להעביר דיביזיות שלמות בלב ויאט־נאם
הדרומית, מבלי שהמודיעין האמריקאי
ידע על כך דבר. אותה אוכלוסייה, שלא
הצטרפה לוויאט־קונג, נמנעה מלהלשין עליהם.
• 1ממשלת סייגון הוכיחה עצמה הן
כממשלת־בובות והן כמבצעת טירור אכזרי.
תצלומו של הקצין הבכיר הרוצח שבוי
צפוני נכנסה, כבר בשלב זה, לסיפורי-
היסטוריה, כדוגמה של דיכוי ואכזריות.
• האמריקאים בודדו. הם נאלצים לקבל
על עצמם, יותר ויותר, את האחריות
הבלעדית לניהול המלחמה. דבר שהופך אותם
ממעצמה ידידותית למעצמת־כיבוש שנואה.
המצב הצריך הערכה מחודשת ומיידית
בוואשינגטון. היה קיים צורך לקבל החלטות,
על המקום. החלטות על המשך המאבק או
על הפסקתו, על מידת הגיוס הגובר, ואפילו
על הפעלה אפשרית של נשק גרעיני.
או־ או. למעשה, יכלה ארצות־הברית לבחור
בין שני קווים:
• היא יכלה לפרוק מעל עצמה את
האחריות לתבוסה, להגיד שדרום־ויאט־נאם
לא עשתה דבר כדי לשקם ולהגן על עצמה,
לסגת בכבוד, פחות או יותר. אבל במיקרה
כזה היד, ג׳ונסון מפסיד, כימעט בוודאות,
את כס הנשיאות.
!• היא יכלה להמשיך לתגבר את כוחותיה,
ולהתכונן להפעיל נשק אטומי מצומצם
— בתקוזה שהשימוש יישאר מקומי.
אבל במיקרה כזה היה כורך הדבר, כימעט
בוודאות, התערבות סינית ישירה — והיד,
אולי מאלץ את ברית־המועצות, שאינה
מתלהבת כלל מן המאבק, לעימות עם אר־צות־הברית
לצד אויבתה, סין.
השבוע, נידמה היה שה״ניצים״ בוואשינג־טון
גברו על ה״יונים״ :משרד־הבטחון הודיע
על הרחבת הגיוס, ביטול השיחרורים
הארעיים לסטודנטים שסיימו ב״א.
המירוץ המטורף לקראת התמודדות אטומית
נראה, השבוע, קרוב יותר מאשר
אי־פעם בעבר, למרות כל ההכחשות.
העולם הזה 1590

ס מצג הוא חמור, אך לא רציני.
( | הוא חמור, מפני שממשלת־הליכוד־הלאומי
אינה מסוגלת להחליט כל החלטה
שהיא שתוכל להוביל לקראת פיחרון כלשהו.
הוא אינו רציני, כי בצמרת הליכוד־הלאומי
הזה מתנהלת מהתלה, היכולה להתחרות
בכל מערכון של זוג קומיקאים.

המהתלה של התחרות א שכול-
דיין.

ץ וכרים את הפיזמון המפורסם מתוך ה(
מחזמר אני אוקלי, אשת לפילות — זה
המתחיל במילים ״כל מה שאתת יכול לעשות,
אני יכול לעשות יותר טוב״ ?

אם מישהו יעז להפיק מחזמר על עלילות
הליכוד־הלאומי, הוא יוכל לגנוב שיר זד,
כמו שהוא. יהיה זה דואט של שני גיבורי
המחזה, האחד ממושקף והשני שתום־עין.

למשל: אתה יכול למסור אזהרה
לירדן? אני יכול למשור אזהרה
לפניך! תקבל כותרת כעיתון?
אני אקכל כותרת יותר שמנה!

מה עשו?
ביום השלישי היה דיין צריך למסור את
ההודעה 24 .שעות לפני כן הופיע אשכול
בפני העיתונאים והכריז בפניהם את אותה
הכרזה עצמה.

הוא הצהיר, הזהיר והתריע.
כשקם דיין בכנסת, כבר היו מונחים
לפניו העיתונים שהכילו את הכותרות
הגדולות של ראש־הממשלה.

* 8אבק״איתנים זה אינו מתנהל רק
^/בירו שלים; הוא בעלמימדים בינלאומיים.

קחו, למשל, את הנסיעה לאמריקה.
אמריקה היא גן־עדן לאנשי יחסי־ציבור.
כי כל מנהיג ישראלי הבא לאמריקה —
מתנפלים עליו כתבי העיתונות, הראדיו והטלביזיה.
מראיינים אותו. מצלמים אותו.

עיתוני ישראל מעתיקים את כל
זה בהרחבה, וליבו של האזרח ה ישראלי
פועם בגאווה: איך ה־

לנסוע. אבל בבר לא היה לו חשק.
כי בינתיים השתנו הרבה דברים. מנך
נמארה הודח על־ידי הגנראלים האמריקאי׳ ,0
ובמקומו בא שר־בטחון חדש. שר זה לא
רצה להיפגש עם דיין. בכלל עסוק משרד-
הבטחון האמריקאי בחימוש צבא ירדן, ילא
הכין קבלתפנים חמה לגנראל הישראלי
המסמל את המלחמה בירדן.

מה עושים?
הפתרון בא בנס. ביום שדיין היה צריך
לנסוע, התלקח הגבול. תותחי־ישראל ירו
לאורך הירדן כולו, מטוסי־ישראל טסו
בשמי הממלכה ההאשמית. שר־הבטחון יכול
היה לטעון — בצדק — כי הוא עסוק.

מי ניצח? אשבול, כמובן.

ף אם משתרעת המערכה על פני יבשות,
| הרי לא יכלה לפסוח על הימים.
קרה מה שקרה לצוללת זקר. מכיוון

אשכול מסר הודעות, פתח וסיכם ויכוחים.
אבא אבן נאם נאומים אוכספורדיים׳ מסר
דו״חות על עצמו ועל מעשיו המופלאים.

משה דיין -לא.

יועציו של ראש־הממשלה ליחסי־ציבור
(לעיתים נידמה כי אין לו יועצים אחרים)
כבר ראו, בסיוט, את הכותרות :״דיין מצהיר
ש שר־הבטחון מזהיר את

האם ברעש צורמני זה של
חצוצרות הפירסומת העצמית ו־יחסי-הציכור
עוד נשמע לחש •ההגיון
הצלול -היועץ, כדרך כלל,
להתרחק ממעשים קיצוניים ומ־הכרזות
כומכאסטיות?
החלטותהרוח־גורל. למשל ביחס האם להקמת יישובים בגדההמערבית, יכולות
להתקבל באווירה כזאת תוך שיקול צונן?
האם יכולה הפופולריות של המעשה להישקל
כנגד הסכנות הכרוכות בו מבחינת
הרחקת השלום ועידוד פעולות אל־פתח?

האם מובטח שיקול אובייקטיבי
וקר־רוח לבעיות כגון התגובות הצבאיות
על קו הפסקת־האש?

ני מציע שנשים קץ למחזמר זה.
^ שנפ סי ק לצחוק ולמחוא, כפיים. שנקרא
בקול רם :״בוז!״

אשמר בצורטז ״רוריתן יי.־ ראיוה נטוז \2אפשר ר\זגיש?
גויים מתפעלים מן המנהיג שלנו !
ראש־הממשלה היה שקוע בהכנות לנסיעתו
הגדולה, כאשר הגיעה אליו ידיעה
מחרידה: דיין הוזמן לפניו. דיין עומד
לנסוע. מק־נמארה ידידו׳ שר־הבטחון האמריקאי,
רוצה לשוחח עימו.
אשכול נרעד. הרי זו חבלה ממש! מי
יהיה מעוניין במנהיג ישראלי שני, אחרי
שהראשון מילא את העיתונים בכותרותיו?

קם ואסר על דיין לנסוע.
טובת המדינה, כך קבע, דורשת כי ראש־הממשלה
ייסע ראשון.
כך היה. דיין נאלץ להסתפק בעיתונאים
ובאנשי־הטלביז־ר הזרים המבקרים בישראל,
בעוד שאשכול צולם עם ג׳ונסון, עם מק־נמארה,
עם כולם.

אשכול חזר, והגיע תורו של דיין

שלא הוכרז רשמית על אובדן הצוללת׳ לא
היה מקום לטכס של אבל ממלכתי. נערכה
רק פגישה של ראשי צה״ל עם המשפחיח,
ושר־הבטחון שיתף עצמו בפגישה הטראגית.

בינתיים קרה משהו בצרפת. גם
שם טבעה צוללת. ושם עשה הנשיא
דה-גול מעשה שריתק את
דמיון העולם.
דה־גול הוא בעל חוש היסטורי דראמתי
נדיר. הוא החליט להביע את רגשותיו׳ ואת
השתתפות צרפת כולה באבל המשפחות׳
השכולות, במחווה גדול ופשוט.

הוא עלה על צוללת, הפליג למקום
האפון, ושם פקד על הצוללת
לצלול למעמקים.
כל עיתוני־העולס, ובכללם עיתוני־ישראל,
הקדישו למחווה זה ידיעות גדולות ונרגשות.

13א1ינ

אך אינו חמור. ישהקו־נא השרים לפנינו.
המדינה זקוקה לבידור — ואיך ייתכן
בידור טוב יותר ממחזמר זה של שני
אישים, המתחרים ביניהם על גבול האבסורד?

האם יכולים הם לעמוד בפני הפיתוי
להכריז הכרזות מרעישות יותר וקיצוניות
יותר, כדי לקבל כותרות גדולות יותר?

עד שדיין עצמו לקח את העניינים
כידיים, והבריח כשבוע שעבר
את הממשלה להרשות לו למסור
הודעה.

הממשלה חרקה שיניים, ונכנעה
לטכסים. היא אישרה את מסירת
ההודעה הדיינית.

אבל זה דפק את דיין. אחרי שאשכול
חיקה את דה־גול, לא יבול
היה דיין לכוא ולחקות את אשבול.

^ 4פשר לבוא ולומר: כל זה משעשע׳

האם הם יבולים להחליט החלטות
מכלי לשאול את עצמם: איך
זה ייראה כעיתון?

הוא נאלץ להסתפק באלבומי התמונות
שלו ממלחמת־ששת־הימים, ובפגישות עם
עסקני השטחים המוחזקים.
אנשי רפ״י, עוד לפני שזחלו לתוך המע״י,
תבעו כי דיין יוזמן למסור דו״ח בטחוני.
לא בוועדות־החוץ־והבטחון, שם אין עיתונאים
ואין פירסום, אלא במליאה.
שום דבר לא עזר.

הנשיאות הנדהמת נאלצה, על כן, להעלות
את ההצעה לם דר־היום.
אז פנה דיין לממשלה ואמר: אתם רואים?
העניין עולה ממילא לדיון. אם כן, כדאי
שתרשו לי למסור הודעה מטעם הממשלה.
במקום לענות על איזושהי הצעה של מישהו
מן האופוזיציה, מוטב שתיזום הממשלה עצמה
דיון מלא. זה יותר מכובד.

בדרך מיקרה נמצא באותה צוללת צלם,
שהנציח את ראש־הממשלה, במעין מדי־קרב,
כשהוא מסתכל דרך פריסקופ הצוללת.
אולי זה לא היה כל־כך בטעם טוב. אולי
לא נאה לראש ממשלת־ישראל לחקות בצורה
כה גסה ובולטת אח החוש הדרמאתי של
נשיא צרפת, האחד בדורו.

אכל יש לעניין גם צד מסוכן.

רקע העלילה הוא כלהלן:

אלא שהפעם, כששאלה הנשי־אות
את שר־הבטחון, ענה השר
כחיוך מלבב: זה דווקא כן דחוף.

לוי אשכול מיהר לחיפה, עלה
על צוללת, הפליג עימה ללב־ים
ושם פקד עליה לצלול למעמקים.

כי כאשר נכנסת לראשי־המדינה אמביציה
כזאת לעלות איש על רעהו, לדפוק זה את
זה, לזכות בפירסומת ובפופולריות בכל
מחיר — נשאלת השאלה:
האם יכולים ראש־הממשלד. ושריו, בנסיבות
אלו, לשקול את בעיות־הגורל של
המדינה שיקול אובייקטיבי לגמיי?

כמשך כל שמונת חודשי כהונתו
כשר-הבטחון, כתקופה כטחונית
מאין־כמוה, לא הניחה הממשלה
למשה דיין לנצח על ויכוח בכנסת.

מעשה שהיה כך היה: סיעת המרכז
החופשי הגישה הצעה דחופה לסדר־היום על
מצב הבטחון. אני כבר הגשתי חצי תריסר
הצעות כאלה בחודשים האחרונים, והנשיאות
שללה תמיד את דחיפותן. אותו גורל היה
צפוי גם להצעה זו.
במיקרים כאלה, הנוהל הוא אוטומאטי.
מישהו מאיתנו מגיש לנשיאות הצעה דחופה.
בנשיאות אין, כידוע, ייצוג לאופוזיציה. הנשיאות
פונה למשרד הממשלתי הנוגע בדבר.
המשרד אומר, באופן אוטומאטי: זה לא
דחוף. הנשיאות מחליטה, באופן אוטומאטי:
זה לא דחוף. סוף פסוק.

ושני קוראים הפליטו, איש־איש בפני
עצמו :״מדוע לא חשבתי על זה?״
אחד מהם היה יותר זריז מן השני.

אהרי ככלות הבל, זה תלוי כנו.
ליצן אינו יכול להתקיים בלי קהל.
הבדיחות על הבמה ייפסקו כאשר אין
תגובה של צחוק מן האולם•

הבה נבהיר לשרינו: החל מהיום
ישתנו חוקי הפופולאריות.
ככל שתמונותיו של שר ירבו להופיע
בעיתונים — כן תרד פופולאריותו.

כבל שהצהרותיו של שד תהיינה
מפוצצות ומרעישות יותר -בן
יגבר הזילזול כהן ובו.
איננו דורשים ממנהיגי המדינה להיכנס
למינזר השתקנים בלטרון.

אבל אנו דורשים מהם שהתנהגותם
והתבטאותם יחלמו את גודל
ההכרעות העומדות בפנינו, את
רצינות המצב המדיני והכטחוני,
את חומרת הקורבנות הנדרשים
מחיילי צה״ל וממשפחותיהם.

בנדי

במדינה

העם
ה תו ת חי ם רועמים,
ה מדיניו ת שו תקת

ה צו ע ד בראש
מקלעי העלויזי ה בעול ם

מקלטי טלויזיה ״זניט״ מורכבים בישראל, מחלקים
אוריגינליים אמריקניים ומותאמים במיוחד לתנאי
הקליטה בישראל. זאת בפיקוח מלא של מעבדת האם
שהיא המעבדה המשוכללת ביותר בארצות־הברית.
שרות יעיל ונאמן, המלווה את מקלט הטלויזיה שלך מן הרגע
בו מגיע הוא לביתך, מבטיח קליטה מקסימלית בכל עת.
להשיג בתשלומים נוחים אצל מפיצי ״זניט״ בכל רחבי הארץ.

להלן).

יתכן שלהצהרה זו, שבאה בעיקבות
הודעות קודמות של אישים אחרים בגדה,
המשמעות הרבה ביותר: כי אין מתווך טוב
יותר בין ישראל והעולם הערבי מאשר העם
הפאלסטיני — שבשמו מתנהל המאבק הערבי
נגד ישראל, והמעוגיין בשלום ובהטדר יותר
מכל גורם ערבי אחר.
רק גורם אחד שתק השבוע. היה זד, הגורם
הישראלי. אחרי שחיילי ישראל דיברו
בשפת־התותחים־והפצצות, לא בא דיבור
ברור מצד המדינאים. כמו עד פה, נשארה
ממשלת־הליכוד־ו־,לאומיי, חסרת המדיניות
והיוזמה, איתנה בעמדתה הנוקשה והעקרה:
שלא להציע לערבים שום הסדר, שממשלות״
ערב ייכנעו וייכנסו למשא־ומתן ישיר.
וזהו הדבר האחד אשר שום תותחים
ומפציצים אינם מסוגלים להשיג.

בטחו! אגרוף מקובץ

מיאמי קלוב אשדוד מזכיר לנו, עם האוירה המיוחדת
שלו והדקורציה הנפלאה, מועדון לילה אכסכלוסיבי
באחת מבירות אירופה.

למשך יום אחד, בגיזרה הירדנית, התחדשה
השבוע מלחמת־ששת־הימים.
מכה מוחצת ירדה על עבר־הירדן. התותחים
המקובצים של צה״ל הפגיזוה כפי שלא
הופגזה מעולם. חיל־האוויר הלם בה במלוא
עוצמתו.
כך קרה בגיזרה הירדנית מה שקרה, לפני
חודשים, בגיזרה המצרית — כאשר תותחי
צה״ל הלמו בערים איסמעיליה וסואץ, הביאו
להגירת חצי מיליון אזרחים מצריים מאזור־התעלה.

ברור מהי מידת הנזק שניגרם בירדן.
הירדנים הודיעו על קרוב ל־ 50 הרוגים,
רובם אזרחים. אך עיתונאים זרים הגיעו
לאומדנה של הרבה מאות. יתכן כי ד,אוכלו־סיד,
האזרחית והפליטים ינטשו את עמק־הירדן
כליל.
,ל פי הזמנו ! המלך׳ .המדיניות שעמדה
מאחורי פעולת־נגד חריפה זו היתר״
בלי ספק: להלום בכוח מירבי, כדי
למנוע הידרדרות נוספת של המצב, שהיתר,
עלולה לחייב׳ לאחר מכן, פעולה צבאית
גדולה יותר.
האם תשיג את מטרתה?
ערביים רבים בגדה המערבית האמינו, בכל
הרצינות, כי הפעולה כולה בוצעה לפי
בקשת חוסיין עצמו .״המלך רוצה להיפטר
מאנשי אל־פתח ומן הצבא העיראקי החונה
(המשך בעמוד ) 12

ומכיוון שזמן הנסיעה הוא רק 20 דקות מתל־אביב,
ייהנו ההרפתקנים מנסיעה ובילוי לילי מעודן ב־מיאמי־קלוב
אשדוד.

* הדבר נח הדהים את קול־ישראל, עד כי
מסר תחילה כי נשיא מצריים דיבר אל
עיתונאים ״מערביים״ .נראח כי הקריין הוסיף
את האות מ״ם בעצסו.

״ זניט טלפון 229102 תל־אביג • 69810 חיפה • 66740 ירושלים

האימה קודמת לחותמת
תערוכת־ריהוט
תערו באפריל
בגגי התערוכה בתל־אביב תיערך ב־2
לחודש אפריל ש.ז. תערוכת רהיטים מתוצרת
הארץ.
התערוכה הנערכת ע״י מועדון יצרני
הרהיטים שליד התאחדות בעלי התעשיה,
תכוון להעשרת תרבות הדיור של תושבי
ישראל, להצגת הישגים וחידושים
בתחום תעשיית הרהיטים ולעידוד הייצוא
של רהיטים משובחים לאירופה,
ארה״ב ומדיניות אפריקניות.
חטיבת העץ, שליד המשרד למסחר
ותעשיה, בשיתוף עם המרכז לסיוע ל־תעשיה
הזעירה, שליד המכון לפריון
העבודה והייצור והמכון לעיצוב המוצר
מסייעים בידי מארגני התערוכה בריכוז
מציגים מן הסקטור הפרטי והשתופי.
הנספחים. המסחריים של ישראל עושים
עתה פעולה מיוחדת בארצות שליחותם
בארגון קבוצות קניינים לתערוכת
הריהוט. התערוכה תהא פתוחה לקהל
במשך שלושה שבועות.

שלושה מנהיגים ערביים הכריזו השבוע
הכרזות, שיכלו לסמן שינוי היסטורי בגישת
העולם הערבי למדינת־ישראל.
• כקאהיר הצהיר עבד-אל־נאצר, בכנס
של עיתונאים ערביים, כי הוא חותר לפתרון
בעיית ארץ־ישראל בדרכי־שלום.
בעבר השמיע עבד־אל־נאצר לא פעם רמזים
בכיוון זה — אך תמיד בפני אורחים מערביים.
החידוש הגדול היה, הנמים, בכך
שמסר הכרזה כזאת בפני מעצבי דעת־הקהל
של העולם הערבי עצמו*.
הודעה זו, שבאה בעיקבות רמזים דומים
מבלגראד ומפארים, ויחד עם הכרזה של
אלכסיי קוסיגין הסובייטי, בזכות קיומה של
מדינת־ישראל — יש לה משמעות רבה, לא
סתם תעמולתית.
• כן $מ אן הכריז המלך חוסיין כי לא
ירשה לאירגוני־הטרור הפאלסטיניים, הפועלים
בשטחים המוחזקים, להשתמש בבסיסים
ירדניים. הוא הזמין את האפוטרופסים של
אירגונים אלד — .קרי: סוריה ומצריים —
לנהל את מלחמתם מעל אדמתם שלהם.
אומנם, הודעה זו נמסרה תחת לחץ —
אחרי יום של התקפות־מחץ של חילות צה״ל
נגד ירדן (ראה להלן) .בכל זאת, יש לה
משמעות ניכרת.
• בכית ״ זית, ליד רמאללה, הצהיר
אחד האישים הבולטים של העם הפאלסטיני,
שר־החוץ הירדני לשעבר, מוסד, נאצר, כי
הוא מוכן לתווך בין ישראל והעולם הערבי
ולמסור למנהיגי־ערב הצעת־הסדר ישראלית
— בתנאי שתימסר לו הצעה כזאת (ראה

מיאמי קלוב — המועדון באשדוד
רק אתמול נו לדה ...הוכרזה כעיר בישראל, וכבר
אפשר למצוא בה את אחד ממועדוני הלילה המהודרים
ביותר, המהווה מקום מפגש לחובבי הבידור ואניני
הטעם של אשדוד וסביבתה.

העולם הזר 1590 ,

הביטחון אישור להזמנת קצינים נוספים — וקיבלה
אותו.

שינויים בצמרת הנשית
וזי גוון ין *

אחת הנשים הנושאות בתפקידים רמי־מעלה ביותר,
באחד המוסדות הממלכתיים בארץ, עומדת לעזוב את
תפקידה.

האשה, אשר חזרה לפני בחודשיים מ־סיור־הרצאות
למען המגבית בארצות־הב
רית, החליטה לפרוש ממשרתה הרמה, בגלל
הבעיות המשפחתיות שנוצרו עקב תפקידה

אלוף במקום דייו
לארצות-הברית

את מקומה תתפוס אשה אחרת, מאותו גוף ממשלתי,
אשר היתד, ממונה עד עכשיו על אגף בלבד, באותו
מוסד.

אחד הקצינים הכבירים של צה״ל עומד
לצאת לארצות־הברית כמקום שר־הכיטחון
משה דיין.

טדי 7וולל!— עצמאי?

דיין החליט
הברית, אותו
שבוע שעבר.
ארצות־הברית

סופית לבטל את ביקורו המיועד בארצות-
דחה זמנית, בזמן התקרית עם ירדן, בעתה
הוטלו התפקידים שציפו לדיין ב־על
אחד מאלופי צה״ל.

טדי קולק לא ירוץ לבחירות הבאות כמועמד מע״י—
אלא אם כן תחליט מפלגת העבודה על הנהגת בחירות
אישיות לראשי־ערים.
קולק, אשר הסכים להצטרף רק השבוע למע״י, מסיבה
זו, הודיע למזכירת המפלגה, גולדה מאיר, כי לא יהסס
להתחרות במועמד מפא״י לראשות עיריית ירושלים,
ואף ירוץ בעצמו לבחירות — אם לא תקבל מע״י בעצמה
את השיטה.
גולדה מאיר הבטיחה לו, כי הבעייה תועלה בישיבת
מרכז המפלגה.

ובכל זאת -
רכבת תחתית בת״א?
הקמתה של רבבת תחתית במרחב תל־אביב
מתגבשת בתוכנית מעשית. כעוד שועדה
בינמשרדית בודקת את כדאיותה של
הרבכת התחתית התל-אכיבית, החליט
בכר משרד התחבורה על דרכים לעשייה.
המשרד פנה למשרד המהנדסים אלטר־סוחובולסקי, לשם
הכנת תוכנית לחלקים ניכרים מן התיכנון של הרכבת
התחתית. בימים אלה, משלים משרד המהנדסים
הפרטי את תיכנונה של תחנת המטרו התל־אביבית, ש־תוצב
בקירבת כיכר כ״ט בנובמבר (מוגרבי).

משפט־חברים
לחבר-הבנסת הררי?
ח״ב המפלגה הליברלית העצמאית, יזהר
הררי, צפוי למשפט־חברים פנימי שבעיק־בותיו
הוא עלול להידרש להחזיר למפלגתו
את המנדאט שלו ככנסת.

להקמתה של ממשלת חליבוד־חלאומי, בשבועות
שקדמו למלחמת-ששת-הימים. אף
כעוד שעבודתו של נקדימון היא פרו*
דיינית למדי, הועמד צוות־חוקרים לרשותו
של גלבוע -בדי להוכיח שכל צעדי אשבול
הוכתבו על-ידי התבונה המדינית הטהורה
כיותר, וכי משה דיין הגיע אל המוכן.

רבע מיליון ל״י
ל״קאמרי״ לחודש
אחרי שנים של משכרים כספיים כתיאטרון
הישראלי, נחלץ לפחות אחד התיאטרונים
ממצב כספי חמור ומגרעונות.
לראשונה מזה זמן רב צפויים השנה רוזחים כספיים
ניכרים לתיאטרון הקאמרי. הכנסותיו החודשיות של הקאמרי
מגיעות לרבע מיליון לירות — בעוד שלמשכו־רות
הוא מוציא כמחצית מסכום זה. מהצגה אחת ויחידה,
קדחת האביב, נכנסו לקופת התיאטרון כחצי מיליון
לירות.

אשכול חותר
לחיסול,מרכז-התפוצות׳?
לאחר התפטרותו הרועשת של מנהל
״מרבז־התפוצות״ ,ד״ר חיים יחיל, מתפקידו,
עומד לקבל את הנהלת המרכז העיתו•
נאי-הסופר שלמה טנאי.
ד״ר יחיל התפטר בהאשימו
חותר לחיסול מרכז־התפוצות.
המרצתו של מנהל משרדו,
חושבים כי אכן אין מקום

את ראש־הממשלה כי הוא
ואומנם ראש־הממשלה, ב־ד״ר
יעקב (ג׳קי) הרצוג,
יותר למוסד מסוגו של

מרנז־התפוצות.

אולם ראש־הממשלה נבהל מן הרעש שקם בעיתונות
בעיקבות התפטרותו של ד״ר יחיל, והחליט לדחות, לפי
שעה, את סירוק המרכז, ולכן קרא לטנאי.
טנאי, המשמש היום כאיש יחסי־ציבור של הוועד הפועל
של ההסתדרות, ומי שהיה עורך שבועון־הנפל
רימון, היה עד לפני מספר חודשים סגנו של ד״ר יחיל
במרכז־התפוצות, אך התפטר בגלל סיכסוכים עם יחיל,
ולכן הפך למועמד הטבעי למישרה זו.

מלחמת־גילויים חדשה

עיתוו סטודנטים
עצמאי חדש

יחדיו ספריהם של שלמד, נקדימון, עיתונאי מידיעות
אחרונות, ושל משה גלבוע, ממקורבי־אשכול.

קבוצת סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים
מצאו מממן להוצאתו לאור של ביטאון־סטודנטים חדש
ועצמאי, על רמה גבוהה.

מלחמת־ספרים חדשה תפרוץ, בסוף פברואר, כשיופיעו

שני הספרים מתיימרים לגלות את הרקע

הררי, הנמצא לאחרונה בחיכוכים עם צמרת הל״ע,
היה לאחרונה בטיפול רפואי, בבית־חולים. ביום שישי
האחרון, אחרי שיצא מבית־החולים, לא הופיע לישיבת
מרכז מפלגתו, בחר להופיע, לעומת זאת, בערב הראיו־נות
של העיתונאי אריה אבנרי בהילטון, שהוקלט לשידור
בקול־ישראל.

הצורך כעיתון כזה התעורר לאחר שפרצה
שערורייה כין סטודנטים רכים לבין ה•
מו״לים של הביטאון הקודם של הציבור באוניברסיטאות
,״דורבן״ ,המופיע עתה ב•
ניספח לצהרון ״ידיעות א חרונו ת/
העיתון החדש יופיע כפי הנראה לקראת שנת־הלימו-
דים הבאה.

כשנשאל הררי על־ידי המראיין על פרשת
יחסיו העכורים עם חברי מפלגתו, השיב
בין השאר :״מנהיגי המפלגה הליברלית־העצמאית
מפגרים אחרי בחמש שני ם...
המפלגה הליכרליתי־העצמאית צריבה להתחסל
ולהצטרף! למפלגת העבודה״.
שערוריית המספרים הירוקוים

במיקרה נמצא באולם חיים טייכמן, יו״ר סניף תל־אביב
של המפלגה הליברלית־העצמאית וחבר מרכז המפלגה.
טייכמן הביא את דבריו של הררי בפני חברי המרכז,
שהחליטו להעמידו לדין־חברים.

תרעומת רבה שוררת בין נהגי־המוניות של ירושלים
המזרחית על מה שהם מכנים ״רמאות המספרים הירוקים״
.לאחר הכיבוש, קיבלו רק כארבעים נהגי־מוניות
ערביים רשיונות נורמאליים, אם כי כל הנהגים
מן העיר המזרחית חויבו בתשלום מס־הכנסה ומיקדמת
מס־רכוש.

עוד הצינים
למגבית המאוחדת

מאוחר יותר קיבלו היתר מספרים ירוקים
-כצבע שונה, ועם הסיומת 666 כמקים
.668 הוסבר להם שאסור להם לקחת
נוסעים כתור ירושלים, מותר להם רק לנסוע
מירושלים לכל מקום אחר -ולחזור
ריקים.

מחזור שני של קציני צה״ל עומד לצאת לארצות־הברית
בשליחות המגבית, לעריכת מסע־הרצאות ולאיסוף
כספים.
למרות ההתנגדות בעיתונות לשליחת קציני צה״ל
בכירים, לשם איסוף כספים, ביקשה המגבית ממשרד

לגץואשתגב & ו צ רי ס

משמע — אין הם אלא נהגי־מוניות מסוג ב׳ והם גם
חייבים לקחת מחירים כפולים — בי עליהם לממן את
הנסיעה בחזרה. הנהגים טוענים שמשרד התחבורה הבטיח
להם הבטחות אחרות לגמרי.

משהו בחיי־הציבור הישראליים. אכן, דמוקרטיה פעילה!

וכעדי המזימה הזאת יושבים ככית הזה ומשתתפים
כוויכוח זה על חינוך לדמוקרטיה פעידה. האם
אין זה ככל״ת?

נכון, ניתנת לאזרח הזכות לבחור בין המפלגות הזקנות. אבל
איזו השפעה יש לו על המפלגות האלה?

האם יש לו אפשרות כלשהי לכחור כמועמד שהוא
רוצה בו -או שעליו לכחור כעד העסקנים המיק־צועיים,
הנכנעים, האפורים, שהמנגנון כוחר אותם?

היתה מפלגת ״התמורה״ .היא הבטיחה שהכל יהיה אחרת, שהכל
ישתנה. והנה היא חזרה למפלגת־המנגנון, ללא ויכוח רעיוני, ללא
שינוי המיבנה, ללא תמורה במציאות הפנימית במפלגה.

התמורה היחידה שהיא השיגה הם כמה אחוזים
כאותו מנגנון, כאותו מיכנה, כאותה מציאות.

בנאומו בוויכוח זה הביא חבר־הכנסת האוזנר את דבריו של
מפקד הקומנדו הימי בצה״ל, שהכילו את המושג הצבאי הקולע:
בבל״ת*.

האם יכול אזרח שפוי להאמין אף לרגע כי אפשר לשנות מפלגות
אלה מבפנים, כשכל השלטון נמצא בידי האוליגארכיות הזקנות.
העושות במפלגות אלה כבתוך שלהן, בעזרת כספי השלל הזורמ-ם
אליהן מן הסוכנות, מן ההסתדרות ומן המונופולים הכלכליים?

כי מה היא תכליתו של ויכוח זה? הוא התנהל כולו על פני השטח.
כמעט איש לא ירד לשורשי הדברים. כאילו היתר, הסכמה
אילמת שלא לחשוף דברים הנוגעים למהותו של המישטר השולט
במדינה ובבית הזה.

עם צעיר -ממשלה זהנה !

נדמה לי שמושג זה יפה גם לוויכוח זה.

בן־אדם מול דינוזאורים
חברת־הכנסת שולמית אלוני התלוננה מרה על כך שהאזרח הפשוט
אינו פעיל בדמוקרטיה הישראלית. היא ביקשה מן הממשלה, ונד
איריון ויצ״ו, לפעול כדי לגייס את האזרח בענייני הציבור.

איזו תמימות עילאית!

האם שאלה את עצמה חברת־הכנסת אלוני אי־פעם מדוע אין
האזרח הפשוט פעיל בדמוקרטיה הישראלית?

התשובה היא פש־טה כיותר: האזרח מרגיש ככד
נימי נפשו שאין הוא יכול לשנות דבר -שום דכר
ככלל! -כענייני הציכור.
איזו השפעה יש לאזרח, איזו השפעה יכולה להיות לאזרח,
במציאות הישראלית?

כבוד היושב־ראש, לא האזרח אשם שאינו פעיל בדמוקרטיה הישראלית
הזאת. אי־אפשר להאשים אותו, כשם שאי־אפשר להאשים
אסיר על כי אינו פעיל בהנהלת בית־הסוהר.

הדמוקרטיה הזאת מכוספת על חיסול כוח־ההשפ־עה
של הדמום, העם. כשהעם יודע שאינו משפיע על
השלטון, שאינו יכול להשפיע, מה הפלא שהוא אדיש
לענייני הציכור, ומתעורר רק בשעת־הירום להגנה
עד המדינה?

ואם זה נכון לגבי העם בכללו, הרי לגבי הדור הצעיר זה נכון
שבעתיים.
הדור הצעיר אינו סובל בבל״ת, לכן הוא המציא את המושג הזה.
הד־ד הצעיר משקיף סביבו, והוא רואה שכל העמדות הציבוריות
ר:.זכות על־ידי ותיקים, קשישים וזקנים. הוא רואה שהכל מתנהל
;ל־כי אידיאולוגיות מן המאה שעברה, והוא מפנה את גבו לזירה

דציבורית.
דמוקרטיה שאין בה חילופי־משמרות, אישיים ורעיוניים, אינה
׳כ, יד, להיות דמוקרטיה פעילה. אין היא דמוקרטיה בכלל.

העם הזה -אותו עם שנתגלה במדוא שיעור־קומתו
במלחמת־ששת־הימים -הוא עם צעיר. גילו הממו־צע
הוא 23 שנים. מעולם לא היה עם צעיר יותר,
כעל ממשלה זקנה יותר!

בצה״ל נקבע שרמטכ״ל חייב להתחלף כל ארבע שנים, כדי שאיש
חדש יוכל להתמודד עם מציאות חדשה ועם אתגרים חדשים. לכן
צד,׳•ל הוא הגוף היחידי במדינה שהוא יעיל וחדיש. אולם בממשלה,
בכנסת, בצמרת המפלגות — שם אין חילופין, שם אין דם חדש, שם
אין שחר של סיכוי לאיש צעיר להיות פעיל ומשפיע.

הגיל הממוצע של ממשלת־ישראל הוא ,61 ואין כה
אף לא שר אחד שנולד אחרי מלחמת־העולם הראשונה.
הגיל הממוצע של הכנסת יהיה 59 כסוף הקדנציה.
אני עצמי, שאינני צעיר כלל וכלל, נימנה עם
עשרת האחוזים הצעירים ביותר ככית הזה.

בתנאים כאלה, כבוד היושב־ראש, לא יפנו אנשים צעירים לחיי־ציבור.
קארייריסטים עלובים, צעירים־שנולדו־זקנים, מלחכי־פינכה
ומעלי גרת הזולת — אלה ילכו, אולי, אל מפלגות־המנגנון, בתקווה
לאסוף פרורים.
אולם כוחות דינמיים, כוחות אינטלקטואליים, אנשים המסוגלים
לשנות את פני המדינה, להתאים אותה למציאות של ימינו, להבין
אח המהפכה הטכנולוגית והגיאו־פוליטית המתרחשת היום על־פני
כדור־הארץ וביקום — אנשים אלה יפנו למדע, כצבא, לכלכלה.

הם לא יהיו פעילים כדמוקרטיה שד חכר־הכנסת
קרגמן.

איזו דוגמה נותנת הכנסת?

הדיגוי^ורים
בג׳ונגל זה של דינוזאורים מפלגתיים -מה כוחו
ומה השפעתו של כן־אדם?
נכון, פעם בארבע שנים הוא נקרא, כאילו, לבחור בעד מפלגה
זו או אחרת. אולם איזו בחירה היא זו?
במערכת הבחירות מפעילות המפלגות מכבשים אדירים, העולים
מאות מיליוני לירות. מאות מיליוני לירות, הלקוחות במישרין
מכיסו של האזרח, במירמה ובגניבה, על־ידי חלוקת השלל של
הקרנות הציבוריות ותרומות־החובה של מונופולים ציבוריים.
כאשר הצעתי הצעת־חוק פרטית להגבלת תעמולת הבחירות, הואילה
הכנסת ברוב טובה להעביר את ההצעה לוועדה. שם היא מונחת
מזה שנתיים, ויד אדם לא נגעה בה.

האם זהו חינין• לדמוקרטיה, או בבל״ת? האם יש
לאזרחים פשוטים איזו אפשרות שהיא להתייצב לבהירות
כדי להכיא לשינוי? האם לי בוצה של אזרחים,
המצייידת רר כרצון טוב ובכמה פרוטות, יש
סיכוי כלשהו להתמודד עם מכבשים דורסניים אלה?
בבחירות האחרונות נעשה בפעם הראשונה נסיון מוצלח בדמי-
קרטיה פעילה מסוג זה. התארגנה קבוצת אזרחים, ובעזרת אלפי
מתנדבים, שעשו ימים כלילות, ללא כסף וללא מנגנון, הם הצליחו
לשבור את אחוז־החסימה ולהכניס אותי לבית הזה.

הישפיעו אסירים בבית־הסוהר?

— ווו 1

ווו

מהי התוצאה? — מאז אותו יום עצמו נרקמת מזימה להעלות את
אחוז־ר,חסימה, כדי למנוע כל סיכוי, מכל קבוצת אזרחים, לשנות

ראשי־התיבות של ״בילבול ביצים ללא תכלית״.

כבוד היושב־ראש, יש לי ספק רב אם הכנסת היא המקום המתאים
לוויכוח על דמוקרטיה פעילה.

איזו דוגמה נותנת הכנסת לעם?

איזה רושם יש לאנשים הצעירים, המובאים בהמוניהם לבקר
בבית הזה?

האם הנוכחות במליאה מחנכת לייראת-ככוד דמו,י
קרטית?
האם
המשמעת הקואליציונית מעוררת כבוד לחברי־הכנסת, הנכנעים

האם שלילת זכויות האופוזיציה במליאה ובוועדות,
ופירוק נשקה, יכולים לעורר תקווה לשינוי?
האם נטיף לדמוקרטיה לעשרות הצעירים, הפונים אלי מדי שבוע
בבקשה להעלות עניינים דחופים וחשובים לסדר־היום, אחרי שנשללה
ממני כל אפשרות למלא תפקיד זה, אשר למענו נבחרתי?

ככוד היושב־ראש, הדמוקרטיה הפעילה מתחילה
בכית. ובמיקרה זה -ככית כה״א הידיעה, הכית
הזה. הבה נתחיל ככדק הכית הזה!
בתום הוויכוח הגיש ח״נ אבנרי את הצעת־הסיכום הבאה, שנדחתה
על־ידי כל סיעות הכנסת, זולת המרכז־התופשי:

הכנסת קובעת כי שיתוף האזרחים בדמוקרטיה פעילה מחייבת

( )1דמוקרטיזציה של החיים הפנימיים במפלגות; קביעת
מועמדי המפלגות בבחירות על-פי הכרעה דמוקרטית של הבוחרים
ן גילוי ספרי-החשבונות של המפלגות, ואיסור העברת
כספים ציבוריים לקופות המפלגות.
( )2הגבלת תקופת מערכת הבחירות והכספים המוצעים

( )3עידוד גופים וולונטריים, והקניית השפעה להם בשטחים
הציבוריים המתאימים.
( )4דמוקרטיזציה של סדרי הכנסת, מתן יתר חופש והשפעה
לחבר-הכנסת כיחיד בן־חורין.

* ידמה כאילו ביליתי את השבוע
^ ש ע בר בכנסת בוויכוחים עם שר־ר,בטחון.
כך, למשל, שאלתיו מה מיספר בחורי־ד,ישיבה
שלא שירתו בצה״ל. על כך ענה :״אין
צה״ל נוהג לתת פומבי לנתונים מיספריים
הקשורים בגיוס כוח־אדם.״

כלומר: מיספר בחורי־הישיבה המשוחררים
הוא סוד בטחוני כמוס, אשר גילוייו יביא
תועלת עצומה לאוייב. או שמא חושש שרד,בטחון,
העשוי־ללא־חת, מן השותפים־ל־קואליציה,
שקולותיהם עלולים להיות דרושים
בשלב הבא של הקאריירה שלו?
באותה חשובה גילה כי המיסמך היחידי
הדרוש לבחורי־ישיבד, כדי לקבל שיחרור
הוא פתק של ״ועד הישיבות בארץ־ישראל״.

אורי אכנרי: האם צה״ל טורן איזושהי
חקירה כרי לוודא אם אותם המשוחררים או
הדחויים אומנם לומדים בישיבות ברציפות?
משה דיין: אינני יודע אם נערכות
חקירות כאלה.

באותו עניין היו לי חילופי־דברים עם
שלמה לורנץ מאגודת־ישראל. הוא היה הנואם
הקיצוני ביותר בוויכוח ד,בטחוני הגדול (ראה
סיסגרת) .הוא מתח ביקורת על דיין מפני
שהוא מתון מדי, ודרש פעולות־תגמול
מוחצות נגד ירון. הוא אמר שאין לסמוך
בעניין זה על גיסים.

אורי אכנרי: אס אינך סומך על
גיסים, אולי תתמוך בגיוס בחורי־ישיבהז
שלמהלורנץ: חבר־הכנסת אבנרי,
אני מצטער שאינך יכול להתרומם לאחדות
רחבה. ואגיד לך דבר אחד: עם כל הכבוד
— אינני חושב שאתה יודע בענייני בטחון•
המדינה, יותר מטר־הבטחון, ושאתה חרד
לענייני הבטחון יותר מגדולי התורה ומכל
אחד ביטוראל. ואל לך ההתנשאות הזאת.

כלומר: לורנץ מסתתר מאחורי גבו הרחב
של דיין, האיש הנותן עתה את ההכשר המוסרי
להשתמטות אלפי בחורי־הישיבות.

האיש שב\2יר
יין עצמו הוא אמן של התחמקות
1מוויכוח, כשאין לו חשק להתווכח. כך
קרה בוויכוח הגדול עצמו. בנאום הסיכום,
סיפר לכנסת כי ערביי פלסטין אינם מעוד
יינים במלחמח־שיחרור אלא בהידברות:
משה דיין: אני חוזר ואומר כי
הפלסטן ניס איום מעוניינים בשיחרור, ב־מרכאות
ובלי מרכאות, לא במלחמה כוללת
ולא במלחמת־טרור. הם רוצים בזיקה של
הסדר בינם ובין ישראל, ובדרך של הידברות.
אורי אכנרי: האם ממשלת ישראל
מוכנה לזה?
משה דיין: האם ממשלת ישראל
מנהלת שס מלחמת־שיחרור? ממשלת ישראל
מוכנה לשבת אל השולחן עם כל מדינה
ומדינה אבל עובדה היא שאף אחת מהמדינות
הערביות אינה מוכנה, לפי שעה,
לשבת איתנו לשולחן הדיונים.
אורי אבגרי: אבל ערביי פלסטין
מוכנית, כפי שאמרת. למה לא יושבים איתם?

על כך לא ענה דיין. אולי לא שמע את
הטאלה( .בכנסת אמנם מותקן מיקרופון על
שולחנו של כל ח״כ, אבל נשיאות הכנסת
החליטה שלא להפעיל מיקרופונים אלה, כך
שהנואם לעיתים אינו שומע את קריאות־הבי־ניים
המופנות אליו. הוא הדין בקצרנית).
אם תקרא את הקטע שנית, תיווכח שזו
מלאכת־מחשבד, של התחמקות. דיין אמר כי
להידברות,
ערבייפלסטין מוכנים
וכשנשאל מדוע אין ממשלת ישראל נכנסת
להידברות עימם ומציעה הסדר, השיב כי
ממשלות ־ ערב אינן מוכנות לשבת עם
ממשלת ישראל. מה לשמיטה בהר סיני?
לפעמים לבושה ההתחמקות בחיוך לבבי
וחשובה שנונה. כך, למשל, שאלתיו לגבי
הנוהג להרוס בתים כתגמול על מעשי־חבלה,
מכיוון שבבתים האלה גרים משפחות,
ולרוב אין שום הוכחה שמשפחות אלה —
כולן או חלקן — אמנם פעלו נגד ישראל,
אני סבור כי שיטה זו היא פסולה, מבחינה
מוסרית ומעשית כאחת. היא רק יוצרת
אויבים חדשים, ומועמדים חדשים לאל־פתח.

אורי

הבטחון

אבנרי: האס מוכן כבוד שר־לשקול
הנהגת נוהל, שיאפשר

! 1מחד

>11111 שיוה

לבעלי בתים כאלה לערער על ההחלטה, לפני
ביצוע הפיצוץ?
משה דיין ל עד כמה שאני זוכר את
תקנון הכנסת, שאילתות נשאלות על עובדות
שבתחום משרדו של השר, ולא על מה
שהשר מוכן לשקול. אבל אני רוצה לומר
שלמרות שאינני חייב בתשובה לשאילתה על
מה שאני מוכן לשקול — אני מוכן לשקול.

קצת פחות רצינית היתד, בעיית אחרת :
מי יזם את תליית תמונותיו של משד, דיין,
במדי רב־אלוף, במחנות צר,״ל?

אורי ׳אבנרי :

הנני מבקש לדעת:

• האס הוצבו, יחד עם תמונות שר־הבטחון,
נם תמונות נשיא המדינה וראש־הממשלה?

האס קיימת הוראה כלשהי בתחומי
צה״ל להצבת תמונותיהם של אישי־המדינה?
£אם כך — מהי ההוראה?
משה דיין: ביקשתי מוזרמטכ״ל להודיעני
מה קובעות פקודות המטכ״ל, ולהלן
תשובתו כלשונה:
״הוראת הצבא, בעניין תליית תמונות של
אישים, מפורטות בפקודת מטכ״ל , 33.0227
האומרת בין היתר כי, במשרדים צבאיים

להלן נאומו של ח״פ אורי אבנרי
בוויכוח על הודעת שו-הבטחון על
הטרור הערבי והתקריות בגבול.
אני שמח שהממשלה הירשתה סוף־סוף לשר משר, דיין
להופיע בפני הכנסת, ולמסור לה דין־וחשבון על ד,בטחון
השוטף, בפעם הראשונה מזה שמונה חודשים. חבל רק ש־ראש־הממשלה
ראה צורך להקדים אוחו על־ידי מסירת הודעה
על אוחו נושא אתמול בערב.

הודעתו של שר־הבטחון היותה הודעה אופיינית
לו. הודעה אינטליגנטית -כרגיל; עניינית
-כרגיל ; וחסרת־מסקנות -כרגיל.
על החלק הראשון אני מברך. אולי טוב שיש לנו שר־בטחון
שאיננו זקוק להודעות בומבסטיות, כדי להוכיח את
עצמו, כמו שרים מסויימים אחרים. לעומת זאת, הבל שהשר
לא הגיע בהודעתו לניתוח יותר מעמיק וממצה של הגורמים
שהביאו למצב הנוכחי, ולמסקנות הנובעות ממנו.

כיבוש עבר-הירדן לא יביא פיתרון
אני מבקש למנות בפני הכנסת עשר הנחות־יסוד לגבי
המצב הקיים. אני מקוזר, ששר־ד,בטחון יסכים לחלק מהן,
אם לא לכולן:

.1אי-אפשר למנוע תמיכה של מדינות ערב
בכלל, ושל ירדן בפרט, במערכת־הטרור של
האירגונים הפלסטיניים, הנראית בעיניהם
במלחמת-שיחרור של העם הפלסטיני.
אני רוצה לפרש: אין זה חשוב איך אנו רואים את הדברים.
אם אנו רוצים להבין את המניעים של הצד השני,
ודרכי תגובתו הצפויות, אנו מוכרחים קודם כל להבין איך
משקיף הוא על הבעייה.
בוויכוח היום חיפשו הרבה סיבות לכך שהירדנים פועלים
כפי שהם פועלים. מישהו ראה את הסיבה באינטריגה. פנים־
ערבית. מישהו אחר ראה את הסיבה בנוכחות הצבא העירקי
החונה בירדן, ושלישי ראה את הסיבה בזעזועים בצבא הירדני.
יתכן שכל אלה סיבות נכונות.
אבל העובדה היסודית והקובעת היא, שלגבי המפקד הערבי
והחייל הערבי, מעבר לקו הפסקת־האש, איש אל־פתח
הוא לנחם־שיחרור. כאשר הם רואים חוליה של אל־פתח
פועלת וחוזרת, הנטיה הטבעית שלהם היא לתת לה חיפוי.
זהו הגורם היסודי לרוב התקריות.
זד, היה פחות מסוכן לפני מלחמת־ששת־הימים, כאשר הרעיון
של מלחמת־שיחרור כביכול נגד ישראל היה נחלה
מיעוט קטן בעולם הערבי, מיעוט קיצוני. היום זוהי נחלת
חלק גדול, אולי הרוב הגדול בעולם הערבי, ויהיה זה
עיוזרון מצידנו להתעלם מן המציאות הזאת.

.2יש קשר בל־ינתק בין בעיית הבטחון
שלאורך קווי הפסקת־האש לבין בעיית הבט•
חון כתוך ארץ־ישראל.
.3משום כך, פיתרון בעיית הבטחון הפנימי
בארץ־ישראל קודמת לכל פיתרון של הכעייה
הכטחונית החיצונית.
פעולות־תגמול נגד ירדן — הן נגד הצבא, הן נגד אוב־לוסיד,
אזרחית ופליטים — לא יביאו רגיעה.
גם כיבוש שטחים מעבר לירדן, או כיבוש ירדן כולה, לא
יפתור בעייה זו. כי מעבר לקו הפסקת־האש החדש, ייווצר
שוב אותו מצב. לא רק מיקום הגבול קובע, אלא גם מהותו.
זו תשובה לאלה שבצורה גלוייה יותר, או גלוייה פחות,
דרשו למעשה בוויכוח זה פעולת־תגמול, שפירושה כיבוש
שטחים נוספים לשם הבטחת השטחים שכבר כבשנו.
רבותי, אין לזה סוף. נניח, באופן לגמרי היפוטטי, שהיינו
כובשים את כל עבר־הירדן, על־מנת להבטיח את גבול
הירדן. גם בכך לא נפתור את הבעייה. היכן שלא נעמוד,
יישאר מן הצד השני העולם הערבי, ותישאר הבעייה ה־

ובמועדונים ובחדרי תרבות מותר לתלות את
תמונת נשיא־המדינה, .
״פרט להוראה הנ״ל אין כל הוראה אחרת
בדבר הצבת תמונות אישי מדינה אחרים.
״מלפני שנים רבות קייס נוהג בצה״ל,
לפיו, בנוסף לתמונת הנשיא, היתה מוצבת
גס תמונת ראש־הממשלה ושר־הבטחון. כלומר
— תמונה אחת של ראש־הממשלה ושר־הבטחון.

ניתנה כל הוראה בצה״ל טל הצבת
׳תמונות של שר־הבטחון, ולא ידוע לנו על
כך שהתמונה מוצבת במיתקני צה״ל״.

בלתי־פתורה של יחסינו עם העולם הערבי. קו הפסקת־האש
יהיה קו שותח־דם בכל מקום בו נעמוד, אם לא נסתור את
בעיית ארץ־ישראל.

איר להוציא את הדג מן המים
.4אי-אפשר לגבור על מערבת-חבלה, הנראית
בעיני בעליה כמלחמת־שיחרור, באמצעים
צבאיים בלבד.

למשל את לקח מלחמת־ד,גרילה המקורית( ,בספרד בימי הכיבוש
של נפוליון) ,מסתבר כי מישטר־כיבוש ליברלי אין
בו פיתרון סופי. המפקד הצרפתי המתקדם ביותר שם היה
גנרל סושה. הוא הנהיג מישטר ליברלי קיצוני, בניגוד לגנרלים
צרפתיים אחרים בספרד, אכל גם הוא רק עיככ את התהליכים
הטבעיים של מלחמת הגרילה. הוא לא מנע אותם.
אי־אפשר למנוע אותם בדרכים מסוג זה.

סיפוח השטחים יגביר את הטרור!

עיקרון זד,
מערבת הטרור כארץ־ישראל תיוך ותגבר
ימינו.הוא מושכל ראשון מיקצועי במחשבה הצב .6
אית בת
כהכרח, סל עוד יראה את עצמו העם הפלסלצימצומה ואך לחיסולה, היחידה הדרך

טיני
במצב של כיבוש צבאי זר. במיקרה של
המכריע, של מלחמה מסוג זה, היא ניתוק ה סיפוח גלוי או מוסווה, בגון התנחלות בגדה,
לוחמים מן האובלוסיה האזרחית, בדרכים תיגכר מערבת־הטרור במימדיס מכריעים.
מדיניות.
שמואל תמיר (המרכז החופשי) :זו הבטחה או

רבותי חברי־הכנסת, על נושא זה יש ספרות מיקצועית
אינסופית, יש מאוח, ואולי אלפי ספרים ממדרגה ראשונה,
המנתחים את תולדות מערכות־הטרור או מלחמות־השיחרור,
מאז הגרילה הראשונה בספרד, ב־ .1808 התגבשו כללים המהווים
כיום, למעשה, חוקי־ברזל צבאיים.
הכלל שנוסח על־ידי מאו טסה־טונג קובע, שלוחם הגרילה
הוא כדג השוחה במים. המים הם האוכלוסיה האזרחית.
לכן, התפקיד הראשון של כל הרוצה להילחם בגרילה הוא

אץ מעמד

קריאות-- :

למלך חוסיין

להלן הצעת־הסיכוס של סיעת העולם הזה —
כוח חדש לוויכוח הבטחוני, שנדחתה על־ידי כל
סיעות הכנסת זולת מק״י :
( )1הכנסת שולחת את ברכתה לחיילי צה״ל
ולבני המשקים, העומדים במערכה קשה להגנת
בסחון ישראל.
( )2הכנסת מביעה את דעתה כי בנוסף על
האמצעים הצבאיים להבטחת הבטחון השוטף,
יש צורך חיוני באמצעים מדיניים, שיחסלו את
רקע פעולות החבלה בארץ־ישראל, והתמיכה
בהן בעם הפלסטיני ובמדינות השכנות.
( )3הכנסת תובעת מן הממשלה לפתוח בהידברות
מיידית עם העם הערבי הפלסטיני וראשיו,
לשם כינון היישות הלאומית הפלסטינית,
תוך שיתוף בטחוני, כלכלי ומדיני עם ישראל.
( )4הכנסת מביעה את תקוותה שעבר-הירדן
תצטרף בבוא העת לשיתוף זה, וקובעת כי המלוכה
הירדנית שוב אין לה מעמד לגבי פיתרון
בעיית ארץ־ישראל.
לנתק את לוחם־ד,גרילה מן האוכלוסיה האזרחית. וכל הנעשה
בכיח־ן הפוך, כלומר כל המקרב את הלוחם לאוכלוסיה האזרחית,
מגביר בהכרח את מלחמת־הגרילה.
אני שמח לשמוע מדי פעם את ההודעות האופטימיות של
שר־ד,בטחון על יכולתנו לגבור על מלחמת־ר,גרילה, זו שישנה
וזו שתהיה. אני מעריך מאוד את ההצלחה הבלתי־רגילה
של כוחות־ד,בטחון, על כל שלוחותיהם, עד עכשיו.
בכל זאת, אילו הייתי במקומך, אדוני שר־ד,בטחון, הייתי
נזהר בהודעות אלד — ,ולו רק מתוך קריאת ההודעות האופטימיות
של מפקדים קודמים במקומות אחרים בנסיבות
דומות, ודי לחכימא ברמיזא.
ידוע שמישטר־כיבוש ליברלי מצמצם מלחמת־גרילה. אני
רוצה לציין ששר־ד,בטחון הנהיג בשטחים הכבושים מישטר
ליברלי, אולי יותר מכל מישטר־כיבוש הידוע לנו בהיסטוריה
של העת החדשה. אבל אם מנתחים את הלקח ההיסטורי,

איום?
אורי אבלרי: בניגוד לך, חבר־הכנסת תנזיר,
אני מצוי בספרות על הנושא הזה. ולכן לא קל לי
לפזר סיסמות כל־כך פשוטות, כמו שאתה עשית
לפני כמה רגעים. לא רציתי להגיב על זה, אבל הן
אינפנטיליות בעיני המבין משהו במלחמת־טרור.
שמואל תמיר אתה מומחה למחתרת? תהיה
צנוע!
אורי אכנרי הייתי במחתרת לפניך. אתה לא
למדת שס הרבה.

אורי אבנרי: הוכחת שלא למדת הרבה מן ה־ניסיון
הזה, במידה שהיה לך. אם אתה חושב שעל־ ג
ידי סיפוח השטחים תכבוש את ליבו של העם הפלסטיני,
עד כדי כן שהוא יקיא מתוכו את אלה
שהוא רואה בהם כיוס את לוחמי־השיחרור שלו —
זה היגיון שמעבר לבינתי. אולי אנחנו מבורכים או
מקוללים בשני סוגי־שכל שונים.

שמואל תמיר בהחלט.
אורי אכנרי אני בטוח בזה.

או טרור -או פיתרון מדיני !
.7לפיכך, המערכה לחיסול הטרור כרוכה
ומותנית בפיתרון מדיני לבעיית ארץ־ישראל,
שיתקבל על דעת ערביי פלסטין ושימלא את
החלל הריק המדיני והפסיכולוגי הקיים, שאותו
מבקשים למלא אירגוני הטרור.
.8הפיתרון היחידי שימנע הידרדרות כזאת
של המצב, ושיביא לחיסול הבעייה הבטהונית,
הוא הידברות מיידית עם העם הפלסטיני ומנהיגיו,
לשם הקמת מינהל פלסטיני בשטחיב
המוחזקים, בגדה ובעזה, לקראת היווצרות
מדינה ערכית פלסטינאית שתהיה קשורה עם
ישראל כפדרציה בטחונית, כלכלית ומדינית,
במיסגרת ארץ־ישראל השלמה.
אני רוצה לציין, במשפט מוסגר, ושוב לשבח, את גישת
שר־הבטחון למנהיגים הפלסטיניים, ובכלל זה הדברים שקראנו
היום בעיתון על פגישת שר־ר,בטחון עם מנהיגי אזור
חברון. הצרה היא שכדי להגיע למטרה כלשהי בדרך הנכונה
הזאת, שאתה הולך בה, אתה צריך לבוא עם פיתרון סביר,
ונדמה לי שלכך לא קיבלת הרשאה מטעם הממשלה.

.9דבר זה תלוי בולו כהחלטה מדינית של
ממשלת-ישראל.
.10 אי-יכולתה של ממשלת-הליבוד-הלאומי
לבוא לכלל החלטה כלשהי, והמחדל המדיני
ההיסטורי הנובע מכך, הוא המטיל על צה״ל
והמדינה כולה כעייה כטחונית שתלך ותחמיר.

במדינה
(המשך נזעמת *)
על אדמתו׳׳ ,אמר עסקן בגדה ,״לכן הזמין
את התקפת עז־,׳׳ל. עכשיו יש לו תירוץ.״
על כיסא מתנדנד. המלך עשה זאת
בדיוק. הוא פנה, באמצעות הראדיו, אל עמו,
הודיע שיפעל נגד אירגוני־הטרור המסכנים
את ירדן. מבחינה זו השיגה הפעולה את
מסרתה המיידית.
השאלה היא: האם יוכל המלך לבצע
מדיניות זו במשך הזמן?
חוסיין יושב עתה על כיסא מתנדנד. אילו
רצה עבד־אל־נאצר להפילו, יכול היה לעשות
זאת בנקל. אבל נשיא מצריים אינו רוצה,
כנראה, להסתבך בהרפתקה נוספת, לקבל
על עצמו את האחריות לירדן׳ אחרי כשלונו
בתימן ובדרום־ערב.
לעומת זאת יהיה המלך נתון ללחץ גובר
מצד הסורים ואירגוני־הסרור. קשה לדעת
איך יגיבו על כך קציני הצבא הירדני. האם
יפתחו באש על אנשי אל־פתח, הנראים
בעיניהם כלוחמי־שיחרורז האם יעבירו
אותם למרתפי־העינויים של הבולשת ה־האשמיתז
האם ימנעו מהם חיפוי, כאשר הם
נימלטים מיחידות צה״ל? או שמא יקומו

העת! ס

הכהן הציע גם לדיין לזרוק *ומטוסי
צה״ל אלפי כרוזים לפאלחים שבבקעת הירדן,
כדי להסביר את הרמז העבה הזה גם
להם.
שר הבטחון לא קיבל
את הצעתו של חבר מפלגתו. הוא לא הכין
כרוזים לכסריי־ירדן.

מתקבלב עו ד ה ־ בו קרעד

*שפעה שלמה עמד מול הקבר. וד,דמ־
^ עות נבעו מעיניו הכחולות כמעיין
המתגבר.
בן־גוריון הלך להתייחד עם פולה. ללא
טיקסי הקבורה, ללא אלפי מביאי הניחומים,
בלי תאריך של שבעה או שלושים. קם והלך
לנהל עימד, את שיחתם האחרונה.
המכה הראשונה, עם מותה של פולה,
חלפה. עתה בא הצורך לבלות את הזמן, לעבור
את האירועים, השמחות, העצבונות
— הכל בדד, ללא אותם עין צופיה, מבט
דואג, מילת עידוד או ביקורת, יד מכוונת
כאילו מבלי משים.
קשה עליו בדידות זו. הוא מסרב להשלים
עימד, ונלחם נגדה — ומובס, מדי יום ביומו,
תבוסה אחר תבוסה. האחת ניצחת
מקודמתה.

ממקורביו מאז מותה של פולה ,״וכתיבה זו
ממלאה את כל יומו.״

״ הו א אינו

יואפול
^ להצ רי ף שומרים שני אנשי־בטחון.
3אחד ׳מהם, יורם, שומר על בן־גוריון
מזה שנים רבות.
בן־גוריון מפסיק פעם אחת בלבד את
עבודתו, גם אז בנימה של רטינה, כאשר
יורם מכנים לחדר־העבודה כוס חלב פושר,
בדיוק בשעה .10
״כשהבטן שלי מקרקרת, אני לוקח את

-מאת ״ 0 1

מופה נאצר
״ללכת — ולשתוק?״
נגד מלכם, יסלקו אותו, או יבריחו אותו
לשנות את הקו?
התשובה לכך אינה ברורה עדיין. תיתכן
תקופה של תהפוכות ותמרונים. רק דבר
אחד ברור: השקט לאורך קוו־שביתת־האש
יהיה תמיד יחסי וזמני, עד אשר תיפתר
בעיית ארץ־ישראל על־ידי מדיניות ישראלית
יזומה.

הר מז

הגבזל

״המלך חוסיין הבין את הרמז,״ אמרו
שר הבטחון משה דיין והרמטכ״ל רב־אלוף
חיים בר לב, לאחר פעולת־העונשין של
צה״ל, ביום החמישי שעבר — שבאה בתגובה
על הפגזת הישובים העבריים בעמק
בית־שאן (ראה בטחון).
גם תגובתו של חוסיין עצמו, שמיהר להסתייג
מפעולות החבלנים היוצאים מגבול
ממלכתו ואף לאיים עליהם בשימוש בכוח,
הוכיחה שהמלך הצעיר הבין את הרמז.
התעלומה היתד, רק באיזה רמז מדובר.
שכן, כדי להבין את מידת החשיפות והפגיעות
של מלכותו למהלומות תותחיו ומטוסיו
של צה״ל, לא היה חוסיין זקוק לשום רמזים.
הרמז שניתן לחוסיין היה במישור אחר
לגמרי. אילו היה חוסיין מעיין בקביעות
בדברי הכנסת וקורא את נאומי הח״כים, הוא
יכול היה למצוא אותו בדבריו של ח״כ
מע״י, דויד הכהן, אותם השמיע בוויכוח הכללי
על הצהרת שר הבטחון, בשבוע שעבר.
אמר הכהן, בין השאר :״הירדנים צריכים
להבין, כי סכר הירמוך נמצא במרחק עשרים
מטר מהגבול ותעלת הירמוך עוברת לאורך
קילומטרים רבים, במרחק כמה מאות מטרים
מהגבול. עוד מעט מסתיימת תקופת הגשמים
ומתחיל הקייץ.
״אם יבינו הירדנים שמעלת ההשקייה
שלהם, ששזותיהם תלויים בה, עלולה להיפגע,
הם עשויים לשנות אח יחסם לאנשי
׳אל־פיוזז״.

יחסים מרחביים

האיש, הרגיל לבדידות חברתית, ולעיתים
אף שש לבדידות פוליטית, אינו יכול ׳שאת
את הבדידות החדשה.
כי עם פולה — עבר בן־גוריון את נחשולי
חייו משך יובל השנים האחרון. פולה
היתד, עבורו — בת־לווייה ושותפה בפסגות
ובתהומות כאחד.
את המושג ״חיי יום־יום״ לא הכיר בן־
גוריון כלל. הוא לא הכיר בכך שצריך לגשת
לארון ולקחת את הבגדים, לא ידע לחלוט
תה, לא התעניין איך מגיעים מיצרכי־המזון
לשולחנו, מבושלים ומוכנים. בטלפון היה
מדבר רק בשפולה היתד, מזמינה אותו לכך.
בן־גוריון לא הכיר בכך כי כפתור בבגד
עלול לנשור, כי הפרחים באגרטל לא צמחו
בו, לא ידע מהי משכורתו, אם היא מספקת,
רבה או מצומצמת. מקומם של נעלי־הבית
ליד מיטתו, בשעת בוקר, נראה לו מובן
מאליו, התנור המחמם בא עם החורף וה־איוזרור
עם הקיץ.
את כל הפונקציות האלה מילאה פולה.

קיבוצניקית תורנית מביאה ארוחת 7וקר
השליח שלא גפע
כל מיני אזהרות נשלחו בשבועיים האחרונים
למלך חוסיין, לפני התגובה החמורה
של צה״ל. הוזכרו שמותיהם של שליח ה־או״ם
גונאר יארינג, של שגרירי ארצות־הברית
בתל־אביב ובעמאן, ושל אישיות
פאלסטינית מהגדה. מעריב אף ידע לציין אתן
שם האישיות: מנהל הקולג׳ של ביד־זית, ד״ר
מוסד, נאצר.
נאמר, כי נאצר קיבל היתר־יציאה לחודש
שלם מאת המימשל הצבאי. ואילו הארץ ידע
להוסיף, שמוסר, נאצר מתכוון לפגוש את
גמאל עבד־אל־נאצר.
שר״הפניב שלי. האיש שצחק יותר
מכל אחר מידיעות אלה היה מוסד, נאצר
עצמו. הגבר בן ד,־ ,72 שעובדי ותלמידי
בית־הספר התיכון שלו קוראים לו ״מיסטר
נאצר,״ לא עזב את עיירתו שליד רמאללה,
ואף אינו מתכוון לעשות זאת בעתיד הקרוב.
״לנסוע למלך חוסיין? לנאצר?״ הגיב לשאלת
העולם הזה ,״אני מוכן. אבל ברגע זה,
אני לא רואה שום תועלת בכך.״
נאצר, שר־החוץ לשעבר של ירדן, הכחיש
בתוקף כי נסע בשליחות כלשהי, מאז תום
הקרבות של יוני.
״היו אצלי כל מיני אנשים נחמדים. שאלו
אותי מד, דעתי על פיתרון זה או אחר של
(המשך בעמוד 6י)

בן־גוריון לארוחת צהריים,״ מסביר יורם,
״הוא בין כך־וכך לא זוכר שהוא צריך
לאכול.״
ההליכה לחדר־האוכל וממנו היא השעה
היחידה ביום בה רואה בן־גוריון את השמש
ובה נפגש עם העולם החיצון. הוא אומר
עלום לחברי המשק היושבים על הדשא,
מלטף את ראשי הילדים העוברים בדרכי.
לעיתים הוא מבקש להזמין לארוחת־הצהריים

** כר חודש מאז מותה של פולה; שלו*
.שים ימים ארוכים, בהם הבין לפתע
איזה חלל עצום מילאה האשה בחייו.
יש העוזרים לו. מעין ממלאי־מקום זעירים׳
המנסים לחשוב ״מה פולה היתד, עושה
עתה״ ,או ״מה פולה היתד, אומרת, איך
היתה נוהגת״ — קאדר של ידידים אשר
עברו קורס מיוחד אצל פולה להכרת הזקן.
הדמויות הקרובות אליו ביותר הן יהושוע
כהן ואשתו נחמה, חברי שדד,־בוקר. יהושוע,
איש לח״י נודע, הפך מלווה והידיד הקרוב
ביותר של בן־גוריון, מאז ירד לשדר,־בוקר.
הוא צופה מרחוק, שומר ודואג — מבלי להטריח
את ב. ג .ואילו נחמה, שהיתר, מקורבת
לפולה, דואגת לצד המשקי של ״הצריף״.
קיבוצניקית תורנית מהמטבח של המשק
מביאה מדי בוקר, בשעה ,7.30 מגש: כוס
לבן, פירות מבושלים, גבינה רזה, קפה עם
סוכרזית.

נחמה מגיעה לצריף חצי־שעה קודם. בן-
גוריון כבר ער בשעה זו. היא פותחת את
הווילונות, מציעה לבן־גוריון כוס מיץ תפוחים•
אחר־כך היא עורכת את ארוחת הבוקר,
בזמן שבן־גוריון אוכל, היא חודרת לקודש
הקודשים — חדר־עבודתו — ומנקה אותו.
מיד אחרי האוכל, עובר בן־גוריון לחדר־העבודה,
ומתחיל לכתוב בקדחתנות .״ישנם
שלושה ספרים אותם כותב בו־גוריון עכשיו.
שלושתם על תולדות עם ישראל בשלוש
תקופות שונות,״ מספר אברהם צביון ..,מנהל
המידרשה הסמוכה לשדה־בוקר, שהפך דאחד

ינאי ובן גוריון
בחור־האוכל את יהושוע כיהן, כדי שישב
סתם כך, על ידו. אולם גם אז שקוע בך
גוריון באכילה מד,ירה, ואינו מחליף מילה
עם יהושוע.
לעיתים נכנם יהושוע למרפסת הסגורה של
הצריף. מאז מותה של פולה מקבל בן־גוריון
את אורחיו במרפסת, לא בבית, ואינו נותן
לאיש — פרט לנחמה — להיפנם לחדרים.
ממילא אין לבן־גוריון אורחים רבים.
בניו ונכדיו אמנם ישבו עימו שבעה, אך אינם
מבקרים תדירות. חבריו מרפ״י נמנעים מל־

בן־\וריון

דויד

פגמו ״כוי *לא לגרום לגו אי־נעימות״.
ממבקרים מיקריים סתם מונע יורם מלהפריע
לזקן.
בשבת האחרונה ביקרו אצלו מספר חסידי
חב״ד, אשר הלכו ברגל מהמידרשה. הם
הביאו לזקן דרישת־שלום מנשיא המדינה.
בן־גוריון קיבלם, שוחח עימם כעשר דקות,
ושילחם.
״הוא כבר לא אותו הדבר. הוא אמנם
צלול בשיחה ובמחשבה, אבל אין בו את
החדות, הפרובוקטיביות, הבנגוריוניות שלו,״
סיכם את השיחה אחד החב״דניקים.

שקט . .
מ מו ש מ ^ ל ל

אחר .
י * שינוי שחל בזקן נראה מהותי לכל
| | מי שמכיר אותו מקרוב .״ישנה עננה
כבדה על פניו,״ מנסח זאת אברהם צביון.
פניו של הזקן חיוורים מהמחלה בה לקה
אחרי פטירת פולה, רעמתו קוצצה, והברק
המרדני החד שהיה בעיניו, אפל — מין בן־
גוריון אחר.
הוא מסכים לכל דבר, אינו מתנגד גם
לדברים שהיו בדרך כלל מקפיצים אותו
ממש, נותן לאנשים להוביל אותו, ממושמע.
הוא אינו מגלה עניין כמעם בשום דבר, ואפילו
על עיתונים אותם מביא לו יורם כל
אחר־צהריים, ואשר היו תמיד זוכים לקריאה
מדוקדקת, הוא עובר בריפרוף ומתעכב בעיקר
על כתבות הנוגעות לנושאי חוץ.
בגדיו נלקחים על־ידי נחמה למכבסה של
הקיבוץ. היא עוברת עליהם אחר־כך, כדי
לבדוק אם כל הכפתורים ישנם. הדואר שלו
מגיע ישר לצריף, ואילו בטלפון אינו משתמש
כלל. את משכורתו מהכנסת הוא הורה
להעביר במלואה לקופת הקיבוץ. עד לפני
חודש היה נשאר חלק ממשכורת זו בידי
פולה.
בשיחות המעטות שהוא מנהל, מזכיר בן־
גוריון לא פעם את פולה — ותמיד בלשון
הוזה :״פולה אומרת ש אולם כשהוא
מדבר עליה ישירות, הוא מדבר מתוך הכרת
העובדה שהיא הלכה לעולמה, ואינו מזכיר
חוזיות משותפות עימד״ כמנהגם הנוסטלגי
של זקנים רבים. אולם למרות זאת, אפשר
לחוש כי לגביו היא עדיין קיימת.
תמונתה של פולה, אותה צייר הצייר
ליטוינובסקי, הועברה מהמדף שמאחרי הכיסא
לשולחן עבודתו. מדי פעם הוא זוקף עיניו,
מתבונן בה, וחוזר לעבודת הכתיבה.
אור בלילה

גחמה היה קשה בתחילה לחדור לתוך
/השיגרה היומיומית של הזקן. כאשר
ניהלה עימו שיחה, מספר ימים לאחר מותה
של פולה, סיפרה לו עד כמה אהבה פולה
את המשק, עד כמה היה טוב לה בשדה־בוקר.
שכן בשנים האחרונות חשש כי קשה
לה לחיות בקיבוץ המידברי.
מאותו רגע נפתחו שערי הצריף בפני
נחמה. בן־גוריון מודה לה מדי יום ביומו,
לעיתים באומר, לרוב בעיניו.
בימים האחרונים היה בן־גוריון עסוק
בעריכת המכתבים שהוא כתב לפולה, כדי
להוציאם בקובץ, ביום השלושים לפטירתה.
אולם בן־גוריון היה שקוע בקריאת המכתבים,
שוקע בין פסוק לפסוק לתהום של
הירד,וריס ותהייה וכך החמיץ את התאריך
של הוצאת הקובץ.
את המכתבים הוא היה קורא כשראשו
תפוס בין ידיו. באותם רגעים אסור היה להפריע
לו, ולו בשביל הדבר החשוב ביותר.
פעם אחת — היחידה מאז מותה של פולה
— ראוהו חברי המשק שהוא מחייך ,״ואולי
גם צוחק קצת״ .היה זה בשעה שהבחין,
בדרכו לחדר־האוכל, בקבוצה של ילדים
משחקים. הוא ניגש אליהם, שיחק עימם
מעט, אך מיד חזר לרצינותו, לעיצבונו.
בשעת לילה, קרוב לחצות, כאשר נחמה
מסיימת את עבודות הקיבוץ ומשק־ביתה
שלה, היא שבה לצריף, מבקשת מב. ג .לסיים
את עבודתו, ומציעה את מיטתו. בן־גוריון
נענה מיד, אולם עוד שעות רבות נראה האוד
בוקע מחדר־השינה שלו.
כך מתנהלים חיי אדם, שהיה סמל הסער
והפעלתנות. חיים מסוגרים מתוך רצון, בודדים
מתוך אונם.

,.אור ש תו עד חלק
מהשסחים המוות שרום!,,
אודו ב. ג .לכתב, בשקם
ך* ן*גוריון קיבל אותי בפתח ״הצריף״ ,בשדה־בוקר. אמנם, שוב
2אין הוא עורך יותר את צעדותיו המפורסמות, בגלל מחלתו. לכן
שש להזדמנות לטייל מעט, בחצר המשק, עם עיתונאי שבא לראיינו.
לא היה זה ראיון רגיל. בן־גוריון לא נתן לשאול אותו שאלות. זה
היה מונולוג ארוך׳ בו זינק ״הזקן״ מנושא לנושא, והצליח להקיף,
תוך מחצית השעה, שלל בעיות העומדות ברומן של החדשות,
ונושאים בן־גוריוניים טיפוסיים.
היה זה הראיון הראשון שהעניק בן־גוריון אי־פעם לכתב של
העולם הזה. אמנם בתחילת השיחה הוא אמר :״איני רוצה להעניק
ראיונות להעולם הזה. אין לי שום דבר נגד הדיעות של העיתון. הן
בסדר. אני רק מתנגד לבחורות הערומות.״ בכך חזר, כמעט מילה
במילה, על הדברים שפולה ז״ל היתד, רגילה לומר. אולם לאחר
ששוחח עימי, בלי הכותרת של הראיון הרשמי, ביקשתי את רשותו
לפרסם את הדברים — וקיבלתיה*.

• על העיתונות כארץ בכלל, ועל ״העולם הזה״
בפרט :״בארץ אין עיתונות לוחמת. לעיתונים יש חישובים משלהם,
שלא תמיד נוגעים לבעייה עליה הם כותבים. בעיתונים בחוצלארץ
יכול להיות שעיתונאי חושב כך׳ העורך חושב אחרת, ובכל זאת
כותבים את מה שהעיתונאי חושב. לא תמיד גם כותבים את האמת,
עלי כתבו הרבה דברים שלא אמרתי, אבל גם בחו״ל.
״העולם הזה כותב הרבה דברים נכונים, אם כי אני לא קורא בו
בדרך כלל. אני רק מתנגד לשיטה של עירוב עיתונות, פוליטיקה עם
כל מיני דברים אחרים. מעניין בשביל מה קוראים יותר את העיתון
שלכם?״
>• על רפ״י ומע״י .״ישנם עכשיו הרבה מאוד מחברי רפ״י
שאינם יודעים מה לעשות. ברפ״י ישנם הרבה מאוד בחורים טובים,
אנשים טובים שעכשיו אין להם מיסגרת, לא רק פוליטית אלא גם

מד בר
מחשבתית. אלה שהצטרפו למפא״י, זכו לפחות למיסגרת הפוליטית.
אני שומע שטדי קולק גם כן לא רצה בהתחלה להצטרף למפלגה
שלהם.״
״אבל יש כאלה שהסתדרו שם טוב, ונושאים בתפקידים הראויים
להם. משה דיין הוא שר־בטחון טוב מאוד, יותר טוב משרי־הבטחון
שקדמו לו, וישנם עוד שיצליחו לתרום גם שם, לפחות טוב כמו
שתרמו ברפ״י.״
#על אופוזיציה .״אני לא חושב שאופוזיציה של בן־אדם
אחד, של חבר־כנסת אחד, היא לא אופוזיציה. תלוי מי האיש ומה
דיעותיו. יכולה להיות אופוזיציה גדולה, שתהיה יותר קואליציה
מהקואליציה עצמה, ואופוזיציה של איש אחד, שתציק ותדגדג הרבה
מאוד. זה לא בושה להיות יחיד.״
#על עליה ויהדות .״כל אדם המוכן לבוא לארץ, לעבוד
בה מתוך רצון שבלב, לעזור להתפתחותה ולבנייתה, זה אצלי
יהודי. אם הוא עושה את כל אלה וגם מצהיר על יהדותו, הוא
יהודי, יהודי טוב. הוא יהודי יותר טוב מאלה היושבים בחוצ־לארץ
והמתפללים בברוקלין בשבת בבית־כנסת, אפילו אם הוא
בעצמו לא הולך לבית־כנסת.״
״עכשיו יש לנו כבר שטחים חדשים, שחלק מהם, הינם בעלי
חשיבות היסטורית לעם ישראל. לכן ניישב אותם. ואילו את הנגב
הישן שלנו עדיץ לא יישבנו. לכן אנו צריכים עליה גדולה ארצה,
ליזום ולעורר אותה.
״אל לנו להסתמך רק על העליה שאנו מקווים שתהיה מברית־המועצות.
הדבר לא בידינו. אבל בידינו העליה מאמריקה. לא חשוב
מה עשו עד עכשיו בקשר לעליה, חשוב מה שיעשו מהיום. ויש הרבה
מה לעשות, רק צריך להתייחס לזה בציונות, ולא בציונות במר־כאות.״
#חינוך
.״בנוסף לעליה ישנם עוד שני דברים שהם החשובים
ביותר למדינה. החינוך והביטחון. גם את הביטחון בונים לאט־לאט,
כמו חומה, אבן על גבי אבן. אבל תוצאותיו ניכרות במיספר
שעות, מיספר דקות, מיספר סיקונדות. בחינוך התוצאות ניכרות
טיפין־טיפן. אבל השניים קשורים זה בזה, מבלי להינתק, ומשפיעים
זה על זה.״
״הבחורים האלה, שנלחמו במלחמה, נלחמו כיוון שהרבצנו בהם
תורה. לצבא יש מפקדים שאינם רק מקצועיים אלא גם אנשי־רוח,
ואנשים מוסריים. במשרד־החינוך יש גם כאלה, אבל לא כולם, בעיקר
לא אלה שבצמרת.״
״אסור ששר־החינוך יהיה פוליטיקאי, עסקן ציבורי טוב או לא
* הדברים נרשמו על־ידי הכתב מייד אחרי השיחה, אחרי שנתקבלה
הרשות לפרסמם. הניסוח הוא בימעט מילולי.

טוב, זה בכלל לא משנה. אני חושב שיזהר סמילנסקי היה יכול
להיות שר־חינוך טוב, למרות שהוא לא פוליטיקאי טוב.״
• אסץ ״ דקר אני בטוח שהצוללנים של דקר עשו כל מה
שאפשר כדי להציל את האונייה. יכול להיות שאלה היו הרוסים
שפגעו בהם, יכול להיות שלא. ברור לי לגמרי שהם עשו כל
מה שיכולים היו כדי לא לגרום לאסונם, אם כי עד שלא יהיו
הוכחות, אני לא רוצה להאמין שהם אבודים. אני לא מכיר אותם
אישית, אבל אני מכיר שכמותם, והם הבחורים הטובים ביותר, הטובים
שישנם בכלל.״
• על הצעירים והנוער .״אני בכלל תמיד טענתי שהנוער
שלנו טוב. אמרו עליו שהוא נוער של זהב, ונוער של מועדוני-
לילה. אחרי המלחמה פתאום גילו שהוא גם יודע כל מיני דברים,
חוץ ממועדוני־לילה, ויש לו ערכים יותר חשובים מאלה.
״זה לא היה בשבילי הפתעה, והנוער יודע את זה. הוא יודע מה
דעתי עליו. אני חושב שהצעירים במדינה שלנו יעמדו בפני כל
אתגר וכל משימה, אם לא יכשילו אותם, והם יצליחו לשמור על
המוסר הפנימי שלהם.״
• על בעיית השטחים .״אני לא יודע מה יכריחו אותנו
לעשות עם השטחים החדשים. אני לא יודע איך לקרוא להם,
שטחים משוחררים, שטחים כבושים. אי־אפשר לפתור את הבעייה של
השטחים על־ידי מודעות גדולות במעריב, של כל מיני אנשים
שחושבים שהם יודעים הכל.
״יכול להיות שנצטרך לוותר על חלק מהשטחים החדשים תמורת
השלום, אבל זה יהיה רק תירוץ. אם נוותר, זה יהיה מפני שיכריחו
אותנו. אבל ישנם מקומות שאסור יהיה להחזיר אותם.
״את ירושלים אסור יהיה להחזיר, את גוש־עציון אסור יהיה
להחזיר. ישנם מקומות שמבחינות אחרות אסור יהיה להחזיר.
אסור יהיה לגרום עוול לקיבוצים בצל הרמה הסורית, ולקיבוצים
שלגבול עזה. אפשר, אולי, למצוא פתרונים אחרים, לא קיצוניים
כמו החזקת השטחים או החזרתם. יכולות להיות הרבה צורות־ לכו,
אפילו אם לא יהיה שלום חתום עם נאצר.״

״תפסתי אותם בשעת געשה״ ,אוגר המיליונר
ך* יי־הנשואין הקצרים של אחד הזוגות
| י המפורסמים ביותר׳ והזוהרים ביותר,
במדינה — נסתיימו ביום השישי האחרון.
לפני בחודש נודע לדויד שיף, לראשונה,
שאשתו בוגדת בו. הוא לא גילה שום סימנים
של זעם או התרגשות .״אלה היו שבועיים
של גיהנום,״ הוא סיפר כשהופיע, השבוע,
לבדו למסיבת יום־הולדת של חברו, מו־רה־הדרך
מייק סטולוביצקי .״המשכתי ל
מישהו
צריך לסבול — שיסבלו הם,״ היא
היתר, אומרת. והגברים באמת סבלו בגללה,
והסבל שלה נסך בה הרבה גאווה וביטחון.
כבר בגיל שש־עשרה היא התפארה בפד
חברותיה במיספר המאהבים שלה. היא היתד.
מסתלקת מביח־הספר, כדי להיפגש עם דן
בן־אמוץ, וכשד,רדי קרוגר בא ארצה, להסריט
כאן סרט לטלביזיה הגרמנית, הוא
העדיף אותה על פני גילה אלמגור, נתן לה

|טוי 1 5ך 1נ 1ז בת , 16 הפכה אלה לכוכבת סרטו של השחקן הגרמני הידוע הארדי
| | 1 . 1 / 9 >1 1 8קרוגר. בין הסרטה להסרטה ניהלה אלה, שהיתה אז במלוא פריחתה,
רומאן עם השחקן־האורח, אשר יש לו בת בגילה של אלה והיכול להיות אביה לפי גילו.

הנתיחה

של חייה הסוערים של
אלה, היתה בחווילה של
הוריה, בה היה לה חדר בוחסי מיוחד
לה ומקושט בסיגנון מיוחד ולא רגיל.
שם גם קיבלה אלה אח ראשוני המחזרים.

ה10 הם
את1£11

ן1ניידח | ה ך 1ה 1מןז כבר בגיל הטיפשעשרה הפכה אלה שפירא למלכה ה!
1 1 1 1 . 1 1 1 1 1 בלתי־מונתרת של המשולש כסית— רחל— קליפורניה. היא
הקסימה את (משמאל לימין) השחקן אורי לוי, הצייר יגאל תומרקין והמלחין רפי בן־משה.

שחק את הבעל האוהב, כשאני יודע שבל
הזמן היא בוגדת בי.״
ובמשך כל הזמן הזה הוא אסף בקדחתנות
הוכחות. ביום השישי, לפני 10 ימים, הוא
תפס אותה בשעת־מעשה, כשהיתה בחברתו
של סגן־אלוף מחיל־ד,צנחנים.
הוא הודיע לה, בו במקום, על כוונתו
להתגרש .״לא שכרתי בלשים,״ הוא טוען,
״אבל יש לי שני עדים, ואני מגיש השבוע
בקשת־גירושין ברבנות.״
עוד ביום השישי החזיר שיף את אלה

את התפקידהראשי, ונראה
ולילות בכל פינות תל־אביב.

איתה ימים

״?א פרה חולבת;״

ך י* יא היתה יושבת באותו זמן בקלי!
| פורניה ובכסית, יחד עם החבר׳ה, מספרת
בדיחות גסות, מנבלת את פיה, גורמת
לידידיה להסמיק, ונהנית מזה.
היא היתד, יפה, זכתה להצלחה גדולה
ולמחזרים רבים. וככל שההצלחה ד,איירה לד,

מאח __

רחל המרחות

אלה היתר, התלמידה
ה !198
| | 131/1 1111 הטובה בכיתתה. למי
רות זאת, מצאה זמן לבלות גם במועדונים.

י14 — -

לבית הוריה. לאמה ההמומה הוא סיפר את
העניין בקיצור, מבלי להאריך בפרטים, וכבר
ביום־השבת ראו אותו נוסע במרצדס שלו
מביתו לבית־הדריה, ומעביר בכמה סיבובים
את כל השמלות שלה ושאר חפציה האישיים.
אלה עצמה היתד, נעולה, אותר. שעה, בבית
הוריה. היא היתד, עדיין בהלם, לא הודתה
בפני חבריה שבילתה את הלילה בבכי.
כי אלה, שנתגלתה על־ידי דיזנגוף עוד
בהיותה ילדה בת שש־עשרה, היתד, מאז
ומתמיד בחורה בעלת חושים בריאים ישכל
בריא. היא תמיד דאגה לכך שדברים, כמו
אהבה או גברים, לא יגרמו לה צער .״אם

יותר פנים — כן היא הפכה יותר בטוחה
בעצמה. כי אלה רצתה להתבלט. היא רצתה
שידברו עליה. היא רצתה להיות ראשונה.
״כדי להיות מלכה בדיזנגוף,״ היא היתד,
אומרת ,״לא מספיק להיות חתיכה. קודם
כל, צריך אישיות, שהאנשים ירגישו בנוכחותך,
מבלי שתעשי משהו מיוחד.״ ובזה
היא כמובן התכוונה לעצמה. וכדי לחזק את
דבריה, היא היתד, ממשיכה ואומרת :״אני
מתכוננת ללמוד משפטים. בגיל עשרים
ושמונה אני אהיה דוקטור, ובגיל שלושים
אני אהיה שופטת.״
ככל שהתבגרה׳ כך גבר בה הביטחון

נישואיה של אלה נעו
!* 1ו י -ךךי ״ ןףן ] ?
1 1 1 / 1 111 שייך למשפחת בעלה.

המלון, בנוכחות שרים, חבריי־נלסת וראש־העיר, וגס ב

שיו ־ אחרי שהחזיר את אשתו לבית הוויה
העצמי. היא יצאה לצבא, עברה בהצלחה
קורס קצינות. סיימה את הצבא. החלה
לומדת משפטים והרגישה את עצמה הכמה
ומלאת נסיון. היא ניסתה ללמד את נסיונה
לחברותיה ולמעריציה.
״האשד, הישראלית״ ,היתר, מסבירה ,״היא
אשד, פוריטאנית. היא מאמינה שהגבר הוא
פרה חולבת, או אידיוט. היא לא מבינה שביחסים
בין בני־אדם נחוצים שניים״.

יהלומנים, שרים, חברי־כנסת ופקידים גבוהים
באו לברך את הזוג, והכלה עצמה ענדה
טבעת יקרה ונצצה בשמלתה ובפניה הזוהרות.
היא חייכה אל בעלה חיוכים צנועים, אך
יחד עם זה קרצה לאחד מחבריה ואמרה לו:
״אל תחשבו שזה הסוף. אלד, עוד לא גמרה
את הקאריירה שלה.״
כשהיא היתד, ילדה בת שש־עשרה, והפי
ציצה את החבר׳ה באימרות־כנף מחוכמות
הוסח למרות שקיבלה מבעלה, כמתנת נשואי! ,את חנות־הרהיטים
הגדולה ורסאי, עזרה לו בעסקי־הקולנוע
שלו, הפכה גם למארחת־כוכבות: כאן היא נראית עם מרי פראנס בואייה ועם הבמאי סרגיי.

מאותת הנוננות

האופנה

המלתחה של אלה, אשר
חודשה מפעם לפעם על־ידי
בעלה, בעת נסיעתיו הרבות לחוץ־לארץ,
הדהימה כל פעם מחדש את אורחי הנשפיות
והאירועים, אשר בהם הירבתה לקחת חלק.

אשת החברה

אלה ובעלה עם אשת סגן יו״ר הכנסת, אופירה נבון, ועם
שר הבטחון משה דיין, בחתונת אסי דיין, בצהלה. אלה היתה
ידידה אינטימית של בני משפחת־דיין, דרכם התיידדה עם קצינים בכירים ואישי־ציבור רבים.

ויום אחד, לאחר רומאן קצר של חודש
ימים, הודיעה אלה שפירא על כוונתה
להתחתן עם דויד שיף, אחיו של חיים שיף,
בעל שרשרת בתי־המלון׳ ומפיק סרטים
בזכות עצמו.

ובמלים גסות, עוררה אלה התפעלות. היה
בזה משהו פראי ותמים. אבל עכשיו, לאחר
שהתבגרה והתחתנה, הדברים הללו עוררו
פחות התפעלות. בייחוד שהכל הלך והתרכז
סביב שתי נקודות קטנות: גברים וכסף.

^ ישלא האמין^צאל^שפירא^הבחורה
שיצאה עם מיטב נערי־השעשועים ה־יפהפים
של ישראל, מצאה באמת משהו
בדויד שיף, בחור צנוע, לא זוהר, לא יפה
במיוחד, לא מבריק במיוחד. הגירסה היתד,
שהיא נישאה לו בגלל כספו, ורכלני תל־אביב
טענו שתהייה לה הפתעה גדולה
כשיתברר לה שבעצם אין לו כסף.
אבל אלה הכחישה :״אני לא מתחתנת
בגלל הכסף,״ היא אמרה ,״אני מתחתנת
איתו בגלל שהוא אינטליגנט. גבר חכם
בצורה לא רגילה. אני יכולה לדבר איתו על
הכל. מפילוסופיה עד סוציולוגיה.״
באותו זמן היא היתד, נוהגת לפרסם את
דעתה על הנשואין :״אשה עם נסיון היא
מיכרה־זהב לנשואין. קשה לפתות אותה׳
וקשה לקרוץ לה בדברים נוצצים, היא יודעת
שלא כל הנוצץ זהב הוא וכשהיא מחליטה
משהו, היא תעמוד על־כך עד הסוף.״
החתונה נערכה בטקס מפואר, במלון גני־יהודה
שבירושלים, השייך למשפחת שיף.

ץ״* יד לאחר החתונה ה־א נסעה עם
בעלה לירח־דבש בקאן, חזרה משם עם
מרצדס ומילתחה עשירה של שמלות־פאר.
היא החלה חיה בהתאם למעמדה החדש.
ילפני כן היתד, מקבלת מהוריה עשר לירות
לשבוע. עכשיו התחילה להתפאר בכספים
שהיא מוציאה, ובשפע המקיף אותה.
אלה הפכה אורחת קבועה בפרמיירות׳
באירועים חברתיים ותרבותיים. היא הסתובבה
במחשופים ענקיים, תלבושות מתוכננות
ותסרוקות־תלתלים. כל יום היה מעטר
אותה איזה יהלום אחר, פרוות־מינק חדשה,
מחרוזת פנינים.
״שלחתי את בעלי למסע־קניות. לי אין
חשק לנסוע איתו. זה לא מעניין אותי,״
היא היתד, אומרת, ובעלה היד, נוסע ומביא
דד, תלבושות קורז׳ שמלות־מיני, שמלות־מכסי,
מעילים .״אני מרגישה שחסר לי
איזה יהלום על האצבע, היא היתד, מלגלגלת,
״אולי אני אשלח את בעלי לחוץ־לארץ,

החתונה אינה 6ו!ק

לפני שנה וחצי, במלון־הפאר הירושלמי גני־יהודה, החתונה
היתה מפוארת, נערכה ליד ברינת השחייה של
הבוהמה. לאחר החתונה נסעה לירח־דבש בריביירה.

ואנו

צריכים זהבהיש תמיד

(המשך בעמוד )16

ש שתהיוגיס^^ -

קצינים. הם נראו כגיבורים, מעניינים מבעלה״

1המלחמה הרסה
(המשן מעמוד ) 15

להביא לי.״ ובעלה היה נוסע.
וכבר באותו זמן ריכלה כל העיר על
רומאנים שהיא ממשיכה לנהל עם קציני־צה״ל,
ידידים לשעבר, וידידים חדשים. היו
רואים אותה עם גברים שונים בפינות שונות.
הסיפורים אודותיה הילכו בכל העיר, והיה
רושם שהבעל הוא היחידי שאינו יודע דבר.
וכל הזמן הזה היא היתד. ממשיכה
להתפאר :״אשד, חכמה יודעת לבגוד בבעלה
מבלי להיתפס, אשר. חכמה יודעת שקודם כל
צריך להכחיש. להכחיש כל דבר.״
ועוד אמרה :״אשד, חכמה יודעת לחיות
מבלי לעורר בכך
שהיא רוצה, איך סקאנדלים משפחתיים.״
ובאמת, במשך שנה וחצי היא חיה את
עם בעלה ובלעדיו, ונהנתה גם
חייה,
מאימונו וגם מהחופש שנתן לה. עד למלחמה.
אלה גוייסה לצבא, נשלחה לדרום, ושם
תקפו אותה געגועים וזכרונות.

תחרות עם יעל

מיתרונות מכשיר טלביזיה ״סאנא״ 10מ 0ז1מ1.199 £16

* מ סן פנורמה ענק 65ס״ מ * ויסות תמונה
אלקטרוני * טיונר משוכלל ביותר * עוצמת
קליטה ממרחקים * אפשרות לפיקוד
ממרחק, בנוסף לעשרות שיכלולים אחרים.
להשיג בכל חנויות הרדיו והטלביזיה

המובחרות

טיולרוו? 1י ם /ו ת
לרמת הגולן ולרגלי החרמוו
יתקיים בסוף שבוע ,23—24 2.68 במחיר — 48ל״י למשתתף,
כולל: הסעה, כלכלה, מלון, והפתעות .
פרטים והרשמה: שרותי חיפה (סוכנות אוקיע)
חיפה, רחוב אבן סינא ,4טלפון 67722

ך * יאפגשה ידידים ומאהבים ישנים,
( | נזכרה בימים בהם היתד, קצינה מפורסמת,
וכל הגדוד היה מאוהב בר״ האמביציה
הישנה שלה להיות הכי אהובה, הכי
נערצת, הכי מפורסמת, תקפה אותה שוב —
והיא שבה לחיות כבימי רווקותה, בקצב.
אלא שבאותו מקום בו היתד. היא׳ היתד,
גם יעל דיין, שדמתה לה בהרבה, וביחוד
באמביציות חסרות המעצורים שלה.
התחרות בין יעל לאלה, שהחלה עוד
כששתיהן היו נערות, רק הגבירה את המרץ
של זו האחרונה, ולאחר המלחמה היא גם
נקמה בחברתה — מעל דפי העולם הזח
1585 כשהיא מאשימה אותה בכך
שניסתה להיות המלכה של הגדוד, ובעצם
היתד, רק הסגנית.
לאחר המלחמה התקשתה אלה לשוב לחיים
אזרחים צנועים. היא המשיכה להתראות עם
מפקדיה מימי המלחמה, החלה להיזהר פחות
ופחות. אך בסוף׳ כשבעלה תפס אותה,
בא לה הדבר כרעם ביום בהיר.
היא הסתגרה בביתה. וכששואלים אותה
מה יהיה, היא אומרת בקול חלוש :״אנחנו
לא מתגרשים. אנחנו רק ניפרדים.״
הבעל טוען אחרת :״זה ניגמר,״ הוא אומר,
״אני מתכונן להחזיר לה את כל הדברים
שלה, מאכסימום לתת לה כמה מאות לירות
לשכירת חדר. למז׳לי, הכל רשום על שמי.
כך שבעיות לא תהיינה. הוכחות יש מספיק.
״אני רוצה להתגרש מהר, כי אני רוצה
להתחתן. אני מבוגר. בן שלושים ושבע. אני
רוצה בית נורמלי ואני רוצה ילד.״
איך זה קרה ומה קרה? הוא מסביר: בכל
אשמה המלחמה. לדעתי היא בחורה מיסכנה.
אני מרחם עליה. זה פשוט מחלה אצלה.
אילו הייתי צריך לנתח את זה מבחינה
פסיכולוגית, אז יש לה תסביך אדיפוס. היא
מעריצה אנשי־צבא.

עכשיו 3ודמ מספדים
*ץ כשיו, לאחר שהכל ניגמר, באים

דרושה

דירה

לשני צעירים ערביים
העובדים ולומדים בתל־אביב.
להתקשר אחרי־הצהרים לטלפון 413885 אל אחמד, או אל
ת. ד ,28027 .תל־אביב.

} /אליו חברים ומספרים לו עוד ועוד
סיפורים. לאס־לאט נפרשת בפניו שנה
וחצי של חיי־נשואיו.
״למה הם באים אלי עכשיו?״ שואל דויד,
״איפה הם היו כל הזמן? פתאום מספרים
לי על איזה מורה לנהגות, על קצין־מיבצעים
באוגדה של אריק שרון, על עוד מישהו.
למה לא סיפרו לי לפני זה את כל הסיפורים?״
אלה שומעת את מה שאומר בעלה ולא
עונה, רק חוזרת בעקשנות, בלחש, על
דבריה :״אנחנו לא מתגרשים.״
היא לא מוכנה להשלים עם מה שקרה. לא
רק גאוותה נפצעה, לא רק הביטחון העצמי
שלה נפגע פיתאום: כל חייה נהרסו.
לפני נשואיה היא היתד, נערה דיזנגופית
יפה ומצליחה, אבל לאחר הנשואין היא הפכה
גברת. היא היתד, מארחת בביתה כוכבות
מחוץ־לארץ, פקידים גבוהים, אנשי שילטון,
במאים וכוכבים היו מתייחסים אליה בכבוד,
קוראים לה הגברת שיף׳ מכבדים אותה בהזמנות
למסיבות, לסעודות קוקטייל, לביקורים
בבית* היא היתד, מכובדת, ידועה.
היא היתה ליידי אצילית וזוהרת, מכוסה
בגדים יקרים ותכשיטים נוצצים.
ופתאום — הפכה אלה בחזרה נערה פשוטה׳
סתם אחת מני רבות. החברה הגבוהה
לא תרצה בה ללא בעלה, והיא תצטרך
לחזור לאלמוניות פשוטה וצנועה. אלא
שפירא, שרצתה תמיד להיות הכי יפה, הכי
חכמה, הכי ידועה, לא יכולה להשלים.
״נתתי לה את השאנס להיות גברת,״ אומר
בעלה ,״וכל מד, שנשאר לי עכשיו זד,
רחמים עליה.״
אבל אלה שהיא עדיין בת ,23 בלבד,
בוודאי תתאושש. הביטחון העצמי התוסס
שלה עוד יחזור. הארץ עוד תשמע עליה.

במדינה
(המשך מענווד ) 12

הבעייד. הישראלית־ערבית. שאלתי אותם:
אלד, הן הצעות ממשיות של ממשלת ישראל?
אתם מדברים בשמה באופן רשמי?
ענו שלא. זה היד. רק סימפוזיון כזה.
״שאלו אותי אם אהיה מוכן לנסוע למלך
חוסיין ולנשיא עבד־אל־נאצר. עניתי בחיוב,
בתנאי ששר־הפנים שלי ירשה לי. שר־הפנים
שלי — זאת אשתי.
״כשראיתי שאין שום הצער, ממשית, עניתי:
בשביל מד, לנסוע? רק להיכנס למלך,
לומר לו שלום אדוני, ולשמוע אותו אומר לי
סלאם יא סוסה, התגעגענו אליך — ואחר־כך
לשתוק? מד, זה נותן?״
הזמנה מאכא אכן. באיזה תנאים
היה מוכן לנסות את כוחו כמתווך?
״קודם כל — שממשלת ישראל תחלים
מה היא רוצה, ומד, היא מוכנה להציע. אז
יכול היה אבא אבן׳ או מישהו כזה, להזמינני
אליו לשיחה סודית. היה אומר לי: כאלה
תנאינו. גשש אצל עבד־אל־נאצר. אם לא
יצא מזה שום דבר — נכחיש בכלל שהתקיימה
שיחה כזאת. רק אז יש טעם לשלוח
שליחים ומתווכים.
״אזהרות — זה כבר עניין אחר. זה יכול
כל אחד להעביר.״

תחבורה
ה מו ע מד החדש חנניה גיבשטיין הוא בעל מכונית פרטית.
כאשר הודיע לו יום אחד אבי גיסתו, כי
רשם אותו כחבר במועדון המכוניות והסיירות
בישראל, הודה לו בנימוס ושכח את
העניין.
עורך־הדין מראשון־לציון נזכר בחברותו,
הכרוכה בתשלום 20ל״י לשנה, רק במיקרה.
הוא קרא בעתונים (כולל העולם הזח ,) 1494
כי משהו רקוב במועדון.
הדמות המרכזית באותן ידיעות היתר. קל-
רה נחמיאם, מזכירתו
הכללית של המועדון,
שעשתה בו
ככל העולה על רוחה.
היא חילקה טו־בות־הנאה,
כספים ד
מישרות למקורביה
(כולל בנה) ,הירבתד.
לבלות בארץ ובחו״ל
על־חשבון המועדון.
כאשר נמסר על
עריכת בחירות חדשות
לנשיאות המוגיבשטיין
עדון,
נאמר גם כי
בגלל אדישותם של
החברים משתתפים בבחירות מסוג זה רק
כתריסר אנשים.
גיבשטיין החלים ללכת לאסיפת־ד,בחירות.
לא מחפש ככוד. הוא לא היה יחידי.
הגילויים על הנעשה במועדון הניעו כמה
מאות חברים לבוא לאותה אסיפה, שהת קיימה
באפריל אשתקד.
הבחירות אומנם התקיימו. אבל בצורה כד,
מפוקפקת, ותוך הסתייגויות וצעקות כה רבות,
שהאסיפה התפוצצה בשערורייה רבתי.
נשיא המועדון החליט לראות את הבחירות
בטלות ומבוטלות.
השבוע התכונן המועדון לעריכת הבחירות
מחדש. המועמד החדש לנשיאות: חנניה גיב־שטיין
.״אינני מחפש את הכבוד,״ הכריז
חנניה ,34 ,בעל העינים החומות החדות והשיער
המידלדל ,״זה אתגר, קריאה־למלחמה
נגד המנגנון. אני רוצה לראות את המועדון
ממלא את התפקידים החיוניים שלו.״
בעיקר: מתן הגנה ושירות ל־ 100 אלף
בעלי הרכב הפרטי בארץ*.
״לא ייתכן שבעלי־המכוניות יהיו מופקרים
בידי כל הרוצה להטיל עליהם מם, או
כל בעל־מום ך. לא ייתכן שלא ייהנו מעזרה
מהירה ויעילה בשעת תקלה או סכנה; או
משירות אדיב שינעים להם את הנסיעה.״
מקל בגלגלים. המקל בגלגליו היתר,
קלרה נחמיאס. היא התנגדה אפילו למסור
* המזרימים, סדי שנה בשנח, לאוצר המדינה
200 מיליון ל״י מדלק 49 ,מיליון
מרשיונות 40 ,מיליון ממס־קנייה של רכב
חדש, ו־ 12 מיליון מבול בטמון.
העולם הזה 1690

** שקרב ובא יובל ד.־ 20 להקמת מדי-
נת־ישראל, החליטו חכמי המדינה ונכבדיה
ששנת 1968 תשמש כשנת־יובל וייערכו
לכל אורכה חגיגות מפוארות.
יתכן וקיימים אזרחים בישראל המחכים
בקוצר־רוח לתחילתן של חגיגות אלו, כדי
להפיג מעט את המתח שנוצר עקב המלחמה
האחרונה והמאורעות שלאחריה. לגבי
אזרחים אלה יש למשרד ראש־הממשלה
הפתעה: חגיגות העשרים החלו מזמן. אתה
נמצא בעיצומן, בזה הרגע.
זאת אינה בדיחה וגם לא מתיחה: מי שלא
מאמין, או מי שלא שם לב לעובדה משמחת
זו, מן הראוי שיטול לידיו את חוברת לוח
האירועים לחגיגות שנת העשרים, שהוצאה
לאור על־ידי הוועדה לחגיגות שנת העשרים
למדינת־ישראל שליד משרד ראש־ד,ממשלה.
חוברת זו תזכיר לו שעוד ב־ 22 באוקטובר
,1967 הכריז נשיא המדינה, חגיגית, ב־בית־הנשיא
שבירושלים, על פתיחתן הרשמית
של חגיגות העשרים. לא היתד, זו סתם
מליצה: מאז ההכרזה ועד היום, נמשכות
החגיגות במלוא הקצב.
לאלה שמסיבות שונות החמיצו את ה
חגיגות
שנערכו עד עכשיו, מונה החוברת
את האירועים החגיגיים והצוהלים שהפסידו
עד כה. ב־ 24 באוקטובר 1967 היתד, חגיגה
גדולה לחידוש בית־הכנסת על־שם הרמב״ן
בעיר העתיקה. באותו חודש נערכה גם החגיגה
הגדולה של כינוס מישלחת המגבית
המאוחדת מארצות־הברית.
בנובמבר 1967 נערך כנס נציגי הכיתות
הגבוהות, במכון ווייצמן ברחובות, ובינואר
1968 נערך, כזכור לכל, כנם עולמי של בתי־כנסת
אשכנזיים וספרדיים וכן נערכה חגיגת
סיום הש״ס הבבלי של הדף היומי העולמי.
אבל זאת היתד, רק ההתחלה. ככל שמתקרב
יום־ד,עצמאות, מתרחב היקף החגיגות,
עוד החודש, ב־ 25 לפברואר, צריכה להיפתח
בבית־ד,חולים תל־השומר חגיגת הכנס הבינלאומי
לחוקרי אלרגיות: ובחודש מארם ייערך
בתל־אביב הפסטיבאל הבינלאומי השלישי
לברידג׳ .מישחק בעל משמעות לאומית, לכל
הדיעות.
בכלל, חודש מארס יהיה עליז ושמח,
גדוש חגיגות מיוחדות לציון שנת העשרים
למדינה. בתל־אביב יתקיים קונגרס עולמי ל־פרוזנים.
בקיסריה תערוך חברת דפנה מורס
מישחקי־גולף בינלאומיים; בבית־העם בירושלים
תערוך הסתדרות נשי המזרחי באמריקה
כנם לנוער המזרחי; ובסוף החודש, יגיעו
החגיגות לשיאן — כאשר ייפתח בירושלים
הקונגרס של מרכז המידע הבינלאומי לאשראי
מקומי.
מי שסבור ׳ כי חגיגות־עם מסעירות אלו
הן התפרצויות־שמחה ספונטאניות של

זה איננו ב לו ף| -
גם לא מ תיחה.
!הו תוננו של ן
מיסמך ממשלתי
ו שמי של מ שוד

וא ש־הממ של:ה! .

העם היושב בציון, אינו אלא טועה. הכל
מתוכנן ביסודיות והוכן בקפדנות.

״ביטוי שמחה וחשבון-כפש״

משרדואש וז מנז׳ טל ר.
הוו עדה

ל ח גי גו ת

שנ ת

העש רי ם

ל מ דינ תישראל

לוס אי רו עי ם
לחגיגות שנת הע שרים

העולם חזה 1890

החגיגות יגיעו לסיומן, בנובמבר, בכינוס
הארצי השמיני של איגוד החירורגים בישראל.
חוברת

האירועים של

חגיגות

העשרים

אינה לוקחת בחשבון, כמובן, אפשרויות נוספות
של אירועים חגיגיים, שייערכו לאורך
כל שנת העשרים: הצגות סרטים בבתי־קולנוע,
תפילות בבתי־כנסת בשבתות ומועדים
וכן ריקודים בדיסקוטקים.
כיצד עומדת מדינת־ישראל בשנתה העשרים
בעומס כזה של פסטיבאלים והשתול־לויות־שמחה?
השיב על כך, השבוע, מירון

ומי שלא יודע עדיין כיצד לבטא את
שימחתו וכיצד לעשות את חשבון־הנפש
שלו, יכול ליטול לידו את חוברת אירועי
חגיגות שנת העשרים ולבחור לעצמו חגיגה
כרצונו.
בחודש אפריל הוא יוכל להשתתף בכנס
הבינלאומי של הדת הבאהית, שייערך במרכז
הבאהים בחיפה; או בכנס עולמי של ותיקי
ברית הכוח. הוא יוכל להחליט אם לנסוע
לקבר יתרו שליד כפר חיטין, כדי לחוג
שם את חג נבי־שועייב של העדה הדרוזית;
או להאזין לדיוני הוועידה הכלכלית ,״ועידת
המיליונרים״ ,שתיערך באפריל, בירושלים.
במאי הוא יוכל לבלות בחגיגות רבי שמעון
בר־יוחאי במירון או — אם הוא מעוניין
בעיסוק פורה במיוחד — הוא יוכל להשתתף
בקונגרס העולמי השישי למחקר פוריות
ועקרות, שייערך בבית־ד,חולים השרון ב־פתח־תקווה.

ראש החגיגות עומדת, כמובן, וע־
. 4דת־שרים מיוחדת לעניין חגיגות העשרים
להקמת המדינה, שחברים בה לא פחות
מ־ 11 שרים — ממנחם בגין ועד ישראל ישעיהו.
אבל ועדת־השרים לא נטלה על עצמה
את הכניסה לפרטי החגיגות. תפקיד שהוטל
על ועדה בינמשרדית מיוחדת, שבראשה עומד
הד״ר יעקב הרצוג, המנהל הכללי של משרד
ראש־הממשלה. בוזעדה זו חברים 20 מחשובי
הפקידים הבכירים במדינה, כולם בעלי
נסיון עשיר באירגון חגיגות. כך, למשל,
אפשר למצוא ברשימת הנכבדים את אהרון
צבי פרופס, מנהל מחלקת המיפגנים של
משרד התיירות; את משה זנדברג, יועץ שרד,אוצר;
את אלוף־ מישנה יצחק חופי מצה״ל,
ואפילו את תדי קולק, ראש־עיריית ירושלים.
חגיגות הילד המפגר
גם ועדה זו לא נטלה את תפקידה בקלות־ראש.
אחרי מיספר רב של ישיבות, ואחרי ף זה עוד לא הכל. חוברת האירועים מכי-
שבעיקבות מלחמת־ששת־הימים הועלתה הצ 1לה המון הצעות נוספות לחגיגות שימחה
עה לדחות את החגיגות, הוחלט לקיים וחשבון־הנפש. ביוני אפשר לעשות זאת
אותן בכל זאת — לפי התוכנית. הוועדה בכנס מליאת ההנהלה של ויצ״ו העולמית.
התפצלה לוועדות־מישנה, וכל מאורע ואירוע ביולי יתקיים בירושלים קונגרס עולמי לחזתוכנן
בקפדנות, בהתאם למדיניות החגיגות נים ומקהלות. באוגוסט תיערך חגיגת הכפי
שהוגדרה על־ידי הד״ר הרצוג עצמו: קונגרס של החברה הבינלאומית לחקר אג.החגיגות
יעניקו לאזרח מדינת־ישראל אפ מים; ובאותו חודש עצמו יתקיים גם כנס
שרויות לביטויי שימחה וחשבון־נפש על הפדרציה הבינלאומית לחייטות.
עשרים השנים שחלפו ועל השנים שיבואו.״
בספטמבר נצטרך לנסוע שוב לבית־החו-

מסיים להדביק בולים הוא מטאטא את הלו
את רשימת חברי־ד,מועדון — וגיבשטיין
רים הירושלמיים אינם מקבלים כל שכר; אם
משרד.
נאלץ לפנות לבית־המשפט.
כי משרדים מסויימים — כמשרדו הפרטי
אלה רק מיקרים אחדים מתוך עשרות טע של שר־ר,משפטים יעקב שמשון שפירא —
השופט המחוזי יוסף לם פסק, שיש למנות
אשר בפי יו״ר ועדיו,פעולה של המתמ משלמים להם עד 500 לירות לחודש.
סור לו את הרשימה. החלטה חשובה עוד
חים׳ דורון מייבלום ( )24 שקם לאחרונה כדי
יותר: אסיפת־ד,בחירות תתקיים הפעם בניהולו
משרדו הפרטי של היועץ המשפטי לממשל
יו״ר נייטראלי — עורך־הדין מיכאל להגן על זכויותיהם של הסטאז׳רים*.
שלה לשעבר, גדעון האוזנר, משלם למתמחה
״עבודות משרתים:״
כספי. גם יו״ד ועדת הקלפי יהיה משפטן
מעבידים שלו 300 לירות.
אותנו בפרך עבודות־משרתים!״ מאשים ה־נייטראלי.
אחרים
פחות נדיבים: יו״ר ועדת־המתמחים
יו״ר, שהוא גם סטודנט שנה ד׳ בפאקולטה
של התאחדות עורכי־הדין, פנחס רבינוביץ,
גיבשטייין? יצליח ואם
למשפטים באוניברסיטת ירושלים.
ופרקליטו של השופט מלחי, מנדל שרף,
״אגשים את מטרתי, אתן למועדון את
בתנאי־שכר עובדים שאנו
בלבד

אינם משלמים למתמחים שלהם אף פרוטה.
המעמד הראוי לו — ואחר־כך אפרוש.״
איומים, שמנצלים אותנו בעבודות משפטיות
שכיתה כללית ץ לא פחות חמורות
עבור הפרקליטים — עכשיו גם מעמיסים
הן הטענות כלפי משרד המשפטים.
עלינו עבודה פשוטה!״
חלק ניכר מן המתמחים מועסקים בלשכות
מצב זה, המחמיר והולך, לדברי המתמתה
חים,
גרם להקמת ועד־ד,פעולה .״עורכי־הדין השופטים השונים — לאחר שמחתימים אותם
על הצהרה בה הם חייבים לוותר על שכר.
ומשרד המשפטים מנצלים את המצב,״ הס
ואגטיפטיה
״אלמלא חתמנו, לא היינו מקבלים את הטוענים
.״כרגע קובע החוק שאין אנו
יכולים להיות עורכי־דין מבלי לשרת אצי* משרד״״ טוענים הסטאז׳רים אצל השופטים.
מתמחה צעירה למשפטים ניצבת בוקר־איזה
פרקליט שנה.״
ועד־ד,פעולה של המתמחים מקווה לשים
בוקר בפני הפרקליט אצלו היא משרתת,
קץ למצב זה .״אם לא יקבלו המתמחים שכי
עיקר טענותיהם של המתמחים מופנות
מנגנת על גיטארה, שרה לו שירי־עם.
הגיוני ואם לא יפוטרו מעבודות בלתי־כלפי
אותם פרקליטים 40 :אחוז מהסטאז- ביום מתמחה צעיר חולט מספר פעמים
משפטיות,״ הם מאיימים ,״יבוא יום בו אף
תה, מכין כוס משקה חם לעורך־הדין עבורו
שופט או פרקליט לא יוכל לקבל מתמחה״.
* מהווילה הלאטינית ססאז׳ שפירושה
הוא עובד ועבור אורחיו למשרד.
ואם יש צורך באמצעים דראסטיים להגיע
״שלב־מעבד״ ושוושמעותה בעברית — תקר
מתמחה שלישי יושב שפוף, משך יום עבופת־בוזזן
לקראת קבלת רשיון עוו]-דין, למצב זה — מוכנים אנשי־הוזעד לארגן
דה שלם, מדביק בולים על ׳מעטפות, כשהוא
אפילו שביתה כללית.
לאחר סיום לינוודי-המשפטים,

אירגונים

לים תל־השומר כדי לחוג בכנס הקארדיו־לוגים
הבינלאומי, ועוד בטרם נספיק לנוח,
מחכה לנו כבר קונגרס הפדרציה הבינלאומית
למומחי סריגה.
ספטמבר יהיה כנראה חודש מסעיר מאוד,
לכן כדאי לקחת בו את החופשה השנתית:
אז ייערכו קונגרס החברה הבינלאומית לעופות
המשק וקונגרס בינלאומי לכימיה
קואורדינטיבית.
אך זה עוד כלום לעומת מה שמכינים לנו
בחודש אוקטובר : 1968 את הקונגרס הרביעי
של הליגה הבינלאומית למען הילד המפגר.

מנכ״ל
הרצוג
״לשמוח ולעשות חשבון־נפש״

מדזיני, דובר הוועדה לחגיגות שנת העשרים:
״עד עכשיו הכל מתנהל לפי התוכנית. כל
התוכניות שתוכננו התגשמו לשביעות רצוננו,
פחות או יותר.
״אבל יש לנו עוד תוכניות, שאנו מחכים
עתה לאישורן על־ידי ועדת־השרים. נפרסם
גם אותן — בתחילת החודש הבא.״

דרכי־חיים
שובר

ה חו ק
פעם היה ניסים בן־נתן שומר־חוק, שוטר.
החודש הובא בפני שופט־המעצרים התורן,
השופט יוסף קירטוני, כמואשם בהוצאת
המחאה ללא כיסוי.
טען מנחם לוין, בעל חנות למטבעות ובולים
מרחוב יוחנן הסנדלר ,9בתל־אביב:
״מכרתי לו מטבע־זהב, נתן לי צ׳ק שחזר.״
טען רב־סמל המשטרה שלום שרייר, המשמש
כתובע :״בזמן שהיד, בחנות, גם
הוציא בן־נתן את ארנקו, העמיד פנים שהוא
עדיין שוטר, שיכנע את החנווני.״
טען השוטר־לשעבר :״נתתי לחנווני צ׳ק
דחוי ב־ 3בדצמבר. את התעודד, שלי החזרתי
למשטרה ב־ 10 בדצמבר. כשמשכתי את זד
צ׳ק, שתאריכו 7בינואר — לא ידעתי ש־אתפטר
מהמשטיה.״
נימוק זד, לא שיכנע את השופט כי אכן
יש צידוק באי־כיבוד ההמחאה, גם אם העושה
כך היה פעם שוטר. הוא פקד להאריך
את מעצרו של בן־נתן בשישה ימים.

במדינה
דרכי־אדם
לקראת הוועידה ה שניה של ה תנו ע ה

העיר

אשר תתקיים בתל־אביב, בימים 30—29 במארס , 1968

מוזמנים חגרי ואוהדי התנועה לאסיפות המחוזיות:

< בירו שלים
ום שלישי 27 ,בפברואר, בשעה 8.30
:רב, בבית־החלוצות, רחוב אבן־גבירול
,בהשתתפות

ח״כ אורי אבנרי
עו״ד אמנון זכרוני

#ב חי פ ה
ביום שישי 8 ,במארס, בשעה 8.30בערב,
באולם קפה פת, רחוב מוריה ,50
על הר הכרמל, בהשתתפות

ח״ס אורי אפנדי
עו״ד שמואל סגל

< בתל־ א בי ב
ום חמישי 7 ,במארס, בשעה 8.30ביב,
בבית בני־ברית, רחוב קפלן, ב־צתתפות

אורי אבנרי
שלום כהן
עו״ד שמואל סגל

ישיבת המרכז -
ביום חמישי זה 22 ,בפברואר, בשעה
7.30 בערב, ברחוב קרליבך . 12
על סדר היום:

המשך הדיון המדיני,
לקראת הוועידה

ל גנו
״קינגס־ מו התכ שירים המ שווים לגבר
רעננות מדרבנ תמשחרועדחצות

קצף גלוח ללא מברשת
מי פנים לאחר הגלוח זו 101־ד £ 0

מי פנים לגלזח חשמלי
£כ)£ 51׳ 1זו׳0£001ב<
דיאודורנט גברי
£551£ ^ 0ם11/11£
קרם שערות להופעה גברית

״על ג׳נין רובצת קללה!* אמר השבוע
עבד אל־האדי, כתב העיתון אל-ג׳יהאד, שנסגר
לאחר הכיבוש.
מדוע? ״נולדות בה כל מיני מיפלצות.״
ראשונה במיפלצות היתר. כבשה בת שלוש
רגליים׳ שתצלומיה פורסמו בעיתונו של אל־האדי.
אחריה באו שתי עגלות שנולדו —
מתות — עם שני ראשים כל אחת.
כבר אז החלו הכפריים לרכל שרוח רעה
היא שאחזה בבני־העיר. אך לשיא התרעומת
והפחד הגיעו, לאחרונה, כאשר פרצה פרשת
נואל בת־וזארה.
כי הטבע האכזר, המתנכל לג׳נין, לא
פסח גם על גזע־האדם: לפחות שלוש נערות
נתגלו, בשנתיים האחרונות, כהרמאפרודיסיס,
כלומר כבני-אדם בעלי איברי־מין גבריים
ונשיים גם יחד.
שערורייה בליד־הפלולות. המיקרה
האחרון היה זה של סאמיחה הבה התמירה,
שבליל^כלולותיה התגלתה_ כסאמחי.
קדמה לה נערה אחרת, שעל אלמוניותה
הצליחו ההורים לשמור — אבל שסיפורה
נודע ברבים, מפה לאוזן.
אך המפורסם ביותר הוא סיפורה של נואל
בת־ווארה.
נואל היתה, בילדותה, ככל הילדות. היו
לה מחזרים רבים, ובחורים עשירים למדי
היו מוכנים לשלם עבורה את המוהר הגבוה.
אבל אט־אט התגלו כל מיני סממנים משונים.
נואל סלדה מעבודות נשיות: היא
סירבה ללוש את הבצק, לא אפתה מעולם
פיתה וסירבה לעזור לאמה בהדחת כלים או
בשסיפת רצפות.
לעומת זאת שמחה לבצע כל מיני עבודות
גבריות, הטעונות מאמץ גופני רציני.
אף־על־פי־כן, נמצאו לה מחזרים רציניים,
הרציני ביותר היה חסן אחמד פצ׳אלה, מן
הכפר קאבטייה שבגדה המערבית. הם נישאו,
במזל טוב וטקס הכלולות היה מן החגיגיים
בתולדות הכפר והעיירה.
אלא שהוא ייזכר גם מבחינה אחרת: בשעה
מאוחרת, כשהזוג הצעיר התייחד בחדר־המי־טות׳
בקעו לפתע צריחות אימים מן החדר
הנעול.
היה זה, לשם שינוי, קולו של החתן:
״ג׳ינה! ג׳ינה זעק העלם המבוהל — ויצא
מחדרם במרוצה.
לכיירות כאהכה. כשנודע לקרואים
מצד החתן ומצד הכלה מה הסיבה האנאטו־מית
לצעקות־החתן, פרצה מריבה מרה בין
הצדדים.
כימעט והמריבה׳הפכה לקרב־דמים. רק
זריזותו של המוכתר המקומי, שהציע כי
הכלה תיבדק על־ידי רופא, הצילה את המצב.
נואל
הלכה לרופא מקומי אשר קבע :״זוהי
אשה.״
אלא שזה לא סיפק, כמובן, את החתן.
היו לו סיבות מוחשיות לחשוב אחרת.
על כן ציידו הורי־הכלה את הנערה בדרכון
והיא נסעה ללבנון. להיבדק אצל מומחה.
מביירות חזרה נואל כשהיא נושאת את השם
זייעד מוצפה עבד־אל־רחמאן, וכשבמיס־מכיה
הרפואיים כתוב שחור על גבי לבן:
״המין — זכר״.

רוקדת נערת ה־ך

נו־גו על בימת

מועדון מרבד־הקסמים בשרתון, להתלהבות
האורחים, כשהופעתה צנועה ותרבותית מאוד.

*יעדת הגו ־ גו המרקדת ערב־ערב בפני
4אורחי מלון שרתון בתל־אביב היא תכלית
המיניות — ויחד עם זאת, תכלית הצניעות:
על אף שמלת־המיני הקצרצרה שלה וריקודה
המושך, הופעתה היא כשל ליידי אמיתית
לכל דבר.
כי אניד אינגסטורם ( )19 אינה דוגמה
אופיינית של אמנית־בארים. ילידת הכפר
הנידח, במחוז שטוקהולם שבשוודיה, בילתה
את תחילת חייה באזזירה צנועה מאוד ותרבותית
מאוד — וזה ניכר בכל תנועה מתנועותיה,
גם כשהיא מופיעה על במת הריקוד
וגם מחוצה לה.
דווקא משום כר הופתעו באי מלון שרתון

סטריפטיז חינם. לא כן היה כתוב
בדרכונה. ואם כי המוכסים הלבנוניים הבינו
את המצב, לא יכלו הבדווים הבורים ששמרו
על הגבול הירדני להבין איך אשה הופכת
פתאום לגבר.
״בדרכון יש תמונה של אשה יפה,״ אמרו.
״איך ניתן לעבור לנער קצוץ־שיער?״
נואל־זייעד נאלץ להוכיח את זהותו ההד־שה
בדרך הסופית: הוא התפשט, מוכיח את
גבריותו ברבים.
נשואיו לבן הכפר בוטלו, כמובן, מששב
לג׳נין.
ובעליו לשעבר של הגבר החוש נטש את
כפר־מולדתו — בבושת־פנים — ונעלם.
איש אינו יודע לאן, עד עצם היום הזה.
*״שדה! שדה!״

היתה מוכנה אניה לחשוף
י י | צד בוהמי יותר של אופייה:
״אך זה לא היה שווה. שילמו לי מעט מאד.״

היא מרקידה את אורחי ״שרתו!״ לבושה -אך

בתו׳ ל הראתה הבל

סליחה הח1להסוהה׳
הישראליים, שלידיהם נקלעה השבוע חוברת-
עירום בריטית בשם מן אונלי*.
כי בעמודי החוברת המרכזיים התנוססה,
בסידרת־פאר ארוכה, שורה שלמה של תצ־לומי־עירום
של הנערה הבלונדית, היפה וה־תמירה.

לירות בודדות:״

תחילה התקשו מכריה ומוקיריה
^ של אניד, להאמין כי אכן, נערת הגו־גו
החיננית של מלון שרתון היא אותה נע־

אות :״ליזה האקט שונאת חקלאים, ספרים
וים,״ טוענת החוברת ,״כי היא עבדה בספרית,
בחווה חקלאית — ואף הועסקה
בנמל פורטסמות — ,בעבודות שונות.״
כל זה, כמובן, לא היה ולא ניברא.
מעירה אניה ,״אני מצטערת נורא שהצטלמתי
בעירום. זו היתד, שטות, זה היה דחף זמני
וטיפשי. ובכלל, שילמו לי רק לירות בודדות
בעד זה״.
״מעולם לא הייתי אלא בשבדיה ובלונדון.
מעולם לא ביקרתי באיטליה. מעולם לא
עבדתי בנמל, או בספרית.״

״לא ידעתי שיופיע!״
עומת זאת, חיתה בלונדון בצורה
מהוגנת לחלוטין. היא למדה אמנות
ופילוסופיה, התחברה
עם כל מיני
אמנים — ביניהם
צלם. וברגע
של שטות, הסכימה
לשמש לו כדוגמנית.

ידעתי שזה
בעיתון,״ יופיע היא אומרת ,״ו־בוזדאי
לא חשבתי
שזה ירדוף אחרי.״

לתפקיד נערת
גו־גו הגיעה
אניד, במיקרה .״תמיד
רדף אחרי
בחור אחד, שהכרתי
אותו עוד בשבדיה,״ היא
מספרת .״בתחילה, לפני שעמדתי
על טיבו, חשבתי שהוא בסדר.
אבל כשראיתי שהוא רוצה מד.
שכל הבחורים רוצים — לא היססתי
הרבה ונסעתי ממנו.
״בעניינים כאלה אני מאוד
ישרה וקונקרטית. אין קונצים.

רה המופיעה בחוברת.
מה עוד שבמקום אניה אינסטורם הופיע
שם שם שונה לגמרי: ליזה האקט. במקום
שוודית עשו ממנה בריטית. ובמקום אולפן־
צילום מדרג שלישי בלב לונדון, שם צולמו
תמונות־העירום באמת, בחוברת כתוב שאניה
נתגלתה על־ידי צלם דוגמניות זריז על חוף־
אוסטיה, נוזה־הקייץ האיטלקי, הועברה משם
לרומא.
הירחון רב־התושייה אף המציא לאנייה
קורחדחיים ושורה ארוכה של אהבות ושינ־

״רק לגברים״

חיוך ביישני

מפגינה אניה בימים בהם לא ידטה טדיין ישראל נן הי. היא
שוכנטת טל־ידי ידיד להצטלם צילומי־טירום, מספרת נטרת
הגו־גו, ולא הטלתה טל דטתה כי דברים כאלה באמת טתידים גם להופיט ולרדוף אחריה.
כל זה התחיל בפגישה מיקרית שקרתה לאניה טם צלם־דוגמניות. הוא שיכנט אותה להצטלם.

״בלונדון הוא שוב חיפש אחרי. אז
כשפגשתי ידיד אחר שאמר לי שהוא יכול
לסדר לי עבודה במלון שרתון׳־תל־אביב —
הסכמתי. קיבלתי כרטיס־טיסה וטסתי ל־ישראל.״
כאן
היה הכל בסדר — עד שאותו ידיד
המשיך לחפש אותה, גם בארץ הקודש. הוא
עשה זאת בדרך מקורית: כתב מכתב

מנוחת הדוקרת

למערכת דבר, וביקש שיצלמו אותה וישגרו
לו את צילומיה.
כתב דבר, יורם פרי, פנה לאניה טלפונית
— אך היא סירבה להצטלם .״די,״ היא
אומרת, אט ירדוף אותי גם הנה, יתכן שאני
אצטרך לנסוע הלאה.
הוא לא בסדר בשבילי. מה שאגי מחפשת,
בעצם, זו רומאנטיקה אמיתית.״

מפוריטניות

מפגינה אניה־ליזה בכל פארה. בשבדית
ובת לארץ המשוחררת
ודטות־קדומות, אין היא מתביישת לשמש דוגמנית־

טירוס — בתנאי ברור ומפורש שהאנשים לא יראו בזה משהו
בלתי־מוסרי או פגיטה בטטם הטוב .״בטצם, לא התכוונתי כלל לטשות
את זה,״ היא טוטנת ,״אולם הטניינים התגלגלו דווקא כך.״

במדינה
עסקים

הוצאת עווקו מודיעה

ה חולב

הופיע ספרו של

שבתי שבת

חשופים בצריח
איך חושל השריון הישראלי
;סוד עליונות השריון במלחמת ששת הימים
דיוקנאות של מפקדים וחיילים בשריון
קרבות הטנקים, מהגדולים בעולם, במלחמת ששת הימים
מפות, מרשמי קרב, תצלומים משדה הקרב
הספר הראשון על עלילות השריון הישראלי, קורותיו, התפתחותו /אנשיו
וקרבותיו העיקריים. סיפור עובדתי

ראשון מסוגו בספרות הישראלית.

חודר, מעשיר, מרגש, מרתק.

מחיר מיוחד $.50ל״> מרכז עדשות מגע
מ£־ 1א 3 0 £א 7 £ 0 1 1£א 0 0

הופיע!

״גרוזוכפקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חגיה) טל 55029 .

857 ם נ 3מנ[18
0 3ש *
ספסלה רוו קו ת
בכפרים השוואביים של יוגוסלביה
יש נוהג עתיק־יומין: בכיכר־הכפר
קבוע ספסל מיוחד, שעליו צריכות
לשבת בכל יום ראשון בשעות אחר־הצהרים
כל הנערות הרווקות של הכפר.
באותו מועד יוצאים בחורי הכפר
לסקור את ההיצע ולבחור את
הכלה הרצוייה. בצורה זו או אחרת,
כל נערה עומדת בתחרות מתמדת.
נסי לרכוש יתרון מכריע:
לבשי גרבי ברק ״מרסי״ גם בשעות
היום (בצבעי זהב או כסף ועכשיו
גם בצבע האופנה החדיש — ערמון).
נצנוצם הרך של גרבי ברק ״מרסי״
על חיטובי רגלייך הופך אותך למשהו
מיוחד, ואילו המחיר אינו
מכשול 3 :ל״י לזוג בלבד.

שעות קפלה 9-17
נסמח לסלוח חוברת הסברה
__לפי בקשת.

כל המצלם
מעשיר א ת חייו. גשם בחוץ, אור
וחום בחדר ובעזרת מכשיר בזק
מצלם האב א ת ילדיו.
מכשיר בזק מכניס את
אור השמש לחדרן1

פ 1נו- 1ב 1־נ ר
חיפה, דחזבהתלונן זב

(בכוקום וו ל״י)

נו**1ם בזאנ 1י11ר 1בג ר בי

הרומן המגלה:
• מדוע לא נמצא אף מטוס
מצרי בשמיים בשעת המהלומה
האווירית שהנחיתה
ישראל ב 5-ביוני?
• מדוע בילו טייסי הסילון
המצריים את הלילה שקדם
לאותה מהלומה במסיבות-
הוללות?
• מדוע מנע המטכ״ל הישראלי
את הפלת מטוסו של
המרשל עאמר?
260ע׳ על נייר משוכח -
כ רי כ ה קשה מהודרת
המחיר משך חודש זה

6ל״י
הוצאת י. גוטמן — תל־אביב

7נ #שדן׳ ח סוי ה19
01211616

6 2 2 5 ,1 9 /2

כאשר הסרים הבמאי הישראלי מנחם
גולן את סירסו הגדול טוביה ושבע בנותיו,
היה בטוח שיש לו עסק רק עם טוביה
החולב. כעבור זמן קצר הסתבר לו שחלבן
נוסף הסתנן לסרט: היה זה אלי החולב,
הידוע יותר בשם אלי קידר (.)30
לאלי קירר מסורת ארוכה של עסקים
בישראל. תחילה, התפרסם כמחבר סטאלאגים
שופעי־מין־ואלימות — ויצירת הפאר שלו,
הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ,

הפכה לקלאסית שבספרות הסטאלאגים הישראלית.
אחר
שיבשו מקורות הסטאלאגים, פנה
אלי קידר לשטח העיתונות, הוציא לאור
שבועון־נשים, בשם הוא והיא. השבועון
הכושל פשט את הרגל לאחר כמה שבועות,
השאיר את אלי קירר שקוע בחובות עד
צווארו.
אז החליט קידר לפנות לתעשיית־הקולנוע.
הוא הקים, יחד עם נער־השעשועים יואב
רחמני *,חברה בשם סרטי יואל, פירסם יום
יום בעיתונות מודעות גדולות, אשר הציעו
לכל דיכפין תפקידים — בסרטים ישראליים
חדשים.
לאלפי הנשים והגברים שצבאו על דלתות
משרדו, בתקווה לחדור לעולם־הסרטים,
הציע קידר סידור פשוט: עליהם לשלשל
סכום צנוע של 80 לירות — לידיו. תמורת
סכום זה, יצלמו אותם צילומי־מיבחן וירשמו
אותם בכרטיסיה. לאיש לא הובטח
שאומנם יקבל עבודה, אבל רוב הלקוחות
התמימים האמינו שלקידר קשרים ענפים
בענף הקולנוע.
עיסקות אלו לא היוו עבירות פליליות.
אלי קידר דאג מראש לחוזה מנוסח היטב
על־ידי עורך-דין, ועליו הוחתם כל ניבחן.
בחוזה נאמר שהלקוח יודע עבור מה הוא
משלם.
עתה נשארה בפני קידר רק בעייה אחת:
יצרני־הסרטים, שהכירו היטב את אלי קידר,
לא ששו לנצל את שירותיו הטובים ואת
הניצבים או השחקנים הרשומים אצלו ב-
רכטיסיה.
כיצבים כלתי־קיימיט. לפתע, ב-
קייץ האחרון, התעוררה תעשיית הסרטים
הישראלית. למפיקי־הסרטים היו דרושים,
בעיקבות גל סרטי־המלחמה, עשרות ניצבים
חדשים. כמה מפיקים אף פנו, לבסוף, לאלי
קידר — כדי שיארגן להם סטאטיסטים.
ביניהם היה גם מנחם גולן.
מדי יום היה גולן מזמין אצל קידר
את מספר הניצבים הדרושים לו לצילומי
יום המחרת. בסערת הצילומים לא היה לאיש
פנאי לספור את מספר האנשים, אותם
הביא אלי. עד שיום אחד גילה מישהו
כי קידר מחייב את גולן בתשלום ליותר
ניצבים מאשר הוא מספק לו באמת, לימי הצילום.
כשהתגלה
הדבר סירב גולן לשלם לקידר
את המגיע לו עבור ניצביו. הוא גם לא
שילם את ההמחאות שכבר נתן לסרטי יואל.
אז, פקעה סבלנותו של אמרגן־הסטאטיס־מים
הצעיר והוא הקים שערורייה במשרדו
של גולן, הפך את השולחן.
כאשר הגיעה המשטרה למקום, הציג קידר
את ההמחאות ללא הכיסוי, אותן נתן לו
גולן.
גולן חכך בדעתו, פרע לקידר את המגיע
לו. ואז נתגלו אי־טדרים חדשים: לא בכל
ר,מיקרים העביר קידר את הכספים לניצבים
שהשתתפו בסרט. סטאטיסטים מסויימים באו
בטענות אל גולן. גולן שלח אותם למשרדו
של קידר. שם מצאו את המשרד נעול.
איש אחר לו נשאר אלי חייב כסף היה
בעל המשרד. הוא כעס, השליך את קידר
החוצה. התוצאה: קידר נעלם ושוב אינו
מראה את פניו במפגשי־הבוהמה התל-
אביבית.
כך נופצו שוב תקוזתיהם של עשרות
תמימים, שחלמו להפוך לכוכבי־קולנוע, לא
שהו לאזהרות ושילמו ממיטב כספם כדי
לחדור לממלכת־הבד.
עכשיו תמהים רבים לאיזה שטח־פעולד,
נוסף יעתיק אלי החולב את פעילותו הכלכלית
הנימרצת.
* שנטש בינתיים את הארץ ואת החברה
של קירר.

העולם הזה 1590

אנשים היודש כאשר נפטר השבוע בשוזייץ אליעזר
לוין־אפשטיין, מיסדו ובעליו של אחד
מבתי־הדפוס הגדולים והמשוכללים ביותר
בארץ (ראה תמרורים) ,תמהו רבים מי יירש
את נכסיו הרבים של המדפיס הודתיק, שנפטר
בגיל .70 כי לוין־אפשטיין, שהחל את
הקאריירה שלו בארץ בקיבוץ השומר־הצעיר
ובשנת 1930 הקים את בית־הדפוס הפרטי
הראשון שלו בארץ, נפטר ערירי מבלי להשאיר
אחריו יורשים. רק מעטים ידעו כי יורשו
של המדפיס הידוע הוא לא אחר מאשר
אלוף־מישנה אורי כן־ארי, מפקד.חטיבת־השריון
שבמלחמת־ששת־הימים איפשרה את
כיבוש ירושלים המזרחית כאשר כבשה את
הרכסים שמסביבה. אורי, המכהן מזה מספר
שנים כמנהל דפוס לוין־אפשטיין, אומץ
על־ידי בעל הדפום הישיש לפני מספר שנים
כבן, כדי למנוע מחלוקת בקשר לירושתו.
#אגב, לפני מותו הספיק אליעזר לוין־
אפשטיין להשלים את כל ההכנות להקמת
הוצאת־ספרים גדולה ליד בית־הדפום שלו,
המיועדת להוציא לאור את יצירותיהם של
סופרים ישראליים, שיתורגמו מייד גם לאנגלית
ולצרפתית, ואשר ספריהם יוצאו
לאור בעת ובעונה אחת גם בארצות־הברית,
לונדון ופאריס. הספר הראשון שיצא בהוצאה
זו יהיה כנראה ספרו של הסופר יורם
קניוק, שעלילתו מתרחשת בבית־משוגעים.
• אל רעיון מטכ״ל השלום של העולם הזה
הצטרף השבוע הרמטכ״ל השני של
צה״ל, רב־אלוף יגאל ידין. בסימפוזיון
עם עורכי מעריב חזר ידין על תוכניתו של
ח״ב אורי אסנרי, באמרו :״המחדל שלנו
הוא, שבמקביל לצבא־ההגנה־לישראל לא קם
במדינה זו מכשיר מדיני אדיר, שמגמתו
להשיג את השלום בדרכים אחרות באותה
הזדמנות גילה ידין את אחת המטרות
המדיניות של הממשלה הישראלית. הסביר
רב־האלוף :״יצחק רבין אמר פעם משהו
בכיוון הזה וקיבל על הראש. לי מותר להגיד
זאת: מטרתנו היא להפיל את ד,מיש־טרים
בחלק מהארצות הללו (ארצות ערב)
על־ידי תהליך של דמוקראטיזציה, שבעיק־בותיו
יופלו המישטרים. זוהי המטרה!״
היורד מסתבר כי ביקורו הפיתאומי של צייר־הקאריקטורות
רענן לוריא בארץ היה
קשור בחווילה שהשאיר לוריא בהרצליה־פיתוח.
לוריא הגיע ארצה כדי לברר אה
האפשרויות למבדה. במונטריאול שבקאנדה,
בה מתגורר עתה לוריא, הוא מחזיק דירת־פנטהאוז
בראשו של גורד־שחקים, ובה יש
סאונה ובריכת־שחייה. לאלה ששאלו אח

כ שאהובה מרגו־לין
2התעניינה ב
לוריא
אם פירוש הדבר שהוא יורד, ענה
לוריא בשלילה. הצייר, שהגיע ארצה במטוס
מיוחד במלחמת־ששת־הימים, הבטיח לחוש
לעזרת המולדת גם במלחמה הבאה — כש־תפרוץ
ואם תפרוץ רק אדם אחד בעולם
הוכיח בשנים האחרונות את דתיותו
האמיתית — זהו המלך הסעודי איכן־
פעור, שרצה בזמנו להרוס את קבר הנביא
מוחמד, היות שהקבר עצמו הפך למקום
פולחני. הוא נהג כיאשיהו, מלך ישראל,
אשר ניתץ את נחש־הנחושת שמשה רבנו
הקים, כיוון שהעם החל לעבוד את הנחש.״
דברים אלה יצאו השבוע מפיו של הפרופסור
ישעיהו לייבוכיץ הדתי, בסימפוזיון
על בעיית השטחים המוחזקים, שנערך
בבית־עימנואל ברמת־גן. לייבוביץ הדהים,
כתמיד, בקיצוניותו. טען הפרופסור הקשיש
בין השאר :״אין הר־הבית קדוש יותר מ־דיר־חזירים
של קיבוצי השומר־הצעיר״ ;
״ישראל הופכת לרודזיה של המזרח התיכון״
:״מחול־השדים סביב הכותל הוא
אגב,
פרוסטיטוציה של הדת היהודית.״
בבית־עימנואל נערכת עתה תערוכת יצירותיו
של הפסל יגאל תומרקין. מכיוון
ששלושה מתוך ארבעת המשתתפים בוויכוח
היו דתיים ורובו של הקהל היה דתי אף
הוא, החליטה הנהלת־הבית לא לפגוע ברגשותיהם.
רוב פסלי־העירום של תומרקין
כוסו בשקים. אלה מהפסלים שלא הספיקו
להם הכיסויים, היפנתה ההנהלה אל הקיר,
כך שאחוריהן של הנשים המפוסלות בעירום
פנו אל הקהל # .בערב ראיונות אחר גילתה
הספיריטואליסטית מארגוט קלאוז*
נר גילויים מעולם־הרוחות על גורלה של
הצוללת זקר. מארגוט סיפרה כי בסיאנסים
ספיריטואליסטיים, שהתקיימו הן בצרפת והן
בישראל, הגיעו המשתתפים למסקנה זהה.
גם הרוחות הצרפתיות וגם הרוחות הישראליות
אמרו, שהצוללות דקר ומינרב נגררו
בידי כוחות אל־אנושיים לים השחור• .
בערב־ראיונות נוסף, זה הנערך באולם
שרתו! בתל־אביב, גילה אמרגן הערב, יוסף
זינגר, גסות־רוח מעליבה. אחרי שהזמין
את במאי־הקולנוע דויד גרינכרג להתראיין
בערב זה, סירב להתיר לגרינברג לעלות
על הבמה ולהיות מרואיין. הנימוק:
גרינברג הופיע בגפו, מבלי שילווה על־ידי
אף לא אחת מכוכבות הסרט. בשלב מסויים
אף החל לצעוק על גרינברג :״אתה לא
מעניין אף אחד, לא תעלה על הבמה בלי
חתיכה תנועת אהדה לטייס־השלום
אייכי נתן התארגנה לאחרונה דווקא בהולנד.
לאחר שעיתוני־הולנד פירסמו את
דבר העמדתו של אייבי לדין, הוצפה מזכירות
בית־המשפט העליון בישראל במכתבים
של אנשי־שם הולנדיים, התובעים לשחררו.
בין שאר המכתבים המגיעים עבור אייבי נתן
לאחרונה היתד, גם הצעת־נשואין אחת. אחת
ממעריצותיו כתבה לו, בין השאר :״זעזוע
קשה עבר עלי כשפורסם שאתה מואשם בתשעה
סעיפי אי שום ...בעדינות אני פונה
אליך בהצעת נשואין ממשית. כדי שיהיה
לנו טוב יחד, מוטב שנהגר למדינה נייטרלית
וסולידית, ושם נוכל להמשיך לחיות
בצינעה ובאושר, הרחק מהמדינה שלא רצתה
ולא ידעה להעריך את מאמציך ואומץ

בו ברגע לנסוע לכלא
רמלה ולראות את רפי
מקרוב.
למזלה, היה זה יום
ביקורים וד,סוהרים ד,ירשו
לה להיפגש עם
רפי. למן הרגע הראשון
שהשניים
נפגשו בחדר־הבי־קורים
בכלא, נר־קמה
ביניהם אהבה
עזה. על כך!

אמנות, היא החלה לצייר,
עסקה בעבודות־קרמיקה.
אבל אמנות
המזרח הרחוק מצאה
חן בעיניה, והיא
החליטה ללמוד את
השפה היפאנית.
באחד השעורים,
לפני שנה בערך,
היא פתחה את ה
ארוסתו
שדבדיץ
טרנזיססור שהיה בחדרה, ולפתע שמעה
קול נפלא בוקע ממנו. באותו הרגע,
היא החליטה שזה הקול הכי יפה
ששמעה בחייה.
אהובה הפסיקה את הכנת השעורים,
התרכזה בתוכנית והופנטה. היא שמעה
שהתוכנית הוכנה על אסיר־עולם רפאל
כליץ 33 היושב עשר שנים בכלא.
התוכנית נגעה לליבה, ועוד באותו יום
היא שלחה אליו גלוייה, לפי הכתובת
של בית־הסוהר בו הוא יושב.
למרבית שמחתה, היא קיבלה תשובה
כעבור שבוע ימים, ומאז נוצרו בין השניים
קשרי מכתבים.
באחד הימים, כשאר,ובה החליטה לעזוב
את המושב שלה ולרדת ליום אחד
לתל־אביב, היא ראתה את תמונתו של
בליץ בעיתון. התמונה לא תאמה את
הדמות שציירה לעצמה, ועל כן החליטה
ליבך.״ אייבי דחה, כמובן, את הצעת הנשו־אין
וההגירה • .להפתעה נעימה זוכה הסופר
כרוך נאדל, שהרומאן שלו, המטוסים?!ורקעו
עם שחר, יצא השבוע לאור:
עוד בטרם פורסם הספר, ובעיקבות הוצאתו
בהמשכים בצהרון, זכה בהצעה מחו״ל להסריט
את הרומאן — המתאר רגע דימיוני
של מלחמת־ריגול ישראלית—ערבית, שקדמה,
כביכול, למלחמת־ששת־הימים. בינתיים
מוכר נאדל את ספריו בערבי־הראיונות.

הז מרת
זמרת חדשה עומדת להצטרף למשפחה המוסיקלית
הישראלית. למרות היותה פנים
חדשות בשדה הזימרה, אין היא אלמונית
כלל. זוהי הזמרת גילה אלמגור, שבשיא
הקאריירה שלה כשחקנית, גילתה לפתע את
קולה. הראשון שגילה את התכונות המיוחדות
של גילה היה המלחין יוחנן זראי,
שכבר לפני כשנה ניסה לשכנעה לשיר באופן
מיקצועי. גילה עדיין לא האמינה אז
ביכולתה כזמרת, למרות שכבר הופיעה במחזה
מוסיקלי כמו פיטר פן. עד שבאחד
הימים, בעת מסיבה שנערכה במועדונו של
המלחין־הזמר היווני אריס סאן, נטלה
גילה את המיקרופון והחלה לשיר. ארים
סאן ממש נדהם משירתה. כעבור ימים מספר
בא אליה ובידו ארבעה שירים שחיבר
במיוחד עבורה. עתה מכינה גילה אלמגור

אי מין* /
איריס הרומאן התוסס ביותר של השבוע נר

בין השחקנית הצעירה איריס
יוטבת, בתו של אל״מ חיים לנצט,
לבין יעקב (״קובי״) רכט, אחד מכוכבי
להקת פיקוד מרכז, בה חברה גם
איריס. אומנם נמשך הרומאן הזה כבר
זמן רב, אולם השבוע סיפר כל אחד
מהשניים, בסוד כמוס, לכל חבריו, כי
הם עומדים לפני נישואין בתאריך קרוב
מאוד • .תחרות על־החיים־ועל־המוזת
נערכה בין מורה־הדרך לתיירים מיכאל
(״מייק״) סטולוביצקי לבין התעשיין
הצעיר עודד ורד. השניים ער

באותו ליל־שבת מסיבה, כל אחד בדירתו.
כיוון ששניהם אנשי בוהמה ותיקים,
היה חוג המוזמנים זהה. שתי המסיבות
נערכו בהרצליה־פיתוח, בחווי־לות־פאר.
עכשיו מסתבר כי החבורה
העדיפה את התעשיין על־פני מייק. בעוד
שהמסיבה של ורד היתד, מוצלחת,
באו למסיבתו של סטולוביצקי מעט
מאוד אנשים. היא נסתיימה מוקדם ואורחיו
המאוכזבים של סטולוביצקי מיהרו
מייד למסיבתו של המתחרה• .
״מדינת־ישראל צריכה להתיר את השימוש
בחשיש וב־אל.אס.די.״ ,זוהי לפחות
דעתם של 8מבין 11 מושבעים במשפט
ציבורי שנערך על נושא זה על־ידי הצייר
הבוהמי איקא יש,ראלי, באולם
בני־ברית בתל־אביב, תחת חסותו של
מוסד זה. ההחלטה נתקבלה בתרעומת
רבה על־ידי הנהגת המיסדר היהודי באמריקה
— שתבעה טלגראפית לערוך,
בעוד שבועות מספר, משפט חוזר, בו
יגונה השימוש בסמים בבירור • .זאבי
תל־אביב חידדו את שיניהם כאשר נודע
להם בי נערת־הזוהר לידיה טאוסיג,
בתו של מנהל חברת התעופה אלאיטליה
בישראל, חזרה ארצה. לידיה שהתה ב
שנה
האחרונה במונטריאול, קאנדה, ועבדה
שם כפקידה בחברת התעופה• .
בעייה שהעסיקה׳ השבוע רבים היתה:
״מדוע סטר בעל־הדיסקוטק רפי שאולי
לאיש יחסי־הציבור ישעיהו
(״שיש״) קולר?״ גירסת רפי ודתה:
״הצלתי את כבודי המשפחתי.״ לשיש עצמו
אין תגובה על התקרית # .לאחר
שמיה מרושק, מי שהיתה דיילת־אתיר
ונערת־זוהר, נואשה מלהשיג את
אהבת־חייה, אריק איינשטיין, החליטה
מיה, שלא לתתר ולחדור אל חייו
של אריק בדלת האחורית. היא החלה לחזר,
במרץ אחרי
האהבה המישנית
שלה, המהנדס הראשי
של תדיראן,

אברהם לשם,

מי שהיה בעלה
הראשון של א לונה
לשם, שהפכה
אחר־כך לאשתו
של אריק,
ולמרות גירושיהם
ממשיכה להתגורר
איתו.

סיפר בליץ :״ראיתי אותה והרגשתי שנשימתי
נעצרת. שדברים חדשים קורים
לי. הרגשתי רגש חדש — התאהבתי.״
למן אותו יום החלה אהובה לבקר
את רפי בקביעות של אחת לשבועיים,
ואהבתם הלכה וגברה.
ידידים משותפים של בליץ ואהובה
מרמתיים, שראו מקרוב את הקשר שנוצר,
הציעו לשניים לבוא בברית האירוסין.
גם רפי וגם אהובה הסכימו.
השבוע קיבל בליץ חופשה מן הכלא
ל־ 4שעות, נסע בליוזיית סוהר לבית־ידידיו
שברמתיים, התארס עם אהובה בנוכחות
הרב ביטון, רבה של מגדיאל,
התחבק עם ארוסתו, נישק לה, כשכל
האורחים עודדו את הזוג הצעיר בברכת
מזל־טוב.
לאחר טכס האירוסין, חזר רפי לבית־הכלא
בלוויית ארוסתו והסוהר. הזוג הצעיר
היה מחובק כל הדרך חזרה.
את תקליטה הראשון, בו ייכללו, בין השאר,
גם שיריו של ארים סאן דמות אחרת
העומדת לחזור לעולם הזמר הישראלי היא
זמירה חן, שתיטול חופשה בת שנה מן
התיאטרון הקאמרי, בו היא מופיעה עתה.
זמירה מתכוננת להכין לעצמה תוכנית־שירים
מיוחדת. את המילים היא כותבת בעצמה
והמנגינות יולחנו בידי מלחינים מפורסמים,
היא תופיע במשך שנת־חופשתה במועדוני־לילה
# .תקרית קטנה אירעה בעת קונצרט־הבכורה
של הכנר יהודי מנוחין בהיכל
התרבות, השבת. שעה שהכנר ניצב על הבמה
והיה שקוע בנגינה, בקעו לפתע צעקות
מן היציע. הצופים באולם סברו תחילה כי
מישהו מהקהל מוחה נגד עמדתו של הכנר
היהודי כלפי בעיית הפליטים הערביים. אולם
עד מהרה הסתבר, כי הצעקות יצאו מפיה
של אשד, שהזעיקה רופא. מנוחין עצמו
לא הזיז עפעף גם בשעת הצעקות וגם כשקמה
באולם המולה, לאחר מכן, המשיך
לנגן כאילו דבר לא אירע • .שעה שבישראל
עולה הפופולאריות של המלחינה הצעירה
אלונה טוראל ושיריה מבוקשים ביותר
בתוכניות כבקשתך, מסתבר כי מצבה
הכלכלי של המלחינה אינו משגשג כל־כך.
אלונה, השוהה בניו־יורק, נאלצת להשתכר
שם למחייתה כפסנתרנית — בקפה תל־אביב,
#אל שורת האמנים הישראליים המופיעים
בניכר תצטרף בימים הקרובים גם הזמרת
הצעירה דליה דינור להקת השלום הישראלית,
המופיעה בארצוודהברית, הזעיקה
את דליה בדחיפות להצטרף אליה לסיבוב־הופעות
בארצות־הברית ובמכסיקו. בהזדמנות
זו תוכל דליה לפגוש סוף־סוף באחותה.
יהודית פרי, המשמשת שם כמנחת תוב-
נית־הרביו של להקת כרמון # .איש המדור
המרכזי לבילוש ועיקוב של משטרת ישראל,
סמל שלמה צרפתי, המשמש ככלבן המדור,
הופתע לקרוא באחד מדו״חות המשטרה
על פעולת עיקוב שלו, את התיאור
דלהלן :״הסמל צרפתי הריח את נעליו של
החשוד והלך לפי הריח עד לביתו של החשוד.״
הכוזנה היתד״ כמובן, לכלב הגישוש
של הסמל צרפתי.

פסוקי ה ש בו ע
#השחקן אורי לוי, לאחר פעולת-
העונשין של צד,״ל, בשבוע שעבר :״אלפיים
שנה היה קשה להיות יהודי. לא נורא אם
שנה אחת יהיה גם קשה להיות ערבי.״
#עו״ד ישעיהו לויט, על פרשת
האונייה פואבלו :״האונייה פואבלו עוד תוריד
את ארצות־הברית ביגון סיאולה.״
#העיתונאית זיווה יריב, על פרשת
רדינגד׳ :״לא ידפקו יותר את השחורים.
כולנו נהיה שחורים.״

מייק

פצצה במשפחת הרבנים
למנהיג המנוח של אגודת־ישראל, משה
בלוי, אחיו של מנהיג נטווי־קרתא ע מרם
בלוי, היתד, בת כשרה וצנועה, שנחשבה
במשך זמן רב לשידוך גדול וטוב.
כיוון שכך, כשהיא הגיעה לפירקה היא
התחתנה עם בן אחת המשפחות המכובדות
והעשירות בירושלים, עם צבי זייכלד,
והיחוס והכסף והתורה הולידו יחד בת,
שעוד לפני הגיעה לגיל הגן נחשבה שידוך
גדול פי כמה וכמה מזה שהיתר ,,בזמנה,
אמה.
אבל מאוחר יותר, כשהתברר שאיילה,
הבת, גדלה, והיתד, לא רק עשירה ומיוחסת,
אלא. גם יפר,פיה — התחילו חתנים מכל
הארצות וגם מהתפוצות, מחזרים על פתח
הוריה.
הבת גדלה, וכדרך בנות ימינו החלה לעבות
כגננת בבית־יעקב. בבקרים, כשהיא
היתד, נמצאת בעבודה, היו הוריה מקבלים
את הצעות־הנשואין, וממיינים אותן.
ויום אחד, כשהבת נסעה באוטובוס לעבודה,
פנה אליה בחור צעיר, ושאל אותה
שאלות. הוא שאל אותה מה השעה, והיא
אמרה לו מה השעה. הוא שאל אותה מה
שלומה, והיא אמרה לו מה שלומה. הוא
שאל אותה מה היא עושה, ומה שמה, ואל
כל זה היא ענתה לו. ולמחרת הם נפגשו
שוב באותו האוטובוס, והמשיכו שוב ב־סידרת
השאלות והתשובות.
כעבור שבוע הם נפגשו כבר מחוץ לדפנות
האוטובוס, ולפני חודשיים הם החליטו
להתחתן.
הדבר נפל על ראש המשפחה ההמומה
והחתנים הנזעמים, כרעם ביום בהיר. לא
רק שהבחור לא היה גדול בתורה או בכסף,
אלא שהוא גם היה עיראקי. המשפחה לא
יכלה להרשות את החתונה הזאת.
אבל הבחור והבחורה היו כבר מאוהבים
בינתיים, והחלטתם היתד, נחושה להינשא,
זה לוו, בכל מחיר.
הם פנו לרבנות, ונרשמו לנשואין. אלא
שהמשפחה הפעילה בינתיים את קשריה.
הקשרים לחצו על הרבנות לדחות את הד
שואין, ובינתיים החלו במשפחה לקונן ולבכות׳
ובעיקר לאיים על הבחורה, ובעיקר
על הבחור.
האיומים נשאו, בסופו של דבר, פרי.
לפני שבועיים בוטלה תוכנים החתונה. הבחור
קיבל פיצוי, והבחורה חזרה לבית
הוריה.

פרשת
הצעות ש1וא

סו פ ר־ הפרשה

״לא נכון שאשתי מתחתנת עם במאי
אנגלי,״ אומר חגי אשד .״ראשית, אנחנו
עוד נשואים. אם כי נכון שאנחנו עומדים
להתגרש. שנית• הבמאי עצמו גם הוא נשוי,
ויש לו שלושה ילדים, הוא לא יתגרש
בגללה.״
ורה אלישיב היתה נערה יתומה, פליטה
ממחנות־הריכוז. היא הגיעה ארצה ואומצה
על-ידי דודה, שמואל פרידמן אלישיב,
שהיה אז שגריר ישראל במוסקבה.
כבר בגיל צעיר התגלו בה כשרונות חברתיים
וספרותיים. היא ריכזה סביבה את כל
ילדי הכיתה. היא הצטיינה בלימודים, ובעיקר
בכתיבת חיבורים, וכשהיא סיימה את
לימודיה, והגיעה לגיל עבודה היא החלה
עובדת ככתבת הדור ז״ל בכנסת.
הכישרונות שגילתה עוד בבית־הספר המשיכו
להתגלות. הכתבות שהיא כתבה לעיתון,
מיציע הכנסת, נתקבלו בסיפוק רב

ומנעימה להם את שהותם בארץ.
כתוצאה מכך הציע לה אחד העיתונאים
לנסוע לגרמויה ולכתוב איך נראית גרמניה
של היום בעיני פליטה. היא קיבלה את
ההצעה, וכשבעלה נסע ללונדון בתור כתב
דבר, נסער, היא לגרמניה וכתבה ספר שעורר
תשומת־לב רבה בגרמניה. בטלביזיה הגרמנית
עורר רעש ממש.
עד אז היה חגי אשד ידוע בעיקר בחוגי
דבר ומפא״י, עד שכתב, לפי הזמנת בן־
גוריון, את ספרו על הפרשה שזכה לפיו־סומת
ארצית למרות שלא פורסם לעולם.

לכבוד סיוס הסרטת הסרט איריס נתבקש
שמולילן?[ראוה, אחד משחקני הסרט,
להישאר בארץ כדי להקליט את הפס־קול.
שמולי!ק היסס, שקל את הדבר בדעתו ונתן
תשובון :,״או שמביאים הנה את ג׳וזי, או
שאני נוסע. אני לא נשאר כאן בלעדיה.״
שמדליק נמצא בארץ כבר כמה שבועות.
הוא מבלה כאן לא רע, תוך כדי הסרטה
וצילומים, אבל יחד עם זה הוא לא חדל
לדבר על ידידתו ג׳וזי, שנשארה בלונדון,
כדי להמשיך ולטפל בענייני להקת החלונות

הגבוהים.
״אני מאוהב בה,״ הוא מספר מדי פעם
לכל אוזן שומעת ,״אני כבר כל־כן רגיל
אליה, שאני לא יכול לחיות בלעדיה אפילו
כמה שבועות. או שיביאו אותה הנה, או

חגי אשד

ורה אלישיב
על־ידי עורך העיתון. מצד שני היא עצמה
נתקבלה בסיפוק רב על־ידי כל חברי־הכנסת.
היא היתד, נאה, צעירה, אשת־שיחה נעימה
וחברותית. היא היתד, אהובה על כל זקני
מפא״י, ואומרים שרבים מביניהם, וביחוד
משה דיין, לא הסתפקו בשיחות על כוס
קפה איתה, אלא גם חיזרו אחריה בלהט
עלומים.
באותו זמן עבד, באותה כנסת, בחור
צעיר בשם חגי אשד. גם הוא היה איש״
חברה, גם הוא היה כתב מצליח, אם כי של
עיתון דבר, ולא הדור. וגם הוא זכה בכנסת
לאהבה רבה, אם כי דיין ואחרים לא חיזרו
אחריו.
איש לא חיזר אחריו, אבל הוא חיזר
אחריה, ואחרי כמה זמן של עבודה משותפת
ר,ם התחתנו.
חגי אשד התקדם במערכת דבר והפך אחד
הכוכבים שם, ואילו אשתו עברה מהכנסת
לאירועים אחרים. כשנערך בארץ משפט
אייכמן, היא התיידדה עם מיספר רב של
עיתונאים, רובם גרמנים, והיתר, מבלה איתם

אחרי המלחמה נערך בכל־בו הגדול ביותר
בארצות׳ ר,ברית, כל־בו מייסים, שבוע המיועד
לתוצרת ישראלית. בין כל התוצרת
שנשלחה לכל־בו נשלחה אליו גם ע ליז ה
שדה, כשהיא מצולמת על גבי בושם
סברינה, עם רתייה שחורה על עינה השמאלית.
בקבוקי־הבושם
עם עליזה שדה, עם ה־רתייה
על העין, עוררו התפעלות גדולה
בניו־יורק, ומארגני השבוע דרשו מיד להביא
אח המקור בעצמו, עם הרתייה או בלי
הרתייה.
עליזה שדה קיבלה כרטיס טיסה, נסעד,
לניו־יורק והציגה שם את כבודה ואת עצמה.
החלו לצלם אותה ולהעריץ אותה, היא
הדגימה את הבושם סברינה, ואת ישראל,
ואת משה דיין וכל הכל־בו דיבר עליה.
השבוע נגמר. עברו ארבעה חודשים מאז,
ולעליזה שדה עדיין אין זכר בישראל. היא
נעלמה אי שם בניו־יורק.
השבוע הגיעו ארצה ידיעות שהיא עומדת
להתחתן עם אחד ממנהלי רבלון ,.איי
היא הגיעה מבושם סברינה לתמרוקי רבלון?
פשוט מאוד: היא הלכה בדרך הרגילה.

אשתו באה אליו ללונדון, והשניים התחילו
לחיות חיים מאורגנים ומסודרים.
ורה אלישיב לא ויתרה על האמביציות
הספרותיות שלה, אבל חיזקה, לעומת זה,
אח האמביציות החברתיות שלה. את כל
מה שהשקיעה פעם בעבודה, השקיעה עכשיו
בחיי־החברה.
ביתם הפך בית־ועד לסופרים, אמנים,
אנשי ונשות חברה. כמה פעמים בשבוע היא
היתד, מזמינה קהל מובחר, שהיה מתאסף
אצלה סביב כוסות תה וויסקי, ודן בענייני
אמנות ופוליטיקה של המאה.
בין האמנים שהיו דנים על ענייני הדור
בביתה היה גם המחזאי ארנולד ווסקר.
בחוגי האמנות של לונדון לא מעריכים
אותו ככישרון ענק, אך הוא זכה לפירסומת
והצלחה בזכות מחזות אחדים, כמו צ׳יפס
על כל דבר וארבעת העונות.

בין ארנולד וזסקר וורד, אלישיב נקשרו
לאט־לאט קשרי־תרבות הדוקים, ובינתיים
הלכו ונחלשו הקשרים בינה לבין בעלה.
חגי אשד הרגיש שאשתו הולכת ומתרחקת
ממנו, והתחיל לעסוק גם הוא בעיסוקים
שונים. הוא ניהל כמה רומאנים,
בילה בין השאר עם אשתו של עיתונאי
דבר, ובסופו של דבר החליטו גם הוא וגם
אשתו שמוטב לנתק את הקשרים ביניהם.
לאחרונה הגיע חגי אשד ארצה, והוא
מבשר לציבור הישראלי על גירושיו העומדים
להיערך בקרוב.

השבוע הישראלי נגמר, וכל מיני חברות
גדולות ביקשו ממנה להישאר באמריקה ולהדגים
בשמים, תמרוקים, אודם לשפתיים,
קרמים ללילה. וכך, מקרם לקרם, משפתון
לשפתון, היא הגיעה אל המנהל מרבלון, ובקרוב
תיערך חתונה נוספת, של נערת-
זוהר ישראלית נוספת, עם מיליונר אמריקאי
נוסף.

האם נכון ש...
,נ בנלל מרלמי מל אריק לביא
ה9פו אשתו, שישיק שני, ויז־ידתו וז־ותיקח
רחל אופי, לחברות!
בימים אלה מקבל תצייר של-
מה צפריר את הגט מאשתו, וזאת לאחר
מריבות ופיוסים לסרוגיו!
* פובבצית מסויימת, שלא זכתה ל־

ג׳וזי
שאני קם ונוסע, ולא איכפת לי הסרט, ולא
איכפת לי שום דבר.״
דרישותיו נתקבלו, והשבוע עלתה ג׳וזי
למטוס בלונדון בדרך ארצה.
היא הביאה עימה לא רק את עצמה, אלא
כל מיני בשורות מעניינות. בזמן שהותה
בלונדון קיבלה להקת החלונות הגבוהים
הצעה מיסחרית לבוא ולהופיע בניו־יורק,
עם יונתן כרמון, ועוד הצעה נוספת
לערוך סיבוב הופעות מחוף-אל־חוף.
כל המציעים עדיין לא יודעים שלהקת
החלונות הגבוהים כבר התפרקה, ואין מי
שיקבל את ההצעות שלהט.

קבל עד כה תפקיד כלשהו, תתקבל ל-
״בימת השחקנים״ לאחר שהפכח לידי־דתו
האישית השנייה של אחד הכוכבים
בתיאטרון זח !

תמרורים
נ יש א ה בפאריס, שחקנית־ד,קולנוע
אנח קארינה, לבמאי־ד,סרטים פייר
פאבר, אחרי גירושיה מבעלה הראשון

הי א והוא !
היא מחליקה על-פניהים

ז׳אן־לוק גודאר, הבמאי שגילה אותה והפכה
לכוכב בינלאומי.
נישאו בבית־הכלא של העיירה
הבוליבית קאמירי, לוחם־הגרילה הצרפתי
רנ׳ים דכריי ולוחמת המחתרת הוזנצו־אלית
אליזבת כורגוס, אותה הכיר בקובה.
דבריי מרצה מאסר של 30 שנה,
אחרי שנדון על חלקו בפעולות יחידת־הגרילה,
שבראשה עמד ארנסטו (״צ׳ה״)
גווארה. גודארה נלכד
והומת בידי צבא
בוליביה, אחרי שדבריי
נשבה ועונה,
ומסר על מקום היחידה.

חוג יום הולדתה
ר,־ 63 של עו־רכת־הדין
תהילה שבמשך מטמון,
35 שנותיה בארץ
הפכה כתובת לרבמטמון
בות
נשים המבקשות
סעד במשפטי־אישות,
בתוקף תפקידה כמייסדת הליגה
לזכויות הנשים בישראל. באחד הכנסים של
הברית הבינלאומית לארגוני נשים התיידדה
עם הנציגה המצרית דוריה שאפיק, אף היא
עורכת־דין ומנהיגת תנועת ההשתחררות
של האשד, במצרים — הארץ בה פעל בעלה
של תר,ילה, הרופא הצבר אברהם מטמון,
נגד ד,בילה,רציה, לפני שחזר ארצה, הפך
מומחה לענייני מין וכתב את הספר שהקנה
תודעה מינית לדור שלם של צברים, וש־הוקדש
לאשתו תהילה.
נחוג יום הולדתה ר,־ 61 של הזמרת
הכושית ג׳וזפין כייקר, שאימצה 13
ילדים בני דתות ולאומים שונים, כולל
ישראלי אחד. המאורע נחוג בנסיבות עגומות
במקצת: בגלל החובות, שאין ביכולתה
לפרוע, נותק הטלפון בטירתה של ג׳וזפין,
והטירה עצמה תוצא למכירה פומבית.

נחוג יום הולדתו ד,־ 56 של אפרים
אי ל ץ, מקים המיפעל הראשון להרכבת
מכוניות בארץ, אשר משום מד, הרכיב
בעיקר דגמים שייצורם הופסק על־ידי החברה
הזרה המייצרת אותם (הנרי ג׳ ,ק״זר־וי־ליס,
לארק, קונטסה) או שהרכבתם הופסקה
בארץ (דופין) .חובב
אמנות יקרה,
מתגורר באחת הווילות
הבולטות בארץ
(על הכרמל) ואוהב
חיים בכלל.

כסכין הגלוח המובחר

הנאתךכ פו להו גז כו כלת כי
בו עו בו ט

ל ך כגז חז־י ק

ה די ס פנ ס ך

בדבת חו ת
אותו סקכל

אתה

!/כשיו די ס פנ ס ר של 7 7דני ניגלוח ( 1+6חינם)

עלכל פני ם

י 1תרנ עי ם

אושפז. ב־מיאמי,
הכוכב־הזמי

פראנק סיכטרה,

שבתחילה האמין כי
רק התקרר ועליו
לנוח יום אחד. רופאי

איו קבעו כיפראנקי
( )52 סובל משפעת
קשה, וציוו עליו לשכב שבועיים תמימים,
בהם לא יוכל לנחם את עצמו בנוכחות
אישתו, השוהה בהודו.
נפטרי חיים שורר, בגיל ,73
עתונאי שהצטיין גם בכל סולם העיסוקים
ור,שליחויות של הצמרת הפועלית בארץ.
הוא הגיע ארצה (מרוסיה) בהיותו עלם
צעיר בן ,18 שזכה להצלחה רבה אצל בנות
המין היפה, היה עובד חקלאי ועבר בהדרגה
לכתיבה בבטאון מפא״י, הפועל הצעיר,
הגיע במרוצת הזמן למעמד של עורך ראשי
של דבר. במלחמת־העולם השניה שירת כ־תותחן
נגד־מטוסים בצבא הבריטי, פירסם
את זכרונותיו בספר החייל .9:72 שנים
מבין ארבעת ילדיו — זיוי וערן — הלכו
בדרכו, הפכו עתונאים.
נפטר אליעזר מץ־אפשטיץ,

ד >י ל 11ל ו הו\1ג 7לי 11ל
נמג -בידיז ! 1ל
ב סי טו נ או ת ולי חידי ם
י שי רו ת אצל הי בו אן

ת א, ג רוזגב רג 18ט ל54189 .

בשווייץ, בגיל ,70 התעשיין
חניך השומר

הצעיר וחבר קיבוץ מישמר־העמק לשעבר,
שהקים את בית־הדפוס הראשון להדפסת
אופסט בארץ. מיפעלו בבת־ים הצטיין כאחד
התעשיינים המתקדמים ביותר, ביחסיו עם
העובדים. במלחמת־העצמאות שירת כסגן־
אלוף, התחתן רק בגיל ,52 ובשנותיו האחרונות
העביר בהדרגה את ניהול המיפעל
לידי אלוף־מישנה אורי בן־ארי.
יהעולם הזה 1590

מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מגת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

קולנוע
:סרטים *. 2ו&ט
ה מור ה חף מפשע
הדיפה (פאר, תל־אביב; צרפת) שלוש
תלמידות מאשימות מורה צעיר בניהול יחסי•
מין עימן. המורה החף־מפשע נלקח לבית־הסוהר,
ואשתו, המנסה לגלות מה הביא את
התלמידות להמצאת שקרים, מגלה בפני הצופה
את עולמן המיוחד של נערות מתבגרות.

הרגשה שלאחר כל הסרטים מן הסוג
הזה, שנעשו על נושא כזה — הסרט הוא
קצת מיותר. אבל הוא מרתק, מעניין, ועשוי
היטב.

תיכנון גאוני
יהלומים קורצים פריו (חן, תל•
אביב; איטליה—ארצות־הברית) שלושים שנה
עקב הפרופסור, דרך חלון כיתתו, אחר העברת
היהלומים לקופת הביטחון בבנק שממול.
כשהוא יוצא לפנסיה, הוא מתכנן את
שוד היהלומים הגדול. השוד הוא גאוני,
מרתק, מתוכנן עד לפרטי־פרטיו. וכן גם הסרט.
אלא שבסרט יש, נוסף על זה, גם
טיפוסים מעניינים, הומור, והפתעות גדולות.
ישראל אויבו ש>ו ג און־ ה דוי

מ ק צו ענפלא
ללא אבטלה

הוא גאון. כל מילה היוצאת מפיו מוכיחה
את זה. הסרטים שהוא היה עושה היו יכולים
להיות רבי־מכר עולמיים. גדולי המבקרים
בעולם היו יכולים כבר לחפש את
המשמעויות שבהם, ולבדוק את המסאג׳
שיש בהם לעולם.
וכל זה לא יצא לפועל בגלל אשד
הירשברג, הממונה על הסרט הישראלי.
החבר שלו, שהוא מבקר־קולנוע, אמר לו
שהאפקטים של הכוריאוגרפיה הצילומית
שלו הם אחת החוויות המזעזעות ביותר
שעברו עליו.
הירשפרג הפושע. החבר שלו, ה־במאי־חסר־הכישרון,
אמר לו שכשהוא רואה
את יצירתו, הוא רוצה להתפרץ למשרדו של
אשר הירשברג ולצעוק עליו :״פושע, ראה
מה אתה עושה״.
כי כשהגאון רצה לעשות את סרטו הקצר
הראשון, הוא פנה לאשר הירשברג, ואשר
הירשברג הקציב לו חמשת אלפים לירות.
אז הוא שואל אתכם: בן־אדם העומד ליצור
את יצירת המאה, האם הוא יכול ליצור
אותה בחמשת אלפים לירות בלבד?
בכל אופן הוא לקח את הכסף והתחיל
ליצור. הוא עשה כל מה שהוא יבול, ולמרות

יו די א ה״

רוכ ש

ב בי תספר
התל מי ד, בנוסף לי ד ע כוקצועי
נסיחמע שי רב ובסדזון ע צ מי
בעבודהמע שי ת, וזאתתודות
ל ל קו חו תהרבות והלזבועות
המבקרותבס לון
בי ת ־ הספרוהנהנות
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן במחירים
נמוכים ביו ת ר
ל מ סיי מי הקורס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיוםו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה.

אשר הירשכרג

הקודס, החדש נסתח:

אשם בכל

. 1.3.68

ד־יאכרז

בבד דיזגגוף

דיינם 1ת״ א

טל 6 5 .ם 2 2 5

המכשולים, כשהחבר שלו ההדיוט־הזה־איך־
קוראים־לו ראה את העבודה שלו הוא אמר
לו :״דבר כזה לא עושה אדם אחד. דבר
כזה יכול ליצור רק עם שלם.״ עמדו לו
דמעות בעיניים, כשהוא שמע את זה.
הירשפרג הקמצן. בסופו של דבר,
בגלל חוסר־יכולת וחוסר־התאמה מצד השופטים,
דבר שבא להם בהשראה של
הירשברג, הסרט שלו לא זכה בשום פרם
בפסטיבל הסרטים הקצרים. לאות מחאה הוא
לא הופיע בטכס חלוקת־הפרסים, דבר שגרם
להפתעה ותדהמה גדולה.
בכל אופן, הגיע הזמן לעשות את סרטו
(המשך בעמוד )26

ף* * 25 כיוני ,1967 שבועיים לאחר
,4תום מלחמת־ששת־הימים, ניצב השוטר
יחיאל מירון ליד מחסום־דרכים שהוקם
ליד הכפר הערבי־ישראלי במשולש, בקעה
אל גרבייה. היה זה מחסום שנועד לבדוק
את המכוניות העוברות בין ישראל לגדה המערבית,
על מנת למנוע הברחות.
כאשר נעצרה ליד הגדר מכונית אימפלה
מדגם , 1965 בעלת צבע כחול בהיר, הבחין
השוטר יחיאל מירון בתג הצהוב שעל שמשת
המכונית, ואשר העיד כי המכונית גוייסה
לשירות צה״ל. משום כך הורה השוטר מירון
לשוטר הצבאי שניצב יהד עימו במשמר,
לבדוק את תא־המיטען של המכונית שהיתר,
נהוגה בידי סמל יהושע קרן־אור. השוטר
הצבאי גילה בתא המטען קופסת גפרורים,
צבת, פנקס רשימות, מפת־דרכים ישנה —
וזוג תחתוניינשיט שחורים העשויים תחרה.
״מצטער,״ אמר השוטר הצבאי לסמל קרן־
אור ,״זה לא הרבה, אבל זה נראה כשלל!״
כאשר התקרב השוטר מירון למקום וראה
את תחתוני־הנשים שבידי השוטר הצבאי
אורו עיניו. היה זה זוג־תחתונים מתוצרת
סבדינה — בגד רגיל בהחלט. אבל עבור
השוטר מירון היה בהם הרבה :״לפני מספר
שבועית עסקתי בחקירת מיקרה רצח,״ אמר,
״נערה נאנסה ונרצחה. הרוצח לקח עימו את
זוג־תחתוניה
כך, בצורה מיקרית לגמרי, נפתרה תעלומת־רצח
מיסתורית וסודית ביותר, שהועלמה
מעיני הציבור בישראל. יתכן ואזרחי ישראל
לא היו שומעים לעולם על פרשת רצח
מיסתורית זו לולא הופיעה, השבוע, בהבלטה
רבה, באחד מכתבי־העת האמריקאים
המוקדשים לסיפורי פשע ומשטרה.
העתון טרו פוליס קיזס* פירסם השבוע
את הפרשה כולה תחת הכותרת המרעישה:
״כיצד סייעה מלחמת־ששת־הימים לפתור
תעלומת אונם ורצח!״

^ פרשה כולה החלה ב־ 12 למאי, ימים
( | מעטים לפני יום העצמאות האחרון, ועוין
לפני ימי־ר,כוננות שקדמו למלחמת־ששת־הימים.
עדנה רוטל , 18 ,ניצבה ליד הצטלבות
משמר־השרון, לא רחוק מהמושב בו
התגוררה, ניסתה לתפוס טרמפ. היא היתד,
צריכה לקיסריה, מקום בו עבד ידידה, ד,רמו
רנן, מכונאי טרקטורים בן .25

סיפורי משטרה אמיתיים.

88 ^*58 828 *418,^85*88**88 86

0הי שג מז הי רשדמשטרת שדאד

אברהם שניאור ה צ 3ו•! כבדש
* המלחמה עו דהלפת רון התע לו מ ה
האנשים האחרונים שראו אותה במקום
זה היו אמנון ומרים ברקר, מחיפה, שחלפו
על פניה במכונית ד,לארק שלהם. אמנון רצה
לאסוף את הנערה, אולם אשתו מנעה אותו
״אל תהיה טיפש,״ אמרה לו ,״אף נערה
הגונה לא עוצרת טרמפ בדרכים, בשעה
כזו ״.הם המשיכו לנסוע ואיש לא ראה
יותר את עדנה רוטל — עד למחרת היום,
בשעה 5.30 בבוקר.
אז גילה אותה יחיה סוויירי, חקלאי
תימני בן ,60 שיצא להשקות את השדות.
חצי שעה לאחר מכן סיפר יחיה ליחיאל
מירון, השוטר התורן בתחנת משמר־השרון,
את מה שראו עיניו :״גוויית נערה מונחת
בפרדם של משה בלבן! לא ראיתי את פניה,
אבל היא עירומה!״

ך• שוטר יחיאל מירון הזעיק מיד את
ן | המפקח אליהו מרקוביץ׳ ,ממשטרת נתניה.
מרקוביץ׳ ,המכונה בפי מכריו ״מרקו
האיום״ ,יצא מיד למקום גילוי הגופה. הוא
מצא שם את השוטר יחיאל מירון.
״זוהי עונה רוטל ״,אמר מירון, שהכיר
את עדנה, בעודה בחיים.
״מה אתה יודע עליה?״ שאל מרקוביץ׳.
״לא הרבה,״ השיב מירון ,״היא בחורה
טובה ממשפחה הגונה. יש לה אחות נשואה
בגבת, ואח המשרת בצבא. החבר הקבוע
שלה נמצא באיזה מקום ליד קיסריה.״
מאחר שבמקום בו נמצאה גווייתה של
עדנה רוטל — שנאנסה בצורה אכזרית לפני
שנרצחה — לא נמצאו עקבות מאבק, נפל
חשדו של המפקח מרקוביץ׳ על ידידה של
עדנה, הרסן רנן .״הוא בטח פיתה אותה
לבוא עימו לפרדס,״ אמר.
אולם להרמן רנן היה אליבי. הוא השתתף

במרץ רב להמשך החקירה כשהמפתח לתעלומה
הם תחתוניה של עדנה רוטל.
אולם החקירה הופסקה עוד בתחילתה:
מלחמת־ששת־הימים היא אשר הפריעה לחוקרים,
מגלה העתון האמריקאי, המספר
לקוראיו בהזדמנות זו סיפור הירואי על
היחלצותה של מדינת־ישראל להתגוננות נגד
מדינות־ערב, שאיימו להשמידה.
לאחר המלחמה נשלח כל אחד מהחוקרים
למשימה מיוחדת בחלק אחר של השטחים
הכבושים, כך שלא היה להם פנאי להתחקות
אחר הרוצח.
לולא ר,מיקרה העיוור, שסייע לשוטר יחיאל
מירון למצוא את תחתוני־התחרה השחורים
במכונית האימפלה המגוייסת, ספק אם
מישהו היה מגלה אי־פעם את הרוצח.

ן * סמל קרן־אור, שבמכונית הנהוגה
ן | על־ידו נמצאו התחתונים השחורים, לא
ידע עליהם דבר .״אני רק נהג צבאי.״ אמר,
״קיבלתי את המכונית מהצבא.״
חקירה קצרה גילתה כי מכונית האינזפלח
שייכת לשרגא מרחבי, עושה־מיסגרות־לתמו־נות
מרחוב יהושע בן־נון בתל־אביב. מאחר
שמכונית האימפאלה שלו גוייסה לצבא, נהג
מרחבי בן ד,־ 28 מכונית פולקסוואגן שכורה.
שני שוטרים ממשטרת מחוז תל־אביב,
אפרים מילר ודויד המבורגר, נשלחו לעקוב
אחריו. במהלך העיקוב הם חקרו עוזרת־בית
של משפחת משה פלדמן, שהתגוררה
בבית בו גר גם שרגא מרחבי. העוזרת,
(ששמה נאסר לפירסום על־ידי המשטרה,
לדברי העיתון האמריקאי) ,פתחה את הדלת
בפני החוקרים .״נערה בגילך נאנסה ונרצחה,״
סיפרו לה השוטרים ,״אנחנו מחפשים
אחרי קשר בינה לבין שרגא מרחבי.״

160

ץ ן1י<*?

ס*1*1$־*8*10801 €1
• 0*9 618ז*1

הרוצח והנדצחת

שתמונותיהם פורסמו בכתבה המרעישה, בעיתון״
הפשע האמריקאי (תמונה בעמוד ממול) .הרוצח הוא
שרגא מרחבי, עושה־מיסגרות מרחוב בן־נון, בתל־אביב, שרצח את עדנה רוטל, ממשמר־השרון,
אחרי שתקף אותה ואנס אותה באכזריות, הציע לה אלף לירות כפיצוי על התקיפה,.

לשמע דברים אלה התמוטטה העוזרת וסיפרה
להם מה עשה שרגא מרחבי לה
עצמה. לדבריה, אסף אותה פעם מרחבי בטרמפ.
בדרך, הציע לה סכום כסף גדול
כדי לבוא עימד, במגע מיני בצורה סוטה.
לאחר שדחתה את הצעתו, איים עליה להרגה,
אם לא תתמסר לו. הוא אנס אותה במכונית
ולאחר מכן השאיר בידיה סכום כסף גדול.
לאחר עדות זו היה ברור לשוטרים, כי
שרגא מרחבי הוא הרוצח. כשנעצר מרחבי
עצמו הוא נשבר מייד וגילה לשוטרים מה
אירע עם עדנה רוטל.
לדבריו, אסף אוחד, בהצטלבית הדרכים
ליד משמר־השרון והציע לה גם כן סכום
כסף גדול תמורת מגע סוטה. כשדחתה את
מבוקשו וניסתה לקפוץ מהמכונית, הוא
היכר, אותה באכזריות, גרר אותה לפרדס
ואנס אותה. בתום האונס, הציע לה סכום
של אלף לירות׳ כפיצוי על המעשה, הנערה
וחתה את הכסף וירקה בפניו.
שרגא נפגע אז עד עומק נשמתו וחנק
אותה למוות.

| | 1ך * 1\ | 1תמונת זו, שפורסמה בעיתון
\ ] 111ן האמריקאי, מראה את הכדור־סלן־לשעבר
אברהם שניאור(משמאל) .מומחה
לג״ודו ובלש מוכשר, שהצליח להתחקות על
עיקבותיו של הרוצח הנמלט, שרגא מרחבי.

במסיבה משעה תשע בערב עד שתיים אחרי
חצות — הזמן בו נרצחה עדנה רוטל.

^ אחר שנחקרו כל מכירה וידידיה
/של עדנה רוטל, מוסיף עיחון־הפשע
האמריקאי לספר, גילו לפתע החוקרים עובדה
מעניינת: הנערה קיבלה מהלומה פראית,
מאחרי אזנה השמאלית, ליד עורפה. הרוצח
היכר, אותה פעמיים, בהשתמשו בכף־ידו.
לפי צורת המכה הגיעו החוקרים למסקנה,
כי הרוצח היה נמוך מעדנה וכי הוא היה
מומחה לקאראטה. כן גילו החוקרים, כי
תחתוניה של הנרצחת נעלמו.
מאחר שביום הירצחה לבשה עדנה חצאית־מיני,
קשה היה להניח שלא תלבש תחתונים.
מכל מקום, מרקוביץ׳ החליט לשלוח את
השוטר מירון לבדוק עניין זה עם אחותה.
״ודאי שעדנה לבשה תחתונים,״ השיב
מירון לאחר החקירה ,״אין נערה כפרית
בישראל שאינה לובשת תחתונים.״ מצויידים
באינפורמציה חיונית זו, ניגשו החוקרים

הרוכב על הסוס הוא השוטר יחיאל מירון* מתחת
לתמונה זו, שהודפסה אף היא בעיתון האמריקאי, מוצג
מירון בשוטר אמיץ שפתר את תעלומת האונס־רצח, הועלה בגלל הצטיינותו זו לדרגת סמל.

גיבוו הנושה

״אינני מרחם על הנערות,״ אמר מרחבי
בווידויו .״למה שאעשה זאת? הנערות אינן
יוצאות איתי אף פעם. הן רק שוכבות איתי
כשאני משלם להן.
״לא הייתי הורג את עדנה לו היתד, לוקחת
את הכסף. אבל היא סרבה וכינתה אותי
בשמות־גנאי היה עליה למות. לקחתי
את תחתוניה עימי למזכרת.״

•י כף לא תמה פרשת מרחבי־רוטל.
2לדברי עיתון־הפשע האמריקאי, נשלח
מרחבי למעצר בבית־הכלא באבו־כביר, עד
להמשך חקירתו.
אבל הוא חסך לשלטונות־ישראל את ההוצאות
במשפט ממושך: בבוקר ד,־ 27ביוני,
מצא אותו שומר־הכלא תלוי בתא
מעצרו: הוא תלה את עצמו בחבל ששזר
מקרעי שמיכתו.
רבבות הקוראים האמריקאים של העיתון,
ידידי ישראל ודאי, נשמו לרווחה כשקראו
כיצד בא האנס־רוצח על עונשו. אזרחי
ישראל, מצד שני, יכלו לעשות זאת —
מסיבה פשוטה ביותר: פרשת־הרצח של
עדנה רוטל, למרות שלוותה בתמונות אוטנטיות
הודפסה בכתב־עת המפרסם בדרך כלל
מיקרי־פשע אמיתיים, לא היתד, ולא נבראה.
כל השמות בה, משם הנרצחת ועד שמות
השוטרים, הומצאו על־ידי כותב הסיפור,
עיתונאי ישראלי בשם ליאו היימן, המתגורר
בחיפה וא שר התמחה, בשנים האחרונות,
בהמצאת סיפורים דימיוניים על ישראל.
גם התמונות שהופיעו בעיתון היו מיק־ריות
בהחלט. באחת מהן נראה הכדורסלן
לשעבר, אברהם שניאור, מוצג כמומחה ל־גיודו
וכבלש במשטרת ישראל, אשר הצליח
לגלות את עקבותיו של הרוצח.
אולם בעוד שהשמות היו בדויים, היתד,
הפרשה עצמה אמיתית — לפחות בחלקה:
היימן פשוט נטל את מיקרה־הרצח של מרים
פינקוס מכפר־מונש, שנרצחה בצורה זהה
לזו של עדנה רוטל הדמיונית, ב־ 18 לדצמבר
,1966 אחרי שנטלה טרמפ ליד חדרה, כדי
להיפגש עם ידידה.
הדמיון בין שני סיפורי האונס־רצח
מסתיים במלחמת־ששת־הימים. כי רוצחה
של מרים פינקוס לא התגלה עדיין. חוקרי
פרשת־הירצחה לא היו ברי־מזל כמו השוטר
הדמיוני יחיאל מירון, אשר פיענח תעלומת-
רצח בעזרת גילוי מיקרי של זוג תחתוני־תחרה
שחורים.
כך שאותה צעירה ישראלית שתזהה את
תמונתה שהופיעה בטרו פוליס קייזס נ־נרצחת,
אינה צריכה לחשוש: לפי כל הסימנים
היא עדיין חיה.

קולנוע
(המשך מעמוד )24

הארוך הראשון, ואז החל אשר הירשברג
מתייצב נגדו במלוא כוחו. הוא ביקש
הקצבה כספית. הוא רצה אישור למעי
הצבא. הוא רצה רשיון להסריט בערים,
הוא רצה כלי־רכב וכלי־משחית, כי זה היה,
כמובן, סרט על המלחמה. וכדי להשיג כל
דבר פעוט מסוג זה, הוא היה צריך לרוץ
למשרד אחר, להגיש בקשות, לחכות, והוא
לא מבין מדוע אשרהירשברג לא יכול לרכז
את כל זה בידיו. לשם מה הפיצול הפושע
הזה?
הוא השיג את כל האישורים, ועדיין היה
חסר לו כסף, משום שאחד המשקיעים הת־

יאה׳לה הגרמניה
בכל מקום, מקומית

רג עיו

רשמקול

לצננביפיז

(טייפרקורדר)

למכונית
8*1(10 סחי^׳מסזס*

גשלוח חוש שר 8ערוצים

עכשי ובישראלבמחירמיוחד
460ל י במזומן

מחיר זה כולל:
מכשיר סטריאופוני — 2ר מקולים ובנוסף
חידוש — איזון( באל אנס) לצד ימין ולצד שמאל.

הדיבולי הגרמני

המפיצים לישראל :

מתרס אלקטווניקה בע־־מ
תל־אביב, רחוב תמסגר ,68—70 טלפון 30594

ל ר אש
ש ו נה בארץ:
סרטי ״ מיני ״ מוקלטים במחיר — 10ל׳׳י

חרט, אחד המשקיעים חלה, אחד המשקיעים
ברח לחוץ־לארץ, ונשארה רק ההשקעה
שהשקיעה הממשלה בתור הלוואה.
הוא פנה לאשר הירשברג, בבקשה להגדיל
את ההשקעה, ואשר הירשברג סירב.
כאן עלה בו זעמו להשחית. מדוע אדם
אחד בלבד מרכז בידו את כל הכוח להחליט
אם אדם כמוהו יעשה סרט או לא? מדוע
כוח כל־כך רב מרוכז בידי אדם אחד? הוא
עשה סקנדל, ניסה להמריד את כל חבריו
הבמאים. אלא שברגע האחרון הגיע מחוץ־
לארץ משקיע גדול, שהסכים להשקיע כספים
בסרט. בהתחשב בזה נתן אשר הירשברג
עוד סכום קטן, וההסרטה החלה.
הירשכרג הכזכזן. בהתחלה דאג אשר
הירשברג לכך שהמצלמות לא יפעלו, והצלם
לא ידע להשתמש בהם. הפילם היה מקולקל.
השמש זרחה חזק מדי. ואחר כך התברר
שגם הכסף שלו לא שזזה, מתבזבז יותר
מדי מהר. בסופו של דבר המשקיע ברח,
וזה כמובן עושה צחוק מאשר הירשברג,
שרק שומע שם של אדם זר וכבר נותן
כסף. מה זה? יש לו עודף כסף? למה הוא
מפזר אותו ככה בלי אחריות? אחר כך
השחקנים עשו מרד, מישהו ראה את
הצילומים הראשונים והציע לא להמשיך
להשקיע כספים.
בוז לאשר הירשברג. השחקנית הראשית
ברחה. הסרט נגמר בלעדיה. הוצג שבוע
בקולנוע בתל־אביב וירד, בעזרתו של הירש־ברג,
לתהום השיכחה.
הגאון הפנה עכשיו את מרדו וכשרונו
לתכנון מרד להפלת הממונה על הסרט
הישראלי מכיסאו.

בתוך מחסן־ענק בנמל־יפו מסריטים את
הדיבוק. הוא יהיה שונה מאוד מן הדיבוק
של תיאטרון הבינוה. לא תיאטראלי, אומר
אילן אלדד, במאי הסרט. אבל הוא שומר
לעצמו את הזכות להגיד מה תיאטראלי ומה
לא, בסרט המוסרט בלי רקע מוגדר, ללא
מקום וללא זמן.
על בימת־ההסרטה שומעים הרבה שפות.
תלמידי־חכמים, יהודים יפים ויהודים לא־יפים,
מדברים ביניהם בשפות שונות ומשו׳

נות. אפשר לשמוע כאן אנגלית, צרפתית,
סרבית, אפילו ערבית.
אבל השפה השלטת היא גרמנית. הבמאי
מדבר בגרמנית עם הטכנאים הגרמנים ועם
נערת־התסריט הגרמנית. וכמובן — עם
הכוכבת הגרמנית טינה ודדצקי, המגלמת את
לאד,׳לה.
״כן, ד״ר שפה *,המפיק הגרמני של הסרט
היה קצין בוורמאכט,׳״ מודה אמציה חיוני,
המפיק הישראלי .״מה זה וורמאנט? צבא
גרמני. כאן שומעים את המלה ונבהלים.
״הוא נלחם בחזית הרוסית ונפל שם
בשבי. הוא איש סימפאטי מאוד. הוא בסדר
גמור: לקראת מלחמת ששת־הימים, כשרצו
לפתח חומר צבעוני שצולם על־ידי גורם
מסויים. החומר נשלח אליו*.
״מרגישה כמו יהודיה:״ מלבד הטכניקה
שלהם והמפיק שלהם, תרמו הגרמנים
את טינה וודצקי. היא נראית כמו
יהודיה, למרות שבסך הכל היה לה סבא
יהודי אחד.
טינה נולדה בפולין, חיתה בגרמניה
המזרחית, למדה בבית־הספר הגדול ביותר
למישחק ושיחקה בתיאטרון של ברטולט
ברכט.
״לפני שנה וחצי עשיתי סיבוב בעולם,״
סיפרה ,״באוסטראליה שאלו אותי אם אני
אוסטראלית. בפיליפינים — אם נולדתי במא־נילה.
בקוריאה היו בטוחים שאני קוריאית,
וביפאן אמרו שלא יכול להיות שאינני
יפאנית.״
אך בעיקר מרגישה טינה עצמה כיהודיה.
לא משום שהיא יהודיה: היא לא יודעת
הרבה על דת או על מסורת. אבל מהתחלת
הקארירה שלה שיחקה בתפקידי־יהודיוח.
אל לאד,׳לה, גיבורת הדיבוק שמתה מלב
שבור לאחר שניכנס בה הדיבוק של ארוסה
המת, היא מרגישה יחם מיוחד .״נידמה לי
שמה שעבר עלי די דומה למה שעבר עליה,״
אומרת טינה.
כשסינד, גרה בלייפציג, היא הכירה רופא
צעיר. שניהם היו אז תלמידים, ואהבו איש
את רעותו. לאחר היכרות ממושכת וחיי-
עבודה, התחתנו.
זמן קצר לאחר מכן קמה חומת־ברלין והמעבר
למערב גרמניה נחסם.
תאונה כצהריים. טינה ובעלה החליטו
לברוח. ובשנת 1962 עשו את זה. לקחו
כמה חפצים והסתלקו.
שם החלו בחיים חדשים. הכל מההתחלה.
הקימו בית. חלמו על ילדים.
ויום אחד בהיר, בשעות הצהריים, אירעה
תאונת־דרכים. באו והודיעו לה שתבוא לבית־חולים.
היא רצה. הוא היה כבר מת.
זה קרה לפני שנתיים. אבל לטינה, בניגוד
ללאה׳לה, לא ניכנס שום דיבוק. היא המשיכה
לחיות ולעבוד.
היא היתר, צריכה לשחק את בתו של
טוביה־רודנסקי, בכנר על הגג, אבל כשראו
אותה בחזרות, אמרו לה שתתאים יותר ל־דיבוק.

היה •גורל,״ אומרת טינה.
זה היה גם תוצאה מזה שהביסה נסוגה
מהשתתפות בפרודוקציה .״משום שהתנגדנו
לשיתוף עם גרמני,״ אומרים כמה מאנשי
התיאטרון הלאומי.
״משום שהיה קשה להם שמישהי אחרת
מאשר חנה רובינא תשחק את לאה׳לד״״
אומר חיוני.

תדריך
א מנו ת
באשה כחולות

(סקסיס,

תל־אביב)

רואים מחזה אדיר של חולות. חולות מתמוטטים,
חולות נודדים, חולות נשפכים כמו
מים, מתעופפים כמו רוח, ומייללים בסופה.
שני אנשים חיים שם יחד, שבויים בתוך
החולות הללו ונאבקים בהם. כל אחד לבדו,
איש איש בדרכו.
חוץ מזה אין חדש בשטח האמנות. יצאנית
הצמרת בקולנוע ארמון־דוד בתל־

אביב, ובהבירה, ירושלים. אדם לכל עת
בגת, תל־אביב, ולחיות ככדי לחיות ב
צפון,
תל־אביב.

פעוג ה
12ה נו ע זי ם (אסתר, תל־אביב) עדיין
לא ירד מהבד, וכן גם 3שעות כיוני
(סינרמה, תל־אביב) .בבתי־קולנוע קטנים מקרינים
שוב סרטים ישנים וטובים, כמו
יהלומי הכתר (רמת־אביב, תל־אביב) ו
שוד
הרככת הגדול

(שדרות, תל-אביס.

חוץ מזה גם בשטח הזה אין כל חדש.

סתחרז עס קפה.

העולם הזה 1590

יש כל הסיכויים שה־עניין
יעלה כפי שאת

^ 2* 040

אני בבר לא יודעת מה לעשות. יש לי עשרות רבות של מכתבים ממתינים
וכל יום הדואר מכיא לי מכתבים חדשים. אז ננסה היום
למכור בסיטונות, מכתבים בנוסח מקוצר מאוד. אתם מסכימים?
דחוף 1דחוף 1
המכתב הראשון הכי דחוף: בן ,24 שגר
לו אילשם בשרון, שונא דיסקוטקים אבל
עליז מאד, ובעל מצב־רוח מרומם באופן כרוני.
( ) 1/1590 חולם כבר על ״כמה מכתבים
בכתב־יד קצת יותר עגלגל משלי״ ובאמת
ראוי הוא לכך, בפרט שהוא משוגע לנוף,
ולפרחים, ואפילו יש לו עיניים ירוקות!

כת 15

בכתב־יד קטן־קטן ומקסים־מקסים כותבת
לי נערה בת 15 וחצי, בעלת שיער ארוך־
ארוך ושחור־שחור.

חייה שוממים, היא אומרת, ועל־כן
( )2/1590 מוכנה להתכתב גם עם מבוגרים
כאלה, אפילו בני יותר משבע־עשרה!

רצוי עם שכל

קשה לי קצת לכתוב לכם על ()3/1590
כי כל הזמן אני מתגלגלת מצחוק למיקרא
מכתבו. ואילו הוא לא היה בן 17 אלא
מהשנתון שלי, הייתי שומרת אותו לעצמי.
הוא לא רק משעשע ומבריק, אלא ריצה
גם בת , 17—16 רצוי בלונדית עם שכל.

תפסיק, כבר! חלומות,
אנחות ומכתבי־אהבה לא
ישברו את הקרח. דרו־שה
העזרה ובעיקר —
מציאותי.
דרוש חוש

שלא ווס־

בכלל,

מוטב

מוך השבוע על ריגשו־בפברואר
0 2תיך. הרבה יותר כדאי
9 2 2 8 5 19 3 מר3ס שתעשה דברים בטוחים.
* 20ב2 6

את תפגשי בבחורה שתפתח
בפניך אופקים חדשים. בטחי בה —
לא לגמרי. בייחוד אם היא מזל גדי.

#רדיפה אחרי נערות עוד לא הזיקה
לאיש. הצרות מתחילות רק כשתופסים אותן.

ואילו מציאות

יכולה לשכוח ממנו. אל
תחכה, השבוע, לרומא־ 1
נים גדולים או סוערים
במיוחד: מוטב שתתרכז
בתיקון קשריך עם הידי
דות הוותיקות שלך.
כסף מועט זורם לקופה: אל תחמיץ נסיעה
דרומה: היא תיראה כשיגרתית, אך כדאית.

אט־אט, מתחילים מאמציך המהוססים לשאת
פרי* האג שלא יקלקלו לך את העניינים,
ועוד יותר — שאתה עצמך לא תקלקל
לעצמך, מתוך הזנחה או

שאתם נם

היות ו( )4/ 1590 היא מסביבות חיפה, רצוי
שאתם תהיו גם. והיות והיא צעירה, רצוי
שאתם גם. והיות והיא נחמדה, אז בבקשה
אתם גם.

רוצה כבר לשמוע

||| ךןן

ררך שהחלטת, כלפיו, את
עשוייה להפסיד אותו.
כסף ממקור סמוי יגיע 22ב אוגו ס ט -
22בספטמבר
לידיך. הזהר! זה כרוך
בהתחייבויות שלא ברור
אם תוכל למלא. צבע ירוק טוב השבוע.

גן§ן
ו1אז1״ם
23בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר

הצרות קטנות, אבל הן
קיימות מוטב שתר-

סן את כעסך הטבעי,

ועוד יותר את נטייתך

להשתעמם ממצבים י-
דועים ובדוקים. קח ז ך !
את עצמך, פעם נוס־ 1
פת, לידיים: זה לא ו: 1 2מרס ־
20 באפריל
יכול להזיק לעולם. ידי
בן מזל סרטן יפתיעו
אותך לטובה, אך אם אתה מחפש שלווה,
בלה בחברתו של ידיד ממאזניים.

81(11

חייל בשם אהוד שנורא משעמם לו בתורנות,
רוצה כבר לשמוע ממך. שמעתי
והאהוד הזה 5/1590 אפילו רוצה אותך
ללא יומרות מיוחדות. איזה מזל!

מטר תשעים וחמש

ענק בלונדי עם עיניים כחולות, יש לו
פה, עם השכלה תיכונית, מספר (,)6/1590
הומור ובן .21 אז איך אני בשבילכן?

חיילת

חיילת מאד סימפטית, ומאד בחורה לעניין,
ומלאת חן, שכתבה לי במכונת־כתיבה, באותיות
אדומות, פלואורסצנטיות. רוצים גם?
( )7/1590 הוא מיספרה.

זוהי מציאה ששלחו לי מיפאן ! הם
ממש משתגעים אחרי, היפאנים האלה.
ובצילום הזה (הצבעוני) ,ששלח׳לי מיפאן,
יפאני אחד בשם הקלאסי בובי,
מצויים בחורה ושני גברים, אותם הוא
צילם — ברמת״הגולן, כמובן. הראשון
מבין השלושה שיזדהה — יקבל את הי

מציאה. י ־;׳

מה נשמע אצל
הקונקורנציה?
אני לא יודעת איך אתם, אבל בשבילי,
לקרוא את מדורי־השידוכים של ימי שישי,
בעיתוני־הערב, זה לבידור לא־נורמלי.
אולי זה מפני שאני בבראנז׳ה, ואולי זה
סתם מתוך אהבת־האדם המפעמת בי, כידוע
לכס. אבל תסכימו איתי, למראה היבול המצורף
(וזה רק מהשבוע!) ,שזה באמת
בידור:

• בתנאים טובים יעידו,
לח נם לדתיים ונכים•

• נבר 24/170 מעו:
ל?א מתווכים אש ח ני-

״כעוד ארבע דקות ושלושים שניות
כדיוק תגיעי לגיל שמותר לך!״

מאמריקה, כערגה
אם אתם חושבים שאמריקה הזוהרת זד,
לא הגולה הדודייה, אז אתם טועים. כי
( )8/1590 חי שם, אבל ״כאשר הבדידות
מעיקה על הנפש, חשיבות כל דבר פגה.׳׳

אז מי שרוצה להתכתב עם אמריקה, שתעשה
משהו בנידון.
• לגבי הנערה
בעייה: הוא פיתרון.

המודרנית הגבר אינו

לעומת זאת

קיבוצניק צעיר ו״אני יפה ופיקח, אן לעומת
זאת צנוע,״ ומותק ,)9/1590( ,ואוהב

מוסיקה וספרות.
• ס טו דנ ט בעל אמצעים מחפי
קיטר דיסקר טי, ה גי ל אינו. ח שו:
העיקר הדוח.
׳ #תימני 25/179ע די ה מעוני!
בנערה לא יפה.

שתיים מחפשות שגייס
כבר מזמן לא היו לי ״שתי חברות״ .הן
צעירות נורא, ומחפשות ״אחר האדם שיקבלנו
כפי שהננו, שממנו נוכל לקבל — ולו
לתת.״

כמובן ש( )10/1590 הן בנות 16

להמשיך, כאילו ולא
בכלל —
אירע
•יתכן שרק את הי׳
גשת בשינוי שחל, ו־שבעיניו
זה טבעי או
שלא השגיח בזה כלל^ 2 .
תקלות בענייני עבו־ 1
דה: טפק אם יייכ ל

היא אוהבת אותך —
רבה איתך אוהבת
אותך. וזה מה שקובע יי
על כן אל תתחשב בס־ערות
קטנות. את, בת־ 8 5 ^ 0 ^ 8
תאומים, פנקי אותו אס ידדדחדזך ־
הוא מתקצף: זה חלק

22ב
?׳£או[1ק|טו^ב ר־ 8
לעמיי בלחץ הזה־ ה״ £3

6323113

זהו שבוע הממזג את המיסתורין של חייך
הררחנים עם כמד, וכמה הישגים מוחשיים
ביותר. שבוע טוב, במה

בתנאי ת׳ש־ ויד1,־111ו
ודודה,עסקין:
נדן חזיתוזענייו׳

• את אשר חיפ שתי לא מצא*
תי את אשר מצאתי לא בקשתי
אולי או ת ר !:יפ ק ת^ו ן ^ בי ! א ח

ך ^ סר לך זה היכרויות
חדשות, או עצתם של
ידידים ותיקים אשר
1361£6* 3 1 1זנחת כי הם הרפתקנים
מדי לטעמך. עיסקה טובה
תסתיים במסיבה, בימי שבת או. ראשון
הבאים. בכלל, הרבה במסיבות: הן פותחות
בפניך דלתות. אל תאכל במסעדות זרות.

לא תתלהב ולא תעשה
דברים נחפזים. בריאות: בכה־ככה. אתר!
יכול לשמור על עצמך. החורף עדיין לא
עובר והמזלות עויינים את ריאותיך השבוע.

הקצב הסביר בחייך
העיסקיים מתגבר. לא
.מ & ס תקבל את זה ברוח
טובה, כי אינך אוהב
* 13 לחץ, אבל אם תתיי-

12881 חס לזה כאל שלב ריג-
עי, תצא מן העניין בהישגים
גדולים וגם ב-
;21 ביוני
ביו>יי?! הכנסות רציניות. איכ׳<21ח

גרת מרחוק תקרב יום
גדול בחייך. בת״סרטן: תקבלי החלטה
נחושה, וגם תעמדי בה, לשם שינוי.

סוס¥1

אכזבה גדולה בידידות
קרובה היא אחד הדברים
הפחות נעימים העשויים
לקרות לך השבוע,
בן־אריות. בודל־ביאה:
אם את חושבת
שקשר עם ידיד הוא
חיוני — שימי לפחות
עין על מה שהוא עושה.
ובכלל, הגיע הזמן
שתשקלי את מעשייך

בזהירות

יחרה,
בנובמברח קשר הידידותי הופך *22£ק?ן קז
לחם ולסימפאטי עוד
ממנה
יותר. אבל אל תצפה יותר מדי
כוח משיכה מוזר מפנח את תשומת־ליבך
לערים רחוקות. יתכן שיצא מזה משהו .־

פייס, לעיסקי־מניות או
להימורי־אהבה. זהו ה־

שבוע בו מוטב להיפגש

עם זרות מאשר עם ידידות
מוכרות, בו כדאי
ללכת בשבילים לא ידו־בנובמבר
0-עים, ולטייל במקומות
23ג*ע> 1ע>דע־.
בדצמבר לא כל־כך מוכרים. אלה
.20 ופו 111 1 הפגיעים בליבם: יזהרו
נא במיוחד, השבוע. מצב מצויין בקרב
המשפחה. אתה יכול לצפות למתנה קטנה.

1ן שת

חשבת שלא תגיע לזה7
ובכן, השבוע זה קורה.
אבל רק לאחר מאמצים
ארוכים וקשים, ובעזרת
ידידים שלא ידעת כלל
שיש לן. כסף לא מועט
מתלווה לשינוי־ה־חיים
הצפוי לך בעתיד
21 בדצמבר
19 בינואר
הלא־דחוק. אבל היזהר!
מישהו זומם לקלקל את
השורה. ואתה, האוהב תמיד לנצל את הי
מצב עד למאכסימום, עשוי להסתבן בהרי
פתקה מיותרת, שתעלה לן הרבה כאבי
ראש, אס כי תגרום לן מעט הנאה
צפה למכתב בלתי־רגיל ממקום רחוק