גליון 1591 מתאריך 28 בפברואר 1968

פ״טשפטתשב״ה28.2.1968,

המחיר 130 אג ׳

ישראל נעצו והוכח בדרום־אפריקה
ענני שקיים יחסים עם

תה וסימפטיה. היא והוא ...וספל תה. האדירה כה אינטימית, כה
נעימה! לצעירים יש טעם והתה הוא לטעמם.
כשהם נחפזים -הם ממהרים לשים בספל שקיק ״תה ויסוצקי״
(עם סרט הכסף) ,שופכים מים רותחים -והתה מוכן!
כשהם ״תופסים שלווה״ -הם מקדישים כמה דקות להכנת התה
בדרך המסורתית מהמבחר של סוגי התה המשובחים של ״ויסוצקי״.
צעיר בגילך או ברוחך? — התה הו א בשבילך!

פיפלן תה, ביפק תה, ביפק תה, תה, תה!
בי פ ק

תדו ויסוצק׳

לגברים בלבד
מכון האהבה החופשית והטהורה
(נוסח שבדיה)

״סקנדינה״
מודיע על האפשרות להכיר את בת
הזוג המתאימה שעיקר מטרתה היא
האהבה הרצינית והטהורה.
לשם קבלת פרטים פנו :
ת.ד , 15037 .תל־אביב
עדיפות תינתן לגברים גבוהים ונאים

לתלמידי תיכון ואקסטרנים !

דו> נ ם

הוכרות עזר
ללמוד ספרות אנגלית
לבגרות

ת מונ ה בגודל
18x24 למפתח 36ת מונו ת
ב 1ט 1־
המלך גיודג׳ - 42

״השעה היתר 11 ,בלילה. אורי אבנרי
יצא את משרדי מערכת העולם הזה על
מנת לנסוע בג׳יפ. הוא קרא לשלום כהן,
שטרם סיים את עבודתו, לצאת איתו, לדחוף
את מכוניתו שסוללתה התרוקנה, בג׳יפ־המערכת
השני.
״השדים התיישבו, כל אחד במכוניתו.
ברגע זה הגיח מן האפלה אלמוני שרמז
לאבנרי לעצור את מכוניתו האלמוני
פתח את דלת הג׳יפ, ניסה למשוך את
אבנרי החוצה. שלום כהן, שראה בחשכה
את המראה המבהיל, חשב ברגע הראשון
שדקרו את אבנרי. קפץ מהג׳יפ לעזרתו. כאן
עלו על הבמה שלושת ידידיו הנוספים של
האלמוני. הם התנפלו על כהן. מזויינים
באלות, היבו אותו בכוח על ראשו.
״בו בזמן התחולל מאבק עז ליד הג׳ים
השני. האלמונים עשי את כל המאמצים
להוציא את אבנרי מהג׳יפ הסגור, כדי
שאפשר יהיה לחבול בו כראוי. מבעד לדלת
השמאלית הצרה התגונן אבנרי בעוז, בעט
ברגליו במתקיפים. הם השתדלו לפגוע בכל
אשר יכלו: דקרו באלותיהם בפניו, היכו
על רגלו התפוסה ביד אחד מהם, שברו
שתי אצבעות מידו הימנית העזרה
הממשית באה, לבסוף, לקריאת אחד השכנים
— בדמות קבוצת־צנחנים, שישבו סביב
מדורה שהקימו לעצמם ליד בניין אהל,
הסמוך למערכת...״
במילים אלה תיאר העולם הזה ( )841 את
ההתקפה הבריונית שבוצעה על שני ראשי
המערכת, בתחילת דצמבר . 1953

המתקיפים האלמוניים לא זוהו ולא
נתפסו עד היום הזה. קשה היה להעלות
על הדעת מי היו המתקיפים שנימלטו
בחסות החשיכה בג׳יפ בעל מראה צבאי.
אולם ניתן היה להקיש על זהותם. כמה
שבועות קודם לכן היה העולם הזה העיתון
היחידי במדינה מלבד על־הנדישנדר שהעז
להשמיע ביקורת חריפה על פעולת־התגמול
הראשונה של צה״ל, שנערכה בכפר הירדני
קיביה, ובה נהרגו עשרות נשים וילדים.
ידענו מי ביצע את הפעולה שעוררה אז
סערת־רוחות בעולם. באותם הימים הסתייג
צה״ל מהפעולה. הגירסה הרשמית היתה,
שמתיישבים ישראליים אלמוניים ביצעו את
פעולת־הנקם כתגמול על רצח אם וילד
בכפר יהוד.
מטעמים ביטחוניים לא ניתן היה אז
לפרסם, כי פעולת־התגמול בוצעה בידי
יחידה מיוחדת שהוקמה בצה״ל, זמן קצר
קודם לכן, ושנשאה את השם יחידה . 101
כתב אז אורי אבנרי, במאמר המערכת,
בתגובה על הפעולה :״נכון( ,המסתננים
הורגים נשים וילדים — אנו איננו רשאים
לעשות זאת — אם איננו רוצים לרדת
לרמתם של המרצחים אם שמרה ההגנה
על טוהר־נישקה, בימים שהיתר, קסנה, בלתי־מאומנת
וחסרת־נשק — האם נחזור היום
למלחמת־הפרא של מלחמת־הכנופיות
״האוייב אינו הילד הישן במיטתו, אינו
האשד, חסרת־הישע. האוייב הוא הצבא
הירדני, על יחידותיו השונות, הוא הממשלה
הירדנית, המנהלת את המלחמה. נלחם בהם
כדרך לוחמים המכבדים את עצמם —
בפעולת־תגמול המכוונת נגד חיילים, נגד
מטרות צבאיות.״
בעיקבות רשימה זו התקבלו במערכת מספר
תגובות נזעמות, שהכילו אף איומים.
צירוף העובדות, אחת לשנייה, וכן מספר
ידיעות שהתקבלו במערכת רמזו כי ההתקפה
על אבנרי ועלי באה בתגובה על עמדת
העולם הזה בפרשת קיבייה, ובוצעה בידי
אנשים הקשורים ב־. 101
מאחר ועובדת־קיומה של יחידה 101
הוסתרה עד לתקופה האחרונה, קשר, היה
לאמת גירסה זו. עתה, עם הסרת מעטה
הסודיות מעל מעלליה של יחידת הקומנדו
המיוחדת, ניתנה לנו ההזדמנות לברר את
החשד עם אנשי היחידה שיצאו מאלמוניותם.
ההפתעה היתד, גדולה, כשאנשי ה־101
לשעבר לא רק הכחישו כי למי מהם היה
חלק בהתקפה, אלא אף הסתייגו ממנה.
אמר השבוע שמעון כהנא, הידוע בכינוי
קאצ׳ה, מהידועים בלוחמי ד 101״אם אנו
היינו עושים את זה, לא היו אבנרי וכהן
יוצאים רק פצועים. לא היתד, לנו כל סיבה
לתקוף על מה שכתבו על פעולת־קיביה.
מלבד זאת, לא השבנו אף פעם שמכות
זאת שיטה חינוכית.״
אז מי עשה זאת?

כתוב לת.ד ,6229 .תל־אביב
ונשלח לך חוברת חנם
לתקופת נסיון

העולם הזה 1591

מכתבים
חומר הרשעה
הנה עובדה, המחזקת את טענתכם כי
חברת־החשמל מתעקשת בעניין רדינג ד׳
מפני שכבר הזמינה את כל הציוד המתאים
למיקום בתל־אביב.
ובכן: ביום א׳ ,18.2.63 ,בשעה 2.30
אחרי־הצהריים, ראיתי ארבע משאיות־ענק,
עם נגררות, ובהם ארגזים עם חלקי־מכונות.
המכוניות נכנסו לשער הצפוני של תחנת
דדינג בתל־אביב. על הארגזים היו הכתובות
״ג׳נרל אלקטריק — באבקוק אנד ויל־קוקס
— תוצרת ארצות־הברית — לנמל
חיפה.״
קורא /תל־אביב

שלטים מסתוריים
בדרכי לצפון, נתקלתי בשלטים הנראים
בתמונות הרצופות.

שח״כ אבנרי מתעלם מסוג מסויים של תאונות,
הנגרם על־ידי רשלנות פושעת וחד
סר־התחשבות משווע בחיי־הזולת, מצד נהגים
מופקרים.
נהג היוצא לדרך ללא בלמים תקינים,
ביודעין, איש הנוהג ללא רשיון והכשרה,
נהג העולה על המדרכה — אלה נהגים
קטלניים, ויש להתייחם אליהם כאל פושעים
ולהטיל עליהם עונשים כבדים ביותר.
ניתן, אולי, להסכים עם אבנרי, שנהג
כזה יזועזע מהתאונה שהוא גורם לה, במידה
שתספיק להרתיע אותו בעתיד: ברם,
העונש הכבד הרי נועד להרתיע אחרים.
טוב היתד, עושה הכנסת אילו חוקקה
חוק שיסדיר עונש כזה באופן ברור ביותר,
תמנע ממערכת־השיפוט מלהיכנס, בכל מיקרה
ומיקרה, לשיקולים צדדיים כגון, עבר

£111011
נעלם בוזבר 111/ז חלה
אלנט -הספר״ השומר על בריאותו
וגמישותו הטבעית של השיער

אלנט -לתסרוקת מושלמת באמת.

השלטים ליד עפולה
ברצוני לדעת: מה פשר הדבר?
המקום נימצא בכביש הסרגל, כארבעה קילומטר
לפני עפולה, ליד הגשר, בצד שמאל.
שלו םקר או ס ׳ קרית־שטונח
• שורת הקברים, עם השלטים הנושאים
את המילים ״אלמוני״ ו״בלתי־מזוהה״ —
ראה תמונה.

דיין ואבנרי
בעתון היהודי החשוב ביותר כאן ראיתי
ידיעה בה נאמר ששבוי ישראלי, שחזר
מקאהיר, סיפר שנוכח במצריים שהישראלי
השנוא ביוחר שם הוא הוא משה דיין, והישראלי
הפופולארי ביותר הוא אורי אבנרי,
זה עניין אותי, מפני שאני דוגל מזמן
בדיעה כי שני האנשים החשובים ביותר
בדור הצעיר בישראל הם דיין ואבנרי.
בעניין זה יש לי רעיון מהפכני. אילו
היו שניים אלה מתחברים לצוות אחד, זה
היה יכול להיות צוות פנטסטי. דיין הוא,
כידוע, ביצועיסט, ואבנרי הוא הוגה־דיעות
— אבל שניהם בעלי גישה רעננה וחדשה,
משוחררים מן הדוגמות של הזקנים ומוכנים
ללכת בדרכים חדשות.
יצחק שניאור, לונדון
• ומה בקשר לתוכן הדוגמות?

גני־הישיבות -כנכים
לאור טענות בחורי־הישיבה, שהם תומכים
בבטחון המדינה, לא פחות מהחייל הקרבי
בשדה, הננו רואים לנכון להציע לשר

ומעמד העבריין, או מצבו הנפשי או הגופני.
אינג׳ינר י. שבי, אב שכול,
רמת־גן.
• העולם הזה מבין לליבו של האב השכול
שבי אן אינו מסכים עימו: עונשים
אוטומאטיים הס דבר רע, העשוי לקטול
עוד נפשות. אין לגמול על שפיכות־דמים
בשפיכות־דמיס נוספת. עונשים דראסטיים
עלולים להביא גם לריבוי מיקרים של ״פגע
וברח.״

״החלונות הגבוהים״ -
ו״העופרים״
הופתעתי לקרוא בהעולם הזה 1585ו־
1587 על הצלחתם הרבה, כביכול, של
החלונות הגבוהים בלונדון.
כישראלי,
הנמצא
כעת בלונדון, הצלחתי
לראות ולשמוע
את השלישיה
רק בשיר אחד —
בתוכנית־טלביזיה מאוחר
בלילה, ששודרה
בשעה .11.30החלונות
הגבוהים זכו
אז רק למחיאות־כפיים
בודדות מהמילר
קהל
שנכח באולפן־
השידור.
לעומת זאת, שומעים פה הרבה על אסתר
ואבי עופרים, וכן על טופול, המופיע לפעמים
בטלביזיה, בבדיחות ובשירים ישראליים
מתורגמים לאנגלית, כגון ירושלים
של זהב ושושנה.
ברוק מירר, לונדון

?171117 (1113X 17

אאר!

גירושי השנה

רוסטוקר, איל וכראונר
ד,בטחון שכל בחור־ישיבה שייפצע בזמן
לימודיו ו/או עקב לימודיו — יוכר כנכה־צה״ל.
כמו־כן איננו מבינים מדוע לא הותקנו
עדיין קנטינות שק״ם בישיבות.
באותה הזדמנות אנו פונים גם לדודות
החביבות הסורגות — לשלוח כיפות סרוגות
ומחממות לבחורי־הישיבה.
בני ישיבת־הטכניון:

שלמה רופטדקר, שמואל איל
ומנהם בראונר, חיפה.
האב השכול ועכרייני־התנועה

לנאום אורי אבנרי בכנסת על תאונות־הדרכים
(העולם הזה ,)1589 צר לי לציין
העולם הזה 1591

הצביעות שלכם מוציאה אותי מבל הכלים!
בכתבות־הרכילות,
כגון זו על נשואיהם
השבורים של אלה שיף (העולם הזה ,)1590
אתם כותבים בצורה מתחסדת, מאשימים
אשר, באי־מוסריות, שמחים לאידם של המתגרשים.
אני
שואלת: מה יש אם מישהי, צעירה
מבעלה ב־ 20 שנה, מקיימת רומאן מחוץ
לנשואין — בתנאי שהיא עושה זאת בדיסקרטיות?

שיף היה צריך לחשוב על אפשרות
כזו — בייחוד בהתחשב באופייה התוסס
של אלה שפירא — לפני שנשא אותה
לאשה.
ואם לא עשה כן, ניתן היה לבקש ממנו
קצת טאקט, שלא ירוץ אחריה לו אות עם
מי היא מבלה.
אבל אתם, אתם — מה לכם להצטרף
למקהלת־החנים המייללים?
יהודית מזרחי, חיפה
• העולם הזה מוסר עובדות, אינו עוסק
בהערכות מוסריות.

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

הצגות
זכרין ,״השומרון״ הערב מחר, יום ד׳ עפולה ,״קולרוך
יום ה׳ 29.2הרצליה ,״היכל״
יום ו׳ 1.3נר,ריר״ ״הוד״
מוצ״ש 2.4חיפה ,״ביתנו״
2הצגות 9.00—6.30

בכור
יום ב׳ 4.3
יום ג׳ 5.3
יום ד׳ 6.3
יום ו׳ 8.3

ה ירושלים, ,מיטשל״
כרטיסים: בן־נאים
נתניה ,״אסתר״
כרטיסים :״סיגנל״
טבריה ,״אביב״
כפר־סבא ,״עמל״

ברטיפים: נוכה וביתר המשרדים

מוסדות המעוניינים בהצגה יפנו :״עתיד״ ת״א, הגליל ,5טל 31688 .

בעולם
ארצזת הברית
נשיא
ב ט עו ת 7
הארי מרומאן, האיש שהשתמש בפצצה
האטומית ושהמציא את המלחמה הקרה העולמית,
נבחר בטעות: הוא היה סגן־נשיא
בלתי־חשוב, שנבחר על־ידי רוזוולט לכהן
בצידו, מתוך שיקולים מפלגתיים — וכטמת
הנשיא רוזוולט, שינה את מצב העולם.
השבוע הסתבר, שגם האיש שהכניס את
ארצות־הברית למצב הביש ביותר מאז
מיתקפת היפאנים על פירל הארבור —
נבחר במיקרה.
פוליטיקאי קטן ונידח. רבים חשדו
שג׳ונסון אינו ראוי לכהן כנשיא אמריקאי:
הוא קרתני, צר־מוחין, חסר־טובלנות, היד,
גזעני לפני שהפך לנשיא, וגישתו המדינית
היא זו של פוליטיקאי קטן ממדינת טכסאס:
הנידחת — מה שהוא באמת.
אבל ג׳ונסון היה גם הפוליטיקאי המוכשר
ביותר להפעיל לחצים על חבריו לסנאט —
ובתור שכזה, זרוע מבצעת של השלטון.
משום כך היה קנדי נאלץ להיענות ללחצי
המנגנון הביורוקראטי של המפלגה הדמוקר־אטית,
שהופעל בעקיפין על־ידי ג׳ונסון השאפתן,
כדי להבטיח את היבחרו כסגן־נשיא.
אף־על־פי־כן, הישלה קנדי את עצמו ש־ג׳ונסון
לא ייבחר יחד עימו :״הוא לא יקבל
את התפקיד!״ אמר בתוקף ובקיצור למזכירתו,
אבלין לינקולן, ב־ 14 ביוני 1960
— כשנודע לו על מועמדותו של לינדון
ג׳ונסון לתפקיד סגן־נשיא. הוא טעה.
״זה לא יהיה ג׳ונסון!״ הגילוי,
הכלול בסיפרה של מזכירת־קנדי, שראה אור
השבוע, אינו אלא הקל שבהתקפותיה של
המזכירה על הבום החדש.
כי אבלין, שפרשה מתפקידה הממלכתי
עם הירצחו של קנדי, טוענת הרבה יותר
מזה:
ערב נסיעתו של ג׳ון קנדי לדאלאס שבמדינת
טכסאם היא שאלה אותו מי יהיה
האיש בו יבחר כדי לשמש לו סגן־נשיא
בבחירות הבאות.
•אולי טרי סנפורד, מושל מדינת קארוליי־נד,
הצפונית,״ ענה קנדי ללא היסום ,״אבל
בכל מיקרה — זה לא יהיה ג׳ונסון.״
ימים ספורים לאחר מכן נסע הנשיא ל-
טכסאס — ונרצח.
כך ניכנס ג׳ונסון לתפקיד נשיא ארצות־הברית,
ולהיסטוריה. בטעות.
אין משום כך כל פלא ששורה ארוכה
של אגדות והאשמות צימחו על קיברו הרענן
של הנשיא הנרצח. דובר על קשר לרצוח
את קנדי, ביוזמת האף־בי־איי ואף נכתבה
יצירה המטילה האשמות דומות על הנשיא
ג׳ונסון עצמו*.
מה שלא מעלה ולא מוריד מן העובדות:
לא הגיון היסטורי קבע את גורל הגרועה
שבמלחמות אמריקה בכל הזמנים — אלא
המיקרה העיוור.

בגלל חברה ששיווקה תכשיר מסוכן לנשים
הרות*.
מה עוד שבגרמניה מתנהל עתה משפט
פלילי, על אחריות להריגה, נגד ממצאי־מכשיר
הגרמניים — חברת גרונטל שהתירה
לחברה הבריטית לייצר את התאלידו־מיד
בשמה.
בוליביה ירח־דג ש בשנת 997ו
רז׳י דבריי, העיתונאי הצרפתי שנידון למאסר
על שיחוף־פעולה עם כוחות־הגרילד.
של צ׳ה גווארה המנוח, ישתחרר רק ב־
— 1997 אם ירצה את כל עונשו.
אף־על־פי־כן נמצאה השבוע אשה, ש הסכימה
בלב שמח להינשא למורד הכלוא
במה שהיה פעם מועדון־ו־,קצינים של העיר.
וכך, בנוכחות אמו, ז׳אנין דבריי, נישאו
במזל טוב הצרפתי ובת־ונצואלה הצעירה
( )24 אליזבת בורגוס — חברתו משכבר
הימים של רדי.
0 152״ משלמלץ .״כשנכנסתי ל חדרו,
הוא לא יכול היה לפצות פר״״ סיפרה
אחר־כך אליזבת לידידים, שהעבירו און
דבריה לעיתון ות.
״הוא ישב ושיחק שח־מת עם נידון אחר,
הארגנטיני סירו רוברטו בוסטום.
״הוא לבש סוודר כהה ומכנסי־עבודה
כחולים. קם. הסתכל. רץ קדימה וזעק:
,אליזבת.׳
״אז, סוף־סוף, התחבקנו.״
אליזבת דבריי היא נערה קטנה מאד —
152 סנטימטר של מרץ בלתי־רגיל, בסך הכל.
והשקפותיה החברתיות תואמות את אלו של
בעלה.
היא הכירה אותו בפאריס, לפני כמה
שנים. בילתה יחד עימו בקובה, והשתכנעה
שאנשי קאסטרו הם תקוות אמריקה הלטינית
— להבדיל מן הקומוניסטים הרוסיים או
הסיניים, העוזרים לקובאים ולכותות־הגרילה
ברחבי אמריקה הלטינית מתוך שיקולים
אנטי־אמריקאיים בלבד.
הקשר ביניהם, הבלתי־ידוע בפרטיו, היה
״אחד הרומאנים היפים ביותר של המאה,״
לדברי אחד מחבריו הצרפתיים.
כל־כך יפה, שאף כת הגנראלים הבולי־באים
נענתה החודש לבקשת ממשלת צרפת,
התירה את כניסתה של העלמה תרזה
דה למנקור לבית־הכלא, כשבידיה המיסמכים
המאפשרים את נשואיהם האזרחיים של אלי-
זבת ורדי.
אמר, אח1י הטקס, חברו לתא, בוסטוס:
״אני ארגנטיני וקומוניסט. ממשלתי לא תחליף
אותי מעולם נגד אחר. ואני נשוי גם־
כן: אשתי לא ראתה אותי מזה שבעה חודשים.
״אבל
לך, רדי היקר, יש לפחות סיכויים
בריטניה 40א חוז
רצח
62 ילדים נכים, חסרי גפיים או מופרעים
בשיכלם, יקבלו 40 אחוז מן הפיצויים שהוריהם
וקרוביהם תובעים מייצרני התכשיר
תאלידומיד — תכשיר שהוזרק לאמהותיהם
בזמן ההריון, וגרם ללידה ״מיפלצות ה־תאלידומיד״
,בין השנים 1958ל־.1961
״זהו רצח — ומשלמים לנו 40 אחוז!״
אמרה אם בריטית אחת, כששמעה על ההסכם
שנחתם בין פרקליטי החברה דיסמיל־ריס
קונזפני ביוקימיקלס, לבין הפרקליטים
המייצגים את כל ״הורי התאלידומיד״.
הסביר השופט סר ג׳ורג׳ הינקליף, נשיא
בית־המשפט שהשיג את ההסכם :״משפט
כזה היה נמשך, בלאו הכי, שנים רבות. המפסיד
היה מערער, ודאי, בפני בית־הלור־דים.
״הפשרה
מבטיחה רווח כלשהו להורים
— והנתבעים משלמים את כל ההוצאות.
וקיימות בכל זאת שתי בעיות קשות —
אחת: מה אומר החוק במיקרים כאלה.
שנייה: מה הן העובדות לאמיתן.״
40 אחוז פיצויים לא יספקו, בוודאי׳ את
ריגשות ההורים שילדו והולידו מיפלצות
• העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״לן העולם הזה בע״מ.

* המחזה מק־ברד, פארודיה על הטראג־דיר.
השייקספירית מקבת, בו מואשם ג׳ונסון,
ישירות, בתיכנון רצח הנשיא. מחזה זה מוצג
ברחבי ארצות־הברית ובריטניה*

מזכירה ריכקודן
״ג׳תסון? לא!״
* אך לא בהכרח לחולים אחריס: השימוש
בתאלידומיד הקל על מיקרים רבים של
מחלות־רוח —ק אך ההיסטריה בעולם המערבי,
לאחי לידת מיפלצות־התאלידומיד, מנעה
את השימוש בתכשיר, בדרך כלל.
העולם הזה 1591

פלה בורגוס
״אליזבת? סוף־סוף!״
לצאת מזה לירח־דבש — לפני .1997״
כי כל העולם כולל הדיקטאטורים —
אוהבים את הנאהבים.
בייחוד כשממשלת צרפת מתייצבת מאחוריהם.

מחסה

תו ך הווילה חודש שלם התנופף דגל הוזייאט־קונג מעל
למצודת הואר* יחידות צפוניות סדירות,
יחד עם יחידות גרילה, התבצרו בתוף חומות
העיר המלכותית העתיקה, ורק הפצצה
טוטאלית — שהפכה את העיר לחורבות
— הכניעה אותם בראשית שבוע זה.
מלאכת־הלחימה הסופית נעשתה על־ידי
חיל־הרגלים, שהיה נאלץ לכבוש בית אחרי
בית. סיפורו של חייל מארינם, כפי שהתפרסם
בסטארס אנד סטרייפס, עיתון צבא
ארצות־הברית:
יום ה׳ .הכיתה מתקדמת בבוקר בסימט־אות
צרות. עצים משני הצדדים. רוצים לתקוף
את הצריח שמעל לשער העיר המבוצרת,
העתיקה.
אנו זוחלים על גחוננו. מתקרבים לחצר.
רק מתקרבים — אי־אפשר להגיע. שלושה
טילים מתפוצצים באמצע, וגופו של הקשר
נחתך לשניים. כמה נחתים אחרים נפצעים.
המכשיר ממשיך לשדר. נשארנו
שמונה איש בלבד. נסוגים. יורים לכל עבר,
בעיר עזובה ויורקת־אש.
רופא צבאי ניגש במרוצה, לעבר הפצועים.
הוא נפגע ברגליו ונופל.
נחת אחד בלבד חודר סוף־סוף לתוך החצר
המבוצרת — ומקבל כדור בעורף. הפצוע
זועק לעזרה .״אנחנו יודעים שאתה
פצוע,״ עונה מישהו מתוך הווילה המבודדת,
שבה התבצרנו ,״אבל אנחנו לא יכולים לגשת
אליך!״ וזהו זה.
בווילה יש עכשיו תשעה אמריקאים. פצוע
אחד, בחוץ, זוחל לעבר הבניין. שתי רגליו
נפגעו. הוא זוחל — עד שמישהו מושיט לו
רובה, וגורר אותו פנימה.
הווילה הופכת למיבצר מבודד לגמרי, המוגן
על־ידי תשעה אנשים, מהם שלושה
פצועים. אין להם מושג איפה חבריהם. כמה
מאות כדורים בלבד נותרו במקום. מכשיר־האלחוט
היחיד נמצא בחוץ — על גופתו
של הקשר המת. שומעים את שידורי היחידות
האחרות — ולא יכולים להתקשר.
תפילות וצרור .״הם מכתרים אותנו
משני האגפים!״ זועק אחד, הניצב ליד החלון.
שני מתחיל להתפלל. השלישי, זה
שנפצע בעורפו, מנסה לנחם אותו .״אל
תבזבז תחמושת. חכו שיסתערו!״ מצודה
מפקד הכיתה.
הוא נוטל רובה אוטומטי ומשמיד בצרור
אחד את מכשיד־האלחוט. שהאוייב לא יוכל
לעלות על גל־השידור שלנו.
אבל האוייב אינו תוקף. מפקד הכיתה יוצא
בזחילה, למצוא עזרה. הוא שב כעבור
15 דקות :״הם באים. הם בדרך!״ הוא צועק.
כעבור שעה מניעה מחלקה שלמה. תופשת
עמדה בוזילה. והקרב נמשך — עד ש־הוזייט־קונג
יסוגו מרצונם מן העיר או עד
שנשמיד, מבית לבית, את האחרונים שבהם.
העולם הזה 1591

״עמוס״
מסעדה מזרחית. תימנית
כשר

אחרי שכלולים
מיטב המאכלים והתבשילים
התימניים המקוריים
(כולל שיפודים)

אוירה נעימה, שדות אדיב

ת ל -אביב, כרם ־ התימנים
רחוב פדויים 23

תמרורים

ח חי

א ו ־? 3ד

לעבר יפו העתיקה

ויוינ 1

11ח •

ם יז רי ת ך

נחוג בניו־דלהי, טכס נשואיו של
ראג׳יב גאנדי, בנד, הבכור של ראש־הממשלה
אינדיוה, ושל סוניה מאינו
האיטלקיה. ראג׳יב ההינדי וסוניה הקאתו־ליה
נישאו בטכס אזרחי, במשרדי העיריה.
נחוג בלונדון, יום הולדתה ה־36
של אליזבת כרטון, אלילת־הקולנוע
(קליאופטרה) ! שמצאה
את מנוחתה המשפחתית
רק עם
בעלה הרביעי, רי־צ׳ארד
ברטון. אלי־זבת,
ילידת לונדון
ואחת הנשים היפות
בעולם, קיבלה את
תפקידה הקולנועי הראשון
בגיל שמונה,
אחרי שהוריה היגרו
לקליפורניה, זכתה לתהילה
ילדותית ב־לאסי
שובי הביתה.
הוריה גרים עתה
בהוליבוד, אחיה הווארד מכהן כפרופסור
באוניברסיטת התאי.
נחוג בבית־הכנסת הר־נבו, בניו־יורק,
טכס הענקת אות־כבוד מטעם הקהילה
המקומית, לאורח בלתי־רגיל במקצת: הבישוף
הקאתולי פולטץ שין, שהכריז בפני
400 נכבדים יהודיים :״אנשים טובים, אני
אוהב אחכם. תמיד אהבתי אתכם, אבל לא
היתד, לי הזדמנות לומר לכם זאת לפני כן.״
נחוג במוסקבה, יום הולדתו ה־64
של ראש־ממשלת ברית־ד,מועצות אלכסיי
קוסיגין, ללא כל ציון ציבורי של המאורע,
מלבד הודעה צנועה ביומני־השנה הרשמיים,
אשר במישבצת של ד,־ 21 בפברואר נשאו
את המשפט הקצר :״הולדת א. נ .קוסיגין.׳׳
נחוג * בתל־אביב, יום הולדתה ה־58
של חמדד! נופף״מוזס, עורכת־דין ועורכת
שבועון לאשת,
כמעט־צברית (נולדה עלתה באיסטנבול,
ארצה בגיל שלוש)
שהגיעה לקאריירד, באופן המשפטית
טבעי, כבתו של השופט
יצחק נופך,
שופט־השלום הראשון
של תל־אביב,
שהנהיג את השפה
העברית בדיונים משפטיים
ובכתיבת פס־נופד־מוזס
קי־דין.
בעלה, ראובן
מוזס, אף הוא
עורך דין, אחיו של נוח מוזס, אחד הבעלים
של ידיעות־אחרונות.
נפטר בירושלים, בגיל ,56ד ״ ר
יצחקש מי ש, יליד חלב שבסוריה, שהיה
עיתונאי ערבי לפני עלותו ארצה ב־,1938
כדי להצטרף לסגל האקדמי של האוניברסיטה
העברית, כמרצה לספרות ערבית. אחרי
קום המדינה תירגם חוקים בשביל משרד
המשפטים, היה משתתף קבוע בשידורי קול־ישראל
בערבית.
נפטרה. בגיל ,76 ציפורה זייד,
אלמנתו של אלכסנדר זייד האגדי, אחד ממייסדי
אירגון השומר (יחד עם יצחק בן־
צבי, ישראל שוחט, יחזקאל חנקין) ,אותו
פגשה במסיבת־פרידה שנערכה לו בווינה,
ב־ , 1904 בה עבר בדרכו מרוסיה לארץ־ישר־אל.
השניים שבו ונפגשו שוב כעבור שלוש
שנים, בקומונה הפועלית בירושלים, אך
התחתנו רק לאחר שנים אחדות, בהיות
אלכסנדר שומר במושבה הצעירה רחובות
(ובעל הסוסה חמודה, רכושו הרשמי הראשון
של אירגון השומר) ,בטכס משותף של ארבעה
זוגות שומרים. הם נדדו בישובים שונים,
התנחלו לבסוף בשיך אבריק, שם נקבר
אלכסנדר לפני 30 שנה, ושם נקברה ציפורה,
השבוע.
נפטר. בגיל ,80 יוסף* עוזיאל,
יליד סלוניקי ששילב תפקידים דתיים (היה
רבה הראשי של העיר) ,ספרות ועסקנות
ציונית (העריץ את הרצל, תירגם את ספרו
אלטנוילנד ללאדינו) ,עד הגיעו לגיל מופלג,
כאשר כיהן כמזכיר הרבנות הראשית של
תל־אביב ויו״ר התאחדות עולי יוזן בישראל.
ערב מלחמת העולם השניה, שנתיים לפני
עלותו ארצה, נעצר על־ידי התורכים- ,גלל
עזרתו לשבויים יהודיים מבולגריה שברחו
ממעצרם. במלחמת העולם השניה ניסה
להגן על צניעות בנות ישראל מפני החיילים
הזרים, יזם את הקמת הוועד להגנת כבוד
בת ישראל. את ימיו האחרונים בילה
בבית־האבות על שם ליאון ריקאנטי אחד
הבולטים שבעולי יוון בישראל.
העולם הזה 1591

1 1 1 1־ : 1 1

הנדה שמנגד

ףודלהשליר דן מונח עתה על כף
^ המאוזניים.
הוא עלול להיחתך, לכאן או לכאן, תוך
ימים מעטים.

המלך עשוי ליפול ככל עת.
על המדינה עלולים להשתלט אנשי אל־פתח,
או קצינים צעירים הדוגלים ב״מל־חמת־שיחרור״
נוסח אל־פתח.

היא עלולה להתפרק וליפול בידי
אחת המדינות השכנות -סוריה,
עריאק, סעודיה או מצריים.
בתיאוריה, תיתכן גם הידרדרות מלחמתית,
שתביא לכיבוש עבר־הירדן בידי צה״ל.

ולפסוח -ישנה אפשרות של
התפתחות שתחזיר את עבר־הירדן
לחיק אדץ־ישראל, מתוך
רצון חופשי.
כל אחת מן האפשרויות האלה תלוייה,
במידה רבה ואולי מכרעת, במעשיה ובמחדליה
של ממשלת ישראל.

מנעה עד בה מהפכה כירדן.

שום מהפכן ירדני שוב אינו צריך לחשוש
שמעשיו יביאו לאובדן שכם וחברון,
להתנחלות ישראלית על הירדן. זה כבר
קרה.
הדבר היחידי המונע ברגע זה את המהפכה
הוא גורם אי־הוזדאות, המבוכה, התדהמה
ואובדן־העצות שהשתררו בירדן, בעיק־בות
התבוסה המהממת.
ברגע שיקום גורם אחד בירדן היודע מה
הוא רוצה, שיש בידיו פיתרון ברור ובלבו
החלטה נחושה להגיע אליו — יוכרע הכף.

המלך יודע זאת. הוא לוחם על
חייו.

**אורעות השבועיים האחרונים
*)מוכיחים באיזו מהירות מתפתחים הדברים
בירדן — ואיך ישראל מחישה אותם,
כימעט בעל כורחה.
חבלנים פאלסטיניים עוברים את הירדן

כי הפח הישראלי מסובן הרבה
יותר מן הפחת של ״אל-פתח״.

ף* כאורה הוכיחה שיטה זו את עצ־
/מה מייד. המלך התחנן, כימעט על
ברכיו, שצה״ל יפסיק את האש. הוא
מול אירגוני־החבלנים.
ואכן, כאשר נפסקה האש פנה המלך אל
עמו בנאום חד־משמעי. הוא האשים את
הסורים ואת אנשי אל־פתח בכך, שהם מסבכים
את ירדן במלחמה חסרת־תוחלת, וגורמים
מוות והרס לאוכלוסיית הממלכה.
באותו ערב יכול היה גם אשכול וגם
דיין לברך את עצמו (אם לא זה את זה).

אך כבר למחרת היום התהפכה
ונמצא בי צדקהקערה
על פיה
נו אנחנו, שניכאנו בי פעולות•
תגמול לא ישאו פרי, במצב הקיים.
ראש־הממשלה הפרו־מצרי של ירדן התמרד
בגלוי נגד המלך, הודיע כי ממשלתו

כל מעשה וכל מחדל של ממשלת
ישראל משפיע עתה על התהליכים
הפנימיים בירדן.

כלומר: באימפריה העברית ייווצר
אז, כן לילה, רוב ערבי גדול.
בגבולות החדשים שייווצרו במצב כזה
— שוב לא תהיה הרגעה. מאחרי כל רכס,
יש רכס חוש. החזית תתרחק עוד יותר
מתל־אביב — אבל היא תישאר חזית.

ך* אם ישנה דרך אחרת? האם יש מען
) שה שאנו יכולים לעשותו, שיש בו
כדי להעביר את עבר־הירדן ממחנה האוייב
למחנה שלנו? ישנה רק דרך אחת כזאת.

על כידונים ישראליים, כעיקר.
בממלכתו
היוד בני העם הפאלסטיני —
בני הארץ שממערב לירדן — רוב מוחלט.
פאלסטינים אלה לא אהבו את עבדאללה,
וגם לא את נכדו, חוסיין.

אם נעזור להקמת מדינה פא•
לסטינית בגדה המערבית וכעזה,
תוך כרית כטחונית, כלכלית, ומדינית
עם ישראל -ייווצר גם
מעבר לירדן מצב חדש לגמרי.

הם שנאו את המלוכה, ואת
המישטר הרודני שניכפה עליהם
כעזרת הצבא הבדואי, הכולשת
וחדרי־העינויים.

מפני שהבל הבינו בי הפלת המלוכה
ההאשמית עלולה להביא
לכיבוש הגדה המערבית כידי
ישראל.
ממשלת ישראל הכריזה על כך בפה מלא,
פעמים רבות. האמריקאים והבריטים נתנו
מישנה תוקף לאיום ברור זה.
עבד־אל־נאצר לא רצה שיאשימו אותו,
אחר מעשה, בכך שהביא להפקרת הגדה
המערבית לידי צה״ל. הפאלסטינים עצמם
לא רצו להימצא במצב כזה.

ל כן לא התחוללה המהפכה.
אפילו לא לפני שנה, כאשר פעולת סמוע
הנחיתה מהלומת־מוזת על שארית יוקרתו
של המלך, וכאשר התנדנד, במשך כמה
ימים, כיסאו — כפי שלא התנדנד מעולם.

ך* ל.זה השתנה במלחמת ששת־הימים.
^ המלך, שאיבד את עצמאותו בעיקבות
סמוע, נאלץ לרקוד לפי החליל המצר* .הוא
פתח במלחמה, וצה״ל כבש את הגדה.

בך נעלמה הסיכה היחידה ש
הירדן
יישאר פצע שותת־דם.

מיליון וחצי ערבים יצטרפו אז לתחו־ם־
השלטון הישראלי. נוסף על קרוב למיליון
וחצי ערבים המצויים בו כיום.

ך* משך תשע־עשרה שנים, נשען של־
. 2טונו של המלך ההאשמי על כידונים.

הם נשאו עיניהם אל קאהיר, אל העולם
הערבי, אל התנועה הלאומית הערבית.
אולם הם לא העזו להתמרד ממש.
וכאשר קצה נפשם במצב, והם ביקשו
עזרה בקאהיר, באה עצתו של גאמל עבד-
אל־נאצר: שבו בשקט! מדוע?

*• ה צופנת התפתחות זו לגבי •שראל?
אילו סכנות, אילו סיכויים מתגבשים
בגדה שמנגד?
אם ישתלטו בירדן אירגוני־החבלה, או
הקצינים הצעירים הרוחשים להם אהדה, תיהפך
ירדן רשמית לבטים של לוחמה זעירה
נגד ישראל. פעולות־תגמול, שחריפותם ב־תדאי
תגדל ותלך, לא יביאו להרגעה אמיתית.

ואם תיאלץ ישראל להלום ולב־כוש
-לאן זה יוביל?

נדמה, בי אין היא מכינה כלל
מהם הגורמים הפועלים עתה בירדן
-וכי גם אין זה מעניין
אותה כמיוחד.

מדיניותה הרשמית של ירדן נשארה,
איפוא: לתמוך כאירגוני*
החבלה, תהיינה התוצאות באשר
תהיינה.

הוא הדין אם ישתלטו שם יסודות פרו־מצריים,
פרו־סוריים או עיראקיים. עבר־הירדן
תישאר בסיס עויין לישראל, תעמיד
את המדינה בפני בעייה ביטחונית חמורה.

אך לממשלת ישראל אין מדיניות. מבחינה
מדינית, היא חיה מן היד אל הפה.
היא מגיבה על מצבים חולפים, מבלי לשאול
את עצמה איך ישפיעו תגובות אלה על
ההמשך.

של פאלסטין. כי איש לא העז לקום נגד
הרגש הלאומי הספונטאני של מיליוני העולם
הערבי.
המלך ראה את הכתובת על הקיר. הוא
ויתר על יוקרתו ועל כבודו, ביקר אצל
ראש־הממשלה המתמרד, כצליין מסתגף החוזר
בתשובה.

נוגשיםך־גח־כדי
להילחם בישראל. הם נעזרים על־ידי
הסורים והמצרים, ד,עיראקים והירדנים.

בל חייל ירדני, כל קצין ירדני,
רואים בהם גיכורי־מולדת, המחרפים
את נפשם למען עניין קדוש.
לכן מגיש להם כל קצין ירדני את כל
העזרה הדרושה — מידע, ציוד, הסחה, חיפוי
בעת הנסיגה.
הדבר גרם לשרשרת ארוכה של תקריות.
תקריות אלה גרמו להפעלת תותחים.

לבסוף החליטו אשכול ודיין על
תגובה מוחצת. כיום ה׳ הגדול
הופעל צה״ל לכל אורך הירדן.
טאנקים תותחים ומטוסים הלמו
בריכוזי־הפליטים הצפופים, בכפרים
ובמוצבים.
רבבות רבות של חקלאים ופליטים נימי
לטו על נפשם, מבתיהם. בשביל ירדן, היתד,
זאת שואה ממדרגה ראשונה.

החשבון היה, בי תגמול זה ישכנע
את המלך שכדאי לו לפעול
נגד החבלנים. שהוא יעמיד אותו
כין הסח לפחת -וישכנע אותו

לא תפעל נגד ״לוחמי־החופש.״

בעקיפין, סתר הוא על לחיו של
המלך, הציג אותו בפחדן מוג־לב,
בוגד כעניין הערכי, המפקיר אדמת
פאלסטין.
אילו קרה הדבר לפני שנה, היה ראש־הממשלה
מושלך לכלא, או נשלח לגלות.
המלך היה ממנה את אחד ממשרתיו לתפקיד
הרם, הצבא היה מטיל עוצר בערים,
ואחרי כמה ימים היה חוזר השקט על כנו.

לא בן הפעם.
אירגון אל־פתח הודיע כי יתנגד בנוח הנשק
לכל נסיון לפרוק מעליו את נשקו.
יפתח באש על כוחות ירדן שיעמדו בדרכו.
הוא איים בפה מלא במלחמת־אזרחים.

הקצינים הצעירים של הצבא
הירדני הבהירו כצורה חד״משמ־עית
כי לא יצייתו לפקודה לפעול
נגד לוחמי-פאלסטין.
שום מנהיג ערבי זר לא חש לעזרת
המלך. אפילו ידידו האחרון ,־,מלך הסעודי,
שהוא פרו־אמריקאי כמוהו, הפקיר אותו
לנפשו. ביטאוני־סעודיה הכריזו, כי לא יעלה
על דעת איש למנוע עזרה מלוחמי־השיחרור

בעבר־הירדן מצויים כיום למעלה?^חצי
מיליון פאלסטינים — הקשורים בכל נימי
נפשם למשפחותיהם בגדה המערבית. פאלם־
טינים אלה שולטים בעמאן, חולשים על חיי-
הכלכלה של עבר־הירדן.

אם תקום פאלסטין אמיתית, אם
יתנופף הדגל הפלסטיני כיחבי
הגדה, אם תאיר שמש השלום והביטחון
בג׳נין וכבית-לחם -ייווצר
לחץ פנימי רב בעכר־הירדן
להצטרף אל המיפגרת החדשה.

האוכלוסיה שם תרצה להצטרף אל הפדרציה
— אם על־ידי הצטרפות למדינה ה־פאלסטינית
אם על־ידי הצטרפות לאמנת־האיחוד
כיחידה שלישית.

זהו סיכוי שוכה־לב: שסוף־סוף
יתאחדו מחדש שתי גדות הירדן,
ותוחזר שלמות ארץ־׳ישראל -ולא
בדרך של מלחמה שתגרור אחריה
עוד מלחמה ועוד מלחמה, אלא
מתוך רצון חופשי.
ממשלת ישראל אינה חושבת על כך.
לפעמים נדמה, כאילו משה דיין ר־מז על
כך — אך גם הוא אינו מסוגל, או שאינו
מעז, לחשוב מחשבה זו עד הסוף.

אולם זוהי הזדמנות היסטורית
ואם לא ננצל אותה, עלול הדברלהביא בכייה לדורות.

״*יי 1וימיי אבנו־י

במדינה העם שמועות ל חו ד
עובדות ל חו ד
השמועות, ההשערות, הרמזים שאפפו השבוע
את התרוצצותו של גונאר יארינג,
יכלו ליצור את הרושם, כי סוף־סוף מתקרב
השלום למרחב.
קפריסין, בסיסו הנייטראלי של שליח״
האו״ם, נראה לפתע כמקום שבו תנחת ימוד
השלום.
אך השבוע הגיע לקיצו והערפילים הורודים
התנדפו. במקום הרמזים האופטימיים,
החלו מדינאים — בניו־יורק, בקאהיר, ובירושלים
— להביע את דעתם כי יארינג נכשל.
כאשר נקרא על־ידי או־תנאט לניו־יורק, היה
ברור שהכוונה היא לחשבון־נפש יסודי.
כי במשך שלושת החודשים שחלפו מאז
התחלת השליחות, לא חל שום שינוי מהותי
בעמדתם המוצהרת של שני הצדדים. ישראל
המשיכה להתעקש על שיחות ללא תנאים
מוקדמים, והערבים המשיכו לראות בכך
דרישה לכניעה־מראש.
ובאותו זמן נקבעו עובדות נוספות, שיכלו
רק להקשות על מציאת הסבר. על
אחת מהן מסר לוי אשכול, בתשובה לשאילתה:
הוא גילה, כי מתוך 24 בקשות להתנחלות,
אושרו כבר . 17
אחת מהן, עליה הורשה לחזח במפורש:
התיישבות ליד קליה, על חוף ים־המלח.
דיעות נרו יאיר —
ל מי?

7 0 6ד 0א 70 !£ 0 */6 8ך, 6 /

א ס 6קוס — -סיגרית

האיכות

כלח צי
האי סיני
בטיול אחד שכולו חוויה
עצור הידעת כי מאות אנשים נרפאו
מתסביכים שונים כגון: דיכאון,
מתח, עצבנות, כאבי ראש, פחה
גימגום, הרגלים לא רצויים ומחלות
פסיכוסומטיות אחרות

׳אגד תיור״ ו״אגד דן תיור״ מגישים לך על
גלגלים טיול בן 5ימים, באוטובוס מפואר,
למקומות המעניינים והמרתקים.

בעזרת ההיפנוזה

מנזר סנטה קטרינה, נוה פיראן, שרם א-שייך,
ראס נצראני ועוד.

פרטים וייעוץ חינם בבנין ״אל־על״,
חדר ,403 רחוב בן־יהודה ,32ת״א,
טלפון ,58940מ־ 16.00 עד .19.00

פרטים והרשמה: במשרדי ״אגד תיור״,
״אגד דן תיור״ ואצל כל סוכני הנסיעות.

ישראל

זוהר

סמל

מנהיג לח״י׳ ,אברהם (״יאיר״) שטרן,
נהרג לפני 26 שנים. אילו חי היום — היכן
היה עומד? השבוע, ביום־השנה למות יאיר,
היה נטוש הוויכוח על כך יותר מאשר אי-
פעם.
פלג אחד של ותיקי לח״י, בהנהגת ד״ר
ישראל אלדד־שייב, טוען: יאיר היה מספח
את השטחים המוחזקים, דוגל באימפריה עברית
בארץ־ישראל השלמה.
פלג אחר של לח״י בהנהגת יורשו של
יאיר, נתן ילין־מור (שנקרא אז פרידמן־ילין)
טוען כי יאיר, אילו חי, היה מבין כי השתלבות
ישראל במרחב היא עתה הבעייה המרכזית
על המדינה, והיה מוצא דרכים מהפכניות
לכך. למשל: פדרציה של ישראל ומדינה
פאלסטינית, בה דוגל ילין־מור.
מתי מצליחה מחתרת? בשבוע
שעבר, באסיפה למען הפדרציה בירושלים,
הסיק ילין־מור מסקנה מעניינת מנסיונם
האישי של יאיר ושלו במלחמת־מחתרת.
מסקנה זו נגעה לשאלה: מתי מצליח אירגון־
מחתרת? מה הם סיכויי המחתרת הפאלס־טינית,
מסוגה של אל־פתח, לאור נסיון זה?
סיפר ילין־מור :״כאשר פתח לח״י במל־חמת־השיחרור,
בשנת , 1941 היה היישוב
העברי נגדו. היישוב לא הבין את רעיונו
של יאיר, שרצה לנצל את חולשת הבריטים,
בימי המלחמה, כדי לשחרר את הארץ משלטונם•
היישוב ראה בכך נעיצת סכין בגב
המאמץ המלחמתי נגד הנאצים. לכן לא נתן
היישוב מחסה לאנשי לח״י, וקל היה לבריטים
לחסל אותם. האנגלים הרגו אותם אחד־אחד,
רצחו גם את יאיר עצמו, מבלי שהיתר,
תגובה מצד היישוב!״
שונה לגמרי היה המצב כעבור כמה שנים,
לקראת סוף מלחמת־העולם. אז הצליח לח״י,
בשורה של פעולות, לאלץ את השלטון
הבריטי לבצע מעשי־תגמול ודיכוי נגד היישוב.
מעשים אלה יצרו אווירה, אנטי־ברי־טית
בארץ. אנשי לח״י שוב לא היו מבודדים.
האוכלוסיה נתנה להם מחסה ועזרה.
גם אצ״ל וההגנה הצטרפו למאבק. כך הצליחה
מלחמת־המחתרת.״
חיסול על-ידי פיתרץ. המסקנה של
ילין־מור: מחתרת נכשלת כאשר דאוכלוסיה
מחרימה אותה, והיא מנצחת כאשר היא זוכה
לאהדת האובלוסיה.
במצב של היום, לדעת ילין־מור, נכון אותו
הדבר לגבי המחתרת הפאלסטינית. אם
תנהל ישראל מדיניות שתקומם נגדה את
* השם לח״י — ״לוחמי חרות ישראל״
— !ניתן לאירגון רק אחרי מותו של יאיר.
בימי חייו, נקרא האירגון ״האירגון הצבאי
חלאומי בישראל״ — לחבדיל נון ״האירגון
הצבאי הלאומי באר׳ן־ישראל״ ,ממנו פרש
בקיץ . 1940
העולם הזה 1591

זה נול היה רסחת וק במישסו הסיחו שר דוום אט־יקה הגזענית:
שוטרים התבוצו לחדר־ המיטות של הרב הישואל׳ ועצה אותו
ך* סיפור המסעיר את יהדות דרום־
| 1אפריקה היד, צריך להישאר סוד כמוס.
אבל יותר ויותר אנשים מגלים אותו, ועיתון
אחד, בשפת האפריקאנס* אף פירסם אותו.
גיבור הפרשה הסודית הוא רב ידוע

הקהילה,

מקום־הכבוד בבית־הכנסת
ברובע וומארנאץ.
הרב המזוקן, בן ד,־ ,55 התרגל לכל מיג־הגי
היהדות העשירה במקום. בשעות־הפנאי
ניצל את הידע הרב שלו, עזר בעריכת־פרקים

נעצר אף הוא, ונענש ביתר חומרה מהכושי.
המגע בין שני הגזעים צומצם למינימום
ההכרחי. מחווה אנושית מעבר למינימום
זה, חיוך מבעד לקוו־הצבע, מיפגש חברתי —
כל אלה נחשבו לעבירה פלילית.
על אחת כמה וכמה — מגע מיני.

הכומר הולקה בפומבי

^ משטרה ניתנו סמכויות בלתי־מוגב־
/לות להתפרץ לכל בית, עסק או משרד,
אם התעורר בליבה חשד, שבאותו מקום מתקיים
מגע אסור בין לבנים וכושים.
.אני פוחד להציע תה ללקוחה כושית,״
נאנח עורך־דין יהודי ידוע ביוהנסבורג ,״כי
המשטרה יכולה להיכנס פנימה, בכל רגע.
אני יכול לתת עצות ללקוחה כושית, לקחה
ממנה כסף, ומותר להזמין אותר, להתיישב
מן ד,דבר השני של שולחני. אבל כום תה —
זו אינטימיות. זה מגע חברתי. זה בית־סוהר!״
בתנאים
אלה, קויימו מגעים חברתיים
בין בני הגזעים רק על־ידי מי שרצה להפגין
את התקוממותו נגד חוקי־ד,אפרטהייד. לבנים
בעלי דיעות מתקדמות — בחלקם הגדול
יהודים — הפרו בהפגנתיות את חוקי־ההפרדה,
והושלכו במאותיהם לכלא.
לפני מספר שנים רעשה דרום־אפריקה
ממיקרהו של הרברנד ברנארד, כומר אנגלי
פרוטסטאנטי, שנתפס במיטה עם כושית.
לדבריו, עשה את הדבר בכוונה תחילה,
כהפרת־חוק הפגנתית.
ברנארד ובת־זוגו נעצרו והובאו למשפט,
שם הוטל העונש האוטומאטי: הלקאה פומבית
ומאסר.
מיקרהו של ברנארד היה יוצא־דופן, כי
היווה הפגנה: עם זאת, לא היה יחיד מיוחד
במינו. מדי פעם אפשר לקרוא בעיתונים
ידיעה יבשה, כי לבן פלוני הולקה ונאסר על
קיום יחסים מיניים עם כושית. כימעט תמיד
מדובר בבורים — הלבנים דוברי־אפריקאנס
— ורק לעתים רחוקות באנגלים.
אבל יהודים שנתפסו ב״קלקלה״ זו —
עוד לא היו.
עד שתפסו את הרב משה דויד שיף.

רים .״היום יום השבת. אני מוכרח לדאוג
לקהילה שלי.״
הוא טילפן לידיד, אף הוא איש־דת —
הרב ירמיהו אלוי.
למשמע הבשורה, חשכו עיניו של אלוי.
הוא מיהר לתחנת המשטרה, שם הראו לו
את הזוג, שהושלך לתוך תא־מעצר.
גלגלי־ד,התערבות החלו פועלים במהירות.
העדה היהודית מיוצגת היטב בכל עמדות
החיים הציבוריים בדרום־אפריקה. אנשי־העדה
החלו מפעילים את השפעתם, כדי
למנוע את החרפה של משפט והלקאה.
פרסי יוטר, התובע הכללי של מדינת
טראנסוואל בה נמצאת יוהנסבורג — נקרא
להתערב. יוטר, שהוא יהודי, הסביר כי אין

המישטרה צי 7מה

מאת כתב מיוחד ביוהנסבורג
ומכובד, העומד — או יותר גבון עמד —
בראש קהילה מכובדת לא פחות, ביוהנסבורג.
לפתע נסגרו עליו מילקחי־ר,אפרטהייד —
ועולמו נהרס בין־רגע.
כי הרב ביצע את הפשע הנורא מכל,
בדרום־אפריקה: הוא קיים יחסים עם כושית.

לא הסין את החומרה
ך* רב משה דויד שיף הגיע ליוהנס־

( | בו רג לפני שבע שנים. הוא אומנם בא
מקאראקאס, שם כיהן כרב וראש־ישיבה,
אבל הוא נשא דרכון ישראלי. כי לפני צאתו
לוונצואלה התגורר הרב יליד־פולין בתל־אביב,
היד, פעיל בחוגים החרדים, פירסם
מספר רשימות וספרים **.כאשר עזב את
הארץ, השאיר בה את משפחתו.
ביוהנסבורג הוצע לו לכהן כרבה של
קהילת בני ארץ־ישראל, והוא תפס את
• הולנדית עילגת המדוברת על־יד
הבורים, בדוום־אפריקח.
** ביניהם אנשי־שם, אנציקלופדיה של
רבנים•

צאצאי

האוכלוסיד, הערבית הפאלסטינית, יצליחו
אירגוני־ד,מחתרת הפאלסטינית להתפתח ולהשתלב
בציבור הערבי. לעומת זאת, עם
תציע ממשלת־ישראל פיתרון סביר לערביי
פאלסטין, ברוח תוכנית־ד,פדרציה, תבודד
המחתרת ויהיה ניתן לחסלה.
העולם הזה 1591

למיהו נוי •של הקהילה היהודית של דרוס־אפריקה,
היוצא בהוצאת הג׳ואיש סיימם.
רק למינהג אחד של הדרום־אפריקאים לא
התרגל: להיזהר ממגע עם כושים.
ייתכן שהוא לא תפס את החומרה בה
מביטה ממשלת פריטוריה על יחסים אלה.

המגע אסור
ך* חוקים הגזעגיים היו קיימים, ל!
! מעשה, מאז שנותיה הראשונות של ההתיישבות
ההולנדית בדרום־אפריקה. אבל י,ם
קיבלו את חומרתם הקיצונית רק בתריסר
השנים האחרונות, אחרי שהנריק פרוזרד
כיהן כשר המשפטים.
פרוורד, נוצרי קנאי, הוא שנתן משמעות
למושג אפרטהייד — כלומר: הפרדה. גם לפניו
אסור היה לכושים, למשל, לנסוע במחלקת
הלבנים באוטובוסים, וללבן לנסוע במחלקת
הכושים. כושי שהפר איסור זה —
נעצר. לבן שהפר את האיסור — הביטו
עליו כעל משוגע.
בימי פרוורד חל מיפנה גדול. לבן נזרי

כלכלה

קיץ בבשר השר

כלכלנים רבים מותחים ביקורת על שר־האוצר
פינחס ספיר. אבל ביקורתו של ברוך

* ה קרה לפגי כשבועיים. הרב שיף
| סיים את תפילת־מוסף של שבת, בביתר,כנסת
הקטן של קהילתו, חזר לביתו. המשרת
הכושי פתח לו את הדלת, מיהר
להכין לו את ארוחת־השבת.
לאחר שהרב הספיק לסעוד את ליבו
ולנוח, התדפקה על דלת ביתו כושית נאה,
בת .23 היא הוכנסה ללא אומר ודברים.
בלשים בלבוש אזרחי, שהסתתרו בסביבה,
צילמו אותה בשעת כניסתה. היו אלה אנשי
מחלקת־המוסר הנוראה, שהתמחו בסוג זה
של צייד.
מפקד החולייה התקשר באלחוט עם המטה,
ותוך דקות הוקפה הסביבה בשוטרים וניידות.
הם נתנו לכושית שהות להגיע לשלבים
המעניינים יותר של ביקורה, ואז נתן
מפקד המשטרה הוראה. אנשיו התדפקו על
דלת כניסת־המשרתים של בית הרב, ולפני
שד,משרת הכושי יכול היה לומר דבר —
התפרצו פנימה, ישר אל חדר־ד,מיטות.
שם מצאו אותו עם הכושית.
אורות המצלמות הבזיקו — והסצינה הונצחה,
כהוכחה משפטית.

הרב שיף

בא ליוהנסבורג ז רן
.ונצואלה — ולא הבין
כי נושיה אינה קושיה רבנית. על־כן הולקה
על־ידי אבירי־האפרטה״ד וגורש בבושתיפניס
בחזרה לישראל. גם חברתו הכושית הולקתה.

ף<* וקרבי נתנו להם זמן להתעטף בבגד.
^ משכו את הרב ואת הכושית — תוך
דחיפות וגידופים — אל הניידת. קהל רב של
שכנים וסקרנים נדחק מסביב.
במשטרה קיבלו את הזוג בצהלה גסת־רוח.
את הכושית כיבדו בסטירות־לחי ובמכות־אלה
על כל חלקי גופה. מאוחר יותר, כאשר
ראו אותה האנשים שפעלו להצלת־הרב, היא
היתד, שרוטה, מוכה, קרועת־בגדים.
לשיף ניתנה זכות אחת: להתקשר טלפונית
עם העולם החיצוני .״אני רב,״ אמר לשוט
מדובר
בגורלו של אדם אחד, אלא במעמדה
של הדת היהודית.
חבר בית־הניבחרים כץ, המייצג׳ את בוחרי
פריטוריה, הוזעק אף הוא.
בראש הנזעקים היה ליאון פלדבו־ג, מיליונר
מופלג ועורכו של השבועון היהודי רב־ההשפעה
ג׳ואיש טיימנן, מכימן, קזשיף עבד
תקופת־מה בעריכת הספר מיהו מי של הטייטס,
לא היה נעים לפלדברג ששמו יוזכר
בהקשר לפרשה העגומה. לכן השתדל;
גם הוא, למען מניעת השערורייה.
המאמץ היהודי המאוחד נשא פרי. המשטרה
הסכימה לוותר על העמדתו של שיף
לדין — החליטה, תחת זאת, לגרש אותו
במטוס הראשון העוזב את יוהנסבורג.
וכך, בשקט, הוכנס הרב לניידת, שהובילה
אותו אל מטוס, שהמריא ללונדון.
הקהילה היהודית נשמה לרווחה. השערורייה
הנוראה נחנקה באיבה. אבל לא
לגמרי: עיתון בשפת האפריקאנם שמע על
ד,מיקרה, פירסם את הידיעה עם מלוא הפרטים
1 ,ז ך הבעת מחאה על כי היהודים
זוכים ליחס מיוחד, אפילו במיקרה כזה.

בר הרגיזה אותו יותר מכולן: לא רק מפני
שהכלכלן המוכשר הוא בעל השפעה בחוגים
כלכליים נרחבים, אלא מפני שאת הביקורת
מתח בקביעות, בטורו דעה אישית בעיתון
הכלכלי שער.
והרי שער שייך, פחות או יותר, למפא״י.

הבעלות הרשמית על העיתון נמצאת בידי
חברת הפירסום הענקית דחף 50 .אחוז מן
הבעלות על דחף נמצאים בידי מפלגת פועלי
ארץ־ישראל.
לכן ראה את עצמו שר האוצר זכאי
(המשך בעמוד )12

היהודים נזעקים

זהו במלואו — הנאום אשר ז?! ני מפא״י כינוהו. מעל דוכ י הכנסת, בכינויים שוגים כגון
״חוצפה״ ,״צביזז־מ״ ,״גסות רוח״ ,״חומר דרר ארץ״ ,״דו-פרצופיות״ ,״השמצת הכנסת״

ה ס 1 0 3 1 1
ה ג דו ל ה

ברוך השם, אין מחסור בזמן הכנסת. יש זמן, ויש אפשרות, ויש
צורך חיוני, להכריח את הכנסת להתמודד עם הבעיות האמיתיות,
הגורליות והקטנות, המטרידות את האזרח, ושהשלטון אינו מעוניין
להעלותן בבית זה.
כיום, בגלל המפתח השרירותי, הפכו ההצעות לסדר־היום למכשיר של פירסומת־עצמית
לשוים, כשכל סיעה מציעה הצעות לשרים של עצמה, כדי לתת להם אפשרות לנאום על מה
שנוח להם.
התוצאה היא שהכנסת משעממת, שהכנסת מנותקת לחלוטין מן המציאות של הארץ,
שהכנסת הופכת לבמת פירסומת של הממשלה, שהכנסת מקדישה ימים שלמים לעניינים
חסרי־ערך וחסוי־חכלית, בעוד שאין היא מטפלת בשאלות־גורל.

הליכוד־הלאומי הביא להשלמת תהליך הקרטליזציה של המפלגות.
ליכוד זה, שהיה טבעי וחיוני בעצם ימי מלחמת־ששת-הימים, התנוון
מאז והפך, עתה, לאגודה מקצועית של עסקני המפלגות הזקנות, על פי
העקרון של ״שמור לי ואשמור לך״.

להלן נאומו של ח ״ ג אורי
אבנרי בוויכוח על תקציב הכנסת.
כבוד היושב־ראש. שנים־עשר חברי־כנסת נכבדים.
קריאה: אסור לספור1
אורי אבניי: הכנסת הולכת מדחי אל דחי. הציבור יודע זאת. העחמאים יודעים זאת.
כל בר־דעת יודע זאת. האם רק הכנסת עצמה תעצום את עיניה מלראות את מצבה לאמיתו?

הרי די להביט באולם ברגע זה, כמספר הזעום של הנוכחים, בהע
דרות טוטאלית של חברי הממשלה, בהעדרות אף של רוב המשתתפים
בוויכוח היום, שנאמו את נאומיהם והלכו -כדי להיווכח לאן הגיעה
הכנסת.
שלוש מחלות מכרסמות בכנסת, ואוכלות כל חלקה טובה בה :
• המונופוליזציה על־ידי המפלגות המסורתיות.
• הרובוטיזציה של חברי״הכנסת.
• המונולוגיזציה של הדיון.
כל שלוש המחלות כבר היו בבית, כשבאתי אליו לפני שנתיים. מאז הורע המצב באופן
בולט.

עתה הגיעו שלושתן לשלב המסכן את עצם קיום הכית הזה.

״הליבוד-הלאומי״ -אגודה מיקצועית של מנגנונים

בבריטניה התפרק הליכוד־הלאומי, של מלחמת־העולם השניה, בהסכמה כללית, ימים
מעטים אחרי תום הקרבות.
בכוחות משותפים הביא הליכוד־הלאומי לטיהור כל מוסדות הכנסת מכל שרידי האופוזיציה.
בשום מוסד חשוב של הכנסת — לא בנשיאות, הקובעת את סדר־היום, ולא בשלוש
הוועדות הקובעות בה — אין יצוג לאופוזיציה.

״תתמודדו כגברים!״
ועתה באה המזימה הגדולה להעלות את אחוז־החסימה, מזימה משותפת של כל חלקי
המישטר.

המשפחה הגדולה, שבחירתנו לכנסת שברה את המונופול שלה בבית
הזה, רוצה להחזיר לעצמה בדרך של הפקרות תחיקתית את אשר
איבדה בדמוקרטיה של הקלפי, ולכונן את הכנסת שוב כמועדון סגור.
ברוך אזניה (מע״י) :אתה ניצחת בקלפי?
אורי אבנרי: כן.
ברוך אזניה: סוב לדעת.
אורי אבנרי: ובלי 150 מיליון הלירות, שהמערך ביזבז מכספי הציבור. אנחנו
הוצאנו קצת פחות.
אם אתם לא פוחדים מאיתנו, אם כל־כך לא איכפת לנס — למה לכם אחוז־החסימה?
האם יש הודאה יותר ברורה בפחד הזה, מאשר מזימת העלאת אחוז־החסימה?

תתמודדו
ליד הקלפי, תתמודדו כגברים, ואל תחפשו לכם
קנוניות !

המונופוליזציה של הכנסת על־ידי המפלגות דגדולות קשורה ביצירת קארטל
בין המפלגות האלה.

כבר לפני שנתיים, כשאף התחילה סיעת־היחיד שלנו בפעולתה, נוצר
הליכוד־הלאומי הראשון -נגדנו.
עסקני המערך וגח״ל כרתו ברית־דמים ביניהם כדי לסתום את פינו. כך נולד הרעיון
המחוכם לשנות את תקנון הכנסת, כדי לשעבד את שני המכשירים העיקריים של האופוזיציה
— ההצעה־לסדר־היום והצעת־החוק־הפרטית — למפתח סיעתי שרירותי.

מה קרה למפתח זה?
כאשר נוצר, נקבעה מיכסה שוזר, לקואליציה ולאופוזיציה, חצי־חצי. אפילו הפוליטרוקים
של מפא״י הכירו אז בכך שיש לשמור לפחות מחצית המיכסה לאופוזיציה — מכיוזן
שאלה הם מכשירים מובהקים של ביקורת על השלטון.

בינתיים קם הליכוד־הלאומי הרשמי, והאופוזיציה שנותרה -נגזלה
ממנה כמעט לגמרי האפשרות להעלות נושאים לסדר־היום.

אילו היה לשלטון שמץ של כבוד לפונקציה החיונית של האופוזיציה בדמוקרטיה פרלמנטרית,
היו לפחות מקציבים לאופוזיציה זו, בלי קשר לממדיה, ס/ס 50 ממיכסת ההצעות.
התרופה האמיתית, היא, כמובן, ביטול המפתח הסיעתי כולו, והחזרתה לחבר־הכנסת
היחיד, כנציג העם, של הזכות החופשית להעלות הצעות לסדר־היום והצעות־חוק.

התעמלות שבדית ש 7רובוטים?
הרובוטיזציה של חברי־הכנסת אינה אלא תוצאה של התגברות המנגנונים המו־נופוליסטים
המעובשים.

מאז יומי הראשון בכנסת לא ראיתי מיקרה אחד -אף לא מיקרה
אחד! -שבהצבעה חשובה באמת הצביע חבר־כנסת בניגוד לדעת
סיעתו.
אפילו בדברים לא חשובים, הימנעות מהצבעה, בניגוד לדעת הסיעה, היא תופעה נדירה
למדי.
משהברעם (מע״י) :מתי אתה הצבעת נגד החלטת הסיעה שלך?
אורי אבנרי: הצבעתי לא פעם בניגוד לדעת חברי.

מי שמצביע בניגוד לדעת סיעתו בעניין של מה־בכך, כגון החוק לעידוד הפרח הישראלי,
נחשב בעיני עצמו, ובעיני ידידיו כגיבור לאומי, ממש כבר־כוכבא חוש.

עם הקמת הליכוד־הלאומי, המקיף רוב עצום בכנסת, לא ניתן יתר
חופש לחבר־הכנסת היחיד, אלא להיפך. מחזה רגיל הוא לראות חבר־כנסת
מצביע בעד חוק, אחרי שנאם נגדו נאום חוצב להבות.

הוהגיס הוועחיס
ף* ראינא את הנאום, המודפס למעלה, לפני שאתת
קורא את המשך הדברים האלה.
קרא והחלט בעצמך: האם יש כאן גסות־רוח? חוצפה?
שבח עצמי?
האם יש כאן השמצה שלוחת־רסן, או ביקורת עניינית —
חריפה, אן מבוססת טענות ממשיות, טענות שאפשר לבדוק
אותן ולמדוד את מידת נכונותן?
הדברים נאמרו במיסגרת הוויכוח על תקציב הכנסת —
הוויכוח השנתי בו דנה הכנסת על סדרי־העבודה של עצמה.
גם בשנתיים הקודמות עוררו הנאומים של סייעתנו, בוויכוח
זה, תגובות נסערות. לפני שנתיים, לאחר התקנת סעיף
סתימת־הפה לגבי הצעות־לסדר־היום, בקנוניה של חרות
ומפא״י, הגדיר אריה בן־אליעזר את דברינו כ״חוצפא״.
השנה התנהל הוויכוח תחילה על מיימנוחות, כנאה לכנסת
של ״ליכוד־לאומי״ .שררה אידיליה שלמה, כשהנואמים של
המע־׳ ,גח״ל ושאר הסיעות הוותיקות עולים בזה אחר זה
על הדוכן, משבחים את הכנסת ואת סיעותיהס, מותחים
ביקורת עדינה על עניין זה או אחר. כמעט כל הנואמים
הביעו את הדיעוז שיש להגביר את הנוכחות באולם —
ואחרי שסיימו את דבריהם, יצאו מן האולם ועברו למזנון.
כן, בראשית הוויכוח, נכחו 30ח״כים — ובאמצע הוויכוח,
כשהגיע תורי, נותרו . 12
האידיליה נפסקה כאשר נאם שמואל תמיר, מהמרכז
החופשי. הוא אימץ לעצמו כמה מהטענות שהשמענו בשנתיים
האחרונות, ובין השאר התלונן על חברי־כנסת שאינם מופי
עים
״במשך שנים״ .הוא גס דרש כי חברי־הכנסת יקבלו,
משכורת גבוהה יותר, ושיוותרו על שיחרור דמי האש״ל

גוכרין

נצר

ממס. זוהי נקודה נכונה, כשלעצמה, אן טישנית מאד.
הסערה האמיתית התחילה, כרגיל, בעיקבות נאומנו. הנאום
עצמו עבר בשקט יחסי — מפני שנכחו כל־כך מעט אנשים
באולם. אולם השמועה על הנאום פשטה חיש מהר בבית.
כעשרים ח״כים (רובם ממע״י) מיהרו לחזור לאולם, ומאותו
רגע התחילה חתקפת־נגד בלתי־פוסקת. לצערי, אין כאן מקום
כדי להביא את הדברים כולם, אן נביא את העיקריים שבהם.
את ההתקפה פתח עקיבא גוברין 66 הוא אמר כסה

דברים אדיבים ע?! נשיא המדינה, ומכאן עבר להתקפה
חריפה עלי:
עקיבא גוכרין ו תר שו לי לעבור מנושא רב־ערך
זה (תקציב נשיא המדינה) להערה אחרת. יורשה לי לעשות
כאן הפסקה — ותארו לכם שאני עושה כאן הפסקה ארוכה
של שעה, שעתיים, ואף יום שלם, כדי להעיר הערה אחת
לדברי חבר־הכנסת אבנרי.
היינו עדים כאן לחוסר־תרבות מינימלית של חבר־כנסת.
עומד על הבמה חבר־כנסת, סמל הענווה, ונושא נאום במשך
כרבע שעה! מחצית הנאום הוא מדבר בשבחו הוא, בלשון
״אנחנו״ ,והמחצית השנייה הוא מדבר בגנותם של כל חברי־הכנסת.
אורי
אבנרי: לא של כולם. רק שלכם!
עקיבא גוברין: של רוב חברי־הכנסת. אינני יודע אם
זה ביטוי פרלמנטרי, אבל זוהי גסות־רוח.
אורי אבנרי: לשם כך נבחרתי!
עקיבא גוכרין: משום כך אני תומך בעמדה שהבחירות
לכנסת הבאה תתקיימנה במועדן! אולי אתה לא תיבחר
יותר!
אורי אבנרי: אולי תחזור שנית על המשפט האחרון?
עקיבא גוברין: אני מקווה שהבחירות לכנסת הבאר,
יתקיימו במועדם, שלא יאריכו את תקופת כהונתה של
הכנסת הזאת.
זוהי חוצפה. אילו דיברת על בגרותם של חברי־הכנסת —

אולם הכנסת: כך נואה עוב חנוכתו, כשהיה ויק. כיום הוא לא גואה בחובת אחות
רגיל עוד יותר לראות חבר־כנסת נכנס לאולם כשידו מורמת להצבעה, כמו שמצביעים
חבריו לסיעה, מבלי שיידע על מה מצביעים, ולמה.
תם יכול לשאול: בשביל מה יש צורך בהתעמלות שבדית זו?

אם לחכר־הכנסת היחיד אין דיעה, או אין לו הזפות לנהוג לפי דעתו,
האם לא די כמסירת הודעות־הצכעה פשוטות של מזכירי־המפלגות -
ודי כפורום של מזכירי המפלגות, כמקום במליאה של 120 איש?
היש פלא בכך שחבר־כנסת, מאנשי סיעה גדולה, רואה בישיבה כאן ביובוז־זמן ותרגיל
של שעמום?
כאשר העליתי, לפני שנתיים, הצעת־חוק שבאה לחייב נוכחות מינימלית של חברי־הכנסת
בדיונים — בסך הכל דרשתי נוכחות של 30 חברי־כנסת מתוך — 120 הצביעה הכנסת
פה אחד נגדי, אבל הסיעות הבטיחו לפעול בדרכים אחרות להגברת הנוכחות.

מלים הסודות! מה יצא מהן? כיום המצב מחפיר עוד יותר.
הנוכחות במליאת הכנסת היא חיונית לדמותו של הבית, להשפעתו החינוכית, להדר פעולתו.
לכן לא נילאה ממאבק זה.
איני רואה שום סיבה — שום סיבה בכלל — לכך שאני, הנוכח בכל הישיבות, אקבל
את אותה המשכורת כמו חבר־כנסת מסויים, שאני רואה אותו כאן אחת לכמה חודשים.

לכן דרשתי להצמיד את שכר חכר-הכנסת לנוכחותו במליאה ובוועדות,
והצעתי להוריד בהתאם לכף את התקציב המוקדש למשכורות.
כי על פי שיטה זו אפשר לשלם משכורת גבוהה יותר, בתקציב קטן

יותר.
יש כאן הסכם אילם של המשפחה הגדולה להעמיד פנים כאילו, לעומת המליאה, שהיא
ריקה ומשעממת, נעשית עבודת־ענקים בוועדות.

לא דובים ולא יער. כחמש ועדות לפחות מיותרות לגמרי, ואילו
נפתחו הדלתות לעתונות היה הציבור נוכח בכך. שתיים־שלוש ועדות
הן בדיחות חיות.
וגם בהן, כפי שראינו בוויכוח על רדינגד׳ ,משועבד חבר־הכנסת למנגנון מפלגתו, ונאלץ
לפעול כרובוט, לפי האינטרס של מנגנון מפלגתו.

איש אינו משכנע, איש אינו משתכנע
המונולוגיזציה של הדיונים בכנסת היא תוצאה ישירה של שתי התופעות הקודמות.
כל עחונאי, מאלה היושבים כאן ביציע, יכול לכתוב מראש כמעט כל נאום של כל חבר־כנסת
על כל נושא שהוא. אחדים מהם הגיעו לדרגה של אמנות אפילו בחיקוי של הקולות.
הייתי מקשיב, אני מקשיב לדברי־הבל רבים, אני אחד מחברי־הכנסת
שמרבים לשבת בכנסת ובוועדותיה. אבל בחרו בנו
לא מכוח ״היושב״ ,אלא מכוח המיושב שבכל אחד מאיתנו.
תבין מה שאחד, מדבר. אילו אמרת את כל דברי החוצפה
שלך על הכנסת וחבריה, ורק זאת — הייתי עובר לסדר־היום.
אבל כאשר קם חבר־כנסח, ומקדיש את חצי נאומו כדי
לשבח אח עצמו — הרי מה שאתה פוסל במומם של אחרים,
במומך אתה פוסל.
צריך שיהיה לך מינימום של דרך־ארץ. אתה עוד לא חי
בעולם הבא. אנחנו חיים בעולם הזה
אורי אכנרי: זה חלש בתור ביקורת. דבר לגופו של
עניין!
עקיבא גוכרין: חבר־הכנסת אבנרי, אילו אמרת לי
שאני חזק בוויכוח, הייתי בודק מאד את דברי. אינני זקוק
למחמאות שלך, אין לי צורך בהן. אם תתן לי מחמאה, אבדוק
היטב את עצמי, מדוע נתת לי מחמאה.

אני באתי לכנסת בכל התמימות, כדי לשכנע ולהשתכנע. לא רק להשמיע, אלא גם לשמוע.
להשתתף בהכרעה בדרך של התמודדות חופשית של רעיונות וטענות.
איזו אשליה!

האם עולה אך נואם אחד על דוכן זה מתוך תקווה כלשהי לשכנע
מישהו? האם יש כאן מידה כלשהי של ויכוח אמיתי, של נכונות לקלוט
ולהיות מושפע?
אכן, כאשר הכל נחתך מראש על־ידי המנגנונים האלמוניים, איזה טעם יש בכלל בשיכנוע
או בהשתכנעות?

ואם יש סכנה כלשהי שהדברים ישפיעו בכל זאת -לא כאן באולם,
חלילה, אלא בציבור שבחוץ -מונפת חרב אחוז־החסימה כדי לערוך
סכנה נוראה זו.
כאשר הדיון אינו אלא אוסף של מונולוגים — ממילא אין צורך לקבל את דרישתנו
להעמיד לרשות הכנסת וחברי־הכנסת צוזתות של מחקר וייעוץ מקצועי, כדי שהכנסת תוכל
להתמודד בכלל, ככוח עצמאי, עם גושי המומחים של הממשלה. ודי להזכיר את פרשת
מומרפין.

דרושים דם חדש ופנים חדשות !
כבוד היושבת־ראש, הכנסת שוקעת בתהום של אי־יעילות, שיעמום ושיגרה. השפעתה,
הקטנה בלאו הכי, מתמעטת והולכת.
גרוע מכל: חברי־הכנסת עצמם רואים במצב זה דבר נוח, נתון ורצוי ,״שבת אחים גם
יחד״ ,ושוב אינם מתקוממים ואינם מתמרדים.
| | היו״ר רות הקטין: כבר עברת על זמנך.
אורי אבנרי: עוד שני משפטים.
תופעה זו, יותר מכל אחרת, מוכיחה את הצורך החיוני בחילופי־משמרות דרסטיים, בהכנסת
דם חדש ופנים חדשות לבית זה.
נקטנו ביוזמה תחיקתית בכיוון זה, בהצעתנו להקמת מועצת ותיקים ולהגבלת כהונת
חבר־הכנסת לשתים־עשרה שנים.
לכן אנחנו נתנגד בכל החריפות לרעיון, שהושמע כאן, להאריך את כהונת הכנסת.

להיפך: היה צריך לקצר את כהונת הכנסת, לתת לעם הזדמנות
מיידית להכריע בבעיות־הגורל העומדות בפני המדינה ולבחור בנציגות
חדשה ורעננה.

היינו הופכים בכנסת ל״מתים־חייס״ .כי בכך היתה נשללת
זכותנו להשתתף ברוב הוויכוחים, ובכל דיוני התקציב,
להגיש הצעות לסדר־היום, לנמק הימנעות מהצבעות, להשתתף
בעבודת הוועדות, ועוד הרבה דברים אחרים שהם
חיוניים לעבודתנו בכנסת.
בקיצור: הצעה זו, שהושמעה על־ידי דבורה נצר (,)71
היתה מגרשת אותנו, למעשה, מן הכנסת על־ידי החלטת
הרוב.
דכורה נצר וכשהגעתי לסיעות — אני רוצה לומר
מילה אחת. התקנון תוקן לאחרונה, ואנו מתקנים או תו...
אבל יש דברים שצריך לתקנם. ואחד מן הדברים: הדיעה

לגרש אגגזנג גז ה בגגז ת
ך* דכרים על ״שכח עצמי״ הס, כמובן, סילוף גמור.
| | סילוף המבוסם על עיוות הדברים.
כאשר מולה נציג של מפ״ס או אגו״י ומפליג בשבח סיעתו,
על נכונות עמדותיה ועל צידקת טענותיה, אין הדברים
נשמעים כשבח עצמי, כי הוא מדבר על זולתו.
אכל כשמדבר דובר של סיעת־יחיד על עמדות סיעתו,
על מעשיה, הצעותיה וטענותיה — דבר שהוא חיוני לכל
הסברה — הריהו מדבר, כביכול, על עצמו. אולם אין בכן
שום שבח עצמי. השבח העצמי היה מתחיל אילו דיבר
על תכונותיו האישיות. הזקנים של מפא״י ניסו, פשוט,
לנצל פרט זה במעמדה של סיעת־יחיד, כדי להשמיץ אותנו.
אבל דוברת אחת של המע״י מצאה פתרון קיצוני יותר —
ביטול סיעת־היחיד בכלל. כיום יש בכנסת שלוש סיעות־יחיד:
שלנו, של מק״י ושל בן־גוריון (שעדיין לא ביקש
מעמד רשמי) .אילו היו שוללים מאיתנו מעמד של סיעה,

אבנרי: את רוצה לגרש גם את בן־גוריון

או רי
מהכנסת?
ד כו רהנצר: חבר־־הכנסת אבנרי, לא אני, ולא ממך
אני מבקשת הגנה על בן־גוריון.
או רי אבנ רי: הגענו כבר גם לזה!
ד פו רהנצר: עוד לא הגענו להגנה כזאת. איש אחד,
על־ידי דיבור ״אנחנו״ ,עדיין איננו קובע שהוא רבים.
או רי אפנדי: הבוחר קובע איזו סיעות יש כאן. לא
את תקבעי!
דבורה נצר גם שללה את הדיעה שעל מזכירות הכנסת
לרשום את נוכחות חברי־הכנסת, ושרישום זה יהיה מיסמך
פומבי גלוי.
ד פו רהנצר: חבר־הכנסת חותם על נוכחותו (בטופס
סודי לתשלום אש״ל) .זה מספיק. חבר־הכנסת הוא נבחר,
קודם כל הוא אחראי בפני בוחריו, בפני אלה שהצביעו
עבורו ועבור רשימתו.
או רי אפנדי: איך יודעים הבוחרים אם הוא. ממלא את
תפקידו? איך הם יודעים אם הוא בכלל נמצא כאן?

לבה, לב\ז של רגת \ז2ן טין

הקטין

קדגמן

המשונה, שהשתרשה בכנסת הזאת, שאיש אחד הוא סיעה.
אינני יודעת איך זה בעברית. כפי שלמדתי אני — סיעה
איננה איש אחד. סיעה היא יותר משני אנשים! על כל
פנים — יותר מאיש אחד. זוהי סיעה, ויש זכויות מיוחדות
לסיעות; יש דרישות לסיעות, ויש תביעה על קיפוח.
אני חושבת שאחת מן הבעיות החשובות של התקנון הזה
היא לקבוע, אחת ולתמיד, שאין סיעה של איש אחד. הדיבור
הזה מעל בימת הכנסת :״אנחנו״ --

ך * רכהיותרעדינה היתה חברת קיבוץ עין־חרוד
אחדות־העבודה) ,ח״כ המע״י רות הקטין 67 כמו כל
חבריה לסיעה ולדור היא התרגזה על סיגנון ״אנחנו״ שלנו
— סיגנון שבא לסמל כי איני נמצא בכנסת כיחיד, אלא
כנציג 14,124 בוחרינו:
רו תהקט ין: האם אחרי כל זאת אפשר להכריז, כי
הכנסת שוקעת? נהפוך הוא!
חבר־הכנסת אמרי, ליבי איתו. אני מבינה אותו. רע לו
בכנסת. הוא אמנם מייצג סיעה של, אנחנו׳ ,אך הוא יחיד,
ומשום כך השמיע הערב, כך סבורה אני, מעל במת הכנסת,
בזעם רב, ביקורת קטלנית על עבודת הכנסת ועל חברי•
הכנסת.
(המשיך בעמוד )18

במדינה
(המשך מעמוד י)
לצפות לכך, כי עיתון מפלגתו לא ייהפך
לקוץ קבוע בבשרו.
התכתיב של ספיר. ההזדמנות לסלק
את החשבון המרגיז ניתנה על־ידי בר עצמו.
הוא נקרא לאחד ממנהלי העיתון (ומנהלי
דחף) ,יוסף אמיר, שהודיע לו כי לא
יוכל להדפיס את הטור האחרון שלו, שדן
אותו יום בסיכסוך שנ״ם־רשות־הנמלים. ההסבר:
לחץ מפלגתי, ששוב אי־אפשר לעמוד

לאמיתו של דבר, הסביר אמיר, שבר את
גב הגמל מאמר אחר של בר, שנכתב שבוע
קודם לכן, ואשר דן בהעברת כספי־התרו־מות
מחו״ל .״הפיתרון הטכני לשימוש בכספי
המגבית״ לא מצא חן בעיני בר, והוא מתח
עליו ביקורת בלתי־מסוייגת.
מכיוון שאותו פיתרון הומצא על־ידי שר
האוצר בכבודו ובעצמו, ומכיוון שפינחס

כדכלו כר

הלחץ היה רב סדי
ספיר אף התגאה ביעילותו של הפיתרון,
עלתה בו חמתו בקוראו את מאמר בר. הוא
הורה להפסיק לאלתר את פירסום סורו של
הכלכלן, שהיה פעם עורכו הכלכלי של הארץ,
מכהן עתה כיועץ כלכלי של התאחדות בעלי־התעשייה.
הפעם נכנעו מנהלי שער לתכתיב.
בס!ז כלי ביקורת. לכאורה, היתד,
כאן פרשה של סובלנות פוליטית מול חופשי,התבטאות.
אלא שהצד האישי נראה כה
פיקאנטי, שהוא האפיל על הבעייה הכלכלית
שהסתתרה מאחורי הריב.
בעייה זו נשמרה בשתיקה — אף־על־פי
שאפשר לגלות את אותותיה בכל המיסמכים
הרשמיים של משרד האוצר. היא בולטת
מאוד בהצבעת־התקציב, הנדונה עתה בכנסת.
בעייה זו קשורה דווקא בהצלחתו של
פינחס ספיר לגייס מאות מיליוני דולאר
למגבית החירום — סכום העולה בהרבה
על הכנסות המגבית הרגילה.
הוחלט כי כספים אלה לא יועברו לממ־שלת־ישראל,
שתשתמש בהם לכל מטרה
הנראית לה, כי אם דווקא לסוכנות היהודית.
והסוכנות — הנמצאת ברשימת המוסדות
שאזרח אמריקאי יכול לתרום להם כסף אשר
יוכר על־ידי שלטונות מס־הכנסה — יכולה
להשתמש בכסף זה רק למימון פעולות
סעד, חינוך, תרבות וכף.
על כן הוחלט, כי פעולות מסוג זה
יוצאו השנה מתקציב־ד,מדינר, הרגיל, וימומנו
על־ידי הסוכנות היהודית, במישרין.
נוסף לכל יתר הביקורת על הסדר משונה
זה, העיר בר, בצדק, כי בעוד תקציב המדינה
נימצא תחת ביקורת מבקר־ד,מדינה,
הרי אין ביקורת קפדנית כזו חלה על
פעולות הסוכנות.
ומי שפותח פתח אחד להתחכמות בעשרות
מליוני לירות, סופו לפרוץ את הסכרים
המבטיחים ניהול נקי של משק המדינה.

ארץ־ישראל
*** יל התח תן?
מו ת ר
למי

0 1 0 1 -0 1 9 1 0 8 8
ס א * 88

״ ר ק לגברים!״ .הדבר נובע מנטייתו
של המימשל הצבאי, לא להתיר לתושבות
ירדניות לעבור לשיסחי מדינת־ישראל, על
מנת להשתקע בהם.
לעומת זאת, מרשים לכל ערבייה או ערבי
הרוצה לנטוש את המדינה ולעבור לגדה או
לירדן — לעשות זאת, באין מפריע.
נוצר מצב בלתי־נסבל, בו נשים נשואות,
ובעליהן החוקיים, נעצרים ונאשמים בעבירה
ממלכתית — על כי העזו להתחתן .״אבל
רק כשאנו באות לבתי־בעלינו שבישראל,״
מתלוננות המואשמות.
לאחרונה פרצה שערורייה מסביב למיקרה
בולט ביותר, כשהתחתן ד״ר זיאד דיב, רופא
צעיר מן הכפר רמה, עם בחירת־ליבו, שהיא
ילידת־רמאללה.
הנערה, שהיתר. במיקרה גם בתו של
מזכיר אגודת עורכי־הדין הירדניים לשעבר,
נעצרה על־ידי ממשלת־ישראל. היא הואשמה

0א 1ש

5י ג 1 £ 8 1 0 /א

לאחר שמלחמת יוני העבירה את הגדה
המערבית לטווח־נסיעתם של תושבי ישראל
הערביים, רבו מיקרי־הנשואין בין בני־ובנות־השטחים,
לבין בני כפרי המשולש והגליל.
אך בעוד שהגברים שנשאו בנות־השטחים
חיים בדרך כלל באושר ועושר — אומללות
מאוד הנערות שנישאו לערבים ישראליים.

בחדירה בלתי־ליגאלית לישראל.
זוגות אחרים חיים ביחד ללא אישום
משטרתי אך ורק הודות לרשיונות זמניים.
ואין להם כל ביטחון שיתירו לכלות
הצעירות להישאר אצל בעליהן.
״מלחמה או לא מלחמה — מבחינה אנושית
זה מצב שאין הדימיון נושא אותו,״
סיכם השבוע ערבי צעיר, המתכונן להגר
כדי להישאר לצידה של כלתו החוקית.

הגרלזת
ק שה מ או ד לז כו תגפדט
״זכיתי בפרס הראשון בניחושון!״ הכריז
יעקב ברגמן, וחשב את עצמו למאושר
באדם. אבל כאשד בדקה הנהלת מיפעל הפיס
את תוכן ארגזי ד,ספחים של ההגרלה, היא
קבעה שברגמן לא זכה.
השבוע התגלגלה תביעתו של איש־המושב
המאוכזב אל אולם המישפטים של השופט
המחוזי מרדכי קנת.
נוסף להתנצחות המשפטית, לגופה של
טענת־הזכייה, הוצגה בפני בית־המשפט
עדותו של מומחה לסטאטיסטיקה, שניתנה
על־פי הזמנת מיפעל הפייט. המומחה —
פרופסור ד,למוט מוזם, ראש המחלקה ל־
־סטאטיסטיקה באוניברסיטה העברית —
׳נתבקש לקבוע את בכלל יכול היה ברגמן,
מבחינה סטאטיסטית, לזכות בפרס הראשון
של הניחושון.
תשובת הפרופסור: לא.
כיצד זוכים? הגרלת הניחושון נערכה
12 פעמים בלבד, באפריל־יוני של השנה
שעברה. על המשתתפים בה היה לסמן,
בתוך ספח־הניחושון שהוצמד לכל כרטיס־פיס,
שישה מספרים מתוך המספרים הסידוריים
1עד .49 לאחר מכן היה עליהם
לשלשל את הספח לתוך תיבה מיוחדת של
מיפעל הפייס.
המיפעל ערך מדי שבוע הגרלת־ניחושון,
בה הועלו בגורל שישה מספרים זוכים מתוך
49 המספרים הסידוריים. ספח שנשא את
כל ששת המספרים הזוכים, היה רשאי להשתתף
בפרס הראשון, בסך 50 אלף לירות.
ספח שנשא חמישה מספרים זוכים השתתף
בפרס השני, וארבעה מספרים — בפרס
השלישי.
במשך אותם 12 שבועות, מכר ודפעל
(המשך בעמוד *)1
העולם הזוז 1591

מיצעד יומ-העצמאות —
בלי טלביזיה
יתכן שיבטלו את התוכנית, לשדר את
מיצעד יום־העצמאות ה־ 20 בשידור־טלביז־יה

לא רוצים
משקויפי או״ם
מייד אחרי פעולת-העונשין של צה״ל נגד
ירדן, לפגי שבועיים, הציע הגנראל אוד כול,
ראש משקיפי האו״ם, לירדן ולישראל גם
יחד להעזר במשקיפיו.
הגנראל בול הציע לשני הצדדים להציב משקיפים
לאורך הירדן על מנת לתרום לארגעת קו חזית זה.

הן ירדן והן ישראל דחו את ההצעה.

מדוע משה דייו
לא נסע;
משה דיין לא נסע לאמריקה, בין השאר, משום שלוי
אשכול שלח אותו לנאום למען המגבית, ותו לא.

ממש ערב הנסיעה המיועדת של שר ה ביטחון,
נפרד ממנו אשכול, והדגיש פעמים
מספר שדיין נוסע מטעם המגכית. את המילה
״מגבית״ הטעים בכל הצורות האפשריות.

כועס דיין על שילוחה של אישיות אחרת, שתבצע
באמריקה שליחויות מקבילות לאלו שדיין רצה לקיים,
במישור המדיני.
הסיבה השלישית והאחרונה לסירובו :״אין טעם לנסוע
בשבוע אחד עם יצחק רבין.״

מומחים מחו״ל, ואף אנשי־המיקצוע המקומיים, תמימי
דעים שספק רב אם ציוזתי־הטלביזיה הישראליים מסוגלים
לערוך שידור כזה — המהווה מיבצע טכני רב־מימדים.

בדו״ח
סודי שהוגש על-ידי משרד הדואר
לשר ההסברה, ישראל גלילי, מסתייגים גם
אנשי־הדואר מן האפשרות הזאת.

דויד בו־גוריוו -
לגוש-עציוו?
ח״ב דויד בן־־גוריון שקל את האפשרות
לנטוש את משקו, שדה־בוקר, ולהתיישב כאחד
מישובי גוש-עציון.
לשם כך התקשר עם גוש־עציון מקורבו של בן-
גוריון — יהושוע כהן — כדי לבדוק את האפשרויות
להתיישבותו של הזקן שם.

עתה נראה, בי בן־גוריון הקפיא את תוכניתו
-לפחות לזמן מה -כעיקבות פטירתה
של פולה, אם בי לא החליט עדיין
סופית.

שליח צבי בישראל חבר נשיאות אגודת הסופרים הצ׳כית ,־,סופר ארנושט
לוסטיג, לא הגיע לישראל לשם איסוף חומר לכתיבת
ספר בלבד.

בינתיים נודע, כי מאיר הר־ציון עצמו מתכנן לפרסם
ספר נוסף על וד .101 הספר יהיה מבוסם על יומן, אותו
כתב הו־ציון בימים בהם שירת ביחידה זו.

ההצעה למנות את רם כספי, חבר רפ״י
לשעבר, עדיין לא זכתה לאישור סופי. ממתינים
לחוות־דעתו האישית של משה דיין.

בילבול ביצים
בארצות-הברית
ממשלת ארצות־הברית תחקור ההאשמה כי ישראל
זורקת לשוק האמריקאי ביצים במחירי ״דאמפינג״.

האמריקאים טוענים כי ביצים ישראליות
נמכרות בארצות־הברית כמחיר המגיע רק
לרבע מחירן של הביצים האמריקאיות.
מסתבר כי המדובר בביצים שישראל מכרה לסוחרים
אמריקאיים, במחיר שאינו עולה בהרבה על מחירי התובלה,
כדי להיפטר מן המלאי העצום של ביצים שהצטבר
במחסני־קירור בארץ.

ממשלת ארצות-הברית עלולה להסיק מכף
מסקנות חמורות, לאור אספקת עודפי-
מזון אמריקאיים לישראל.

הכוונה: להבין לו את הקרקע לתפקיד
נציב מס-הכנם ה.
מאז שב הפקיד הבכיר ממסע־הרצאות באמריקה, עבור
המגבית היהודית המאוחדת, הוא פוקד יומיום את משרדי
מס־הכנסה, רוכש ידע וניסיון במחלקות השונות.

ובכל זאת :
נוסעים לאוסאקה
אשכול החליט אישית שישראל בכל זאת תשתתף
בתערוכה הבינלאומית העומדת להיערך כאוסאקה, יפאן
בשנת . 1970

סור פרשת
״הרופא הלבנוני״

הפרקליטים פסקו, כי תיאורו של מיל•
שטיין מפולח, א ף נעשה בתום־לב: הרופא
הלבנוני נורה, לדבריהם, על-ידי המארב
שלא ידע את זהותו, כהיותו במכונית ירדנית
צבאית, כשהוא לכוש מדי הלגיון.
מילשטיין הוטעה על-ידי אינפורמציה מסולפת,
שנמסרה לו על-ידי שלמה באום.

התפקיד התפנה, כשהיועץ היוצא, משה נכט, מונה
כמנהל בתי־המשפט בתל־אביב.

פקיד בכיר באחד המוסדות הממלכתיים בארץ, שרכש
לעצמו יוקרה חסרת־תקדים בגלל מאמציו בחודש יוני
, 1967 עומד להשתחרר מן המוסד בו הוא מכהן, להתמנות
לעוזר נציב מם־ההכנסה לענייני־מינהל.

כבל שתגבר המצוקה הכלכלית, יגבר לחץ
המוני־שמאלי זה, כדי למנוע מן הימין אפשרות
של הדחת עבד-אל-נאצר -עם או
כלי תמיכה אמריקאית.

אנשי היחידה, מאיר הר־ציון ושמעון (״קאצ׳ה״)
כהנא, שראו עצמם נפגעים מתאור זה, איימו לתבוע את
מילשטיין לדין. העניין הובא לבוררות בפני עורכי־הדין
אריה מרינסקי וניסים (״פלח״) לוי, שנימנה אף הוא
בעבר עם אנשי יחידה וסו.

רם כספי, בנו של עורך״הדין הידוע מיכאל
כספי, שהוא חכר מועצת עיריית תל־אביב,
עשוי להתמנות לתפקיד יועץ משפטי
של משרד הביטחון.

מינוי הפ?!יד הבכיר

התסיסה במצרים תלך ותגבר. הפגנות הססודנטים,
בארבע האוניברסיטאות של מצרים, הן רק אחד הסממנים
של מאבק פוליטי פנימי, בו מנסה עבד־אל־נאצר
להפעיל שוב את ההמונים נגד מעוזי־המנגנון, הנתונים
עדיין בידי הבורגנות המסורתית.

מילשטיין פירסם במוסן 6״הארץ״ גידפה,
לפיה הרגו אנשי היחידה את הרופא לאחר
שעצרו את המכונית בה נסע, זיהו אותו
וביקשוהו להתפלל לפני שקטלוהו.

רם כספי יעבור
למשרד הביטחון ;

הסופר, המבקר עתה בארץ, בא כדי ל־

הצרות של נאצר
עם הימיו

פרשת ״הרופא הלבנוני״ שנהרג בידי מארב של לוחמי
יחידת־הקומאנדו ,101 ליד חברון, הגיעה לסיומה
בתום בוררות שקויימה בין אנשי־היחידה לבין אורי
מילשטיין, מחבר הספר מלחמות הצנחנים.

פורים דרך רחובותיה הראשיים של תל־אביב.

מאחר ומצפים לקהל־רבכות, שיצטופף
כרחובות העיר כדי לחזות בתהלוכת הפורים,
הוקם מטה מיוחד שמתפקידו לתכנן
את פעולות השמירה על ביטחונם של ההמונים.

התעוררו
קודם לכן הסתייגויות, מאחר
ורוב מבקרי-התערובה יהיו יפאנים, חלק
מהם אמריקאים ומערב־אירופים ומעט מאד
מביניהם -יהודים.

הר־ ציון בעזי וסו
בצע שליחות ממלכתית אל סופר צ׳כי אחר
השוהה כישראל מזה חודשים רבים -
לדיסלאב מניאצ׳קו.

רק לאחר התערבות אנשי משרד־החוץ בטוקיו, הח
ליט ראש־הממשלה שהשתתפותה של ישראל משרתת
מטרות של יוקרה לאומית.

לוסטיג הוסמך להבטיח למניאצ׳קו, כי לא יאונה לו
כל רע, וכי נטישתו את צ׳כיה והדברים שהשמיע נגד
השלטון, יישכחו לו — אם ישוב מייד לארצו.

אולפני הרצליה
לרשות הטלביזיה

מחוגים המקורבים לסופר הצ׳כי הגולה נמסר, כי אין
עדיין בתוכניתו של מניאצ׳קו לעזוב את ישראל.

אחת משתי חברות הטלביזיה הגדולות שבקאנדה עומדת
לחתום על חוזה עם אולפני ההסרטה בהרצליה,
לפיו יועסקו האולפנים אך ורק על־ידי החברה — במשך
שנה תמימה.

בן מסר לוסטיג למניאצ׳קו כי הצעה זו
עומדת רק אם יקבל אותה מייד.

סידורי-ביטחוו
להראת העדלאידע
פידורי־ביטחון מיוחדים יינקטו על־ידי כל זרועות־הביטחון,
לקראת מסע העדלאידע, שיתקיים בחג -ה
נובח
הפעלתה הקרובה של הטלביזיה
הישראלית הכללית, גילתה החברח הקאג״
דית עניין בייצור פירטי-טלכיזיה בארץ.
החברה החליטה לחכור את ״אולפני הרצליה״
על מנת לייצר כאופן ד*ון 6פרטים
עכור הטלביזיה הישראלית, על כסיס מס

-חדי.

זהו הר 31ן הסוד שעריו נלרכר־ם בוווג׳ האו
ה 9ץ ור 14ר/1וו
ט 11>\9
סירטם יייאשוו׳ וחזרוארצה לך:סרטתם ר
^ 1111
נוסף. נלהבים מהופעתה של ציונה על הבד,

91 1 1 1 .1 1 0

הציעו לה מייד את התפקיד הראשי בסירטם

ד 1ךךך | ד הוא יזמר וו,מלחין
111 אריס סאן, שנתגלה
לפתע ככוכב־קולנוע. הוא נראה כאן בסרט
הפרסי הציץ ונפגע — עם שחקנית פרסית,
*וי שלא שם לב לכך, ישמח ודאי
לשמוע שבמוצאי־שבח האחרונה נערכה
בירושלים הצגת־הבכורה העולמית של הסרט
הפרסי־ישראלי החדש הנחשקת. אבל אין
צורך ללכת לסרט כדי לדעת מי היא
הנחשקת. מיכאל שווילי הגדול, שרכש את
זכויות הפצת־הסרט בישראל, דאג לכך
באמצעות מודעות־ענק בעיתונות, כדי שאיש
לא יטעה: סידרת תמונות של עירום למחצה
אינה משאירה מקום לספק, כי הנחשקת היא
ציונה טוכטרמן, כוכבת הסרט.
אולם בעוד שבקומדיה המיזרחית נאלצת
ר,יפר,פיה הבלונדית להתאמץ במקצת כדי
לשחק את תפקיד הנחשקת, הרי שבמציאות
היא עושה זאת בטבעיות גמורה. במציאות
יש לציונה חושק רציני — לא אחר מאשר
החושק התורן של ממלכת הבידור הישראלית,
הזמר היווני אריס סאן.
העובדה שאריס וציונה נשואים — כל
אחד בנפרד כמובן — ובעלי משפחות, אינה
מפריעה להם לחשוק ולהיחשק ברומאן שיכול
היה לשמש עלילה לסרט פרסי רב־מודעות
נוסף.

פ,ב, הפרסית
ך* ל העניין התחיל בזה שיצרני סר־טים
פרסים עם לב יהודי גילו פיתאום
את ישראל כארץ אידיאלית להסרטת קומדיות
מיזרתיות העשויות להצחיק את כל הפרסים
וכמה ישראלים. יחד עם זאת, גילו הפרסים
את ציונה טוכטרמן ,״בריג׳יט בארדו של

כוננת ותיקה

היא הדוגמנית היפה ציונה טוכטרמן, שמפיקי־קולנוע פרסיים
החליטו להפכה ל״בריג׳יט בארדו של הסרט הישראלי״
,ציונה, שהעריצה בעבר את כוכב־הכרורסל טל ברורי, הפכה למעריצתו של אריס סאן,
הקולנוע הישראלי,״ כפי שהציגו אותם יי בפניהם.
עד אז היתד, ציונה כוכבנית מתחילה, עם
שאיפות רציניות ליד,פך לכוכבת. היא יכלה
לזקוף לזכותה הרבה מאוד צילומי־פירסומת,
כמה סרטוני־פירסומת וסרט ישראלי אחד,
אהבה בחדר השני, שלא זכה בהצלחה.
״אתם לא יודעים מה שיש לכם,״ אמרו
הפרסים כשגילו את ציונה ,״אנחנו נהפוך
אותה לכוכבת אמיתית.״ וכך, בצינעה רבה,
ללא הרבה רעש, הסריטו בטהראן סרט עם
שחקנים פרסים וישראלים, בו התפשטה
ציונה יותר מכל המתפשטות הקודמות, בכל
תעשיית־הקולנוע הישראלית גם יחד.
לגבי אשד, נשואה, בת ,24 שהיא גם אם

השני, הציץ ונפגע, שהוא — שוב —
קומדיה מיזרחית.
וכאן נכנס לתמונה אריס סאן. עייף מ־אהבותיו
הקודמות — הזמרות עליזה עזיקרי
ודליה פרי — ומוטרד בגלל הצרות המשפחתיות
שנגרמו לו בביתו בגלל הרומאנים הרבים
שלו, הלחין ארים היווני כמה נעימות
עבור הסרט הפרסי. וכשבא יום אחד למשרד
ההפקה ובידו התווים, תפס מישהו את
פניו, סובב אותו לכל הצדדים וצעק :״זהו
זה! מצאתי!״
התברר שהמוצא הישר היה לא אחר מאשר
הצלם הראשי של הסרט.
״ימים ארוכים חיפשנו אחר דמות מתאימה
לתפקיד הגברי בסרט,״ אמר. עתה, כש־

מסורה לילד בן חמש׳ היה זה מאמץ די
ניכר להתחיל קאריירה קולנועית, בשלב זה.
אולם ציונה היתד, מוכנה: כי היא החליטה
להיות הכוכבת הישראלית — ויהי מה.

ראה את פניו של אריס סאן, החליט הצלם
שסאן נולד כדי לשחק את תפקיד בנו של
סוחר־נעליים, המחליט להשיא את בנו לבת
שותפו כדי שיירש אותו.
כך, מבלי שירצה אפילו בכך, הפך אריס
סאן לשחקן־קולנוע. ושער, שהקולנוע ה־פרסי־יווני
גילה את ארים, גילתה ציונה
טוכטרמן את ארים סאן.

ה 1ח! 2ה ת
ח ח 1ו ׳1ח
בן 0וחר-גע7יי£

המתפשטת

ציונה טוכטרמן בסצינת
התפשטות
מתוך צילומי־הניסיון בסרט המטרה טיראן.

^ אשר המפיקים הגרמנים של
הסרט המטרה טיראן חיפשו כוכבת
לסירטם, היתד, ציונה אחת המועמדות
העיקריות לתפקיד. היא אף היתר. נכונה
להתפשט בצילומי־ניסיון.
ציונה אומנם לא קיבלה את התפקיד, אבל
כאן הפסידו רק הגרמנים.
הפרסים, לעומת זאת, סיימו את עריכת

מקור?רפידות
ך* תאום התברר ליפהפיה הבלונדית ש־
^ היא קשורה למיזרח — ואין זה חשוב
אם המדובר הוא בפרס — או ביוון.

הדודדח

1 1 . 1 *1 3 *111

ניס: הזמו אריס סאן זנת את כר אהנותיו לשגת השחקנית
ארים שר לה בסרט שירים יווניים, חיבק
אותה ונשק לד, מול המצלמות. וכשר,במאי
צעק ״קאט״ ,אצלם כל זה עדיין לא הסתיים
כלל.
בהפסקות שבין הצילומים, ולאחר הצילומים,
המשיכו ציונה וארים להיפגש — כדי
לשנן כראוי את תפקידיהם בסרט, כמובן.
לא עברו ימים רבים, והשניים החלו להיראות
יחד במקומות פומביים, כשהופעתם המשותפת
והגלוייה משמשת מקור רציני לרכילות.

הלבבות
השבורים

^ תער בי ה החופשיים מצילומים נוהגת
עתה ציונה לבלות באקרופול של ארים
סאן, כשהיא תולה בו מבטי־הערצה, בשעת
הופעתו, נסחפת בהתלהבות בקצב שיריו הלוהטים,
מחלקת עימו את חוויותיה, לאחר
ההופעה.
אחרי מספר שבועות כאלה יכול היה כבר
ארים סאן להתוודות :״אין עוד אשה כמו
ציונה בארץ.״
ואילו ציונה לא נשארה חייבת לו, התוודתה
בפני ידידה :״אני יודעת שזה טירוף.
אבל אני לא יכולה להתגבר.״
הצרה היתד, ששניהם ידעו שאין לזה שום
סיכוי: אריס טרם התגבר על הבעיות ה־המשפחתיות
שנגרמו לו עקב גילוי הרומאן
בינו לבין עליזה עיזקרי. נוסף לזה, עליזה
עצמה טרם השלימה עם עובדת הפירוד מאריס,
ממשיכה להתקשר אליו ולפגוש אותו
בחקוזה להחזיר אליה את אהכתו — כמו
בעבר הקרוב.
וכל זה — מחוץ לשאר הלבבות השבורים
שהשאיר ארים סאן בין שתי אהיבותיו
המפורסמות.

_ גם דובעל_נהנה
** יונה עצמה יודעת שאסור לה לשבור
את נשואיה בשל רומאן מיקרי, ואפילו
מביאה עימד״ לפעמים, את בעלה — ישר
למועדון אקרופול; כדי שייהנה, מן הסתם,
גם הוא.
הבעל, העובד בהברת הפצת־סרטים אמריקאית,
יודע שצריך לשלם מחיר מסויים אם
רוצים שהאשה תיהפך לכוכבת סרטים. הוא
נהנה.
וכך, אם הפרסים לא יתרמו אולי תרומה
אמנותית גדולה לתעשיית הסרטים הישראלית,
הם תרמו לה, לפחות, את אחד הסממנים
ההוליבודיים שכל כך חסרו לנו כדי שתהיה
לנו תעשיית־סרטים עם כל הגינונים
— כמו לכל העמים בעולם הגדול.

כטר מן

ן י אריס וציונה כפי שהם מופיעים יחדיו בסירטם החדש
^ 1111 התפקידים הראשיים, כשבתפקידי־מישנה משמש צסד־הקומיקאים יעקב 1
וגדעון זינגר, עבודתם המשותפת נתנה להם את ההזדמנות להיכרות עמוקה

ר 1 4/1אריס סאן מארח את ציונה מוכטדמן ואת
בעלה, במועדונו אקרופול שביפו. ציונה
נמנית לאחרונה על המבקרות הקבועות במועדון, אינה מחמיצה אף

הזדמנות לבלות במחיצתו של אריס, ואף להופיע עימו בפומבי
בבתי־קפה ובמיפנשי־אמנים. שניהם יודעים, כי היחסים ביניהם
עשויים לסייע רבות לקידומה של הקאריירה הקולנועית שלהם.

במדינה
(המשך מעמוד )12
הטייס סך של 6,513,447 כרטיסי־הגרלה. הנהלת
המיפעל הודיעה, כי מתוך אלה זכו
שלושה בפרס הראשון 68 ,בפרס השני, ו
4767
בפרס השלישי.
האם זה מספר סביר של זוכים — לסי
תורת ההסתברות והסטאטיסטיקה — או
שמא יכלו להיות עוד יותר זוכים, וביניהם
יעקב ברגמן?
זה מה שהפרופסור מיחס — שסיים את
לימודיו עוד ב־ 1937 הספיק לעבוד כסטאטיס־טיקאי
בשביל הסוכנות היהודית, ממשלת
המאנדט ומדינת־ישראל — נתבקש לקבוע.
מה מתקבל על הדעת? תשובתו
השתרעה על מספר עמודים מודפסים, מכוסים
בטורים צפופים של מספרים. עיקר
תוכנה עשוי לייאש את לקוחותיו המושבעים
של מיפעל הפיס, המצפים מדי יום
חמישי להפוך לעשירים מופלגים.

דברים נוווננו ת
ער השטחים והנל
וצועקים על השטחים שנכבשו במלחמה האחרונה.״

״הערבים אמרו שיש מפה בכנסת, המראה
את ארץ־ישראל השלימה, מהנילוס
עד הפרת. בך גוריון הביא כל מיני אנשים,
שיראו שאין מפה כזו. איך לא יקראו לנו*
עכשיו הערבים — רמאים?״
אלדד פוחד — רק מהיהודים
*דידי ״,צעק בפאתום הנואם בעל
הרעמה הבן־גוריונית.
״ידידי,״ השיב לו הפרופסור הישיש וה־
:קריה.
״ידידי,״ ענה לשניהם הדוקטור הממושקף.
תנועת הידידות הזאת שהשתוללה השבוע
ל בימת־הוויכוחים של אוניברסיטת תל־ביב,
בסימפוזיון על עתיד השטחים המוחז־ים
*,היתד, ההצגה המשעשעת ביותר שישאל
יכולה להציג בתחום האידיאולוגי.
כי שלושת הידידים שהופיעו על הבמה
יצגו כל אחד דיעה מנוגדת לחלוטין לזו
ול האחרים.
מצד אחד ניצב הד״ר ישראל אלדד (שייב),
אומני קיצוני, המחזיק בדיעות בעלות גוון
אשיסטי. מנגד ניצב הפרופסור ישעיהו לי־וביץ,
הציניקן הדתי בעל הלשון החדה, ש

טובים

״פרשה מחורבגת״
ף* תום דברי אלדד, ולפני שנגמרו
^ תשואות הקהל, ניגש למיקרופון המשתתף
השני של הסימפוזיון, הפרופסור ישעיהו
ליבוביץ .״ההיסטוריה אינה אלא פרשה
מחורבנת אחת, אין בה שום הכרחיות.״
פסק הפרופסור .״אל תיצחקו! המצב בכלל
אינו מצחיק! לי נראה שאין שום סיכוי
לשלום עם הערבים בעתיד הנראה ל עין...
לבעיית הגבולות אין שום קשר לביטחון.
היום, בתקופת הטילים והמפציצים, אין לגבולות
שום משמעות.״
בדממה שהשתררה באולם, הגיע ליבוביץ
לעיקר אמונתו בשאלה של כן לספח את
השטחים; לא לספח אותם.

ראם ולייבוביץ
״מתעב מדינה כזאת...״
א אחד השוללים החריפים ביותר של
דשטר והחברה הישראליים. ביניהם ניצב
ן רצה אורי ראם, איש התנועה למען פד־
:יה ישראל־פלסטין.
״אני לא פוחד מהערבים, לא מהדוסים
פ לא מהאמריקאים,״ אמר אלדד בתוקף,
משיך :״אני פוחד רק מפני היהודים. אחרי
מה שאני שומע מפי כל מיני אנשים
ורץ הזאת, אני שואל את עצמי; מה אנחנו
שים פה בכללי האם זהו צירוף של מיקס?
לא! אנחנו תנועת שיבת־ציון. שיבת
1ישראל לארץ־ישראל. אנחנו תנועה הים־
רית.״
אחרי משפטים מפוצצים אלו, שנאמרו
ול צעקני ומלא רגש, חיסל אלדד כמה
זבונות עם תנועות ועם אישים:
ס ״מפ״ם היא התנועה הצבועה ביותר.
וזבים על אדמות ערבים שנכבשו ב־1948
1שאורגן על־ידי מערכת שבועון־הסטו״
וים דורבן.

״מה טיבה של המדינה הזאת שתקום, עם
מיליון ורבע ערבים בתוכה תהיה זו
מדינה שכולה שוטרי־חרש. הש.ב. ישלוט
במדינה, עם כל התוצאות המתחייבות מזה
לגבי החינוך וחופש־הדיבור. הסיסמה החדשה
תהיה: הטובים לש.ב ...אני מתעב
מדינה כזאת.
״האדמינסטרציה בעתיד תעמוד על שוחד.
בירושלים, אחרי הסיפוח, יש /0״ 35 ערבים.
מי יקנה את הערבים האלה — מדי קולק
או הרב פורוש?
״אם תקום מדינה כזאת, עם מיליון ורבע
ערבים בתוכה, היא תביא לחורבן העם היהודי,״
סיים הפרופסור.
אותה השקפה, אך מנקודת־מוצא אחרת,
העלה, המשתתף השלישי של הערב, הסוציולוג
אורי רפ :״אם נספח את השטחים לא
נשיג את מטרתנו. אנו רק נעזור לגבש
אומה ערבית שתהיה שונאת — ובעיקר
לוחמת.״

במה שנוגע להתעשרות מהגרלת ניחושון,
על כל פנים, הסיכויים קלושים. קלושים
מאוד, אפילו. ליתר דיוק:
הסיכוי לזכות בפרס הראשון היה אחד ל־
.13,983,816 בפרס שני: אחד ל־ ,54,201 ובפרס
שלישי — אחד ל־.1,032
כאשר מתרגמים סיכויים אלה למציאות
של אותן 12 הגרלות, על 6.5מיליון
הכרטיסים שלהן, אפשר לצפות, לדברי הפרופסור
,״שתהיינה 2 ,1 ,0או 3זכיות
בפרס הראשון, אך לא יותר. הסתברותן
של שלוש ז כיו ת ...היא מיקרה נדיר, אך
מתקבל על הדעת. ארבע זכויות או יותר
הינן מיקרה הרבה יותר נדיר, ומסיכוי
לאירוען אינו מתקבל על הדעת.״
זה בדיוק ימה שאינו מתקבל על דעתו של
יעקב ברגמן. הוא המשיך להישבע, גם אחרי
שהוקראה העדות המלומדת, שהוא היד,
הזוכה הרביעי בפרס הראשון.

דרכי־חיים
ה חוזר בת שובה
מה הופך נער רגיל ונחמד לחיית־כבישים,
המיפלצת על גלגלים הקוטלת אנשים
בחארקות מסוכנות?
ומה קורה כשהעבריין רוצה לחזור
בתשובה — ולשוב ולשמש אזרח ככל
האזרחים?
על שתי השאלות הללו ענה, השבוע, אחד
שנתנסה בעצמו בגילגולים אלה. סיפר
שלום פארוק ( 18וחצי)
,אחד מאנשי
הכנופייה הדורסנית,
שקטלה שלוש נפשות
(העולם הזה
.)1589
״כבר מהימים הראשונים
שאני זוכר
את עצמי לא הייתי
טוב.
״בפרדס־כץ גרנו במעברה.
כל היום
הסתובבתי עם החברים
שלי על החול.
מתי שהיה יורד גשם
והיה הרבה בוץ, היינו נרטבים וזהו זה.
״הגעתי לבית־ספר. התחלתי ללמוד בבית-
הספר הממלכתי קוממיות. כל החברים שלי
וגם אני היינו צוחקים הרבה על המורים.
ובהפסקות — גונבים מהפרדסים שבסביבה.
״הייתי ילד רע ומפריע הרבה. תמיד
המורים גירשו אותי מן הכיתה.״
חארקה עם ניידת .״בכיתה ז׳ גירשו
אותי מבית־הספר. כשההורים שלי שמעו על
זה, הרביצו לי בכוח. הלכתי והתחלתי
לעבוד בנגרות־בניין.
״אז ברחתי גם מהבית. הייתי ישן בכל
מיני מכוניות. עד שההורים תפשו אותי
ושוב הרביצו לי.
״נגרות בניין נמאסה עלי. עבדתי בצבעות
אבל זה נימאס עוד יותר: הצבע ניכנס לי
לעיניים. אלא מה? רציתי לעבוד. היה לי
הרבה כוח. ואז התחלתי לעבוד בברזלנות־בניין.
זה המיקצוע שלי עד היום. אפילו
בבית־הסוהר.
״אבל העבודה לא עשתה אותי בן־אדם.
בלילות הסתובבתי. עשינו חארקות. והחברים
שלי, אלה שכתבתם עליהם בכתבה, סחבו
אותי לזה.
״בהתחלה, גנבתי מכוניות בשביל הספורט.
לעשות תחרויות, בייחוד עם החבורה מפתח־תקווה.
הכי כייף היה כשברחתי במכונית
גנובה מניידת. עשיתי איתם חארקה אמיתית.״

צדיק, חוזר .״כשנתפשתי בפעם
הראשונה על־ידי המשטרה, היה לי נורא
רע. חושך בעיניים. ידעתי שיעשו לי משפט.
״ובאמת, השופט שלח אותי לבית־סוהר
תל־מונד. לשנה שלימה. שם ראיתי שחיים
כאלה לא סחורה. אז החלטתי להפסיק עם
כל השטויות ובאמת הפסקתי.
״בחיי, רק ראיתי את החברים שלי אבל
מאז אני חי בשקט ולא עושה שום דבר.
רציתי אפילו ללכת לצבא — ולא קיבלו
אותי.
״כתבתי אל נשיא־המדינה שיקחו אותי.
ב־ 19 בדצמבר. ענו לי מלישכת הנשיא שהעניין
בטיפול. אבל לא גייסו אותי עד היום
הזה.
״אז אני לא מבין את זה. כשבן אדם רוצה
לעזוב את החיים האלה, ואת החבורה
שבגללה הסתבך — למה לא נותנים לוז״
שאלה הגיונית. ביחוד לאור המסורת הקובעת,
כי במקום בו עומד בעל־חשובה —
אין לצדיקים זכות לעמוד.

מביעות פניהן של שתיים
1 1 /111 111 מן המבקרות, למראה שלל
האפשרויות המוצגות בפרהסיה בתערוכה.

לולילת גביע־גלידה,
ן 1 1ל מ | 11ך
כשהיא מתבוננת ב111114
11 4
אחת היצירות האירוטיות של ז׳אן דויד.

בהומור

מגיב הזוג המבוגר, כשהוא
מסתכל על היצירות.

ת״גות

היא התגובח הרווחת
ביותר, אצל המבק־נשואות.
סיכמה אחת מהן; ״הם בטח
זאת בחיים. מסכנות הן נשותיהם !״

בא8וזות הנר מותו -זאת מוכיחה
התערוכה המדהימה ביותר! בישראל
ך* שכוע נפתחה בתל-אביב תערוכתו
| אמנות מיוחדת במינה. וזוהי המילה
המתייקת: כי הפסלים, התמונות והרישומים
שהוצגו בגאלריה גורדון עסקו, כולם, רק
בדבר אחד, כפי שמעיד שמה של התערוכה,
שהוא ארוטיקה.
טובי־האמנים של ישראל מציגים שם את
פרי־אהבתם: בסיגנונות שונים מראים לנו
תומרקין ומארק שאגאל, אורי ליפשיץ ו
יצירותיו
של אדם שהפך למוסד כמו בצלאל
כ״ץ או ז׳אן דויד — ואפילו ארוטיקה פרטית
לגמרי של פינחס ליטבינובסקי הוותיק.
מסובכת במיוחד היא הסצינה הארוטית
של מארק שאגאל. על זה התלוצצה אחת
המבקרות הצעירות יותר :״לא ידעתי ששא־גאל
עוסק גם במישגל, חשבתי שהוא עוסק
רק בויטראז׳ים!״
האמנים עצמם מושכים בכתפיים, כששוא־

עמוס קינן, כל מיני אדונים וגברות כשהם
בלי בגדים בכלל, וכשכל הפרטים האנאטו־מיים
שלהם מופיעים בבירור על גופותיהם
העירומים, ויוצרים קומפוזיציה מעניינת.
את רוב־רובן של היצירות הללו אי־אפשר

לים אותם לצידו המתגרה — או המגרה, איך
שאתם רוצים — של התערוכה. בשבילם, זהו
מחווה אמנותי וזהו זה.
אומר, למשל ׳,יגאל תומרקין :״משום מה,
המין הוא הנושא הרגיש ביותר. אדם לא

ררא צניעות

מתארים אמני־התערוכה את חיי־המין ואת גוף־האשה. צנועות
פחות — אבל סקרניות מאוד — הן המבקרות בנות
המין היפה, המתבוננות בעיניים גדולות בפרטים האמנותיים והאנאטומיים של היצירות.

להראות כאן בתמונות: מכיוון שדברים כאלה
אסורים לדפוס, על־פי חוק המדינה.
לכן השאלה שהעסיקה את מאות הצופים
שצבאו בצורה בלתי־רגילה לתערוכה אמנו־תית
טהורה — אם אפשר להתבא כך —
היתר :,מכיוזן שהארוטיקה היא חלק
מהותי מהחיים, וכיוון שהאמנות רשאית לתאר
את החיים כפי שהיא רואה אותם —
איפה הגבול בין ארוטיקה אמנותית לבין
פורנוגראפיה?

ן י 1א רק האמנים באים למקום: גם בני
/נוער, נשים, גברים ואחרים, על טפם
וזקניהם, נוהרים עתה לגאלריה גורדון לבחון
את השילובים של הגופות המוצגים שם.
יש שם בחורות תמימות הפוערות עיניים
וזקנות הפוערות פה; ישישים המסתכלים
בכעס עצור ואחרים — סתם בעצב של מי
שנזכר.
יש שם בחורים שמסתכלים על זה בעניין
טבעי, אך לא יותר מזה, ובחורות המנסות
ללמוד משהו. יש שוחרי־אמנות שבוחנים
צבע ומהות, ושוחרי־חתיכות המסתכלים מי
מן המצויירות שווה משהו.
וכשאתה יוצא מתערוכת הארוטיקה, עם
התוכנייה ביד, עליה מצולמים חבליטי־היכל
הודיים שנראים כתמימים נורא ביחס ליצירות
הישראליות על אותו נושא, אתה מגיע
פיתאום למסקנה שכל אחד מוצא שם מה
שהוא מחפש: מי שרוצה — את הפורנוגראפיה
הניבזית ביותר, ומי שרוצה — את
האמנות היפה והטהורה.

אלימה * מיגמזי אל 333 גדילי0
קוד די ין

! 33 3ז־ ז ד

ר ׳ 0ל י 33רסקי

ע מו ס

מ* 1י

מ מן ה דו ל ד

33 0 3-5

לי מ אזי ץ

די דיי

• סאדק

וס אגאלהרגזן גט 0ד 3ק * ד> 3ד י
333ד ז 3י •י, ר,
מ י 3ז מ

ץ ו שאלה, שעליה ענו בכל מיני תקו־ן
פות בכל מיני צורות. בפסלי־העבר החשובים
ביותר לא התעלמו הפסלים, כמובן,
אף לא מן הצנועים שבחלקי־הגוף. וגם לא
מן היחסים שבינו לבינה. מדוע, אם כן, יהיו
אמנינו פחות מודרניים מן הקלאסיים של
העבר.
זה גם מה שחשבו המשתתפים בתערוכה.
אבל מה שמעניין הוא, שכולם עסקו רק
בדבר ההוא, וזה כדי להוכיח שהכל מותר.
כך אפשר לראות צילומי-אמנות פורנוגרא-
פיים מאוד של הנוי שלזניאק הצעיר, בצד

כועס כשלועגים לרמת־ההשכלה שלו. אבל
כשאומרים לו שהוא לא־יוצלח מבחינה מינית
— זה יאכל אותו.
״אז אם מתיחסים לארוטיקה מנקודת־השקפה
רחבת־אופקים, זה עניין של חיים,
ביפאן, למשל, לא קיימות בכלל קללות או
מילים גסות.
״שם גם מראים את הכל בסרטים. כי
הפורנוגראפיה היא הדבר הטבעי ביותר ולכן
היא מוצגת ביפאן בפרהסיה.״
ועכשיו — לא רק ביפאן. גם בישראל.

ך• וטיפה על דבריו של תומרקין אלי!
1מה, אחת משתי הנשים שבחבורה, המוקסמת
מאוד מן הגוף הנשי :״ארוטיקה

היא נושא ככל הנושאים. המיוחד שבו היא
רק העובדה שלא מציגים אותו.
״מבחינה אמנותית הוא ודאי נושא מעניין.
אני, למשל, מציגה רישומים, או נכון יותר,
תרגילים, ששרטטתי בבלוק שלי, לעצמי. מתוך
אתגר יוצר: אני רושמת תנוחות שונות
של גופי־אדם בשילובים שונים

ג 1דדןן

גלריה
דחזגגזדדון?3-

מ א 3יגגזי 4 *4־>•*

333 זן

עז 33> 0י * י 1סרחימד זן י ן

־אחסיכזה״
<׳9 6 8

<968

**80*33* >08*300( 0*80 983
חס* * ס01ז*<ז<*

<ז*3ו1510 * 3־* 133***13* 30
** *1*0חמג<זה*<130$08. 80

*33-:3.8( *3530ז(330-*8ס1ל

6 . 3 . 1968

1 1 . 1. 1 9 6 8

ץ־| 9 8 6ח *10ז 90

התונניה: שמות הצ״וים ליו צ,רומ=,מ,שגר ו/מיסזש

לא שבוע אידיאלי. סכנה
גדולה אורבת לנוסעים
למרחקים קצרים או
ארוכים. עייפות גדולה
תגרום לך להגיד דברים
שלא התכוונת כלל —
ותתחרטי על זה. חיפזון
בתחום העיסקי עשוי לגרום
לנזק רציני. ומרי־בת־אוהבים
יכולה, אף
היא, להפריד בין הדבקים שלא מבינים ל־כוונת־ד,כוכבים.
הזהרי מצבועים ומחוזים.

גס לן נשקפות סכנות
כלשהן, אם כי חמורות
פחות: במיוחד היזהר אם
יש לן עסק בעבודה עם
מכונות או מכשירים חדים
וחשמליים. אל תיכנס
לחובות ואל תתחייב
על כסף. מלבד זאת,
19 בפברואר ־
20 במרס
אווירה טובה תאפוף את
בני־מזל־דגים: הם ייתק־לו
בשורה שלמה של אנשים מעניינים, במיוחד
במישור הרומאנטי וצריך להיות נבון.

זניט

העננה הגדולה שעלתה
והוסרה מעליד,
עדיין מאפשרת לך לזוז
במלוא החופשיות
הרצוייה לבני-טזל-ט-
לה אופיניים. על כן
דע לקחת את הכל
בשקט, בשלווה יחסית,
וללא חיפזון.
זהו שבוע של תיכנון
ושל זכרון, שבוע של עבודת״בית ילא של
ביצוע-חוץ. ידידים יפקדו את ביתך.

עירנות רוחנית תאפשר
לך להתגבר על כל מיני
התנגדויות צפויות ו־בלתי־צפויות.
רעיון מבריק,
אס יבוסס על־ידי
תיכנון לעומק, עשוי
לעצב את עמדתן הציבורית
בצורה ובמידה
בהן טרם נתנסית. זהו
שבוע טוב לביקור אצל
התופרת או בתצוגות־אופנה. אל תסמוך על
ידידים. עשה את הכל בעצמן ובמו־יד־ן.

לא. הדרן הנכונה אינה
להגיד את הכל
בפרצוף. אף לא למקו־רבות
א לין ביותי. עם
חברות את חייבת לנהוג
דיפלומאטית. על
אף שזה שנוא על בני-
הסרטנים, שינאת־מ-
ו ;1ביוני -
כ 21 ביולי
וות. גם עם זרים: בייחוד
הבוסים והמס-
פקים עבודות חייבים להבין לרוחן, ול־עדנת-חושייך
— אבל את צריכה להבינם.

סוו 11

אם בי יש כל הסיכויים
שתרצה לנצל את החופש
החדש שלך, אל תעשה
זאת: גם הנסיעות
מסוכנות השבוע, לבני-
אריות, וגם שינויי״הפתע
טומנים בחובם כל מיני
סכנות פסיכולוגיות. כדאי,
לעומת זאת, להכיר
אנשים חושים, ולהתעניין
בתחומים חדשים• מהירות. עיסקה טובי׳
מזדמנת בדרכך — קחה בשתי ידיים.

—י 1 .1 8

המזלות דווקא לא חיוביים, אבל כוחו
תיו האישיים כה עצומים, בגלל
צירופם של שתי פלאג-
טות שחוטות עליך,
שאם תתאמץ ותשקיף
על העבר ועל העתיד
בעין רגועה תתגבר על
כל מיכשול. אל תאמיני
לו: הוא המכוון
למשהו אחר לגמרי, אחר למשהו
} 2בספטמבר -ואת
22 באוקטובר
לגמרי. כסף בא —
ואתה מפסיד אותו
שוב, בגלל שגיאתו חסרת־הזדון של
ידידן הקרוב ביותר. אל תטיל בו אשם.
1 1011
1ו!ו]1״

מריבה עזה וחסרח־תב־לית
לא יכילה להציל
דבר. על כן, אם יש באפשרותך,
רסן את תחושותיך
— ואפילו את
המרירות הממלאה את
ליבך. דבר זה חשוב גם
מבחינה רפואית: זהו
שבוע מסוכן במיקצת,
לחולי־לב ולנוטים למחלות
פנימיות. כסף לא רב אך חשוב מגיע
לידייך: תבזבזי אותו. או קני בו מתנות.

פגישה עס דמות מן העבר הרחוק מעיבה
על חושיך ומעוררת את דימיונן. נצל
זאת לעתיד: לחלום, ליצור, לתכנן תמורות
בחיין ויצירה מסוג
אחר לגמרי, אס אתה בין
היוצרים. אל תיכנעי ל־ריגשות־יאוש
או לדיכ־דון.
זהו עניין של זמן,
לא של אופי. התקשר
טלפונית עם אדם שאתה
מכיר ושאינן מייחס לו
חשיבות רבה: הוא יעזור
לן בשטח מאוד
חשוב לן. על בני הבתולה
להיזהר השבוע מנסיעות מיקריות.

אתה יודע לצחוק גם על חשבון עצמן1
השבוע תהיה לן ההזדמנות
לכן: תיתקל
למצב מביך שיש בו
הרבה מן ההומור.
מלבד זאת, שבוע מ-
צויין: הכסף, ההצלחה,
האהבה וסתם
אהבהבים — כל אלה
מחזרים אחרין, בן-
עקרב, ובייחוד א חיין,
בת־עקרבים. הזהרי רק
שזה לא יסובב את ראשן, ושלא תנצל
את. הכל בצורה מוגזמת. אתה אומים
מוכשר, אן גם לאחרים יש מעלות.

חודש חזק ומלא התנגשויות המתחיל בשבוע
אלים, ממש, אל תריב, למען השם: אתה
יכול לגרום לאדם לא
שלילי ביותר נזק רציני
מאוד. ואל תיכנס לתאונות:
אתה עשוי לגרום
לאסונות, מבלי להתכוון
לכך. אבל אין ספק שלא
תוכל להימנע מכל מיני
סיכסוכים אישיים, במישור
הכלכלי, האישי
והאינטימי. ייתכן גם
משפט לא סימפאטי, שאפשר
לפתור רק בעזרת הבנה והתחשבות.
גלד, השבוע הבנה והתחשבות! זה כדאי.

רומאן סוער, משוגע
ממש, נפתח בפניך, בת־גדי,
אם יהיו לן רק
העיניים לראות את האיש,
הנראה כבלתי־נכון. זה
יתחיל בריב, זה ״מ שן
בסערה, זה יגיע לשיאו
באהבה גדולה. גס ב־ענייני־כספיס
יש סערות,
אבל לאודווקא שליליות:
דע לעמוד על שלך, אן ברכות
ובאצילות מסויימת. שמור על עצמן מב־עיות־קיבה
— ואל תתן למועד סיום הביטוח
שלן לחלוף. זה מסוכן. כי הנוהגים־
הגדיים חייבים להיזהר השבוע בנסיעותיהם.

ד 1״ תלב 1ה ר
(המשך מעמוד )11
לא יכולתי להגיב, כי ישבתי כיישבת־ראש,
אך הייתי כולי תמיהה ופליאה: איך
אפשר להשמיע ביקורת כה חריפה לאור
המתרחש ולאור הנעשה, למרות שמבינה אני
כי קשה מאוד להיות יחיד בכנסת. אני
מבינה זאת טוב מאוד. זה קשה מאוד.
זה נחמד, אן בכך אין, כמובן, אף מילה
אחת של סתירה עניינית לטענות הענייניות
שהעלינו.
הרבה יותר חריפים היו חילופי־הדברים
ביני לבין יוסף שופמן 65 הדובר היחיד
של חרות בוויכוח:
יוסף{ שופמן כ ל אלה האומרים
שהמלחמה נגמרה, ושצריך לעזוב את מנד
שלת־הליכוד־הלאומי, כל אלה טועים בדבר
אחד — המלחמה לא נגמרה.
אורי אבניי: אם כך, תשבו בממשלה
הרבה שנים.
יוסן* שופמן: טוב, אז אתה הבכה או
תשמח. אתה תהיה היחידי באופוזיציה,
ויהיה לך תפקיד נפלא כזה.
אתה רק דואב על זה שאתה, ועוד כמה
חברים, נשארתם באופוזיציה, יהעם לא נותן
לך יותר קולות. כאשר שומעים אותך מדבר,
אפשר לחשוב שאתה מייצג ״.מונים, מאות
אלפי קולות.
אם כך, מדוע אתה פוחד מפני אחוז־הח־סימה?
אין אני חסיד של ..חוז־דחסימה,
אני אומר לך, אבל אתה עם תמיכת ההמונים
מאחריך, מה אתה פוחד מאחוז־החסי־מה?
אין אני מבין זאת. יש כאן א־זו אי־התאמה
בין דבריך.
או רי אבניי: העקרון היא הקובע.
יום(* שופמן: אבל נחזור לעניין יותר
מעניין מהעניין של הסיעה ״הגדולה״ היחידה
באופוזיציה, היחידה הנושאת את דגל
האופוזיציה בכנסת, ונדבר על עניינים אחרים.
לממשלה
ולקואליציד, ברור כי אין <-נחנו,
סיעת גח״ל, תמימי דעים עם הדרך שבה
הולכת הממשלה בענייני הכלכלה והמשק.
אביהםטיאי: זה לא מתבטא בהצבעות.

רי אבניי: אתם הצבעתם נגד התקציב,
נכון?
יום(* שופמן: כל זמן שיושבים בממשלה,
אי־אפשר להצביע נגד תקציב.

ביוגי. הטזגזצוז, השפלה
ך השינאה הלוהטת ביותר ני־
\ • בטת מדבריו של האיש המייצג מאין
כמוהו של המנגנון של מפא״י, את העסקנים
האפורים של דור הוותיקים, אביר
אחח־החסימה ישראל קרגמן 62 הוא סיכם
את הוויכוח, כיו-ר ועדתיהכספים והוא
הקדיש לו את עיקר דבריו, ופתח את
נאומו כן:
ישראל קרגמן: אדוני היושב־ראש,
כנסת נכבדה, אני מבקש להבדיל הבדל
יסודי בין הביקורת הנמתחת כדי להמריץ,
לדרבן ולתקן, והיא הביקורת המעוררת
את תנופתם של המבוקרים ימעלה את חיי-
החבור״ לבין הביקורת הרוצה, לשווא,
להיבנות מהשמצת ונסיון של השפלת של
הבית.
השמצה שנעשית למיקצוע — ואנו עדים
לה כאן בבית הזה — ביטוי לה בניוון
מוסרי ובמום רע שבנפש.
או רי אבניי: אתה נהיית רם פסיכיאטר?
ישראל
קרנטן: כאשר השמצה נהפכת
לפרופסיה, למיקצוע שבה עוסקת סיעת
״אנחנו״ של איש אחד בבית הזה, מל-
וזה צביעות ודו־פרצופיות — כבר נאמר
במקורות יהודים עתיקים שאין גרוע ממנה.
צביעות זו יש לגלות ברבים מדי פעם.
כאן חזר קרגמן להשמצח השיגרתית שלו
בעניין ההקצבה לסיעתנו, במיסגרת חחקצבח
למזכירי״הסיעות בכנסת — עניין שכבר הס־ברתיו
לפני חודש בפרוטרוט במדור זה
(העולם הזה .)1587
ישראל קרנטן: את לשיטה הדו-
פרצופית הזאת, את הצביעות הזאת, יש
להוקיע ברבים.
אורי אבנרי: כבר עשית את זה וזה
לא עזר לך. כבר הדלפת מהוועדה שלך,
וגם זה לא עזר לך.
קרגמן לא יכול היה להתאפק חלהזכיר
את הצעת סיעתנו להקים ״בית לורדים״ —
הצעה שהיתה מוציאה אותו מהכנסת:
ישראל קרנטן: חברי־הכנסת, הוצע
לנו להקים מועצת ותיקים, מתוך רחמים

לוותיקי התנועה ולוותיקים בבית, שאיפשרו
למישהו לבוא לבית הזה. לי וראה שלא
מועצת־ותיקים צריכים להקים, אלא מועצת־צעירים,
מסוגו של חבר־הכנסת אבנרי, על-
מנת ללמדו דרך־ארץ ויחם של כביד —
לובחרי העם, ולא נסיונות של ביזוי, השפלה
והשמצה.
...א ני רוצה עוד לומר כי מדי פעם
בפעם מזכירים את עניין אחודהחסימה.
רבותי חברי־הכנסת, אין זו ־,צעד, של מפלגת
העבודה. זוהי הצעתי אני. י־ ק אני
הצעתי זאת. והצעתי זו נובעת מתוך רצון
שתהיה אופוזיציה בכנסת, ושלא יהיה פיצול
כזה שאין לו כל ערך. אין אופוזיציה
בכנסת.
אורי אבנרי: אתה תקבע גם מי האופוזיציה?
אתה תקבע מי האופוזיציה, כמו
זו שיש בוועדה שלך?*
״ אני בזח־דיג־

א ת וזוז זווז אוו ז * *

ך• וויכוח נסתיים בהודעה אישית שלי.
ן | לפי התקנון זכאי ח״ב להגיב בצורה
זו טל האשמה שהוטחה נגדו. ביקשתי להשמיע
שתי׳הודעות —׳ אחת כתגובה על דברי
גוברין, השנייה על דברי׳ קרגמן בעניין ההקצבה
לסיעות.
היו״ר סירב להרשות
לי להשמיע
את ההודעה השנייה,
בטענה שאין
בכן האשמה
לסיעתנו. כן
השמעתי הודעה
אחת בלבד:

אורי אבני

רי: אדוני ה־יושב־ראש,
כנסת
נכבדה.
בנאומו היום
התבטא חבר־הב־נסת
גוברין שדיברתי
ב״חוצפה״ ,ב״גסות־רוח״ ,יב״חוסר־דרך־ארץ״
— וזאת מפני שאני ״שיבחתי את
עצמי״.
לדברים אלה אין שמץ של יסוד, לא
אמרתי אף מילה אחת על עצמי, אלא אך
על פעולת סיעתי לשינוי־ערכים ככנסת.
(צחוק באולם)
הזכרתי את הצעת־החוק של סיעתנו להנהגת
קוורום (חובת הנוכחות) ,את רצוננו
בוזיכוח שבו אפשר לשכנע ולהשתכנע, ואת
דרישתנו להצמדת שכר חברי־הכנסת להופעתם
בכנסת.
אליעזר שוסטק: ועד אומרים שהכנסת
משעממת!
אורי אבנרי: אני מחזיר להבר־דכנסת
גוברין את מחמאותיו המצוטטות לע־ל, בתוספת
ציון העובדה שהוא נתפס ׳1וויכוח
אישי, שאין חלקי בו, כדי לחפות על חוסר
כל תשובה בפיו לטענותינו הענייניות.
הפרט המעניין ביותר בכל הסערה הוא
זה: כל המסתערים עלינו. זיו בני הדור
הקשיש. צעירי הסיעות לא תקפו אותנו,
ואף להיפן: ח״ב גבי כהן, מצעירי מע״׳
(אחדות העבודה) אף הודיע כי יציע לוועדה
לשקול בכובד־ראש את הצעתנו להקמת
בית־לורדים.
פרט שגי, בולט לעין: בכל ההתקפות
האלה לא נאמרה אף מילה אחת כתשובה
עניינית לטענותינו הענייניות מסתבר כי לא
הצעירים, אלא דווקא הזקנים מצטיינים
במידה גדושה של גנזות״רוח והשמצות.
כמעט והייתי אומר: בחוסר דרן־ארץ.
באותו שבוע נאמנו עוד ארבע נאומים,
נענינו על שורה ארוכה של שאילתות והגשנו
שאילתות חדשות. אחד הנאומים שלנו
(על חוסר הפעולה לשלום) עורר סערה
נוספת.
אגב, סערה זו נמשכה גם בהעדרי, כי
ביום ד׳ עזבתי את הישייבה חצי־שעה לפני
הסוף, מסיבה רפואית. כל הנואמים בחצי־שעה
זו ציינו, בהתלהבות רבה, את זעדרי.
זאת היא מחמאה גדולה — כי העדרו של
שום ח״כ אחר לא עורר בכנסת מעולם
תשומת לב כלשהי.

* בוועדת־הכספים של קרגמן אין שום
ייצוג לאופוזיציה וידועים היחסים החדו״
קים שבין כל חבריה, כולל חברי חרות
ומפ״ס*
העולם הזה 1591

היא
צברי ת טיפוסית

נכדתב!-גוריון

היא

היא

קצינה בצבא
הה\נה לי שר אל

מתכוננת להקים
משבתה בישראל

ך • גערהשחיכמה במסדרוני־הרבנות
ן | בחיפה רגילה שילחשו מאחרי גבה.
היא רגילה למבטים מלוכסנ־ם, לאצבעות
מושטות, לעיניים סקרניות: כי גליה בן־
גוריון היא נכדתו של הזקן דכי מפורסם
בארץ.
לכן לא יכלה לדעת גליה, באחד מבקרי
השבוע שעבר, שהפעם מלחשים ומרכלים
עליה לא כעל נכדתו של איש מפורסם מאוד
— אלא כעל נטע זר כביכול, אחת שנמצאת
מחוץ למחנה, לדעת פרנסי־הדת. בקיצור —
כגוייה לכל דבר, בעיני הרבנים.
כי דקות ספורות קודם לכן הכריז הרב
משה פינדלינג, אליו ניגשה גליה להירשם
לנשואין, כי בתו של מפקד מחוז משטרת
תל־אביב לשעבר, עמום בן־גוריון, ונכדתו
של ראש־הממשלה הראשון למדינת־ישראל
— אינה כשרה לנשואין ליהודי.
הרב אף סירב לרשום את גליה ואת

גרמה לכך שהיא אף תחתום תקופה מסו־יימת
על צבא קבע.

בעלה המיועד, הצנחן רפי יון, לחיפה —
עד שלא יביאו את תעודת־הגיור של אמה,
מרי בן־גוריון. כשגליה משכה בכתפיה,
משכו הרבנים בכתפיהם, אף הם, והצהירו:
״אין תעודת־גיור — אין חופה.״
״חשתי בצמרמורת העוברת את כל גופי,״
סיפרה אחר־כך גליה ,״אמרתי לרב, :יש לי
תעודת־זיהוי של אמא, שם כתוב שהיא
יהודיה.״
אולם לרב פינדלינג זה לא הספיק.

האב דהר דחיפה

ף ליה יצאה מן החדר כשהיא אך בי
קושי עוצרת בעד דמעותיה. היא מיהרה
לטלפן למשרדו של אביה, המשמש כיום
כמנהל אתא, סיפרה לו על התקרית.
עמוס הרגיע אותה בטלפון, ודהר במכוניתו
לחיפה, אסף אותה — והשניים
נכנסו לבית־קפה שם נפרץ מעיין־,־,דמעות
של גליה.
גליה עדיין לא מוכנה להאמין שאכן אוסרים
עליה להינשא. בהיותה ילדה קטנה,
שירת אביה במשטרת ישראל כמפקד מחוז
תל־אביב. ביתם, בשכון הוותיקים ברמת־גן,
שקק אנשי־צבא, אנשי־בטחון, ואישי־ציבור
למיניהם. אחד החברים הראשונים שלה —
כשד,יתד, בגיל 15 בלבד, היה אסי דיין.
היא היתד, נערה ככל הנערות• אהבה לרכב
על אופניים, כשלגופה מכנסיים קצרים
בלבד, להתרוצץ בבריכת אכדיה, כשעיני־הגברברים
לטושים לעירה.
עד היום נוהגת היא להציג עצמה בשם
גליה בלבד — ורק לאחר שעומדים על כך
שתגלה את שם משפחתה, היא אומרת ״בן־
גוריוך. כאשר שואלים אותה על היחס
בינה לבין הזקן משדד,־בוקר היא מסבירה
את המצב, בנימה של לא־איכפתיות — אך
ניכר בה כי היא נהנית מהשתייכותה למשפחה
מיוחסת זו.
כשד,יתד, גליה בת ,17 עברו הוריה לחיפה.
גליה הפכה להיות דמות מקובלת ומוכרת
בדיסקוטקים של עיר הכרמל.
יחד עם זאת, אהבה הנערה לנסוע לתל־אביב,
בחברת אביה, היתד, מצטרפת אליו
לפגישות שהיה עורך עם אנשי־עסק, במסעדות
מפוארות, כדי להכיר עוד ועוד אנשים
חשובים.
האנשים אוהבים את גליה. היא אינה יפה־פיה
זוהרת — אולם יש לה פנים נאות ו
חברה׳מן
וצכחן

אבד הדתיים אומרים :

נעימות ביותר. היא מדברת בגילוי־לב, ישר
לעניין ואין זד, חשוב אל מי היא פונה —
ממש כמו סבתא פולה ז״ל.
כשהיא מלווה את אביה, מתלבשת גליה
בצניעות: שמלה רחבה וחולצה לבנה, לעיתים
קרובות עם בטלדרם צבאי.

לא בגדל הסבא
ך* צבא, אליו התגייסה גליה לפני ארבע
( *שנים, חולל בה שינוי יסודי .״אני לא
יכולה לבייש את הפירמה״ ,הסבירה פעם
לידיד ששאל אותה, מדוע היא כל כך משתדלת
להצטיין.
חודשים אחדים אחרי הטירונות, הגיעה
גליה לקורס־קצינות, סיימה אותו בהצ
טיינות.
הגאווה על כך שהיא שווה כל־כך
הרבה בזכות עצמה — ולא רק בזכות
הייחוס המשפחתי — מילאה אותה לגמרי —
והתבטאה דודקא בדרך חיובית.
״לולא היתד, הנכדה של בן־גוריון, היא
היתד, החניכה המצטיינת בקורס,״ הסבירה
בזמנו אחת ממפקדות קורס־הקצינות של
גליה. לא רצינו שיגידו שהיא קיבלה את
זה בגלל שהיא הנכדה של בן־גוריון״*.
אהבתה של גליה לצבא ולחיי הצבא,
* אותו מיקרה אירע שנים מספר קודם
לבן ליעל דיין, שנבחרה כחניכה המצטיינת
בקורס־קצינות — אולם התואר לא ניתן לה
משום שחששו כי מישהו יטען, שהיא קיבלה
את ההצטיינות בגלל זכות־אבות,

ת רפי רץ, חתנה לעתיד, פגשה גליה
במסיבה בחיפה. הוא היה אז חניך
הפנימיה הצבאית שליד בית־הספר הריאלי _
בחיפה. רפי, בן־גילה של גליה, מתגורר
בשכונת החווילות אופקה שליד תל־אביב,
כיאה לבן למשפחה אמידה.
הוא היה בחור נמרץ, בעל חיטובי־פנים
חדים, חברה׳מן אשר קשר את גורלו בצה״ל
ובחיל־הצנחנים, בעל יומרות־העילית.
כיום, לאחר שסיים, את הפנימיה הצבאית
בציונים גבוהים, משרת רפי כקצין באחת
היחידות הקרביות ביותר של הכומתות האדומות.
טבעי
היה שגליה ורפי יתאהבו .״בהתחלה

לא אמרתי לו מי אני״ ,סיפרה גליה ,״רציתי
לדעת אם הוא אוהב אותי או את שם
המשפחה שלי.״
תור זמן קצר הסתבר שהוא אוהב את
גליה יותר מאשר את השם בן־גוריון. גם
לאחר שהנערה גילתה לו, בשלב מתקדם
ביותר, את שם משפחתה .״לי זה לא משנה
בת של מי היא ואפילו מי זה סבא שלה״,
נהג להעיר רפי, לכל מי שדיבר על חברתו
החדשה.
אולם לסבא, או נכון יותר, לסבתא פולה,
היה משנה מאוד. רפי הוצג בפניה בשדה־בוקר,
ביום־ד,הולדת ד,־ 79 של הזקן. פולה
בחנה אוחו, החליטה כי הוא מוצא חן בעיניה
— וזנחה את הקרואים כדי לטפל בו.
התלוננה, מאוחר יותר, נכדה אחרת של
בן־גוריון — בתה של גאולה בן־אליעזר :
.,סבתא לא היתד, נותנת לי, לנכדה שלה, לגשת
למקרר לבד: אבל לרפי מותר הכל.״
פולה אף לחצה על גליה, כי תינשא
לרפי מהר ככל שאפשר. ברור כי אף
בסיוטיה הנוראים ביותר לא תיארה לעצמה
אשתו של בן־גוריון את אשר יעוללו לגליה
זמן כה קצר לאחר מותה שלה.

״טובה רק למות עבור המולדת *

עם אנא ואמא

נראית גליה, כשהיא ילדה קטנה, בתמונה משפחתית
חמימה. התינוק שבידי אמא מרי, הוא האח הצעיר אלון.

**רי כך גוריץ סירבה להציג ברבנות
/ 3את תעודת־הגיור שלה. הבעייה אם מרי
התגיירה או לא, אם היא יהודייה בגלל טקס
מסויים שנעשה או לא נעשה — אינה
בעייה, בעיניה: כי מרי נמצאת בארץ מאז
תום מלחמת־העולם־השנייה — בה הכירה ונישאה
לעמוס באנגליה — גידלה בית בישראל,
רואה עצמה ישראלית ויהודיה לכל דבר.
היא אף שלחה את בתה לצבא — בו
מתקבלות רק חיילות יהודיות.
אמר השבוע ידיד משפחתי, לאחר פרוץ
השערורייה :״אם גליה היתד, טובה בשביל
למות למען המולדת, היא גם טובה בשביל
להקים במולדת הזאת בית״.
מרי גם הסתמכה על כך שהרב הצבאי
של צר,״ל, הרב שלמה גורן, הבטיח לערוך
את טקס־ד,נישואין — ולכן הם בוודאי
כשרים. אולם לרב, הידוע כליבראלי בדעותיו,
היתד, הפתעה למרי: לפתע הודיע
גורן כי לא ישיא את הזוג הצעיר אלא
אם כן יאושרו נישואיהם ברבנות האזרחית,
והרבנות מסרבת בינתיים לאשר הנישואין
הללו.

ספורט

ספרים

סקי
לקראת הוועידה ה שניה
של ה תנו ע ה
אשר תתקיים בתל־אביב, בימים 30—29
במארס , 1968

מוזמנים חברי ואוהדי התנועה
לאסיפות המחוזיות:

#גבאר־ שבע

ביום שבת 2 ,במארס, בשעה 10.30בבוקר,
בבית־העם, בהשתתפות

ח״ב אורי אפנדי

#בתל־ א גי ב
ביום חמישי 7 ,במארס, בשעה 8.30בערב,
בבית בני־ברית, רחוב קפלן, בהשתתפות

אורי אכנרי
שלום בהן
עו״ד שמואל סגל

+ב חי פ ה
ביום שישי 8 ,במארס, בשעה 8.30בערב׳
באולם קפה פת, רחוב מוריה ,50
על הר הכרמל, בהשתתפות

ח״ב אורי אבנרי
עו״ד שמואר פנל

הופיע

הוידו•
הפסיכודאד שד סאלבאדור
דאלי

מקור

מו מ חי ם לשלג

המחיר 7.90ל״י

גם א ם אמצעיך
מוגבלי ם — א ל
תח מי ץאתה חווי ה
הנדירה.
דרוש אתהספר
בספ רי ה!

המלחמה האחרת

יום שבת, ד,־ 25 בפברואר , 1968 ייחרט
בהיסטוריה של הספורט הישראלי כתאריך
בו נערכה בפעם הראשונה תחרות־סקי בישראל.

מדווח
כתב ״העולם הזה״ שנוכח
בתחרות־הסקי הראשונה בישראל :

קיבוצי הגליל־העליון לא ידעו מעולם שיג־שוג
כלכלי כזר, כמו בסופי־השבוע האחרונים.
עשרות כלי רכב פרטיים, מטוסים ומוניות,
מוליכים צפונה עם חדש של ספורטאים
שהתעורר לתחיה. בתי־ההארחה של
איילת־השחר והגו שרים מתמלאים עד אפם
מקום, ויש צורך להזמין בהם מקומות מראש.
אלה הם ספורטאים שמעולם לא ניראו
במיגרשי־ר,כדורגל או באיצטדיוני־ר,כדורסל :
רופאים, פרופסורים, אנשי־עסקים עשירים
וקשישים, טייסי חיל־האוזיר וקיבוצניקים ותיקים.
את כל כולם מאחד שיגעון אחד:
שיגעון החלקה על שלג.
איש לא שיער כמה מגלשי־סקי היו בארץ
כל השנים, ללא שימוש מעשי. מסתבר שמחליקים
ותיקים הוציאו עתה ממחסניה,ם
מגלשים שהביאו עימם לפני 30 שנה, כשעלו
מחו״ל. מספר בעלי־יוזמה בנו אפילו בעצמכן
מגלשים ומזחלות.
הקדחת הגדולה מתחילה ביום שישי בלילה,
המחליקים מתאימים את מגלשי־הסקי לנעליהם,
מכינים את הציוד וחוזים בסרטים
על החלקה, כדי לרענן את הזיכרון. למי
שאין מגלשים פרטיים, יכול לשכרם ב־בית־הספר
הישראלי לסקי שבהנהלת אריה
אבני אשר בסיסיו קבועים בהגושרים וב־איילת־השחר.
הפעם
גדולה ההתרגשות מן הרגיל: המנהל
הכללי של חברת שעוני סרטינה השוזייצרית,
שבחסותה נערכה תחרות־הסקי הראשונה בארץ,
הגיע במיוחד לישראל, על מנת לחלק
לזוכה בתחרות את הפרם הראשון.
דרף קשה ומפרכת. בשבת בבוקר
יצאה שיירה ארוכה לעבר רמת־הגולן. עשרות
מכוניות, מתוכן מבצבצים מגלשי־סקי
ארוכים וצבעוניים, חולפות על פני מוצבי
תל־עזיזאת ותל־אל־פאחר, בדרך לחרמון.
לרגלי החרמון, ליד הכפר ג׳בעת א־זיית,
ניצב מחסום של צר,״ל. איש אינו רשאי
לעלות אל ההר, מלבד המחליקים. מכאן יש
להמשיך ברגל עד לגובה של 1800 מטר.
המגלשים, המזחלות ושאר הציוד מועמסים
על פרדות של תושבי הסביבה הדרוזיים,

תחרות הסקי כהרמון
שעון למנצח
ציוד, משתמשים בישבניה,ם כדי להחליק.
אפילו קיוסק יש כאן בגובה של 1800
מטר. אחד הדרוזים הביא פרימוס וסירים,
חפר גומה בתוך השלג, ותמורת חצי לירה
מגיש תה וקפה מהבילים לכל דורש.
בפיקוחו של המושל הצבאי של הכפר הדרוזי
מג׳דל שאמס, מתחילה התחרות. המשתתפים
צריכים לחלוף בין הדגלים, על פני
מסלול הנמשך לאורך כמה מאות מטרים —
עם סיבוב חד אחד בלבד. הרמה אינה
אחידה. כמד, משתתפים מגלים שליטה וירטואוזית
במגלשיהם: לעומתם, נופלים היתר
אחרי מטרים ספורים.
בתחרות שני שלבים: בראשון, מבצע כל
מתחרה החלקה על המסלול, לבדו, כדי לבחון
את כושר־ר,ביצוע שלו. השלב השני הוא
— תחרות־מהירות, בה כל המתחרים גולשים.
לאחר מכן נערכת תחרות־החלקה במזחלות.
זה אומנם רחוק מלהזכיר את מישחקי
אולימפיאדת־החורף, אבל זה גם מעבר למה
שדמיונו של הישראלי הממוצע מסוגל היה
לדמיין, עד לפני חודשים אחדים.
הנשים מתגלות כמעולות שבגולשים. את
המקום הראשון תופסת הוטה קליין מתל-
אביב, ילידת צ׳כיה, ספורטאית שלג עוד
בארץ מוצאה.
את המקום השני תופסת, במפתיע, אוזלין
ינושבסקה, בת ד 17 שהחלה בלימוד. הגלי־

יו מנו ה אי שי של הצייר
שהפך לאגדה עוד ב חייו :
או ס ף התר ש מויות, מח שבות,
נסיונו ת, תיאוריו ת,
חלומות, סיוטי-לילה,
מצבי-רוח, בדי חו ת —
שהותכו ל מע שה -אמנו ת
נדיר בעוצמתו.
להשיג בחנויות הספרים, או
במשלוח המחאת־דואר להוצאת
״יפעת״ ,רחוב ברזילי ,4
תל־אביב, טלפון .6 2 3 8 20
הפצה ראשית: ספרי ״איל״
רחוב שטראוס ,3תל־אביב,
טלפון .6 1 1 24 2

צופים ומחליק כמיזחלת בתחרות על החרמון
פרימוס בתוך השלג
והעליה הגדולה מתחילה. זוהי דרך קשה
ומפרכת. שעתיים חולפות, לפני שמגיעים
לסימני־השלג הראשונים.
לפתע מתגלה השלג. מראה מרהיב ומסעיר•
הוא מכסה את מורדותיו־,חרמון וממלא
את הוואדיות. אין זה מסלול אידיאלי כמו
בשווייץ, אבל למי שאוהב להחליק, גם זה
מספיק. מי שהתכונן לקור גדול מתאכזב.
הטמפראטורה היא 10 מעלות.
יש בנים במקום ציוד. שעה ארוכה
נמשכים האימונים לקראת התחרות. מארגניה
דאגו מראש לסמן את מסלולי־ד,תחרות בדגלים
של חברת סרטינה. הילדים משתעשעים
במזחלות, שד,וטסו השבוע בדרך האוויר מ־שוזייץ.
עשרות קיבוצניקים, שאין ברשותם

שה בחרמון, לפני שבועות אחדים, בהדרכתו
של אבני.
במקום השלישי זוכה החיפאי יוסף רוזג־הק,
בעל בית־מלאכה לתיקים, שהיה ספורט־אי־שלג
בפולין, עוד לפני 30 שנה.
בתום שעתיים של תחרות, כבר שזופים
כולם מהשמש, שקרניה מוחזרות על־ידי
השלג. מצפה להם עוד ירידה ארוכה, בחזרה
למכוניות. אבל איש אינו מתלונן.
בשנה הבאה יסלל לכאן כביש־גישה, ומשרד
התיירות כבר הבטיח לבנות רכבת־כבלים
— בהשקעה של 200 אלף לירות —
שתוביל עד למסלולי הגלישה, ממש. אז
באמת תראה תחרות־ד,גלישה הראשונה —
כשלג אשתקד.

תעשיית סיפרי־התיעוד על מלחמת ששת
הימים ממשיכה לפעול במלוא הקיטור. רק
השבוע הופיעו שלושה ספרים: חשופים
בצריח, סיפרו של העיתונאי שבתאי טבת על
חיל־השיריון! מלחמות הצנחנים לאורי מיל־שטיין,
וספר נוסף על הצנחנים, יחידת קו
מאנדו וסו (ראה במדינה) ,לדן מרגלית.
בכל הסבך הזה, זכה לתגובות צנועות
יותר סיפרו של עיתונאי אחר, יגאל לב,
שפירסם רומאן על נסיונו במלחמה באלוהים,
אמא, אני שונא את המלחמה.
מפקד, לא פאציפיסט. יגאל לב,
כתב סלילי מוכשר של צהרון, אינו פאצי־פיסט:
במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים
פקד על יחידה קרבית כרב־סרן.
אולם העימות עם זוועות־המילחמד, גרם
לו לכתוב ספר העשוי לעשות בשביל מלחמת
ששת הימים מה שעשה עבור מלחמת
תש״ח סיפרו התעודתי־החושף של אורי אב־נרי,
הצד השני של המטבע.
כי יגאל לב מציג, בניגוד לחבריו המתארים
גיבורים ואוייב מוכה, בני־אדם מול
בני־אדם. דמויותיו הדימיוניות־בביכול, והשאובות
מן הניסיון האישי שלו, כוללות:
ס אי צי ק, קשר ביחידה קרבית ובנו של
לוחם מלחמת־סיני, שדעתו על המלחמה

סופר לב
לבדו סול רבים

חצוייה ומלאת פיקפוקים.
• המפקד, גבר בן 33 שמרגיש ״זקן
מכפי שנותיו בגלל המלחמה.״
• רמי, בחור צעיר האוהב מלחמה —
והופך לשונאה, אם כי לא לפחדן, אחרי שהיא
עברה עליו כמכבש.
זינוק נמר צהוב. בצד בעיותיהם הנפשיות
והכנות של הלוחמים, מתאר יגאל לב
את הזעזוע שבעימות עם הפליטים — פליטים
לד,ם הם גורמים לברוח:
״שיירת הפליטים נעה בעיקבותינו. צלליות
כהות. קפואות מבט. ניחרות מצימאון.
באחת החניות נעצרה לידנו משפחה. האב,
מגודל, זקן שחור וסבוך על סנטרו המוצק.
לידו עצרה אשתו. נושאת תינוק בידה.
אחריהם חמור קטן ועליו צמד ילדים, בן
ובת. שניהם כהי־פנים, לשניהם עיניים חולות
מגרענת. רגליהם יחפות.
״איציק זינק ראשון. נטל את הג׳ריקן
השחור שלנו. לשון־המים היא לשון בינלאומית

״הילדים שעל גב החמור פקחו עיניים
עגולות. מעולם לא ידעתי שעיניים יכולות
להיות גדולות כל־כך...
״טרם הספקתי לנוע, נדרך איציק כנמר
המזנק, זזטף מהגבר את כד המים ובידו
השנייה הלם בו, ועוד אחד, הודף אותו לארץ
היה משהו אופייני בסעבר הדרא־מאמי
בין זעמו של איציק, בין כעס־הנמר־הצהוב
שהבריק בעיניו, לבין הרוך שהוצת
בהן כאשר החזיר את הכד לידי האם
(שמידיד, סחב האב את המים) ,ועזר לה
להשקות את ילדיה.״
תשובה שלילית, באווירה הקיצונית,
ובמצב הדריכות לאורך הגבולות, ניתן להניח
שריגשי־ד,שוביניזם יגברו על הטעם הטוב
וכי סיפרי־התשבחות־והתהילה לצבאיות
יבליעו את הצלחתו של ספר תעודתי־אנושי.
השבוע, נתן הקהל הישראלי את תשובתו
השלילית להנחה זו: באלוהים, אמא, אני שונא
את המלחמה אזל — ומהדורה נוספת
הולכת ונדפסת.
העולם הזה 1591

אנשים
רדכית במשחק שנערך בשבוע שעבר,
בין מכבי תל־אביב לריאל מאדריד,
ניצחה אומנם הקבוצה המכבית, אך
חסרו לה שתי נקודות, או זריקת־סל
אחת, כדי להתמודד שנית עם הספרדים
על הזכות להיכנס לגמר על
גביע אירופה לאלופות.
הכדור הגורלי היה גידיו של כוכבה
האמריקאי של קבוצת מכבי,
טל *0ודי. אבל הוא החטיא. ורבים
לא יכלו לסלוח לו זאת על
אף מישחקו המזהיר לאורך כל ה־מישהק
.״כושרו של טל בדודי ירד!״
הם אמרו. ואומנם, לעומת מישחקיו
הבינלאומיים האחרונים, לא היה

היא עח־ד.
ד״ריאליי
ברודי בשיא כושרו בשני המישור
קים נגד ריאל מאדריד.
ידידיו של ברודי תלו בסיום ה־מישחק
עיניים ביפהפיה שישבה ליד
ספסל שחקני־המילואים של מכבי.
היתד, זו היפהפיד, שחיוכה ליחה
את טל מתחילת המישחק ועד סופו.
כי אם יש לאהבה השפעה על
כושרו של ספורטאי, היתד, זו ר ד
נית לוין בת ד 18 הגורם לכך.
רונית, בתו של אחד מסוחרי הטקסטיל
הגדולים בתל־אביב, היא לאחרונה
נושא אהבתו של טל ברודי.
טל, שבזמנו ריכלו עליו כי עזב
את ארצות־הברית ובא לארון בגלל
אהבה ניכזבת, מצא את הפיצוי המלא
בנערה בעלת ו־,שיער הערמוני
ועיני־השקד החומות־עמוקות, שלפחות
חודש ימים אינה נפרדת ממנו.

אשכול ובגין

בידן ועל יועצים אחרים במשרדו. אולם
הגילוי המרעיש ביותר של כיין היה אחר:
שניים מנאומיו האחרונים של ראש־ר,ממשלה
נכתבו בידי השר מנחם בגין. בידן
לא סיפר אם היה זה בגין שהכין, למשל.
את נאומו של אשכול בוזעידת היסוד של
מפלגת העבודה הישראלית • .תקרית בל־תי־נעימה
אירעה לרמטכ״ל, יב־אלוף חיים
בר־לב, בשבוע החולף. בבוקרו של אותו
יום, הופיע בר־לב בטלביזיה הלימודית, בה
רואיין על־ידי שלושה תלמידי־תיכון. בין
שאר הדברים, סיפר הרמטכ״ל לתלמידים, כי
בתפקידו כרמטכ״ל אינו מוצא פנאי למשפחתו
ולאירועים חברתיים. באותו ערב היו
בר־לב ורעייתו אורחים בהצגת־ד,בכורה של
התיאטרון האנגלי של החאן הירושלמי, שנערכה
במלון הילטון בתל־אביב. בין הנוכחים
היה גם אחד התלמידים, שריאיין את
הרמטכ״ל, אותו בוקר. בר־לב בירך אותו
לשלום, הפליט בחיוך, לעבר רעייתו :״הסתבכתי!״
• פחות סיבוכים היו לבתו של
הרמטכ״ל הקודם, דליה רבץ בת ד־, 18
שחזרה לארץ לאחר שטיילה עם הוריה,
לאה ויצחק רבץ, באירופה -לפני
נסיעתם לוושינגטון. דליה, המתכוננת להתגייס
לצה״ל בעוד מספר חודשים, היתד, צריכה
לרכוש לעצמה מלתחה ברומא, לפני
שובה. עזרה לה במיבצע זה אשת שגריר
ישראל ברומא, חנה אכריאל.

הטופר והגגר אלי ם
הצעה מקורית העלה השבוע עורך השבועון
הכלכלי ביזנס דייארי, ג ר שו ם
אלץ. לאחר שבוויכוח על תקציב משרד־האוצר
בכנסת לא נכח אף שר אחד, ואפילו
סגן שר־האוצר לא טרח לבוא לדיון,
העלה אלון הצעת־ייעול :״יש להפסיק את
הדיונים ולפרסם רק את הפרוטוקולים של
הנאומים,״ כתב אלון ,״איש בכנסת אינו
מעוניין בזה שחבריו ישמעו אותו — כל
אחד רק מעוניין שהעיתונות וקול־ישראל
ימסרו מה תוכן דבריו. משימה זו יכולה
להתבצע בחיסכון רב בכסף ובמאמץ, על־ידי
הפצת הפרוטוקולים בלבד.״ #מאושר
היה השבוע הסופר ברוך נאדל, שעקב
אחרי מישפטם הצבאי של מפקד חיל־האוויר
המצרי סידקי מחמוד ושל מפקד הג״א־מצרים,
מוחמד לביב, שנערך בקאהיר.
לא בגלל העונשים הכבדים שהוטלו על השניים,
אלא משום שהתביעה הביאה, בתור
חומר־ראיות מרשיע, את סיפרו של נאדל,
המטוסים קורקעו עם שחר, שנכתב, לדבריו
של הסופר, מתוך אינטואיציה ודימיון —
אבל לא על סמך, המציאות • .מכל שדרני
קול־ישראל שהשתתפו בר,עבית המישדרים
החיים של יום שמורות הטבע, היתד, דוזקא
לשדרן טוביה סער ההזדמנות הטובה ביותר
ללמוד את אופיים האמיתי של אנשי
השמורות: טוביה שידר משמורת־הטבע בשארם
א־שייך, כשלצידו איש המקום. שעה
ששהו בבסיס צה״ל במקום, התקבלה הודעה,
כי אחת היחידות נעלמה במידבר. טוביה
ואיש־שמורות־הטבע הצטרפו למחפשים. כא־

את אחד הסודות השמורים ביותר במשרד
ראש־ד,ממשלה גילה, השבוע, יועץ ראש־הממשלה,
אהרון כידן. הסוד: לוי אשכול
אינו מכין את נאומיו בעצמו. יועציו
השונים עושים זאת בשבילו. בעבר נהג לכתוב
אותם, בדרך כלל, משה (״מויש״)
פרלמן, אולם בגלל נטיותיו לרפ״י, הפסיק
אשכול לפנות אליו, הטיל את התפקיד על

רחלדוכסץ מופיעה במחזה רומיאו
ח׳אנט בתפקיד נערה פראית נורא, שאינה
מתביישת ועושה כל מה שעולה
על רוחה. היא ממלאה את התפקיד דוד־קא
בהצלחה ניכרת. אבל בסצינות האהבה
היא פחות מצליחה בחזרות :
ג ד לי הכסר היד, מוכר לה יותר מדי.
הבינה את העניין הבמאית הצרפתיד,
ניקור קסל, ותוך הפעלת כל ניסיונה
הפאריסאי, ביקשה מן השחקנים
לא להיפגש בין הצגה להצגה — כפי
שנהגו לעשות. עכשיו, בשד,מחזה מועלה
בתיאטרון פרסה, השניים לוהטים וטבעיים
להפליא, בסצינות־האהבה• .
טבעית לא פחות היתד, כרכה נאמן,
נערת־ד,תחתוניות של הבמה והמסך הישראליים.
ברכה נצטוותה על־ידי הבמאי
דויד גרינברג לשחק בסרט אירי־ם

שר היו בלב המידבר, צעק לפתע איש הטבע
לעבר הנהג :״עצור!״ כולם היו בטוחים
שגילה את היחידה שאבדה. האיש ירד
מן הרכב, החל לבדוק צמח מידברי שגילה
ליד הדרך. המחפשים היו צריכים להמתין
כחצי שעה לפני שיכלו להמשיך בחיפושים
— עד שאיש־הטבע יסיים את בדיקת הצמח
הנדיר * .ניסיון מאושר יותר בפגישתו
עם הטבע היה לראש הוזי־בידור של צד,״ל,
סגן־אלוף שאול ביכר. לרגל יום שמורות
הטבע סיפר ביבר על הטיול הראשון שלו
בחיק הנוף. בהיותו ילד כטבריה, בלע
חרוז, שכעבור שבוע החל להפריע לו בנשימה.
הוריו החליטו לקחתו לרופא בתל־אביב.
בדרך התעכבו לביקור־נימוסין אצל

ת רו פ ה לצ מ חונו ת
השבת, עם גמר הצגה שניה בקולנוע תל־אביב,
בשורה הראשונה של היציע, קם
האמרגן מרקו תורג׳מן, כשהוא מחבק
בכל אחת מזרועותיו יפר,פיה אחרת. בעוד
שבימינו אחז במותניה של ז׳קלין אמקס,
חיבקה שמאלו את לכנה מנשה. ואילו
בשורה השנייה, בדיוק מאחריו, התרומם
אותה שעה ממושבו נער־הזוהר הקשיש
מיימץ חסין, וכיוון פעמיו ישר לעברם.
כולם היו בטוחים שהנה, הנה, ייערך
לפניהם קרב־אגרופים, שתגרותיו של פראנק
סינטרה, בסרט שהוצג קודם לכן, יחווירו
לעומתו: כי לא היה זה סוד שכל אחת מן
הנערות שבזרועותיו של מרקו היתה בשעתה
ארוסתו של מיימון. לבנה הנתנייתית
היתד, עם מיימון עד לפני שנתיים, עברה
אחר־כך לידי מרקו ואף הכריזה שהיא עומדת
להינשא לו. כשנפרדה ממרקו, חזרה
לנתניה, שם מצאה אושר בזרועותיו של בן
משפחת־יהלומנים, יורם רז. ואילו ז׳קלין,
הדוגמנית בת ה־ ,20 הייתה, בשנתיים האחרונות,
חברתו הקבועה של מיימון.
מיימון התקרב אליהם בצעדים מאיימים,
הושיט את זרועותיו — ובמקום להכות את
השלושה, לחץ את ידיהם. הצופים, שהתאכזבו
מסיום הדראמה, נהרו לעבר היציאה.
ואילו הרביעיה יצאה לבלות יחד. רק מיי-
מון ומרקו, שני הרווקים הקשישים והעליזים,
ידעו את הסוד כיצד כל נערה המסיימת
את הרומאן שלה עם מיימון, מקבלת צו־תנועה
— ישר אל מרקו:
מיימון, בעל חברת המנופים, הוא צימחו־ני.
לא רק שהוא עצמו אינו נוגע בבשר
וחי׳על דיאטה של חסה וגזר, אלא שהוא

מוכתר אחד הכפרים הערביים, שנתן לשאול
הקטן פילפל חריף. שאול ליקק את
הפילפל, הקיא מייד את החרוז — עוד לפני
שהספיק להגיע לרופא.

טי ס ה ליו םאחד
אומץ לב מיוחד גילתה השבוע המלחינה
נעמי שמר, שטרחה לעלות על פיסגת
החרמון המכוסה בשלגים: ,שהיא לבושה
בשמלת־מיני. כשהגיעה למישור המושלג,
מוקפת בחובבי־סקי, שמיהרו להחליק על
השלג, התברר כי נעמי אינה מעוניינת כלבך
בסקי. היא השתרעה על השלג והפקירה
דובסון דוגמנית שרוגזת על ה,אופנאי שלה, עוזבת
תחרות־אופנה באמצע, זורקת את
הבגדים ומתלבשת מחדש — ומגלה
תוך כדי־כך את בגדיה התחתוניים. כרגיל.
בין הניצבים שהובאו לאולם לחזות

את עצמה לקרני־השמש, לצורכי שיזוף• ,
מיבצע מיוחד עשה השבוע גם שחקן ח־תיאטרון
הקאמרי, אורי לוי. אחרי שחיים
טופול הציע למפיקי הסרט, בו הוא
עומד להשתתף, לשתף את אורי לוי באחד
התפקידים המישניים, קיבל אורי, בסוף השבוע
שעבר, מיברק בהול, בו הוא מתבקש
להתייצב למחרת היום לפגישה עם המפיק.
אורי נטל את המטוס הראשון ללונדון,
ביום החמישי בערב, הספיק לישון בלילה
בדירתו של טופול, הופיע לפגישה שהתקיימה
ביום שישי בבוקר, ומיהר משם ישר
לנמל־ד,תעופה — כדי להספיק להגיע ארצה
ביוב שישי בערב, אחרי היעדרות של 24
שעות בלבד. אורי לוי לא יבול היה להר
בתחרות
היו כל בני־משפחות־ו־,שחקנים,
כולל אמה של ברכה. משהבחינה האם
ברוגזה־כביכול של בתה, רצה אחריה,
התחננה שלא תפסיד את מישרתה כדוגמנית.
גרינברג ניצל את הסצינה הנרגשת
והמאולתרת, ועכשיו תופיע האם
בתפקיד דראמאטי • .עידית גודיק,
בתו של האמרגן גיורא גודיק, הלומדת
באוניברסיטה העברית בירושלים,
גילתה לאחרונה כישרונות עיתונאיים.
עידית כותבת את מרבית חומר הרכילות
המופיע במדור הרכילות דולה מספרת
בעיתון הסטודנטים דורבן. מאחר
שאין היא רוצה להציג עצמה ברכילאית,
היא נותנת כבוד זה לדודה כס
פי, סטודנטית לעיתונאות, החושבת כי
מדור בעיתון, אפילו אם מרבית החומר
בו כתוב בידי אחרת, יוסיף לציוניה
בפקולטה לעיתונאות.

מכריח גם את הנשים שבמחיצתו לאכול
עשבים בלבד.
כשהנערה מגיעה, כעבור שנתיים, לתשישות
ואפיסת־כוחות, שלח אותה מיימון להבראה
אצל מרקו. כך אירע לאחרונה גם ל־

ז׳קלין ומרקו
ז׳קלין. היא סיימה את הרומאן עם מיימון,
כשעל גופה 48 קילו בלבד.
דמעות עמדו בעיניו של מרקו, כשראה
את הדוגמנית היפה מנסה לאכיל — והאוכל
נתקע בגרונה.
הרופאים עדיין לא מצאו פיתרון לבעייה
— כיצד להרגיל צימחוני, במהירות, לאכול
בשר. מרקו תורג׳מן עשה זאת. הוא הודיע
לז׳קלין שעל כל ארוחה שהיא מסיימת
היא זוכה בפרס של 5לירות. ועכשיו אפשר
לראות את ז׳קלין כשהיא אוכלת אפילו
ארבע ארוחות־בשר ביום.

שות לעצמו לשהות אף שעה נוספת בלונדון,
מאחר שבמוצאי־שבת היה עליו להופיע
בשתי הצגות בקאמרי, והתיאטרון לא
הצליח למצוא לו מחליף • .אגב, חיים
טופול עצמו נשלח על־ידי מפיקי הסרט
לבית־הבראה, על מנת להוריד ממישקלו עד
למועד הצילומים • .פסט־באל אייכי
נתן ייערך, השבוע, במלאות שנתיים ל־טיסתו
הראשונה של טייס־השלום לפורט־מעיד
..ביום רביעי יחלק אייבי במסעדת
קליפורניה יין חינם לכל עובר ושב. אלה
שיזללו אותו יום המבורגרים במיזללתו,
מתבקשים לנגסם בזהירות. באחת הקציצית
הטמין אייבי מטבע זהב, והמוצא אותה יזכה
בה בתור דורון. הפסטיבאל יגיע לשיאו
בערב, עת יתכנסו 400 מוזמנים, בהם
שרים, חברי־כנסת, אלופי צה״ל ואישים ערביים
מירושלים המיזרחית, לסעודה חגיגית
שתיערך במלון אכדיה # .לאחר היעדרות
ארוכה, עומד הצמד אילן ואילנית לחזור
ארצה. השניים, שהופיעו ככוכבי־זמר בתיב־נית־הבידור
של להקת כרמון הסובבת עולם,
סיימו את החוזה שלהם עם כרמון. יונתן
כרמץ אומנם רצה להאריך את תוקפו
של החוזה, אבל השניים תבעו העלאה בשכרם
— אותה לא היה כרמון מויו לשלם.
• ,יותר מזל היה לזמר הישראלי רן אלירן,
שהגיע ישר למכסיקו־סיטי, בירת מכסיקו.
הוא היה אומנם חתום על חוזה להופעה,
באחד הגדולים שבמועדוני־הלילה בעיר,
אבל לא תיאר לעצמו מה שמכינים
לו שם. הופעתו נערכת במועדץ זה בליווי
תיזמורת של 50 נגנים, והמודעות בעיתונות
המכסיקאית, המבשרות על הופעתו, עולות
בגודלן על אלו של הזמר המכסיקאי הידוע,
פרם פלאדו, המופיע במועדון שכן.

התרחשה החודש בתל־אביב. לא היתד זו
סתם מריבה בין בעל לאשתו. הדמויות שלקחו
בה חלק, הן אנשי־ציבור, המעבירות
את הפרשה המשפחתית לפסים ציבוריים
מובהקים.
כי הגבר המשתולל אינו אלא ד״ר חוזה
אדולפו יוסף שפירא, אחד האישים הבכירים
בשגרירות אורוגוואי בירושלים׳ והנס־פח
התרבותי של מדינה זו בישראל. פרט
לתפקידים אלה, ד״ר שפירא הוא גם אדם
עשיר מאוד: הדיפלומאט הזר הוא בעל המניות
העיקרי של בית־החרושת הגדול לשמנים
יצהר; של חברה גדולה לשיווק בשר
בשם ביטראן; ושל כמה וכמה חברות קטנות
יותר.

1מננ חנו!
זו א״ס
הנספח ה ח תו ת,
ע 1המעתח
נ חננ ה גופנית

נ 3ם י
האשה 1עזריד
^מרות מעמדו המכובד, למתלל הי-
/לה הדיפלומאטית שלו, ולמרות תפקידו
התרבותי, הירשה לעצמו ד״ר שפירא לנהוג
בא שתו ביד קשה של אביר לאטיני.
מסביר הדיפלומאט את מעשיו, בגאווה:
״אני גאוצ׳ו!״״
אשתו של שפירא, רוזה פרלה שפירא לבית
רייכר, אינה בת־בוקרים. אומנם גם
היא דרום־אמריקאית — אך זוהי אשה עדינה,
בת למשפחת מיליונרים בזכות עצמה,
שהתאהבה בשפירא עוד לפני שנים רבות.
חלק גדול מהצלחתו הכלכלית של הנספח
התרבותי נובע גם מעזרתה הכלכלית ומעידו-
דה המוסרי של אשתו.
לזוג נולדו שני ילדים, אולם בשנים האחרונות
התערער משהו בחיי־הנשואין שלהם.
ד״ר שפירא לא יכול היה להרשות לעצמו
— בגלל מעמדו — גירושין מאשתו, וגם
הדם הדרום־אמריקאי שלו, שהוא כל־כך גא
בו, לא הסכין עם גירושין.

נוקטת בהליכים נגד בעלה. אולם הסבל שנגרם
לילדים — והאיומים של שפירא שהוא
עוד יחזור על מעשהו — הביאו את האשד,
המיואשת לפנות לסוללת עורכי־דין שלמה.
אחר מהם, עורך־הדין נתן קנח. הגיש גם
תלונה במשטרה נגד שפירא.
המשטרה חקרה — וסירבה לטפל בפרשה,
למרות שפרלה הצליחה להוכיח שהיא אומנם
הותקפה על־ידי בעלה, נחבלה קשות, ושהאיש
הוציא עליה שם רע. הסביר לכתב
העולם הזה דובר משטרת ישראל, ניצב־מישנה
יעקב נש :״המשטרה חסרת־אונים ברגע
שמדובר בדיפלומאטים. להם יש חסינות.
אינני יודע אם היינו מטפלים בתלונה,
אפילו אם לא היה כאן עניין החסינות. מיקרים
כאלה, בין בעל לאשתו, ישנם 60 אלף
בשנה. ובוודאי שאין אנו יכולים לעשות
דבר, כאשר מדובר באדם שיש לי חסינות

לה. תביעתה עומדת להתברר בחודש הבא
בבית־משפט־השלום בתל־אביב.
בד בבד עם זה, פתחה פרלה שפירא בהליכים
משפטיים מסוג אחר לגמרי נגדו: השבוע
עומד להיפתח הדיון בבית־הדין הרבני,
בו תדרוש פרלה במפגיע את הגט המיוחל.
״אני
מוכרחה להתגרש ממנו ולו רק בשביל
הילדים,״ מסבירה כבר עכשיו האשד• המיואשת.
סוללת
עורכי־הדין שלה מטפלת עתה ב־תביעות־רכוש
של פרלה כנגד בעלה, ד״ר
שפירא. בעוד שפרלה טוענת, כי חלק מן
הרכוש שייך לה ולילדיה, ממעיט הנספח
התרבותי בחלק זה, דורש להשאיר בידיו
רכוש רב ככל האפשר.
בינתיים חי לו הדוקטור את חייו, כאילו
והפרשה אינה נוגעת בו. הוא מתגורר במלון
אסטור התל־אביבי; ויעוד השגרירות שלו
נמצאת בבירה, משרדו האזרחי אינו בבירה
ואף לא במיפעלי יצהר או בהירה אחרת
השייכת לו — אלא בשני חדרים שבקומה
השלישית של בניין אל־על, משם הוא מנהל
את עסקיו.
טלפון אין בחדרים הללו ושפירא מנצל
את הטלפון ואת הפקידה של ר,מ שרד הסמוך,
חברה להובלת פרי, אותה מנהל ח״כ יעקב
מרידור.

״ביזבוז
זמן ז ״

לדלתות חדריו שבבניין אל־על אין
> שום שלט־זיהוי והעוזרים והפקידים נכנסים
למקום במין אווירה של סודיות ומים-
תורין.
את כתב העולם הזה. שפנה טלפונית לדירת
הנספה שבמלון, במיסגרת חקירת הפרשה
— סירב ד״ר שפירא לפגוש :״אני
לא מוכן בכלל לדבר על העניין הזה; זה

אמו ד־׳ר חוסה אדולפו שפירא(למעלה) -בעיקבות התקוית בה1שבו שן לאשתו ופרצוף הדירות
בצפון
של ה

כררח ביגון ז, בעל שפם גדול
ובאדום לוהט, התפרץ בכוח לאחת
שבבית ברחוב כ״ט בנובמבר ,58
תל־אביב, בשעות הערב המוקדמות
ס לחודש זה.
בעלת הדירה ניסתה למנוע ממנו להיכנס.
הוא חבט בפניה חבטה עזה, אשר שברה
אחת משיניה, וצרח לעברה :״את זונה. את
גנבה, תסתלקי מכאן.״ כדי להמחיש את דבריו
ניפץ הגבר באגרופו את אחת מזגוגיות
החלון שהיה קרוב אליו.
מאחרי דלת המיטבח של הדירה, הציצו
ראשיהם של שני ילדים, בן ובת, האחת בת
14 והשני בן .11״אבא, תפסיק! מה אתה
עושה לאמא התפרצו בצעקה.
בינתיים התאספו השכנים, הסתכלו בסקרנות
בנעשה.
כל זה לא הפריע לגבר הזועם. לאחר שכילה
את חמתו בשיניה של האשה ובזגוגית
החלון, עזב את הדירה, נכנם לתוך מכונית
מפוארת, הפליג לעבר המלון סוג א׳ ,שבו
הוא מתגורר — מלון אסטור.
הסצינה, הלקוחה ישר מתוך סרט אלימות,

—י 2 2

לכן, כשהגיעו מים עד נפש, והמריבות
המרות הגיעו לשיא חדש, דרשה רוזה־פרלה
מבעלה — ד״ר אדולפו שפירא — שיעזוב
אותה לנפשה ויתן לה גט.
נראה, שהפרשה־שלפני־הגירושין התנהלה,
בתחילה, ברוח טובה, בהשוואה לגירושין
אחרים. אך ברגע בו הוברר לשפירא, כי
אשתו אינה מוכנה להישאר ללא כל, יחד
עם ילדיה — וכי היא עומדת לדרוש ממנו
חלק מנכסיהם המשותפים, אשר צמחו וגדלו
גם הודות לכספה שלה — פרץ בזעמו לדירתה.

״תגישו
משפט!״

דיפלומאטית.
אי־אפשר לעשות דבר.״
משום כך נאלצה פרלה שפירא להסתפק
במכתב סטנדארטי מהמשטרה, בו מבשרים
לה החוקרים המשטרתיים, כי שוחחו עם
בעלה, וכי אין הם רואים טעם בהגשת
תביעה נגדו.
עורכי־הדין של פרלה החליטו אז לעקוף
את המשטרה. הם פנו למשרד־החוץ, דרשו
את התערבותו.
תשובת משרד־החוץ היתה :״אנחנו לא
מוכנים לטפל בפרשה. תגישו משפט נגד
שפירא, ואז נראה אם נעשה משהו.״
וכאשר נתבקש דובר משרד־החוץ, על־ידי
כתב העולם הזה, להבהיר את עמדתו
לפרשה זו, השיב :״אין תגובה״.

נספח

ך ו היתה הפרשה מסתיימת בשערוריי
/שאותה הקים הדוקטור המכובד, ייתג
שפרלה היתר, ממשיכה לשתוק, ולא היתו
גאוצ׳ו — בוקר דרום־אמריקאי, עז־

ף אומנם, לפרלה לא נותרה ברירה. היא
| הגישה קובלנה פרטית־פלילית כנגד בע־

בשבילי ביזבוז זמן,״ אמר.
מצד שני, לגבי עצם הפירסום, היה לשפירא
הרבה מאוד מה לומר :״תגיד לעורך
שלך שאני גאוצ׳ו, ושיש לי דם דרום־אמרי־קאי
חם מאוד,״ איים .״אם אתם תעזו לכתוב
משהו עלי — אני אחתוך אתכם.״״
״יש לי כל מיני אמצעים כדי לעשות מה
שאני רוצה, ואותי לא מעניין החוק בכלל,״
הוסיף הדיפלומאט ברוב זעמו.
השאלה, אותה הציג העולם הזה, הן למשטרה
והן למשרד־החוץ — ואשר נותרה
ללא מענה — היא: האם יכול אדם, אפילו
אם הוא פקיד רם־מעלה בשגרירות־חוץ, לעשות
ככל העולה על רוחו׳ להכות את אשתו׳
לפגוע בילדיו, לצעוק ולאיים — מבלי
שאף אחד ממוסדות ארצו או הארץ בה הוא
גר ירסנו אותו?
* הנספח התרבותי של שגרירות אורוגוואי
בישראל השתמש במילים גסות הרבה
יותר, אשר אינן ראויות לדפוס. על איומים
אלה הגישו ח״ב אורי אבנרי והכתב תלונה
במשטרה, נגד חד״ר שפירא.

קולנוע

הופ>ע

יחידה 101

אופנה
הם או ה בי ם
הם הורגים
״הפשע משתלם, כשהוא מסופר היטב,״
זה מה שגילו יוצרי הצלחת השנה, סרט
הגנגסטרים בוני וקלייד.
בוני וקלייד האמיתיים היו, לפני שלושים
שנה, בארצות־הברית, היו מבצעים מעשי־שוד
מלווים ברציחות ובדם רב. היא היתר,
צעירה ויפה, הוא היה גברי ונאה ולאחר
כל שוד הם היו שולחים את תמונותיהם לעיתונים,
לפירסום.
הם חיו חיים קצרים ומהירים, וחלמו על
(המשך בעמוד )24

ה ספר שעורר סערה עוד לפני הופע תו

פעולות התגמול המיתלה ששת הימי

אור׳ מילעוט״ן
מלחשת הצנחנים
ב תו ספ ת

ת צ לו מי ה ם

ו קו רו תי ה ם של

מרבית

חללי הצנחנים
להשיג בחנויות הספרים המובחרות
הפצה ראשית: ספריאיילבע ״ מ
(סוכנות ברונפמן, רה׳ שטראום ,3ת״א, טלפון )611242

המחיר 9.90 :ל״י

..היא ו הו א !
היא מחליקה על-פני הים
הוא מחליק קל-ננין מבלי טתחוט בז

אופנת בוני
הפשע משתלם —

זכה במש אל הע ם 1967
בסכין הגלוח המובחר

הנאתךכ פו להזמכוכלח כי
בו ט בז ש

לךכ בז חויק

ה די ס פנ ס ר

בדבתחות עוו תו

סקבל

אתה

חינם!

פ כ שיו דיספנסר של 7סכיניגלוח ( 1 +6חינ ם)
פיי דונאווי במחצאית
— אחרי 30 שנה
העולם הזה 1591

על כל פני ם

י 1תדנ עי ם

קולנוע

הגדל

שטח ראייתך !
הרכב על המראה הקיימת
פנוומיק להשיג גחנויות

חנו תומח סן מרכזי
תל־אביב, רח׳ השרון 19
פנת השפלה 3

סניף תל־אביב
רחוב אבן גבירול 68
ליד קפה רוול החדש

סניף באר-שבע
חברת שחן, רח׳ הדסה 46
וסניפי החב׳ ברחבי הארץ

לתושבי ירו שלים
מוצרי ״שלי״ להשיג אצל
״בל־גר״ בע״מ,
רחוב שמאי 23

סרטים

מ ק צו ע נפלא
ללא אבטלה

ית הקברות

לבית־הקברות. משנזאל השדרנית־בד־רבקה
מיכאלי, הממררת גס היא בבני.

הבט א חו ר ה בגעגועים

ב בי תספר ״ 1״א1ה״ רוכ ש
התל מי ד, בנוסף ליד ע כנקצועי.
נסיין מ ע שי רב ובסחוןעצ מי
בעבודהמעשית. וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת
המבקרותבס לון
בי תהספרוהנהנות
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן במחירים
נמוכים ביו ת ר
ל מ סיי מי הקורס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיוםו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה.

הקודס׳
החד ש
נמתח:
1.3.68

ז־יאנה

כבד דיזנגוף ד ״ נ ס 1ת״ א טל2 2 6 0 5 6 .
טיפול באחריות

בפצ עי ב ג רו ת
לפי שיטה חדישה, לבחורות ולבחורים
לגברים שעות קבלה מיוחדות — ונא להזמין בטל 55690 .
(מ)19—16 ; 12—10-
תוצאות מובטחות
קוסמטיקאית אנילי, תל־אביב, רחוב פינסקר 4
(ע״י קפד .״נוגה׳׳)

(המשך מעמוד )23
חיי נצח ופירסום עולמי .״עוד ידברו עלינו
מאוחר יותר,״ הם אמרו בגאווה ילדותית.
והנה, נבואתם התגשמה.
הסרט על קורות חייהם יצא לאור, לפני
כחודשיים, וכבר מוכרים אותם כמו קופסות
אפונה. שמם מתנוסס בכל מקום. זהו שם
מצליח, מכניס כספים, שבחלקם ימלאו את
הבנקים ואת החנויות שהם עצמם שדדו.
הם בוודאי לא חלמו על הצלחה כספית
כל־כך גדולה. הם שאפו יותר לפירסום ול־זוהר
מאשר לכסף. אבל הכסף גרף אותם.
הפשעים שלהם מתחילים כעת להשתלם,
באיחור רב, שלא הם הזוכים בו.
לפני הקרנת הסרט הזמינו יוצריו את כל
עיתונאי־האופנה להקרנה מיוחדת. והם ידעו
מה הס עושים. אופנת 1930 כבר היתד,
באוויר והסרט בא לתת לה את הדחיפה האחרונה.
מעכשיו כל המודלים של שנותיה־שלושים
נמכרים תחת הסיסמה בוד וקלייד.
בעיקבות התקליט של סרג׳ גינסבורג ו־בריז׳יט
בדדו, השרים בלדה של גינסבורג המושפעת
מהבלדות של בוני עצמה, התיישבו
כבר עשרות מלחינים וזמרים על המלאכה,
וכתוצאה מכך יצאו כבר שני תקליטים
נוספים על הנושא. שלושה ספרים, המספרים
על חיי זוג הגנגסטרים, נמכרים כבר במלוא
המרץ. יצרני מברשות־שיניים, סבונים מבושמים
וממחטות, מתדפקים על דלתות חברת
וורנר, המוכרת זכויות־שימוש בכסף מלא.
ובזמן שכל העולם מחקה את אופנת בוני
וקלייד מסתובבת לה פיי דונאווי, השחקנית
שהתפרסמה בן לילה בתפקיד בוני, באופנה
המינית של ,1968 או בלי אופנה בכלל, ויתכן
שבקרוב היא תישאר היחידה שלא
תיכנע לאופנה שהיא עצמה יצרה.

אהכה וסירטקי (בן־יהודה, תל-אביג,
יוון) אליקי כבר לא יפה. לעומת זה היא
עדיין לא יודעת לשחק, ובלי חן הניעורים
שהיה לה פעם, זה בולט יותר מתמיד, ביהוד
כשהיא ממלאת תפקיד טפשי בעלילה סנטימנטלית
מבחילה. גם מי שרוצה להיזכר
בפרטיה הראשונים בנוסטלגיה, לא כדאי לו
לבזבז את זמנו בסרט זה,

רודף הז הב
מבוקש מספר ( 3אלנבי, תל־אביב ;
ארצות־הברית) לפי חוק המערב עליך לשלוף
תמיד ראשון, לקחת מה שנותנים לך, אם
נותנים לך ואם לא; להרוג את מי שמזיק לבריאותך
ולחייך, ולשתף פעולה עם אותם
העוזרים לך להשיג את מטרותיך.
את החוק הזה מדגים ג׳יימס קובורן, פיר־חח,
בן המערב, הרודף אחרי אוצר זהב של
צבא ארצות־הברית, ונעזר ברדיפתו בשריף
של העיר, בצבא עצמו, בבתו של השריף,
ובהרבה תככים ומזימות.
ג׳יימס קובורן שתקן מצויין. הסרט יכול
היה גם הוא להיות כזה אילו היה מושקע
בו הומור יותר טוב, עלילה יותר משכנעת
והתפתחות יותר מעניינת.
מי שאוהב בלדות יפות, צילומים יפים,
ואווירה מערבית פראית, יכול ליהנות מכל
זה הנאד, רבה.
תדריך פעולה
אם רוצים לראות שוד גאוני, מתוכנן
בצורה מבריקה, על־ידי טיפוסים מרתקים,
הפועלים בהומור ובקצב, בסרט שניחן בכל
המעלות שהוזכרו כאן, יש לראות את
יהלומים קורצים כריו (חן, תל-אביב).
חיל־האוויר, גיבור הסרט שלוש שעות
כיוגי (סינרנזה, תל־אביב) מרהיב במיפגניו
ומרתק במלחמתו, בשבוע האחרון להופעתו,
כפי שמבטיחים בעלי־הקולנוע.

א מנו ת
באשהכחולות (נזקפים, תל־אביב)
רואים מחזה אדיר של חולות. חולות מתמוטטים,
חולות נודדים, חולות נשפכים כמו
מים, מתעופפים כמו רוח, ומייללים בסופה.
שני אנשים חיים שם יחד, שבויים בתוך
החולות הללו, ונאבקים בהם. כל אחד לבדו.
איש איש בדרכו. קתרין דנב חולמת חלומות
פרברסיים בלילות, ומבצעת אותם בימים,
בין שלוש לחמש אחרי הצהריים, בבית־זונות
שקם וצנוע ביצאגית הצמרת (ארמון־
דויד, תל־אביב) ,סרטו של לואי בונואל.

ך -יום השני כצהריים לא חש יוסקה
^ זינגר את עצמו בטוב. הוא לא סיפר
דבר לאיש. הוא אמר במשרד שהוא עייף,
והלך לביתו. הוא הגיע לדירת־הגג הגדולה
והריקה שלו. שם, כעבור זמן־מה, הרים את
הטלפון, ובשקט, בלי התרגשות, צילצל למגן
דויד אדנם ואמר :״קיבלתי התקפת לב. אני
מבקש לשלות אמבולנס.״
הוא לא צילצל לאיש. לא לקרובים, לא
לידידים, ואפילו לא לגאולה נוני, אשתו.
האמבולנס בא. הוא הובל למגן דויד אדום.
שעתיים שכב בחדר מיקרי־החירום ,׳ובשמצבו
הורע, הועבר לבית־ד,חולים.
הוא לא ביקש לקרוא לאיש. הוא לא ביקש
להודיע למישהו על המיקרה. הוא שכב
בשקט, במיטה הלבנה, ולא אמר דבר. בשש
בערב הוא נפטר. בודד.

* ופקח זי נגר ( )40 היה אמרגן מוכר
וידוע. הוא ניהל את תוכניתו הפופולארית
של שמואל שי, ועוד מופעים רבים. הוא חי
יפה, בדירת פנם־האוז גדולה, והיה מקובל
על אמנים וחוגי הבוהימה.
הצרה של יוסקה זינגר היתד, שהוא אהב
יותר מדי את אשתו, גאולה נוני. הוא הכיר
אותה עוד כשהיתה נערה קטנה, שחרחורת,
מלאת שמחת־חיים וחן.
כבר אז נקשרו בין השניים יחסי אמון
עמוקים. גאולה, הנערה היפה עם העיניים
הגדולות ושתי גומות החן בשתי הלחיים,
גדלה בבית עני ודל. היא היתד, בת אחת
מבין הרבה ילדים. להוריה שעבדו קשה, לא
היד, הרבה זמן להקדיש לה, ביוסקה היא
מצאה אדם אוהב, מורה ואב.
הוא הכיר לה אנשים. הוא לימד אותה
הרבה דברים. הוא טיפל בה כמו באהובתו
ובבתו הקטנה. אבל כבר אז היה ב מי
לשניהם שהם לא נועדו זה לזו.
גאולה נישאה לסמי מולכו, נסעה איתו
לחוץ־לארץ, וכשחזרה ארצה לבדה, בודדת,
מאוכזבת, אל מי יכלה לבוא לספר מה שעבר
עליה, אם לא אל ידידה יוסקה זינגר?
יוסקה ניחם אותה, טיפל בה, ניסה לברי
יחד עימה מה לא היה בסדר בחיי הנשואין
שלה, וגאולה הרגישה עימו כמו שהרגישה
אז, כשהיתה ילדה קטנה, בטוחה, שלווה.
כבר אז הם היו קשורים האחד אל
השנייה כמו אח ואחות, כמו אב ובתו, כמו
אשה ובעלה. הם ידעו שלא יוכלו לנהל חיי

האורגן וסקה ]נ>ו -
מת ו7שבץ הדב -
ואשתו גאולה נונ
התמוטטה על קברו
נשואין תקינים, אבל הם אהבו יותר מדי זה
את זו והחליטו להתחתן.

ף* משך שלוש שנות נשואין הם דאגו
^ איש לרעותו, טיפלו איש ברעותו. גאולה
היתר, מספרת לו כל מה שעובר עליה, והוא
היה מייעץ לה מה לעשות. מדריך אותה.
ובכל הזמן הזה הב ידעו שניהם שכל
האהבה שבעולם אינה יכולה לפתור את
בעיות החיים המשותפים שלהם, בעיות
שהלכו והחמירו עם השניים.
בתום שלוש שנים לא יכלה גאולה לשאת
זאת יותר. היא חלתה, שכבה מספר חדשים
בבית־חולים, כשיוסקה אינו זז ממיטתה.
כבר אז היה ברור לשניהם שאחרי שתצא
מבית־ר,חולים לא תוכל לשוב אליו. הוא
בעצמו אמר לה :״תלכי, חפשי את האושר
שלך במקום אחר. אני אעזור לך.״

ל ד הקבר

״למה עזבתה אותי בעולם מטורף זה לבד,
יומקה. קח אותי איתך!״ זעקה אלמנתו של
יוסקה זינגר, השחקנית גאולה נוני, בהלוויתו. גאולה יצאה רק

כשהיא יצאה מבית־ד,חולים הוא שכר לה
דירה, השאיר לה את המכונית שקנה לה
לאחד מימי־ההולדת שלה, והיד, בא מדי
שבוע לברר אם חסר לה דבר.
היא החלה לחיות לבד, אבל את קשריה
איתו לא ניתקה אפילו ליום אחד. הוא ידע

לפני שבועיים מאותו בית־חולים לאחר נסיון־ההתאבדות שלה. א•
ישב יוסקה ליד מיטתה, התנזר מאכילה ומשינה, חי על נדורי־מרץ,
שאולי הם אשר החישו את סופו, בפגעם בליבו, החלש בלאו הכי.

כל מה שקורה לה. הוא המשיך לייעץ לה
ולהדריך אותה.
אבל היא לא הסתדרה בחייה החדשים. כמה
פעמים היא התאהבה באנשים לא־נכונים.
לפני מספר חודשים ניקשרה גאולה אל
בחור ישראלי, תושב גרמניד,־המערבית, והיה

נידמה לד, שהנה מצאה את האושר האמיתי,
משום שהגבר הזה, כמו כל הגברים שהיו
לה לפני כן, יכלו לתת לה את מה שיוסקה
זינגר לא יכול היה לתת לה. אבל היא היתר,
זקוקה לאהבה ולחום שחסרו לה בימי
ילדותה, וזאת רק יוסקה היד, מסוגל לתת.

ףכשמוטקה, ידידה החדש, החליט לחזור
| לגרמניה, היא התמוטטה וניסתה לאבד
עצמה לדעת. היא הובאה לבית־ד,חולים,
שם גם התברר שהיא בהריון. היא שכבה
כמה ימים, כשלידה יושב — יוסקה.
הוא החזיק את עצמו ער בעזרית כדורי־מרץ.
הוא האכיל אותה, מילא את חדרה
בפרחים, הביא לה ספרים ומתנות.
״אני רוצה שתהיי מאושרת, גאולה,״ הוא
אמר לה לאחר שהבריאה ,״אם הבחור הזה
לא טוב בשבילך, תמצאי מישהו אחר. אל
תקחי ללב. איני יכול לראות אותך סובלת.״
״יוסקה יישאר בשבילי תמיד יוסקה״ ,היא
אמרה, לאחר שיצאה שוב מביודהחולים,
״יוסקה הוא שלי, ויישאר תמיד שלי.״
והוא מצידו אמר :״כל זמן שאני חי לא
יחסר לה כלום. אני תמיד אדאג לה.״
והשבוע הוא מת, משאיר אחריו הרבה
נושים וחובות. הוא נפטר בשעה שש, ועד
למחרת לא ידע איש דבר על כך.

מאחרי הארון

גאולה נוני מובלת ונתמכת על־ידי
ידיד, כשהיא מדברת לארונו של
יוסקה בעלה (מימין) .כאילו היה חי. כמה דקות לפני־כן התפרצה

גאולה לחדר טיהור המתים, דרשה לראות את גופתו, זעקה :״הוא
לבן! הוא נות 1״ גאולה ידעה מזמן כי יוסקה זינגר חולת במחלת־לב,
אחרי שכבר לקה בהתקפת־לב, תקופת־מה לפני ההתקפה האחרונה.

ך• אשר נו דעהדכר, פחדו לספר על
^ כך לגאולה. עוד לפני זה לא היתר,
בריאה, ופחדו שהדבר ישפיע עליה בצורה
קשה. היא היתד, צריכה להופיע בתוכנית
בקול־ישראל^ לכן ביקשו ממנה לדחות את
השידור, לא אמרו לה מדוע, והזעיקו את
הפסיכיאטר שלה, שיספר לה מה שקרה.
אבל הדבר נודע לה לפני שהוא בא, והיא
התמוטטה. היא רצה לבית־החולים, פרצה
לחדר־המתים, ודרשה לראות אותו. איש לא
הצליח לעצור בעדה. לאחר שהיא ראתה אותו
היא השתתקה, התאבנה, ונתנה לאנשים
לקחת אותר, בשקט אל ביתה .״הוא לבן,״
היא חזרה ואמרה ללא קול ,״הוא לבן״.
ההלוויה נערכה ביום הרביעי באחת־עשרה
בבוקר. כל חבריו האמנים ליוו אותו בדרכו
האחרונה. שמואל שי הספיד אותו בכמה
מילים, וכשכל האנשים הלכו נשארה גאולה
עוד ליד הקבר הטרי וזעקות־הכאב שלה
הרעידו את בית־ד,קברות :״יוסקה! יוסקה!״

במדינה
דרכי־אדם

או די סי אהפ ^סטיגית
מיסמך מיוחד־במינו הוגש לממשלה של
אחד ממחוזות גרמניה. המגיש: אזרח גרמני,
שקר ובו חי בישראל. נושא המיסמך: ערבי
בן ירושלים המזרחית, בעל דרכון ירדני.
תוכן הבקשה: דחיית גירושו של אותו ערבי
מגרמניה, באשמת עבודה בלתי־חוקית וזיוף.
הצעיר הערבי, מוחמר *,הגיע לראשונה
לגרמניה לפני שנה וחצי. הוא ביקש עבודה
אצל גנן. זה שמח לבואו של הערבי הצעיר
והחרוץ, שביקש רק שכר נמוך. הוא לקח
ממנו את דרכונו הירדני, הבטיח לסדר לו
רשיון־עבודה.
חכלן בעל־כורחו. אחרי עבודה של
שנה, ואחרי מלחמת ששת־הימים, רצה מו־חמד
לחזור לירדן כדי לראות מה המצב.
ברדתו מן המטוס בעמאן, נאסר על־ידי המשטרה,
גויים מייד לצבא הירדני.
זה לא מצא חן בעיני מוחמר. כי במחנה
נאמר לו מה יהיה טיב שרותו הצבאי: לעבור
את הירדן עם חולייה של חבלנים, לבצע
מעשי־חבלה בישראל ובשטחים המוחזקים.
מוחמר נזכר בהוריו, הגרים בירושלים
המזרחית, סירב בהחלט לעשות מעשה העלול
להמיט עליהם שואה. על כן ברח בלילה
אל מעבר לגבול הסורי, קיבל בעיר
חלב רשיון־כניסה לגרמניה, ונסע לשם.
שם נאסר כעבור זמן־מד, על־ידי המשטרה
הגרמנית. ראשית, מפני שעבד בלא רשיון.
שנית, מפני שאחד מעמודי דרכונו של מוחמר
לא מצא חן בעיני השוטרים. לדעתם,
מחק מוחמר משהו במחק־גומי.
לא לירדן, לא לישראל. טען האזרח
הגרמני, שביקש את דחיית הגירוש: אם
יוחזר מוחמר לירדן, צפוי לו שם עונש־מאסר
של 15 שנה, בעוון עריקה. מוחמר
ביקש אשרת־כניסה לישראל, כדי לבקר אצל
הוריו, אך הקונסוליה הישראלית סירבה.
לכן, אם יעמדו השלטונות הגרמניים על
דעתם, יצטרך מוחמר לבקש מיקלט מדיני.

השבוע זכו ביהלום:
אביבה צור -
רח׳ טשרניחובסקי ,57 תל־אביב.

אילנה טבלוב -
שכון נוה עובד ,16 בנימינה.
אתי סלע — רה׳ משה שרת ,37 אזור.

יהודית נפתלוביץ -
רחוב צה״ל ,16 אשקלון.
הלן הילו — רה׳ האורטודוכסים, רמאלה.

המבצע נמשך:

משפט

תנאי ההשתתפות .1 :ציין שמך וכתוב תך
המלאים על מעטפה .2 .צרף 3פקקי
כתר של ״גולדסך ו־ 3פקקי כתר של
״גולדסטאר״ .3 .השלם את הסיסמה ״תנו
לגבר 4שלח אל ת.ד ,7095 .תל־אביב,
עבור מבצע ״יהלום בכל יום״.

הל א־יו צל ח

יהלום של משקה ויהלום בכל יום
במבצע ׳־גו לדסטאר גולדסן ׳
* .נובעות היהלומים מוצגות באולמיי

תל־אביב. בו יהודה .64 נתניה. לילנבלום גו4 .

למד
הנהלת חשבונות
במכון

הנוכלל ה הב! 1ז־יטבנית
מיסודם ש ל יו צ א׳ ה סגל האקד מי ש ל הטכניון. ם כ 1ן טכנולוני לי שראל

נפתח

קורם

י ום

לגרפיקה
שימושית
* קורס בוקר מזורז
סוג ג׳
* קורס ערב יסודי
סוג ג׳
* קורס ערב משולב

הפתיחה 10.3.78 :
תל־אביב, רחוב סמולנסקין ,7
מפנת בן־יהודה .90
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע׳׳.

המכללה

הפ ול יטכנ ית

רחוב טשרניחובסקי ,31 תל־אביג ; טלפון 612741
1.00—9.00 לפנה״צ; 8.00—4.00 בערב

דרושה

דירה

לשני צעירים ערביים
העובדים ולומדים בתל־אביב.
להתקשר אדזרי־הצהרים לטלפון 413885 אל אחמד, או אל
ת. ד ,28027 .תל־אביב.

מהיום שאהרון לביא ( )18 עלה עם הוריו
מטריפולי לישראל, הרגיש שהחיים בחיק
המשפחה הם משעממים וקשים.
כבר בילדותו הוא סבל ממחלת־לב. הילדים
בשכונה צחקו ממנו, כשהיה מפגר אחריהם
בתחרויות־ריצה. גם כשלמד בבית־הספר,
כל התלמידים צחקו ממנו על שהיה
מפגר בלימודיו. בקושי החזיק אהרון מעמד,
משך שבע שנות לימודיו בבית־הספר.
בשנה השמינית הוא נפלט מן הכיתה.
אהרון החליט אז שעליו ללמוד חשמלאות.
הוא נרשם לקורס של משרד־העבודה, אך
לא החזיק מעמד זמן ממושך. העמידה על
(׳,רגליים במשך שעות בקורס עייפה אותו.
מחשמלאות הוא עבר לעבוד כשולייה בנגרות.
גם העבודה בנגריה, בה היה עליו
לשייף עצים, לא מצאה חן בעיניו, ועל כן
עזב גם אותה, והחל להסתובב ברחובות.
מאסר־על־תנאי. אהרון התחבר בעיקר
עם ילדים מיסכנים כמוהו, שלא מצאו
את מקומם — ויחד איתם הקים כנופייה.
הכנופייה הצעירה החלה לבצע מלאכה:
היא ביצעה שורה של התפרצויות וגניבות־רכב.
המזל לא שיחק לחבריה — והם נתפסו
בשעת־מעשה על־ידי המשטרה. אהרון

קיבל אז מאסר־על־תנאי.
למרות זאת, מצאו חיי־הפשע חן בעיני
אהרון. הוא חיפש לו הזדמנויות נוספות
להשיג כסף בצורה קלה, החליט שבימי-
הקיץ החמים יהיה קל ביותר לקחת את ה־ *
כסף, ישר מתוך מכנסיהם של מתרחצים.
אף אהרון לביא הוא כנראה פושע לא
יותר מוצלח מאשר חשמלאי או נגר: גם
בסוג גניבות זד, ניכשל כליל. שוטר, שהיד
בתפקיד על חוף־ימה של תל־אביב, בקטע
שבין רחוב גורוון לרחוב פרישמן, הבחין
כיצד הצעיר גוני ארנק מתוך כים־מכנסיו
של ליאונידס בורים, ששחה, אותה שעה,
בים השקט. הצעיר הועבר לנפה הצפונית.
השבוע, כאשר התקיים המשפט נגד. אהרון
בבית־משפט השלום, בפני השופט יוסף
קירטוני, הכחיש אהרון את האשמה המיוחסת
לו, אולם ההוכחות החותכות של איש־המשטרה,
והארנק של ליאנידם, בו היו 3
לירות שנמצאו ברשותו של אהרון — גרמו
להרשעתו. השופט גזר על הצעיר שלושה
חודשי־מאסר בפועל.
* השם האמיתי אינו מובא, מטעמים מובנים.
העזלם הזה 1591

אהבה
בדתי>שמיה

אהבה

בארץ מי לו איש דתי, מפורסם מאוד,
שבא מבני־ברק. זהו איש צנוע וירא״שמיס,
הנזהר מכל חטא, פיתוי ויצרים רעים. ודווקא
משום כן הוא התאהב אהבה מהורה בבחורה
יהודיה, העובדת בטיילת של תל־אביב
— בתור מארחת, כפי שקוראים לזה בעדינות
בחוגים חרדיים.
הוא התאהב בה עד שיגעון, עד אובדן
החושים ממש. ביום הראשון של אהבתו
הוא הביא לה מזוזה מזהב, אחר־כן הביא
לה ספרי־תורח, סידורים, ועוד מתנות קדושות.
היא
קיבלה את הכל ודרשה גס כסף. הוא
נתן לה גם כסף. ועכשיו, מדי שבוע בשבוע,
הוא בא לבקר אותה, מושיב אותה על הספה,
מקריא לה פירקי־תהילים ומלמד אותה
תורה. אחרי זה הוא משלם לה, כ׳ זמנה
של אשה כזאת שווה כסף. הוא ממלמל
תפילות ומתחנן :״אני רוצה שתהיי אשתי.״
אחר־כך הוא הולך.
חבריה וחברותיה לעבודה מוצאים שהדבר
מגוון את חייהס, והם עוקבים אחרי האהבה
המתפתחת. הבחורה נהנית גס מבחינה חומרית.
הדתי נהנה הנאה רוחנית גדולה. כך
שכולם מרוצים.
הבחורה אומנם נשואה, וגם קצת בהריון,
אבל הבחור כמובן לא חש בדברים גשמיים
שכאלה, והחיזור נמשך.

סספיס רשתותי
הבמאי ניפים אלוני עומד לערוך בקרוב
את נשואיו השניים. הבחורה היא
אידית אסטרוק, צעירה, יפה, בעלת
עיניים גדולות וירוקות. כי לניסים אלוני
יש חולשה לעיניים גדולות וירוקות, והוא
אף פעס לא מתחתן עס אחת שאין לה
דבר כזה.
דבר החתונה נודע במסיבה שערן יופל
כרגנר ביום שישי, לדודו שהגיע מאוסט־רליה.
הדוד רצה להכיר קצת ישראלים, ו־יוסל
ערן לו חגיגה, והזמין אליה את כל
החברים שלו.
כיוון שכל החברים כבר היו במקום, בישר
להם ניסים באותה הזדמנות את הבשורה
המשמחת.
מה שהוא לא בישר — כי דברים כאלה
לא מבשרים — זה שהוא בל־רן אוהב את
אידית, עד שבגללה הוא זנח את השתייה
שלו, עזב את האלכוהול, וגם טרח לפני
שבוע והשיג לה תפקיד בהצגה שעת האפס
בד,בימה.
אירית אירית מרקוביץ מאוהבת אהבה עזה
במשה מזרחי. משה מזרחי עדיין נשוי
לאשתו נעמי, ואילו היו אלה כל הבעיות
העומדות בפני אירית, היא היתד. בוזדאי

בעלה קונה
לה בית
עלמה בן־פורת, דוגמנית הצמרת
לשעבר של ישראל, הגיעה ארצה לביקור.
היא נראית יפה ותמירה ורזה כתמיד,
רק השמועות אומרות שזה לא יימשך
הרבה זמן — כי היא בהריון, באחד
החודשים הראשונים.
לפני חודש היה שייקה בן־פורת
בארץ. הוא אמר אז שבא כדי לרכוש
להם דירה ביפו. עכשיו מסתבר שזה
היה נכון. עלמה באה להסדיר את העניינים
האחרונים בקשר לאותה דירה.

קבלני ודירות

עמי ושרה זיסמן
חודשיים ימים לפני ששרה קירשמן,
בתו היפהפיה של הקבלן קירשמן, התחתנה

עם הדייל?{מי זיפמן, התחתנה גם מל״
כה גורדון, בתו של הקבלן גורדון, לדייל
אפי אפרמוכיץ. כפיפות־מיקרים מוזרה,
לאי לא. בחוגי הקבלנים זד. דווקא נהוג.

אחרי שמלכה גורדון התחתנה עם אבי
אברמוביץ, היא נסעה עם הדייל שלה לירח־דבש.
ולא תאמינו: אותו דבר עשתה גם
שרה קירשמן, לאחר שהתחתנה.
אחר־כך שתיהן חזרו ארצה עם החתנים
שלהן, והיה ברור ששני הקבלנים יתנו

נ ולדה
אשד, שמחה ומאושרת.
הצרה היא שנוסף לזה שמשה מזרחי
עדיין נשוי, הוא גם אסיר בכלא רמלה, בו
הוא חייב לשבת חמש שנים בעודן התפרצות.
אומנם, מאז שהכיר אותה, הוא חזר
למוטב — ומאז שחזר למוטב כדר לא
קוראים לו משה מזרחי אלא אסא דורון ,
אבל חמש שנים זה חמש שנים, ושום שינוי
שמות לא עוזר בעניין הזה.
אירית היא סטודנטית צעירה ( )24 לדראמה,
בבית־ספר ברמת־גן. בל העניין החל
לפני שלושה חודשים, כאשר התנדבה להופיע
בכלא רמלה, בהצגת שלושה מלאכים.
ההצגה עברה בשלום, אבל במשך החזרות
היא קשרה קשרים רציניים עם השחקן
משה מזרחי.
היא לא הסתפקה בכך שהשיבה אותו למוטב,
היא גם החליטה ללמד אותו לבחי־נות־ר,בגרות.
הנהלת־הכלא נתנה לה להיכנס
ולבוא — לצורכי לימודים — ובינתיים האהבה
התחזקה וגברה, ומהלימודים הללו
אולי יצא בקרוב משהו.
״אני לא יכולה לומר מה יהיה הסוף.
שקודם יתגרש מנעמי,׳׳ אמרה אירית השבוע,
לכל מי ששאל אותה את השאלה הישנה:
מה יהיה הסוף?

ב כ לא

נעמי

עעי>ם אחרות
לפני שלושה חודשים נסעה רותי נוימן לז׳נבה, אל אהבת־נעוריה, הדוקטור
רומנו אלכסנדרו, רופא העיניים.
לפני שנסעה, דובר על חתונה קרובה, על אהבה גדולה ועל רומאן סוער.
עכשיו, כשהיא חזרה, התברר שכל זה נגמר, אבל עד הסוף: היא באה ארצה עם
שלל כובעי ״בוני וקלייד״ ,עם הרבה בגדים אחרים — ובלי הרופא.
״במשך שלושת החודשים שביליתי איתו באירופה, התברר לי שאני לא זקוקה
לו,״ היא מגלה ,״למדתי לראות את הדברים בעיניים אחרות.״
זה מה שקורה, כשמתאהבים ברופא־עיניים.

מן העיר אד הכפר
לפני שהגורל החל מתאכזר אל אברהם
שניאור ו נ די ה בראון, ד,ם חיו חיי־עושר־ופאר.
הזוג ביקר בפרמיירות, היא עם
יהלומים והוא בחליפות יקרות, שיחקו גולף,
הפסידו עשרות לירות בפוקר, חילקו לידידיהם
יינות יקרים, והתפארו ברהיטים המפוארים
שבדירתם.
לשתי הבנות ולשני הדיילים שתי דירות
יפות. השאלה היתד, רק — מי תקבל דירה
יפה יותר? סוף־סוף, איזשהו הבדל קטן
צריך להיות בין שתי חתונות־הקבלנים האלה.
הקבלן
קירשמן נכנס במרץ רב למירוץ
וקנה לבתו ולדייל שלה דירת־פנטהאח משגעת,
בת ארבעה חדרים, בבניין בן עשר
קומות שבמעונות ג.ד.י* ליד בית החייל
ממש, בצפון תל־אביב היקר.
וכאן הפסיד הקבלן גורדון. לא היה לו
שום סיכוי לנצח בתחרות. הוא ראה את
זה, הכניס את בתו לדירה קטנה, שכורה,
והוא מחפש לה דירה מתאימה, למרות שהיא
עומדת ללדת בימים הקרובים.
שרה קירשמן לא הסתפקה בדירה ובבעל.
קודם כל היא גזרה לעצמה את שערותיה
הארוכות, צבעה אותן בפסים, ועכשיו היא
בולטת ברחוב למרחק קילומטרים. אחר־כך
היא רכשה, בלונדון, בעזרת בעלה הדייל,
כלב יורקשייר ננסי.
הכלב זכה לטיפול מסור. נתנו לו סטייקים
לאכול, ומטעמים מיוחדים לטעום. הלבישו
אותו בבגדים, נתנו לו לישון במיטה, וכשהוא
מת — התאבלה עליו שרה ימים
רבים. לאחר שהאבל הרשמי נגמר, נסע בעליו
שוב ללונדון, והביא לה עוד כלב יורק־שיירי
קטן.
השמחה חזרה עתה למעונם בן ארבעת
החדרים.
רק כשהתברר שלנלי לנפן, מנהלת ה־תיאטרון
האנגלי הקטן, יש יורקשייר דומה,
אבל עוד יותר קטן — הועבר, שמחתה של
שרה במידה כלשהי.

ואז נתפס אברהם שניאור ונידון באשמת
זיוף ניירות־ערך. הוא ישב בבית־סוהר,
ונדיר, חזרה לצרפת.
היום הם חיים לגמרי אחרת. נדיר, יושבת
בפאריז ועובדת שם בתופרת, בבוטיק; ואברהם
שניאור עומד ליד,פך קיבוצניק. הוא
עובד עכשיו באשדות־יעקב, כמאמן קבוצתי,כדורסל,
והוא מאמן גם את קבוצת הבנות
של עמק־הירדן.
בעיר כימעט שלא רואים אותו יותר —
והסיכויים הם שבזמן הקרוב, כנראה, יראו
אותו פחות ופחות.

נחווה סובה
לא ברור למה ורדה מאייר, בתו של
המיליונר מרדכי מאייר, עומדת להת־חתן
עם הדוקטור ריצ׳אדד הוכהאוזר,
אבל ברור למה הוא עומד להתחתן איתה.
זה לא רק בגלל שכבר שנים הוא מחפש
בחורה עשירה וסוף־סוף מצא אותה: זה
בגלל סיבות אחרות לגמרי, שהוא עצמו
אינו מתבייש לפרטן :״שהיא לא גאון, זה
ידוע,׳׳ הוא אומר ,״שהיא לא יפהפיה עולמית,
כולם רואים; אבל לעומת זאת — היא
בתורה טובה. היא נותנת לי לעשות מת
שאני רוצה״
״אני עובד והיא יושבת בפינה, רוקמת או
סורגת, ולא מבלבלת לי את המוח.״ לכל
הדעות, זוהי סיבה מספקת ׳.חתונה,
לפני זה היו לוורדה מאייר הרבה אהבות.
תקופה ארונה היא היתה מאוהבת בבנו של
שמש הגימנסיה הרצליה, ולאחר מכן היא
עמדה להתחתן עם בחור שעבד בחנות ל־מימכר
בגדי־גברים.
החתונה כבר נקבעה לפורים שעבר, אבל
בינתיים התברר לבחורה שהיא לא אוהבת
את הבחור; היא אוהבת דווקא את ריצ׳ארד,
ואם לא יתברר לה ההיפך מזה — היא
תתחתן איתו בזמן הקרוב ביותר.

משמאל
ד״ר אדולפו שפירא
אשתו פרדה שפירא

ח די פ לו & ט

וזהי סגך משנה גליה בן־גוריון
הרבנים

נכדת ב. ג .אינה יהודיה !