גליון 1592 מתאריך 6 במרץ 1968

מספד 1592

שנה

אחד
שהרבה;
הראשי סירב לערוך

ו׳ אדר תשכ״ה6.3.1968 ,

המחיר 130א נ ,

לקראת הוועידה ה שניה
של ה תנו ע ה
אשר תתקיים בתל־אביב, בימים 30—29
במארס , 1968

מוזמנים חברי ואוהדי התנועה
לאסיפות המחוזיות:

#בתל־ א בי ב
ביום חמישי זה 7 ,במארס, בשעה 8.30בערב,
בבית בני־ברית, רחוב קפלן, בהשתתפות

אורי אכנרי
שלום פהן
עו״ד שמואל סגל

#ב חי פ ה
ביום שישי זה 8 ,במארס, בשעה 8.30בערב,
באולם קפה פת, רחוב מוריה ,50
על הר הכרמל, בהשתתפות

שני כתבים של העולם הזה שימשו, השבוע,
נושא לידיעות בעיתונים אחרים.
האחד, שמואל שקד, נעצר על־ידי המשטרה
ליד קופת־ברזל, שנגנבה לילה לפני כן
מחנות־תכשיטים בתל־אביב, ונמצאה בפרדם
ליד נתניה. השוטרים, לדברי ההודעה הרשמית,
הכינו מארב ליד הקופה, וכאשר הופיעו
כמה צעירים בחשיבה, הצליחו לתפוס
שניים מהם. היתר נמלטו.
אחד משניים אלה היה שמואל שקד, כתב
העולם הזה לעניינים פליליים.

שקד נכנם לתפקיד זה לפני כשלוש שנים.
בדרך כלל, קבלת כתב חדש לעבודה מחייבת
בדיקת כושרו העיתונאי. לגבי שקד לא
היה ספק כי ניחן בכישרון — וחשוב לא
פחות: היו לו מקורות־אינפורמציה טובים.
קבלתו לעבודה היתד, אתגר לו עצמו —
ולנו. כי הצבר בן ה־ 33 הסתבך בעבר עם
החוק, ועתה ביקש להינתק מעברו ולהתחיל
בקאריירה חדשה. לא רק אנחנו, אלא כל
מי שהכירו מקודם ועתה בא עימו במגע,
ראה בכך מיבצע־שיקום יחיד־במינו.
קשריו הטובים ביותר היו עם אנשי־המשטרה,
וכמה מן ההצלחות העיתונאיות
של העולם הזה בשטח זה באו הודות לקש־

ינאי מכיר את משפחת בן־גוריון היטב,
עוד מילדות. ואילו את בן־גוריון עצמו הכיר
במיוחד מן התקופה בד, עבד במערכת מבט
חדש, הביטאון של רס״י. לכן, בפנותו אליו,
בשדה־בוקר, הבהיר מייד את מעמדו החדש,
הודיע לבן־גוריון כי הוא כתב העולם הזה.
על כל הדברים האלה דיוזח בכתבתו בודד,
בהעזלם הזה 1590 בין השאר דיווח:
בן־גוריון קיבל אותי בפתח הצריף בשדה־

יכול להיות שר־חינוך טוב, למרות שהוא
לא פוליטיקאי טוב.״
דבריו הקפיצו, כמובן, את הקורא זלמן
ארן, שר החינוך. הדבר התגלה ברבים בצורה
שאיש לא פילל לה: השר כתב מכתב־תגובה
לבן־גוריון, שלח אותו לכנסת. אך
מכיוון שבן־גוריון לא היה בכנסת, נלקח
אליו המכתב לשדה־בוקר, ביום בו נערכה
העלייה לקיברה של פולה ו״ל.

ח״כ אדרי אכנרי
עו״ד שמואל סגל
שקד (מימין) וגיבורי פרשת מלחי

מזכירות

בוקר. אומנם שוב אין הוא עורך יותר את
צעדותיו המפורסמות, בגלל מחלתו. לכן שש
להזדמנות לטייל מעט, בחצר המשק, עם
עיתונאי שבא לרא״נו.
לא היה זה ראיון רגיל. בן־גוריון לא נתן

בעברית ואנגלית
פקידות והשכלה כללית
בפיקוח משרד החינוך

חשבונו
הכנ ה ל סוגי ם: ג׳ ,ד׳

הרשמה עד 7/3
קצרנות כתיבה

במכונה

עברית ו/או אנגלית
הרשמה עד 7/3

עברית

אנאלית אולפנים 8—12 :ש׳ בשבוע ללימוד
מהיר ויסודי.
קורסים 4 :ש׳ בשבוע למתח׳״
לים ולמתקדמים —
אנגלית מסחרית.
• לילדים כיתות נפרדות.

• שיחה 1זס 61׳ 831;1זותס .0

מכיוון שהניחו כי מכתב משר־ההינוך ביום
כזה יכול להכיל דק דברי־תנחומים,
העבירוהו לבן־גוריון — ליד הקבר. הזקן
קרא אותו, קיפל אותו בארשת־פנים חמורה,
והכניסו לכיסו. מייד אחרי הטכס הסתגר
בחדר־ד,עבודה שלו, וכתב תשובה לארן.
וזה מד, שארן כתב :״אם לא תכחיש מייד
את מה שכתב העולם הזה מפיך, לא אפגש
עימך יותר.״
השיב בן־גוריון :״כבר הודעתי שלא נתתי
ראיון להעולם הזה. אך אין אני מוכן להכחיש
מה שעיתון זה כותב. אם אין צורך
לך להיפגש איתי, אל תיפגש: משרד־החינוך־
והתרבות שייך לכל העם, ואני, כאזרח המדינה,
אמצא כבר את הדרך עם מי להיפגש
ועם מי לשוחח,״
ואילו בשיחה הוסיף, לגבי רקע הפירסום
בהעולם הזה :״הגיע צעיר אשר הציג את
עצמו כעיתונאי. שאלתיו באיזה עיתון הוא
עובד, והצעיד השיב כי עבד בשביל מבט
חדש אך עתה הוא עובד בשביל העולם הזה.

06ת)16ת 0נז 65 עי 001

ינאי בשיחה עם כיג׳י
רים אלה. הוא גם ידע את המתרחש בעולם
התחתון. במיקרים לא־מעטים, ידע דברים
עוד בטרם שמעה עליהם המשטרה.
עבודתו היתה, בעיקרה, פרי יוזמתו שלו,
והוא לא נהג, בדרך כלל, להודיע מראש
לאן הוא הולך ועם מי הוא עומד להיפגש.
במשך כל שלוש השנים הללו לא היתד,
כל תלונה, מכל מקור שהוא, על מהימנותו,
או על הגינותו.
מה קרה, אם כן, בפרדם ליד נתניה?
לצערי, אני יכול רק להסתמך על מה
שפורסם בעיתונים. טענתו של שקד היתר״
כי נמצא שם בתוקף עבודתו העיתונאית.
בשיחה עם פרקליטו, הכחיש כי היד, לו
חלק כלשהו בשוד.
את האמת יוכל לקבוע רק המוסד המוסמך
לכך: בית־המשפט. עד אז, אני יכול רק
להביע צער על היעדרו מן העבודה של
כתב מוכשר.

הכתבהש ני, שזכר, לכותרות עוד יותר
שמנות — ופחות מצערות — היד, יוסי ינאי.
ינאי ( )24 הוא חדש־יחסית במערכתנו:
הוא הצטרף אלינו כאשר הוצאנו את הדף
היומי, ביוני אשתקד, ונשאר בצוות המערכת
לאחר סגירת דף. אבל הוא יכול לטעון לותק
הרבה יותר גדול, שבן את מיקצוע העיתונאות
למד בוזעולם הזה, לפני שבע
שנים. את המערכת עזב אז כדי להתגייס,
המשיך לאחר שיחרורו בקאריירה עיתונאית.
הוא אשר העלה, באחת מישיבות המערכת,
את הרעיון לבקר אצל דויד בן־גוריון,
לאחר מות רעייתו, כדי לתאר את המנהיג
הקשיש בבדידותו, ואם אפשר, גם להשיג
ראיון. הוא התקשר עם מקורביו של הזקן
בשדר,־בוקר, ואלה השיבו כי הביקור רצוי.

כחצר המשק
לשאול אותו שאלות. זה היה מונולוג ארוך,
בו זינק ״הזקן״ מנושא לנושא, והצליח
להקיף, תוך מחצית השעה, שלל בעיות העומדות
ברומן של החדשות, ונושאים בן־
גוריוניים טיפוסיים.
היה זה הראיון הראשון שהעניק בן־גוריון
אי־פעס לכתב העולם הזה. אומנם בתחילת
השיחה הוא אמר :״איני רוצה להעניק רא־יונות
להעולם הזה. אין לי שום דבר נגד
הריעות של העיתון. הן בסדר. אני רק מתנגד
לבחורות הערומות.״ אולם לאחר ששוחח
עימי, בלי הכותרת של הראיון הרשמי,
ביקשתי את רשותו לפרסם את הדברים
— וקיבלתיה.

הדברים נרשמו על־ידי ינאי מייד אחרי
השיחה, אחרי שנתקבלה הרשות לפרסמם.
הניסוח הוא כימעט מילולי.

כן־גוריו* דיבר גם על חינוך הבחורים
האלה, שנלחמו במלחמה, נלחמו
כיוון שהרבצנו בהם תורה. לצבא יש מפקדים
שאינם רק מיקצועיים אלא גם אנשי־רוח,
ואנשים מוסריים. במשרד החינוך יש
גם כאלה, אבל לא כולם, בעיקר לא אלה
שבצמרת. אסור ששר־החינוך יהיה פוליטיקאי,
עסקן ציבורי טוב או לא טוב, זה בכלל
לא משנה. אני חושב שיזהר סמילנסקי

עם שומר־הראש
השבתי לו כי אין אני מוכן לתת ראיון ל־העולם

חברת שדה־בוקר, נחמה כהן, רעייתו של
יהושוע כהן, הוסיפה :״לא מר בן־גוריון
ולא אני דיברנו עם העיתונאי מהעולם הזה.
בעצם, אף אחד במשק לא דיבר איתו.״
ינאי לא כתב שהוא דיבר איתר״ אבל הוא
דיבר עם כמה וכמה מחברי שדד,־בוקר —
כולל בעלה של נחמה, וידידו של בן־גוריון,
יהושוע כהן. אשר לשיחה עם בן־גוריון
עצמו, היא הונצחה על־ידי צלם — ותמונותיו
מדברות בעד עצמן.

העולם הזה 1592

מכתבים
סילון? או לא ץ
בגליון האחרון של העולם הזה ()1591

פירסמתם ידיעה על סוף פרשת הרופא הלבנוני,
שהתעוררה בעיקבות פירסום פרק על
יחידה 101 מתוך ספרי מלחמות הצנחנים
בהאר׳ן. הידיעה נותנת תמונה לא נכונה
על הפרשה כולה.
אין זה נכון שהוטעיתי על־ידי אינפורמציה
שקיבלתי משלמה באום. שלמה באום לא
לקח חלק באותו
מארב, וסירב לשוחח
עימי עליו. לשום
אדם בעולם לא סיפרתי
שהאינפורמציה
הזאת נמסרה לי
על־ידו. אנשים האומרים
זאת, וישנם
כאלה, מוציאים דיבה
על שלמה באום.
האמת היא שאת
האינפורמציה על פרשת
הרופא הלבמילשטיין
נוני
קיבלתי מאנשים
שלקחו חלק במארב,
אנשים שהרגישו נפגעים ודרשו הכחשה.
אינני מקבל את הגירסה כאילו התיאור
היה מסולף. מוכן הייתי ,״כדי למנוע התדיינות
ממושכת בערכאות המדינה״ (נוסח
הבוררים) להימנע מפירסום חלק מהפרשה
בספר. מוכן הייתי גם לקבל שהיו מספר
אי־דיוקים, שנבעו באשמת הנוגעים בדבר,
ולא משום אינפורמציה של צד שלישי.

אורי מילשטיין,
נכדתו של כ.ג.

תל-אביב,

אני כלל וכלל לא דתי, אך לא צריך לתת
נשק לאוייבי ישראל, ובפרט לאוייבי היהודים.
אם ארצה להינשא עם בחורה קאתו־לית,
האם יתנו לי לעשות זאת בכנסייה
עם כומר, כשאכריז בגאוזה שאני יהודי?
במקום להילחם על זכויות הגברת בן׳
גוריון, תלחמו על מתן אפשרות גם לנשו־אין
אזרחיים. אי־רצונה של הגברת בן־
גוריון להציג תעודת־גיור (העולם הזח ) 1591
אינה לכבוד לה. כשם שהתגיירותה לא הוסיפה
לה כבוד, כך לא היה גורע מכבודה
להציג את התעודה.

ה. שמואל, רחובות
• זכותו של אדם להינשא בטקס אזרחי
אינה גורעת, מצידה, מזכותו של אדם ליחס
הוגן גם במיסגרת החוק הדתי — הקיים.

הרג והכושייה
מכל הסיפור על הרב דויד שיף והכושייה
נעדר פרט חשוב: מה אירע לכושית הצעירה
(העולם הזה ,)1591 לאחר שהרב גורש לישראל
מדרום־אפריקה?
מכם, אנשי העולם הזה, ניתן היה לצפות
שתתיחסו גם לגורלה של המיסכנה החמודה
הזאת, שכל פישעה היה לאהוב גבר. הגם
שהוא לבן־עור ובעל־פיאות.

מירי רבינוכיץ,

ירושלים

לאחרונה יש נטייה לשיפים להיכנס לחדשות.
על שערי העולם הזה היו פעמיים תוך
זמן קצר אנשים בעלי־השם דויד שיף —
על השער:
בפרשת גירושי־השנה של המיליונר דויד
(העולם הזה ) 1590 ואלה שיף, אשתו; ובפרשת
הרב דויד שיף.

יחזקאל בוזגדו,
התרמה ככוח

רחובות.

ציבור מבקרי־הקולנוע בחיפה מחוייב
להרים תרומה להקמת בית־החייל המקומי:
איש לא טורח לשאול
את רצון המבקרים.
התרומה נכללת
במחיר הכרטיס.
המתנגד — מחזירים
לו את הכסף,
ואומרים שאינו יכול
לקנות כרטיס בלי
זה :״העיריה כבר
גבתה את התרומה
מראש,״ אומרים לו.
אפילו מטרה טובה
אינה מצדיקה קופרשמיט התעלמות גסה מחופש
הפרט.

א. קופרשמיט,
הוללות כ״עמידר״

קרית־חיים

איני מבינה כלל מדוע לא נמצא מוסד
משפטי או משטרתי במדינה, שיגיש כתב־אישום
נגד מנהלי ענויזר, על ביזבוז כספי־
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1592

הצועד בראש
נו!7ד17י העלויזיה בעולם
מקל טי ט לויזי ה ״זני ט״ מורכבים בישראל, מחל קי ם
אוריגינליים א מ רי קניי ם ו מו ת א מי ם ב מיו חדל תנאי
ה ק לי ט ה בישראל. זאת בפי קו ח מל א של מעבדת האם
שהיא ה מעבד ה המ שוכללת ביותר בארצות־הברית.
שרות יעיל ונאמן, המלווה אתמקלט הטלויזיה שלך מן הרגע
בו מגיע הוא לביתן, מבטיח קלי טהמק סי מלי ת גבל עת.
להשיג בתשלומים נוחים אצל מפיצי ״זניט״ בכל רחבי הארץ.
״ זניט טלפון 229102 תל־אגיב • 69*10 חיפה • 66740 ירושלים

האינות 7ן1דמת לח1תמת
חשוב גם לירושלמים !

״אולפן גרג״

פאות נכריות

(בר־קמא)

פותח
.1בירושלים ובתל־אביב
ביום א׳ 10 ,במרץ
קורם ערב של חודש אחד
(פעמיים בשבוע שעתיים)
.2בתל־אביב בלבד
ב־( 9.4חופשת פסח)
קורס בוקר (בהנחה מיוחדת)

> -קצרנות
עברית ו/או אנגלית
הצלחהמובטחת ! הרשמה.־
י ״ ם: בי״ם ״הפקיד״ ,בצלאל 18
ת״א: גורדון ,5סל 236209 .
מרכז עדשות מגע
7£8א£ם 5א*07 1£־דא 00
״גרוזובסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

עטרהבע ׳־ מ
י צ רני ם וי צו אני ם
של פאותנכ רי ו ת
וח לקי פאותמ הוד רות.
מת• מ גי רו ת: קלון •דבורה־ה
אד מו ר מגור 7נ. בני־ברק.

שעות קכלה 9-17
נשמח לשלוח חוגרת חסברח
לפי בקשת.

מכתבים

(המשך מעמוד )3

ציבור, ואולי על הונאה.
כלום הגענו לשלב בו יכולים מנהלי
חברה ציבורית ומזכירותיהם לבלות על
חשבון האזרח הקטן מאוד — וכולם יצחקו
מן הבדיחה, ואיש לא יזיז אצבע?

גאולה צדוק,
פורנוגראפיה?

גבעתיים

איני צדיק בנוגע לסכם ולארוטיקה, אבל
אני חושב שמה שעכשיו מוצג בגאלריה
גורדון (העולם הזה

שעתיים של צ חו ק
הערב נתניה ,״אסתר״ ,כרטי־סים
״סיגנל״ ובקופה
מחר יום ד׳ טבריה ״אביב״
2 9יום ו׳ 8.3כפר־סבא ,״עמל״
\ 1מוצ״ש 9.3חיפה ״ביתנו״
2הצגות 9.00—6.30 ן22 כרטיסים נובה

יום א׳ 10.3אשקלון ״רחל״
יום ב׳ 11.3תל־אביב, אולם ״מס־על
הפיס״ 2 ,הצגות
.8.45—6.30 כרטיסים
״עתיד״ ויתר המשרדים
יום ג׳ 12.3פתח־תקוה ,״שלום״
יום ד׳ 13.3כפר אתא ,״שביט״

ההצגות מיועדות לקהל הרחב.

591ו) זו ניבזוח ו־שיפלות
מהמין המלוכלך
ביותר.
אני מתפלא על שאינו דעת־הקהל,
מגיב על זה ביריקה!
חוצפה
איך שלחו
ציירים כמו שאגאל
— שבזמנו
צייר נושא־עירום בכל
התמימות והיוברנשטיין

בכל האמונה שאמנות
שייכת לאמנות
— מה שרחוק כיום מציורים מסוג
אלה, המשתדלים בכל מיני חוכמות לטמטם
את ציבור הדגנראטים האינטלקטואלים, ששמו
להם מונופול של ״הכל מותר״ ,אפילו

כלכלה, מינה,ל ציבורי.
אותם עובדים שהיו בעלי תואר אקדמאי
בתחומים אלה, ובמדעי־חברה מסויימים אחרים,
וכן אלה שהיו בידיהם תעודות של
רואד,־חשבון, הועברו לדירוג המיקצועי מיד,
עובדי ביקורת האחרים הועמדו בפני ועדה
מיוחדת, בה השתתף נציג הציבור, ואשר
בדקה את ידיעותיהם וכושרם, ואם הם מצדיקים
העברתם לדירוג המיקצועי.
העברה זו נעשתה רק אם ר,תעדה המליצה
על פך. מאז הנהגת הדירוג ר,מיק-
צועי, מתקבלים לעבודת־ביקורת רק בעלי
תואר אקדמאי או רואי־חשבון.
קלבהיים, דובר משרד
מבקר המדינה, ירושלים

חיים

לא שטח גדול
בקטע ״אני ובעלי״ שהופיע בהעולם הזה
( 587ו) מוזכר מועדון אלדין ״הנימצא בשטח

הגדול ביפו.״
מייחסים משמעות שלילית למונח ״שטח
גדול״ ,השייך לתקופה שחלפה מזמן. בייח־סנו
כיום לגיבעה העתיקה שמעל לנמל־יפו
אנו משתדלים להחדיר את השם הנראה לנו
הולם יותר :״יפו העתיקה.״

בדלי, מנהל החברה לפיתוח
יפו העתיקה, יפו

השלגים והצלמים
הנני צלם־חובב ירושלמי. בימי־השלג צילמתי
רבות, ובין השאר תמונתה של בחורה
ירושלמית. את כחובתה איבדתי, זכור לי
רק ששמה לאה, משכונת רחביה.
לכן בקשתי — פרסמו את תמונתה ואולי
בדרך זו תכתוב האלמונית ותפרסם את
כתובתה שנית, כדי לקבל את תמונתה.

אברהם בהן־צדק,

ירושלים

אם כבר דובר על שלגים של חרמון
ושלגים של שוודיה, במדור־המכתבים שלכם
(העולם הזף 589ו) בתוספת בחורות נאות
ועירומות, הנני מצרפת לאוסף השילגי את

ציור המין של שאגאל
להוריד את המכנסיים לעיני הציבור.
בוז לגאלריה ובוז לציור ולציירים, שהפשיטו
את עצמם!

משה ברנשטיין,

תל־אביב

• הציור של שאגאל — ראה תמונה.

בלי עזרה לאלמנה
בשנת 1964 נשרף בעלי בעבודתו שב־אחוזת־זיו,
בתל־מונד. נשארתי אלמנה עם
ששה ילדים, ואנו גרים בחדר אחד. ארבעה
ילדים ישנים במיטה בודדת אחת. אנו
חיים מקיצבת הביטוח הלאומי 260 :לירות
לחודש.
חמישה מילדי לומדים בבית־הספר. הגדול
משרת בצה״ל.
הקיצבה מספיקה, בקושי, להאכיל את
הילדים. בגדים — איני יכולה לקנות להם.
גם נעליים לא.
משפחת זיו אחראית, לדעתי, למותו של
בעלי: מיד לאחר התאונה הבטיחו לי שידאגו
לי ולילדים, אך עד היום לא קיבלתי מהם
פרוטה. אנו חיים בתנאים בלחי־אנושיים,
ומשפחת זיו מתעלמת מהאחריות למצב זה.
אנא — עזרו לי!

מרים אהרון,
מבקר המדינה והדירוג

תל-מונד

כקשר למכתב החתום ״אקדמאי אמיתי״
שפורסם בהעולם הזה 1586 ובו מאשימים
את משרד מבקר המדינה בהענקת דירוג
אקדמאי לאנשים חסרי השכלה גבוהה, מעיר
דובר משרד מבקר המדינה:

בשנת 1959 הונהג במשרד מבקר המדינה,
בעיקבות דיונים, ותוך הסכמת דעות עם
ועדת־ד,כספים של הכנסת, דירוג מיקצועי
מיוחד לעובדי ביקורת המדינה. החלטה זו
נתמכה בעיקר בשיקול שתפקידי הביקורת,
כפי שהוגדרו בחוק, מחייבים, נוסף על ניסיון
בעבודת־ר,ביקורת, והשתלמות בנושאים
השונים של תחומיה, גם ידיעות מקיפות
והתמחות בתחומים כמו חוק ומשפט,

אלמונית כירושלים

דפנה יוסלביץ והחיילים
תמונתי שלי, בשלגי־ירושלים עם חיילים
ישראליים שבאו במיוחד מסיני — וכולנו
בבגדים.
אך זו היתר, חוזייה נהדרת.

דפנה יוסלביץ,

בת-יס

זכות קדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה / 592

בעולם
דומדה
אהבת מרדכי
י שיגאת המן

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר
ניטראלית, טוענת הגירסה הרשמית,
ועל־כן עליה להתקרב אל אמריקה, שהיא
הפרו־יהודית והפרו־ישראלית שבמעצמות,
גירסה זו הוכחה כמוגזמת, השבוע, דווקא
בארץ קומוניסטית ותיקה: שעה שהרפובליקה
העממית הרומנית פרשה בגלל ישראל
מוועידה בה התכנסו 67 מיפלגות קומוניסטיות*
לדון בנקיטת קו משותף.
בכך הוכיחה אחת מן המדינות, המכונות
בעולם המערבי כ״גרורות״ ,שהיא מפוגלת
להישאר נאמנה לאידיאולוגיה שלה — אן
לפעול על דעת עצמה, בצורה חופשית.
התמחות שד עוני. רצונה של רומניה
להיות עצמאית החל ממש ביום בו נכנסו
חיילי הצבא האדום לרומניה, ב־, 1945
שיחררו אותה מעול הנאצים.
ראשית: משום שהעם הרומני עיקש וקשה־עורף,
שונא שילטון זר ואוהב להחליט
בענייניו בעצמו.
שנית: משום שברית־המועצות הפכה את
רומניה — בדומה ליתר מדינות מיזרח-
אירופה — לאמצעי כלכלי לקימומה המחודש.
אז חילקה רוסיה את אירופה לארצות
המספקות חומרי־גלם, מוצרים תעשייתיים
או מזון — כל אחת לפי התמחותה
לברות־המועצות. דבר זה שיקם במהרה את
רוסיה, מנע את צמיחתה הכלכלית העצמאית
של כל אחת מן המדינות הקטנות יותר.
היה לתהליך עוד מטרה אחת: רוסיה לא
רצתה שהמדינות הקומוניסטיות האחרווג
ילכו בעיקבות יוגוסלביה של טיטו, יינקטו
קו מדיני עצמאי. והתלות הכלכלית במערך
המיזרח־אירופי — וברוסיה המתכננת אותו
— הבטיחה גם חלות מדינית.
נפט וישראל. אלא ש־ 24 שנה הן
פרק־זמן ארוך מאוד. בייחוד עבור ארץ
בעלת עושר מופלג ברומניה.
אט־אט שיקמו הרומנים את עצמם, הודות
למרץ הלאומי שלהם, ובעזרת מישקעי־הנפט
ושאר המירבצים העשירים. ויבולי־התבואה
האגדיים, שהקנו לרפובליקה הרומנית העממית
את שמה כ״אסמה של אירופה המיזרח־ת.״
וכך הגיעה תקופה אחרת, דור שלא הכיר
את סטאלין. בערי־המרחצאות הרומניות
משתזף נוער חופשי במחשבותיו, ובערים
גדל דור של ביורוקראטים הרואים עצמם,
קודם כל, ברומנים ולא כקומוניסטים. הס
לא רצו להיות מדינה המשרתת את המשק
הסובייטי י— אלא לנצל את העושר של
רומניה כדי להפוך את ארצם למדינה תעשייתית
מודרנית בזכות עצמה.
דבר זה מצא את ביטויו בקשירת קשרים
כלכליים עם המערב — קשרים המאפשרים
לרומניה לחדש את הפוטנציאל התעשייתי
שלה. ומאוחר יותר — בנקיטת העמדה
הבלתי־מזוהה של רומניה, כשיתר המדינות
הקומוניסטיות גינו את ישראל, והם ניתקו
את היחסים עם המדינה.
השבוע הלכה רומניה עד הסוף. כשהאלך
באקדש, נציג המפלגה הקומוניסטית הסורית,
גינה את ממשלת רומניה בוועידת בודפשט
ב״תמיכתה בציונות״ ,קיבלה המשלחת הוראות
ממשלת בוקרשט לפרוש מן הוועידה.
היה זה אומנם צעד פרו־ישראלי, אך עוד
יותר — הכרזת עצמאות.
אהבת מרדכי השתלבה בשינאת המן.

ויאט־נאם
נשים וטף
שבוע־שבוע מגיעים מוויאט־נאם סיפורי־זוועות
וסבל. אבל לעיתים מגיעים גם סיפורים
מסוג אחר, מבדחים מעט: אלה הערות־השוליים
ד,קומיות של הטראגדיה המחרידה
של שנות השישים.
ארכע וחצי דקות. הסיפור הראשון
נוגע בספינות־הנחתים האמריקאיות, בהן
השתמשו אנשי־צבא כד•־ לעבור את הנהר
צ־ו־לאי שמעברו התבצרו אנשי־וייטקונג.
אלה ספינות־נחיתה ענקיות, מן הסוג שהיה
בשימוש במלחמת־העולם באוקינוס השקט.
פ׳ תאום הוברר למפקדה האיזורית האמריקאית
שהנהתים מתנדבים לצאת להתקפה,
בכמויות הולכות וגוברות. חקירה
קצרה העלתה את העובדה שבספינח־נחיתה
(המשך בעמוד )6

כשמדובר בקנית חליפה או תפירתה
ברור כי אין אריג מ ת אי ם יותר
מפולגת דיאולן מאסטר.
אריגי פולגת דיאולו מאקזטר 1 הינם המילה האחרונה

באופנת אריגי גברים, הו באיכות
והו בשלל הגוונים ובמבחר הדוגמאות\ .

*א101£ס״ סז&ן? ?0^6*167ז 10 אז3תז 3^6ז*•?69ז -

משווק ע״י הניג את הברמן בע״מ, נחלת בנימין ,37 טל ,625581 .תל־אביב.

* מהן אחת מחתרתית שזהותו! נאסרה
לפירסום. לא רק״ח ולא מק״י הוזמנו.
5 העולם הזה 592ו

בעולם
(המשך מעמוד )5

אחת עבדה יצאנית מקומית, שהציעה את
שירותה, משך ארבע וחצי דקות, לכל חייל
הממתין לקרב־דמים.
אבל לא רק הנשים מתגייסות במלחמת־ווייט־נאם,
למטרות מלחמתיות ועיסקיות
כאחת. גם הילדים נוטלים חלק בהתרחשויות.
כך פורסם, השבוע, סיפורו של צלם־
העיתונות הקרבי והמוכשר ביותר בווייטנאם.
זהו לו־מאן הונג, שצילם את הקרבות!
בסייגון, בעזרת מצלמה זולה, תחת אש, ובין
הקווים ממש.
״הוא יותר חזק מהגיבורים!״ אומרים
עליו בני־מטפחתו, כשהוא רץ בין להבותיו
של הליקופטר שהופל, או עולה עם הנחתים,
כדי לצלם את טבח האויבים.
הונג מוסע לקרבות על הלאמברטה של
אביו הישיש, כי אסור לו להחזיק ברישיון־
נהיגה. הוא פשוט צעיר מכדי לנהוג, אס
כי לא כדי להיכנס לזירת הקרבות: בן 12
בסך הכל.

ארצות־הברית
שחורים, לא כו שים
הכושים באמריקה לא רוצים שיקראו להם!
״כושי״ .בייחוד כשהם צעירים.
הסביר השבוע ראפ בראון, יו״ר הוועדה
לתיאום סטודנטים בלתי־אליטים כושי׳

ו ב פו עו ת

הפנ אי...

לן־מאן הונג

על קטנוע של אבא

פרינם ד־ר * !10999

— זוהי מילת־עבדים. אנשי העוצמה השחורה
מוכנים רק שיקראו להם, שחורים׳.״
הדבר הופך לעיקרון ממט: חלק ניכר מן
התנועה לשיוויון זכויות לכושים, באמריקה,
זוכה לגינוי חריף מצד אחיהם שחורי־העור
— על כי מנהיגיו מסכימים שיקראו להם
,כושים׳, ,נגרום׳ ,וביטויים דומים. בין המואשמים:
הכומר מארטין לותר קינג ורוי
ווילקינס, אחד הפעילים של התנועה.
״כמו להגיד, פרנקים׳!״ אלמלא היו
טמונים מישקעי־שינאה תהומיים מאחרי
הוויכוח, היה זה ריב משעשע ומעט מגוחך.
אך הוויכוח על ההגדרה של שחורי־העור
מאיים בכל רגע לגרום להתפרצויות־אלימות
— והפעם בין כושים לבין עצמם.
עיתוני־הכושים מוצאים להם פיתרונותן
ואימפרוביזאציות: השבועון אמסטרדם ניוז,
גדול עיתוני־ר,כושים במדינת ניו־יורק משתמש
אורח־קבע, בהגדרה ״אפרו־אמריקאים״,
לכך מתנגדים המושלים השחורים, ומצד
הגזענים השחורים האחרים, המעריצים את
המנהיג הנרצח מאלקולם איכס .״אנו מתנגדים
לכל הגדרה שאינה, שחורה׳ ,כי כל
הגדרה אחרת היא סילוף,״ הסביר השבוע
אחד מהם .״מה שלא שחור — לבן. והלבנים
הם שדים ובני־שדים.״
״זהו ויכוח מוכר ביותר,״ העיר השבוע
ישראלי צעיר שחזר משהות ממושכת באמריקה
.״אני עוד זוכר איך בארץ־ישראל
התווכחו על ההגדרה, פראנקים׳ — ואמרו
שצריך להגיד במקום זה ספרדים, או בני-
עדות־המיזרח.
״כאן כמו שם היד, המניע לדרישה לשנות
את המינוח — עניין של כבוד. כשעם, או
עדה, מתחילים להתנער מפיגור — הם לא
רק תובעים לעצמם את השינויים המתבלף
שים מתוך כך. הם גם תובעים ששינויים!
אלה יזכו לשילוט ברור וחד־משמעי.״
* שקפן בינתיים לתנועה המקיפה לא-
סטודנטים והדונלת באלימות ברחובות.

העולם הזה : 592

1111־11
ך* וף״סוף מסתבר מהי ״התמורה״
^ הגדולה, שאותה ניסו אנשי רס״י זמן
כה רב לבשר לנו.
עתה, משחזרו לתיקה החם של אמא
מפא״י, הם אומרים בפה מלא מהי טיבה
של תמורה זו. המציא אותה שמעון פרם,
ומציע אותה גד יעקובי.
וזה תוכנה:

יטילו מם נוסף על כל חברי י

מזכיר קצת את ימיי הכינייפ,
כאשר כל פיאודל -וכל קבוצה
של פיאודלים -היו חופשיים להטיל
על נתיניהם מם י-חמס ככל
העולה על רוחם.
הפיאודלים של ההסתדרות — שכל אחד
מהם נושא על אדרתו תו מפלגתי — מתאחדים
לשם חמס משותף.

הן שודדות את הציבור הישראלי,
בכך שהן סוחטות ״תרומות״ מחברות מונו־פוליסטיות,
כגון דן ואגד, סולל־בונה ועוד
ועוד. החברות הללו מוסיפות את הכספים
האלה למחיר סחורותיהן ושרותיהן, באישור
משרדי־הממשלה השייכים לאותן מפלגות,
וכך נאלץ האזרח לשלם עבור קיום
המפלגות.
הן שודדות את הממשלה, בכך
שהן משתמשות במשרדי־הממשלה לגביית
דמי־שוחד למוסדות מפלגתיים. פרשה אחת
של תל־גיבורים נתגלתה ברבים — אך מאות
פרשות אחרות נשארו כמוסות.

עכשיו באים עסקני המפלגות,
ובראשם אנשי רפ״י וחרות, ואומרים:
מוטב לגבות את הכסף הזה
בגלוי, באמצעות מס, מאשר בדר־בי*סתר
של עושק וחמס.

> והי צביעות שאין למעלה ממנה. הן
אם ישנו אדם אחד במדינה המאמין כי
המפלגות יפסיקו לעשוק ולחמום, לגבות
דמי־שוחד ודמי לא־יחרץ, לחלק ביניהן את
כספי הציבור והעם היהודי, אחרי שיטילו
את המם החדש על העובדים?

עצם הרעיון הוא מגוחך.
כל מעשי השוד וחלוקת־השלל יימשכו.
המם החדש פשוט יתוזסף עליהם.
ואפילו המציעים עצמם אינם מציעים שיהיה
אחרת. הם רק מציעים שהמפלגות
יחדלו מלגבות מסי־חבר מחבריהם.

גם זוהי הצעה צינית -כי שום
מפלגה בארץ אינה גובה מסי-
חבר סדירים.

הסתדרות. את הכנסות המם הזה
יחלקו כין כל המפלגות השולטות
כהסתדרות, על פי מפתח.
אכן, תמורה נאה. בכל שפה אחרת היו
קוראים לזה:

מסע-שוד מאורגן.

ך• רגע הראשון מדהימה ההצעה הזאת
1בציניות הפאנטסטית.

כאן אין אפילו נסיון של הסוואה
או העלמה. זהו שוד לאור היום.

למעלה ממחצית תושבי המדינה הם חברי
ההסתדרות הכללית.

איו להם ברירה.
אם ינטשו את ההסתדרות, הם עלולים
להינזק במקום עבודתם. הם יאבדו את כל
זכויותיהם לגבי הטיפול הרפואי בהם ובבני
משפחותיהם, ובכלל זה אישפוז בבתי-
חולים( .מפא״י, עם ובלי רפ״י, דאגה לכך
שלא יקום ביטוח־בריאות ממלכתי, שהיה
משחרר את העובדים מכבלים אלה).

חברי ההסתדרות אינם שולטים
בה. הם נשלטים כה.

אין הם יכולים להשפיע על מדיניות
ההסתדרות, ואף לא על הרכב מוסדותיה.

בי ההסתדרות היא פדראציה
של מפלגות. מנגנוני-המפלגות
שולטים בה מכל וכל.
פה ושם נערכות ״בחירות״ .לא תמיד,
ולא תמיד בזמן. יש אגודות מיקצועיות שבהן
אין איש זוכר מתי נערכו בהן הבחירות
האחרונות. אך גם בבחירות הכלליות
בהסתדרות מוטלת הדמוקראטיה בספק. האשמות
של זיופים חוזרים ונישנים בפה מלא.
אין בהן סודיות מינימלית. הכפייה היא
גלוייה. אין בהסתדרות מוסד אמיתי היכול
להשתוות למבקר המדינה, ואין בה גם
הנוהלים הנהוגים בבחירות לכנסת.

בי ההסתדרות, כמו הסוכנות היהודית,
שייכת למשפחה הגדולה.
המשפחה הגדולה של עסקני המנגנון.

תה באים עסקנים אלה ואומרים:
> הבה וניתן למצב זה גושפנקה חוקית.

הם יטילו על העובדים־הצמיתים מס, שמטרתו
לכלכל את הפיאודלים ואת בתיהם.
פשוטו כמשמעו.

העובדים, המרוויחים את לחמם
בזיעת אפם, והנושאים על שכמם
את העול הכבד של מנגנון הסתדרותי
מנופח וכבד, יהיו חייבים
לכלכל גם את עסקני המנגנונים
המפלגתיים.

סוד גלוי הוא כי בשטח זה קיימת שבי־תת־תשלומים
מזה שנים רבות. חברי״המפ־לגות
חדלו מזמן לשלם מסי־חבר, חוץ מאותם
השייכים למיסגרות־כפייה אשר אינן מותירות
להם ברירה.

ף תכן שהמצב היה אחרת, אילו נתקבלה
דרישתנו לחייב את המפלגות
לנהל פינקסים, לרשום בהם את כל הבג-

לגות במערכת־הבחירות ל־ 10 אלפים ל״י
לכל מועמד (כלומר: למכסימום של 1.2
מיליון ל״י לרשימה גדולה) ,להטיל את ביקורת
מבקר־המדינה על המפלגות, ולהסמיך
את בית־המשפט להטיל קנסות על המפלגות
העוברות על חוק זה.

הצעה זו נדחתה פהאחד על
ידי כל המפלגות -אותן המפל גות
הזוממות עתה להטיל מם־
מפלגה על העוכדים.
(באותו יום קיבלה הכנסת הצעת־חוק
אחרת שלי — זו שנועדה להגביל את מערכת
הבחירות ל־ 42 יום. הצעה זו הועברה
לוועדה — ושם היא קבורה עד היום, בהסכמה
חשאית של נציגי כל המפלגות. היא
פשוט לא הגיעה שם לדיון, במשך למעלה
משנתיים!)

**ובן שכל מעשה־שוד פוגע, קודם כל,
בנשדד. אם תתגשם המזימה, יסבלו ממנה
מאות אלפי חברי ההסתדרות, שיצטרכו
לוזתר על חלק מתקציב־המשפחה כדי להאכיל
מנגנון טפילי, השנוא עליהם.
אולם זהו רק צד אחד של המטבע.

הצד השני הוא זה: באמצעות
המס הזה, יהדקו המפלגות הוותיקות
את טבעת-החנק שלהן על
צוואר הציבור, וימנעו כל תמורה
ושינוי.
מן המס הזה ייהנו רק המפלגות הוותיקות
— אותן השולטות בהסתדרות.

אם יקום מחר כוח פוליטי חדש,
שילחם למען שינוי ותמורה -לא
ה״תמורה״ של רפ״י, המתבטאת
במזימה זו, אלא תמורה של ממש
איך יוכל להתחרות בדינוזאורים הרובצים על קופת הציבור?
התנסיתי בכך בבחירות האחרונות, כאשר
הרשימה, שעמדתי בראשה, הוציאה כ־40
אלף לירות — ונאלצה להתחרות במפלגות
שהוציאו עשרות מיליוני לירות כל־אחת.
בבחירות הבאות יהיה המצב הרבה יותר

יהיה זה, כמובן, מם ״דמוקראטי״ .כלומר:
יעניקו לכל עובד את החופש לסרב בכתב
לשלם את המם.
כאן מגיעה הציניות לשיאה. כמה עובדים
במדינה הזאת יעזו לחתום על הצהרה כזאת,
העלולה לעורר עליהם את חמת הבוסים הרודים
בהם?

כמה אנשים בקריית־גת ובקרית־שמונה,
באופקים ובדימונה, ישתמשו
בזכותם ״הדמוקראטית״
להרגיז את המנגנון החולש על
מטה לחמם?
^ ם המם עצמו הוא ציני, הרי זה
כאין וכאפס לעומת התירוצים והאמת־לות
שבפי חסידיו.
הצידוק העיקרי הוא זה: מנגנוני־המפלגות
סוחטים ממילא כסף מכל מיני קתות ציבוריות.
אז מוטב שיקחו את הכסף בגלוי.

למה הדבר דומה? לסניגור אשר
יקום ויטען: כבוד השופט, מוטב
לתת לנאשם לשדוד לאור היום,
כי אחרת הוא עלול לשדוד בחש•
בת־לילה, וזה יהיה יותר גרוע.
נכון, המפלגות שודדות, חומסות ועוש־קות.

שודדות את העם היהודי,
בכך שהן מחלקות ביניהן מיליונים בלתי־ספורים
מהכנסות המגבית היהודית המאוחדת.
מיליונים אלה נאספים, בעזרת אלופי
צה״ל, בטענה שהם דרושים לביצור בטחונה
וקיומה של מדינת־ישראל. לאחר מכן מחלקים
אותם בין המפלגות, באמתלה של תמיכה
ב״מיפעלים קונסטרוקטיביים״ של מפא״י
וחרות, מפ״ם והדתיים, הליברלים העצמאיים
והבלתי־עצמאיים.

סותיהן והוצאותיהן, ולהגיש אותם למבקר־המדינה
— תוך איום בעונשים פליליים על
ראשי המפלגות המעלימים הכנסות או המזייפים
ספרים.

שום מפלגה אינה מציעה זאת.
למחרת בחירתי לכנסת, ביום ה־ 6בדצמבר
, 1965 הגשתי לכנסת הצעת־חוק ברוח זו.
בהצעה זו ביקשתי להגביל את הוצאות ד.מפ־

גרוע — כי לרשות המפלגות הוזתיקות
יעמדו עשרות מיליוני לירות נוספות, שהוצאו
ממעטפות־השכר של העובדים.

תיווצר אפלייה זדונית כין המפלגות
הוותיקות, שכולן מיוצגות
בהסתדרות, ובין כל גורם פוליטי
שלא ירצה לפעול בהסתדרות.

ייאמ 1 1 * 1־ 1 1 *1 * 9 1־ 1

במדינה
העס
ה שמות ששונו היה זד, שבוע הפכפך לאזרחי ישראל.
מצב־הרוח נע מקיצוניות אחת לשנייה,
בעיקבות מבול־ד,ידיעות שרדפו בחטף, בזו
אחר זו. אפשר היד, להתחיל את היום
באופטימיות ולסיים אותו בפסימיות —
הכל בהתאם לחדשה האחרונה שעלתה
לראש־הכותרות.
זיק של תקווד, נדלק למשמע הידיעה,
שפורסמה בניו־יורק טייטס, אודות הסכמתם
הצפוייה של המצרים לשיחות שלום
עם ישראל בקפריסין (ראה בעמוד הבא).
אבל אז באו הצווים של שר־הפנים בישראל
ובאומר של גמאל עבד־אל־נאצר בחלואן —
ומחקו במספר משפטים את כל התקוות.
גל חדש של טרור (ראה להלן) בישר,
לאחר תקופת רגיעה יחסית, שיטה חדשה
בפעילות חוליות־ד,חבלנים. פיצוץ מחנה־הציוד
המיכני הכבד, ליד אבו־גוש, והריגת
השומר הדרוזי במקום; וכן מותם של שני
עובדי חברת מקורות, שער, שרכבם עלה
על מוקש ליד יד־מרדכי — הוכיחו, כי
החבלנים בוחרים עתה להעביר את פעילותם
מהשטחים המוחזקים לטריטוריה של ישראל
בגבולותיה שמלפני ה־ 5ביוני.
כקבורת משה רבנו. אולם השבוע
נועד להסתיים דווקא באווירה פסימית.
יום חמישי הקרוב, ז׳ באדר, הוא לפי
המסורת היהודית יום מותו של משה
רבנו. מאחר שמקום קבורתו של משה ביום
זד, לא נודע, נבחר יום זד, על־ידי הרבנות
הצבאית לשמש כיום־זכרון לחיילים האלמוניים
של צד,״ל.
ביום זה ימלאו גם חמישה שבועות
להיעלמה של הצוללת דקר. בין שאר החיילים
האלמוניים של צד,״ל, יועלה זיכרם
של אנשי צוותה של הצוללת.

^וי ס

גילאי החורפי

*יר!יק בתא. נחלת בנימין 4 4
כ מו ת מוג בלת של מי דו ת בו ד דו תודג מי ם שוני ם מ אי כו ת מ עול ה.
לגבהות:
* מעיל צנזר ...
מ עי לי לש ...

ה חל מ —

החלנ 6 9 . 50 — 1ל

ש מ ניו ת ...

ה חל מ —

ח לי פו ת ...

ה חל נז —

4 8 . 50

ה חל נז —

6 9לי 9 .95ן ל .

ח צ איו ת ...

ה חל מ

5 . 95ל

לי פו ת ...

החל מ -

9 8 .ל י

מ עי לי חו ר ף ...

ה חל מ

ה חל מ —

4 8 . 50

החל מ — 2 4 .95ל

ק ט• פורט

כו ת נו ת ...

0ג* 2 9

החלמ — 4 9 .50ל י
החל מ 4 .5 0 -ן ל ,

ע ני בו ת ...

החל מ —

לגברים :

3 . 95

מ שפחה
אחת
מי שרצה לחפש סמלים לגבי הסיכסוך
הישראלי—ערבי, יכול היד, השבוע למצוא
אותם בשפע בפעולת־החבלר. שביצעו חבלני
פתח ליד אבו־גוש, ובפעולת התגובה המהירה
שביצעו כוחות הביטחון הישראליים,
אשר הביאה לחיסול קבוצת־הטירור.
קורבן־השודא של הפעולה הטירוריסטית
היה שומר חניון ציוד־מיכני־כבד, דרוזי שהומת
בחנק על־ידי אנשי פתח. ואילו רוצחיו,
שבאו בשם הלאומנות הערבית היו
יהודים, כפי שמסתבר. גם מפקד החוליה
שביצעה את הרצח, ויליאם נאג׳יב נאצר,
וגם האיש שחנק את השומר הדרוזי במו־ידיו,
כאמל נימרי, הם בנים לנשים יהודיות,
שנישאו לערבים, ומשום כך הם יהודים לפי
ההלכה היהודית.
ואם לא די בזאת, הרי אחד הקצינים שהשתתפו
במצוד אחר קבוצת הפתח, ואשר
הרג בעצמו שניים מאנשי החוליה שניסו
להסתתר על עצים ליד הכפר ראמון, היה
קצין סישסר־הגבול דרוזי, בן־דודו של השומר
שנרצח בחניון.
לולא התחולל הכל במציאות, ניתן היה
לחשוב כי הסיפור אינו אלא פרי המצאתו
של אחד מגאוני תיאטרון האבסורד: יהודים
רוצחים ערבי בשם הלאומנות הערבית, ואילו
ערבי דרוזי הוא גיבור ביסחונד, של
מדינת ישראל.
העולם ר,זה 1592

שו־הפניס חתם על צווים המאיימים לטובל את שליחות יאדינג—עליו לדנח !

^\ינני יכול לסיים את דברי,״ הודיע
1 עבד־אל־נאצר ,״מבלי להתייחס לשאלה
המעסיקה כל אחד מאיתנו: שאלת ישראל
והשטחים הכבושים.״
עד לאותו רגע עסק בהסברת הקשיים של
מישטרו. פועלי חלואן, שהתכנסו באוהל־ענק,
הקשיבו לו פחות או יותר בשקט. אבל ברגע
שהזכיר את ישראל — עלה המתח. גם קולו
של הראיס נעשה פחות פייסני, פחות מתנצל.
״אנו מודיעים לישראל, שעם שינוי מעמדם
היא תשלם ביוקר! אנו נשבעים באלוהים
לשחרר כל שעל אדמה!״
צווחות ההמונים הטביעו את הרחשים הדקים
שרווחו בשבועיים האחרונים במרחב.
רחשים אופטימיים, כי הנה־הנה עומדת להתקיים
פגישה בין ישראלים לערבים בקפריסין.

ין ספל! שממשלת ישראל — או לם־
חות רובה המכריע — מעוניינת בשיחות
עם הערבים. אבל שיחות מסוג מסויים מאוד:
ישירות, ללא מתווכים — וללא תנאים מוק־

171/^ 1/71

01711
על הצורה בה נוהלו שיחות שביתת־הנשק
ברודוס, לפני 19 שנה, מספר ואלסר
איתן, שעמד בראש משלחת ישראל:
ץ* ״ רבאנץ׳ ומנגנונו הקימו את המטה
1ואת מגוריהם באגף אחד של מלון
השושנים המרווח, והיקצו את האגף השני
למשלחות ישראל ומצרים. ישראל תפסה את
מרביתה של קומה אחת, מצרים את הקומה
שמעליה. זה היה סידור מצויין. כל הצדדים
הקשורים למשא־ומתן היו תחת גג אחד,
אך כל אחד נהנה מפרמיות כימעט מוחלטת.
ראינו מייד כי המצרים לא היו במצב־רוח
ידידותי במיוחד. כאשר ראו ישראלי
מתקרב במיסדרון, למטה, היו בוחנים אותו
— ומפנים את ראשם הפגנתית. מאמציו הראשונים
של ד״ר באנץ׳ לקיים פגישה בינינו
נידחו על־ידי המצרים, עד שהוא הבהיר כי
כולנו באנו לנהל משא־ומתן, וכי פירוש
הדבר שעלינו להיפגש ולשוחח.
למחרת היום נפגשנו בחדר־האורחים של
ד״ר באנץ׳ ,כשהמתווך־בפועל יושב־ראש על
הספה, ומישלחות ישראל ומצרים מקובצות
על כיסאות מימינו ומשמאלו. בתחילה התעקשו
המצרים להפנות את כל הערותיהם
אל ד״ר באנץ׳ ,כאילו לא היינו אנו בחדר.
אבל אי־אפשר היה להמשיך במלאכותיות
מסוג זה, והאווירה השתפרה במהרה. לא
עבר זמן רב לפני שהמשלחות החלו מת-
וזכחות האחת עם השנייה, ישירות, באנגלית
ובצרפתית.

דמים. רק לאחר שיסבו הנציגים הערביים
לשולחן המשותף, יועלו ההצעות לדיון.
אבל אין גם ספק, כי לשיחות כאלה לא
יסכימו הערבים. כי פירושן — הכרה מיידית
בישראל, ללא כל תמורה. גם העולם הבין,
שעקשנות ישראל על קיום נוסחה זו פירושה,
למעשה, התחמקות מקיום שיחות כלשהן.
לכן באה הודעתו של אבא אבן בשבוע
שעבר בכנסת, כי ישראל תסכים גם
לשיחות בנוכחות מתווך ,״כדוגמת רודוס״.
לציבור הישראלי הבהיר אבן, כי אין
למעשה חידוש בגישה זו, אבל בעולם היא
התקבלה כצעד פייסני חשוב של ישראל.
אופטימיות זהירה החלה מלווה את שליח
האו״ם גונאר יארינג, במסעו לניו־יורק. עיתונאים
החלו מחזחים מביירות, מעמאן ונד
קאהיר, כי עבד־אל־נאצר וחוסיין הסכימו עקרונית
לפגישות בקפריסין. ואילו שר־החוץ
המצרי הצהיר :״ישראל מרבה לדבר על
נושאים נוהליים. אותנו לא מעניינים הנוה־לים.
אנחנו רוצים לדעת: האם ישראל מקבלת

מעדנים מגרופי, שהובאו במטוס מקאהיר.
אני זוכר היטב שישבתי עם ראש המיש־לחת
המצרית, כשהוא מראה לי תמונות של
משפחתו. באחת התגאה במיוחד: תמונת בנו
שזה עתה קיבל דרגת סגן־מישנה.
הרגשנו, אותו לילה — ואני משוכנע שגם
המצרים הרגישו כך — כי לא רק הבאנו
את שלב־הלחימה לסיום רשמי, אבל גם
הנחנו את היסודות, אם לא לאהבה ולחיבה,
הרי לפחות ליחסים נורמאליים בינינו.

ן* ״ר באנץ׳ ידע מתי להיות משכנע וע־
1דין, מתי להיות חסר־פשרות, ואפילו מתי
כדאי ללעוג או להיות נוקשה. עלה במוחו
הרעיון הנעים להזמין מייצרן מקומי שתי
מערכות של צלחות הקראמיקה המקושטות,
שרודוס מפורסמת בהן. כל אחד מחברי שתי
המישלחות והמנגנון שלו עצמו היה צריך
לקבל כמזכרת צלחת כזו, הנושאת את ההקדשה
שיחות שביתת־הנשק רודוס , 1949
ברגע חתימת ההסכם. בנקודה אחת, שקענו
במה שנראו כקשיים שלא ניתן להתגבר
עליהם. ד״ר באנץ׳ קרא לנו לחדרו, פתח
את מגרותיו והראה לנו את הצלחות, שלא

קאהיו : 1968 יארינג משכנע את נאצו
את החלטת מועצת־הבטחון בכללותה?״
אילו השיבה ישראל בחיוב — אפשר היה
לקבוע, שאומנם יתקיימו השיחות בקפריסין.
מכיוון שלא ניתנה תשובה כזו, אפשר היה
רק לשקוע שוב בניחושים סביב השאלה:
יתקיימו השיחות או לאו? ואם כן — איזה
סוג של שיחות?
הניחוש הסביר ביותר: שיחות־גישוש ראשונות,
שיובילו במהרה למבוי־סתום. שיחות
שבהן ישאל יארינג את המישלחת הישראלית
מה היא מוכנה להציע, כדי לברר אצל
המצרים אם הם רואים בהצעות אלה בסיס
להתחלת המשא־ומתן.
אלא שהמישלחת הישראלית תיאלץ שוב
להתעקש על הנוסחה: שיחות ללא תנאים
מוקדמים. היא לא תוכל להגיש הצעות ממשיות
— כי ממשלת הליכוד הלאומי אינה
יכולה להסכים על קו אחיד. גיבוש הצעות
של רוב פירושו — פירוק הממשלה.
מדי שבוע, כימעט, כאשר מתגלים הבקי־

מייד טענו הערבים, כי הצהרה זו באה
לטרפד את שליחותו של יארינג על־ידי
הקביעה, כי לא רק ירושלים אלא גם רצועת
עזה תסופח למדינת ישראל.
אך זעקת הערבים היתד, כאין־וכאפם לעומת
מה שקרה כעבור יומיים. גרם לסערה
החדשה שר הפנים חיים משה שפירא, שחתם
על שורה של צווים רשמיים. קבעו הצווים:
יהודה ושומרון, רמת־הגולן, רצועת־עזה וסיני
שוב אינם ״שטח אוייב.״

**ץ פירא עשה זאת בלי להתייעץ עם
משרדי החוץ והביטחון, ושני השרים
לא יכלו להסתיר את מורת־רוחם.
לא הועילו ההסברים המגומגמים, כי לצווים
האלה יש רק משמעות מינהלית פורמאלית,
שאינה נוגעת למעמדם המדיני של השטחים
המוחזקים. הערבים התעקשו לראות
בהם הכרזת־סיפוח — צעד שמונע כל הידברות.
אולי מפני שרצו לסחוט מישראל

ן * משךששת השבועות שבילינו יחד
^ בסלון השושנים נהיינו ידידותיים למדי
עם המצרים. ייתכן שעמדתם הקודמת היתר,
תוצאה של אי־בטחון וביישנות, או של
הנחיות מוקדמות ; אני משוכנע שלא נבעה
מאיבה עמוקה.
לא נפגשנו הרבה במישור החברתי, אבל
כאשר חלה היועץ המדיני הבכיר של המיש־לחת
המצרית, עבד־אל־מונעם מוסטפה, ישבנו
ליד מיטתו וניחמנו אותו; וכאשר נחתם
סוף־סוף הסכם שביתת־הנשק, זימן ד״ר
באנץ׳ את כולנו למסיבה בערב, בה הוגשו

וודוס :1949׳שוארים(מימין) ומצרים(משמאל) ליד שולחו אחד
ידענו דבר אודותן עד לאותו רגע, ושהוא
שמר לנו כהפתעה .״הביטו על הצלחות היפות
האלה!״ אמר .״אם תגיעו לידי הסכם,
יקבל כל אחד מכם אחת לקחת עימו הביתה.
אם לא תגיעו לידי הסכם — אשבור אותן
על ראשיכם!״
כאשר חתמנו את הסכם שביתת־הנשק,
התקיים טכס חלוקת המתנות כהילכתו.

עים באחדות הממשלתית, כאשר מנחם בגין
מותח ביקורת על דברי שר־החוץ או שר
הביטחון, ממהר לוי אשכול להרגיעו — על־ידי
השמעת הצהרה קיצונית, בכיוון הנגדי.
כפי שעשה השבוע, בהצהירו באוזני כתב
יונייטד פרס, כי אחרי פיתרון בעיית הפליטים
(בשטחים הערביים) ישארו תושבי ירושלים
ורצועת עזה — אורחים ישראליים.

הודעה רשמית שאינה מתכוונת לספח את השטחים,
או אולי כדי להודיע כי שוב אין
טעם בהמשכת שליחותו של יאריגג, וכי
הישראלים הם האשמים בכך.
מבחינה ישראלית טהורה היה, כמובן, בצעדו
של שר־הפנים לא רק טעם לפגם —
אלא סכנות ביטחוניות. בכל מדינה אחרת היה
שפירא מתפטר, לאחר הכחשות הממשלה.

דו ״ הלממד
במדינה דמויזת האיש שהפיל מ מ של ה
*כבוד הנשיא,״ פתח האיש את הגנתו,
״היועץ המשפטי המלומד, ועוזרו, כינו אותי
בבית־משפט זה בשם פסיכופאט.
״כמובן, על־פי המושגים שלהם משוגע
הוא זה אשר במקום להחניף לראשי־השל־טון
ולאנשי־השררה, יוצא ומוקיע כל דבר
שחיתות ופשע המגיע לידיעתו. לפי המושגים
שלהם, כנראה, פסיכופאט הוא איש כמוני,
אשר במשך חמישים שנות עסקנות ציונית
לא התעשר ולא בנה וילה, אלא חייב לעבוד
בגיל 73 מחמש בבוקר עד הצות הלילה,
כדי להשתכר בקושי את לחמו ועוד מש־

קיע מכוחותיו ומכספו שלו לגילוי מעשי
הרשע והזדון!״
כך הגן מלכיאל גרינוואלד על עצמו, במשפט,
לפני נשיא בית־ר,משפט המחוזי בירושלים,
השופט בנימין ד,לוי. הוא היה נאשם
בהוצאת־דיבה — אבל הצליח להפוך למאשים.
המשפט לא ניכנס להיסטוריה כ״משפט
גרינוזאלד״ ,אלא כהתחלת ״פרשת קסטנר״.
הארכה החום. המכשיר, שבעזרתו
הפך גרינוואלד את סדרי־ד,שלטון בארץ, היה
דף משוכפל, כתוב בשפה הגרמנית, תחת
הכותרת העברית המשונה נונתבים לחברי
במזרחי (פנימי!) .באחד העלונים טען, כי
פקיד משרד המיסחר, ד״ר רודולף ישראל
קסטנר, שיתף פעולה עם אנשי אדולף אייב־מן,
בהונגריה.
•לא במיקרה נוצר המכשיר המשוכפל. כי
הישיש בעל הזקנקן המחודד ראת את עצמו
כעיתונאי לוחם, למרות שאת מאמרו ר,מיק־צועי
האחרון כתב ב־.1938
אז היה עורך צייט שריפט, ביטאון המזרחי
בווינה. כאשר נכנסו גייסות הנאצים
לבירת אוסטריה, קידם אותם ביטאונה של
המפלגה הדתית־קיצונית בכותרת :״הארבה
החום פשט בארץ!״
משרדי העיתון נהרסו, גרינוואלד הושלך

לכלא. הוא שוחרר כעבור ארבעה חודשים,
בעזרתו של פקיד אוסטרי. אך הנאצים לא
ד,ירפו ממנו. כעבור חודש בלבד הופיעה
חוליית גסטאפו בדירתו, גררה אותו לביתר,כנסת
הסמור, ועזבה אותו כמת. אבל
שישה פצעים פתוחים בראשו, שבעה שברים
בידיו וברגליו, וכשבפיו לא נותרה אף לא
שן אחת — לא הספיקו. הוא נלקת לבית־החולים,
הצליח בעבור זמן לעלות ארצה,
כשהוא נתון כולו בגבס.
בדרך, בשתי האצבעות החופשיות שלו,
תיקתק בלי הרף על מכונת־הכתיבה, שעה
שאונייתו הפליגה לכיוון חיפה.
האהכה: חיבור. הוא יכול היה להצטרף
אל מנייני העסקנים המיקצועיים, שכן
מאחריו היתד, פעילות ציבורית ארובה*.
תחת זאת העדיף למתוח ביקורת על מפלגתו
— וכך נולד הדף המשוכפל.

הוא היה יוצא־דופן במפלגתו, ולא רק
כעסקן. גם ברקע היהודי שלו היד, שונה
מחבריו. כי למרות שהיה דתי קפדן, הכיר
היטב את החיים החילוניים. אביו שלח אותו
לבית־הספר הממלכתי של העיירה האוסטרית
שופרון, ובשבתות היתד, עוזרת נושאת
את תיקו לבל יחלל את השבת. המיק־צוע
האהוב עליו כבר אז: חיבור.
אהבה זו ליוותה אותו כל חייו, עד לבית־המלון
הקטן (עשרה חדרים) ,שרכש בסימ־טה
ליד כיכר ציון בירושלים. את ילדיו
גידל ברוחו: נונקונפורמיזם מוחלט.
בנו יצחק הצטרף לאצ״ל, בתו רינה הפכה
חובשת של לח״י. כאשר פרצה מלחמת
העצמאות, חבש גרינוואלד קובע־פלדה, התנדב
לשמור על המחסום שהפריד בין העיר
העברית לעיר העתיקה. בוקר אחד קרא את
הבולטין היומי של אצ״ל :״הלילה עבר בשקט
בגיזרת ירושלים. חייל אחד נפל על
הר־ציון — יצחק גרינוואלד.״
מלכיאל קיבל את הידיעה בשקט. אבל
מאותו יום החריפה מלחמתו הפרטית נגד
כל ״הפאראזיטים״ ,כפי שקרא להם: משתמטים
בעורף, עסקנים מושחתים.
הדיו הטובה .״אדוני הנשיא,״ סיים
אז את עדותו בפני השופט הלוי ,״בן 73
אנוכי. איני יודע כמה זמן הותיר לי ה־קדוש־ברוך־הוא
להלך בעולמו. אולם יהא זה
זמן קצר ככל שיהיה, רציתי לחיות במצפון
שקט דברי אמרתי ואת נפשי הצלתי.״
כאשר זוכה — נאלצה ממשלתו של משה
שרת להתפטר. גרינוואלד ראה בכך ניצחון
האמת שלו, ולידידו ראובן (״רומק״) גרינברג
אמר :״עכשיו לא איכפת לי למות.״
הוא חי עוד 13 שנה. כאשר נפטר, השבוע
— עדיין היתד, הדיו טריה על הגיליון
האחרון של מנתבים לחברי במזרחי (פנימי).

לעסקים

זריז מכל —
1המנהע

אתה זקוק להלוואה כספית?
אם אתה לקוח של אחד הבנקים הפועלים
(המשך בעמוד 3ו)

מנחם ים־שחור
זה נשאר במשפחה

* בין השאר אירגן קבוצות של עולים
בלתי־ליגאליים. הקבוצה הראשונה יסדה ליד
פתח־תקווה קיבוץ שנקרא על שמו — קיבוץ
מלכיאל. הנקודה נחרבה במאורעות , 1936 אך
שמה נשאר עדיין רשום במשרד רישום הקרקעות.

***בועיעבודה
של הכנסת עולה ל־
\* /משלם־ר,מיפים כימעט 40 אלף לירות.
לאור זה כדאי לבחון: מה עשתה הכנסת
בשבוע שעבר?
שום שבוע לא שפך אור שלילי יותר
על הידרדרות הכנסת, מאז קום הליכוד־הלאומי
ולידת מע״י, כמו שבוע אחרון
זה. חוששני שזהו אות לבאות.
במשך כל השבוע עסקה מליאת־הכנסת
רק בשני נושאים: תקציב משרד־החוץ וה־צעת־חוק
פרטית( .להוציא, כמובן, מתן תשובות
לשאילתות).
כדי לעמוד על כל חומרת המצב, כדאי
להיכנס קצת לפרטים.

אורמי

רי\2

^ וויכוח על תקציב משרד־החוץ היה,
| 1בשנים עברו, מאורע גדול. דוברי המפלגות
התמודדו והתנצחו, ערכו ויכוח רחב
ונוקב. על מדיניות־החוץ, כאשר הבליסטראות
של מנחם בגין מקעקעות את חומות־מפא״י,
שמעון פרס רועם והשמאל זועק חמם.
עכשיו היה זה ויכוח משעמם עד כדי
זוועה. שיעמום שמצא לו ביטוי חיצוני
בולט: אחרי סיום נאומו של שר־החוץ עצמו
ירדה הנוכחות ל־ , 14 והוסיפה לרדת.
כשנאם דויד הכהן (מע״י) ,נכחו 12
ח״כים. כשנאם יצחק רפאל (מפד״ל) נכחו
.14 כשנאם נתן פלד (מפ״ם) נכחו .12 כש־נאם
יזהר הררי (ל״ע) נכחו .11 בשעה

אורי אכנרי: אהבה זה עניין הדדי,
המב|1סס על הסכם בין שני הצדדים!

אין פלא שדוברי גח״ל אינם דוגלים באהבה
שכזאת, המבוססת על הסכם בין
ישראל והעם הערבי הפאלסטיני. אך עמדתה
של מפ״ם מוזרה יותר. נתן פלד דיבר
על הצורך בשלום, ונגד סיפוח השטחים
(מפ״ם דוגלת, רשמית, בהחזרת הגדה למלך
חוסיין דווקא) .כאשר הפליג בכך, קראתי
לו קריאת־ביניים :״איך זה מתיישב עם
התנחלות בגדה המערבית?״
פלד התעלם מקריאה זו, הוסיף לדבר נגד
סיפוח השטחים. קראתי לו שוב: איך זה
מתיישב עם התנחלות בגדה המערבית?״
שוב התעלם פלד, ושוב דיבר על הצורך
בשלום. אז קראתי לו בשלישית :״איך זה
מתיישב עם התנחלות בגדה המערבית?״
מה היתד, התשובה? היא לא היתה. ולא
יכלה להיות, כי מפ״ם יושבת בממשלה
העושה את ההיפך ממה שהיא מדברת.

מגד יג\זר רי\2
ך * ווי כו ח על משרד־החוץ נמשך יומיים.
| ) לאחר מכן בא יום שלא היד, כדוגמתו
בתולדות הכנסת.
במשך כל השנים, היה היום הרביעי
בשבוע יום של מתח גבוה. כי ביום זה היו
מפלגות האופוזיציה מעלות הצעות לסדר־היום
והצעות־חוק פרטיות, שעיקר מטרתן

א) 11ה
8.40 בערב, כשנאם אמיל חביבי, נכחו רק
חמישה ח״כים, חוץ ממנו עצמו, היו״ר
ואני. החמישה 1 :ממע״י (פישר) 1 .מגח״ל
(גולדשטיין) 1 .מהמפד״ל (אונא) 1 .מהמרכז
החופשי (שוסטק)
ו־ 1מרק״ח (טובי).
הוויכוח עצמו דמה
למקהלה מדברת.
היו, כמובן, גוונים
שונים, כשדוברי ג־ח״ל
דוקרים בעדינות
את אבא אבן,
וכשדובר מפ״ם מותח
ביקורת עדינה
שבעדינה על חרות.
זה היה הכל. רק
פה ושם הצליחה סרדין קריאת־ביניים להפיג
מעט את השיעמום.
למשל, כשהתלונן יוסף סרלין (גח״ל) על
ראיון שנתן אבא אבן, בו הזהיר בפני
״התאהבות״ בשטחים המוחזקים:
יוסף סרלין: אתה, שר־החוץ, מזהיר
בראיון בפני התאהבות באזורים המשוחררים

אבא אכן 1זאת לא אמרתי!
יוסף סרלין: כך קראתי — להתאהב ...
משה ארם: מה זה?
יוסף סרדין 5האס כבר שכחת?
משה ארם: זו אהבה התלויה בדבר.
יוסף סרדין: על כך שמעתי תגובה
יפה של השר בגין: באמת אפשר להתאהב?
אמא אוהבים!
אורי אבנרי: אבל אהבה זה לא אונס!
יוסף סרדין: יש לן, כנראה, נסיון רע
מאד באהבה.

למתוח ביקורת על השלטון, להעלות עניינים
המטרידים את האזרחים.
מאז סעיף טתימת־הפד״ שבא למנוע מסי־עתנו
להעלות נושאים, ירד מתח זה פלאים.
עם הקמת הליכוד־הלאומי, נעלם המתח לגמרי•
ביום רביעי האחרון הגענו לנקודת־שפל
חסרת־תקדים.
בסדר״היום של אותו יום הופיעה רק
הצעת־חוק פרטית אחת. כלומר: בם ך הכל
דיון של כחצי שעה. כי במיסגרת זו מותר
רק לשני אנשים לנאום — המציע עצמו
והשר האחראי.
ההצעה היתד, של רחל צברי (מע״י) ,והיא
נגעה לעניין קטן — הגברת הפעולה נגד
היעדרות ילדים מבתי־הספר. ענה לה טגן־
השר אהרון ידלין (מע״י) ,שהסכים כמובן
להעביר את העניין לוועדה. כל הוויכוח היה,
על כן, מיותר לגמרי, בבחינת טחינת מים.
כל חברי־הכנסת ידעו זאת — ולכן הם
פשוט לא באו. נמנעתי מהצבעה, כדי להשמיע
מעל הדוכן הודעה:
אורי אכנרי: נמנעתי מהצבעה, כדי
להביע בדרך זו את מחאתי על הידרדרות
הכנסתי המתבטאת בסדר־היום של ישיבה זו,
בה נדונה הצעת־חוק אחת ויחידה בנוכחות
ששה חברי־כנסת.

יו״ר הישיבה, יוסף סרלין, הגיב על כך
באומרו שאני חלש בחשבון, כי יש יותר
מששה ח״כים. ואכן, היו נוכחים עשרה
— אם לוקחים בחשבון גם את היו״ר עצמו,
את המציעה (רחל צברי) ,את סגן־השר (יד־לין)
ואותי. אולם אלה באו מפני שאין להם
ברירה. מלבדם, כ״מתנדבים״ ,באו רק ששה.
בשעה 1.35 מניתי כלהלן:
רשימת הנוכחים: מע״י 3 -מתוך
( 53 נצר, הקטין, ברעם) .גח״ל — 1מתוך

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח על תקציב משרד״החוץ.
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.

בכל דיון בכנסת על דגרי שר־החוץ מר אפן
אני עוכר חוויה מוזרה.
בשומעי את דברי מר אבן עצמו, הוא משכנע אותי׳ כי
אין הוא האיש המתאים ברגע זה להשגת היעד העיקרי של
שר־חוץ ישראלי בדורנו: השגת השלום על־ידי מדיניות
יזומה, נועזת ותקיפה.
אך בשומעי, לאחר מכן, את דברי יריביו ומשמיציו, הם
משכנעים אותי כי מר אבן הוא שר־חוץ אידיאלי. כי בהשוואה
אליהם, הוא כליל התבונה, השיקול ואי־ההרפתקנות.

ללמדנו, בי בל דבר בעולם הוא יחסי. המדיניות
האפורה של מר אכן היא בהירה כהשוואה
למגמות השחורות של דורשי-הסיפוח
והסירי התוכנית של רודזיה יהודית. אולם
היא כהה מאד לעומת לובן התוכניות הבאות
לסלול דיד מעשית להסדר ולשלום.

אבא אבן -גאון או לא?
כבוד היושבת־ראש, על פי מה עלינו למדוד את כשרונו

§ והישגיו של מר אבן? הבא נדבר גלויות.

§ אס תפקידו האמיתי, בממשלת הליכוד הלן
אומי, הוא לספק כיסוי בינלאומי להמשכת
0הסטאטוס קוו, בלומר להחזקת השטחים תחת
שלטון ישראלי ישיר, לקראת התנחלות וסיפוח
בי אז מר אבן הוא גאון.בנוסחותיו המצלצלות, כפי ששמענו אותן אתמול שוב,
הוא מצליח לצמצם עד למינימום את הלחצים הבינלאומיים
התובעים הסדר אחר. הוא פורק ממדינות־ערב את נשקן
הפוליטי, הוא מביס את אויבי ישראל בזירה הבינלאומית,
הוא מונע את אובדן אהדתה של דעת־הקהל הנאורה בעולם.
בכך הוא עולה לאין שיעור על הגישות הפרימיטיביות
של אבירי ארץ־ישראל ״השלמה״ (שלמה במרפאות כפולות
ומרוכעות) ,שעיקר מגמתם היא לפירסומת עצמית ורכיבה
על יצרים לאומניים משולהבים.

אולם, כבוד היושבת-ראש, אם נדון את מר
אבן על פי מטרותיו המוצהרות, בלומר השגת
שלופ-אמת, השתלבות ישראל במרחב ויצירת
מיסגרת קבועה לחיים משותפים -בי אז קשה
להכתיר את מר אבן בכתר הגאוניות הצרופה.
כי מבחינה זו, לא עשה מר אבן דבר. כשמו כן הוא —
אבן גדולה ומוצקה, שהיא סמל הסטאטיות בטבע, ולאו
דווקא סמל הדינאמיות.

במשך־ תשעה חודשים הוא עמד בסלע איתן
מול בל תובעי השינוי -הן לטובה, הן לרעה.
אכן, תשעה חודשי הריון שלא הולידו דבר*.

אבן ודיין -שני שרי־חוץ

כבוד היושבת־ראש, הבה ונבהיר לחלוטין על מה י ש
ויכוח, ועל מה אין .

אין ויכוח בין מר אבן ובינינו על העקרון
* כעבור יומיים אימץ לעצמו אבא אבן רעיון זה,
אך להפך. בנאום בקיבוץ עין־גב אמר :״נם בחודש התשיעי
לאחר המערכה אין מסתמן הריונו של שלום.״

( 23 רזיאל נאור) .מפד״ל ומפ״ס — .0ל״ע
— 2מתוך ( 5האוזנר, גולן) .אגד״י, רק״ח,
המרכז החופשי, פא״י, מק״י — .0

הוכרה ובן זגרי־הישיבוז
ך* שכל שאר המכשירים בכנסת מ־אבדים
בהדרגה את תוכנם, עולה חשיבותה
היחסית של השאילתה. זהו, כיום,
המכשיר העיקרי לביקורת על השלטון,
להעלאת הנושאים החשובים לאזרח. הגשנו,
בין השאר, את השאילתות הבאות:
< 9יישוב הפליטים. האם נערך סקר
כלשהו על האפשרויות לשיקום הפליטים?
האם הובאו המסקנות בפני הממשלה? מה
היד, טיבן? (יום לפני כן טען ראש־הממשלה,
בתשובה לשאילתה שלי, כי לא ידוע לו על
שום הצעות בעניין זה מטעם מומחים ממ
שלא
נחזור לעולם -וגם אני, כמוהו, מדגיש
את המילה לעולם -למצב שהיה קיים לפני
החמישה ביוני .1967
אין ויכוח בין מר אבן ובינינו על ד,עקרון שלא תיתכן
נסיגה של צה״ל מן השטחים הכבושים ללא הסדר המבטיח
שלום ובטחון.

אולם מבאן והלאה מתחיל הוויכוח. מ הו
המצב החדש שאנו צריכים לחתור אליו? מ ה
ז ה בכלל שלום? עממי שלום? איך מגיעים
אל השלום?
מר אבן תובע חוזה־שלום חתום כדין, אחרי משא־ומתן
ישיר וגלוי עם הערבים. והוא מציין בצעד כי שום ממשלה
ערבית אינה מוכנה לא לזה ולא לזה, וכי גם אין סימנים
שממשלה ערבית תסכים לזה או לזה בעתיד הנראה לעין.

זוהי אמת. אכל אין זאת בל האמת. אין
זאת, אפילו, עיקר האמת.
כי ישנו עם ערבי אחד, שאינו מיוצג עדיין על־ידי
ממשלה רישמית, המוכן גם להכרה בישראל, גם למשא־ומתן
ישיר, וגם לחוזה־שלום.

לא אנחנו לבדנו אומרים זאת. אומרים זאת
שני שרי־החוץ של ישראל -גם השר אבא
אכן וגם השר משה דיין.
השר אבן אמר אתמול :״סלידה ממלחמות פוקדת את
הציבור הערבי החי איתנו עתה. שהרי על גבו חרשו יוזמי־מלחמות
במדינות השכנות. במגעים עם נציגיו ואזרתיו,
של ציבור זה אני מתרשם שבצד רצונו לשמור על זיקה
רצופה לכלל העולם הערבי, הוא חש, יותר מציבורים
ערביים אחרים, את אי־סבירותה של מלחמה מחודשת, ואי־נמנעותס
של חיי קירבה ומגע איתנו. כאן יש מנוף
מד ינישחובה עלינו להפע יל ו .״

כל מילה זהב.
מה גם שבכך חוזר השר אבן כמעט מילולית על דברי
השר דיין, המכהן כשר השטחים המוחזקים, שאמר בבית
זה לפני שבועיים, כי העם הערבי הפלסטיני שואף להידברות
עם ישראל, ומתנגד לכל מלחמת־שיחרור, הן זו שבאה
מבפנים, הן זו הבאה מן החוץ.

אם בן, מדוע אין מצידנו אותה הידברות
שהשר דיין דיבר עליה? מדוע אין מפעילים
את המנוך, אותו מזכיר השר אבן?

או״ם-שמום או פלסטין?
האם תנאי הוא, בעיני מר אבן, שכל עמי ערב יחתמו
על חוזה־שלום עם ישראל?
האם הוא דורש חתימה אישית של מאה מיליון ערבים,
ממאראקש עד מוסול, כולם יחד וכל אחד מהם לחוד?
האם הוא דורש משא־ומתן בצוותא של כל ממשלות ערב?
או שתביעתו מתמלאת במשא־ומתן עם עם ערבי אחד ,
בחוזה־שלום עם הנהגה ערבית אחת?

ואם בן, במה נופל העם הפלסטיני מן העם
שמעבר לירדן?
האם רק מפני שבממשלת הליכוד־הלאומי יושבים אנשים
הרוצים בסיפוח השטחים, בניגוד לדעת מר אבן, אנשים
השוללים את זכותה הלאומית של האומה הפלסטינית?

אנו אומרים: הבה ונכיר בהנהגה מוסמכת
של האומה הפלסטינית, בשותך למשא-ומתן
ישיר, במגמה להגיע לחוזה-שלום רשמי עימו,
תוך כינון מדינה פלסטינית שתהיה קשורה
באמנה בטחונית, כלכלית ומדינית עם ישראל.

שלתיים — בניגוד לידיעות רבות שפורסמו
בעתונות).
9״רדינג״ ד : ,האם נכון כי הקמת
התחנה באשדוד, במקום בתל־אביב, יעכב את
אספקת החשמל רק בשנה אחת? האם נכון
שראשי משרד־הבריאות קבעו שהמומחה פילים
ספורן אינו אובייקטיבי?
צה״ל ו״רדינג״ :האם נכונה הידיעה
כי ראש־הממשלה לחץ על צה״ל לרכך
את עמדתו השלילית לגבי הקמת רדינגד׳
בתל־אביב?
9שיחרור כחורי-ישיבה: האם
נכון כי יש סידור המאפשר לבחורי־ישי־בות,
המתגייסים כביכול לצה״ל, לבלות את
שרותם בליטוש יהלומים במושב קוממיות,
אחרי. תקופת הטירונות? מה עושה צה״ל
כדי לוודא כי אותם בחורי־הישיבות המשוחוגס

נשיג לא רק שלום רשמי ראשון, אלא גם נשמור
על שלמות הארץ.

ואם נכלכל מעשינו כתכונה, נביא גם להצטרפות
עבר-הירדן, בהמשך הדרך, לפדרציה.
מדוע אין השר אבן הולך בדרך זו? מדוע אינו מציע
זאת אפילו בממשלה, ובראיונותיו התכופים בעתונות?

מדוע הוא מקדיש זמן בה רב לשיחות עם
המתווך יארינג, המייצג מוסד ערטילאי -
שלא להשתמש במילון של סיעת־יחיד אחרת
בכנסת, שכינתה מוסד זה בשם או״פ-שמום -
תחת לעודד את הגורם הפלסטיני, שהוא ממשי,
שהוא הגשר בינינו וכין מדינות ערב?
אמנם, מדיניות־החוץ הישראלית כלפי האומה הפלסטינית
אינה נתונה בידי השר אבן, אלא בידי השר דיין, שהפך
בדרך זו לשר־חוץ שני. השר דיין אף מתנהג כשר־חוץ.
כשהוא מציע בחברון ובג׳נין הצעות מדיניות — אם כי
מעורפלות, ואולי דו־משמעיות לערביי פלסטין.

פיתרון ולא פיסת־נייר
— —1.11 11 1

כבוד היושבת־ראש, הדרך האמיתית להשגת שלום בפועל
צעד אחרי צעד, עוברת בפלסטין, ומשם למצריים.
מדיניות מעשית זו היא בניגוד למיסטיקה של חוזה־שלום
בין ישראל והעולם הערבי. מיסטיקה זו היתד, תמיד
מופלאה בעינינו.
מה טיבה הממשי? אילו הוכרח עבד־אל־נאצר אחרי מיבצע־סיני
לחתום על חוזר,־שלום רשמי עם ישראל — מה היה
מונע ממנו במאי 1967 לטעון כי חתם תחת לחץ, וכי
חתימתו בטלה, כפי שטען לגבי חופש־השייט במיצר־טיראן?

לחוזי-נייר יש ערך מוגבל, אולי סמלי ופסיכולוגי
-אבל השלום האמיתי פירושו הסדר
של בעיות, וקודם בל בעיית ארץ־ישראל.
ואסיים בדברי השר אבן מאתמול :״האופק שלנו אינו
השלמה אדישה וסבילה עם מחזוריות בלתי־פוסקת של
מלחמות, כי אם מאמץ, ככל שידנו תשיג, להבטיח שלא
תשוב מלחמה להלקח.

״בך, ורק בך, נפרע את הוכנו לאלה שהעלו
על המיזבה את תפארת חייהם״.

ררים בכלל משרות — אומנם לומדים בישיבות?
9הרב
ההורס: האם נכון שהרב
הראשי, נסים, הרס אבנים בקיר הנבנה על־ידי
מע״ץ ליד הכותל המערבי?
> 9הריגת המתנדב: מה העלתה
חקירת המשטרה הצבאית במיקרה בו הרג
איש משמר־הגבול מתנדב צרפתי, ליד הכפר
אבו־דיס בסביבת ירושלים?
׳ 9נכדת ב״ג: מדוע דורשת הרבנות
תעודת־גיור כדי להשיא את נכדתו של בן־
גוריון? מדוע אינה מכירה בתעודת־הזהות
שלה, בה נאמר שהיא יהודיה?
9הצהרות שרים: מאחר שראש־הממשלה
הצהיר כי הגבול הטבעי שלישראל
הוא הירדן, ואילו שר־החוץ דיבר נגד המטיפים
למען ישראל גדולה — מי מהם מביע
את עמדת הממשלה?

9הצהרת דיין: האם הוסמך שר
הביטחון להציע לערביי ג׳נין להקים מינהל
אזרחי עצמאי? איזה אזורים מוצעים למינהל
פאלסטיני כזה, ומה יהיה טיבו?
9דמי טלפון: לאור הורדת דמי
התקנת־הטלפונים, האם התחיל משרד־הדואר
להחזיר את דמי־ההתקנה לאזרחים ששילמו
למעלה מן הסכום החדש?
סדרי-עבודה בעיריות: באיזה
עיריות אין קבלת קהל אחרי־הצהריים, ומה
עושה משרד־הפנים בנדון?

וכאשר יפנה ד״ר נחום גולדמן כיסא זה.
משום כך לחץ אשכול, לא מזמן, על גולדמן לפנות
אחדים מתפקידיו הרבגוניים ,״ולהתרכז בענייני עלייה.״

*זוגוו!•ך
אירגוו ,,אל־פתח״
מזהיר את דייו
״,אל־פתח׳ מזהיר אה משה דיין: מכיוון
שכוחות-הביטחון הישראליים מתנכלים לאזרחים
ערכיים כשטחים הכבושים וברצו־עת
עזה, נעיין מחדש כהחלטתנו הקודמת
שלא לפנוע כאזרחים ישראליים וכמטרות
אזרחיות.״

אזהרה זו, לדברי רדיו ביירות, שוגרה על־ידי אירגון
הטירור לשר־הביטחון הישראלי, ותסמן ״שלב חדש במלחמה״.

תוכנית
זו של ממשיכי רפ״י גרמה לגל מחאות בקרב
אנשי־רפ״י שהצטרפו למע״י.

קורן ידוע כיו״ר התאחדות עולי רומניה
וכעכר -כמזכיר תנועת המושכים. הוא
כיהן כתת־שר האוצר, אף פינחס ספיר הרחיק
אותו מתפקיד זה, כשקיכל את משרד
האוצר לידיו.

מפ״ם מתקרבת
למערר עם מע״י

מי יותר פופולארי?

צפה להחשת תהליך־ההתקרבות בין מע״י לבין מפ״ם
— לאחר שהאגף השמאלי, בראשותו של יעקב ריפטין,
נוטרל בשבועות האחרונים לחלוטין.

מחקר פרטי, אותו ערך אמרגן המתמחה באירגון מופעים
ציבוריים, גילה כי חלו שינויים במידת הפופולאריות
של מרצים פוליטיים — בעיקבות מלחמת־ששת־הימים.

ירידה
חלה כדרישה להופעותיהם של
מנחם כגין, שמעון פרם ושמואל תמיר.
עלייה ניכרת חלה אצל ד״ר משה סנה,
התפוס כארכעה חודשים מראש.

מע״י והעיתונות שלה
לעת עתה, נפלה הכרעה נגד ייסוד יומון
חדש מטעם מע״י.
לעומת זאת, הוחלט לייסד כלי־ביטוי חדש, חודשים
אחדים לפני הבחירות, כדי לרתק למע״י, באמצעות מש•

כהסכם הצפוי יקכל הרוכ של יערי את
העצם שהוא מכקש מאשכול: מפ״ם תזכה
לקכל חופש-פעולה חלקי כהסתדרות, אף
תשתעכד למישמעת של מערך עם מע״י
ככנסת וכממשלה.

ייסגרו מחלקות
ב״תל-השומר״
מאחר והמצכ התקציכי של כית-החולים
הממשלתי המצויין שכתל-השומר קאטאס-
טרופאלי ממש, הועלתה הצעה לסגור את
כית־החולים עד לשנה התקציכית החדשה.
אבל מנהל בית־החולים, הד״ר שיבא, הטיל וטו.

לוי אשכול -
לנשיאות?
שמועה עקשנית, שמקורה כחוגים הקרו־בים
ללוי אשכול, מכשרת שנשיא המדינה
מתכוון לפרוש מתפקידו -כשנה לאחר
הכחירות לכנסת השביעית -ושאשכול
יקכל את התפקיד רם־המעלה.

לפי אותו מקור, נתן הנשיא להבין למקורביו ב־משרד
ראש־הממשלה שברצונו לפרוש מטעמי גיל.

לדכרי מפצי־השמועה, זהו פיתרון אלגנ־טי
שיאפשר לאשכול לכהן גם הלאה כמג״
היג־מע״י, לסייע למפלנת־השילטון ככחי־רות
מאוחרות יותר, ולמנוע סיכסוד הרין!
כינו לכין משה דיין.

ועדת-חקירה
במשרד האוצר
שר האוצר, פינחס ספיר, מינה ועדת־חקירה פנימית
לברר אם אומנם הוגן הלחץ המופעל על חברות ממשל־תיות
לבטח עצמן אך ורק בחברת יובל — שהיא בבעלות
ממשלתית.
תנאיה של חברת־הביטוח יובל טובים פחות מאלה
של החברות הפרטיות.

כראש ״יוכל״ עומד יוכן? (״ג׳סי״) קפלן,
קרונדמשפחה של מנהל משרד־האוצר, ה־ד״ר
יעקכ ארנון. יו״ר הנהלת ״יוכל״ הוא
דוכ כן־דרור -מאנשי ספיר והחשכ הכללי
של משרד האוצר.

תמונות השכוע צולמו על-ידי צוות-צלמים משולש: אלה זוהר, שמעון סער וצלם ״העולם הזה״
אורי כוגן, שעה שפרצה שריפה מול כיתם, כרחוכ שטרוק 11 כתל־אכיכ. כעוד המשטרה
מסתערת כדי לפרוץ את דלתות-הכניין(מימין) ,עזרו השכנים לאלמנה הישישה אייזג-
כאום (כאמצע) להיחלץ. הככאים (משמאל) הצליחו, לכסוף, לאתר את השריפה ולמנוע, כפעולה
דראמאטית, פגיעות כנפש. ליד דלת-הכית נמצא מיכל־נפט. המשטרה חוקרת אפ-
שרות של הצתה כזדון: שכנה טוענת, כי ראתה קודם לכן אלמוני הנימלט מן המקום.
בורות גבוהות, את מיטב העיתונאים המיקצועיים, שיופעלו
גם במסע־הבחירות בדרך אחרת.

בו־גוריוו
במירוץ עם הזמו
ח״ב דויד בן־גוריון עובד בקדחתנות בהכנת עבודתו
המקיפה על 20 שנות עצמאות ישראל, החייב לראות אור
לפני יום העצמאות הקרוב.

כן־גוריון, שלא חש בטוכ לאחרונה, מאמץ
כל כוחותיו כדי להספיק להכין את ה ספר
כעוד מועד.

מי יהיה
יו״ר ההונגרס היהודי?
לוי אשכול לוחץ שאיש-חסותו יצחק קורן אס יכהן כיו״ר הקונגרס היהודי העולמי

כינתיים נקם שמעון פרס כמתנגדו־כרפ״י
הוותיק, הד״ר אכרהם וולפנזון, עורף ״מכט
חדש״ לשעכר. הוא המליץ כפני גולדה
מאיר, מזכירת מע״י, שדווקא אלקנה גלי,
עורכו האחרון של שכועון רפ״י, יקכל תפקיד
של סגן־עורף ״הפועל הצעיר״ -כיט
און מע״י -כמקומו של וולפנזון, המוצע.

מבט חדש
על ״מבט חדש״
ממשיכי רפ״י ימשיכו להוציא לאור את
השכועון הכושל של רפ״י לשעכר ״מכט
חדש״ ,שהופעתו הופסקה לפני שלושה
שכועות.
את העיתון יערוך מי שהיה עורכו הראשון של השבועון,
שמעון אניזוהר, הנימנה עם ממשיכי רפ״י.

לעומת זאת, יתכן שייסגרו מספר מחלקות, עד ל-
באפריל, מאחר והקופה ריקה לחלוטין.

ההצעה התקציכית היתה -להשאיר ר5
את חדר מיקרי-חירום פתוח. היא הועלתה
לאחר שמשרד הכריאות סירכ להעניק ל
״תל־השומר״ מענק־כיניים.

לביא 7א יצטרח
לקונצרן ״כור״
ישעיהו לכיא, המנהל הפורש של משרד
הדואר, דחה את הצעתו של מזכיר חברת•
העוכדים, אשר ידלין, להצטרף להנהלת הקונצרן
ההסתדרותי ״כור״.
לביא, אחד המבריקים שבפקידות הממשלתית הבכירה,
החליט להקדיש את השנים הבאות ללימודים ולהשתל•
מות. הוא עומד להצטרף לאחת האוניברסיטאות הגדולות
בחוצלארץ, על-מנת לערוך שס עגודת־מחקר גאחד מנושאי
האירגון.

במדינה
(המשך מעמוד סז)
בישראל, אתה יכול לקבל כיום הלוואה
בסכום מוגבל, תמורת ערבויות מתאימות.
אבל אם אתה לקוח של הבנק הדתי בנק
אגודת ישראל, אתה יכול לקבל הלוואה
בסכום ניכר למדי, בתנאי אחד: נוסף
לערבונות המקובלים, עליך לבטח את עצמך
בחברת ביטוח — באמצעות הבנק.
כדי לקבל את ההלוואה בהסדר זה, עליך
לקבל את אישורו של מנהל הבנק, העסקן
הפינאנסי הידוע מנחם ים־שחור. לאחר
שקיבלת את אישורו, תופנה לסוכנות־ביטות,
על־מנת לסדר את עניין ביסוח־החיים שלך.
שם עשוי אתה להתקל בשם ים־שחור,
פעם נוספת. כי סוכנת הביטוח — דרכה
מבצע הבנק את כל הביטוחים שלו היא —
הגברת ים־שחור, אשתו של מנהל הבנק.
מובן שהגברת ים־שחור אינה עושה את
הביטוחים לשם שמיים. כמו כל סוכן ביטוח,
היא מקבלת את העמלה שלה מכל פוליסה.
סיפקה מפוקפקת. לגבי אדם כמו
מנחם ים־שחור, אין זה גילוי מפתיע ביותר.
למי שהיה עד לפני זמן לא רב אחד מאילי־ההון
של המשק ההסתדרותי — היה קיינן
כלל ברזל אחד: לא לשכוח את העסקים
הפרטיים, שעה שאתה מנהל עסקים אחרים.
כאחד מחמשת המנהלים של בנק הפועלים,
היה מנחם ים־שחור בנקאי מבטיח, שבצמרת
הכלכלית של המדינה ראו בו יורשו המיועד
של מנהל הבנק, אברהם זברסקי, ובטווח
יותר רחוק יעדו לו אף את כיסא שר-
האוצר של ישראל.
אולם גילויי העולם הזה (<1541—1548
על עיסקת הפרדסים של עסקני־ההסתדרות
ומנהלי החברה ההסתדרותית יכין־חק׳׳ל,
קטעו תקוזת אלו באיבן.
בעקבות דו״ח ועדת־הביקורת שהקימה
ההסתדרות בפרשה זו, התפוטר ים־שחור
מהנהלת בנק הפועלים — אולם זכה מייד
בכר נרחב לפעולה נוספת בכספי הציבור.
בעוד שקודם לכן הופקדו להנהלתו כספיר,פועלים,
נמסרה לו עתה הנהלת כספי-
הדתיים. ים־שחור מונה כמנהל בנק אגודת!
ישראל, במקומו של המנהל הקודם, יחיאל
רוזנבאום.
הודעות פתאומיות. כאשר הגיע ים-
שחור להנהלת בנק אגודת ישראל היה כבר
לבנק סוכן־ביטוח משלו, איש שביצע עבור
הבנק את כל פעולות״ר,ביטוח שנעשו על־ידו.
היה זה איש צעיר בשם גדעון גורן, תושב
גבעתיים. גורן שימש כסוכן־הביטוח של
הבנק בתוקף חוזה חתום, שהיה קיים בינו
לבין הנהלת הבנק.
זמן קצר אחרי כניסתו של ים־שחור
לתפקידו כמנהל בנק אגודת ישראל, קיבל
גורן לפתע, הודעות הן מהבנק והן מחברות
הביטוח שהוא שימש כסוכנן כי עליו להפסיק
לייצג אותן.
לכאורה, נבעה פעולתו זו של ים־שחור
מצורכי ייעול פעולות הבנק. במקום לעבוד
עם מספר חברות־ביסוח, החליט ים־שחור
לבצע. את כל פעולות־ד,ביטוח באמצעות
חברה אחת ויחידה.
לגמרי במיקרה, כמובן, בחר ים־שחור
לעבוד עם חברת הביטוח הסנה, השייכת לבנק
הפועלים — אותו בנק שים־שחור היה
— עד לפני זמן קצר — אחד ממנהליו.
ורק מיקרה הוא, כמובן, שסוכנות־ד,ביטוח
החדשה של בנק אגודת ישראל, שעסקיו
מתרחבים והולכים בהנהלתו של ים־שחור,
ניבחרה להיות הסוכנות בה יש הלק לאשתו
של המנהל הכללי.

ק די מ ה —
צעד!
הכל היד. שליו ונעים, בטקס חנוכת
רחוב הצנחנים בירושלים, הרחוב המקשר
בין העיר המיזרחית לבין כיכר נוטר־דאם
שבעיר החדשה.
זה בצד זה עמדו פקידי־עיריה ונכבדים
ערביים, צנחנים ואזרחים, רבנים ונזירות
מן המינזר הסמוך.
עד הרגע בו ניגש למקום צלם־עיתונות,
שרצה להנציח את המאורע: אותו רגע
צעדו כל הרבנים צעד אחד קדימה, כאיש
אחד.
רק לאחר מכן התברר מדוע: הם פשוט
לא רצו להצטלם בשורה אחת עם הנזירות
החינניות.
העולס הזה 1592

חתנו שד חוש׳ מגייס משטוח, מנטו עונד
בית הגפן״ ,מא״ס על פקיו״ממשלת׳ -והציד נשמת נחווח

הנויוור
ה 3ו טי

עצמי לוקח אותך בחזרה לבית הוריך. ואת
תשמרי לא לקיים שום קשרים עם החברים
שלך בירושלים.׳״

הערכי היחידי

ן* יפחדת מעוצמת המשטרה שהופעלה
^ נגדה, הוחזרה הנערה בת ה־ 22 לביתך,וריד
.,לא עברו 24 שעות, וישראל צבי,
מנהל בית־הגפן, בו עבד אלי ניקולא, התקשר
עם אלי ואמר לו שהח׳׳כ אמנון לין,
חתנו של חושי וראש המחלקה הערבית
בחיפה, רוצה לראות את שרה.
יחד עם מנהלו, צבי ישראל, התקשר אלי
עם שרה ושלושתם הלכו לשדרות או״ם ,3
שם שוכן משרדו של לין.
״בפגישה היו נוכחים עוד שני איש,״
נזכרת שרה ,״אחד שלא זוהה וסגנו של
לין, אברהם שחר. לין, הלבוש פאר, קם
משולחנו המהודר והושיב אותי לידו.
״הערבי היחידי שהיה אז במחלקת הערבית
של מועצת פועלי חיפה היה משרת,
שהגיש לנו קפה. שתיתי המון קפה ועישנתי
סיגריות בשרשרת. האדם השלישי, המסתורי,
לא הוציא הגה מפיו, כל אותה שיחה
— אבל הדליק לי כל הזמן סיגריות.״

ערכי כאסיפת א״י השלימה
ן* אותה הפגישה פתח אמנון לין

^ במסע־הצלב הפרטי שלו — בעזרת
הטפות ואיומים:

״אנו נרדפים ככל העולם,״ אמר
לשרה .״לכן אנו נשתמש ככל האמצעים
הכשרים או לא, המוסריים
או לא, כדי לשמור על מה
שיש לנו. כרכר זה אין אנו מכירים
לא מוסר ולא מצפון.״

^ אשר הועמד מזכיר אירגון ר,סטו־
^ דנטים הערביים, חליל טועמה, לדין
צבאי, על מתן מחסה לפעיל ערבי זר,
החליטו חבריו הישראליים להפגין את
אהדתם.
היו אלד, סטודנטים בוהמיים, מאלה
המתכנסים בקפה מעמון שברחוב המלך
ג׳ורג׳ .לאו דווקא בעלי גישה מדינית.
בין יתר התוכניות, הוצע לנסוע לבית־המשפט
המחוזי, ולבקש שם מסטודנטית
כלשהי להצטלם איתו.
״אז אם כבר, שתגיש לו זר־פרחים,״
הציע צלם מזוקן אחד .״אחרת זה לא
מעניין.״
כך, בצורה תמימה לגמרי, נולדה אחת
השערוריות הציבוריות החמורות ביותר
בתולדות עסקני־חיפה.

האג קיבל זעזוע

^ נערה שניכחרה לעזור לסטודנטים
י 1בהפגנת־האהדה־והקונדם היתה סטודנטית
חיפאית לפסיכולוגיה ופילוסופיה, שרה
גרסון, בת .22
שרה, נערה תמירה וערמונית, בעלת
עיני־שקד עצובות ולבוש ספורטיבי-אלגנטי,
לא הכירה את טועמה. אבל ידידיה הירושלמיים
היו גם, במיקרה, ידידיו של
הסטודנט הערבי. לכן הסכימה להגיש לו
זר־פרחים — למטרות צילום.
אלא שערב יום־המישפט, ביום ד׳ בשבוע,
נירדם הצלם המזוקן — ושרה הגישה זר
לטועמה, כאשר הובא למשפט, לעיני סקרנים
ועיתונאים — אך ללא מצלמה כלשהי
בשטח.
היא לא חלמה שהדבר יגרום לשואה
פרטית.
למחרת היה כבר שמה בעיתונות היש־ראלית.
ואביה, יצחק גרסון, ציוני ותיק
מפולין ופקיד בכיר במשרד האוצר בחיפה,
קיבל זעזוע.
בחומרה משפחתית מובנת, אך בלתי־נבונה,
הוא ביקש להשפיע על בתו ״לא
להסתובב עם אנשים כאלה.״ אך שלא כאבות
אחרים גם פעל בכוח: הוא לקח את
בתו, על המקום, לחיפה.

״עכשיו שנת־ד,לימודים!״ מיחתה שרה.
״לא חשוב. גם בחיפה תוכלי ללמוד.
והחברה טובה שם יותר!״ אמר האב
והטיל עליה, למעשה, מעצר־בית — בדירתם
שבעיר־הכרמל.

כאשר הנערה חסרת־הנסיון הובהלה די
הצורך, הוסיף חתנו של חושי :״נפלת
לחברה רעה. אני מכיר את החברה הללו!
אבל יש גם ערבים טובים. אני רוצה לחנך
אותך מבחינה אידיאולוגית.״
כששאלה שרה, שכבר לא ידעה באיזה
מישטר היא חייה, אם מותר לה לראות את

כמו אסירה פלילית

כיתה הוחזקה שרה כאילו במעצר.
^ לא העבירו לה שיחות־טלפון מחבריה.
לא נתנו לה לראות איש. לא הרשו לה
לצאת.
על כן החליטה הנערה להסתלק מן הבית.
היא לקחה שתי מזוודות של הוריה,
מילאה אותן בחפציה הפרטיים שלה ועברה,
עד שתמצא חדר משלה, לבית האחים
ניקולא — שני בחורים צעירים שאינם
עוסקים, אומנם, בפוליטיקה, אך אשר
אביהם הוא ג׳ברא ניקולא, עסקן ערבי
שמאלי־קיצוני, שאשתו יהודיה.
״כעבור שעד, כבר היה אבי שם,״ מספרת
שרה .״הוא טען שניחש לאן הלכתי,
אבל אני חושבת שעקבו אחרי.
״אבא היה נרגש מאוד. הוא צעק ובכה.
ניסה להתפרץ לחדר, פנימה,״ מספרת שרה.
״אלי ניקולא עמד בפתח ולא נתן לו. הוא
הסביר לו שהוא ערבי, ואצלם, כשמישהו
מבקש מיקלט, נותנים לו מיקלט.
״אז אבי יצא, וחזר עם ניידת.
לקח ו אותנו במכונית למשטרה —
כביכול על תלונה של גניבת־החפצים של
אבי. אולי התכוונו למיזוודות שהורי נתנו
לי. לא היו לי שום חפצים אחרים שלהם.
״במשטרת חיפה לא לקחו אותי בכלל
למחלקת גניבות או רכוש — אלא לעת״ם,
המחלקה הפוליטית של המשטרה. שם שוחח
איתי רב־פקד כספי. את אלי ואחיו ויקטור
שיחררו מייד.
״כספי לא דיבר על רכוש או על
חפצים. במקום זאת, הוא ניסה לשכנע אותי
להיות עצמאית, אם אני רוצה — אבל
בחיפה. אמר שאני חותרת תחת ביטחון
המדינה ולא מבינה מה שעשיתי, כשהגשתי
פרחים לחליל טועמה, בבית־המשפט.
״כשזה לא השפיע עלי, הוא התחיל לדבר
קשות, :לא יעזרו לך שוס דבר!׳ אמר, אני

היא שרה
גרסון, סטודנטית
שהסתבכה עם המרור של אמנון לין,
לאחר שהגישה זר־פרחים לטועמה, במשפטו.

]ערת-הפוחים

חבריה בירושלים, אסר זאת לין עליה —
בלי שום סמכות חוקית, כמובן. כששאלה
הנערה אם תוכל לראות לפחות את אלי —
אמר לין :״כן. הוא ערבי סוב.״
אבל אמנון לין לא הסתפק בכך,

נעבור יומיים, כ 18-בפברואר,
טילפנה לאלי גיקולא ארוסתו קם־
(הנושך נעמוד ) 16

זה הגיע לארץ• -

אובנת הגזגסטוים
..בוני ו 3ו ״ו ״ אשר
יוצר סגנון עולמי

רות נוימ

חזך!
חולצה קלילה, רכה, ומלאת תחרים. ומלמלות.
לפני עשר שנים היו הרחובות מלאים בבריז׳יטו
בלונדיות, עם שיער ארוך, עיניים ענקיות, פנים מלאו

מיני וגגאכס׳ 2יי
רחוב קרנבי בלונדון :״אנו מרגישות אחרת
כשמשהו מכסה אותנו,׳ ,אומרות הדוגמניות.

ליאורה למידות
- -ןןן -ן

ווו

^ ופנת שנות העשרים כבר הת־דפקה
על דלתות אירופה. איש עוד לא
היה בטוח אם היא תנצח את שנות השבעים
העליזות או לא, אבל פה ושם אפשר
היה לראות איזה ראש מלא תלתלים, חזה
שטוח, ברט על הראש. היו בחורות שהוכיחו
העזה נשית ולבשו חצאית שכיסתה
את כל הירכיים, אך כל זה היה פרטיזני
עד שבא הסרט בוני וקלייד. בסרט, המספר
על זוג רוצחים ידועים משנות העשרים,
לובשת בוני שמלות ארוכות, מגפיים,
ברטים; ואילו קלייד מכוסה במכנסיים ארוכים׳
מהודקים, כובע גנגסטרים, חזייה —
והוא מעשן סיגאר, הנמצא גם בפיה של בוני.
הסרט חרץ את גורל הבגדים. ההצלחה
הכבירה בו זכה, הכניסה את אופנת בוני ו־קליבד,
אופנת שנות השלושים, לאירופה.
היום, כל מי שמכבדת את עצמה בחוץ־
לארץ, רצה לתופרת, מחברת מינית ועוד
מינית ועוד מינית — ויוצאת משם עם חצאית
היורדת עד מתחת לברכיים, עם ברט
חמוד על הראש, עם מגפיים המכסות את
מה שהחצאית אינה מכפה. ,ומעל לזה עם

בוני וקלייד בס

\׳ו1י כץ

רינה דמון

ביס* ד,סבתא בארדו צבע ו
שפתיים
חושניות. עד לפני מספר שנים היו
הרחובות מלאים ג׳יימס בונדים — גברים
קשוחים היודעים לשתות, ומוכנים להוציא
את האקדח — לו היה להם כזה — בכל
רגע.

מייד בעיקבותיה. כי גם היא היתר, בלונדון,
וגם היא הביאה מזוודות מלאות בזני וקלייד.
היא נעלה את מגפיה, המגיעות עד־מי־

יותר

יודע־לאן, משום שאפילו המינית מסתירה
את סופן. היא הביאה איתר, שפע של שמלות
ארוכות, ושפע של חולצות חדשות.
הצעד הנועז
הראשון

*ץ ופנה ״בוני וקלייד״ היא הרבה יו־
\ 4תר קלה. לא צריך לצבוע שערות, לא
צריך להחזיק אקדחים מתחת לחליפה. צריך
רק להחליף מלתחה. זה הכל, וזה באמת
לא קשה.
התחילה בזה ג׳וזי כץ. היא הופיעה במסיבה
של אייבי נתן עם מינית ז,מ״0ה
בקושי את התחתונים, ולמחרת, כשאנשים
שהיו שתויים מדי באותו ערב רצו ליהנות
שוב מהמראה — נוכחו שאיחרו: כי למחרת
היום הופיעה ג׳וזי בקליפורניה בתלבושת
מאכסי, שכיסתה את כולה ולא הותירה שום
זכר ממה שנתגלה יום לפני כן.
היא הביאה גם את המיניות וגם את ה־מאכסיות
מלונדון. היא מספרת שבלונדון
עדיין לא ויתרו על המינית — אבל מכסים
אותה במעיל ארוך. נוסח בוני; וכד מצליחות
הנשים להישאר על הצד הבטוח ולה יו ת באופנה, מכל הבחינות.
כשרותי נוימן ראתה שג׳וזי עשתה
את. הצעד הנועז הראשון; י היא הלכה

הקהל ברחוב קיבל אותה בתדהמה רבה.
היו כמה אנשים שמצאו שזה ממש פורנוגראפי,
לכסות כל־כך הרבה גוף; זה מפעיל
יותר מדי את הדמיון. ילדים שאלו אותה
אם המגפיים זה הרגליים התותבות שלה,
ובחורות צעירות אמרו שזה גועל־נפש.

פודי באופנה

אםכפר מדברים על רותי וג׳וזי, אי־אפשר
שלא להזכיר את מנדי, משום
שהיא היתד, לא פחות מהן בלונדון, והיא
יודעת לא פחות מהן מה לובשים שם, וכשהיא
מלבישה את עצמה במאכסית, היא
נראית עוד יותר סכסית מחברותיה במינית.
ובשביל מי הן עושות את כל זה, בסופו
של דבר, אם לא בשביל הגזע הגברי שלא
שווה את זה? אז כיוון שכך, כדאי לדעת מה
בעצם הוא חושב על זה:
״אני לא יודע,״ אומר יוסף הררי, מתל״
אביב ,״עד שהתרגלנו לשמלות קצרות —
עכשיו פתאום להתרגל למשהו חדש.״
״לפי דעתי זה מאה אחוז,״ אומר משה
כהן מאותה עיר ,״עם השמלות הללו יהיה
יותר שקט בחיים. בחורות צעירות לא תש־גענה
גברים זקנים בברכיים החשופות שלהן.״
אבל חיים הראל לא מאמין באופנה החדשה
,״אני לא חושב ששמלות המיני יצאו
אי־פעם מן האופנה,״ הוא גורם .״יהיו
אולי דברים נוספים, אבל המיני הוא כל־כך
יפה, שאני לא מאמין שיוותרו עליו.״
הבנתן? כרגיל. הם לא מסוגלים להחליט
אם הם רוצים לראות אותן עם או בלי.
בכל אופן, בירור יסודי ונוסף של הבעייה
ייערך בסורים השנה, בשני הדיסקוטקים,
פרדריקת ומאנדיס, בהם ייערכו שני נשפים
על הנושא בוני וקלייד•

הטירור הפרט,

צדק לחליל!

(המשך מעמוד ) 13

ב־ 8בינואר ש״ז נעצר חליל טועמה, סטודנט שנה ד׳ למשפטים ומזכיר ועד הסטודנטים
הערביים באוניברסיטה העברית בירושלים.
לפי כתב האישום שהוגש נגדו, נאשם חליל טועמה בכד ש״בתקופה שבין ה־20
לדצמבר 1967 לבין ה־ 1לינואר , 1968 בירושלים, נתן מקלט לאחמד מוחמד חליפה,
שעה שהאחרון היה עוסק בפעולה הפוגעת בהגנתה של ישראל, דהיינו שעה שנמנה
על חברי מפקדתו של אירגון בלתי חוקי כמשמעותו בתקנה ()1(84א) לתקנות ההגנה
(שעת חירום) ,1945 ,ואחראי בתוקף תפקידו זה על נושאי התעמולה והלוחמה
הרעיונית של אותו אירגון, בזאת שאירחו ואיכסנו בחדרו במשך כ־ 10 ימים על מנת
לאפשר לו להסתתר מפני שלטונות הבטחון למניעת מעצרו״.
משפטו של טועמה נערך לפני בית־דין צבאי לשיפוט מהיר, שעל פסק־דינו אין
עירעור. הוא נשפט על־פי תקנות ההגנה (שעת חירום).1945 ,

אין בכוונתנו להיכנס כאן לשאלה האם ההאשמה המיוחמת לחליל טועמה
(״מתן מחסה היא נכונה, נעיין רק, לשם הבהרת הרקע, כי הוא ידוע
כפעיל פוליטי אשר בכל הופעותיו גינה לאומנות מכל צד שהוא. כמו־כן, נציין
כי מגעיו עם אחמד חליפה — כמו גם עם משכילים ערביים אחרים מישראל
ומהשטחים המוחזקים — נערכו בגלוי, והם הופיעו יחד במקומות פומביים.
יש להוסיף כי חליל טועמה ידע כי הוא נתון, מזה כשנתיים, לפיקוח מצד
שלטונות הבטחון; במשך תקופה זו הוגבלו תנועותיו על־ידי צווי הגבלה
מטעם המימשל הצבאי.

יה, כת לאם נוצריה, העומדת להינשא
לו החודש .״ישראל צבי
התקשר איתי ואנזר לי שאתה
מסתבך ״,אמרה לו קטיה ,״אמרו
שיהיו לך צרות! שבקרוב יש לך
משפט !׳׳
ניקולא התקשר מייד עם לין .״שוב, קח
את שרה והיפגש איתי בקפה ריץ, הערב,״
פקד הח״כ .״אחר־כך אני הולך לאסיפת
התנועה למען א״י השלימה, בתיאטרון
העירוני.
ואומנם, אותו ערב היו שם גם לין וגם
סגנו, שחר. לין הרגיע את ניקולא, אמד
שלא יבולע לו ואחר־כך אמר לשרה שהוא
ימליץ בפני אביה שירשה לה לקחת חדר
משלה — בתנאי שלא תעזוב את חיפה.
הח״ב הוסיף שבעתיד ״ממונה עליה סגנו,
שחר״ .ואחר־כך, לסיום העניין, לקח גם

.תקנות ההגנה״ שלפיהן נשפט חליל טועמה השבוע, הותקנו ב־ 1945 על־ידי שלטונות
המנדאט הבריטי לשם דיכוי התנגדות הישוב. על תקנות אלה אמר בשעתו
(בכינוס עורכי הדין העבריים בארץ — 7.2.46 ,ראה חוברת ״הפרקליט״ ,מאותו חודש
ב־ )1946 שר המשפטים דהיום, י; ש. שפירא— :
״המשטר שהוקם עם פרסום תקנות ההגנה בא״י, אין דומה לו בכל ארץ
נאורה. אף בגרמניה הנאצית לא היו חוקים. כאלה

ובהמשך דבריו קובע י. ש .שפירא— :
״תקנות ההגנה של ממשלת א״י הן הרס יסודות המשפט בארץ״.

כיצד יכול שר־המשפטים להפעיל כיום תקנות שנגדן הטיח מלים כאלה?
באותה אסיפה של עורכי־דין, קבע ד״ר דב יוסף, שר המשפטים הקודם, כי לפי
תקנות ההגנה ״אין צורך שבן־אדם באמת יעבור עבירה. מספיק שבאחד המשרדים
תתקבל החלטה, וגורלו של האדם נחרץ...״

בל תשמש זכותה הטבעית והמובנת מאליה של מדינת ישראל להתגונן — אמתלה
להפעלת אמצעים הפוגעים בזכויות האדם!
אנו מוחים על:
9העמדתו של חליל טועמה, אזרח ישראל, בפגי בימ-דין צבאי !
0הפעלתן של ״מקנות ההגנה״ המגדאטוריות במדינתנו !

בל נשלים עם מעשים שיכתימו א ת דמותה של ישראל!

ועד סטודנט ומרצי
להגנתז כויו תהאד
תרומות מתקבלות לפי הכתובת: ת״ד ,2092 ירושלים — בהמחאות־דואר
או בצ׳יקים.

למד

בסוף
הנהלת חשבונות
במכוו

בעזרת ספרי

* קור ס בוקר מזורז
סוג ג׳
* קור ס ערב י סודי
סוג ג׳
* קור ס ערב משולב

הפתיחה 10.3.78 :
תל־אביב, רחוב סמולנסקין ד,
מפנת בן־יהודה .90
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע״.

השבוע

ה פ תי ח ה

שעבר

החגיגית

נערכה

מועדון ה״טמבור״ ברמת-
גן, ברחוב הרצל מול אואזיס.
מועדון ה״טמבור״ — לשעבר בר-
אמבסדור — החליף את בעליו והופך
להיות, בהנהלתה של הזמרת וה־חקיינית
רינת ירון, מועדון פולקלור,
והראיה: התכנית העממית הכוללת
את שלישית אווזי הבר, צמד בריקוד
פולקלוריסטי וכן את רינת ירון עצמה
בשירה ובחיקויים. מאידך נשמר
הגוון המזרחי של המועדון בהופעתה
של רקדנית הבטן להלובה. במועדון
ה״טמבור״ תכונה רבה לקראת נשפי
הפורים.

,חלץ חו 1חוי 1ן

[6*811
שדר מסדיר 19 ,

*0121611

6225,19/2

״ ה עולם הזה״ ,ש בו עון החד שות הישראלי
המערכת והמגהלה: תל-אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

הוא טטו

אלי גיקולא עורב ב־מיקרה
בפרשה —
אך כיוון ששרה הצעירה נעצרה בניגוד לחוק
בביתו, פוטר מעבודתו בפקודת אמנון לין.

אותה גגם את הערבי אלי ניקולא —
לאסיפת התנועה למען א״י השלימה.

כמה שוחד
הוגו מעולם לא נעשו בארץ מאמצים
כה רבים, מלווים כנפיו•
נות הפחדה ובאיומים, כדי למנוע
פירסומו של איזשהו סיפור
בארץ -במו אלה שנעשו
על מנת למנוע את פירסום ה כתבה
המופיעה בעמודים אלה.
תחילתו של הסיפור -בידיעה
קטנה שהגיעה לכתבת
״העולם הזה״ ,ואשר נגעה כפרשת
אשר כמרכזה ניצבה
דמות מיסתורית -דמותו של
הד״ר הוגו שווארץ. על מנת לאמת
את הסיפור, צילצלה ה כתבת
אל הד״ר שווארץ, קבעה
עימו פגישה. הד״ר שווארץ
המיסתורי לא הגיע לפגישה,
אולם במקומו הופיע בעבור מספר
ימים בביתה של הכתבת
לא פחות מאשר בנימין גיכלי,
לשעבר ראש אגף מודיעין ב־צה״ל,
לשעבר מנהל מיפעלי
״קייזר־אילין״ ,וכיום -מנהל
בית-החרושת ״שמן״ בחיפה.
גיכלי, הנימנה על מקורביו של
הד״ר שווארץ, הגיע לבית ה כתבת,
לאחר ששלח לה קודם
זר־פרחים ענק, כמטרה מוצהרת
למנוע בכל מחיר את פיר-
סומו של הסיפור על שווארץ.
אחרי שניסה לשכנעה כי כל
פגיעה כדמותו של הד״ר הוגו

האיש המיסתורי

^ ך הצרה היתה רק, ששרה לא
לרצונה להיכנע לטרור הפרטי
של אמנון לין, ואך לא להיות
חניכתו הפוליטית.
היא בכלל אינה מתעניינת יותר מדי
בפוליטיקה. בשבילה, הייתה זו סתם התערבות
שרירותית מצד איש־ציבור מכובד־כביכול
— בחייה המשפחתיים.
והיא התמרדה נגד התערבות זו, ונגד
הפעלת המשטרה וזרועה הפוליטית בעניין
אישי.
על כן ניגשה למערכת העולם הזה —
וסיפרה את כל הסיפור.
כאשר נשאל הח״כ אמנון לין, טלפונית,
ימה יש לו להגיד, ענה:
״לא לקחתי אותה אף לאסיפה אחת. לא
ראיתי אותה בכלל אלא פעם אחת.
״אבל ראיתי אותה עוד פעם. תמיד עם
עוד מישהו. אף פעם לא לבד. באמת לא.
״במשרדי היה נוכח בפגישה אברהם
שחר, סגני במחלקה הערבית, ועוד איש
שאינני רוצה לזהותו בשלב זה.״
כעבור יום אמר לין שוב טלפונית :״זה
היה איש המחלקה שלי, פרחו עבדאללה.״
מייד אחרי שיחה טלפונית זו, התקשר עם
מערכת העולם הזה פרחן עבדאללה, ביוזמתו
האישית. עבדאללה הוא פעיל ערבי
של מע״י, נמוך־קומה, מקריח, בעל שפם.
אבל מוזר: שרה מכחישה שפרחן היה בפגישה.
האיש השלישי, לדבריה, היה אשכנזי,
גבה־קומה, בעל שיער־רב והרכיב משקפיים.
אלא שזהו רק השקר הקל ביותר של
הח״כ אמנון לין .״היא ביקשה להיפגש
איתי, כדי שנעזור לה,״ הוא טוען עתה.
״איני רוצה להגיד למה.״

מגיבה על דבריו שרה גרסון:
״לין ציווה עלי לבוא לקפה, ריץ/
ולא לחיפך. נכון שקיבלתי כהתחלה
את התכתיב שלו -כי פח•
(המשך בעמוד )20

ף* וח עליזה של פיאסטה דרום אמרי!
קאית החלה נושבת בחיי־החברד, הישראלית.
המוצ׳אצ׳וס
של הבוהמה, הפקידות הבכירה
והחברה הגבוהה, צועקים כבר אולה!
במקום הכיפאק־היי, ואילו המוצ׳אצ׳אס
(חתיכות, בספרדית) רוצות שישירו להן עכשיו
סראנדות במקום שירי־לכת, ומדקלמים
את לורקה במקום את ביאליק.
האיש המסייע להחדרת חלק זה של התרבות
הדרום־אמריקאית לישראל, הוא כיום
אחד האנשים המפורסמים ביותר בחוגי
החברה הישראלית. שמו נלחש בהערצה בפי
כל מיודעיו: דון הוגו שווארץ. אולה!

ך* וגו שווארץ שייך לאותם עולים
( | יהודים מארצות דרום־אמריקה, שזכו
במעמד דיפלומאטי, בנציגויות הארצות מהן
עלו לישראל — אך יחד עם זאת היכו
שורשים עמוקים בחיי־החברה־והכלכלה של
ישראל.
כך שבדומה לנספח התרבותי של שגרירות
אורגוואי בישראל, הד״ר אדולפו שפירא
— שהתפרסם רק בשבוע שעבר בעיק־בות
שערורייה לה גרם, אחרי שהיכה את
אשתו ושבר לה שן (העולם הזה — )1591
כן גם הוגו שווארץ רכש לו, במשך השנים,
מעמד מיוחד בחברה הישראלית.
הוא בסך־הכל בן .42 אך הד״ר (לאלקטרוניקה)
,יליד סנטיאגו, הוא כבר היועץ
המיוחד של שגרירות צ׳ילה והקונסול הכללי
שלה בישראל.
לראשונה עלה הוגו לארץ כחייל מח״ל,
עם הקמת המדינה. לאחר המלחמה חזר למולדתו,
אולם שב ועלה לישראל בשנת
. 1956 בתקופת העדרותו זו מן הארץ
הספיק דון הוגו לרכוש לעצמו השכלה
בשורה שלימה של אוניברסיטאות.
מצוייד בכל הידע הזה, בתוספת מיטען
עשיר של תרבות ספרדית, שירש מארץ
הולדתו, הגיע הוגו שווארץ לישראל — כדי
לעשות בה עסקים, להצמית על הסגל
הדיפלומאטי הזר שבה — וקצת במאוחר

שוד כד

שכתבה 11 לא

תפורסם *
המיסתורין שווארץ במוח בפגיעה בביטחון
המדינה, עבר לשוחח על
ענייני־חולין־ואמנות.
בעבור זמן־מה, ובעוד החקירה
בעיצומה, החלו ידידיו של
הד״ר הדרום־אמריקאי להפיץ
סיפורי־בדים .״אף אחד לא יוכל
לפרסם מילה על הוגו ״,אמרו
,״המדינה בולה, בולל ה משטרה,
היא בכיסו״.

שיכורים מיכולתם למנוע, כביבול,
הופעת סיפור, סיפרו
ידידיו של הוגו, מפה לאוזן,
סיפור נוסף :״שילמנו שוחד ל־
,העולם הזה׳ -בדי למנוע את
פירסום הכתבה, .העולם הזה׳
קיבל 6000 לירות במזומן, ונוסף
לזה קנינו לכתבת תמונה
בערך של 3000 לירות.״ בדי
להוכיח את דבריהם, ציינו הידידים,
בי גיבלי הגדול טרח
להקליט, בעת ביקורו בבית ה כתבת,
את שיחתו עימה -וב־הקלטה
מופיע גם הסבם־השו־חד
שנועד למנוע את חשיפת
דמותו של הוגו שווארץ.
אולם באשר התברר לאותם
ידידים, שלמרות סיפור-הבדים
שלהם על עיסקת־השוחד, עומדת
הכתבה על הוגו שווארץ
להתפרסם -הם עכרו משיטה
של לחישות לאיומים גלויים.
ידידיו הטובים של הוגו התקשרו
שוב עם כתבת ״העולם
הזה״ ,איימו עליה, בי יבולע
לה באם תתפרסם הכתבה :
״אינן* יודעת מי זה הוגו! בל
המדינה תתוזפף והכתבה לא
תופיע ״,אמרו.
אבל דווקא מאמצי-האיומים
שיבנעו את המערבת שאבן
זהו סיפור בעל חשיבות ציבורית
ניכרת.

יותר, גם כדי להזריק זריקות־מרץ לחיי
החברה שלה.

!• מ ^ ד שנים ניהל הדוקטור הוגו
4שווארץ חיים מסתוריים, בווילת־הפאר
שלו שבהרצליה־פיתוח. הוא חי שם חיי־משפחה
מאושרים עם אשתו, ריטה דויד, עם
שני בניו ועם בתר — כשהם הופכים את
ביתם לאחד הארמונות התרבותיים בארץ.
אלא שיום אחד נימאסו על הדוקטור
גבה־הקומה, בעל הגוף המגושם והלבוש
המהודר, אותם חיים שלווים ושקטים בחיק
הטבע והסגל הדיפלומאטי. הוא החל להימשך
לעבד אופקים רחבים יותר. כי הוגו ידע
שיש לו מה להציע לחברה הישראלית
המפגרת — והוא הציע זאת ביד רחבה.
תחילה, נודע שמו של הוגו שווארץ
כפאטרון של אמנים בישראל. הוא החל
מקרב אליו ציירים ופסלים, מסייע להם
בכספים, רוכש את יצירותיהם, מציג את
תמונותיהם למכירה בביתו, לפני אנשי
החברה הגבוהה.
בעיקבות האמנים היוצרים באו שאר
אנשי־הבוהמה. הד״ר שווארץ ידע לערוך
להם מסיבות מפוארות בביתו, מסיבות בהן
ידע להפגין את מיטב הידע הגאסטרונומי.
בכמה מן המסעדות היקרות ביותר בארץ
אף החלו לכנות מאכלים מיוחדים על שמו.
אם יציעו לכם, למשל, במסעדת גונדולה
״סטייק הוגו״; באולימפיה ״המבורגר א־לה
הוגו״; ובאלהמברה ״שרימפס א־לה הוגו״
— הרי בהוגו שמארץ המדובר.
אבל זה היה רק הצד הקל של פעילותו
בישראל. בצד פעילות חברתית ותרבותית
זו, ניהל הוגו שווארץ גם פעילות כלכלית
עניפה. היא הגיעה לשיאה בהקמת בית־חרושת
לבלמי־־מכוניות, ברמת־החייל —
מיפעל שהוקם בהשקעה גדולה בה שותפה
גם הממשלה.
ביתו של הד״ר שווארץ הפך במהרה
לבית־ועד לחכמים, פקידים בכירים, מנהלי•
חברות ואנשי־עסקים שהתערבו יחד עם
אנשי־הנוהמה, שהמשיכו לפקוד זזת ביתו.

כולם היו מוקסמים מן הדיפלומאט
הצעיר והחביב, שהיה איש־שיחה מרתק
וניהל אורח־חיים שהלהיב את כולם. הוא
היה טס מישראל, וחוזר אליה כימעט מדי
חודש. פעם שמע שבאיזה מקום באירופה
מציעים למכירה שלושה ספרים עתיקים. הוא
טס למכירה הפומבית, ורכש ספר עתיק
במחיר של עשרת אלפים דולאר.

היה זה רק טבעי כי בעיקבות זאת
יגלו גם החתיכות ונערות־הזוהר את ד,דיפ־לומאט
המוכן לשחק בקלפים עם סתם
אנשים מרחוב דיזנגוף, ושהן ימצאו בי
פאטרון לחלומותיהן הכמוסים ביותר.
לא חלף זמן רב, והשמועה עשתה לה
כבר כנפיים בין כל נערות־דיזנגוף. מפה
לאוזן סיפרו הן שבהרצליה־פיתוח מתגורר
דיפלומאט עשיר, המסייע לנערות חינניות.
הדיילת־לשעבר מאיה מרושק היפהפיה התוודתה
בערגה :״כשרע לי בלב, הוא פשוט
מוציא אותי לאיזה בילוי או ארוחה.״
עד מהרה הפכה הסיסמה ״ויוה הוגו!״
לסיסמת־ההיכר של נערות הזוהר הנועזות.
אחת הידידות הטובות ביותר של הוגו
היתד, השדרנית עדנה שביט, שפגשה את
הוגו ובילתה בחברתו בעת שנפגשו תוך
מסעותיהם בעולם. כך, למשל, אפשר היה
לראות אותם יחד בניו־יורק או בהילטון של
טהרן בפרס.
אחר־כך ידע הד״ר שווארץ להחלץ לעזרתה
של היפהפיה אלונה לשם, בתקופה
הקשה שלה לאחר גרושיה מאריק איינשטיין.
כאשר שמע מה זעומים דוזחיה של אלונה
מעבודתה כדוגמנית, הציע לה קיצבה חודשית
בגבול רווחיה המשוערים בדוגמנות,
כדי שתוכל להתמסר ללמוד צילום. הוא אף
עזר לה לרכוש מצלמות וציוד־צילום, לפתוח
סטודיו משלה, כדי שתוכל להתחיל
בקאריירה חדשה ומבטיחה — בצלמת.
לאחר שניחם את אלונה, פנה הוגו שווארץ
לסייע לדיילת מאיה מרושאק. ואילו בעצם
ימים אלה הוא עוזר לשחקנית ברכה
נאמן להתגבר על הדפרסיות שלה.

ך מי שהושב כי הדוקטור שוזארץ הוא
1איש אנוכי, הדואג אך ורק לעצמו, אינו
מכיר את טיבו של אופי דרום־אמריקאי —
גם כשהוא מסתתר תחת שם כמו הוגו
שווארץ. מסתבר, כי הדיפלומאט הצ׳יליאני
יודע לדאוג גם לידידיו.
לא מכבר ניצל הוגו את נסיעתה של
אשתו לחו״ל, כדי להעמיד את הווילה שלו,
על ששת חדריה וגינתה המרוזחת, לרשות
ידידיו. הוא ערך מסיבה, בה נכחו, בין
השאר, גם פקידים בכירים ואישים התופסים
עמדות מכובדות בציבוריות הישראלית.
לא היתר, זו אשמתו של הדיפלומאט
שהנוכחים לא הושפעו מהאווירה התרבותית
של הבית. כמה מהם סברו בטעות שזו
נשפיית־חשק, למרות שהיו עם נשותיהם.

הוגו שוואוץ
זאת לא יכול היה הד״ר הוגו שווארץ
לסבול. הוא החליט ללמד את פורקי־העול
לקח — והוא עשה את זה בדרך מקורית
מאוד.
כשהוא לבוש בסדין ומחזיק בידו ספר,
עבר הד״ר בין הזוגות שהיו מפוזרים
בחדרים, ומתחת לכל עץ רענן, והרביץ
בהם תורה ספרדית אמיתית: הוא קרא להם
משיריו של המשורר החושני פדריקו גאר־סיר,
לורקה.
ואם בקרוב יחליפו בארץ את הטמבורים
בקססניטות ויצעקו ״אריבד, דון הוגו!״
במקום ״יחי!״ אין זה סתם מיקרה: הד״ר
הוגו שווארץ השקיע בכך הרבה מזמנו,
מממונו ומכוחו הגברי להפליא.

המוצ׳אצ׳אס של סניור הוגו

עדנה

ארונה

בוכה

1ן-נוף ןן השליע
הנפ״ההזתית חשפחתומשוחח חחמממיו

היא סגן בצה״ל, ובעלה רפי רון אף הוא
קצין צנחנים, הוחלט לפנות אליו, לבקש שהוא
יערוך את טקס הקידושין,

* קבעה פגישה עם הרב גורן. אך במי
^ קום לעודד את תקוות הזוג — הרם אותן
לחלוטין.
גורן הסביר, כי בעניין זה אין הוא רשאי
— ואינו רוצה — לעקוף את הוראות החוק
הדתי. הוא אינו מוכן להשיא את גליה אם
לא יביאו לפניו תעודת־גיור, של אמה.

החלים ממחלה ועמד להיות מוחזר ארצה.
את אשתו האנגליה, מרי קלוא, הכיר ב־בית־החולים
הצבאי בהולנד. היא היתד. אז
אחות, טיפלה ברב־סרן הקרבי מפלסטיין.
דויד בן־גודיון, שהוזמן לחתונה, איחר
בשעתיים. בגלל סערה בתעלת לה־מאנש, לא
יכול היה להגיע בזמן מצרפת.
כאשר חזר עמוס לתל־אביב עם אשתו הצעירה,
לא היה איכפת לאיש ממקורביי
איך התחתן, ומה דת אשתו המקסימה.

אכל לרבנים היה איכפת.

תעודה כזו -אין.

רב פינדלינג גם הוא לא שכח. תפז
1קידו ברבנות של חיפה הוא טכני: ראש
מחלקת הנשואין. אין הוא נימנה עם גדולי
התורה, ואין הוא פוסק הלכות בענייני
נשואין. הוא אף אינו יושב בביודהדין הרבני•
תפקידו לקבל כל המבקש להתחתן,
ולוודא שהוא אינו כהן הרוצה לשאת גרושה׳
כי הוא רווק — ושהוא יהודי.

הזוג יכול היה ללכת בדרכם של זוגות
אחרים, הנתפסים במלכודת הכפייה הדתית,
והנוסעים להתחתן בקפריסין.

כאשר הופיעה לפניו גליה בן־
גוריון, זכר את הסיפורים על נשואי
אמה ואביה. גליה הציגה ב
לבסו!
6הוחלט על הדרך האח־רת:
כניעה לדרישת הרב מחיפה.
מרי בן־גוריון ובתה הודיעו לגורן,
כי הן יעברו טקם־גיור, כדי
ששתיהן תירשמנה כיהודיות וכדי
שגליה תוכל להינשא לבחיר־ליבה.
האשה, שמזה עשרים שנה מנהלת בית
במדינה דרכי־ח״
הרועה
ה ק טן
״אל תסתכל ביהודיות!״ נהם לא פעם הבדווי
מוסא סולימאן, משבט אל־קעאבה ,״הן
מבלבלות אותך ואתה עוד יכול לאבד לי
כבשה!
״ואם תאבד כבשה,״ הוסיף לאיים על בנו
הקטן, הרועה את העדר בסביבות ירושלים,
״אתלוש לך רגל!״
הכבשה ניצלה. מוחמד הקטן הקשיב
היטב לאביו האלים. על כן, כשמצא כבשה
מן העדר שהסתבכה בחוט־תייל, לא הרחק
משכונת שעפאת הירושלמית, לא שם לב
בכלל איפה הוא נמצא.
הוא רץ לעבר העדר, משך ביאוש בחוט־התיל
— כדי לשחרר את הכבשה.
יותר לא הרגיש. הוא התעורר כעבור יום
בבית־חולים שבעיר־ד,עתיקה. כי החוט שלכד
את הכבשה היה קשור במוקש שיותר במקום
מן הקרבות .״מה עם הכבשה?״ שאל
חלושות .״היא ניצלה,״ ענו לו.
מוחמד עצמו לא ניצל כליל. בבית־החולים
קבעו ששתי רגליו ניפגעו קשה. לאחר הוד
ייצות קלה בוצע ניתוח — רגלי הילד נקטעו.
כך אירע שמוחמד הקטן איבד את שתי
רגליו — משום שדווקא היטה אוזן קשבת
לדברי אביו הזועם.

תל־אביב
אי פ ה הן
היו ם

1ל בימת הכבוד ד ז
.ליה, ואשתו מרי. התמונה צולמה בעת שעמוס כיהן כסגן המפקח

^ ויד בן־גוריץ נתן הרבה לרבנים ב!
ארץ. הוא אשר מסר להם, עוד לפני קום
;מדינה, את השלטון המוחלט על חיי,אישות
של תושביה היהודיים.
במרוצת השנים העביר לידי עסקני־הדת
ותר ויותר שיטחי־שליטה, בדרך כלל —
לתוך חישובים של נוחיות קואליציונית. ה־נולט
שבהם: תחת הנהגתו נפלה ההכרעה,
*לא יורשו בארץ נשואין אזרחיים.
כך אירע שהשבוע נאלצה משפחת בן־
וריון לגלות, כי אפילו היא אינה יכולה
עקוף את השליטה המוחלטת הזאת.

אם רצונה של גליה בן־גוריון,
כדתו של הזקן ובתו של עמום
:ן־גוריון להינשא לבחיר־ליבה -
]ליה להיכנע לתכתיבי הרבנים.
* זעזוע הראשון בא ברגע שהרב
1משה פינדלינג, מנהל מחלקת הנשואין
:רבנות הראשית של חיפה, סירב לרשום
;ת גליה לנשואין .״תביאי הוכחה שאת
זודיה!״ דרש (העולם הזה .)1591
הוא ידע על מה הוא מדבר, כשם שכל
;רבנים והקנאים בישראל ידעו. ייתכן שוסתי
ליבם חיכו רבנים אלה ליום בו יזרקו
צאצאיו של בן־גוריון לשרות זה.

ואז ינופפו בקלף הגדול שלהם,
*אותו לא שכחו מעולם: העוב*
ה שעמום פן־גוריון נשא נוכריה.
החתונה נערכה ב־ 1946 בלונדון. עמוס
יה אז מייג׳ור בצבא הבריטי, שזה־עתה

-י — 18י*

הכללי של המשטרה, ואביו, דויד בן־גוריון, כראש־המסשלה. אבל
גס זכות־אבות זו לא יכלה להבטיח לגלית את הזכות היסודית של
כל אשה: להינשא לבחיר־לבה בארץ אשר בה נולדה, גדלה ולחמה.

פניו את תעודת־הזהות, בה היה
כתוב שהיא יהודיה, גם בתעודת־הזהות
של אמה היה כתוב שמרי
יהודיה. אבל ההוכחה הממלכתית
לא סיפקה את פינדלינג. הוא דרש
הוכחה הילכתית, הוכחה דתית.

111

ישראלי, עם
דית; ובתה,
ולובשת את
בפני רבנים,
זאת יהדות.

כל סממניה של משפחה יהושנולדה
בארץ, גדלה כיהודיה
מדי צה״ל — יצטרכו להופיע
לשכנע אותם שהן יודעות מה

אחר־כן• ילכו למיקווה, ושם -

ו מי ה

במיקרו, זה: תעודה של רב מוסמך, כי
מרי קלוא התגיירה כדת וכדין — לפני נשו־איה
לעמוס בן־גוריון.
משפחת בן־גוריון חשבה שתוכל לעקוף
את הרב־הפקיד, ופנתה לרב הצבאי הראשי,
האלוף ׳ שלמה גורן. הוא ידוע כרב בעל
גישה ליבראלית, שפסק הלכות חדשות, נגד
הלכות חמורות של הרבנים. מכיוון שגליה

בהשגחת הרבנים -יטבלו טבילה
פולחנית שתפמל את הפיכתן ליהודיות
טהורות וכשרות. רק אז
תינתן לנכדתו של דויד בן־גוריון
להינשא לגבר שהיא אוהבת, במדינה
שסכה היה אחד מראשי אדריכליה
-על הטוב והרע שבה.

פעם היה השטח הגדול שביפו משמש מרכז
ליצאניות. אבל לאחר שהוקם במקום
רובע־אמנים המכונה יפו העתיקה, העתיקו
הצעירות העובדות בלילה את מקום עמידתן
לרחוב הירקון בתל־אביב.
כאשר הוקמו בתי־המלון הגדולים, החל במלון
שדורון שבצפון הקיצוני, דרך מלון
הידטון, מלון פארק ועד מלון דן, גירשו
השוטרים המקופיים — בעזרת מחאות השגרירויות
שבאותו רחוב — את היצאניות
גם מרחוב הירקון.
״בושה מתיירים ״ 1הן לא הרחיקו
לכת. חלקן התמקם בכיכר המושבות ובסימ־טאות
שליד הדואר הישן, ברחוב אלנבי:
אלו הן נשים המשרתות, בזול ובהנחה, את
בני הדרום והשרון, הנוסעים בשירות ובאוטובוס
לבתיהם, בשעת־לילה.
ואילו התל־אביביים מוצאים אח מנוחתם
אצל היצאניות המסתובבות ברחוב בן־יהו־דה.
נערות אלו מכונות, בפי לקוחותיהם הקבועים
,״הזונות האיטלקיות״ :חלקן מוסע
לאורך הרחוב במכוניות מיוחדות, הנהוגות
בידי הרועים, מציעות את מרכולתן ללקוחות
מתוך המיקלט הבטוח שבמושב האחורי של
המכונית.
משך בכתפיו, השבוע, סמל־משטרה המופקד
על שמירה באמור :״אין מה לעשות
נגד זה. חוץ מזה, מוטב לנו כך: הרחוב
יותר נקי וזה עושה פחות בושות בפני התיירים.״
עסקים הטעם

אחרי המלחמה השתפר מצב־העסקים, בישראל.
מלבד
ענף אחד: מכירת תקליט הזמרים
הערביים ירדה פלאים.
״פעם קנו את הלהיטים הללו אנשים מבוגרים,
וקצת צעירים,״ טוענים בעלי החנויות
למוסיקה .״עכשיו רק זקנים.
״עכשיו, כאשר הזקנים מנגנים את פאריד
אל־אטראש או את אום־כאלטום — הבנים
שלהם עושים להם סקאנדאלים.״
לכן, בעוד שירי־מלחמה של אריק לביא,
עליזה עזיקרי או רן אלירן נמכרים במחירים
גבוהים למדי — ולפעמים גבוהים מן
הרגיל — אפשר לקנות תקליט של פארוז
או של פאריד־אל־אטראש ב־ 10 לירות ישראליות
בלבד.
״וכשנמכור את הסטוק — גם זה לא
יהיה,״ מבשרים המוכרים המאוכזבים, שבידיהם
הצטברו, ערב ד,־ 5ביוני, מצבורים

גדולים של מוסיקה ערבית׳ .
— .ר<ננ1לם.הז!ה . 1592״

דויד גרינברג ,״זוהי סצינה של אווירה,
וכל התמונות המופיעות בה באות בעיקר
לשם האווירה.״
זו היתר, סצינה קשה. מנדי, שהתגלתה
בסרט כשחקנית מלידה, ביצעה אותה אומנם
כפי שנדרש ממנה, אלא שהיה קר על בימת־ההסרטה.
היא רעדה מקור, והפרווה שהניח
גדעון שמר על גופה, בעת ההפסקות, לא
הועילה הרבה בזמן הצילום עצמו.

חיים משוגעים

מנדי וייס-דייויס ב־ך
| ט \ 1קךן1
סצינת אהבה לוהטת

ביותר עם גיבור הסרט אירים: גדעון שמר.
פגי סיום הסרטת הסרט איריס, צול־
׳ מה באולפני גבע אחד הסצינות האחרונות
של הסרט. במקום ההסרטה נוכחו רק
הצלם, עוזר הצלם, החשמלאי, המלבישה,
הבמאי, והשחקנית מנדי ריים־דיווים.
הסצינה אומנם צולמה בסוף ההסרטה,

אך היא מתרחשת בעיצומו של הסרט. גדעון
שמר, שזה עתה התגרש מאשתו, פוגש
במנוי באחת המסיבות. הוא לא מחזר
אחריה בצורה נלהבת ביותר. היא נעלבת,
ולאחר מכן באה סצינת הפיתוי, שאותה
כימעט לא רואים. לעומת זה רואים היטב
את מנדי לפני אותה סצינה ולאחריה.
״זוהי לא סצינת־עירום,״ מסביר הבמאי

*לא רק זאת, אלא לאחד שהעבודה
| נגמרה, והצילומים פותחו, התברר שיש
לחזור על הכל מחדש, משום שבאמצע
ההסרטה צריך היה החדר להתמלא בקולות
רעמים ובאורות ברקים. הרעמים היו בסדר,
אבל הברקים המלאכותיים, שהוברקו בעזרת
פרוז׳קטורים, שרפו את הפילם, והיה צורף
לחזור על הכל מחדש, שבוע לאחר המעשה.
הסצינה האחרונה היתד, רק אחת הסצינות,
אותן מבצעת מנדי רייס־דיווים בסרט.
למעשה היא ממלאת בו את אחד התפקידים
החשובים, תפקיד הדוגמנית האנגליה.
למעשה צריכה היתר, גילה אלמגור לקבל
את התפקיד. גרינברג שוחח איתה, היא
הסכימה להופיע, וכשגרינברג נפגש עם
יענקלה אגמון, כדי לחתום איתו על חוזה,
דרש יענקלה עשרים אלף לירות או חמישה

אחוז מהסרט. הוא הסכים, לבסוף, לקבל את
הכסף עם סיום ההסרטה, ואז דרשה גילה
לשנות את התסריט. התסריט שונה, ולאחר
שעייניה בו שוב, סירבה להופיע.
אז הציע דויד גרינברג לקחת במקומה
את מנדי. הוא הביא אותה למיבחני־בד.
היא הצליחה בהם מעל למשוער, וקיבלה
את התפקיד.
״היא גם יותר טובה מגילה,״ אומר
גרינברג ,״משום שהיא מדברת אנגלית
שוטפת, וזה מתאים יותר לדמות.״
היא מדברת גם עברית כימעט שוטפת,
ומכניסה הרבה הומור לעבודה. כשהיא
מסבירה לחבריה שיש לה ״כאב־ראש לא
נורמלית,״ ושהיא ״עושה חיים משוגעות,״
ועוד כל מיני הסברים עבריים מקוריים.

בשרון והריון

ך • ין הסצינות היא נוהגת לרקום כרים,
^ להתאפר לבד, ללא עזרת המאפרת,
וללמוד בעל־פה את הטכסט שלה .״היא
הפתיעה אותי״ ,אומר עליה גרינברג ,״יש
לה סיגנון, ויש לה כישרון, והיא מסוגלת
לעשות כל מה שדורשים ממנה. יום אחד
ביקשתי ממנה לבכות. היא ביקשה להתרכז
שלוש דקות, ואחרי זה פרצה בבכי אמיתי,
ואי־אפשר היה להפסיק אותה גם אחרי
שההסרטה נגמרה. זוהי שחקנית אמיתית.״

ר ד ¥ 1 1 1ן 1ך 1מופיעה מנד רייס־
1 / 1 1 1 1 1 . 1זיוויס בתלבושות
של מתכנן האופנה גדעון אוברזון. משמאל
(במעיל מנומר) עומדת הדוגמנית טלילה סטן.

מסתבר שאחרי הסרט הזה תגענה אליי,
עוד הזמנות לסרטים נוספים. אלא שבזמן
הקרוב, למרבד, הצער, היא לא תוכל
לקבל אותן, משום שכבר עכשיו היא
בהריון, ועוד מעט הדבר גם יהיה מורגש
מבחינה חזותית.
בכל אופן, לאחר הלידה היא מתכוננת
להמשיך ולטפח את הקריירה הקולנועית.

הטירור הסרט׳
(המשך מטנווד )16

דתי ממנו. וגם ממשפחתי״.
ממשיך ח״כ אמנון לין בגירסתו :״בערב
הכנס הזה, התקשר איתי החבר הערבי
שלה, אלי ניקולא, ואמר — רוצים לראות
אותך דחוף. אמרתי שאני הולך לאותה
אסיפה וניפגש בריץ. קניתי כרטיס לאסיפה,
והם קנו כרטיסים בניפרד.״

זאת מפחישים גם אדי ניקולא
וגם שרה גרסון, בד אחד כניפרד.

״למה לד?התעסק איתו!״
* *וסי(? אמנון לין :״אנו מנסים להחזיר
את הנערה לחיק היהדות. יש אדם שנמצא
איתר, בקשר. יש גם גורמים המטפלים
בה. בין השאר, אברהם שחר.״
את זהותם של הגורמים המיסתוריים —
סירב, כמובן, לפרט.
אבל גם בכך לא תמה הפרשה.
מייד עם קבלת טלפון מכתב העולם הזה,
טילפן לין בעצמו לשני אנשים: לישארל
צבי ולאביה של הנערה, יצחק גרסון,
הממונה על מחוז הצפון מטעם האוצר.
צבי ישב אותה עת בישיבת־הנהלה של
בית־הגפן, יחד עם סגנית־המנהלת הערבית
שלו, סועאד קארמן, וביחד עם פעילים
אחרים. למחרת קבלת הטלפון, באה סועאד
לאלי ניקולא, ואמרה לו בהתרגשות :״למה
לך להתעסק עם אמנון לין? הוא אדם
מלוכלך. שמור על עבודתך.״
אבל אז היה מאוחר מדי. למחרת כבר
נקרא אלי ניקולא אל ישראל צבי —
ופוטר על המקום מעבודתו כמזכיר טכני
של בית־הן פן ,״כי מאחדים תפקידו עם תפקיד
מדריך נוער.״
כשהצביע על הסיבה האמיתית, הכחיש
ישראל צבי, כמובן, את הכל.

איומים עד האב

יהלום של משקה ויהלום בכל יום
במבצע גו לדססאר גו ל ד סן ״
* ט ב עו ת היהלו מי ם מוצגו ת ב אולמי

,תל־אביב. בו י הוד ה .6 4נ תני ה. לילנבלום? .13ג

הו *3עו שני ספרים של הצנחן

אודי מי דשט״ן מלחמות הצנחנים

יחידה סודית
ק 1מנד 101 1

— 101 פעולות ה תג מול
ה מי תלה — ששת הי מי ם

האמת ללא מ שוא פנים
על פעולות הי חי ד ה בעזה,
קי בי ה, הרופא הלבנוני ועוד.

ת צלו מי ם ו תו ל דו ת
מרבי ת חללי ה חיל

הגירסה שעוררה פולמוס חריף

פורמט אלבו מי מ הוד ר
המחיר 9.90ב מקו ם 12.50ל״י

הוצאת

״ ומדיו ״

ספרי אייל

הפצה ראשית :
תל־אביב, רח׳ שטראוס ,3טל 611242 .

פורמט ספר כיס על נייר לבן
32 תצלומי ארכיון 3 — .ל״י

נ ע״ מ

שלה ב

הפצה ראשית :
תל״אניב, הגדוד העברי ,63 טל 34496 .

^ ף ח מו ר עוד יותר היתה קריאת הטל־
\ £פון של לין לאביה של שרה .״אנו
נחסל אותך!״ איים .״אתה תפסיד את
משרתך!״
לין זעם מאוד, כמובן, על ששרה גילתה
את סוד מסע״הטרור החשאי שהופעל
נגדה .״אני ארדוף את הבחורה הזאת עד
חורמה!״ אמר .״אני לא רוצה לראות
אותה יותר או לטפל בה!״
אביה המבוהל של הנערה סיפר לה על
כך. אחר־כך ניסה לשדל אותה להכחיש את
כל דבריה, והכחיש בעצמו את איומי־לין,
הכל־יכול בחיפה. ואומנם, הנערה הנפחדת
נסעה תל־אביבה, כדי לבקש שלא יפרסמו
את דבריה — אך מאחר שמסרה קודם לכן
את הראיון בנוכחות ארבעה אנשים, מהם
שלושה חברי־מערכת, שוב לא היה טעם
בהפצרותיה.
״כשאבי התחיל לצעוק עלי ולשאול אותי
מי אני שאני מעזה להתמרד נגד הח״כ לין,
אמרתי לו אין לו זכות לנצל את מעמדו,״
סיפרה מאוחר יותר שרה גרסון .״הוא
ניצל לרעה את הסטאטוס שלו כדי לעשות
ככל העולה על רוחו.״
לין עשה יותר מזה: הוא הורה לאחד
מפעיליו הערביים־המסורים, פרחן עבדאללה,
לטלפן להיצולם הזה, לטעון שהוא האיש
הנמצא בקשר עם שרה.
״היא שקרנית גדולה,״ אמר פרחן עב־דאללה
טלפונית לכתב ,״היא סתם מחפשת
שחמשים איש יהיו איתר, ואז אולי
תשתנה לטובה!״*

״שתהיה ציונית טובה:״
** תה ^?מצאת^דול^רסל^מצב
חמור.
היא הורחקה מבני־משפחתה על־ידי מסע־הטרור
הפרטי של אמנון לין. היא חיה
בפחדים מתמידים שהמשטרה, או עת״ם, או
לין, או מחלקתו הערבית ירדפו אותה עד
צוואר.
היא כבר נוכחה לדעת שיש ללין ידיים
ארוכות מאוד: הוא מפטר אנשים, מפעיל
את המשטרה, מבהיל את הוריה, מאיים
על אביה.
הנערה הקטנה והנבוכה שוב אינה יודעת
מה לעשות. היא היתד, רוצה לשוב
ללימודיה בירושלים — אך ההעברה מן
האוניברסיטה לשלוחה החיפאית כבר בוצעה,
ואין בידה אמצעים או כוח.
בייחוד מול כל המנגנון האדיר הזה,
שהופעל — אך ורק כדי ״להחזיר אותה
לחיק היהדות ולהפוך אותה לעיונית טובה,״
כדברי אמנון לין.
* הניסוי הסדוייס כדן גס שאין כל אפשרות
למס־ור אותו במדויק.
העולם הזה 1592

אנשים
הנ או מי ם
של א שכול
מה אמר יועץ ראש־הממשלה, אהרון

בי על נאומיו של ראש־הממשלהז ל-
כמה מן השומעים שנכחו בערב־הראיונות
של אריה אבנרי (העולם הזה )1591 היה
הרושם כי נובע מדבריו שהוא כותב את
נאומי אשכול. כשנתעורר על כך ויכוח, נבדק
סליל הרשם־קול, בו הוקלטו דבריו של
כידן. כידן אמר, בין השאר :״הטכניקה היא
די פשוטה. אני יושב עם ראש־הממשלה,
כשאנחנו יודעים שצריך להיות נאום מסויים
פה ושם. אני יושב איתו. משוחח, מה הוא
רוצה לומר ולהביע בנאום הזה, ואני מכין
טיוטה, על סמך מה שהוא אומר לי. הוא
יושב על הטיוטה ומשנה אותה. אם היא לא
מוצאת חן בעיניו, הוא עושה זאת פעם
שנייה, ופעם שלישית.״ לדעת כידן, נובע
מזה כי הוא לא כותב את הנאום, אלא רק
מנסח את רעיונות ראש־הממשלה # .גם
לגבי השתתפות השר מנחם בגין בניסוח
נאומי ראש־הממשלה נתעורר ויכוח דומה.
לפי סליל ההקלטה, אמר כידן כי ״התרומה
של השר בגין, באותו מיקרה או בשני ה־מיקרים
שאני זוכר עליהם במשך תשעת
החודשים האחרונים, היתה בדיוק כפי שאמר״
,קודם. דהיינו — היתד, טיוטה מסו-
יימת של הנאום. נאום מדיני ח שו ב ...היו
שם שנייס״שלושה שרים, וביניהם בגין. ה״
מנהל הכללי, ואני עבדך, האיש המיסכן
שבסוף צריך לכתוב את כל התיקונים לתוך
הטכסט. הוכנסה שורה מסויימת של תיקו-
נים• אילו היה בגין רוצה להיות ראש־ממ־שלה,
אז הוא היה אומר אחרת, בסיגנון
שלו. בסיכומו של דבר הנאומים הללו הם
נאומים של אשכול, לא של אף אחד אחר*.

ה תו ק פי ם
א ת יכין
האיש הראשון שהעז לתקוף את אדריכל-
הניצחון במלחמת־ששת־הימים, רב־אלוף יצ*
פרט אחר שהוזכר בכתבת העולם הזה,
על כי בתקופה קודמת כתב מויש פרלנזן
נאומים של לוי אשכול, מייד עם היכנסו ל־תפקיד
ראש־הממשלה — לא בא מפי כידן,
אלא ממקורות העולם הזה.

אייכי.וליאורה במסיבה
חגיגת יום־השנה השני לטיפתו של
אייבי נתן לפורט־סעיד, שנערכה במלון
אכדיה, היתד, צריכה להיות מאורע
חברתי ראשון במעלה. אך המסיבה נהרסה
עוד בתחילתה כשמוכתר עין־הוד,
איצ׳ה ממבוש, נטל את המיקרופון
ודיקלם לתוכו דברי־שטות בגנותו של
אייבי, שעוררו את זעמו של הקהל. במהומה
שקמה לאחר מכן שמו רק מע־טים
לב להכרזה דראמאטית שהושמעה

נצמד אליה כל הערב. איש לא ראה
אותה קודם לכן, ואפילו ידידיו הקרובים
של אייבי לא ידעו על הרומאן שהוא
מנהל זמן ממושך עם ליאורה בהן
( ,)23 סטודנטית לארכיטקטורה, שנה
ראשונה במכון הטכנולוגי בחיפה.
ליאורה, המוגדרת על־ידי מכריה כבעלת
אישיות אינטלקטואלית בלתי־רגילה
וכבעלת מוח חריף, היתד, בזמנו מזכירת
דובר צר,״ל. בסיום שירותה הצבאי

אייב מ תח תו
מפי אייבי עצמו: הרווק המושבע הכריז,
כי אחרי 16 שנות חיים לבד, הוא החליט
לשאת אשד, שנייה *.הוא אף קבע
תאריך: ד,־ 28 ביוני.
לא היה איש אחד באולם שקיבל את
הדברים ברצינות. משום כך, גם לא טרח
איש לשאלו מי תהיה המאושרת, אותה
ישא לאשה. רק אלה שנותרו עדיין
מפוכחים, יכלו להבחין בדמות בלתי־מוכרת,
בשימלה ארוכה שחורה, שאייבי
* אשתו הראשונה: רוזי נתן, אחת
מן המייסדות ומבעליו־לשעבר של הדיסקוטק
פרדריקה.

ח ק רבץ, היה ראש עיריית נתניה לשעבר,
ואחד מפעילי התנועה למען ארץ־ישראל
השלימה בהווה, עובד כן־עמי. סיפר כתב
העולם הזה בנתניה: בערב ראיונות שנערך
באולם אסתר שם, רואיין עובד בו־עמי על־ידי
כתב מעריב יגאל לב, אודות מגמות
התנועה למען ארץ־ישראל השלימה. בין השאר
אמר בן־עמי, כי מרבית ראשי צד,״ל
תומכים בתנועה. כאשר שאל אותו לב כיצד
הוא רואה את הצהרתו האחרונה של רבין,

נסעה ללמוד בלונדון. היא פגשה את
אייבי במספר מופעים פומביים בחיפה,
ומאז התפתחתה ביניהם ידידות עמוקה.
ליאורה אינה נערת־זוהר וגם לא יפה־פיה
מן הסוג הסובב, בדרך כלל, את
אייבי; אבל הטייס מקליפורניה טוען:
״היא האשד, הראשונה שפגשתי — המבינה
אותי.״
ליאורה עצמה עדיין מחייכת לשמע
הבשורה שאייבי אומנם עומד לשאתה
לאשר — ,אבל אייבי בשלו :״הודעתי
שאתחתן ב־ 28 ביוני. לא אמרתי באיזו
שנה. אבל כאשר אצליח לשכנעה, תהיד,
החתונה ב־ 28 ביוני.״

שניתנה בראיון לעיתון הצרפתי לה מונד,
וממנה השתמע כי אינו תומך נלהב בסיפוח
השטחים הכבושים, השיב בן־עמי :״מצביא
המוכן לוזתר על פירות ניצחונותיו אינו
ראוי לשרביט המנצח בערב־ראיונות,
אחר ראיין דן בן־אמוץ את ח״כ מפלגת־׳
העבודה כרו; 4אזניח. בין השאר שאל דן
את ד,ח״כ לדעתו על פרשת אחוז החסימה
המוגדל, שמפלגתו עומדת להציע לכנסת.
בתום דבריו של אזניה, אמר בן־אמיץ :״ב

מיס
תבל. אולם בינתיים התאהבה דני
אלה
בבחור צעיר העונה לשם נטי גי׳
לן, העוסק במחשבים אלקטרוניים, ואינה

בי להה
מספר קציני צנחנים בצה״ל קיבלו השבוע
הזמנות, שנכתבו על נייר רשמי.
בהזמנות אלה נאמר כי לאור הכתם
בו הוכתם שם הצנחנים, לאחר שסגן־
אלוף בחיל נתפס בחברת אלה שיף/
בידי בעלה דויד שי״ ,הוחלט לקיים
יום־עיון לכל קציני־הצנחנים. נושא יום־
העיון: שיטות היחלצות והימלטות. קצינים
רבים סברו תחילה כי ההזמנה היא
מקורית, רק לאחר מכן הסתבר להם
כי נפלו קורבן למתיחה של אחד מחבריהם
• .בדילמה נפשית חריפה נמצאת
עתה נערת־ישראל, דניאלה הוד. דניאלה
צריכה לצאת בעוד כשלושה שבועות
לארצות־הברית לתחרות על תואר

בחירות הקודמות לא הצבעתי בעד אירי
אבנרי, אבל אם יועבר חוק אחוז החסימה
המוגדל, אצביע בעדו בבחירות הבאות, מפני
שאראה בכך חוק שנחקק במיוחד נגדו.״
הקהל הגיב — במחיאות כפיים • .מזכיר
ההסתדרות המודח, פינחם לבון, עומד
לחזור בקרוב לחדשות. לבון מסיים עתה
כתיבת שני ספרים, אותם הוא עומד להוציא
לאור. ספריו אינם עוסקים ב״פרשת לבון״.
נושאיהם: בעיות חברה כלליות וישראליות.
• סופר אחר העומד להציף את השוק בספריו
הוא פינחם יורמן, דובר רפ״י לשעבר.
לאחר שהשלים את כתיבת ספרו על
משה דיין, עוסק עתה יורמן בכתיבת
מחזה על מאבק לשילטון, שדמויותיו יעוררו
ללא ספק גל של ניחושים והשוואות עם
דמויות חיות. יורמן טוען שעלילת המחזה
מבוססת על פרשה היסטורית נעלמה, שאירעה
במציאות — בראשית ימיה של מדינת
ישראל. י • הצמד הישראלי אבי ואסתר
עופרים, שעלה לאחרונה לצמרת מיצעד
הפיזמונים הבריטי, חולל לאחרונה סערת־רוחות
בגרמניה, בה רכשו השניים את עיקר
הפירסום שלהם. הכל התחיל בכך שאבי הסתכסך
עם זמרת גרמניה בשם ריטה
שטרייך, הנחשבת לזמרת קאמרית ידועה
ומכובדת. כידדן שריטה לא נהגה יפה, לדעתו,
באסתר, כינה אותה אבי בכינוי גרמני
עסיסי, שאינו ניתן לתרגום אלא על־ידי
המליצה הישראלית ״גרמניה מחורבנת״ .הדבר
פורסם בשבועון הנפוץ שטרן, ועורר

מוכנה לעזוב את הארץ בגללו. לאחר
מחשבה נוספת הודתה השבוע דניאלה
שהיא בכל זאת תיסע מכיוזן שבעצם
״אני לא כל כך אוהבת אותו אחת
הנערות היפות ביותר בישראל, הספרית
פריטה אברזל, החליטה השבוע לוותר
על התחביב האהוב עליה ביותר.
סריטה נהגה ללכת מדי יום ביומו
לקולנוע, להצגה יומית. אולם שורה של
מיקרים בהם ניסו פוחחים להציק לה
בעת ההצגות, הביאה אותה להחלטה:
״לקולנוע, רק בערב ועם מחזרים!״ •
שיטה חדשה לתעמולת־בחירות גילתה
שולי מרגולב, אחת הסטודנטיות
באוניברסיטת תל־אביב. שולי היתד,
מועמדת מטעם גח״ל, בבחירות למועצת
הסטודנטים. ביום הבחירות החליטה
למצוא חן יותר בעיני בוחריה, הופיעה
לאוניברסיטה עם פיאה נוכרית חדשה
ומבהיקה • .נערת־הזוהר בילהה
דוידוכיץ, אשר סולקה בזמנו מן הבוטיק
ריפיפי מסיבות חברתיות, הוחזרה
אליו. אחרי שמאז היעדרה ירדו

מכירות הבוטיק, החליטו בעלי המקום
להחזירה לעבודה כזבנית שם, בתיקוזה
שתמשוך אליו לקוחות • .רומאן קסום
ומעניין נרקם בין הקוסם־הטראקטוריסט
עקיבא רובינשטיין לבין נערת־זוהר
תל־אביבית ג׳ינג׳ית גרושה ונאה,
העונה לשם דליה ארליך • פרי-
דת־לבבות ממושכת הופסקה עתה, כשחזרה
הזמרת עדנה גורן מחו״ל —
ישר לזרועותיו של נער־ד,שעשועים
ויורש ביח״ר לסכיני־גילוח, עדי
קלוצמן. אביו של עדי התנגד לרומאן, כי
עדנה גרושה, אך מייד לאחר פטירת האב
חזרו השניים זה
לזו • .מסיבת־אמנים
בסיגנון
ספרדי ערך ה־
.שבוע הגיטריסט

מוטי,ה

דגן

בבית של נערת־הבוהמה

זבאי -

שהתגרשה, בזמנו,
כי בעלה לא
סבל את המסיבות
שלה.

פריטה

חגה וגבי כ״פפון דיבר״
גל־מחאות ענקי .״מה היו אומרים בעולם לו
מישהו כינה את אבי עופרים יהודי מחורבן?״
שאל קורא בשם ד״ר או ויצקן ממינכן. וקוראת
אחרת כתבה :״כבר מזמן נתקעים
שניים אלה בגרוני. אולי תמצאו אמנים אחרים
לשערים שלכם כוכבן של שתי
שחקניות צעירות עומד לזרוח, כאשר תחל
לרוץ ההצגה החדשה בתיאטרון בימות —
גבעת ספון ריבר. ההצגה, המבויימת על־ידי
הבמאי האיטלקי ג׳ילברטו טופאנו, הוא
מחזה עם פיזמונים בסיגנון ברכטי, בעלי
משמעות אוניברסלית. השתיים, העתידות לעלות
עם המחזה, הן חנה רוט וגבי
אלדור, המשחקות ושרות בו. בעוד שגבי
הופיעה כבר בעבר בלהקת הסטודנטים בירושלים
ובתיאטרון הקאמרי, הגיעה חנה, ילידת
פירנצה שבאיטליה, לארץ אחרי חמש
שנות השתלמות בשירה עממית שם• .
הפיזמונאי דידי מנוסי החליט לרכב על
גל ההתעניינות בפעולות יחידת הקומנדו
,101 שהתעורר עם צאתם לאור של שני
ספרים הנוגעים בפעולות היחידה. דידי, הטוען
לזכות־ראשונים בפירסום ספר על היסו,
עומד להוציא מהדורה חדשה של הספר.
שם הספר 101 :חמשירים, ואין הוא,
כמובן, אלא אוסף בדיחות מחורזות• .
השחקן חיים טופול, המתחיל בקרוב ב־הסרטת
הסרט הבריטי המתורגמן, אומנם
לא יגיע בזמן הקרוב לארץ, אבל מעריציו
יוכלו לפחות לשמוע את קולו: טופול, שהוא
אחד המפיקים של סירטו החדש של
אורי זוהר, כל ממזר מלן, ישיר על הפסקול
של הסרט את הפיזמונים שילוד את
הסרט.

נקמת הדכדם דויד שיף נוקם ברעש רב באשתו.
לאחר שהוא גילה שהיא בגדה בו, ולאחר
שנגמרו הסקנדלים, הוא מיהר לצלצל
לכל ידידותיו לשעבר ולהודיע להן:
*אני פנוי, אני יכול לחדש את הקשרים*״
אבל
זה עדיין לא הרגיע את יצרי
הזעם והנקמה שלו. ביום השישי הוא
בא ליפו, למסיבה שנערכה על־ידי עורכי-
הדין ארנון אלישיב ואלדד לביא,
וניסה לחזר במרץ מופגן ובתאוותנות
רבה אחרי אתי קאנר, ובמסיבה אחרת
ברמת-גן חיזר אחרי נטע בלומנפלד.
הוא מודיע, שוב ושוב, שהוא יתגרש,
שהוא לא רוצה יותר באלה, שהוא מרחם
עליה, ומנסה בפראות לעשות כל מה
שהיא עשתה בשקט.
יתכן שלאחר שהוא יגמור לפזר את
כעסו במסיבותיה של תל־אביב, הוא
ישוב אל אשתו ויסלח לה. אם היא
תסלח לו, כמובן. משום שבעצם, כשעין
הקהל אינה צופה בו, הוא שואל בשקט:
״תגידו, מה אני אעשה, מה לעשות!״
וביום השבת האחרון הוא היה עם
אשתו, במכוניתו, במה שנראה כמו טיול
משפחתי רגוע.

בחורה מן העץ
בתיאטרון הקאמרי לא מעריכים, כנראה, כראוי את ש מו א ל כו ני ם, אחד משני הבמאים
הקבועים של התיאטרון. לא נותנים לו יד חופשית. אילו נתנו לו רק קצת חופש־פעולה —
הוא כבר היה מוכיח מה הוא מסוגל לעשות. הוא הוכיח זאת השבוע במסיבה שערך
א יי כינתן במלון אכדיה. לאחר שלגם כמות הגונה של משקאות חריפים, הוא התחיל
לביים הצגה, שהיתר, הופכת בוודאי*.להיטי — אילו היתד, מוצגת על במת התיאטרון הקאמרי.

במלוא
המרץ והקסם שלו החל שמואל בונים מניף אל־על את חצאיותיה! ואת שמלותיהן
של אורחות המסיבה — כשצודחות הבהלה והתדהמה שלהן מספקות את הרקע הקולי
להצגה הגדולה.
הדבר שיעשע מאוד את הנערה שבחברתה בילד, בונים את הערב. את שמלתה הוא לא

הודו ור,יץ ז
דני אמדורסקי, הדוד השמן שבין שני
הדודאים, היה נשוי לפני שנים, ועכשיו הוא

פונים ותמי
היה צריך להניף. כי תמי אלוני, הדוגמנית הצעירה, באה למסיבה בשמלת־מיני כל־כך
קצרצרה, שלא היה מה להניף שם. אבל לעומת החצאית הקצרה — היה המחשוף שלה עמוק
מאוד.
בונים היה צמוד לתמי כל הערב, רקד עימד, ריקודים סוערים, חיבק אותה בהפסקות
ולחש כל הזמן על אזנה סודות מתוקים. מראה הזוג היה כל־כך נלבב, שכל הנוכחים
במסיבה היו בטוחים שהנר,־הנה, נרקם רומאן חדש אצל בונים.
ידידיו של בונים, שהיו סקרניים מאוד לדעת מי היא השחרחורת האכזוטית שהביא למסיבה׳
נענו במשפט מסורתי* :הורדתי אותה מן העצים!״
אבל האכזבה האמיתית ציפתה להם רק למחרת היום. כשנשאל בונים מי היתד, הנערה
עימד, השתעשע במסיבה, השיב בתמימות :״אני לא יודע על מה הם מדברים! אני לא
ראיתי בכלל מי היתר, איתי, שתיתי. חוץ מזה היו שם הרבה נשים!״
לאשתו מזונות, והוא מצליח בעבודה ובחברה.
מיקי
דסל היא בתו של בעל בית־חרו־שת
דסר לתבלינים, מד, שאפשר להבין לפי
שמה, אם כי בדרך כלל קוראים לד, לא
מיקי דסר, אלא סתם דזירה, שפירושה בצרפתית
— הרצוייה, או הנחשקת, והכוונה
בדרך כלל לאהובתו של נפוליאון.
כולם מודים שהיא יפה מאוד. היא רזה,

מיקי דזירה
גרוש, ואב לבת, הנמצאת רוב הזמן אצל
אמה.
הוא עובד קשה בתור דוד. הוא משלם

יש לה שיער בלונדי, והחינוך הדתי שקיבלה
בבית־ספר תלפיות לא מפריע לה
להתלבש לפי מיטב צווי האופנה. האופנה
של עצמה — כי היא אחת הבעלות של
הבוטיק דזירה בפסאז׳ דיזנגוף בתל־אביב.

בתחרות מלכת־היופי, שתיערך בקרוב, תמשוכנה את העין שתי מועמדות יפהפיות.
שתיהן תהלכנה, כמו כל שאר המועמדות, בבנדי־ים, בחצאיות קצרות, בשמלות ארוכות,
בתסרוקות גבוהות. הן.תיראנה די דומות לכל שאר המועמדות, והמיוחד בהן הוא ששתיהן
תהיינה ערביות. האחת ערבית מוסלמית מירושלים המזרחית, והשנייה קאתולית נוצרייה
מאותה העיר.
תהיינה בתחרות שתי ערביות יפהפיות, והרבה חיילות צה״ל חמודות, וכפי שעיון מוקדם
במועמדות מראה, הן תהיינה חיילות גבוהות וארוכות־רגליים.

יד!ושן ן לוי,

את הוועד הפוטל תייצג הפעם בתו של גזבר הוועד,
בתו של אשכנ זי, זמר האופרה.
חוץ מכל אלה יש עדיין חמש־מאות בחורות המעוניימת מאוד לעמוד בתחרות, ובמע־רכת
לאשר, יושבים כבר מזה חודשיים וממייניס את המועמדות, על־מנת לבחור בעשרים
הבחורות שתתחרינה על התואר.
מה שעוזר במיון הוא שהרבה בחורות אינן מתקרבות אפילו למה שנקרא יפות. למשל
כמו הילדה בת השתים־עשרה, שהיתה מכוערת מאוד, למרות גילה, אבל הביאה עיסה גס
את האבא שלה, וגם מכתב־המלצה מחברים.

ואת האופרה תייצג

היא היתר, נשואה כבר. היא התגרשה.
זמן־מה היתד, גם חברתו של השחקן נ חו ם
שליט, שגר גם כן אצלה בדירה וכמו
אמדורסקי אהב נורא את הבת שלה. אבל
שליט נאלץ להסתלק, ועכשיו היא רתקה.
ולמה אני מספרת לכם על שני האנשים
הללו בבת־אחת! משום ששניהם מצאו איש
את רעותו. הם נמצאים ביחד זה זמן־מה,
ובזמן האחרון הם גם עברו לגור באותה

דירה. ועוד יותר: הם אף עומדים להתחתן.

על בל לעזה האל תמח־ראשה

לא ניסה לעזור ליואל נוימן,
המפיק הגדול-בגופו והיפה״בנשמתו !
בהתחלה חשבו שהוא יתחתן עם
צפירה פינסון, מפתח-תקווה, הגרושה
האמידה, בעלת הקוטג׳ בן שתי
הקומות. אז הוא באמת גר כמה זמן
באותו קוטג׳ ,אבל חתונה לא יצאה
מזה.
אחר כך חשבו שאם הוא יעשה סרט,
>ה יעזור לו. אז הוא עשה את ״המניע לרצח״
,ואתם יכולים לתאר לעצמכם כמה
שזה עזר לו.
ואז הוא החל משחק פוקר. כי כידוע
מפוקר אפשר להיות מיליונרים. יש לזה
הוכחות. בכל אופן ההוכחות הללו לא
הוכחו לגבי יואל נוימן. להיפך, בהתחלה
הוא היה נותן לחבריו-למישחק
כסף. אחר כך הוא נתן צ׳קים עם כיסוי,
ואחר כך צ׳קים בלי כיסוי.
אביו, בעל קולנוע ארמון דויד, ניסה
לעזור לו קצת, אבל העזרה שלו לא
הועילה יותר מהפוקר ומ״המניע לרצח״,
ולכן השבוע הוכרז יואל נוימן כפושט-
רגל.
עכשיו יתכן שההצלה שלו תבוא ממקום
שלא ציפו לה. מחברת ״ליבר״ .הוא
קיבל את סוכנות החברה ברמת-גן, ואולי
מעז ייצא מתוק.
המורה לבאולינג
כאשר נפתח בית־הבאולינג ברחוב נודה־שאנן
בתל־אביב, לקחו מנהלי־המקום אח
או להה שו ו די ת, חתיכה בלונדית לא-
נורמאלית, כדי שתלמד את הנוער איך לעשות
את זה, עם הכדורים.
אולר, עזרה, עזרה — ובסוף עזרה גם לאחד
משני האחים־ד,בעלים של המקום:
שלמה או ש רו ב. היא עזרה לו ליהנות מן
החיים, כיבסה לו, גיהצה לו, בישלה לו —
ועברה לגור בדירתו שברחוב הירקון, לא
הרחק ממלון דן.
כך נמשך רומאן־האהבים זמן ממושך למדי,
כשד,שבועות רודפים זה את זה כמו
המתנחמת לאחר מות בעלה, יו סקה זינגר,
ישבה גאולה נוני טיבעה בבית״הוריו,
קיבלה קרובים וחברים ומנחמים, ורקמה
במשך הזמן הזה מפה גדולה.
באמצע ימי-השיבעה היא קיבלה טלפון
מחו״ל — מבעלה־לשעבר האחר,
סמי מולכו, שהזמין אותה לבוא אליו
לווינה, לנוח בביתו, על חשבונו. הוא
הבטיח לה דירה ואוטו וכל הנוחיות,
ובעיקר שקט ושלווה.
ביום החמישי האחרון נסע החבר שלה,
מו טק ה ציגלה, לגרמניה וכשתמו
ימי־השיבעה, החליטה גאולה לנסוע גם
היא לחוצלארץ.
בינתיים מספרת גאולה לכל העולם
שהיא תחזור כעבור שבועיים, לאזכרת
השלושים של יסוקה, אבל לגמרי לא
ברור אם אמנם זה יחיה כך.
ביום השישי היא כבר התאוששה קצת.
ראו אותה רוקדת בדיסקוטק עם מאמן-
הטניס הא״זטי־די ג׳ו< ו׳דפרז• י-יי ״ ו

אושרוב ואולה
כדורי־באולינג. אבל השבוע, כששאלו את
שלמה אם הוא ישא את אולר, השוודית
לאשר״ לאחר שיסיים את תהליכי־הגירושין
מאשתו יהודית, ענה ללא היסוס:
״שטויות ! לו הייתי מתחתן בכלל —
לא הייתי מהסס לקחת את אולה. היא אשד,
בלתי־רגילה בהחלט. אבל לאחר מה שעבר
עלי עד עכשיו — יחלפו עוד הרבה־הרבה
שנים עד שאקח לי אשד, אחרת.״
אחרי שיתגרש, כמובן.

תמרורים
זכתה * במילאנו, איטליה, כוכבה
הקולנוע פריג׳ יטכאידו, בתביעה נגד
עורך כתב־העת פליימן, אשר פירסם תמונות
עירום שלה עם בעלה. בריג׳יט טענה, כי
צלם העתון טיפס על קיר חווילתה, בשעה
שהיא ובעלה השתזפו ליד בריכתם הפרטית,
זכתה בפיצויים בסך 500 לירות•
נחוג יום הולדתו ד,־ 50 של מ אי ר
מיגר. יליד צפת וכיום אחד מאישיה
הבולטים של העיר. אביו, שהגיע לעיר כנער׳
הקים את בית־המלון המרכזי, ובזאת יצר
את מסורת המלונאות המשפחתית, בה הלך
בנו. מאיר היה פעיל בהגנה ובאצ״ל, פיקד
על כוחות ההגנה בעיר בעת ההתקפה י׳עי״
בית הכללית במלחמת העצמאות, הפיח אומץ
לב באנשיו, אף שהיה המפקד העברי היחידי
שחתם על פקודה מעין זו :״אין ליפול
בשבי האוייב בשום מחיר! במיקוד, שבשעת
קרבות נפצע מישהו, ותחת לחץ אש נסוגה
יחידתו רדיוא עלול ליפול בשבי, עליו
להפעיל רימון על עצמו ועל האוייב. בל
יפול שבוי עברי בידי פראי־אדם!״ אחרי
המלחמה עבר לעסקים; לעסקנות, כיהן
תקופה כראש־העיר מטעם סיעת גח״ל.
נחוג. יום הולדתו ה־ 52 של מ אי ר
ד,לוי, האיש שלפני שנתיים הרעיש את
ישראל (ועוד מספר
מדינות באירופה) בפרשת
סוסרפין, חברת
הספנות והפיננסים
שבראשה עמד.
הוא עלה ארצה
מרומניה, עסק
במיסחר צנוע בתל״
אביב, ושנתיים לפני
קום המדינה ירד
לשווייץ, שם בנה
את האימפריה הכלכלית
שלו. אחרי הלוי הנפילה, הפך שוב
את ישראל כמושבו
הפחות־או־יותר קבוע, מתכונן עתה להקים
בנק עם ראשי המרכז החופשי.
נפטרה בגיל ,72ד״רחנה
יעמכ * פ לד, אחת הרופאות הידועות בארץ׳
שבמשך חמש שנים עמדה בראש אירגון
הרופאות בישראל. כאשר באה העליה הג_
דולה, אחרי קום המדינה, עזבה הרופאה היי
תיקה (עלתה ארצה ב־ )1921 את תנאי חייה
הנוחים בתל־אביב, התנדבה לעבוד ללא שכר
במעברות חיריה וסקיה (כיום אור־יהודה).
נפטר. בגיל ,76משהש לו ש,
יליד יפו ואחד הבולטים מבני ״האצולה
הספרדית״ של היישוב
הישן, שדגל
במיזוג־הגלויות לפני
שהדבר הפך לסיסמה
ממלכתית, ואף
הוכיח זאת אישית,
בנשואיו —
תחילה לרחל מד״
ניצקי ובפעם השניה
לנינה ברלין•
בגלל עזרתו לראשוני
התנועה הציונית
נעצר על־ידי השלוש
תורכים,
הוחזק שנה
בכלא דמשק, ולאחר
שיחרורו גורש עם בני משפחתו לעיירה
קלקיליה. בין יתר הכיבודים, היה קונסול
כללי של בולגריה ביפו, עד שב־ 1940 שלח
מכתב״התפטרות למלך בולגריה, כמחאה על
חוקי־הגזע האנטישמיים שהונהגו שם תחת
לחץ הנאצים. היה פעיל גם בספורט (מכבי)
וגם בתרבות (האופרה העממית, התזמורת
הפילהרמונית, מוזיאון תל־אביב) ,הניח אח״
ריו שלושה ילדים, מהם אחד (אהרן) שהוא
סגן־ניצב במשטרת ישראל.
נפטר. בגיל ,86מ ל כי אלנ ריג *
וו אלד, בעל־המלון הירושלמי שגרם לבי־רירו־
הפומבי הראשון של שאלת שיתוף־
הפעולה בין עסקנים יהודיים לבין המשמי־השואה.
עלון מ
דים הנאציים, בתקופת
שוכפל בשם לחברי המזרחי (פנימי!) ,אותו
היה מפרסם בקביעות, האשים את ד״ר
רודולף קסטנר בשיתוף־פעולה ממין זה,
דחף את היועץ המשפטי להעמידו לדין על
הוצאת־דיבה, ובכך החלה פרשת קסטנר על
כל תוצאותיה: זיכויו של גרינוזאלד עצמו,
התפטרות ממשלת־ישראל, רצח קסטנר (ראה
במדינה).

הנו בלהה£1דלינוכני 11
מיסודם של י 1צאי הסגל האקדמי של הסכניון. מכון מכנזלזגי לישראל | 5

נפתח

קורסי 1

ד\ ד פי קה
שימושית
המכוללה ה פו לי ט כני ת
רחוב טשרניחובסקי ,31 תל־אביב ; טלפון 612741
1.00—9.00 לפנה״צן 8.00—4.00 בערב

טיפול באחריות

בפצעי באגרות
לפי שיטה חדישה, לבחורות ולבחורים
לגברים שעות קבלה מיוחדות — ונא להזמין בטל 55690 .
(מ־)19—16 ; 12—10
תוצאות מובטחות

קוסמטיקאית אנילי,

תל־אביב, רחוב פינסקר 4
(ע״י קפה ״נוגה״)

העולם הזה 1592

להופעה זוהרת
ביום ובערב

חמח־ ב כז ד ח־ז ח־ דז!

השבוע

במדינה
ד 1אד שערוריית מדריך ה טלפון

1 0־ 1 0

ה 3ן 1־ =1י 1^ 1ב!

בזיו־בב! !!ייגגד־-בכנ׳נכגז ^נה ממדים

בשעות 5 4.30 •.ו. ד 9.30
ממ שיכי םבמ חי רי םעמ מיי ם

.ק > 1ח*י *•ג 1ו

..היא והוא !
היא מחליקה על־נני הים
הוא מחליק על-ננין מבלי טתחנט בו

״לאסוף את כל ספרי־הטלפון ולמכור אותם
כפסולת נייר!״
״לצרף לכל ספר־טלפונים זכוכית מגדלת!״
זהו רק חלק קטן משטפון־ההצעות שהעלו
מנויי־טלפון נזעמים במכתביהם לעיתונות,
כשקיבלו לידם את מדריך הטלפון החדש.
שערוריית ספר־הטלפונים, אשר העולם
הזה ( 547י) חשף לראשונה עוד שעה שהספר
היה בהדפסה, לא באה למשרד־הדואר כהפתעה:
אנשי־הדואר שעסקו בהכנת המדריך,
ידעו כי הוא יגרום לגל של תגובות ולזעם
ציבורי — בגלל שנתגלו בו כ־ 150/0טעויות
במספרים ובגלל אותיות־הדפוס הזעירות*.
אלא שלא היתר. להם ברירה: על־מנת
להוציא לאור ספר טלפונים מעודכן, היה
צורך בעבודה ממושכת, כדי להכין כרטיסיה
ממוכנת של כל המינויים. אילו רצה הדואר
להדפיס את הספר בשיטה הישנה, לפי
כרטיסיות־המינויים החדשות, היה הדבר גוזל
זמן רב. ובעיקר — היה מעלה את התקציב.
תחת זאת, העדיפו אנשי־הדואר לצלם
את כרטיסיות האיי־בי־אם של המנויים —
וכך הופיעו בספר אותיות של מכונת כתיבה.
״מיכרה זהב!׳׳ הפיתרון הפשוט
ביותר לבעייה זו הוא הפתרון בו השתמשו
בכל המדינות המפותחות: ההוצאה לאור של
ספר־הטלפונים נימסרת בקבלנות, לחברה
פרטית, והשקעתה של החברה מוחזרת על*
ידי המודעות המתפרסמות בספר.
למרות שכבר לפני שנים אחדות הציעו
כמה חברות למשרד־הדואר לקבל על
עצמן הוצאת ספר כזה, דחה הדואר את כל
ההצעות. מנהלי המשרד ״חששו להעביר
לידיים פרטיות מיכרה זהב,״ השתעשעו
ברעיון שהם יהיו מסוגלים לעשות זאת.
רק לאחרונה החליטה הנהלת משרד־הדואר
להיכנע, פירסמה לפני שבועות מספר מיכרז
להדפסת מדריך מסוזג לפי מקצועות המינויים.
גם כאן ציפתה להנהלת הדואר הפתעה
לא־נעימה: כאשר פורסם המיכרז, הסתבר
שתנאיו אינם קורצים כל־כך לאלה שמשרד־הדואר
ניסה לעניינם בנושא. כי מלבד
חלוקת מדריך־הטלפון חינם למנויים, דרש
משרד־הדואר גם להשתתף ברווחי המוציאים־
לאור בשעור של 25 אחוז.
כתוצאה מכך נסוגו מרבית המעוניינים, ולמעשה
הגישו הצעות למיכרז רק חברות!
פרטיות, שאנשי משרד־הדואר לא היו
מעוניינים בהם.
השבוע, כאשר המיכרז היה צריך להינעל,
הודיעה הנהלת־הדואר על צעד חסר־תקדים:
היא ביטלה את מועד נעילת המיכרז, האריכה
אותו בחודש ימים נוסף. אולי עד אז, מקווים
אנש־ הדואר, יצליחו לשכנע גורמים ממלכתיים
או צבוריים להשתתף במיכרז כדי לא
למסור את הוצאת המדריך לידיים פרטיות.
ובינתיים יכולים מנויי הטלפון לרכוש
זכוכית מגדלת, ולהשתמש בה תקופה
ארוכה: גם בשנה הבאה יקבלו לידיהם
מדריך־טלפון שאינו ניתן לקריאה.

דרכי-אדם
דין־ מור הדלמטה
אהבה־וקינאה

זכה במשאל העם 1967
כסכין

הנ אתךכ פו ל ה 1נזכוכלונ כי

הגלוח

המובחר

ה די ס פנ ס ד

מ־ שמשלךכב דוזוי לן נופתחותאותו

אתה

0קני חינם!

!/כשיו דיספנכור של 7סכיני גלוח 6חינם)
על כל פנים

ינתר נעים

קלאסי.

זהו סיפור
כימעט קלאסי.
הוא עוסק בשלוש נפשות. גבר צעיר וחסון,
העוסק במיקצוע השני העתיק בעולם —
סרסור לדבר העבירה. נערה צעירה שאהבה
את הבחור כל־כך, עד שהיתר, מוכנה לצאת
לזנות, עבורו. ועוד בחורה אחת.
היצאנית והסרסור חיו להם יחדיו, בשלווה
ובאהבה — אהבתה שלה אליו. היא גם
מסרה לו, ערב־ערב, את כל רווחיה, היתד,
מסורה לגבר שלה עד אין־סוף.
פיתוי לאילת. עד שהופיעה הנערה
השנייה, יוצאת אותם החוגים. לאותה נערה
יש נטיות משונות. על כן ניסתה לפתות את
היצאנית לדבר עבירה מסוג שונה.
הגבר התכעס, כשהיצאנית החלה לפזול
לעבר ידידתה הלסבית. ועוד יותר, כששמע
שזו מציעה לחברתו לנסוע איתה לאילת
ולבלות כהלכה — בתנאי שתנטוש אותו.
(המשך בעמוד )26
* אין זה הליקוי היחידי בספר. פעז
אחר, שאין לו הסבר הגיוני: שמות המנויים
הראשון והאחרון בכל עמוד, הדרושים
למציאת השם המבוקש, אינם מודפסים בצד
החיצוני של העמוד, אלא בצד הפנימי דווקא.
העולם חדה 1592

קולנוע
ישראל

המדבר המתמרד
אנשי הסרט חמישה ימים בסיני לא היו
ביחסים טובים במיוחד עם קטיה כריסטינה,
הגיבורה הראשית. משום שקטיה, שהיא
אהובת הבמאי בחיים שמחוץ להסרטה, נשארה
אהובתו גם בשעת ההסרטה. היא היתר.
זוכה לטיפול מיוחד, לדאגה אבהית.
מותר היה לה לצעוק בזמן ההסרטה,
לריב עם שחקנים, להחליט שפתאום אין
לה חשק לשחק, לתת לכולם לחכות לה,
ובעיקר היתד, ידועה בצריחותיה החדות. בכל
פעם שמשהו לא
מצא חן בעיניה, היא
היתד. פורצת בצרחות.
השחקנים היו
מתרגזים, הבמאי המסור
היה רץ להרגיע
אותך, ההסרטה
היתר, נפסקת
עד שהוא גמר לטפל
בה ולאהוב אותה.
והנה, יום אחד,
צולמה סצינה קשה
ומעייפת בביר־גם־
קטיח כריסטינה
גפה. השחקנים צעדו
במידבר ברוח העזה.
החול מילא את עיניהם. הם שרכו את רגליהם
בכבדות, והמצלמות צילמו.
פתאום, כרגיל בשעות קשות כאלה פרצה
השחקנית הראשית בצריחות נואשות, ילא
הסתפקה בזה, אלא התחילה לרוץ מהמקום,
כשצעקותיה ממלאות את המידבר.
השחקנים, שכבר רצו לגמור את ההסרטה,
התרגזו הפעם יותר מתמיד. הבמאי עזב
את המצלמות ורץ להרגיע אותה, ורק
כשד,חזית אותה למקום, נשמעו לפתע צרחות
דומות מפי נערת התסריט.
התברר שהרוח שנשבה במידבר העיפה
את החול — ומתחתיו נתגלו גוויות של
חיילים מצריים, מימי המלחמה.
סרטים הגשים הנו ר איו ת
אתה ככר נער גדור

(אוריון, תל-

אביב; ארצות־הברית) .משפחה אמריקאית
טיפוסית: אמא גדולה והיסטרית המדכאת

את בעלה ומאוהבת בבנה, ומנסה להשאיר
אותו בחיקה החם, ולכבול אותו שם בעזרת
הגבלות פוריטניות, ורכרוכיות מינית.
אבא, הבורח מהאם אל עיסוקים פורנו״
גרפיים־תרבותיים, ובן השוכר לו חדר
בעיר כשהוא מלווה בהזהרותיה מנשים,
מבילויים, משתייה ומעישון.
הבן, שיצא זה עתה מהחום המתוסבך
של האם אל העיר הגדולה, רוצה חופש,
והוא מגלה תחתיו את המין המוצג בתמונות,
בטלביזיה, במודעות, בכל מקום.
הוא מתאהב בפצצת־מין מתחילה, יפר,פיך,
השונאת מין בכלל, ואת המין הזכרי בפרט.
שגם היא כמו אמו מועכת את הגברים
תחת ידיה׳ אך בצורה אחרת בסאדיזם.
תוך התעללות רוחנית וגופנית.
וכך מסתובב הבן הצעיר כשהוא בורח
מהתגלמות אחת של האשד, האמריקאית אל
ההתגלמות השנייה שלה, וביניהן הוא נשחק
בתוך אמצעי העבודה והבידור האוטומטיים,
שמייצרת אמריקה לנתיניה.
הסרט ראוי בהחלט להיראות. ומי שילך
לראות אותו, כדאי לו לשים לב לאליזבט
הארטמן, שחקנית כבירה, ההופכת את הקטעים,
בהם היא משתתפת, לקמעי־מופת.

אמצעי ת ח בו ר ה
הבלונדית מפקין

(רון, ירושלים;)
ההבדל בין סרט ריגול טוב לסרט ריגול לא
טוב הוא פשוט מאוד. בסרט הטוב משמשים
המטוסים ושאר אמצעי־התחבורה כדי להעביר
את הגיבורים ממקום אחד למקום אחר.
בסרט רע הבמאי לא מצליח בכלל להוציא
את הגיבורים שלו מהמטוס או מהמכונית.
רואים אותם כל הזמן עולים ויורדים.
לכן, מה זה עוזר אם מיריי דארק חמודה
כרגיל? מה זה עוזר אם במאמץ רב אפשר
לגלות מאחורי הסרט גם סיפור נחמד על
בלונדית יפהפיה, שהיתר. פילגשו של
מדען־טילים סיני, וחזרה לארצות־הברית
כשהיא חולה במחלת שיכחה, וכששלושת
מוסדות הביון הרוסי הסיני והאמריקאי
מנסים לרפא אותה, ולגלות מה הסודות
שגילתה שם?
העלילה מתרחשת בעצם רק ברבע השעה
האחרונה של הסרט. קשה לזכור על מד,
מבוזבזות השעה ושלושת רבעי שקדמו לה.

יומן החדשות
טו הבסחוו
עזההו
ך* שבוע שעבר, בשעה שתים־עסרה ב־לילה,
צילצל הטלפון בביתו של שר־הביטחון
משה דיין .״אפשר לדבר עם אסי?״
שאל קול בעבר השני של הקו.
משה דיין ענה בקול מנומנם ורוגז :״הוא
איננו, טרק את השפורפרת וחזר אל מתחת
לשמיכה.
הוא לא הספיק להירדם מחדש, והטלפון
צילצל שוב .״תסלח לי״ ,אמר הקול הנשי
שמעבר לקו, בנימוס רב, אך בתקיפות,
״אני מוכרחה להעביר לאסי הודעה דחופה.
אתה לא יודע איפה למצוא אותו?״
אסי דיין גר אומנם עכשיו בבית הוריו,
אבל האבא לא ידע איפה הוא נמצא .״אם
כן,״ אמר הקול ,״אתה יכול למסור לו הודעה?״
לשר־הביטחון לא היתד. ברירה.
״תמסור לו בבקשה,״ אמרה הבחורה ,״ש־מזג־האוויר
השתנה, ומחר מתקיימים צילומים
במכתש הגדול, אז שיקח מכונית
שכורה ושיבוא לשם, ושלא ישכח לאסוף
בדרך את ויקטור מתל־ברוך, ואת נסים
מצהלה.״
שר־הביטחון אמר שבסדר, ורצה כבר
לחזור אל מתחת לשמיכה, אבל הקול הנשי
לא הרפה ממנו .״אתה מוכן אולי לחזור
על ההודעה?״
התסריט כתב הסופר מייקל בלנקפורט.
סיפורם של כמה טייסים,״ הוא מספר,
דרכם יתואר חיל־ד,אוויר מיום הקמתו
היום.״ אומרים שכמה מהטייסים הללו
עזר וויצמן ומרדכי הוד.

״זהו
״שועד
יהיו

עזר
י שחק

איך לקרקס

• כימים הקרובים יחלו צילומיו
של הסרט האמריקאי על חיל־האוויר. את

• ישעיהו קולר עסק כבר בהרבה
עבודות. בעיתונות, באמרגנות, במועדוני-

* :הו ס ת /ה קי ס ר

יש לו שם מצחיק — טוטי למקוב, והוא

בעצמו מצחיק, כי זה המקצוע שלו. הוא
אחד הקומיקאים המעולים בלונדון. ולכן,
כשיום אחד הוא סיפר לחבריו על בימת
ההסרטה של הדיבוק, שהוא עומד למלא את
תפקיד קיסר אתיופיה, היילה סילסיה, בסרט
על חייו של אורד וינגייט; כולם קיבלו את
זד. כבדיחה.
הוא עצמו טוען שהסיפור נכון .״הציעו
לי את התפקיד,״ הוא מספר ,״וביקשו ממני
להצטלם ולשלוח תמונות שלי לחברת הסר־
׳טים. את התמונות, שנשלחו אליהם (ראה
תמונה) הם הראו להיילה סילסיה עצמו והוא
צריך עכסיו להחליט אם אני מתאים למלא
את מקומו בסרט או לא.״ אנשי הצוות
עומדים על כך שזוהי בדיחה, והוא עצמו
עומד על כך שזוהי האמת.

חברים מצויינים — לחוד. לפני
עשר שנים הוא שיחק בהדיבוק, באותו זמן
היה מסקין בביקור בלונדון. הוא בא
לראות אותו, סיפר לו שהוא עצמו ביצע
את אותו תפקיד במוסקבד״ ושניהם בילו
לכבוד זה ערב אחד נפלא.
מאז ועד שחזר שוב להדיבוק, הפעם בארץ,
הוא שיחק בעשרות תפקידים קומיים,
בסרטים ובמחזות, עד שיום אחד הוא קיבל
לידיו את תפקיד הקוף המתורבת, במונולוג
של קפקא דו״וז לאקדמיה, אותו תפקיד
שממלא זלמן לביוש על בימת צוותא.
המבקרים באו, ראו אותו, ובן לילה הוא
הפך מפורסם. הישוו אותו עם גדולי הקומיקאים
בעולם. אנשים מפורסמים כמו לורנס
אוליבייה באו לברך אותו מאחורי הקלעים.
״במשך שנים חלמתי להיות מפורסם,
ועכשיו, כשזה בא, אני לא מרגיש שום
דבר,״ הוא אומר ,״לא שמחה, לא צער.״
לעומת זה, מה שכן מפריע לו מאז
שהתפרסם, שחייו הפרטיים הפכו נחלת
הכלל. במשך חמש שנים הוא היד, נשוי
לבמאית מאי צטרלינג, שסרטיה המצויינים
הגיעו ארצה, ונשלחו חזרה על־ידי הצנזורה.
״אלד, היו חמש שנים נפלאות,״ הוא
מספר ,״אבל אצל שחקנים זה ככה. בילינו
הרבה זמן לחוד. ראינו שזה לא ילך.
נפרדנו, אבל אנחנו חברים מצויינים.״

הופיעה בכמה סרטים, ובקרוב יראו אותה
בעצור את העולם, אני רוצח לרדת ! כששמעו
שהיא עומדת להגיע ארצה, הציעו לה
תפקיד בהדיבוק.
אבל טוטי הטיל וטו על ההצעה. פעמיים
הוא היה נשוי, פעמיים הופיעו הנשים שלו
יחד איתו בהצגות ובסרטים, הוא למד מה־
׳נסיון שזה לא עוזר לחיים המשותפים.
ולכן תגיע ידידתו ד,שחקניו? ארצה בתור
אורחת שלו בלבד.

את נסים
חזר שר־בתקווה

היה

״שיסע למכתש הגדול, ושיקח
מתל־ברוך ואת ויקטור מצר,לה,״
הביטחון על הדברים בקיצור,
שהשיחה נסתיימה, אבל הקול
מרוצה.
״לא! זה בדיוק ההיפך! אולי אתה רוצה
לקחת נייר ועיפרון? אין דבר, אני מחכה
על הקו.״
ולא עזר לו לשר־הביטחון. הוא קם מהמיטה
לקח נייר ועיפרון, רשם את ההודעה, וכש־השיחה
נסתיימה נאנחה לביאה הון, מנהלת
הייצור של חמישה ימים בסיני ,״בשום
מקום אחר בעולם לא הייתי מעזה לבקש
משר־ביטחון לטפל בעניינים של שחקן.״

קולנוע, ביחסי־ציבור. אבל השאיפה האמיתית
שלו היא לביים סרטים. הוא יתחיל
בזה בשבוע הקרוב, בסרט שיקרא סימפוניה
של קירקס. הרעיון הוא לצלם התעוררות
לחיים של גרוטאות. מיגרש ריק, הקורם
עור וגידים — הקרונות, הפועלים, הסורגים
המובאים למקום, האוהל ההולך ומוקם,
והמקום המתמלא לאט לאט חיים. כל
הסרט יצולם ביום אחד, כשהקירקס יבוא
ארצה, על־ידי ארבעה צלמים, שיעמדו
בזוויות שונות, האחת מהן מלמעלה, מהלי-
קופטר שיחוג באוויר. הבעייה היא רק שהקרקס
בעצם לא יגיע ארצה למען הסרט של
ישעיהו קולר. לכן יכול להיות שיחליטו
להקים אותו בלילה. במיקרה כזה יחכה
קולר עד שיעבירו אוחו מתל־אביב, לירושלים
או לחיפה, ובאחת ההזדמנויות הוא כבר
יצלם אותו.

ובכל זאת — אל עלאמין
• הארי זלצן, שרצה להסריט בישראל
סרט על הקרב של אל־עלמיין במל־חמת־העולם
השנייה, ויתר על הרעיון. אבל
הרעיון לא נותר ללא בעלים. בימים אלה
נחתם הסכם קו־פרודוקציה בין מפיקים ישראלים
לאיטלקים על הפקת סרט בשם
אואזיס, שיצולם בארץ ויתאר את אותו
הקרב באותה המלחמה.

תדריך
א מנו ת
באשה בחולות

(מקסים,

תל-אביב)

מתואר בצורה פיוטית, רגישה, מאבקם של
שני אנשים במידבר של חולות. צילומים
נהדרים. משחק מצו״ן. אדם לכל עת
(גת, תל־אביב) מתאר את עמידתו של
תומאם מור נגד מלך אנגליה, הדורש ממנו
לבגוד במצפונו ובאמונתו. מישחקו ד,מצויץ
של פול סקופילד ראוי לכל האוסקארים
שקיבל, ולכל השבועות בהם הוא מוצג
באולמות הקולנוע.

הו מור
אתה ככר ילד גדול
אביב) ראה סרטיס. סקנדל במשפחה
(הוד, תל־אביב) ,אייוץ ז הסוררת (נווג־

(אוריון, תל-

עצור את הסרט, היא צריכה לרדת.
הוא התחתן שוב. שוב הנשואין

לא הצליחו, ובימים אלו עומדת לבוא ארצה
ידידתו, שחקנית יפהפיה בשם ג׳ואנה
שורט. במקצועה היא פנטומימאית. היא

אסי דיין
הודעה מאבא

רבי, תל־אביב).

ג׳ואנח שורט

במדינה
(המשך מעמוד )24

ה ת חנ ה הנזו־כזידוו תבי -אביב-

מזג אויר אחיד:כל -השנה
מיזוג אוויר מלא בחנויות גדולות
שוב אינו תופעה נדירה כישראל,
אולם רחובות ממזוגי־אוויר,
שאקלימם שווה כל ימות השנה
הם עדיין בבחינת חזון, אם כי לא
חזון רחוק.
אמרנו לא רחוק, באשר התחנה המרכזית
החדשה של תל־אביב, המתוכננת להיות בעת
ובעונה אחת מוקד־תנועתי ומוקד־מסחרי
וחברתי — תהיה כולה ממוזגת אוויר, ממש
עיר־תחת־גג. ועל כן תשמש מקור־משיכד,
לרבים שימצאו בה את הנעים עם המועיל;
מזג־אוויר נוח ואפשרות למצוא בתחומיה
כל מה שאדם בן־ימינו זקוק לו.
יתרון נוסף שיהיה לתחנה המרכזית החדשה
של תל־אביב הוא בכך שתהיה זו עיר־ללא־שינה.
בעוד שמרכזי הסחר העירוניים
מוגבלים לשעות העסקים הרגילום — הבא
בשערי עיר־התחנה יוכל לבצע את קניותיו
מהשכמת הבוקר ועד חצות לילה. ולא רק
במרכז המסחרי כך — אלא גם מוקדי־הבי־דור
יפעלו בשרשרת 24 שעות ביממה ויעניקו
לבאי התחנה את הרגשת הדינאמיות
וחוסר הלאות שבחיים מלאים, שאף רגע
מהם אינו מתבזבז לריק.
המתבונן בדגם התחנה המרכזית החדשה,
המוצג במשרדי חברת ככר לוינסקי שבקומה
העשירית של בית ״אל־על״ בתל״
אביב, יבחין מיד בתכנון המיוחד של מרכזי
המסחר שבעיר־התחנה. המעבר בין הקומות
העליונות שבהן תחנות המוצא של התחבורה
העירונית, אפשרי אך ורק דרך קומות המסחר
והעובר מאוטובוס לאוטובוס מקבל תזכורת
חיה לקניות, להצטיידות או ל״חטיפת״
ארוחה קלה, תספורת וכו/
עם זאת, המרכז המסחרי והשרותי נהנה
מהפרדה מוחלטת מן המוקד התעמרתי.
הנוסע הממתין לאוטובוס, או הנמצא במעבר.
יכול לערוך את קניותיו בשקט, ללא ליווי
רעש המנועים ותוך בטחון כי לא יאחר את
האוטובוס, זאת בזכות המערכת האלקטרונית
המשוכללת, שתאפשר לו לקבל אינפורמציה
מידית על כניסות ויציאות של
אוטובוסים. סידור זה יאפשר לו לדעת את
משך הזמן שנותר לו לבילוי במרכז המסחרי
והחברתי העשיר העומד להפתח בעוד
כשלש שנים בתל־אביב.

ס טו דיו ל א מנו ת הצלו ם
מודיע על פתיחת קורם ערב
המתחיל השבוע

וצלום עתולות
בהדרכת צלמי עתונות מוסמכים.
בתבנית הלמודים:
צלומי סטודיו (שער,
אפנה, פרסום).

תחנת האוטובוסים
המרכזית של ניו-יורק
כ־ 70 מליון נוסעים עוברים מדי
שנה בתחנת האוטובוסים הענקית ש בלב
ניו־יורק, אשר נפתחה לתנועה
ב־ 1950 ובנינה הושלם ב־ . 1963 בתח נה
שהקמתה עלתה כ־ 52 מיליון דולר
יש עשרות מסלולי מדרגות נעות,
קילומטרים רבים של רציפי תנועה
ומדרכות ורחבות מסחריות שבהן משולבים
קונדיטוריות, בנקים, מסעדות,
ובארים, מספרות ומכוני יופי,
חנויות תכשיטים ומתקני ספורט, צע צועים
והלבשת נשים, רופא־שיניים
ואינסטלטור, כלי מוסיקה ודוכנים ל־עתונים,
דלפקי ממתקים ומשקאות.
תחנה זו נחשבת כיום לתחנת־האו־טובוסים
הגדולה בעולם על אף שמס פר
הנוסעים העובר בה כיום קטן ב לב
אחוז ממספר הנוסעים העובר ב־תחנת־האוטובוסים
המרכזית של תל־אביב־יפו.
בתכנונה
של תחנת ניו־יורק הושם
דגש על נוחיות מירבית לנוסע, שהתבטאה
בפיתוח המרכז המסחרי וה חברתי
שליד המוקד התנועתי ובשי פור
השרותים שמהם יכול הנוסע ליהנות.
למעשה, תחנת ניו־יורק היא אב טיפוס
לגישה המודרנית הרואה בתח נה
מרכזית בת־ימינו עיר־בזעיר־אנ־פין,
החייבת לספק לבא בשעריה את
מכלול השירותים העירוניים, החברתיים
והמסחריים בתנאי נוחות שיהוו
תחרות לתנאים שמחוץ לתחנה.
הצלחתה ופרסומה של תחנת ניו־יורק
הנמצאת בקרבת הטיימם־סקוויר
הם מן היסודות שהנחו מתכננים
רבים בגשתם לבנות תחנות מרכזיות
לאוטובוסים בשנים האחרונות.

רהוט כל גיל
מיוחד לילדים ורוועד
תל-אביב -
״ריהוט כל גיל״ ,רח׳ דיזנגוף 222

חיפה -
״אשור ושיש בע״מ״ ,שד׳ מוריד,52 ,
רחוב שלום עליכם ,3נוה שאנן שד׳
השופטים 11 קרית מוצקין

רחובות -
רהיטי ״אלמוג״ ,רח׳ הרצל 208

פרטים והר שמ ה:
רחוב יצחק שדה ,34
טל3 65 11 ,3 82 89 !.
משעה 4עד 8בערב.

רמת השרון -
רהיטי ״בית וגן״ ,ככר העצמאות

!גוית גבעת בונו

הוא נקט בצעדים — והלסבית החלה פוחדת
להסתובב לבד ברחובות, בלילה. וזהו
צורך חיוני לנערה העוסקת במיקצוע שלה.
על כן החליטה בשלב מסויים לוזתר על
כל העניין, לבקש את סליחתו של הרועה.
עוגמת־גפש. בשלב זה, כבר לא היה
הסרסור מוכן לסלוח סתם כך. הוא תבע
את ידידתו של החברה שלו — לדין תורה
של העולם התחתון.
וכך אירע שהשבוע התכנסו כמה מוזתיקי־הפשע
התל־אביבי בדירה רגילה בהחלט,
וישבו בדין על המפתה.
היא נימצאה אשמה. פסק־הדין של בית־הדין
לפושעים: יהיה עליה לסלק ידיה,
אחת ולתמיד, מידידתה היצאנית — ולשלם
לרועה של חברתה אלפיים לירות קנס.

מ חיר העושק
מדוע הועלה מחיר־הפלפל של האחים
עזרא והרצל סבחי, מ־ 25ל־ 30 אגורות?
משום שדוכן האחים סבח־ ,שברחוב רבי־עקיבא
,84 נמצא בבני־ברק.

רובל עזרא
משלם — הציבור

זוהי לא בדיחה. זוהי מציאות מרה: כי
יום אחד התעורר עזרא ( )38 והבחין שלקוחותיו
הרבים מתמעטים והולכים.
״הבנתי שמשהו לא בסדר,״ סיפר עזרא
השבוע ,״הלכתי לראות מה קורה בשתי
חנויות אחרות לפלפל. ראיתי שם תלוי
הכשר של הרב לנדאו.
״תיכף הבנתי שזה העניין. אמרתי למר,
לא? והלכתי לרב לנדאו.״
חריקת שיניים. הרב האשכנזי קיבל
את מוכר־הפלפל התימני בשמחה ובירך, אותו
על החלטתו ליהפך ליהודי כשר.
״זה יעלה לך 160 לירות לחודש,״ הוסיף.
כאשר הזדעזע עזרא ממחיר הכשרות,
הסביר הרב לנדאו: מחיר זה כולל ביקורים
של משגיח מיוחד, שיפקוד את הדוכן פעמיים
ביום, יבדוק בין השאר אם אין תולעים
בחומוס ממנו עושים את הפלפל.
״חוץ מזה,״ הוסיף הרב לנדאו ,״תקנה
את הפיתות רק במאפייה שאנו נצווה עליך.״
עזרא חרק שן 160 .לירות לחודש נראו
לו יותר מדי, מה עוד שבמאפייה החדשה,
הדתית, נאלץ לשלם אגורה נוספת עבור כל
פיתה.
אבל בני־ברק היא עיר דתית — ובלי
הכשר זד, לא הולך. על כן בחר עזרא
בדרך הפשוטה, המסורתית, של כל אלה
שעושקים אותם.
הוא קנה את ההכשר, העלה את מחיר
מנת־הפלפל בחמש אגורות.
עכשיו, הציבור הרחב — המסורתי והחילוני
כאחד — הוא הנושא את מחיר־העושק.
העולם
הזה 1592

התקדמות מסויימת בעסקים
תזרז את חתימת־החוזה
— או את החתונה
עליה חשבתם. אם
אתה חולה, אל תקח לעצמך
חופש: בריאותך
עשוייה להיפגם אך במעט,
עסקיך הרבה. בת־דלי:
אל תשקעי בחלומות,
השבוע. זהו אחד
מאותם פירקי־זמן בהם צריך לעצב את הנתונים
הרבים שניתנו לך — דווקא השבוע.

זני

״משא־הלכ״
״אבקשך לפרסם את מכתבי ואולי יאיר
לי מזלי. מחכה אני לגבר בעל נשמה, וחבוב.
כי, משא־לב אחר מלבד אהבה לא היה גם
לה, וגם לי׳(אדגר אלן פו).״
שמה אביבה, ומספרה (.)1/1592

בדוגדי תמיד ודס;

אתם יודעים שהגורם הכי משובח בארץ
זה צה״ל, ולפעמים נדמה לי שהאנשים המשובחים
מהצבא מגיעים אלי:
״לאחר כל המספרים שזכיתי בחיי: מספר־זהות,
מספר־אישי וכיוצא־באלה מספרים
שונים ומשונים, אני מקווה שוב לזכות במספר
כלשהו, הפעם במדורך.״ (המספר הוא
.)2/1592
״ובכן תיאור קצר: רעמה בלונדית
המתנשאת ל־ 180ס״מ של גוף תמיר ודק.
אי־ שם מתחת לגובה הכל טוענים שיש לי מה
שנקרא בלשון אנוש פשוטה שכל. ישנם
עוררים גם על עובדה זו, אך הם במיעוט.״
״יש לי עוד ששה חודשים לשרת, ובזה
מוזמנת כל נערה מגיל 15 עד ( ,50 מאיזור
חיפה) ,לנסות ולהנעים תקופה זו. נוכחתי

הצעת השמע
זוכרים את המכונית הפסיכודלית של ג׳ון
לנון? אז מאז שצבע את הרולס־רויס שלו
בכתמים מתערבלים, בגוונים זוהרים, התפש טה
(כמובן) האופנה במהירות, ומכוניות פסיכודליות
בשלל צבעים דוהרות בכל העולם.

מזמן שלא הגיל הוא הקובע אלא האישיות.
אך אם זה בכל זאת מעניין מישהי, אז אני
בן ,21 שבע־מרורים כבן ״.70

״שגי מיואשים״

פה יש לי ״שני ידידים שאין להם ידידות.״
האחד ביחידה קרבית, והשני לומד לבחינות־בגרות,
כך שבאמת קשה להם ללכת לצוד
חתיכות. נכון?
אז ר,תקשרנה ל 3/1592 בפרט שהם
כותבים שאני ״הקש האחרון״ שלהם, ואני
רוצה להיות הקש האחרון בו נאחז הטובע
ולא הקש האחרון שישבור את גב הגמל.

מכתבים ועודפים
וא־פרופו יחידה קרבית, אז הנה עוד משהו
בומבה: צנחן גבוה בן 20 צמא לחברה
בבואו העירה( .חברה הוא מנקד בחטף־פתח,
כדי שלא אחשוד בח׳ סגולה).
יש לו חוש הומור, לץ ,)4/1592 ומכתבו
נחמד, והוא גם מבטיח שמכתבים עודפים
יחולקו ״בין שאר החבריא, כולם גבוהים,
חביבים, עליזים, שזופים אף חסונים״.

סטודנט צעיר, פודד

סטודנט צעיר ( )21 ובודד בארץ .״אני
חושב שאני די סימפטי וחביב, אבל הפרגיות
הצעירות כבר נמאסו עלי, ולכן אני מעוניין
באשה בוגרת ובשלה, ורצוי כמה שיותר
מבוגרת ממני.״
אם זה מה שמתאים לך, ואם את מתאימה
לו, אז ( )5/1592 הוא הזדמנות זהב, לא?

אל תסתבן, השבוע, בעניינים
מיכאניים. את המכונית
שלח למוסך, אם
יש לה בעיות, ואל תנסה
לתקן בעצמן: זה
עשוי להיות מישגה קטלני.
בת־דגים: קחי עצמן
לידיים. זו לא שעת
19 בפברואר ־
20 במרס
לבכות על חלב שנשפך
— אלא לקנות חלב חדש,
או חברה חדשה. בן־דגים: אל תבקש
הלוואות. אתה תסתדר יפה ותחזיק מעמד.

זנים

הדיכאון בו שקעת, בשבוע
שעבר, בקשר ל-
רומאן הזעיר שלך —
יפוג בהדרגה. אן אל
תצפה עדיין לחידושי-
תורה בשטח האהבה :
אתה כולן נתון בהלי-
כי-נפש אחרים, ופעילותך
תקדים כל מאמץ
במישור הסנטימנטאלי.
ובצדק. בעסקים,
רע: חתום על חוזה, אך

רוצים גס? יש שתי אפשרויות: אפשר
לצבוע את האוטו בצבעי־שמן, וזה לא יורד.
לעולם, ונשארים פסיכודליים לתמיד. פיתרון
יותר טוב: מצפים אותו בציפוי ויניל מבריק
(ניקנה בגלילים, בכל חנות־טפטיס 4 ,לירות

היות ושוב התחלתם לשאול, אני שוב
מתחילה לענות. תעגנה שאלות מכל סוג
שהוא. אינני מפרסמת את שמות ה כותבים,
כי הרי גם בלי ראשי״תיבות ורמזים
הם יזהו את עצמם, לא ן
^ אני כבר לא יודעת מד, יהיה איתי.
אני מאוהבת באליל־נוער מסויים (בבקשה
אל תפרסמי את השם) ,ואני חושבת עליו
ביום ובלילה, ולא יכולה לעשות שום דבר
אחר. הוא אפילו לא נשוי ואני חושבת כל
הזמן איך הוא יכול להיות הגשמת כל חלומות
.,אני לא יכולה לישון, אני לא יכולה
ללמוד, רק לחשוב כל הזמן. מה לעשות?
ארבי לו, או התנפלי עליו, או כתבי
לו. מספרים לי שכן הכיר אריק איע־שטיין
את אשתו, ושמעון בר, ועוד. מה
יש לך להפסיד? לכל היותר ינהג בך
בגסות ואז תרפאי ממנו, וזה בטח יהיה
סוף טוב.

^ הכרתי תייר, והוא הוציא אותי שני
ערבים למסעדות נורא מפוארות, ומועדוני-

לילה, ובכלל למקומות הבילוי הכי יקרים,
והוציא עלי הון כסף. אם קיבלתי את ההזמנה
— האם מבחינת ההגינות זה באמת
מחייב אותי איכשהו להיכנס למיטתו?
בכלל לא.

בעלי לאחרונה חוזר מאוחר מהעבודה
עם כל מיני תרוצים, או נעלם לשעות רבות
בלי הסבר מתקבל על הדעת. וכשאני חוקרת
אותו, הוא מתרגז עוד ותר ויוצא בחבטת־דלת.
אני כבר מיואשת לגמרי. מה לעשות?
התחילי גם את לצאת. שבי עם חברות,
או לכי לקולנוע, או מיילי לך לבדן.
כשישאל אותן איפה היית — היי
מיסתורית ואל תגלי לו בשום פנים ואופן.
תתפלאי איך שזה ישפיע!

אני גרה בבית הורי, ולא עובדת, ולפי
דעתם זה נותן להם את הזכות להגיד לי
מה לעשות, ומתי לחזור הביתה, ובכלל
לנהל לי את החיים. האם את חושבת שזה
מוצדק, למרות שאני כבר בת?19 ואם לא,
איך עלי לנהוג, בהתחשב בגילי?
להתגייס לצבא, כמובן.

זהו שבוע לא
רק לפי תנאיך.

אל תאכל דברים שאינן
רגיל בהם, השבוע, ואל
תשתה יתר על המידה
— אחרת אתה עשוי לקפח
את בריאותך לצמיתות.
זהו שבוע מסוכן,
מבחינת־המזלות, דווקא
משום שאתה מערים מעשה
על גבי מעשה, נתקל
במצב חדש אחד אחרי
השני. בת־תאומים: קבלי את הצעתו של
בן־מזל־עקרב! כי לא כל הגברים זאבים.

שבוע של שמש, של
מעשים טובים, של
טיול קצר ושל היונק־לויווג
באנשים בלתי־צפויים.
אן גם שבוע
של מריבות קלות, של
אכזבה קלה, ושל הפ10

סקת פעילות כלכלית
;21 ביוני ־
כ) 2ביולי
באחת הגזרות בהן א תה
עסוק. בת-סרט-
נים: אם את רוצה לשמור על קשרים
איתן — דאגי לא להראות זאת בפניו.

1ואזנ״ו1

גם השבוע יקרו המון דברים קטנים אך
מרגיזים. המון מכשלות עשויות לסבך
*ותך בהתחייבויות, חובות
— ואפילו משפטים,
אם לא תשמור
על צעדיך. קח חופשה,
בשבת, אך רק אם
היא תישאר בבית. אל
תסכן קשירת קשרים
חדשים, לפני שאתה
23 בספסמבר ־ יודע אין להסתדר עם
22 באוקסובר
הישנים. רכילות וגם
אזהרות ישיגו אותך,
דווקא שעה שאינך רוצה לשמוע, במיוחד.
עוד שבועיים־שלושה תהיה על הסוס.

המטר בסן־הכל) ,ואותם ״ש בכל הדגמים
שבעולם: בכתמים ובפסים ובפרחיס ובאות־מנטים
ובכל מה שתרצו.
התאימו אותם לאופי שלכם, לבגדים (ראה
תמונה) ,למצב־הרוח או למזג־האוויר. הרושם
יהיה כביר. וכשיימאס לכם — מסירים את
הציפוי במשיכה אחת, והופ —איננו עוד!

1(111:1ו!

21 במרס ־
20 באפריל

אתה יודע לחרוש את השטח,
והשבוע זה בדיוק
מה שעליך לעשות. קח
את העניינים לידיך, ובצע
את המוטל עליך
מן ההתחלה ועד הסוף,
מבלי לחשוב יותר מדי
על התוצאות. כסף, בכמויות
לא גדולות, יגיע
לידיך ויעורר בעיית־מצ־פגישה
עם אשר, יפה תגרום לך שמחה
דנפש כאחד. בת־שור: אל תריבי איתו.

פגישה עם בן־מזל־אריח תשנה את השקפת־חיין.
זמנית, לפחות. אלתהססי לקרוא
דרור על כמיהותיין הכמוסות ביותר. האביב
מתקרב, וזוהיהעונה
המתאימה לן להשתחרר
משיגרה, ולהתרחק
מן המקובל והרגיל.
עזרתם של ידיוים,
ובייחוד — עזרתן של
ידידות היא אשר תאפשר
לן לעשות כל זאת,
מבלי לקפח את פרנסתן 22 באזגזסס -
או את לימודיך. אל תש 22 בספסמבר
כח לשמור טל קשר עם
בני־משפחתן: הם זקוקים לזה השבוע מאוד.

הצעה כספית מפתה לא
תתקבל על דעתך, אם
לא תתייעץ בבני־מזל־טלה
או בבת־מזל־בתו־לה.
כוח עליון יימנע
ממך לנסוע, השבוע, וזה
לטובתך: בטיול ש־תיכננת
טמונה סכנה בל־תי־נראית.
אל תסטה מן
המסלול המקובל, אלא
במה שנוגע לענייני־כספים. תקנה מתנות׳ אך
לא יקרות. בת־לביאה: צבע זהוב ללבושך.

באמת! אם אתה שוקע במרה שחורה
על עסק פעוט שכזה
— מה תעשה כשתית-
קל בבעיות רציניות
באמת ז השבוע אין
כאלו; רק טרדות וגם
סכנות־יוקרה. נסה, אי-
פוא, לא להפגין עד
כמה מעמדך ושמך הציבורי
חשובים לך — 0ף^:>.ז1,1ו 1ו ע ^
והיה אחד מן החב״ * 8232123
ר׳ה. בת־עקרב: הקניות
שערכת בשבוע שעבר לא מוצאות
חן בעינייך 1ובכל זאת: בגללן תפגשי
איש חדש ומעניין. לא בחיר״ליבך, כמובן.

עסת

אתה בהחלט יכול למנוע זאת, אך אם אינך
נזהר — יש כל הסיכויים לתאונה רצינית
או לאסון כלכלי, השבוע.
נסה, איפוא, לש־לוט
על עצביך, ואם זה
לא הולך — לא לצאת
למסעות ארוכים ולא לח־תום
על שום מיסמכים
חיוניים. פגישה עם איש־עסקים,
מכרך הוזתיק,
23 בנובמבר -לא תגרום לך נחת אך
.20 בדצמבר
תוסיף לך ניסיון. בת־קשת:
רגלייך הן חלק
חשוב מאוד מהופעתך. טפחי אותן במיוחד,
השבוע, כי הן תובלנה אותך לניסיון מעניין.

קשת

ככל שמתקרב היום הגדול
— כן גוברים חש־שותיין.
ובכן, קחי את
זה בקורטוב של הומור,
אם את מסוגלת לזה, ואל
תחשבי שהעולם מש תנה
כשמשהו משתנה
בחיין. בן־גדיים: זהו
שבוע בו תוכל לזכות
ברווחים או בזכיות־טו־מו.
החוכמה היא לפצל את הסיכון ולא לשים
את הכל על קלף אחד. יחסם של אנשים
קרובים יתגלה כנוקשה במיקצת, אבל
אתה הרי יודע להתמודד עם קשיחותם של
אחרים. לבשי צבע סגול ועשי תסרוקת נאה.