גליון 1593 מתאריך 13 במרץ 1968

וקשרו את אי־הופעת־השם עם הפגישה בחיפה
— ששם, כפי שקיוו, ודאי נמסרה
איזושהי הודעה סודית למשפחות.
בנקודה זו כדאי לברר עקרונית את חוקיות
הדרישה מצד צה״ל לשינוי שמות משפחתיים,
ובמיוחד לגבי חיילים בשירות־חובה,
וצעירים אשר אינם בעלי מיסגרת משפחתית
עצמית (אשד, וילדים) אלא קשורים למיסגרת
המשפחתית של ההורים. כל החלפת שם ב־מיקרה
כזה מהווה ניתוק שמי מהמיסגרת המשפחתית
אליה הם קשורים.
נדמה לי כי קיימת כאן פגיעה חמורה
בזכויות הפרט במישטר הדימוקראטי.
״גולת הכותרת לסיום הפרשה הייתה מסירת
החפצים האישיים של הצעירים לידי
המשפחות (באמור ירושלים) דווקא ביום השבת
17.2.68 בטוח אני שגם אתם, כאנשים
שהם בלתי־דתיים תראו בכד הוסר כל

09111*09 9 1 0 5 3
0א 684

0א1 £ 4 0 1

41*11:11104׳$

^11*7171919

ר.״ נ חעוק תוחפתה
1ע ם הבו שם הצרפתי

*,־ 1 מ ר ויוצא הדופן

ת א שדו׳
*0 12 16 11

חסריק19
62 2 5 1 9 /2

2 3ח 3ח׳ €ק ^ 5
5ויי 3ק, ס \ 1£8זס ^ 0מ?

.העולםהזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון ,30134*5
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע־מ,
תל־אביב, רח׳ פץ • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע׳־מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

מדינת ישראל כולה לקחה חלק, השבוע,
באבלן של 69 משפחות הצוללנים, עליהם
הכריזה הממשלה כעל אבודים, יחד עם הצוללת
דקר, רק בשבוע זה.
נוסף לכאב הטיבעי שנגרם למשפחות
קורבנות״האסון — כאב שאין כוח בארץ שיוכל
למנוע אותו — נגרם למשפחות האבודים
כאב חדש, אותו לא חילקו עם הציבור:
הכאב הצורם שנגרם להן עקב צורת־הטיפול
בפרשה, החל ברגע בו נודע על היעדרה של
הצוללת.
כמה מקרובי־משפחותיהם של אנשי־דקר
בחרו לפנות למערכת העולם הזה, כדי לשטח
את טענותיהם. לא על מנת להתלונן,
אלא מתוך תיקווה שביקורת ציבורית עשוייה
למנוע הישנות של טיפול כושל מעין זה —
במיקרים דומים העשויים לקרות בעתיד.
העדפנו להמתין, עם פירסום הביהורת בנושא
זה, עד אשר
יחלוף יום־האבל הרשמי
שהוכרז, השבוע,
עם ההודעה של
שר־הביטחון על אובדן
מלחיה של אוניית
חיל־הים דקר.
ועכשיו, לאחר שגם
יום מר זה עבר,
אנו מפרסמים קטעים
אחדים — ורק
אחדים מן הקטעים
— המופיעים במיב־תבו
של אחד מקרוביהם
של אנשי־הצוללת
שנעלמו.
שמו וכתובתו שמורים
במערכת. הכותב
ביקש למנוע
פירסום שמו — על
מנת לא להסתבך ב־וזיכוחים
מכאיבים,
בקרב בני־המשפחה
האבלים, בינם לבין
עצמם.
כותב הקורא, בין
השאר:
״ברצוני לעמוד לא
על עצם האסון, היות
ולצערינו אין למנוע
אסונות וכמו כן
מניחים אנו שהיה
כאן מיקרה מצער
ומזעזע של אסון,
אלא ברצוני להצביע
על הצורה הבלתי־מתאימה
בה התנהגו
שלטונות־צה״ל או
חיל־הים כלפי ה סימן־טוב גנה עם אשתו ויצחק שדה ביום חתונתו
משפחות הנפגעות.
״מאותו יום שבת בבוקר, בו פורסמה לרא מחשבה וטאקט שדווקא בשבת חייבים לבצע
שונה ההודעה בראדיו על ניתוק הקשר עם ״פעולה דחופה״ זו.
דקר ועד יום א׳ בו התקיימה הפגישה האומ
ניתן
להוסיף למיסתב הנ״ל עוד טעם
ללה בחיפה עם ראשי־צה״ל ושר־הביטחון —
כלומר במשך 10 ימים, לא קויים כל קשר אחד לפגם בהתנהגות שלטונות צה״ל בפררשמי
עם המשפחות, וכמו־כן לא פורסמה שת דקר: האיפול שהוטל על החלטתה של
כל הודעה ממקור מוסמך על המצב האמיתי הממשלה להודיע על דקר כאבודה. למרות
שהוחלט למסור את ההודעה ביום החייל השל
האפשרויות הקיימות, לטובה או לרעה.
אלמוני, זמן רב מראש, הסתירה הממשלה
״המשפחות היו נאלצות לשאוב את ידיעותיהן
מהודעות הראדיו ומניחושים שונים אפילו מחברי־הכנסת — בצורות התחכמות
שונות — כי ביום הרביעי שעבר תימסר הושל
עתונאים פחות או יותר אחראיים.
דעת הממשלה בנושא זה.
ביום העשירי של ציפיה (יום א׳) הוזמנו
סודיות מוגזמת זו גרמה לכך שביום בו
המשפחות לפגישה עם שר־הביטחון ועם התאבלה המדינה על דקר, נערכו בכל רחבי-
ראשי צד,״ל, בחיפה. פגישה זו היתד. מיותרת הארץ מסיבות, נשפים ואירועים חגיגיים
לחלוטין, באשר לא נאמר בה שום דבר נוסף אחרים שנקבעו מראש — בגלל איסור
על מה ששמעו במשך כל השבוע, מלבד הפירסום שהוטל בנושא זה.
ההודעה המאשרת את המצב הידוע. כמו כן,

עצם ההזמנה לפגישה, שנמסרה אישית ביום
התבונן בתמונה המופיעה בעמוד זה. היא
א׳ בבוקר, עוררה מחדש תקוות שווא באשר
פורסמה לראשונה בגליון העולם הזה מלפני
מוסר ההזמנה, איש חיל־הים, אמר שהפגישה 18 שנה 640 היא צולמה ביום חתונתו של
היא חשובה ובהחלט ״לא למסירת ההודעה
גיבור ישראל, סימן־טוב גנה, בה היה שוש־הגרועה
ביותר.״
בין־הזוג המפקד האגדי של הפלמ״ח, יצחק
״באותו ערב, לאחר הפגישה, פורסמה ב שדה.
קול ישראל רשימה שמית של אנשי צוות
מאז ליווה העולם הזה, במשך כל השנים,
דקר — כסי שנמסרה. לפירסום על־ידי את סימן־טוב גנה, כשמדי פעם ניתן פיר־דובר
צה״ל. היתד, זו רשימה של שמות טוס בשבועון על חוויותיו וקורותיו.
אישיים אשר לא היד, להם קשר עם שמות
ביום העצמאות של שנת 1955 אף נטלנו
המשפחה אליהם השתייכו אנשי״הצוות. למרות את גנה למיצעד יום העצמאות ודיח-חנו על
ששלטונות צה״ל ידעו שלמטרת הנסיעה ל־ המיצעד כפי שנראה בעיניו בסיפור אישי.
חו״ל חוייבו הצוללנים לוותר על שמות
ליווינו אותו עד הסוף המר — המתואר
משפחותיהם תמורת שמות מחוסרי כל מש בכתבה המופיעה בעמוד 27 של גליון זה.
מעות משפחתית, לא מצאו לנכון לצרף
בפירסומים הרשמיים את שמות המשפחה.
״רק לאחר פניות מצד משפחות, נמסרו
בעיתוני־הערב השמות המקוריים. פירסום זה
גרם לכך שידידי משפחה מיהרו לבשר למש־פחות
ששמות יקיריהם אינם ברשימה,
העולם הזח :1595

מכתבים
גליה לא הצטיינה!
משך שנתיים וחצי של קריאת השבועון,
יצאתי מתוך ההנחה שכל העובדות המתפרסמות
בו נכונות. עד שנתקלתי בגליון העולם!
הזה 1591 ובכתבה על גליה בן־גוריון.
מדוע חושב כתבכם שייגרע משהו מכבודה
של גליה אם לא ייאמר שהצטיינה בכל?
הייתי יחד עם גליה בקורס קצינות. היא
באמת בחורה נחמדה וחכמה, אך היא לא
הייתה חניכה מצטיינת וגם לא מועמדת.
אין בכך פגיעה אישית בגליה. יש חניכות
רבות שהצטיינו ולא היו חניכות מצטיינות.

חנה אבן חיפה

ידידות יהודית־ערכית
אני נימנה עם הקוראים הצעירים של
העולם הזה. קובץ של צעירים כמוני ואני
התארגנו לחוג ששם
לעצמו למטרד, לנסות
ולעזור בכל צורה
שהיא לפליטי
א״י באשר הם.
מאחר ואין לאל־ידינו
לעשות הרבה,
מחוסר־ידע, פונה אני
לציבור הרחב — האם
ישנו גוף כלשהו
או חוג בעל
השקפות מקבילות,
שהיה מעוניין בעז פומרנץ רתנו הפעילה?

נחמיה פומרנץ,

רמת־גו

השלטים בעפולה

השלטים המסתוריים, כביכול, עליהם כתב
הקורא שלום קראום (העולם הזה )1591
מוכרים היסב לתושבי עפולה והסביבה.
כזכור, התפרץ במלחמת־ששת־הימים מפצ
י ץ עיראקי ענק מסוג טופולוב, לשמי-
ארצנו — כשבפיקודו אלוף־מישנה, מבחיר
י טייסי־עיראק. הוא הפציץ את נתניה
והרג ביריד, אשד, שהסתכלה עליו ממרפסת
דירתה.
המפציץ המשיך לעמק־יזרעאל. לאחר מכן
התקרב לשדזדתעופה פעוט של מטוסי־ריסוס
ודאונים ושם השיגה אותו אש תותחי
נ. מ .הוא התרסק במחנה צבאי והרג 16
חיילי צה״ל.
מובן שכל אנשי צודת־הסופולוב ניספו
אף הם. גופת הקברניט הוחזרה בעת חילופי־שבויים
עם ירדן ואילו 11 אנשי־הצוות
הנותרים נקברו בידי צד,״ל ליד מקום־
הנפילה. השלטים ״אלמוני״ מזהים את קיב־רם
וזהו פיתרון התעלומה — המוכיחה
את טוהר־הנשק של צר,״ל.

י. ב .תושב,

עפולה

אדם אחר

בגליון 1592 של העולם הזה פורסם, במדור
מכתבים, מכתבו של אדם בשם א.
קופרשמיט על מחיר
כרטיסי־הקולנוע בחיפה.
למכתב צורפה,
משום־מה, תמונתי.

דורון
מיבלום,

מיפלום

ירושלים
#בגלל תקלה טכנית
טעה העולם הזה.
האיש שהופיע
ליד השם קופרשמיט
הוא, אומנם, המתמחה
למשפטים דורון
מיבלום (ראה

תמונה).

תן טרמפ לחייל
השתוממתי לקרוא באיגרת ראש המערכת
(העולם הזה )1590 שמשרד־ד,ביטחון מתנגד
לכך, שיעניקו נסיעות־חינם לחיילים באוטובוסים.

יתכן שכך, דווקא, צריך להיות: אומנם
מכריזים השכם והערב ש״כל הכבוד
לצה״ל!״ אך כנראה שהכבוד אינו כולל
נסיעות־חינם.

שמחח שחור,

יפו

פצצה במשפחת הרבנים
קראתי (העולם הזה ) 1590 והופתעתי מן
הסיפור על משפחת הרבנים;,שכעעה חתונה.
מפתיע• -במיוחד -שהרבנות היתד, מוכנה
(המשך בעמוד )4

העולם חזה 593ו

מכתבים

בעבודה...

(המשך מעמוד )3

לדחות את הנשואין, לאור לחץ מאחד מבני־משפחתה
של הבת. האם רבנות זו, המס
מלת את חיי־הרוח בארץ, מנהלת את עסקיה
לפי הדין היהודי או לפי לחץ פרטי?
האם רבנות זו רשאית להחליט אם בני־הזוג
מתאימים זה לזו או לא? לדעתי, חייבת
רבנות כזאת לעטוף עצמה בבושה ובכלימה•

טוראי אליהו גבאי,

אי־שם, צה׳־ל

הדרוזים והרמה
אני דרוזי מהכפר ג׳ולים שליד עכו. אני
רוצה להגיב על מכתבר של הקורא יעקב
אלמוג, שפורסם בהעולם הזה 1589 על
העדה שלי.
רק אתה חסרת לנו, בזמן האחרון! איזו
דאגה ומחשבה חולנית, להעביר את הדרוזים
לרמה הסורית, וכך לאפשר את ייהוד הגליל!
מדוע
לא תציע לייהד את הרמה הסורית?
בישראל יש 17 כפרים דרוזיים — ו־14
מתוכם בגליל.
תפסיקו לדאוג למדינה דרוזית עצמאית
וקטנה. איש מאיתנו לא יעזוב את כפרו
ואת ביתו בישראל כדי להתיישב במקום
הנוראי הזה, הרמה הסורית.
לדרוזים אין קשר היסטורי עם הרמה.
40 אלף דרוזים לא יכולים להקים מדינה
נורמאלית, אלא רק מדינת־מיני.
החלמה מהירה, אלמוג, השוכב בבית־חד
לים. צא משם בהקדם, לפני שיהיה לך עוד
יותר זמן לחשוב דברים מסוכנים כאלה.

דרוזי מהגליל,
לא כלבה, סטאלג

וב=ו±וו_נורב דזב=נ1יוי...

ג׳וליס

בילבלתם את היוצרות, בכתבתכם המוצלחת
מאוד על ״אלי החולב״ (העולם הזה
.)1590

נכון

שאלי קידר עשה כל מה שאתם
כותבים שעשה —
ועוד הרבה יותר.
נכון גם שהורשע
על פורנוגראפיה.
אבל לא על הייתי
כלבתו הפרטית של

הקולונל שולץ, אלא
על ספר שהוא כתב
ופירסם במו ידיו —
סטאלג , 13 ראשון
הסטאלאגים עמוסי המין
והסאדיזם.

ברגר

כלבתו הפרטית של
הקולונל שולץ הוצ

על־ידי המו״ל יצחק
גוטמן (שהוציא בימים אלה את המטוסים
קורקעו עם שחר) ונכתב על־ידי השחקן יוסי
ספרא והמשוררת צפרירה לוין.
גוטמן אף הורשע בדין על פירסום פורנוגראפיה
— והספר הוחרם.

אלונה כרגר,
עתון צעיר יותר:

תל-אביב

וי ר סז ם ד~ריע הנ נ סון

אני קורא ותיק מאוד של עתונכם: עכשיו
כבר בני, בני — ה־ 16 וה־ , 15 קוראים
את העולם הזה כפי שאני קראתיו בימים
שלאחר מלחמת־השיחרור.
אז פעם היתד, המילה ״נוער״ הנפוצה
ביותר מעל דפיכם. כיום — זוהי המילה
״יוקרה.״
האם הזדקנתם? התברגנתם?
מה לא בסדר עם מה שהיה השבועוך
הצעיר והתוסס ביותר בארץ?

אבינועם מגל,
סטודנטים ומתנדבים

תל-אביב

אנחנו סטודנטים ישראליים הלומדים ב*
חו״ל והקשורים במדינה מכל הבחינות. לפ חות
כמו המתנדבים, שאת לימודיהם בארץ
מממנים השלטונות.
אז כרגע נוצר מצב בו יש שזזים יותר,
בין השווים:
אנו עמלים קשות למימון לימודינו כאן,
רק משום שמספר המקומות הפנויים בפא-
קולטות בארץ קטן מאד.
אותה שעה ממש זוכים סטודנטים־מתנד-
בים למקום־לימוד בארץ. ואם לא די בכך
— גם במילגה של אלפיים לירות ויותר!
האם בכך הם מצדיקים את המושג ״הת נדבות״?

מאיר פופוביץ וירחמיאל ויינו/
מילאנו, איטליה

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים,
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 593ד

קומדיה בח8ש מעוטת ומוסו השנר איר
נולדו הצווים שגרמו למשבר במרחב

׳/7/7לל^77/7/7/ ,

לושת הצווים של שר־הפנים, חיים משה שפירא, הסעירו בשבוע שעבר את העולם
^ ואת המרחב, הדהימו את הארץ וגרמו לוויכוח סוער (העולם הזה .)1592

מעטים יודעים את הסודות הצפונים בצווים אלה. הנה הפרשה בולה,
בפי שנתבררה אחרי חקירה מקיפה -פרשת־חלם שבמותה יבולה
לקרות רק בישראל.

מערכה ראשונה

מרס מפירים את החוק

* * 1שרד ״ ה פ ני ם מופקד על ענייני־הפנים של המדינה. עליו לדאוג שבעניינים אלה ישמרו
1* 1על החוק. לשם כך יש לו משפטנים מוכשרים.
מאז מלחמת־ששת־הימים גברה דאגתם של משפטנים אלה. כי נוצר מצב חדש, שחרג מכל
חוק. מאות אלפי ישראלים הפרו, באופן קבוע, את החוקים שחדלו לתאום את המציאות.

למשל: ישראלי המטייל בשטחים המוחזקים — מפר את החוק. בי
לפי החוק, הוא זקוק לדרכון או לתעודת־מסע בדי לצאת את שטח
המדינה.
אבל המושלים הצבאיים מעוניינים בכך שמיספר הישראלים המבקרים בשטחים המוחזקים
יגדל ככל האפשר. המטיילים ממחישים את ״הנוכחות הישראלית״ ,ומשמשים תחליף טוב
לצבא־כיבוש.

למשל: אדם מעזה, הנוסע לחברון באישור המושל הצבאי, מפר את
החוק הישראלי כשעה שהוא עובר בבאר־שבע. בי כאר־שבע שייבת
לישראל, ואין למושל הצבאי סמבות להתיר לו זאת.
לפי החוק הישראלי, איש כזה זקוק לאשרת־כניסה לישראל. הוא צריך לעבור תחנת
ביקורת־גבולות. אולם המושלים הצבאיים מעוניינים במעבר חופשי, וגם בביקור תושבי השטחים
המוחזקים בישראל, למען ילמדו להכיר את המדינה ולהכיר בה.

למשל: אנשים העוברים את הירדן בדי לבקר כירושלים המזרחית,
שהיא חלק ממדינת־ישראל, צריבים לעכור ביקורת־גבולות. את הביקורת
הם עוכרים כיום בגשר־אלנבי, אבל התחנה שם אינה חוקית.
לכן ישבו חכמי־המשפט של משרד־הפנים וניסחו שלושה צווים, שלא באו אלא לתת
גושפנקה חוקית למצב הקיים:
>• צו ,1הקובע כי מותר לשר־הפנים לקבוע נקודת־ביקורת־גבולות ליד גשר אלנבי.
• צו ,2הקובע כי מותר לישראלים לבקר בשטחים המוחזקים, בלי דרכונים כשבידיהם
תעודות־זהות בלבד.
* צו , 3הקובע כי מותר לתושבי השטחים המוחזקים לבקר בישראל, בלי אשרות־כני־סה,
אם המושל הצבאי בשטחיהם התיר להם זאת.

אן? אחד משלושת הצווים אינו משנה את המצב הקייס, לפיו אין
השטחים המוחזקים מהווים חלק מישראל, אלא שטחי־ביכוש לפי החוק
הבינלאומי.
(החוק הבינלאומי קובע כי בשטחי־כיבוש ממשיך לשלוט החוק הקודם — במיקרה זה
חוק הכניסה לישראל, תשי״ב—1952
צו בדבר תחנות גבול

בתוקף סמכותי לפי סעיף 7לחוק הכניסה לישראל, תשי״ב— 1952י, אני מצווה
לאמור :
ף ייי1

.1בסעיף 1לצו הכניסה לישראל (תחנות גבול) ,תשט״ו 1954 יי. לאחר ״שדה תעופה
ירושלים״ יבוא ״גשר אלנבי״.

-יייי ״

הצו הראשון
החוק המצרי, הירדני והסורי — בתוספת הצווים והמינשרים של המושלים הצבאיים. המושל
הצבאי הוא המחוקק היחידי בשטחים אלה, ולא ממשלת מדינת־הכיבוש).

אפשר אפילו לטעון בי הצווים האלה דווקא מאשרים, בי השטחים
אינם מסופחים לישראל, ובי הם ממשיכים להוות שטחים מוחזקים

בלבד.

מערכה שניה

ישיבה סוויח של ועדה £

*** ר־הפנים הוא שומר חוק. הוא כפוף לכנסת. לכן הקפיד להביא את הצוזים לאישור
מוקדם במוסד של הכנסת — ועדת־הפנים.
בוזעדת־הפנים אין ייצוג לאופוזיציה הלוחמת. גם אין בה שפע של משפטנים. הדיון היה

דיין, שפירא ואבן בכמות
קצר ושיגרתי: הופיעו בפניה המשפטנים של משרד־הפנים, הסבירו את הכוונות של הצודים,
והוועדה אישרה אותם. כל זה, כמובן, בישיבה סגורה.
היא רק הכניסה בהם שינוי אחד. בטיוטת משרד־הפנים דובר על ״שטחים מוחזקים״ —
המונח הנכון מבחינת המשפט הישראלי והבינלאומי.
אבל בוועדה יש אנשי גח״ל ודומיהם, שמושג זה הוא לצנינים בעיניהם. מכיוון שהם
דוגלים בסיפוח, אך אינם יכולים להשיג לפי שעה סיפוח ממשי — הם רוצים להשיג לפחות
מראית־עין (או אחיזת־עיניים) של סיפוח.

לכן הם דרשו לשנות את המונח ״שטחים מוחזקים״ כמונח ״שומרון,
יהודה, עזה, סיני ורמת־הגולן״.
לשר־הפנים לא היה איכפת. תיקון זה נתקבל והצוזים אושרו — מבלי שאיש במדינה
ובכנסת שם לב לכך. הדבר נראה כעניין שיגרתי וחסר־חשיבות.

מערכה שלישית

שד זקוק רנירשמת

*אז באה ההתפתחות שהביאה לסערה הבינלאומית הגדולה. אין לה קשר לצווים עצמם.
ן את הצוזים היו חייבים לפרסם בביטאון הממשלתי רשומות. ביטאון זה מגיע רק לידי
משפטנים ואנשי־מיקצוע אחרים, המנויים עליו. אנשים אחרים — בארץ ובחוץ־לארץ

אינם שמים לב לרשומות.
אבל למשרד־הפנים יש דוברים, ופמליה גדולה המופקדת על פירסום מעשיו ועלילותיו
של שר־הסנים.

׳ אנשים אלה סובלים מזה זמן רב מתיסבול עמוק. הם חיים בהרגשה
הנוראה, בי השר שלהם אינו זוכה לתשומת־הלב שהוא ראוי לה.
במדינת־ישראל נטושה, מאז מלחמת־ששת־הימים, מלחמה הרבה יותר מרה וסוערת. זוהי
המלחמה בין השרים על יוקרה לאומית ופירסומת בינלאומית, כותרות בעיתונים והודעות
בראדיו.

במלחמה פרועה זו, ידו של שר־הפנים על התחתונה. פשוט אין הוא
ממונה על העניינים הזוהרים, המושכים תשומת־לב עולמית ומקומית.
לוי אשבול, משה דיין ואבא אבן מופיעים בכותרות של קידוש־לכנה.
ואילו משה חיים שפירא במעט נעלם מן העיתונים.׳
זה רע גם מבחינה מפלגתית. אשכול—דיין—אבן הם אנשי מע״י, והפירסומת שלהם
עשוייה לעזור למפלגתם בבוא עת הבחירות. שפירא הוא ראש המפד״ל, וכמוהו גם עוזריו
ודובריו. המסד״ל זקוקה לפירסום.

לבן, כאשר ראו הדוברים את הצווים של שר־הפנים, באה להם הברקה
גאונית: מדוע לא לנצל אותם למסע־פירסומת גדול?

קרוב לוודאי, כי הדוברים, שאינם משפטנים, לא הבינו כלל את התוכן היבש של הצווים.
מסתבר שהאמינו כי הצווים מהוזים צעד בדרך הסיפוח — ושהיו משוכנעים כי זהו עניין
פופולארי בציבור הישראלי.

לבן החליטו לתקוע כחצוצרה הגדולה, בדי לפאר ולרומם את ישר־הפנים,
זה הגבר האמיץ והחזק, הממפה שטחים לישראל, כעוד קטני־אמונה
במו דיין, אבן ואשכול עודם מהססים.
עוד באותו ערב פירסם קול־ישראל בכל השפות ובסיגנון סנסציוני כי שר־הפנים ביטל
את מעמד השטחים המוחזקים כ״שטחי אוייב״ .כתבי־ד,עיתונים, שהודרכו על־ידי דוברי
משרד־הפנים, כתבו כי הצווים החדשים מהח־ים, למעשה, סיפוח, וכי השטחים חדלו מלהיות
שטחי־אוייב. לכתבים גם נאמר כי הצווים נוגעים לתקנות־החירום. כן נאמר להם, כי השטחים
הוגדרו מבחינה משפטית כ״יהודה ושומרון״.
כל זה לא היה אלא אוסף של שטויות. המושג ״שטחי־אוייב״ כלל אינו קיים בחוק, ואין
לו זכר בשלושת הצווים. שר־הפנים אינו מוסמך לקרוא לשטח כלשהו בשם כלשהו, והמושגים
״שמותן ויהודה״ נשארו בלתי־קיימים מבחינה חוקית. בכל הצודים אין זכר לשום
שינוי במעמד השטחים האלה.
(המשך בעמוד )20

לגברבעל המעוף הנוע!
התאבלמשחקיחובו,

מוצרי

1¥1611׳5 611111

העולם הזה 1593

בעולם כדזד הארץ
מיגי־ קו מוגיז ם
באיזו מידה ייצגה ועידת־בוופשט, שננעלה
בשבוע שעבר, את התנועה הקומוניסטית
העולמית? האם פודגורני וברז׳נייב,
אחרי שצדו בפרהסיה צבאים וחוגלות,
הצליחו לצוד את הקומניזם העולמי?
למרבה ההפתעה — במידה חלקית ביותר.
רוב התנועות הקומוניסטיות שהשתתפו
בוועידה — אינן בעלות חשיבות כלשהי,
ובין החשובות רק מעטות באו לכנס המתיימר
לתאם את מדיניות המפלגה הקומונים־
,פיון בעולם כולו.
גואדאדופה וסאן־מרינו. ב־ 4ארצות
שולטות המפלגות הקומניסטיות. אך
שש מהמדינות הקומוניסטיות האלה — סין
העממית, אלבניה, יוגוסלביה, קוריאה הצפונית,
צפון־ויאט־נאם, וקובה — לא שיגרו
.מישלחת.
רומניה פרשה מן הוועידה על רקע מדיניות
ברית־ד,מועצות במרחב.
גם הונגריה, המדינה המארחת, הביעה
הסתייגות ברורה וגלוייה מתמיכת מוסקבה
בערבים. אבל בודפשט קשורה הרבה יותר

הפיראטית האחרונה שעל חופי הים האירי:
האונייה ראדיו. קארול״ן נגררה על־ידי
,ספינות־גרר אחרי שחוקי האי מאן, השוכן
בין אנגליה ואירלנד, איפשרו לתחנת־הלהיטים
הפיראטית הזאת להמשיך ולש^־ר,
חודשים אחדים, לאחר סגירת יתר התחנות
העצמאיות בפקודת הפארלמנט הבריטי.
תחנותיו׳,פיראטים היו התגלמותה של
רוח־החופש האנגלו־סאכסית. הן סייעו —
אולי באופן מכריע — לחולל את מהפכת־הנוער
האנגלית, להפוך את לונדון לבירת-
הפופ־והאופנה־החדשה, לשנות את פני
המציאות של מה שהיה פעם מטרופולין של
אימפריה אדירה.
הפיראטים גם הכריחו את הבי־בי־סי
לשדר להיטים ללא תוכניות משעממות,
לפחות בגל אחד, ולהתאים את תוכניותיו
לנוער החדש.
סגירתן של תחנות־ד,פיראטים היא, יחד עם
פיחות הלירה שטרלינג ועם הפעלת החוקים
הגזעניים החדשים, המופעלים אף לגבי
בעלי דרכון אנגלי שחומי־עור, סמל לשקיעתה
של שרידי־ד,אימפריה.
היא גם מבשרת רעות לגבי ניסיונם של
ביורוקראטים זקנים וחסרי־ישע, המנסים
לבלום את הגל החדש האנגלי — גל

נ על ם בהבר שה ק־לה
א לנ ט -הספריי השומר על בריאותו.
וגמישותו הטבעית של השיער

אלנט -לתסרוקת מושלמת באמת.

מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

פודגורני וברז׳נייב ליד בודפשט
׳ אחרי הצייד
ברוסיה מבוקרשט. על כן נשארה הונגריה
בין המשתתפות.
בהודו יש שתי מפלגות קומוניסטיות.
רק פלג אחד הופיע.
מן התנועות הקומוניסטיות החשובות שאינן
חולשות על ארצותיהן — לא באו
אלא מישלחות איטליה, צרפת, פינלנד וצילה.
המפלגה
היפאנית נעדרה. כן נעדרו רבות
אחרות — קטנות יותר.
השבוע, עת באו משקיפים מערביים
לאמד את הצהרותיהם הרברבניות של
הרוסים, כי 66 מפלגות הזדהו בוועידת־בודפשט
עם מוסקבה, זכרו כולם שד,־66
כוללות את הקומוניסטים של אירלאנד
הצפונית, של האי גואדאלופה, של סאן-
מארינו, האיטי, פאנאמה ופורטוגאל.
שלוש תנועות. מלבד המיני־מפלגות
של מדינות חסרות־חשיבות אלו, באו גם
:מיני מפלגות קומוניסטיות כמו זו של אד־צות־הברית,
המונה אלפים בודדים מתוך
200 מיליון, והקומוניסטים של קאנדה
ובריטניה — נעדרי־ההשפעד, על הנעשה
בארצותיהם.
על כן ברור היה, במיזרח ובמערב
כאחד, שרוסיה איבדה את שליטתה על
הקומוניזם הבינלאומי.
1״כיום קיימות לפחות שלוש תנועות
קומוניסטיות בינלאומיות,״ טען השבוע
טשקיף בפאריס ,״אחת רוסית, אחת סינית
— והשלישית פרו־קובאית לוחמת.״

בריטניה
ה קו ל שנדם
השבוע

נדם

הנגולס הזח׳ 1593

קולה של תחנת־ד,שידור

המבטא את אנגליה של בני ד,־ 20 וד,־— 30
אותה אין השילטון מבין ואף אינו רוצה
להבין.

ארצות-הברית

או פנ ת ה מינז ר
בקיבוצים בישראל עושות הנערות תיס־רוקות,
מתלבשות במיני ומקבלות קורסים
לאיפור. במינזרים שבאמריקה לובשות הנזירות
חצאיות קצרות, קוראות לעצמן בשמותיהן
הפרטיים, האמיתיים במקום בשמות
קדושים, ו״עובדות״ תחת ״הדרכתה״ של
״מנהלת כללית״ — ולא עוד אם־מינזר.
כי הגל החדש של שנות ד,־60׳ השיג,
סוף־סוף, גם את המיסדרים הדתיים ה־קאתוליים.
בייחוד בארצות־הברית.
נם נפדים .״עכשיו ניגמרו ימי ההתבודדות,״
הסבירה השבוע אם־מינזר —
סליחה, מנהלת מינזר — לכתב עיתון.
״כרגע אנו מנהלות ויכוח עם הכומר של
העייירה הסמוכה, אם מותר לנו לשתות
קוקטיילים, כשאנו נוסעות העירה —
ובאיזה בתי־קפה או מסבאות.
״אנו מקבלות במינזר את בני־משפחותינו
לביקור,״ ממשיכה המנהלת ,״והם שותים
תה בחברתנו. גם הגברים.״
״פעם, היינו שייכות למיסדר שקיבל על
עצמו נדר של שתיקת־נצח,״ הבהירה נזירה
ניו־יודקית, לאותו כתב ,״עכשיו משתתפות
רוב בנות המינזר שלנו בהפגנות למען
שיווי הזכויות של הכושים״ ושם הן דווקא
מדברות — ואפילו צועקות.
חזרה למחזור. ברחבי אמריקה מש־

אאר1

4שבועות של ה צל ח ה
יום ד׳ כפר אתא ,״שביט״
יום ה׳ פורים 14.3קרית־גת ״גת״
יום ו׳ 15.3שער,8.45 ,
חיפה ״ביתנו״
מוצ״ש 16.3ירושלים, אולם
״מיטשל״.9.00—6.45 ,
כרטיסים בן־נאים

יום א׳ 17.3שעה ,8.30 תל־אביב,
״מפעל הפיס״ ,כרטיסים :
״עתיד״ ויתר המשרדים
יום ב׳ 18.3פרדס־חנה ,״דקל״
יום ג׳ 19.3צפת ,״צליל
ההצנות
מיועדות לקהל הרחב.

(המשך בעמוד )8

בעולם
(המשך מעמוד )7

הולל עתה הוויכוח, בתוך חכנסייד הקאתו־לית
והמיסדרים השונים — מה מותר ומה
אסור?
״זוהי לא רק תגובה על מד, שציווה לנו
כנם הוואתיקן השני,״ אומרת האחות לאבו־רדט,
המשמשת כמורד, במוסדות שונים
במדינת קונטיקאט ,״זהו ביטוי לרצון עז
ואישי של כל אחת לא לפגר אחר הזמנים.״
סיכמה הנזירה לאבורדט את הגל החדש
בכנסייה :״היינו מחוץ למחזור זמן רב
מדי. לא היה לנו קשר עם העולם המציאותי.
עכשיו נצטרך לברר, במשך זמן-
מה, מה שיש באפשרותה של נזירה להציע
לעולם — ומה שיש לעולם להציע לד-׳״
יוון שחור
הוא שחור
״לאחרונה זכינו לעיתונות עויינת בעולם,״
.הכריז השבוע הניספח לעיתונות בשגרירות

נזירות כמיני ופמאכסי
כמו בקיבוצים

יוון בוואשינגטון. משום כך, החליטה הכת
הצבאית היוונית לשכור לעצמה סוכן ליחסי
ציבור.
תהיה זו חברתו האמריקאית של תו מאס
דיגן, העושה יחסי־ציבור בינלאומיים גם
לשבועון טייס, ולחברת המשקאות קוקה־קולה.
צעדו הראשון של דיגן: לשכור
סופר ופירטומאי יהודי, בשם קארל לוין,
שפתח את מסיבת־העיתונאים הראשונה שלו,
בניו־יורק, במילים :״איני אומר שמלמד,
מרקורי היא קומוניסטית — אבל

״הקצה הפאשיסטי של העסק!״

ל ; ז י 1ל ר 1ן 1 -י ל 1נ 1ו 1דיא 7ל /
״ א 101£ס ״ 6ז> ? 11ז 8 *16ץ? 01ז* 10 וגוזז 8)*6ז 8 * 9 • 1־ (5

הכת הצבאית עצמה דווקא אומרת זאת
בבירור. היא גם טוענת שקומוניסטים אמריקאיים
מממנים את תעמולת הגולים היזונים,
העושים נפשות, באמריקה נגד מישטר־הטרור
היווני. הצהיר השבוע דובר הכת,
שסירב להזדהות:
״המפלגה הקומוניסטית האמריקאית מממנת
לא רק את מלינה מרקורי אלא גם את
,בעלה היהודי, הבמאי ז׳יל (רק לא ביום א׳)
מרקורי.״
נוסף להתקפות אישיות כאלו, ולזיהוי האישים
הימניים הנלחמים נגד הכת עם המפלגה
הקומוניסטית של ארצות־הברית — השנואה
על כל איש מהוגן באמריקה —
ינסר, הסוכן ליחסי־ציבור להבריק מעט את
דיוקנם הציבורי הדהוי של הגנראלים החומסים
מאתונה :״אני בטוח שאפשר להפוך
אותם לסימפאטיים למדי,״ סבור דיגן.
ואילו לוין, הפירסומאי היהודי־האמריקאי
של הכת, מכיר את מעבידיו. כשנתבקש להגיב
על הודעותיהם האנטי״שמיות, משך בכתפיו:

אמר ,״כנראה שזהו אחד מאנשי
הקצה הפאשיסטי של העסק המרים ראש!״
העולם הזר! 1593

במדינה העם לאו
זה יוביע 7
זעקות הערבים על הצווים של שר־הפנים
לא שככו עדיין. היומון לה מונד הפארי־סאי
— ששבוע לפני כן שיבח את ישראל
על מתינותה — גינה את הצווים, טען שהם
מרחיקים את סיכויי־השלום ומכשילים את
שליחותו של יארינג.
לתוך ההמולה הזאת נזרקו השבוע עוד
כמה משפטים מפוצצים — ודווקא במוקד
הרגיש ביותר: ירושלים המיזרחית. בוועי־דת־פיסגה
משוטטת, טיילו שר־הביטחון,
ראש־העיר והרב הראשי מסביב לחומות העיר.
הם באו ליישב את המחלוקת על הטיפול
באתר היסטורי זה.
מי רשאי לחפור, איפה — אם בכלל? האם
צריך לחשוף את החומה הדרומית? להעמיק
את רחבת הכותל המערבי? לקבל הוראות
מרבנים, מארכיאולוגים, מוועדה עירונית?
ואז,
כשהחבורה הנכבדה ניצבת מול הקברים
המוסלמיים, למרגלות החומה המיז־רחית,
הצביע משה דיין לעבר שער הרחמים.
שער זה סגור, והמסורת הנוצרית והמוסלמית
אומרת, כי ייפתח עם תחיית־המתים.
מבחינה ארכיאולוגית — זהו יעד
מגרה, שארכיאולוגים נאלצו במשך דורות
להימנע מגעת בו.
עתה נתן הארכיאולוג־החובב משה דיין
את ההיתר: לחפור ולפתוח את השער הנעול.
״נראה
לאן זה יוביל,״ הוסיף.
זאת באמת שאלה: לאן זה יוביל — ולא
רק מבחינה ארכיאולוגית.

1 11 / /נ 7קנזוו? ביץ
או: נחתתו ( 111.1 ( 111
ף ם לאדם מלומד מסוכן מאוד לחרוג מ־
^ מיקצועו ולהתמודד בתחום אחר. בכך נוכח
שר־החוץ אבא אבן.
אבן, חניך קמברידג׳ ,הוא מומחה לשפות
שמיות. השבוע הוכיח שהוא אינו מומחה
למדע־המלחמה, בכלל, ולהגות גרמנית בפרט.

״ כשר ון מו גסל ״
ך* מיסגרת הוויכוח על מדיניות־החוץ,
-1ר,סתמו דובר גח״ל, יוסף טרלין, על הגנרל
הפרוסי קארל פון־קלאוזביץ. סרלין

פון-קלאו1ב*ץ
ירושלים פיצוץ
בוואדי ג׳וז
ויקטור צרצע ,39 ,עובד סוכנות הסעד
לפליטים, חזר ביום רביעי אחרי־הצהרים
לביתו, בוואדי ג׳וז, בעיר המיזרחית. ברחוב
הראשי נתקל בחוליות שוטרים .״לא
קרה שום דבר,״ הרגיעו אחד השוטרים,
וצרצע היה משוכנע, כי המדובר בעוד סריקה
שיגרתית.
הוא הרגיש שמשהו בכל זאת לא בסדר,
כאשר ראה שוטרים מוציאים חפצים מן
הבית הסמוך. בית זה שייך לצאדק דיא־אל־דין
אל־נמרי, העובד בכוויית, ומתגוררים
בו מספר סטודנטים — ביניהם אחד
מן האוניברסיטה העברית.
בבית זה התגורר גם בנו של בעלי־הבית,
המהנדס כמאל אל־נמרי — אחד מראשי
חוליית אל־פתח שנתפסו בשבוע שעבר, אחרי
הריגת הדרוזי ליד אבו־גוש. אל־נמרי
קפץ מחלון הקומה השנייה, בנסיון־שווא
לברוח מידי לוכדיו. עתה התכוננו השוטרים
למערכה השנייה של הדראמה.
״עומדים לפוצץ את הבית,״ הודיע הדייר־הסטודנט
לצרצע המודאג.

העולם הזה 1593

הביא בשמו את האימרה ״המדיניות היא המשך
המלחמה באמצעים אחרים״.
פסוק זה עורר את מלוא מחץ דיבורו של
אבן, בנאום־התשובה. הצהיר אבן, באירוניה
עוקצנית, בנאום מוכן כהלכה, אותו קרא
מן הכתב:
״חבר־הכנסת סרלין ...הביע קורת־רוח
מפיתגמו של סופר גרמני בעל בשרון
מוגבל ומוניטין מופרזים, קלאוזביץ, אשר
יצק פעם את המטבע השחוקה, :המדיניות
היא המלחמה באמצעים אחרים, אני חייבי
להודות כי אני מקנא בקלאוזביץ. הוא המתנצלים.
בשעה 8.45 בערב הודיעה
המשטרה לתושבי הסביבה: להתרחק 150
מטרים מן הבית שנדון לפיצוץ.
בית האבן בן שתי הקומות פוצץ בשני
פיצוצים שזיעזעו את ירושלים והשאירו
סימנים בכל הבתים השכנים. נופצו שמשות,
נעקרו משקופים, נוקבו קירות וכלי־בית
התרסקו.
״בשעה עשר בערב בא לביתנו נציג ה־עיריה,
מר פארם איוב,״ סיפרה מונירה,
אשתו של צרצע .״היה איתו רב־סרן בשם
עמוס. שניהם ביקשו סליחה על הנזק ש־

איש היחידי שזכה להיות מצוטט על־ידי
חבר־הכנסת סרלין בדייקנות.
״תרומתו של קלאוזביץ למדע הצבאי והמדיני׳
שהיתר, אפסית כל השנים, מתגלה בדורנו
כנטולת משמעות לחלוטין. המדיניות
אינה המשכה של המלחמה, כי אם חתירה
לסיומה
״ השפעהאפ סי ת ״
ך * גדרותיו של אבן היו מפתיעות ב)
| מיקצת. כי פון־קלאוזביץ אינו ״סופר״,
אם כי כתב ספר חשוב. הוא היה חייל לוחם,
שהצטיין במלחמת־השיחדור הגרמנית
נגד נפוליון. לאחר שהשתתף בחמש מלחמות
ועלה לדרגת גנרל, ולקח חלק פעיל
ביצירת הצבא הגרמני החדיש, חיבר את
ספרו הגדול, על המלחמה, שהפך לחנ״ך
של אלופי כל הצבאות. מקומו של פון־
קלאוזביץ במדע הצבאי הוא כמקומו של
קארל מארכס במדע הכלכלה, ומקומו של
זיגמונד פרויד במדע הפסיכולוגיה. קשה
להניח כי אבא אבן יצליח במאוחר לערער
מעמד זה.
השפעת ספרו של פון־קלאוזביץ, שפורסם
רק אחרי מותו, על המחשבה הצבאית
של מאת השנים האחרונות היתד, עצומה,
הטענה כי ״תרומתו היתד, אפסית כל השנים״
מעידה יותר על בטחונו העצמי של הטוען
מאשר על ידיעתו בשטח זה.

ול ס הצרה העיקרית בדברי אבן היא
שהתווכח עם אימרה של פון־קלאוזביץ
— אשר לא נאמרה מעולם. כי הגנרל הגרמני
דווקא לא זכה להיות מצוטט בדייקנות
על-ידי סרלין.
קלאוזביץ לא כתב מעולם כי ״המדיניות
היא המשך המלחמה באמצעים אחרים.״ הוא
כתב בדיוק את ההיפך :״המלחמה אינה ולא
כלום אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים.״
אבן פשוט הוטעה על־ידי ציטוט
מתוקן של סרלין (שרמז, בדבריו, כי הוא

שנגרם לנו, והבטיחו שהכל יסתדר״.
למחרת הופיע ראש־העיר טדי קולק בעצמו,
עם חבר מומחים שהעריכו את ה־,
נזקים. למשפחת צרצע הגיע במהרה צ׳ק
על סך 3000ל״י.
אל שני מוסדות־ילדים, שגם הם נפגעו
מן הפיצוץ, הגיעה מישלחת מיוחדת מטעם
צה״ל. הקצין הביע את התנצלותו, וחיילות
חילקו מתנות לילדים.
מותר? אך בזאת לא תוקן הנזק. ד,מוי
ני ערבים מתחלפים ניצבו על תלי החורבות
של בית אל־נמרי. הם לא הסתירו את הז
אבא
אבן
משנה את הציטוט) ,ולא בדק את הדברים
במקור.
ההבדל הוא עצום. הוגה־הדיעות הפרוסי
היה רחוק מאוד מלהטיף למלחמה. הוא
ניסה להחיל על המלחמה עקרונות מוסריים
מסויימים, בהתאם לתפיסתו הפרוסית. כי
קארל פון־קלאוזביץ שנולד ב־סדדז, היה
נכוו של פרופסור לתיאולוגיה, ואבייסבו
אף היה כומר פרוטסטנטי.
אותה אימרה מפורסמת של פון־קלאוזביץ
באה לשרת תפיסה זו. טען הגנרל הפרוסי:
למלחמה אין קיום בפני עצמו. לכן גם אין
אלופי־הצבא יכולים להיות בעלי הסמכות
העליונה בניהול המלחמה. כי כל מלחמה,
אם היא הגיונית, אינה אלא מכשיר של מדיניות•
היא באד, להגשים מדיניות מסויימת,
אחרי שזו נכשלה בהשגת מטרותיה בדרכי־שלום.
המסקנה:
גם במלחמה צריכים הגנרלים
להישאר כפופים למדינאים. פון־קלאוזביץ
רק דרש כי המפקד הצבאי ישותף בהתייעצויות
הממשלה. הפילוסופיה שלו מובילה
למסקנה כי ההגיון ישתלט על ענייני המלחמה׳
וכי באחד הימים, כאשר ייווצר סדר
הגיוני בין המדינות, תהפוך המלחמה למיותרת.

תבוסה
עצמית

^ ילד למד אבא אבן את תורת פון-
קלאוזביץ, בוודאי היה לומד מד, על
המפקד הזהיר לעשות כדי להימנע מלהיכנס
למלכודת.
מכיוון שאבן לא קרא את הספר, נכנם
למלכודת שהכין לעצמו. במלחמתו בגנרל
הגרמני המת, הוא הנחיל תבוסה לעצמו.

דהותם עם המהנדס, שביתו נחרב.
המדינות הערביות, מצידן, מיהרו למחות
— וזכו בתמיכה, אפילו מצד וושינגטון.
דובר אמריקאי רשמי הביע את מורת־רוחו
מן הפיצוץ, הזכיר לישראל כי ממשלתו
אינה מכירה בסיפוח העיר המיזרחית.
ואילו בישראל עצמה נשאלה השאלה: מכיוון
שירושלים היא חלק מישראל, וחלים
עליה חוקי המדינה — האם היד, פיצוץ הבית
חוקי?
התשובה היא: כן. הפיצוץ. נעשה בת?1ף
(המשך בעמוד)10 -

דיין, קולק ונסים ליד חומת העיר העתיקה

המון ליד הכית שפוצץ כירושלים המזרחית

״לפרוץ!״ אמר דיין

״סליחה!״ אמרו המפוצצים

במדינה
(המשך מעמוד )9

הם חוצים מדי לילה אח הירדן -מ׳ שולח

תקנות הגנה לשעת חירום 1945 שנותרו
שרירות וקיימות מימי המאנדט. עד בה, לא
פוצץ בית בתל־אביב או בחיפד* על כי
הסתתרו בו טרוריסטים. אבל מבחינה תיאוי
רטית, אפשר לעשות זאת מחר.
דבר אחד היה ברור: הפיצוץ האוטומטי
של בתים קומם יותר ויותר אזרחים ישראליים,
שראו בו עונש קולקטיבי. וככל עונש
קולקטיבי, לא זו בלבד שלא הרתיע,
אלא שהוא הגדיל את מספר הנפגעים, הגביר
את אהדת האוכלוסיה הערבית הכללית
אל המחתרת.

צהייל
מ שפח ת
חי ל־ הי ם

הצטרף ל חוג־ בי ת
ללי מוד אנגלי ת
ליד מ קו ם מגוריך
בית־יצחק:
טל 3140.־053
רמת־חן:
טל 36869 .
רמת־חן:
טל 34240 .
בת־גלים:
טל 522728 .
כרמיאל:
רחוב צד,״ל 46
הרצליה:
טל 938173.
טל 984184 .
רמת־השרון:
קיראון:
טל 750297.
סביון:
טל 751834 .
נאות־רחל:
טל 846409.
טבעון:
טל 931969 .־04
אפקה:
טל 415860 .
קרית־גן:
טל 747230 . 915805 פתודתקוה;!

סניפים
תל־אביב:
חיפה:
רמת־גן:
רחובות:
כפר־סבא:
אשדוד:

רח׳ הס 12
(ליד אלנבי)
רח׳ נורדאו 30
רח׳ ז׳בוטינסקי 104
רח׳ ויצמן 48
מועצת הפועלים
המועצה המקומית

:ושה מדל>ה־״־־
עוץ בעיצוב פנים
תל־אביב
טל 444281 .
ביצוע כל עבודות
* צבע
* סיד
* פלסטיק
* טפטים
* שיפוץ פללי

שום אבידה של צה״ל במלחמת ששתו,ימים
ולאחריה לא זיעזעה את הציבור
כמו שתי המהלומות אשר ספג חיל־הים
לאחר המלחמה: הטבעתה -של המשחתת
אילת ואובדנה של הצוללת דקר.
כי כאשר מפקד יחידה רגלית מסתער על
מוצב, כשהפקודה היא ״לכבוש בכל מחיר!״
מאבד תוך לחימה כמה עשרות מאנשיו —
אין איש שואל שאלות אם הקורבנות היו
מחוייבי־המציאות.
לעומת זאת, אופיו המיוחד של חיל־הים
הוא כזה, שבשעת אבידה רגילה, ועוד יותר
כאשר מתחולל אסון טוטאלי — מתחילות
מיד לצוף שאלות שלא היו צצות לגבי חיל
אחר.
דבר זה נובע מאופיו המיוחד של החיל,
ומן המשימות יוצאות הדופן המוטלות על
כלי־השיט ועל הצוזתים שלהם. האונייה נעדרת
מנמל־ביתד, לתקופות ממושכות — ול־קרובי־המלחים
אין כל מושג היכן הם נמצאים
ואף לכמה זמן ייעדרו. לעיתים קורה
שאונייה נכנסת לנמל־הבית רק לשם תידלוק
וקבלת אספקה, ויוצאת מייד לדרכה — מבלי
שהמלחים יקבלו חופשה כלשהי. וכל זה,
כמובן, בסודיות מוחלטת. אין פלא, איפוא,
שהמשפחות נמצאות במתח מתמיד ובדאגה.
״האנשים בארץ התרגלו, בעשרים השנים
האחרונות, לכך שאודות אינן טובעות; וכשזה
בכל זאת קורה, הם מקבלים את הדבר
כמשהו הנוגד את המציאות,״ אומרים אנשי!
חיל־הים.
עם זאת, לא הושפע אף חיל מהאבידות
שנגרמו לו כמו חיל־הים. הסיבה לכך היא
פשוטה: בכל חיל אחר, עובר הטיפול במשפחה
השכולה ובבעיותיה למחלקות המתאימות
במשרד הבטחון — מייד לאחר
מסירת־ההודעה על נפילתו של החייל.
משפחותיהם של קרבנות תיל־הים רואות
עצמן, מצד שני, קשורות אליו, מהוות חלק
מהמשפחה הגדולה של חיל־הים. מפקדי חילה,ים,
בידעם שבשום חיל אחר אין קשרים
מעין אלה, נוטלים על עצמם, מעבר לצו
תפקידם, את המשך־ד,טיפול במשפחות השכולות.

ממשיכה רוחם של חללי דקר ואילת
לרחף בחיל. מפקד שייטת־הצוללות ממשיך
לבקר את משפחותיהם האבלות של אנשי
צוות דקר, ואילו קציני־הסעד של החיל עוסקים
אישית בבעיות השיקום של המשפחות
השכולות.
מחפשים את האשם. למרות זאת
מתעוררות פה ושם טענות, בקרב המשפחות
השכולות, לגבי צורת הטיפול בהן (ראח
מכתב העורך לקורא) .טבעי הוא, שכאשר
סיבת־המוות של יקירם אפופה מיסתורין,
נוטים האבלים לחפש אשם כלשהו. אנשי
חיל־הים מקבלים טענות אלו כדבר מובן
מאליו, כחלק מצורת טיפולם במשפחות
חלליהם.
״נכון, לא התקשרנו עם המשפחות בעשרת
ימי החיפושים אחרי דקר,״ אמר השבוע
אחד מקציני חיל־הים ,״אבל זהו הנוהג
בצה״ל, לפי פקודת המטכ״ל, לא למסור על
היעדרו של חייל בעשרת ימי־היעדרותו
הראשונים. אילו היינו באים אל המשפחות,
היו כאלה אשר היו מקבלים זאת כבר אז
כביקור של הודעת נפילה. רצינו להימנע
מכך.״
אולם גם כאשר ביקרו אנשי חיל־הים את
המשפחות האבלות, ערב מסירת הודעת־הממשלה,
על אבדן דקר, היו כאלה שסירבר
לקבלם כמבשרי בשורודאיוב. לפחות בשני
מיקרים אמרו בני־המשפחה לשליחי־החיל:
״אנו מסרבים לקבל את ההודעה על אובדן
בנינו. הם חיים. אנו מאמינים בזה. הם
נמצאים או בשבי או על אי בודד. אתם
תראו — הם עוד יופיעו.״

הסמל

של ישראל. מעליו דגל פאלסטין
של אירגון אל־פתח הוא כידון נעוץ
ושתי פצצות ומתחתיו רימון־יד. המילה העליונה היא פתח והתחתונה היא
עאסיפה — כלומר :״סערה״ ,שהוא השם שנועד
הצבאית והמיבצעית של אל־פתח.

ך* אש אינה דועכת. לילה אחרי לילה קורעים הדי־יריות והתפוצציות את השקט של
( | עמק הירדן. לילה אחר לילה ניתקלים סיורים של צה״ל בחוליות של חבלנים החוצים
את הנהר הזועף. המגע בין צה״ל ואנשי אל־פתח אינו חדש. אבל מעולם הוא לא היה כה
אינטנסיבי, כה תכוף.
מה גרם לכך? מניין באים החבלנים? מי מגיים אותם? איפה הם מתאמנים?
המחנה העיקרי של אירגון אל־פתח נימצא ליד דמשק. המדריכים בו הם, כימעט ללא
יוצא מן הכלל, קצינים וסמלים של הצבא הסורי. עד מלחמת ששת־הימים, עמד אירגון
הטירור תחת פיקודו של אגף־המודיעין הסורי! אחרי המלחמה, עבר לפיקודו של אגף-
המיבצעים. הצבא הסורי, שאינו יכול להתמודד עם צר,״ל, הפך את האירגון הפאלסטיגי
לזרועו המיבצעית, בשאיפת־הנקם על תבוסת יוני. התורה המנחה אותו רשמית :״מלחמה
עממית־חתרנית, נוסח מלחמת הוויאט־קונג.״
לכך לא הספיקו אנשי האירגון המעטים שמלפני המלחמה. היה צורך בגיוס מספר רב
ככל האפשר של צעירים, שיהיו מוכנים לחצות את הגבול, אל מאחורי הקווים של צד,״ל.
פירוש הדבר: הפיכת אל־פתח מאירגון מחתרתי סגור־יחסית, לאירגון המוני. החל גיוס
מזורז של שני סוגים עיקריים של צעירים: סטודנטים, ופליטים מחוסרי־עבודה או מחוסרי־השכלה.
את הקשר עם הסטודנטים קיים אל־פתח עוד לפני המלחמה, במחנות־אימונים שהוא
ניהל בעיקר בגרמניה. עתה נאמר לסטודנטים אלה, כי הוריהם ובתיהם באזורים הכבושים
זועקים לעזרתם.
אשר לפליטים, הם גוייסו, בעיקר, במחנות־העקורים שעל אדמת סוריה עצמה, או שעברו
אליה מארצות ערביות אחרות.
במקביל למחנה־האימונים המרכזי, שליד דמשק, הוקמו מחנות קטנים יותר על אדמת
ירדן. אומנם לא בסיים סדירים וגדולים, אבל בכל זאת מחנות גלויים. לאנשיהם נאמר,
כי אם ינסה הצבא הירדני להצר את צעדיהם — יתנגדו לו בכוח הנשק.

\זשייב תצליחי — גהוזבלגים מיגזרבים
ן* גיוס ההמוני לא יכול היה ליצור לוחמי־מחתרת מעולים. התוצאה לא איחרה לבוא:
| | הגל הראשון של חבלנים שהוחדר ארצה — נישבר. הגורמים העיקריים לכך:
• יעילותו הרבה של המודיעין הישראלי, לה תורמת העובדה המפתיעה כי כל
הנתפסים — מדברים ומגלים את חבריהם־למחתרת. השתיקה הארוכה ביותר של מנהיג־מחתרת,
עד כה, היתר, שלושה שבועות. הרוב המכריע של אנשי אל־פתח שנתפסו, פתח את
פיו מייד בחקירה הראשונה.
• האוכלוסייה הערבית בשטחים המוחזקים — על אף שאינה אוהבת את השילטון
הישראלי — אינה מוכנה, ברובה המכריע, לשתף פעולה עם אל־פתח.
• אמצעי־הלחימה של צד,״ל, בסוג זה של לוחמה, השתפרו. פותחו שיטות־מירדף
מהירות, תוך שימוש בציוד חדיש ובהליקופטרים, ותוך חסימה יסודית יותר של מוקדי-
ההסתננות.
אבל הצלחות אלה לא הדבירו את קצב גידולו של האירגון, הנהנה ממימון סורי והניזון
מתחושת־הנקם של אלפי פליטים צעירים. ואילו ימן הצבא העיראקי החונה בירדן שואבים
צעירים אלה ביטחון — ואת צרכיהם הלוגיסטיים. גדוד הקומאנדו הפאלסטיני מספר 421
של הצבא העיראקי, היושב ברמת־אירביד, מספק לחבלנים את התחבורה, הציוד האישי
והקרבי — והנשק הדרוש לו.
ביטחונם של אנשי אל־פתת בירדן גדל במידה כזו, מאז מלחמת יוני, שקצין־המיבצעים
של האירגון, המכונה בשם המחתרתי ״אבו־עמאר״ ,יושב בגלוי בכפר אל־ראמה, מצפון
לים־המלח, בו קיים בסיס סדיר לאימון קבוצות קטנות של חבלנים.
ה בו רג רינז בויגז

אי ג גן ! דיי לי ם

פני מלחמדדששודימים קוימו מחנות־אימונים גם באלג׳יריה (בעיקר לחבלה) וב־
/גרמניה (נשק קל); קבוצה אחת אף נשלחה לסין. אבל עתה, עם הנהגת הגיוס המוגבר,
חוסלו למעשה אותם מרכזים קטנים ונידחים, והאימונים מתנהלים במרכזים הגדולים
בסוריה ובירדן.
לצעיר המתגייס, מבטיח אל־פתח תשלום קטן לצרכיו האישיים, וכן תשלום קיצבה קבועה

!!ותם י מ׳ מאמן אותם י מתי ומתם הצבאית1

למשפחתו. אם ייהרג בפעולה, מבטיחים לדאוג למשפחתו. לאימון זה אין מדים רשמיים.
אבל חלק גדול מאנשיו, שנלכדו או נהרגו בשטח ישראל, לבש מדים מנומרים, תוצרת
סוריה.
האם דבר זה מקנה לאלה מחבריו הנתפסים מעמד של שבויי״מלחמה? השאלה הועלתה

במשפטים הצבאיים הראשונים בישראל, ובית־המשפט קבע, כי מכיוון שאל־פתח אינו
צבא סדיר, אלא אירגון מחתרתי, אין אנשיו ״חיילים״ — לפי המובן המוקנה למילה
זו על־ידי אמנת ג׳נבה.
על רמתם המיקצועית של אנשי אל־פתזז קיימות דיעות שונות. כמה מן החוליות הוכיחו
כושר־לחימה לא מבוטל. אולם ידועים גם מיקרים, שחומר־נפץ הופקר, בצד זה של
הירדן: החבלנים חצו את המים בחשיכה, נפטרו מן החומר, וחזרו לבסיסם, שם דיווחו
על ביצוע פעולה שלא היתה ולא התקיימה.

נזונזאנרו }ונזוז זזזזייאבז־גזזזג
^ ל־פתח הוא רק האירגון הגדול והפעיל ביותר. מלבדו קיימים 37 אירגוני־טירור, כמו
גיבורי השיבה, צעירי הנקמה, חטיבת עבד־אל־קאדר אל־חוסייני, ועוד. מלחמת ששת־הימים
השפיעה גם על אירגונים אלה, והם החליטו להתלכד מסביב לג׳בהת תחריר פלסטין
(החזית לשיחרור פלסטין) .על־פי ראשי התיבות של אירגון־הגג הם אף מזוהים עתה בשם
ג׳תפיה.

מה טיבם של אירגונים אלה, בהם ניכרת השפעה מצרית יותר מאשר השפעה סורית?
מבחינה מיקצועית, נחשבת החזית לאירגון רציני יותר מאשר אל־פתח. כי ג׳תפיה למדה
את לקח השגיאות של אל־פתח, כאשר הפך זה האחרון לאירגון המוני. במקום לחפש כמות,
שמה ג׳תפיה את הדגש על איכות. גייסי החזית חיפשו יוצאי־צבא מן היחידות הפלסטיניות
המטופחות לצבאות־ערב השונים, אנשים שעברו אימון צבאי מיקצועי — מצניחה ועד ל־לוחמת־קומאנדו.
תערובת
זו יצרה התחרות בין מצרים לסוריה, שכתוצאה ממנה מספקת מצרים יותר
ויותר כסף ונשק לחזית. היא גם שולחת קצינים פלסטיניים מצבא השיחרור ששירת בעזה,
כדי שיתפסו עמדות־פיקוד באירגוני הג׳תפיה. ידועים מיקרים של קצינים, שעברו למצרים,
אחרי כיבוש רצועת עזה, ואשר הוטסו מקאהיר לירדן והוחדרו לאירגוני־הטירור של החזית.
כמה מהם נשבו על־ידי צה״ל, בפעולות בתוך השטחים המוחזקים.
גם גל מובחר זה של טרוריסטים נישבר — אולם רק אחרי שסיבך את ישראל ואת
ירדן בתקריות־גבול החמורות של ביקעת־הירדן. אנשי ג׳תפיה פיתחו את שיטת־ההפגזה־ממרגמות,
הלקוחה מהוויאט־קונג, ובן התקפות על סיורים ומוצבי־גבול.

האזכלזנזיזז אינה נזשזזפזז פננזלזז
1אן זה מוביל: להגברת הפעולה המחתרית או להרפי״תהי על כך

ישפיעו שני

נפי שהוא מצטייר בחוברת־הסברה של אל־פתח הנזראה נ׳יפ של צה״ל
עולה על מוקש של חבלנים ערביים. ליד הציור, בדברי־ההסבר, נאמר:
״הנשק אשר בו משתמש האירגון לביצוע מטרותיו: מוקשים, מיקלעים, רימוני־יד.״

/גורמים עיקריים:
•,יחסה של מצרים למדחמחרהגרילה. עד כה לא הודיעה קאהיר, שהיא
תומכת עתה במלחמה זו — כבדרך הנכונה למאבק. אולם מצרים נאלצת להגביר כל
הזמן את תמיכתה באירגוני־הטירור, תוך התחרות עם סוריה הקיצונית.
• עמדתה של האוכלוסייה הערבית בשטחים המוחזקים. עד כה, רב
מספר המשתפים פעולה עם ישראל — נגד הטרוריסטים — לפחות כמו מספרם של המשתפים
פעולה עם אותם אירגונים. ואילו רוב רובה של האוכלוסיה נשאר נייטראלי.
כל עוד מונעת ישראל שואה כלכלית, ונמנעת מסיפוח — נמצאת יד המתונים על
העליונה. מצד שני, קיים גורם הדוחף יותר ויותר אזרחים לצד אירגוני הטירור :
העונשים הקולקטיביים, כמו פיצוץ בתים ופיצוץ סירות־הדייג בעזה.
כיצד ישפיעו גורמים אלה לטווח ארוך — קשה עדיין לנבא. אולם מה שברור הוא,
כי בטווח הקצר תימשך תנופת הטירור, המבוסס כימעט כולו על חדירה מעבר לגבול. שכו
מעטים בלבד מתושבי הגדה המערבית הצטרפו עד כה לאירגונים אלה.

שלושה מבין אנשי אל־פתח, שנהרגו בהיתקלות סס צה״ל בביקעת
ה \ 1 ¥ 1י 1\ 1ח
הירדן. מספרם של הרוגי אל־פתח עולה בהתמדה, ככל שמתרבה

מספר ההיתקלויות וככל שאופיין מחמיר. בכיסו של אחד ההרוגים נמצאה חוברת, ובה

אימרות כגון :״שפת האש והברזל היא השפה המשותפת היחידה שיש לנו סס היהודים!״
״יסוד קיומו של אל־פתח באמונה כי המאבק המזויין הוא הדרך היחידה לשיחרור הארץ!״
״אל־פתח לא רוצה לחכות ליום, בו יחליטו מדינות־ערב על מועד מלחמת־השיחרור.״

הדמיון

במדינה ביום שני, ה־ , 18.3.68 בשעה
8.30 בערב, באולם קנדה, באוני ברסיטה
העברית בירושלים,
ירצו

ח״כ אורי אבנרי
עו״ד אמנון זכרוני
על הנושא:

שלטון הז קני ם
ו א חוז ה ח סי מ ה
ויענו על שאלות הקהל.

ארץ־ישראל גיבור בעל כור חו
מעולם לא חלם רוחי אל־חאטיב, ראש
עיריית ירושלים המיזרחית לשעבר, כי ייהפך
לגיבור לאומי פלסטיני.
כי רוחי אל־חאטיב ( )54 נולד למשפחה
פאודאלית, השוהה בארץ מזה 850 שנה.
וכפאודאל אמיתי, הפקיר לא פעם את חושבי
הארץ, וכאשר חוסיין סיפח את הגדה
המערבית לירדן — הפך למשרתו הנאמן
ביותר של בן השושלת ההאשמית.
אל־חאטיב, המכונה בפי תושבי ירושלים
המיזרחית ״אבו־האניא״ ,הקפיד תמיד לעזור
לחזק נגד החלש, לקציני־המלך נגד
תושבי-עירו, משום כך גם שנאו אותו רוב
הפאלסטינים ובייהוד בני־ירושלים המיזרחית
— מאז עלה לכם ראשות העיר, ב־.1949
לזכותו נחשבת, בעיני העם, רק הלאמת
חברת־החשמל בירושלים הערבית. משום כך
גם נאבק אל־חאט׳יב נגד החלפת שני הפקידים
העירוניים הערביים, בהנהלת חברת־החשמל
המקומית, בשניים מאנשי עירייחו
של טדי קולק.
דפיקרדדלוז ב־ 3בבוקר. ואף־על-
פי־כן, כרגע נחשב רוחי אל־חאטיב לגיבור.
טרחה להפוך אותו לכזה — ממשלת ישראל,
שגירשה, השבוע, את ראש־העיר לשעבר,
על ״הסתה למרד״.
הדבר נעשה, לאחר שהוכח, כי אל־חאטיב

איו ו7על־ם 1ושא עד סדההיום שר הכנסת
נאשר הכנסת והנשיאות שוה אינן חצות
ךיש בו עשעבר הזמנתי פרופסור חשוב לבוא לכנסת ולהתרשם מדיוניה. הפרופסור
* 4בא ביום שני, הקשיב לדיון על המצב בירושלים המזרחית ולנאומו של ראש־הממשלה,
ואחר־כך פנה אלי בטרוניה :״מה אתה מספר תמיד שהאולם ריק? הנה האולם מלא. אולי גם
שאר הטענות שלך בדו״ח לבוחר אינן נכונות?״
זה היה לא נעים, כי באותו רגע נכחו באולם למעלה מ־ 40ח״כים — מיספר עצום ממש.
ביקשתי מן הפרופסור לתת לי אשראי לעוד כמה דקות — עד לגמר נאומו של ראש־הממשלה.
ואכן, כשאך סיים לוי אשכול את דבריו, קמו הח״כים כאיש אחד ונטשו את
האולם — בדיוק כשהתחיל הדיון בהצעות־חוק חשובות ביותר על מסים.
בהמשך דיון זה, בשעה 8.05 בערב, בא תורו של ויקטור שם־טוב (מפ״ם) לנאום. הוא
נאם נאום קצר :״אדוני היושב־ראש, היות ואפילו הנאום הריטורי המצויין ביותר לא יוכל
לשכנע את הרוב הגדול של הכנסת, אוותר על רשות הדיבור.״
כי באותו רגע נוכחו באולם, בעת הדיון על חוק הנוגע לעשרות מיליוני לירות ולמאות
אלפי אזרחים, רק שישה חברי־כנסת (מלבד שם־טוב עצמו, היו״ר סרדינם, סגן־השר
דינשטיין ואני).
רשימתהנוכחים: מע״י — 3מתוך ( 58 אליאב, פישר, ביבי) .גח״ל — 1
ן מתוך ( 23 ידיד) .מפד״ל — 1מתון וו (זוארץ) .מק״י 1מיקונים) .נעדרו
| | כליל סיעות מפ״ם, ל״ע, אגו״י, המרכז החודשי, רק״ח ופא״י.

כך נשמר כבודי בעיני הפרופסור — אם כי לא כבודה של הכנסת.

״אין רך ראגגוז אזזרוח?

שעליתי לירושלים באותו יום, עמדה לנגד עיני רק בעייה אחת: איך להביא לדיון
את הצווים של שר־הפנים בעניין השטחים המוחזקים (ראה עמוד .)5היה ברור לי כי

הופיע

הו־דו
הפם־כודא־־׳ שד סאדבאדוד
דאד•:

ומנו שו גאון
יומנו האישי של הצייר
שהפן לאגדה עוד בחייו :
אוסף התרשמויות, מחשבות,
נסיונות, תיאוריות,
חלומות, סיוטי-לילה,
מצבי-רוח, בדיחות —
שהותנו למעשה-אמנות
נדיר בעוצמתו.

להשיג בחנויות הספרים, או
במשלוח המחאת־דואר להוצאת
״יפעת״ ,רחוב ברזילי ,4
תל״אביב, טלפון .6 2 3 8 2 0
הפצה ראשית: ספרי ״איל״
רחוב שטראוס ,3תל־אביב,
טלפון .61 1 24 2

המחיר 7.90ל״י

גם אםאמצ עין
מוגבלים — אל
תחמיץ אתה חווי ה
הנדירה.
דרוש אתהספר
בספ רי ה!

המנוי
קיבלת חשבונן,
פרע נא
אותו בהקדס.

רוהי אל־חאטיב
נדיב מכל — המלן

העביר כספים לפקידי־ציבור בגדה ובירושלים,
מירדן, על־מנת שלא ישתפו פעולה
עם שלטונות ישראל. ולאחר שהוא חתם על
עצומה נגד הפקעת רכוש־ההקדש הערבי,
הוואקף, שהופקע ביחד עם בית־ד,חולים הערבי
לצדקה, אשר הפך לבסיס משטרתי.
תגובת השילטון: ביום ה׳ שעבר, בשעה
שלוש לפנות בוקר, נשלחו שני שוטרים במדים
ואיש בבגדים אזרחיים לקרוא לראש־העיר
לשעבר — וכשיצא מביתו, בלקחו
עימו 350 לירות ישראליות ,״על כל צרר״״
— הודיעו לו שמגרשים אותו לירדן, ולקחו
איתו לגשר אלנבי.
שם מסר את הכסף לקצין שליווה אותו,
כדי שימסרו לאשתו — וחצה את הירדן.
״אמר שיחזור מייד!״ ״הם בכלל
לא אמרו לבעלי שהוא מועד לגירוש,״ סיפרה,
השבוע, רעייתו של אל־חאטיב לכתב
העולם הזה, בביתה שבעיר המיזרחית.
״לכן גם לא נפרד ממני. רק אמר. שהיא
יחזור מייד.
״עכשיו באים אלי מאות אנשים, מברכים
ומעודדים אותי, ואומרים שהוא גיבור.
״כולם ממורמרים על הגירוש. הם שואלים:
אם ירושלים סופחה ונתנו לנו ולו
תעודת־זיהוי של ישראל — איך אפשר לגרש
אותו לחוצלארץ ז״
לו הוגלה ראש־העיר לעיר אחרת, או אף
הועמד למשפט — היה סתם נכבד נוטף
שסרח. אך מאחר וגורש לירדן, מביתו ומעירו,
הפך המוסמך למשפטים והאב המסור
לארבעת ילדיו — לסמל חי של ההתנגדות
הערבית לשלטון ישראל, ושל אלה הרואים
את עצמם כקורבנותיו של שילטון זה.

הממשלה תפעיל את כל השפעתה כדי למנוע כל דיון, וכי תפקידי הוא להכריח את הכנסת
לדון על כך.
עוד באותו בוקר שלחתי מיברק ליו״ר הכנסת ותבעתי להעלות באופן דחוף לסדר־היום
״פירסום צווי שר־הפנים בעניין השטחים המוחזקים — ללא תיאום מתאים.״ בהגיעי לכנסת
לא שאלתי אפילו מה עלה בגורלה של הצעה זו. ידעתי שהנשיאות לא תכיר בדהיפותה.
השאלה היתר :,איך לנצל דיון אחר כדי להעלות נושא חיוני זה?
השתמשנו בהזדמנות הראשונה שהיתר :,הדיון בהצעות לסדר־היום על הטיפול בירושלים
המזרחית — שתי הצעות ממפלגות הממשלה שהנשיאות הכירה בהן כדחופות. נמנענו
מהצבעה עליהן, ובדברי ההנמקה אמרתי, בין השאר, באוזני ראש־הממשלה:
או רי אבנ רי קם ראש־עיריית ירושלים, ועשה מעשה־מופת. חוא קם והתריע נגד
תופעה האוכלת את ירושלים, האוכלת את הארץ כולה.
מהי התופעה הזאת? אי־התיאום בין משרדי־הממשלה, שלא זה בלבד שאינם פועלים לפי
מדיניות משותפת, אלא המחבלים איש במעשה רעהו. זוהי תופעה האופיינית לתקופת
״הליכוד הלאומי״ ,תופעה החורגת אף מתחומי ירושלים.
הנה, ראינו זה עתה תופעה מדאיגה ביותר, כששר־הפנים פירסס שורה של צווים, שלא
זה בלבד שאינם חוקיים לפי חוקי־ישראל — אלא הם גם מחבלים במדיניות המוצהרת של
שר־החוץ מצד אחד, ובמדיניות המוצהרת של שר־הביסחון מצד שני.
ש מו אלתמיר: אין לך דאגות אחרות?
א רי ה ב הי ר: מי זה אמר מהי מדיניות שק־הביסחון ושר־החוץ?
או רי אבנ רי: שמענו מעל במה זו את מדיניותו של שר־הביטחון לפני שלושה שבועות׳
ואת מדיניותו של שר־החוץ לפני שבוע. שניהם סותרים את הצו הראשון של שר־הפנים
— ואני מחזיק אותו פה בידי — צו שכאמור לא זה בלבד שלדעתי איננו חוקי,
לפי חוקי ישראל, אלא הוא חורג בהרבה מעבר?!סמכויותיו של שר־הפניס בכלל.
אנו נכנסים — ולמעשה, כבר נכנסנו — לתקופה של התחרות בין השרים על יוקרה,
על פירסומת.
מה שקורה בירושלים הוא רק חלק מן התופעה הזאת. אני אחד מחברי־הכנסת המעטים
הגרים באופן קבוע במזרח ירושלים, ואני יכול להעיד, מתוך ידיעה אישית, שדברי ראש־העיר
לא היו מוגזמים — כפי שטען ראש־הממשליה. הם היו עדינים בהשוואה למצב הנוכחי.

אגב, נוסח הצווים הגיע לידינו רק שעה קלה לפני כין, בבואנו לכוסת. הדבר הבליט שוב
את שיתוץ־הפעולה בין אמנון זכרוני לביני. כי תוך חצי שעה, באמצע הדיון, העביר
אמנון לידי חוות־דעת בכתב, תוך השוואת הצווים לחוקים הקיימים. על אף הסתערות
המומחים הממשלתיים על חוזת־דעת זו, היא עמדה לאחר מכן בטיבחן באופן מזהיר —
כשגם משפטנים אחרים מצטרפים אליה כעבור כמה ימים.

,ץ נ 1יתר גובד בשערודייוז״
ביקשנו לפרט את דעתנו, וניצלנו לשם כך את הצעות

המשך או ת ו יו ם
^,החוק על מסי הרכוש.
(הצעות אלה היו חיוביות. הן היוד צעד חשוב לקראת סיפוק דרישה שהשמענו בכנסת
מן היום הראשון: לאחד את כל המיסים הישירים. לפי שעה אוחדו מסי הרכוש העירוניים
והממשלתיים. קידמנו את הדבר בברכה, ותבענו בנאומנו להמשיך בדרך זו, עד שיהיה תיק
אחד ויחיד לכל משלם־מיסים, ובו יאוחדו כל מיסיו הממשלתיים והעירוניים, בכל הסוגים.
כך יידע המשלם כמה הוא משלם, והממשלה תדע כמה היא גובה).
פתחנו את נאומנו השני על אותו נושא בדברים הבאים:
אוריאגגרי: קודם כל אני רוצה לברן את סגן שר־הפניס על שבעניין זה הוא דחקא
הצליח לתאם את צעדיו עם רשויות ממשלתיות אחרות — שלא בדומה למעשים אחרים של
שר־הפניס, ואולי של סגן־שר־הפנים.

השר אלון: השארתי את הנושא לטיפולו המוכשר
של עמיתי, שר־הדתות.

ביתו של איבראהים חאפז גושה, מול שער מנדלבאום,
נהרס על־ידי פועלי עירית ירושלים — חודשיים אחרי
המלחמה. מדוע?
השיב השבוע סגן שר־הפנים על שאילתה שלנו: לא ידוע
לו על המיקרה המסויים, אך בשטח־ההפקר, ליד שער
מנדלבאום, נהרסו מיבנים מטעמי בטיחות, מחמת אפשרות
של התמוטטות.
או רי אכנ רי (שאלה נוספת) :״כבוד סגן־השר, מה
אפשר לעשות כאשר אני
הבית הזה, שצולמו אחרי
בן שלוש קומות, העומד
סגן יהשר בן ״ מ אי ר :
אחרת מדעתך.״

מחזיק כאן בידי תצלומים של
המלחמה, והם מראים בית נאה
על תילו כימעט ללא נזקים?
״דעת מהנדס־העיר היתה, כנראה,

על שאילתות אחרות ענו שרי הממשלה:
9יהודהו שו מ רון: השר גלילי הבטיח כי גם להבא
יקראו למערב הירדן בשידורים ערביים בשם ״הגדה המע־
:רבית״ ,ולא ״יהודה ושומרון.״
או רי אכנ רי (שאלה נוספת) :״כבוד השר, מי קבע
בכלל שהמונח ״שומרון״ ו״יהודה״ אינו כולל את שטחי
ארץ־ישראל שיושבים בהם יהודים, כי אם דווקא אותם
חלקים של השומרון ויהודה שיושבים בהם ערבים בלבד?
בבית־הספר למדנו אחרת!״
השרגלילי :״אני צריך לעיין בשאלה. אינני משוכנע
שהשאלה לא קבעה את זה כעובדה באורח בלתי־מדוייק.
אשמח לענות לך בהזדמנות קרובה.״

י• בזריזות הראוייה לציון ענה השר דיין לשאילתה
שלנו בדבר נאומו בג׳נין, והודיע כי הציע לערבים לנהל
את המינהל בשטחיהם במישור ״המקומי״ ,אך לא ,׳הממשלתי.״

רי אבנ רי (שאלה נוספת) :״לאור הדברים האלה,
כבוד השר, האם ממשלת־ישראל מוכנה לעודד הקמתה של
הנהגה מאוחדת של ערביי פאלסטין בשטחים המוחזקים?״
השר דיין :״שאלה על מה מוכנה לעשות ממשלת
ישראל צריך להפנות לראש־הממשלה.״

דיין אף סירב לענות על שאילתה הנוגעת לבחורי־

הבניין שנהרס מול שער מנדלבאום
הישיבה, המבלים את שרותם הצבאי בליטוש יהלומים.
הוא טען, כי הדבר מונח עתה בפני ועדת־השרים שמונתה
על־ידי הממשלה לטיפול בגיוס בחורי־הישיבות.
• שר־ד,עבודה, לעומת זאת, מתח ביקורת עדינה על
הרב הראשי נסים, שפקד על שמשו לפרק חומה שנבנתה
על־ידי מע״ץ ליד הכותל המערבי. לא הסתפקנו בכך.
אורי אבנרי (שאלה נוספת) :״מה עשת כבוד השר
כדי למחות נגד הפרעה בלתי־חוקית זו מצד פקיד־ממשלה
בכיר?״

בעניינים אחרים היה תיאום זה חסר בצורה מצערת, עד כדי כך שהשר, או סגן־השר,
הצליח לטרפד בצורה מוצלחת את מאמציו של שר־החוץ השבוע, ואת האווירה החיובית
שהשתררה במרחב, על־ידי פירסום צו שחוקיותו מוטלת בספק ושעיתויו גובל בשערורייה.
קראנו בעיתונים את התגובות של משרד־החוץ ושל משרד־הביטחון טל מעשה זה.

יוסף פישר

אורי אבנרי: מכיוון שלא שר־הפניס קובע את מדיניות ישראל, כי אם שר־החו׳ן ושר־הביטחון,
במיסגרת הממשלה — במידה שאפשר לקרוא לגוף הזה ״ממשלה״ — אני מצטער

על העיתוי הזה.

מאותו רגע התמלא הדיון המשעמם, בפני האולם הכמעט־ריק, בחיים חדשים. צעקני־ד,סיפוח
קמו להגן על סגן שר־הפנים, למורת רוחו הרבה. כי סגן־השר טען כי אין שום צעד של
סיפוח בצוזים שהוציא.
תחילה קם חיים לנדאו (חרות) להתקיף את דברינו בפאתוס המדנדן שלו. לאחר מכן קם
אמנון לין, ועוד עלה עליו. בדרך כלל אני נמנע מכל ויכוח עם איש זה, חתנו של אבא
חושי שנכנס לכנסת בעיקבות מותו של בכור שיטרית, מפני שרמתו אינה לרוחי. אך הפעם
התפתח ויכוח כמעט אוטומטי:

אמנון לין: לא חשבתי להשתתף בדיון על החוק הזה, המוצע על־ידי משרד־הפנים
אולם, כאשר שמעתי את דבריו של חבר־הכנסת אבנרי שניצל מעמד זה, דיון זה שהוא
דיון חשוב לגופו של עניין ...לנצל מעמד זה כדי לנזוף בשר־הפנים, ומצד שני לתת
לו מחמאה על עניין שלא נדון בכלל הערב, ועוד יותר מזה, לכנות את הצו שהוגש על־ידי
שר־הפנים ואושר על־ידי ועדת־הפניס ועל־ידי הכנסת ולקרוא לכך ״שערורייה״ ,על־כך
חשבתי להגיב.
כאשר יושבים כל חברי ועדת־הפנים של הכנסת, דנים בנושא זה ומאשרים את ההצעה,
ולאחר מכן הכנסת מאשרת אותה...
אורי אבנרי: הכנסת לא אישרה דבר!
אמנון ל ץ: ועדת־הפנים פועלת בשם
הכנסת.

אורי אבנרי: לא!

סגן־השר בן־מאיר

אמנון לין: זו הפעם הראשונה שאני
שומע שחברי ועדת־הפנים אינם נבחרים מטעם
הכנסת להיות בוועדת־הפנים. מכל־מקום,
כחבר ועדת־הפנים אני רוצה לומר לך, חבר־הכנסת
אבנרי, כששמעתי את ההצעה שהוגשה
על־ידי שר־הפנים, דנו בה, שקלנו אותה,
ואין אנו חושבים שעשינו מעשה־שערורייה.
יותר מזה
אורי אכנרי: איש לא הסמיך את הועדה
לכך.
אמנון לין: אני חושב שהכנסת חייבת
זה מכבר לחשוב אי־פעם כיצד לנהל דיון
מבוגר, תרבותי, חבר־הכנסת אבנרי.
אורי אכנרי: אתה באמת דוגמה של
אדם מבוגר!
אמנון לין: כאשר דנים בנושא מסויים, מי ואתה מוצא לנכון לנזוף, קודם־כל
שמך?
אורי אכנרי: הבוחרים שבחרו בי. לא
אבא חושי, זה נכון.
אמנון לין: כמה בוחרים?
אורי אכנרי: יותר מאלה שבחרו בך.
אמנון לין: מי אמר לך זאת?
אורי א 5נרי: אותך בחר אלוהים.
אמנון לין: נתמודד בבחירות הקרובות.

אורי אכנרי: וכי מי בחר בך?

היו״ר סרדינס: זה לא דו־שיח.
אמנוןלין: סי נתן לך רשות לנזוף ולקרוא לכך שערורייה? אני חושב שעשית מעשה
שלא ייעשה אדוני סגן־שר־המשפטים, תבורך על המעשה שעשית. העם ברובו איתך.
אורי אכנרי: הברכה שלך מעידה על טיבם של הצווים!

״איגנוראציהיי — סצד נזי?
ךאת דזד!ונקפה העיקרית על דברינו השמיע, כמובן, סגן שר־הפנים עצמו. בתום
\ 1אותו דיון יצא עלינו בהתקפת־גגד מוחצת:

• לשאילתה אחרת שלנו ענה השר אלון, כי הממשלה
מעבדת הצעת־חוק להסדרת תשלום פיצוי לחברי־קיבוצים
העוזבים את משקיהם. בעניין זה הגשנו, כידוע, הצעת־חוק
פרסית משלנו.
בשבוע זה הגשנו שורד, ארוכה של שאילתות נוספות.
בין השאר:
• הרב דיין: האם נכון כי משרד הדתות הציע
לרב דיין, רבה הספרדי של צפת, פיצוי כספי, אם יעזוב
את צפת?
• ביטול סרטים: האם נכון כי גורמים בינלאומיים
ביטלו הפקתם של ארבעה סרטים בישראל, בגלל טיפול
המוסדות הממשלתיים?
• צווי שר״הפנים: האם נכון כי הצווים לא תואמו
עם משרד־החוץ?
• טור ,,2שער״ :האם נכון כי טורו של ברוך בר
בעיתון הכלכלי שער הופסק בלחצו של שר־האוצר?
9״רדינג״ ד׳ :האם הגיע לידי שר־ד,פיתוח גילויי,דעת
של ההסתדרות הרפואית הקובע, כי הקמת רדינג ד׳
בתל־אביב תהוזה סכנה לבריאות הציבור?
• לימוד רפואה: האם נכון כי סטודנטים, שלמדו
שלוש שנים רפואה בחו״ל, לא יוכלו להשלים, להבא, את
השנים הקליניות בארץ — בעיקבות פתיחת פאקולטה
לרפואה בתל־אביב?
• שיפוץ אתרים: מדוע הודיעה עירית ירושלים
למשרד־הדתות שהיא מפסיקה את ניקוי האתרים ההיסטוריים,
בגלל הפרעות הרבנות הראשית?
• תיק לשם: מדוע סגרה המשטרה את תיק לשם,
הדן בעבירות שוחד במשרד־הביטחון?
• הבנק השווייצי: לאיזה בנקים בישראל נתן הבנק
השוזייצי קושלנד את הופנר ערבויות פיקטיביות?
מדוע אין משרד־האוצר נוקט בהליכים נגד בנק זה?
• הכותל הניצחי: מדוע סירב שר־ר,משפטים לאשר
את התקנות שהוציא שר־הדתות, בענייני הכותל המערבי?

ס גן ״ השרבן ״ מאיר: אין אני מתרגש כלל מהתקפות הבאות אפילו על־ידי חבר־כנסת
שאינו מתמצא בעניין שהוא מדבר עליו, או אולי רצונו להעיר הערות ולתת ציונים.
אני מודה לאלה שרצו לעודד. אבל לא נפלה רוחי. אני מתפלא. אולי אינני צריך להתפלא,
כי אין זו הפעם הראשונה שחבר־הכנסת אבנרי (שכפי שאנישומע יש לסיעתו מנגנון גדול
לו גם יועץ משפטי) עולה על הבסה ומדבר על העניין סבלי
פי כמה מהסיעה כולה, ויש
שכנראה אף הטריח את עצמו להסתכל באותם הצווים שהוא מדבר עליהם.
אוריאכנרי: למה אתה חוזר בכל פעם טל מענה מגוחכת זו?
פ גן ״ השרבן ״ מאיר: מפני שאתה מראה איגנוראציה מלאה בעניין.
אוריאכנרי: ואני אומר לך שהצו אינו חוקי.
ס גן ״ השרכן ״ מאיר: אל תגיד לי שזה אינו חוקי. אני חושב שהמילים שלך אינן
מתאימות. וזה כבר נאמר לך. לא הפרעתי לך, ואל תחשוב שאתה יכול לעלות על הבסה
ולומר כל מה שאתה רוצה, ואחר־כך יעברו על זה בשתיקה.
אוריאבנרי: אדרבא, תענה.
פגן ״ השרבן ״ מאיר: אני מוכן לענות, אם אתה יודע על מה אתה מדבר. אבל אתה
אינך יודע את העניין. אינך מכיר אותו. אפילו לא הסתכלת, אני מניח. כי אינני רוצה להאשים
אותן שבזדון אתה אומר דברים לא נכונים.
אוריאכנרי: כבוד סגן־השר --
סגן*ד! שר כדמאיר: אני אומר לן מה שכתוב בצווים.
אוריאבנרי: אני יודע מה כתוב.
סגן ־ השרבן ־ מאיר: אתה יודע — יפה מאוד. בצווים נאמר שיש, לפי הוראות שניתנו
בעבר, אפשרות למימשל הצבאי לתת רשות לכל תושב ישראל להיכנס לשטח צבאי, עם
תעודת־זהות. לפי החוק, כדי לצאת ממדינת־ישראל צריך דרכון או תעודת־מסע. צריך היתר.
אוריאכנרי: כבוד סנן־השר --
סגן ־ השרבן ־ מאיר: עכשיו אני מדבר, ואל תאמר לי --
אוריאבנרי: סלח לי, אבל לא על זה הוויכוח.
ס גן ״ השרבן ־ מאיר: אינני מתווכח איתך. אני אומר לן עכשיו דברים שלי.
אוריאכנרי: אתה כן מתווכח. אז תתווכח לעניין.
ס גן ״ השרכן * מאיר: אתה דיברת על העניין הזה.
אוריאבנרי: לא על זה. על תחנת־גבול ליד גשר אלנבי.
סנן ־ השרבן ־ מאיר: אדבר גם על זה.

לאחר מכן הסביר סגן־השר בהרחבה את שני הצזזים שלא עירערתי עליהם, עד
שביקשתיו, בקריאות־ביניים חוזרות, לדבר על הצו השלישי — שהוא, בעינינו, בלתי־חוקי.
אוריאבנרי: דבר על הצו השלישי!
סגן ־ השרכן ־ מאיר: אדבר. שלא כמוך — אני אינני מעלים דברים.
אומר חבר־הכנסת אבנרי: זוהי שערורייה. ולא הוא היחידי. מדברים טל זה.
אני מבין ששליטי־ערב מדברים בנוסח כזה. אבל הזהות הזאת בנוסח בין חבר־חכנסת
אבנרי ובין שליטי־ערב — הוא צריך להשגיח קצת שלא יקפיד עליה.
אוריאבנרי: על־ידי דיבור כזה אינן מבהיל אותי.
סגןיהשרכןימאיר: לימדתי עליך כף זכות. חשבתי שלא ראו את הדבר הזח, ולא
קראו את הצווים האלה לא בקאהיר ולא בירדן, ולכן קפצו למסקנה זו. אלה חיו צוזים
מינהליים שבאו לתקן !--
אוריאכנרי: דבר על הצו השלישי!

להלן הסביר סגן־השר את הצו השלישי, וטען שהוא חוקי. הסבריו לא סיפקו אותנו.
נשארנו דבקים בדעתנו — ולמחרת היום מסרתי הודעה אישית בתגובה על דברי סגן־השר:
אוריאכנרי: כבוד היושר ראש, כנסת נכבדה. בעקבות נאומי בוויכוח על חוק תיקון
פקודת העיריות אתמול, הותקפתי בצורה חריפה ואישית על־ידי כמה חברי־כנסת ופל־ידי
סגן שר־הפניס.
איני רואה חובה להשיב לחברי־המסת, שסגנונם מעיד על רמתם. אך חייב אני להתייחס
לדברים שנאמרו על־ידי מי שמייצג, לפחות להלכה, את הממשלה.
( )1סגן־השר התרעם עלי מפני שאמרתי, כביכול, שתקנות שר-הפנים הן שערורייה.
מעולם לא אמרתי זאת. דיברתי. כפי שרשום בפרוטוקול, על ״פירסוס צו טחוקיותו
מוטלת בספק, ושעיתויו גובל בשערורייה.״
קריאה: אז לא אמרת: שערורייה?
אוריאבנרי: לא. המונח ״גובל בשערורייה״ התייחס, איפוא, לעיתוי פירסוס הצו,
שעליו נמתחה ביקורת כללית בעיתונות ובחוגים רשמיים, באשר גרם נזק חמור למדיניותו
המוצהרת של שר־החוץ, בשלב הנוכחי של שליחות השגריר יארינג.
( )2סגן־השר טען כאילו יש ״זהות״ בין נוסח חדבריס של ונוסח דברי שליסי־ערב,
ובכן הצטרף לדברי נואמים קודמים שרמזו כאילו חיה בדברי כדי לעזור לתעמולת מדינות־ערב.
האמת
היא בדיוק ההיפן — ההודעות הכוזבות של דובר משרד-הפנים בקול־ישראל על
(המשך בעמוד *) 1

הם ישראלים -או הם שיננעו את השמאל באירופה שבארץ כורם רוצים רק בסינון

שואג חשהווה

^ י 8£יייי * ייי

** אפל! ח דין? נטוש על ועת־ד,ציבור
}*ן בעולם המערבי, מסביב לשאלה: האש
ישראל מדכאה את ערביי־השטחים, מבצעת
מעשי־זוועה, נוהגת כרודן אימפריאליסטי
מסורתי?
ואלה המנסים לשכנע את השמאל האירופי

הבלתי־קומוניסטי שאומנם כך הדבר, הם
דווקא ישראלים.
השבוע הגיע מאבק זה לשיא חדש, עם
הופעתם של כ־ 60 מפגינים ליד שגרירות
ישראל בלונדון. בין המפגינים, שנשאו כרזות
כגון ״תמכו במאבק־השיחרור של

חליל טועמה בווא־הנאשמיס בלוד
ך• עצם, נחרץ דינו של חליל טועמה
ברגע שהוא פתח את פיו, בתחנת
המשטרה בירושלים. לפניו ישבו שני אנשים:
פקד שמעון סביר, הקצין לתפקידים מיוחדים,
וגבר צנום, מרכיב משקפי־קרן שחורות
ועבות — אחמד כליפה אחר מראשי אירגון
אל־קאומיון אל־ערב (הלאומיים הערביים).

לטענת הקצין, נתן טועמה, מזכיר התאחדות
הסטודנטים הערביים בישראל, מחסה
לכליפה, למרות שידע כי זה מבוקש על־ידי
משטרת ישראל. והנה, באותה שעון
בוקר מוקדמת, עימת הקצין בעל ההופעה
המטופחת, והדובר בניב צפון־אפריקאי מתנגן,
את טועמה עם כליפה.
כליפה — יליד ירושלים המיזרחית, ששהה
בסוריה וחזר ארצה אחרי מלחמת ששת־הימים
— סיפר, כי אמנם התאכסן בביתו
של טועמה, בירושלים המערבית. הוא אף
הוסיף, כי שניהם הסכימו לומר — במיקרה
שייתפס — כי לא ידעו דבר על היותו
מבוקש על־ידי המשטרה.
טועמה הקשיב לדברי כליפה, שתורגמו
לעברית ונרשמו בידי סמל משטרה. פעם,
כאשר טעה הסמל בתירגום, תיקן אותו
טועמה. כאשר ניגמרה הפגישה, הסכים
הישראלי לדבר. מד, שסיפר באותו בוקר
של ה־ 8בינואר שוב לא הותיר ספק רב
לגבי תוצאות משפטו. .

זוהי ההודעה, פפי שחוגשה ל־

בית־המשפט הצכאי כדוד, מכלי
שטועמה או סניגורו יטענו בי נג־כתח
תחת לחץ או איומים :

^ ני וחולי גרים בכפר רמה, אולם
בהיותי לומד זו השנה הרביעית באוניברסיטה
העברית בירושלים השכרתי לי
דירה ברחוב שחל 29 בירושלים. אני משלם
140 לירות, בנוסף להוצאות שוטפות כגון
טלפון, חשמל וכו׳ .איתי מתגורר מורה בשם
תמים מנצור ושנינו מתחלקים בהוצאות.
בחודש אוקטובר ,1967 או בסוף ספטמבר,
ביקרתי עם ידידה בשם דינה שטיין, תושבת
גרמניה שהיתר, בביקור בארץ וכעת חזרה
לגרמניה, בירושלים המיזרחית. דינה רצתה
לקנות לי במתנה סוודר. ראינו בחלון־ראווד,
סוודר שמצא חן בעינינו. נכנסנו לחנות ושם
פגשתי אדם שנודע לי אחרי זה כי שמו
מומה. שאלנו אותו בנוגע לסוודר, והוא
אמר לי שזה לא למכירה.
התחלנו לדבר בנוגע למצב שנוצר לאחר
מלחמת ששודד,ימים. מצד אחד ראיתיו
פחדן, ומצד שני הוא בן־אדם כנה. הסברתי
את האפשרויות העומדות לרשותנו בארץ,
כגון אפשרות להפגין נגד כל דבר וזה
במטרה להראות לו שאנחנו מבחינה דמו קרטית לא מסתירים מה שאנחנו הישנים,
וזה מותר ב אר ץ...

קופטי גולה, ודאגי גאלי, אשר ביקר בזמנו
בארץ בהסכמת משרד־החוץ, חזר מזועזע
מעוצמת הכיבוש הישראלי! ובירושלים —
המשורר דן עומר, מגודל־הזקן והמרבה
לחקות את הביטניקים האמריקאיים, בסיגנין
דיבורו ובהפגנותיות של מעשיו.

הפלסטינאים״ ,״זכויות שוות לערבים בישראל״
ו״משפט־צדק לחליל טועמה״ היו יהודים
רבים וישראלים אחדים.
גם היוזם העיקרי של ההפגנה היה ישראלי.
שמעון צבר, בן 40 בערך, צייר־קאריקטורות
וכותב ספרי־הומור, נסע לפני
כחודשיים לאירופה, שם החל מייד להזעיק
את דעת־הקהל השמאלית נגד פעולות ישראל
בשטחים המוחזקים.
יחד עם סטודנט ומתמחה ישראלי, עקיבא
אור — שהוא איש קבוצת־מצפך, לה שייך
גם יו״ר הסטודנטים הערביים חליל טועמה
— הקים צבר משהו המתכנה ״התנועה הישראלית
נגד סיפוח השטחים״.
אליהם הצטרפו עוד שני אנשים, שניהם
תימהוניים במקצת: בלונדון, עיתונאי מצרי־

** כר ואור פנו לשורה של אירגונים
בריטיים וצרפתיים, פאציפיסטיים ושמאלניים.
ביניהם: שבועון סרבני־המלחמה הבריטיים
פ|ים ניוז; ועדת ה־ססז, מיסודו של
הפילוסוף הישיש ברטראנד ראסל, שחדל
זה מכבר מלחיות במציאות של שנות ד,־60׳!
והשבועון הסאטירי פרייבט איי, ומספר

קבעתי שאחזור אצלו, וכעבור יומיים
חזרתי אליו והבאתי לו חוברת בערבית
שהוצאה מטעם מצפן אירגון סוציאליסטים
בישראל, וגליון אחד מהעיתון הדמוקרטי של
כח שלישי. גם כן גליון של העולם הזה
בערבית, שבו אני כתבתי מאמר לפני שלוש
שנים בערך, על גיוס־חובה של ערביי הארץ.
במאמר הזה התנגדתי לדעתו של רוסטום
בסטוני להנהיג גיוס־חובה לערביי הארץ
מכמה טעמים, וביניהם הנימוק שהסיכסוך
הישראלי־ערבי הוא סיכסוך לאומי ולא
אידאולוגי, ובמלחמות לאומיות אני לא מוכן
להשתתף באופן פעיל. הוא אמר לי שהוא
איש עסוק בחנות ואין לו זמן לקרוא את
כל החומר הזה, אולם יש לו חבר אשר מה
לאומיות
או לאומניות, אי־אפשר לישב את
הם יכם ו|ך ,,שבעיקרו הוא סיכסוך ל או מי...
ימים מספר לפני חג המולד, בשעות
הערב, בהיותי בביתי בירושלים, בא אלי
אחמד לביקור. היד, נוכח שותפי לדירה,
תמים, שניהם שוחחו על בעיות בתי־ספר,
חינוך וכד. אחמד החל שיחה בנוגע לאפשרות
שביתות בתי־הספר הערביים בישראל,
ואני הודעתי ברמז לאחמד שלא ידבר
איתו בעניינים מובהקים פוליטיים שלא
יסתבך, בפרט שהוא עובד בשרות הממשלה.
וגם אמרתי לעצמי שאני לא מתייחם באימון
רב לעובדי המדינה, וזד, מסוכן לשוחח על
ענייני שביתות וכדומה בנוכחותו
אמרתי לאחמד שלא ימשיך בוויכוח זה או

משפט גלוי

נווו 111ה
עניין בדברים ויתכן והוא יקרא את החומר.
באחת הפגישות עם סטודנט ערבי בשם
נביל סעד הגר ברוממה, ובה אמרתי שערביי
הגדה אינם בסדר כיוון שלא מדגישים את מה
שהם חושבים, ולא ראיתי אנשים מבריקים
כפי שיש אצלנו בארץ, אז נביל אמר שהוא
מכיר אנשים אינטליגנטים משכילים וישרים,
והוא רוצה לעשות לי הכרה עם אחד מהם,
שהוא הכיר אותו כבר. כעבור יומיים הזמין
חבר, ונודע לי כי שמו אחמד׳ ולאחר מכן
נודע לי כי שמו אחמד כליפה ושזהו בעל
החנות בה עמדתי לקנות את הסוודר.

* * אז התפתחו בינינו יחסים, נהגנו
]* /להיפגש בבתי־קפה והחלטתי לקחתו
לבקר חברים יהודים וביניהם לקחתיו לאחד
בשם משה מטצפן, ועשיתי ביניהם היכרות
שבמידה וירצו להיפגש הם יכולים לעשות
זאת בלעדי. הוא גם ניפגש עם חברתי דינה
ושוחחו בגרמנית. כל מטרתי מהשיחות
בינינו היתד. להראות לו שכל עוד שהגישות
של הצדדים היישראלי וערני הן גישות

בהצעות עם תמים כיוון שמשפחתו תמכה ברשימת
חשלום שתמכה במפלגת רפ״י בבחירות
האחרונות. ואז השיחה ניגמרה וישנו;
למחרת תמים נסע להוריו בטירה. לפני
יציאתו אמר לי שיחזור אחרי החג. באותו
יום שבו תמים נסע, בילינו את היום, אחמד
כליפה ואני בירושלים, ובערב ראינו סרט.
באותו יום או למחרת, הראה לי אחמד
מאמר שפורסם בעיתון ג׳רוסלס פוסט, שבו
הוזכר מעצרו של תייסיר קובעה. שאלתיו
מי זה, אמר לי שזה מנהיג פלסטינאי, שהיד,
פעיל בעיקר מחוץ למדינות ערב, והוא
חברו האישי. סיפר לי שהוא לא מזמן בא
לארץ לפעולות, ולדעתו עשה טעות שהגיע,
מכיוון שראשית־כל מוכר על־ידי הרבה אנשים,
ובעיקר יהודים ישראליים. ושנית —
נכשל, ומעצרו בא עקב חוסר מקום מתאים
לאיכסונו. הוא פנה למשפחתו, וידידיו והשכנים
הלשינו עליו.

ך• אותה הזדמנות המשיך אחמד ו־
- 4סיפר שלא רק קובעה נעצר, בי אם
הרבה חברים שלו, השייכים לקבוצה, נעצרו.

ושמלבד קיימת וק ־
אימונים טרוצקיסטיים וסוציאליסטייט־חופ־שיים.

אלה הופיעו בהפגנה. הם נשאו
בידיהם סיסמאות כמו ״הציונות והאנטישמיות
— אחיות תאומות״ ו״בטלו את
׳תקנות שעת חירום הבריטיות!״
מפתיעה יותר היתר דרישה אחרת שבפי
המפגינים: לשפוט את טועמה במשפט גלוי,
בדלתיים פתוחות. הצרה היתד, רק שמישפטו
של טועמה אומנם נתקיים בדלתיים פתוחות
(ראה מיסגרת).

נימאס אבל גאנגלית
*** מעוז צברי

לא הסתפק בהפגנה רגי־

\1/לה בלבד.
יחד עם עקיבא אור ויתר חבריו הוא
הוציא־לאור לאחרונה בלונדון כתביעת
משוכפל, הנושא את השם חדשות ישראליות
אימפריאליות — כתוב כולו בשפה
האנגלית.
זהו אוסף של קאריקטורות, מכתבים
מפוברקים או אמיתיים למערכת, ורשימות
שהופיעו, ברובן, בחד־פעמון בשם נימאס,
משוכפל אף הוא, שהוצא לאור בירושלים,
לפני כחצי שנה, על־ידי דן עומר ושמעון
צבר. נימאס הכיל, בצד התקפות על הכיבוש
הצבאי והדרישה לנסיגה מיידית ללא תנאי

׳שואלים מכונינים נגד שואל
ליד שגרירות ישראל בלונדון, צועדים שמאלנים, פאציפיססיס וסתם

מכל השטחים — גם פורנוגראפיה טהורה*.
* גם בפירסומו האנגלי לא התאפק צבר,
צייר באחת הקאריקטורות, בצד טכסט אנגלי
תמים, את המילים העבריות ״קום אמק!״

שאלתיו מה פתאום ואיך נעצרו? ענה לי הציע לי שהוא מעוניין לשכור דירה גדולה
שהם מקאומיון אל־ערב. דבר זה היה גם בירושלים, באיזור היהודי, ושאני גם את־ידוע
לי מקודם. לפי דבריו, התנועה הזאת גורר באופן קבוע באחד החדרים, כדי לשהיא
תנועת משכילים ערביים, בעיקרם סטו מור על הדירה וגם לעזור לו להסתגל לדנטים,
וזו תנועה פוליטית המשתרעת על תנאים החדשים, בעיקר שפה...
כל העולם הערבי, ומוציאה עיתון בלבנון.
אמרתי לו שאם הוא רוצה לגור לבד, אני
הוא גם סיפר, שבעצמו נהג לכתוב בעיתון. מוכן להשתתף בהוצאות, אבל עם אנשים
תוך כדי שיחה בנוגע למעצר קובעה ויתר שהוא יביא כדוגמת תייסיר — החוק אוסר
החברים של אחמד, הוא אמר לי שישנה עלי לאחסן או לעזור להם. לאחר שלא
סיבה למעצרים האלה: בגלל מה שצויין הוסכם על עניינים של הדירה המוצעת, הוא
לעיל, וגם מפני שבזמן חוסיין פעלו נגד ה סיפר לי שמכיח־ן שגם הוא עלול להעצר —
שלטון בירדן. ואפילו הוא עצמו היה מוגבל הוא מבקש להישאר אצלי, וכך יוכל להמלהימצא
בירדן, בגלל היותו חבר החרקה שיך בשעורי־הנהיגה ואני אוכל להסיעו.

הזאת, ויתכן גם שהיהודים מצאו את התיף
התחלה סירבתי לאפשר לו לגור,
קים שהיו בידי הירדנים. הם מצאו את כל
אבל בסוף הסכמתי. הוא נשאר אצלי
האנשים המופיעים בתיקים אלה.
בערך שבעה או עשרה ימים. במשך תקופה
הוא ביקש ממני לעזור לו, כיוון שר,אוב־ זו נסעתי הביתה במכוניתו של אחמד, והוא
לוסיה בגדה היא לא־אוהדת ויש חשש ש נשאר יחידי לבדו בדירתי עד שחזרתי. ב־יבואו
יתר הסטודנטים, בעיקר אלה מסוריה 27.12.67 ,חזרתי, ואילו שותפי־לחדר, תמים,
לכל מיני מטרות, והוא צריך לדאוג שיהיה חזר רק אתמול. ביום ראשון,31.12.67 ,
להם מקום טוב ולא יתגלו, מקום בטוח. היינו במסיבת סילבסטר, אחמד ואני, ואז
אמר שהוא מעדיף ללכת ל בי תו...
כעבור שלושה ימים שלא קיבלתי ממנו
כל ידיעה, צילצלתי לחנותו ולא קיבלתי
תשובה. ניגשתי לבית־הספר לנהגות, בו
הוא לומד, ושם נודע לי כי הוא נעצר. אתמול
נעצרתי ולא סיפרתי את הכל כפי שסיפרתי
עכשיו, כי הייתי עייף. אני גם רוצה
להוסיף שבמשך התקופה בה התגורר אצלי
אחמד אמר לי, כידוע, שהוא עלול להעצר,
ובמידה וכן ייעצר, עלינו לאמור שהוא לא
סיפר לי שהוא משתייך לחרקת קא ומיון
אל־ערב ולא סיפר לי שהוא דרוש.

י * ד פאן דברי טועמה, שעליהם הסתמי
^ כה התביעה בטענתה כי טועמה נתן
מחסה לכליפה ביודעו כי הוא מבוקש על־ידי
המשטרה וכי הוא קשור באירגון המבקש
לארגן מרי בישראל. מבעד דברים
אלה נשקפת הבעייה הגדולה של ערבי ישראלי
כיום:
מצד אחד, אין הוא רוצה לפגוע בביטחון
המדינה, ומסרב בתוקף לעזור בקליטת סוכנים
שיוחדרו מחו״ל. מצד שני, במישור האישי
של היחסים בינו לבין כליפה הנרדף,
הוא מתלבט, עד שלבסוף גוברים רגשות
החמלה או הסולידאריות.
מאבק מצפוני זד, נבלע בהמולה אשר
קמה סביב מעצרו של טועמה. רובה נבע
מחוסר ידיעה, אולם טענה אחת היתד, בעלת
משמעות: מדוע הועמד טועמה לפני בית־משפט
צבאי. אומנם היו לתביעה סיבות
פורמליות לכך, ויתכן אף כי בבית־משפט
אזרחי היה מצבו של טועמה קשה יותר והוא
עלול היד, להישפט לעונש גדול יותר,
אולם עצם העמדתם של ישראלים בפני בית־משפט
צבאי פוגמת בשמה הטוב של המדינה
הן בארץ והן בחוצלארץ.
בפסק־הדין, שניתן השבוע, בבית־המשפט
ר ^ 11 1 *1מובא אל אולם בית־המשפט,
בו נשפט חליל סועסח. ה הצבאי בלוד, קיבל טועמה 18 חודשי־מאסר,
מהם 9על־תנאי.
קהל שמילא את המקום מסתכל בו בסקרנות.

ישראלים עם כרזות נמו ״הגדרה עצמית לפאלסטינים״ ,״תפנו מייד
את השטחים הכבושים!״ המפגינים תבעו מישפט בלתי־סודי לחליל
טועמה, מבלי שידעו כי משפטו הצבאי נערך בדלתיים פתוחות.

עם פירסום נימאס, הוכו חלק ממוכריו
ברחוב דיזנגוף, והמשטרה אף החרימה —
בחוסר־תבונה אופייני — כמה גיליונות. בכך
ד,צמצמה פעילותו הלוחמת של פתב־העת
נימאס.
אבל מי שקורא את חדשות ישראליות
אימפריאליות מתרשם כי שמעון צבר, דן
עומר ועקיבא אור מייצגים זרם אדיר של
מתנגדים למישטר, העולים כל יום לבארי־קדות
על קידוש החרות. הם עושים זאת
באנגלית, בלונדון — כך ניתן להבין —
מפני שביקורת כזו היתר, מסכנת את חייהם
במדינת־ישראל.

בין חותמי מינשר שני זה: מזכירו
המדיני של ז׳אן־פול סארטר, היהודי•
הצרפתי קלוד לאנצמן•; והסופר היהודי־צרפתי
אנדרה שוזארץ־בארט, שנשא לא־מכבר
אשד, כושית־צרפתית.
בינתיים ממשיכה קבוצתו הזעירה אך
הקולנית של צבר לפעול, ברעש עצום. תוך־
כדי כך היא מפריעה להתארגנותו של שמאל
אירופי עצמאי למען ישראל דמוקראטית
ופלסטין לא פחות דמוקראטית.
שהרי, כפי שאמר השבוע ישראלי שחזר

שמאל עויין

ך* עילותס של הישראלים הללו עודדה
^ שורה ארוכה של אינטלקטואלים בריטיים
וצרפתיים לנקוט עמדה של התנגדות
קיצונית לכל הנעשה בישראל, לפסול את
הטוב עם הרע, לא להבדיל בין דיכוי-
כבושים לבין התגוננות, בין מוכי־שוביניזם
לבין המתנגדים לסיפוח.
פעילותם של צבר ואור גם גיבשה, בין
השאר, את עמדתו של קובץ מבין נאמני
ז׳אן־פול סארטר לפרסם מינשר ״להגנת
האסירים הערביים בישראל.״ בין חותמי־המינשר
— שהופיע בלה מונד רב־ההשפעה
— ז׳יזל חלימי, יועצתו המשפטית של
סארטר; הסופרת כריסטיאן רושפור, ידידתו
לשעבר של הסופר הישראלי עמוס קינן:
מקסים רודיסון, מרצה יהודי לאיסלאם ב־סורבון,
המקובל בחוגי האינטליגניצה ב־קאהיר
ובאלג׳יריה; ועוד.
הכרוז המוחה נגד הפעלתם חסרודההת־חשבות
של תקנות ההגנה לשעת חירום
, 1945 בישראל, גם מדבר על ״תמיכה
במאבק השיחרור של העם הפלסטיני״ —
מבלי להבהיר למה הוא מתכוון. וכל המדבר
על ״מאבק שיחרור של העם הפלסטיגי,״
מבלי להוסיף ״תוך שלום עם מדינת־ישראל״
אומר דברים העשויים להתפרש, מן הסתם,
כתמיכה בחיסולה של המדינה, לטובת מדינה
פלסטינית בכל הארץ.

שמאד אוהד
^ לא שלמזלו של השמאל העצמאי
^ באירופה, אין הוא מיוצג אך ורק
על־ידי כותבי־המינשר ועל־ידי חדשות ישראליות
אימפריאליות
ממש באותו גליון של לה מונד, בטור
הסמוך למינשר, מופיעה קריאה אחרת,
שפורסמה מטעם ועד־השסאל למען שלום
מוסכם במרחב.
המינשר תומך בקיומם של ״שני לאומים,
ישראלי ופאלסטיני״ ,וב״נוכחות דמוקראטית
מצד שני הגורמים הללו״ .הוא תובע
בחירת מועצה מייצגת של העם הפאלסטיני,
בחסות האו״ם, שתנהל משא־ומתן ישיר עם
העם הישראלי, ומסיים בקריאה להתארגנות
השמאל בצרפת לעידוד משא־ומתן בין שני
הגורמים.

^ ״1 *1 1 1 1של החוברת הוא הקאריק־טוריסט
שמעון (״הכלב ו |
111111
אני״) צבר. הוא ביקש מחבריו בארץ מדריד־טלפונים,
שיגר בעזרתו 500 עותקים מעיתונו
החדש אל אנשים שונים במדינת־ישראל.

* אשר לבדד, בין כל חסידי קבוצתו,
לא הצטרף לאחד משני הפלגים. אגב,
לאנצמן רז׳יזל חלימי חדלו לדבר זה עם
זו׳ בעיקבות חילתך־הדעות המדיניים שנתגלעו
ביניהם בשאלה הישראלית.

מלונדון :״אם ערביים־קיצוניים יכולים לקבל
תועמלנים כמו צבר — מדוע יקיימו מגע
עם ישראלים שוחרי-שלום אך נאים באמת,
המתנגדים לסיפוח ודוגלים בקשר חסד־התרפסות
עם נציגי הפלסטינים?״

י ׳1 5

הבחורות הכי יפות ־ חתחטשות הכי משוגעות

הנשך הכי אנסקדוסיב׳ והכי ותיק גבריאלה הצליח נשף
שנה, עדיין
אין שיכורי
חד״ -קובעו

ת נע
\ • פוחובג
מייסדי תל־אז
היו נ
מחופשים ו
במשך 7
שלה — עי
אז החליטה
אולם בו
משלה, .יל
בעלי,״ היא
האירוע ז
למלון עדן
לנחלתו הר
לגבריאלד

סיכת פורים של ה שבוע, תוכננה
}/.עוד לפני 40 שנה. או נכון יותר —
היא החלה לפני 40 שנה ונמשכת בהפסקות
של שנה, עד לפורים האחרון. ועדיין היד
נסוייה. כי נשפי עודף מרץ הפכו משך
ארבעים השנים האחרונות לשם נרדף לפורים,
פורים אכסקלוסיבי מאוד ועליז מאוד.
עודף מרץ מתחיל שבועות מספר לפני
פורים. אז יושבת גבריאלה שא״ג, מארגנת
הנשף, ומכינה במרץ רב רשימות של אורחים.
השנה היא הכינה למעלה מ־ 600 הזמנות,
דרשה מכל מוזמן לבוא לביתה
ולקבל את ההזמנה באופן אישי ביותר.
אולם בזאת לא די. ביום ד,ששי האחרון
התייצבה גבריאלה שא״ג בפתח האולם
הגדול של מלון הילטון התל־אביבי, ופיקחה
על אורחיה :״אתה לא תיכנס, אין לך הזמנה׳׳׳
קראה לעברו של הכדורגלן שייע
גלזר, שסמך על כך ששמו ישמש לו
ככרסיס כניסה.

״אצזי אץ שיכורים״:
אחר שכן היתד, לו הזמנה, לא
איפשרה להיכנס — על אף העובדה
שהוא נימנה עם ידידיה האישיים
— כי האיש לא היה מחופש. היחיד שהצליח
להתפלח פנימה, למרות שלא הוזמן,
היה השדרן טוביה סער: גבריאלה שא״ג
סובבה באותו רגע את ראשה הצידה.
כך אירע שסביב השולחנות, ועל במת־הריקודים,
הצטופפו אנשי־עסקים מכובדים,
נערות יפהפיות, בחורים מטורזנים ומסרו־דתות
נכבדות, בתחפושות משונות.

דגה? נובע!!

באמת למה? שאלו למעלה משש־

מאות המסובים בנשף עודף מרץ.

וזו לא היתה השאלה היחידה שנשאלה באירוע זה. האשה שמשמאל

לא ידעה בשום פנים ואופן לזהות את הגבר שמימין, למרות שהם
מכרים ומודעים ותיקים. היו כאן תחפושות כל־כך מוצלחות, עד
כי התדהמה לאחר הגילוי היתה נחלתם של ידידים וחברים קרובים.
השפ מושך את

עבור משק!
למיחי׳א, א>
חוק אחר
ביר את הז
משתמט, ש

^חד ע
באצילות רבה, כורע דן זיו,
מו״ל ספרים ותרנומי־מדע,
:פ׳ני רנליח של רותי זילברמן, אשת ארכיטקט חיפאי.

נשיטת וגל

הנשמה הרוסית^

יהינה נערה, אשר איע׳ אינו יודע
<כיצד הניעה לנשף עודף מרץ,
ולמרות שהיתה אלמונית לחלוטין — זכתה לחיזורים נלהבים ורבים.

ךןה היה לא אחר מאשר בני נזיל־ויז

| | 1 1 11111 שטיין: בעלה של דורית פלט־שר.
דורית חולחפזסח לנ׳יימס בונד סבול באזיקי־זתב.

(מיגדל
זוהה, בסוף
ספרדיה, וב
הארכיטקו

:אוץ של חגיגות נורים
סא״ ג הסתובבה בין המסובים, זוהרת ושמחה. שוב
עודף מרץ. מסורת הנשפים, בה החלה אמה לפני 40
צרירה, מבלי שיהיה צורך לאנוס את השמחה .״אצלי
לא מתמזמטים ולא משתוללים — שמחה לשם שמי
גבריאלה.

מרץ גלי עודן!

!י עודף מרץ, החלה לארגן אמה של גבריאלה. אהובה
י — מי שהיתר, אשתו של הד״ר פוחובסקי, אחד מ־
:יב הקטנה.
בנסים הקרואים באולם שבאחד מבתי רחוב אחד־העם,
לכה, כשהם שרים ומרקדים לצלילי אקורדיאון.
שנה ניהלה אהובה פוחובסקי את נשפי העודף מרץ
למלחמת העצמאות, בה נפל בנה, אחיה של גבריאלה.
אהובה פוחובסקי להפסיק את מסורת ההילולות שלה.
*—1בריאלה, לא ויתרה. היא רצתה להפיק עודף מרץ
לי סנטימנטים לנשפים אלה. באחד מהם הכרתי את
מסבירה.
ברתי נדד ממקום למקום, מרחוב אחד־העם התל־אביבי
־מת־גן — ומשם למלון רמת־אביב, עד שהגיע, אשתקד,
וגת — מלון הילטון.
שא״ג יש חוקים משלה. ראשית, חייבים כולם לשלם

הקוף הוא מיליונר 5:״ ^
שר את המסכה שעל פניו מנסה לחשוף היפהפיה נילי לבקוביץ׳,

לתרופת צחוקם של ורדה מאייר (באמצע) ,ארוסה ד׳׳ר ריצ׳ארד
(מחבק את חותנו־לעתיד) ,וגידלה מאייר, אשת המיליונר. רדיפה־לשם־
גילוי־הזהות היתה נחלתם של רבים, ביחוד גברים שרדפו נערות.

נחום זולוטוב, אשר נהג, עוד בהיותו ילד,
להסתנן למסיבות עודף המרץ. הפתיע ארכיטקט
צעיר ובלתי ידוע, יורם נתן, בעיקר
בגלל בת לוויה שלו, סטודנטית יפהפיה
לארכיטקטורה בחיפה. כן הדגים האדריכל
רפי רייפר, איש תוכנית־האב ת״א־יפו, את
כישרונו בבנות־לוויה.
עו״ד רמי כספי הסתפק בסמל של קולג׳
אמריקאי על כיס חליפתו, ואילו אשתו
הופיעה עם שמלת־ערב ארוכה, כבימי
הסבתא. בני מילשטיין, נער זוהר תל־אביבי
שפרש מהבוהמה המקומית, מאז נישא
לדורית פלטשר — בתה של מורת־החן
הידועה — ערך את הצגת הבכורה המחודשת
שלו, כשודד־ים מטיל־אימה, בעוד
אשתו מחופשת לג׳יימס בונד כבול באזיקים.
נילי לבקוביץ׳ ,נערת זוהר די ידועה,
התחרתה עם ידידה, הד״ר יזהר חרוזי,
בשיערם הבלונדי הארוך והפראי אבל
הפאר, של חרוזי הביסה את שערה של נילי.
הפירסומאי אליהו טל הופיע כשחקן־גולף.

רבקה מיכאלי ה&תירה ;

ך 1ראשונה מאז שהכירה אותו, הס/
,תירה רבקה׳לה מיכאלי את פני אביו
של בנה — יורם ליבוביץ׳ .רבקה שאלה
מחברה פיאה נוכרית בלונדית ומתולתלת,
מתחה על ראשה גרב ניילון — שעיוותה
את פרצופה. השני כיסה את פני יורם.
היחידה שבלטה פחות ממה שהגיע לה,
היתד, בתיה כבירי — מלכת היופי של ישראל
.1967 אמרה על־כך אחת המשתתפות:
״פה זה לא תחרות־יופי. פה יש מאות
יפהפיות אמיתיות״.
לעומתה, בלטה מאוד העיתונאית זיתה
יריב, יפה כתמיד, ומלתה בעיתונאי זר —
אף זאת כתמיד.
אבל לא רק מפורסמים היו במקום. גם
סתם בני־אדם נורמאליים. גבריאלה הזמינה,
למשל, את שתי הספריות לילי ועליזה,
מהמספרה בה היא נוהגת לבקר. וגם את
החצרן ממיגרש־הטניס בו היא משחקת.
בריאן שדמן, אחד ממנהלי רשת מלונות
הילטון העולמית, הגיע ארצה יום
זןןן? אחת מיני רבות מאורחות הנשף, שהחליטו
לפני הנשף. הוא לא התבייש לטלפן
ני מיקצוע השפנפנה יאה אמנם רק לפורים,
לביתה של גבריאלה שא״ג ולספר לה:
ניני הגברים (וגס הנשים) ,והתלבושת נוחה לתנועה.
״עוד בטהראן שמעתי על הנשף שלך. אני
מוכרח להשתתף בון״
ראשון, העולה 10 לירות. לירה אחת ממחיר זה מופנית
תוך שעות ספורות השיג לו שרמן
דה למען חרשים ואילמים, ושאר הכסף לוקח המלון.
תחפושת — וגם נערה חמודה, העונה לשם
״ההזמנה היא אישית ואינה ניתנת להעברה. אדם המע־ מאירה המאירי.
ונחו — מפסיד אותה בשנה הבאה. ואוי ואבוי לאותו
היו במקום גם פנים חדשות מקומיות:
בוא ללא תחפושת — הוא יישלח לביתו ללא היסוס.
הדור הצעיר, שהוזמן על־ידי בניה של

גבריאלה ועל־ידי בת־אחיה. פתו של אייל־השוקולד
פרומצ׳נקו באה עם בעלה, רוני
ארכימקמים -רחוד
פילוסוף, ודרור חוטר־ישי, בנו של הפרקז
כ ה לכבוד רב בנשף השנה, היה המיליונר בנימין ליט — הדגימו המשכיות נאה.
בשעה שלוש היו כולם עייפים ומרוצים.
שלום) מאייר, אשר התחפש לקוף שוכן מערות. הוא
רק הודות למלוויו — אשתו גיזלה, שהתחפשה ל המרוצה, והעייפה ביותר, היתד, גבריאלה
שא״ג עצמה, אשר החליטה בו ברגע :״החל
גו ורדה, שלוותה על־ידי ארוסה, הד״ר ריצ׳ארד הנודע.
ים ישבו בנפרד. רפי בלומנפלד, עליז מתמיד, עם מהשנה הבאה אעביר ניהול הנשף לילדי.״

בדמותם של הארכיטקט רפי רייפר, מי שעסק בתוכנית־האב
לתל־אביב—יפו, ונערתו היפהפיה בעלת השיער
רום, אשר לא פסקה מלמתוח את זרי הפרחים שעל רגלה, ביחוד נוכח מבטי הגברים.

היניס באים!

ד1״׳ח נ*ב 1חר
(המשך מעמוד )13
תוכן התקנות, ועצם התקנת תקנות אלא בשעה
זו, היו סיוע ישיר לתעמולה האנס׳-
ישראלית במרחב, וגרמו נזק שלא יתוקן ל־מגמות־השלום
שהסתמנו לאחרונה בכסח מ״
ארצות־ערב. כידוע, הודיע משרד־החוץ שהדבר
נעשה בלי תיאום עימו.
( )3האשמה השלישית, הפוגעת בכבודי
כחבר־כנסת, היתה כלולה בטענת סנן־השר
שלא קראתי כלל את התקנות שדיברתי עליהן.
זוהי הפעם השנייה, בזמן האחרון, ש־סגן־השר
בן־מאיר מטיח נגדי דברים מסוג

האמת היא שהגשתי הצעה דחופה לסדר-
היום לפירוט טענותי, ומשוס מה שללה
נשיאות הכנסת את דחיפותה. עוד באותו
יום הערתי על עניין זה מעל דוכן הכנסת,
באוזני ראש־הממשלח.
דחקא קריאת התקנה הראשונה של שר״
הפנים היא ששיכנעה אותי כי חוקיותן של
התקנות מוטלת בספק. אני מצטער שסגן־
השר, שהטיח בפני עלבונות, לא השיב ל טענה
זו בצורה עניינית.
אני עומד על דעתי, כי אין לשר־הפנים
כל סמכות חוקית לקבוע תחנות מעבר־גבול
מחוץ לשטח מדינת־ישראל, לא בלונדון ולא
ביריחו, מאחר שהסמכות השיפוטית הבלעדית
בשטחים המוחזקים, בכל העניינים, היא
בידי צבא־הגנה־לישראל. מה גם שהוא לא
קיבל על כך אישור מראש מטעם המושלים
הצבאיים המוסמכים.
סגן־השר בן־מאיר: מניין ידוע לו
הדבר?
אורי אכנרי: מן העיתונות.
אס סוגייה זו תגיע לדיון ענייני, תהיה
הזדמנות לברר מי גילה בעניין זה ״איננו־ראציה״
,כדברי סגן־השר — אני, או סגן־
השר עצמו.
כל זה לא איפשר לנו, כמובן, לפרט את
טענותינו כלפי הצוזים — אך לפחות מילאנו
את תפקידנו להעלות את עצם פירסומם על
סדר־יומה של הכנסת.

גזדוגזוגד מזפרגגגז
ופיצוץ ב תיגז

על מרפסת ״אל־על״ — לוך

א6 7 / 7

7־ 2 /קד

א ס קו ס

סיגרית

האיכות

ישראל

פעולות ה תג מול ה סו דיו ת של שנות ה־50
מלכו דתה מי תלה במבצע קדש
הבקעת מוצבי רפיח במלחמת ששת הי מי ם
האמת על י חי ד ה 101
ת או ר רוב פעולות ה צנ חני ם מ אז הקמתה חיל

אור׳ מילעוט״ן
מלחמות הצנחנים

ין מקום לפרט כאן את כל פעולו־
\ פתינו במשך השבוע — שבוע אופייני
של הכנסת, בו עליתי שש פעמים על דוכן
הנואמים (כמיספר נאומיו של ח׳׳ב ממוצע
במשך חצי שנה) .בין השאר:
#הגשנו הצעת־חוק לאיסור העברת כספי
ההסתדרות והסוכנות היהודית לידי המפלגות.

• לחמנו בוזעדת החוקה־חוק־ומשפט להגבלת
תקופת תעמולת־הבחירות, נגד שילוב
הטלביזיה במערכת־הבחירות ולאיסור
הסעת בוחרים מטעם המפלגות( .כל זה ב־עיקבות
הצע ודחוק שלגו, שנתקבלה על־ידי
הכנסת לפני שנתיים, ושעלתה רק עתה לדיון
בוועדה).
• שאלנו את ראש־הממשלה ואת שר־המשפטים
כמה פעמים, באמצעות קריאות-
ביניים, מדוע אין מעניקים אזרחות וזכות־בחירה
לכנסת לתושבי ירושלים המיזרחית.
שני האישים התחמקו בכל פעם, ובאופן
בולט, ממתן תשובה.
<• הגשנו הצעה־דחופה לסדר־היום נגד
פיצוץ הבתים בירושלים המיזרחית.
#הבענו אי־אמון בנשיאות הכנסת, ב־מיסגרת
נאומנו על חוק הבא להסדיר את
סדרי מינוי מזכיר־הכנסת.
• נמנענו מלחתום על הצגת מועמדותו
של זלמן שזר לכהונה נוספת כנשיא המדינה.
כל שאר הסיעות, חוץ מרק״ח, חתמו
על הבקשה.
בינתיים זכינו לתשובה מפי שר־החוץ, על
נאומנו בוויכוח המדיני. אבא אבן הקדיש ייני
את החלק הראשון של נאומו.
תשובת השר היתד. אלגנטית — אך היא
עקפה את עיקר טענותינו. מעניין שאבן
מדבר על ערבים ״החיים עתה איתנו״ ועל
״ציבור זה״ — במטרה ברורה להימנע
מן הצורך לקרוא ציבור זה בשמו: העם
הערבי הפלסטיני.
אך הזכרת השם המפורש — עם כל
המשתמע מכך — הוא חיוני אם רוצים
באמת להגיע לידי הידברות ושלום עם
״ציבור זה.״

פורמט אלבומי מהודר.

בתוספת תולדותיהם ותצלומיהם של מרבית חללי החיל.
המחיר 9.90 לי׳י במקום 12.50ל״י.
בע״ט
הוצאת ״ רמדור יי
הפצה

ראשית: ספריאייל, תליאביג, ו חו ג שטראוס ,3טלפון 611242
העולם הזה 1593

עתה, אט-אט, מסתננות ידיעות על גודל
המחאות נגד תבוסנותו של נאצר, ברחבי
מצרים.
למשל: בהפגנות־ד,סטודנטים שנערכו בגינזה, ובהפגזות
הפועלים של חלואן שהצטרפו אליהם, קראו המפגינים
סיסמות שכמותן לא נשמעו במצרים מזה 10 שנים
ויותר. אחדות מהן:

ת ו גו וץיך

• ,,האם אתם גברים או נקבות, אנשי•
נאצר?״
• ״יא נאצר, יא אחראי, תן פקודה
לתלות את האחראי!״
• ״יא אנוואר, יא סאעדאט, פסק־דינף
הוא פסק אשה בקשר לעונשם הקל־יחסית של
נידוני נזשפט־קאהיר).

הבחירות הבאות
יתנהלו בטלביזיה1
גברו הסיכויים כי כמערכת־הבחירות בשנה
הכאה תעמוד הטלביזיה לרשות בל
הרשימות.

ותיקי מפא״י מנסים למנוע זאת, אולי מתוך הרגשה,
כי הופעה בטלביזיה תזיק להם אישית, ואולי מתוך
הנחה, כי הם יופיעו ממילא בטלביזיה, בתוקף תפקידיהם,
וכי לא כדאי להעניק זכות זו גם למתחריו,ם.
בינתיים הושמעו דרישות רבות לתת לדוברי כל הסיעות
את הזכות להופיע בטלביזיה, בדומה להופעתם
בראדיו (שם יש לכל מפלגה זכות להופיע בזמנים קצובים
ערב־הבחירות, לפי סדר שנקבע בחוק) .אחת הטענות:
שהדבר יביא לחיסכון ניכר בהוצאות תעמולת
הבחירות.

השכוע הצטרף לדרישה זו סגן־שר־הפנים,
על דעת השר שלו. הוא גם תמף בדרישה
לקצר את תקופת תעמולת־הבחירות ל35-
יום, ולאסור הסעה מפלגתית מאורגנת כיום
הקלפי.

היהודים חוזרים
לצפוו־אפריהה
צפה לגל של האשמות, בי הסוכנות היהודית
ומדינת-ישראל הבשילו הזדמנות
היסטורית להעלות ארצה את שארית יהודי
צפודיאסריקח.

הגדילו לעשות מכולם הסטודנטים שצעדו
בין קאהיר להליופולים, אשר קראו :״יא
נאצר, יא מוג־לב, היהודים חולשים על
תעלת־סואץ ! ״
תנועת־הסטודנטים אינה ספונטאנית אלא מאורגנת מגבוה.
אחד ממארגניה העיקריים: פרופסור לכימיה בן ,55
העתיד להתגלות כאחד ממנהיגי האופוזיציה השמאלית
במצרים.

מי יישלח
למערב-גרמניה1
גם שגריר.ישראל בבון, ארתור בן־נתן, עומד להיות
מוחזר ארצה.

משרד החוץ עדיין לא החליט את מי אך למנות כמקומו של בן־נתן בגרמניה
יתכן, כי תפקיד זה יוצע למנהל חברה
ידועה, אשר שימש כאלוף־מישנה בצה״ל,
במלחמת-ששת-הימים.

אבריאל -ארצה,
למשרד-ההוץ
שגריר ישראל ברומא, אהוד אכריאל,
עומד להתמנות למנהל משרד החוץ.
אבריאל, אשר למרות היותו מחברי רפ״י המוצהרים,

— שהוא מחזיק עדיין בגירסה זו. לאור הצהרה ראדיו־פונית
זו, תבעו אנשי ד,־ 101 ממילשטיין פיצויים תוך
שבוע ימים.

מילשטיין, מצירו, הודיע שהוא מובן ללכת
לתביעה משפטית, אשר תוגש בנראה
כימים הקרובים על-ידי עורד־הדין החיפאי
ניסים שמואל, שהיה כעצמו איש .101

אפרים איליו
יסגור את מיפעליו?
אל תופתע אם אפרים אילץ יסגור את מיפעליו, בשבועות
הקרובים, כדי להפעיל לחץ על הודעדה הביני
משרדית ד,מתמהמהת לקבל החלטה שתאפשר לאילין—
תעשיות הרכבת מכוניות מדגם אלפא־רומיאו.

בינתיים הצטבר מלאי גדול של מכוניות
״קונטסה״ ,כמקומות שונים בארץ, למרות
הפסקת ייצור המכונית. כמיגרשי חכרת
״קפריש״ ,מפיצת מכוניות ״אילין־תע־שיות״
כאיזור תל־אכיב, ממתינות מכוניות
״קונטסה ״1300 רבות, באבן שאין לה הופכין
מיפעלי
אילין—תעשיות עצמם מייצרים, כרגע, רק
מספר מוגבל של מכוניות מיסחריות, במיסגרת עיסקת־ייצוא
לקולומביה שבדרום־אמריקה.

שביתה בטכניון?
שביתת הסטודנטים כפאקולטה לארכיטקטורה
בטכניון שבחיפה, צפוייה בימים
הקרובים -גם אם לא תתקיים השביתה
הכללית, שעליה עומדים להבריז בל תלמידי
הטכניון.
בעוד שהשביתה הכללית מכוונת נגד העלאת שכר־הלימוד
בטכניון, ישבתו תלמידי הפאקולטד, לארכיטקטורה
נגד הציונים הנמוכים, אותם קיבלו בסמסטר האחרון.
בחוגי
הסטודנטים סוענים, כי רוב הסטודנטים הוכשלו
באופן מלאכותי, כדי שאפשר יהיה לנפות מספר מירבי
של סטודנטים מן הפאקולטה.
הסטודנטים טוענים, כי מורי־הפאקולטה מעוניינים ב־

סמור למלחמת־ששת־הימים, ברחו לצרפת אלפי יהודים
ממארוקו ומתוניסיה, והמתינו שם עד יעבור זעם.
לו פעלה הסוכנות באופן החלטי — ניתן היה להעלות
יהודים אלה, בייחוד לו הובטחו להם תנאים עדיפים,
כפי שנהוג כלפי העלייה מארצות אנגלו־סאכסיות.

אולם מכתבי קרוביהם של יהודים צפון־
אפריקאיים, שבבר נמצאים כישראל, וה
קובלים על מר-גורלם, יחד עם מחדלה ה־מוחלט-בימעט
של הסוכנות היהודית, הכריעו
את הכף.
עתה חוזרים רוב יהודי תוניסיה ומארוקו לבתיהם
בצפון־אפריקה. יתכן שיצטרפו אליהם אף יהודים אחרים,
שנטשו ארצות אלו בשנים קודמות.

מצרים: נגד
מדענים גרמניים
״יש מדענים מערכ-גרמניים הרוצים ל שוב
למצרים -אבל לא בדאי לנו לקבל
אותם ״,הצהיר השבוע השבועון הסאטירי
המצרי ״רוז־אל-יוסף״.

נשאר מנאמניה של מזכירת מע״י גולדה מאיר, קיים
עימד, יחסי־רעות מקורבים.
גולדה הציעה לאבריאל תפקיד בכיר במע״י — אולם
הוא סירב. עתה מנסה גולדה מאיר לשכנע את שר־החוץ
אבא אבן, בעזרת ראש־הממשלה, שיסכים למנות את
אבריאל כמנהל משרדו, כדי שאחד מנאמניה יעמוד בראש
משרד זה.

כן טוען השבועון שהמדענים הללו פנו
לשגרירות ישראל בבון, ביוזמתם הם, מסרו
את בל הידוע להם על מחקרם במצרים,
ואף נסעו למדינת-ישראל ושהו כה לצורכי
מחקר ועבודה.

לדעת השבועון, אחראי חלק מן המדענים הגרמניים
— במידת־מה — לתבוסת מצרים. השבועון מזכיר, כי
אחדים מהם הואשמו בריגול לטובת ישראל.

צל כבד
על עבד-אל-נאצר
הצל הכבד של המאבק כין השמאל לבין
חסידי נאצר, כמצרים, גובר והולד. רק

אנשי ה־101
יתבעו את מילשטייו
תביעת־פיצויים על סך 50 אלף לירות, המסתמכת על
חוק לשון וזרע, תוגש בקרוב על-ידי שלושה מבין
לוחמי יחידת הקומנדו 101 לשעבר — נגד אורי מיל״
שטיין, מחבר הספר מלחמות הצנחנים.
למרות שמילשטיין לא חזר בספרו על הגירסזז אשר
פירסם, בזמנו, בהארץ — לפיה רצחו אנשי 101 את
הרופא הלבנוני ליד חברון ביודעין — הוא הצהיר במכתב
למערכת הטולט הזה ( )1592 ובראיון נקול־ישראל

ניפוי, כדי להעלות את רמת־התלמידים לקראת בואו של
דיקן חדש, ארכיטקט מפורסם מדרום־אמריקה, שיצטרף
לפאקולטה בשנת .1970

מלר״ז: אשכול
ידע על הדו״ח
שעה שלוי אשכול הבריז בישיבת הממשלה,
כשבוע שעבר, בי עדיין לא הספיק
לעיין כדו״ח ספורן על תחנת-החשמל
״רדינג״ ד׳ -בכר ידע אשבול שהדו״ח
מנוסח בצורה שתאפשר לו להצדיק את
הקמתה של התחנה כאיזור תל-אביב.
זוהי האשמה חדשה שהועלתה, השבוע, על־ידי אנשי
מלר״ז,

אשכול לא היה בטוח שיהיה לו רוב בממשלה, למען
הקמת התחנה. לכן מסר, לדברי מלר״ז, את תוכן הדו״ח
רק לאותם שרים בהם בסח בעניין זה.

חן! וו!1X11
במדינה תולדות

(המשך מעמוד 05

אבל הפתבים לא קראו את הצווים. הם גם לא יבלו לקראם -פי
:ליון ״רשומות״ טרם הופיע, באותו מועד.

מערכה רביעית

עבדאל נאצר נשבע באללה

* 1״קול־ישראל״ יש מאזינים רבים — גם בקאהיר, בדמשק ובעמאן. לעיתוני ישראל
/יש קוראים רבים, ביניהם כתבי העיתונות הזרה•

למחרת היום שלחו בתבים אלה מיברקים סנסציוניים לבל רחבי
יזעולם, והודיעו פי ישראל ביטלה את מעמד ״שטחי האוייב״ ,ופי
1:מעיטה סופחו השטחים לישראל.
לגמאל עבד־אל־נאצר בא הדבר כמתנה מידי אללה. היה עליו לנאום בפני פועלים מרדניים.
־,וא סיפר להם כי הנה סיפחה ישראל את השטחים הכבושים וגילתה את פרצופה האמיתי.
לשליחות יארינג אין עוד ערך, ועל הערבים להישבע באללה לשחרר את השטחים הכבושים,

טעל אחרי שעל.
ממשלת דמשק פנתה אל העולם הערבי בקריאה היסטרית להפסיק מייד את כל שיחות־
־,שלום ושאר גילויי החולשה והכניעה, ולהתכונן למלחמת־השיחרור הגדולה, שהיא לבדה
יכולה לשחרר את פאלסטין מידי הציונות, הזוממת לכבוש ולספח את כל העולם הערבי,
טן הנילוס ועד הפרת. היא גם הטילה על נציגה באו״ם להעלות את העניין על־סדר־יומו
טל האירגון.
משרד־החוץ, שהיה נתון באותו רגע בשלב עדין ביותר במשא־ומתן עם יארינג (במגמה
(הוכיח כי המצרים מחבלים בשליחותו, בעוד ישראל מוכנה לשלום) ,ראה בפרשה חבלה
זדונית במאמציו .״חוגים מדיניים״ בירושלים הזדרזו להודיע לעיתונות כי למשרד־החוץ
(א היתד, כל ידיעה על פעולת שר־הפנים.

משרד־הכיטחון, הממונה על השטחים המוחזקים, הודיע אף הוא כי
זא היה שום תיאום עימו.
בין כה וכה, הועמדה ישראל בפני דעת־הקהל העולמית כמדינה המדברת גבוהה על
־צמה בשלום ועל נכונותה להיענות להחלטת האו״ם (הקוראת ל״נסיגה משטחים כבושים״
(״גבולות מוכרים ומוסכמים״ במיטגרת הסדר־שלום) ,בעוד שהיא זוממת לספח את כל
;שטחים בחשאי, בעורמה וכתחבולה.

מ 1/וכה חמישית

מי מתפטר, מי 1

י \ ימקרההדבר במדינה דמוקראטית רגילה, היה שר־הפנים מתפטר למחרת היום,
וכך היתד, הפרשה מתחסלת וכבודה של ישראל נשמר. כך גם היתד, שוככת הסערה
:מרחב.

אולם ישראל אינה דמוקרטיה צרופה, אלא פדראציה של מפלגות.
נלל לא ייתפן פי ראש המפד״ל יתפטר מתפקיד פלשהו. הוא נשאר
:תפקידו.
במדינה אחרת היה העניין מגיע מייד לכנסת, תוך מתיחת ביקורת סוערת על השר. אבל
:כנסת של ישראל היא מוסד מיוחד־במינו, צייתני וממושמע, ומדובר בו רק על מה
זד,ממשלה רוצה שידברו.
לכן הוגשה רק הצעה אחת ויחידה לסדר־היום של הכנסת על נושא זה. היתר, זאת הצעה
חופה של ח״כ אורי אבנרי. נשיאות הכנסת שללה באופן אוטומאטי את הדחיסות של
:הצעה — ובכך הורדה מן הפרק ללא שום דיון*.

אולם בכד לא נפתרה הפעייה אם הצווים האלה הם חוקיים או לא.
!דבר לא הועמד כמיבחן.
לגבי שניים מן הצוזים אין כל ספק. שר־הפנים מוסמר להוציא צו על כניסת בני־אדם
ישראל וליציאה ממנה. לכן ברור כי הצו השני והצו השלישי הם חוקיים.

הספק מתעורר לגבי הצו הראשון. לשר־־הפנים אין כל מעמד ופמפות
שטחים המוחזקים. אם כן, איד הוא יפול להקים תחנת־גבול ליד
שר אלנבי?
העיר על כך סגן שר־הפנים, ישראל בן־מאיר, האיש שבישל את הדייסה: יש לכך תקדי־ים
בינלאומיים. למשל, ממשלת ארצות־הברית הקימה תחנת־גבול במונטריאול שבקאנדה,
די להקל על אנשים הנוסעים לארצות־הברית. כך עשתה גם ממשלת צרפת בעיר השווייצית
נבה.
אולם תחנות אלה, על אדמה זרה בשטח קאנדי ושוזייצי ריבוני, הוקמו בהסכמת ממשלות
אנדה ושודייץ. הריבון בשטחים המוחזקים הוא המושל הצבאי הישראלי. האם קיבל שר־פנים
הסכמה רישמית של המושל הצבאי להקים תחנת־מעבר על אדמתו?
טען אחרי הוויכוח סגן־שר־הפנים ישראל בן־מאיר: כן. המושל הצבאי הסכים לכך מראש.

אולם להפפמה זו אין תוקף חוקי. בי הדבר לא נאמר בפירוש בגופו
ול הצו עצמו. לפן קרוב לוודאי פי הצו הראשון אינו חוקי לפי המשפט
ישראלי והבינלאומי באחד**.

י• ל זה יבול היה לקרות רק בישראל, בעידן ממשלת הליכוד־ר,לאומי — ממשלה
שאין לה קו, שמתרוצצות בקירבה דיעות נוגדות וסותרות, שקיימת בה תחרית פרועה
( יוקרה ופירסומת.
אפשר היה לפטור את העניין בציון פשוט שזהו עניין של טימטום.

אולם גם לטימטום יש כללים.

אילו פירסם שר־הפנים צוזים שיכלו להתפרש כנסיגה מן השטחים המוחזקים, בוודאי היה
רסומם מתעכב, והיו מתחילים בירורים רחבים מאחורי־הקלעים כדי לוודא שאומנם נתקבלה
זלטה אמיתית על דעת הממשלה, ושלא חלה טעות בפירסום.
אולם מכיוון שהיה נדמה לכולם (בטעות גמורה) כי צווים אלה מובילים לקראת סיפוח
זטחים, ונדמה לכולם (שוב בטעות) ,כי רוב אזרחי ישראל רוצים בכך — יכלה פרשה
להתגלגל לתהום של אבסורד.

בדברי הסופר ויליאם שייכספיר: זה שיגעון, אבל יש שיטה כשיגעון

7ןןוי *־ן_יזך יי;

י בכל זאת הצליח אבנרי להביא לוויכוח כלשהו על. תעניין (ראה דו״ח לבוחר).
** טענה זו, שהושמעה לראשונה על־ידי ח״כ אבנרי על־פי חוות־דעתו של עו״ד אמנון
״וני, זכתה בינתיים לתמיכה רבח בחונים משפטיים. בין השאר הצטרף אליה, בחוות־דעת
ורטת, המומחה המשפטי של הארץ, נ׳ייסם יעקב רוזנטל.

חי ו קיי ס
מה אופר השם חי חסידוף לאזרח הישראלי
הממוצע? מי שהינו בעל זיכרון כלשהו,
יודע כי הגבר הירושלמי הצעיר התפרסם
בגלל חלקו בפרשת המפכ״ל לשעבר של
המשטרה, יחזקאל סהר.
חסידוף, אז צנחן שרק השתחרר משרותו
הצבאי, עבד בארכיון משרד המשפטים בירושלים.
תוך כדי עבודתו גילה התכתבות
רשמית, שהעידה על מזימה להביא לזיכויו
של סהר מן ההאשמה של מתן עדות־שקר.
חסידוף גרם לפירסום ההתכתבות בוזעולס
הזה, והמזימה סוכלה. סהר הורשע — אבל
גם חסידוף שילם ביוקר: הוא נדון למאסר
לפי חוק סודות המדינה.
אחרי שריצה את עונשו, שב לחיים שלווים,
כפקיד ממשלתי נשכח במחלקת מם־עיזבון
בירושלים. במלחמת יוני חזר ליחידת־הצנח־נים,
אך לא לחם בירושלים עצמה. אחרי הקרבות
יצא עם ידיד, מביתו בשכונת הבו־כארים,
לעבר השטחים שבהם נלחמו חבריו-
למדים. בשטח״ההפקר שליד ביתו עלה על
מוקש־נעל. כף רגלו הימנית נקטעה.
בהודעה שהתפרסמה בעיתונות, למחרת
היום, הובעה גירסת המשטרה — שהשם חי
חסידוף מעורר בה זיכרונות בלתי־נעימים —
בה נאמר, כי הצעיר נפצע שעה שניסה לחדור
לשטח ערבי, כדי לבוז ביזה.
חסידוף נפגע עמוקות, תבע את המפרסמים
לדין. השבוע יצא גם מפרשה זו ללא
רבב. העיתונים התנצלו על פירסום הידיעה
המשמיצה והכתבת, ואף שילמו לו פיצויים.

דרכי־אדם
הגולה העצמי
חביב שיבר היה דמות ידועה — ותעד
הונית — בארץ. איש התנועה הרביזיוניסטית׳
שקדמה לתנועת־החירות, התגייס שיבר
כטוראי במלחמת תש״ח, הוצב בבאר־שבע.
שם לא היה קיים עדיין כל שירות־דואר
ממלכתי — בימים הסמוכים להקמת המדינה•
על כן הציב שיבר תיבת־דואר בכיכר
העיר, הזמין חותמת־גומי הנושאת את הסיסמה
״דואר באר־שבע״ ,ואסף מכתבי־חיילים
— על מנת לשלחם צפונה, לעורף.
משוגע על הגג. לאחר שיחררו מצהיל,
המשיך שיבר בתעלוליו. הוא הקים
לעצמו תנועה פוליטית פרטית ביותר, בה
היו חברים, בעיקר, הוא עצמו, כמה מובטלים,
וקומוניסט ניכזב רומני בשם מישר,
בראון. לאירגון־ננס זה קרה הליגה האנטי-
קומוניסטית בישראל.
ליגה זו, שנתקיימה כשנתיים, פעלה רבות:
היא שלחה כרוזים משוכפלים — המודפסים
ברמה נמוכה מאוד על־ידי שיבר עצמו;
ובעיקר: סיפקה שיכון לחיילים משוחררים.
הליגה עשתה זאת הודות לעובדה ששיבר
היה קבלן בניין במיקצועו, ולכן היה מסוגל
לבנות, על גגות של בתים נטושים, חדרים
רעועים — בהם שיכן חיילים משוחררים
תמורת כמה עשרות לירות לגולגולת.
התוצאה: שורה של תביעות מצד עיריית
תל־אביב, שסירבה להתיר בנייה ללא ריש־יון
על גגות יפו. תוצאה נוספת: הריסה
של חלק מן המיבנינב
הפרשה היקנתה לשיבר, זמן־מה, את הכינוי
״משוגע על הגגות״.
שיגעון כדאי. בעיני שיבר היו ההריסות
— כמו חיסול הדואר הפרטי שלו
— חלק מקנונייה קומוניסטית—לבנה נוראית׳
כפי שנהג להתבטא. הוא שלח פטיציות,
ביקש את חסות הקונסוליה האמריקאית.
כשכל זה לא עזר, היגר לגוואטמאלה.
שם עברו עליו ימים קשים. אבל איכשהו,
בזריזות המאפיינת את האיש הצנום, נמוך
הקומה וכחול־העיניים, הוא מצא את דרכו,
דרך מכסיקו — לארצות־הברית.
השבוע קיבלו כמה אנשים בישראל צרור
מיסמכים משוכפלים — הפעם בהידור רב
הרבה יותר: הם נשאו את הכותרת הליגה
האנטי־קומוניסטית הישראלית — בגלות.
כתב שיבר :״המדינה הישראלית המארב־סיסטית
היא סכנה ליהודי העולם!״ כתב אחריו
הד״ר הערבי מוחמד מחדי, שהצסרף ל-
שיבר בניו־יורק :״ישראל היא נציגת הקומוניזם
במיזרח התיכון!״
בסיסמותיו המטורפות־הישנות של חביב
שיבר לא היה כל חדש. מה שהתחדש,
לעומת זאת, היתד -העובדה שאת הליגה
האנטי־קומוניסטית הישראלית בגלות ייצגה
חברה ליחסי־ציבור אמריקאית — ודי מוכרת.

גירה גולן
ן* יתץ הוליבודי פירסם לראשונה את
3הידיעה. בכותרות גדולות. בעמוד הראשון
:״גילה גולן התגרשה״ .הן זעקו .״היא
מסתגרת עכשיו בדירת־פאר במלון בבוורלי
הילס, ואינה רואה אף אחד.״
הידיעה הפתיעה את בירת־הסרטים —
והיא מפתיעה לא פחות את ישראל. ראשית,
מדוע התגרשה השחקנית הישראלית? ושנית,
מתי היא בכלל התחתנה? מדוע לא -ידעו
על כן י לא מעריציה, לא רבלני־הוליבוד,
יאפילו לא העיתונאי״ שעקבו אחריה.
התשובה לכל השאלות הללו מצוייר. בעברה
של גילה. כשעוד היתר, נערה יתומה,
שהגיעה ארצה במיכגרת עליית־הנוער.
הוריה ניספו בשואה כשהיתה גילה בגיל
רך. לכן לא הכירה אותם מעולם. היא
נשארה ללא אב׳ ללא אם, ללא קרוב או
מודע — עוד לפני שלמדה לדבר.

פחד בלידות
ץ• ם תום המלחמה הובאה גילה ארי
ג צה, והוכנסה למוסד — משם עברה
למוסד אחר, המיועד לנוער בוגר יותר, כל
ילדותה עברה עליה במוסדות — ולא תמיד
מוסוות ברמה גבוהה.
היא היתד, ילדה רכה, חלשה וניפחדת.
גילה פחדה מהילדים הגדולים. היא פחדה
מהמטפלת. היא פחדה מהעכברושים שטיילו
בלילות מתחת למיטוה־הברזל. היא פחדה
מהחושך, והיא פחדה מרעש — שהזכיר לה
תמיד את ההפצצות באירופה.
כשהיא גדלה ועזבה את אחרון המוסדות,
נשאר בה נטוע הפחד מאנשים, מרעש,
ומחושך. ועד היום הזה ישנה השחקנית
הידועה בחדר בו כל האורות דלוקים.
עד היום מוכנה גילה גולן לעשות הכל
כדי לא לחזור לתנאיי ילדותה.
החלטה גחושה זו לא לשוב לעבר החשוך,
היא גם שהביאה אותה להחלטה אחרת:
גילה הבטיחה לעצמה, כי היא תגיע לצמרת.
למקומות בהם גרים בדירות־פאר, על מיטות
רכות, בחדרים עם הרבה אורות. ושהיא
תסעד לא בחדר־אוכל רעשני, כי אם במסעדות
בהן צועדים המלצרים בלאט, על שטיחים
רכים, ומגישים אוכל טוב.
והעיקר — כמה שרק רוצים לאכול.

צמחונית לתשלום חו ב
** שהגיעה גירה לגיל 18 היא הפכה
^ לנערה בעלת יופי מזהיר, שמשך את
עיני הגברים. על כן החליטה להיבחר ל-
מלכת־יופי — ומשם להמשיר הלאה.
כדי להגשים תוכנית זו, הלכה לרופא,
בתקופה בה הניתוחים הפלסטים היו עדיין
דבר יקר, שרק העשירים יכלו להרשות
לעצמם — ועברה ניתוח־אף. אחר־כך, במשך
שנה תמימה, חיה על ארוחות צימחוניות,
על ירקות ולחם, כדי להחזיר למנתח את
החוב — בתשלומים. פעם בשבועיים הרשתה
לעצמה ארוחה בשרית.
יום־הבחירה הגיע. גילה גולן ניבחרה
לסגנית מלכת־היופי של ישראל. רבים אמרו
אז שגילה עלתה אפילו על המלכה עליזה
גור. אבל הבגדים שהיא לבשה ביום התחרות
לא היו מזהירים במיוחד, ולכן לא
השיגה את המקום הראשון.
כשהיא נסעת ללונדון, כבר היו בידה כל
האמצעים הדרושים לזכות בהצלחה: יופי,
נעורים, כישרון — ופירסומת כיפהפיה ישראלית׳
ואומנם, זכתה גילה גולן להצלחה,
וניבחרה לסגנית ראשונה של מיס עולם.

הוויב ו הנויחה א1תה דהתנחש דגנו
שיצו אותה ! -השבוע החר־סה והתגרש
היא חזרה ארצה עם הכתר על ראשה,
וכבר אז היה הראש הזה מלא תוכניות.
כשהוצע לה לנסוע לארצות־הברית, במים־
גרת מכון היצוא לתצוגות ישראליות, לא
נתנה למציעים לבקש אותה פעמיים. היא
נסעה — באמריקה התפעלו כולם מן הדוגמנית
המוכשרת החדשה, שכוכבה דרך.
אבל גילה גולן ידעה שהדוגמנות היא,
בסך־הכל שלב־מעבר.

בולם מעריצים את גילה
ך* אמריקה היא זכתה בהרבה דברים
^ שהיו חסרים לה ודרושים לה — וב
הוא
אהב אותה, הבין אותה, ניסה לתת לה
את הביטחון ואת האהבה שהיו חסרים לה.
יחד עם זאת, עשה אלכם את הכל כדי
לספק את שאפתנותה היוקדת.
הם התחתנו — הוא שיכן אותה בדירה
גדולה ונוחה, הוא פתח לה חשבון בנק —
עודד אותה להתחיל בקאריירה הקולנועית.
וכך, מייד לאחר נשואיה, היא חתמה,
בהצהרתו של בעלה, על חוזה עם חברת
פוקס. זה היה אחד החוזים הנוחים ביותר
שנחתמו אי־פעם בעולם הסרטים. הוא
הבטיח לגילה גולן משכורת שמנה, בצד
הטבות שונות, מצד החברה. חברת פוקס
גם התחייבה לא להעביד אותה בשבתות

עיקר בהרבה אהבה. אנשי־עסקים, מיליונרים
ויהודים עשירים, שגורלה נגע אל ליבם רצו
לאמץ אותה, להתיידד איתר״ להתחתן איתה.
כולם העריצו אותה, אהבו אותה. סוחר־כובעים
יהודי הפך אותה לבת־בית אצלו.
היא היתד, בתחילת הקריירה, ומאד מאושרת.
באותו זמן, הכירה גילה את בעלה,
העיתונאי אלכם אורבן. הוא היה יהודי
פולני — כמוה. ניצול השואה — כמוה.

נשיא ההצלחה

מדגימה גילת גולן את הפרס שקיבלה — ליד הדגל
האמריקאי המסמל את כניסתה לעולם האופנה והסר״
טיס, בהוליבוד. בעלה היה האיש שדחף אותה להמשיך בקאריירה הקולנועית המוצלחת.

ובחגים היהודיים: לא להכריח אותה ללבוש
פיאות, לשנות את פניה, או להחליף
תיסרוקות. כן התחייבו, כמובן, לספק לה
עבודה — ופירסומת.
בעלה, עודד אותה, ודחף אותה כל הזמן.
היא נסעה להוליבוד — אז התברר שה־אמביציות
הקולנועיות לא הולכות בד בבד
עם חיי־הנשואין. החברה דרשה שגילה
תשמור את נשואיה בסוד. התכוננו להפוך
אותה לפצצת־מין, לכוכבת נאהבת על־ידי
ההמונים — ונשואיה עשויים היו להפריע.

אהוכת היפהפה
>• ילה, שהיתה צבר על הסף, לא

נשיא הקאו״וה

שלה הפנה גילה גולן לנערת־הליתי הקבועה של
הבלש האגדי פלינט (ג׳יימס קובורן) .כאן, בסצינה
מתון אחד מסרטיו, מראה גילה את נוחה למשוך אף את המפורסמים שבגברי־הוליבוד.
אבל האושר נשאר רחוק ממנה, והקאריירה הרסה את חיי נישואיה של גילה.

^ רצתה לוותר על החלומות. היא הסכימה
לשמור את נשואיה בסוד, צללה במרץ
לתוך המערבולת ההוליבודית. היא החלה
בתפקיד קטן, בספינת השוטים, הפכה מייד
לאחר מכן לדמות־ענק, מבחינה פירסומית:
אהובתו של גיבור־הריגול האגדתי פלינט —
יפהפה בבגדי־ים, אקדחים, ובגדים סוערים,
אותו מגלם על הבד ג׳יימס קובוין.
עבודתה בהוליבוד לא איפשרה לגילה
להיפגש לעתים קרובות למדי עם בעלה,
שעבד במערכת עיתון בניי־יורק. מדי שבו־עיים־שלושה
היא נהגה לברוח אליו, ובילתה
איתו יומיים מלאי־אהבה.
אבל בתום הסופשבוע המאושר, נאלצה
גילה לחזור לעבודה — ושוב הם לא ראו
זה את זו, במשך ימים ארוכים.
הוליבוד טיפחה את גילה. הכינו לה
מסע־פירסומת כביר. תמונותיה הופיעו בכל
העיתונים ועל כל השערים, אפילו ביחד עם
הכוכבת השנייה של פוקס — רחל וולש.

גילה נהנתה מכל הרעש. זה היה בדיוק
מה שהיא רצתה תמיד. אנשים העריצו אותה.
הסתכלו עליה ברחוב. ילדים ביקשו ממנה
אוטוגרפיים. היא הרוויחה הרבה כסף וחיתה
חיי־פאר — ולא הבינה מדוע דווקא עכשיו
היא מרגישה פתאום בודדה.
בעלה היה רחוק ממנה, המחזרים של
אומנם רצו להיראות בחברת הוליבוד הכוכבת הגדולה— אבל הם לא התייחסו
אליה כאל גילה, אלא כאל אמצעי בלבד.
היא הרגישה את עצמה גלמודה. איש לא
אהב אותה בהוליבוד — ובלילות היא היתד,
שוכבת בודדה בדירת־הפאר המוארת שלה,
ופוחדת — כמואז —כשהיתה קטנה.

לכד -אל ההושן*
*אז הועלתה התוכנית שאלכס יעבור
״1לגרר אצל דודתו, ברכסאס, וכך יקטן
המרחק בין השניים. אבל עוד בטרם אפשר
היה לבצע את התוכנית, פרצה שביתת־עיתונאים.
המצב הכלכלי הורע, הבעל
נאלץ להישאר בניו־יורק — וגילה המשיכה
לחיות לבדה, בעולם הזוהר שבחרה לעצמה.
השבוע החליטו השניים שאין טעם לשמור
על מיסגרת־הנשואין — כשאינה מכילה
עוד שום תוכן של ממש. הם הגישו בקשת־גירושין,
שנתקבלה — ועכשיו נשארה גילה
באמת לבד. אפילו באופן רשמי.
אחרי גירושיה תיארה גילה את מצבה,
במיכתב שנשלח לידיד בארץ. כתבה הכוכבת
הגדולה ביותר שיצאה מישראל :״כל הזוהר
וכל החיים הללו לא שווים כלום — אם צריך
כל לילה לחזור הביתה לבד אל החושך.״

נפתחות

כיתות

ערב

חדשות

לבחינות
במדינה חיפה
א מנון לין
ו הכל ה

למועדים: אוקטובר 68 ואפריל 69
הבחינות נערכות מטעם משרד החינוך והתרבות שעורי סטיפנדיות
• -¥מורים אקדמאים מנוסים אפשרות עזר במתמטיקה ובאנגלית ללא תשלום נוסף
ללמוד מקצועות בודדים במגמה הומאנית וריאלית. באם
לא תעמוד בבחינות לאחר שתתכונן להן אצלנו, נלמד אותך
בחינות

ב תי

ספר

תיכוניים,

תל־אניג

התיעצות פדגוגית והרשמה :
רח׳ גורדו! ,53 פינת ריינס, טל 248514 .
בשעות 8.00—14.00
רת׳ אנ טו קול ס קי ,4ליד רח׳ ארלוזורוב
פינת רח׳ אבן־גבירול, בשעות .17.00—20.00

המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אויר בישראל(מלר״ז)

תושבי המדינה!
בתרומות
תלו המשך מאבק נ ו -
נגד זיהום ת׳ א ע׳ י רדינג ד או חלק ממנה

נג ד
7X1

זיהו עשן הדיזדים
זיהו חיפה ע״׳ התעשיה
חידיה ,״דנו״ והמזבלות
מפגעי הרעש
ת 1י ח 1להפקיר בריאותכם ולבוז לזכויותיכם
תניחו לשתק את מאבק מלר״ז־מועצתכם ע״י סנקציות־תקציביות

וסירתו תרומותיכם -דמען
בריאותכם !
שילחו: למלר״ז, ת .ד ,20127 .ת״א; או — לחשבון מלר״ז: מם׳ ,3132/1בנק דיסקונט, סניף
דיזנגוף ,191 תל־אביב.

התרומות למלר״ז משוחררות ממם הכנסה

מהשג מלר״ז:

פירסום תקנות למניעת רעש ע״י שר הבריאות ושר הפגים, כתוצאה מפנייתנו לבג״ץ.
מניעת הקמת בתי הזיקוק באילת.
מניעת הקמת מפעלי אשפה ״דנו״ בגוש דן, בירושלים ובבאר־שבע.
היצענו למש׳ התחבורה ״מסלול אוירי שקט״ ,שלא יעבור מעל השטח המאוכלס של תל־אביב,
חולון ובת־ים, אלא מעל חולות ראשון־לציון. מש׳ התחבורה אישר תכנית ברוח זו.
היגשנו עזרה משפטית ללמעלה מ־ 300 משפחות שסבלו ממפגעי רעש, זיהום־אויר וצחנה.

חברי הנהלת מלר״ז —
בנו כהן
מאיר בניהו
אליעזר ליבנה
פרום׳ פנחס וייל
אינג׳ אנטוניו פראניו

״אנו מנסים להחזיר את הנערה הזאת
לחיק היהדות,״ הצהיר ח״כ אמנון לין
(העולם הזח ) 1592 כשנשאל, לפני שבוע,
מדוע הטיל טרור אישי על נערה קטנה בשם
שרה גרסון, לאחר שזו העניקה זר־פרחים
לסטודנט חליל טועמה (ראה עמוד .)14
השבוע, התברר שחתנו של אבא חושי,
אמנון לין — המכהן כמזכיר המחלקה הערבית
של מועצת פועלי־ חיפה — אינו
מסתפק בנזק שכבר גרם, כששרה גרסון
נעצרה, גורשה מירושלים ואף הוטרדה בציבור.

לין פעל שוב — ושוב לא נגד אדם
חזק, אלא נגד נערה חסרת־ישע.
החתונה כוטלה. הפעם היתד, הקורבן
קטיה גאון, בת לאם נוצריה־יוגוסלבית ולאב
יהודי. קטיה, העובדת במשרדי קווי־הנסיעות
אדריאסיקה בחיפה, עמדה להינשא לאלי
ניקולא, בן למשכיל ערבי, ובחור בלתי-
פוליטי שהסתבך לגמרי במיקרה בפרשה.
לאחר שלין פיטר את אלי ממשרתו בבית־הגפן
שבחיפה — בתור נקמה קטנונית על
מה שראה כשיתוף־פעולה בינו לבין שרד,
גרסון — נקט, השבוע, בצעדים סמויים
נוספים.
התוצאה: קסיה גאון ביטלה את נשואיה
לאלי ניקולא — שעמדו להיערך בעוד
שבועיים.
עתה נשאר הצעיר הערבי ללא פרנסה,
ללא כלה וללא עתיד בחיפה — בה חולש
אמנון לין באמצעות מנגנון חותנו חושי.
״אעזוב את הגיטו החיפאי כדי למצוא
לעצמי מקום אחר,״ אמר השבוע אלי ,״כי
אמנון לין יודע לפגוע — ומסוגל להרוס חיי
כל החיפאים שלא עושים כרצונו.״
סטודנטים שיטת ״ א ט קו ט ״
ותרגיל ״?פוץ לי״
אם באוניברסיטה הרמת־גנית הדתית בר־אילן,
גבוה יותר אחוז המצליחים בבחינות
מאשר באוניברסיטאות אחרות, אין זה רק
בגלל רמת״הלומדים בה: אחד המקצועות
המפותחים ביותר באוניברסיטה זו הוא
מיקצוע ההעתקה בשעת הבחינות.
תלמידי בר־אילן הצליחו להמציא שיטות־ההעתקה
ברמה אוניברסיטאית, שבהשוואה
להן מחודירה כל מסורת הרמאויות המגוונת
של בתי־הספר העממים והתיכוניים.
בשיטה המחוכמת ביותר רושמים התל־מידים
על הלוח — לפני בחינת־ההיטסוריה
או הספרות — נוסחה אלגבראית. הבוחן
התמים וחסר״החשדות אינו מוחק את הספ־רות
והסימנים — שאינם שייכים, לדעתו,
לנושא הבחינה. זוהי הטעות שלוג הסימנים
האלגבראים שעל הלוח הם, בעצם, צופן
מוסכם מראש בין הנבחנים על נושא הבחינה
עצמה.
שיטה אחרת
נקראת בשם שיטת אסקוט. מאחר שלטטו־רנטים
בבר־אילן מותר לעשן בשעת הבחי•
נות, פיתחו רבים מהם הרגל לרשום על
גבי הסיגריות שהם מעשנים, חומר לימודי
_ ב אוהעשוי
לסייע להם בשעת הבחינה
תיות זעירות.
הסטודנטיות בבר־אילן משתדלות לנצל את
דתיותה של האוניברסיטה. הן רושמות אה
חומר הבחינה על ירכיהן, מסיטות מדי
פעם את החצאית כדי להתבונן בו. מאחר
שחזקה על הבוחנים הדתיים שלא יציצו ב-
ירכיהן של הסטודנטיות, יש להן עדיפות
על הסטודנטים חובשי־הכיפות.
אולם השיטה הנועזת ביותר בבר־אילן _
כפי שמגלה השבוע ביטאון הסטודנסיס באוניברסיטה
יי׳ בת קול — היא שיטת קפוץ
לי, הלקוחה מסכסיסיהם של האשפים.
פרטי הפאטנט: גומי באורך של 40 סנטי־מטר,
הנקשר לכתף. הוא משתלשל בתוך
השרוול, עד למרחק 10 סנטימטר מכף היד.
בקצה חוט הגומי קשור פתק — ובו חומר-
הבחינה.
ממליץ בת־קול: כל מה שצריך לעשות זד,
למשוך בחוט ולעיין בפתק ללא חשש. משגיח
כי יקלע למקים -איו אלא לעזוב את
הפתק והגומי כבר ימשוך אותו לתוככי
השרוול*.

העזלם הזה 1593

אנשים
הפת קי ם של
יגאל אלון
האיש העיקרי שעמד במרכז ההתעניינות,
השבוע, היה שופט בית־המשפט המחוזי,
אליעזר מלחי, אשר זוכה מאישום השוחד,
שהוגש נגדו על־ידי היועץ המשפטי.
ביום הכרזת פסק־הדין, נראתה באולם בית־המשפט
בירושלים דמות אחת, שהיה לה
קשר הדוק למתרחש — שלא הופיעה קודם
לאף אחת מישיבות משפט מלחי. היתד, זו
רחל מלחי, אשתו של השופט, שלא איבדה
את אמונתה בבעלה, על אף כל גילויי-
המשפט, באה לחגוג עימו את יומו הגדול.
כאשר הסתיימה קריאת פסק־הדין, התפרצה
רחל לנשק את בעלה. מעמד זה הונצח
במצלמתו של צלם חובב (ראה תמונה) ,האיש
היחיד שצילם בתוך אולם בית־המש־פט
על אף סיום המשפט, פרשת
מלחי טרם הסתיימה: היא עומדת לקבל את
ביטוייה במחזה ובסרט שיוסקו על הנושא.
העיתונאי יגאל לב כתב עוד לפני המשפט
מחזה בשם זעקת השתיקה, העוסקת בשופט
שעיתונאית מחשידה אותו בלקיחת
שוחד. המחזה עמד להיות מועלה בתיאטרון
זוטא של זיגמונד טורקוב. אולם כאשר
החלו ההצגות, החל גם משפט מלחי ובית־המשפט
אסר את הצגת המחזה — דבר שהביא
לפירוק התיאטרון. עתה כותב לב את
המחזה שלו מחדש, והוא עומד גם להכין
תסריט על־פיו, כשהבמאי ישראל פקר
מתכוון להפכו לסרט. אגב, גם במחזה, אותו
כתב לב עוד לפני שהחלה פרשת מלחי, יוצא
השופט זכאי, לבסוף • .התנגשות משעשעת
אירעה השבוע בכנסת, בשעת דיוני
ועדת הכספים. שר העבודה יגאל אלון,
שנימק בוועדה את הצעתו בעניין תיקרת
הביטוח הלאומי, התנגש עם חבר סיעתו, ח״כ
רפ״י לשעבר, עמוס דגני. בלהט הוויכוח
קרא אלון לעבר דגני :״צריך להחזיר אותך
למקום ממנו באת ״.השיב לו דגני :״אם
אתה מדבר ככה, מוטב שלהבא תחלק לנו
פתקים, אך אתה רוצה שנצביעד

היא המפקד, אמא • .הברקת השבוע שייכת,
ללא ספק, למרצה באוניברסיטת תל־אביב,
ד״ר אפרים וובטמן. בשיעור לפסיכולוגיה
חברתית, ערך ווכטמן השוואה
בין שני אנשים, שר הבטחון משה דיין
ושר העבודה יגאל אלון .״הייתי משווה
אותם ללוי אשכול ״,אמר ודכטמן• ,אבל
לא אעשה כך, כיוון שאני רוצה שמשתנה־האינטליגנציה
יישאר קבוע פורים התחיל
עוד ביום שישי בצהרים, במסעדת קליפורניה,
כאשר המיפגש הקבוע של אנשי־הבו־המה
הופרע על־ידי דוב ענק .״איזו תחפושון
מוצלחת!״ נהנו הנוכחים ,״זה נראה ממש
כמו דוב אמיתי!״ הם צדקו. זה היה דוב
אמיתי. כאשר ניכנס הדוב לתוך המסעדה,
התיישב ליד אחד השולחנות, אכל שלוש
מנות סלט ושתה בקבוק בירה, גרם לסערת
רוחות .״מה הפלא?״ אמרה השדרנית דפקה
מיכאלי ,״בין כל כך הרבה נחשים יש
סוף־סוף דוב אחד.״ הדב עצמו, העונה לשם
אלבי, שייך למאלף־חיות שווייצי בשם
לוסלי דייני, המופיע יחד עימו במועדון
צברה. זהו הדוב היחיד באירופה שאינו
מופיע בקירקס אלא דווקא במועדון לילה
• .ג׳וקי ארקין שוב עומד להפתיע
את חבריו. ג׳וקי, שלא נואש מעיסוקו בפאנ־טומימה,
הרכיב לאחרונה בניו־יורק להקה

השופט מלחי ואשתו, מיד אחרי הזיכוי
חיבוק של דוב
שיאים, מלבד אלה שהשיג בתחום האמנות.
כך, למשל, הוא הצייר הראשון שגורש
מבלגיה פעמיים בפקודת המשטרה — אחרי
שסירב להרשם באגודת האמנים המקומית
בטענה שהוא אינדיבידואליסט.

א׳; עי מי
דוגמן הפרסומת הנתנייתי אלי שר,
יצא בשן ועין מעוד רומאן. אחרי שבשנים
האחרונות הסתיימו ברעש גדול
הרומאנים שניהל עם תלמה מכנם,

דורית פלטשר עליזה שדה,

ה חיילי ם של
שרה א מגו
ישראל זכתה, בפעם הראשונה, לייצוג נכבד
בקארניבל של ריו, שנערך בסוף פברואר.
אחת הסמבות של הקארנבל המפורסם, לפיה
רקד הקהל ברחובות וששודרה בלי סוף ב־ראדיו
ובטלביזיה, הוקדשה לישראל. מילות
הסמבה ישראל הודפסו בחוברת השירים
המיוחדת של הפסטיבאל, הושרו בטלביזיה
בפי הזמר הכושי בלק אאוט, כשברקע
מופיעה מקהלה של נערות — שכולן מכוסות
עין, בנוסח משה דיין. מילות השיר
הן: אמא, אני הולד להיות חייל בישר־אל
/ 1אין מים במימיה, אבל יש נשים בבסיס
/נוסף על בן, מלחמה זו מלחמה,
אמא/וז ה יהיה כמו ליקוק של זבש / 1א ת
מתארת לעצמן ז איזה גדוד/איזה מותק של
בסיס! /שרה אימנו היא הרסר״ית /ורחל

פן־אמוץ וסופו
חיבוק של שימחה

בת שמונה משתתפים, מופיע יחד עימד, תחת
השם תיאטרון הפאנטומימה של ג׳וקי ארקין.
ג׳וקי עומד להגיע ארצה, יחד עם להקתו,
ביום העצמאות — במיסגרת סיבוב־הופעות
באירופה ובדרום־אפריקה • .שתי להקות ז־ ה פיז מוני ם של
מר מירושלים המיזרחית עומדות להופיע,
בעוד שבועיים, בבנייני האומה בירושלים, טוב ה דרורי
במיסגרת הפסטיבאל השני של להקות־הקצב
איש העסקים הישראלי אברהם גולד
הירושלמיות, אותו מארגן לופס סואסו,
פרג, שכימעט וסיבך את תעשיית־הסרטים
הישראלית בקו־פרודוקציה הישראלית—איטלקית
חמישה ימים בסיני, לא הצליח
להגיע לסיום ההסרטה מבלי לחולל
תאונת־דרכים נוספת. אחרי שבמהלך ההסרטה
היה גולדנברג מעורב בשלוש תאונות־דרכים,
שבכל אחת מהן נפצע ואושפז ב־בית־חולים,
ביצע בשבוע שעבר תאונת־דר־תנועה
זו דוגלת, כידוע, בסיפוח כל
הסופר אהרון אמיר, מי שהיה נושא׳
כים נוספת, כשהוא נוהג במכוניתו, והפעם
השטחים הכבושים. השבוע נתבשר חלק
כליו של מייסד תנועת־הכנענים, יונתן
נפצעה אשתו # .הגיטריסט והגסטרונום
מסויים מאוד של הציבור שאהרון אמיר
רטוש, הפך לאחרונה לאחד ממייסדי
רנה מוקדי, האיש שחילק השנה את ההתנועה
למען שלימות ארץ־ישראל, בה מספח שטחים — גם בתחום האישי.
ציונים למסעדות ישראל, שהופיעו במדריך־
השטח הבולט ביותר שאמיר סיפח להוא
נואם יחד עם יהודים ותיקים ומהתיירים
בזק, גילה השבוע, כי בין שאר העצמו,
לא מכבר, היתד. הציירת והמשוסורתיים
כמו נתן אלתרמן ואיסר הראל.
מאכלים שנאלץ לטעום בחייו היה גם בשר־ררת
מרגלית בטין, בת ,37 אם לארבעה
סוסים־וחמורים. בשר־סוסים אכל רנה בבלילדים
ואשתו של -מהנדס־כבישים ידוע.
גיה, שם זה מזון מקובל. ואילו בשר־חמו־בטין
היתד״ משך שנים אחדות, המזכירים
אכל בשעתו בדרום־תימן, בעת שהגיע
רה והגרפיקאית של הוצאת עם הספר,
לשם באוניה, עליה עבד כימאי. תושבי דרום־
אותה ניהל אהרון אמיר.
תימן מאמינים כי בשר־חמורים משפר את
הרומאן בין השניים נמשך, כפי שכוח־הגברא,
ומשום כך הם מרבים לאכול
מסתבר, מזה שבע שנים. כל פעם צצו
בשר זה. לאמונה זו, טען מוקדי לאחר שידיעות
על הרומאן הזה, וכל פעם הכ
טעם מבשר החמור, אין שום ביסוס מדעי.
חישו השניים, ביחד עם בעלה של בטין
י #זמני־ההפסקות להתקנת תאורה בצילומי
ואשתו של אהרון, את השמועות.
הסרט נס בעיירה, נוצלו על־ידי עוזרת
השבוע לא צחקו עוד. מסתבר שהפעם
הבמאי טופח דרורי, ועל־ידי עוזר הצלם
זה ברצינות: הוומאן־המחתרתי־בהמשכים
איתן הדר, לכתיבת פיזמונים. טובה כתהגיע
לנקודת־התפוצצות. ובטין מסתובה
את המילים ולמחרת הלביש להם איתן
בבת בחוג ידידיה ומספרת כי אהרון
מנגינות. מה שהתחיל תחילה כתחביב להעיעזוב
את אשתו ואת שני ילדיו, היא
ברת הזמן הם ך לעסק רציני ועתה מתכוננים
עצמה את משפחתה — ולאחר הגירוהשניים
אף להוציא תקליט של השירים ששין,
הם מתכוננים להקים ביחד משפחה
חיברו על בימת הצילומים • .לאחר מספר
חדשה, או לפחות מחודשת. בטין שנות היעדרות, חזר לארץ הצייר עו ד ד
פיינגרש. עודד יכול לזקוף לזכותו מספר

חסי 019 הפרסי מול אהר 11 אסיד

מורה להתעמלות ירושלמי, יליד הולאנד, שהחליט
להוכיח כי גם לירושלים הרדומה יש
מה לומר בשטח להקות הקצב.

וג׳רי אודורטי, נרגע אלי בשמונת החודשים
האחרונים, בהם היה צמוד ליפה־פיה
זהבה עינכר. אולם כאשר הפכה
זהבה לדיילת — היא עפה גם לו• .
נשיא בית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
זאכ צלטנר, שהוא אלמן מאשתו
השניה, עומד כנראה
להתחתן
בפעם השלישית.
• הדוגמנית ה־פתח־תיקוזאית
ה־הצעירה
תמי
אלוני ( )19ממספרת
לאחרונה
לכל מי שאלוני
רוצה
לשמוע, כי
היא עומדת לנסוע
בקרוב לגרמניה, לפי הזמנתו הנדיבה
של העיתון הגרמני הידוע ״בילד־צייטונג.
המטרה: סידרת תמונות־אופנה
בה תדגים תמי את אופנת בגדי־הים
לקייץ .1968 ידידיה הרכלניים של תמי
מספרים, כי מאחורי סיפור־הצלחה זה
מסתתר בעצם רומאן לוהט עם אחד
העיתונאים של העיתון — אשר ביקר
לפני חודשים אחדים בארץ, ואף שלח
לתמי את כרטיס הטיסה 6 .הפתעה מסוג
אחר ציפתה לתמי אחרת, היא
עיתונאית הארץ הצעירה ,)22( ,תמר
זאפי. באחד מימות השבוע, קיבלה
תמי טלפון מאלמוני שהשתפך וסיפר
לה כמה הוא נהנה לקרוא ממאמריה.
בתום המחמאות הפציר האלמוני בצעירה
להיפגש עימו. תמי לא יכלה לעמוד
בפני השידולים, נעתרה לבקשה. רק
אז הסתבר לה, כי היתד, זו מתיחה של
החבר הירושלמי שלה, שרצה לבדוק
אם תמי נאמנה לו, כאשר הוא מבלה
את ימיו בבירה.
!• במסיבה אותה
ערכה ג׳ודי,
חברתו של הזמר
האיטלקי קאר־

לו דה מאיו.

הידוע לטוב על
קהל רחוב הדיסקוטקים,
החשמונאים,
במי־

זרח תל־אביב, הופיעה דריח מצקין,

בתו של איל־האופנה הדיזנגופית־הע־ממית
בבגדים באופנת בוני את קלייד
— שנרכשו דווקא בחו״ל ולא בחנות
אביה.

גורד השחקים

הגרושים החוצה!
וולף פרי הוא חגר בהנהלת הסוכנות וסגן־יושב-ראש קרן היסוד בירושלים.
חוץ מזה הוא בעל לאשה בעירה ויפה, ותושב ירושלים.
הוא אדם צנוע וישר, וחי חיים צנועים וישרים. אבל יש אדם החושב שיש לו
עבר מוכתם. כך לפחות חושב הדוקסור ישראל גולדשטיין.
הדוקטור גולדשטיין הוא יושב״ראש הקונפדרציה של הציונים הכלליים. הוא רב
רפורמי לשעבר, ואיש בעל עקרונות ומוסר אמריקאי.
השמועות המהלכות בקרן היסוד אומרות שהוא דואג באופן אישי לכך שפרי
לא ישותף בישיבות קרן היסוד, משום שלדעתו אדם שהתגרש והשאיר מאחוריו
אשה וארבעה ילדים בדי להתחתן עם אשה חדשה וצעירה לא ראוי לשאת במישרה
ציבורית. הוא חושב שכאן אמריקה.

?וג תיאטרלי
הזמרים המד! ודויד השלימו עם זה
שלעולם לא יתחתנו יותר. כשהם רק
הפכו צמד אמנותי היו להם אמביציות גם
לחיים הפרטיים. הם חשבו להתחתן, להקים
בית משותף ולצאת ממנו כל פעם יחד
לעבודה.
אבל החלומות הללו לא הצליחו. חדור,
היתד. הראשונה שהפרה אותם היא עזבה
את דויד לתקופה קצרה למען כני אמדו
רסקי, חזרה אליו, עזבה שוב לתקופה
קצרה למען מישהו אחר, ועם כל עזיבה
כזאת הקים דויד סקנדלים. הם רבו, ביטלו
הופעות, חשבו להיפרד לגמרי, גם מעל
קרשי הבמה, אבל אחר כך נרגעו הרוחות.
הם שבו לחיות חיי במה שקטים ומאושרים,
וחשבו שאולי הם כבר התרגלו אחד אל
השנייה, והם יבצעו בסופו של דבר את
תוכניותיהם הראשוניות.
אבל לא. הם לא התרגלו האחד אל
השנייה להיפך, הם התרגלו להיות האחד
בלי השנייה. הם יצאו למסע־ההופעות
האחרון עם להקת כרמון, והופיעו בכל
מיני מקומות בעולם בהצלחה רבה, כזוג
אוהבים משוררים, המביטים האחד אל השנייה,
מול הקהל, בערגה וגעגועים.
לאחר ההופעות היתד. יוצאת חדור,
לבלות עם בחורי הלהקה, לפי התור, ודויד
היה לוקח מצידו את נערות הלהקה,
ובזמן האחרון הוא לקח את דאה, הרקדנית
הקיבוצניקית.
אבל זה לא אומר כמובן שהם ניתקו את
היחסים, להיפך. ברגע שהבינו שאין קשר
בין אהבה על הבמה לאהבה מחוץ לבמה,
הם הפכו ידידים מצויינים, הם מספרים
האחד לשנייה על תכניותיהם הרומנטיות
והגשמיות, והם אפילו, לפעמים, גם עוזבים
את כל המחזרים והמחזרות ויוצאים לבלות
יחד, שניהם לבד.
לפני שבועיים קרה לחדור, מיקרה לא-

נעים. היא הסתובבה בחצאיות יותר מדי
קצרות, קיררה לעצמה את הכליות, והובאה
לבית־ד,חולים, בניו־יורק. שבוע ימים היא
שכבה שם, ודויד, ידיד הבמה שלה, היה
המבקר העקבי ביותר שלה. הוא הביא לה
פרחים, הגיע בזמנים הקבועים לכל שעות
הביקור, והוציא אותה משם כשהבריאה.
להראות לכם שהאהבה לא מוכרחה להיות
תלוייה בדבר.

המבוקש

לשם

מאורע גדול! הבחורה הגבוהה ביותר
בארץ מצאה חתן הגבוה ממנה בתשעה
סנטימטר. המאורע הזה ראוי לחגיגה גדולה,
והוא באמת יחגג כראוי לו בחודש מאי.
הכלה תלבש שימלה ארוכה, בדיוק באורך
שלה, ד,נתפרת בימים אלה מבד שהובא
במיוחד לכך מפאריס, ואחרי כן יעבור
הזוג לקוטג׳ בן שתי קומות, במרכז הכרמל,
עם ארבעה חדרי־שינה וכל הסידורים
המתאימים.
הכלה, ארצי כן״זאכ, מפורסמת לא רק
בגלל גובהה אלא גם בגלל מיקצועה. היא
דוגמנית־ד,מסלול הטובה ביותר בארץ, ויש
הרבה מה לראות בה. כשד,יתד, צעירה יותר,
ועוד לפני שחשבה על חתונה, היא נסעה
לפאריס, עבדה כדוגמנית אצל נינח ריצ׳י
והצליחה במיקצוע. בדיוק בשבוע בו חזר־ארצה
הכירה את חתנה.
זה היד, במסיבת פורים. שניהם היו
גבוהים משכמם ומעלה מול העם שהיה שם,
ואין פלא שהם צדו האחד את עין השנייה.
אחר־כך, כשהתברר לו שהיא גם יפה ולא
רק גבוהה, ולאחר שהתברר לה שהוא גם
מצליח ולא רק יפה, ולאתר שהם בדקו את
הענין במשך שלוש שנים, הם החליטו להתחתן,
בחתונת־פאר כמובן, כראוי למעמדם
ולעושרם.

בדאי להסתכל טוב טוב על אברהם
לשם, המהנדס היפה, הגבוה,

והבודד, בדיסקולהסתכל להפסיק

הנראה
תדירות במצב מבוקש
טקים ובמקומות הבידור. כדאי
עליו טוב טוב, כי הוא עומד
להיות בודד.
לא תמיד הוא היה בודד. פעם היה
נשוי לאלונה לשם. הוא היה איתה
במשך ארבע שנים, נסע איתה לארצות•
הברית, שם היא עבדה כמזכירה, ושם
גם התגרש ממנה.
היא התחתנה עם אריק איינשטיין
והוא הפך גבר בודד ומבוקש. היה לו
תמיד טעם טוב בנשים, אשתו לשעבר
מהווה לבך הוכחה והנשים שיצא איתן
במו אילנה רובינא, זוהר אוריין
ועדנה שביט, שעם כל אחת מהן
גם עמד להתחתן, מאשרות את ההוכחה.
אבל האישור הטוב ביותר היא אשתו
לעתיד. ציונה קוריצקי היא ארכיטקטית
יפהפיה, גרושה ואם לילד בן
ארבע, והיא מרשימה לא פחות מכל
שאר הנשים שעברו עליו.
הם ינשאו ביום השישי הקרוב יומיים
לאחר שלשם יחזור מחוץ־לארץ. אחרי
החתונה יגורו בדירת שלושת החדרים
שלו, יסעו יחד במוסטנג התכול שלו,
ויראו יחד בדיסקוטקים ובמקומות הגי-
דור במצב זוגי, בלתי ניתן להשגה.

חת9וח (חפץ
כשאילנה רוכי״א התחתנה היא הודי־עדי•
:אני מתחתנת כדי לעשות ילדים,״ ואף
אחד כמובן לא האמין לה.
ובכן, כולם טעו, היום, כשנה לאחר הו לדת
בתה, היא כבר לא אילנה רובינא הזמרת
ו/או נערת־הזוהר ו/או הדוגמנית. היום
היא אילנה ויסמן, עקרת־בית.
את הדוגמנות היא לא אהבה אף פעם.
היא עסקה בזה פשוט בדי להיות בעלת
מיקצוע כלשהו. כאשר הפכה זמרת, זנחה
את הדוגמנות, והתמסרה למיקצוע החוש.
היום היא יושבת בביתה בפאריס, מטפלת

בבתה הקטנה מאייה, מגדלת את פן פן,
הכלב החמוד שהביאה מהארץ, מבשלת
למשפחה, מנקה את הבית ויוצאת לפעמים
עם בעלה בערבים לבקר זוגות ידידים.
לפעמים היא שרה. באמבטיה, או לילדה
הקטנה שלה, או סתם כשיש לה מצב־רוח.
אבל היא לא מתגעגעת לקהל ולתשואות.
כשאמה חנה רוכינא ביקרה אצלה
לאחרונה היא ניסתה לעודד אותה לחזור
לקאריירה, כי האם — שהיתר, מלאת
אמביציות וחיה רק למען הקאריירה ללא
בית וללא משפחה — רוצה כמו כל אם
שבתה תהיה דומה לה. היא הציעה לשלוח
לה שירים ומנגינות מהארץ. אבל הבת
סירבה לשמוע על זה.

א הבנים שמחה

אימה

החתן, משה וייס, הוא בעל תואר ב.א.
ומנהל חברה לשמירה וביטוח, וחוץ מכל
מעלותיו יש לו גם קשר משפחתי עם
בתי־קולנוע והפקת סרטים. הכלה לא מפגרת
אחריו, משום שגם לה, מלבד כל
מעלותיה, יש קשרי משפחה לא־רעים.
אחיה הוא שלמה כן־זאב, הכדורסלן
המפורסם.
האם היה קשה לה למצוא חתן כל־כך
גבוה? ״לא,״ היא עונה ,״דווקא בארץ
לבחורות הגבוהות יש עתיד, לא חסרים

מה שהנשואין יכולים לעשות לבן־אדם• את אילנה רוכיגא הם הפכו מזמרת לעקרת־בית,
וללידה רודן הם עשו דבר עוד יותר נורא. הם הפכו גם אותה לעקרת־בית.
אילנה רובינא לא היתד, קארייריסטית אף פעם, ולכן השינוי שחל בה עם נשואיה לא
היה כל־כך גדול. אבל זיוה!
לפני נשואיה ליצואן ד,קנאדי שלה היתד, מוכנה למכור הכל כדי להצליח בעולם
הקולנוע. היא עשתה כל דבר אפשרי ובלתי־אפשרי כדי להתפרסם, כדי להיות כתובה
בעיתונים, כדי שידברו עליה.
אבל כל זה, למרבה הצער, ניכשל, ועכשיו היא הבינה שהיא צריכה לבחור בבעלה החדש
או בקריירה ההרוסה שלה, היא בחרה בבעלה, והיא חיה כמו אשר, טובה בביתה שלה.

אתי ומשה
כאן בחורים גבוהים. בחוץ־לארץ כולם
נמוכים, וזה יותר קשה. אף פעם לא היה
קשה לי למצוא בחורים גבוהים. וברור
שהעדפתי אותם על הנמוכים. כי אני לא
רוצה להימצא במצב מגוחך. אבל לא היה
לי אף פעם תסביך־גובה. זה לא הפריע לי
אף פעם, וזה גם לא יפריע לי להבא.״
המשזגע בהתאם לאופנה החדשה, כל האצולה הישראלית
קונה עכשיו את התנוונות של הנזשו־גע
מיערות הכרמל.
רות דיין מחזיקה בביתה תמונות שלו,
הפכה לפטרוניתו ומוכרת את התמונות
ין{ל דיין רכשה תמונה, ו־לאחרים.
סוזי
דויד ועוד אצילים שונים הלכו
בעקבו| 1יוג
כולם לא רק קונים את התמונות הללו
אלא נם משוחחים בהן, מתפעלים מהן,
הוא מגר,ה את
שצייר אותן. ומהאיש האיש הזה. משוגע, המתגורר
הדמיון(,
לבדו ביערות, מצייר לעצמו ציורים, ישן
בין קעציס ואוכל פרחים. האגדות סביבו
הולכות ומתרבות.
השאלת היא, כמובן, אין המשוגע הזה
מעביר את התמונות שלו למרכז תל־אביב.
התשונ(ה מצוייח בידי הגרפיקאי מאיר דן
ואשתו הגרפיקאית ממי דן.
הוא מכיר את המשוגע, הוא יוצא אליו
מדי פעם ליערות ואוסף את התמונות שלו
כאסוף ביצים עזובות.
הצרף היא שדן כ ן ־ אמוץ, שהתפעל
מהדמות, רצה לראיין אותה בערב הראיונות
שלו. הוא ניסה להשיג ממאיר דן אח
הכתובת של אותו צייר, את •שם היער או
סימנים אחרים.
הגרפיקאי התחמק. בהתחלה אמר שאינו
יודע, אחר־כך הסביר שהמשוגע נמצא
בטיפול פסיכיאטרי, אחר־כך סירב לתת
את שם בית־החולים או הרופא. השבוע נודע
למה:
כי אותו משוגע אינו אלא מאיר דן
עצמו, המתגורר בקיראון ולא ביערות הכר מל,
ואוכל את האוכל של הסופרמרקט,
ולאוו דווקא את פרחי היער.

תמרורים
בבית־חולים בבריסל, נותחה סכיולה מלכת בלגיה, מתוך תקוזת שהניתוח,
אשר עבר בהצלחה, יאפשר לה להיכנס
להריון, אחרי שלוש הפלות.
נישאה בהירושימה, יפאן ,״ילדת
פצצת האטום״ הירדמו טומיטו,23 ,
אשר זכתה לכינויה בשל העובדה שהיא
נולדה בעיר הירושימה דקות ספורות לפני
שהוטלה עליה פצצת האטום של ד,־ 6באוגוסט
. 1945
נרשמה בלונדון, הצהרתו של
ריצ׳ארו* כרטץ, כי תוך תשעה חודשים
יהיה לו ולאשתו, אליזבת טיילור, ילד חדש.
״אנחנו נאמץ אותו, זה בטוח. כי הסיכויים
שאליזבת תוכל ללדת מבלי לסכן את חייה
הם פיפטי־פיפטי. זה סיכון שאיננו מוכנים
לקבל אותו.״
נחוג יום הולדתו ד,־ 79 של י ש ראל
רומזין, המיליונר האמריקאי, ש־

...היא והוא !
היא מחליקה על כני הים
הוא מחליק על־נניך מבלי ש ת חו ש בו

זכה במשאל הע ם 1967
כסכין הגלוח המזבחר
הנ אתךכ כו להומכוכלת כי
בדש בז ש

לךכ בו ח די ק־

ה די ס כנ ס ר
אותו

נדכת חו ת
מקבל אלנכי בשערי ירושלים
התחיל את חייו בוולוז׳ין שבפולין, והצהיר
כי ״אינני מתכוון לגמור את הקאריירה שלי
בישראל!״ לאמריקה הגיע בגיל 17 כמשולח
— אוסף־נדבות למען ישיבת ודלוז׳ין, אך
החליט שזה לא עסק, החל עובד בבית־חרושת
לאריגה. מאז הפך לאחד מאילי התעשייה
הזאת, עם מיפעלים בארצות־הברית,
דרום אמריקה, יפאן ואשדוד.
נפטר. בגיל ,45 אריה אבישר,
מנהל מחלקת ההדרכה במשרד התיירות,
יליד שכונת בית־הכרם בירושלים, שעבר
את כל שלבי הנוטרות, ההגנה, הבריגדה
היהודית, מלחמת העצמאות וסיני, ועל כן
נימנה עם חברי מועדון חמשת האותות. את
אהבתו הגדולה גילה באירופה, תוך כדי
שירותו הצבאי, בטיפול בילדים ניצולי-
השואה. אניני־טעם יזכרו אותו כאיש, שתחת
הנהלתו, הנהיג בבית־הספר המרכזי למלונאות,
במלון תדמור, את המינהג של הגשת
ארוחה בינלאומית כל שבוע, לפי תפריט של
ארץ אכזוטית אחרת.
נפטרה בתל־אביב, בגיל ,76
אהובה הורביץ, ילידת אוקראינה, שגדלה
במשפחה מרובת ילדים ( )6ועניה, ואשר
זכרון־הילדות הנורא ביותר שלה היה
רצח אביה ואחד מאחיה על־ידי הפורעים
של פטליורה. המבוגר היה הסופר
יוסף חיים ברנר, שעוד בהיותו ברוסיה
זכה לתואר ״גורקי העברי״ ,והפך אחרי
עלייתו ארצה לאחד מחלוצי הספרות ותנועת
העבודה העבריות. כמו אחיה נדדה גם
אהובה על פני הארץ, כאחת הגננות הראשונות
בעמק, בגליל, ולבסוף בתל־אביב.
נפטר בגיל ,86״הצלם הראשון
של ירושלים״ יעקב כן*דוכ, יליד רוסיה
שהתפרנס בשנותיו הראשונות בארץ מהוצאת
גלויות־נוף ואלבומים, שנמכרו ברוסיה
כחומר־תעמולה ציוני. כאשר נכנס הגנרל
אלנבי לירושלים, במלחמת העולם הראשונה,
הספיק בן־דב לרכוש מסרטה, ולהנציח את
המאורע בסרט דוקומנטרי.
העולם הזה 1593

אתה

חינם!

!/כשיד דיספנסר ש ל 77 דכינרגלוח ( 1+6חינם)
פנים ״ ס / /יותרנ עי ם על למד
הנהלת חשבונות

״עמוס״

במכון

מסעדה מזרחית. תימנית
בשר

אחרי שכלולים

* קורס בוקר מזורז
סוג ג׳
* קורס ערב יסודי
סוג ג,
* קורס ערב משולב

הפתיחה: השבוע
תל־אביב, רחוב סמולנסקין ד,
מסנת בן־יהודה .90
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע*.

מיטב חמאכלים וחתגשילים
התימניים חמקוריים
(כולל שיפודים)

של פאותנכריות
וחל קי פ או ת מ הוד רו ת.
מ ח׳ מ בי רו ת: סלון •ד בו ר ה•
האד מו ר מגו ר 7ג, בג׳־ברק.

אוירה נעימה, שדות אדיב

תל־אביב,

כרם־ ד,תימנים

רחוב סדויים 23

לן יכנלת להציץ
אל פנים מבנה הנעל,
היית בנאה
את הרפידה. אותה ס1ליה פנ־־מית
הנמצאת בין כף רגלך לסוליה
נהמשמשת בסיס איתן למבנה הנעל.
להופעה זוהרת
ביום ובערב

לן יכולת להציץ פנימה היית מגלה סנד
של צמרת יצרני הנעלים בישראל־אטרנה
סרה נאנניון-היית מגלה אח הרפידה
הרפידה הנושמת.העשרה
רפידח׳-יי 0ח1ם ר אלסטומרי חריש
המשמש את יצרני העלית ב של ש קלה,
גמישה. אורירית, נושמת, מזנעת הזעה.
מסדרת בפני חום זקזר. שזמרת על
רעננות ובריאות הרגל
ועל מראה פנים הנעל.

יעקב אורי אהרון ברמן
מציגים :

הצגות בכורה

!״ככר המדינה״ תל־אביב

בחג הפורים

יום ה׳ 14.3ב־9.00—6.00
שושן פורים 2..30—11.00 15.3
במוצאי־שבת, ב־9.15—6.30
ב־ 4.30ו*8.30
ויום יום,

לכן, נעלים מתוצרת

משסע ^ני ס *
^ 4ייבזגת־ות ב > י

היגן כה קלות, נוחות. ובריאות ובמובן...

טיפול באחריות

בפצעי בג רו ת

לפי שיטה חדישה, לבחורות ולבחורים
לגברים שעות קבלה מיוחדות — ונא להזמין בטל 55690 .
(מ־)19—16 ; 12—10
תוצאות מובטחות
קוסמטיקאית אנילי, תל־אביב, רחוב פינסקר 4
(ע״י קפה,נוגה״)

טקס 11 הינו סמל
מסחרי ושום יהינו
מופץ בוחני העולם
כולו. כל המוצרים
מנוסים ץ־י פטנטים
שהוצאו או נרשמו.
סיכנית בישראל :
חכרת הרצר חב
נע־מ. רח׳ המגיד .6
טל .612091 .ת־א.
הפצה: פוגר
רחוב התליצים .46
טל .825751 .תיא.

ב 1ליטבגי 117ם פו

!)1לי0או9

מרץ נבחר אצלנו כחודש הלימוד
עד ־ 257 חנחה לנרשמים החודש.

וויו ארסטרוניקה-סדויזיה

פרטיםוהרשמה 5—8 ,9—1 :
תל־אביב: רה׳ ברנד 17 מפינת אלנבי 56
חיפה: שמריהו לוין 30
חולון: סוקולוג 56 רמת־נז: כיאליה 42

16 אמניס^?3יגים* 3״ד1ה
*ז?סו׳ם* 4שי?ופנזים* 2

אוינאן ג-אוטאנגים* 13 סו?יפ
נוץ ןן
*מ^היי^-הטיס
כמותם ביקונ״אל עד ה־1ס!!1
כותח3 !׳1ח׳ר^ לקל הנזקון חו!,
כרטיסים בתל-אביב :
״כנה״ ״שרותרוז״ ובכל המשרדים

העולם הזה 1593

ניבוד ישראל

סימן־טוב! גנה

לכל 3נ ו

•ש כתובת
כל פגז -הגתופת שלו,״

? / 1מר פיתגם צבאי ישן.
הפגז עליו היתד, חרוטה כתובתו של גיבור
ישראל, סימן־טוב גנה, המתין לו בדיוק
20 שנה.
ב־ 44 שנות חייו ראה סימן־טוב גנה את
המוות נגד עיניו — פעמים אחדות. אבל הוא

מת, ביום הרביעי של השבוע החולף, במקום
ובשעה שאיש לא היה מעלה בדעתו, כי
דווקא שם ימתין לו הקץ.
בי גנה היה רק בן — 14 בירושלים
העתיקה שם נולד וגדל — כאשר פורעים
ערביים איימו על חייו לראשונה. הם הסתערו
על הרובע היהודי, הציתו את חנות

מ \ 1ך 1רבקה גנה, אמו של גיבור ישראל, מתייפחת
על קיברו. לפני חודשים אחדים בלבד היא איבדה
את בעלה, אביו של סימן־טוב, שנפטר אחרי מחלה קשה.

מעגן אומו קדיש

סימן־טוב גנה בחברת אשתו לוטי ובתו רבקח, כפי
1 1 1 1 11111 1 1 8 1 - 1 1 1 1 /1שצולמו לפני 13 שנה, בעת שחזו במיצעד צה״ל ביום
העצמאות . 1955 אותה תקופה כבר היה גנה משוקם ולמרות שנאלץ ללכת בעזרת פרו״
טזות, היה מאושר על שהצליח להקים משפחה ולהשתלב מחדש בחיי החברה והעבודה.
הוא פתח נגריה, עבד עם מונית ולבסוף היה קבלן עבור משרד הבטחון.

1ה לוטי, אשתו של סימן־טוב, הכירה אותו שבו־
1 1 1 1 1 ^ 11 עיים אחרי שנקטעו רגליו, בהיותה אחות
בבית־החוליס בו אושפז. היא נישאה לו כעבור שנתיים.

בנו בן ה־ 13 של גיבור
ישראל אומר קדיש, שעה
שארון אביו מורד אל הקבר. מעגן נולד ביום בו ניצל אביו בנס
מן האסון שאירע בקיבוץ מעגן, כאשר מטוס נפל על קתל־הצופים,

ףךף רבקה, הנראית בתמונה, למעלה, בחברת אביה
1 1 11 ואמה בהיותה בת ארבע, ניצבת אבלה ליד קברו
של אביה, לאחר שהובל לקבורה בטקס צבאי מלא ומדוקדק.

האריגים של הוריו, אליהו ורבקה גנה.
והוא היה בן 18 כאשר התגייס ולחם,
במלחמת העולם השנייה, בבריגדה העברית,
אחרי שקודם לכן כבר שירת בצי־המלחמתי
הבריטי. בן 22 נמנה על שורות הלח״י,
במלחמה נגד הכובש הבריטי; וכעבור שנתיים
מצא עצמו כלוחם מלחמת העצמאות.
אז, נולדה גם לראשונה האמונה׳ כי הצעיר
הצנום והחייכן אינו רק נושא את השם סי־מן־טוב
— אלא אף נולד בסימן טוב באמת.

<•4אשר גויים סימן־טוב לצה״ל, עם
פרוץ מלחמת העצמאות, הוא מונה כשוטר
גדודי בבית־הסוהר בתל־השומר. אבל
סימן־טוב בחל בשרות בעורף, לחץ, במשך
שלושה חודשים, על מפקדיו — שיעבירוהו
ליחידה קרבית. ולבסוף, ניצל את קשריו
עם אנשי לח״י לשעבר, שצורפו לחטי־בתו
של יצחק שדה, וקיבל תפקיד כנהג
זחל״ם בגדוד 84 של חטיבה שמונה.
בהתקפה על משטרת עיראק־סויידן שעה
שהופעל מאמץ כדי לחסל את הביס המצרי
בפלוג׳ה, נשלחה יחידתו של גנה לחסום את
דרך־נסיגתם של המצרים מן המבצר. לאחר
קרב של שעתיים, נכבשה מצודת עיראק־סויידן
— אבל על יחידתו של גנה ניתכה
אש ארטילרית כבדה. אחד הפגזים פגע פגיעה
ישירה במנוע הזחל״ם, וכל אנשי־הצוות,
מלבד גנה, נהרגו או נפצעו.
גנה, היחיד שנשאר שלם, נטל את הפיקוד
על עצמו, חילץ את הפצועים מהזחל״ס
תחת אש כבדה מטווח של 30 מטר. זחל
בעצמו בחזרה — כדי להזהיר את הזחל״ס
השני, שנע בעקבותיו.
ברגע שהגיע גנה אל הזחל״ם השני, ספג
אשר צפה בטקס חנ-דכת אנדרטה, ליד הקיבוץ, פגע ברבים מהם. גם זה פגיעה ישירה — וכל צוותו נפגע.
חגיגת הבר־מצווה של מעגן נערכה לפני חודשים אחדים בבית־החייל, רסיסי הפגז פגעו בשתי רגליו.
בנוכחות רבים מאנשי חיל־השיריון, שסיסן־טוב גנה היה קשור
הוא הספיק לחבוש את שני הפצועים
אליהם כל השנים. גנה ראה בבנו אות ומופת לחייו המתחדשים.
811

(המשן בעמוד )28

לכל 1X3

שבוע טוב להתחיל בעיסוקים חדשים, ביחוד
במישור הכלכלי. אבל אם יש לך חשק לעשות
דברים חשובים ביום ה׳ — מוטב שתמתין
לשבת. או־אז יתכן
שיבואו האפשרויות
הגדולות ביותר. יום א׳
יביא לך הזמנה, או הצעה
מפתה. אל תקח אותה,
למען הגורל! היא
1טומנת בחובה סכנות
! רציניות לכל עתידן —
\ ואף עשוייה לסכן את
י אלה הקרובים לליבך.
יש להיזהר מנסיעות מ׳
יותרות — במיוחד אלה שכיוונן צפוני.

לא. זה לא מה שחשבת. ובכל זאת —
יוס ה׳ הוא יום שיפתח בפניך לא רק
__ חודש גדוש חידושים,
אלא אולי אף שנה
שלמה של התרחשויות
מסעירות, במישור
הרומאנטי ובתחום ה
יוגירה. אם אתה אומן
או בעל-מלאכה — נצל
את סוף השבוע ל19ב
פ ב רו א ר -
תוכניות. פגישה עם
20במרס
גברת צעירה תיראה
לך שיגרתית. לא נכוו•
זאת היאנקודת-מיפנה ריגשית, העלולה
להשפיע עליך ועל עתידך הקרוב.

זנים

את שוב מסכנת את הכל,
על־ידי נטייתך לראות
את הצד האפל ור>־
מייאש של המטבע. נסי
להיזכר בימים הרבים
הטובים שעברו עליך.
נסי גם להתייחם לעבודתך
בקורטוב של הומור.
לא מתים מזה, לא
כשעושים את העבודה
ולא כשאין מסוגלים לעשותה. יום ה׳ ויום
ו׳ אינם, בהכרח, נוחים לבילוי ולנסיעות.

הלביאות, במיוחד, תזכנו;
השבוע לעידוד ולכוח
מחודש. חלום מעיק
יסור מעליכם, בני־אריה,
ויאפשר לכם להוכיח את
מלוא פעולתכם וכוח־ה־הכרעה
שבכם. אומנם
לא כל אחד מכם הוא
נאפו ליון, אבל השבוע
יוכל כל אחד מבני מזל
אריה לעשות את המאכסימום בשטח האישי.
אלה העומדים להתארס ולהינשא — מזל רב.

אס לא תחליט בעניין החוזה או המיסמן
שמחכה על שולחנך מזה כמה ימים, אתה
עשוי להסתבן בבעיות
חמורות. נערה בלתי־ידו־עה
תגלה לך את אהבתה
או את משיכתה הגופנית.
אם היא בת סרטן
או עקרב — נסה
לראות אותה לעיתים
קרובות יותר. צבע חום
יתאים למצב־רוחן ולמולך,
השבוע, בת־שוו־רים.
היזהרי ממאכלים
מתובלים סדי. קחי עצמן בידיים: צריך להתרכז
בכל עיסוק אינטלקטואלי ובלימודים.

היריבה שלן באמת
שמה לן רגל, השבוע.
אל תתחמקי מן הפגישה
איתה. נסי להתמודד
איתה בכל התחומים,
ולהוכיח לה
שאת לא פחות נעלת-
דמיון ממנה, כשאת
נלחמת על משחו חשוב.
אם אתה אדם הזקוק
לפירסומת — יום ה׳ הוא נקודת־חמיפ-
,נח, ובו אתה חייב לבוא בקשר עם ח !
בריות. אם יש לך ילדים — השבוע ש1ביו
יום ו׳ זה ליום ו׳ הבא מסוכן ב־מיקצת.
אל תכתבי מכתבים, ביום ו׳.

אין כל טעם להטיל
בספק את המשן דרכן
הנוכחית. התחלת
בזה ן תמשין. אתה
חייב לקבל על עצמן
מיסגרת קבועה, ולו
זמנית שתוכל להגשים
את כל תוכניו־תין,
אל תיכנס להוצאות
מיותרות, כי בימים
הקרובים עשוי להשתנות מצבן בצורה
דראסטית. בדוק אם הביטוח קיים.

עקרונית, אתה עשוי להתברך השבוע בהזדמנות
בה רצית מזמן. אבל
אל תחשוב שאם יש
לך אפשרות לשנות —
אתה חייב לשנות בכל
מחיר. היה מאופק, צונן
ומחושב. הימים ד׳ ו־ה׳
פותחים את השערים ל־קביעת־דרך
סופית, לגבי
בעייה בה התלבטת. מוטב,
עם זאת, שתיזהר
עד סוף החודש, לפחות.
פגישה עם דמות בלתי־מוכרת תגרום לך
להרהר על העבר באור חדש. אם אתה אדום
שיער — תהנה השבוע מהרפתקה מעניינת.

צרות קטנות ולא־חשו־בות,
בימי ד׳ וה׳ .מצד
שני — הישגים בתחום
הכלכלי, ואפשרות לפתח
את עסקיך, או לקבל על
עצמך עבודות נוספות.
אם פגשת נערה, בימים
האחרונים של השבוע
שעבר, מוטב שתטפח
את הקשר הזה. באמצעותה
תכיר את זו שאליה התגעגעת זמן
כה רב. היזהר מריב עם חברים־לעבודה.

באמת! דחקא בשיא של
תקופת ההצלחות שלך,
להיות כל־כן עצובה? !
את כמובן אשה הנתונה
לעליות ומורדות ריג־שיים
חזקים, אבל הפעם
זה מיותר. קחי
עצמך לידיים. בני־עק־רב:
אתם צריכים להיזהר
מהפסקת פעולות
שבהן התחלתם באחרונה.
קיימת סכנה לאובדן חפצים יקרים או
לנזק ברכוש. השבוע יש להקדיש למנוחה.

אתה אוכל יותר מדי,
והשבוע זה יתנקם גם
בחיי החברה שלן וגם
בבריאותן. אם יש
לן עסקים, גמור אותם
לפני יום ח׳ .אח רת
תהיה נתון לרצונו
של הצד שכנגד. אל
תבקש טובות מחברים
— ועוד פחות מחברות
— בסוף השבוע. בת־קשתים: נסי
לצאת עם ידידים ותיקים, לא עם חדשים.

אחרי יום ג׳ את יכולה
לשוב ולכתוב לו. הוא
מחכה לזה, ואת תצאי
נשכרת. אבל מבחינות
אחרות — היזהרי מקשרים
איתו. זה עשוי לשנות
את מצבך לרעה.
בן־גדי: עליך לנקוט בצעדים
חשובים הנוגעים
לעתידך הכלכלי המיידי.
יום א׳ הקרוב טוב באופן מיוחד לקניות.

קולנוע

(המשך מעמוד )27

שנותרו חיים ואת עצמו, הזעיק לאחר־מכן
תגבורת, בעזרת מכשיר־האלחוט.
אולם יחידתו לא יכלה להושיע לו: הוא
קיבל פקודה :״תחזיק מעמד עד שיבואו לחלץ
אותך!״
בינתיים ניסו המצרים, שישבו במוצב הסמוך,
להסתער לעברו. המיקלע היחיד שנותר
שלם על הזחל״ם — לא פעל. רק אחרי
מאמצים נואשים, כשהוא מאבד כל הזמן
מדמו, הצליח גנה להתגבר על המעצור, ולהפעיל
את המיקלע.
כאשר ירדה החשיכה ניסו גנה ופצוע שני
לזחול לעבר תחנת־המשטרה, שהיתר, כבר בידי
כוחות־צה״ל. אולם בדרך נחלש הפצוע
השני ולא יכול היה להמשיך לזחול. הוא
ניסה לשלוף רימון ולפוצץ את שניהם, על־מנת
שלא יפלו חיים בידי המצרים, אולם
גנה הצליח להוציא את הרימון מידיו —
ברגע האחרון ממש. אחר־כך המשיך —
כשהוא גורר את הפצוע השני, שאיבד את
הכרתו, לאורך שלוש מאות מטרים. ואז איבד
גם הוא את ההכרה.
כשהתעורר, מצא את עצמו בבית־החולים.
תחילה, סיפר לו הרופא, כי קטעו את אחת
משתי רגליו. ברגע שהתגבר על ההלם הראשון,
הודו בפניו, כי למעשה נאלצו לקטוע
את שתי רגליו.
במצב זה מאס סימן־טוב גנה בחיים. הוא
סירב לגעת באוכל שהוגש לו, ביקש את
נפשו למות. רק כאשר ראה נכה, קטוע
שתי־רגליים, מהלך בביתן בו שכב בעזרת
שתי פרוטזות, החלים ״לכבוש את החיים
בכל מחיר.״
סייעה לו בכך אחת מאחיות בית־החולים,
צעירה בשם לוטי, שטיפלה בו. כעבור שנתיים
הוא נשא אותה לאשה.

סרטים

ב פ חו ת
התלה בו ת

ד!ר?ן כ (ארמון־דויד, תל־אביב; שוודיה)

גיבור הסרט הוא אדם חסר־כל, ללא בית,
ללא מישרה. הוא לא אכל כבר מזה מיספר
ימים, והוא מנסה לכתוב על מעקה הגשר,
על נייר מלוכלך בעיפרון קטן וישן.
הוא אדם מוזר. הוא נמצא על גבול
הטירוף, והדבר הזה מאפשר לו, במצב בו
הוא נמצא, לשמור על חופש מוחלט, על
בוז לחברה, לכסף שלה, ולכל שאר הסמלים
שלה, לשמור על עליונות מוחלטת.
,יש לו הומור מוזר, מצחיק ומטורף
כאחד, ובעזרת ההומור הזה הוא מתעלל
באנשים עשירים ממנו וחשובים ממנו. כלומר
הכל האנשים. הוא ממשכן את המעיל שלו
אחרי כמה ימי־רעב, כדי לתת את הכסף,
כנדבה, לעני. לאחר שנאלץ לכרסם עצם
שמצא ברחוב, הוא לוקח לפתע כירכרה,
ך זצלצל בדלת של בית ושואל אם הקצין
פלוני ישנו, משום שיש לו חבילה בשבילו.
,כשאומרים לו שאין במקום קצין כזה, הוא
מבקש סליחה והולך. הוא מלא המצאות,
והוא מאבד את התושייה שלו רק בשני
מיקרים, כשבחורה שהזמינה אותו לביתה
מעודדת אותו לפתוח את חולצתה ומגרשת
אותו לאחר מכן, וכשעורך־עיתון, שקרא
את כתב־היד שלו, אומר לו :״ניכר שיש לך

ך * יו ם העצמאות הראשון של מדינת
וי ישראל, זכה גנה בעיטור־הגבורה הגבוה
ביותר שהוענק אי־פעם בישראל: אות הגבורה,
עיטור בצבע ארגמן, שבצידו — מגילה
בה נרשמו על קלף מעשי־גבורתו.
בכך היה סימן־טוב אחד משמונה האנשים
הבודדים שזכו לשאת את העיטור: שאר הארבעה,
להם הוענק האות, זכו בו רק לאחר
מותם, אותו מצאו במלחמת העצמאות.
הוא היה גם המפורסם שבנושאי־ר,עיטור•.
משרד הבטחון לא הסתפק בכך, סייע בשיקומו
של גנה. כאשר עזב את בית־החולים
עם צמד פרוטזות, קיבל הלוואה בסך 1000
לידות כדי שיוכל להקים נגריה. הוא גם
זכה בשיכון ברמת־החייל. כשעיסקי־הנגריה
שלו לא עלו יפה, הפך לנהג־מונית. הוא הוכיח
תשוקה עזר. לחיים, ושנה לאחר נשואיו
כבר נולדה בתו הבכורה, רבקה.
אולם המוות לא סלח לסימן־טוב גנה על
כך שהתחמק מפניו, המשיך לרדוף אחריו,
גם לאחר שהפך נכה.

ך • 1954יצא סימן־טוב גנה עם שאר
• 4גיבורי ישראל, כדי להשתתף בטקס חנוכת
האנדרטה לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין,
שהוקמה בקיבוץ מעגן.
בטקס זה אירעה תאונה מחרידה — כאשר
מטוס פייפר, שהיה צריך ליטול חלק בטקס,
נפל והתרסק על קהל־הצופים, קצר בהם
קציר דמים. כמה משברי־המטוס פגעו באנשים
שעמדו בדיוק ליד גנה. הם נפצעו והוא
ניצל בנם.
כאשר חזר לביתו המתינה לו בשורה:
בדיוק בשעה שהוא עצמו ניצל ממות, ילדה
אשתו בן. גנה קרא לו בשם מעגן.
לימים, נטש גנה את עיסקי־המוניות, רכש
דירה בשיכון הוותיקים ברמת־גן, הוליד לפני
ארבע שנים בן שלישי. למרות הפרוטזות שלרגליו,
נאלץ להסתייע תדיר בכיסא־גלגלים.
לאחרונה הפך קבלן של משרד הבטחון
לניקוי שטחים של מחנות צבאיים.
בתפקיד זה יצא גנה, בשבוע שעבר, לאחד
הבסיסים בדרום — לא רחוק מהמקום בו
נפצע במלחמת העצמאות. שעה שפועליו
עסקו בביעור הקוצים בשטח, ישב גנה עצמו
על כסא־הגלגלים שלו, בחברת שותפו —
נכה אף הוא. כך פקח על העבודה.
לפתע הגיעה האש לפגז, שנשאר כשטח
בין הקוצים. נשמעה התפוצצות חזקה. קליע־הפגז
זינק לעבר צריף־המגורים שניצב בקרי־בת־מקום,
פגע בו, שינה את מסלול־תעופתו
— ונחת למרגלות כיסא הגלגלים של סימן־
טוב גנה.
הפעם פגע הפגז הישן במטרתו.
גבור ישראל הובל למנוחתו האחרונה בטקס
צבאי מלא.
* שחלוקתו הופסקה לפי הוראה אישית
של דויד בן־גוריון בתום מלחמת תש׳׳ח.
במקומו באו הצל״שיס.

סציגרדמיטה ב,,הרעב״
לפתוח

חולצה —

ולהסתלק

כישרון, אבל אתה צריך לכתוב את זה
מחדש, בפחות התלהבות.״
צריך לראות את הסרט, את הניוון
שמסביב, את הכיעור, את האיש הנאבק
בזה, כדי להבין כמה מגוכחת הדרישה
הזאת. ובכלל, צריך לראות את הסרט.

מתח
מו ת ח
פי גי כלש פרטי

(אופיר, תל־אביב;

ארצות־הברית) מרגישים שפי גי הוא בלש
פרטי מעידן הג׳יימס בונדים, ולא מתקופת

האמפרי בוגארט ודומיו.
העלילה שבו אינה בנוייה בהרבה מחשבה.
היא מתארת מיליונר שמן וקמצן, השומר
את בדלי־הסיגרים שלו, והאוסף את תרמילי-
הכדורים שהוא יורה בשעת הצייד. הוא מחזיק
אשה ופילגש ומתעלל בשתיהן.
הוא טיפוס מעניין, וההמצאות האכזריות
שלו מוסיפות הרבה מתח לסרט. יודעים
,שהוא מתכנן לרצוח מישהו, וגם יודעים
שפילגשו, השנואה על־ידי כל משפחתו, ננד
.צאת בסכנת־מוות, אחרי שניסו כמה פעמים
להתנקש בחייה.
וכאן ניכנס לעסק פי גי, הבלש הפרטי,
המשוחק בכישרון רב על־ידי ג׳ורג׳ פפארד
היפהפה. הוא סובל ממחסור ומרעב, וכשהוא
נקרא להגן על הפילגש מידי המתנקשים
בה, הוא מקבל את העבודה
ברצון רב.
השאלה היא: מי מגסה להרוג אותה,
העולם הזה 593ו

ומדוע? לשם ימה שכר המיליונר הקמצן
רוצח מקצועי? ואם הוא רוצה להרוג את
פילגשו, למה הוא שוכר לה שומר־ראש?
המתח הממלא את הסרט אינו נובע מהתשובות
לשאלות הללו. הסיפור אינו מתפתח
בצורה מרתקת, הצופה אינו מגלה תוך־
כדי הסתכלות עוד פרט ועוד פרט, היכולים
לעזור לו בפיתרון הבעייה. הפרטים המתגלים
הם בדרך כלל פגומים.
ואם הסרט מותח מאוד, מתחילתו ועד
סופו, הרי זה בעיקר בגלל הבימוי והמיש־חק.
יש אווירה מותחת ..יש קצב מותח,
,טיפוסים מרתקים, מצבים מורטי־עצבים,
מאבקים ויחסים מעניינים בין האנשים.

את זה. קשיים עם הסטודיו, עם הממשלה,
ונוסף על זה הפגיעות האישיות!
״הציגו את הסרט בלי שמי. בלי להזכיר
שאני המפיקה. בלי להזכיר שזה נעשה
בישראל. זו פגיעה לא־מיסחרית דווקא. אבל
כל־כך קשה לשאת אותה!״
״רוצים להתקדם!״ לכן תבעה מר־גוט
קלאוזנר את איבן לנג׳ל ואת הדוקטור
שפה לבוררות, והעניין נימצא בטיפול.
״לגבי הצד המעשי, החוקי, של העיסקה
— אני בתור אילן אלדד לנג׳ל אינני צד,
אינני שותף ואין לי שום חלק בזה,״ אומר
איבן לנג׳ל ,״אין לי שום ידיעה על
פרטי העיסקה. עשיתי את הסרט בתור
במאי. לבסיס המיסחרי, עליו מבוסם הסרט,
אין לי שום דבר. אני לא צד, לא מבחינה
מוסרית ולא מבחינה חוקית.
״בקשר לשם אינני יודע מה ההסכם.
אין עדיין גירסה עברית לסרט, ואינני
יודע אם היתד, התחייבות להכניס את שמה
גם לגירסה הלא־ישראלית. ובקשר להפצה,

מו ר ת
הכפר
מחייהבתולים (בן־יהודה, תל־אב־כ;
אנגליה) התסריט של דאן ז׳נה לסרט שנקרא
במקורו מזנזואזל מדהים וסוחף, כשקיראים

אותו מן הכתב.
בעזרת מילים חדות, ודוקרות כמו חרבות,
הוא מתאר את המורה הצנועה האהובה
של הכפר, השורפת חווה אחרי חווה.
בלילה, כשכולם ישנים, כדי לראות לאחר
מכן את הדון ז׳ואן האיטלקי היפהפה
המפקד על פעולות הכיבוי.
התסריט מלא פרוורסיות, הטיפוסיות לדנה:
היחס המוזר של המורה אל האיטלקי,
ואל בנו שהוא תלמיד בכיתתה: היחס של
הבן אל המורה; ההתעללות של איש ברעותו
— והשנאה העזה של אנשי הכפר אל האיטלקי,
משום שהוא זר וכולם בטוחים
שהוא המבעיר את החוות.
בסרט של טוני ריצ׳ארדסון אובדות
המלים של דנה ואופיים המיוחד של
הטיפוסים, בתוך צילומים מצויינים המאריכים
את הסרט, והמוצאים מן התסריט את
האפקטים המזעזעים שבו.
דאן מורו ניפלאה, והמישחק, בדרך כלל,
הוא ברמה גבוהה מאוד.
ישראל בגידה
כשהגיע ארצה הסרט שבת המלכה, הוא
הוקרן על־ידי סרטי רחל, הקרנה חד־פעמית
בסינרמה. התברר שכתוב בכותרותיו

המורה ומפקד הכבאים
לשרוף בתים־ולאהוב
שם המפיק: הדוקטור שפה. שם הבמאי:
איבן לנג׳ל. ואילו שם המפיקים הישראליים,
מרגוט קלאוזנר ואולפני הסרטה הרצליה.
לא הופיע כלל, וכן לא שמר, של ישראל
בתור ארץ שנייה בקו־פרודוקציה.
״אני לוחמת על קיום הסטודיו, יום־
יום,״ אומרת מרגוט קלאוזנר ,״כשפוגעים
בסטודיו, בענייני עבודה או שם, זה בדיוק
כמו שדוקרים אותי עם ׳סכין בלב!
״אני אחראית על ההון ועל הד,למאות.
כשאין עבודה, וכשאין פרנסה, הכל נופל
עלי. אבל מי יכול היה להניח שזה יהיה
הסוף של העבודה המשותפת שלנו?
״איך שהתקיפו אותי בגלל זד. שעשיתי
סרט עם גרמנים! אבל אני לא נבהלתי.
אמרתי: צריך לנסות. זאת גם היתד,
המדיניות של משרד־החוץ. מה יצא מזה?״
״רגליים קצרות לשקר מי יכול
היה לתאר שיעשו לי דבר כזה? ואיבן,
אני נתתי לו את האפשרות להיות במאי.
הוא בא אלי כשהיה עוד דייל. אני לקחתי
אותו. נתתי לו לגור אצלי. נתתי לו לעשות
את סינייה, וזה ניכשל. למרות זה נתתי
לו לעשות סרט על היחסים בין גרמניה
לישראל, וגם זה ניכשל. הפסדנו את כל
הכסף. הייתי כל־כך רכה, שבכל זאת על
אף סינייה, נתתי לו לעשות את שבת

המלכה. וזה השכר שאני מקבלת״.
״אני בכלל קישרתי בינו לבין הדוקטור
שפה, ובינו לבין שרגא פרידמן. שרגא
פרידמן היה מזכיר שלי לפני שנים.
״דוקטור שפה — אפשר להבין אוחו.
אם בן־אדם יכול להגיד שעשה משהו
בעצמו, מדוע לא? אם כי לשקר יש רגליים
קצרות. אבל לאיבן לנג׳ל, האם לא איכפת
לו שכתוב שהסרט הופק על־ידי גרמנים,
בלי להזכיר את ישראל או את שמנו?
זוהי בגידה!״
״לקפוץ מן הגג״ .אולפני הרצליה
נמצאים עכשיו בקשיים כספיים רציניים.
הם הפסידו הרבה כסף על סבינה, והם
משלמים אותו עד האגורה האחרונה. הם
מוציאים הרבה כסף על חומרי־גלם, חשמל,
כימיקאלים. ומצד שני, כשמישהו עושה
אצלם סרס, והסרט לא מצליח, הוא דוחה
את התשלומים. הדבר גורר משפטים
והוצאות וכאבי־לב.
״כמה פעמים רציתי לקפוץ מהגג!״ אומרת
מרגום קלאוזנר .״נכון לא יכול היה
לשאת את זה, והוא היה יותר צעיר
ממני. אצלנו יש יושר. אפילו באוצר אמרו
לי: אצלכם החשבונות יותר מדי שקופים.
אני מאמינה בבני־אדם. אבל לפני שלושה
שבועות אמרתי: די! אני לא יכולה לשאת

ד. םרט

גי דייו

וי חסר

לד, ר!!י ד

ל מו ח

חברה. סרטי רול נותנים שרות להצגת
סרטים, זה הכל.
״נכון שהתחלתי לעבוד אצלה. אבל אם
מישהו התחיל לעבוד לפני שבע־עשרה שנה,
זה לא מחייב אותי לעבוד לאחר שבע־עשרה
שנה באותם התנאיים. רוצים להתקדם.
מחפשים מיסגרת חדשה.
״נכון שהיו כישלונות. אבל לעשות סרט
זה מיקצוע אחד ולהפיץ ולמכור אותו זה
לא פחות מיקצוע. אם סרט ניכשל או לא
ניכשל, זה תלוי גם בזה.״

תדריך
א מנו ת
הרעב (ארמון־דויד, תל־אביב) ראר, סר־טיס.
אשהבחולות (טקסים, תל־אביב),
יצרים (שדרות, תל־אביב) ,יצאנית הצמרת
(אמפיתיאטרון, חיפה) ,אדם לבל
עת (פאר, חיפה) ,התאונה (הבירה,
ירושלים).

פעולה
.יהלומים קורצים
אביב) ,הפגיעה בול

בריו (חן, תל-
(אסתר, תל־אביב).

הו מור
סקנדל במשפחה

(הוד,

תל-אביב;

עצמון, חיפה).

וי ת
ם 1 1

ם 1 1

מזל טוב. בשעה טובה. כל שעה יפה לביטוח. ביטוח ב״סהר״ יפה לכל שעה,
ובמיוחד בגיל צעיר.
לבטח את החיים בגיל צעיר — כי בגיל צעיר משלמים פחות. כדאי אבל
לכו

כל זוג צעיר טרוד בבעיות כספיות: דירה, ריהוט, רכב, עריסה
עיבדה חברת ״סהר״ תכנית מיוחדת לזוגות צעירים, לפיה משלמים ב5-
השנים הראשונות רק מחצית הפרמיה הרגילה, ומשלימים את החסר
במשך השנים הבאות.

פנו אל סובן הביטוח ותקבלו פרטים נוספים על התכנית הבלעדית
״חלץ״ -ביטוח חיים לזוגות צעירים.

סהר

חברת הביט1ח המתקדנות בישראל
העולם הזה 1593

התגלחב ־ £ט 6 1ש סו ש ל ^ 11.11^ 1^15
ותח 1ש

ע ם כל ש פו פרת ענ ק
106 6106 של *׳<1$ו11 וש
ש ת קנ ה, תקבלבק בו קון
מי גי לו ח *ע 61ע 0 0

ברענננת

מפלי א ה

הק צף ה ס מי ך והרך של משחת גילו ח 1$׳ז*ו11 וש
איננו מ תי בשמשחת גילו ח זו תרכךאת זיפי ז קנ ך
ותח לי קאת עורך לקראת הגילו ח.
עםמשחת הגילו ח 106 0106 של $א*ו11 וש. הגילו ח מ הי ר וקל
וללא כל חשש לצריבה, ק רי ס ה או חתך.
רצונך ל היו ת גברי ורענן?
פתחאת יו מךעםמשחת הגילו ח 0£ 0106ו של $וא*ו11 וש
ל ב חי רתך: משחת גילו חמק צי פ ה או קרם 1ללאמברשת)

העולם הזר• 1593

לב מפני

0השה בי טלם, ומיא פארו ונערת־ן
הפלייבוי ננסי הדווה ופראנקי סינאטרה,
ועוד תריסר כוכבים וזמרי־להיטים מעריצים
את המאהארישי• מאחיש יוגה — זה
כבר לא חדש. אבל זה שמטורפי־הקצב
נוסעים למבואות־הנהר גאנגס הקדוש, למרגלות
הרי־ההימאלאייה — יש בזה מהחידוש.
אף לגבי להקת־קצב כמו הביטלס, הידועה
כקבוצה האוהבת לחדש בכל רגע.
וזה שחיפושיות־הקצב, שהם ללא ספק
הלהקה הרעשנית ביותר בעולם המערבי,

״החכם הגדול״ — בהודית.

הביטלס אצל הגוה

(מימין) ,אשתו של ג׳ון לנון, פוסעת כשהיא שקועה במחשבות;
ג׳ון לנון עצמו מפהק, אבל ממשיך לחשוב במרץ (,באמצע); ואילו
ג׳ורג׳ האריסון, הזמר שבקבוצה, סוגר את פיו — לשם שינוי.

מרגלות ההימאלאייה, כשהם מתייחדים עם נזאחיש יוגה: סינתיה

נוסעים לממרח כדי לשתוק — זה באמת
משהו שלא מן העולם הזה.
לכן לא התפלא איש, השבוע, כשהראשון
שבביטלם, המתופף רינגו סטאר לקח את
אשתו וחזר ללונדון, במטוס דחוף, יחד
עם אשתו — אחרי תישעה ימי־הגיגים.

פרטי, הליקופטר אישי וכמה ארמונות.
אבל — פירסומת או לא פירסומת —
הביטלם החלו להתייחם אל כל העניין
ברצינות גמורה. הם לבשו גלימות ארובתו,
בילו בחברת המורה הנבואי שלהם
ימים שלמים. ואפילו המוסיקה שלהם
קיבלה צליל מיזרחי: בתקליטים האחרונים

הוא האיש הקדוש, מאהארישי מאחיש יוגה, שעשה קאריירה
נפירסומאי־של־ההירהורים בעשר שנים קצרות, הפך מקבצן
בלתי־ידוע למנהיג עולם־השעשועים המערבי ולקדוש שבאופנה. מאחיש בולט בשל הצחוק
הפרוע שלו, המקטע את שתיקותיו הארוכות, ואת דרשותיו — שהן ארוכות לא פחות.

כל החל לפני כעשר שנים, כאשר
( | מיסטיקאי הודי נוסף, אחד מני רבים,
הגיע לאיי האוויי — איים הנמצאים במחצית
הדרך בין אסיה לאמריקה, אך הפכו,
לא מכבר, למדינת ארצות־הברית ה־.50
אחרי שניתן לו להיכנס להאוויי, היתד,
עבור היוגי מאחיש הדרך לסאן פראנציסקו
— קפיצה קצרה ביותר. וכך הגיע למסרו־פולין
של ההיפים — אז הביטניקים —
והחל להטיף את תורתו.
שהיא פשוטה ביותר :״אם תשקעו בהגיגים
לא פחות מחצי שעה ליום — תרגישו
שאתם חלק מן היקום, ותזכו גם בחדוות
העולם־הבא וגם בשמחה וברוגע שבעולמנו
אנו.״
בכך ניבדל מאחיש מנביאי־הודו האחרים
המחפשים את דרכם על־פי תורת היוגה:
כולם סבורים שרק תרגילים אינסופיים
והתמסרות מוחלטת לחיי־רוח תאפשר לנשמה
לחדול מלהתגלגל מגילגול לגילגול.
מאחיש, לעומת זאת, אומר שדי לחשוב
ולנוח חצי שעה ביום — ואתה מקבל משהו
הדומה מאוד לגן־העדן.
השקפה שהיתר, נוחה מאוד לאמריקאים
ד,פעלתניים, שאינם יכולים פשוט להתפנות
יותר מחצי שעה ליום לעיסוקי־נפש.
לכן אין פלא שד,יוגי הפשוט הפך תוך
זמן קצר למיליונר אשר לרשותו — מטוס

תיזמורתו של הסמל פפר ומסע מוסיקאלי

המצטיינת ביותר של מאהאריש מאחיש יוגה, מלבד הביטלס, היא
7 1 / 1 1 1 1נערת־פברואר של ירחון־העירום פלייבוי, נאנמי הרווד. נאנסי,
סטודנטית באוניברסיטה של לוסיאנג׳לס, היא נערת־חברה חיננית ומלאת־סרץ, אשר מצאה

בתורתו של הקדוש מהודו את המיזוג האידיאלי בין חיים חברותיים מלאי־פימפוט לבין
הפסקות־שתיקה נעימות, הבאות עליה כל אימת שהיא מקבלת השראה מתורתו של מאחיש
יוגה, המורה הגדול. לעומודזאת אין צילומי העירום שלה מפריטים ליוגה או למוסר שלו.

החנם הגדור

מיסתורי הם השתמשו בכמה וכמה כלים
הודיים מקוריים, פתחו בזה את הדרך בפני
ניסויים מרחיקי־לכת עוד יותר, שאומנם
בוצעו על־ידי להקות־קצב אחרות, מן האבנים
המתגלגלות הלונדוניות, ועד לאוהבים
מקאליפורניה.

* 0כשהצטרפו למאחיש יוגה, בהודו,
^ כדי לחשוב פעם אחת לפחות משך שבו-
עות אחדים היה הכל בסדר. עד שניתגלה
להם הסוד הנוראי: בהיכלו של הנביא אין
אוכלים אלא אורז יבש!

יגא1

מ׳ בו קי ם

נוא שים

לאנגליה,

בהם ביקשו החיפושיות מזון — ולאו
דווקא מזון רוחני. השבוע, החלו להגיע
חבילות־מזון עבור הביטלס, המכילות פירות
מיובשים ובשר
משומר.
רק רינגו
סוער־ והחכם
בכל החבורה. לא
המתין לחב לוח
הוא לקח את
רגליים את אע׳ וחור סירי הבשר של
לונדון

גיווטיההסנסציוב

טל הכוכבת הישראלי

111

083

1111

המפורסמת ביותד

ב 11.

הייה ויולי

יוון