גליון 1594 מתאריך 20 במרץ 1968

? 67 / 9ן

צלמת
את החג בסרטי
צבע של
קודאק.

כעת, דרוש פיתוח והדפסת צילומים צבעוניים
קודאקולור־ ושקופיות •אקטאכרום־
במעבדות •דלתה קולור־ .המעמידות לרשותך

ציור של -
<ו 4ם <0ו
תמרים של -
<נ^ם <0נ
ניר של -
וטכנאים המאומנים ע־י< -ו 4ס )<0
כל אלה רק במעבדות ־דלתה קולור־ ברמתזן.

ניתוח חינם

של סרטי •קודאקולור־

׳061)300101
^ 0 <1א
* 11ז

דלתה קוביור•

הפר טי ם ן של רכבת חיפה קידם בשבוע
שניים מאנשי העולם הזה בברכה שעבר מיוחדת :״איפה הייתם כל הימן הזה?״ שאל.
היו אלה אחת משתי חוליות, שערכו את
מישאל דעת־הקהל, אשר תוצאותיו מתפרסמות
זה. הכרטיסן הכיר אותם, וכבר בגליון הספיק להטיל אישית לפחות חמש פעמים
פתק לקלפי הניידת שלנו. הוא הסביר לאחד
הנוסעים :״כל פעם שיש איזה שינוי
בין המפלגות, או כל פעם שיש איזה מאורע,
כמו מלחמה או משהו כזה — הם עושים
מישאל. ממש כאילו היינו הולכים לבחירות
אמיתיות.״
במישאלים אלה (״הקלפי הנסיונית״) התחלנו
לפני שנים רבות. ניסינו שיטות שונות:
להשיג דגם מייצג של דעת־הקהל. הצבנו
קלפיות בפינות סואנות של הערים, בתוך
אוטובוסים נוסעים, בפתחי אולמות־קולנוע.
לבסוף הצטמצמנו לשיטה אחת — ברכבת
נוסעת — לאחר שהוברר כי זוהי הנאמנה
והייצוגית ביותר מסוג זה.
מכיוון שהמישאלים שנעשו ערב הבחירות
היו בעלי עניין רגיש במיוחד, הזמנו בשעתו
נציגים של מפלגות שונות להילוות אל
צוותי־הקלפי, ולהיות נוכחים בשעת ספירת
הפתקים במערכת. מפלגות אחדות אף שיגרו
נציגים.
מאז עבר המתח של ימי־בחירות. אבל מדי
פעם, בעקבות מאורע גדול, מתעוררת מחדש
השאלה: כיצד היו מצביעים עכשיו — אילו
נערכו בחירות־פחע?
בכל מיקרה כזה, מנסחים עורכי העולם
הזח טופס־מישאל מתאים למציאות האקטואלית,
וצוותי־המחקר יוצאים לעבודתם ברכבות
הנוסעות בין הערים השונות.

כל צוות מורכב משני אנשים: אחד
עובר ראשון, מקצה אחד של הרכבת הנוסעת
אל הקצה השני, ומחלק את טופסי־המישאל,
שהם גם פתקי־הקלפי. בן־זוגו ממתין עד של־

לכן, בשעת סיכום התוצאות, במערכת,
היינו מוכנים תמיד להניח, כי הקולות הנית־נים
להעולס חדת — כוח חדש עולים על האחוז
הריאלי שלהם.
השבוע החלטנו לבחון אם הנחה זו נכונה.
שבוע ימים אחרי שקיימנו את הקלפי ה־נסיונית
במתכונתה הרגילה, ערכנו מיבצע-
ביקורת מיוחד. הדפסנו טופסי־הצבעה חדשים׳
הזהים לטפסים הקודמים בכל פרטיהם,
מלבד אחד. במקום לציין כי המישאל נערך
על־ידי העולם הזה, נאמר כי זהו סקר הנערך
על־ידי ״המוסד הישראלי לחקר תמורות
חברתיות״.
רצינו לראות אם שינוי זה יתבטא גם בתוצאות
ההצבעה. התוצאה הפתיעה אותנו
מאוד. אני מניח שהיא תשמש מזון־למחשבה
גם בשבילך, כאשר תקרא אותה בגליון זה.

ומרככות -למכוניות. או ליתר
דיוק: למיבצע שלנו, תן נורמפ לחייל.
בשבוע שעבר התפרסמה בהעולם הזה ובכמה
עתונים יומיים מודעה של חברת
גולדטטאר. סיסמתה של חברה זו, מזה מספר
שנים ,״תנו לגבר גולדסטאר.״ אבל במודעה

שים לב לססל
דלתה קולור
על נב התסונה

הקלפי הנסיונית של ״העולם הזה״ ברכבת
נוסעים היתה שהות לקורא את תוכן הטפסים
ולסמן בהם את בחירתם. אחר־כך הוא
עובר ביניהם, כשהוא נושא בידו את הקופסה
הסגורה, שהיא הקלפי.
לעיתים קרובות נתקלות החוליות בנוסעים
שכבר הצביעו בקלפיות קודמות. מי שלא
השתתף במיבצע כזה, שמע בדרך כלל עליו,
או קרא את תוצאותיו מעל דפי העולם הזה.
רק מעטים מבין הנוסעים ברכבות זקוקים
להסברה.
מיפגש ישיר זה בין נציגי השבועון לבין
הציבור הרחב (ובו אלפים רבים של קוראי
העולם הזה) יוצר מצבים מעניינים. פעם,
למשל, הודיע אחד המשתתפים, כי הוא
נמצא בדרכו לירושלים, שם הוא עומד
להתחתן באותו ערב עצמו. הוא שלח הזמנה
אישית לאורי אבנרי להשתתף בחתונה (אורי
נסע במיוחד, התקבל בשימחה על־ידי החתן
המופתע).
פעם אחרת התנגד חייל שצלם המערכת
יצלם אותו. הוא הכריז כי זוהי עבירה
בטחונית, דרש מהקהל לעצור את הצלם
כמרגל מחופש. סמל המשטרה הצבאית הציל
את המצב, הסביר לחייל כי מותר לצלמו אם
הוא נמצא במקום ציבורי. אחר־כך נטל
בעצמו טופס, מילא אותו והכניסו לקופסת
הקלפי.

על כל טופס־מישאל הקפדנו לציין, כי
זהו מיבצע הנערך על־ידי השבועון העולם
הזה. השאלה היתה: האם יחסו של המשתתף
להעולם הזה מעוות את תוצאות המישאלי
יצאנו מתוך הנחה, כי המשתתפים אינם
אדישים להעולם הזה. יש האוהדים אותו,
יש המסתייגים ממנו, ויש השונאים אותו.
אלה האחרונים היו משליכים בהפגנתיות את
הטפסים לסל הניירות.

זו, הפכה הסיסמה ל״תנו לגבר טרמפ,״ וראו
בה חייל הזוכה להסעה.
מודעה זו, ואחרות העומדות להתפרסם
אחריה, היא תוצאה ישירה של המיבצע
שלנו. פנינו אל מנהלי יחסי־הציבור של
חברה זו, הצענו להם להירתם למיבצע
טרמפ לחייל. מודעות אלה ר,ן היענות החברה
לפנייתנו.
מיבצע אחר, שגם הוא תולדה ישירה של
יתמתנו, הוא זה שהחל בו ראש עיריית
חיפה.
זהו מיבצע מאורגן כהלכה, שמאחוריו
עומדים משאביה של העירייה. בעלי המכוניות
מקבלים תווית אדומה, הנושאת את המלים
״סע חייל״ .אני מקווה שמסם ר התוויות
על שמשות המכוניות יגדל ויקיף רבבות.
תהיה זו הוכחה, שקומץ של מתנדבים, ללא
אמצעים וללא גיבוי, יכולים בכל זאת לרתום
את המוני האזרחים למיבצע בעל משמעות
אזרחית־לאומית ממדרגה ראשונה.
תופעה אחרת, הקרובה לנושא זה, הובאה
לתשומת ליבנו על־ידי קורא מפתח־תקווה,
שכתב:
״נסעתי במונית שרות בקו ,62 מכיכר
דיזנגוף לפתח־תקוזה. הופתעתי הפתעה נעי מה
מאוד לקרוא את המודעה הבאה, מעל למושב
הנהג: במונית זו באופן קבוע שני
חיילים יסעו בלי תשלום. אנא ציינו לשבח
את דויד יחזקאל, בעל המונית מספר
.41—750״
כל הכבוד!

העולם הזה 1594

בעידן החלל ...

טפתוני

יעוץ קוסמטי חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שדרות קיו קיימת לישראל ,94 תל־אביב, בימים ב׳ —ר׳ 6.00—3.30 ,אחר״הצהריים.

ה סו ל ס הז ח *159

מכתבים
״לא שילמתי שוחד״
אני מתייחס לפירסום שניתן בהעולס הזה

החברה ״התלבשו״ על התה, בישראל כמו בעולם כולו.
קחו למשל ארבעה צעירים אלה. מי הם? רווקים עליזים
במסיבה? אוהדי ספורט שחזרו ממשחק מרתק? סטודנ־טים
הממהרים להרצאה? אין לדעת, אך ברור שהם
נהגים ממשקה נכלא, ממריץ ומרענן :״תה ויסוצקי״!

( )1592 תחת הכותרת ״כמה שוחד שולם
כדי שכתבה זו לא תפורסם״ ,בקשר לכתבה
שהופיעה באותו גליון תחת הכותרת ״הוגו
איש־המסתורין.״
בשער האחורי של אותו עתון פורסמו
גם דברים אלה :״בנימין גיבלי הקליט
בחשאי את שיחות העולם הזה וטוען ששילם
שוחד כדי שלא יפורסם סיפור זה.״
ברור כי הדברים האחרונים מתיחסים
לכתבה הנ״ל, בה גם דובר כי נאמר כי
שולם שוחד לעתונכם בסך 6,000ל״י במזומן
כדי למנוע את פירסום הכתבה.
ידוע לכם כי אין אמת בלשון הרע אשר
פירסמתם כי שילמתי שוחד להעולם הזה או
כי הנני טוען ששילמתי שוחד להעולם הזה,
וכן כי הקלטתי בחשאי שיחה עם כתבת
העולם הזה, בו מופיע
גם ״הסכם השוחד״
שנועד למנוע
״חשיפת דמותו
של הוגו שוורץ.״
פירסום הדברים
הנ״ל על־ידכם מיועד
לבזותני ולפגוע בי.
אני מייחד מכתבי
זה לפירסום לשון
הרע נגדי בדבריכם
הנ״ל שאין בהם
אמת.
גי ב לי
בזמנו פניתי אמנם
לכתבת העולם
הזו ,!1הגב׳ שולמית תבור, וביקשתי ממנה —
כידידו של מר הוגו שוזרץ — לא לפרסם
דברים הנוגעים לו אישית, ברצוני למנוע
פגיעה בו ובמשפחתו.
הכתבת הנכבדה הסכימה להיענות לבקשתי.
לא הקלטתי כל שיחה עימד, ולא
אמרתי לאיש כי הקלטתי שיחתי עימה.
לא נתתי לה שוחד, או להעולם הזה, או
למי־שהוא אחר, כמצויין או כמשתמע מ־מכתבכם,
וכמובן גם לא אמרתי למי־שהוא
שנתתי שוחד כנ״ל.
לא פניתם אלי בכל דרך אחרת באיזה
זמן שהוא לקבל פרטים מאיתי לגבי הדברים
שפירסמתם נגדי בעיתונכם הנ״ל.
ברור א״כ שמעשכם הרע נעשה בכוונה
תחילה, על מנת לבזותני ברבים כאמור.
הנכם נדרשים לפרסם מיד תיקון הדברים
ולהכחיש את אשר נאמר על־ידיכם לגבי,
בקשר לתשלום שוחד כלשהו, וכן כי
הקלטתי בחשאי שיחת העולם הזה בו מופיע
דבר ״הסכם שוחד,״ דבר שאין לו כל שחר.

בנימין ניכלי,

צהלה

#העולם הזה יודע היטב כי הקורא גיבלי
לא שילם שוחד, ולא טען זאת. כן לא
נאמר בכתבת העולם הזה כי גיבלי הקליט
שיחה כלשהי בחשאי. העולם הזה רק קבע
כי נפוצה שמועה כזאת, והכתבה כולה
נועדה להפריך ברבים את גל השסועות.

ח״ב לין מוזדיין
צעיר בגילך או ברוחך? — התה הוא בשבילך!

אני מעביר אליכם שיק על סך לירה
אחת, עבור הפירסום שנתתם לי בהעולס
הזה (.)1592

ביפק תה, ביפק תה? ,יפק תה, תה. ת ה!

תזז וי לזו ע קי
למד נהגות
המור ה ״ בנו ,׳
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הדלי׳ דיזעוף 43
טלפון 228988

ועד הפסטיבל הישראלי
לקראת הפסטיבל העולמי ה־ 9של נוער וסטודנטים,
אשר יתקיים בסופיה, בולגריה׳ בקיץ־ ,68 מתארגנת

להקת מחול ושירה
צעירים המעוניינים להשתתף, מוזמנים למבחן שיתקיים ביום
שבת ,23.3.1968 ,בשעה 10.30 בבוקר, בחיפה, רה׳ כורי .25

למותר הוא להסביר, כי כתבה זו שזורה
אי־דיוקים רבים ומגמתיים. תמיד גרסתי,
כי לא יהיה זה לכבודו של אדם המכבד
את עצמו, וזה שהבריות
מכבדות אותו,
להתדיין עימכם
בדרך המשפטית על
הוצאת־דיבה, ולכן
לא אעשה זאת בהקשר
לכתבה בה
דאגתם לפרסמני.
צר לי על אותה
נערה שבגלל נסיבות
מצערות, הסובבות
אותה, הפכה טרף
לחוגים קיצוניים העוינים
את המדינה, ליו אשר ניסו להשתמש
בה למטרתם. אינני מאמין, כי צעירה זו
נתנה לעיתונכם תיאורים מסולפים המופיעים
בכתבה. מניח אנוכי, כי אותם חוגים העוינים
את המדינה הם אשר העבירו תיאורים
מסולפים.
קבלו את התשלום בסך לירה. להבא,
אהיה נכון להגדיל את הסכום.
אמנון לין, ח ״כ, הכנסת
• תרומתו של ראש המחלקה הערבית
העולם הזח 1594

וסל מועצת פועלי־חיפה הועברה לתנועה
למען פדראציה ישראל־פלסטין, בתודה. אשר
לדברי שרה גרסון ודברי אמנון לין, עליהם
מבוססת הכתבה, הם הוקלטו במערכת.

רק״ח הוזמכה

הודעתם (העולם הזה 0592 כי ״לא רק״ח
ולא מק״י הוזמנו לודעידת המפלגות הקומוניסטיות
בבודפשט.
מצטערים אנו כי טעיתם. המפלגה הקומוניסטית
הישראלית, שסיעתה בכנסת מכונה
רק״ח, הוזמנה והשתתפה באופן פעיל. המשלחת
כללה שני חברי הלישכה הפוליטית,
דויד (סשה) וסליבה כמים.
נכון הוא שמה שמכונה מק״י (קבוצת
מיקוניס־סנה) לא הוזמנה ולא השתתפה,
היות ואינה מהווה יותר אירגון קומוניסטי.

0101010002020101000253010184000002025301010100

ד״ר וולף ארליך, דובר
המפלגה הקומוניסטית הישראלית
• הקורא ארליך צודק. העולם הזה מצטער
על הטעות.

תמהוני עם זקן
בנוגע לכתבה ״ישראל השחורה״ (העולם
הזה ) 1593 ברצוני להעיר:
( )1אין זה נכון כי כתב־העת חדשות
ישראליות אימפאריאליות מכיל, בלשונכם,

רק ״קריקטורות, מכתבים מפוברקים או
אמיתיים למערכת, ורשימות שהופיעו, ברובן,
בחד־פעמון בשם נימאס.״
האמת היא אחרת,
ואותה אפשר להוכיח
בעזרת סרגל:
יותר ממחצית העיתון
מכילה תיי־גומי
מאמרים ומודעות
שהופיעו בעיתונים
כמו הארץ,

מאח רי כל מקלטט לויזי ה של
פיליפס פועל מנגנון ק לי ט ה
משוכלל.
מאח רי כל מוצר של פיליפס
עומדות מעבדות פיליפס הנודעות
על כל צוות מדעניהן.

מעריב וידיעות־ אחרונות״
מפרי עטם

של עיתונאים כמו
שמואל שניצר, הרצל
רוזנבלום ועוד. עומר כמו כן אין בעיתון
אף מכתב מפוברק
אחד, אלה אם כן חוש־ההומור שלכם הוא
כזה, שלמכתב החתום על־ידי ישראל בר
משדה־בוקר אתם מתייחסים ברצינות.
( )2כתבתם כי אנחנו עושים את עבודתנו
בלונדון, הרחק מישראל, מתוך חשש לחיינו.
והנד״ עובדה היא, כי אני מתגורר בקביעות
בירושלים, ודווקא בחלק הישראלי שלה.
( )3אין קשר בין העיתון שלנו לבין
האירגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן) .אני,
למשל, לא השתייכתי ואינני משתייך למצפן,
וכן גם ידידי וחברי שמעון צבר.
( )4אותי אישית תיארתם כ״תמהוני״ וכי
״מגודל זקן״ .לדעתי אין תיאור זה
מספיק וחד־ערכי. כי שתי הגדרות אלה
מתאימות גם להרבה אחרים, כדוגמת ח״כ
מסויים, למשל.

דן עומר,

מאח רי כל אל ה 77 שנות נ סיון פיליפס ומחקר. לכן ראוי
לאמונך.

$קו 1ווו ק

3י לי 3 3

האביב במלוא הדח!

ירושלים המערבית

צלם את שלל הצבעים עוד היום !
את צלומי פורים שלך אל תשכח
לתת לנו לפתוח. פתוח צבעוני
על־ידי המעבדה הגדולה בארץ!

כל גיורת -זונה?
טעיתם בכחבתכם (העולם הזה )1592בטענה
שהטבילה במקודה של הגיורות ״תסמל
את הפיכתן ליהודיות טהורות וכשרות.״
ההיפך הוא הנכון. גיורת, לפי ההלכה
האורתודוכסית, היא זונה :״אין זונה אלא
גיורת״ (יבמות, ס״א, א׳) .וכפי שמפרשת

לונן נ 31ד
פ1חיבנה,ר11 חוב ה חב ר

האנציקלופדיה התלמודית,
בעריכת ה

לוין ,״מפני שהיא
באה מן ה־עכו״ם
שהם שטופי־זימה,
וכל שנולדה
בגיות חל עליה שם
זונה, אף־על־פי שלא
נבעלה.״ מסיבה
זאת, אם יהודי אונס
או מפתה גיורת,
אין צריך לשלם לה
פיצויים, מפני ש״ה־הרי,
לדעת ההלכה,
נכריות בחזקת הפקר
הן וניבעלות בנכריותן.״ (אנציקלופדיה
תלמודית, ערך ״גיורת״ ,עמודים כ״ב־כ״ג

מרכז עדשות מגע

1£8א 3 0£א! 1£ס ^ז־אסס
״גרוזוכסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניך ),טל 55029 .

שעות קבלה 9-17
נסמח לסלוח חוברת הסברת
__לפי בקסת__ .

ד״ר ישראל שחק,

האוניברסיטה העברית, ירושלים

,ח ל * 1 3תחו * 1ן

גזע משוכח
אני תלמידה בבית־ספר תיכון בבאר־שבע.
איני רוצה בעיות, ומנכ״ל משרד החינוך
לא ישמח על מכתבי. על כן איני מפרסמת
את שמי המלא.
הבעייה: ספר הכוזרי, המאושר על־ידי
משרד החינוך לבחינות הבגרות. בהקדמתו
של הספר, שאושר על־ידי מחלקת החינוך
(המשך בעמוד )5
העולם הזה 1594

למען יוני שעח תייו

1ה״ וחפזקת וחפתר,

ל הו פעה זו הרת
ביום ובערב

| יןעםה בו ט ם הצרפתי
׳ 1מ ל -ויוצא ר,ד!פן

23ח3י1׳*ק£$
-;8ו 3נ ז, ם א \ /עוס 0א בז

מסו יק 13
) 0121611

62 2 5 1 9 / 2

מכתבים
(המשך מעמוד )5
של כנסת ישראל (הדתית, להבדיל מהכנסת
שלנו) כתב הד״ר צפרוני:
״עם ישראל הוא בחיר־העמים על־פי גיזעו,
חינוכו ואקלים־הארץ, שבה התפתח. הגזע של
עם ישראל הוא המשובח שבגזעים.״
אני חושבת שהמשפטים הללו מדברים בעד
עצמם.

אומן עונה לצייר

מידה,

באר־שבע

צר לי שעלי לפנות אליך בורך זו, משה
ברנשטיין. אני רואה מדי פעם שאתה מתפרסם
בזכות מכתביך למערכת המשמיצים
ציירים אחרים, ולא בזכות כישרונותיך.
במכתבך כתבת (העולם הזה )1592 שתע־רוכת־האירוטיקה
אינה אלא ניבזות. יש לך
האומץ, או נכון יותר החוצפה, לבוז לחבריך
למיקצוע על שהעזו להציג את הארוטיקה
כפי שהיא נראית בעיניהם.
אל תשכח, ידידי, שהיו זמנים שתמונות-
עירום רגילות נחשבו לניבזות בעיני אומנים
שהסתפקו בציור־נוף.
לי, אישית, יש טענה אחת נגד המוצגים
בתערוכת־הארוטיקה: אף אחד מן הציירים
לא התייחס ברצינות לנושא זה, שכן אף
תמונה אחת לא צויירה בשמן על בד, שהיא
הדרך הקלאסית לציור רציני.

אייה לביא,

בת־ים

הגן הנעלם
בזמנו, הקמתי בנהריה פארק מפואר.
לצערי, אין באפשרותי להמשיך לטפל בו,
בשל היעדרי מנהריה.
הצעתי לעירייה את הפארק, אך ראש
עיריית נהריד, אינו מעוניין לקבל את ה־

הגן שנעלם
פארק, יחד עם מיתקניו. על כן אצטרך,
לצערי, להעבירו למקום אחר בארץ.

גונטר ס. דיטהקום,
החמשיר ואני

נהריה־צפון

קראתי בהעולם הזה ( )1533 שהייתם ממציאי
החמשיר בעברית. אז קבלו כמה חדשים
פר׳־עטי, למשל:

סיגריות

.כיו

המלך

11והי

0יי 1נ 1־ ייר 1ן ־

היה ן זיתה פעם כנסת/,שעל הארץ החלה
נינזאסת / .הליכוד אז הוקם / ,בהדר ורנב
עם / ,ומאז היא חסרה שן ולסת.
או, אם תרצו: מעשה בפקיד מלר״ז/ש־את
כל חפציו כבו ארז/.״אין חשמל בל•
עשן/,אז אברח לבשן/,כי סופה של העיר
כאן לא רז.״
או אפילו: הכליות והמוסר, בלי קונדס/
שאלו את המע״י איך הונדס /:קחו מעי
חיוור / ,גס גס, גם עיוור / ,והוסיפו מצפון
נאנס.״
יעקב מרמלשטיין, תל-אביב

טעות לעולם צודקת
ליעקב זימבר: ברכות מקרב־לב לנישואיו
עם בח״ליעקב אטלס.״ נ״לוח
החברה״ ,מעריב.).29.2.68 ,

משה קשטן,

חולון

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.

העולם הזה 1594

ה11־1־:1
ך* שבוע
^ מדינת
חמש שנים.

הבא ייבחר זלמן שזר, נשיא
ישראל, לתקופה נוספת של

הוא יהיה המועמד היחידי.
נציגיהם של 116 חברי־כנסת — ממק״י
ועד המרכז החופשי, מל״ע ועד אגודת־ישראל
— חתמו על המיסמך המציג את
מועמדותו.

זוהי דוגמה נאה של אחדות

נשיא המדינה דומה לשופט, שלא ניתן לפטרו
לעולם.

״לא לכף התכוון המחוקק, כאשר
קכע תקופת־כהונה של חמש
שנים. שכן אחרת יכול היה לקבוע
מראש כי כל נשיא יכהן בתפקידו
עד יום מותו״.
בכל זאת ניבחר בן־צבי לתקופודכהונה
שלישית. כעבור חודשים מעטים בלבד.

מסתבר, איפוא, בי שלושת בעלי
התפקידים הייצוגיים העיקריים
במדינה שייכים לחלק אחד
ויחיד של החברה הישראלת.
לא זר, בלבד ששלושתם מייצגים השקפת־עולם
אחת. הם מייצגים גם נוסח אחיד
של אותה השקפה.
לא זה בלבד ששלושתם שייכים למפלגה
אחת, אלא ששלושתם שייכים גם לסיעה
אחת בתוך אותה מפלגה, סיעתם של ותיקי
מפלגת העבודה (ולפני כן ותיקי מפא״י,
ולפני כן ותיקי אחדות־העבודה, ולפני כן
ותיקי פועלי־ציון).

ך* אם זה בריא, כי אף אחד מראשי
ן והמדינה אינו בן עדות־המיזרח, או לפחות
בן הארץ?

האם זה בריא שאך אחד מהם
אינו יבול להזדהות הזדהות ישירה
עם מי שנמצא כארץ פחות
מ 45-שנים ף

האם זה בריא שאף אחד מהם אינו יכול
להבין את המיסגרת הנפשית של הדור
הצעיר. או אף של דור־הביניים?

האם זה בריא בי כל ראשי
המדינה ישתייבו לסיעת־השלטון
במפלגת־השלטון 1

לאומית. אני מצטער שאצטרך להפר
אחדות זו.
כי אני אומר:

אפשר להניח בי המאמץ שהיה
ברוך כהמשך כהונתו תרם תרומה
למותו.

ין לי
להיפך.

שום טענה אישית כלפי שזר.

הוא יהודי טוב ואהוד.
בכל תקופת כהונתו, לא עשה אף מעשה
רע אחד.
התנהגותו בתפקיד היתד, קורקטית, ללא
רבב ודופי.
הוא עשה את המוטל עליו, תוך מאמץ
גופני רב, ברצון טוב ובלב ישר.

וכבל זאת, מתנגד אני לבחירה.

לא בלחש ומאחורי הגב, אלא בפה מלא.

.יי* חידת נשיא המדינה אינה מחווה
.. 1פרטית. כיבודו של איש פרטי בידי אנשים
פרטיים אחרים.
זהו אקט סימלי רב־משמעות.

זהו גם אקט פוליטי ממדרגה
ראשונה.
אומנם, סמכויותיו של נשיא ישראל הן
מוגבלות (אף כי אינן מבוטלות כלל וכלל,
במצבים מסויימים).

אולם חשיבותו הייצוגית של
תפקיד הנשיא חשובה כיותר.
הנשיא הוא הנציג העליון של המדינה —
על כל עמיה ועדותיה, מפלגותיה, ומעמדו־תיה.

פני
הנשיא הן פני המדינה.

מי שבוחר בנשיא מסויים, הריהו בוחר
בכל אשר אותו נשיא מסמל.

ושום סנטימנט אישי, שום רצון
להביע תודה לאדם יטמילא את
תפקידו כמיטב יכולתו -אסור
להם שיסיחו את דעתנו מן המשמעות
הזאת של הבחירה.

^ פני שש שנים הוצגה מועמדותו
/של יצחק בן־צבי ז״ל לתקופת־כהונה
שלישית. כתבנו אז, במדוד זה:
״יש אומרים: אין זה נעים לפטר נשיא
ולבחור באחר במקומו. יש בכך משום
הבעת אי־אימון, שמר בן־צבי בוודאי אינו
ראוי לה. לכן יש לבחור בו בפעם נוספת.

״אם נקבל הלך־מחשבה זה, הרי
פירוש הדבר בי בחירת נשיא
המדינה היא לכל החיים״.
״עלינו להניח כי כל נשיאי ישראל יהיו
אנשים טובים והגונים. על כן לא תהיה
לעולם שום סיבה אישית להחליפם בתום
תקופות־כהונתם. אם נקבל את ההנחה כי
ההחלפה אינה תהליך נורמלי, הרי יהיה

* הו השיקול הראשון שיש לקחתו
} בחשבון בדיון על כהונתו הנוספת של
הנשיא.
שניאור זלמן שזר הוא בן 78 וחצי.

יתכן שזוהי הנקודה החשובה ביותר.
גם אחרי כל האיחורים וההתאחדויות, אין
זה בטוח כי מפלגת־העבודה מייצגת עתה
ס/ס 50 מאזרחי ישראל. יתכן מאוד שלא
הגיעה לכך. אם הגיעה, בוודאי אין היא
עולה על אחוז זה בהרבה.

מדוע צריבה מפלגה כזאת לרכז
בידיה את כל עמדות־הייצוג־וה־שלטון
כמדינת־ישראל?

אולם גם שלוש סיעות הנחשבות
ל״אופוזיציוניות״ כתקופת ה ליכוד
הלאומי -חתמו על הצגת
מועמדותו של זלמן שזר.
לא רק אגודת ישראל, אלא גם המרכז
החופשי ומק״י.

בכך הן שייכו את עצמן, למעשה,
למשפחה הגדולה של המיש־טר
הקיים.

הן קבעו, כי מעבר לכל הדיבורים, אין
ליבן לאופוזיציה של ממש.

כי לעמדתן כעניין מהותי -
מדיני וסמלי -זה יש תוצאה
מעשית חשובה.

לפי החוק, דרושה חתימתם של עשרה
חברי־כנסת כדי להציג את מועמדותו של
אדם לכהונת הנשיא.

האופוזיציה הפורמאלית בכנסת
הנוכחית מונה 12ח״ביס. משמע :
אפשר היה להציג מועמד, שאינו
שייך למפלגת-השילטון.
אפילו סיעות כה שונות ומנוגדות כמו
רק״ח ואגו״י, המרכז החופשי ומק״י, יכלו
להסכים על מועמד בלתי־מפלגתי, הראוי
לתפקיד.
זה לא היה מונע, את בחירתו של זלמן
שזר. אך זה היה מציג, לפחות באופן הפגנתי,
אלטרנאטיבה סבירה.

אם סיעות אלו לא עשו כך, אם
הן מיהרו לשים את חתימותיהן
על המיסמך שהוגש להן דווקא
על־ידי ישראל קרגמן כשם המנגנון
של מפא״י -מתוך סיפוק על
עצם העובדה שהוא הואיל בטובו
לפנות אליהן ולצרפן למשפחה -

אם ייבחר מחדש, תוטל עליו
משימה מפרכת, שתסתיים בהיותו
כן 83 וחצי.
פני המדינה, כפי שישתקפו מבעד לפני
הנשיא, כלפי העם וכלפי העולם, יהיו פני
אדם קשיש מאוד.

בכך נאשר את הכלל כי ותיקי
המדינה צריכים להישאר בכל תפקידיהם
עד יום מותם, בי לעולם
לא יהיו חילופי־משמרות, כי ״משורה
ישחרר רק המוות״.
זהו כלל מזיק ומסוכן. מזיק לוותיקים
עצמם, ומסוכן למדינה דינאמית, ד,חייה
במציאות המשתנה במהירות, הזקוקה יותר
מכל מדינה בעולם לכוחות רעננים ולדם חדש.
החלפת הנשיא הקשיש באדם פחות עתיר־זכויות׳
אדם המסמל את עלייתו של דור
חדש, לא תביא, כמובן, לחילופי־מישמרות
אוטומטיים בכל צמרת השלטון.

אולם היא תסמל את השינוי,
וכבד תאיץ ותדרכן תהליך זה גם
כעמדות האחרות.
לא מכבר המציא העיתונאי שבתי טבת
את המושג ״מועדון המאה ה־ 19״ .אין אדם
בארץ המסמל את המועדון יותר מזלמן
שזר( .אני זוכר את זלמן רובשוב עוד מימי
נעורי, כאשר נאם בפנינו בעצרות־מחאה
נגד שלטון המנדט. כבר אז היה ותיק מאוד).

בחירתו לכהונה נוספת פירושו:
הברה בזכותו של ״מועדון המאה
ה־ ״19 להמשיך ולשלוט במדינה.

ולס זלמן שזר אינו מסמל רק דור.

הוא מסמל גם מישטר.
שלושת האנשים העומדים בראש צמרת
המדינה, על־פי הפרוטוקול הרישמי, הם
נשיא־ר,מדינה, יו״ר הכנסת וראשיה,ממשלה.

שלושתם הם מוותיקי התנועה
הציונית.
שלושתם הם מיזתיקי היישוב בארץ.
שלושתם הם אשכנזים.

שלושתם הם ילידי רוסיה.
שלושתם נולדו בסוף המאה שעברה.
(זלמן שזר נולד בשנת , 1889 בעיירה
מיר. קדיש לוז נולד בשנת , 1895 בבוב־רויסק.
לוי אשכול נולד בשנת , 1895 בעיירה
אוראטובו, פלך קיוב).

הנשיא ו מזן שור
בתקופה זו של ״ליכוד לאומי״ ,האם לא
יהיה זה ראוי, כי בבית הנשיא ישכון אדם
המשתייך למפלגה אחרת, או אישיות בלתי־מפלגתית?

בשעה
שמאיימת על המדינה הסכנה
של הידרדרות לתוך מישטר
חד-מפלגתי, האם לא חשוב שבעתיים
להמחיש את הדמוקרטיה
הרב-מפלגתית על-ידי בחירת נשיא
שאינו שייך למפלגה האחת?

ל רקע זה, מדאיגה ביותר התנהגותן
ע. של אותן הסיעות המועטות שנשארו,
ברצון או מאונס, במעמד פורמלי של אופוזיציה.
אין
להתפלא על גח״ל, שהיא עתה מם־
לגת־קואליציה רישמית ונאמנה. מעולם לא
האמננו כי היא אלטרנטיבה למשהו, חוץ
מאשר לאשליות של עצמה.

הרי זה מעיד יותר מאלך נאומים
על מהותן.

ך) פיכך, לא תהיה בכלל בחירה.
/יהיה מועמד אחד, והוא ייבחר אוטומאטית.
המעמד החגיגי, עם הקלפי החשאית
יהיה לפארסה.
עברנו דרך ארוכה מאז שנת . 1952 אז
נתקלה בחירתו של מועמד מפא״י במחסום
עקשני. היה צורך בהצבעה שנייה, שלישית
ורביעית, עד שהכריז משה סנה, בשם מפ״ם,
כי מפלגתו תצביע בעד יצחק בן־צבי ותבטיח
לו רוב.
מאז התנוונה הדמוקרטיה הישראלית,
התרוקנה הכנסת מעיקר תוכנה, הסתיידו
עורקי המפלגות הודתיקות (ורסיסיהן החדשים
).הבחירה הפכה אוטומאטית. ואם תחילה
צייצו כמה קולות, הם הושתקו במהרה
ובלי קושי על־ידי המקהלה הגדולה.
מול מקהלה זו הנני קם ואומר:

ייאמ 1׳ ד י

מדי

בעולם
ארצות־הברית
אדםז היר מדי
רוברט (״בובי״) קנדי הוא אדם מוכשר.
הוא גם אדם זהיר. יתכן כי הזהירות היא
בעוכריו.
מזה שנר, ברור כי פופולריותו של הנשיא
לינדון ג׳ונסון נמצאת בירידה, בגלל הסתבכותו
במלחמת ויאט־נאם חסרת־התוחלת.
מתנגדי המלחמה האיצו בבובי להציג מועמדותו
בבחירות שתתקיימנה בחודש נובמבר.
בובי סירב. אמנם, מדי פעם השמיע הצהרות
שנועדו להוכיח כי הוא מתנגד למדיניות
ג׳ונסון, אבל הוא פחד להציג את מועמדותו.
הסיבה: הוא תשש שלא יעלה בכוחו להתגבר
על ג׳ונסון במאבק על המועמדות. לעומת
זאת היה בטוח שאם ימתין עוד ארבע שנים,
יירש את ג׳ונסון — כי לפי החוקה לא
יוכל ג׳ונסון להיות לנשיא בפעם השלישית.
שניים לכתר אחד. השבוע היתה ל־בובי
הזדמנות רבה להתחרט על פחדנותו.
בהעדרו של בובי, יצא למאבק נגד ג׳ונסון
סנאסור ליברלי אחר, הידוע כמתנגד למדיניות
ג׳ונסון בויאט־נאם. זהו יוג׳ין מק־קארתי.
איש לא האמין כי יש למק־קארתי* ה

השבוע זכו :
מלכה גיטליס —
רח׳ מרים החשמונאית ,8ונ״א

חסידה קרן —
רח׳ הרב ריינס ,11 שכון מימון, ירושלים
שד׳ ירושלים ,50 יפו
שושנה משה — אילת הולינגר לינט —
בפר יונה ב׳ מס 90 .
מזל עטיה —

תנאי ההשתתפות .1 :ציין את שמך
וכתובתך המלאים על מעטפה .2 .צרף 3
פקקי כתר של ״גולדסך ו־ 3פקקי כתר
של ״גולדסטאר״ .3 .השלם את הסיסמה
״תנו לגבר 4 .שלח לת.ד 7095 .תל־אביב,
עבור מבצע ״יהלום בכל יום״.

י הלום של משקה ויהלום בכל יום
ב מב צ ע גולדסטאר גולדסו

* ט ב עו ת הי הלו מי ם מוצגו ת ב אולמי

רוגי (מימין) כהלווית אחיו
זה לא יכול לקרות בישראל

תל־אביב. נו י הוד ה .64נ תני ה. לילנבלום גז.

לראשונה בישראל -״טפלון״
סוף סוף הגיעו אלינו כלי הטיגון והבישול ״טפלון״ ,שהוגדרו ע״י עתונים אמריקאיים כ״הישג
החשוב ביותר למטבח בשנות הששים!; הכלים מיוצרים בלעדית בישראל ע״י ״פלאלום״ —
המפעל הגדול בישראל לכלי בית ומטבח מאלומיניום.
נקי, שפותח במעבדות חברת ״דו פונט״
״טפלון״ הוא השם המסחרי של הציפוי
האמריקאית. לציפוי ״טפלון״ שתי תכונות חשובות ביותר: הוא אינו נדבק ( 511014מסא) ואינו
נסדק (־ 500111 תסא) .לכן, אפשר להשתמש בכלים המצופים ״טפלון״ לטיגון ולבישול בלי או
עם שומנים, ביתן שהתבשיל אינו נדבק לכלי.
אפשר לחמם ב״טפלוך מזון ללא תוספת נוזלים או שומן. אולם, יתרונו הבולט ביותר הינו
בכך שניקויו קל ומהיר להפליא (בגלל תכונת הי 01:זז 1 5ז 0ן> שלו) .העובדה האחרונה פירושה
— מהפכה במטבח.
אין פלא, איפוא, כי מחקר שוזקים שפורסם לאחרונה בארה״ב קובע, כי מאז 1965 עלו מכירות
ה״טסלון״ בארה״ב בלבד ב־ס/ס )!(170 ואילו ס /ס 50 מעקרות הבית בארה״ב הן בעלות כלי ״טפלון״.
לקראת הפסח מציע מפעל ״פלאלום״ מבחר מחבתות בגדלים שונים (מ־ 18 עד ,)26 וכן גרילר
שימושי. אחריהם יוצאו לשוק, סירים, קלחות וכלי טיגון ואפיה נוספים, כולם בציפוי ״טפלון״.

הוידוי
הפ סי כו ד אלי של סלב אדור
ד א לי:
יו מנו של גאון
להשיג בחנויות הספרים או
במישלוח המחאת־דואר
להוצאת ״יפעת״ ,רחוב ברזילי ,4
תל־אביב, טלפון 623830

״העולם הזה״ ,שבועון החד שו ת הישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
תא״דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דסום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

המחיר 7.90 :ל״י

אפרורי סיכוי כלשהו. לכן נדהמה המדינה
כולה כאשר השיג השבוע מק־קארתי נצחון
מפואר. בבחירות המוקדמות במדינה ניו־האמפשיר
זכה ב־ס /ס 40 של קולות הדמוקרטיים,
רק קצת פחות מהנשיא ג׳ונסון עצמו.
הדבר הוכיח כי אפשר עתה לנצח את ג׳ונ־סון.
בובי הזדרז להודיע כי הוא מוכן לקבל
עול זה על עצמו — וכך נוצר מצב־ביש,
כששני סנאטורים, בעלי דיעות קרובות,
מתחרים על כתר אחד.
מוצא אפשרי: הפיכת מק־קארתי למועמזז
לסגן־נשיא, בצד בובי קנדי.
שוב: קנדי״ניכסון 7בצד הרפובליק־אי
של המיתרם היתר, התפתחות הפוכה:
נלסון רוקפלר, הדומה בדיעותיו לקנדי ומק-
קארתי, הובס על־ידי ריצ׳ארד ניכסון, הדומה
בדיעותיו לג׳ונסון.
רוקפלר לא הציג את מועמדותו רשמית.
אך תומכיו הכניסו את שמו לפתקי־הבחירה.
אילו עשו כך בהמוניהם, היה רוקפלר הופך
למתחרה חזק לניכסון, ויתכן כי היה זוכה
במועמדותו. אך המיבצע לא הצליח, ובינתיים
נשאר ניכסון כמועמד חזק יחידי.
כך נוצרה האפשרות כי בבחירות הבאות
יופיע קנדי נגד ניכסון, כפי שהופיע אחיו
לפני שמונה שנים.
רא העסכן ניס בוחרים. כל זה יכול
לקרות רק באמריקה, כי רק שם יש לבוחרים
השפעה ישירה גם על בחירת המועמדים.
בישראל נבחרים המועמדים על־ידי מזכי־רויות
המפלגות, ולציבור הרחב אין שום
(המשך בעמוד )30
* שאינו קרוב של מק־קארתי אחר, אף
הוא חבר המפלגה הדמוקראטית, שציד־המכשפות
האנטי־קומתיסטי שלו הוליד את
המושג ״מק־קארתיזס״.
העולם הזה 1594

תבוסה למפלגת העבודה ומפ״ם * עליה לגח״ל * נסיגח למפד״ל
בדרך כלל, עם כלל הארכלוסיה.

לפני שנתיים נערכו הבחירות לכנסת השישיות הצבעת בזזן כסי
שהצכעת. אילו נערכו כחירות היום -כיצד היית מצביע הפעם ז הייתי מצביע היום.

אולם הוא מקפח, במידה מסויימת, רשימות שיש להם
ריכוזים טריטוריאליים של בוחרים.
דהיינו: המפלגות הדתיות, שיש להן ריכוזים בירושלים
ובבני־ברק; רק״ח, שיש לה ריכוז מכריע באוכלוסיה הערבית,
וכן גם הרשימות הערביות של מפא״י, הזוכות ביום
הבחירות למיספר ניכר של קולות הודות ללחץ השלטונות
וראשי־המשפחות. יחד עם זאת מציינים עורכי המישאל כי
בלט ברכבות אלה אחוז ניכר של אנשים דתיים, חובשי
כיפות, שהשתתפו במישאל במרץ רב.

משוס כך יש להפחית כמה אחוזים משאר

2,30

78 ליבראלים עצמאיים
3אגודת ישראל

גח-ל

המפלגה הדתית-לאונדת

המרכז החופשי

לפני שנתיים נערכו הבחירות לכנסת השישית. הצבעת כהן כסי
שהצכעת. אילו נערכו כחירות היום -כיצד חיית מצביע הפעם ז

הרשימות העדניות של מע
פועלי אגידת-ישראל

הייתי

העולם הזה -כוח ו

המישאל הראשון
ידו ניבחרה

משתנה הרכבה?
בשבוע שעבר פשטו חוליות העולם הזה בעשר רכבות
בקו תל־אביב־חיפה* ,ערכו מישאל בקרב מידגם מייצג של
הציבור הישראלי — למעלה מאלף איש ואשה, בני כל
הגילים והשכבות.
התוצאות מופיעות בפתק הראשון (ראה גלופה) .הן מאלפות
ביותר לגבי מצב המפלגות השונות בארץ.
עורכי המישאל התבססו על ההנחה כי מפלגת העבודה
ומפ״ם יופיעו בבחירות הבאות ברשימה משותפת, לאור
הצהרות מנהיגי שתי המפלגות.

כמו בקלפיות הקודמות של העולם הזה, שאלו עורכי•
המישאל את עצמם: האם מושפעים הנשאלים מן העובדה
כי המישאל נערך מטעם שבועון זה, כפי שמצויין באותיות
קטנות בתחתית פתק־הבחירה? הפעם הם החליטו לערוך
בדיקה חוזרת — מבלי לציין מי עורך את המישאל.
לכן פשטו חוליות העזלם הזה השבוע שוב בארבע רכבות
באותו קו, ערכו מישאל חוזר בקרב למעלה מ־ 500 ישראלים.
ההבדל: הפעם לא צויין בפתק־הבוחר כי המישאל נערך
מטעם העזלם הזה, אלא הוזכר שם סתמי וניטראלי.
התוצאה: לא היה כימעט שום הבדל בין תוצאות שני
המישאלים. בכמה פריטים מרכזיים אף הזדהו התוצאות לחלוטין•
ההבדל העיקרי: פחות קולות ניתנו לרשימת העולם
הזה — כוח חדש במישאל השני — אך הרשימה שמרה על
מעמדה החזק, למרות הכל.

**4לוש הגלופות בעמוד זה מראות את התוצאות של
^!ה מי שאל הראשון, המישאל השני וסיכום כולל של שני
המישאלים גם יחד.
לגבי הערכת התוצאות, יש לקחת בחשבון כמה נתונים
המסתברים מקלפיות קודמות מסוג זה ברכבות.

קלפיות אלו הוכיחו כי המידגם כרכבת זהה,

* ביום החמישי , 7.3.68 ,ברכבת ת״א־חדרה 10.05
חדרה־ת־׳א 11.59ת״א־חדרה 13.00 חדרה־ת״א 11.08
ת״א־חיפה 15.12 חיפה־ת״א 16.30 למחרת היום, היום
השישי, ת״א־חדרה 9.20 חדרה־ת״א 10.40ת״א־חדרה
14.06 חדרה־ת״א (.)15.06

א תון ת שאג —
מי לא יירא?
ברחבי־עולם נפתח פי האתון — ומישטרים
רעדו במיזרח ובמערב.
המהפכה הסטודנטית חרגה מתחומו של
מישטר אחד וגוש אחד. בעולם המערבי,
בעולם הקומוניסטי ובעולם האפרו־אסיאני גס
יחד צעדו הסטודנטים, הפגינו, מחו, הציגו
העולם הזה 1594

עלייה. הם קיבלו יחד
המחנה הדתי כולו
לעומת ־ 147 בבחירות
ממחנה זה אל גח״ל,
של מחנה זה עצמו.
9הליברלים העצמאיים עומדים, במפתיע, בסימן
של עלייה. בעוד שזכו ב־ 3.77 בבחירות לכנסת, וב־־3.57
בקלפי הקודמת של העולם הזה, זכו הפעם ב־ 7.37,נראה
שיש דליפה אליהם מאנשי רפ״י לשעבר.
9מק״י נמצאת בעלייה קטנה. לעומת ־ 1.17 בבחירות
לכנסת ו־־ 1.37 בקלפי האחרונה, לפני המלחמה, יש לה
עתה ־ .1.77 התוצאה של רק״ח, כאמור, אינה יכולה להיחשב
לאופייגית, מפאת הריכוז של בוחריה בציבור הערבי, שאינו
מיוצג, כנראה, די צורכו בין נוסעי הרכבות.
9העולם הזה -כוח חדש, שהופיע במישאל
הראשון כרשימה החשובה ביותר מחוץ לשתי רשימות־הענק,
ירדה למקום הרביעי במישאל השני, בו לא הופיע
שם השבועון על הפתק, כך שהנשאלים לא יכלו לזהות את
עורכי המישאל עם רשימה זו או אחרת. גם במישאל זה
מופיעה רשימה זו לפני כל הרשימות הקטנות, אחרי מע״י,
גח״ל והמפד״ל.
נראה כי רשימה זו זוכה, ברגע זה, לאהדה ניכרת מצד
חוגים שהצביעו בעבר בעד מפ״ם מצד אחד ורפ״י מצד שני,
ככתובת שאינה מזוהה עם המפלגות הוותיקות.

דבר אחד מסתבר בבירור מן הקלפי: גם
עתה, כעידן האיחודיס והליכודים, אין בוחרי

אגודת ישראל
רק־ח __
המרכז החופשי

השבוע הכנסת מחדש — האם היה

העם

־ 67 לעומת ־ 4.17 בקלפי הקודמת.
זכה, איפוא, בקלפי זו ב״־12.27
לכנסת השישית. יתכן כי יש דליפה
וברור כי חל שינוי בהרכב הפנימי

39 העולם הזה

הרשימות הערביות של פע
פועלי אגודת-ישראל
-כוח ו

(זהו סקר הנערך על־ידי ריסוסד הישראלי

המישאל השני

הרשימות, ולהוסיפם לרשימות אלה, כדי להבל
תמונה שלמה.

אור הערות אלה, אפשר לבחון את התוצאות של
/הקלפי, תוך השוואה לתוצאות שהושגו בקלפי דומה
לפני שנה ורבע (העולם הזה ,) 1522 לפני המלחמה:
9מע״י ומפ״ם. תוצאות אלה צריכות להדהים את
ראשי מפלגות אלה. מסתבר שגם אחרי מלחמת־ששת־הימים,
שראשי מע״י זכו בה לפופולריות רבה, אחרי שורת האיחורים,
אין הרשימה המאוחדת זוכה לרוב מוחלט, כפי שציפו.
בקלפי של שנת 1966 זכו המערך, רפ״י ומפ״ם גם יחד
ל־ 46,7אחוזים. התוצאה הנוכחית 43.57,מהודה
ירידה נוספת( .בכנסת הנוכחית יש לרשימות אלה יחד

גח״ל יכולה, לעומת זאת, לשמוח. למרות הפילוג 9 שחל בחרות, זוכר, הרשימה לעלייה. לעומת 1970 בכנסת
הנוכחית (אחרי הפילוג) ,היא זוכה ב־״ .230/מעניין שאת
האחוז הזה בדיוק השיגה גח״ל בקלפי הנסיונית לפני שנה
ורבע, כשגח״ל כללה עדיין את אנשי המרכז החופשי.
9המרכז החופשי מראה בקלפי כוח הנופל במקצת
מכוחו הנוכחי בכנסת. בכך מופרכות דיעותיהם של אותם
המאמינים שהמרכז החופשי לא היה עובר את אחוז החסימה.
9המפד״ל עומד בסימן של ירידה ניכרת. ושוב מעניין
לציין כי הפעם קיבל כימעט את אותו האחוז כמו בקלפי
הקודמת — 6.270 עכשיו לעומת 5.270 בקלפי הקודמת.
9אגו״י ופא״י, לעומת זאת, נמצאים בסימן. של

סינוס שני המישאלים
ישראל רוצים במפלגת־ענק אהת, ואך לא כשתי
מפלגוודענק כלבד.
ך* אומת לציץ כמה מן ההערות שרשמו הבוחרים על
| פתקי־הקלפי. ביניהן:
9״צריך להעלות את אחוז החסימה!״
׳ 9״לבזבז פחות כסף בתעמולת הבחירות!״
9״צריכות להיות פחות מפלגות!״
9״לבחור בצעירים לכנסת!״
9״רוצים מפלגה של אנשים צעירים ברוחם!״
׳ 9״כל המפלגות לא שודת כלום!״
9״דרוש שינוי רציני בהרכב הנבחרים!״
עובדה אחרת הראוייה לציון: איחוד מפלגות־הפועלים
הוותיקות אינו מזדהה, באופן מלא, עם רצון בוחריהן. כי
מבין 664 בוחרי מע״י ומפ״ם 34 ,מחקו בפתק את מפ״ם,
ואילו 12 מחקו את מע״י, מתוך כוונה?בחור במפ״ם בלבד.

מסתבר •בלא בל הבוחרים השלימו עדיין עם
היעלמה של רפ״י. אחד רשם בפתק שהוא
בוחר בכן־גוריון אחד בוחר כדיין ושניים רשמו
כי הם בוחרים ברפ״י.
22 מן הנשאלים שמו בקופסת־הקלפי הניידת פתקים ריקים,
או הודיעו כי הם נמנעים.
במדינה תביעות. בעידן הטלביזיה והטרנזיסטור, למדו
איש ממעשי רעהו, שאבו עידוד איש
מהצלחות חברו. בכל מקום יצאו נגד שילטיון
הזקנים ותפיסותיהם, דרשו חילופי־משמרות
וחילופי־גישות.
9בארצות־הבדית ניהלו הסטודנטים
את המיבצע הגדול למען הסנטור יוג׳ין מק־קארתי,
בבחירות המוקדמות במדינת ניו־האמפשיר
(ראה בעולם) .בגלל ריבוי הנוער

במיבצע זה . ,הוא זכה לכינוי ״מסע־הצלב
של ׳הילדים״׳.
התוצאח: הנשיא ג׳ונסון זכה בפחות!
ממחצית הקולות במפלגתו שלו, ואילו
מתנגדי מלחמת ויאט־נאם זכו אף הם כימעט
למחצית. התעוררה אפשרות שאיש לא חלם
עליה לפני שבוע: כי מחנה־השלום בארצות־הברית
יצליח לבחור בנשיא הבא.
9בצ׳כוסלובקיה ניהלו הסטודנטים

את המערכה נגד הסטאליניסטים הוותיקים,
שסמלם הוא הנשיא נובוטני. הם תבעו
חופש־עיתונות, חופש־ספרות וחופש־בחירות,
שוויון ועצמאות לאומית.
התוצאות: כמה שרים כבר פוטרו, אחד
התאבד, הדחת השליטים הוותיקים הפכה
ודאית, בעיתונות ובטלביזיה של המדינה,
החלו נשמעות דיעות שאין להם תקדים
במישטר קומוניסטי. יתכן כי בבחירות
הבאות בציכוסלובקיה תתמודדנה כמה מפלגות
עם המפלגה הקומוניסטית, וכבר עתה
(המשך בעמוד ) 12

הסטודנטים של ווארשה דרשו את הזנות רא לאהוב את הרוסים -ממשרת נולין

יייז גו? ,
1ה ו רי ד פסקהצ נזו ר, בבהלה.
הוא ידע מה שהוא מצווה. כאשר
הוריה בפקודת מזכירות המפלגה הקומוניסטית
הפולנית, את המחזה אבות מבימת
התיאטרון הלאומי בווארשה, ב־ 31 בינואר,
קיווה הצנזור להחניק באיבה רוח־רפאים
איומה, שקמה עתה לתחייה בכל עוצמתה:
רוח־הרפאים של השינאה האנטי־רוסית.
כי חוט־שני עובר בהיסטוריה הפולנית
(ראה נויסגרת) ,יוצר עימות מתמיד וחוזר
בין שני גורמים: העם הפולני — המדוכא
— והמעצמה הרוסית — המדכאה.

הגיסטאפו? עז רתהצאר

חוללת בחלל סגור ומסוגר חזקה פי כמה.
עצם האיסור היווה חומר־נפץ חדש עבור
האינטלקטואלים המאוכזבים של ווארשה —
ובעיקר, עבור הסטודנטים של הפוליטכניון
— הטכניון של בירת פולין העממית.
הם יצאו בהמוניהם לרחוב, לפני כעשרה
ימים, הפגינו בקריאות־גנאי נגד ״הגיסטאפו
של המשטרה החשאית,״ ונגד ״יורשי הצאר
המדכא.״
מאז התחוללו המאורעות במהירות מסחררת,
כמו בסרט־מתח מלחמתי:
10כמארם: הפגנת־סטודנטים ראשונה,
בקאמפוס הווארשאי. שלושת אלפים סטו
דנטים
מתחילים לצעוד, באין מפריע. פועלים
ופרופסורים מצטרפים אליהם.
11 במארס: ההפגנות נימשכות.
השילטונות משגרים משאיות עמוסות בשוטרים,
החבושים קסדות־פלדה והמשתמשים
באלות־עץ. ללא הועיל. ההפגנות נימשכות.
11 במארס :״השילטונות עצרו 400
סטודנטים,״ טוענים המפגינים. העצורים
ניכלאים, מוכים באכזריות. המשטרה מודה:
כ־ 50 איש הועמדו לדין מהיר, נידונו
לתקופות־מאסר מחודשיים עד שישה חודשים
בעוון ״חוליגניות״ .הטלביזיה הממלכתית
מכחישה שסטודנט מאוניברסיטת ווארשה

נהרג בעת המהומה.
11 במארס: שני אסיסטנטים באוניברסיטת
ווארשה, יאצק קורון וקארול
מודזלבסקי (יהודי) ,אשר ניכלאו כבר פעם,
ב־ , 1956 על הפצת כרוז פרו־דמוקראטי —
נעצרים ומפוטרים.
ושוב — ביום השני למהומות, ה־11
במארס: עם ערב, מצטרפים אלפי מבוגרים,
פועלים, פקידים ואנשי־רוח, להפגנת־הסטודנטים־וד,תלמידים.
בנקודה
זו מחליטים שליטיה של פולין
להילחם ברוח־הרפאים האנטי־רוסית בעזרת
רוח־רפאים אחרת, לא פחות איומה, לא

*זזת —חזווזדתוח ו רשו זוווו ^ ש^רהחוירחוו^וזנוד״״

* 1די להח ני ק את שינאת־הרוסים ד,איו־
^ מה, שעתידה לחולל שינויים ולעורר
מהומות, החליטו עתה שליטי־ווארשה: הפעם
צריך לשים קץ לעניין, לפני שהוא יתחיל.
הם לא לקחו בחשבון, שהתפוצצות המת•
* ב ר אחד ברור: אין שום קשר
( בין ההתקוממות הנוכחית בפולין, לבין
המשבר במזרח־התיכון. כי מה שקורה בפולין,
זאת התנגדות להגבלת החופש ה־דמוקראטי
הפוליטי שם. וזה דבר שלא נולד
בשבוע שעבר.
כאשר מלאו 10 שנים ל״אוקטובר הפולני״
— כלומר החזרת גומולקה לשלטון —
התקיימה באוניברסיטת ווארשה אסיפת־פרו־פסורים
וסטודנטים. שם הופיע פרופסור
לאשק קולאקובסקי, מטובי הוגי־הדעות די׳
מרכסיסטים שבפולין, ואולי בעולם.
כפי שסופר לי, הוא פתח בזה שהוא
מסכים בכל עם המאמר בטריבונה מדו,
המסכם הישגי העשור הזה, אבל הוסיף מד,
שחסר במאמר, ואלה הן, הציפיות שלא
התקיימו עדיין. וכמובן, בכך היתד, ביקורת
על מחדלי השלטון.
התוצאה של האסיפה היתה: גירוש קו־לאקובסקי
מן המפלגה והשעייתם של הסטודנטים
שהיו בין מארגני האסיפה.
הדבר הזה עורר גל של מחאות בפולין,
בעיקר בחוגי האינטלקטואלים. כמד, מאנשי-
הרוח המעולים ביותר החזירו את פנקסי׳
החבר המפלגתיים שלהם, לאות סולידאריות

יי הפגנה זו אורגנה על ידי השלטונות בפולין, כאמצעי־נגדי
להפגנות הסטודנטים. בתמונה נראים המוני פועלים,
הנושאים כרזות כגון :״יש ליישב את החשבונות עם הבריונים הציוניים המזויינים!״ ״ציונים, סלקו ידיכם מן האוניברסיטה!״ ו״הלאה
השודדים הציננייס כל אלה לפי הנוסח הידוע של הסיסמאות האנטישמיות שרווחו מאוד בפולין הישנה, לפני מלחמת העולם השנייה.

נגד ״הבריונים הציוניים המזויינים!

קה את הרושם של תלות בשכן הגדול.
אני מביא שני מיקרים אלה, כדי להראות
שני דברים: שההתנגדות בפולין היא לחוסר
חופש פוליטי דמוקראטי, ולחוסר מדיניות
בלתי־תלויה לחלוטין בברית־המועצות.

בפי שנמסר לבתב ״העולם הזה״
עם קולאקובסקי, שפנקסו נשלל ממנו.
זה היה בסוף .1966 מר. לזד, ולציונות
ולמשבר במזרח־ד,תיכון?
או, למשל, דבר כבר יותר קרוב למאורעות
האחרונים: האיסור, או הפסקת ההצגה,
של מחזהו של מיצקביץ׳ ,האבות.
מדוע? מפני שבמחזה הזה יש ביטויים גועשים,
יוקדים, של זעם נגד שלטון־ד,דיכוי
של הצאר הרוסי.
הטלת איסור על המחזה עוד יותר חיז

ב3ל זאת קושרים את כל זה
עם העניין במזרח־ד,תיכון? יש קשר,
אבל הוא בכיוון הפוך מאשר ההאשמות
של הבירוקרטיה:
ביחס למלחמת־ששת־הימים, הפגין ה־שילטון
הפולני בצורה משוועת את שתי
המיגרעות הנ״ל. הכל ידעו, שניתוק הקשרים
עם ישראל ונקיטת עמדה חד־צדדית
אנטי־ישראלית קיצונית בסיכסוך המיזרח־תיכוני
— זאת לא עמדה פולנית מקורית,
אלא קבלת העמדה הסובייטית בדרך של
חיקוי וצייתנות.
שנית, זאת היא עמדה שאינה מתחשבת
כלל וכלל בדעת־הקהל הפולנית, שאינה
רואה במדינת ישראל מפלצת נאצית, ואינה
רואה בחזית הפאן־ערבית את כליל־ר,תפארת
של ד,קידמה. הפולנים זוכרים מה שהנאציזם
עולל ליהודים, ויש להם די חוש־אבחנה
כדי לגחך לשמע הכתרת נאצר או

עארף בכתר הסוציאליזם.
לכן, העמדה של השלטון הפולני לגבי
הסיכסוך הישראלי־ערבי הדגימה את חוסר
הדמוקרטיה ואת עודף התלות.
בכלל התפשטה אופנה פסולה במחנה הקומוניסטי:
להנהיג את תג הציונות
לכל יריב רעיוני או פוליטי. למשל:
בראדיו טיראנה של אלבניה קיים שידור
קבוע בשפה הפולנית נגד השלטון של
גומולקה, מטעם קבוצה אופוזיציונית של גולים
פוליסים שמאלניים, בראשותו של
מיאל. בשידור זד, מרבים להאשים את
גומולקה שהוא הפקיר את פולניה העממית
לשליטת הציונים.
עכשיו באו אנשי גומולקה, ומדביקים ל
סטודנטים — שאינם יודעים את פירוש
המילה ציונות — את התג של ציונים.
בוועידה הקומוניסטית הבינלאומית בבו־דאפסט,
כינה חאלד בקדאש הסורי את מק״י
ואת מיקונים כציונים, ואת המפלגה הקו־מונסטית
הרומנית כמשרתת הציונות.
ואילו פקינג מאשימה את מוסקבה, שב־נותנה
יד להפסקת־האש ולהחלטת מועצת־הביטחון,
עשתה קנוניה עם הציונות —
ועם האימפריאליזם — נגד עמי־ערב. והיא
מאשימה את תומכי הקו הסובייטי — וב
תוכם
חאלד בקדאש — בסיוע לציונות.
כידוע לכל, האידיאולוגיה הקומוניסטית
והאידיאולוגיה הציונית אינן עולות בקנה
אחד. אבל כאשר עושים מד,כינוי ״ציוני״
קודם כל שם־נרדף למושג ״העם היהודי״
ולמושג ״מדינת ישראל״ ,ויחד עם זאת —
לשם־גנאי ומילת־גידוף — אז נודף מזה
ריח של אנטי־שמיות, קצת מבויישת, קצת
מוסווית במינוח פוליטי.
כל אדם ישר, וכל קומוניסט ישר, חייב
לצאת חוצץ נגד זה.
לפני כמה ימים פורסם בטריבונה לודו
מאמר בכותרת ״מר, זאת ציונות?״ לפי
שהעירה המערכת, נכתב המאמר בתשובה
על שאלות אין־ספור שהופנו אליה על־ידי
אנשים שביקשו להסביר להם מה פירוש:
המילה ״ציונות.״
מסתבר שהגורם המניע את גלגלי המאר
רעות בפולין בכלל לא ידוע לתושביה —
לא לפי שמו ולא לפי מהותו!

* ה כתוב במאמר הזה? חוץ מדברים
( שבחלקם יכולים להיות נכונים, בחלקם
לא־נכונים, יש שם כמה עלילות־שקר שאין
לעבור עליהן לסדר־היום.
דבר ראשון: כאילו הציונות היא אירגון
שאחד מתפקידיו הוא לעזור למדינת ישראל
בשירות־ביון בינלאומי. זה מפליל תנועה
שלמה, שאפשר להסכים איתר. או להתנגד
לה, אבל אי־אפשר להפליל אותה. זה נעשה
בתקופת סטאלין ובריר״ בין השאר, במשפטי
פראג; ואחר־כך באד, התנצלות רשמית
של השילטון הצ׳כוסלובקי, בראשותו של
(המשך בעמוד )22

הציעה או״ב אחו :
פחות שורשית לנפש הסלאבית־קאתולית של
הפולנים: שינאת היהודים. האנטי־שמיות.
על כן, שעה שהקארדינאל הקאתולי של
פולין, ההגמון סטפאן וישינסקי, מודיע על
ביטול דרשתו השבועית ,״על־מנת לא להרע
עוד יותר,״ מדפיס סלובו פובסנחשה, ביטאון
התנועה הקאתולית הפרו־קומוניסטית פאכס*
את ההאשמה המסורתית :״היהודים — או
לפחות הציונים — הם שאירגנו והנהיגו
את ההפגנות.״
הטענה שהיהודים אשמים היא אחת
ההשמצות הבסיסיות ביותר של מאבק־ההמונים
ההיסטורי הפולני. עוד בימי
הביניים, כל פעם שהשלטונות הפאודאליים
חשו בתסיסה בקרב האיכרים והאריסים —
חידשו את עלילות־הדם ואת ההשמצות
האנטי־יהודיות הקלאסיות, אירגנו פוגרום,
ובמרחץ־הדמים שבגיטאות אשר בערים
ובעיירות של תחום־המושב, נשתכחו העוול
האריסטוקראטי והמחסור של העניים.
אלא שבעוד שערב מלחמת־העולם היו
בפולין שלושה מיליון ועוד מאה אלף יהודים
— שהפכו ארץ זו לקהילה היהודית

המחזה שהצית את המדד :
״ הנ טחהס
שחס

חו ב ש-

אזיקים!״

ך* פולין אין אדם מיצקביץ׳ נחשב למשורר. התואר הרשמי של
^ גדול הסופרים הפולניים הוא ״נביא״ .נביא התקומה הלאומית,
בשעות השחורות ביותר של ההיסטוריה הפולנית.
יצירותיו תורגמו לרוב שפות־העולם, ובעיני הפולנים הוא נכס
לאומי, כמו בירתם ווארשה ונהר הוויסלה החוצה אותה.
מיצקביץ׳ ,יליד ליטא שמת לפני 112 שנה, הספיק להצית בימי
חייו תבערות פוליטיות. הוא גם ישב במאסר, הוגלה על־ידי הרוסים.
את יצירתו דז׳אד־ — שגרמה להתלקחות האחרונה בפולין —
כתב בשעה שארצו היתד, שרוייה תחת מישטר־כיבוש רוסי. זה־עתה
הסתיימה בכישלון מרידה נוספת — זו של שנת ,1830 שנאבקה
בשלטון הרוסי אשר התכוזן לעקור את תרבותו וייחודו של העם
הפולני. סיסמת המסע הצבאי היתד ,״אל אחד, דת אחת, צאר אחד!״
בשלבים הראשונים זכו המורדים להצלחות בשדה־הקרב, אך כתום
שנה הוכרע צבאם והרוסים נכנסו בחזרה לווארשה. אלפים ברחו,

אדם מיצקביץ׳
את רוחם של בני עמו; והיצירה זכתה מייד בהילה של קדושה.
חלקים ממנה היו נקראים על־ידי פאטריוטים פולנים תוך כריעה.
העלילה מבוססת על פולחן אלילי עתיק של העלאת רוחות־אבות
— פולחן התייחדות עם אבות האומה, שהיה נהוג בקרב הסלאבים
והליטאים הקדמונים. את המיסגרת המסורתית הזאת מילא מיצקביץ׳
בשירה חזייה אהבת־חירות וגעגועי־מולדת.

ץ ^ יצקביץ׳ לא שנא את הרוסים, היה אף ידוע בידידו של ה־משורר
פושקין. הוא אפילו היה חבר אינטימי של מספר זקא־בריסטיס
— מהפכני דצמבר ,1825 שניסו, לשווא, להפיל את הצאר.
לעומת זאת, שנא מיצקביץ׳ את שילטון־ר,כיבוש הרוסי שינאה
לוהטת, המוצאת את ביטוייה בדז׳אדי, בפסוקים כמו:
#׳ ״את רומא בנו בני־האדם. את ונציה בראו המלאכים. אך את
פטרבורג הקימו בני־השטן!״
• בפרק השלישי של המחזה, מתאר את יסוריו האסיר קונראד
— שבדמותו הציג מיצקביץ׳ את עצמו. הוא כלוא בתא קטן של
מינזר, שהכובשים הרוסיים הפכוהו לכלא, משוחה עם רוח שבאה
לבקרו. בין השאר, הוא אומר (על שמועה שעומדים לשחררו):
״הבטחתם לי חופש, קיבלתי אזיקים! גם אם תסירו מידי ומרגלי את
הכבלים — תכלאו בהם את נשמתי!״
• בתא הכלא מרחפת דמותו האימתנית של נובוסילצב, הפולני
הרודה בארצו תחת הצאר הרוסי. זוהי דמות שחורה משחור.
• ילדים־אסירים מובלים לגלות, כשהם מגולחי־ראש ורגליהם
באזיקים. אחד מהם, בן עשר, מתלונן שאינו יכול יותר לסחוב את
הכבלים, ומראה לשוטר את רגלו שותתת־הדם. השוטר נוטל את
האזיקים, שוקל אותם בידו, וקובע :״המישקל — עשר אונקיות.
מידה חוקית. תמשיך ללכת.״

** מ 1ר בי ם מבני האינטליגנציה הפולנית של זמנו, יצא מיצ־קביץ׳
לגלות באירופה המערבית. הוא התיישב ברומא, חלם על
פולין עצמאית ומשוחררת, רפובליקה המבוססת על צדק לכל
שכבות־בניה. אפילו ליהודים — הנרמסים והנרדפים שבתושבי פולין
— חזה עתיד טוב יותר, ראה אותם, אשר כינה ״ישראל, האח הבכור״
,כלוחמים למען חירותה של פולין.
רק לאחר מלחמת העולם הראשונה זכתה ארצו של מיצקביץ׳
לעצמאותה. חוזה ורסאיי העניק לה מוצא אל הים הבאלטי, אילץ
את גרמניה להחזיר לפולין את חבל גדאנסק.
אבל הגבול עם רוסיה לא מצא חן בעיני הפולנים. הם דרשו
להזיזו מיזרחה, אל הקו של — 1772 כאשר פולין היתר, מעצמה
מרכז־אירופית. סיכסוך הגבולות התפתח ב־ 1920 למלחמה בין הרפובליקה
הפולנית החדשה, לבין ברית־המועצות. כעבור שנה הסתיימה
המלחמה בחוזר,־שלום נפרד, שהעניק לפולין כימעט את כל
צעקו אלפי הסטודנטים האנטי־רוסי של מיצקביץ׳ ,האבות. המחזה הוצג בפני השטח שהיא דרשה מן הרוסים.
שהפגינו ברחובות וואר־ כשנה בעיר הקייט זאקופאני, גרם להשתוללות הצופים,

במה שניראה אז כ״אביב של העמים״ ,נידמה היה כי גם בעיית־שה,
בעיקבות החלטת הממשלה לאסור את הצגת מחזהו שאילצו את השחקנים לחזור על הקטעים האנטי־רוסיים. היחסים שבין פולין לרוסיה באה על פיתרונה הטוב והסופי. המציאות
הוכיחה אחרת: בפרוץ מלחמת־העולם השנייה, חילקו ברית״
בעיקר לפאריס (ביניהם הפסנתרן והמלחין המהולל פרדריק שופץ) ,המועצות וגרמניה הנאצית, ביניהן, את פולין. לאחר שהרייך השליהמאוכלסת
וד,משגשגת ביותר אחרי אמריקה
והארץ שקעה תחת מישטר עריץ, כששיטחה מחולק בין שלוש שי נפל, נמסרו מחוזות פולין המיזרחיים לברית־המועצות.
— נישארו כיום, בכל רחבי פולין — לא
השכנות החזקות: רוסיה, פרוסיה ואוסטריה.
הצבא הסובייטי שוב כבש את פולין, אם כי הפעם כדי לעזור
יותר מ־ 18 אלף יהודים. מהם 5000 ישישים
ולהקים מישטר־אח קומוניסטי, שהעניק לרוסים מעמד של בני־ברית.
במשך שני הדורות שלאחר מכן, לא חדלו הפולנים מהתמרד. אך
מופלגים, אשר מתגוררים בבתי־אבות.
אבל עמוק מתחת לפני השטח, איישם בין שיריו של אדם מיצ־כל
מרד הביא בעקבותיו מישטר חמור יותר, מסע־דיכוי ברוטאלי

קביץ׳ לבין האגדות הלאומיות ד,קמאיות, נשארה צרובה כבברזל
יותר, המנסה לשנות את אופיים של אזורי־הכיבוש.
הקאפיטל!״
ננד
״כקומוניסטים
מלובן תמונתו של הרוסי, הזר, המשעבד.
מיצקביץ׳ הגולה כתב את דדאדי (אבות, או זקנים) כדי לעודד

יחי ההופש!

^ ום היהודים הללו הם
ן במפלגה הקומוניסטית הפולנית.
חלקם הניכר — ממלאים עמדות־מפתח
וקיבלו תפקידי־עילית בכלכלה, במימשל,
במפלגה, במדע ובטכניקה.
חלק בלתי־מבוטל מהם היו, לאחר מלחמת
העולם השנייה, חברים באגף הקיצוני,
הסטאליניסטי, של המפלגה. זאת אפשר
להסביר משתי סיבות: משום שהרוסים
סמכו יותר על יהודים מאשר על סתם
פולנים, כשד,שליטו את המישטר הקומוניסטי
בארץ זו; ומשום שחלק מסויים של היהודים
רצה לנקום בגורמים האנטי־שמיים

חברים

שלום

בלטינית.

שהיוו בימי הנאצים, ללא ספק, את רובו
המכריע של העם הפולני.
על רקע זה מובן מדוע גייס השילטון
דווקא את הביטאון הקאתולי על־מנת לתת
את האות למסע אנטי־שמי מחודש, המכוון
לד,תת מסך־עשן שיסיח את דעת הפולנים מן
המאבק על חופש־הדעת.
האשמות פאכט, כי הציונים הם מנהיגי־ההפגנות,
לא נשארו יתומות. חיש־קל
הצטרפו אליהן כל זרועות־המישטר, מן
המישטרה ועד ליומון הקומוניסטי העיקרי.
אלא שבינתיים נימשכו הפגנות־החופש.
סיסמאות כמו ״מתת לגיסטאפו!״ •חסלו את

משרתיו של מוצאר!״* או ״כל ווארשה
לצידנו!״ נשמעו מכל גג, מכל גזוזטרה,
בכל קאמפוס פולני.
מפגינים השליכו אבני־רחוב על השוטרים,
שקסדותיהם לא עמדו בפני ההפגזה הפראית
הזאת. פרשי־ד,משטרה הסתערו על ההמון
כשהם מנופפים באלות־גומי ארוכות —
בסצינות שהזכירו את הסרט המהפכני של
אייזנשטיין הסיירת פוטיומקין.
וכשגם זד, לא עזר, הובאה משאית עם
* שריהפנים מיצ׳סלאב מוצאר, הממונה
על המישטרה החשאית.

תוחח־המים. אבל גם אז נימשך הקרב.
בשעה ארבע, כשבתי־ד,חרושת והמשרדים
פולטים המון־אדם, צעדו המפגינים לעבר
בניין מרכז המפלגה הקומוניסטית, מיבנה
כבד וחמור, הניצב במרכז ווארשה.
על גזוזטרה, בקומה השישית של הבניין,
ניצבו שליטי־פולין — פקידים בכירים,
קצינים גבוהים וחברי המרכז — והתבוננו
כיצד יחידות חזקות של המישמר העממי
וכיתות אחדות של המשטרה נאבקות, משך
יותר משעתיים, בהמון המהפכני.
״זה נראה כמו מרד הקומוניסטים
(המשן בעמוד )14

ד1״וז ל סזז ד

במדינה
(המשך מעמוד )9

שוררת אווירה של חרות רבה.
• כפולין הצליחו הסטודנטים פחות,
אך מאבקם זוכה להד עולמי, הם מתמודדים
עם קבוצת־שליטים שהבטיחה, בשעת הכימי
עט־מהפכד, של ,1956 יתר חופש, אך לא
הגשימו את ההבטחה. הסטודנטים ערכו הפגנות
אלימות נגד המשטרה, החרימו את
הלימודים בכל רחבי המדינה. תביעותיהם:
חופש, דמוקרטיה, דיווח הוגן, חיסול שרירות
השילטון והמשטרה, ולא פחות מזה — גינוי
האנטי־שמיות (ראה כתבה).
התוצאה: המישטר הפולני מתנדנד, ואין
ספק שיצטרך להיענות ללחץ הסטודנטים
בצורה זו או אחרת.
• כמצריים ניכנע השילטון בפני
הסטודנטים, המייצגים את אי־שביעות הרצון
הכללית, כשחלקם הגדול נוטה שמאלה.
וחלק שני מושפע, כנראה, על־ידי האחים
המוסלמים.
התוצאה: עבד־אל־נאצר נאלץ להבטיח
שינויים מפליגים בממשלה ובמישטר, סילוק

הם היו פעילי התנועה הלבנה־שחורה
למען שיווי־הזכויוח. אבל בעיקבות גל־האלימות
הבינגזעית שהציף בשנים האחרונות
את ארצות־הברית, הפכו בהדרגה,
לנציגי תנועת הכוח השחור — הדוגלת
בפעולות מהפכניות להשגת שיוויון ועצמאות
לכושיים, בכל תחומי־החיים.
אחת מתוצאות הגברת הכוח השחור
באמריקה, היתד. התפתחותן של נטיות אנטישמיות
ואנטי־יהודיות בקרב תושבי הגיטאות
השחורים, נטיות שמצאו את ביטויין, בעת
המהומות, בשריפת חנויות השייכות ליהודים,
בכרזות אנטי־ שמיות בעלות גוון נאצי מובהק
— ובתמיכה בערבים, בעת מלחמת־ששת־הימים.
השבוע
ביקרו בישראל לואים סמית
ורוברט האל, אחרי שהוזמנו רשמית, כתוצאה
ממאמציו של ציר ישראל בוואשינגטון״
אפרים (״אפי״) עברון.
כתב העולם הזה ריאיין בתל־אביב את
לואים סמית, גבר גבר,־קומה, שרירי, שחום־
עור, מזוקן, ששיבה קלה נזרקת בצעדיו,

איך מצביעים על מס שלא יודעים עליו * מי ישלם את הוצאות
משפטו של השופט אליעזר מלחי * עסקיו של טיבור רוזנבאום

ה חוו ש!
הוקוויקו
חד מאוהדי סיעתנו שאל אותי :״מדוע אתה לא עושה יותר סקנדאלים? בזמן
האחרון העיתונים מלאים, מרידות פארלמנטריות׳ ,מבלי שמזכירים אותך בעניין זה.״
העובדה עצמה נכונה. אילו היינו רואים את עיקר תפקידנו בהשגת כותרות בעיתונים,
היינו צריכים לעשות סקנדאל כל יום שני ורביעי. אין קל מזה.
יכול אתה להתכונן שבוע ימים לנאום על נושא חשוב, להתעמק בחומר, לקרוא תזכירים
מפורטים של אמנון זכרוני ושאר יועצי הסיעה, לנאום נאום הקורע לגזרים את טענות
הממשלה והבונה גישה מהפכנית חדשה לאותו נושא. מה התוצאה? יועצי־השר וכמה ח״כים
אומרים לך בחשאי, אחרי הישיבה, כי זה היה הנאום הרציני היחידי בזזיכוח, והעיתונים
הגדולים מדוזחים למחרת היום :״כן נאם ח״כ פלוני אלמוני (הסיעה מסויימת).״
ויש השיטה השנייה. אתה שולח את עוזריך להודיע מראש לכל העיתונאים :״תהיו מוכנים.
בשעה שתיים ידהים ח״כ אלמוני את הכנסת.״
באה השעה שתיים. העיתונאים יושבים דרוכים ביציע (אם כי אולם המליאה כמעט ריק
מאדם) .קם ד,ח״כ, וקורא בקול גדול :״קוקוריקו! קוקוריקו!״ למחרת היום מדווחים העיתוי
י ם החשובים :״הכנסת היתד, כמרקחה, כשהכריז אתמול ח״ב פלוני על מרד פארלמנטרי.״
כאמור, זוהי דרך יעילה לפירסום. אבל אין זאת הדרך שלנו. לא נשלחתי לכנסת לעשות
שם סקנדאלים, ולא אעלה על הדוכן כדי לפברק סקנדאל על עניינים ממדרגה שנייה, לטובת
כותרת בעיתון. נשלחנו לכנסת כדי להציע למדינה דרכים חדשות, ונעשה זאת תמיד בסיגנון
ענייני והגיוני. אם תוכן הדברים מעורר תגובה סקנדאליסטית מצד מנהיגי המישטר הישן —
יהיה סקנדאל. אך לא אנחנו נתכנן את הסקנדאל, ולא אנחנו נבשל אותו בעזרת העיתונאים.
נכון, כל זה מביא לכך שרק חלק זעיר מפעולתנו בכנסת זוכה לכיסוי עיתונאי כלשהו
(וגם בדו״חות לבוחר יכול אני לספר רק על חלק ממנה) .אבל אני מקודד, שבמקום כותרות
רועשות נזכה בתמיכת דעת־הקהל הרצינית, שתתייחס בבוא העת לתוכן דברינו ולא לצעקות
ולתעלולי־פירסומת. לנו יש לומר דברים יותר חשובים מאשר ״קוקוריקו״.

הפיכה צבאידו !גד אגושגגרגש
לוחם כושי סטית*
היהודים עושקים, הערבים שחורים

הקצונה הוותיקה והמושחתת השלטת במדינה
מאז מהפכת ,1952 שתפסה את מקומה של
האצולה הפיאודלית הקודמת.
• כספו״ד הפגינו הסטודנטים לטובת
ויאט־נאם הצפונית והוויאט־קונג. קודם לכן
הורידו מן הבמה את העיתונאי הצרפתי דן־
דן סרבאן־שרייבר עורך ל׳אכספרס, החשוד
בעיניהם כסוכן אמריקאי.
• כאלג׳יריה ובתונים הפגינו הסטודנטים
במשך השבוע, תבעו את שיחרור
מנהיגיהם שנאסרו קודם לכן.
• כאיטליה התחילו מהומות של
סטודנטים על רקע הסדרים באוניברסיטה,
קיבלו במהרה אופי פוליטי מובהק.
• כגרמניה פעלו הסטודנטים נגר
נשיא המדינה, היינריך ליבקה, שחלקו בפשעי
הרייך השלישי מטיל עליו כתם כבד.

• כישראל __

והמזכיר במיקצת את תצלומיו של נשיא
קניה, ג׳ומו קנייטה, בשנות נעוריו.

מר פמית, מהו הכוה השחור?

אני רואה אותנו כאירגון של קהילות
שחורות, הנאבקות למען הגדרה עצמית.
לא למען מדינה כושית עצמאית, אלא למען
כוח עצמאי.
השחורים באמריקה חיים תחת פיקוח לבן.
פיקוח ושילטון בתחום המשפט, הכלכלה
— והצבא. לבנים שולטים עליהם, כמו
שהבריטים, למשל׳ שלטו בכם בזמן המנדאט,
או באיזורים הקולוניאליים. אנו רוצים את
עצמאותן הכלכלית, המדינית והצבאית של
קהילתינו.

היו גילויי אנטי־־שמיות, והזדהות
אנטי־ישראלית, כקרכ תומכי הכוח
השחור. מדוע?

כשדעך המרד הכושי ברובע־הגיטו ווטס של
לום אנמלם, ב־ , 1965 ניצבו קומץ של צעירים
כושיים על חורבנות־הבתים העשנים. עוד
אז, מייד לאחר האסון שפקד אותם, החליטו
לא להפקיד עוד את גורלם בידיים לבנות.
מהחלטה זו — וממרד־הניטו השחור —
נולד מיבצע ספונטאני: פעולה של כושיים
למען כושיים. הוקם בית־הספר שחור לשחורים,
עבודה קהילתית המנוהלת על־ידי כושיים
משכילים ושכוונתה להרים את הרמה
של האוכלוסייה הנחשלת ושבורת־הרות של
הגיטו.
בין פעילי מיבצע ש רון-נעל היו שני כושיים
גבוהי־קומה, בשנות השלושים שלהם:
לוים סמית, כיום בן 38 ורוברט האל,
כיום בן .38

זה נכון. קיימת התנגדות ליהודים.
בעיקר — משום שמדובר כאן בעניים.
ולעניים, בין אם הם מכסיקאים, פורטו־ריקאים
או כושיים, אין ראייה למתרחש
מחוץ לחומות הגיטו שלהם.
הם רואים את מנצליהם בגיטו, את בעלי־החנויות
שבפינה — שעושקים אותם, מכל
הבחינות. וחלק מבעלי־ר,חנויות הם יהודים.
הם לא מבדילים בין ישראלי ליהודי. אם
בכלל יודעים שיש דבר כזה כמו ישראלי,
ומבינים מהו.
ויש עוד סיבה: חלק מאיתנו צמחו מתוך
התנועה האמריקאית למען זכויות אזרחיות.
זוהי תנועה שמתה, שניכשלה. ליהודים האמריקאיים
היה חלק ניכר בתנועה זו.
זה יוצר התנגדות, כשאתה מזהה את
היהודים ההם, המתנגדים לכוח השחור, עם
כל היהודים.
ועוד: אותם יהודים צעדו תמיד עם כרזות,
התנגדו לכוח השחור, לכוח בכלל. אבל
רק פרצה מלחמת־ששת־הימים שלכם —
והם תרמו מיליוני דולארים לקניית נשק,
שתלחמו בכוח נגד הערבים.
גם אנחנו רוצים להתגונן נגד אוייבינו.

עם דן בן־אמוץ ומתנדבת אמריקאית.

(המשך בעמוד ) 15
התחלה שחורה

יחסי חו״

^ הבדלכין ״קוקוריקו״ ובין אופוזיציה רצינית נתגלה ביום הרביעי, ערב פורים,
ן | כאשר נדרשה הכנסת לאשר הצעת־חוק המעניקה לחברה אלמונית הרשומה בקנדה
זיכיון מפליג על צינור־הנפט הגדול מאילת לאשקלון.
הצעת־החוק היתד, סתומה לגמרי. בניגוד למקובל, היא לא היתד, מלווה שום דברי־הסבר
רישמיים( .כל הצעת־חוק מלווה דברי־הסבר, המתארים את רקע ההצעה ומשמעותה ).לא
נאמר מי היא החברה הקנדית, מי יהיה שותף בה, מה הם תנאי הזיכיון, ומהו התחשיב של
הצינור המוצע.
הקואליציה גמרה, כמובן, את ההלל על התוכנית. מפ״ם הצדיקה את הזיכיון האולטרה־קאפיטליסטי,
ויוחנן באדר מחרות סמר את ידיו על התחשיב הכלכלי שלא הוגש לו. זה
אינו מפתיע, במצב שנוצר בכנסת. מעניינת יותר עמדת האופוזיציה:
• א גו ד ת ״ישראל הודיעה שאינה מבינה את הצעת־החוק ואינה יודעת מה תוכנה,
אך שהיא מצביעה בעדה מפני שהיא ״סומכת על הממשלה בעניינים אלה.״
• המרכזה חו פי טי הודיע שאינו משתתף בוויכוח, מכיוון שהצעת־החוק הונחה על
שולחן הכנסת רק 24 שעות לפני כן, ולא היה לו זמן ללמוד את תוכנה. אחרי הודעה זו
הצביע המרכז החופשי בעד הצעת־החוק.
• ש תי ה סי עו ת ה קו מוני ס טיו ת
התנגדו להצעת־החוק על רקע השקפת־העו־לם
הקומוניסטית, תוך התנגדות להון המונופוליסטי
הזר.
סיעתנו היתד״ איפוא, היחידה שהצביעה
נגד הצעת־החוק בגלל הסיבה האחת שהיא
רלבנטית: שהתחשיב הכלכלי שלה עומד על
כרעי־תרנגולת. המדינה תשקיע הרבה עשרות
מיליוני לירות בצינור, שלא יהיה ריוזחי
לעולם. וזה בשעה שגם הצד הפוליטי של
הצינור מוטל בספק, מכיוון שאספקת הנפט
דרכו תלוייה בנסיבות פוליטיות, העלולות
להשתנות בכל עת.
או רי אכנרי: בעוד כמה שעות יקראו
היהודים את מגילת אסתר. מי שקורא את
המגילה יכול להעלות בדמיונו שאלות מסו־
״מות, למשל; מה היה קורה אילו היו מפיהמן
הרשע (לפי רמכרנדט)
לים את המלך אחשוורוש; אילו המן הרשע
היף מבצע הפיכה צבאית; אילו השתנתה
מדיניות ממשלת שושן הבירה, ועוד שאלות רבות של ״אילו״ לגבי פרשת אסתר המלכה.
אברהם טי ארז ומה היה קורה אילו היו מגלים שם נפט?
או רי אבנ רי 1אני שואל בכל הרצינות: האם הדיון המתנהל כאן היום הוא הדיון
החייב להתנהל בבית־מחוקקים על דבר כל־כן מלן ותי כמו התוכנית הזאת של הממשלה?
שר״האוצר אמר שנושא הדלק, יותר מהנושאים האחרים, רגיש לחרם הערבי. בכך אין
הממשלה יוצאת ידי חובה, כבוד השר. אם יש דברים שאינם מתאימים לפירמום בעיתונות,
ואין אפשרות לדון בהם בישיבה פתוחה של הכנסת, אפשר לכנס ישיבה סגורה. אבל לומר
שהכנסת לא תיתן דעתה על נושא זה, מפני שיש בו עניינים עדינים (לא סודיים, חלילה,
אלא עדינים) — זהו זילזול בכנסת, העובר את כל הגבולות המותרים.
יש מי שאומר שהעניין יידון לגופו בוועדת הכספים, אבל אני מפקפק בכך מאד. לא רק
מפני שבוועדת־הכמפים אין אופוזיציה, אלא מפני שהיא איננה מצויירת לדיון בנושא זה.
מי כאלחזני: רק אתה, במליאה, מסוגל לזה?
או רי א 2נ רי: אילו ועדת־הכספים היתה מצויידת כמו ועדה של הסינאט האמריקאי,
למשל אילו יכלה לגייס מומחים משלה, לחקור חקירת שתי־וערב את מומחי הממשלה,

הצעת־החוק לתיקון פקודת מס־ההכנסה כועדה לתת הקלות לעולים ולמשפחות
אד גמיילד הוויכוח השמעתי הערות, שעוררו סערה :
מרובות־ילדים. הצבעתי
אורי אבנרי ז כל ההצעה הזאת, מרחפת עליה אשלייה כפולה.
דרך המחשבה היא כזאת: כבשנו שטחים, רבים רוצים לספח את השטחים, ומתעוררת בעייה
דמוגרפית. בשטח של ארץ־ישראל השלמה מהווים הערבים עכשיו 36 מכלל האוכלוסיה,
ותוך פחות מ־ 20 שנה הם יהוד רוב. על כן, אותם הרוצים גם בסיפוח וגם במדינה יהודית,
נמצאים במצוקה נפשית. את המצוקה הנפשית הזאת הם מנסים לפתור על־ידי כך שהם
מציירים תמונות ורודות גם של עלייה המונית מצד אחד, וגם של ילודה המונית מצד שני.
אני בעד עלייה המונית. אתן יד לכל מאמץ להגברתה. אני גם בעד ילודה מתוכננת סבירה•
גם במאמצים להגברת הילודה אתמוך.
שמואל תמיר: לא המונית.
אורי אבנרי: לא המונית, אגיע לזה מייד. אבל אתנגד ליצירת אשליות שאין בהן ממש.
קודם כל לגבי העלייה: אף אחד מהנוכחים בבית הזה, שלא נולד בארץ, לא בא לארץ
בגלל תמריץ כלכלי. איני מכיר אף יהודי אחד שהגיע לארץ־ישראל בגלל תמריץ כלכלי.

,,מה אתה

מדבר? ״

אך רק כשעברנו לדבר על הילודה, התעוררה סערה, שליוותה את דברי עד ה סו ף:
אורי אבנרי אנחנו צריכים להפריד בין הצד הסוציאלי של הבעייה, ובין עידוד
הילודה. אלה הם שני דברים שונים.
אין ספק שיש לתמוך במשפחות מרובות־ילדים, אותן שכבר קיימות. כחברה אנחנו
מעוניינים להקל על משפחות אלה עד כמה שאפשר, כי בנפשנו הדבר. שאם לא כן —
תיודצרנה אצלנו שתי אומות: האחת — שבניה מתחילים את חייהם כשיש להם הזדמנות
גדולה לרכוש השכלה ומעמד: והשנייה — גדולה ממנה, שבגלל מצבה הסוציאלי הירוד
והמספר הגדול של הילדים, לא ניתנת לבניה ההזדמנות הזאת.
שאלה אחרת לגמרי היא אס אנחנו מעוניינים להמריץ ילודה חדשה בכל האמצעים ובכל
התנאיב. בעניין זה אני רוצה לעורר כאן ספק חמור ביותר.

מרובות־ילדים, משפחות של שמונה ועשרה ילדים, שאינן יכולות לתת לילדיהן את אותה
ההזדמנות לרכוש השכלה וחינוך. דבר כזה יצור עם בעל איזון בלתי־בריא.
שואל חבר־הכנסת ברעם — מה יהיה גורל הרוב בארץ? אני מתנגד לכך שנייצר בשר־תותחים,
ואני מתנגד לייצור ילודה סטטיסטית. כלומר, שנייצר ילדים בלי אפשרות לחנך
אותם, בלי אפשרות לתת להם הזדמנות לחיים נאותים, רק כדי לשמור על סטטיסטיקה יפה.
אם אתם רוצים שהאמהות של תל־אביב וחיפה תתחרינה באמהות של שכם וחברון, הרי
זו תקווה מופרכת. במירוץ הזה לא אנחנו ננצח, ושום תמריצים
של שר־האוצר, יהיו טובים כפי שיהיו, לא יעזרו.
לכן, אם אחה דואג לאופי העברי של המדינה הזאת, ואני
מבין, ואפילו מחייב, את הגישה הזאת, הרי הדאגה הזאת
צריכה להביא אותך להתנגדות לסיפוחים ולפיתרון בעיית
ארץ־ישראל על־ידי הסכם מסוג אחר.
שמואלתמיר (מרכז חופשי) :בוקר טוב.
אורי אבנרי: בוקר טוב, כפי שאתה אומר. אני מקווה
שאני מפתיע אותך כמו שאתה מפתיע אותי בכל פעם שאתה
מדבר על סיפוח.
הבעייה הזאת היא רלבנטית מאוד, מפני שמי שרוצה
לשמור על האופי העברי של המדינה הזאת על־סמך הנתונים
הדמוגרפיים הקיימים בארץ־ישראל, מוכרח להגיע לכך
שנשמור על שלימות הארץ מבלי לספח שטחים למדינת־זר
ישראל,
מבלי ליצור מצב דמוגרפי בלתי־נסבל.
אני רואה את ההתרגשות הזאת השוררת כרגע באולם כחיובית. אני סבור כי זה מוכיח
שאכן הגיע הזמן לדון על הנושא הרגיש הזה, הטעון מתח אמוציונאלי וסוציאלי, בצורה
רחבה ומקיפה ורצינית, ולאו־דווקא אגב דיון בהצעת־חוק שהיא צדדית. ראיתי צורך להבהיר
דעתי בקיצור
שר״האוצר ספיר: עד עכשיו עשו כולם את ההיפר מזה, ודנו בנושא העיקרי.

חחזו• 11111.חוחחיס?

הגענו בארץ הזאת למה שהגענו, מבחינה כלכלית, וגם מבחינה צבאית, מפני שהאיכות
שלנו עמדה מול הכמות של היריב. אין אנו מעוניינים ביצירת כמות בכל מחיר.
ואני שואל: את הילודה של מי אנחנו בעצם מעודדים וממריצים? האם אנחנו צריכים
להמריץ את הילודה של אותן שכבות היכולות להעניק השכלה לבניהן, היכולות להעניק
להם חינוך מתאים, ועל־ידי זה ליצור עם בעל רמה כלכלית, תעשייתית, צבאית ותרבותית?
מרדכי זר (מע״י) :האם אתה באמת שומע מה שאתה מדבר?
אורי אגנרי: אתה יכול לעלות על הבמה ולהתווכח איתי. בזזעדה מסויימת של הכנסת
היה ויכוח בנושא זה, בנוכחותו של המומחה הממשלתי לנושא, המומחה בה׳׳א־הידיעה,
היועץ הדמוגרפי של ראש־הממשלה. למדנו שהבעיות האלה עומדות לנגד עיני המטפלים
בהן, וגם להם יש שאלות די חמורות בנדון.
אנחנו מעוניינים במשפחה מתוכננת; אנחנו מעוניינים במשפחה בעלת ממדים נכונים.
משהכרעם (מע״י) :אנחנו מעוניינים להיות רוב בארץ הזאת!
אורי אבנרי: על־כך אני רוצה להגיד לך משהו בנפרד.
מנחםי די ד (גח״ל) :האם אתה מתנגד לכך שנהיה רוב בארץ?
אורי אכנרי: עוד אדבר על זה, חבר־הכנסת ידיד. עליתי על הבמה כדי לגלות את
דעתי בנושא זה, וקריאות־ר,ביניים לא ישנו את דעתי.

ברוך עוזיאל

חיו ״ ר יצחיק נ כ ון: בתקנון כתוב שאין מדברים במליאה על מה שקורה בוזעדה.
אורי אבנרי: חבר־הכנסת עוזיאל, ברשות היושב־ראש אני מתסזן לענות בקצרה
על הנושא הזה, מפני שאני חושב שנושא זה טעון בירור, מעבר לאמוציות ולסיסמות ריקות.

התחרות בין אמהות תל-אביב ושכם
ובכן: קודם־כל, קיימת הבעייה הסוציאלית. יש לתמוך בכל האמצעים במשפחות מרובות־הילדים
הקיימות. הרבה מעבר למה שנעשה עד היום. אצלי זהו מושכל ראשון.
הבעייה השנייה היא בעיית עידוד הילודה. אנחנו מעוניינים במשפחה גדולה, אבל מאוזנת.
איננו מעוניינים בכך שתהיה בעם שיכבה אחת בעלת פריבילגיות, שיש לה ילד או שניים
למשפחה, משפחה היכולה לתת לילדיה הזדמנות לקבל חינוך והשכלה, ולעומתה -משפחות

הקריאה לא נקלטה על־ידי הקצרנית.

לערוך חקירה של ממש — כי אז היתה יכולה להיות איזו שהיא ממשות לדיון בוו עד ה...

בפיר רובב עד פיר ד בן

אהסתפקנו בדיבורים כלליים. טרחנו להשיג מיסמך שהדהים גם את יועצי השר
וגם את חברי־הכנסת, מכיתן שאיש לא ידע עליו:

אוריאבנרי: הדבר הזה כולו עומד על כרעי תרנגולת. אני לא מאמין לשום תחשיב
ששר־האוצר מזכיר אותו.
הנה התפרסם דין־וחשבון, בביטאון החשוב 166 זדע 635 86־1 ? 1מ1ו016 6 );1הביטאון
בה״א הידיעה בשטח הנפט בעולם, ובו נתונים מאלפים.
נאמר בו כי הובלת הנפט מסביב ליבשת אפריקה, במיכלית של 200 אלף טון, תעלה 39
סנט לטון. המצרים רצו להניח צינור לאורן תעלת־סואץ, צינור שהוא הרבה יותר קצר
מן הצינור הישראלי המתוכנן, והתחשיב המוסמך קבע שבצינור ההוא, הקצר יותר, תעלה
הובלת הנפט 40 סנט לטון. ולפיכך אין הצינור המצרי כדאי, והתוכנית בוטלה. ההובלה
בצינור שלנו צריכה לעלות עוד יותר. אם כן, היכן התחשיב?
הכנסת באה לדון בצינור ישראלי ואינה יודעת: מה המחיר? מה התחשיב? מה הסכומים
הדרושים — שום דבר לא אומרים לנו. ושום דבר יותר מוסמך לא יגידו גם לוועדת־הכספים.
באים נציגים של אופוזיציה מאתמול, חבריהכנסת בדר מצד אחד וחבר־הכנסת שסיטוב
מצד שני, ומנסים לחפות בדיבורים פטריוטיים על חוסר כל נתונים רציניים. איך מעזים
לבוא לכנסת ריבונית ולבקש זיכיון לגבי דבר שאנחנו איננו יודעים מהו? האם כולנו
צריכים לדבר כמו חבר־הכנסת גרוס מאגודת־ישראל, האומר :״אני לא יודע דבר, יש לי
אמון בממשלה, ואני מצביע בעד הממשלה.״ ?
שלמהיעקבגרוס: בעניין זה!
אוליאכ 5ר י: דווקא בעניין זה אין לי שום אמון בממשלה. יש לי יותר מדי נסיין
עם הכור הדו־תכליתי ועם פרוייקטים אתרים, מכדי שיהיה לי אמון בעניין מסוג זה דווקא.
האם המזינה תרוויח בעסק זה? כמה תרוויח? כבוד *השר אמר שיצטרפו משקיעים. מתי
יצטרפו המשקיעים? מי הס? איש לא אמר לי מי הס, ואני חבר־כנסת.
ש ר ־ האוצרספיר: בזה אין ספק.
אוליאבנלי: בזה אין ספק, אם כי יש המצטערים על כן.
ש ל ־ האוצלספיר: אמרתי רק את החלק הראשון.
אוליאכנלי: אני סודה לן מקרב לב.

אחרי שניתחנו את סרטי הזיכיון והוכחנו שיש בהם פגיעה גם בריבונות המדינה וגם
באינטרסים שלה, סיימנו בסיפור קטן:

יצחקרפאל: לא זו בלבד, אלא שכאשר הועלתה השאלה לדיון בכנסת, היה חבר-
הכנסת אבנרי ראש המתנגדים לה.
או רי אבנ רי: אני לא רוצה להישאר חייב תשובה לחבר־הכנסת רפאל.
כאשר אתה העלית בשעתו את ההצעה, כמדומני יחד עם חבר־הכנסת נבון, אמרתי באותה
ישיבה סוערת שאם מדובר על תמיכה במשפחות מוובות־ילדים, אני תומך בזה, אך שאני
מתנגד להכנסת גורמים ביולוגיים לזירה הפוליטית.
א לי עז רשוסטק (מרכז חופשי) :היום היכנסת את הפוליטיקה לביולוגיה.
או רי אכנ רי: נכון. כאשר הוויכוח הביולוגי נוגע לאזרחי ישראל, במדינת־ישראל הקיימת,
זהו דבר שלילי מוחלט. לעומת זאת, כאשר אפשר לנהל ויכוח דמוגרפי, לפני
שיוצרים עובדות מוגמרות, כאשר הגורם הדמוגרפי נדון תוך שקילת הברירה בין סיפוח
או פדרציה — זה דבר אחר לגמרי.

האיכות חשובה מן הכמות !
דברים אלה עוררו את רוגזו של ח״כ מרדכי זר, עסקן יוצאי־איראן של מע״י
בירושלים, שדרש ממני למחוק מן הפרוטוקול את המילים ״בשר תותחים״ וטען
שזה מעליב את בני המשפחות הגדולות. בסוף הישיבה מסרתי על כן הודעה אישית :
או רי אכנ רי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
חבר־הכנסת זר התרעם על שהשתמשתי בנאומי על החוק לתיקון מס־ההכנסה במילים
.בשר־תותחים״ ,ותבע ממני למחוק מילים אלה מן הפרוטוקול.
חוששני שבלהט הוויכוח לא קלט חבר־הכנסת זר במלוא הבהירות את הקשר־הדברים
שבו השתמשתי בביטוי זה, ועל כן הוא מייחס לי פירוש זר ומוזר.
אמרתי שאני מתנגד לילודה. טבעית״ באופן מכני, בניגוד לעידוד ילודה מתוך תיכנון
סוציאלי מתאים, כי איננו מעוניינים בהחלפת האיכות בכמות — והתגברנו עד כה, בשלום
ובמלחמה, בגלל עליונותנו האיכותית, לעומת העליונות הכמותית של יריבינו.
עידוד כמות אנושית בלי דאגה לאיכות אנושית, כלומר, בלי דאגה למצב הסוציאלי, לחינוך
ולהשכלה של הדור הבא, מתוך הנמקה ביטחונית כוזבת, לכך יאה המושג ״בשר־תותחים״.
מכאן אין כל זילזול בבני משפחות מרובות ילדים. להיפך: יש כאן דאגה כנה למתן
הזדמנות שתה לבני כל המשפחות, גדולות וקטנות, לשם שמירה על עליונות איכותית.
אולי אכנלי: יש סיפור על מלן סיאם, שנהג לתת ליריביו פיל לבן. למה פיל לבן?
פיל לבן נחשב בסיאם לקדוש, ואי־אפשר היה להעבידו. אבל הפיל הלבן אוכל, ולהאכילו
עולה הרבה כסף. בצורה כזאת היה המלך מרושש את יריביו בצורה אלגנטית.
כשם שהכור האטומי הדו־תכליתי הוא פיל לבן, וכשם שפרוייקטים אחרים היו פילים
לבנים, מתבקשת הכנסת עכשיו לתת למדינת־ישראל פיל לבן נוסף.

כל זה לא עזר, כמובן. הכנסת אישרה את הצינור הפטריוטי כמעט פה אחד, כשמלבדי
מצביעים נגדו רק הקומוניסטים.

השופט נזרחיי ופיצוץ הבית
^ ת תפקירי העיקרי ראיתי השבוע בהעלאת עניץ שהממשלה רצתה למנוע את
הדיון בו בכל מחיר: הריסת הבית בירושלים המיזרחית, שעוררה סערה בממשלה עצמה.
הגשתי הצעה דחופה לסדר־היום, שנדחתה על־ידי הנשיאות. לכן דיברתי על עניין זה —
למרות מחאותיה החוזרות של היושבת־ראש — בוזיכוח על משרד־השיכון (ראה עמוד .)31
חוץ מזה הגשנו השבוע הצעת־חוק, שבאה לחייב את המדינה לשלם לשופט אליעזר מלחי
ולנאשמים דומים שיצאו זכאים, את הוצאות משפטיהם.
במיסגרת של תשובה לשאילתות נוספות שלנו, התווכחנו עם ראש־הממשלה על פרשת
רדינג ד׳; עם שר־החוץ על הצורך בפעולה ישראלית להתחלת יישוב הפליטים ועל יחסי
ישראל—צרפת וישראל—ארצות־הברית; עם שר־הדתות על חילול בתי־קברות נוצריים ויהודיים;
ועם סגן שר־האוצר על פרשת עיסקי טיבור רוזנבאום, שהואשם על-ידי השבועון ל״ף
בניהול עסקי העולם התחתון האמריקאי. בקשר עם הפסקת ההליכים המשפטיים נגד הבנק
השווייצי קושלנד את הפנר, ענה סגן־השר כי השיקולים היו משפטיים גרידא.

אולי אבנלי (שאלה נוספת) :האם יכול כבוד סגן־השר להכחיש את השמועות שנפוצו
בארץ, כאילו עמדת השרים היתה מושפעת מן העובדה שבמיקרה של הליכים פליליים היו
מתגלים חשבונות של הון שחור של אזרחים ישראליים?
פגן־השר צבי דיגשטיין: בקשר להליכים פליליים אין בכוחה של ממשלת־ישראל
להתערב בהליכים כאלה בשווייץ. בכלל זה לא עמד על הפרק. מה שעמד על הפרק היו
הליכים אזרחיים. בחרנו שלא להגיש תביעה אזרחית,
בגלל הסיכויים האפסיים לזכות במשהו.

בינתיים הגשנו שורה של שאילתות חדשות, בעניין
פיצוץ הבית בירושלים, הלחץ האמריקאי על ישראל
בעניין החלטות מועצת־הביטחון, התעמולה האמריקאית
בטלביזיה החינוכית, גירוש רוחי אל־חאטיב; ועוד.

7 0 9ד ״׳ ד ״ו ד׳
״ 1ג ד ׳ודש הצאו נד סליו מאחר רא ווציס ש. ב- .
רוצים חופש ביטוי!׳׳ צעקו אלפי הסטודנטים רומבגיגיס בעו׳ נורין
(וז^זשך מעמוד ) 11

אחה

בקאפיטאל האכזר,״ התבדח פועל
שיצא מן המהומה בשן ועין.
בינתיים ניפצו מאות צעירים מגונדרים,
בני־פקידים־ומיוחסים, וסתם סטודנטים, את
חלונות בית־הקולנוע קולטורה.
שם, לא הרחק מפסלו של אדם מצקביץ׳,
הקימו באריקאדות, חסמו את הרחוב

הימים, בהיוודע להם כיצד ״הציונים דפקו
את הנשק הרוסי.״ עד כדי־כך הגיעו הדברים
אז, שקבוצת קציני־מטכ״ל פולניים הרימה
כוס לחיי־צה״ל, במועדון הצבאי שלה.
הם תפשו שעכשיו יש אפשרות לגייס
חלק ניכר מדעת־הקהל נגד הבירוקרטיה
המקומית והשתלטנות של ברית־ד,מועצות,
להביא בדרך זו להפשרה מסויימת. ואומנם,

1ט0$) 80151

הנימנה, במיקרים רבים מאוד, עם בני־פקידים־בכירים
או לפחות בני־מיוחסים־
וחברי־מפלגה.
אגב, המסע הכפול של אנש״־גומולקה נגד
הסטודנטים ונגד הציונים היה לו על מה
להסתמך: בחצי השנה האחרונה, ובעיקבות
ניצחון צד,״ל במלחמת ששת־הימים, מופיעות
בעיתונים יותר ויותר ידיעות על
״פושעי־כלכלה״ בעלי שמות יהודיים ושמיים,
שנידונו לתקויפות־מאסר ארוכות.

בן המנב״ל גורש
* * ן הרגע בו החליטו אנשי־גומולקה
על מדיניות מסוכנת זו, זזו המאורעות
במהירות מסחררת:
• סטודנטים הנושאים דגל פולני וסיסמה
״בוז לאכזריות נגד הסטודנטים!״
גורשו לתוך כנסיית הצלב הקדוש, הוכו
שם, נעצרו במקום־מיקלט זה.
• יהודים בלתי־ספורים גורשו ממשרותיהם
החשובות, בכל ענפי־החיים, ובעיקר
— ממשרות מדיניות ומעמדות־מפתח שבמפלגה
הקומוניסטית הפולנית.
• בעיר לובלין נעצרו ״בלתי־סטודנטים״,
כדברי ההודעה הרשמית, שהפגינו בבית־הספר
הגבוה למכונאות.
• בממשלה נערך טיהור אנטי־שמי בו
גורשו, בין השאר, סגן־שר היעור היהודי
יאן גרודז׳ינסקי; יאן גורצקי, מנכ״ל האוצר
הפולני — יהודי אף הוא; ופרידריק טופו־לסקי,
הממונה על אירכוז תעשיית ווארשה
— יהודי ידוע ומוכר.
בשלב זה יצא גם מזכיר המפלגה הראשון
לאיזור ווארשה, יוסף קפה, בשורה של
איומים על אנשי־הרוח. אמר קפה :״נטיל
עונשים לדוגמה על שילטונות אוניברסיטת
ווארשה, אם לא ירסנו את התלמידים —
ונצעד נגד הורי־המתפרעים, כשהם ממלאים
תפקידים מרכזיים אצלנו ובכל זאת לא
יודעים לחנך את בניהם למישמעת!״
ואכן, שורה שלמה של בני־טובים גורשו
מן האוניברסיטה וממשרותיהם. רובם —
יהודים.
בלט ביניהם ויקטור גורצקי, בנו של
המנכ״ל המפוטר, אשר היד, חבר במועדון
בבל. מועדון זה מאגד את חברי האגודה
התרבותית והחברתית של ווארשה. ביטאון
הממשלה, קורייר פולסקי, יצא אותה עת
נגד מועדון בבל כ״אחראי למהומות.״

הרוח — יודעת לספר, למשל, על יהודי
שמחפש, באמצעותה של מודעה בעיתונות,
את המשפחה שנתנה לו מחסד, בזמן הנאצים
.״ידידים, העניין שוב אקטואלי,״ הוא
כותב במודעה.
בדיחה אחרת שואלת: מד, ד,הנדל בין זמן
הנאצים לעכשיו, במה שנוגע לאנטי־שמיות?
התשובה: אז מותר היה גם לא להיות
אנטי־שמי.

התגגשויות בבירת־הפוגרומיס
ך• ינתיים העלים ביטאון הקומוניסטים
באידיש, פולקסשטימע, את עובדת הפיטורין
היהודיים. העיתון גם נימנע מלדווח!
על מעצריהם של יהודים ״חשודים״ רבים.
אגב: בין ״חשודים״ אלו היו לא רק רא־דיקאלים
שוחרי־חופש, אלא גם סטאלינסטים
ותיקים שנימנו, לפני 12—11 שנה, עם שונאיו
של גומולקה, מזכיר המיפלגה המפעיל
עתה את המקל נגד יהודי־ארצו — משני
קצוותיו.
ראדיו ווארשה אף ד,שמדע שידורי־הסתה
נגד ״פולנים ממוצא יהודי.״ אבל כל זה
לא עזר: האוניברסיטאות נשארו סגורות,
מאחר והסטודנטים הבינו שהכינוי ״ציונים״
מכוון, לא אחת, לסתם־פולנים אנסי־רוסיים,
רבים מהם, הן מן הקצה השמאלי־הלי־בראלי
והן מן הקצה הקאתולי, מצאו פית-
אום את עצמם, לתדהמתם, בחזית אחת לא
רק עם היהודים הפולניים — אלא גם עם
הציונים, המסמלים בפולין של גומולקה
את כל הרע והמסוכן. רבים אף הדגישו
צביונם ״הציוני,״ כפי שכופר־בעיקר מתפלל,
לשטן — בו אינו מכיר כלל.
באווירה זו הפכו השמות ״דיין״ ו״אש־כול״
לסיסמות של ליבראליזציה פוליטית.
גם בקאטוביץ, בירת־הפוגרומים המסורתית,
אירעו התנגשויות, כשמפגינים אנטי־

פוזנאן שוב צועדת
1י — וו י—11* 1

ך* ־ 13 במארס הפכה מרידת־הסטודנ־

מתוארת בקריקטורה פולנית
מראה את הרוסים מעלים את
המלחמה הסובייטי יושב על הר־גולגולות של פולנים. לקריקטורה גם
שר־המלחמה הרוסי היה באותה תקופה ליאון טרוצקי, שהיה מראשי

שינאת האתמול

בספסלי־גנים ובאבני־רחוב עקודות.
רק כעבור חמש שעות, בתשע בערב,
הובסו הסטודנטים מעמדתם המבוצרת, התפזרו
אחרי קרב סוער.

אווירה כבדה
* \ ותד ! ע ת כבר התאספו אלפי סטות־
^ טים אחרים, הגישו עצומה בת 17
נקודות לשילטונות האקדמאיים• בין הדרישות:

להחזיר לאוניברסיטה שני סטודנטים
שגורשו, על שהשתתפו קודם לכן במהומות.
• זיהויים והענשתם של האחראים
להפרת חסינותה המסורתית של אוניברסיטת
ווארשה ושל הפוליטכניון — בהם לא תדרוך
רגל שוטר או קצין, בלי רשות הרקטור.
0שיחדור כל הסטודנטים העצורים,
שמספריהם הגיעו, בינתיים, לאלפים.
טקס הגשת העצומה, כמו האסיפה
שנערכה בכנסייה הקאתולית הראשית, נתקיימו
באווירה כבדה, כשריח פצצות־עשן־
והגאדהמדמיע ושרידי אבק־השריפה של
כדורי־סרק מצחינים לא פחות מעצם הדיכוי.
בשלב זה החלו אנשי־הרוח והסטודנטים
לתפוש את כוחם.
הם נזכרו גם כיצד קצינים פולניים
השתוללו משימחה • ,לאחר מלחמת ששת־

זו, משנת . 1920 היא
פולין באש, ואת שר־גוון
אננוי־יהודי — כי
המהפכה הבולשביקית.

בין הסיסמאות שהחלו נשמעות יותר ויותר
ברחובות, בלטו ״לא רוצים ש.ב — .רוצים
חופש ביטוי!״

גומולקה משתולל ער הגזוזטרה

ך* ין הניצבים על הגזוזטרה שבקומה
* 1השישית של בניין מרכז המפלגה ניצב
גם — כך מספרים המפגינים — מזכיר
המפלגה, וולאדיסלאב גומולקה.
כאשר הבחין גומולקה בהפגנה, חזה
בקרבות־הרחוב המתחוללים לעיניו, הוא
השתולל מכעס .״הציונים הארורים!״ נהם
— וניכנס פנימה להכתיב את הקוז הרשמי,
שקבע את מהותו האנטי־שמית של מסע־ההפגנות
הנגדי.
כי מאותו רגע נקט השילטון בטאקטיקה
משונה: הוא גייס את הפועלים המלוכדים
בחטיבות, לפי מקומות העבודה שלהם —
מעין חטיבות סולל בונה, כור וועד הפועל
פולניות — ציווה עליהם להפגין נגד
״ההסתה הציונית״ ,כשחלק מן הסיסמאות
שלהם אנטי־שמיות טהורות ואחרות — רק
אנטי־דמוקראטיות, כמו ״תלכו הביתה, בטלנים!״
או ״הפועלים לא רוצים בהפגנות
ילדים חסרי־מעש!״
הם גם החלו מחרחרים בין הפועלים
לבין ״נוער הזהב״ של האוניברסיטאות —

טים לתופעה לאומית.
בעוד שמישמרות־צבא כבדים, שהזכירו
את ימי הפיכת־בודפסט ב־ ,1956 סובבו את
רחובות ווארשה השוממים, פרצו התמרדויות-
תלמידים־ופועלים בקראקוב, בלובלין, בגלי-
ביצה, בגדאנסק, בלודז׳ ,בשאשנין, מזרוצ־לאב
ובפוזנאן.
בקראקוב צעקו 3000 איש במקהלה :״הסטודנטים
של ווארשה אינם בודדים!״
בפוזנאן, שם צעדו פועלים ב־ 1956 במחאה
המונית שפתחה את תקופת הדה־סטאליני־זציה,
שהחזירה לשילטון את גומולקה עצמו
— שוב צעדו פועלים, הפעם נגד אותו
גומולקה.
הסטודנטים של פוזנאן קיבלו סיוע מעוב־רי־אורח
רבים, ניגשו לשילטונות ד,אוניברסיטה
כששלושת אלפי איש מכל הסוגים
מלוזים אותם, על מנת להגיש עצומה.
ברוב הערים האחרות היו האסיפות שקטות
יותר.
בווארשה — על אף מישטר־צבאי גלוי,
אם כי לא מוצהר — התכנסו שמונת אלפים
איש באולם הפוליטכניון, מחאו כף להצהרה
האומרת, בין השאר :״אין הסטודנטים• ידו-
צים ליהפך לכלי־שרת של מאבק פנימי בין
פלגי המפלגה הקומוניסטית השונים.״ הצהרה
ללא תקדים, כשלעצמה...
בינתיים, תפשו גם שרידי יהדות־פולין
מה הולך. הם הגיבו בדרך יהודית־גלותית
טיפוסית: בבדיחות מפולפלות — ובהרכנת־ראש
עד יעבור זעם.
אחת מן הבדיחות העיקריות, שסובבו
בין יהודי־ווארשה — ואחר־כך בין אנשי-

של אדם נזיצקביץ׳,
אליה צעדו הסטודנטים
של ווארשה, בפותחם בשורת־ההפגנות.

האנדוטה

אנטי־גומולקאיים

צעדו

שמיים ומפגינים
אלה מול אלה.
וכך אירע שעם הגיע לווארשה, בסוף
השבוע שעבר, השמועות הראשונות על
תהליך השיחרור המתחולל בפראג, בירתה
של המדינה הקומוניסטית השכנה, היו
לדורשי־החופש הפולנים כל הסיבות להתעודד,
להמשיך במאבקם הסוער והבלתי־ממושמע.
לשרידי
המרכז היהודי העולמי השני
בגודלו לשעבר, הנדחסים בין אבני־הדיחיים
של שני פילגי־שינאה, עתיקה ותהומית,
היו הרבה פחות סיבות לשמוח.

במדינה
(המשך מעמוד ) 12

גם לנו מגיע נשק. כוח. אבל היהודים ההם
מתנגדים לזה שלנו יהיה כוח.

רכים מפעילי־הכושיים באמריקה
מזדהים עם הערבים דווקא. מדוע?
זוהי הזדהות ריגשית טהורה וספונטנית.
גיזעית. הם סבורים שהערבים קרובים יותר
לכושים, מבחינה גיזעית, מהיהודים שהם
לבנים. הם לא יודעים בכלל שיש יהודים
תימניים, למשל. הם רואים רק את היהודים
שם, וקוראים על הערבים המיזרחיים, פה.
אבל בינתיים צמחו מנהיגים חדשים לכוח
השחור. אנשים שלא שמעת עליהם מעולם,
כי גדלו בגיטאות, בוואטם, למשל. יש לנו
שם 27 מנהיגים בלתי־מוכרים שהם האנשים
שעושים דברים, שגרים שם וחושבים שם.
וכאן ניכנסת לתמונה ישראל.

איד ז ודרך מיז
זה התחיל עם אפי. זהו אפרים עברון,
ציר ישראל בוואשינגטון. הוא שמע עלינו,
שיש איבה לישראל. בא, דיבר, ראה —1
והזמין את האל ואותי לבקר ולראות מה
נעשה באמת בישראל.
הוא דיבר עם ד,־ ,27 ועכשיו אנחנו מדברים
פה, ורואים דברים שאפשר ללמוד מהם.
כושיים יכולים ללמוד מזה. כמו המרכז
הקהילתי בקרית־גת, או חבל לכיש. שם גר
כל משק בניפרד, כל עדה גרה בניפרד —
וכולם ניפגשים במרכז קהילתי אחו משותף.
זהו אולי גם פיתרון לגזעים באמריקה,
בדרך הקהילתית.

בלי נימוס -מה הביקורת שלד
על מה שראית ושמעת?
קודם כל, אני חייב להיות מנומס, כאורח.
שנית, התפעלתי מן הישראלים. יש הבדל
כביר בין היהודים האמריקאיים לישראלים.
אם אתם כאן יהודים, אינני יודע מה הם
היצורים ההם. אני, על כל פנים, מפסיק
מזה הרגע לקרוא לישראלים יהודים.
ברור שהרבה דברים טרם ביררתי לעצמי.
הייתי פה רק שבוע. דבר אחד שאינו
מוצא חן בעיני הוא היחס לערבים הישראליים.
אבל לא ראיתי די.
מה שכבר ברור לי הוא, שלא תוכלו
להקים כאן שתי מדינות ניפרדות בתוך
מדינת־ישראל, מדינה ליהודים ומדינה לערבים.
נכון: טוב שכל אחד מכם ישמור
על ייחודו התרבותי והדתי. אך יהיה צורך
בפיתרון־של־קשר, ביחסי־גומלין.

מה עוד לא מצא חן בעיניך:
החליאו אותי מחנות־ר,פליטים. אבל כאן
אני דווקא מאשים את הערבים. זה היה
בשטחים הכבושים. הם לא דאגו לאנשים
שלהם, ועם צריך לדאוג לעצמו.
גם האו״ם צריך להתבייש, שנתן להזנחה
הזאת, לעוני העלוב הזה, להתקיים 20 שנה.

ובמישור המרחבי:

אינני מאמין שהיהודים יפתרו את הבעיות
לבדם. לא כל עוד שארצות־הברית ורוסיה
עושות כאן בעיות. שתי המעצמות הללו
משחקות במרחב בכדורגל מדיני.
זהו איזור שהפך לאמצעי. כולכם, יהודים
כערבים, אמצעי־מישחק, גם בידי
רוסיה, גם בידי אמריקה. אסביר זאר?
בארצי, אסביר מה שארצי עושה לכם.
אני שונא את הרעיון שכל הניפלא
שעשיתם, ושיכול לעזור לאחרים ללמוד מכם,
יסולק, יטואטא מן העולם, בגלל מישחקן
הפוליטי של המעצמות הגדולות. מסיבה

הממשלה
מו ספת אי שית
לדדיח הרשמי
שר־המשטרה אליהו ששון מקבל לאט
לאט ממד בין חבריו השרים, שאינו קשור
דווקא בשמירה על הביטחון הפנימי.
בכל ישיבה בה דנה הממשלה בהתפתחויות
הביטחוניות והמדיניות בארצות השכנות,
משמשים כחומר רקע לשרים הדו״חות
של מומחים לעניינים ערכיים. אך לדו״חות
אלה יש מיגרעת קטנה אחת: הם אינם מתעכבים,
מסיבות ברורות, על ההתפתחויות
האחרונות לגמרי.
את המיגרעת הזאת מתקן שר־המשטרד״״ המוסיף
תמיד לדו״חות הרשמיים את הדו״ח
האישי שלו, המתחיל בדרך כלל במילים:
״הבוקר שמעתי בראדיו קאהיר...״
מסתבר, שלמרות שמספר שרים שומעים
ערבית, השר אליהו ששון הוא המאזין הקבוע
היחידי לשידורים ערביים.
; /העולם הזה 1594

הצועד בראש

מ 7ן לעי העלרזיה בעולם
כל 113נ קודו ת החבור של בורר הערוצים
(מ^מחיך) ב מ קל ט ט לויזי ה ״זני ט״ עשויות
זהב 16 קרט — מסךהמקלט הו א בזוית
של 92 מעלות המב טי חהת מונ המלאה
ללא עיוותים.

מקלטי ״זניט״ ״ 23 מהדגם החדיש ביותר, מותאמים במיוחד
לתנאי הארץ. להשיג אצל מפיצי ״זניט״ ברחבי הארץ.

״זניט״ — טלפון ,229102ת ל־ א בי ב

האינות 7ן1דמת לחותמת
20 שנה עברו מאז...
השנה היא שנת היובל ה־ 20 לבית־החרושת הישראלי ליצור מזרונים ורפוד
רהיטים ״נונזאויר״ כפר־סבא.
ב־ 20 שנות קיום המפעל הפך השם ״גומאויר״ לשם דבר מבחינת הטיב
המעולה של תוצרתו.
קשה למצוא כיום בישראל מקום בו אינו מיוצג המזרון או הריפוד המעולה
של ״גומאויר״ ; בבתים פרטיים, ברוב בתי־החולים בארץ, בכל מוסדות קופת-
חולים, ברוב בתי־המלון המפוארים, כ״שרתון״ ,״דן״ ,״אכדיה״ ,״אודיה״ ואחרים,
באוטובוסים הבין־עירוניים של ״אגד״ וחברות התיור, בבתי־קולנוע ובתיאטראות
ובניני ציבור רבים אחרים.
מנהלי המפעל, שאחדים מהם לוז את ״גומאויר״ מאז היותו בקומת בנין
רגילה ועד היום, כשהוא מפעל רחב־ידים, המעסיק עובדים רבים, מנמקים את
הצלחת ״גומאויר״ בעובדת היותו מיצר על מהרת ה״לאטקס״ הטהור, שהוא
גומי נוזל מוקצף. כמו־כן, מכילים מזרוני ״גומאויר״ מליוני תאי־אויר, המאפשרים
החלפת אויר מתמדת ועל־ידי כך נשמרת טמפרטורה מאוזנת של המזרון,
עובדה המקילה בעיקר בימי הקיץ החמים. מזרון ״גומאויר״ מצטיין בגמישותו,
קלות־משקלו ושומר על צורתו לאורך ימים.
ואכן, יתרונותיו של ״גומאויר״ הפכוהו למקובל ופופולרי במקומות כד, רבים
בישראל.

מ שה מ ד לי ה ״
יעוץ בעיצוב פנים
ת ל ־ אנינ

טל 444281 .
ביצוע כל עבודות
¥צבע
¥סיד
¥פלסטיק
¥טפטים
¥שיפוץ כללי

הרבה נשפי פורים
גהם לא הגיע דרגת
כי באילת יש לא רק היפים, אלא ישנה
גם נעמי אחזה־סחה, אשתו של בוסי סחה,
ומי שמארגנת, מדי שנה בשנה, את אורגיות
הפורים המטורפות ביותר. בשנים שעברו
השתוללו בירושלים, בתל־אביב ובחיפה. השנה
זה אירע באילת, שם משתוללים בל
השנה. מסבירה אדווה :״הם רגילים לזה, אז
החלטתי להגיע לשיאים חדשים.״
כדי להשיג שיאים באמת, פנתה אדווה ל-
ידיד־בעלה, הימאי אלי לוי, בעל מועדון
פלמנגו. היא ביקשה ממנו את המועדון,
״ליום־יומיים, כוי לעשות מסיבה.״ אלי, שמכיר
את אדווה, לא הניד עפעף — ובשעה

חמש אחר הצהריים החלה המסיבה השיג־עונית
ביותר, שעתידה היתד, להימשך, ללא
הפסקות, יממה וחצי.
את האווירה חיממו בקוקטייל־אדווה, שה־

סטריפטיז לגבר

סילבר, היפי ארון־שיקר מן
האי ג׳רס׳ ,וחובש ׳כובע־נשים,
מפשיט את חברו טאקר, נווד דרום־אפריקאי השוהה באילת.
הסטודנטית נורית כהנוב (כובע נוצות) מסייעת בעדם בחדווה רבה.
י מירשם [
בינוניים,
10 עד 5
בין ה[

למטה: עורן־הדין הירושלמי יצחלן דויד, חסיד שיטת היוגה, מדגים
לפני משתתפי המסיבה כיצד איש־יוגה מסוגל לבלוע חבל שלם.
כל ביצוע של אחד האורחים, שהיה לו העוז לכן, זכה מייד לתגובה
נלהבת של הסובבים אותו, אך אף אחד לא ניסה לחקות את דויד.

^ תל־אביב היו המסיבות גועליות. ה־עדלאידע
צעדה בבאלאנאן. בחיפה, היה
הפורים עוד יותר מת מתמיד. בירושלים היו
דווקא שתי מסיבות טובות: אצל מן ואצל
איזי בן־יעקב. אבל כל זה היה כאין וכאפס
בבירת־ההיפיס האמיתית של ישראל: אילת.

אלי אשל, קצין־מכונות־ראשי
* ״ 1 1של אוניית־צי״ם שמשון, מארח
את הסטודנטית המתלהמת על ברכיו.

\ 1 0 1 1 7 1 1 1ך ך 1ך 1בשיא המסיבה, כשחלק
^ כבר חוסל בפיות חמתה!?

קארדינל עס נורית כהנוב, כשסילבר המזוקן, והדומה

ש שי או או אחו
נשוההיכיס נאיוח
שבאו לאילת מלונדון ומאיי־ג׳רסי, צבעו את
עצמם ואת האחרים בפרחים ובכתבות. ביהוד
בלטה קארול קארדינל הבלונדית, קאנ־דית
מקוזיבק, שציירה בלהיטות פרחים על
ישבנה של הסטודנטית הירושלמית נורית
כהנוב. לא פחות בלם קצין־המכונות־הראשי
של אוניית־צי״ם שמשון, אלי אשל.
עורך־הדין הירושלמי הידוע והצעיר, יצחק
דויד, העוסק ביוגה, הדגים את מיסתורי
תורת־היוגה, בלע חבל בן ארבעה מטרים,
ועמד על הראש, למחיאות־הכפיים של כל
המסובים.
חוץ מזה היו שם דודו חורש, הפלייבוי
מאילת; ויוסי בן־שפרוט, שכפי ששמו מר

הוא כותב שירים; ורב־סרן אורי, ועוד.
אם כי האווירה היתה עליזה וחמה, והחתיכות
השתוללו, התגפפו והתחבקו עם כל
הבא לידיים, אירעו, כמובן, גם כמה אינצי־

^ וווןןךןןןךן היא קארול קארדינל, מעצבת דמויות־שעווה מקאנדה, אשר תיקנה
1 /1 1 1ן ביסודיות ובמסירות את ציורי־הפרחים שנמחקו בישבנה של נורית
כהנוב. בשלב זה של הערב היו נבר השתיים עליזות, כשסביבן שכבו שרועים קורבנות־היין.

מטים מצערים. שני צלמים, מקסים סלומון
ובר־טל, הלכו מכות. לא ברור להם, כרגע,
על מה, אבל בר־טל קיבל פנס בעין.
אבל זה קורה במסיבות הטובות ביותר.
וכאשר הוכנסה למקום עז, שנמצאר, קודם־

מ־ 15 הבקבוקים
משתעשעת קארול
ושו בלבד לאשה,

מחזיק ברגליה שלא תיפול. הוא התכוון לקיים את הפסוק הפורימי ״אין
אונס״ ,זכה לשיתוף פעולה מלא של, שתי הנערות. מסביב רקדו, השתגעו
ועשו מהומות שאר הקרואים של המסיבה, שהשתוללו בסיטונות וללא־מעצור.

לכן באי־ד,אלמוגים על־ידי בוסי ונעמי סחה,
היתד, השמחה שלמה. או, כפי שאמר אחד
האורחים, כשהתפזרו למחרתיים בבוקר, בשער,
אחת :״אנחנו אנחנו
יותר לא יכלו לומר. הספירט עשה את שלו.

בוסי סחה שסר במשך כל המסיבה על אשתו אדווה, שההיפיס
לא יגנבו אותה בלהט־הפורים. נעמי אדווה הפנינה, לשם שינוי,
לא את שיערה השחור והשופע, אלא שיער בלונזי-נסוף, בתוצאה מהתזת ספריי מיוחד.

בוס׳ שומו

יהיה נשיאה הבא של ארצות־הברית, לא יעשה ;:בד־אל־נאצר
שום צעד לקראת פיתרון המשבר. בהיותו משוכנע,
כי בידי וושינגטון להביא את ישראל שתסכים לפיתתן,
הוא החלים לגבש את הקו המדיני שלו רק
אחרי חודש נובמבר הקרוב.

רמז מקאהיר, בנושא זה: דווקא בחירת
ג׳ונסון רצויה. בי אז לא יהיה מועמד ל־תקופת-בהונה
חדשה, וזה ישחרר אותו מן
התלות בקולות היהודים.

תנ צו קי ך
סוציאליסטים —
או סתם פועלים?
מפלגת העבודה הישראלית תצטרך לדון, בעתיד הקרוב,
בשאלה עקרונית: האם היא מפלגה סוציאליסטית?

ההברה בקיום בירור זה התברר בעת
השיחות האחרונות שניהלו נציגי מע״י ד
מפ״ם, בדבר צורת השיתוף בין שתי המפלגות.
שמעון פרם, אחד מארבעת נציגי
מע״י, הצהיר באוזני אנשי מפ״ם, בי מע״י
בפירוש אינה מפלגה סוציאליסטית.
חברו־למישלחת, שר־העבודה יגאל אלון, הביע בו־במקום
דיעד, מנוגדת.

הפלסטינאים אינם מובנים לחבות
לא מן הנמנע, כי דווקא קבוצה של מנהיגים פלסטי־נאיים
תנסה לשבור את הקיפאון הממושך ביחסי ישראל—ערב.
זוהי
קבוצה, אשר חבריה דוגלים בכינון רפובליקה
פלסטינית, שתהיה קשורה בהסכם פדראטיבי או אחר
עם מדינת־ישראל.
עד כה לא יצאה הקבוצה לפעולה גלוייה, מתוך
היענות ללחץ מכיוונים שונים בגדה המערבית. לחץ זה
היה מבוסם על הדרישה, כי יש לתת לראשי המדינות
הערביות — ובעיקר עבד־אל־נאצר וחוסיין — שהות
למצוא פיתרון.

עתה הודיעה ״הקבוצה הפלסטינית״ ל־חוסיין,
כי היא מוכנה לחכות רק חודש
אחד, לפני שתפעל בגלוי להשגת פיתרון
ישיר עם ישראל. הצעד הראשון שהיא

מתכננת: כינוס המנהיגים הפלסטיניים ב*
קונגרס מיוה! ,-שיקבע את יסודות הפיתרץ
הרצוי, וייפה את כוחה של נציגות רשמית
לבוא כמגע עם ממשלת ישראל.

תנועה !מהירה
ביום־העצמאות
אם אתה מתענה בנסיעה בקטע בין שער־הגיא ל־פיסגת
הקאסטל, התאזר בסבלנות עד יום־העצמאית.

במועד זה, לפי לוח-הזמנים של משרד
העבודה, בבר ייפתחו שני קטעים ארוכים
של האוטוסטראדה הדו-סיטרית, דבר שיקל
על זרימת התנועה.

המנויים יתפנו בעצמם
השגיאות בספר הטלפון
כל מנוי־טלפון יקבל בקרוב כרטיס, שעליו תצלום
שמו ומספר הטלפון שלו, כפי שהוא מופיע בספר-
הטלפונים. במיקרה של שיבוש בשם או במספר, יתבקש
המנוי לתקן בעצמו את הרישום ולהחזירו לדואר.
צעד זה ננקט לאור מספר רב של טעויות שנתגלו,
בעת תהליך ההדפסה הממוכן של ספר־ד,טלפונים.

מי יחליט
שמותר לפוצץ בית 1
גלי־המחאה על פיצוץ הבית בירושלים המיזרחית יולידו
בכל זאת תוצאה כלשהי.
אומנם, נשארת הסמכות לפוצץ בתים, בשטחים המוחזקים,
בידיו הבלעדיות של המושל הצבאי, הכפוף לשר־הביטחון.
אולם נראה כי להבא, יחולו סייגים במה שנוגע
לאיזור ירושלים.

כמה נקודות
יתנחלו בשטחים 1
למרות הצהרותיו של לוי אשכול, כי אושרה בקשתם
של 17 גופי־התיישבות להתנחלות בשטחים המוחזקים,
אין לצפות להגשמה מהירה של ההתנחלות.
המדובר, בעיקר, בגדה המערבית.

למעשה, כצד האישור הרחב, ניתן אישור
מצומצם מאוד, לנקודה אחת כלבד.
המצב שונה, במה שנוגע להתנחלות ברמת־הגולן ובסיני.

שגי
הרוגים בבגיור גיסינם יגז ״\זרצרי1זי׳

החסימה —
מסוכנת למי 1
מע״י תפתח בשבוע הבא בדיון הרשמי הראשון על
הצעתו של ח״כ ישראל קרגמן, להעלות את אחת־החסימה
בבחירות הבאות לכנסת.
כמה מחבריו־למפלגה של קרגמן טוענים, כי המניע
העיקרי להעלאת הצעתו היא שינאה לאורי אבנרי. אך
קרגמן אינו נבהל מהאשמות אלה, עומד על דעתו.

מתנגדיו מתרכזים עתה, בטיעונם, על הנימול!
פי העלאת אחוז-החסימה תפגע לא
רק בסיעת הכוח החדש, אלא גם במפלגות
קטנות, שקיומן חיוני למע״י ולמדינה. כעיקרו
קיומה של מק״י ,״שמנהיגי רומניה
מוכנים להקשיב לדבריה.״

בחירת הנשיא
והשלום במרחב
להתרחשויות האחרונות בארצות־הברית, בזירת המאבק
על בחירת הנשיא הבא, תהיה השפעה מקפיאה על
המצב במרחב.
בירושלים רתחת הסברה, כי כל עוד לא הוכרע מי

פצונוה נוובל־וז רחדד־ניוזווז

שלושה אוטובוסים הובילו, ביום שני השבוע,
את תלמידי השמיניות של גימנסיה
״הרצליה״ לטיול בערבה. בדרך העפר המובילה
לנחל רחם, בסביבות כאר־אורה,
עקף אחד האוטובוסים -נהוג כידי אהרון
גלר -את המכונית הראשונה .״לא רציתי
לאכול אבק ״,הסביר הנהג.
כעבור דקה עלה הגלגל הקידמי השמאלי
על מוקש. רם סלע, מדריך*תיירים של
״אגד״ ,הועף דרך פער שנפרץ בדופן האוטובוס.
גלד הנהג נפצע בגבו, החל שותת
דם. איש-האכטחה, סגן־מישנה חנן כלב
( ,)23 שישב כמושב שעל הגלגל הקדמי,
נהרג במקום. שכנו למושב, הרופא פסח
מילין 35 נפצע אנושות, מילמל :״חממו
אותי, קר לי״.
יושבי שני האוטובוסים האחרים מיהרו
לחלץ את הפצועים. גלר הפצוע הספיק
לבכות את המנוע, אך משניסה לחלץ נערה
פצועה -התעלף. אחד המדריכים מיהר
להזעיק עזרה .״נורד״ של חיל-האוויר
העביר צפונה את הפצועים.
סיכום התקרית: הפגיעה החמורה ביותר
בתחבורה הדרומית, שהזכירה את ההתקפה
הרצחנית על אוטובוס ״אגד״ כמעלה
העקרבים, לפני 14 שנה, ושבעקבותיה באה
שרשרת חריפה של פעולות תגמול.

אנשים
ספיר
ו חו ש־ ה הו מיר
האיש האחד שהוכיח השנה, בפורים, כי
אין לו חוש־הומור, היה שר־האוצר, פיג־חס
ספיר. כאשר שמע, כי בעדלאיוע שתיערך
בתל־אביב תופיע, בין שאר בובות־הענק,
גם בובה בדמותו, אשר עתידה לדחוף
מכבש, סמל ללחץ המיסים — נתן
הוראה למארגני העדלאידע לגנוז את הבובה•
״מיפים זה לא עניין לבדיחות,״ אמר
ספיר • .חוש־הומור מפותח יותר הוכיח,
לעומתו, מנהיג מק״י, הד״ר משה סגה.
אחרי שנים של יריבות ארוכה וחוסר־קומו־ניקציה
בינו לבין המשורר אברהם
שלונפקי, השלימו השניים ביניהם, השבוע,
כשנפגשו בהצגת־הבכורה של התיט־רון
הקאמרי, הביתה. שלונסקי ניצל את
ההזדמנות כדי לשמוע את דעתו של סנה
על המתרחש באירופה המיזרחית. במקום
הרצאה סיפר סנה סיפור יהודי הקשור בכך:
מעשה ביהודי חוטא, שאין עבירה שלא עבר
אותה, ואשר קרבו ימיו למות. שאלוהו ל־מישאלתו
האחרונה וביקש לאכול שזיף עם
תולעת בתוכו, האסור באכילה ליהודי. שא־

קארוון וברק
אהבה בפרחים

לוהו: מה פיתאום? הסביר היהודי: בגיהנוס
אענש על כל אחד מהחטאים שהטאתי. כש־יענישוני
בעד אכילת השזיף המתולע, אדע
שזה החטא האחרון שלי וגם העונש האחרון.
אמר סנה :״עכשיו אוכלים הפולנים
את השזיף המתולע שלהם הכנסת דנה
בחוק שנועד לעודד את הילודה, כשאחד מ־חברי־הכנסת
הצעירים שלח ליו״ר הישיבה
פתק בזו הלשון :״אני מבקש להעלות הצעה
לסדר־היום: לבטל את המשך הישיבה ולשלוח
את הח״כים הביתה. זה יכול לעזור
לילודה יותר מוזיכוח זה.״ יו״ר הישיבה
השיב בפתק משלו :״אני סבור שבהרכב
הנוכחי של חברי־הכנסת זה לא יעזור. לכן
לא אתן לך רשות להעלות את ההצעה.״
מכיוון שחליפת־הפתקים היתר, סודית, אסור
לגלות מי היה יו״ר אותה הישיבה. מותר
להגיד רק שלא היה זה, כמובן, ק די ש
ל ה # .נראה שכל חבר־כנסת חדש נדהם
מתופעת מיעוט הנוכחים בכנסת. הח״כ החדש
ביותר, איש פועלי אגודת־ישראל,
אברהםור דיג ר, שבא לא מכבר במקומו
של ח״כיעקבכ ״ ץ ז״ל, היה באמצע
נאומו על משרד השיכון, קרא בלהט:
״רבותי חברי־הכנסת כאשר נוכח לדעת,
כי נמצאים באולם פחות מעשרה
ח״כים, הוא הוסיף מייד :״אם עוד ישנם
כאלה מה תרם משה דיין, כשהצטרף
לממשלת הליכוד־הלאומי החדשה,
ימים ספורים לפני מלחמת־ששת־הימים? על
כך הביע את דעתו, חברו של דיין לצמרת־רפ״י
בעבר, שמעהפרם. טען פרס, ב־ערב־ראיונות
של דן כן־ א מו ץ, השבוע :
״תרומתו של דיין היתה בעיקר בכך שהוא
הצהיר שאין צורך שהנשק ידבר, וייתכן
פיתרון מדיני, ובכך הרגיע את חששות
הערבים, ערב המלחמה. כמו כן, תרם משה
דיין ליחסי״החוץ של ישראל, באותם הימים,
כשהצהיר שאינו רוצה באף קורבן אמריקאי
או בריטי, מעדיף שהישראלים יילחמו להגנת
עצמם.״ #אדם אחר שהביע את דעתו
על בעיות מדיניות וצבא, באותו ערב־ראיונות,
היה אי כ ר הי םשפאב, העורך
של ביטאון מפ״ם בערבית, אל־מירסאד. טען
שפאט כלפי חסידי תנועת ארץ־ישראל ה־

שלימה :״אנא, אל תטילו על הרמטכ״ל מה
שהתנ״ך מטיל על המשיח!״ #באותו ערב
נערכה הצבעה בין הקהל, סביב השאלה אם
מדיניות־ד,איפוק של לוי אשכול, בעת
משבר מיצרי־טיראן, היתה מוצדקת — או
שמא היה צורך לפתוח במלחמה עוד קודם
לכן. מבין 1200 הנוכחים הצביעו כ־90
אחוז בעד מדיניות האיפוק האשכולית.
וייס לראשונה בישראל הוצאה פוליסה על־ידי
חברת־ביטוח, שתבטח תוצאותיו האפשרויות
של משפט פלילי. חברת־ד,ביטוח אריה
בע״מ הסכימה, לבטח את תוצאות־המשפט
של אייבי נתן, שייערך ביום החמישי,
השבוע, ובו יואשם אייבי בהסתננות למצרים.
לפי תנאי־ד,ביטוח תשלם החברה לאייבי
100 אלף ל״י עבור כל יום בו עליו לשבת
במאסר — כדי לפצותו עבור ההפסד שעלול
להיגרם לו, אם לא יוכל לנהל את
המזללה קליפורניה. מנהל הברת־ר,ביטוח
אריה, אבינועם טוקטלי, פנה בהקשר
זה ללוידס בלונדון, ולמבטחי־ר,מישנה של
החברה בארצות־הברית, על מנת לברר את
גודל הפרמיה שצריך לדרוש בביטוח מקורי
מעין זה. תשובת הלוידס בלונדון היתה:
על החברה לערוך מישאל דעת־קהל על
הסיכויים לפסק־דין שיגזור מאסר לאייבי.
טוקטלי ערך את המישאל. אי אפשר לפרסם
את תוצאותיו, כדי לא לגרום לביזיון בית־דין,
אבל בעיקבותיו נגבתה מאייבי פרמייה
בסך 1000ל״י. הביטוח הוא לתקופה
מאכסימאלית של שנתיים. אם אייבי ישפט
לשנתיים מאסר, תשלם לו חברת הביטוח
73 אלף לירות • .פירוש חדש למגילת
אסתר נתן השבוע השחקן חיים בנאי.
באמצע מסיבת־פורים עליזה פרץ לפתע בזעקה
קורעת־לב :״רוצחים! מנוולים! מה
אתם חוגגים? הרגו אבא מסכן ואת עשרת
ילדיו ואתם חוגגים לצורך צילומי
הסרט הבן האובד, אשר החלו השבוע באולפני
הרצליה, בנה תיפאורן הסרטים
זאב ליכטר, קיוסק על מיגרש ריק
בהרצליה. לפתע התקרבו למקום שני פקחים
עירוניים .״מה זה?״ שאלו את ליכטר.
״קיוסק״ היתד, התשובה .״יש לך רשיון?״
שאלו הפקחים .״לא,״ השיב ליכטר בכנות.
הפקחים שאינם רגילים לגילוי־לב כזה, איימו
להזמין משטרה, נדהמו לנוכח אדישותו של
ליכטר. רק כשיצאו בדרכם להזמין ניידת,
גילה להם התיפאורן, כי הקיוסק הוקם
למטרת צילומים בלבד • .את החזרות
לתוכניתם חכמים בלילה עורכים אילי
גורליצקי ויוסי בנאי בקיבוץ גבעת־השלושה.
באחת החזרות ניכנסה לאולם פרה
של המשק, וסירבה לצאת. רק כשר,מלחין
אלכם וייס הפעיל את הגיטארה החשמלית
שלו, נבהלה הפרה והסתלקה • .פחות
מאושר היה ישעיהו (״שיש״) קולר,
המצלם עתה סרט קצר בשם סימפוניה של
!7ירקס. לצורך הסרט ביקש להוציא לצילום
את אחד מפילי קירקס־קולוסיאוס המציג
בתל־אביב. הפיל החליט לרדוף דווקא אחרי
קולר, וזה נאלץ לטפס על אחד מקרונות
ד,קירקס כדי להימלט + .במצב דומה נראתה
גם השחקנית יהודית פולה, בעת ביקורה
בניו־ירוק. מפיק הסרטים סמואל

אביטל פז
העולם׳ הזה 1594-

הוגו וגבי

הוגו שוורץ, הקונסול הכללי של
צ׳ילי בישראל, הציע שוחד — בצחוק,
כמובן. הוא עשה זאת בקולי־קולות,
בנוכחות עשרות חוגגים שבאו לבלות
את הפורים בדיסקוטק של פרדריקה•
כל העסק התחיל די בצניעות כשרב
סגל, בעלה של פרדי, היה עסוק מדי

אז אם כבר לבלוט, הוכיח הוגו
שהוא יודע לעשות גם זאת בטעם,
כאשר דן כך אמוץ פתח את טקס
חלוקת־ד,פרסים לתלבושת המצטיינת במילים
:״השופטים, שלא היו נקיים
משוחד זקף הוגו אוזניים.
הוא שמע את המילה ״שוחד״ וכבר

הוגו מ!ג 11 שוחד
באירוח

וד,ילווה

להוגו

ידידתו

הטובה, מארחת־הבאר הגרמניה גבי
צלר. הוגו הגדול, המשתדל תמיד
להיות צנוע וניחבא אל הכלים, לא
יכול היה לעשות זאת, הפעם — כיוון
שאיש לא היה מסוגל להתעלם מגבי,
הצמודה אליו. בין כל הבוניס וה־קליידס,
בלטה גבי בתחפושת של היפי
ובביקיני בעל מחשוף ענק, שאי־אפשר
היה לברוח ממנו בשום פנים ואופן.

כרדונסטון הזמינה לחנות־בגדים מפוארת,
איפשר לה לבחור כל דבר שיעלה על
ליבה. יהודית, סטודנטית צברית צנועה,
בחרה מתוך אלפי הפריטים בחנות רק
בחליפה אחת, צנועה מאוד במחירה, במימי
דים אמריקאיים.
אלדד והז מר המצרי
האם ישלמו מפיקי־הסרט הממלכתי ששה
ימים, המוצג השבוע בהצגת־בכורה בתל־אביב,
תמלוגים למלחינים מיצריים? זוהי
אחת השאלות בפניהן יעמוד במאי הסרט,
אילן אלדד, מאחר שהסרט מכיל קיטעי־

מימון חפץ ידוע כנער־ שעשועים
נימרץ ורב־תושיה, על אף שיערו השב
והגזוז קצר, באופנה אמריקאית. השבוע,
הוכיח עצמו שוב, כבימי נעוריו, כזמר
מעולה, עת נתן, לעיני החתיכות הצעירות
וד,מתפעלות, קונצרט בן שעה של
שירי־עם ושירים רומאנטיים שונים. זה
היה במסיבתו של פלייבוי אחר,־עמיחי
סולל, שאירח את ידידיו בפנטהאוז
שלו שבנווה־אביבים ואין צורך להוסיף
שמימון, הרוקד שעה שחברת־המנוף
שלו עובדת בשבילו, היה בגילופין.
0אפרים קישון, שחגג השבוע
את הולדת בתו החדשה, בילה לעומת
זאת את הפורים במסיבה אחרת עם
נערת־הזוהר לשעבר, מלכה רהנ*
שטיין, שהיתר, יפה מתמיד בפיאה
בלונדית ארוכה # .מועמדת לתחרות
מלכת־המים , 1966 מידה לוי, חזרה
לזירה. השבוע, כשהופיעה למסיבת בוני
וקלייד בדיסקוטק מאנדי׳ם, בחברת ידידה,
העונה על השם יוסי. מירה, שמתכוננת
לחזור השנה לתחרויות־היופי,

קפץ כנשוך נחש :״ברגע האחרון —
אולי אפשר להציע יותר?״
״כמה״ שאל דן.
״מאה וחמש לירות,״ הגיב הוגו.
״קונה!״ הסכים דן ,״את מי אתה
רוצה שנבחור?״
מובן שהוגו הצביע על בת־חסותו
לאותו ערב, גבי.
אבל במבט שני זה ניראה לו יותר
מדי, והוגו ויתר על הרעיון.

זמר ערביים לא מועטים — וגם מצריים
וגם ישראל חתומות על אמנה בינלאומית
של קופירייט .״אם הם רוצים, ביקשה,״
אומר אלדד ,״שיפנו לאקו״ם האופנה
האחרונה של ההיפים פשטה גם לתיאטרון
הישראלי ולשחקניו. עם סיום הצגת־בימות
למחזה גבעת ספון ריבר, העלו שח־קני־ההצגה
את מעצבי־ההצגה לבמה, לקול
תשואות הקהל. במקום צרורות של פרחים,
כמקובל עד כה, ענדו על צוזארם זרי־פרחים
ענקיים, כשר,מקבלים מחזירים חלק מהם
לשחקנים. הראשון שנסחף באווירת ההיפים
היה צייר־התיפאורה של המחזה, דני קא
רוץ, שהודה לשחקנית בתיה כדק בנשיקות.
האהבה והפרחים ששימשו על הבמוז
היון עבור הקהל הצגה שנייה.

החליפה את הביקיני שלה בתחפושת־
• אם להאמין לסיפורים,
מיני.
עשויה אביטל פז, כוכבת הסרט
טוביה ושבע בנותיו, ליד,פך לשחקנית
בקנה־מידה בינלאומי. השבוע,
קיבלה אביטל קריאה טלפונית מד,במאי
מנחם גולן, השוהה בברלין. תוך
יומיים הוציאה דרכון ונסעה לגרמניה.
לפי השמועות, מתכונן הבמאי היהודי־גרמני
ארונור בראונר לד,חתימה על
סידרת־סרטים, שהראשון בהם יהיה
גירסה נוספת של הספר מיכאל סטרוגוב.
0 .לא מספיק להזמין נערה ישראלית
לשתיה בלבד, בדיסקוטק. צריך גם
לרקוד עימה. זאת למד השבוע על בשרו
הצנחן־זמר־סופר משה ינוקא. הוא בא
לדיסקוטק בחברת החיילת הצעירה או״
דה סרבניק, אחותה של היפהפיה
עליזה דגן. שעה שהוא הזמין אותה
לשתות, היה שם השחקן מרדכי
(״פופיק״) ארנון, שהזמין אותה לרקוד.
ינוקא אמנם שילם עבור המשקאות, אבל
פופיק ליווה אותה הביתה.

בליל שבת ,22.3.6$ ,ב־ 9.00 בערב, ייערך באולם
״התיאטרון הקאמרי״ דיון פומבי על הנושא :

שי פו ת
* 1יי
1/ולום
בהשתתפות:

פרופ׳ יהושע בר־הלל (יו״ר) ,ח״כ אורי אבנרי,
חייקה גרוסמן, נתן ילין־מור, מתי מגד, ח״כ
שמואל מיקוניט, אורי רפ, ח״כ ויקטור שם־טוב.
בתוכנית האמ נו תית:

מישה

קולנוע

אשרוב

ועודד

תאומי

כרטיסים להשיג במשרד ״לאן״ וביתר משרדי הכרטיסים בעיר.

סרטים
חו קי ם
ללא גשר
העלמות מרושפור (אוריון, תל־אביב;
צרפת) הן מקסימות. הן ניפלאות• כל
אמא היתד, שמחה להוציא מתחת ידה שתי
אחיות דורליאק כאלו. והבמאי דק דמי
נהג במיטב החוכמה כשבחר בשתיהן לכו־כבות־המחזמר
שלו.
הוא גם עשה כחכמה כשנתן למנגינות
המצויינות שלו להישמע במהלך הסרט,
וכשצבע את העיר רושפור, בד, מתנהלת
העלילה, בשלל צבעים, מילא אותה בניצבים
ורקדנים הלובשים צעיפים צבעוניים, ומר,וזים
רקע מרהיב למתרחש מול המצלמה.
בזד, מסתיימים, בערך, מעשי־החוכמה שלו.
הוא רצה לעשות מחזמר בנוסח סיפור
הפרברים האמריקאי. אבל הכוריאוגרפיה
שלו ענייה ומשעממת, הרקדנים מוגבלים
למיספר תנועות חוזרות — ורק הופעה
קצרה של ג׳ין קלי מוכיחה מה ההבדל שבין
הצרפתים לאמריקאים בשטח הזה.
הבמאי שאל את החוקים הקלאסים של
העלילה הקלאסית, ונתן אותם כימעט כמו
שהם, מבלי להוסיף עליהם בשר. כל אחד
מהגיבורים — הן שתי המורות הצעירות
לבאלט ולמוזיקה (קתרין דנב ופרסואז
דורליאק); הן אמם, שעזבה את אהובה לפני
שנים, משום שהיה לו שם מצחיק; הן בעל
חנות כלי־ר,נגינה; הצייר המצייר את נערת

אל תקנה מכשיר טלויזיה היום!!
-בייר!

לחסל כל שבוי, יהיה מי שיהיה. ובכל
זאת מפליט הגנראל הצעיר (מקסימיליאן
של) ,הגאון הצבאי חובב־המוזיקה, לדח־ת
את ההוצאה־להורג עד שהתיזמורת תסכים
לערוך בפניו קונצרט.
נערכת התמודדות־כוחות בין הגנראל־הגאון
למנצח־הגאון. המנצח מסרב לנגן
בפני גרמנים, למרות שהוא לא יודע דבר
על תוכנית ההוצאה להורג. התיזמורת
מסרבת להישמע לו, והוא מנסה להרוויח
זמן. בינתיים יש כמה בריחות, רקע אהבה
נוגה, בגידות וכימעט־בגידות, וקונפליקטים
בין הגנראל לאלוף־הגיסטאפו שלו, ובין
המנצח לנגנים שלו.
זד, נישמע לא רע, נכון? טעות, למרבה
הצער. הבימוי הילדותי של רלף נלסון עושה
מזה סרט שלעיתים קרובות הוא מגוחך
וצורם בשטחיותו והתחכמויותיו. למרות
שמתח לא חסר בו.
מישחקו של מקיסימליאן של — גאוני.
כדאי לראות את הסרט רק למענו.
שודדים שלא ל מדו
קרניבל הגנבים

(אלנבי,

תל-אביב;

ארצומיהברית) לא מתקבל על הדעת שבחורה
מפתה־גברים (גובאנד, ריאלי) תנחת יום
אחד בווילה המהודרת על ידידה לשעבר,
ותכריח אותו לבצע למעוד, שוד, שאם לא
כן, תספר למשטרה על שדידותיו הקודמות.
לא מתקבל על הדעת שהיא תצליח לכנס
את כל חבריו, שעזרו לו בשדידותיו בעבר,
,החברים הללו רק יסכימו לעזור לו בשוד
הנוכחי — כדי להגן עליו.
לכן המחצית הראשונה של הסרט, לא זה
בלבד שהיא איטית ומעייפת, אלא שהיא
גם מרגיזה. רק אחר־כך, כשמתחיל השוו,
נעשה הכל יותר עליז.
השודדים מחליטים לשדוד את הבנק ביום
הקארניבל. הם מצליחים לפתוח את המוסד
הפיננסי המכובד תוך־כדי ריצת־טוריאדורים
לפני השוזרים, ומחליטים להעביר את הכסף
בעזרת בובות־הענק המסתובבות בתהלוכה.
כדאי היה לשלוח את השודדים הללו
לקולנוע חן, ללמוד שם קצת. אם כי גם
להם לא חסרים רעיונות.

^רצזת־הברית
א רו טיקה
או פורנוגרפיה
—יו — !1ווו,י<1!—1

מה שבארץ עוד נחשי לפורנוגרפיה —
דבר מגונה שנועד לגרות את היצרים בלבד
— ניקרא בחוץ־לארץ ארוטיקה — חוזייד,

גדולי יצרני האלקטרוניקה באירופה תכננו ויצרו
טלוויזיה המותאמת במיוחד לתנאי הארץ.
מכשירי טלוויזיה 0 £ 0התקבלו בהתלהבות ובהערכה יוצאים מן
הכלל בכל שווקי העולם — ונהנים ממוניטין שאין שני לו.

כרטון כתור מק־פיסטו
איך מראים —

חיכית זמן פה רב?

חכה עוד קצת לטלויזיה שבדו!
מובטח לך
המכשיר הטוב ביותר
במחיר הסביר ביותר.
חברת ״ג׳נרל אלקטריק״ ,אנגליה
הסוכן הבלעדי: יוסף טוינח, תל־אביב, רחוב מונטפיורי ג3

חלומותיו; והמוזיקאי המפוסם — כולם
מסתובבים ברושפור הקמנה ביום החג,
וחולמים על אהוב/אהובת־ליבם. הקהל יודע
מי נועד למי ושכל המי ומי ייפגשו, בסופו
של דבר, איש עם רעותו. אבל זה יקרה רק
בסוף הסרט. הם עצמם עדיין לא יודעים.

ה ת מו ד דו ת הג אוני ם
סימפונית הגבורה (מוגרבי, תל־אביב,
ארמון, חיפה; ארצות־הברית) התיזמורח, וב
ראשה
המאסטרו העריץ (צ׳רלטון הסטון)
נשבית על־ידי הגרמנים בזמן המלחמה.
המאסטרו דורש את שיחרורד, המיידי של
התיזמורת. לגרמנים יש הוראות ברורות

אולץ כתור קנדי
— עשרות נזישנליס?
העולם הזה 1594

אנושית מרכזית הראוייד. לעסו של אמן.
ובשעה שכאן מחרפים ומגדפים את הגאלריה
גורדון, על שהעזה להציג תערוכת ציורים
ארוטיים, מצלמים בחוץ־לארץ את הבסט־סלר
הגדול ביותר של השנה — קנדי, ספר עם
גיבורה שהליידי צ׳טרלי היא, לעומתה,
נזירה תמימה.
קנדי היא צעירה, היא יפה, היא זוהרת.
כשפוגשים בה לראשונה היא נימצאת במרכז
אסיפה גדולה של הפריביס, אחת השלוחות
של ההיפים.
קנדי אינה מבינה אף פעם את הכוונות
שהיא מעוררת אצל הגברים. וכיוון שהיא
מתוקה, טהורה, רעננה ותמימה, היא עוברת
את כל מדורי־החטא — המתוארים בספר
ביד רחבה ולפרטי־פרטים — מבלי להיפגע
מבלי להידבק.
קוראים לה קנדי (סוכריה, באנגלית) על
שם בחור שקדם לה, והיה דומה לה מאוד
— קנדיד ועליו כתב הסופר וולטיר; למרות
שלעתים היא מזכירה יותר את החייל
האמיץ שחיק.

הספר קיבל גושפנקה לא רק ממיליוני־הקוראים
שלו, אלא גם מהזכר של הזוג
המלכותי הקולנועי — ריצ׳ארד ברטון.
הוא הסכים לגלם בו את הדמויות הראשיות,
את מק־פיסטו (על שם השטן — שהוא נביא
נודד) .לצידו, בתור הגורו גרינדי, משחק
מארלון ברנדו; ביניהם יש מקום גם לג׳יימס
קוברון. חבורה גדולה וטובה, הגורמת,

יחד עם הבמאי שלה, כריסטיאן מרקן,
להתנפלות עיתונאית על רומא.
אווה אולץ — שוודית בלונדית בעלת
עיני־תכלת, שעדיין לא מלאו לה שבע־עשרה
— ניבחרה למלא את התפקיד
הראשי .״בחרתי בה מפני שהיא לא מתרגשת
מנוכחותם של ריצ׳ארד ברטון, מארלון
ברנדו וג׳יימס קוברון,״ אומר הבמאי*
״מצאנו אותה אחרי שעברנו על פני אלפיים
בחורות.

תדריך
א מנו ת
כדאי לנסוע עד ירושלים, ואפילו יותר
רחוק מזה, כדי לראות את סרטו הניפלא
של ג׳וזף לוזי על עולמו של מרצה־אוניברסיטה
בגיל העמידה ( התאונה ; הבירה,
ירושלים) .אשר, קטנה ועדינה חיה בתוך
קניון של חולות, ונילחמת בעזרת גבר
שניצוד על־ידה בהררי־החולות המאיימים
להשמידה. סרט נפלא הניקרא אשה כהו״
לו ת, והמוצג בקולנוע מקסים בתל־אביב.
מי שלא ראה את אדם לכל עת בקולנוע
גת, יוכל לראותו בכל עת בקולנוע פאריז,
או בקולנוע אורלי בחיפה.

הו מור
אפשר לראות עוד פעם ועוד פעם את
הקומדיה הישנה והמצחיקה על גברים
המחופשים לנשים, ונשים החולמות על
גברים, עם השלישייה הקדושה: מארלין
מונרו, טוני קרטיס וג׳ק למון (חמים
וטעים ; שדרות, תל־אביב).

פעולה
כל השודדים יכולים ללכת ליהלומים
קורצים כריו (תן, תל־אביב) כדי ללמוד
איך לבצע שוד מושלם. כל חובבי־הקולנוע
יכולים ללמוד שם איך עושים על זה סרט
מושלם.
העולם הזה 1594

הלית ואדר

בתור הגיבורה הראשית של סירטו, בחר
ז׳ק קטמור באשתו, הדוגמנית היפהפיה
הלית קטמור. היא ממלאה בסרט תפקיד של בחורה צעירה, המנהלת

יחסים בני יום אחד עם בעל משרד פירסום. כמו כל שאר משתתפי
הסרט, היא מופיעה בו ללא שוס תמורה, ולמען האמת — היא אף
עוזרת במימונו, בעזרת משכורתה. עימה: הדוגמנית אדר עשת.

ה ג1ן•

הדוגמניות

דק מטמור עבר במכוני־יופי, מכוני־התעמלות, מספרות, וביים, בעזרת
דוגמניות עירומות, סצינות של איפור והתקשטות, הנראות יותר
כמו פולחן של העלאת קורבנות לאיזה אל בלתי־ידוע מאשר שיגרה של המאה העשרים.

בעזרת צילומים
בלבד הוא הצליח
לתאר בצורה מזעזעת
את גוף האשה,
ואת מה שעובר עליו
בחיים המודד־ז׳ק
קטמור
ניים של המאה ה־עשרים.
רואים איך
משתמשים בו כאמצעי ראשוני לפירסומת.
מטפלים בו, אוהבים אותו, מורחים אותו
במישחות, מתאכזרים אליו; איך הוא מנסה
להיאבק עם המוות, ואיך לאס־לאט הוא
מזקין ומתקמט והולך ונעלם.
״הנושא המרכזי בסרט הוא הגוף,״ אומר
ז׳ק קטמור, אבל מהקטעים המעטים שצילם
אפשר לראות שיש שם הרבה יותר מזה.
מלבד הצילומים וקטעים דוקומנטרים,
תהייה בסרט גם עלילה בה יתואר המזון
הרוחני אותו אוכל הגוף המודרני — המיתוס
של הפירסומת, שעליו חיה ובו מאמינה
האנושות של המאה העשרים.
לפי המעט שצולם עד כה, אפשר כבר
לראות שסרטו הראשון של דק קטמור
הוא סרט המדבר בשפת־הקולנוע ואומר
דברים מעניינים בשפה זו. מי שמבין אותה,
ואוהב אותה, בוודאי יחנה ממנו.

ילו אפשר היה לקרוא לאדם אחד גל,
אפשר היה לומר שדק קטמור הוא הגל
החדש של הקולנוע הישראלי.
הוא לא נולד כאיש־קולנוע, ואת רוב חייו׳
הצעירים הוא בילה הרחק משטח זה. הוא
נולד במצריים, וכיוון שעוד בגיל צעיר
התגלו בו כישרונות־ציור, הוא נסע משם
לאירופה ללמוד אמנות.
הוא למד, הוא צייר, הוא התחיל למכור
תמונות, ובאותו זמן הוא גם החל להתוודע
על אומנות־ד,קולנוע. בהתחלה — דרך אול־מות־הקולנוע.
האמנות
השביעית קסמה לו כמו שקסמה
לרבים. הוא החל מתעניין בה, חושב עליה
וחולם עליה, ובינתיים המשיך לצייר. עלה
ארצה לפני שבע שנים, השתקע כאן, בנה לי
בית, ונשא לו את אחת הנשים היפות בארץ
— הלית ישורון, כיום הלית קטמור.
הקולנוע לא עזב אותו, למרות שבישראל
היו פחות אפשרויות לאהוב אותו.
היו לו רעיונות ותוכניות לסרט הדש, מהפכני,
אך רק כשפרצה מלחמת־ששת־הימים
החלו התוכניות הללו לקרום עור וגידים.

ך* וא נקרא אז לצבא, הושב בזחלם, ועוד
| 1לפני שהחלו הקרבות התברר לו שהחייל
היושב איתו באוחו זחלם הוא צלם קולנוע
בשם אמנון סלומון.
וכך, בתוך הטנק, בין קרב לקרב, כשהאש
השתתקה קצת והם היו עסוקים פחות
בשאלות חיים ומוות, הם שוחחו והכינו את
סירטם המשותף.
כשהמלחמה נגמרה, פשטו השניים את
המדים, החלו לעבוד, ועד היום — הספיקו
לצלם, בערך, שליש מהסרט.
״בדרך כלל מתייחסים אל הקולנוע כאל
בידור אינטלקטואלי או ריגשי,״ אומר דק
קטמור במיבטא הנשמע כצרפתי ״אני, בסרט
שלי, רציתי להדגיש יותר את הצילום.״

(המשך מעמוד ) 10

במדינה

נובוטני. עכשיו חוזר טריבונה לודו לעלילת־כזב
מהתקופה שאפשר היה לחשוב שלא תחזור עוד. זה שהציונות רואה את תפקידו־ ,ה עיקר:
דבר שני:
להפוך את המזרח־התיכון לבסים־מלחמה
נגח בי ס א־ ה מי פלט
ברית־המועצות והארצות הסוציאליסטיות.
זאת כבר עלילת־דם על ישראל בכללותה.
מיפעלי״האוויריה של הלואן הם אחת הדבר
שלישי: שהציונים עומדים מאחורי פרות הקדושות של מצרים. שם, בבית־ההפגנות
בווארשה, כדי לתקוע טריז בין חרושת מספר /׳35ש׳ ,בהנהלתו של אלוף
מעמד הפועלים לבין האינטליגנציה. עד כמה כמאל שישיני, מייצרים שלוש מאות טכנשידוע
לנו כאן מרחוק — דווקא הבירוקרטיה אים זרים ואלף פועלים מצריים את מטוס־השליטה
בפולין, היא שאירגנה הפגנות הקרב העל־קולי הא־ ,300 שנועד לטוס במהירות
של כפליים ממהירות הקול.
פועלים נגד הסטודנטים.
במקביל לייצור המטוס, עוסק צוות, בהנהאשמות
מסוג זד. שאובות מהמקורות
הדלוחים של הצגת היהודים כאירגון־סתרים הלתו של הפרופסור האוסטרי ברנדנר, בפיעולמי,
החורש מזימות ומבצע מעשים נפ תוח מנוע סילוני למטוס, כולו על טהרת
התוצרת המצרית. כך לפחות, טענו המצשעים
נגד כל אומות העולם.
היה זמן שהיו מייחסים את המיפלצתיות רים עד עתה — בהבליטם את התקדמותה
הזאת ליהודים, כדת, אחרי זה ליהודים, המהירה של התעשייה האודירית של רע״ם.
ספרדי־כריטי או מצרי. כשהופיע,
כלאום. מכיוון שאנטי־שמיות היא מחוץ ל בתחילת ,1968 שנתון התעופה הבריטי
תחום האידיאולוגי של הקומוניזם ׳,השולל ג׳יינם — הנחשב לפירסום המוסמך ביותר
כל איבה לאומנית או גזעית, משתמשים בעולם, בתחום התעופה — הוצב מטוס־החוטאים־לקומוניזם
בכינוי ״ציונות״ בתח היוקרה המצרי באור לא כל־כך ורוד.
ליף לדחליל היהודי או הישראלי.
ראשית: התברר כי המטוס בכלל איננו

מצרי. הוא פותח בספרד, על־ידי מהנדסי
ך * מאור עו ת כ פו לין אינם ניתנים ל חברת היספאנו, עוד בתחילת שנות השישים.
ו | הבדלה ממה שמתרחש בתנועה הקומו שני אבות־הטיפום הניסויים שלו ניבנו בניסטית
הבינלאומית. ואם להוריד את הקצף ספרד והמפעל המצרי עצמו לא ייצר עדיין
שמעל פני המים, הרי מתחולל תהליך סוער אפילו מטוס אחד.
מאוד של מאבק לדמוקראטיה של המיש־שנית:
המנוע הוא מסוג סידלי אורפאוס
טרים הסוציאליסטיים, מזה — ושל מאבק — הבריטי; ומיתקני תא־הטייס עברו את
עצמאותה של כל מפלגה ומפלגה קומוניסניסויי־הקרקע
שלהם במעבדות האוויריה שלי
טית, ואי־תלותה במרכז עולמי מזה.
יאוזייל, בבריטניה.
אני רוצה להבהיר:
גיינס מעריך, כי הא־ 300 בכלל אינו מסוהתפתחותה
של הכלכלה הסוציאליסטית — גל לעבור את מהירות־הקול, במצב? הנוכחי.
ההצלחות הגדולות של התיעוש והאוטומציה כוח־הסחב של 2200ק״ג, אותו מפתח המ—
הגיעה לשלב כזה, ששיתוף הפועלים ניע, אינו מסוגל להביאו למהירויות על־בתיכנון
ובניהול המשק, נעשה הכרח של קוליות.
התקדמותו הנוספת. זה מחייב דמוקראטיזציה
כתב־ג׳יינס הצליח גם לדובב את פרוהמתחילה
בבית־החרושת ומוליכה עד לצ־ פסור ברנדנר — שהודה, כי מנוע־העתיד
מרת־המדינד״ גם ההישגים הבלתי־משוערים המצרי ״יהיה מורכב, בעיקרו, מחלקים ששל
הפצת ההשכלה בארצות הסוציאליסטיות, יוצרו בארצות־המערב.״
של התרחבות המדע והתרבות, גרמו לכך
לדבר אחד דאגו המצרים היטב. כיסא-
שחופש המחשבה, הביטוי והיצירה הפכו! המיפלט של מטום־העתיד שלהם בריטי, ומי
להכרח אובייקטיבי בשביל קידום נוסף של תוצרת מרטין בייקר — כיסא־המיפלט הטוב
חיי־התרבות.
והנוח ביותר בעולם.
זה התחיל בברית־המועצות, בוועידה ה־.20
היו סיבות לכך שזה נעצר, נבלם, אבל לא סט1דנטים בוטל, ואין
להניח אפשרות של חזרה לעבר, ה מור ד ת מן
לתקופת סטאלין.
אבל אין זה מוגבל
לברית־המועצות הכר מל
בלבד. הנה נצא ונראה מה קרה בצ׳כוסלו־בקיה.
מה שהוא כיום בפולין סיסמה של
״אנחנו נשבות. לא יעזור שום דבר, נהיה
סטודנטים מפגינים, שהמיליציה מפזרת אוי מוכרחים לשבות.״ מילים אלו לא יצאו
תם, נעשה — גם כן כיום — לקו־מנחה מפיו של מנהיג סטודנטים מיקצועי, או מ־של
ההנהגה החדשה בצ׳כוסלובקיה.
חרחר־ריב חצי־מיקצועי, המצוי בכל אוניגם
בפראג היו הפגנות של סטודנטים ברסיטה בעולם. את הדברים המהפכניים
שפוזרו, ואחר־כך התנצלו בפניהם.
אמרה נערה יפהפיה, כרמלה פלדות, תללכן
אני אופטימי לגבי התהליך ההיס מידת שנה שנייה, בפקולטה לארכיטקטורה
טורי הכללי, כי המישטרים הסוציאליסטיים בטכניון שבחיפה, העומדת בראש התארגיעלו
על דרך של דמוקראטיה עיקבית, מא נות הסטודנטים.
חר שלא ייתכן ניצחון־ר,סוציאליזם בלי
כרמלה וחבריה החליטו להתקומם נגד
פריחת הדמוקראטיה.
שיטת־הלימודים המיושנת, הנהוגה בפא־זה
אמור גם לגבי עצמאותה של כל ארץ קולטה לארכיטקטורה בטכניון .״מטילים
סוציאליסטית וכל מפלגה קומוניסטית.
עלינו לעשות פרוייקט, בתחילת הסמסטר,

לא עוקבים או עוזרים לנו משך כל הסמסך
• ילדומתרכה מספר המפלגות הקו טר — ואחר־כך, לאחר שאנו מגישים אותו,
! 1מוניסטיות שאינן מוכנות לקבל על אומרים שהוא לא טוב!״ מתלוננת כרמלה.
החתיכה המוכרת בטכניון. כרעצמן,
מלכתחילה ובדרך כלל, את ההדרכה
לא של המפלגה הסובייטית ולא של המפ מלה, בת להורים אמידים, בעלי־פנסיון בנלגה
הסינית — אם כי יכולות הן להסכים תניה, הפכה, תוך שנתיים, לחתיכה המוכרת
עם עמדותיהן בכמה וכמה עניינים. אבל הן של הטכניון בחיפה. היא גם גילתה שהיא
משאירות לעצמן את השיפוט העצמאי בכל חזקה כשמה: חברי ואני ״הקמנו ועד סטועניין
ועניין — ובעיקר את הסמכות הביל־ דנטים שינהל את המאבק עם דיקן הפא־עדית
לקבוע את דרכן בעניינים שנוגעים קולטה.״ היא אומרת. אני לא רציתי להיות
בוזעד. הרבה יותר נוח לי להילחם מאחרי
לעם ולמעמד הפועלים בארצותיהן.
אכן, גם בוועידת בודאפסט — שהיוותה הקלעים, אז אני יכולה למשוך את החוטים
איך שאני רוצה.״
נסיון ללכד חלק של המחנה הקומוניסטי
לכן גם הפכה דירת־הסטודנטיות של
בהגמוניה של מפלגה אחת — לא השתתפו
כרמלה, שברחוב גאולה בחיפה, למטה-
מפלגות קומוניסטיות רבות. למשל: מתוך
המיבצע. סטודנטים ניכנסו ויצאו בה, כש41
ארצות סוציאליסטיות נעדרו שבע: סין,
וייאט־נאם, קוריאה הצפונית, אלבניה, יוגו־ .על פניהם סבר חמור, נלהט־מה. בתוך הדירה,
בין ספל קפה למישנהו, אותו נהגה
סלביה, קובה, ולבסוף — רומניה.
דבר זה קובע גם לגבי המפלגה הקומו להכין כרמלה, מתחת לענני־עשן הסיגריות,
הכין הוועד את תביעותיו, אותן הגיש לדי-
ניסטית הישראלית. במקום שבו מחרימים
קן־הפאקולטה: שינוי שיטת־הלימודים לאלאותנו
— איננו היחידים המוחרמים, או
תר, והעלאת הציונים שניתנו בסמסטר
המחרימים. ובמקום שבו יהיו כולם, לא
האחרון.
יתכן שלא נהיה גם אנחנו. אפילו בבו־למחרת
הכינוס הראשון של הוועד פרצה
דאפסט הושמעו קולות־מחאה נגד אי־הזנד סערה אף בין תלמידי השנה החמישית והנ
תה של מק״י.
אחרונה בפאקולטה. סטודנטים אלה, העומואין
זה מיקרה, שהגישה הבירוקרטית. דים להיהפך, בעוד שנה אחת, לארכיטקטים
השתלטנית היא גם אנטי־ישראלית ואנטי־מן
המניין, התאספו כדי לקבל את ציוניהם.
מק״יסטית, בעוד שהנאבקים לדמוקראטיה
לתדהמת 80 הסטודנטים לא קיבל אף אחד
ולעצמאות של המפלגות הקומוניסטיות במהם
את הציון הטוב ביותר — א׳ (ס/ס 100־
עולם מגלים גם הבנה לתביעותיה הצודקות; .)90 לעומת זאת, ניכשלו ,46 מתוכם, אשר
של ישראל.
(המשך בעמוד <24

צבא

הוא שר שירי ־ מולדת ישראליים, בילר
^ תם יודעים מי רצח את השומר
/ץ הדרוזי מאבו־גוש?״ שאלד, המורה
תמר בן־ורד את בני־כיתת־ר,אולפן, אותם
היא מדריכה בירושלים .״אחד התלמידים
שבכיתה שלנו עשה זאת!״
התלמידים — כולם אנשים מבוגרים, הלומדים
עברית בבית־העם בירושלים — ישבו
פעורי־פה. כי כמאל אל־נמרי, הנאשם
ברצח השומר על חניון־מקורות ליד אבו־גוש,
היה מוכר היטב לכולם — וחביב על
רובם. בייחוד על הבנות שבכיתה.
כמאל 28 גבר נאה, נעים־הליכות וכחול־עיניים,
הצליח להתיידד עם התלמידים ועם
המורות. עד ליום בו נתגלה כסוכן ומפקד
בכיר של אירגון אל־פאתח, נתפס כשהוא
מכין דו״ח למפקדתו העליונה של האירגון,
בו הוא מוסר על פעולת־הרצח באבו־גוש.
מאז עברו שבועיים. כאמל אל־נמרי יושב
במעצר, יועמד למשפט.
כאשר יישפט, יווכחו תושבי ישראל כי
לפניהם לא רק פרשת־חייו של אחד המפקדים
הבכירים של אירגון־החבלנים אל־פאתזז
— אלא גם גורלו הטראגי וקורע־הלב של
אדם הקרוע בין שני עמים, בין שתי
נאמנויות.
כי כמאל, האיש שגרם גם בעקיפין לסערה
בינלאומית — כשבית־משפחתו ש־בשכונת־הפאר
המיזרחית ואדי ג׳וז פוצץ,
בירושלים — הוא בן לאב ערבי — ולאם
יהודיה.
בתור שכזה, היה כמאל הראשון שב־אנשי־המחתרת
הערביים אשר ניסה, בקפידה
ובזהירות, להשתלב בציבור הישראלי, כדי
לפתוח, מתוכו, בפעולות־חבלה קיצוניות.

בין שני עמים

* *יי דעם היתפסו בידי שילטונות ה־
^ /בי ט חון, טען כאמל אל־נמרי, כי אדם
המוכר כאישיות ישראלית ציבורית ממדרגה
ראשונה — הוא דודו, אחי־אמו.
הצהרת החבלן בעל העניים הכחולות עוררה
גל של שמועות. העולם הזה מביא
בזה, לראשונה, את סיפורו המלא של אל-
נמרי — שהוא גם סיפור המאפיין את ה־טראגדיה
של שני העמים החיים זה בצד
זה, בארץ־ישראל.
תחילתו של הסיפור — בראשית שנות
השלושים, בשכונה החרדית מאה שערים
שבירושלים. היה זה זמן קצר אחרי עלייתו
של היטלר לשילטון הגרמני, כאשר משפחתו
של הרב יעקב קליינר עלתה ארצה מארץ
זו. המשפחה החרדית בחרה לה כ־מקום־מגורים
סביבה דתית־מובהקת, בה נשמרה
האווירה המיוחדת של הגיטו היהודי
שהכירה בגולה.
ליעקב קליינר היו שלושה בנים ושלוש
בנות. הבכור שבהם, משה, היה עילוי. הוא
נולד בשטראסבורג שבצרפת, סיים בית־ספר
תיכון בקארלסרוה שבגרמניה — מקום בו
ישבה המשפחה — ולמד בישיבות של
היידלברג ופרנקפורט שעל הנהר מיין. .
הבנים הצעירים יותר לא נטו במיוחד
אחר לימוד התורה, נמשכו, בייחוד לאחר
עלייתם לארץ, אחר אורח־חיים חילוני. הגדילה
לעשות מכולן הבת הבכירה של
קליינר.
אותה תקופה היה זה חזיון נפוץ למדי,
בשכונות הדתיות של ירושלים, שהערבים

שבאו בקישרי־מיסחר עם תושבי שכונות אלו,
יחזרו אחרי בנות החרדים. במיקרים רבים
הסתיימו חיזורים אלה בנשואין בין בני שני
העמים.
פרט מאלף: דודקא בנות־החרדים שעלו מגרמניה
הן שנמשכו אחרי הערבים ונישאו
להם. כך אירע גם לבת משפחת קליינר. היא
נמשכה אחר צעיר ערבי בשם סאלח אל־דין
אל־נמרי, הודיעה למשפחתה כי היא עומדת

אל־נמד•
להינשא לו. המשפחה הדתית הגיבה, תחילה
בחריפות, כמובן, ניסתה למנוע מהבת את
הנשואין לערבי — למרות שהיה מדובר בבנה
של אחת המשפחות המכובדות והעשירות
ביותר בירושלים.

ילדים עם זנבות
ך! מדלת אל־נמרי היא אחת השושלות
( | הגדולות שבין הערבים הפלסטינאים.
שמה התפרסם פחות מאשר חמולות החו־סיינים
או הנאששיבים, משום שבניה לא
עסקו בפוליטיקה, הקדישו את כל מירצם
לנושא אחד: צבירת־נכסים.
בידי 800 המשפחות של חמולת אל־נמרי
התרכזו, אותה תקופה, עשרות אלפי דונא־מים
של קרקע חקלאית, במה שמכונה עתה
פרוזדור־ירושלים, ועוד מאות רבות של
דונאמים קרקע עירונית, בירושלים עצמה.
מלבד זאת, היו בידה עשרות בניינים. חלק
ניכר מן המיבנים ברחוב היהודים בעיר-
העתיקה היה שייך לנמרים.
למרות מעמד מכובד זה, לא השלימו בני־קליינר
עם נשואיה של בתם החרדית לצעיר
הערבי, שהתחיל את הקאריירה שלו כפקיד
במשרד־הטאבו בירושלים, הפך אחר־כך ל־סוחר־קרקעות.
לאחר נשואיה, ישבו אחריה
שיבעה: לגבי האב והבנים הדתיים היא
נחשבה כמתה.
לא היה זה הקרע היחיד במשפחת קליינר.
לימים, נטשו הבנים הצעירים את מצוות
הדת, הפכו לחילוניים לכל דבר. כתוצאה
מכך, נוצר קרע עמוק וחריף בין בני־המש־

דווים

שני דודיו היהודיים של מנהיג אל־פאתח, כמאל אל־נסרי, ש
נתפס
לפני שבועיים ימים על־ידי כוחות הביטחון. מימין, נראה
אברהם קדרון, ממנהלי שיכון עובדים. משמאל: משה קליינר, מנהל בנק המיזרחי בירושלים.

עם מיטב במת ׳השלים והתפאר שדודו שר בישדאר
פחה. הדתיים והחילוניים ניתקו כל מגע
ביניהם. למרות שהם חיים יחד, באותה עיר,
אין כל קשר ואף לא פגישה אחת בין האחים
— מזה שלושים שנה.
כך אירע, שבעוד שבני־המשפחה הדתיים
המשיכו את החרם על הבת שנישאה לערבי,
הכירו בה החילוניים, ואף עמדו עימד, בקשר.
אפילו אם־המשפחה, אשתו של יעקב
קליינר, היתד, מתגנבת בחשאי, באה לראות
את בתה אחרי שזו ילדה לערבי לו נישאה
— ארבעה בנים, בזה אחר זה.
אחד הזיכרונות הראשונים של כמאל
קשור בביקור סבתו היהודיה, בבית־משפחתו
הערבית. סיפרכמאל :״הייתי כבן שש, כשסבתא
באה לבקר אותנו. התרחצנו באמבטיה,
כל הילדים ביחד. פיתאום הרגשנו שסבתא
מציצה מאחרי הדלת, דרך חור־המנעול,
אל תוך חדר־האמבטיה. אחר־כך
היא סיפרה שהציצה כדי לראות אם לא
נולדנו עם זנבות. היא האמינה שילדים הנולדים
מנשואי ערבי ויהודיה חייבים להיות
להם זנבות.״

חינוך בבירת־מצרים

לחמת ־ העצמ או ת ניתקה את הקשר
בין כמאל ואמו לבין בני־משפחתם היהודיים.
במלחמה זו הפסידה משפחת נמרי
חלק גדול מרכושה.
כל השטח שבין המושבה הגרמנית בירושלים
לבין הקטמונים, שהיה שייך לחמולה,
נשאר בידי הישראלים. רכוש זה כלל גם
18 בניינים — שאחד מהם הפך אחר־כך
לבית־כנסת.
שטח עירוני אחר של המשפחה, שהש־

ומארוסתו 2400 .דונאם אדמות באזור לטרון׳
השייכות למשפחתו, הופקעו בידי ישראל.
לעומת
זאת ניתנה לו גישה למשפחתו
היהודית. הוא ידע בדיוק את שמותיהם וכתובותיהם
של דודיו — ויצא לחפשם ברחבי
הארץ.
הדוד האחד, משה קליינר, המכהן כיום
כמנהל הכללי של בנק המיזרחי בירושלים,
לא רצה בכלל לראותו. בעיניו, לא היתד,
אמו של כמאל קיימת מעולם. בעיניו לא
היו קיימים גם, מזה שלושים שנה, אחיו
החילוניים. בנו העילוי שייך עד היום לקיצוניים
ביותר שבין אנשי אגודת־ישראל.
על כן טבעי הוא שלא היה מוכן להכיר
בכמאל.
אמר השבוע משה קליינר לכתב העולם
הזה :״כן, סיפרו לי פעם שהיתר, לי אחות,
שנישאה לערבי. יותר מזה אינני יודע שום
דבר.״
לעומת זאת, היה הדוד השני שבירושלים
— החילוני — מוכן להכיר בכמאל, ואף
לקבלו. דוד זה הוא אברהם קליינר, שעיברת
את שמו לקדרון, עסקן הסתדרותי ותיק
מירושלים, המשמש כיום כאחד המנהלים
הבכירים של חברת השיכון ההסתדרותית

״לשאת אשה יהודיה״

לאברהם קדרון יש שתי בנות צעירות:
רינה בת ד,־ ,23 ויהודית בת ד,־ .20 הן לא
הכירו את כמאל מעולם. אבל שתיהן קיבלו
אותו כבן־משפחה, אירחו אותו בביתן שברחוב
בוסתנאי בירושלים, טיילו עימו בארץ
וניסו לסייע לו. כמאל היה מציג בגאווה
את דודו בפני חבריו בירושלים ה־מיזרחית
— וקדרון אף הבטיח לו למצוא

> \ תדעותיו לא הסתיר. במיסגרת ה־
!לימודים צריך כל תלמידלהרצות. הוא

בחר להרצות על קאהיר, צייר על הלוח
מפה, ודיבר בשיבחה של קאהיר, מצרים
ונאצר. בכל הרצאתו לא היתר, אף מילת
ביקורת או שלילה אחת.
״ערכנו טיול לתלמידים ברחובות, ראשון,
קיסריה וזכרון־יעקב. בכל מקום ביקרנו

שיכון עובדים.

בקרב היהודיות הירושלמיות, הפכו לשם־
דבר בכל רחבי ירושלים המיזרחית.

משהו מיסתורי
לא שמשהו קרה לכמאל בתהליך־
\ * השתלבות זה. אין ספק שהוא נקרע בין
היהודי שבו והערבי שבו. סיפרה עליו
מורתו, תמר בן־ורד, אשתו לשעבר של
כתב הארץ, עמוס בן־ורד, אשר לימדה אותו
במשך חודשיים וחצי:
״הוא היה תמיד מסוייג ומסוגר בעצמו,
כאילו עטוף בשיריון של קרח. בעוד שאצל
שאר התלמידים הערביים הקרח נשבר כעבור
זמן, הוא נשאר קר ולא התקרב לאף
אחד. היה בו משהו מיסתורי ומשום־כך —
מעניין.
״כל התלמידים היו באים אל מנהלת האולפן,
רחל אילון, ומספרים לה את בעיותיהם.
הוא הסתובב כמה פעמים לפני דלתה,
אך לא העז להיכנס. הוא ציפה שהיא תקרא
לו. כשלא קראה לו, כתב חברו זיאד מכתב
בשמו, בו סיפר למנהלת על משפחתו היהודית
של כמאל ועל דודו השר.

החסהד היהודי 11 תרע בין שכונת שייך־ג׳ראח לבין ואקף־אל־טומברה,
הפך לשטח־הפקר, שלא ניתן היה
להשתמש בו. אביו של כמאל נטל את אשתו
ואת ילדיו, ברח עימם לירדן. כעבור שנים
מועטות, מכר חלק מרכושו בירושלים, השתקע
בכוויית. אבל לבניו דאג לתת את החינוך
המשובח ביותר: חינוך תיכון בסנט-
ג׳וזף, שבירושלים המיזרחית, וחינוך אוניברסיטאי
באוניברסיטאות של קאהיר.
כך למד כמאל עצמו הנדסת־בניין בקאהיר;
ואילו אחיו למדו שם הנדסה אלקטרונית
ורפואה.
למרות המרחק בינה לבין משפחתה היהודית,
שמרה אמו של כמאל על הקשר. היא
נהגה לכתוב לאחת מאחיותיה, שהיגרה לאוסטרליה,
וזו היתד, מעבירה את המכתבים
לאחים שבירושלים ובתל־אביב. כמאל עצמו
למד לדבר גרמנית רהוטה, כמה משפטים
ושירים באידיש — הכל מפי אמו. הוא גדל
והפך לגבר יפר,־תואר, בעל עיניים כחולות
ושיער בהיר, שממבט ראשון אין שום דמיון
בינו לבין הטיפוס הערבי המסורתי.
הוא גם רכש לעצמו מעמד בירושלים,
אליה חזר כמהנדס־בניין וכחבר מועדון ה־רוטארי,
תיכנן את נשואיו עם דודניתו
סוד,אד, הלומדת ספרות באוניברסיטת ביירות.
הם כבר התארסו, ואף רשמו כתובה;
ולפי המתוכנן עוד לפני שנים אחדות, היו
הנשואין, בין השניים, צריכים להיערך בחודש
מארס .1968
באה מלחמת־ששת־הימים, שיבשה את כל
התוכניות והרסה את עולמו של כמאל אל־נמרי.

הבנות
אירחו את כמאד

ייד לאחר המלחמה, מצא כמאל את
עצמו מחוסר־עבודה, מנותק ממשפחתו

אלבתח
לו תעסוקה כמהנדס, באחת החברות ההסתדרותיות.
כשהתהדקו
היחסים, נהג כמאל אפילו
לקחת את שתי דודניותיו לטיולים ברחבי־הארץ,
במכוניתו.

״חיים משוגעים״
ך* ל כני משפחת־נמרי בירושלים המיזר־
^ חית הביטו בכמאל בקינאת־מה. יחוסו
היהודי* הבטיח לו הצלחה במצב החדש
שנוצר. כמאל נהג לספר לידידיו ולמשפחתו,
בגאווה, כי שלושת דודיו תופסים עמדות
בכירות בחיים הציבוריים של מדינת ישראל:
האחד הוא מנהל בנק; השני — מנהל חברת
שיכון; ושלישי — שר בממשלה.
תוך זמן קצר נראה היה שכמאל עושה
מאמצים להסתגל למצב החדש, להיקלט בחברה
הישראלית. הדבר התבטא בשני מישורים:
הוא נרשם לאולפן לעברית שבבניין
בית־העם, והוא החל יוצא ומבלה בחברת
נערות ישראליות.
העידו עליו מורותיו הישראליות, שהכירוהו
באולפן :״אין ספק שהוא היה חתיך. החתיך
מכל התלמידים שבאולפן. לא היתד,
לו גם מנטאליות ערבית. כל המורות והתלמידות
סימפטו אותו במיוחד.״
יחד עם חברו הערבי, עורך־הדין עבד־אל־זיאד,
שלמד אף הוא באולפן, עשה כמאל
מה שנראה בעיני ידידיו כ״חיים משוגעים״.
זיאד החל יוצא בחברתה של אחת מתלמידות
האולפן, אשתו של רב רפורמי. ואילו כמאל
אל־נמרי היה מחליף מדי פעם נערות יהודיות.
האגדות
והסיפורים על כיבושיו של כמאל,
* לפי דיני ישראל, כבן לאם יהודיה.
הוא נשאר יהודי לפי דתו.

מונומנטים. בתום הטיול שאל כמאל, :מר,
זהי כל ישראל זה ביודקברות אחד גדולי׳
ענינו לו, :במקום שם חיים שם יש גם
מתים׳.״
סיפרה המורה לזימרה של כמאל, הדסה
סיגלוב :״הוא תמיד ישב בשורה האחרונה
של הכיתה, הסתכל על כולם מגבוה ושמר
על חייץ. בשעורי־זימרה היה שר, אומנם,
שירי־מולדת ישראליים ושירים חסידיים; אך
הוא היה שונה משאר התלמידים מהימים
הראשונים.״
מורה אחרת באולפן נכחה במיפגש־סטו־דנטים
ישראליים וערביים, שנערך אצל כומר
אנגליקני ברחוב ז׳בוטינסקי בירושלים. כמאל
הביע שם את השקפותיו לגבי הבעייד, הישראלית—ערבית.
המורה יצאה מזועזעת.
״הוא אמר שיש להחזיר את כל היהודים
שעלו לארץ, מאז שנת ,1948 לארצות מוצאם.
השאר יזכו לכל הזכויות, תחת השיל־טון
הערבי.״
אחרי חודשיים וחצי של לימודים באולפן,
הפסיק כמאל ללמוד. הוא יצא לירדן ומשם
— לכוויית, לפגוש את הוריו. ברבת־עמון
פגש את ארוסתו, שבאה מביירות. בירושלים
המיזרחית סיפרו בני־משפחתו הערביים,
שהוא הודיע לה כי הוא מבטל את נשואיו
עימד, מכיוון שהוא מתעתד לשאת אשר,
יהודיה.

אלי בהן של ״אל־פאתח״
** אז חזר כמאל ממסעו מעבר לגבול,
הוא השתנה בצורה קיצונית. לפתע,
הפך חברותי ולבבי כלפי כל ידידיו הישראלים.
למרות שנטש את האולפן, ביקש להצטרף
לטיול־ד,תלמידים שנערך לאילת. ב־

הדודנית

הבת הצעירה של אברהם
קדרון, הכירה את
כמאל אל־נטרי רק לאחר מלחמת־ששת־הי־מים.
הוא נטל אותה במכוניתו לטיולים,
ביקר עימת בסביבות אבו־גוש, שט תיכנן
את החבלה בחניון הציוד המכני של מקורות.

טיול זה התחיל להתקרב למורות, ולהטעים
בפניהן את מוצאו היהודי. כמו־כן, ד,ירבה
לצלם ולהצטלם.
גם את משפחת קדרון ביקר ביתר־תכי־פות,
אחרי שהביא להם דרישת־שלום מאמו.
אנשי אבו־גוש היו מרבים לראותו, כשהוא
חונה בחורשות שמסביב לכפר, במכוניתו,
בחברת אחת מדודניותיו.
כל הסימנים מצביעים על כך שבביקורו
האחרון מעבר לגבול קיבל נמרי הוראות־פעולה
חדשות מאירגון אל־פאתח. נראה ש־האירגון
זמם לנצל את קשריו המשפחתיים
והחברתיים, על־מנת לשתול אותו בלב החברה
הישראלית. לצורך זה אף בנה סיפור
על נשואיו הקרובים ליהודיה. מפקדיו קיוו
כי כמאל אל־נמרי יהיה האלי כהן של איר־גון
אל־פאתח.
אלא שכמאל נתפס. ועוד בפעולה הראשונה
שבוצעה תחת פיקודו: רצח השומר
הדרוזי ליד אברגוש ופיצוץ הציוד המיכני
הכבד שם.

טראגי

סיפור
** 0תפיסתו, ניחתה מהלומה כבדה על
׳ ג משפחת קדרון, שקירבה אותו. הדוד והבנות
— שנוצלו על־ידו כהסוואה לסיורים
המוקדמים אשר ערך באבו־גוש, לפני החבלה
— הוכו בהלם, התכחשו לכל פרשת
היכרותם עימו וסירבו לפצוח פה.
אבל כל הסיפור הטראגי היה גלוי לעין.
התעלומה היחידה שנשארה פתוחה היתה:
מיהו הדוד, אשר כמאל טען כלפיו, כי הוא
מכהן כשר בממשלת ישראל?
מסתבר, כי כמאל סיפר על הדוד־השר לא
רק לבני־משפחתו הערביים אלא גם לידידיו
היהודיים. חלק מהם אף ידע לספר, כי השר
אינו אלא שר־הדתות, הד׳׳ר זרח ורהפטיג.
חקירת העולם הזה הוכיחה כי אין שחר
לסיפור זה.
כמאל סיפר כי אשת השר, נעמי ורהפטיג,
היא אחת מבנותיו של יעקב קליינר, סבו
היהודי. קשה לדעת מאין הגיע אליו סיפור
זה, שכן נעמי ורהפטיג היא בתו של יעקב
קליין ולא קליינר, ואין לה כל קשר למשפחת
קליינר, ובוודאי שלא אל כמאל.
האם המציא כמאל את הסיפור אך ורק
כדי להעמיק את חדירתו לחברה הישראלית?
או שמא יש קשר משפחתי כלשהו בינו
לבין אחד משרי־ד,ממשלה האחרים?
את התשובה על כך אפשר יהיה לקבל
רק כשיעלה כמאל על דוכן הנאשמים, כדי
לתת את הדין על רצח השומר הדרוזי, שבוצע
תחת פיקודו.

במדינה
(המשך מעמוד )22
ההוכזז זמן רב היתה תירצה ארבל, דוגמ-
נית״העירום היפהפיה, בחורה בודדה, המתעניינת
בעיקר בקאריירה, ומתרחקת
מכל גבר או גברת שאינם יכולים לעזור

לה בעניין החשוב והמעניין הזה.
משתבר שבזמן האחרון היא נרפאה
ממחלת״הקאריירה הזאת, ויש לה ידיד
חדש, שהוא ידיד שלא־לטובת־הנאה, אלא
סתם לאהבה בלבד.
קוראים לו ג׳ון, והוא חייל כושי ב־חיל־הנחיתה
האמריקאי, וכהוכחה לידידותם
החדשה, הם הגיעו שניהם יחד
למסיבת־פורים, שנערכה ביום החמישי
בשגרירות האמריקאית.
רקדו ורקדנית
״זה בשביל ההורים שלי, שיהיו מבסוטים,״
מסבירה אביבה פז, הרקדנית היפהפיה,
את נשואיה לידידה, משה אפ״
דתי, האיש שהיא גרה איתו בדירה משותפת
מזה ארבע שנים.
האיש הוא רקדן כמוה, למד באמריקה,
הגיע ארצה לפני אותן ארבע השנים,
ועשה כאן מייד שני מעשים חשובים:

ה מ סי בהה 3י מעניינת
מסיבת־הפורים הכי מעניינת נערכה ה
שנה במיקרה, בשעה שתיים וחצי בלילה,
בדירתו של המלונאי העשיר יוסי אלדד,
שם שיחקו כמו ילדים טובים באמת וחובה.
!שחקן נחוםשליט הפסיד, והיה צרי1
לנשק, כעונש, את טבורה של אילנה
תמרי. זה לא מצא חן בעיני עורן־הדין
ארנון אלישיב, שהתחרה בשליט, ערן
בעצמו הצגת סטריפיטיז גברית, שהופסקה
על־ידי המשטרה — אשר הוזעקה על־ידי השכנים.
מטעמי רעש — לא מוסר.
מחקרמהיד בעיר

ן י׳׳ י

כשאיטר
חכקין החליט להתחתן, התחתני
מייד אחריו, אחת־שתיים, כל ידידותיו
לשעבר. עכשיו, לאחר שאברהם לשם הת־חתן,
מודיעים לנו על התחלת גל חתונות
דומה.
הראשונה בתור היא ידידתו לשעבר,
עדנהשביט, המתחתנת עם פסנתרן
הצעיר ממנה בשנים אחדות.
עדנה היא אשד. מפורסמת, ולכן כל מה
שהיא עושה הוא מפורסם. לכן היא עוד
לא הספיקה להודיע
שהיא עומדת להתחתן
עם פסנתרן,
ומיד נערך מחקר
מהיר בעיר, והתגלה
שהפסנתרן הוא לא
אחר מאשר אי לן
רוגוכ, שהוא בן
למשפחה מוזיקלית,
המורכבת מאבא, בנח
בתיזמורת הפילהרמונית,
אח המנגן בכינור,
וממנו עצמו
— המנגן בפסנתר.
עדנה שביט
הסיבה שעדנה ש ביט
וחתנה החדש >א הכירו איש את
רעהו עד השנה ז•,אחרונה, היא שהפסנתרן
הצעיר בילה את קמנו באמריקה, בלימודים:
ואילו עדנה היתד, נשואה תחילה למהנדס
כשם יהודה דרבר, ראחר־כך, לאחר הגירושין,
המשיכה לשמוזד על קשרים הדוקים
איתו, ועם בתו מנשואיו הקודמים.
פעמיים בשנה היא חוגגת איתו. פעם
ביום־השנה לנשיאיהם, ופעם ביום־השנה
לגירושיהם. חוץ מזה, היא עדיין נפגשת
לעתים קרובות עם בתן׳ ,ולפני זמן מה
היא אפילו ראיינה אותת ארוכות בראדיו.
למרות כל העיסוקים ז&ללו, תתפנה עדנה
עכשיו כדי להינשא לבודיר־ליבה החדש.

אביבה פז
ניכנס ללהקת בת שבט והכיר את אביבה

זו היתר. ההיכרות הראשונה והאחרונה
שלו. החתונה תיערך בשנים באפריל, ברבנות,
בנוכחות המשפחה שדרשה את המעשה
הזה.
הכלה תהיה לבושה בשמלת־מיני לבנה,
רגילה, ולאחר מכן יעברו המחותנים והאורחים׳לדירה
של הזוג, לאכול ארוחת־חתו־נר,
דשנה.

בנה של הכלה בשבוע שעבר הודעתי לכם מעל דפי
מדור זה שאברהםלשם, המהנדס הגבוה.
הנחשב, בצדק או שלא בצדק לרווק מבוקש
ויפה, עומד להתחתן עם הארכיטקטית הח־דשה
שמצא — ציונה קוריצקי.
ובכן, לא שיקרתי. הם באמת התחתנו. זה
קרה ביום השישי, השכם בבוקר. ציונה
היתח לבושה בחליפה מוזהבת, אברהם
היה לבוש בחליפה כהה, כולם היו שנוחינן
וחגיגיים, והבן של הכלה היה הכי מאושר
מכולם, והתרגש יותר מכולם מהחתונה,
ומהאבא החדש שלו.
הם ערכו את החתונה מוקדם בבוקר,
משום שמיד למחרת היום הם היו צריכים
לצאת לפרס. הוא ינהל שם עסקים, והיא
תבלה שם את ירודהדבש שלהג שיימשך
שבוע שלם.

הנוף השכול

תירצה ארבל

קיבלו את הציון הנמוך ביותר — ה׳ ו.ס/ס55־,)40
10 איש קיבלו מספיק בקושי (65 55
ציון השתה לבלתי־מספיק, בטכניון.
״לדפוק בציונים הדבר אימת את
חששותיהם של הסטודנטים אשר שמעו, עוד
לפני כחודשיים, על כתנת הטכניון ״לדפוק
אותנו בציונים״ ,כדבריהם. כי לפני כחודשיים
ביקר בארץ ארכיטקט ידוע, מדרום־
אפריקה, אשר פסל את עבודתם של המרצים
בפאקולטד, לארכיטקטורה בטכניון בחיפה.
אנשי
הפאקולטה החליטו אז להזמין ארכיטקט
זה כדי שישמש דיקן לפאקולטה,
לקראת שנת־ר,לימודים .1970 לקראת בואו
החליטו אף לערוך סלקציה קפדנית ביותר
בין התלמידים, הורידו לשם כך את הציונים
— באופן דראסטי.
כשהשמיע הפרופסור אלפרד מנספלד את ^
הציונים, פרצה המהומה .״אתם בדקתם את
כל הפרוייקטים תוך שעתיים,״ קראו לעברם
הסטודנטים ,״איך אתם רוצים שאנחנו נהיה
רציניים אם אתם לא מתייחסים לעבודות
שלנו ברצינות.״
סטודנט אחד אף הצליח להוכיח למנספלד,
כי פרוייקטים של השנה הקודמת, שזכו
בציון א׳ ,אינם מגיעים אפילו למפגר ביותר
שבפרוייקטים אשר קיבלו השנה את הציון
מספיק־בקושי, הקטלני.
סערת־ר,רוחות השתלבה, איימה ליד,פך
לתגרת־ידיים. הפרופ׳ מנספלד ומלתיו מיהרו
לעזוב את האולם.
הגיב על כך, מאוחר יותר, הפרופסור
אלפרד מנטפלד :״ברגע שהסטודנטים יחליטו
על הציונים שלהם, נשב אנחנו, המרצים
על דוכן־ר,לימודים, וזד, יהיד, משעשע
מאוד.״
הלהבה מאחרי הבערה. כרמלה
מיהרה לנצל את החפיסה בין הסטודנטים
של השנה החמישית, החלה באירגון בתוכם.
אז הוחלט להקים ועד־פעולד, משותף לשתי
שנותיר,לימודים. ושוב היתר, כרמלה
המושכת בחוטים, המארגנת, המתסיסה.

חיי״האושר-והמנוחה של הזוג דיין הצעיר לא יצאו לפועל. לפני שבוע הם יצאו
לרומא כדי לשיכור מפונית, לעבור מאיטליה לצרפת, מצרפת, לספרד, ומספרד ללונדון,
לאכול במסעדות, לראות נד!ף, ולבלות.
ההתחלה היתה בסדר. הם הגיעו לרומא — אבל עוד לא הספיקו להניח את
המזוודות ולשכור מכונית, ,וכבר חתם אסי על חוזה להופיע בסרט, יחד עם סיל-
ויאנה מנגאנו וטראנס־ סטאמפ. המכונית נשארה בגרג׳ ,והנוף יחכה להם עד
שיגמרו את העבודה.

סטודנטית פלדות
איתנה כברזל

בינתיים נודע למרצי־הפאקולטה, מיהי ה־ חן
להבה שמאחרי הבערה. אמר אחד מהם:
״כרמלה פלדות היא, אומנם נערה יפה;
אולם לא תלמידה טובה. מוטב היה לסטודנטים
לוא היו לוקחים תלמיד טוב לעמוד
בראש המאבק שלהם.״
הגיבה על כך כרמלה השבוע :״נכון
שאני בחורה כזאת, שאם יש שמש בחוץ אני
הולכת לקטוף פרחים בשדות, במקום לשבת
בין ארבע כתלים, אולם העבודות שלי בינתיים
הוכיחו עצמן. ארכיטקט אינו תלמיד
בית־ספר עממי, שהציונים שלו נקבעים לפי י
כמה פעמים הצביע בזמן השעור האחרון
בחשבון.״
לאחר מכן אירגנד, כרמלה משלחת שתפנה
לראשי־הפאקולטה. כששבו חבריה אליה
— התאכזבה קשות: הסתבר, כי חברי -ר
המשלחת פרצו דלת פתוחה. ר,מרצים, נעי־מי־הסבר,
ובראשם הפרוס׳ מנספלד, הבטיחו
כי ידונו, יבדקו — ואם ימצאו צורך ישנו.
אבל בשום אופן לא יעלו את הציונים.
לסטודנטים, שהופתעו מהיחס הטוב, זה
הספיק. הם ויתרו לכל אורך החזית.
״חבל,״ הפליטה כרמלה ברוגז ובעצב,
״חבל שהסטודנטים בארץ הזאת הם פחדנים
וחסרי חוט־שידרה.״
העולם הזה 1594

תמרורים
נולדה. להומוריסטן אפרים קי*
שון, ולאשתו שרה, בת ראשונה, אחרי שני
בנים.

נח ו ג * יום הולדתו ה־ 56 של יוסף
נחמיאס, יליד-ירו-
שלים אשר חייו הבוגרים
עברו עליו
במדים (הצבא הבריטי,
ההגנה, משטרת
ישראל) וב־פראק
(משרד־החוץ,
משלחת משרד ה־בטחון
בפאריס) .כאשר
נאלץ יחזקאל
סהר לפרוש מן המשטרה,
בעקבות שערוריית
המשפט של
עמוס בן־גוריון, נקרא
נחמיאם ב־1958
לכהן כמפקח כללי, מונה לאחר מכן שגריר
בבראזיל.
התארסה * הזמרת הכושית מרים
מאריכה, עם מנהיג ה״כוח השחור״
סטוקלי קרמייקל. מאקיבה, היושבת
עתה בניו־יורק, זכתה לתהילה עולמית
אחרי הופעתה בסרט עורי אפריקה, שהוס־רט
בחשאי על־ידי הבמאי ליונל רוגוזין.
ואילו את מאזיניה הישראליים כבשה, בעת
ששרה בהיכל התרבות את שירו של ליאו
פולד אמור לי, לאן אפנה?
נישאה שחקנית־ד,קולנוע הוזתיקה
מוריד אוהרה, לטייס חברת פאן אמ־ריקאן
צ׳ארלס בלייר. הטייס, שהוא
בעלה השני של השחקנית, היה האדם ה־ראשון
שטם טיסת־יחיד מעל לקוטב הצפוני,
ב־.1951

נ ישא ו. בלונדון, צ׳ארלם בראון
( )98 ואני וינטל 88 השניים נפגשו
לראשונה בנעוריהם, במספרה של אבי הנע־רה,
אך נפרדו כאשר נאלץ צ׳ארלס לצאת
לחזית הדרום־אפריקאית, במלחמה נגד יי־בורים
בשנת .1899 הם שבו ונפגשו במיקרה
רק השבוע, בבית־זקנים, והחליטו להתחתן
מייד.
נפצע כוכב הקולנוע המשומר היטב
( )63 קארי גראנט, בתאונת־דרכים
בניו־יורק, שעה שמכוניתו, שהיתר, נהוגה
בידי נהגו, התנגשה עם משאית. בחברתו,
בעת התאונה, היתד, נערת־הזוהר הבארו-
נית גראציה פון־פירסטנברג, שיצאה ללא
שריטה, ואילו גראנט הוכנס לאוהל־חמצן
בבית־חולים. בשעת התאונה היה גראנט
בדרכו לנמל התעופה, משם עמד לטוס
ללוס־אנג׳לם, לפגישה עם אשתו הרביעית,
שעמדה לפתוח בהליכים להשגת גירושין
ממנו, בטענות של אכזריות נפשית כלפיה.

בז־יו־ 1 5 .3 .6 8־ 5 .4 .6 8

כפד -סבא
מ ק צו ענפלא
ללא אבטלה

נפטר. בגיל ,48 עסקן רק״ח הוותיק
פואד חורי, ראש הסיעה הקומוניסטית
בעיריית נצרת. בימי
המנדט היה מורה,
הוגלה על־ידי
האנגלים לחברון בשל
פעילותו הקומוניסטית.

בבי
ת ס פר יי דיא 1ה ״ רוכ ש
התל מיד, בנו ס ף לידע מ ק צו עי
!סיון מע שי רב וב ט חוו עצמי
ב עבוד ה מע שי ת, וז אתתודות
ללקוחות הרבות והקבועות
המבק רו ת בסלון
בית הספרו הנ הנו ת
מ שרו ת מע ולה
הני תן ב מ חי רי ם
נ מו כי ם ביו ת ר
ל מסיי מי ה קו ר ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם ו סיו ע
ל ק לי טתםבע בו ד ה

נפטר. תנתנפילוב
חום

,)80 אחד מאבות
ההתיישבות החלוצית
העברית, אשר
כבר בדרכו ארצה חורי מרוסיה, ב־ ,1908פגש
על האניה עוד
שלושה חלוצים, והחליט יחד איתם להקים
את הקומונה החקלאית הראשונה בארץ.
מגרעין זה צמחה דגניה א׳ ,בה היה חבר
עד מותו. כאשר הועלה, בשלב מאוחר יותר,
הרעיון שכמה מחברי דגניה יקימו קיבוץ
חדש ברמת הגולן, התנגד לכך, בטענה כי
הגיע הזמן לשים קץ למחלת הנדודים של
העם היהודי. בנו בכורו שמואל, ששירת
בבריגדה היהודית, טבע ב־ 1943 יחד עם 147
חיילים ארץ־ישראליים אחרים, באונייה שהובילה
אותם לטוברוק.

הקוד ס׳
החד ש
נסתח:

1.4.68 ,״

נפטר. יעקב כוטקובסקי,80 ,
שעל אף היותו תושב ואיש־עסקים תל־אביבי,
נחשב לאחד מאבות העיר חדרה.
כי משפחתו — אביו ואחיו — היו ממייסדי
המושבה, עוד בימי הקדחת והגירושים
התורכיים. הוא עצמו עלה ארצה בשנת
, 1923 יסד את החברה המרכזית הישראלית
למסחר והשקעות בע״מ, שהיא אחד מענקי
המשק הישראלי. נקבר בחדרה.
העולם הזה 1594-
המנוי קיבלת
חשבונך,
פרע נא
אותו בהקדם.

דיאנדו

בבר דיזגגוף

ד״ג ם 1ת ״ א

ט ל 5 5 .ם 2 2 5

במדינה
דרכי אדם

תנועת העולם הזה־כוח חדש

הוועידה השנייה
מושב הפתיחה של הוועידה יתחיל ביום ר ,29.3 ,בשעה 8.30 בערב, באולם
קולנוע תכלת, תל־אביב. הוועידה תינעל ביום שבת ,30.3 ,בשעה ארבע אחרי־הצהרים.
חברים
אשר לא קיבלו הודעות מוועדת־המיפקד של הוועידה, מתבקשים לפנות
בדחיפות למזכירות התנועה, ת״ד , 136 תל־אביב.
הצירים אשר טרם החזירו את טופסי־ההשתתפות, מתבקשים לעשות זאת מייד.
מושב־הפתיחה יהיה פתוח לחברים ולאוהדים. הזמנות אפשר לקבל במזכירות
התנועה, ובערב הוועידה באולם עצמו.

..,הי א

ה פ רנ סהה אבוד ה

רבות הפרנסות שנפגעו, בעיר העתיקה,
מאז סופחה ירושלים המיזרחית למדינת־ישראל.
אך עובדה זו אינה מנחמת את
מוצטפד, אל בסומי ( )55 המסתובב בבתי-
הקפה של ירושלים כרוח־רפאים עצובה.
״בפרנסה שלי אין הישראלים מעוניינים,״
הוא נאנח .״אצלי הם לא באים.״
כי אל־בסומי עוסק באחד המיקצועות העתיקים
ביותר של העיר העתיקה: משך
שנים ארוכות היה האיש מרמאללה, מוהל
מורשה — כפי שמעידה כתובת שעל תיבת־המכשירים
שהוא נושא עימו.
טענות לשלטונות. אבל לא רק הישראלים
לא באים לאל־בסומי. גם הערבים
נימנעים לאחרונה מלמול את בניהם.
מספר אל־בסומי, בעצמו אב לחמישה ילדים
וסבא לשישה נכדים :״הם לא רוצים לחתוך,
עכשיו. אצלנו זה עניין של מצב־רוח.
״הערבי לא צריך לעשות ברית־מילה אחרי
שיבער, ימים. הוא יכול לעשות את זה אפילו
אחרי שבע שנים או. יותר•
״בשביל לעשות ברית־מילה צריך לעשות
מסיבה ולמסיבה צריך מצב־רוח.״
חוץ מזה, יש לאל־בסומי טענה קשה ל־שילטונות
הישראלים :״יש להם חוק שמותר

ו הו א !

הי אמח לי קהעל ־ נ ני ז זי ם

מוהל אל־בסומי
לא רוצים לחתוך

להתחתן רק עם אשד, אחת. אפילו מוסלמי.
אז למה שלא יוציאו חוק שצריכים למול את
הילדים כשהם קטנים?״

דרכי חיים
השן ה חו ל ה

כסכין הגלזח ה מובחר

הנאתך כפולה ו מנו כלת כי הדי סכנ ס ר
בדשבזש לד כבדרווילן בובתחות אותו אתה
ס קנל

חינם!

;! ב שיו דיסנבנסר עול 17 7ניניגלוח ( 1 +6חינ ם)

עדכד פני ם

י נתר נ עי ם

מה עושה ישראלי, כשהוא נתקף כאב־שיניים?
פשוט מאוד: הולך לרופא־השיניים
הקרוב ביותר, מקבל טיפול, חוזר הביתה.
נכון. בתנאי שכאב־השיניים אינו צץ
דווקא ביום שישי או בשבת. כי בימים אלה,
כך החליטו כנראה רופאי־ד,שיניים, יכולות
השיניים להמשיך ולכאוב עד יום א׳.
״ ה רו פאנסע סיפר אזרח, השבוע,
לכתב העולם הזה:
״הלכתי לרופא־השיניים הקבוע שלי. המרפאה
היתד, נעולה. הוא לא מקבל פאצייד
טים, ביום ד.
״התיישבתי ליד הטלפון והתחלתי לחייג.
תריסר רופאים, לפחות. קיוויתי שאחד מהם,
מישהו, יהיה מוכן לטפל בי.
״רובם לא ענו בכלל לטלפון. במרפאות
— בכלל אף לא אחד. בדירותיהם ,1פרטיות,
קול נשי או שניים ותמיד תשובה סטאנדאר-
טית, :מצטערים. הרופא נימצא בחופשה.׳
״בסוף התקשרתי עם הסתדרות רופאי־השיניים
בישראל. המזכירה הטכנית של ה־אירגון
באה לעזרתי באדיבות ובשימחה.
שאלתי היכן כל רופאי־ד,שיניים התל־אביבים.
ענתה, :יכול להיות שיש להם יום־עיון.׳״
פחות מטלפונים .״בשבת קמתי עם
כאב איום. החלטתי לנסוע לחפש רופא ערבי.
״בשעות הצהריים הגעתי לרמאללה. ניגשתי
למרפאתו של הד״ר הישאם דג׳אני, רופא־שיניים
צעיר, בן למשפחת דג׳אני המפורסמת,
שיש לה גם נציגים בישראל. המתנתי
20 דקה בתור. אחר־כו טיפל הדוקטור בשן.
״מחיר הטיפול שתיים וחצי ל״י. עשירית
ממה שמבקש רופא־שיניים ישראלי ולאין
שיעור פחות ממה שביזבזתי על הטלפונים.״
העולם ו!זח 1594

נז! ת ר ^

ל ג לו ת
סיטום הננטסט׳ שד שני
׳שואלים שהבנו לאגדה
ן -שמונה ביוני , 1967 ביום השלישי למלחמת־ששת־
4הימים, נחת בלוד מטוס אל־עד, שהגיע בטיסה ישירה
מלונדון. רוב נוסעיו היו ישראלים שמיהרו לחזור לארץ
כדי להספיק ליטול חלק במלחמה.
רק אחד הנוסעים נעצר על־ידי המשטרה. שמו הופיע
ברשימת העבריינים הנמלטים שבידי השוטרים .״חברה, יש
מלחמה,״ אמר להם הצעיר השחום ,״תנו לי להצטרף
ליחידה שלי ואחר כך נסדר את החשבונות!״ אבל המלחמה

כדי להתחיל בטיול הנועז היתר, רק המכונית. השניים החליטו
להשתמש במכוניות הלבנות של חיל האו״ם.
באותה תקופה היו מכוניות האו״ם — העושות דרכן מירושלים
העברית למטה האו״ם בארמון־הנציב בירושלים —
חייבות לעבור דרך שתי ביקורות של אנשי האו״ם:
האחת ליד מחנה אלנבי בכניסה לשטח המפורז, והאחת
בשער הכניסה לארמון הנציב.
שמעון וויקטור ערכו תצפיות לעבר מקומות אלה.
הם גילו שנהגי רכב האו״ם מוסרים לזקיפים את מספרם
האישי ואז ניתן להם לעבור.
לילה אחד חדרו השניים לשטח ארמון הנציב. איש לא
חשד בהם. הם עברו זקופים בחצרות ובמסדרונות, עברו
על־פני משקיפי האו״ם, אך בחסות החשיכה לא זוהו.
במיגרש הרכב שליד הארמון הם גילו שורה ארוכה של
עשרות מכוניות או״ם חדשות מדגם סטיישן, שניצבו על-
גבי מנוסי הרמה ללא שימוש. הם בחרו את אחת המכוניות
מתוך השורה, הורידו אותה והכניסו במקומה מכונית מקצה
השורה, כך שאיש לא ירגיש במכונית החסרה.
מפתחות כל המכוניות היו תקועים, למזלם, בתוך כלי־הרכב.
הם התניעו את המכונית, נעו לעבר שער היציאה
הפונה אל ירושלים העברית. לזקיף שעצר אותם מסר
ויקטור מספר דמיוני והוא הניח להם לעבור. כעבור דקות
מספר כבר מצאו את עצמם בשטח ירושלים העברית.
את המכונית הלבנה הסתירו השניים בוואדי סראר, כש־

שמעון(״נושי״) רימון

לא עניינה את השוטרים. הם העבירו את הצעיר למשטרת
באר־שבע ודק שם שוחרר למחרת על ׳מנת שיוכל להצטרף
לפלוגת הצנחנים שלו, שיצאה לרמה הסורית.
ההאשמה שבגללה עצרו השוטרים את שמעון (״כושי״)
רימון, בן ה־ ,28 היתד, אחת ההאשמות הנדירות ביותר
שהועלו נגד יהודים במדינת״ישראל: הסתננות למדינה ער״
בית שכנה. לפי כתב־האישום הסתנן שמעון ביחד עם
אחרים, בשנת , 1964 לירדן. ההסתננות בוצעה בעזרת סירתי
מנוע, באמצעותה חצו המסתננים הישראלים את ים־המלח,
יצאו לבקר בנחל ארנון, שבגדה המיזרחית, וחזרו לישראל.
על מיבצע זה, עליו לא חל חוק החנינה, יועמד בקרוב
שמעון רימון לדין. אולם בשעה שהשוטרים בנמל־התעופה
בלוד עצרו את רימון, הם לא ידעו כי בפניהם ניצבת
אחת הדמויות האגדיות בישראל, דמות שמעלליה סופרו
בפליאה במשך שנים, ושרק עתה הותר לפירסום מיבצעה
הפאנטסטי ביותר.
כי אותו שמעון רימון (אשר שם משפחתו הקודם היה
מזרחי) ביחד עם צעיר ישראלי אחר, עולה מארצות־הברית
בשם ויקטור פרידמן, הם שני הישראלים היחידים שערכו
טיול בממלכת ירדן שלפני מלחמת־ששת־הימים, סיירו אף
ברבת־עמון וחזרו בשלום לירושלים.

הם מסוזים אותה בשיחים ובענפים — כך שלא ניתן
היה לגלותה אפילו ממרחק של מטרים ספורים. במקום
זה נשארה המכונית כחדשיים עד שהשניים השלימו את
הכנותיהם למסע ההרפתקות הגדול.
אותה תקופה הכין ויקטור שתי תעודות, אותן הדפיס
במכונת כתיבה על נייר רגיל. תעודות אלה ציינו לכל
המעוניין כי ויקטור הוא משקיף או״ם קנדי ואילו שמעון
הוא משקיף או״ם מקולומביה. ויקטור הכין גם דולארים,
אקדח ומצלמה. התלבושות לצורך הטיול לא היוו בעייה
מיוחדת. הם רכשו לעצמם מכנסיים אפורים וחולצות כחולות,
כדוגמת מדי המשקיפים. מאחר שלא יכלו להשיג כומתות
בחולות, הצטיידו בכומתות שחורות, בתקווה שהירדנים לא

הגשש השחום

ך* פרשה, הנראית כלקוחה מסיפור הרפתקית
| ) דמיוני, ושלעומתה מחווירים אפילו מיבצעי יחידת הקומנדו
101 שפורסמו לאחרונה, אירעה בסוף שנת . 1959
באחד הימים פגש שמעון את ידידו ויקטור פרידמן. הם
היו טיפוסים שונים זה מזה, עם מספר מכנים־משותפים
כמו: יצר ההרפתקנות ושרות בחטיבת הצנחנים.
שמעון היה ענק צנום ושחום, סייר וגשש מלידה. הוא
גדל במושב תל־עדשים שבעמק־יזרעאל, כבנה המאומץ של
משפחת החקלאי פרץ ארליך, שם למד לדבר גרמנית רהוטה.
הוא התחנך בעין־חרוד ומיד כשגויים לצבא התנדב לחיל־הצנחנים.
ויקטור
היה בן למשפחה אמריקאית מקליפורניה שב־מלאות
לו 18 שנים התנדב לשרת בצה״ל. תחילה גויים
ליחידת תותחנים, אך לאחר מכן ביקש העברה לצנחנים.
לאחר סיום שרותו הצבאי הטרידו את שמעון כמה בעיות
שהעסיקו אותו בתקופת היותו גשש. היו לו תמיד רעיונות
מקוריים בנושא החדירה מעבר לגבול. הוא טען כי כל
חדירה מעבר לגבול ברגל או על גבי גמל, תתגלה על־ידי
הבדואים האמונים לקרוא עיקבות. לעומת זאת אין הגששים
הבדואים שמים לב בכלל לעיקבות שמשאירים צמיגים.
עתה רצה להוכיח את צדקת התיאוריה שלו. הוא תיכנן
טיול פרטי לירדן במכונית, ניסה. לגייס את חבריו להצטרף
אליו. אבל מרבית החברים, ביניהם לוחמים ידועי־שם, דחו
את הצעתו .״תעשה את זה פעם ואנחנו נצטרף אליך
בסיבוב השני,״ אמרו לו. לעומת זאת קפץ ויקטור פרידמן
מיד על תכניתו של שמעון. ויקטור גם התאים להיות שותפו.
הוא היה אמריקאי מלידה, דיבר אנגלית שוטפת — בדיוק
הדמות ששמעון חיפש.
שמעון הכין מראש את כל הציוד לקראת הטיול המתוכנן:
ג׳ריקנים עם דלק, מזון, שמיכות ומפות. מה שחסר היה

תל־אביבית רכשו תגים
על חזם.
אף נערה שתצטרף אליהם
בשם מאשת מרכיבים,
שברגע האחרון היא הת
יעמדו
על כך במיוחד. בחנות
צבעוניים של מדליות אותם תלו
נוסף לכל אלה לא שכחו להכין
למטע. המועמדת היתד, צעירה
המשמשת כמורה בבאר־שבע. אלא
חרטה וויתרה על המסע.
את הזמן שעמד לרשותם ניצלו השניים לעריכת תצפיות
לעבר נקודות שונות בגבול הירדני, שם חיפשו דרך לחציית

הגבול. תחילה חשבו לעבור לירדן מדרום לים־המלח, במקום
בו שוכנת עתה נאות־הכיכר. אולם מאוחר יותר הגיעו
למסקנה כי הדרך הטובה ביותר היא לחצות את הגבול
בערבה, בנקודה הנמצאת כ־ 5ק״מ צפונית לאילת.
לפתע החלה הקרקע לבעור מתחת לרגליהם. הסתבר להם
כי בסביבת המקום בו החביאו את מכונית האו״ם הגנובה,
הוחל בחריש. היה חשש שיגלו את המכונית. נוסף לזה
ידעו יותר מדי חברה בארץ על המכונית המוסתרת בוזאדי.
היתר, סכנה שמישהו יפטפט ויגלו אותם בטרם יצאו למסע.
ערב אחד החליטו ויקטור וכושי שהגיעה השעה לצאת
לדרך. ידידם, יוסי צור מדגניה, הביא אותם עד למכונית
ושם ניפרד מהם. השניים נכנסו למכונית ויצאו בדרך
דרומה.
לאורך הדרך לאילת היו מפוזרים מצבורים של הציוד
שהכינו לעצמם, אותם החביאו מתחת לגשרוני המים של
הדרך הראשית. הם אספו אותם אל תוך מכונית הסטיישן.
בלילה החנו את המכונית באחד הוואדיות ליד אילת
והסתירו אותה ברשת הסוואה. במשך כל היום למחרת צם־
לעבר הגבול הירדני ובתשע בלילה יצאו לחצותו.
היה עליהם לעבור כשבעה קילומטר בלבד עד לכביש
העובר בשטח הירדני. אולם דרך זו נימשכה כשש שעות.

סיגריה קונה הכל
שטח היה מלא ערוצים. החשיכה היתד, מוחלטת.
) 1ויקטור צעד רגלי לפני המכונית, כשסיגריה בוערת
בידו ושמעון נסע אחריו באיטיות לפי אישה של הסיגריה.
באחד הערוצים ניתקעה שילדת המכונית על גבי צוק
כשגלגליה מרחפים באזזיר. כל מאמציהם של השניים
להורידה עלו בתוהו. לרגע חשבו להצית את המכונית
ולחזור חזרה ברגל. אבל במאמץ אחרון, בעזרת שני מנופי־יד
הצליחו לחלצה. כשעלה השחר הם מצאו את עצמם
ליד דרך הפטרולים הירדנית העוברת לאורך הערבה.
במקום זה זרקו לתוך ואדיות עמוקים כל דבר שהצביע
על זהותם הישראלית, לבשו את מדי האו״ם ויצאו לדרך.
לא היתד, להם תכנית מוגדרת לנסיעה. הם חשבו רק לבקר
באותם מקומות בעבר הירדן המיזרחי שהלהיבו את דמיונם
של צעירים ישראלים מאז קום המדינה: פטרה, כרך־מואי
ונחל ארנון.
המטרד, הראשונה היתד, פטרה: העיר הקדומה החצובה
בסלעים האדומים של הר־אדום.
הדרך היתד, ריקה. פה ושם נעו עליה בדואים שעצרו
אותם בתנועת־יד וביקשו סיגריה. למזלם הצטייד ויקטור
ב־ 20 חפיסות סיגריות צ׳סטרפילז אותן חילק ביד רחבה
לאורך כל הדרך .״למדנו,״ סיפרו השניים אחר־כך ,״שבעזרת
סיגריה אפשר לקנות כל ערבי.״
בהתקרבם לפטרה עצר אותם בדואי שדיבר אליהם בהתרגשות
בערבית דברים שלא הבינו. הם לקחו אותו
כטרמפיסט והוא הוביל אותם ישר לתחנת המשטרה של
הכפר הערבי פטרה. רק אז הבינו מה רצה לומר להם.
בתחנת המשטרה חנתה מכונית נוספת של האו״ם. הערבי
רצה לספר להם כי חבריהם הקדימו אותם.
היה מאוחר לברוח. הלגיונרים כבר יצאו מפתח תחנת
המשטרה לקראתם. פגישה עם אנשי או״ם במקום כזה
היתד, הדבר האחרון בעולם שציפו לו. ויקטור החנה את
המכונית ליד פתח התחנה והשניים נכנסו פנימה. מכיוון
שכושי לא ידע כמעט מילה אנגלית הוא התחזה כנהגו
של ויקטור, פתח לפניו את הדלת והצדיע לו.
הסמל המקומי ביקש מהם תחילה להציג את הדרכונים
שלהם. לויקטור היה דרכונו האמריקאי. לשמעון לא היה
דרכון. קופסת סיגריות לסמל השכיחה ממנו את ענייו
הדרכונים. ויקטור הציע מיד ללגיונרים לצלמם — ואלה
רצו ללבוש את מדיהם הנקיים וליטול את נשקם לצורך
הצילום. אחרי זד, הפכו הלגיונרים לחבריהם הטובים
ביותר של שני הישראלים. הציעו להם קפה ותמורת 7
(המשך בעמוד )28

.נר חדרנו לעתעמון!״
(המשך מעמוד )27
לו את דרכונו האמריקאי והשוטר גילה בו את חותמת נמל
דולאר אף העמידו לרשותם מדריך בדואי שיקת ארזם חיפה .״אני נוסע לפעמים ללבנון דרך ישראל,״ הסביר.
רגלי אל פטרה העתיקה.
כך הגיעו לנחל ארנון, מקום בו עמד מסעם המתוכנן
להסתיים וממנו היו צריכים לחזור לישראל. אבל הקלות

קו ישראל־ירדן בה עברו בשטח האוייב הירדני עד כה הכניסה בליבם
שאיפה נוספת: לסייר ברבת־עמון.
ך* סלע האדום, שבדי לראותו הקריבו צעירים. לאחר לילה נוסף בשדה יצאו בדרך צפונה לבירת ירדן.
( | ישראלים רבים את חייהם, ניגלה לעיניהם בכל הדרו.
בדרך אספו חייל מחיל השריון הירדני. הוא התגלה להם
הם צילמו בו כל אתר, כשהם נזהרים מלהיתקל באנשי
כמטומטם עד כדי כך שלא חששו לדבר ביניהם עברית
האו״ם שהיו צריכים להיות במקום.
ווקיטור אף הציע שיקחו אותו עימם לישראל בתור עולה.
אבל כשנכנסו למלון המקומי כדי לקנות גלויות, צצה

צרה חדשה בדמותו של תייר אמריקאי שנטפל אל ויקטור.
הזקיף שלף אקדח
תוך כדי שיחה הסתבר לתייר שהוא וויקטור הם בני אותה
עיר ומכירים את אותם האנשים. עכשיו היה חסר רק
בוניה. האו״ם הלבנה ובתוכה שני הצעירים היש־שאותו
תייר יעלה בדעתו שבעצם אין אמריקאים בחיל-
ראלים הסתובבה מספר שעות ברחובות רבת־־עמון.
המשקיפים של האו״ם וזה יהיה הסוף.
כאן חששו לרדת ולהלך ברחובות, מלבד פעם אחת בה
במאמצים גדולים הצליחו שמעון וויקטור להיפטר ממנו. ירדו לקנות פירות, ואת ארמון המלך סובבו פעמיים.
לאחר חצי יום של סיורים בעיר האגדתית חזרו לתחנת
ואם כבר נמצאים ברבת־עמון, מדוע שלא יצפינו עד
המשטרה. ויקטור נתן עוד טיפ לסמל וזה זיכה אותם זרקה? היה להם דלק והם נסעו לזרקה — הנימצאת כ־

נסעו לבית־לחם ולחברון. ליד בריכות־שלמה ערכו פיקניק
ארוך ובערב ניסו לחצות את המחסום על כביש חברון־
באר־שבע. הדבר לא עלה בידם. שוטר מקומי החזירם כלעומת
שבאו. עתה ניצבה בפניהם השאלה: איך חוזרים?
הם חשבו לעבור דרך מעבר מנדלבאום, או דרך הר־הצופים.
אולם לבסוף החליטו שהדרך הטובה ביותר היא
לחזור לירושלים דרך ארמון־הנציב.
את שער הכניסה מהצד הירדני לארמון־הנציב עברו
בנקל, אולם בשער היציאה לכיזזן ישראל ניתקלו בזקיף
חשדן. הוא לא הסתפק במספרים האישיים שמסרו לו,
רצה לדעת לאן הם נוסעים ובדק בחשדנות את מספר
המכונית (שאחת מספרותיו שונתה על ידם קודם לכן).
אחר־כך ניכנס הזקיף לעמדתו כדי לטלפן למפקדה. ויקטור
ניצל את העדרו כדי להרים את המחסום, אבל אז כבר יצא
אליו הזקיף עם אקדח שלוף. תוך רגעים מספר הקיפו אותם
מכוניות אנשי האו״ם. הם נלקחו לחקירה.
בחקירה הקצרה טענו ויקטור וכושי כי הם סטודנטים
שיצאו קצת לטייל בירדן במכונית או״ם שלקחו בהשאלה.
אך עוד לפני שאנשי האו״ם הספיקו לאמת זאת, הגיע
למקום ראש המחלקה־לתפקידים־מיוחדים במשטרת־ירושלים
רב־פקד מיכאל בוכנר. הוא היה לבוש אזרחית והשניים
חשדו בו שאינו ישראלי. מצד שני הוא חשד בהם שהם
אינם ישראלים. רק כשנעלמו החשדות ההדדיים ובוכנר
גילה את זהותם של השניים, מיהר לחלצם בטרם יעצרו.
כך הסתיים הטיול המופלא שסופר כאגדה במשך שנים
בארץ. אלא שהשניים שילמו בעדו מחיר מסויים. הם
הועמדו למשפט. ויקטור פרידמן, שהשגרירות האמריקאית
התערבה למענו, לא נמצא אשם בהסתננות לירדן, שכן
כאזרח אמריקאי היה רשאי לחצות את הגבול. הוא נידון
לשני חודשי מאסר על החזקת דולארים ונשק ללא רשיון.
שמעון נידון ל־ 15 חודשי מאסר, מהם 9חודשים על־תנאי.
פרט מאלף: שומרי הכלא בו ישבו השניים לא ידעו
בדיוק על מה הואשמו. הם שמעו רק שהשניים הסתננו
לירדן, היו בטוחים כי הם מרגלים משום כך התעמרו
בהם והתיחסו אליהם כאל בוגדים.

נטוה, כני שנתגלתה רעיני שני המסתננים הישואדים
בספלי קפה נוספים. אחד הלגיונרים במקום ביקש להצטרף
אליהם כטרמפיסט עד מען, הנמצאת 70ק״מ צפונה. אבל
הוא נראה להם פיקח מדי מכדי שיסכימו. במקום לנסוע
למען יצאו שני משקיפי האו״ם המחופשים בכומתות שחורות
בדרך העפר לכרך מואב.
את הלילה בילו באחד הוואדיות כשהם מכורבלים בתוך
שקי־השינה שלהם ובבוקר המשיכו לכיוון כרך. השטח
נעשה מאוכלס יותר ויותר, ומדי פעם היה עליהם להיעצר
לזיהוי ליד מחסומים על הדרך. אולם •המצלמה של ויקטור
פתרה את כל הבעיות. הוא רק היה צריך להציע ללגיונרים
להצטלם עימם כדי שאלו ימהרו לחבוש את סוסיהם
ולענוד את חגורותיהם הצלובות ואת נשקם. עתה היה
ברור לכושי ולויקטור שהם עוד יחזרו עם חבריהם
בטיולים דומים. הם הכינו את הקרקע לפתיחת הקו ישראל־ירדן,
הבטיחו ללגיונרים לחזור ולהביא את התמונות.
אבל בתחנת המשטרה בכרך מואב נידמה היה שהקיץ הקץ
על מסעם. שוטר מקומי דרש את דרכוניהם. ויקטור מסר

חמישים ק״מ צפונית לעמאן. הדרך היתד, עמוסה בשיירות
ארוכות של כלי רכב שנעו דרומה. רק מאוחר יותר גילו
השניים כי התקופה בה שהו בירדן היתד. אחת התקופות
המתוחות בין ירדן לישראל, והלגיון זרם לאזור הגבול.
הם צילמו את מובילי הטנקים וכלי־הרכב הצבאיים ללא
חשש והגיעו עד זרקה שהיתר, מליאה אנשי־צבא ירדניים.
כאן ניגמרה להם המפה. מפתם הכילה את שטח ירדן
עד לזרקה בלבד ולא נותרה להם ברירה אלא לחזור. באותו
יום חזרו לעמאן ומשם נסעו ליריחו.
ביריחו שוב נידמה היה כי ייתפסו בידי הירדנים. ויקטור
ד,ירבה לצלם שם את מחנות הפליטים ואת התל של יריחו
העתיקה. שוטר מקומי דרש למסור לו את הפילם. ויקמור
סירב וגער בו. השוטר דרש מהם להילוות אליו למשטרה
המקומית. רק אחרי שויקטור הוציא את הפילם ושרף אותו
לעיני השוטר, נרגע האחרון והם יכלו להמשיך בדרכם.
את הלילה בילו ליד נבי מוסא. למחרת העדיפו שלא
להיכנס לירושלים המיזרחית, שם יכלו להיתקל באנשי או״ם,

מסע אל הארגון

ר יקטור פרידמן נרגע אחרי הטיול בירדן, אך לא
| כושי. היה לו עוד חלום אחד אותו רצה להגשים:
לראות את הארגון במקום השפך שלו לים־המלח.
באחד הימים בשנת 1964 נעלמה סירת־מנוע ממפעלי
ים־המלח בסדום. איש לא מצא אותה מאז. אבל כעבור
כספר חודשים הגיע לאוזני השילטונות פיתרון התעלומה.
התברר כי כמה צעירים מקיבוץ עין־גדי סחבו את
הסירה ובמשך כחודשיים החביאו אותה בין שיחים ליד
עין־גדי. לילה אחד יצאו שלושה צעירים לכיוון הארגון.
הם נתקלו בלשון של ים־המלח ומנוע הסירה נישבר.
בעזרת המנוע השני, שלקחו עימם, הצליחו לחזור.
למחרת יצאו שוב בחסות החשיכה לכיוון נחל ארנון.
הפעם הצליחו להגיע אל הקניון המרהיב והניפלא שלו,
במקום שפך האמון לים־המלח. הם בילו שם יומיים
ולילה וחזרו בלילה השלישי לעין־גדי.
כעבור ימים מספר יצא אחד מהם לבדו להחזיר את
הסירה למפעלי ים־המלח. בדרך נשבר המנוע ונשמט
והסירה התהפכה. האיש חזר בשחיה ממושכת של שש
שעות מלב הים אל החוף, כשהוא נע בין חיים ומוות.
עבר זמן עד שהשילטונות עלו על עקבותיהם של
מבצעי ההסתננות לארנון. אחד מהם הועמד לדין וישב
27 יום בכלא. השני היה, לדברי המשטרה, שמעון רימון,
ששהה אותה תקופה במשק עין־גדי. אלא שבינתיים יצא
שמעון למסע הרפתקות בחו״ל, בו הספיק, בין השאר,
לעבוד כקרופייה בקאזינוס של לונדון וכחותך לויתנים
בים הצפוני.
בהעדרו הוא הוכרז כעבריין נימלט. עתה, כשחזר לישראל
כדי להשתתף במלחמה ולחצות את הגבול — ברשות
כמובן, המתין לו גליון אישום שהאשים אותו בהסתננות
נוספת לירדן.
ואולי זה אופייני לגבי האגדה החיה ששמה שמעון רימון,
כי ההזמנה למשפט הגיעה אליו רחוק רחוק: עד שארם אל-
שייך, שם נמצא בתפקיד, כאיש רשות שמורות־הטבע.

קודם, כמה תשובות אישיות:
• לאילןג :.תודה על המחמאות.
לא, איני סבורה שהעורך
שלי מאוהב בי נורא. למה?
•ילגליה: על מכתבך הראשון
לא עניתי, כי ניסית לרמות.
את השני כתבת בגילוי-לב כה
גדול, שלא אוכל לענות לך במדור,
ולכן אסטה מהמנהג ואענה לך
במכתב אישי.
• ליורםק :.אתה נחמד.

יותר מדי טוב
כאן יש לי מישהו עם מוטו, והמוטו
הוא :״אומרים אהבה יש בעולם — מח
זאת אהבה ביאליק).
זה כל־כך נדיר וכל־כך נפלא, גבר המחפש
אהבה, שכבר בגלל זה ( )1/1593 הוא
מעורר התפעלות.
ועוד חוץ מזה, הוא בן ,25 נאה, יליד
קיבוץ, בעל השכלה גבוהה, וספורטיבי —
ואני לא יודעת אם מגיע לכן אחד כזה.

ישרה וכנה, רצוי בחורה עם חוש הומור.״
דומני שאחד כמו ( )3/1593 אתן מחפשות.

זה לא מכתב השבוע -זה מכתב
השנה, ומי שלא תענה עליו, היא
בטח דבילית או משהו.
( )4/1593 הוא גבר ירושלמי מקסים, גבוה
מאד 1.87 בן .23 הוא עמד לנסוע ללמוד
בחו״ל, אבל בגלל המלחמה. הוא ויתר על
הנסיעה ונשאר בארץ.
ובמלחמה הוא נפצע.
שישה חודשים הוא שכב בבית־החולים,
ורק עכשיו יצא משם. מטבע הדברים שהכל
השתנה, והוא קצת בודד.
טוב, אז הוא מעוניין להכיר ירושלמית,
רצוי סטודנטית, תרבותית, שקטה ונאה. ואגב,
אתן יודעות שנוסף לכל הוא גם פיקח
ובעל חוש־הומור לא רגיל?

לא למך!

״מה שאני ׳מבקשת ממן כעת, הוא שתמצאי
לי (מהר!) מישהו עם שכל בראשו,
רגש בליבו, ולמען השם — לא למך!
״וזאת למה? כי מזלי הרע זימן לי עד
עתה גברים מחוספסים, שאינם יודעים ליה״
נות מדברים החורגים מן הרגיל, אלא סתם
זכרים שבלוניים, או להבדיל: בעלי נשמה
רכרוכית, שהיו כשלונות כגברים ושאי״
אפשר לסמוך עליהם בדבר הפעוט ביותר.״

מענ ה ישיר

על נייר תכלת,
מביעה את תקוותה
אותו חיפשה. את
מתארת רק בתכונה
היא גבוהה.
ואפשר לכתוב אליה, לת.ד ,2530 .רמת־גן.

״לא איכפת לי אם אתה נסיך
מכושך או לא, תסתלק
מתחת לחלון שלי!״

בחור היודע להעריך אהבה!

מכתב אמיתי

״אני בן .22 הייתי רוצה שתמצאי עבורי,
אחת המחפשת בחור רציני, היודע להעריך
אהבה מהי. המועמדת צריכה להיות בחורה

נער בן 17 וחצי, עם עיניים ירוקות
וקטנוע, ושיער שטני גם, רוצה להכיר בת.
וזה גם יוכיח לו, סוף־סוף, שהמדור לא
מפוברק אלא אמיתי באמת.
אז אם אתן לא מפוברקות אלא אמיתיות,
ענינה ל(.)5/1593

נער השסע
רואים את נער־השבוע? נכון שהוא נראה
כמו ג׳וני האלידיי? אבל בעצם הוא הרבה
יותר מאשר אליל־נוער.
כשעלה השבוע המסך על גבעת ספון־
ריבר היה זה דני לימני, בתפקיד הארי
ויליאמס, חייל אמריקאי בן 21 שנלחם
בפיליפינים (מזכיר משהו?) ,המספר על
המלחמה מן הצד השני של המטבע (מזכיר
משהו?) .וככה הוא אומר:

״אבל היו שם זבובים, וכל מיני דברים
ארסיים / ,והיו שם מים שזרם בהם מוות/,
והיו שם זונות שהשתדכו אחרינו/,והתעללות
ומשטמה והשפלה בתוך המחנה / .וימים של
גועל. ולילות של פחד.״
אבל דני ליטני הוא גם הרבה יותר
מאשר שחקן דראמטי. אותו דני עצמו, האומר
את מילות־הסלידה הללו (כשברקע מוק־רנות
תמונות מווייט־נאם) ,הוא אשר הלחין
את המנגינה לאחד משירי־המלחמה העזים
ביותר שנכתבו במלחמת־ששת־הימים — את
המנגינה לשיר ״תל־פאחר״ (תמליל של דרורה
חבקין) שכך אומרות מיליו:

דני ליטגי

״כי בשבע השעות של אותו יום ו׳ /לא
ישכח מפקד את תריסר לוחמיו / ,שחירפו
את נפשם על כיבוש המוצב/.לא ישכח
אף חייל את רעיו־מפקדיו / ,כי היום הוא
חייב /לנופלים את חייו.״
וחוץ מזה, הוא הלחין גם את ערב־קיץ־
חם, שאת מילותיו חיבר הצנחן מאיר אריאל,
ובכלל — עוד ידו נטויה.

השינוי הגדול העובר
עליך, בימים האחרונים,
מתגבש והולן. גם כו־שר־השיפוט
שלך, שהיה
מפוזר וערפילי, הולך
ומתגבש. אס תחכי עד
לסוף השבוע — נגיד
עד ליום א׳ או ב׳ —
19בפב רו א ר
20במרס
תוכלי להפיק תועלת מידיד
ותיק שמחכה לן.
רעיונות מקוריים ורבי־עוצמה יעזרו לן בפעילותן
האמנותית, בימים שבת, א׳ ו־ב׳
הבאים. כוח־הרצון של בן־זוגן עולה עליך.

זה קורה, אבל באיטיות
משגעת. הסכנה
הגדולה ביותר המאיי מת
עליך, בשלב זה
של המישחק, היא שתאבד
את העצבים ותנקוט
בצעדים נחפזים.
ערוך שינויים זהירים
במאזן־התשלומים
שלך. אל תבזבז יותר
מדי ואל תנסה לפתור הכל ביום אחד.
פגישה עם בלונדית תעורר בך רגשות.

כפי שאתם רואים )2/1593( ,יודעת בדיוק
מה היא רוצה.

בכתב קטן ויפה, היא
למצוא את האחד אשר
מה שהיא מחפשת היא
אחת: שיהיה גבוה — כי

הידידים החדשים אשר
רכשת יראו לך דרך,
עליה לא חשבת כלל. השבוע
אתה מתחיל להשתחרר
מן המועקה שהעיקה
עליך. אם את
רוצה לפגוש במישהו
לא־שיגרתי, אל תצאי
יותר מדי, השבוע, אבל
שבי ליד הטלפון ואף
תיזמי שיחות מאולתרות רבות ככל האפשר.
מתנה־למטרת־שוחד תיהפך למקור־נחת.

אם ילדיך יקרים לך, מוטב
לך שתעיפי עליהם
עין ביום ג׳ ,ובימים א׳
ו־ב׳ שלאחר מכן. אל
תכתבי מכתבים, השבוע,
ואל תקני כרטיסים למסעות
ארוכים. אס אתה
רוצה בידידים אמיתיים
— הימנע מלספר יותר
מדי על עצמך. כושר־האילתור
שלן דרוש לך, השבוע, אפילו יו־תר
מן הרגיל. הימנע מרכילות בכל מחיר.

גל העמל שהציף אותן
ממשיך לגאות. צפי להכנסות
רבות יותר,
ולסיבוכים האירגוניים
הנובעים מעסקים מסועפים.
אל תתפתה
להאמין לידיד ותיק :
הוא רוצה בטובתן,
אך בדברים מסויימים
ושיקולו בלתי-מאוזן.
טיול שהתבטל ילבש צורה חדשה, בחב״
רתה של ידידה אמיתית ונאמנה מאוד.

ניסית, בשבועות האחרונים, לא להיכנס
לצרות ולא להיחפז. אבל לפעמים, כשמנסים
לא לשכב על
הבטן, שוכבים מרוב
פחד על הגב* אתה
תצטרך לנקוט עמדה,
ולהגדיר את כוונותיך.
זה נכון לא רק בתחום
הרומאנטי־אישי
1(״]11)11
אלא גם בתחום ה-
( 2בספטמבר ־ עיסקי. אם לא תעשה
;12באוקטובר
כן, תישאר קרח מכאן
ומכאן. הקשב, לעומת
זאת, לעצות בת-זוגן או לאלה של
החברה שלך. לפעמים גם היא צודקת.

שבוע של מפח־נפש, צרות
ובעיות כספיות.
פגישה עם ידידה אינטימית
תסתיים במריבה
חסרת־תועלת וחסרת־סי־בה.
אתה גם לוקה בחסרונך
הרגיל: אינך שוקל
את המצב לאשורו,
ואתה מרבה, השבוע,
להשלות את עצמך אפילו
מן הרגיל. לבשי אפור־חום. השתמשי
במעט מאוד כלים מיכאניים: סכנה מתאונה.

החוכמה, השבוע, היא לסגת לתון קליפתן,
להתבונן בעולם מאחרי קיר של חלומות
ושל זכוכית, ולא להתחשב בהשפעות השליליות,
בכוונות־זדון וב־שיעוטו
דברי־הרכילות
עלין
מכל עבר. זה מצרין,
כמובן, הימנעות
מוחלטת מכל החלטה
עיסקית, אישית או כלכלית.
נסה לזחות, אי־פוא,
את ההכרעות לשבוע
הבא. אם תיזהרי
ולא תקשרי קשרים נחפזים,
מצפה לך הפתעה
רומאנטית גדולה, בעוד זמן קצר. לבשי סגול.

כוח־הרצון שלך מופנה,
כרגע, לערוצים הבלתי־נכונים.
עשה מאמצים להעביר
את יכולתך הרבה
לפסים אחרים, מתאימים
יותר לך — ולמצב
בו אתה נתון באמת.
רכילות תגרום לך
מורת־רוח. ביום ג׳ תהיה
לך נטייה לבזבז! נסי
להתאפק. שבת הוא היום המתאים ביותר
למסע קצר ומהנה. ואולי גם קצת עסקים.

אם תסמכי על האינסטינקטים הבריאים
— ואפילו על הפחות״בריאים שלך —
תוכלי להפיק תועלת
מרובה מקשרים חד שים
שיתגלו לן, בתחילת
השבוע הבא.
לקראת זה, עלייך לסדר
את כל ענייניך,
ולנקות את השולחן
מטרדות, ובעיקר —
מהיסוסים. נטייתן להתחלות
גוברת, השבוע,
בעיקר בימים ה וו׳
.זוהי דרך להשתחרר מאחריות. אל
תיכנע לגופך. לבשי כחול-בהיר או סגול.

עכשיו הגיע הזמן להפעיל את כל כוחותיך
וכישרונותיך — והם רבים, כפי שאתה יודע.
בנסוחך להגשים את
התוכנית הגדולה, אל
תסמוך על ידידיך או
שותפיך העיסקיים. עשה
את הכל במו ידיך, ואם
אינך יכול לבצע את המלאכה
— דחה חלק
ממנה לזמן אחרל¥גישה
עם נערה שחרחורת תעיב
על שימחתך ד״אלא
אם כן תדע להחזיק אותה
בידיים כמו שצריך. אתה יכול להוציא
כספים, בעיקר על אחרים, אבל לא להגזים.

זהו. פגישה אחת נוספת
ואת יכולה להגיד שהוא
שלן. עשית עליו רושם
כביר ואם את תדעי להיות
טבעית ולוותר, פעם
אחת לפחות, על
חישובים ושיקולי־שיקו־לים,
תמצאי בו את האושר.
כוח־הרצון שלך
עוזר לך, השבוע, לסיים
עיסקה או לקבל מישרה בה דצית במאוד־מאוד.
אם לא תשקע במחלות מדומות, מסביב
לימים ו, ושבת, יש כל הסיכויים שתהיה
בריא ובמצב־רוח המאפשר לן ליהנות
מהצלחותיך, בסוף־השבוע. לבשי רק בהיר.

פלא לו ם

בעולם

גאהלה צי ג

כלי טיגון ו בי שו לטפ לון

(המשך מעמוד )8

השפעה על כך. גם בבריטניה׳ שם קיימת
שיטת בחירות אישיות, נבחרים המועמדים
על־ידי קבוצות קטנות וחשאיות של עסקנים.
הבחירות המוקדמות בארצות־הברית יוצרות
מצב שונה לגמרי, יותר דמוקרטי. אמנם
אין הן קובעות באופן מלא, כי׳־הן נערכות
רק בחלק מן המדינות. אולם יש להן
השפעה עצומה — כן הן מוכיחות לעסקני־המפלגות
למי הסיכוי לנצח — ולמי לא.

המרד שהצליח

־ ל נ יק וי קלומהיר .

א 6 ?1 0ז ־ אי נונסדק (ז - $000ח 0א )

א 6 ? 1 0ז ־ התבשיל אי נונדבק לכלי.

א ס ז ־ עלב סי ס אלומיניום:

א 6 ?1 0ז ־ בישולבל׳ או עםשומנים

היחיד׳ בעל פיז ור חוםאידיאלי .

נ ל׳ .־טפלון• מיוצריםבלעדיתבישראלע־י חברת
-יצרג׳ נ ל ׳ ביתומסבחכ ועו לים( 6 .

״פלאלום׳*

שנות ידע

ומוג׳ס׳].

ב־ 9באוקטובר האחרון. למחרת, השתנה
הכל. מפקד החטיבה השמינית, הגנראל
הואקין סנטנו, הגיע למקום בהליקופטר.
איתו טסו להיגדאס שני אנשי סי־אי־איי אמריקאיים
— שהסתתרו תחת כינויים ספרדיים:
גונסאלם וגארסיה.
דווקא איתם דיבר צ׳ה מוארה בחופשיות.
הוא סיפר ל״גונסאלם״ כיצד פעל, מה היו
׳מניעי־החלטותיו, שעה שהיה עדיין שר־התעשייה
של קאסטרו בקובה — ומה גרם
לתבוסת כוחות־הגרילה שלו בבוליביה.
״לא היה לנו עורף בערי*״ הודה

כלא אורגון היה ידוע, מזה שנים אחדות,
בתור ״הבור השחור.״ השבוע פרצה אחת
ממרידות־הכלא המועטות בעולם שהשיגו
את כל תביעותיהם של האסירים־המורדים.
היא נמשכה יומיים. בפרק־זמן זה החזיקו
700 המתמרדים 55 בני־ערובה, כולל מורתם
הצעירה לצרפתית. כשנכנעו שילטונות מדינת
אורגון לדרישותיהם — לא היה בין ה־55
אף פצוע או נפגע אחד.
ארבעה התאבדו. כלא אורגון סבל
מן הפגעים הרגילים בבתי־סוהר אמריקאים
נדחים: אכזריות, כליאה שרירותית של אסירים
בתאי־בידוד, הזנחה.
ארבעה מבין האסירים התאבדו לאחרונה.
רבים ישבו בתאי־בידוד על לא עוול בכפם.
כשפרצה המרידה, דרשו דוברי האסירים,
לני בארטום ואחד המכונה ״השחרחר״ ,את
התפטרותו של המנהל, קלארנס גלאדן הזקן.
גלאדן, בן ,73 נחשב לאיש מן האסכולה
הישנה. הוא נתן יד חופשית לסוהריו האכזריים,
לא התחשב בדרישות הסגל המתקדם.
כתוצאה מן המרד פוטר גלאדן, ומושל
אורגון הבטיח לשים קץ לתאי־הבידוד. המשא־ומתן
התנהל ממרחק, באמצעות רמקולים
חשמליים. אמר ״השחרחר״ הפרוע, לעיתונאים
שריאיינו אותו בחצר השרופה וההרוסה
של הכלא :״אנו חוזרים בשקט וברצון לתאים.
השגנו כל אשר רצינו.״
מחיר המרד: ששה מיליון דולאר בנזקים.

בוליביה
פך מ ת ציה מוארה
צ׳ה גווארה לא מת בשעת־קרב, כדברי
שלטונות בוליביה. הוא נרצח בשבי.
כשניתפם צ׳ה, אחרי שכוחות־הגרילה
שלו הרגו כ־ 50 חיילים וקצינים סדירים,
היו שובייו מלאי-שינאה למהפכן הקובאי
שהפך איש־גרילה בבוליביה.
אף־על־פי־כן, ולמרות שצ׳ה סירב לענות
לחוקריו לאחר שנשבה בהיגרס על־ידי
אנשי־קומאנדו, היה היחס אליו הוגן. אף
כשנשאל למקצועו, ענה קצרות ״מהפכן״.
הגנראל אנדרום סיניך, ממטה החטיבה
הבוליבאית השמינית, התקשר באלחוט עם
לה־פאס, בירת בוליביה, ושאל מה לעשות.
״לשמור אותו חי,״ היתד, התשובה.
״לא היה עורף כערים!״ זה היה

״השחרחר״
בודדים בתאים

בפשטות ,״והיינו מבודדים בהרים, אחרי
שתפסתם את בסיס־הפשיטות שלנו שם.״
״בף מת גבר!״ שעה שדיברו,
נשמע צרור קצר: הבוליבאים יירו באיש-
גרילה שבוי ופצוע ששכן בחדר סמוך של
בית־הספר שישמש לשניהם בכלא. צ׳ה
גווארה הרכין ראש — ואחר המשיך לדבר.
אז ניכנסו לחדר איש הסי־אי־איי השני
והסמל הבוליבאי מאריו סואן.
גווארה קם מן האלונקה עליה שכב, עטוף
בשמיכה .״עכשיו תראו איך מת גבר,״
אמר. ארבע יריות נשמעו והוא צנח ארצה.
הדו״ח על מותו של צ׳ה נימסר לירחון
הקאתולי־מתקדם ראנזפרטס, המופיע באר־צות־הברית.
הוא פדי עבודת־מחקר של
העיתונאית הצרפתית, מישל דיי, שנסעה
לבוליביה במיוחד.
הירחון, המתנגד למדיניות ארצוודהברית
בוויאט־נאם ובדרום־אמריקה, פירסם את
דבריה של ריי במלוא* השבוע.

צרפת
ה אליל מ מוג מאדטד

פרופזופאפה ליד מגדל איפל
בודד ביער

על דוגמניות־עירום כל אחד שמע. אבל
מי מכיר את פראנק פרוטופאפה, דוגמן-
העירום של מונמארטר?
פראנק אינו מציג עצמו חשוף לראווה
בפני תלמידי־אמנות. הוא דוגמן־צילום,
ותמונותיו העירומות מופיעות במיטב כת־בי־העת
הצרפתיים, כעיטורים למודעות־תחתונים
ובגדי־ים.
הגבר בן ה־ 23 בנם של יוונים שהגרו
לצרפת, מקבל 350ל״י ליום־צילומים.
ומודעותיו מעוררות גלי־קונים ענקיות: כי
הסטאטיסטיקה מוכיחה, שהנשים הן עיקר
קונות בגדי־הגברים — עבור בעליהן. ו־80
אחוז מן הנענים למודעות — הן נשים.
אבל מלאכתו אינה קלה: הוא חייב
להצטלם השבם בבוקר, כשאין איש ביער
בולון או ליד מיגדל־אייפל, כי אחרת היה
מעורר מהומות־רחוב. ובשעת־בוקר פאריס
היא עיר קרה מאוד־מאוד, בייחוד בחורף.
אומר פראנק פרוטופאפה, נשוי ואב
לילד, הגר בגיפרד מאשתו — כששואלים
אותו אם אינו מתבייש להופיע עירום
בעיתוני־העולם:
״מה יש? מארלן דיסריך והוונוס של מילו
התביישו?״
ה עו ל ם הז ח 1594

״אתם גורמים בירושלים המיזרחית בכייה
לדורות! -זירקו את התוכניות לסל!״

אולי

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי,
בדיון על תקציב משרד־השיכון.
אכנרי: כבוד היו״ר, תשעה חברי־כנסת נכבדים.
מרדכי ביבי (מע״י) :נזה יהיה אם ייכנס עוד

| | חבר־ננסת.

אורי אבנרי: אי־אפשר לדבר בשעה זו על בנייה,
מבלי להתריע, לזעוק, לדבר תחילה נגד ההרס.

נדמה באילו נבנם דיבוק בעמנו, באילו הפד
הבולדוזר לסימלנו הלאומי, באילו אימצנו ל עצמנו
בסיסמה לאומית את השיר הפלמ״חי:
״ואזי ידבר דינמיט״.

הכותל המערבי והכפר אכזיב
אך הגענו אל הכותל המערבי, ועוד לא הספיק ליבנו
לספוג מלוא חוזיית הוד הקדומים — והנה באו הבולדוזרים,
והרסו את ההוד ואת ההודייה גם יחד, גימדו את הכותל
והפכוהו לקיר מול איצטדיון ענקי ומאובק.

מי קרא לכולדוזרים? מי הפעיל אותם? מי
החליט? מי ביצע? -סוד כמום הוא.
בולמוס הבולדוזר עובר את הארץ כולה, לאורכה ולרוח־ברי•
הנר, סיפר ראש־הממשלה דוזקא היום בבית זה, כי עומדים
להרוס את פינת־החמד של הצפון, את הכפר אכזיב,
כדי להפכו לגן לאומי.
הכפר הערבי היפהפה איננו די עתיק, לדבריו. איננו די
עתיק לאיסטניססים של הביורוקרטיה הדחפורית. וכך תיעלם
עוד פינה שאין שניה לה מנוף הארץ, פינה מנוף נעורינו.

מפוצצים כצפון, מפוצצים בדרום, מפוצצים
במיזרח; מפוצצים לפני שיודעים מדוע מפוצצים,
לשם מה מפוצצים; לפני שיודעים אם
רוצים לכנות ומה רוצים לכנות.

פיצוץ הבתים עוזר ל״אל-פתח״!
ועתה נוספו על כל אלה הפיצוצים הביטחוניים. ההרס
כמדיניות, ההרס כאמצעי צבאי, ההרס כשיטת לוחמה.

איזה הגיון יש בזה? איזה הניון־ צבאי?
איזה הגיון כטחוני?

מנזך

לדבר לנו ש א.

אורי אכנרי :

מי שעולה לירושלים, ורואה מולו, בכביש עמק־איילון,
את מינזר לטרון, יאמר לעצמו: הנה, בכל 90 שנות התיישבותנו
החדשה, לא בנינו אף בניין יפה אחד כזה —
בניין השייך לנופו, הממזג בתוכו את רוח הארץ ואת סיגנון
הים־ר,תיכון, את הישן והחדש גם־יחד!

מה אתם עושים לירושלים? !

אבנרי,

מניה המרהיבים והמיוחדים, ובולם יחד התמזגו
לשלימות אחת של ארץ.

מי החליט לפתע להעביר את האווירה סביבם.
לזרוע שינאה ומרי, לפגוע כחפים־מפשע
וכחסרי-ישע, כביבול בשם ההרתעה וההרגעה
מטבעות שחוקות ומזוייפות שהתנקמו בבעליהן כבל מצב דומה כעולם.
היו״ר רות הקטין: אני בכל זאת מבקשת

אפ שר

אך כשטח אחד נחלנו כישלון חרוץ, כישלון
ממאיר -בשטח הבנייה.

די לראות את ירושלים כפי שהיא מזדקרת לעיני הבא
מן השפלה — אוסף קוביות־בטון המכוערות מכל כיעור.
ולעומת זאת — איך רחב ליבנו כאשר נפגשנו שוב עם
ירושלים המיזרחית, זו של כל השנים והדורות, זו שד,יממה
אותנו ביופיה, זו שנשתמרה ללא רבב, בכל הדרה, במשך
עשרים שנות שלטון ירדני זר!

אני, הגר עתה בירושלים המיזרחית, המתעורר בבוקר
לצלילי טירטור הבולדוזרים המיישרים את אדמת־ד,בתולין
מול הר־הצופים והר־ד,זיתים — כל צליל קורע את ליבי!

...עמיתהם בכל העולם מקנאים בכישרונם ובהצלחתם.
הם מצליחים בפעולה ישירה, בלכידת החבלנים עצמם, בחקר
ובמודיעין, ללא דיכוי האוכלוסיה האזרחית.

ל ה עי ר

מייחל לו.

חוללנו בשלושת הדורות האחרונים נפלאות בארץ הזאת.
הלשון העברית החדשה, הקיבוץ והמושב, צבא הגנה לישראל,
המדע הישראלי — כל אלה הן יצירות עבריות
מופלאות, אותנטיות, תפארת הגאון הלאומי.

בנשק

דנים על תקציב משרד־השיכון!
אורי אכנרי: אני אגיע לשיכון.

ה ער ה

הממשלה

אורי אבנרי :

זהו הבולדוזר היחידי שאני

ארצנו, מולדתנו, ראתה תקופות רבות ותרבויות
רכות. בל תרבות השאירה כה את סי־

והעושים מלאכתם במחשכים — השיגו הישגים חסרי־תקדים.

היו״ר רות הקטין :

שר-השיכון כנטוב:

תעביר

בולדוזר

ארץ בפי שהיתה ; באילו יש באן נקיפת־מצפון
על אלפיים שנות העדרות, וניסיון למחוק
אלפיים שנה אלו מנוף המולדת; כאילו רצו
להטביע עליה בכוח את הדפוסים העלובים
של מין אירופה מיזרחית-מיזרח-תיבונית, חסרת
צורה, חסרת דמות, חסרת שורש.

לבן בובה ליבנו באשר אנו רואים את ההכנות
לשיבוניזציה של ירושלים המיזרחית.

כוחות ביטחוננו, הגלויים והסמויים, האוחזים

חבר־הכנסת

השיכון הגזהוכגן בירגשריגו הנזיורח־יגז.־ ״הפאורה גרועה כגזו וג שר גז,א\זרי יי

צדדית...

אני אקשור את הדברים.

השרידים של ימי־האבות; עיקבות ההלנים; האמפיתיאטרון
של קיסריה מימי הרומאים; הפסיפסים והכנסיות של
ביזנטיון; מיסגד־הסלע הנהדר של ראשוני הכליפים; הארמון
של בית־אומייה ביריחו; המיבצרים החסונים של הצלבנים
במונטפור וכרך־מואב וחומות־הים הנהדרים של עכו; המיג־דל
של רמלה מימי הממלוכים; חומות־ירושלים מימי התורכים;
מיגרש־הרוסים מן המאה שעברה, ואף בנייני השלטון
של הבריטים — כל אלה הם ארצנו.

קוביות-קוביות כמו ארבה
ולעומת כל אלה -מה הוספנו אנחנו? אילו
הוקפאה הארץ היום, אלו בניינים יבלו להעיד
על פאר יצירתנו האדריכלית, להשתוות ב

אתה עושה, אדוני השר? מה אתם עושים
לירושלים?
שמות רבים קשורים בבניית עיר־הנצח: שם הקיסרית
הלנה ושם הכליף עומאר, ושם השולטן סוליימן ושמו של
סר רולנד סטורם.

האם אתה רוצה בי שמך ייזכר לעד, באיש
שגרם כביה לדורות, שהשחית את נוף ירד
שלים ללא תקנה?
היופי אינו זקוק לאמתלה. אך הכיעור זקוק לתירוצים,
ולעולם אינם חסרים כאלה.
כאשר כוסה עור ארצנו בצרעת של קוביות, נאמר לנו
כי אין דרך אחרת לשכן במהירות את המוני העולים. זה
לא היה נכון. יעילות ויופי אינם סתירה, ומעולם לא היו.
ביורוקרטיה ויופי, שיגרה ויופי — הנה הסתירה האמיתית.
היום בא השר ומשמיע באוזנינו, בשם הממשלה — אומנם
עם הסתייגות־מה מצידו ליישב מייד את ירושלים
המיזרחית בהמוני יהודים.

אולם איזה חיפזון יש כאן, איזו דחיפות?

האם השיכונים יכריעו הכרעות מדיניות? האם חיים אנחנו
בימי ״חומה ומיגדל״ ,בימי העלייה השנייה והשלישית?

הכיעור כמכשיר פוליטי, הביעור במכשיר
של התבססות והתנחלות -זוהי זוועה אסתטית
ופירכה הגיונית כאחת.

״זירקו את התוכניות לסל!״
פוצצו בית בירושלים־המיזרחית, בית שבעליו נעדרים מן
הארץ מזה חודשים רבים, שכלל לא יכול להיות להם קשר
לנשק שנמצא חבוי בביתם. מבלי להודיע להם דבר, מבלי
לתת להם אפשרות של השגה ועירעור — השמידו את הבית
ופגעו תוך־כדי־כך בעשרות בתים שכנים.

זה מייצר את האקלים אשר בו משגשג
החבלן תמיד.

שר־ד,שיכון אינו אחראי לכך במישרין. אבל שר־ד,שיכון
יושב בממשלה, ומפלגתו שוחרת־השלום יושבת בממשלה,
ועוד מעט תשב גם במפלגת שר־ד,ביטחון.

יופיים לביפת-הסלע ולשער־שכם, ולהשתוות
בחשיבותם וכמקוריותם לקיבוץ ולצה״ל?
אפילו בני דורי עדיין זוכרים את הארץ היפה שהיתר״
לפני שכוסתה קוביות־קוביות של בנייה פרטית מכוערת
בתל־אביב, ובנייה ציבורית מכוערת שבעתיים ברחבי הארץ,
שפשתה כארבה ואכלה כל חלקה טובה בה, ממורדות הר־כנען
ועד באר־שבע — שהיתר, כה יפה כאשר הגענו אליה
בסערת מלחמה.

נדמה לפעמים באילו מכרסמת בצמרת ה־מישטר
הקיים שינאה כמוסה לדמותה של ה
כבוד
השר, אני מזהיר אותך, אני זועק ומתריע:
אל תפגעו בירושלים! אל תשתיתו את
הכירה הניצחית, עיר-הלב של ארץ־ישראל !
הקפיאו את הבנייה, זירקו לסל את התוכניות, עם ציפוי
האבנים וד,קימורים האבסורדיים, ושאר תוספות טפלות ל־שיגרה
בנאלית. הציורים המופיעים בחוברת סקירתו של שר־השיכון
דומים לתפאורה גרועה בהצגה מיזרחית של תיאטרון
אהל מלפני שלושים שנה.

קיראו לגאוני הבנייה בארץ ובעולם, להכין
תוכנית שתקרב כיראת־ככוד וכחרדת־קודש
לאתגר זה, לבוה יצירה של כל הדורות, האתגר
העליון ששמו: ירושלים.

דצגוזן: שמשון רימון