גליון 1595 מתאריך 27 במרץ 1968

י עי,

תנועת השלם הזה־ כוח חוש

הוועידה חשג״ה
(קולנוע תכלת, תל־אביב, שישי—שבת 30—29 ,במארס )1968

מושב־הפתיחה החגיגי ייפתח ביום שישי, בשעה 8.30 בערב,
עם הרצאתו של

ח״כ אווי אבנו׳
הצירים מתבקשים להקדים לבוא, ולפנות ללישכת הוועידה,
אשר תעמוד לרשותם החל משעה 7בערב.

אורחי הצירים, ואוהדי התנועה, אשר ירצו להשתתף במושב־הפתיחה,
יקבלו הזמנות בלישכת הוועידה, לפני פתיחת הוועידה.

בעיצומה של פשיטת צה״ל, השבוע,
שוחחתי עם אחד מראשי מע״י על תוצאותיה
האפשריות של פעולה זו.
,בכלל לא איכפת לנו אם חוסיין ייעלם,״
הצהיר בן־שיחי, .הוא כבר לא דרוש
לביטחון ישראל.״
ומה יקרה, כאשר ייעלם המלך?
,יהיה לנו יותר קל לדבר ישר עם
הפלסטינים!״ השיב.

למחרת ניתן היה לקרוא דיעה דומה
מעל דפי הארץ, במאמרו של שלמה
אבינרי. הקמת מדינה פלסטינית ביהודה
ובשומרון, קבע, תהיה שילוב כמעם־אידיאלי
של האינטרסים של ישראל והתחושה הלאומית
של ערביי פלסטין, אבל נוכחותו של המלך
חוסיין מפריעה לזאת.
לדעתו, הגיע הזמן להשתחרר מן ״האש־לייה
ההאשמית,״ שהוליכה שולל את המדיניות
הישראלית מאז מלחמת העצמאות.

~ שמחתי, כמובן, לשמוע את דבריו
של אותו ח״כ ולקרוא את מאמרו של
אבינרי. כי שניהם מעידים על בחינה
מחודשת של כמה מהנחות־היסוד המקודשות
— והקפואות — ביותר של המדיניות הישראלית.
אנו,
עורכי העולם הזה, לא ראינו מעולם
במלכים ההאשמיים את בני־הברית הנכונים
של ישראל במרחב. לא נתפסנו מעולם
לאשלייה, כי עבדאללה או חוטיין הם
שיבטיחו את גבולה המיזרחי של המדינה, או
יפתחו בפניה את הדלת להשתלבות במרחב.
במחצית השנייה של דצמבר 1955 פרצו
מהומות־דמים בירדן. רבבות פלסטינים הפגינו
נגד השילטון ההאשמי. כיסאו של
חוסיין התנדנד וכימעט נפל. לולא הדיכוי
האכזרי של הלגיון הבדואי, היו המוני הפלסטינים
משתלטים על עמאן וירושלים,
חברון ושכם.
מה עשתה ממשלח ישראל? היא הודיעה
כי כל שינוי בסטאטוס־קוו — קרי הפלת
חוסיין — יגרור אחריו פלישה ישראלית
לירדן. בכך הצילה את המלך.
העולם הזה פירסם אז סידרת מאמרים של
אורי אבנרי, שניתח את האפשרות של
פתיחת הסיבוב השני. במאמר הסיכום
(העולם הזה )950 נגע עורך, העולם הזה גט
ביחסינו אל ממלכת ירדן:
מה הן מטרות המלחנוה של מדינת־ישראל?
הבה נחזור עליהן מחדש: לשבור
את חומת המצור הערבי, להשתלב בכלכלת
המרחב, לרכוש שוק לתעשייתה, מרחב
למיסחרה, ביטחון לצבאה, שותפים לנייטר־ליותה.
במילים אחרות: להבטיח שיתוף־
פעולה פעיל עם חלק ניכר של העולם
הערבי.
״אולם יש עוד מטרה, המהרהרת עמוק
בליבו של כל אחד מאיתנו: אנו רוצים
בשלמותהארץ, בריפוי הפצע השותת־רם
בגוף המולדת.
״על כן, האוייבת האמיתית של ישראל
היא: ממלכתהירדן .
״מרינה רקובה וחסרת־בסיס, שנולדה
במיקרה כממזרה על ברכי האימפריאליזם,
סרטן על ספת המרחב, מיכשול גם לתנועה
הלאומית הערבית וגם לתנועת התחייה
העברית.״

אורי אבניי המשיך בתיאור האפשרות
של כיבוש הגדה המערבית בידי
צה״ל, ותוצאותיו של כיבוש כזה על היחסים
בין ישראל לבין התושבים הפלסטינים.
מסקנתו:

הפצה בלעדית :״עצמהיי, מוצרים פלסטיים,
טלפון ,624316תלאביב

״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה ישר אל י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רח׳ פץ • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע-מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

״אין שום צורך לתסתער על הממלכה
ההאשמית הירדנית מבחוץ. אפשר לשבור
אותה מבפנים. מיבצע זה יהיה זול יותר
בדם ובכסף, והוא עשוי להשיג את אשר
לא ישיג שוס מיבצע צבאי: שלום.
״כי בדרך זו אנו יכולים לרכוש לנו, זו
הפעם הראשונה, בן־ברית ערביי גדול
וחשוב: העם הערבי של פלסטין.
״זה העם שהפסיד את מלחמת תש״ח.
ישראל כבשת שגוזזים נרחבים. מצריים
לכדה את עזה. סוריה השיגה ניצחון קטן
של פרסטיג׳ה על־ידי כינון האזורים ה־מפורזים.
המנצח האמיתי היה המלך עב־דאללה,
אותו נוכל בוגדני, שהשלים את
תושביו הנחשלים על עם ערבי בעל רמה
הרבה יותר גבוהה, בעזרתה הפעילה של
ממשלת ישראל ,׳ששמרה אותו מכל פגע
בימי מלחמת תש״זז על פי הסכם חשאי.
״ערביי פלסטין נשארו העם המנוצח
היחיד. הם איבדו את עצמאותם. רובם

הגדול הפכו עם מדוכא בביתיהסוהר הירדני.
הסניף המרחבי של האימפריאליזם הבריטי.
האחרים הפכו פליטים חסרי־כל בעזה,
בסוריה, בלבנון, בסעודיה ובכוויית. לערבים
אלה יש לנו מה להציע: שיחרור מעול
המשעבד, בית לאומי חופשי ,׳שיקום אישי
וברית־אחים כנה.
״כיום הם שונאינו העיקריים, החיידקים
הנושאים את המחלה האנטי־ישראלית בגוף
הלאומי הערבי. אם נרצה בכך, יוכלו להיות
מיליון שותפים, פזורים בכל העולם הערבי.
לשם כך יש צורן רק בהחלטה נועזת
ומנגנון ביצוע,״

ההצעה אל העם הפלסטיני, סיכם
אבנרי, צריכה להיות פשוטה וברורה:
הגשת עזרה פעילה ומאסיבית לשיחרור

״העולם הזה״ )29.12.55( 950
באיחור של 13

שנת

החלק הערבי של ארץ־ישראל מכל שילטון
זר, וכמונו כבית לאומי לעם הערבי
הפלסטיני.
״בית לאומי זה יהיה קשור אל מדינת־ישראל
במיסגרת ארצישראלית מאוחדת בתחומי
הביטחון, מדיניות־החוץ, הכלכלה
זהפיתוח.״
״מובן מאליו שקשר הדוק זה מחייב כי
ישלוט בבית הלאומי הפלסטיני מישטר
ערבי האוהד את ישראל, מישטר מתקדם
ואנטי״פיאודלי, המתאים לשיתוף פעולה. יש ראל
זכאית וחייבת לדאוג לכן, לטובת
הארץ ולטובת שני הצדדים גם יחד. כל
מדינות העזלם יבינו זאת.
״אם תתגשם תוכנית זאת, ילבשו כל שאר
הבעיות השנויות במחלוקת צורה חדשה
לגמרי, כאילו נגעה בהן ידו של מכשף.
״בעיית שיקום הפליטים תהיה פשוטה:
בעזרת התוכנית לחלוקת מי־הירדן והלוואה
בינלאומית, ישוקמו בחלק הערבי של ארץ-
ישראל ויהוו תוספת כוח לארץ כולה.
לתעשיה הישראלית יהיה מרחב־מוזייה חדש.
הבסיס החקלאי של המדינה יתרחב במידה
מכרעת. הביטחון החיצוני של המדינה
ישתפר עד ללא השוואה. בפני יהודים
דתיים תיפתח לרווחה הדרך אל הכותל
המערבי

דברים אלה נכתבו לפני 13 שנים
— והם היוו סיכום של שיחות רבות
של עורכי העולם הזה עם אישים ערביים,
ובעיקר פלסטיניים, בחו״ל. קשה להגיד
אותם כמאמר עיתונאי, מפני שהם למעשה
תוכנית מדינית ברורה — תוכנית שהיתר.
אז מהפכנית, יוצאת־דו׳פן, ושנראתה כאוטופיה.
שום אישיות ישראלית לא תמכה בה אז.
כיום היא מעשית ובעלת אקטואליות
בוערת. יותר ויותר אנשים — ישראלים
ופלסטינים — דנים בה, תחת הכותרת
הכללית של ״תוכנית הפדרציה״.
הזרעים שנזרעו אז מעל דפי העולם הזה
נובטים עתה. אילו נערכה בחינה מחודשת
זו לפני 13 שנה, יתכן שמפת המרחב
היתד, היום אחרת.

העולם הזה 1595

האם הקמטים הקטנים מגלים את סח־ גילך?...
מנעי א1תם. הלחמי בהם
בעזרת תכשירי

ץ /ס ס *8x11
1161 6 1 1 3 8111 ( 111816111
/9ו£ס א 581 הי א שיטת טי פו ח ה מז רי מ ה חיי ם חד שים
לעור פניך, מו סי פהל חו ת חיוני ת הדרושה לעורך
מבוקר עד ליל ומליל עד בוקר.
££.14 מב< ^ו£ם א1מ 5מרגיע, מ ח לי ק ו מו סי ף
ל חו ת מרעננת ל ת אי עורך — מונע ייבוש
העור הגורם לקמ טי ם בטרם עת.
העלי 8£^ 1כ< /9ו£ס א 581 על פניך בלילה לפני
ה שינה ו־א1510ז 1ו£ס א 581 לפני האיפור,
ובמשך כל היו ם.
ה ל חו ת המרעננת תוספג מיד ו ת חזי ר לעורך
אתמרא הו ה חל ק, הצעיר והרענן.
יעוץ קוסמטי חמם כמרכז ההדרכה, שד׳ קק״ל ,94
תל-אביב, בימים ב׳ ו-ד׳ ,בין .3.30—6.00

שחם לבינסון אילון

העזים הזה 1695

מכתבים

לקורא נחמיה פומרנץ מרמת־גן (העולם
הזה 593ו) ,המבקש לעזור בכל צורה שהיא
לפליטי ארץ־ישראל — שאלה :
סנוב, בבית־שאן כבר עזרת?

גיבור ושמו גאנה

שמעון רחמני,
סתימת פה לנכים

ביום־העצמאות הראשון בתל־אביב, שהיה
מכונה אז ״יום הצבא״ ,קיבלתי תצלומו. של
גאנה סימן־טוב ז״ל, כפי שלא פורסם בשום
מקום אחר.
אנא, פרסמו אותו לזיכרו.

רצח אכזיב

קורא,

תל־אביב

ביום ב׳ שעבר החל הדחפור בהריסת
חלקים נוספים של אכזיב ההיסטורית —
למרות החלטות הכנסת וועדת בניין־ערים
בנצרת, נגד מעשי-
הפשע של רשות הגנים
ומועצת סולם־

סימן־טוב גאנה ביום־הצבא 1949 ,

מוכרים לפיתוח ׳עכו

הדירוג ומבקר המדינה ,
במיכתבו למערכת העולם
מנסה דובר משרד מבקר־המדינה ליצור את
הרושם, שוועדת־הכספים של הכנסת סמכה
ידיה על מה שנעשה על־ידי הנהלתו הצבועה
של משרד זה בתקופת המבקר הקודם
— הנהלה שעל תככיה כתב, בזמנו, שבו־עונכם.
לאמיתו
של דבר, נקבע באופן שרירותי
״מיהו אקדמאי״ .בעלי הדרגות הגבוהות במשרד
זה שוחררו מלהציג תעודות. הוועדה
העבירה, לפי ראות עיניה, לדירוג מיקצועי
גבוה אנשים שחסרו אף השכלה תיכונית.

כפר־הנופש הצרפתי

הזה () 1586

הם צובעים את
קירות אכזיב המקואביבי
רית
והופכים אותה
לגווייה ציבעונית שפלה. מרחיבים את הדרכים
ומשתמשים במיסגד המוסלמי, ללא
רשות, בתור מחסן־כלים ומשרד ראשי
להריסות.
אבקש את התערבותו של הציבור נגד
הפשע הזה !

אלי אביבי,

אכזיב
לרכוש ביטוח חיים
צמוד £ו
בפר ט עתה ! ש עקב ביטול מלחה
הקליטה. מתפנית ל ך הכנסה חד שית שכדאי
לה שקיעה בביטוח חיים
בפר ט עתה !

שעומדים להגדיל את

הזיכויים למבוטחים מ 600ל׳׳י ל900
בפ ר ט עתה!

ליי

לשנה

שהוכח כבר לל א ס פק ו

כי ביטוח חיים צמוד הוא הבטוח שבביטוחים

רק לאלה שמשום־מה לא היו להם קשרים,
לא הוענק דירוג, למרות שהיו ביניהם בעלי
השכלה עדיפה, שעברו השתלמויות. עובדים
אלה זכו גם בתואר שונה. במקום ״בוחן״
מכנים אותם ״עוזר טכני לביקורת״.

עובד משרד מבקר המדינה,
עזרה לפליטים

תל־אביב

אבקשכם להודיע לצעיר נחמיה פומרנץ
שיוכל להתקשר איתי, בקשר לעזרה לפליטים
הערביים, לפי הכתובת: ת.ד,430 .
בת־ים.

אדיה לביא,

בת-ים

קרית-אתא

התפלאתי שלא העפתם עד כה מבט לעבר
המתרחש מתחת לזרי־הדפנה המכסים את
הנכים. הנכה מתמלא זעם וחוסר־אונים, כשהוא
עומד מול מכונת משרדי־הממשלה
המיפלצתית.
בעוד האזרח הרגיל בא על סיפוקו, כששמע
ביומן החדשות של קול ישראל את
דברי ראש שירותי־השיקום של משרד-
הביטחון, אין הוא יודע שהחלטת הכנסת,
והחוק החדש בקשר לנכה צה״ל, אינם אלא
בדיחה גרועה.
זהו כקוצו של יוד. כלום ואפס לעומת
מה שצריך תיקון. כל אותו אירגון הנקרא
אגף־כוח־אדם במשרד־הבטחון אינו אלא יד־ענק,
החוסמת את פי הנכה, מנגנון ביורוקרטי,
שפקידיו מזלזלים בנכה, מנהלים תר,לי־כי־סחבת
— עד שנימאס לנכה והוא מפסיק
בקשותיו.
אמת: אם הנכה לא ישתדל לעזור לעצמו,
דבר לא יעזור. אך איך יעזור לעצמו אם
הוא חש כקבצן?
לא אשמות רק המדינה והממשלה. החברה
בכלל אשמה, כי נוח לה לקרוא על
נכים מעל עיתונים ולשמור על דיסטאנס.
הפיתן־ון? הוא יבוא באמצעות פירסומת
מתאימה ונכונה, שתבהיר את המצב הזה.
שידעו האזרחים על השחיתות הרבה. אולי
יתעורר משהו בליבם, ויזעקו על הביזבוז
העצום הקיים, שעה שצעירים שנחשבו ל

תפארת המדינה מוזנחים בקרן־זווית.
אנא, עיזרו לנו להתגבר על הבעייה של
כולנו!
יצחק שקולניק, צנחן־ננה
ממלחמת־ששודהימים, קרית־ים

שיגעונות באילת
לנוכח הכתבה על אדווה והמסיבה ב־פלמינגו
באילת (העולם הזה 1594 נשארתי
ממש נידהם. מתוכה מסתבר כאילו סתם
באתי למקום כעוד צלם, סתם ככה.
יצאתי לבצע רפורטז׳ה. צלם אחר הפריע
לי והעתיק את כל מה שעשיתי. הוא העליב
אותי ואיים עלי
בסופו של דבר, עלבון
אישי חמור.
הכנסתי לו אחת, ובגלל
זה ניפתח נגדי
תיק פלילי, אם
כי שוחררתי מן המטה,
בחצות.
האם לאחר כל
זאת, גם אתם, עתון
עליו אני מסנגר,
מציג אותי בצורה
כזאת י

מקסים סלומון,

אילת
#העולם הזה לא הציג את הקורא
סלומון באור שלילי, אך שמח לפרסם את
תיקון־הזנרים שלו.

הכנסת הריקה
היעדרותם הטוטאלית של חברי־הכנסת
מישיבות המליאה, בתירוצים שונים, יכולה
להוציא אדם מן הכלים.
עוד יותר מוכיחה היעדרותם של השרים
מדיונים הנוגעים ישירות למשרדיהם.
קשה להבין איך עוברים רוב הח״כים —
והציבור כולו — לסדר־היום על תופעה כזו.
על ח״כ אבנרי להעלות את העניין לדיון
רציני.

גיל דגני,
המורדת מן הכרמל

גבעתיים

בתגובה על הכתבה שפורסמה במדור
״סטודנטים״ (העולם הזה — )1594 זכותה
של הגברת כרמלה פלדות, וזכותו של
העולם הזה להלל את אישיותה הגופנית
והרוחנית של הראשונה — אלא שפעולה
זו לא יכירנה מקומה במאמר אינפורמטיבי
על הפאקולטה לארכיטקטורה בטכניון.
עלי להעיר לתשומת־ליבכם לחלק מן העובדות
שפירסמתם, המשוללות־יסוד לחלוטין.

לא ידוע לי מניין לכם הסטאטיסטי-
קה על מצב־הציונים בקורם ה׳ לארכיטקטורה,
אך בין מספרים
אלה לבין האמת
אין אף שמץ
של קירבה.
(,ב) לא הוקם שום
ועד־פעולה משותף
לקורסים ב׳ ו־ה׳.
כל פעולה של קורס
ה׳ לא נעשתה ב־אירגונה
דירבונה,

עצותיה של הגברת
פלדות, אלא
ועד־ניבחר
על־ידי
כלומנטל
של קורס ה׳.

(ג) לא ידוע לי ״
על מישלחת של סטודנטים לראש הפאקול־טה.
מה שכתבתם על כך הוא שקר, בייחוד
״הוויתור לאורך כל החזית.״
(ד) פעולתו האינדיבידואלית של קורם
ה׳ ,וביוזמתו בלבד, נמשכת — בשיתוף־
פעולה עם המורים.

אורי כלונטל, חבר ועד
קורם ה /הטכניון, חיפה
#העולם הזה מצטער על כי ההילה
של הלוחם־הסטודנט נלקחה מחבר ועד
קורס ה׳ ,הקורא בלומנטל, וניתנה לכרמלה
פלדות, שהיא — לדעת סטודנטים ומרצים
— הלוחמת האמיתית בטכניון. להערות ש במכתב

(א) הציונים שקיבלו תלמידי קורס ה/
הם כפי שדווח בשבועון — וקל לסטודנט
לבדוק זאת בין חבריו( .ב) לא נאמר ב־העולם
הזה כי הוקם ועד משותף לקורסים
ב׳ ו־ה׳ .נכתב כי כרמלה פלדות ניסתה
לעורר את תלמידי קורס ה׳ למאבק תלמידי
קורס ב׳ — ונכשלה. בין הגורמים לכיש לונה
היה אף הקורא בלומנטל( .ג) הקורא
בלומנטל, הכותב כי שקר הוא, שוויתרו
לאורך כל החזית, מסכים בפיסקה שלאחר
מכן, כי המאבק נגד המורים נעשה בשיתוף־
פעולה עם המורים. זו אינה הלוחמה אליה
התכוונה כרמלה פלדות.

זבות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם שר קוראים המצרפים
את תצלומיחם למכתכיס.
ה עול ם הז ה 1595

כשמדובר בקנית חליפה או תפ>רתוז,
ברור כי אין אריג מ ת אי ם יותר
מפולגת דיאולן מאסטר.
אריגי פולגת דיאולו מאסטר
היגם המילה האחרונה
באופנת אריגי גברים, הן באיכות
והן בשלל הגוונים ובמבחר הדוגמאות.

תשלובת

הטקסטיל

החדישה
ביותר א101£ס״ 6זנ 11ק ז6$16ץ01י 1זס)<1ז*וזז

משווק ע״י הניג את הברמן בע״מ, נחלת בנימין ,37 טל ,625581 .תל־אביב.

גו ני הקט 11
ה ק טו ר -שסחדש ומושג חד ש בגו בי גברים.
גרבי הקטורהחד שי ם נ אי ם בצורתם
ואיכותם מ שובחת. גרבי הקטור גמי שים
ואינם מתרופפים.
ב מב חר שלל גוונים ובשני מינים.
>.95ל״י
הקטור ש 0ם*א 5
2.50ל׳־י
.מ 6. הקטור הקטור -הגרב לגבר המקפיד על הופעתו
מראשו ועד כף רגלו.

העולם הזה 1595

בעולם
רוז־זיה
הצעד הגודל*
לפני שבוע עשתה ממשלתו הגזענית של
יאן ממית, ברודזיה, את הטעות הגורלית
ביותר של חייה: היא תלתה חמישה כושים.
השבוע׳ פרצו קרבות־הגרילה הראשונים
בין לבנים לשחורים.
מטוסי חיל־האוויר הרודזי הצטרפו ל־כוחות־הממשלה
הנאבקים במורדים והרגו
חמישה אנשי־גרילה.
בלוסאקה, בירת זמביה הסמוכה, הצהירה
התנועה המהפכנית של רודזיה — האיחוד
הלאומי האפריקאי זימבאבווה, שירד למחתרת
ברודזיה, כי כוחותיה ממשיכים לל־תום.

הצליח מעשה אחד של אכזריות איפה
שכל מאמציהן של כל מדינות־אפריקה השחורות
ניכשלו: ללבות את אש המרד
נגד הגזענים הלבנים של רודזיה.
למרות העובדה שהם הזעיקו, ומייד, את
עזרתם של בלשים מדרום־אפריקה, ואם כי
ברור שבשלב הראשון ידוכאו המהפכניים
באכזריות — קיימים עתה כל הנתונים למא־בק־גזעים
ממושך ועקוב מדם במובלעת הלבנה,
אשר מסביבה יבשה שחורה שלמה
המסתכלת באהדה במאבק המחתרת.
צרפת האיש ב מזווד ה
קלוד טנה הוא טרוריסט. הוא היה בין
אנשי או־אה־אס, שעשו שמות באלז׳יריה,
נידון למאסר־עולם במיבצר־הכלא סן־מרטן־

ספרים — שלא היו אלה גופו המקופל של
טנה עצמו.
,היה קשה לנשום בתוך המזוודה׳״ דיווח
עתה טנה, .אבל התרגלתי. פעמיים־שלוש
בדקה. לא יותר.
״עשיתי תרגילים לפני שהוכנסתי למיד
וודה. הדבר דכי קשה היה לצאת.״
לאחר שהצליח — לא היו לו כל בעיות.
המיזזזדה נלקחה לאיטליה. ארץ זו אינה
מסגירה עבריינים פוליטיים.

עכברי פ א רי ס
בפארים־רבתי מתגוררים שישה מיליון תושבים.
ולכל תושב, יש לדברי הסטאטיסטי־קה,
עכברוש משלו.
כי העכברים והעכברושים של פאריס מונים,
אף הם, יותר משישה מיליון. הם אינם
מתגוררים בדירות־התושבים, אלא מתחתיהן:
ברשת־הביוב־והקאטאקומבות של בירת-
האורות. שם עובדים פועלי־הביוב, דווקא
בחושך־מצרים, עם פנס ביו אחת ומוט ברזל
בשנייה, הולמים בקירות, כדי להזהיר
את העכברושים שהם באים, ולמנוע שהחיות
יקפצו עליהם ויטרפו אותם — מרוב
אימה.
לו ריכזו את עכברי־השווקים בלבד בכיכר
מוגרבי, שבחל־אביב היו מכסים את השטח
בגובה של קרוב למטר אחד.
9מיליונים נזקים. חלק ניכר מאוד
ממיליוני המכרסמים מתרכז מסביב לאיזור־השווקים,
ההאל המסורתיים, הידועים לכל
תייר ישראלי בגלל מרק־הבצלים, אותו אוכלים
בסימטאותיו הפתולות בשעת־לילה.
עכברי־השווקים ואחיהם בביוב מכרסמים
קרוב לתשע מיליון לירות נזקים לשנה —

מ ק צו ענפלא
ללאאבטלה

טרוריסט טנה
כמו לוק במזוודה

חדרה השוכן על אי — לאחר שנתפס ונורה
ב־ 1962 על־ידי השירות החשאי הצרפתי.
טנה, שהיה צנחן לפני שהפך טרוריסט,
טען במישפטו כי רק מילא פקודות, :צריך
לדקור רק בריאה הימנית, כשאתה תופס
את הגרוגרת של הקורבן מאחור,״ הסביר.
אבל סנה לא נשאר כלוא זמן רב. יום
אחד נעלם מבית־כילאו כאילו בלע אותו
האוויר. כל צרפת הועמדה על הרגליים. מן
החוף האטלנטי, שם שוכן אי־הכלא, ועד לחוף
הים התיכון נערכו חיפושים.
לשווא.
שתי נשימות פרקה. השבוע גילה
טנה באחד השבועונים הגרמניים, כיצד
נימלט מבית־כילאו — לאחר שקרא על
האיש הישראלי במיזוודה, מרדכי לוק.
,השתמשתי במיזוזדה גדולה,״ גילה הא־סיר־הנימלט
לעיתונאי, שפגש בו ברומא.
״באי יושבים סד אנשי־מחתרת. שומרים עליהם
70 סוהרים ו־ 80 שוטרים. פעם ביום
יוצאת סירת־מנוע ליבשה.
התנאים טובים. מותר להסתובב חופשית
באי. אני אפילו התחתנתי, בזמן מא־סרי.
אשתי ביקרה אותי פעמיים בשבוע.
מנשואינו נולדו לי שני בנים.״
מביקוריה של גברת סנה נולדה גם תוב־נית־הבריחה.
וכך אירע ששניים מן האסירים
שניחונו לקחו איתם מזוודה מלאת
העולם הזה 1595

בלירה וחצי לכל עכברוש. נוסף לכך,
הם גורמים נזק בלתי־משוער לרשת כבלי־הטלפון
התת־קרקעית. אך השילטונות העירוניים
סובלים את נוכחותן של החיות —
כל עוד הן לא זזות ממקומן.
השבוע, הודיעו אנשי משרד־הבריאות ה־פאריסאי,
שהם חוששים כי יצטרכו להפר
את הפסקת־האש המסורתית :״העברת השווקים
אל מחוץ לפאריס עשוייה לשחרר על
העיר מגיפה של עכברושים רעבים,״ הזהירו.
כי ברגע בו יועבר השוק הסיטונאי המרכזי
של צרפת לעיירה רנגים, יצטרכו
העכברושים לעקור, להתפגר — או לפשוט
על האזרחים חסרי־הישע, המסתובבים ברחובות.
דחיית
גזר״הדין. העיר פאריס אינה
מתייחסת בקלות־ראש למגיפה המאיימת:
הרי כל עכברוש, חי או מת, עשוי לשאת
עליו פרעושי־טיפום ואף הולי־רע.
לכן מדברים כולם על הסכנה — אם כי,
מעט מאוד נעשה ממש כדי למנוע אותה.
מעבדודהבריאות העירונית קיבלה תקציב חירום
של 30 אלף לירות. מעט מאוד בהשוואה
למאה מיליון הלירות שממשלת אמריקה
מקדישה למאבק בעכברושיה שלה.
בינתיים קיבלו תושבי־פאריס המיסכנים
(המשך נעמוד )6

בבי תספר ״ ד ״ אנהיי רוכ ש
התל מיד. בנו ס ף לידע מ ק צו עי
נסיון מע שי רב וב ט חון עצ מי
ב עבוד ה מע שי ת, וז אתתודות
ללקוחות הרבות והקבועות
המבק רו ת בסלון
בית־הספר ו הנ הנו ת
משר ותמ עול ה
הניתן ב מ חי רי ם
נ מו כי ם ביותר.
ל מסיי מי ה קו ר ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם וסיו ע
ל ק לי טתםבע בו ד ה
הקורס׳ החדש נפתח:
. 1.4.68

די אנ ה

כפר דיזנגוף

ד״גם 1ת׳׳א

טל 5 5 .ם ,2 2 5

מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על בך שבועיים מראש, על-מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

בעולם
(המשן מעמוד )7

דחייה מסויימת: העברת הדוק שהיתה צריכה
להתבצע בחודש הבא נידחהה.
גרמניה חינוך לגי או־ג א צי ם
״פעם היה השירות הצבאי הגרמני משהו
השם מדים על אזרחים — עכשיו צריכים
להגיע לכך שכל אזרח יהיה חייל בלי מדים!״
כך אומר, בקאריקאטורה המופיעה בירחון
הסאטירי פארדון, קצין מערב־גרמני.
כי השבועון פארדון, המתעניין, מדי חודש׳
בנושא מדיני מרכזי אחד, שם החודש
על הכוונת את שירות־החובה הגרמני.
83 אחוז בעד צבא. בצד העקיצות,
מוסר הירחון גם כמה עובדות מבהילות:
#הצבא המערב־גרמני מחנך את טירו־ניו
בעזרת ספר־הניס של המגוייס ,1המכיל

שער ״פארדוך
בדיחה

מאד

רצינית

פניני־הדרכה כמו :״פני המלחמה השתנו.
עתה היא זורעת מתים, במיליונים, לא רק
בשדר,־קוטל,״ או ״החייל צריך להכות, להשמיד,
להלום בגרון, בגולגולת, באשכים...״
• הצבא המערב־גרמני מחנך את המגויי־סים
שלו לא רק מבחינה צבאית אלא גם
מבחינה אידיאולוגית: לפני הגיוס חשבו
רק 61 אחוז מן הבחורים ששירות־חובד,
הוא דבר טוב. אחרי שיחרורם — 83 אחוז.
• בבתדסווהר, כפי שקוראים לצבא של
מעוב־גרמניה, יש גם נטייה פוליטית ברורה
לימין 47,5 :מן הטוראים ו־ 72,5מן
הקצינים בצבא־החובה מצביעים בעד המפלגה
הנוצרית־דמוקראטית, רק 24 אחוז מן
הטוראים ו־ 14 אחוז מן הקצינים — בעד
הסוציאל־דמוקראטים.
• והעיקר — הצבא מחנך לרעיונות המקרבים
את החיילים המשוחררים למיפלגד.
הניאו־נאצית, כפי שמראות תשובותיהם ה־בלתי־מסוייגות
של רוב המגוייסים.

כדור הארץ
ה ס כנ ההס מויי ה

1£5ז 6מ ^ 0ו 0

נעוובת אמריקאית, קינגסייז נילטו
81610 5126

ב־ 25 השנים הבאות יוכרע גורל כדור־הארץ.

בגלל הפעלתן! האפשרית של פצצות
גרעיניות אלא בגלל ההזנחה והנזקים שנגרמים
לכוכב־הלכת על־ידי תושביו.
הזהירה השבוע ועדת־המישנה המדעית של
בית־הניבחרים האמריקאי :״אם הגזע האנושי
לא ייאבק נגד הביזבוז והנזקים, ולא
ינצח במאבקו תוך רבע מאה — שוב
לא תהיה אפשרות לתקן נזקים אלו.״
הוועדה פירטה את הסיבות העיקריות לתהליך
המאיים לקלקל את כדור־הארץ לצמיתות:
זיהום נהרות וקרקע, ביזבוז אוצי
רוודטבע-ויעור, הקמתן של שכונות עוני על
אלפי קילומטרים מרובעים, פגיעה באיזורי־חקלאות
שתגרום למחסור במזון, ובעיקר
— השמדתם ההמונית והסיטונית של גז עים
שלמים וזנים מרובים של חיות, צמתים
ובני־אדם — והכל לשם קידמה, כביכול.
ה עו ל ם הז ח 1595

^ג*ום רינת״קרב ושום חדוות־ניצחון לא
^\ ליוו את פעולת צה״ל מעבר לירדן.
בשעות הארוכות של הקרב, כאשר
התמהמה ניתוק־המגע, חשבו אלפי משפחות
על בניהן המגוייסים, שאלו את עצמן בחרדה
גוברת: האם הוא שם?
בימים שלאחר מכן, כאשר נתגלה מלוא
המחיר ששולם עבור הפעולה, חשב הציבור
כולו על המשפחות השכולות, מדן עד אילת,
שיקיריהן לא חזרו בחיים.

הצעירה של בני מדינת פלסטין.
חשוב עוד יותר: נתגלה כי שום ממשלה
ערבית אינה מסוגלת עוד לבלום את אל-
פתח. אירגוני־החבלה פועלים עתה בכוח
עצמם, ללא תלות מכרעת בגורמים חיצוניים.
הם השתלטו על שטחים נירחבים של ירדן,
הקימו בהם שילטון עצמי יעיל, תוך קיום
מערכת מסים ובית־סוהר.

בקיצור: תוך תשעה חודשים

ללכת בדרך זו — אין ספק כי שילטונו
היה מתמוטט.

איזה שלטון יבוא אז במקומו?
יתכן כי ירדן תיפול, כולה או חלקה, לידי
מדינה ערבית שכנה — סעודיה, עיראק ו/או
סוריה. יכולה להשתלט בה ממשלה מקומית,
פרו־מצרית. יתכן שיקום בה שילטון של
אירגוני־החבלה עצמם.

כבל אחד מן המיקרים האלה -

לא רק גודל המחיר גרס למועקה.
עוד יותר גרמה לה הריעה,
שהפכה נחלת הציבור בולו: שבמחיר
בה יקר של דם ודמעות לא
נקנה שום שינוי אמיתי כמצב.
עד מתי?
**>ום שר בממשלה, שום קצין בצה׳׳ל
^ \ שום אזרח ברחוב לא הישלה את עצמו
כי פעולה זו תשים קץ למלחמת־החבלה.
קציני־צה״ל עצמם, הידועים בזהירות
התבטאותם, היו הפעם זהירים אף מן הרגיל.
הם הסתפקו בקביעה שפעולת צה״ל
הקדימה גל גדול של חבלה, ושיבשה את
תוכניות אירגוני־הטרור.

בהעדר פיתרון אחר, תצטרך ישראל לכבוש
בסופו של דבר, את כל עבר־הירדן —
עם כל הסיכונים המדיניים, הצבאיים והדמוגראפיים
הכרוכים בכיבוש כזה, שייצ־רף
שני מיליון ערבים נוספים לתחום־
ד,שילמו! של ישראל, יאריך את קודי הפסקת־האש
פי כמה ויטיל עלינו מעמסה עצומה.

שיבוש זה יבול להיות זמני בלבד
-זמני מאוד. זהו הישג לטווח
קצר -לטווח קצרצר, ואולי קצר-
צרצר.

הושמדו מצבורי־נשק. אבל כל העולם
הערבי מספק נשק לאירגונים אלה, ולא
יהיה להם קושי בהצטיידות מחדש לאלתר.
נחרבו מיבנים, חוסלו מחנות. אבל
לאירגוני־החבלה לא יהיה כל קושי להקים
מחנות אלה מחדש, באותן מקום או במרחק
רב יותר מקו ה׳פסקת־האש.

כל זה היה ברור לגמרי, גם לאזרחים
שהם הדיוטות בענייני
צבא. לכן היתה התגובה הכללית
למחרת הפעולה: מה זה יעזור?

ן* יתה גם תגובה שניה, פחות גלוייה,
( | אך בעלת משמעות רבה עוד יותר.

הפעולה שינתה לגמרי את דמות
אירגוני-החבלה בפי שהצטיירה
כעיני רוב אזרחי ישראל עד בה.
עד כה סברו האזרחים כי אירגונים אלה
הם כוח מבוטל, שהם פועלים באמצעות
רוצחים שכירים וכושלים, שמיבצעיהם לא
יהוו לעולם אלא מיטרד חולף.
עתה התגבשה תמונה שונה לגמרי.

אס באה פעולת צה״ל להקדים
מערכת-חבלה נרחבת, שהיתה
מפילה מאות רכות של הרוגים,
משמע: כושרם הצבאי של אירגו-
ני־החבלה גדל תוך זמן קצר במידה
קיצונית.
בעיקבות תיאורים שהתפרסמו בעיתונות
— כגון ראיונו המאלף של אמנון רובינשטיין
עם פייסל עבד־אל״קאדר חוסייני, איש
חזית־השיחרור שנידון למאסר — נסתבר
כי שורות אירגוני־החבלה כוללים עתה
לוחמים בעלי־הכרה ובני־טובים, אקדמאים
צעירים ומתנדבים אחרים מבני האנטליגנציה

המסקנה הראשונה: אין עוד
ספק בחשיבותו המכרעת של הגורם
הפלסטיני במאבק המדיני וה צבאי.

המסקנה
השנייה: אין פיתרון
צבאי למצב. שום מיכצע צבאי אין
ככוחו לחסל את פעולות אירגוני-
החבלה ולמנוע לאורך ימים את
התגברותם.

האירגוניס לא יתקשו למלא את
החסר.

שעלינו להסיק ממחיר־הדמים של השבוע,
מן הסיבות והתוצאות של מיבצע
צה״ל?

הדגל הפלסטיני הוא שהתנופף מעל
למחנות כראמה. בשם פלסטין יוצאים לוחמי
אירגוני־התבלה למשימות ההרג וההרס.
שאיפות פלסטיניות מכוונות את מעשיהם.

השאלה שריחפה על בל בית־אב בישראל
היתה:

לפי הודעות צה״ל, היו בכראמה בלבד
כאלף לוחמים של האירגונים הפלסטיניים,
מהם נהרגו או נלכדו כרבע או חמישית.

אכזרית בין במה אפשרויות, שכולן
מסוכנות ושליליות כיותר.

^ ם, כן, מה לעשות? מהו הלקח

המסקנה השלישית: דרוש פי•
תדון מדיני — מ י יד .
כל יום שיעבור ללא פיתרון כזה, אינו
מחזק אותנו, כפי שהיו סבורים שרי ממשלתנו
בטעות.

אנו שכולה בת־ייפבגז בכוכב האבודה הבבאיגז של בנה

הפכו אירגוני-החבלה הפלסטיניים
אוייב כפני עצמו, אוייב שאי-
אפשר עוד לזלזל בו, אוייב שאילץ
את ממשלת־ישראל להחליט על
מיבצע ששוב אינו ״פעולת תגמול״
,אלא מיכצע של מלחמה כמלוא
מוכן המילה.

לא ישתנה המצב. שום שלטון
חדש, יהיה אשר יהיה, לא ירצה
ולא יובל לבלום את פעולות איר•
גוני־הלוחמה הפלסטיניים.

אהרונה דובר לא מעט על ״קו

**יבצע מלחמתי זה לא פתר את
הבעייה. לכל היותר השיג הפסקת־נופש
של כמה שבועות.

/דייך, לאטום את
טכניים מודרניים.
לפני שנה וחצי הצענו להקים קו כזה —
(קראנו לו אז ״קו מגן־דויד לאורך
הגבול הסורי ושאר גבולות ישראל. בוודאי
לא נזלזל בחשיבותו.

בחוגים מסויימים רווחת הדיעה שאם
ננחית על ממלכת ירדן מהלומד, חזקה די
צורכה, ייאלץ המלך חוסיין לשים קץ
לפעולת אל־פתח בשיטחו.
זוהי אשלייה שאבד עליה הכלח.

אך שום קצין רציני לא יעלה על
דעתו, בי אמצעים אלה יפתרו את
הבעייה, אפילו מבחינה צבאית -
במציאות שנוצרה אחרי מלחמת
ששת־הימים.

איך נתמודד עם הכעייה?

לעומת בוחם של אירגוני-פלם-
טין, שוב אין המלך חוסיין אלא
גורם מבוטל.
אין לו כל אפשרות לבלום את אל־פתח.
הערבי לוחמי־לסייע
לבוגד

קודם
כל, מפני שכל אדם בעולם
רואה באנשי אל־פתח ודומיהם
שיחדור, אשר חובה קדושה היא
להם. כל מי שיפריע להם, ייחשב
ויתחייב בנפשו.
שנית, מפני שבממלכת ירדן עצמה חיים
כעת למעלה מחצי מיליון פלסטיניים, בני
ארץ־ישראל המערבית, החולשים על חיי
החברה והכלכלה של הממלכה והמהווים רוב
מוחלט בעיר־הבירה. בתום מלחמת־ששת־הימים
הגיעו לירדן כמאתיים אלף פליטים
פלסטיניים — ואיש לא יעז להתעלם
מרגשותיהם.
לכן, כאשר החליט המלך לבלום את אל־פתח
אחרי פעולת צה״ל מלפני חודש, נאלץ
לחזור בו תוך 24 שעות. אילו ניסה עתה

הגבול
מצד מיליון רוצים העידו
אין הם
נותנים

באמצעים

זה של קו־המגן שוכנים כימעט
וחצי בני העם הפלסטיני. כרגע הם
בשלום, בהסדר, בהידברות. על כך
משה דיין, אבא אבן ואחרים. לכן
עוזרים כיום לאירגוני־החבלה, ואינם
מחסה ללוחמיהם.

אולם מצב זה לא יימשך לאורך
ימים.
אם לא יימצא פיתרון מדיני לבעיית ארץ־
ישראל, צפוייה הידרדרות מסוכנת של
המצב הביטחוני הפנימי בשטחים המוחזקים.
הידרדרות זו יכולה להידחות — אם לא
נכריז על: סיפוח, אם לא נבצע התנחלות
בשטחים, ואם נימנע ממעשים פרובוקטיביים
אשר ישנו את האווירה. משה דיין יודע זאת,
והוא נוהג בדרך כלל בהתאפקות ובתבונה.
אולם גם זוהי רק דחייה.

כאשר תתחיל ההתדרדרות, היא
תהיה פיתאומית ומהירה. היא
תעמיד את ישראל כפני ברירה

כל יום כזה מגביר את הבעיות
העומדות בפנינו.

מי שמפקפק בכך, מן הראוי שישווה את
צהלת־הניצחון שפעמה בליבו למחרת מלחמת
ששת־הימים, כאשר עמדנו בשיא כוחנו
הצבאי והמדיני והמוסרי, לתחושת־המועקה
שחש בליבו ביום ה ששי האחרון.

**הו הפיתרון המדיני הדרוש והאפשרי?

^/פירושו: הסדר מדיני כין ישראל
והעם הפלסטיני .
אחרות:

מדינה

פלסטינית! ו במילים פדרציה.
אמרנו
זאת במשך 19 שנה. חזרנו ואמרנו
זאת אחרי מלחמת־ששת־הימים. היום נראה
הדבר ברור כשמש.
רק הסדר מדיני עם עם זה; שישלב
בתוכו ערובות לביטחון ישראל ולהתפתחותה,
יחד עם סיפוק היישות הלאומית
הפלסטינית — רק הוא יהווה פיתרון.

הוא יעמיד בפני בל אחד מאנשי
אירגוני־החכלה את הברירה: לעבוד
למען פלסטין חדשה, מתפתחת
ומתקדמת, לעזור להקים
את עמו על רגליו אחרי שנות ה הרס
והדיכוי -או להישאר ככת
קנאית, שתהיה אז מבודדת וחם-
רת-תוחלת.
הוא יבדיל בין האידיאליסטים, שסטו לדרך
הטרור, מפני שלא ראו ברירה, ובין
המרצחים הפשוטים, שלא ימצאו עוד אהדה
וסעד מידידים.

הוא ימשוך את עבר־הירדן חזרה
לארץ־ישראל, תחת לדחוף אותה
לידי סעודיה, סוריה או עיראק,
אהרי שתתמוטט המלוכה.

מאת 3*1ן•

אין זה רק פיתרון טוב.

זהו הפיתרון היחידי .

ן יר* ן 1 -

צה״ ד הגביר את עצטו 8ואש, ויתד עד יתרונות צבאיים חשובים, ואירו
החיילים יצאו לערב כשהם שרים בעליצות את החרוז שהפך רסיסמת-היום:
** ה״ל הוא צגא מנצח, אפוף הילת
מלחמת־ששת־הימים, ושוררת בכל שורותיו
הרוח של אותם ימים. רוח המסתכמת
בסיסמה :״קדימה! תמיד קדימה!״
ביום חמישי האחרון קיבל הצבא פקודה
מסוג אחר. קדימה — אבל עד לגבול
מסויים. מלחמה — אבל מוגבלת ביותר.
מה שקרה באותו יום, כתוצאה מכך,
שינה דברים רבים במרחב.

כראמה -מחוץ לתהוס
***לוש סיכות יכלו לעמוד מאחרי
^ ההחלטה להפעיל את צה״ל:
#ריכוזם והתעצמותם של אנשי אירגו־ני־הטירור
בעיירה כראמה ומסביב לה.
גלים נוספים של חבלנים — בוגרי קורסים
בסוריה, ירדן ומצרים, הגיעו בשבועות
האחרונים לכראמה, עד שהפכו ריכוז עצום
אשר אי־אפשר היה שלא לשים אליו לב.
ניתן היה להניח, שפעולה נגד כראמה תפגע
במספר מירבי של טרוריסטים.
• ביסחונם־העצמי של אירגוני־הטירור
הגיע למימדים כאלה, שכראמה הפכה —
לפי דיווחים של עתונאים זרים — ״אזור
אכס־טריטוריאלי״ ,מחוץ לתחום, בו שלט
אל־פתח ולא הצבא הירדני. ניתן היה להניח,
כי פעולה נגד כראמה לא תיתקל בצבא
הירדני הסדיר, מאחר שצבא זה הורחק

ג ה1יט
ה פנינו

מחוץ

למעשה על־ידי הטרוריסטים
לאיזור־הריכוז שלהם.
י • מיקוש האוטובוס של תלמידי גימנסיה
הרצליה, שהיפנה באופן דראמטי ביותר
את הזרקור למעשיהם של החבלנים בתוך
שטח ישראל ולאורך גבול הירדן. ניתן היה

להניח, כי על רקע זה, תתקבל תגובה של
צה״ל בהבנה בעולם, ובעיקר בארצות־הברית.

״ ל א? ה גי עלעמ אן 1״
* * צרתהפ עו ל ה הוגדרה היטב: פגי־עה
בבסיס הטרוריסטים בכראמה; בשום
אופן לא פתיחת מערכה כללית נגד הצבא
הירדני, כדי לכבוש שטח כלשהו בגדה
המיזרחית או להגיע לעמאן.
דבר זה הטיל, מעצמו, מיגבלות חמורות
על חופש־ד,פעולה של צה״ל, מרגע חצותו
את הירדן מיזרחה. כלומר ״מלחמה מוג־

מראש על יתרון־ה,אפתעה, כשעמאן משדרת
הודעות בהולות על כוונת ישראל לתקוף,
ואפילו על גיוס־מילואים לצורך התקפה זו.
שכן כוחות צה״ל היו צריכים לנוע בתוך
ריכוזי־אוכלוסיה ערביים, בדרכם לירדן.
על כן ניתן להניח, כי הצבא הירדני היה
בכוננות גבוהה, מוכן במערך־הגנתי לקדם
התקפה ישראלית. ובכל זאת — הוא לא
הגיב על הפריצה. כאשר נשטפו המוצבים
הקטנים שלו, ליד הגשרים, לא הגיבו על
כך עמדות־העורף הירדניות. הארטילריה
שלו, המוצבת בעורף, לא התערבה ולא
הפריעה לשיריון שזרם מעל לנשרים.
עמאן הודיעה, כי כוחות ישראלים חזקים

.מאת.

בלת״ .זאת, בשעה שמטיבעה אין מלחמה
יכולה להיות מוגבלת. יש לה חוקים
פנימיים משלה, של התפתחויות והסתבכויות,
אשר כל הוראה־מראש להגבילם יכולה
לעלות ביוקר.
הגבלות אלה נתנו את אותותיהן בשטח.
הטנקים הראשונים חצו את הירדן, מעל
לגשר אלנבי, בשעה 5.35 בבוקר. בהפרש
של דקות אחדות, חצה כוח אחר את גשר
דמיה.
הם נתקלו בהתנגדות פעוטה בלבד, מצד
הכוחות הסדירים, ששמרו על שני המעברים.
הכוח הפורץ שטף את המוצבים
הירדניים, והמשיך פנימה, אל שטחי־המשימה
שלו.
היחידות שפעלו בצפון, באיזור דמיה,
שימשו בעיקר בתפקידי־חסימה: למנוע
מכוחות ירדניים או עיראקיים את הכניסה
לאיזור כראמה, בו נועדה להיערך הפעולה
העיקרית. הם ביצעו את תפקידן ללא
הפרעה.
הכוח השני, שפרץ מדרום, התקדם בשני
צירים: אחד לכיוון כראמה, השני באיגוף
מיזרחי, לעבר הרכסים, כדי לבצע אף הוא
חסימה.
כוח שלישי, מוטס בהליקופטרים, חלף
על פני כראמה, נחת למרגלות ההרים
ממיזרח ומצפון, כדי לחסום את הרכסים
והמעברים בפני החבלנים שינסו להימלט
מן העיירה.
כל הפעולות הללו התנהלו במהירות, ללא
היתקלות רצינית ביחידות של האוייב. כי
הצבא הירדני ישב על ההרים ממיזרח,
ובעיקר במוצבי הגנה על הכביש הראשי
העולה לעיר אל־סאלט ומשם לעמאן. ואילו
החבלנים היו מרוכזים בכראמה עצמה, לא
ניכנסו לפעולה עד אשר הגיעו אליהם
חיילי צד,״ל.

צה״? הרגיע את עמאן

טוו משוויין

ווהר לעבר היעד, כשאש־אוייב ניתחת עליו מתותחי־הלגיון.
זה אירע כבר בשלב של התנגשויות עם כוחות
צבא־ירדן ממש. המשוריינים של צה״ל היו בין אלה שנתקלו בהתנגדות העזה ביותר.

* * לו עלא ניכנס הצבא הירדני לפעולה,
בשלב מוקדם זה? אין כל ספק, כי
ראה את הכוח הפורץ של צד,״ל חוצה את
הגשרים. אין ספק גם, כי ידע מראש שצר,״ל
עומד לפעול. שכן במערכה זו, לא היתד,
שום הפתעה. צד,״ל ניכנס אליה תוך ויתור

פלשו לעבר־הירדן, אך הצבא הירדני לא
הגיב. רק בשער 6.10 ,הופרה שתיקתם של
התותחים הירדניים. מה קרה בינתיים?
בשעה שש בבוקר החלו השידורים של
קול ישראל בעברית ובערבית. ישראל הודיעה
רשמית, כי צד,״ל חצה את קו
הפסקת־האש, במיבצע של ביעור בסיסי אל־פתח,
וכי עם גמר המשימה ישוב לבסיסיו.
הירדנים היו יכולים לראות בהודעה זו
אחיזת־עיניים, ולא להאמין להצהרה, כי
צד,״ל מתכוון באמת לסגת עם תום הפעולה.
אלא שלהודעה הרשמית הצטרף הדיווח מן
החזית: לחיילים בעמדותיהם המבוצרות, על
רכסי הרי־גלעד. התברר כי אומנם אין
הישראלים מתכוונים להסתער קדימה, תמיד
קדימה.
המכונה האדירה נעצרה לפני שיכלה
אפילו לפתח תנופה של ממש, מיזרחה. ה־צננווריוניס,
שהופקדו על חסימת־הדרך בפני
תיגבורת ירדנית סדירה, הגיעו עד לקו
שנקבע מראש כגבול התקדמותם — ונעצרו.
עמאן, שחששה תחילה מפני הסתערות
כללית, נרגעה ואזרה אומץ. היא ראתה
בבירור, שאין לה מה לחשוש מכיבוש
ישראלי, ושהיא עומדת רק בפני פעולה
מקומית של צה״ל, נגד כראמה.

התותחים פתחו פאש
* כול מישהו להעלות על דעתו, כי
7המלך חוסיין היה מחליט אז להשלים
עם הרע במיעוטו, ולא לסכן את עצמו עם
צד,״ל — אם זה מניח לו.
אבל מי שמסוגל לחשוב כך — אינו
מבין מה קורה בירדן מאז תום הקרבות
של יוני.
כי במציאות של ירדן ,1968 לא ייתכן
מצב בו יחליט המלך חוסיין לשבת בחיבוק־ידיים,
שעה שצר,״ל פועל בשיטחו נגד
בסיסי אל־פתוז אי־התערבותו היתד, ממרידה
נגדו את אירגוני־הטירור ואת הפלסטינאיים;
ובמקביל מעוררת תסיסה אנטי־מלוכנית
חמורה בצבאו שלו. שני גורמים אלה היו
בלי ספק שמים קץ לשילטונו.
לכן ניתנה הפקודה לצבא הסדיר, שעד
לאותו רגע חשב כי עליו להתגונן בפני

הצנחנים והשריון בתוכב׳ נואמה: בית ברחוב הואש׳ שד הע״וה עורה בעשן סמיך
התקפת־מחץ, להתערב במהלך הפשיטה
הישראלית על כראמה. אומנם לא לפתח ד,ת־קפה־נגד,
או לצאת מן המוצבים ההגנתיים,
אבל לתקוף ממוצבים אלה את כל הכוחות
הישראליים שנמצאו בטווח־פגיעה.
בשעה 6.10 פתחו התותחים באש —
ועד לחשיכה לא נדמו קולות המלחמה.

המפקד של ״אל־פתח״
ך עולת צה״ל

היתד, מורכבת משני

^ חלקים :
#המשימה היסודית — פגיעה בבסיסי־הטרוריסטים
בכראמה,
#המשימה המסייעת — לחסום את

הגישה לאיזורי־הפעולה, כדי למנוע זרימת
צבא סדיר לעזרת הטרוריסטים, וגם כדי
למנוע בריחת החבלנים מכראמה אל ההרים.
המשימה היסודית הושגה. אפשר להתווכח
על יעילותה כפיתרון לבעיית הגבולות.
אפשר גם לשאול אם בכלל היתד, צריכה
להתקיים. אבל בטווח המיידי השיגה את
המטרה שנקבעה לה: פגיעה בבסיסי־הטרוריסטים.
כראמה
היא עיירה גדולד־,־יחסית, שמספר
תושביה התנפח לכדי 40 אלף אחרי מלחמת־ששת־הימים,
כאשר נוספו אליהם אלפים
רבים של פליטים, ממחנות יריחו. אחרי
תקריות־האש החמורות בעמק־הירדן, בחודשים
האחרונים, כימעט היתרוקנה העיירה

מתושביה. בעיקר נימלטו ממנה הפליטים
החדשים.
אך במקביל, הופיעה בה אוכלוסייה חדשה
מסוג אחר לגמרי: צעירים פלסטינאים,
שעברו את אימוניהם הבסיסיים בסוריה,
במצרים או בירדן עצמה, ואשר הצטרפו
לאחד מאירגוני־הטירור. כראמה הפכה להם
לבסיס עיקרי: הם התאכסנו בה עד לצאתם
לפעולה מעבר־לירדן; השלימו שם את
אימוניהם, חזרו אליה לאחר פעולה, מניחים,
כי ערב פשיטת־צה״ל התרכזו בה קרוב
ל־ 500 חבלנים כאלה, מרביתם אנשי אל־פתח,
וחלקם אנשי האירגונים הקטנים המלוכדים
סביב ג׳ת״ף — ג׳בהת תחריר פלסטין, או
החזית לשיחרור פלסטין.

הם לא התרכזו במחנות, אלא השתכנו
בבתים הפנויים, בכל חלקי העיירה. את
בנייני־ר,ציבור הפכו למיפקדות או לקסרקטינים.
באחד הוואדיות הקימו מחנה־אוהלים
קטן, הציבו שם מיטווח. ואילו שש־שבע
חוות, מצפון לעיירה, הפכו בסים של
החבלנים הוותיקים יותר של אל־פתח. פה
ושם בעיירה וסביבה נחפרו בונקרים ו־תעלות־נגד־הפצצות
מן האוויר.
כאשר החלה הפעולה, ישנו אנשי אל־פתח,
ברוב ד,מיקרים. אבל, לדברי אחד
מהם שנישבה והובא לישראל, הספיקו
מפקדיהם לתפוס די מהר את אשר קורה,
להזעיק את אנשיהם.
המדובר בעיקר בקצץ־המיבצעים של
האירגון, הנושא את השם המחתרתי אבו־עמאר.
זהו מהנדס פלסטינאי, שכיהן תקופת־מה
כיושב־ראש הסתדרות הסטודנטים הפלס־טינאים.
מאז מלחמת־ששת־הימים הספיק
לעבור מספר פעמים לגדר,־המערבית, ל־צורכי־תיכנון,
גיוס־אנשים־נוספים ואירגון.
את בסיסו קבע בכראמה.
הוא הורה לאנשיו לעזוב את כראמד,
ולצאת לרכסים אשר ממיזרח .״כשהיהודים
יכו — יפגעו בחלל ריק. אחרי שיעזבו —
נחזור!״ הסביר.
כפי הנראה, הצליח בעצמו להסתלק, אולם
אין כל ביטחון שהוא לא נרד,ג. כי זמן
קצר אחרי התחלת הפעולה, כבר חסמו
״הפרשים המוטסים״ ,שבאו בהליקופטרים,
את המעברים לרכסים. במורדות ההר
נימשכו קרבות בין הצנחנים לבין החבלנים
ושם, לפי הערכה רשמית, נהרגו כ־40
מאנשי אל־פתח שניסו להימלט מיזרחה.

אזרחים שיתפו פעולה
ך• עיירה עצמה התגברו הצנחנים בק־
1לות יחסית על התנגדות אנשי אל־פתח

נוחות־האוייב,
1 1 ^ 1ך 1חהוי | ה 1 ^ 1ך | לאחר ניטרול
באחת הגיזרות, נחים חיילי־

צח״ל שביצעו את הפעולה. הצנחן הקיצוני משמאל, שנפצע קל
בפעולה, חבש את רגלו בעצמו, אך לא הצטרף אל המפונים.

— אם כי היו כיסים שנלחמו באכזריות.
במיקרה אחד, הצליח איש אל־פתח להתקרב
עד לזחל״ם, בו ישבו חיילים, ולהטיל
פנימה שני רימוני־יד. החיילים הספיקו
להשליך בחזרה רימון אחד: השני התפוצץ
וגרם לאבידות.
מוקד־הלחימה בכראמה היו החוות שמצפון•
פקודת אבו־עמאר לסגת לא הגיעה
לחבלנים הוותיקים שהתרכזו שם. הקרב
על בתים אלה היה מר וממושך. בסיומו,
יכלו הצנחנים לספור כימעט 40 הרוגים,
(המשך בעמוד )29

״רצתי קדימה, כשאני וואה מור העיניים וק את המפקד הפצוע,
הדבוק רמנשיד^קשד אני צשף זעק הנמד.,או תעשו ממני פצוע!,
^ ומה שנייה. קומה שלישית. קומה
\ /שישית. בית־הזזולים הדסה, בירושלים.
עשרות גברים צעירים, צעירים מאוד, פנים
מעוותות מכוויות. רגליים קטועות מעל לברך
או מתחתיה. ידיים מגובסות, כשעל הגבס
ציורי־פרחים ושמות של בחורות.
לוחמי־הפשיטה שעברו את מיבחן־האש,
מנהלים כאן, בין קירות לבנים, קרב פרטי
משלהם: מיבחן־הסבל.
אחדים מהם אינם מפסיקים לדבר על
הפעולה בה השתתפו. אחרים אינם רוצים
לזכור בכלל שקיימת מלחמה. מלחמתם הפרטית,
או מלחמה כלשהי.
יש שם גיבורים, סתם לוחמים עזי־נפש —
וגם לוחמים אפורים כשק. כאלה שנפצעו
תוך־כדי מעשי־גבורה ופעולות־חילוץ־חברים
— וכאלה שנפלו בפני פגז שהגיע מרחוק,
מבלי שידעו מניין ומתי בא.
קשה אולי יותר להיאבק כך לבד,
משותק, או פגוע, מאשר על זחל״ם, עם
חברים, עם נשק ביד — כפי שעשו ביום

החמישי שעבר, עת יצאו מול אוייב. שם לא
היה קיים דיכאון, יאוש, פחד. שם היתר,
קיימת רק המשימה.
אבל גם את הפחד והסבל הם מביסים.
בעזרת חיוך. בהידוק־שפתיים. בבדיחה שלעיתים
היא אף גסה. בצחוק פרוע. בחיזור
אחר אחות או חברה שבאה לביקור.
רן הוא צעיר בעל־גוף ומגודל־זקן.
קוראים לו הנמר. הוא בן .22 כששואלים
אותו מניין הוא, עונה :״מהצנחנים.״ מוצאו
— במוצאם של רוב הנופלים והפצועים של
פעולה זו — מן ההתיישבות העובדת.
הוא מכיר היטב את בית־החולים. במל־חמת־ששת־הימים
הותקף הג׳ים עליו ישב
רן, על־ידי שני מיגים מצריים. שלושת
עמיתיו זינקו מהרכב ושכבו תחתיו. הנמר
ישב בשקט בתוך הג׳יפ והצית סיגריה.
פגז־תותח שנורה על־ידי אחד המיגים
העיף אותו, פצוע קשה בגופו.
השלושה שתפסו מחסה מתחת לג׳יפ
נהרגו, עת התפוצצה המכונית, שנפגעה.

רן שכב פצוע, החלים, חזר לצנחנים,
יצא לפעולה האחרונה. עוד ליד גשר־עבדאללה
פגע פגז אוייב בזחל״ם שלו. הוא
הועף מן הרכב, קיבל הלם, הסתובב בשטח
ללא הכרה ברורה — עד שנאסף על־ידי
הליקופטר שפינה אותו.

״מה אני, פצוע 7״
^ מא נפצעתי;״ אמר הנמר לאמו,

כעבור יומיים, כשמגישים ליד מיטתו
את הטלפון המטלטל, המועבר בין החיילים
בבית החולים .״אני שוכב בהדסה, אבל
כבר משחק כדורגל.״
האם היתד, מנוסה בבריותיו של בנה. היא
הכירה אותו מן הפגיעה הקודמת ולא
האמינה למעשיית־הכדורגל. לקחה מונית,
עלתה לירושלים.
״טוב שבאת!״ חייך רן, כשהופיעה
ליד מיטתו, והשתדל לא לגנוח, כל פעם
שזו .״עכשיו הסיגריות והשוקולד שלך

ן ץ 1ף ן 1אחד הט אנקס ה

ישראלים שנש

ארו בשטח, כפי שהוצג בטלוויזיה הירדנית,

שנפגע

יפתח,

1ך ת | צבי זונה לביקורה של חברתו, במיטתו

אשר בבית־החולים הדסה בירושלים.
הנערות וההורים עשו את הכל בדי להקל על הפצועים.

ונישבה

מוצג לראווה בפני

חמושים

בנשק

טעון.

טיפולן יהמסור^של כל

^ 1 X 1 1 71
האחיות, שהדביקו לו כינוי זה. רן נפצע גם במלחמת־ששת־הימים.

ורה בעמאן ״״:

בטלביזיה הירדנית: בראש התהלוכה צעדו
צלמי הג יתמות הזרה וצלמי הטלוויזיה.

ימלאו לי את המחסן.״
גם כשביקר אצלו רופא־הצנחנים הגיב
הנמר בדרכו הנימרצוב בייחוד לאחר שהרופא
רמז לו שאחרי שתי פציעות, מוטב
שיעבור ליחידה שקטה יותר.
״מה אתם עושים ממני, פצוע?״ נהם.

רסיס כמו בית

ה 1י 1 1ו 1 1אלוף עוזי נרקיס, אלוף פיקוד
1 1 1המרכז. הפצועים הביעו בפניו

הערכתם לכושר־הלוחמה של האוייב כפי שהתגלה בפעולה,

המתנדבת הסקנדינבית

ועוררה גלי־התלחבות .״תשלחו לנו עוד כאלו ונצא מכאן,״ אמר פצוע אחד.

^ מ י ( )25 נולד בשכונח־הוילות אפקה,
1ליד תל־אביב. הוא צורף לכוח שפרץ
דרך גשר דמיה, ובו צנחנים שישבו ב־זחלמ״ים
.״עברנו את הגשר,״ הוא
מספר .״טיהרנו את הסביבה. היינו, בסך־
הכל, כוח־משימה־פורץ. ניגשנו לערוך חסימה
בעורף המוצב.
״באלחוט דיווחו לנו ששלושה טאנקים
ירדניים הצליחו לדפוק טאנק שלנו. שעלינו
לבוא מהר. לחלץ אותו. כשקרבנו למקום,
ראינו שהחברה מהטאנק פצועים קשה.
״שני קצינים ואני רצנו לעבר הטאנק.
הספקתי להעביר פצוע אחד ואז חטפנו פגז.
לא יודע אם היה של תותח או סתם מרגמה.
״הקצינים נפצעו קל. אני הועפתי כמה
מטרים אחורה. חשבתי שפגעה בי אבן.
הרגשתי שהיא רטובה. מדם.
״רסיס כמו בית ניכנס לי לחזה. אז
אמרתי לקצין שלידי, אני פצוע!׳ אחר־כך

הבט אחווה דנואמה: תצרום מתון רכב צה״ל החוזר מהע״וה, שנה נמשכים הפיצוצים
הלכתי ברגל לזחל״ם. שם התעלפתי.״
ידידיו וירידותיו של רמי באו מתל־אביב,
לביקור. רמי התבייש לקבל אותם במיטה.
הוא יצא למיסדרון, לשיחה קלה. על אלונקה.
אחר־כך שב למיטתו ונירדם מיד. המאמץ
היה קשה מדי.

האם הצוחקת
ך* חדר הסמוך יושבת אם ליד בנה,
*1קטוע־רגל. היא מתלוצצת איתו. בדיחות
עפות מן הצעיר לאמא, ומן האשה שבגיל־

כוויות טריות. יתר גופו עטוף תחבושות.
״חשבתי רק על הורי,״ מודה ארנון.
״לפני שנפצעתי, הייתי בטוח שהם ישמחו
שהבן שלהם לוחם. שנפגעתי חששתי שמא
יבהלו.״
בצדק. ההורים ניבהלו. משק אלונים כולו
ניבהל. חברי־הקיבוץ באו בהמוניהם, לבדר
את הילד שלהם, במיטתו הלבנה.

המפקד גדכק דמפשיר״הקשר

ף* ש ש ׳ עכר הצנטוריון שלנו את
הגבול,״ מספר ארנון בפעם המי-
יודע־כמה .״הייתי תותחן. הרבצתי יריות,
פה ושם, אבל זה לא היה רציני.
״הגענו לכארמה. שם, ליד המחנה, המתינו
לנו עשרות פאטונים ירדניים. הפגז בא ופגע
במפקד. נעמדתי על המדף, כדי לטפל בו,
אבל הוא כבר היה דבוק למכשיר־הקשר.
מחזה נורא.
״באותו רגע בא פגז והעיף אותי החוצה.״
כשהוא טובע, כימעט, בדם־עצמו — רץ
הילד, לעבר טאנק ישראלי אחר. מטר
ממנו נפל פגז־מרגמה .״זה היד, נם,״ מודה
הילד .״הפגז שקע באדמת הרכה והתפוצץ
כמה מטרים בפנים. חטפתי רק כמה רסיסים.
״המשכתי לעבר הטאנק, כשאני רואה רק
את תמונת המפקד הדבוק למכשיר־הקשר,
הגעתי ובקשתי משניים שהיו שם שיטפלו

עכשיו מחלים הילד, ומעלה עשן במיק־טרת
שקיבל — ככל חבריו — מחברה
מיסחרית, בתור שי .״הם דומים יותר
לסטודנטים לפילוסופיה מאשר ללוחמים, עם
כל הפייפים הללו,״ מתלוננת בטוב־לב
אחת האחיות הצעירות.

לוחם על חמור בנואמה

גם בפעולות קודמות — כמו בפשיטה
המפורסמת לסמוע — נהגו לוחמים
ישראליים להצטלם על גבי חמורי־האוי ב. המסורת לא נותקה, גם כשנכבש הכפר כראמה.

ספקי-הכדיחות

ההלווייה בתדאביב
אמו של סרן יוסף עמוסי מתמוטטת, בהל־נוית
בנה, שנערכה בבית־עלמין בקריית־שאול.

וכל אלה

העמידה לעבר בנה. שניהם,
שבחדר, מקבלים ממנה שוקולד.
אבל אחרי חצי שעה — ובערך, כל חצי
שעה, כי האם נשארת במקום שעות ארוכות
— היא מבקשת סליחה, יוצאת רגע
למיסדרון. שם נעלם החיוך. שם היא
פורצת בבכי מר.
אחרי כמה דקות מתאוששת האם, מנגבת
את הדמעות, מול הראי, כך שלא יראו,
חוזרת לחדר. לספר בדיחות.
היא לא יודעת שבאחת הפעמים שהיא
יצאה, לחש בנה לחבריו הפצועים, שבמיטות
הסמוכות :״חברה, להמשיך בבדיחות כל
הזמן. הצלחנו לעודד את האמא שלי!״
במקום אחר לגמרי שוכב הילד. הילד
של כל בית־החולים. שמו ארנון (,)19
יליד אלונים וצוער בבית־הספר לקצינים של
חיל־השיריון.
פרצופו הילדותי ניראה כפני־גימנזיסט
תמים. אך פנים אלה מצולקות על־ידי

ך • אחו* ד!ד 1דרים שוכבים השלושה:
יצחק, גבריאל ועזרא. הם ותיקים בעלי־זכויות,
בהדסה: שישה שבועות. נפצעו במצוד
אחרי אנשי אל־פתח, ליד יריחו.
רגלו של האחד מרוטשת. כף רגלו של
השני קטועה. השלישי פצוע בחזו ובפניו.
אבל השלושה החליטו שעליהם לדאוג
לירוקים. לאנשי הפשיטה האחרונה.
הם עושים את זה בדרך צברית רגילה.
לא מסתכלים על הפצועים בעיניים חומלות,
לא מגישים כוס־מיץ או תפוח־עץ. לעומת
זאת, הם מספקים לחברה בדיחות.
״הגנבים האלה!״ קורא יצחק, בן־המשק,
לעבר הרופאים .״בניתוח הראשון שמו
לי המון פלאטינה ברגל. חשבתי שאשוב
לקיבוץ עשיר כקורח. אבל בניתוח השני
הוציאו את כל השלל.״
״אל תאכלו מהעוגה הזאת,״ הוא מייעץ,
כשהוא מראה עוגה המכוסה סוכר ציבעוני,
״החותנת שלי אפתה אותה והיא מזמן רוצה
להיפטר ממני.״
הפצועים הטריים, שבהתחלה לא הקשיבו,
שקועים בעולם־הכאב־וד,מחשבות הפרטי שלהם
׳,מתחילים לחייך. אחר אף לצחוק.
כעבור כמה דקות הם כבר עונים בבדיחות
משלהם. וכשבאים האורחים, מראש־הממשלה
ואלופי־ד,פיקוד ועד לידידות ולהורים,
הם כבר מסוגלים להסתכל להם
בעיניים מבלי שיראו בהם רק שעות הקרב
ושעות הסבל.

חוסיין על טנק צה״ל שנפגע 5? ^ 5יבגע
התצלום

מלווה

הסבר

המתאר

הפעולה

כאילו

היתה

ניצחון

גדול,

לירדנים.

במדינה העם חוויה
וחשבון־גפש

מפגש בין־לאומי של

להקות פולקלור

כל הבעיות השוטפות נדחקו השבוע ל־קרן־זווית,
בפני החווייה העמוקה ביותר
שעברה על העם מאז ימי מלחמת־ששת־הימים.
פעולת
צר,״ל נגד כראמה, ותוצאותיה,
גרמו לחשבון־נפש לאומי אשר סימן סיומה
של תנופה אחת ופתיחתה של תקופה חדשה.
אחרי שיכרון־הנצחון החלה ההתמודדות
המפוכחת עם הבעייה המרכזית של מדינת־ישראל.
נראה
היה, כי לראשונה מאז קום המדינה
שאלו אזרחיה־ככלל את עצמם: האם ייתכן
פיתרון צבאי? וחלקים גדולים־והולכים מביניהם
התקרבו למסקנה, כי המוצא הוא
פוליטי, ועליו להוביל להסכם ישיר עם
העם הפלסטיני.

בריקודים, שירה מגינה
״בנייני ה או מ ה״ ירושלים מוצ״ש 30.3ב־8.30
(לבקשת

הקהל

הצגה

נוספת

ב־ 28.3באולם ״אדיסון ״)
״היכל התרבות״

יום ב׳ 1.4ב־8.30
חיפה ״תמר״
יום ה׳ 4.4
דימונה ״דימונה״

באר-שבע ״גילת״

אילת ״אילת״

רומניה
א 1ד

ג׳ מאיקה
שודיה
קוריאה
קניה
טורקיה
יווו
ישראל

כרטיסים במשרדים

קסםב שפתייך
וזוהר לצפורנייך
ב שפתונים ולכות של
דורה -גלוס

91088 וסץ עוס
ס וא ^ מ 8

סאו ׳$ 1 £ 4 0ו1£1?1€ /א 4

בים, בתוכם כוכבי־ד,עיתונות המערבית.
״את הרקע אנחנו יודעים, אנחנו רוצים
אינפורמציה על הפעולה צעקו בשפות
רבות.
סגן־האלוף עמד במצב אומלל. שכן הוא
קיבל הוראה מפורשת לא למסור שום אינפורמציה.

הם ממדי הפעולה?״ שאל כתב הו!

לנדי•
״מצטער, אין אינפורמציה,״ השיב הסגן־
אלוף.
״באיזה מקומות צלחו כוחות צה״ל את
הירדן?״ שאל כתב אמריקאי.
״באמת, אין לי מושג,״ ענה הסגן־אלוף,
בקבלו על עצמו את עול מדיניות־ההסברה
המטופשת, שבקביעתה הוא לא השתתף.
״האם נתקלים כוחותיכם בהתנגדות?״ שאל
כתב תחנת הרדיו אירופה מספר . 1
״עדיין לא קיבלתי דיווח השיב הקצין.
נסערים ונזעמים, חזרו הכתבים לתל־אביב,
אחרי שבזבזו שש שעות לריק, בנסיעה מיו־
הסברה כשלון
ב חזי ת ה שניה
ביום בו נלחמו חיילי צה״ל
בגדה המזרחית של הירדן נגד
אנשי אל־פתח, ניהלה ממשלת
ישראל מלחמת־חורמה נפרדת
בחזית שנייה — נגד נציגי
עיתונות־הפנים־והחוץ, בישראל.
בעוד הצלחת המיבצע הצבאי
יכולה לשמש נושא לוויכוח, אין
כל ספק כי במלחמה השנייה —
המלחמה על דעת־הקהל בעולם
ובארץ — נחלה הממשלה, בסיכום
הכללי, כישלון חרוץ. מא־זן
הדיווחים — והאהדה — נטה
בבירור לצד ירדן.
למראה מאמצי־ד,ממשלה נדמה
היה, כי האוייב האמיתי של
צה״ל וממשלת ישראל בקרב
כראמה הם העיתונאים. בעוד שכלפי
הירדנים ואנשי אל־פתח
נראה שלא היתד, כוונה להסתיר
פעולה צבאית ממשמשת ובאה
כנגדם, נוהל קרב עקשני
למניעת כל אינפורמציה מנציגי־העיתונות
בארץ.
היוזמה למלחמה מגוחכת זו
באה מראש־הממשלה עצמו. היה
זה לוי אשכול שכפה את דעתו,
כי הפעם אסור לאף עיתונאי,
מקומי או זר׳ להתלוות לכוחות
צה״ל. אשכול, שזכר את ההדים
השליליים שהיו בשעתו לפעולת
סמוע — שם הורשו עיתונאים
להצטרף ללוחמים — החלים כי
העיתונות היא שגרמה את הנזק
המדיני לישראל. הוא הזכיר
את התמונה המפורסמת של
אלוף רחבעם (״גאנדי״) זאבי
הרוכב על חמור בסמוע, ופסק
בהחלטיות :״יותר לא יהיו צילומים כאלה.״
כאשר הציעו לו תוכנית מפורטת לטיפוח
עיתונאים ליחידות הלוחמות, דחה אשכול
את כל התוכנית, פסק כי אף עיתונאי לא
יעבור מעבר לירדן. במושגים המיושנים
שלו על העתונות, סבור היה אשכול כי ניחן
לספק אינפורמציה באמצעות ביולטינים והודעות
של דוברים רשמיים. משום כך נתן
הוראה חד־משמעית למפקדי הכוחות, ערב
צאתם לקרב, לא לצרף אליהם כל עיתונאי.
מחנה מעל לגיכעה. ביום הפשיטה
שהו בישראל יותר עיתונאים זרים וצוותות-
טלביזיה, מאשר בירדן. כאשר נודע על תחילת
הקרב, דרשו אלה בתוקף משלטונות־צה״ל
להסיע אותם אל זירת־הקרבות. צד,״ל
הכניס כמאה עיתונאים וצלמים זרים לשני
אוטובוסים, הסיע אותם עד לגיבעה רמה,
מערבית ליריחו, משם יכלו לראות את כרא־מה
— ממרחק של 25ק״מ. כל מד. שניתן
היה להבחין ממקום זה היו תימרות־עשן
רחוקות ובודדות, באופק המעורפל (ראה
תמונה).

קצץ צד-״ל בדרגת סגן־אלוף הגיע למקום
כדי למסור אינפורמציה לכתבים הזרים.
״תחילה, אני רוצה לספר לכם על הרקע של
הפעולה ניסה הקצין לדבר. דבריו שום־
עו באמצע על-ידי קריאות נזעמות של הכת־

כראמה, ממבט כתכי־החוץ
אשכול אמר :״לא יצלמו !׳׳

תרת ליריחו — דבר שנראה לרבים מהם
כנסיון ברור וגלוי להוציאם מהתמונה.
רק אז הסתבר להם כי הקצין, עליו הוטל
התפקיד הבלתי־סימפטי, היה קצין הווי ובידור
של פיקוד המרכז.
מהקרבות -למעצר. הטיפול בכתבים
הצבאיים של ישראל, היה אווילי לא-
פחות.
כאשר החל הקרב מעברו השני של ה־ירדן
נלקחו כל הכתבים הצבאיים הישראליים
למוצב הפיקוד, במרחק עשרות קילומטרים
מזירת הקרבות, מבלי שתינתן להם
האפשרות לראות מה מתחולל.
כמה עיתונאים מרדניים ניסו לעקוף את
ההוראות החמורות ולהסתנן לאיזור הקרבות•
רק אחד מהם, כתבו הצבאי של מעריב,
אלי לנדאו, הצליח בכך. השאר נעצרו בדרך
ונכלאו, גם לנדאו עצמו נעצר, כשחזרו
הכוחות, שוחרר רק לאחר התערבותו הנמרצת
של עורכו אריה דיסנצ׳יק.
ביום חמישי בערב שמעו מאזיני קול
ישראל כתבה מוקלטת על הקרבות, מפי הכתב
הצבאי של שירות השידור, רון בן־ישי.
היה זה תיאור בלתי אוטנטי. שכן כתב קול-
ישראל עצמו הצליח להסתנן רק עד לגשר
עבדאללה, נעצר אף ־הואי לפני שהספיק לעבור
את הגשר.
העולם מזח•4595

של מפ״ם להופיע ברשימה המשותפת שלה
עם מע״י לכנסת.
הדבר נוגע במיוחד למעמדו של ח״כ מפ״ם עבד־אל־עזיז
אל־זועבי, שהיה ממתנגדי השיתוף המוצע.

ת י גו קיך
יזהר הררי
יהים סיעה
ח״כ המפלגה הליבראלית העצמאית, יזהר הררי, מארגן
בתוך מפלגתו סיעה חדשה שתפעל נגד שלטונו של
השר משה קול במפלגה זו. הררי תומך כידוע באיחוד
מלא עם מע״י, בעוד קול רוצה לשמור על עצמאות
המפלגה.

הררי, שפעל עד פה פארם פרטי, הצליח
לרכז סכיפו חוג עסקנים התומכים כהש־קפותיו,
יוצא למאכק מפלגתי גלוי נגד קול.

מסע-הייסורים
של נמיר
מאמצים נואשים להציג את מרדכי נמיר
כראש־עירייה אמיתי, המסוגל לפעול, הסתיים
כימעט כאסון.
העירייה ערכה סיור עיתונאים, אליו נתלווה ראש־העיר
החולה, שלא הספיק להתאושש מהתקפת־הלב
האחרונה שלו. נמיר, שנראה כאדם הנוטה ליפול בכל
רגע, לווה — ממרחק־מה — על־ידי רופאו הפרטי,
שהיה מוכן לזנק ולהגיש לו עזרה, בכל מיקרה של
צורו.

רושם הסיור היה הפוך לכוונתו: רום
העיתונאים הסתכלו בחרדה גלוייה לעפר
ראש־העיר הישיש והחולה.

ספר ישראלי
השפיע על שינויי-צ׳ביה
סיפרו החדש של שמעון אורנשטיין, אחד
מאסירי־פראג וחפרו של רודולן ש סלאנסקי,
העומד להופיע השבוע בישראל, נוצל במאבק
הליבראליזציה המתנהל עתה ב•
צ׳כוסלובקיה.
הגהות־הספר נשלחו על־ידי אורנשטיין לידידו הוותיק,
הדוקטור גולדשטריקר, מי שהיה שגרירה הראשון של
צ׳כוסלובקיה בתל־אביב, ומעורב כיום במרד־הליבראלים
הצ׳כיים.
גולדשטריקר, אחד ממושכי־החוטים בפראג, ניצל מייד
קטעים מתוך הספר, המכונה עלילת פראג, קרא בפורום
מיפלגתי כיצד הוכרח אורנשטיין להודות באשמתו־כביכול.
קטעים
אחרים מן הספר הושמעו מעל גלי האתר, על־ידי
ראדיו פראג — מבלי להזכיר את מקורם — ולדברי
חסידיו של גולדשטיקר, סייעו למאמציהם של אלה שגרמו
להתפטרות נשיא צ׳כוסלובקיה אנטונין נובוטני.

ריפתיו לא
ישתו* פעולה
הפלג השמאלי של מפ״ם לא ישתף פעולה עם הנהגת
מפלגתו, בעת שיחות הגישוש בין מפ״ם למע״י על
הקמת חזית בין שתי המפלגות.
״ניתן להנהגת המפלגה ליהנות לבדה מן התבשיל ! ״
העיר למחרת הוועידה של מפ״ם אחד ממקורביו של
יעקב ריפתין — המתנגד העיקרי ל״חזית״.
גם האגף הימני של מפ״ם, אשר דרש איחוד עם
מע״י, יסתייג משיחות הגישוש.

פעייה כאובה לא-פחות בשביל המפלגה :
מה יהיה מעמדם של הפעילים הערביים?
כי כעוד שהם יוכלו אומנם להמשיך בפעילותם
במנגנון המפלגה, לא יוכל נציג ערכי
נשים מול דחפורים

39 רוו חוזר ארצה?
אפרים (״אפי״) עפרון, ציר ישראל כ-
וואשינגטון, עלול לפרוש כקרוב ממישרתו.
נראה כי עברון איננו מצליח להשתבץ בנוהלי־העבודה
שהביא איתו השגריר יצחק רבין.

עפרון נמצא עתה בישראל, ונראה כי
אחת ממטרות ביקורו היא לבדוק את האפשרות
להשתבץ בתפקיד חדש.

ייתכנו הפגנות המוניות של תושבי צפון תל־אביב
נגד הקמת רדינג ד׳ באיזור־מגוריהם.

מייד עם היוודע על החלטת הממשלה,
החלה מתארגנת ועדת-פעולה של התושבים,
המתכננים מיבצע דרמאטי, במו
שכיבת נשים וילדים מול הדחפורים שיעסקו
בהקמת התחנה.

ידיו או חרמו -
לנשיאות האוניברסיטה?
הודעתו המפתיעה של רב־אלוף יגאל ידין,
מרצה באוניברסיטה העברית, בי הוא מובן
ככל זאת לשמש נשיא לאוניברסיטה הירושלמית,
עוררה מבוכה בחוגים האקדמאיים.
תחילה, הוצע לידין לשמש נשיא האוניברסיטה, עם
פרישתו של הנשיא הנוכחי, אליהו אילת, הפורש בשנה
הבאה. משסירב, התנהל מו״מ עם שגריר ישראל ב־וואשינגטון
לשעבר, אברהם (״אייב״) הרמן.

עתה נמסר לאייב כי המישרה היא. למעשה,
שלו, טעונה רק אישור פורמאלי של
הסינאט. לא ברור לחברי־הסינאט כיצד
להיחלץ מן הפעייה: איך לספק את ידין
מבלי לפגוע באייב, או להיענות לתביעות
הרמן מבלי לריב עם ידין.

תל-אביב יורדת למחתרת לשינויים ניכרים בנוף הרחובות התל־אביביים יגרמו
כמה וכמה מעברים תת־קרקעיים שייחפרו בתל־אביב —
בעיקר ליד פתח־היציאה של בתי־הספר העירוניים.

מעכר-החצייה התת-קרקעי הראשון מסוג
זה נמצא ככר בשלבי־תיבנון, וישרת את
בית־הספר העירוני ט׳ ,ואת בית־ספר
״אורט״ שבדרום תל־אביב.
הכוונה לאפשר מעבר אל מעבר לכביש
לילדים הולכי־רגל ורוכבי־אופניים, מכלי
שיפריעו לתנועת המכוניות שבכביש.

מרכז עולמי
לניתוחי־סרטו
המרכז הגדול ביותר בעולם לניתוחי סר־טן־החניכיים
עומד להיפתח, בימים הקרובים,
ליד בית־החולים רמכ״ם, בחיפה.
סרטן־החניכיים הוא ענף חדש, יחסית, ברפואת־השי־ניים
בכלל, התפתח בממדים רציניים בארה״ב, בשנים
האחרונות.
בין המומחים הגדולים הבינלאומיים, בשטח זה, נמצא
גם ד״ר הארי סלדין, אשר הקים את המרכז שייקרא
על שמו. המרכז הוקם בכספי הד״ר סלדין, ובכספי
תרומות אותן גייס באמריקה.

שערורייה ישראלית
סביב פסטיבאל?!או
אחרי שסרטו של מנחם גולן, טוביה ושבע בנותיו,
אושר כאחד לקום אשר

השבוע על־ידי ועדת פסטיבאל הסרטים בקאן,
מ־ 20 הסרטים שיוצגו במיסגרת הפסטיבאל, עלולה
שערורייה סביב בחירתו זו של הסרט על־ידי
הירשברג, הממונה על עידוד הסרט הישראלי.

הירשברג החליט, על דעת עצמו, לשלוח
את הסרט לפסטיבאל, אחרי שחזה בו בפאריס
-מבלי להתחשב כוועדה הציבורית
החייבת לראות את הסרטים המועמדים,
לבחור מתוכם את המתאים כיותר.

מערבונים יוסרטו בישראל נוף הערבה שבסביבות אילת עשוי להופיע בקרוב
בשורה של מערבונים מתוצרת איטליה, אותם מתסזנים
להסריט בישראל.
איש־העסקים הישראלי רם רון, לשעבר מפקד הגדנ״ע,
הקים חברת־הפקה חדשה בשיתוף עם משקיע משווייץ
והצליח לעניין את מפיקי־המערבונים האיטלקיים —
הכובשים לאחרונה את שוק־הסרטים העולמי.

המדים הואשתות שהבליט משח ו״וי 1111 ^ 1/ ^ 1 ^ 1
נאשר הוזשוו בחדו הניתוח, הין: ה 1 1 41ז ג /ס ו .
.דיעה ששודרה כבל תחנות ה7רדיו
הערביות והופצה מיד לכל סוכנויות
הידיעות בעולם. היתד, זו הודעה רשמית
של אירגון אל־פתח. בזו הלשון:
״לאחר ופושע המלחמה לא נענה לאזד,מתינו
והמשיך בפעולותינו, נאלצנו לבצע את
האיום. לפני כמה שבועות הוזהר שר ההגנה
של ישראל משה דיין, שיפסיק את פעולותיו
נגד הפלסטינים. מאחר ולא נשמע לאזהרה,

| י | ך | 1דןךן? 1ראומה ועזר וייצמן,
1 1 0 111 11 11 גיסתו וניסו של משה
דיין, הס בין המבקרים הקבועים כחדר חוליו.
עזר היה מן הראשונים שנזעקו לביה״ח.

אחות בית־החוליס תל!
1 1 1 0 / 1 1 1השומר, המטפלת ב!
שר־הביסחון, מציצה מתוך חדר ההתאוששות.

ביצעה חוליית אל־פתח את האיום. לאחר שנודע
לחוליה כי דיין עומד לעבור בדרך יאזור־חולון,
הרסה החוליה חלק מהכביש כדי לאלץ
את השיירה בה נסע השר לעבור על דרך
עפר בו הוטמנו מוקשים. בשעה היעודה
הגיעה למקום השיירה, ומכוניתו של משה
דיין בתוכה. המכונית נתדרדרה לתהום אחרי
שהפיצוץ העיף את כל שאר המכוניות.
ההרוגים והפצועים היו רבים, ומשה דיין
עצמו שוכב בבית־ר,חולים חצי חי וחצי מת.
ושד,ציונים לא יבלבלו את המוח בענין מפולת
וארכיאולוגיה.״
איש בעולם לא התייחס, כמובן, ברצינות
להודעה מתרברבת זו, מלבד סוכנות ד,ידי־

הפאציינט והדוקטור

משה דיין שוכב בחדר ההתאוששות בביהזזזזולים ת
השומר, טל מיטת־צירים מיוחדת, בשעה שכתב קו

ישראל, גדעון לב־ארי, מראיין אותו והד״ר שיבא, מנהל בית־החולים ורופאו האישי, צופה בו משמא

ע !רגעו

^ 1 7 1 1 1 1הסתכן דיין בחפירה הארכיאולוגית ליד אזור שחביאח
יייין לפציעתו. בגן הזח, בחצר ביתו בצהלה, מרכז דיין את
בל סימצאיו. בתמונה נראה דיין מתנשק עם מוכתר ודרבי כשמחצד צופה בו אביה של אשתו.

עות הצרפתית (סי״צ) .בשיחת טלפון מיוחדת
מפארים ביקשו הצרפתים לוודא את נכונות
הודעת אל־פתח. גם לאחר שנמסר להם כי ההודעה
אינה אלא פרי דמיון מ1רחי, לא
נרגעו הצרפתים, צילצלו כעבור זמן שוב,
וביקשו לקבל את ההכחשה מפי אישיות
רשמית של ממשלת־ישראל. היתד, זו רק
אחת מעלילות משה דיין, שמאז פציעתו
במפולת עפר, ביום הרביעי של השבוע שעבר,
פרחו וגדלו למימדים שכל אגדות דיין
עד כה מחווירות לעומתן.
אגדות אלה הרקיעו שחקים עוד יותר
כאשר הודיע קול ישראל, ביום הראשון השבוע,
כי הקליט ראיון עם שר־הביטחון בחדרו
שבבית־החולים תל־השומר. לבסוף לא שודר
הראיון ורק תוכנו פורסם.
״מצבו של דיין אנוש כנראה יותר ממה

שמוסרים,״ עברו שמועות בקרב הציבור.
אולם האמת מאחרי הראיון הבלתי משודר
היתד, פשוטה יותר. בשעת מפולת העפר
נפגע דיין בעיקר בבית החזה׳ כששתיים
מצלעותיו נשברו ואחת מחוליות שדרתו נסדקה.
באיבחון ראשון גילו הרופאים שטף
דם בבית־החזה. מאחר שמקום השטף היו,
ליד הלב והעורקים, חששו הרופאים כי אבי
העורקים נפגע בגופו של דיין. לו.היה החשש
מתאמת, לא היה מנוס מביצוע ניתוח
לב פתוח.
משום כך צולם בית חזהו של דיין במכונת
רנטגן, בזמנים קצובים במשך כמה שעות, עד
שהתברר שהיה זה חשש־שח־א וכל פגיעה
לא נגרמה לעורקי הלב.
שטף הדם אירע, למעשה, ליד סימפונות
וגרם בעקיפין ללחץ על מיתרי הקול של

יון

הוא אומנם שכב בחדר התאוששות מיוחד,
סטרילי לחלוטין, שכל הנכנס אליו חייב
ללבוש מדי מנתח ירוקים ומטוהרים. הוא
אומנם היה מרותק למיטה מרובת קפיצים
וצירים, כשכל שינוי בגופו מקפיץ מיד
שמונה רופאים הנמצאים במצב כוננות מתמיד.
אבל ארבעה ימים אחר פציעתו כבר
היה החולה משה דיין אותו שובב מבוגר
בעל הקסם האישי המיוחד, כפי שמקורביו
הכירוהו מימים ימימה.
מיטת הקפיצים, שניתן להעמידו? וליצבה
בכל מצב ואף להפכה תוך שניות לשולחן
ניתוחים, הפכה לו לנדנדה ומקור שעשוע
ומשחק. את מבקריו החל מפתיע ומבהיל בהקפצות
פתאומיות של המיטה לכיוונים שונים.
המשקפיים המיוחדים שהתקין עבורו
רופא העיניים הד״ר שטיין הפכו לו גם כן
למשחק.
היו אלה משקפיים פריזמטיים שבעזרתם
ניתן לקרוא עיתון כשהקורא שוכב על גבו
והעיתון או הספר מונחים על חזהו.
שעשועים אלה יפסקו כאשר יועבר השבוע

דיין, הראשונה שהגיעה לבקר
* 1111
את אביה בבית־החולים. אחיה,
אסי, השוהה ברומא, קיבל הודעה מרגיעה
מאמו כי הוא יכול להמשיך בהסרטת הסרט.

שי לחייל

רחמים דואני וחבריו,
מאור יהודה,
הלכו ברגל עד לבית החולים, נדי להביא
לשר הביטחון ואפלים שרכשו מחסכונותיהם.

שלום רב

דיין לביתן אחר, שהושלם מיוחד עבורו, שם
יבלה את השבועיים הנחוצים׳ לדעת הרופאים
המטפלים בו, להחלמתו.

ל ו רוע ה.

צואןי שר א ל.

שלום לך

ו א חולי ם

לבבייםפכל עם ישראל .

קום כ א רי ה והרפא מפצ עי ךבמ הי ר ה
וצאלרעות את צואןה*
אותךבחרה*

השר בן זד .53 מיתר הקול השמאלי שלו
נפגע זמנית, כתוצאה מזה.
כך אירע שבשעת הקלטת הראיון, דיבר
דיין בקול צרוד ביותר. עורכי קול ישראל
חששו כי אם ישודר הראיון בקול זה, עלול
הדבר לגרום לפאניקה בציבור ולתגובה הפוכה
מזו לד, ציפו בשעת ההקלטה. אי־לזאת
הוחלט לגנוז את ההקלטה. ראיון חדש ישורר
רק כשמיהר הקול יבריא וניתן יהיה
להקליט את דיין שוב בקולו הנכון. אז
יוכל הציבור להשוות בין שתי ההקלטות.

ו הו שי ע ם משני

י שועה ביוםה 6
אלמנות

ה א ריו ת כי

ל מו שיע ע מו.

קוםגבורישראלא סר ה ׳

ההקלטה לא שודרה, בגלל שדיין דיבר בקול צרוד, ועורכי קוליישראל חששו שאס הראיון
ישודר בקול נזה, יגרום הדבר לפאניקה בציבור. בתמונה התחתונה נראות אשתו ובתו של משח
דיין, רות ויעל, הממתינות בחדר סמוך ומפקחות על הנכנסים לבקר את שר־הבטחון בביה״ח.

ביוני

הנחיל לך עסרת

ויתומים אשר שוקלו אח בעלהן

בהגנת המולדת ,

נצ חון

ירכינו ראש

־ ז ד נוראאצגעולםשירפא אח

ואת א בו תיהם .

וישפכו את שיחם

חו ליו

ואה

ובת פו צו ת ג דו לי ם

לפני

חו לי עםן ד־־

__ ישראלוישלח לך רפואהשלפה ד— ״
הרג י שו ל ח לך בשמי

ו עמדת׳

ו בשם כללעמוישראלבארץ

ו ק טנ י ם גם יחדר פו א ה שלמה

והחלמה מהיר ה .
וצא במהירה כי

הצאןמחכהלרועה ...

אמן כן יהיארא צון

אדוני שר הכסחון. שלוםלך .

ממני

ומכל עם ישראל

שוכב כמיטת קפיצים
*•אחרי גל האגדות והשמועות, ניהל
1 3משה דיין, שפציעתו החרידה את המדינה,
אורח חיים הרחוק מזה של חולה מסוכן.

.וועה צאן שואד

אחד מאלפי המכתבים המגיעים מאזרחים
פשוטים עבור משח זיין בבית־החולים, ובו
הם מביעים את חרדתם ותגילתס לבריאותו. דיין הורה לא להשאיר אף מנתב ללא תשובה.

1 7י

ן לבצע! לבצע!

(המשך מעמוד ) 17

גם הצינוריות שהיו מחוברות לגופו, ואשר
באמצעותן קיבל מזון מלאכותי, כבר
הוצאו ביום שישי האחרון. תהליך־ההחלמה
מתקדם לשביעות־רצון רופאי בית־החולים,
מבלי שהיה צורך לחבוש את צלעותיו השבורות
בגבס.
את השעות בהן נשאר דיין לבד בחדרו,
הוא מקדיש לקריאת־עיתונים ולשמיעת רא-
דיו — בעזרת מכשיר־הטראנזיסטור שנקנה
מתרומות אחיות בית־החולים, במיוחד למענו.

ביג׳י
שמע ראשון
ך* איש הראשון, לו הודיעו טלפונית(
)אישית על האסון שפקד את דיין —
מלבד בני־משפחתו וצמרת־צה״ל — היה
דויד בן־גוריון. מקורביו חששו פן ישמע
ביג׳י על הפציעה בראדיו ; לכן הודיעו לזקן,
חצי שעה לפני השידור. מאז אין ביג׳י פוסק
מלצלצל, מספר פעמים ביום, ללית־החולים,
כדי להיוודע על מצב בריאותו של
בן־טיפוחיו.
אגב, מה שבדרך כלל לא ידוע הוא, כי
זוהי הפעם השנייה שמשה דיין נקבר חיים,
בעת חיפושיו הארכיאולוגיים. הפעם הראשונה
אירעה ב־ , 1956 עת היותו רמטכ״ל,
כאשר שמע דיין — שוב באמצעות מודיע
פרטי — כי נחפרה מערת־קברים ליד מושב
חצב, כשבולדוזר יישר קרקע לסלילת כביש
דרומי.
דיין הגיע למקום, זחל פנימה לעיני
עשרות סקרנים — וגושי־עפר־ואבן התמוטטו
עליו וקברו אותו לחלוטין, כשהוא מתחיל
לזחול החוצה, בחזרה.
הרמטכ״ל הצליח אז להתנער מן המפולת
בכוחות עצמו — והעניין נשמר בסוד כמום,
כדי שלא יאשימו את הרמטכ״ל דאז בחו־סר־אחריות.

אזרחים
פשומים כותבים
ך* פעם היה הכל פומבי. לא רק אישי!
ן ציבור־ומדינה ראו לעצמם כחובה לבקר
אצל השר, או לשגר לו איחולי־החלמה. אלפי
מיכתבים מאזרחים פשוטים מופנים אל שר־הביטחון
בלשון בלתי־אמצעית:

״אנו מאוד דאגנו לן, כאשר הגיעה הש מועה
על דבר פציעתן, נאחל לך שתהיה
בריא ושלם, מאחלת באהבה רבה שתחלים
במהרה ותשוב לביתן — ז׳אנה פורטונה
וששת בניה.״

ואילו שריתה פילוס, משיכון נווה־עוז שב־פתח־תקווה,
כתבה אפילו שיר: שר-הביטחון
הי ק ר /ת שו ב במהרה שרנו הי ק ר/יקר אתה
מנל דבר /שו ב, שוב שר יקר.

והילדה שרר, לוי, משיכון עמידר ב׳ ,ב־

׳ /י 4ר

קריית־אתא, כתבה :״במכתב זה אני דואגת
בשלומך. כששמעתי על המיקרה הנורא ב־ראדיו,
הזדעזעתי ממקומי ונזלו דמעות מעיני.
לא ידעתי מה לעשות. קמתי ממקומי
והלכתי לבית־הכנסת, התפללתי בשבילן ש תהיה
בריא ותצליח בחיים עד מאה ועשרים,
בנשיקה חמה ומתוקה.״

בני-ישיבות מברכים

א לז קוס

סיגריה

האיכות

כ ל חצי
האי סיני
בטיול אחד שכולו חוויה
׳אגד תיור״ ו״אגד דן תיור״ מגישים לך על
גלגלים טיול בן 5ימים, באוטובוס מפואר,
למקומות המעניינים והמרתקים.
מנזר סנטה קטרינח, נוה פיראן, שרם א־שיין,
ראס נצראני ועוד.
פרטים והרשמה: במשרדי ״אגד תיור״,
״אגד דן תיור״ ואצל כל סוכני הנסיעות.

ישואל

למד נהגות

המורה

״ בנו ״

כל השפות — שימוח מיוחדות

פנ ה
קשה ״הדלי״ דיזנגוף 43
טלפוו 2 2 8 9 8 8

המנוי — קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

*שם תלמידי הישיבות מצא לנכון
^ להודות לשר אחד, חיים צבי קורניק מ־תל־אביב,
שהסביר לדיין מדוע הוא יקר לתל־מידי־הישיבות
דווקא :״ראשי הישיבות ותלמידיהם
וסתם יהוריס שוכני עלטה כמוני
רוחשים לן חיבה על צאתן להגן על
בית־המררש, מפני פגיעתם הרעה של ״דתיים״
חובשי כיפות מיני ...ניס) אומרים כי אמונתן
באלוקים חזקה ואיתנה יותר מאמונתם
של עורכי הצופה וחברי הקיבוץ הדתי, האין
זאת?״

אולם משה דיין עצמו לא דיבר על אלוהים,
גם על מיטת־חוליו. עתה, לאחר שהמצב
השתפר, מנסים כל אלה שנטלו חלק במיבצע־הצלתו
לשחזר את המילים הראשונות שהוציא
דיין מפיו לאחר שחזרה אליו הכרתו.
יש כאלה הטוענים, כי המישפם הראשון
יצא מפיו אל נהג האמבולנס :״העיקר להגיע
מהר לתל־השומר !״
ויש כאלה המוכנים להישבע כי אמר :
״חבל שזה לא קרה במיבצע צבאי.״
אבל האמת אחרת. היא ברורה ואינה מוטלת
בספק. זה מה שדיין אמר בבית־החו־לים,
כאשר ניכנס אליו האלוף עזר וייצמן,
ראש אגף המיבצעים של צה״ל.
אז אמר דיין רק מילה אחת, שלוש פעמים:
״לבצע! לבצע! לבצע!״
-חעמס _חזת 1898.

ישראלי התהודד עם בזות סוריה ורבנו[ העליזות במועדון עוב

נ 01ו )7וזנאה!\1
רחוב המארקיז דה אולינדד״ באיזור בוטא-
פוגו.
הקוניאק הרב שהיה בתוכי, ואולי השמחה
של הרוקדים ברחוב, סילקו מעלי
כל הפחדים. שכחתי את התיגרות, את היהודי
שתקעו לו סכין, בהתנגשות עם צעיר מצרי
ועוד.
ניכנסתי. בפנים היה המון פרוע ומרקד.
נערות בשמלות מיני, ובלי שמלות בכלל —
כשרק רצועות־בד ובגדי־ים מכסים את גופן
המחוטב — הסתובבו ושתו לחיים, או משהו
כזה. חלקן דיברו ערבית צחה.
בגדי־השייך שלי, הכפייה הלבנה־המלוב־לכת
והעגאל, הם כנראה שעשו את הרושם
הדרוש: איש לא שאל לזהותי. התחפושת
שלי נחשבה לבגד לאומי של מהגר הזוכר
את מולדתו.
ליד שולחן אחד ישבו כמה מאנשי שגרירות
סוריה, שיכורים לגמרי, כשנערה שמנמונת
יושבת על ברכיו של הניספח התרבותי•
בפינה אחרת התערטלה נערה שלא
ידעה אף מילה ערבית, נראתה בכושית מקומית.
ניגשתי
לדלפק שבפינה, ובערבית מגימנסיה
בלפור ביקשתי כוסית עראק. המוזג לא
הבין אותי, דיבר אלי בפורטוגזית, ומייד,
הזעיק צעיר שחרחר וקשוח־פנים.
בפחד־מה ביקשתי אותו בערבית את המשקה
המרחבי.
״תפאדל!׳׳ קרא כשחיוך־ענק עולה על שפתיי׳
ואחר־כך הכריח אותי לשתות איתו,
״לחיי כל הערבים ולהשמדת כל האוייבים
שלהם, הציונים והאימפריאליסטים.״
לא יפה להודות, אבל שתיתי. הוא היה,
פשוט, חזק מדי ואני הייתי שתוי מדי.

אורגיה רומאית בשוק פרסי
פינח אחרת ריקדו במרץ היפים

*1ערביות, ואף נערות שעל בגדיהן — אין
מה שאפשר לקרוא בגדים, מתוך המון רצון
טוב — הופיעו רק האותיות ל.ס.ד. היו
אלה מישבצות־מתכת קטנטנות, שלא הסתירו
כימעט דבר.
עליתי לבמה, ורקדתי איתן. תוך דקות
ספורות הן עברו לריקוד־בטן שהוכיח בעליל
שהן ערביות טהורות ממש.

יא חביבי

שרה הרקדנית, שציירה
על חזה את
המילה ״אהבה״ ,מנסה לסמל את ההיפים

במקום אחר התפתחה תיגרה. קללות ערביות,
המוכרות לי עוד משכני, עפו באוזיר.
ניצלתי את ההזדמנות כדי להתקרב לפתח,
ולהפרד מן הגברתן.
העפתי מבט אחרון אחורה, אל תוך המהומה,
שנראתה כתערובת של שוק פרסי,
אורגיה רומאית ומסיבת־חשיש. לרגע, התעכב
מבטי העורג בגופן של היפהפיות המר־חביות
והאחרות שנשארו במסיבה.

חתימת ל.ס.ד.

ליבשות — אם אפשר להסביר זאת כן — מישבצות־נותנת
הנושאות את האותיות ל.ס.ד ,.ראשי־התיבות של
שם הסס .״במועדון הסורים והלבנונים לא היי זקוקים לזה,״ מעיר הישראלי שהסתנן פנימה.

•ירדן כועדת באש ממש, סוריה באש7נאומים־והיסטריה,
והערבים במרחב חיים
אחת משעותיהם הקשות.
אבל הקהילה הערבית הענפה מאוד, ב־דרום־אמריקה,
מתייחסת לחיים בצורה הרבה
פחות טראגית. מסתבר, שכפי שבני־יריחו היו
מסוגלים לראות משך 20 שנה מחנות־פליטים
למרגלותיהם ממש, מבלי לשים לב
לסבלות־אחיהם — מסוגלים בהחלט המהגרים
הסוריים והלבנוניים החיים בארגנטינה,
בבראזיל ובארצות לאטיניות אחרות, לחיות
בנעימים מבלי להתרגש על הנעשה בארצות־מוצאם.

מדווח
אלי פרנקל, סטודנט ישראלי
שמפתכו הגיע השכוע למערכת
״העולם הזה״ מריאו־דה־ז׳נאירו

מאז מלחמת־ששת־הימים שוררת מתיחות
מסויימת בין היהודים והישראליים של ברא־זיל,
לבין הקהילה של מהגרי־סוריה־ולבנון,
העוסקים כאן במיסחר.
היו כאן מיקרים של תיגרות, ומשרדי הליגה
הערבית ממשיכים להציף את הערבים־
היורדים בחומר תעמולתי בספרדית ובערבית.
אולם גם השינאה המסורתית שלהם לנו
נשתכחה, החודש, עת הגיעה העונה העליזה
והמפוארת ביותר של השנה, בבראזיל —
עונת־הקארניבאל•
זוהי התקופה הסוערת, לקראתה מת־

כוננים עניים ועשירים כאחד, משך חודשים
רבים. שכונות שלמות מכינות כרכרות״
מקושטות, תחפושות, עדיים ובגדים חגיגיים.
וכל זה עתיד ליהרס במחול מסחרר, בנא־פופים,
בשמחת־רחובות המונית ומשכרת, בשבועי,קארניבאל
הידוע ביותר בעולם.
כשלעצמי, אני לוקח חלק בחגיגות־השיב־רון
זו השנה השנייה. למדתי, מן הפעם שעברה,
כי פשוט חבל לצאת לרחובות בלי
תחפושת: אדם מחופש זוכה בתגובות נשיות
נימרצות, בלתי־אמצעיות, וחמות מכל מה שישראלי
שקט ורציני יכול להעלות על דעתו.
ואילו גבר בחליפה אפורה או חומה זוכה
ביחס של בוז ורחמים מצד היפהפיות המקושטות.

חוויות
כים של שיגעון
יוון שכא אני מן המרחב, החלטתי
^ להשתמש בתחפושת היאה לי — בגדי
שייך ערבי.
מצוייר בבגדים אלה, יצאתי לרחובות הראשיים
של ריאו. עברו עלי, ביומיים הראשונים,
כל מיני חוויות נעימות בים של שיגעון
אשר סובב אותי. לא כדאי לפרט בדיו?
איזה: בין כה, לא את כולן אני זוכר: הייתי
שתוי כלוט׳ יו ג הז8ן.
ביום השלישי זה קרה: נקלעתי בפתה
המועדון של הסורים והלבנוניים, השוכן כ־

ל 1 | 1ן 1ן ץ ^ ך ן אחד הסוחרים העשירים ביותר של הקהילה הלבנונית
בחר להופיע למסיבת מועדונו בבגד המסורתי. כשפגש

את פרנקל בירן אותו בערבית עסיסית, שכח אותו נשפגש את האשה העגלגלה עימה בילה.

דו״ח 3ב1חר ()98
ממה הסתייג השר מנחם בגין ז * האם בני מהרש7ו הוא בחיר העם?
במה עסה שר הבטחוו משה דייו * מכתב ברכה ליושב-ראש הדיש לוז

ך• אהאמנתי שעוד יבוא יום ונשיאות
/הכנסת תכיר בדחיפות של הצעה שלנו
לסדר־היום. אולם בשבוע שעבר קרה הפלא
הזה — פעמיים !
בפעם הראשונה זה התרחש כאשר ראינו

חובה לעצמנו להגיש הצעה דחופה לסדר-
היום לוון במסע האנטי־שמי של ממשלת
פולין. לא זה בלבד שהנשיאות הכירה בד־חיפותה,
אלא שהממשלה אף הציעה להעבירה
— הפלא ופלא — לזזעדה, יחד עם
ההצעות של גח״ל והמרכז
החופשי.
אומנם, זה לא עבר לגמרי
בשקט. אחרי נאומנו קם השר
בגין להשיב. בין השאר:
מנחם
בגין משום
כך אסתפק בברכה אחרת,
זו של הממשלה לחבר,״
הכנסת אליעזר שוסטק, צי״

מרמן ואורי אבנרי, טל יוזמתם להביא את
הנושא החשוב והחמור הזה לזיון בפני הכנסת.
מתוך הסתייגות מפורשת לסיספר
משפטים שהשמיע באוזנינו חבר־הכנסת אב־נרי,
ושלפי דעתי, אם לכבודו הלאומי והאנושי
הוא ידאג — הוא צריך לדאוג למחיקתם
מן הפרוטוקול.

ובסוף דבריו :

מנחם כנין הננו מציעים להעביר
את שלוש ההצעות — מתוך הסתייגות
מחלק מהנמקתו של חבר־הכנסת אבנרי —
לוועדת־החוץ־והבטחון.

מייד קפץ ממקומו ח״ב נתן פלד (מפ״ם),
ושאל בנימה של מחאה אם אפשר להעביר
משהו לוועדה ״תוך הסתייגות״ .אבל דבריו

אשר בישרו חזון של חרות־האדם ושיחרור•
החברה, ושהקימו מציאות של מחנה־ריכוז.
חמישים שנה שולט הקומוניזם בברית־המועצות, ולמעלה
מעשרים שנה בקהיליות הדמוקרטיה העממית. אם אחרי
תקופה זו אין הוא יכול להרשות לעצמו מחשבה חופשית
וויכוח חופשי ; אם הוא נאלץ לשלוח סופרים לעבודת־פרך
וסטודנטים לבתי־סוהר — הרי זו תעודה של פשיטת־רגל.

וכל אדם צעיר בעולם יסיק מכך מסקנה
ברורה: או שהקומוניזם יתגבר על סממני
הרודנות, ויעלה סוף־סוף על דרך של דמוקרטיה
אמיתית, בפי שהוא מנסה עתה לעשות
בצ׳בוסלובקיה -או שיש לפסול אותו
סופית במישטר הראוי לחברה מתקדמת.
לחלן נאומו של ח״ כ אורי אבנרי
להנמקת הצעתו הדחופח לשדר־היוס
על *הסכנות הצפויות ליהודי פולין״.
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.

שלושה טעמים הטילו עלינו את החובה
המוסרית ליטול יוזמה זו לידינו, דווקא מפני
שאיננו מגדירים את עצמנו כציונים:

§1!0,וו 2911

כבוד היושבת־ראש, כאשר מישטר נאלץ לכלוא את הוגי־הדעות
שבארצו — הרי זה רע.
כאשר הוא נאלץ לשלוח שוטרים ובלשים כדי לרוצץ
גולגלות של סטודנטים — הרי זה רע שבעתיים.

אבל כאשר הוא מוציא ממחסן הגרוטאות

המחלה היא המחפשת לה את הקורבן.
כבוד היושבת־ראש, יש כאן גם צד יפה ומעודד במה
שמתרחש עתה בפולין.
למחרת מלחמת־ששת־הימים פירסמנו ידיעה שהדהימה
רבים. נודע לנו אז ממקורות מוסמכים כי הקצינים הצעירים
בכל מחנות הצבא הפולני הרימו כוס לכבוד ניצחון צד,״ל.

היתה זאת הפגנה ספונטנית, יפה ומובנת.
מלחמתנו היתה מלחמת התגוננות טהורה,
מלחמה של עם קטן שסכנה איימה על חייו.

השוביניסטים לא יעהמו את מאבקנו!
אומנם, היום אנחנו נקראים להתמודד עם תוצאת המלחמה
הזאת. קומץ שבוניסיטים מבית מנסה לעקם את תוכן מאבקנו,
על־ידי דיכוי ונישול העם השכן, ואילו משמיצים מחוץ
מנסים לטעון כי אנחנו היינו התוקפנים, וכי מטרות של
גזילה ושוד עמדו לנגד עינינו כאשר אחזנו בנשק.

אולם לא אלה ולא אלה יצליחו לעוות את
אשר התרחש באותם ימים גדולים של מאי
ויוני ,1967 כאשר עמנו הזדקף במלוא שיעור
קומתו למלחמת מגן, בשחזון השלום -ורק

16ח <0
6 $2<026 ?0\ 1

הטעם הראשון — לקרוע את המסווה האנטי־ציוני
מעל פניה של עלילה שאינה אלא אנטי־שמית, פשוטו
כמשמעו, עלילה הפונה אל האינסטינקטים הגזעניים השפלים
ביותר שבלב אנוש.
הטעם השני — להפגין את אחדותה של מדינת־ישראל
מול פני עלילה נלוזה זו, ולהודיע כי כל אזרחי ישראל —
ציונים כלא־ציונים — פותחים את שערי מדינתם לרווחה
בפני הנרדפים, מול פני הסכנה המאיימת עליהם.

הטעם השלישי -באנשי-קיך מה וכשוחרי-
חרות, כנציגי הדור הצעיר בישראל -להושיט
יד אחים לסטודנטים הפולניים, ולקרוא
להם, מעבר לימים וליבשות: יישר כוחכם!
״ישצ׳ה פולסקה ניע זגינלה״*.

פשיטת-הרגל של הקומוניזם?
כבוד היושבת־ראש, היה זה איליה ארנבורג שאמר פעם . :
״גם אם יכסו את העולם כולו בשיכבה של אספלט, יצמחו
גבעולים ירוקים ויבקיעו את האספלט.״
הדור החדש של פולין, הסטודנטים והאינטליגנציה הצעירה,
מוכיחים זאת היום לנגד עינינו, כפי שעושים חבריהם
בצ׳כוסלובקיה ואף בברית־המועצות.
אחרי שנים של דיכוי, של טירור, של רודנות מנגנוני-
המפלגה, נושבת רוח החופש בכל רחבי אירופה המיזרחית.

ליבו של מי לא יפעם, נפשו של מי לא תגאה
למראה התקוממות ספונטנית זו של דורחדש, המואס כעובש האידיאולוגי של האבות,
* ״עוד לא אבדה פולין״ — הנדליס הראשונות של
ההמנון הפולני המסורתי. בין יוצאי־פולין -הרביס באזלס
עורר חסיבטא הפולני הלקוי של הנואם גל־צחוק.

חרב־פיפיות מורעלת

טבעו בהמולה שקמה בכנסת באותו זמן ב־עיקבות
דבריו של מאיר וילנר מרק״ח, שהצדיק
את ממשלת פולין.
ממה הסתייג השר בגין? לא קל היד,
לברר זאת, אך לבסוף נסתבר כי הכוונה
היתד, לאותם פסוקים בהם הזכרתי את
היסודות השוביניסטיים בישראל, הרוצים
בנישול ודיכוי העם השכן.
ההצעה השנייה שלנו, שהוכרה כדחופה,
הוגשה ביום השלישי שעבר, ונגעה לסכנת
ההתלקחות המלחמתית בקו הפסקת־האש
עם ירדן. הנשיאות הכירה בדחיפות — אך
דחתה את הדיון עד ליום השני השבוע —
כלומר, אחרי חמישה ימים.
לכן השתמשתי בהזדמנות הראשונה —

את חרב-הפיפיות המורעלת של האנטי-שמיות
הרי זה גרוע פי שבעים ושבעה.האנטי־שמיות היא חלק ממחלת־נפש אנושית, המחלה
הגזענית, המופיעה בעמים שונים בצורות שונות. אדם עלוב,
מתוסכל, החש בכיעורו ובאפסותו, מחפש לו שעיר־לעזאזל
באדם בן גזע אחר, המתנכל לו, כביכול. בהיותו נחמן
בעצמו, הוא זקוק להרגשה של השתייכות לעם עליון, עם
נבחר כביכול. ואילו התברר. הכושלת, שאינה מסוגלת לתקן
את עצמה, מחפשת את השעיר־לעזאזל לכל מגרעותיה
במיעוט גזעי או דתי, או באוייב שמעבר לגבול.

אין עם בעולם -אף לא אחד! -החופשי
לגמרי מחיידקי מחלה זו. וכל עם כעולם, כולל
עמנו שלנו, מצווה לעמוד על משמר בריאותו
הפנימית בבל עת.
המהפיכה הקומוניסטית, שביקשה לתקן את החברה
מיסודה, הבטיחה בראש ובראשונה לחסל מחלה זו אחת
ולתמיד. לכן סולדת הנפש סלידה כפולה ומכופלת כאשר
דווקא מישטר קומוניסטי מטפח חיידקים אלה, מתוך תקוזה
צינית שהם יאכלו את התאים החדשים הצמאים לחופש.

עוד זכורה לדראון עלילת הרופאים של סטא
לין, ומשתדלים אנו לשכוח בי נמצאו לו אז
מגינים ומצדיקים גם במדינתנו. מאז עברו
שש־עשרה שנה, והנה ממציא המישטר הפולני
עלילת דם דומה.
חוקרי מחלות־הנפש החברתיות ימצאו עניין מיוחד
בתופעה זו, מכיוון שכאן נעשה נסיון להחיות את האנטישמיות
אחרי שהיהודים כמעט נעלמו מן הנוף הפולני.

ללמדך שאם אין יהודים -צריכים להמציא
אותם. לא הקורבן יוצר את המחלה, אלא

השלום -כלב אחרון חייליו.

לכן היתד, מובנת לנו אהדת הצעירים הפולניים, שראו
כיצד משחקת ברית־המועצות במרחב שלנו מישחק ציני
שעודד את התוקפנות; שבלם את כוחות השלום בארצות־ערב.
האם בשל כך הגיעו זקני פולין למסקנה כי שאיפת־החופש
והאהדה לישראל, התקוממות הנעורים והציונות־רחמנא־ליצלן,
יש להם מכנה־משותף.

אם בן, הרי זו מחמאה גדולה לנו, ולא נותר
לנו אלא להשתדל להיות ראויים לה.

כולנו שייכים למחנה אחד!
כבוד היושבת־ראש,

בישראלי, בעברי, כבן המין האנושי והעם
היהודי, אני שולח כרבת־עידוד לנוער הלוחם
של פולין.
כולנו שייכים למחנה אחד, איש איש במקומו ברחבי תבל.
כולנו שייכים למחנה אחד, זה הלוחם לחרות ולשלום,
לזכותה של כל אומה לעצמאות ולביטחון — בפולין ובארץ־
ישראל, בוזיאט־נאם ובדרום־אפריקה, בתימן וברודזיה.
כולנו לוחמים באוייב אחד — הפשיזם מחוץ ומבית,
הנסיון לדכא את הזולת בשם פטריוטיזם כוזב או
אידיאולוגיה מזוייפת, הרצון הגס להחליף את הצדק בנשק.

אני קורא לבית המחוקקים של מדינת־ישר־אל,
על-ידי הצבעתו היום, לעודד את לוחמי־החופש
בפולין, לגנות בבל לשון של בוז וסלידה
את עלילת-הדם החדשה של המישטר ה פולני,
ולהציע מיקלט לכל יהודי פולני המבקש
להצטרף עתה למדינתנו ולאומתנו.

הדיון בתקציב משרד ד,מיסחר־ור,תעשייה שנערך
ביום הרביעי, כדי לאמר :

להלן נאומו של ח״ כ אורי אבנרי בדיון
ראש״הממשלה. משרד תקציב על כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

אורי אכנרי: אווירה של שיעמום
ועייפות אופפת את הוויכוח הזה כולו, וגם
אווירה מסויינות של אי־סציאותיות. כולנו
מרגישים שהאווירה בכנסת שונה היום תכלית
שינוי מהאווירה ששררה בה אתמול,
בעת הדיון על יהודי פולין.
אחת הסיבות לכן היא שכולנו יודעים
שהמצב הבטחתי בקו הפסקת האש המזרחי
מתדרדר, ולכן הדיון הזה הוא קצת בלתי־רלבאנטי
למה שקדרה ברגע זה במדינה,
ולגבי ההכרעות העומדות בפנינו.
נשיאות הכנסת הכירה היום בדחיפותה
של הצעתי לסדר־היוס על המצב בקו הפי
סקת־האש. היא הכירה בדחיפותה, אבל
דחתה את הדיון בה ליום ב׳ הבא. זה
נראה לי קצת תמוה: אם בכלל יש מועד
לדיון בנושא הזה, הרי המועד הזח הוא
עכשיו. ואם שר־הביטחון עסוק, עצם ה עובדה
ששר־הבטחון עסוק מוכיחה שהדיון
היה צריך להיות היום.
גדעוןהאהנר: יש לו עיסוקים שונים.

במיקרה
או שלא כמיקרה, הפך משרד ראש
הממשלה למכלאה של פרות קדושות.
אין זה מנגנון המנהיג והמכוון את הממשלה, המעצב את המדיניות
והמדריך את שאר משרדי־הממשלה.

ראש־הממשלה הוא מעין יושב־ראש של מועצת מנהלי
המדינה, שבל־אחד מהם אדון לעצמו, מנהיג
לעצמו, וכעיקר -פירסומאי לעצמו.

על־כך מלמדות פרשות צווי שר־הפנים, פיצוץ הבית בירושלים,
פרשת רדינג ד׳ ונאומיהם הסותרים של כל השרים.
לכן, הפך משרד ראש־ר,ממשלה לאוסף מיקרי של מוסדות,
מוסדות שרובם אינם אלא תולדה של סיסמות מיושנות, סיסמות
שקרמו עור ביורוקרטי וגידים לבלריים.
על אחת הסיסמות הממוסדות האלו הרחיב ראש־הממשלה היום
את הדיבור. אלך בעקבותיו ואייחד להם גם אני את דברי בוויכוח.

אין עוד ציונות בלי מדכאות
כבוד היושב־ראש, טבעי הוא שמישטר מזדקן יקדש את סיסמות
נעוריו.
אין הוא מסוגל להכיר בעובדה, שסיסמות אלו היו תוצאה
של מצב מסויים ונועדו לפתרון בעיות זמנן.

באותו זמן עצמו אירע האסון למשה דיין,
בעת החפירה הארכיאולוגית. אני משער
שלא לעיסוק זה התכוון ח״ב האוזנר. למחרת
היום הלם צד,״ל בעבר־הירדן, ונתקיימו
כמה מן החששות שרציתי להביעם
בעוד מועד.

אין הוא מוכן להודות שמציאות חדשה מפריכה
סיסמאות אלו, ומחייכת גיבוש תשובות חדשות
לאתגרים חדשים.
המישטר הקיים במדינתנו נולד על ברכי הציונות, ציונות בלי
מרכאות, ציונות של ממש. אפשר להבין את הערגה שבה חוזרים
מנהיגי המישטר אל נוף נעוריהם הרחוקים, ומדברים בפאתום נוגע־ללב
על מציאות שחלפה זה מכבר ללא־שוב.

בחיירים בנז?\גט נבזזרים
1פני כן אירעה התקרית עם אנשי
/״ארץ־ישראל השלמה״ ,שבאו לכנסת
והתכוונו לערוך בה הפגנה המונית. בין
השאר, רצו לערוך אסיפת־עם במיזנון הכנסת,
באמתלה של התייעצות פנימית על
בחירת מישלחת. המארגן היה בני מהרשק׳
אדם שכבר היתד, לי לאחרונה ההזדמנות
לעמוד על טיב הדמאגוגיה הצעקנית שבה
הוא מטיף לדיעות המקבלות בפיו יותר
ויותר גוון ניאו־פאשיסטי.
אחרי שיו״ר הכנסת, קדיש לוז, נעל את
שערי הכנסת בפני תעלול זה, שיגרנו לו
מכתב־ברכה מטעם סיעת העולם הזה —
כוח חדש, בזו הלשון :
סיעת העולם הזה — כוח חדש מביעה
לן בזה את ברכתה והוקרתה על עמדתן
האמיצה והמכובדת מול טכסיסיה של הקבוצה
המתקראת ״תנועה למען ארץ־ישראל
השלמה״.
טכסיסים אלה הולמים את השקפותיהם של
אחדים מחברי המישלחת, שהביעו בעבר
בגלוי ובפה מלא את דרישתם לבטל את
הכנסת, לחסל את הדמוקראטיה הפרלמנטא־רית
ולהחליף את שלטון הניבחרים ב״של״
טון של בחירים״.
הכנסת תמלא את תפקידה, שהוטל עליה
מטעם העם, ללא לחץ של הפגנות ב תיו
כתליה, בהסוואה זו או אחרת. אנו מוצאים
כי החלטותין בפרשה זו ראויות להערכה,
והננו מביעים בזה את אמוננו בך.

חוץ מזה הגשנו הצעד, דחופה לסדר־היום
על ״הפגיעה בכבוד הכנסת וההתנכלות ל־דקומראטיה
הפרלסנטארית מצד הקבוצה המתקראת
״התנועה למען ארץ־ישראל השלמה״
.הפעם לא הכירה הנשיאות בדחי
פות,
וגם לא בזכות להעלות נושא כזה.
פעולות אחרות שלנו במשך השבוע :
• נימקנו את הסתייגותנו להארכת
״חוק היטל בטחון״ בשנתיים, ותבענו להאריכו
בשנה אחת בלבד — כדי לא להצהיר
רשמית שישראל אינה מאמינה בהש״
כנת השלום בארץ בשנה זו.
• גילינו את דעתנו על סיכויי העלייה
וד,ילודה בדיון על תקציב משרד ראש־הממשלה
(ראה מיסגרת).
#׳ הצבענו לבדנו נגד הצעת־חוק המם־
מיכה את נשיאות הכנסת לבחור במזכיר
הכנסת.
+הצלחנו, סוף־סוף, להעביר בודעדת
השירותים־הציבוריים החלטה הקוראת לממשלה
להתחשב בשיקולים הבריאותיים השוללים
את הקמת רדינג ז׳ בתל־אביב. זה
היה סיכום של מאבק עקשני שניהלנו בוועדה
במשך חודשים. תמכנו בניסוח חריף
עוד יותר, שנדחה בוועדה ברוב של 8נגד
7קולות.
• הגשנו שאילתות על הנושאים: השימוש
בפטישי־הפלסטיק בפורים וביום־העצ־מאות,
רדינג ד׳ ,פיצוץ הבית במיזרח ירושלים,
בהלת הזהב, אי־הסדרים במסע ה־עדלאידע,
ויחם צה״ל לשימוש בנשק ה*
נאפאלם.

ראינו היום את ראש־הממשלה מדגים געגועים

סכנה ליהודי פולין, מנוי וגמור עימנו לעזור להם ככל שידנו משגת.
זיקה זו תביא יהודים לארץ — אבל תמיד במספרים קטנים, כשם
שאותה זיקה מביאה גם לירידת יהודים מהארץ והצטרפותם
למשפחותיהם בפזורה.

אבל היא לא תביא את העליה ההמונית המיוחלת,
זו שרק כוח אחד כעולם יבול להביאה, אותו כוח
שהרצל דיבר עליו ב״מדינת היהודים״ :בוח המצוקה
והרדיפה.
אם כן, הבה נראה את פני הדברים נכוחה. נראה את אופק חיינו
בעיניים פקוחות, ללא אשלייה וללא מורא, ונבסס את עתידנו על
המציאות שישנה, ועל המציאות שיש בכוחנו להולידה ולעצבה.

לא נהיה כארץ זו אומה גדולה בבמות, אבל יש
בכוחנו להיות אומה גדולה באיכות, כחשיבות,
כהשפעה על בל הסובב אותה.
זה תלוי בנו. זה תלוי בחינוך שניתן לבנינו — חינוך מירבי לכל
אדם, חינם ותוך המרצה קיצונית. זה תלוי בטיב המשק שניבנה.

זה תלוי, קודם בל, ביכולתנו לשכור את המצור
המוטל עלינו כידי שבנינו, לפרוץ מן התחום הצר
של מיכצר החי על חרבו, אל המרחב הגדול, אדיר*
האפשרויות, הסובב אותנו.
אז גם עשוייד. להשתנות תמונת ד,עליה. אם בכלל יש סיכוי
לעליה רצינית — אז היא תבוא, מארצות הסוגרות כיום את
שעריהן, אל ארץ פתוחה, בעלת אופקים בלתי־מוגבלים במרחב.

אנחנו נביא את העליה הזאת -אנחנו שהשתח ררנו
מסיסמות ריקות.

התנועה למען ארץ־ישראל פאשיסטית
לא מיקרה הוא שבמשרד ראש־הממשלה דרים ככפיפה אחת מרכז־התפוצות
והמוסד העוסק בבעיות הדמוגרפיה.
היום התדפקו על דלתות הכנסת אנשי ״ארץ־ישראל השלמה,״
חבורה שהכניסה לזירת חיינו נימות זרות, צרודות וצורמות.

גרינברג

אלדד

אלה, בבנות, ברגש -ובהתעלמות מן המציאות.
ראש־הממשלה מדבר על גלי ד,עליה שיבואו מארצות הרווחה, על
השיטות החדשות, על התנופה החדשה. או־טו־טו, כך נראה מדבריו,
יתגלה פטנט, תתגלה מילת־הקסם שתפתח את מערת השומשום.

האם אין אתה מרגיש, אדוני ראש־הממשלה,
שאלה הם דברים בטלים?

ד,אינך מרגיש מה רב הגיחוך בעצם הקמתה של ״תנועת עליה״
בתוך התנועה הציונית, התנועה הציונית שנולדה כולה כדי להעלות
את היהודים לארץ?

הנוער הישראלי מדבר על ״ציונות״ במרכאות.
אין ציונות בלי מדכאות בשנת .1967
נכון, קשה להיפטר מסיסמות שהיו פעם משענת לגוף, פיגום
לבניין — גם שהגוף הבריא והבניין הושלם. מכאיב ומפחיד להיפטר
מסיסמות כאלה, להישאר כאילו בודדים בחלל ריק, כשהמישטר
זקן ועייף ומדולדל שוב אינו מסוגל לגבש השקפה מודרנית.

לבן חי האנכרוניזם כקירבנו, חוגג נצחונות חדשים
ומונע את עלייתם של בוהות חדשים וגישות חדשות.

כולם בורחים מפני המציאות
במה דברים אמורים?
בשנה שעברה עברנו את החוזייה האדירה של ימי־החרדה ותקופת־המלחמה.
ראינו את יהדות העולם בחרדתה, בהזדקפותה, בהתלכדותה
סביב המדינה, בנכונותה הנירגשת לעזור ולהביא קורבנות.

חבורה זו הכניסה בתוכה -ומשאירה כתובה -
פשיסטים גלויים ומוצהרים, אנשים שקראו כמשך
שנים לחיסול הבנסת, להחלפת שלטון הנבחרים
כ״שלטון של בחירים״ ,לדיקטטורה של גנרלים.
תמהני מה מחפשים אלד, בבית־הנבחרים, ושמח אני כי יו״ר הכנסת
סגר בפניהם את השערים. אני רוצה לשלוח לו אח ברכתי על כד.

אריה בן־אליעזר

אתה מדבר?

(גח״ל) :על איזו חבורה

אורי אבנרי: על ד״ר אלדד, על אורי צבי
גרינברג, אם אתה רוצה בשמות, ואני יכול לתת
לן עוד שורה של שמות.
אריה כן־אליעזר: מדוע הם פשיסטים? ממתי
אלתרמן פשיסט?
אורי אכנרי: ניסחתי את דברי בזהירות
ואני קורא אותם מן הכתב. לא אמרתי, חלילה
שכולם פשיסטים, אפילו לא רובם. אמרתי שהנ
כוללים בתוכם פשיסטים, ושהם משאירים אותנ
בתוכם. אנשים שלפני שנה דרשו לפטר את הכנסת
אריה בן־אליעזר: ממתי שאיפה לשלמוו
המולדת זה פשיזם?
אורי אבנרי: האם אמרתי זאת? לא זה בלב:
שאין אני חושב כן, אלא שמייד אצביע על הדר[
להשגת שלמות המולדת. אני דוגל בשלמות הסולדת

שושנה ארבלי־אלמוזלינו(מע״י) :אתה ג!

כן דוגל בשלמות המולדת?
אורי אבנרי: גם אני דוגל בשלמות המולדת
כל ימי דגלתי בה, וכל ימי אמשיך לדגול בה.

הכורה זו נושאת בחובה אסון דמוגרפי. רוצינ
הם במדינה, שבה יהוו הערכים מיעוט של
מחר כבוקר, ורוב מוחלט תוף פחות כד 20 שנה.

במה עולים חדשים באו למדינה בתקופה זו, בתוצאה
מהתעוררות זו?

באו מתנדבים, באו דואגים לשלומנו, באו אפילו אילי־הון שגילו
עניין בהשקעות. לכל אלה אנו מודים מקרב לב.

מעמידים הם בפנינו את הברירה בין מדינת־דיכוי־וגירוש, המת
אימה היטב לחזונם הפשיסטי, ובין מדינה של שוויון־עמים, שתה
פוך במהרה למדינה ערבית, כפי שרוצים גם הפשיסטים הערביים

אבל עולים -לא באו.

עובדה פשוטה וגורלית זו מכה תדהמה בלב כל אנשי המישטר
הישן, על כל פלגיו. איש־איש מנסה למצוא תירוץ, אמתלה,
צידוק — לא רק כדי לעשות הון פוליטי, אלא גם כדי למצוא
מנוחה לנפשו, מול מציאות הטופחת על פניו.
בא אחד וטוען כי דרושים תמריצים — כאילו אי־פעם בא
יהודי לארץ בגלל תמריץ כלכלי. בא אחר ותובע שינוי פני
הכלכלה הישראלית — כאילו מישטר כלכלי כלשהו יכול להתחרות
עם שפע האמריקות. בא פלוני ותובע תקציב נוסף לקיבוצים ולי
תנועות־הנוער, ואחרים דורשים לשלוח רבנים ונספחי־דת — הכל
כדי להימנע מן הצורך להביט בפני המציאות.

זיקה יש, עליה אין
המציאות, רבותי, היא זו: ישנה אחדות יהודית. ישנה סולי־דריות
יהודית. ישנה זיקה הדדית בין היהודים, שהקימו בארץ זו
אומה חדשה, ובין שאר היהודים בעולם.
זוהי זיקה עמוקה והיא תעמוד בכל מיבחן. כאשר נראה היה כי
החרב מונחת על צווארנו, נזדעקו היהודים בכל אתר ואתר, בצורה
שעוררה בליבנו התפעלות והתפעמות. ולהיפך, כאשר צפוייה היום

אבן, יד רוחצת יד -כששתיהן מגואלות.

גם שלמות, גם בטחון, גם השתלבות
כבוד היושב־ראש, אנו נושאים בליבנו חזון חוש — ואין אנו
מתביישים לקרוא לו חזון.
אנו, שגדלנו בארץ הזאת, שעמדנו כאן על דעתנו וגיבשנו
כ אן את השקפתנו, שאיננו עמוסים מיטען של שיגרות אידיאולוגיות,
ושאיננו מביטים אחורה כאשת לוט, החיים במציאות
של היום — אנו מביטים קדימה למציאות של מחר. אנו חותרים
לעיצוב מצב חדש.

לא נתעלם מבעיות דמוגרפיות. לא נסמוך על אשליות
של עליה, ולא נקבל אשליות של גירוש בני
הארץ. רוצים אנחנו לשמור גס על שלמות ארץ•
ישראל וגם על צביון מדינת־ישראל, גם על בטחון
מוחלט וגס על השתלבות כלכלית. דרך זו מובילה
בהברה אל פדרציה עם העם השכן.
זה רחוק מדברי ראש־ד,ממשלה — כמרחק גיל תפיסתו וגיל תפיסתנו.

אנשים
הרב גורן והירדן שעה שלוחמי־צה״ל היו עסוקים בביעור
קיני אל־פתח בכראמה ובעיירות שמדרום
לים־המלח, נראה מפקד חיל־הים, האלוף
שלמה הראל, כשהוא מבלה חופשה
באילת, משיט להנאתו בים הפתוח סירת־מיפרש
קטנה. כאשר נשאל הראל, מה הוא
עושה במקום כזה ביום כזה, השיב תוך
חיוך, כשהוא מצביע על מיפרשיתו הקטנה :
״אני מגן על האגף הדרומי לעומתו
בחר אלוף אחר של צה״ל להימצא בקירבת
הלוחמים, למרות שלא היה זה מתפקידו.
היה זה כמובן הרב הראשי של צה״ל,
אלון? שלמה גורן, שהגיע למוצב־הפי־קוד
הקידמי של הכוחות הלוחמים בעבר־הירדן,
כדי לומר שם פרקי־תהילים לשלום
הלוחמים. גורן גילה גם כי הפעולה מעבר
לירדן נעשתה ביום המתאים, מבחינת הדף
היומי: באותו יום קראו לומדי המישניות

..מוהסך של המגפר -הנעל עבורך!

שומר־הסף

בינג ליניאל

הוידוי
הפ סי כו ד אלי של סלב אדור
ד א לי:
יו מנו של גאון

להשיג בחנויות הספרים או
במישלוח המחאת־דואר
להוצאת ״יפעת״ ,רחוב ברזילי ,4
תל־אביב, טלפון 623830

המחיר 7.90 :ל״י

הראל באילת

חץ ישר
במחוז ביודאלדך שבשווייץ רומזות
העלמות שטרם נישאו לאיש על מעמדן
בצורה מיוחדת במינה: כל נערה
רווקה נועצת בתוך תסרוקתה
חץ מיוחד, בצורת החץ המפורסם
של קופידון, אליל האהבה. כל נערה
רוצה שיאהבו אותה, לכן היא מקפידה
על דמותה, ובייחוד על הגרביים
שלרגליה. גרבי ״מרסי״ נראים
תמיד בגרבי ״מרסי״ :אופנתיים,
אירופיים, מונחים כמו שצריכים
להיות מונחים גרביים טובים באמת,
מחזיקים מעמד לאורך ימים, על אף
כל היתרונות האלה, מחירם עממי
ושווה לכל נפש. גרבי־הברק של
״מרסי״ נעשו אצלנו לאחרונה אופנה
מקובלת גם לשעות היום ולא
רק בערב. נצנוצן רך, אבל נעים.
בצבעי זהב, כסף וערמון ובמחיר
3ל״י לזוג בלבד.

״עמוס״
מסעדה מזרחית. תימנית
כשר

אחרי שכלולים
מיטב ה מ אכלס והתבשילים
התימניים המקוריים
(כולל טיפולים)

אוירה נעימה, שרות אדיב

נענים ח א חי עתבגר בי

תל־אביב, כרם ־ה תימנים
רחוב פדויים 23

את מסכת ברכות, בה נאמר :״תנו רבנן,
הרואה מעברות הים ומעבדות הירדן
על כולם צריך שיתן שבח והודייה בפני
המקום.״ #אדם אחר שעשה לעצמו פיר-
סומת חיובית מן הפשיטה, היה חוסיין,
מלך ירדן, שכונה בעיתונות העולם ״המלך
האמיץ והקטן,״ ״גדול שליטי ערב״ ועוד.
הגדיל לעשות מכולם השבועון הצרפתי
ל׳אכספרס, שכינה אותו ״ג׳יימס דין של
העולם הערבי.״ #במשך תשעה חודשים,
מאז הפך שר־בלי־תיק בממשלת הליכוד
הלאומי, לא דיבר מנחם בגין אף פעם
אחת בכנסת. לא מכבר שאלוהו אורחים
מחו״ל, עד מתי יישאר בלי תיק. השיב
בגין באידיש :״הייתי 19 שנים בלי תיק,
ואוכל להחזיק מעמד עוד 19 שנה בלי תיק.
אבל כמה זמן אפשר לשתוק השבוע
דיבר בגין, סוף־סוף. הוא השיב בשם הממשלה
על ההצעות־לסדר־היום של חברי־הכנסת
אליעזר שוסנזק, צבי צימרמן
ואורי אכנרי על גל האנטי־שמיות הרשמית
בפולין. כדי להתכונן לנאומו הגדול,
רצה בגין לקרוא מחדש את שירי המשורר
הפולני הלאומי (והפרו־שמי) אדם מיצי
קביץ, אותם למד על־פה, בנעוריו, בוורשה.
בגין שאל בחוג מכריו למי יש כרך של
שירי מיצקביץ, מצא את הספר אצל אשתו
של ח״כ חרות המנוח, אליהו מרידוד.
הספר נשא כתובת של גימנסיה פולנית —
והיה אחד מספרי־הלימוד של מרידור לפני
ה עו ל ם הז ה 1595

ארבעים שנה • .יריבו של בגין באותו
ויכוח, ח״ב רק״ח תופיק טובי, הפסיד
השבוע עסק טוב. בוזיכוח על משרד המים־
חר־והתעשייה קבל טובי על כך שכל ה־מיסחר
הישראלי מתנהל עם ארצות המערב,
ולא עם ארצות הקומוניזם. השיב לו השר
זאב שרף :״אדרבא, תפעלו למען קשוי-
מיסחר בין הגוש הקומוניסטי לבינינו ! ״
אחרי הישיבה ניגש שרף אל טובי, הוסיף :
״אני מוכן לתת לכם קומיסיון על כל עיסקה
שתסדרו עם ארץ קומוניסטית — ואפילו
לא אשאל מה תעשו עם הכסף למרות
הפיתוי, לא קיבל טובי את ההצעה.

נפש, תתביישי גם את, בהתנהגותך.״ •
״זמרת בינלאומית״ נוספת היא, כמובן,
אסתר עופרים, שיחד עם בעלה, אבי
רייכשטאט, הגיעה לצמרת מיצעד־הפיז־מונים
הבריטי בפיזמון סינדרלה רוקפלה.
אסתר מסרה השבוע הצהרה לעיתונות הבריטית,
בה גילתה כי בכל זאת נמצאות
שלוש מתוך חמש הדירות שבבעלותה —
בישראל: שתיים בתל־אביב, ואחת בחיפה.
חוץ מזה, סיפרה אסתר, כי בארבעת החודשים
האחרונים התחילה לחסוך בהוצאותיה:
היא רכשה רק ארבעה מעילי־פרווה
חדישים בפאריס. אולי משום כך, אין לה
דיעה טובה על עיר־האורות :״אני שונאת
את תושבי פאריס, וחושבת שלא מגיע להם
לחיות בעיר כל־כך יפה טענה.

מדיון מדוע חדל לראות את עצמו, בשנים
האחרונות, כציוני וכסוציאליסט. טען ביג׳י :
״הסתלקתי מלראות עצמי ציוני משום שלאחר
הקמת המדינה נתרוקן מתוכנו השם
,ציוני׳ והסתלקתי מהשם סוציאליסט משום
שהתביישתי בשם זה לאחר שמדינות היטלר
וסטאלין קראו לעצמן בשם זה אדם
אחר שהסתלק מלראות את עצמו מכפי שראה
עצמו קודם, היה הסופר והסטיריקן
עמוס קינן. קינן, שהיה בעבר מאנשי
השמאל המתקדם בישראל, חתם, כאיש־רוח,
על עצומות־שלום למיניהן, פירסם השבוע
בידיעות אחרונות וידוי אישי תחת הכותרת
״מכתב גלוי לאנשים הטובים״ .במכתב, המופנה
לאנשי־רוח כמו פידל קסטרו.

ורהפטיג ו ה סו כנו ת

קינן חז אנ שי ס ה טו בי ם
בברכתו לודעידת מפ״ם, גילה דויד בן

ברטראנד ראסל וז׳אן־פול סארטר,

נסוג קינן מרוב דיעותיו הקודמות, בגלל
יחסם העויין של אישים אלה לישראל.
כתב קינן :״גולית הענק מאיים על דויד
הקטן. העובדה שגולית הוא ענק ושדויד הוא
קטן, הוא עניין אופטי בלבד. אם גולית
מנצח ורומם את דויד, סימן שהוא ענק.
אבל אם דויד הקטן מנצח את הענק אומרים:
דויד הענק רמס את גולית הקטן• .
לעומת קינן נסוגה אזרחית ישראלית אחרת,
הזמרת ריקה זראי, לכיוון אחר. במכתב
ששיגר השבוע לעיתונות אליעזר דורון,
ציר ישראל ברומניה, מגלה הדיפלומאט כי
ריקה נסוגה מישראליותה. לדברי דורון,
השתתפה ריקה לא מכבר בפסטיבאל הבינלאומי
למוסיקה קלה, שנערך בבוקרשט.
בעוד ששאר הזמרים הציגו את עצמם תוך
ציון ארץ מוצאם ולאומיותם, הציגה ריקה
את עצמה כ״כוכבת בינלאומית״ ,לא כללה
בין 20 השירים ששרה אפילו נעימה ישראלית
אחת. סיים הציר את מיכתבו :״בושתי
בך, ואני מתפלל כי ברגע של חשבון-

תקרית לא נעימה אירעה לעתונאי ראובן
ינאי, אחד מעורכי מעריב לנוער. יום אחד,
צילצלה גברת למערכת העיתון וביקשה את
ינאי. כאשר השיב לה קול בטלפון, הציעה
את עצמה ככתבת לעיתון. האיש ששוחח
איתר״ הזמין את עצמו לביקור בביתה על־מנת
לבחנה. הוא בא מצוייד במצלמה וביקש
מהכתבת־המיועדת להדגים בפניו סצינות־אהבה
במיטה. לאחר־מכן הסתלק. למחרת
צילצלה הגברת שוב לראובן ינאי — שלא
שמע כלל על ביקורו בביתה. הוזמנה משטרה,
ששמה מארב לרמאי אשר הציג את
עצמו כינאי, על מנת לנצל את הבחורה ;
אולם המשטרה לא תפסה דבר. היה זה ינאי
עצמו שגילה, כי האיש שהציג את עצמו
בשמו היה אחד הטלפונאים של מעריב,
שיצא לחופשה. הטלפונאי הוזמן לחקירה
אצל עורך הצהרון, אריה דיסנצ׳יק,

העס 3
שד ס׳

לשתי ילדות נחמדות בנות שבע.
חוץ מזה, גילה בני כי אל כל שאר
עסקיו — כמו מסעדת אליבי או חברת
המו״לות אסנת להוצאת תווים — נוסף
עוד עסק: הבוטיק דזירה, השייך למיקי.

המלחמה, כך מסתבר, עשתה לכמה

אנשים דברים טובים. למשל, לבני
אמדורסקי, הדוד השמן שבצמד־הדו־דאים.
מלחמת־ששת־הימים עוד לא הסתיימה,
אבל הוא כבר הלך לחתונה
מזורזת של חבר, שנקבעה מראש עוד
לפני המלחמה. ואת מי הוא רואה שם
אם לא את מיקי בעל־טקסא, הדוגמנית
הבלונדית שהוא רואה אותה כינד
עט כל יום בסביבות קליפורניה. אבל
הנסיבות משפיעות. ובחתונה היא נראית
אחרת.
לבני, שמאז המלחמה הפך למפיק
תקליטים בסיטונות, ועוד לפניה היה
מוקף תמיד בחתיכות בכל הגדלים, לא
היה הרבה זמן להקדיש למיקי. אבל
בזמן שנותר לו הספיק ללמוד, כי לשניהם
יש רקע משותף: לו עצמו, הגרוש
מזה שלוש שנים, יש ילדה בת
שבע. ולמיקי, בת ה־ ,26 הגרושה אף
היא, יש גם כן ילדה בת שבע.
״החלטתי להרוזיח ילדה,״ הודיע בני
לפני חודשים אחדים, ונסע לחו״ל להיפרד
מעל מעריצותיו הפזורות בעולם.
כשחזר, היה כבר ברור שזה הולך
לקראת חתונה. ואומנם, השבוע מצא
ר,מדאי בן ה־ 36 את עצמו נשוי. למיקי
כמובן. כן מצא עצמו, כמו שרצה: אב

יוס׳דה שוחמכר, מי שהיה לפני שנים
מיספר גיבור פרשת ״איפה יוסילד הוא
עכשיו כוכב מבוקש, בערבי־הראיונות הנערכים
ברחבי הארץ. מדי יום שישי הוא
נוסע למקום אחר, מספר את עלילות־חטי־פתו
בידי קרובי־משפחתו הדתיים. לאחרונה
גילה יוס׳לה כי בשעתו דרשו ממנו חוטפיו,
כי יתנהג כלפי הגיורא רות כן־דוד, שחטפה
אותו, כאילו היתר, אמו. סיפר יוס׳לה:
״התנהגתי אליה כמו אמא, באמת, חוץ מדבר
אחד — כאשר דרשו ממני לנשק אותה
— סירבתי. סוף־סוף אמא יש רק אחת.״
>• דרישות מיוחדות במינן היו לשר-
הדתות, זרח ורהפטיג, שנשא דבריו,
השבוע, בבית־ברנר בתל־אביב. ורהפטיג דיבר
על הצורך בעידוד העלייה הפנימית, דרש
למסור את הטיפול בכך דוזקא לסוכנות
היהודית :״הם בין כה וכר, מתעסקים בעלייה,״
הסביר לאחר שנשאל לפשר דרישתו
#תשובה מאוד אופיינית
המוזרה.
— וכנה — נתן סגן מזכירת מע״י, ח״כ
שמעון פרס, בערב ראיונות שנערך ביום
השישי האחרון, לשאלה איך מרגישים הוא
ושאר חבריו מרפ״י במפלגה החדשה, ענה
פרס לאקונית :״כמו לב שתול 9לעומת
זאת, קיימים סיכויים טובים לראות בארץ
את בעל הלב השתול האמיתי, הד״ר פידי־פ
בלייברג. בתו, ג׳ייל, השוהה עתה בארץ,
עומדת להינשא לצעיר שנודע בגלל
מלחמותיו בנאצים של מוסלי האנגלי :
אלן דין, השוהה עימה באותו אולפן,
בקריית־מוצקין. דין, אשר קבע את ביתו
בארץ, עומד על כך שחתונתו תיערך דוזקא
כאן, כאשר מצבו הרפואי של אבי־כלתו
ירשה זאת 9 .להצעה עיסקית ממדרגה

כיום כוכבת המחזמר איי לייק מייק, היתרי

נשבר והתוודה על מעשיו. הוא סוטר בו
במקום 9 .מיקרה אחר, לא נעים אף הוא,
אירע לראש עיריית ירושלים טדי קולק
— אך הסתיים בהאפי־אנד. צעירה חיפאית,
אשר החליטה ללמוד בבירה בבית־הספר
לאמנות בצלאל, לא הצליחה למצוא עבודה,
החליטה לנקוט בצעד של יאוש. הצעירה,
רחל רגב, ניכנסה ללישכתו של ראש
העיר, לאחר שדחפה הצידה את פקידתו ה־נרעשת
ואמרה לו :״אדוני ראש העיר, אני
חיפאית, ואם הייתי מבקשת מאבא חושי
לסדר לי עבודה, הוא היה מסדר לי. כיוון
שאני בירושלים, תסדר לי אתה.״ השיב
קולק :״את החצופה הגדולה ביותר שאני
מכיר, ולכן אני אסדר לך עבודה״ —
ובאמת, קיים את הבטחתו 9 .עורך־הדין
הבוהמי, ארנון אלישיב, מי שערך ב־מסיבות־פורים
האחרונות הצגת סטרים־טיז

גברי, ניסר, להטיל על עצמו מעצר־בית־מרצון,
לא מופיע יותר במועדוני־לילה ובדיסקוטקים.
אלישיב ניבהל מהתעניינותה ה־פיתאומית
של ועדת־ד,אתיקה שליד לישכת
עורכי־הדין, שדנה בהופעותיו האמנותיות.
אך הפרקליט הסוער הצליח לאחוז בהחלטתו
בדיוק ארבעה ימים, ואז שוב ביקר
באחד הדיסקוטקים. ומי היה שם אם לא
עורך־הדין גבריאל כהן, אחד מחברי
ועדת האתיקה? ^ 9את לאומיותה הרבה
הראתה השבוע מנדי רייס־דייוויס
שאולי, כאשר הוזמנה למסיבת־פאר שנערכת
בחווילת חוסיין בשאעפט, על־ידי
הפלייבוי הירושלמי זאב פיניקס. מנדי
דחתה את ההזמנה מתוך נימוק מקורי :
״אני חושבת שזו בעייה פוליטית עדינה
מאוד, ולא אוכל לבקר במסיבות בשטחים
כבושים,״ אמרה.

ראשונה זכה השבוע בעל־המיסעדות האי־לתי,
יוסקה כוכנר, הידוע יותר כ־יוסקה
דגים. כאשר ביקר באילת הבנקאי
ישעיהו פרדר ואכל במיסעדתו של יום־
קר״ הציע לו פרדר :״בוא נפתח שני
עסקים בשארם אל־שייך. מיסעדה ובאנק.״
הוא לא אמר אם הוא מתכוון לממן את
שני העסקים כאחד.

והפורצים
—סי-פ רי דמד
דליה

העובדה שהשחקנית דליה פרידלנד,

בני ומיקי
לאחרונה אשתו של פורץ — לא סייעה לה.

דליה, הנשואה לשחקן הבימה מישא אש־רוב,
שיחקה לאחרונה בסרט הישראלי

אסירי־החופש, בתפקיד של אשת פורץ היושב
במאסר. למרות זאת לא חסו עליה הפורצים,
חדרו השבוע לדירתה בהפירם את
כל חוקי העולם התחתון, גנבו משם כסף
ותכשיטים בשוזי רב 9 .לשחקן התיאטרון
הקאמרי, אורי לוי, שיחק המזל יותר. רק
לפני שבוע חזר לוי מלונדון, לשם קפץ כדי
למדוד את התלבושות שהוכנו עבורו לצורך
הופעתו בסרט הבריטי המתורגמן, לצד
חיים טופול. ההסרטה היתד, צריכה להתחיל
רק בסוף החודש הבא. השבת, בהיותו
על קרשי במת־הקאמרי, קיבל אורי טלפון
מלונדון, בו נמסר לו כי מועד צילומי־הסרט
הוקדם וכי עליו להיות כבר ביום השלישי
השבוע בזאלצבורג שבאוסטריה — שם
יצולם חלקו בסרט• ׳ 9נסיעה, על כל פנים,
אינה תמיד הדבר המוצלח ביותר, זאת למד
לאחרונה הירושלמי הידוע סוראטללו
הגדול. סוראמללו בילה במסיבה בתל-
אביב עד לשעת לילה מאוחרת. הוא רצה
לישון בתל־אביב, אבל כשסיפרו לו שהשינה
במלון עד הבוקר תעלה לו 20 לירות,
החליט לנסוע בכל זאת בחזרה לביתו, בירושלים.
באמצע הדרך התעייף סוראמללו,
העמיד את מכוניתו בצד הכביש, כדי לחטוף
מנוחה קצרה. כעבור דקות מיספר העיר
אותו שוטר ורשם לו דו״ח, על שאחד מגלגלי
מכוניתו היה על הפס הצהוב שבשולי
הכביש. סכום הקנס בדו״ח 20 :לירות.
אמר סורמללו :״איזה חמור אני! בחיי,
חמור גדול! ב־ 20 הלירות האלה ששילמתי
בשביל שישנתי במכונית הייתי יכול ללכת
לישון במלון ושם, לפחות, היו נותנים לי
.לישון עד הבוקר.

בורא פרי הבטן
מסתבר פיתאום שבל מה שהיא רצתה
תמיד, עוד מתחילת הקריירה שלה,
הדבר שהיא חלמה עליו ללא הרף עוד
מילדותה, עוד בזמן שערכה א ת הניתוח
הפלאסטי הראשון שלה, היה ילד. תינוק
קטן. בן. פרי־בטן.
המדובר במובן בזיווה רודן, והדברים,
שיבולים היו לא להתגלות לעולם,
התגלו רק במיקרה משום שעכשיו,
במלאות לה למעלה משלושים וארבע
שנים, היא נמצאת בחודש החמישי להריונה.

למען

או פנ ה
לא תאמינו, אבל טוויגי, דוגמנית־הצמרת
של העולם, מאוהבת בישראל — למען
הדיוק, בישראלי — וכדי לדייק עוד יותר,
בישראלי דני בן־אב. איך קרה הדבר
הזה י כמו שבדרך כלל קורים דברים כאלה.

היה במסיבת־העילית שערכה הזמרת
לולו, זאת השרה את לאדוני באהבה,
במועדון־הלילה האכסקלוסיבי של לונדון,
הנקרא שיחת־חעיר.
האמרגן דני בן־אב שמע את שירתה של
לולו, התפעל בתור אמרגן, בתור אדם,
ובתור סתם גבר, וניגש לברכה מאחרי
הקלעים.
היו שם כמה אנשים, אבל הוא לא ראה
אותם. הוא ראה רק זוג עיניים כחולות
ענקיות, מבט תמים ותמה, וגוף דקיק,

טוויגי

אהבת ישראל
אירית

חייה של המיליונרית היפה,
כדרמה נהרסו. ביום השישי היא תחזור
ארצה. לבדה. ללא בעל. ללא ידידים. ללא
חברים. ללא אוהבים.
את כל זה היא הצליחה לעשות במו
ידיה, במשך השנה האחרונה בה עמדה
להתחתן עם ידידה המרוקאי, המתגורר
בשווייץ.
בהתחלה היא ניתקה קשרים בעדינות
ובחן. היא היתה קובעת פגישות עם מחזרים,
ולא באה אליהן. היא היתה קובעת
עם ידיד אחד ויוצאת עם ידיד שני. היא
היתה יוצאת עם ידיד שני ועוזבת אותו
לאנחות והולכת לה עם ידיד שלישי, וכן
הלאה וכן הלאה.
ואז בא ידידה המרוקאי לבקר אותה. היא
נעלמה לגמרי מהאופק הישראלי. היא בילתה
עם ידידה במקומות מרוחקים ובלתי־סאוכלמים,
ובאחת המסיבות הנדירות אליהן
הופיעה, הסבירה בעדינות רבה לאחת מחברותיה
. :א ת מבינה, החבר שלי לא אוהב
ישראלים, אז אני לא יכולה להביא אותו
אליכם.״
ואז היא נסעה לחוץ־לארץ ומיד שלחה
מכתב ארצה :״נורא מאושרת. עומדת להתחתן
ביוני.״
זמן־מה לא הגיעה שום ידיעה — ואז
בא שוב מכתב :״מאושרת מאוד, עומדת
להתחתן באוגוסט.״
שוב שקט ושוב מכתב :״הכל בסדר.
מתחתנים באוקטובר.״
בסוף הם החליטו להפסיק לדחות את
העניין ופשוט ביטלו את החתונה. אירית
מגיעה ארצה, והיא עומדת להתחיל לאהוב
מחדש את הישראלים.

שביר, ועקום. הוא שכח את מי הוא בא
לברך, וממי הוא התפעל בתור אמן־אדם־
וגבר, והיפנה את כל תשומת ליבו הרחב
לזוג העיניים שעמד מולו.
לא לקח לו הרבה זמן לברר את מה
שידע מראש, והוא שהעיניים שממולו שייכות
לטודיגי בכבודה ובעצמה. תוך כדי
שיחה קצרה ולבבית הוא הצליח להביא
לידיעתה מי הוא ומה הוא ומה דעתו עליה,
על העיניים שלה, ובכלל, מה דעתו על
הכל.
את אוחו ערב הם כבר בילו יחד. הם
רקדו, הם שוחחו, וכתוצאה מזה הוא יכול
להעיר :״היא כל־כך שברירית, שכשרקדתי
איתר, פחדתי ממש להחזיק אותה בידיים
שלי.״
למחרת הוא הזמין אותה לאכול ארוחת-
צהריים, והיא נעתרה להזמנה. הם אכלו
ושבעו, וכתוצאה מזה הוא טוען :״קיבלתי
שוק, כשראיתי איזה כמויות אוכל היא
מכניסה לתוכה. בעיקר אוכל איטלקי משמין.
היא אוכלת יותר ממני.״
ומה עושים שני אנשים המוצאים חן זה
בעיני זו, לאחר שהם אכלו, ולאחר שהם
רקדו, ולאחר שהם שוחחו 1הם הולכים
לרכב על סוסים. כן. הם הלכו לרכב על
סוסים. דני בן־אב מסכם גם את זה באמרו :
*הבחורה הזאת אוהבת נורא לרכב על
סוסים.״
נו, ואחרי כל זה הוא לקח אותה לארוחה
אינטימית, ולאור הנרות והמוסיקה החרישית
הוא אמר לה :״את נורא מוצאת חן
בעיני, טוויגי. אני שואל את עצמי אם היית
מסכימה, אילו ביקשתי ממך, לבוא להופיע
במספר תצוגות־אופנה אצלנו בארץ, בישראל.״
היא
הסכימה, הם נפרדו. הוא צילצל אליה
עוד מהדרך, משווייץ ומגרמניה, כדי לספר
לה שהוא מתכנן, למענה, שש תצוגות־אופנה
בארץ, והוא יודיע לד. על התאריך
והשבוע. הוא הגיע ארצה מלא חוויות ו־זכרונות,
ואפילו הוכחה יש לו.
ההוכחה היא תמונה של טוזיגי ומאחריה
כתוב :״דני היקר. זוהי מתנה קטנה לזכר
מספר ימים נעימים.״ על החתום: טודיגי.
וכתוצאה מכל זה הוא מביע את חוות־הדעת
הסופית שלו עליה :״היא ילדה קטנה׳
שמתחילה להיות אשה.״

חודשים התלבט ינאל מוסנזון: זאת או זאת. הוא התכונן להתחתן בפעם הרביעית,
אבל הוא לא יכול היה להחליט אם לעשות את זה, עם כרפה, המורה מחיפה, או חנה,
המורה מתל־אביב.
הוא בילה שבוע בירושלים, שבוע בתל־אביב. זמנו עבר עליו בנסיעות ובהתלבטויות.
ואז הוא החליט סוף־סוף להתחתן עם זו שבתל־אביב, אבל כשהוא הגיע לחיפה כדי לסדר
את העניינים, הוא החליט להתחתן עם זו שבחיפה.
עד שברכה, המורה מחיפה, עזבה את הארץ ונסעה לנייו־יורק. שם היא גרה ברחוב מס׳

יגאל מוסנזון עם כרכה
, 13 בבניין חדיש הקרוי ״בית המנדרינים״ ,בדירה המרוהטת בטעם רב. ניו־יורק זה לא
תל־אביב, ולנסיעה כל־כן ארוכה אי־אפשר להתייחס באותה קלות־דעת בה מתייחסים
לנסיעה בת שעה ורבע, ולכן החליט יגאל מוסנזון באופן סופי לנסוע לניו־יורק ולהתחתן
עם ברכה, המורה מחיפה.
הוא הגיע לניו־יורק, הכין מיספר תוכניות טלוויזיה; על־פי ספריו המפורסמים חסמבה.
וביום הרביעי הוא עומד להגיע ארצה. הוא שלח לחנה מניו־יורק תמונה של עצמו, עם
זקן ומראה מעורר־כבוד, והוא ביקש ממנה לחכות לו בסובלנות ובסבלנות.

סו ףהדרך
חייה של רינה כן־טוכ מעולם לא היו
קלים. היא נולדה למשפחה בת תשעה ילדים,
היא גדלה ללא פינוק ולמדה לא לדרוש
הרבה, להסתפק במועט, לוותר על מה שיש
לה, ולהסתדר בלי מה שאין לה.
לאחר שסיימה את הצבא נסעה לאירופה.
חיתה שם שבעה חודשים, בתנאים לא קלים
ביותר, אך למדה להכיר את העולם, וחזרה
ארצה יותר משכילה, יותר מבוגרת ממה
שהיתר, קודם.
העולם מצא חן בעיניה. היא עברה קורס
דיילות, והחלה מטיילת בו בין המיסות. היא
קיבלה משכורת שמנה, והחלה מסתדרת בחיים.
ואז
היא הכירה את אהוב־ליבה. זה היה
לפני ארבע שנים. הם החליטו להתחתן, הכל
תוכנן והוכן, וחודש לפני הנישואין נהרג
המבוקש המבקש
הוא מבקש מבולכן לחבות לו. אין לו
הרבה זמן. אבל הוא מוכן להקדיש לכן
ארבעה ימים, ובכללם יום־העצמאות,
ערבו ומוצאיו. אחר כך הוא מוכרח למהר
ולברוח. העולם מחכה לו בכליוך
עיניים.
כן, זה מה שיורם פולני מבקש
למסור לכן. הוא מבוקש מאוד בכל העולם•
הוא ממש לא מסתדר עם כל
הבקשות. הוא יוכל לספר לכן על כך
כשהוא יבוא מלונדון, אם יספיקו לו
ארבעת הימים.
בן, שהוא לא ישכח, יש לו רולס־רויס,
צבע בורדו, היחידי המצוי בידי
איזשהו ישראלי. ברולס״רויס 68׳ שלו
יש מערכת סטראופונית וטלפון. הוא
נוסע מדי שנה לסקי בשווייץ. הוא שותף
בהרבה באנקים.
נו טוב, הוא כבר יספר לבן על בל
זה, אז תחכו.

הבעל המעותד בתאונת־דרכים.
היא חזרה לדירתה ולעבודה, התגברה במשך
חודשים ארוכים על האסון ושבה לשאת
בעול.
לפני שנתיים היא הכירה את האמרגן
אשר חבקין. הם התיידדו, ולאחר כמד,
חודשי היכרות עברו לגור בדירה משותפת.
ההורים של רינה, שהם ממוצא ספרדי ומסורתי,
הקימו קול זעקה. הם סירבו להרשות
לה לגור עם גבר בדירה אחת. הם איימו
עליה. דרשו ממנה. הציקו לה. אבל רינה לא
ויתרה, המשפחה החרימה אותה, והיא המשיכה
לגור עם האמרגן הידוע בדירה משותפת.
ביום
השלישי שעבר בא הקץ לסיבלוחיה.
החתונה של הגברת והאדון חבקין נערכה
ברבנות בנוכחות הוריה של רינה ובנוכחות
כל אחיד, ואחיותיה. הכלה היתר, מזהירה ויפה,
האם בכתר, מאושר, ולמחרת היום עזב הזוג
את הארץ, בעזרת שני הכרטיסים שניתנו
לכלה מחברת אל של, בדרכו לירח־דבש
אנגלי.

אין בעיות
תמרנרבוכ נחלצה מידיו של בעלה
דני כירק, ונפלה ישר לזרועותיו של

קצין־המשטרה לשעבר,

דני חולון.

21ר 7!7א גבר בלוגדי שמנמן דדתמיב, עס
עבר עשיר מאוד. בימי נעוריו הוא היה
אחראי על מיפלג המוסר במשטרת חל-
אביב, הוא תפס זונות, הושיב סרסורים
בבית־סוהר, והשתדל להחזיר למוטב את
העבריינים ולהרים את העולם התחתון.
אחר כך הוא לקח חופשה מהמשטרה
והתחיל לעבור בצידו השני של העולם
הרחב הזה, כמנהל מועדון צברה.
במשך כל הזמן הזה הוא קיים אשה ושני
ילדים, ועד היום הוא עדיין מקיים אותה,
משום שאשתו, למרות שנפרד ממנה, מסרבת
לתת לו גט.
בינתיים הוא מסתובב עם תמר גרבוב,
מאושר וחסר־דאגות.

תמרורים
הצהיר בניו־יורק, המתאגרף־בוי•
מום לו נוכה על מועמדותו לתפקיד נשיא
ארצות־הברית, בבחירות הקרובות. האיש
שהובס על־ידי ג׳ו לואיס ב־ 1941 בקרב על
אליפות העולם במישקל כבה מציע לאמריקאים
לבחור בו על סמך מצע של מלחמה
ושיגשוג, לא ״מלחמה עלובה כמו זו ב־וויאט־נאם,
אלא מלחמה נגד תושבי המאדים,
שבה איש לא ייפצע או ייהרג.״
התחמקה שחקנית־הקולנוע סופיה
דורן מקבלת הצעת המפלגה ה־רפובליקאית
האיטלקית, להציג את מועמדותה
לבחירות לפארלמנט, באיזור־הבחירה של
נאפולי, מולדתה. לדברי בעלה, אין זאת
מפני שאינה אוהדת את הקו השמאלי־לי־בראלי
של המפלגה, אלא מפני ש״אינד,
מאמינה שיהיה לה כוח לעמוד במאמץ המפרך
של מערכת־הבחירות.״
התארסו * יורש־העצר של נורווגיה,
הנסיך האראלד ( )31 וידידתו מ־ספסל־ו־,לימודים,
סוניה האראלדסן, בת
של בעל כל־בו באוסלו. ההודעה על נשואיו

הנטיף האראלד וכדו״ל
הקרובים של ״הנסיך העצוב״ שימחה רק
חלק מאזרחי נורווגיה! האחרים — בעיקר
השמאלנים — דרשו לבשל בכלל את מוסד
המלוכה.
נחוג יום הולדתו ד,־ 60 של
יחזקאל איש־בסית, בעל קפה־האמנים
נסית, שאלפים מסופרי, ציירי, ואמני ישראל
שתו, סעדו, שרו וד,תבטלו ליד שול-
חנותיו ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. כאשר
עלה ארצה ב־ 1925 הלך דווקא לקיבוץ, אך
מקץ שנתיים עזב את החיים השיתופיים,
התגלגל כעבור זמן לתל־אביב, בה החל את
הקאריירה כשוטף־כלים בבית־קפה גרדונה.
את נסית פתח ב־.1945
נחוג יום הולדתו ה־ 69 של פרופסור
עקיבא (ארנסט) סימון, פרופסור
בבית־הספר לחינוך באוניברסיטה העברית
בירושלים, אשר חינך דורות של בניד,ארץ
ברוח הפילוסופיה המוסרית שלו, שהושפעה
לא מעט מרבו־ידידו מרטין בובר
המנוח.
נחוג יום הולדתו ד,־ 90 של צכי
נשרי ,״מר התעמלות״ של היישוב העברי
בארץ. עם עלותו
ארצה מאוקראינה,
ב־ ,1904 התיישב כפועל
חקלאי בפתח־תקוזה,
אך מייסדי הרצליה גימנסיה
קראו לו להצטרף
אל סגל המורים, כאשר
הסתבר שיש
צורך במורה להתעמלות
״המסוגל להקנות
סדר ומשמעת״
לתלמידים. מ־נשרי
כיודן
שנשרי שירת
בצבא הרוסי, ועבר
בו קורם לחובשים, נחשב לאיש המתאים.
הוא הסכים, בתנאי שיאפשרו לו כתום
שנת־הלימודים הראשונה להשתלם בחו״ל.
מאז הפך את החדרת חרבות־הגוף בארץ
לייעוד־חייו.
נפטר * בגיל ,<54 אדריכל־הגנים ומנהל
מחלקת הנטיעות של עיריית תל־אביב,
אברהם קרוון, אחד מחלוצי אד־ריכלות־הגנים
בארץ, אליה עלה בגיל 18
מפולין. על סי בקשתו, נקבר בקיבוץ שובל,
אשד בתו חברה בו. בנו, הצייר דני
קרוון, היה אף הוא חבר בקייוץ של ה־שומר־הצעיר..

עול ם הז ה 1596

במדינה ארץ־ישראל
זד דפק גדלת
לפני הכיבוש היה בית־המלון אל־זוחדה,
השוכן ברחוב הראשי של רמאללה, מלון־
פאר ממדרגה ראשונה. אך עם הכיבוש
מעטים התיירים בעיר־הפרבר של ירושלים
המיזרחית, והמיבנה הפך למלון רגיל.
בקומתו התחתונה של אותו בניין, בו
שוכנות שלוש הקומות של המלון, שוכנת
שורה של חנויות בחזית, ושורה שנייה
של דירות־חדר מאחור. באחד החדרים
הללו התגורר פועל ערבי העובד בבית־קפה
בסביבה, ואשר מסר את חדרו, ללא ידיעת
אנשי־הסביבה, לפעיל אל־פתח שחדר למקום.
כאשר ניתגלה הדבר למערכת הביטחון,
באו חבלנים למקום, פוצצו את החדר.
איך יודעים? הפיצוץ — ככל התפוצצות
בעלת עוצמה דומה — לא זו בלבד
שחיסלה את דירת־החדר, אלא אף עירערה
את כל הבניין. בית־המלון פסק מלהיות
מתאים למגורים. אף החנויות שבבית ניזוקו.
עכשיו שואלים תושבי המקום :״אם הממשלה,
עם כל המנגנון שלה וכל הצבא שלה,
לא י מו מראש שכאן גר איש אל־פתת —
איך יכולנו לדעת אנחנו?
— ואם לא יכולנו — למה שיפוצצו לנו
את הפרנסה על הראש, בגלל איש זר אחד
שבא הנה באישון לילה?״

דרכי אדם
עלייתה של עולה
קל לאדם העולה ארצה להיקלט, כשהוא
פועל במיקצועו. הדבר קשה הרבה יותר
כשהוא בעל אחד המיקצועות החופשיים.
קשה במיוחד מעמדם של עיתונאים ושחקנים
מחוץ־לארץ. אומנם קיימת נטייה לגבש
תוכניות־חומש שונות, לקליטתם בעיתונות
העברית ובתיאטרון הישראלי — אך בדרך
כלל תוכניות אלו חלות רק על בעלי־מיקצוע
ותיקים, זקנים ורבי־ניסיון.
השבוע, עת חגג תיאטרון אוהל את הצגת
המאה של קומדיה שחורה, חגגה גם עולה
חדשה צעירה, נועמי פרוינד, ניצחון פרטי.
עשרה כשריון. נועמי פרוינד נולדה
לפני עשרים וכמה שנים בחו״ל.
עוד כילדה החלה משחקת — ומילאה

ב* 7גי\;רז^/ת ^/ובנרב

11ס א 1 ¥
אריגיבו

דירזעריג בחנריווב
רדאובננרז ה מוברזרורב

החדר המפוצץ ברמאללה
אס הש־ב לא ידע...

למען יוני שערותייך

את התפקיד של פינוקיו, בהצגת־מבוגרים.
תפקיד ראשי זה פתח לה את הדרך ללימודי־במה
ממלכתיים.
אבל עוד ב־ 1963 נופצו תוכניותיה ה־תיאטרוניות.
הוריה עלו ארצה, ונועמי,
שלא ידעה אף מילה עברית אחת, החלה
בונה את חייה מחדש. תחלה כחיילת, ומשם
— שוב אל הבמה.
היא נתקבלה ללהקת השיריון, למדה
שירים בעל־פה מבלי להבין את תוכנם. אך
הצלחתה היתד, כל־כך בולטת, שקיבלה
שיחרור מוקדם כדי להירשם לבית־הספר
לאמנות הבמה שבבית־צבי ברמת־גן.
פועלת ושמרטף. אבל זה לא היה
מספיק. נועמי היתד. זקוקה גם לאוכל. היא
החלה עובדת כפועלת בבית״חרושת עלית,
עברה משם לתפקידי שמרטף בבתים פרטיים.
שעה שהיא עוזרת כך לשני הוריה, מצאה
(המשך בעמוד )28
העולס הזה 1695

היהדות
ה שחורה

החתן ה סו די
הנה היא שוב: השמועה העיקשת ביותר
של השנה, אותה שמועה הטוענת כי אלמנתו
של הנשיא ג׳ון קנדי המנוח, ז׳אק
לין קנדי, עומדת להינשא שנית — ודווקא
לאציל בריטי.
לז׳אקלין יש נטיות טיבעיות לעולם־האצי־לים.
אחותה היא הנסיכה לי רדזווילי,
שבעלה הוא נסיך פולני־איטלקי. היא עצמה
מסתובבת בין רוזנים ומלכים, לורדים ודוכסים
— כשאינה סועדת עם המיליונרים

לגמרי. אציל לא רק בתארו — אלא גם
בנפשו.
זהו הלורד דייויד הארלך, שבילה
את ששת החודשים האחרונים ממש לצידה:
היא נסעה לאירלנד, הוא אחריה.
ג׳אקי לקאמבודיה — דיח־יד איתה. את חג-
המולד בילתה האלמנה קנדי באיים הקארי-
ביים — ומי בירך אותה שם בברכת חג
שמח, אם לא הלורד הנחמד?
הארלך הוא ידיד־משפחה ותיק של הקנדים.
הוא בן ,49 מקריח, סימפאטי, בעל
לב גדול וטוב. הוא היה שגריר בוואשינגטון
בזמן כהונתו של ג׳ון קנדי, ועכשיו הוא
אחד האישים העולים במיפלגה השמרנית
הבריטית.
אשתקד נספתה אשתו, סילכיה, בתאו־נת־דרכים.
אומרים שהוא אהב את ז׳אקי גם-
קודם לכן, אבל אהבה אפלטונית ונואשת.
עכשיו בא הגורל וסידר את העניינים.
דיוזיד גם מקובל על בניה של ז׳אקי.
״אני אוהבת אותו,״ אמרה השבוע קארולין
קנדי 10״הוא מספר לי כל מיני סיפורים
נהדרים.״
אם יתחתנו השניים, למרות ההכחשות,
תיהפך ז׳אקי, גם בפועל, למה שהיא בכוח:
הליידי הראשונה באמריקה.

השחקן האמריקאי־הכושי־היהודי סמי
דייביס הבן אינו פוסק מלעלות לחדשות.
בגלל נשותיו, בעיקר.
אם כי סמי מכוער, שחור, יהודי, ואפילו
לא זמר כל־כך טוב — הוא זוכה
בהצלחה יוצאת מגדר הרגיל אצל בנות
המין היפה. הגדולה בהצלחותיו היתה,
כמובן, הגיורת השוודית מאי בריט,
אשתו הראשונה, ממנה התגרש לא מזמן,
ואשר התפרסמה בעיקר כשגילמה,
בעיקבות מארלן דיטריך, את תפקידה
של לולה המפתה בסרט המלאך
הכחול.
עכשיו מרכלים על סמי ועל לולה אחרת,
הרקדנית הכושית לולה פאלכה.
זוהי אחת הנערות העולות, בעולם הבידור
הניו־יורקי, והיא מאוהבת עד
שיגעון בסמי דייביס. לדברי הרכילות,
מונע רק דבר אחד את חתונתם של שני
היונים: לולה היא לאומנית אפרו־אמריקאית,
ובתור שכזו אינה אוהבת
במיוחד את היהודים. ואילו סמי אינו
מוכן לשאת אשה שלא תקבל על עצמה
את היהדות, תיהפך לאשה כשרה.

בהלתה! הב
את ג׳ואן כרנד,
האדיבה של הקוס*

לורד הארלך וז׳אקי
האמריקאיים המקורבים למשפחת בעלה המנוח,
בת־המיליונרים.
אבל חתנה הסודי הוא אציל מסוג אחר

העולם משתגע, השבוע, אחר זהב — וחלק ניכר ממנו, המכיר
משתגע אחרי ג׳ואן. לכן החלימה דוגמנית־הצילום הצעירה, בעזרתם
מטיקאי לייכנר מלונדון, להפוך את עורה לזהב.
לייכנר המציא לראשונה, את האיפור המוזהב עבור סירטו של ג׳יימם כונד גולדפינגר.
עכשיו, שהזהב חזר לאופנה, מנצלת הצעירה הבריטית בת ה־ 21 את מישתת״הזהב, העשוייה
מתערובת בת 24 קאראט, כדי להבליט את מה שיש לה להבליט, שהוא די הרבה.
מודה ג׳ואן בתמימות :״תמיד אהבתי זהב,״ ובהושטת זרועות מבריקות :״כשאת גרה
בעליית־גג, זה מוסיף לן מימד של לוכסוס להיות מסוגלת להופיע בציבור, ולו על דפי
עמודי־עיתוניס, כשאת ממש מכוסה בזהב.״ זה בדיוק מה שטוען מזמן הגנראל דה־גול.

מה ה!
לובשות?
״אשה יכולה להוריד את הבל, או להתלבש
כסו אסטרונאוט — ובכל זאת להישאר
צמודת לאופנה,״ אמר החודש ממציא הבלי־קיני,
האופנאי רודי גרנרייו (.)45
בתור דוגמה, הביא גרנרייך שורה של
נשים בעלות־הופעה־ושם, ופירט מה הן
לובשות :
• מלכת יוון, אנה מאריה, קנתה
לאחרונה, במושב־גלותה שברומא, מעיל
קליל בבז׳ ותכלת, עם שני פסים אלכסוניים
רחבים ובולטים. הנסיכה פאולה מבלגיה
הלכה אחריה, קנתה אותו מעיל בחום ובז׳.
• הנסיכה סוראייה היתה חגיגית
יותר: היא רכשה בגרמניה חליפה העשוייה
ממשי לבן ומבהיק. עליו לבשה מעיל בצבע
קקאו, וטל פניה הרכיבה משקפי־ענק. תל בושת
מעורבת זו שימשח אותה, כשהלכה
לחזות במירוצי־סוסים, לא כדי להופיע בנשף
של היפים.
• דאקלין קנדי לובשת כל מיני
דברים, בתנאי שלא יהיו קצרים מדי ו־ייוצרו
באיטליה: לאחרונה הזמינה 20 דוגמאות
של שמלות־ערב, שמלות־בוקר, שס־לות־קוקטייל
וחליפות. הכל אצל ואלנטינו
המפורסם ברומא. כן קנתה שבעה ארנקי־חורף
15 ,זוגות נעליים ושרשרת וצמיד
מותאמים.
• כריז׳יט בארדו, מצידה, שינתה
את חייו של אדם, על־ידי קניית שמלה :
היתה זאת שמלת־הכלולות שלה, אשר רכי
שה אצל האופנאי הפאריסאי לואי פרו.
פרו כה התפרסם, שהחל מייצר עבודות־קונפקציה
משובחות, נוטש בימים אלה, כפי
הנראה, את האופנה הגבוהה, למען הייצור
האופנאי התעשייתי .״זה משתלם יותר,
מאז,״ הוא מסביר.
• מאכזבת מכולם, ברשימת הנשים ה מפורסמות
המתלבשות, היתה דווקא כ ר כרה
סטרייסנד 25 הזמרת והשחקנית
היהודיה־אמריקאית, המקבלת את שכר״
הטירחה הגבוה ביותר בעולם: היא נחשבת
לאשח ״הלבושה הכי רע בתבל,״ נוהגת
ללכת לכל מקום כשהיא לובשת מעיל־עור,
מגפי־עור, וחצאית־מיני — הכל מעור לבן.

זנ׳׳ואן ברנד

גב׳ דיורים הכאה(?)

דברים בעלמא
ס פילים פלייכרג, האיש בעל הלב
השתול, למד משהו מדוקטור כריס כר*
נא רד, אוהב־הפירסומת: בדומה למנתח-
הלבבות, החל גם בלייברג עצמו לסרסם
קומוניקאטים משוכפלים, מייד עם שובו
הביתה. תוכן ההודעה לעיתונות הפרטית
מס׳ : 1״הכל בסדר. אני חש בטוב.״ •
עכשיו זה קרה לסמל ההגינות, לנסיך
סנאודון עצמו, שהוא לא אחר מאשר
בעלה של הנסיכה הבריטית מארגרט :
מלצר הודיע לו שאינו יכול לסעוד ב־מיסעדת־הפאר
המשרת המתרוצץ, מאחר ולא
ענד עניבה ולבש סוודר. מה שציער
עוד יותר את הנסיך הוא, שהמיסעדה אפילו
אינה בריטית אלא נמצאת בניו־יורק, שם
הוא מבקר כרגע • .פאקו רכאנה,
מעצב־האופנה הפאריסאי־ססרדי שהכניס את
המתכת, את הפלאסטיק ואת הנחושת לשם־
לות־הנשים הצרפתיות העשירות, תבע השבוע
לדין — בעזרת פרקליטו — את
המועצה העליונה של האופנאים: המועצה
סירבה להעניק לו את התואר הניכסף ״אופנאי״
מאחר ושמלותיו אינן, כפי שדורש התקנון
משנת ,1945״עשויות אך ורה מבדים.״
• האם הכוכבת הצרפתית ל,אט־דין
דנכ היא פורנוגראפיה? כך טענו
בני־מילאנו שבאיטליה, אשר חזו בסירטו
האחרון של לואים כוניואל, יצאנית הצמרת,
שהוצג לא מכבר בעיר זו ובתל־אביב.
עתה הצהיר התובע הכללי של מילאנו,
שהלך לחזות בסרט, כי זוהי ״יצירה
אמנותית רבת־ערך ותו לא יש משבר
של זהב, בצרפת כביתר ארצות־העולם —
אבל לא בנסיכות מונטה־קארלו שחגגה, השבוע,
את קישוטו מחדש של אולם־ההימו־רים
הגדול שבקאזינו, אשר עלה 175 אלף
לירות. הנסיכה גריים (קלי) ממונאר,ו,
לבשה, כמו כל נשות־הנשף, שמלה נוסח
, 1900 ממלמלה שחורה המקושטת זהב אמיתי
; ובין אורחי הנשף שחגג את ״הימים
הטובים של סוף המאה,״ בלטו השחקנים־
דני קיי ופיטר יוסטינוכ + .הגיליון
האחרון של ירחון־הנשים ליידיס הום ז׳ור־נאל
אזל השבוע בוואשינגטון, אחרי שאשת־החברה
האמריקאית כרכרה הוואר, ידידתם
האינטימית של הנשיא ג׳ונסון וליידי
כרד לשעבר, פירסמה שם רשימה
בשם ״מדוע שוב איני יכולה לבקר אצל
ג׳ונסון.״ בין הסיבות, לדבריה: מזכירותיה1
החברתיות של אשת־הנשיא, ליז קרפנטר
וכסי אייכל קינאו להצלחתה החברתית,
הסיתו את ״לינדה כרד, בת הנשיא
הצייקנית, ואח אחותה לוסי, השמחה, כל־כך
כל פעם שאחותה מצטלמת רע,״ לגדות
אותה מן הבית הלבן. י • שלושת חברי
להקת החיפושיות שנשארו עד הסוף
עם הגורו שלהם, מאהארישי יוגי, ב־היכל־ההגות
הפרסי שלו למרגלות ההימא־לאייה,
זכו השבוע לקצת צבע מקומי: ב־פסטיבאל
הודי טיפוסי שפכו עליהם קיטונות
של צבע, המסמל אושר ועושר.

במדינה
(המשן מעמוד )26

נועמי פרוינד עצמה עזרה מסוג אחר: אחת
המורות שלה בבית צבי, השחקנית פאני
לוביץ, גילתה את כישרונה, סייעה לה להשתלם
בעברית, עודדה אותה בלימודיה.
וכך, כשהיא ניכנסת למסלול־ההצלחה
הרגיל של התיאטרון העברי — שלוש
מילגות מטעם קרן נורמן, פרס אינה בוץ־
גוביסקי, ותפקידים מצטיינים כתלמידה —
מצאה העולה הקטנה, סוף־סוף, מיקלט על
הבמה המיקצועית־בדרך,
הדבר לא נעלם מעיני מנהלי־אוהל: עם
סיום לימודיה בבית־צבי, נתקבלה הצעירה
לתיאטרון, החלה מופיעה בקומדיה שחורה.
עכשיו היא מחכה לבאות .״הייתי רוצה
להופיע במיסגרת קבוצה קטנה,״ חולמת

נועמי פרוינד
בלי פרוטקציה

הצעירה השאפתנית ,״משהו כמו
השחקנים. לעשות תיאטרון רפורטואר.״
וכדי לסייע לזה היא ממשיכה ללמוד:
אנגלית, פיתוח־קול, מחול ,״כי אפשר לעלות
בתיאטרון הישראלי, בלי פרוטקציה,״ קובעת
נועמי פרוינד .״העיקר — להילחם ולעבוד.
ואז, אם יש בך משהו, בא כל השאר.״
בימת־

בז־דיוזדיד! וגווי נו ח בו ר
לכינור ארבעה מיתרים. לגיטרה ששה. ל-אמולזין
ו־סופרלק של טמבור שבעים ותשעה גוונים מוכנים
לשימוש. ארבעים ושבעה גווני אמולזין לצביעה
דקורטיבית ולהשלמה — שלושים ושניים הגוונים
המרהיבים של סופרלק — לדלתות, חלונות וכל
משטחי ברזל ועץ. סימפוניה של גוונים! חבר לך
מהם את המנגינה הערבה לעיניך. אינך צריך
להיות וירטואוז. אמולזין ו־סופרלק מנגנים את
עצמם. גמרת? הקירות והדלתות יפים למראה?
אך זו עדיין אינה המנגינה כולה. גע בהם. הכל
חלק כקטיפה ועם זאת הכל ממשיך ״לנשום״,
ברוו, טמבור! — לנוי והידור:

חקירות בעזרת השם

נ1כ 7בור

משה מדליה ־״־
יעוץ בעיצוב פנים

הנהלת חשבונות בירושלים
4חדשים ! כתיבה במכונה —
חודש ! קצרנות,מזכירות :

ביה״ס ״הפקיד ׳ /
ת ל ־ אביב

י. פורמן,

עצור

בצלאל 18

הידעת כי מאות אנשים נרפאו
מתסכיבים שונים כגון: דיכאון,

444281

גימגום, הרגלים לא רצויים ומחלות
מתח, עצבנות, כאבי ראש, פחד,
פסיכוסומטיות אחרות

ביצוע כל עבודות
* צבע

בעזרת ההיפנוזה

* סיד
* פלסטיק

פרטים וייעוץ חינם בבנין ״אל־על״,
חדר ,403 רחוב בן־יהודה ,32ת״א,
טלפון ,58940מ־ 16.00 עד .19.00

* טפטים

זוהר

* שיפוץ כללי

אחד מתיקי־החקירות הלוהטים ביותר,
ואשר משטרת־ישראל טיפלה בהם בשנים האחרונות,
היה המיטמך המכונה ״תיק לשם.״
הפרשה הכמוסה בין דפי התיק — עיסקות
מטמרות״שיער אותן ניהלו סוחרים פרטיים
עם משרד־ד,ביטחון, ואשר מתוכן התגלו
מיקרי־שוחד, זיוף ורמאויות שונות.
הדמות המפורסמת ביותר בתיק זה היה
דויד לשם עצמו — אחד משותפי חברת
המיכניקד. העדינה קוסינוס, שבספרי״חש־בונותיד,
התגלו העיסקות המפוקפקות.
דויד לשם היה, לא פחות ולא יותר,
מאשר חתנו של דויד בן־גוריון.
מ קו םלתםיעה. שנתיים עברו והסערה
הסתיימה בקול דממה דקה. הודעה של
פרקליטות מחוז תל־אביב בישרה, לפני
שבועות מספר, כי הפרקליטות החליטה
לסגור את התיק מחוסר הוכחות.
אולם השבוע, בעמדו על דוכן הכנסת,
גילה שר־המשטרה אליהו ששון, כי המשטרה
עצמה כלל אינה סבורה שהעניין תם,
כי לא היו די הוכחות בתיק, שיספיקו כדי
להעמיד את החשודים לדין.
אמר ששון :״כל טענות המשטרה, שנטענו
בזמנו, עמדו על יסוד סביר כי
החשודים ביצעו את העבירות שעליהן התנהלה
החקירה ...המשטרה לא חיוותה בפני
הפרקליטות את דעתה ״כי אין מנוס מסגירת
התיק, ועצם העובדה, כי המשטרה
העבירה את התיק לפרקליטות מעידה את
ההיפך. ואומנם חיוותה המשטרה את דעתה
כי יש מקום לתביעה
למרות דעתה של המשטרה, נסגר התיק
על־ידי הפרקליטות, הוחזר למשטרה. מדוע
נהגה כך הפרקליטות?
תשובת שר המשטרה, שהעידה על מורת־רוחו
מסמכותו העליונה יותר של שר־המש־פטים
בעניינים אלה:
הפרקליטות לא מתייעצת עם המשטרה —
כשהיא רוצה לפתוח תיק או לסגור תיק.״

ת * ש 1רהסויק 1 3
) 0121611

62 2 5 1 9 /2

ה עו ל ם הז ה 595ז

יהעם החליט• הוסייופליזו!
(המשך מעמוד )11

מבין החבלנים שהגנו על המיבנים הפזורים.
תופעה מעניינת: בין תושבי העיירה מצאו
אנשי־צה״ל עוזרים לא מעטים. היו אלה
צעירים, תושבי כראמה, שנשארו במקום כדי
לעבד את חלקותיהם, וגוייסו לאירגוני־החבלה.
הוטלו עליהם כל מיני עבודות־שירותים,
וכמה מהם התמרמרו על כך.
כאשר נתפסו בידי הצנחנים, מיהרו להצביע
על מחבואי־הנשק ועל אכסניות החבלנים.

ך* חלל! השני של פעולת־צה״ל היה
| 1מורכב יותר. אם כי, לכאורה, היה זה
החלק הקל יותר — הסתבר כי היה קשה
יותר, כי הכוח המשוריין הפך להיות כוח
סטאטי.
צה״ל בנוי על תורת התנועה הדינאמית:
הפריצה קדימה, פיצוח של מוצבים או
יחידות שיריון החוסמים את הדרך. אבל
כאן, מכיוון שלא היתה שום כוונה לפרוץ
קדימה ועוד קדימה, אבד יתרון זה לצה״ל.
הצנטוריונים הגיעו לנקודה מסויימת —
ונעצרו. הטנקים של צה״ל עשו באותו יום
מה שהסורים עשו, במשך שנים, ברמה —
ושבגללו לעגו להם כאן: הם הפכו לעמדות
סטאטיות.
על יתרון אחר ויתרה ישראל מראש,
כפי שהודיע קול־ישראל. זהו יתרון השליטה
באוויר. כדי למנוע את הרושם של מיתקפה
צבאית כוללת, הופעל חיל־האוויר רק
במידה מינימלית.
הירדנים, שבתחילה ישבו והמתינו, ניכנסו
לפעולה במצב אידיאלי. דומה הדבר למצבם
של שני מתאגרפים בזירה, שאחד מהם
מודיע מראש כי אינו מתכוזן להכריע את
יריבו בנוק־אאוט.
וכך אפשר היה לראות, ביום חמישי
האחרון, את הצבא הירדני — שפחד לעזוב
את מוצביו ולצאת להתקפת־נגד — מנצל
את היתרונות שהוענקו לו ואת הגבלותיו־העצמיות
של צה״ל, וגורם למספר אבידות
לא־קטן.
רק אז הגיב צה״ל נגד הצבא הירדני,
ופגע בו קשות.

יריות בהלוויה

היתרון ש? צה״ל אבד

המערבית, אולם הוא עדיין ללא חיל־אוויר,
וכימעט ללא ארטילריה של ממש.
חוסיין חשש שצבא מובס זה — מישענתו
האחרונה מול הפלסטינאים — עלול גם
הוא להתקומם נגדו. והנה, אחרי יום ה׳,
יכול המלך להתגאות בניצחון, ואף להטיף
מוסר ליתר צבאות־ערב. מבחינת הערבים,
זוהי התוצאה החשובה ביותר של ״המלחמה
המוגבלת״ :תרומה למוראל הירוד שלהם.

״ניצחיז ירדני!״
ך ירדנים ניצלו את מאורעות יום ה׳,
| ן ולא רק בשדה. הם עשו חייל בעיקר
בשטח התעמולה. חוסיין הכריז, כי היה

ף* וצאה אחרת, חשובה לא פחות,
^ 1הורגשה אצל אירגוני־החבלה. מייד אחרי
הפעולה, הודיעו שני האירגונים העיקריים
— אל־פוזח וג׳ת״ף — על כוזנתם להתאחד.
ואילו בכפר כראמה עצמו — ולאורך
ביקעת־הירדן — לא נימצא איש שיפר
את רצונם. עד כדי־כך, שכאשר הגיעו
לשם, ביום שישי, כתבים זרים מעמאן,
נדהמו אלה ממה שגילו ב״ממלכת אל־פ׳תח״.
דיווח כתב הדייל׳ טלגרף הלונדוני :
ההתקפה הישראלית ניכשלה, ללא ספק,
בהשגת מטרתה, והיום נראה שילטונן של
יחידות הקומאנדו בכראמח יציב יותר.
באשר הגענו לנראמה שסועת־המלחמה,
קיבלה את פנינו קבוצה של אנשי־קומאנדו
נושאי־מיקלעים, שהסתערה עלינו. בנשק
שלוף אילצו את קצין־הליווי הירדני שלוי
לפנות לאחור, וכל הקבוצה נאלצה לשוב
לעמאן. חיילים ירדניים בעיירה, שאחדים
מהם חיפשו פגזים ומוקשים שלא התפוצצו,
לא עשו שום מאמץ להתערב, ונראה היה
כי יחידות הקומאנדו הן השולטזת במקום.
בכפר שונה, חמישה קילומטרים מדרום
לכראמה, שאף בה נערכו קרבות עזים, איימו
אנשי־קומאנדו, חמושים בנשק רוסי וסיני
לירזת בכל צלם שיצלם אותם. פקידים של
לישכת העיתונות הממשלתית אספו בחיפזו!
את מצלמותינו.
ואילו בהלוויתם של 25 חייליס ואנשי־גרילה,
שנערכה בעמאן, בלטו מאות אנשי
אל־פתח במדים. כל אנשי הקומאנדו היו
חמושים. הס ירו באוויר מכלים אוטומאטיים,
בעת שצעדו עם מסע־ההלווייה.

יציאה מהמחתרת
*• !1מבשרים השינויים האלה? בלי
ספק: התחדשות של פעולות אנשי אל־פתח,
שקיבלו עתה גושפנקה של המלך.
הביטוי הראשון שניתן למעמד זה בא
למחרת היום בו גירשו אנשי כראמה את

יום ה׳ הוא יום מסוכן
מאוד לבני־דלי. הם
עשויים להיקלע לתיס־בוכת
ריגשית, ובעיקר
— בריאותית, שתעשה
להם צרות צרורות משך
חודש או יותר. הדרך
הנאותה להיחלץ מסכנה
זו היא לגשת לעניינים
הטעונים טיפול — אחד־אחד,
בזהירות, בהחלטיות, ומבלי לדחות
הכרעות. לכי לרופא, אם את חשה ברע.

באמת, האם את חושבת
שאת צריכה להשגיח
עליו כל הזמן? קינאתך
עשוייה לגרום לו מפח־נפש,
ולעצמך — ,אובדן
איש קרוב ונשחק. אל
תבזבז את עצמך טל
9ו בפברואר
הגיגים, השבוע. קח או 20ב
מרס
תה בידיים ותראה כמה
שזה מועיל. רעיון מבריק
שיצוץ ביום ה׳ או ו׳ עשוי לפנות לן
דרכים חדשות ומועילות. אל תרבה באכילה,
כי קיבתך רגישה, החל בשבוע זה.

אם חשבת שהיא איבדה
את הקשר איתך
— טעית. השבוע תיווכח
עד במה אתה
חשוב לה. אל תצפה
מאחרים מה שאתה
חייב לסלק מעליך בעצמך.
הייה נדיב, אבל
אל תהסס להיות נוקשה.
הבריות נוטות לנצל
אותך, ואין טעם להגיב על בך
במרירות. בת״טלה: קני משהו אדום.

אחת הבעיות המרכזיות
שתמצאי בדרכך, השבוע,
היא קינאת־חב־רות.
הן עשויות לקלקל
את הרומאן היפה, שרק
עתה התחיל, לא מתוך
אנוכיות, אלא משום שאינן
מפרגנות לך. על
כן הישמרי מרכילות,
ובכלל, נהגי פרטיות.
בני־תאומים: מעט מאמץ, הרבה דיפלומאטיה
— ותוך שבועיים תוכלו להגיע ליעד הניכסף.

התנהלה מדרום ליס־המלח. שם חצה כוח שריון את הערבה,

1 11 עלה צפונה עד לכפר אל־סאפי, מול סדום. תוך תיאום עם
״פרשים מוטסים״ תקף גם בסיסי אל־פתח בדרן. בתמונה: זחל משדר ברמקול אזהרה
לתושבי הכפר אל־סאפי, כששני אזרחים ערביים צועדים ליד משרד הדואר המקומי.

זה ניצחון של צבאו, אשר לא זו בלבד
שעמד מול מיתקפה כללית של צה״ל, אלא
אף הדף אותו אל מעבר־לירדן. הוא הצטלם
על אחד משני הצנטוריונים שנפגעו בתוך
שונרת־נימרין, המוצב המגן על כביש
עמאן. הוא העניק ראיון־מנצחים לעיתונאי־חוץ.
הוא הצליח, בקריאה דראמטית, להביא
להסכמת המדינות הערביות לכינום ועידת־פיסגה.
והעיקר:
הוא הפך גיבור לאומי. האיש,
שעמד בפני סכנה של הפיכה פלסטינאית,
בהנהגת אנשי אל׳פתח, הפך עתה בן־בריתם
של אירגוני־הטירור.
צבא חוסיין הוא צבא מעורער, היחידי
מבין צבאות ערב שלא החזיר לעצמו את
הנשק שאיבד ביוני. העיראקים נתנו לו כמה
צנטוריונים במקום השריון שאיבד בגדה

העיתונאים שבאו מעמאן. הפעם שוב
הופיעו העיתונאים והצלמים — אך בלי
ליווי רשמי של לישכת העיתונות הממשלתית.
הם באו כאורחי מיפקדת אל־פתח,
שהזמינה אותם למסיבת־עיתונאים בכראמה.
היתד, זאת, בעצם, יציאה מן המחתרת.
שוב לא ראו את עצמם אנשי־אירגוני־הטירור
כקבוצה קטנה נירדפת, אלא כצבא עממי.
הצהרותיהם היו יומרניות לא פחות. .אנו
מסוגלים לשחרר את ארצנו תוך שלוש
שנים,״ הכריזו, אם מדינות ערב לא יפריעו
לנו.״
מטרתם המוצהרת: להגיע למצב, בו
יוכלו ״יהודים וערבים לחיות בפלסטין ללא
אפלייה״.
איזה עתיד הם מייעדים למלך חוסיין?
על כך לא הגיבו.

השפע הכלכלי היחסי
שלך נוטה לסנוור אותך
במקצת: זכור כי
מוטב שתחסוך בכסף
ובכוחות. פגישה עם
אשה בלתי-מוברת תפתח
לפניך דרך אל עולם
האמנות והיצירה.
כוח-הרצון שלך גובר,
השבוע, ואת מסוגלת
לעשות דברים שלא האמנת כי תבצעי
אי-פעם. ידיד ותיק ייעץ לך עצה טובה.

הוצאה כספית גדולה מעוררת לן בעיות
וכאבי־ראש. אל תהסס לצמצם את הוצאותיך
האישיות. לעומת
זאת, בסף שתשקיע
בזולת יהיה
פורה מאוד, השבוע.
יום ה׳ ויום ו׳ יסמלו
את סופה של תקופה
אחת, תחילתה של
שנייה, לא בהכרח
גרועה יותר. אל תבז בז
עצמן על אנשים
ובייחוד על נשים חס-
רי״ערך. בן־מאזניים: חפש את הייחוד.
את, בת-מאזניים: לבשי בגדים אפורים.

שב וחשוב אס לא עשית
טעות, כשהחלטת להר-
חיק־לכת עד כדי־כן.
סוף־סוף זה קורה! אתה
תוכל להתפנות מן ה־עיסקה
הטורדנית שהנידה
שינה מעפעפין. אל
תיתן לה להשליט את
רצונה עליך, השבוע :
חשוב מאוד שנטייתך ה־טיבע׳
ת לתת לדברים לזרום באפיקיהם היש־נים
תופר. יום ר׳ יביא עינזב שינויים.

כושר־ההכרעה שלן מוטל, השבוע, בספק.
אתה נוטה להתגרות בבריות, לא משום
שאתה אוהב לריב, אלא משום שרוב האנשים
אינם מסוגלים לתפוס
את דרך־מחשבתן.
על כן, אל תהסס להסביר
את עצמן, אין ב כן
שוס השפלה עצמית.
זהו שבוע נוח לתיכנון ולביצוע לטנוח־ארוך,
משימות שקשה, בדרך
כלל, להתחיל בהן מוכוחות. פנאי חוסר
שמור
על כוחותיך —
עוד תזדקק להן בעתיד הקרוב ביותר.

הלביאות יצאו, השבוע,
ממועקה קלה פחות־או־יותר
שהעיקה על רגשותיהן,
בשבועיים האחרונים.
בני־אריה: כסף לא
יזיק, ואם אתם יודעים
לפעול בתבונה ובנדיבות,
מבלי לקמץ, תגיעו
להישגים כלכליים רציניים
למדן. מסע קצר
מסייע לכם לצאת מן השיגרה. נצלו אותו
גם לחקר אפשרויות מסוג אחר לגמרי.

לא, לא ולא ! זה באמת לא השבוע
המתאים לשקוע, פעם אחת נוספת, במרה
שחורה, בהתבוננות
עצמית, ובחלו-
מות-הזייה. מוטב ש-
תקחי את עצמן לידיים,
ותנסי לבנות
גשר אל הסביבה —
או לפחות לשניים-
שלושה אנשים בעלי״
ערן. בן מזל סרטן יע 22ב או ק טו ב ר ־
22 בנובמבר
זור לך להימע מונק־רית
בלתי-נעימה עם
אדם קשה^ כוח״הרצון והאמביציה שלך
יסייעו לך לצאת מן הסבך הריגשי.

עקת

אין כל הכרח לתת לו לעשות את הצעד
הראשון. את יכולה, בהחלט, לבקש סליחה,
גם אם אינך סבורה שהאשם
חזקא בך. ככלות
הכל, הקשר שהיה קיים
ביניכם — חשוב מכל.
אל תבזבזי סבלנות וכוחות
על אנשים נחותי־חשיבות.
אל תיקח ללב
את ההפסדים הכספיים
הקטנים. בשבועות הקרובים
נכונו לך כמה
וכמה הפתעות פינאנסיות
ממדרגה ראשונה. תקנה משהו לידיד
קרוב, אם ברצונך לשמור על קשרים.

המצב החדש אליו ניק־לעת
נותן את אותותיו
הראשונים. את עשוייה
להתפכח מחלום ורוד.
אל תחשבי שהכל נראה
אחרת, משום שהעולם
אינו מורכב מחלומותייך
הקודמים, נסי לבנות
את המציאות בהתאם לרצונן,
וכידוע לך —
יש לך את הנתונים לכן. עיסקה חשובה
עשוייה להיכשל, בגלל פזרנות הפגנתית,
ברגע הלא־נכון. מחלה קלה עשוייה להזיק
למצב אף היא. את, בת־גדי: אל תתייחסי
כלל וכלל לדברי־רכילות שיושמעו באוזנייך.

קולנוע

...הי אוהוא !

ישראל

היא מחליקה על-נני הים
הוא מחליק על־בגיך מבלי טחחוט ב1

א די פו ס ש מדיפוס
אדיפוס הטלך עושה היסטוריה. זוהי השמוצגת ישראל פעם
הראשונה בתולדות
כאן בארץ הצגת בכורה עולמית של סרט
שאינו ישראלי (ראה להלן) .הדרך בה הגיעה
הבכורה הזאת ארצה היא תוצאה
של השתלשלות מיקרים מרתקת.
חברת יוניברסל, שייצרה את הסרט, החליטה
לתת את הבכורה ליוון, משום ש־אדיפוס
נולד שם, ומשום ששם נערכו צילומי
הסרט. ההסרטה נסתיימה, נקבע מועד הבכורה,
ואז פיתאום הבחין דויד מלאך, שהוא
המפיץ הבלעדי של חברת יוניברסל בארץ,
שהאדיפום העו,מד להגיע אליו אינו האדי־פוס
היחיד. אצל שווילי נמצא אדיפוס שני,
איטלקי במוצאו.
ברור שאפילו באימפריה הישראלית ההד
לכת־וגדלה אין עדיין מקום לשני אדי־פוסים.
והיה ברור שהאדיפוס שיופיע ראשון
הוא זד, שיזכה בקהל.
לכן טילגרף דויד מלאך לחברת יוני־ברסל,
והודיע להם שהבכורה העולמית
צריכה להיערך בישראל. מיד. ולא, הוא
לא יוכל להקרין את הסרט בארץ.
החברה היססה. יוון דרשה את זכות־הבכורה,
אבל ישראל היא, בזמן האחרון,
מעצמה שאי־אפשר להתעלם ממנה. לאחר
דיונים נשלח הסרט דחוף לישראל, ובמוצאי
שבת נערכה הבכורה העולמית שלו.

סרטים

זכה במשאל העם 1967
כסכין הגלוח המובחר

הנאתך כפולה ובזכוכלו! כי הדיסכנסר
בוטבוש לד במוזוילן גתבתתות אותו אתה
״קב י

!/ב שיו די ס בינ ס ר

חינם!

7ס כיני ג לו ח 6חינ ם)

י 1תונעים

על בל בנים

בטוח

אור מרענן ומכן על
בפות הרגליים
מונע פטריות-מונע ריחות

?• י נזוצדי איכות. באידום ולים

הנצח
הו א מודרני
אדיפוס המלך (צפון, תל־אביב; אר־צות־הברית)
זה לא מקורי, וכבר מאות
שנים עושים את זה, אבל אי־אפשר שלא
להתפעל עוד פעם ועוד פעם מהטראגדיה
הענקית של סופוקלס, אדיפוס המלן.
אם רוצים, זוהי טראגדיד, עתיקה על אדם
הבורח מגורלו אל קצווי־העולם, והגורל
רודף אותו, מחכה לו כדי להשיג אותו,
במקום אליו הגיע. הוא חושב שהוא רואה
הכל. יודע הכל. ובעצם הוא עיוור.
אם רוצים, זהו מחזה מודרני המתאר את
הגבולות בהם הושם האדם המנסה להתקדם,
לעלות, לטפס, להגיע, והחוטים המושכים
אותו מכודנים אותו כמו מריונטה.
זה לא רק הנושא הניצחי, המעורר התרגשות
כל־כך גדולה בצופה. זד. גם מיבנה
העלילה, המושפע מחוקי המחזה הקלאסי,
ומגאוניותו הענקית של המחבר.
העיר תבי סובלת ממגיפה נוראה. שליחים,
הנשלחים אל אפולו מודיעים שה־מגיפה
תשקוט אם יתגלה רוצחו של לאיוס,
האיש שמשל על תבי לפני בואו של אדיפוס.
אדיפוס
מתחיל לחקור. ככל שהוא חוקר
יותר, כך הוא מתקרב אל פיתרון התעלומה׳
וככל שהוא מתקרב אל פיתרון
התעלומה כך הוא מתקרב אל אובדנו, משום
שבסוף יתגלה שהוא שרצח את לאיוס,
שהיה אביו, ונשא לאשר, את אשתו, שהיא
אמו. המחזה מתחיל בקצב איטי, רוגע.
המקהלה מתערבת בעלילה, משתתפת בה ומפרשת
אותה. ולאט־לאט גובר המתח. הפרטים
הולכים ומתקבצים כמו עננים שחורים׳
הכל מצטמצם מתכווץ מעל לראשו של
אדיפוס. עד שנמצא האדם האחרון היודע
למסור את המפתח למוצאו של אדיפוס,
ואז הכל מתפוצץ מעל לראשו של המלך.
אדיפוס הקולנועי, המודרני, יודע בתת־ההכרה
שלו את מה שיוודע לו רק בסוף,
והמאמצים שהוא עושה כדי לגלות את
האמת מכוונים גם לשחרר אותו מיסוריו
הפנימיים, התוקפים אותו בחלומות.
יש מעט מאוד קולנוע בסרט. המצלמה
נתנה בעצם רק רקע למחזה. צילומים של
הריה החשופים של יוון, איצטדיון עתיק,
ופלש־בקים בלתי־מוצלתים ביותר. השחקן ה״
מצויין, כריסטופר פלאמר, נכנס לעורו של
אדיפוס ברגעים השקטים שלו, אך אינו
מצליח להתמודד עם הרגעים הטראגיים.
הסרט, למרות חסרונותיו, אינו מפריע,
אלא להיפר׳ עוזר להעריץ ולהתרגש מהמחזה•
על כן כדאי לראות אותו.

רי צ חי ס ת מי מי ס
בוני וקלייד (מתרבי, תל־אביב (אר־צווז־הברית)
הולכים לסרט הזה כמו שהולכים
הפולט הזח 1598

לפגוש מכר ותיק. ונהנים מכל רגע שבו,
למרות שמכירים כמעט בעל פר. כל פרט
שבו. שלושת חודשי מסע־ההתלהבות, שנערכו
לו בארץ ובעולם, הספיקו כדי להביא
לידיעת הכל מיהו בדיוק קלייד בארו,
הפושע הצעיר של שנות השלושים, הפוגש
בבוני פארקר המלצרית הקטנה, ויוצא איתר,
לשדוד בנקים, חנויות תכשיטים, סופרמרקטים
וחנויות־מכולת ברחבי מדינות ארצות־הברית.
יודעים
שכבר בהתחלה יתברר שהרובה
מחליף אצל קלייד את כוח־הגברא החסר לו,
שהידידות בין השניים תהיה רכה ועמוקה,
שבוני תשמור לו אמונים (למרות שבוני
האמיתית, שעליה מבוסם הסיפור, התנהגה
קצת אחרת עם קלייד האמיתי) .יודעים שהסרט
יהיה מלא אלימות, שבסצינה נוראה
של דם ויריות ייהרג אחיו של קלייד׳ ותת־עוור
אשתו. יודעים שלפני כן תהייה סצי־נת־חלום
ענוגה ויפה, בה נפגשת בוני עם
הוריה בשדה, בסעודת־פיקניק פרחונית, ויודעים
שבסוף בוני וקלייד ייהרגו על־ידי
משמר־משסרה, וצילומי המוות שלהם יהיו
איטיים מאוד, כמעט יפים, ושאפשר יהיה לראות
בפירוט איך כל הקילוגרמים של העופרת
חודרים לתוך גופם, הסופג אותם בגבורה.
כל־כך
הרבה נכתב ונאמר על בוני וקלייד,
ונוצר הרושם שבמאי מוכשר (ארתור פן)
האליל שני צעירים עוברי־חוק, ויצר לקהל
שני ג׳יימס בונדים חדשים, עם יותר אלימות
ויותר פעולה.
זה היה רושם מוטעה. מה שהביא להצלחתו
של בוני וקלייד, מלבד כשרונו של
הבמאי והעבודה האמנותית המקצועית (צילומים
נפלאים, תמונות ערוכות היטב, ובו׳)
שהוציא מתחת ידיו הוא הצד האנושי של
הסרט.
נכון שהבמאי אהב את שני השודדים
הצעירים שלו. הוא גם מביא את הקהל
שלו לאהוב אותם, אבל הוא אוהב אותם
מפני שהוא מכיר אותם, על כל חולשותיהם,
ופגמיהם ולא להיפך.
קלייד׳ הגברבר הקטן, רוצה להשוויץ בפני
חברתו באקדח שהוא מחביא בכיסו.
הוא מגלה את התסביכים שלו, חוסר כוח־הגברא
שלו. הוא כל״כך אנושי, מגוחך,
מלא שקרים ומישחקים קטנים, דומה לכל־כך
הרבה אנשים, ונוגע ללב. ולצידו פועלת
בוני המקסימה, המשועממת, שהיתר, עד
עכשיו מלצרית ^נזנה, ושחלמה על דברים
גדולים ומעשים גמלים בלתי־שיגרתיים,
והנד־ היא מצאה אותם, לצידו של קלייה
ההתלהבות של השניים, כשהם מגלים את
עצמם בעיתונים, היא נלעגת ומעוררת הבנה
לא פחות מאשר ההערצה של הציבור
לשני הגיבורים האלימים, המרשים לעצמם
לעשות כל מה שלו אסור.
יש בסרט המון אלימות, רצח, הרוגים,
אבל יותר משיש בו אלימות י ש׳ בו גי־

ראיתם את הנותלחשים? בטח. הוצג בקולנוע צפון. ראיתם בטח שכתוב
בסרט באותיות גדולות: הבמאי: בריאן (מלד עכברוש) פורבם.
אבל בטח לא שמתם לב. כי יתכן ששכחו לכתוב את זה — מי עזר
לו לעשות את הסרט. זה היה לא אחר מאשר אלון בן־ציון.
אולי לא שמעתם עליו. כפי שצויין לעיל, יכול להיות ששכחו
לכתוב את שמו, לעיתים קרובות הם עושים את זה. כשהוא יעשה,
בקרוב, את הסרט של עצמו, הוא ידאג שרשלנויות כאלה לא יישנו.
כשהוא התחתן עם אשתו, הוא היה מוזיקאי שחלים לעסוק בניצוח.
הוא נסע איתר, לארצות־הברית, עסק שם קצת בהלחנה, בכתיבת
פיזמונים, תיכנן הקמת להקה מוסיקאלית, משהו כמו הקומפניון־דה-
לה־שאנסון, דבר שלא יצא לפועל. עסק בכתיבת־תסריטים ותיכנן
לביים סרט, דבר שלא יצא לפועל.
ואז הוא קיבל עבודה בתור עוזרו של בריאן פורבם בעשיית הסרטן
הנותלחשים.

״ליוויתי אותו כמו צל. ראיתי איך הוא עובד, והוא מצידו השתדל
לעזור לי,״ מספר אלון. וכך קרה שבמהלך העבודה הם הפכו
ידידים אמיתיים.
איך הוא יודע את זהי מעשר, שהיה כך היה :״יום אחד בא ג׳ורג׳
סגל לבקר בהסרטה. אני עמדתי ליד פורבס וכשג׳ורג׳ ניכנס, ופורבס
ראה אותו, הוא אמר :״או, הנה עוד חבר ותיק נוסף שלי.״ (לשינ6
לב להדגשה: גם עוד, וגם נוסף) .זה הוא אמר אה־פרופו שאני
עמדתי על־ידו.״
בריאן ובנצי. לא היתד. לו עבודה של ממש. הוא לא קיבל
משכורת. הוא היה בעצם רק צופה. אבל פורבם נעזר לעיתים קרובות
בעצות שלו .״אמרתי לו פעם שהקאסינג שלו פאנטסטי. שיש לו
גאלריה נהדרת של תפקידים.״
פורבם מצידו הכיר לו תודה על כך׳ וקשר איתו כתמורה מסכת
של יחסים הדדיים מאוד, וגם פרסונליים, שאינם מצטמצמים לשטח
הקוליגיאלי בלבד.
״אני הייתי קורא לו בריאן, והוא היה קורא לי בנצי׳ ופעם הוא
הזמין אותי ואת אשתי לארוחת־ערב בבאר המפואר של הסטודיו,
ובסוף גם לקוקטייל מאוד־מאוד מפואר.״
הם נפרדו בהתרגשות רבה .״עם נשיקות על הפנים ודמעות בעיניים
״.ומובן שאחרי כן הם המשיכו בהתכתבות. ולהוכחה, הנה

שהחסיר הבמאי בתיאורים הדקים של נפשות
גיבוריו, השלימו השחקנים עצמם.

מו ח ריק
שתי פנים לסכנה

גתל-אביב, תל־

אביב; ארצות־הברית) תארי לך, גבירתי היקרה,
שיום אחד את שואלת את בעלך
איזו שאלה, נניח מה שלום אחותו. הוא

אלון כן־ציון ואשתו
מכתב מאת בריאן פורבס אל אלון בן־ציון, כתוב ומודפס על נייר
של חברת הסרטה סלמנדר.
״הייתי עסוק מאוד,״ כותב בריאן. ,מצטער שלא עניתי לך. מאז
שעזבת, רבים מהצוות עצרו אותי לשאול איפה אתה. הקטע שצילמנו
אותך עוד לא נחתך. אם אני יכול לעזור לך במשהו, תרגיש את
עצמך חופשי להתקשר איתי.״
זה מה שהוא כתב לו .״ואם הוא כותב, אני יודע שהוא מתכוון
לזד״״ אומר אלון ,״הוא לא מתכוון לנתק את הקשר בנקודה שהוא
עשה את שלו ועכשיו שבור את הראש לבד. הוא מצידו מוכן לעזור,
והוא לא מתבייש לכתוב את זה.״
זה חשוב מאוד לאלון בן־ציון, משום שהסרטים שהוא מתכונן
לעשות אינם מיועדים לשוק המקומי, אלא בעיקר לעולם הגדול, ובזה
הוא תולה הרבה תקוות בידידו המפורסם.

הוא לא יכול להגיד לה את זה. הוא צריך
להתחפש לבעלה המולטי־מיליונר שמת בטעות׳
משום שבתור בעלה הוא יוכל לסכון
בחשאי, ובאין מפריע, ואיש לא יחשוד בו,
זה די רגיל שבסרטים מסוג זה המכות
ממלאות את מקום המוח, אבל מידה כל־כך
מעטה של הגיון ושכל, קשה למצוא אפילו
בסרטים הגרועים ביותר. יש רושם שהרעיונות׳
הבימוי והעלילה יצאו מתוך כפפת־בוקס,
ולא מתוך ראש אנושי.
גקמה בגורדי־ השח קי ם
הפגיעה כול

בוני ומלייד
הרובה הוא תחליף לכוח גברא

סיון להסביר מה זאת אלימות, מדוע בני־אדם
זקוקים לה, ומדוע בשנות השלושים,
כמו בשנות השישים, היא מהווה גורם כלבך
מרכזי בחייהם.
אי־אפשר לעשות סרט מוצלח ונוגע־ללב
ללא שחקנים טובים. המישחק בבוני
וקלייד אינו טוב. הוא מעולה. וכל מה
העולם הזת 1595

עונה לך, ואז את נזכרת שבעצם אין לו
בכלל אחות, וכך, בעזרת תהליך הגיוני
פשוט, את מגלה שהאיש הזה, שחיית איתו
בשבוע האחרון, אינו בעלך, אלא אחר.
קרה לך דבר כזה? לגיבורה של הסרט
זה קרה. היא מגלה שהאיש אינו בעלה, והיא
שואלת אותו מיהו. הוא סוכן חשאי, אבל

(אסתר, תל־אביב; אר־

צות־הברית) צריך להתגבר על עשר הדקות
,הראשונות, בהן עוד לא הצליח הבמאי
להשתלט על ד,תסביכים האמנותיים שלו.
אחריהן מתחיל סרם־פעולד, מותח.
לי מחוץ, שהוא הפעם קצת יותר מדי
אטום וסגור ומאובן, יוצא עם ידיד להרוויח
סכום כסף גדול. עם גמר העבודה גונב
ממנו הידיד את אשתו, את כספו, מנסה
.להרוג אותו, ובורח.
זהו סרט־גקמה. אבל כשהגיבור השדוד
יוצא לנקום, מתברר לו שזה שגנב את
.כספו משתייך לאירגון גדול ומסועף,
שחבריו מתגוררים בדירוודפאר, ובגורדי־
,שחקים מלאי שומרים חבושים.
הוא לא מוותר. הרדיפה העיקבית, העיקשת
שלו, אחרי אנשי האירגון, היא לא רק
מרתקת אלא גם מעניינת. והמוסר־השכל,
בסוף-ד,סרט, מזכיר קצת את מוסר־ההשכל
שבנזרגל שחזר מהכפור, ובעוד סרטי פעולה
שיש בהם גם מחשבה.

ברזל ב מ קו ם
בגי אדם
ששת־הימים

(סינרנזה, תל־אביב; ישראל)
מלחמת־ששודהימים היחד. מלחמה של
אנשים. אולי אחת המלחמות היתדות

בהן האדם היד, חשוב יותר מהכל. יותר
חשוב מהטנקים, מההמצאות הטכניות, ממכשירי
המלחמה. הטנקיסטים ניצחו משום
שלא רצו להסתתר בתוך הצריח. המפקדינן
ניצחו משום שצעקו קדימה ולא אחרי,
החיילים ניצחו בגלל רוח הלחימה שלהם
ומעשי הגבורה שלהם שלא נשמעו כמותם,
ומה נותר מכל זה בסרט ששת־היסים?
נותרו טנקים. זה הכל.
אין בסרט אנשים. יש רק רכב משוריין,
ג׳יפים ומכונות ירייה המתקדמים כל הזמן
קדימה, בדרום בצפון ובמיזרח. מפקדי
הגייסות מסבירים בצורה יבשה (מלבד שייקר.
גביש שהוא מקסים ומרתק) מעל גבי מפות
צבאיות מה היו מהלכי המלחמה. רואים
קרבות, עשן ואש, רואים המון אלופים, אבל
לא רואים מי גילחם. לא רואים אפילו
היכן נלחמים. הצילומים כל כך טובים,
מהוקצעים, משוחזרים בדייקנות צבאית שתעניין
בוודאי היסטוריונים, אבל אין שום
קשר בין מלחמת הברזל הנראית בסרט לבץ
מלחמת בני־אדם שהתקיימה במציאות, במלחמה.
אין
אף רגע אנושי, מלבד כמה תמונות
של רכב שרוף, בונקרים נטושים בגולן, פה
ושם פנים שנקלטו במיקוד. במצלמה, ובעיקר
העיר ירושלים, שהיא הדבר האמיתי ביותר
בסרט. דבר, חי נושם לא משוחזר, בייחוד
כשהמראה שלה מלווה בשיר אנושי מרגש
של חיים חפר ובמוסיקה יפה של יוחנן
זראי.

תדריך
א מנו ת אשה אדיפוס

בחולות (סקסית, תל־אביב),
המלך (צפון, תל-אביב).
פעולה בתי וקלייד (סוגרבי, תל־אביב) ,הי
פגיעה כול (אסתר, תל־אביב).