גליון 1596 מתאריך 3 באפריל 1968

השבוע לפני שמונה־עשרה שנה, של אותו שבועון. המספר של ה־כאחד
באפריל ,1950 אירע משהו גליון הזה - 1956 -מתייחם ל־חדש
בעיתונות העברית: קבוצת גליון ראשון זה, שנשא את ה־אנשים,
שזה עתה השתחררו מן מיספר .1
דווקא עכשיו, כששנות השלוהצבא,
קנו שבועון, ושינו את הסיסמה
שעל השער: כמקום ״רית שים וסיגנונן שוב חזרו לאופנה -
דופק הזמן!״ הם זהו מסע נוסטלגי מקפים לדפדף
מוס החיים
בתבו ״כלי מורא -בלי משוא -שוב בגליונות׳הראשונים של ה•
שכועון־הסכא, משנת : 1937
פנים״.

היום, מקץ שמונה-עשרה שנה,
גס למשע בעכג היה קורא יקה ב *.אז,
אחרי שהודפסו קרוב לאל( 5גליו־בימים
היפים ההם, כתבו אחרת. עם רגש
נזמי -אתה יבול לדפדף ולהיוווהתרגשות.
בפרט הקורא היקר הראשון, ש כח:
נשארנו נאמנים למטרה ש-
השתרע על עמוד שלם. רק, שאז קראו לזה
מתשע עד• תשע, וזזתום היה, כמובן, אורי
׳הצבנו לעצמנו. למרות בל הלח־

שמלת הנשואין
שלהגברת סי מ פ סון

הבמו ת

• דעה חב שי ת, הומור וסטירה •

;־קיסרי.
וכן, מתחיל העמוד הראשון, של החוברת
הראשונה, של הכרך הראשון:

.לאמיתו, של. דבר, הקיצוני. עוד לפגי
״השעה התשיעית. על משכבנו, בלילות,
:חיבקה אותנו השכנ ,1בזרועותיה חיבוק
קופים.
לא כי סבורים היינו, חס־ושלום, כי בזים
נבחרים אנו, שמצלעותיו של יופיטר או אדם
הראשון קורצנו. אולם הביקוש בנפשותנו
היה רב, ולא שבענו רצון לא מזולתנו,
ולא מעצמינו ובשרינו.
ביקושהחיים — הם החיים.

תכנית־הגנה ב.בית הלאום׳

נוסח

וכך, למשל, מסביר הוא, מה שנקרא היום
״בלי מורא — בלי משוא פנים״:

והריעה החפשית הרי זה הפרינציפיון לא
רק כלפי חוץ אלא גב כלפי פנים בביתנו
זה דיקטטורה מרכזית, הפוסקת וחורצת
משפטה אינה בנמצא פה. צנזורה לא תזכר
בביתנו. אנו חוזרים כאן על דבריו של
חברינו אביגדור המאירי :״חופש הדיבור
אינו רשות — אלא חובה״.

מי לא כתב בחוברות
שהוא משהו, מאז ועד
הנה, למשל,
להגיד.
אלתרמן בחוברת א׳
אמנויזי:

הראשונות! כל מי
היום, היה לו מה
מה שכותב נתן
על נשף ספרותי

הספרות העברית הצעירה ישבה באוטו
ונסעה אל ההמונים הצמאים לה. הספרות
העברית מנתה הפעם שני בעלי פרוזה

קפה וקונדיטוריה
3ג 11 עיי מוגרבי
טלפון 3063

מקום הפ ג ישה
של האינטליגנציה

השמלה שבאופנה: שמלת החתונה
שהיתה לא רק הנונסציונית באותה שנה —
אלא הסנסציונית ביותר במאה כולה: נישואי
אדוארד השמיני, לגרושה ואלים סימפסון,
נשואין שבגללם ויתר על הכתר הבריטי.

האולמות׳ הגינה׳ הגזוזטראות -
אי של אירופה בלב המזרח !
המשקאות -ישר מן המעיין !
הקונדיטוריה -ישר מן התנור

הגליון הראשון שהות היסטורי: לראשונה הופיע מגאזין שהיה אמור לחיות כמו עיתו־נים
צרפתיים של אותה תקופה: התאריך 11 ,במרס . 1937 בעיתונים הראשונים השתתפו
טובי הסופרים, וסיסמתו היתה :״הבמות והחיים, דעת חופשית, הומור וסטירה, השעשועים
והלחם״ ,עתידס היתה להתחלף יותר מאוחר בסיסמה :״דופק ה חיי ם ,,.ריתמוס הזמן״,
היו פוליטיות. בעיקר אודות דברים שהתרחשו
בישוב היהודי של הארץ בשנות
ה־ 650 אבל היתר היו תוצרת־חוץ. כל מיני
קאריקטורות שהועתקו מעיתונים צרפתיים
של אותה תקופה ושנחשבו לנועזות ביותר.
שתיים מתון רבות מאוד אפשר לראות
בעמודים אלה.
חוץ מזה, היו בכלל המון מאמרים
מעניינים. שלונסקי הסביר במאמר ארוך למה
תרגם את ייבגני אונייגין יש ביקורת
על ג׳ז שקוראים לו דז׳אז ואין ששידרו
בראדיו קאהיר תוכנית באידיש, אגדות
עבריות. איך כשנולד חונא, המיילדת
נבהלה מרגליו הענקיות וגם מודעות של
סוכן רדיו טונגסטראם: נחלת בנימין ,30
טל.43 :.
וגם לעג סרקסטי, אין צירצ׳יל משנה כל
חמש־עשרה שנה את דעתו ביחס לרוסים :

טשרטשיל אתמול

-והיום...

בשנת : 1921״מאושר אהיה לעזור בכל
האמצעים לפעולה של מיגור ממשלת הפשע
של הסובייטים״ (טיימס 16 דצמבר .)1921

ב־ 1.05 אנחנו מתנשאים. שלום לאדמה
ויחי האוזיר! האתירון, טיפוס דוגלאס אנגלי
השייך לחברת התעופה הפולנית לום מתנשא
ונושא אותנו באלגנטיות של ציפורת־כרמים.
מהירותו המקסימלית מגיעה ל־3400
קילומטר לשעה! באחת בצהריים היינו
בווארשה, ולמחרתו ב־ 5ורבע דרכה רגלנו
על אדמת ארץ־ישראל! ואין לשכוח 12
שעות חניה בבוכרשט — ששם שוטרי
המכס הרומנים חיפשו -במזוודותינו באנרגיה
יוצאת מהכלל!

וגם מדור לספרות ותרבות היה. למשל,
חידה:

איזוהי דלילה שגילחה בלוריתו
של המשורר?

זהו הפולנים כבר אז לא התייחסו יפה
לא לציונים ולא למשוררים. בכלל, המדור התרבותי
היה משהו מצויין, עם שם קצר:
״תויס, גלים מכחול, והשראת־הנפש״ ושם
יצאו כולם חוצץ. למשל:

חצי דקה טהתיאטראות
המרכזיים של ד > ״

— לא רציני, צ׳רצ׳יל.
וגס חוויות מסעירות יש, מפי הרפורטר
י. טננבאום, שנסע מוורשא באחירון אמיתי;

כשהיה בן ,21 ונאסר במוסקווה על־ידי
הג׳פ.או. באשמת קונטר־רבולוציה והושלך
לבור־כלא. שומרי הג.פ.או נהגו
בכבוד לגבי הבלורית ולא נגעו בה. אבל
אחרי שעבר את הגבול — נאסר שוב, על־ידי
הפולנים —-בעוון קומוניזם ושם
עלה תער הגלבים על ראשו!

השגרות-ברוח המסורת
של כרכיהעולם !

צים שהופעלו עלינו כל אותן ח״י
שנים.
בכל ימות החול:
אכל אם בבר נזכרים כתאריבים
מוסיקה ס לוני ת
למה לא להיזכר בתארין* אחרבשעות 12־ ^ בלילה
שגם הוא היווה מהפיכה בעיתונות העברית?
היום יושבים בנוגה אמנים המחפשים
מעטים זוכרים שבשבועיים לפני
חאלטורות, אבל פעם זה היה מקום אחר,
מלאת 18 שנה למערכת הנוכחית
מפנאר( ,אגב, השלט נשאר עד המס בנוסח
שנות השלושים!) ובו ניגנו ״מוסיקה סלושל
״העולם הזה״ ,מלאו 31 שנים
נית״ עד חצות! כדי להפוך את המקוס ל־לעיתון
עצמו. יותר נכון -לסבא
״אי של אירופה — בלב הסיזרח!״ כמו ש שלו!
התגאו
בעלי המקום. אבל עוד יותר מצחי כי
ב־ 11 כמרם ,1937 ,יצא לראקה
ההכרזה :״המשקאות ישר מן המעיין.״
שונה עיתון כשם ״תשע כערב״,
וחמישה משוררים. ביניהם אחד ליריקן זר
שהיה השבועון הראשון שניסה
ולוחם לאמת הטהורה בשירה. הסופרים
להיות
שבועון חדשות, הומור ו
מתחו ביקורת נגד ״מאזניים״ וחילקו תפוח
סאטירה, כדומה לשבועונים הצרזהב
לשישה חלקים. הליריקן לא בא
בחשבון. הוא קנה יום אחד לפני זד, זוג
פתיים של אותה תקופה. עורף העיתון
היה אורי קיסרי, שהיה גם נעליים והיד, אדם אבוד לג מרי...
עורכו של הגילגול הבא של אותו. אם יש כאלה שטוענים נגד תמונות
מגרות בהעולם הזה — תנוח דעתם. ב־עיתץ
-השכועץ ״העולם הזה״ 9 .בערב אומנם כימעט ולא היו צילומים,
״העולם הזה״ בעריכתו של אורי אבל ציורים היו הרבה. ורישומים גם כן.
אכנרי -הוא חגילגול השלישי ובעיקר המון קאריקטורות. י חלקן אומנם

: 1936״אכן — רוסיה אוהבת את
!״ (טיימם 14 יולי .)1934

היש לנו ספרות צעירה?
מאת י. סע ר וני
. ..אלפי דיאוגנסים ישוטטו בסימטאות
ספרותנו עם פנסים מאירים בידיהם, ולא
ימצאו את מבוקשם. צעירינו שלדים בחיתולי
הקלאסיות המשומרת. חסר להם יצר החיפושים
והם יונקים מעטיני המרגוע.
ומישהו חושב שבכסית לפני 30 שנה היה
אחרת?

אתם רואים את התמונה הזאת? יודעינן
מי זה? זהו לא אחר מאשר המשורר אברהם
שלונסקי. זה שהיום יש לו קרחת עם שערות
מתנפנפות מסביב, אבל אז היתח לו
בלורית. אז למה בתמונה אין לו בלורית? זה
משום מעשה נורא שקרה לו. על כך מספר
הסיפור איזוה? דלילה שגילחה בלוריתו
של המשורר? (בטור השמאלי בעמוד זה).

״אני ניפרד מפריטץ ויורד לכסית. הצייר
פרנקל חולם ליד ספל־קפה. האוטובוס בעל
שתי הקומות עובר על פנינו בסערה. נערה
חיוורת נכנסת ומתיישבת מולי. היא משתעממת,
וניכר בד, שהיא בטוחה, לדאבון
ליבה, שגם הלילה הזד. לא יביא גאולה
לנעוריה העורגים
אבל אם אנחנו נתקפים בנוסטלגיה, אז זח
סימן שאז לא נתקפו? —

לפני עשר שנים
מאת ש. סאמט
. ..פעם היו רק בתי־קפד, מעסים בעיר,
רובם ככולם מסודרים בפרימיטיביות יתרה,

ובאף אחד מהם לא שרתו ב״שפת אשכנז,״
המלצרים טרם לבשו סינרים לבנים, וסלט
פירות היה עולה 10 מא״י, ולא 55 מא״י,
כבימינו
בכלל, גם ההרגשה הכללית היתה אחרת:
מכנסים קצרים וחולצת חלוץ היו כמעט
הלבוש הכללי של מבקרי־בתי־הקפה, שבין
כולם היה הפופולרי ביותר שלג הלבנון.
כאן לגמו תה, ובילו במשחק השח והדומינו,
והכל ביחד: חצי־גרוש.
ואז, כשבחצי־גרוש היה חור, גם התרבית
היתה אחרת. הנה מודעה לדוגמה:

שים לב: לא סרט כי אם הצגה.
על במת אופיר.
לאחר סיבוב־ניצחון מאמריקה הצפונית
עד לרוסיה הסובייטית.

אדוארד ביאנקו
מלך הטנגו
בראש התיזמורת הארגנטינית שלו.
בתכנית המוסיקה והמחול: טנגו, קריוקה
ורומבה, קוקרצ׳ה וכדומה.
שאל את פי העיתונות העולמית
שאל אח פי הראדיו באשר הוא
שאל את תקליטי הגרמפון —
והתשובה תהיה אחת ויחידה: אדוארדו
ביאנקו הוא מלן מלכי המוסיקה הרומנטית!

הסעויוזו 1131111

פילם עברי?

ועב בן י פו ת יותר בבריאות!
אז?{ישנו דברים אחרים: לא שמות כמו אסקוט, אלא אופיר, נדיב, עתיד ועליה. על הסיגריות
לא העידו היצרנים שהן טעימות יותר, טובות יותר, או שאנשים יפים וחשובים,
היודעים מה שהם רוצים, מעשנים אותן — אלא שהן נקיות, היגייניות, וטובות לבריאות.

ד ר מדצ.

יצחה ס גל

מומחה למחלות הסיפיליס
תשישות, העור והמין
בשביל גברות קבלה מבודדת

זה תרבות!
ולבסוף, קצת הווי: בתל־אביב של שנות
השלושים לבשו, כמו היום, אפנת בוני אנד
קלייד (בערן) ,בהבדל אחד, שאז לא שוטטו
בשבתות, בצפיפזת, על המדרכה השמאלית
של דיזנגוף, אלא —

...ובתל־אביב מטיילים ביום השבת אחר
הצהרים על המדרכה הימנית של רחוב
אלנבי — בין רחוב ביאליק לקאזינו. אשרי
אדם ראה את הדייסה האנושית הסמיכה
הזאת. ועדיין לא שמענו אחד מהם פוצה פה
ומצפצף ״צר לו המקום״.

חדשה בתפקיד הדמה עם הקמליות. וזו
המכונה ״גרבו האלוהית״ תעלם, בקרוב,
כהרגלה, לזמן בלתי מסויים ואז היא
מחדשת כוחותיה וחוזרת אלינו במבע עז
וברעננות מזנקת.
* חן הנאווה השפוך על פניה של
מרלינה דיטריף, המודה שהיא בת 32
— בא לה מידי מומחים ליופי, השומרים
עליה יומם ולילה.

זאת מודעה — משהו יוצא מן הכלל: אנחנו שוכחים כי ההמצאה הגדולה ביותר בתקו-
פת מלחמת העולם השנייה היו הפניצילין והאנטיביוטיקה! אנחנו שוכחים שאז כמעט ולא
הצליחו עדיין לרפא את העגבת! לא להאמין — אבל אפילו בתל־אביב הקטנה היתה עגבת,
ואיש לא עשה מזה סוד. רק ד״ר סגל, שהכין בשביל גברות קבלה מיוחדת. יפה מצידו.

מוטוציקליסט!
טרם שאתה מתחיל לנסוע — תבדוק את המוטוציקלט

י אם הוא מורכב בשרשרת ״ דנולד ״זרה הלאה כל זיוף -על כל חוליה של השרשרת
כתוב -ס 1ס א £א
ו 3עורפורת 11ח״ד 3טוחי 0

כאן הבמאי שיסביר את הלחץ הנכון על
הנסיך המובא לעתים כ״כ קרובות לידי
התרגזות והתקוממות נגד החיים.
נא להשיבנו דבר.
י. בן־שמשי וי. שפירא, חיפה
תשובת המערכת: הסרט מיירלינג הוא
סרט עז הבעה: הטרגדיה היא כה עזה,
אנושית בפיצעה הפתוח והניצחי, עד שאין
צורך כמעט בידיים של גאון לבמות אותה.

אני רוצה להעיר למוסדות ולציבור על
הכמות המרובה של המישמשים הנאכלים
אצלינו, בשעה שענבינו המצויינים אינם
נחטפים. והלא ענבינו הם מתנובת משקעו,
בה בשעה שהמישמשים תוצרת חוץ הם.
אנוכי, אם בישראל ומאכילה את הילדים שלי
ענבים. ולמה אין תעמולה בעד ענבים ונגד
מישמשים?
מכל הן סוגים שאפשר להעלות על הדעת:

אדוני העורך!
אני מתפלא שעד היום לא נישמעה
מעל דפי עיתונכם שום מילת־ביקורת על
המעביר. ראשית־כל האיחורים שלו. המכריחים
את הקהל לצפות לו כלחמורו הלבן
של משיח. שנית, חוצפתם של הנהגים:
עליתי על אוטובוס ,4ברחוב בן־יהודה,
ונזכרתי שהיה עלי לעלות למ״ס .7אבל
הנהג לא הסכים לעצור לפני התחנה וגם לא
רצה להחזיר לי את החצי־גרוש. אמרתי לו
שהוא טיפש, והוא העז להשיב לי :״אתה
פרא־אדם, חמור!״

רחל דיין, תל־אביב
תשובת המערכת: הידד אם עבריה! כמונו

כמוך בעד הענבים אנחנו. וכי אין אפשר
להשוות את הענב אל המישמיש, הן מבחינת
הטעם והן מבחינת הבריאות. ואולם בכל
עם ואומה מצויים אנשים שטעמם נפסד
הוא. יאכלו את אשר עם ליבם. כשתקהינה
שיניהם — יחזרו למוטב!

אבל הכי משעשע *הוא מדור הקולנוע:
מלא רחל המרחלת מהוליבוד, וסיפורים על
הכוכבים שבאפנה;

* רודולף ולנטינו, היפהפה של
הוליבוד, היה בור גמור בתורת הגסטרונומיה,
ולא היה מבדיל בין תרנגול־הודו ובין
יונה, ויום אחד טבל את פיתו קודם
בצלוחית החרדל ואחר־כך במרק הירקות
שלו!
^ גרטה *0 *15 תופיע בקרוב בנוסחה

הסבתא והנכדה

וול! אינם נפרדים אף לרגע זה מזו.
קרול לומבארד ו י,לארק גייכל אינם
מצליחים לכסות על שמחתם הרבה להפגש
זה עם זו.
סוניה הני כבשה את ליבו של
טיירון פאואר. עליסה לנרי בכתה
תמרורים בתחנת הרכבת, בלחתה את נינו
מרטיני, הטנור הנוסע!
בסרט ״גן אללה״ ,מלכתחילה היה
מקום להאמין שזו תהיה סנסציה: מרלינה
דיטריך וצ׳ארלז בואייה ! והגיעו
בעצמכם, סרטבצבעיםחיים !
* המשחק ריצ׳רד בנט החוששמאד להערצת ההמונים המרדנית, התקין
על גג האוטו שלו רמקול המכריז יום־יום
בחוצות־הוליבוד :״שלום העם! ריצ׳רד בנט
הוא המדבר אליכם! הוא נוסע לסטודיה!
ברכוהו לשלום ואל תטרידוהו!״
סיביל ז׳אסץ, המתחרה הקטנה
של שדלי טמפל, החלה כבר בהכנת
סרטה השני, גם הוא מאה אחוזים צבעיים
חיים. שם הסרט זחולנד.
־ •¥הגיעה הודעה על מותה של דז׳שין
הארלוי ר,צעיריה והכשרונית. באביב העשרים
ושבעה נקטף הפרח הבלונדי. קראו לה
בלונדית מפלטינה — ומיד אחז בולמוס
הפלטינה את הארצות כולן. הנערות המוכרות
בחנויות, הסטנוגרפיות והתלמידות החלו
מבהירות את צמותיהן.
אך דז׳שין הארלוי אמרה: נכון, אמנם
עזרו לי מחלפותי הפלטיניות לקנות לי שם
אך אחר כך היה דבר זה לי לרועץ ולמקור
קושיים: הכל ביקשו לראות בי יצור
אכסצנטרי משולל כישרון ואפילו נשמה!
דז׳שין המיסכנוז!
וגם מודעות קולנוע היו. המון. כעשר
כל שבוע. כמו למשל — סרטי התקופה
עם כוכבי התקופה:

סוף! סוף!
ההפגנה הגדולה של הפרובלמה העמוקה!
״ראיתי

הסרט

מתוך התלהבות״
(ליאון בלום)

הסרט לאב,
הסרט לאם,
הסרט לכל הזוגותה צע יר ים,
לו ה טי־ המזגוקליהאחריות !
ועוד קצת רכילויות:

גלוריה סוונסון מתאוננת: אם המשבר
לא ייפסק, אהיה נאלצת למכור את טבעות
הנישואין שלי!

א. נדיב, תל־אביב

(וחיו לה די הרבה מאותו סוג).

לסלי הוורד הוא הלורד טשסטרפילד
של הקולנוע. מדבר בנחת, כראוי לג׳נטלמן,
ולמרות הרומנטיקה הזו השפוכה על פניו
— הוא אוהב מאד תות־שדה.

ג׳ניה צ׳רניאק, ירושלים

ואחרונה חביבה, הכוכבת החתיכה

לופיגו :

יש באופנה זו איזה יופי מיוחד:
המכנסיים הקצרים מוסיפים לבחורה חן
והדר, והזרועות והשוקיים החשופות מדגישות
את הודה ואת רעננותו־.,

דעתו של אחד מאיתנו הרי סרט זה יוצא
מן הכלל בכל המובנים. השני סבור שחסר

האסופי

למאמרכם נגד המיטה המשותפת
בנישואין: קוראות יקרות! האם לא האישה
היא הסובלת מחוסר שינה וממקום צר
במיטת הנישואים הבה נצא נא חוצץ,
כולנו הנשים, נגד מיסת הנישואין המשותפת!!!

משה
רוזנטל, תל־אביב
עורך יקר: קוראי 9בערב רוצים לדעת
מה דעת כבודו על הסרט מיירלינג. לפי

השם

* רוברט טיילור וברברה סט־

עבד לרח׳ אלבבי .96

1ן!; 0

״פילם טוב יהיה התועמלן המעשי ביותר
גם בארץ וגם מחוצה לה!״ אומר ברוך
אגדתי, ואין לו כל דפיציט של תקווה.
ברחובות העיר עובר אדם בעל גוף
המכתף על גבו ״סינימה״ וממהר אל
מטרתו. זהו ״הכרמל הנודד״ ולצילום
היומן הוא ממהר. אבל בסיכומו של דבר:
הפילם העברי ...מה תהיה עליך?
או סתם השמצות הנושאות
״מאושרים ואומללים בהוליווד״:

אבל מדור מיוחד במינו וטיפוסי היוו
המכתבים למערכת. שם הופיעו כל הבעיות

למן הפילם הארץ־ישראלי הראשון ועד
היום, מפרפרת תוצרת זעומה זו. ספק חי
— ספק מת הוא הפילם שלנו. האם קיימת
בארץ תוצרת פילמים?

אידה

״את חייתרונות הגופניים שלי — ירשתי
מאבי!
י־ נכדתי, יקירתי, הן תבושי כישיבה שכזו ! אילו ראו עיני ארוסך בקלקלתו זו !— שטויות, סכתא ...ארוסי כגר ראח ועוד יראה כהנה וכהנה !
( .ציור: ספאחו־י-״חו&וויסט׳׳)

מכתבים
אשת הסרן

בתמונה שהופיעה בכתבה על נפגעי־כראמה
(העולם הזה ,) 1595 ציינתם מתחת
לתמונה ״הלתייה בתל־אביב״ כי זוהי אמו

אשתו שד סרן עמוסי ז״ל
של סרן עמוסי ז״ל. לאמיתו של דבר זוהי
אשתו.

י. גולדשטיין,
הקלפי והאוהדים

ה מו סי ק ה:

מישל לגהנד

חיפה

קראתי את תוצאות הקלפי הנסיונית שלכם
(העולם הזה .)1594 כמי שהשתתף בהצבעה
ונמנע, ברצוני לעוץ לכם עצה. יתכן
שאצביע בעדכם, ואפילו ״על אמת״,
למרוח שאיני מחסידיכם המושבעים — אם
תבהירו עמדתכם בבעיית השטחים המוחזקים.
אתם
מציעים פדראציה עם פלסטין. מה
יהיה אם בכל זאת חצטרף מדינה זו למקהלת
השינאה שמסביבנו?
קורא מנמל׳אשדוד, אשדוד
• הבהרת העניין ימצא הקורא מנמל־אשדוד
בדבריו של אורי אבנרי, המופיעים
בגיליון זה, בעמודים .33—32

מי קומוניסט?

הצגת בכורה ארצית,

ה ש בו ע

בקילניע ״מקסים״תל

ההפוגה סרנו ״ ג לו בו ם ״נ ע ״נז

ש. צמח מציג:

957ם״ 59ש5

3סם שם ^ 0
מלבה ליום אחד

במחוזות הכפריים של נורבגיה
מקובל לענוד לראשה של נערה ביום
כלולותיך, כתר־מלכות מפואר,
עשוי זהב ואבנים טובות. בסיומו של
יום זה חוזר הכתר למשמרת הקהילה
עד לחתונה הבאה. אולם כל
אשה יכולה להנות בכל זמן מלבוש
מלכותי, כשהיא לובשת את גרבי
״מרסי״ ,באיכות האירופית העילית.
גרבי ברק ״מרסי״ בצבעי זהב, כסף
או ערמון, מנצנצים בניצנוץ קסמים
רך על רגלייך ביום או בערב, משתים
לך הופעה אלגנטית וזוהרת
ומחירם רק 3ל״י לזוג.

נ עני ם נו א מיגנ הג גנדבי

אוד

הגדולה בזמרות
העם בארהייב
הגיעו ארנקים
מאיקליה

הופעות יהירות

עין גב — פסטיבל
יום ו׳ 19.4ב־9.00
ירושלים ״בנייני האומה״
מוצ״ש 20.4ב־8.30
נהריה ״הוד״ יום א׳ 21.4
תל־אביס ״היכל התרבות״
יום ב׳ 22.4ב־8.30
חדרה ״חוף״ יום ג׳ 23.4
חיפה ״תמר״ יום ה׳ 25.4
כאר-שכע ״קרן״ יום ו׳ 26.4
קרית־שמוגה ״שניר״ 27.4
יגור ״יד־למגינים״ 28.4
יגור ״יד־למגינים״ 29.4
קרית־־כיאדיק ״סביון״ 3.5

מכתבו של דובר רק״ח, ד״ר ודלף ארליך
(העולם הזה ,) 1594 בו הוא מציין כי אומנם
מק״י לא הוזמנה לוועידת המפלגות
הקומוניסטיות בבודפשט, אך רק״ח הוזמנה,
הוא בגדר העמדת דברים על דיוקם. אילו
הסתפק דובר רק״ח בכך, מילא.
אך בסוף מכתבו, בו פוסק דובר רק״ח
הלכה ש״מה שמכונה מק״י (.קבוצת מיקד
ניס—סנה) לא הוזמנה ולא השתתפה, היות
ואינה מהווה יותר אירגון קומוניסטי״ —
חושף הדובר, המנופח מהכרת־ערך־עצמית,
את כל עומק התהום הרובצת בין תפיסתו
המאובנת והמסואבת לבין הדינאמיות של
.1968
שכן, רק״ח ודוברה מסרבים להשלים עם
העובדות שחלפו ולא ישובו הימים בהם
קבע מי שקבע, במוסקבה, או אפילו בבודפשט,
מיהם קומוניסטים
בארץ זו
או אחרת.
אילו היה פתח לתקווה
כלשהי שדובר
רק״ח ואדוניו,
בארץ ומחוצה לה,
מסוגלים להבין התפתחות
היסטורית ג־לוייה
זו, צריך היה
לייעץ להם לעיץ
היטב בתהליך, העובר
על המפלגות התיכון
קומוניסטיות
ביפאן,
רומניה, שבדיה, הו!
לנד׳
צ׳כוסלובקיה וארצות רבות אחרות.
מיהי המפלגה הקומוניסטית הישראלית —
זאת יפסקו, בסופו של דבר, לא במוסקבה
או בבודפשט, אלא בישראל בלבד. ואף
חאלד באקדש בכבודו ובעצמו לא יוכל
לשנות כהוא־זה ממהלך ההיסטוריה.
גם לד״ר ארליך עצמו אין אשליות מום־
רזות. אחרת לא היה מתקשט כל־כך בעובדת
ההזמנה.

חיים תיכון,
כמו כאוקריינה?

אלנבי ,90 תל־אביב

ארכיטקט, חיפה

במכתבו להעולם הזה מיום 19 למארס
( )1594 מביא ד״ר רם מואב כל מיני ציטו־טין,
לפיהם כאילו מתייחסת היהדות בזיל•
זול לגרות־צדק. בציטוטין נזכרת המילה
״זונה״ אך ד״ר מואב אינו מוצא לנחוץ
להסביר, כי הכוונה אינה לפרוצה אלא ל־

כרטיסים במשרדים
העולם הזה 1596

״אשר, שיש להניח שאינה בתולה״.
מתוך עיון במחקרים שבעיתונים, מתברר
כי לא כל הנערות הגויות (וגם הישראליות,
בימינו) הן בתולות. טקס הגיור אינו יוצר
שינויים פיזיולוגיים, כידוע.
ולבסוף: כדאי לציין כי בשטח זד, של
המלחמה ביהדות, בעזרת ציטטות, יצא ספר־עזר
מצויין בשם יהדות ללא כחל ושרק,
בהוצאת משרד החרבות האוקראיני. כדאי
לקנות ולהשתמש.

יוסף אדלר, חיפה
• לא ברור עד כמה בדק הקורא אדלר,
בדיוק, את המקורות. ברור רק שלא קרא
די הצורך את מכתבו של הקורא, שאליו
הוא מתייחס. אחרת היה יודע, לפחות, ש שמו
אינו רם מואב, אלא ד״ר ישראל שחק.

עונש מוות לחגלנים
כולנו זוכרים את משפט אייכמן, ואת

תלייתו של הצורר על חלקו בהשמדת יה ״לא הוא כתבי״
דות הונגריה. נשאלת השאלה במה נבדלים
בהעולם הזה ( )1593 פורסם מכתב על ידיחבלני
אל־פתח מהנאצים, שונאי־היהודים?
דות יהודית—ערבית,
שאליו צורפה תמוהנאצים
לא בחלו בשום אמצעים לשם
נתי וכן גם החתיהשמדת
העם היהודי, והחבלנים הללו אינם
מה שלי.
בוחלים בשום אמצעי כדי לחבל ולזרוע
אני מכחיש בזאת,
הרס ומוות ולהכין רקע להשמדתה.
כי כתבתי את המכאם
הם נתפסים, הם נידונים לתקופות־תב
הנ״ל. אין לי
מאסר שונות. אם כן, לא זו הדרך. צריך
כל קשר למכתב ולהטיל
עליהם עונש־מוזת, למען יראו ולמה
שנכתב בו. מייראו.
עולם
לא אמרתי את
יהושע ליברמן, תל-אביב
הדברים הללו ומעו•
כפי שציין משה דיין, עונש־מוות ללם,
לא חתמתי על
אנשי אל־פתח לא ירתיע איש. הוא רק ייצור
מכתב כזה.
קדושים מעונים, דמויות שיהוו בעיני ה־אם
אגלה את זהופלסטינאיס
מה ששלמה בן־יוסף ז׳׳ל היווה יי
תו של הכותב הבעיני
תושבי־הארץ היהודיים, לפני קום ה אמיתי — אאחוז נגדו באמצעים משפטיים.

מנהל החברה לפיתוח יפו העתיקה, דן
ברלי, כתב למערכת העולם הזה () 1592
שלמינוח ״שטח גדול״ לגבעה שמעל לנמל
יפו יש משמעות שלילית. הוא מציע שם
הולם יותר ,״יפו העתיקה״.
אילו שוקם האיזור כראוי, ובתי־העסק
והחנויות החדשות שם היו בעלי רמה ואופי
שיעלו את הרושם, שם זה היה קונסטרוקטיבי.
אך לרוע המזל, האיזור התמלא חנויות
בעלות אופי מפוקפק, המוכרות פסולת.
גרוע יותר: מטעים את הלקוחות כאילו חלק
מן הפסולת היא סחורה יקרת־ערך. בגלל
המחירים הגבוהים, הופך האיזור לשוק-
פישפשים שני.
עלי לציין, עם זאת, שיש כמר, יוצאים
מן הכלל, מספר מסעדות נאות ומספר גא-
לריות המנוהלת ביושר.

רמת-גן־

(המשך בעמוד )6

נ. פומרנץ,

מדינה.

כן שטח נדור!

01166־71
חולצו! פ סי ם ־ החולצה טג אופנ ה
במב חר צבעים אביביים י קלילה, אורירית ואינה דורשת
מעוצבת עי

ל1171״

0 1 0 1 0 1 1

להב -החולצה המלהיבה כל גבר ואשה

ג יהו ץ

עכותנה

(המשך מעמוד )5
אך לאיזור, חוששני, לא מגיע שם חדש.
יש לשמור על ״שטח גדול״ ,עם כל המשתמע
מזה.

יונה דויד,

עפולה

פינוי ככוח
פוניתי בכוח מדירתי, ב־ 13 במארס, לאחר
מישפט אליו לא הוזמנתי. כל חפצי
מונחים ברחוב. בית־המישפט פסק פינוי,
וכשהגשתי עירעור, עשיתי זאת בעצמי —
כי אין לי כסף להעמיד לעצמי עורך־דיו.
התוצאה: תשובה שלילית. הגשתי פנייה
לבית־המשפט העליון וטרם קיבלתי תשובה.
עשו לי זאת בגלל אי־תשלום. ידוע לי
על קרוביו של אחד ממנהלי עמידר, הגר
במשכנתא ולא שילם אותה, וזאת — לגבי
סכומים גבוהים. הנהלת עמידר מעלימה עין

רהיטיו המפונים של אברגיל
ממנו, ואנשים מסוגו עובדים במוסדות ציבוריים,
ואינם דווקא מובטלים.
ואותי זורקים החוצה, לסופות ולגשמים.
אלי אברגיל, רחוב היורה,
ליד בית , 788 דימונה
• רהיטיו של הקורא אברגיל — לפני
ואחרי סופות־הגשמים — ראה תמונה.

קשר לעבר
אין ספק שנמצא אני מזדהה עם רבים
מרעיונותיכם, שהם ביטוי לרוח רעננה של
עם שחידש תקומתו בארצו. פוריים אתם
בניפוץ מיסגרות־חיים שהן ביטוי להרגלים

גלותיים שאבד עליהם הכלח.
אך מרחיקים אתם לכת מדי בתפיסתכם
של הישראלי החדש, המשוחרר מכל קשר
עם עברו ההיסטורי.
לדעתי, יש לשבח את דרך־החדשנות שהעם
חייב ללכת בה, בהתאם לרוח המאה
העשרים, אך לעולם לא מתוך התכחשות
לעבר ההיסטורי ולמסורת הרוחנית. אינך
יכול ליצור יש מאין. אינך יכול להגיד
שערכיו של עם ישראל עוצבו ב־ .1948 אינך
יכול לבטל ערכי-עם, שעוצבו משך אלפיים
שנה, ושהם סם־חיים של האומה.

אריה אברמוביץ,
סטודנט למשפטים, חיפה

בושי האגדי
קראתי בעניין רב את הכתבה על הבחור
המופלא הזה, שחדר לרבת־עמון (העולם
הזה .)1594 אני מכירו אישית, היינו
ביחד, משך שמונה חודשים, בבית־ברל.
התמונה שהצטיירה מתוך הכתבה אינה
שלמה. ומה שלא פורסם, מאלף ומפליא
לא פחות מעלילותיו של גיבור־הכתבה.
״כושי״ ,מלבד אומץ־ליבו הרב ותושייתו
להחלץ מכל מצב, הוא איש בעל חוש מפותח
לצדק. חברותו
איתנה ועצומה ב־מיבחן.
מילתו —
סלע.
זכור לי, בבית״
ברל, כיצד בא לאחד
הקורסים בחור
חדש, שכל מה שהיה
לו בעולם —
נשא על גבו. בערב
ראיתי את כושי מוציא
מארונו סט בגדים
ונותן אותם ל״
בו שי ״
חדש. חשבתי שהוא
מכירו מזה זמן רב
— אך הסתבר שלא כן הדבר: בחוש־הריח
האופייני לו, הבחין כושי שהבחור במצוקה.
יש לכושי גם יחם מיוחד לחיי־רוח. יידע
בפילוסופיה, ובכל מדעי־הרוח, עושים עליו
רושם עמוק, למרות שהצטיין דוזקא בגלל
אומץ־ליבו, קשיחותו והעזתו. אין הוא מזלזל
בהערכתו את אלה שלא ניחנו במנה
גדושה של תכונות גבריות.
לגבי מעלליו היה צנוע לגמרי, ורק מאחרים
ניתן היה לשמוע על אודותם. אכן,
הסיפור ששמו ״כושי״ הוא פאנטסטי, אך
אין בו אף קורטוב של דימיון. כושי עצמו
הוא אגדה חיה ואמיתית.

עמיחי שפירא,
משפחת הרבנים

מיצפה־רנזון

מאז פירסמתם את הכתבה ״פצצה במש־

ההפגנה לפני השגרירות הישראלית בלונדון*
פחת הרבנים״ (העולם הזה ,) 1590 שואלים
ברחוב ״כמה כסף קיבלתי כדי לעזוב את
ארוסתי?״ וזה לא נעים. אני מתאר לעצמי
מי מפיץ דיבה זו.
אגב, איני בחור עיראקי. לא חס וחלילה
שיש לי משהו נגד עדה זו, אך עובדות הן
עובדות. תעודת־המעבר שהוצאה בקונסוליה
ישראלית ב־ , 18.10.50 ומספרה ,4330 מעידה
שנולדתי בפאריס, כשהורי הם מתוניסיה.
אומנם הושמעו איומים מצד משפחת-
הכלה המכובדת הזאת, אך עלי, כאדם שגדל
בשכונות־עוני, הם לא עשו רושם. העניין
נגמר, מבחינת המשפחה, בצורה מכוערת,
אנושית וחברתית כאחת. אוסיף שאנשים
אלה, המתיימרים להיות כשרים,
עשו את המעשה הבלתי־כשר ביותר שאפשר
להעלות על הדעת: פעמיים לא לבשה ילדה
טהורה זו שמלות־כלולותיה.
אנחנו גברים, ואיננו מבינים מה גדול
כאבה של ילדה זו, שנגרם בשל צרות־אופק.
אשר לטענה שקיבלתי כסף: אומנם קיבלתי
אלף לירות מאדם אחר, בהסכמת ראש־המשפחה,
אך כסף זה נועד להכנת החתונה,
בהסכמת ראש־ד,משפחה. זה מקנה לעניין
אופי מוסרי שונה לגמרי.
אגב, כתבתם שחיזרתי באוטובוס אחרי
נערה שהיא יפהפיית־הדור. עברתי מזמן את
גיל הטיסשעשרה, ויש לי כבר שיטות-
חיזור אחרות. אשר לילדה, היא אומנם יפה
— אבל בנפש.
אלי סעדה, ירושלים

הפגנת הסטודנטים בלונדון
תודה על הכתבה אודות הפגנת־ר,סטודנטים
הישראליים בלונדון (העולם הזה .0593
חבל שנפלו בה כמה שיבושים.
למשל: בהפגנה לא הועלתה סיסמה לקיים
את מישפטו של חליל טועמה בדלתיים פתו
חות.
הסיסמה היתה: לקיים מישפט אזרחי
ולא צבאי, כפי שנראה בתצלום המצורף.
נדמה לי שח״כ אורי אבנרי העלה דרישה
דומה בכנסת.
בקשר לקביעה, כי ״הפילוסוף הישיש
בדטראנד ראסל איבד זה מכבר כל קשר עם
המציאות״ — ראו נא את המאמר, פרי־עטו,
שהופיע בניו־סטייטסמן, ב־ 15 במארס.
עקיבא אור, המח׳ למתמטיקה,
קינגס קולג׳ ,לונדון

המשוררת והבלכה
אלונה

בקשר למיכתבה של הקוראה
ברגר, על סיפרי־ד,פורנוגראפיה (העולם הזה
: )1593 שום מילה משלי לא נכתבה ב־הייתי
כלבתו של הקולונל שולץ. יש לי
הוכחות מישפטיות לכך, ומעולם לא הואשמתי
שכתבתיו.
לפני שנים השתרבב שמי, בטעות או בזדון,
באחד העיתונים — בהקשר זה.
תודה שכתבתם שאני משוררת. הדבר
רק מוכיח, עד כמה שבימינו אדם איננו
כינוי או
אדם אם אין לו תוספת של
מיקצוע. אם גברת ברגר לא תתנצל בקרוב,
אגיש תביעה משפטית נגדה על
הוצאת דיבה.
צפרירה לוין, ירושלים
#הקוראה לוין אינה, אולי, משוררת
— אן פירסמה בזמנו קובץ־שירים הנושא
את השם לבדי במיסה.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלוטיהם למכתבים.
* מימין: אמנון דרור, הניספח לענייני
סטודנסים ונוער בשגרירות.

א יש ל ך 3.50ל״
יש לךכלמה
שדרו ש כ די שווא
תח תוני הדאוא
החמודים שב עול
היו שלן־.
לרא שונה בארק. חדישים. אווריריים. מתאימים לנל גוף.
מ -־ 1007 הלנקה סטרץ׳ .סריגת זיגזג מרהיב ה־ תמיד לנו
בשילוב ע ם ירוק, או אדום, או שחור או כחול

חוטי הלנקה סיובויס נישואל בלעדית ע•• מפעלי הבילוו בע״י• גוש1תר, של חב־ הבול״ ,1שו״צוית.

בעולם
ויאט־נאם
המכה החמישית
עשר המכות של מצריים ירדו על ויאט־נאם,
שסועת־ד,מלחמה. דם, וחרקים, ובצורת,
ומוות, ועינויים. השבוע התווספה גם המכה
החמישית של פרעה: דבר.
צבא ארצות־הברית הודה בסייגון, בירת
דרום וייאט־נאם, כי 11 איש ניספו כתוצאה
ממגיפת הדבר הבובוני — המגיפה השחורה
הקלאסית של ימות־הביניים.
שישה מן הקורבנות, בהם מודים, נתגלו
בעיירה שנמצאת רק 60 קילומטר מ־סיאול.
רופאים ואחיות שדגרו לכל מוקדי־המגיפה,
אך מתוך 150 מיקרי־מגיפה
שצויינו, אושר קיומם של .72
אבל בג׳ונגלים ובביצות העקובות־מדם
קשה לאתר כל חולה, כל פצוע, כל גווייה
אלמונית. על כן קיימים סיכויים חמורים
שמגיפת הדבר הבובוני תתפשט.
ובניגוד למגיפת מלחמת־הדמים בוויאט־נאם
— לא תהיה, הפעם, אף לאחד מן
הצדדים אפשרות לרסן את הגל, בצד זה

היועץ ריכרד שולצה והיועץ קורט אמנד
— כעת פנסיונר בגרמניה המערבית — לא
ידעו מה לעשות ומה לדווח.
״הימלר עצמו פקד שיקצצו את ראשו
של כל מי שלא השגיח על בנו של סטאלין,״
הסביר אמנד.
גם האיש שירה ביעקב סטאלין פחד. היה
זד, מפקד הכיתה קונראד הארפיש, איש
ט״ם ותיק בן .41״הוא היה גמור,״ מספר
האירי שחזה בכל מחלונו ,״הוא ידע שהיה
עליו לירות, קודם לכן, מבלי לחכות שהשבוי
יתחנן שיעשה זאת.״
אבל איש לא פגע בו לרעה. צילמו את
הגוויה מכל צדדיה (ראה תמונה) וקבעו
גליון־אחר־מוות מדוקדק, בו צויין, כי. הכדור
חדר 4סנטימטרים מתחת לאוזן.״
על מכת־המוות כתוצאה מהתחשמלות, ועל
סימני־הכווייה בשתי הידיים שאחזו בתייל —
לא דובר בגיליון זה.
כי כל מיתקני־המחנה — רשת־החשמל,
המשרפות וכל השאר — היו בימים ההם
עדיין סוד כמוס, בלתי־ידוע מחוץ לגרמגיה.
אפילו בישראל סירבו להאמין לסיפורי־הזוד

כנו של סטאלין
״למשרפה!״ אמר איש הס״ס

או אחר של החזית — או אף להגביל
אותה לוויאט־נאם מוכת־הגורל בלבד. היא
עלולה להתפשט׳ משם לארצות העולם.
היסטוריה אחד מותו
של סטאלין הצעיר
יעקוב דז׳וגאשווילי, בנו של יוסף סטא־לין,
מת ב־ 14 באפריל 1943 במחנה־שבויים
גרמני. על כך דיווחו כל עיתוני העולם.
שם סופר כיצד נשבה, כקצין פשוט; הוחזק
בתנאים מיוחדים בפקודת הימלר; כיצד הדפיסו
תצלומו בכרוזים שפוזרו על אדמת
רוסיה; וכיצד אביו סירב להחליף את בנו
נגד קצינים גרמניים מתוך חשש שהדבר
יגרום, בברית־המועצות שסועת־המלחמה, להאשמות
של פרוטקציוניזם.
עשרות מאמרים הוקדשו לימיו האחרונים
של יעקב סטאלין במחנד,־ד,שבויים, כשהוא
מבקש את מותו; ורבים התעכבו על הרגעים
האחרונים, כאשר השבוי ניגש לגדר
המחושמלת, שהגישה אליה היתד, אסורה על
תושבי־המקום, בקראו לעבר הזקיף :״הרוג
אותי! אתה היית צריך להרגני מזמן. לפי
הפקודות עד שהחייל הנפחד חיסל
את סטאלין הבן.
אבל השבוע סופר, בפעם הראשונה, מה
אירע בדיוק לפני ואחרי מותו של בן ראש
ממשלת ברית־ר,מועצות, באותו יום־כפור,
לפני 24 שנה.
״כל הלילה השגחתי בגוויה,״ סיפר אחד
המקורות, שבוי־המלחמה האירי לשעבר, אג־דריו
וולש, לכתב השבועון הגרמני שטרן.
גרתי בחדר המשקיף עליו, בחברת שלושה
אירים ושני שבויים רוסיים.
״כל היום שלאחר הלילה עוד היתד.
גווייתו של סטאלץ הצעיר תלוייה בגדר.
אחרי הצהריים באה ועדת־ר,חקירה, של הגסטאפו.
הם היו נרגשים מאוד, חוקריו של
היטלר: הרי בן־ערובה חשוב נמלט מבין
ידיהם אל תוך המוות.״
כדור מתחת לאוזן. חגרי הוועדה,
העולם הזה 1596

עות שהחלו להסתנן החוצה, בעיקר מני
צולי־הונגריה.
ארוכה עשנה. הגווייה של סטאלין-
הבן נלקחה, לאחר החקירה, אל מחוץ למחנה
השבויים הזרים.
כשנשאל אחד ממפקדי הס״ס לאן, הצביע
לעבר ארובה עשנה, לא הרחק מן המחנה
הפנימי .״למשרפה״ ,ענה קצרות.
כל היודעים את פרטי־ר,מיקרה הושבעו
לשמור על שתיקה. שמועות, כאילו נראה
יעקב סטאלין בכל מיני מחנות אחרים,
הופצו בשיטתיות, כדי לעודד אגדות.
רן רוכו של מולוטוכ. אבל יעקב המסכן
לא היה קרוב־ר,משפחה המפורסם היחיד
של מנהיג רוסי באותו מחנה. היה
שם גם אדם, שהציג את עצמו בפני האירים
כאחיינו של מולוטוב, שר־החוץ של ברית־המועצות
— ואומנם היה כזה.
אבל יתר השבויים לא האמינו לו, ראו
בו סוכן של השומרים ואנשי־הגסטאפד, העוקב!
אחר מעשיהם.
בכף טעו. האיש היה קומוניסט נאמן,
נמלט לאחר מותו של יעקב סטאלין משבי
הנאצים הסתנן ליערות, הצטרף לפארטיזנים.
באחד מימות , 1944 בערים המשולגים,
קפא למוות, לאחר שנלחם באומץ נגד הכובש
הזר של ארצו.

איטליה השודד מסרדיניה
האי סרדיניה מפגר יותר, ופרוע יותר,
אף מן האי סיציליה. בעוד שבסיציליה יש
למאפיה שליטה כימעט־מוחלטת על אנשיי,סביבה,
חולשים השודדים הסרדיניים על
כל האיזור, באין מפריע.
אלא שלא תמיד אלה הם סתם שודדים:
הם עוזרים לעניים, תוקפים את בעלי־האחוזות,
שלא עשו דבר משך מאות בשנים
למען אריסיהם, בהתאם למסורת הרובין*
הודית העתיקה.
לא רצו פרס. אחד הנועזים שבשודדים
הוא ״השודד האביר״ ,גרציאנו מסינה.
מטינה׳ גבר יפהפה בן ,24 נעצר פעם,
(חנזשך בעמוד )8

.העולם הזה״ ,שבועוןהחד שו ת הישראלי
המערכת וו,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ט,
תל-אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזד, בע״מ.

בעולם
(המשך מענדוד )7

עמד בהצלחה בכל הניסויים שנעשו על־ידי אנשי
מקצוע במשך חודשים רבים. הניסויים נעשו בלחץ
של 300 מסר מתחת למים, מבלי שהדבר יפגע
בדיוקו המופלא של השעין.

ברח משוביו, הסגיר עצמו מחדש למשטרה,
משנודע לו כי שומריו ייענשו בתקופות־מאסר
ארוכות. אחר־בך נמלט שנית, בנסיבות
שלא סיבנו איש.
פעם אחרת הרג בעל־אחוזה, נידון בהיעדרו
ל־ 42 שנות מאסר. בכל סרדיניה לא
נמצא איש שיסגירו — או שינסה לגבות
את פרם 56 אלף הלירות שהוצע עבור ראשו.
עד שהסתנסך מסינה עם משפחת פטרטו.
נינו פטרטו שייך למשפחה עשירה — ואכזרית.
יום אחד נחטף, ביחד עם ידידו ג׳ו־באנו
קאמפום. שודדים שלחו מכתב וביקשו
דמי־כופר בשיעור ניכר.
במיקרים כאלה נוהגים בסרדיניה לשלם
דמי־כופר, ולא להלשין למשטרה. אבל משפחת
פטרטו שונאת את השודדים. מישהו
מאבות־אבותיה כבר נהרג על־ידם. על כן
סירבו קרוביו של נינו לשלם.
״שני ידידי,״ סיפר השבוע מסינה ,״רצו
להרוג אותו תיכף ומייד. התנגדתי.״
,,חמישה ייהרגו:״ לעומת זאת
החליט מסינה להמשיך במסע־תעלוליו.
הוא פנה במכתב למערכת השבועון סרדיניה
החדשה, הצהיר שחמישה בעלי-
אחוזות כלשהם ייהרגו, אם כל בעלי-
ד,אחוזות לא ישלמו לכנופייתו כופר־נפש
בסך שלושה מיליון לירות.
המשטרה לא צחקה. היא ידעה את שימעו
של מסינה, האיש שמסוגל היה • להופיע
בלישכת־התיירות המרכזית, להודיע שהוא
שמע כי שודדיו מבריחים את התיירים, למסור
התחייבות בשבועה, כי לא יבולע אף
לתייר זר אחד בסרדיניה — הבטחה שקיים
עד היום הזה.
מפקד המשטרה האיטלקית, אנג׳לו ויקארי,
טס מרומא — ותיכנן מארב.
נהרלארע. השבוע נפל האריה לחיו
המלכודת: גרציאנו מסינה השחרחר והנאה

חלק מן ההמון ראה בכך סיסמה, פרץ
לעבר החנויות הסמוכות, החל בביזה.
לותר קינג, שמזמן כבר אינו שולט במצב-
נלקח בחיפזון על־ידי שומריו למיקלט
בטוח. ממפיס הוסיפה להשתולל, והלבנים
החלו מתארגנים, לרכוש כלי־נשה, ולאיים.
מסוקים למען הגזע. זאת למדו
הלבנים הקיצוניים שבדרום דווקא מעמיתיהם
הגזעניים שבצפון. ליתר דיוק — מן המהגרים
האיטלקיים של ניווארק.
בניווארק פרצו ביולי מהומות־דמים, בהן
ניספו 26 איש. הכושים התקוממו אז נגד
הקמתו של בית־הספר הגבוה לרפואה, שעמד
לקום במקום שכונות־העוני והבתים
שלהם.
השבוע השיגו הכושים את מבוקשם: ה־קאמפום
יוקם על שטח מצומצם יותר,

כושית מתאמנת ברובה
סיירי הג׳ונגל מוכנים

על סופר-שעון זה אפשר באמת לסמוך!

חיילים מתאמנים בריפוי מהומות 55
צבא פרטי

כ״כ מעמידה חב׳ ״דוקס ה״ לרשותך מבחר עצום של דוגמאות אלגנטיות לגבר ולאשה

על ששן ..דוקסה־ ־ אכשד חגויד לסמוך
מיוחד לתושבי תל־אביב והסביבה

טלפון 97־33־ 98 משרד

התמצאות

בתנועה

בשיטה

אור״קולית

£15¥81£1 ^1ט 18׳\ 1 0 -ס ט £ .א 1א 1 ^ 1 1 0א 1£מ 0
הוראה על־ידי מיכה ציון, מען 28־26־ 98 בערב

שינוי כתובת

מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

נעצר, כשברשותו ארבעה רימוני־יד, שלושה
אקדחים טעונים וסכין.
כן נמצאו בידיו שעוניהם וארנקיהם של
שני בעלי־האחוזות הנחטפים. מייד לאחר מכן
כתב מסינה מכתב לחבריו־השודדים, בו
הוא מתחנן:
״בזה הריני לבקש מכם לשחרר את קאנד
פוס ואת פטרטו. בידי נמצאו כל ההוכחות
המרשיעות, דהיינו — המכתב והשעונים.
שחררו אותם, ושמותיכם לא יוודעו לעולם.״
סיכם השבוע דובר המשטרה :״הוא נמך
ממש — אבל אין הוא בחור רע.
״אלמלא הרג גבר שעינה ורצח את אחיו,
לא היה מסינה הופך מעולם לשודד.
״וגם עכשיו, כשהוא נתפס, הוא פונה
לכל האיטלקים הצעירים לא לראות בו
גיבור — ולהקדיש את שעותיהם׳לעיסוקים
צנועים, אם צריך, אבל בלתי-אלימים.״

אדצות־הברית לקראת מלחמת־אזרחים
פיתאום זה התעורר מחדש.
בעיר ממפיס, מולדת־הג׳אז ונעימות־ה־בלוז,
צעדה תהלוכה של אנשי התנועה לזכויות
האזרח, בראשותו של הכומר הכושי
מארטין לותר קינג. לפתע, פרצו חסידיו
בקריאות ״כוח שחור! כוח. שחור!״

יינתן לאלה

בתנאים אנושיים, ופיצוי מלא
שבתיהם ייהרסו.
אלא שבתחום אחר לא השיגו הכושים
של ניווארק אלא צרות. כתוצאה מן הקרב,
התארגנו גם הלבנים בעיר זו — ובעיקר
הלבנים הנבערים והקיצוניים ביותר.
בראשם עומד כיום קבלן בשם אנתוני
אימפריאלה, שאירגן גוף המתכנה סיירי
אלף
הג׳ונגל. לגוף זהצבא פרטי בעל
רובים, שיריונית וחמישההליקופטרים.
״נהדוף כל פלישה, כמו בג׳ונגל!״ מתפאר
הקבלן הקיצוני.
״האיטלקים המזופודם״ .מולו עומד
אידגון הכוח השחור, המצייד אף הוא
את תושבי־הגיטאות־השחורים בנשק, מחלק
עתה כרוז שכותרתו :״האיטלקים המזוס-
תים רוצים במלחמה.״
השבוע, הגיעו שתי הסיעות הקיצוניות לעימות,
כשנציגיהן נוכחו בין הקהל, בעון
ישיבת מועצת־העיר. מול אימפריאלה התייצב
איש ידוע יותר: המחזאי הכושי לרוא
(״ההולנדי״) ג׳ונס, מי שנעצר הקייץ בעוון
החזקת אקדחים.
לרגע נידמה היה שהאביב החם של ני-
ווארק עומד להתלהט. אבל כעבור רגע הכל
נרגע. בניווארק השאירו את המלאכה לתושבי
ממפיס הדחימית.
* נס ה״ספנינים״ הלבנים והשחורים הש
חיילי א רצו ת־-חברי וו, ש(הוטל עליהם למלא
תפקיד זה לצורכי אימונים.
העולם הזה 1596

ק 1ק ה -ק 1להבישראל יותר קוקה־־סוכה

קוקה־קולה בי שראל -אזרח נלבב שזה עתה עלה לארץ וכבר הפך לתו שב קבע.
ק 1קה־ק 1ל ה בי שראל -המ שקה הבינל אומי רב המוניטין. ה ס קובל ב־ 138 ארצזח.
קו ק ה• קולה -אזרח העולם. למעלה מתשעים מלתן בקבוקי קוקה־קולה נמכרים מדי׳1ם.
קוקה־קולה מייחד בטעמז1 .לראש1נה ניחן להשית בישראל.
טוביוחר עם קוקה־קולה ־ עתה יכולים כולה להנזח מטעמו של המשקר. הנפלא שס1ף ס1ף הגיעארצה*
קוקה־קולה מיוצר באיכות מעולה. במפעל שדרני שהוקם בבני־ברק ובהגיינה מופתית.
שתו קוקה־קולה קר־כקרח. לגמו אוחו מלוא פיכם והכיח את טעמו המובהק ומשיב־הנפש, קחו
הביתה ומלאו המקרר במשקה תוסס. מרענן ומרווה.
שתו קוקה־קולה קר־כקרח בארוחה. בבית ובמסעדה. הגישו אותו במסיבות לידידים ואורחים.
מחיר בקבוק קזקה־קולה קר־כקרח 30 אג־ בלבד.

•וסבר בכקב 1קיסנלנר ולעא עתה דחןל הנס נר• במרחב חל־אביב ונסרנז הארץ. בקרוב בכל רחבי המדינה. סוצר
בישראל 11.״ החברההםוכוית ליצ ור משקאותקל ים נע־ם. יצרן סיסם ך של ק 1קהק 1לה. רח־ השומר * .12נ ד ־ברק .

תמרורים
התארסו. מיקי הרגיטאי והדיילת
אלן פיאנו .25 ,הרגיטאי* ,מר
עולם״ לשעבר, ידוע יותר כבעלה לשעבר
של השחקנית ג׳יין מנספילה שנהרגד. ב־תאונת־דרכים
לפני כחצי־שנה.
נישאו

ביפאן, זוג השחקנים ה
אמריקאיים
ריק ג׳ייסון ופאטרישה
קונלי, תחילה בטקס אזרחי ולאחר מכן
בטקס של הדת שינטו, מביתן ש״פאטרישד,
התעמקה בדת הזאת״ .כאשר יסיימו את
הסרטת הסרט שבו הם משחקים עתה ביפאן,
יטוסו השניים ישר להוליבוד, כדי
לעבור את טקס־הנשואין השלישי שלהם:
בבית־כנסת יהודי, לפי דתו של החתן.
נישאה זמרת־העם הפאציפיסטית
ג׳ץ כאיז ,28 ,בטקס אזרחי בניו־יורק, ל־סרבן־המלחמה
דויד
האריס .22 ,החתן,
לשעבר יושב־ראש
התאחדות הסטודנטים
באוניברסיטת ברקליי
בקאליפורניה, נעצר
והועמד למשפט, באשמת
שריפת צו־הגיוס
שלו לצבא-
ארצות־הברית. על סירובו
זה, הנובע מ־אי־רצונו
לצאת למלחמה
בתייאט־נאם,
הוא צפוי לעונש־מאסר,
בפסק־דין ש־יינתן
בעוד שבוע ימים בארצות־הברית.

לואים,

א ושפ ז המתאגרף ג׳ו
לשעבר אלוף־העולם במישקל כבד, לניתוח
הוצאת אבנים מכליותיו. לואים, שהרתיח
מיליונים מהופעותיו בזירה, ביזבז את כל
כספו, נכנם לצרות כאשר מס־הכנסה דרש
ממנו סכומים כבירים תמורת רתחיו העצומים
מאיגרוף.

נחוג יום הולדתו ה־ 55 של אריה
(״ליאו״) דולצ׳ין, חבר הנהלת הסוכנות
וראש המחלקה הכלכלית
שלה. מבעד
לניב הדרום־אמריק־אי,
שדבק בו בגלל
קרוב ל־ 40 שנות
ישיבה במכסיקו, ניכר
בו עדיין בן־רוסיה
המוצק ואוהב־החיים.
אביו החב״דניק הצליח
גם תחת המיש־טר
הקומוניסטי לא
לעבוד בשבתות, איר־גן
לבנו שיעורי־ערב
חשאיים בשעות הבוקר
המוקדמות, לפני
ההליכה לבית־הספר. ב־ 1929 הורשתה המשפחה
להגר, והיא התיישבה במכסיקו, שם
הוכיח דולצ׳ין הצעיר את יכולתו בעסקים
ובעסקנות ציונית.

ר בעכו

עני לעוד

1111י

סי ג רי ת!

נפטרה. החיילת דניאלה לוקש,
, 19 חברת היאחזות נחל־גולן, שנפצעה
לפני כחודש מפצצת־באזוקה אשר נורתה
על מחנה ההיאחזות. דניאלה הצברית סיימה
את לימודיה בבית־הספר התיכון של עמק־חפר,
בו מורה אביה. בהלווייתו־ ,הצבאית
השתתפו נציגים מיתר ההיאחזויות ברמת-
הגולן: מושב אל־על, קיבוץ גולן, קיבוץ
עין־זית, קיבוץ מבוא־חמה, היאחזות נחל־שניר.

פטר בהוליבוד, משבץ־הלב, צ׳אר
לס צ׳אפלין ,42 ,בנו הבכור של הקומיקאי
הגדול. הבן, שבחר בקאריירה של
אביו, לא הצליח להתעלות לרמת מורשתו,
זכה רק בתפקידים זעירים בסרטים הטרי-
חשיבות. זכותו היחידה לתהילה באה לו
מכתיבת ספר מלא קוריוזים מעניינים על
אביו.

נפטר בגיל ,58 הפרופסור מר•
דכי מרגליות, מרצד, לתלמוד באוניברסיטה
העברית, שנימנה בין מסיימי המחזור
הראשון של האוניברסיטה. הוא ד,ירבה לחקור
את תולדות הארץ והיהדות, כתב כמה
ספרים שזיכוהו בפרסי־יוקרה. על ספרו
הראשון, החילוקים שבין אנשי מזרח ובני
ארץ־ישראל זכה, ב־ , 1937 בתואר דוקטור
באוניברסיטת ירושלים,

העולם הזה 1596

ן• רכ״האש האדיר, שהיה נטוש ביום
| /הששי האחרון, לא הותיר עוד כל מקום
לאשלייה. המלחמה לא נסתיימה.

עשרה חודשים אחרי מלחמת-
ששת־הימים, אין שלום ואין בטחון
לאורך הירדן -לא בשטחים
המוחזקים ולא בישראל עצמה.
המלחמה לא פתרה את הבעיות.

ליתר דיוק: היא פתרה כמה
בעיות חלקיות -אך הולידה במקומן
בעיות חמורות יותר.

ארע 11א? 1

ך* פעייה המרכזית שנתעוררה בעיק־
| ן בות המלחמה, והשולטת בחיינו, היא זו:

נוצר חלל ריק מעבר לירדן.
והטבע אינו סובל חלל ריק.
המיבנה העדין של הממלכה הירדנית ה״
האשמית, מיבנה שהתקיים במשך 19 שנה
רק הודות לתמיכת ארצות־הברית, בריטניה
וישראל, התרסק כימעט סופית.
שבוע אחרי פעולת־כראמה, שפיצוציה
האירו את המציאות באור־ברקים, ברור לחלוטין
כי המצב הוא כזה:

בשטחים נרחבים ממיזרח לירדן
שולטים עתה אירגוני-המלחמה הפלסטיניים.

בעמאן, שרוב תושביה הם יוצאי
פלסטין שממערב־הירדן, אין הממשלה ה־האשמית
מעזה עוד להתנכל לאנשי אלפ
תח ועמיתיהם.

אין המלך יכול לקוות לעזרת
שום מדינה ערבית אחרת, לחיזוק
שלטונו. כי שום ממשלה ערבית
אינה יכולה עוד להרשות לעצמה
להתייצב מול אירגוני־החבלה.
משמע: המלך נשאר בודד, חסר־אונים.
הוא הוכיח קבל עם ועולם כי אינו מסוגל
עוד להגן על ארצו ועל נתיניו. ששמי־מדינתו
פתוחים לרווחה בפני מטוסי־צה״ל.
כל אדם בעבר־הירדן יודע זאת. הוא יודע
גם כי ממשלת ירדן מנהלת עתה מדיניות
הסותרת את עצמה: היא תומכת רשמית
באירגוני־החבלה הפלסטיניים, בשם שיחרור
פלסטין — והיא מביאה על תושביה בהכרח
תגמול מוחץ של צה״ל, שאין היא מסוגלת
לעמוד בפניו.

אין לה כל יכולת להיחלץ ממע
גל-קסמים זה.
כמה יכול המלך להחזיק מעמד במצב כזה?

ך אם יפול המלך,

מה יבוא במקומו?

ן מי יבוא במקומו?
פעם נלחמו ממשלות־ערב ביניהן על הזכות
לרשת את ירושתו של חוסיין. כיום
אין איש רוצה בה.
לא המצרים, לא הסורים, לא העיראקים
ולא הסעודים מעוניינים לרשת מצב חסר־תוחלת
וחסר־מוצא.

איש מהם אינו רוצה להיתקע
למציאות שבה יצטרך לבחור, בהכרח,
בין מלחמה כישראל לבין
מלחמה כצבא-החבלה הפלסטיני.
איש מהם אינו מוכן להיכנס לתסבוכת
העלולה לסכן גם את ארצו שלו, אם תתלקח
מחדש מלחמה בממדים גדולים.
(ונשיא מצריים, שיכול היה להשתלט
היום על ירדן תוך כמה דקות, זוכר היטב
את לקח תימן: הרבה יותר קל להיכנס
לארץ ערבית אחרת, מאשר לצאת ממנה).
לכן, אם יפול המלך, קרוב לודדאי כי
תבוא במקומו ממשלה פלסטינית — ממשלה
שמטרתה המוצהרת תהיה להפוך את
ירדן כולה לבסיס־ענק למערכת־הטרור.

כמילים אחרות: תקום מדינה
של ״אל-פתח״.

לפש רו ת כזאת, שעוד לפני חודש
נראתה כדמיונית, מדגישה את ההתפתחות
האחרונה במרחב, התפתחות אשר
השלכותיה ומסקנותיה הן עצומות:

אירגוני-החכלה הפכו לגורם לאומי,
מרחבי ובינלאומי.
באופן סאראדוכסלי, דווקא החלטת ממי

\2יבוץ נזברגז, יוב גי •.גזזוגגן שגפגש באש תגתח־ים־ ירתיים בשגז \\2־ב־\זאש
שלת ישראל לתקוף את כראמה היא שתרמה
תרומה מכרעת להחשת תהליך זה.
ממשלת ישראל טענה, בעת הפעולה, כי
אינה לוחמת בירדן או בצבא הירדני, אלא
באירגוני־החבלה בלבד. היא הבליטה את העובדה,
כי לאורך קו הפסקת־האש נעלמה
השליטה הירדנית, וכי בא במקומה שלטון
אזרחי וצבאי של אירגוני־החבלה.

כלומר: היא הבירה באירגוני־החבלה
כבגורם מדיני וצבאי עצמאי
ונפרד.
בעיקבות ההכרה הישראלית באה ההכרה
הבינלאומית. הצלב האדום הבינלאומי, למשל,
תבע השבוע להעניק לאנשי אל־פתח
שנלכדו, מעמד של שבויי־מלחמה.
דעת־הקהל העולמית כולה מתחילה להתייחס
לאירגוני־החבלה כאל תנועת־שיחרור
רגילה ושיגרתית.
התפתחות זו היתד, בלתי־נמנעת. עובדה
היא כי מאז המלחמה, בה נחלו ממשלות
קאהיר, עמאן ודמשק תבוסות צבאיות כה
מבישות, השתחררו אירגוני־החבלה לחלוטין
מתלותם הקודמת בהן.

מצריים וסוריה שוב אינן מכוונות
את פעולות ״אל־פתח״ -כמידה
רבה נוצר מצב הפוך.
לשון אחרת: אחרי שנים רבות של אי־הכרה
טוטאלית בעצם קיומו של הגורם
הפלסטיני, עומדת עתה ישראל פנים אל
פנים מול גורם זה, לא רק בדמות תושבי
השטחים המוחזקים, אלא גם בדמות אוייב
מדיני וצבאי בלתי־תלוי.
לפני עשרה חודשים יכול היה משה דיין
להצהיר כי הוא ״מחכה לטלפון מנאצר או
מחוסיין״ .כיום אין משמעות לפסוק הזה.

גם אילו היו נאצר וחוסיין מטלפנים
-הם לא יוכלו להתחייב
בשם ״אל-פתח״ .ובגלל קיומם של
אירגוני־הלוחמה הפלסטיניים, אין
נאצר או חוסיין מסוגלים לטלפן.

* והי המציאות. מה נובע ממנה לגבי
( המערכה המדינית והצבאית של ישראל?
עד עתה היו כסילים בישראל שדיברו
בלשון :״אם נלמד אותם לקח, הם יפסיקו
את החכמות!״
היו גם חכמים־בלילה, תרתי־משמע, ש׳

תבעו כי נפעיל טרור אישי נגד תושבי
עבר־הירדן, ברוח יחידה , 101 אילו נקטנו
שיטה זו, היינו משיגים תוצאה הפוכה. לאנשי
אל־פתח לא איכפת כלל מה קורה
לתושבי עבר־הירדן, ופעולות־הטרור היו
דוחפות את צעירי ירדן לזרועות אל־פתח.

חוששני, בי אותו בלל חל גם
על מאורעות היום הששי האחרון.
יבולה ישראל להפוך את כל רצועת
מיזרח-הירדן לאדמה חרוכה
והדבר לא יפריע במאומה ל פעולות ״אל-פתח״.
היו אנשים רציניים שקיוו, כי פעולות
צד,״ל יפילו את המלך וישליטו בירדן שליט
ערבי חזק — עבד־אל־נאצר או פייסל —
שירסן את אירגוני־החבלה. גם תפיסה זו
התיישנה עוד לפני שנולדה.

אין עוד שליט במרחב שיוכל,
או אך יעז, להעמיד את עצמו מול
אירגוני-המלחמה הפלסטיניים, שכל
ערבי רואה בהם צכא של
שיחדור לאומי.
הרעיון לאייש את הגבול במשקיפי או״ם,
או אף בחיל־חירום של האו״ם, אינו מעשי.
שום כוח בינלאומי אינו יכול לבלום מלחמת־טרור,
אלא אם כן כל הצדדים רוצים בכך
(כמו שהיה בגבול המצרי, אחרי מיבצע־סיני).

שום גורם ערכי או בינלאומי
לא יבטיח את בטחון ישראל.

ץ נויה נותר? איזה מוצא הגיוני עוד בא
בחשבון?

רק אחד: לכבוש את מיזרח־הירדן,
לעלות על עמאן.
צמרת ישראל חושבת לאט־לאט. בדרך
כלל היא מפגרת אחרי המציאות בזמן רב.
אולם במוקדם או במאוחר, לא יהיה מנוס
מהתמודדות עם המציאות כמות שהיא. זה
לא יארך זמן רב, כי המציאות היא דינאמית,
והיא מדברת בשפת המוקש והפגז.
במזרח־הירדן נוצר חלל ריק. חלל ריק
זה יכול להתמלא רק על־ידי גורם פלסטיני,
בדמות אל־פתח, או על־ידי שלטון צבאי
ישראלי.

להתמודדות עם ברירה פשוטה זו.
באופטימיות העולזת האופיינית לכסילים
בישראל, יכולים אנשים שיטחיים לטעון כי
כיבוש הרמה העבר״ירדנית יבטיח סוף־סוף
את השלום וד,בטחון.

אולם הבטחון הוא מיקסם־שווא
מידברי, המתרחק כבל שמשתדלים
להגיע אליו בטאנק.
במילים אחרות: כל מקום שאליו יגיע
טאנק ישראלי, שם תיידצר חזית חדשה.

לא גבול, אלא ״גבול בטחוני״
קו הפסקת־אש שדרכו יסתננוהחבלנים כדי לפגוע בישראל.
* כול מי ש ה * בו *ו לו מ ר: זה יותר טוב.
תחת לשמור על הירדן והערבה, שכל,,,
החוצים אותם יכולים להרוג תלמידים בבאוד -־
אורה וחקלאים בקיבוץ מסדה, נשמור על

קו המרוחק מכל יישוב ישראלי.

זהו יתרון בטחוני. לעומתו יש
לשקול את המגרעות.
כיבוש עבר־הירדן יביא לשלטון ישראלי
על למעלה משלושה מיליון ערבים — מאחורי
קו־הפסקת־האש החדש. הוא יעמיד את
ישראל במצב מדיני בינלאומי חמור ביותר.
הוא יטיל על ישראל מעמסה צבאית קשה.
בקיצור: הוא ייצור מצב ״זמני״ ,שיהיה
הרבה יותר קל ליצור אותו מאשר להיפטר
ממנו. כי גם מן הקו החדש שיווצר לא
תהיה אפשרות של נסיגה ללא הסדר —
ולא ייתכן שום הסדר עם שום גורם ערבי,
זולת הגורם הפלסטיני.

כתום התרגיל, אחרי השינוי ה
צכאי־הגיאוגראפי, נעמוד שוב בפני
אותה כעייה מדינית: הצורך
להסתדר עם הגורם הפלסטיני.

ך* ך אנו חוזרים אל הטענה היסודית,
^ שהשמענו לא פעם: אין למצב הנוכחי
שום פיתרון צבאי אמיתי.

יש לו רק פיתרון מדיני.
והפיתרון המדיני פירושו: עימות ישיר עם
הגורמים הפלסטיניים, הכוללים עתה את
אירגוני־החבלה.

עימות המחייב פיתרון הכעייה
הרודפת אותנו מזה שלושה דו•
רות,, :פעיית ארץ׳

או-או. אין אפשרות שלישית.
יוביל הקו הנוכחי את

ן * ^יי ןךןך !

של 1

— ןףןןף יי ן ך

במדינה
הברית* אין נשיא יכול להיבחר לתקופת־כהונה
שלישית. משמע: בתקופת־כהונתו
השנייה יודע הנשיא, כי אינו יכול להיבחר
— ואז הוא יכול לזלזל בקולות־היהודיים.
— מנהיגי־ערב קיוו, כי אחרי בחירת ג׳ונ־סדן
מחדש, יזנח את מדיניותו הפרד
ישראלית, שמקורה בבית הלבן, ויעבור
למדיניות פרו־ערבית, שיש לה חסידים
במשרדי החוץ והבטחון של ארצות־הברית.
סכנה זו נעלמה עתה• אם יעמוד ג׳ונסון
בהחלטתו שלא לרוץ לבחירות, לא יהיה לו
עניין רב לספק את ישראל עד סוף תקופת־כהונתו
— אך כל מי שיבוא במקומו
יצטרך להיות ער לרצון הבוחרים היהודיים.
לא כמו אצלנו. בשביל האזרח הישראלי,
היתד, להחלטת ג׳ונסון משמעות נוספת
— כהקבלה למצב בישראל.
הדמיון בין לינדון ג׳ונסון ובין לוי אשכול
הוא בולט. שניהם באו אחרי מנהיגים
זוהרים. שניהם היו, תחילה, הביבי־הקהל.
שניהם נוקטים בקו מדיני־צבאי נוקשה, כדי
להופיע בעיני הציבור כגברים קשוחים.
הקהל האמריקאי, שראה כי מדיניות ג׳ונ־סון
מובילה למלחמה־בלי־סוף, החל מואס
בו. הוא רצה במדיניות חדשה. ובחוש
המיוחד של האיש האנגלו־סאכסי, הבין כי
דרוש אדם חדש כדי לבצע מדיניות חדשה.
זה לא יכול לקרות בישראל. בישראל
* על־פי תיקון שנתקבל בימי טרונזן, אחרי
שרודבלט הרגיז רבים, בכך שהציג מועמדותו
ונבחר ארבע פעמים רצופות.

גם לא יכול לקרות שבימי־שלום תצליח
תנועה ציבורית להכרית קבוצה שלטת
להסתלק מן השלטון.
״היפים״ ו״שלומניקים״ .בכל הפרשה
הזאת גילתה הדמוקראטיה האמריקאית
את חיוניותה הרבה.
תנועה שהתחילה בהתקוממות של כ$ה
סטודנטים ,״היפים״ ו״שלומניקים״ התפשטה
במהרה, רכשה את אהדת האינטליגנציה הרצינית,
הגיעה לידי מיפגנים המונים של
מאות אלפים, לשריפת כרטיסי־גיום ולהתחלת
תנועת סרבנות של עריקים מצפוניים.
עד שלבסוף אמר הבוחר את דברו —
בבחירות המוקדמות בניו־האמפשיר. שום פוליטיקאי
לא יכול היה להתעלם מן הקול הזה.
שום פוליטיקאי אמריקאי. כי אמריקה
אינה ישראל.

ההתיישבות העובדת
בשנים האחרונות פשטה בארץ הדיעה,
כי אבד הכלח על ההתיישבות העובדת.
היא נראתה כאנאכרוניזם, בישראל החדשה.
דיעה זו הזדעזעה כאשר נתפרסמה רשימת
האבידות של מלחמת־ששת־הימיס. ההתיישבות
העובדת עמדה במקום הראשון —
ומיפסר קורבנותיה היה עצום, יחסית.
אותו הדבר חזר אחרי פעולת כראמה. בניד,קיבוצים
שוב עמדו בראש הרשימה, ב־מיסגרת
השחורה.
השבוע ראתה הארץ את תמונות הילדים
הישנים במיקלט של משק מסדה, את המחס
נים
הבוערים — ואת פניהם של שלושת
ותיקי־ד,קיבוץ, חרושי־ד,קמטים והאופייניים
כל־כך — שנהרגו בד,תפוצץ המוקש.
אחרי שני דורות, עדיין עמדה ההתיישבות
העובדת בקו האש.

ציונות

רק כל מגהיג עשירי
בסולם־ההירואכיה הכלכלית בארץ, ישן
מקום־כבוד בצמרת לחברי מפא״י־לשעבר.
ובין אנשי־מפא״י בולטים מנהיגי־מפא״י.
מנהיגי־מפא״י בחו״ל — מנהיגי האיחוד
העולמי כפי שנקראת מיסגרתם בתפוצות —
הם אנשים אמידים־יחסית, היו זוכים בשל
תכונות אלו ליחס מיוחד, אילו עלו ארצה.
השבוע הצהיר מזכיר תנועת העבודה
הציונית — הזרוע הבינלאומית של מע״י:
״ביקשנו מ־ 110 מהם לעלות ארצה. תישעה
נענו בחיוב ובאו, על משפחותיהם.״
מה ענו? 90 המזכיר הכללי, יצחק
קורן, רואה בתישעת העולים הצלחה גדולה.
מה עוד ש־ 11 מנהיגי מפא״י בניכר
הבטיחו ״לעיין בדבר,״ ועתה מתנהל ״הטיפול
בעניין זה״ — כלומר, מכינים להם
עמדות, משרות, שיכונים וכדומה.
המדובר בתישעה מן האנשים שהיו׳ לדברי
קורן ״בעמדות מרכזיות בארצות דרום-
אמריקה: ארגנטינה, אורוגואי ובראזיל.״
המזכיר לא פירט מה הם עושים עכשיו.
כן לא פירט המזכיר מה בדיוק היתד,
תשובת 90 מנהיגי־מפא״י הנוספים מחו״ל.

נו?,כספר הירדן 1968ז ׳קיבוץ מסדה כעת ההפגזה
בראש הרשימה, במיסגרת שחורה

ג׳ו נ סון
מה עם אשכול?
העם טוב
ליהודים 7
טיוב ליהודים או רע ליהודים? זאת היתד,
השאלה הראשונה, כאשר נתקבלה הידיעה
המהממת על החלטת הנשיא לינדון ג׳ונסון
שלא להציג את מועמדותו שנית לנשיאות.
ארצות־הברית.
התשובה: בסך הכל, זה טוב.
אומנם, ג׳ונסון נחשב לתומך מוטבע של
מדיניות ממשלת־ישראל, והוא נתן לה גיבוי
מירבי בעת מלחמת־ששת־הימים ואחריה,
אפשר היה לצפות ממנו, בוודאות,
כי יתן לישראל את כל הגבוי הדרוש
לה — ערב־הבחירות, כאשר הקולות היהודיים
יכלו להכריע לגבי בחירתו, שסיכוייה
הפכו מפוקפקים.
החשש לגבי ג׳ונסון התייחס חזקא לתק־קופה
שלאחר הבחירות.
אפשר לזלז ל. כי לפי חוקת ארצות־

שוכ כמיקלט: ילדי מסדה

אנשי ספר ז אחד מאנשי המשק כין ההפגזות

אחרי שני דורות -י-

— עדיין בקו האש

העולם הזה 1596

עיתונים במחיר של מודעה אחת, וכן על מיבצעי פרסים
בשני העיתונים, לנותני־המודעות — החליטה הנהלת
מעריב על מיבצעי־פירסום משלה.
מספר הצעות הועלו בישיבת הנהלת־סעריב, ביניהן —
להוריד לתקופה מסויימת, באופן דראסטי, את מחירי
המודעות; או לתת מודעות־חינם למפרסמים מספר רב
של מודעות.

בן הועלתה הצעה להתקשר עם ה״ג׳רו-
סלם פוסט״ ,ולפרסם מודעות כפולות המעניינות
גם את קוראי האנגלית.

השלב הבא:
ממשלה פלסטינית
נגד ישראל
השלב הבא במאבק נגד ישראל: הקמתה של ממשלה
פלסטינית גולה, שמקום מושבה יהיה, כנראה, בביירות.

הדבר
היחידי המעככ את הקמתה, כרגע:
המאבק בין אירגוני־החכלה עצמם,
והתנגדותו של המלך חוסיין. ממשלה פלסטינית
תפגע בתביעתו לריבונות בגדה.

אם תקום הממשלה, תזכה מייד להכרה דיפלומאטית
של רוב מדינות ערב, וייתכן מאוד כי גם של רוב
מדינות הגוש הקומוניסטי. הדבר יעמיד את הדיפלומטיה
הישראלית בפני אתגרים חמורים חדשים.

לחץ ישראלי
בעיקבות הצהרת דונסוו
צפויה הסתערות דיפלומטית ישראלית בדרג עליון על
הנשיא ג׳ונסון — במגמה להבטיח את סיפוק צרכיה
הביטחוניים החיוניים של המדינה, עוד בתקופת כהונתו
הנוכחית.
בו בזמן ייערכו גישושים דיסקרטיים אצל הסנטור
רוברט קנדי, הנאבק על מועמדות הדמוקרטים בבחירות,
ואשר צוזת־עוזריו כולל מספר אישים שאינם אוהדים
במיוחד את ישראל.

אין ישראל חוששת מפני מינוי אפשרי
של סגן־הנשיא יוכרט האמפרי, כמועמד
המפלגה הדמוקרטית לתפקיד הנשיא -
מאחר ויוברט האמפרי הוא תומך ותיק של
התנועה הציונית ויונק חלק ניכר מן התמיכה
הציבורית שלו מחוגים יהודיים.
ההערכה בישראל היא, כי אם ייבחר לנשיא, יהיה
האמפרי נוח לישראל.
הנחה נוספת המקובלת על חוגים רשמיים בישראל
היא, כי מועמדה הכמעט־ודאי של המפלגה הרפובלי־קאית
לנשיאות, ריצ׳רד ניכסון, איננו מסוגל לנצח אף
לא אחד מן המועמדים הדמוקרטיים הנוכחיים.

האם יסגרו
את ״משכית״?
גרעונה של החברה לפיתוח עבודות-בית
״משבית״ ,אשר כראשה עומדת הגברת
רות דיין -יהיה השנה גדול מתמיד. עד
בדי בך, שחושבים על סגירת החברה ועל
נעילת חנויותיה.
אנשי משרד־העבודה, לו שייכת החברה, מאשימים
את הגברת דיין בהזנחת משכית בחודשים האחרונים,
מאז הפך בעלה לשר־ד,ביטחון, טוענים שזו הסיבה לגדעון
המצטבר.
טוענת הגברת דיין: לחברה מסוגה של משכית, הדואגת
לתעסוקת מובטלים ומובטלות מבלי להתחשב
ברווח המסחרי — מגיעה תמיכה גדולה, הן ממשרד־העבודה
והן ממשרד־התיירות, מאחר שמשכית היא גם
מוקד־משיכה גדול לתיירים.

בני אלומות
רוצים את הרכוש
בני משק אלומות, המשקיף על הכינרת והעומד בפני
פירוק — עומדים להגיש שורה של תביעות משפטיות
אינדיבידואליות נגד איחוד הקבוצות והקיבוצים, בנסיון
לקבל את הרכוש של המשק.

בני הקיבוץ -שהתפרסם בגלל היותו
מישקם של שמעון פרם ואלחנן ישי -
הודיעו, בי אינם מובנים להיזרק סתם כך
לרחוב -מכלי שתהא
פרוטה מצויה בכיסם.

בעיקבות ההסכם בין הצהרון ידיעות אחרונות וח־יומון
הארץ, כדבר פירסום מודעות קטנות בשני ה
משרד
התיירות מנסה עתה לעניין משקיעים
כתוכנית מיוחדת, לפיה תיבנה רשת
של בתי־מלון כשישה מקומות שונים כארץ,
תחת הנהלה אחת.
בתי־מלון אלה, שיהיו בעלי סיוזג גבוה, יציעו לתיירים
תנאי־דיור במחירים זולים בהרבה ממחירי בתי־המלון
המקובלים בישראל. בתי־המלון החדשים גם יזכו
לתמיכה כספית של הממשלה.

אבא אבו פסל
שני שגרירים־בכוח
משרד־החוץ מנהל בירורים מוקדמים, לקראת מציאתם
של שני ממלאי־מקום לשני שגרירים ישראליים, העומדים
לסיים את תפקידם.

המדובר באלוך אהרון רמז, השגריר ב

הודיעו, כי הם דורשים
למכור את הרכוש של
המשק ולחלק ביניהם את
הכסף של תמורתו.
האיחוד שלח לפני כמה
שבועות את סנטה יוספטל
לשכנע את בני אלומות לחזור
בהם מתביעתם — אולם
היא נתקבלה במקום בהתפרצות
עזה של זעם.

נמ 7הקישון
נמל חופשי י
במשרד-האוצר נפלה
לאחרונה ההחלטה
להפוך את נמל הקי•
שון לנמל החופשי
של ישראל.
בזמן הקרוב תובא לאישור
הצעה, בה תומך פינחס
ספיר, להפוך את נמל ה־קישון
— ושטח של 3,500
דונאם בסביבתו — לשטח
אכם־טריטוריאלי, בו ניתן
יהיה לנהל מיסחר חופשי,
וכן סחר חופשי במטבע־חוץ.
כל מה שייובא מנמל ה־קישון
לישראל — ייחשב כיבוא;
וכל מד, שיישלח לשם
— כייצוא.

לונדון, ובאהוד אבריאל, השגריר ברומא.

השר חיים משה שפירא
לוקוח איש יחסי־ציבור
שר־הפנים, חיים משה שפירא, החליט בעת האחרונה
ליד,פך לדמות ציבורית בעלת מישקל רב ככל האפשר
— ולהוכיח נאמנות לראש־הממשלה, לוי אשכול.

שפירא אך משתמש בשירותיה של חכרה
לפירסום ויחסי-ציבור, אשר תנחה אותו
כדרכו הציבורית החדשה.
בין צעדיו הראשונים של שפירא היה ראיון־לעיתונות,
בו הוא מכחיש כי דרש להעמיד את בן־גוריון בראש
הממשלה, ערב מלחמת־ששת־הימים — דבר שפורסם
ערב המלחמה ואותו לא טרח שפירא להכחיש אז.

שפירא אך העלה לראשונה את התיאוריה,
בי ההמתנה, ערב מלחמת-ששת-ה-
ימים, היתה מכוונת ומחושבת היטב.

| חגריון הבא ש

״מעריב״ יוצא
למיתקפת־נגד

משרד התיירות
יוזם הקומה בתי־מלון

יהיה גליון ערב־פסח ויופיע במתכונת
מוגדלת — 44 עמודים. במרכזו
תעמוד הכתבה הגדולה של אורי
אבנרי על משה דיין: סיכום־ביניים
של עשרת חודשי כהונתו כשר-בשחון

שני פקידים בכירים, בעלי עבר בטחוני, אשר הוצעו
לתפקידים אלת — לא אושרו על־ידי שר־החוץ.

הסוכנות מגייסת
מיליונרים נגד הממשלה
אנשי הסוכנות היהודית עסוקים בימים האחרונים ב־מאמצי־שיכנוע
— במיסדרונות ועידת המיליונרים —
על־מנת לגייס תמיכתם של כמה מתורמיה הגדולים של
המגבית היהודית, המשתתפים בוועידה הכלכלית — למאבקם
נגד הוצאת ענייני־הקליטה מתחום טיפולה של
הסוכנות.

טענת אנשי הסוכנות: קליטת עלייה היא
עניינה של יהדות-התפוצות, לא פחות מכפי
שהיא עניין ישראלי; ומאחר ויהדות
זו נושאת בעול המימון העיקרי, לא ייתכן
להפקיע את ענייני הקליטה ממוסד יהודי
כללי, ולהעכירם לממשלה כלבד.

בג. דוהר שוב
צפה לפעילות מחודשת של דויד בן יגור־יון,
הן בהופעותיו הפומביות וחן ככתב,
כמטיך למאמץ לאומי לעידוד העלייה.
בן-גוריון רואה במאבק לחידוש העלייה
את המשימה הציבורית היחידה שאליה
הוא מוכן להירתם.

אחרי שהממ שדה ה חרי טהדהר עי דאת
היא נענתה רכס ״ ההד תי ת וסוערת

עור עיר״גדורה. במיבובע חוצפני שאיו רו
לדו״ח של אתמול, ומתחת לדו״ח של מחר
בלילה.
גם בסאנדי׳ס, הדיסקוטק האלגנטי של רפי
שאולי ומאנדי רייס־דייווים, המנסה לשמש
חלון־ראווה לתיירים מחו״ל, המצב דומה•
על אף מאמציו של רפי, המנסה להסתדר
בטובות — באים השוטרים, שוב ושוב.
ואילו במועדון־ר,חשפנות צברה, השייך
לאמרגן הוותיק קובה זילברינג, מגרשים את
המארחות ואת החשפניות, את האורחים ואת
המלצרים בשתיים בדיוק.
אפילו לכיכר־הקצב שמאחרי רחוב החשמונאים
— סביבה מיסחרית טהורה, שוממה
מדיור, בה אין הרעש המועט הבוקע
ממרתפי־המוסיקה מסוגל להפריע לאיש,
מלבד לחולדות־הענק אשר עיריית תל־אביב
אינה מצליחה לחסל — באים ״הקוזאקים״,
כפי שצעירי־הקצב קוראים לשוטרים.
הם נועלים הכל, ביד גסה, מחסלים עסקים
שלמים — כדי שלא ירקדו להם בתל־אביב,
סתם כך, בחוצפת־נעורים. כשזה לא מספיק
— נטפלים לעסקים, בתירוצי־שווא, כמו
חוסר מקום־חנייה — באיזור ריק ממכוניות,
בשעת־הלילה.

קארייריסטים וקרתנים

1 1 0 1 1 01101י 1 1־
^ פשר היה לחשוב, כי זוהי פעולה
\ * ב ה מנסים להכניס עוד כמה מאות לירות
לקופת־האוצר.
מי שיחשוב כך — טועה. זהו חלק ממסע

עופר ויהושע רבינוביץ, שאיש מהם אין
לו, כפי הנראה, שאר־הרוח והאומץ להילחם
באלה המנסים לרצוח את חיי־הלילה של תל־אביב.
חיי־לילה
אלה מספקים פרנסה לעשרות
משפחות עמלות: בידור לאזרחים רבים:
אופי תרבותי ועליז לעיר הגדולה של ישראל;
ועניין לאלפי התיירים הזרים, שאינם מסתפקים
בתעמולת משרד־התיירות ובביקור
באתרים קדושים וארכיאולוגיים, רוצים, לפני
שובם לבתי־מלון, ליהנות קצת ממה שנעשה
בלילות בכל עיר בינונית או גדולה בעולם,
אפילו במוסקבה.

דו״ח לידידו של אשכול
ין יוצאים מן הכלל, בין קורבנות
\ £כיבוי־האורות הכפייתי של המשטרה,
המבוצע בקפדנות על־ידי מפקדה החדש של
הנפה הצפונית במשטרת תל־אביב, ניצב-
מישנה אריה איבצן (.)39
אפילו חצקל איש־כסית, בעל קפה כסית,
והפאטרון האגדי של עשרות שחקנים
ואמנים: אפילו חצקל, ידידם של אשכול ושל
שלונסקי, אשר נהג לנמנם על כיסאו בקפה
שלו, נאלץ לקום, עכשיו, כשיד־שוטר מזיזה
אותו, מושיטה לו את הדו״ח השנוא.
ואילו אייבי נתן, טייס־השלום בעל השם
הבינלאומי, שהוא בעליה של מסעדת קליפורניה,
מנהל למעשה את אחת המסעדות
הידועות ביותר בארץ — ללא רשיון: מאחר

והו הקצין איבצו-שקיבד
ח״־הלילה של תל־אביב
שרה לשתיים כלילה. הדיסכוהנת
מסירה את המחט מעל לתקליט. האורות
המסנוורים נדלקים, חודרים מבעד עשן־הסיג־ריות.
הרוקדים קופאים, מופתעים, ולפעמים
— משליכים כוסות ומקימים קול־זעקה.
כי שעת־הגזירה הגיעה: צריך לסגור את
הדיסקוטק. כי בתל־אביב של , 1968 בירת
המיסחר־והשעשועים ישל הארץ, בה חיים
יותר מחצי מיליון תושבים — אסור לבלות
בלילות.
אחת פחות חמש דקות. אחרוני־האורות,
בחלונות־הראזזה של בן־יהודה ודיזנגוף, אבן־
גבירול ואלנבי — כבים. שוטרים וניידות
סורקים את הרחוב, שאחרוני־המאחרים־
כביכול אצים בו, כדי לתפוס מונית מבודדת.
רק שיכורים וחתולים עוד מסתובבים בעיר,
הדומה לפרבר־עוני ענק. התיירים חוזרים
לבתי־המלון, מבוהלים מן הדממה והאפלה.
האזרחים הגרים בשכונות רחוקות חורקים
שן ונוסעים קצת מהר יותר, קצת מוקדם
יותר.
כי בפקודת שר־הפנים, ובביצועה של משטרת
ישראל — אסור לבלות בתל־אביב
אחרי אחת, לכל היותר — שתיים.

עיר בלי ראעו
מאז חלד! מרדפי נמיר, ראש עיריית
תל־אגיכ-יפו, להלכה, עושה
כל אחד כרצונו כעיר הגדולה כישראל:
אפשר להקים בה ״רדינג״
ד /לתת לחולדות לשלוט על חיי
הלילה ואפילו לעשות צרות לאלה
העוסקים באירוחס של התיירים.

מפריעים לחודדות
ך* גזירה היא טוטאלית.
ן ן בדיסקוטק, הראשון שבמועדוני־היוקרה
של תל־אביב, עובר אחד הבעלים, דוב סגל,
מבקש מכל אורח בניפרד לקום ולהסתלק.
״עוד מעט יגיעו השוטרים,״ הוא מולחנן.
זה לא עוזר. עוד בטרם יצאו הלקוחות,
מופיעים בעלי־המדים, עם פינקם חדו״חות
בידיהם. דוב נוטל את הרסורט, בתנועה
מוכנית, מצרף אותו לערימת־ענק — מעל

מחסדי א ת דיזנגוף

כף נראה הרחוב המואר ביותר וההומה כיותר של תל־אכיכ-יפו -
ושל ישראל -אחרי שעה אחת לפנות־בוקר. עברו הימים בהם נצצו
חלונות־הראווה מאורות, וכתי־הקפה, מוניות־השירות והתלבושות הצבעוניות
של צעירים וצעירות שהפכו את דיזנגון ז לסמל חדוות־החיים
שיטתי, מתוכנן בדיוק, זדוני. מיבצע שנולד
בעיקבות הצהרותיה הפוריטאניות והמשול־הבות
של חברת־כנסת מתחסדת: הומצא
על־ידי מוחו הקרתני והשמרני של שר־הפנים
הדתי, משה חיים שפירא: ומוצא אל הפועל
על־ידי קצין צעיר, קארייריסט וחסר־מעצורים,
הרואה בסגירתה של תל־אביב על
מפתח — אמצעי נוח, כדי לטפס אל צמרתה
של משטרת־ישראל להגיע, בבוא היום,
למשרת המפכ״ל הניכספת.
מה שמסייע בעד מסע־הטימטום־וההשחרר,
היא שיתוקו המוחלט של תפקיד ראש
עיריית תל־אביב־יפו, מאז הפך מרדכי נמיר,
למעשה, לחולה כרוני שמחלתו מונעת ממנו
לבצע כהלכה את תפקידו. מצב זד. יוצר
מריבת־סמכויות בין שני סגניו, אברהם

שסגירתו המאוחרת של המקום עלתה לו
באי־חידוש רישיונו.

צוו-סגירה רדים קוטר,
ץ ם הסטייקיות, פונדקי־הסטייקים ה־ץ*
ליליים, נופלים לפני גרזן־הדת — הנעזר
בחוקי־עזר עירוניים מיושנים, שעבר עליהם
הכלח, ואשר נחקקו בימים בהם תל־אביב
היתד. עדיין קטנה — וקרתנית.
חוקים אלה קובעים שמועדון־לילה —
בימים ההם עוד לא היה קיים דיסקוטק —
צריך להיסגר בשתיים, לכל המאוחר. ומסעדה
בעלת־היתר מיוחד — באחת אחר
חצות.
משום כך, נאלץ פונדק־הלילה פיקניק

האוויר שר תד־ אביב
דחיסוד

ח־ -הדלה

תקדים כווול כולו
שליד כיכר דיזנגוף, להפקיד סך של שיבעת־אלפים
לירות, לבל ישוב ויעבור אותה
עבירה נוראה: פתיחת הגריל שלו לנהגי־מו־ניות
ולשחקני־תיאטרון עד לשעה שלוש
וחצי בבוקר.
ואילו סטייקיה אחרת, מאיורקה, אף היא
ברחוב דיזנגוף, אשר שילמה סכום גבוה
כדי לקבל זיכיון של שרשרת־ההמבורגר
הבריטית וימפי, מאבדת כסף רב, מאחר
שהיא נאלצת לסגור באחת.
רוב המסעדות הללו סוגרות את התרים
שלהן למחצה, בשעה היעודה. זקיף מיוחד
שומר — וברגע בו מתקרבים השוטרים,
נסגר התרים לגמרי. אבל גם זה לא מרתיע
את שליחיו של איבצן. הם באים מן הפחח
האחורי, מגישים דו״ח בסדר.
וזה לא הכל: מועדון מאנדי׳ס קיבל, בלחץ
המשטרה, צוו־סגירה מטעם בית־המשפם,
מאחר והעירייה אינה רשאית להוציא רישיון
למועדון או לבית־עסק בלי אישור המשטרה
— והמשטרה אינה מוציאה אישור. הסיבה
הרשמית :״רעש המפריע לשכנים.״ הסיבה
האמיתית: לחץ מגבוה — נוסף לניסיונות־הלחץ
הכלכליים של שכן אהד, מרדכי
שווארץ, שהיה מוכן לבטל את תלונתו —
בתנאי שבעלי־נזאנדי׳ס יקנו את דירתו,
תמורת הסכום הצנוע של מאה אלף לירות.
למרות ששאולי הציב בפתח מועדונו
שלט המבק ט שקט מלקוחותיו, שומר על נימוס
ועל סדר, הוא לא היה מסוגל להיכנע
ללחץ זה. התוצאה: צוו־סגירה. למזלו של
המועדון, צוו־הסגירה, שהיה חייב להתבצע
ביום ב׳ האחרון, נידחה לשבועיים בגלל
אי־סדרים טכניים.
אך אם יוסרו אי־סדרים אלו — ייסגר
דיסקוטק־היוקרה של תל־אביב, בגלל ׳תככי־הדת
והמשטרה.

״חיסול מועדוני-ה?י?ה 1״
לדיסקוטק ״ של דוב ופדריקה סגל
ן לא זקוק לרישיון חדש. יש לו רישיון
הוא גם מצוי בפתח הנמל הישן והסגור
של תל-אביב, הרחק מרוב התושבים הדורשים
שקט.
אף־על־פי־כן, לא חידשו לדוב סגל, השנה,
את רישיונו. המשטרה עומדת לדרוש
משופט־השלום ליכטנשטיין את סגירתו
המוחלטת — והשופט חייב לפעול לפי

סוגרים את הדיסקוטקים
חיזיון הנישנדז, לילה־לילה, בכל מועדוני־הלילה :
שוטר מגיש דו״ח לבעל הדיסקוטק דוב פנל, בנוכחות
האורחים שבמקום, אשר ביניהם נמצאים אילי•
חוק־העזר העירוני המיושן והכפייתי.
כל מסע־הטרור נגד חיי־הלילה החל עם
פליטת־הפה של הח״כ החסודה, רות הקטין
(מע״י) שהצהירה, לקול גלי־הצחוק של
הבית, כי בדיסקוטקים מתרכזים רועי־זונות
ושהם משמשים ״קני־פריצות.״
הצהרה זו עשתה רושם עמוק על שרד,פנים
של המפד״ל, חיים משה שפירא,
שזומם מזמן להשליט את הכפייה הדתית
גם על תושביה החילוניים של תל־אביב.
הוא פישפש בתקנות־העזר הישנות של
עיריית תל־אביב, גילה בהן, לשמחתו, מכשיר
נהדר להפעלת הטרור הדתי.
על כן קרא אליו את המפכ״ל הנוכחי של

הון, תיירים מחוצלארץ וצעירים מתבדרים. מימין:
איל-ההון היווני דימיטריוס קורונדום, מי שהביא את
״קוקה־קולה״ לארץ. תגובתו :״זוהי שערורייה״.

המשטרה, פינחס קופל, תוך עקיפת שר
המשטרה, אליהו ששון. בסיום השיחה הבין
קופל, כי שר־הפנים דורש ממנו את חיסולם
הסופי של כל הדיסקוטקים ומועדוני-
הלילה שבתל־אביב עצמה — ואת סגירתן
של המסעדות ״בשעה מתקבלת על הדעת.״
קופל זימן אליו את מפקד נפת הצפון
התל־אביבית, המוסמך למשפטים אריה איב־צן,
תוך עקיפת מפקדו של זה, ניצב יעקב
קני•
איבצן השאפתן, הצהיר לא פעם בפני
ידידיו :״עוד אהיה מפכ״ל!״ עתה ראה
הזדמנות להתקדם. הוא נטל לידיו את כל
החומר, כולל רשימת בתי־העסק־והשעשועים

שלושת ~\יכורי מיבצע החיסול

שפירא
שר־הפנים משה חיים שפירא, איש
המפד״ל, מנצל את ההזדמנות פדי
להשליט טירור דתי על תושביה
זילוניים של תל-אכיב, לחסל כל
!ילוניות כה, אחרי חצות.
קופל המפב״ל של משטרת ישראל נכ שר-התיירות-והפיתוח הוכיח את
נע לתבתיבו של שפירא, תוך פחדו מפני שפירא ואת חוסר־עקיפת
הממונה עליו, שר המש האונים שלו, כשאיפשר למנהל
טרה אליהו ששון, ציווה על הק לישכת התיירות להעביר את הצין
איבצן להטריד ולחסל עסקים. כדור שוב ושוב, ללא כל תוצאות.

הליליים של העיר, ולמד אותו בעל־פה. אחר־כך
הוא נתן הוראות להטריד, שיטתית, בזה
אחר זה, את בתי־העסק על־ידי רישום
דו״חות ובקשות סגירתם של המקומות
שמקבלים דו״ח אחר דו״ח, מוסיפים לפעול
אחרי ״השעות האסורות.״
יום אחד לאחר שניכנס רשמית לתפקידי,
כבר זכה איבצן בניצחונו הראשון: השגת
צוו־הסגירה המשפטי נגד מאנדי׳ס.

״דיסקוטק ץ על גבעה שוממה:״
** דוע עושה הקצין

שהוא

ע ושהי

הצהיר אריה איבצן, מפקד הנפה
הצפונית באוזני בתב ״העולם
הזה,״ השבוע :
״אותי לא מעניינת התיירות, לא מעניין
הבילוי של האזרחים. יש חוק שאני צריך
לשמור עליו ולבצע אותו. יעשו חוק אחר
— אשמור על החוק האחר.
״אומנם אומרים, באנגליה, :אם אתה לא
רוצה עשן, אל תגור בבירמינגהם.׳ אבל כאן
זה לא בירמינגהם. מצידי, יכולים לפתוח
דיסקוטק על גיבעה שוממה, ביפו. שם זה
לא יפריע לאף אחד. ואם החוק יאפשר זאת,
לא נפעל נגדו.
״אני עצמי ביקרתי מספר פעמים בדיסקוטק.
אני לא זוכר איזה. בעצם, בדיסקוטק
עוד לא הייתי. אני לא יכול להרשות זאת
לעצמי, כי אני איש־חוק, אבל הייתי במועדון
של מלון שרתון. זה היה בסדר
גמור: בדיוק בעשרה לשתיים הפסיקה
התיזמורת לנגן, ובשתיים סגרו.״
אחד שהבין כי הפקדת לילות־העיר
בידיים כאלו היא מכת־מוות לתיירות, היה
סגן־ראש עיריית תל־אביב רבינוביץ, שרץ
להיפגש עם מפקד משטרת־המחוז, יעקב
קנר, התחנן לפניו ״אתם תהרסו את תל-
אביב!״
קנר, שידע את לחצו של שר־הפנים, רק
משך בכתפיו.
אחר שביקר אצל קנר היה חצקל איש־כסית.
שוב — ללא תוצאות.

״ממי״ העכיר את הכדור

— 1^ 1 ,נ !״111י)
ף ורם שהיה חייב לעמוד בראש
הלוחמים למען תל־אביב מוארת, מלאת
מוסיקה ובילויים הוא, כמובן .,משרד התיירות
הממשלתי.
כי אין לתיירים בארץ מקוגוות־ביליי
(חמש? בעמוד )20

ד 1״ ה

ל ב 1ה ר ()99

*** בעפע מי ם עליתי על דוכן הנואמים
14/בשבוע האחרון של מושב הכנסת, ערב
צאתה לפגרת־הפסח. אולם פעולתנו העיקרית
לא היתד, קשורה בנאום, אלא — בבחירת
הנשיא.
שעה קלה לפני ההצבעה, מסרנו לעיתונות
את ההודעה הבאה:
ח״ב אורי אבנרי
נימנע היום מהצבעה,
בעת בחירת
נשיא המדינה. להלן
נימוקיו:
*לא הצבעתי נגד
בחירת זלמן שור,
מפאת הכבוד שאני
רוחש לאישיותו.
שזר
״לא הצבעתי בעד
בחירתו, מכיוון שאני סבור כי המדינה
זקוקה לנשיא — המסמל את אופייה
הצעיר של חברה, אשר הגיל הממוצע בה
הוא , 29 המסמל את קיבוץ הגלויות, והמסמל
את ריבוי ההשקפות במדינה.
״לפיכן לא יכולתי להצביע בעד מר שזר,
שהיה עסקן פעיל של מפלגת־השילטון, ו־

זה מראה שוב עד כמה דרושה בכנסת
סיעה עצמאית, לוחמת ובלתי־תלוייה!

ביום האחרון של מושב החורף של הכנסת העלה חבר-הכנסת
אורי אבנרי את פרשת ״רדינג״ ד -בנאום שנשא בפני המליאה

״תרופת״ארידי׳ ,״גזעוזועים•״
ן י*י שבוע נפתח בוויכוח הגדול על פעו־
) 1לת כראמה. הממשלה עצמה יזמה ויכוח
זה — אחרי שהנשיאות הכירה בדחיפות
כמה הצעות־לסדר־היום על נושא זה,
ובכללן הצעה שלנו. הצעת־הדיון הממשלתית
באה כדי לתת לאנשי מע״י לנאום
נאומים ארוכים יותר מאשר לנו.
הדיון היה כצפוי. כמעט כל הנואמים
חזרו במקהלה על הקו הרשמי, מבלי שיהיה
בפיהם פיתרון כלשהו. בעשר הדקות שהוקצו
לנו מתחנו ביקורת על הצד הצבאי
של הפעולה, ואחר־כך חזרתי על קו־המח־שבה
שפירטתי במאמר ״מה הלאה?״ (העולם
הזה .)1595 הצעתי שוב פתיחת משא־ומתן
מיידי עם נציגי העם הפלסטיני. על כך
זכיתי לתשובות חמקניות מפי הנואמים
שבאו אחרי — שמעון פרס, ברוך אזניה
ולוי אשכול.
שמעון פרם ז ...חבר־ הכנס ת אבנרי
הואיל להציע שנקים מדינה פלסטינית. אני

אומץ גב

ה הונו הננטעת •
אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
הגשתי 136 הסתייגויות לאותם סעיפי התקציב העומדים לדיון עתה. ואילו הייתי רוצה
לנמק את כולן, כי אז הייתי צריך להקדיש לכל אחת מהן קצת פחות מחמש שניות. לא
אעשה זאת, ולכן אתרכז בנקודה אחת בלבד:
לתקציב משרד־הבריאות הגשתי הסתייגות, שנועדה להקציב למועצה למניעת רעש וזיהום
אוויר — מלר״ז — 150 אלף ל״י במקום 12 אלף, שהוצעו על־ידי הוועדה.

מובן מאליו שהצעה זאת פירושה הצעת אי־אמון לממשלה, מאחר
שנבצר ממני כבל דרך אחרת להגיש הצעת אי־אמזץ, על־פי החלטה
שרירותית של ועדת־הבנסת.
לפני כמה ימים פירסמה מלר״ז הודעה לציבור, בה היא כינתה את החלטת הממשלה
להקים את תחנת רדינג ד׳ בתל־אביב במילים ״החלטה נפשעת״ .פשע כלפי הבריאות, פשע
כלפי הבטחון, פשע כלפי העיר תל־אביב.

אני מצטרף בפה מלא, מעל כמה זו, להגדרה זאת.

בבואת המישטר: מצח אשה זונה
כבוד היושב־ראש, הפרשה של רדינג ד׳ ,נוסף על כל הסכנות הישירות שהיא נושאת
בחובה, משמשת גם בבואה נאמנה לדמותו של המישטר הקיים בארץ.
היא מקפלת בתוכה את כל התכונות של המישטר עצמו:

( )1השלטון המוחלט של קבוצות הלחץ במדינה הזאת.
קבוצות־לחץ, שנגד שלטונן לא יכול לעמוד דבר, נגדן לא עומד בטחון, לא עומדת בריאות,
לא עומדת אסתטיקה.
מעולם לא היתד, במדינה הזאת כפירה כל־כך צינית בדרישות הבטחון כמו בפרשה זו —
עד כדי הפעלת כפייה על גורמי־הבטחון להתכחש לחוות־דעתם.

( )2שיתוף־הפעולה בין קבוצות הלחץ המיוצגות על־ידי המפלגות,
שיתוף של ״שמור לי ואשמור לך״.
את הדוגמה לכך ראינו כאן בכנסת. אשר לעיל.״

אינו

תואם את

הנתונים

שהזכרתי

מאחר שאי־אפשר היה להציג מועמד נגדי
(דרושות חתימות של עשרה חברי־כנסת להצגת
מועמד) ,ומאחר שנציגי כל הסיעות,
חוץ מאיתנו ומרק״ח, חתמו על מועמדות
שזר — היה ברור כי הוא ייבחר פה אחד.
השאלה היתה: כמה יימנעו, על־ידי זריקת
פתקים לבנים.
בשיא האופטימיות קיווינו לעשרה פתקים
לבנים. אבל, כשקרא קדיש לוז את תוצאות
ההצבעה, ומנה 24 פתקים לבנים — נדהמנו
מעוצמת ניצחוננו המוסרי.
עשרים חברי־כנסת, חברי הסיעות שתמכו
בשזר, הצביעו למעשה נגדו. משמע: דעתנו
בנדון, אותה פירסמנו ופירטנו מראש מעל
עמודי העולם הזה, זכתה לתמיכה רבה בכנסת.
תמיכה
חשאית, כמובן. רק שלושה־ארבעה
מכל חטיבת־הפתק־הלבן הזדהו. האחרים היו
מוכנים לגלות את אומץ־ליבם רק בסוד הקלפי
— מחשש פן יבולע להם.

רוצה לענות על כך במשפט אחד: אם זאת
מדינה פלסטינית כפי שאל־פתח רוצה בה
— מדוע שיהיה שלום וביטחון בגבולות
ישראל? אם זו מדינה פלסטינית כמו שאנחנו
רוצים בה, שתעניק שלום ובטחון —
מה הערובה שאל־פתח ירצו בה, ולא יוסיפו
בפעולות שעשו עד עכשיו?
לשאלה ״עד מתי?״ ,לא ברור לי אם
יש תשובה פשוטה. השאלה ״עד מתי?״ כרוכה
במה שנעשה בעולם הערבי, וזה לא
תחת שלטוננו, ולא תחת שלטון העולם הזה.
ברוך אזניה ב א חבר־הכנסת או־רי
אבנרי וטוען שיש לו הפיתרון האידיאלי,
והפיתרון האידיאלי של חבר־הכנסת אור־אבנרי
הוא — הידברות עם העם הערבי ה פלסטיני.
אולם האם הס בעלי־הבתיס על

אל־פתח?
אני סבור שיש לישראל הצלחה גדולה
בעניין אחד: במידה שאל־פתח רצה למשוך
את ערביי ישראל בשטחים החדשים למלחמתו,
בזה אל־פתח לא הצליח, והוא לא הצליח
לא במיקרה, אלא בגלל פעולת ישראל.

ספ סרו ת בזרם!
אחד המעשים המכוערים ביותר בתולדות הכנסת אירע בשבוע
טעבר, בסיכום הדיון על פעולת־כראמה.
סיעות הליכוד הלאומי הגישו הצעת־סיכום, שאישרה את קו ה־
!:משלה. להצעה זו הן הוסיפו כמה סעיפים של ברכה לצה״ל, תג-
זומים למשפחות השכולות ודברי־עידוד לפצועים.
כל אחת מסיעות האופוזיציה הגישה הצעת־סיכום פוליטית משלה
:רוח השקפותיה, וכולן, חוץ מרק״ח, כללו בהצעותיהן סעיפים
־ומים של ברכה ותנחומים( .אך גם דובר רק״ח, תופיק טובי, אמר
ברי־תנחומים בנאומו).
כאשר קראו נציגי הסיעות את הצעות־הסיכום שלהם, פניתי מעל
:דוכן אל הכנסת כלהלן:
אורי אבנרי כב וד היושבת־ראש, אני חושב שיהיה זה
:כבוד הכנסת אם נאחד את כל סעיפי־הברכה של כל הסיעות, כדי
סדבר זה לא יהפוך למישחק בין הסיעות. אני חושב שבעניין זה
טל מישלוח ברכה לצה״ל ולפצועים, ותנחומים למשפחות, מן הדין
׳הכבוד הוא שהכנסת תופיע מלוכדת.
ישראל קרגמן: אין לו זכות להציע זאת עכשיו.
אורי אכנרי ז דיברתי על כבוד, חבר־הכנסת קרגמן.

גם נציגי שאר סיעות האופוזיציה ביקשו להפריד בין ההצעות
:פוליטיות לבין הצעות־הברכה. ההמשך רשום בפרוטוקול כך:
היו״ר טובה פנהדראי: אני רוצה לשאול אם יש הסכמה
להצעה להפריד בהצבעה בין הסעיפים.
משהכרעם (יו״ר הקואליציה) :אין הסכמה!
אורי אבנרי: זה מכוער מאוד. זה דגר מכוער מאין כמוהו!
היו״ר פנהדראי: אין עכשיו דיון על זח.

( )3ההתעלמות הגמורה מדעת־הקהל.
אין פרשה במדינה אשר לגביה דעת־הקהל היא כל־כך מלוכדת, כל־כך מגובשת, כמו לגבי
פרשת רדינג ד׳ .הניסיון לסתום את פי מלר״ז על־ידי מעשה של התנקמות קטנונית — היא
סטירודלחי לדעת־הקהל, אשר מלר״ז מייצגת אותה, בלי כל ספק. על כך יש סקרים מוסמכים
של חקר דעת־קהל.

( )4אפסות ההליכים ככנסת, שהפכה לחותמת־גומי.
זהו, אולי, האספקט החמור ביותר. מה לא נעשה כדי למנוע מן הכנסת למלא את תפקידה
בפרשה זו?
כאשר הועבר החוק בשעתו, בסיום המושב הקודם, בקצב של מירוץ ממש — קריאה
ראשונה, שנייד, ושלישית באותו יום! — פוזרו הבטחות לכל עבר שיתחשבו בדעת שר־הבריאות,
שיתחשבו בדעת מומחי בריאות.
לאחר מכן, כאשר הנושא נדון בוזעדת השירותים הציבוריים, נעשו נסיונות לדחות, לדחות
ולדחות, כל פעם בתירוץ חדש, כל פעם מטעם מישהו אחר. ולבסוף, כאשר ועדת השירותים
הציבוריים כבר הביעה דעתה פה אחד נגד רדינג ד׳ בתל־אביב — באה ההתעלמות המוחלטת
מחוות־דעת זו.
ועכשיו — שלילת הצעת אי־האמון, שלילת הדחיפות של ההצעות־לסדר־היום. ואילו
ההצעה האחת אשר דחיפותה הוכרה, זו של גח״ל — באה גח״ל וויתרה עליה בבושת־פנים.
הכל למען אותו שיתוף־פעולה ידידותי בין קבוצות־לחץ, המתעטף בימים אלה באיצ־טלה
המקודשת של ליכוד לאומי של שעת־חירום וסכנה למדינה.
בפרשה זו זהו שיתוף־פעולה נגד בטחון המדינה, לחתירה תחת בטחון המדינה!

אוריאבנרי: זה דבר מכוער מאוד. גועל־נפש. מעורר בחילה.
אליעזרשוסטק: אפשר להסתפק בהודעת הממשלה, בשם
כל הכנסת.
תופיקטובי: הופכים רגשות אנושיים למישחק פוליטי.

אבל זה לא עזר. הקואליציה — מגח״ל עד מפ״ם, ובנוכחות
ראש־הממשלה — עמדה על שלה, וכך הצליחה להכריח אותנו להימנע
מכל ההצעה שלה. לעומת זאת, הצביעה כל הקאוליציה נגד
ההצעה שלנו, שגם בה נכללה ברכה לצה״ל ותנחומים למשפחות.
לאחר מכן הודיע קול־ישראל (המדווח, בדרך כלל, באופן אובייקטיבי
על הנעשה בכנסת) כי הכנסת הסיעה תנחומים למשפחות
וברכה לצה״ל, כי רק״ח ומק״י התנגדו, וכי סיעת העולם הזה נמנעה.
בדיון על הצעת־חוק בטחונית, למחרת היום, הגבתי על כך:
אוריאכנרי אתמול היתה הצבעה בענייני־במחון. בהצבעה
ביקשו כל סיעות האופוזיציה להפריד בין ההצעה הפוליטית
של הממשלה לבין משלוח ברכה לצה״ל ותנחומים למשפחות השכולות.
קבענו שהסירוב לקבל דרישה זו הוא בלתי־הוגן לחלוטין,
כי בכך הכריחו אותנו להצביע ננד ההחלטה כולה, או להימנע ממנה.
כבוד היושב־ראש, אחרי המעשה הזה, שהיה מכוער מאוד כשלעצמו,
שידר קול־ישראל פעמיים בערב אחד ידיעה כאילו סיעות
מסויימות בכנסת הצביעו נגד ההחלטה להביע תנחומים למשפחות
וברכה לפצועים. זה הדבר המכפיל את כיעורו של המעשה הזה.
זה גובל בספסרות בדם!
אריהבהיר (מע״י) :את המילים ״ספסרות בדם״ יש למחוק
מן הפרוטוקול!

מובן שלא מחקתי את הדברים, אלא להיפך: יחד עם ח״כ שמואל
מיקונים שיגרתי מיכתב חריף ליו״ר הכנסת, בו ביקשתי את התערבותו
ותגובתו.
הדבר כשלעצמו אולי אינו חשוב ביותר, אולם הוא שופך אור
מבהיל על הרמה המוסרית של סיעות־הרוב בכנסת (או לפחות של
עסקניהן) .קשה להעלות על הדעת גישה צינית יותר לעניין המקודש
עליהן ביותר, כביכול.

לוי אשבול לצערי הרב לא הועלו
פה הצעות. אני לא רוצה להשתמש במילים
בוטות, אבל חבר־הכנסת אבנרי, אפשר היה
לחש וב חשבתי: הנה יאמר דבר־מה, דבר
שהעיתונאים קוראים לו ״בשר״ ,משהו ש אפשר
להיאחז בו.
שהדי במרומים, הייתי נאחז בכל דבר —
ואינני אומר שאין סיכויים לשלום — בכל
מחשבה, בכל הצעה
שיש בה דרך, מפני
שאני כבר הלכתי,
ניסיתי, ראיתי, סיירתי,
ואני מציע לכס:
בואו אחרי.

אורי אכנרי:
זה בדיוק מה ש אנחנו
אומרים!

לוי

אשכול :

נכון, אבל לדבר ו פרס
לומר
אפשר הרבה
דברים.
אורי אכנרי נ גם הנציג שלך (בשטחים
המוחזקים) מדבר עם מנהיגי פלסטין,
ומביא לך דיווח על מה שהם אומרים.
לוי אשבול: לא אתווכח ככה, כי זה
יקח שתי שעות. אתה יודע שיש נציג המדבר
איתם, אתה יודע שאני מדבר איתם,
אני לא צריך לספר על כ ך אתה יודע
שאני מנסה, ואין לי במה להיאחז.

בשטף דבריו השתמש אשכול גם במיי
חריפות יותר להגדרת תוכניתנו
מילים כגון ״תרופות־אליל״,

שת ״רדינג״ ד׳ ! איזה מסף עשן של טכסיסים, סיפמות־שקר והכטחות
פוזסות !
הוזמנו מומחים. האחד לא היה בסדר בעיני הממשלה. הוזמן מומחה שני, הוזמן מומחה
שלישי, הוזמן מומחה רביעי, הוזמן מומחה חמישי, עד שלבסוף נמצא אותו מומחה ספורן —
ומחמת כבוד הכנסת לא אגדיר את אופיו מעל הבמה הזאת! — שהיה מוכן לחתום בשתי
ידיים על מה שהממשלה החליטה מראש, ללא התחשבות בבטחון, בבריאות, באסתטיקה.

על שר הבריאות להתפטר !
כפל מישטר דמוקרטי אחר היה שר־הכריאות מתפטר אתמול.
אני מוכרח לומר שאי־התפטרותו של שר־הבריאות בגלל פרשה זו, הנוגעת לאחריותו לא
כאיש־מפלגה, אלא לאחריותו כלפי הציבור ותפקידו כשר־הבריאות — אי־התפטרותם של שר־הבריאות
ושל ראש עיריית תל־אביב הם דברים חמורים לא פחות מכל שאר השערוריות
של פרשה זו.
מונחת לפני חיזת־הדעת הסודית של מומחי משרד־הבריאות על הדין־וחשבון של המומחים
ספורן וממית, בנוגע להקמת תחנת רדינגד, בתל־אביב. נאמר בה :״לסיכום ניתן לומר,
שמאחר והצעות־הפיתרון של ספורן—סמית מבוססות על נתונים לא מדוייקים, על פתרונות
לא מוכחים, על התעלמות מחומרתם של מצבים מטאורולוגיים קריטיים, הרי אין בדו״ח
שלהם שוס נימוק היכול לשנות את עמדת משרד־הבריאות מכפי שהיתה לאחר דו״ח שטרן,
מק־קורמיק ובראסר. לכן, מבחינת הדאגה לבריאות הציבור, מתנגד משרד־הבריאות להקמת
התחנות בתל־אביב.״

״לא מדוייקים״ ,״לא מוכחים״ ,״מצבים קריטיים״ — ולאחר זאת שר־הבריאות עומד על
הבמה הזאת ומתלוצץ כאילו לא קרה דבר, כאילו לא מוטלת עליו שום אחריות! אין עליו
להסיק מסקנות, והכל ממשיך כאילו לא קרה דבר, ומזכירת הממשלה — בתור כעין־תשלום
לשר־הבריאות — רק מודיעה כי שר־הבריאות התנגד בממשלה להקמת התחנה בתל־אביב.
11 אליעזר ש1ם טק (המרכז החופשי) :אימתי הוא יתפטר, אס לא בשאלה כזאת?

אורי אבנרי:

אני חושש שלעולם לא!

המפלגה שמה עצמה לשימצה וללעג
פכוד היושבדראש, האגודה ששמה מלר״ז נתנה דוגמה לאזרחות
טוכה כמדינה הזאת, נתנה דוגמה של התארגנות וולונטרית כמדינה
דמוקרטית.
זהו הדבר שחברי־הכנסת אלוני וצימרמן העלו אותו על נס, לפני שבועות מעטים בלבד,
כשהציעו לדון ב״מהותה של תרבות־חיים בדמוקרטיה פעילה״ .זוהי הדוגמה האחת והיחידה
שראינו בחודשים האחרונים לתרבות־חיים בדמוקרטיה פעילה.
תרשו לי לקרוא קטע קצר ממיסמך שהופיע לא מזמן בעיתון הארץ — מכתבה של אשת
הד״ר כנונניץ׳ ז״ל, על פעולות מלר״ז, שבו היא אומרת:

גזגזשרתישראר •.רא שונזע, רא רגאה2 ,־א נזרבר — רא גזריוז
( )5חוסר הדמוקרטיה כתוף המפלגות עצמן.
לא חברי־המפלגות, ולא חברי־הכנסת של המפלגות, נשאלו בעניינים אלה. ראינו כפייר,
מחפירה נגד חברי־כנסת של מע״י ושל גח״ל, בדיונים בוזעדת השירותים הציבוריים, עד כדי
כך שחברי מע״י בוועדה נאלצו להעדר מישיבותיה כדי לא לעשות שקר בנפשם ולהצביע נגד
מצפונם.

( )6ומעל לכל -צכיעו ת מתחסדת, ציניות מוהלטת, המתכטאת ככל
שלבי הטיפול כפרשה זו, ציניות שלגכיה הייתי מצטט את הפסוק
שהשמיע מעל הכמה הזאת לפני כמה ימים חכר־הכנסת מיקונים:
״מצח אשה זונה״.
אריה כהיר (מע״י) :כלפי מה זה הושמע?

אוריאכנרי: לא ניכנס עכשיו לחקר תולדות הכנסת,*.

מלחמה פסיכולוגית נגד עם ישראל
ככוד היושכ-ראש, ככל הפרשה הזאת ראינו דוגמה מאלפת לדכר
שאין לו כינוי אחר מאשר לוחמה פסיכולוגית נגד הציכור הישראלי.
אנשים שלמדו את תורת הלוחמה הפסיכולוגית, כמוני, יכולים רק להתפעל מכשרונה של
הממשלה, ומכשרונו של ראש־הממשלה, בפרשה זו.

איזה טכסיסים של הסחה, הטעייה, דחייה, התשה, לא הופעלו כפר*
מיקוניס השמיע פסוק זה נגד רק״ח.

עוד. אבל, משום־מה, נעלמו מילים אלו מן
הפרוטוקול, כך שאיני יכול להביא את הנוסח
המדוייק של הדברים כפי שיצאו מפיו.
לכל זה קשה לקרוא ויכוח רציני. וזה
מראה גם את המיגבלה של כל ויכוח על
נושא רציני בכנסת. זה תמיד אוסף של
מונולוגים, ללא חילופי־דברים של ממש.
יכולתי להשיב בנקל לטענות פרס—אזניה—
אשכול, אילו ניתן לי לחזור לדוכן־הנואמים.
אולם הנוהל של הכנסת אינו מאפשר זאת.
בכל זאת, השתמשתי, למחרת היום, בהזדמנות
— בעת דיון על הצעת־חוק בטחו־נית
— להשיב דבר אחד לאשכול:

אורי אכנרי: ברצוני להעיר הערה
אחת לגבי מה שאמר ראש־הממשלה אתמול.
בתשובתו לדברי אמר כי תוכנית־השלוס
שלנו היא ״תרופת־אליל״ ,״תעתועים״ וכדומה.
קראתי לו קריאת־ביניים, שהנה השליחים
שלו מדברים עם ראשי הציבור ה־והס
יודעים מה המצב לאשורו,
שיש בפלסטין הסכמה לקו־המח־הכחיש
זאת בתוקף.
מעוניין לדעת
מה פרטיה ומה
לכן•

רות ואינן מעשיות — זה גובל בזילזול
באינטליגנציה של השומעים.

3רוג!? 1תשוו! וחייוון אוזדות
ך כלל, היה לנו בשבוע זה מזל ב־תגובות
שרים. בזה אחר זה קמו והתקיפו
אותנו, בתגובה על דברינו בדיונים.
ראש־הממשלה עצמו הכין לו התקפה מוחצת
עלינו, בתשובה על נאומנו בשבוע
שלפני־כן על משרד־ראש־הממשלה. באותו
נאום אמרנו, כזכור, כי הדיבורים על עלייה
המונית ועל ילודה המונית אינם אלא פרות
קדושות. סיימתי באומרי כי רובץ פער בין
גיל תפיסתו של ראש־ד,ממשלה וגיל תפיסתנו.
מסתבר
כי מר אשכול התרגז על הפרות
הקדושות ועל הרמז בעניין הגיל, והוא נתן
לעוזריו להכין תשובה מפולפלת, אותה
קרא מן הכתב:
לו׳ אשכול: היה רק חבר־כנסת אחד
שידע לפסוק כי מעתה ואילך ״אולי יבואו
יהודים לארץ, בתוקף הזיקה היהודית, אבל
תמיד במיספרים קטנים.״
לעיתים אינני יודע אם לקנא או לא בביטחון
העצמי המוחלט שלו, כאילו נתייחדו
לו לא רק תשעה קבים של חוכמה, אלא גם
תשעה קבים של נבואה. בסופו של דבר אני
מחליט שלא לקנא — בכלל, קינאה זו מיוה
משום שאני חושד שיותר ממגונה

כאן נרקיסיזם מסויים של אדם
ה. וחוששני שאחרי הכל נהירים לו שבילי
יותר מאשר שבילי־הרקיע.
וס כך, גס אימי מנסה להתווכח עם

״מתוך כבוד לזכר בעלי המנות, וכדי לא לפגוע במפלגתו, מפלגת הליברלים העצמאיים1 ,
נמנעתי עד כה מליטול חלק בוויכוח המתנהל זה חודשים רבים בקשר להקמת רדינג ד׳
בתל־אביב.
״אולם עתה סבורה אני כי אחטא לזכר בעלי, אם לא אביע דעתי. מדוע בעצם יצא הכעס
על המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר (מלר״ז)? מלר״ז ממלאת בנאמנות את תפקידה
כמועצה ציבורית, המגינה על בריאות העם, והיתה מועלת בייעודה ובאמון תומכיה,
אילו נמנעה ממאבק.
״סיגנון מאבקה של מלר״ז, שיתכן שגם חבריה היו ברצון מרבכים אותו, הוא תוצאת
סיגנון התנהגותם של הגורמים הלוחמים למען מיקום רדינג ד׳ דווקא בתל־אביב.
״נראה לי כי גורמים אלה הם הם שכפו על מלר״ז להיהפך למועצה לוחמת, במקום
להקדיש עצמה לחינוך הציבור ולהסברה. לבי כואב על כי המפלגה שלי שמה עצמה
לשימצה וללעג, מאכזבת את תומכיה, ועוד מעמידה פנים מתחסדים.״
אליעזר שוסטק: תשמור זאת בשביל תעמולת הבחירות.

אורי אכנרי: בהחלט!

דרושה פעולה ישירה !
פכוד היושכ-ראש, על־ידי התעלמותה המוחלטת מדעת־הקהל המגד
כשת, על־ידי הטכסיסיס והתחכולות, שכהם היא מסכלת את ההליכים
הפרלמנטריים הסדירים כפרשה זו, דוחפת הממשלה את הציבור, כסופו
של דכר, לדרכים של פעולה ישירה, פעולות לחימה שכולנו היינו
רוצים למנען, אף שאין מנוס מהן, אם אין לציכור דיר דמוקרטית
ולגיטימית להשליט את דעתו, דעת הרום, על קכוצות לחץ קטנות
וזעירות.
מי שפוסק, מצד אחד, שלא יבואו עולים,
ומצד שני, שאם תהיה פדרציה פלשתינאית,
יבואו עולים רבים מברית־המועצות. האם
תהפוך הפדרציה את יהודי־רוסיה בן־לילה
לציונים ולעולים לארץ?
זה אולי מתמיה, אבל התרגלנו כבר ש־חבר־הכנסת
אבנרי מקים בהעולם הזה מיני
באוויר,
תיבות־נוח
כשבשער האחד, ה קדמי,
נכנסות הפרות
הקדושות הפרטיות
שלו, ואילו בשער
האחורי נכנסות
חיות מסוג אחר לגמרי.
אני חושש,
שכשם שרמתו של
השער האחורי מתאימה
לגיל מסוייס, ברזילי ולא גבוה ביותר, כך
מתאימה לאותו גיל
גם האידיאולוגיה של השער הקדמי, שהוא
משמיע אותה לעיתים מעל בימת־הכנסת.

״האם טבור השר
ששויגי -רגזגזפבגר?״

ו 1ימים האחרונים של המשוב ד,ת־נגשנו
עם שר אחר של מפ״ם — השר
ברזילי. כמד, סיעות נקטו בכל האמצעים כדי
להעלות את החלטת־השערורייה של הממשלה
בעניין רדינג ד /אך לא הצליחו בכך.
הם נתקלו בקיר האטום של מע״י, שמנוי
וגמור היה עימד, למנוע כל ויכוח שהוא.

אך גם עסקני מע״י לא יכלו לעצור
אותנו — כי חזינו אפשרות זו מראש,
והגשנו בעוד מועד הסתייגות לתקציב
משרד־הבריאות בעניין מלר״ז. וכך, בגדר
הנמקת הסתייגויותינו לתקציבי המשרדים
הממשלתיים, השמענו את הנאום החריף ביותר
שנישא במושב האחרון (ראה מיסגרת).
בסוף עמדנו על כך כי הסתייגותנו זו,
בקשר לתקציב מלר״ז, תועמד להצבעה
ניפרדת — והיא נידחתה ב־ 25 קולות של
כל הקואליציה, כולל גח״ל, נגד שבעת
קולות רק״ח, המרכז החופשי, מק״י ושלנו.
יום לפני כן, שאלתי את השר ברזילי
שאלה עדינה. זה היד, אחרי שנפלה כבר
החלטת הממשלה, אך לפני שפורסמה
ברבים. השאילתה נגעה לדו״ח ספורן, ואחרי
תשובת השר שאלתי שאלה נוספת:

אורי אבנרי: מאחר שממשלת ישראל
התעלמה היום מדעת משרד־הבריאות, בעניין
בעל חשיבות בריאותית מכרעת, האס אין
שר־הבריאות סבור שהוא צריך להתפטר, או
להסיק מסקנה אישית אחרת?
ישראל ברזילי: הייתי מבקש את
חבר־הכנסת הנכבד לפרש בשאילתה זו
לאיזו החלטה של הממשלה הוא מתכוון, ומה
הוא יודע על החלטת הממשלה, ומה הוא
יודע על הדיון בממשלה, ואז יקבל תשובה,

בשבוע הבא תינחו מרנת הצעדה ₪ -
עלה בגוודן שר וו9ש חמדנות הקודמות
** כל חגי ישראל שלא הצליחו לשח־זר
אותם כראוי, מכל המאורעות החגיגיים
הקורים בארץ, הצעדה היא המאורע
הישראלי ביותר, האמיתי ביותר, ישראלי
יותר אפילו מיום־העצמאות, ההופן־ משנה
לשנה ליום התפרחחות־ושיעמום המוני, המלווה
ברעש פטישים מצפצפים.
לקראת הצעדה מתאסף נוער ישראלי
בריא וצעיר מכל קצוות הארץ, ובמשך
כמה ימים הוא צועד. חיילים בצד קיבוצניקים,
בנות־משרדים בצד בנות־משקים, כולם
יחד, מתחת לשמש הישראלית החמה,
הולכים ושרים, יוצרים הווי ישראלי משותף,
שימחה ישראלית משותפת. הצעדה היא יצי־רת־ההווי
הישראלית האמיתית, המקורית.
כל שנה מוציאה היצירה הזאת סמל,
נערה אחת המגלמת בדמותה את ישראל
כפי שהיא, וכפי שהיינו רוצים לראות
אותה באותה שנה. זוהי מלכת הצעדה.
לפעמים הן בלונדיות. לפעמים שחורות.
יפות יותר או יפות פחות. אבל הן תמיד

קצינה יפהפיה, ונקראה ״ליז טיילור הישראלית״
.היא פיקדה בגו זקוף ובקול צלול
על שמונה־עשרה בנות אשר צעדו לצידה.
היא היתד, משכילה. בוגרת תיכון גאולה.
בת יחידה לאב, מנתח מפורסם מרחוב
דובנוב. אלוהים חנן אותה כימעט בכל,
והיא השתדלה לא לאכזב אותו.
בזמן שירותה הצבאי, עשתה נסיון קצר
להיכנס לחיי־הזוהר של ישראל, קיבלה
תפקיד ניצבת בסרט אף מילה למורגנשטיין,
אך זנחה במהרה את העולם הכוזב ווד
מאכזב הזה — ושנתיים לאחר היבחרה
למלכת־הצעדה, התחתנה עם גיא יעקבסון,
בן למשפחת־חקלאים עשירה וותיקה.
בחתונה לא סיימה רות את חייה. להיפך.
היום, שנתיים לאחר, מכן, היא משתלמת
בציור במכון אבני, עובדת אצל הארכיטקטית
דורה גת, וגם רוקדת אצל שמעון לוי.
היא חיה חיים בריאים ויפים, ואפילו
כשמשפחת ייקבסון ירדה קצת מנכסיה ומכרה
חלק גדול מפרדסיה, היא לא נפגעה.

1964

מ 1נ 1מ ה

תמו גובוב

בת־עשירים וגרושתו של נער־שעשועיס מיליונר, שהתפרסם כש־היכה
אותה ואת אשתו הקודמת, שמעונה שווארץ. עכשיו ידועה
תמי כפי שקוראים לה דידיה, בתור גרושה עליזה, אחת מנערות־הזוהר המפורסמות ביותר.

ישראליות בדמן ובנשמתן. הן מלאות חיים.
ולאחר שהן נבחרות, הן כאילו נעצרות
במקומן והופכות סמל. יום אחד, שבוע,
אולי שנה. רואים בהן את דמותה של ישראל.
אבל — מר, קורה להן אחר־כך? אחר־כך
1הן יורדות מעל דפי העיתון ונזרקות לחיים,
כל אחת בכוח שונה. ובחיים אין סמלים,
אין ימים גדולים. יש בהם אהבות, נשואין,
גירושין, ידידים, אויבים, הצלחות, כשלונות.
חלק מהן מצליחות, משיגות את מה שרצו,
וחיות כמו שרצו, חלק מהן עדיין
מחפשות, וחלק עוד תועות ועדיין אינן
יודעות מה לחפש.

דערד עם בע 7צ7״ש
ף • ר א שו נהכהן היתד, רות טולצ׳ינ־
| 1סקי, זה היה בשנת 63׳ .היא היתה

גיסתה, רנה יעקבסון, התחילה לעבוד כסוכנת
בבית־חרושת לבגדי טכסטיל והיא
עצמה החלה לעבוד כשרטטת.
במלחמת־ששת־הימים צויין בעלה לשבח,
ולאחר המלחמה, בהשפעתו של בן־גוריון,
החליטו השניים ללכת להתיישב בערד.
האם אפשר היה לחשוב על עתיד טוב
יותר למלכת־הצעדה הראשונה של ישראלי

בע 7ודהמצ 7מה
לאחר בחירת המלכה הראשונה,
התנוססה דמותה של תמר גרבוב מעל
דפי העיתון. היא הגיעה לצעדה במיקרה,
כפי שמתברר רק עכשיו. היא היתד, מסוכסכת
עם המפקד שלה, והוא החליט לחנך
אותה וללמד אותה לקח — ושלח אותה
לצעדה. היא סירבה להישלח, והוא איים עליה

בבית־סוהר. היא הלכה, והפכה מלכה.
״הבחירה לא השפיעה על חיי״ ,מספרת
תמר כיום ,״זה לא גרם לי לשאוף לחיי-
זוהר. לא רציתי להיות דיילת, דוגמנית, או
שחקנית.״ אבל היא הגיעה לדיזנגוף, לעולם
האורות, והתקשתה לצאת ממנו.
לאחר נישואין קצרים וכושלים לבני בירק,
היא החלה מסתובבת בדיסקוטקים ובשאר
מקומות־בידור, כששמה הולך לפניה כנערת־זוהר
עשירה ונוצצת. יש לה חנות־צילום
השווה כרבע מיליון לירות, והיא מסתובבת,
קצת מאוכזבת מהחיים, מהגברים, מהעבר —
וכשהיא חולמת על עתיד טוב יותר, על
בעל וילדים. ומי יודע, אולי היא עוד תמצא.

כודדה ומחפשת

ך י• ירידה מכם המלוכה אל חיי היום-
| 1יום היא קשה. קשה במיוחד לזו שגם
עלתה לשם בדרך הקשה. בלהה דוידוביץ
נולדה בבית הרוס, להורים שהתגרשו זמן
קצר לאחר לידתה. היא לא חיתה חיי־אושר
עד שהגיעה לצבא, והיא היתד, בטוחה
שהעתיד, לאחר השירות, יחייך יותר.
הבחירה היתר, המאורע הגדול ביותר
שאירע לה עד אז. וכשזה קרה לה, היא
החלה מחפשת את האושר בחברת שחקני-
קולנוע ידועים. היא ירדה לאילת, חזרה
לתל־אביב, בילתה בחברת שון קונרי כשהיה
בארץ — היום היא בודדה. חברותיה
כבר נשואות, היא לא יודעת אם היתר,
רוצה בקאריירה זוהרת או בבעל
ובינתיים היא עובדת כזבנית בחנות,
כרת בגעגועים ביום שבו היחד, מלכה.

סג־דחתלא בי ב

וארוס*

בי ת

הוצאה

לאור

מגיש לקהל הקוראים שוחרי
הסיפרות הארוטית שתי יצירות
קלסיות — לראשונה בעברית.

עינוגי התורכי
צרור אגרות כתובות בידי עלמה אנגליה
צעירה שנשבתה על־ידי שודדי ים תורכיים
ונמסרה כדורון לד״י שליט אלג׳יר.
ספר זה נכתב בעילום שם — או יותר
נכון, מעולם לא נקבע, בוודאות, מי היה
הסופר המוכשר. המהדורה הראשונה
הופיעה בלונדון בשנת .1830
״המאפיין בספר זה הם הפרטים המלאים
של שוד הגיבורה, המופקרת לתא וותיהם
החושניות של התורכים, והעובדה
שתיאורים אלה נמסרים בספר בפשטות
ובלהיטות — משמשת ערובה
למהימנותו של הספר״.
כן כותב, בשנת , 1893
המו״ל של ״מהדורת אמסטרדם״

בעברית לא ראה אור עד ליום הזה.
זוהי הופעת־הבכורה שלו לקהל הקוראים
הישראלי.

ארוטיקה, מין ותרבות מודרנית הקדמה מאת: ג .ק אסי ם

אהבה
״איזה טעם היה בתענוג — אלמלא היה
מלווה בפשע״ ,מילים אלה, שרשם המרקיז
דה סאד בפתח ספרו ,״פשעי הא הבה״
,הינן תמצית קולעת של השקפות
האיש, שהפן שם נרדף לסאדיזם, שטניות
ופריצות מינית העולה על כל דמיון.
דה־סאד, הוגה־דעות, פילוסוף ציני, הק־זי
ם בדיעותיו וברעיונותיו המהפכניים
את ז״ ך פרויד, ז״ ר קינסי, הסופרים

הנרי מילר, ז׳נה ואחיי •0
>ין המאוחרות: בילה בנמס

(המשן מעמוד ) 15

ליליים, אחרי חצות, דיסקוטקים, מועדוני־לילה
ומסעדות. סגירתם תעודד את היצאנות,
את מועדוני״הקלפים ואת הפשע.
אך שר־התיירות־והפיתוח, משה קול, ניבהל
מהמילה ״דיסקוטק,״ כששמע על הפרשה.
על כן הטיל על מנהל משרדו, מאיר
(״ממי״) דה־שליט לברר מה קורה, בעצם,
בעניין מסובך ונוראי זה.
דה־שליט לא רצה להתעסק עם משד,
חיים שפירא. על כן העביר את הכדור
למנהל לישכת התיירות בתל־אביב, ויקטיר
נסטורי, שפגש את קנר, שמשך בכתפיו
והפנה אותו לאיש־הביצוע איבצן.
תמוהה במיקצת היתד, העובדה, שרוב
בעלי הדיסקוטקים והמסעדות השתדלו לפעול
רק מאחרי הקלעים, לא להרגיז איש ובכלל
— להישאר ילדים טובים, ולהשאיר את
מלאכת־הקיטרוג המלוכלכת־בעיניהם — לאחרים.
הדבר עשוי להתנקם בהם.
כי מה רב היה, למשל, האפקט של
הפגנה למען חיי־הלילה הישראליים בה
משתתפת מאנדי ריים־דייווים! הפגנה כזאת
היתד, מעוררת מייד הדים בינלאומיים, זוכה
בכיסוי עולמי ובתגובות־צחוק כה רמות —
עד כי שום עסקן מוניציפאלי שפוי, לא היה
מעז להמשיך ולכפות על העיר את חוקיי,עזר
שמקומם, אולי, בעיר מימות־הביניים.

האם ת״א גוהרת?

** אמציו של ;פטורי ורבינוביץ היו
מבוססים גם על זכרון עגום: לפני כעשר
שנים, החליט אבא חושי, ראש־עיריית
חיפה, בהתקפה של פוריטאניות חלוצית,
שמועדוני־לילה אינם חלק מהותי של עיר־נמל.
הוא רדף את בעליהם עד סגירתם
של רוב־רובם של מועדונים אלה.
״מי שרוצה לשמוע מוסיקה — שיאזין
להלמות־ר,פטישים של העובדים בתעשייה!״
הצהיר אז חושי.
כיום מתחנן אותו ראש־עיר עצמו, בפני
כל בעל־עסק, שיפתח דיסקוטק, מועדון או
קפה לילי — כדי שחיפה לא תיראה, אחרי
חצות, כבית־קברות על גיבעה•
כל ראש־עיר נורמאלי ושוחר־תרבות
היה מבין שחיי־לילה הם ערוץ־פורקן
לגיטימי, חוקי, נעים ומוסרי — כשהם
מנוהלים כמו שצריך, ולא עושים מהם,
בעזרת חוקי־עזר דראקוניים, לאמצעי להפוך
את האזרחים, לילה־לילה, לעבריינים.
אבל בתל-אביב אין ראש־עיר. וזאת יודעים
כל הקוראים, הקארייריסטים והסתם־טיפשים,
המחניקים את הכרך.
אם הם יצליחו במאמציהם, אם לא יבין
מישהו בעיריית תל־אביב־יפו שהוא יכול
לרכוש את אהדתם ואת תודתם של תושבי
העיר, על־ידי שינוי חוקי־העזר המטופשים
ועל־ידי שמירה על חיי־הלילה —
את האורות אחד־אחד. תל־אביב, על
ומסעדותיה, תינעל — על
ואז, בדומה להיטלר המטו
בהיסטריה בטלפון את
״האם פאריס כבד בוער
קצין זוטר ואלמוג
האלחוט :״נו, הא

כמה מיליונים מרוכזים.בתמונה זו
ך* מלחמה עם העולם הערבי נעלה בפני
ן וישראל את שווקי המרחב. לכן המציאה
ממשלת־ישראל את התיאוריה, כי ישראל
שייכת, בעצם, לאירופה, וביקשה להתקבל
לשוק האירופי המשותף. הנשיא דה־גול
חסם את הכניסה.
השבוע, בין בנייני האומה לבניין הכנסת
בירושלים, ניסתה ממשלת־ישראל למצוא
תחליף חדש. שוק גדול שלא יהיה מוגבל
ליבשת זו או אחרת, ואשר לא יהיו לו

שווק הייצוא הישראלי, שלא על מנת לעשות
רווחים.

עזרה כס לערכים

ף ראה כי נקודת־המיפנה אצל פרקאוף,
^ ואצל מרבית יהודי העולם הדומים לו,
היתר, מלחמת־ששת־הימים 400 .הצירים ל־
״ועידת המיליונרים״ הושפעו ברובם ממאורעות
מאי־יוני שעברו. אחדים מן הבולטים

שתי נ
הצבאית

1זן זזחי1
העקרון פשוט 400 :המשתתפים מחו״ל
הופגשו עם 600 משתתפים ישראליים,
וחולקו לוועדות על־פי ענפי־המשק שלהם.
בוועדות אלה ייפגשו יצרני כימיקאלים מכל
העולם עם עמיתיהם הישראליים, יבררו באופן
מעשי במה יכולים הם להשקיע.
ועדות אחדות יזמנו יחדיו את תעשייני
הטקסטיל, את אנשי התעשיות המבוססות
על מדע׳ את אנשי ענפי התיירות, הקולנוע,
הבנקאות, המתכת, השיווק. ממיפגשיס
אלה מקווים האופטימיסטים, יצאו שותפויות
חדשות רבות.
בנאום־הפתיחה (שהיה מליצי והוקרא
באנגלית הססנית) הציג לוי אשכול את
מטרותיו הגדולות של התיכנון הישראלי:
אוכלוסיה של ארבעה־וחצי או חמישה
מיליון יהודיים עד שנת ,2000 גידול היצוא
ב־^ 80 תוך ארבע שנים, וגידול מספר
המועסקים במיפעלים ב־״/ס 20 תוך אותה
תקופה.
הצירים עצמם היו קצת יותר צנועים בהערכות
שלהם .״יהיו בוזדאי כמה השקעות
במיפעלים,״ סיכם אחד מהם את
הדיעה הכללית .״כנראה שהענף הכימי
והפטרוכימי במיוחד ימשכו עניין אמריקאי.
אבל לא זאת תהיה התרומה העיקרית של
הוועידה.״
התרומה העיקרית הודגמה על־ידי הלורד
זיו, אחד מגדולי הסוחרים והמשווקים של
אנגליה. כאשר התחיל לנהל עסקים עם
ישראל, הסתכמו קניותיו כאן ב־ 900 לי״ש
בשנה. כעבור שלוש שנים קפץ הסכום ל־
2.3מיליון לי״ש.
לעומת דוגמה מוצלחת זו של שיווק
תוצרת ישראלית, הציב אפרים גוזמן —
לשעבר המזכיר הכללי של התאחדות הסוחרים
בישראל, וכיום איש־עסקים פרטי
מצליח — דוגמתו של ישראל רוגוזין,
שהשקיע מיליוני דולארים בתעשייה, ומקלל
את החלטתו בקולי־קולות .״התעשייה הישראלית
היא דבר מיוחד במינו. יש לה חוקים
משלה, שקשה ליהודי מחו״ל להסתגל אליהם.
לכן מוטב לא לסבך אותם בתעשייה
שלנו. שיתנו תרומות, או יעזרו בשיווק
הסחורה שלנו.״
דוגמה של מיפעל מקומי, אשר אינו זקוק

להשקעות מן החוץ, היא זו של טמפו.
סיפר בעל המיפעל, משה בורנשטיין,
שמטוסו המתין לו כדי להטיסו לירוחם,
שם נחנך מיפעל הבקבוקים החדש שלו
באותו בוקר :״כבר היו לי כמה הצעות
של אמריקאים להשקיע במיפעל שלי• אמרתי
תודה, לא צריו.״
אפשר להניח שהיה מוותר ברצון על
יוזמה אמריקאית אחרת: פתיחת מיפעל
קוקה־קולה, שגם הוא החל בייצורו באותו
בוקר עצמו.

ידידו ש? ג׳וגסון
ך* איש שהקים את מיפעל קוקה קולה
ן ) בישראל היה גם הוא בין צירי הוועידה.
אפילו אחד הבולטים בהם: אברהם (״אייב״)
פיינברג, בנקאי, יו״ר מיפעל מילווה הפיתוח,
ואחד מראשוני העוזרים במיבצע הרכש ה־ישראלי

״*יאבל למרות ששתה בגאווה רבה מתוצרת
מיפעלו, לעיני הצירים, לא זה היה ייחודו
ביום פתיחת הוועידה. התעניינו בו הרבה
יותר בגלל קשריו עם הנשיא ג׳ונסון —
שאותו בוקר עצמו הודיע כי לא ירוץ
שנית לנשיאות. והרי אייב הגבוה והנימרץ
הוא האיש שפירסם לפני שבוע מודעה על
עמוד שלם בניו־יורק ט״מס, בה תמך
בנשיא ג׳ונסון — בצירוף תצלום המראה
את הנשיא עם לוי אשכול.
כן, הודעת ג׳ונסון הפתיעה אותו. היא
גם מעסיקה אותו. אבל הוא יקבע את
דעתו סופית רק אחרי שיביט ישר לעיניו
של ג׳ונסון, לכשיחזור. בינתיים הוא עסוק
בבעיותיה הכלכליות של ישראל, במה
שהוועידה הזאת יכולה לעשות לפתרונן,
״השקעות? כן, בוודאי שיהיו. אבל זה לא
העיקר. העיקר הוא הקשר הרצוף עם הכוח
הכלכלי האדיר של יהדות העולם. כוח שיש
ביכולתו לפתוח בפני הייצור הישראלי
שווקים ששום מוצר זר לא היד, יכול
לפלוש אליהם לעולם!״
כלומר: שוב — שיווק, מכירות. זה לא
מרים ולוי אשכול, חבוקים, מקבלים את פני הצירים במסי־ יפתור את הבעייה היסודית של תכלכלה
בת־קוקטייל שנערכה בבניין הכנסת. משמאל: הבארון אד־ הישראלית.
אבל זה בכל זאת יעוור לה במשהו.
מונד דה־רוטשילד. כל מי שחשב את עצמו למשהו בישראל — השתדל להשיג הזמנה.

שני מאוחים

במדינה הגבול הגודל
הלם שנית

09 9 1 0 3 3ץ0111

5׳ 1£810/1א ^

6א1£* 01

דו״ח אישי על

ב ר 7ך

מאת

דוד אב ידן

משורר נודע יוצא לבדוק את תכונות
הסם המדובר־ביותר־בעולם על גופו־הוא
בספר היחיד על ל.0.ד. בעברית:
ל.ס.ד. ויוזמה /ל.ם.ד. ומין /
ל.0.ד. ונישואים /ל.0.ד. ומלים
בכל חנויו ת הספרים
הפצה: ברונפמן-אייל, שטראוס ,3ת״א

חשוב לנשים -
לתסרוקות

סלון

ק די ח ה
*0 • 8 ^ 1.01ז( 8811פ 11ס מ3 ^ 1
\\וו 1ו\ 4
תל־אביב, רחוב ארלוזורוב ,188
טל 254003 .
ישר מפריז לשרות לקוחותינו :

הספרית

המפורסמת

מיק קראוס
108 81 ** 112מ1
א8^ 1,0
18־ 868 31ץ 8 121נ 11ת 3ו01

בנוסף עומד לשרותכם
הצוות הקבוע שלנו

להופעה זוהרת
ביום ובערב

אסתר, סטלה, וקלרה
טיפול בשיער על־ידי
מחירים נוחים
מומחים מעולים
שרות אדיב

ו׳ ב ג רו ת?!

ב־ 7לאפריל נפתחיםקורסיםח דש י ם
מוקדמות ובגרות
למועד אוקטובר 1968
נו טי ם והו שמה: נ בז ק ד 13-8

גמנסיה פנית
החש מלד2
^ ^ ת חנ ה מונזי ת מאחוו׳ תחנת הניח

אחה״צ 8-4

ירושלים

ש לו מ ציון המלכה הן

תל־השונור נאבקו
רופאיבית־החולים
משך חמישה שבועות תמימים למען החלמתה
של החיילת
דניאלה לוקש. הליקופטר
הביא את הצעירה,
באחד מלילות
החודש שעבר,
לתל־השונזר ובחדר־הניתוחים
התברר לרופאים,
כי לא תהיה
להם ברירה אלא לקטוע
את רגלה של
דניאלה מעל לברך.
דניאלה לוקש היתד,
החיילת היחידה
מזה שנים, שנפגעה
בפעולה מלחמתית.
זד, קרה בעת אחת
מפעולות אל־פתח, דניאלה נגד היאחזות הנח״ל
ברמודה,גולו. פגז־באזוקה חדר לחדר־האוכל.
לא היו נפגעים רציניים אחרים.
חיי פעלתנות ושמחה. לחבריה של
דניאלה נידמה היה, כי חייה הגיעו לקיצם,
עם קטיעת רגלה. כי דניאלה לא היתד,
נערה רגילה.
היא היתד, נערה תוססת ופעילה, הזקוקה
מאד לשתי רגליים שלמות ובריאות.
״היא היתר, כולה אש־להבה, פקעת של
פעילות וחיוניות״ ,סיפר השבוע אחד
מחבריה מד,היאחזות. לדניאלה, שכונתה בם־
כל דנה, היה ממי ללמוד חדוות־חיים:
היא היתד, בתם של שניים מפליטי־השואה,
אשר השתתפו בייסוד המושב נירה, בעמק־חפר,
גידלוד, שם להיות צברית טיפוסית,
פעלתנית ושמחה.
לפני מלחמת־ששת־הימים התגייסה דניאלה
לנח״ל, עלתה עם בני־ד,מושבים שבגרעין
שלה — להיאחזות־חצבה. לאחר קרבות
ששת־הימים, הם הקימו את היאחזות ב־רמת־הגולן,
בה היתד, דניאלה אחראית על
פעולות התרבות. התנדבה נוסף על כך
לארגן את המיטבח במשק הצעיר, ולהכין
מקופסאות השימורים ושאר ד,פרודוקטים
מעדני מלכים.
״בשניהם הצטיינה״ ,סיפרו חבריה, השבוע
.״היא היתד, מגרדת לנו אמנים שלא
חלמנו לראות אותם אף פעם, והמיטבח
שלנו היד, הטוב שבכל המשקים״.
אולם דנה לא הסתפקה בכך. כשעלה
על הקרקע גרעין אחר, הקים סמוך למקום
את היאחזות אל־על, אימצה דנה אף את החיים
התרבותיים ואת המיטבח של ההאיח־זות
השנייה. כך הפכה דנה להיות הרוח
התוססת של שתי הנקודות כאחת.
הרופא והשר. ואומנם, כשהתעוררה
דניאלה במיטתה הצחורה שבבית־ד,חולים,
חשך עליה עולמה .״אין לי בשביל מה
לחיות!״ אמרה לא פעם, בהתבוננו; בחלל
שמתחת לשמיכות, שם היתר, צריכה להיות
רגלה השנייה.
אחת האחיות אף תפסה את דניאלה, פעם,
כשהיא מנסה לבלוע כמות גדולה של
גלולות, אותן סחבה ממרפאת־הביתן, מתוך
רצון לשים קץ לחייה בדרך הקלה.
איש מן המבקרים הרבים, שצבאו על
מיטתה, לא היד, מסוגל להוציא אותה,
בתחילה, מדיכאונה. לא הוריה ולא חבריה
למשק.
ואז, כשנודע לפרופסור חיים שיבא, מנהל
בית־ד,חולים, על המרה השחורה של דניאלה,
הוא החליט לעשות משהו, לקחת אותה
תחת חסותו. משך שעות ארוכות, ישב
לידה, שוחח עימת, עודד את רוחה.
שיבא אף דאג שיבקרו אצל דניאלה
נכים משוקמים ממלחמת־ששת־הימים. הם
סיפרו לה על הסתגלותם המהירה.
איש אחר שעודד את קורבן־הגבול הצעירה
היה שר־הביטחון משה דיין. מייד
לאחר שהוכנס לבית־ד,חולים, בעיקבות
תאונת־החפירות שלו, התעניין דיין אצל
שיבא על מצבה של החיילת. שיבא סיפר
שהיא שרויה בדיכאון. מייד ציודה דיין
להעביר לדניאלה את עשרות הזרים שנשלחו
אליו על־ידי מעריציו. מדי יום ביומו היה
דורש בשלומה, אישית.
הרחק מהגבול. אט־אט למדה דני־

אלה להשלים עם מצבה. היא החלה לחייך
מחדש. היא כבר למדה שאפשר ליהנות
מבדיחה, גם במיטת־הנכות .״חזרת לחיים,
דנה!״ התפעל אחד מידידיה.
היתד, זו שיבה זמנית ומכאיבה. ביום ה׳
האחרון הלם הגורל שנית בנערה. אחד
מעירויי־הדם אשר קיבלה בא מגופו של
חדלה־צהבת — אחת הסכנות הבלתי-
נימנעות, כימעט, של התרמות־הדם, המהווה
סיוט ממש אצל הרופאים.
בביתר המיקרים מסוג זה, לא היתד,
קיימת כל אפשרות לזהות שזהו דמו של
חולד,־צהבת. וכיתר ד,מיקרים בהם מכניסים
דם זה לגופו של פצוע, כמוהו כפסק־דין
מוות.
מד, שלא עשה פגז־הבאזוקה עשה עירוי־הדם.
דניאלה ניכנעד, לכאביה, מתה בזירת־הקרב
האחרונה שלה, הרחק מן היבול
עליה הגנה בחייה.

ארץ־ישראל החבלניות הידיעה לא זכתה בפירסום, באף אחד
מעיתוני־ישראל. אולם היה בר, מן המאלף:
בין תצלומיהם של קורבנות ההתקפה הישראלית
על כראמה, שנישאו ברבים בחוצות
עמאן, התנוססו גם תמונותיהן של נשים
ושל נערות.
לא כולן היו תמונותיהן של תושבות־

י י׳ יי 55

הוא חתו את בנ, אהובתו -
וטוען שנחחוגעל־ידי אביה
ך* חום הנוגשים דמה, בערב ד,־!1
בדצמבר האחרון, לסרט גאנגסטרים!
קשוח: דני רצאבי ( )28 רץ בזעקות־אימים
כשדם ניגר מרגלו. בכניסת מסעדת ציון,
שבכרם התימנים הסמוך, התקהלו אנשים
שחזו, כמה דקות קודם לכן׳ כיצד נימלט
דני משולחנו, שם ישב יחד עם יוסף אבטה,
כשהוא צועק :״הוא דקר אותי!״
לא היתד, זו אלא אפיזודה נוספת ברומאן
ארוך, גדוש אהבה ובעיקר — שינאה,
שבגללו נקטעה בינתיים רגלו של דני, הושחתו
פניה של איילה — בתו של יוסף —
והתאמללו שתי משפחות. רומאן המתחיל
לפני עשר שנים, כשאיילה בת ה־ 16 הכירה
את וני — או משחיז־סכינים ועכשיו, עד
לאסונו, שוער בדיסקוטק בר־ברים.
שלוש שנים הלכו דני ואיילה ביחד, עד
שהנערה מצאה גבר אחר, מבוגר יותר ורציני
יותר. היא לא ידעה איך להגיד זאת
לדני, עד שיום אחד, עת הלכו כהרגלם
לדירתם של אחותו וגיסו, כדי שאיילה תשמש
שמרטף, היא סיפרה לדני את האמת:
״אני כבר לא רוצה אותך,״ אמרה.

מפות לא ברצינות י ״

ץץהשאירע לאחר־מכן מצא את תיאורו
* ) במשפט פלילי בדלתיים סגורות, וב־

* מאס לי ״ 1נהם משה דיין מעל
מי ט תו האורטופדית, מה הוא שוכב
חסר־אונים ,״אני נותן לכם לא יותר מ־20
יום. אחר־כך אשוב להיות שר־הביטחון!״
כי דיין, אשר הועבר השבוע לביתן אחר
— לתנאי־אישפוז רגילים — אחרי שיצא עוררו אצל דיין — הידוע בשל התנודות
מכלל סכנה רצינית — אינו מסוגל לשאת החדות שבמצבי־רוחו — מרה שחורה ורוגז
את המחשבה שקצב־ההתרחשויות הביטחובלתי־מאופק.
ניות
גובר, בחוץ, שעה שהוא שרוע פרקדן
לא פחות התעצבן שר־הביטחון הפצוע,
וחסר־מעשה.
כשקיבל דיווחים על הצהרות ותגובות של
אנשי־השילטון על המתרחש. דיין, הקשור
במיוחד נהם ורטן שר־הביטחון — לעיני
עוזריו ממשרד הביטחון היושבים בחדרון קשר מתמיד עם משרדו, באמצעות טלפון
סמוך לחדר הקטן שלו, בביתן החדש —
המוצב ליד מיטתו ובאמצעות מלוויו, היושבים
בחדר הסמוך, פשוט אינו מסוגל
כאשר הועברו לו פירטי־תגובותיו של ראש־להחזיק
מעמד במיטה.
הממשלה ושריו־,ביטחון בפועל, לוי אשכול.
אבל דווקא ממיטה זו אסור לו לזוז: גם
צילומיהם של אשכול ושל השר יגאל
שעה שהוצא מחדר־הבידוד, הוכנס לביתן
אלון, שהרבו להופיע לעיני־המצלמות, בין
החיילים שהשתתפו בפעולות־הגבול האחרות, רגיל, בו שוכבים גם — באולמות אחרים —

תינוק שר דיין: שרהנטתון התורה שם ידו ער האחות המטפלת

מחנה, שנהרגו בעת הקרבות. מיקצתן, אם
להאמין למודעות־האבל של אל־פתח ואיר־י
גוני״החבלה האחרים, היו לוחמות פעילות
שהשתתפו בקרבות נגד צה״ל.
היתד, זו הופעתן הראשונה של החבלניות
בקרב בין ישראל לעם הפלסטיני. אם לשפוט
על־פי מה שאירע במקומות אחרים,
כמו באלג׳יריה ובקונגו, יש כל הסיכויים
שבעתיד הלא־רחוק יצטרכו חיילי־צה״ל להילחם
בחיילות — או בנשים אזרחיות נושאות
נשק ופצצות.

— 1964 כמשפט אזרחי בו הפירסום מותר.
בהתחלת הערב היכר. דני את איילה .״זה
לא היה מכות רציניות,״ הסביר בעדותו,
״סתם כך, לשם הפחדה.״ אחר־כך המשיך
הבחור בחיזורים, כשמטרתו המוצהרת: לסלק
את בתוליה של הנערה ,״כדי שעכשיו
תלכי רק איתי.״
הוא עשה את הדבר בדרך אלימה למדי,
כיוון ששכן בדירה שבקומה מתחתיהם, פנחס
ביז׳ונסקי, מרחוב עין־ורד ,4שמע ״צעקות
נוראות, כמו של חיה ולא של בן־אדם.״
הוסיף השכן בעדותו :״עליתי מייד לדירת
וקסלר, בקומת־הגג, ודפקתי על הדלת בכוח.
אז ענה לי בחור ואמר שהוא האח של
רות. אמרתי שאני הולך להזעיק את המשטרה,
ואז ענה לי, :לא קרה שום דבר. רק
קרעתי את הבתולים של החברה שלי.׳
״נעלבתי מאוד מהתשובה וירדתי וכשבאה
אחותו אמרתי לה מה אמר אחיה והיא
ביקשה סליחה.״
מכל מקום, איילה בת ה־ 19 וחצי התביישה
להודות שהחבר שלה ביצע בה מעשה מגונה
בכוח, ביתק את בתוליה בעזרת ידו. משך
חודשיים הסתירה את לבניה הקרועים בסל־המטפחות
— ורק אחר־כך הגישה תלונה.

סכין פסימטה אפלה
ץ^אז לא התראו הצעירים. עד שערב
1*1אחד, בא לביתה של הצעירה שבכרם
נהג־המונית אהרון זלורי, העובד בקוד־שירות
חולון — תל־אביב והיד, ידידו של רצאבי.
הוא לקח את הבחורה במונית שלו לסוף
הסימטה החשוכה. שם המתין דני.
כשבא זגורי, האכילה איילה את אחיה
הקטן, בן השלוש וחצי. היא לקחה את הילד
איתר, במונית, אבל, כשראתה את דני
בחוץ, סירבה לצאת מהמונית, כפי שביקש.
אז שלף דני אולר, שהכין בכיסו בעוד מועד
— וחתך את פניה של איילה.
איילה הובהלה לבית־החולים. הרופאים נו דיעות הסטודנטים
רוצים
סיפוח
רוב הסטודנטים בשלוחת האוניברסיטה
העברית בתל־אביב — רוצים בסיפוח השטחים
המוחזקים.
זאת מתברר ממישאל קטן שנערך, הש
אשו,
תחילה, מלרפא את החתכים העמוקים,
אך הצליחו לעשות משהו במשך הזמן.
הסבירה, השבוע, האשד, הצעירה לכתבת
העולם הזה :״רק לפני כמה ימים עברתי
בשוק ושני בחורים אמרו: תראו את הפרוצה!
בטח הרועה שלה חתך אותה!״ וגם
הילדות שלי, בנות ארבע ושש שנים, שואלות
אותי :״אמא, מה יש לך בפנים שלך?״
אבל לפחות מבחינה אחת מצאה איילה
מרגוע: הגבר איתו יצאה אחרי דני נשא
אותה לאשה, בינואר , 1963 יהקים איתר,
בית שקט. שתי בנות נולדו להם בזו אחר
זו, כעבור זמן קצר.

נשיכות כשוק
• 1גד דני רצאכי^הגישה^ל״אמלה

1שתי תלונות: על תקיפה מינית —
ביתור בתוליה — ועל חבלה גופנית חמורה.
דני הועמד לדין בבית־המשפט המחוזי
בתל-אביב, בפני נשיא בית־המשפט מרדכי
קנת והשופטים המחוזיים יצחק דולב ואליהו
מני. הוא הורשע, בהתחשב בחומר־הראיות
וכן בעדותם של בני־הזוג וקסלר — אחותו
וגיסו של הנאשם, שניתקו מאז את קשריהם
איתו והעידו כי דני שלף ממחטה ספוגה
בדם, צעק :״הנה הבתולים שלה!״ אף־על־פי
שהצעירה עצמה טענה, שזהו דם מן השריטות
שהיא שרטה אותו, כשהתגוננה.
כן לקח בית־המשפט בחשבון שתי עובדות:
שאיילה הראתה לאחותו סימני־נשיכה
בשוק שלה, ושבספה אשר בדירת־הגג מצאו
סימני־דם.
דני רצאבי, שכפר באשמה, נידון לשנה
מאסר ולשלושה חודשי־מיבחן. בעירעור,
הוחמר עונשו — ורצאבי ישב שנתיים במאסר
בפועל, קיבל עוד שנתיים מאסר על
תנאי.
כשיצא מבית־הסוהר, המתין לו תיק אזרחי
שהכיל תביעת״הפיצויים של איילה על
סך 20 אלף לירות. הסכום שהיה מגיע

חולים רגילים, אסור היה להזיזו מעל
למיטה המיוחדת: כי רופאיו, ובראשם הפרותל־השומר
פסור
חיים שיבא, מנהל
העדיפו לתת לצלעותיו השבורות להתאחות
מאליהן, במקום לכלוא את גופו החסון של
דיין במחוך של גבס בלתי־גמיש.
פירושו של דבר: שאסור לשר־הביטחון
לעשות את התנועה הקלה ביותר.
דבר זה מרגיז במיוחד את השר, הפעיל
והנמרץ, רק יחסם של עובדי בית־החולים
— וביחוד של האחיות — מסוגל להרגיע
במיקצת את עצביו המתוחים של דיין, שאינו
מתרגש מפעילות, אלא דווקא מן השקט.

בינתיים החלו לזרום ביקורים רשמיים
ובלתי־רשמיים לחדרו. השר בלי־תיק יוסף
ספיר, הביא לדיין את חרב־הסיקים, שאורכת
מטר וחצי ושנשלחה ל! במתנה ממדינת סי־קים
באמצעות אירגו! יוצאי הודו בישראל.
אחד ממלוויו של ספיר הציע לדיין לתלות
את החרב למראשיחו, אך דיין סירב
באדיבות.
אורת אחר שפקד את חדרו, השבוע, היד,
השחקן דני קיי. אבל כיוון שדיין ישן,
בעת ביקורו, ואחיותיו סירבו לעורר אותו,
יצא קיי מאוכזב מאוד מן הפגישה עם
ידידו הוותיק.

בוע, בשלוחה. מתוך 317 סטודנטים שהשיבו
ושתשובותיהם לא נפסלו, צידדו 42
אחוז מהם — 178 איש — בסיפוח כל השטחים,
לאלתר.
19 אחוז נוספים 58 הציעו
לספח חלק מן השטחים בלבד.
37 אחוז — 117 איש — התנגדו לטיפוח,
קיוו שהצדדים היריבים יגיעו ל״גבולות
מוסכמים ובטוחים.״
ואילו 2אחוז בלבד — שיבער, איש בסך
הכל — הצביעו בעד נסיגה לאלתר.

כמו במערב־אירופה. אנשי הפא־קולטה
למשפטים צעדו בראש המספחים 86 :
מן הסטודנטים שלה רצו בסיפוח מלא 26 ,
נוספים בעד חלקי.
גם אנשי למחלקת רואי־החשבון צעדו
אחריהם. רק אנשי החוג למדעי החברה היו
יותר נגד הסיפוח 21 :בלבד הצביעו בעד
סיפוח 11 ,בעד סיפוח חלקי 25 ,בעד פיתרון
מוסכם.
כל העניין לא התנהל דווקא באווירה
של רצינות. רשם אחד הסטודנטים בפתק־בחירתו
:״אני גם בעד מינוייו של פרופסור
פרוקצ׳יה, הדיקאן למשפטים, כדיקאן
ברבת־עמון — מתוך ההנחה שאין אדם
מכהן בשתי מישרות בעת ובעונה אחת,
אגב, התוצאות דומות להפליא לאלו
של מישאלי דעת־קד״ל שנערכו, סביב השאלה
״האם חייבת ישראל לסגת או לספח״ בבריטניה
ובצרפת.
#בבריטניה הצביעו 44 אחוז מן הנשאלים
בעד סיפוח מלא, ועוד 21 אחוז בעד
סיפוח חלקי: רק 13 אחוז הצביעו בעד
שיבה לגבולות ר,־ 5ביוני.
>• ואילו בצרפת, בה נשתררה לאחר
המלחמה אווירה פחות פרו־ישראלית, הצביעו
בכל זאת 24 אחוז מן הנשאלים בעד
סיפוח, ועוד 25 בעד סיפוח חלקי — ורק
19 אחוז בעד נסיגה.

לאיילה, לדברי פרקליטה, עורך־הדין פנחס
קליינר, היה 39 אלף לירות, אך כדי שתוכל
לשלם את אגרת בית־המשפט הגבוהה־יחסית,
ביקשה רק 20 אלף לירות.
בפסק־דין נדיר העניק השופט שלמה אשר
לנערה, ב־ 21 במארס , 1967 סך 22 אלף
לירות פיצויים — אלפיים לירות יותר ממה
שביקשה.

״דקר את עצמו!״
ר לדני רצאכל^ללדהלסכום
כזה.
הוא התחיל להגיש עירעורים ולעשות
סחבת. הדבר הזעים את משפחתה של הצעירה,
ובייחוד את אביה, יוסף אבטה, מנהל
סניף במחלקת התברואה של עיריית
חל־אביב וגבר בן ,42 נאה וכסוף־שיער.
וכך אירע שב־ 11 בדצמבר 1967 הצטרף
אבטה לדני, במסעדת ציון, הנמצאת מול
דירתו של יוסף. מה שקרה אחר־כך לא
ברור. כל הנוכחים במקום טוענים :״לא
ראינו כלום.״ רק עד אחד, יעקב סילברה,
העובד במועדון־הלילה צברה, טוען שראה
סכין בידי יוסף.
אך כשקם דני בזעקה ורץ מן המקום,
שתתה רגלו דם. העורק נפגע, כל נסיונות
הרופאים היו לשח־א — ורגלו נקטעה.
עכשיו טוען דני :״אביה עשה זאת מתוך
נקמה!״
טוען יוסף אבטד, ששוחרר בערבות עד
למשפטו :״רצאבי פצע את עצמו, כדי לא
לשלם את הפיצויים!״
בינתיים מוסיף הצעיר לשכב בבית־ר,חולים
איכילוב, חבריו ערכו למענו מגבית במועדון
בר־בריס, אספו אלפיים לירות כדי
שהנכה יוכל להתחיל לקנות מכונית.
איילה מסתירה פניה בבושה וסובלת, כל
פעם שבעלה פוגע בה על הופעתה.
ודומה, שסיפור טראגי וארוך זה עדיין
לא הגיע לפרקו הסופי.
חקלאות סדר
הוא ס די
במשרד החקלאות יש סדר.
לפני חודשיים, פנה אזרח לח״ב במכתב,
ביקש ממנו לברר מדוע מתאכזרים לדגי-
הקרפיון. לא זו בלבד שאוכלים אותם,
כתב האזרח הצימחוני, אלא שאף מובילים
אותם חיים בראש חוצות, לקראת גורלם
האכזר.
הח״כ פנה לשר־החקלאות במכתב, לברר
את גורלם ואת דינם של הקרפיונים.
השבוע, ענה דויד גלבוע, עוזר לשר-
החקלאות, במיכתב הנושא את סמל המדיני׳
ואת הכותרת ״לישכת שר החקלאות״:
״הנידון — מכירת דגים חיים.״
״בזיקה אל מכתבו של מר י. קישון אליך,
הנני להבהיר, כי מכירת דגים חיים נהוגה
בכל העולם ואין מדינה בה קיימות הגבלות
בעניין זה. באירופה נמכר גם השמך בדרך
״בישראל מקבלות מרבית עקרות־הבית את
הקרפיון כשהוא מומת ונקי — אך יש
מיקרים בהם לוקחת עקרת־הבית את הדג
חי לביתה.״
כאמור — סדר זה סדר, במשרד החקלאית•
לדג־הקרפיון, כמובן, כל זה לא
משנה.

במדינה
היסטוריה

האיש שלנו
מקאהיר

סגן־האלוף המיצרי אל־ביטאר עמד החודש
באש־צולבת של שאלות, בתוכנית־הראדיו
לכל שאלה תשובה, ששודרה בראדיו קאהיי.
הנושא: עליונותם של טייסי־ישראל.
תחילה, ניסה לנמק עליונות זו על־ידי
קיומם של ״מתנדבים אמריקאיים בחיל־האוויר
הישראלי״ ,כביכול. אחר־כך, הוסיף
כבדרך־אגב, באנחה גדולה, כי היו ימים
בהם למדו ישראליים טייס — במצריים.
הוא הזכיר את שמותיהם של שני יהודיים
מפלסטינה שעברו קורס־השתלמות במצריים
— סלון דרורי ושולמית הורנהורט.
כתב העולם הזה יצא לחפש את הטייסים
שלנו מקאהיר — ואף מצא אחד מהם.
״קורס כארץ הנילוס:״ שולמית
הורנהורט איננה בארץ. מסתבר, שהיא נישאה

ז כו

השבוע זכו :
כוכבא לפיד
בלהה ברץ —

— רחוב שפירא ,19 רמת־גן

משמר השבעה ,42 דאר בית דגיו
גושלר — רחוב שדרות קוגל ,3חולון
אלה אביבה כהן —

הלבנון , 28 רמת הטייסים, תל־אביב

ש. שושנה —

רחוב מבצע סיני ,48 רמת יוסף

תנאי ההשתתפות .1 :ציין את שמך
וכתובתך המלאים על מעטפה .2 .צרף 3
פקקי כתר של ״גולדסך ו־ 3פקקי כתר
של ״גולדסטאר״ .3 .השלם את הסיסמה
״תנו לגבר 4 .שלח לת.ד 7095 .תל־אביב,
עבור מבצע ״יהלום בכל יום״.

טייסים ישראליים במצריים
״נלחם ביחד — בלהק אחד!״

יהלום של משקה ויהלום בכל יום
במבצע ״ גולדסטאר גןלךס ין־• י
* ט ב עו ת היהלו מי ם מוצגו ת באולמי

המבצע מסתיים ב־4.4.68
הזדרזו במשלוח המעטפות ,

,תל־אביב. בן י!,ודה .64נ תני ה. לילנבלום?. .13נ

״ אולפן גר ג״ ב ע ״ מ

רחוב גורדון ,5ת״א, ת .ד3230 .

ק צעבריתרו/או נאנגליתר ת
בחופשת־פסח בהנחה מיוחדת
( 9.4עד )17.4
קורס בוקר בתל־אביב
ואחרי פסח קורסי ערג
בירושלים—תל־אביב—חיפה
הצלחה מובטחת! פרטים:

״אולפן גרג״(בר־קמא)
ת״ א: גורדו! ,5טלפון 236209
י ־ ש: בי״ס ״הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

מ י זא ת
הבתולה ממאה שעוים??
על ג ן מספרת הבתולה עצמה ! !

הפצה:

ליהודי בעל תואר אקדמאי, ד״ר גולדשטיין,
שהוא בעל מדגרה בקפריסין.
לעומת זאת, נימצא אבי־שלום דרורי. אלא
שאינו עוסק כרגע בטייס אלא — בהיפנוזה.
״כן, זה היה מזמן, ב־ , 1935 אחרי שלמדתי
טיסה בארץ,״ סיפר דרורי לכתב.
״עברתי קורם מעשי בארץ הנילוס. יצאתי
עם שולמית לקאהיר, ושם היינו חניכים
בבית־ספר לטייס שהוקם, ליד הבירה.
״בית־הספר הוקם על־ידי הניכבד אל־שאריף
עבאס חלים, מי שהיה מועמד
למלוכה, במקום פארוק, אך לא הומלך.
״הדריך אותנו הטייס המצרי הוותיק חליל
אל־אשיף. היו עוד 18 חניכים בקורס.״
כני־הארץ והמחתרת המצרית. היחסים
בין המצרים לבני ארץ־ישראל היו
הדוקים. השילטונות עודדו את הקשר ובסיום
הקורס, ערך הרב הראשי של מצריים
מסיבה לשני הצעירים היהודיים.
״כל המיהו מי של קאהיר, יהודים
כערבים, באו למסיבה,״ מספר דרורי.
״ובסוף המסיבה קם הטייס אל־אשיף:
,ידידי,׳ פסק, ,אני עוד מאמין שיבוא יום
והימצאו בלהק אחד עם טייסי־מצריים —
להק שיילחם, יחדיו, נגד אנגליה הגדולה!׳״
כתוצאה משיחה זו ביקרו בני ארץ־יש־ראל
הצעירים באסיפת המחתרת המצרית,
שקמה אז בראשותו של הנסיך עבאם חלים.
ואומנם, ב־ 26 בינואר , 1936 זמן קצר לפני
הפרעות הערביות של שנר, זו, ביקרה
משלחת טייסים מצריים בארץ, והתאכסנה
במלון סן־רמו שעל הגבול בין תל־אביב
ליפו — כיום בניין האופרה.
הם רצו לארגן תיאום בין המחתרת
המצרית לאירגונים ישראליים. אך כאשר
נודע לוועד הערבי העלית על מטרת בואם
האמיתית, הוזמנו הטייסים לפגישה —
ולאחריה, ארזו את חפציהם וחזרו מצריימה.
ואילו במלחמת־העולם היה דרורי לא
טייס אלא איש-קומאנדו שנילחם, במצרים
ובלבנון, במיסגרת הכוחות הבריטיים, דווקא.

ספרי אייל, שטראוס ,3תל־אביב.
העולם הזה 1696

ך* ל חייו חלם טוביה מסורי להיות חייל קרבי. כאשר
^ פרצה מלחמת־ששת־הימים, נידמה היה לצבעי בן ה־29
ממושב גאולי־תימן שבעמק־חפר — כי הנה־הנה ניתנה
לו סוף־סוף ההזדמנות להוכיח את עצמו כלוחם אמיץ:
טוראי טוביה מסורי נקרא לשרות מילואים.
ואכן, יחידתו השתתפה בקרבות בגדה המערבית, בין
ג׳נין לשכם. אולם המלחמה הסתיימה מהר מדי לטעמו —
ומבלי שתינתן לטוביה מסורי ההזדמנות להילחם.
אז החליט הטוראי מסורי, כי גם אם המלחמה הסתיימה
עבור כולם — הוא לא יסכים שתיגמר עבורו. טוביה
המשיך להילחם לבדו, כימעט חודש ימים לאחר המלחמה.
הוא כבש כפרים, ערך מצוד על אנשי אל־פתח, ערך
חיפושים ומעצרים, גילה מצבורי־נשק — וכל זה לא רק
בעצמו אלא גם ביוזמתו הפרטית.
במשך חודש תמים מייד לאחר המלחמה, היו משוכנעים
ערבים רבים באיזור שכם, כי הטוראי טוביה מסורי הוא
מושל הגדה בכבודו ובעצמו.
עד שיום אחד, בדרך מיקרה. נקטע החלום. טוביה מסורי
מצא את עצמו אסור בידי המשטרה הצבאית. לא עברו
ימים רבים והוא הועמד לדין בפני בית־דין צבאי, כשהוא
מואשם בלא פחות מעשרים סעיפי־אישום חמורים —
וביניהם פשעים כמו נסיון לרצח, אונס, שוד ומעשים מגונים.
כך הסתיים, לפני שבועות אחדים, חלומו של טוביה,
הכובש הפרטי של הגדה המערבית, כאשר נידון לשתי
שנות מאסר — אותן הוא מרצה עתה בכלא צבאי. הסיפור
המסתתר מאחרי עלילותיו של הטוראי מסורי הוא סיפור
כימעט דמיוני, המזכיר לא במעט את אגדת הסרן מקופניק,
אותו אזרח גרמני שהגיח מפרבר ברלינאי, שהתחפש לקצין
— ובעזרת פלוגת־חיילים אסר את ראש־העיר, כדי לשדוד
את קופת־העירייה.

שעשועים עם רובה
ך* סגיד המלחמה התחיל להתגלות אצל טוביה
ן 1מסורי עוד בגיל צעיר. הוא היה בן שמונה לערך

שני ימי־כיבוש, כשהופיע סוף־סוף, חייל ישראלי בכפרם —
יצאו לראותו כל הכפריים, ובראשם המוכתר.
הטוראי טוביה מסורי הציג את עצמו :״אני חייל צד,״לי״
ואז הזמין אותו המוכתר לביתו. שם התכנסו כל נכבדי
הכפר .״שמענו בראדיו,״ אמר לו המוכתר ,״שכבש,תם
אותנו, אבל אף אחד עוד לא בא לבקר אותנו.״
טוביה מסרי הבין מייד את המצב, דרש מהמוכתר למסור
לו כתב־כניעה. המוכתר היה מוכן לחתום על כתב־הכניעה
מייד — אבל טוביה מטורי לא מקבל כתבי־כניעה סתם ככה:
הוא דרש מהמוכתר, כתנאי לקבלת הכניעה, שיסגיר לו את
כל הנשק ד,נימצא בכפר, וכן שיצביע על אנשי אל־פתח.
לשם כך, נתן טוביה למוכתר שהות של 24 שעות,
הודיע כי יחזור לכפר למחרת. ליתר ביטחון, החליט טוביה
לערוך חיפוש בכל בתי־הכפר. הוא עבר מבית לבית, עדך
חיפושים מדוקדקים, מבלי לחסוך מזמנו. הוא שהה בבתי־הכפר
מספר שעות, ורק בערב — חזר לבדו ברגל, לבסיסו.
מאוחר יותר התלוננו תושבי הכפר, כי בשעת ביקורי-
הבית שלו, ביום בו כבש את הכפר, ביצע הטוראי מסורי
מעשים מגונים בנשות הכפר.

ה טו דאמהמושבשבעמס ־ חפר
רצהלמ שו ל \ 3דההמער בי ת
והואשםברצח, שו ד, ביזהו אונ ס

כאשר התגורר עם משפחתו בכפר־יעבץ, בשרון המיזרחי.
היה זה כפר קטן, מאוכלס בתריסר משפחות תימניות,
שהיה נתון מדי פעם להתקפות ערביים, מן הכפרים הסמוכים.
בבית־אביו הוסתר אז רובה אנגלי ישן — כלי־נשק בלתי
ליגלי, בימי המנדאט. בכל יום בו היה נותר לבדו בבית,
נהג טוביה להוציא את הרובה ממקום־מחבואו, מתחת
למיזרון או מתוך הארון, ומשתעשע בו בלהיטות.
יום אחד, לחץ טוביה על ההדק: כדור ניפלט החוצה —
וכל הכפר עמד על. רגליו, עד שהתברר מקור־היריה.
במלחמת־העצמאות, כאשר כנופיות ערבים ירו על הכפר,
היה מתפקידו של טוביה לומר תהילים יחד עם כל ילדי-
הכפר, שעד, שהמבוגרים שכבו בעמדות .״אבל אני אהבתי
לשמוע את היריות,״ גילה טוביה כעבור שנים,״ לכן לא
הייתי אומר את התהילים, כדי שהיריות לא יפסקו.״
לאחר הקמת המדינה ניתן לאביו תת־מיקלע סטן, במקום
הרובה האנגלי. טוביה, שהיה אז נער בן 12־ , 13 שמר את
הסטן מתחת למיזרון האישי שלו. באותה תקופה נהגו
מסתננים לפקוד את הכפר, מדי פעם כדי לגנוב בהמות
ורכוש. טוביה קדח לו מעל מיטתו חור, ומדי פעם,
כשנידמה היה לו שמסתננים מגיעים לכפר, היה יורה משם
צרורות לתוך החשיכה — צרורות שהזעיקו את כל אנשי־הכסר.
כאשר הגיעה העת עבורו להתגייס לצה״ל, היה ברור
לטוביה שהוא הולך ליחידה הקרבית ביותר. הוא התנדב
לצנחנים. אולם מסיבות שונות לא העבירו אותו תחילה,
לחיל זה. לכן סירב למלא פקודות ביחידות שונות, לשם
הוצב, עשה בעיות ונידון תכופות למחבוש.
עד שלבסוף נעתרו לבקשותיו — והוא צורף לצנחנים.
אולם לרוע מזלו, שוחרר טוביה מסורי מצה״ל עוד לפני
שהספיק להילחם באיזו מלחמה שהיא.

* מי־הזוהר של הטוראי מסורי כמושל פרטי של מספר
כפרים בגדה המערבית נימשכו כשלושה שבועות. הוא
פקד כפרים רבים, ערך חיפושים וקיבל כתבי־כניעה.
איש מתושבי־ר,כפרים לא חשד בו לרגע ולא פיקפק
בסמכותו. חשיבותו העצמית של הטוראי מסורי עלתה
עד כדי־כך, שהוא החליט שבתוקף תפקידו כמושל ׳פרטי
הוא זקוק גם למכונית פרטית.
באחד הימים, שכר מכונית מדגם סינוקה, בירושלים,
ויצא לכבוש את הכפר ברדלה. בדרך, אסף כטרמפיסטים
שני צנחנים, וכדי להוכיח להם את סמכותו — נטל אותם
עימו לברדלה.
ההצגה נימשכה שם לפי התכנית. טוביה קרא למוכתר,
דרש ממנו למסור לו נשק ואנשי אל־׳פתח, החל לערוך
חיפושים בבתים, כהרגלו.
בכפר זה אירעה התקלה הראשונה במסע־הכיבושים הפרטי
של טוביה: בצאתו מן המקום עם שני הטרמפיסטים,
הבחין בג׳ים אזרחי. משהו חשוד ניראה היה בג׳יפ הזה,
וטוביה הורה לאחד החיילים שלידו לירות באזזיר, כדי
שהג׳ים יעצור. הוא הגיע אל יושבי־הג׳ים; לדבריו — כדי
להזהירם לא לעבור את הגבול! דרש מהם להציג תעודות,
הוא לא ידע שאחד מיושבי־הג׳יפ היה סגן בצד,״ל. כאשר
הסתלק משם טוביה. רשם הסגן את מספר המכונית שלו.
כעבור יומיים יצא טוביה מסורי למסע־חיפושים נוסף.
בדרך לירושלים עצר אוטובוס ערבי, שניראה חשוד בעיניו.
הוא עלה אל תוך האוטובוס, דרש מהנוסעים שימסרו לו
מייד את הנשק ד,נימצא ברשותם. כאשר איש לא נענה,
החל טוביה לערוך חיפוש בכליהם. לרגע, נידמה היה לד
שאחד הנוסעים שולף נגדו אקדח. טוביה לא היסס וירה בו
צרור־כדורים.
בהלה נוראה קמה באוטובוס. נשים צרחו ונימלטו על
נפשן. שאר הנוסעים פרצו בצעקות, וטוביה הירשה להם
לקחת את הפצוע ולהביאו לרופא. כעבור דקות מספר
נימלטד כל הנוסעים, וטוביה נישאר לבדו באטובוס — עם
כל חפצי הנוסעים, שהופקרו ללא השגחה.
אז החליט טוביה שאסור לזנוח רכוש זה. הוא אסף
מזוודות וחפצים אישיים, הכניס אותם למכוניתו, נסע לירושלים•
בדרך, נתקלקלה מכוניתו השכורה. טוביה התקשר
עם קצין־העיר בירושלים, וביקש מכונית־גרר שתגרור
אותו לסדנא. זאת היתד, טעותו העיקרית.

קריאה -ברגע? 8גי השיחרור

החלום צץ מחדש

*** מונה שנים לאחר מכן היה נידמה כי טוביה שכח
^ את חלומו הישן. הוא עבד כסייד, בכפר ליד כפרד,רואה,
כן ניהל חיים שקטים, כאיש־עבודה לכל דבר.
ואז באה מלחמת־ששת־הימים. טוראי טוביה מסורי הולבש
שוב במדים. החלום הישן התעורר וצץ מחדש.
כשהוא לבוש במדי צה״ל ומצוייד בתת־מיקלע עוזי, יצא
הטוראי טוביה מסורי לכבוש ולמשול בגדה המערבית.
היה זה יומיים לאחר כיבוש שכם, ביום השבת, כאשר
עדיין התנהלו הקרבות ברמה הסורית. יחידתו של טוביה
חנתה בגדה, בשכם. חיילי היחידה קיבלו הוראה להישאר
במקום החנייה.
אולם טוביה לא יכול היה להשלים עם זה. הוא נטל
את העוזי שלו, יצא לרחובות שכם. ביוזמתו הפרטית, מבלי
שאיש יורה לו לעשות זאת, החליט למצוא את מצבורי־הנשק
אותם מסתירים ודאי תושבי שכם.
הוא עבר ברחובות, הטיל עוצר, וקרא בערבית לתושבים
להסגיר את כל הנשק המצוי ברשותם. אחר־כך ניכנס מבית
לבית, ופתח בהסברים עם הדיירים. למרבית הפלא, השתכנעו
כמה מהם, כי החייל הבודד שהופיע בביתם הוא כנראה
אישיות צבאית מוסמכת — וחלקם אף מסרו לידיו כלי־נשק.
ואז, לאחר שכבש את שכם, החליט טוביה לכבוש גם
את שאר הכפרים בסביבה. יום אחד הסתלק מיחידתו ללא
רשות. הוא יצא אל השדות, עלה על דרך־הטנקים של הצבא
הירדני. לאחר שהלך כחמישה קילומטר מחוץ לשכם, מצא
מספר טנקים ירדניים נטושים.
הוא עלה עליהם, הוציא מתוכם את המיסמכים שהיו בהם.
אולם לא חייל בטוביה יסתפק בשלל זה: על אחת הגבעות,
ממול, ראה כפר ערבי. הוא החליט לצאת ולכבוש אותו.
הכפריים הערביים הסתכלו בעיניים תמהות בחייל היש־
־אלי הבודד, שהגיע לכפרם. קודם לכן לא ראה איש מהם
חייל ישראלי. מאחר שהכפר אינו קרוב לכביש, פסחו
עליו כוחות־צה״ל, שניכנסו לגדה המערבית. עתה, לאחר

טרמס לביבוש הכפר

טוראי טוביה מסורי

^ אשר ניגררה מכוניתו השכורה של טוביה לסדנא
^ הצבאית, הבחינו החיילים שזו אינה מכונית צר,״ל, הם!
הזעיקו את המשטרה־הצבאית.
השוטרים הצבאיים ערכו חיפוש במכונית, גילו בה רכוש
ומזוודות שנראו בעיניהם בביזה.
טוביה נישאר במעצר למשך הלילה. למחרת, הצליח לשכנע
את השוטרים, כי כל מה שבמכונית היא סחורה שקנה
בירושלים המיזרחית. השוטרים כבר עמדו להניח לו ללכת
— כאשר הגיעה לפתע קריאה טלפונית. נימסר בד, על
מכונית סימקה מיסתורית, בה מסתובב בגדה חייל חמוש בי
עוזי, העורך חיפושים ומחרים רכוש.
טוביה מסורי נעצר לחקירה.
כשניצב טוביה מסורי בפני בית־הדין הצבאי של פיקוד
המרכז, ניראה היה מצבו כלאחר יאוש. לא פחות מ־25
עדים מסרו על מעלליו במשך החודש שלאחר הכיבוש
בבית־המשפט סירב טוביה מסורי לקבל את עזרת הסני׳
גורים שהועמדו לרשותו, החליט לנהל בעצמו את הגנתו
כל בני־משפחתו הזהירו אותו לבל יעשה זאת, שב
טוביה צפוי — לו הורשע בעשרות ההאשמות המיוחסות ל
— למאסר־עולם.
אולם טוביה מסורי לא נואש. בחקירת העדים על פרשת
היריות באוטובוס, הצליח טוביה להוכיח, כי אומנם שלן
אחד הנוסעים אקדח — והוא ירה בו כדי להגן על עצמז
כך זוכה מאשמת הנסיון לרצח.
וכאשר עלתה על דוכן העדים הערביה מכפר ברדלד
שטענה כי טוביה אנס אותה — הצליח טוביה לשבח
בחקירת שתי־וערב, עד שחזרה בה מעדותה הקודמת.
לעומת זאת, נימצא טוביה מסורי אשם בשוד מזות
ובביזה. בית־הדין פסק לו שתי שנות־מאסר, ועוד שלוי
שנות מאסר־על־תנאי.
אולם הטוראי טוביה מסורי סבור כי לא נעשה י
משפט צדק. הוא הגיש עירעור על פסק־דינו, ותובע לזכות
״מה שעשיתי, לטובת צה״ל והמדינה עשיתי!״ הוא טוע
״נכון שביצעתי את הכל ביוזמתי הפרטית — אבל מה א
אשם שהשלמתי מה שצה״ל כולו לא הספיק לעשות״״

הודעה לכל המזדנבות :

המיליונרים׳ באו!
המיליונרים הגיעו. המיליונרים הגיעו. מכל קצוות העולם הם באו
לוועידה הכלכלית בישראל, ואיתם צ׳קים שמנים, סיגרים שמנים,
ולרוע המזל, ברוב המיקרים, גם נשים שמנות;
אז בואנה נבדוק מה יש שם בשבילנו. לורד גזון זיו. נא
לא לזלזל בתואר. בן שבעים ותשע. נא לא לזלזל בגיל. הוא
אלמן, בעל אופי טוב, ועיקר תכונותיו — הרבה מיליארדים העומדים
לרשותו, והחנות מארכס אנד ספנסר, שהיא כולה שלו.
אייזיק וולפסץ. עשיר, אבל דתי, ונוסף על זה גם נשוי.
בואו, לא נתעכב עליו יותר מדי.
אדמונו* דה״רוטשילד. לא זקוק להצגה. נשוי, אבל כידוע,
לא מזלזל בנשים צעירות. אלא שעכשיו הוא באבל לאחר
פטירת אמו. הבא בתור.
משהו מיוחד. אהרון גלמן. עדיין לא הגיע לגיל הארבעים
וכבר הוא סגן־נשיא של רשת חברות למחשבים, ציוד וניסוי,
ייצוא נייד, אינסטלציה חשמלית, ייצור מכוניות ועוד. מחזור
של שלוש־מאות תשעים אלף לירות לשבוע. מומלץ.
יחד איתו הגיע ליאונרד ברגר, בן שלושים וחמש, עם
שלושים וחמישה מיליון לירות לשנה, או ההיפך, קשה לזכור

״זה קרה,״ בישרה ליהי עפרון לכל
ידידיה בהזמנות מקושטות, מעשה ידיה.
.אני בת תשע-עשרה. אני מזמינה אותך
ליוט הולדתי. נא להציג את ההזמנה בכני1

נועד להיות אחד המאורעות הגדולים
של השנה. ליהי הבטיחה שכל הווילה הענקית
של הוריה במלאבס תוקדש למאורע

ליהי עפרון
הזה. היא הבטיחה שיהיה בשר בשפע,
שתייה כדת. עובדי המיפעל של אבא שלה
יציגו את האורחים בכניסה, ומלצרים מנוסים
ידאגו לכל הצרכים.

את כל המספרים הללו. יושב־ראש מועצת המנהלים במיפעל
לייצור מוצרי־תאורה.
אחריו, אברכים אחד אחד: מורץ נוימן, מחזור של תשעים מיליון;
ג׳ו קנטור, מחזור של עשרה מיליון דולאר בלבד, אבל
לעומת זאת הוא רץ כל יום חמישה קילומטרים, משחק טניס, נשוי
והוא אוהב חתיכות צעירות. הוא התחיל את חייו בגיל עשרים
ושמונה, עם שלושים וחמישה מיליון דולאר. היום יש לו כנראה
קצת יותר.
היחידי שאינו מבטיח במיוחד, אבל לעומת זאת הוא בטוח במיוחד,
הוא הקנאדי אואן טננכוים. הוא לא מבטיח, משום שיש לו רק
עשרה מיליון, לעומת כל מיליוני המיליונים של האחרים. אבל הוא
בטוח, משום שהוא בא לישראל במיוחד במטרה להתחתן.
מלאו לו שלושים ושתיים, והוא היה עד היום פליי־בוי שובב.
הוא מתכונן לצאת מכאן במצב אחר. הוא יגור במלון סיינט ג׳ורג׳
בירושלים המזרחית, והוא מקווה שתימצא לו שם בחורה יהודיה,
צנועה וטובה — לא כמו אלו שהכיר עד היום.
אז תעייננה לכן ברשימה, לאט־לאט, בלי חיפזון. אפשר למצוא
את כולם בקינג־דייוזיד בירושלים, ובאכדיה, דן ושרתו! ,בתל־אביב.

ליהי לומדת היום באוניברסיטה, ולכן
כל האוניברסיטה חיכתה לחגיגה הגדולה.
היא היתה בעבר חברתו של יורם לוקז־כ,
ולכן גם בחוגי הבוהימה חיכו למסיבה.
אביה, בעל הווילה המפוארת בפתח־תקווה,

איד ה שיגה
א ת הגבר שלה
בביקור האחרון שלה בארץ, קשרה הלן
שפירא, נערת־הפלא האנגליה, קשרים
רומאנטיים עם העיתונאי אורי ארוני,
כשהיא תגיע, ביום־העצמאות, ארצה בשנית,
לא תחיה שום רומאנטיקה טבי-
בה. ראשית — משום שמזמן היא חדלה
להיות דמות רומאנטית. ההצלחה המסחררת
שלה נגמרה לפני שנתיים. מזמרת
פופולארית, הצועדת בראש מיצעד-
הפיזמונים, היא הפכה לזמרת רגילה,
הנאבקת על מקומה.
שנית — משום שתון־-כדי היאבקות
היא הופיעה במחזמר הנקרא ״איך
השגתי את הגבר שלי״ ,ובמחזמר זה
היא מצאה את הגבר שלח, מפיק ההצגה•
היא התחתנה איתו. וכאשר הלן
דאנקן־שפירא תגיע ארצה, הוא יילווה
אליה בכל אשר תלך.

הבו הויזובד
בנה של גאולה כוכי, שיוולד בעוד שישה חודשים, ישא את השם זינגר, כתוספת לשמו
הפרטי, והוא יקבל כירושה את הדירה המהודרת של אביו, ששזזייה, עם כל הדברים היפים
שבתוכה, כמאה אלף לירות.
בני משפחתו של יוסקה זינגר מרוגזים עד מוות. הם טוענים שהילד אינו ילדו של זינגר,
משום שגאולה לא חיתה איתו כלל בחודשים האחרונים, ועל כן אין הוא זכאי לדירה של
הבעל.
יהיה מי שיהיה בנה של גאולה, יש רבים המתנדבים להיות אביו. כשהיא הגיעה לגרמניה,
צילצל אליה בעלה לשעבר, סמי מולכו, וביקש להיפגש איתה. ידידו מזה שנים, יורם
הראל, היה יחד עימו, ושאל אותה אם גם הוא יוכל לבוא. היא הזמינה את שניהם.
ההצעה שהציע לה סמי, כשנפגש איתה, היתד, לשאת אותה לאשה, ולתת לבנה את שמו.
גאולה סירבה .״הדבר המכוער ביותר,״ היא אומרת. ,ז ה להדליק אהבה שנגמרה.״
היא חזרה ארצה ביום הרביעי, ליום־השלושים למות בעלה, ואישיות ידועה, שעבדה בפיר־סום
עם בעלה, הציע לה את אותה ההצעה. המציע הוסיף שהוא גם מוכן להתגרש מאשתו
ולעזוב את בתו לשם כך.
גאולה לא קיבלה את כל ההצעות, ובעוד חודשיים, לאחר שייגמרו ימי אבלו של בעלה,
היא מתכוננת להתחתן עם ידידה החדש ציגלה, עימו נסעה לגרמניה, ועימו חזרה ארצה•
1י* י —

״ ^ 111 ! 12 6י י

קזבל!
!קזבלנקה
ביום החמישי, בשעה עשר ושלושים
ושתיים דקות, נעצרה התיזמורת שעל גבי
התקליט בדיסקוטק פרדריקה. האורחים הפנו
את ראשם לפתח, ובפתח עמד יהורם
גאון. לא תאמינו, אבל הוא לא היה שם
לבד. הוא היד. עם בחורה. אשה. נקבה,
אם אתם לא מבינים על מה מדובר. כן,
זה היה יהורם גאון ולא אחר.
הבחורה שהיתר, איתו נשאה על כתפיה
ראש בלונדי מבהיק, ושמלה שחורה מקושטת
בפרחים בצבעים שונים. ויהורם, לא רק
שהוא הופיע עם בחורה — ולא סתם
בחורה אלא בחורה מסויימת — הוא גם
רקד איתה. כן. רקד במו רגליו. והוא
גם חיבק אותה ונישק אותה, ואפילו
חזר איתר, הביתה.
מאז שיהורם גאון הפו יהורם גאון, לא
ראו אותו עם אשה. לכל המופעים והמסיבות
הוא היה בא לבד והולך לבד. הוא
אומנם ניהל רומאן עם פייר אגג׳לי,
אבל הם ניראו יחד רק מאחרי הקלעים,
ובמקומות מוצנעים מהסוג הזה.
את הבחורה בהא הידיעה הוא הכיר בדיסקוטק
של פרדריקה, שלושה שבועות
לפני הופעת־הבכורה שלו איתה. היא היתד,
לא אחרת מאשר מיודעתנו סריטה אכר־זיל,
גיבורת הפרשה של עמי סולל־פריטה,
שנגמרה בגירושין סנסאציוניים,
ובבדידות זוהרת — אליה הוכנסה גיבורת
הפרשה.
לאחר גירושיה גילתה סריטה שהעולם
התאכזר אליה, שהגברים הישראליים לא ב
הוא
בעל חברת עולמית לברזלי אלומיניום
ודודי־שמש, ולכן כל עובדי חברת עולמית
חיכו לאירוע.
המסיבה הגיעה ביום הששי האחרון• קודם
כל, התברר שאין שום עובדי אלומיניום׳
המכריזים על הקרואים. אחר־כן התברר
שבמקום תיזמורת יש טייפריקורדר, והווילה
היתה אומנם גדולת, אבל מלאה הורים
והורי־הורים.
האוניברסיטה לא הסתדרה עם הבוהימח,
ודבוהימה לא הסתדרה עם חברת עולמית.
ליהי, בחצאית ארוכה וחולצה לבנה, היתה
קצת מאוכזבת, משום שהמתנה היחידה
שקיבלה מכל הידידים הרבים שבאו, היה
מצית בצורת רימון־יד, שניתן לה על־ידי
ידיד ישן בשם זאם פינקס.
היחידים שהיו שמחים ועליזים היו האבא
והאמא, וכשבשתים־עשרה בלילה הם
התחילו לרקוד הורה, התפזרה המסיבה.

מ״רבלוך
ל״סברינה״
?{לילה שדה, מלכת־היופי של ישראל,
הגיעה ביום החמישי לארץ והיא מודיעה
שהיא מתחתנת. אבל לא — כפי שאפשר
היה לחשוב לפי ידיעות מוקדמות — עם
אחד מבעלי רבלון. לא. היא עזבה את רבלון
מזמן, ועברה לסברינה.
וכיוון שהיא עברה מרבלון לסברינה, היא
מתחתנת עם סברינה, ולא עם רבלון. בעלה,
כרוך ל1יט, הוא בנה היחיד של מנהלת
סברינה. ונוסף לזה,
יש לו בית־חרושת
לדברי־רפואה.
״הוא לא יפה,״
מודה עליזה ,״הוא
נמוד, עם משקפיים,
הוא נראה כסו פרו־פסור,
והוא גם לא
יודע לרקוד, ואוהב
מוסיקה של כינורות.
אבל למרות כל
זה הוא נחמד.״
החתונה תיערך בחודש
הבא, בארץ.
והאמא של החתן,
שהיא אשה ציונית מסורה, והיתה אפילו סגנית
נשיאת ויצ״ו בארצות־הברית, העלתה
את הרעיון לקיים את הטקס בהר־הצופנם.
שריטה סדר, והגברים העולמיים הם גם כן לא
הכי. היא היתד, מיואשת מהחיים, והיאוש
הזה הביא באופן תת־הכרתי להתרסקות
מכונית הסימקוז שהשאירו לה הוריה כשנסעו
לחוץ־לארץ.
והגורל הרע לא זנח אותה גם לאחר
מכן, ונעצר רק לאחר שהיא התגלגלה יום
אחד באמבטיה, כימעט שברה את ראשה,
ויצאה משם עם ארבע צלעות מרוסקות.
היא שכבה חודש תמים בגבס, ואז,
כדי לפצות אותה, החלו האלים לחייך אליה.
סריטה הכירה את יהורם גאון, ומאז הם
לא עזבו איש את רעותו. היא בת שלושים
ואחת, והוא בן עשרים ותשע. היא באה
מקזבלנקה והוא היה, במשך חמש מאות
חמישים הצגות — קזבלן. היא עברה הרבה
קשיים בחייה, והוא לא פחות. בקיצור, אהבה
גדולה.
״בשבילי הוא לא שחקן,״ היא אומרת
עליו ,״לא גבר מבוקש, בשבילי הוא לא
מקולקל כמו כולם. הוא ילד טוב וגם גבר.

??ולנוע ישראל גדדן לצמית
עירית שילה נולדה לפני עשרים ושלוש
שנים בגבעת־חיים של האיחוד לאב ממנהלי
בית־החרושת לשימורים גת. מאז עברו עליה
הרבה מאורעות, היא טיפסה מעלה מעלה,
עד שהגיעה להיות בת טובים עירונית,
בורגנית, בתו של ארכיאולוג בסרט להט

...היא והוא !
היא מחליקה על-פני הים
הוא מחליק על-נניך מבלי טתחוט בו

בטיט.

אין היא עשתה את זה? לפי הסדר.
בהיותה ילדה טיילה עם אביה בחיץ־לארץ
בכל מיני שליחויות של הקיבוץ. כשהיא
חזרה ארצה, בתור ילדה גדולה, היא באה
לקיבוץ, הסתכלה עליו, החליטה לעזוב אותו.
״לא מצאתי את עצמי שם,״ היא אומרת.
היא עברה העירה, בלי הרבה יומרות
ובלי הרבה תוכניות, התחילה לצייר
להנאתה, משום שהיא מוכשרת בשטח הזה,

זבה במשאל הע ם 1967
כסכין הגלוח המובחר

הנאתך כפולה ובוכוכלת כי הדיסבנסר
בדטבועו לד כבוווויק נופונתות אותו אונה מקבל עירית שילה
גילו, גילו, גילו

ויום אחד מישהו ראה את ציוריה, התפעל
מהם, והציע לה לצייר תפאורות ללהקה
הדרמטית של עיריית תל־אביב.
הראשית חלתה. היא ציירה. הכל
היה בסדר עד ערב הבכורה, בערב הבכורה
חלתה פתאום השחקנית הראשית.
פנו לעירית בקריאות אם־או־אס, עירית
נעתרה לקריאות וניכנסה לאחר מספר
חזרות לתפקיד.
היא הופיעה בהופעת הבכורה, המשיכה
בשאר ההצגות, ויום אחד ניגש אליה
במאי ידוע, שראה אותה בהופעה, אמר לה
שהיא מוכרחה ללמוד מישחק, משום שיש
לה עתיד בתיאטרון.
עירית שמעה בקולו. נרשמה לבית־הספר
הדראמסי ברמת־גן, למדה שלוש שנים
מישחק, והופיעה בסוף שלוש השנים
בהצגת המחזור.
מים לוהטים. מישהו ראה אותה שם,
המליץ עליה לתיאטרון האוהל והיא עברה
מבית־הספר ישר לקמצן של מולייר. ומכאן
הדרך לקולנוע כבר היתר, קצרה. במאי
להט במיס יעקב המאירי, הלך לראות את
ההצגה, ראה את עירית והחליט לתת לה
את התפקיד הראשי בסרטו.
היא ממלאת תפקיד של נערה, בת טובים,
המתאהבת בדייג פשוט, המאוהב מצידו
בכינרת ואינו יודע במי לבחור.
מי יראה אותה שם, ולאן היא תגיע משם?
לאלוהים פתרונות!
סרטים חיוכים
פוצח־קופות מספר

אחד (בן־יהודח,

תל־אביב; צרפת) לואי דה־פינם משעשע
כרגיל, בקומדיה על שני שודדים שאינם
מצליחים להסתגל לקופות ולבאנקים המודרניים,
ויחד עם לוליטה קטנה (דני סבאל),
(המשך בעמוד )28

העולם הזה 1596

כנכשיו

דיספנסר של

חינ ם!

7סניניג לו ח 6חינ ם)

יותר

נעים
מ שה מדליה
יעוץ בעיצוב פנים

מל־אביב
טל 444281 .
ביצוע כל עגודו ת

* צבע
* סיד
* פלסטיק
* טפטים
* שיפוץ כללי

40,000 איש נהנו עד כה מההצגה
3.,״אורלי״ ,לוד
4.,תל־אביב ,״אהל־שם״
) 5.קרית־ים ״ניצך
6.4רמת־גן ״קסם״
ב הצגות 9.15—7.00
8.4תל־חנן ״קול״

יום ג׳ 9.4תל־אביב מפעל־הפיס
יום ד 10.4אשדוד ״דגוך
יום ה׳ 11.4ראשל״צ ״תפארת״
מוצ״חג 13.4ירושלים, בניני האומה
(האולם הקטן)
שעה 8.30

7£ני 3מ4ד״7״ 1ן

מוסדות המעונייגים בהצגה יפנו:
,׳עתיד״ ,תל־אביב, רחוב הגליל ,5טלפון 31688

ת א שת7
0121616

מסויד 19,

61.25.19/2

קולנוע
(המשך מממוד )27
השולטת בהם בערמומיות רבד״ מנסים
לשדוד בית פרטי וכל־בו גדול, ונכשלים
בצורה די מגוחכת. הסרט אולי לא מעורר
צחוק רב, אבל הוא מעורר הרבה חיוכים.
האפנינג המאורע

(אופיר,

תל־אביב;

ארצות-

הברית) חבורה של צעירים מרדניים וחסרי־דאגה
מתעוררת, לאחר ליל־אורגייה מעורפל,
אל השיעמום של היום החדש.
אלא שביום החדש קורה להן משהו
מיוחד. הם נכנסים בטעות לחווילתו של
מיליונר־גאנגטטר, המיליונר חושב שהם מתכוונים
לחטוף אותו והולך אחריהם.
הם נכנסים למישחק, דורשים בעדו כופר־נפש,
ולאחר שכל הקרובים לו, כולל אשתו
ואמו, מסרבים לשלם את הסכום כדי לקבל
אותו בחזרה, לוקח המיליונר־הגאנגסטר
בעצמו את המישחק לידיו, וסוחט את
סכומי־הכופר מיד ידידיו בהפחתת ובאיומים.
הסרט
בא להוקיע את השקרים והמוסכמות
של חברת המבוגרים ולנפץ מצד שני את
האגדה של הדור הצעיר, החופשי, המורד
במוסכמות. הדור הצעיר של הסרט אומנם
מורד במוסכמות, אבל בתנאי שיש אבא,
המשלם לילד קיצבה חודשית, כדי שילד
יוכל למרוד בשקם, בלי דאגות, והנוער
הזה בעצם למה הוא שואף? הוא שואף
להגיע לאן שהגיעו המבוגרים, לעמדה
ולכסף.
הסיגנון, כפי ששם הסרט מראה, הוא
סיגנון של האפנינג. קשה להבדיל ולמצוא
מתי המישחק של הנערים חדל להיות

צריכה היתד, להגיע ארצה. היא יצאה
לנמל־התעופה אורלי עם מלווה של חברת
גומוננו. המזוודות שלה הושמו במטוס,
השעה היתד, שתים־עשרה, ופתאום הגיעו
החדשות מישראל. פראנס מואר יצא בכותרת
גדולה :״המלחמה בישראל פרצה מחדש!״
לא הועילו ליטאלי כל הטענות והמענות
שלה. המלווה החזיר את מזוודותיה ואותה
לבית הוריה, שקיבלו אותה בהתפרצות־אושר,
כאילו חזרה זה עתה משוה־הקטל.
השנה היא גומרת את בית־הספר התיכון,
והוריה כבר הסכימו לשלוח אותה לשחק
כישראל בסרטו של גובי, במיקרה שלא
תפרוץ כאן עוד מלחמה.
במאים הזמגה לבמאים ביום השנה לנשואי משפחת גולן, שקוע
הבעל במשרדו, והאשה מטלפנת לשם בכעס
רב :״מנחם,״ היא צועקת לטלפון ,״אתה
לא יכול לעשות דבר כזה! זה יום
החתונה שלנו!״
מנחם שקוע בתוך מפת־ענק של המושב-ם
בקולנוע הוד -כשעל ראשו מצד אחד
המנהל האדמיניסטראטיבי, מצד שני מנהל

נטאלי נל (שמאל)
בישראל יש מלחמה, המזוודות הוחזרו

מישחק והופך חלק מהחיים. הם משתפים
במישחק חפצים ואנשים, משנים את הכללים
לפי רצונם, מדקלמים, שרים ומספרים את
מה שיש להם להגיד. וכשזה לא מלאכותי
ומזוייף יותר מדי, זה מעניין ומשעשע.
אורחים הציבור
מתבקש לעזור

תיאטרון״בימות״ מציגי

גבעת ספון וי?ר
הבמה שרה ומחוללת.

ערב של נעורים.

הישג בימתי מרשים.
״מעריב״:
״ידיעות אחרונות״ :י הצגה טובת״טעם. הצגה

מרתקת.

סרג׳ו גובי, במאי הזרה, החליט לעשות
סרט בארץ, והוא מבקש מהציבור הישראלי
לעזור לו בכך. עוד כשהוא היה כאן, הגד,
ברעיון הזה. הוא טייל בקצוות הארץ,
הוא ראה את ירושלים, ואת יפו, והוא
החליט שכאן, בין הנוף האכסוטי והמודרני,
יתרחש אחד מסרטיו הבאים.
עכשיו גמלה בליבו ההחלטה. יש לו כבר
מפיקים, הוחלט שהסרט יהיה קו־פרודוקציה
ישראלית־צרפתית. כל מה שחסר, זה רק
סיפור מתאים.
ולכן הוא פונה לציבור הישראלי, בתקווה
שמישהו מתוך שני מיליון האנשים המוכשרים
החיים כאן ימציא לו את הסיפור
המתאים.
הוא לא רוצה סרט־מלחמה, אם כי יכול
להיות לו קשר למלחמה שהיתר, כאן. זו
צריכה להיות דראמת־מתח, המתאימה לבמאי
כמוהו. דראמה שתאפשר שימוש בנוף
הישראלי, ובשני כוכבים צרפתיים ושלושה
ישראליים.
כל מי שיש לו סיפור מתאים, מתבקש
לפנות לסרסי־חן, ברחוב אלנבי .32 הסיפורים
יועברו לסרג׳ו גובי, הנימצא בפאריס,
והוא יבחר את הטוב ביניהם.
עוד אין סיפור, ועוד אין משתתפים,
אבל יש לסרט כבר כוכבת-מישנה אחת,
והיא נסאלי (הדיבה) נל. לפני שבוע היא

יחסי־הציבור, וביניהם ארבע פקידות. הם
מחלקים הזמנות לבכורה של טוביח ושבע
בנותיו.

העבודה קשה ומפרכת .״את מנהל־הבנק
אתה מוכרח להזמין,״ הסביר לו המנהל
האדמיניסטרטיבי .״איפה אני אשים אותו?״
גולן מעיין במפה. מוצאים לו מקום באולם.
״גם את הבמאי הזה אי־אפשר לא להזמין,״
אומר לו מנהל יחסי־הציבור .״הוא
עשה סרט מחורבן,״ מעיר גולן. מוצאים
לו מקום באחת השורות האחרונות.
״גם את זה מוכרחים להזמין,״ דוחף
מנהל יחסי־ד,ציבור עוד שם .״גם עשה
סרט מחורבן.״ מושיבים אותו ליד הבמאי
הראשון .״יהיה להם על מה לשוחח,״ מעיר
גולן.
זקנות ועורכים. האווירה מתוחה. צריו
להזמין את כל המפיקים, כל מיני חבי־י
ועדות ציבוריות, אנשים חשובים, ועשירים,
ומיספר המקומות מוגבל, וגולן אובד עצות.
״הנה השחקנית הזקנה הזאת, אם תושיב
אותה באולם ואת החברה שלה ביציע,
יהיה לה סוף שחור,״ מעיר את תשומת־ליבו
איש יחסי־ד,ציבור.
״את זה להזמין? שואל גולן. לא, הוא
בבית־הסוהר, אומרים לו. הרווחנו כרטיס.
את אייבי נתן אי־אפשר להזמין. אז מוכרחים
גם את חצקל.
״ההוא חולה לב. תיזהר! אל תושיב על-
ידו את חולה הלב השני! תרחיק אותם לשני
הקצוות של האולם.״
המקומות הולכים וניגמרים. גולן מצלצל
ביאוש להירשברג, כדי לשאול אותו אולי
אפשר לוותר על מישהו מאנשי משרד
המסחר והתעשייה.
בלילה העבודה ניגמרת. גולן מצלצל
(המשן בעמוד )30
העולם הזה 696ו

העולס תזה ! 596

קולנוע
(המשך מטמוד )26
לאשתו ומבשר לה :״רחל, את יודעת
איפה אנחנו יושבים בבכורה? על המדרגות.
תכיני כרים.״
תדריך פעולה
בוני וקלייד (מוגרבי, תל־אביב) בהוד
חלה גונבים שני השודדים של שנות ה־30
מתוך שעשוע. הם משחקים בשוטרים וגנבים
ונהנים. המישחק הזה מאפשר להם
להתבטא ולבטא את תסביכיהם. אבל מיום
שקלייד רוצח אדם שניסה לתפסו, כך סתם,
בלי לחשוב, בלי לרצות, מתוך מישחק, הם
מתחילים לברוח, מהמשטרה, מהעונש, ויורים
בלי רוע־לב ובלי בתנה בבל מה ומי
שמנסה לעכב בעדם. מרגע זה הופך הסרט

הפעלת

ולמשק או ת

תשלובת
קלים

לקוחותינו
מחירו

ל-סו

מפעלינו

בירוחם ,

א ג ור ו ת

פרטים

לשתף

ולהפחית

המשפחתי

במקום

כל הבקבוקיםהישניםיפדובמחיר
בחנויות

החל טנו

בהישגנו
הבקבוק

לזכוכית

הריק

אג ורות

הקודם של 20אגורות .

ובסופרמרקטים

ברחבי

הארץ.

טמפו * מי־עמי * פטל * טמפו־קולה * אורע׳ינה
מנחם גולן בהפרטת ״טוביה״
שני חולי לב
לסרט אלימות אכזרי, אך מיד חוזר להיות
פארסה מלאת־הומור, ושוב אגדה רבד.
ועדינה על שני ילדים תמימים, מגוחכים
קצת, אך אנושיים כל־כך. המנסים לברוח
מהשיעמום והבינוניות לזוהר של חיים מלאי
סכנות. זהו סרט מזהיר ומרתק הנותן
בין השאר תיאור של בני אמריקה, ומאפשר
לכל בני־האדם לחלום במשך שעתיים על
חופש מוחלט. חסר־אחריות וחסר־דאגה.

אמנות

גאה להציג

לתושבי תל־אביב והסביבה

הסרט הממלכ תי הרא שון

הסיפור המקיף על מלחמת ששת הימים
בהשתתנות מנקד׳ המעוכה ביבשה, ניס ובאויו
הופק ע״י רשות הסרטים במשרד ראש הממשלה ודלבר צה״ל

בשעות9.30 ,7.00 ,4.30 :
תרגום אנגלי וצרפתי בגוף הסרט

5במחקיזם 3.60 2.8$ 2.?5 175 :

לפי המודעה המצויינת של חיים פלד,
לפי השם ז׳אן לוק גודאר, ולפי הביקורת,
אפשר לראות שלחיות את חיי (מקסים,
תל־אביב) הוא סרט מעניין, שכדאי לא
להחמיצו. רצוי מאוד לא להחמיץ גם את
הטרגדיה היוונית האדירה והאכזרית של
ספוקלם, אדיפוס המיר (פאריס, תל־אביב)
המובאת בביצוע מודרני, בלבוש
קולנועי בינוני. אשה כחולות, סיפור
על אשת פרימיטיבית בודדה, הצדה גבר
צעיר על־מנת שיעזור לה להיאבק, מאבק
חסר־טעם, בחולות המאיימים להשמידה,
עבר לקולנוע רמת־אביב, והתאונה, טרם
נפלא על חייו של מרצה מתבגר באוניברסיטה
אנגלית, הגיע לחיפה (קולנוע זיו).
בלמות במדריד מתוארת ספרד בצורה
אמיתית מזעזעת, מעוררת צמרמורת. זהו
סרט דוקומנטרי מעולה. יוצרי סרטים
כאלה בישראל יכולים ללמוד ממנו, והקהל
חייב לא להחמיצו.
הומור סקנדל כמשפחה (עצמון, חיפה),
אילוף הסוררת (פאר, חיפה) ,אנו
ילדי חפלא (תנור, חיפח; ארנון, ירושלים).
העולם
הזה 1596

גברת אחת צעירה, שנקרא לוז באן
א.פ ,.בותבת לי בכתב ענוג, שראשית
היא מקווה שאני לא לוקחת כסף בעד
יצירת הקשר בין הכותבים לרותי, וגם,
(היא ממשיכה) היא מעוניינת להתכתב
עם: וכאן באה רשימת חמישה שמות.
ובכן ראשית: אינני לוקחת כסף.
הקורספונדנציות האלה, הגם שהן עולות
ממון לא קטן — הן מתנת העיתון
לכם. העיקר שתמצאו לכם אחד את
השני, ואהבו אחד את השני.
אבל גם לשם אהבה צרין להתאמץ,
אסתר יקירתי. ואם את כבר בגיל שמעניינים
אותן בחורים, את צריכה גם
להיות בגיל שבו כבר יודעים שכמעט
שום דבר לא נעשה מלבד*
את רוצה להתכתב עם כמה מספרים
חזקים? בהצלחה. שבי, כתבי לכל אחד,
והתאמצי להיות מספיק מוצלחת כדי
לגבור על יריבותיין( .כמעט כל מכתב
מקבל הרבה תשובות ).סתם, מכתבים
עם מספרים לא יישלחו לאף אחד.
כתבי לכל אחד, לפי מה שאת מתרשמת
מתיאורו, הכניסי למעטפה עם
המספר עליה, ושגרי אלי. מעטפה אחת
או עשר, לא׳כפת לי*
לשאר כבר אדאג אני.

יפה ושירה
סטודנט אחד, בן ,22 גר בסביבות תל־אביב
ולומד בטכניון׳ כך שיש לו מרחב־פעולה
כפול )1/1596( .רוצה אחת שתהיה
יפה, אבל גם שתוכל לקרוא שירה! ואחר־כך
עוד אומרים שהטכניון הם חד־צדדיים!

אחות רחמניה

עוד מעט היא תהיה אחות־רחמניה־מוס־מכת־לגמרי,
והיא מאד צעירה ונחמדה ורצינית,
וכל הדרישות שלה מבחור, זה שיהיה
רציני ומעניין. אז תענו ברצינות ולעניין
ל 2/1596 כי גם זה דחוף לה,
מאוד אפילו.

התנועה הקיבוצית
אתן תמיד שואלות אותי עליהם — אז
הנה לכן. יש להשיג:
קיבוצניק בן .25 מחבב נורא טיולים.
והיות והיה מפקד בשריון, יצא לו להכיר
המון מקומות ששמה בטח לא היית.
ויש לו כשרונות ספרותיים, וכשרונות לציור,
ואם את מעוניינת באותם דברים כמו
( )3/1596 אז עשי כבר משהו בנדון.

איו לרדוף אחרי גברים מבלי לרדוף אחריהם בנדל
המון שואלות אותי מה לעשות :״יש
בן בכיתה, ואני אוהבת אותו, והוא לא
מביט עלי. מה לעשות?״ או ״אני נוסעת כל
יום עם אותו נהג, והוא בחור נורא יפה.
מה לעשות שיבחין בי!״ (התשובה — כלום.
שלא יסתכל עליך — אלא על הכביש) .או
״על ידנו גר סטודנט, וכל יום אני רואה
אותו הולך לאוניברסיטה, ואני משתגעת
להכיר אותו! מה לעשות?״
כמובן שאין עצה אחת — כי אחרת היה
הכל פשוט מדי. אפילו חתולה צריכה להתאמץ
כדי שהחתול יחזר אחריה, ואפילו ציפורה
צריכה למשוך את תשומת־לב הציפור.
הצרה שאצל אנשים, בנוסף לכל, אסור
לבחורה לחזר. אסור לה לגשת לבחור ברחוב
ולשאול אותו בקול מלא משמעות ״תס־לח־לי־מה־השעה?״
או ״פארלוז פראנסה,
בובה?״ ואסור לה להזמין בחור לרקוד,
ואפילו אסור לה לשרוק אחרי חתיכים!
איזה עולם אכזר. ואחר־כך עוד קוראים
לזה אמנציפציה.
זה הם שפשוט גוזרים עליך לשחק את
המשחק הנצחי, בעל השם הקצר ״תני לו
לרדוף אחריך — ואז תתפסי את אותו.״
ובכן ראשית, כללי הזהב: אל תטלפני לו.
אל תקני לו מתכות בטרם התחברתם. אל
תשאלי אותו ״אז מתי נתראה?״ ואפילו
אל תשאלי מישהו זר אם הוא לא מוכר לך
מאיזה מקום. הטריק משופשף מדי, והסיכוי
הוא שכך הוא גם בעתיד לא יהיה מוכר
לך מאיזה מקום.
להיפך: הסיכוי היחיד שלך הוא בפאסי-
ביות — אבל מופגנת. הסתכלי בו עוד ועוד
— אבל ברגע שיביט בך השפילי מיד את
עינייך. הוא יבין שהוא מעניין אותך. והוא
יבין שעליו לגשת ולעשות את הצעד. ואם
לא יעשה — מגיע לך משהו יותר טוב.

את כמובן יכולה לברר את סדר היום של
הבח״ל שלך, ולחצות כל יום את דרכו.
אבל אל תבחעי בו. עברי לידו יום יום,
ממש מולו, בהתעלמות נוראית. אל תדאגי.
הוא יבחין בך מהר. אחת שמתעלמת
ממנו יום־יום זה לא דבר ששוכחים.
וכשהוא כבר ניגש אליך באמתלא כלשהי
אל תעני לו בצהלת־ניצחון. השפילי
ראשך וחייכי בביישנות. הוא יבין את הרמז

היזהר מאש כמו — מאש.
זהו שבוע בו השריפות
במחיצתך המיידית
עשויות להיות יותר
מסוכנות מכל דבר
אחר. גם תאונות בדרך
אל עיסוקך או ממנו
אינן מן הנמנע. בת־דלי:
תחשבי שהוא מכריח
אותך. אך לאמיתו של
דבר הוא פשוט יודע להפעיל את רצונך הכמוס•
אך אסור לו לדעת שאת יודעת.

שינוי לטובה במצבן הכלכלי
המסובן במיקצת.
אתה תמצא ידידים במקום
הפחות מתקבל על
הדעת. עם זאת, דע ש־הס
מתייחמים אלין ב־חוסר־התחשבות.
היזהר
9ו בפברואר
מהפכפכים, ועוד יותר,
20ב מר ס
כמובן, מנשים הפכפכות
נטייתן לתולמנות
ולרומאנטיקה תסבן אותן, השבוע, במריבה
לאילן. אזי, אם כבר תכניס את האף לענייני
הזולת — סיים לפחות את המלאכה בכבוו.

שעליו לחזר אחריך. אחרת יבין שאת רצה
לחזר אחריו.
והעיקר — סבלנות של ברזל: שבי וחכי
שייתקשר, שיטלפן, שיבוא — ואל תתקשרי
אליו. אמצי את כל כוח הרצון שלך לא׳
לרדוף אחריו אפילו אם תתפוצצי. ולרגע
אחד אל תשכחי את הכלל — ״גבר זה כמו
כבוד: כמה שהוא יותר ירגיש שרודפים
אחריו — יותר הוא ימהר לברוח!״

ואילו מציאות...

על החשמונאים שמעתם? אז את התמתח
הזאת מצאו ברחוב החשמונאים. נזה למרותן
שהמוצא אותה בכלל לא גר שם — הוא מ־פתח־תקווה!
״מצא
אישה מצא טוב,״ נאמר. אז תארו
לעצמכם כמה טוב זה למצוא ארבע בבת;
אחת! ועוד גימנזיסטיות, ועוד על תמונה
שעליה היה כתוב ״לאורה.״
אז אס הרעיון היה ללכת לאורה של
תמונה זאת — אז המוצא הזה שלי באמת
עשה כך, ושיגר אותה אלי, בתקווה להכיר
את המציאות. ואם התמונה מיועדת לאורה,
אז שתבות אורה מהר לקחת אותה, כי
המגירה שלי בין־כה כבר מלאה מהמכתבים
שלכם. שמחכים לפירסום, והיא כבר קרובה
להתפוצצות.

דש מתחיל נרגל ימין.
קח עצמך בידיים; הי מנע
מחולמנות־יתר ומדיכאון
חסר־תכלית
— ותמצא שאתה יוצא
בהדרגה מן הבוץ,
אף מבלי שתצטרך ל— -
קבל החלטות גורליות
כלשהן. הפגישה אליה
נכטפת, תתקיים, אך תתאכזב. לעומת
זאת צפה למיפנה רומאנטי. לנש חום.

הבעייה העומדת במרכז
השבוע, בן־תאומים, היא
בריאותן. כל אשר תעשה
לשיפורה — ממו־יין.
כל אשר תעשה העלול
לפגוע בה — מסוכן
מן הרגיל. גש לרופא,
לבדיקה שיגרתית.
ואל תזניח את פוליסת-
הביטוח בגלל הצלחתך
העיסקית והאמנותית. נכונו לן הפתעות גס
במישור הפינאנסי — אן מס־הכנסה

גל חדש של הצלחות
פינאנסיות כורך עי-
מו התמוטטות כוחותיך.
אל תהטס ליטול
חופשה קצרה, לצאת
לאוויר השדה, להכיר
אנשים חדשים
— אבל מצד שני, אל
תיכנע לנטיותיו הטבעיות
לחסל את ה הווה
כדי להתמסר למחר מעורפל. בת-
סרטן: פגישה מיקרית — אהבה גדולה*

היזהר מיום א׳ ו-ב׳! אחרת תפסיד את
אגורתך האחרונה. לאחר שפתרת את
הבעיות, נימים אלה,
אתה יכול להתייחס
במרץ־נעורים לחיים מחודש: זינוק דינאמי
יבטיח לן את הצלחת
כל פועלך, בייחוד ביום
ג׳ של השבוע הבא.
בימי ו׳ ושבת
אתה תפגוש שורה של
אנשים מעניינים, אם
כי לא חשובים לגבי
הדברים המהותיים בהם אתה עוסק.
בת״מאזניים: לנשי ירוק כהה או חום.

החודש מתחיל עם זינוק
קדימה — אך השבוע
אינו, בהכרח, חיובי ל-
תוכניותיך, ביחוד יום
ב׳ :אם אתה מתכוון לבצע
תוכניות ביום זה,
מוטב שתיזהר. נסיעה
קצרה תסתיים בסיבוכים
ואולי באסון. אל תתן
לילדים לצאת לטיולים,
דווקא השבוע. בת־שור: הפני ז(ת מרצך לשיפוצים
והיזהרי מרכילות של ידידתו.

״השפילי עיניים בביישנות
ואל תזוזי מן המקום...״

הגרעון הכספי לא מוצא השבוע פיתרון. בכלל,
יהיה זה שבוע איטי, חסר־קצב, וקצת
משעמם. זה לטובה: נצל אותו לאגירת כוח
לקראת הבאות מאחר והחודש
ידרוש את כל
כושר הניתוח האינטלקטואלי
שלן, בתוספת למידה
לא מבוטלת של
אומץ־לב. עד כמה ש תוכל,
התרחק מאלימות
והתרכז בצד העיוני של
החיים. בת־בתולה: אהבה
גדולה — ומכאיבה
— תתחיל בסוף שבוע
זה להאיר את דרכך. זהו תחילת האושר.

אחרי מסע ארוך ומפרך,
אתה חוזר למצב של
רגיעה. השלוזד. תחדור,
אט־אט, לתוך חייך ותמצא
עצמך בעמדה של
כוח. בת־לביאות: אל
תהססי להתפטר, אם הבום
עושה לך צרות במישור
האישי. זה לא
כרוך בחוזה־העבודה. בן
אריה: יום ב׳ ו־ג׳ לא נועדו לזינוק בתחום
העיסקי. דע לשמור על מה שכבר יש לך.

יהירותן הטבעית, הכרוכה בחוסר-ביט-
חון משווע, תוריד אותך שאולה, אם לא
תדעי לרסן את שניהם
ולהוסיף להם מידה
אמיצה של חוש-
הומור, שהוא אחת
מתכונותייך היפות ביותר.
זה לא שהוא
לא רוצה או תן: זה
שהוא בטוח שאת לא
רוצה אותו. אז —
קדימה ! גלי לו את 2 2 2 2 X 1 1 1
האמת. כוח-ההרתעה
של מתנגד חזק עשוי לבלום את התקדמותן.
היזהר מתרופות לא-מוכרות*

עון ו1

שמך הטוב טוב מאוד; על כן אל חשש!
אתר, יכול לעשות דברים שנראים לך, אולי,
רעשניים מדי. בת־קש־תים:
השמלה הצבעונית
היא, השבוע, דווקא זו
שתבטיח את הצלחתך ברבים.
אלה הרגישים לאלרגיות
ולמחלות־עור,
מוטב שלא יצאו השבוע
למרחקים. אלו העומדות
להינשא — מוטב
להן לדחות את התוכנית
לזמן־מה. וחלקן
הצעיר יותר — לזמן בלתי־מוגבל. כיעוד
העתיד גדול, והוא די ורוד, למעשה.

המאבק הראשון החדש
מתגלה לן בכל כיעורו
— ואת תהיי דווקא המפסידה.
אבל אל יאוש.
זו לא טראגדיה, כי
אנשים רבים, בבית, ב־מקום־העסקים
או במחנה.
חברתך הטובה ביותר
תתגלה, פעם נוספת,
כמקור אמיתי של
עזרה. בני־גדי: עיסקה רצינית עשוייה להתבטל
אם לא תדעו לוותר בלב שלם ולשתף
אחרים ברווחים. לבשו משחו בצבע תכלת
והיזהרו מצננת, דווקא בתקופה זו: אתם
עלולים להפסיד בגללה הרבה יותר מכרגיל.

הוועידה השנייה שר תנועח השלם הזה -כוו

דגל פלסטין

בשיא נאום־הפתיחה שלף אווי אבנרי את הדגל הפלסטיני,
הירוק׳לבן־שחור, בעל המשולש האדום, הכריז :״נוציא דגל
זה מידי אויבינו, ונשים אותו בידי הפלסטינים המוכנים לשלום. במקום רימון — לוזיצת־יד!״

** תקן״הנעליים מיפו, כימאי ורואה־חשבון
מחיטה, רקדנית, יהלומן, מסגר,
עורכי־דין, מורה למתימטיקה מתל־אביב,
מנהל קולנוע מבת־ים, פועלי־בנין מאור־יהודה,
סטודנטים ואקדמאים מירושלים, רופא
מנתניה, סופר ומחנך מהקריות, חיילים
המשרתים בחלקים שונים של הארץ, גנן,
אחות, מהנדסים, חקלאים וסוחרים מצאו
את עצמם יושבים זה ליד זה באולם קולנוע
תכלת בתל-אייב, במשך סוף־השבוע
האחרון. לכולם היה מכנה־משותף: הם היו
צירים בוועידה השניה של תנועת הענלס
הזה—בוח־חדש — הגוף המדיני הצעיר בארץ.

עיקר העבודה: לדון במה שהוגדר לאחר
מכן כ״תוכנית השלום״ של התנועה, היא
תוכנית הפדרציה של ארץ־ישראל.
כיצד נולדה תוכנית זו? כיצד יכול היה
העולם הזה, ביום הרביעי של קרבות יוני,
עוד בטרם הסתיימה מלחמת ששת הימים,
לפרסם את התוכנית המפורטת? להטוט פיו־סומת?
מיבצע של זריזות אופורטוניסטית?
אורי אבגרי, שנשא את נאום הפתיחה,
גולל את סיפור לידתה של התוכנית.
בתחילה התעכב על מצב התנועה בימי
המשבר של חודש מאי, כאשר היה כבר
ברור כי תיתכן מלחמה. אלה מבין ראשי

הוועידה מקבלת את ראשי הפרקים שהונחו
על שולחנה.
הוועידה מגנה את התעמולה למען סיפוח השטחים,
המתנהלת בארץ על־ידי גורמים, שחלק
מהם הוא בעל צביון פאשיסטי.
הוועידה קוראת לממשלה לפתוח מייד במיב-
צעים חד-צדדייס להתחלת יישוב הפליטים.
הוועידה מתנגדת לכל התנחלות יהודית בשט חים
המוחזקים, ורואה בה מיבשול חמור
בדרך להידברות עם העם הפלסטיני, ולהשכ-
נת שלום במרחב.
הוועידה מביעה את דעתה שהמשן קיום
ממשלת הליכוד הלאומי, שאינה מסוגלת
לקבל החלטה חיובית להסדר בעיית ארץ-
ישראל, פוגע באינטרסים של המדינה ובבט-
חונה. המשך המצב הנוכחי של חוסר־החלטה
גורם להגברת פעולות הטרור.
הוועידה קובעת כי אין פתרון צבאי לבעיית
מלחמת החבלה של בני העם הפלסטיני, וכי
רק פתרון מדיני, לפי תוכנית״השלום של ה תנועה,
ימנעו אסקלציה של המלחמה, העלולה
להיות הרת״אסון לשתי האומות גם יחד.
הוועידה מביעה התנגדות חריפה לשיטת ה עונשים
הקולקטיביים בשטחים המוחזקים,

ההצבעה המכרעת

נערכה על מילה אחת :״בתנאי״ .ברוב מכריע
קיבלה הוועידה את עמדת ההנהלה, שקבעה כי
ישראל תעודד את הקמת המדינה הפלסטינית ״בתנאי״ שזו תהיה קשורה מראש באמנה
בטחונית, מדינית וכלכלית עם ישראל, בניגוד לדיעה שתמכה בהקמת מדינה פלסטינית בלי
כל תנאי כזה, תוך נסיגה של כוחות צה״ל מתוך השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.

כגון פיצוץ בתים, וכן לפעולות כגון הגליית
אישים, גירוש תושבים, מעצרים מינהליים ושאר
פעולות הסותרות נוהלים של מדינת-
חוק. יחד עם זאת מביעה הוועידה הערכה
לכל הגורמים שהנהיגו בשטחים המוחזקים
מישטר ליברלי, כגון זרם חופשי של בני-אדם
וסחורות על-פני קו שביתת-הנשק.

הוועידה מביעה התנגדות נמרצת למזימה להעלאת
אחוז החסימה בבחירות לכנסת, שכוונתה
להביא לחיסול אופוזיציה ממשית במדינה
ולמניעת התמודדות חופשית של רעיונות,
בשעה שהמדינה עומדת על פרשת-דרכים
גורלית. הוועידה קוראת לכל שוחרי הדמוקרטיה
במדינה לשתף עימה פעולה למיגור
מזימה זו.
הוועידה מביעה אהדה לכל לוחמי החופש
והשלום בעולם, ובכללם לסטודנטים הלוחמים
לחופש באירופה המיזרחית, ולנוער האמריקאי
המתקומם כנגד מלחמת ויאט״נאם.

הוועידה שולחת ברכה לחיילי צח״ל העומדים
על מישמר הגנת המדינה, ומביעה תנחומים
לכל המשפחות השכולות, שבניהן ניספו במלחמה
הטראגית בין ישראל ועמי-ערב. קורבנות
יקרים אלה מטילים עלינו חובה להגביר את
המאבק למען השלום.

התנועה שלא היו מגוייסים — ולעתים אלה
מבין המגוייסים שיכלו להופיע למספר
שעות — ישבו בדיונים כמעט רצופים,
במשך ימים שלמים. עם סגירת מיצרי טיראן׳
נעשתה השאלה בוערת: מה צריכה
להיות עמדתה של התנועה כלפי מלחמה
אפשרית? האם יכולה תנועה זו — המזוהה
עם מאבק בלתי־מתפשר לשלום — האם היא
יכולה לתמוך במלחמה?
״איננו כת קטנה, היכולה להתחמק מן
ההכרעה ולשתוק,״ הסביר אבנרי ,״היינו
חייבים לומר בפירוש: האם אנחנו תומכים
במלחמה המתקרבת ובאה? ציפו לתשובה
מפינו, גם בארץ וגם בחוץ־לארץ!״
תוצאות הדיונים הללו באו לידי ביטוי
בנאומו של אבנרי בכנסת, כשבועיים לפני
התחלת הקרבות. תמצית הנאום: אין אנו
יכולים להשלים עם חיסול המדינה.
הוא הוסיף :״יש גישה על־לאומית, או
אנטי־לאומית, האומרת כי שלום חשוב
יותר מהמדינה. כי למען השלום — מותר
חיסול המדינה. לשלום כזד — ,אני אישית
איני מוכן. ב־ 1967 האמנתי שאפשר
היה למנוע את המלחמה. אבל ברגע שעמדנו
בפני הברירה: קיום המדינה או מלחמה
— יצאנו למלחמה.״
לכן הצביע בעד כינון ממשלת הליכוד
הלאומי — למרות שהודיע כי הסיעה נשארת
באופוזיציה.

* • תח התכקשה הוועידה לאשר את
> תוכנית השלום של התנועה. תוכנית זו
מבוססת על העובדה היסודית, שבארץ אחת
חיים שני עמים, ושניהם רואים בארץ השלימה
— מולדת.
״תנועת העזים הזה — כוח חדש רק

וודש העמידה ככני המדינה אתגר תדש: תוכנית לחיסול המלחמה

1ארץ־ישראל
ארץ־ישראל בשלמותה היא מולדת לשתי אומות — האומה העברית והאומה הפלסטינית.

שלמות
הארץ

שלמות אר׳ן־ישראל היא צורך נפשי, מדיני, כלכלי ובטחוני לכל תושביה, והיא תיכון
רק על פי הסדר בין שתי האומות המעורות בה, אשר לכל אחת מהן זכות לעצמאות
לאומית.

שתי מדיגות

היישות הלאומית של שתי אומות ארץ־ישראל תתגלם בשתי מדינות: מדינת־ישראל
ומדינת פלסטין, שתהיינה קשורות זו בזו במיסגרת מדינית, כלכלית ובטחונית

משותפת.

מדינה פלפטינית

מדינת־ישראל תעודד את הקמתה של מדינה פלסטינית בנדה המערבית וברצועת־עזה,
בתנאי שמדינה זו תהיה קשורה עם הקמתה באמנה בטחונית, מדינית וכלכלית עם
ישראל*.

כגולות

הגבול הפנימי בין שתי המדינות באדץ־ישראל יתבסס על קו־הגבול מלפני ה־ 5ביוני
.1967 ניתן יהיה לעשות שינויים בגבול בהסכמה הדדית בין שתי המדינות.

ירושלים המאוחדת

ירושלים המאוחדת תהיה בירת ארץ־ישראל, נוסף על היותה בירת ישראל ובירת
המדינה הפלסטינית הערבית.

זיקות חיצוניות

התקשרות שתי מדינות ארץ־ישראל לא תסתור את הזיקה המיוחדת של מדינת־ישראל
לעולם היהודי, ואת הזיקה המיוחדת של מדינת פלסטין לעולם הערבי.

עגר־חירדן

תושבי עבר־הירדן יוזמנו להצטרף לאיחוד הארצישראלי, אס על־ידי הצטרפות עבר־הירדן
למדינת פלסטין, אם על־ידי הצטרפות עבר־הירדן כמדינה שלישית לאיחוד
הארצישראלי.

ריבונות

כל אחת ממדינות ארץ־ישראל תהיה ריבונית לגמרי בכל עניין שלא נכלל בפירוש
באמנת האיחוד הארצישראלי.

.10 אמנת האיחוד
אמנת־האיחוד תכלול את העקרונות הבאים:
(א) הסדר מדיניו אף אחת מן המדינות לא תצטרף לברית מדינית המכוונת
נגד רעותה. כל ברית של כל אחת מן המדינות עם גורם זר תהיה טעונה הסכמה -
הדדית מראש.
(ב) הסדר כלכלי לא תהיינה שום מחיצות כלכליות, בתוך ארץ־ישראל, אלא
בהסכמה הדדית.
( ג ) הסדרבטחוניז לא תותר כניסת צבא זר לתחומי ארץ־ישראל, ותיווצרנה
ערובות צבאיות ממשיות למניעת איום צבאי על אר׳ן־ישראל, על המדינה הפלסטינית
או על מדינת־ישראל. ערובות אלו יכללו, לפי הצורך, פירוז שטחים ו/או קיום
בסיסים צבאיים של כל אחת משתי המדינות על אדמת רעותה, ו/או הקמת צבא של
האיחוד, כפי שייקבע באמנת־האיחוד.
(ד) חופש תנועה: לא תהיינה שום הגבלות על חופש התנועה של אזרחי
שתי המדינות בכל רחבי ארץ־ישראל.
(ה) איסור התנחלות: לא תותר התנחלות פלסטינית בישראל, או התנחלות
ישראלית בפלסטין, אלא בהסכמה הדדית.
(ו) יישוכ פליטים: כל בני ארץ־ישראל, הן פליטים והן מהגרים, יוזמנו לחזור
לארץ־ישראל, יישוב הפליטים יהיה על האחריות׳ המשותפת של ישראל ופלסטין.
(ז) חופשעליד: כל אחת משתי המדינות תהיה ריבונית בענייני העליה לשטחה.
(ח) שפות רשמיות: בפדרציה תהיינה השפות הרשמיות עברית וערבית.
(ט) פדרציה: אמנת־האיחוד תהיה צעד ראשון לקראת הקמת פדרציה שלמה
בין שתי המדינות.
(י) ביטול האמנה: אמנת־האיחוד, או כל חלק סמנה, לא תהיה ניתנת לביטול
באורח חד־צדדי, אלא רק בהסכמת שתי המדינות גם יחד. ביטול שרירותי של האמנה
על־ידי צד אחד יתיר לצד השני חופש־פעולה מלא להבטחת האינטרסים החיוניים
של קיומו ובטחונו.
( י א ) השתלבותכמרחב: אחת ממטרות־היסוד של האיחוד הארצישראלי
תהיה להביא להשתלבות ארץ־ישראל, על שתי מדינותיה, במיסגרת מרחבית כוללת,
שתהיה מושתתת על שלום צודק, תיאום מדיני, שוק כלכלי משותף והסדר בטחוני,
עד כדי הקמתה של קונפדרציה מרחבית רחבה.
* הוועידה קבעה, כי תנאי ראשון למימושה של תוכנית הפדרציה הוא כינונה
של ממשלה ישראלית על יסוד תוכנית־שלוס גלויה ומוצהרת, התומכת בזכות העם
הפלסטיני למדינה משלו והמכירה בזכות כל עמי המרחב לריבונות לאומית ומדינית.

אתמול נולדה, אבל רעיון הפדרציה נולד
והתגבש שנים לפני כן,״ המשיך אבנרי.
״כאשר באים אלינו אנשי שלמות הארץ,
כתורת מלחמה וכיבוש, אין לנו תסביך־
נחיתות כלפיהם. לחמנו למען שלימות הארץ,
גם כאשר הם רקדו ברחובות ושמחו
על חלוקת הארץ.״
לדעתו, מאיימות כיום שתי סכנות על
מדינת ישראל ועל שלימות הארץ:
• השוביניזם, החותר לסיפוח, והנושא
בחובו את זרוע הדיכוי של העם השני,
• הצדקנות, החותרת לנסיגה ללא

תנאי, והנושאת בחובה סכנה לקיום המדינה.
״שניהם,״ הכריז ,״מובילים למלחמה חדשה.״

ך* וא היחיב את הדיבור על הצדקנות:

נמאס לנו להיות צדיקים. איננו רו־צים
שבעוד שנה יגידו עלינו: הם צדקו,
:בעצם. אנחנו רוצים שהצדק יהפוך לכוח
׳פוליטי פעיל. הצדקנות מציעה לנו להיות
׳קדושים יותר, להיות יפים בעיני עצמנו,
.במקום להדריך המונים, להפעיל המונים, לשכנע
אותם כי השלום אינו רק יפה ורצוי

— אלא גם אפשרי.
״לפני עשר שנים נחשבנו לבוגדים או
לאוטופיסטים. עוד לפני שנה היינו חבורה
של יוצאי־דופן. כיום אנחנו נמצאים בעמ־דת־זינוק,
כשרעיונוחינו קורנים לכל עבר.
המוני אזרחים יודעים שיש בידינו תוכנית
ברורה — אולי התוכנית המעשית היחידה.
הם מוכנים לשמוע, הם רוצים להאזין.״
לצירים הוגשו לא רק מלים. בשיא נאומו,
נטל אבנרי חבילה קטנה, הוציא מתוכה
דגל ירוק־לבן־שחור, עם משולש אדום —
דגל פלסטין.
״מה עומד מולנו — מספר חבלנים? אנחנו
יכולים לחבלנים. רימונים, מוקשים אנחנו
יכולים לנשק קטלני יותר.
״מה שעומד מולנו אינו נשק, כי אם
רעיון: פלסטין. חיילי צה״ל שנכנסו לכראמה
מצאו מחנות והשמידו אותם. ראו חבלנים
ולכדו או הרגו אותם. הם גם מצאו משהו
אחר, שמעטים מאיתנו ראו אותו עד כה:
דגל פלסטין. וזהו הנשק המסוכן ביותר. אנו,
שלפני קום המדינה כה חלמנו על דגל ועל
מדינה, יכולים להבין את כוחו של נשק זה.
״אנו אומרים: נוציא דגל זה מידי אויבינו,
וניתן אותו בידי ידידים מבני העם הפלסטיני.
בל יתנופף על מחנות המתנכלים
לדגלנו — אלא יתנופף לצד דגלנו. היום
מסמל דגל פלסטין את רימון־היד, מחר הוא
יסמל את לחיצת־היד.״
•ץ ובנית הפדרציה, בת עשרת ד,סעי-
| 1פים (ראה מיסגרת) ,היתר, ידועה לחברי
התנועה עוד לפני שהוגשה לאישורה הרשמי
של הוועידה. רוב ההסתייגויות לתוכנית
המוצעת, שהוגשו מראש על־ידי הצירים,
נגע לענייני נוסח. אולם בשתי נקודות־יסוד
התנגשו שתי גישות: בשאלת הגבולות (סעיף
)5ובשאלת המדינה הפלסטינית (סעיף .)4
לגבי הגבולות הוגשה הסתייגות האומרת:
״למדינת־ישראל יתווסף איזור לטרון ויורחב
פרוזדור ירושלים. יצורפו אליה רמת הגולן
ומחצית חצי־האי סיני, ואילו למדינת פלסטין
יעבור המשולש הקטן ומחציתו השניה
של חצי־האי סיני״.
ברוב של 42 נגד 16 נדחתה ההסתייגות.
מוקד־ההתנגשות השני היה מהותי׳ עוד
יותר. מצד אחד עמדה ההצעה, לעודד הקמתה
של מדינה פלסטינית בתנאי שמדינה
זו תהיה קשורה, מיד עם הקמתה, באמנה
בטחונית, מדינית וכלכלית עם ישראל.
כנגדה הוגשו שבע הסתייגויות. בחלקן
התייחסו לתיקוני נוסח. השאר היו הסתייגויות
מהותיות, התייחסו למילה ״בתנאי״,
כמו זו של דויד ארנפלד, אשר הציע: במקום
״בתנאי שמדינה זו תהיה קשורה עם
הקמתה באמנה בטחונית, מדינית וכלכלית
עם ישראל״ ,נוסחה האומרת :״מדינת ישראל
תעודד את הקמתה של מדינה פלסטינית
בגדה המערבית וברצועת עזה, ותעשה כל
מה שביכולתה כדי שמדינה זו תהיה קשורה
ובו׳.״
בנמקו את הסתייגותו, הסביר דויד את־פלד
מדוע יש לתמוך בנסיגת צר,״ל והקמת
מדינה פלסטינית מבלי להתנות זאת מראש
בהקמת פדרציה .״כאשר מכתיבים למדינה
את תנאי קיומה בענייני בטחון, כלכלה ו*
שטחים חיוניים אחרים — פירוש הדבר שמקימים
ממשלת־בובות! ממשלה כזו לא
תייצג את רצונו החופשי של העם הפלסטיני,
והוא לא יפסיק את מלחמתו.״
כאשר הגיעה שעת־ההצבעה, התקבלה ההצעה
הקובעת כי הסכם הפדרציה יהיה
תנאי הכרחי להקמת מדינה פלסטינית. הוזעי־דה
גם קיבלה תוספת, שהוצעה על־ידי
אלכם מסים וזכתה להסכמת מגישי ההצעה
המקורית. תוספת זו (ראח מיסגרת) קובעת,
כי תנאי ראשון למימוש הפדרציה
הוא כינון ממשלה ישראלית על־יסוד
תוכנית־שלום גלויה ומוצהרת.
בזאת, למעשה, הוכרעה הנקודה המדינית
העיקרית ברוח הצעתה של הנהלת התנועה.

צעירים, מתייעצים
השלום, תוך עיון

רות ואלפרד דוידסון,
מחיפה, שבלטו בין העל
אחד מסעיפי תוכנית־בתיק
שהומצא לכל ציר.

1 1ר 1ך 1הטביעו את חותמם על
^ ( 18 1 1הוועידה. כאן: שרי החיפאית
והמשורר יאיר הורביץ, שנכח כאורח.

דיון

ער ותוסס ריתק את הצירים שעות
ארוכות. בתמונה: אריה פריהאוף
אלכס מסים ואורה כהן מתל־אביב.

ך י< חלקהש ני של הדיון המדיני היה
| ! מוקדש לבעיות הפנימיות של המדינה,
ובו ניתנה ההזדמנות לצירים להביע את
דעותיהם על נושאים כמו התנחלות בשטחים
החדשים, העלאת אחוז־ר,חסימה, מחדליה של
התנועה והנהגתה, יחסינו אל שליחות יא־רינג
(הצעת־החלטה של אריה פריד,אוף
מחיפה, שהתקבלה, אימצה את ידי יארינג
להמשיך בשליחותו).
אחד הצירים הצעירים ביותר, אלכס קליין,
הציע לוועידה לקרוא להקמת האחזויות
נוספות ברמת הגולן ובסיני, כצעד לקראת
אי־החזרת האזורים הללו. ואילו דויד את־
(המשך בעמוד )34

ןןןמ בשעת הפסקה. במרכז המעגל:
שמואל סגל, סגן היו״ר החדש
מהגב) ומולו נראה הסטודנט ז ב גופר (מזו־
;ן) מירושלים. הוויכוח היה נוקב וחודר.

כו חו עול דגבי
(המשך מעמוד )33
פלד הציע להחליט כי ״ההתנחלויות בשטחים
המוחזקים על־ידי ישראל מהווה חלק
מתכנית סיפוח הדרגתי של האזורים המוחזקים.
לפיכך תובעת הוועידה לפרק את כל
ההאחזויות שהוקמו.״
שתי ההצעות הקיצוניות — כל אחת
בכיוזן אחר — לא התקבלו, אך הוועידה
הסתייגה עקרונית מהתנחלות בשטחים החדשים
(ראה החלטות הוועידה).
במשך כל הוויכוח הזה, אפשר היה לחוש
בציפיה לקראת העימות הדראמטי, סביב
הצעה אחרת של דויד ארנפלד, ש״הודעידה
מצטערת על כי סיעת העולם הזה — כוח
חדש הצביעה בכנסת בעד סיפוח ירושלים

המזרחית למדינת ישראל, ומביעה דעתה כי
סיפוח חד־צדדי זה הרחיק סיכויי השלום.״
אורי אבנרי הודיע, כי הוא מפרש זאת
כר,צבעת אי־אימון, ביקש מהוועידה להצביע
עליה כעל הצעת אי־אימון בו.
אך העימות לא בא. לפני ההצבעה הודיע
ארנפלד, כי אינו מתכיזן כלל להציע אי־אימון,
ועל כן הוא מוריד את הצעתו מסדר־היום.
בהחלטותיה הסופיות, אף הציעה הוועידה
אימון מפורש בסיעה ובהנהלת־הת־נועה
היוצאת.

*י ותר רק לבחור. ביו״ר התנועה וסגנו,
!בשלושת חברי ועדת־הביקורת של התנועה,
וב־ 15 חברי המרכז. נקבע (ברוב של

לונדון התוססת
לובשת ׳טרילין׳האופנה הצעירה,
הרעננה והעליזה בוחרת
ב׳טריליו׳-הסיב האנגלי.
׳טרילין׳ הסיב המודרני
ו ה או פנ תי הולך א תך
לכל מקום.

43 נגד )23 כי היו״ר וסגנו ייבחרו יחד,
כדי להבטיח מירב שיתוף־הפעולה ביניהם.
הועמדו להצבעה שני צמדים של יו״ר
וסגן: אורי אבנרי ושמואל סגל; לעומת דויד
ארנפלד ויוסי אתגר. אבנריי—סגל זכו ב־49
קולות ארנפלד־אתגר בארבעה קולות.
שלושת חברי ועדת־הביקורת שנבחרו:
יו״ר הוועדה עורך־הדין אמנון זכרוני (58
קולות) ,ודויד ארנפלד ( 42 קולות) ,רפאל
אשכול ( 35 קולות).
לבסוף נמסרו גם תוצאות הבחירות (בקלפי
סגורה) למרכז התנועה:
)1אורי אבנרי — 75 קולות; )2שלום
כהן — 75 קולות; )3שמואל סגל — 67
קולות; )4אלכס מסים — 63 קולות; )5
אליעזר עמיר — 55 קולות; )6יוסף אתגר
— 51 קולות; )7פרץ עופר — 49 קולות;

)8ראובן קריץ — 47 קולות; )9צגי ידידיה
— 47 קולות; )10 רחל אבנרי — 45
קולות; )11 נעים גלעדי — 44 קולות; )12
ג. לוין — 43 קולות )13 :אריה פריהאוף
— 40 קולות; )14 דויד ארנפלד — 30 קולות;
)15 אברי רביב — 28 קולות.
מכיוון שארנפלד, כחבר ועדת־הביקורת,
אינו יכול להיות חבר במוסד אחר, לא
יצורף למרכז, ובמקומו ייכנס הנבחר מספר
, 16 קורט לוי, שזכה ב־ 24 קולות.
כאשר ננעלה הוועידה, היתד, לתנועה תור
נית־פעולה דינמית ומעשית, ומוסדות שישקדו
על קידום הגשמתה של תוכנית זו.
בחירת היו״ר וסגנו עצמה עוררה מחלוקת
חריפה, שבגללה נמנעו 19 צירים, תוך
הבעת אמון בבחירת אבנרי—סגל עצמם. כי
הסעיף הנדון בתקנון טעון דיון מחודש.

י-יי ^ ג
אנשים האמרגן יעקב אורי בתור מאלף־ד,אריות
של מדראנו .״אבל היזהר ממנו,״ אמרו לזוהר
,״הוא גרמני נאצי לשעבר, גס־רוח
ושונא־יהודים.״ נפעם ונרגש הלך זוהר לדבר
אל מאלף־האריות הנאצי בגרמנית רצוצה
— ואילו יעקב אורי, לאחר שהמטיר עליו
מטר קללות בגרמנית עסיסית, הסכים בכל
זאת להכניסו לכלוב האריות והורה לו
להתייצב למחרת בקירקם. בשעה הקבועה
הופיע אורי •זוהר לפגישה. האמרגן אורי פתח
בפניו את כלוב־האריות ואמר :״נו יהודי,
נראה אם יש לך דם.״ באותו רגע נזכר
אורי זוהר בכל מה שסופר לו על שינאת־היהודים
של המאלף, נמלך בדעתו ונסוג
מבלי להיכנס לכלוב • .אגב, לשניים אלה
יש עוד חוויה משותפת הקשורה בקירקם
נזדראנו. אורי זוהר התאהב אז אהבה עזה
בטולי מדראנו, בתה הצעירה של מד
הלוו־-הקירקם. יעקב אורי מתח אותו, הודיע
לו כי מאמא מדראנו מסכימה לתת
לו את יד בתה לאשר — ,בתנאי שיעבוד
קודם בקירקס שבע שנים. אורי זוהר הצי
היר מיד על נכונותו. לעשות זאת, חתם
על התחייבות על גבי שטר של לירה ישראלית׳
אותו נתן לו יעקב אורי .״על הלירה
הזאת אני שומר עד היום,״ הודיע
עכשיו יעקב אורי לאורי זוהר — שבינתיים
עברו עליו עשר שנים, שתי נשים
ושבעה קירקסים • .אשד, אחרת ששמחה
ביותר, השבוע, היא העיתונאית פיל פי
(״חץ מ קשת. סילבי עומדת לפרסם
קובץ־פיליטונים ובו מיבחר פיליטוניה ה־עוקצניים
ביותר — שחלק מהם כבדי׳ עורר
סערות, כשאישי־ציבור שונים נפלו קורבן

לחיציה. כעת, תהיה לאישים אלה הזדמנות
לרגוז מחדש, מאחר והספר יופיע לא רק
בעברית אלא אף יתורגם לאנגלית• .
שמחת־תיים מסוג אחר לגמרי גילתה קא*
רול בייקר, המופיעה יחד עם השחקן
הצרפתי זץ פורל בסצינת־עירום־ומיקלחת
נועזת, בסרט ירח־הדבש; לאחר ההסרטה,
עת הלכה לטייל עימו ליד גדת הנהר־טייבר,
קראה לו :״קפוץ!״ השליכה אותו,
פעם נוספת, למים — אך הפעם, כולו
לבוש.

פסוקי השבוע
• ראש־הממשלוז לוי אשכור,
בקיבוץ אשדות־יעקב :״פעם הלכתי בדרד
של פינקם פתוח ויד רושמת. עתה, ביד
נטוייה ובזרוע חזקה.״
• ׳ ט מו אלג בי ש, דובר מהעד התל־אביבי
נגד הקמתה של תחנת רדינג ד׳:
״בוזאתיקן משמש העשן השחור היוצא מהארובה
סימן כי לא הצליחו לבחור אפיפייד
חדש. עתה, ישמש העשן גם בישראל סימן
לבחירות: לפיו ידע הציבור במי לא לבחור.״
• אדר קיסרי, מזכיר מלר׳׳ז באותו
עניין :״חשבנו שחברת־החשמל שייכת למדינת
ישראל. מסתבר, כי מדינת ישראל
שייכת לחברת החשמל.״
• ח ״פ שמואל תמיר, בערב-סטו-
דנסים בירושלים, על חברי־הכנסת :״מבין
ותיקי־הבית, אף אחד. לא היה משחיל את
עצמו פנימה, אילו היו בחירות אישיות.״

ריקוד־בטן דתי בשועפאט
בייקר ומורל
שמחת־חיים רטובה לגמרי

שזר והבוחרים
.מיד לאחר בחירתו מחדש כנשיא המדינה,
העניק זלמן שזר ראיונות עיתונאיים,
בהם טרח להסביר מדוע אין גילו )780
מהווה מיכשול להמשך כהונתו .״נועצתי כרופאי,״
גילה שז״ר ,״ואלה הרגיעו אותי.
,לפני חמש שנים, אמרו לי, ,היו לנו ספיקות
יותר מהיום. אם עמד ליבך במיבחן
עד כה, אין כל יסוד לאסור עליו היום׳.״
• ועוד גילה הנשיא כי כחודש ימים לפני
בחירתו עדיין קיננו בליבו ספיקות, אם
ייבחר מחדש .״הזמנתי מתווך־דירות וביקשתי
ממנו לחפש עבורי דירה, למחרת
הבחירה של הנשיא החדש. ליבי היה קל.
הרגשתי שאל הנכון יצדקו הבוחרים אם
יגידו — די דויד בן־גוריון עלה
השבוע משדה־בוקר לבית־החולים תל־השומר
על מגת לבקר את שר־ד,ביטחון משה
דיין בחדר חוליו. ביג׳י טרח לערוך בי־קורת
רפואית בגופו של דיין, ניהל במשך
כעשרים דקות ויכוח מדיציני עם הצוות
הרפואי המטפל בדיין. בן־גוריון אף גילה,
כי התחביב האחרון בו הוא עוסק הוא —
לימודי־ביולוגיה, וניסה ליישם את ידיעותיו
בנושא זה, בוויכוח עם הרופאים .״חבל
שפולה אינה עוד בחיים,״ אמר ביג׳י בתום
הביקור, הייתי ממנה אותה לטפל במשה.
סוף־סוף, היא היתד, מטפלת במיקצועה.״ •
ראש־הממשלה, ליי אשכול, בא לקבל
ביום שישי האחרון את פני רעייתו, מרים
אשכול, שהגיעה מחו״ל לנמל־ד,תעופה בלוד,
בדרכו אל המטוס שמע אשכול המולה
רבה מאחריו ,׳ היפנה את ראשו — וגילה
בין הקהל רבים מאנשי צמרת־רפ״י לשעבר
.״תראו איך מרים אהודה עליהם,״
הפליט אשכול בהתפעלות. רק כשהגיע
למטוס, התברר לו שטעה. מאותו מטוס
ירד גם ח״כ יוסף אלמוגי, שאת פניו
באו להקביל, בשדה התעופה, אלה שהיו
חבריו ברפ״י.

שאלתיאל והפגזים
#ביום מינויו של אגרד!פ הרמן
כנשיא האוניברסיטה העברית בירושלים,
הכין לו היומון דבר הפתעה. בגוף ידיעה,

אותה פירסם דבר בעמודו הראשון על

מותו של הקוסמונאום הסובייטי, יורי
גאגרין, הופיעה תמונתו של הרמן ונד

תחתה הכותרת :״יורי גאגריך. רק לאחר
מכן הסתבר, כי תמונתו של הרמן הוצאה
בטעות מהידיעה על בחירתו, השתרבבה
לידיעה. על מות חלוץ־החלל • .הפתעה
מסוג אחר ציפתה לשגריר ישראל באו״ם,
יו סףת קו ע. לאחר ההתקפה החריפה
בנאומיו, במועצת הביטחון על ברית־המו־עצות,
הבחין תקוע, כי חברי המישלחת
הרוסית בבניין האו״ם, שעד כה התעלמו
ממנו ועברו על פניו כאילו לא היה קיים,
החלו לברכו באדיבות בברכת ״בוקר טוב״.
• כשמלאו — השבוע — עשרים שנה לקרב
על הקסטל, הופיע האלוף דויד שאל
תיאל, מי שהיה אז מפקד מחוז־ירושלים,
בערב־ראיונות בגבעתיים. בראיון, שנערך
על־ידי יהודה הראל, גילה שאלתיאל, כי
אחרי הקרב על הקסטל נותרו בכל מרחב
ירושלים רק 12 פגזים למרגמות של שלושה
אינטש. אז הוציא שאלתיאל — שהוא כיום
איש משרד החוץ — את ההוראה המפורסמת
שעל כל פגז שיירה יש לקבל אישור
בכתב ממנו • .מרואיין אחר באותו ערב
היה איפר הראל, לשעבר הממונה על
שירותי־הביטחון. איסר גילה, כי בצאתו
לחטיפת אייכמן בארגנטינה לקת בחשבון,
כי הפעולה עלולה להיכשל וכי הוא ייתפס
ויועמד למישפט .״לו הייתי עומד למשפט
בארגנטינה,״ הצהיר הראל ,״היה זה משפט
היסטורי שלא היה נופל בערכו ממשפט
אייכמן שנערך לאחר מכן, בירושלים.״

ללכת למסיבה, בירושלים המיזרחית, זר.
כבר לא סחורה, ביחוד עבור נערות־הזוהר
ונערי־השעשועים של העיר החדשה. אבל
לבלות בארמונו הפרטי של המלך חוסיין
שבאחת משכונות־הפאר של העיר המיזר־חית
— עבור זה מוכנים לשלם אפילו שלוש
לירות דמי־כניסה.
אך כאשר הגיעו הנסובים, על כרטיסיהם,
למקום אליו זומנו, השכוע, הוברר
להם שאין זה בכלל אותו בית מפואר המוכר
בירושלים כ״ארמון חוסיין״ — אלא שהמסיבה,
אותה אירגן היבואן הירושלמי הצ
עיר
זאב פינקס, נערכת יבית־מלון קטן
הסמוך לאותו בית.
את רטינות אורחיו ניסה פינקם לפצות
בעזרת רקדנית־בטן מיזרחית. אך כפי שהארמון
לא היה ארמון, בן לא היתד, הרקדנית
מיזרחית, אלא נערה בשם הילארי, שבאה
ישר מאיזור ברוקלין שבניו־יורק.
הילארי באה מבית יהודי־אמריקאי דתי
מאוד. היא הגיעה לארץ־הקודש כדי ללמוד
באוניברסיטה העברית וכאן גילתה כי החיים
החילוניים יפים, הסכימה להופיע כרקדנית־בטן
במסיבה שנערכה בעיר ערבית.

אורי זוהי והקירקסים
הבדרן־בדימום ובמאי־הסרטים בהווה,
אירי זוהר, הוא חובב קירקסים ותיק —
וכמובן שלא החמיץ גם את הצגתו של
הקירקס האיטלקי הלאומי קולוסיאוס. בהפסקה,
פגש זוהר באמרגן הקירקם, יעקבו
אורי ונזכר, כי פגישתם הראשונה נערכה
לפני עשר שנים, בעת שהגיע לארץ ראשון
הקירקסים בתולדות המדינה — קירקס מד
ראנז. לאורי היה אז אריה קטן אשר השתוקק
ללמדו את להטוטי־הקירקס. נמצא מי
שהחליט למתוח אותו והציג בפניו את

הילארי בעת ריקודי־בטן
העולם הזה 1596

המשטרה
מבצעת:

צווי ס גי ר ה

מחסלי ם

לדי סק 1טקים

פתדקי חצות

ייי׳

אוסרים

מכבים את

בילניי לילה

אורות דיזנגוף