גליון 1597 מתאריך 10 באפריל 1968

א ת זס
1)(11

התלב שי לפי צו ה או פנ ה
בסריגי

0101611

מעובד ע״י

ירוחם טקסטיל בע״מ
<0מ־• ע
1ז3ווו 3<^6זז ^6ז3׳5*6
״^ז101£ס״ זב!!? ז6$16ץ.01ק זס! <

פרסנם סליייו

* ביב 7 .ך י 1ן
סריגי דו 10ו^ז01_£ו>ם
נוצרו במיוחד לעונה זו.
הינם קלילים ואביביים,
בפסיפס צבעים מפתיע.
מתכבסים בקלות,
שומרים על צורתם.

1 9 6 8

קוקה־קולה בישראל

קוקה־קזלה בישראל ־ א 1רח נלבב שזה עתה עלה לארץ 1כבר הפך לתושב קבע.
קזקה־קזלה בישראל -המשקה הבינלאומי רב המוניטין. המקובל ב־ 138 ארצזת.
קזקה־קזלה -אזרח העולם. למעלה מתשעים מליון בקבוקי קוקה־קולה נמכרים מדי ׳.01
קוקה־קולה ־ מיוחד בטעמו. ולראשונה ניתן להשיגו בישראל.
טוב יותר עם קוקה־קולה ־ עתה יכולים כולנו להנות מטעמו של המשקה הנפלא שסוף סוף הניע ארצה*.
קוקה־קולה מיוצר באיכות מעולה, במפעל מודרני שהוקם בבני־ברק ובהג״נה מופתית.
שתו קוקה־קולה קר־בקרח. לגמו אותו מלוא פיכם והכיח את טעמו המובהק ומשיב־הנפש. קחו
הביתה ומלאו המקרר במשקה תוסס, מרענן ומרווה.
שתז קזקה־קנלה קר־כקרח בארוחה. בבית ובמסעדה, הגישו אוחו במסיבות לידידים ואורחים.
ם חיר בקבוק קוקה־קולה קר־כקרח 30 אני בלבד.

• וסברבבקבוקיםבלבד ולעת סתר, דחן להטובה נסרחבחלאניבובסרנז הארץ. נקר 1נבנל רחב יהסדיוהסוגר
נישראל. ע ״ החברההסרנויחליצורסשקאזחקליםנעים. ארן ם וסם ך של קוקהקולה. רח השומר .129ב ו ״ בוק

טרור־לילה משטרתי —
גם בליל־העצמאות
משטרת תל־אביב עומדת בפני מיבצע מיוחד במינו,
בליל־העצמאות הקרוב.

מטה חנפה הצפונית של מחוז תל-אכיב
מכין חוליות אשר תעבורנה כפל מקומות־הבידור,
ככתי־הקפה, במועדוני־הלילה ובדיסקוטקים
-ותרשום דו״חות לבל בעל
מקום־כידור אשר ישאיר את עסקו פתוח,
לאחר השעה הנקובה בחוק.
״אין בדעת המשטרה להתחשב בכך שזה ליל־העצמ־אות,
מאחר שהחוק אינו מבחין בנושא זה, בין יום זה
לכל יום אחר,״ מסר מקור מהימן במשטרה עצמה.

מושבי ירושלים -
יורשי הכפרים ההרוסים
סוה-ם וף נתגלה מי נהנה מן האדמות של
שלושת הכפרים באזור לטרון, שנהרסו אח רי
מלחמת־ששת־הימים.

הכפרים נהרסו כאשר עוד חששו שיש צורך להחזיר
למלך חוסיין את שאר אזורי הגדה המערבית, ורצו
להשאיר מובלעת זו, החולשת על הכביש לירושלים,
בידי ישראל. התושבים שגורשו מהכפרים עדיין נמצאים
רובם בגדה, כפליטים חסרי־כל.
שר־החקלאות התחמק כמה פעמים מלתת תשובה
ברורה על השאלה למי נמסרו האדמות.

השבוע הודיע, בתשובה על שאילתה נו*
ספת, בי האדמות נמסרו לחברה משותפת
של מושכי אזור ירושלים, למשך שנה
אחת, לגידולי פלחה, תמורת דמי־חכירה.

השופט מלחי
עשוי לפרוש
עתה, לאחר פירסום פסק־הדין המלא במישפט השופט
אליעזר מלחי, ולאחר שהשופט מלחי יצא זכאי —
עשוי הוא לפרוש מתפקידו כשופט מחוזי בתל־אביב.

היועץ המשפטי פורש —
פרקליט צבאי במקומו
צפוי שינוי חשוב בצמרת משרד־המשפ•
טיס: היועץ המשפטי לממשלה, משה בן־
זאב, יפרוש מתפקידו, וישוב בנראה לכהונתו
הקודמת בשופט מחוזי.
במקום היועץ המשפטי הפורש יתמנה,
בנראה, אחד הפרקליטים הבכירים בפרקליטות
הצבאית.

לחץ על האלוה שאלתיאל
אלוף דויד שאלתיאל עומד להוציא לאור, בשבועות
הקרובים, ספר הדן בתקופת כהונתו כמפקד אזור ירושלים,
בעת מלחמת השיחרור.
האלוף שאלתיאל, הפורש בימים אלה לגימלאות לאחר
שכיהן בשנים האחרונות כשגריר בארצות אחדות,
וכן כיועץ מיוחד לשר־החוץ, עומד לענות בספר זה על
תוכן־ספרו של דב יוסף, קריה נאמנה, שתקף אותו —
וכן לשפוך אור על פרשת טוביאנסקי, בה היה מעורב.
מספר גורמים ממשלתיים מנסים עתה ללחוץ על

שביתת־המרצים איחדה גם, לראשונה, את נשיא האוניברסיטה,
הד״ר ג׳ורג׳ וייז, ואת יריבו, הרקטור ד״ר
בן־ציון כ״ץ — למאבק משותף אחד.
טענת המרצים: לאוניברסיטת ירושלים יש תקציב של
4000 לירות לסטודנט; לטכניון — של 7000 לירות לסטודנט.
ואילו לאוניברסיטת תל־אביב החליטה הממשלה
להעניק תקציב של 2000 לירות בלבד.

הסטודנטים קיצוניים מן המרצים, רוצים
את התקציב המירבי המשתלם על־ידי מוסד
גבוה כארץ 7000 :לירות לסטודנט.

סיבסור בקופת־חולים
צפוי סיכסוך בין הנהלת קופת־חולים ה כללית
לבין סגל עובדי קו״ח במרכז -
לאור סירוכם של הפקידים להחתים את
ברטיסי-עבודתם באמצעות השעון האוטומאטי
שהוצב כמשרד, לאחרונה.
העובדים נתמכים על־ידי הרופאים, שהעניין חורה להם.

תביעות נגד הטוטו
בפעם הראשונה יוגשו, בזמן הקרוב, תביעות נגד
מיפעל הספורטוטו, המבוססות על עילה רצינית: הטוטו
הפיץ בשבוע־שעבר טפסי־ניחושים שכללו אי־דיוקים
בקשר לביתיות של הקבוצות המשחקות.

הטעות התבררה רק ביום הראשון, בשבוע
שעבר, ועד שסופקו למשתתפים טפסים
חדשים, הספיקו במה עשרות מנחשים למסור
ניחושים על טפסים מוטעים.

קבוצת־מנחשים התארגנה השבוע, כדי להגיש תביעה
לביטול חלוקת־הפרסים, ולמען החזרת כספי המשתתפים.

הכדורגלנים לא ישבתו
איומם של כדורגלני הליגה הלאומית להשבית
את מישחקי הליגה, השבוע, עקב
אי־נבונותה של ההתאחדות לכדורגל לבטל
את ״חוק ההסגר״ ,לא יתממש, בנראה.
לחצים אישיים מופעלים על השחקנים העומדים ב־

מלחי חזר לבס המשפט באופן הפגנתי,
מייד לאחר הפירסום הראשוני. אולם מקו־רביו
טוענים, בי לאחר הפגרה הוא עומד
להפתיע את עולם המשפט הישראלי כפרישה.
מספר
עורכי־דין מצליחים הציעו למלחי להיכנס עינימ
לשותפות בפרקטיקה פרטית. אולם מלחי, שהוא איש
עשיר, עשוי גם לפתוח משרד עורכי־דין משלו.

ספרים על משפט מלחי
סיבת יציאתה הדחופה של יונה סופר
לאנגליה, אף לפני ששופטי משפט-מלחי
פירסמו את נימוקי פסק־דינס, התבררה רק
השבוע: יונה תנסה לפרסם כבריטניה את
ספרה על חייה ועל המשפט.
יונה סופר ניסתה, לשווא, לעניין מו״לים בארץ. אף
מ״ול לא היה מוכן להסתכן.
התקווה היחידה שנותרה לה היא — להוציא את הספר
בבריטניה, באנגלית. בינתיים עומד לצאת לאור
הספר הראשון על משפט מלחי ועל הדמויות המרכזיות
בו — פרי־עטו של העיתונאי גדעון רייכר.

הדואר לא ישלח
חבילות — בלחץ הדתיים
משרד־הדואר נכנע ללחץ שר-הדתות, והורה
כסודי-סודות לא לשלוח הכילות, כין
ה׳ 9ל 21-באפריל -כדי שבחבילות לא
יועבר חמץ.
התירוץ הרשמי הוא ״עומס על הדואר״ .ב־ 7באפריל
אף שודרה בקול־ישראל הודעה מטעם הדואר, בה נתבקשו
אזרחי־המדינה להימנע מלשלוח חבילות בתקופה
זו — אף לחיילים.

האלוף שאלתיאל לגנוז חלקים מסויימים מספרו — אך
הוא מסרב לעשות כך.

הדבר הזעים במיוחד את משה דיין, ששמע
על בך כמיטת-חוליו, הורה לאחד מסגניו
להציג אולטימאטום לשר-הדואר, ישראל
ישעיהו .״לא אעבור על בך בשתיקה!״
איים דיין על ישעיהו, באופן פרטי ובאמצעות
סגנו,

שתי שביתות
באוניברסיטת תל־אביב

• בינתיים התערב נגד ההחלטה השרירותית גם התעד

למען החייל.

הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב יפתחו
בשביתה משלהם -כנפרד ובמקביל ל-
שכיתת־המרצים שתפרוץ מייד לאחר פסח.

ראש האיגוד הבלתי־מוכר, אותו הקימו השחקנים. אולם
יותר מכל שאר האיומים, מרתיעה את השחקנים הסכנה,
כי אותם כדורגלנים שהם בעלי סוכנויות־טוטו וישתתפו
בשביתה — עלולים לאבד את זכותם להפעלת
סוכנויות אלה. למרות החלטתם לשבות השבת, עשויים
ראשי אירגון הכדורגלנים לגלות כי רוב חבריהם לא
יצטרפו לשביתה ולכן יתנהלו משחקי הליגה כסדרם.

גם אם לא תתקיים השביתה, ימשיכו הכדורגלנים
להילחם נגד החוק, המחייב אותם
לפרוש לשלוש שנים מפעילות כדורגל•
נית כמיקרה שהם רוצים לעבור קבוצה.
המלחמה תיערך במיסגרת האגודות, לקראת האסיפה
הכללית של ההתאחדות לכדורגל שתתקיים באוגוסט.

מהד עי ^ד על התמונה שבעמוד זהי
הקורא יריב גיבעון, השוהה עתה בלום-
אנג׳לם, משוכנע שהיא מסמלת את רוח
חעולם הזח.

.,חכמים, נבונים, עמוסי ידע־דורות —
ומצפצפים על כל הדיעות הקדומות של
החברה המאובנת,״ כפי שהוא כותב.
הוא תלש את היצירה מתוך מודעה של
הניו־יווק רביו אוף בוקס, כתב־העת שלכאורה
מוקדש לביקורת ספרותית, אבל
הינו, למעשה, אחת הבמות החשובות המשפיעות
ביותר של השמאל החדש שקם ב־ארצות־הברית.
בגוף
המודעה עצמה כתוב :״תאר לעצמך
את תגובתם של ידידיו היהודיים — כל
ידידיך, בעצם — כאשר אתה מתחיל
לצטט את ביקורתו של אי. פ .סטון על
הציונות, במאמרו על הסימפוזיון החשוב
של ז׳אן־פול סארטר המאבק הישראלי־ערבי.
״או אם אתה רוצה להטיל בקבוק
מולוטוב למסיבת־הקוקטייל הבאה שלך,
הצטייד במאמרו של טום ד,יידן, כיבושה של
ניוארק, בו הוא מפוצץ לרסיסים את
הגירסה המקובלת על מה שאירע שם

שין בית.

והנה, היום, כותבים ספרים על ד,ש.ב..
״והגילויים שלכם על עיריית חיפ ה...״
הוסיף אבנרי, כשואל מדוע אין אנו ממשיכים
בסוג זה של גילויים.
גם כאן התשובה רק מוסיפה כבוד לשבר

הצעה לסמל חדש

׳במרד הכושי, בעזרת עובדה אחרי עובדה.״
הצעתו של הקורא גיבעון, המעיד על
עצמו כי היה פעיל במערכת־הבחירות
של הסנטור יוג׳ין מק־קארתי (״זה הזכיר
לי את הקפיצה שלכם לשדה הבחירות!״),
היא פשוטה: במקום האריה, המעוטר בסיסמה
בלי מורא בלי משוא פנים — לאמץ
את התמונה שהוא שלח, כסמלו החדש
של העולם הזה.
״זה יותר מתאים לרוח הזמנים,״ הוא
מסיים .״אתם צריכים לזכור, שגם אם
המלחמה היא ישנה־נושנה — הרי סמליה
חייבים להתחדש ולהתרענן כל הזמן.״

אותו נושא, פחות או יותר, הועלה
לפני כשבועיים, בערב־ראיונות של העיתונאי
אריה אבנרי בהילטון.
ראשון המרואיינים באותו ערב היה איש
יחידת־ 101 שמואל נכים המכונה ״פלאח״.
פלאח, כיום עורך־דין חיפאי, הסביר
מדוע, לדעתו, הוקמה היחידה ״הפרטי־זאנית״
,אשר אנשיה יצאו לפעולה כאזרחים
פרטיים, ולא כאנשי צד,״ל. הוא ענה בערך
בך :״רצו גם לעקוף את ראש־הממשלה דאז
(משה שרת) שהאמין כי ישראל צריכה
לסמוך על דרכי השיכנוע והדיפלומטיה
בהמשך הראיון, סיפר פלאח על כמה
מפעולותיה של היחידה, כולל ההתקפה על
קיביה, שגרמה למספר גדול של הרוגים בין
נשות וילדי הכפר.
האורח השני היה איסר הראל, שדיבר
על שני נושאים: שרותי הביטחון בכלל
ופרשת לכידתו של אדולף אייכמן; וסיפוח
השטחים החדשים, בו הוא דוגל.

אחריהם כא תורי. השאלות היו
מגוונות, נגעו גם לדעותינו הפוליטיות וגם
לשיטת העבודה של השבועון. לבסוף שאל
אותי המראיין :״האם אינך חושב שמתח
המאבק. של העולם הזה ירד? איפה המלחמות
הגדולות שלכם?״
עניתי, כי שתי מיזכרות חיות לאותן מל־העולם
הזה 1597

חמות הופיעו — לגמרי במיקרה — על
אותה במה עצמה. אבנרי, הלומד את
נושאיו לפני הראיון הפומבי, ידע למה
הכוזנה .״אתה מתכוון לכך שאנשי וסו תקפו
אתכם ופצעו אתכם, אחרי פעולת קיביה?״
״בדיוק.״
״מי היו התוקפים?״
״לא פלאח אבל אנחנו יודעים מי
אשר להופעתו של איסר הראל — היתה
גם בה הוכחה כי מאבקנו במה שנוגע
לשרותי הביטחון הוכתר בהצלחה. כאשר
ניהלנו את מלחמתנו נגד מה שהיינו
נאלצים לכנות ״מנגנון החושך״ ,אסור היה
להזכיר כי קיים במדינה מנגנון מסוג זה,
המטמין מכשיר־האזנה בשולחן־העבודה של
מאיר יערי, או עוקב אחרינו. ראש־הממשלה
של אז הצהיר בכנסת, בתשובה לגילויי
העולם הזה, כי בכלל אין דבר כזה ששמו

הרוו ח
הו א בולו
שלך.

עון המסדים. כתוצאה ישירה מגילויינו,
חוסלה אז ״קרן ב״ ,של ראש־העיר,
ששימשה מוקד לגנגסטריזם הגלוי והגס
ששרר בעירייה.

אי־אפשר להכחיש, כי אומנם חלו
שינויים בהעולם הזה. רוח־הלחימה ומסעות־הגילויים
לא נעלמו. הנסיבות החיצוניות
השתנו, והן דורשות תשובות על אתגרים
חדשים.
ניקח, למשל, את מאבקינו נגד גילויי־שחיתות.
המסע הגדול האחרון הופסק
בעיצומו על־ידי מלחמת־ששת״הימים. אז
היינו בשיא מאבקנו נגד השחיתות בקרנות
ההסתדרותיות. הצלחנו להביא לטיהור המעורבים
בפרשת הפרדסים ובנק הפועלים,
והיד עוד היתד, נטוייה. מלחמת־ששת־הימים
שינתה את האווירה הציבורית — ואת סדר־החשיבות.
המלחמה בשחיתות נישארה אומנם
חשובה — אבל הופיעו אתגרים חשובים
הרבה יותר, ניפתחה חזית חדשה, במלחמה
היונית הרבה יותר לעתידה של האומה.
מלחמה זו, שתוצאותיה יקבעו את גורל
המדינה, נטושה בחזית עיקרית אחת: יחסינו
עם ערביי הארץ והמדינות השכנות. שדה־הקרב
הוא דעת־הקהל.
כוחות עצומים דוגלים בסיפוח, ומנופפים
בדגלי השוביניזם והמלחמה. למערכה זו
הטלנו את כל כוחו של העולם הזה,
למען שפיות־הדעת, למען החתירה לשלום.
נמשיך לתת עדיפות לחזית זו — אם כי
לא נזניח, כפי שלא הזנחנו עד כה — גם
את יתר הנושאים שאתה רגיל לקרוא עליהם
בהעולס הזה. בלי מורא ובלי משוא פנים —
או, אם תרצה, ברוח התמונה ששלח הקורא
גיבערן.

ס אבק עז נטוש עתה בין ש שה
מרא שי יצרני השעונים
ב שויצריה על אספקת שעוני
נשים וגברים לחברתמ ארוס
בירו שלים.
מאבק זה ניטש על שני
מישורים: איכות מירבית
ומחירים נמוכים כבלה אפ שר.
ש שת היצרנים הוזמנו על ידי
מארוס להציע את דגמיהם
המובחרים ביותר.
כתוצאה מתחרות זו מתאפשר
שיווק שעוני מארוס ה מוב חרי ם-
במחירים נוחים בהרבה
מן הניתן ל צפו ת.
הרווח הוא כולו שלך.
שרות עזלס׳ לשעוני מ רו ץ־ ם א דו ס בישראל:
מ ארוס בע׳מ. רח׳ המלך ג־ור־ג׳ ,9ירושלים.

״ששני היוקרה במחירים סבירים״

שחם לנינסון א׳לון
מרכז עדשות מגע
מ 1£א 3 0£א 1£ז ס ^ זאסס

״גרוזובסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

תאם[
ת / /ע 1ד ו ׳ מסויק 1 9
)62 2 5 1 9 /2 0131611

שעות ר!בלה 9-17
גשמח לשלוח חוברת חסברח
לגי בקשת.

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • ב׳יתידפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקתגר&יה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: ו#ולם הזה בע״מ.

מכתבים
הערכים והפדרציה
נראה שהינכם דוגלים בפדרציה, זאת אומרת
בברית שכל אחת משתי המדינות שבה
שומרת על עצמאותה בענייני־סנים, אך עד
ייני־חוץ־וצבא יהיו בסמכותו של השילטון
המרכזי:.
קו זה נוגד את
הופעותיכם הציבו־ריות־פומביות
שנושאות,
לאחרונה אופי
לאומני־שוביניס־

שאלה נוספתהיא:
האם הערבים הפלסטיניים
גם רוצים
בזה? הייתי מציע
לערוך ביניהם מיש־אל,
שיכלול את הטנא
שאלה:
האם צריך
להפוך את ירושלים
לעיר־בירה של שתי המדינות שבפדרציה.

יענקל טנא, מבטון

• התוכנית המפורטת
ראה העולם הזה (.)1596

הפדרציה:

כרטיס־ברכה מנאצר
בזמן משבר־סואץ הראשון, ביזבזתי חמישה
חודשים כסף רב בנסיעות לקאהיר
ובחזרה — על־מנת להוציא ילד יהודי קטון
ולהעבירו לבית״החולים מורפילד שבלונדון,
כדי להציל את מאור־עיניו.
נודע לי באמצעות האירגון עזרה בינלאומית
לילדים שהיה עליהם להטיסו מ־קאהיר
ממש ביום בו החלו ליפול הפצצות.
כל הקשרים נותקו. והאירגון היה עטוק עד
לצוואר בהוצאת ילדים מהונגריה, שעה שאנשים
הגונים וטובים התחננו לעזרת ממשלתנו
האמריקאית — ולא זכו בה.
כשלעצמי, החלטתי לא לתת לילד היהודי
הבודד הזה להתעוור, מבלי לנסות לפחות
כל אשר בידי. היה זה מסע ארוך,
מלא תלאות ויקר מאוד — אך סוף־סוף
הגעתי לקאהיר, ושם זר, לקת לי יותר פחו־דש־מאמצים
להשיג את הרשיונות.
אך נתקלתי ביחס אוהד לעניין שלי, החל
בשוטר הפשוט וכלה בנשיא עבד־אל־נאצר,
אשר מוסיף לשלוח לי מאז כרטיס־ברכה
לחג־המולד.
ליבי כואב למען היהודים הטובים והבלתי-
אלימים אשר רוצים ויכולים לחיות צד
בצד עם הפלסטינים, בהרמוניה ובשלום,
אך אשר אופורטוניסטים ומספחים קשי־עורף
מונעים זאת מהם — ואף יגרמו
לנפילת כל ישראל, זכרו את דברי!
שם הילד היהודי הוא אלי אלבגי. ראייתר
ניצלה. כיום הוא ואביו, ראול אלבגי, הם
אזרחים אמריקאים הגרים בניו־יורק.
אני לא יהודיה, אלא פרוטסטאנטית לבנה
ואנגלו־סאכסית.

מיוחדעדל ״ב

במחיר

אשתו של פרדריק מינשל,

בעו מר

לואיזוויל, קנטקי, ארצות־הברית

עזרה לנכי־המלחמה !

00300000

הסבחר העשיר 1הם1דרני של מכשירי פזגז המשוכללים. השירנת
היעיל. האסין1הם היד ואספקת הגז הד״קנית-ה ערובה לכך כי

•כול•

ל ס מו ך

מכשירים ניידים: כירים, גריל ומנורה על גז — לפיקניק, למרפסת ולגן.
בינג ליני א ל

מ שה מדליה1

יעוץ ב עי צו בפנים
תל־אביב
טל 444281 .
ביצוע בל עבודות

טיפול

ועיסוי

באחריות

בגרות

לפי שיטה חדשה ובמחירים נוחים
עם הוראות להמשך הטיפול בבית
שעות הקבלה 16.00— 18.00 ,10.00— 13.00 :

* צבע
* סיד
* פלסטיק
טפטים
* שיפוץ כללי

• לגברים שעות קבלה מיוחדות — נא להזמין
בטלפון 55690
-תוצאות

מובטחות׳-

קוסמטיקאיתמ דו פלמת -אקדמ אי תאנילי
תל־אביב, רחוב פינ סקרמ ספ ר •( 4על־יד קפה ״נוג ה ״)

כל האמור במיכתבו של הצנחן־הנכה
יצחק שקולניק (העולם הזה ) 1595 הוא
נכון ויציב, ואף יותר מזה. ידוע לאחראים
על המצב המביש, ואין הם עושים דבר.
כבר נאמר לא פעם שבישראל מוטב
למות בשדה־הקרב מאשר להישאר נכה או
מוגבל בכושר, ולהזדקק
לטובות ממו־סדות־התעסוקה
והסעד.
שקולניק
לא ציין
שיש מועדפים בסי־דור־העבודה,
וכן בעזרה
כספית ממשית
— 70 לירות
לחודש — שניתנת
לשכירת־חדר. המועדפות:
בנות־טובים
מחו׳׳ל, הבאות הנה
לבלות ולחסוך כסף י לסיבוב בעולם.
מצד שני, בחורים בריאים עובדים במקומות
בהם צריכים להעסיק בחורים נכים
ומוגבלים. דוגמה אחת מני רבות: אוגד
יינית־דואר שברחוב זמנהוף בתל־אביב.
רותי י1נג, רנזוז-גן

הפקרת נכה
אני בחורה בת ,32 נכה ומשותקת והולכת
על קביים, מתגוררת עם אם זקנה ואלמנה,
כבת 72 שנה, בחדר אחד.
עד לפני תשעה חודשים עבדתי בבית-
העולם הזה 1597

חרושת לפלסטיק בגבעת־הרצל, ופוטרתי
בגלל קיצוצים, ומאז ועד עתה פניתי ל-
שירות־התעסוקה ברחוב 4תל־אביב, ול־לישנה
הסוציאלית, וטרם קיבלתי עבודה.
התייאשתי מהבטחות שירות־התעסוקה, אשר
לאחר מכן היתד, בפיהם הטענה שאין
עבודה לבחורה כמוני, והמיפעלים אינם
מקבלים פועלות מסוגי.
ברצוני לשאול: האם אין זכות־קיום לבחורה
כמוני, אשר רוצה לעבוד, והאם מוצדק
שהאדם החלש חייב להתחסל ורק יישאר
החזק בעולמנו זה? קופחתי בנעורי ובגיל
שנתיים נהייתי משותקת, מחוסר טיפול
נאות, ונשארתי נכה עד היום. כעת אינני
יכולה להתקיים, עם 71 לירות לחודש, שאני
מקבלת מהלישכה הסוציאלית במקום.

רחל חג׳יבאני,
המהפכה הפולנית

גרבי הה 110

הקגוור -שם חד ש ומושג חד ש בגרבי גברים.
גרב׳ ה קש ור. ה חד שי ם נ אי ם בצורתם
ואיכותם מ שובחת. גרב׳ הקשור גמי שים
ואינם מתרופפים.
במבחר שלל גוונים ובשני מיגים.
3.95ל״י
הקשור ש 0ס4א5
2.50ל״י

הקשור

תל־אביב

לא יכולתי להאמין למראה־עיני, שבש־בועון
המצטיין כל השנים בכתיבת־ופירסום־
אמת, תעזו דודקא אתם לעסוק בפירסום
תמונות של סילוף וזיוף:
התמונה המראה, כביכול, הפגנת־סטו־דנטים
נגד איסור המחזה אבות (העולם הזה
* )159 היא תמונה שנעשתה לפני 12 שנים,
באוקטובר .1956
בתמונה שנייה, המראה הפגנה מאורגנת
על־ידי השילטונות עם סיסמאות נגד הציונות,
הכנסתם או הוכנסו על־ידי אחרים סיסמות
מפוברקות בצורה גסה ביותר, שלא
הופיעו כלל בתמונות־ההפגנה.
ומאיפה תירגמתם את הסיסמה הזדונית
על ״בריונים ציוניים מזויינים״ ו״הלאה
השודדים הציוניים?״
אגב, השלום במיזרח־התיכון בין ישראל

הקשור -הגרב לגבר המקפיד על הופעתו
מראשו ועד ...כף רגלו.

פולץ 1956 ,
לערבים לא יבוא מודאשינגטון, לונדון, בון
או פאריס, אלא דוזקא ממוסקבה.

נתן רייטר,

חיפה

( #א) צודק הקורא רייטר, ביחס לת
מונה
הראשונה, שהועתקה על־ידי העולם
הזה, מהעתונות האירופית.
(ב) בתצלום השני, שהועבר ארצה על־ידי
סוכנות־ידיעות בינלאומיות, מופיעות, אומנם,
הסיסמאות כלשונן. האותיות הובלטו בדפוס,
נדי להבהיר את הצילום המטושטש בתוכן שונה

— אך דבר

הכתבות.
(ג) הסיסמות האנטי־ציתיות האמורות
נישאו, נפי שנאסר בכתבה, בהפגנה. יש
לכך עדיס זרים רבים — ,וגס העיתונות
הפולנית עצמה מאשרת זאת.

עוצר בתל־אביט
טענות המשטרה, בקשר לסגירתם המוקדמת
של בתי־ד,שעשועים (העולם הזה ) 1596
בתל״אביב — מופרכות: המשטרה צריכה
לתת דו״חות לאזרחים העושים רעש —
ולא לסגור בתי־שעשועים משם יוצאים אזרחים
כאלה. לו עשתה המשטרה את תפקידה
כראוי — בתחום זה ובאחרים — לא
היה כל צורך להטריד את בעלי־המסעדות
ובו׳.
חוץ מזה: הוצאתם של אזרחים אוד,ביד,לילה
אל מחוץ לתחום המועדונים והמסעדות,
לא תעזור לאוהבי־השקט. הרעשנים
פשוט ימשיכו לבלות — במסיבות ובמיש־חקי־קלפים
על מירפסות־דירותיהם — והרעש
יגבר פי כמה.

שמואל אלקלעי,

תל־אביב

...זו הי דרך מצויינת להפוך את כל העיר
למיכלאת־פושעיס אחת גדולה. המש־
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1597

3ם 0שםש ^

חץ ישר ללב

11ל

במחוז ניוואלדן שבשווייץ רומזות
העלמות שטרם נישאו לאיש על מעמדן
בצורה מיוחדת במינה: כל נערה
רווקה נועצת בתוך תסרוקתה
חץ מיוחד, בצורת החץ המפורסם
של קופידון, אליל האהבה. כל נערה
רוצה שיאהבו אותה, לכן היא מקפידה
על דמותה, ובייחוד על הגרביים
שלרגליה, גרבי ״מרסי״ נראים
תמיד בגרבי ״מרסי״ :אופנתיים,
אירופיים, מונחים כמו שצריכים
להיות מונחים גרביים טובים באמת,
מחזיקים מעמד לאורך ימים, על אף
כל היתרונות האלה, מחירם עממי
ושווה לכל נפש. גרבי־הברק של
״מרסי״ נעשו אצלנו לאחרונה אופנה
מקובלת גם לשעות היום ולא
רק בערב. נצנוצן רך, אבל נעים.
בצבעי זהב, כסף וערמון ובמחיר
3ל״י לזוג בלבד.

ב טו רו

אור

5115

מרענן ומגן על
פות הרגליים
•מונע פטריות
•מונע ריחות

נ טי ם נ1אב1ינ1דנ בבייבי

מ1צד• איבות באירום ובים

מכתבים
(המשז מעמוד )5
טרה מפנה בזה את הדיר לסכינאים, אנסים
ופורצים, שיכבשו את הלילה — בה המשטרה
בלאו־הכי חסרודאונים (ראה סטא־מיסטיקה
עולה של פשעים, בתל־אביב!)

אביב שרעבי,

תל-אביב

אני מציע למר איבצן פיתרון עוד
יותר טוב: הטלת עוצר־בית; מ־ 12 בלילה,
על כל תושב. אז אפשר יהיה גם לפתוח
באש או לפחות לעצור כל הולך־רגל או
מקים־רעש.
והכל — במיסגרת החוק. כי אם תאמינו
או לא — קיים בישראל חוק לשעת־חירום,
לפיו מוהר למשטרה לעשות בדיוק מה שאני
מציע. אז אל תתיחסו לזה כאל בדיחה
תפלה, בבקשה.
אמנון גור, תל אביב
מה אתם מתלהבים? בעלי הדיסקוטקים
והמסעדות ניכנעים כמו סמרטוטים, ואתם
נילחמים כמו דון־קישוטים בתחנות־רוח?
שיסגרו להם את
העסקים שלהם! מגיע
להם, אם אין
להם חוט־שידרה לפצות
פה ולצפצף.

שולה איינהורן
תל־אביב

השאלה המרכזית
היא: האם מותר
לשר־הפנים, או
לקצין כלשהו, לקבוע
מהו אורח־ה־איינהורן
חיים
הרצוי לאז־רח?
האם מותר להם
לפסוק: חיי־לילה אינם מוסריים, ולא
תבלו אחרי שתיים בבוקר?
זוהי פגיעה יסודית בחופש האזרח, וספק
אם במדינה דמוקראטית באמת, כמו באמריקה,
היה מרשה בית־משפט הגבוה לצדק
שיסגרו את העיר באופן שרירותי.
זה פוגע בזכותו האלמנטרית ביותר של
האזרח: הזכות לעשות בזמנו הפנוי —
כרצונו.

ד״ר איפרו־ אלרייך,
האחות שד משה דיין

ירושלים

תמונתה של האחות מבית־החולים תלחש
ומר, הדואגת למשה דיין (העולם הזה
596י) היא מאוד־מאוד למרות שאינה
חשופת־גוף.
נוח גיהנומי, חולון

ועידת ״כוח הדש״
ועידת הכוח החדש הוכיחה( ,העולם הזה
596ו) גי למרות שאין הם נספחים לפאציפיזם
קיצוני — יש להם אומץ להציע פיתרונות
בלתי־אהודים.
רק בשל כך — אצביע בעדם.
שאול ברגר, תל-אביב
בתקופה של מע״י, גח״ל וכל השאר,
חשוב שיהיו סיעות קטנות, שיישמע קול
הנון־קונפורמיסטים בארץ.
משום כך — בירכתי
לוועידת הכוח
החדש.

אמנון אליצור,
נתניה

.ים המלח, ליד עין בוקלן
וזאדיבה של משרד התיירות (צלם:

צירי הוועידה
-קויזלינגים !

ד 7יאל

ו. גוא)! 1

נ 1י . 1ר י

סיגריות

.כיד

המלך

במקום לערוך ועידה
זנותית של
כוח חדש, טוב תעשו
אם תקימו מחדש
את בתי יושבי־אליצור
הספר
אשר נפגעו
על־ידי מרצחים־חו־ליגאנים
ערביים, אשר איתם אתם מצדדים
מאז ומעולם!
בוז לכם! בוז למנהיגכם אבנרי! משרתי
הערבים הרוצחים — הרף! גיליתם את
פרצופכם!
מצביעים לשעבר, תל-אביב

טעות לעולם צודקת
״הארכת היטל הביטחון לשנתיים — אין
בה מהתבונה הפלילית ״ (כותרת בקול־העם).

עמיאל
אהוד,

נתניה

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצדומיהם למכתבים.
העולם הזה 1597

^ יום שהגיע משה דיין למשרד הבטחון, על גבי תנועה
^ ציבורית נרגשת, היו כל הדיעות עליו קיצוניות.
״סוף־סוף הגיע לשלטון גבר היודע מה הוא רוצה!״ אמרו
חסידיו.
״זהו סופה של הדמוקראטיה בישראל!״ אמרו שונאיו.
״עכשיו נגיע לפיתרון של ממש, כך או אחרת!״
״חזרנו לתקופה של זבנג וגמרנו!״
״הוא יסלק את אשכול ואת הזקנים כמו כלום!״
״הוא יקים מישטר פאשיסטי!״
״הוא היחיד המסוגל לעשות שלום עם הערבים!״
״הוא ישים קץ לכל תיקווה של שלום עם הערבים!״

משה דיין איפזב את חסידיו ואת אויביו
באחד. אף אחד מן הדברים האלה לא התאמת.
האיש אינו מתאים לשום תווית. בשום שטח לא פעל
כצפוי על־ידי מישהו. גורם־ההפתעה נשאר הגורם העיקרי
בחייו. הדבר היחידי שאפשר לצפות ממנו הוא — הבלתי־צפוי.
מדגימה
זאת התאונה שהוציאה אותו מכלל פעולה, שעות
מעטות לפני פעולת כראמה — תאונה שהיא אופיינית לאיש.
היא לא היתד, רק בלתי־צפוייה, אלא גם בלתי־סבירה. כמו
כל התאונות הרבות שקרו לו בחייו, גם זו באה באשמתו.
וכמו כל התאונות הבלתי־הגיוניות שקרו לו, יש בה היגיון
מיסתורי.
פעולת כראמה היתד, איוולת מדינית ומישגה צבאי. משה
דיין אחראי לה לא פחות מאשר לוי אשכול וחברי־הממשלה
האחרים. אך התאונה שקרתה לו הסירה ממנו את האחריות
— עד כי איש אינו מזהה אותו עם מיבצע בלתי־סביר זה.

יוקרתם של רכים סבלה בפעולה. יוקרתו של
דיין, האיש הרתוק למיטתו ככית-החולים, פרחח
תחת מטר הפרחים ומיכתכי־חאחדה.

פאראדוכס אחרי פאראדוכס
שרה חודשים הם זמן המספיק לעריכת סיכומה
ביניים. מה טיבו של דיין ״החדש״ ,שקיבל לידיו את

תיק הבטחון, בממשלת־ישראל, בראשית חודש יוני?1967
לא נחזור עתה לוויכוח העקר והמכוער על חלוקת שלל־התהילה
של המלחמה. נתרכז בתולדות משה דיין מאז
המלחמה — דיין כשר־הבטחון, כחבר ממשלת־אשכול, כשר
האחראי לשטחים המוחזקים, כמועמד לירושת־העצר.
בכל התחומים האלה, עומדת פעולתו בעשרת החודשים
האחרונים בסימן של פאראדוכס.

מעולם לא היה לישראל שר־בטחון מיקצועי
ומופשר יותר. אף מעולם לא היה הכטחון השוטף
של המדינה פה מעורער כמו היום.
בממשלת־אשכול הרב־גונית, שבה כל המגמות מנטרלות

הבאות, אלא גם בראש הממשלה שתקום אחרי הבחירות.

פאראדופם אחרי פאראדובס. ופולם נובעים
מאופיו של דיין עצמו.

״השולטאן של הגדה״
ך ן תרומתו החשובה ביותר של משה דיין לתקופה
| *שלאחר־המלחמה היתד, בשטחים המוחזקים. שם הוא
הפתיע את הכל — את חסידיו ואת יריביו.
אלד, גם אלה האמינו, כי ישלוט ביד רמה, כי ״יתן
על הראש״ לכל מי שיעז להרים ראש.

הוא לא עשה פן.

נסיון דהקובח אובייקטיבית
מאת

מובן שאין משה דיין אחראי לבדו לכל הקורה בשטחים
המוחזקים. יש ועדת־שרים, יש ועדת־מנכ״לים, יש אנשי־ביצוע.
כל אלה משפיעים. אך אין ספק כי דיין הצליח,
יותר מכל אדם אחר, להטביע את חותמו על מישטר־ד,כיבוש
בשטחים אלה.

אודי א 3נד

מישטר-פיבוש שאין לו אח ורע בעולם, ואין
לו תקדים בהיסטוריה.

זו את זו, ידועה עמדתו של כל שר — חוץ מעמדתו של
דיין. האיש שהגיע לשילטון מפני ש״הוא יודע להחליט,״
מסמל יותר מכל שר אחר את חוסר־ההחלטה בשאלה הגורלית
ביותר.

לא מכבר, עצרתי באחת הסימטות של השוק העתיק בשכם
והסתכלתי סביבי. חוליה של אנשי מישמר־הגבול,
חמושים בעוזים טעונים, צעדה לפני. מן הדלתות והחלונות
בקע קול היסטרי — קולו של קריין ראדיו קאהיר.,שנאם
נאום־הסתה נגד ישראל.

פשר השטחים המוחזקים, נחל דיין את הצלחותיו
הגדולות כיותר -אולם דווקא הצלחות
אלו עלולות עתה להתנדף בעשן, כגלל
דיין עצמו.

נזכרתי כפרטי-הוליכוד על
אחרים, ושאלתי את עצמי:
פעם ששילטון־כיכוש התייחס
לתעמולה אוייכת כאופלוסיה

מישטרי-פיכוש
״האם קרה אי־כאדישות
כזאת
הכבושה?״

ואילו כיורש־עצר לכהונה הרמה ביותר, לא התקדם דיין
אף לא בצעד אחד במשך עשרה חודשים.
כשצורף לממשלה, היתד, עמדתו של אשכול מעורערת כמעט
ללא־תקנה. כיום שולט אשכול בכיפה, כל המפלגות
היריבות חוסלו, שום סכנה אינה מאיימת על שילטונו, מנוי
וגמור עימו לא רק לעמוד בראש רשימת מע״י בבחירות

פעם אחרת קמתי בבוקר בבית־מלון ערבי, וראיתי בטרקלין
גבר לבוש־הדר, שהיה מוקף בשבט ילדים לבושים
כמוהו .״זהו אחי, שבא לביקור מעמאן!״ אמרה בעלת־המלון
בגאווה.
ושוב: האם קרה אי־פעם, במישטר של כיבוש, שניתן
לאנשים לבוא משטח־אוייב ולחזור אליו? האם אי־פעס קרה

ו״ן בנהלל: האם שם נקבע תחום ואייתו? בויאט־נאם: ההסיק לקח ממלחמת גדיליה?
שהאוכלוסיה הכבושה עצמה יכלה לחצות את החזית, לבקר
בארץ אוייבת ולחזור?

החולמים בלילות על הוצאות־להורג — כשקבע, שוב מעל
דוכן־הכנסת, כי עונשי־מוות יזיקו לבטחון־המדינה.

ואולי חשוב מכל: האם קרה אי-פעם שהשטח
הכבוש המשיך לסחור באופן חופשי עם
השטח שנשאר כידי האוייב, כשהמשאיות חוצות
את הקווים בימעט במסלול הפגזים?

כל זה צימצם עד למינימום את יעילות המחתרות
הפועלות בשטחים אלה. אילו נוצרה
בשטחים אווירה של שינאה ומרירות, אילו
הפכו חיי התושבים לגיהינום, אילו ניתנו להם
גיבורים לאומיים בדמות עולי־גרדום -אין
ספק בי המצב הבטחוני היה כבר עתה חמור
לאין־שיעור יותר.

כל אדם שקרא ספרים על מישטרי־כיבוש למיניהם היה
קובע באופן פסקני :״זה איננו אפשרי!׳•׳

אכל משה דיין אינו קורא ספרים. זה בוהו
וזו חולשתו.
אין הוא מושפע מניסיונם של אחרים. כשהוא נתקל ב־בעייה
חדשה (,חדשה בשבילו, אך עתיקה בעולם) ,אין הוא
שואל :״מה עשו אחרים לפני?״ אין הוא שואל בכלל. הוא
מחליט לפי הגיונו שלו, על־סמך הנסיבות המיוחדות של
המיקרה — ועל כן החלטותיו הן כה מפתיעות.

התוצאה: דיין הוא הישראלי הפופולארי כיותר
בשטחים המוחזקים. יש הקוראים לו:
״השולטאן של הגדה״ .ומאחורי נכו :״השליט
הערבי הפיקח ביותר במרחב״.
אומר עליו ראש עיריית שכם, חמדי כנען :״הוא איש
אמיץ, אומר את האמת ואת אשר בליבו, אפילו אם יגרום
אי־נעימות לו עצמו. הוא מקיים את אשר הוא מבטיח.״ כנען
זה נקרא עתה, בפי כמה מבני עירו, בשם ״חמדי דיין״.
אומר ראש עיריית חברון, השייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי:
״הוא איש אמיץ, ואפשר לסמוך על דיברתו.״
מי שמכיר את דיין יודע, כי לעולם אינו אומר את אשר
בליבו, וכי יחסו לאמת הוא מיקרי למדי.

דווקא לבן יש להתפעל מהצלחתו להתאים
את עצמו בדיוק לתמונת השליט הנאור כפולקלור
הערבי -שליט חזק, מנצח, נדיב,
דובר-אמת ומקייס-הבטחות.

על מה חייבים לו תודה

ני סבור כי עם ישראל חייב למשה דיין תודה על
פעולתו כמושל השטחים במשך עשרה חודשים אלה.

אני גם סבור כי אין במישטר הקיים כמדינה
אדם שהיה מסוגל למלא תפקיד זה בדרך
טובה יותר.
הוא עשה זאת תוך התעלמות גמורה מדעת־הקהל בישראל
— או לפחות מאותה דעת־קהל צעקנית ואוזילית, העושה
רושם כה עמוק על אשכול ושות׳ .זו נידהמה כאשר שיבח
דיין, מעל דוכן הכנסת, את השופט בבית־לחם, שסירב
לתת לעורך־דין ישראלי להופיע בפניו, בהסתמכו על החוק
הירדני. דיין סתם את פיהם של הפסיכו־פאתים למיניהם,

עדיין חיובי ביותר, והצלחתו עד כה היא מפתיעה.

המיגבלה העיקרית היא שאין היא צמודה
לשום מטרה חיובית.

מישטר־כיבוש ליבראלי בא למנוע הידרדרות בטחונית,
למנוע מאנשי־הטרור את תמיכת האוכלוסיה האזרחית. הוא
בא לשמור על הסטאטוס־קוו, עד כמה שאפשר.

אך אין הוא יוצר מצב חד ש, ואין הוא
יבול לשמור על המצב הקיים לאורך ימים.

דרוש פיתרון מדיני

א־לם גישתו של דיין לא נבעה משום שיטה ברורה. לא
פעם עשה בערב את ההיפך מכפי שעשה בבוקר. לא פעם
סתרה החלטה אחת שלו את רעותה.
למשל: בכל מעשיו מקפיד דיין לחזק את המנהיגות הפלסטינית
הקיימת, המסורתית, הפטריארכלית, שהיא מתונה
וזהירה. הוא רואה בה, בלי ספק, מחסום בפני השתלטות
אג־פתח וחבלניו. אחד האישים המתונים והאחראיים ביותר
בהנהגה זו היה אנטון עטאללה, נכבד נוצרי בעל השפעה
עצומה. דווקא אותו הגלה דיין מן הארץ.
(עטאללה, שהוא ירושלמי, נשלח לעמאן לנהל משא־ומתן
בעניין פתיחת הבאנקים. שם נשבע אמונים למלך חוסיין.
אבל כששלח אותו, ידע דיין כי עטאללה נבחר לסינאט
הירדני, וכי יצטרך להישבע שבועה זו. אם כן, מדוע נתן
לו י׳נסוע? ואחרי ששלח אותו, מדוע לא נתן לו לחזור?
איזו חשיבות היתד, לשבועה?)

ן א תכונתו של דיין בלבד גרמה
/מוחזקים. נוספו עליה תנאים אחרים:
הערבית, האווירה הכללית של אי־ודאות,
האפשריות של קאהיר ועמאן, וזשינגטון
הם גורמים זמניים.
אילו קרא דיין ספרים, היה יודע כי גם מישטרי־הכיבוש
הליבראליים ביותר בהיסטוריה לא הצליחו למנוע התקוממות
לאורך זמן. המונח ״גריליהן׳ ,מלחמה־זעירה, נולד בספרד
של ראשית המאה ה־ ,19 בימי הכיבוש של צבא־נאפוליון.
המושל הצבאי המוצלח ביותר היה אז המארשל סושה. בניגוד
לעמיתיו, שהנהיגו מישטר של יד חזקה וגרמו לאסון,
הנהיג סושה מישטר ליבראלי. על־ידי־כך החליש את המחתרת
ועיכב את התגברותה. אך לבסוף ניכשל גם הוא.

משל אחר: דיין עצמו החליט לפוצץ בית בירושלים ה־מיזרחית,
בו גר אוחו איש אל־פתח היהודי־למחצה, כמאל
אל־נימר. המעשה היה בלתי־צודק, מפני שבעלי־הבית בכלל
אינם בארץ — והוא גרם למרירות רבה בציבור הערבי. הוא
נועד לצורכי ״הרתעה״.
באותו שבוע נידון פייסל עבד־אל־קאדר אל־חוסייני, אחד
מראשי אירגוני־המחתרת, לשנה אחת של מאסר. יחם זה
לפייסל, בנו של מי שנחשב לגיבור לאומי פלסטיני, היה
נבון ביותר. נבון — אך לא מרתיע. ואילו פיצוץ הבית
היה מרתיע — אבל לא נבון.

פעולות אל־פתח, שהפכו גורם מרכזי בעולם הערבי, וש־השתלטו
על שטחים נרחבים מעבר לירדן, יקרינו גם על
תושבי השטחים — ובעיקר על הנוער.
להצלחתו של דיין בהרגעת השטחים היתד, יכולה להיות
חשיבות מכרעת, אילו נוצל הזמן כדי להכין פיתרון מדיני,
שיבוא במקום מישטר־הכיבוש. אם לא יבוא פיתרון כזה
בעוד מעוד, יתלקח הטרור גם בשטחים המוחזקים. ואז לא
יוכל דיין להמשיך בשיטותיו הנוכחיות, ייגרר לשיטות שהוא
עצמו רצה למנען, בהבינו את אי־יעילותן.
דרוש, איפוא, פיתרון. איזה פיתרון?

דבר והיפוכו.

דבר והיפוכו כאותו שבוע.

אין אלה מיקרים בודדים. שיטת פיצוץ־הבתים, שיטה
גרועה מאין כמוה, הנוגדת את כל שאר מעשי שילטון־
הכיבוש הדייני, נמשכת. נמשכת גם שיטת גירוש־העסקנים,
המספקת לאויבי ישראל את האישים הפלסטיניים שהם זקוקים
להם. ולעומת המישטר הליבראלי בגדה, שמטרתו לאפשר
לאוכלוסיה לחיות בנוחיות וברווחה מירביים, הונהג
מישטר הפוך ברצועת־עזה, במטרה להזיז את האוכלוסיה.

כל אלה הם סימנים מובהקים של מוח בל־תי-שיטתי,
שאינו פועל על-פי היגיון קבוע.
אולם לא זוהי המיגבלה העיקרית של פעולת דיין כמושל
השטחים. עם כל המעשים השליליים, המאזן הכללי הוא

לשקט בשטחים הההלם
של התבוסה
ההמתנה להחלטות
ומוסקבה. כל אלה

אין ספק בי השקט כשטחים הוא זמני.

באן מתגלה חולשתו העיקרית של משה דיין
כשר-כטחון, כחבר־ממשלה ובמי שהיה רוצה
לעמוד בראשה.
דיין שיחק ברעיונות רבים: עוד לפני המלחמה, דיבר על
פדראציה של ישראל וירדן. מאז המלחמה השמיע נאומים
והצהרות, היכולים להתפרש לכאן ולכאן. כשדיבר על זכותנו
ההיסטורית על ענתות, צילצל כאחד ד,מספחים של ארץ־
ישראל השלמה. למחרת היום הציע למלך חוסיין לא רק את
החזרת הגדה, אלא גם את הנפת דגל ירדן על הר־הבית.
בקיצור: דיין שיחק מישחק של פוליטיקאי זריז, גמיש,
שאינו מתחייב לשום דבר, המשאיר לעצמו את כל האפשרויות
פתוחות. זהו מישחק פיקח של פוליטיקאי ממולח —

אילו הוא...אך אין הוא בגדר המותר למדינאי, השולח את ידו אל
ההנהגה הלאומית בשעת־מיבחן.

אילו הציע דיין כיתרון מדיני המוביל ל שלום
-לפחות עם הפלסטינים -היה הופר
כן־רגע לדמות היסטורית, והיה משאיר הרחק
מאחריו את אשכול, אבן ודומיהם.
אכל לכד אין דיין מסוגל.
זוהי המיגבלה של אופיו — הצד השני של מטבע הצלחותיו,
יש לו הפיקחות הפראגמאטית הדרושה לקיום מיש־טר
ליבראלי בשטחים — אן אין לו התבונה האינטלקטואלית
הדרושה כדי לכונן פיתרון של ממש. יש לו אומץ־הלב כדי
לפעול על־פי הבנתו בחברון ובג׳נין — אך אין לו אומץ־
הלב הדרוש כדי להסיק את המסקנות הנובעות מגישתו.

פיקחותו של דיין חיה מן היד אל הפה. אין
היא רואה טווחים ארוכים, אין היא רואה
תמונות רחבות.
במאמר האחרון שכתב לפני מותו, קבע ההיסטוריון הגדול
יצחק דויטשר כי ״,למשה דיין יש מוח פוליטי של
רב־סמל גדודי״ .זוהי הגדרה מוגזמת. אך נכון לומר כי
המוח הפוליטי של משה דיין מוגבל על־ידי התחום הצר
של חינוכו בנהלל בשנות העשרים והשלושים, תחום שאותו
הוא לא הצליח מעולם לפרוץ, גם כשהפך לדמות בינאלומית.

תרים בפני הפאשיזם

^ פשר להצטער על כי דיין אינו מסוגל להגיע ל־פיתרון
חיובי. אך מי שמאמין באלוהים, מן הראוי
שיודה לו על כי אין לדיין פיתרון שלילי.

זהו פרט שמעטים נותנים את דעתם עליו.
אילו היה לדיין באמת ״מוח פוליטי של
רס״ג״ ,אילו היה אופורטוניסט גרידא, אילו
היה מחליט להגיע לשלטון בכל מחיר -היה
עולה על דרך אחרת.

קיימים בארץ, ברגע זה, כל התנאים המוקדמים לתנועה
פאשיסטית גדולה — תנועה שתדגול בסיפוח השטחים, בדיכוי
הערבים וגירושם, בביטול הדמוקראטיה הישראלית
ובהקמת דיקטאטורה של שעת־חירום.
חוגים בעלי אופי פאשיסטי מובהק, שדגלו בכך כל השנים
ונחשבו לכיתות של מטורפים, יצאו מחוריהם בעיק־בות
המלחמה. הם נתקבלו בזרועות פתוחות על־ידי חוגים
שאינם פאשיסטיים — אלא בעלי גוון שוביניסטי קיצוני.
בעלי־הון עתירי־נכסים שופעים על חוגים אלה כספים,
המאפשרים להם תעמולה צעקנית ורבת־המולה. הסיגנון
הסקאנדאליסטי, האנטי־דמוקראטי של חוגים אלה השתלט
על כמה במות, וגם על כמה כלי־תיקשורת המוניים.

חסר רק דבר אחד, בדי שגל עכור זה יגאה
ויצין 5את המדינה: המנהיג.
וישנו רק אחד המסוגל למלא את תפקיד המנהיג: דיין.

דייו בנפר ערבי נבוש: שליט בהתאם לפולקלור הערבי
אולם משה דיין לא עלה על הגל הזה. זוהי
זכותו ההיסטורית.
לפי כל הסימנים, הוא בז לאנשי ״ארץ־ישראל השלמה״,
מלכות־ישראל־השלישית ומטות־הסיפוח למיניהם עוד יותר
מכפי שהוא בז לגורמים אחרים. בעוד שלוי אשכול מתרפס
בפניהם, התייחס אליהם דיין כפי שחיילים קרביים התייחסו
תמיד לגיבורי־העורף, הלוחמים במסיבות־עיתונאים.
אומנם, הוא הגן בשעתו על נתן אלתרמן בפני התקפותיו
של איש רפ״י, יזהר סמילנסקי. אולם הוא הרגיז את מש־לימי־ארץ־ישראל
באלף ואחת החלטות מעשיות: סגירת בתי־המשפט
בשטחים המוחזקים בפני עורכי־דין ישראליים, חיזור
אחרי נכבדי הגדה, מתן עונשים קלילים לראשי־מחתרת,
סגירת מערת המכפלה בשעות התפילה המוסלמיות, גירוש
האלוף גורן מהר־הבית, ועוד ועוד.
כאשר הישוזה את אל־פתח לווייאט־קונג, וקול־ישראל ביקש
לגנוז פסוק זה, אמר דיין למנהל שרות השידור :״אתה לא
קאנדידאט לוויכוח עימי.״
אין איש יכול לדעת מה יילד יום — בייחוד כשעוסקים
באדם כל, גמיש, בלתי־שיטתי ושופע־הפתעות כמו משה דיין.
ייתכן כי בעתיד יאמת את החששות השחורים המרירים
שינה מעיני יריביו.

אבל ההגינות מחייכת לקבוע, כסיכום־ביניים

של פסח תשב״ח: במשף עשרה חודשים מכריעים
שימש דיין, יותר מכל אדם אחר בארץ,
תרים בפגי עליית הפאשיזם הישראלי.

מעביר-הברק הלאומי
*ש עוד השלכה לכהונת דיין כשר־הבטחון, שמעטים
7שמים לב אליה — אף כי היא, אולי, החשובה ביותר.
לפני כמה שבועות התנהל בכנסת ויכוח על המצב ה־בטחוני.
כדובר סיעת־האופוזיציה הגדולה ביותר, אגודת־ישראל,
פתח את הוויכוח שלמה לורנץ, שדרש בשם דת
ישראל להטיל עונשי־מוזת, ולהחמיר את מישטר־ר,כיבוש. הוא
התחיל למתוח ביקורת על חוסר פעולות־תגמול — אך באמצע
דבריו חש בעצמו כי הם מעוררים גיחוך, וסייג אותם.

כי זוהי עובדה פשוטה: בל ביקורת על דיין
כשל מתינות מופרזת, חוסר פעולות־תגמול ויד
רבה -מוכרחה לעורר צחוק בציבור.
דיין, יותר מכל אדם אחר בארץ, מזוהה (.בצדק או שלא־בצדק)
עם ניצחון צה״ל במלחמת־ששת־הימים, עם המדיניות
של ״זבנג וגמרנו״ בעבר, עם המלחמה הבלתי־נרתעת בערבים.
לכן כל ביקורת עליו מצד שוחרי־מלחמה, לאומנים
ומיליטריסטים חוזרת ממנו כאפונים מן הקיר.
אילו ישב במשרד־הבטחון לוי אשכול, או פינחס ספיר,
או אפילו יגאל אלון, היתר, הארץ מתמלאת מזמן דרישות
צורמניות ״לתת להם על הראש״ ,״ללמד אותם לקח״ ,״להשכיב
אותם אחד־אחד״ .מודעות היסטריות היו ממלאות את
העיתונים, נשים היו מפגינות לפני מזכירות־המפלגה, והכל
היו דורשים איש חזק במשרד־הבטחון.
אבל כששר־ר,בטחון הוא משה דיין, כל זה אינו אפשרי.
איש אינו יכול לחלום להאשימו בפחדנות או בהססנות. גם
הדמאגוג העכור ביותר אינו מעז לטעון, כי דיין הוא שר־בטחון
גרוע, ושעליו להתפטר מייד( .תחת זאת מתרכזים
כל הגיבורים האלה בהתקפה על אבא אבן, הנראה להם —
בטעות — כמטרה קלה יותר).

גם כשטח זה ממלא דיין, כעל כורחו, פונקציה
חיונית. הוא מעכיר־הכרק הלאומי.

לראשות הממשלה -כיצד?
*< אם יש לדיין סיכויים להגיע בקרוב לשלטון עליון?
| | זוהי השאלה המעניינת משקיפים רבים בחו״ל ובארץ.

התשובה, עד במה שניתן להינבא, שלילית.
עם חיסול רפ״י ושיבתה למפא״י ללא־תנאי, התרכז כל
השילטון הממשי בישראל בידי גוף אנונימי — האוליגארכיה
של עסקני מפא״י הוותיקה. אוליגארכיה זו פוחדת מדיין,
ובצדק. היא תימנע את עלייתו, כל עוד יעמוד לה הכוח.
לא עם־ישראל יבחר את ראש־הממשלה הבא, ולא הבוחרים
לכנסת, ולא סיעת מע״י בכנסת. ראש־הממשלה ייבחר
על־ידי עסקני־הצמרת של מפא״י, במפלגה שבה יוצאי־רפ״י
ויוצאי אחדות־העבודה מנטרלים זה את זה.

כמצב בזה, ברור בי לוי אשבול יישאר כ־שילטון
בל עוד ירצה בבך -ואין ספק בי עבר
מזמן את הגיל שבו מתפטר אדם מרצון. קרוב
לוודאי בי אשכול יעמוד כראש הרשימה לבחירות,
ובי יעמוד כראש הממשלה הבאה.

ויין ביש השבעתו נ שו: שוחר וחשו ההחלטה?

אם יתפטר באמצע הקאדנציה הבאה של הכנסת, ישתדל
להוריש את מקומו לפינחס ספיר, או — במיקרד, הרע ביותר,
מבחינת המנגנון — לאבא אבן.
לדיין יש סיכוי רק אם תהיה התפתחות הרת־אסון בשטח
המדיני־בטחוני. במצב של ייאוש, של אובדן־עצות, של
מבוי־סתום, כפי ששרר ערב מלחמת־ששודהימים, שוב יעלו
סיכוייו של דיין.
איך הוא יגיב אז? האם יעלה על דרך של מלחמת־נצח,

(המשך מעמוד )9

או על דרך של פיתרון קונסטרוקטיבי? קשה לדעת זאת
מראש.

דיין עצמו כוודאי אינו יודע זאת ביום.
איו הוא האיש השובר את ראשו על הבעיות שתתעורר־נד.
בעוד שנה־שנתיים. הוא חושב על הבעייה של היום —
ורק עליה.

טווח קצר וטווח ארוך

— זוחדד

י יי — 111י חי־

ן * אם סיבופ״ביניים זה

ד־ז״ו

הוא חיובי או שלילי? זד.

( | תלוי בנקודת־ההשקפה.

בטווח הקצר עשה דיין שרות טוב.
הוא עיכב את הטרור הערבי, השליט מצב נסבל בשטחים
המוחזקים, הקהה את עוקץ הפאשיזם הישראלי.

בטווח הארור, ספק אם
יש ערף רב להישגים
אלה של שר־הכטחון.

דיין והרמטכ״ל
כי הטרור הערבי יתגבר, למרות הכל, מחוסר פיתרון.
והוא יגרור אחריו טרור יהודי. הפאשיזם הערבי והפאשיזם
היהודי, שהם משלימים זה את זה, יוסיפו לשתף פעולה.
אין טעם לשגות בשאלות של ״אילו״ .מה היה קורה

אילו היה דיין לא רק אדם פיקח, אלא גם אדם חכם? אילו
לא היה רק אדם כראגמאטי, בעל כושר־אילתור מזהיר, אלא
גם כוח בונה, יוצר ומעצב מציאות חדשה?
מזה עשרה חודשים שולט דיין בשטחים המוחזקים, הוא
לא עשה שם שגיאות רבות. אבל הוא גם לא עשה את המעשים
שיכלו לחשמל את המרחב, ליצור מציאות חדשה
לגמרי בארץ: התחלה של יישוב הפליטים, הנפת הדגל
הפלסטיני בצד דגל ישראל, עידוד מיבנה לאומי חדש לערביי
פלסטין, עריכת מיבצעים דרמאטיים שימחישו את הדו־קיום
החדש של ישראל וערביי פלסטין.
נכוו, כל זה אינו נוגע רק לדיין. כל מעשר, כזה היה
מחייב את החלטת הממשלה כולה, שאינה מסוגלת להחליט
דבר. אולם דיין היה יכול לכפות את דעתו על הממשלה,
אילו הלך בדרך זו. שום אדם אחר לא היה מסוגל לכך.

אכל דיין אינו איש בזה.
תוצאות המחדל ההיסטורי הזה יזדקרו לעינינו, כך אני
חושש, בעתיד הקרוב.

סימוה שד אחות המטפלת נשו-הבסחו!

בבית־חולים תל־השומר

סו דו ת מחזיר החולה
^ ומרים עליו שהוא פאציינט טוב.
^ £ז ה אולי נכון במה שנוגע לרופאים,
אבל הוא החולה חסר־הסבלנות ביותר שאי־פעם
הכרתי!״
הדוברת היא אחת האחיות המטפלות
בשר־הבטחון, משה דיין, מאז עבר למיש־כנו
״הקבוע״ ,בביתן מס׳ ,13 בתל־השומר.

מספרת האחות:
דיין הוא חסר־סבלנות באופן הכי בולט.
כאשך ישנם אנשים הוא מנסה להסתיר
זאת, בעיקר בעזרת חוש־ההומור המפותח
שלו. אולם לו היה יכול להסתובב —
אפשר היה לומר עליו שהוא מסתובב כמו
ארי בסוגר.
נראה עליו כי קשה לו לשכב, בייחוד
כאשר כל הזמן מטלפנים לו ומספרים לו
חדשות, או שמכשיר־האלחוט עובד.
כאשר יש לו טלפון חשוב, או כאשר ה־נווטורולה
מוסרת לו אינפורמציה חשובה,
הוא מבקש מכל הנוכחים לעזוב את החדר.
פעם הוא אפילו ביקש מד״ר שיבא בעצמו
שיעזוב את החדר.

קותלי־חזיר וביצים
׳וווי* ו גוווויו<ח> ז —׳ז*
:ך* דר*היופ שלו מתחיל בשעה שש
^ וחצי בבוקר. אז באה אשתו, רות,
לבית־החולים, נכנסת למטבחון של הביתן,
מכינה לו קפה ומעירה אותו. רות גם
מביאה לו את כל העיתונים של הבוקר.
עד שהוא שותה את הקפה, היא הולכת
ומכינה לו אוכל. עכשיו הוא כבר יכול
ן לאכול אוכל מוצק, פחות או יותר. הדברים
שהוא אוהב לאכול בבוקר הם: קורן־פלייקס
עם חלב והרבה סוכר, ועוגיות יבשות
כאלה.
לפעמים היא עושה לו האם אנד אגס
(קותלי חזיר עם ביצים) ,אם כי אז היא
עושה את זה במחבט שהיא הביאה מהבית,
טדי לא לפגוע בכשרות הנהוגה בבית־החולים.

כמו
פולה לבן־גוריון
ך* בלל, הכלים שלו הם אלה שרות

* דיין הביאה מהבית. כשהיא הכינה לו,
בפעם הראשונה, את ארוחת־הבוקר, והביאה
לו אותה למיטה, הוא צחק ואמר :״נו, את
בתחילה להיות כמו פולה, אבל לה היה
:ן־גוריון.״
החלק הפחות־נעים בעבודה שלי היה,
לד לפני כמה ימים, כאשר דיין לא יכול
דה לעשות את צרכיו בכוחות עצמו. זה
דה מצחיק אותי כל פעם מחדש, שאני
לריכה להביא לדיין סיר. אני רגילה לעשות
]את לחולים, אבל לאדם כמו דיין זה היה
^י מצחיק ואפילו מביך. כמובן שכאשר
?שתו היתד, בבית־החולים, היא היתה
יושר, זאת, אבל לא תמיד היא במקום.
פעם שהיא לא היתר״ אבל היתר, יעל,
!בת, ביקשתי ממנה להביא לאביה את
־,סיר, אולם היא סירבה.
דיין מתייחם לכל הטקס הזה כמו לכל
בר אחר, לא משתנה אצלו שום דבר על

פנים.
על החדר שומר

איש שרות־הבטחון. הם לא נותנים להיכנס
לאנשים שהם לא מכירים.
היה אינצידנט עם דני קיי, שבא לבקר את
משה דיין. הוא בא עם ממי דה־שליט,
מנהל משרד־התיירות. השוטר הכיר את
דני קיי ונתן לו להיכנס, אבל לא רצה לתת
לדד,־שליט להיכנס. ברור שדני קיי אמר את
זה לדיין, וביקש שיתנו לדה־שליט להיכנס.
דיין ענה :״אני לא יכול להתערב בעבודה
של השוטר,״ ודה־שליט נישאר בחוץ.

קול משונה וצייצני.

ף* בלל, יש לו חוש־הומור מיוחד במינו,
2ודיעות מעניינות מאד. עכשיו הוא כבר
יכול לדבר באופן חופשי, אם כי יש לו
קול משונה וצייצני כזה, שמצחיק את כל
מי שבא אליו בפעם הראשונה, וגם את
דיין עצמו. הוא לא מפסיק ׳ לספר על עצמו
את הבדיחה :״הייתי באילת, לכן יש לי
קול כזה, הכרישים שם הם חיות טורפות.״•
כשהיתה אצלו משלחת של חב״דניקים,
יום לפני שבן־גוריון היה, אמר להם דיין:
״חברה, פצוע לא פצוע, ניצלתי לא ניצלתי,
עלי העסק שלכם לא יעבוד. תחכו פה עד
מחר, אז בא בן־גוריון, עליו אפשר להשפיע
* רמז לבדיחה צברית נפוצה על איש
המתרחץ באילת, וצועק :״הצילו, כרישים!״
— כשהקול שלו משתנה באמצע.

עכשיו בכל הדברים האלה שלכם.

עזר הבי נחמד
״?8י8ו18£3וי<1ן ו!1וו^וח 11>1וזן ו
ף* יין אוהב במי!וחד כאשר מבקר

בייחוד כאשר הוא עם הנכדה, מגרש דיין
ממש את כל מי שנימצא בחדר, ולא חשוב
מי זה, ומקבל את אהוד. פעם הוא אפילו
אמר לי בצחוק :״תזהרי ממנו, הוא לפעמים
שוכח שהוא נשוי.״

) אותו גד יעקובי. לשניים אלה ישנה
שפה משותפת של בדיחות. הם קוטלים ממש
את כל העולם. כאשר ניבחר זלמן שזר
בשנית, היו להם סריות של בדיחות על
טוב. הו^ אומנם מנומס אל כולם,
שזר, ששום עיתון לא היה מעז לפרסם. אולם חסר־סבלנות בצורה בולטת. לפעמים
אפילו אתם לא.
הוא אומר לכל מיני אנשים :״באמת, אל
עזר וייצמן הוא הכי נחמד מכל המבקרים. תהיה טיפש!״ או ״זוהי שטות מוחלטת!״
לפני שהוא ניכנס, הוא קודם עובר אצל
שמעתי אותו אומר את זה אפילו למי
החולים האחרים, שואל כל אחד מה שלומו, שהיה רמטכ״ל, צבי צור.
ואפילו זוכר מה היה מצבו של כל חולה,
על שיבא הוא פרץ פעם כימעט בצעקות.
מהביקור הקודם. רק אחר־כך הוא ניכנס זה היה כששיבא שמע את דיין אומר
אל דיין.
למישהו, שהוא יוצא לפני ליל־הסדר מבית־עזר
אהב מאוד את החיילת קטועת־הרגל החולים.
שנפטרה, דניאלה לוקאץ׳ (העולם הזה )1596
שיבא אמר משהו ביידיש, שממנו השתמע
והיה יושב אצלה יותר מאשר אצל דיין. שבכלל לא בא בחשבון. דיין אמר לו
פעם אחת הוא כל־כך הרבה זמן שהה במילים קשות מאוד, כי הוא מרגיש את
אצל החולים האחרים, שנותר לו זמן בדיוק עצמו בריא, וזה יותר חשוב מהדיעות של
בשביל להגיד לדיין עצמו רק :״אני רואה הרופאים.
שמטפלים בך טוב, שלום!״ וללכת.
דיין צריך לצאת בימים הקרובים מבית־היחס
שלו אל בני־משפחתו גם הוא החולים. הוא יצטרך ללבוש מעטה אלאסטי
משונה. היה לו טלפון מאסי, הבן שלו על כל מרכז גופו, ובוודאי יוכל לנוע רק
שנימצא בפאריס. היו לו באותו יום אורחים
בקושי. למפקד חיל־האוויר, מרדכי הוד,
מחו״ל, ודיין לא הסכים לקבל את השיחה. הוא אמר :״היחידי שיסבול מהפציעה שלי
לעומת זאת, את הבן הגדול שלו אהוד — ,תהיה אתה, עכשיו אני אזדקק, יותר
מנהלל, הוא אוהב מאוד. כאשר אהוד בא, לשרות של הליקופטרים.״

״אל תהיה טיפש!״
ולס לא תמיד יש לדיין מצב־רוח

במדינה
העם

חג האביב והשלום בושם פרחי־ההדרים כיסה את מרחבי הארץ.
אפילו מישטחי הבטון והאספלט של
תל־אביב היו אפופים בלילות בניחוח המשכר.
מבלי להביט על הלוח, יכול היה כל
אזרח בארץ לחוש כי הנה בא האביב.
אל הריח הצטרפו קולות הזימרה והנגינה,
שגם הם הפכו לתופעת־לוזאי של האביב.
מחנות הצועדים, שהקיפו את ירושלים, כאילו
והוסיפו פולחן חדש להווי הישראלי.
כל אלה, ערב חג הפסח, הוסיפו לחג הדתי
את מלוא מימדיו, שהיו חסרים בדורות של
גלות: מימדים של חג האביב, הקשורים
בסממני האדמה והטבע.
תפילה חדשה. השנה לבשו מימדים
אלה משמעות מיוחדת, כאשר רבבות המטיילים
התייחדו שוב עם נוף הארץ השלמה,
ולא עם חלקיה המבותרים.
אך מתחת לחדוות התייחדות זאת, קיננה
ההיגשה שאין השימחה בלתי־מסוייגת: שעדיין
מרחף סימן־שאלה גדול בחלל. והשאלה
הדורשת פיתרון היא עתיד השטחים האלה,
עתיד היחסים בין עברים וערבים, עתיד השלום
בארץ.
וכך, מתחת לסף ההכרה, נוספה תפילה
חדשה לתפילה הנושנה לשנה חבאה בירושלים:
״לשנה
הבאה — שלום בארץ.״
ההתלקחות החדשה על גבול הירדן הוסיפה
גוון של דחיפות לתפילה זו.

811011ס!״11

ך* אחד בדצמבר ,1955 חזרה תופרת כושית בשם רוזה
פארקם לביתה, במונטגומרי אשר במדינת אלאבאמה.
הנהג הלבן של האוטובוס ציווה על רוזה לקום ממקומה, כדי
לפנותו לאדם לבן. רוזה סירבה. היא הייתה עייפה, אחרי יום מפרך
של קניות. רגליה כאבו. הנהג הוביל אותה למשטרה, והיא הועמדה
למשפט. בעוון סירובה להישמע להוראות הנהג, נקנסה בם ך 35ל״י.
מעשה קטן זה הביא להתפרצות כל ריגשי־התיסכול של 50 אלף
הכושים בעיר מונטגומרי השלווה, עד אז. הם הכריזו שביתת־נוסעים.
החרם נמשך 381 יום, נסתיים בניצחון היסטורי לכושים.

בפעם הראשונה הוכיחו הכושים מה רב כוחם
הכלכלי, ומה רבים סיכוייה של פעולה מלוכדת.
בעיר מונטגומרי כיהן אז כוהן־דת צעיר, בן .26 הוא לא היה
בן המקום, וגם ׳ לא בן דלת־העם. הוא היה שייך, למעשה, לאצולה
השחורה — בנו של כוהן־דת אמיד בעיר אטלנטה, חניך מיכללה
מכובדת, תלמיד מצטיין ופופולארי גם בכיתות מעורבות.
בשעה שנולד נקרא, כמו אביו, מיכאל לותר קינג. לאחר מכן
שינה אביו את שמו של עצמו ואת שם בנו למארטין לותר קינג,
על שם המהפכן הדתי הגדול, שחולל את הרפורמציה בגרמניה.
מרטין לותר קינג הצעיר הפך כומר בכנסיית אביו, שירת בכמה
מקומות עד הגיעו למונטגומרי — העיר ששינתה את דרך־חייו.

כששביתת־הנוסעים כבר הייתה בעיצומה, נתבקש

ה״תינוקת״ היתה ארה״ב כולה — הלבנה, הגזענית, המדכאת.
קינג לא יכול היה לעמוד מול מהפכה זו. לעיתים ניסה לגשר
בין תורתו שלו, שהתבססה על האמונה בברית עם הליברלים
הלבנים, ובין התורות החדשות, שבזו לליבראלים הלבנים (היהודים1,
ברובם) ושהטיפו לשינאה שחורה, גזענית, אפילו אנטי־שמית.
לפני חמש שנים ניכלא קינג בעיר בירמינגהאם, אחרי שהנהיג
שם את המאבק הכושי שדוכא בעזרת כלבי־משטרה טורפניים ונד
כות־חשמל. בבית־הסוהר כתב מיכתב שהדהים רבים מידידו:
״כימעט והגעתי למסקנה, כי המחסום הגדול בדרכו של הכושי א?
החרות שוב אינו הגזען הלבן ואיש הקו־קלוכם־קלאן, אלא הלבן המתון,
הדוגל בסדר יותר מאשר בצדק, המעדיף שלום שלילי, אשו•
פירושו העדר־המתיחות, על שלום חיובי, שפירושו נוכחות הצדק.״

היה זה כימעט כתב־גט לציבור הליבראלי הלבן.
קינג לא רצה בגט זה. עד יומו האחרון התנגד לו. אבל המהפכו
עברה על פניו. חלקים גדולים שלה כבר הגיעו לגט מוחלט.

ך • אם מיקרה הוא, כי מרטין לותר קינג, כמו גיבורו מוהנדאנ
{ 1גאנדי, נפלו בידי מרצחים? האם מיקרה הוא שדוזקא נביא
אי־אלימות נופלים קורבן לאלימות?

עם מותו של קינג, לא נפתרה הבעייה העיקריח
שהוא סימל אותה: האם אי־האלימות יכולה להבטיד
את ניצחון־הצדק, בחברה האנושית? האם האלימוה
למען הצדק היא בלתי־מוסרית?
מדוע סולק איטר

העולם הזה 1597

סיסמה חדשה התהלכה בגיטאות השחורים, הפרי
הסבלנות: הישרפי, תינוקת, הישרפיז״

היוגי ג\ז\\2־1זי(זא\־ וזשן זגרים

פרשות

מאז מלחמת־השיחרור לא קמה במדינה
פאניקה ביטחונית כזו: מבגין ועד יערי,
רוב אנשי־האופוזיציה שפכו קיתונות של
רותחין על מחדליה של ממשלת בן־גוריון.
זה היה ב־ .1962 איסר הראל, שהיה ממונה
על שירותי־הביטחון, כינס אז את כל
עיתונאי־ישראל, צייר בפניהם את המצב
בצבעים שחורים משחור. כתבים אחדים
אף זכו בנסיעת־חינם לגרמניה, על־חשבון
קרנות סודיות — כדי לדווח מבון על
הנושא האימתני: הימצאם של מדענים גרמניים
בשירות התעשייה הצבאית המי־צרית,
המאיימת להשמיד את המדינה על
כל תושביה.
״הם מכינים טילים חמושים, שיהפכו
את ערי־ישראל לאיי־חרבות!״ רעמו שופרי־התעמולה
של איסר ,״הם בונים מטוסים על־קוליים
שיפציצו את בתינו.״
ונורא מכל :״הנאצים האלה מפתחים פצי
צת־קובאלט, שתרעיל את כל המדינה!״
הממונה נעלב. הפאניקה והיסטריית־הריגול
שפרצו בעיקבותיה, עשו כותרות
ראשיות בכל עיתוני ישראל, ואף בכמה
מן העיתונים הגדולים באירופה.
באותו זמן, החלו מדענים גרמניים במצריים
לקבל מעטפות־תופת, שהתפוצצו ברגע
בו נפתחו. בשווייץ נעצרו יוסף בן־גל
ואוטו יוקליק, כמרגלים ישראליים אשר
באו לאיים על שכיריו הגרמניים של נאצר;
ואילו בגרמניה עלה מעצרם לדיון בפארלמנט
— כשהממשלה הגרמנית נדרשת בתוקף על־ידי
ישראל למנוע את פעילותם של הנתינים
שלה בארץ־הנילוס.
אחד המעטים שלא נבהל, בכל ההמולה
הזאת היה שמעון פרס, אז סגן שר־הביטחון.
כי פרם, היה משוכנע שהנתונים שנמסרו
לפירסום על־ידי איסר הראל מנופחים עד
אימה, ושחלקם אפילו בלתי־מבוסס, מבחינה
מדעית.
על כן הפעיל שמעון פרס מאמצים רבים,
שיכנע בסוף את הזקן• .התוצאה: בן־גוריון
הורה להפסיק את הפעילות הסודית נגד
המדענים הגרמניים במצריים.
איסר הנרגז, שנעלב על שאין הבום
סומך על שיפוטו, התפטר בטריקת־דלת.
חלפו חודשים רבים עד שירדה הפרשה
מעל דפי העיתונות הישראלית.
כיום כבר אפשר לשאול, בשקט: מה
קרה אז באמת?
בספרו החדש לוץ האיש על הסוס מעלה
כתב ידיעות־אחרונות, אריה אבנרי, כמה
(המשך בעמוד )14

״עוצמה שחורה״ ,״אומה שחורה״ ולבסוף ״שילטון שחור״ ,רדפו
זו את זו. ההמון המשתולל, המצית, הבוזז, הקוטל, נראה יעיל
יותר מן ההמון הסופג מהלומות מידי פלוגת־סער גזענית.

מארטין לותר קינג בארון המתים
״!ומגן 15319^,מי1גו 2״

לנהל אותה. כעבור שבועות מעטים כבר נודע שמו
בעולם. ל 19-מיליון הכושים ישל ארה״ב קם מנהיג.

בעצבות ישג\ ,זרצר וגאנרי
ג*ש מנהיגים המסמלים מהפכה׳ שלמה, כמו הרצל. יש מנהיגים
7המסמלים רק אהד משלביה. לותר קינג היה שייך לסוג השני.
הוא בא לשעה היעודה. במשך מאה שנים, מאז הכריז אברהם
לינקולן על שיחרור העבדים, חיו הכושים של ארצות־הברית בעולם
של שקרים וצביעות, של דיבורים חמודים ומציאות אכזרית.
עתה מלאה בום התרעלה. האיש השחור, שהושפל בכל רגע של
חייו, שמעולם לא ניתן לו לשכוח את נחיתותו־כביכול, מאס בגורלו.
הוא רצה בפרעון השטר. והוא נתקל בקיר אטום.
הוא היה זקוק לאדם שיעורר את הרגשת־הייעוד של ההמונים,
את תחושת־הליכוד, את גאוזתם, את אמונתם בכוחם.

19 מיליון איש יכולים להיות כוח אדיר או אבק־אדם.
הכל תלוי בהרגשתם שלהם עצמם.

במצב דומה במיקצת הכריז מוהנדאם גאנדי על תורת ההתנגדות
הבלתי־אלימה של ההודים בדרום־אפריקה, ולאחר מכן ברחבי היבשת
ההודית. לא היה זה רק עיקרון מוסרי, אלא גם חוכמה טב־סיסית.
קומץ של בריטים שלטו על מאות מיליוני הודים. די היה
להודים להכיר בכוחם, להתעורר לפעולה משותפת, כדי שהשלטון
הזר יגיע לקיצו, מאליו.

יצירת שאיפת־החרות ותחושת־הכוח הספיקו, גם
בלי מלחמת־שיחרור ממושכת.

קינג קלט תורה זו. הוא האמין, כי פעולות בלתי־אלימות, הנד
חשלות את אופי־הכושים, הנוטעות בליבם גאווה והרגשת־ליכוד,
יביאו לשיחרור הכושים בחברה האמריקאית. הוא גם ידע כי פעולות
אלימות יביאו למירחץ־דמים אשר בו ינצח הרוב הלבן החזק
בנקל את המיעוט הכושי הנחשל.

אף יותר מכל האמין קינג בכוחו של מוסר, בכוחו
של הצדק, לגבור על כל כוח אלים. בכף לא היה רק
יורשו של גאנדי, אלא גם של ישו מנצרת.

אחיים רבניגז ושעאגז שווגרה

*11 יזרז0 * 11ע

ף* משך תריסר שנים הצליחה דרכו של קינג. הכושים
התעצמו, התלכדו, התארגנו לפעולה מקומית, ולעיתים אף
לפעולה ארצית. קינג לא היה מארגן מוכשר, גם לא איסטראטג
פוליטי מחונן. הוא היה קולה של המהפכה, אדם שהיה מסוגל לדבר
בעת ובעונה אחת אל ליבו של עולם לבן שכלתני ואל ליבה של אשה
כושית פשוטה ורגשנית.
שיר שכבש את העולם, שהלהיב את טובי האנושות מסאן-
פראנציסקו עד תל־אביב, סימל את דרכו :״אנו נתגבר!״

אבל דרכו הגיעה למבוי סתום, עוד לפני שהכדור
שם קץ לחייו.
כי אי־האלימות לא יכלה לפתור את בעיית הכושים במהירות
הדרושה. היא הצליחה לעורר את הצמא לשודיון, לקידמה ולחופש
— אך לא להרוות צמא זה.
אנשים חדשים יותר, צעירים יותר, קמו בגיטאות הכושיים —
ובפיהם היתד, בשורה חדשה, שהאפילה על תורת קינג. סיסמות כמו

הטענה למען אי־האלימות היא זו 4כשאדם אוחז בנשק קטלני
בשם הצדק, הוא מכתים את הצדק. בנסותו לרצוח את המדכא
לניצחונו אין כל משמעות, כי אינו אלא ניצחון הדם על הדם, האלי
מות על האלימות, הזוועה על הזוועה.
הטענה נגד אי־האלימות היא זו: כאשר לוחם־הצדק פורק מעי
עצמו את הנשק, הוא מעודד את המדכא. בפרקו את הנשק מע
בני־האור, הוא מחזק את בני־החושך. תחת לבלום את בני־החוש
ולהביסם, הוא מתמיד את שילטונם.
זהו הודיכוח הניצחי בין היוגי והקומיסאר, בין האמונה כי ר
תיקון האדם יביא לתיקון העולם, לבין האמונה, כי רק תיקון העול
יאפשר את תיקון האדם.
קינג הקריב את עצמו. הוא הגשים את תורתו בחייו ובמותו. הו1
שכב לפני מכוניות, צעד בראש המונים לעבר מרצחים.

הוא ידע כי הוא עלול להירצח -כפי שיודע זאר
כל אדם המרים את ראשו למען השלום והצדק
הקורא תגר על המיפלצת רבת־הראשים של הגז
ענות, הלאומנות והשינאה האנושית.
אולם מותו לא נתן תשובה חדשה לשאלה הניצחית.

״יתכן בי יצרבו אווזי...״
ותו גם לא פתר את הבעייה הכושית שהיא בעייתה ש
ארצות־הברית. המדינה האמריקאית היא חולה, חולה במחל
אנושה שאין איש יודע כיום מרפא לה.
מחלה זו עמוקה לאין־שיעור יותר מאשר מחלת המלחמה הווייאג
נאמית. מלחמה מלוכלכת כמו זו שבוזייאט־נאם אינה מכריעה א
גורלה של אומה. אומות אחרות הסתבכו במלחמות כאלו, השתחרו
מהן אחרי נהרות של דם ודמעות — והחלימו.
גם אמריקה מצליחה עתה, כנראה, על־ידי התנערות פנימית יפ
ומפוארת, לשחרר את עצמה מן הזוועה הזאת.
אדם זר כמוני, שראה במו־עיניו את המוני בני־הנוער העולים ע
הפנטאגון וחושפים את חזם מול לועי־הרובים, ידע כי אמריקה תחלי
מן המחלה הזזייאט־נאמית, ואולי בירך את גורלו על שניתן ק
לתרום תרומה זעירה להתנערות זו.

אולם ריפוי מחלת־המלחמה רק חשפה מחדש או
המחלה המחרידה יותר, האנושה יותר, המכרסמד
בגוף ז האומה האמריקאית כסרטן נורא: המחלן
הגזענית. מוויאט-נאם אפשר להסתלק. אי־אפש
להסתלק מאלאבאמה וממיסיסיפי.
למחלה זו, שום תרופה תיאורטית אינה ידועה. השינאה ההדדי
גוברת, בעיקביות אכזרית. אי־אפשר למגר את הלבנים בכוח הנשי
כי דרך זו תוביל לשחיטה המונית של הכושים. לא תיתכן חלוקו
מן הסוג שכמה כושים חולמים עליה, על־ידי מסירת כמה ממדינו
ארצות־הברית לשלטון השחור. לא תיתכן ״ציונות״ שחורה, כי תהו
רובצת בין רובע הארלם לבין קונגו.

אולי היטיב הגורל עם מרטין לותר קינג, של!
-י נתן לו לחזות בהמשך, המהפכה הכושית.

קינג חש, כנראה, כי סופו קרב, ואף השלים עם כך. הוא אמו
״יתכן כי יצלבו אותי. יתכן כי עלי למות. אך אם אמות במאבו
רוצה אני שיאמרו עלי, :הוא מת כדי שאני אהיה חופשי.״
ובערב האחרון של חייו, כאשר הרוצח כבר הכין את רובהו
״לפנינו ימים קשים, אך זה לא איכפת לי, כי הייתי בראש ההו
״כמו כל אדם, הייתי רוצה לחיות חיים ארוכים. אך זה לא איכפ
לי. רוצה אני לעשות כרצון האלוהים, ואלוהים נתן לי לעלות צ
ראש ההר.
אני רואה את הארץ היעודה. יתכן כי לא אגיע אליה, יחד איתכו
אך דעו־נא הלילה כי אנחנו, כעס,
נגיע אל הארץ היעודה. אני
מאושר הלילה על כי דבר אינו
מדאיג אותי. איני ירא עוד מכל
אדם. כי עיני ראו את הילת
בואו של אלוהים.״

היכן אביו?״ שאר בן־גוויון
את חתו ] מ תו -ואיש דאגידה דו הסוד:
ץ ו היתד! צריכה להיות החתונה הגדולה
1והעליזה של השנה, חתונה ממלכתית
במלוא מובן המילה. כל הצמרת השלטונית,
החברתית והמעמדית הוזמנה לטקס.
הביתנים, המסלולים וכרי־הדשא של יריד
הנזיזרח בתל־אביב הועמדו לרשותה. דוכני־סטייקים
ומיזנונים שופעי־כל־טוב נערכו במקום,
כמו בקרניבאל חגיגי. ומי שלא זכה
להסתופף בין המוני־החוגגים, הרגיש את
עצמו נעלב ומקופח.
החתן והכלה, שניצבו מתחת לחופה, היו
כימעט אלמוניים; אולם הייחוס המשפחתי
שלהם שייך אותם לאצולה החברתית של
מדינת־ישראל: כי הכלה, גליה בן־גוריון,

שבמרכז החתונה הממלכתית, וכשיצאו משערי
יריד־הנזיזרח, בתום החתונה, המשיכו
לדוש בנושאים אלה בקול רם — וימים
מספר לאחר מכן כבר דישדשה בהם כל הארץ.
אפילו
המחותן הראשי של השמחה, ח״כ
דויד בן־גוריון, גילה התעניינות בנושאים ה־מיסתוריים.
משך כל חגיגת־ד,חתונה לא
פסק הזקן מלו־,תעניין :״איפה האבא של
החתן? אני רוצה להכיר אותו! איפה
הוא?״
הסובבים אותו התחמקו, מדי פעם, והתעלמו
מן השאלה. הם החליטו לשמור מפניו
בסוד את הסיבה האמיתית בגללה נעדר

היא נכדתו של דויד בן־גוריון, בתו של
עמוס בן־גוריון, לשעבר מפקד משטרת מחוז
תל-אביב — וכיום מנהל מיפעל־הענק אתא.
ואילו החתן, רפאל (רפי) רון, סגן־צנחנים
צעיר בצבא־הקבע, הוא בנו של מי שהיה
פעם אחד ממפקדי־ההגנה ומראשי מנגנון-
החושך בתקופת־השיא של פעילותו.
כלפי חוץ דפק הכל בהתאם לתוכנית.
1500 המוזמנים הופיעו, בבגדי־פאר, הפגינו
מצב־רוח עליז ותיאבון בריא, שפעו חיוכים
והתחכמויות סביב שולחנו של הסבא, שהטריח
את עצמו לכבוד המאורע משדה־בוקר,
חלקו לו כבוד כאילו היה עדיין ראש־הממשלה.
סתם אזרחים הפגינו את היכרותם
עם צמרת־צה״ל והח״כים שהיו בין האורחים,
והרב הראשי של צה״ל, האלוף שלמה
גורן, ערך בעצמו את הכתובה ( 5000 לירות
צמוד לדולאר) ואף ניהל את טקס החופה.
אולם מאחרי גבה של ד,שימחה נשמעו
היטב הלחישות. מפה לאוזן ריכלו הקרואים
על הנושאים המעניינים באמת, אלה

שלום רון אביו של החתן, ממסיבת־ד,כלולות
של בנו.

שאלות לאיש שפשווייץ
***עד שכנו רפי עמד מתחת לחופה
\4/וענד את הטבעת לנכדתו של בן־גוריון,
שהה שלום (״אוסקאר״) רון־זינגר — ב־שוזייץ.
גם לו שהה אותו יום בישראל
ספק אם היה עולה בידו להשתתף בחתונה.
מכיוון שלמוסדות ממלכתיים אחדים יש אליו
שאלות, אותן היו נאלצים להציג לשלום
רון בהזדמנות זו.
היו ימים בהם היד, שלום רון אישיות
מכובדת ובעלת־השפעה בארץ־ישראל שלפני
קום המדינה. הגבר יליד בסרביה, שעלה לארץ
מווינה, בשנת , 1933 השתלב עד מהרה
באחד המנגנונים החשובים של הישוב היהודי
בארץ — הש״י, שרות הידיעות של
ההגנה.
בשנים שלאחר מלחמת־העולם השנייה

הוא עלה לגדולה, הפך לאחת הדמויות המרכזיות
בעיסקי־הרכש־והמודיעין בחוץ־לא־רץ.
בתוקף תפקידו, הורגל אז שלום רון
לנהל רמת־חיים גבוהה ביותר, שהיתר, בבחינת
חלום לאזרחי הארץ של אותה תקופה.
הוא התגורר בעשירים שבמלונות־הפאר
בחו״ל, וכשלרשותו חשבון־הוצאות בלתי-
מוגבל, פיזר כספים ביד רחבה וערך מסיבות
גדולות — הכל בתוקף תפקידו, כמובן.
מייד
לאחר קום המדינה היה ברור כי
לאוסקר זינגר, הוא שלום רון, נועד תפקיד
בכיר במדינה החדשה. היו לו כל הנתונים
לכך: היתר, לו אישיות מקסימה, הוא
היה דובר שפות רבות, איש משכיל —
ונוסף על כל אלה, היה מקורב לביג׳י
ולמשפחתו.
אולם במקום לקבל מישרה ציבורית גלו־ייה
המשיך רון לפעול במיסתרים. ראובן
שילוח, שקיבל אז לידיו את ניהול שירות
ד,בטחון, היה זקוק לרון כדי לטהר את

כניעה לכפייה הדתית

גליה בן־גוריון ניצבת
מתחת לחופה,
כשהרב הראשי של צה״ל, האלוף שלמה נו ח, משיא אותה
לטנן־הצנחנים רפי רון. ליד גליה נראים הוריה, עמוס ומרי בן־

גוריון. השניים נימעו ללחץ הרבנים בפרשת יהדותה של הבת, הסכימו
לפשרה של הרב גורן, יד־ד־המשפחה, לפיה עברה גליה קורס
מזורז ביהדות וגויירה בטקס סודי, בנוכחות שלושה רבנים צבאיים
— וזאת, למרות שבתעודת־הזהות שלה היא רשומה כיהודיה.

מנגנון־החושך מאנשיו של המפקד הקודם
— איסר (״הגדול״) בארי. רון, שהיה סגנו
של שילוח, ביצע את המשימה שהוטלה
עליו ביד קשוחה, רכש לעצמו את שינאתם
של רוב אנשי־המנגנון.
כשהרגיש שילוח, כי אינו יכול להמשיך
לעבוד יחד עם רון, נימצא עבור רון תפקיד
ההולם את מעמדו: הוא מונה להיות
מזכירה הכללי של חברת לפידות, חברת-
הנפט הענקית שהוקמה בכספי־הציבור, על־מנת
לחפש נפט בישראל.

יד חופשית מדי
ף* ראש הכרת ״יופידות״ עמד אז
האלוף ברנע, חברו של רון מתקופת־ההגנה.
לברנע
היה אמון ־בלתי־מוגבל במזכיר
הכללי, והוא נתן לו יד חופשית בניהול
החברה. חופשית יותר מדי: כי יום בהיר
אחד, כאשר יצא ברנע לארצות־הברית כדי
לגייס הון, התפוצץ הבאלון ששמו רון.
ממלא־מקומו של ברנע העלה בדעתו, לראשונה,
לדרוש מהמזכיר הכללי דו״ח על
מצבה הכספי של החברה. כאשר גברו הלחצים,
ו 4ון טרם הגיש את הדו״ח, גילו
כי האיש נעלם.
פקידי־המשרד ניסו לחפשו בווילה המפוארת
אשר הקים לעצמו באפקה. כשלא נמצא
שם, חיפשו אחריו במלונות־הפאר בהם
נהג לשהות.
המשטרה גילתה, לבסוף, כי רון מתאכסן
במלון השרון. דלת חדרו היתר, סגורה. כשפרצו
אותה, התגלה רון מחוסר־הכרה, ולידו
מכתבי־פרידה למשפחתו וקופסה ריקה
של גלולות־שינה.
רופא שהוזעק למקום גילה כי מצבו של
רון אינו מסוכן. הוא נשלח לביתו. מסוכן
יותר היה מצבם של ספרי־החשבונות של
החברה: חקירה קצרה גילתה, כי למעלה
מ־ 30 אלף לירות חסרות מקופת לפידות.
הסתבר כי רון, שדבק בהרגלו מימי מד
גנון־החושך, ניהל את עסקי־לפידות ללא כל
השבון, שילם משכורות לאנשים שלא עבדו
מעולם בחברה, הבטיח לחבריו לסדרם בעבודה
— ובינתיים שילם להם מיפרעות
מקופת־החפרה, כשהוא גם ממשיך לנהל
אורח־חיים ברמה גבוהה.
למרות שהמסקנה הכללית של החוקרים
היתד, כי רון לא השתמש בכספי־החברה
לצרכיו הפרטיים, אלא רק כדי להאדיר את
מעמדו בעיני אחרים — הוא הועמד לדין,
אחרי שבית־המשפט קיבל את חזזת־דעתו של
פסיכיאטר, שקבע כי שלום רון מופרע מבחינה
נפשית, פסקו לו שופטי בית־המשפט
המחוזי בתל-אביב — 15 חודשי־מיבחן.
מובן שהיועץ המשפטי עירער על פסק-
הדין — ובית־המשפט העליון החליף את
עונשו של רון ב־ 15 חודשי מאסר בפועל.
כאן נתגלתה השפעתם של ידידיו וחבריו
של רון ־] המקורב לצמרת המדינה. הם
לחצו על שר־המשפטים וזה המליץ בפני
נשיא־המדינה להעניק לרון י חנינה.
הפרשה עוררה, בזמנו, הדים ציבוריים נרחבים;
ואפילו שופט עליון, יצחק אולשן,
פנה לנשיא־המדינה במיכתב-מחאה.
כי הפרשה — כפי שנחשפה לעיני הציבור
— הוכיחה, שהחוק במדינת־ישראל חל

^ מרותשעמד במרכז פרשה ציבורית
/שלילית, ולמרות האבחנה החמורה של
פסיכיאטר ממשלתי, לגבי מצבו הנפשי, לא
ירד שלום רון מעל הבמה הציבורית.
ידידיו של רון דאגו לסדר לו עבודה בחברת
קרגל, אותה הקים קודם לכן סם דו־בינר.
רון היה מזכיר כללי של המיפעל,
בתקופת דובינר; הפך, לאחר פרישתו של
דובינר, למנהל כללי של קרגל. עד שיום
אחד החליטו מנהליו האמריקאיים של מיפעל
הקרטונים למנות מנהל נוסף לצידו של רון.
אז איים רון בפני הבעלים: או הוא או
אני. בעלי־החברה לא נרתעו מן האיום, העדיפו
את פרישתו של רון.
הוא לא פרש לבדו, אלא לקח עימו את

מזכירתו — ויחד איתר, נסע לחו״ל.
כשחזר רון, שוב ניסו ידידיו להשיג עבורו
מישרה רמה. הם, פעלו אצל שר־המיסחר
והתעשייה דאז, חיים צדוק, כדי להשפיע
עליו שיתן לרון מישרה, במשרדו. צדוק
סירב. אף-על־פי־כן נמצאה עבור רון מישרה
ציבורית: הוא מונה כיושב־ראש של המכון
הישראלי לעיצוב המוצר והאריזה.
אולם שלום רון לא יכול היה להשלים
עם כך שהקאריירה שלו תסתיים בצורה
עלובה כל־כך. הוא עדיין רצה לעשות רושם
על אנשים, להציג את עצמו כאדם בעל
השפעה ומהלכים.
לאחר תום מלחמת־ששת־הימים, העביר
שלום רון את שדה־פעילותו לחו״ל. הוא
ניסה לעניין אנשי־עסק שוזייציים להשקיע
מכספם בישראל, הבטיח לסדר להם פגישות
עם אנשי־עסק יהודיים בלונדון. המשקיעים
השווייציים באו לפגישה המיועדת, בלונדון,
גילו כי רון לא אירגן דבר. הוא התנצל
בפניהם — והם חזרו כלעומת שבאו.

דויד בן־גוריון מנשק
את נכדתו גליה, מתחת
לחופה. גליה לבשה שמלת־תחרים, כשל״
שערותיה שזורים פרחים לבנים קטנים.

אחר־כך התקשר רון עם אנשי־עסק גרמניים,
בפניהם הציג את עצמו כנציג משרד־הבטחון
הישראלי. הוא ניסה לעניין אותם
בעיסקה מלהיבה: רכישת גרוטאות־מתכת,
משלל המלחמה של צה״ל בסיני. וזאת —
במחיר נמוך, יחסית.
אנשי־העסק הגרמניים באמת התלהבו מן
העיסקה, גמרו על התנאים עם רון. אלא
שרון נעלם אז שוב.
הוא חזר לישראל, ניסה כאן לעניין גורמים
שונים במכירת גרוטאות־הנשק לגרמנים.
איש לא התייחס אליו ברצינות ורון
השתתק. עד שיום אחד התקשרו הסוחרים
הגרמניים, שסבלנותם פקעה, עם משרד ה־בטחון
הישראלי — והתעניינו מה גורל
ההסכם שחתם עימם נציג משרד־הבטחון.
רק אז הובהר לכולם שלאיש שניהל עם
הגרמנים את המו״מ על שלל־סיני אין שום
סמכות. כאשר נודע הדבר לרון עצמו, הוא
מיהר לעזוב את הארץ לפני שהמשטרה תספיק
לחקור אותו בעניין זה. מאז נעלמו
עיקבותיו. לפי הידיעות האחרונות, הוא
שוהה בשווייץ.
במיכתבים למשפחתו, כתב רון כי אין
ביכולתו להגיע לחתונת בנו עם בת־ידידו
משכבר הימים, עמוס בן־גוריון. הוא הבטיח,
לעומת זאת, לבוא לביקור לשבוע
ימים לאחר החתונה.
לאור ההתפתחויות האחרונות בפרשת
שלל־סיני, ספק אם הביקור המיועד בישראל
ייצא אל הפועל — למרות שרון לא
עבר כל עבירה פלילית מלבד התראות כנציג
משרד־הבסחון.

1 8ך \ 1ענזוס בן־גוריזן רוקד
1111 ריקוד סולו עס בתו,
בטקס חתונתה, שנערך בגני יריד־המזרח,
בתל־אביב, בו לקחו חלק 1500 קרואים.

*ד! עונה על אחת משתי השאלות ש!
העסיקו את הקרואים בחתונת נכדת בי־ג׳י.
ומה
בנוגע לשאלה השנייה — ״מה עלה
בגורל גיורה של גליה בן־גוריון?״
בעיית הגיור צפה ועלתה שבועות מספר
לפני החתונה, כאשר רבני חיפה סירבו לרשום
את גליה לנשואין בטענה, שאין כל
הוכחה רשמית שאמה הנוצריה, מרי, אותה
נשא עמום בן־גוריון בתקופת מלחמת־העולם
השנייה, בעת שהותו בבריטניה — אומנם
התגיירה.
כשם שהפרשה צפה ועלתה בפיתאומיות
— כך היא גם שככה. לפתע, השתתקו כל
הנוגעים בדבר, סירבו לדבר על הבעייה.
גליה עצמה סירבה אפילו לומר מילה אחת
על נושא הגיור, לאחר החתונה.
אך שר־הדתות, זרח ורהפטיג, נשאל בכנסת
על נושא זד, וב־ 25 במארס השיב מעל
בימת־הכנסת תשובה חד־משמעית :״הרבנות
הראשית בחיפה לא עיכבה את רישום נשו-
איה של גליה בן־גוריון. הנ״ל אף נרשמה
לנשואין כדת וכדין.״
שר־הדתות לא שיקר. שעה שהשיב את
תשובתו לכנסת, היה המצב העובדתי כפי
שמשתקף מתשובתו. אולם בחודש שעבר,
מיום הגשת השאילתה עד למתן התשובה,
השתנה מצב זה.
האמת, אותה לא ידעו רוב משתתפי־החתונה,
היא פשוטה: מהיום בו סירבה
רבנות־חיפה להכיר בגליה בן־גוריון כיהו־
(המשך בעמוד )32

על כל אזרחי המדינה במידה שתה — להוציא
את אלה המקורבים למנגנון־החושך ולדויד
בן־גוריון.

עם המזהירה לחו״ל

עם סבא

אב• הח תן, של 8ם אוסקד רון,
ברח רעוווו״ץ[ בגללמעשה
הונ א ה בינ ל או מי בגר מני ה

לשמור על סודיות

ה מ שפ ח ה נכנע ה לל ח ץ הרבני
והכריחה אתהכלהלע בו ר
?•גיור מהיר וקור בי ה דו ת

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

עובדות העשויות להבהיר את המצב —
והלקוחות, תוך־כדי ציטוט ישיר, מן השבועון
הגרמני שטרן:
$שירות־הביון המערב־גרמני, בראשותו
של קצין־הוורמאכט לשעבר גרהארדט
גהלן *,הוא אשר סיפק לשירות־הביון המצרי
פרטים בדבר המדענים הגרמניים שבאו
בחשבון לתעשייתם.
• שירות־הביון המערב־גרמני הוא גם
אשר סיפק פרטים, כתובות מדוייקות ומענים
למישלוח חבילות־התופת לשירותי־הביון
הישראליים.
• ואשר למצרים — כאשר הם הגיעו
למסקנה שקיים קשר בין אירגונו של גהלן
לבין שירות המודיעין הישראלי, היה זה
גהלן עצמו — או מישהו ממקורביו —
אשר לחץ על הישראלים לחדול ממישלוח
מעטפוודהנפץ.
הממונה טעה. התפטרותו של איסר
הראל באה שלושה חודשים לאחר מכן,
כתוצאה ישירה מהשתלשלות דברים זו.
במילים אחרות: הפאניקה של איסר היתד,
מפוברקת לפחות בחלקה. כל הארץ רעשה

רדד

הגלייד,

א*>0£ 0 !/6ך, 61

ג ) /מ97
אסקוט

׳ /לטל

האיכות

— סיגרית

ישראל

299

ל ח באזיקים
פרס צדק, הראל טעה

״ ע מו ס״

בי תספרלמ חז או ת

כשר לפפה

אחרי שכלולים

לכתיבת מחזות, תסכיתי רדיו
תסריטי טלויזיה וקולנוע

מסעדה מזרחית. תימנית

מימב המאכלים והתבשילים
התימניים המקוריים
(בולל שיפודים)

אוירה נעימה, שרות אדיב
תל ־א ביב, כרם־ התימנים
רחוב פדויים 23

על צוות ההוראה נמנים מרצים אוניברסיטאיים, אנשי
תיאטרון, רדיו וטלויזיה.
המועמדים יצטרכו לעבור ועדת קבלה של בית־הספר.
ההרשמה למחזור ג, מתקיימת יום יום בבית הסתדרות המורים,
רח׳ בן־סרוק ,8ת״א (מאחורי בנין הועד הפועל) בין השעות 16.00—19.00

מספר המקומות מוגבל

> 8 8 1 9 0 1 1 !1

מן ״השטן הגרמני הקם מחדש לכלותנו״ —
ושלא היה ולא נברא.
לא נפתרה בספר של אבנרי תעלומת
אישיותו של לוץ עצמו: יתרה מזו, אבנרי
שוכח בכלל להצביע על העובדה הבולטת
העיקרית — שפרם ובן־גוריון צדקו. מלחמת
ששת־הימים הוכיחה, כי הראל טעה
לחלוטין בהערכת חשיבותם של המדענים
הגרמניים. הם לא הוסיפו דבר לפוטנציאל
הצבאי המיצוי, אלא להיפך — הביאו ל־ביזבוז
המשאבים המיצריים על תוכניות־סרק
יקרות.
הראל עצמו, שהוא כיום מעמודי־התווך
של התנועה למען ארץ־ישראל השלמה,
הודה אף הוא בטעותו, אך מתרץ :״אני
רק הבאתי את העובדות, פירושן היה נתון
בידי המומחים לענייני נשק.״
שהיה ממונה על הביון האנטי־סובייטי
במיפקדת הצבא הגרמני, שירת לאחר המלחמה,
ב{ה אחר זח את שילטמות־הכיבוש
האמריקאיים ואת ממשלת מערב־גרמניה ופרש,
לפ^י חודשים אחדים, לגימלאות.
העולם הזה 1597

11111

{ 111 1111 ₪

2 1י

* 1 1 1 1

9 0 0 !9 9 9 9 ₪ 9 9 9 9 9 ^ 8 1ס 8 0ס 0 8ס 9ס ס 9 1 9 9 9 8 1 ^ 1 0

מהי בו אאח די ה מי ראד *

** אשל הדליפו, בשבוע שעבר מקורות צרפתיים לעי־
(** תון הערב פראנס־סואר, כי אין בדעת ממשלת צרפת
לעמוד בהתחייבותה ולספק את מטוסי הנזיראז׳־ 5אותם
הזמינה ישראל במיפעלי דאסו, לא היתד, בכך כל הפתעה.
הדגול מימש את האמברגו לכל אורך הקו, מבלי להתחשב
בנזקים שייגרמו לתעשיית המטוסים הצרפתית על־ידי אובדן
הטוב שבלקוחותיה, ותוך ציפצוף ארוך על המוניטין הלא־סימפאטי
שיוצרת לעצמה תעשיית־החימוש הצרפתית בשוק
הבינלאומי, כספק הפכפך, התלוי במצב־רוחו של נשיא מזדקן.
אך הישראלי הפשוט, לאחר שסינן מספר קללות על
חשבון הדגול הבוגדני, החל לשאול את עצמו: ומה הלאה?
לחלקים גדולים של הציבור נידמה היה, כי הרכש הישראלי
ניצב בפני מבוי סתום.
מהי האמת? האם אין תחליף לנזיראז׳? ואם יש — מהו
תחליף זה?
התשובה לשאלות הללו — מורכבת מאוד.

מטוס המתיישן טרם נוצר
*!טונדוזקרכ המודרני הוא אחד מסוג־הנשק המת־

׳• 1יישנים ביותר. יש מטוסים ההופכים למיושנים עוד
בטרם ירדו לראשונה מהסרט הנע של מיפעלי־הייצור. בעשור
האחרון עלתה מהירותו המירבית של מטום־הקרב
המודרני מתשע מאות ק״מ לשעה לקרוב לשלושת אלפים
ק״מ לשעה. כלומר — מקצת פחות ממהירות הקול, עד
קרוב לפי שלושה ממהירות הקול.
את מהירויות המטוסים חדלו למדוד במילין או בקילומטרים.
עתה מודדים אותן במספרי מאך. מהירותו המיר־בית
של מטוס המיראז׳ ,למשל, היא 2.2מאך, כלומר —
למעלה מפי שניים ממהירות הקול.
נוסף להשגת מהירויות עצומות, חלו חידושים מהפכניים
במטוסי־הקרב, גם בתחום החימוש. על המיקלעים והתותחים
נוספו טילי אוזיר־אוויר. כוונת־הירי האופטית תוגברה במיתקנים
אלקטרוניים, במכ״ם, במכשירי אינפרא־אדומים.

למעשה, נושא חלק ממטוסי־הקרב המודרניים, בבטנם,
מחשבים אלקטרוניים שלמים, שמתפקידם לגלות את המטרה,
לחשב את הטווח ולהנחות את טיל האוויר־אוויר אל
מטרתו — בכל תנאי־הראות ובכל מזג־אוזיר.
במקביל, קפצו מעלה־מעלה מחירי־המטוסים. בעוד שמטוס־קרב
מעולה של מלחמת־העולם השנייה — דוגמת המוסטאנג
האמריקאי, למשל — עלה בדגם המתקדם ביותר שלו כ־50
אלף דולאר, הרי עתה עולה מטוס־יירוט מודרני בין מיליון
לשלושה מיליון דולאר.

עשרות מיני מטוסים

ף* ראשית ימיה של הלוחמה האווירית, בימי מלחמתה
העולם הראשונה, התחלקו המטוסים לשני סוגים עיקריים:
מטוסי־קרב ומפציצים.
במלחמת־העולם השנייה, הפעילו כבר הצדדים הלוחמים
עשרות סוגי מטוסים, כשלכל אחד מהם תפקיד משלו. כן
ניכנס למילון הצבאי המפציץ הכבד האסטרטגי, שנועד להפציץ
מטרות גדולות, הרחק מאחרי קוזי־האוייב. בנות־הברית
עשו בעזרתו שמות בעורף הגרמני, הרסו את ערי גרמניה
הנאצית בשיטתיות, כשהם עורכים הפצצות נרחבות, שבוצעו
במטוסי־הפצצה כבדים. המפורסם שבהם היה המיבצר
המעופף בי 7.ו האמריקאי.
אותה שעה ד,ם ך למכריע חלקה של התובלה האווירית —
שהושיטה תמיכה לוגיסטית, סיפקה אספקה, נשק וגייסות
מוטסים, אשר הוטסו למרחקים של אלפי קילומטרים, כן
פותחו נושאות המטוסים, שהן למעשה בסיס־אוזירי צף.
פותחו גם מטוסים מיוחדים למלחמה בצוללות. הקטלני שבהם
היה הקטלינה (חתול הים).
אין כיום מטוס שיוכל לענות על כל הדרישות המיבצעיות.
המטוסים שונים זה מזה בביצועיהם ותכונותיהם. מטוס המתאים
לתפקידי סיור, למשל, איננו מתאים להפצצה, ואילו
המפציץ הכבד איננו יכול להתמודד בקרב אווירי במטוס־הקרב
המהיר. מתכנני רכש חייבים לשקול, איזה משימות
יידרש המטוס למלא, ובאיזו מידה הוא מתאים לתנאי הקרב,.

*111

חישוב נוסף של מתכנני־רכש היא האחידות. השימוש
במטוסים המשתייכים למיכלול התעשייתי של אותה ארץ,
מקל בהרבה את האחזקה, מקטין את מספרם וסוגיהם של
חלקי־החילוף, מאפשר שימוש מגוון לציוד־קרקע — המשרת
את המטוס בין טיסה לטיסה.
הפעלת מספר רב של דגמי־מטוסים מתוצרתן של ארצות
שונות גורמת לסיבוך באחזקה.
זו גם אחת הסיבות בגללן מתקשה צרפת למכור לעיראק
את מטוסי המיראז׳ — ולו גם בתנאים מפתים ביותר.
מערך־האחזקה העיראקי בנוי למען מטוסים סובייטיים. הכנסת
מטוסים צרפתיים לעיראק תחייב את העיראקים להקים
מערכת־תחזוקה נוספת. זאת אין אנשי חיל־האוזיר העיראקי
מסוגלים לקחת על עצמם.

דגמים מועטים -ורבגוניים
ך* אשר נאלץ חיל־האוזיר הישראלי לבחור את המטוס
המתאים לצרכיו, היה עליו לבחור בין פיזור מאמצי-
הרכש לסוגי־מטוסים שונים, לבין ריכוזו במספר מצומצם
של דגמים, שניתן יהיה להתאימה לשימוש מגוון ככל האפשר.
חיל־האוויר בחר בדרך השנייה.
בעוד המצרים מסרבלים את המערך שלהם על־ידי הפעלת
מפציצים בינוניים מדגם איליושין וטופולב — נוסף על
מטוסי־היירוט מדגם מיג וסוחוי, בהם משתמשים במצרים,
ויתרה ישראל לחלוטין על מפציצים בינוניים וכבדים. הדוקטרינה
הישראלית — אשר נתגלתה כמוצדקת במלחמת־ששת־הימים
— גרסה, שאין להסתבך בהפצצה איטסטרטגית.
על חיל־האוויר שלנו הוטל להשמיד את חיל־האוויר של
האוייב, בעודו על הקרקע, תוך שימוש במטוסי־קרב ומפצי־צים
קלים בלבד. לאחר השמדת האוייב האודירי ויצירת
״שמיים נקיים״ מעל לצבא בשדה־הקרב, הוטל על חיל-
האוויר להתרכז בסיוע־קרקע ובהשמדת שיריון ושיירות.
להשגת מטרות אלו התאימו במיוחד מטוסי הנויראז/
המשלבים תכונות של מטוס־קרב מעולה עם כושר נשיאה

ויי !!

מטוסי הסקי-הוק העומדים לתגבר את
מערך ההפצצה של צה״ל כעת, אינם יכולים
למלא את הפירצה.
קיימות רק שש מדינות בעולם כאלו,
המייצרות מטוסי־קרב על-קוליים ומפתחות
בצורה עצמאית דגמי־מסוסים חדישים מם ו#

מתוך ארצות אלו אין ברית־המועצות
וסין העממית באות בחשבון, כספקוודנשק
לישראל. עם טריקת הדלת הצרפתית בפני
הרכש האווירי הישראלי — בעתיד הנראה
לעין — נותרו עוד שלוש ארצות הבאות,
להלכה, בחשבון: בריטניה, שבדיה וארצות־הברית.

מתעלמים מן השיקולים הפוליטיים
ונבדוק רק את הצד הטכני — מה מסוגלות
ארצות אלו להציע לישראלז

חיל־האוויד המודרני: כ ך הוא מתחלק
לכל חיל־אוויר מודרני יש במה סוגים של מטוסים. העיקריים
הם: מטוסי יירוט וקרב, מפציצים, ומטוסי תובלה.

• מטוסי היירוט
תפקידם לשמור על שמי המדינה, ושמי איזור־הפעולה של הצבא,
בפני חדירת מטוסי אוייב. יירוט מטוס פירושו להמריא לקראת
מטוס האוייב, לבוא איתו בקרב, ולהפילו.
מטוסי־היירוט הם קלים ומהירים. רדיוס הפעולה שלהם קטן.
שיעור הנסיקה שלהם גבוה. חימושם כולל תותחים, טילי אויר־אויר.
מטוס־יירוט מודרני הוא בעל מהירות מירבית של 2עד 2,5
מאו

• מטוסי קדב
מטוס־הקרב הקלאסי מאחד את תכונות מטוס״היירוט עם יכולת
של פעולה נגד מטרות קרקע. חימושו כולל, נוסף על התותחים, גם
טילים נגד טנקים וביצורים, פצצות רגילות, פצצות נפאלם ותבערה,
הנישאות מתחת לכנפיים או מתחת לגחון.
מטוס־הקרב כבד ומשוכלל ממטוס־היירוט הקל. רדיום הפעולה
שלו, וזמן שהייתו באוויר, גדולים יותר. בדרך כלל הוא מצוייר
גם במערכות אלקטרוניות מסובכות יותר.

מיראז׳ - 5-נושא פצצות
של האוייב ואת מוראל האוכלוסיה האזרחית.
המפציץ האסטרטגי הוא מטוס כבד, בעל צוות של מספר אנשים.
הוא מצטיין בתיקרת־רום גבוהה ונושא כמות גדולה מאד של פצצות׳
אותן הוא מסוגל להטיל בכל מזג־אויר. מפציצים איסטרטגיים
מודרניים ניבנו לנשיאת פצצות אטום.

• מ&ציצים
כל מטוס־קרב מסוגל לשמש במידה מסויימת גם מפציץ, אולם
יש מסוסים שניבנו במיוחד למטרות הפצצה וסיוע־מן־האויר לכוחות
הקרקע. עקרונית מתחלקים המפציצים למפציצים טאקטיים ואיסטר־טגיים.
המפציץ נושא את חימושו העיקרי — הפצצות — בתוך
גופו. מערכות־הכוזנה אלקטרוניות מאפשרות פגיעה מדוייקת, מגובה

המפציץ הטאקטי נועד לעזור לצבא הנלחם בשדה־הקרב. הוא
מפציץ ביצורי־אוייב ושריון, פוגע בדרכי־תחבורה ושדות־תעופה.
הוא שונה ממטוס־הקרב הרגיל ביכולתו לשאת כמות גדולה יותר
של חימוש, ובטוזח־טיסתו הגדול יותר. מהירותו קטנה ממהירות
מטום־הקרב.
המפציץ האיסטרטגי נועד להעביר את המלחמה הרחק לעורף
האוייב, לפגוע בריכוזי אוכלוסיה ותעשיה, לשבש את בושר־הלחימה
(המשך מעמוד )15
ניכר של רקטות ופצצות. למטרת פגיעה בבסיסים
מרוחקים, השלימו את המערך מטוסי
ד,ווטור, שהם מפציצים קלים.
המיראז׳ הוא הבן הצעיר ביותר של משפחה
ותיקה של מטוסים מתוצרת בית־החרו־שת
דאסו. הוותיק שבין מטוסים אלה, הנמצא
בשרות ישראל, הוא האורגאן, מטוס־סילון
תת־קולי, שניכנס למערך הישראלי כשנה
לפני מיבצע סיני ב־ , 1955 החליף את ה־מיטיאור
הבריטי.
הרומאן בין חיל־ד,אוויר הישראלי לבין
מיפעלי־דאסו התחזק עוד יותר כשרכשה ישראל
את הנדסטאר העל־קולי; ואחריו את ה־סופר־מיסטר.
המיראז׳ שמהירותו עולה על
2־מאן, היווה את חודר,חנית של הזרוע
האוירית של ישראל.
בעזרת כושר האילתור המפורסם שלה,
הפתיעה ישראל את המצרים, בהגבירו־ ,עוד
יותר את כושר־ההפצצה וסיוע־הקרקע של
חיל־האוויר, על־ידי חימוש מטוס־האימון
הסילוני, הפוגה־מאגיסטר המיוצר על־ידי
התעשייה האווירית הישראלית על־פי רשיון
ממציאיו. הפוגה־מאגיסטר הפך בארץ למטוס
התוקף מטרות־קרקע־ושיריון.
חיל־האוויר הישראלי היה בנוי כימעט
כולו על מטוסים צרפתיים. היוצאים מן
הכלל הבודדים היו מטוסי הפ״פר־קב
האמריקאיים, המשמשים למטרות־קישור;
הליקופטרים אמריקאיים מדגם סיקורסקי,
המשרתים בצד המסוק הקל אלואט. איתם
פעל הליקופטר כבר — הסופר־פרלון — גם
הוא מתוצרת צרפתית.

• מטוסי תופלה
נועדו להוביל גייסות ואספקה אל החזית, להטילם מן האויר
מאחורי קוי האויב, ולשמש גשר אוירי בין הצבא לבין העורף.
הגדולים שבהם מסוגלים לשאת טנקים, תותחים ויחידות שלמות.
זה כולל את המסוקים (הליקופטרים) למיניהם. יכולת ההמראה האנכית
של המסוק נתנה לתובלה הצבאית מימד חדש. מטוסי-
תובלה אינם חמושים בדרך כלל, והם נזקקים להגנת מטוסי־קרב.
נוסף על הסוגים הנזכרים, מפעיל חיל־האיויר מטוסים מיו־חדים
למטרות צילום וסיור, אימון וכו׳ .מטוסי קרב והפצצה
רבים הותאמו לפעולה ימית, הן כמטוסים אמפיביים והן כ־מטוסים
המשולחים מעל סיפון אוניות נוסאות״מטוסים.

החריגה הרצינית היחידה משיטה זו,
מצוייר, בתחום התובלה! היא נגרמה כאשר
נוספו מטוסי־תובלה כבדים מדגם ׳סטראטו־קרוזר
על הפרדות הצרפתיות הוותיקות
הקטנות מסוג נורד, בעלות הצורה הביצית
והזנב הכפול, האופייניים.
לאחרונה נוסף למטוסים הלא־צרפתיים
של חיל האוויר הישראלי מטוס הסקיי־הוק
האמריקאי, מפציץ־קרב קטן מימדים, שפותח

כנם לשרות תוך כמה שנים.
חמישים המטוסים מדגם מיראז׳ ,5תוכננו
במיוחד לפי דרישות ישראל. הם תוגברו
בחימושם! טווח־הטיסה הוגדל, ומישקלם
הכללי קטן מזה של קודמיהם.
הדבר נעשה על־ידי ויתור על מיספר
ניכר של מערכות אלקטרוניות יקרות ומסובכות•
הישראלים מעדיפים לסמוך על כיש־רון־ד,תותחנות
של טייסיהם, פרי אימון

דבר ה שר שרף ב שבו עשעבד :
״האתגר עצום כהירן פו ...אנו מניחים כי התשתית התעשייתית
תהיה די רחבה בדי לשאת תעשיות בטחוניות, וגם
לאפשר ייצוא ישיר; אנו מתכננים ייצור במלוא־התנופה
של מטוסים. המטוס, ג׳ט קומאנדר׳ הוא רק חלוץ להם.״
במקורו עבור צי ארצות־הברית. טווחו של
הסקיי־הוק עולה על טווח מטוסי ההפצצה
שבשרות חיל־האוויר כיום.

ויתור על ציוד אלקטרוני
* שראל היתה הטוב שבלקוחותיו של

7דאסו. שנתון ג׳יינס מדווח כי המיפעלים הצרפתיים
מכרו לישראל 72 מטוסי מיראז׳
מדגם .3
ד,מיראז׳ 5נועד לגשר בין מטוסי היום
לבין מטוסי שנות השבעים — שעמדו להי־

ממושך וקפדני, שישלים את החסר באלקטרוניקה.
הוויתור
על מערכות רבות כל־כך הוזיל
בהרבה את מחיר־המטום. הוא הפך אותו
לפשוט יותר לייצור. עובדה אחרונה זו התקשרה
עם תוכנית צרפתית־ישראלית נוספת.
כמו ללקוחות טובים אחרים, דוגמת שוויץ
ואוסטרליה, התכונן דאסו להעניק גם לישראל,
בבוא הזמן, את הרשות והידע הדרושים
להרכבת מטוסי־הנדראד.
עתה קטע המיפנה במדיניותה של ממשלת
צרפת את כל התכניות הללו.

המראה אנכית

*** בדיה, השומרת על ניטראליות קפ־דנית,
מייצרת במיפעלי־סאאב את מטוסי
הזראנן והוייגן. שניהם מטוסים על״
קוליים מעולים.
אנגליה תולה את תקוותיה, לעתיד הקרוב,
במטוס ההארייר, שאחת מתכונותיו ר,מר,פכי
ניות היא היותו מטוס הקרב הראשון בשלב
מיבצעי שהוא בעל כושר המראה אנכי, בצירוף
מהירות על־קולית. הבריטים שהציגוהו
בפני הישראלים, קיבלו מהם חשובה מאכז״
בת: ישראל איננה רואה בהארייר את הפי־תרון
לבעיותיה.
הלייטנינג, הזהה פחות או יותר למיראז׳
,5הוא המטוס המהודר, כיום את חוד־המחץ
של טייסות היירוט של הרא״פ•
ארצות־הברית מייצרת שורה שלימה של
מטוסים הבאים בחשבון. הבולטים ביניהם
הם מטוס הפאנטום והסטארפ״טר. לגבי ה״
סטארפייטר חלוקות הדעות: בעוד הוא מהווה
הצלחה בחילות־האוויר של בריטניה וארצות־הברית,
ניכשל הדגם בגרמניה המערבית,
שם הוא מיוצר על־פי רשיון.
הגרמנים סיבכו את המטוס על־ידי ד,ת
קנת מערכות רבות נוספות, הפכוהו לכבד
מן המטוס האמריקאי המקורי. בגרמניה
זכה המטוס לכינוי. עושה האלמנות,״ אחרי
שד,־ 82 שבדגמיו התרסק השבוע.
הסטארפייטר עתיד להופיע בקרוב בזירת־הקרב
של המרחב, עם כניסתו לשירות
ירדן.
נראה שישראל מעוניינת בפאנטום, שהוכיח
את עצמו בוויאט־נאם. הפאנטום יישאר
בשורה הראשונה של מטוסי הקרב גם
בשנות ד,־ 70 הוא עולה בביצועיו על ה*
מיראז׳ .לאחר ששברה את התנגדות ארצות׳
הברית לספק לה מטוסים, וקיבלה את הסכמתה
למכירת מטוסי סקיי־הוק, המוגדרים
כ״מפציצי־קרב״ ,קיבל אשכול בשיחותיו
האחרונות עם הנשיא ג׳ונסון, בארצות־הברית,
הבטחה ל״עיון אוהד״ בבקשת
רכישת הפאנטום.
בינתיים אין האמריקאים ממהרים לתת את
הסכמתם הסופית לרכישת פאנטומים.

מטוס משתנה -ומכובד
>\ולפ מהמ טו סי ם האלו־ — פרט

^ אולי לפאגטום, שדגמיו האחרונים מתקרבים
למהירות של 2.5־סאך — הם רק
חלק משלב־ביניים, לקראת מטוסי שנות
השבעים. התחזית היא, כי מטום־ההמראה־האנכית
לא יצליח, בינתיים, לדחוק את רגליי
המטוס הממריא ממסלול, לעומת זאת, יש
תלט המטוס הממריא ממסלול קצר.
מטוס״העתיד יהיה בעל כנפיים נעות,
בזמן הטיסה. קיפולן לאחור ויצירת
כנף הדומה למשולש, תאפשר לו מהירויות

ה עלו, עולי ויעלו -בשמיים ובכ סוי

:1945 מוסטאנג

:1951ס״בו

:1965 מיראד

3 :1968־111

50,000 דולאר

300,000 דולאר

2,000,000 דולאר

6,000,000 דולאר

ממוס־קרב צרפתי מעולה, מתוצרת מפעלי דאסו. יוצר במיספר דגמים, אשר
אחדים מהם (בתמונה: מיראז׳ )3סופקו לישראל. מיראז׳ 5דומה למיראז׳ 3
עם שינויים לפי מיפרט ישראלי, אך לא יסופק לה, בגלל האמברגו שהטיל דה־גול מל ישראל.

ןטןך חום־השידרה של זרוע־וזקרב של חיל האוויר הסובייטי, סופק במאותיו לצבאות
ערב. בציור: מיג ,21 הדומה בביצועיו למיראז׳ .3יורשו המתקדם, מיג ,23 טרם
סופק לארצות־ערב. הוא דומה בביצועיו לפאנטום האמריקאי. נקרא על שם ממציאיו.

ן 111111111 מטוס־קרב בריטי, המעולה במטוסי־הקרב המיבצעיים של הרא״פ, דומה
1 1 0י י אף הוא בתכונותיו למיראז׳ ,3למרות שלא נוסה בקרבות. מהירותו

המירבית 2.3מאך, יוצא לאוסטרליה ולניו־זילנד. נזקק למסלולים קצרים. לייטנינג פירושו ברק.

ןיןי 1 \ 1ן | המיוצר על־ידי בית־חרושת סאב השבדי הוא מטוס־קרב חד־מושבי מעולה.
י • 1י לאחרונה העדיפה דנמארק את הדראקן על פני המיראז׳ שהוצע לה. שמועות
רמזו כי גם ישראל מעוניינת בו. דראקן, שפירושו דרקון, קרוב למטוס־הקרב השוודי ויגן.

מיראז׳

מטוס־הקרב האמריקאי, שישראל נושאת את עיניה אליו רשמית. עולה
בביצועיו על המיראז׳ ,הוכיח את עצמו בוויאט־נאס. מהירותו מעל 2,5
מאך. יקר ביותר: מעל שלושה מיליון דולאר, בגלל ציודו האלקטרוני המסובך ביותר.

נא1ם ום

על־קוליות של 2.5־מאך ויותר. ואילו בזמן
ההמראה והנחיתה יפרוש המטוס את הכנפיים
לצדדים — דבר שיאפשר לו להמריא
ולנחות במהירות קטנה, ממסלול קצר.
גס המערכות האלקטרוניות תסתבכנה. הטיל
המונחה אוויר־אוויר יתפוס, במידה רבה׳
את מקום התותחים. מכ״ם ואמצעים אלקטרוניים
להטעיית מכ״ם יהוד ציוד־קבע. המטוס
יוכל לפעול בכל מזג־אוזיר שהוא.
תיקרת־הרום של המטוסים תגיע ל־30
קילומטר ויותר.
לאור נחיתותם היחסית של המטוסים הבריטיים,
והמיגבלות הפוליטיות הקיימות, סביר
שישראל תפנה את מאמצי־הרכש שלה,
בשלב־ביניים זה, לארצות־הברית.

ייצור במדינה קטנה
ך* ניגוד למיצרים, שקפצו מיד מהר־
4ככת מטוס־האימון הקל אל־גומהוריה
לפיתוח מטוס היירוט הא־ססג — ונכשלו,
מפתחת ישראל את תעשייתה האוירית שלה
צעד אחר צעד.
המטוס המצרי רחוק מלהיות מיבצעי,
רחוק מהשגת המהירות המתוכננת של 2־
מאן, ועדיין לא נכנס אפילו לקו־הייצור.
מכון־הבדק בלוד, שהפך לתעשייה האווירית,
עבר לעומת זאת מהרכבת מטוס ה־

יהיה

הא־300

בלוף־היוקרה של עבד־אל־נאצר, נועד להשתוות בביצועיו למיראז׳.
אבות־טיפוס יוצרו בחלואן, בעזרת טכנאים מערביים, אך לא יצאו
מגדר של ניסויים. לא הוכנס עדיין לקו־הייצור. מקור המטוס בספרד, ואבותיו הם גרמניים.

המטוס

פוגה־מאגיסטר ומשיפוץ־מטוסים _ לתיב-
נון מטוס־התובלה הקל ערבה — שאב־,

מ־לו! אוויר• קצו־
• רדיוס פעולה — המרחק שמסוגל
מטוס לעבור בטיסה אחת משדה־התעופה
שממנו המריא עד המטרה —
כשעליו לחזור ללא חניית־ביניים.
• תיקרת רום — הגובה המירבי
שאליו מסוגל המטוס להגיע.
• שיעור נסיקה -מידת יכולתו
של המטוס להתרומם מפני הקרקע
במהירות, כלומר הגובה שמסוגל מטוס
לצבור ביחידת־זמן מדודה. לדוגמה:
מטוס המסוגל להתרומם לגובה עשרה
מטרים בשניה אחת, הוא בעל כושר
נסיקה של עשרה מטרים לשניה. הנסיקה
נמדדת לרוב ברגל לדקה.
• אורך המסלול — אורכו המינימלי
של מסלול־המראה או הנחיתה,
הדרוש למטוס כדי להמריא ולנחות
בבטחון.
• מיססר מאף — יחידת־מידה

הבא

של ישראל!

הטיפוס שלו נמצא בשלבי־בנייה.
שלב־ההתעצמות הבא של התעשייה הא־׳
למדידת מהירותם של מטוסים, המתקרבים
למהירות הקול או העוברים
אותה. נקראת על שם הפילוסוף הפיזיקאי
הגרמני ארנסט מאך שנפטר בתחילת
המאה. טיסה במהירות של ״מאך
אחד״ פירושה טיסה במהירות הקול.
לגבי מטוס הטס בגובה פני הים פירושווז
טיסה במהירות של 1200 קילומטר
לשעה (כשלוש מאות ושלושים מטרים
לשניה).
• המראה אנכית — מעבר
המטוס ממצב של חניה על הקרקע לטיסה,
מבלי להזדקק למסלול המראה.
כלומר, המטיס עולה ישר למעלה.
• כנפיים נעות -כנפיים של
מטוס, המסוגלות לשנות בזמן הטיסה
את הזווית שבין הכנף לבין גוף המטוס.
הן נפרשות לצדדים בזמן ההמראה
והנחיתה כדי לספק מישטח־נשיאה גדול
ככל האפשר, ובזמן הטיסה הן נוטות
לאחור וקצוותיהם מתקרבים לגוף, כדי
להקל על הטיסה במחירות־על־קולית< .

ווירית הישראלית היה בקניית מיפעל שלם
לבניית מטוס־המנהלים האמריקאי הסילוני
ג׳ט־קומנדר. עם המיפעל יעבור לישראל
כל הידע הקשור בכל שלבי־הייצור של
מטוס סילוני. לישראל גם תעשייה אלקטרונית
מפותחת; והמומחים הבינלאימיים מעריכים׳
כי התעשייה האלקטרונית הישראלית
עולה במספר תחומים על התעשייה האירו־פית.
להשלמת
המעגל, הולך וניבנה בבית־שמש
מיפעל מנועי־המטזסים של התעשיין
היהודי־ר,צרפתי שידלובסקי.
לישראל פקולטה לאווירונוטיקה בטכניון,
ובה ניקבת־רוח משוכללת לניסויי־דגמים.
עד עתה ייצאה ישראל חלק ניכר מבוגריה
של הפקולטה — לחו״ל: לאחרונה נוצרו האפשרויות
לקליטת כוח האדם המעולה הזה,
המסיים את הטכניון, במשימות תיכנון וייצור
בישראל עצמה.
הנימוק העיקרי נגד ייצור מטוס־סילון
קרבי על־קולי בישראל הוא — כלכלי.
האם יכולה מדינה קטנה, בעלת בעיות
בטחוניות מיוחדות, לייצר בעצמה מטוסי•
קרב מודרניים?
תשובה על כך ניתנה על־ידי שבדיה.
היא העדיפה שיקולי בטחון ואי־תלות על
שיקולי כלכלה, מייצרת בעצמה את המטוסים
הדרושים לה.

א לי לו

מלחמת 101 בשבטי הבדוים
של עזזמה

טיולי מאיר הר־ציון לפטרה,
גרש, יריחו ועוד

הסכינים לא נשלפו במחנה־הפליטים
בעזה

פן נהרסה קיביה

הפשיטה על ביתו של חאפז,
מפקד ה״פדאיון״ המצרי

מהלומת־פתע בחברון

דןך בעת בחירת צירי התקדמות
יהאירך יי• -
שריו
* 1י לקראת פשיטה מעבר לגבול

״י י 1 1י

1הו סיפורה האמיתי של יחידת־וסז
פאנשי 1 0 4

וזוגים נזנזשלתיים ישראליים שוהלים ההנות ים ירות גרילה לנולוונזה נוננבר לגבול באנשי הבוחר
/¥נ0 ^1
29/3/68
השרביים.
...בתהייתו את יזזירת וסו לפי הוראות הנזבוכייל וראש הנזנושלה,
הם־יל אריה שרון נופהר תיווירת, ננל אנשיו נושינוות סיור, פשיבוות ופננולות תגנוול כנגר
נורצח־ים ננרבים ובסיסיתם.
שנזננם של אנשי היח־ירה ובראשם נזאיר הר־ציון, הציה, פאלם, הנן, צבה, גייבלי ווזבריהם התפרסם
לא רה ביוזירות צהייל, אלא גם נוננבר לגבול, בוכות רבהותם בנזשינזה, כושר ביצוננם הנוופלא
ופננולותיהס הנוגנוות
ר ב ־ מבר +.

מהדורה רביעית

הפצה: מרגליות, טלפון ,35200 רחוב מלצ׳ט ,38 תל־אביב

דו מרגלית: יחידת קומנדו 101 יחידת קומנדו 101 יחידת קומנדו 101 יחידת קו

העולם הזה 1597

בעולם
ארצחדוזס־ית

ועכשיו —
ברית עריקים

בה בשעה שמאמץ־המלחמה האמריקאי
בוויאט־נאם מתמוסט במהירות, התארגן
השבוע עוד סוג אחד של יוצאי־דופן
אמריקאיים: בשטוקהולם הוקם האיגוד הבינלאומי
של עריקי־צבא אמריקאיים.
האיגוד מגיש סעד לעריקים מצבא אר־צות־הברית
בוויאט־נאם. הוא יפרסם ביטאון,
ייצור קשר לעריקים הגולים.
.הגלות היא מקום קשר״״ הצהיר היו״ר

קראטיים בפולין, וסביב המסע הצ׳כוסלו־באקי
בכיוון ההפוך — למען ליבראליזציה
גוברת של המישטר. ויאט־נאם סערה עדיין,
למרות הצהרותיו של ג׳ונסון, וכל בירות
מסך־הברזל עסקו בחישובים סביב התפטרות
ג׳ונסון והסיכסוך המרחבי, המתחמם מחדש.
אבל מוסקבה היתד, עסוקה, השבוע,
בטקס עתיק כמו ההיסטוריה הרוסית: כי
בירת ברית־המועצות, יחד עם כל ארץ־הענק
של הסובייטים, חילקה כבוד אחרון לשניים
מגיבוריה — המסמלים, כל אחד בדרכו, את
מסע־החלוצים של האדם המודרני.
מת 5פעמים. ראשון נפטר היהודי־הסובייטי
לב לנדאו, פיסיקאי גרעיני, חתן
פרס נובל, גיבור ברית־המועצות, ואחד

אל תצבע את פנים המקרר כי אין צורך בכך.
טמבור-ספריי נועד לצביעת פגמים קטנים
בצבע של המקרר בבית, האופנים של הילד,
העגלה של התינוק, מכונת הכביסה של הגברת
או פגמי צבע של מכוניתך. טמבור-ספריי
באחד-עשר גוונים נפלאים יתקן את הפגמים.
טמבור-ספריי מכסה כל פגם. לנוי ולהידור:

אלמנת גאגארין (שמאל) עם הקוסמונאוטית טרצ׳קוכה
מן הקולחת אל הקומסומויל

נאגארין ואשתו כשיא הזוהר
מן הקומסוסול אל הקוסמוס
של האיגוד, וויליאם ג׳ונס ממדינת מיסורי.
״נהיה גלמודים, רעבים ובודדים. אז צריך
לעשות משהו להקל על מצב זה.״

ס־ית־המועצות

דימדומי־ הגיבורים

ו ווו

העולם־ הקומוניסטי היה חצוי סביב
מסעות־הדיכוי האנטי־ציוניים והאנטי־דמו־העולם
הזה 1597

האנשים חמי־הלב וטובי־המזג ביותר שהכיר
המדע הבינלאומי.
לנדאו היה בין מייסדי המדע האטומי
הרוסי. הוא השתמש, בתחילה, בנתונים
המועטים שהוגנבו לברית־המועצות, בשנות
הארבעים והחמישים, על־ידי סוכנים חשאיים
סובייטים — ממעבדות אטומיות באר-
צות־הברית ובאנגליה.
אך, לדברי מומחים, הוא השתמש בנתונים
בצורה יוצרת לגמרי, המציא מחדש
שיטות ודרכים, שהפכו את רוסיה לאחת
המעצמות הגרעיניות המתקדמות ביותר.
כל זה לא נשתכח מלב השילטון, כאשר
סבל לב לנדאו מתאונת־דרכים קטלנית, ב-
.1962 מיטב רופאי ברית־המועצות אצו
למיטתו של לב, שם שכב המדען בגולגולת
מבוקעת, תשע צלעות שבורות, ריאה ימנית
מחוררת, אגן־ירכיים שבור ו״פגעים חמורים
בכל האברים הפנימיים.״
הם טיפלו בו — והוא מת. הם לא
ניכנעו, החיו את הפצוע ארבע פעמים.
הוא המשיך לחיות, הודות למאמצי־המדע
ולידידותם של רופאיו, שש שנים ושלושה
חודשים. השבוע, מת בגיל .60
אגדהעממית. חלוץ סובייטי אחר
שנפל היה יורי גאגארין, קוסמונאוט, והאדם
הראשון שיצא לחלל החיצון.
סיפור־חייו הוא אגדה אמיתית: בן לחקלאים,
חברי קולחה פשוטים, הוא עבד
תחילה כפועל־מתכת, נתקבל לקומסומול, ומשם
— ניפתחו לו שערי בית״הספר
הטכני בסרטוב. שם גילה את יעודו, כשקרא
את סיפוריו הדימיוניים של ז׳יל ורן.
הוא נתקבל לקלוב המקומי לתעופה,
הפך טייס, נטש ב־ ,1959 את האקדמיה של
חיל־האוויר הסובייטי כדי להיות סתם קצין־
טייס ולהמשיך ולטוס.
אז נבחר כאסטרונאוט־מיועד. שנתייה
אומן, בחברתם של חבריו: טיטוב, ניקולייאב
ופופוביץ. ניקיטה כרושצ׳וב בחר בו, אישית,
לשמש טייס־החלל הראשון, מאחר והשליט
רצה להפוך את הנער היפה לסמל חי של
הצלחתו הפוליטית.
מוות בטיסד! .הוא הצליח. גאגארין
(המשך בעמוד )20

ט ס בו ה ס

לגבר האלגנטי!
חדש

נעוריו

ג ״ מכון

נעורים ״

קוסמטיקהומס גי ים
טיפול אינדיבידואלי בפנים
לשם קביעת תור נא לצלצל טלפון ,221586 תל־אביב
רחוב הירשנברג ( 14 על־יד רחובות גורדון—דיזבגוף).
שעות קבלה 4—7 ; 9—1 :

בעולם
(המשך מענווד )19

הפך למפקד יחידת־הקוסמונאוטים, לשגריר
נודד של אזרחי ברית־המועצות, המשיך כל
העת לטוס — כי. זהו העיסוק האהוב עלי.״
בשבוע שעבר מצא את מותו — בעיסוק
זה: מטוסו, בו טס גם גיבור ברית־המועצות
שני, ולאדימיר סרגין, התרסק.
המדינה ערכה לו הלוויית ממלכתית,
אפרו נקבר בקרמלין. אבל אשתו ובנותיו
— הלנה בת התשע וגאלינה בת השש —
לא שמו לב לכל זה. בהלוויית כרעה האשה,
שבה לאיתנה רק בעזרת ׳מיתקן־חמצן,
שהופעל בפקודת לאוניב ברז׳נייב בעצמו.
אחר־כך המשיכה לצעוד — כשהקוסמו־נאוטית
ואלנטינה טרצ׳קובה תומכת בה.
חבריו לחלל של בעלה המנוח, הקוסמו־נאוטים,
כיבדו אותו אחרת: הם ציוו על
מישמר־הקרמלין להוריד את הדגלים לחצי
תורן, בניגוד למקובל, משך יום שלם.

גיניאה

הפימרון

פדראציה

סקי טורה, ראש־ממשלת גיניאה, היה אחד
המדינאים האפריקאים הבודדים מאוד אשרי
סירב, עד כה, להזדהות. הוא אמר. לא״
לרוסים ,״לא״ לאמריקאים — ואפילו. לא״
לצרפתים ולבריטים, שביקשו לרכוש השפעה
מכרעת במדינתו השמאלית־הבלתי־מזוהה שהיא
גם אחת העשירות בעולם, בגלל מישקע
הבאוקסיט והאלומין שלה.
אבל העזרה הטכנית הישראלית אינא
תחליף למדיניות עולמית. על כן למד סקי
טורה להגיד ״כן״ — אם כי מאוהד
במיקצת.
הבעייה הכאובה של גיניאה דמתה — אם
כי רק במקצת — לבעיות־המרחב: לגיניאה
יש סיכסוך־מים עם מאוריטניה, מאלי וה־סנגאל,
התובעות לעצמן פיקוח על נהר־הסנגאל
הענק.
השבוע, בעיקבות הסכם־ניצול משותף של
מי־הסנגאל, שנחתם ב־ , 1967 הצהיר סקי

פיחרהמהפכה קארץ קרנו
בלי אבא, בלי מנהיג

בפרט עתהו שעקב ביטול מלחה הקליטה, מתפנית לך הכנסה חד שית
שבראי לה שקיע ה בביטוח חיים
כפרט עתה 1שעומדים להגדיל את הזיכויים למבוטחים מ 600ל״י ל 900ל׳׳י לשנה
״רט ע ת הו שהוכח כבר ללא ספק כי ביטוח חיים צמוד הוא הבטוח שבביטוחים

טורה :״הפיתרון לכל הבעיות של מדינותינו
הוא — פדראציה!״
ראש־ממשלת גיניאה אף מדבר על כך
שאזרחי־ארצו הם עכשיו.קודם כל — אזרחי
ברית־ניצול־המים.״ וכל זאת — מבלי לנטוש
את תהליך הפיכתה של מדינתו לסוציליסטית;
מצד אחד — ותוך־כדי חידוש היחסים עם
ארצות־הבריח, מצד שני.

נועד

באש וביריקות
העולם היה עסוק במלחמת ויאט־נאם ובמרד
השחור המתחדש, באמריקה.
כמנגינת לווי שימשה המהפכה הבינלאומית

העולס הזה 1597

של הנוער, שהמשיכה לירות מטחים של
פרחים ואבנים לעבר החוק — בניו־יורק וב־סאן־פראנציסקו,
באמסטרדאם ובברלין.
״היפים״ למען האמנות. את תחנת-
הרכבת נזטרופוליטן, במרכז האי מנהאטן
בניו־יורק, כבשו המוני־נוער, המשתייכים
למשהו המתכנה ייפיס* .הם קרעו את
המחוגים מעל לשעון־הרכבות, נאמו נאומים,
ולבסוף עישנו סמים בפרהסיה — וגרמו
בכך למעצרם של 61 מחבריהם.
בצד השני של היבשת, ברובע־הוזיפיס
היי־אשבורי שבסאן־פראנציסקו, הפגינו בינתיים
כשבעים וחמישה צעירים וצעירות —
כשהם עירומים כביום היוולדם.
באמסטרדם היה פועלם של המורדים הצעירים
פורה יותר: שעה שכנסיית פאולום

מראה ״שנות השלושים
עול 7 £ 0מלא בי ב 1 9 6 8
מראה ״שנות השלושים״ לאביב 1968 הוא פרי יצירתו של גי ניקולה, אומן האפור
הבינלאומי של חברת רבלון, בתאום עם בית האופנה הפריזאי הנודע פייר בלמיין.
אפור העיניים הוא המפתח ל״מראה״ חדש זה: נעלמו הקווים המודגשים
והכבדים ובמקומם באו צבעי הפסטל הרכים של א 10ז0 \/7 001.1£0ם^ו-ו 3א -0ו-ו 3טוז ;8
אפור הפנים עדין, בצבעי חרסינה־שקופה מחוממת בקרני־שמש אביביים; השפתיים
מודגשות ב״לב״ בגוון חזק באביב -ובהיר יותר לקראת הקיץ, לתואם העור השזוף.

לעפעפיים — צללית פסטל 8 ) 3311-00 8110)1077
בגווני 3311 0 ) 663 , :א 03116 8136, 511? 8 ) 0773 ,
? 60 )10) ? 3 ) 930186,
להדגשה נו ספ ת של העין —
מ ש חק צבעים ע״י תו ספ ת גווני :
6) 7/1316,ק!8ו 71ן
6) ? 131),ננ 18ו7/1
6 ) 80196 נן7/1118
מתחת לגבות.

גבות — מ רו טו ת בק שת דקה, מ אופ רו ת בעזרת
860311131״ 81-01 או עפרון גבות, בגוונים ,81001) :

ריסיס מו א רכי םומל אי ם בעזרת
? 117016 1.051168 או 06311 £08 ) 68מ אופרי ם הי ט ב
ב־ 8 )3511-011 ) 40800) 0
773ס) 8״)) 1ס .0
להדג שת ה רי סי ם קו עליון
דק מ שוח ב׳ )£1931 61130
או ב 381) 6 01136ו קו
ב ב סי ס־ ה רי סי ם

ת ח תון
ליצירת אפקט של כחל, בגווני:
.81001), 8 )0773, 81010
ך ןן ןון

מפגינה קארין קנודסן
למען ואן־דייק, למען וייאט־קונג
הקדוש, העתיקה, עלתה באש, נואשו מכבי-
האש מלהציל כ־ 40 יצירות־אמנות של ואן־
דייק, רובנס, ברויכל וציירי־מופת אחרים.
אז נהרו ההיפים מבתי־הקפה הליליים
הסמוכים, טיפסו בסולמות הכבאים, ובעזרת
אולרי־כים — חתכו את היצירות ממיסגרו־תיהם
והצילו תמונות תוך סיכון נפשות.
״זונות הוויאט־קתג אבל עזה
׳מכולן היתד, המהפכה המתמדת של הנוער
הברלינאי — תחת הנהגתו של ״השד
האדום״ — דוטשקה.
השבוע בלטו מאות הנערות הגרמניות,
שהחלו מפגינות, לצד חבריהן הסטודנטים,
בעד הוויאט־קונג, נגד אכזריות מישטרתית,
בגרמניה, ובעד הכרעה עצמית לגבי הנושאים
הנלמדים באוניברסיטה העירונית.
״זונות של הוויאט־קונג!״ גידפו האזרחים
המהוגנים את אלו המכונות ״כלות המהפכה״.
״יורקים עלינו, סוטרים לנו, לועגים ל־הופעתנו,״
סיפרה קארין קנודסן, השבוע.
״אבל לנו לא איכפת.״
הוסיפה אחריה קארין קמר, בתו של
מהנדס הלומדת על חשבונה היא :״לכלות
המהפכה יש סיסמה משלהן, :בלי אבות
ובלי מנהיג!׳ .זה כל מה שאנו רוצות.״
טנהיגי־המדינה הנבחרים, והאבות של
הסטודנטיות והביטניקיות, זעמו מאוד —
אבל לאור עוצמת התגובה של צעירי
מערב־גרמניה, היו חסרי־אונים לחלוטין.
* אינטרניישנל
הנוער הבינלאומית״.
העולם הזה 1597

יוס

פארטי:

לאפורבניסק לי ל, ענוג ו א בי בי:
. 1ב סי סהא פו ר ) 4 /0 ) 101511110 8050 :או
.£181:113 27 ? 030 )101;00
. 2ק 401)80״ 1011011 £ 010 בגוונים :
? ? 90011 , 0 )6031? 1701-ץ ח 1ס 10ס, או
>! 08311 ) 401)63 בגוונים :
?)08311 ? 80011,0 6 3 1 1 170
. 3ל מ תן סו מ ק עדין —
813511139 8111:
בגוון 813511 01 ? 1311
.4ל שלמות המראה :
עי 103011 4 010
)? 006 ? 017)10
או 06311 11:035130631 --

לשפתיים — ״לב״ הפח
מודגש ו מצויר ב קפיד ה בגווני־שפתון
ע מו קי ם לאביב וכ ך
הגווני ם ה חד שי ם של
׳ 7/11 0 3 3 9 7/1088׳:
0 0 3 )116)1 8 ) 0 3 )1?.
? 131) 009300־? 1313 8331,
לקיץ — צבעי שפתון ב הי רי ם
יותר.

<181 1״י.?0

ח שוב

בחדשי ה קי ץ, או ת ם התכ שירים
בגוונים כ הי ם יותר.

יעוץ אי ש׳ חינם ניחן ב ־ בי תרבל 1ך. רחח 1ב בי ציון ,45 תליאביב. טל . 247555 .בי מי םבי ־ ד ׳ בין הששת 1.( 0ו*<14.6

השבוע ינתן יעוץ אישי חמס ע״י יועצות היופי של ״רבלון״ בפרפומריות :
15.4־ 14״ מ רי ם ״
15.4־ 14״ או די ״
״ז א בי ״
14.4
״ א ק סו טי ק״
15.4

תל-אביב,
בת־ים,
חי פ ה,
רמת־גן,

דיזנגוף 272
י רו שלי ם 11
הרצל 43
חרא״ה 3

16.4
16.4
16.4
16.4

״יו ל ף״
״ קלב רי ה״
״ פנינ ה״
״ ס ב רינ ה ״

רח׳ הרצל 9
נ תני ה,
ק רי ת־ אונו, בי ת־ מרקחת
רח׳ ע קי ב א 6
בני־ברק,
תל־אביב, רח׳ אלנבי 64

״מפלגון

״נימת השחסנים״ וועדה את אחד 11
מחזח טויס שוחושרום המת1ב1

10110
״כיצד אפשר להכניס זוועות כאלה לתוך יצירות־ |
אמנותיות״ — שואלים את עצמם אנשי המוסר,
״איך אפשר לערבב מין עם אמנות. איך אפשר לד,כ־

השרום הוא עירום £ 35
הקשים ביותר. במרכז המחזה, שנושאו הוא נשמו, ניצב ,

דרנו של התיאטרון הישראלי -מן ״המטאור״ ,דרו ״בקט״ ו״הביתה״־ אל ״השלום׳
המבקרים המזדקנים רוקעים ברגליהם, ופקידי
העירייה יוצאים מכליהם, אבל אין מה
לעשות. התיאטרון העברי הולך בדרך כל
העולם, ומכניס את המין, את העירום, את
ניבול הפה — כאלמנט חשוב וחיוני בהצגותיו.
התיאטרון
המודרני הביא מחזות חדשים.
אין אנשים הימאים, איש לא הורג את
עצמו למען חברו, אף אחד לא עולה על
הגג. להיפר: אנשים מתגלגלים על הריצפה,
מנאצים זה את זה, מציגים בפני הקהל את
כל החרפוד האנושית.
וכדי לתאר אס החרפה האנושית, משתמשים
בעמוד־השדרד, של המין האנושי —
במין. בהביתה, מחזהו של הארולד פינטר,
המוצג כעת בתיאטרון הקאמרי, אומר האב
לבנו :״שש שנים לא ראיתי את הכלבה (הכוונה
לכלתו והוא שב הכיתה בלי הזהרה
מוקדמת ומביא יצאנית מטונפת •מהרחוב
ושוכג איתר, מתחת לאף שלי.״ וכשהכלה
עצמה נכנסת למיטה עם גיסה, מתנהל ביניהם
הדיאלוג הבא :״אני צריכה אמצעי מניעה,״
היא אומרת לו; והוא עונה לה :״אין
לי.״ ״אז אני לא נותנת לך את הכל,״ היא
אומרת, והוא משיב :״את תתני. לשאר אני
אדאג.״
ואין זו ההצגה היחידה, בממאור הוצג
גב חשוף של נערה, כשברקע ציורי עירום
(ראה, תמונה) .במחזה המוסיקלי איש לא־מנשה׳
׳הועלתה׳ בפעם הראשונה על הבמה
העברית סצינה כמעט־ריאליסטית של אונם.
בבקט היתד, צריכה להופיע שחקנית עירומה
במיטתו של המלך, ורק לאחר שלא נמצאה
דמות מתאימה, הופיעה שם הצרפתית דנים
רואה עם טייץ שקוף. בפרח הקקטוס מתגלגלים
השחקנים על מיטה גדולה ומנהלים
הילולה רעשנית. ועתה מציגה בימת השחקנים
עירום־של־ממש על הבמה. אחרי זה
כבר קשה לדעת אילו הפתעות. עוד מכין
התיאטרון הישראלי.

₪ת הנועזים !הרצ!,״ ביותר -
בחבלי! חריף שה עירום נועז

ים ניבולי פה לתוך הצגה?״ והם לא יודעים, ונוטים
שכוח, את שלושת אלפי השנים של תולדות האמנות.
,חל מהתנ״ך וכלה ביוליסס. דרך המרקיז דה סאה

מדןךל ! הגיבורים הקטנים ומעוררי הגועל של השלום מנסים ללכלו
1 3 .1 1 . 2 1 1את הזמות שלהם. אמנון מסקין, הגיבור הראשי, מלטף ו־מחבק
במשך כל ההצגה את הבובה־הסמל, ומתאר בפניה תיאורים מבחילים.

!הצגה הרביעית של בימת־השחקנים. התיאטרון הנועז
,1בבימויו של אריה זקס, את אחד המחזות הקלאסיים
!מל השלום, בדמותה של בחורה עירומה, זכה וטהורה.

אריסטופנס ועד הנרי מילר ואליסטיר מק־לין.
השלום של אריסטופנם אינו דומה למחזות
היפהסים של המאה התשע־עשרה. להי־פך,
הנואפים הבזויים הממלאים את הסאטי־רות
הנוקבות שלו דומים יותר לגיבורים
המודרניים של המאה־העשרים, ומי שנוטה
לשכוח זאת — יכול לראות בימים אלה
את הצגתו המזהירה: השלום.
בשלום, מחזהו הפציפיסטי, יש מאבק חסר־סיכויים
בתאחית־המלחמה של בני־האדם, והוא
מסתובב בעיקר סביב בובה יפה, עירומה,
המופיעה ברקע. הבובה מסמלת את
הטוהר ואת היופי עלי אדמות, ובהמשך ההצגה
היא מפורקת לחתיכות, באור אכזרי,

! ך | ד נמשית הנערה, סמל השלום, ונלקחת ישר אל החופה. הנערה העירומה אינה סטריפטיזאית
11 ^ 1או משהו רומה. זוהי עופרה בן־עמי, שהתחילה זה עתה את דרכה בתיאטרון העברי,
|?עה השנייה שלה. דומות לה נערות אחרות, שהופיעו בסצינות נועזות בתיאטרון הישראלי. קדמה
]גבריאלי, שהופיעה בגב חשוף לחלוטין בהצגת המטאור. מרים היא שחקנית מן המניין בתיאטרון

ל ! 1 1 1ך ה לקראת סוף ההצגה הופכת הדמות, העשוייה
| | 1 1 1 1 1 1גבס, לנערה חיה, עירומה, היוצאת מן חבור.
ואז הנערה (עופרה בן־עמי) נישאת לגיבור (אמנון מסקין).

על־ידי שני יצורים במסיבות גז, המסמלים
את המלחמות.
גיבור המחזה, טריגאיום (אמנון מסקץ),
מצליח לאחד את איכרי יוזן ולהוציא את
השלום מן הבור, וכשהוא יוצא, הוא מתגלה
כנערה חיה, טהורה — ועירומה כאלות־יוזן.
מחזהו של אריסטופנס נכתב במאה החמישית
לספירה, והוא נשאר אקטואלי ומודרני
עד ימינו. הוא מלא הומור הכולל
ניבול־פה — אלמנט משחרר, הנותן את הטון
לכל האירועים.
לפני מספר שנים העלה אריה זקס את
עליזה

בארץ

הפלאות,

בתיאטרון

האנגלי

בירושלים. זו היתד, אחת ההצגות הפנטס
טיות
והיפות ביותר שנראו בארץ, אך היא
הוצגה באנגלית, על ידי חובבים, ולא הגיעה
אל הקהל הרחב. בהשלוס מפגין זקס את
כל כשרונותיו, והפעם יוכל גם הציבור הרחב
ליהנות מהם.
מי היא הבחורה שנקראה לעמוד במרכז
ההצגה? אפשר לראות אותה בדיזנגוף לפעמים.
בקליפורניה ובכסית; יש לה פנים בעלי
תווים יווניים קלאסיים.
היא הופיעה בקאמרי, בהצגת המטאור,
והיא קיבלה את התפקיד ללא היסוס, והעובדה
שהקהל קיבל אותה עד עכשיו, כדמות
השלום, כסמל נצחי, ולא כנערה ישראלית
עירומה — מוכיחה שצדקה.

הקאמרי, היא נשואה ואם לשלושה ילריס. אחריה הופיעה דנים רואה בבקט, כשהיא לבושה בטייץ
שקופים לצירו, במיטתו של המלך. רניס הסכימה להופיע עירומה, אן התיאטרון הלאומי נרתע.
בהשלום יש קומבינציה של מנגינות, גסויות, עירום, אוסף שירים, מוואגנר ועד החיפושיות,
ובמרכז כל זה ניצבת הדמות העירומה, הטהורה, היוצאת סכל מרורי־החטא כשהיא יפה וענוגה.

תמרורים
אושפז • הבר הקונגרס האמריקאי
לשעבר, אדם קלייטץ סאוול, כתוצאה
ממה שרופאיו הגדירו כ״תשישות כוחות״.
פאוול, שייצג במשך עשרים שנה את הכושים
של רובע הארלם בקונגרס, נזרק ממנו
אחרי שהסתבך במישפט־דיבה וניצל את
כספי הקונגרס להנאותיו האישיות. הנאות
אלה נגעו בעיקר לנשים יפות, דבר העשוי
להסביר במידת־מר, את מצבו הנוכחי.
התאבד בקפיצה מתחת לגלגלי
הרכבת בג׳נבה, בגיל ,46 הבנקאי א לי
הפנו* ,שהיה שותף בבנק השווייצי קוש־לנד
את הפנר. אחרי שהבנק הסתבך בגלל
עיסקותיו הישראליות, הוא נסגר על־ידי
ממשלת שודייץ, שהודיעה על כומתה להגיש
גם תביעה פלילית נגד מנהליו. הפנה
בן לאחת המשפחות המכובדות ביותר של
יהדות אירופה, בחר בדרך זו לסגור את
התיק האישי שלו.
נישאו

בטאבה הערבית, צלם־הע־

תמות מקסים סלומון ואסתר גריג*
ס רג, אחרי חיזור של שלוש שנים. סלו־

ג׳נרל

אלקטריק -

אנגליה

להשיג בחנויות המובחרות
יבואנים: י .טויינה,

תל-אביב—ירושלים

...היא והוא 1
היא מחליקה על־נני הים
ה 1א מחליק על-נניד מבלי טתתוט ב1
אסתר ומקסים סלומון
מון, יליד תל־אביב ותושב אילת, בחר
כמקום החופה את נוזה־ר,מידבר האכזוטי,
מדרום לאילת.
נפטר בגיל ,47ד״ר (לפילוסופיה)
שאול אש, מרצה בכיר באוניברסיטת
ירושלים, כאשר התנגשה מכוניתו במיכלית
דלק, בכביש חיפה־חדרה. חניך תנועת הנוער
הדתית בגרמניה, עלה אש ארצה ב־,1938
התמחה בהיסטוריה של יהדות זמננו, עסק
לאחרונה בחקר השואה. בימי מלחמת העצמאות
לחם בעיר העתיקה, נפל בשבי הלגיון
הירדני.
נפטר • במוסקבה, בגיל ,60 בעל
פרס נובל לפיסיקה הפרופסור לס לנדאו,
אשר זכה לפני שלושה חודשים באות לנין.
לנדאו נחשב עוד קודם לכן כמת, אחרי ש!!
עצמות בגופו נשברו וגולגולתו נסדקה
בתאונת־דרכים לפני שש שנים. מספר פעמים
נקבע מותו הקליני, אך הרופאים הצליחו
להשאירו בחיים. הוא ניראה מתאושש,
אך לבסוף נכנע לגופו הרצוץ.

זכה במש אל הע ם 1967
כסכין הגלוח ה מוב ח ר

הנאתך כפולה ומכופלת: כי הדיספנסר
בוטבזט לך כ מוזוי7ן בופתחות אותו אתה

>ק3ל חינם!
1/כטיודיספנסר

פנים

7ס כיניגלו ח ( 1+6חינם)

ינתר נ עי ם

נפטר בניו־יורק בגיל ,68 הרב
יעקס טברסקי, הרבי מסקוזירה, אחד
מחשובי המנהיגים של היהדות החסידית
האירופית. הוא נולד באוקראינה, נמלט
לרומניה עם כמה מחסידיו, במלחמת העולם
השניה, היגר משם לארצות־הברית. תחילה
קבע את חצרו ברובע ויליאמסבורג, אולם
כאשר החל הרובע היהודי, הדומה למאה
שערים, לקבל צביון כושי־פורטוריקאני,
יסד הרבי כפר בשם סקווירה החדשה,
התיישב בו עם 700 מחסידיו. כאשר ניסה
צלם־עיתונות לצלמו, בעת ביקורו בארץ,
שברו חסידיו את מצלמתו.
נפטר בגיל ,72 פרופסור אלפרד
קלופשטוק, רופא יליד־ברלין, שכיהן כמרצה
לאימונולוגיה (תורת החיסון) באוניברסיטת
היידלברג בגרמניה, לפני עלותו
ארצה ב־ .1933 בתל־אביב פתח מעבדה פרטית,
אשר זמן רב שימשה מעבדה לצרכים
ציבוריים, עד שנפתחו המעבדות הציבוריות
הגדולות של קופת־חולים. היה בין יוזמי
הקמתה של אוניברסיטת תל־אביב, כיהן בעת
שנפטר כפרדרקטור שלה.
העולם הזה 1597

קולנוע
סרטים

חולביס את טוב*ה
טוביה ושבע כנותיו (הוד, תל-אביב;
ישראל) אינו דומה לטוביה החולב, ודומה
מעט מאוד לטוביה מכנר על הגג. יש לו
חיוך תמים, צחוק בריא ושמח, וברגעים
האנושיים שלו, כשהוא נעתר לבתו הבכירה
(נינם דינר, שחקנית יפה ומוכשרת: איפה
היתר, כל הזמן?) ומסכים לוותר לה על השידוך
העשיר שמצא לה ולהשיא אותה
לבחיר־ליבה, חייט עני. כשהוא מלטף את
בתו הקטנה לאחר הפוגרום ואומר לה:
״יהיה טוב, אבא ידאג לך,״ וכו׳ — הוא
מחמם את הלב. וברגעים הטרגיים שלו,
לאחר שבתו האחת זרקה את עצמה לנהר,
או כשבתו האחרת נישאת לגוי, אוכששכניו
מנפצים ושורפים את ביתו — הוא מרשים
ונוגע ללב. אבל את רוב הרגעים הללו מקלקלת
תיאטרליות מופרזת. הוא נראה לעיתים
קרובות מדי לא כיהודי פשוט ופיקח, הסובל
הכל ומתגבר על הכל בעזרת חוכמת־חיים
בריאה והשקפת־עולם יהודית בת אלפי
שנים — אלא כאדם המנסה להתחכם ולהבריק
באופן מכוון ומלאכותי בכל מחיר.
יש הווי של העיירה, המקבל אופי מיוחד
בדמותו של מנחם מנדל, המגולמת בכישרון
רב על־ידי אילי גורליצקי. בנותיו של טוביה
רכות וענוגות ומשוחקות בטעם טוב על־ידי
תקווה מור (היא מצויינת בעיקר כשאינה
מדברת) ויהודית סולה( .אביטל פז דומה
יותר למפתה מדיזנגוף מאשר לבת עיירה).
יש צילומים פיוטיים המעוררים נוסטלגיה
כשאינם מוגזמים יתר על המידה, יש רגעים
של שמחה וחגיגה המעוררים התרגשות כשאינם
צעקניים מדי, ויש מנגינות מצויינות
של דובי זלצר שתהפוכנה בוודאי שלאגרים
גדולים.

של מנחם גולן. במיקרה היד, שם גם
מנחם גולן. הוא ראה אותה ונתן לה
למלא את מקומה של אלים בונדפילד בתור
סטאטיססית בטוביה החולב.

רק כעזרת הכישרון

האדם שבחיה
דוקטור דוליטל (אורנע, ירושליט;
רון, חיפה) לקחו את יצירתו הספרותית של
יו לופסינג, השקיעו בה כמה וכמה מיליוני
דולארים, ויצאה יצירה ספרותית של
ריצ׳ארד פליישר (הבמאי) .שהיצירה הזאת
מוקרנת על בד הקולנוע, זה עוד לא
עושה ממנה קולנוע. ושהמסך הוא כל־כך
רחב, זה באמת חבל. הדו־שית של הסרט
היה יכול להיכנס גם למסך יותר קטן.
מה שיפד, בסרט הוא הטכסט, הן המדובר
והן המושר. אומנם, אין הוא נאמן לגמרי
לספר. יש השמטות ויש הוספות. אבל הרוח
הפאנטססית של הסיפור — וההומור התמים
— נשמרו.
ההומור והפאנטסיה נובעים קודם כל
מהעובדה שלחיות של דוקטור דוליטל יש
תכונות אנושיות. כל־כך מצחיק שכלבת־הים
אינה יכולה להתרכז בעבודתה בקירקס,
משום שהיא מתגעגעת לבעלה. נורא מצחיק
שכאשר רוצים ללטף את הלאמה בעלת
שני הראשים, צריך ללטף את שני הראשים
בבת אחת, אחרת ראש אחד מקנא בשני.
מצחיק, שצ׳יטד. הקופה מנקה את הבית,
ושהסוס הזקן כבר לא רואה איך לעבוד
וצריך לסדר לו משקפיים, ושכל החיות
מתגייסות להציל את הדוקטור שהושם בביתר,סוהר,
ושכולם יוצאים לחפש את החילזון
הענק, וכו׳.
בסרט הודגשה עוד יותר הנימה הסאטירית
של הספר. לא רק שהחיות נראות ומתנהגות
ביתר אנושיות מאשר בני־האדם וגם דומות
יותר לבני־האדם מאשר בני־האדם, אלא
שנוסף לכך יש שם סיפור שלם על שבם
פראי עירום ועטוף־נוצות, שבניו ניקראים
בשמות משוררים, והוא עובד את אליליו
לפי ספרי־חוקים עתיקים ומכובדים. אבל
מצד שני, יש סיפור אהבה שאינו מוסיף
דבר, ויש סצינר, כימעט פרברסית, שבה
מאמץ הדוקטור אל ליבו את כלבת־הים
המחופשת לאשה.
הטכסט המהנה מלווה בתמונות צבעוניות
מצוחצחות מבריקות ומשעממות. שחקני
ד,מישנה״ עליזים וחביבים, אך השחקנים
הראשיים (רקס האריסון וסמנטה אגאר)
חסרים ברק, המנגינות חסרות־צבע, ועולם־
החיות של הדוקטור אינו דומה למה שהיה
יוצר מזר, דמיונו המופלא של ילד, ואינו
דומה למד, שראה, כניראה, דמיונו המופלא
של המחבר.

ישן כמו יין
חז רחלפשע (ארמון־׳ודד, תל־אביב;
צרפת) אחרי השרידות שנראו לאחרונה,
העולס הזה 1697

ג׳ודי שילגי
ך/ו די שילגי היא לא אחת שרצתה לספר
^ איך נסעה לטיול עם לוי אשכול, ראש
ממשלת־ישראל. היא לא מתרגשת מדברים
כאלה, ולכן היא גם לא מספרת אותם. אבל
עובדה. היא נסעה לא מזמן לטיול עם אשכול.
על מד. הם דיברו בזמן הטיול? ״הוא
דיבר איתי ככה, על מה שהוא מדבר עם כל
אחד,״ זה היה טיול רב־משתתפים. היא באה
לשם עם הדוד שלה. אז על מה היא בכל
ואת שוחחה עם ראש־הממשלה? ״שוחחנו
ככה, כמו כולם, הוא שאל אותי מה אני
עושה כאן.״

הכל כמיל,רה

ך* כלל, בגלל הקשרים של דודה, היא
מכירה את כל האנשים החשובים בארץ.
״אני מכירה עוד אחד, שחרחר כזה. איך
קוראים לוי לא אבא אבן, נו, אה! פרם,
שמעון פרס.״
את דיין עוד לא יצא לה להכיר .״אבל

אני מכירה כבר את אסי דיין. אנחנו חברים
טובים.״
לכן, בתור אחת שמכירה ראשי־ממשלות,
היא בדרך כלל אינה מתרגשת מכל הכוכבים
שרוצים להכיר אותה. למשל, יום
אחד, היא נזדמנה באקראי לכיגרש־הגולף
בקיסריה. ככה, במיקרה. במיקרד. היה שם
באותו היום גם ג׳יימס בונד. וזה מה
שקרה :״אז הוא ניגש אלי ושאל אותי אם
אני רוצה אוטוגרף שלו. אמרתי לו, :לא,
מה פתאום, מה אני אעשה עם אוטוגרף
שלף?׳ בסוף הוא כל־כך ביקש, שהסכמתי.
הוא אמר לי, :את יודעת, אני ממלא את
תפקיד ג׳יימס בונד בסרטים׳!״
שבוע לפני כן היא הזדמנה במיקרה
לבריכת אכדיה. במיקרה נימצא שם גם
שארל אזנאבור. הוא מיד ניגש אליה,
ובלי חכמות הוא ביקש ממנה שתופיע
בסרט שלו. לא היתד, לה ברירה, וכיוון
שהוא כבר ביקש אז היא הסכימה.
אחרי כן, היא נקלעה במיקרה למשרד

ףכךהיאהפכה מנערת־זוהר ודוגמנית
] לשחקנית. .אני מצטלמת מצויין, כולם
אמרו שהסצינות שלי בטוביה החולב היו
הכי טובות בסרט. תמיד שאפתי לשחק. היד.
לי כישרון לזה כבר כשהייתי קטנה. נולדתי
לזה. הייתי תמיד משחקת בהצגות של
הכיתה.״
היא מתכוננת להפוך שחקנית, אבל רק
בעזרת הכישרון שלה, לא שום דבר אחר.
״אני לא מוכנה להצטלם עם מגבות. כשתהיה
לי קריירה גדולה, נראה, לעת עתה
לא. גם דברים אחרים היא לא ׳מוכנה
לעשות. הנה למשל ,״פגשתי בדיסקוטק את |
נפתלי, מהמטרה טיראן, המפיק, והוא
ניסה להתחיל איתי. אמרתי לו, :מד, פתאום,׳
אם הוא רוצה, שיתחיל עם ,--היא
מסכימה לדברים כאלה. אני לא שוכבת עם
במאים, ולא עם צלמים, והנה אני דוגמנית־צמרת
ושחקנית מצליחה גם בלי זה.״
היא ניגשה בכל אופן למיבחני־הבד
שערך נפתלי, וגם לאחר שלא השיגה את
התפקיד לא אפסו תקוותיה :״אני מתכוננת
לנסוע בקיץ לקאן. יש לי חבר מיליונר,
שביקש ממני לבוא איתו. הוא רוצה להציג
אותי שם בפני כל הבמאים והכתבים. מה
שמו? אני לא זוכרת.״

הרכה ידידים
וץ מהמיליונר הזה, שהיא לא
| | זוכרת את שמו, אין לה שום חבר.
״היה לי חבר הרבה שנים, אבל הוא
ראה שאין לי זמן אליו, שאני עובדת
קשה, והחלטנו להיפרד.״
עכשיו יש לה רק הרבה ידידים, והיא לא
דורשת מהם הרבה .״אני דורשת רק
שכשמישהו אומר שהוא מוציא אותי בערב,
אז שיוציא אותי. כי לפעמים קובעים,
ואחר כך הם לא באים, ואני נשארת לבד.״
כשהיא נשארת לבד היא כותבת .״אני
יכולה לכתוב רק כשיש מוסיקה קלאסית.
אני שמד. תקליט וכותבת. על מה אני
כותבת? ככה, על נופים, על דמויות, עם
חרוזים. יש לי הרבה מה לכתוב. יש לי
חיים מלאים ועשירים, אני אוהבת חיים
עשירים. אני נולדתי לזה,״

קשה קצת לחדש בשטח הפשע. ואכן, סרטו
של דלנואד, לא מחדש הרבה לא מבחינה
מיקצועית (מיקצוע השוד) ,ולא מבחינה
קולנועית. הוא מתאר את חייו של שודד
מזדקן בדימום (ז׳אן גבין) שנימאסו עליי
החיים השקטים העשירים והמאושרים שהוא
חי בהוזה, והוא מנצל הזדמנות כשבא ידיד
ותיק לבקרו כדי לבצע שוד גדול בבאנק
ממול. זהו שוד מותח. משוחק טוב. מלא
פעולה מהירה וקצובה.

לאוהבי גודאר
תל־אביב :

לחיות את חיי (מקסים
צרפת) ״הכל כל־כך סוב,״ אומרת נאנד,
הזונה .״הדברים כל־כך יפים כמו שהם.״
היא אוהבת את הכל ומקבלת את הכל. היא
לא חושבת, היא לא מחליטה, היא מין
חפץ מאושר שהאחרים מניעים אותו עד
הסוף. הסוף המר שלה מגיע כשהסרסוד
שלה מוכר אותה לסרסור אחר. האחד
מרבד, אותו בכסף, ואז הוא הורג אותה,
את הסחורה. לאור הסוף הזד, ההצהרה של
גאנה בתחילת הסרט נראית, מגוחכת ועצובה.

הסרט
עשוי בצורת מיסמך על הזנות
בפאריס• הקריין מקריא מספרים, נתונים,
והמצלמה מצלמת את חייה של נאנד, הזונה
המאמינה שהחיים צריכים להיות פשוטים
וקלים, וכדי לעשות אותם כאלה היא מסרבת
לחשוב, לראות ולהבין כל מה
שמסובך.
הסרט מלא שיחות ארוכות ודיאלוגים
ארוכים, המצולמים על־ידי מצלמה שכימעט
לא נעה, ולתנועות המעטות שלה יש משמעויות
שעין בלתי־מזויינת לא רואה.
כשנאנה סוף־סוף מחליטה לעזוב את
הסרסור שלה, וללכת עם הגבר שהיא
אוהבת, כלומר — היא מחליטה להתקשר אל
אדם, מרצונה, בא סוף הסרט — ועימו
מותה.
המוות שלה נובע מסידרה של רמזים ומשלים
(ז׳אן דארק, סיפורו של אדגאר אלן
פו וכו׳) ,אך הוא שרירותי לגמרי בתוך
הסיפור עצמו.
יש בסרט הרבה רעיונות, יותר רעיונות
קולנועיים מאשר פילוסופיים, ויש בו דמות
שאינה דמות וסיפור שאינו סיפור. אוהבי
קולנוע ואוהבי גודאר יהנו מזה, בתנאי
שיידעו מראש למה לחכות.

תדריך
פעולה בוני וקלייד (מוגרבי, תל-אביב) שני
פושעים, זכר ונקבה, משנות ד,־ ,30 השודדים
לשם שעשוע ורוצחים מתוך הגנה־עצמית.
ביצוע מעולה ומשחק טוב בסרט צבעוני
אמריקאי, המראה כי הפסיכולוגיה של הנער
האמריקאי הממוצע בכל זאת שונה מן
הסטנדרד המצוי בעולם. חזרה לפשע
(ארנזון־דויד, תל־אביב) ראה סרמיס. יח*
לומים קורצים כריו (רמת-אניב, תל•
אביב) אדוארד ג׳י רובינסון מתכנן שוד
מושלם— שבסופו צפוייה הפתעה מתמיהה.
אמנות אוהבי קולנוע וגודאר יהנו מאוד מלחיות
את חיי (מקסים, תל־אביב) ולאוהבי
התיאטרון כדאי לא להחמיץ את הטרגדיה
היוזנית האדירה והאכזרית של סוסוק-
לס, אדיפוס המלך (פאריז, תל־אביב)
המובאת בביצוע מודרני, בלבוש קולנועי
בינוני.

במדינה

מ כונ ת הגי לו ח

אזרחים
חשבון הפרקליט

בר און סיקסמנלן

כשהגיע לתל־אביב הד׳׳ר מאנפרד קון,
פרקליס ועיתונאי נכבד מציריך שבשווייץ,
ידע שאפילו בישראל הסוציאליסטית המעמד
מחייב. לכן הוא פנה עם פמלייתו, ישר
למלון שרתון. שם שהה קון בסך־הכל יום
אחד. והחשבון, כיאה לאיש־עסקים מכובד,
לא הסייד אותו בכלל. טרם שחזר וטס לו ל

חשבתלמ כונ ה ה טו ב ה
בעולם

ביותר

קץ (שמאל) עם אוגלי
הפרקליט איבד את מכנסיו

כדי שתיווכח כי זו לא רק סיסמה, אל תתגלח היום
על רטוב. אנו מזמינים או תן לנסות היום את
מכונת הגילוח

^$1X 1

ותיווכח כי מצפה ל ד גילוח חלק ונעים.
היום אתה יכול לנסות את מכונת הגילוח בראון
סיקסטנט אצל מפיצי בראון ברחבי הארץ.
עם רכישת ־ 7

^§ 1X 17

תהיה לך

מכונת הגילוח המשוכללת שבעולם.

1־ 31x1:317 חט)1ח0
למד נהגות אצל המורד.

״בנו״

כל השטות — שיטות מיוחדות
פגה

קטר. .הרלי׳ דיזנגוף 43
טל&ון 2 2 8 9 8 8

מי. א ת
הבחורה חמאה שערים??
על בך מספרת הבתולה עצמת ! !

הפצה:
ספרי אייל, שטראוס ,3תל־אביב.

רפוי בהפנוזה
הידעת, כי מאות אנשים נרפאו מ־תסביכים
שונים כגון: דיכאון, מתח,
עצבנות, כאבי־ראש, פחד, גימגום,
עישון, הרגלים לא רצויים ומחלות
פסיכוסומטיות אחרות, בעזרתה של

ההפנוזה.

פרסים ויעו׳ן חינם בבדן ״אל־על״•
חזר , 403 רחוב בן־יוזודח ,32ת״א.
טלפון — 58940׳ ס־ 16.00 מד . 19.00

זוהר

שווייץ מולדתו, הורה — בחתימת־יד מלכותית
כימעט — לשלוח אותו למהנדס ברצי
רענני, בתל־אביב.
לגבי אנשי שרתון, הרגילים לאנשי־עסק
בינלאומיים, לא הייתה זו חריגה׳ מן ה־שיגרה.
האמת היא שהם נדהמו ממש כעבור
מספר ימים, כאשר התברר להם כי רענני,
אף שהוא חי, קיים ומהנדס, אמו מתכוון
לכסות את הוצאותיו של הדוקטור הנכבד
אפילו באגורה שחוקה אחת.
הסיבה: יותר מכל אדם אחר שנא רענני
את ד״ר קון. הוא ראה בו את הגורם הישיר
להרס מיפעלו — קלקר — את הסיבה
האמיתית והיחידה להתרוששותו.
הפטנט התפוצץ. הייתה זו פרשה
עיסקית ארוכה, שנתמשכה כמה שנים. קון,
שהופיע לראשונה בישראל בעת משפט
אייכמן, שימש כמתווך בין רענני לבין איש־עסקים
שווייצי — הפרופסור וולטר וילי.
השניים עמדו להקים — בעיקר על חשבון
ממשלת ישראל — מיפעל במכתש־רמון שייצר
חומר בנייה על־פי פאסנם סנסציוני
של הפרופסור המכובד לייצור חומרי־בנייה.
כשנתגלה הפאטנט כבאלון נפוח, מיהר האוצר
הישראלי למשוך ידיו מן העסק —
והשניים נותרו להחזיק את השק הריק,
לאחר שביזבזו כמה מאות־אלפי לירות
טובות, לשם השינוי — מכספם.
בתוצאה ישירה מכך, פשט קלקר, מיפעלו
של רענני, את הרגל — והמהנדס נאלץ
לוותר, לתקופה מפויימת, אפילו על מכונית
היאגואר המפוארת שלו. הפרשה׳ממשיכה
להתגלגל עד היום בבתי־משפט ישראליים
ושוזייצים כאחת. אך עובדה זו לא הפריעה
כלל לד״ר קון לצוות, בביטחון מלא, על
מישלוח החשבון לרענני.
כם כ״דן״ -חייבים. המהנדס התל-
אביבי סירב, כמובן, לפרוע את החשבון
בסך 372 לירות ועוד 76 אגורות, הודיע
על־כך בכתב למלון. החשבון התגלגל חודשים
ארוכים, עד שהצליחו פרקליטי שרתון
לאתר את קון בציריך, תבעו ממנו את
הסכום במלואו.
תגובתו של הפרקליט המכובד הייתה
מפתיעה :״איכסנו אותי בחדר־משרתים
קטן,״ התלונן ד״ר קון ,״שערכו לא עולה
על 20ל״י. ייתכן שאכלתי גם ארוחת־ערב,
אבל על כך — באמת אינני אחראי. חוץ
מזה, בבוקר נגנב ממני זוג־מכנסיים חדש
לגמרי, והמלון לא טרח לשלם לי תמורתו.
אם יש חוב ביני לבין שרתון — הוא כוודאי
לזכותי.״
העולם הזה 1597

״אבל,״ ממשיך מאנפרד בעליזות ,״אם
וענני חייב לכם סכום קטן כזה בלבד —
אתם מאושרים. למלון דן, למשל, הוא חייב
אלפי לירות, מאותה סיבה עצמה״.
במילים אחרות — דמי־אירוחו של ד״ר
מאנפרד קון.
ולסיום, נחלץ קון לעזרה, ומסביר: רענני
מרצונו לא ישלם לכם את החוב לעולם.
אבל הוא עובד באיטונג ישראל, מרוויח שם
900ל״י לחודש, אז תגבו״.
מי בילכל במכנסיים ז הגיב על כך
העיתונאי השווייצי ויינברגר, בכתבה בעיתון
דר טאג, שסיפרה על הפרקליט שאיבד את
מכנסיו: איננו רוצים להיכנס לבעייה אם
המכנסיים שנגנבו, כביכול, היו חדשים
לגמרי או לא. אבל זה חדש לגמרי שארב*
העוזב מלון לאחר שהות של לילה —
אינו מתייחס בכלל לחשבון. חבל רק שמה
שהחל במלון המפואר במכנסיים כל־כך
מלאי־תיקווה — הסתיים בחוסר־מכנסיים
מוחלט בעת הגשת החשבון.
״עם זאת,״ מוסיף אותו עיתונאי בצורה
המשתמעת לשתי פנים ,״אם ד״ר קון לא
רוצה לשלם את החשבון, יצטרך בית־המשפט
בציריך לדרוש מד״ר קון הסבר מה
עשה, בחברתו באותו לילה, אדון גרמני
צעיר שמיקצועו הוא להעמיד עצמו לרשותם
של אורחי מלונות מפוארים, בשעות הלילה
הסוערות.
״כלום לא ייתכן שאותו צעיר, שהלך
בשעות הערב לנוח בחברת הקולגה של ד״ר
קון, ד״ר רולף אוגלי, יצא בבוקר דווקא
מחדרו של ד״ר קון, ופשוט בילבל בין
מכנסי הפיג׳אמה שלו עצמו לבין מכנסיו החדשים
לגמרי של ד״ר קון?״

הו״בול
האיש מבאר־־אורה

ה אביב מגיע ועמו: עונת הטיולים.
הפיקניקים והבלוי ב חיק הטבע.
בחרבב לי ־ הרבב שיביא ל ך את
מלוא ההנאה. את מלוא התועלת.
עם ״וספה ״ אתה מגיע לכל מקום.
בכל עת.

למכירה בתנאים נוחים ובתשלומים בכל סוכנויות ״וספה״ בארץ.
סוכנויות מכירה :

לפני כשלושה שבועות תבעה מלחמת־החבלה
קורבן שיגרתי נוסף: אלפונסו
ברון 36 נהג־מונית בינעירוני, עלה על
מוקש ליד חוות באר־אורה. מעוצמת־ההתפו־

קדם את פני האביב ע ל ״וספה ״.

(המשך בעמוד )28

מ ל ״ א בי ב :״צבי״ ,הסדנה ,6גבעת הרצל, ט ל ; 821865 :״ס.כ״ ,השרון ,10ט ל; 31755 :
״קטנועי מרכז״ ,המסגר ,78 טל ; 36248 :״מוסך אורי״ ,דרך פתח תקוה ,80 טל ; 36262 :
1״אחים עובדיה״ ,שד׳ ירושלים ,46ט ל ; 829998 :ירושקים :״מרכז נוע״ ,מרכז מסחרי,
טל ; 26811 :״קל־נוע״ ,יפו ,167 טל ; 26167 :חיצה :״אורבוך״ ,זבולון ,1טל ; 63319 :
״כוכב שביט״ ,שד׳ הכרמל ,37ט ל ; 532957 :אילת :״דני שפיר״ ,איזור התעשיה ב׳ ,ט ל:
; 2352אשדוד :״דלסיוז״ ,מרכז מסחרי א׳ ; 13אשקלון :״פייג״ ,מרכז מסחרי, אפרידר,
טל ; 2743 :באר״ שבע :״ליסאור״ ,גרשון , 29 טל ; 3194 :״שלמה״ ,טרומפלדור ,44 טל ; 3628 :
גבעתייט :״קט־גל״ ,כצנלסון ,129ט ל ; 724270 :חדרה :״פלדמן״ ,הנשיא ,42ט ל; 26/0 :
״אהרונוב״ ,הנשיא ,25 טל ; 2667 :טבריה :״ורדי״ ,ככר העצמאות, טל ; 20001 :לרגליה :
״אושר״ ,שד׳ בנימין ,13 טל ; 3821 :״סע־נת״ ,הרצל ,54 טל ; 3852 :ננונח -תקוה :״שולרוף״,
פינסקר ,21ט ל ; 911574 :קריתשמונה: מוסך הב שן; ר א שו! לציון :״רוזנבאום״ ,שד׳
רוטשילד ,25ט ל ; 941634 :רחובות :״פריצל״ ,הרצל ,138ט ל ; 952074 :ר מוג-גן :״וספה
רון״ ,ז׳בוטינסקי ,48ט ל ; 727341 :רמונייט :״דאום״ ,דרך השרון, ט ל.924295 :

הסוכנים הראשיים כישראל;
״עופר״ חברה לרכב בע״מ, תל-אביב, הסדנה ,6גבעת הרצל, טל.8218 65 : .

״תאם״

בית אופנה לבגדי הריון
1953-1968

החנות הראשונה והמיוחדת בעלת המוניטין

אצל ״תאם״ ,הסלון האקסקלוסיבי לבגדי
הריון, המייצר את הבגד לפי מיטב
חידושי האופנה, תמצאי מבחר עשיר
ומגוון של שמלות וחליפות לבוקר,
צהריים וערב. לכל שמלה — תכנון
וגיזרה בלעדיים.
שמלה או חליפה הנקנית אצל ״תאם״,
מוכנה או בהזמנה, טובה עד הלידה
ולאחר מכן, עם תיקון קל תהפכי את
שמלת ההריון לשמלה רגילה ומודרנית.
בית האופנה ״תאם״ המצטיין בשרות
אדיב ואינדיבידואלי, יעניק לך במשך
שנת ,1968 לרגל יובל ה־ 15 להיווסדו,
הנחה מיוחדת וממשית של 150/0על כל
קניה.
נאה ומטופחת בחודשי ההריון, תקנה
האשד, האלגנטית, השומרת על הופעה
בגדיה אצל ״תאם״ ,שדרות מסריק ,19
תל־אביב, הסלון הבלעדי לבגדי הריון.

בעיות ולבטים
בחיי המין

שעתיים של צחוק והנאה
יום ד׳ 10.4אשדוד ,״דגוך 8.45
יום ה׳ 11.4ראשון־לציון, אולם
״תפארת״ 8.30
מוצ״חג 13.4ירושלים ,״בנייני־האומה״
(האולם הקטן)
,8.30 ,כרטיסים:
״לאן הערב״

שבוע פסח בתל ־ אביב
יום א׳ 14.4״מפעל הפיס״ 8.30
יום ב׳ 15.4״מפעל הפיס״ ,4.30
8.30
יום ג׳ 16.4״מפעל הפיס״ ,4.30
8.30
יום ד׳ 17.4״מפעל הפיס״ 8.30
יום ה׳ 18.4נהריה ,״הוד 8.45

מוסדות המעונייגים בהצגה יפנו:
,,עתיד״ ,תל־אביב, רחוב הגליל ,5טלפון 31688

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.

פצוע כוון כבית־החולים
— גם בלי זוג רגליים
העולם הזה 1597

להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

במדינה

לחיים!

הבה נרים כוס לחיים! עם
משקה מרענן, טעים, ישר מן השדה !
קר עם קוביות קרח, פבסיס לקוק־טיילים
או כתוספת ל,,חטיף״ טעים
— מיץ של ״טל״ יהנה או תן!

(הנושן תעמוד )27
צצות נקטעו שתי רגליו ואך בקושי ניתן
היה להעבירו בעוד מועד לבית־החולים
תל־השומר, באמצעות מטוס.
כשהתעורר ברון, לאחר הניתוח, הוא
חייך חיוך מר :״אלפי פעמים נסעתי בכביש
הזד״״ מילמל ,״ודווקא עכשיו, שנתיים לאחר
שעזבתי את החווה שלי, זה צריך היד,
לקרות!*
״טלו ישראל״ .אלפונסו לא היה איש•
ערבה רגיל. כולם הכירו אותו, ב־ 16 השנים
בהן שימש סמל־רכב של חוות־הגדנ״ע
באר־אורה.
הוא אהב לשמות ולשמח אחרים. פעם,
כשהגיעה קבוצת־בנות ירוקות, פסק :״קחו
את בגדי־הים ורוצו לים. הוא מעבר לגיבעה
ההיא!״ הנערות טיפסו במרוצה על הגיבער״
נוכחו לדעת, בראש־הפיסגה, שהים התיכון
אינו גובל עם לב־הנגב.
פעם אחרת, כשטייל יחד עם חברו איציק
ליד קדש־ברנע, הם פגשו בקבוצת בדוויים.
איציק הציג את אלפונסו בתור ״מלך
ישראל.״ השבט ערך לכבודו חגיגיה, העניק
לו מס־מלכות — טלה לבן, אותו לקח
הסמל בחזרה לחווה.
בהזדמנות אחרת, עת הגיעו שלושה טירונים,
התפאר אלפונסו שהוא מסוגל להרים
את שלושתם בשיניו. לשם כך, קשרו את
השלושה יחדיו — ואז, בדחיפה קלה השליך
אותם המדריך לבור־מים.
מונית חדשה. השבוע, כשנודע לתושבי
אילת על אסונו של הבחור העליז,
השובב וטוב־הלב, הם נדהמו :״דווקא לו
זה היה צריך לקרות!״ קוננו.
אשתו, שרה, שנשארה בבית עם ילדיהם:
מירי בת השנתיים וחצי ורמי בן שיבעת
החודשים, לא רטנה .״מזל שהוא בכלל יצא
מכל העסק הזה בחיים!״ מילמלה.
אבל התושבים של אילת לא הסתפקו במזל
הזה. השבוע, התארגנו בוועד שבראשו
עומד ראש־עיריית אילת, אשר אזר, ערכו
מגבית שבמטרתה לרכוש לאלפונסו מונית
חדשה.
״איש כזה מסוגל לשוב ולמתוח את כל
העולם — אפילו בלי רגליים!״ פסק אחד
מחברי־הוועד.

ייייי*!.

!1,10111,

לביייייי! מיצי הדרים, מיץ עגבניות,
לפתני מישמש ומיצים ממותקים.
סדרת מוצרי ״טל״ מיוצרת ע״י
ביח״ר ״מילוז״ בע״מ, טולם־צור.

ישראלים בחו״ל

בינינו לבין עבמגו

י מנ סי ה ריאלית
הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ט לכתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות

הזמניסטית
רדיראלקטרוניקה טלויזיה -תעופה
לבורנטים כימיים

גרפיקה־שרטוט
צ י ור אופנה

פקידות
ריאלית
כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על־ידי משרד החינוך סטיפנדיות הוראה על־ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיין פתדדתקוח רמת־גן
פרטים והרשמה 11 תל־אבים חולון חיפה

9—1 ,5—6

ברנר 17
11 מפנת אלנבי 55

ביאליק 42

שמריהו לוין 30

סוקולוב 56

#סטודנטים ישראליים רימו בבחינות,
באוניברסיטת וינה.
#אלמונים משמיצים סטודנטים מן הארץ,
בפני שגרירות ישראל בבירת־אוססריה,
המחפה על מכתבי־הרעל.
#השגרירות מעסיקה, בשכר מלא, זוגות
נשואים — במקום לחלק את העבודות
הטכניות, ועבודות־השמירה החלקיות הרבות,
בין סטודנטים רבים ככל שאפשר.
אלה רק כמה מן העובדות המשתמעות
משורה של רשימות, המתפרסמות בחוברת
משוכפלת צנועה, הנושאת את השם בינינו
— עלון הסטודנטים היהודיים והישראליים
באוסטריה.
מי למד לאמינות ז כותבים, ביו
השאר, עורכי־החוברת — המממנים את
הוצאתה בעזרת מודעות הלקוחות מבתי־עסק
יהודיים באוסטריה :״הסטודנטים מישראל
מסתייעים באישורים כי ״למדו בחוגים
ללאטינית״ ,בארץ, משחררים עצמם
בדרך זו מחובת בחינות־הלאטינית — החיוניות,
בין השאר, לתלמידים בפאקולטות
לרפואה ולרפואת־שיניים, שבהן מצטיינת
האוניברסיטה בווינה.
״השתתפות ב,חוגים ללאסינית׳ היא בבחינת
רמייה,״ טוען בינינו ,״כי אפילו נניח
שסטודנט פלוני או אלמוני השתתף בחוג
כזה, הרי שהוא רימה בכוונת תחילה את
האוניברסיטה בווינה. הוא יודע היטב שלא
השתתפות בחוגים נוסח אלה הנערכים בארץ
היא הנדרשת על־ידי אוניברסיטת וינ ה...״
״רבותי — זה פשע חמור!״ מסכמת
החוברת.
לעניין ד,פרוטקציה בהענקת מישרות בשגרירות,
טוענים עורכי־החוברת• :הובטח
באופן חגיגי על־ידי מר לקיש בשגרירות•
גי תופסק עבודתם של זוגו ת ...לא
יתכן לאחד שתי הכנסות, ולשני אף לא
הכנסה אחת.״

בר־כוכבא 1
* חכוונח
לקיש.

לשגריר

ישראל

באונזסר־ה,

העולם הזה 1597

ן זזז[<¥י^י,ו^
הדגמה חיה כ בנאשביל שבמדינת טנסי,
חזו עובדיו של הבנק העירוני בסירטון
הסברה, על מה לעשות כששודדים את הבנק
שלך — כאשר שני שודדים רעולי־פנים
חדרו לאולם הבנק, הכריחו חמישה קופאים
לשכב על הארץ, שדדו 45 אלף לירות.

• בעיות תעסוקה: לינדון ג׳ונסון

כבר לא ישב, באביב הבא, בבית הלבן.
בני־משפחתו החלו לחפש, אף הם, אחר
תעסוקה חדשה. חתנו, הקפיטן בחיל־ד,נחתים,
צ׳ארלס רוב, טס לוזיאט־נאם; ואילו
אשתו, בת-הנשיא לינדה כירד ג׳ונסון־
רוב, החלה מגששת לקראת שובה למיש־רתו־,־החלקית
כעיתונאית בכתב־העת מק־קול
• .זוג־שליט אחר שהוריד מעט את
הרמה, השבוע, היה הזוג המלכותי ההולנדי:

הכל החלכש הז מ ר־ ה מיי ללהאמ רי ק אי
פי. ג׳י. פרובי, שקצר שנים א רוכו ת
הצלחהבב רי טני ה, הופיע על הבמה

ב מ כנ סיי ם א שר ה תפוצצו, ב מי קרה, ש-
לוש פ ע מי ם — ו דוו קאבמ קו םהאסטר-
טגי ביו ת ר בגופו של הז מ ר.

תגוב ת הנ ע רו ת-ו הנע רי ם ה הי ס ט ריי ם
בקהל הי ת ה נלהב ת. כי הדבר הזכי ר
לרבים מ ח סי דיו ה הו מו -ס כ סו א ליי ם של
פרובי א ת או ב דן ־ ה חזיו ת ה שי ט תי של
כוכ בניו ת־הכ ס ף. אלא שפרובי הי ה, כ מובן,
ה רבה פ חו ת מ עניין.
כך סברה גם עי תונו ת ב רי טני ה, שיצ-

אהב מי תקפה חזי תי ת — א ם
להתבטא כך — נגד הז מ ר בן
כמה שר שרו ת -תי אטרון אנג ליו ת

אפ שר
ה. 29-
א ס רו

עליו ל הו פי ע על בי מו תי הן, ו הו א נפל
חלל ל הו פעתם של ז מ רי ם חד שי ם, צעי רים,
וגבריים יו תר.
השבוע הו פי ע פרובי בבי ת־ מי שפט לונדוני,
ה צ הי ר ש הוא פ שט א ת הרגל,
לאחר שפ שט אתמ כנ סיו. אני חיי ב
84 אלף לירות, הו ד ה, א בל איני יכול
לשלם. הקא ריי ר ה שלי נ ס תיי מ ה, לאחר
פיצוץ ה מ כנ סיי ם.
מהשמראהש הפי תג ם ״ מ ה שלא עושה
ה שכל, עו שה הי ש בן״ — כלל אינו נכון.
עכשיו מתפ רנ ס פרובי מחל טו רו תומ-
הו פ עו ת -צד ק ה מי ק ריו תאח רו ת.

דברים בעלמא
הנסיכה מרגריט ובעלה, פיטר ואן־
וולנהופן, אשר הצהירו שכאשר יוולד
להם יורש־העצר של הולנד, בעוד שבועות
אחדים, לא יבשרו על בואו ב־ 21 מטחי־תותחים,
כמקובל בבית־ד,מלוכה :״אמצעי־התקשורת
ההמוניים החדישים הוציאו מן
האופנה דרך עתיקה זו לבשר לידת יורש־עצר,״
הודיע הנסיך • .נוק־אאוט טכני:
אלוף־האיגרוף האיטלקי נינו כנכנו*
טי ( )29 נתבע לדין על־ידי דוגמניה גדולת־חזה
מבולוניה, העונה על השם נאדיה
ברטורלו, והטוענת שהאלוף נסע איתר,
לפני חודשים אחדים לאמריקה; הכניס אותה
להריון; חייב להכיר עתה באבהוחו־שבדרך
ולשלם מזונות; אף כי אמרגנו של האלוף,
גרונו אמדוצי, תלש מדרכונה את הדף
הנושא אשרת־כניסה לארה״ב — כדי לסכל
את טענותיה על מסע־דבש בלתי־חוקי.״

מפה עירונית של סאן־פראנציסקו

קצ תצבע
מקז מי
אתם מכירים את המימרה ״הן לובשות
בגדים כל־כן הדוקים שזה נראה כאילו
וצבעו את זה על גופן?״
מכירים? מוב, אז עכשיו עשו את זה.
הצבע הוא רב־גוני, והוא מועלה על גוון
של הזזתיכות־שבאופנה, ביד־אומן, ובעזרת

ינשוף על גוף חובכודהטכע

מכחולים רכי־סיביס ככל האפשר. יש דוגמות
שונות; הינשופה, למשל, הלקוחה ישר מ־ספר־זואולוגיה
אך הרבה יותר מעניין. קיימות,
כמובן, הפסיכודלית, שאינה אלא תערוכה
מופשטת המהלכת על שתיים; ואין
לעבור לסדר היום על דוגמת תוכנית־האב
לבינוי־ערים — המדגימה את כל הנקודות
הבולטות והמרכזיות העשויות ליצור פק־קי־תנועה.
לאלו
מן הגברות הצעירות האוהבות
להרגיש, לשם שינוי, לבושות כשהן עירומות
— במקום להרגיש עירומות כשהן
לבושות — המציאו את חליפת־הערב, המועלה
בעזרת צבע כהה ופורמאלי ביותר,
והכוללת עניבת־פסים.

חליפה מצויירת על הגוף

הצגת בכורה ה ש כו ע

קסםב שפ תיי ך
וזוהר ל צ פו רנ״ ד
בשפ תוני ם ולכות של
דורה -גלו ס

91055 וסץ עוס
כקרוב

ימים״ ,לאחר ש־ 122 אלף צופים חזו בסרט זה ב״סינרמה״ בתל־אביב, בקולנע ״אוריון״
,1בקולנע ״מאי״ בחיפה, ובקולנע ״שבים״ בבאר־שבע.
פרט, שהוא הסרט המקיף הראשון על מלחמת ששת הימים, מביא לראשונה את סיפור המל־
(שת החזיתות, וזאת מפי ראשי הפיקודים, מפקדי חיל האויר, חיל הים והשריון.
זרט מציג בפנינו את תקופת הכוננות וההכנות במדינות ערב! את רגעי המלחמה הראשונים
:צעי חיל האויר, הפריצה לרפיח, חאן־יונים ואל־עריש)! את קרבות סיני, ולאחריהם את
ושלים (כולל הקרב על גבעת התחמושת, שער מנדלבאום, מוזיאון רוקפלר והפריצה לעיר
כיבוש בית לחם, חברון, שכם והמשולש. חלקו האחרון של הסרט מתאר את כיבוש הרמה
על מוראותיה וקשייה הפיזיים.זונות הסרט ״,ששת הימים״ צולמו בשדה המערכה, וחלקם צולמו במיוחד ובמדויק עבור
ין התמונות מצויות כאלו, החושפות לראשונה את פעולות הקומנדו הימי של ישראל, את
זיר במצרים ואת שיטות האימון של הפדאיון.
נרי מעצבי הסרט ומפיקיו, למעלה משמונים אחוז מתמונות הסרט טרם נראו על מסכי
ארץ ובעולם.

,אוריון״ ירושלים

״פאר״ חיפה

״ארמון״ רמת־גן

בת-,א1דן
העולם הזה 1597

במדינה
משפט
שירת הזמיר.
בית־הדין של העולם התחתון התכנס
באישון־לילה בחולות ראשון־לציון.
מכונית שכורה, ממם אופל, הביאה את
הנאשם — סמיר שמולי. מביאיו נסעו
בורך עקיפין, עברו בכפר־שלם כדי לאסוף
את כל השופטים• בדרך, ניהלו כבר את
החקירה בדרכם שלהם.
״עוד לא גמרת!״ סינן בין שיניו עובדיה
מזרחי המכונה עבודה, שעה שהלם באגרופו,
פעמים אחדות, על פרצופו של הנאשם.
״למה אתה מלשין על החברה?״
במכונית נהג דויד צלניק, המכונה ראש.
משום כך, לא ניפנה הוא לירוק בפרצופו
של המלשין. אך יחזקאל אצלאן, ראובן יעיש
וחלבי עשו זאת במקומו — בכל פה ובמרץ.
כשירדו, בין החולות הדוממים, ניגש
יחזקאל אצלאן למלאכה :״ספר לי מר,
אמרת עלינו במשטרה!״
ראשיה באף. זה היה יותר מדי בשביל
עבודה .״מי זה? מי זה? רק תראה לי
אותו!״ נהם כמטורף, הכנים לסמיר ראשיה
באף.
אך עובדיה התחרט מיד על מעשהו. הוא
שלף אקדח ארך־קנה מתחת למעילו, טען

וזי בזזש וזאזזורי וזללנויב נגר וזיווי וזשוז
דיין כשר־בבווזון?
וזדונו לא רצו! אשכול לוותר נרד ודגן
וזבבוזזון?
וזוז באוזוז אוזר אבא אבן לרוז־גול?
וזי תבנו בוזוזשלוז אוז פוזיוזו! וזוזלוזוזוז?
וזוז אוזרו וזאלופיב בפגישוז וזבודיוז נוב
אשכול?
על כך קרא בספרו מעורר הסערה של

שלמה נקדימון

לקראת שעת ה אפס
שהופיע ונמצא למכירה בכל חנויות הספרים המובחרות

פרטיכלים ומסמכים נעלמים

צילומים בלעדיים

מדהים וסנסציוני

לרגל החגהמ חי ר 7.90ל״יבמ קו ם 8.90ל״י

הוצאת ״רמדור״ גע״מ
הפצה

ראשית: ספ רי ״ איי ל ״ ב ע״ מ ( סו כנו ת ברונפמן, רחוב שטר אי ס , 3תל־אביב, טל)611242 .

עדה־עויינת מזעקי
סי נזעקז

אותו בתנועות מחושבות ואיטיות .״קת
את האקדח״ ,הציע לסמיר .״קח את האקדח
ותהרוג אותנו במקום. זה יותר טוב מש־תהרוג
אותנו במשטרה.״

סיפר פמיר:
אמרתי לו :״מה לי ולאקדח?״ אז הוא
אמר לי :״שמעתי שאתה רוצה להרוג
אותנו. אולי אתה רוצה טומיגאן, או קארל
גוסמאב, אז אני מביא לך ברגע הזה.״ לא
עניתי. לא עניתי לו. אז הוא הכנים לי עוד
מכות בכל הגוף וירק לי בפנים, וכולם
צחקו.
ביקשתי סיגריה. הם אמרו לי :״בבולשת
אולי נתנו לך סיגריה. אצלנו אתה לא
תקבל. תספר לנו מד, אמרת במשטרה. זה
בית־משפט שלנו.״
אמרתי שסיפרתי הכל :״בואו נחפור בור
ונקבור אותו,״ הציע עבודח .״בואו נהרוג
אותו. הכי הרבה נשב חודשיים ונצא.״
בסוף אמרו לי ״קום״ — וקמתי. ראש
הכניס לי אגרופים בפנים. ראובן יעיש
הכנים לי מכות ובעיטות, עד שנפלתי על
הארץ. התעלפתי.
כשהתעוררתי לא ראיתי אף אחד.
הכל בגלל רשיץ־נהיגה. תחילתו
של הסיפור — חודשיים לפני כן, בנובמבר
, 1967 זמן קצר לאחר שיצא סמיר שמולי
מבית־הסוהר. הוא הסתובב בעיר, באפס מעשה.
הייתה לו מכונית ביואיק ישנה, מודל
,59 לא היה לו רישיון־נהיגה. במכונית
נהגו, משום כך, ראובן יעיש ויחזקאל
אצלאן. הם השתמשו בה כדי לגנוב מכוניות
אחרות, על־פי־רוב מכוניות מדגם
ואליאנט•

מצויירים בשתי

מכוניות, יצאו כולם,
(המשך בעמוד )32

העולם הזה 1597

^ 1ח תונ ת בן־גוריון

במדינה
(המשך מעמוד )31
שוב ושוב, לפרוץ בחברותא.
במרוצת החודשים נובמבר ודצמבר צברה
החבורה שלל בסכום המתקרב למאתיים
אלף לירות: סיגריות, מעילי־עור וצורכי־הלבשה;
משקאות חריפים, מצלמות ומס־רטות.
את הסחורה היו מוכרים — כ־10
אחוז מערכה — לשמשון הפרסי — שהתעסק
בסחורות גנובות והגר בכפר־שלם.
מה שלא הצליחו למכור, איכסנו במחסנו
של דוד מזעקי, גיסו של ראובן יעיש.

סיפרה אחותו של ראובן, ברמלה
מזעקי, לחוקרי־המשטרה :
האח שלי, ראובן, גר עם ההורים שלו —
עד שהסתכסך איתם בגלל שהיה מביא את
החברה שלו הביתה ושוכב איתר, לעיניהם.
הם נתנו לו 250 לירות והוא שיפץ את
המחסן שלנו והתחיל לישון בו. אבל גם
לכאן היה מביא בחורות, שהשתוללו, עד
שבסוף לבעלי נמאס והוא שבר את המחסן.
ראובן הפסיק לישון במחסן, והלך לגוד
בחולון — אני לא יודעת איפה. עד שלפני
חודש התחיל ראובן להביא כל־מיני סחורות:
דברי־הלבשה, חולצות, מכנסיים. מעילים,
פיג׳אמות והרבה סיגריות. בעלי היה יוצא
איתם למחסן ואני לא יודעת מה היה עושה
איתם ומה הם היו אומרים לו.
פמיר זימר במשטרה. כל החגיגה
הזאת נמשכה חודשיים בלבד. במרוצתה,
ביצעה החבורה פריצות בכל מרחבי שפ־לת־החוף,
מתל־אביב עד אשקלון.
עד שנשבר ממיר שמולי.
טמיר עשה דבר פשוט: הוא ניגש בוקר
בהיר אחד למשטרה, שפך את ליבו בפני
החוקרים — שרשמו בדייקנות בל מילה שיצאה
מפיו. הוא פירט שמות, מקומות,
דרכי־פריצה, מקומות־איכסון, שמות־סו־חרים
— כל מה שאיש־בולשת חולם עליו.
בעיקבות שירתו של סמיר, נעצרו באותו
שבוע ממש עשרות פורצים. חלקם
תפש את העניין, גילה עד מהרה את מקור
ההלשנה.
ואז נתכנס בית־הדין של העולם התח*

תיו•
מחבוא ברחוב ברדיצ׳כסקי. גם
סמיר ידע שלא הכל כשורה: הוא עזב את
מקום־מגוריו הקבוע בחולון, ויחד עם חברתו,
זמירה זינגר, עבר לגור ברחוב ברדי-
צ׳בסקי בתל־אביב, אצל חברו, דני חי.
״סמיר, שאני מכיר אותו מבית־הסוהר,״
הסביר דני ,״בא אלי ואמר שהוא מפחד

הוא רץ למשטרה, סיפר שם איך חטפו אותו
וכימעט הרגו אותו. התוצאה: עוד באותו
לילה עצרו אנשי המדור המרכזי לבילוש
את שבעת המופלאים, חברי בית־הדין: נסים
לביא, חביב אבוזמיל, ראובן יעיש, יחזקאל
אצלאן, עובדיה מזרחי׳ דוד צלניק ולוי
פינגרהוט.
וכשהתיישבו חברי בית־הדין על ספסל הנאשמים,
באולם המשפטים של השופט המחוזי
מרדכי קנת, מצאו עצמם מציצים
היישר מול פניו של סמיר שמולי.
אלא שכאן המתינו לסמיר מספר הפתעות.
חברתו זמירה, שעד אותה עת הייתה
מוכרת לו בתופרת, נשברה בעת חקירתם
הנגדית של הסניגורים, חיים קאזיס וישעיהו
לויט.
זמירה הסבירה שבעצם היא פרוצה מיק־צועית,
המוכרת היטב למשטרה• ״סמיר
לא ידע שאני כזאת,״ טענה בתוקף .״הוא
גם לא חי על הרווחים שלי.״
את המוקש השני טמנה כרמלה מזעקי,
אחותו של ראובן יעיש: היא איבדה לפתע
את זיכרונה, לא זכרה כלום .״לא ראיתי,
לא שמעתי,״ הסבירה כרמלה לשופטים
ביום הראשון שעבר — ובעיקבות ליקוי-
זיכרונה, הוכרזה כעדה עויינת על־ידי התביעה,
שהביאה אותה.
החרו־החזיקו אחריה גם שבעת חברי בית-
הדין, שטענו בסולידאריות מופלאה :״אנחנו
פורצים? מה פיתאום! זה בטח מישהו אחר.״
הגדיל לעשות מכולם עובדיה (עבודה)
מזרחי, שכבר קודם לכן גילה כישרון־
דברנות ניכר: כשנשאל בדבר נסיבות חטיפתו
של סמיר הזמיר, השיב בתימהון:
״מי בכלל מכיר את הבן־אדם הזה?״

פשעים

המאהב עם האקדח
מורים מרזוק בא להרוג.
הוא לא רצה להפחיד סתם, הוא לא רצה
לשחק סצינות־אהבה נואשות. הוא לקח
את אקדח הפי. בי. השחור, טען אותו בעשרה
כדורים, ויצא לרצוח את אהובת־ליבו.
ביום השבת האחרון, בשעה ,9.45 פרץ
מורים לחדרה של מרים פרץ, ממושב צוריאל
שבמעלה־הגליל. החדר, שנשא את
המספר ,56 בבית החולים אסף הרופא, שימש
כמגורים לשלוש אחיות רחמניות.
למורים לא היה דבר נגד השתיים האחרות•
ספק אם הכיר אותן כלל. אך עובדה
זו לא מנעה בעדו לירות בכולן: במרים,
שנפלה מתבוססת בדמה, בבינה קמפינסקי,
שהוחשד, מיד לחדר־הניתוחים ועדיין מפרפרת
בין החיים והמוות, ובשושנה קרפלך,
שיצאה מהעניין בפצעים קלים בלבד.
הוא ירה בהן שיבעה כדורים. וכשסיים
את מלאכת־הטבח לא נס. וכך, כשהאקדח
הטעון בידו, מצאו אותו השוטרים יונה עמרם
ואליעזר ברק, מתחנת נס־ציונה. הם לא

כית־הדין של העולם התחמון*
״אנחנו נקבור אותך!״
לישון במלון — מפני שמסר עדות במשטרה
על השותפים שלו. הוא פחד שירביצו לו.״
״בינואר,״ המשיכה זמירה את הסיפור,
״באו לחדר ראובן ויחזקאל ועובדיה ודוד
ולוי פינגרהוט, ויחזקאל אמר לסמיר ,״מה
עם הכסף?״ ונתן לו שתי סטירות־לחי,
והלך.
״אחרי 10 דקות הם באו שוב פעם
ואמרו לו :״בוא איתנו.״ הם לקחו אותו
ולא ראיתי אותם יותר.
״ידעתי שירביצו לו וצילצלתי לכל־מיני
בתי־חולים, אבל לא מצאתי אותו. רק
אחרי שעה וחצי גיליתי אותו בשדרה עם
פנים נפוחות ודם על־יד העין וסימנים
כחולים.״

״כית־הדין״ על ספסל־הנאשמים.
על אף שקיבל מכות, המשיך סמיו לזמר.

באוזני כתב העולם הזח השמיע שורה
של אנחות וטרוניות על מצבו הקשה, הסביר
כמה רע לו בבית־הסוהר בגלל היעדר
טיפול רפואי, וכמה גרוע עוד יותר יהיה
לו בעתיד .״יש לי הרבה צרות!״ ייבב
מרזוק. אך לשאלה מדוע ביצע את הפשע
המחריד, מילא פיו מים.
מרזוק לא ידע להשיב.
ברור -רק לא למורים. תשובה
חלקית על כך נתן מרזוק לכתב העולם הזח
שנתיים קודם לכן, עת היה מעורב בפרשה
אחרת לגמרי: הוא ניסה למנוע את נישואי
אשתו החוקית.
שרה ומורים מרזוק, שניהם בני העדה
הקראית, נישאו ב־ 15 באוקטובר 1963 בפני

(המשך מעמוד )13
דיה, ועד ליום בו טען שר־הדתות בכנסת
כי גליה נרשמה לנשואין כדת וכדין — עברה
גליה בן־גוריון תהליך גיור מזורז ויסודי.
הבעייה
הבלתי־צפויה צצה בגלל הרב הראשי,
יהודה איסר אונטרמן. בתקופת נשו-
איהם של עמום ומרי בן־גוריון, שימש הרב
אונטרמן כרבה הראשי של קהילת ליברפול
שבבריטניה. באותה תקופה עברה מרי תה־ליך־גיור
אצל רב רפורמי. מאוחר יותר באה
אל הרב אונטרמן, ביקשה לעבור גם תהליך
גיור אורטודוכסי — כיוון שהיהדות ה־אורטודוכסית
אינה מכירה בגיור רפורמי.
הרב אונטרמן סירב לבצע גיור שני —
ומרי שוב לא חזרה אליו. התקרית נשארה
חרותה בזיכרונו של הרב אונטרמן — והוא
הורה לכל בתי־הדין הרבניים בארץ לעכב

ידעו אם נותרו כדורים באקדח, החליטו
להסתער על מרזוק בכל מיקרה .״ככה זה,״
הבהיר עמרם לכתב העולם הזה ,״בשביל
זה משלמים לנו משכורת.״
״רע בבית-הסוהר העובדות היו
ברורות. מה שנותר בספק גדול הייתה השאלה:
מדוע ביצע את הפשע המטורף.
לשופט השלום שלמה יפרח מרחובות,
אליו הובא מרזוק ביום השני האחרון
להארכת מעצרו ב־ 15 יום נוספים, הסביר:
״אני מודה שהייתי במקום. אבל אני לא
מודה באשמה.״
* נסים לביא (מתחבא מאחורי נליון
נייר) ,לוי פינגרהוט, עובדיה מזרחי, דויד
צלניק, יחזקאל אצלאן, ראובן יעיש וחביב
אבו־זמיל.

רפי רון (ימין) וגליה גו־גוריון רוקדים בחתונתם
אבות אכלו בוסר, שיני בנים לא תקהינה

רב העדה. היו אלה נישואי אהבה. מורים
עבד אז כפקיד המועצה המקומית באשדוד.
חייו עם אשתו הצעירה היו, למראית־עין,
תקינים לחלוטין. היא כתבה לו מכתבי־אהבה
לוהטים, שעה שיצא לשירות־מילואים, הבטיחה
לו שאינה בוגדת בו כלל.
חודש אחד לאחר מכן, הסתלקה לביתר,וריה,
בלקחה עימד, את כל חפצי ביתה.
כשד,ורשעה שרה, ב־ 15 בנובמבר ,1964
בגניבת מקרר חשמלי, ראדיו, שטיח, כיריים
של גאז, לבנים וכלי־אוכל מדירת בעלה —
היה ברור לכולם, כי הנישואים נסתיימו.
לכולם — פרט למורים עצמו.

ספחת בצלעות משרד־הדתות.
מוריס סירב בפשטות, לתת לשרה גט. הוא
ידע היטב כי לפי דיני־ההלכה כימעט
בלתי־אפשרי לאלץ גבר יהודי לתת ספר־כריתות
לאשתו. הוא אהב אותה — וזהו.
אך מורים שכח לגמרי, כי הוא ואשתו
נימנים על בני העדה הקראית, שאינה
מוכרת למעשה על־ידי שילטונות־הדת בישראל,
ועצם קיומה הוא כספחת בצלעות
משרד־הדתות המפדל״י.
עוד טרם שהורשעה שרה באשמת־גניבה,
כבר חרץ בית־הדין הקראי, בהרכב משולש
של עמנואל מסעודה, שלמה נונו ודוד
אפרנקי, את דינו. נימק פסק־הדין :״הבעל
היכר, את אשתו על־מנת לאלצה לשכב
איתו מישכב־זכר בעת נידתה, ולדבריה —
רצה לעשות אותה לזונה.
״המשיב הודה בפני בית־הדין, מרצונו
הטוב, שהוא רצה לא פעם לשכב איתר,
בעת נידתה ובשבת. דבר זה נאסר איסור
גמור בתורתנו הקדושה, ומגיע לשניהם כרת.
״באשר למשכב־שבת, המכונה אצלנו (הקראים)
תשמיש משה ובפי אחינו הרבנים
— עונג־שבת — זהו איסור מוחלט. אם
התורה אסרה מישכב־זכר, על אחת כמה
וכמה אסרה מישכב־אשה שלא כדרך הטבע.
זוהי תועבה. ולא כדעת אחינו הרבנים שד,־
אשר, מותרת לבעלה בכל עת ובכל צורה
״לא הוכח שהבעל ניסה להכריח אותה
לזנות. אך הוכח, על־פי הודאתו, כי ניסה
להכריח אותה לשכב עימו ביום נידתה
ובשבת ואין נפקא מינה אם בוצע הדבר.
ועל־סי שני אלה הוחלט להכריחו לגרש את
האשד.,״
היחידי שלא התרשם מפסק־הדין המנומק
היה מחוק עצמו. הוא פשוט סירב לתת
גס — ואז זכה להפתעה של חייו; הדיינים
(המשך בעמוד )36

את נשואיה של גליה, בבוא העת, כיודן שאמד,
אינה גיורת לפי חוקי היהדות האורטו־דוכסית,
השולטים על דיני־ד,אישות בארץ.
נוכח עמדה זו, נאלצה משפחת בן־גוריון
להיכנע לרבנים. המשפחה העדיפה לעשות
זאת בסודיות ובמיסתור: ידיד־משפחה, הרב
הראשי לצד,״ל, אלוף שלמה גורן, לקח את
העניין לידיו,־ כשהוא משביע את כל העדים
לטקס הגיור שנערך לגליה בן־גוריון, לא
לגלות לעולם דבר על כך.
שבועיים לפני טקם־הטבילר, במיקווה, המסמל
לפי הדת היהודית את הגיור, עברה
גליה בן־גוריון קורם מזורז ביהדות, שניתן
לה על־ידי קצין בכיר של הרבנות הראשית,
סגן־אלוף מרדכי פירון.
לאחר מכן נערך לגליה טקס־טבילה, בנוכחות
שלושה רבנים צבאיים — וזאת בתיאום
עם הרב הראשי של חיפה, הרב
יהושע קניאל.
כך הפכה גליה בן־גוריון ליהודיה כשרה
לנשואין, מבלי ששמץ מפרשת־גיורה יגיע
לידיעת הציבור.
אגב: מרי, אשתו של עמום בן־גוריון,
סירבה לעבור טקס־גיור נוסף, דבר שלא
הפריע לנשואי בתה.
שני מאורעות אלה — בריחת אבי־החתן
וטקם־הגיור -ך שעמדו בדרכו של הזוג הצעיר
לנשואין ולאושר, חלפו מבלי להעיב
על שמחתם.
הזוג הצעיר אינו הולך בגדולות. השניים
מסתפקים בדירה צנועה של שניים וחצי
חדר, ברמת־גן, ללא מותרות. גליה, שבגיל
15 היתה חברתו של אסי דיין בנו של
משה דיין, מתרחקת מזרקורי־הפירסומת ומקווה
לנהל חיים שקטים ומאושרים, מבלי
שהילת שם־רווקותה תרדוף אחריה. היא
היתד, סגן־משנה בחיל־הרפואה, חלמה פעם
להיות קצת דיילת, אך מסתפקת היום ב־מישרה
צנועה של מורה.
רפי הוא עניו וצנוע עוד יותר מגליה.
לפני לכתו לצבא, גדל רפי בבית־אמו באפקה.
אחר־כך בחר בדרך הקשה של
שירות־קבע כקצין־צנחנים קרבי.
הוא מתרחק מבילויים חברתיים, המקובלים
בעיר, ואף לחתונה לא רצה תחילה
להופיע במדים — דבר שנראה לו כשחצני
מדי. רק לפי בקשתו המפורשת של דויד
בן־גוריון, הסכים להחליף את החולצה
הלבנה והמכנסיים האפורים שהכין לחתונה
— במדי הצבא שלו.
האבות אומנם אכלו בוסר, אבל הפעם
לא קהו שיני הבנים.
העולם הזה 1697

בפעולה של היום השני*,והשבוע, הופעלה דוקטרינה?
חדשה של צה״ל: רדיפה צמודה באמצעות מסוקים ־
מעבר לקו־הגבול של האו״ב
> מהדורות המיוחדות של הצהרונים
1שהופיעו בערב יום שני, השבוע, בישרו
בכותרות־ענק, האופייניות למצב שלאחר
פעולת־תגמול :״צד,״ל ניכנס לירדן.״
אבל בשידור החדשות של קול־ישראל,
אותו ערב, הוזכרה הידיעה כבדרך־אגב, אף
מבלי שתצויין בעיקר החדשות.
הפער בין העיתונות לבין הראדיו סימל
את הפער בין שאיפותיה הצבאיות של ממ־שלת־ישראל,
במלחמה־בחבלנים, לבין יכולתה
המוגבלת — לאור מדיניותה החדשה.

§*י } 81*1ת 11ןןמןמסוק מדגם סופר־פרלון, הנושא פרשי־
91111 1/ 1111/4 8 3ובאוויר, נוחת ברמה הצפונית של הר־אדום
בקירבת יעד־התקיפה של חיילי־צה״ל, שהיה חירבה, בה הקי
לאחר
שובו של שר־החוץ, אבא אבן,
מסיורו בבירות־המערב, ולאחר התביעה
האמריקאית הברורה שישראל לא תפגע
עוד בירדן, היה ברור: מיבצע כראמה לא
יחזור שנית. בגלל מלחמתה על דעת־הקהל
העולמית, ישראל אינה יכולה להרשות

לעצמה לפעול נגד החבלנים בהיקף רחב.
״יש לצה״ל שיטות נוספות למילחמה
כחבלנים,״ אמר הרמטכ״ל, חיים בר־לב,
לאחר הגינוי לישראל במועצת־הביטחון,
שבא בעיקבות מיבצע כראמה. השבוע,
ניתן האור הירוק להפעלתה של אחת

מה יחידת־חבלנים את בסיסה. הפעולח בוצעה, הפעם, בהיקף
מצומצם ביותר, ללא כוחות־סיוע, כשרק עשרות מענוות של חיילים
נוטלים חלק במיבצע. הם נסוגו, ללא אבידות, אחרי שלוש שעות.

משיטות אלה — שיטת פרשי־האוויר.
זכויות הקופירייט לשיטה זו שמורות
לצבא האמריקאי בוויאט־נאם, שהפעיל לראשונה
רדיפה צמודה בהליקופטרים.
יתרונותיה הצבאיים: מהירות, גמישות
ויכולת־חדירה לשטחים ששיריון וחיל־רגלים

אינם יכולים להגיע אליהם. יתרנותיה
המדיניים: אין זו פעולת־תגמול והיא גם
אינה יכולה להיראות כפעולת״כיבוש. זוהי
פעולת־רדיפה לגיטימית אחר חבלנים שקשה
להאמין שמישהו יעז לגנותה.

ך* אות הירוק לפרשי־האוויר ניתן ביום
| 1ב /לאחר שבוע של רגיעה יחסית בפעילות
החבלנים מגבול־ירדן. אולם גם בשבוע
רוגע שכזה המשיכו חבלנים מירדן לעבור את
הגבול בעיקר באיזור הערבה, הניחו מוקשים
בדרכי־עפר, בהן עוברים פטרולי צד,״ל.
בניגוד לאיזורי־הגבול האחרים עם ירדן,
כימעט בלתי ניתן לשמור על גבול הערבה
— שאורכו, מים־המלח ועד אילת, כ־180
ק״מ, בשיטות של מארבים ופאטרולים.
גם בסיסי־ד,חבלנים שמעבר לגבול מצויים,
באיזור זה, במרחק ניכר מן הגבול. כי
מהגבול מיזרחה משתרע שטח מישורי,
ברוחב של כ־ 20 קילומטר, שרק לאחריו
מתנשאים צוקיהם של הרי־אדום־ומואב, שם
קבעו החבלנים את בסיסיהם.
זהו המרחב האידיאלי כימעט להפעלתם
של פרשי־האוויר — יחידות צנחנים מוטסות
בהליקופטרים, המונחתות בקירבת מקום-
הפשיטה, והמסוגלות לבצע מירדף יעיל.

ך* סתבר, כי יחידת חבלנים, המונה כ־15
ן ן איש, ושביצעה את הנחות המוקשים האחרונות
בערבה, התמקמה ליד חירבת־פינן.
אל חירבד. זו מוביל ואדי פידן, המסתיים
בנקודת־גבול הנימצאת כ־ 15 קילומטר צפו־נית
לעין־יהב, כ־ 5קילומטר מדרום לחצבה.
אפיקו מתמשך משם בכיוון דרומית מיזרחית,
מתפצל אחר־כך לשתי ואדיות אחרים, שהאחד
מהם, ואדי דנא, מוביל דרך קניון עד לכפר
דנא — הנימצא 35 קילומטר מעבר לגבול.
זה היה גם איזור הפעולה האחרונה.
פרשי״האוויר של צד,״ל נחתו בחירבת־פינן,
כשכוח־חסימה נוחת בוזאדי־דנא, כדי
למנוע תיגבורת מכפר־דנא. בסיס־החבלנים
כלל במקום זה חירבה אחת ואוהל אחד.
אולם החבלנים עצמם התמקמו בראשי־הצוקים,
במאהל־קיפוד של שמיכות.
בפעולת־הטיהור הקצרה, אותה ביצעי
החיילים במקום, הצליחו אנשי־צה״ל לחסל
את הבסיס. חלק מן החבלנים ששהו במקום
הסתתר במערה סמוכה. אנשים אלה סירבו
לצאת כששמעו את קריאות הרודפים אחריהם,
הם הושמדו בתוך המערה, בשהוטלו
עליהם רימונים ופי־המערה פוצץ בחומר
נפץ. מעריכים את מספרם בחמישה.
לאחר הצלחתה של פעולת פרשי־האוויר
— שבוצעה, הפעם, ללא סיוע של כוחות
אחרים — ניראה שצה״ל יאמץ לו את
שיטת הרדיפה הצמודה במלחמתו בחבלני
ארגוני־הטרור הערביים.

אנשים
כל חגיגות הצמרת
היד. זד, שבוע גדוש אירועים לראשי
המדינה ולעסקניה. מדי יום היד, עליהם
לרוץ לאירוע ציבורי אחר. ממסיבת־קוקטייל
של הוועידה הכלכלית, מיהרו להצגת־בכורד,
של סרט חדש ומשם לשלוש חתונות ציבוריות.
כי מלבד עמום בן־גוריון, השיאו
השבוע את בנותיהם גם ח״כי מע״י, מנחם
בהן, ויו״ר הכנסת, קדיש לוז. חתונת־בתו
של כהן (ראה רחל הנזרזזלת) נערכה
בערב־החתונה של גליה כן־־גוריון. כדי
למנוע פיצול־האישיות מהאורחים המשותפים,
נפגשו שני המחותנים שבוע לפני החופות
ותיאמו ביניהם את מועדי־החופות — בהפרש
זמן של חצי שעה. קדיש לוז, לעומת
זאת, השיא את בתו חנה לרופא ד״ר
אלכסנדר רביץ ,,יום מאוחר יותר• .
טדי קוללן, ראש־העיר ירושלים, ניראה
נבוך כאשר הבחין באורחי הוועידה הכלכלית
הבאים למסיבה שערך למענם במוזיאון
ישראל, שעד, לפני הפתיחה הרשמית.
פתיחת־ד,מסיבה נדחתה, אומנם, בשעה מכפי
שתוכנן תחילה — אך חלק מהמוזמנים לא
קיבלו את ההודעה על כך, טדי לא נבוך,
אירח אישית את הבאים, הצליח בהזדמנות
זו להוציא מכמה מהם תרומות של יצירות־אמנות
למוזיאון ישראל • .בערב־ראיונות
שנערך בבאר־שבע, הופיעו פוליטרוק ה־פלמ״ח
לשעבר, כני מהרשק, ומפקד
הלח״י לשעבר, נתן ילין־מור. מהרשק
דיבר ראשון, כשילין־מור מאזין לו מהשורה

גאון ופריטה

סרן רוחמה צפריר

תסרוקת חדשה —

— שמלה חדשה

הזה.״ מערכת על המשטר השיבה לקישון:
״מי שמשכיח את העובדה שתוך חיוב בנייה
סוציאליסטית נקטו מפ״ם והשומר־הצעיר
בידם אמת־מידה של ביקורת ושל חירות
השיפוט העצמי ...מי שנוהג כן, הרי
הוא גונב דעת ומטעה במזיד.״

כל מתיחות אפריל
נידמה שלעולם לא יסתימו הפאטנטים, אותם
מסוגלים אנשים להמציא ביום המתיחות
הבינלאומי — ד,־ 1באפריל. ועד כמה שאנשים
נזהרים ביום זה, שלא ליפול בפח, הם
מתפתים כל פעם מחדש להאמין _ ולן
גם בדברים האבסורדיים ביותר. השחקנית
או ר ה מו רג, המופיעה בתיאטרון דורות
בהצגת על בנות וצנחנים, בישרה כ־ן
באפריל לכל חבריה בהצגה, כי חנות
ארנקים ברחוב דיזנגוף ביקשה להודיע שכל
שחקני־ההצגה זכאים לקבל בחנות ארנקים

חתני־שמחה כהן ולוז
תיאום בין החופות

הראשונה. אבל כשילין־מור עלה לדבר, החל
בני מהרשק משסע אותו בצעקות. המראיין,
העיתונאי מרד כי (״מוסקה״) א ר צי א לי,
ניסה להשתיק את מהרשק בהזכירו לו,
כי ילין־מור לא הפריע לו שעה שהוא
דיבר. שיסע אותו גם ראש־עיריית בא—
שבע לשעבר, דויד טוכיהו :״הוא לא
מפריע לילין־מור לדבר, הוא מפריע לי
לשמוע!״

כל הספדי מפייס
בעל הסטייקיה בכיכר מלכי־ישראל בתל
אביב, יעקב רונן, החליט לעסוק, בעיסוק
צדדי — הפצת ספרים. הוא חתם על חוור,
עם הוצאת שוקן, לפיו נימסרה לו ההפצה
הבילעדית למקומות מאורגנים של ספרו
של שבתאי טבת חשופים בצריח. ביום
הראשון בו התפרסמה הודעה על כך,
התקשרה עם רונן המיליונרית הירושלמית
גיטה שדובר, רכשה אצלו כמות ניכרת
של ספרים עבור כל פצועי מלחמת־ששת־הימים
השוכבים בבית־ד,חולים הדסה בירושלים.
החיילים הפצועים, ידע^ להעריך את
מיבצעה של המיליונרית: כל אחד מהם
כתב לה מיכתב־תודה נפרד • .ישראלי שמצא
עצמו מסוכסך עם מפ״ם, היה השבוע
הפיליטונאי אפרים ק ישון קישון, ש־פירסם
במעריב פיליטון על מפ״ם, בו הזכיר
למפלגה את חטאי אבלה על מות סטאלין,
בזמנו, זכה למבול התקפות אישיות בביטאון
מפ״ם, על המשמר. קישון השיב במיכתב־תגובה
:״מנהיגים יהודיים שמצאו לנכון, אך
מספר חודשים אחרי משפט־ד,רופאים במוסקבה,
לומר שעם מות סטאלין, ירד אסון
גדול על האנושות המתקדמת ,,פסלו את
עצמם, בעיני, לשמש הורה ומדריך לדור

ותיקים, חינם אין כסף. לאורה היה גם
הסבר למתנה נדיבה זו: מאחר שאחת הדמויות
במחזה נקראת בשם בעל אותה
חנות, רוצה האיש להודות, בדרך זו, על
הפירסומת שעושים לו בהצגה. למחרת,
הופיעו כל שחקני ההצגה בחנותו, תבעו
את המתנות שהובטחו להם. כאשר התברר
להם כי נפלו קורבן למתיחה — לא סלחי
לאורה. השחקנית הוותיקה חינה רוזד*
בפקח, מהנהלת התיאטרון אינה מדברת
עימד, עד עצם היום הזה • .הגדיל לעשות
יותר מכולם ניקי אהרונוב, אחד
ממנהלי המיסעדה ירדן. כאשר צילצלו
אליו, בראשון באפריל, נציגי התעשייה
הצבאית והזמינו אצלו ״שולחן לעשרה אנשים״
,השיב להם אהרונוב :״סליחה, כאן
זה לא נגריה • .הסופר והצייר עמוס
אריכא החליט השבוע לבקר במקום בו
רוקדים. עמוס, שמונה לאחרונה כדובר משטרת
תל־אביב, בדרגת רב־פקד, החליט לר־

אילנית * דל ה בדוקלין
אחרי תשעה חודשי העדרות חזרו
לארץ חנה חטלמה צח, שאיש אינו
מכיר אותם בשמותיהם אלה —.אלא
רק בשם המיסחרי שלהם: אילן ואילנית.
במשך חודשים אלה היה הצמד
כוכב תוכנית־המיוסיקול של יונ
מספרת
אילנית :״תארו לעצמכם,
ערב אחד מה מצאנו בבית־השימוש? —
ציור גדול של צלב־הקרם!״

תן ברמץ.

בניגוד לשאר הצמדים המתגלים בארץ
אך קוצרים הצלחה בחו״ל, התגלו שני
האילנות דווקא בחו״ל, כשערכו את
הופעת־הבכורה שלהם במארסייל לפני
שנתיים, בעוד שלקהל הישראלי לא
ניתנו עוד הרבה הזדמנויות לשמוע
אותם. אבל עתה, גם אלה שכן שמעי
אותם, לא יכירו אותם עוד. חנה״אילנית,
שהיתר, פרגיה צעירה בת 17 כאשר
החלה את הקאריירה שלה, הפכה
לאשה קטנה בת .20 השהות הארוכה
בניו־יורק הטביעה עליה את חותמה.
היא בגרה, יפתה, למדה להתלבש
ולהתאפר ושירתה השתפרה עד־כדי־כך,
שאפילו הניו־יורק טייטס ניבא לה
עתיד גדול בזימרה.
במצב בו נימצאים כימעט כל הצמדים
והזמרים הישראליים בחו״ל, קפצו האמרגנים
על הצמד שהגיע כעל מציאה
גדולה — ולחצי השנה הקרובה כבי
יש להם בארץ תוכנית גדושה, שהתחילה
עם הופעתם, השבוע, בפני צועדי־הגדנ״ע,
לפני צאתם לצעדה.
מאוחר יותר הם ילכו שוב בדרך כל
זמרי ישראל — וינסו את מזלם בחיו״ל.
אמרגנים על הצמד שהגיע, כעל מציאה
כי הם נשואים כבר שנתיים, וטרם הצליחו
לנהל חיי־משפחה סדירים. וזה
בייחוד לאור החוויה המזעזעת שהיתר,
להם כשהופיעו באזליטפיה בפאריס.

אות כיצד ׳מתנהלים החיים^בדיסקוטקים
— נגדם יצאה משטרת תל־אביב במלחמת־חורמה.
הוא ביקר בדיסקוטק של פרדריקה,
נהנה ורקד, וכעם כמו יתר האורחים, כאשר
שוטר בא לסגור את המקום — בדיוק בשעה
שתיים אחר חצות • .אולם ביקור זה לא
הפריע, השבוע לסגור סופית את הדיסקוטק
של מאנדי ריים־דייווים. מאנדי החליטה
להעתיק את פעילותה לערים אחרות
בארץ. כתחליף לדיסקוטק הסגור בתל־אביב
היא תפתח, השבוע, שני דיסקוטקים אחרים:
האחד בירושלים והשני בנתניה, שם אין
המשטרה מקפידה על הוקי־העזר העירוניים.

כל תסרוקות הבוהמה
במצב מביך מצא את עצמו הבמאי
הצעיר יוסן 6מונדי, כאשר הכין מערכון
של המחזאי מיכאל אלמז, בשם פרוטוקול
מהאינקביזיציה, לקראת הצגתו בקפה־תיאטרון
של מלון הילטון. במערכון יש קטע בו
נושך התליין הכנסייתי, דן שורר, את
רגליה של השחקנית החייבת לגלם את
תפקיד-ד,קורבן. ברוריה אביעזר, ש־ניבחרה
לתפקיד זה, סירבה לשחק את
הקטע — ומונדי נאלץ להחליפה כשחקנית
צעירה אחרת — רחל לוי. אך גם רחל
הסכימה למלא את התפקיד רק בתנאי
ששורר ישך אותה ״בצורה סמלית בלבד״.
#איש לא התפלא כאשר השחקן־זמר
יהורם גאון הופיע לבכורת סרטו של
מנחם גולן, טוביה ושבע בנותיו, בתסרוקת
חדשה. הסיבה לכך היתד, צמודה
לו — חברתו החדשה, הספרית, פריטה.
י • גם השחקן ליאור ייני, המופיע
בתפקיד ראשי במחזמר אי לייק מייק, ניסה,
השבוע, לשנות את תיסרוקתו. הוא הגיע
למסקנה כי שיער מקורזל כשלו אינו הולם
את תפקיד התייר האמריקאי שהוא ממלא
במחזה. ליאור הלך למספרה, כדי ליישר
את שערותיו, לא הפסיק למרר כל הזמן
בשעת ההחלקה :״מה תגיד נעמי? מה תגיד
נעמי?״ הכוונה, כמובן, לאשתו, נעמי
פולני אורחת אחרת אשר הופיעה
בבכורת הסרט טוביה, היתד, סרן רוחמה
צפריר, מי ששימשה כמזכירתו של
הרמטכ״ל, יצחל! רכין, מנהלת כיום
לישכתו של הרמטכ״ל החדש, חיים גר־לב.
רוחמה שהופיעה עד כה לכל מאורע
במדיה הצבאיים, באה הפעם לראשונה
בשמלה, אותה רכשה במיוחד למטרד, זו,
באחד הבוטיקים. הסיבה: היא מתכוננת
למסע־הרצאות מטעם המגבית, בארד,״ב.

פסוקי ה שבוע
• סגן שד־החינוד, איטר ידלין :
״לא יתכן שהמפקדים בצה״ל יהיו מבני
מישמר־העמק ואילו החיילים בני מגדל-
העמק.״

אילן ואילנית
נסיון מזעזע

• ח ״כ מע״י מרדכי כן־פורת,
בראיון פומבי :״גולדה ופרס עושים האחד
לשני צרות, במזכירות המפלגה. אך נידמה
לי ששמעון עושה צרות גדולות יותר.״
העולם הזה 1597

1X3

נמה מהסוחת הנמוס־מ !!1תו של ה8סע שהעדה את ד״ן
לנס שו־הנסחוו -ונימעס הנו א1ת! לראש־ה^משלה
ככר נכתב הרבה על מלחמת־ששת־הימים.
דרף אגכ נכתב גם על הימים שקדמו למלחמה.
השכוע, עומד להופיע ספר, המוקדש
פולו דווקא לימים שקדמו למלחמה .״לקראת
שעת האפס״ של שלמה נקדימון הוא תיאור
מרתק של תופעה חסרת־תקדים בתולדות
המדינה: כיצד הצליחו מנהיגי־האופוזיציה
כעזרת גייס חמישי כתוף הממשלה -
לבצע הפיכה כצמרת השלטון. נקדימון
( ,)31 סופרו המדיני של ״ידיעות אחרונות״,
ך * דראמה מתחילה ב־ 22 במאי, במיזנון הכנסת. זה עתה
ן ) סיימה המליאה את הדיון הראשון המוקדש׳׳לאפשרות
שתפרוץ מלחמה. ליד אחד השולחנות נראים מנהיג גח״ל
מנחם בגין, ואיש המפד״ל יצחק רפאל.

רפאל חוזר בפני בגין על השקפתה הנודעת של מפלגתו,
כי מאז הקמתה נמצאת ישראל במצב חירום, ומן הדין כי
סיעות האופוזיציה הציוניות יהוו חלק בלתי־נפרד של הממשלה•
ועתה, כאשר האוייב ניצב בשער ומאיים בהשמדת
ישראל, הגיעה השעה להקמת ממשלה כזו.
״לדעתי, עתה הוא הזמן לכו,״ אומר רפאל.
בגין, המורגל מאז ומתמיד לעמוד בראש המחנה האו־פוזיצ׳־וני,
אינו משיב — למרבה ההפתעה — בשלילה. חומרת
המצב נהירה לו היטב, ואמונתו בממשלה מעורערת.

רפאל משער, כי אי־סירובו של בגין פותח פתח למיפנה
פוליטי חסר־תקדים בישראל. הוא הולך׳ ללחוש גם על אוזנו
של מזכיר רפ״י, ח״כ פרס, בעניין זה. אף הלה אינו מתייחס
בשלילה להצעה.
מכאן קצרה הדרך להידברות השניים יחדיו. בפגישה משולשת
אומרים בגין ופרס לרפאל, כי עלול להיווצר רושם
שסיעותיהם ״נדחקות״ לממשלה, בעוד הוא עצמו יודע שאין
לדבר שהר. מה עושים, איפוא, כדי להשיג את המטרה?
בתלת־שיח זה, הנערך בבנין הכנסת, מוצע, כי רפאל בהיותו
מוסמך לכך, ישגר אל השניים מיכתב בשם סיעת
המפד״ל, בתוקף תפקידו כיו״ר־הם יעה, ויבקשם להצטרף ל
אינו
משתמש כמילה ״פוטש״ .זוהי מילה
שווייצית, שפירושה הפיכת השלטון כעזרת
הצבא. אבל אחרים מבין גיכורי־הספר משתמשים
כמילה זו. על טיב האינפורמציה
הכלולה כספר יכולה להעיד גולדה מאיר.
כישיבה המכרעת של מזבירות־מפא״י, ערב
המלחמה, היא השביעה את חבריה לכל
ידליפו החוצה את תוכן הדיונים .״אמש,״
היא מגלה ,״עוד בטרם סיימנו את הישיבה,
הכל היה בידי העיתונאי נקדימון״.
ממשלה. רפאל אינו מהסס, ומסכים מייד להצעה זו.

**שהו דומה מתרחש במחנה שכנגד. באותו ערב עצמו
נוסע לוי אשכול לתל־אביב, בחברת מנכ״ל משרדו, ד״ר
יעקב הרצוג, ומזכירו המדיני אביעד יפה.

תוך חילופי־דיעות מנצנץ רעיון במוחו הפורה של ד״ר
הרצוג. סמוך לתל־אביב אומר הרצוג לאשכול :״בין אס
יוחלט לפעול ובין אם יוחלט שלא לפעול, חיוני הדבר שננהג
כמו שהיה באנגליה בימי־ד,מלחמה. מן הדין להזמין כבר
עתה את נציגי האופוזיציה להיות חברים בוועדת־השרים ל־ענייני־ביטחון.״
אשכול
מאזין בתשומת־לב ניכרת לדברי הרצוג .״אס איז
א געדאנק,״* אומר אשכול באידיש.

״עדי, צריך לצרף את נציגי האופוזיציה להתיעצות,״ מורה
אשכול למזכירו המדיני.
אולם תחילה מתבקש עדי יפה להתקשר עם מזכירת מפא״י,
גברת גולדה מאיר, לקבל את הסכמתה לכך, ורק לאחר מכן
לזמן את נציגי גח״ל ורפ״י להתייעצות האמורה.

** כל זה

רחוק מאוד מלספק את דרישת יריביו של

אשכול.

בלישכת שר־הפנים בירושלים, נאספים ראשי ״מועדון ש*

זהו
רעיון.

עץ התעלף-הריס מתהבטקט
סיפור העלילה העיקרית מתובל בעשרות
פרטים פיקנטיים על הגיבורים הראשיים.
במה מה ם זבו לפירסום בשעתו, אחרים נח שפים
לראשונה בספר זה. בין השאר— :
בישיבת המטכ״ל, למחרת סגירת מיצרי טיראן על־ידי
המצרים, דנים אלופי צה״ל בהידרדרות המצב. לפתע חש
רב־אלוף יצחק רבין ברע. הוא נלקח לביתו, נבדק
על־ידי קצין־רפואה ראשי, אלוף־מישנה ד״ר אליהו
גילין, המצווה עליו מנוחה
נפשית. הדרגים הגבוהים מחליטים
לאפשר לרמטכ״ל מנוחה
בת יומיים־שלושה, עד שיתאושש
מתשישותו. מנתקים
את קו הטלפון לביתו ואומרים
לבוא עימו במגע. כעבור 30
שעות מתאושש רבין וחוזר לעבודתו.
גורם ההתמוטטות :
חוסר שינה, ועישון סיגריות
בשרשרת 9 .באחד מימי־ה־מתיחות,
מתכנסת ועדת־החוץ־
והבטחון של הכנסת, לישיבה
בקריה. הישיבה מתחילה בשעה
ארבע אחרי־הצהריים, ביום
שישי, וגולשת לשבת. ח״כ יצחק רפאל מ־המפד״ל
דורש לשמור על קדושת־השבת ולא לחללה על־ידי
רישום פרטיכל של הישיבה. הוא גם תובע מהחברים
המעשנים להפסיק את העישון. המעשנים נענים, יוצאים
מדי פעם החוצה. יו״ר הוועדה, דויד הכהן, מתנגד
להפסקת רישום־הפרטיכל. רפאל עומד על דעתו בתוקף,
ודרישתו מתקבלת. וכך אין רישום מדוייק של מהלך
אחת הישיבות המכריעות מימי הכוננות. ס ב־ 27 במאי
קיבל לוי אשכול את שגריר ברית־המועצות בחדרו
שבמלון דן, כשהוא לבוש פיז׳מה. מפאת השעה המאוחרת
(שלוש לפנות בוקס, אי״אפשר היה להגיש כיבוד.
יש רק כד מיץ, שנשאר מפגישה קודמת — ושתי כוסות
נקיות. אשכול והשגריר מרודים את צימאונם. אך גם
מנכ״ל משרד־החוץ ומלודהו של השגריר צ׳ובאחין רוצים

לשתות. מזכירו של אשכול, עדי יפה, מארגן שני
ספלים, המשמשים בדרך כלל לציחצוח שיניים 9 .בישיבת
הממשלה הועלתה הצעה, כי תישלח ״ספינת־מיבחן״
דרך המיצרים. אם יפתחו עליה המצרים באש — תגיב
ישראל במלחמה. שר־העבודה יגאל אלץ התנגד לכך:
״זה כמו לשלוח מיברק של הרמטכ״ל הישראלי ל־רמטכ״ל
המצרי על מועד פתיחת־המלחמה מציתו!״ 9
לכל צרותיו של אשכול, נוסף כאב מוחשי ביותר: שיניו
כואבות לו, והוא חייב להתפנות, בין ישיבה לישיבה,
לביקור אצל רופאו 9 .כדי להסביר מדוע דרוש מנהיג
היודע להכריע מהר, סיפר ח״כ רפ״י יצחק נכון
כיצד טילפן אליו מפקד חיל־האוויר לשעבר, דן טול׳
קוכסקי, ביום פרוץ מיבצע סיני .״יצחק,״ אמר טול־קובסקי
,״איני מוצא את הרמטכ״ל. לא מן הנימנע כי
המצרים עומדים להפציץ את תל־אביב. אם מטוסינו
ימריאו תוך 10 דקות, נספיק לתפוס אותם בשדות־התעופה
שלהם. אני מבקש אישור להפציץ את קאהיר.
אני מבקש תשובה תוך עשר דקות עד רבע שעה.״ נבון
העיר את דויד בן־גוריון
משנתו, סיפר לו על פניית
טולקובסקי, והמתין לתשובה.
בן־גוריון חשב רגע קט והשיב
:״לא.״ ״מדוע?״ שאל
נבון. בן־גוריון :״המצרים אינם
צריכים לדעת עדיין שזו
מלחמה, אלא יחשבו שזו פעולת
תגמול גדולה. הפצצת בירה
זו מלחמה. אם הם יפציצו
אותנו, אז נפציץ אותם9 ״.
הכל נגמר. זה עתה הודיע לוי
אשכול למזכירות־מפא״י, כי
הוא ניכנע. הוא מוכן למנות
את משה דיין. מחיאות־כפ־יים
באולם. גולדה מאיר מברכת את הממשלה. החברים
עוזבים את האולם. מרים אשכול, רעייתו של
ראש־הממשלה, יוצאת מחדרו של ראש מחלקת האירגון
ומצטרפת לבעלה, כשעיניה זולגות דמעות.

לוש הסיעות המהפכניות״ — גח״ל, מפד״ל ורפ״י — כדי
לשקול את צעדיהם הבאים. המטרה ברורה :״יש לחולל שינויים
בצמרת המדינית.״
בגין וחבריו מגיעים לפגישה זו, לאחר התייעצות מוקדמת)
שקיימו ביניהם. ראש־האופוזיציה סובר, כי ״יש לנקוט צעד
שיהיה בו מן ההלם. זאת כדי לעקור מלב הגורמים המוסמכים
את ההרגשה, שהעסקים הם כרגיל.״
״אשכול היה שנים כה רבות שר אצל בן־גוריון; אולי
יסכים לכך גם עתה,״ אומר בגין. אנשי־המפד״ל מתייחסים
לכך בספקנות מרובה, ואינם מוכנים לפנות לאשכול בהצעה
מעין זו. בגין מבקש לשכנע את שר־הפנים, משה חיים שפירא,
אולי יסכים הוא לנסות ולשכנע את אשכול לכך. שפירא
הופך את הקערה על פיה; הוא אומר לבגין :״אדרבא, תלך
אתה, הלוואי ותצליח. אני לא אציע זאת לאשכול.״ עם זאת
הריהו מוכן לדבר עם בן־גוריון, ולהציע לו לכהן כשר־ביטחון
בממשלתו של אשבול. כאן נשמעה הערתו של פרס:
״כן, אבל בן־גוריון לא יסכים.״ משיב שפירא :״אבל אני
מוכן ללכת לבן־גוריון, ולדבר על ליבו שיסכים. אני גם
מוכן לדבר עם אשכול בכיוון זה.״
הפגישה מגיעה לסיומה. בגין, מסמיך את פרס להעביר
באורח רשמי לבן־גוריון את הצעתו, בדבר שובו להגה שלן
ראש־הממשלה לשעבר .״אם מר בן־גוריון יהיה מוכן לשוב
לראשות הממשלה, אהיה אני מוכן להציע את מועמדותו.
ואם יהיה צורך בכך, הרי גם בפומבי,״ אומר בגין לפרס .׳
הפעם מצליח פרס. בן־גוריון אומר ״כן״ להצעה, לפיה
יכהן כראש־ממשלת ליכוד לאומי, כשסגנו בה יהיה אשכול.

**;הב כגי נפגש עס לוי אשכול, מנסה לשכנעו לכהן׳
כסגנו של בן־גוריון.

כצפוי, משיב אשכול בשלילה. אלף ואחד נימוקים היו
בפיו של ראש־הממשלה ושר־הבטחון, מדוע לא לקבל את
ההצעה של בגין, ולהתמנות כסגנו של הקיצוני ביריביו.
ואז, מציע בגין לאשכול הצעה אלטרנאטיבית, לפיה יכהן
בן־גוריון כשר־בטחון בממשלה, בראשות אשכול.
גב הצעה זו נדחית על־ידי אשכול. באידיש עסיסית השגורה
בפיו, הוא מנמק באוזני בגין כי ״שני הסוסים האלה
(קרי: אשכול ובן־גוריון) לא יוכלו עוד לעולם למשוך
עגלה אחת...״
״הנה,״ אומר אשכול, כבר ראינו מה היה המצב כשמשה
שרת המנוח היה ראש־ממשלה ובן־גוריון כיהן כשר־בטחון
בממשלתו; כמה שפך את ד מו
*י* מס?ןמקכלתנופה. עוברים שלושה ימים של פעי!
) לות קדחתנית, בה מצטיינים בעיקר שמעון פרם ושר־הפנים
חיים משה שפירא. אשכול עדיין לא תופס את מלוא
הרצינות של המסע.
מזכירות־מפא״י מתכנסת לישיבה בתל־אביב, בראשותה של
גולדה מאיר. בפעם הראשונה נראים הדברים כהווייתם. חברי
המזכירות מבינים, כי מנסים להפיל את הממשלה. סגן
ראש עיריית תל־אביב, אברהם עופר, מצהיר שהיה מקבל
בברכה הרחבת־הממשלה בצורה תקינה .״אבל זה לא יכול
להיות פוטש ו״
פינחס ספיר :״מי שחושב שהדיבור נסוב על צירוף ו־תיגבור
— הוא טועה. הדיבור הוא על מיקוש הממשלהו״
(המשך בעמוד )43

וארוקן1
בי ת

הוצאה

לאור

מגיש ל ק הל הקור אים שוחרי
הסיפרו ת ה ארוטי ת שתי יצירות
קל סיו ת — לראשונה בעברית.

עינוגי״וזתורכי
צרור אגרות כתובות בידי עלמה אנגליה
צעירה שנשבתה על־ידי שודדי ים תורכיים
ונמסרה כדורון לד״י שליט אלג׳יר.
ספר זה נכתב בעילום שם — או יותר
נכון, מעולם לא נקבע, בוודאות, מי היה
הסופר המוכשר. המהדורה הראשונה
הופיעה בלונדון בשנת . 1830

״המאפיין בספר זה הם הפרטים המלאים
של שוד הגיבורה, המופקרת לתאוותיהם
החושניות של התורכים, והעובדה
שתיאורים אלה נמסרים בספר בפשטות
ובלהיטות — משמשת ערובה
למהימנותו של הספר״.
נך נותב, בשנת , 1893
המו׳׳ל של ״מהדורת אמסטרדם׳׳

בעברית לא ראה אור עד ליום הזה.
זוהי הופעת־הבכורה שלו לקהל הקוראים
הישראלי.

במדינה
(המשך מעמוד )32

הקראים נטלו תעודת־גירושין שהופקדה
בידם על־ידי שר־הדתות, רשמו עליה את
שמותיהם של מורים ואשתו, ושיגרוה
בדואר לבעל. ממש ימות המשיח.
מלחמה כמדינה בולה. מורים לא
ויתר. העניין הפך אצלו לדיבוק ממש. במרוצת
שנת 1965 להם במדינה כולה: בעדה
הקראית, במשרד־הדתות, במשרד הפנים,
שהסתמך על תעודת־הגירושין ורשם בת־עודת־הזהות
של שרה את המילה — גרושה.
בפברואר 1966 הונחתה עליו מהלומה
נוספת. אשתו, שלפי מיטב שיפוטו וביטחונו
הייתה נשואה לו — נישאה בחשאי
לאחר. לשווא ניסה מורים להתריע בפני
משטרת רמלה, שם נערכה החופה, כי למעשה
זוהי ביגאמיה. איש לא הקשיב לו.
למעשה, רמזו לו השוטרים בבירור שמוטב
שיעזוב לצמיתות את שטח־שיפוטם.
מרזוק הנואש עשה זאת. הוא חזר לו
לאשדוד, החל לעבוד בנמל. הוא התרחק
מכל ידידיו, הפך למריר ופרוע. הרכילות
שזרמה אליו מרמלה סיפרה כי אשתו, שנישאה
לבן־עדתו חיים פורטונה, יולדת מדי
שנה ילד — הגדישו את כוס־התרעלה שלו.
מרים לא בהדה ברומאן. האסון
החל להתבשל לפני חודשיים. מורים ניכנס
לבית־ד,חולים אסף הרופא, לניתוח. בין האחיות,
המטפלות בו, נמצאה גם מרים פרץ.
מורים חשק באחות הצעירה והיפה, המשיך
לבקרה גם לאחר שנסתיים אישפוזו בן
עשרת הימים. מרים לא בחלה, אף היא
בקשר רומאנטי עם הצעיר הקראי. הפריעה
לה רק עובדה אחת: מצבו המשפחתי.
רוחה של שרה שבה ועלתה מנבכי־העבר.
מרים סירבה להתעסק עם גבר נשוי.
אך מורים מרזוק לא היה נכון לוותר על
אהבתו החדשה. היה לו כבר ניסיון רע.
וכך, במוצאי השבת, לקח את האקדח
ונסע לבקר, בפעם האחרונה, את אהובתו.

ארוטיקה, מין ותרבות
מודרנית

הקדמה מאת: ג .ק א סי ם

איך ניראה הטכס הגדול של הקרבת
קורבן־הפסח? במקורות היהודיים, אפשר

פ ש עי אהבה
״איזה טעם היה בתענוג — אלמלא היה
מלווה בפשע״ ,מילים אלה, שרשם המר קיז
דה סאד בפתח ספרו ,״פשעי האה בה״
,הינן תמצית קולעת של השקפות
האיש, שהפך שם נרדף לסאדיזם, שטניות
ופריצות מינית העולה על כל דמיון.
דה־סאד, הוגה־דעות, פילוסוף ציני, הקדים
בדיעותיו וברעיונותיו המהפכניים
את ד״ר פרויד, ד״ר קינסי, הסופרים
הנרי מילר, ז׳נה ואחרים.
את שנות חייו המאוחרות בילה במוס דות
סגורים, בתי־כלא, ביניהם בכלא
הבסטיליה, בו כתב א ת מרבית יצירותיו
שהקנו לו שם־עולם, כ״זוסטין״ ,ז׳ולייט״
ו״ 120 הימים של סדום״.
השקפת עולמו :״איזה טעם היה בתענוג
אלמלא לווה בפשע״ ,מוסיפה להעביר
צמרמורת וזוועה בלב הקוראים, אף
עתה 150 ,שנה לאחד מותו.

דה סאד -המרקיז האלוהי
הקדמה מאת: ג .ק א סי ם
100 הקוראים הראשונים שירכשו את
שגי הספרים ישירות מבית ההוצאה
לאור, יקבלו תשורה חינם את הספר:

״הגן המבושם״ -המדריך הקלפי
לאמנות האהבה.
שלו(1י) אגרת־דואר בסך — 5.ל״י לפי המען:

״ארוס״ בית הוצאה לאור
ת״ד , 16058 תל־אביב.
אל תשכחני) לציין את השם והכתובת בבירור

איך להקריב קורבן

כל־כך, עד שלא ניראה דשא, כי
למצוא בעיקר הוראות לביצוע הטקס. אך הריבוי
העדות החיה והמלאה ביותר, על ביצועו כולו הפך לבן מלבניות הצמר.
ובהגיע יום העשור, היו יוצאים כולם
הלכה למעשה, נתן דווקא עד־ראייד, זר,
ארוליוס מרקום, קונסול רומא בירושלים, לקנות הזבח הנקרא אצלם פסח. ובהגיע
יום י״ד לחודש היו עולים במיגדל גבוה
בימי בית שני.
וזו עדותו, שנכתבה במקורה שבמיקדש. קראוהו העברים לול, וכבש
כלאטינית, ותורגמה כבר אז ל שלו עשוי כמין קאנפנאריו שלנו, ושלש
חצוצרות של כסף בידו ותוקעים, ואחר
עברית :
ענין קורבן־הפסח, כפי מד, שראיתי ו תקיעה מכריזים ואומרים. :עם ה׳ —
הוגד לי כולו, הוא באופן זה: כשמגיע שמעו! הגיע זמן שחיטת־הפסח לשם מי
ראש־החודש הנקרא אצלם ניסן, יוצאים ששיכן שמו בבית הגדול והקדוש הזה!״
ובפתח העזרה הגדולה היו עומדים
רצים ושלוחים במאמר המלך והשופטים
לכל סביבות־ירושלים, שכל מי שיש לו שנים־עשר. לויים מבחוץ וגזרי־כסף בידם,
מקנה צאן ובקר ימהר להביא המקנה, כוי ושנים־עשר מבפנים וגזרי־זהב בידם. אלה
שימצאו עולי־רגלים די זבחיהם וגם למא שבחוץ — ליישב הנכנסים, להתרות בבאים
כלם, כי העם רב מאוד. וכל מי שלא היה שלא יזיקו זה לזה מרוב המהירות והפחז,
בא לזמן הקצוב, היד, מחרימים כל ממונו ושלא יכנסו בערבוביה ויביאו למחלוקת.
וכבר אירע בפסח אחד שמעכו שם זקן
לקדשי־הבית.
ואז היו כל אנשי מקנה ממהרים ובאים. אחד עם קורבנו לרוב הלחץ.
ובנחל סמוך לירושלים היו מעבירים המקנה
והעומדים מבפנים — היו גם ליישב
בנחל, כדי שירחץ וינקה מכל ליכלוך. היוצאים שלא ידחקו זה לזה. וכן היו
ובהגיעם להרים אשר סביב לירושלים היי נועלים שערי העזרה, כאשר ראו שנכנסו
מה שיש די בפעם אחת.
בהגיעם אל מקום ו־,שחיסר ,,שורות־היו
בכפות של כסף
שורותשל כהנים,
וכפות של זהב בידם. שורד, שהתחלתה של
כסף — כולה של כסף, ושל זהב — כולה
של זהב. וכל זה להידור ותפארת.
וכל אחד מן ד,כד,נים שבראש השורה
מקבל כף אחת מדם־השחיטה מותנה לחבירו,
חל איסור הטומאה על כל יהודי העולה
וחבירו לחבירו, עד סוף־השורה, עד מקום
להר־הבית.
המיזבח.
הרב הכהן הביא דוגמאות, שאכן
והכהן שבראש־המיזבח היה מחזיר הכף
המשיכו יהודים להקריב קורבנות־ריקם
מותנה לחבירו, וחבירו לחבירו עד
פסח על הר־הבית, שנים רבות אחרי
החורבן. הוא ציטט הוראה של הקיסר
סוף, באופן שכל כהן וכהן היה מקבל כף
הרומאי יוסטיניאן, האוסרת על יהודי־אחת
מלאה ומחזיר כף אחרת ריקנית. ולא
ירושלים שחיטת־קורבנות בי״ד בניסן,
היה זה להם עיכוב: כי היו כל־כך זריזים
והמזהירה, כי כל העובר על איסור זה
בעבודה זו, עד שהיו הכפות ניראות רצות
ייקנס בקנס עצום. מכיוון שיוסטיניאן
ובאות כחצים ביד גיבור. ושלושים יום
משל כ־ 500 שנה אחרי חורבן בית־מקודם
היו מרגילים עצמם בעבודה זו.
המיקדש, רואים בהוראה זו ד,ויכחד״ כי
ושם שני עמודים גדולים גבוהים, ועליהם
יהודים המשיכו להקריב קורבנות —
שני כד,נים בחצוצרות של כסף בידם,
כיחידים, בלי פירסום, ובהסתר.
ותוקעים בהתחלת קורבן של כל כת וכת,
אם כן — מדוע לא יחודש מינהג זה?
כדי להשמיע לכהנים העומדים שם על דוכנן
אחד מרבני בני־ברק, הרב מייזלס,
שיאמרו ההלל בקול רינה ותודה ובכל
תבע זאת בפירוש, בספר שהוציא לאור,
כלי־שיר אשר להם.
לא מזמן .״אומנם נכון,״ כתב הרב,
ואחר השחיטה היו יוצאים אל העזרות,
בהקדמה לספרו ,״זה יהיה פסח הבא
ושם כל הכתלים סביב משיני־ברזל ומזלגות,
בטומאה.״ אבל העלאת הקורבן — לו
לתלות הקורבן ולהפשיטו. ושם אגודות־אגו־גם
בטומאה — תביא לגאולה המיוחלת,
דות של מקלות, שכאשר לא ימצאו מזלג
ותהיה צעד ראשון לקראת בניית בית־פנוי
לוקח מקל אחד על כתפו ועל כתף
המיקדש.
חבירו ומפשיט, וניתן מה שראוי לתת

למזבח, ויוצא והולך בשימחה וטוב־לבב,
כמי שהלך למלחמה וניצח, כי דופי וקלון
ן • רב מרדבי הכהן, המכהן כראש
מתמיד היה ביניהם מי שלא קרב קורבן־
| ) המחלקה למחקר והסברה במשרד
הפסח במועדו.
הדתות, אינו סותר את דברי עמיתו
מבני־ברק. אבל הוא גם ניזהר מלהצטרף
והכד,נים, בשעת אותה עבודה, היו לובשים
לתביעתו. כי הוא אינו מסתגר בד׳
אדום, מפני שלא יראה דם אם יפול על
אמותיה של ההלכה, אלא גם מתחשב
הבגד. והלבוש קצר עד השוק, ועומדים
במציאות המדינית. במציאות זו, עריכת
יחפים, ובתי־היד עד הזרוע לבד, כדי שלא
שחיטה פולחנית בחצר החרם אל־שריף,
יעכב בשעת אותה עבודה; ועל ראשו
בין מיסגדי אל־אקסה וכיפת הסלע,
כובע קטן ושלוש אמות מצנפת קשור
עלולה להצית אש אנטי־יהודית ואנטי־סביבו.
ישראלית
בעולם המוסלמי כולו, ואף
והכהן הגדול היה לו ארבעים כריכות
לזעזע את העולם הנוצרי.
מצנפת, כפי מד, שסיפרו לי, והיא מצנפת
לכן הוא ממליץ לחכות שיתמלאו
לבן. והתנורים שהיו צולין בהם הקורבן היו
שלושה תנאים: שתיכון מלכות־שמיים,
על פתחיהם, ואחר הצליה אוכלים בקול
שיבוא דויד המלך, ושייבנה בית־הלל
ורינה ונשמע קולם למרחוק. ואין
המיקדש.
שער משערי־ירושלים שינעול דלת בלילי־הפסח
מפני כבוד העוברים ושבים כי רבו.

1נח נסח עי הו הניתן
** כשיו, שהר־הבית נימצא בידי ישר-
^ אל — האם יש לחדש בו את מינהג
שחיטת־ד,קורבנות? ובמיוחד: את מינה,ג
קורבן חג־הפסח?
שאלה זו מעסיקה רבנים רבים. כבר
נכתבו בחודשים האחרונים ספרים ומאמרים
לרוב — בעד ונגד — ואין
כל בטחון שאומנם לא יעלה קנאי דתי
להר־הבית, בי״ד בניסן, כשעימו כבש
וסכין־שחיטה.

ך * ש בו ע סי כ ם את הוויכוח אחד
( | מרבניה הידועים של ירושלים, החוקר
וההיסטוריון הרב מרדכי הכהן.
מבחינה הילכתית, פסק במאמר בשבועון
הדתי פנים־אל־פניס, איו כל מניעה להקריב
קורבן־פסח על הר־הבית. לראייה
ציטט אחד מראשוני־החוקרים של ארץ-
ישראל, רבי אישתורי ד,פרחי, שהתיישב
בבית־שאן לפני 642 שנים.
בספרו נפתור ופרח כתב הפרחי, כי
נסע לירושלים כדי להראות לאחד הרבנים,
הרב ברוך, את הגהות ספרו
לבדיקה. הרב ברוך סיפר לו, כי אחד
מגדולי היהדות של אותה תקופה, רבנו
חננאל מפארים, עמר לבקר בירושלים
69 שנים לפני כן, ואף הודיע על כוונתו
להקריב קורבנות בהר־הבית.
סיפר ד,פרחי :״כה טרוד הייתי במלאכתי,
שלא שאלתי אותו: מה נעשה
מטומאתנו? ואנה הכהן המיוחס?׳׳
רק בהיותו בדרכו חזרה לבית־שאן,
בדרך לפני שילה, התעכב על הבעייה.
כסי שהוא מדווח בכפתור ופרח :״נזכרתי
הלכה, שאין לחוש על ה טו מא ה,..
קורבנות־ציבור דוחין את השבת ואת
הטומאה.״
מכיוון שקורבן־הפסח, אינו נכלל בין
קורבנות־הפולחן של הכוהנים, על־פי
ההלכה היהודית — אלא נחשב לקורבן
של הציבור, מותר להקריבו גם כאשר

העולם הזה 1597

היאטוואיתבחיד־האויו, מורה להתעמלות
ך>* צעדה ה״,14
בירושלים -והיא:
שנערכה השבוע, היתר,
( ) אולי העצובה בצעדות שנערכו עד כה.
אומנם היתר, זו הגדולה בצעדות — למעלה
מ־ 18 אלף צועדים — חיילים, אזרחים,
קשישים וגדנ״עים — נטלו בה חלק. היא
היתד, גם המקורית בצעדות: בפעם הראשונה
לא הסתיימה בירושלים, אלא החלה בה,
ומסלוליה התמשכו על־פני השטחים המוחזקים,
שהיו בבחינת נופים חדשים למרבית
הצועדים, אך יחד עם זאת, ניטלה ממנה
עיקר חמותה ומשיכתה.
כי העיקר בצעדת־ארבעת־הימים אינו דווקא
בחוויית הצעידה המייגעת, או היבלות
הצצות בכפות־הרגליים עם כל קילומטר
העובר. ייחודה היה בכך, שהיא היוותה מיפי

הצעדה
גש חברתי המוני, בו התערבו אלפי צעירים
ומבוגרים מכל המינים והשכבות, במעין
פסטיבל ססגוני. היא היתה מיפגן של עליצות׳
עלומים ורוח ספורטאית.
מרבית הסממנים הללו נעדרו הפעם. כי
אלפי משתתפי הצעדה שוב לא רוכזו במחנה
ענק אחד, כדוגמת המחנות ביער חולדה
בעבר. יחידות החיילים הקימו בירושלים
מאהלים עצמאיים. האזרחים פוזרו על פני
כל העיר, בבתי־ספר ובמוסדות־ציבור אחרים•
כתוצאה מכך לא נרקם הפעם ההווי
המיוחד של הצעדה, כפי שהיה בשנים הקודמות.
בגמר הצעידה היומית התפזרו הצועדים
כבודדים או כקבוצות למשכנותיהם
הנפרדים, בילו את זמנם החופשי בחברת
האנשים, אשר עימם הם מבלים במשך כל
ימות השנה, התבדרו באותה צורה בה הם
מתבדרים בביתם: בביקור בבית־ד,קולנוע או
בישיבה בבית־הקפה.
גם מיפגש הצועדים עם העם נעדר הפעם.
מאחר שמרבית המסלולים עברו בשטחים
המוחזקים או דרך ישובים ערביים, שוב
לא חזרו המחזות של יציאת ערים שלמות
בפרחים ובכיבוד להריע ולקבל את פני הצועדים.
החניונים לאורך מסלולי הצעידה,
ששימשו בעבר במות בידור ספונטאני, היו
עתה שוממים וחסרי־חיים, שימשו את הצועדים
בעיקר למנוחה ולאכילה.

מצב עניינים זד< היתר, השפעה מכרעת
על מצב־רוחם של רבים מן הצועדים
והצוערות. קשה היה למצוא ביניהם
את הנערה שתסמל את רוחה של הצעדה
האמיתית, הן בצעידתה, הן באישיותה והן
בהופעתה החיצונית.
חוליות העולם הזה עקבו׳ במשך שני ימי
הצעדה הראשונים אחר המועמדות לתואר
מלכת הצעדה .1968 לאחר הניפוי נותרו
שתי מועמדות לתואר. האחו; מהן היתד,
הסמלת צביר. גורמן, קיבוצניקית בת 20
מעין־הכרמל, מקפלת מיצנחים במיקצועה

| עדנה בו־״סנברו

ער חומותייך

התמונה מאפיינת את צעדת השנה: יחידת צועדות מחיל־האוויר,
ובה מלכת הצעדה, עדנה ברייטנפלד (שלישית מימין),
עוברת בכפר הערבי חדר, ליד בית־ג׳אלה, כשכוחות צה״ל מאבטחים אותה מעל הגגות.
הצבאי, שצעדה במחלקת בנות־צנחנים.
אולם המלכה עצמה נמצאה דווקא בסופה
של מחלקה, האחרונה מבין מחלקות־הבנות
בטור הצועדים.
היתד, זו מחלקת בנות חיל־האוויר, שצעדו
כשבפיהן שיר היתולי: אל תתנדב לצנחנים!
/כי הטובים הולכים לטייס / ,ות־טובות
— לטייסים! מכל חיילות חיל־האוויר,
שנטלו חלק בצעדה, בלטה עדנה ברייטנפלד,
בלונדית כחולת עיניים, שללא שמץ איפור
היתד״ גם לאחר 32 קילומטר של צעידה,
יפה, רעננה, נשית, עליזה וחברותית — הדמות
האידיאלית של הצועדת.
עדנה ( )20 היא בת להורים יוצאי־גרמניה,
ילידת תל־אביב, המתגוררת עתה עם משפחתה
בירושלים. היא בוגרת מכון וינגייט
ומוסמכת כמורה להתעמלות, מיקצוע בו
היא מתכוזנת לעסוק לאחר שיחרורה מ־חיל־האוויר.
בחירתו
של צוות העולם הזה אושרה על־ידי
מאות צועדים, שעה שעדנה ברייטנפלד
צולמה בחניון בית־ג׳אלה ליד שכם. מבלי
שידעו במה מדובר, קראו לעבר הצלם :״צלם
אותה! צלם אותה! זוהי מלכת הצעדה!״

חתן או כתר
לאחר היבחרד, למלכת־המים זלגו דמעות
מעיניה הצוחקות של אבישג פפה, ובפה
חצי־צוחק, חצי־בוכה, היא סיפרה לכתבים
שאומנם זכתה בכתר, אבל היא חוששת
שהפסידה חבר.
״אני יודעת שהוא אוהב אותי,״ היא
אמרה ,״הוא בחור ניפלא, ועכשיו הוא לא
מדבר איתי. מה אני אעשה?״
היא היתד, אז בת שש־עשרה. היא למדה
בכפר הירוק, ונחשבה ליפו־,פיה של המוסד.
את ידידה, דורון צפריר, היא הכירה
שם. הוא היד, המלך של המוסד, והמלך
והמלכה התאהבו כמובן האחד בשנייה,
כמו שכתוב באגדות, ותיכננו עתיד משותף
בגרעין ובקיבוץ.
בערבים הם היו יוצאים לטייל בשדות.
בחופשים הם היו נוסעים יחד הביתה,
והיה ברור שלפחות עד שיגדלו קצת, שום
דבר לא יפריד ביניהם.
ואז החליטה אבישג להציג את מועמדותה
לתחרות מלכת־המים. בחבר זה פגע קשות.
הוא הבין מזה שהיא מתכוננת לעזוב אותו
בדרך בה החליטו ללכת, ולפנות לעולם
אחר, עולם זוהר של מלכות־יופי, של
קאריירה, של דוגמנות או מישחק — ומי
יודע של עוד מה.
הוא אמר לה :״תבחרי: או אני או
התחרות.״ היא רצתה בשניהם, והלכה
לתחרות. היא ניבחרה למלכה, קיבלה את
הכתר, אבל החבר שלה הוכיח לה שהוא
מתכוון לבצע את האוליטימאטום שנתן לה.
הוא עזב אותה לנפשה.
לאחר שהכתר היה על ראשה, היא עשתה
לעצמה חשבון־נפש, הבינה שידידה חשוב

חבר־הכנסת מנחם כהן נתן לי דו״ח מקיף על החתונה המדינית
שנערכה בין בנו בן העשרים, לבין כלתו, חנה כספי, גם
היא בת עשרים. בדו״ח נאמר :״בנשף פורים של אירגון אמהות
עובדות בנתניה, בשנה שעברה, זכו בני ובלתי בהגרלה בוזיק־אנד
במלון נתנייתי. את ירח הדבש שלהם יבלו בני־הזוג במלון המסויים
הזה.״
בין השרים שבאו לטקס הכלולות, היו שר־המשטרה אליהו
ששון, שר־הדואר ישראל ישעיהו, והמפכ״ל של המשטרה,

החתונה שלהם היתד, אחת המוצלחות שנערכו השבוע, ובשבוע
כזה — שבו נערכת חתונת נכדתו של בן־גוריון, וחתונת בתו של
קדיש לוז, ועוד כמה חתונות מסוג זה — זה לא פשוט.

פינחס קיפל.

בחתונה שלהם היו, מחוץ לשרים, גם שלושת אלפים איש. את
הכיבוד הכינה המשפחה, שהיא עצמה מונה שש־מאות איש. כולם
עבדו קשה. מתחת לחופה עמד הראשון־לציון, יצחק ניסים.
היתר, בחתונה מרים אשכול. אשכול לא יכול היה לבוא, בגלל
הוועידה הכלכלית. היו עוד שרים: יגאל אלון, משה כרמל,
משה שפירא, וגם קדיש לוז ואברהם קריניצי. והיתה
תוכנית עשירה.
דרוזים בתלבושות מקוריות רקדו ריקודים דרוזיים. היו שרים״
לשעבר של ממשלת ירדן, היו סבלים סלוניקאיים, כורדים רקדו
ריקודים כורדיים. היו תורכים שרקדו ריקודים תורכיים, ותימנים
שרקדו ריקודים תימניים. שרגא נצר אמר שזה פסטיבל, לא
חתונה.
וקיבלו כמובן הרבה מתנות. דני רקנטי הביא להם סחזיס
לאוכל, יגאל אלון את ספר הפלמ״ח, עם הקדשה, משה דיין
שלח מיכתב חם ממשכבו, ראש־הממשלה שלח את רעייתו, הרבנים
נתנו כתבי־קודש, קדיש לוז נתן את ספר הכנסת, ואברהם קריניצי
הביא ספר על עצמו, חמישים שנות פעילות ציבורית.
החתן, שהוא סגן בצנחנים, קיבל מחבריו ליחידה את ספרו של
ד״ר ספוק, הפאציפיסט, על טיפול בתינוק ובילד. הוא יקח את
אשתו לאחר החתונה למיצפה־רמון, ושם הם יגורו. שש שנים הס
כבר הולכים יחד, מאז הגימנסיה.

לה יותר מכל מה שכתר כזה יכול לתת
לה, ומכל מקום אליו כתר כזה יוכל להוביל
אותה.
היא הורידה את הכתר מהראש, חזרה
ולבשה את בגדי־החאקי, ירדה לנגב, לגרעין
ציחור, יחד עם המחזור שלה, והתוצאה:
השבוע, ביום הראשון, היא נישאה לידידה
דורון צפריר, בטקס צנוע, בבית הסבא
שלה, בנוכחות בני־ר,משפחה.

יעקב וחנה כהן
״היה אוכל על נזהרת המיזרח והבלקאן — בורקאס ובאקלאוזה,
ולא היתר, תרנגולת לבנה עם פירה,״ סיכם האב, וקדיש לוז אמר:
״היו שם יותר חברי־כנסת מאשר באולם הכנסת.״

תו, במשפחת חו,
אני

רוצה

להיות

ניבזית,

לשם

שינוי, אבל אני חושבת שאת יוסי גמזו
מעריכים כל אלה המכירים אותו דווקא על
הדברים הלא־נכונים.
קחו, למשל, את כישרון־ד,כתיבה שלו.
הוא כותב, את זה כולנו יודעים, ויש לו

ש ני ע די ם
מי ק ריי ם
אבישג פפה

לשנה הנאה ניוושלם
כל משפחות בית־ישראל ישבו בסדר הקרוב, כמו בכל סדר, ליד השולחן, יגידו את ה־הגדה
ויזללו. אבל יש משפחה אחת מוזרה, שתשב יותר, תשיר יותר וגם תזלול יותר.
באוסטריה, דווקא. כי זהו המקום בו מוסרט הסרט הכי־ישראלי שהוסרט על־ידי זרים
;בחו״ל, המתורגמן.
עורך־הסדר יהיה חיים טופול. לצידו תשב אשתו גליה, ואיתה שלושת בניהם. אורי
לוי, אשתו ובתם ייצגו את החכם; הצייר מנחם גפן — את זה שאינו יודע לשאול; ואילו
דליה לביא, שתגיע במיוחד מלונדון עם בעלה האירי ג׳ון סאליכאן, תייצג מן הסתם
את התם.
את הרשע לא ייצג איש, אפילו לא ד ני?[יי, שיהיה נוכח אף הוא: כי אין רשעים
בבית־ישראל, בליל־הסדר, ובוודאי לא בחבורה שכזאת.

ה אם נכון ש...
• ד״ר נחום מרדמן מבקרלאח רונה
ב רו מאגת כי פו ת-יתר — מ סי בו ת
אי שיו ת ז

• בעל־סטייקייה,

ה שו ה ה

עתה

ב אי רו פ ח, מ חזי ק די רהב שד רו ת ח ״ן ב•
תל״אביב, ב ח הו א עורך מ סי בו ת״ חו ל לו ת
בהשתת פו ת אנ שי״ מפתחבאחדה מנגנוני ם
ה קו ב עי םבמ דינ ה?
• עודד בן־ארי 33מ מנ ה לי
״ ה לנ ה רו בינ ש טיין״ בארץ, נשלח על״ידי
א ביו לאר צו ת -ה ב רי ת — כדי שלא ישא
לאשה דיי ל ת צעירה ו עניי ה !

ריבקה׳-

יונתן ליבוביץ׳ ,בנ ח של
לה מיכאלי, יהיה בקרוב בן א רבעה
חו ד שי ם. לכבוד מ או רעזהיתח תנו, בנרא
ה, א מו ו א ביו, יורם ליבוביץ׳ ,ב מז ל
טוב, אבל בכלל לל א רעש, ו ה עי ק ר —
בלי קהל.
ה ם יו כ לו בכלל להתח תן הו דו ת ל־עורך־הדיו
יו ס ף בן־ מנ שה, ולמב סי קו ה ר
חו ק ה — שם ה צ לי ח לסדר להם גירושין
מ כ סי ק איי ם — ב מ קו ם בו ניכשלו
בל י׳תר מאמ ציו של יו ר ם להתגר ש ט•
נ שו איו ה אז ר חיי ם, ה קו ד מי ם, ומאש תו
הרא שונה.
ו אז, ב מו בן, הו אישאאת רי בקה׳ ל ה
בטקס רבני ד תי.
״זהיהיה בכלל בלי נו כ חי ם,״ אמרח
לי רי בקה׳ ל ה מי ב א לי, השבוע, וכש ש
א ל תי או ת ה מי, בבל זאת, י היו שני
ה עדי ם, ענ ת ה :״ שני אנ שי ם שיעברו ב-
מי קרה ליד בניין ה רבנו ת״.
ו מ תי י הי ההטקס הי פ ה הז ה, שי סלק
כל-כך ה רבה ט ר דו ת מ לי ב ה של משפחת
לי בו בי ץ׳ -מיכ אלי ז ״ מי ידאח רי גמר ס פי רת
ה עו מ ר,״ עונ ה רי בקח׳ להב מינו ח
רבני מו בהק. לאמ שו ם ש הי א או הבת
בל־בך אתהדת, אלאמ שום שברבנות
לאמ שי אי ם, בידו ע, זוגו ת — מפסח עד
שבועות — חוץ מאשר בל״ג בעו מר, ו אז
יש יו תרמ די נו כ חי םוסק רני ם, בבניין
חרבנו ת.

בטח כישרון. אבל החרוזים הללו הורגים
אותי.
איזה חרוזים? חרוזי־ההזמנה אשר שלח
יוסי, השבוע, לקראת חתונתו. אבל מה
אני מדברת?
תשפטו בעצמכם:
״יקירנו ידידנו /הננו להזמינך לחגוג
את כלולותינו /בגילה ובשימחה /במחיצת
משפחותינו /ולפיכך נבשרן, טקס זה
ייערך /בל תשכח /בחברותה טובה ובגיל
/בי״א בניסן תשכ״ח \ /הלא הוא התשיעי
באפריל /בשעה שמינית לעת־ערב /
במכמורות מלון מיראמאר /ואכן שמחתנו
שם תרב /אם נראה גם אותך, בין השאר.
חותמים על היצירה: נעמה, ישעיהו
ויוסי גמזו.
מה דעתכם?
אז אם אתם עדיין חושבים שזוהי יצירה
סיפרותית בעלמה, תדעו שהוא מתחתן.
ועוד עם נעמה, בתו של ישראל ישעי־הו־שרעכי,
שהיא בת ה־ ,28 גרושה, אם
לילד בן חמש, יפהפיה וענוגה — ואפילו
עם צמה ארוכה־ארוכה היורדת לה מעל הכתף.

באמת יכול לתת השראה לאדם
כישרוגי.
משפחת גמזו תולה תקוות בחתונה הזאת.
כי מאז שמונה שנים יש סיכסוך בחיק
המשפחה: יוסי מסרב לדבר עם אשת־אביו,
אמו החורגת והסימפאטית, העונה לשם
חווה. כי יוסי גדל בקיבוץ ולא בביתם
של חיים וחווה גמזו, ומשום כך גם לא
בא לבר־מיצווה של אחיו החורג, בנם
של חווה ושל חיים.
לא יפה!
אז אפשר להבין שיוסי, שיש לו בעיות
משפחתיות, התאהב בנעמה היפה, שידעה גם
היא צרות־משפחה. ואפשר להבין עוד
יותר שאביו של יוסי, חיים גמזו, החותם
על גמיזותיו באותיות ח״ג, רוצה שלמשפחה
יהיה באמת חג משותף ושהיא תשוב
להיות משפחה מאוחדת.
לכן הוא חיכה בכליון־עיניים לחתונה
הזאת. ולכן היא תיערך בחוג המצומצם
של שתי המשפחות, משפחת ישעיהו התימנית
ומשפחת גמזו, וכולם יחגגו ביחד,
אפילו חווה עם יוסי.

שחםלב׳ נסוו אילו!

הלנה רובינשטיין
מטגרת למסלול
גוני 11;3,1כ1־ 01 חריטים

טפתוני

3ח 1616־1
חו 31:6ח1כ 1ג!ח
לי די עתהלקוחות: בל מוצרי ה לנ ה רוגינ ש טיין כשר לפסח

המכנסי הצעירים

מבר הצעיר בר 1ח!1

הצעירים והצעירים ברוחם לובשים מכנס׳ קרנקס.
קרנקס -מכנסי האינות מאריגי׳טרילק׳!חלקים
או משובצים) עשו״ם בתפ׳רת-׳ד מעולה
ובמבחר דוגמאות וגוונים.
עבור מכנס׳ קרנקס אתה משלם יותר — ומקבל יותר.
להשיג בחנויות האופנה המובחרות.
ז&א קאופמן-טזבולסקי יצרני אריגי־איכזת

במדינה
מתנדבים

שיבולת בשדה
בבריטניה מארגנים קורסים אוניברסיטאייבו
ללומדי־אנגלית זרים, הבאים ללונדון. בפאריס,
יש קורסי־קייץ בסורבון וגם רשת
ענפה של שירותים אקדמאיים ללומדי תר־בות־צרפת,
במיסגרת אליאנס פראנסז•
בישראל מלמדים סטותסים־מתנדבים —
עברית של בית־ספר עממי ושל גנון.
זוהי לא מהתלה: משרד החינוך ,,המארגן
באוניברסיטאות קורסים מיוחדים למתנדבים
מארצות אנגלו־סאכסיות, הכין עבורם תוב־נית־לימודים
הדומה מאוד למד, שלומדים
תלמידי כיתות ב׳ או ג׳.
.גם תוכניות התרבות ילדותיות,״ רוטנת
סינתיה, סטודנטית בריטית בירושלים, .אנו
נאלצים לשיר שיבולת בשדה, ולשמוע הרצאות
המעליבות את האינטליגנציה של נער
שלומד בלונדון בבית־ספר ציבורי רגיל.״
ואילו סוני, הלומד בשלוחת־האוניברסיסה

בוהמה שלה כי אפשר לקנות כאן חפצים
ורהיטים בלתי־שיגרתיים. כלהקות־ארבד, פשטו
על השוק, גרמו לעלייה מתמדת ובלתי־פוסקת
של מחירים, שהאמירו שחקים.
הוסיף לתהליך זה הניתוק המוחלט
ממקורותיהן של סחורות מיזרחיות: יפו
הערבית והכפרים התרוקנו מחפצי־מתכת.
כך נוצר מצב, הדומה מאוד למצבם של
שווקי־הפישפשים בפאריס ובאמסטרדם: המקום
שחייב היה להציע מציאות, מוכר
חפצים שיגרתיים במחירים אסטרונומיים.
״י ל, ה פי ש פ שי ם עד שבאו כיבושי
ה־ 5ביוני. לפתע, היו מקורות־ענק של סחורות,
רהיטים, חפצים מכל הסוגים.
העם, שנהר לראות את השטחים המוחזקים,
קנה בקדחתנות. חלק מן הערבים
העשירים, שנטשו את הארץ לאחר המלחמה,
מכרו את רהיטיהם המהודרים.
הצהיר השבוע שמואל פרחי, ,הסבא
הבולגרי של השוק״ המוכר שטיחים באחד
המעברים הגדושים והססגוניים:
.את השוק לא יחסלו, יא־חביבי! לכל

ההתרגשות שממלאה אותך
מגיעה לשיא באמצע
השבוע — וביום השבת.
כיוון שכך, נסי לשכנע
אותו לא להיות כל-כך
רע אליך, ולהתחשב גם
בדרישותיך. מסע אל מקום
מרוחק מסתמן באופק.
השותף שלך יעשה
לך טובה. קח ברצינות
את דבריו. פגישה בנסיבות אינטימיות
תגרום לך מבוכה — אבל תעודד אותך.

כוח־החיים שלן גובר,
ביסים אלה. אתה מסוגל
לנצל אותו למעשים טובים,
ליצירה, או להיטיב
בעזרתו לזולת. אתה גם
יכול לאנול את עצמך.
הבחירה נמצאת אך ורק
בידך. חולסניותן ה19ב
פ ב רו א ר -
20במרס
מבעית גוברת, בכל שאתה
מרגיש יותר אפשרויות.
בת־תאומיס תגלה כלפיך רגשות עמוקים.
זהירותו אל תסע בכלל ביום שני הבא.

ן ני0

אתח נו טחלר או ת רק
אתהצד די םהש לי ליי ם
של ע בו ד תן, אבל דע
ש הענייני םמתפת חי ם
כהלכה, ואתהא מו ר
להגיע ביו ם שבת, לשי
א של הי שגים. א ל
ת ענ הלמכת בי םאלא
לאחר שי קול רב: א ח רת
הי א תכ ע ס, ה שותף
י תיי אשו הז רי ם פ שוט ל א יבינו א ת
דבריך. אלת תיי א שי, ח ר בה דגי ם בי ם.

סוחר פרחי
מחירים אסטרונומיים
בחיפה, מוסיף :״הם חושבים שאנו דבילים
— ושצריך לקלוס אותנו במיסגרת התרבות
התנכ״ית היהודית הגדולה.״
התאכזרות רוחנית. קטע אופייני לקריאה
(.אחרי שיעור י מצהיר:
אדון כחן גר בקרית־ישמונה. הוא עולה
חדש. יש לו משפחה בדולח. ואין לו
עבודה. הוא מחפש עבודה בקריודשמונה,
אבל בקר׳ת־שמונה יש נרגע עבודה בכביש.
אדון כהן פקיד
קטע אחר יודע לספר על תענוגות השבת
בישראל:
.נבר ביום חמישי מתחילות ההכנות לשבת.
בחנויות־ד,מכולת יש תורים ארוכים.
בשוק יש הרבה אנשים שקונים ירקות,
פירות, דגים ובשר. כולם קונים יין, נרות
וחלות לשבת. בישראל אפשר לקנות חלות
רק ביום חמישי ושישי.
סיכם טוני. :בעיני מישהו שרואה איך
הזרים לומדים אצלנו את ווילד, שלי ות.ס.
אליוס — זה ניראה בהתאכזרות רוחנית!״

תל־אביב

הערביס באים1
הערביס גאים!
,לצרפתים יש מיגדל איפל, לבריטים יש
פיגדל ביג־בן — ולנו יש שוק הפישפשים ו כך
נהגו להתפאר תושבי השטח הגדול
ושכונת־השעון ביפו. מ השוק הישן, מלא
הרהיטים והגרוטאות, הפך לשם דבר,
ולסיור־חובה עבור התיירים הזרים הרוצים
לשאוב קצת אכזוטיקה — מבלי להתרחק
יותר מדי מבתי־המלון שלהם.
עכשיו כל זה השתנה. שוק הפישפשים
עובר משבר חמור — וקיימת אפילו סכנה
שייסגר. הסיבה: גהירתם של תיירים ותושבי-
תל־אביב לשטחים המוחזקים, שם אפשר
לקנות. סחורה אוריינטאלית* בזול יותר.
מחירים אסטרונומיים. אשמים, במידה
רבד -רוכלי השוק עצמם.
כמו בכל שוק־פישסשים בעולם, החל
השוק המפואר של ״פו במקום־חנייה ארעי
של רוכלים ועולים חדשים שרצו להיפטר
מהרהיסים האירופיים ומכלי־המתכת המיזר־חיים
שהביאו איתם.
בד,דרגה, תפסו עשירי־הארץ ואנשי־ה־העולם
הזה 1597

היותר — את הפישפשים. ניתן לזמן לשחק
— ואז ניראה מי גיבור!

משפט

אזיקים גראש
מאיר קובה היה עבריין מועד.
עובדה מצערת זו היתה ברורה לשוטרים
יעקב עייש ואלישע לוי שעה שפרצו ערב
אחד למסעדתו של מאיר ברחוב לבנדה 30
בתל־אביב. הם לא באו לעצור את מאיר
עצמו, שהיה אותו ערב, במיקרה לגמרי,
נקי מכל חשד, אלא בחור בשם אברהם, שסעד
את ליבו במיסעדה. אבל כשוטרים
מאומנים היטב, לא היו השניים מוכנים
לסבול שעבריין כמו מאיר יבקש מהם להתנהג
בנימוס במיסעדה, ובכלל, שיפתח את
הסה. כיודן שהיתר, להם ניידת במקום, החליטו
להרוג שתי ציפורים באבן אחת, הורו
גם למאיר לעלות עליה.
מאיר התנגד, טען שהפעם אין עילה חוקית
למעצרו. את העילה החוקית סיפק ה־שוסר
עייש, בצורה של אלת גומי, בה חבט
על ראשו של מאיר הנרגז. כשגילה שיש לו
גולגולת קשה, ביקש להביא לו אזיקים מן
הניידת, השתמש בהם להלום בראשו הקשה
של מאיר, עד אשר איבד הלה את הכרתו.
אחר־כך, כשהוא כבול באזיקים, הביאו השוטרים
את מאיר למגן־דויד־אדוס ומשם
לבית״החולים איכילוב, כדי שישיבו לו את
הכרתו הניפשעת. רק משם הועבר לבית־המעצר
באבדכביר, ישב 48 שעות ושוחרר.
תאונה? כאזרח, המאומן על־ידי המשטרה,
לא כעס מאיר על החובטים. הוא בסך
הכל רצה קצת כסף, כפיצוי על המהלומות
ו־ 48 השעות בהן היה עצור. המשטרה לא
רצתה לשלם. מאיר פנה לעורך־הדין צבי
לידסקי, הגיש תביעת־־פיצויים על 5,195
לירות, בגין הוצאות רפואיות, כאבים, סבל,
צער, בושת ומעצר־שוזא.
כשהופיע ביום השני שעבר בא־כוח המשטרה
בפגי שופט השלום התל־אביב שלמה
רוזנפלד, כדי לתרץ את מעשי השוטרים, הסביר
בתום־לב, :זו היתה בסך־הכל תאונה.
מאיר נחבל במיקוד, שעה שניסו לכבול
אותו, והוא אשם בעצמו.
.ואם כבר קיבל מכות,״ סיים בא־כוח המשמח״
5,000.לירות בשביל קצת חבטות
בפושע — זה הרבה יותר מדי.״

המ שבר ה אי שי שלך שוב לאי שפיע עליך,
אלאבד מיונ ך ה פו ר ה. נ סי לנצל אתהכ
אבכ די לע שות מ ש חו
יוצר. זהו שבוע של
כ תי בתמכת בי ם, מחש בו
ת אי טיו תוש קולו ת,
וק שר ז הי ר מן הרגיל
עם בני־ האדם. ב ת-
מ אזניי ם: פג קי א ת
עצמך. שבת מ ת אי מ ה
לפגוש י די די ם טו בי ם,
או להש תז ף ב שמ ש ולרכל.
יו ם א׳ וב׳ ה ב
אי םיע מי דו או ת ך בפני ב עיו ת פינ אנ סיו
ת. אלתהס סי ל פנו ת לעזרת י די די ם.

אתה סבור שבעזרת מאמצים
חד־פעמיים אתה
מסוגל להשתחרר מן
המועקה. זוהי מעות :
הדיכאון ותחושת־החיים
הטראגית הם חלק מהותי
ממסלול־השוורים. על
כן, מוטב שתלמד לחיות
עם זה, ותקבל את
עצמך בקורטוב של הומור.
עיסקה מעניינת מסתמנת באופק. בת-
זוגך תעזור לך להחליט, אם לא תיזהר.

אתה משלה עצמן שאתה אדם קר־מחשבות.
אבל השבוע עשויים להנעים אותן הנסיבות
פד־נדי קבלת אותן ההחלטות הנימהרות ו־האינטואיטיביות
שאתה
נל־כן שונא אצל עצמן.
מסע קצר יבהיר את
מחשבותין סל נושא חשוב
שהיה בלתי־ברור
וטעון הכרעה. בת־בתו־לה:
פגישה לא־נעיסה
מסתיימת בחברות חדשה.
אבל הוא סרטן או
שור, מוטב שלא תתני
לעניינים ללכת רחוק
מדי. פיצוי כספי קטן יגיע לידיך במפתיע.

משיבתן הטבעית לבן־
מזל־דגים תגרום לן חו־סר־שקם
אן גם הנאה
מרובה, השבוע. פגישת
בנסיבות רומאנטיות מסתיימת
בצורה בלתי•
צפוייה: אולי במסע למקום
מרוחק באמת. אל
ז 2ב מ אי -

תאחרי, השבוע, בת־
20 ביוני
תיומים: זה עשוי לעלות
לן ביוקר. נערה עומדת בדרכן — ואם
לא תיזהרי, תפסידי אותו, דווקא ביום שבת.

₪חי0

ז הו שבוע בו ע שויי ם
לה תעורר בליבך פי ק-
פו קי ם מ חו ד שי ם על אל דרכך הנו כ חי ת.
תתחש בי בהם. מ ס״
לולך, בן -ס ר טני ם, הו א
מן הגו רליי םוהק בו עים
שב מזלו ת. בכו ח ך
רק לנצל או תו ל טו ב ה,
בעזרת ה חו שהעס קי,
ה סי מפא טי הוה אינ טו אי צי ה. אלתש קע
במרה״ ש חו רה — וצפה למסע -חני צ חון.

עייפות נעימה, לאחר מאמציך
הגופניים מן השבוע
שעבר, גורמים לך
לעצלות. אל תשכב על
זרי־הדפנה שלך: נסה
לבנות משהו עם יום
ד, ה׳ או ו׳ — כי הם
ימים מתאימים לכיבושים
חדשים. בודלביאה:
אל תתני לו להרפות מן
המאמץ המשותף שלכם. קני עדי או טבעת.
השקיעי מחשבה יוצרת בשבת — ובהצלחה.

חוששני שבני-עקרב, ו בי חו ד בנות-עקרב,
יז ד ק קו לכל כו ח״ חרצון והע מי ד ה שלהם,
חשבוע, מ ב חינ ה ריג-
שית. ני תו ק כי מעט-
מו חלט עם אשח שח
מדת יגרו ם לך ה ר בה
יסורי-נפ ש. ת תנ ח ם בשינוי
ניכר ל טו ב ח במ
ע מדך בעבודה או בק
ש ריו ח עי ס קיי ם, שי
חו ל דוו ק א בנ סי בו ת
חבר תיו ת, מ ס בי ב ליו
ם שבת. אתלא מז ד
קנ ת, ר ק נע שית חכמה יו ת ר. ש אלי בעצ
תה של י די דהא מי תי ת, ב ת מז ל -ס ר טן.

השבוע אתה יורד, חץ באוזיר העולם —
והוא פוגע בעצמך. אתה סבור שכיבושיו
תלויים רק בך — ומוצא
עצמך נכבש. את
משליכה חכה — ומרגישה
חולמנית כבת־מזל־דגים.
אגב: בני־דגים
יסייעו לך, השבוע. אם
אתה רוצה באמת בעניין
ההוא, נסה לעשות משהו
למענו, בשבת. אל תחתום
על התחייבויות ואל
תקבע שבוע מראש שום
פגישה: כי הפעם יתעוררו כל־מיני דברים
חדשים, שיהיו חשובים יותר מאשר בעבר.

לא, זו לא טראגדיה. זוהי
רק נזריבת־זוג רגילה
נוספת. אבל תדירות
המריבות הללו סשוייח
לעורר אצלן פיקפוקים
והירהורי־חסא. אס תיכנעי
לחס — נסי לא לעשות
דברים בפרהסיה:
ו 2בדצמבר ־־
9ו בינו אר
בעלן, אס הוא בן־מזל״
שור או מאזניים, מקנא
מאוד — ובצדק. ויש רכלנים. הימיס ה׳״ ו׳.
שבת יתאימו לפגישות חברתיות בהן תחתון
עניינים פינאנסיים. אתה מסוגל לנצח
בבל סו״ם כזה — בתנאי שלא תלחץ יותר
מדי, ובתנאי שתסמוך לפעמים גס על הזולת.

המ תנה

אקו ה זלוה ־

המת אי מ ה

לגבר

השתמשב * 4ע £1ע
לאחר הגילוח, ה תז מעטאקוה
מוצלחת ליום מ הנ ה. אקוה
ואתה
הי אתאהבזאת

מוצר של

* £ 4 0 0ע10 £ 8 1
ולוה, והבטחלעצמךהתחלה
ולוה קריר, מרענו ו...גבר>!
תהנהמהרגשה מצוינת,

41¥1$ו 11ו ^

מיוצר בישראל ע״י בלשן בע״נו * המפיצים ־ חב׳ נורית בע״נז.

העו 5ס הזה 1597

הפו ט ש 9 9
(המשך מעמוד )35
הסיכום: מונירותהמפלגה מביעה אימון בממשלה,
כפי שהיא.
בשער 10 ,בבוקר מארחת גברת מאיי
בלישכתד. רחבת־הידיים את ח״ב יעקב חזן.
חזן כסוף־השיער נראה נרגש. דברים חשובים
בפיו למסרם למזכירת מפא״י דווקא:
בדעתו לספר לה את פרטיה המלאים של
שיחה שנערכה יום קודם לכן בין שמעון
פרם, מזכיר רס״י, לבין מאיר יערי, עמיתו
של חזן להנהגת מפ״ם, בדירת יערי ברחוב
המלך כורש בתל אביב. הוא מספר:
פרס אמר ליערי את הדברים הבאים:
,לפי הכרתי, צה״ל אינו מוכן למלחמה.
אין לצה״ל תוכניות רציניות למלחמה. צריד
לומר לעם בישראל, שהוא איננו יכול עכשיו
לצאת למלחמה. המלחמה היא בלתי־נימנעת,
אך יש לדחותה. צריך להתחפר לחצי שנה
או שנה ולהתכונן. האיש היחידי שיכול
לבוא ולומר לעם שאיננו יוצאים למלחמה
ושיש צורך להתחפר — זה בן־גורוין. אני
מניח שבן־גוריון מוכן לקבל זאת על
עצמו יחד עם אשכול, ולחסל את הסיכסוך
בינו לבין אשכול. הוא אמר שאם הדבר
הזה לא יתקבל על דעת מפ״ם, ויתברר כי
בועדת החוץ והבסחון אין מהלכים לעמדה
זו, לא יאמר זאת בשום מקום אחר. זאת
משום שאינו רוצה לזרוע דעות דפיטיסטיות.
פרס אמר, :זה ישאר בינינו ונתייצב יחד
עם כולם במערכה.״׳
בתום פגישתה עם ח״כ חזן, בעודה
מהרהרת בדברים אשר שמעד, זה עתר״
מודיעים לגברת מאיר בטלפון הפנימי, כי
אלוף (במילואים) דן טולקובסקי, מי שהיה
מפקד חיל־האוויר, נמצא בחדר ההמתנה
ומצפה להיכנס לחדרה. בשלושים הדקות
בהן שוחח עם מזכירת־מפא״י, מפציר בה
האלוף, כי תיתן את הסכמתה להקמת
ממשלת ליכוד לאומי. משאלה זהה היתד,
בפיו של אלוף יהושפט (״פסי״) הרכבי,
לשעבר ראש־אגף־המודיעין של צה״ל, שנפגש
עם גברת מאיר, אחרי טולקובסקי.

^ ם הדרך חסומה בפני בך גוריון
עצמו, הוא מעלה הצעה חדשה, שגם
היא פירושה הפלת הממשלה. הצעתו:
למנות את משה דיין כראש-הממשלה. עז
לשלבים האחרונים התעקש הזקן על הצעה
זו, פסל את מינוי דיין כשר־הביטחון בלבד.
סיעת יפ״י מתכנסת לדיון, דויד בן־
גוריון מגלה, כי איסר הראל ביקר אצלו
ואמר לו :״בן־גוריון, אתה צריך לחזור
להגה, או למצוא דרך לשינזי המצב!״
עוד אימרות של בן־יגויריון, כפי שמצטט
אותם נקדימון:
•אין הנהגה אחראית לעם ישראל. ההנהגה
הקיימת היא מחוסרת אחריות ומחוסרת
תבונה ישנה סכנת חורבן של ממש.
איני יודע אם אפשר למנוע או ת ה ...האסון
הוא בכך שלא יתכן שבראש ממשלת־ישראל
יעמוד שקרן. חשוב הדבר שדיין
ייכנס לממשלה ויעמוד בראשה.״
המסע לובש מימדים של פושט ממש:
רק מתי־מעט יודעים, כי באחד הערבים
האחרונים, בשעה מאוחרת, ביקר בביתו של
הכהן בחיפה איש־ביטחון בכיר, וסיפר לו
על הלכי־הרוח השוררים במערכת־הביטחון.
הלה אמר להכהן, במפורש, שיש לפעול לשינויים
בהנהגה המדינית. אנשי־ביטחון בכירים
אחרים קיימו שיחות עם אישים אחרים
בעלי מהלכים והשפעה בצמרת.

**געים אדה עושים את שלהם. סיעת־המערך
מתכנסת לישיבה — ולראשונה
מתגלים סימני־הכניעה בצמרת מפלגתו של
אשכול. אפילו קדיש לוז, חברו־למשק של
אשכול, תומך בצירוף דיין כשר־הביטחון.
בעוד הסייעה מנהלת את דיוניה, בבניין
הכנסת, נפגשים שני ח״כים — עמוס
דגני מרפ״י ומיכאל חזני מהמפד״ל — ליד
תאי־הדואר של הבית:
״אני בא עכשיו מישובי־הנגב. הדברים
הם נוראים,״ רוגש חזני. דגני משיב לו:
״מה אתה אומר לי זאת? תאמר את
הדברים לסיעתך.״ חזני אץ למעלית,
בשדגני בעיקבותיו. הם עוצרים בקומת
חדרי־הסיעות ופוגשים בח״כים של גח״ל
ומפד״ל, שזה עתה יצאו מישיבות־סיעותיהם.
מתאר ח״כ יוסף תמיר, ביומנו, את
אשר התרחש ברגעים אלה:
״מגיע חזני. עיניו אדומות. כולו להבת־אש•
ידיו קמוצות. הוא מאובק, כאילו בא
ממרחקים. הוא נעצר ליד הח״כים וזועק:
,אני שב עתה מסיור של יום תמים ב־19
ישובי־הגבול בדרום. דיברתי עם 400 איש.
זה לא יכול להימשך יותר. העניין לא
יחזיק מעמד, או שיתפוצץ או שיתפורר...
קולו של חזני גובר והולך. ליד חדר
העולם הזה 1597

סיעת־המערך הוא צועק :״זה לא ילך
יותר. אני מדבר בשמם של רבבות ואלפי
חיילים ואזרחים יושבי־ספר, אצלם ביקרתי
לפני כמה שעות. מה אתם עושים פה?
קבלו החלטה ומהר, פן יתקומם

^ ש כו למציע לדיין את הפיקוד על
\£חזיודהדרום. דיין מסכים. הרמטכ״ל,
המוזמן להתייעצות, אינו מתנגד, אם כי
הוא מבקש שהות. בעיקר לבירור שאלת
מעמדו של אלוף הפיקוד ישעיהו גביש
(״אם שייקה רוצה לעבוד כסגני, אדרבא,״
אומר דיין).
אבל דיין מבהיר, כי אין זה פיתרון
לבעייה הפוליטית של הרחבת הממשלה.
גם שותפיו הדתיים של ראש־הממשלה
אינם רואים בכן פיתרון. חיים משה שפירא
מצהיר, בישיבת הממשלה :״העם רוצה
שבראש־הביטחון תתייצב אישיות ביטחונית
חזקה!״ ומאיים בפרישת מפלגתו סן המס
שלה, אס לא יתמנה דיין כשר־הביטחון.
בעיקר אין שמעון פרס מאזשר מן
האפשרות של פיתרון צבאי לבעייתו של
דיין:
מזכיר רפ״י, שמעון פרם, ניפגש עם איש־צמרת
מפא״י, שרגא נצר, המצדד במינוי
דיין לתפקיד שר־ביטחון, במסעדת מלון
ירדן בתל־אביב, ומגולל בפניו את פרטי־ההתפתחויות.
בעוד הם משוחחים מגיע-ים
למסעדה זו אחדים מבין חברי מזכירות
מפא״י. זמנם דוחק. בעוד שעתיים, בשעה
,10 עומדת להתכנס מזכירות־מפא״י לדיון
מכריע במצב. הם רוצים לגבש עמדה
סופית, עוד לפני כן. עתה מבקשים חברי
מזכירות אלה, לשמוע מפי פרס פרטים
ברורים על עמדת רפ״י.
אנשי סניף מפא״י באיזור חיפה, המשתתפים
בפגישה זו, מטלפנים לאבא חושי
ומגלים לו, כי נפלה החלטה למנות את
אלון כשר־ביטחון, ולהציע לדיין תפקיד של
מפקד חזית־הדרום. פירושו של דבר —
״ניפוץ ממשלת־הליכוד עוד בטרם נולדה״
מסבירים אנשי־חיפה.
חושי מורה לעשות הכל, כדי להבטיח את
בחירת־דיין.

* * צ 2ה פ גי שות, השידולים, הלחצים,
^)נעשה קדחתני. פרס, בלוויית יצחק נבון
ורב־אלוף צבי צור, מתכנס עם הנהגת גחי׳ל
בביתו של מנחם בגין. בקשת השלושת: ש־גח״ל
תתבע מאשכול, בעת פגישתם הקרובה,
את מינוייו של דיין כשר ביטחון.
לפגישה זו מצטרפת מישלחת של ה־מפד״ל
— יצחק רפאל וישראל בן־מאיר.
אלה מבטיחים בי הס ״יתייצבו עד הסוף״
מאחרי תביעתם למנות את דיין כשר־הביט־חון.
אבל
לכולם ברור, כי ההכרעה תיפול בתוך
מפא״י עצמה. ואומנם, כאשר מתכנסת מזכירות
המפלגה לישיבה נוספת בעניין זה, מסתבר
כי הפוטש מתקרב להצלחה. אחד אחרי
השני, קמים חברי־המזכירות ומסבירים מדוע
שינו את דעתם, והפכו עתה חסידי־צירופו
של דיין.
גברת מאיר מעווה פניה כל אימת שברקת,
הנחשב למקורב ביותר אליה, מצדד בתוקף
במינויו של דיין כשר־ביטחון .״אינני מבינה,״
לוחשת מזכירת־מפא״י באוזני שרר,חינוך,
זלמן ארן׳ היושב לידה כשהיא מליטה
פניה בכפות ידיה ,״אינני מבינה, מה
קורה כאן? הרי הוא דיבר עד כה נגד הפרדת
תיק־הביטחון מכהונת ראש־הממשלה.
אינני מ בינ ה...״
בשעה שלוש אחרי הצהריים מתאספת ליד
בית מרכז־מפא״י בתל־אביב קבוצתו נשים
נושאות שלטים וכרזות. הן מפגינות נגד מזכירת
מפא״י.
״גולדה, מספיק לשנוא, בנינו מאוחדים
בחזית, גם אנו רוצים להתאחד.״ קוראת בו־זת־ענק.
מספר
המפגינות אינו רב. אחת מהן אינה
מסתירה כי הפגנה זו יוזמה בידי נשים
תברות־רפ״י או אוהדות מפלגה זו.

ח לי ת נגד אשכול מתרחבת. שותפיו הן
) ליבראליינרהעצמאיים בממשלה מגישים
לו אף הם אולמימאטום: הקמת ממשלה רחבה,
ומינוי דיין לשר־הביטחון — מייד.
אשכול מוצף בפניות רבות, למסור את
תיק־הביטחון לדיין. עתה, כשדיווחה לו מד
כירת־מפא״י על הלך־הרוחות בקרב וערי־המזכירות,
והוא נוכח לדעת, כי אין מנוס
ממסירת תיק־הביטחון, מורד, ראש־הממשלה
לזמן בלישכתו את משה דיין.
בשעה 16.15 בדיוק מופיע משה דיין ב־לישכתו
של ראש־הממשלה ושר־ד,ביטחון.
ללא הקדמות רבות מזמין אשכול את דיין
להצטרף לממשלה כשר־ביטחון.

ומימיה
גי ד דין

מיסודם של ,,ב חן ״ בתי ספר תיכוניים

~ 9 3תחה

הה רשמה

לכי תו ת: ש שי ת (י ש בי עי ת (י ״ א )
ו ש מיני ת (י״ ב) ;
רי א לי ת
במגמות: הו מ ני ס טי ת,
ו בי או לוגי ת
לפי תכניות משרד החינוך והתרבות.

מו רי םאקדמ איי ם מנו סי ם
קרן ס טי פנ דיו ת
חוגי ם ל ספו ר ט, אמנותו מו סיקה
אספקתספ רי ם חינ ם

התיעצות פדגוגית והרשמה: גמנסיה גורדון,
ת״א, רחוב גורדון 53 פינת רחוב רייגס, טל.
,248514 כל יום 17.30—20.00 ,9.00—14.00

סיול רווקים ורווקות
י ת קיי ם בי מי ששי ו שבת 26/27.4.1968 ,

באוטובוסים מפוארים
לרצועת עזה ותעלת סואץ עד ראס סודר
המחיר — 59.ל״י למשתתף.
פרוספקט ישלח לכל פונה.
לפנות: שירותי חיפה, אבן סינא ,4חיפה, טל.67722 .
מספר המקומות מוגבל.

שינוי

כתובת —
מנוי המבקשל שנות אתכ תוב תו מתבקש
ל הו די ע על פך שבועיים מרא ש, על־מנ ת
ל מנו ע עיכוב ב מ שלו חהע תוו למעו החדש

אביטל ט, הצעירה שהתפרסמה ננונבת

3121*12 ¥211121 - 11121(1 0211211*11115

ה, תזות ארצה
ישראלית בעיתוני
ותפסה מפיק־מליונו-בוועידת המליונוים

ד מצליחה נערה ישראלית להגיע
\ 4אל שמי־הזוהר הבינלאומיים ואל עמדת־יוקרה
בקולנוע העולמי?
״לא דרך המיטה!:״ מצהירה בתוקף המוצר
האחרון שישראל ייצאה לאולפני־גרמניה.
היא גם מוכנה להוכיח את זה. עובדה:
אביטל פז כבר הספיקה לנסוע לגרמניה המערבית,
לשוחח על כל־מיני במאים, להיצט־לם
בכל־מיני מיבחני־בד. הורידו את השיער
שלה והרימו אותו, הלבישו אותה תלבושות
עתיקות ומודרניות, ומכל זה יצא — שאחרי
שבועיים של עבודה מפרכת הגיעו הגרמנים
למסקנה שאביטל היא בחורה די יפה.
אבל כוכבות עדיין לא יצא לה מזה.

מחפשת־אמת מחיל־האוויר

ז לקחו אותה הבמאים והמנהלים ה־

\ 4גרמנים לבילויים שונים, במועדוני־הלילה.
הם הראו לה את ארץ־אשכנז. הם
החמיאו לה. והם גרמו לה להתייחס לגרמניה
החדשה בהתלהבות ממש.
והתלהבות זו הולידה, בסופו של דבר,
ניצניה של קאריירה.
בעצם, היתר, זו התלהבות הדדית. כתב,
למשל, הבילדצייסונג, ביטאונו של המיליונר
הגרמני אכסל שפרינגר:
״אביטל פז, תקח־ת־הקולנוע שהגיעה מ־תל־אביב,
בונה עכשיו את הקאריירה שלה
בברלין.
״היא שונאת פרחים מלאכותיים וגברים
מלאכותיים, .כאלה שמזוייפים, שמעמידים
פנים;׳ היא עדיין לא שלמד, ובכל זאת שמה
כשם אשתו החמישית של דויד המלך.
״מחפשת־אמת זו, היא חיילת־לשעבר ב־חייל־האוויר
הישראלי וגם אשד, המאמינה
שהאלהים והאהבה הם הדברים החשובים
ביותר בעולם.״
ושם, בעיתון הגרמני, מופיע הרמז הראשון
כיצד תעשה אביטל פז קאריירד,
— לא־בדרן־־המיטה.
כי יש מי שדואג לד, בגרמניה, והוא.
עושה זאת דווקא מטעמים אמנותיים טהורים:
״הבמאי ארתור בראונר, שהוא גם אחד
השותפים להפקת הסרט הישראלי טוביח
ושבע בנותיו, רוצה לפרסם את אביטל,
שחורת־השיער.״ כותב העתון .״הוא ימצא
לה כפי הנראה מקום בסרט־הענק הניא שלו,
הקרב על רומא.״

קוד רך והרבה סודות
ך * עיתון הגרמני משתפך ממש בשבחו
| 1את הופעתה העצובה, הענוגה, הרוטאג־

טית של הנערה שבחרה בדרך הקשה לעשות
קאריירה — וכותב:
״היא מדברת בקול רך. היא מכניסה
אותך ברוח המיסתורין, .מה אני באמת, מד,
אני רואה בעצמי, לא אגלה. את הסוד הזה
אני שומרת לעצמי. את פגמי ואת תאוותי
— אלה גם סודותי.
,״ואיך ייראה הגבר שאיתו ארצה להתחתן
— גם זה הסוד שלי. אבל הוא צריך להיות
ישר, אינטליגנטי והוא צריך לאהוב אותי
מאוד.״
״אין אביטל רוצה בקאריירה בינלאומית
בכל מחיר,״ מטעים גם העיתון הגרמני,
ששמע כנראה את הצהרותיה של אביטל פז
היפה .״היא אומרת, :המולדת שלי היא
ישראל ושם אני רוצה לחיות, למצוא את
האהבה האמיתית ולגדל משפחה — משפחה
גדולה.׳!״

כתבה לא מזמן שקיבלה תפקיד דווקא בלונדון,
ולדבריה — אף לצידו של שון
קונרי.
אם שון קונרי לא יזדקן עד אז, יש גם

לאביטל סיכויים טובים לככב לצידו. ואם
לא עם שון, אז עם כוכב גדול אחר. זד, מה
שקורה לכל הילדות הקטנות, היפות והטובות׳
אותן מגלה מיליונר, לא כן? ״.

קפיצה בצוותא
ולס שאיפות לחוד, וחיים לחוד.
על כן לא התפלא איש שכאשר קפץ
המפיק היהודי־הגרמני ארתור בראונר לישראל,
הוא לקח את אביטל פז שתקפוץ
הנה איתו. ושהיא קופצת כאן איתו לכל
מקום, שעונה על זרועו, לבושה בשמלת־חג
ארוכה; והיא גם הנערה הראשונה שאינה
מתייחסת לוועידת־ר,מיליונרים הירושלמית
כאל משהו מרשים.
אולי משום שהיא כבר מצאה את המיליונר
שלה.
ועכשיו, לאחר שפרט קטן זה, המסיר
את סכנת־המיטות הטורדנית, סולק מן הדרך,
התפנתה אביטל פז לשורה שלמה של תוכניות:
היא באה להופעת־הבכורה של טוביה,
מחכה להצגת הבכורה של הסרט השני בו
השתתפה, הנטל והילד — והיא מתכוננת לנסוע
לפסטיבל הסרטים הבינלאומי שבקאן,
יחד עם כל צוות השחקנים של טוביה ושבע
בנותיו.
אחר־כך? ״נראה,״ היא אומרת במיסתוריות
הרגילה. והכוונה — נראה אם הוליבוד או
ברלין יתאימו יותר לדרישותיה.
כי בברלין יושב ארתור בראונר, וארתור
בראונר, יחד עם אחיו־שותפו הצעיר יותר,
וולף בראונר, ידועים כמגלי־חתיכות ישראליות
בעלי ותק. לפני שלוש שנים גילו אתן
ז׳אנם לוי. ארתור בראונר לקח את הדוגמנית
הישראלית הזוהרת לברלין, גילה אותה,
ועד עכשיו היא גלוייר — ,אם כי היא

עם בראונד

מופיעה אביטל פז לכל מקום. היא הופיעה לקבלת־הפנים שערבה
עיריית ירושלים למיליונרים במוזיאון ישראל, שעונה על זרועו
של איל־הסרטים היהודי־גרטני, לבושה בשמלת־ערב. משמאל — השחקנית יהודית סולה.

החולצה שבאופנה
חו לצתמשב צו ת או פ סי ם. במבחר צבעי ה עונ ה.
גיז רהח די ש ה. נו חהו או פנ תי ת. קלהל טי פו ל -לל א גיהו ץ.